גליון 1354 מתאריך 21 באוגוסט 1963

מספר 1354

שנה

א׳ אלול תשכ״ג21.8.1963 ,

באלגידיה?
בן־בלה
מאשים-
מגשרת ישראל
מתכחשת - מת האמת*

המחיר 75אגורות

״משקל יתר מקצר משן החיים, מרבה עומס
על הלב, מפריע לכושר התנועה, מגביל את
כושר הבצוע ונחשב לפגם אסטטי ראשון
במעלה 20—15 ,אחוז של משקל יתר גורם
לקצור משך החיים ב־450/,״.

(מתוך ספרו של ד״ר מ. פריץ וידמן )1962

סילוק משקל יתר בדרך הנכונה מגביר
סיכוי לאריכות ימים ומביא תחושת
נעורים. באפשרותך להפטר ממשקל יתר
בעזרת השיטות והמכשירים שהם כיום
המלה האחרונה בטכניקה של הפעלת
הגוף, המרצת זרם הדם וסלוק עודף
שומן. לרשותך —

ה מכון של הביאוקוסמטיקאי

ד״ר א. דוב>ו

רח׳ פינטקר 2תל־אביב (מול מוגרבי) טלפון 57028
טפול פנים אלקטרוני * סאונה פינית אינפרא אדום *.אמבט זיעה אדים
שירות מלא או חלקי * תאים אישיים לפי הזמנה מראש.
אינפרא אדום
פתוח לנכדות מ־ 8ככור,ר עד 4אחה פתוח לנכרים כד 5אחה״צ•

בי תהספד לטכנולוגיה

פגמי עור...

ה 11כללה ״ ה * י 8י ל -לגוית
חדלו לגרום לבעיות בימינו אלה הונמשכת
ההרשמה ללימודי יום חד־שנתיים במיקצועווז :

דות לקרם הנפלא פ 14 של קליאו.

ס ר טו ט בניין ו א דריכלי
רי הו ט ו עי צוב פני ם

כבר אחרי שימוש ראשון מרגישים
בהקלה, כי פ 14 חודר עמוק לנקבו־ביות,
מנקה ומזין את העור.

דרוש פ 14 ותיווכח.

והרשמה:

פרטים

מוסדות המכללה הפוליסכנית, רחוב המסגר מם׳ ,62 בכל
יום בין השעות 8.00 בבוקר עד 7.00 בערב (טלפון .)36487
__הלימודים יתקיימו בתל־אביב וייפתחו בספטמבר .1963

למדו לתו עלתבם ב קל ותובמהירות
עברית
ו/או

קצרנות

אנ ג לי ת

ב״אולפן גרג 08£00 בשיטת גרג*הידועה בעולם.
ההדרכה בידי מר חיים בר־קמא׳ מחבר קצרנות העברית
בשיטת גרג המוכרת ע״י משרז* החינוך.
כראשית ספטמכר מתחיל קורס חדש
סרטים:

תל־אביב: בר״קמא, רח׳ גורדון ,5חיסח:

בי״ם •בפעלה״

למר שמעון פרס יש דריסת־רגל במערכותיהם
של עתונים רבים, באמצעות אותו
מנגנון שקראנו לו ־.יונייטד פרם״ .אולם
רק עתון אחד שייך לו כולו, עומד כולו
לשרותו. זהו השבועון ג־ואיש אובסרבר,
בעריכת ג׳ון קימחי, המופיע בלונדון בשפה
האנגלית >עם מהדורה צרפתית בפאריס).
הוא ממומן על־ידי קרנות ציוניות.
לפני שבועיים פירסם אותו שבועון מאמר
הפות -במילים המעניינות הבאות:
,זהו, נסובן, סוד גלוי. כל אדם הנועורב
בחוגים הישראליים הנכונים יספר לן הכל
על כן. אתה גם יכול לקרוא על כך כמעט
בכל שבוע בהעולם הזה, שבועונו שוחר־השערוריות
של אורי אבברי. לאחרונה ביקר
מר אבזרי בלונדון ובפאריס, וחיזק את האינפורמציה
המודפסת בתוספות סוריות שמסר
שם לעורכי־עתוניס, הוגי־רעות ומדינאים
מובחרים.
,הסוד הוא שכביכול נתונה ישראל במידה
רבה לשלטונו של מושרד־הבטחון, בניצוחו
של שמעון פרס, וכי מנוון אותה
מרחוק ראש־הממשלה־לשעבר, רויר בן־גור־יון.
נאמר כי, מערכת־בטחון׳ זו היא מדינה״
בתון־סרינה, שהיא חולשת על המדיניות,
על המדינאים, על העתרנים ועל שרוחי־ך,בטחון,
וני היא מתכננת בסופו של זבר
ליטול לידיה שלטון די ק ט טו רי...״
הפסוק המעניין ביותר בקטע זה הוא
המדבר על פגישותיו של אורי אבנרי בלונדון
ובפאריס. מניין ידוע לג׳ון קימחי,
שכתב את המאמר בעצמו, עם מי ניפגש
העורך, ומה היה תוכן השיחות 7אורי אב־נרי
עצמו טרם הספיק לדודח על כך.
האם קיבל מר קימחי דו״ח ממישהו אחר?
האם מישהו — מבין השרותים הכפופים
למר פרם, למשל — סרח לעקוב אחרי
פגישות העורך? האם זוהי הוצאה טובה
של כספי משלם־המיסים? ואם כן, איך
הגיעה האינפורמציה לשבועון פרטי, המשרת
במיקרה את מר פרס?

בגליון זה מזכיר העורך כמה מן הפגישות
האלה, במידה שנגעו לבעיית אלג׳יריה.
על אחת מהן הוא מספר:
,נפגשתי׳ עימו פעמים רבות בשנים האחרונות.
בל פגישה כזאת היוגה חוויה. כי
האיש היה מראשי מחתרת הפל״ן בצרפת.
״היינו נפגשים בבתי־קפה קטנים בפאריס,
או בבתים פרטיים, תון שמירה על
נל כללי הקונספירציה ׳שלמדתי בנעורי.
היו מקשרים, נינויי־סחתרת ואמצעי־,זהירות.
,היינו יושבים ומשוחחים על מוראות
המלחמה — על ההשמדה, על העינויים
הנוראים, על ההצלחות והכשלונות. אן
מבלי לוותר על זזוש־ההומזר. בן־שיחי ידע
להעריך בריחות טובות, ואף לספר אותן.
לא פעם, כשראיתיו יושב מולי, מחייך היון
שובב, מלה על דעתי: הרי בכל רגע
יכולים להתפרץ הנה שוסרימו מה יהיה
גורלו אז? האם יעבור את מרתפי העינויים,
כסו בה רבים מחבריו? אילו דברים
נוראים צפויים לצעירה התמורה, היושבת
לידנו, הפועלת כמקשרת?
,החווייה שנחרתה ביותר בזכרוני היתה
נסיעה לילית בפאריס. בן־שיחי נהג ברחובות
העזובים במהירות מסחררת, אולי כרי
להרגיע את העצבים המתסיס של איש־המחתרת.
לפתע הגיחה מכן נית מרחוב צדדי,
אף היא במהירות מופרזת. דהרנו על פניה,
כשרק מילימטרים מעטים הפרידו בינינו.
.בן־שיחי צחק. אילו היי׳נו מתנגשים, אמר,
היינו גורמים למתזה עליז. כי כל המכונית
שלי מלאה חוברות־תעמולה מחתרתיות.
עתה נפגשתי עם האיש שוב. אבל
הפעם לא היה זה בלילה, בבית־קפה נידח,
אלא לאור היום, בבית־קפת מהודר, מול
התנופה הסואנת של שאנז־אליזה. איש מאתנו
לא העיף מבטים חטופים אל מעבר
לכתפיו בהתקרבו למקום, איש מאיתנו לא
מקר מרי פעם במבט בוחן את היושבים.
״היתה זאת הפגישה הראשונה אחרי ה־שיחרור.
יכולנו לברך זה את זה על ההישג,
אשר הוא תרם לו כל הרבה, ואני
כה מעט. אולם אחרי המישפט הראשון, והחיוך
הראשון, עברנו ישר לבעיות של
היום ומתר
תוכן פגישה זו משתקף, בין השאר, בכתבתו
של העורך על המחתרת שנתגלתה
השבוע באלג׳יריה. הדבר מסביר מדוע יש
בידי העולם הזה על נושא זה, כמו על נושאים
אחרים, אינפורמציה שאין כידי שום
עתין ישראלי אחר.

דיחיים נוחים יורנו־ !
פרוו ת שי מ שו אתהקד מונ יםככ סו תוכ מגן ס פני קור. כדי ל ה שיג פרווה הי ה
האדם חיי ב ל צוד לו חי ה. או לםבמשךה דו רו ת איל ף לו כ ב שי ם וג מ לי ם, א שר
מצמרם הגזוז קוו ה לו האדם לבו ש.
מ אז ימי א בו תינו גדלה או כ לו סי ת ה עו ל ם, רמתה חיי םעלתה וצרכי הלבו ש
של ה אנו שו ת הגי עו לממ די ענק. כדי לספקא פילו חלקמד רי שו תהמאה
העש רי םלאיס פי קו כל כ רי־ המרעהשב עו ל ם. לכבשתא בו תינו היו ד רו שי ם
ע שב, מי ם, מינ ר לי ם שוני ם ו אוי ר לנ שי מ ה כדי ש תג דלותהא שו פעתחלב וצמר.
או לםה כי מי ה ה מו ד רני תהצ לי ח ה לייצר סיביםסינטטייםס מי ם, אויר,
פחם ונ פ ס.
חברת דו־פונט, אשרמסרתהלה עני ק ל אנו שו ת חי י ם נו חים יו תרבאמצ עו ת
ה כי מי ה, פיתחהאופקיםחד שי םובל תי מוג ב לי םבמ תן לבו ש למין ה אנו שי.
מ סי בי דקרון* טווי חוסיםלתע שיי תהא ריגי ם. כשאתה קונ ה לך ח לי פ ה
מ ״ דקרוך ־ ד ע כי ה א ריג חז ק לאין שיעור, ק ל ורך, נ עי ם ל מג ע גוף, מתכבס
ב ק לו תומ תיי בשמהר .״דקרון״ אינו מתקמט, ו שו מ ר על צורתו.
כ ך דו אגת דו־ פונ טלה עני קגס לך חי>םנוחים יותר.

1 *4ג

* שם רשש לסיב הפוליאסטר של דו־פונט.

מכתבים
למען כורדיסתאן
לא נחשה!

בעקבות פנייתכם להקפת הוועד לטע! כור־דיסתאז
(העולם הזה ,)1351 הריני לשרות־בם,
ולשרות כל אלה הניצבים טאחוריכם.
אני סוכן להקדיש כל רגע העופר לרשותי
לטובת העם הכורדי.
אולם בקשה אחת לי אליכם: תכננו תונד
נית־פעולה! או נוכל כולנו לצאת, לעדור
הפגנות, לאפות תרופות, להפיץ כרוזים וכל
שאר הדברים הדרושים. בלי תוכנית־פעולה
יישאר העניין כפו כל שאר הוועדים־שעל־הנייר.
אברי
הכרמלי, קריית־חיים
...אפצעי הכספיים טונבלים, ולכו אודה
לכם אם תוכלו להורות לי על דרר בה אוכל
לעזור לוועד הישראלי לפעו כורדיסתאו.
יוסף מעיין, בת־ים

האם זו חרטה ז

התבשרנו כי בדנוריון טציע ״שיתוף סובייטי
לפרוק נשק ישראלי־ערבי״ ,פתנבא
על ״כרית יהודית־ערבית״ ופצהיר פפור־שות
כי ״אין להרוויח על־ידי פלחפה, ואיו
לנו תביעות אפילו לאינץ׳ אחד של טריטוריה
ערבית״.
אכן, בהתחשב עם תפקידו הקובע בתקופה
הפכריעה בתולרותינו, וכפו כן בהשפעתו
ויוקרתו הנוכחית, יש לדברים חשיבות רבה.
אד כל זאת, כפובן, רק אם יש כאן ביטוי
לחרטה על פדיניותו הפרו־פערבית הבלעדית,
ועל הצהרותיו על הסיפוחים שהשחירו
את כוונות־השלום של ישראל, והכשירו רכי-
שות־הנשק של אויבינו.
ו. ל ,.קריית־חיים

הרשמה:

בשעות 8—1לפנד*,צ, רח׳ בוגרשוב 62
(פנת רוד סי׳נסקס׳ סלמון ,231546
בשעות 5.30 — 8.00 אחה״צ

רחוב אנסוקולסקי ,4תל־אביב,
(ליד פנת אבן גבירול־ארלוזורוב)

כם: לאסוף ולחשות כל פרם בפרשה איופה
זו. ואז, משיחפרסם ה״אני־פאשים״ המבוסס
והמנומק, יהיה זה מאפר בעל הר חזק פי
מאה פאשר המאמר, בעל השם הזהה, של
אמיל זולה. יום פירסום פרטי הפרשה כולה
יהיה יום של רעידת־ארטה מוסרית בישראל.
א. באר, רמת־יצחס

המתנה היקרה

נהניתי ביותר טהכתבה על בית נחוסן
גולדפז (העולם הזה .)1352 בסכום של חצי
פיליו! לירות, שעולה לאופה עלייתו־לטחציו
של ד״ר נולדם! ,אפשר לשקם חפישים פש־פחות
של עולים אמיתיים.
אולי בכל זאת עוד לא מאוחר, והציוני
הדנול פוכן לוותר על הטחנה?
י א. הר־זהב, חיפה

הדמיון של מגיון

אני מתפלא שלא הציעו ערייז כל תפקיד
בסרט ישראלי לנערת־השבוע שלכם,
פישל פניה (העולם הזה .)1352 האם שפתם
לב למידת הפוטוגניות שלה, ולדמיון

כהני הדת

אנו עדים ביטים אלה לוויכוח בין אנשי־הדת
לביו השופט העליון, פר חיים כהו. הוכחות
להשוואתו של השופט כהן — של הדת
היהודית עם חוקי נירנברג — אפשר להביא
סתור ספר ״הכוזרי״.
ספר זה חובר על־ירי רבי יהודה ב!
שפואל הלוי, לפני נדססס שנה. צורת הוויכוח,
לפיו כתוב הספר, היא הטצאה ספרותית,
שנתנה לפחבר אפשרות לבאר את
עיקרי האפונה הדתית. בספר זה אנו ם ו!ר
אים דעות מעניינות, אשר לא היו מביישות
את מחברי התורה הגזעית של הנאצים.
התעוררה בספר השאלה מדוע ניתנה התורה
לעם ישראל, ולא לכל העמים. על כד
משיב הסופר היהודי :״כן היא, וכל הנלווה
אלינו ם! האומות בפרט יניעהו פו הטובה
אשר יטיב הבורא אלינו. אר לא יהיה שווה
עפנו מפני שאנחנו נקראים טנולה מבני
אדם״.
כלומר: התורה ניתנה לנו, מכיוון שאנו
מרופטים מעל לכל העפים. כמו האדם הלבן
פעל השחור. אכן, רפיח רב לתורה של
היטלר ומרעיו, הידועה לשיפצה.
שאול סופר, רסת־נן

באם נתקלת לאחרונה בקשיים לר כוש
חזיות ״פטר־פן״ ,הסיבה לכך
היתה: ביקוש רב מדי.
אנו דאגנו לסידורים מתאימים להגדלת
היצור ובזמן קצר נוכל לספק
את כל דרישותיך...

__פטר-פן־-מיה

אולפן

ק 1לטב לי ש ר
לטפוח החן, ודוגמנות
הצועד בראש האולפנים!
+הכינה את מלכות היופי לשנת 1963
תלמידתה רונית רבממן זכתה בנסיעה לצרפת בתצוגת
האופנה האחרונה בנהריה.
<+מכינה את מלכת 7ל־.1963

כני טובים לאן?

היי גם את בין תלמידותיה הרבות!
--הרשמי עוד היום במשרדי האולפן בתל-אביב: רח׳ הלסינקי , 1פנת רח׳ ארלוזורוב .143
בהר־הכרמל, רח׳ היינה ,10 טל.81301 .
בחיפה :
פרסום העליון

פני ם י פו ת -הו פעה נאה...
כל צעירה וצעיר חייבים בראש וראשונה
לדאוג לעור פנים חלק ויפה.
1 4 - 3
הפו

המכיל חומר אנטיספטי, חודר במהירות
לנקבוביות ומטהר אותן.

רכש ו עו ד ה יום פ־14
בבית־מרקחת או פרפומריה
__ תוצרת״קליאו ו ״

סוד עסקי מסדה

שפחתי כי הייתם אלה שניחחתם בפרוייק
את עניין העסק ששטו ״האנציקלופדיה העברית״
(העולם הזה .)1352 אולם חובתי,
כחותם משנת ,1954
להוסיף מספר פרטים
חשובים:
(א) כל חותם נדרש
לשלם מראש עבור
כרד ט״ז, ואה
אני עשיתי ואת לפני
תשע שנים. אד
משהופיע הכרד, איו
המפיצים פתביישים
לדרוש תוספת־יוקר
עבור הכרר הנ״ל.
ומה עם הריבית שהם
חייבים לי, ולעוד
אלפי חותפים,
על הכסף הזה?
(ב) ההוצאה הב־ק
ש טן
טיחה לספק ארונות
נאים לספרים אלה.
אד עד היום לא קיימה את הבטחתה זאת.
נראה לי כי דרושה כאז התערבותו של
שר־החינור, ואולי, אפילו, שר־הפשטרה, שיחקור
את העסק הזה.
משד, קשסן, תל־אביב
הפכורן שבינה לביו אודרי הפבורו בסרט ״סעודה
בטיפאני״?
יהושע ריינה, סדום
השוואתו של הקורא ריינה, ראה גלופות.

קול בריא מהארץ

ברצוני לציין כי העולם הזה הוא, בינתיים.
הקול הבריא היחידי המניע אלינו
טז הארץ. אתם טועים רק לעיתים רחוקות
בהערכת המצב הפוליטי בארץ ובעולם, דבר
שמרשה לי לספוד על היריעות המובאות
בעיתון, ולעצב לעצמי השעפת־עולם כוללת
על בעיות שונות.
אני טקווד, רק שבקרוב תוציאו את העולם
הזה נם בערבית, כד שסטודנטים ערביים
כאן יוכלו לקנות את העיתון ולהביא
אותו לביתם במצריים, כישחזרו.
אליהו ריכרם, בריסל

נידוי עיריות

עירייתנו האהובה, הדואגת לגביית ה-
טיסים בלי תשוטת־לג למצבו של הנישום,
יש לה תקציב כיד הטלר לעריכת כל סיני
סיטפוזיונים על פסוקה של תורה, רבר חנותו
פרנסה לכסה וכסה אנשי הספלנח הדתית.
תחת זאת היה יותר טוב שהעירית
תשלם לעוד במה פקחים, שיבדקו את חצרות
העיר הטזוהטת, וירשטו רו״א לבעלי
הבתים המתרשלים בניקוי.
אפשר לקחת נם נטה סקחים, מאלה שעושים
מארבים על בשר חזיר אצל מוכרי
הסטקים.
שלפר, זילבר, תל-אביב

זיווה הזוועתית

רק כעת ראיתי נטה צודקים האנשים ששונאים
אתכם. כטה מכוערים דברי העתונ-
אית שלכם, זיווה יריב! הטראם הזאת, שבחייה
הפרטיים היא צריכה להיות בעלת פה
מפחיד והחביבה לריב עם אנשים (לנו, כנראה,
שמה הוא יריב) .ובכן, העלטה הזאת
״נאלצה״ — לפי דבריה — ללבת לבית־ציוני־אמריקה
לכסות את טכס בחירת מלכת-
היופי של העליה הרומנית (העולם הזה
.) 1351 מי הכריח אותה, אינ ני מבינ ה? יכולנו
בהחלט להנות טז המאורע נם בלעדיה!
עיתונאית וו הולכת לכסות מאורע של
עדה מסויימת בארצנו, מרובת־הערות. ואיר
היא עושה ואת? בשנאה! וברוב מפשותה
אין היא מבדילה בין שפה לשפה. איו היא
מבחינה כאשר המנחה (השחקז המוכשר
מוסקו אלקלאי) פותח את הערב בברכת
עברית, איו היא מבחינה כאשר הרבה
מהמועמדות מבקשות לדבר עברית, ביוון שבאו
ארצה בגיל רר, והרומנית אינה שנורה
בפיהו, ואיו היא מבחינה כי ההוראות לתכשיר
הקוסמטי נכתבו באנגלית.
בושה וחרפה לעיתון המשלם משכורת לעיתונאית
כזאת, שבאה לקלקל מעמד בו
באנו לראות קצת בחורות יפות!
דליה אלון, תל־אביב
כקורא קבוע של עתונכם וכיוצא רומניה,
אני מבקש את התנצלותה של זיווה יריב
על מאמרה הפונע, ועלבונותיה כלפי העליה
הרומנית. כוונתי בעיקר למשפט המסיים את
מאמרה על ״טלכת הרומניות״.
סולומון כלקס, תל־אביב

לאחר שקראתי את רשיפתכם על הטיסה
בכביש הטייסים (העולם הזה ,)1349 ברצוני
להוסיף עור כמה מילים על חיי ההוללות
של איזי וחבריו.
בני־טובים אלה, שלרשות כל אחד מהם
עומדות מכוניות חדישות, נשלחו לאננליה
על חשבון הוריהם האמידים. נוער זהב זה
חזר, לפני כשנה, כדי לשרת בצה״ל, אד הצבא׳
הידוע בתור מוסד חינוכי, לא הצליח
לרסן חבורה זו.
ביליתי זט! ניכר בחברתם של אלה, אר
התמלאתי לידה לאחר שחיברתי את מהות
חייהם הריקניים, ומאז השתדלתי שלא להי־פצא
בכפיפה אחת עימם.
בחודשים אלה מניעה לארץ קבוצה
נוספת בה לחי
של נוער־והב כזה, הטבובז בחודש סכומים
הטפיחות העצמיות שלכם על השכם הולהנעים
ביו 500 ער 600ל״י, סכום הטהווה
פשכורתו החודשית של פקיד גבוה. חברה כות וטופחות מיום ליום. כאינרת לקורא
זו מנהלת מסיבות של אורגיות, הוללות ו־ היקר בנליוז האחרון, בו סיפרתם על חלקו
רחצת־עירום בחוף הרצליה. מקום מיפנשם של העולם הזה בפירסום שהעניק לחשפנית
הקבוע הוא קפה מסויים ברחוב דיזננוף ב־ ריסה קאדילאק ולקצינה בריסוס רות (״כפי־תל־אביב.
לתה
של ליז טיילור״) טולצ׳ינסקי, ספרתי
ס. י ,.תל־אביב 18 פעם את השם העולם הזה. זה מה שנאמר:
כה לחי!
יגאל ישין, ירושלים
אני מאשים
כלומר: נה ל־זז׳־י (.)18
קראתי בעניי! ובמתח את הרשיטה המם־
כמת על עסקי קורט בכר (העולם הזה .)1246
אם אומנם יש אר שמץ של אמת במסקנות
זבות הקדימה במדור זה תינתן
אליהם הגעתם, הרי
וארץ. יש בכו כרי לזעזע למבתכיהם של קוראים המצרפים
מוסדות שמיים
נראה לי שמשימה גדולה זו טוטלת עלי -את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 364

עווך..העולם הזה־ שופך אוו על הפושה הסתומה -גילוי המחתות האלג׳ירת

.נוסה׳ הדסה?
חמד כן־בלה עצמו מסר את הידיעה הראשונה. כוחות־הבטחון האלג׳יריים חיסלו
כנופיית־גרילה מזויינת, שהתכוננה להפיל את השלטון בכוח. בראש הכנופייה עמד אחד
מקציני הווילאיד( .מחוז־פיקוד) מס׳ ,4עבד אל־קאדר. כימעט מחצית השבויים הם יהודים,
ביניהם כמה ישראלים.
הסנסציד. היכתה גלים בעולם. במסיבת־עתונאים מסר שר־ההסברה האלג׳ירי פרטים נוספים׳
כולל שמות האסירים. כאשר נשאל אם הדבר ישפיע על יחס הממשלה האלג׳ירית
ליהודים, השיב קצרות :״לא. למה?׳׳
קול־ישראל שידר את הידיעה בהבלטה. כאשר נשאל דובר משרד־החוץ מהי תגובת הממשלה
הישראלית, לא הכחיש את הידיעה. היא כה מגוחכת, אמר, עד כי כל תגובה עליה
היא למטה מכבודו.
אזרחי ישראל, שידיעתם על המצב באלג׳יריה קרובה לאפם, לא ידעו מה לחשוב. מה
מסתתר מאחורי ההאשמות? האם הדבר אפשרי?

כאשר ממשלת בגדאד טענה כי האלוף מוצטפה ברזאני, מנהיג הכורדים הלוחמים, הוא
סוכן ציוני (זמן רב לפני קום הקריאה להקמת ועד ישראלי למען כורדיסתאן) — הרי
היה בכך הגיון. ההמונים הערביים בעיראק שונאים את ישראל, רואים בה אוייבת־בנפש.
העלילה תגביר את שאיפתם ללחום להשמדת הכורדים.
לא כן המצב באלג׳יריה. לפי כל הדעות המוסמכות, המוני אלג׳יריה אדישים לחלוטין
כלפי ישראל — וספק אם רבים מהם שמעו אי־פעם את שמה. מעולם לא היתר״ ועדיין אין,
שינאה לישראל באלג׳יריה.
בקיצור: קשה לתאר שעיר־לעזאזל פחות יעיל. מי שרוצה להכתים את יריביו באלג׳יריה,
מוטב לו להגדירם כאימפריאליסטים, קומוניסטים וכיוצא בזה.
זאת ועוד. דיברתי עם כמה וכמה מומחים ממדרגה ראשונה לענייני אלג׳יריה, אנשים
ששוחחו עם בן־בלה, ביניהם אחד מידידיו האישיים המקורבים ביותר.

להלכה, יכולות להיות רק שלוש גירסות לגכי הגילויים האלג׳יריים.
מן הדין לבחון את שלושתן:
ס הידיעה כוזבת. בן־בלה, הנאבק עתה על קיומו הפוליטי מול החזית המאוחדת

דעתם האחידה היא כי למרות כל ההכרזות (האמיתיות או הכוזבות)
,שמסר או שיוחסו לו, רחוק בן־בלה מלהיות שונא־ישראל, או
אן? אנטי-ישראלי.

יש לכך כמה וכמה אסמכתאות. היה זה בן־בלה ששיכנע את גמאל עבד אל־נאצר, בשעה
שהיו בדרכם לאדיס־אבבה, לוותר על העלאת העניין הישראלי בוועידה הכל־אפריקאית.
אותו ידיד של בן־בלה מסר לי עובדה, שאיני רשאי לפרסם את פרטיה, לטובת העניין:

אודי אבנו-
של יריביו, המציא עלילה זדונית כדי להשמיץ את מתנגדיו ולהסיח את דעת ההמונים
האלג׳יריים מן המצב הרה־השואה בארצו. זוהי הגירסה המשתקפת מדברי הדוברים בירושלים.

הידיעה נכונה. ממשלת ישראל, או אחת משלוחותיה, נתנה יד להרפתקה כדי
להטיל את בן־בלה, הנחשב בעיניה אוייב מושבע של ישראל.
הידיעה אינה כוזבת ואינה נכונה. במחתרת היו יהודים אך לא שליחי

ישראל.

כיותר. ואילו השעיר הישראלי אינו יעיל באלג׳יריה.

לא מכבר התערב בך בלה אישית אצל נשיא מצריים לטובת עניין
מסויים, היקר ללבו של בל ישראלי.
הוא עשה זאת מתוך טעמים של הכרת־טובה והומאניטאריות, ולאו דווקא מטעם פוליטי.
אך הוא לא היה עושה זאת אילו היה כל עניין ישראלי שנוא ומתועב בעיניו( .ההתערבות
לא נשאה, אגב, פרי).
ישנה פרשה אחרת — שנמסרה לי על־ידי אדם המקורב לבן־בלה, ושלא פורסמה מעולם
בישראל. למחרת הסכמי־אודיאן ניסתה גולדה מאיר לתקן את שגיאתה הנוראה לגבי מלחמת

הכה נפעיל את איזמל ההגיון ונבחון כל אחת מן הגירסות האלה
כנפרד.
רצה המיקרה שפרשה זו באה בדיוק בשעה שסיימתי שורה ארוכה של שיחות על ענייני
אלג׳יריה, עם כמה מטובי המומחים ברחבי אירופה, ועם אנשי הפל״ן שעימם שיתפנו
פעולה בימי המאבק האלג׳ירי. אשתדל, להלן, לנצל את הידיעות, הדעות וההערכות שהתגבשו
אצלי, בשיחות אלה, בדי לנסות ולפענח את התעלומה החדשה.
פ ד בו ״זז גאצ ״ ר

בג ד צ\ז ״ ר

ף ירסת העלילה משכנעת למדי, למראית עין. מצבו של אחמד בן־בלה קשה ברגע זה
^ יותר מכפי שהיה אי־פעם מאז הגיע לשלטון באלג׳יריה המשוחררת.

