גליון 1356 מתאריך 4 בספטמבר 1963

רק לעיתים רחוקות מחליט העולם הזה
לא לפרסם ידיעה, שנבדקה והוכחה כנכונה.
בפעם האחרונה קרה הדבר לגבי ידיעה על
העברתו של סגן־אלוף דוב סיני מתפקידו
כדובר צה׳׳ל, חודשיים לפני שפורסם דבר
ההעברה רישמית. האיש שמסר את הידיעה
ביקש מכתב העולם הזה :״אל תפרסמו אותה;
עוד יכולים לדחות או לבטל את ההעברה.״
הוא
ראה את העולם הזה כאויבו של
סיני, הניח שפירסום מוקדם של הידיעה
היה משתמע כתרועת־ניצחון, שהיתר, אולי
דוחפת את פיני או את הממונים עליו לדחות
את ההעברה ולמנוע את הניצחון.
להעולם הזה לא היה חשבון אישי עם
דוב סיני. גם לא כאשר הופיע כמשיב בבירור
הצו־על־תנאי, שהגשנו נגד ראשי מערכת
הבטחון על פסילת האמנתי ככתב
צבאי. ידענו כי הוא

הרבה יותר מאוחר,
כאשר הופיע על
שער העולם הזה
( .0330 הרקע: גל של מיקרים מבישים,
בהם היו מעורבים אנשי־צבא, ואשר עיוותו
את דמותו הציבורית של צה״ל. כתב אז
סיני

העולם הזה:
דב־סרן דורס, סרן בועט בפ קודו, אימונים
אויריים מעל עורק תחבורה, ת אונו ת
של ר שלנות — תאם אלה הפנים האמיתיים
של צה״לד האם אין פנים אחרים, ח שובי ם
יותר? הציבור רצה ל הא מין בכל לבו ש אומנם
פני צה״ל אחרים. אולם לא ני תן לו
לדעת. כי מזה שנים מנותק צה״ל נון מציבור
האזרחי, כאילו היה שייך למדינה
אחרת.
הבוסים האזרחיים של מערכת הבט חון
החלו מתרגלים למח שבה כי צה״ל הוא מעין
צבא פרטי שלהם, א חוז ה סגורה שאיש
אינו זכאי לדעת מה נעשה בה הם
ה שתמ שו בצה״ל כמכ שיר כדי למנוע את
פירסוס מע שיהם גם ב ש מח הפולי טי, ה ציבורי
והעסקי. הם הפקיעו לעצמם את
איצטלת הקדו שה שהיתה לצה״לבמ שך
שנים רבות — ולא היה איכפת להם שתוך
כדי כך הכ תי מו בבוץ את האיצטלה עצמה.

ייצאת מן הכלל

האיש, שבאמצעותו בוצע הדבר, היד, סגן־
אלוף סיני.

הוא עשה זאת בשיטתיות, במשך חמש
שנותיו בתפקיד. השיטה: ניפנוף בידיעות
בטחוניות כבסוכריות, כדי לקנות את הכת
קצרינות

עברית
ו/או
אנגלית
ב״אולפן
ג רג 0 0 £ 0 0בשיטת גרג הידועה בעולם.
ההדרכה בידי מר חיים בר־קמא, מחבר הקצרנות העברית
בשיטת גרג המוכרת ע״י משרד החינוך.
ה ש בו עמתחיל קו רסחדש
סרטים:
ת לי אביב: בר־קמא, רח׳ גורדון ,5חיפה: בי״ם. במעלה•

באר התוצרת האירונית

#ע!6 ~1>׳110ס273^ 6

אולם הדבר נתון, עדיין, להכרעתו של
שר הבטחון: האם ינהיג את הנחיותיו החדשות,
או שמא יפקיד שטח זה בידי שמעון
פרס, שימשיך להפקיע את שם צה״ל
ומכשירין — לרימומו האישי ולחיסול שארית
חופש האינפורמציה בעניינים בטחונייס?
סכתבים שנה טובה

למדו לתועלתבם בקלות ובמהירות

בים הצבאיים זעתונאים בכירים אחרים, שהתחייבו
תמורת זאת לגנוז או להצניע ידיעות
שלא מצאו חן בעיני סיני או בעיני
פטרונו, שמעון פרס.
כתום כהונתו, הצליח סיני להפוך את תא
הכתבים הצבאיים לאחד האברים המדולדלים
והבלתי־פעילים ביותר של העתונות העברית,
שנתבקש מדי פעם לדווח על סיום
קורס קצינים או אירוע שיגרתי דומה. כמה
כתבים בעלי־וותק, שהתמרדו בהנחיות אלה
וניסו לפרסם תמונה רחבה ונכונה של הנעשה
בצה״ל, נתקלו באיבתו הגלויה והסמויה
של דוב סיני, שגם לא נימנע מל0כ־סך
בין כתב לאחר. בסוף כהונתו, שררה
איבה גלויה ומוצהרת בינו לבין כמה מכתבי
העתונים החשובים ביותר, שלא יכלו
להשלים עם שיטותיו.
טענתם העיקרית :״דוב סיני, שתפקידו לטפח
את הקשרים בין הצבא לבין הציבור,
באמצעות העתונות, ניסה תחת זאת להשתלט
על העתונות. במיקרים בהם לא הצליח,
הציג בפני ראשי משרד הבטחון והקצונה
הבכירה את העתונות כגורם חסר-
ערך, שאין להתחשב בו. אם הצליח —
הציג את העתונות ככלי מושחת, שאפשר
לקנותו בקלות, ועל כן אין להתחשב בו.
בשני המיקרים: זילזול בעתונות, כלומר,
בציבור. בצורה זו הרס את הגשר היחיד
הקיים בין צבא וציבור, בכל מישטר דמו־קראטי.״

כן היו הכתבים הצבאיים בין הראשונים
ששמעו בנחת את הידיעה על העברתו
של סגן־אלוף סיני לתפקיד קונסול ישראל
ביוהנסבורג.

מה יהיה עתה? האם החלפת סיני בסגן־
אלוף אריה שלו פירושה סוף של תקופה
ופתיחת תקופה חדשה, טובה יותר? קשה
עדיין לנבא. כי קשה לדעת, אם הדובר
החדש יפעל על־פי הנחיות חדשות, המתאימות
לרוח הליבראלית יותר של שר ה־בטחון
החדש.

...שפע ברכות לשנה החדשה.
ההנהלה, המורים, העובדים,
בית־הספר היסודי מעלה־הגליל,

אים ל שלוח את הצעותיה ם לאישי השנה.
דרוג המערכת יפורסם בג ליון המוגדל שיצא
לקראת ראש השנה ת שכ״ד.

מעלות

ירווח לנו.

השנה

החדשה

צועדת

לשלום

לדו״ד רור מ רד רי רחר. זזולוו

אנשי השנה

...כאיש השנה אני מציע את הא־ דניאל
רופאייזן. הוא הסב את תשומת לי הקהל
הרחב לנקודה חשובה ביותר: לצורך בהפרדת
המושגים ״דת משה״ ו״אוטה עברית״.

א. ז׳אק, תל־אביב
...איש השנה הוא אחד בלבד — פרנץ
יוזח שטראום. האיש שנתן בכתפו הרחבה
את הדחיפה האחרונה שהשמיטה את הבסיס
מתחת לרגלי בדנוריוז ופרם.
יגאל ישין, ירושלים
...אי ש השנה — הישראלי בקפריסין;
איש העולם — כרושצ׳וב; איש הדת —
שפיגל (סנן מנכ״ל משרד הבריאות); במדיניות
— יוסח בן־גל ; במרחב — באר-
זני; במשפט — אליהו נאווי ; בבטחון —
ראש הש״ב המתפוטר; הצעיר — דנער משה
פליישר מחיפה; ביהדות — הד״ר נחום
נולרמז ; בכלכלה — דוד הורוביץ (דו״ח
הורוביץ) :בתיאטרון — נילה אלמנור ;
האשה — קמי מטמור; באמנות — ד״ר
חיים גמזו.
דן ארז, ירושלים
כבכל שנה, כן גם השנה, מוז מנים הקור־

רופאייזן

שטראום

כל כחור וטוב
כתבתם במדור ״העם״ (העולם הזה )1.353
כי זה מול זה עומדות מדינת־החוק ומדינת-
ההלכה.
למה לא לקרוא לדברים בשמם? בשבילנו,
החילוניים, הברירה היא בין מדינת-החוק
ומדינודהחוקז.
יחיאל זהבי, רמת־גן
ברור לי לגמרי מה גורם למהוטות־השבת
התכופות בירושלים: לצעירים הדתיים יש
עודד מרץ, מפני שאינם טנוייסים לצה״ל.
על כן יש לי פיחרו! פשוט: בל צעיר
דתי, שייתפס להבא ביידוי אבנים או בכל
מעשה־אלימות אחר, ינויים אוטומאטית לה
עול ם הז ה 1356

צה״ל, ו״שרת ׳עם ככל צעיר אחר.
טי שמשליד את יהבו על מעשי־אלימות
לטעז הדת, בוודאי איז לו שום סיבה סבירה
לסרב לבצע מעשי־אליטות למען מולדתו.
יורם גור, חיפה

על סמלים וסיסמות

ביום שבת 10.8.03 הייתי עם בני במכו־ניתי
באשדוד ועל המכונית סיסמת בחירות
(״על כיסא דוברם חיים איש אשדוד — לא
ישב זר״) .באותו וטז עבר סמל משטרה,
שהיה בדרבו לאקסידנט, כשראה השלט על
המכונית התעכב ועמד לקרוא, הדברים לא
מצאו חז בעיניו והוא התחיל אתי בויכוח.
כדאי לציי! כאז שהמכונה לא היתה בנסיעה
ואני ישבת׳ בבית־הקפה.
הוא ביקש ׳שאוריד השלט ואסתלק מאשדוד,
לשאלתי ענה שהשלט מסתיר הראיה.
הוכהתי לו על המקום, בנוכחות ערים, שאין
שחר לדבריו ובכל זאת לא רצה להשתכנע
ורשם רפורט לא בצדק. אני רואה בסמל
התערבות בענייני בהירות בזמן היותו בתפקיד.
פליקס
לוי, יפו

סמל תום המציץ

האם שוטרי ישראל הם חולי־טין?
זה במה פעמים בשבועות האחרונים סיפר
העולם הזה על הנוהג הנפסד של שוטרי־ישראל:
לגשת למקומות בהם מתבודדים זונות
צעירים, חסרי דירות. השוטרים מאירים
לתוך המכוניות של הזונות, במנמה
להפתיע אותם בשלבים שונים של עירום,
ומתעללים בהם בצורות שונות.
יש בכל מדינה אנשים בעלי נטיות מיניות
חולניות. אבל נידמה לי שמדינת־ישראל
היא היחידה המשלמת ילמאניאקים
כאלה משכורת על חשבון טשלם־המיסים.
אסתר׳ רבין, תל־אביב
לפני כמה ימים ישבתי עם ידידתי
במכונית, בחוף תל־ברוד, והיינו במצב די
אינטימי. לא הפרענו לאיש, היינו רחוקים
סבל ישוב. לא היינו נמצאים שם, לולא
היינו סהוסרי דירות מתאימות.
לפתע התפרצה ניידת של שוטרים, האירה
בזרקורים לתוך המכונית, הביכה את ידידתי,
שלא היתה לבושה, והשוטרים דרשו
סאיתנו לצאת מהמכונית ולתת להם תעו-
דות־זהות — בל זה בגסות סאדיסטית של
אנשים שחסר להם פורקן מתאים ליצריהם...
ג. ש ,.רנזת־נן
...בכל מדינה יש בהוק הפלילי סעיף
ננר התופעה הקרוייה ״פיפינג תום״ (״תום

המצי־ז אנשים המסתובבים בחצרות
ומנסים להציץ לתור חדריה! של צעירות
מתפשטות.
אצלנו עושים את זה. כנראה. שומרי-
החוק עצמם!
חיים בראל, הרצליה

לא גוטמן אדא גוטמן
סקירתכם על מסקנות הד״ר גוטמז מירושלים
(העולם הזה )1353 היתה מעניינת,
אלא שיש לי להוסיף שתי הערות:
שמו הפרטי של הד״ר נוטמן, המרצה למדעי
המדינה, הוא עמנואל (טרופי אליהו
נוטמן מלמד במחלקה לסטטיסטיקה) .לבז
גם התמונה אינה הולמת את ד״ר נוטמן
הצעיר (.)33
ד. אליעזר, ירושלים
...המרצה במדעי המדינה, שביצע את
המחקר, הוי! חברי הטוב (אד בלי קרבה
משפחתית) ,ד״ר עמנואל נוטמז.
פרוס׳ אליהו לואים גוטמן, ירושלים

החום הוחזר

התפלאתי מאד לקרוא את מכתבו של
דוד לנגר (העולם
הזה )1352 בקשר
לחוב שנשארתי חייבת
לו, כביכול, שעה
שבקרתי בחנותו
עם להקת ״ענבל״.
אמנם נבוז שבשעתו
הייתי חייבת לו
חמישה דולאר ואה
קבלתי על כד מכתב
ממנו, סלום אנ־גילם.
אבל כבר לפני
חדשים אחדים
החזרתי, לפי הוראתו,
את הכסף לאחיו,
בעל חנות לחפצי
אמנות בתל-
אביב, ויש לי נם
קבלה על כד, אני
מצרפת אותה ומבקשת שתפרסמו את מכתבי.
עדינה לוי, תל־אביב

כוהני ההינדו

ביטים אלה מושמץ שופט בית־המשפט ה-
עליוז, מר חיים כהן, מבקשים להעמידו לדי!
,או לפחות ״לגרשו מז הארץ״ .כל זה
בנלל שהביע דעתו בבנם פומבי כי אירוניה
מרה של הגורל היא העובדה, שעקרונות נו־עניים
הפכו לחוקים במדינת ישראל.

השופט כה! התכווז בודאי לאבסורד ׳שמדינה
מודרנית במאת העשרים תהיה מושפעת,
אם לא מנוהלת, לפי הלכה העוסקת
עדיי! במציאות, אשר בה, למשל, האדם בישראל
זקוק היה לכהז־טתווד בבואו לעבור
את האלוקים, והאלוקים היה זקוק, כנראה,
לקורבז חף מפשע בדי שיסלח לחוטא.
הבה נשקול את הדבר יחדיו: האם כה
נורא היה חטאו של השופט כח! ,עד כדי כד
שנמצאו דורשים לגרשו לקפריסין? נבוז, השופט
השתמש במלה (״נציזם״) שהפכה למלה
נרדפת למושג גזענות: האם רק בנלל
שהתטש בשם מודרני למושג בזוי עתיק
יומי; באה עליו כל הרעה? ואם כן, האם
אי! הדבר חמור הרבה יותר? הרי זה מוכיח
כי ההמון אינו שם לב לתוכז הדברים
אלא רק לשם, לצליל ולאסוציאציות אשר
הדבר מעורר בו.
אין לי ספק שלוא השופט כהן היה משווה
את דיני האישות של מדינת ישראל לחוקי
ההלכה בדת ה״הינדו״ ,למשל, ולמרות שה-
גזענות בהינדואיזם עולה בשטחים מסויימיס
על הגזענות בנאציזם, איש לא היה מתרגש
מכד.
יעקב אלדד, תל-אביב

ס. י - .סופד יבוא

קראתי את מכתבו של ם. י .על ההתהוללות
של בני צפו! תל-אביב (העולם הזה
)1352 תחת הכותרת ״בני טובים לא
והעובדה שהוא לא חתם את שמו המלא
מצביעה על כד שבתוך תוכו הוא יודע
שמכתב זה אינו אלא עלילה על הבחורים
הלומדים בחו״ל.
הייתי מציע לכותב המכתב להסתכל במילון
שימושי, ולראות מה פרוש המלח אורניה.
אם אצלו מסיבת רקודים סאלוניים
היא אורניה — אז הוא חי עדיין במושגים
של תנועת־נוער. חוץ מזה, זוהי זכותו של
כל תושב, החוזר אחרי כמה שנים, להביא
אתו סבונית. גם דמי הכיס שלנו אינם
500—600ל״י לחודש כפי שכותב ם. י .האם
הוא מוכן להוסיף את ה־ 400—500ל״י החסרות?
רון
דבליצקי, תל־אביב
...קל להעתיק מילים כמו ״אורגיות,
הוללות ורחצודעירום״ מספרים זולים, המופצים
בארץ .,או אולי רוצה ם. י .״לסיים
ח׳שבוז״ עם מישהו?
נדמה לי נם כי הוא ישב עוד זמן רב
ב״בית קפה מסויים ברחוב דיזננוף״ ויספק
אינפורמציה מוטעית לעיתונים.
ז. א .גד,ל, תל־אביב

אם ס. י .חושב שזה קונץ להתחבא מאחרי
שתי אותיות ולהשמיץ — הרי שהוא טועה.
או שיגלה את פרצופו האמיתי, או שראשי
התיבות ס״י יהפכו למילות ההזהרה סופד
יבוא.
אלי קלין, תל־אביב

מכתב לאמא מעבר לגבול

אני מבולבלת, אמא. כיצד לכתוב לד?
מה לציין על גבי המעטפה? והאם תכירי
אותי לאחר שמונה שנים? כי סוסו שלאתמול,
היא סועאד של היום.
את קשת לב אמא. האם לא מניע לי
מכתב? הכרתי אמהות שיש להם לב רחמן.
ה׳ יסלח לד על כי איגד מבינה את המתרחש
בליבי הקטן.
אני מבולבלת, אמא. מה לציין על המעטפה?
האם הדוור לא
ילעג למכתבי? האם
לא יזרוק אותו לפני
המחסום, שם עומר
השלט: עצור! גבול
לפניך!
אם כן, את נמצאת
מעבר לנבול. מה
מונע ממד לבוא לבקרני?
האם את פוחדת
מהמשמר? פחדנית
שכמותך. גם
העננים רוקדים וחוצים
כל בוקר אח
הנבול מבלי להתחשב
באיש. אולי ירחם
הנבול בשמוע
עיסא
את סיפורך ייתן לד
לעבור?
אני נאחזת בתיבה בזרקי את מכתבי זה.
אם תקבלי אותו, אמא, אל תקרעי אותו ואל
תשכחי לכתוב לבתר סוסו.
סועאד עיסא, יפו

116 1163 !!1016

דומני שדווקא תקווה מור, שהיא אמנם
צעירה ויפה כפי שכתבתם במדור רחל מר־חלת
(העולם הזה )1353 חייבת לשמור על
בעלה הצעיר, שאול בן־חיים מעיניהן הלטושות
של ״זאבות״ .לדעתי הוא עולה
עליה ביופיו עשרת מונים.
דפנה מוסקוביץ׳ ,תל־אביב

זכות הקדימה במדור זה תיגתן
דמכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

זה בגד חן
מבד מודרני

בתערוכת כותנה
בחנויות המובחרות —
המציגות בחלון הראוה את פלקט ״דיאולן
בקנותך אריג ״דיאולף במטרים
הקפידי נא על תוית
נושאת סמל

0915 ) 61601 ) 13 )16׳ -

השם והסמל ״דיאולך מורשים לשימוש רק לאחר ביקורת טיב קפדנית

תצפית

במדינה

כל הזכויות שמורות

• פעילות מדינית נירחכת מצד מדינות ערב נגד מוביל
המים הארצי, תעסיק כעתיד הקרוב את מדיניות־החוץ הישראלית.
מצרים, סוריה, רדן ועיראק — כל אחת בניפרד — יפנו למעצמות
הגדולות בתביעה להכריח את ישראל לא להזרים מי מקורות הירדן דרומה.
הערבים יטענו, כי מים אלה שייכים להם וכי הפעלת המוביל תפגע קשות
בתוכניות הפיתוח שלהם. הם אף לא יהססו להודיע, כי הפעלת המוביל עשויה
לשמש גורם רציני להתלקחות מלחמה במרחב.

• אץ זה מן הנימנע, בי בעיות המרחב יזכו לדיון כץ
המעצמותהג דו לו ת. הנשיא קנדי עשוי לבקש את המרשאל סימו, העומד
לבקר בחשינגסון, ליזום פגישה בדרג גבוה, בניסיון להפיג את המתיחות במרחב,
כשלב ראשון להשכנת שלום בין ישראל ומדינות ערב. קנדי אף יבקש
ססיטו לסייע לו בריכוך עמדתו של עבד אל־נאצר, בהבטיחו כי הוא עצמי
ידאג לריכוך ישראל.

• לא תהיה כל פעילות ישראלית רצינית בקשר עם קבלת
ישראל לשוק האירופי. שר האוצר פנחס ספיר בדעה שאין סיכויים
לצירוף קרוב לשוק, לכן לא כדאי גם לעשות צעדים בכיוון זה, בצורה זו,
יבקש למנוע לפחות את הבושה של סירוב. בניגוד לאשכול, שראה לעצמו
מעין חובה אישית לסיים את המשא־ומתן עם ראשי השוק, סבור ספיר כי מוטב
לא להיכנס עם ראש בריא למיטה חולה זו.

• יעבור זמן רב מאוד עד שהממשלה תעש רכצע את
החלטות ועדת הורוביץ, לגבי דירע עובדי המנגנץ הממשלתי.
הע שיעור ברחוב הירקון
השמש הלוהטת של חודש אלול היכתה
על ראשיהם. שלושים־ואחת המעלות הלחות
של תל־אביב העלו זיעה על מצחיהם. אך
שישים הגברים והנשים, שצעדו בסך ברחוב
הירקון, החזיקו מעמד.
לא היו אלה צועדים רגילים, מפגינים
מקצועיים של מפלגה, או ותיקי־המתאה
של השכונות. היתה זאת הפגנה בלתי־רגי־לה
ביותר, כי כל משתתפיה נימנו על
שיכבת־העילית של החברה הישראלית, בני־התפנוקים
המפונקים ביותר של הארץ: בעלי
הדרכונים האמריקאיים.
כולם היו קצת מבויישים. הודתה צעירה,
בעלת עקבים גבוהים ותסרוקת יקרה, בעברית
בעלת מיבטא אנגלו־סאכסי בולם:
״אף פעם לא הלכתי ככה ברחוב. אני קצת
מתביישת.״
אולם לא היה מקום לבושה. להיפך: שישים
המפגינים של רחוב הירקון נתנו למדינה
כולה שיעור חשוב מאוד באזרחות
— שיעור העולה על כל לימודי האזר־

הרחובות הראשיים. יושב־ראש הכנסת התבצר
אף הוא מאחורי שרשרות של שוסרים
נושאי־אלות, סירב בתוקף לקבל אף משלחת
שקטה של נציגי המפגינים.
לשאלה הראשונה נוספה שניה.
בוושינגטון צעדו בראש המפגינים, יחד
עם מנהיגי הכושים ואנשי הכמורה הנוצרית,
גם ראשי הציבור היהודי. הם קיימו מסורת
עתיקה, שהזעיקה את היהודים תמיד אל
השורה הראשונה בכל מאבק נגד הפלייה
גזעית ועדתית. אותה שעה רדפה משטרת
דרום־אפריקה אחרי אישים יהודיים אחרים,
שהעמידו עצמם לרשות מאבק הכושים שם.
אך אף אחד מאותם מנהיגים יהודיים בפזורה
לא ראה עד כה חובה לעצמו לפעול
למען חיסול ההפלייד, במדינת ישראל, .
הדבר מזכיר בדיחה, המתהלכת מזה שנים
בארצות אירופה המזרחית. גיבור הבדיחה
הוא יהודי בשם אברמוביץ, אב לשלושה
בנים. כשנשאל מה מעשי בנו בכורו, שמו־ליק,
ענה :״הוא בונה את הסוציאליזם בפולין!״
לשאלה בדבר מעשיו של בנו השני,
יוסלה, השיב :״הוא בונה את הסוציאליזם
ברומניה!״
לבסוף נשאל על בנו השלישי, איציק.
״הוא עלה לישראל,״ ענה האב בגאוזה.
״האם הוא בונה שם את הסוציאליזם?״
נשאל.
קרא האב, בהתרגשות :״מה? השתגעת?
בארצנו שלנו?״
מדיניות מונביד הגדק

וזעזצאיגז ארביא^ וגייסי בצהרגז
למרות שהממשל-ה אישרה את הדו״ח, והוא אושר גם על־ידי הוועד־הפועל של
ההסתדרות, תנקום הממשלה בקו מתון לגבי הגשמתו, תוך הדגשה כי היא
אינה מוותרת על עצם הרעיון. קו זה אינו אלא תכסיס לבלום תביעות חדשות
מצד עובדי המדינה, בעוד הדו״ח מרחף מעל ראשם כהבטחה לעתיד. יחד עם
זאת, לא יוכלו הפקידים לנהל מערכה נגד הדו״ח, כל עוד אין מנסים להגשימו
הלכה למעשה.

• שיחות רציניות בדבר איחוד כץ מפא״י ואחדות־העכודה
יגרמו לקיום שיחות מקבילות בין חרות לבין הליבראלים.

בקרב הליבראלים מתגבשת הדעה, שמיזוג בין מפא,״ ,לבין אחדוודהעבודה
מחייב מיזוג ימני.

• מפא״י תפעיל, פכר כשבועות הקרובים, מחלקח מיוח־י
דת לטיפול בעדות המזרח. מחלקה זו תעסוק, בין היתר, גם בסיפוק
צורכי־דת וסעד לעולים נחשלים, במחנות קליטה ושיכונים.

• שר הפנים, חיים משה שפירא, ילחם כתוקת נגד ביטול
ההקפאה של תופנית ד לבניית צפון תל־אכיב מעבר לירקון.
השר סבור, כי חלק ניכר של השטחים בסביבה זו חייב ליהפך לפארק גדול,
אפילו אם יעלה הדבר מיליונים לבעלי הקרקעות.

• מנהל ״מינהל מקרקעי ישראל׳ /יוסף וייץ, עומד להוד
£מ ר סקרוס במקומו יתמנה דויד מוביהו, ראש עיריית בארישבע לשעבר
וכיום מנהל מחוז תל־אביב והמרכז בסינהל. בממשלה קיימת הסברה, שטוביהו
הנוקשה לא ישלים עם מעשי השחיתות שרתחו תחת וייץ.

• צפויה פעולה משטרתית מיוחדת נגד מועדוני החשפנות,
למרות הדעה של לישכת התיירות הממשלתית, כי מועדונים אלה הכרחיים
בארץ של תיירות, לוחצים חוגים דתיים וחינוכיים על המשטרה לאסור הופעות
הסטריפ־מיז.

