גליון 1355 מתאריך 28 באוגוסט 1963

תן לגבר
״.הראוי לשמו — א ת הבירה
הראויה לשמה — ״גולד
צמאון, מרווה טטאר״.
משיבה נפש
ואינה משאי־רה
שום טעם

לואי.

גנדדסוווור
י טל־אריאלי

מעטים הנושאים שעוררו בזמן האחרון
תגובה כה רבה ונלהבת מצד הקוראים
כמו מאמרו של אורי אבנרי על מלחמת־הגבורה
של הכורדים. אנשים שלחו צ׳קים
עבור הוועד הישראלי למען כורדיסתאן,
צנחנים התנדבו לצנוח לתוך ארץ הכורדים
כדי לקחת חלק במלחמתם, אחרים הסתפקו
בהבעת תמיכתם המוסרית הבלתי־מסוייגת
ביוזמה זיו.
אך על כולם עלה הקורא עידו אבינרי,
בנו של הבלשן הנודע יצחק אבינרי (ובן־
אחיו של המתאגרף אמיל אבינרי) .לאבינרי
יש קירבה אישית לנושא. כי כאיש הפילולוגיה
הקלאסית וכבלשן לשפות שמיות,
השקיע עבודה של שנים בחקר לשונם של
יהודי כורדיסתאן.
השבוע שלח לנו אבינרי מכתב הפותח במילים,
בעזרת השם״ (כפי שנאה ליהודי
דתי, נכדו של רב
ציוני ידוע) ,בו הודיע
כי הוא מנדב
למטרה זו חלק ניכר
מאד ממשכורתו
החודשית:
בזה מודיע אני על
תרומתי בסן סאה
ל״י לוועד הישראלי
כורדיטתאן, למען ועל הצטרפותי לוועד

הלא הכורדים כמעט
אחינו הם! אילו
רציתי, ויכולתי, לצייר את שמשון ויפתח —
כלום לא הייתי הולך לראות את בארזאני
וחבריו, שפני לביאים פניהם? כלום לא
נשתמרו הם נפי שהיו לפני 3000 שנה?
ואילו נפגשו אחינו התימנים עס שוחרי־החרות
הכורדים — כלום לא היו נופלים
איש על צוואר רעהו ומתנשקים מרוב אהבה?
סכום 100 הלירות שאני נותן אינו אפילו
אחד מאלף של מינימום העזרה, ואיני מתייסר
שעשיתי בזה משהו. אלא מאי? מקוות
אני שעל־ידי פירסום מתן סכום זה יתעוררו
גם אחרים. סוף־סוף עשיר אינני, ובין
הגבירים לא ייפקד מקומי (כסו שאומר
שלום עליכם היקר שלנו) — והריני רוצה
לקיים מאמר שאמרו חכמים :״תן ויתנו
אחרים.״
ואל אחי היקרים, יהודי כורדיסטאן, לסן
זאנו ועד אורמי, ולמן דהוק ועד אירבל
וסלימאניה, הריני פונה בקריאה נרגשת:
הרימואישסכם את תרומתו
למען השבטים הכורדים, שוחרי״הדרור ! העני
לא ימעיט מחמש לירות, והעשיר לא
ימעיט ס־סו אלפים לירות (ויש ביניכם הרבה
היכולים לתת סכום זהו) .הלוא אפשר לחשוב
שעליהם ממש דיבר המשורר באסרו:
״על ראשי הצורים, בין מפלשי עבים
״שתינו ממקורו הדרור עם כל נשרי
שמים!״
הלוא אלה הם הגבורים אשר מתמיד, החל
משמשון דרך חניבעל וכד וכד. אל תשכחו
מה היינו אנו בימי דויד! זיכרו מקרא שכתוב
על גיבורי דויד (דברי הימים א׳ י״ב
1ז ופני אריה פניהם וכצבאים על ההרים
למהר.״ כלום לא כן הם אחינו הכורדים?!
עם שזכה לפני 15 שנים בלבד לחירותו,
ועוזר לעם אחר להיות בן־חורין — זוהי
הטהורה שבשאיפות, הנאצלה שבשאיפות,
ההירואית שבהן!

אבינרי הצעיר 30 הנימנר, גם עם עורכי
חידון התנ״ך הלאומי והבינלאומי, מוסיף
למכתבו גם כמה הערכות על אופי העולם
הזה. אולי תמצא בהם עניין, אם שאתה
מסכים לדעתו, אם שלא :
״היתה רוח אחרת, גבהו שסי השמיים,
ויגלו מרחקים בהירים, רחבי־ידים״ — פסוקו
זה של ביאליק :״היתה רוח אחרת מסביב
׳,אפשר לומר על העולם הוד״ על
השינוי־לטובה הגדול, הכסעט״היסטורי, שחל
בו מם כניסתו של לוי אשכול לתפקיד
ראש הממשלה.
סח עשה אשכול? משל למה הדבר דומה?
לנחל עזוז המחפש לו אפיק, וסשסצא את
האפיק — הריהו סוחף את כל האבנים הקטנטנות
שבו, וגם הנחל וגם הערוץ נהנים.
גם אשכול עשה כן: אהבת־ישראל שבו
סחפה את העולם הזה, שמעולם לא אסר
כמעט מילה טובה אחת טל הממשלה הקודמת,
לכתוב בערן כמו עתון רישמי — עד
כדי כך!
ומשהזכרנו את אשכול, נספר קצת בשבחו.
אמנם כתיבה בפתון הריהי בבחינת ״בפניו״,
ואם כן נקיים :״אומרין מקצת שבתו של
אדם בפניו״.
פעם אחת פירסם אשכול מכתב בעתון,
ואני הקטן מצאתי שם טעות קטנטנה מבחי״
העולם הזה 1355

נוז לשונית. עמדתי וכתבתי לו אגרת על-
כן. לא יצא זמן מרובה, ובא מכתב מאת
שר־האוצר בלוויית תשבחות ותהילות, שאינני
ראוי אפילו לעשירית מהן. מילא, עדיין
אין זה מעשה רב. אמנם, דומני כי שר אחר
לא היה נוהג אפילו בדומה לכך. עברה שנה
וביקשתי ראיון עמו. הוא נענה לי בו ביום.
והרי לפניכם השיחה — קצרה אך מניין רב

אמרתי לאשכול, מיד לאחר שנתיישבתי :
״נכון שאין בארץ דבר שנוא יותר מסס־הכנסה?״
השיב לי :״נכון״ .סענתי :״אם כן
— מדוע אין איש שונא את אדוני״? נפנה
ואמר במין קורת־רוח ענחתנית :״נו, תגיד
אתהו״ אמרתי :״משום שאדוני אינו שונא
איש, לפיכן א י ־ אפשר שיהיו לו שונאים.״
אשכול שתק שתיקה של הודאה. הוספתי

חרות לקואליציה, ואפילו אם תישאר באופוזיציה,
אבל ינהגו בה מינהג אהבה ואחווה,
שלום וריעות — יהא זה אחד המעשים הגדולים
ביותר שנעשו במדינת־ישראל למן יום
היהסדה ופד פתה. מעשה זה יביא לידי זרם־
גולף חם של אהבת־ישראל, שיסחוף את המס
מל כל שדרותיו. גל של אהבה יבוא שלא
היה כמוהו.
בידוע, שאשכול הוא מאלה שנאמר עליהם
״כל שרוח הבריות נוחה הימנו — רוח המקום
נוחה הימנו״ .לאחר מעשה הנ״ל יהא
אשכול ״אהוב למעלה ונחמד למטה״ .ואז
נדע שלא לחינם נקרא לוי — אלא על שום
שיש בו ניצוץ אהבת־ישראל מנשמת ר׳
לוי יצחק סברדיצ׳ב.
יהי ה׳ עמו.

הקורא אבינרי, המעיד על עצמו שמשך
שנים רבות שנא את העולם הזה שינאה עזה,
אינו היחיד שהופתע מיחסו של השבועון
המסויים לממשלה החדשה.
אך דומני כי קוראים, שהיטיבו להבין את
רוחו של עתון זה, לא היו מופתעים. הם
ידעו תמיד כי עתון זה קובע את עמדתו
כלפי כל איש על פי דיעותיו ומעשיו —
לא על־פי קפריזות אישיות של המערכת.
על כן שינה העולם הזה לא פעם את יחסו
לדמות מסויימת — כאשר אותה דמות שינתה
(זמנית או סופית) את עמדתה.
כך התקפנו את פנחס לבון כאשר הפליט
שמותר לשבור רהיטים של ערבים מפני שאינם
״רהיטי מאהאגוני״ — אך התייצבנו
ללא היסוס לצידו בימי הפרשה הגדולה.
לחמנו במשך שנים ארוכות ומרות באיש־הקטן
— אך הגינונו עליו כאשר נפל הוא
עצמו קורבן לקנונייה בפרשת־המדענים.
לאחרונה ניתנה דוגמה, שהדהימה קוראים
לא מעטים: העולם הזה יצא להגנת השופט
חיים כהן.
בימי כהונתו כיועץ משפטי לממשלה הקדיש
חיים כהן חלק ניכר מאד מזמנו למלחמה
בהעולם הזה. הוא המציא את ההצעה המקורית
של חוק לשון הרע, במגמה בלעדית לחסל
את העולם הזה. הוא הטיף באופן שיטתי
לחיסול חופש העתונות. הוא ניסה כמה

סי ג רי ת

מתעבלאן

מרלן טוב ו ט עי ם
בית־החרושת. גליל״ גאה להציג 3דוגמאות
של מרקים מרוכזים בקופסאות :
מרק פירות, מרק בצל ומרק אספרגוס.
למרק הסירות יש להוסיף רק קופסה אחת
מים, לקרר ולהגיש. המרק מכיל שלשה
( )3סוגי פירות: תפוחי עץ, שזיפים (סנטה-
רוזה ).וצימוקים. הקופסה מכילה 6מנות
מרק ונמכרת בחנויות המכלת ב־ 80 אג׳.
יוצא איפוא, שצלחת מרק טוב, טעים ומזין
עולה רק 13 אג׳ בערך.

״העולם הזה״ ,אוגוסט 1963
ואמרתי :״הרי אדוני, ברון־השס, בריא בגופו
וברוחו: אינו שונא אדם, אינו מקנא
באיש, ואינו מפחד מפני איש. אס כן —
מדוע קראתי שאדוני נכנס לבית־זזולים? אין
זאת כי אם מרוב דאגח.״ אמר אשכול:
,ודאי שאני דואג. ראה את הניירות שלפניך
פל השולחן 1זהו התקציב, ואני כל הזמן
דואג כיצד להביאו לפני הממשלה*.
השיבותי :״מה יועיל אדוני אס ידאג?
הרי דאגה זו לא תתקן את חסצב, ורק תזיק
לאדוני.״ השיב :״נו, זה כבר עניין פילוסופי.״
ואכן צדק. מכל מקום בזה נסתיימה
השיחה ונפרדנו.
ואוסיף לגבי המצב עתה: אם אטנס —
בפי שרתחות השמועות — יצרף אשכול את

פעמים לארגן משפטים פליליים נגדנו, כדי
להושיבנו מאחורי סורג ובריח.
כל הדברים האלה שמורים בזכרונניו
היטב. אכן, זכרוננו אינו נופל מזכרונו של
איש. אך כאשר קם חיים כהן, באומץ־לב
ובכנות, נגד הכפייה הדתית והגזענות במדינה
— לא היה צורך בישיבת־מערכת מיוחדת
כדי להחליט מה תהיה עמדתנו. באופן אוטומאטי,
ללא היסום של רגע, קם עתון זד.
להגנתו (העולם הזח .)1353
האם זה מפליא? דומני כי כל גישה אחרת
היתד, צריכה להפליא.

שני המרקים האחרים: מרק אספרגוס ומרק
בצל, הם מרקים שיש להוסיף אף להם
קופסה של מים, אך כאן יש לחמם את
התוכן המלא בחתיכות אספרגוס, במשך 3
דקות בלבד. גם במקרה זה החישוב הכספי
זהה, וצלחת מרק מכל מין שהוא עולה
רק 13 אגורות.
בית־החרושת ״גליל״ אשר מייצר את
תוצרתו בסביבה שהיא עשירה בירקות וכפירות,
משתמש למרקים אלה בסוג הפירות
והירקות המשובחים והבשלים ביותר. הפרי
שנקטף נכנס מיד לקופסה, והודות לעובדה
זו, המרקים הם כה טובים וטעימים.

* קאריקסורה של עמוס קינן על הסתבכויותיו
של חייס כהן.
מכתבים מדוע אינם מגיבים ץ
כל העתונות העולמית הקדישה טסום רב
לפרשת עסק־הביש. אני בטוח שכתבו שם מי
נתז את ההוראה בפרשה. ובכז מדוע יהודי
התפוצות, במקומות בהם מופיעים עתונים
אלה, אינם מניבים? להיפר, כאשר הם
העולמי הזה 1365

תרים את הארץ הרי הנוף הראשון שהם
רצים לראותו הוא דויד בז־נוריח.
שלום מזרחי, אור־יהודת
במאמרו בער חידוש חקירת פרשת־לבון
(העולם הזה )1352 כותב אורי אבנרי נד
(המשך בעמוד )4

נסה 7זהב
לע 1ל ם
לא תו ת ר עלין

בית־החרושת ״גליל״ מייבש גם פרי וירק
ושולח אותו לבתי חרושת למרקים הגדולים
ביותר בעולם, שם גם רכש בית־חרושת
״גליל״ את הידע הרב ליצור מרקיו. וכשם
שתוצרת ״גליל״ בכלל ידועה בתור תוצרת
משובחת ביותר, כמו מיץ תפוחי עץ טבעי,
רסק תפוחי עץ טבעי, הסיידר הידוע של
״גליל״ ,השימורים המשובחים מתוצרת
״גליל״ ,כך גם המרקים לבטח יכנסו למטבח
הישראלי בתור המוצר הטוב ביותר בארץ.

עלה תי כון • על ה תי כון • עלה תי כון

מכתבים

!משכת ההרשמה
לבחינות

ב^רות
* שבוע של ששה
ימי לימוד מלאים
* אולמות לימוד
מרווחים

לכתות

יא -י ב

בוקר וערב

פרטים

והרשמה

רח׳ שולמית ,6תל־אביג
(ע״י ככר דיזנגוף)

מ 8 — 6-בערב

עלה

תיכון

.ני או 7ןוסמטי 7זאי

מומחה לבעיות שיער
ולבעיות קושמטיות
תל״אביב, רח׳ פינסקר 2

עברית * אנגלית * צרפתית * גרמנית
נמשכת ההרשמה
לקורסים מזורזים לתלמידי בתי־ספר יסודיים ותיכוניים.

כתות מיוחדות למבוגרים
תל־אכיב

נחלת בנימין ,2סל 56347 .

חיפה

תחלוץ ,27 סל 69265 .

למדו לתועלת בם בקלותובמהירות
עברית
ו/או
אנגלית
ב״אולפן גרג 00מ )0בשיטת גרג הידועה בעולם.
ההדרכה בידי מר חיים בר־קמא׳ מחבר הקצרנות העברית
בשיטת גרג המוכרת ע״י משרד החינוך.
השבוע מתחיל קורם חדש

קצרנות

סרסים:

תל־אבים: בר־קמא, רח׳ גורדון ,5חיפה:

בי׳׳ם ״במעלה״

״ העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8סלפון ,226785
ת. ד • 136 .מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״ם, ת״א,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי. המול: העולם הזהבע״נג

(המשך מעסוד )3
סיפא המענייז :״ואם טוכז בז־גוריוז, מתור
קוצר־ראיה או אשליה, לתת בעצטו את ירו
לכד — תבורר ידו.״
איז להגיח כי הוא קצר ראיה עד כדי בד
שייתז ידו להרחבת החקירה שתקיף נם ״מבצעים
אחרים שדמו במהותם לעסק־הביש, המאפשרים
לקבוע את אחריותו על־פי אחידות
השיטה.״
מתקבלת סברה אחרת ששמעתי, ומז המועיל
הוא שתפורסם: כזכור נתעורר לבון
לברור אשמתו כחמש שנים לאחר המעשה,
רק לאחר שנתגלה בבית־הם שפט כי נעשו
זיופים במים מנים כדי להטיל עליו את האחריות
למת: ההוראה. נם הפעם, הושיב
בז־נוריוז במשרדו אדם נאם: עליו במיוחד,
הטיל עליו לעשות הכל כדי להתאים את
החומר לוועדה המשפטית.
ד. שפירא, תל-אביב

דוד עזב

שם בסרט נרמני (העולם הוה .)1354 אם
יוסף ידין היה יכול להופיע בסרט נרמני
ולא נורש מהקאמרי, מה אפשר לדרוש ט־חשפנית?

הר־זהב, חיפה
לא רק תמי צברה הנחמדה עושה סמרים־
מיז בגרמניה (העולם הזה ,)1354 אלא מדינת
ישראל נולה. היא מופיעה לעיני ח־גרמנים
במערומיה, ולא בצורה נעימה.
הנה למשל מודעה שגזרתי מעתוז נרמני,
לפני חודש:
1*0011
1ס11ז1\0זו-.51151311(101108. 1ו6ג(30 דז 83 תו1 x 1 1־1831ג<וו 11 זל**1־ 110161מ6הוזנ*30ש?05100. 2ח<50ח00110 זג{8!61,. 3110111 0018ז
0) 1-511011800,ח״ו8<]|1גן*-£ח00 יז0ו.ח\נ ח•. 6752 זא
()150401־15י\.511001((׳ 8 1(. 51. 1*1.

הרבה שנים היה צמוד לחנה /ויקץ בנטל
אשר על נבו /אזר כוחותיו ויחלץ ם!
העומס /חופש וחוסר דאגה הועיד לעצמו.
...האיש הזה, שפעולותיו רבות /היזכה
נם לחזור לראשות? /קשיש הוא אומנם,
אד איה: עודנו /והזמז שיבוא יעניק התשובות.
דוב
ם ,.נתניה

א. כהן, ברלין
נוסח המודעה בעתו! הברליני: טבח מושלם
— עובד באופן עצמאי, מוצא הונגרי, רווק,
מחפש מישרה מתאימה. לפנות במספר ,6752
מחלקת המודעות, גרשון בן, רחוב אלנבי
ו ,5תל־אביב (ישראל).

אללה ירחמו

חינוך הנוער

הנני חלוץ אשר נתז ברציפות את 19
שנות חייו היפות ביותר בשירותים פעילים
בהגנתה ובבטחונה של המדינה. לי חמישה
ילדים שאהד מהם עבר משבר והסתבר עם
החוק; בז זה נמצא כיום במעוז בשם
״מעוני״ ,המוחזק על־ידי משרד־הסער בירושלים.
בני
זה הותקף וספג מכות בצורה האכזרית
ביותר ואף שברו לו את רנלו המונחת
עתה בנבם. לאחר כל זאת אף נעצר לטשר
יסטה. התנהגות זאת נעשתה על־ידי שוטרי
ישראל ושומרי חוקיה המשמשים במחלק לנוער,
ותור נוכחותו של מפקדם.
אני חייב להעלות כי קציז זה ושוטריו,
שמובטחני שאין להם נישה חינוכית לנוער,
מהווים גורם מסייע לריבוי העבריינות בקרב
הנוער ואני מסתמר על עובדות שאוכל
להעלותן בעת שאדרש לכד.
אי־לכר אבקש טהנורטים הנוגעים אשר
ענייז הנוער קרוב לליבם למנות ועדת חקירה
שתבדוק התנהגות זו של הקצין ושוטריו.
מגיד
יוסף, ירושלים

ברצוני להביע את שאט־נפשי וסלידתי מדבריו
של אותו ״מהגר ערבי לאומני״ ,שהתפרסמו
במדור זה (העולם הזה .)1347 אני
בטוח שאותם נמנומים בלתי משכנעים של
אותו מהנר (אללה
ירהטו) לא נכתבו
מעולם על־ידי ערבי
לאומני. זהו סיננו!
של פאשיסט חולני,
שאינו יכול לסבול
את מראם של הערבים
במדינה. הוא
כל כד להוט ומעורר
את הגירתם של הערבים,
עד שהוא
אפילו מייעץ להם
חינם על הדרכים בה!
יגקטו.
איזה ערבי שעניין
האומה שלו הוא הדבר
הקרוב ביותר
לליבו, יבוא ויאמר:
״הפסיקו להאזי! לשטויות
של קרייני קאתיר על השיחרור —
והוא לא יבוא.״
דווקא כגלל חייל
אבל מתפלא אני על אותו מהגר לאומני,
כותבת נערה שצער רב ננרם לה, ודווקא
איר שכח את המיטשל הצבאי, ולא קרא בנלל חייל. זה היה ברחוב נרוזנברג, מעל
לנטישת המלחמה במימשל, שרוב הלאומנים קולנוע אופיר, ביום חמישי,15.8.63 ,בשעת
נפנעים ונרדפים דווקא כתוצאה ממלחמתם 16.30 בערד. כלבתי
בו, ולא מקריאם להחזרת הפליטים ושיחרור ירדה לרחוב וכעבור
פלסטי!.
מספר שניות כבר
ם?יד נביל, ירושלים לא היתה. סיפרו לי
כי ראו חייל לוקח
פניית אם
אותה.
אני פונה אליכם בקשר לכתבה ״אל תקחו
לא היה לה מסהברח
הייתי
). 1354 הזה
(העולם

ילדי!״
פר כי היא היתה
של אותה אם ומכירה אני את כל
המקרה צעירה עדייז. לבז ה ספסל על יחד ישבנו שנים שמונה שלה.
לימודים בבית־הספר העממי וגם חברות טו איני יודעת איר לחפשה.
פרטיה 40 :
בות היינו מחוץ
לבית־הספר. הראשונה. היא ם״מ אורכה 20 :ם״ם
זוכרת אני את הולדת בתה
גובהה: צבעת כצבע
לי. אמרה היא
רואה,״

נולדה ללא אב.
קפה עם הרבה חלב:
״איז לה כבר אבא.״ זוכרת אני כמה היתרי שערה ישר (אינו להוצי ניסיתי
האהוב. בעלה המומה
בנפול
מדיכאונה, להכיר לה אנשים, ללכת מתולתל) וזנבה מואה

למעלה; את אוזאתה
לקולנוע — אר הכל היה
לשווא.לדרום־ ניה לא למדה לזשנישאה אחרי מכתביה,

אפריקאי,
היו ספוגי נענועים לארץ. לשני קוף עדייו ועל צוא-
שמות רה היתה כרובה רצועת עור בצבע אדום.
בניה, האת והאחות התאומים, נתנה
אם אותו חייל כל בר אוהב בעלי חיים —
עבריים על מנת להראות במה קשורה היא
לפי אני מקווה שיש בו יחם כלשהו לרגשות
לארץ. אני יודעת כי השופטים
שפטו בנות אנוש ויחזיר את כלבתי האובדת
החוק, והחוק יבש הוא• אר כאם לשתי
אסתר בן־דויד, אלנבי ,88 תל־־אביי
אני פונה: אל חקחו את ילדיה! שלה הם1
ש. פ ,.ירושלים רוצח טרוצקי
גואל העם
שמר מרדכי בז־שאול היקר, וכל טי שחתם
בל הכבוד על רשיטתכם בענייז בית־החולים על עצוטתו למעז סיקיירום (העולם היזח
לזקנים (העולם הזה .)1353 בזאת קיימתם )1351 יהיו בריאים וימשיכו לפעול למעז
את מצוות ״והדרת פני זקז״ .נתתם ברשימה שיחרורם של כל האסירים הפוליטיים באשר
זו תמונה שהבעיה המועלית בה חייבת למ הם שם. כלב מי שאינו נותז יד למיבצע
צוא את פתרונה המתאים. אל לנו לשכוח שכזה.
שגם אנו נגיע ביום מז הימים לזיקנה ורק
מת? אותו צייר מכסיקאי דנול היח
כיצד נרניש כשנגיע בעל כורחנו למוסד בשעתו מעורב עד צוואר ברצח, מתועב לא
מעי! זה?
פחות ממאסרו הפוליטי היום: רוצחו של
בעיית ביח־החולים ״תוחלת״ ,ובתי־חולים טרוצקי היה ידידו האישי, וכתובתו של הדומים
אחרים, חייבת למצוא את פתרונה רוצח ביום הרצח היתה כתובתו של סי־על־ידי
ביקורת של טשרד־הבריאות.
קיירוס! יורעי־דבר טוענים שסיקיירום היוז
אלי בייפוס, רמות השבים בין מתכנני הרצח.
חבל רק שמי שאסר את סיקיירום עשת
אינני יודעת מיהו זה שהטעה אתכם ונתן זאת מסיבות שפלות. לבז, נחתום כולנו על
לכם אינפורמציה כזאת על דודי, מנהל בית עצומה למעז שיחרורו ממאסר פוליטי, ול״
מען הבאתו לדיו באשמת סיוע לרצח מתוהחולים
״תוחלת״ ,פנחס פלדמז.
יש וילה יפה עב. אחר־כד נדאג שיספקו לו חומרי־ציור.
אומנם זה נבוז שלד״ר
אנב — נמזו, כרגיל, אינו מעורכו, וכטובת מכד מקבל
בנתניה
— אבל הוא
לא מקבל הוא מהלק ראי להסביר לו שכל מבקרי האמנות ההנאה.
את הכסף
שהוא כסף טמנו, כי הוא מטומטמים בפאריס, המקבילים לו ושלרטתס
ביז קרוביו, שלהם פחות
הוא שואף להגיע, כבר חתמו מזמז על האצלו לעבוד רציתי פעמיים טוב־לב.
כבר
בבית־החולים, אבל הוא לא נתז לי באסרו עצומה לשיחרורו של סיקיירום. חתמו נס
כי הסבל במקום הוא למעלה טכוחותי. הריאקציונרים ביותר שביניהם, מפני שהם,
עמדתי על דעתי ועכשיו אני עובדת אצל להבדיל, יודעים מי הוא סיקיירוס, וזוכרים
לו את חסד נעוריו, לכתו בתלם וסיועו
הד״ר
בבישול. שהאוכל שם לא טוב. הלואי ברצח.
זה לא נבוז
אחד שחתם, פאריס
ולכל עניי עמי היה אוכל כזה. וחוץ מזה,
החולים הם כבר, בלאו הכי, נידונו לכלייה אבל אנשים כמו מרגריט (הירושימה אהובתי).
ואינני מבינה את ההיגיון שבכתבתכם.
דורס הפיצו עצומה הקוראת להשאיר את סי׳
לבז אני בזה לים על הבושות
שעשיתם קיירוס בבית;הסוהר. גדולי הציירים הפארי־לדודי.
הלוואי ויהיו עוד הרבה מושיעים
מאים חתמו עליה.
כמוהו שיעזרו לעניים — ואז ינאל עמנו!
צפורה פלדמן, תל־אביב

סטריפ-טיזראל
אינני מתפלא על בד שתמר צברה (לשעבר
תטי אלקיים) יצאה למינכז כדי להופיע

זכות הקדימה כמדור זה תיגתו
למכתביה ם של קוראים המגדפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה •4355

עורו,העולם הזה״ מדווח ער פגישותיו
עם הנוער הגרמני -הגדל תחת צל כפול
ך* אוטוסטראדד! הגדולה עברה ביעף מתחת לגלגלינו. לפנינו ומאחורינו דהרה

1 1גרמניה — מכוניות מרצדס־בנץ כמו נשות־בורגנים טסוחות ועשירות, מכוניות פולקם־
ואג! כמו פועלים קטנים, ג׳גוארים אדומים כמו פילגשים יקרות.
זוהי גרמניה של ״הפלא הכלכלי״ .גרמניה החדשה. אולם האוטוסטראדה היא של גרמניה
הישנה. אדולף היטלר בנה אותה, כסמל עליון של הרייך השלישי. ועד היום עונה כל
גרמני שני, עת מזכירים לו את אושוזיץ וסטאלינגראד — ״כן, אבל הוא בנה את האוטו־סטראדות

נסעתי לבוכהולץ, עיירה קטנטנה, מרחק שישים קלומטרים מהאמבורג, גשרי־האלבה
המרשימים, לא רחוק מהמקום בו נכנע לפני 18 שנה הוורמאכט הגרמני כניעה ללא־תנאי.
כפרים נחמדים, בתי־מרזח בעלי שמות ססגוניים — עד לעיירה, שאינה אלא כפר גדול
שצמח סביב תחנת־רכבת.
אותה תחנת־רכבת היתר, מחוז־חפצי. כי בה שוכן בית־הקפה בו נקבעה שיחתי עם הסניף
המקומי של ״הדמוקראמים הצעירים״.
כשהציע לי ידיד לארגן הזמנה כזאת, קפצתי עליה כעל הזדמנות נדירה. כי זוהי גרמניה
האמיתית, גרמניה של מחר: הנוער של עיירה קטנה, שאין לו יחם מיוחד כלשהו לישראל
וליהודים, שגם השתייכותו המפלגתית (למפלגה הליברלית, שלישית בגודלה בגרמניה
ושותפת בקואליציה הממשלתית) אינה מטביעה עליו תו מיוחד.
בהתיישבי ליד השולחן העגול הגדול, התקשיתי להגדיר את ריגשותי. מולי ישבו כתריסר
צעירים וצעירות, בני 18 עד .25 היתד, זאת הרצאתי הראשונה בגרמניה, וההרצאה היחידה
שנשאתי אי־פעם בשפה הגרמנית — שפה שאיני מורגל לדבר בה. יתר על כן: באתי
בהחלטה נחושה להימנע מדברי־אויבות סתמיים, אלא לומר מילים כדורבנות ולתפוס את
ד,שור בקרניו.
הסתכלתי סביבי. כמו תמיד, כשגרמנים נפגשים בישראלי, היו כל הפנים מרצינות, ואיש
לא הרגיש לגמרי בנוח. כמר, מן הנוכחים יכלו להשתייך מבחינת תווי פניהם לכל עם
שהוא, אך אחדים היו בולטים בכל מקום כגרמנים: בלונדיים, תכולי־עיגיים, בעלי דיוקן
אופייני.