המצב הכלכלי כאלג׳יריה עודנו גוכל כשואה. אין לו תקדימים רכים.
במלחמת־אלג׳יריה הנוראה ניספו, לפי מיטב ההערכות, כמיליון מבני הארץ — עשרה
אחוזים מכל האוכלוסיה. מספר זה מקביל ל־ 200 אלף קורבנות בישראל. אלפי כפרים
נחרבו בהפצצות מן האוויר. חלק ניכר ממשאביה הכלכליים של הארץ הושמד כליל•
לפני השיחרור חיו באלג׳יריה כמיליון אירופים, שהחזיקו בידיהם את כל המינהל, המשק,
המקצועות החופשיים. כ־ 900 אלף מהם נטשו את הארץ ערב העצמאות. משמע: תשע
עשיריות מכל החומר האנושי המנוסר — ,פקידים בכירים, רופאים, עורכי־דין, מהנדסים,
מנהלי מפעלים, בעלי אחוזות גדולות — עזבו את עמדותיהם, מבלי שיהיה להם תחליף.
מפעלים, בתי־חרושת, חברות כלכליות, שרותים ציבוריים, משקים חקלאיים — רובם התפרקו.
כאילו
לא די בכך, דאגה מחתרת האו־אה־אס להשמיד, ערב העצמאות, את כל הארכיונים
הציבוריים, אשר בלעדיהם לא ייתכן שלטון סדיר.
כאשר קמה הממשלה החדשה, היא עמדה לפני שוקת ריקה. שום כלכלה ראוייה־לשמה
שוב לא היתד, קיימת. תאי־השלטון נעלמו. מאות־אלפים היו מובטלים, איש לא ידע מניין
תבוא אספקת הלחם של מחר.

מצב זה לא בא עדיין על תיקונו. השואה נמצאת בעיצומה.
על כך נוסף ים של בעיות פנימיות. מטות־הסיקוד התנגדו לשלטון מרכזי, דרשו עצמאות
מחוזית. מלחמת־אחים קצרה קטלה אלפיים איש תוך ימים מעטים. בשעה שבן־בלה השתלט
על המדינה, הלהיב את ההמונים והפך אלילם המוכר, שקעו חבריו־מאתמול בהתמרמרות
גוברת והולכת, אירגנו אופוזיציות מימן ומשמאל.
מצב זה הגיע לשיאו בשבועות האחרונים. האופוזיציה הימנית, הכוללת אנשים ידועי־שם
כמו פרחאת עבאם ובלקאסם כרים, נתנה את ידה לאופוזיציה השמאלית, הכוללת אישים
כמו מוחמד בודיאף ואיט מוחמד. לאנשים אלה אין שום רקע משותף, זולת ההתנגדות
לאישיותו של אחמד בן־בלה. זוהי קואליציה גדולה של אנטי. מעין שותפות של הפלמ״ח
ואצ״ל נגד הממשלה וצה״ל.
הצבא הסדיר החדש נאמן לבן־בלה, וכמוהו המוני האיכרים, שהתחלקו באדמות הנטושות
של בעלי־האחוזות הזרים, והקימו עליהן מעין מושבי־עובדים. אולם בן־בלה לא יכול היה
לזלזל בכוונותיהם וביכולתם של חבריו־יריביו, שכולם אנשי־מחתרת מנוסים, קושרי־קשר
מבטן ומלידה. הם יכלו למשוך לצידם יחידה צבאית כלשהי, לעלות על אלג׳יר, לחולל
הסיכה.
ש עי ררנט או רבר תי ־ ־י עי ר
* ה היה המצב ערב גילוי הפרשה. האם לא מתקבל על הדעת כי השלטון המיואש
1ביים כאן עלילה זדונית? כי בן־בלה מנסה להטביע על מתנגדיו חותם של סוכנים
ציוניים, כדי להבאיש את ריחם? כי הוא מבקש להסיח את דעתם של ההמונים המובטלים
מן השואה ולהפנות את זעמם אל השעיר־לעזאזל הישראלי?
אינני מאמין בכך. ואסביר מדוע.

אדם הבוחר לו שעיר־לעזאזל, מן הדין שיאמץ לו את השעיר היעיל

בן־בלה(במרכזו מסבר מיסדו שד צבאו
השיחרור האלג׳ירית. אחרי שנאמד, את נאומה המפורסם בכנסת, בו הושיטה כביכול יד
לאלג׳יריה העצמאית, הציעה באורח סודי להנהגה האלג׳ירית כי משלחת רפואית ישראלית
תבוא לארץ הדוויה. כדי למנוע ביזבוז זמן, כבר נשלחה המשלחת, בחשאי, לג׳נבה.

ההנהגה האלג׳ירית לא פרכה לקבל את המשלחת.
הדבר כמעט מפליא, אחרי מישקע המרירות שנוצר במרוצת השנים, בהן יצאה ממשלת
ישראל ממש מגידרה במלחמתה נגד שיחרור אלג׳יריה. האלג׳ירים העמידו רק תנאי אחד:
שהמשלחת לא תבוא מטעם ממשלת ישראל, אלא מטעם מוסד ישראלי בלתי־ממלכתי —
כגון ההסתדרות, או מגן־דו׳ד־אדום.
אולם גולדה היא גולדה. השם הי ה״ ח שו ב״״״ל ה״ מ ^ המע ^ ל ה ^״ ה ^י חשב בעינית
יותר מאשר התחלה צנועה, השקעה לעתיד. היא החזירה את המשלחת לישראל.
כל זה אינו מעיד על שינאה עיוורת של בן־בלה לישראל. ואולי יש לקחת בחשבון
שיקול נוסף. צרפת תומכת כיום ללא־סייג במישטרו של בן־בלה. לבן־בלה יש עתה השפעה
רבה מאוד בפאריס. לא ידוע כי טרח אי־פעם לנצל השפעה זו, ולו גם בפרט הקטן ביותר,
כדי להפריע ליחסי ישראל־צרפת.

בתיאור ההווה׳ מגנה ע:ד אל־קאדר בחריפות שווה את בן־גוריון, עבד אל־נאצר ואת כל
שליטי ערב. הוא תוקף בזעם את מיבצע־סיני־סואץ, שופך קיתונות של בוז על כל המפלגות
הקומוניסטיות במרחב, כולל מק״י.
השלום דין ישראל והערבים יקום, לדעת הספר, כאשר תנטוש ישראל את מדיניותו
הריאקציונית של בן־גוריון, וכאשר תקום בקרב הערבים הנהגה מתקדמת, מהפכנית וסוציאליסטית.
את התפקיד הזה ייעד ללוחמי־השיחרור האלג׳יריים. נצחונם, כך ניבא, יביא
לכינון המדינה הערבית המתקדמת הראשונה, בעלת מישטר סוציאליסטי אמיתי, וזו תושיט
את ידה לישראל. לצורך זה ביקש כי ישראל תתמוך במלחמה האלג׳ירית.

גזמד״י — אר נזפ״גז
פדר שד עבד אל־קאדר לא היה מעמיק במיוחד, גם לא רציני במיוחד. הוא נכשל
^)ב אי־דוקים רבים מאוד (למשל: שלח״י מנה 5000 לוחמים, ושפוצץ את מלון המלך
דויד) ,הצטיין בנאיביות עילאית. הוא סבור כי שני בניו של אברהם היו ״עבר״ ו״ערב״.
אך על כל זה חיפה פרט אחד: היה זה הספר הראשון של לאומן ערבי בעל־שם, שדגל
בגלוי באחוזה עיברית־ערבית.
כך קבע המחבר, בסעיף האחרון של הספר :״רק כאשר יבשילו בארצות ערב התנאים
לכינון מישטרים עממיים אמיתיים, יוכל לקום בישראל מישטר
שיאפשר את השגת השלום בין היהודים והערבים. אז ייקבר
הסינטון היהודי־ערבי. סופית, יחד עם השרידים האחרונים של
האימפריאליזם במזרח התיכון.״

חלון הראו!;!

של הוצאת מספרו בפאריס, שקושט לפני שנתיים במיוחד
לבבוז הופעת ספרו של עבד אל־קאזר, תחת הסיסמה:
״ישראל וערב — שתי מהפכות המשלימות זו את זו.״ בחלון זה רוכזו גזערות שונות על
נושאים מרחביים. כונו ונזה יחידה מישראל ה.נחה, במרכז החלון (בתמונה באמצע, למטה),
דו!ב, ת נ וזעת של ז׳אן־פול סארטר, בה הופיע מאמרו של עורן העולם הזה ״ציונות או
שמיות?״ מסדרי חלון הראווה הבליטו מאמר זה בקווים אדומים וקישטוהו בסרט מיוחד.

המסקנה: גירהת העלילה אינה כושכגעת. הסר גורם של כדאיות
סבירה, והסר גם המניע הנפשי.
נינו

ש ר וז אנ די ד

ך בחון עתה את הגירסה השניה: זו של ממשלת אלג׳יריה עצמה. האם יתכן בכלל
שגורם ישראלי כלשהו יושיט עזרה, ואף ישלח אנשים, למחתרת אלג׳ירית הפועלת
נגד בן־בלה?

כל נסיון להשיב על שאלה זו סובב סביב אישיותו של האיש שהוזכר
כמנהיג מהתרת זאת.
עבד אל־ראזק עבד אל־קאדר* נושא שם מפואר מאוד. הוא נינו של הגיבור הלאומי בה״א
הידיעה, בר־כוכבא האלג׳ירי — אותו אמיר עבד אל־קאדר אל־חאדג׳ ,עטור התהילה והאגדות,
שעמד בראש ההתנגדות האלג׳ירית לכיבוש הצרפתי לפני מאה ועשרים שנה.
עבד אל־קאדר, האמיר של מסקארה וצאצאו של הנביא מוחמד, לחם נגד הצרפתים במשך
15 שנה. הוא היה מצביא גאוני, שליט מוכשר, נואם מזהיר, דמות אצילה ומלהיבה. לבסוף
מוגר באשמת הפילוג המסורתי בין הערבים והברברים — פילוג המטביע את חותמו גם
עלי הסיכסוכים באלג׳יריה של היום.
אחרי מפלתו הסופית גלה עבד אל־קאדר הזקן לדמשק. כתושב הדגול ביותר של העיר
הניח יסוד איתן למסורת של אחודת־עמים׳ שמית. בימי הפוגרום הגדול בדמשק הציל יהודים
רבים, ובמהומות אחרות פרש את חסותו על בני־העיר הנוצריים.

מסורת זו עיצבה את אופיו של עבד אל־ראזק הצעיר, נינו של האמיר,
שגדל בסוריה. משחר ילדותו חלם על תפקיד של לוחם־שיחרור במד
לדת משפחתו. יחד עם זאת ינק את רוח האחווה הערבית־־עיברית.
היתה זאת מזיגה נדירה -המזיגה השמית האמיתית.
בימי מלחמת־השיחרור של המחתרת הלוחמת בארץ־ישראל, חיפש עבד אל־קאדר הצעיר
קשר עם המחתרת האנטי־אימפריאליסטית ביותר — לח״י. כאיש השמאל נמשך למחתרת
זו, בה ראה התגלמות השמאל האמיתי בארץ. הוא לא ידע איך ליצור את הקשר — עד
שקרא בעתון כי צעירה בשם בטי קנוט• נאסרה בגבול הבלגי־צרפתי, כשבידה חומר־נפץ.
היא נחשדה בכך ששלחה פצצה למשרד־המושבות הבריטי.
כאשר שוחררה, מיהר הערבי הצעיר להזמין את בטי (כיום בעלת מועדון־לילה בבאר־שבע)
לאחוזתו, בקירבת פאריס. הוא הביע בפניה את רצונו הלוהט לעזור ליישוב העיברי
במלחמתו, ולגשור גשר בין העיברים והערבים.
בטי העבירה את הפניה למפקדה — ד״ר יעקוב (״רשדל״) ירדור, אז מפקד לח״י
באירופה (וכיום עורך־דין בתל־אביב) .רשדל החליט להתייחם אל האיש על פי הכלל
״כבדהו וחשדהו״ .הוא פקד כי הקשר עם עבד אל־קאדר ינוהל על־ידי בטי קנוט לבדה,
וכי הצעיר לא יורשה להיפגש עם אנשי־לח״י בעלי תפקיד גבוה יותר. משום מה, לא נתן
אמון מלא בעבד אל־קאדר. אך הצעיר קיבל חומר־תעמולה רב על לח״י, הביע תמיכה
נלהבת.
בינתיים פרצה מלחמת־העצמאות, ואנשי לח״י בפאריס מיהרו לישראל. הקשר עם עבד
אל־קאדר עבר מידי בטי קנוט לידיו של איש אחר מאנשי לח״י בפאריס: המורה לפילו־סופיה
דובר (״פול״) מזרחי, יהודי צרפתי שישב בכלא בגלל פעילותיו המחתרתית.
לח״י התפרק. ירדור פרש מן הפעילות הפוליטית למשך כמה שנים, השתתף לאחר־מכן
ביסוד הפעולה השמית, מכהן כמו״ל דו־השבועון אתגר ולקח חלק
פעיל בהקמת הוועד הישראלי למען אלג׳יריה החופשית. הוא הפך
נציג בולט של אותה גישה, שעבד אל־קאדר היה שותף לה מילדותו:
השאיפה לשלב את הרעיון הלאומי הערבי והרעיון הלאומי העיברי
במיסגרת שמית מאוחדת.
אך ירדור לא קיים קשר עש עבד אל־ראזק. ואילו האיש שהוסיף
לקיים עימו קשר, רובר מזרהי, הלך בדרך שונה. הוא התקרב
למפ״ם, פועל למען מפלגה זו בפאריס, בעיקר בחוגו של ז׳אן־
פול סארטר.

יתכן בי קשר זה מסביר את המשך דרכו של
הערכי הצעיר. עבד אל־קאדר, לוחם־השיחרור האל-
ג.ירי, איש הפל״ן, בא לישראל, גר תקופת־מה בקיבוץ
של מפ״ם.
לאחר מכן כתב ספר שהיכה גלים בצרפת ובמרחב. הוא כתוב

ירדור

בשפה הצרפתית, נושא את השם :״הסיכסון היהודייערבי — היהודים
והערבים מול פני העתיד.״

יצירה זו, המקיפה 433 עמודים, מתחילה במחקר היסטורי, השם את הדגש על השותפות
ההיסטורית בין עיברים וערבים. השיטה היא מארכסיסטית, מבססת את הכל על מלחמת־המעמדות.
פרקים רבים מוקדשים לתיאור נילהב של מיפעל־התחייה העיברי, על כלכלתו
וקיבוציו. את הסיכסוך בין שני העמים הוא מייחס להשפעת האימפריאליזם וסוכניו.
• עבד אל־ריאזק הוא השם הפרטי, עבד אל־קאדר שם המשפחה. השם שובש בעתוני
ישראל.

ההוצאד, הצרפתית נתנה לספר פירסים רב. היא הקדישה
הלון־ראוזה מיוחד לרעיון השלום הישראלי־ערבי, עם תמונות של
אנשי־קיבוץ על טראקטורים ופלאחים ערביים עמלים בשדה.
בחלון התנוססה הסיסמה :״ישראל וערב — שתי מהפכות המשלימות
זו את זו!״

בינתיים גברה המלחמה באלג׳יריה. עבד אל־קאדר, ששהה עד
אז בשוזייץ, עבר לשם, תפס מקום בפיקוד מחוז ( 4מחוז אלג׳יר,
מחוץ לעיר עצמה) .אם קיווה כי ידידיו במפ״ם ישעו לעצתו,
יושיטו עזרה פעילה למלחמה, הרי טעה. הם לא הצטרפו לתעד,
בו תפסו דתקא אנשי לח״י לשעבר, נושאי הערצתו, מקום
מרכזי.״

בטי קנוט

אולי זו הסיבה להשתלשלות מוזרה אחרת. הספר הועבר על-ידי
רובד מזרחי להוצאה המפ״מית ״סיפריית פועלים״ ,תורגם שס
והובן לדפוס• אף כמו סיפרו של אהרון כהן, שנושאו דומה מאוד, לא
פורסם עד היום.
למחרת העצמאות, כאשר השתלט׳ בן־בלה על אלג׳יריה, נימנה גם עבד אל־קאדר השמאלני
על מתנגדיו. בשיחותי האחרונות עם חסידי בן־בלה, כאשר שאלתי לתומי על
גורלו של עבד אל־קאדר, הופתעתי לשמוע מפיהם התקפות חריפות עליו, כעל אחד מקושרי־הקשר
הפוטנציאליים. היה זה שבועיים לפני מאסרו.

פרעזגז ך ודש\ז?
* *4כאן והלאה אפשר רק לשאול שורה של שאלות, במגמה לבחון את סבירות הגירסה
הרישמית של ממשלת אלג׳יריה.
האם החליט עבד אל־קאדר כי בן־בלה בגד בסוציאליזם הצרוף של המהפכה האלג׳ירית?
האם החליט להקים מחתרת מזויינת, לפי המתכונת של לח״י? האם ביקש עזרה מן החוץ?
האם גילה שלא מצריים, לא ברית־המועצות, לא צרפת ולא ארצות־הברית מעוניינות להפיל
את בן־בלה, האיש היחיד המבטיח יציבות כלשהי באלג׳יריה של היום?

האם עלה על דעתו בי עזרה בזו יבולה לבוא רק מישראל?
האם יצר, באמצעות ידידיו במפ״ם, קשר עם גורמים ישראליים שיש ביכולתם לעזור?
אולי הופעלו, למטרה זו, אותם אנשי לח״י שלא הלכו אחרי נתן ילין־מור השמי, או
אחרי ישראל שיים הימני־קיצוני, אלא העמידו את עצמם לרשות גורמים ממלכתיים
מסויימים?
האם החליט מישהו בישראל כי כדאי לנצל הזדמנות כזאת כדי לגרום צרות לבן־בלה,
הנחשב בעיני מדינאי ירושלים כאנטי־ישראלי קיצוני?

האם קיווה מישהו כי אחרי הפיבה מזויינת מוצלחת כאלג׳יריה,
יקום באותה ארץ שלטון שיהיה בו לפחות אוהד־ישראל אחד?
אין לי כל אסמכתא ממשית לכך. אבל אני מכיר כמה וכמה אנשים בישראל שלא נרפאו
עד היום ממחלת הפרשות. אנשים המאמינים, בכל הנאיביות הקטלנית של ביצועיסטים,
כי התחכמויות מחתרתיות יכולות לב. א במקום מדיניות נבונה וארוכת־טודח. אנשים
שעזרו עוד אתמול לאו־אה־אס בהדפתקתו המטורפת והפושענית — ושהיו עלולים, להיתפס
לרעיון שמחחרת חדשה לא תזיק.

אם כן, יתכן ובעוד עשר שנים ישאל מישהו :״מי נתן את ההוראה?״-וידרו
ש הקמת ועדות־חיקירה משפטיות לברור ״פרשת אשכול״.
ר א. אגזיגז־ ,ראע 21ן ד?
עיכולה לבוא כהשבון גם גירסה שלישית — שגם באלג׳יר וגם בירושלים אומרים,
פח ת או יותר, את האמת — כפי שהיא נראית לדוברים.

בלומר: שהגילוי האלג׳ירי לא היה בוזב, אך גם אמת לא היה.
נניח שקיימת אפשרות זו:
עב־ אל־קאדר החליט להקים מחתרת. הוא ריכז את מיטב ידידיו.
בין ידידיו נימנו, בורך הטבע, יהודים אלג׳יריים רבים, שקראו את ספרו ושידעו כי
הוא אוהד ישראל. בין יהודים אלה נימנים אנשים שאינם מרוצים משלטונו של בך בלד״
והסבורים כי יש להקים באלג׳יריה מישטר סוציאליסטי קיצוני יותר, או שבן־בלד. מיודד
יותר מדי עם עבד אל־נאצר.
באלג׳יריה נמצאים עדיין, מן הסתם, יהודים שהשתייכו למחתרת האו־אה־אס, שניתקו
מזמן כל מגע עם ישראל, ושנשארו ללא הנהגה. אולי הסתננו גם כאלה לתוך המחתרת
החדשה, שהבטיחה להילחם בשלטון.
מחתרת זאת נתגלתה על־ידי השלטונות. אלה שמו לב לאחוז הגבוה־במיוחד של יהודים
בקבוצה, ביניהם (נניח) יהודים ששהו זמן־מה בישראל.

מבאן היתה רק קפיצה קטנה להנחה כי מחתרת זו קשורה כישראל,
או קיבלה סיוע מישראל -ביהוד לאור דעותיו הידועות של עבד
אל־קאדר.
(המשך בעמוד )10

* בשנות המאבק, נאשר קיימו אנשי הוועד הישראלי למען אלג׳יריה החופשית מגעים
רבים עם אנשי הפל״ן, השתדלו לא פעם להיפגש גם עם עבד אל־לן אדר. מסיבות טכניות
לא יצאה פגישה זו מעולם לפועל, למרות שנעשו נמה פעמים הכנות לכך, באמצעות
ידידיו של עבד אל־קאדר במחתרת הפל״ן בצרפת.

במרינה העם שוד ושברבאש דו ד
הסיכום חישמל את עסקני כל המפלגות
בארץ, העביר בהם רטט סמוי. בבחירות המקומיות
באשדוד זכה רובר חיים, פורש־מפא״י
ומנהיג עדתי גלוי, לשניים מבין 11
המקומות במועצה — לעומת שלושה של
מפא״י, שלושה של הדתיים, אחד של הרות,
אחד של אחדות־העבודה, אחד של הליברלים
— ואפס של מפ׳׳ם.
הכספית במדחום הפוליטי של המדינה
קפצה. המומחים ניגשו להוצאות מסקנות
מיידיות וארוכות טווח.
מסקנות קצרות־טווח:
• התוצאות לא פגעו בלוי אשכול. בערמומיות
רבה דאג מנגנון מפא״י להביא
לאשדוד, ערב הבחירות, את משה דיין ואת
ד! יד בן־גוריון, שמשכו שניהם קהל גדול.
לולא כן, יכלו ההצי־צעירים לטעון כי התוצאות
מוכיחות שאין לאומה אמון בהנהגת
אשכול. עתה שותפים דיין ובן־גוריון
אישית באחריות לתבוסה.
התוצאות

עשויות

ס ישראל אינה מזוהית עדיין עם המעצמות
הקולוניאליות הגדולות, ואימונים
בה אינם מביאים להזדהות מוחלטת אתן.
$בניגוד לצבאות השמרניים, מסוגל
צה״ל לא׳ ,תר תוכנית מזורזת, לבצע תוך
חודשים תוכניות שהיו מצריכות, באמריקה
או בצרפת, שנים.

ס משבר ראשון מתקרב כצעדי ענק לקואליציית אשכול.
יה*! זה !ווקא משבר עם הוו׳יימ. שר הדת! ,.זרח י רוו פבריב, הבטיח לפני
כשלוש שנים לבצע את הבחירות לרבנות הראשית לכל המאוחר משך שלושת
חודשים. בשל,נו החמור דו־כללי
ביחסים עם מפא״י, בבשבופות
הקרובים יפרמו
הדתיים, בהשראתו של שר
הדת 1ת, תביפות שונות פ?
שולחן הממשלה. מפא״י לא
נוכל להיפנות לתביפדת אלה,
!מאידן תלחץ אחדות־העבו־דת
לא לקבל פוד שום דרישה
של הדתיים, ולשמור פל
הסטטוס־קוו. פלול להיווצר
מצב שלא יאפשר לדתיים
להישאר בממשלה.

התוצאות מלמדות על תופעה לאו
משכר
זה עשוי להחיש
את האיחוד כין
מפא״י לאחדות־העכר
דה. מפא״י תמכור א ת הת׳
נגדותה לתביפות הדתיים ב־נדוניה

לשותפות

החדשה,

תתבפ
מאחדות־הפבודה לוותר
לפי־שפה פל דרישותיה
בשטחים אחרים שס־פא״י
אינה יכולה ללכת בחם
לקראת אחדות־הפבודה.

• תתגלה שערוריה
גדגלה כקשר עם שליחת
אדם, שנשפט על
עבירות פליליות חמד
רות כישראל, כשליח
לענייני שילומים ב•
גרמניה. האיש צורף למשלחת
השילומים הרישמית
כמומחה למכונ ות וכבר ב-
חודש הראשון נתגלתה שו־דה
של מפשי־תרמית שהוא
ניסה לבצפ בפזרת גרמנים,
פמם יצר קשרים במסגרת
תפקידו.
מדיניות שתי גדו ת לקונגו

העולם הזה 5ג1

יתיז ת רוץ לצבא העיראקי לחזוי־ ?סוריה ולהבסיח שם את ממשלת אל בעת
הרופפת.

זי לטשטש כשלון אישי זה.

מית חשובה. אפשר לשלוט על העולים החדשים,
בני עדות המזרח, כל עוד הם
עניים מרודים. אז הם נתונים, חסרי־ישע,
לחסדי מזכירי־הלשכות, מחלקי־השיכונים ושאר
הבוסים המפלגתיים. אך כשמצבם הכלכלי
משתפר, נחלשת תלות זו — וניתן
ביטוי גלוי להתמרמרות על הקיפוח העדתי.
אשדוד היא עיר משגשגת (בהשוזאה ל־באר־שבע,
למשל) .יש עבודה, יש שיכון,
יש רמת־מחיה נאותה. במצב זה יש לתושבים
האפשרות להקדיש מחשבה לבעיות
פחות יומיומיות: אי־הייצוג של בני עדות־המזרח
בשלטון, התופעות של הפלייה עדתית.
התוצאה: רובר חיים.
החטא ועונשו. מבחינה זו מבשרות
התוצאות של אשדוד את הבאות, יותר מן
התוצאות של באר־שבע, ויהיו אשר יהיו.
כי כל העולים החדשים בארץ נמצאים בתנועה
מן המצב של באר־שבע, או גרוע
ממנו, אל המצב של אשדוד.
שום ישראלי אמיתי אינו יכול לאהוד
רשימות עדתיות. הן מהוות תופעה מסוכנת
ביותר. אך אין טעם ללחום בגילויי־מחאה,
מבלי לחסל קודם לכן את סיבותיה.
בני עדות־המזרח אינם תופסים את המקום
המגיע והראוי להם במדינה — ותוצאות
אשדוד יזכירו זאת, בצורה ברורה
מאוד, גם לאחרון עסקני־המפלגות.

* ישנן שתי מדינות, הנושאות את אותו
השם בדיוק :״קהיליית קונגו״ .כדי להבחין
ביניהן, נוהגים בעולם לקראן על שם שתי
ערי־הבירה, שלמעשה אינן אלא עיר אחת,
כשרק נהר הקמנו עצמו מפריד ביניהן. המושבה
הבלגית לשעבר נקראת קונגו־ליאו־פולדוויל,
המושבה הצרפתית לשעבר נקראת
קונגו־בראזאהיל.

נכופקיוית בטחון המזיגה. הממשלה הסורית, מצדה, אולי מעת״נוז בקרבות כדי

חף אותו עתה ליצור מ שבר

להשפיע על ה
הגנרל
השחור ירד מן המטוס, חייך מתחת
למשקפיו. יוסף מובוטו, הרמטכ״ל של
קונגו־ליאופולדוויל,״ דמה בדיוק לתמונות
שהתנוססו על שערי עתוני־העולם כאשר
זכה, בשעתו, לתהילה עגומה. כי היה זה
מובוטו שאסר את הגיבור האפריקאי האגדתי׳
פאטרים לימי מבד״ הסגיר אותו בצורי׳
שפלה לידי מואים צ׳ומבה, הרוצח
מקאטאנגה, בידיעה כי הלה ירצחו.
יחד עם מובוטו יצא לאור השמש הישראלית
הלוהטת גם הסוד הכמוס, שהיה ידוע
לכל: כי בישראל מתאמנות זה מכבר שתי
הפלוגות הראשונות של צנחנים קונגיים.
ראשון כין קטנים. האזרח הישראלי
שואב סיפוק רב מן העובדה כי אומות
חדשות שולחות את צנחניהן דוזקא לישראל,
מעדיפות את צה״ל על צבאות גדולים.
מה גורם לתופעה זו? יש לה כמה סיבות:
0בהיות צה״ל צבא קטן, של מדינה
קטנה, קל יותר לצבאות קטנים אחרים לחקות
את מבנהו ודרכי־מחשבתו. קציני מדינות
קטנות מתבלבלים נוכח השפע העצום
של הצבאות האמריקאי או הסובייטי, חובקי
העולם, ואינם מסוגלים ללמוד מהם.
ס לצה״ל יש תהילה קרבית רבה, והוא
נחשב לטוב מבין הצבאות הקטנים.

ס המצב בנכול השורי מחמיר, עלול להתפוצץ. הממשלה
החדשה לא תוכל להבליג זמן רב, מחשש פן תואשם על־ידי חסידי בן ־גוריון

לעומת מעשים כאלה,
לא היה ערך למילים שבאו ממצריים.
קפיצה לגובה. א לם עם כל ריגשי ה־

בחירות בבאר־שבע, שייערכו תוך כמה
ימים, לחזק שם את הרשימה העדתית של
פורש־מפא״י אחר, דויד הכם.
מסקנות ארוכות־טווח:

כ? הזכויות1שטורות

תצפית

סיפוק והגאווה, עולה לאחרונה ספק סתום
בלב כמה וכמה מן המומחים לענייני אפריקה
בישראל. האם אימון צנחנים היא באמת
ההשקעה הטובה ביותר של כזהות־אדם
וכסף במדינות השחורות?
יש סיוע שהוא בגדר עזרה למדינית,
ויש סיוע שהוא בגדר עזרה לממשלות.
הצנחנים הם, בכל מקום, עמוד־התוזך של
השלטון הקיים. אימון הצנחנים מביא בכל
ארץ בהכרח להזדהות עם הכת השלטת הקטנה
— מבלי שהדבר ירכוש אהבה ואהדה
בקרב החוגים המתקדמים יותר, העשויים
להגיע מחר לשלטון.
מבחינה זו יש הבדל תחומי בין קצין־
הצנחנים ובין המורד, התיכוני. המורה, המדריך
החקלאי, מנהל הפאקולטה, קושרים
קשרים שאינם תלויים בשלטון זה או אחר,
יוצרים בסיס איתן לידידות גם עם הנוער
המשכיל, ושאר הכוחות שינהלו מחר את
המדינות.
עד כמה ארעיים הם היחסים המגיעים רק
אל השלטונות, הוכיח השבוע מאורע שלא
היה קשור בישראל — אך שישפיע על ישראל
מאוד. מהפכה קצרה ויעילה הפילה את
שלטונו של האב פולבר יולו, הדיקטטור-
?;כוהן של קונגו־בראויאודיל, שהיה, אולי,
הידיד הגדול ביותר של ישראל באפריקה.
כל ההשקעה הגדולה שהושקעה בו, כולל
הוצאות ביקורו המפואר בישראל, נמחקה
וזוך שעות מעטות.
רק כמה מאות מטרים מפרידים בין משרדו
של מובוטו, מדרום לנהר קונגו, ובין
משרדו־לשעבר של יולו, מצפון לנהר ולגבול.
אך המרחק הפוליטי ביניהם קטן עוד
יותר. ההשקעה במובוטו אינה בטוחה.