חות בבתי־הספר הישראליים.
״הייתי מתביישת ההפגנה
הקטנה של אזרחי ארצות־הברית בישראל
נועדה להוסיף את קולם החלוש לקולם
הרם של מאתיים אלף האזרחים האמריקאיים
שצעדו, באותה שעה עצמה, מרחק
אלפי קילומטרים מתל-אביב, בחוצות העיי
וושינגטון. היתד, זאת ההפגנה הגדולה ביותר
בתולדות ארצות־הברית: ההתקוממות
השקטה של ההמונים הכושיים, יחד עם
בעלי־הרצון־הטוב בקרב הציבור הלבן, נגד
ההפלייה הגזענית.
״הייתי מתביישת אילו נשארתי בבית בשעה
כזאת,״ אמרה אותה צעירה, כשמחתה
את הזיעה מעל פניה המאופרים ,״אני אמריקאית.
כאמריקאית עלי לעשות את הכל
כדי שבמדינה שלי ישרור הצדק.״
השגרירות האמריקאית לא הזעיקה את המשטרה,
כדי לסלק בכוח את המפגינים שצעדו
לעברה. גם היא נתנה למדינת־ישראל
שיעור באזרחות טובה. נציגי המפגינים נתקבלו
באדיבות על־ידי מיופה־הכוח, שהבטיח
להם להעביר את דברם לממשלתו.
דוגמה כירושלים. בלב המסתכל הישראלי
ביצבצה, מאליה, שאלה מטרידה:
כמה מבני העילית הישראלית מוכנים לצעוד
בישראל נגד ההפלייה הלאומית של בני המיעוט
הערבי? כמה מהם מוכנים לצעוד
נגד הד,פלייה העדתית של בני עדות־המזרח?
ואילו צעדו, כיצד היה השלטון נוהג בם?
בעת ההפגנה האחרונה נגד המימשל הצבאי׳
שנערכה בחודש פברואר בירושלים,
בה בלטו אנשי העילית בהעדרם, גויסו אלפי
שוטרים כדי לחסום בפניה את הדרך אל

נציגי האומות התכנסו מסביב לפרסה הגדולה
של מועצת־הבטחון, כדי להחלים אם
לגנות, ואיך לגנות, את רוצחי שני הנח״ל-
אים באלמגור.
הרוב המערבי הציע לגנות את הרצח בפה
מלא, אך את הרוצחים המשוערים רק
ברמז. המיעוט הערבי והקומוניסטי הציע
לגנות את הרצח, אך לא לגנות את הרוצחים
המשוערים בכלל.
על רקע זה נערכו תמרונים דיפלומטיים
מסובכים, כונסו ישיבות דחופות של נציגי
מדינות, נקראו שגרירים ונשלחו איגרות.
מאחר שהגינוי החריף ביותר לא יחזיר
לחיים את הנרצחים, וגם לא ישנה במאומה
את המצב העובדתי בגבול, ניראה הכל כמו
מישחק־ילדים. האזרח הישראלי יכול היה
לשאול: לשם מה כל ההתרוצצות?
אינפאנטיליות יעילה. אולם יש ב-
מישחק זה שיסה מסויימת, ההופכת את
מועצת־הבסחון למכשיר בינלאומי חשוב —
למרות הרושם האינפאנטילי של מעשיה.
כי מאז הופעלה המועצה, שורר השקם
בגבול. שום מדינה אינה מוכנה להרגיז את
משפחת־העמים על־ידי פרובוקציה גלויה בעת
ניהול הדיון. כך נרגע המצב בגבול
לפחות זמנית.
יש למועצה עוד שימוש אחר. כל סיכסוך
גבול, ביחוד כשהוא מלווה מעשה־קטל מן
המארב, מעורר בהכרח התרגשות לאומית
עליונה. בימים עברו היתד. התרגשות כזו
מובילה כמעט אוטומטית למלחמה בין העמים.
גם בארץ היתד, התרגשות כזו מובילה
לא פעם את הממשלה, מרצון או מאונם,
לביצוע פעולת־תגמול — גם כאשר היה
ברור כי הפעולה לא תועיל במאומה.
הדיון במועצת־הבטחון משמש כמעביר-
ברק, המסיח את ההתרגשות הלאומית המוצדקת
לאפיק בלתי־מסוכן. מאחר שהניסיון
מוכיח בעליל כי שום פעולת־תגמול
אינה מביאה שום תועלת מעשית בגבולות.
ישראל, ולעיתים קרובות אף מחמירה את
המצב, הרי פעולתו של מעביר־ברק חיובית
מאוד — גם אם זו אינה מביאה שום
תועלת אחרת. האינפאנטיליות הדיפלומטית
מסוכנת פחות מזו המיליטריסטית.
תהיד, ההחלטה הסופית של המועצה אשר
תהיה — גינוי מלא, גינוי חלקי, כמעט־גינוי,
גינוי מסוייג או וטו על גינוי —
הברכה העיקרית כבר הושגה. על כך מגיעה
למועצה תודה. ביחוד מצד הורי הצעירים
חסרת־תועלת.

שלא נפלו בפעולת־תגמול
* כדי להענזיד את הדבר בנויבחן, הריץ-
השבוע הוועד היהודי־ערבי לביטול המימשל
הצבאי את המיברק הבא לרב יואכים פרינץ,
נשיא הקונגרס היהודי האמריקאי ואחד ממנהיגי
ההפגנה בוושינגטון :״ערב המיצעד
למען הזכויות האזרחיות, אנו מבקשים
ממך, כנציג היהודי הבכיר, ומכל שאר ה־אירגונים
היהודים המשתתפים במיצעד, להתערב
אצל ראש ממשלת ישראל למען
ביטול הסימשל הצבאי, השולל את הזכויות
האזרחיות מערביי ישראל.״
ה עול ם הז ה .1156

ני אוהב את פולה בן־גוריון. לה הכישרון הנדיר
לקרוא לילד בשמו. בסיגנונה האישי המיוחד, שאינו
ניתן לחיקוי, היא תמיד קולעת לבול.
השבוע שהתה פולה בבאר־שבע. שם ניתקלה בגדעון
בן־ישראל, ח״ב מפא״י, מי שהיה מזכיר מועצת פועלי
באר־שבע. היא ניגשה אליו, ובלי היסוסים והקדמות הטיחה
בפניו:

״אתה אשם בכישלון מפא״י בבאר־שבע!
התבייש לך!״
הדגש הוא על המילה השלישית :״כישלון״.
בעקבות קול־ישראל, שהיה ונשאר קול מפא״י, הכריזה
המקהלה־המדברת של העתונות הישראלית פה־אחד :״מפא״י
שמרה על כוחה בבאר־שבע! מפא״י יצאה מנצחת מן המערכה!״

והנה
באה פולה, שאינה יודעת טכסיסים
וחוכמות, וקוראת לילד בשמו: כישלון.

בבאר־שבע. לולא הוא, לא היתד, מפא״י יורדת רק ב־״/״8.8
(לעומת הבחירות לעיריה ב־ ,)1959 או ב 13.5לעומת
הבחירות לכנסת ב־ ,)1961 אלא ב 30 או ב־״^.40
נאמר רבות, בשבועון זה ובעתונים אחרים, על כך שהבחירות
בבאר־שבע היו ״אישיות״.

הדבר הפך כמעט למטבע-לשון. אך מסופקני
אם אומנם תפסו כל הדוברים מה משקלו
של מטבע זה.

הודות לאיש אחד — זאב זריזי — קיבלה מפ״ם בבחירות
העירוניות פי ארבע יותר קולות מאשר בבחירות
לכנסת (ובכלל זה קולות של אנשי־חרות, ליברלים ו־מפא״יניקים).
הודות
לאיש אחד — דויד חכם — הפכה המרידה העדתית
הכל־ארצית לעובדה פוליטית בבאר־שבע.
והודות לאיש אחד — אליהו נאווי — נמנעה בבאר־שבע

מפליישר עד נאווי -מן העסקן השכיר אל
הנבחר העצמאי -זוהי דרכה של באר־שבע
היום, ודרכה של המדינה מחר.

4אן מתעוררת, כמעט מאליה, שאלת הבחירות ה־אישיות.
אם רוצים בחדירת אישים עצמאיים ומוכשרים
לזירה המדינית, האם לא תקדם שיטת הבחירות האישיות
את התהליך הזה?
אדם הגון אינו יכול לדגול בהנהגת בחירות אישיות־אזוריות
לכנסת, כל עוד לא הושגו שני תנאים מוקדמים
מוחלטים:
• שינוי דמותה של מפאי״י, על-ידי סילוק היסודות
הדיקטטוריים וצירוף יסודות בריאים:
• מתן חוקה למדינה, שתמנע בעד רוב זמני בכנסת
כל אפשרות לחוקק חוקי שרירות ודיכוי.

ך•• אגדה על ניצחון מפא״י בבאר־שבע היא פרי של
| | זיוף. חלק מן הזייפנים פעלו בתום־לב, מתוך טימטום־
כן. אחרים פעלו, בלי ספק, בזדון — על־ידי החסרת פרטים
חיוניים מן התמונה הסטאטיסטית.

(וכבר אמר מי שאמר: ישנם שלושה סוגים
של כזבים -שקר, חצי־־אמת, וסטאטיסטי-

הזיוף מבוסס על העלמת העובדה הפשוטה — המכרעת
— כי בבחירות העירוניות האחרונות בבאר־שבע, בשנת
, 1959 לא הציגה מפא״י רשימה אחת בלבד. מטעמים טב־סיסיים
הציגה מפא״י אז שלוש רשימות שונות, מהן
שתיים עדתיות. האחת נקראה ״למען באר־שבע״ ,ופנתה
לעולי צפון־אפריקה; השניה נשאה את האותיות ע״ה, ופנתה
לעולי הונגריה. כולן היו רשימות מפא״יות מובהקות
— בגלוי ובפה־מלא.

לפיכך, שקר הוא להשוות את הישגי רשימה
א׳ משנת 5( 1959 מנדטים) עם הישגי
רשימה א׳ בשנת ( 1963 שוב 5מנדטים).
כל המשווה השוואה כזאת, וטוען כי ״מפא״י שמרה על
כוחה בבאר־שבע״ ,הריהו מנצל לרעה את העובדה שאין
הפרטים ידועים מחוץ לבאר־שבע.
כדי לקבל תמונה אמיתית ונאמנה, יש להשוות את הישגי
כל שלוש הרשימות של מפא״י בשנת 1959 עם הישגי הרשימה
היחידה של מפא״י בשנת .1963 מסקנות השוואה
זו הן חד־משמעיות:
• בשנת 1959 זכו שלוש רשימות מפא״י ב־5399
קולות, שהית 4ל 38.7של הבוחרים והיקנו לה 6מנדטים
בעיריה.
יתכן שצריכים להוסיף לכך עוד רשימה רביעית, בעלת
האותיות ר״ט, שגם היא היתה קרובה למפא״י. היא זכתה
ב־ 503 קולות, דבר שהיה מעלה את האחוז ל־.42
• בשנת 1963 זכתה מפא״י ב־ 5950 קולות, שהיוו
רק 29.9של הבוחרים, ושהיקנו לה רק 5מנדטים ב־עיריה.
המודד
לציר עלה בארבע שנים אלה, בעקבות ריבוי התושבים,
כמעט ב 50 הדבר בולט אם נשווה את הכישלון
של מפא״י להצלחת מפ״ם, שבאמת ״שמרה על כוחה״ .כדי
להשיג 4מנדטים היו דרושים למפ״ם, לפני ארבע שנים,
3200 קולות. כדי להשיג את אותם ארבעת המנדטים היתד,
מפ״ם זקוקה הפעם ל־ 4920 קולות( .מפ״ם עלתה תוך כדי
כך מ־/0״ 22.2ל 24.5אחוזים).

ך י• שוואה זו אינה שלמה, כיי היא מתעלמת מקיום
ן | רשימתה של אחדות־העבודה.
אחדות־העבודה פעלה בבאר־שבע תוך שיתוף־פעולה הדוק
עם מפא״י. היא הבליטה שיתוף־פעולה זה על־ידי חתימת
הסכם־עודפים עימה. ביום הבחירות הסיעו מכוניות מפא״י
גם את בוחרי אחדות־העבודה.
על כן מן הדין לצרף יחד את קולות מפא״י ואחדות-
העבודה בשתי מערכות־הבחירות. אזי מתקבלת תמונה
בהירה עוד יותר:
• בשנת 1959 זכו שלוש רשימות מפא״י ורשימת
אחדות־העבודה ביחד ל־ 7מנדטים (שייצגו 5945 קולות ו 43.1

בשנת 1963 זכו מפא״י ואחדות־העבודה ביחד
רק ל־ 5מנדטים (המייצגים 6700 קולות ו 33.1

אין זו תבוסה מוחצת. אולם זהו כישלון
חמור כיותר -ויישר כוחה של פולה שנתנה
לעובדה זו ביטוי דרמאתי, בפרהסיה.

הבדל בין תבוסה מוחצת לבין כישלון חמור מתן
| בטא בדמותו של אליהו נאוזי. הוא הציל את מפא״י

\ז\ 2ארי\2בוורגז שגרגז\ז רגזגורגז: גזנזגזה אנבוי־שנזיג! גאנט־י־א1בגי־ט 1נזי\ז
ירידתה של מפא״י לדרגת המפלגה השניה־בגודלה, ואולי
אף השלישית־בגודלה.
מיהו נאווי?
קודם כל: טיפוס של לא־עסקן. אדם הנקי מכל עבר
מפלגתי. אום שהציל קולות והביא קולות הודות לתכונות
אישיות גרידא — כשרון אישי, סימפאטיות אישית, מעמד
אישי, מוצא אישי, סיגנון אישי.
שום מנגנון מפלגתי אינו שמח להעמיד איש כזה ב־עמדת־מפתח.
הדבר נעשה, כי לא היתר, כל ברירה. הבחירה
היתה: נאווי או שואה.

ברירה זו אינה חד-פעמית. היא תעלה שוב
ושוב. תחילה בדרג העירוני, ולאחד מכן בדרג
הממלכתי.
ממשמש ובא היום בו לא תעז עוד מפלגה כלשהי למלא
את רשימת מועמדיה לעיריה או לכנסת כאפסים אפורים.
המפלגה שתבקש להחזיק מעמד תיאלץ למצוא ולגייס אנשים
בעלי אישיות ויוקרה, אנשים שהוכיחו את עצמם
בשטחים אחרים, אנשים שיש להם מה לומר.
דור שלם פנה עורף למפלגות, כשהוא אחוז ריגשי בוז
וגועל. בעלי הכשרון והאופי פנו לשטחים אחרים. בעלי
המצפון וההשקפה פעלו מחוץ למפלגות. המפלגות עצמן
נאלצו להסתפק בצעירים מפוקפקים — כדאיניקים, קאריי־ריסטים
חסרי־כשרון, חצי־צעירים וזקנים־מלידה.
יתכן כי אליהו נאוזי מבשר תקופה חדשה — תקופה בה
יקפצו בעלי־כשרון לתוך הזירה הפוליטית. הם לא יהיו
שכירי־מפלגות, אלא אנשים עצמאיים שיכתיבו תנאים למפלגות.

אולם
עד אשר יושגו תנאים אלה אפשר בהחלט
להנהיג שיטת בחירות אישיות לגבי
מישרות ראשי־הערים.

אני תומך בהצעה זו. היא תחליש בהרבה את הכפייה
הדתית, כי ראש־העיר הניבחר שוב לא יהיה תלוי בקואליציה
העירונית המשתנה. הקנוניות הבינמפלגתיות המכוערות
יאבדו את עוקצן. איש אחד ינהל את העיר, והישגיו
יקבעו את סיכוייו להיבחר מחדש.

מבחינה זו יש הבדל מהותי בין ראשות-
עיר לבין הכנסת.
רוב חד־מפלגתי בכנסת יכול לכונן מחנות־ריכוז, לסגור
עתונים ולהנהיג מימשל צבאי. כל עוד קיימת אפשרות זו,
יש למנוע שיטת־בחירות שתיצור בהכרח רוב כזה. כי
הסכנה עולה עד אין שיעור על התועלת.
ואילו ראש־העיר יכול רק לנהל שירותים ולסלול כבישים.
אין שום סכנה בבחירתו האישית הישירה. התועלת, לעומת
זאת, גלויה לעיין: נאווים וזריזים במקום פליישרים ו־כלנתארים.

ככן — נאווי היה נביא, וזריזי היה זריז. השאלה ה!
גדולה היא: האם חכם היה חכם?
במילים אחרות: האם נחל המרד העדתי בבאר־שבע
ניצחון?

הפרשנים קבעו כמעט פה-אחד: לא. וזהו
הזיוף הגדול השני בהערכת תוצאות הבחירות
בבאר-שבע.
(המשך בעמוד )6

(המשך מעמוד )5
העדתיים לא זכו בבאר־שבע לשני מנד־סים,
אלא לשלושה.
כי מלבד רשימתו של הכם, שזכתה לשני
מנדטים, היתה בעיר רשימה עדתית נוספת:
הרשימה ג׳ .ראשיה היו עדתיים, תעמולתה
היתר, עדתית, בוחריה היו עדתיים. רק מפאת
חוסר־אמצעים הסכים ראשה, יוסף
מלכה, לקבל על עצמו את התווית של אגו־דת־ישראל,
מטעמי נוחיות.

עובדה זו מפריכה גם את השקר
השלישי: שהמנצח האמיתי במערכת
כאר-שכע היה המחנה הדתי.
שלושה נציגים עדתיים מתוך 15 חברי
מועצת־העיריה — אין זה מעט. ביחוד כאשר
אחדות־העבודה והליברלים לא זכו אף
למנדט אחד, וכאשר תנועת־החרות, שאספת־העם
שלה עם מנחם בגין משכה 6000 איש,
זכתה רק למנדט אחד.

אולם גם זו אינה האמת בולה.
האמת העיקרית מתגלה במשפט הבא: מבין
15 חברי המועצה החדשה, שמונה הם
בני עדות־המזרח.

ערב הבחירות הפיץ חכם את הקאריק־טורה
המפורסמת, המראה את נאווי הניכנע
מגיש לטוביהו האשכנזי את בני עדות־המז־רח
על צלחת. מאותו רגע החלה ההתקפה
הנגדית המוחצת של מנגנון־המפלגות וה־עתונות.
הסיסמה הייתה: חכם מנהל הסתה
גזענית! חכם הוא אנטי־שמי!

ניראה בי התקפה זו עלתה לחכם
לפחות במנדט אחד, אם לא
כשניים. היא הבהילה את כני
עדות־המזרח. היא הבהילה גם את
האשכנזים, וזירזה אותם לחוש אל
הקלפי.

גיד כפה מלא: איני רואה כל
\ £פ סו ל ברשימות עדתיות. אני רואה בהן
רעה שבהכרח. אני סבור כי ההתקפה ההיסטרית
עליהן היא גילוי של צביעות מתחסדת.

מדוע
משתמשים במונח ״עדתי״
רק באשר מדובר על עדות-המז-
רה? מדוע כשרה רשימה המור־

משה
* 1ולם ידעו שמשה דיין משוגע לעתי^
קות. כולם ידעו שהוא אוסף כל כד
או כותרת של עמוד הנקלעים בדרכו. זה
לא לגמרי חוקי, אבל מילא — זה השיגעון
שלו. ומי יאמר משהו לרמטכ״ל, או אפילו
סתם לשר־חקלאות?
במשך שנים הצטברו באגף העתיקות של
משרד החינוך והתרבות בירושלים תלונות
והודעות על פעילותו של דיין. אנשי האגף,
שלקחו את תפקידם ברצינות, חרקו שן —
ושתקו. לכל היותר העיר מישהו, בעקיפין,
בהזדמנות, למשה דיין שזה לא בסדר. שאזרח
אינו יכול לחפור ולאסוף את העתיקות
שהוא מוצא. שיש חוק מפורש נגד זה. דיין
ציפצף, והמשיך בשלו.
איסוף עתיקות הוא אחד מתחביביו המעטים
של דיין. הוא עסק בו בשקידה ובשיטתיות.
סיפר עורך־דין תל־אביבי צעיר :״אני
זוכר בוקר אחד בחוף אכדיה. מכונית נעצר־רה
בראש הצוק וגבר יוצא ממנה. אי־אפשר
היה לטעות: זה היה משה דיין, ובידו
אחז את חפירה. הוא פשט אח חולצתו, שים־
שף את ידיו, אחז את האת בידיים של
איכר והתחיל לחפור.״

מיכצר על החו!ז

1211111׳ ץצי *

תענזגלגז בבאר־ שבע-צעד לבן ןיר1ז אישיוזשלדאשי־גן דיגן
זהו ההישג העיקרי של חכם ד
חבריו: הם הכריחו גם את המפלגות
האחרות למלא את רשימות־המועמדים
שלהן ככני המזרח.
מפא״י ניצלה, איכשהו, מפני ששמה בראש
רשימתה בן־עיראק. הליברלים מוגרו,
מפני ששמו בראש רשימתם אשכנזי. אפילו
זריזי האשכנזי, האהוד בקרב בני עדות־המזרח
בעיר, הקפיד לשים במקום השני ברשימתו
אדם בשם צאלח חאפז.
השאלה המתעוררת עתה אינה, איפוא:
האם יחולל הגורם העדתי החדש תמורה
יסודית בצמרת המדינית? השאלה היא:
האם תתבטא תמורה זו בחדירת בני ערות־המזרח
לצמרת המפלגות הקיימות — או
שתביא להקמת מפלגה של בני עדות־המזרח?

התמורה
עצמה היא בלתי־נכד
נעת.

^•דוע לא השיג דויד חכם את מספר
/3המנדטים שהוא קיווה לו? מדוע השי:
רק שניים מתוך , 15 בעוד שחברו רובר
חיים השיג באשדוד שניים מתוך?11
הסיבה הראשונה היא: בבאר־שבע גייסה
מפא״י מנגנון שעוד לא הופעל כדוגמתו
בשום בחירות מקומיות.
>חכם הוציא שתי ל״י על כל קול שקיבל.
מפא״י הוציאה, לפי החישוב של עצמה
(שאינו מעורר אמון) 67 ,ל״י על כל קול,
ולפי הערכה אחרת כ־ 130ל״י לקול. מפ״ם
הוציאה כ־ 10ל״י לקול).
הסיבה השניה טמונה בעתונות. אין זה
סוד כי העתונות העברית היא מיבצר אשכנזי,
אשר שום ספרדי לא הגיע עדיין ל־עמדות־הפיקוד
שלו. באופן אוטומאטי לגמרי
ליכדה עתונות זו את שורותיה, וניהלה
לוחמה פסיכולוגית נגד הרשימות העדתיות.

הסיכה
השלישית קשורה כשניה.
הקיצוניות של דויד חכם
הגדישה את הסאה, סיפקה לעתו־נות
העוינת את התחמושת למלחמתה.

ככת
כולה מכני עדות־המערב?
הכנסת מלאה סיעות עדתיות מובהקות —
סיעות שכמעט כל חבריהן באו ממחוז קטן
אחד במזרח אירופה, והכוללות בקושי
ספרדי־של־שבת אחד.
במה טובות אלה מרשימתו של דויד
חכם?

כל עוד קיימת כארץ הפליה של
כני עדות־המזרח, בל עוד לא
יינתנו להם התנאים המיוחדים
שיאפשרו להם בכלל להיות שוים
תתרחב קרקע-הצמיחה לרשימות עדתיות.

אפשר לעצור רשימות אלה בהסתה ״אנטי
אנטי־שמית״ ,נוסח באר־שבע. אפשר להכניס
למפלגות ספרדים־מטעם, כדי לאחז את
עיני המקופחים. זה לא יעזור לאורך ימים.
לפני עשר שנים טבע העולם הזה ממבע
לשוני דרמאתי. :דופקים את השחורים״.
עשינו זאת כדי לזעזע את הארץ, לעורר
את הציבור בעוד מועד לפעולה לסילוק
הקיפוח. לא הצלחנו. עליית הרשימות ה־עדתוית
באה עתה כאזהרה נוספת.

ך י* רשימה העדתית אינה מחלה. היא
( 1רק סימפטום של מחלה — מחלת הקיפוח
ואי־השיוויון.

רופא-אליל לוחם כסימפטומים.
הרופא האחראי מטפל כמחלה.
השבוע ציטט שבועון אמריקאי את דבריו
של מנהיג אמריקאי כושי מלפני מאה
שנה. הם נאמרו על תעמולת הכושים למען
שיוזיון־זכויות, והם טובים גם לפעולה הדומה
של בני עדות־המזרח בישראל:
״אם אין מאבק, אין התקדמות. אותם
המעמידים פנים של שוחרי החרות, אך מסתייגים
מן התעמולה, משולים לאנשים המבקשים
יבול בלי לחרוש. הם רוצים באוקיינוס,
ללא שאגת־האימים של מימיו הרבים.״

כארץ
אין עדיין שאגת-אימים.
יש רק המיית גלים ראשונים. אף
מי שאוטם את אוזניו משמוע -
אל יתפלא אם יציפו מחד המכול.

<•0וא לא מצא שום חפץ עתיק, ב)
| אותו בוקר. אבל היו מיקרים אחרים,
בהם האיר לו המזל. סיפר השבוע קצין״
לשעבר בצה״ל:
״זה היה מיד אחרי גמר הקרבות של
מיבצע סיני. קיבלנו פקודה ללוזת את ה־רמטכ״ל
משה דיין בסיור מסויים. מטרתנו
היתד, צבאית טהורה: להגיע אל המיג המצרי,
שנפל על החוף, במבואות תעלת
סואץ, אחרי שנפגע בקרב אוזירי.
״נסענו לאורך פסי הרכבת, כשהג׳יפים
מקפצים על האדנים. בדרכנו חלפנו על־פני
ישובים זעירים, שתושביהם הבדואים נטשו
אותם בזמן הקרבות. בכל מקום נעצרה השיירה,
בת שלושת הג׳יפים. הרמטכ״ל ירד,
ואחריו כל יתר הפמליה, שמנתה גם שני
קצינים בדרגת אלוף־מישנה, וביניהם אלוף־
מישנה בנימין גיבלי.
״הישובים היו כולם עזובים, כך שיכולנו
למלא את שליחותנו ללא הפרעה. עברנו מבית
לבית וחיפשנו דבר אחד: עתיקות וכדים.
לאם־לאט התחילו הג׳יפים להיות עמוסים. עד
שהגענו למיבצר צלבני עתיק, על שפת־הים.
ואז התחיל הפוגרום.
״כל מי שהיה לו כלי חפירה הוציא אותו.
מי שלא היה לו, הוציא כידון או סתם אולר.
אפילו בכפיות השתמשנו כדי לחפור
בתל שעליו עמד המיבצר. מצאנו שלל רב:
כדים, חרסים, שהועלו מיד לג׳יפים. מישהו
מצא פסלון עתיק, בגודל של כ־ 15 סנטימטר
— שעבר לידי הרמטכ״ל.
״זה נמשך למעלה משעתיים, כשבאמצע
עשינו הפסקה לפיקניק נחמד. הפסקנו רק
כאשר כבר לא היה מקום בג׳יפים להעמיד
כדים. ואז המשיכה כל השיירה, עד שהגענו
למקום ששם המתינו שלושה פייפריס להטים
את דיין ואת הקצינים הבכירים צפונה.
״אנחנו שמחנו, כי קיוזינו שעכשיו יעמיסו
את השלל למטוסים, ונוכל שוב לשבת
כמו בני־אדם בג׳יפים. אבל הרמטכ״ל חשב
אחרת. הוא עלה לבדו למטוס והג׳יפים
חזרו עמוסים לאל־עריש.
*והסיג? — מי זכר אותו?״
עוד אדם יודע לספר על חפירותיו של
דיין. הוא אף עשה זאת רישמית, במכתב־תלונה
אל אגף העתיקות בירושלים. זהו
מרדכי מגידון, מנהל החפירות הארכיאולוגיות
בתל־קסילה, ליד רמת־אביב.
במכתבו התלונן כי משה דיין ביצע חפירה
פרטית לגילוי מימצאים, בשטח המגודר
של התל. הוא ביסס את תלונתו על דברי
העובדים, שראו את משה דיין יורד מן
הגבעה למכוניתו, שחנתה בקירבת מקום.
כאשר ערך מגידון סיור בשטח המגודר,

גילה חפירה טריה, שנחשפה, לדעתו, על־ידי
משה דיין. הוא מיהר לסתום את החפירה.