״וזגרימז־ היו שוגזפים מזעסזגז*:

י א הכינותי הרצאה. רציתי להרהר בקול רם — להשמיע את הרשמים, הפיקפוקים
/יההירהורים שעלו בלבי בשבועיים אלה, משני עיברי הגבול הגרמני, שטרם הספקתי
לעכלם. אמרתי, בערך, את הדברים הבאים :
אני ישראלי. כשאני מתהלך בגרמניה, וכשאני יושב כאן איתכם, איני יכול לשכוח

לרגע מה אירע כאן לפני עשרים שנה, סמוך לתאריך לידתכם. אני איני יכול לשכוח, ואתם
אינכם יכולים לשכוח.
הייתי במשפט אייכמן. עכשיו אני בא ממשפט גלובקה. כששומעים את העדויות המזעזעות,
שוב ושוב, המסקנה החשובה ביותר היא: המיליונים לא נרצחו על־ידי קומץ של פושעים.
הם נרצחו על־ידי הממשלה החוקית של ארצכם, ממשלה שנבחרה בבחירות חופשיות. יתכן
כי רק אלפים מעטים השתתפו ברצח עצמו — בשחיטות של עוצבות־המיבצע ובהפעלת תאי-

צל העבה הוא נולד אחו׳ פשעי היטלו
הגאזים. אולם רבבות לקחו חלק במיבצע־ההשמדה עצמו. משפטנים ניסחו ופירשו את
החוקים שאיפשרו את ההשמדה, כלכלנים עסקו בהחרמת רכוש המושמדים ובניהולו, פקידי-
רכבת תיכננו את לוחות־ההיסע המסועפים, מפעלי־תעשיה הקימו סניפים באושח־יץ.
כל אלה לא היו ״פושעים״ במובן הפלילי הרגיל של המילה, ועל כן לא די בתפיסת

כמה קציני ס״ם ובשליחתם לכלא לשנתיים־שלוש, כנהוג עכשיו בארצכם. הרוב לא עסקו
במעשים המוגדרים בחוק שלכם כפשעים פליליים.
פושעים רגילים פושעים נגד חוקי חברתם. ואילו רצח־המיליונים בוצע דווקא על פי חוקי
החברה והמדינה. החברה, המדינה, היא שרצחה. אם לא תכירו בזאת, לא תבינו לעולם את
אשר התרחש בארצכם בשעה שנולדתם. לא תבינו מדוע הוריכם, מדוע כל גרמני מעל לגיל
,35 שותף למעשה — אם לא לחם בפועל נגד המישטר.
איך זה היה אפשרי ז כל אדם שואל את עצמו שאלה זו. ואחריה באה מאליה שאלה
שניה: האם יכול הדבר לקרות שוב ז
שאלה יחידה זו מנקרת במוחי, למן הרגע שירדתי מן המטוס בנמל־תעופה גרמני, ועד
הרגע זה. היא מנקרת בלב האנושות כולד״
לדעתי, הנאציזם (כמו שאר צורות הפאשיזם והגזענות) הוא מעין מחלת־רוח קולקטיבית.
אני מאמין כי מחלה זו יכולה, בתיאוריה, להשתלם בכל מדינה, בתנאים מסויימים. אך
אני מאמין כי לא במיקרה השתלטה דוזקא בגרמניה, זשדח־קא בגרמניה היו לה תוצאות
כה נוראות•.
על כן, בבואי לגרמניד״ אני שואל את עצמי: האם נרפא החולה באמת ז האם הוא מחוסן
בפני התקפה חדשה של המתלה? או שמא רק נרדמה המחלה זמנית, והיא תפרוץ מחר

מאת

אוד אבנר׳
בצורה מחרידה עוד יותר? אני מתהלך ברחוב כשעיני פקוחות, ואני מחפש סימפמומיס
לכאן או לבאן. מה מצאתי?

״בווודרתי צפד גדגב^ז 2־עגנטז־בון ןן ז:״
**צאתי סימפטומים רכים. הם מדאיגים אותי, והם מדאיגים את העולם כולו. אם
/ 3תרצו ואם לא תרצו — העולם אינו יכול לשכוח, וכל ידיעה הבאה אליו מתוך גרמניה
נמדדת אוטומאטית כסימפטום פוטנציאלי של המחלה הישנה.
הנה באתי ממשפט גלובקה בברלין המזרחית. שמעתי עדויות מזעזעות. כמה פעמים
הרגשתי כי הדמעות עולות בעיני. אך בעברי את הגבול מערבה גיליתי כי העתונות הגרמנית
מתעלמת כמעט כולה מן המשפט, כאילו אינו נוגע לגרמניה. במיקרה הטוב ביותר כתבו
עליו כמה שורות של זילזול ולעג.
מובן כי משפט־גלובקה הוא טכסיס־תעמולה קומוניסטי. אז מה? הלא השאלה הגדולה
היא: מדוע בכלל היה צורך לערוך את המשפט במזרח? מדוע לא נערך המשפט מזמן
במערב? האם אץ זה סימפטום לכך שהמחלה טרם נעלמה?••
גלובקה הוא פושע־מלחמה ממדרגה ראשונה. במולדתי שלי הוא צפוי לעונש־מוות. אולם
לי אישית לא איכפת אם גלובקה יושב בווילה מפוארת או בתא של כלא. השאלה העומדת
לנגד עיני היא: איך היה יכול בכלל לקרות שאדם כזה הוא ברגע זה האיש מס׳ 2של
גרמניה, עוזרו הקרוב של הקאנצלר, השליט האמיתי של מנגנון־המדינה ושרותי־הבטחון?
האם אין זה מוכיח כי המחלה עודה מסוכנת?
ומגלובקה — לשטראוס. יש הבדל עצום בין השניים. שטראוס לא מילא תפקיד חשוב

ן צר ההווה: תילחוצץ בין שתי הגרמניות

• פיתחתי קו־סחשבה זה ביתר הרחבת בסידרת־הנזאנזרים אייכמן — איש ותקופתו,
זבסיפרי צלב הקרם. משום כך איני ספרם אותו באן.
•• בגלל קטע זה כתב הפתון המקומי, שדיווח על הוויכוח, כי בדברים שלי ״נשבה רוח
מזרחית חזקה״.

הקרב עד גרמניה
ברייך השלישי. אך שטראום הוכיח שהוא בז לדמוקראטיה ולחופש־העתונות. הוא רוצה
בחימוש הגרעיני של הצבא הגרמני. העולם כולו חושד שהוא, ואנשים כמוהו, מוכנים
ליזום מלחמת־עולם שלישית, כדי לכבוש חזרה את השטחים שאבדו לכם במזרח.
התקפה חדשה של המחלה, אם תהיה, לא תהיה העתקה מדוייקת של ההתקפה האחרונה.
היא לא צריכה להיות אנטי־שמית. היא יכולה אפילו להיות חובבת־יהודים וידידת־ישראל.
היא יכולה להתעטף באיצסלה של מסע־צלב אנטי־קומוניסטי. אך הדבר לא ישנה את המהות
הפנימית: מישטר רודני, חיסול הדמוקראטיה וחרויות־האדם, סיסמות לאומניות קיצוניות,
מיליטריזם תוקפני — ודחיפה למלחמת־השמדה טוטאלית. שטראוס מייצג את כל אלד״
ושסראוס לא חוסל.
אפשר להרבות בסימפטומים אלה. אתם מכירים אותם. אמנם, יש גם סימסטומים הפוכים.
סילקתם את אדנואר בדרך שקטה ויעילה. זה מעודד. התגובה הספונטאנית של דעודהקהל
הגרמנית אחרי פרשת דר שפיגל, וסילוקו של שטראום סן הממשלה, שימחו את העולם.
זה מוכיח שמשהו השתנה בגרמניה. אבל זה לא מספיק.
הדבר הבולט ביותר היא שאין בגרמניה תנועה גדולה ואמיתית למען הדמוקראטיה,
שאין גילויים ספונטאניים של התקוממות נגד שלטון הנאצים הוזתיקים במנגנון־המדינה.
מכל הסימפטומים, זהו הסימפטום המדאיג אותי ביותר.
״ אעמזימ רי גזל הי פטר מו עברג מז ב ם* :

׳ *אטד*

בי ס ל/ו ל
שמרו נם את על גיזרתכם
ובריאותכם בעזרת דיאטה עם
ביסקול ־ הדיאטה המדעיתל הפ חתתהמ שקל המכילה
את הוי ט מיני ם. המינרלים
והפ רו ט איני ה ד רו שי ם

לחיוניות

הגוף.

עתה -עם שומן צימח ,
חדש, ללאסלסטרול
להשינ בטעמים שמים

* כ //גים לוול

3מ /ת מ 6ל;//

מילווקי באה לבת־ים
מבין הערים בעולם, אשר שמן קשור בייצור בירה, כגון פילזן או מינכן׳
אחת המפורסמות ביותר היא מילווקי שבארה״ב (אגב — עיר הולדתה של
שרת־החוץ, הגב׳ גולדה מאיר).
טבעי הדבר שדווקא אל עיר זו, הידועה כל־בך במבשלות הענק שלה, פגו
מפעלי ״נשר״ ,בת־ים, כאשר החליטו להכניס את הציוד המודרני ביותר
במפעלים. וכך הגיעה מילווקי לבת־ים.
במפעלי ״נשר״ יכול המסייר לראות שורה של מיכלי ענק, יחידים במינם
בארץ, שיוצרו ע״י א. או. סמית — מילווקי. המיכלים משמשים לאחסנת
הבירה לפני מילויה בבקבוקים.
כל מיכל מצופה בזכוכית בחולה השומרת על טעם הבירה. הזכוכית נמצאה
ע״י המומחים כחומר הצפוי האדיאלי להחסנת בירה. היא באה במקום מיכלי
עץ או מתכת אשר יש והם משפיעים, שלא לטובה, על טעם הבירה.
אמנם האחסנה, הינד, רק אחד מהתהליכים הסופיים של ייצור הבירה, אך
נודעת לה חשיבות מיוחדת. מסתבר שלא רק היין זקוק לתקופה מסוימת של
החסנה לשם שימור וגיבוש טעמו הסופי. אותו תהליך של ״התבגרות״ ,קובע
גם את טעמה של הבירה, אם כי הוא מוגבל לתקופת זמן קצרה יותר של
שבועות מספר.
אולם כשהמדובר הוא בבישול בירה, אין די בידע טכני ובמכונות חדישות.
הכנת בירה היא ענין של מסורת משחר ימי ההיסטוריה. לציוד הטכני המשוכלל
המופעל ב״נשר״ מתלווה, איפוא, גורם חשוב זה של מסורת ונסיון רב שנים.
מזה 30 שנה ״נשר״ מיצר בירה והוא המפעל הראשון מסוגו בארץ. משך שנים
אלה התקבץ ב״נשר״ צוות של מומחים אשר תחת עינם הפקוחה מתבצע
תהליך בשול הבירה באותה רמה גבוהה שעשתה את בירה ״נשר״ ובמיוחד
״גולדסטאר״ לבירה הפופולרית ביותר בישראל.

ך* יברתי כימים אלה עם רבים מבני דורכם, צעירים וצעירות כמוכם, שמצאו חן
ן בעיני ושעימם יכולתי לשוחח מלב אל לב.
רבים מהם אמרו לי: מה אתה רוצה מאיתנו? אנחנו אפילו לא היינו בחיים כאשר ביצעו
הנאצים את זוועותיהם. איך אנחנו יכולים להיות אשמים בפשעי אבותינו? מה הטעם להזכיר
לנו תועבות אלה השכם והערב? תנו לנו לחיות את חיינו, לבנות את עולמנו במדינה
דמוקראטית! הזכרת העבר לא תביא שום תועלת. היא רק יכולה להזיק, כי היא מרגיזה
אותנו ויוצרת אצלנו ריאקציה שלילית!
אבל, ידידים, קו־מחשבה זה מסוכן מאד. אינכם יכולים להתפטר מן העבד של עמכם.
העבר ישנו. שרידיו חיים סביבכם — בבית, ברחוב, במדינה, בבית־הספר, בספרות, בשירה,
באלף השפעות מודעות ובלתי־מודעות. סכנותיו קיימות. מי שמנסה להתפטר מן העבר,
הריהו מתפטר למעשה מן ההתמודדות עם העבר, מן המאבק לחיסול שרידי העבר וסכנות
העבר. זוהי השתמטות, הנושאת בחובה את זרע החורבן.
באנגליה צועד נוער טוב, בכל שנה, במיצעדים עממיים נגד החימוש האטומי. למיצעדים
האלה היתר, השפעה נפשית עמוקה בבריטניה, והם תרמו את תרומתם ליצירת אוזירה כלל
עולמית למען הפסקת מירוץ־החימוש הגרעיני.
איפה אתם צועדים? לשם מה אתם צועדים? מדוע אינכם צועדים נגד גלובקד״ נגד
הנאצים בשלטון?
הנה בא יום־השנה להפיכת־הנפל של ה־ 20 ביולי — 1944 הנסיון הרציני היחיד בגרמניה
להפיל את שלטונו של היטלר. הנה פרק של גבורה עילאית שכל אומה יכלה להתגאות בה.
מדוע אין הנוער הגרמני הופך יום זה למאורע הלאומי המרכזי של השנה? מדוע אתם
מסתפקים בהחלטת ממשלתכם לתלות כמה דגלים על בנייני־הציבור, ולערוך כמה טכסי־זכרון
בצבא — אשר רבים מקציניו התנגדו, ומתנגדים בגלוי גם כיום, ל־ 20 ביולי?
העולם כולו מביט לעבר גרמניה — בצפייה, בדאגה. כל ידיעה הבאה מגרמניה זוכה
לתשומת־לב מכסימלית. ידיעה שלילית, גם כשהיא קטנה, מעוררת טלידד״ כל יוזמה קטנה
מצדכם, כל סימפטום קטן של שינוי, היו גם הם מעוררים תשומת־לב עולמית.
עליכם לעשות זאת לא למעננו, לא למען הזולת. אתם, הגרמנים, כמו היהודים, דואגים
יותר מדי לדעת הזולת עליהם. עליכם לעשות זאת למען עצמכם, למען גרמגיה חדשה
שתוכלו לחיות בה.
איני אומר שזו מלחמתכם בלבד. המלחמה נגד חיידקי הפאשיזם היא מלחמה עולמית.
הנוער של שום אומה אינו פטור מללחום מלחמה זאת נגד החיידקים של מדינתו —
יהיה זה באלאבאמה, או בדרום־אפריקה, או בבריטניה ובצרפת. גם לנו, בישראל, יש
מלחמה כזאת, ואץ אנו משתמטים ממנה.
אבל לכם יש חובה כפולה ומכופלת כי אתם גרמנים. כי בגרמניה קרו הדברים מוראים.
מפני שעל כן הסכנה אצלכם — אולי — גדולה יותר מאשר בכל מקום אחר.

״גזוסבמז צריכים רגזגן!:״
אפעםהרגשתי, בדברי, כי הנוכחים המנומסים מתאפקים רק בקושי מלשסע את
/דברי, לקרוא קריאות־ביניים. מפעם לפעם אף החל ויכוח סוער, שהופסק מיד. כשסיימתי,
התפתח דיון נרגש מאד. לא היה זה ויכוח בין הגרמנים לביני — אלא בין הגרמנים
לבין עצמת
היו שרצו לדעת מדוע יכול היה הנאציזם (״אותה מחלת־רוח קולקטיבית, כפי שאמרת״)
להשתלט דח־קא בגרמניה. היה ניכר ששאלו שאלה זו לא פעם את עצמם ואת הוריהם, וכי
זכו מהוריהם וממוריהם רק לתשובות מגומגמות. הם באמת לא ידעו. היתד, בלבי הרגשה
מוזרה: הנר, אני, הישראלי, מסביר לגרמנים את ההיסטוריה הקרובה של עמם.
מדוע באמת פרצה המלחמה דודקא בגרמניה, ודווקא באותה תקופה? התיאוריה שלי היא:
חיידקי הפאשיזם, כמו חיידקי• מחלות אחרות, קיימים בכל גוף בכל עת. בכל עם יש
דגנרטים, אכולי נחיתות, המוצאים פורקן בשינאת גזע אחר. בתקופה רגילה, כשיש לגוף
כושר־התנגדות נורמלי, אין החיידקים מסוכנים. אך כשעוברים על הגוף משברים חמורים,
נחלש כושר־ההתנגדות וד,חיידקים עלולים להשתלט.
מדוע בגרמניה? מדוע ב־ ?1933 כי אז עברו על המדינה, בעת ובעונה אחת, כמה וכמה
משברים חומריים ורוחניים, ששברו את ההתנגדות הנורמלית של הגוף הלאומי הגרמני
(שהיתר, בלאו הכי חלשה יותר מאשר בעמים אחרים) .הכלכלה התמוטטה. מיליונים היו
מובטלים, ללא סיכוי לקבל אי־פעם עבודה. הגאווה הלאומית נפגעה מן התבוסה של מלחמת־העולם
הראשונה. האליל המיליטריסטי, לו סגדו הגרמנים מזה במד, דורות, פשט את הרגל.
החברה נהרסה. המסורת אבדה. היתד, הרגשה של סוף עולם. כך באה הכמיהה למנהיג•
גואל, הבריחה מן החופש לתוך חיק הרודנות, צורך באידיאל של עליונות ובשעיר־לעזאזל,
לשם חיפוי על תסביך־ד,נחיתות שאחז באומה.
כל סיבה מסיבות אלה לא הספיקה לבדה. אך התשלובת היתד, קטלנית. ולכן אנחנו שואלים
היום: מה יקרה אם מחר יהיה משבר כלכלי בגרמניה? ״כיום יש לכם חופש ודמוקראטיה,
אך יש לכם גם גאות כלכלית מסחררת. האם המישטר יחזיק מעמד במצב של התמוטטות
כלכלית, נניח בתוספת מתיחות בסחונית על הגבול?״
ניתוח זה הביא לוויכוח סוער במיוחד. היו שאמרו כי הדבר לא יתכן, כי הדמוקראטיה
היכתה הפעם שרשים עמוקים. היו שהכחישו זאת. מכאן התחיל ויכוח כללי. בין הדברים
שרשמתי:
• הרי עשינו שלום עם צרפת. מדוע אי־אפשר לעשות שלום עם ישראל? (השבתי כי
איני מתעניין ברגע זה בבעייה של שלום בין ישראל וגרמניד״ השאלה היא מה קורה
בגרמניה עצמה, לא מה יחסיה עם העולם).
• אין סה לעשות עד שהזקנים ימותו. אצל הזקנים עוד קיימת שינאה ליהודים ,״ספני
שהיהודים תפסו לפני היטלר את כל העמדות בגרמניה״( .אהה! אמרתי לעצמי, הנה סוף־סוף
נאצי אמיתי! הדובר היה צעיר יפה־תואר, דמות אופיינית של גער־היטלראי בסרט נאצי או
הוליבודי. אך בהמשך הערב הבנתי כי הוא חזר רק על פסוק ששמע בלי ספק מפי הוריו
ומוריו, וכי הוא עצמו מתחבט בכנות בבעיה של טיהור ארצו).
• ״אם אבי ימות וישאיר אחריו חובות, ארניש חובה מוסרית לשלם את החובות, למרות
שלא עשיתי אותם. לכן אני בעד השילומים, ובעד קשירת קשרים דיפלומטיים עם ישראל.״
(שוב חזרתי כי לגבי דידי השאלה העיקרית אינה תשלום חובות לזולת, אלא הבראה פנימית
של גרמניה עצמה).
• לנוער אין השפעה בגרמניה, ולכן אינו יכול לעשות דבר נגד הזקנים, ותיקי התקופה
הנאצית השולטים בכל משאבי החברה והמדינה. גם בארצות אחרות אין לנוער שום הש פעה•
״אפילו אצלכם, בישראל, אתם לא יכולים להפטר מבן־גוריון!״
העולם הזה <355

• •האזרח הפשוס נזאמין לממשלה. .כשהממשלה אוסרת שנלובקד ^.לא היה נאצי,
אז הוא מאמין לזה*.
• אומרים שיש אצלנו ״זג 116 ן תזס;11)51 זו( ״301 תסביך־אשמה) ,אבל באמת יש אצלנו רק
״* 5 !;1<0111[>16ח11ן{!111ט5011ז1ז( ״£המבין התנצלות).
ס מה יועיל החימום בעבר? זה לא יביא לשום עתיד. כשאומרים לנוער נל הזמן
..זה. מה. שנעשה ליהודים!״ .א ז מתחילים לשאול: אולי היהודים בכל זאת עשו משהו ננד
גרמניה? צריכים פשוט להפסיק. לדבר על העבר, ולתת לנוער הגרמני הזדמנות להתפתח

באופן חופשי, בלי קשר עם העבר.
ס. אני •לא מאמין כי בעולם יש דאגה ופחד מפני גרמניה. שמענו שיש ביקורת,
אבל -לא דאגה.״
• זה נכון שאנחנו לאי עושים כלום. כששיכור אומר באיזה בית־מרזח, היסלר צדק
בהחלט. חבל שלא הכניסו את כל היהודים לתאי־תגאזבם,׳ מה אנחנו עושים? אנחנו
ססתל?ן>ס. אס מישהו קם נגד גילויים של נאציזם, הוא נחשב לאדם אמיץ. מדוע דרוש לזה
־אומץ? ואם מישהו אומד שלא הכל בסדר, שלא די בפלא כלכלי, שיש צורך בהתעוררות
רוחנית, אז חושבים אותו ליוצאידופן, לטיפוס תמהוני.״

״אבר רא \זיגז\ז נחזפב\ז ^!גי-נאצין זד׳
רב ל פני כ* השתתפתי בשיחה דומה במעון הסטודנטים של האמבורג. נכחו כעשרה
> איש ואשה, שנאמר עליהם כי הם הסטודנטים בעלי העירנות המדינית והציבורית הרבה
ביותר באוניברסיטה (״יש לנו 6000 סטודנטים, רק 400 מהם שייכים למפלגות, ו־ 300 מאלה

ביזב זזספד לטבנולוגיזד

הווו הצעיר: האם צריכים לחטט בו 1נו?
הם ראשי־עץ!*) היתד, זאת העילית של הנוער האקדמאי בעיר הגדולה ביותר של הקהיליה
הפדרלית — עשרה ראשים פתוחים, ממדרגה ראשונה.
גם שם העמדתי לדיון את השאלה: מדוע נותנים לנאצים הוותיקים לתפוס מישרות
מרכזיות בכל מערכות המדינה והציבור? (באותה שעה התנהל בגרמניה משפס־רינול
סנסציוני, בו נתגלה כי צמרת הש״ב הגרמני מורכבת מחבריו של אדולף אייכמן, קציני
סי׳ס בכירים שעבדו עם אייכמן ב״משרד הראשי לבטחון הריק־*).
התשובה היתד :.אין אחרים. כל מי שיש לו ידע כלשהו בעניין המימשל והמינהל,
שירת גם בימי הנאצים. אילו סילקנו את כולם, היינו נשארים ללא מנן שלה. הלא אי-אפשר
להפקיד את מנגנון המדינה בידי צעירים חסרי־נסיון!
•מדוע לא?* קראתי .״אנחנו בישראל הקמנו מדינה יש מאין. יצרנו בין־לילה צמרת
שלמה של מיניסטרים, גנרלים, שגרירים, פקידים בכירים וראשי־שדותים, שלא היה להם
שום נסיון ממשי!״
הצבעתי על דוגמה נוספת: המהפכה הבולשביקית ברוסיה. גם שם קם בן־לילה מינהל חדש,
צבא חדש וחברה חדשה. פה ושם השתמשו במומחים מן המישטר הישן, אך לא נתנו להם
שלטון, וסילקו אותם בהקדם האפשרי. זוהי מהפכה אמיתית.
״והנה, אצלכם, לא היתד, שום מהפכה כזאת. ב־ 1945 היו צריכים לומר: כל מי שתפס
עמדה כלשהי ברייך השלישי, באיזה שטח ציבורי שהוא, משולל לכל ימי חייו זכויות
אזרחיות. אין הוא יכול לבחור, להיבחר או לתפוס עמדה בחיי הציבור. זה לא נעשה.
עכשיו רואים כי מפקדי עוצבות־מיבצע הפכו בינתיים מפקדי מישטרר״ שגרירים נאציים
מכהנים בבירות העולם, ראשי הס״ס מנהלים את שרות־הבטחון והאיש שאסף את שמי־הזהב
של טבוחי אושוויץ נתגלה כמנהל כללי של מיניסטריון בבון! מדועז*
התשובה שניתנה לי על שאלה זו היתד, אחת המעניינות ביותר ששמעתי אי־שעם על
נושא זה.
.אבל בגרמניה לא היתד, שום מהפכה !״ הפליט אחד מראשי הפסודנמים. ,היתד תכוסה.
הארץ נכבשה בידי הצבאות המנצחים. אלה עשו בה, במשך כמה שנים, כבתוך שלהם.
דווקא באותה תקופה מכרעת, כשהיו צריכים להקים יסודות חדשים, לא היתד, כלל אומה
גרמנית בנמצא. לא היה לה רוח, לא היה לה ביטוי, לא היה לה אירגון. היו מיליוני
גרמנים, אבל לא היתה אומה גרמנית. ממילא לא היתה יכולה להתבצע מהפכה אמיתית.
הטיהור, במידה שבכלל היה כזה, ניכפה על גרמניה מלמעלה, על־ידי המנצחים. והוא לא
בא מבפנים.״
.חוץ מזה *,הוסיף סטודנט שני. ,היה רעב נורא. הבתים נהרסו. החיילים היו בשבי.
כל אחד מהורינו היה כה עסוק במציאת פת־לחם וחדר, כך שלא היה איכפת לו מה קורה
במרינה!*
זוהי נקודה שרבים מן המומחים. לענייני.גרמניה מתעלמים ממנה, דווקא מפני שהיא
כל־כך בולטת: שמעולם לא היתד, בגרמניה המערבית מהפכה אנטי־נאצית. לכן גם לא הפכו
גיבורי ה־ 20 ביולי, שניתלו על־ידי קלגסי הימלר על וויות־איטליז, לסמלים לאומיים. לכן
יכולים הנאצים לחזור.

הנאצים חזרו. האם חוזר ו.פ הנאציזם? היתכן נאציזם חדשו
בגרמניה? על כף ישים אורי א מ רי כמאמר הכא בסידדה זו.
העילס הזה 1355

מיסזדה״זי

! 1הנו בלה הנימיטבניו *
נמשכת ההרשמה ללימודי יום חד־שנתיים במיקצועות :

סר טו ט בניין ואדריכלי
ריהוט ועיצוב פנים
פרטים

והרשמה:

מוסדות המכללה הפוליטכנית, רחוב המסגר מס׳ !62 בכל
יום בין השעות 8.00 בבוקר עד 7.00 בערב (טלפון .)36487
הלימודים יתקיימו בתל־אביב וייפתחו בספטמבר .1963

הונ ע בהוצאת ״לוווי׳
קינן

״ בתחנה ״
מאת עמוס קינן • מאת עמוס קינן • מאת עמוס

לא סיפור, לא רומאז, לא שיר.
כן סיפור, כ! רומא! ,כ: שיר. ומה זה חשוב, בעצם? בתחנה יכול הכל להרות.
אשת המושל, על גבעות החול, צופה אל הים השחור. הסהפכנים צוערים
.הוממיות. המוז שונ אי ם אורב לעוט. בחורשה, לי ד המעיין, ירח עולה מ ביז
צמרות העצים.
בשדה ההרב נהצרים כל הי די די ם. הם כורעים נופלים שדודי ם ביז שבילי הדגז.
איז למי לספר את כל ה סי פו רי ם ללא התחלה וללא סוף. איז למי ל שיר את
כל ה שירים העצובים.
אז מה י הי ה?
התחנה משתרעת לכל מלא העיז. הבל עובר בתחנה. הכל יוצא מתחנה. הכל
מגי ע לתחנה. ובשדרת הפנסים הארוכה הארוכה דמו ת שחוחה מייד ה אכז כפנס.
עד מתי?
״בתחנה״ נכתב בפאריס, על י די ישראלי.
רחובותי ה של פאריס. חלום נבעות החול של אר•,׳•ישראל. חופי הי ם. התיכוז
בלילה. ני חו ח תפוחי הזהב וריח ה שו שנים ו הסילוו טוח ה ת מי רו ת של ברו שי
טוסקאנה. שדות תעופה שו מ מי ם בלילה, הדממה מסביב, צרצור הצרצרים. מי הי
הנערה המתרחקת מה ה מוז, ו בי ד ה אד מזווד ה אחת קטנה?
תם הסיבוב הראשוז.

תצפית

במדינה

כל הזכויות ׳סמורות

• קו ההבלגה שנקט לוי אשכול כעקבות התקריות בגבול
ישראל־סוריה יזכה להערכה מלאה מצד הנשיא קנדי. פקידים
•זמריקאיים בכירים רמזו, ני הנשיא עומד לשגר איגרת נוספת לראש־הנזסשלה,
בהמשך להתכתבות המתנהלת ביניהם. באיגרתו ידגיש קנדי כי הקו הישראלי
המתון מראה על תבונה מדינית, העשויה להרפות את המתיחות באיזור.

לעומת זאת, יפיצו חוגים הקרובים לסגן שר הבטחון שמעץ
פרם שמועות, כי אשכול נכשל בטיפולו בתקריות עם סוריה.
חוגים אלה יטענו, שעמדת אשכול הציגה את ישראל כפחדנית וכאובדת־עצות.

• מסע־לחישות זה יחריף עוד יותר את היחסים בין אש*
כול לבין פרס. אולם, גם אם הריב יגיע לשיא, לא יתפטר שמעון פרם
מתפקידו. בכן יהיה נאמן לקו שגובש על־ידי ה״צעירים״ ,להוסיף להחזיק בכל
העמדות מבלי לוותר על אף אחת מהן, גם כשהדבר קשור במאבק מתמיד.

• שר המשפטים דוב יוסף יזהיר את החוגים הדתיים, כי
ינקוט כצעדים משפטיים. נגד כל מי שיוסיף לפרסם דברי״
גינוי נגד השופט חיים בהן, כקשר עם הרצאתו כה אמר כי
חוקי ההלכה היהודית יש להם אופי גזעני־נאצי. אזהרה וו לא
תרתיע את הדתיים מפני המשך המערכה שלהם. חוגים דתיים מעוניינים דווקא
ני תוגש נגדם תביעה בפרשה זו, למען יוכלו לגוללה בהרחבה באסצעות ביתי
המשפט.