• למרות כל ההב•
תשות מפיו של מס•
רוזדוזי ררדתו׳
״:ל משטרת ישראל,
יוס!ש נחמיאם, וקציני המשטרה הבכירים הנוגעים כרכר, צפה
לשורת התפטרויות של קצינים בכירים כמשטרה תוך ארבעת
החודשים הקרוכים.
• פרשת תיק אירס״ו -שהביאה בשעתו להרשעתו של
המפב״ל הקודם של המשטרה, יחזקאל סהר, כעוון עדות-שקר
ולפילוקו מהמשטרה -תועלה כשבועות הקרוכים מחדש.
יהיר! זה אחרי שש יקה ירק.ני, שנימנה פל הנוזקרים בתיק זה, יחזור בימים
הקרובים לארץ בלוויית אשתו, הזמרת יפה ירקוני.

$ריב קשה יפרוץ כין •טר-הפניס לבין שר־החקלאות לנכי
חלוקת שטחי הקרקע של איזור מודיעין. משה דיין יתבפ למסור את
תיכנו! האיזור לידי משוד החקלאות, ואילו חיים משה שפירא יפמוד פל כן
כי התיכנון הסופי יישאר בטיפולו של משרד־הפניס. חוגי משרד החקלאות
עלולים להפלות, ת 1ן בזי ריב זה, ספנה ני גורמים בנקאיים רבי השפפה
משיגים יזיפ ת מוקדמות מאגף התיכנון של משרד הפנים, לצורכי ספסרות.
$״בנק הפועלים״ ירכוש בנק שווייצי. יהודי שווייצי, הפושה
לאחרונה פיסקות גדולות פס ישראל והרוכש כאן סחורות רבות בזי לשתקן,
בין השאר, ו.ח?מדינות שישראל פצסח אינה יבולה לקיים פמן קשרים סס־זזריים
ישירים, התנה את המשן קיום הפיסקות ברכישת הבנק.

• משה שרת יפרסם ב״דכר״ שורה של מאמרים חריפים
נגד מוסדות ׳מפא״י.

הדא יאשים את מוסדות המפלגה בנן שהם נבנפים

בקביעות?תכתיבים של דויד בן־נוריון, מבלי לנסות לקבופ פמדה פצמאית
בשום שאלה. במאמריו יטפו שרת כי הוא עצמו היוו קורבן אישי למצב זת
טעתה, עם פרישת בן־גוריון מתפקידו, הגיעה השעה לחסלו.

• לצוות השגרירות הישראלית במוסקבה יצורף! איש-דת.
יישלח רב, בדרגה של קונסול למוסקבה. כדי לטשטש את הרושם לגבי ברית־המועצות,
ימנה משרד־החוץ נספח דתי נם לשגרירות, בוושינגטון.

במדינה הגבנל לוחמה פם־כודוג־ת

כריכות ״העולם הזה״
הקוראים אשר מסרו את חוברותיהם לכריכה,
שלא במשלוח דרך הדאר, מתבקשים לקבל את
הכרכים במשרדי העולם הזה, תל־אביב, רחוב
גליקסון ,8כל יום בין השעות עשר ושתיים
לפני הצהריים, ביום ראשון ושני גם בין
השעות שש עד שמונה בערב.

לכתות

בויזו וערב
רח׳ שולמית , 6תל-אגיב
(ע״י ככר דיזנגוף)

מ 8 — 6 -בערב

עלה

תי כון

״לוי אשכול הוותרן נותן לסורים יד
חופשית להתנכל לנו בגבול הצפוני!״ עבר
הרינון ממשרדיהם של משה דיין ושמעון
פרס, דרך העתונאים שלהם, אל הציבור הרחב.
ואומנם,
הממשלה נהגה בהתאפקות רבה
כלפי היריות הסוריות במשק האון, ואי־שיחרור
שלושת הישראלים הכלואים בידי
הסורים. לא נערכה פעולת־תגמול, וקוד־־ש־ראל
לא שידר את ההכרזות נוטפות־הדם
של ימים־עברו.
המסקנה של החצי־צעירים :״ללוי אשכול
אין דם!״ בשיחות פרטיות התחלפה המילה
״דם״ במילה אחרת, עוד יותר צברית .״אי־אפשר
לסמוך עליו. צריכים להקים ועדת־בטחון
מצומצמת של מפא״י, שבה יישב
דיין!״ (אם המדבר הוא איש דיין) ,או
״שבה יישב פרם!״ (אם המדבר הוא איש־פרס).

— קו — קו. רינון זה משכנע,
לכאורה, אך אין לו שום בסים במציאות.
בגבול הסורי לא השתנה דבר.
היריות הסוריות הן חלק ממלחמה־זעירה,
הנמשכת מזה שנים רבות, ושהפכה תופעת־קבע
בשלוש השנים האחרונות — בהן היה
השלטון הבלעדי. בידי דויד בן־גוריון. זהו
ויכוח, מלוזה אש, על סנטימטרים, המצטרפים
לקילומטרים.
הוויכוח הוא פורמליסטי, מתנדנד בין
שלושה קווים :״קו ואן־הורן״ (שנקבע על־ידי
מי שהיה אז ראש משקיפי־או״ם) ,״קו
מוחמד״ (שנקבע על־ידי הסורים) ו״קו
זארו״ (שנקבע על־ידי מי שהיה אז אלוף
פיקוד הצפון) .שני הצדדים מבקשים להזיז
את הקו בכיוון הרצוי להם, לרכוש דונמים
של אדמה נוספת לעיבוד.
כל נימוק טוב במישחק זה. חלקה שלא
עובדה במשך כמה שנים על־ידי קיבוץ ישראלי,
מחוסר כוח־אדם, הופכת בעיני הסורים
ל״שטח הפקר״ ,אשר כל טיפול חדש
בה הוא בבחינת הפרת ה״סטאטוס קו״ .לעומת
זאת מסתמכים הישראלים על חריש,
או פעולה דומה, שנעשו לפני שלוש שנים,
כדי להוכיח ״בעלות״.
קול יותר גכוה. אין למצב זה שום
תרופה בדוקה — חוץ ממלחמה גלויה וכללית.
מדברי
החצי־צעירים ׳מסתבר, שהם היו
רוצים בפעולת־תגמול. אולם דרישה זו מועילה
לרגשות בלבד. מבחינת הניסיון הקר,
היא מופרכת. כי הפעולה הגדולה האחרונה
בגיזרה זו — פעולת תואפיק, בינואר 1960
— לא זו בלבד שלא הביאה שום תועלת,
אלא להיפך. דווקא מאז פעולה זו גברה העקשנות
של הסורים, ותכפו התקפותיהם.
לא היתד, אפילו הפוגה של יום אחד.
בהעדר לחץ צבאי יעיל, אין אמצעי בדוק
אחר. הממשלה הסורית החדשה, הקשורה ב־אמריקאים,
מושפעת רק מעט מבעלת־בריתה
בשטח זה. מנגנון האו״ם, החדור רצון טוב,
יכול להועיל רק כששני הצדדים רוצים בכך.
בכל זאת הגבירה ממשלת־אשכול לאחרונה
את נימת־הקול, השמיעה איומים סתומים.
אך לתופעה זו יש רק קשר קלוש עם
המצב בגבול. היא נבעה משני שיקולים
אחרים:
• הרצון להתחמק מן הצורך לתת תשובה
מיידית לנשיא קנדי בעניין העניין־הטדין-
מאוד. כל עוד פונה ישראל לעולם בעניין
הבטחון בגבולה הצפוני, היא יכולה להסיח
את הוויכוח מן האפיק המסוכן.
• הצורך למנוע בעד חסידי בן־גוריון ו־החצי־צעירים
כל תואנה כאילו חל שינוי
מהותי לרעה עם התפטרות ״הזקן״.
זבנג — לטובת מי? כמו תמיד, מתעלמים
הצעירים־ר,מקצועיים מן התמונה הכללית,
אינם מסוגלים לראות את הקשר בין
תופעה אחת לשניה.
המאורע העיקרי במרחב השמי ברגע זה,
מלבד מלחמת־הכורדים, הוא הקרע העמוק
בין סוריה־עיראק ומצריים. עוד בימי בן־
גוריון נקבע הקו העקרוני של ממשלת־יש־ראל
לגבי סוגיה זו: היא רואה את אויבה
העיקרי בגמאל עבד אל-נאצר. משמע: המגמה
העיקרית של ממשלת־ישראל, המשותפת
לכל חוגי־השלטון, משמעון פרם עד
גולדה מאיר, היא להפריע עד כמה שאפשר
לנשיא מצריים להשתלט על העולם הערבי.
אחת הטענות העיקריות של חסידי עבד
אל־נאצר בסוריה היא שאין בכוחה של
סוריה הקטנה לעמוד לבדה מול ישראל החזקה,
וכי רק הצבא המיצרי הגדול יכול
לערוב לבסחונה.

משמע: התקפה ישראלית מוצלחת על
סוריה, ברגע זה, היא בבחינת שרות ישיר
לנשיא מצריים. אילו קיבלו חסידי דיין ופרס
משכורת מממשלת מצריים, לא יכלו
לדגול בקו־פעולה נוח יותר לתוכניותיה
של קאהיר.
אולם בלוחמה הפסיכולוגית של דיין ופרם
נגד אשכול, כל האמצעים כשרים. הדרישה
ל״זבנג וגמרנו״ היא תמיד פופולארית,
ואין דרך טובה יותר לחתור תחת
יוקרת הממשלה החדשה מאשר לטעון כי
״אשכול הוא הססן. הוא יביא אסון על המדינה!״

פרשת
המדענים
חידוש המסע
יתכן שכמה מאנשי־ר,ציבור בגרמניה הופתעו
בצורה בלתי־נעימה. במסך הטלביזיה
השתקף דיוקנו של לוי אשכול, האיש שנראה
להם כמהדורה מתונה יותר של דויד
בן־גוריון. אבל הדברים שבקעו מן המכשיר
לא היו מתונים כלל.
תוכנם היה ברור, למרות שנאמרו בעברית,
חייבו תירגום לגרמנית. אשצול חידש
את ההתקפה הגדולה על גרמניה בעניין המדענים
הגרמניים בקאהיר — אותה התקפה
שהופסקה, לפי הוראתו המפורשת של
בן־גוריון, לפי עצת־אחיטופל של שמעון
פרס.
לא היה זה מיקרה. הקש ששבר את גב
הגמל הישראלי וגרם לנפילת בן־גורידן מעליו
היה עניין המדענים. הפסקת המסע וסילוק
הממונה על שרותי־ר,בטחון, הם ששימשו
עילה להתארגנות ותיקי־מפא״י, שהכריחה
את בן־גוריון להתפטר ואיפשרה
את הקמת הממשלה הנוכחית. עם שקיעת
השפעתו של שמעון פרס, ועליית השפעתם
של גולדה מאיר ויגאל אלון, היה חידוש
המסע בלתי־נמנע.
טען אשכול, בפני מיל-יוני הצופים הגרמניים:
הוכח כי המדענים עוסקים גם בחימוש
בלתי־שיגרתי של מצריים. מאחר שהמדענים
הם גרמנים, בני העם שרצת שישה
מיליון יהודים, נופלת על גרמניד״ בעניין
זה, אחריות נוראה. רמז אשכול, בצורה חד־משמעית:
ממשלת גרמניה אינה פועלת די
צורכה להפסקת עבודת המדענים.

מה חושבים הגרמנים עצמם על
פעולת המדענים ותוצאותיה? עד
רך ״העולם הזה״ העלה שאלה זו
בשיחותיו עם אנשי־ציבור גרמניים.
הדעות שהשתקפו:
• שאלה: האם פועלים המדענים בשליחות
סודית של משרד־ד,בטחון הגרמני,
כדי לשכלל ולנסות בנכר סוגי־נשק שייצורם
בגרמניה עצמה עודנו אסור על־פי הסכמים
בינלאומיים?
תשובה: אולי. דעתו של עורך עתון
חשוב :״אי־אפשר להניח כי חוגים מסויימים
במשרד־ד,בטחון הגרמני לא ידעו על פעולת
המדענים, ושנתנו לה לפחות עידוד מוסרי.״
לעומת זאת, דעתו של עתונאי חשוב, שהיה
בקאהיר ושוחח שם עם המדענים עצמם:
״איני מאמין בכך. הם דיברו על ממשלת
בון במרירות, שנראתה לי כנה לגמרי. הם
מאמינים שממשלת גרמניה נעצה סכין בגבם,
ושאינה מגינה עליהם בפני התנקשויות
ישראליות.״
• שאלה: האם המדענים הלכו למצריים
מתוך מניעים נאציים?
תשובה: לאו דווקא. הם הלכו למצריים
כי שם הציעו להם תנאי־מחייה שלא
יכלו לחלום עליהם בגרמניה. הם נרים בהילות
הדורות, מוקפים עדה של משרתים,
החוסכים להם גם את המאמץ הקטן ביותר,
מקבלים משכורות גדולות וחיים חיי־מלכים.
״אם נוסף על כך יש להם גם הסיפוק שהם
עוזרים ברצח יהודים, הרי זה בעיניהם
רק תוספת חיובית לשאר ההטבות.״ לפחות
חלק מן המדענים הם נאצים אמיתיים. למשל:
פרופסור גרקה, אביה של היידי, וגם
פרופסור וולפגאנג פילץ.
• שאלה: האם יש להניח כי המדענים
עוזרים ביצירת פצצות־קובאלט, או
נשק רדיו־אקטיבי אחר?
תשובה: לא. טען מומחה גרמני, שהתייעץ
עם מיטב המומחים הגרמניים בשטח
זה :״אין כל אפשרות ממשית להרכיב
ראשי־מלחמה של קובאלט על הטילים ה־מיצריים,
כפי שהם כיום, או כפי שיהיו בעתיד
הנראה״לעין. אם החומר הרדיו־אקטיבי
הוא די יעיל כדי להשמיד אוכלוסיה, הרי
הוא מחייב עטיפות־מגן כבדות ביותר. אחרת
יהרוג קודם כל את הגרמנים או את
ד,מיצרים המטפלים בהתקנת ראשי־הסילים.
העזלם הזה 1354

שום סיל מיצרי אינו די גדול כדי לשאת
עטיפה אדירת־מישקל כזאת.״
• שאלה: מהי יעילות עבודתם של
המדענים7
ת שו ב ה: המדענים עצמם ממורמרים
מאוד על המיצרים, בגלל חוסר־היעילות שלהם.
רשלנותם ועצלנותם. סיפר אחד המדענים
לעתונאי גרמני, לפניו שפו את לבו:
יזה אוכל אותנו. אנחנו מכינים כלי חדש
— ובינתיים נרקב כלי אחר, שעבדנו עליו
קשה, מפני שהמיצרים אינם מסוגלים להחזיק
אותו בתנאי־אחזקה נאותים. אנחנו מבזבזים
את כל היום על נסיונות־סרק להמריץ
ולזרז אותם!״

יצא מתל־אביב. היתה לו הזמנה רגילה להעביר
תיירים נוצרים ממעבר מנדלבאום לטבריה
והוא יצא מביתו השכם בבוקר.
בכניסה למאה־שערים עצרה אותו ניידת
המשטרה .״יש צורך בליווי,״ הסביר לו
הסמל .״הבוקר הם התחילו שוב בנסיון
להפריע לתנועה. סע אחרינו עד למעבר
מנדלבאום.״
לשוטרי הניידת היה על מה להסתמך. ני
עוד באותו בוקר נקראה הניידת בדחיפות על
ידי תושב העיר, עטיה ציון, שהודיע כי
גילה מסמרי פלדה פזורים על הכביש ליד
משרד־החינוך, בו הוא מועסק כשומר. הניידת
שהגיעה למקום אספה מעל הכביש

כעשרים פיסות קרטון, לתוכן ננעצו מסמרים
שחודיהם הופנו כלפי מעלה.
השוטרים ליוד את האוטובוס עד למרחק
של כמאתיים מטר מן המעבר, הורו לנהגו
להמשיך את המרחק הקצר לבד. בדיוק עשרים
מטר נמשכה הנסיעה העצמאית. כי
ברגע שהמכונית עמדה מול בית־הכנסת
תולדות אהרון, חצתה אבן כבדה את האוויר,
פגעה בשמשה הקדמית הגדולה. בן־שניה
הפכה זכוכית הבטחון הפאנורמית, ששוויה
למעלה מאלף לירות, לרשת־פיצוץ סבוכה.
הנהג עצר בחריקה. הוא לא יכול היה
להמשיך בנהיגה מכיוון שלא ראה יותר את
הדרך לפניו. רק בעזרת הניידת שחשה אליו
שוב הצליח לנוע באיטיות עד למעבר
מנדלבאום, שם פירק את הזכוכית כדי שיוכל
לחזור לתל־אביב.
מכות בקביים. היתר, זו הפתיחה ליום
המהומות של השבת האחרונה. במשך
ארבע השעות הבאות השתררה הפוגה יחסית:
החטיבה הלוחמת הלכה להתפלל. אולם
סמוך לשעה שתים־עשרה שוב התקבצו ילדי
השכונה, הפשילו את מכנסיהם הקצרות־עד־מתחת־לברך,
ועמדו לצד הכביש כשהם מו־כנים
לסקול כלי רכב. גם חמשת השוטרים
שהיו במקום לא הפחידו אותם. כי השוטרים
קיבלו פקודה: אין להשתמש בכוה;
אין להרשות למותקפים להשיב באבנים.
לכן פגעו דרדקי השכונה ברוכבי הקטנועים,
גרמו נזקים למכונית יומון גבט שעברי׳
במקום, ניפצו חלון מכוניתו של דיפ־לומאם
זר. במרפסות שמסביב עמדו אותו
זמן ההורים, עודדו את בניהם וצעקו :״שאבם!
שאבס!״
אולם לשיא האכזריות הגיעו הלוחמים הקנאים
במעשה ההתעללות בנכה פנהם לוי.
לוי, המהלך בעזרת קביים, עבר במכוניתו
ליד השכונה סמוך לצאת השבת. לפתע ניתר
על המכונית ברד אבנים. הוא עצר, יצא על
קביו כדי לברר מה קרה. באותו רגע שעטו
עליו הלוחמים ותוך קריאות קרב ״שאבם!
שאבם!״ חטפו את קביו, ד,יכוהו בעזרתם
מכות נאמנות.
הציבור הכופר. אזרחי המדינה נחרדו
מההפקרות האיומה. שר התחבורה, ישראל
בר־יהודה, הזדרז לבקש בכנסת דיון דחוף
במאורעות השבת ואילו המשטרה הראתה
לציבור כי אף היא אינה טומנת ידה בצלחת:
נער אחד נכלא.
אך שתי פעולות אלה גם יחד העלו חיוך
מריר על פני האזרחים, שראו בהם צעדים
לצורך יציאת־ידי־חובה בלבד. היה ברור
;הם: ללא פעולה נמרצת ואלימה נגד אותו
ציבור, הכופר בחוקי המדינה וסידריה, לא
יבוא פתרון לבעיה.

פירסומים
מת ממש ב״ממש״
מידה אבנים בכלי ׳הרכב העוברים בכביש. רובם של מידי
0 1 1 *111
1 1 /4 1 1 11111 /האבנים היו נערים עד גיל . 13 הם ניפצו שמשות של
מכוניות, פגעו ברוכבי קסנוע וברחו לסמטאות מיד כשהמותקפים ירדו להשיב מלחמה שערה.

300 טפסים של עלון משוכפל בן ארבעה
עמודים, שהופץ בשבוע החולף בחוגים שונים,
הצליחו לעורר גל של סקרנות וניחושים.
העלון נשא את השם ממש — ראשי

דוגמה משוזעת לחוסר־יעילות טכנית זו:
המכונית רעמסס, תוצרת מצריים. דעתו של
גרמני, שניסה אותה במצריים :״היא מכוערת,
רועשת ומסריחה. מזל גדול שהיא נוסעת
בכלל. זה קורה רק לעיתים רחוקות.״
• שאלה: מהי השפעת התעמולה שנעשתה
עד כה בגרמניה נגד עבודת המדענים?
תשו*״ר!
:אולי הפוכה מן המקוזה. סיפר
אחד מעורכי דד שפיגל :״אחרי שפיר-
סמנו, בכתבה שלנו, כי המצרים מנסים
לגייס מדענים וטכנאים באוסטריה, הוצפה
הכתבת הווינאית שלנו במאות פניות. כל
הפונים רצו לדעת איך אפשר להשיג ג׳וב
כזה במצריים. נאלצנו לענות לכולם כי מערכת
דר שפיגל אינה סוכנות־גיוס של מיב־צע-החימוש
המצרי!״
דת תשעה קבין אלימו ת
ירושלים שוב דמתה השבוע לעיר נצורה.
תור של מוניות התמשך ליד ניידות המשטרה
שחנו בפתח שער מנדלבאום, כשהשוטרים
מנסים לקבוע באיזה מסלול יבחרו ללוות
את שיירת התיירים לירושלים. בדרך
הרגילה אי־אפשר היה בשום אופן לעבור.
ישיבות האוייב שחלשו על הכביש, איימו
לרסק בברד אבנים כל כלי רכב שיופיע.
החטיבה הלוחמת של נטורי־קרתא היתד, גם
השבת בכוננות מלאה.
מסמרים על הכביש. נהג האוטובוס
הכחול של חברת יונימד מורס, רפי שריי-
בר, לא ידע על המתרחש בירושלים כאשר

ומדמו וווח *138

שני חברי יונייסד טורס מנסים לסלק את שברי זכוכית

1 -4 # 1 1 1הבטחון שהתפוצצה לגמרי. קנאי אלמוני ידה את האבן
כשהאוטובוס עבר ליד השכונה, גרם נזק של למעלה מאלף לירות. המסע נמשך ללא שימשה.

״שאבס!״ קורא בח־

לון הצעיר הדתי ש״:
11.11\ 11/
חזר זה עתה מהתפילה, מעודד את מיידי
האבנים שברחוב לסקול את המכוניות.
תיבות של: מכתב מודיעין שבועי, היה
צבוע בקו אלכסוני אדום, סימון בו משתמשים
בצר,״ל לציון מיסמכים סודיים. הוא
הכיל ידיעות קצרות בשטחים שונים כמו
חוץ ובטחון, תפקידים מיוחדים, כספים ו־סחר־חוץ.
צירוף זה של השם, הסימון והנושאים
הוליד מייד השערות שונות.
״זה עלון של הש״ב,״ טענו אחדים .״וה
עתון פרטי של שמעון פרס,״ גילתה בסוד
אישיות ידועה. גירסות אחרות היו שממש
הוא עלון מחתרתי או מכתב מודיעין של
מק״י. המוזר שבכל הטענות האלה היה שאף
אחת מהן לא התייחסה לכתובת המערכת
והטלפון שלה, שהודפסו בגלוי בכותרת
העלון .׳הכתובת העידה שהעלון אינו
אלא עסק מסחרי חדש של חברת־יחסי־ציבור
ידועה. כל מניות ממש נמצאות בידי עורך־
הדין בן־ציון כהן, פרקליטה של חברת
ניצוץ. עורכי העלון הם בעלי החברה,
אלכם מסיס ואורי סלע.
חוג החשוכים־מאוד. הרעיון לצורה
זו של מסירת אינפורמציה, בתימצות ותחת
הרושם של בלעדיות לחוג מצומצם ונבחר
של אנשים, לא נולד בישראל. במדינות
רבות בעולם קיימים מכתבי־מודיעין מסוג
זה (ניוז־למרס) ,שבחלקם מוצאים לאור על־ידי
עתונים ידועים ונפוצים. בחלקם נועדו
עלונים אלה לספק אינפורמציה קצרה, אך
בדוקה, לאנשי־ציבור בעמדות־מפתח שונות,
המתקשים לעקוב אחרי האינפורמציה השוטפת
בעיתונות. אולם לרוב מתבססים
עלוני־מודיעין מסוג זה על דחפי החשיבות
העצמית של אישים רבים, המוכנים לשלם
סכומים גבוהים תמורת ההרגשה שהם זוכים
לאינפורמציה סודית שאינה ניתנת להמונים
ועל־ידי כך הם משתייכים לחוג ה־אח״ם
— אישים־חשובים־מאוד.
התברר שגם אצל אישים מסויימים בישראל
קיים דחף זה. עוד לפני שהסתבר
מה טיבו של העלון הישראלי, מה כמות ה־
״סקופים״ שבו ומהי מהימנות הידיעות המובאות
בו, הזדרזו מספר אישים לחתום
עליו במחיר של 200ל״י לשנה. ביניהם
ניתן היה למצוא את שר הפיתוח יוסף אלמוגי,
סגן־ראש עיריית רמת־גן שלום זיס־מן,
אהרון כידן ממשרד האוצר והלל קוק,
(המשך בעמוד )10

״ פרשה ״

חדשה?

נהנזשן מעמוד )6
אם נכונה גירסד, זו, הרי לא שיקר בן־בלד, ביודעין, וגם הדובר הירושלמי לא חטא
לאמת כאשר אמר כי ההאשמה היא למטה מכבודו.

בן-ברגז או בן־ברעז
יזו, מכין שלוש הגירסות,

קרובה ביותר לאמת? האם היתר, כאן עלילה, אמת

\ < א ו חצי־אמת?

אין כידינו הוכחה סופית לכאן או לכאן. כל אחד מאתנו יכול רק
לשפוט, לפי שעה, על פי הגיונו והערכתו.
אך אולי חשוב יותר לנצל הזדמנות זו כדי לערוך חשבון־נפש ממלכתי על יחסינו ל־אלג׳יריה
בהווה — ובעתיד.
נתחיל בהערכת אישיותו של אחמד בן־בלה, האיש השולט כיום באלג׳יריה, ושישלוט
בה — קרוב לוודאי — גם מחר ומחרתיים.
בן־בלה נתגלה כאישיות חזקה, דינאמית, דמות מנהיגית המסוגלת לעורר בהמונים
התלהבות ונכונות־להקרבה. יתכן שהוא אופורטוניסט. יתכן כי יריביו, כמו בודיאף, עולים
עליו כאנשי־הלבה רציניים. אך אין זה מיקרה שלא הם ניצחו בתחרות, אלא בן־בלה. כי
בשלב הנוכחי של ההיסטוריה האלג׳ירית זקוקה הארץ למנהיג המסוגל לחשמל המונים,
לעורר אמונה והערצה, כדי להוציא את האומה מן השואה.
בשם הוועד הישראלי באנו, בשעתו, במגע אישי עם אישים אלג׳יריים שונים — מהם
הנמצאים כיום באופוזיציה (כמו בלקאסם כרים) ,מהם התומכים בשלטון (כמו עבד אל־קאדר
שאנדרלי) .אינני מוסמך או מסוגל לשפוט מי מהם טוב יותר לעם האלג׳ירי ברגע
זה. זהו, בסופו של דבר, עניינם של האלג׳ירים עצמם.
אולם בדבר אהד אני מאמין: ששום מנהיג אלג׳ירי אחר, אילו נמצא בשלטון, לא היה
נוקט בקו השונה בהרבה מן הקו של בן־בלה: קבלת תמיכה מאסיבית מצרפת, כדי
להתגבר על השואה; ביצוע מהפכה סוציאליסטית מזורזת בכפר; הגבלת הדמוקראטיה
בצורה זו או אחרת.
כישראלים, מעניין אותנו, כמובן, במיוחד יחסו של בן־בלה לעולם הערבי ואלינו. האם
נכונה ההערכה הרישמית של מדינאי ירושלים?

חוששני כי במיקרה זה, כמו כמיקרים כה רבים אחדים, נפלו פקידי
משרד־החוץ קורבן לתעמולה של עצמם.

במשך שנים ארוכות ניסו להצדיק את תמיכתם בכוחות־החושך הצרפתיים, נגד לוחמי
השיחרור האלג׳יריים, בטענה כי הפל״ן הוא מעין סוכנות מיצרית, וכי מנהיגיו אינם אלא
משרתי עבד אל־נאצר. עתה אין להם ברירה אלא להאמין בזה.

אולם זוהי שגיאה גסה.

