גליון 1360 מתאריך 1 באוקטובר 1963

מספר 1360

שנה 2 7

י״ג תשרי תשב״ד1.10.1963 ,

מלוי תפסידו

ושמות?
שדירות?

חוסו אחריות?
שימחת־החוס?
מווע מת
אייבוו

המחיר 75אגורות

אם אתה גבו
ה תגל חבמשחת ממ גילוח*

יצהר

אםז קנ ך עדין
או קשה
ה תג לחבמשחתמם גילו ח
של י צ הר ־ משחת הגילו ח
המת אי מ ה
לכל שיער, לכל גבר.
על כל פני ם
מ מ גילו ח של יצהר.

יצהר

מכילה סטרילין. בשפופרת העומדת
על ראשה לנוחיות וחסכון במקום !

״מדוע אתם מתלבשים בצורה כל־כך קיצונית
על גדעון האוזנר המיסכן?״ שואל
אותנו יחיאל מרומי מחדרה .״עד כדי כך
שהגעתם למסקנה כי מגיע לדוב יוסף תואר
איש־המשפט של השנה רק מפני שסילק
אותו מתפקידו (העולם הזה?)1358
״בשעת משפט אייכמן טען אורי אבנרי, בניגוד
לכל שאר הכתבים דאז, כי האוזנר
נכשל כישלון חרוץ, ושהוא מקלקל את המשפט
ההיסטורי. בינתיים נתקבלה דעתכם
על־ידי ההיסטוריונים, כפי שמעיד סיפרה
של חנה ארנדט. בזה הייתם צריכים להסתפק.
״בעבר
הוכחתם רוחב־לב רב כלפי אנשים
שמתחתם עליהם ביקורת. אתם מגינים
כיום על חיים כהן, שהיה אויבכם־בנפש.
אפילו לדויד בן־גוריון נתתם טיפול הוגן
(ואולי יותר מדי הוגן) בכתבת איש־השנה.
אם כך, מדוע אתם מחמירים דווקא עם
האוזנר, שהפך אזרח פרטי ואינו מזיק לאיש?״

התשובה
לשאלה זו קשורה במאורעות
סודיים, שאירעו לפני שנתיים, ושחשפו את
דמותו האמיתית של האיש.
נכון הוא שעורך העולם הזה מתח ביקורת
חריפה, אך עניינית ובלתי־אישית, על
ניהול משפט אייכ־מן
בידי האוזנר.
סידרת־הכתבות שלו
על המשפט, שזכתה
אז לתשומת־לב רבה,
שינתה במידה
ניכרת את היחס לתובע,
שקולו בקע
באותם הימים מכל
מקלם רדיו, ושנח־שב
לגיבור לאומי.
על ביקורת עניינית
אפשר לענות
בצורה עניינית. אבל האוזנר האוזנר, שהתקרב ב אותם
הימים לגילויים של שגעון־הגדלות,
הכין תשובה אחרת.
בנובמבר , 1961 ערב מתן פסק־הדין ההיסטורי
במשפט אייכמן, מצא האוזנר זמן
לתכנן מיבצע זדוני, שמטרתו לא היתה
אלא לחסל במכה אחת את העולם הזה לנצח.
לצורך
זה פישפש בסיפרי־חוק, מצא סעיף
המאפשר לשר־הפנים לסגור עתונים כראות
עיניו. בתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה,
פנה האוזנר בסודי־סודות למשה שפירא,
הציע לו להפעיל סמכות זו ולאסור את
הופעת העולם הזה לצמיתות. כאמתלה הציע
להשתמש בתמונות של חשפניות, שהתפרסמו
בעתון, כדי שהמיבצע ילבש, למראית־עין,
איצטלה של פעולה מוסרית.
מובן כי הדבר נודע לנו תוך 48 שעות,
הודות לאוהדים מסורים מקרב המחנה ה דתי,
שמיהרו להזהיר אותנו מפני המזימה.
כבר באותו שבוע פירסם העולם הזה () 1263
את השורות הבאות במדור תצפית:

• מתגבשת מערבה גדולה חדשה
של נערי־החצר של כך גוריון
נגד ״העולם הזה ״ .ההתקפה תהיה ה
גורדון
לבינסון אילון

111לגבר
...הראויל שמו
הבירה ה ר אוי ה
— ״גולדסטאר״.
צמאון,
נפ ש

*111

ל שמה
מ רוו ה
מ שיבה
ואינה

מ שאירה
ט עם לואי.