עם התחדש משפט־שפיגל, בעוד בשלושה שבועות, תד*
העם מול וו תגמול
כשם שאומה צחיחה זקוקה לגשם, כן
היו החצי־צעירים זקוקים למתיחות בטחו־נית,
כדי לממש את תוכניתם להחזיר את
דויד בן־גוריון לשלסון.
השבוע התלקחה המתיחות הבטחונית לאורך
שניים מארבעת גבולותיה של המדינה.
בגבול הסורי הגיעו הדברים לשיא חדש,
אחרי רצח שגי נח״לאים במשק אלמגור.
בירושלים נהרג סמל ישראלי בחילוסי־יריות
ליד החומה, שפרצו אחרי חילופי קללות
בערבית בין העמדות הסמוכות זו לזו.
מי מעוניין? המוזר במתיחות החדשה
הוא שאף אחת משלוש הממשלות המעורבות
— סוריה, ירדן וישראל — לא היתד.
מעוניינת במתיחות כלשהי:
• בסוריה עוזרת בל מתיחות לחסידי
עבד אל־נאצר לסעון כי סוריה זקוקה
להגנת הצבא המצרי, וכי מפשלת אל־בעת
אינה מסוגלת לערוב לבסחון המדינה.
• ירדן מרוצה שהמאבק בין קאהיר
ואל־בעת הסיח את הדעת ממנה, אינה מעוג־יינת
לחזור לזירה בכל צורה שהיא.
• בישראל עדיין זקוקה הממשלה
החדשה לזמן כדי להתבצר בעמדותיה, בידעד,
כי כל מתיחות תאפשר לבסחוניססים לחתור

״נגוז אגזוז גזתפלא? גזלא גזגא בא גזמידאן ן!״
גיש ההגנה את פרשת התרומות שנגבו על-ידי המפלגה

הדתית ־ לאומית. עד כה לא הועלתה פרשת התרומות בכל מלוא חריפותה,
מתון סיכוי שאישי המפלגה יצליחו להשפיע על התביעה שתרכן את עמדתה.
שרי המפד״ל אומנם קיימו בעניין זה שיחות עם ראש־הממשלה /אך לא נמצאה
הדרך להשפיע על ניהול המשפט. דבר זה יך יא לכך, כי מעתה לא תמושסש
עוד פרשת התרומות׳ אותן גבו משרדים ממשלתיים דתיים מאנשים וחברות
שבאו אתם במגע.

• אם מפא״י לא תצליח להעלות את אליהו נאווי לראשות
עיריית כאר־שכע, תעשה הכל כדי למצוא עילה לפסילת
הבחירות, דבר שיביא המשף כהונתו של הממונה מטעם
משרד הפנים. מפא״י חוששת ני הקמת קואליציה בבאר־שבע בלעדיה,
עשויה להוציא מידיה את השלטון בעיר למשך שנים רבות.

• הפרס שיינתן למיכה טלמון עכור ניהול מטה הבחירות
של מפא־׳׳י בכאר־שבע: ניהול משרדו של יוסף אלמוגי כדרום.
פרס זה הובטח מאחר ששום אדם אחר לא הסכים לקבל על עצמו את ניהול
הבחירות למען המפלגה, וכדי לעקוף את ההוראה האוסרת טל פקידי־ממשלה
לנהל תעמולת־בחירזת,
• אחדות־העכודה לא תקנה עסקנים באשדוד. אימנם היתר.
הצעה לרכוש מועמן שניבחר ברשימתו של רובוט חיים, אן במפלגה ניצחה
הדעה שמעשה נזה ינתים את המפלגה, יגולל גם טליה את חרפת הפליישרידם.

ראובן(״רומק״) גרינברג יוציא ספר על הפרשיות השד
״מעורב:
ב. לדבדיז, גרם דבר זה לדאגה חמודה ביוד ג נמה מן
היה מ עו ר
כהן הי ה
נות כהן
הסעורביס בפרשיזח אלה.

תחתיה ולארגן ״מסע התעוררות״ להחזרת ביג׳י.
איך יכולה להיוזצר מתיחות כזאת, כאשר
כל הממשלות חוששות מפניה? ישנן רק
שתי אפשרויות: שזו שרשרת של מיקרים,
או שיסודות בקרב הצבא, העוינים את ה־ממשלד״
מחממים את הגבול במעשיהם.
תכונה ואומץ־לב. במצב זה נהגה
ממשלת אשכול בתבונה ובאומץ־לב, כש־אשכול
נוסד, לדעתו של יגאל אלון, שגם
במצב זה נתגלה כדובר האחריות הבסחונית.
אשכול עמד מול הלחץ לערוך מייד פעולת-
תגמול, חסרת תועלת אך פופולארית•
אולי זכר אשכול את המענה שהשמיעו
החצי־צעירים בימי פרשת־לבון: שבימי כהונתו
כשר־הבטחון ערך לבון סעולות־תגמול
מיותרות, כדי למצוא חן בעיני קציני צה״ל.
אשכול לא התפתה לכך. הוא דיבר בתקיפות,
פנה אל מועצת־הבטחון, איפשר למנגנון
האו״ם לפעול להרגעת המצב — וניסה
לצמצם עד במד. שאפשר את הנזק.

עד 1ת
גס ליויביוד!
יש האומרים, כי גדעון בן־ישראל הוא
אביו הרוחני של ״מרד השחורים״ בבאר-
שבע (ראה עמוד .)9כי הוא זרע את זרע
הפירוד העדתי והחמולחי, שהניב עתר. סופר.
של שמאה והסתה. זוהי תפיסה פשסנית
מדי. כי יתכן שגדעון בן־ישראל יצר את
התאים העדתיים בתוך סניף מפא״י, אך הוא
לא יצר את הבעיה העדתית.
בעיה זו נולדה עוד לפני קום מדינת יש
ראל.
היא התעמקה ונעשתה כאובד. יותר
בימי האבטלה הגדולה, בשנותיה הראשונות
של המדינה.
עולי עיראק, שאולצו להמיר את הדינר העיראקי
שלהם בלירה ישראלית אחת, במקום
חמש ל״י, זעקו גזל וחמס. המגובה
היחידה: סריקות המשטרה הכלכלית בתל״
אביב, בכל מקום בו התקהלו תריסר עולי
בבל. עולים מאירופה הביאו עימם ליפטים
מלאים; עיראקים שיצאו בגפם מארצם וסרבו
להעביר את כספם בשער־הגזל —
הוקעו בספסרים ונברני השוק השחור.
לבני אירופה, שהתקשו בבעיות קליטד״
היתד, אפשרות נוחר, מאוד: להגר. לבני המזרח
לא היתד, ברירה אלא להישאר במקומם,
לקלל את עיירות־הפיתוח המוזנחות
ולהצטופף במישכנות־חעוגי של הערים הגדולות
.״דופקים את השחורים״ היתה אימ־רד.
שאיש לא עירער על אמיתותו״
ואדי סאליב ואחריו. בא ואדי סא-
ליב. פקעת של סבל, עוני, דיור תת־אגושי
ותחושה של עלבון צורב התפוצצה במרד
עקוב־מדם. המרד דוכא, מנהיגו הושלך לכלא
ונשכח. אך הבעייד, העדתית לא נפתרה.
היא רק קיבלה גוון אתר. המשפט ״דופקים
את השחורים״ שוב לא העיד על חוסר
עבודה ועל רעב. הדפיקה שפצעו־ ,את נפש
עדות המזרח היא עתר. דפיקה חברתית.
הם חשו את עצמם מובלים לקראת העמד
נחות במדינה. עתה כבר התמצאו בבעיות
ד,מדינר״ קראו עתונים עבריים, ידעו מד.
מתרחש — והם הרגישו את עצמם מוחזקים
בכוח מחוץ לפעילות מפלגתית וצבורית.
בעיקר קיננה תחושה זו בקרב העיראקים.
עדה זו היתד. היחידה שעלתה ארצה עם
שיכבת אינמליגנציה רחבה ומוכשרת: אנשי־כלכלה,
רופאים, מהנדסים, מורים — אפילו
חברי הפרלמנט העיראקי לשעבר. על כן
פעל בתוך עדר. זו לחץ כפול: של העניים,
המבקשים דיור מתאים למשפחותיהם הגדולות
וחינוך אנושי לילדיהם; ושל העשירים
והמשכילים, שלא יכלו לסבול את התיקרה
המגבילה את עלייתם בסולם החברתי.
המצב הקיים בבאר־שבע קיים גם ברמת-
גן ובפת־תקוח״ בחיפה ובאשקלון. בכל
אחד ממקומות אלה קיימות מאות משפחות
השואפות לדיור אנושי ולחינוך תיכון לילדיהן;
ויחד איתן קיימים גם אנשים כמו
דויד חכם, שאינם רואים כל סיבר. מדוע
יהיו פסולים לכהן כראשי עיר וח״כים.
הם אינם מאמינים כי מצבם הוא תוצאה
של חוסר־הבנד״ או אפילו טימסום עיוזר.
דויד חכם עצמו משוכנע, כי. הרשעים״
(״חלילה, אני לא קורא לכל האשכנזים
רשעים; יש לי אפילו ארבעה גיסים אשכנזים,
ובמשפחה יש לנו עשרה ילדים מעורבים!״)
רקמו תוכנית מחושבת להפוך את
בני עדות המזרח לנחותים כדי שלא יסכנו
את השלטון ר,״לבן״.
סרב להיות שר. תשובתה של מפא״י
היא — אליהו נאווי. שהרי הוא נולד בעיראק,
ובכל זאת הגיע למעמד רם ונכבד.
נאווי לא התכחש מעולם למוצאו המזרחי.
אולם הוא שייך לסוג מסויים מאוד של בני
המזרח: אנשים שבזכות כשרון ואישיות
מיוחדים הגיעו למעמד חברתי ומקצועי
גבוה, עד כי מוצאם שוב אינו חשוב — גם
לא בעיני עצמם. נאווי ( )42 מכיר את הבעיות
העדתיות, אבל אין הוא רואה את
עצמו כלוחם או כעסקן עדתי .״אילו האמנתי,
כי מוצאי הבבלי הוא הסיבה העיקרית
לבחירתי על־ידי מפא״י,״ הכריז ,״הייתי
מסרב לעמוד בראש הרשימה.״ אפשר
להאמין לו: שהרי דחה הצעה מפא״יית לשמש
כשר בממשלו״ כי הרגיש שהצעד. זו
הוצעה לו רק מטעמים עדתיים.
הוא היסס זמן רב לפני שהסכים לקבל
את הצעת מפא״י. כאשר עשה זאת, היה זה
מתוך החלטה ברורה כי מעתה דרכו בחיים
תהיה דרך פוליטית. החלטה העשויה להוכיח
את עצמה כחיובית, אם יקיים את הבטחתו
שלא להתכחש לעקרונותיו. האיש, שהיה
פעם שומר־שדות והתפרסם בעולם הערבי
כ״דאוד אל־נטור״ ,מצוייד בידע רב
בשטח חיוני: העניינים הערביים — ידע החסר
מאוד לרוב־רובם של עסקני מפא״י.
אבל דיבורים אלד. על השקפודעולם ועל
מדיניות לא עניינו את דויד חכם וחבריו.
לגביהם, אליהו גאודי מכר את עצמו ל־
״רשעים״ ,שחובה ללחום בהם.
הסביר זאת אחד מעוזריו של חכם, בשיחה
עם כמד. משפחות מעולי מרוקו:
״דמוקרטיה פירושה לבחור ולהיבחר, עד
עכשיו נ ח תו. מתיום אנחנו גם ניבחר!״
אם לא ייבחרו בשקט, ישנם הל הסיכויים
כי בכל מערכת־בחירות חדשה ישתדלו להיבחר
— ולוא גם יגרום הובר למהומות.

באר־שבע: נחירות אישיות
^ י 0ה דין הגיע סוף־סוף לבאר־שבע. הקלפיות נפתחו
השכם בבוקר יום שלישי, ואזרחי העיר צעדו, נסעו, דידו
והובלו לקלפי. אחרי שלושה שבועות רצופים של המולה
צורמנית, הוטלו הפתקים בדממה גדולה.
מחוץ לקלפיות התגודדו הזעראן, הנערים־ר,שליחים של

המפלגות השונות. הם דחפו לידי כל מצביע פתק של מפלגתם
בהפצירם :״רק זה, זכור, רק הפתק הזה!.״ בצאת הבוחר,
התגודדו סביבו :״זרקת את הפתק שאמרתי לך?״
במרכזי המפלגות ובתריסר דירות פרטיות ישבו ליד טלפונים
הפעילים הבכירים וראשי הרשימות עצמם. הם טיל־פנו
לאנשים, על־פי רשימות מוכנות שסווגו לאקדמאים, סוחרים,
רוכלים. עם כל שעה גברו הניחושים. לא רק ליד
הטלפונים, כי אם ברחבי העיר כולה. מי מוביל? מי ינצח?
זריזי? נאווי? חכם?
הם לא שאלו: מפ״ם? מפא״י? רשימת האחדות?
כי הבחירות שנערכו ביום שלישי זה בבאר־שבע היו
בחירות אישיות מובהקות. הראשונות בישראל. המועמדים
נשאו אומנם את אותיות המפלגות, אך איש לא חשב על
מצעים מפלגתיים ועל נאמנות פוליטית לתנועה זו או
אחרת. לנגד עיני בוחרי באר־שבע עמדו דמויות, לא אותיות•
בעיקר שלוש דמויות, שכל אחת עוררה אהדה נלהבת
ושינאד, לוהטת: אליהו נאוזי, זאב זריזי ודויד חכם.

קנוניות ושינאה
ךיאר ־ שבע מסוגלת היתד, להיות עיר ככל הערים,
ל ר חו ק ה ממערבולת הבחירות — לולא מפא״י. סניף המפלגה
במקום היה כה רקוב, כה אכול־שינאות, כה מפוצל
ומסוכסך, שמוטט אח אושיות השלטון התקין בעיר.
התפיסה הכללית של ראשי מפא״י לגבי העיר החדשה,
היתד, תפיסה של השתלטות ישירה וחובקת־כל, תחת בוס
שלא ירשה שום חוכמות. הבוס היה דויד מוביהו, שלא
השתחרר עד היום מדפוסי מנהל־העבודה הנוקשה של סולל־בונה.
הוא היה בוס של המפלגה, של העיר של מפעלי הפתוח.
דק על דבר אחד לא שלט ישירות: על מועצת הפועלים.
תפקיד זה, שניראה כתפקיד משני, הפקידה מפא״י בידי אחד
מעסקניה השאפתניים ביותר: גדעון בן־ישראל. כמזכיר
מועצת הפועלים של באר־שבע ראה את יעודו העיקרי בחיים
לטפס הלאה בסולם המפלגתי, עד לצמרת. אם לצורך
זה יצטרך לחסל את טוביהו, היה הוא מוכן לכך.
משענתו של סוביהו היתר, מרכז המפלגה, ודרכו כל משרדי
הממשלה המפא״יים. בן־ישראל בחר לעצמו משענת חדשה:
המוני העולים החדשים, שהוזרמו לבאר־שבע. הוא החל
מארגן חוגים עדתיים. לכאורה — לשם פעולה תרבותית
ולשם קליטתם המהירה בחיים הישראליים. למעשה — כדי
להשתלט על סניף המפלגה, מאחורי גבו של סוביהו הגדול.
כמזכיר מועצת הפועלים גם לא היה לו קשה לעשות
זאת. הוא קנה את ראשי החוגים והחמולות, על־ידי הענקת
ג׳ובים ומישרות נוחות במנגנון ההסתדרותי ובמיפעלי
הפיתוח הגדולים. השם גדעון בן־ישראל הפך שם חשוב
בבירת הנגב, עד כי מרכז מפא״י הפכו לחבר־כנסת.
הח״ב לא ניתק את עצמו מקרקע־צמיחתו. אם חדל לחלק
ג׳ובים, הרי הפך תחת זאת פטרון פוליטי לראשי החמולות
והחוגים. הוא דאג לכך שיהיו פעילים בסניף המפלגה, וכי
ייבחרו למועצת העיר. הוא עודד אותם למרוד בטוביהו,
שהיה נוקשה מכדי לשחק את מישחק הפוליטיקה והפיוס.
טוביהו לא הבין, כי שעה שהיה שקוע בתפקידו ההירואי
כ״בונה באר־שבע״ ,השתנתה המציאות בתוך מפלגתו. דרישות
פעוטות ורגילות של דויד חכם ניראו לו ככפירה בעיקר.
הוא היה משוכנע שדי בתנועת־יד כדי לחסלו.
זה היה לפני קרוב לחמש שנים. מאז ועד היום לא
החלים סניף מפא״י. השמצות רדפו זו את זו, עלבונות,
האשמות, קנוניות והדחות תפסו את מקום סדר-היום בישיבות
של מועצת עיריית באר־שבע. הוקמו קואליציות, ניקנו

1ד י 1י

שותפים שהפרו את ד,קואליציות. מפ״ם חברה יחד עם
חרות, בברכתם של חלק מנציגי מפא״י — כדי לדפוק את
החלק השני, של פ!פא״י. ולבסוף באה החרפה האחרונה:
פרשת קנייתו ש? הנציג הליבראלי בקואליציה, אברהם
פליישר, על־ידי מרכז מפא״י — ובלקד להחזיר את טוביהו.
טוביהו לא חזר, כי לדויד חכם לא היה אמון בהבטחותיו.
עד שלא נוחר מנוס מפיזור העירייה ועריכת בחירות.

״אדיב הציבור ימס׳ ״!1
ה אפשר היו? לצפות ממערכת־בחירות, שהחלה ב־שערוריד,
המבאישה של קניית פליישר?

רקע. מרד השחודיס״
הכל היה מותר בבאר־שבע, במשך החודש האחרון. לנואמים
לא היה אפילו פנאי לשבח את עצמם — מרוב
להיטותם בד,שמצת יריביהם. המועמד של מפא״י, שופט השלום
לשעבר אליהו נאווי, הואשם בספסרות־קרקע! ראש
העיר לשעבר, זאב זריזי, הואשם בחלוקת טובות־הנאד,
לכל מקורב! דויד חכם הוגדר כשופר הגזענות בישראל!
ישראל שילת מחרות הואשם כמפקיר עקרונות ז׳בוטינסקי
לחסדי מפ״ם האדומה.
אנשי חכם חילקו כרוז תעמולה, שהראה את אליהו נאוזי
כעבד נירצע של טוביהו, מגיש לו לטבח את בני עדות
המזרח .״כבר ראיתי ציור של אבי בשטרימר,״ התמרמרה
ברוריה נאווי, אשתו של מועמד מפא״י ,״לא חשבתי שיבוא
יום ואראה ציור של בעלי בשטירמר ישראלי.״
לפי הערכה זהירה, השקיעה מפא״י חצי מיליון לירות
במערכת׳ הבחירות בבאר־שבע. רמקולים, כרזות, מודעות
בעתונים, פעילים רכובים. כל זה כדי להטביע את הקול
המתנגן של דויד חכם, שהידהד נגד ״הרשעים במפא״י.״
״הרשעים,״ סיפר אחד התושבים הזזתיקים של העיר,
״הוא הכינוי בו מכנה דויד חכם את האשכנזים.״
כתב של יומון, אשר בא מתל־אביב לכסות את השלבים
האחרונים של מערכת הבחירות, התריע :״האיש הזה הוא
אוייב הציבור מספר אחד! שמעתי את הנאום שלו, ואני
אומר כי זוהי הסתה גזענית מן הסוג המסוכן ביותר!״
בביתו של אחד מפעילי מפא״י האזינו כמה אנשים לד,קלסה
של אותו נאום .״דבר כזה עוד לא נשמע בארץ,״
התרעם יעקוב אורנשטיין, דובר מפא״י ,״איש זה מסובן*.
שמעון פרס, שגויים לעזור לנאווי בלילה האחרון של
המערכה, נופף בהישגי צד,״ל, בגבורת החיילים, במלחמת
העצמאות וביריות הסורים, כדי להטיף למאזיניו את מוסר־ההשכל:
אסור להיתפס לדברי חכם, ולפילוג עדתי.

המגהיג צוכע כרזווז

ך* י זאת העובדה החשובה השניה במערכת־הבחירות
בבאר־שבע. אלה לא היו רק בחירות אישיות, כי אם גם
עדתיות. יותר מאשר בבחירות באשדוד, התקרבה בבאר־שבע
חב הלהבה אל חבית אבק־השריפה של ההתמרמרות העדתית
העצומה. הגדיר זאת איש אחדות־העבודה :״דויד חכם אינו
מנהל מערכת בחירות. הוא מנהל הסתה למלחמת־אחים!״
ואילו נאווי עצמו השמיע את המילה ״ג׳יהאד״ — מלחמת־קודש
— בדברו על יריבו.
דויד חכם עצמו צחק .״הרשימה שלנו איננה רשימה
עיראקית,״ הסביר בנחת .״תסתכל על המועמדים, זאת
אומרת, על המועמדים שהיו בהתחלת הרשימה. היה שם
מועמד אחד מפולין, אחד מהודו, אחד מצם ון־אם ריקה, אחד
מרומניה, אחד מהונגריה. ממש רשימה לאיחוד העדות.
אבל הפעילו לחץ והמועמד ההונגרי והמועמד הרומני הודיעו
שהם נאלצים לצאת מהרשימה. אבל זה לא שינה את
אופי רשימתנו. לפולני מקום רביעי שהוא ריאלי.״
אולם חכם לא הכחיש את אופי מאבקו: נגד הוזתיקים —
תוך רמז ברור שהכוזנה לאשכנזים. והוא אינו בודד במלחמה
זו. הפעילים שעזרו לרוברט חיים במלחמתו באשדוד
עברו דרומה, התייצבו לשרות חכם, ליוו אותו בחוגי־בית
ובאסיפות הסברה. ביתו של חכם הפך למטה קרבי ממש,
שהזכיר לאחד הוותיקים את הלהיטות וההקרבה של ימי
המחתרת. כאשר חיפש אחד העתונאים את דויד חכם בשעה
11 בלילה, אחרי הופעתו היחידה באספה ציבורית, מצא
אותו צובע את האות ״ע״ על כרזות של רשימתו .״כל
הפעילים שלנו הם מתנדבים. ההוצאה הגדולה ביותר זה
אוטו ששכרנו לחודשיים. הוצאותינו לא יגיעו ל״ 5000ל״י.״
את הכסף תרמו, בין השאר, כמה בעלי־הון עיראקיים
בצפון, וכמה גבאים שערכו מגביות בבחי־הכנסת. גם מפלגות
אחרות השתתפו במימון מערכת הבחירות של חכם:
חלק מפעיליהן מקבל מהן שכר — ועובד חינם עבור חכם.

פוליפיקאי אמריקאי

ך * ערכ תו שלחכם עצמו לגבי סיכוייו, שעות ספון
| רו ת לפני סגירת הקלפי: טובים מאוד .״הסיכויים הכי
טובים יש לזריזי. אבל אני מתחרה רציני ביותר בשבילו.״
ונאוי? ״חלש מאוד. מפא״י מתפוררת. היא משלמת בעד
מעשיה הרעים. אני יודע. אני הייתי חבר מפא״י.״
היתד, זו, כמובן, שאלה של השקפה. אולם מפא״י עצמה
העריכה את הסכנה במידה כזו, שגייסה את כל גדוליה למערכה
— ללא הצלחה מיוחדת. כי השרים והעסקנים המפורסמים
דיברו הרחק מעל ראשי מאזיניהם.
כי בבחירות לעיריית באר־שבע נולד סיגנון חדש של
פוליטיקה מקומית. סימל אותו, יותר מכל, מועמד מפ״ם,
זאב זריזי. הוא התגלה כהתגלמות הפוליטיקאי האמריקאי,
המכיר את כולם, סופח לכל איש על שכנע, מוכן לשמוע
בקשת כל אזרח — ולהבטיח את מבוקשו, אם יבחר בו.
״תופעה זולה ומדאיגה,״ אמרו מתחריו במפא״י. אולם
בבאר־שבע 1963 היתד, זו תופעה שמצאה חן בעיני רבים.
כי הם הבינו מה שזריזי הטיב להבין מזה שנים רבות —
שבבאר־שבע מעניינות את התושבים הבעיות הקטנות של
באר־שבע: סלילת כבישים בשיכונים החדשים, מתן רשיונות,
פתיחת בתי־ספר, הארכת יום החינוך.

במדינה
המימשל הצבאי
פ רו בו ק צי ה ב טיי ב ה
האם שולט שר־הבטחון החדש על מערכת־הבטחון?
בכמה פינות בארץ נשאלה השבוע
שאלה זו, בלחש. אך במקום אחד היא נשאלה
בקול רם. היה זה בטייבה.
בטייבה אירע אחד מגילויי־הדיכוי האחרונים
של תקופח בן־גוריון. אסיפה חוקית
שקטה, שעמדה להערך במקום, דוכאה על־ידי
המשטרה בעזרת מחסומים ומאסרים. בין
השאר נאסר עורר העולם הזה, שעמד להופיע
באותה אספה (העולם הזה 331ו) .מאר־גנה,
צאלח בראנסי, זכה לצו־ריתוק, המהווה
למעשה מאסר־בית בכפרו, ושלא בוטל עד
היום.
על כן היה זה הגיוני כאשר החליט הוועד
היהודי־ערבי לביטול המימ של הצבאי לבחון
דווקא בטייבה את רצינות דיבוריו של לוי
אשכול על, השתלבות הערבים בחיי המדינה.״
המיבחן: עריכת אספה שקטה, ברשיון
ותוך שמירת החוק, כדי לבקש מראש־המם־
שלה החדש את ביטול המימשל.
מי נותן פקודות? שבועיים מראש
פורסם דבר האספה בעתונות. כנואמים הוזמנו
ד,ח״כ הקומוניסטי הערבי אמיל חביבי,
עורך העולם הזה אורי אבנרי, וצאלח בראג־סי,
המייצג את קבוצת אל־ארד הלאומנית.
הכל נעשה בהתאם לחוק. יוזמי האספה
ביקשו רשיון רישמי לערוך אספה תחת
כיפת השמיים, חביבי ואבנרי ביקשו רשיון
להיכנס לכפר.
כבר אחרי יום־יומיים היה ברור כי משהו
אינו כשורה. תחת לקבל תשובה ממוסדות
המימשל תוך זמן סביר, נידחו המבקשים
בלך ושוב, במשך למעלה משבוע. היה
ברור כי הבקשה אינה נידונה בדרג הרגיל,
אלא עלתה לדרג עליון ביותר: משרדו של
סגן שר־הבטחון.
מאותו רגע התגלגל הכל כאילו לא התחלפה
הממשלה בישראל; כאילו דיבוריו של
לוי אשכול הם פטפוטיו של פירחח ברחוב;
כאילו דויד בן־גוריון עודנו האל העליון,
ושמעון פרס נביאו.
קסדות־פלדה ו,,עוזים״ .יומיים לפני
האספה נתקבלה, בעת ובעונה אחת, תשובה
לכל הבקשות: לא. האספה תחת..כיפת השמיים
נאסרה, כניסתם של חביבי: ואבנרי
נאסרה.
אולם בראנסי וחבריו לא נואשו. לפי החוק,
אין צורך ברשיון לקיום אספה במקום
סגור. לפי התקנות, אין התושבים של כפרי
המשולש זקוקים לרשיון כדי להיכנס ל־טייבה.
הפתרון: הודעה כי האספה תיערך
במקום סגור, בבית־הקפה עאזס, וכי לא
יופיעו בה נואמים מחוץ לאזור המימשל.
אולם משרתיו של פרם אינם נרתעים מפני פרטים חוקיים קטנים כאלה. ביום חמישי•
בערב פרצו השוטרים לביתו של בראנ־סי,
אסרו אותו ושני מארגנים ערביים נוספים,
כלאו אותם במשטרת נתניה. אותה
שעה הכריזו על טייבה כעל אזור סגור,
שהכניסה אליו אסורה גם לערביי המשולש.
למחרת היום, לפנות ערב, הגיעו למבואות
הכפר המשאיות שהביאו את הקהל מן
הכפרים השכנים. הן נתקלו במחסומי המשטרה,
וביחידות של חיילים חמושים בקסדות
ומזויינים בתת־מקלעים. האנשים הו־

פסלים אפריקאיים
ת חביבו של הישראלי המכוער

רדו מן המשאיות ונאמר להם כי הם יכולים
להגיע לכפר רק ברגל. כאשר המשיכו בדרכם
ברגל, נאסרו כעשרים איש ליד המחסום
השני — באשמת כניסה לאזור
סגור.
בשורה כשבת. לשם מה בא המיבצע?
על כך לימד ההמשך, למחרת היום. כי כאשר
פתחו אזרחי ישראל את מקלטיהם בשבת,
בישר להם קול־ישו־אל בשורה מבהילה:
בטייבה עמדה להיערך הפגנה גדולה,
אך המשטרה סיכלה את המזימה, אסרה
עשרות אנשים.
לא היה ספק כי היתד. זאת פרובוקציה
מכוונת, שנועדה לחמם את האמירה ברחוב
הערבי. הכוונה היתד, באמת לסכל מזימה:
מזימתו של לוי אשכול לבטל את המימשל
ולרכוש את לב הערבים.
מי היה מעוניין בכך? איש אחד: שמעון

צאלח כראנסי(כחליסה עם עורר ״העולם הזה״) כטייכה
המזימה סוכלה

פרם, וקבוצה אחת: הכנופייה האינסרסנטית,
המבוצרת מאחורי השלם הכוזב של ה־מימשל
הצבאי.