בן־בלה רוחש לגמאל עבד אל־נאצר — בצדק — רגש עמוק של הכרת־תודה. נשיא
מצריים הוא שעזר למרד הפל״ן מן הרגע הראשון ועד האחרון, כששום גורם אחר בעולם
כולו לא חש לעזרתם. על אדמת מצריים הכין אחמד בן־בלה, לפני עשר שנים, את המרד
הגדול. על אדמתה הוקמה הממשלה האלג׳ירית הראשונה.
אולם בן־בלה אינו רואה בעבד אל־נאצר לא מפקד ולא אדון. אין הוא ניכנע לו, אין
הוא משרת אותו. הוא חש עצמו לפחות שווה־מעמד, והוא מפתח לעצמו גישה מדינית,
שהיא שונה למדי מגישתו של עבד אל־נאצר. שאיפותיו אינן נופלות משאיפות רעו
המיצרי, ואולי אף עולות עליהן.
אך בעוד שעבד אל־נאצר חולם על תפקיד של מאחד העולם הערבי, הרי רואה בן־בלה
את עצמו כמשחרר היבשת האפריקאית. בעוד שנשיא מצריים מתכנן הפיכות בסוריה
ובעיראק, מדריך מנהיג אלג׳יריה מהפכות באנגולה ובאפריקה הדרומית.

מכאן מסתברות גישות שונות לגמרי לבעיית ארץ־ישראל .1דבר זה
ניכר היטב בוועידת אדים־אבבה.

שיא שיאי האיוגטז
* 4בר הזכרתי את דעתם האחידה של כל יודעי־אלג׳יריה באירופה: שבן־בלה אינו
שונא את ישראל, למרות שאינו שוכח את אשר עשתה ממשלת ישראל לאלג׳יריה,
ולו אישית, בשעתם הקשה ביותר*.
עדות זו מזדהה בדיוק עם הדו״ח של הכתבים הישראליים, שהיו באדים־אבבה בימי
הוועידה הכל־אפריקאית, לפני כמה חודשים. הם התראו עם הדובר האלג׳ירי הבכיר. זה
גילה יחס בלתי־עויין לישראל. הוא התלונן על כך שישראל אינה עושה מאומה כדי לאפשר
שינוי היחסים בין שתי המדינות, יעץ לעשות תחילה מעשים קטנים, שיטתיים, לשינוי
הדרגתי של האווירה.
בדיוק אותה עצה ניתנה לי בשבועות האחרונים על־ידי ידידי באירופה, שהם ממקורבי
בן־בלה. דרושה, כך אמרו, שורה ארוכה של יוזמות קטנות, שיוכיחו את הרצון הטוב של
ממשלת ישראל כלפי אלג׳יריה, אחרי כל אשר היה.

צרור של מעשים אלה, ללא רעש וללא יומרה מיותרת, יאפשר
לממשלת אלג׳יריה, בבוא היום, לשפר את היחסים, ולתפוס את
מקומה המיועד כמתווכת כין ירושלים וקאהיר.
חשוב להזכיר כאן פרט מאלף אחר. למנהיגי אלג׳יריה יש דרך־ארץ רבה מאוד כלפי
הנסיון הישראלי בשטחים רבים, כגון ההתיישבות השיתופית והקואופרטיבית. הם אוספים
חומר על כך, מבקשים ללמוד. כי רעיונותיהם לגבי עיצוב החקלאות האלג׳ירית מתפתחים
בכיוון המתקרב לצורות הקיבוץ ומושב־ד,עובדים. גם בשטח זה יכלו להיעשות מעשים
מקרבים.

לבן נוקעת נפשי מעצם המחשבה שיכול להיות שמץ של אמת בגיר־סה
השניה של תעלומת עבד אל־קאדר. איני רוצה להאמין בי אבן
מישהו כישראל נתן יד להקמת מחתרת בזאת נגד כן־כלה.
שהרי אילו היה הדבר נכון, היה זה מעשה
קודם כל: כי דבר כזה מוכרח להעכיר סופית את היחסים בין אלג׳יר וירושלים.
שנית: מפני שהסיכויים להפיל את בן־בלה קלושים ביותר. איוולת היא — גם מבחינה
תועלתית גרידא — להרגיז מנהיג שיישאר, קרוב לוזדאי, בשלטון( .ושוב:
שלישית: מפני שעבד אל־ראזק עבד אל־קאדר (שאני עצמי אוהד את אישיותו ורעיונותיו)
אינו גורם רציני שאפשר לבסס עליו אפילו קו מטורף כזה.
בפרשת ישראל־אלג׳יריה הסתבכה ישראל בתשע השנים האחרונות בהרפתקות רבות.
יתכן כי בשום פרשה אחרת לא עשתה ירושלים שניאות כה רבות״ כה חמורות וכה
אודיליות. בכך מודים כיום, לפחות בשיחות פרטיות. גם כמה מאנשי־ד,שלטון עצמם.

אילו היתה ההאשמה חאלג׳ירית נבונה, היתה זאת האיוולת הסופית
-מלך המלכים של מיכצעי־חלם.
על כן איני רוצה להאמין שהדבר אמת.
* באשר הבריז בן־בלה האסור על נסביתת־רטב־עד־מוות, והעניין הובא בפני האו״ס, מסר
נציג ישראל הצהרה נגד קבלת ההחלטה שקראה לצרפת להיטיב את היחס לאסירים,
מטעמים הונזאניטרייט.

כמדינה
(המשך מעמוד )8
לשעבר ח״כ חרות בכנסת הראשונה וכיום
איש עסקי־נפט.
לאנשים עסוקים. מטרתם של בעלי
ממש לספק באמצעות העלון ״אינפורמציה
חיונית לאנשים עסוקים, בעלת חשיבות מעשית
בשטחי חיים שונים, שאינה מגיעה ל־פירסום
בצינורות אחרים״ — התממשה בחלקה
בשני הגליונות הראשונים של העלון.
פורסמו בהם מספר ידיעות שלא פורסמו
קודם לכן בעתונים אחרים — כמו הידיעה
על מועדון המשקיעים של פקידי־הממשלה,
שעוררה מייד הדים בעתונות. בצידן פורסמו
ידיעות שהן יותר בבחינת פרשנות כללית
ומופשטת.
אולם מצד שני הורשו העתונים להשתמש
בידיעות המתפרסמות בממש, תוך ציון המקור,
דבר ההופך את הבלעדיות של הידיעות
המתפרסמות בעלון ליחסית. חותמי
מכתב־המודיעין יהנו, איפוא, רק מהזכות
לקבל את הידיעות מספר שעות לפני שהן
מתפרסמות בעתונים אחרים.
יחד עם זאת מסתמכים עורכי ממש על
כך, שחלק מהאינפורמציה שברשותם, הנמסרת
להם על־ידי עתונאים שאינם יכולים
להדפיסה בעתוניהם, לא יועתק בעתונים אחרים
מסיבות שונות. כך, למשל, היה מעריב
העתון היחיד שלא העתיק את הידיעה
על מועדון המשקיעים, כיוון שכתבו הכלכלי,
יובל אליצור, נימנה על חברי מועדון
מוזר זה.
דעות רובין הוד הי שראלי
משטרת־ישראל הזכירה בשבועות האחרונים
את אותו ילד קטן המחזיק בידו שבלול
וחוזר על הפיזמון :״ברלה, ברלה, צא
החוצה /אבא ואמא יקנו לך עוגה
למעלה מחודש ימים עסקו נפות הארץ
בחיפושים אחר האסיר הנמלט, נחמן פרקש,
ללא הצלחה.
מישהו טען שראהו מתבודד בחולות נתניה,
אחר סיפר כי ניסה לשדוד מדירתו, ואילו
מתרחצים בחוף ימה של תל־אביב הפעילו
חוליית שוטרים וכלבים במסע משעשע
בתוך צינור־הביוב, בטענה שראו את פרקש
מציץ מתוכו.
לאחרונה אף חדלו השוטרים לרוץ למקומות
בהם הודיעו אנשים כי ראו את
פרקש. הם היו מגיעים עד לסביבה הקרובה,
חוזרים ומדווחים :״לא מצאנו!״ הסיבה:
בקרב השוטרים נפוצה שמועה כי פרקש
הודיע לידידיו, בעת בריחתו :״לפני שאתפס
— אהרוג שלושה שוטרים.״
השבוע נקטה המשטרה בתכסיס פסיכולוגי,
בתקווה שהוא ישפיע. היא העבירה לעיתונים
את העתק מכתבו של אחיו של
פרקש, המבקש ממנו להסגיר עצמו לידי
החוק.
״ מ ה רו צי םממנו? ״ אך פרקש לא
השמיע קול. הוא ממשיך לשוטט אי־שם ברחבי
הארץ — ואולי כבר מחוצה לה —
כשאיש אינו רואה את
פרצופו. רק שלוש
תמונותיו ממשיכות
להתנוסס בתחנות־ה־משטרה,
בנמלי האוויר
והים ובלוח-
הפירסומת הגדול, המוקרן
בכיכר דיזנ־גוף
בתל־אביב.
המוזר הוא שפר־קש
הוא הפושע הפלילי
היחידי שהצליח
לעורר, בלב פרקש אלפי אזרחים במדינה,
אהדה כנה אליו. השבוע ניסה צ1זת
כתבי העולם הזה לתהות על דעתם של
כמה מתושבי המדינה, שעה שהציג בפניהם
את השאלה הפשוטה: האם היית נותן ל-
פרקש מחסה ללילה אחד בביתך, מבלי להסגירו
למשטרה?
תשו 2דת אופייניות:
• ישראלשמש, מו כרשל גו ני ם,
ש בו נרדהת קוו ה: אני אתן לו מחסה.
מה יש, הוא לא יהודי? הוא מיסכן.

• אמנץ סירקים, חקלאי, מש־מ
ר ־ חשכעח: אני לא הייתי נותן לו
מחסה. שמעתי פעם מד״ר רוזנר, הפסיכיאטר
של בית־הסוהר, שפרקש הוא אחד האנשים
המסוכנים במדינה.
• א לי הו מו ה ר, עו בדד פו ס, תר־אביב:
אני הייתי מסגיר אותו. הוא לא
פושע פוליטי, שאנשים יכולים לאהוד את

הדעות שבגללן נאסר. הוא עבריין סלילי.
• אסף שוחט, חייל: כל הכבוד
לו! דיברנו עליו כשהיינו לפני כמה זמן בשדה,
בדרום. אמרנו שאם הוא יבוא אלינו,
ניתן לו אוכל. בינתיים זה גם יותר מעניין,
כשהמשטרה רודפת אחריו.

• רחמים אבו־אהרון, עוכד ב־

״אגד״ ,תל־אכיב: אני הייתי מחפה
עליו. הוא מסיכן. אז מה יש אם הוא עשה
משהו? מי לא עושה משהו?

• יוסף נאג׳ר, פרשן, ירושלים:

הוא אומנם פושע, אבל הוא אדם שנלחם
על החופש שלו. לכן אני מעריך אותו. אבל,
אחרי הכל, הוא פושע, ולא הייתי מסתיר
אותו.

*< הרב צבי פרידמן, בני־ברק :

בהלכה יש שני דינים, הנוגדים זה את זה,
והכל תלוי בנסיבות. הדין של ״אל תסגיר
עבד אל אדוניו״ מתייחס לעבד שברח מאדונו,
על לא עוול בכפו. אבל מי שבורח
מהעונש שהוטל עליו במשפט, רשאי כל
אדם לתפסו ולקיים בו את הדין ״הכה
תכה״ .כי בית־המשפט נבחר על-ידי העם,
ואם מישהו בורח מבית־המשפט — רשאי
כל אזרח לשמש זרוע של בית־המשפט.

• אפריים שרעבי, חייל משוחרר,
יכנה: קראתי עליו בעיתונים שהיה

תלמיד טוב ואלוף בהתאגרפות. אני הייתי
נותן לו מחסה. מה המשטרה רוצה ממנו?
שיעזבו אותו!

• זיווה עמאר, אחות, חצור:

הייתי מסגירה אותו. הוא יכול להביא למדינה
נזק בריגול.
9יוסי אוריאל, חייל: זה אדם
שפשע, נשפט והורשע, וחובת כל אדם להסגיר
אותו. עצם זה שברח מבית־סוהר
כבר מספיק כדי להענישו.

• יולה הר־שפי, אם, ת /אביב:

לא הייתי נותנת לו להיכנס אלי הביתה. אני
לא מכניסה הביתה אנשים זרים.
הדעות בשאלה זו היו חלוקות, פחות או
יותר, מחצית־מחצית. אך במיקרה זה אין
הדבר יכול להחשב לתוצאת תיקו. כי פושע
נימלט זוכה, בדרך כלל, לשינאה כללית מצד
הציבור. אם נמצאים במדינה אפילו חמישים
אחוז אוהדים לפרקש, הרי שזה ניצחונו
של האיש ההופך יותר ויותר, בתודעת
האיש ברחוב, לרובין הוד ישראלי.

עיריות
לא רוצים אוגרי ת•
כראוי לעיריה של עיר הנקראת על שמו
של חוזה מדינתו!־,יהודים, התגלתה השבוע
עירית הרצליה כעיריה קנאית המקפידה על
כך שתושביה ידברו רק עברית.
אחד מאזרחי העיר, הגר בהרצליה פיתוח,
גילה כי ערימת חול ענקית חוסמת את
הכביש ליד ביתו, מפריעה לתנועה. כמו כן
הבחין אותו אזרח שאחד העצים ליד ביתו
נעקר ממקומו, ובמקום שניצב התהווה בור
גדול בלתי מגודר המהווה סכנה לעוברים
ושבים על המדרכה. האיש התישב וכתב מיד
מכתב לעיריה בו הודיע לה על המכשולים
שגילה, ביקש להסירם כדי שלא יהוו
מטרד/ .אחר שהאיש הוא תושב ארעי,
שעלה רק לפני שנה לארץ, כתב את מכתבו
בשפה האנגלית.
כעבור שבוע קיבל מכתב תשובה ממהנדס
העיר מיכאל שמואלי :״נא לכתוב
את מכתבך בשפת־הארץ. איני חושב שבאיזה
ארץ אחרת בעולם היית פונה למשרד צבו־רי
בשפה העברית.״
מבלי להתיחס לעובדה שמכתבו של מהנדס
העיר שתבע מכתבים רק בעברית היה
כתוב בשגיאות כתיב, התרתח התושב ה־הרצלאי
:״משפחתי תרמה רבע מיליון דולאר
למדינה. אז לא ביקש איש שניתן את הכסף
בלירות ולא בדולארים.״
בינתיים ממשיכה ערימת החול לחסום את
הכביש והבור על המדרכה ממשיך להוזת
סכנה לעוברים בה.

משפט
ה־דוס דציב־ור
בתי־המשפט בישראל יצרו בשנים האחרונות
מספר תקדימים באשר לזכויותיה של
אשה הידועה־בציבור כאשתו של גבר הנשוי
מבחינה חוקית לאשה אחרת. בעתיד
הקרוב יצטרך שופט תל־אביבי לקבוע מד,
הדין כאשר המדובר אינו בידועה־בציבור
אלא בידוע־בציבור.
לפני מספר חדשים נפטר בתל־אביב איש־עסקים
יליד גרמניה. האיש, שהיה בשנות
החמישים שלו השאיר אחריו צואה בר.
ח בו ע תזת **26

ביקש למסור את גופתו לצרכים רפואיים,
לא להתאבל עליו, ולא להודיע על פטירתו.
קרוביו היחידים של האיש, שהיה בחייו
גבה־קומה ויפה־תואר, היו אשה, ממנה התגרש
לפני כחמש שנים ושתי אחייניות מבוגרות׳
שתיהן נשואות, אותן אימץ האיש
בשעתו בבנותיו, גידל אותן ודאג להן כאב.
אולם כאשר נפתחה צוזאתו של אישר,עסקים
שנפטר, התברר כי הוא לא השאיר
הרבה מרכושו לקרוביו. למרות שציין בצוואתו
כי הוא רוצה שבנותיו המאומצות
יהנו מחלק מהירושה, השאיר האיש את מר
בית רכושו לגבר זר שלא היה מוכר לאח-
ייניות. בין השאר ציוה האיש לגבר זה וילה
בסביבת תל־אביב שהיתר, מושכרת לאחרים.
קשרים לא חוקיים. האחייניות שתמהו
מדוע השאיר אביהן המאמץ את מרבית
רכושו לגבר שאינו מוכר להן, החלו
לחקור בענין. התברר להן שאותו גבר, אף
הוא ממוצא גרמני, ידוע כרחוק מושבע.
תקופה מסויימת התגורר אביהן המאמץ יחד
עם גבר זה בדירה אחת בירושלים. לפי
הרמזים והסיפורים שקלטו, הסתבר להן כי
בין הנפטר לבין היורש היו קיימים יחסים
הומוסכסואליים.
בעוד שלפי דין ההלכה היהודית מתחלקת
ירושתו של נפטר לפי שיעור קבוע בין
קרובי משפחתו לפי מידת קירבתם, הרי לפי
הדין האזרחי הקיים בארץ רשאי אדם לצוות
את רכושו לכל מי שעולה בדעתו. אפילו
אם השאיר אחריו יתומים שנותרו ללא
מפרנס והוא משאיר את כספו לכלבו, יש
לקיים את הצוואה בתנאי שיוכח כי בשעת
כתיבת הצוואה היה האיש במצב של שיקול־דעת
וכי לא שכח את קרובי משפחתו. אי־השיכחה
מתבטאת בזה שבצוואר, מוזכרים
הקרובים או מוענק להם אפילו סכום סמלי
של אגורה אחת.
מכיון שבצוואתו של איש־העסקים הוזכרו
בנותיו המאומצות, לא היה מקום לטעון כי
בשעת כתיבת הצוואה שכח האיש על קיומן.
אלא ששתי הבנות לא היו מוכנות
לותר על רכוש אביהן המאמץ לטובת גבר
זר. הן החליטו להגיש תביעה משפטית
לביטול הצוואה. תביעה זו תתבסס כנראה
על שתי טענות. בטענה אחת ינסו האחיות
לטעון כי הצוואה אינה בת־תוקף כיון שנכתבה
לטובת אדם עמו היו לנפטר קשרים
מסוג בו יכול היה היורש להשתמש בהן
למטרות לחץ.
טענה שניה תסתמך כנראה על הסעיף הקובע
שאין לקיים צוואר, שהיא בניגוד לטובת
הכלל. מאחר שהירושה צוותה ליורש
עמו קיים הנפטר יחסים המוגדרים בחוק
כעבירה פלילית, יטענו האחיות, כי קיום
הצוואה כמוהו כהכרה בקשרים מסוג זה.
בית־המשפט יצטרך לקבוע אם אמנם נופל

ואקים בו בית־קברות לתפארת לקבור יהודי
ארצות הברית שם ויענו בעלי חלקות
הקרקע למשה 400 :דונאם ביני לבינך מהו
את מתיך קבור. ויקס גן־הזכרון שלום, הוא
בית־הקברות אשר בהרי ירושלים, ליז צומת
שמשון, וכל עץ השדה אשר בכל גבולו

פאראפראזה זו על עיסקת רכישת מערת
המכפלה על-ידי אברהם אבינו, חזרה ונשנתה
בישראל בחודשים האחרונים. המכפלה
תקום ותחיה מחדש על הרי ירושלים, אם
כי בצורה שאפילו אברהם אבינו לא חלם
עליה. כך, על כל פנים, מקווה היהודי האמריקאי
הדינאמי, משה ומירי) ספילקי, שהחליט
לחולל מהסכר, בצורת בתי־ד,קברות
במדינה.
שמורת טבע אכסוטית. בעוד כמר,
שנים ימותו יהודי ארצות־הברית לשבוק
חיים לכל חי. הם יהיו פשוט מאושרים. כי
תמורת סכום של כאלף דולאר יוכלו לקנות
להם אחוזת־קבר בגן־הזכרון הנפלא שיקום,
לסי המקווה, בהרי ירושלים.
הרעיון צץ במוחו של ספילקי 54 לפני
קרוב לשבע שנים. היהודי האמריקאי, תושב
שיקאגו, שהגיע לארצות־הברית לפני למעלה
מארבעים שנה, ביקר אז במדינת קאליפור־ניה.
אחד הדברים שמשכו במיוחד את ליבו
של סוחר־ד,קרקעות, היה בית הקברות הנוצרי
שבמקום. היה זה בית־קברות שהזכיר
בצורה מפתיעה את בית־הקברות ה־הוליבודי,
אשר שימש נושא לפארודיה המוחצת
על ארצות־הברית, בספרו של הסופר
הבריטי אוולין בו 6 ,מ .15010^ 6)1 0בית״
קברות בו כל פינה דמתה לשמורת־טבע
אכסוטית.
אבל ספילקי לקח את העניין דווקא ברצינות.
הוא חשב לעצמו: מדוע לא להקים
בית־קברות יהודי דומה בשיקאגו? כאחד
האנשים המרכזיים בקהילה המקומית, אסף
ספילקי סינדיקט של עשרה משקיעים, הקים
בהשקעה של 400 אלף דולאר את בית־הקברות,
לו קרא ״שלום! גן־הזכרון, ביתד,חיים״.
חתונות
בכית־קכרות. עד מהרה
הפך הגן לגאוות הקהילה היהודית של שי-
קאגו. סיפר ספילקי עצמו:
״כוונתנו היתד, ליצור מקום שאליו ישמחו
אנשים לבוא לבקר את אמם או אביהם
שנפטרו. לכן גם לא קראנו לגן־הזכרון
שלנו, בית־קברות׳ אלא, בית־החיים׳.
״כל הנכנס לבית־החיים לא היה רואה
זכר למצבות. סביב סביב השתרעו לעיניו
משטחי דשא בלבד. רק כשפוסעים בשבילים
מתגלות מצבות הנחושת, המונחות כלוח
מאוזן שלושה סנטימטרים מתחת לדשא. בפתח
הגן ישנה מפה גדולה ולפיה מוצא כל

תוכנית בירדהקכרות*
״אנשים ישמחו לבוא לבקר את אביהם שנפטר״

שנתבקש להתחיל בברור האפשרויות .״אני
מעוניין לבנות את גן הזכרון עבור יהודים
אמריקאיים שירצו להיקבר בישראל,״ ביקש
מפרקליטו להסביר במשרדים הנוגעים בדבר
.״זה יכניס למדינה מטבע זר, יקשור
את קרובי הנפטר לארץ.״
אולם כפי שהסתבר לספילקי במשך שלוש
השנים האחרונות, מעדיפות החברות־קדישא
לקבל את היהודים האמריקאים כשהם עדיין
חיים, לקבוע בעצמן את תעריפי הקבורה
וסדריה. הם הציעו לו להתפשר על סכום
כלשהו ולהסתלק מהרעיון. אך ספילקי סרב,
הודיע להן :״יש לי בית קברות בשיקאגו
שמכניס לי אלפי דולארים. אני לא צריך את
הכסף שלכם. כל מד, שאני רוצה זה שיהודים
יוכלו להיקבר במקום נפלא כמו גן־
הזכרון.״
לכן המשיך ספילקי לעבוד במרץ על
תוכניתו. הוא התקשר עם מחזיקי קרקעות
שונים, קיבל כמד, הצעות לרכישת חלקות
קרקע במקומות שונים בארץ. עם ההצעות
בידו עלה על הליקופטר, סייר מעל לחלקות
המוצעות, נחת לבסוף על אחד הרכסים שמול
מיסעף שמשון, ליד ירושלים .״כאן
אקים את הגן,״ החליט .״יהודי ארצות־הברית
ישמחו להיקבר בסביבות ירושלים.״

גף הזכרון ״שלוט״ כשיקאגו
״לקרן־הק״מת — 25 סנט״

מעמדו של ידוע־בציבור ממעמדה של ה־ידועה־בציבור.

עסקים

הזיכרון הנפלא
ויקם משה ספל פני ביתו, וידבר א? בני
ישראל לאמור: גד ותושב אנוכי עמכם. תנו
לי אחוזת קבר עמכם ואקברת את מתי
יהודי ארצחדהברית.
ויענו בני ישראל, ובראשם החברה קדי•
שא: שמעינו אדוני, אורח ותייר אתה בקרבנו׳
במיטב בתי־הקברות שבישראל קבור
את מתיך, איש מאתנו את קברו לא יכלה
ממך מקבור את מ תי ך...
וידבר אתם לאמור: שמעוני ופגעו לי במוסדות
המוסמכים הרבים וידבר אל ה מוסדות,
הרשויות, ואל משרדי הממשלה השונים
לאסור: נתתי כסף ותנו לי השדה

וזעולנז ותח *1*9

אחד את הגוש והחלקה בה קבור קרובו.
״כל המצבות בגן־הזכרון הן שוות. לעשיר
ולעני ישנה אותה מצבה. לאחרונה
התחלנו להקים בגן־הזכרון את המוזיאון
היהודי של שיקאגו ומקום מיוחד לעריכת
נשפי חתונות ובר־מצוות.
״בגן־הזכרון בית־החיים אין קבצנים וקופסאות
צדקה. זה פוגע בנוף ובצורה ה־אסטטית
150/> .מההכנסות אנו תורמים בכל
שנה בעצמנו עבור מוסדות־צדקה. רק קופסה
כתלה של הקרן־הקיימת תלויה בפתח
הגן, לתוכה משלשל כל מבקר 25 סנט.״
כאשר עברו כמה שנים וגן הזכרון עלה
ופרח, יכול היה ספילקי להתפנות לפעול למען
המטרה שכל יהודי הגון היה מעלה
מיד במוחו: להקים גן דומה בישראל.
נחיתח כה ילק ופטר. ספילקי הגיע
לפני שלוש שנים ארצה, לאחר שכבר ביקר
בה מספר פעמים, התקשר עם עורך־דין,

לאחר שקבע את מקום הגן, התקשר עם
הארכיטקט החיפאי צבי מילר, מי שתיכנן
את הגן־הפרסי בחיפה, הזמין אצלו תוכנית
מפורטת של בניין המקום וסוגי הנטיעות.
״אעשה מן המקום העתק מדוייק של בית־החיים
בשיקאגו,״ הבטיח .״רק שסוג הנטיעות
יהיה קצת שונה, בגלל תנאי הקרקע,
ובמקום מצבות מלוח נחושת, יהיו ב־גן־הזברון
הירושלמי לוחות גרניט אדומה.״
הככוד לסת. התוכנית נמצאת כבר בשלבי
ביצוע. בשלבים הראשונים יושקעו
כמה אלפי דולארים וסכום ההשקעה הכולל
יגיע ללמעלה ממיליון דולאר. אחר־כך, מבטיח
ספילקי, יוכנס הלק מן ההכנסות לחברת
נאמנות וההון המצטבר ישמש כקרן
קבועה לשמירה על שלמות הגן.
״ארץ מתקדמת נמדדת לפי הכבוד שהיא
נותנת לממיר,,״ מכריז ספילקי על. האני־

מאמין שלו. והוא מאמין כי תוכנית גן־
הזכרון הנפלא שלו לא תשאר בגדר של
זכרון נפלא בלבד.

ש ע רו רי ה ב קיי טנה
פנים צוחקות של נערים ונערות חייכו
מעל גבי חוברת התעמולה המקופלת. הם
נראו משחקים בכדור, מטיילים, משתכשכים
במי הבריכה הכחולים כצבע הדפוס בו
מודפסת החוברת. מתחת לכמה תמונות של
פרצופים אמריקאיים התנוססה כתובת שאמרה
בערך כך: אנחנו עשינו חיים משוגעים
— בילינו בקייטנה של מלון ולידור.
במשך השנים האחרונות הפכה הקייטנה
של מלון ולידור לשם דבר. הורים אמידים
היו מזמינים מקום מראש, שולחים את
בניהם לקייטנה לתקופה של מחזור אחד או
שניים. אך נראה שהמוניטין שיצא למקום
העביר את בעל המלון על דעתו.
חכלי תליה כחדר. בביתו של עורך-
דין תל־אביבי צילצל הטלפון .״אמא, בואי
מהר לקחת אותי,״ יבב קולה של ילדה,
״אני לא רוצה להיות יותר בקייטנה.״
האם הנרגשת — שבעלה נסע לרגל עסקיו
לחוץ־לארץ, בהיותו בטוח כי הימצאות
הילדים בקייטנה תאפשר לאימם לנוח
— מיהרה למלון ולידור כדי לבדוק מה קרה
לילדתה. במשך שלוש שעות ביקרה שם האם
שראתה דברים מזעזעים וסיפרה:
״רשמתי את שני ילדי, בני ב 7האחת-
עשרה ובתי בת התשע, לקייטנת ולידור, כי
שוכנעתי על־ידי הפירסומת הרבה ששם הם
יד,נו. המחזה שניגלה לפני בהגיעי לבקר
את בתי היה איום. בחוברות התעמולה
הובטח כי הילדים ישוכנו בחדרים של שש
מיטות, יהנו מטיולים בארץ, יבקרו במחנות
צבא ובכנסת ואם ירצו — יוכלו אפילו
לרכוב על סוסים.
״אולם במציאות היה המצב שונה לחלוטין.
כשבאתי מצאתי את בתי שוכבת בחדר
מזוהם. כתוצאה מהאבק היא קיבלה התקפה
של ברונכיט אסטמאטית וכמעט שלא יכלה
לנשום. גם אחיה גר בתנאים איומים של
תשע מיטות בחדר, שבין קירותיו נמתחו
חבלים לתליית בגדי־ים. הנהלת המלון הבטיחה
שהמחזור יהיה בן 80 קייטנים ולבסוף
דחסו במקום .170
״למרות שבחוברות הפירסומת הובטחה
ההזדמנות, להיפגש עם נוער מארצות שונות,׳
אסרו המדריכים בפירוש פגישות בין
בנים ובנות, לא ניסו למצוא כל גשר לקירוב
הלבבות עם הקייטנים הזרים שהיו
במקום. שלא לדבר על כך שלא היה זכר לביקור
במחנות צבא ורכיבה על סוסים.״
נוכח התייפחויותיה של הבת לא נותרה
לאם׳ ברירה אחרת מאשר לקחת אותה ואת
אחיה חזרה הביתה. אולם, החליטה, זה
אינו סוף פסוק. מיד כשיחזור בעלה ארצה
מתכוננת האם לאסוף עוד מספר ניכר של
הורים, שהתמרמרו אף הם על התנאים בהם
הוחזקו בניהם בקייטנת המלון, לבקש ממנו
לתבוע את הנהלת המלון לדין.
* המספרים מסמנים את שמות החלקות,
שהם, לדוגמא )11( :מכפלה( ,ווו) רמה ו)
כרמל( ,או) אררט ( ,ץ ) מגדל הזנרון1x 1( ,
חנרזן( ,ווא) נלגנע.