מה אומר החוק?
טעו של דיין כאוסף עתיקות הגיע
ז*.יחוג רחב של מפעילי דחפורים, שתוך
עבודתם בסלילת כבישים או בחפירת
יסודות נתקלים בעתיקות. על־פי החוק, חייבים
הם להפסיק מיד את החפירה, להודיע
על המציאה לאגף העתיקות.
כמה מהם התעלמו מהוראה זו והמשיכו
לחפור, מתוך חשש שאגף העתיקות יפסיק
את העבודה ויגרום לעיכוב. אחדים מילאו
אחר הוראת החוק, נתנו לאנשי האגף לבדוק
את האתר שנתגלה, להציל מה שניתן
להציל מן המימצאים.
אולם מפעילים רבים פסחו על שתי אפשרויות
אלה. אומנם הפסיקו זמנית את
עבודתם והלכו לטלפון הקרוב ביותר, אך
לא להזעיק את אגף העתיקות — אלא את
משה דיין. זה היה מופיע במהירות המכסימלית,
מתחיל בחפירות ארכיאולוגיות קדחתניות.
את השלל היה מעמים על מכוניתו,
או על משאית, מעבירו לביתו שברחוב
יואב , 11 בצהלה.
על פי חוק העתיקות משנת , 1929 זוהי
עבירה. קובע החוק (סעיף :)3כל אדם, המגלה
עתיקה, מבלי שהיה מצוייד ברשיון
לערוך חפירות, יודיע מיד על תגליתו לנציג
הקרוב ביותר של אגף העתיקות, או
לקצין המחוז הקרוב ביותר, וינקוט בכל׳
פעולה אחרת שתיקבע.
(סעיף :)6לא יחפור אדם ולא יחפש באופן
אחר עתיקות, בין באדמתו ובין באדמת
אחרים, אלא אם כן קיבל משו־החינוך־והתרבות
רשיון לחפור או לערוך
מדידות־עומק.
למשה דיין אין רשיון כזה.
אולם גם קבלת רשיון אין פירושה שהחופר
יכול לעשות במימצאיו ככל העולה
על דעתו. גם אז חלים עליו סייגים חמורים׳
שמטרתם להבטיח כי עתיקות הארץ
יישמרו בארץ. ולא סתם בבית סרטי, אלא
במוזיאון או בתערוכות, לרשות הקהל הרחב
ולרשות אנשי־מדע והיסטוריונים.
על מוצא העתיקות, המצוייד ברשיון,
להציג את כל מימצאיו בפני בא־כוח אגף
העתיקות, אשר בידו הזכות ליטול לעצמו
את המימצאים הנראים לו כחשובים, תמורת
פיצוי מתאים. את המימצאים הנותרים, הנשארים
ברשות החופר, יש לשמור היטב,
לצלמם ולהמציא את תצלומיהם לאגף ה־עתיקות.
המוצא אינו יכול למכור את העתיקות,
אלא על־פי רשיון מיוחד.
אום שאינו מצוייד ברשיון כזה צפוי לעונשים
הקבועים בחוק. למשל:
(סעיף :)22 כד אדם המוצא עתיקה ואינו
מודיע על מציאתה חייב בעבירה וצפוי
למאסר של חודש, או לקנס של 20 לירות.
בל אדם, שאינו מחזיק רשיון לחפור, וחופר
למציאת עתיקות חייב בעבירה
וצפוי לקנס של 200 לירות.

״ולדיין מותר?״
רכיאולוגים חובבים וסתם אזרחים,
\ £אינ ם בקיאים בכל סעיפי חוק העתי־קות.
אולם הם ידעו שמשה דיין מתעלם
מסעיפים אלה — וזה שימש להם דוגמה
ותירוץ, כל אימת שהם עצמם גילו עתיקות.
אם נודע הדבר לאגף העתיקות, אין הוא
עושה דבר, לרוב .״מה אתם רוצים שנעשה?״
התלונן אחד העובדים הבכירים ,״אם נאיים
לתבוע את האיש לדין — הוא מיד עונה:
,ולמשה דיין מותר?׳ ״
וכך, במשך שנים ארוכות, התעלם אגף
העתיקות מדרישותיהם של ארכיאולוגים
רציניים, להפעיל את החוק. כל מנהלי האגף
ידעו שבכל משפט שייערך על חפירה ארכיאולוגית
בלתי־חוקית, או על נטילת עתיקות

התחביב

ללא־רשות, תצוץ שאלת הנאשם :״ולמשה
דיין מותר?״
רק פעם אחת נעשה משהו. היה זה לפני
שנתיים, כאשר התברר כי ראש של פסל
נדיר, שנתגלה בחפירות קיסריה, נעלם מן
השטח. אחרי עבודת בילוש מסועפת, התגלה
הראש אצל אחד מעובדי משלחת הסיוע
האמריקאית בתל־אביב. האיש החזיר
את ראש־הפסל למשטרה, ולאחר שנאמר לו
כי הוא פרסונה נון־נראטה — יצא מהארץ.
אך רוב מוצאי וגונבי העתיקות בארץ
ניצלו מידי החוק, כי ניראה שחשוב היה
לעטוף את התחביב של משה דיין בקשר
של שתיקה.

?וגה! אופף וגס מוכר
ך* שבנוע הפר חרות את קשר השתיקה

| הו א עשה זאת, לאחר שנתגלה כי הקשר
בין דיין לבין ארכיאולוגיה אינו רק
תחביב חביב.
סיפר חרות, בעמוד הראשון :״משה דיין
סוחר בעתיקות — בעיצומו של מיבצע סיני
ניהל עיסקוח שלא בתפקיד עם בדואים.״
הסיפור המדהים: משה דיין מכר כדים
עתיקים לד,ארי פיליפס, סוחר עתיקות ברחוב
שלומציון המלכה בירושלים. פיליפט
אישר את קניית הכדים, אך סירב בתוקף
למסור את שתיים הכספי. לעומת זאת גילה,
כי מכר את הכדים לעסקן אמריקאי בשם
פילים ברנשטיין, יו״ר הוועד הציוני באר־צות־הברית,
המשמש גם כרב בבית־כנסת ב־רוצ׳סטר.
הסתבר
עוד, כי לא רק דיין היה מעורב
בעיסקה זו. גם לטדי קולק, מנהל משרד
ראש הממשלה, היה חלק בה — אם כי
צדדי. הוא סיפר, כי הרב ברנשטיין ביקר
בביתו וראה כדים עתיקים. הוא התעניין
לדעת היכן משיגים כדים כאלה, כוי לקשט
בהם את בית־הכנסת שהוא מקים. קולק

י יוו
מקום בו נהרג בשעתו איש ניל״י אבשלום
פיינברג. היה זה מיד אחרי גמר הקרבות
של מיבצע סיני, כאשר ויין היה עדיין
רמטכ״ל. הוא סיפר :״שמת׳ לב שהברואים
משתמשים בכדים גדולים לצרכים חקלאיים.
כדים אלה עשו עלי רושם שהם מתקופה
קדומה, כ־ 200 שנה לפני הספירה. הבדואים
טיפלו בכדים בשפת הים.
״עשיתי את העיסקה, וכתמורה ביקשתים
שיוציאו את הכדים לכביש הראשי. הם סירבו
לקבל כסף ישראלי ודרשו כסף מצרי אי
מזון כמו אורז, קמח, קפה וסוכר. שילמתי
טבין ותקילין. מהכרים שקיבלתי חילקתי
מספר כדים לנשיא האוניברסיטה בנימין
מזר, למחלקת העתיקות ולמפקדי צבא בכירים.
מהכדים שנשארו אצלי מכרתי שניים־
שלושה לבית־מסחר פיליפס.״
הוא הדגיש, כי אין הוא מוכר עתיקות
שהוא עצמו מוצא, בחפירות פרסיות. את
הכדים רכש ״בחוץ לארץ״ — על כן ראה
את עצמו חופשי למכרם. חוץ מזה — ״אני
חופר עתיקות, אבל לא באיזורי חפירה. אני
מציל עתיקות מתחת לבולדוזרים העוסקים
בחפירות לצרכי בניין, או ליד מחצבות. בזה
אני רק מציל את העתיקות הללו.״
ומה עם הצד החוקי?
״פגיעה בחוק ישנה, לדעתי, אם חופרים
במקום מיועד. אבל לא בשטח שפועלים דחפורים
ובולדוזרים. הלואי שימצאו די אנשים
שיחממו במקומות כאלה ויצילו אח העתיקות,
במקום שילכו לאיבוד. אם אני מוצא
דבר שיש בו ערך מבחינת עתיקות — אז
אני מודיע למחלקת העתיקות.״
אבל מחלקת העתיקות, כפי שהוא עצמו
ידע לספר ,״מביטה על זה בעין לא טובה.״

מה אומד המדע?

*יסביר אחד מראשי אגף העתיקות,
| | בשיחה עם כתב הננולס הזה :״אני מוכן

גן העתיקות בצהלה ־ הגינה מאחורי ביתו ש; ש! ו
מסר לו את כתובותיהם של כמה סוחרי־עתיקות,
ביניהם זו של פיליפס.
דיין עצמו לא הכחיש את המכירה. הוא
סירב אומנם לנקוב בסכום שקיבל עבור
הכדים (״המדובר איננו בעשרות ולא באלפים,
אלא במספר שבין אלה״) ,אך הצהיר
:״אני קונה עתיקות, אוסף וגם מוכר.״

עץ?א טובה

ת הכדים שמכר להארי פיליפס מצא
משה דיין באזור שייך זואד בסיני, ב
לקבל
את טענתו של משה דיין, כי על־ידי
פעולתו הפרטיזנית הציל מימצאים רבים מ־כלייה.
אבל לא זה החשוב. קודם כל קיים
הצד העקרוני: האם מותר לשר ולמנהיג
להתעלם מהחוק?
״שנית, וחשובה לא פחות, היא הבחינה
המדעית. פעם חשבו שארכיאולוגיה פירושה
איסוף כלים ועתיקות, כדי למלא בהם מוזיאונים.
אנחנו קוראים לזאת תקופת־שודדי־הקברים.
כך מילאו את הבריסיש מוזיאון
בלונדון. אבל כיום קיימת גישה אחרת לגמרי
לארכיאולוגיה, ובפרס בארץ כישראל.

״הארכיאולוגיה כיום היא מדע, אשר חייב
לענות על שאלות חשובות מאוד — ולא
להציג פסלונים או כדי־חרס וכלי־נחושת.
כאשר ערכנו חפירות בחצור, לא היה חשוב
כמד, כלים נמצא — כי אם חיוני היה לחשוף
את הישובים הקדומים. כאשר עורכים
כיום חפירות בתל־ערד, אין כל חשיבות ל־פסלון
שמצאו שם. חשוב הרבה יותר לקבוע
כמה אנשים חיו שם, באיזו צפיפות,
ממה התפרנסו, מה לבשו ומה בישלו.
״זוהי עבודה איטית, הנמשכת שנים, בה
תנוחת כל אבן חשובה. והנה באים האספ־

הפר לביזנס

נים הארכיאולוגיים, המחפשים כד או פסיפס,
והופכים תל שלם על הראש. בזאת אובדת
לנו לעולם הזדמנות לשחזר את העבר.
״נכון, אלפי אנשים לוקחים טוריה ויוצאים
לחפור בתל אל־סאפי, למשל. זה פסול.
כי זה הורם אתר היסטורי ממדרגה ראשונה.
אבל כאשר גם שר בישראל עושה אותו
דבר — זה פסול שבעתיים, כי זה מעודד
את האלפים להמשיך במלאכת ההרס. וזהו
חטאו הגדול של משה דיין.׳*
זאת נקודת־הראות המדעית. ישנה גם
נקודת־ראות ציבורית. מבחינה פורמאלית,
אפשר היה לטעון כי משה דיין עבר על
חוק העתיקות, אשר כמה מסעיפיו — כגון
הסעיף על סחר בעתיקות ללא רשיון —
מחייבים מאסר של שישה חודשים וקנס של
מאה לירות. אולם אין זו הטענה העיקרית
— שהיא מוסרית.
עד כה הביטו כמעט הכל בסלחנות על
מעשיו של משה דיין, בראותם בהם התפרצות
של עצמיות צברית, שאינה מסוגלת
להתחשב בתקנות או באיסורים. כך התייחסו
אליו כאשר הסיט הצידה את החביות
שחסמו את הכביש החדש לביתו, כדי שי
וכל לנסוע למשרדו בדרך הסגורה בפני
נוסעים רגילים. כך גם התייחסו לנהיגתו במהירות
מופרזת.
והנה עתה הסתבר כי מה שנראה כחולשה
— ונסלח בשל כך — היה גם מקור
להכנסה. בן־רגע, נראו עיסוקיו הארכיאולוגיים
של הצבר הפרוע באור אחר לגמרי.
לזכותו של דיין אפשר לומר דבר אחד:
שהוא הצהיר על נכונותו לשאת בכל האחריות
החוקית למעשיו .״אם יש פסול במעשי,״
הכריז ,״אזי תמצו את הדין. איני
טוען לשום חסינות כשר, או כחבר־כנסת.״
דברים שדרשו תגובה מן האיש המוסמך.
במיקרה זה: שר החינוך והתרבות זלמן
ארן, הממונה על ביצוע חוק העתיקות
.1929 אך ארן העדיף להפנות את עיניו
בתמימות .״אינני מעלה על הדעת, ששר בישראל
יעסוק בפעולות לא חוקיות,״ הגיב,
כאשר נשאל מה בדעתו לעשות בעניין זה.
אולם אין זו תשובה מספקת — לא את
אנשי אגף העתיקות, לא את הציבור, ואף
לא את משד, דיין עצמו. השמועות והרינו־נים
של שנים הגיעו השבוע לנקודת־שיא.
אי־אפשר להתעלם ממנה, כאילו לא היתה.
דיין הציע למצות את הדין — וזכותו לקבל
זאת. כדי שייקבע אחת לתמיד: האם משה
דיין הוא פיראט של עתיקות, או אסס:
קצת יוצא־דופן, אבל כיצר?

במדינה יחסי ח1ץ
יש מלחמה ־ אין כסף
הנשיא ג׳ון קנדי רתח מכעס, אך כעסו
היה כאין וכאפס לעומת זה שהשתרר בירושלים.
הסיבה: בית־הנבחרים של ארצות־הברית
קיצץ את הצעת תקציב סיוע־החוץ
מ־ 4.9מיליארד דולאר ל־ 3.5מיליארד. כל
מאמצי הנשיא להציל את תוכניתו לא הועילו,
מול הגרזינים המונפים של נואמיס,
שהגדירו את התקציב כ״טימטוס מנופח״ ו־
״גזילת כספי משלם המיסים״.
קדמה לדיון בבית־הנבחרים חקירה על־ידי
ועדה מיוחדת, שנתבקשה לבדוק כל
מיבנה סיוע־החוץ האמריקאי. הדו״ח, אף
כי לא שלל את המשך סיוע־החוץ, מתח
ביקורת קשה על כמה מתופעותיו, שימש
בסיס להתקפה בבית־הנבחרים.
כל זה יכול היה לעורר חשדות בירושלים,
כי הקיצוץ האכזרי בתקציב המוצע
יפגע גם בישראל, שמאז יסודה ינקה מאות
מיליונים מארצות־הברית. אלא שלחשש הכללי
נוספה סיבה מיוחדת לכעס: בדו״ח
שהונח לפני הקונגרס נכלל סעיף מיוחד,
שקבע כי אין כל טעם להעניק דולארים
לאזורים בלתי־יציבים.
כדוגמה, דרש הדו״ח מממשלת קנדי, שתקטין
את הסיוע להודו ולפקיסטאן, עד
אשר יחסלו שתי מדינות אלה את הסיכסוך
ביניהן. הדו׳־ח גם שאל מדוע יש להמשיך
במתן עזרה ביד רחבה למרחב הבלתי־יציב
— ישראל ויריבותיה הערביות. הוא הציע
לקונגרס לדון ב״מניעת עזרה כלכלית מארצות
הממשיכות במדיניות של תוקפנות,
ומתכוננות להוציאה לפועל.״
משרד החוץ הישראלי, שנחרד לא־פעם
מהצעות קנדי לחיסול הסיכסוך עם הערבים,
החל עתה חושש כי בעתיד יוכל הנשיא לא
רק להציע פיתרונות — אלא גם להפעיל
לחץ כספי למען קבלת הצעותיו. מה עוד,
שיוכל להצטדק בפני קבוצות־הלחץ היהודיות
:״זאת הוראה של הקונגרס, שאני
עצמי לא הייתי שלם עימה.״

הקיץ אנו מגי שים שני שלגונים חד שי ם:

לעז עד בתמוווו.

ז) לוקס־מולן ה מיוחד
עם ציפוי אגוזים

)2טוויסט

ט ע מי ם

וניל — פירות — שוקולד

מ חי דו טי

עברית * אנגלית * צרפתית * גרמנית
נמשכת ההרשמה
לקורסים מזורזים לתלמידי בתי״ספר יסודיים ותיכוניים.

כתות מיוחדות למבוגרים
תל*אביכ
נחלת בנימין ,2סל 56347 .

חיפה

החלוץ ,27 סל 69265 .

^ ח 130^ 6

פאר התוצרת האירופית

-<6 >$21*10ה( 0ק 6א)<

דת רות דון־יחיא היא נערה דתית. בשבתות
אפשר היה לראותה צועדת לבית־הכנסת
ביל״ו בתל־אביב, כשסידור־תפילה קטן בידה.
בין הנערות הבוגרות של מועדון
בני-עקיבא בתל־אביב נחשבה רותי לנערה
תקיפה בדעותיה ועיקבית בנאמנותה לאידיאלים
הדתיים.
כאשר הגיעה רות החיננית לגיל הגיוס,
לא מיהרה להצהיר כי מטעמים דתיים אינה
יכולה לשרת בצה׳׳ל. נערות פחות דתיות
ממנה אומנם עשו זאת, זכו בשיחרור אוטומאטי,
אך רות ביכרה לצאת לקלט.
גם כטוראית מילאה את כל התפקידים
שהוטלו עליה, והתנהגותה בצבא היתד. ללא
רבב. משהוצע לה לצאת לקורס קצינות,
נענתה, סיימה את הקורס כחניכה המצטיינת,
למרבה שימחתם וגאוותם של הוריה,
אשר נכחו בטכס הסיום.
מלכודת לרב. אביה של רות, העתו־נאי
הוותיק שבתאי דון־יחיא, עורכו של
יומון המפד״ל הצופה — הידוע יותר בכינויו
הספרותי ״שין דניאל״ — ידע כי
יש חוגים דתיים רחבים המתנגדים חריפות
לכל צורה של גיוס בנות. הוא עצמו גתן
לכך לא־פעם ביטוי מעל דפי הצופה, כי רוב
החברים בצמרת המפד׳׳ל נקטו בעמדה זו.
אך דניאל עצמו לא הזדהה אישית עם
הקו הכללי. לדעתו אין להפלות בין דם
לדם, וכל עוד לא בוטל כליל חוק גיוס
בנות, חייבות גם הבנות הדתיות למלא חובר•
זו. הוא לא הביע את דעתו הפרטית
לגבי בנות דתיות של הורים אחרים, אך
כאשר הגיעה שעתה של רדת לצאת לצבא,
ליווה אותה בברכה. היה זה קו אופייני
לאיש, הנחשב לאיש־היושר בין עסקני ה־מפד״ל
והנוהג להשתמש בפיתגם שקיבל,
לדבריו, מאבותיו :״מוטב שהנשמה תצא מן
הגוף, מאשר יצא שקר מן הפה.״
לכאורה היה זה עניין משפחתי שבין
אב לבתו. אך הידיעה כי בתו של עורך
הצופה התגייסה לצבא, ודווקא בהסכמת
אביה, הסעירה את חוגי הישיבות, העומדים
בראש המערכה נגד גיוס הבנות. בירושלים
נערך דיון בפרשת התגייסותה של רותי,
והוחלט לנקוט בכמה צעדים מקוריים. הראשון:
הופנה מכתב לרבה הראשי של
תל־אביב, הרב יהודה איסר אונטרמן, בו
נאמר כי לפי שמועה המהלכת בחוגים

רבים התיר הרב גיוס בנות. הרב הקשיש
( )79 לא הבחין במלכודת, מיהר להכחיש
נימרצות שמועות אלה, תוך הדגשה מפורשת
שהוא נאמן לעמדה הכללית כי אין
כל צורה של התר לבנות דתיות להתגייס
לצה׳׳ל.
כשמכתב זה בידיהם, חזרו הלוחמים נגד
הגיוס ופנו לרב בשאלה שניה: האם נכון
הדבר, כי כמיקרה יוצא מן הכלל התיר
לבתו של עורך עתון ידוע להתגייס לצבא?
השואלים חורו והדגישו, כי לפי מיטב האינפורמציה
שבידיהם, מסתמכת בת העורך
על התר שקיבלה כביכול מהרב אונטרמן.
שוב התמלא הרב רוגז וחזר והודיע לשואלים,
שאין הוא מתיר גיוס של בת
בשום צורה שהיא. הוא הוסיף: יש להצטער
על הצעד הלא־נכון שעשתה פלונית, בכך
שיצאה לצבא.
מכתבים לתיבות. עתה היתד, המערכה
שלמה. לשומרי מישמרת הצניעות מחוגי
הישיבות לא נותר אלא לשכפל את
מכתביו של הרב הראשי לתל-אביב, בתוספת
הסברה מפורטת כי הכוונה לבתו של
עורך הצופה. המכתב המשוכפל חולק לכל
תיבות־הדואר בבני־ברק ולמאות בתל־אביב.
שין דניאל לא הבליג עוד. השבוע פנה
במיכתב חריף לרבה הראשי של תל־אביב,
ושאל: כיצד מהין הרב להוציא לעז על בת־ישראל
כשרה, שיצאה למלא חובה לאומית?

עת1נ 1ת
חתול בסל
במבול הידיעות שהתפרסמו בעתונות הישראלית
על קבוצות־ספורט ישראליות המטיילות
בקייץ בעולם, אוספות מזכרות בצורת
הפסדים לקבוצות זרות, באה השבוע
ידיעה אחת כמשב רות רענן. מדורי הספורט
של העתונות הישראלית פירסמו בגאווה
כיצד גברה קבוצת הכדורסל של
בית׳׳ר תל־אביב, שביקרה בקפריסין, את
קבוצת אפועל ניקוסיה בתוצאה .78:82
היתה זו ידיעה מעודדת, לולא פרם קטן
אחד: ד,כדורסלנים הישראלים כלל לא שיחקו
נגד קבוצת אפועל. הם שהו בקפריסין
במסע נופש, לא ערכו שום משחק.
חזרה למקור. כיצד בכל זאת התגלגלה
הידיעה למדורי הספורט? התשובה על כך
יש בה כדי להצביע על מה שמתרחש בתחום
זה של העתונות בישראל.
כאשר חזרו כדורסלני בית״ר מקפריסין,
פגש מאמן הקבוצה, משה שרם, את כתב
עתון הספורט חדשות־,ספורט, שמעון מגדל,
הכין לו מתיחה. הוא סיפר לו על הניצחון
הדימיוני על אפועל. כאשר ביקש מגדל פרטים,
הסתבך שרם, סיפר כי הוא עצמו
קלע 45 סלים ( 90 נקודות) במשחק, בו
קלעה קבוצתו 82 סלים. הדבר לא הפריע
לחזשות־ספורט לפרסם את הידיעה.
מדורי ספורט של עתונים אחרים לא יכלו
לסלוח לעצמם שהחמיצו את החדשה. למחרת
מיהר מוסף הספורט של ידיעות אחרונות
להעתיק את הידיעה. אולם ההפתעה
הגדולה באה רק כעבור יום נוסף. היומון
חרות העתיק אף הוא את הידיעה, התפאר
בניצחון הבית״רים, למרות שקבוצת הכדורסל
שוכנת בבניין המערכת.
ירנשלים כדדי המישדוק
זה לא היה סוד בעיריית ירושלים: משה
עטיאש הוא אומנם מנהל מחלקת החינוך
של העיריה, אך ניהולה המעשי של המחלקה
נמצא בידי חיים קוברסקי, סגן המנהל.
גם קוברסקי וגם עטיאש הצטרפו למנגנון
העירוני לאחר קום המדינה. עד אז היה
משה עטיאש, גבה־הקומה ובעל ההליכות
האציליות, המזכיר הכללי של הועד הלאומי.
חיים קוברסקי, הרזה והממושקף,
היה מורה בת״ת (תלמוד תורד ),מזרחי בשעות
היום, מפקד בלח״י בשעות הלילה.
זמן קצר לפני קום המדונה שוכנע קוברסקי
על־ידי ד״ר בנימין לובוצקי (כיום בנימין
אליאב, איש משרד החוץ) לנטוש את שורות
לח״י ולעבור להגנה. צעד זה הביא
אותו גם לשורות הפועל המזרחי.
בחדרו המרוזח בעיריית ירושלים עסק
משה עטיאש בעריכת ספר התעודות, הכולל
העתקים של כל כרוזי הועד הלאומי מאז
1919 ועד . 1949 את עבודתו זו עשה בפיקוחו
של מי שהיה נשיא הועד הלאומי,
יצחק בן־צבי.
קוברסקי, לעומת זאת, בנה את מערכת
החינוך של הבירה, הקדיש לכך את רוב
זמנו.
העולם הזה 1356

$3803 יייייי

על תוכנית המתגבשת בתנאי׳ לפירוק חשיתוו עם הדתיים

**ץ ר הדתות זרח ורהפטיג עלה ל־
\1/ישיבת הממשלה, כשחיוך של מנצח
על פניו. השר נמוך־הקומה וזריז־התנועות,
שאינו נדיב בחיוכים, היה הפעם שבע־רצון.
בכיסו היתד, החלטה לגבי שאלה, שעליה
נאבק קשות מזה חודשים. היתר, זו החלטת־רוב,
בועדת שרים מיוחדת, כי באוניית־הדגל
שלום יש להתקין רק מיטבח כשר. ורהפטיג
ושר המשטרה בכור שלום שיטרית הצביעי
בעד מיטבח אחד, ואילו החבר השלישי, שר
העבודה יגאל אלון, הצביע בעד מיטבח לאפשר
בצד המיטבח הכשר.