יחסי חוץ
* מטת *ו חו ר ה
כותרת ראשית מרעישה שהתפרסמה לפני
שבוע בעתוני־הערב, ושהודיעה על מעצרם
של שלושה ישראלים באפריקה כחשודים
בהברחות וזיוף, עוררה חששות חמורים
בקרב חסידי מדיניות הסיוע האפריקאי של
ישראל .״מה שודה כל מה שמשקיעה ממשלת
ישראל באפריקה,״ טען פקיד בכיר
במשרד־החוץ ,״אם טיפוסים של, הישראלי
המכוער׳ משחיתים כל זאת במעשה אחד.״
שגרירה החדש של ישראל בניגריה, המדינה
בה נעצרו שניים מתוך השלושה, אף
הודיע כי משרד החוץ יגיש לממשלת ניגריה
את מלוא העזרה בחקירה נגד החשודים
ובהעמדתם לדין.
הצהרתו של השגריר היתד, אקט דיפלומטי
שנועד להרגיע את עתונות ניגריה, אלא
שמאחוריו לא היה שיקול־דעת יסודי ובירור
ענייני. כי אם באמת תרצה ממשלת ישראל
לעזור לניגרים בבירור ההאשמות שהועלו
נגד הישראלים, שנעצרו כבר לפני חודשים
מספר, עלולים אישים רבים בישראל, ביניהם
פקידי ממשלה בכירים ועובדי משרד־החוץ,
למצוא את עצמם במצב מאוד לא
נעים.
כמחיר חולצת ״אתא״ .כי הישראלים
שנעצרו בניגריה הואשמו במעשה שהסך
זה מכבר לתחביב הלאומי של ישראלים
באפריקה: איסוף פסלים ודברי אמנות
מקוריים.
כל בית שני בישראל מקושט כיום בפסלים
אפריקאיים. ברובם אלה מוצרים מסחריים
חסרי ערך אמנותי, שאין כל איסור
על הוצאתם מארצות־אפריקה. אולם ישראלים
ששהו זמן רב בארצות אלה, למדו
להכיר בערכם המסחרי של דברי אמנות
מקוריים: פסלים עתיקים ששימשו בשבטים
לצרכי פולחן, כלי סקס שונים, תופים וכלי
נגינה עתיקים אחרים.

בניגריה, בה התערערה המסורת השבטית
העתיקה נוכח חדירת השפעה מערבית ונוצרית,
מוכנים בני־השבטים השונים למכור את
פסלי הפולחן הפרטיים והשבטיים שלהם
לכל המרבה במחיר. אלא שערכו של פסל
הנקנה, למשל, בניגריה, בסכום של שת•
לירות שטרלינג וחולצת •אתא אחת, מגיע לישראל
או באירופה לסכום של 60 לירות
שטרלינג.
בניגריה, כמו במדינות רבות, קיים חוק
האוסר הוצאת דברי אמנות ועתיקות ללא
רשיון. אלא שאיש אינו מקפיד על מילוי
חוק זה. ישראלים העוזבים את ניגריה
יכולים להוציא בחפציהם כל דבר, מבלי
שאיש יפשפש בהם.
אנשים רבים, בעיקר מבין העובדים הישראליים
ששהו בניגריה תקופה ארוכה
והגיעו לפינות נידחות בה, חזרו לארץ עם
מטענים כבדים של דברי אמנות ועתיקות
מסוג זה. בין האספנים המובהקים ביותר
ניתן למצוא את:
• חנן יבור, איש כפר־יחזקאל ושגריר
ישראל בניגריה לשעבר.
#ארכיטקט ישראלי ידוע, חתן פרם
ישראל, שתיכנן אוניברסיטה בניגריה, קנה
שם עתיקות בשוזי של 700 שטרלינג.
• שליח משרד־החקלאות, מומחה לגידול
עופות, שהוציא מניגריה פסלים אמנו־תיים
בשווי של אלפי לירות.
#עשרות מנהלי חברות, מהנדסים וסב־נאים
ששהו בניגריה, הביאו עמם חפצי
אמנות עתיקים למזכרת ולקישוט ונוי ב,
דירותיהם.

עצרלאפ סן. כל עוד מוצאים הפסלים
מאפריקה למטרות פרטיות, אין איש
מתריע על כך. אולם נמצאו כמה ישראלים
שהחליטו לעשות עסקים באמנות האפריקאית
השחורה.
לפני חודשים מספר, נודע כי זוג ישראלים
שעבדו בחברת סודל־בונה בניגריה,
מכרו פסל שהביאו עמם לסוחר אמנות ישראלי.
כאשר חזרו השניים לניגריה והתברר
להם כי מדברים על המכירה, מיהרו להסתלק
מן המקום.
אחרים עשו עסקים ונשארו. אחד מהם
היה יוסף שפיצר, קבלן ישראל* שירד מנכסיו
בארץ, יצא לנינריה כעובד חברת ורד,
חברת־בת של מקורות, העוסקת בפיתות
מקורות המים של ניגריה. שסיצר, נשוי ואב
לילד, הגיע בעבודתו לכפרים נידחים ביותר.
הוא הצליח לקשור קשרי ידידות עם הכושים
הכפריים, ובאחד הכפרים אף הוכתר
בתואר של ״קוסם כבוד״ — בלוויית תעודה
שהיקנתה לו זכות להשתתף בטקסים הסודיים
של בני־הכפר. במשך שנות שהותו
בניגריה הספיק שפיצר לצבור לעצמו רכוש
גדול של דברי אמנות נדירים.
יום אחד שלח את אשתו אל קרוביה בפאריס
יחד עם חפצי האמנות שלו. הקרובים
יעצו לה לעשות תערוכה. התערוכה
הוכנה ביסודיות, ושפיצר אף הכין קטלוג
מיוחד לזיהוי דברי האמנות שהוצגו בה.
אולם כאשר נפתחה התערוכה, החלה המט;
שלה הצרפתית להתעניין כיצד הגיעו דברי
אמנות נדירים כאלה לידיו של אספן ישראלי•
הדבר הגיע לידיעת השלטונות הגיג־ריים,
שמיהרו לעצור את שפיצר.
התארכות תזיק. ישראלי שני שהתגלה
כחובב אמנות אפריקאית היה טינו
בועז, מהנדס מטבעון, שעבד אף הוא בניגריה
בשרות ורד. את דברי האמנות שרכש
בניגריה מכר בועז למוזיאון באחת
ממדינות אירופה. שם החלו להתעניין מה
מקורו של הפסל. התברר שהפסל נגנב מאחד
המוזיאונים בניגריה. הניגרים לא חשדו
כמובן בבועז כי הוא שגנב את הפסל,
אולם האשימוהו בהוצאת דברי אמנות בניגוד
לחוק.
שני העובדים הישראליים, המצפים עתה
למשפטם, פוטרו בינתיים מהחברה הישראלית׳
ממשיכים לעבוד בחצי משכורת. לבועז
הציעה הממשלה הניגרית לנסוע בליווי
שוטר ניגרי ולהחזיר את הפסל שמכר. בועז
היה מוכן להחזיר את הפסל בתנאי שיסע
ללא ליווי, דבר שממשלת ניגריה התנגדה

הוקעתם של שני ישראלים אלה, שעברו
על החוק במדינות שארחו אותם, היא מחובתו
של משרד־החוץ הישראלי. אולם ישראלים
הבקיאים במתרחש בניגריה תמהים
על החומרה הקיצונית בה פועל כיום משרד
החוץ, כלפי חוק שהניגרים עצמם לא
הקפידו לשמור עליו. .התערבות ישראלית
פעילה בפרשה,״ טען השבוע ישראלי, המועסק
בתפקיד חשוב בניגריה, ,עשויה רק
להזיק לשמה הטוב של ישראל ולחשוף
עוד פרשיות בלתי־נעימות נוספות מסוג

על האיש שמאות שוטרים גויסו לחפשו
תכונה זו באר. לידי בימוי בחיי היום־יום
שלו, בפרטים הקטנים ביותר. הוא היה מסוגל
לשבת בחברת אנשים ולשוחח עד שעה
מאוחרת בלילה, ולהתעלם מכל הרמזים שהגיעה
השער. ללכת לישון. רק מאוחר יותר,
כשהיה נדמה לו שכולם השלימו עם זה
שהוא לא יקום וילך, היה קם ונפרד לשלום.
לוי נויפלד סיים שש שנות לימודים ב־פאקולטה
לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים.
הוא היה גאון ועילוי. הוא הצליח
בכל הבחינות אליהן ניגש. אולם נשארו לו
שתי בחינות גמר אליהן לא ניגש, משום,
שסבר שעדיין אינו מסוגל לקבל בהן ציון
מעולה. הוריו המאמצים האיצו בו, שידלו
אותו ללמוד ולגשת לבחינות אלה. ללוי נוי־פלד
היה ברור שהוא לא יגש לבחינות כל
זמן שלוחצים עליו. חוא ידע שרה_ אחרי
שיפסיקו להזכיר לו את חובתו, וישלימו עם
כך שלא סיים את לימודיו, יגש לבחינות.
תכונת אופי זו ה־תה ברורה מיד לחוקרי
המשטרה, שהשתדלו תחילה לחפש אחרי נוי-
פלד בחשאי, כך שלא ירגיש שמחפשים אח־

התעלומה חסרת דיסתרון של. רציחות
העוזי״ ,הוסיפה להלך אימים במוינה. מש־סרת־ישראל
ניצבה חסרת אונים מול אחד
הפשעים החמורים ביותר שבוצעו אי־פעם
במדינה. רק בתום עשרה חדשים להרצחו
של הקרבן הראשון בסידרה, החנתני יצחק
סטולארו, וכשחלפו חמישה שבועות מאז הרצח
השלישי, זה של דבורה צ׳צ׳קס בכפר־סבא,
נחרדה משטרת ישראל מאדישותה ויצאה
לפעולה.
היה זד, אחרי שהעולם הזה 1353 פירטם
לפני שבועיים את הניתוח המקצועי של
תעלומת שלושת הרציחות, כשהוא מצביע
על המסקנה היחידה המתבקשת: שכל שלושה
מעשי הרצח בוצעו על־ידי אדם אחד. באותו
גליון הצביע העולם הזה בפעם הראשונה,
על סמך ניתוח מדוקדק של שיטת הרצח והמניעים,
על שני המפתחות האפשריים ל
מבוקש

פתרון
התעלומה.
למחרת הופעת הגליון נכנסה משטרת ישראל
לפעולה רצינית. עד אז נוהלה חקירת
שלושת רציחות העוזי בנפרד, על־ידי צוזתות
שונים במשטרה ובש״ב, שלא היה ביניהם
כל תיאום. יום אחרי הופעת העולם הזה

עגום שובים
כונסו כל הצוזתזת החוקרים לישיבה אחת
במשרדו של המפקח הכללי של המשטרה,
יוסף נחמיאס. באותה ישיבה הוחלט לרכז
את כל החקירות בידי גוף אחד. כעבור
שבוע נראה היה שהמשטרה השתכנעה בכך
שהמפתח היחיד לתפיסת רוצח־העוזי, הוא
בתיאוריה אותה פירסם הסולם הזה, שטענה
כי אדם אחד בלבד במדינה עשוי לתרום
לפיענוח התעלומות — הסטודנט מרמת־יצחק,
לוי נויפלד.
רק אז הוקם כוח מיוחד, שמנה מאית
שוטרים וקצינים, בפניו עמדה משימה אחת:
למצוא בכל מחיר את לוי נויפלד. בראש
הכוח הופקד סגן־ניצב שלום ירקוני, ראש
המדור המרכזי לעיקוב ובילוש במשטרת

מחוז תל־אביב. כסגנו מונה המפקח עמרם
שרביט.

שרוש אפשרויות

ך וי נויפלד ,)28( ,יליד פולין, שאומץ
/וגדל בבית משפחת תמר ושלמה קר־ביץ
ברמת־יצחק, נעלם ב־ 27 לינואר השנה.
הוא עזב אז את בית הוריו־מאמציו שברחוב
החבצלת 5ברמת־יצחק, ומאז אבדו
עקבותיו.
מאז החלה משטרת ישראל לחשוד כי
לנויפלד יש קשר כלשהו לחנווני סטולארו —
שנרצח במרחק כמה מאות מטרים מביתו של
נויפלד, חדשיים לפני העלמו של זה —
הגיעו לידיה ידיעות רבות מאנשים שטענו
כי ראו את נויפלד. בכל מקרה נבדקה האינפורמציה
עד חום. בכל מקרה הסתבר
שהיתר, זו טעות.
משום כך קיימות כמה אפשרויות לגבי
מצב קיומו של לוי גויפלד:
• האפשרות שאינו חי, יתכן שהוא התאבד
ויתכן שנרצח, או נהרג
בתאונה.
* האפשרות שהוא חי,
מסתתר ונחבא דוזקא מתוך
הידיעה שמחפשים אחריו,
למרות שאין לו כל קשר
עם רציחות העוזי.
• האפשרות שהוא חי,
מסתתר ונחבא משום שיש
לו קשר כלשהו לאחד, או
לשלושה, מקרי הרצח המיסתוריים.
בחצי השנה האחרונה אספה משטרת ישראל
כל פרם אפשרי על לוי נויפלד. בידי
המשטרה נמצאים כרכים שלימים, הגדושים
במאות עדויות, המכסות כמעט כל יום מחייו
של הצעיר המבוקש. על סמר חומר זה ניתן
היה לבחון את האפשרויות לגבי מקום
המצאו של נויפלד.
האפשרות הראשונה היא הקלושה והמופרכת
ביותר. אין כל אחיזה שהיא לסברה כי
הוא נרצח או נהרג בתאונה וגויתו הועלמה.
על סמך מבנה אישיותו של האיש, שיתואר
להלן ברשימה זו, אפשר להניח שאיש כמוהו
התאבד. אולם כאשר אדם מסוגו מחליט לאבד
את עצמו לדעת, הוא אינו עושה זאת
בהסתר. הוא נוטל את חייו במחאה, מתור
רצון להשאיר אחריו קריאה לעולם, להציג
את עצמו באוד של קדוש־מעונה. משום כך
נופלת גם ההנחה שלוי נויפלד התאבד.
להנחה שלוי נויפלד חי במחתרת, תוך
ידיעה שמחפשים אחריו, למרות שאין לו
כל קשר ל״רציחות העוזי״ ,יש נקודות אחיזה
רבות.
תכונת האופי הבולטת ביותר באישיותו
המסובכת של הסטודנט לרפואה היא לא
לעשות מעולם מה שדורשים ממנו, ולעשות
את אותו הדבר עצמו כאשר נדמה לו שהוא
עושה זאת מיזמתו החפשית, ולא מכוח
רצונם של אחרים.

ריו. רק אחרי שכל המאמצים למצאו עלו
בתוהו, ניתן פירסום פומבי לחיפושים אחריו.
יתכן שהידיעה על כך ממריצה את אישיותו
המופרעת דווקא להסתתר. יתכן והוא יסגיר
את עצמו רק כשיהיה משוכנע שהתיאשו
מלמצאו ושאין מחפשים אחריו.
זוהי אפשרות שאפשר היד, לקבלה, לולא
שפע העובדות, המתפרסמות בעמודים אלה
לראשונה, המחזקות דווקא את האפשרות השלישית:
לוי נויפלד חי ומסתתר, בורח
ממשפחתו, ממכריו ומהמשסרה, בשל קשריו
ל״רציחות העוזי״.

שתי עובדות
שתי עובדות היסוד להנחה זו, שלא פורסמו
קודם לכן בשום מקום, הן כדלהלן:

• עובדה מספר אחת: חדשים
מעטים לפני העלמו חל משכר
המור כחיי הנפש של לוי נויפלד.
הוא עצמו הגיע למסקנה שהוא
נמצא כמצב של התמוטטות עצבים
קשה, היה כמש!־ חודש וחצי
כטיפול פסיכיאטרי בביתן ^ מחלקת
העצבים של כית־החולים ״תר
השומר״.
• עובדה מספר שתיים: כידי
לוי נויפלד נמצא נשק. נשק זה
היה כידו עוד חדשים רכים לפני
שנעלם. לא ברור עדיין אם כלי
הנשק שכידו הוא אקדח גדול־מאד
או תת־מקלע ״עוזי״ ללא קת. אד
לם נעלה מכל ספק שיש בידו של
נויפלד נשק אותו היה נוהג להחזיק
במזוודתו.

לאור שתי עובדות אלה, ניתן להאיר באור
חדש לגמרי את אישיותו, חייו וגורלו
של האיש המבוקש ביותר במדינה. עברו
של האיש ידוע: יליד העיירה נייזביש בפולין,
הוריו ניספו במחנה ריכוז. הוא ואחיו
הבכור יהודה, עובד ארקיע המתגורר
כיום בכפר־שמריהו, אומצו על־ידי משפחה
נוצרית שהחביאה אותם במשך שנים ארוכות.
כשגברה הסכנה, נמסרו לוי ואחיו לידי
הפרטיזנים, חיו ביערות, ראו כל־ יום מול
עיניהם מעשי־רצח.
בתום המלחמה אומצו שני האחים על־ידי
בני־הזוג קרביץ׳ שהכירו אותם עוד בפולין.
משפחת קרביץ גידלה את השניים, דאגה לכל
מחסורם. יהודה הבכור היד, נער נורמלי.
כשגדל, בנה לעצמו משפחה והתבסס בחיים.
לוי היד, נער בלתי רגיל: מוכשר מאוד, בעל
רמת אינטליגנציה גבוהה, בעל ידיעות רחבות
ומפתיעות בשטחים כמו מתמטיקה ומוסיקה,
משוגע לאופנועים, מתוסבך ומום־
רע. אולם תמיד ידע להתגבר על עצמו. בשש
שנות לימודי הרפואה שלו באוניברסיטה
נראה היה כי הצליח להתגבר על
מאבקיו הפנימיים.
השאלה המרכזית להבנת אישיותו של נוי־

שרום ירקן],
פלד היא: מתי וכתוצאה ממד, חל המשבר
בחייו?
לנויפלד עצמו היו השגות שונות בקשר
למה, איך ומתי של המשבר. בכל פעם ראה
זאת באור אחר. מה שברור הוא שהמשבר
חל בראשית , 1962 כשנויפלד הפסיק את
לימודיו ואת הכנותיו לבתינות־הגמר שלו.
תיאר אותו אחד האנשים שהכירו מקרוב:
״לוי היה בן־אדם של בעיות עם עצמו. הבעיות
שלו היו בעיות שכל אדם במצב
נורמאלי היד, מצליח לסתור אותם. עבורו
נראו הבעיות כמשהו גדול וקשה מנשוא.״
שני קונפליקטים עקריים פעלו בנפשו של
נויפלד. קונפליקט אחד היה ביחסיו אל הוריו
מאמציו. מצד אחד ראה את עצמו חייב
להם את חייו, רצה לשלם להם בעד כל
מה שעשו עבורו. מצד שני הוא טיפח רגשות
מרירות וטינה חריפים כלפיהם. רגשות
אלה התבססו בעיקר על קנאתו באחיו יהודה.
נראה היה לו, לנויפלד, שהוריו מאמציו
מחבבים יותר את אחיו, רואים ביהודה את
ההצלחה ובו, בלוי, את ד,כשלון. על זה לא
יכול היה לסלוח להם, ועל רקע זה פרצו
בינו לבינם מריבות תמידיות.
היתד, תקופה שלוי הגיע אפילו עד לשנאת
אחיו. הוא לא היה קורא לו יהודה אלא
״אחי המנוול״ .הוא ראה בו את סמל ה־זעיר־בורגנות
אותה תיעב בכל נפשו. לימים
נוכח לוי שיחסו אל אחיו היד, מוטעה, והשלים
עמו.
הקונפליקט השני היד, ביחסיו של לוי נוי-
פלד עם אמו מאמצתו, תמר קרביץ. היתה
זו התנגשות חריפה בין יחסו אליה כאם
ויחסו אליה כאשה.
(חנושך בעמוד )12

— מבוק ש כיותר
(המשך מעמוד ) 11

קונפליקטים אלד, שהביאו מדי פעם למריבות
בין נויפלד לבין הוריו, הגיעו לנקודת
משבר בתקופה שלוי הפסיק את לימודיו.
הוא עצמו הביא כמה גירסות לצעד זה.
פעם טען כי עשה זאת בגלל חבר עמו
גר בחדר, אותו תיאר כמפלצת, ושבגללו
קיבל אולקוס. בפעם אחרת טען שהכל נבע
כתוצאה מעייפות נוראה שירדה עליו.

ב די דשבת זה אתהתבחר את ה מלכ ה
הקהל שהצטופף ברחובות תל־אביב לא
האמין למראה עיניו, ועוד פחות למישמע
אוזניו. על שתי מכוניות, אחת חדשה ומהודרת,
השניה טראנטה עתיקה, ישבו שש
חתיכות משגעות, שאחת מהן השמיעה סר־נאדה
מעוררת בחצוצרה. חמש מן השש
לבשו מדים של שפנפנות. היו אלה המארחות
הבריטיות של מועדון השפן הקטן ב־

46 דירות 6*8שגי 8
ך שש שנות שהותו בירושלים הח־
^ ליף לוי נויפלד, לפי מנינו הוא, לא
פחות מאשר 46 דירות. תמיד ובכל מקום
היה לו משהו נגד מקום מגוריו, משהו
שלדבריו הפריע לו להתרכז בלימודיו. פעם
היה זה מזג־האויר, בפעם אחרת השכנים
ובפעם נוספת צורת החלון בחדר. באחת
הדירות אף החליט שהמקום המתאים ביותר
ללימודיו הוא דווקא חדר־האמבמיה.
לוי עצמו הסביר פעם תופעה זו• :אינני
יכול להמצא במקום שאמו סגור. זה נשאר
לי כנראה מתקופת המלחמה, כשרק במקום
סגור לגמרי הייתי מרגיש את עצמי בטוח.״
כשהרגיש כי עובר עליו משבר נפשי
חמור ניסה בכל כוחותיו להשתלט על עצמו.
הוא עזב את בית הוריו־מאמציו יועבר
לגור כדייר משנה בקירבת־מקום. הוא החלים
להתמסר אך ורק ללימודים, אלא שלא
הצליח להתרכז. תחת זו היה מסתגר כמעט
בכל שעות־היום בבית, קורא המון אבל בנושאים
שלא נגעו ישירות ללימודיו.
הדבר הנורא ביותר עבור נויפלד היה שלא
יכול היה להסביר, בעיקר, להוריו־מאמציו,
אח הסיבה מדוע הפסיק את לימודיו. לעיתים
היה נתקף בהתקפות מוזרות. בוקר אחד
קם כשעיניו תפוחות מדמעות והתיפח כילד:
•נעשיתי בדל־אדם!״
לגביו היתד, במושג זה משמעות גדולה.
כי נויפלד ראה את עצמו תמיד כמי שנועד
לגדולות — הוא שאף בכל ליבו ובכל הכנות
לסייע לאנושות. השקפותיו היו קרובות
לדעות קומוניסטיות. במשך תקופה ארוכה
חיבר ספר, שמעולם לא סיים אותו. היה
זה סיפור אודות צעיר בשם משה, הנוסע
להודו כדי לחפש את תכלית חייו ומוצא
בסיוע לאנשים. נויפלד עצמו תיכנן אותה לנסוע להודו בתום לימודיו ולעבוד כרופא.
אלא שחלומותיו התנפצו מול המציאות.
הוא נוכח לדעת שלא יהיה מסוגל לבצע
את כל הדברים שחלם עליהם. כתב נויפלד
באחד ממכתביו :״אני מרגיש שלא אוכל
להגיש לעולם את מה שהייתי רוצה להעניק
לו. הפתרון אם כן הוא להסתלק מהעולם.״
כתוצאה ממשבר זה שהביא את נויפלד
למצב נוירוטי חריף, התערערה גם בריאותו
הגופנית, שהיתר, לקויה גם בלאו הכי מאז
נפגע בתאונה באגן־ד,ירכיים שלו בעת ש מתו
הצבאי, שוחרר מהצבא כעבור תקופה
קצרה של שרות. גם מצב זה הציק לו• .לי
אסור להיות חולד!,״ טען. כתוצאה מכך החל
לטפל בעצמו, לקח תרופות על דעת עצמו
נגד חוליו ועצביו.

״הם קילקלו את הכל״
ך• אמצע אותה תקופה של משבר
^ נסעו הוריו המאמצים של נויפלד לחו״ל,
השאירו לו את הדירה שלהם ברמת־יצחק.
אולם השכנים מיהרו להזעיק אותם חזרה
ארצה, בספרם להם כי אירע ללוי דבר איום.
ההורים חזרו במפתיע, מצאו כי נויפלד
הפך את הבית על פיו.
לוי נויפלד נפגע עד עמקי ליבו כתוצאה
מכך. הוא תלה את האשמה בהוריו שחזרו
במפתיע• .רציתי לסדר את הכל ולהכין
להם דירה למופת. אבל הם קילקלו את הכל
:שחזרו לפני הזמן.״ בריב שפרץ כתוצאה
מכך הסיח לוי כלפי הזוג קרביץ :״כן, אני
ודע! אתם אוהבים רק את יהודה ! ״
כעבור מספר חדשים, בעיקר בהשפעת הזורים,
הגיע לוי נויפלד למסקנה כי הוא
זייב לעבור סיפול פסיכיאטרי. התגלו אצלו
סימנים מובהקים של פאראנויה. תמיד היה
,דמה לו שאנשים נטפלים אליו, ושמאשימים
*ותו בגלל דברים שאינו אשם בהם. כך נכנס
ויפלד למחלקת־העצבים בבית־החולים תל־זש
ונזר.
גם בבית־החולים לא החזיק נויפלד נ|עמד.
:תום חודש וחצי, בו לא הוציא את ראשו
זהביתן בו שכב, בגלל הסגר שכפה על
יעמו, שם קיבל טיפול בזריקות ותרופות,
יזב את בית־החולים באמצע הטיפול. תקופה
זסויימת אחר־כך נראה נויפלד שקט וגור־
?אלי, אלא שהתחיל למצמץ בעיניו מצורה
יצבנית, דבר שלא היה בו קודם לכן.
לפי דעת הפסיכיאטרים של המשטרה /ש־

— תצלומי מאת — -

אריה קרן
יפו. השישית היתד, לבושה בביקיני — חדווה
כץ החיפאית, לשעבר סגנית מלכת־המים.
ההופעה המשעשעת, שגרמה לפקקי־תנו־עה,
היתר. תעמולה לאירוע החברתי הגדול,
שייערך ביום שישי זה בבריכת־השחיה של
תל־אביב: נשף בחירת מלכת־המים , 1963
בחסות מערכת העולם הזה.
במרכז אירוע זה יעמוד המיבצע, שהפך
גם בשנים קודמות בחירה זו למאורע יחיד
במינו בארץ: בחירה המונית מטעם הקהל
עצמו. לכל כרטיס־כניסה מצורף פתק־קלפי
למדו כל פרט ונקודה בחומר העצום שהצטבר
אודותיו, נעוצים שרשי מחלתו של
נויפלד בתקופה הקריטית של חייו, אותן
שנות הילדות שבילה בתקופת הכבוש הנאצי
בפולין, בפחד מתמיד מפני קלגסי הגסטאפו.
אין ספק שגם בהתבגרו סבל מסיוטים
נוראים ששרדו מאותה תקופה, אלא שהצליח
לדכא סיוטים אלה ולהדחיק אותם. רק לעיתים
רחוקות ביותר היה מדבר על אותה
תקופה ומזכיר את סיוטיו. את הוריו לא
זכר בכלל. בעצם, לא זכה אפילו אף פעם
להתאבל עליהם. לפני שנלקחו למחנה־ההש־מדר.
הם נפרדו ממנו ויותר לא פגש בהם.
לא היה לו תאריך בו איבד את הוריו.
אפילו את גילו לא ידע נויפלד. רק כשהתבגר
ניגש לרופאים שיקבעו את גילו לפי
בדיקת עצמותיו. הם קבעו לו גיל אבל לא
בודאות מוחלטת: בין 27ל־ 28 שנים.
אך היה דבר אחד, אותו ניסה לוי נויפלד
להסתיר בכל כוחו ושקישר אותו תמיד אל
העבר. היתר, זו העובדה שנויפלד למד יחי
במשך שש השנים מכספי השילומים שקיבל
עבור רצח הוריו ועבור שנות הסבל שעברו
עליו תחת הכבוש הנאצי. יתכן וזה היה
הגורם התת־הכרתי שלא איפשר לו לסיים
את לימודי הרפואה שלו, למרות גאוניותו,
כושרו השכלי החריף ורמת־האינטליגנציה
הגבוהה שלו. זה אולי ;ם המפתח למשבר
שירד עליו בעקבות הפסקת הלימודים.

16 המועמדות הסוניות
בתתוות ער התואר

האיש שאהב מאכלי חזב
**כדיו ובני מש 12 זתו של נויפלד

^ומסרבים להאמין גם היום כי יש לו
קשר כלשהו אל ״רציחות העוזי״ .הם מאמינים
שהוא ימצא יום אחד ואז יתברר כי הוא
אדם חולה שלא עשה רע לאיש.
לסגן־ניצב שלום ירקוני, העומד בראש
צוזת מחפשי נויפלד יש השקפה אחרת.
״אם הוא חי,״ טען ירקוני ,״נמצא אותו
במוקדם או במאוחר, אפילו אם ברח לחוץ־
לארץ. לפי דעת הפסיכיאטרים שלו הוא חולה
פארנויה מסוכן לציבור, אם אמנם התאבד,
יהיה זה הרבה יותר קשה למצוא אותו.
אי־אפשר לסרוק כל מטר בארץ.״
מה שמחזק את השקפת ירקוני כי נויפלד
אמנם חי, הם עדויותיהם של מספר אנלזים,
שהכירו את נויפלד היטב, שסיפרו כי ראו
את נויפלד בחדשים האחרונים ואף דיברו
עמו. אותם אנשים טענו כי למרות שפגשו
בנויפלד הרבה זמן אחרי תאריך העלמו, לא
ידעו כי מחפשים אחריו. מישהו סיפר ׳כי
במשך תקופה ארוכה ראה את נויפלד כשהוא
אוכל במסעדת תנובה ברמת־גן, דבר ההולם
את אפיו, שכן העדיף תמיד מאכלי חלב.
אלא שלמרות מאות העדויות המוסיפחל
לזרום אל המשטרה, ולמרות שבידי החוקרים
מצוי כל פרט מתולדות חייו של נויי
פלד, עדיין רחוקים חוקרי המשטרה מלהחזיק
אפילו קצה חום כלשהו שיובילם אליו.
העובדה שברשותו נמצא נשק, מטילה עליו
צל כבד של חשד. אולם תהיה זו טעות
נוראה לשפוט את האיש לפני שנמצא וליחס
לו האשמה ברורה בקשר ל״רציחות העוזי״
אליהם מקשרים אותו.