חצי נדריו שייכת לסומוניסטים ובחצי שני שולט

סטריפיש

הקרובה שלה בסרט, במינכן, מדברת על
החוזה המבטיח את הופעתה בחורף הקרוב
במועדון קר״זי הורס בפאריס. היא לבושה
בהליפת־עור מנומרת, יחידה־במינה. ,וקנתה
זה עתה מכונית.
איך היא מרגישה, כשהיא מופיעה בפני
גרמנים דווקא? לגבי תמי, אין בכך שום
דבר מיוחד. ברלין אינה שונה בעיניה מ־בריסל,
או מכל מקום אחר. אמנם דליה
לביא, ששהתה לא מכבר בברלין, אמרר,
לה שזה לא יפה להופיע בסטריפיטיז בגרמניה
(״למה צריך דווקא בגרמניה אך
היא לא שוכנעה.
ואכן — למה שתשתכנע? שהרי תמי אל־קיים
אינה היהודיה היחידה, גם לא הישראלית
היחידה, המעשירה את חיי־הלילה של
ברלין. ההיפך הגמור נכון: כמעט כל חיי־הלילה
של ברלין המערבית נתונים בידי
יהודים — ורבים מהם ישראלים.
המקום בו הופיעה תמי אופייני לעובדה
זו. ריפיפי שייך ליהודי פולני בשם וולף,
שהיה זמן־מה בישראל. כשפתח את המקום
נקט שיטה פשוטה מאד: בחורות, בחורות,
בחורות. הוא הכניס כשלושים נערות־באר,
ששיעשעו את הלקוחות ושתו על חשבונם.
הקהל הגרמני בא בהמוניו.
ודלף המשופם, איש בשנות החמישים שלו,
הוא עכשיו׳יהודי עשיר מאד. ריפיפי מורכב
כעת משלושה מועדונים גדולים — אחד
בית־מרזח, אחד מועדון־לילה רגיל, אחד
מיוחד לסטריפ־טיז. נוסף על־כך הקים ברחוב
הראשי, קור־פירסטן־דאם, מסעדה צרפתית
מפוארת, יקרה ביותר.
יש לו משפחה, הרבה כסף, וידידה גרמנית
בלונדית יפהפיה .״אנטי־שמיות?״ הוא
מרים את שתי ידיו לאות מחאה ,״לא הרגשתי
שום דבר כזה, שום דבר!״

כמעט כל מה שנכתב — נכון.
שמעון, צעיר חיפאי, בן למשפחה של
עולי־גרמניה בשם זוסטהיים, הוא באמת מלך
חיי־הלילה של ברלין, נער־השעשועים של
העולם המערב־ברליני, איש־עסקים ממולח,
בדרן מצליח, גאון של פרסומת והדון ז׳ואן
מס 1 ,של גרמניה.
הוא תמיד לבוש כאילו יצא זה עתה
מז׳ורנאל של אופנה חדישה. בהיכיסו למוע־

כי בברלין
לבחור כאו
מוכנות לק
את צרותיו כיאטיס ארץ עם ל
אותו. ושב
מנית) :״נ
לכולכס ו
סוערות).
שמעון,
עליהם כמ:
סוחט מד,נ
בשמש־הה;
חשבונו:
ולחזור אז
בינתיים מ
קפה סלקנו
א כספורד
בכל יום,

! ןןיןזמ אחד מעשירי ברלין הוא וולף,
מייסד מועדון בו הופיעה תמי
אלקייס. לאחרונה הקים מסעדת צרפתית.

סלון עדן: ימח שמכם וזכרבס

* £11 8 £ 8מגיני־דויד מכסים את החזה והטבור של הנערות המעורטלות המקשטות
במרכז ברלין המערבית את באר־ן זבירה של אברהם (״עלי״) ממרור, בן
משפחה ממושב בצרון ג׳ .בתמונה עומד עלי ליד ׳אחת מנערות־הבאר הגרמניות שלו.

^ ין מבנה משותף! לישראלים המנצי
חים על חיי־הלילה של המטרופולין הגרמני.
יש ביניהם עשירים־כקורח ועניים
מרודים, עטורי־הצלהה ומוכי־כשלון, ישראלים
גברתנים ויהודים הנראים כאילו נלקחו
מקאריקטורה של דר שטירמר.
בקצה האחד, על מקום שכולו שלו, עומדת
דמות יחידה־מסוגה: שמעון עדן. כבר נכתב
עליו הרבה בעתוני ישראל. המוזר הוא ש

ץ רועת־חצוצרה .״ועתה,״ מרים הו
4מנחה הגרמני את קולו השמנוני ,״וו1
הרקדנים האכסוטיים מישראל — הזו1
צברה!״
הווילון נפתח. לתוך השטח הריק והקטן
בין השולחנות עמוסי־המשקאות, פורצה
צעירה שחרחרה, פרועת־שיער, לבושה בלבוש
הג׳ונגל. זוהי תמי צברה — או, כפי
שזוכר אותה הקהל התל־אביבי, תמר אל•
קיים. כעבור כמה רגעים נלווה אליה, בריקוד
אפריקאי המסתיים בסטריפ־טיז מיני
מעורר, החבר שלה — מיקד.
הקהל הגרמני משתלהב. הוא ככר עיכל
כמה וכמה כוסות של בירה, שנאפס וויסקי
״אוסציהן! אוסציהן להתפשט! להתפשט!״)
הוא שואג, עד שתמי מעורטלת לגמרי.
מחיאות־כפיים
סוערות, קריאות ״בראבו!״
הזוג צברה נעלם, עד למיספר הבא, בעוד
חצי שעה.

0111:2 ! 1 0 11$

הנשים, הגיע ארצה על סיפון אנית אלטלינה.

דונו, נושאות אליו חצי־תריסר נערות גרמניות
עיניים שופעות־ערגה. שמעון עצמו
אינו מבזבז עליהן אף מבט אחד. הזילזול
הגמור הוא השיטה הטובה ביותר.
המועדון הישן של שמעון נוער עתה לבני
הטפש־עשרה. זהו מבוך של חדרים חשוכים
או מוארים־למחצה, המצוייד בכמה בארים,
כמה רצפות־ריקודים, פינות מוצנעות לזוגות,
מקום מורס לאנשים מפורסמים. בפינה
אחת מוקרנים סרטים ישנים של צ׳פלין, בפינה
אחרת משליך פנס-קסם תמונות של
חתיכות ערומות על הקיר, בפינה שלישית
יכול אדם לבדוק במכונה מיוחדת את מ־דת
שיכרותו (על פי מהירות תגובותיו) .האוטו־מאטים
נותנים לקהל את הכל — קפה
(שלושה סוגים) ,סיגריות, קקאו, קוקה־קולה,
אמצעי־מניעה (בבית־השימוש של הגברים)
וגרביים (בבית־השימוש של 1־.נשים, לאותן
שגרביהן נקרעים בעת הריקוד).

ריפיפי: סטריפ״טיז וכפף!
ן* מונה זו חזרה בכל ערב, משך כמד
4 1שבועות, במועדון־הלילה ריפיפי בברלין
המערבית. תמר אלקיים, הצעירה ילי־רת־מארוקו
מתל־אביב, היחה אטראקציה
גדולה. הקהל — חלקו צעירים שגדלו אחרי
התקופה הנאצית, הלקו גברים ונשים שהיו
אזרחים גאים של הרייך השלישי — שש
לראות את תמי. הן מפני שהיא מבצעת
הופעה מינית מאד, הן מפני שהיא יפה בצירה
המזרחית הקודרת המשפיעה במיוחד
על הגרמנים, הן מפני שהיא ישראלית.
מחוץ להופעה, תמי היא בחורה מרצינה
ושקטה, שהשתנתה לא מעט מאז עזבה את
חיננ-אקבאר וצברה. היא מתכוננת להופעה

הגברים י]
מופיעות י מי ״ד

7 8 7 0 1 1 5רק אחת מארבע הנערות היא באמת אשה. השאר הס גבריס — המו׳
,פיעים כאמניות, רקדניות וזמרות במוסדון־הלילה של מישל נזחל־אביב,
ברחוב מארבורג 4ו בברלין. הנערה האמיתית היא נערת־חבאר (ראשונה משמאל).

מועדונו החדש של עדן שוכן בקור־פירס־טן־דאם
עצמו, מרחק של מאה צעדים מן
המועדון הישן. הוא מייועד לקהל הטוב, השומן
והסולת של עיר־הענק השופעת־עושר.
נערה יפהפיה (כל הנערות כאן ...יפהפיות

!! 1100
בתמונה נר

המושבה ו
נם את כפ
באחת מדי

ף-קצה

דים רייני,

^** ייי^ ייי

מועדוני־לילה יהודיים

ואל

שפע עצום של יוסי נשי, ובעל־מועדון יכול
נפשו) גובה דמי־כניסה, חצי־תריסר נערות אחרות
את הלקוחות ליד הבארים, לשתות עימם ולשמוע
:ג, הכושית בעלת הפיאה הבלונדית שהופיעה נ־האמפטון,
משגעת את הקהל. התזמורת מסעירה
עצמו מלהיב אותו בדיבור ובשירה. למשל (בגר־ורבותי,
ברוך בואכם לסלון עדן. ערב טוב
דית) :ימח שמכם וזכרכם!״ (מחיאות כפיים
יא לעצמו רולף ש. עדן, בז לגרמנים. הוא מנגן
פסנתר — מתרועע עם מלכי־הקולנוע שלהם,
ירסומת אדירה, מתעשר על חשבונם, ומשתזף
של בנות המין היפה הגרמני.
וך מיליונר תוך שבע שנים, עד הגיעו לגיל ,40
רץ כמלך.
מועדונו של עדן בברלין את התפקיד שממלא
אריס, או הכל־בו של מארקס אוד ספנסר ברחוב
נדון: הוא המרכז הישראלי. אפשר למצוא בו,
כל הישראלים הנמצאים בעיר. כי עדן הוא מלך

1? 1 £ 1 £ 1בתשומת־לב מרותקת מסתכל הקהל הגרמני בתמר צברה (לשעבר תמר אלקיים),
* * 1 * 1י 8המתפתלת עירומה על הארץ, בשיא ריקוד הסטריפ־טיז שלה. תמר אינה
סבורה שיש פגם בהופעתה בברלין. השבוע יצאה למינכן, כדי להופיע שם בסרט גרמני.

הגדולה ברגלו, זכר לפצע שנפצע בימי
מלחמת הפרטיזנים).
כיום הוא גלמוד לגמרי. אין לו משפחה
בגרמניה, אין לו ידידים. הוא עובד ככלב
(כל לילה משש בערב עד חמש בבוקר),
שקוע בחובות, מבלה את שעות־הפנאי במסעדה
יהודית קטנה, שם מתקבצים יהודים
כמוהו ומשחקים קלפים (בברלין שייכים
ליהודים גם רוב מועדוני־הקלפים).
הוא שמח לראות ישראלים, ממהר ללחוץ
למענם על כפתור תיבת־התקליטים המנגנת
את הבה נגילה.
כמו כל בני־סוגו הוא שונא את גרמניה,
מבטיח לחזור לישראל ברגע שיוכל —
כשיקבל סוף־סוף את פיצוייו. בינתיים אין
הוא יכול לעזוב, בגלל החובות שצבר כאשר
קנה את העסק.
כשיוצא האורח הישראלי, נאנח הנדלמן,
חוזר אל מאחורי הבאר ועוזר לנערת־הבאר
שופעת־החזה להגיש כוסות בירה לגרמנים
הצעירים (לכל נערות־הבאר יש חזה שופע.
אמר רולף ש. עדן :״החזה הוא לנערת־הבאר
מה שהעט־הנובע הוא לסופר!״).

שה נו: החתיכות הן גברים

שונה מכל הבארים ומועדוני־הלילה של הישראלים בברלין הוא סלון
עדן, של שמעון עדן החיפאי, נער־השעשועים מס 1 ,של העיר.

שמעון כשהוא מנחה תחרות שהתקיימה במוינדונו על התואר ״מלכת פסטיבל הסרטים של ברלין״.

אלית במקום. הוא מוכן לעזור להם, לפזר למע־לארח אמן ישראלי עובר־אורח במשך כמה ימים
יו הרבות.

האציינדח: חזה וחובות
שני של הסולם, נמצא, למשל, ולאדימיר הנדל־על
בית־מרזח קטן בשם האציינדה, בשכונודהפקי־רף,
בצפון העיר•: •1

הנדלמן הוא יהודי — ואי־אפשר להתעלס
מכך לרגע. הוא נראה כמו יהודי. הוא
מדבר שפה הקרובה יותר לאידיש מאשר לגרמנית.
אחרי
מהפכת גומולקד, עזב הנדלמן את
פולין, בא לישראל, גר ששה חדשים אצל
משפחתו בארץ, לא מצא עבודה, עבר לגרמניה
כדי לטפל בקבלת פיצויים כתושב
מחנה טרבלינקה (משם ברח כעבור שבועיים
ליער. הוא מראה בגאווה את הצלקת

* א י עונ הבהרצה מהנדלמן, אך פחות
/סימפאטי, הוא שותפו לשעבר, מוריץ
מושקוביץ. הוא בעל ביח־מרזח ענקי בשם
אולד סאמי, באותה שכונה.
מושקוביץ ישב במשך שש שנים במחנה־ריכוז
ליד נירנברג. אחרי המלחמה התעשר
ממסחר בסמרטוטים ליד הגבול, קנה את
בית־המרזח, בו בולטים סדי־בויס מן הסוג
הגרוע, העושים רושם כאילו היו בני נאצים
ותיקים. הם מזלזלים בגלוי בבעל היהודי.
אשתו הגרמניה־היהודיה ושתי בנותיו של
מושקוביץ אינן מבקרות במועדון, מקיימית
בית יהודי מסורתי ׳.לעומת זאת באה למקום
ידידתו, גרמניה שבעלה נמצא מעבר לגבול,
סוחרת־משקאות מצליחה.
שותפו של מושקוביץ הוא יהודי בשם
יוסלה יומטוב, הנקרא גם שרגא יוסף. נאמר
עליו שהוא בעל חשבון של מאתיים אלף
דולאר בבנק שווייצי, שהוא בונה בתים בבתים.
הוא נוסע במכונית מרצדס מן הדגם
האחרון, גר בדירת הדר, מנהל עסקים נרחבים
מאד, ביניהם חנות גדולה לבגדים ברחוב
קארל מארכס. הוא גם אדם חסכני
מאד: לעולם אינו נכנם למסעדה, אלא לוקח
^ עמו כריכים מן הבית.
איש שונה לחלוטין הוא אדם הידוע לכל
(המשך בעמוד )14

ולאדימיר הנדלמן הג
מישראל לברלין, בתמר
נה ניראה הנדלמן עם ׳אחת מנערות־הבאו

*838 סטר־פ י שר אל

בריבות ״העולם הזה״
הקוראים אשר מסרו את חוברותיהם לכריכה,
שלא במשלוח דרך הואר, מתבקשים לקבל את
הכרכים במשרדי העולם הזה, תל־אביב, רחוב
גליקסון ,8כל יום בין השעות עשר ושתיים
לפני הצהריים, ביום ראשון ושני גם בין
השעות שש עד שמונה בערב.

לפנה״צ: לימודים סדירים
אחח״צ: הכנת שעורים
בעזרת המורים
נותרו מספר מקומות לכתות

עטניעית ושפינית
ההרשמה במשרדי ביה״ם
ר ה׳ סמולנסקין 7
כיסים א׳ עד ה, כשעות
.4 - 8 ,9 - 1יום ו׳
,9 - 1טלפון ,229960ת״א.

נהמשן מעמוד )13
ציפורי־הלילה הוזתיקים של תל־אביב: מישל,
מי שהיה בעל אמבסדור בתל־אביב. כיום
הוא בעל אחד ממועדוני־הלילה המפוארים
ביותר בברלין, הנושא את השם הצרפתי
שה נו (״אצלנו״).
מישל, יהודי מפולין, בא לארץ על סיפונה
של אלטלינה, ירד בחוף כפר־ויתקין. יתכן
כי התרשמות ראשונה זו של איש־האצ״ל
הוזתיק קילקלה קצת את יחסיו עם הארץ.
אך יש לו משפחה בארץ, הוא שמת לראות
ישראלים, ובחברתם הוא נתקף געגועים עמוקים
לארץ.
המייוחד במועדון שה נו הוא שכל התוכנית
מוקדשת לטראנס־וסטיזם — לגברים
המופיעים בדמות נשים. כולם גברים: הזמרת
הסקסית, הרקדנית המינית המרימה
את חצאיתה ומעכזת, וכל שאר החתיכות
המשגעות, היכולות לפתות כל גבר.
המקום הוא מן הסוג הגבוה ביותר, מושך
אליו את גדולי העיר. פסנתר־הכנף האדיר
הוא עתיק ויחיד־במינו, עליו עומד אגרטל
שהיה שייך לקיסר וילהלם, על הקיר תלויה
תמונה השודד 250 ,אלף לירות.
האם חש אי־פעם בתופעות של אנטישמיות?
״לא! לא! לגמרי לא!״
מיוחד במינו הוא בעל בית־מרזח אחר
— צעיר הנראה כאילו ירד אך זה עתה
מג׳יפ של שועלי־שמשון, למרות שלמעשה
ירד זה עתה ממכונית אלפא־תמיאו מבריקה.
אברהם ממרוד, הנקרא כאן ״עלי״ ,הוא
פאראדוכס: אדם שבא לגרמניה בברחו מפני
הגזענות. כך הוא אומר. כי משפחת ממרור
המסועפת, בת עדות המזרח, גרה במושב
בצרון ג׳ ,שכל שאר תושביו יוצאי-
רוסיה. היא הסתכסכה עם ועד המושב, ניסחה
להיות עצמאית, אך נרדפה על־ידי הוועד
עד צוזאר.
יום אחד נמאס הדבר לאברהם. הוא בא
לגרמניה, ארץ מוצאה של אשתו, קיבל כסף
ממשפחתה, קנה תוך שבועיים בית־מרזח
בברלין, לו נתן את השם עלי באבא. על הקיר
מצויירות נערות מעורטלות, שמגיני־דויד
מגינים על דדיהן וטבוריהן. במקום זה
מגישות נערות־באר גרמניות בריאות־גוף
משקאות גרועים לנוער הגרמני. את המשקאות
הטובים שומר עלי לאורחיו הפרטיים,
ובייחוד לישראלים. גם הוא מנגן להם
הבה נגילה.
אנטי־שמיות? לא! כמובן שלא. מעולם לא
הרגיש בכך.

פילגשים? א ך? א ידידים
ספשר להמשיך בסיור זד״ כמעט עד
\ * אין סוף. אחדים הצליחו, רבים נכשלו.
כי בגרמניה, כמו בכל מקום אחר, לא קל
להתעשר, והדבר הופך קשה יותר משנה לשנה.

כאלה שקשה לדעת אם הם מצליחים
או לא. כמו למשל זלי זלומון, בעל באר
קטן בשם ראנדבו, שאינו מצליח ביותר. אך
זלומון עבר מינואר למרצדם, חי חיים משוגעים,
מבזבז כסף ביד רחבה, חביב על
הנשים הגרמניות. או משפחת אלפרן הישראלית,
בעלת דר״־מדל־האום (״בית שלוש
הנערות״) .אלפרן הזקן, לשעבר סוכן לבושם
בחיפה ובתל־אביב, קיבל פיצויים בסכום
גדול מאד, גר בבית מפואר בברלין,
עובד בממשלת העיר ובחברות ביטוח.
חוץ מכמה דמויות בולטות כמו שמעון
עדן, יש כמעט לכל בעלי המועדונים והבארים
הישראליים כמה תכונות משותפות.
כולם טוענים ברגע הראשון שלעולם לא
הרגישו באנטי־שמיות — אך מגלים, אחרי
שיחה, שנתקלו לא פעם באנטי־שמים ותיקים.
כולם שונאים את גרמניה. איש מהם
אינו חושב את עצמו לגרמני, אינו נותן
לילדיו להתרועע עם גרמנים. אך לרבים מהם
יש פילגשים גרמניות, ורצון טוב להתעשר
מן הגרמנים, שהם בוים להם בליבם. כל
הישראלים מבטיחים שיחזרו לישראל, בבוא
היום.
אולם ברלין, כך מבטיחים הישראלים בברלין,
היא גן־עדן מבחינת טיב הישראלים
החולשים על חיי־הלילה שלה• בפראנקפורט,
למשל, חולשים היהודים גם על העולם התחתון.
ואילו בהאמבורג הם מלכי״הזנות.
״צריכים לעשות משהו נגד זה,״ נאנח וילי
הארטמייר הישראלי, בעל המסעדה החדישה
ביותר בקור־פירסן־דאם, הקרוייה דראנ-ססור.
״מדוע נותנת ממשלת־ישראל לכל אדם להשתקע
בגרמניה? השגרירות שלנו בקלן היתד,
צריכה לדאוג שאנשים מפוקפקים לא יבואו
הנה, כי הם מבזים את שם המדינה ויוצרים
גל חדש של אנסי־שמיות!״
הוסיף ישראלי אחר. :״והפעם, אם תקום
תנועה אנטי־שמית, היא לא תהיה כל־כך
בלתי־צודקת...״
חש ודם !?זח 13*4

.ניצד
.תוו ע שטווח1
כנראה שמצוקת הדיור בתל־אביב הפכה
לבעיה חמורה בזמן האחרון, או שהחום
בדירות הוא קשה מנשוא. אחרת אי־אפשר
להבין מדוע מגיעים כל שבוע סיפורים על
אנשים המעדיפים לנהל את חייהם האינטי־מיים
דווקא במכוניות.
הפעם ציפתה ההפתעה למשמרת של שני
שוטרים שטיילו בחצות הליל ברחובות המרכזיים
של צפון תל־אביב, ואולי קנאו
בחבריהם המטיילים בניידות וזוכים לשמץ
של הרפתקה׳ כשהם מסיירים במקומות החנייה
הליליים של מכוניות האהבה.
ברחוב ארלוזורוב בתל־אביב, מול מוסך
דן, על מגרש קטן בו חונים מדי לילה מספר
אוטובוסים, הבחינו השוטרים במכונית מסחרית
קטנה. זה שהמכונית ניצבה דווקא במגרש
חניה. המיועד לאוטובוסים לא היה כל
כך נורא. אולם העובדה ששמשות המכונית
היו מכוסות במה שנראה לשוטרים
כחלקי לבוש עוררה את חשדם, ובצדק.
יתכן והשוטרים היו שומרים יותר על
דיסקרטיות לולא התברר להם, כשהתקרבו,
שהזוג המבלה במכונית אינו מאותו שנתון
וכי יתרונו של הגבר בשנים לגבי הנערה
שעמו הוא לפחות ב־ 40 שנה. מאחר שבאזור
זה נוהגות לפעול יצאניות בשיטות דומות,
ראו השוטרים מחובתם לדרוש מהזוג
להזדהות.
הגבר נתקף מיד בבהלה, התחנן בפני
השוטרים לעזוב אותו לנפשו. הוא הזדהה
כסוחר תל־אביבי ידוע, בעל חנות גדולה,
אבל לשלושה ילדים. האשה שלידו עניינה את
השוטרים יותר, ולא רק מהסיבות המובנות.
היא לא היתה ידועה להם כיצאנית. היא
התיפחה, סירבה להזדהות. דק כשהודיעו
לה השוטרים שיאלצו לעצרה אם לא תזדהה,
סיפרה הגברת השחרחורת, שהספיקה בינתיים
לאסוף על עצמה מינימום של בגדים,
סיפור שנראה לקוח מסיפורי דקמרון.
לדבריה נישאה לא מכבר, רכשה עם בעלה,
בחנותו של הסוחר, סחורות בשווי של אלפי
לירות, שתמורת חלק מהם שולמה בשטרות.
אחרי חדשיים התברר לה שאין היא ובעלה
יכולים לעמוד בתשלומים. היא באה לסוחר
כדי לשדלו שידחה את מועד פרעון השטרות.
כתוצאה מפגישותיה העסקיות עם הסוחר
התפתחו גם פגישות אחרות, שבסיום
כל אחת מהן היה הסוחר מחזיר לה שטר
אחד.
השוטרים לא חיו תמימים עד כדי נתינת
אמון מלא בדבריה, אלא שהתרגשותס של
השניים ותחנוניהם שיכנעו אותם שאין המדובר
כאן ביצאנות פלילית. הס הניחו
לזוג לנפשו, תוך אזהרה שלהבא לא יוסיפו
לוזפוס מקומות חניה של אוטובזסיס.
לידה ללא פחד
אילו היתד, הסטאטיסטיקה על ריבוי האוכלוסין
בישראל נערכת רק בקרב ילדיהם
של אנשי־ציבור שנישאו לאחרונה, היו התוצאות
מצביעות על תגלית מדעית מרעישה.
היה מסתבר אז לפתע שבישראל קוצרה
תקופת הריונן של כלות צעירות למחצית
מהמקובל בעולם, ולפעמים אף יותר מזאת.
המעניין הוא שתופעה זו, שהתגלתה במיוחד
בחצי השנה האחרונה, נפוצה דווקא
במשפחות של אנשי־ציבור דתיים, שרובם
נמנים אפילו על צמרת מפלגה דתית פסו־יימת.
התופעה, כפי שהיא מתגלית בלי ה־סטאטיסטיקה,
היא כמעט אחידה: אבות רבים,
הממלאים תפקידים נכבדים במערכותיה ה־מסועפות
של היהדות הדתית, מודיעים במפתיע
על נשואי בנם או בתם. מימד ההפתעה
נעלם כשאותם אבות עורכים כעבור
שלושה או ארבעה חדשים מסיבה חגיגית
להולדת הנכדה, או חגיגת ברית־מילה לנכד.
מאורע מעין זה אירע במשפחתו של
עורך־דין ידוע, שהוא גם עסקן מפלגתי דתי.
במקרה שני נחסכה אי־הנעימות הנגרמת במצבים
כאלה כאשר האב, התופס עמדת
מפתח במוסד ציב רי, שלח את בנו ואת כלתו
לשווייץ, לקיים שם את הלידה המוקדמת.