לפי הנוהג, חייבה החלטת הרוג
של הועדה את הממשלה כולה׳
ונותר רק להודיע להנהלת
צי״ם על תוכנה. אולם, כאשר
סיים ורהפטיג את הדו״ח שלו,
הסתבר כי הפעם לא תחייב החלטת
הוועדה את הממשלה.
גולדה מאיר ביקשה את רשות הדיבור.
היא הודיעה, כי
תהיה זאת שערו־ריר,
אם לא יוקם
המיטבח הלא־כשר
בשלום .״בכלל, אתם
איבדתם כל א־מת־מידה!״
הטיחה
בפני שר הדתות,
שישב המום מעצם
העובדה שנפתח דיון
בדבר שועדת שרים
בבר הכריעה בו —
תופעה כמעס חס־אשכול
רת־תקדים.

החינוך זלמן
ארן התערב בוויכוח. דבריו היו לא־פחות
חריפים .״אינני מבין מאיזה מקור בתורה
אתם רוצים לכפות על לא־יהודים לאכול
דווקא מזון כשר על פי• תורת ישראל?״
שאל. כאשר ניסה שר הדתות להגן על עמדת
הרוב בועדת השרים, ונעזר על־ידי חברו,
שר הפנים חיים משה שפירא, שהצהיר
בקול הבאס שלו ״לא נרשה מיטבח טרף
באוניה הנושאת דגל ישראל גלש הויכוח
לשטח הרבה יותר רחב.
רוב שרי מפא״י הצביעו על העובדה שהדתיים
מגלים עמדה נוקשה בשאלות שונות,
הגורמת לזעם בקרב הציבור הלא־דתי.
גולדה מאיר תבעה את עלבונם של בני־ישראל,
שהרבנות הראשית ניסתה להשלותם
בהנחיות־נשואין מעורפלות. ארן הזכיר
את זריקת האבנים בירושלים, רמז כי האבנים
מתעופפות בהשראת המנהיגים הדתיים,
לרבות אלה הממשיכים לשבת בממשלה.
עמדה
זו, מצד שרי מפא׳׳י, היוותה רק
אות לשרי אחדות־העבודה, ובעיקר לשר
התחבורה ישראל בר־יהודה. האשים השר,
שהחלים לא מכבר ממחלת־לב קשה ואשר
זו היתד, הופעתו הראשונה בישיבת הממשלה
מאז עזב את בית־ר,חולים: מיום ליום
מרחיבים הדתיים את תחולת סעיפי השולחן
ערוך, גם על אזרחים חילוניים. ממדי הכפיר,
הדתית התפשטו על כמעט כל שטחי
החיים.

הדהיים, שבאו גציפיח לניצחון
בעניין •קטן אף עקרוני, מצאו את
עצמם לפתע עומדים בפני התקפה
לכל אויר החזית של הכפיה
הדתית כמדינה.

ההתקפה הסתיימה בהחלטה למסור את ההכרעה
לידי הנהלת צי״ם, שעה שהכל ידעו
כי אותה הנהלה החליטה מלכתחילה בעד
שני מיטבחים. כאשר העיר ראש הממשלה

מגינים בכוח. בסוף החודש שעבר,
כאשר התברר כי משה עטיאש החליט לצאת
לפנסיה, לאחר שכבר גמר להדפיס את
ספר התעודות, החלו חברי סיעת מפא״י במועצת
העיריה לדון במינוי מחליף. לנגד
עיניהם עמד רק מועמד אחד: דויד גלילי,
עסקן נאמן של מפא״י בירושלים.
הדבר נודע לקוברסקי, אבל הוא שתק.
העולס הזה 1556

הדתיים -החוצה?•

לוי אשכול, כי צי״ם תדון בשאלה רק מ־מבחינה
רנטבילית, העיר בר־יהודה :״לא,
זוהי גם שאלה עקרונית!״

״זהידות, מוקשים

**יד אחרי ישיבת הממשלה כבר נער־
?1<1כר, התייעצות של השרים הדתיים. ור־וכבשה

הפטיג, שארשת הזעם חזרה
קלסתר פניו, תבע ״להודיע לאשכול כי ככה
אי אפשר להמשיך.״ שפירא המליץ על קו
מתון יותר .״אני לא שש עתה למשברים,״
אמר בגלוי.
ורהפטיג לא נרגע, החל מפרט שורה
ארוכה של עניינים, שלדעתו מסכלת מפא״י
את הגשמתם מתוך מגמה ברורה לצמצם
את השפעת המפד״ל .״הם מחבלים בעריכת
הבחירות לרבנות הראשית, למרות שהתחייבו
על כך מראש!״ האשים ורהפסיג, ו־הזכיר
את העובדה כי תוך 24 שעות מבחירת
נציגי הממשלה בועדה המכינה של הבחירות
לרבנות, הודיע נציג מפא״י, ישראל
ישעיהו, על התפטרותו מן הועדה — דבר
שמנע את הפעלתה .״ישעיהו,״ איים ורהס־טיג
,״נבחר לאחר משא־ומתן שניהלו עמו
למעלה משנה. הוא הסכים להיבחר לועדה
והוא ידע בדיוק מי ייבחר יחד אתו. לכן
יש לראות את התפטרותו כתכסיס שקוף
לחבל בעבודת הועדה.״
המשיך השר הזועם :״אינני יודע מי עו־מד
מאחורי השביתה של אנשי בני־ישראל,
ולא אתפלא אם גורמים מפא״יים הם המפנים
את המרירות של בני עדה זו כלפינו
וכלפי הרבנות הראשית. אדרבא, תראו
לי על הישג אחד בשטח הדתי, מאז הצטרפנו
לקואליציה הנוכחית!״
״צריך לתת שאנסה לאשכול,״ התערב
שפירא, שנשען על המקל, אותו הוא נושא
מאז נפגעה רגלו.
גם יצחק רפאל, שהיה השושבין בין
מפא״י למפד״ל בפרוס הקואליציה הנוכחית,
תבע קו תקיף .״מוטב שנבהיר לעצמנו ול־מפא״י
את המצב עכשיו, בטרם ניכנס למבוך
עוד יותר גדול.״
הגיע תורו של ד״ר ישראל שלמה בן-
מאיר, סגן שר הפנים. בן־מאיר, המשפטן
המפוכח, שגידל לאחרונה זקן*ם נם ר מטופח׳
הזהיר את חבריו :״רבותי, זהירות!
אנו נכנסים לתוך שדה־מוקשים.״
במשך שעה ארוכה ניתח את המצב בהצביעו
על כך, שאין זה כלל מן הנימנע
כי גורמים בעלי השפעה רצינית ביותר בצמרת
מפא״י מעוניינים דווקא עתה במשבר
עם הדתיים. לכן יש לשקול היטב
אם אין בנקיטת קו קיצוני משום התפתות
לאתגר של גורמים אלה.
ישראל שלמה בן־מאיר, אשר חבריו בצמרת
המפד״ל מעריצים את חריפות שכלו,
צדק. העמדה,
שבאה לידי ביטוי
בדברי גולדה מאיי
וזלמן ארן בישיבת
הממשלה, לא היתד,
פרי התרגשות מיק־רית.
גם שרת החוץ
יגם שר החינוך חיכו
לרגע בו יוכלו
להטיל את רימוני־הם
לעברו של זרח
ורהפטיג.

עלות כף גוריון לשלטון.

כסילוק הדתיים מעמדות ההשפעה
ובחיסול מישטר הכפייה דבר חיוכי
,,שכדאי לעזור בביצועו.

לוי אשוול לא שש אל מערכה זו. הוא
חשש יותר מדי למעמדו החדש מכדי לנסות
כבר עתה לוותר על תמיכת הדתיים, עימהם
יחד סילק את בן־גוריון. אך יחד עם זאת,
לא רצה גם להתנגד לעמדתם של גולדה
וארן. לכן נקט בקו סביל, השאיר את
ניהול המערכה בידי השניים.
בצמרת הדתיים עלתה סברה, כי זלמן
ארן וגולדה מאיר מתכוונים בעיקר להחליש
את עמדתו של אשכול, להפכו תלוי
בהם ללא המישענת הדתית. שיקול זה היה
מוטעה. את שני שרי מפא״י הניע גורם הרבה
יותר חשוב: הם רצו לקרב במהירות
את האיחוד עם אחדות־העבודה, כדי לגרום
סופית לסילוקם של הצעירים.

דעה שניה: הדתיים לא יעזבו את הממשלה,
גם אם לא יתקבלו דרישותיהם. הס
לא יוותרו על השליטה במשרד־הדתות, ב־משרד־הסעד
ואף לא במשרד־הפנים. שליטה
המזרימה להם כוח
אדיר, על־ידי ניצול המשרדים תקציבי
לפעולות מפלגתיות־אירגוניות
מסועפות.
במיקרה כזד, יושגו
שתי מטרות: יתאפשר
האיחוד בין
מפא״י לאוו! ותיהע־בודה,
תיבלם הכפיר,
הדתית הקיצונית ללא
פיצוץ הקואליציה.
כר־יהודה
קשה
לדעת איזה
משתי הגישות היא
הנכונה. כי השבוע היתד, התרוצצות קשר,
בתוך המפד״ל עצמה. שר הדתות היה בעד
עזיבה מהירה של הקואליציה, כדי לחפות
על כשלונו בעניין הבחירות לרבנות הראשית•
שר הפנים אמנם לא גילה את דעתו
בצורה ברורה, כי בילה חופשה בשוזייץ
הקרירה. המזכיר המדיני של המפלגה, בנימין
שחור, שטיפח את הברית עם ישראל
ישעיהו מאז הקמת הקואליציה הנוכחית,
סירב גם הוא לנקוט עמדה. הוא רמז לחבריו,
כי בשלושת החודשים הקרובים ישהה
במסע השתלמות באיר ׳״ה ולא איכפת
לו ״אם בינתיים יתהפך העולם״.
לעומת זאת טען סגן שר הפו ים, ישראל
שלמה בן־מאיר, נגד עזיבת הקואליציה .״אם
נעזוב הפעם — ספק אם נחזור אליה א-
פעם,״ הזהיר את חבריו, בציינו כי כמפלגה
אופוזיציונית לא תוכל המפד״ל להתחרות
עם הקיצוניות של אגודת־ישראל,
ובהכרח תידרדר לתחום ההתנוונות מבחינה
ציבורית.
בתוך כל ההמולה עלה השבוע קולם
הברור והתקיף של צעירי המפלגה .״מסמיק
בושות,״ אמרו ראשי המישמרת הצעירה,
״צריך להכניס את מפא״י למשבר ולא
לתת לה ליצור אותו ברגע שזה יהיה
נוח לה.״
בינתיים התפתחו הדברים גם בתוך מפא״י
עצמה. בישיבה האחרונה
של מזכירות
המפלגה יצא מיכה
אלמוג בטענה, כי
המכשירים הממלכתיים
העומדים לרשות
הדתיים כוזנו
במערכות האחרונית
בבאר־שבע ובאשדיד
בעיקר נגד מפא״י.
איש לא הגיב לכי
שעה על הערה חשובה
זו של האיש
שניהל את מערכת ורהפטיג הבחירות בדרום, אך
אין ספק כי הערה זו נועדה לשמש רקע
לקראת המשבר האפשרי בין מפא״י למפ־ד״ל.

ביודעם,
כי לא יוכלו להשיג אה
האיחוד המקווה על יסוד ויתורים
לאחדות־העבודה כשטח הבטחוני,
או ביטול המימשל הצבאי -דבר
שהיה מקומם את בן־גוריון ונותן
חרב כידי הצעירים -החליטו
לבנות את הגשר בינם לכין אה-
דות-העכודה על גופותיהם של הדתיים.
המלחמה
בכפייה הדתית היא אחד הדגלים
בהם מנופפת, לא בלי הצדקה, אחדות־העבודה.
ישראל בריר,ודה
רואה בחוק
הנשואין והגירושין,
המשאיר את הסמכות
הבלעדית בתחום
אישי עדין זה
בידי הרבנים, אסון
לא קטן מאשר קיומו
של המימשל הצבאי.
זאת יודעים
גם גולדה וארן. ויתור
מצד מפא״י על
חשבון הדתיים יכול
איפוא להוות צעד שפירא רציני לקראת עמדותיה
של אחדות־העבודה.
שיקול נוסף: דויד בן־גוריון, למרות
שרוממות האיחוד עודנה בפיו, עשוי לחבל
בכל נסיון לאיחוד, אם יתבטא בהסכם בתחום
ד,בטחוני. במיקרה כזה יטען בן־גוריון,
כי אסור למפא״י לסגת מעמדותיה המוצהרות
במדיניות החוץ, בפיתוח אמצעי התגוננות
ולחימה, וקיום המימשל הצבאי. אולם הוא
לא יוכל להופיע כלוחם למען חוק נישואין
דתי בלעדי, או נגד הפעלת מיטבח לא־כשר
באוניה ישראלית.

איחוד עם אחדוודהעכודה נגד
החצי־צעירים, אם יבוא על רקע
זה, ישאיר את כן־גוריון מהדן
למערבה.

הגולם המכונן
•*׳שאלה שדטאלה השבועהיתד,זאת:
1ז איך יבסס אשכול את ממשלתו, אם
יפרשו ממנה הדתיים־לאומיים?
התשובה לא היתד, חידה. בצמרת מפא״י
עצמה רווחו שתי דעות.

האחת אמרה כי כמיקרה בזה
לא תהיה מניעה להצטרפות מפ״ם
בכך רצו, מלקואליציה.
זו, אמרו, לא תצטרף
תוף כוונה תחילפחות
בשלב זה — לאיחוד,,
לה, לפורר את
הברית הקושרת את מפא׳״י ל אכל תתן ידה לשותפות בממשלה.
דתיים, במעט כלי הפסק, מאז מה גס, שאף מפ״ם עשויה לראות

מפלגת השלטון, שבנתה את הגולם
הדתי על מנת שיעזור לה
לשלוט, גילתה להפתעתה כי הגולם
עוד מסוגל לקום על יוצרו
ולהוות גורם מכריע יותר ויותר
בחלוקת השלטון.

שתוכלו להציע מועמד אחר לתפקיד ראש־העיר.
אני לא אוסיף לשבת על כסאי רגע
אחד אחרי שתביאו למינויו של גלילי.״
הדבר, שהיה מנוגד לכללי המישחק המפלגתי,
יכול היה להסתיים בכי־טוב. אלא
שכאן שוב התגברו כללי המישחק. חברי
מועצת העיריה הדתיים לא רצו להעניק את
הכבוד לאיש מפא״י, שדווקא הוא יופיע

כלוחם למען המינוי ההגיוני, הם פתחו בפעולה
נמרצת כדי ״לכבוש״ אח המקום
עבור חברם. פעילות זו גררה אחריה מיד
פעילות־נגד של רוב הסיעות האחרות.
מינויו של קוברסקי לא סוכל, אומנם,
אך נתמעטו הסיכויים שיהיה זה מינוי פה-
אחד, כפי שיכול היה לקרות — בטרם נזעקו
דואגיו למערכה.

שתיקתו לא נבעה מפחד. להיפך, הוא היה
מעוניין לצאת מקופח הפעם. כי בכיסו היד,
מינוי לתפקיד בכיר באחד ממשרדי הממשלה.
מי שלא שתק היה דווקא ראש העיר,
מרדכי איש־שלום. הוא הודיע לחבריו ב־מפא״י
:״אין לי כל התנגדות שתמנו את
גלילי למנהל מחלקת החינוך, אם רצונכם
דווקא בכך. אלא שעליכם לדאוג גם לכך,

תכני ת ב?\וח חדשה
מאזני חברות הבטוח אשר התפר־פמו
לאחרונה׳ מצביעים בברור על
*ליה תלולה בענף בטוח חיים. תודעת
:טוח חיים החלה חודרת לכל שכבות
הצבור הרואה בבטוח חיים את התב־
:ית השיטתית היחידה לחסכון צמוד
*רך׳ ואת הגורם הראשון במעלה ל־נטחון
החוסך ומשפחתו.
פיחות שער הל״י בפברואר 1962
העמיד במבחן את חברות הבטוח ה עוסקות
בבטוח חיים צמוד (ח״ץ).
החברות עמדו במבחן זה, וכל חוסך
קיבל את התמורה המלאה לחסכונו תיו.
עובדה זו הגבירה את אמון הצבור
בחברות הבטוח והדבר נתן את
אותותיו כבר בשנת 1962׳ בה חל
גידול ממוצע של סכומי הבטוח בכל
החברות בשעור של >£ל.57
הצלחתה של חברת הבטוח ״מנורה״
היתה גדולה באופן מיוחד: ממאזנה
של חברה זו אנו למדים, כי העליה
בתיק בטוח־החיים שלה בשנת 1962
היתד, בשעור 80/0ר, ובמחצית הרא שונה
של שנת 1963 חל גידול נוסף
בשעור של .880/0
התפתחות גדולה ומהירה זו היא
שאיפשרה עתה לחברה לצעוד בעק בות
חברות הבטוח העולמיות׳ ולרא שונה
בארץ ניתן לסדר בחברת ״מנו רה״
בטוח־חיים עד לסך —20,000.
ל״י ללא בדיקה רפואית. ותכנית זו
עוררה כבר הדים חיוביים רבים.

המשקה

בימות הקיץ החמים ראוי כמעט כל
ישראלי לתואר המפורסם ״הישראלי
המשמיץ״ — כל ישראלי הופך בלהט
החמה ל״ישראלי המזיע״ וגם ל״ישר־אלי
הצמא״ .מה עושים? הפתרון פשוט
למדי. בקיוסק הקרוב ימצא ״הישר אלי
הצמא״ בקבוקים בשלל צבעים.
אך ״הישראלי הצמא״ החל להיות
בררן יותר ויותר. עם עידון חוש ה טעם
וכושר ההבחנה, שוב אינו מרשה
שימלאו את כוסו בכל נוזל קר ה מזדמן
תחת היד. זוהי גם הסיבה לכך
שבשנים האחרונות הולכת וגוברת ה פופולאריות
של ״פפ״ כמשקה ישראלי
העומד על רמה בינלאומית. אלה ה מתעניינים
רק בטעם — אינם מחפ שים
נימוקים ״עמוקים״ יותר. די
להם, ש״פפ״ בעל טעם עשיר ומרווה
— ואינו משאיר אחריו טעם לוואי
תפל. ואילו אימהות לילדים, מעדי פות
להגיש ״ספ״ לילדיהן בגלל ערכו
התזונתי המיוחד ותכולת הוויטמינים
שלו, ובמיוחד תכולת הריבופלבין, ה חיוני
לגוף.
אולם האימהות נהנות גם מכך, שעל
אף ערכו התזונתי המיוחד, אין הן
צריכות להתחנן בפני הילדים שיש תו
״פפ״ .ההיפך הוא הנכון: המשקה
התוסס והמרווה׳ בעל הצבע הכהה והעשיר׳
חביב מאד על הילדים והם
מריקים את הבקבוק בנשימה אחת.
ואילו האם מסתכלת ורווה נחת. היא
יודעת ש״פפ״ אינו מכיל אפילו שמץ
של צבע מאכל מזיק ואף לא של שום
תמצית מלאכותית אחרת. היא יודעת
ש״פפ״ מיוצר על טהרת החומרים
הטבעיים, לתת וסוכר בעיקר׳ היא גם
יודעת ש״פפ״ הוא מוצר של מבשלת
שיכר לאומית ״אביר״ בנתניה, ומשום
כך, הוא מיוצר במערכת ייצור משוכ ללת׳
מפוסטר פיסטור טבעי (ללא
שום תוספת חומרי שימור, כנהוג ב משקאות
אחרים) ואין יד אדם נוגעת
בו עד שהוזן נמזג ונחתם נתוך ה־גקב.וקי
במדינה יחסי
חוץ
משחק הדורטה
מדיניותה האפריקאית של ממשלת ישראל
דמתה לאחרונה למהמר במשחק רול־סה,
המניח את כל כספו על הצבע השחור,
אך ליתר בטחון, על כל צרה שלא תבוא,
שם גם כמה מטבעות על הצבע האדום.
אם בתחילת השנה נראה היה שמדיניות
החוץ הישראלית החליטה לתמוך ללא סייג
במדינות אפריקה המשתחררת במאבקם נגד
דרום־אפריקה ופורטוגל, ונציגי ישראל הצביעו
יחד עם הגוש האפריקאי באו״ם על
הטלת סנקציות כנגד אלה, הרי בועידות
בינלאומיות בהן השתתפו נציגי ישראל,
נסוגה ישראל במקצת מקו זה.
השבוע, בועידת התיירות הבינלאומית שנערכה
ברומא, בה התקבלה החלטה לדרוש
מן המשלחת הדרום־אפריקאית והפורטוגלית
לפרוש מהועידה, נמנתה ישראל עם שמונה
המדינות שנמנעו מההצבעה. הסיבה לדו־ערכיות
זו של משרד־החוץ: קיומה של
קהילה יהודית עשירה בדרום־אפריקה והפחד
מסכסוך גלוי עם ממשלתה.
״מדינה זמנית כלבד:״ כביכול
קיים בין שתי המדינות מצב של ברוגז
ורוגז. למעשה שורר מצב של התחנפות
והתרפסות מצד ישראל. לדרום אפריקה, שמאז
שפרשה מהקומנוזלת הבריטי לפני שנתיים
הקימה נציגיות דיפלומטיות בכל מדינות
העולם החשובות, אין כל נציגות, אפילו
לא קונסולרית בישראל. ישראלים הרוצים
לקבל ויזה לדרום־אפריקה חייבים לעשות
זאת בדואר, או בתיח־כה של השגרירות הבריטית
הגובה דמי קומיסיון עבור המשלוח
בדואר. לישראל יש צירות בדרום־אפריקה.
חברת התעופה הלאומית של ישראל מחזיקה
בקו לדרום־אפריקה. הדרום־אפריקאים,
שלפי חוקי הטיסה מגיעה להם טיסה אחת
לשבוע ללוד, ויתרו עליה תוך זלזול גלוי.
חוק ממשלתי אוסר על איסוף כספים בין
יהודי דרום־אפריקה והעברתם לישראל.
סיפר ישראלי שחזר לאחרונה משהות
ארוכה בדרום־אפריקה :״היחס כלפי ישראל
אינו יחס של טינה, אלא של זלזול וביטול
מוחלט. לגבי ממשלת דרום־אפריקה משמשת
ישראל מעין סרסור לדבר עבירה של מעצמות
המערב במדינות האפריקאיות, על
שלטי לשכת־התיירות הישראלית שקראו ל־דרום־אפריקאים
״בקרו בישראל!״ הופיעו
כתיבות :״לפני שזה יהיה מאוחר מדי!״
פרוורד עצמו התבטא לאחרונה׳ :״ישראל
היא מדינה קטנה וזמנית מדי מכדי שאתעסק
עמה. חבל לי רק על העם היהודי היושב
בדרום־אפריקה.״
״הדרום־אפריקאים אינם יבולים להבין כיצד
יכולה ישראל להצביע נגד האפרטהייד,
שעה שבה קיים מימשל־צבאי לפי אותה
דוגמא. כל מקרה של גילויי אפליה לגבי
ערביי ישראל מקבל פרסום ענקי בעתונות
הדרום־אפריקאית .״נכון שאנחנו גזענים,״
אומרים הלבנים בדרום־אפריקה ,״אבל האם
היהודים אינם כאלה? אתם משמשים עבורנו
דוגמא כיצד לשמור על טוהר הגזע.״
בדי פעולת הסברה. הגילויים האחרונים
בהם התברר כי אינטלקטואלים יהודים
בעלי נטיות שמאלניות עמדו בראש
תנועה מחתרתית, העמידו את ישראל שוב
במצב בלתי נעים, למרות שמדיניותה של
ממשלת פרוורד היא לקרב את היהודים
ולשלבם במערך הלבן של המדינה. הנציגים
הישראליים במדינה אינם נוקטים בשום
פעולת הסברה לצד זה או אחר. אם יגיע
יום והכושים בדרום־אפריקה יקבלו את
עצמאותם, לא ידע איש מהם על תמיכתה,
המסוייגת אפילו, של ישראל במאבקם.
חוגים מהימנים בממשלת דרום־אפריקה
רמזו לאחרונה כי אם תמשיך ישראל במדיניותה
העויינת כלפיהם, ידרוש פרוזרד
מישראל להפסיק את יחסיה החד צדדיים
עם מדינתו. נראה שאיום זה הוא הגורם
לנסיגה הישראלית בתחום זה.