ממוספר, ואחרי מיצעד המלכות והראיונות
האישיים, יבחר כל אדם בקהל במועמדת
הנראית לו. המועמדת שתזכה למספר הקולות
הרב ביותר תיבחר למלכה, שתי הבאות
אחריה יהיו סגניותיה. כן תיבחרנה
שלוש מלכות אזוריות: נסיכות הים־התיכון,
ים־כינרת וים־סוף.
ספירת הקולות תבוצע, לעיני הקהל, על-
ידי ועדת־בחירות, שתיבחר בראשית הנשף
מתוך הקהל עצמו.
״אף פעם לא היה אוסף כזה של יפהפיות
בתחרות ישראלית!״ התלהב השבוע
פועל־הדפוס, כאשר הכין עמודים אלה להדפסה.
אם תסתכל בתצלומי המועמדות בעמודים
הבאים, יתכן שגם אתה תצטרף
לדעה זו.

צברית ירושלמית בת ,21 פקידת הבנק הלאומי, המבקשת
להיות מורת דרך ומדריכת תיירים. תמר. נולן, לשעבר
חברת הצופים ומכבי וחיילת חיל־האוויר, חובבת כדורסל ושחיה, וגס מוסיקה קלאסית.

ן בת קרית־מוצקין, חיילת בת , 19 גבוהה (,)1.80

- 1י בוגרת בית־ספר תיכון, לומדת באלט ומתכוננת
>11/1 י להמשיך את לימודיה באוניברסיטה העברית בירושלים. שערות חומות, עיניים חומות.

ילידת איסליה, המחבבת — נוסף לשחיה

— נס ציור וכלבים. אחת מאלופות
.1 7 1
הכדורסל והפינג־פונג בחוגת. משתלמת בבית־הספר לאמנות שימושית. בעלת שיער חוס.

ץ ך ף ן ן חיפאית בת ., 18 ילידת הארץ, חובבת שחיה וטניס.

דוברת עברית, ערבית, אידיש ואנגלית. פותרת
^ י \ 1י1

תשבצים מושבעת, בוגרת שביעית תיכון וקורס פקידות. בעלת שיער חום ועיניים חומות.

ו. ת מר גולן

מתקרבת ליום הולדתה ה־ .19 תל־אביבית, 0 ילידת רחובות, לשעבר חברת התנועה המאו1/ 3 חדת,
כותבת רומאנים, אותם אין היא מתכוונת לפרסם. השכלה תיכונית ובית־ספר לפקידות.

ילידת פולין שעלתה לארץ לפני, שש שנים,

בת ,23 בעלת השכלה תיכונית. עיניים
11 3 3 1 1 1 1
11 1 1 1 1 3 0
ירוקות, שיער בלונדי. פקידה במועצה לשיווק ירקות, בשעות הפנאי, דוגמנית צילום.

נמצאת בארץ ארבעה שבועות בלבד. הגיעה
ארצה מאיטלעו כדי להצטרף להוריה, תחבי־ביה:
טיולים, שחיה, סקי־שלג, טניס וריקודי ם מכל הסוגים. שיער שטני, עוניים ירוקות.

אביבים. ילידת הארץ ותל־אביבית העובדת
הלוואה וחסכון. לשעבר חברת תנועת
מכבי. ודוברת השפות עברית וספרדית. שושי בעלת שיער שחור כפחם ועיניים ירוקות.

.7דולי א ט קו רדה

.$ש ושי לוי דבי־

סייי*
ך• ך ץ • י 9ד 1ךין ילידת הונגריה, אשר הגיעה ארצה לפני 13 שנה,

׳י 1י | תושבת רמת־ג! בוגרת בית־ספר לגראפילוה, חובבת

מפרות, שחיה, ספורט וכדורסל. עליזה ושופעת מרץ, רחל החיננית היא בעלת עיניים כחולות.

בת 17 מתל־אביב, ילידת בולגריה אשר הגיעה ארצה
בהיותה בגיל שלוש. דוגמנית־צילום המשחקת טניס, רוכבת
על סומים ומרבה לשחות. דוברת ארבע שפות: עברית, בולגרית, אנגלית וצרפתית.

.10 דנלו לוי

תלמידת תייכוץ בת ן{; ילידת: רומנית שוזגיע1ז
עולה חדשה לגמרי מקזבלנקה, תושבת מושב מצליח
ארצה בגיל שלוש, מדברת עברית, אנגלית, צרפתית,
אגט

ליד העיר לוד, אנט פרג בת ה־ 18 דוברת צרפתית,
רומנית, הונגרית, ואידיש, חובבת מוסיקה קלאסית, בולים, קרמיקה, טיולים ופיקניקיס. שיער ועינייב שחורות ..טוענת כי _.״מ.חבגת,את...סארץ^וכ.גב. מתחילה. לאהוב אותה.״

.11 מלכה זילבר

פרג

בת , 17 תושבת חיפה, צברית דור רביעי,
תלמידת תיכון, רוצה להיות פתונאית, שיער
בלונדי, עיניים כחולות. חובבת בעיקר שחיה, מוסיקה קלאסית. בוגרת קורס לדוגמנות.

^ ( וףר 1ן ך 1פקידת משרד מס־ההכנסה ודוגמנית בבית

ץ חרושת, נולדה ברומניה להורים יוצאי
11-1
11 1 7

רוסיה:; ,עלתה לארץ לפני 15 שנח, בוגרת תיכון, שרתה בלהקה צבאית, למדה באלט ודראמה.

4ו. שולה בו־מאיר

בת 18 מינוס חודשיים, צברית תל־אבי־ד
1 > 1ן

בית, בוגרת שביעית נמנסיח, מתכוננת

( י 4 11 1 .
•חרי שר^תה בצה״ל ללמוד ציוך־אופנה בפאריס. שער חום־בהיר, עיניים ירוקות.

6גאסתר נקעורי

ילידת הארץ בת 18 וחצי, יפואית. שלמדה
בבית־הספר של גבעת־ברנר, רקדה זבלהקת
עלומים. שחיינית •דופח, השואפת להיות דוגמנית־צילום. בעדת שיער שחור, ממירה.

ואלה החברות המשתתפות בתחרות מלכת המים : 1963 מועדון השפן הקסן
מוצאי שבת 31.8.63

מארחות בתחרות מלכת חמים

נעוף 1כולכות הנוים
המאורע החברתי המרכזי של
בה שתתפות:

מלכת המים 1963 סגניותיה
בתכנית

האס

* מצעד מלבות המים ותצוגת בגדי־ים
* טריו קריס — הלהקה היוונית ה
לארי ווקר — הזמר האורח מדרום אפריקה
* תזמורת חומות עכו

לגבר וול^זשה
ה אל גנ טי ים
במבחר דגנוים

יפו, רח׳ הצדף, טל( ,82121 .לשעבר
.המועדון״ של אילקה ואביבה)

פרחים

ע שי ר׳ צורת

השעון היחידי
עם אחריות לכל החיים

,תמי־

רח׳ דיזגגוף ,115ת״א ישראל
טל 761. 221607 .

מל1ן אילת

115 1( 1260301 51.

מארח בשמחה

!מלכת המים 1963 -

, 151361ע 1ע 61
משלוחי פרחים
לרחבי חארץ וחעולס

החנות

הידועה

לדברי זהב וכסף
ותכשיטי אופנה

סופר־כ ל
הדיסקונט האוז האמריקני
הראשון מסוגו בישראל
רח׳ אלנגי בכר מגן דוד • רח׳ ח מלן גורג׳ • 1רח׳ שינקין 2
תל־אגיג

המלון היחידי ממדרגה
ראשונה באילת השוכן
ממש על חוף הים.

7ח!פש והנאה
נ 11ס לאילת

• מזוג אויר מלא
• מסעדה ובר
• ססורט מים
הזמנת מקומות:
מלון השרון, טל 932341 .

סלון ליו בי• אוטח
תסרוקות * קוס מ טיק ה * מניקור * פדיקור
תל־אביב, רחוב מאפו 18׳ פינת רחוב בן־יהודה

מחלקה

מיוחדת

לכלות

קו ל ט

ב לי ״ ש ד

אולפן ל טיפו ח החן ודוגמנות
מכינה את מצעד המועמדות של
מלכות המים 1963
תל־אביב׳ רחוב הלסינקי! .פינת רחוב ארלוזורוב 143

בדברי קדדיגר• אזשעזעיס

סברנהי סנרינה -סבוינה

הנעל המובחרת
נוחה * קלה * גמישה
^ * 1 1 1 | 1ן ׳1״־ המכועדד! היהודית המובחרת בעיר
ת ל • אביב, רחובהירקון 73

עוזרת מחפשת עבודה

אנשי

מנקה מוסמכת ומדופלמת מחפשת עבודה
בכל בית סוב. מוכנה לעבוד בכל שעות
היממה. המלצות מצוינות ממספר משפחות
בעלות שם.
מומחיות בנקוי רצפות, קירות, וילונות,
מדרגות, שטיחים ורהיטים, נכונות לנקות
גם מכונית. עובדת בשקט ומנקה בשט־טיות,
לא מפריעה לילדים או חיות בית.
לאחר תשלום חד פעמי מבטיח שרות
של שנים ללא כל הוצאה נוספת.
נא לפנות לכל חנות מובחרת לכלי
חשמל ולשאול על אלקטרולוקם. סוכנים
בישראל: קריבוס את גוטמן, רח׳ פיג׳ו־טו
( 2פינת רח׳ יפו־ת״א ,)43 תל־אביב,
טל.65378 .

השמש בבריכת־השחיה #הנציגה הדיפלומטית
בעלת התפקיד המוזר ביותר בסגל
הדיפלומטי הישראלי היא אורה גוייטץ,
המשמשת מזה חודשים מספר נספחת לענייני
נשים בשגרירות הישראלית בודשינגטון. אחת
הפעולות הראשונות שלה היתד. יזום חוגי
נשים ממדינות שונות, שתחלפנד, דעות על
נושאים נשיים. הגברת גויטיין, אשתו של
עורך־הדין דויד גוייטץ, מאמינה כי לה,
כנציגת ישראל, יש מה למכור לנשי העולם
:״נשים בארצות־הברית ובמדינות אחרות
יכולות לנסות את אחד הרעיונות הטובים
ביותר של ישראל — שרות חובה
צבאי לנשים חברה נוספת למשפחה
הדיפלומטית של ישראל היא יהודית

1 1 )0 8 0
1= £11*1א&ק
5 £ 1 0 0 4 6 0 *1£
* 5 £ 111ק 11

3 £11 *1ק 11
3 £11 *1ק £

המו מחי ם בצלום
משתמ שי םבסר טי

ס 08ז1ו
להוסיג בכל בתי מסחר לצל1ם

מ ד דו תרזססייד •5
תר •וכיב. סרסיז <5411

הכר אתעצ מך!
אנליזות אופי, התייעצות בבחירת
מקצוע או החלפתו, געיות חינין וכו׳
ע״י מבחנים גרפולוגין ם על יסוד מדעי.
שעות קבלה לפי הסכם.

המכון הגרפולוג*
הישראלי
תל־אביב, טל 63344 , 223962 .

השוקט מ שיוק ש שי ב ש
כאשר היה עדיין דויד כן־גוריון ראש
הממשלה, היתד, כל הליכה שלו לחזות בסרט
קולנוע — בבחינת מאורע היסטורי
שזכה לכיסוי בעתונ,ת ויזכר, כנראה, גם
בדברי ימי הקולנוע. עתה, כשהינו ח״כ
פשוט, שוב אין הליכה שלו לקולנוע בבחינת
מאורע ציבורי. השבוע נערכה לכבוד
ביג׳י הצגת קולנוע פרטית בביתו של האלוף
לשעבר שלמה (״פיסטוק׳׳) שמיר.
הסרט שהוקרן היה הסרט התע!דתי מהצאר
עד סטאלין, שבהפקתו השתתף הישראלי
רפאל (חולות לוהטים) נוסכאום • גם
שר העבודה יגאל אלץ התגלה השבוע
כמבקר קולנוע מקצועי. הוא הלך לחזות
בסרט האיטלקי זהב רומא, שהוצג במיסגרת
שבוע הקולנוע בירושלים. עלילתו של סרס
זה עוסקת בסיבלם של יהודי רומא בתקופת
המשטר הפאשיסטי. חיודה השר את דעתו
על הסרט :״הופתעתי לטובה. לא האמנתי•
כי איטלקים יצליחו להפיק סרט שיציג את
בעיות יהדות רומא תחת הכיבוש הנאצי באיפוק
כזה״ • ח״כ אגודת־ישראל שלמה
לורגץ צריך להיות בצל זכירון קצר ביותר
אם נרתם לראש המסע נגד השופט
העליון חיים כהן, אחרי שהאחרון השמיע
הערה בה הישמר, את חוקי הגזע היהודיים
לחוקי הגזע הנאציים. השבוע הזכיר
ללורנץ עורך הבוקר, גבריאל צפרוני,
כי לפני כעשר שנים השתמש הוא עצמו בד,שמאה
דומה. היה זה בשעת דיון בכנסת
על חוק האנאטומיה והפאתולוגיה, בי הוגדרו
דרכי ניתוח גמיות מתים. לווינץ הישמר,
אז את החוק למעשי הנאצים שעשו סבון
מגופות יהודים ויושב־ראש הכנסת דאז,
יוסף שפרינצק, נאלץ למחוק את דבריו
מהפרוטוקול מבלי שלורנץ יחזור בו מהערתי
הפוגעת •• במסע הבחירות נאלץ
מועמד מפא״י לראשות עירית באר־שבע, השופט
אליהו נאווי, לשחק גם במשחקי
שש־בש בפומבי, בבתי־הקפה של עולי
עיראק. ראה אותו אחד, שנידון על־ידו לתשלום
30 לירות קנס על ששיחק במשחקי
קוביה׳ ואמר לשופט :״עכשיו אתה צריך
לתת לי 15 לירות, כדי להתחלק איתי בקנס•״
נאמי לא השיב • המבקר ומנהל המוזיאון,
ד״ר חיים גמזו, ניסה השבוע,
בבואו להופעת ד,באלט שנערכה באיצטדיון
רמת־גן, להכניס ילדה בוכיה שהוריה אבדו
לה. הסדרנים התעקשו וטענו כי בכי הילדה
אינו אלא טכסים להיכנס למגרש. הדבר
הכעיס את גמזו מאוד. מישהו ניסה להרגיע
אותו :״מד, אתה רוצה, אלה סדרנים של
כדורגל!״ ״סדרנים של כדורגל?״ השיב גמזו׳
״אלה סדרנים של כדורגל גרוע!״ •
יורש־העצר של ממלכת ירדן, הנסיך
עכדאללה, בנו של חוסיין, הוצג לאחרונה
לראשונה במדים ערביים. בין השאר
כללו מדים אלה פגיון מוזהב עטור יהלומים׳
העובר במשפחה המלכותית בירושה
מאב לבנו, שהיה שייך עוד לאבי סבו, השריף
חוסיין.

בוע, להוצאת פורה בסמטת אורן בקריית־

דרו שפקיד

מוסמך
לסובמת

נסיעות. פנה בכתב דחף״.
תל־אביב, רח׳ בן־יהודה ,32
עבור .95005

המחזאי •חיה אורח

ח*ו-ר או 0ר ש קדי

מוצקין. זה אומנם לא כל כך פיוטי,״ נאנח
קריץ ,״אבל אני כותב פרוזה״ • מו״ל
אחר שינה אף הוא את אורח חייו. עמיקם
גורכיץ, לשעבר קריין התנ״ך, החליט
להיפרד סוסית מד,טיפה המרה ומכל הקשור
בה. הוא הסך לטבעוני קיצוני, המקפיד לא
לשתות אפילו תה, נושא עמו כציוד־קבע
שקית שקדים .״כתוצאה מכך,״ התפאר עמיקם
,״כועס עלי ד״ר פלדנקרייז נורא —
הפסקתי לקיים אותו יותר״ • המשורר
דויד אבירן, הנאלץ להתקיים מעבודת
עריכה עתונאית, מצא את עצמו הקיץ במצב
קשה. הוא השתוקק מאוד לבלות בחוף
הים, אלא שניצל עד תום את החופשות
המניעות לו במערכת ידיעות-אחרומת.
הפיתרון הופיע בצורת פתק־רפואי, שציין
כי אבידן חולה במחלת־עור שהתרופה היחידה
לד. הן קרני־השמש. הוא זכה בחום־
שת־מחלד״ אוחד. בילד. בשכיבה מול קרני

שהיתר, צריכה לבוא לסיבוב הופעות בארץ.
הוא יתנצל בפניה על שמשטרת ישראל אסרה
את כניסתה לארץ משום שהורשעה במסחר
בסמים משכרים, למרות שבשלב יותר
מאוחר קיבלה חנינה • הפיזמונאי
חיים חפר ישב השבוע וחזה בתוכנית
פיזמונים צרפתית, שהועברה בטלביזיה הלבנונית.
הוא הבחין שעל המסך הופיעה
רשימת המשתתפים בתוכנית. אולם שם אחד
ברשימה היה מחוק במחיקה גסה ושחורה.
אלא שהמחיקה לא נעשתה עד הסוף ולכמה
שניות הופיע השם שנמחק. היה זה שמה
של ריקה זראי • זוג האמנים אריק
ושושיק לביא הופיעו השבוע בתוכנית
המשפחתית שלהם, הוא והיא, בחיפה. מאחר
שלמחרת עמדו להופיע בעכו, החליטו להשאיר
את מיטען אביזרי הבמה שלהם במקום
בטוח. ואיזה מקום יותר בטוח מאשר תחנת
משטרה? ארגז החפצים הושם, איפוא, ליד
תחנת המשטרה בבת־גלים. למחרת, כשפתחו
השניים את הארגז, התברר להם שמרבית
החפצים חסרו מתוכו. בין השאר: תחתונים
ארוכים, משקפיים וסנדלים. השניים מבטיחים
לגנב הישר, שיחזיר את החפצים, כרטיס
מינוי לכל הופעותיהם עד סוף ימיו —
או ימיהם • אחרי שהממונה על מחוז
ירושלים הוציא צו סגירה לבאר־האקואריון
שבמושבה היוונית בירושלים, בו יש מרצפת
ריקודים על זכוכית אקואריון, החליט בעל
המקום, מיכאל סרולכיץ, לערוך מסיבת
עתונאים עם תוכנית מיוחדת. התוכנית: משעה
7עד 9בערב — כיבוד, הסבר כללי
מפי דוברי האקואריון ודוברי הצד שכנגד,
אם יהיו נוכחים: משעה 9ואילך כיבוד,
השתתפות פעילה ועוקבת בליל־עבודה של
באר־וזאקואו־יון כרצון העתונאי; ביקורים
בסביבה ושמיעת חוות דעתם של הדיירים
הגרים בסב-בת הבאר.

הסופר ראובן (אחות קטנה) קריץ הכחיש
השבוע בתוקף כי קרא לבנו החמישי
בשם ניר על־שם קואליצית ניר האנטי־מפא״יית
.״הלא אומרים שצריך לתת לאשכול
שאנס,״ אמר. האמת היא, לדבריו, שרצה
להעניק לבנו החדש שם חקלאי׳ לפני
שהוא נפרד מהחקלאות. קריץ, שכתב עד
כה את יצירותיו הספרותיות במושב השיתופי
מולדת, עבר לגור בקריית־מוצקין .״עתה
אצטרך לשנות גם את שמה של הוצאת הספרים
שלי מהוצאת פורה במולדת שבגל
נאבור

בין השאר יפגש קובה בפאריס

עם הזמרת הצרפתיה מאריה וינפאנט,

הנסיד עבדאללה
סכין של אב הסב

סיני, אשתו של מי שהיה דובר צה״ל,
דו 3סיני, שנשלח לגלות דרום־אפריקה
בדרגת קונסול. יהודית, שהיא דוקטור למיקרוביולוגיה
העוסקת במחקר, החליטה לא
להמשיך בעבודות המחקר שלה בזמן שהו תה
בדרום־אפריקה, לחזור אל ספסל הלימודים.

הומר
ישן ע פסנתר

יעקוב (״קד

בעל מועדון־הלילד, צברה,
בה״) זילברינג, שהפך לאמרגן, יצא השבוע
לפאריס כדי לנסות להביא לישראל את
השחקן־זמר הכושי־יהודי סמי דייבים.
לפני צאתו היה על קובה לפתור בעיה מטרידה.
הוא הזמין חדר במלון דן עבור הזמר
הצרפתי שא דל אזנאכוי, אוחו הוא
מביא בעוד שבועיים ארצה. אלא שאזנאבור
העמיד תנאי: הוא אינו הולך לישון בחדר
שאין בו פסנתר. קובה היה חייב למצוא
פסנתר ולהעביר אותו לחדר שמכינים לאד

הבמאי יואל זילכרג עומד להתחיל בימים
הקרובים בעבודת הביום של הסרט
משפחת שמחון. בתפקיד מר שמחון יופיע
מאיר מרגלית ואילו את תפקיד בנו
ימלא אריק איינשטיין. מרגלית יקפוץ
גם לתוכנית הרדיו בשם זה, ימלא את מקומו
של שמואל רודנסקי, הנוסע לאר־צות־הברית.
בינתיים כבר מתכונן זילברג
לביים סרט נוסף לפי המחזה בראשית של
אהרץ מגד • מחזהו של אפרים
קישץ, הכתובה, יועלה בשבועות הקרובים
בברודביי. יביים אותו הבמאי הישראלי
היי קילוס, שכבר קיבל את סכומי הכסף
הראשונים להתחיל בהפקת המחזה, דבר ש־איפשר
לו להביא את משפחתו לניו־יורק.
השחקנים יהיו אמריקאים ואילו אפרים קי־שון
עצמו יהיה אורח כבוד בהצגת הבכורה
• איתמר כהן, הזמר הלירי של
להקת הנח״ל לשעבר, עושה עתה חייל בשירה
תימנית בניו־יורק. הוא הוציא כבר
שני תקליטים. בינתיים הוא עומד להינשא
לורדינה ארז, אחותה של אופירה
ארז, מי שהיתר, צברית 56׳ וכיום אשתו
של מזכיר ראש הממשלה לשעבר, יצחק
נבון. יחד עם זאת הוא עומד ללמוד ריקוד
ג׳ז מודרני • נער השעשועים של ברלין
המערבית, שמעץע דן, הגיע לביקור
משפחתי בן שבוע בישראל. בתום הביקור
הוא עומד לצאת לקאן שבריביירה הצרפתית,
שם ישתתף בסרט בלשי באחד התפקידים
הראשיים. מספרים שכששמעון אינו
בברלין, הולכות יפהפיות רבות בעיר לישון
בשעה מוקדמת • איש אחר העומד לקדם
את הקאריירה הפילמאית שלו הוא השחקן
הישראלי עודד תאומי. עודד עומד לסיים
את שהותו בארצות־הברית ולחזור ל־תיאנורון
הקאמרי, שם כבר שיבצו אותו להצגות
בעונה הבאה. אלא שעודד לא ישהה
בארץ תקופה כה ארוכה כסי שחושבים בתיאטרון
הקאמרי. הוא חתם כבר על שני
חוזים להופעה בסרטים בארצות־הברית •
פליקס אלרן, בנו הצעיר של בעל בנק
אלרן בתל־אביב, הנמצא בארצות־הברית כבר
למעלה מעשר שנים, נוהג לבקר את הוריו
בארץ בכל חופשת קיץ. כשארז את חפציו
לקראת נסיעתו השנה, לקח עמו גם את ספר
הטלפונים הענקי של ניו־יורק. הסיבה: אמו
ביקשה ממנו להביא ספר זה. היא מתכוננת
לעבור על מיליוני השמות שבו בתקוזה שתמצא
ביניהם מכרים, להם תוכל לשלוח
ברכות ואיחולים לקראת השנה החדשה הממשמשת
ובאה.
העולם >זזח 55ג1

״ונל חוף אילת -אני ואתר שר רודולף!1רייב למאתוט טנסייו
קשורה בנורייב. אלא שאז — בשדה התעופה
אורלי של פאריס — היא נערכה בכיוזן
הפוך. היה זה בשעה שלהקת הבלם הרוסית
קירוב עמדה לעזוב את צרפת, במטוס ש־יסיעה
לסידרת הופעות בלונדון..לפתע, כאשר
כל חברי הלהקה כבר עמדו ליד כבש
המטוס, פרץ צעיר בלונדיני את השורה, חצה
במהירות את השדה וביקש מקלם בתחנת ה־משטדר.
במקום .״אני לא רוצה לחזור לרוסיה,״
התחנן .״אני מבקש מקלט פוליטי.״
מנהלי הלהקה הנדהמים ניסו להחזירו. הם
הודיעו לאנשי המשטרה כי הצעיר חולה
ושיכור. אבל מאומה לא הועיל. רודולף
נורייב זכה למחסה שביקש.
נורייב הוכר עוד לפני שנים ככשרון בלתי
מצוי. הצעיר ( )25 יליד סיביריה הצטרף ללהקת
הבלם קירוב בהיותו בן ,21 זכה
לתואר גדול־רקדני־המזרח בעת שהלהקה שהתה
בפאריס. זמן קצר לאחר בריחתו הצטרף
ללהקת המרקיז דה קוובאס, שביקרה לפני
שנתיים בארץ, נסע עמה ישר לאנגליה. שם
החל את הופעותיו עם מרגום פונטיין.
לפני 44 שנים בדיוק, היתה עדיין מארגוט
פונטיין — פאגי הוקדם. היא נולדה בסין
לאב אנגלי ואם ברזילאית־אירית. את צעדי
המחול הראשונים שלה החלה באנגליה לפני

אומר נורייב לפונטיין, כשרגליו בתוך המים.
שני רקדני הבלט ממפטי(ז לצאת יחד. רק
במטוס חזרה גברה עליהם העיפות ומרגוט נרדמה על כתפו של רודולף (למטה מימין).

אל תפחדי מכרישים

לה. הוא בצד אחד של החוף — היא בצד
שני. כי שני הרקדנים ממעטים לצעוד זה
לצד זה מחוץ לבמה, מעדיפים לשמור על
יחסים מקצועיים טהורים.
אפס, כאשר חזרה הקבוצה במטוס של
חצות לתל־אביב, איבד הרקדן את כוח התנגדותו
.״חכה עד שארדם,״ אמר לצלם שניסה
לצלמו במטוס .״בשבילך אשתדל לישון
עם חצי־חיוך.״ הוא הטה את ראשה של
מרגוט אל כתפו והשניים שקעו בשינה.

ך* ם עמדו כפינת אולם ההמתנה של
} ושדה התעופה, לגמו בזוויות הפה את
בקבוק המיץ האחרון שלפני ההמראה. במצב
רוח שובבי נטלו כובעי־טמבל מעוטרי
כתובות פרסומת, מדדו אותם זה על ראשה
של זו. כשהגיע שעת ההמראה יצאו אל
המסלול, עלו על מטוס הדאקוטה של ארקיס.
רודולף ניורייב ומרגוט פונטיין, גדולי רקדני
הבאלט של היום, נשמעו לעצת סיסמת הפרסומת
של לשכת התיירות הממשלתית.
הם יצאו ״בעקבות השמש — לאילת!״
אבל צמד הרקדנים שונא פרסומת. לכן,
כאשר הציעה להם לשכת התיירות להסיעם
על חשבונה, סרבו באדיבות :״אנחנו נשלם
את הברטים לבד,״ אמרה מרגוט פונטיין,
ששכרה עבור כל הוסעה מסתכם בלמעלה
משמונת אלפים לירות.
אולם לשכת התיירות לא וויתרה על הכבוד.
ברגע שפונטיין ונורייב עלו למטוס,
נראה אדם נוסף רץ אל המסלול: צלם לשכת
התיירות, שמיהר להצטרף לטיסה.

בריחה כשדה־התעופה

1.פני

״י מי מהמ!

/דומה על מסלול שדה תעופה, שהייתה

כבים מנחויס מכוכבים
כוכבי־

9ונם יין, פרננדז ונורייב נכנסים
כזהירות למים בחוף אילת. החוף
וקיפודים העלולים לפצוע את הרגליים שהן, אולי, היקרות ביותר בעולם.
עשרים שנה, עלתה במהירות מסחררת להיות
הכוכב של הבלט המלכותי האנגלי.
כיום, לאחר שנה וחצי של הופעה משותפת,
קמו אשפי הבלם, סונסיין ונורייב,
לעשות סיבוב קצר בכמה מארצות העולם,
אותו כינו בשם :״בעקבות השמש״.

לא להתקרב

^\ולם אם מחפשים השניים את קרני
השמש השוזפות, הרי באותה מידה של
עיקביות הם ממהרים לברוח מעינם השוזפות
של עיתונאים ושאר משרתי הפרסומת. הם
אינם מופיעים למסיבות־עיתונאים, משתדלים
לחמוק מכל הופעה שאינה על במת המחול.
גם ביקורם בימה הדרומי של ישראל נשא
אופי צנוע וכמעט משולל פרסומת. לפי
הוראתו המפורשת של מנהל הלהקה, רוברט
הלסמן, נמנעה לשכת התיירות מלהודיע לעיתונאי
אילת על בואם של בני הזוג, אם
כי מנהלה האילתי של הלשכה, ויקסור אפשטיין,
כבר חיכה לאורחים ברדתם מהמטוס
כשלידו שני צלמים מקומיים.
בקבוק ויסקי במלון אילת חימם את קרביו
של נורייב ותוך שעה קלה כבר היתה
החבורה במיים. רק אמה של מרנום, הנל-
חיית אליה במסעה, נשארה על החוף, שמעה
מפי מארחיה בסבלנות בריטית אפיינית, את
הציונות הרגילה :״אנחנו שלנו
בינתיים בילו מרגוט ונורייב את זמנם
בחיפוש אחר אלמוגים בעזרת מסיכות צלי־

במדינה
צבא
א ד מגייסים דצב א־ הקכו!
היא היא היא היא
היא

שיטה חדשה לגיוס צעירים לשרות־קבע
גילו השבוע נציגי משרד־הבטחון בלשכות
הגיוס בחיפה. באחד הלילות קיבלו עשרות
בוגרי בית־הספר המקצועי שליד הטכניון
מברקים בהולים בזו הלשון :״התייצב מיד
בלשכת הגיוס הקרובה
נבוכים התייצבו הצעירים בני השמונה־עשרה
במשרדי הגיוס, תמהים על ההודעה
הפתאומית. שם נאמר להם על־ידי הפקידים,
בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, כי:
״עליכם לחתום על התחייבות לשרור. שנה
אחת בקבע — או להתייצב מחר בבוקר
לשרות סדיר.״ באותו מעמד נדרשו הצעירים
להחזיר את המיברקים שנשלחו אליהם.
תלמידים אלה, שברובם נימנו על המצטיינים,
נרשמו לבית־הספר המכני שליד הטכניון
החיפאי, לאחר שהובטח להם כי תינתן
להם האפשרות לסיים את לימודיהם המקצועיים,
להתגייס לאחר מכן לשרות רגיל
בצה״ל. על כן ויתרו רבים מהם על האפשרות
הנוספת שעמדה לפניהם: להרשם
לעתודה האקדמאית, ללמוד מקצוע לפני גיוסם
לשרות הסדיר.
כאשר התארגנו הצעירים באותו מעמד —
לאחר שמשרד הבטחון שינה לפתע את דעתו
— וסרבו לחתום על כל מיסמך שהוא,
הוסבר להם כי סרובם מהווה ״מרד נגד הצבא״׳
וכי העונש יהיה כבד. רובם חתמו
על שרות־קבע למשך שנה אחת.
משרה מרתיחה
כ 1בסת שוטפת סוחטת

טבע
יג ל כו דחח בי תהחדב

ב סי בו באחד
של הכפתור עושה מכונת
כביסה ״אמקור״ מחזור
כביסה שלם ואת פנויה
לטפל בעצמך או בילדיך•

המפיצים :

אמפא

תל־אביב, חיפה, ירושלים
וסוחרים מורשים

ס/ס 100 אוגוום ט*ת

לקבלת תוצאות טובות יותר השתמשי כאבקת ככיפה ״אמ״זך״ ,תוצרת ביח״ר קצף חיפה
(מיוצרת בפקוח המכון לסיבים ומוצרי יער שליד משרד מסחר ותעשיה) המתאימה במיוחד למכונות
כביסה אוטומטיות וחצי אוטומטיות ממם אמקור, בנדיקם ודומות.