הכוכבתמח ליננ ה י די דו ת
בישראל עוד זוכרים את כרמלה קורן
ככרמלה ביזמן, מי שהיתה זמרת תזמורת
חיל־האויר. אבל בארצות אירופה הדוברות
גרמנית, שוויץ, איסטריה וגרמניה, כרמלה
קורן היא כוכב זמרה מהשורה הראשונה.
היא מועסקת במעולים שבמקומות הבידור,
תמונותיה מקשטות את שערי העתוניס,
תשעת תקליטיה מופצים ברבבות טפסים ובטלביזיה
הגרמנית יש לה תכנית קבועה ה־נמשכת
45 דקות והנקראת שיחה עם כרמלה.
היא נמנית כבר על אותם כוכבים שאינם
יורדים מהחדשות, שהעתונות מכסה כל אירוע
בחייהם, שמדורי הרכילות עוקבים אחרי
כל תנוער, שלהם ושמד, הולך לפניה בהם
כ״טורפת גברים״.
גם אנשי קול־ישראל שכחו עובדות אלה.
כאשר הגיעה כרמלה לפני שבוע לביקור
ארצה, הזמינו אותה להשתתף בתכנית בידור
.63 הציעו לה את התשלום שמשלמים לכל
אמן המשתתף בתכנית זו — 150ל״י.
כרמלה דרשה אלף, מה שקול־ישראל לא
יכול היה להרשות לעצמו, ולכן לא נתנה
לו כרמלה את קולה.
היא לא באה לארץ לעשות כסף. יש לה
די. יש לה מכונית פולקסוזאגן מודל ,63
אותה היא עומדת להחליף בקרוב במכונית
ספורט מרצדס בנץ. אדומה. יש לה דירה
בת ארבעה חדרים בציריך, שם היא מעסיקה
עוזרת ומזכיר. יש לה פרוות מינק ושכמיה

לשיר. כשהיה על כרמלה לשיר היא עמדה
לפרוץ בבכי. אפילו כשהכריזו שהזמרת הישראלית
כרמלה קורן לא תופיע אם לא
יהיה שקט באולם, לא היה הדבר איכפת
לאיש. אז לימד אותה מנצחה של התזמורת
במקום טכסים קטן. הוא העלה אותה על
הבמה כשגבר, אל הקהל והיא החלה לשיר
כשהקהל רואה רק את אחוריה. תוך דקות

יים. אך כרמלה עצמה מתיחסת בלעג לרכילויות
אלה .״אני ש נאת להיות לבד,״ היא
אומרת .״תמיד אני סוחבת איתי מישהו.
אבל אני מעדיכד, חברת נשים על חברת
גברים. לרוב אני יוצאת עם בחורות. ח־גברים
רוצים רק דבר אחד והם בדרך כלל
אידיוטים. אני לא יוצאת סתם עם גברים,
אלא עם גבר שאני מאוהבת בו, וזה קורה
לי רק אחד לאלף. אמרו עלי שאני לסבית.
אני יודעת מה לסבית מפסידה ולכן זד,
אידיוטי.״

כרמלה (שלישית מימין) בנש!ז ״מאדאם״
מועטות השתרר שקט. היהלומן הגרמני,
שהתגלה כיד,ידי, היה כה נרגש עד שהעניק
לה את הטבעות במתנה.
חוץ מיהלומים אוספת כרמלה תמונות
ילדים. זה תחביב מוזר מאוד, אבל לכרמלה
יש אולי את האוסף הגדול בעולם של תמונות
ילדים. זה התחיל כשאחד העתונאים שראיינו
אותה שאל אותה לתחביבה. כיון של<:
היד, לד, כזה נזכרה כי תמונות ילדים חבי־

כרמלה קורן(שמאל) וידידה בברלין
ופרוות פרסינה, ואת מספר שמלות הנשף
שבארונד, היא אינה זוכרת בדיוק. על אצבעות
ידה היא עונדת שתי טבעות יקרות
של יהלומים, שכל חברת ביטוח תסכים
לבטחם ללא כל היסוס בערך של עשרת
אלפים ל״י.
הטבעות עצמן ניתנו לה במתנה על־ידי
יהלומן גרמני ידוע, דבר שהוליד שמועות
על הקשרים ביניהם. אלא שהיא זכתה בהן
בזכות שירתה בלבד. היה זה בנשף מפואר
שנערך במינכן, המאדאם באל. בין שאר האטרקציות
בנשף היתד, גם תצוגת אופנה
ותצוגת יהלומים, שהודגמו על־ידי 80 דוגמניות.
הקהל בנשף היה רעשני והולל, וזמרות
כמו ארתה קיט וכ׳וזפין כייקר,
שהופיעו בו לפני כרמלה, כמעט ולא יכלו

כרמלה ואופל,אר סימה בסרט
בות עליה. תוך זמן קצר התחילו לזרום
אליה תמונות ילדים מכל העולם. יש לה
אוסף של תמונות ילדים ממרבית ארצות העולם,
אפילו תמונות מארצות שמעבר למסך
הברזל.
לישראל הגיעה כרמלה, בת ד,־ ,25 לחופשה,
כשהיא מביאה עמד, גם ידידה טובה,
מה שעלול היה להוליד רכילויות מסוג מסו־

להוכחת דברים אלה קיימים שני הרומנים
האחרונים של כרמלה, שזכו לדיוזח מפורט
בעתונות האירופאית. האחד מהם היה עם
רוגיה שטאוב, אלוף שוויץ בסקי. ואילו
בן הזוג הנוכחי של כרמלה הוא טומי
הרפיו.ר, בנו ש ^ מי שהיה השחקן הפופולארי
בייתר באוסטריה, המחזיק בבעלותי
שלושה מועדוני־לילה.
על נשואים מסתכלת כיום כרמלה מגבוה.
״זה לא מפני שהיא לא יהודי. לגבי זד,
אינו משנה. מה שחשוב הוא איזה בעל הוא
ב׳נת׳יט נחשב בחבר הנאמן והאהוב ביותר
של כרמלה, כלב קטן בשם מותק.
כיון שי,וא הצליח להתפרסם במידה ש1זה
כמו גבירתו, הרי שאחת מהנאות החיים של
כרמלה היא ללכת בחברתו ברחוב ולשמוע
את הגרמנים קוראים אחריה בעברית :״מותק,
מותק!״
אבל אס מישהו כבור שכרמלה שכחה שהיא
ישראלית — יבוא הסיפור הבא ויוכיח.
היא השתתפה עד כה בארבעה סרטים. באחר
מהם, בשם מוסיקה למיליונים, הופיעה לצידו
של אחד השחקנים הידועים בגרמניה —
אוסקר סימה. באחת הסצינות היה עליה
להנחית על ראשו לוח קרטון, שהיה נתון
במסגרת עץ. בשעת אחת ההפסקות בעת
החזרות גילה לה עתונאי כי אותו סימה
היה שחקן גם בתקופת הנאצים. כשחזרה
כרמלה אל בימת הצילומים היא הנחיתה שוב
את הקרטון על ראשו של סימה. אלא שהפעם
הלמה בו במסגרת העץ. השחקן הגרמני
נפצע והיה צורך להפסיק את הצילומים
.״ברגע זה נהניתי,״ טוענת כרמלה,
״כפי שלא נהניתי בחיי.״

מקרה אחר אירע לבתו של אחד מראשי
ההתישבות הדתית. למחרת החופה עמדה
אותה כלה חסודה לצאת לצרפת לבילוי ירח־הדבש
שלה. אלא שברגע האחרון הוחלף
כרטיס האניה שהיד, בידה בכרטיס טיסה,
וזד, לא רק ב-גלל הסיבה שהיא סובלת מ־מחלת־ים.
פשוט היה חשש שאם תיסע הכלה
באניה, היא עלולה עוד ללדת בדרך.
החוליה האחרונה בשרשרת זו של קיום
נחפז מדי של מצודת פרו ורבו, נוספה רק
לפני שבועיים. הפעם היה המדובר בעלם
שקט וצנוע, בנו של עסקן דתי שהיה בזמנו
אף נבחר הציבור. אותו אברך־משי — שעוד
לפני שנה, כאשר בא להירשם באוניברסיטת
בר־אילן לא רצו לקבל בשל גילו הצעיר,
הסכימו לבסוף לרשמו רק בגלל הפרוטקציה
שהפעיל אביו — התגלה לפתע כמי שאינו

הטייס• הערומי

זקוק לעזרת האב בכל השטחים.
לאב בעל ההשפעה נזקקה הפעם משפחה
מכובדת מאוד מחוגי הייקים הדתיים בצפון
תל־אביב. המשפחה דרשה מהאב לדאוג לכך
שבנו הסטודנט יקדש את בתם גם בטבעת,
בטרם יהיה הדבר מאוחר מדי.
׳יודעי דבר מקרב אותם חוגים, בהם התרחשו
מאורעות אלה, מסבירים כי אין לראות
בתופעה, חס ושלום, משום פריקת־עול מצד
בני הנוער הדתיים. הצעירים עצמם אינם
אשמים, מסבירים יודעי־הדבר .״התופעה רק
מוכיחה עד כמה הם צעירים ותמימים ואינם
מתמצאים בקשיי החיים,״ מאידך מתברר,
שאותן בנית, שאינן מתגייס ת לכד,״ל בשל
דתיותן, כדי לא לפגוע בצניעותן ות מת ,
אינן מצליח ת תמ ד עא להכגע גס כש״ נ
במדים.

בית־המלון המפואר ״ אוי ה״ הוקם בשעתו
בסביון, לא רחוק מנמל התעופה
לוד, בעיקר כדי לשרת את צוותות־ה-
אויר הזרים המגיעים ללוד והחייבים להמשיך
בטיסתם בעבור שעות מספר,
כדי שלא יצטרכו לבזבז א ת זמנם בנסיעה
לתל״אביב ובחזרת.
כל זח טוב ויפוז בתנאי שצוותות ח־אויר
רוצים באמת לנוח בין טיס ה לטיסה.
באחד הערבים האחרונים הגיע
ללוד, בטיסה שיגרתית, מטוס־סילון של
חברת־תעופח ארופית. צוות ה מטו ס מיהר
ל״אויה״ ,אך במקום להיכנס למיטות
כדי לנוח, ערכו חברי הציות
מסיבת־לילה ליד הגרירה של המלוי
כאשר הסתלקו האורחיח האחריי״ ש ׳
המלון, פשטו אנשי הצוות את בידיה
השתעשעו ערומים עד מבוקר.

- 13י -

במדינה

אד השוק!
חמש מפרשיות צחורות, נהוגות בידי בוגרי
הקורס למפקדי סירות של אגודות ים
שונות, חצו את מי הים התיכון בדרכן לקפריסין.
היה עליהם לבלות עוד כשתים-
עשרה שעות על־פני הגלים עד לנמל פאמא־גוסטה,
כאשר הבחינו באופק, מאחוריהם,
כלי־שיים לבן מתקרב במהירות. כעבור
דקות אחדות עברה ספינת ההידרופויל, עלי־גל,
במרחק של 80 מטר בלבד מ־ 5הסירות.
*לכל הרוחות,״ ירקו שייטי הסירות לתוך
מי הים ונופפו לשלום לנוסעי עלי־גל .״הם
יגיעו לנמל בעוד קצת׳ יותר משעה ואנחנו
נגיע רק מחר בבוקר.״
אולם כשהגיעו בבוקר לפאמאגוסטה, התברר
להם, להפתעתם, כי הם הגיעו שעתיים
בלבד אחרי הספינה המהירה.
מזל כיש. הסיבה בגללה איחרה הספינה
להיכנס לנמל כבר לא עניינה כמעט
את אזרחי המדינה. כי במשך שבועות פעולתו
הקצרים של כלי שייט חדש זה, היתר,
מחצית הפירסומת לה זכה בעתונות מוק־

אחת — קניות. לכן החשבון הוא פשוט:
נסיעה זולה פירושה עוד זוג נעליים או
עוד סיר לחץ חשמלי ואבסורדי הוא לבוא
בטענות על תנאי הנסיעה בהידרופויל, שכמובן
אינם כה נוחים כבמחלקה ראשונה
באוניה או במטוס.
לקפריסין במפרשית. בינתיים לא
נראית באופק כל אפשרות שה,,עסק״ ישבר.
השאיפה היהודית החולנית לרכישת מציאות
מטביעה כל שיקול אחר. בצדק אמר השבוע
אחד מסוכני הנסיעות :״אם מחר תקום
חברה שתציע לישראלים לנסוע לקפריסין
בסירות־מיפרש, תמורת עשרים לירות פחות,
יהיו משרדיה מלאים עבודה.״

דרכי אדם
תפריט הקיר
היה לו עניין עם החוק. קוראי העיתונים
כבר אינם זוכרים בדיוק על מה קיבל את
גזר הדין האחרון ששלח אותו לשלוש שנים
מאסר. הוא ניסה לערער על פסק־הדין, ביתד,משפט
המחוזי העביר את הדיון שוב
לבית־משפט השלום, אך גזר־הדין נשאר.

* • עודש בו ע יקחו ממני את שני ילדי.
2״ חלק מחיי. את רוני ונאוזה , .יעבירו
אותם לדרום־אפריקה.
כך ציווה בית־המשפט העליון של מדינת־ישראל.
איני מפקפקת לרגע ביושרם של
השופטים הנכבדים. הם החליטו לפי מיטב
׳,בנתם ומצפונם, על פי העובדות שהובאו
לפניהם.
אבל איך יכולה אני לראות בפסק־דין
זה דין צדק? איך יכולה אני שלא לזעוק:
אל תקחו ממני את ילדי?
רוני ונאווה, אותם חינכתי וגידלתי משך
שמונה וחצי שנים, יקבלו בעוד שבוע מטפלת
כושית זרה, תחליף לאהבת אם.
עשיתי׳הכל כדי שלא יקחו אותם. נלחמתי
על זכותי להחזיק בהם בישראל. אבל הפסדתי
במערכה. בית־המשפט קבע שביתם ה־
*מיתי הוא דרום אפריקה. שם מתגורר אביהם
שד,יתנכר להם כל השנים. שם מצפה
להם עתיד מעורפל. שם שולט סיוט האפרטהייד,
ממנו נימלטתי.
בעוד שבוע ישאר הכל מיותם ועזוב, הזית
החדש שבנינו עבורם, הדשא, הפרדס,
*והל הצידים שלהם, השפנים שלהם, ד,פ0נ־זר,
חדר הצעצועים. ובתי הבכירה אורה,
:ת ד,־ 12 שגדלה איתם כל השנים.

אסון בחודש הרביעי

**9רעיון שילדי יועברו למקום כד, נידח,
1י הרחק מכל הווי ישראלי, שהם פשוט

הסנפירית מוצאת מן המים כפאמאגוסטה
לקפריסין? גס בסירות־מפרש!

דשת לתקלות שארעו לו. לכן הנידו קוראי
העיתונים בראשם :״שוב פעם פאנצ׳ר״.
איש גם לא ניסה לקבוע לעצמו איזו גיר־סר,
נכונה. גירסת יורדי־ים ותיקים, שהביעו
דעתם כי מדחפיה ומערכת המגלשים הקדמיים
של עלי־גל נשברו שעה שרב־החובל
ניסה לקצר את הדרך לנמל, ופגע בסלעים
תת־מימיים; או גירסתו של רב־החובל, שטען
כי הגיע עד פתח הנמל בשלום, אלא
שליד אחד המצופים לא נשמע לו ההגה,
ובמקום לנסוע מימין למצוף — סטה ועבר
משמאלו, עלה על פסולת בניין שהושלכה
למיים בשעת פעולות ההרחבה האחרונות.
המאמינים באמונות תפלות יכלו לגייס
להם הפעם תומכים נלהבים. כי שתי התקלות׳
שקרו לעלי־נל — כאשר הספינה נשארה
ללא דלק והתקרית האחרונה — ארעו
לאותו רב־חובל, יעקוב אלכסנדר, למכינאי
שלו ולצוות הסירה הקבוע. שרשרת מקדיר,ביש
שלו נמשכה גם השבוע, כאשר נסע
אלכסנדר עם אותו מכונאי במכוניתו הפרטית,
התנגש באוטובוס.
עוד סיר לחץ. יתכן כי אין, אומנם,
להאשים את כלי־השייט בכל התקלות ש־ארעו
לו — אלא את הגורם האנושי שהנהיגו•
אם כי איש אינו מכחיש, לעומת
זאת, כי הכלי עצמו נמצא עדיין בשלבי
ניסיונות. לא רק בתי החרושת הבונים את
ד,הידרופויל עדיין לא פתרו את בעיות הנסיעה
בים פתוח, אלא גם החברה החיפאית
המפעילה אותו.
עתה, הבטיחה החברה, תיפתר בעייה נו־ספת
של הסירה: עם ביצוע התיקונים בנמל
חיפה — אחרי שהאוניה חזרה ריקה בנסיעה
איטית מקפריסין — יעומקו משאבות
השמן ההידראוליות לתוך המיים, יאפשרו
כיפוף רב־כוח של המגלשים לצורך עליה
מד-,רה עליהם.
אך בינתיים אין הדבר מונע את אלפי
הנוסעים הישראליים מלהדחק בתור לנסיעה
בספינת ההידרופויל — ששימשה עד עתה
כלי תחבורה ימי עיקרי בהעברת 15 אלף
הישראלים שביקרו השנה בקפריסין. כי
דבר אחד ברור: ס/ס 80 ממעייניהם של הנוסעים
הישראליים לקפריסין מופנה למטרד,

במשך כל השנים הללו ביקרה אשתו בבית
הסוהר לפחות פעם בשבוע. היא שמרה לו
על המוראל הגבוה, חיכתה ליום בו יחזור
שוב לביתם ולבנם הקטין בן התשע. גם הוא
החליט לקחת את עצמו בידיים — למד בבית
הסוהר מקצוע מעניין: ניסור תבליטי־קיר
צבעוניים מדיקט.
לאן יוביל המקצוע £־ לפני שבועות
אחדים שוחרר סוף־סוף ממאסרו. הוא קנה
כמה עשרות חתיכות דיקט, קצת חול־ים ודבק
פלאסטי צבעוני, החל בייצור תבליטים
לקישוט דירות וחדרי ילדים.
אשתו סייעה לו ככל האפשר. היא עיר-
בבה את החול בצבע, חיפשה בחוברות
אמריקאיות דמויות נאות להעתקה על גבי
הדיקט. כשהושלמו כמה עשרות דוגמאות
נטלו אותם עמם, העמידו את התוצרת למכירה
לאורך אחת מיציאות המנהרה התת־קרקעית
שבככר מגן־דוד בתל־אביב.
אך מסתבר שקשה להיות אדם ישר, והאסיר
המשוחרר החל שוב להסתבך עם החוק:
פקחי העיריה, העוברים בדרכם לביקורת
בשוק הכרמל, רושמים לו מידי
בוקר דו״ח חדש על רוכלות ללא רשיון.
בינתיים אין הוא ממהר לשלם את הקנסות,
אלא שואל את עצמו: האם גם המקצוע המהוגן
שרכש לעצמו צריך להובילו לבית
הסוהר?

גדלו לאנשים גלותיים, שלא יהיו ישראליים
:מו כולנו — מטריף אותי.
אני צברית. משפחתי היא אחת הוותיקות
בארץ. אבי היה אחד משני האופיטיקאים
הראשונים בתל־אביב. הייתי בת יחידה ו־והוא
שלח אותי לשיעורי בלט אצל גרטרוד
קראוס, ולגימנסיה תלפיות. הוא לא שלח
אותי להדביק כרוזים. עשיתי זאת מבלי לשאול
את פיו. כשמלאו לי 16 וניכנסתי להגנה,
גדוד .9אבל הייתי גם ילדה טובה —
סיימתי את התיכון.
אז בדיוק פרצה מלחמת השיחרור. הייתי
קשרית בחטיבה ,5גבעתי. הקרב על בית
הקרן הקיימת בבית־דגון, מבצע נחשון, והמצור
על נגבה, חרוטים חזק בדיברי הימים
הפרטיים שלי.
בתום המילחמה נישאתי ליורם. הוא היה
המדריך שלי בצופים. אני בת ,9הוא בן
* השמות בדו״ם, מאחר ובית־המשפט
העליון אסר את פירסום השמות האמיתיים,
ואת שמות המשפחות המעורבות.

. 14 צבר, כמוני. הדרכים שלנו הצטלבו
תמיד. היינו הזוג הקבוע בחבר׳ה. ניפגשנו
בהגנה, כשהוא היה מפקד כיתה. שרתנו יחד
בגבעתי, הוא כמפקד פלוגה, ואחר כך
מפקד גדוד. כשנחתם הסכם שביתת הנשק
נישלח יורם לקורס סגני אלופים. בחודש
הרביעי להריוני דפק מישהו בדלת בית
הורי, שם גרנו. הוא הודיע לי שיורם נהרג
באימונים.
זה היה גם מח־ת עבורי. גרוע מזה, מפני
שעלי היה להמשיך בחיים. לטפל באורה שנולדה
חמישה חודשים אחרי מות אביה.
הייתי גוויה נושמת. ישבתי בבית, סרבתי
להפצרות ידידים לצאת. חייתי בצילו הדומם
של יורם, והתינוקת. כמובן שהיד, עלי להתחיל
לעבוד. חיפשתי עבודה בערב, כדי
שאוכל להיות עם הילדה במשך היום.
להקתה של גרטרוד קראום הופיעה ב־הבימה.
הצטרפתי להקה. בשנתיים הבאות
הופענו בפרגינט, הציפור הכחולה, ליליוס
וזעקי ארץ אהובה, כשאני לוקחת איתי את
התינוקת בעגלה לחזרות. עד שהופיע דויד.

?א פריקה לשנה שנתיים
^ ד א היה תייר דרום אפריקאי, יליד
| ן ביאליסטוק, התחביב שלו היה צילום
והוא בא לצלם את המכביה הראשונה. הכרו־תנו
היתד, מקרית. כמו כל ר,ד,כרויות. הוא
פשוט הביא לי ד״ש מידידה דרום אפרי
קאית.
כעבור חמישה ימים גם הביא לי את
הצעת הנישואין שלו.
הייתי כמעט בת .23 הוא אמר שהוא בן
38 וגם נראה כזה. בפאספורט שלו היד,
כתוב שהוא בן .45 זאת נודע לי מאוחר
יותר. בבלומפונטיין שבדרום־אפריקה היו
בבעלותו שתי חנויות ענק לבגדי גברים. הוא
לא היה מקסים במיוחד במראהו החיצוני.
נמוך, עם התחלה רצינית של כרס. אבל
הוא היד׳ ,נדיב, רחב־לב ומחזר נילהב. בשבועיים
האחרונים ששהה בישראל הסכמתי
להינשא לו. לא אהבתי מישהו אחרי יורם.
אבל היסכמתי לטובת •לילדה. היא היתד,
זקוקה לאב. כעבור חודש נסענו לדרום
אפריקה, שם התחתנו מייד.
אני מדגישה; לא ירדתי מישראל. לפני
הנסיעה חזרתי ואמרתי כי אאות להיות
אשתו בתנאי אחד: שנחזור לישראל כעבור
שנה, שנתיים. ברגע שיחסל את עסקיו. הוא
הצהיר אז חגיגית שימלא את התנאי. משום
כך גם לא מכרתי את הבית של יורם
בצהלה. מסרתי אותו לידידים. לא ידעתי

הווי
$כחולל! י ד: באילת, אחרי שבבית-
החולים סרבו לטפל בכאב הראש שלו בטענה
כי אינו פצוע, שבר תושב המקום
בכעס את זכוכית שולחן הקבלה, פצע את
ידו, זכה לטיפול חינם מידי בית־החולים
ומשטרה כאחד.
.נשקהמשק: בתמנע, בא מנהל
המשק לשעבר למחות על ביטול מינויו, ננעל
על־ידי מנהל המשק הנוכחי במשרד
לאהר שנכנס וסירב לצאת מתוכו.
9אצבע לחזיר: ברמת־גן, נשך נהג
טנדר רוכב קטנוע, משום שסירב לאפשר
לו זכות קדימה בצומת רמזורים וקרא לו
״חזיר״.

רם לא יורשו רגוו בוילה שבנו רגגענם

לנעול במפתח את כל דלתות הארונות והמקרר
מפני העוזרת הכושית, רק מפני שכך
נהגו שם כולם. לא רציתי שיקראו לילדי
בלאדי ג׳ו. רציתי שהם יגדלו באווירה חופשית׳
בה אני גדלתי. משום כך החלפתי
לא לחזור. כתבתי לבעלי שאני נישארת
בישראל. מחכה לו.
הוא לא נהג כבעל מבין. אף לא ניסה
להשפיע עלי לחזור. הוא פשוט החל במסע
התראות נגדי. באיומים שישתמש בכוח נגדי
ויחטוף את הילדים.
למזלי ניפגשתי במסיבה באבנר. הכרנו
עוד בצבא. הוא היה אלמן, בן 34 ואב לבן
בן .5הוא היה בא בשבת לקחת את הילדים
לים. יצאנו בערבים. הייתי בת ,32 שמחתי
שמישהו מקדיש לי תשומת לב, לוקח אותי
לבילויים, אחרי כל שנות הבדידות והמחנק
באפריקה. הייתי מאושרת.
דויד המשיך במסע האיומים וההשמצות
נגדי, ובסירובו לעלות לישראל. אני ד,ימ־שכתי
בסירובי לחזור.אליו. ההבדל בינינו,
חשתי, אינו שאלה של הפרשי גיל 23 :שנה.
הוא תהומי וישאר כך לנצח. נסעתי לבלומ־פונטיין
להסדיר את הגט ולקחת את חפצי
האישיים שקיבלתי במתנה מהורי: מעיל פרווה
ותכשיטים.
לא עברו יותר מ־ 36 שעות, מאז הגעתי
לעיר הקטנה ועד שהושלכתי לבית־הסוהר.
הייתי היהודייה הראשונה שישבה בבית־הסוהר.
זה היה מפעלו העצום של דויד:
העיר רעשה. התושבים ליקקו את האצבעות.

כי תשע שנים לאחר מכן יכחיש זאת בבית
המשפט ויטען שמעולם לא רציתי לשוב
לישראל, ושזו היתד, הפתעת חייו כשחזרתי.

סרח בדש מעי?

^ לומפונטייי היא עיר קטנה מאוד.
^ 60.000 תושבים בלבד, מהם 1200 יהודים.
זוהי פייטון פלייס במהדורה אפריקא־נית.
עוד טרם היה קורה משהו אצל מישהו,
ידעה כבר כל העיר על כך. היה לנו
בית קטן ועוזרת כושית אחת. רק אחת.
בישלתי בעצמי, זכיבסתי בעצמי את חיתולי
התאומים רוני ונאוה שנולדו לנו כעבור
שנה וחצי. לא מטעמי חיסכון. אהבתי לטפל
בעצמי בילדי. כל חיי היו בכיוון זה. אבל
בעיניהן הצרות של תושבי בלומפונטיין לא
מצא הדבר חן. אשד, שאינה מחזיקה טבחית,
תופרת, נהג, מטפלת, נחשבת לחסרת
אמצעים או לאקצנטרית. הם כמובן, ראו
בי את הדבר השני, טיפוס יוצא דופן, כלומר
דבר שלילי. אנשים בינוניים שונאים
מישהו שאינו נוהג כמותם. כך נוצרה המחיצה
הראשונה ביני — הישראלית —
התושבת החדשה — והוותיקים.
לא ניקלטתי גם בין ידידיו של בעלי.
היה זה משונה להיזרק מהחברה התל־אבי-
בית בת גילי לחברה מבוגרת, משעממת,
משחקת קלפים. לא הצלחתי לקשור שום
יחסים חברתיים. לבדי — מתתי משעמום.
בעלי היה עסוק כל הזמן. הוא סרב לצאת
בערבים. הייתי מוכרחה להעסיק במשהו את
עצמי. הסכמתי להיבחר ליושבת ראש הסתדרות
דוברי עברית בבלומפונטיין. לקורסים
מזורזים בטכניון המקומי. נירשמתי לשיעורי
פסנתר והתחלתי אפילו להכין ריבות תוצרת־בית.
הייתי בת 25 וחשתי לעיתים במקום
ההוא כמו זקנה בת .70 הייתי המאדאם
בובארי האפריקאנית.
בעלי היה עובד גם בלילה. הוא היה מביא
איתו עבודה — ושעות לא מש ממנה.
כשהיתה הצגה טובה בעיר וכשהייתי מבקשת
ממנו שנצא, היה מסרב. הוא היה אומר שהעבודה
תשובה לו יותר, שהוא יקבל שבץ
אם יזניח אותה. היד, לו פגם בלב. והוא
היה משתמש במחלה זו על מנת להשיג
דברים שלא יכול היה להשיג בדרך של
וויכוח. חדלתי לחלוטין לבקש ממנו לצאת.
אפילו לקולנוע. מפני שבפעמים הראשונות
כשהייתי מעיזה עדיין להעלות את הנושא
היה מתפרץ, :את עוד תהרגי אותי ,.למדתי
לשתוק. לא להגיב. פחדתי מריב. לאן הייתי
פונה? הורים או קרובים לא היו לי שם.
הוא היה האב המוזר ביותר עלי אדמות.
אני בטוחה שהוא פשוט עשה לעוול לעצמו
בזה שהתחתן כל כך מאוחר. איש אקצנטרי
כמוהו חייב להתחיל בכך מוקדם יותר. צע
צוע
של בנו מתגולל במיסדרון היה מוציא
אותו מדעתו. כשאחד הילדים היה מזיז את
המגבת שלו ממקומה, היה נושף מכעס. הוא
לא הבין שלילדים צריך לוזתר לפעמים. לא
שמעתי אותו אפילו פעם אחד שואל ילד אם
הכין שיעורים, או מה למד בבית־הספר, או
מי החברים שלו. להיפך, הוא היה חוזר
בכוונה מאוחר מהחנות, כשהילדים כבר ישנו,
ויוצא השכם לעבוד. גם ביום ראשון —
יום מנוחה בבלומפונטיין — עבד. הוא
טען שהם מרעישים ומפריעים לו.
עבר זמן רב עד שהגעתי למסקנה שהאיש
התחתן בשביל הרושם. בשביל מה
שיגידו החבר׳ה. אני והילדים היינו הפרח
שיכול היה לשאת בדש מעילו. היה לו
תסביך באשר לגילו ומראהו והוא היה שופע
עונג כשאנשים אמרו לו שיש לו מזל

כעבור חמש שנים הביא את המכתב כמוצג
משפטי נגדי. כהוכחה שלמעשה, מעולם
לא רציתי לעלות לישראל.
חזרתי מיד לבלומפונטיין ולתושביה צרי
האופק. אינני יודעת אם מותר לי לקבוע
מסמרות בנידון. אבל קיבלתי את הרושם
שהחינוך הכללי שם מאד לא כללי. לילד
בדרום אפריקה אין מושג על המהפכה הצרפתית.
הוא לא שמע על רומן רולאן.
אבל הוא יודע את התאריכים של מלחמות
האפריקאנים בעל־פה. בלב דואב חכיתי ליום
בו יהיה עלי לשלוח את הילדים לבית־הספר.
בבלומפונטיין אין בית־ספר יהודי. הילדים
הולכים שם לבית־ספר ממשלתי או של
הכנסיה הקתולית. דויד אילץ אותי לרשום
את מני לבית הספר של הכנסיה. הוא
תמיד היד, כזה: מלקק. רוב חבריו היו

מאת האם
שמצא אשר, יפה וצעירה. בשבילו היו הנישואין
והולדת הילדים מין ג׳וב שהוטל עליו
מגבוה כדי לרקום את הבסיס החברתי שלו
בצבור. הוא עשה את שלו, וחשב שבזה
מילא את חובתו לאנושות.
הוא התחתן בשביל הרושם, ולמען אותה
מטרה דורש כיום את הילדים בחזרה. הוא
יודע שאני אם מסורה עד הגזמה, ושהילדים
הם נקודת התורפה שלי. שזה אולי הדבר
היחידי שיחזיר אותי אליו לדרום אפריקה.
ואז יוכל לנפנף בי שוב בחברה של בלוט־פונטיין,
לתקן את מעמדו החברתי הרעוע
עתה שם.