יחסים מרחביים
שליח• 3רזא•1
״מאחורינו עמדו שני גברים. כהי־עור,
שחורי־שיער, דוברים ערבית. הם מתלבטים
מהו סימן־ההיכר של מכוניתנו. איטליה?
לא. אירלנד? לא. אולי ישראלי? אנחנו מתערבים
ומשיבים להם בערבית: זהו זה!
בטח תסתיים עכשיו כל שיחה בינינו, נכון?
אנחנו ישראלים!״
מקום המיפגש: בצד המזרחי של הגבול
המחלק את ברלין. פגישה כמו אלפי פגי
שות
אחרות בין ישראלים וערבים, אלא
שהפעם חיכתה לישראלים הפתעה. תשובת
שני דוברי הערבית, כפי שדיווח על כך
שמעון זקם בלמרחב :״לא — להיפך! אומנם
דיבורנו ערבי, ואנחנו נושאים דרכון
עיראקי. אך איננו ערבים. אנחנו ידידים שלכם.
אנחנו מכורדיסטאן!״
״ ש לו ם גם הישראלים וגם הכורדים
לא שמעו על הקמת הוועד הישראלי למען
נו ר די ס ס אן, אך שיחתם יכלה להמחיש יותר
מאלף נאומים את הקירבה שבין שני ה־עמים
.״יבוא יום,״ אמר אחד הכורדים ,״כאשר
שתי מדינות ידידותיות תקבענה את
חיי האזור — מוסרית, רוחנית ואנושית:
כורדיסטאן החופשית והעצמאית, וישראל.״
והערבים?
״ניוזן ושחיתות. ראינו אותם. היינו כעת
כשליחי ברזאני במצרים, בסוריה ובמדינות
ערביות אחרות. ביקשנו עזרה והבנה לענייננו.
הם כולם זורקים אותנו לכלבים!״
השני ביקש לדעת על אחיהם הכורדים
בישראל. הישראלים סיפרו לו על כפרי
לכיש, על קשיי קליטה. עיניו התמלאו דמעות
.״מזמן לא התרגשתי כך,״ מילמל ,״זוהי
פריסת־שלום ראשונה חיה מבני עמנו שהלכו
אליכם. היו לי הרבה ידידים מבין
היהודים.״
הם הגיעו לאשנב הביקורת: אלה עם
דרכונם הישראלי, אלה עם דרכוניהם העיראקיים.
לחיצת־ידיים נירגשת ,״שלום.״
הישראלים התפלאו :״מניין תדעו את המילה,
שלום׳ בעברית?״
״אנו קשורים אתכם יותר ממה שאתם
יודעים,״ השיב אחד הכורדים, ושוב, בעברית
:״שלום!״
עבודה משא ומתן קפוא
באמקוד שוב שורר שקט. לאחר ימים של
סערות, שוב חזרו הדברים למצבם הנורמאלי.
המכונות עובדות בתפוקתן המלאה׳
הפועלים חזרו לעמדותיהם והמקררים יוצאים
כרגיל משערי בית־החרושת.
אלא שנראה כי זו רק רוח קרירה שלפני
סערה מחודשת.
מגבית לשובתים. המתח של התקופה
האחרונה עלה לשיאו לפני כשבועיים,
כאשר הכריז ועד העובדים כי בתגובה לשבירת
המשא־ומתן מצד ההנהלה, יתחילו
הפועלים בשביתת־האטה. לפי הוראות הועד
חויבו העובדים לעבוד ללא פרמיות
וללא שעות נוספות.
התוצאה המיידית: תפוקת המיפעל ירדה
ב־ס/ס .40 היתד, זו מכה קשה במיוחד לאור
העובדה כי השביתה פרצה בזמן של שיא
הביקוש לתוצרת המיפעל, שגם בתפוקתו
המלאה לא הצליח להדביק את ההזמנות שזרמו
אליו.
תגובת ההנהלה היתד, דראסטית ביותר.
היא הכריזה על השבתה מוחלטת של ה־מיפעל,
תוך הסכם מלא עם שר־האוצר־וה־מסחר־והתעשיה,
פנחס ספיר.
תשובתם של הפועלים לצעד זר, ניתנה
כבר באותו יום. באסיפה שנערכד, ברמת־גן
— בהשתתפות ועדי־העובדים של מפעלי

בנשף מפואר בבריכת
השחית שר תר״אביב
נבחדהויויאודר־ביאנתו
בת ה 16-ומדנת המיס
ף* שעה אחת אחר־חצות הגיע ה-
| _ מתח לשיאי. ביציעים הגדושים של
בריכת־השחיה בתל־אביב האזינו כאלפיים
איש לזמרתו המעוררת של הזמר היווני
אריס סאן, כשהם מצפים בדריכות לסקס
ההכתרה. בחדרי ההלבשה ישבו 17 יפהפיות
צעירות בבגדי-ים ביקיני כשהן מתוחות ונרגשות,
מנסות לעודד אשד. את רעותה.
אותה שעה, בחדר צדדי ונעול במשרדי ברי־כת־השחיה
התנהל מירוץ דרמאתי עוצר־נשימה,
שריתק את קבוצת האנשים הקטנה
שחזתה בו.
היו אלה חברי ועדת־הקלפי, שנבחרו
בתחילת הערב מתוך מתנדבים שהציעו את
עצמם לתפקיד מבין הקהל. תפקידם היה
למנות את פתקי־ההצבעה, שהיו צמודים
לכל כרטיס כניסה לתחרות מלכת־המים
,1963 עליהם רשם כל אחד מבין הצופים
את מספר המועמדת הנראית בעיניו ראו־ה
לתואר מלכת־המים. אתי מזרחי ואסתר סבאת
מירושלים, דני ריביצקי ואלי כהן מתל־אביב,
ואפרים מזל מנתניה, חברי יערת־הקלפי,
רשמו בקפדנות כל קול שניתן לכל
מועמדת. אולם עד לרגע בו נערך סיכום
סופי וחתום של הקולות, לא ידע איש
מהם מי היא הנערה שזכתה במספר הקילוח
הודיל ביותר.
המעמד נראה כמירוץ־סוסיס. תחילה זינקו
מקו המטרה כל 17 המועמדות, כשכל
אחת מהן זוכה במספר קולות. אולם בשר,ת־קדמה
הספירה התברר שמספר פייבוריטים
מתחילים להוביל בראש. תחילה הובילה ביתרון
קטן אסתר נקשרי, תופרת בת 18
מנבעת-עליה, צברית ממוצא סורי המופיעה
בלהקת רקודי־עם. כעבור דקות מספר השיגה
אותה רותי ברנשטיין, יפר,פיה תל־אביבית
העומדת לפני גיוסה לצר,״ל. יאז
התברר לפתע כי המירוץ העיקרי נערך
בין שתי מועמדות: מועמדת מספר , 10
ז׳אנט לוי, ומועמדת מספר 3ויויאן דל־ביאנקו.
הן השאירו מאחוריהן את כל שאר
המועמדות, ניהלו קרב על חודה של נקודה.
היו רגעים בהם נראה היה כי ז׳אנט
לוי, דוגמנית צילום בת , 17 שדמתה דמיון
מפליא לכוכבת הקולנוע ד,איטלקייה קלודיה
קורדינאלה, היא המנצחת. בחצי הדרך השיגה
אותה ויויאן דל־ביאנקו בשני׳ קולות.

אלקו, מרכביס, ש מ שון, עלית, עסיס וצ מרו!
— הוחלט, מלבד ההחלטות הסולידא
ריות
של המשך המאבק, גם על עריכת
מגבית למען השובתים.
מתחילים להתחמם. אבל זה לא היה
הצעד העיקרי. באותה שעד, החלו בהכנת
מקומות עבודה לפועלי בית־ר,חרושת, בקיבוצי
מפ״ם ברחבי הארץ. תוך יום אחד
הצליחו הקיבוצים למצוא תעסוקה ל־150
פועלי המיפעל.
הפעם עמדה הנהלת אמקור מול הסכנה
פנים אל פנים. אנשיה נזכרו כי לפני זמן
לא רב נקם הקיבוץ־הארצי ביוזמה דומה
לגבי שובתי בית־החרושת לצמיגים שמשוו,
דבר שהביא לבסוף לניצחונם המלא של השובתים.
ההנהלה,
אשר יומיים קודם לא רצתה בשום
קשר של התפשרות עם נציגי העובדים,
הבינה כי מוטב לה לחזור בהקדם
האפשרי לשלב של משא־ומתן. חברי הועד
הוצאו במכוניות מבתיהם, אחדים אפילו
נאספו מחוף הים.
אבל גם עתה לא נראה כי המשא־ומתן
מתקדם בצעדים ממשיים. כבר ביום השישי
השבוע יסתיים המועד שהציב הוועד להחלטה
בדבר תביעותיו — ואין סיכוי רציני
שתוך הימים שנותרו יושג הדבר. פועלי
מיפעל הקירור מתחילים שוב להתחמם,
מאיימים לפתוח בסיבוב חדש.

נה היא נראית מרואיינת על־ידי אורי זוהר.

^ | ך ברנשטיין, בת ה־ , 18 מוכתרת על־ידי ראש מערכת העולם הזה, שלום כהן
ן | 11 ואורי זוהר, כסגנית השנית של מלכת־המים . 1963 טקס ההכתרה נערך על
במה מיוחדת בבריכת השהיה בתל־אביב (בתמונה למעלה, הזמר ארים סאן מופיע בפני הקהל).

הערב המפואר נפתח במצעד כללי של
המועמדות, שצעדו לאורך מסלול אשר השתרע
לאורך כל יציעי הבריכה, דרי אלפי
הצופים. רוח ים קלילה, המית גלי־הים,
ומאות כסאות־נוח צבעוניים, עליהם השתרעו
האורחים במיפלס התחתון של יציעי
הבריכה, בלונים צבעוניים שחולקו לכל
אורח ומאות פנסים צבעוניים, הישר למעמד
את האוירה המתאימה לבחירת מלכת־מיב.
כאשר עלו הבנות על המסלול, זוהרות,
מטופחות, מחייכות ומשליכות פרחים לכל
עבר, לא יכול היה איש להבחין בהתרגשי־תן
17 .המועמדות הסופיות נבחרו מתוך
עשרות נערות שהגישו את מועמדותן לתחרות.
היה ברור להן כי הן מנהלות קרב
אכזרי. היו שנרתעו כמעט לפני התחרות.
מועמדת אחת, אריאלה שביד, חילת בת
19 מקרית־מוצקין, הגיעה למשרדי מערכת
העולם הזה במדים, ביקשה לראות את תמונות
המועמדות בתחרות. רק אחרי עיון
שנמשך כמה שעות החליטה להציע גם את
מועמדותה בחינניות צברית שאפיינה את
אישיותה.
ויויאן דלביאנקו עצמה לא חלמה מעולם
שיש לה סיכוי לזכות בתואר. כאשר ניגש
אליה בבריכה צלם־התחרות, נחום גוטמן,
צחקה ויויאן לרעיון. היא הסכימה להשתתף
בתחרות מתוך רוח ספורטאית. אולם גם
לה לא עמד האומץ עד הרגע האחרון. אחרי
שהשתתפה בחזרות הכלליות, ראתה את
הכינה את הבנות למצעד
קולט בלישר,
היפהפיה, בעלת המכון הנודע לטיפוח־החן
והאולפן לדוגמניות. קולט נראית בתמונה
שעה שהיא מדגימה צורת עמידה נאותה.

1 1ך 1את תסרוקותיהן של
1 1 /1\ 1 1111 המועמדות הכין הסלון
של אנסה במלון דן. הספר מאנו צ׳ר
היה ספרה האישי של מלכת פרס, פארה
דיבה, מסרק את המועמדת שולה בן־מאיד.

כדי לנצח במירוץ כזה היה צורך בהרבה
יותר מאשר גוף מושלם ויופי מסעיר.
לויויאן דל־ביאנקו, תלמידה בת שש־עשרה

בבית הספר התיכון המיקצועי של ויצ״
בנחלת־יצחק, שם היא לומדת גראפיקה וציור
טקסטיל, היה הרבה יותר מ,־.

מכף רגל

ל 1היה המספר של ויויאן דל־ביאנקו,
ש 1111 /שהוכתרה כמלכת־המים. היא נראית
עולה לבמת ההכתרה, נעזרת על־ידי אורי זוהר.

שנעיעשוה יפהפיות בביקיני התייצבו בשור
שאר הבנות, סברה כי אין לה כל סיכוי.
ערב התחרות התנהלו בבית משפחתה ויכוחים
ערים עד שעה 3אחר־חצות אם עליה
לפרוש מהתחרות. היא החליטה לותר. אולם
כששמע על כך האב, מהנדס בנין יפה־תואר,
היה זה דווקא הוא שקבע כי עליה
להמשיך עד הסוף, למרות שבתחילה התנגד
לעצם רעיון השתתפותה בתחרות.
נשקן הסודי של הבנות היו בגדי־הים
שלהן. כל אחת מהן הסתירה עד לרגע
האחרון ממש מה יהיה בגד־הים אותו תלבש
בתחרות.
אף אחת מהן לא הופיעה בתחרות באותו
בגד־הים שלבשה בשעת החזרות הכלליות.
כתוצאה מכך התחוללו מספר טרגדיות זעי

1 1 1 / 1 1 1111 11
שליד הבריכה ועלו שוב

רות. כאשר התברר לשתי בנות, שהן מופיעות
באותו בגד־ים כמעט פרצו בבכי.
ויויאן עצמה איבדה את בגד־הים אותו
הכינה לתחרות בחזרה הכללית שנערכה
ערב הבחירה. בגד־הים הביקיני השחור נמצא
זמן קצר בלבד לפני שעלתה על הבמה.

רומן ע 7האנושות

^ זדי זוהר, שניצח על טקס הבחירה
וההכתרה, ראיין לעיני הקהל על בימת-
ההכתרה את כל אחת מהמועמדות. לא היו
אלה שאלות ותשובות מוכנות מראש, אך
אורי הצליח הפעם שלא להביא במבוכה
את הנערות. כאשר סיפרה לו אריאלה שביד,

מועמדת 1
ביקש מו
אריאלה י
דה עם ז
ויויאן
נה להיוו
אורי ,״ב
צייר החובבת היא עוס׳
נושאי״ 1
רה איה
בקהל. זו
יהיה מקו
מג׳וליי!

| 1 11 1 ! 11 שעה שכזזוץ נערכו הבחירות, נפשו המועמדות בחדר ההלבשה על כיסאות
של מסלול היה על המועמדות הסופיות לעניי• ה! ע לי
תחילה ליציע העליון, עברו אחר־כך ליד הצופים ברחבה 11111 1 1 /1כשהמתיחות ניכרת על פניהן. בתמונה נראות מימין לשמאל המועמדות: ז
לבמת ההכתרה. בתמונה, ז׳אנט לוי, הסגנית הראשונה. לוי, איה ויסאדלר וויויאן זל־ביאנקו, דקות ספרות בלבד לפני שהוזמנו על־יזי המנחה לעלות על ה1

* 11 היא ג׳ולייט קורדה. נ׳ולייט זכתה
) 11 במשאל מוקדם שנערך בין המוענז־מועמדת
הבטוחה לזכיה בתואר המלכה.

הי-א מלכה זילבר, שזנתה
בתואר נסיכת הכינרת.
היא נראית בתמונה כשהיא עולה יאל הבמה.

אחת־עשוה

הוד מלכותה

מלכת המיס של ישראל לשנת , 1965 וי ד א! דל־בייאנקו, דקה
אחרי שהוכתרה. הכתר והשרביט שבידה הוכנו על ידי
חנות התכ שיטים הנידע ת טיכו, ברחוב דיזנגוף בתל־אכיב. סל הפרחים הענקי שהכיל מאק
שושנים, דליות וצפרניס, הוגש לה כשי על ידי חנו ת הכרחים תמי ב ר חוב דיזנגוף.

זוהרת בבמת ההכתרה בבוינת תד־אביב

מחלת נפילה למלכה

שנחשבה עד לרגע האחרון, לפני מועד מניין הקולות, כמועמדת
ודאית לזכיה בתואר מלכת־המים, זכתה גם במישאל
פנימי שנערך בין המועמדות הסופיות עצמן, ביקש אורי
זיהר שתאמר לו, דווקא בשפה ההונגרית :״אני אוהבת
אותך!״
״אבל אני לא אוהבת אותך!״ ענתה לו ג׳ולייט בעברית,
בלי הרכה היסוסים .״אתה אומנם בחור יפה ונחמד, אבל לא
יותר מזה.״
רותי ברנשטיין, מועמדת מספר , 15 התגלתה כנערת המוותרת
כמעט על שינה. בוקר בוקר היא משכימה לשחות בבריכה
בשעה 6בבוקר. ערב התחרות נטע חברה הקבוע לחוץ-
לארץ ורותי הגיעה לתחרות אחרי לילה של חוסר שינה.
רק אחרי שהקהל יכול היה להתרשם אישית מכל מועמדת
ומועמדת, נערכה ההצבעה. הקהל היה השופט. נערים עם
קופסאות קלפי עברו בין הקהל ואספו את פתקי ההצבעה,

ך י<גע המתח הגדול ביותר עבור הו
מועמדות היה הרגע בו הודיעו להן מי
הן השש שתתחלקנה בתארי המלכה, סגניו-
תיה ונסיכות־המים של ים־סוף, כינרת יהים־
התיכון. השש שידעו כי נבחרו, אך לא
ידעו באיזה תואר זכו, התכוננו לצאת אל
במת־ההכתרה. בעיני כמה בנות אחרות,
שלא זכו, עמדו דמעות. אחרות חייכו.
ראשונה נקראה אל הבמה מלכה זילבר,
תלמידת המגמה ההומאנית בכיתה השביעית
בבית־הספר התיכון אליאנס. מלכה היפה
זכתה בתואר נסיכת־הכינרת. איה ויסאדלר,
שקיבלה מספר קולות זהה לזה ש: מלכה
זילבר, זכתה בתואר נסיכת ים־סור ,-דבר
שהלם את תסרוקת קליאופטרה בה הופיעה
לתחרות. אסתר נקשרי נבחרה כנפ־כר, ה
,2:כי
תחביבה הוא ריקוד ג׳אז,
אורי לרקוד עמו על הבמה.
ובוכה׳ גילתה רוח ספורט ורק־

ניאנקו גילתה לאורי כי ברצו־ילת
וציירת• .אני מבין ׳,אמר
שתסעי באוירון את רוצה ל־ויסאדלר
בת ה־ , 19 דוגמנית
•ר ופיסול, גילתה לקהל כי
בם בכתיבת רומנים. .על איזה
1ניין אורי, .על האנושות,״ אמ־ויוך.
אותו רגע שאג מישהו
פנה אליו ואמר :״לך בטח לא
ברומן הזה!״
ורדה בת ה־ ,18 ילידת הונגריה,

וועדת הקלפי החלה במנין הקולות.

ןזדךוומ רב־סרן משלשל את תלוש
1 1 1״ ! 1111 הבחירה שלו לקלפי. כל אורח
ציין בכרטיסו את המועמדת שנראתה בעיניו.

0ן 11ך ה ועדת־הקלפי מונה את הקולות ועורכת את דירוג המועמדות• מניי ׳ מאות
1 1 111 הקולות נמשך למעלה משעה. מאחר שההבדל בין שתי המועמדות הראשונות
היה של שני קולות, נערכה ספירה חוזרת של הקולות שהוענקו להן כדי למנוע טעות.

שלישית — נסיכת הים־התיבון.
כסגנית שניה של מלכת־המיש נבחרה
רותי ברנשטיין, שפיגרה ב־ 50 קולות בקירוב
אחרי שתי הנבחרות הראשונות. ז׳א־נט
לוי, שהפסידה את התואר בגלל שגי
קולות, נבחרה כסגנית הראשונה של מלכת־המים,
זכתה בתואר נוסף של נערת סברינה,
תהיה במשך השנה הקרובה הנערה שתפרסם
את מוצרי בית־החרושת הנודע לגרבי ניילון.
ויויאן דלביאנקו הוכתרה כמלכת־המיס.
אותה שעה ניצבו הוריה ביציע. כאשר דאו
כי חמש הנבחרות הראשונות עולות על
הבמה, היו בטוחים כי בתם לא נכללה
כלל בין שש הנבחרות. כאשר קראו את
שמה של ויוי, קיבלו השניים הלם מרוב
תדהמה. האב נפל מהכסא עליו ניצב. יייי

היא רותי ברנ שטיין,
בת ה־&ו מתל־אביב,

יפהפיה צברית העומדת להתגייס לצה״ל.

11 *1ן | 1ן של המועמדות בתחרות מלכתיהמים דאגה אסתר גורלי, הנראית בתמונה
כשהיא מרכיבה מסיכת איפור לאחת הסועמדות. בסלון שלה, ברחוב הגזר

,4טיפלת אשפית האיפור באופן אישי בכל מועמדת, התאימה לה איפור ההולם את פניה.

ן ך 1 1בית־החרושת לייצור גרבי ניילון סברינה, הגיש
לכל מועמדת חבילת־שי. ויויאן דל־ביאנקו נראית

בתמונה כשהיא מקבלת את חבילת השי של בית־תרושת סברינה.

ל ו 1ח המלכה

ההכתרה. בתמונה

האופנאית לידיה בלישר, מרחוב הלסינקי , 1בתל־אביב. היא הכינה
בשם קצף הגלים, אותה התאימה למלכה תוך דקות מעטות אחרי
עם בתה, קולט בלישר, כשהן מתאימות את השמלה למלכה.

שעון זהב על־ידי נציג החברה מר קאש• מתוצרת בית־החרושת
ויילר מוגש למלכה. מבצע נוסף של שעוני ויילד
נערך כששעון נזרק לבריכה וחצי תריסר אורחים קפצו למים, כדי למצאו.

גוף אידיאליות 93 :־60־ 93ס״מ. נוסף לזה
הצטיינה בחיוך מלבב ועיניים נוצצות ששילחו
ברקים לכל עבר. המלכה החדשה
היא ילידת מילאנו שבאיטליה. היא נולדה
לטייס איטלקי ולאם יוגוסלבית. לפני 13
שנה עלתה ויוי עם הוריה לארץ, אולם כעבור
זמן קצר התגרשו הוריה, ואביה חזר
לאיטליה, שם הוא ממשיך לטוס.
במשך חמש השנים הראשונות לשהותה
בארץ התגוררה ויויאן בעיירת־ר,ועלים לוד.
רק אחר־כך עברה לתל־אביב. אמה וסבתה
פתחו בית־מלאכה גדול לייצור בובות,
מייצרות עד היום את מרבית הבובות המיניאטוריות
המייצגות את ישראל .״אף
פעם לא אהבתי לשחק,״ התוודתה ויויאן,
״מהיום בו נולדתי ראיתי רק בובות מול
עיני.״
אמה הצעירה של ויויאן נישאה מחדש
למהנדס בנין, שהפך לויויאן אב אידיאלי.
רק לפני שנה, אחרי תשע שנים בהן לא
ראתה את אביה, נסעה ויויאן לאיטליה, שהתה
במחיצתו חודשיים, דבר שגרם לה להפסד
שנת לימודים.
במשך כל טקס הבחירה היתד, ויויאן
משוכנעת כי דווקא ז׳אנט לוי תזכה בתואר
.״רק כאשר הודיעו ברמקול כי כל
הכרטיסים שמספרם הסידורי נגמר בספרה
3זוכים בפרס של חברת סברינה, היתד. לי
הרגשה שכיוון שמספרי הוא ,3אזכה גם
אני במשהו,״ אמרה.
יומיים אחרי הכתרתה חזרה המלכה לספסל
הלימודים. אמרה אחת המועמדות,
שזכתה באחד מששת התארים, מיד אחרי
הבחירה :״איזה טיפשות היינו? כל אחת
מאיתנו חשבה רק על עצמה, רצתה להיבחר
למלכה. איך לא הרגשנו מיד שבעצם
זיוי היא המלכה?״

המקסימה עלתה על הבמה זכתה מיד במתנתו;
הראשונה — שעון זהב יקר מתוצרת
בית־החרושת ויילר, שהוענק לה אישית על
ידי נציגו הישראלי, מר קאשי.
שעון נוסף מתוצרת ויילר נזרק לבריכה
כאשר ירדה ויוי לחדר ההלבשה ללבוש את
שמלת ההכתרה שלה. הקהל הצסופף אז
לבריכה, חזה כיצד חצי תריסר מסביב גברים, חלקם בלבוש מלא, זינקו לבריכה
כדי למצוא את השעון במבצע־פירסומת
מיוחד. אחרי רכע שעה של חיפושים רטי־בים
מצא אחד המזנקים, העובד כמציל
בבריכה, את השעון וזכה בו.
בינתיים הספיקה ויויאן להתלבש. היא
לבשה את שמלת־ההכתרה הנהדרת שהוכנה
התופרת לידיה בלישר. השמלה
על־ידי
שנקראה בשם קצף הגלים היתד שמלת נשף
לבנה מפוארת, עם גב פתוח ושובל באורך
של שלושה מטרים. ויויאן היתד, נאיצת
לעלות על הבמה בצעדים קטנים וזהירים.
לא היה זה רק בשל השמלה. כמה ימים
לפני התחרות חלמה אמה, כי ויויאן נופלת.
כאשר סיפרה האם על חלומה לויוי, נתקפה
ויוי במחלת־נפילה. היא היתד, בטיוחה שתיפול׳
נאחזה במעקה ונזהרה כדי שהחלום
לא יתגשם.

כופות מול העיניים
^ אשר נקראה ויוי לצאת לבמה, אחרי
^ שהוכרז כי זכתה בתואר מלכת־המים,
אחז אותר, פחד נורא .״לא האמנתי שזה יכול
להיות,״ סיפרה ,״פחדתי שהקהל יצעק
בוז!״ הקהל קיבל אותה בתשואות סוערות.
כי ויוי השחרחורת, בעלת הקומה התמירה
( 1.73 מטר) ,היתד. בעלת מידות־

אחרי המאמץ המיגע של ערב התחרות והתחרות
עצמה, הוזמנו שש הנבחרות לזחנודת
התאוששות מפוארת במסעדה החדשה שנפתחה ברחוב הירקון:

ולדיאשז

יואליס אידישע ראסטוראנט. בתמונה נראים (משמאל לימין) ליד
שולחן הסעודה: אסתר נקשרי, ג׳אנט לוי, ויויאן דל־ביאנקו,
רותי ברנשטיין, איה ויסאדלר, מלכה זילבר ומנהל המסעדה אמיל גטלן.

אמנות פנטומימה מים בפאריז
מישהו קרא להם דון־פאקירו וסאנש־-
סמואל. שניהם קיבלו את השם בחיוך, לא
אמרו דבר. הם אילמים.
אבל לא תמיד, רק כשהם עולים על הבמה•
כשהם יורדים ממנה, מוכן המבוגר
ביניהם, שמואל (סמואל) אביטל לדבר בקצב
שלא יבייש את גיבורו של סרודאנטם,
שאת שמו אימץ:
״אני ע־סק במים (מתחרז עם נים) ״,אומר
אביטל ( )28 נמוך הקומה .״אם תתפסו איתני
על הבמה, אין שום סיכויים שאדבר אליכם
במילים. המיק־צוע
שלי לא מרשה
זאת, כי אני מימי־קאי.
בפעם הראשונה
צרחתי במרוקו,
אחר־כך בישראל,
לאחר שגנבתי
כמה גבולות. עככמה מזה שיו,
שנים,
אני צורח בפאריס,
אבל רק כשאני
בקפה סלקט.
על הבמה אני מדבר
בפה סגור.
״את פאקירו מצאתי
בשגרירות הישראלית בפאריס. כמו שאתם
רואים הוא בחור יפה. גם הוא הגיע לפאריס
מישראל, לאחר שעלה אליה מצפון
אפריקה וגם הוא מימיקאי. אמרתי לו, :פא־קירו
— טובים השניים מן האחד! ,והוא
אמר לי, :אביטל, החוט המשולש לא ינתק!׳
אז הלכנו והקמנו להקת־מים קטנה, אנחנו
ועוד שתי נערות צרפתיות. מה? אני יודע.
שניים ועוד שניים זה ארבע, אבל זה לא
מפריע, להיפך, יש לנו שפה מאד משותפת.״
אנחנו בחורים יפים. אביטל מלטף
את הקרחת הנאה שלו ומוציא מאות קטעי
עיתונות, תעודות ותצלומים, עם גדולי ה־מימיקאים
הצרפתיים. פה — עם דאקרו, שם
— מרסל מארסו, וכאן — עם מישל מורגן.
מה זה? גם מ־של מורגן עוסקת במימיקהז
״לא,״ ממהר אביטל להסביר .״אני מתעסק
גם בקולנוע. את מישל הכרתי כש־השתתפנו
בסרט עם ז׳אן קלוד בריאלי.
היינו ידידים טובים מאוד
פאקירו שוחק. היא מרשה לאביטל לנהל
את יחסי הציבור של שניהם. הוא הצעי-
( )26 והפחות מנוסה, מה שלא מפריע לו
לתת תשובות לא פחות ״רועשות״ :
״הייתי יושב בתל־אביב, לא בפריז, אס
רק היה שם מישהו שיכול ללמד אותי
משהו בשטח הזה. הצרה שבארץ, לשתוק,
אף אחד לא יודע. אז מה אני, שפרנסתי
על השתיקה, אעשה בארץ?
״אז באתי לפה, הלכתי ישר לאטיין דאק־רו,
אמרתי לו — באתי מישראל, אני רוצה
להיות מימיקאי. מה אמר לי? בוא ולמד.
״למדתי ממנו כמעט הכל, אבל לא
שכחתי דבר חשוב — לשמור על דמות
מימיקאית בעלת אופי משלה.״
״אנחנו נעשה מהפיכה בשטח המימיקה!״
מכריז אביטל .״אנחנו לא צריכים איפור
שיכסה לנו את הפנים. נסתפק בהדגשה קלה
של הפה והעיניים. אנחנו נגד מסכות צבע,
שנינו בחורים יפים
ואין שום סיבה שהקהל
לא יהנה מזה.
״תוכנית
לעתיד?
יש לי הרגשה שישבנו
מספיק בפאריס.
כל מה שיש
ללמוד למדנו. בטחון
יש — נסיון
יש — גם הצלחה
יש. אולי נבוא בקרוב
ארצה, לסיד-
אביטל
רת הופעות. זה בגדר
תוכנית.״
התוכנית קיימת, מה שחסר לשניים ז־אמרגן
בעל יוזמה, מישהו שיאמר להם:
בואו! לקהל הישראלי נמאס לשמוע צעקות,
הוא רוצה קצת שקט׳ מימיקה למשל.
אביטל, הדומה דמיון מפתיע ;׳זמר הצר־פתי
ממוצא ארמני, שארל אונאבור, מרשה
לעצמו לסיים בהרכזה ״גרעינית״:
״אומרים פאבפאריס ששארל אזנאבור
הינו פצצת־אטום־של־כיס בשטח הזימרה.
יפה מאוד. אני עומד להוכיח שיש גם פצצות
אטום בשטח המימיקה — ולאו דווקא
של כי ס...״

־׳ חעזלם וחוד 1566

בקצה הצפוני של רחוב דיזנגוף בתל-
אביב, ליד בנייני התערוכה, הפן גגי של
אחד הבניינים לאוניה. גזרי עצים שימשו
לה תורן, ארגזים ישנים כתאים, ואסלות
של בת״שימוש ניתלו כגלגלי הצלה על
דפנוחיה. למרגלות האוניה אירעה תאונה
מוזרה: סירה התנגשה במכונית. עוברים
ושבים ברחוב, שהתקבצו כדי לחזית בתאונה
שאלו בתימהון :״איך זה קרה?״
״פשוט מאוד,״ השיב להם מישהו ,״הסירה
זינקה מהים ונפלה על האוטו. שום
דבר לא קרה. רק שני הרוגים. אנשים לא
חשובים.״ אבל אותה שעה טירטרו מהצד
השני מצלמית קולנוע. התפאורה המוזרה
לא היתה אלא ריקעו של סרט ישראלי חדש
שייצורו הולך ומסתיים, והנושא את השם
״אולי תרדו משם!״
עלילת הסרט עוסקת בהווי חבורת ילדים
בגיל ,10 בשכונה תל־אביבית. לאחד מהם
היה כלב. אביו של הילד השליך את הכלב,
ביקש מבנו להשתדל לגדל חיה שאינה
מייללת. הילד וחבריו מוצאים חיה כזו

אודה על הגג
בדמיתו של זקן יחפן, אותו הם מגלים בחוף
הים, מאמצים אותו ומגדלים אותו באותה
אוניה דימיונית, שהם בונים על הגג.
״זה צריך להיות סרט פשוט ולבבי, סרט
של הווי,״ אומר ישראל (״פוצ׳ו״) ויסלר,

אבל כדי לעשות מכל זה סרט היה דרוש
גם מבצע. הוא נמצא בדמותו של אמציה
חיוני, מכונאי של מכונות חקלאיות, יליד
כפר־ברנדיס ולשעבר חבר קיבוץ ברעם בגליל
העליון, שלמד קולנוע בארצות־הברית.