טכני

תיכון

גימנסיה הומנית

בשתוף עם מכון ישראלי להכשרה טבגית
הרשמה לגומרי כיתות חי, ט׳ ,י׳

הרשמה לגומר* כי תו ת ח־ ט׳ י׳ י״א

מגמות: ט כנ או ת מ כונו ת
ט כנ או ת בנין
רדיו ־ אלקט רוני ק ה ־ טלויזי ה
כולל הכנה כבחינות בגרות

מגמות :

ריאלית והומניסטית

פרטים והרשמה מ־ 13 — 10 בבוקר ומ״ 7 — 5בערג

* תל-אביב:

* ירושלים:

דרך פ״ת 44
מול בית הדר, טל3$635 .

בית יואל, יפו 33
טלפון 26337

* חיפה:
רחוב ביאליק 17
טלפון 69041

מטפלת משמרת־הלילה של חדר הילדים
במשמר־העמק, האירה בפנסה את דלת הכניסה•
״היכנס פנימה,״ אמרה שולה הרפז
( )28 לבנה גיא בן השמונה• .כאן כבר לא
צריכים אור.״ היא כיבתה את הפנס ופתחה
את הדלת.
לפתע שמעה קול רחש מאחריה. היא לא
היתה צריבה להפנות את ראשה כדי לדעת
מהו מקור הקול המוזר. בכל זאת הביטה
הצידה וקפאה על מקומה. צפע ענק, יותר
ממסר ארכו, רבץ לרגליה כשחצי גופו
מעבר למפתן הדלת.
תגובתה היתר. מידית. היא אחזה בידית
הדלת, סגרה אותה בכוח על גופו הגמיש
של הגחש .״יש צפע בדלת!״ קראה באימה
למטפלת שבחדר כשהיא מתאמצת לבל יתחמק
הנחש מאחיזת הדלת.
לקול צעקותיה של המטפלת השניה הגיע
אחד מחברי המשק, מחץ את ראשו של הנחש
במכת פטיש. לאחר שחתך את ראשו
באולר, נתלה הגוף ליד חדר האוכל של
הקיבוץ.
כמד ארכה. בשבועות האחרונים נדמה
היה לחברי קיבוץ משמר העמק כי קללת
אלוהים את הנחש הצטמצמה דווקא בקיבוצם.
.על גחונך תזחל קולל הנחש,
והוא בחר לעשות זאת דווקא במשמר העמק.
מספר יעקב (יענקלד ).סלק, אב לשני ילדים:
״ירדנו
כמה חברים, עם ג׳יפ לפלחה, היה
חם, לכן היית• במכנסיים קצרים וסנדלים.
כשהגענו לפלחה ירדתי מהג׳יפ ועוד לפני
שהספקתי ללכת כמה צעדים הרגשתי נשיכה
ומיד אחריה עוד אחת. ידעתי מיו שזה צפע.
לקחו אותי מיד עם הג׳ים לביה״ח בעפולה.
הטיפול היה מצויין. אחרי שבועיים הייתי
בבית*.
סדרן העבודה הנאה של המשק, רמי, מחייו
כשהוא מספר :״הקיץ הם ירדו עלינו
כמו ארבה. ברור שאנו נוקטים בכל אמצעי
הזהירות, החברים פוקחים הוטב את העיניים,
מצטיידים עם רדת הלילה בפנסים. אבל
זה לא מספיק — איפה שיש אנשים, שם
גם יש נחשים.
.הצרה שלא עושים מספיק לביעור הנגע.
גם משרד הבריאות צריף לפעול ומיד, לא
לחכות שיקרה אסון ורק אז להופיע.״
נחש נמשך ל 11 לכ. חברי משמר־העמק
החליטו, בכל זאת, לעשות משהו. הם שמעו
שבבית־אלפא המציאו מלכודת נחשים מקורית:
מאחר וידוע שהנחש נמשך לחלב,
העמידו חבית חלב בחצל והנחשים הבאים
לשתות ממנה — נופלים לתוכה וטובעים.
מיד נשלח אחד החברים למשק השכן,
ביקש לברר פרטים על ההמצאה.
.אתה ממשמר העמק?״ שאלוהו חברי
בית־אלפא, עוד בטרם הספיק לפתוח את
פיו .״שמענו שהמצאתם מלכודת ללכידת נחשים
במשמר־העמק.״
העולם תזה 1354

״למה אתם מתכוונים?״ שאל החבר הנדהם.

אתה יודע הסבירו לו ״המלכודת
של חבית החלב

דרכי אדם
וגד מאת ועשד
״הוא פשוט עייף,״ אמר הרופא וסגר את
מכשיר השמע בתיקו .״כשיקום תנו לו לאכול
ביצים.״ כשהתעורר הזקן משנתו נתנו
לו לאכול ביצים והוא שב ונרדם. ישן יום,
ישן לילה ולא התעורר. בני משפחתו נחרדו.
״הזקן הולך ל מו ת אמרו והלכו להכין
תכריכים.
אבל הזקן לא מת. לאחר שינה של שלושים
ושש שעות, קם ועמו על רגליו ובירך
ברכת הגומל. חזק, בריא, כאילו לא קרה
דבר. כעבור ששה שבועות נפטר.
יציאת תימן. הרב סעדיה אבדר נולד
בתימן. כבר בנעוריו היה לשם דבר בקרב
הערבים !היהודים כאחד. כולם כיבדו אותו
וקשה לדעת משום מה בדיוק. משום קומתו
הגבוהה וגופו המוצק, או בגלל חוכמתו
ופיקחותו. כשהיה בן 80 החליט לעלות ל־ארץ־ישראל.
הוא אסף את משפחתו שמנתה
700 נפש, העלה אותה על חמורים וגמלים
ויצא לעבר עדן.
עדי ראיה מספרים שמאז יציאת־מצרים עוד
לא נראה כדבר הזה. ביום שיצאה המשפחה
ליוד אותה אלפי ערבים, ידידיו של הרב,
רבים מהם בכו. האגדה מספרת שגם האימאם
יחיא, שסעדיה אבדר היה ממקורביו,
ביקשהו שלא לנסוע. מאום לא -עזר —
יציאת תימן נעשתה למרות הכל.
התחנה הראשונה בארץ היתד. רחובות.
דק בשנים האחרונות עבר לבית בנו, שלום,
בשכונת התקווה. היה זה לפני כשלוש שנים.
הוא נפל מהמיטה ובו ביום הלך אל בנו
הגר בשכונת התקווה ואמר לו :״בני,ג מהיום
אני פה, אצלך, ועליך הדאגה.״
כל יום שישי היה תולה את סל המיצר־כים
על מקל ויוצא לערוך קניות. סיפר
מוכר הירקות:
״איזה גבר, איזה גבר. היה בא לכאן פעם
בשבוע, הייתי משתגע. היה לו ראש נקי
כמו חדר ניתוחים. אף פעם אי־אפשר היה
לסדר אותו בחשבונות. היה בא, ממלא את
הסל ומרים אותו בקלות כאילו רק עכשיו
יצא ממכון ה כו ח
כל השכונה הכירה אותו. בחנות המשקאות
היה לו חשבון פתוח, היה. הקליאנט
הכי טוב. כל שבוע — שלשה ארבעה בקבוקים
עראק גדולים. עד לפני חודש היד,
מטייל בשכונה, זקוף, תמיד לבוש ג׳לאביה,
ללא מקל.
אין צח־־ן־ בשיניים .״בכלל,״ מספר
בנו שלום, שהוא רב־שוחט־מוהל־חזן ,״היה
לו לאבי סדר יום מיוחד במינו עליו הקפיד

שנה ששותה אני את המשקה הזה. אני
יודע, יומי קרב, לכשתגיע השעה — הכל
ביד אלהים.״
זמן קצר לפני מותו, קרא הישיש לנכדו,
ביקש ממנו הבטחה כי יחבוש את כובעו
לאתר מותו .״אל תדאג סבא,־׳ השיב הנכד,
״אני אחבוש א. תו.״
הזקן חייך באושר וחשף את שתי שיניו
שנותרו עדיין בפיו .״פעם רצה אבי לשלוח
אותו לרו פא שיניים, שיתקין לו שיניים
תותבות,״ נזכר הנכד .״אבל סבא סרב. הוא
חייך אז ואמר , :לא כדאי לכם. זה סתם
בזבוז. בין כה וכה אין לי צורך בשיניים
בע!לם הבא.״
השבוע החזיר אבדר את נשמתו לבוראו.
הוא היה בן 110 שנה במותו. יש אומרים
בן .111

דרכי ח ים
ם1ר• ודתו־ הבעירה
קבוצות נוער גרמני המבקרות בארץ,
מסיירות בד״ נפגשות עם נוער ישראלי ויוצאות
לעבודה בקיבוצים, שוב אינן ת פעה
מעוררת התרגשות. אפילו קיבוצי ה־שומר־הצעיר
מארחים כבר נוער גרמני, אם
כי במקרים רבים מסתתר נוער זה במסווה
של נוער שוזיצי.
אולם בין בני־נוער גרמניים אלד״ המגיעים
לישראל מתוך כוונה כנה לתקן את היחסים
בין גרמנים ליהודים, יש כמה מיקרים
יוצאי־דופן. אחד מהם היה צעיר גרמני
בן ,20 שלמרות שהיה בן שנתיים בלבד
שעה שנסתיימה מלחמת העולם השניה,
הרגיש את עצמו חייב לפעול לתיקון הפשעים
שעשו בני־עמו לעם היהודי. הוא
החליט להתיישב בקיבוץ בארץ, ניכנס לאולפן
שבקיבוץ השומר־הצעיר מזרע שבעמק
יזרעאל.
כעבור מספר חודשים התפתח רומן בין
אותו צעיר גרמני לבין אחת מבנות המשק,
הגר ורתר, גננת, מדריכה פעילה בתנועה,
בתו של שלמה רכב, אחד ממנהיגי הקיבוץ
הארצי, שנפטר לפני שנה.
״לא רוצים גרמנים!״ השניים החליטו
להינשא ולהישאר כחברים בקיבוץ מזרע.
אולם צעדם זה היה חייב לקבל את
אישור חבריי הקיבוץ. באספת הקיבוץ שנערכה
לא היונה התנגדות לקבל את הגרמני
כחבר משק. רק משפחה אחת העמידה
אולטימאטום: אם יתקבל הגרמני, תעזוב
היא את הקיבוץ.
כאשר שמע הגרמני הצעיר על כך, סרב
להישאר במזרע .״לא אצטרף לקיבוץ שיש
בו אפילו אדם אחד המתנגד להצטרפותי,״
טען. הוא נטל את נערתו, ויחד החלו לחזר
על פתחי קיבוצי השומר־הצעיר כדיי למצוא
קיבוץ שיסכים לקבלם כחברים. אלא שבכל
מקום חזרה ונישנתה הטענה :״לא רוצים
גרמנים!״ במיקרים רבים נערכו ההצבעות
מבלי שאיש יטרח אפילו לשוחח עם אותו
גרמני צעיר, להתרשם מאישיותו ולהעריכו
באופן ישיר.
לבסוף, כאשר נואשה הגר ורתר למצוא
מקום לה ולבחיר ליבה בקיבוצי תנועתה,
הסכימה בלית ברירה לפנות בבקשת חברות
לאחד מקיבוצי איחוד הקיבוצים והקבוצות.
הקיבוץ הראשון אליו פנו השניים היה
נחל־עוז. בקשתם התקבלה מיד.

עת 131ת
סדר גו די

הרב אכדר
ארבעה בקבוקים לשבוע
ביותר. הוא היה מעיר אותנו בארבע לפנות
בוקר, היה מתפלל ומתרחץ, ומעולם לא
אכל עד השעה תשע. ארוחת הבוקר שלו
היתד, מורכבת מכוס חלב — ביצה רכה
ודייסת בבוקר׳לא שתה אף פעם עראק.
״בצהריים, באחת בדיוק, היה אוכל ארוחת
צהרים שהיתר. מורכבת מלחם וירקות. בשר
לא אכל בשום אופן, רק ירקות. בחמש לפנות
ערב היה אוכל שוב ארוחה קלה ואז
היה מגיע תורו של העראק, שהיה אהוב
עליו כל כך. עד יומו האחרון היה שותה
חצי בקבוק עראק ליום. בחודשים האחרונים
דברתי על ליבו שיפסיק לשתות ואז ענה
לי, :בני, לא מהיום אני אצלך ומזה תשעים

במחנה, שבועון המטכ״ל, נועד בראש
וראשונה לרומם את ראשי מערכת ד,בטחון.
השבוע שכח זאת, והדבר עלה לו בדחיית
הופעתו בכמה שעות.
על השער הודפסה תמונה של הגנרל יוסף
מובוטו, הרמטכ״ל הקונגי, בתברת רב־אלוף
צבי צור. אך בשל הזווית בה צולמה
התמונה׳ ,ניראה צור בפסיעה מאחורי ה־רמטכ״ל
האורח, כך שהישראלי נראה נמוך
וצמוק יותר מן הקונגי.
המכונות החלו כבר בהדפסה, כאשר הגיעה
הוראה להעמידן. תמונת השער, הסתבר,
לא מצאה חן בעיני מאן־דהו. ניתנה הוראה
להחליפה — תהליך מסובך שארך כמה
שעות.
התמונה החדשד״ שהופיעה על שער ה־עתון,
הראתה את שני הרמטכ״לים בגודל
שוזה.

תל־גבב

ת -איור יונגו ת

השעה היתה שתי דקות לשתיים אחר
חצות. חבורת אנשים, שיצאה זד. עתה מאחד
ממועדוני הלילה בשטח הגדול ביפו,

הכית ברחוב רזיאל ביפו שקרם תחתיו
בלי קרבנות —

כבאים על מפולת הכגין שהתמוטט
— אין ועדת חקירה
עשתה את דרכה בצהלה ברחובה הראשי
של יפו, רחוב דויד רזיאל (בוסטרוס) .בעוברם
ליד הבית מספר ,7הומטרו על
ראשם גרגרי אבנים. הם הרימו ראשם למעלה,
אך לא ראו איש. כשהגיעו לקצה
הרחוב, אחרי שעברו למדרכה השניה, נשמע
קול רעש איום, מלווה ענני אבק וניצוצות
חשמל. בית מספר ,7בן שלוש הקומות,
קרם תחתיו ונשפך כולו אל הרחוב.
הבנין
הגדול — שניבנה מאבני כורכר
כבר לפני שמונים שנה, איכסן את מלון
קמיניץ, בו שהה תיאודור הרצל בביקורו
בארץ והיה ידוע בעשור הראשון של המדינה
כבית לישכת הגיוס בתל־אביב —
כאילו נחתך בסכין.
מע״צ פרכה לשפץ. למרבה המזל
לא ניפגע איש בהתמוטט הבניין. אילו קרתה
ההתמוטטות בשעות היום, כשהרחוב
הומה אנשים, היתד, מוחצת תחתיה את העוברים
ושבים. עתה, משלא אירע האסון,
התייחסו למפולת כאל פגע הטבע.
אלא שהתמוטטותו של בניין זה היתד,
צפויה כבר לפני עשר שנים. אז הוזמנה
מחלקת־העבודות־ר,ציבורי: ת לשפץ את הבניין
עבור לשכת־הגיים. מהנדסיה, שבדקו
את יסודות הבית, מצאו שהם בנויים מאבני
כורכר במצב של התפוררות ושהבניין כולו
אינו יציב. דו״ח על כך הוגש למשרד־הפיתוח
ימע״צ מרבה לבצע את השיפוצים
הדרושים.
כאשר קיבלה חברת ענזידר את ניהול

בנייני רשות הפיתוח, היא ביצעה בבניין
שיפורים בסכום של 40 אלף ל״י, מבלי
לתקן את יסודות הבניין. מה היה הגורם
הישיר להתמוטטות הבניין דודקא השבוע,
קשה היה לדעת. אולם ברור היה שההתמוטטות
לא היתד, הפתעה, כשם שלא תהיה זו
הפתעה למהנדסי עיריית תל־אביב עם עוד
700 בניינים ביפו, רובם מאוכלסים בדיירים,
יתמוטטו אף הם. אלא שעד שלא יפלו עימם
גם קורבנות־אדם, לא תוקם כל ועדת־חקירה.

החי
• הסיבההאמיתית ; :בירושלים,
פירסם אביו של הנער שנחטף על־ידי הירדנים
מכתב בהצופה, הביע את דעתו כי בנו
נחטף ״כתי צאר, מן ד,ד,שפעי ת הקלוקלות
של החיים המתקדמים המודרניים•
שקרש קו ף: בטבריה .,התלונן
משקיף או״ם כי כספו נגנב מכים מכנסיו
כשישן בחדרו, הודה, בלחץ חקירת המשטרה,
כי בילה את הלילה בחברת צעירה,
לה נתן את הכסף.
• צי לו םבזק • :בירושלים, השמיעו
צעירים רמזים בלתי מוסריים כלפי אשך,
שעמדה והסתכלה בעבודתו של צלם ברתק,
נעצרו מיד על־ידי הצלם, שלא ה ה אלא
צלם־ד,משטרה ובעלה של האשה.
• מירשם התושבים: בחיפה, עצר
צעיר עוברים ושבים, הציג עצמי, בש טר
ולאחר שאסף מהם את תעודות הזהות, קרע
אותן והשליכן למקום בלתי־ידוע.

— --וזגבי /־ זודו 111* 1 4 *>4
מורה מוסמכת(£ס£ 0 0 ?£55£ם^מב<)
ע״י 5 1115א מ £01א א 0£ג £ 0£אא 151£ה£001
ושיטת £771 — #0117 ^ 0 0 0אכ<£ 1£א £11011ס
מנהלת בית־ספר

עידון נשי

מקנה לך — יציבות, יופי ונימוסי חברה. חיוני לנשים
בתפקידי ייצוג: מזכירה, מארחת, דיילת, נציגת תרבות,
ספורט ויופי, וכל אשה השואפת לשיפור ובטחון עצמי.

דו ג מנו ת — אופנה, צלום (מקצוע)
לקורס הנ״ל מתקבלות בחורות בעלות נתונים מתאימים,
כשרון ייצוג ופוטוגניות, לאחר בחינה אישית.
לבוגרות תינתנה תעודות רשמיות. המוסדות המעסיקים
דוגמניות פונים אלינו ואנו עוזרים בהשגת עבודה.
נא שימי לב לשם המדוייק :

לאה פלגו שר
תל־אביב: אבן גבירול ,50 טל 227632 .
חיפה: בית רוטשילד, טל.83424 .

3מלכות המים
קולנוע סרטים
ט ״ ם מו עלהבחכה
הסמל בדיסקו (אסתר, תל־אביב; אר־צות־הברית)
הוא סרט־מתח, העוסק באהת
הבעיות החמורות ביותר של מוסר־המלחמה
— רצח שבויים. זהו סיפור על צוזת אנשי־קרב
ואנשי־ים אמריקאיים במלחמת קוריאה,
שאינייתם היוותה מטרה לטייס קרב צפון־
קוריאני שעה שהטעינה דלק, ושכל ניצוץ
עשוי היה להדליקד. ולהעלות אותם ה־שמימה.
למזלם,
מופל המטוס הקוריאני וטייסו נופל
פצוע לים. הקורבנות בפוטנציה מעלים
את רוצחם בפוטנציה על הסיפון, ושעה, שהוא
מחלים, מתחוללת דרמה אכזרית בין
אנשי האוניה $ל גורלו של השבוי הפצוע
שבידם.
האיש התובע לרצוח את השבוי הוא הסמל
בריסקו (קירק דוגלאס) ,איש צבא־קבע
קשוח, העומד לצאת לפנסיה, מוכן לבצע

טה הראשון לא היה אלא קורבנם החף מ־פשע
של האנגלים, איש מסכן שבגדו בו
ידידיו, אשתו וחייליו. רק גנרל אחד (זיאן
מארה) נשאר נאמן למצביא המודה, והוא־הוא
המנסה להחזיר את בנו של בונפרט אל
כס השלטון.
הבן עצמו, שנולד לאביו האלמותי מאם
אוסטרית, הנסיכה מארי לואיז, מתחנך בחצר
סבו, ביינה העליזה, משחק בחיילי עופרת
וחולם על היום בו יחזור וישחרר את
צרפת. החצר, כמובן, מלאה תככים וצעדיו
של הנשר הצעיר נשמרים היטב — לבל
יחזור חלילה צרפתה וינהיג את המרד.
בין ואלס לואלס הוא מספיק להתאהב
בפרימה בלרינה יפהפיה (דניאל גובר) והם
כמעט הולכים למלוך בפאריס, אלמלא מקבל
הצעיר שחפת קלה ומת בוינה הגשומה,
הרחק מידידיו וקרוב לאימו הצעירה והמושחתת.
למי
שיש כוח לראות את הסרט הבינוני
מינוס הזה, מובטח יומן קולנוע ששליש
ממנו מורכב מקטעי פירסומת, שעתיים של

יהודית מזרחי, רות פליישר, זיוה בינדר
__ הנן בוגרות בית־ספר לאה פלטשר

שחקנים סרסו?,ודוגלאם כ״הסמר בדיסקו״
״עזבוי־מלחמה אינו דג שמעלים בחכה!״
כל משימה מזוהמת שתוטל עליו כדי ש־גליון־ההתנהגות
שלו יהיה נקי מכל כתם.
אכזריותו וקשיהיתו מתמזגים יחד עם צייתנותו
העיוורת למלא כל פקודה מבלי להרהר דו קי• סו׳וז סרה
בתוכנה.
כלש כעד כורחו (מוגרבי, תל-אביב;
לא כעייה פילוסופית. הפקודה לר ארצות־הברית) מחזיר אל הבד, אחר תקופה
צוח את השבוי הפצוע ניתנת על־ידי רב־ ארוכה, את אחת הדמויות הפופולאריות בסרן
פצוע, שעמד לאבד את חייו בהפצצה, יותר שבנה הקולנוע האמריקאי — הקומיקאי
הקוריאנית. מול שניהם נ־צבים איש מילו דני קיי. אלא שהופעתו של קיי אינה עוד
אים (רוברט נדקר) הטוען כי, שבוי זה אינו או. קיי. והיא לכל היותר בבחינת קיי סרה
דג שאתה מסיר אותו מהחכה וצופה במותו. סרה (מה שיהיה יהיה).
זהיו אדם חי!״ ונחמיה פרסוף, רב־חובלה
דני השובב, מלך הליצנים האדמוני, הפך
של האוניה, המתייצב, מול תוכנית הרצח־ את סרטיו בעבר לפצצות־צחוק בזכות שני
בדם־קר ־של הסמל, בריסקו.
גורמים: רעיונות מקוריים ואישיות דינאמית
הוויכוח על רציחתו של השבוי נמשך ימים שפרצה מגידרה כדי להצחיק ולשעשע. שתי
תכונות אלה חסרות בסרטו החדש.
על האוניה השטה. בינתיים מחלים השבוי,
הופך להיות מאויב לחלק מהקבוצה החיה
קיי מופיע כאן בדמותו של ירחמיאל צנוע
על גבי האונייה. אחד החיילים, דניסון, מס ומסכן, העובד כפקיד מיון בחברת הדיינריס
רב להיות המוציא־להורג של השבוי,
ובריס־ קלאב (מועדון הסועדים) .הוא סובל מרעשים
קו מחליט לרצחו בעצמו. אלא שבינתיים
שב השבוי לאיתנו והוא מגן על חייו בעז אלקטרוניים, מנהלים חמורי־פנים ונערה המתעקשת
דווקא להתחתן. אולם צרותיו מתרת
תער.
חילות באמת כשהוא מאשר את בקשת החבמה
שמתרחש אחר־כך שייך לחידת־המתח רות במועדון לגאנגסטר, שמשטרת ניו־יורק
של הצופה. נוסף לערכו הדראמתי והרעיוני, כולה מחפשת אחריו כדי שישלם את מס־זהו
סרט עשוי במקצועיות רבה. מבויים על־ ההכנסה המגיע ממנו.
ידי ג׳ורג׳ סיטון, האיש שעשה את גשרי
מאכל, כמכונת מיון. כאשר מסתבר
סוקו־רי, ממחיש הסרט בנאמנות את אווירת־המלחמה,
מתאר את הבעייה המוצגת בו לא לקיי שאישור הבקשה עשוי להביא לפיטוריו
כבעייה פילוסופית מופשטת אלא כפי ש ולקץ תכניות הנשואין שלו, הוא יוצא בעקהיא
נובעת ממציאות פסיכולוגית של תנאי־ בותיו של הגאנגסטר כדי להוציא ממנו את
כרטיס החברות בדיינר׳ס קלאב. תוך כדי כך
קרב.
נוטל הגאנגסטר את כרטיס החברות של קיי,
משתמש בו כדי לברוח בחשאי מהמדינה.
שחפת כין וא
רוב רעיונות הסרט אינם אלא חזרה על
הנשר הצעיר (אופיר, חל-אביב; אי-
טליוז־צרפת) הוא שחקן צרפתי צעיר — סצינות דומות בחצי תריסר סרטים דומים.
במרד ואילי — שהתואר אפרוח מתאים אולם חולשתם העיקרית היא בכך שאף פעם
אין בהם כדי לאפשר לקיי להפגין את כשלו
הרבה יותר.
רונו הקומי. רק במקרה אחד, כשדני נאלץ
יורשו קם הנה
בזמני: עליו מישהו אמר
להיאבק במכונת המיון האלקטרונית, שייכות
של ז׳ראר ם ילי — 9אלא שהוא נפל באותה ההצגה לו עצמו ולא למאורעות החיצוניים
מהירות בה קם.
שבסרט. בשאר המקרים היתד, רמת הבידור
המלודראמה ההיסטורית המשעממת הזו של הסרט עומדת בעינה גם אילו היה מבצע
מנסה לשכנע את הצופה שנפוליאון בתפר־ את התפקיד כל קומיקאי אחר.
שיעמום וצעקות פראיות שי; !,ר,ל צעיר
ומשועמם.

מ צו ח צ הו ת
ב סו לי דו כ ס

מכילה קריולאן
נגד אבן שיניים
ודימום חניכיים

י ״י קז ־ מ
החודש נפתחים קורסים חדשים
למועדים מרץ — יולי 1964
פרטים והרשמה בשעות 20.00־:08.00
דנב א. ב׳ .ב

• דרד פיית ,41
מול בית הדר

• אלנבי 76

הינולם הז ח 1346

אני לא סשתיצה. אני רק אומרת לפפנזים
את האמת. בלי מורא ובלי טשוא פנים.
האם עלי להתנצל בנתב לפני מישהו ש־הפעם,
במקרה, זו אמת, המחניפה לאני שלי?
על טפטפת המכתב שנישלח טשבדייה הופיעה
הכתובת הבאה :״לשבועון הפופולארי בייתי
בישראל, ירושליים.״ דואר ישראל התרו
!,מחק וכתב תל־אביב, הביא את המכתב
ישר, לתא־הדואר שלי במערכת.
שר הדואר, אליהו ששון,מעריך תדאי
את תודתי העמוקה. אז, הן הכותבות, שהן
לא סתם עוד שתי חברות שלאחת שיער
בלונדי ועיניים כחולות־ירוקות ולשניה שיער
אדום ועיניים כחולות־אפורות. הן לא
סתם כאלו, הן גס שבדיות. זא׳תי עם העיניים
הכחולות־ירוקות היא בת 15 וקוראים
לה קאייסה וההיא עם הכחולות״אפורות בת
13 ושמה מארי־לואיז. והן היו מאושרות,
הן כותבות, אם נערים ונערות, ישראליים
יקתו נייר ועם, ויישבו לכתוב להם על כל
מיני דברים. למה לא? הן תספרנה לכן איך
מכינים פלאטה שבדית.
כתובתן:

כמו שהוא עתה — בגיל .23 בבקשה.
אבל — זו הפעם האחרונה, אני מזהירה
אותך. אין קי שום כוונות לפרסם גם את
הפרוטרט שלך מאחור. אני לא מחלקה לזיהוי
של המשטרה. או סל ניירות.

היז ימי 8

הגשירן ה או הדטיסח?