בלאדי ג׳ו״
ך אייתי כלואה בגיהינום מקפיא רגשות.
| |חשתי מועקה. היזכרתי לו את הבטחתו
להשתקע בישראל. הוא הסכים שאסע לישראל
עם הילדים, והודיע שיבוא אחרי וש־אחפש
בינתיים דירה. הגעתי לתל־אביב עם
התאומים בני השנתיים ואורה בת ה־ ,6והחילותי
לחפש מקום מגורים. גרתי משך
ארבעה חודשים אצל הורי. היה צפוף, לא
נוח, הירגשתי שאני מטרידה אותם. אבל
המתנתי בסבלנות לבואו. ואז הגיע המכתב
בו הוא הואיל להודיע שהוא מתחרט ודוחה
את נסיעתו. זה היה ברגע של חולשה,
ייאוש, כשכתבתי לו מכתב חוזר :״אני
עייפה מהחיים בישראל, מהחברה, ולא איכפת
לי לחזור בינתיים לאפריקה.״

נוצרים והוא אהב לבצע את הפעולה הזאת
עליהם. הוא ניסה להיות קדוש אפילו יותר
מהאפיפיור. משום שהם בעצמם שלחו את
בניהם לבית הספר הממשלתי. הוא היה
יהודון ואני התביישתי.
רוני ניבהל מהכמרים בגלימות השחורות.
שלושה חודשים סירב להיכנס לכיתה.
יום אחד חזרה אורה הביתה מבית־הספר.
היא שאלה אותי :״אמא, בלאדי ג׳ו זאת
קללה, או לא? הילדים בכיתה קוראים לי
ככה.״
בדרום אפריקה הכריזו על שינוי החוקה.
חששתי ממהומות. יהודים רבים התחילו לעלות.
מחזור העסקים של בעלי ירד. הוא
נעתר לי הפעם והחל להיתכונן לעלות לישראל,
ברצינות. הוא פירסם מודעות בעיתונים
על מכירת החנויות שלו, הדירה
היקרה שלנו. הוא בעצמו נסע לביקור בישראל
ובירר אפשרויות של השקעת הון.
כשחזר שלח אותי עם הילדים כדי שאחפש
מקום מגורים.
כשפתאום הוא שוב התחרט. שפע כלכלי
הציף את אפריקה. היד, לו חבל לעזוב. מפני
שהוא היה יהודון.

אמהות אכלו בוסר

ן* ומררתי מהרעיץ שעלי לחזור שוב
\* 1למקרר האפריקאי שבבלומפונטיין. שנאתי
את המקום. את האנשים שלא התיידדו
עם זרים. שנאתי את הרעיון ששוב עלי

נאסר עלי לעזוב את אפריקה עד למתן פסק
הדין של התביעה שהגיש נגדי בעניין החזרת
הילדים. כל מיני אנשים טובים ניסו לתווך
בינינו לפני שיגיע העניין לבית־הדין. אחד
מהם סיפר לי על מזימתו של דויד: לאלץ
אותי לוותר על הילדים ולאחר מכן, גם
לסרב לתת לי את הגט.
לאחר לילה בבית הסוהר, הפקדתי את
הדרכון האפריקני שלי שם, ושוחררתי. לא
הייתי מוכנה לצאת למערכה משפטית. לא
היה לי למי לפנות. הייתי לבדי באפריקה,
נותרה לי ברירה אחת: לברוח. בעזרת תעודת
המסע־הישראלית שהיתר, בידי הצלחתי
לבצע זאת.
בישראל היבהרתי לעצמי את המצב. ראיתי
שלא אגיע עם דוד לשום הסדר הגיוני. ולי
המתין איש אוהב ומסור. החלטנו אבנר ואני
לגור במשותף. אבנר בנה עבורינו — ועבור
ארבעת הילדים שלנו — ווילה נהדרת בכביש
ירושלים, מוקפת גנים, דשא ופרדסים.
לילדים יש הכל. הם מאושרים. בריאים.
מנומסים. הם מביאים ציונים טובים מבית-
הספר.
בינתיים נימסר לי שדויד זכה במשפט
בבית־הדין בדרום אפריקה אשר קבע את
התנהגותי השלילית, והפיל עלי את האחריות
להריסת חיי הנישואין. מצוייד בפסק־הדין־
האפריקאני פנה דויד לבית המשפט העליון
בישראל וביקש לצוות עלי למסור לו את
הילדים.
היפסדתי במערכה בה הייתי בטוחה ש־אנצח.
גם בית הדין הגבוה לצדק בישראל
פסק שעלי לשלוח את הילדים לדרום אפריקה.
משום שאני מנהלת חיים בלתי מוסריים,
נאמר בפסק־הדין, בכך שאני גרה עם
אבנר, ושבעצם החיים הללו בצוותא, יש
דוגמא חינוכית גרועה לילדים. אבל האם
נותרה ברירה אחרת? האם לא עשיתי הכל
כדי להעמיד את חיינו על בסיס חוקי? האם
זו אשמתי שהדבר ניבצר ממני? שדוד מסרב
לתת לי גט?
הטילו עלי את האחריות על הריסת נישו־אי
ומשום כך כעונש נאמר — עלי לשאת
בתוצאות.
אולם פסק-הדין הרי ניקבע, לא כדי לענוש
אותי, כי אם לטובת הילדים עצמם. אני
אימם, ואינני יכולה להתאפק מלישאול: האם
לטובתם של רוני ונאווה הוא להפרידם
מאחותם הבכירה, מאמם, ולשלחם לניכר כדי
שמטפלת כושית תחנך אותם?
״אמא,״ אמרו לי אתמול הילדים ,״תשמרי
עלינו חזק שלא יקחו אותנו לדרום־אפריקה.
תבקשי מהשוטרים שיבואו לעזור לנו לא
לנסוע לשם. אם יקחו אותנו לשם, אז ניברח
בחזרה.״
רוני ונאודה זקוקים לי.
אל תקחו ממני את ילדי ז

י 17

* > ך * ך * ו לודת צרפת בת . 18 מרסין וינונו החיננית מגדירה את
ג-י 1 - 1 1 - 1 * 1 | 1 / 1צבע שערה ״שחור־שחור״ ,ואת צבע עיניה ״חום־ירוק״.
עובדת כפקידה בנמל, רוצה להיות עתונאית ומרבה בשעות הפנאי שלה לשחק מניס.

מלכת המים

* 1 /אביב, שחורת־שיעו
* 1 ותכולת־עין, הדוברת עיברית וספרדית.

שידר ת

מו ע מ דו ת

אתה כבר מוכן לכוא לנש!? ולשלשל את פתק־הבחירה שלד לקלפי?
אם בן, הסתפל במודעה בעמוד .20 בינתיים בבר החלה ועדת־־התחרות
במיון המועמדות, בחרה השבוע כ־ 10 מועמדות סופיות ראשונות,
תמשיך בעבודתה בשבוע הבא. התרשמותה: הרמה הממוצעת הנכוהה
כיותר שהיתה עד בה בתחרויות מלכת־המים, ואולי ככל התחרויות
כארץ. בי דוב המועמדות אינן רק יפות -הן גם נחמדות ונעימות.
הגליון הבא של ״העולם הזה״ יביל תוספת מיוחדת, וכה תמונות בל
המועמדות הסופיות אשר יופיעו ב־ 30 באוגוסט כנשך־בחירה מפואר.
חיפאיתבת , 18
17ך
ןףךך
י 1י * מועמדת סופית
^ 111־ 1 3
בתחרות־יופי, דוברת עיברית, ערבית ואידיש.

חנה מנדלבון
רות, בולאית בת ,23 מדברת עברית וגרמנית.

ח מי שי ת

אי ה ויי סאדלר

יום הולדתה
ה־ .19 רחובותית, בעלת עיניים חומות־ירקרקות.

* #ך * עולה חדשה, האומרת

יו 3 1 -1בצרפתית) שהארץ
מוצאת חן בעיניה. אוהבת מוסיקה וריקודים.

עדה אברמוביץ בתת0־ת,ו,

היתה בלהקה צבאית, ולמדה לפני־,כן דראמה.

אנשים
עורת הגמסקד
ישראלי, שחזר מביקור במזרח אירופה,
הביא משם את הבדיחה האחרונה :״מה
יהיה כתוב באנציקלופדיה הסובייטית, במהדורה
של שנת ,2000 בערך כרושצ׳וב?
כלהלן: כרושצ׳וב, ניקיטה -מבקר
אמנותי ידוע בימי מאו טסה־טונג * תיירים
שביקרו בירושלים הביעו את רצונם לראות
את קברו של נשיא המדינה הקודם, יצח*
בן*צכי. הם לא האמינו למראה עיניהם
כאשר הביאו אותם להר־המנוחות, הצביעו
בפניהם על קבר בודד, מכוסה אבנים בלתי
מסויידות ומוקף עציצים נבולים, עליו היה
תקוע לוח עץ קטן. מארחיהם הודיעו להם
כי זה קברו של נשיא בישראל • קרוב לשעתיים
נאלץ שר־הבטחון של חוף־השנהב,
ז׳יאן כאני, לעמוד בפתח בנין שגרירות
ארצו בירושלים. היה זה בטקס האימוץ של
שתי בנותיו של אלוף־משנה איתיאל עמיחי,
שנספה עם רעייתו בתאונת־דרכים בארץ זו.
שר הבטחון האפריקאי הגיע במיוחד לארץ
כדי להשתתף בטקס זה, הביע על־ידי כך
את תודת מדינתו לסיוע הישראלי. ראש־הממשלה
לוי אשכול הבטיח את בואו לטקס,
אולם הוא לא הגיע במועד. אך מכיוון
שאשכול לא הודיע על ביטול השתתפותו,
נאלצו המארחים להמתין לו בפתח
כשעתיים • צלם יומן גבע, דויד גורפינ״
קל, יצא השבת במיוחד לירושלים כדי לצלם
את ההפגנות של קנאי מאה־שערים. בין
השאר הציגו שוטרי הבירה בפני הצלם גם
ערימה של מסמרים אותם פיזרו הדתיים על
הכבישים .״איזה מזל שלא עלינו על מסמרים
אלה,״ אמר גורפינקל בשמחה. הוא
יצא לתל־אביב במכוניתו. כעבור מספר
קילומטרים אירע תקר בגלגל. כשיצא גור־פינקל
לבדוק את הגלגל, מצא כי נעוצים בו
שלושה מאותם מסמרי־הקנאים • יושב־ראש
הנהלת הסוכנות, משהשרת, גילה השבוע
כי למרות כל מה שעבר עליו, הוא
נשאר עדיין נמרץ ותוקפן. היה זה כאשר
משמר משטרה נקרא לפנות מפתח הבנין
החדש של הסוכנות בקריה בתל־אביב שלוש
משפחות של עולים חדשים, מטופלות בילדים,
ישישים ונשים הרות, ששבתו שביתת-
שבת במקום. השוטרים, שרחמיהם נכמרו
למראה האומללים, היססו להשתמש בכוח
כדי לפנותם. קצין המשטרה שהיה אחראי
על הפעולה, ניגש אל שרת ושאלו :״לפנות
את האנשים האלה בכוח, אדוני?״ ״כן, בהחלט!
פנו אותם בכוח!״ היתה תשובת
שרת. אולם אחרי שהקצין ביקש ממשה
שרת אישור בכתב כי אומנם היה זה הוא
שנתן את ההוראה להשתמש בכוח נגד השובתים,
פקד שרת על אחד מפקידיו לתת
לשוטרים הוראה בכתב, ואז פונו המשפחות
בכוח.

מרק 11 הזמר
מארגני הופעתה של להקת הבאלט המלכותי
בישראל החליטו לארגן מסיבת־עתת־אים
לכבוד כ! כבי־הלהקה, מרגוט פוג־טיין
ורודודף בורייה. זה היה קצת
משונה בעיני קצין־העתונות של הלהקה, שהגיע
ימים מספר קודם לכן .״הם לא אוהבים
מסיב, ת־עתונאים,״ אמר. היה צורך לשלוח
מיברק מיוחד לאתונה כדי לקבל את
הסכמתם של הרקדנים להופיע במסיבה במלון
דן. המסיבה נקבעה לשעה 12 בצה״
ריים ביום הראשון השבוע. בשעה היעודה
התכנסו במקום כחמישים עתונאים, צלמי
יומני־ק,לנוע וטלביזיה ושדרני רדיו, אולם
איש מחברי הלהקה לא היה במקום. רק
כעבור עשרים דקות הופיע נורייב בפתח,
כשהוא לבוש בבגד־ים, הופתע לשמוע כי
הוא צריך להיות במסיבה .״אני הולך רק
להחליף בגדים,״ אמר ונעלם. כעבור עשר
דקות נוספות הגיעה למקום מרגוט פ,נטיין,
ואילו נורייב ויוכרט דזלפטן, מנהל הלהקה,
לא גילו כל סימני־חיים. רץ מיוחד
שיצא לחפשם איתר אותם רצים על חוף־
הים. באיחור של שעה וחצי הגיעו השניים
ישר מהים אל מסיבת־העתונאיב. כאשר הופיע
הלפמן, הוא הוצג כ״האיש שעשה את
הסרט הנפלא נעליים •אדומות!״ ״אבל לי
אין נעליים בכלל!״ שאג הלפמן והצביע על
רגליו היחפות. נורייב הגיע במכנסיים קצרים,
כשבידו מסרק. הוא הזעיק אליו מיד
את איש יחסי־הציבור, שמואל שי, הציג
בפניו את השאלה הגורלית :״איפה אני
צריך לשים את המסרק באותה מסיבה
גילתה מרגוט פונטיין כי יש לה רק שני
עקרונות, עליהם היא מקפידה מאוד בחייה:
לא לחתום את שמה על ציורים בהם היא
מצויירת, ולא לקבוע לעולם פגישות •
העולם הזה 1354

שוטרי משטרת צפת הופתעו בשבוע החולף
כאשר מספר אזרחי הודיעו להם כי ראו
את האפיר הנמלט, גחמן פרקיט, בצפת.
תדהמתם היתד, גדולה מאחר שבל המודיעים
ציינו כי ראו את פרקש במועדון־הלילה החדש
קימרון. השוטרים שמיהרו למקום גילו
מיד את הגבר האלים והמזוקן, נוכחו
לדעת כי אינו אלא הזמר פאשה זלקין,
שהופיע במקום • תעלומת מקורה של הידיעה
הכוזבת שהופיעה בעתוני הארץ, כאילו
הוחרמו הסרטים הישראליים שהוצגו
בפסטיבאל הסרטים במוסקבה, פוענחה השבוע.
סיפר מאיר וילנר, חבר הוזעד •;־
מרכזי של מק״י, שחזר לפני שבוע ממוסקבה
:״כמה ימים לפני שחזרתי ארצה פגשתי
ידיד במוסקבה, שסיפר לי כי העתונות הישראלית
פירסמה שהסרטים הישראליים
הוחרמו בפסטיבאל.״ וילנר, שנכח באולם
בעת הקרנת הסרטים הישראליים, החליט לגלות
את מקורה של הידיעה. שיחה עם
כמה כתבי־חוץ שיכנעה אותו שעליו לפנות
לנספח התרבותי של שגרירות ישראל,
אריה ארד. זה הודה שאומנם מסר את
הידיעה לכתב הפיגארו במוסקבה — אך לא
.ידע להסביר לוילנר מהע. הוא הוסיף והתנצל
כי אחרי פירסום הידיעה שלח הודעה
למשרד־החוץ בירושלים כי לידיעה אין בל
שחר. בינתיים היא פורסמה במרבית עתוני
ישראל.

הדור הי•111

תופעה מעניינת המתגלה בין עתונאי ישראל
היא חדירתו של דור שני של עתונאיס
לענף. אל כחצי־תריסר עתונאים, שהם בניהם
של עתונאים הפעילים עדיין, נוסף לאחרונה
גם חיים פורטנוי, בנו הצעיר
של הכתב הפלילי של ידיעות־אחרונות,
שבתאי פורטנוי. למרות שהבן לומד

עדיין בבית־ספר תיכון, היה הוא בשבועות
האחרונים עורך העתון עירנו, בטאון עיר-
הנוער, שהוקמה ביריד המזרח * דפי
(״נלפון״) אילוין, העתונאי, ההרפתקן ובעל
מועדוני־הלילה, שבשנים האחרונות הפך לחלק
מי הנוף הקבוע של אילת, עומד להעתיק
את מושבו צפונה. רפי רכש לאחרונה
את המועדון הטברייני מינוס ,206 עומד לקרוא
לו בשם חדש: מינוס 206 פלוס נלסון
• פיזמון, העתיד להפוך בקרוב ללהיט הוא
פיזמ׳נו של חיים חפר רוצים אך~ לא
יכולים, שיושר בקומדיה החדשה שמעלה
תיאטרון העונות: ארלקינו ושלושת הל!רנ-
נים. הפיזמון כתוב בסיגנון המבטיח לו שלא
יושר לעולם בקול־ישראל. לדוגמא:
״אנחנו שלושה בחורים אמיצים /וגם בריונים
גדולים /אנחנו רוצים, אנחנו רוצים /
— רוצים אבל לא יכולים ...אם לנו קורצת
דוכסת /אין כוח לקפוץ למרפסת /
רוזנת שירים לנו שרה /אבל במגדל שם
היא גרה /אחת מטרוניתה ליטפנו /אבל
את שרירנו עייפנו /נכנסנו לבסוף לבור־דלו
/לחטוף קצת שינה לעזאזלו! #שחקני
התיאטרון העירוני בחיפה עדיין לא
נרגעו מפרשת סילוקה של השחקנית הצעירה
כרכח נאמן, שנקבעה לתפקיד הנשי
הראשי במחזהו של משהש מי ר, היורש,
שהתיאטרון עומד להעלות. שמיר, המביים
בעצמו את מחזהו, יחד עם הבמאי הצעיר
דויד ברגמן, בחר בעצמו את ברכה לתפקיד,
הזמינה לחיפה מבלי שיראה אותה
אפילו פעם אחת על הבמה. אחרי שכרכה
החלה בחזרות־קריאה, התברר ששחקנית אחרת
של התיאטרון, רות סגל, רוצה בתפקיד
.״על גופתי המתה,״ אמר שמיר כאשר
שמע זאת. אולם כעבור יום נאלץ להיכנע
ללחץ שהופעל עליו, כיודן שמעמדו בתיאטרון
מעורער עקב כשלון מחזהו הקודם.

״תשוקות מוזרות״
אבא מצלם את אמא בעירום
קולנוע סרטים
דוח בעוג׳ הבמבוק
תשוקות מוזרות (בן־יהודה, תל-
אביב; יפאן) הוא סרט המנפץ את כל האשליות
הרווחות בעולם המערבי לגבי התענוגות
שאפשר לזכות בהם בחלקו המזרחי
של הכדור. אם מה שמציג סרט זה
הן הנאותיהם הגשמיות של בני יפאן, צריך
אולי להתחיל להעריך מחדש את התועלת
שבגיישות;
הסרט דן במה שהוא מגדיר כ״אחד מנכסי
התרבות היפאנית״ — מר קאנמוצ׳י,
מומחה לאמנות יפאנית עתיקה, ויחד עם
זאת בעל לחץ דם גבוה המאיים לנפץ את
הבארומטר. מאחר שהוא דוגל בתיאוריה שאדם
מתחיל להזדקן בגיל ,10 גיל אותו
עבר לפני כ־ 50 שנה, מנסה קאנמוצ׳י להילחם
בזיקנה בשתי שיט! ת: גם על־ידי זריקות
וגם באמצעות התעוררות מינית.
תאוזתיו השפלות׳ של זקן זה, עליהן מצהסרט,
מופנות כלפי אשתו החוקית, ביע אוקיקו, שלמרות שילדה לו בת, הרי יחסי-
מגעילים אותה, כיוון שהיא בתו של מין כהן דת. אולם מאחר שהיפאניות הן נשים
צייתניות, שותה אוקיקו תמיד את הקוניאק
הצרפתי שבעלה משקה אותה, דבר המקל
עליו לצלם אותה בעירום לשם הגברת תאוותיו.
פלט
מין מזרחי. אולם מסתבר ששיטה
זו בלבד אינה ע! זרת להרחקת ה־זיקנה.
הבעל מנסה תרופה אחרת: קינאה.
הוא מוסר את הפילם שצילם לפיתוח לרופא
צעיר, המבקר תדירות בביתו, תוך תקווה
שר,תמונ,ת יעוררו את תאוותו של הרופא
כלפי אשתו, דבר שיצליח לעורר בו קינאה.
מה שמומחה האמנות לא לקח בחשבון
הוא שיש לו בבית גם בת צעירה, החושקת
בעצמה ברופא. אולם מאחר שהרופא
מעוניין באמה, היא מסכסכת בין כולם.
צעירה זו מייצגת את הנוער היפאני המודרני.
בהשוואה בין הישן לחדש, ידו של
הישן על העליונה. האם מצליחה להסיר את
הקימונו מעליה במהירות גדולה מזו בה
מסירה הבת את בגדיה המערביים.
ההתרגשות המינית הכללית, הבאה בסרט
תמיד לידי ביטוי ברוח סוערת הנושבת
בחורשת עצי הבמבוק, אינה מצליחה
לגרש את הזיקנה מעל מומחה העתיקות,
ואף מביאה עליו את קיצו במהירות.
השלישיד, שנשארה, האם הבת והמאהב,
אינה רווה נחת גם היא. משרתת עיח־רת
צבעים מכניסה רעל למזונם והם גוזעים בזה
אחר זה ליד השולחן, כשהאם עוד מצליחה
להפליט :״חנה המסכנה, שוב פעם
טעית. שמת רעל בסאלאט!״
צבעי פאסטל חיוורים ההופכים את גיבורי
הסרט לחולניים בצבעם, עריכה מבולבלת
של צילומים והעדר כל הרגשה של בימוי,
משלימים את סאלט־המין המזרחי.
העולם הזה 1354

קולנוע
יי ש ר ^ ל
ת;ו*ו־י ת החלומות
תעשיית הקולנוע הישראלית היא אחד משטחי
החיים היחידים במדינה בה שולטים
עדיין החלוצים ועושים בה כבתוך שלהם.
מר, שמאפיין את הנסיונות החוזרים ונשנים
ליצור סרט ישראלי: אף אחד מהבמאים
שהציגו כבר את יצירותיהם לא קיים והציג
עדיין את מרטו השני* .יוצא מהכלל יחיד:
פיטר פריי, המשלים עתה את סרטו השני,
אשת הגיבור, שיוקרן בתל־אביב, בהצגת
בכורה עולמית, בתחילת עונת הקולנוע בסתיו
הקרוב.
פיטר פריי, שהסעיר לפני שבועות אחדים
את המושבה הבוהמית של רחוב דיזינ־גוף
בהשמיעו בגלי־צוז׳־ל מילים חריפות על
הסרטים הישראליים, אינו מייחס חשיבות
רבה ליחסים טובים עם חבריו למקצוע. הוא
מתעלם מהמחאות המלוות בהשמצות על
טיב סרטו החדש, מצביע על סרטו הראשון
אי ל״לן מ״ק, ששבר את כל שיאי הקופה
של כל סרט ישראלי אחר שיוצר והוצג
לפניו.
כמו באי ל״ק מייק (שהוצג לפני שבועיים
בפסטיבאל הסרטים הבינלאומי במוסקבה
בשם החדש שהוענק לו ע״י משרד
החוץ: אמהות וחתרו מתיירים) כן גם באשת
הגיבור מככבת אשתו של פריי, בתיה
לנצט, בתפקיד הראשי. אך בשעה שבאיי
לייק מייק, שיחקה בתיה בתפקיד חסר אופי
והסר חשיבות של אם ישראלית הרוצה להשיא
את בתה לתייר אמריקאי עשיר, מעצבת
היא באשת הגיבור תפקיד קשה ומסובך
של אשד, בשנות השלושים המאוחרות,
שבעלה נהרג בהיותה בגיל עשרים והגבר
הראשון הנקלע למיטתה, אחרי יותר מחמש
עשרה שנה, הוא פרחח אמריקאי צעיר
(שמואל אומני) ,המהווה ניגוד גמור לטיפוס
החלוצי ולשיכבה החברתית אליה שייכת
אשת הגיבור. פירחח זה מגיע לקיבוצה
כדי ללמוד את שפת הארץ באולפן המקומי.
טוויסט
כקיבוץ. עם שני סרטים באמתחתו
— האחד המוצג בהצגה חוזרת ברחבי
הארץ והשני היוצא לסיבוב ראשון
במדינה ובחו״ל — מכין עתה פיטר פריי
את סרטו השלישי, שצילומיו יתחילו בשבוע
שאחרי הצגת הבכורה של אשת הגיבור.
במעשה זד, מנסה פיטר פריי להוכיח כי
אפשר להפוך גם את מקצוע הקולנוע הישראלי
מחלוציות חובבנית לתעשיה מקצועית.
פריי השקיע באשת הגיבור את רווחיו מ״
איי־לייק מייק, אסף בקלות ממשקיעים נוספים
את הכסף החסר לתקציב 350 אלף
הל״י שהושקעו בסרט.
אשת הגיבור מצולם על רקע קיבוצי עמק
הירדן עם 800 חברי הקיבוצים המשחקים
בסרט את תפקידיהם, על פי סידור העבודה
היומיומי שלהם: במטע הבננות, בחדר האוכל,
במזכירות, בבית הילדים, בפלחה ובשמירת
לילה. היתד, זו הפעם הראשונה שקיבוצים
ישראליים הרשו לזרים לעשות בביתם
כבתוך שלהם. פיטר פריי הקנדי, שאין
לו שום שייכות היסטורית או אחרת לתנועה
הקיבוצית, הצליח בשנות שהותו בישראל
לחדור לבית הקיבוצי יותר מכל אמן ישראלי
אחר. הוא הפך כבר לפני שנים אחדות
לאורים ותומים של החוגים הדראמטיים בקיבוצים,
של כותבי המחזות הקיבוציים ושל
הבמאים הקיבוציים. זו היתד, גם הסיבה
בגללה הסכימו הקיבוצים וחבריהם לאפשר
לפריי ואנשיו לבלות חודשיים שלמים בקיבוצים,
להפריע את מהלך החיים התקין
של החברה הקיבוצית השמרנית, לערוך
(לצורך הצלומים בלבד) מסיבות טוויסט
רעשניות וסצינות אהבים תאוותניות, אירועים,
שבזרותם ובניגודם להווי הקיבוצי, אין
דומה להם.
היפיק פריי את סרטו הרביעי אחרי סרטו
השלישי ויד,פך בכך לבמאי הקולנוע הראשון
של ישראל?
על שאלה זו אין לפריי תשובה ישירה:
הכל תלוי בגורלה של אשת הגיבור, שאיננה
קומדיה כאי ליילז נזייק. פריי עצמו רוצה,
כמובן, בסרט רביעי וחמישי, אך את ההחלטה
הסופית ד״א משאיר לתוצאות ההצבעה
הדמוקראטית של קהל הצופים הישראלי,
כקלפי תשמש הקופה.
* יורם גרום ביים אמנם לפני רק בלירה
שלו את בעל החלומות, שהיה סרם־בובות
ולא סרט רגיל.

א מ שז
בעולם המהפכה, הפכו למעלות בעולם ה־ראציו
נאלי־מדעי.
הוא נכלא כמוצג זואולוגי מעניין
ה׳* 11 בוז־ לם 1(3לוג*ה
בגן־החיות יחד עם הגיטרה שלו והפישפש
שעל עורו, מסיים את המחזה בזעקה אדירה
ה פי ש פי ט (התיאטרון העירוני חיפה,
נגד הפשרתו לתוך עולם נורא זה.
אולם הקאמרי תל־אביב; מאת ולאזימיר
מאיאקובסקי בבימוי יוסף מילוא) הוא סמל
בידיו של יוסף מילוא אירע למחזה בדיוק
העוני, הדלות והמצוקה של מעמד העמלים. מה שאירע לעולם המהפכה במחזהו של
מהפכה פרולטארית, הלוחמת במנצלים, מת מאיאקובסקי. הוא היה כד, להוט להפגין את
חילה בחיסול מנצל זעיר זה המקיז את דם
טכנולוגית הבמה המרשימה שלו, עד שלא
הפועלים. אלא שאותה מהפכה פרולטארית, שם לב כיצד אבד המחזה כולו בטכנולוגיה
כשהיא הולכת רחוק מדי, סופה שתעורר

געגועים אל אותו פישפש שבעקיצותיו מ ד ״
מבחינה חזותית זהו מפגן תיאטרוני עשיר
כיר לפחות לאדם את קיום עצמו.
ומרהיב, העולה על כל מה שנראה קודם
כדי להמחיש אמת זו חיבר המשורר ה בתיאטרוני הארץ. להטוטי במה, תפאורה
סובייטי — שהתאבד עוד בטרם בשל, וזכה עשירה, תהלוכות ססגוניות וניצול מופרז
לתהילה במולדתו רק אחרי מסע הדיסטא־ של סרטי קולנוע, מסחררים בכמותם וברב־ליניזציה
— קומדיה לירית, משופעת בסמ גוזניותם. אולם הם משאירים את המחזה קר,
לים וגדושת חיוניות דינאמית. היא מחולקת שטחי ורחוק. סצינת הילולת החתונה היא
לשתי מערכות המתרחשות בהבדלי זמן של מלאכת מחשבת נפלאה ומהנה, אך לעומתה
חמישים שנה.
סובלת המערכה השניה מאריכות, חזרה
המערכה הראשונה מתארת את תהליך עצמית וחוסר־מתח דרמתי בצורה מעייפת
ומייגעת.
התנוונותו של אחד, מהפכן־בריון בשם
כינורקין (אילי גורליצקי) ,הקופץ מיד אחרי
אילי גורליצקי, למרות שאינו מתאים
המהפכה למגפיהם של אלה שלחם בהם, מבחינת נתוניו הגופניים לתפקיד הבריון
זונח את אהובתו מימי המהפכה למען מאני־ כינורקין, מעניק למופע הטכנולוגי את קרני
קוריסטית עשירה, מסגל לעצמו את גינוני החום והאנושיות המעטים שיש בו. אברהם
הזעיר־בורגנות ותענוגותיה. מערכה זו מגי מור, בתפקיד בטנון הנובו־ריש של המהעה
לשיאה במסיבת־חתונה פרועה, בה הופ פכה׳ עושה בתפקיד זה צעד ניכר קדימה
כות סיסמאות המהפכה למליצות שדופות בדרכו האמנותית. כאן לראשונה מוכיח שחוציניות
והמהפכנים עצמם לעדת סובאים קן מוכשר זה שהוא בדרך לרכישת אישיות
והוללים, העולים כולם באש שהבעירו ל בימתית מעניינת ואהודה. בין שפע שחקני
עצמם.
המשנה האחרים בולטים יעקב בודו בתפקיד
המחזה אבד בטכנולוגיה. חלקו ה הרופא של עולם־המחר וראובן בר־יותם
שני של המחזה מתרחש בעולם הלקוח מ בתפקיד הקומיסאר.
סיפורי המדע־הדמיוני, בו הגיע האדם לניצול
מלא של הטכנולוגיה — אך יחד עם
זאת השתעבד לה תוך איבוד צלם האנוש
שבו. זהו עולם שבו מושגים כמו אהבה, א1י שחורה והוא ד בן
מין, רגש ושירה הם מונחים לקסיקונים
דרום־אפריקה הפכה, יחסית, ליצואנית ה־מיושנים
ובלתי מובנים. אל תוך עולם זה
מופשר כינורקין אחרי שהוקפא במשך חמי אמנים הגדולה בעולם. הם יוצאים ממנה
שים שנה על־ידי מי הכבאים שכיבו את בהמוניהם. יוצאים לבלי שוב. הם נמלטים.
דליקת החתונה. ולפתע מתברר שכל אותן זמרת הפולקלור מרים מאקבד — ,פאר מדיתכונות
התברגנות וגיוון, שהיו מגרעותיו ניות ההפרדה — ברחה לארצות־הברית. בת

תיאמרזן

בידור

מהרו -פן תאחרו
לנשף משגע בבריכת תל־אביב, בחסות מערכת העולם הזה,
בו יכחד הקהל את מלכת המים, מבין עשרות היפהפיות.
המנחה — אורי זוהר.