קיבוצניק גוריאריה

כדככנית וידר-אב״ב

אל בד הקולנוע

מבדי־הנפן —

מחברה של חבורה שכזאת, שהפכה לסרט
ישראלי .״אנ לא רוצה לחנך את הקהל ולא
להחדיר בו אידיאות. כל מה שאני רוצה
זה להראות סרט של הווי תל־אביבי מציאותי,
שהקהל יראה אותו בבת־צחוק וכשיצא
ממנו ימשיך לחשוב עליו.״
פוצ׳ו, שהשתלם לאחרונה באמנות הקולנוע
בלונד, ן ,הוליד את רעיון הסרט בתקופת
לימודיו. הוא בנה את העלילה סביב
דמותו של הזקן זומבה, אותו מאמצים הילדים.
בשעת הכתיבה חשב על דמותו של
פועל זקן שעבד בנגריה של אביו. אולם
כשחזר פוצ׳ו ארצה וראה. את אותו זקן,
נוכח לדעת כי זה לא זה.
״הייתי אובד עצות. בוקר אחד קמתי ונזכרתי
בדמותו של יהודה גור־אריה, מוותיקי
עין־חרוד, אותו הכרתי לפני 15 שנה, שעה
שעבדתי שם בבציר. היום הוא כבר בן .68
יצאתי לעין־חרוד לראות מה שלומו. הוא
נשאר אותו דבר, רק יותר יפה.״
כך הפך הקיבוצניק הוותיק, המשתתף מדי
שנה במירוצי התבור, לכוכב קולנוע. .זה
שום דבר,״ אומר הזקן שנכנס לתפקידו. של
זומבה בכל הרצינות ,״פשוט עברתי מבוי
הגפן לבד הקולנוע.״

בזה שפוצ׳ו ואמציה, שני הקיבוצניקים
לשעבר, חברו יחד ליצור סרט, אשם בעצם
דויד בן־גוריון. בתקופת ביקורו של ביג׳י
בארצות־הברית, גוייס אמציה למשמר־הראש
שלו. בתפקיד זה הכיר את אשתו, שהיא

במאים חיוני ווייסדר
ביג׳י אשם בכל

גיסתו של פוצ׳ו.
״אולי אנהנו אידיאליסטים,״ אומר פצ׳־,
״זה יכול להיות. אנחנו מתביישים בכך ולא
מודים. פעם הלכנו להיות חקלאים מפני
שלימדו אותנו שלהיות איכרים זה צו השעה.
מאז גדלנו קצת וראינו שיש עוד דברים
חשובים בארץ — סרטים למשל, מוצר
תעשייתי העשוי מרוח.״
יחד עם הצלם הראשי של הסרט ניסים
(.ניצ׳ו״) ליאון, מהוים השלושה צוות הפועל
כגוף אחד תוך הבנה הדדית.
מלבד גור־אריה ויפר,פיה תל־אביבית בת
, 18 יעל (״גיזל״) וידר־אביב, שתהיה כוכבת
הסרט, התאספו אל תוך הסרט מיבחר של
טיפוסים שאינם שחקנים. אחד מהם הוא
סמוך הקטן (יואב שקד) ,המוכר מתוך
ילקום הנזביס. באחת הסצינות היה אחד
מחבורת הילדים צריך לקצץ את שפמו. לצורך
זה הודבק קטע שפם נוסף לשפמו
הטבעי הגדול של סמוך הקטן. אלא שבשעת
הצילומים קיצץ הילד מרוב התרגשות
את חצי השפם האמיתי. סמוך הולך
עתה כשהוא מכסה את חצי שפמו הקצוץ
בכף ידו. לכל מי שמתפלא על כך הוא
מסביר :״השן נורא כואבת לי.״

במדינה

נופש ללא אכזבה ]יי
אנו מציעים לך טיולים מאורגנים במטוס ומטילים על עצמנו
את מלוא האחריות לביצוע מהימן של כל תכנית טיולינו

1לקפריסין בחגים

שהות בבתי מלון מעולים בהרים
ברנגריה, פורמט־פארק, טרודוס
כולל ס י ור ים
345ל״י
9ימים החל 30 ,23 ,16 בספטמבר
315ל״י
8ימים החל 24 ,17 בספטמבר 1 ,באוקטובר
380ל״י
11 ימים החל 1באוקטובר 1באוקטובר 8ימים המראות 24 ,17 ,בספט׳;
285ל״י
(בבתי מלון סוג א׳ ,כולל סיורים)

ההרשמה בכל משרדי הנסיעות ואצל

תבל

8 8וזבד נסיעזת בגנמ
סניף: רה׳ הירקון 98

תל־אביב?
טלפי 67551 67581 :

רח׳ נחלת בנימין 75

(מול מלון ״דן״)

3מלכות המים

יהודית מזרחי,
הנן בוגרות

זיוה בינדר
רות פליישר,
בית־ספר לאה פלטשר

הגב׳ לאה פלטשר, מנהלת האולפן לטיפוח חן ודוגמנות,
מברכת את תלמידותיה ז׳נט לוי, אסתר נקשרי, איה וייס-
אדלר, רות ברנשטיין ומלכה זילבר להצלחתן בבחירת
מלכת המים .1963

אישי בהחלט
כל אדם עם שטיחים׳ וילונות, או רהיטים
מאובקים בביתו או משרדו, מתבקש לטובתו
לפנות לכתובות הרשומות מטה. לאחר פניה
יובטחו לו שטיחים רעננים, וילונות ורהיטים
נקיים. כי כנגד תשלום קטן יחסי, יוכל
לרכוש לעצמו את המצוין שבשואבי האבק
החשמליים. המעונינים מתבקשים להזכיר
את השם ״אלקטרולוקם״ בכל פניותיהם.
נא לפנות אל: כל החנויות המובחרות
לצרכי חשמל, או לסוכני אלקטרולוקם בישראל:
קריבום את גוטמן, רח׳ פיג׳וטו ,2
(פינת רח׳ יפו ,)43 תל־אביב, טל.65378 .

ן די. א.רובין.ס^15.ו.,ס5.ק :

.בי או קו ס מ טי קאר

מומחה לבעיות שיער
קוס מטיו ת
ולבעיות

1קופסה = 6מנווג מרק.
אין צ ורך בבישול .
טעמו גם יתר מרקי גליל :
אספרגוס • נצל • עגבניות
ירקות .
עם אורז

פרסום אדקי

נוער
ג 0ר 3ד• הוזן ף
מעל לבגד־הים הסימלי שלהם מתנוסס המשולש
השרירי השזוף, תיסרוקת־פס, ומשקפיים
מקומרים (שבע לירות אצל מלחים).
לתילבושת־הרחוב שלהם שייכים גם מב־נסי־צינור,
או ג׳ינס, עם ריבוע מעור על
הכיס האחורי, שם מונחת לראוזה חבילת
קנט. שלושה־רבעים בחוץ — שייראו. על
הרגליים מוקאסינים לבנים, ועל הפנים מבט
א־לה בלמונדו, עם סיגריה בזווית הפה. תיל־בושות־הייצוג
שלהם כוללת גם חולצות טריקו,
עם שרוולי הבלטה וגומייה לוחצת, או
חולצות־חורים א־לה קליף ריצ׳ארד. כל
דבר השייך להם הוא א־לה משהו.
יש להם אופנוע פרטי, או חבר פרטי עם
אופנוע — בראסו לאללה. מרביצים פול
גאז, באכסהוסט פתוח, טסים בספיד משגע
ונוחתים בחוף־הים של תל־אביב.
הם גברברי־החוף.
מיספרית אחת. הם מסתובבים שעות
על החוף מחפשים קורבנות ומסננים לעבר
חתיכות את ההימנון הלאומי שלהם —
״פסססססט, פסססססטד
התחביב שלהם היא התיירת. או כל חתיכה
בעלת מראה לא־מקומי. כשהיא שרועה
משתזפת על החוף, ניגש אליה הגוף, מנפח
את שרירי־החזה שלו, מחזיק סיגריה כבויה
ביד, אומר אקסיוז־גזי, ובתנועות־ידיים מרמז
לה שהוא רוצה אש או מה־השעה. לפעמים
הוא יודע גם להגיד גיב־נוי־פא״ר. כשהיא
נותנת את האש, הוא מציע לה באבירות
את קופסת הקנס שלו, ואומר לה:״דו יו
ספיק אינגליש?׳׳ או ״פארלודפראנמה?״ ובזה
תם אוצר־המילים הבינלאומי שלו.
ואז אם היא עונה לו בעברית :״יש לך
בעיות?״ הוא מחזיר לה :״איזה מספרית
אחת! את לא ניראית מקומית. אפשר להזמין
אותך לקולנוע הערב?״
גברברי־החוף מופתעים בעצמם נוכח התכיפות
בה פועלת הטכניקה השרירית שלהם•
הם לא תיארו לעצמם שבחוף קטן כזה
יש כל־כך הרבה טיפשות — הניכנעות בקלות
כזאת.
מרגיזות אותם אותן המתעלמות מקיומם.
אותן שאינן עונות בכלל. אז נעשה המשולש
הגברי תוקפני. שוב אין הוא גברבר. הוא
בריון, ההופך את הרחצה בים לגיהינום
לנערות ולנשים צעירות — באין מפריע,
כי נציגי החוק אינם נמצאים בחוף בשעות
היום, הם מעדיפים את החוף בלילה, כשהכל
כה רומאנטי, ורק הוא מצוייד בפנס
בעל עוצמה חזקה.
הכל בשביל הכיף. אברמלה הניג הוא
גברבר־חוף טיפוסי. בלונדי, שרירי, שזוף,
שסיים את שירותו בצה״ל. שטח־המחייה
שלו הוא חוף שרתון. סיסמתו אומרת של-
נסות.לא עולה ביוקר. אין הוא מנסה מפני
שהוא מעוניין להכיר חתיכה באמת, אלא
משום שזאת דרך משעשעת וזולה להעביר
את הזמן.
הזמן אינו חסר. אין הוא עובד. יש לו
אבא עשיר, קבלן מסגרות, בצפון תל־אביב,
ויש לו גם צעצוע היקר לו: אופנוע.
בי־.אס־אי מקושט ומצוחצח, העושה סיבובים
של ארבעים וחמש. יחד עם כפיליו —
כנופיית גברברי־אופנועים — משתדל אבר־מלה
לפעול כך שהחיים בצפון תל־אביב
יהיו עליזים קצת יותר מדי.
כשהם בגלים, הם אוהבים להכניס מים
לעיניהן של הבנות. או לטבול את ראשן
לכמה שניות במים ולברוח, או לבעוט קצת,
או לצלול ולתפוס ברגל, או לצבוט קצת
בשביל הכיף.
על החוף יש לאברמלה טכניקה אחרת
הוא נעצר לפני משתזפת, נועץ בה מבט
חודר, בחיוך מלא רז, ולא מסיר את עיניו
הכחולות ממנה עד שתראה כמה הוא יפה,
תביט ותחזיר לו חיוך.
המשה פסים אדומים. הנערה היפה
שהיתר, שרועה על ביטנה השבוע בחוף
שרתון המשיכה לקרוא את ההיסטוריה הקדומה
של יוון. ו*א לא ענתה לגברבר־החוף,
כששאל אותה דו יו ספיק אינגליש,
ואחר־כך פארלוו־פראנסה. אברמלה התעצבן.
הכנופיה שלו עמדה והתבוננה במחזה. לא
היה לו נעים שהחבר׳ה יהיו נוכחים כיצד
מזלזלים במנהיג שלהם. על כן תיכנן הסתערות
על תשומת־ליבה של הנערה.
הוא הפגיז אותה בחול ברגליו, ניסה
למשוך בשערה, לטפל בסל־הבגדים שלה, ואחר
כך להיות תוקפן מאד: לטפח על גבה.
הנערה הזהירה אותו שיפסיק. אבל הוא לא.
להיפך, מעודד מדיבורה, הגביר את קצב
ההתקפה. חבריו שילהבו אותו.

היא סטרה לו. אברמלה החזיר לה סטירה.
לאברמלה יש לא רק משולש שרירי, אלא
גם כפות־ידיים, והן הותירו חמש טביעות
אדומות על לחייה של הנערה, שהתנפחה.
היא רצה להזעיק ניידת. כשהגיע השוטר,
כבר נעלם אברמלה מהאופק. נותרו רק
חמשת הפסים האדומים.
אבל מחר שוב יחזור לחוף שרתון, למרר
לאזרחיות חתיכות את הרחצה בים. וכי
יש לו משהו אחר לעשות?

דרכי חיים
הטראגדיה שד טדאגו
העובר בכיכר דיזנגוף נתקל לא פעם ביוסף
טראגו 21 לבוש מכנסיים קצרים
וחולצה דהוייה. הוא מביט בו בחמלה, ועובר
הלאה. אולם טראגו לא רואה איש.
עיניו הכחולות, הקרועות להדחה, מביטות
אל הרחוב, רואות הכל במעורפל. לילה
לילה הוא עומד שם, מוכר קופסאות גפרורים,
מביא את הפידיון האפסי לצריף
מט לנפול במעברת אבו־כביר, שם מתגוררת
משפחתו.
ידידות עם נחשים. במשפחה חמש
נפשות. האח המבוגר משרת בצה״ל, האב
נעלם, מופיע פעם בחצי שנה, נשאר חצי
יום ומסתלק.
יוסף טראגו לא מתאונן. אחותו הצעירה

גברגר־חוף הגיג >כאמצע)
לא עולת לנסות
מכינה לו אוכל, אחיו, אריה, לומד בבית־ספר,
מתיידד עם הנחשים והלטאות השורצים
בצריף המגורים.
יוסף טראגו מודה שלפעמים קצת קשר,
לו, בעיקר כשתוקפת אותו אחת ההתקפות
של מחלת־הנפילה. כשזה קורה, מתמלאים
הילדים פחד, מביטים בו בחוסר־אונים. עד
כה לא נמצאה תרופה או מוסד מתאים לשכן
בו את יוסף.
המשפחה עלתה מתורכיה עם פרוץ מלחמת
העצמאות. לאחר כמה שנים, כשברח
האב מן הבית, נשלח יוסף למוסד סגור,
שם דחף אותו אחד הילדים לבור סיד. הוא
ניכווה בכל חלקי גופו, ראייתו נחלשה ומאז
הוא נודד ממוסד למוסד, הגיע עד
מלב״ן, והוחזר לביתו.
הבית — צריף עלוב בן חדר וחצי. בחדרון
יש ליוסף מיטה משלו, שתי אחיותיו
מחלקות ביניהן את המיטה השניה. בחדר
השני, במיטה אחת, ישנים אימו ואחיו בן
ה־ .13 ליד הצריף, במטבחון שאורכו אינו
עולה על מטר אחד, מבשלת האחות המבוגרת,
ורדה 15 את הארוחות הדלות.
ורדה היפה הפסיקה ללמוד, תלך לחפש
עבודה כדי שאחותה הקטנה ואחיה יוכלו
להמשיך ולבקר בבית־הספר.
נסיר לא יבוא. מה קורה בחורף?
שום דבר. הם כבר התרגלו לכך. הצריף
דולף, המים מציפים את המיטות, התיקרה
מאיימת להתמוטט בכל רגע. המשפחה מח־העולם
הזה 1556

התאונה בצומת המלך״ג׳ורג׳-דיזנגוף *
מאור אדום — ליאור ירוק
כה שיעבירו אותה לשיכון. כבר למעלה
משנה אומרים להם. :עוד חודש, עוד

אומר האח אריה :״לא כדאי עכשיו לצאת
מכאן. פעם יהיו פה כל הסינמות של
תל־אביב והצריף הזה יהיה שוזר, המון
כסף.״
מה הוא יעשה בכל הכפף? .קודם כל
נשלח את יוסף לרופא הכי טוב. אחר כך
אני רוצה ללמוד.״
בינתיים אין לא כסף ולא שיכון. הנחשים
ממשיכים להתרוצץ בצריף, ורדה תלך לעבוד
במקום ללמוד, יוסף יעלה כל ערב על
אוטובוס מספר ,1ירד בכיכר דיזנגוף, כדי
למכור קופסאות גפרורים.
במחצית השניה של המאה העשרים אין
יותר הנס כריסטיאן אנדרסנים. שום נסיך
לא יבוא, שום חולצה־דהוייה לא תהפוך
חולצת־זהב.
תאומת משחק האורות
נחמן ליאון ( )25 מיהר לדרכו. הפסקת
הצהריים שלו במשרדי חברת הנסיעות טי.
ת.אי. עמדה להיגמר, והוא רצה להספיק
להגיע בזמן. ישוב ליד ההגה, במכוניתי
הירוקה, התקרב לצומת הרחובות דיזנגוף—
המלך־ג׳ורג׳ בתל־אביב.
הוא היה כבר כמעט ליד הצומת, כאשר
לפתע התחלפו אורות הרמזור. נחמן עשה
חישוב מהיר, החליט כי יספיק לעבור את
הצומת באור הצהוב.
מכונית כאוויר. אלא שחשבון דומה,
אם כי בכיוון ההפוך, עשתה גם נהגת

מכונית פולקסוואגן לבנה, שהגיעה להצטל־בות
מימינו של נחמן. כשהתקרבה לצומת,
הבחינה כנראה כי האורות עומדים להתחלף,
חישבה לעצמה שתספיק לעבור בדייק
כאשר יכבה האור הצהוב וידלק האור הירוק.
חישובם
של השניים היה מוטעה. נחמן
התנגש במלוא העוצמה במכונית הקטנה,
התהפך על צידו ושבר בחבטה את הרמזור
שמעבר לצומת. מכונית הפולקס־מאגן
עשתה סיבוב באמיר ולאחר שהנהגת
נפלטה מן הדלת ונפלה על הכביש, נחתה
המכונית על המדרכה, מעברה של גדר
הבטחון.
נחמן יצא בפצעים קלים בראשו, הנהגת
ללא כל פגיעה. הנפגע הקשה ביותר היה
ילד, רוכב אופניים כבן , 15 שעצר לתומו
ליד הרמזור, יצא בדרך־פלא רק בזעזוע־מוח
ושבר ברגל, שעה ששתי המכוניות המת־רסקות
מחצוהו לגדר הבטחון.
שיטה פאטאלית. חוקרי המשטרה
הגיעו מיד, רשמו את הדו״חות השיגרתיים.
לפי כל הסימנים הית זו גם תאונה שיגר־תית.
היא נבעה מאותה סיבה בגללה ארעו
תאונות רבות: שיטת חילופי־האורות ברמזורים.
הרמזורים
בארץ פועלים בשיטה אלקטרונית,
המחליפה את האורות בקצב שמה.
כלומר: כשבכימן אחד האור ירוק, במישנהי
הוא אדום. אולם הפגם הפאטאלי הוא בכר
כי ברגע מסויים דולק בשני הכימנים האור
הצהוב. מצב זה מאפשר לנהגים פזיזים
לנסות לעבור את הצומת באור הצהוב
— או להתחיל לנסוע בו.
לא כן בארצות אירופה. שם מתחלפים
האורות לעצירה ירוק־צהוב־אדום. אולם, מאידך,
על מנת להתחיל לנסוע, עובר האור
מאדום מיד לירוק, רק ברגע שבכימן השני
נדלק האור האדום. סידור זה מאפשר לנהגים
שהגיעו לצומת לעצור בזמן, תודות
לאור הצהוב הנדלק בשלב עצירה. הנהגים
המבקשים להתחיל לנסוע, אינם עלולים להיכנס
לצומת טרם זמנם, מאחר ולכימן
התחלת הנסיעה פוסח הרמזור על האור הצהוב.

החי

ימה שכטוח -י לברוח: בבאר־שבע,
נמלטה יולדת בדואית, יחד עם תינוקה,
מבית־החולים ליולדות, טענה כי הוזהרה
שהיהודים חוטפים את כל הבנים הבדואים
הנולדים בבתי־החולים.
• אכן לא מאסו הזכלנים: ב־רמת־גן,
לאחר שהעיריה עשתה הסכם עם
מוריקי האשפה, כי יקבלו את שכרם לפי
משקל האשפה שיוריקו, נתגלו בכל יום
כמה טונות לבנים ושברי בטון במשלוחי
האשפה.
• בשמו כן הוא: בתל-אביב, זכה
בפרס הגדוס של מפעל הפיס, אברהם
עשירי.

מוכר גפרורים טראגו
מחולצה מקומטת — לחולצת זהב
העולם הזה 1356

* מימין המכונית ההפוכה ומשמאל מעבירים
עוברי־אורח את הילד, שנפגע, למכונית
שתסיעו לבית־החוליס. על המדרכה:
מכונית הפולקסודאגן הלבנה, שעברה ביעף
את גדר הבטחון וחזרה ועמדה על גלגליה.

הפתיחה יום ג׳ 10.9.63

סלון רתסרוקות
9/פ 7ן

רחוב אבן־גבירול ,6תל־אניב
טלפון 227310

החדיש והמשוכלל בעיר מעמיד לרשות
לקוחותיו:
* מיטב המכשירים החדישים
* נוחיות מלאה, מזוג אויר מלא
* צוות מעולה בהנהלת גב׳ פט
הנודעת מלונדון
* פינת קוסמטיקה
* בר־אספרסו לבכוד האורחות
* מחירים נוחים * חניה למכוניות !
* קשר תחכורה מהיר וקבוע
(אוטובוסים )5 ,12 ,19 ,63

פתוח כל היום ללא הפסקת צהרים
פרסום העליון
התנצלות ההזמנות הרבות המוסיפות
לזרום יום־יום למפעלנו גרמו
לכך שאי! ביכלתנו לספק
את הדרישה למוצרי מפי
(מזרונים ורהיטים)
מבקשים את
הננו
לקוחותינו להתאזר
בסבלנות ובהבנה, כי...
באמת כדאי לחכות למוצרי
מפי

המקוריים .

בתודה

מפי נ תני ה

.העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמגהלה: תל־אביב, גליקסון ,8סלשון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולטסרם • דפוס משה שהם בע״ם, ת*א,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי. המו״ל: העולם הזה בע״ם.