אני אצווח עוד מעט. אזעיק את המשטרה.
הוא שוב כאן (העולם הזה )1352 הדויד
לנגר הזד — .הישראלי מהוליוזד שטען כי
לנגר מישהו סידר אותו ושלח מכתב בשמו ותמונה
שלו בפרופיל מגיל .16 במכתב החדש
ששלח הוא טוען שיש לו גם אנ-פאס,
אותו הוא מצרף למכתב. הוא מאד מבקש
ממני שאגלה בציבור את פרצופו האמיתי

הבודדת מגולכי
היום מלאו ל־ 1355/4שמונה עשרה שנד״
לכולכם וודאי איכפת מאד לדעת, כמו לי,
מה היא עשתה ביום הולדתה? ובכן היא
נישארה בבית, היא כותבת, וקראה ספר.
נורא, לא? גם היא חושבת כך. רגע, רגע,
שלא תחשבו שאין לה חברה: דווקא לא
נכון. וחוץ מזה יש לה גם אופי, כפי
שמתברר:
״אומר את האמת: עמדתי להתחתן. אלא
שהחלטתי שאני עדיין צעירה ולא הספקתי
לעשות די חיים. לכן התעקשתי להתגייס
לצד,״ל. מכיוון שכך החליט חברי: או הוא —
או צה״ל. היום אני משרתת אי־שם בגולני.
כל השבוע לא חסרה לי החברה, אך בבואי
לשבת בביתי אני מתחילה להרגיש עצמי
בודדה ובמיוחד היום — יום הולדתי.
״לכן אני פונה אליך רותי: ברצוני להכיר
בחור נחמד, אשר אוהב ויודע לבלות, ונוסף
לכך שאפשר יהיה לשוחח איתו. גבוה, מביתן
שגובהי מתנשא ל־ד 1.6מטר.״

11,ו1<83181ז8 ? 8־£1), 5661

הפרצוף האמיתי

בסדר. אתם אינכם זוכרים. אבל היו ימים.
פעם היתד. תקופה כזאת. בלי ספריי והכל.

6מס ; ת0<10י\\ 118, 5־111151^ 31
3.׳\6־1101)2.1ז 8 , 5ת611ג 6ז\\ 011156״ 16-1זב!\1מ86
€)1611 50116111:111132, 5

היא היתר. בת 17 ולא ידעה כלום. הוא
פגש בה במונית קו 12 וחשב שהוא יודע
הכל. רץ הביתה, לקח עם, ומילא עמוד
שלם לזיכרד* בחרוזים לבנים. הוא קרא ליצירת
האלמוות שלו . :הספק והבטוח.׳*
הוא גם בטוח שמישהי תענה לו:
״היא היתר. בת שבע־עשרה, אולי פלוס? /
עיניים בוערות, שפתיים לוחשות /פעמים
דברים מבהילים /פעמים דברים נעימים/ .
פגשתיה במונית קו , 12ב־ 13 לחודש/ ,
היא נחרתה בזיכרוני / ,תפסה מקום בליבי.
לא. כן. אולי? /
״אולי כן. לא ידעתי זאת /היא לא ידעה
ואת /צעירה ורעננה, פרח לקטיפה/ .
הספק ניקר, ניגודים לא חסרו /קלילה,
מקפצת, צועקת /רוגזת, נושקת / ,אינך
יודע מה הנכון /הרוגז או הנשיקה /
המבט העצוב או הלטיפה /ואולי שניהם
גם יחד? /
״אישיות מיוחדת במינה /והיא טרם
מלאו לה שבע־עשרה אביבים, אולי? /
החיים נתנו לה הכל /כן, לא, אולי? מי
יודע? /אולי לקחו ממנה הכל? /לא
הישלמתי עם ספקותי /אולם ליבי נימשך
אליה /כוחות אין חקר, גלים מתהום
פרצו /תוהו ובוהו שרר /אולם הייתי
בגן־עדן של חלומות /בלי לדעת למה!
אולי?״
1355/1קרא לייצירתו הספק והבטוח.
אין לי ספק שהוא בטוח שהוא דוד אבירן,
לפחות-

אחותי בת ה־ : 15״לפעמים אני מתח
להיות בן, אז לא אצטרך ללבוש כל הזמן
את הג׳ינס האלהו*

מכנסי חקי תלויים, גדולים עליו בשלושה
מספרים. אפילו לפחי הזבל היתד. צורה
שונה. היו מחנות עבודה ואוהלים וכולם
שרו על עליה חופשית ומדינה עברית. מפני
שאלביס עוד לא נולד אז, וגם קליף לא
היה.
את חתיכת התקופה הזאת מצא 1355/3
מבית־זרע שבעמק הירדן, המבקש שאמצא
לו את בעלי התמונה, מפני שזו בטח מזכרת
יקרה להם. הוא מקווה מאד שבתה
של הנערה היושבת בפח־הזבל בפוזה, תבוא
בעצמה לקבל ממנו את התמונה. כל זה
בתנאי שלא תהייה שוויצרית כמו האמא
שלה.

אגדה מודרנית ואז הס התגרשו
וחיו באושר פד היום הזה׳.

הבת הלכה בשערות ארוכות, שתי סיכות
בצד, לבשה מכנסי התעמלות מכווצות עם
גומי, חולצה לבנה וחגורה רחבה. הבן ב

דהאמץ

שתיהן ( )1355/5בנות .22 לשתיהן יש
הובי משותף: מוסיקה, טיולים והצגות. שתי

מבקשות להתכתב עם סטודנטים או
אקדמאים שגובהם עולה על 1.75 מטר. לא
להאמין אבל שתיהן — גם סטודנטיות באוניברסיטה
בירושלים.

מירון שימושי:
חי פל באטריות — חי בקושי.
קח סולם ורד מפני — ׳תגדף ממני, עזוב
אותי במנוחת

צמד־סמד
עוד הוכחה ניצחת לאלו הסבורים שאני
מדור שידוכים. שולחי המכתב החמוד אינם
זקוקים לשדכן )1335/6( .הם זוג נשוי:
״אי־פעם, בעבר, חיפשתי במדורך את הרצוי
מהמצוי — והאשימוני משום מה בנאמנות
לתורת ניטשה ז הפעם, כדי
לא ליפגוע באניני הטעם והדעת שבין קוראי
מדורך, אפנה שוב אל המצוי:
״כל המעוניין ליצור הכרות עם אגשים
חדשים — מבלי הבדל של צבע, דת, מין
— אך עם הגבלה מסויימת לגבי הגיל —
מוזמן לכתוב אלינו.
״אנו צמד (חמד לא כל כך) אשר קיבל
את הגושפאנקה הרישמית לצמיתות לפני
4שנים, גילנו נע, עולה ויורד, בסביבות
השלושים.
״קצת מוזרים אנחנו. משום שעד היום
לא הצלחנו לגלות כל עניין במשחק הקלפים
למיניהם, לא נהננו מבילוי בבאר, ואין
לנו כל מושג בתנועות הרגליים ותנודות
הירכיים של הריקודים החדישים.
״אך במעט כישרון בכל זאת חנן אותנו
ה׳ ,והיצלחנו בזכותו לזכות בילדת חמד
אשר גילה מתקרב לשנתיים ימים.
״ובכן כל אלו׳ אשר עד כה לא נירתעו
מהתיאור המפורט לעיל — אנא כיתבו.
נישמח להכירכם, להחליף רשמים, לשתף
ולהשתתף בחזזיות, וליצור בילוי משותף׳.
כינויים המשותף הוא מו־ליק.

דני נטשה לגבר החלש ביותר בעולם,
ברגט שחתיכה אומרת לו כסה הוא הזק.

נערת השבוע
צחוק צחוק, אבל היא מחנכת. סזזגכת כזאת שכשההורים באים
לכיתתה הם שואלים אותה: ילדה־איפה־המורה־שלך.
קוראים לה שולמית גולני, היא צברית וב־ 23 שנותיה הצליחה
לסיים סימינר לפינסקי, להיות סמלת חיל האחיר, לא להתחתן,
לרכוש מכונית, ולהורות שלוש שנים — במסגרת חילופי סורים —
נוער יהודי בדטרויט. שאלו אותה בפצמכס אין היא פשתה זאת.
הנדחנבת טבלה את חופשת המולדת שלה בתל־אביב. בוויכוחים
סוערים היא מנסה להוכיח, לסי שאיכפת, שהטיפשעשרה הישראלי
הוא זהב בהשוזאה לעמיתו במישיגן, שם היא מלמדת.
נערות בגיל 13 באות לכיתת אחר־תצהויים שלה בשפתיים
ועיניים צבועות, בחגורות־בטן, גרבי־ניילון, חצאיות הדוקות, ותיס־רוקות
נפוחות, צבועות שחור פז או בלונד לוהט, או בפסים. היא
נחנקת שם מספר״ .הן סוחבות איתן בתיק האוכל שלהם, במקום
סנדוויצ׳ים, בקבוקים מהנוזל הזה ורצות איתם בהפסקה לחדרי
הנוחיות לרסס את המגדלים שלהן. כולן שומרות על דייאטה
ויודעות בעל־פה כמה קאלוריות יש בגזר, במסטיק, גלידה, ומר
אמריקאי.
עד גיל 18 הן מתחרות ביניהן לנר יהיו הכי הרבה חולצות
פלאנל או טריקו, צבע לבן בעיקר. על חולצות אלה הן מציירות
בחזית לב־וחץ ענקיים ובמרכז את שם החבר שלהן. הציורים
יורדים בכביסה או כשמחליפים חבר. על הבזאלרינות שלהן הן
מציירות בצבעים — הנימכריס כתוספת בחנות הנעליים יחד עם
מישחה מוחקת — את מספר הטלפון שלהן, או את שם החבר, או
הוראות מלוות חיצים כמו; עצורו, או :׳סתלקו, או״ אין לן סי־כריס
או: אולי־תפסיק־כבר־להביט-על־הרגליים־שלי.
הן עונדות על שרשרת צווארן את טבעת החבר שלהן, או
משחילות אותה על אצבען וממלאות אותה בחוטים כדי שלא
תיפול. פולחן החבר־הקבוע הוליד מינהגים נוראים במוחות הצעירים
של מדינת מישיגן, תספר לכם המחנכת גולני. למשל, המנהג לקנות
לחבר זוג אזיקים. הוא והיא עונדים אותם בהפסקות, בארוחות
במסיבות. כשהכל ניגמר ביניהם ממשיכה הנערה לענוד את האזיקים
כשאחד מהם תלוי על ידה בריפיון, כדי שהחב׳רה ידעו שהיא חזרה
למחזור.
אם יש לה חבר כדורגלן — היא עונדת מסמר שהיא עוקרת
מהנעל שלו, או שהיא לובשת את חולצת חניבחרת שלו כדי
שכולם ידעו עם מי יש לה עסק.
כשביקרה שולה בתיסקונסן, זועזעה לראות את הנערות עונדות
על צווארן שרשראות ענק, עשויות עטיפות של מאסטיק. אורך
שרשרת הנייר חייבת להיות באורן החבר הקבוע, אחרת זה לא
ניקרא.
זה עוד לא כלום. נפוצה לאחרונה מערכת לבוש לזוגות ההולכים
קבוע. מן מעילי גשם תואמים. על שלו כתוב שמה באותיות ענק,
ועל שלה — שלו. מינהג חכם אחר ממליץ לשני בני הזוג לצבוע
את אחת האצבעות, אותה אצבע אצל שניהם, בלאק סגול, וכך
ללכת עד יום הפרידה. יפה מאד. או שהבן והבת מתחלפים במטבעות
ששנת הלידה שלהם חרוטה שם, נוקבים בהם חור ומשחילים אותם
על ענק לצוואר. או סיכות עם המוננגרם של בן הזוג. הבן מענילן
סיכה כזאת לבת פלוס הטבעת שלו ואת שניהם יחד היא עונדת
על ליבה.

לא הולכים לבית הספר עם ילקוט. חוק הברזל של המיפשעשרה
מחייב להחזיק את עריסת הספרים והמחברות מתחת לבית השחי.
כשהן עולות לאוטובוס הן מניחות את העריסה על הריצפה.
בסיבוב חד הכל מתפזר וזה נורא מצחיק אותן. בדטרויט, עיר
המכוניות, נערה שאינה יודעת לנהוג בגיל 15 אינה נחשבת.
הטיפש עשרה היהודיים שם הם אישים פסוקים מאד. כל אחד
חבר לפחות בחמישה אירגונים. יש צעירי״בתי־הכנסת, ישראל־הצעירה,
בני־ברית, הצופים, הבונים, וזה מלבד החברות הפרסיות
והמסיבות של תלמידי הגימנסיה עצמם.
יש לנוער הזה חגים לאומיים יותר מאשר לפשר אומות יחד.
פעם בשנה חובה לבוא לגימנסיה בתילבושת הרועשת ביותר. מי
שבא בצבעים הכי מטורפים מנצח ומקבל פרס. כל חודש ניבוזרזן
סיס אוטובוס. פעם בשנה ניבחרת סיס טיפשעשרה ופעם בשנה
יש גם בחירות חגיגיות למיס היי־סקול. בעוד יום קדוש אחד בשנה
ניבחר מר־הבלתי־מנוצזו. זהו חג בו על הבנות אסור לדבר עם
בנים. סי שמיפרה את החוק, חייבת לתת למפתה סרס. בסוף חיום
המפרך ניבחר הבן בעל אוסף הסרטים הגדול ביותר ל״מר הבלתי״
מנוצח׳.
כן שבקושי הם מוצאים להם גס יום אחד בשנה ללמוד לקרוא
ולכתוב. כולם מתים לעלות לישראל. לחיות בה שנח אחת לפחות.
בקיבוץ.
המחנכת שולמית משתדלת להחדיר למחזות כיתתה את היתרון
באוצר מילים נירחב. לא לפני הרבה זמן, הציעה להם בפעם האלף:
,שננו לעצמכם מילה אחת בקול רם חמש פעמים, והיא תה״ה
שלכם לעד ׳.ואז, מהספסל האחורי בכיתה, הגיעה אליה מילמולח
של טיפשעשרה אחת; ״ג׳ורג /ג׳ורג׳ ,ג׳ורג׳ ,ג׳ורג׳ ,ג׳ורג

ן הג ר לן!1
ן 11ג 1דוד|
! א דו ם ־ 1

אכן ז 1וז
זימרה עולם מונילא שר גיל
ברשימת מוצרי הייצוא של ישראל לא
נכלל סעיף ששמו: קולות. אילו היה מופיע
ברשימה היה תופס ללא ספק את אחד המקומות
הנכבדים בדירוג. כי בגלי־האתר,
על מסכי־הטלביזיה ובחריציהם של מיליוני
תקליטים בעולם תופס, מה שניתן לכנות
״קול־ישראלי׳׳ ,מקום המבליט את ישראל
ללא כל יחם לגדלה ומספר תושביה.
דור שלם של זמריות צעירות, שבישראל
אפשר לשמוע את שירתן רק לעיתים נדירות,
זוכה עתה להצלחה, ביחוד בארצות־הברית.
להצלחה זו שוב אין קשר לתודעה
יהודית או נימוקים ציוניים. היא מבוססת
לרוב על הגורם המכריע: כשרון.
בת לדור זה היא גאולה גיל, יפהפיה ישראלית
מסחררת, יוצאת להקת־הנח״ל לשעבר,
שלאחרונה ביססה את מקומה בשורה הראשונה
של זמריות שירי־העמים בארצות־הברית.
גאולה, שאחד המבקרים ציין שכאשר
היא מופיעה, חייב קולה להתמודד עם
יפיה, משימה שאינה קלה כל עיקר״ מועסקת
עתה בחוזים קבועים מראש במרבית חדשי
השני״ במועדונים, באוניברסיטאות וברסי-
סאלים שכמה מהם היא עורכת עם בן־זוגה
לשירי־עמים מכבר, תיאודור ביקל.
את חדשי החופשה שלה אין גאולה מבלה,
כזמרות ישראליות אחרות, בניכר, מקדישה
אותם לבניית ביתה בסביון יחד עם בעלה,
המלחין דובי זלצר, המלווה אותה תמיד.
בשנות שהותה בארצות־הברית ניסה סוכנה
של גאולה להכניסה מספר פעמים לתכנית
הטלביזיה המפורסמת של אד סוליבאן,
שזמר המופיע בה הוא ״עשוי* .הפרוספקסים

במלחמת כיבוש מסוג זד״ לא היו לה
הקשרים הדרושים לצורך זה ושמה היה
ידוע אז למעטים אפילו בארץ. לעומת
זאת היה לה סופראן לירי בעל עצמה בלתי
רגילה, רגישות מוסיקאלית נדירה, פרם־
ראשון בתחרות זמרה על שם מרים אנדרסן
ובעל, הספורטאי לשעבר אמציה פורת,
שהחליט להקדיש את חייו לבניית הקאר־יירה
של אשתו.
מסתבר שזה הספיק. כאשר חזרה השבוע
סובה לביתה בראשון־לציון, לחופשת מולדת
קצרה, יכלה לזקוף לזכותה רשימת
הישגים שזמרות בעלות־שם בעולם היו
מתגאות בה. מסע הכיבוש שלה שתוכנן
לשנה על פני־אירופד, וארצות־הברית נמשך
שלוש שנים תמימות. היעד הראשוני
אותו קבעה טובה לעצמה, כיבוש ראש
גשר בלבד בעולם הבידור והאמנות של
הכדור המערבי, נשאר מאחוריה. היא תססה
עמדה של אמנית שמכירים לא רק בכשרונותיה,
אלא גם במעמדו״ כאשר הופיעה
סובה כסוליסטית עם תזמורת־הטיילת־מבוס־טון
המפורסמת של ארתור פידלר, תפקיד
שזמרי הסטרופוליטאן אופרה בניו־יורק נלחמים
עליו בחירוק שיניים, יכלה לדרוש
ולקבל את הסכום של 3000 דולאר להופעה.
גם יפאנית״ הזמרת נמוכת־הקומה (150
0״מ) שמשקל מטען התוים שנשאה עמה
להופעות ( 57 קילס עלה על משקלה (51
ק״ג) ,הצליחה לפלס לה את דרכה לפיסגה
לא רק בזכות קולה ואישיותה הזמרתית.
היתד. לה תכונה נדירה אחרת שעוררה התפעלות
בכל מקום בו הופיעה.
היא אחת הזמרות הבודדות בעולם הבידור
המסוגלת לשיר אריות אופראיות בלווי
קונצרטאנטי, או לשיר ג׳ז לוהט במוע-
דון־לילה. עתוני ארצות־הברית השוו אותה
מבחינה זו לזמרת רוברטה פיטרם, השרה
אף היא אופרה וג׳ז. אלא שלטובה היה
יתרון על זו. היא מסוגלת לשיר באותה
מידה של התמסרות והתלהבות גם להיטי-
בידור במקצבים חדישים, ושירי עמים ב־12
שפות, כולל יפאנית.
היא זמרת שאישיותה מתרכזת כולה ב
מאת

שו טר ת x
רואים אומנו ברחוב רושמות
^ ד ו ־ ח, או מכוונות את התנועד״ אתם
רואים את המדים, את הכובע, את פינקס
הרפורטים. לפעמים אתם גם רואים את
הפנים שמתחת לכובע. אבל אינכם יודעים
מה המחשבות שמאחורי הפנים האלה, מה
הבעיות המעסיקות את האשד, שמאחורי
המדים. איש לא גילה לכם עד כה מה
מתרחש בתוככי החברה הזאת, ששמה שוטרות
ישראל.
אספר לכם על כך. אני שוטרת המשרתת
מזה שנתיים במשטרה, ועוד תבינו מדוע
איני יכולה לפרסם את שמי. אולם מה
שאספר — זוהי האמת לאמיתד״

1 *1311* ^ 1 1
1סברי ם יץ |
או אי * !

זמרת סורת

עשוייה כולה ממיתרי קול

<1 .1 7 7

מ־/ו״ ש 7

מיז ,/

״ לויר ״
מסבון הבינלאומי לחתכתבויו

אלפי מכתבים
לפי עיסה אמריקאית

טרוססקפז חינם
תל־אכיב, ת .ד4185 .

הדו״ח הראשון

שנשלחו לא זכו מעולם לתשובת בסיבובה
האחרון בארצות־הברית, שעה שהופיעה ב־מועדון־לילה
בטורנטו שבקנדה, שמע אותה
סוליבאן במקרה, לקח אותה אליו מיד ל־סידרת
הופעות. חברת קולומביה הוציאה
תקליט ארך־נגן של שירת גאולה הנושא את
השם: עולמה המופלא של גאולה גיל.
תג ״ך וכוסה־נוכה. כל אותה עת לא
הפסיק בעלה של גאולה את יצירתו המוסי־קאית
העצמאית. יצירה אחת שלו, שחוברה
עבור התזמורת הסימפונית הוינאית, ראויה
לתשומת ליבה של הנהלת הפסטיבל הישראלי•
זוהי מוסיקה סימפונית המלווה קריאת
פרקי תנ״ן, שבוצעו על־ידי תיאודור ביקל.
זלצר שסיים לאחרונה כתיבת מוסיקה לשני
סרטים וסויסה שהוזמנה על־ידי התזמורת
של ניו־יורק, ממשיך גם בחיבור
מוסיקה לפזמונים ישראליים. תרומתו האחרונה:
חיבור מנגינת בוסה־נובה ישראלית.

1־ווק ראשון
טובה פורת יצאה לכבוש את העולם
מראשון־לציון. זה היה לפני שלוש שנים
והיא היתד, בת .21 לא היה לה נסיון

זמרת ניל(עס אד סאליבאן)
קול המתמודד עם יופי
עולם השירה שלה, הנראית כאילו היא
עשויה כולה ממיתרי־קול בלבד. כשיצאה
את הארץ לפני שלרש שנים הימה ידועה
כזמרת־רדיו והופעות־בידור לחיילים. כיום
היא כמעט מנויה על הופעות בטלביזיה
האמריקאית ומועדוני־לילה מהמפורסמים ביתר
בארצת־הברית. כשתחזור לקנדה בעוד
חדשיים תתחיל את הסיור שלה בסיבוב
הופעות גדול בשניים, עם אהד מגדולי
זמרי האופרה כיום — ריצ׳ארד טאקר.

**י יכולה להיות שוטרת בישראלי
כל בתורה, או אשד, נשואה, מעל לגיל
, 18 אחרי שירות צבאי. עליה להיות
בעלת הופעה, בוגרת בית־ספר יסודי. בינינו
מרננים, כי לא תמיד מקבלים בחורות
יפות — כדי שלא יהיה לגברים פיתוי
חזק מדי להתעסק איתן ברחובות.
שלחו אותי לקורס בשפרעם. שהיתי שם
ארבעה חודשים — ונהניתי. היה לי טוב
שם. היינו שם חברה די גדולה, שוטרים
ושומרות — מכיזזן שהיו שם קורסים של
קצינים, שוטרים, סמלים וחוקרים. לימדו
אותנו חוקי־תנועה, איך מתנהל משפט, איך
לגבות עדות. לימדו אותנו תרגילי־סדר וכושר
גופני.
אבל ברגע שיצאנו לעבודה מעשית בתל־אביב,
גילינו שהכל שונה ממה שלימדו
אותנו בשפרעם לאיש לא היה איכפת תר-
נילי־סדר, כושר גופני או נוהלי בית־משפם.
רק דבר אחד עניין את המפקדות שלי: לרשום
רפורטים, רפורטים ועוד רפורטים
ביום הראשון יצאה אתי לקטע שלי, סמלת•
וד, היה במרכז העיר, ליד הרחובות המסחריים
הסואנים היא הסבירה לי מד, עלי
לעשות. כ1י שלא תהיה טעות, נתנה לי
הדגמה אישית: עצרה מכוניות ורשמה לנה־
:ים דו״חות•
למחרת כבר עבדתי לבד. אני זוכרת את
הדו״ח הראשון שהגשתי. זה היה נהג-
מונית, שעצר בתחנת אוטובוסים ״רשיונות,
בבקשה,״ אמרתי לו בכל התקיפות,
בדי שלא יראה שזה הדו״ח הראשון שלי.
הוא הגיש את הניירות והתחלתי לרשום
״אתם רק מתנפלים על הנהגים! כל מד.
שאתם יודעים לעשות זד, לרשום רפורטים!״

מה מהחבא מאהוד׳ המדים? האם הוננים אותה לסאדינפית? מה1עע 1ה נמגוויהן?
אבל בפנים — איום ונורא. האווירה מלוכלכת.
יושבות שם בדרך כלל רק פרוצות.
הן מזניחות את עצמן כשהן במעצר, מקללות
אחת את השניה ומגדפות את השוט־רות.
השוטרת צריכה לשרת אותן, ללוות
אותן לבית־שימוש, להביא להן מים, או להדליק
להן סיגריות. זהו ממש סיוט.

הוא רטן. הסמקתי. חשבתי בכל הכנות שאני
ממלאה את תפקידי — שהוא לדאוג
לתנועה סדירה ברחוב.

התביישתי

** אשר הייתי חוזרת לנפה, אחרי
^ מישמרת עבודה, הייתי מוסרת את החומר
למפקדת. הממוצע שלי היה דו׳׳ח
או שניים ליום. זה לא הספיק. .הגבירי
פעילות,״ היתד. הפקודה שקיבלתי.
יום אחד רשמתי רק דו״ח אחד. .שבע
שעות את עומדת פה,״ גערה בי המפקדת,
שבאר. לבקר אותי בקטע שלי. ,והספקת
לרשום רק דו״ח אחד?״
הסברתי לה שלא ראיתי שום עבירה
נוספת• ברגע זה עבר זקן עם עגלודיד,
ברחוב בו אסורה התנועה לרכב איטי.
.תרשמי לו דו״ח!״ הורתה לי.
.אבל הוא יכול להיות הסבא שלי,״
השבתי. ,הוא בקושי זז, ובטח אינו יודע
לקרוא מה שכתוב על התמרור.״ הצעתי
שאסביר לו שאסור להיכנס לרחוב זה,
ואזהיר אותו שלא יעבור שנית על החוק.
הסמלת נידהמה לרעיון וחייבה אותי לרשום
לו דו״ח.
פעם אחרת התפרצה כלפי המפקדת שלי,
על שלא רשמתי אף דו״ח אחד. .תתביישי
לך!״ צעקה.
התביישתי — בגללה.
בדרך כלל, היינו נכנעות להוראות אלה,
ורושמות דו״חות על ימין ועל שמאל.
הברירה היתד. פשוטה: או שהנהגים ישלמו
— או שאנחנו נשלם. כי מי שלא הביאה
מספיק דו״חות, שמו עליה עין ובשביל
כל שטות קטנה — העמידו אותה למשפט.
שתיית כוס סודה בהיותך בתפקיד? משפט,
קנם ארבעה־חמישה ימים הורדת משכורת.
נשענת על מעקה הברזל? משפם,
נזיפה, ועוד 40־ 50 לירות פחות בסוף
החודש.

שומרת ערומה במונית
*1מה כין השוטרות לבין עצמן? יש
1כאלה שאינן מתעניינות בחברותיהן. הן
ממלאות את תפקידן — והולכות הביתה.

חינוך לסאדיזם

היכרות נוחוב: אפשר לתתוו׳ל עס שופות נתנקיד
שלים, מחיפה, אפילו מבאר־שבע. לכן
סידרה המשטרה חזקיה מיוחדת לשוטרות
בחולון.
זהו בית רגיל, בן ארבע קומות, בשיכון
ג׳סי כהן. הוא מחולק לדירות, ובכל חדר
גרות שתי שוטרות. אין השגחה מיוחדת על
הבית, ורק לעתים רחוקות מופיעה איזו
ניידת, סמל משטרה, או אפילו קצינה, כדי
לערוך ביקורת• בעיקר הם באים לבדוק אם

זה גורם סיבוכים. יש ושוטרת רוצה
ללכת לישון — אך חברתה־לחדר מפריעה
לה עם בן־זוגה. זה מוסיף למתיחות הקיימת
בין כה וכה בין רוב הבחורות, בגלל
דברים פעוטים, כמו סחיבת סוכר, קפה או
מגבת. כמה שוטרות אפילו הגישו תלונה
למפקדת, אבל זאת תמיד העדיפה להעלים
עין, כי מה היא יכולה לעשות? לשלוח
בולשת לנהל חקירה בטעון השוטרות?

!*תוצאה היא, שבחורה המתגייסת
| ולמשטרה מתוך מחשבה שהיא ממלאה
שירות לאומי חשוב, מתאכזבת במהרה. לא
רק בגלל התנאים. שהרי ברור, ברגע שהולכים
למשטרה, שצפויה עבודה קשה• מה
שמפריע — זה היחס אל השוטרת•
קודם כל — בזה שרואים בה רק אוטומט
לרישום דו״חות ולהכנסת קנסות לקופת המדינה.
לא מצפים מהשוטרת כל־כך שתסדיר
את התנועה ברחוב ותפקח עץ שאנשים
לא יעברו על החוק — אלא שתעניש
את האזרח. לא מציבים אותה כדי למנוע
עבירות, אלא כדי לתת לאזרח לבצע את
העבירה — ואז לקפוץ עליו ולהעניש אותו
על כך•
המהלומה השניה הצפויה לשוטרת התמימה
— ד,־א היחס שמפגינות כלפיה
המפקדות. הרי שוטרת היא בכל זאת בחורה,
הזקוקה להדרכה ולעצה. אבל ההתנשאות
של המפקדות מונעת כל גישה אנושית
כזאת• המפקדת רוצה שהשוטרת תהיה חיית־טרף
אכזרית וסאדיסטית. לכן היא רואה
את עצמה חייבת לתת לה דוגמה אישית
בכך, ולהתנהג כלפי השוטרת כפי שהיא
רוצה שהשוטרת תתנהג כלפי כל אזרח.
וזה הורם את המוראל.
במו עיני ראיתי שוטרות חוזרות אחרי יום
עבודה לנפה ופורצות בבכי, לשמע הגערות
ש? המפקדת. ולא מפני שעמדו שבע שעות
תמימות על הרגליים, או שנהג מרוגז תלש
מידיהן את הדו״ח, קרע אותו, ונידמה היה
להן שעוד רגע גם יתקוף אותן. מה שפוגע
מכל — היא דווקא ההשפלה מצד
המפקדת.