הנשף יתקיים כ־ 30 באוגוסט
הזמנת מקומות בכל משרדי הכרטיסים בת״א,
ובקופת הבריכה.

זמרת תומאס
שכל של מפר
שבטה — שבט הקהה — סטלה תומאם,
נסה לאנגליה.
סטלה מופיעה עתר, בישראל, במועדון השפנפנות
היפואי, בקטעי ג׳אז, בלאדות,
פולקלור דרום־אפריקאי, וסוחפת בלהט האופייני
לה את קהל הצופים והמאזינים הנלהב.

גרמני,
מולטית ויהודיה. היא הי־תה
כתבנית קטנה של להקת הכושים
קינג־קונג ביוהנסבורג עד לפני ארבע שנים.
פקידה יפה בת עשרים, בגוון השוקולד, שנשאר
קדימה בגאווה את אפה הקטן המחוטב
והאירופאי — ירושתו הנדיבה של
סבא־של־סבא שהיד. סקוטי וסבתא־של־סבתא
פורטוגזית. אמה היתד, תופרת מרודה ש־פירנסה
ילדים רבים, אבל לא וזיתרה מעולם
על הליכה לכנסיה בימי ראשון. היא שלחה
את המולטית הקטנה שלה לשיר במקהלת
הכנסיה.
לסטלה היה קול עמוק, שהשתרע בלי
בעיות על שתיים וחצי אוקטבות. היא לא
ידעה שהיא כישרון מבוזבז, עד שהוזמנה
לשיר בלהקת חובבים וזכתה לראשונה בחייה
לתשואות. היא זנחה אז בבוז את
מכונת־הכתיבה שלה והחלה להסתובב בשתי
האפריקות — המזרחית והדרומית —
עם להקת החובבים, שנעשתה בינתיים מיק-
צועית מאוד.
באחד ממועדוני־הלילה שם שרד. פגשה
ספר גרמני בלונדי בשם שומאן. הם רצו
קצת לשבת ולשוחח בבית-קפך .,אבל זה
היה אסור לסי החוק. כי היא שחורה והוא
לבן. הספר הלך לכל הופעותיה. הוא היד,
עובר לבאר, דרך הכניסה הראשית. כי הוא
היה לבן. סטלה היתד, עוברת דרך הכניסה
הצדדית, מרובת הרפש. כי היא היתר,
שחורה.
הם רצו להתחתן ממבט ראשון, אבל הוא
לא יכול היה לבקש את ידה והיא לא יכלה
לומר. כן,״ משום שהחוק אסר עליהם
להיפגש ביחידות. אבל לשומאן היה שכל
של ספר. הגרמני וד,מולטית ניפגשו אצל
ידידה יהודיה. שומאן היה מסרק ומסרק
את סטלה, וד,יהודיה מסתכלת. שני לבנים
וכושית בחדר אחד אינה בגדר עבירה על
החוק בדרום־אפריקה.
יום אחד, לאחר ששומאן סיים ליישר את
שערה של סמלה, החליטו השניים להינשא
באפריקה הפורטוגזית. כשחזרו מירח הדבש
שלהם ליוהנסבורג, המתינה להם המשטרה
בחדרו של שומאן. חברו נאסר. הספר
נמלט. הוא חצה את הגבול יחד עם
סטלה.
באנגליה לא היו בעיות גזע. אבל גם לא
היתר, עבודה. אף אחד לא שמע על סמלה.
הדרך היחידה בה יכלה סטלה להעלות את
שמה לכותרות היתה השתתפות בתחרות
חובבים. היא זכתה בתחרות זו בפרס ראשון
לפני שנד, וקיבלה מייד את הג׳׳וב הראשון
שלה.
סטלה קנתה מהר את עולמה. היא לא
שכחה לקנות יחד עימו גם פאת נוכרית
חלקה — המשמשת גם כסימלה המיסחרי,
נארזת יפה במזוזדה, ואינה דורשת כרטיס
נסיעה. היא חסכונית יותר מבעל־ססר.

הינזלס הז ה 1354

דוגמאות ג. ד .י.

במזודתם של נוסעים מנוסים תמצא תמיד בגדי. בן־לור, יש לכך כמה סיבות טובות: חוט. ברלון־ הוא בעל. סלסול
תמידי־ סמוי, המעניק לבגדים גמישות ועדינות ־ אד המבטיח כי תמיד תישמר צורתם הנאה והחדשה. הם קלים לכביסה
ואינם דורשים גיהוץ. הם אלגנטיים ואופנתיים בכל בירות אירופה. כן. ר ם גם לא תופסים מקום רב במזוודה שלך.
מפעלים מובחרים מציעים לד בגדי. ברלוך נפלאים: חולצות. לבנים. גרביים ושמלות־ בגדי אופנה לכל בני המשפחה•
דזומי ״כן־לוף מיוצרים כישראל ע״י ״הכרלון״ כע״מ, לפי רשיון מאת

.,ס ס 5ז ז 4 5 0

זזסמסאגנ

מ? 0 5 £נ

ספורט

אתלטיקה קלה
3ד־דותו נסר הרץ
למרחקים בינונ״ם

חינם
ההוכחה הטובה ביותר היא תוצאת השימוש. מעבדות
הלנה רובינשטיין מאפשרות לך לנסות ולהווכח
בעצמך כי ^ץ£ס א 381 הוא משקה של חן ונעורים,
המעניק לעור פניך לחות מרעננת ורכות מענגת.
מלאי ושלחי אלינו את התלוש המצורף, כדי לקבל
צנצנת־דוגמא של ץ^£ם א( .31?1כמות הדוגמאות מוגבלת)
--נזרי ושלחי __

ן למעבדות הלנה רובינשטיין
1ת. ד ,1 .מגדל העמק

1אנא שלחו לי חינם דוגמא של

^ £ם א1ז!.5

• הכתובת ...

11616118,11111 ( 111816111

610010)2

צולפיהטסחו ! התק1ד> 1ג

177ט

ס 1711ב11!7

בבל

בי 1ב 71ר ק תן 1

שפיגלנד

.ניאודן וסמטיקאי
מומחה לבעיות שיער
קוס מטיו ת
ולבעיות
תל-אביב, רח׳ פמסקר 2

עברית * אנגלית * צרפתית * גרמנית
נמשכת ההרשמה
לקורסים מזורזים לתלמידי בתי־ספר יסודיים ותיכוניים.

כתות מיוחדות למבוגרים
תל-אפיב
נחלת בנימיו ,2סל 56347 .

חיפה

החלוץ ,27 טל 69265 .

״ העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785
ח. ד . 136 .מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
פין . 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המול: העולם הזה בע״מ.
ההפצה: טופל ובניו בע״מ, תל-אביב, רח׳ אחד־העם .24

על מסלול המירוצים החדיש והמשוכלל
של מנון ועג״ט בנתניה דהר רץ כתוש וממושקף.
הוא רץ לבד כל הדרך. אמנם, בשתי
החמישיות הראשונות של טווח שני הקילומטרים,
רץ לידו אצן נוסף, אולם הוא לא
היה מיועד להתחרות עמו. הוא רץ רק כדי
למשוך את האצן הבודד ולדרכנו קר,כגם
ל״שוונג״ של הריצה.
כשניתק יאיר (״פאנטי״) פאנטילט ()24
את חוט המטרד, בסוף מסלול שני הקילומטרים,
הצביעו מחוגי הסטופרים על שיא
ישראלי חדש שנקבע השבוע — 2000 מטרים
בזמן של 5:13.6דקות 2.8 ,שניות מהר
יותר מאשר השיא הישראלי הקודם למרחק

לעשרות הצופים בתחרות שנערכה ביום
שישי האחרון, במסגרת מבחן ארגון הספורט
האקדמאי (אס״א) לקביעת נציגיו למשחקי
הסטודנטים בבראזיל, לא היתד, שבירת השיא
של פאנטילם בבחינת הפתעה. עוד לפני שהגיע
לקו־הגמר אפשר היה להסיק, לפי
סגנון ריצתו וכושרו, כי פאנטי ישבור את
השיא. הוא עשה זאת באותו מקום גם
שבוע קודם לכן, כאשר קבע שיא ישראלי
חדש למרחק של 1500 מטרים בזמן של
3:56.2דקות. ולאיש מהעוסקים בענף ספורט
זה לא היה ספק כי הוא ימשיך גם בעתיד
להוסיף שיאים חדשים ולשפר את תוצאות
ששת השיאים הארציים למרחקים בינוניים
בהם הוא מחזיק.
אהפה לחצי הדרך. מה מריץ את
יאיר פאנטילט, תקוותה הגדולה ביותר של
ישראל מזה שנים רבות בענף האתלטיקה־הקלהז
ליאיר
עצמו, בן למשפחת ספורטאים, יליד
הארץ, העובד כטכנאי־קירור בחברת אמפ״א,
יש תשובה קצרה ופשוטה :״אני אוהב לרוץ!׳׳
אלא
שספק הוא אם רק האהבה לגמיאת
המרחקים היא הדלק המפעיל את הגנרטור
הפנימי של פאנטי. היא אולי מספיקה להניע
אותו עד לחצי הדרך כאשר הוא שועט על
מסלול המירוץ. בכל ריצה חוזרת כמעט
אותה תופעה עצמה. קצת לפני חצי הדרך
נגמר הדלק, הנשימה מתקצרת והגוף נעשה
לאה .״אתה מרגיש אז שאתה לא מסוגל
יותר לרוץ. אתר, אומר לעצמך שלעולם לא
תגיע לסוף המסלול הארוך, ואתה רוצה
להפסיק,״ אומר יאיר. אלא שמעולם לא
אירע שפאנטי הפסיק ריצה באמצע, אפילו
היה במצב של אפיסת כוחות או שהזדנב
בסוף שורת הרצים.
לפני שנה השתתף פאנטילט באחד המי־רוצים
הססגוניים ביותר בעולם: הקורידה
אינטרנציונלה דל סאו סידבסמרה — מירוץ
רחובות בינלאומי בעיר סאו־פאולו ש־בבראזיל
למרחק של למעלה משבעה קילומטרים.
הוא היה הישראלי היחיד שהגיע אי־פעם
למירוץ זה. הוא יצא לדרך בחברת כ־
400 רצים אחרים. אחרי שני קילומטרים
של ריצה על כבישים מרוצפים, בגשם טרופי
חם, נקע פאנטי את רגלו. הוא היה גמור.
כל הדרך שעשה מישראל לבראזיל לצורך
זה, כל התקוות, כל החלומות עמדו להתנדף.
אבל הוא המשיך לרוץ ברגל נקועה,
הגיע במקום ד,־.194
לפני שבועות מספר, אחרי שיצא לצרפת
בנבחרת מכבי־ישראל למכביר,־האירופית שנערכה
בליאון, נשאר פאנטי לבדו בפאריז
כדי להתאמן בחברת אצנים ידועי־שם ולהשתתף
בתחרויות. לבדו, ללא ידידים או
אפוטרופסים, כשבפיו רק ידיעה משובשת
של שפות זרות ובכיסו דולארים בודדים,
לחם פאנטי בהידוק שיניים כדי שיוכל להתאמן
ולהתקדם.
התאחדות הספורט הישראלית שלחה לו
אז 29 דולאר כדי שיוכל לנסוע ללונדון
ולייצג את ישראל ׳באליפות הריצה האנגלית.
שבוע לפני התחרות• נתקף בכאב שיניים.
עקרו לו שתי שיניים והוא שתת דם במשך
ארבעה ימים, נחלש ואיבד 5קילו ממשקלו.
כל אצן אחר במקומו לא היה מתייצב במצב
כזה, היה חושב על הבראה. אולם
פאנטי לא התחשב במצבו, זינק עם טובי
הרצים של אנגליה לריצת המייל 3 .סיבובים
החזיק מעמד עם שורת הרצים הראשונה.
בסיבוב הרביעי נחלש. שוב היה זה מירוץ
אבוד. פאנטי לא הפסיק, המשיך לרוץ,
הגיע אחרון אבל קבע שיא ישראלי חדש
למרחק המייל.
מכונה שד רגשות. באיזה שהוא מקום
יש גם לידיעה שהוא מייצג את ישראל כוח
מניע• כר היה באולימפיאדה האחרונה ב
רומא,
כשבריצת 1500 המטרים פיגר עד
לסוף, אך לקראת הפיניש אזר את שארית
כוחותיו כדי להגיע לפחות לפני הרץ העיראקי,
צנח בסיום הריצה באפיסת כוחות.
כך היה גם לפני שבוע, כאשר הציב את
השיא החדש באותו מרחק, היה גאה בעיקר
על העובדה שהישגו היד, טוב יותר מהשיא
המיצרי למרחק זה.
אבל מיסודו היה המדחף של פאנטי הרבה
יותר אנושי. הוא לא עוצב בתבנית של
אצנים אחרים שהם יותר מכונות־ריצה אנושיות
— בך וכך נתונים גופניים, כך וכך
שעות אימון ביום, כך וכך תנאי־משטר חמורים
.״אני לא דוגל בזד, שאתלט הוא מכונה,״
אומר פאנטי עצמו .״אי־אפשר לקבוע
תבנית קבועה מראש. זה הכל ענין של
הרגשה.״
ופאנטי הוא אצן הנדחף על־ידי מכונה של
רגשית. כשהוא רץ על המסלול הוא אינו
ח שב על עצמו ועל הרגשותיו, אפילו לא
על מהירות ריצתו או על כותרות העתו־נים
.״כשאתה רץ,״ אומר פאנטי ,״אתה חושב
רק על דבר אחד: מה שיותר מהר

אתלט ם אנטירט
בקורידה — סקום 194
לגמור עם הריצה הזו. אין זמן לתכנן את
הריצה. אתה רק סופר את מאות המטרים
שבבר עברת ושעוד נשארו לך.״
אותי זמן דוחפים אותו בתת־ההכרד, הרצון
להיות ראשון, להתבלט ולהצליח, להוכיח
לכולם שהוא מסוגל לבצע את מה
שאלד, הבוחנים אותו במבט ראשון לא היו
מאמינים שהוא מסוגל לבצע.
את הרומן שלו עם הספורט התחיל דווקא
ככדורגלן במכבי תל־אביב, בגיל .12 הוא
לא היה הטיפוס של כדורגלן. צנום וממושקף
היד, מטרה קבועה ללעגם של חבריו ושל
הצופים. בכוח רצון עז הגיע עד לקבוצה
הראשונה של מכבי ת״א עוד בתקופה הטובה
שלה. הוא היה קיצוני ימני משובח.
אולי המהיר ביותר בארץ. למרות זאת לא
השתלב בקבוצתו.
לפני ארבע שנים נטש את הכדורגל, עבר
לאתלטיקה־קלה ופתח תקופה חדשה בענף
הריצות למרחקים בינוניים. שוב לעגו לו
אז חבריו הכדורגלנים. כדורגלנים זוכים להטבות
שונות שאתלטים מקופחים בהן באופן
יחסי. פאנטי הצליח להפתיע אותם
גם בתחום זה. תוך 4שנים וכה ב־ 8נסיעות
לחו״ל. לפני שנה, מהקורידד. בבראזיל, שלח
לחבריו גלוייה עליה כתב :״מוטב להיות
ראש לשועלים מאשר זנב לאריות״
למרות זאת עדיין פועמים בו געגועים
להיות בחברת האריות .״אני מאמין שגם
בכדורגל הייתי מצליח היום. לא היה חסר
שלפני שנד, אחזור לשחק במכבי. אולי עוד
אחזור פעם.״
בביקורו האחרון באירופה השתתף פאג־טי
ב־ 13 ריצות למרחקים בינוניים. רק
שלוש מתוך ריצות אלה היו מה שנקרא
בפיו ״ריצות טובות״ .אך בץ ריצה לריצה
לא העביר יאיר את זמנו, כתיירים
רבים אחרים, בבילויים או בטיולים. לכל
היותר הרשה לעצמו, כבידור, ללכת לחזות
בתחרויות כדורגל. כי הכדורגל הוא אהבתו
הגדולה, למרות הצלחתו באתלטיקה.
בינתיים מתקדם פאנטי בצעדי־ענק בריצות
למרחקים בינוניים. הוא מתאמן חמש
פעמים בשבוע בהדרכת מאמנו, אברהם
גרין. לפי כל הסימנים הוא עשוי להגיע
תוך שנה־שנתיים לשיא כושרו, להיות ה־האצן
המהיר ביותר שהיה אי־פעם לישראל.
הפולנז הזה 1354

תדריך
העולם הזה ממליץ מה לראות, סח לשמוע,
!1יכן לבקר השבוע:

שני חברים, צרפתי וגרמני המתחלקים באשה
אחת — ז׳אן מורו.

• החלץ האחורי

(אלנבי, תל-אביב)

סרט־מתח ישן אך מעולה של אלפרד ד,יצ׳־
קוק.

• גירושין נוסח איטליה

• הבאלט המלכותי, לונדון (יום
ז׳ ,איצטדיון רמודגן; מוצאי־שבת, איצטז־יון
קריודאליעזר בחיפה) מרגוט פונטיין

ורודולף נורייב, שני כוכבי הבאלט הנודעים,
בסידרת באלטים קלאסיים עם להקת
הבאלט של הבאלט המלכותי בלונדון.
• הפישפש (התיאטרון העירוני חיפה;
ממוצאי־שבת — באולם הקאמרי בתל־אביב)

הסאטירה החברתיודפוליטית של מאיקובסקי
בה משתחררים עבדים מכבלי הקאפיטאליזם
כדי להשתעבד בכבלי הטכנולוגיה, בהצגת
ראוה מהממת המשתעבדת אף היא לטכנולוגיה
של הבמה. אילי גורליצקי בתפקיד
ראשי, אברהם מור ויעקב בודו מצויינים
בתפקידים משניים( .ראה מדור אמנות).
• מהומה רכה על לא דכר (התיאטרון
הקאמרי) קומדיה שקספירית קלושה,
בבימויו המבריק של ליאונרד שטקל,
אשר הישגו הגדול ביותר הו שהצליח
לשנות את אישיותם הבימתית של ותיקי
הקאמרי. חנה מרון, יוסי ידין, ניסן יתיר.
6הפישי״איט (הביסה) כל העולם
הוא בית־משוגעים, והמדע הוא השגעון
המסוכן שבכולם, בקומדיה שטנית של פרי•
דריך דירנמאט, שופעת הברקות והפתעות
חייאטרוניות. בימוי חיוזר של אברהם ניניו
ומישחק כבד של הצוות, להוציא את ישראל
בקר, הופך את המחזה להרצאה רצינית
עם רקע בלשי.
£אירמה לה״דוס (חבימה) קומדיה
מוסיקאלית אודות אהבתה של יצאנית לסטודנט.
ביצוע פרובינציאלי אך מרנין, עם
שרה אמן וגאולה נוני — חליפות, אריק
איינשטיין ושלמה בר־שביט.
9היא והיא (התיאטרון האינטימי)
בעיות מין, מוסר וחברה, מגיל הגן עד גיל
הזקן, בסידרת מערכונים משעשעת של אפרים
קישון, בביצועם של שושיק שני ואריק
לביא.

• מענל הקיר הקווקאזי

(התיא
טרון
העירוני, חיפה) ביצוע מרהיב של
מחזה־ההמונים של ברטולט ברכט, אודות
יחסיותו של הצדק. מישחק מצויץ של חיים
טופול וזהרירה חריפאי.
9האידיוטית (אהל) קומדיה בלשית
קלילה על עוזרת־בית פאריזאית המסתבכת
באהבה, ברצח ובחקירה• ג׳רמיין אוניקובסקי
ואורי זוהר, במישחק קומי מהנה.

תל־אביב) בעל סיציליאני מוצא שיטה להיפטר
מאשתו ולזכות באהובה צעירה, במדינה
בה הנשואין הם קתולים. קומדיה מבריקה
של פיטרו ג׳רמי. מרצ׳לו מסטרויאני, דניאלה
לד,־רוקה.
• הקרכן (ארמון, חיפה) ביקורת על
חברה, הרואה בהומוסכסואלים פושעים, מפקירה
אותם בידי סחטנים. דירק בוגארד
במלודראמד, החושפת טפח מבעיותיהם של
״המוזרים״.
• השליח ממנצ׳וריה (אוריון, ירושלים)
סרט מתח מעולה, המתבסס על תיאוריה
דמיונית של פיתוח שטיסת־המוח הפסיכולוגית.
פרנק סינטרה, לורנס הרביי.

• סיפור הפרברים

העולם הזה 1354

(תמר,

חיפה)

אהבתו של רומיאו פולני ליוליה פורטורי־קאית,
על רקע עבריינות־הנוער בפרברי ניז־יורק,
במיוסיקול מרהיב של ליאונרד ברנשטיין
וג׳רום רובינס.

• טאדקון־לי (הגלריה הבינלאומית,
תל־אביב) תערוכת ציורים של צייר סיני
שהשפעת המערב ניכרת בציוריו הפיוטיים
והמיסטיים.

• תערוכה נכחרת של אמני
ישראל (בית דיזנגוף, מוזיאון תל־אביב)

נבחרת אמני ישראל מציגה תמונות 61מחבריו״
שלא נבחרו משום סיבה אחרת מלבד
מקומם בין שישים ואחד הראשונים לפי
קנה־המידה של השופטים 61 .שמות מפורסמים
ו־ 222 ציורים מעניינים.
9כלי נגינה עתיקים (אקדמיה למוסיקה
על־שם רובין) ,כשבמרכזה אוסף
כלי־הנגינה שנאספו על־ידי המנצח קוסביצ־קי,
שהגיעו ארצה ביום מותו. בין השאר:
כלים עממיים פרימיטיביים, קרנות־יער עתיקות
ופגומים מתקופת באך.
9כאטיק (גלריה ,220 תל־אביב) תערוכת
אריגים מצויירים של ציונה שימשי
ונחום כהן: צעיפים, גלימות, מפות, מחיצות
ודגלים.
9אמנות איראן (ביתן האמנים,
ירושלים) תערוכה ייצוגית של תריסר אמנים
פרסיים בני זמננו.

• ילד זר כמשפחה (ארמון־דוד,
תל־אביב) אימות צרפתי לפסוק התנ׳׳כי:
,בנים גידלתי ורוממתי ז׳אן גאבין
מצויץ כתמיד כמלודרמה עשויה בלבביות
ובהומור.
• 55 יום כפקינג (צפון, תל־אביב;
חן, ירושלים) מערבון קולוסאלי על רקע
מרד הבוקסרים בסין בראשית המאה, בו
ממלאים הסינים את מקום האינדיאנים והסגל
הדיפלומטי של מדינות המערב את
תפקיד השריפים. תפאורה מרהיבה ומשחק
מרשים של דוד ניבן, הגונב בקלות את
ההצגה משפע הכוכבים, קרבות ההמונים
וההיסטוריה.
• דויד וליזה (הוד, תל־אביב) האהבה
כקרן אור של תקווה בעולם של מטורפים.
סיפור אהבתם של שני נערים חולי־נפש,
המוצאים דרך להחלץ מבדידותם י.שג־עונם
באהבת־נעורים תמימה. סרס בלתי־רגיל,
מישחק מעולה•
מונדו קאנה (גת, תל-אביס המוזר,
המגוחך, העלוב והמשפיל — ועם
זאת הנפלא שבהתנהגות המין האנושי,
בשני תריסרי אפיזודות, מבויימות ואותנטיות,
שצולמו בכל פינות העולם. מרתק
ומאלף.
• חלף עם הרוח (תל־אביב, תל-
אביב) אפשרות נוספת לכל הצעירים והמבוגרים
לראות את הרב־מכר העולמי של
מארגארם מיטשל, הצועד עדיין בראש רשימת
סרטי־הקופה. הדרום האצילי מתנוון בין
קלארק גייבל ז״ל ולסלי הוזארד ד׳ל בהשתתפות
ודיויאן לי תבל״א. סרט ארוך ועשוי
היטב.
• ג׳יל וג׳ים (תל־אור, ירושלים) כוחה
של ידידות במבחן האהבה בסרטו הסיוטי
והפילוסופי של פרנסוא סריסו על

(שדרות,

מטלה

1 ¥ז 1 3 5עז 8־ 1־ —

תומאס (מועדון השפן ה
קטן, שירי הגה
ניות

יפו)
זמרת כושית מדרום־אפריקד, בפולקלור
מסעירים, במועדון בו הונשיטת
שירות ובידור על־ידי שפנס־נוסח
מועדוני הפליי-בוי.

עזיקרי ( עו סאר כיאם, יפו)

עליזה

שספון ביוטריט
שספון חלמונים
שספון לנולין
שספון ריצינייטד

זמרת צעירה וחיננית, עם הרבה קסם אישי
אך מעט ליטוש מגישה שירים ישראליים.
9לילות ים־התיכון (חומות עכו,
עכו) השלישיר, היוונית המעולה — טריו
כריס והזמר הדרום אפריקאי לארי זדקר
במועדון המצטיין באווירה ונוף מן היפים
בארץ.
6החתול העצכני (גן־תחאי, תל-
אביב; רק בימי שישי) בידור עממי תחת
כיפת השמיים, בניצוחו של אורי זוהר.

9כוב מארקווט

(צברה, תל-אביב)

אלוף קליעה בקשת חוזר על מבצעו של
וילהלם טל. כמטרתו משמשת מאלאית יפה־פיה
בתכנית קאברט בה מופיעה גם החשפנית
פופה לה־רוז.

9רביעיית

המועדון ( קי מ רון, צפ ת)

רביעיית מועדון התיאטרון לשעבר ומועדון
החמאם כיום, במבחר פזמונים מתוך תכניותיהם
האחרונות.

9התרנגולים קונצרט מענג של תנועה
וזמר על־ידי להקת זמר צעירה, שהופעתה
היא עדות ליצירה ישראלית מקורית ול־כשרונה
של יולדתה — נעמי פולני.
9שן ועין (מועדון החמאם, יפו) אור•
זוהר בתוכנית יחיד של פיזמונים, מונולוגים,
הלצות ואילתורים, שעיקרם סאטירה
פוליטית אקטואלית על המתרחש במדינה ועל
שמעון סרס
שדכנות שרוך מתאים לכל משפחה טובה| ,
לרבות משפחתך, עם שואב אבק
חשמלי נקי מרבב, שקט ומסודר.
נסיון רב בנקוי שטיחים, וילונות,
רצפות ורהיטים. התקשרות של ;
נחת לכל החיים.
הנדוניה היא קטנה באם נתחשב
ביחוס הנכבד (שואב האבק משתייך
למשפחת שואבי האבק של
אלקטרולוקס).
לפגישה עם שותפך לעתיד בכל
החנויות המובחרות לכלי חשמל או
אצל הסוכנים הראשיים: קריבום
את גוטמן, רח׳פיג׳וטו ,2תל־אביב
(פינת יפו־ח״א ,)43 טל.65378 .

״ לויר ״

בייץ פז

ממכון הבינלאומי לחתכתבווו

אלפי סכתניס
לפי שיסה יטרילאית

פרוספקט חינם
תל-אביב, ת .ד4185 .

21^ 1963

מ&עי

1354

״ 1יגד מי ־י ־
עלח ״ י׳ יייי ־

ש57/ע#ז