אנשים
עניבות בכים הביטגה
משך כל מערכת־הבחירות בבאר־שבע היה
תלוי על הצד הפנימי של דלת בית משפחת
באודי כרה־בחירות שקרא :״אליהו ;אורי
לראשות העיר — הצבע א׳.״ על הכרוז נכתב,
בכתב־יד אימהי :״נצביע א׳ אם נקבל
ארטיק יום־יום, נקבל פיסטוק שאמי אחת
לשבוע, נקבל ארוחת בוקר בשבת במיטה,
במיסגרת הפעולה לטיהור העיר תנקה אה
הגרז׳ ,אתה מתייצב בבית יום־יום בשעה
-.2חתמו: כדוריה ;אווי ושלוש בנות
הזוג ס תושבי אשדוד, המב־רים את עורך־
הדין שלמה בהן־צידץ כבעל משרד בעיר,
הופתעו לרא־תו מסריט את נופי אש־דיד.
הסתבר שעשה זאת למען משקיע אמריקאי,
שהקים חברת השקעות ורצה להראות
למשפחתו היכן הוא משקיע את כספו.
• ועוד על אשדוד: אחרי שמא״י הטילה
על עורך־דין לחפש תיקים משפטיים נגד
ראש הרשימה הספרדית, רוכרט חיים,

החליט לא להסתכן במה שמציעה עיר האורות,
נשא ערב נסיעתו את החיילת הצעירה
19 הבלונדית והגבוהה ורדה
מתן לאשה. במק.מו של אורי יהיה מעתה
סופרו הצבאי שק מעריב סגן־הצנחנים לשעבר,
אלי לנדאו • עתונאית אחרת של
מעריב, שחזרה לאחרונה מחוץ־לארץ, הסתבכה
דווקא בצרות. היה זה אחרי שנודע
בישראל כי משלחת נשים יצאה לגרמניה
בהזמנת מועצת־אירגוני־הנשים שק האמ־בורג.
מעריב היה אחד העתונים שיצא בחריפות
נגד צאתה של המשלחת הישראלית
לגרמניה ועורך העתון, אריה דיסנצ׳יק,
אף הקדיש לנושא מאמר ראשי חריף ותקיף.
רק אחר־כך הסתבר לדיסנצ׳יק כי בין
הברות המשלחת נמנתה גם חברת מערכת
מעריב, תמר אכידר, שהופיעה בגרמניה
בין השאר גם כנציגת העתון. כאשר חזרה
תמר לארץ, זעמו עורכי מעריב על הביזיון
שנגרם לעתונם, החליטו לפטרה. לבסוף
הושארה תמר בעבידה, אחרי שכתבה מכתב

כרוריה ואליהו נאווי כביתם
ארטיק אחד ליום

גילה עורך־דין זה כי לחיים תיק משפטי
על אי־תשלום שכרות. תגובת חיים :״זה
דווקא א ת של כבוד, שראש עיר עני כל-
כך, שקשה לו לפרוע שטרות והוא נאלץ
לשלם אותם בתשלומים חודשיים קטנים.״
• ראש עירית חיפה, אכא חושי, שכח
כנראה שפיראוס אינה חיפה, בה הוא מסתובב
ברחובות ומחפש את מנקי הרחובות
ב־ 5לפנות בוקר. בעברו בפיראוס בדרכו
לוזנציה, שם עומד להופיע התיאטרון העירוני
של חיפה, שיגר חושי הודעה לנציגיה
הרישמיים של ישראל ביוון, כי יגיע לפיראוס
ב־ 5בבוקר. הדיפלומטים הישראלים,
המתגוררים עתר. באתונה ולא בפיראוס, העדיפו
להמשיך לישון • אשת ראש־הממש־לה
לשעבר, פולה בן־גורידן, גילתה לאחרונה
את הטכסיס בו נוקט בעלה כדי
להשתמט מלענוד עניבות על חולצותיו. אחרי
כל טקס בו הוא נאלץ לענוד עניבה,
הוא מסיר אותה ומחביאה בתוך הביטנה
הכפולה של כיסו. כך הוא מעלים את כל
עניבותיו, יכול תמיד לטעון :״אין לי עני־בות.״
לדבריה של פולה, היא למדה בינתיים
את מקומות הסתר בהם מחביא בעלה
את עניבותיו, מכריחה אותו לחפש אחריהן.

גרימה תימנית לרקדן
המשוררת והעתונאית שו ל מי ת (ירושלים
דורסנית) הר־אכן, המתגוררת עתה
בפאריס, רותקה לאחרונה למיטתה לתקופה
ממושכת בשל פגיעה בחוט השדרה שלה.
שלושה ממעריציו־ ,של המשוררת, ששמעו
על כך, היו כדורגלני הפועל פתח־תקודה,
שסיירו לאחרונה באירופה. השלושה, בראשותו
של קפטן נבחרת ישראל נ חו ם
סטלמך, ביקרו אצל שולה, העניקו לה
גביע מוזהב, לשיפור המוראל • עתונאי
ישראלי אחר העוקר לפאריס הוא כתבו הצבאי
הצעיר ( )29 של מעריב, אורי דן.
אורי, שקיבל מינוי כסופר מעריב בפאריס,

התנצלות. רשימותיה מתפרסמות בינתיים

ללא חתימה • הרקדן הרוסי הנודע רו״
דולף נורייכ, שביקר בישראל עם להקת
הבאלט ה מלכותי הבריטי, גרם לגל של התרגשות
בין בנות הארץ, שהרבה מהן ניסו
לקשור עימו קשרים. לאכזבתן התברר להן
שנורייב אינו מעוניין ביותר בנשים. לעומת
זאת התרועע נורייב בקביעות עם ידידתו
מביקורו הקודם בארץ, לפני שנתיים,
החיפאית שחורת השיער נעמי אדווה.
השניים בילו בחוף הים, הופיעו במרכזי ה־בוהימה
הישראלית • בין השאר ביקר
נורייב גם במועדון הלילה שבעכו חומות
עכו. הוא התפעל שם מהופעתו של הרקדן
התימני יואל ג׳מיל, ובסוף הערב ניגש
אליו, הביע את הערכתו וגילה התעניינות
בגלימה התימנית בה הופיע יואל. כשרמז
ליואל על־ידי ידידיו כי אם יתן את גלימתו
לנורייב, ייראה הדבר כמחווה נאה, סירב
יואל להיפרד מן הגלימה. לבסוף העניק אותה
לנורייב ולא נשאר מקופח. נורייב החזיר
לו מתנה — את נעלי המחול שלו ס
עיקול הוטל בשבוע שעבר על רכושה של
התאחדות הסוחרים בתל־אביב, בשל חוב
של 23 אלף ל״י שההתאחדות חייבת לאוצר.
בין השאר עוקל גם השטיח שבחדרו של
מזכיר ההתאחדות, דויד שיפמן. שיפמן
הוציא מיד אלף לירות במזומן, הסדיר את
היתרה, והשטיח הוחזר לחדרו.
זיל

מודעת התנצלות 11x110׳
אלה המצפים במתיחות לשמוע על מסע
הכיבושים באירופה המערבית של נער הזוהר
המבוגר, אייבינ תן, בעל מזללת
קליפורניה, מפיו עצמו, יצטרכו להמתין כנראה
עוד שנתיים. אייבי, שיצא למסע של
מספר שבועות, מצא, כנראה, כי לא יוכל
למצות את כל העולם בזמן קצר כזה, החליט
לערוך סיור מסביב לעולם, לחזור לישראל
רק בעוד שנתיים. אחרי שביקר ב־

לנינגראד שבברית־המועצות, החליט שתפס
את הפרינציפ של המדינה, ויתר על המשך
מסעו בארץ זו. הוא נמצא עתה בדרכו י־ארצות־הברית,
על סיפון ד,אוניה המלכה
אליזבט, דרך המזרח הרחוק. כמו בכל מקום,
טוען אייבי, הצליח אפילו בלנינגראד להשאיר
לבבות שבורים של נערות • הזמרת
יפה ירקוני, שחזרה בשבוע שעבר לישראל
יחד עם בעלה, שייקה ירקוני,
לא הספיקה עדיין להתאקלם מחדש במדינה
וכבר החלה במסע של ביקורת על מרבית
הזמרות הישראליות המופיעות בארצות־הברית.
לפי מה שמספרת יפה, מתות כולן
מקינאה על הצלחתה, ואילו הצלחתן שלהן
נובעת רק מן העובדה שהן מתפארות בכך
ששירתו כחיילות בצה״ל • אם כבר עוסקים
בזמרים ישראליים המצליחים בחו״ל,
אי־אפשר להתעלם מהמין החזק שבייצוא
זה. הישגים לא מבוטלים השיג לאחרונה
זמר האופרה הישראלית לשעבר, רפי פולני׳
שזכה במילגת לימודים מטעם קרן
נורמן, ושוהה זה שנה וחצי במילאנו. לאחרונה
השתתף רפי בתחרות בינלאומית בשם
קולות ורדי, שנערכה בבוסטו, עיר הולדתי
של המלחין הגדול. בתחרות, בה הש־תתפו
160 זמרים מכל רחבי העולם, הגיע
רפי עד לשלב השלישי, נכלל בין 16 הזמרים
המצטיינים בתחרות • השחקן חיים
טופול יוצא השבוע לפאריס, שם יפגש עם
אפרים קישון. כעבור זמן קצר יצטרף
אליהם גם במאי הקולנוע הישראלי מנחם
גולן! אחרי שיסיים את סידרת הצגות הבכורה
של סרטו אלדוראדו. השלושה יעבדו
בפאריס את הפרטים האחרונים של סרטם
הבא: סלאח שבאתי 9בידיעות שהגיעו מ״
וזשינגטון נמסר, כי שני ישראלים לפחות
נימנו בין קהל ה* 200 אלף שצער במיצעד
המחאה נגד האפליה הגזעית. השניים: גי״
לה אלמגוד ושחקו הקאמרי עודד
תאומי • הצייר יגאל תומרקיד ושמואל
קראום, שתקפו לפני שבועות
מספר את מנהל חברת האוניות אופיר,
׳טלמה הדרי במועדון עומאר כ אם ביפו
והפשיטוהו בכוח לעיני הקהל, הביעו ה-
שבוע חרמה על המעשה. הם פירסמו ב־עתונות
התנצלות על שגרמו לו עגמת־נפש,
תרמו בהזדמנות זי 400ל״י ל אי מ שי״ ל-
פיליו • .בעקבות פרשת ג יון פרופיומו
וכדיסטין קילר, חיבר דן אלמגוד
גירסד, מודרנית של המחזמר גבירתי הנאות
הנקראת בשם שלושה ב מי ט ה אחת, ומ צגת
בתכניתם של שני השינים• ,טמעוו ישראלי
ושייקה אופיר. קטע אפייני
מתוך האופרה :״טרללה — טרללה! /
הנה כל הממ שלה! /הנה שמה במרפסת
הנהג עס הדוכסת / .הנה שמה בארון
מ שרתת עם ברון / .תת־ שר מעל השר
זו הי דרך כל בשר / ,דרך גבר ג׳נטל מני,
איזה עסק הו מו, הו מו / ,הו מוגני.

בינתיים עוברים שמעון ושייקה השתלמ ה
הדדית איש אצל רעהו: שייקח מלמד את
שמעון פנטומימה ושמעין א: שייקר— ,
זמרה. טוען שמעון :״אני לא מוכשר ל־פנטומימה,
אבל אני מצליח כחיקויים. לכן
אני פשוט מחקה את מרסל טרפו ״.אומר
שייקה אופיר :״אני פשוט מחקה את שיי•
אפין וככה אני משתודים.׳-

פסוקי השבוע

• הארכיאולוג פרופסור יגאל
ידין, על ארכיאולוגים האוספים מימצאים
בדירותיהם :״אלה אינם ארכיאולוגים, אלא
אספנים. היום הם אוספים עתיקות ומחר
יעסקו באותה התלהבות באיסוף בולים.״

• שר החנוך והתרבות זלמן
ארן בתגובה על אותו עניין :״זה מפליא

אותי. עד כמה שידוע לי, הרי ״הצעירים״
דודקא מתנגדים לעתיקות•
דוגר ממשלת סין העממית,
בתשובה לאיגרת הסובייטית האחרונה, בפולמוס
בין שתי המדינות על בעיית הניסויים
הגרעיניים :״אם האימפריאליזם יחולל
מלחמה גרעינית — תיהרג מחצית אוכלוסיית
העולם. אבל גם אז אנו אופטימיים
לגבי עתיד האנושות

מנהיג מפ״ם, מאיר יערי,

בפולמוס עם יצחק טבנקין על ההוראה
שניתנה בסוף מלחמת העצמאות לקציני
אחדות־העבודה לעזוב את שורות הצבא:
״הנני משוכנע שלפני תשע שנים הייתי
בטוח באמיתות הדברים שבטאתי. אולם
אם טבנקין מכחיש עתה את שייכותו האישית
לעמדה הזאת, לא נותר לי אלא
לרשום לפני את הכחשתו כעובדה שעלי
להסתגל אליה•.

בפגישה האחרונה<

הוא האב ה תופס את ב תו
• 1^1ךוץ ^
המתייפחת. היא נאבקת
1 1 ^ 1 /1 1 1
להשתחרר מאחיזתו ואיבדה אחד בזבזנו ליה.

* ה היה מחזה אכזרי. שנ־ ילדים נידרסו
1על־ידי מכונת־החוק. בני האדם שהציפו
את נמל־התעופה לוד הסבו ראשם הצידה.
לא להבים בזודעה. הילדים פירפרו, קירטעו,
ניסו לד,חלץ מידי הצבת של האב שהובילם
לעבר המטוס.
״הצילו, הצילו, רוצים לקחת אותי לארץ
זרד״״ זעק הילד בן השמונה לסובבים אותו•
אף אחד לא בא להציל, מפני שזה היה
נגד החוק. מפני שכך קבע בית־המשפט הגבוה
לצדק. אבל הילד ידע ששוטרים עוזרים
לילדים קטנים, והוא נאחז בשוטר שעמד
בסמוך אליו .״תשמע, שוטר,״ ניסה
לשכנע את שליח החוק. הוא לא צעק עוד.
הוא רק בכה בשקט כשהתחנן והסביר הכל
לשוטר — במתינות, בסבלנות, כמו איש
גדול לילד קטן :״תשמע, שוטר, אמא אמרה
לי שאם יכריחו אותי לנסוע, אז שאתגונן.
אמא אמרה שהיא הפסידה במשפט, אבל לא
הפסידה אותי. ואמא תחזיח במשפט הבא.
תשמע, שוטר, אסור לי לעזוב את הארץ.
אני מבקש שתעזור לי, טוב?״
השוטר לא דיה יכול, כי הוא היה רק
שוטר. אבל דיילת איר־פראנס פרצה בבכי.
ועוד אשד, אחת בקהל שהביטה. אחותו התאומה
התייפחה חרישית .״אני רק רוצה
לטלפן לאמא ולהגיד לד, שלום,״ התחננה.
אבל האב לא נתן. בכוח דחפם למטוס, שעמד
להביאם לבלומפונטיין שבדרום־אפרי־קה.
המטוס המריא. הם אפילו לא אמרו
שלום לאמא.
בווילה המפוארת בצד כביש ירושלים,
ארזה האם חבילה. היא קיפלה לתוכה את
בגדי החורף של ילדיה התאומים. מפני ש־בדרום־אפריקה
החורף שולט עתה. בקיפולי
הסוודר הניחה את קופיקו שלי, הספר האהוב
עליהם. היא מיהרה לפגישת הפריות
שלהם בשרתון, בשעה חמש. היא לא ידעה
שהאב הוליכה שולל. שעתיים קודם לכן
כבר המריא המטוס.
האם חזרה עם בגדי־החורף לביתר, המיר־

א יא מות.
אמא! ״
תם. היא אולי לא תראה יותר את ילדיה׳
משום שהכניסה לדרום־אפריקה אסורה
עליה, מאז נימלטה משם לפני שלוש שנים.
והיא אפילו לא נפרדה מהם.
היא חזרה עשוקה, אבל עם מסקנה אחת:
״הצדק היחידי נמצא בשטחים הגדולים.
במקום שכל אחד לוקח אותו לעצמו.״
משפטה היה מבוסס על תצהירים. תיק
מול תיק, גיליון מול גיליון. האם המסורה
למופת לא הופיעה אפילו פעם אחת בבית־הדין
כשם שהאב הבלתי־אנושי לא ניראה
גם הוא שם. זה היה משפט של ניירות.
דו־קרב של ניירות. והנייר של עורך־הדין
מיכה כספי ניצח את הנייר של עורך־הד־ן
נפתלי ליפשיץ.
בנייר היה כתוב כי האשד, קלת־דעת,
מופקרת והוללת. שהיא מנהלת אורח־חיים
בלתי־מוכרי בבית מאהבה. האזרח הקורא
זאת מקבל רושם מסולף ומעח־ת עד אימה.
משום שהמציאות היא אחרת. מאות מכיריה
מצביעים עליה כסמל ההגינות המוסרית.
כשדיברו אי־פעם על אשד, ומחנכת למופת,
הצביעו עליה .״בית־מאהבה״ לא היה המושג
שטוף הפריצות הנפוץ בציבור. משום
שמאהבה הוא הגבר הרוצה לשאתה לאשה.
להיות אב לילדיה. יחדיו הקימו, משברי
משפחותיהם שנהרסו, משפחה חדשה. ארבעת
ילדיהם מצאו בזכותם מחדש את האושר.
אבל החוק אינו מכיר באושר־לא־חוקי.
אושר לא חוקי — אינו מוסרי. והילדים
משלמים עתה את המחיר.
בשבועיים האחרונים ניהלה מאבק נואש

זוועה ב״שותוך

התחוללה בדיוק בשעה שמונה וחצי בערב, כשנים־
סרו התאומים לאב .״אני רוצה את האמא,״ בכו
הילדים. האב תפס את הבת והסתיר פניה מהצלמים. את הבן נשא קרוב משפחה של האם.

הלוחם הע״ו

הוא התאום בן השמונה וחצי, שחזר מטיול בגליל — לפגישה
עם אביו. הוא היה חצי מנומנם ונישא בזרועותיו
של קרוב משפחת האם .״אל תעזוב אותנו כאן לבד,״ אמן לדודו כשהוא סמרה בבכי.

לחדש את בירור המשפט, בבית־הדין המחוזי
בחיפה כדי להשאיר את הילדים בארץ.
עשרות ידידים הביעו נכונות להחביא את
הילדים. אבל היא האמינה בצדק שיבוא.
״גברת,״ אמרה לה החנוונית הדתית מחנות
המכולת שלה, בוכה גם היא ,״תדעי שאני
לצידך.״
בלשיו הפרטיים של בעלה, בלוויית מכונית
פז׳ו ,404 שמרו על צעדיה וצעד ילדיה
בשבוע האחרון. התאומים אמרו :״אם
המורה תשאל מה עשינו בחופש הגדול, נגיד
לה ששיחקנו בבלשים וגנבים.״ המועקה
שלטה במשפחה. הילדים לא עצמו עין בלילות.
לכן נישלחו לטיול בן שלושה ימים
לגליל, בחברת קרובים, עד שיתברר הכל.
התאומים חזרו ביום רביעי בערב. הם
ניפגשו עם האם בבית עורך־הדין בחיפה,
משם היו צריכים להישלח אל האב, למלון
שרתון. אף אחד מהנוכחים בחדר לא העלה
על דעתו שזוהי חצי השעה האחרונה.
״אמא, את בוכה?״ שאל הילד. האם אמריי
להם שהם נוסעים מייד אליו למלון
שרתון. הם אף פעם לא קראו לו — אבא.
הילדה התייפחה :״אמא, אני לא אעזוב
אותך עד שאמות. אפילו לא אתחתן לעולמים•
אני אשאר רק איתך. שתשמרי עלי,
ואל תתני להם לקחת אותי.״
האם הרגיעה אותם, היא אמרה שזה זמני,
וכי מחר יהיו שוב יחד לתמיד .״תהיה
גבר,״ אמרה לבן־השמונה .״אל תבייש
אותי.״
״כן, אמא, אני אהיה גבר. אני מבטיח.״
הוא בכה .״אבל אני לא רוצה ללכת, לא
רוצה, לא רוצה.״ הוא זעק ואחז בה בכוח.
האנשים בחדר בכו. עורך־הדין ואשתו, הגברים
— קרובי המשפחה — ושני ילדים
בני שמונה.
למחרת התנצח עורך־הדין כספי יום תמים
על זכותו של בית־הדין החיפאי לדון בעניין,
כדי שהשופט לא יספיק להוציא את

צו עיכוב הוצאת הילדים מן הארץ, וכדי
לאפשר לאב להטיס בחשאי את התאומים
אחר הצהריים.
80,000ל״י עלה הניצחון לאביהם. ביום
ראשון הגיעו הילדים לבלומפונטיין.
ביום ראשון החלה גם שנת הלימודים
בישראל. אבל שני ילקוטים מצוחצחים נותרו
ריקים בבית. האם לא קיבלה את הגט
שהובטח לה, לא תוכל להינשא, ושוב
תשאר בעיני החוק — האוטומאטי — ה־אשה
המנהלת אורח חיים בלתי מוסרי.

• ״ ביקש האר ה׳
— ,שהמתין למעלית

חסלון. למחרת הסיסם בלי שיפרדו נזאימם.

,לא לצלם!

קולנוע סרטים עשרת הסאמוראים
סנג׳ור* (מקסים, תל־אביב; יפאן) הוא
בן נוסף למשפחת הסאמוראים של הבמאי
אקירה קורוכאבה והשחקן טושירו מיפונה.
הוא אחיהם הצעיר של שבעת הסאמוראיש
ושל יוג׳ימבו, שני הסרטים שפירסמו את
צמד מולידיהם יותר מכל יוצרים קולנועיים
יפאנים אחרים.
מבחינת מיבנהו הדרמאתי דומה סרט זה
לשני קודמיו. במרכז עלילתו עומדים, זה
מול זה, שני מחנות: חזקים מול חלשים,
הרבים מול המעטים. כתמיד החזקים והרבים
הם גם הרעים. ואז מופיעה דמותו
האגדתית של הסאמורא־ ,המתייצב לצד החלשים,
שבעזרתו גוברים על הרשעים.
הפעם מתרחשת עלילת־מבבים יפאנית זו
על רקע יפאן של המאה הקודמת. קבוצה
של תשעה בני־טובים, בעלי דעות מתקדמות,
מחליטה לטהר את השחיתות בשבטם.
הם מתכוננים ללחום במנהיג השבט, ראש־הלישכה
מוטוסודה, מגייסים לעזרתם את
מפקח המשטרה קיקוי. עד שבא אותו מאמוראי
פלאי, סנג׳ורו (טושירו מיפונה) ,ו־

ולשלוף — הא׳׳ב של כל מערבון מם בר.
למרות מיגבלותיו של הסרט, מוציא פורר
מתחת ידיו תבשיל די מרתק, משובץ אלי־מית
והומור, מוכיח בפעם האלף שבמערב
אין כל חדש.
להרוג בין ויסקי לויסקי. עלילת
הסרט מתפתחת מנקודת ראותו של ג׳יימס
סטיוארט, עורך־דין שומר־חוק, המחזיר את
הצופה בפלאש־באק למאורעות אותו יום,
שנרשם בהיסטוריה של המערב הפרוע כיום
בו נורה ונהרג ליברטי ואלאנס, הנבל ה־מיקצועי
מאוד.
סטיוארט, שאינו בקי במיוחד בשליפת
אקדחים כפי שה א בקי בתוקת ארצות־הברית,
נעזר בודיין הזקן והטוב. ודיין נחלץ
לעזרתו ברגע הקריטי ביותר, עוזר לו
לחסל את ליברטי האיום, שהירבה חללים
בין ויסקי לויסקי.

שמפניה צרפ ת ת
מלחמת הכפתורים (ארמון־דויד, ת?-
אביב; צרפת) היה רומן רב־מבר של לואי
פארגו. כדי לתרגם את אווירתו המיוחדת,
אודירת ״מלחמת שכונות״ ,צריך היה גדוד
ילדים ובמאי טוב, שיהיה גבר מבוגר שלא

מלך ין ף יי ףיז שש ריילות אויר יפאניות תוספנה כקרוב
י י • חן מזרחי לשירותי ס.א.ס ,.חברת התעופה

יי ן
הסקאנדינאבית. הדיילות סיימו לאחרונה את אימוניהן במסע היכרות
בסקנדינאביה הנעימה. בצילום: יוקו ה א שיק א וו ה, שינאמי תוריאמה,
אקיקו מאורידיירה, יונקו שיבאטה, קאיוקואואינו ומיסאקוקאטסויאמה,
בתלבושות הדיילות הססגוניות, אותן תלבשנה בעת שירותן בקווי
ס.א.ס. בין אירופה למזרח הרחוק, על רקע מלון ס.א.ס. המלכותי
בקופנהאגן הנפלאה

טויטירו מיפונה ב״סנג׳ורו״
אח מפגר, לילדי־פלא
פוקח את עיניהם לראות כי האוייב האמיתי
אינו אלא מפקח המשטרה, המתכנן לחסל
את ראש הלישכה ואת המורדים גם יחד.
סנג׳ורו, שהוא הפעם סאמוראי ג׳נטלמן,
בעל נימוסים מהוקצעים, ישר וצנוע, מצליח
בפיקחותו ובאומץ ליבו להוביל את
קבוצת העשרה שלו לניצחון מלא.
נבואה מאיץ אילו היה סנג׳ורו רק
ואריאציה נוספת של ילדי־הפלא הקודמים
של משפחת קורוסאבה־מיפונה, אפשר היה
לקבלו בהערצה כפי שהתקבלו הם. לרוע
המזל, אין איכותו הקולנועית־אמנותית נמצאת
על אותה רמה.
סנג׳ורו חסר את אותה עוצמת ביטוי
נפלאה, את האכזריות והחייתיות שהיו בשני
הסרטים הקודמים. לא רק שהתסריט
עצמו נעדר מתח, אלא שאפילו הצילומים,
הבימוי ורמת המשחק, מפגרים בהרבה אחרי
אלה של שבעת. הסאמוראיס דוג׳ימבו.
הסימליות שציינה את סיפור שני הסרטים
הקודמים איננה כאן, וההיגיון שבעלילה צולע
אף הוא. סנג׳ורו מתגלה כרואה את הנולד
מבלי להסביר אף פעם כיצד.
ניראה שאחרי ששני ילדי־הפלא הקודמים
פירסמו את קורוסאבה בעולם המערבי, ניסה
זה להפיק סרט דומה בסימון מעודן
ופיוטי יותר, שיתאים לטעם המערבי. בכך
איבד את חותמו האישי ואת ייחודם האמנות,
של סרטיו.