וידויה ש ד שוטרת
אבל רובן שקועות ברכילות.
.זאת יוצאת עם סמל נשוי ואב לשני
ילדים, את ההיא תפסו במונית ערומה עם
הנהג,״ מספרות אחת לשניה.
בדרך כלל היו הרכילויות מוגזמות, אבל
כמו כל רכילות היה לרובן גרעין של אמת.
השוטרות הן בחורות כמו כל הבחורות.
כשהן פושטות את המדים, הן אוהבות לבלות.
אבל קיימת אצל רבות מהן תופעה
מוזרה: הן מרבות לבלות דווקא בחברת
גברים נשואים.
היו מקרים שגברים נשואים התגרשו בגלל
שוטרת והתחתנו איתר״ אחרים סתם
התגרשו, כדי לעשות חיים עם השוטרת,
בלי נשואין.
את הגברים הן פוגשות בדרך כלל, תוך
כדי עבודה. אמנם אסור לשוטרת לדבר עם
גבר ברחוב, אבל בכל זאת זה נעשה. לפעמים
זד, מתחיל בכך, שד,שוטרת רושמת
דו״ח לנהג. הוא עובר שם פעם שניה,
כשהוא כבר יודע את שמה מתוך הדו״ח.
מלה פה מלה שם, והוא כבר מוצא חן
בעיניה. זה שיש לו אוטו — היא כבר
יודעת. ההמשך טבעי לגמרי.
יחסי הידידות אינם באים רק אחרי דו״־
חים. גם בין שוטרות ושוטרים נרקמים
יחסים כאלה. בדרך כלל, שומרים הקצינים
על דיסטאנץ. אבל קרו מקרים, שקצינים
התעסקו עם שוטרות — למרות שהיו נשואים
ואבות לילדים. בשפרעם קרה מיקרה,
שקצין התאהב בשוטרת שלמדה שם. הוא
התגרש ונשא את השוטרת לאישה. עכשיו
היא סמלת והוא קצין במחוז• קצינים אחרים
סתם מבלים עם השוטרות, ועל זד,
הולכת רכילות בלי סוף.

שוטרת צעקה :״זונה !״

ך* שוטרות של מחוז תל-אביב לא
ן | גרות כולן בעיר. אחדות באות מירו־

אין שם גברים. כי בית זה הוא מחוץ
לתחום לזרים.
אבל השוטרות מתעלמות מאיסור זה. בשעות
היום הן בעבודה״ אבל משעה ארבע־חמש
אחר־הצהרים שוקק הבית חיים. השוטרות
חוזרות הביתה, מחליפות את מדיהן
בשמלות, ומחכות לחבריהן. אלה מופיעים
עם ערב, לרוב במכוניות הפרטיות שלהם.
כאשר חוזרים הזוגות בלילה, הם לא תמיד
נפרדים ליד חדר־המדרגות• הגברים עולים
לחדרים ונשארים שם עד שעה שתיים או
שלוש לפנות בוקר.

פעם הגיעו היחסים בין שתי שוטרות
לידי ריב של ממש. אחת צעקה על השניה
״זונה!״ באמצע הרחוב. זה לא היה נעים,
שאזרחים ישמעו שתי נציגות החוק בריב
כזה. סמלת עברה במיקרה והעמידה את
שתיהן למשפט, על העלבת שוטרת. שתיהן
נדונו ל־ 70 לירות קנם ולשלושה חודשי
עבודה בבית־המעצר לנשים.
זאת היא עבודה בזויה, שאף אחת מ־איתנו
אינה רוצה בה, מבצעת אותה רק כאשר
היא מוכרחה, לפי תורנות. בית־המעצר
לנשים שוכן ביפו. הבנין הוא חדש, אמנם,

הן מרגישות שעוד מעם יאבדו את צלם
האשד, שבהן — וזה הדבר המדכא ביותר
בעבודתה של השוטרת.
אין ספק שדרושות שוטרות. הן יכולות
למלא חלק מן התפקידים של השוטרים. אבל
לא זה העיקר. שוטרת יכולה להכניס נימה
אנושית יותר ביחסים שבין החוק לבין
האזרח. היא צריכה להדריך, לייעץ, להזהיר
— לחייך. דברים היוצרים אימון. כיום היא
נאלצת להחמיר פנים, לארוב לנהג בלתי־זהיר,
להטיל קנסות על זקנים נבערים —
דברים היוצרים רק שינאה.

ודם

עו שי

ס ט רי פ טיז
טוב פעם החלים הצנזור להוכיח כי
הוא לא מקבל משכורת בחינם. אחרי שהיה
לנו קצת שקט ממנו, ובמשך חדשים יכולנו
לספק את כל התאוות המדוכאות לחשפנות
החליט הצנזור שמספיק ודי. הוא שלח התראות
לכל מועדוני הלילה שעליהם להפסיק
אחת ולתמיד את כל הופעות הסטריפטיז.
אלא
שספק אם בעלי מועדוני־הלילה יוכלו
עוד להשתלט על תאוות ההתפשטות
שאחזה בכל חלקי הציבור. הופעות כאלה
נערכות עתה ללא כל רשיון ודווקא על-
ידי גברים.
רק בשבוע האחרון נערכו הופעות חשפנות
גבריות ראויות לציון. האחת מהן

נערכה במסעדה היהודית יואל׳ם. אחרי ההופעה
באיצטדיון רמת־גן יצאו כל חברי
להקת הבאלט הממלכתי האנגלי למסעדה זו
לסעוד את ליבם. אחרי הארוחה יצאו ל ד
רודף גוריים !מרגוט פונטיין במחול
טוויסט סוער שנמשך ארבעים דקות. אך
הגדיל לעשות מהם מנהל הלהקה, הרקדן
והשחקן הידוע רוכרט הדפמן. אחרי ש־באותו
ערב זכה להיכרות אישית עם רימה
קאדילאק, לא יכול היה לסלוח לעצמו שלא
הזמינה לארוחה, החליט למלא את מקומה.
הוא הזמין אצל התזמורת נעימה מזרחית
ובמשך כרבע שעה הפגין הופעת חשפנות
שהיתה מזכה אותו בחוזה מידי בקרייזי
הורם בפארינן. בתום ההצגה, כשהלפמן נשאר
בתחתוני סליפ קצרים, זכה לתשואות
ממושכות.
אותה שעה בדיוק נערכה במועדון עומאר־כיאם
ביפו הופעה דומה. כאן היה מבצע המופע
סוחר אמנויות ובעל גלריה ישראלי.
אלא שהופעתו זו היתה קצרה בהרבה.
הוא התערב עם ידידה שלא תהיה מסוגלת
לבצע מה שהוא יבצע במקום. הידידה הסכימה
להתערבות. במהירות הבזק הסיר האיש
את בגדיו, נשאר אף הוא בתחתוני
סליפ לבניס. לפני שמישהו הספיק למחוא
כף כבר היה הגבר לבוש.
הוא זכה בהתערבות. הידידה נשארה י לבושה.

דא־זר דופק בדדת
למרות שמקצוע הדיילות אינו כבר מה
שהיה פעם, עדיין נשאר בו קסם רב לבנות
ישראל. זהו מקצוע המבטיח כסף רב, היכרויות
נעימות עם אנשים מעניינים, ארוחת
בוקר בבריטניה הגדולה וארוחת ערב באמריקה
הענקית.
אלא שלא תמיד זה נגמר בארוחת־ערב
בניו־יורק. אילו זה היה ידוע לפחות לדיילת
אל־על אחת, יפה, גבוהה ובלונדית, יתכן שהיתר,
מעדיפה לאכול את ארוחות הערב
בחברת הוריה, דווקא בישראל הזוהרת
פחות.
לרוע מזלה למדה אותה דיילת עובדה זו
דווקא בטיסת הבתולים שלה לניו־יורק. כשהגיעה
למטרופולין, זכרה היטב מה שלימדו
אותה בקורם הדיילות, אותו סיימה לא מכבר.
היא החליטה להקדיש את הלילה לשינה
ולמנוחה לקראת הטיסה בחזרה למחרת היום.
דיילים
ותיקים יותר של אל־על לא שמרו
על כלל זד״ אחד מהם, המשרת כדייל זד,
12 שנה, גבר ירושלמי יפה־תואר ונשוי,

גו גורוסטאו וגנות סאוידאק
שגעון. אני לא משוגע לעבוד. יש לי שני
אחים ושתי אחיות אבל אני היחידי במשפחה
שיצא כזד״ כולם עובדים.
״ריטד, ראתה אותי בבריכה ושלחה את
החברה שלה לקרוא לי כדי להכיר אותי.
אני לא מדבר צרפתית אבל מסתדר איתר״
אני אחד מפלאי העולם.״
השבועיים בהם בילה שלום עם ריסה היו
אולי התקופה היחידה בחייו בה עבד .״הפסדתי
חלק מהגוף שלי בגללה,״ טוען שלום.
״הורדתי 15 קילו בגללה. כשתיסע אני עוזב
את כל העסקים מהמין הזד״ אני מתכונן
להתחרות מר ישראל ואתחיל להתאמן. המאמן
שלי צעק עלי למה שעזבתי את האימונים
שלי בגללה וישן כל היום מאוחר.
כשאני ישן רק שש שעות ביממה זד, מזיק
לבריאות. אני חייב ללכת לישון כל יום
בעשר בלילה ולקום בעשר בבוקר. עכשיו
עם ריסה אני הולך לישון בארבע בבוקר
וקם ב־.12״
מתברר שגם חיים ללא עבודה הם עבודה
מפרכת .״בדרך כלל אנחנו יושבים בקפה
סולטן ואחר־הצהרים אנחנו הולכים לבריכה.
סטריפטיזאית קאדילאק
אני מוכרח להתנשק איתה. גם בבתי־הקפד,
״אני מחפשת מיליארדר!׳* היתד, שרה ב וגם בבריכה. בצרפת זה אולי רגיל אבל
שבועות האחרונים מלכת החשפניות רי ט ח בארץ לא. היו לי כבר צרות בגלל זד״ יום
קאדילאק, שעה שהיתר, מסירה מעליה, אחד באכדיה התחלנו להתנשק על־יד כולם.
בתנועות קצובות ומגרות, את שמלת הרשת המתרחצים הגישו תלונה. בעל המלון בא
המוזהבת שלד״ במועדון הלילה כליף. וביקש שנפסיק. ריטה לא הבינה למה. זה
״אינני מסתפקת במיליונר, אני מחפשת מיל קשה להאמין שבארץ הזאת אסור להתנשק.
יארדר,״ המשיכה ריסה לשיר גם כשנשארה זד, נורא מפריע לי כי נשיקה זה דבר לא
עירומה והפגינה מה יש לה להציע תמורת גדול, אבל טבעי. אני לא תופס מה זה
מזיק לאנשים.״
המיליארדים.
השפה היתד. אולי• הדבר היחיד שלא היה
אבל מחוץ לשעות העבודה היתה הסטרים־
סיזאית המהוללת מוכנה להסתפק בהרבה משותף לשלום ולרימה, דבר שלא הפריע
פחות מזה. הגבר אותו מצאה בישראל, לא להתרשמותו הכללית :״זוהי אשה עדינה
רק שלא היה מיליונר — אלא שלא היתה וגם טובה. מתנות לא קיבלתי ממנה. היא
לו פרוטה בכים. לעומת זאת היה שלום אשד. ששוזר, מכל הבחינות. אני לא איכפת
וטורי ,21 ,עשיר בשרירים נפוחים. אם לא לי להתחתן איתר״ אבל היא נשואה. היא
לא סנובית. היא סימפאטית וטובה יותר
היה בעל־הון, היה לפחות בעל־און.
לקוראי המודעות מוכר שלום וטורי כ־ מכולן. היא בת 27 ויש לה גוף טוב כמו
ערימת השרירים שהופיעה במודעות הפיר־ אחת בת .20 החברה משגעים אותי. כולם
סומת עליהן התנוססה הכותרת: תנו לגבר. רוצים להכיר אותר״ הכרתי לד, בחורים
המודעה הציעה לתת לגבר בקבוק בירה יפים אבל היא לא מסתכלת על אף אחד רק
גולדסטאר. אבל מתברר שגבר כמוהו זקוק עלי. לפני שאני באתי שיגעו אותה בבריכה
מהתקהלויות. עכשיו, אחרי שרואים אותי,
להרבה יותר מזה.
״אני כבר מפורסם בארץ. הופעתי בנולד־ מפחדים לגשת.״
מה שלא עשה עליו רושם היה דווקא
סטאד ובקרוב אופיע גם בדובק,״ מספר
שלום, יליד נאפולי שבאיטליה, שעלה לפני פירסומה של ריטה .״יצאתי עם יותר מפורסמות
בארץ. מגיל 16 וחצי התחלתי עם
18 שנה לארץ. הקאדילאק גילתה מיד את
האפשרויות הגלומות במר גולדסטאר, החלי בחורות. כשאני משיג בחורה היא כבר בשטה
להפוך אותו לכוכב קולנוע .״היא ציל בילי שום דבר. אף פעם לא אהבתי. בשבילי
לצאת שבועיים עם בחורה זה המון. לכן
מה אותי 35 תמונות!״ התפעל שלום ,״וזה
הכל תמונות בצבעים. זה לא הולך ברגל, אני חושב שאתגעגע אל ריסה. אני הולך
זה עולה כסף.״ והיא לא הסתפקה רק ב עם כל אשה שמוצאת חן בעיני, ולא איכפת
לי אם היא סטריפטיזאית. העיקר שתמצא
פילם.
על תחילתו של הרומן המסעיר מספר חן בעיני. גם סוזי מילר, הזמרת שהושלום
:״לפני שבועיים היא הכירה אותי ב פיעה חודשיים בכליף, רצתה לקחת אותי
ולהפוך אותי לכוכב. שאחיה על חשבונה.״
בריכת תל־אביב. אני חי כל היום בבריכה.
אלא ששלום וטורי אינו פועל רק בכליף.
בשביל 9לירות ליום לא כדאי לעבוד. זה

״אני נכנס לכל מועדוני הלילה בלי כסף.
אני מתחבב יותר מדי על אנשים כי אני
לא גס. יצאתי גם עם אמניות שהופיעו ב־צברה.
אבל עכשיו למדתי שלהכיר אשד,
מפורסמת זד, לא כל כך כדאי. אחרי הפיר־סום
הזד, על ריטה לא אוכל לצאת השנה
עם אף אשר, הגונד״״
מסביר שלום את מה הוא עלול להפסיד:
״אני מפורסם בתל־אביב. לא רק בדרום
מכירים אותי, אלא גם נשים מהצפון. בבריכה
היו הרבה מקרים שנשים בגיל 25־
,30 מהצפון, נשואות במשפחות טובות,
אפילו של מהנדסים, רצו לתת לי כסף ולפרנס
אותי. אבל אינני פר הרבעה ואני
לא רוצה.״
ריטה הציעה לשלום מרמם בקאדילאק לאירופה,
אלא שהפופולריות שלו היתד, בעוכריה
.״היא ראתה שאני לא יציב,״ מודה
שלום ,״אני אוהב להסתכל על הרבה בחורות.
לא כדאי להסתכן איתי. היא לא כל כך
יפה בפנים והייתי מוצא ישר אחרת*.
משום כך, כאשר עזבה השבוע ריסה את
הארץ, נאלצה לקחת עמה רק את תמונותיו
החשופות של שלום.

-עם וטורי

יצא לעודד את רוחו בגולה בעזרת כמה
כוסיות משקה חריף. כאשר חור האיש למלון,
במצב של גילופין. ,התדפק בטעות
על הדלת הלא־נכונה. היתד. זו הפתעה גדולה
עבורו כאשר הדלת נפתחה ולעיניו ניצבה
אותה דיילת חיננית חדשה כשהיא לבושה
בפיג׳מת בייבי־דול.
על מה שאירע אחר־כך חלוקות הדעות.
גירסה אחת, זו של הדיילת, מספרת על
מעשה־אונם ברוטאלי. לפי גירסה זו התנפל
הדייל הוותיק על הב״בי־דול ועשה מעשה
שעתוני ישראל נוהגים לקרוא לו בשם
.תקיפה״ .הדיילת הסרת־הנסיון איבדה את
הכרתה. כאשר הוזעק למקום רופא, הוא
קבע כי בשעת מעשה היתד, הדיילת בבתוליי״
וכי לפי כל הסימנים בוצע בה מעשה
אונם.
גירסתו של הדייל, לעומת זאת, טוענת,
כי מה שהתרחש באותו חדר במלון היה
רחוק מלהיות מעשה כפיה. לדבריו שהה
עם הקולגה שלו בחדר כארבע שעות בהסכמתה,
לא העלה כלל על דעתו שהוא עושה
משהו בניגוד לרצונד״ עד שחלפו יומיים
והדיילת פגשה בעורך־דין מכר שיעץ לה,
משום מה, להאשים אותו, את הברנש התמים,
באונס.
אילו היה המאורע מגיע לידיעת העתונות
האמריקאית — ספק אם היה בזד, להוסיף
לשמה הטוב של אל־על. גם לדייל לא היה
זה משתלם. כי לפי חוקי מדינת ניו־יורק
צפוי למבצע אונם עונש חמור של שנות-
מאסר רבות.
משום כך לא הוגשה כל תלונה פלילית
בניו־יורק. תחת זאת נערך משפם פנימי בחברת
אל־על בארץ. הדייל נמצא אשם, פוטר
ממשרתו, אחרי תריסר שנות שרות, ללא
פיצויים.

או ר ח

מקפ רי סין
מבול הישראלים המסתער על קפריסין
חטף, כידוע, א ת כל המציאות. לאלה
שהגיעו אחרונים לא נשארו עוד
מציאות בחנויות. אבל מאחר שאי-אפשר
לחזור מקפריסין בידיים ריקות, הסתפקו
המאחרו ת במוכרים.
כן אירע גם לישראלית אחת, בלונדית
ויפה, אשתו של מדריך תיירות בחברת
״אגד-דן תיור׳׳ .היא בילתה א ת
חופשת־קפריסין שלה בחברתו של יווני
צעיר ויפה־תואר. כשהגיעה השעה לח זור
לארץ, נפרדה הישראלית ממארחה
הקפריסאי, הודיעה לו שדלתה ת הי ה
תמיד פתוחה לפניו, אם יזדמן לארץ,
ביחוד בשעות היום בהן שוהה בעלה
בסיורים עם תיירים.
נראה שקשיי השפה גרמו לאי־הבנה
בין הישראלית והקפריסאי הנלהב. לא
עברו י מים רבים מאז חזרה הגברת לארץ
וצילצול נשמע בדירתה. בפתח ה ר
פיע אותו יווני צעיר כשעמו מזוודות.
לרוע המזל חלה באותו יום בעלה של
הגברת ונשאר בבית. הויכוח שהתנהל
בין האורח לאשתו נערך לעיניו. זה לא
השפיע על הקפריסאי הצעיר. הוא עמד
על דעתו שהישראלית הזמינה אותו להתארח
אצלה. כששידלה אותו האשה
לטייל בינתיים קצת בארץ, ה שיב :״לא
באתי לראות א ת ישראל, באתי לראות
אותך.״
ידידי אותה משפחה מניחים שאם
תצא או תה גברת גם בשנה הבאה לטייל
באי קפריסין, מולדת אפרודיטה,
אלת האהבה הקדומה, לא תהיה כבר
נשואה.

תדריך __
העולם הזה ממליץ מה לראות, סח לשמוע,
סיכן לבקר השבוע:

• נשף

כחירת מלכת המים

( 1363 יום שישי ; 22.00 ,בריכת־השחיה
תל־אביב) המאורע החברתי של השנה. שפני
פניות מועדון השפן הקטן יארחו את הבאים
לנשף; תזמורתו של דון חוליו תספק
את הרקע המוסיקאלי; אריס סאן יופיע ב־מיבחר
שירים יווניים ואורי זוהר ינחה את
מיצעד היפהפיות, שטרם ניראה כמותו בארץ.
שיאו של הנשף: בחירת מלכת־המים
זסגניותיה, על־ידי הקהל עצמו, באמצעות
פתקי הצבעה. הזמנת מקומות בכל משרדי
הכרטיסים ובקופת הבריכה.

• מרגוט פונטיין ורודולף נד
דייג (מוצאי־שבת, איצמדיון רסת־גן) וכוכבי
להקת הבאלט המלכותי, לונדון, בשרשרת
של קטעי באלט קלאסיים. למרות התנאים
הפרימיטיביים בהם נערכת ההופעה,
שתים שני קטעי הסולו של פונטיין ונורייב
את המאמץ.
• ה פי שפש (התיאטרון העירוני חיפה
; באולם הקאמרי בתל־אביב) — הסאטירה
החברתיודפוליטית של מאיקובסקי
בה משתחררים עבדים מכבלי הקאפיטאליזם
כדי להשתעבד בכבלי הטכנולוגיה, בהצגת
ראוה מהממת המשתעבדת אף היא לטכנולוגיה
של הבמה. אילי גורליצקי בתפקיד
ראשי, אברהם מור ויעקב בודו מצויינים
בתפקידים משניים.
• אירמה לה״דוס (הביסה) קומדיה
מוסיקאלית אודות אהבתה של יצאנית לסטודנט.
ביצוע פרובינציאלי אך מרנין, עם
שרה אמן וגאולה נוני — חליפות, אריק
איינשטיין ושלמה בר־שביט.
• הוא והיא (התיאטרון האינטימי)
בעיות מין, מוסר וחברה, מגיל הגן עד גיל
הזקן, בסידרת מערכונים משעשעת של אפרים
קישון, בביצועם של שושיק שני ואריק
לביא.
• מעגל הקיר הקווקאזי (התיאטרון
העירוני, חיפה) ביצוע מרהיב של
מחזה־ההמונים של ברטולט ברכס, אודות
יחסיותו של הצדק. מישחק מצויין של חיים
טופול וזהרירה חריפאי.
• האידיוטית (אהל) קומדיה בלשית
קלילה על עוזרת־בית פאריזאית המסתבכת
באהבה, ברצח ובחקירת ג׳רמיין אוניקובסקי
ואורי זוהר, במישחק קומי מהנה.

• מוח ״ כי ארמן (בית הנכות הלאומי
בצלאל, ירושלים) תערוכה רטרוספקטיבית
של אמן הנימנה על הצמרת המצומצמת
של ציירי ישראל הבחירים.
• אלה רעיוני (גלריה רינהף, ירושלים)
ציורים על נושאי קירקם של אמנית,
הנעזרת בציוריה בפיסות בד צבעוניות וחוטים.

טאך קוך לי (הגלריה הבינלאומית,
תל-אביב) תערוכת ציורים של צייר סיני
שהשפעת המערב ניכרת בציוריו הפיוטיים
והמיסטיים.

• תערוכה נכחרת של אמני
ישראל (בית דיזנגוף, מוזיאון תל־אביב)

נבחרת אמני ישראל מציגה תמונות 61מ־חבריד,
שלא נבחרו משום סיבה אחרת מלבד
מקומם בין שישים ואחד הראשונים לפי
קנה־המידה של השופטים 61 .שמות מפורסמים
>־ 222 ציורים מעניינים.

• כלי נגינה עתיקים (אקדמיה ל
מוסיקה
על־שם רובין) ,כשבמרכזה אוסף
כלי־הנגינה שנאספו על־ידי המנצח קוטביצ־קי,
שהגיעו ארצה ביום מותו. בין השאר:
כלים עממיים פרימיטיביים, קרנות־יער עתיקות
ופגומים מתקופת באך.

• הסמל כריסקו (אסתר, תל־אביב)
האם רצח שבויים במלחמה שונה מרצח
רגיל? סרט פעולה מותח. קירק דוגלאם.
(ראה סדור קולנוע).
• ילד זר כמשפחה (ארמון־דוד,
העולם הזה 1355

תל-אביב) אימות צרפתי לפסוק התנ״כי:
.בנים גידלתי ורוממתי ז׳אן גאבין
מצויין כתמיד כמלודרמה עשויה בלבביות
ובהומור.
55 ידם ב פ קי נ ג (צפון, תל-אביב;

חן, ירושלים) מערבון קולוסאלי על רקע
מרד הבוקסרים בסין בראשית המאה, בו
ממלאים הסינים את מקום האינדיאנים והסגל
הדיפלומטי של מדינות המערב את
תפקיד השריפים. תפאורה מרהיבה ומשחק
מרשים של דוד ניבן, הגונב בקלות את
ההצגה משפע הכוכבים, קרבות ההמונים
וההיסטוריה.
• דוי ד ו ליז ה (הוד, תל־אביב) האהבה
כקרן אור של תקווה בעולם של מטורפים.
סיפור אהבתם של שני נערים חולי־נפש,
המוצאים דרך להחלץ מבדידותם י.שג־עיונם
באהבת־נעורים תמימה. סרט בלתי־רגיל,
מישחק מעולה.
• מונדוקאנה (גת, תל-אביב) המוזר,
המגוחך, העלוב והמשפיל — ועם
זאת הנפלא שבהתנהגות המין האנושי,
בשני תריסרי אפיזודות, מבויימות ואותנטיות,
שצולמו בכל פינות העולם. מרתק
ומאלף.
• ה ח לון האחו רי (אלנבי, תל-אביב)
צלם נכה, המרותק לכיסא גלגלים ומציץ לדירות
שכניו, מגלה מעשה רצח בצירוף פרטים
הנראים חסרי־קשר. סרט־מתח מעולה,
אם כי ישן, של אלפרד היצ׳קוק, ג׳יימס
סטיוארט, גדיים קלי.

• הסכםג׳ נטלמני (תל-אביב, תל-
אביב) גרגורי פק הנוצרי מתחפש ליהודי
כדי לגלות אם אומנם קיימת אנטישמיות
בארצות־הברית. הצגה מחדש של סרט רציני
על הבעייה היהודית בארצוודהברית.
• חלףעםה רו ח (אמפיתיאטרון,
חיפה) אפשרות נוספת לכל הצעירים והמבוגרים
לראות את הרב־מכר העולמי של
מארגארט מיטשל, הצועד עדיין בראש רשימת
סרטי־הקופה• הדרום האצילי מתנוון בין
קלארק גייבל ז׳׳ל ולסלי הווארד ז״ל בהשתתפות
וויויאן לי תבל״זב סרט ארוך ועשוי
היטב.

• התרנגולים קונצרט מענג של תנועה
וזמר על־ידי להקת זמר צעירה, שהופעתה
היא עדות ליצירה ישראלית מקורית ול־כשרונה
של יולדתה — נעמי פולני.
• שן ועין (מועדון החמאם, יפו) אורי
זוהר בתוכנית יחיד של פיזמונים, מונולוגים,
הלצות ואילתורים, שעיקרם סאטירה
פוליטית אקטואלית על המתרחש במדינה ועל
שמעון פרס
נפתחות כתות חדשות

ב\רו ת
מוקדמות

מרץ, יולי 64

מרץ 64

כ תו ת בו ק ר
כ תו ת ו! ר ב
הרשמה:
בשעות 8—1לפנה׳־צ, רח׳ בוגרשוב 62
(פנת רח׳ פינסקר^ טלפון ,231546
בשעות 5.30 — 8.00 אחה*צ
רחוב אנטוקולסקי ,4תל־אביב,
(ליד פנח אבן גבירול־ארלוזורוב)

מפזניס
קובה גאה להציג את גדול זמרי צרפת
שרל
א זנ בו ר

4 ¥ 0 1 ! 11א 4 2

• טריונג׳ א ס (מועדון כליף, יפו)
גבר חסון ושתי נשים גמישות בריקוד ג׳ונ־גל
אקרובטי מעורר התפעלות, בתוכנית״
רביו עשירה, הכוללת גם את הזמרים ג׳ראר
קססר ותד בארנט, את הצמד הדרום־אמרי־קאי
לוס גרומאס ושלישיית רקדני הג׳ז

במוצ״ש 7.9.63
ב אי צטד קן
ה עי רוני

• סטלהתומאס (מועדון השפן ה־קסן,
יפו) זמרת כושית מדרונדאפריקה בשירי
פולקלור מסעירים, במועדון בו הונהגה
שיטת שירות ובידור על־ידי שפננד
ניות נוסח מועדוני הפליי-בוי.
• עליזה עזיקרי (עומאר כיאם, יפז)
זמרת צעירה וחיננית, עם הרבה קסם אישי
אך מעט ליטוש מגישה שירים ישראליים.
• לילות ים־־התיכון (חומות עכו,
עכו) השלישיה היוונית המעולה — טריו
כרים והזמר הדרום אפריקאי לארי ודקר
במועדון המצטיין באווירה ונוף מן היפים
בארץ. במוצאי־שבת: נשף לכבוד מלכת-
המים וסגניותיה.
• החתול העצבני (גו־הוואי, תל-
אביב; רק בימי שישי) בידור עממי תחת
כיפת השמיים, בניצוחו של אורי זוהר.
• כוב מארקווט (צברה, תל-אביב)
אלוף קליעה בקשת חוזר על מבצעו של
וילהלם טל. כמטרתו משמשת מאלאית יפה־פיה
בתכנית קאברט בה מופיעה גם החשפנית
פופה לה־רוז.
• רביעיית המועדון (קימרון, צפת)
רביעיית מועדון התיאטרון לשעבר ומועדון
החמאם כיום, במבחר פזמונים מתוך תכניותיהם
האחרונות.

בימים אי 8.9.63
ס 9.9.63
ג׳ 10.9.63
בק ול נ וע
״ תל־ אביב״

סלקולם

שכלה

טריו.

כרטיסים להשיג

במשרדים: פנף, רוקוקו, שרותרון ובמה ביי״א•
ובמשרד ״נובה״ בחיפה

בחזרה מ הנ סי ע ה
כדאי לך לאפשר גם לבגדיך ול־כביסתך
העדינה את ההבראה הנכונה:
אמבט ב״טקסטיל שמפו״ העדין
מנקה הכל בין רגע ! שימו לב :
אספו אריזות ״טקסטיל שמפו״ ו־
״סינסבוך, תמורתן תוכלו לקבל
לפי ערך נקודות, סכו״ם חדיש מפלדה
בלתי מהלידה, תוצרת ״רדד״.
פרטים בחנויות מכלת.

קבלנו ארבעה מודלים מהפופולריים
ביותר .״ישיקה״ —
אחד מבתי החרושת הידועים
והגדולים בעולם למצלמות.
הצטרף לשורות בעלי מצלמות
״ישיקה״ המאושרים.
ישיקה קנית — טוב עשית!

13ט 1בדנד
חי פ ה, ד חו בהחלוק 1נ

מספר 1355

שנה 26

המחיר 75אגורות

אלול תשכ״ג28,8.1963 ,

בגדיו ! 1ה :

השבוע:

תצלומי חמועמדות
הסופיות

הבחירה