ממערב אין פד חדש

האיש שירה בליברטי ואראנס
(אלנבי, תל־אביב; ארוז״ב) היה צריך לעשות
זאת גם לג׳והן פורד, במאי הסרט, שלקח
עלילה מרתקת וכלא אותה בין תפאורות
מדכאות. גם העין של הצופה הרגיל תבחין
שמרביתו של הסרט צולמה באולפן, כשברקע
תפאורה תיאטרלית מרגיזה.
נקודת תורפה שניה — גילם של הגיבורים.
ג׳יימס סטיוארט וג׳והן וזיין, בחורים
לא כל כך צעירים, עייפים מכדי להתכתש

שכח את שנות הילדות. איב רוברט, הבמאי,
היה כזה. הוא הצליח להוציא מתחת
ידיו סרט נוגע ללב, תוסס כמו שמפניה
צרפתית.
המשימה שלקח על עצמו, להדריך מאה
ילדים שלא עמדו מימיהם מול המצלמה, לא
היתד קלה. להרשות להם לקלל, להתפלש
בבוץ, להרביץ מכות ולהוריד אחד לשני
את המכנסיים — זה אפילו אסור לפי החוק.
התוצאה — שעתיים של צחוק בלתי פוסק,
עם תוספת חינם של מוסר־השכל.
אייסד! כסייסה. סיפור העלילה פשוט
ותמים כמו ילד. בעיירה צרפתית קטנה
נלחמות שתי שכונות זו בזו. למה? אף
אחד א־נו יודע. נלחמים, וזהו! הם לא
שופכים אחד לשני דם, מסתפקים בהורדת
הכפתורים זה לזה, עליהם הם שומרים במחבוא
ניסתר.
אחת הסצינות המרהיבות — כנופיה של
נערים שמה מארב לכנופיה יריבה, וכוי
לא לאבד את כפתוריהם ובעיקבותיהם את
המכנסיים, הם ממתינים ערומים כביום היוולדם׳
מדהימים את יריביהם והקהל כאחד
בעכוזיהם הלבנים.
גם הוריהם של הילדים היריבים נקלעים
באקראי לקרב ״על החיים ועל ה־מוזת,׳׳
משתמשים בכלי־נשק משכנע יותר
— רימוני יד מתקופת מלחמת העולם הראשונה,
מסיימים את המלחמה־זוטא בדרך
צרפתית טיפוסית — הרקה משותפת של
שישה בקבוקי יין.
הבמאי, בעזרתו של צודת ילדים נפלא,
מביא את המלחמה, וכל הברוך בה, עד
אבסורד. המישאלה המתגנבת ללב הצופה
בתום הסרט: טוב יהיה, אם העתקים של
מלחמת הכפתורים הזו ישלחו למנהיגי ה מערב
והמזרח, יבהירו להם אחת ולתמיד
מה חושבים ילדי כל העולם על מלחמות.
הפליא לאמר זאת כוכבו המצויין של הסיט׳
הילד טיג׳יבו בן ה־ : 5 6146
אם הייתי יודע מראש מה ילך כאן, לא
הייתי בא
תעולס הז ה

1396

וחוב בוססווס: מחסום חוסם לפ1י הבית שחתמוסט
ף • חום 100 איננו רחוב בוסטרום. רק לעיתים רחוקות
1עוברים בי אנשים זרים. במכונית אי־אפשר להכנס
אליו בכלל. בחורף שעבר ביקרו במקום אנשי הוועדה
המורכבת ממהנדסי עיריית תל־אביב — אבל לקצה הרחוב
לא הגיעו. הסרחון הנורא, שעלה מתוך נחל הביוב
המתמשך במרכז הרחוב לעבר הים, הבריח אותם.
רחוב בוססרוס נסגר לתנועה, נחסם משני צדדיו בחביות.
השוטרים שהוצבו לידם, מונעים מהולכי־הרגל את המעבר
ליד אזור ההריסות. את רחוב 100 לא היה צורך לסגור,

שדווקא בניין מספר 7יתמוטט; שתלמידי הסמינר ימצאו
באותו זמן בימים האחרונים של חופשתם; שפועל המרפדיה,
הישן בדרך כלל בבית המלאכה, לא היה באותו לילה
במקום.
למחרת בערב התמוטט גם בית מספר תשע. הפעם היו
יכולים להיות קרבנות, אך המזל שיחק ליפו שנית. באותו
בוקר החלו הוויכוחים בין מהנדסי העיריה ועמיתיהם ב־ענדדר:
האם דיירי הבניין נמצאים בסכנה.
מימחי ענזיזו טענו כי כל סכנה אינה נשקפת וכי דיירי

• שבוע קודם לכן הורגשה בירושלים רעידת אדמה
קלה, אותה הרגישו רק הססמוגרפים.
• בעלי החנויות ערבו תיקונים ושיפוריב בבתי־עסקם,
החלישו בכך את חוזק קירותיה של קומת הקרקע.
• הבית סיים כבר את תקופת חייו.
דיירי הבית מצאו הסבר אחר׳ ייתכן שיותר מעשי
מהסבריהם של מומחי העיריה. לפני שמונה חדשים פרצה
שריפה במרפדיה שבקומת הקרקע. השריפה כובתה, אולם
באדמה שמתחת ליסודות הבית נספגו, בינתיים, טונות של
מיים. מאותו יום היה האסון הצפוי שאלה של זמן בלבד.
עוד לפני שבוע ימים מסרה בעלת חנות הבגדים שבבניין,
לחברת ענז־דר, כי קירות חנותה החלו להסדק במהירות.
״בית בוסטרזס הוא הבית החזק ביותר ביפו,״ אמרו לה,
״הוא עוד יחזיק מעמד יותר ממך
״הבית שלי הוא לא הכי חזק ביפו,״ אומר יצחק הרשקו־ביץ
.״לפי החלטת עיריית תל־אביב צריך הבית שלי במנשיה,
ברחוב ,278 להיהרס כבר ממרץ .1961 אם בלילה אחד
יתמוטט הבית, ויקבור תחתיו אותי, את אשתי ובתי, אני
אהיה האחראי היחידי. לא העירית ולא ענוידר.״
להרשקוביץ יש כתובת קעקע על זרועו. המספר הכחול
של אושוויץ. ב־ 1944 צבעו על גבו את הסימן האדום: סימן
המשלוח לתא־הגזים. אז הוא ניצל בנם. בשנת 1961 שוב
צבעו לו סימן אדום. הפעם על קיר ביתו. אבל כמה פעמים
יכול לקרות נס?

האכרסוביצ׳ים והרביגוגיצ׳ים
ך* מוך לשוק הפשפשים השתוללו להבות. בבית הח־
^ רושת לפוליאססר היה מספיק קצר חשמלי רגיל כדי
שהאש תאחז בחמרי הגלם. הנזקים מגיעים לרבבות לירות.

מותו שד רחוב
למרות שכל בנ״ן בו סומן בכתובת אדומה: מבנה מסוכן.
כך גם ברחוב ,101 ברחוב 104 , 103 , 102ו־ .105 אותו
המצב כמו ברוב הרחובות בשכונת עג׳מי, או רחובות רבים
בשכונת מנשיה.
ברחוב 100 משחקים ילדים. בלילה הם ישנים בבתים
המסומנים בכתובת האדומה.

שמע למזל

ך ית־כוסטרום״ הוא הסטוריה שלמה. שם ישן
״ ^ חוזה מדינת היהודים, תיאודור הרצל, ושם תלם את

הבניין מספר תשע יכולים להמשיך לגור בשקט בדירותיהם.
ההיפך סברו מהנדסי העיריה, שקבעו כי הקירות הפונים
לכיוון הבניין שהתמוטט עלולים להתפורר בכל רגע.
ארבעת המשפחות המתגוררות בבנין הסיקו את המסקנה
בעצמם. הם הוציאו מהדירות את כל מה שניתן היה
להוציא, התכוננו לבלות את הלילה ברחוב. הם לא הספיקו
להרדם כאשר רעם ביפו רעם נוסף — בשעה 10 קרם
תחתיו בית מספר תשע. כעבור כמה ימים התמוטט גם
חלק הבית מספר .5
אבל אז כבר פונה כל הגוש הנקרא ״בית־בוסטרום״,
הדיירים, שקיבלו מענזידר כסף, עבת לגור, בעתיים, בבתי-
מלון. הרחוב נסגר בחביות ריקות ושוטר.
הבית, שנבנה לפני שמונים שנה, חי מספיק. אין כל
מקום לטענות.

מ?אך מ״עמידר״

הכית שנשוץ? ליד שוק הפשפשים
מספיק קצר ח שמלי רגיל

הפרק הנוסף של האוטופיה שלו. באוטופיה לא היה מקום
לרחוב 100 ולא לסמטות הטיפוס של מנשיה. האוטופיה
יצרה את ההיסטוריה.
אבל ההיסטוריה מצאה את מקומה רק בספרי הלימוד
של בתי־הספר. במציאות נותר רק בית ישן, באחד הרחובות
המרכזיים של יפו. למעשה אין זה בית בודד, אלא
גוש בניינים, התופס כמעט את כל צידו האחד של הרחוב.
סימנו אותו במספרים מ־ 5עד ,13 על שמו קראו אפילו
את הרחוב. רק לאחרונה שונה שמו מרחוב בוסטרום לרחוב
רזיאל.
את הקומה הראשונה מלאו החנויות ; בקומה העליונה
שכנו משרדי משרד־הבסחון ; הקומה האמצעית שימשה
ברובה למגורים. בחדר אחד או שניים, בעלי מטבח משותף,
התגוררו משפחות בנות שבע ושמונה נפשות. שתיים
עשרה משפחות יוצאות עירק, פולניה, רומניה ומרוקו. מיזוג
גלויות מלא.
רק בבנ״ן אחד לא התגוררו משפחות. בבניין מספר
שבע. בקומה שמעל החנויות שכן סמינר למורים ערב״ם.
הגורל העיוור — קמע המזל היחידי של יפו — רצה בכך

מיטה כהן כלל אץ טענות. הוא מתפלל ומודה
/לאלוהים על הנס. לפי מושגיו צריך הנס שלו להתרחש
בערך כך. באחד הימים ישלח אלוהים מלאך לדירתו. למלאך
לא תהיינה כנפיים, אלא יופיע בדמותו של מישהו חשוב.
ייתכן שמישהו מעמידר ואולי אפילו מן העירייה״ המלאך,
שיהיה פקיד חשוב, יעביר את משה, אשתו וחמשת ילדיו,
לגן עדן. כלומר — לדירה חדשה. ייתכן שהוא יופיע כבר
מחר, ייתכן שבעוד שבוע או חודש׳ אבל לבטח לפני גשמי
החורף. כי חורף נוסף בבית זה הוא מוות בטוח.
למשה כהן לא היה מזל לגור פבית־בוסטרוס, אלא
בבית מספר 20 ברחוב ,100 הקרוי גם רחוב הדייגים. פרט
למספר נושא הבית גם את הכתובת: מבנה מסוכן. הבית
היא האחרון בשורת הבניינים שברחוב. כל אלו שעמדו
אחריו, כבר נהרסו. מחלונות הדירה אפשר להשקיף על הים
הפתוח. אבל איש אינו ניגש אליהם. לשני החדרים, מהם
מורכבת הדירה, אין נכנסים כבר יותר מחצי שנד״ בחדר
אחד רוכזו כל חפצי הבית ומשה מקיזה כי חדר זה׳ שאין
עליו קומה עליונה, אפילו אם יתמוטט אפשר יהיה להוציא
את הדברים מבין ההריסות.
החדר השני, אם יתמוטט, יקבור תחתיו גם את הוריה
הזקגים של רינה, אשת משה, המתגוררים בקומה הבנויה מעליו.
הוריה של רינה כבר אינם מחכים לאיש. אם ״תמוטט
הבית — יתמוטט. כל אחד מת בזיקנתו. לא חשוב באיזו
צורה. אבל משה רוצה דווקא לחיות. לכן הוא יושב עם
אשתו וילדיו ימים ולילות בפרוזדור. אחד המהנדסים אמר
לו כי המקום הכי בטוח בביתו, הוא הפרוזדור. משה מאמין
מאז כ־ אפילו אם הכל יפול, מימץ ומשמאל, הפרוזדור
ישאר באמצע שלם.
בדירה זו הוא יושב כבר ארבע שנים. לפני כן גרו
בסמוך, ברחוב ,102 אבל הבית ההוא החל להתמוטט ואז
עברו לכאן. לפני שנה וחצי באו הפועלים, צבעו בצבע
אדום את פסק דין המוות גם לבית זה.
משה כהן מתפלל מאז לאלוהים, מסתכל בחרדה על
הסדקים העוברים לאורך הקירות, וחושב בפחד על החורף,
שללא ספק יאכל את הקירות עד תום. הוא מחכה למלאך
במדים של פקיד חשוב.

בבת אחת נמחקו ממפת הרחוב שני בתי מלאכה יפוא״ם:
לפוליאססר ולנעלים.
מאחרי החבלים שנמתחו על־ידי המשטרה, התאסף קהל
רב .״קודם בוסטרוס — עכשיו השריפה. עוד כעם כל יפו
תתמוטט,״ הפליט אחד.
״שיתמוטט אחת ולתמיד. שיבוא הסוף,״ אומר השני.
״מיפו מוכרחים לברוח
״לברוח? לאן לברוח?״
לאן תברח משפחת פרס, המתגוררת ברחוב .79 לפני
שמונה שנים עלתה המשפחה ממרוקו. שלחו אותם אז
למעבדת הצרים בבאר־שבע. אבל אז לא היתר, שם עבודה.
הם מכרו אז הכל ועברו לגור בבית זה. שמונה אנשים
בחדר אחד. עכשיו רוצים לתת להם 5000ל״י שיצאו מכאן.
אבל מה אפשר להשיג בסכום מגוחך זהז
״לאף אחד לא איכפת שבעוד כמה חודשים יתחילו להתרחש
פה אסונות אחד אחרי השני,״ אומרת אסתר סרס.
״הם, האברמוביצ׳ים והרבינוביצ׳ים, יושבים בשיכונים לוקסוס
והילדים שלנו חיים בסכנה מתמדת. אבל הפעם מספיק.
בבאר שבע ואשדוד לא עשו די. עכשיו נלך בכוח. רחוב
בוסטרוס העיר את כולנו.״
ארבע ימים לפני ההתמוטטות ברחוב בוססרוס התק״מה
בתל־אביב הפגנה של דיירי בתים מסוכנים. נציגי המפגינים
פתחו את טענותיהם בפני נציגי העיריה במילם :״אנחנו
נשלחנו על־ידי אלפי ילדים, אשר רוצים בלילה שקט אחד,
ללא פחד.״
ביפו עצמה יש עכשיו 700 בתים מסוכנים ; מתגוררות
בהם לפחות 1500 משפחות ; לפחות 3000 ילדים. בלילה הם
חולמים על הבתים הנופלים ברחוב בוססרוס.

סימן אדום

ץ ^ דוועהתמוטט בית בוסמרוס? עיריית תל־אביב
!1סיפקה שלושה הסברים אפשר״ם :

תמונת רחז־כ בעג׳אמי
לילה אחד של שקט

אם אתה גבר

חדו־יך־
העולם הזה ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
היכן לבקר השבוע:

ה תגל חבמשחת מכו גילוח*
של יצהר

• הפישפש (התיאטרון העירוני חיפה
; באולם הקאמרי בתל־אביב) — הסאטירה
החברתית־פוליטית של מאיקובסקי
בה משתחררים עבדים מכבלי הקאפיטאליזם
כדי להשתעבד בכבלי הטכנולוגיה, בהצגת
ראוה מהממת המשתעבדת אף היא לטכנולוגיה
של הבמה. אילי גורליצקי בתפקיד
ראשי, אברהם מור ויעקב בודו מצויינים
בתפקידים משניים.
0אירמה לה־דוס (הביסה) קומדיה
מוסיקאלית אודות אהבתה של יצאנית לסטודנט.
ביצוע פרובינציאלי אך מרנין, עם
שרה אמן וגאולה נוני — חליפות, אריק
איינשטיין ושלמה בר־שביט•
• הוא והיא (התיאטרון האינטימי)
בעיות מין, מופר וחברה, מגיל הגן עד גיל
הזקן, בסידרת מערכונים משעשעת של אפרים
קישון, בביצועם של שושיק שני ואריק
לביא.

אםז קנ ך עד>ן
או קשה
ה תג לחבמשחתמם גילו ח
של יצהר ־ משחת הגילו ח
המת אי מ ה

• מעגל הקיר הקדוקאזי

(התיא
טרון
העירוני, חיפה) ביצוע מרהיב של
מחזה־ההמונים של ברטולט ברכט, אודות
יחסיותו של הצדק. מישחק מצויין של חיים
טופול וזהרירה חריפאי.
• האידיוטית (אהל) קומדיה בלשית
קלילה על עוזרת־בית פארמאית המסתבכת
באהבה, ברצח ובחקירה. ג׳רמיין אוניקובסקי
ואורי זוהר, במישחק קומי מהנה.

לכל שיער, לכל גבר
על כל פני ם
מ מ גילוח של יצהר.

• מורדכיארד ״ (בית הנכות הלאומי
בצלאל, ירושלים) תערוכה רסרוספקסי־

בית של אמן הנימנה על הצמרת המצומצמת
של ציירי ישראל הבחירים.

אלה רעיוני

(גלריה

רינה,

ירו
שלים)
ציורים על נושאי קירקם של אמנית,
הנעזרת בציוריה בפיסות בד צבעוניות וחוטים.
0טאן־קון־לי
(הגלריה הבינלאומית,
תל־אביב) תערוכת ציורים של צייר סיני
שהשפעת המערב ניכרת בציוריו הפיוטיים
והמיסטיים.

• תערוכה נבחרת של אמני
ישראל (בית דיזנגוף, מוזי און תל־אביב)
נבחרת אמני ישראל מציגה תמונות 61מחבריה,
שלא נבחרו משום סיבה אחרת מלבד
מקומם בין שישים ואחד הראשונים לפי
קנה־המידה של השופטים 61 .שמות מפורסמים
ו־ 222 ציורים מעניינים.

•״ מכילה סמרילין. ב שפופר ת העומדת
על ראשה לנו חיו ת וחסכו! ב מקו ם !

מוסיקה על־שם רובין) ,כשבמרכזה אוסף
כלי־הנגינה שנאספו על־ידי המנצח קוסביצ־קי,
שהגיעו ארצה ביום מותו. בין השאר:
כלים עממיים פרימיטיביים, קרנות־יער עתיקות
ופגומים מתקופת באך.

גורדון לבינסון אילון

פג׳שה

ב*זנ הספדלט כנו לוגי ה

מ שמחת
לאחר נסיעתך: האריזה האדומה כחולה
של ״טקסטיל שמפו״ שכה התחבבה על
עקרות הבית! רק ״טקסטיל שמפו״ מטפל
במלתחתך בעדינות וביסודיות כה
רבה .״טקסטיל שמפו״ מנקה הכל בין
רגע. שימו לב: אספו אריזות ״טקסטיל
שמפו״ ו״סינסבון״ ,תמורתן תוכלו לקבל
לפי ערך נקודות סכו״ם חדיש
מפלדה בלתי מהלידה, תוצרת ״רדד״.
פרטים בחנויות מכולת.

מיפו ד ה ״ י ל.

הנ 1בללה הנ! 1ליטבנית
-נמשכת ההרשמה ללימודי יום חד־שנתיים במיקצועות :

סר טו ט בניין ואדריכלי
ריהוט ועיצוב פנים
פרטים

והרשמה:

מוסדות המכללה הפוליטכנית, רחוב המסגר מם׳ ,62 בכל
יום בין השעות 8.00 בבוקר עד 7.00 בערב (טלפון .)36487
הלימודים יתקיימו בתל־אביב וייפתחו בספטמבר .1963

אנו מ 1כרי א ת הנ צ ח
הקלטות על תקליטים בלתי שבירים וסרטים של
חגיגות בר־מצוה, נשואין וחגיגות אחרות, זמרה,
נאומים, תכניות־רדיו, שיחות טלפון וכד׳.
הכנת תקליטים גם מסרטים שלך
השכרת ושרות־תקונים עור ט־־פ־רקורדר

סרטים במחיר סיטוני

שרות להלזלסה ישראלי

כלי נגינה עתיקים

(אקדמיה ל

נ ג ׳ ורו (מקסים, תל־אביב) סרט־סאמוראים
נוסף של הצמד קורוסאבה־מיפו־נר״
הנופל ברמתו האמנותית מסרטיהם הקודמים,
אך למרות זאת יש בו לעניין
ולהנות( .ראה מדור קולנוע).

• מלחמת הכפתורים

(ארמון־דוד,

תל־אביב) קומדיה עליזה על מלחמתם של
שתי כנופיות זאטוטים בעיירה צרפתית קטנה(
.ראה מדור קולנוע).

• האיש שירה כליברטי ואלאנם

(אלנבי, תל-אביב) מערבון של ג׳ון פורד,
עשוי במתח והומור בעזרת גיבורים זקנים.
ג׳ון ויין, ג׳יימס סטיוארט( .ראה מדור קולנוע).

הסמל בדיסקו (אסתר, תל־אביב)
האם רצח שבויים במלחמה שונה מרצח
רגיל? סרט פעולה מותח. קירק דוגלאס.
• 55 יזם בפקינג (צפון, תל־אביב;
חן, ירושלים) מערבון קולוסאלי על רקע
מרד הבוקסרים בסין בראשית המאה, בו
ממלאים הסינים את מקום האינדיאנים והסגל
הדיפלומטי של מדינות המערב את
תפקיד השריפים. תפאורה מרהיבה ומשחק
מרשים של דוד ניבן, הגונב בקלות את
ההצגה משפע הכוכבים, קרבות ההמונים
וההיסטוריה.

תל-אביב, אידלסון ,4טל 56433 .

העולם חזה 1356

• ד וי ד ו ליז ה (חוד, תל־אביב) האהבה
כקרן אור של תקווה בעולם של מטורפים,
סיפור אהבתם של שני נערים חולי־נפש,
המוצאים דרך להחלץ מבדידותם גשג־עונם
באהבת־נעורים תמימה. סרט בלתי-
רגיל, מישחק מעולה.
מונדוקאנה (גת, תל־אביב) המוזר,
המגוחך, העלוב והמשפיל — ועם
זאת הנפלא שבהתנהגות המין האנושי,
בשני תריסרי אפיזודות, מבויימות ואותנטיות,
שצולמו בכל פינות העולם. מרתק
ומאלף.
• הסכם גז נטלסני (תל-אביב, תל-
אביב) גרגורי פק הנוצרי מתחפש ליהודי
כדי לגלות אם אומנם קיימת אנטישמיות
בארצות־הברית. הצגה מחדש של סרט רציני
על הבעייה היהודית בארצות־הברית.
ח ק? עםה רו ח (אמפיתיאטרון,
חיפה) אפשרות נוספת לכל הצעירים והמבוגרים
לראות את הרב־מכר העולמי של
מארגארט מיטשל, הצועד עדיין בראש רשימת
סרטי־הקופה. הדרום האצילי מתנוון בין
קלארק גייבל ז׳׳ל ולסלי הוזארד ז״ל בהשתתפות
תיויאן לי תבל״א. סרט ארוך ועשוי
היטב.
• ה חיי םיתחילומחד (ארמון,
חיפה) סרט מלחמה פציפיסטי סובייטי, המצטיין
ברגישות ופייסנות בלתי־רגילים, ובהעדר
כל סממנים של תעמולה מלאכותית.
• אל ק ט רד! (ארנון, ירושלים) הטרגדיה
של האשד, שהעניקה את שמה לתסביך
אהבת־האב ורצח־האם, לפי מחזהו הקלאסי
של אוריפידס. עיבוד קולנועי פיוטי וריא־ליסטי
של מיכאל קאקויאניס.

סשאילאלנאכוי (קולנוע תל־אביב,
תל־אביב) הופעת יחיד של אחד מגדולי ה־פזמונאים
והמלחינים הצרפתים. הזדמנות
להיכרות חיה עם האיש שהפך בשנים האחרונות
לסמל האדם הקטן בקולנוע הצרפתי,
וששיריו ופזסוניו מקובלים במצעדי הלהיטים
בעולם.
• התרנגולים קונצרט מענג של תנועה
וזמר על־ידי להקת זמר צעירה, שהופעתה
היא עדות ליצירה ישראלית מקורית ול־כשרונה
של יולדתה — נעמי פולני.
• שן ון ןין (מועדון החמאם, יפו) אורי
זוהר בתוכנית יחיד של פיזמונים, מונולוגים׳
הלצות ואילתורים, שעיקרם סאטירה
פוליטית אקטואלית על המתרחש במדינה ועל
שמעון פיס
• היסטוריה כגרוש (מועדון התי-
אסרון, תל־אביב) להקת מועדון התיאטרון
החיפאי, המופיעה בסניף התל־אביבי, משחזרת
את ההיסטוריה בפזמונים מצויינים של
דן אלמגור, תוך עקיצות להיסטוריה הישראלית
בימינו.

ח 3 /ג׳
מד עלית
מעדיפ>ם

בי?וחינה זו האמיתית:
?והורה ו מרוכזת-
ללא?ויפת מי ם־ולכן

חסכומת

.־ 13 זעץ ז >1־ם
9ט רי ונג׳ א ם (מועדון כליף, יפו)
גבר חסון ושתי נשים גמישות בריקוד ג׳ונ־גל
אקרובטי מעורר התפעלות, בתוכנית־רביו
עשירה, הכוללת גם את הזמרים ג׳ראר
קסטר ותד בארנט, את הצמד הדרום־אמרי־קאי
לוס נרומאס ושלישיית רקדני הג׳ז
מלקולם טריו.
סטלהתומאס (מועדון השפן הקטן,
יפו) זמרת כושית מדרום־אפריקה בשירי
פולקלור מסעירים, במועדון בו הונהגה
שיטת שירות ובידור על־ידי שפנס־ניות
נוסח מועדוני הפליי־בוי.
• ע לי ל ה?ן זי ק רי (עוסאר ביאס, יפו)
זמרת צעירה וחיננית, עם הרבה קסם אישי
אך מעט ליטוש מגישה שירים ישראליים.
• לילות ים־התיבון (חוסות עכו,
עכו) השלישית היוונית המעולה — טריו
כריס והזמר הדרום אפריקאי לארי ודקר
במועדון המצטיין באווירה ונוף מן היפים
בארץ.
• החתול העצבני (גן־החאי, תל־אביב;
רק בימי שישי) בידור עממי תחת
כיפת השמיים, בניצוחו של אורי זוהר.
• כוב מארקווט (צברה, תל-אביב)
אלוף קליעה בקשת חוזר על מבצעו של
וילהלם טל. כמטרתו משמשת מאלאית יפה־פיה
בתכנית קאברם בה מופיעה גם החשפנית
פופה לה־רוז.
• רביעיית המועדון (קיסרון, צפת)
רביעיית מועדון התיאטרון לשעבר ומועדון
החמאם כיום, במבחר פזמונים מתוך תכניותיהם
האחרונות.
העולם הזה 1356

הוב־ע בהוצאת ״לווו״
״ בתחנה ״

קינן • מאת עמוס קינן • מאת עמוס קינן • מאת עמוס
לא סיפור, לא רו מאן, לא שיר.
כן סיפור, כן רומאן, כ :שיר. ומה זה חשוב, בעצם? בתחנה יכול הכל לקרות.
אשת המושל, על גבעות החול, צופה אל הים השחור. המהפכנים צועדי ם
קו מ מיו ת. המון שונ אי ם אורב לעוט. בחורשה, לי ד ה מעיין, ירח עולה מ בין
צמרות העצים.
בשדה הקרב נקצרים כל הי די די ם. הם כורעים נופלי ם שדודי ם בין שבי לי הרנן.
אין למי לספר את כל ה סיפו רי ם ללא התחלה וללא פוף. אין למי לשיר את
כל ה שירים העצובים.
אז מה י הי ה?
התחנה משתרעת לכל מלא העין. הכל עובר בתחנה. הכל יוצא מתהנה. הכל
מני ע לתחנה. ובשדרת הפנסים הארוכה הארוכה דמות שחוחה מיי ד ה אבן כפנס.
עד מתי?
״בתחנה״ נכתב בפאריס, על י די ישראלי.
רחובותיה של פארים. חלום נכעות החול של ארץ־ישראל. חופי הים ה תיכון
בלילה. ני חו ח תפוחי הוהב וריח ה שו שנים והסילווטו תהת מי דו ת של ברו שי
טוסקאנה. שדות תעופה שו מ מים בלילה, הדממה מסביב, צרצור הצרצרים. מי הי
הנערה המתרחקת מהה מון, וביר ה אר מזווד ה אחת קטנה?
תם ה סיבוב הרא שון.

כבר חזרנו מפריז עם
דוגמאות חדשות, עם שיטה
מעובדת ומושלמת באופן
מזורז ־ מתחילים את הקורסים
החדשים בשבועזה !

)1קורס גזירה ומודלי-
זציה לתופרות, קונפק־ציונרים,
מתקדמות, גזר־ניות
ומורות !

קורס תפירה וגזירה למתחילות

קורס ציור אופנה!

הרשמה כל יום מ־ 1—9ומ־7—4

בבית־הספר ״ליאונורה״
שלמה המלך ,72 תל־אביב
(על־יד גן החיות)

1381

£^516

?111

1881

:11מ
111

;11 -5