שו ם

גולדסטאר
מל־אריאל*

פעם מכמה כיוונים. בין השאר הוטל על היועץ
המשפטי, גדעון האוזנר, למצוא בכל
מחיר דרן חוקית כלשהי כדי להנחית על
העתון סכה. חאוזנר שוקד על מדוכה זו
מזה כמה זמן.
מובן שהאוזנר לא פעל על דעת עצמו.
יצר־הנקמה שלו התחבר עם המזימות השפלות
של נערי־החצר, שהחליטו אז — למחרת
פרשת־לבון — לחסל את השבועון
המסויים אחת ולתמיד.
אלא שהמזימה לא יצאה לפועל. השרים
הדתיים ישבו על המדוכה, החליטו שלא
יתנו יד לקנוניה זו. בצד שיקולי ההגינות,
שאנו יודעים להעריכם ולהוקירם, השפיע
עליהם גם שיקול של היגיון קר: שלא כדאי
להם להוציא מן האש את הערמונים של
נערי החצר. הם תיארו לעצמם כי בית־המשפט
הגבוה לצדק יתערב בעניין ויבטל
את האיסור, כי תקום נגדם סערה ציבורית
חסרת־תקדים, וכי הדבר עלול להכות גלים
בעולם כולו.
עד כמה צדקו בהערכה זו נתברר כעבור
כמה חודשים. כי כישלונו של האוזנר בפרשה
זו המריץ אותו לסיים את ניסוח הצעת
חוק לשון הרע. כאשר נתפרסמה זו ברבים,
גרמה — כזכור לך — לסערה עולמית שלא
היתד, דוגמתה, שהכריחה את הממשלה
לסגת ממנה בבושת־פנים. ואם קמה סערה
עולמית כזאת בגלל הצעת־החוק — איזו
סערה היתד, קמה אילו נאסרה הופעת ה־עתון!
והרי כעבור שנה הוכיחה העתונות
העולם הז ה 1360

העולמית, בפרשת דר שפיגל, עד כמד. היא
רגישה למזימות כאלה!

כפי שמציין הקורא מרומי בצדק, אין
אנחנו נקמנים. היינו מסתפקים בסילוקו של
האוזנר ושוכחים את כל העניין (אשר לא
פירסמנו אותו עד היום) ,לולא צץ האוזנר
פתאום כעסקן ליברלי, שומר מושבע של
הדמוקרטיה ומטיף לחרויות־האזרח. באיצט־לה
זו נבחר להנהלת המפלגה הליברלית,

ויש חשש חמור כי ייכנס בשמה לכנסת
הבאה.
קצת משונה שבצמרת אותה מפלגה מכהנים,
זה בצד זה, הח״כים קלינגהופר וצימר־מן,
שהצטיינו במאבקם
נגד חוק לשון
הרע — והאיש שיזם
וניסח את הנוסח
הקיצוני ביותר
של חוק דרקוני זה.
מכתבים מכונית הרמטכ׳׳ל
פעיל שורת־המתנדבים, דויד ארנפלד, רק
הוכיח את צרות מוחו בזה שחרה לו כי
מכונית הרמטכ״ל חנתה
במקום אסור לעצירה.
נהג הרמנו•
כ״ל, כמו שאר נהני
האלופים בצה״ל, חייבת
להיות לו חסינות
מסויימת בפני
החוק. נהגים אלח
עובדים עד 20 שעות
ביממה ועליהם להיות
מוכנים להסיע
את האלופים בבל
עת ובכל שעה.
אם נהג כזה יקבל
עתה עונש במשפט
צבאי, הוא יסרב בפעם
הבאה לנסוע במהירות
שמעל לחוק,
גם אם הרמטכ״ל יולב־טוב
דיע
לו כי הוא
מוכרח להגיע למקום מסויים בשעה טסו־

ראובן לב־טוב, וושינגטון

נציגי העדות

לדעתי לא דייק אורי אבנרי במאמרו על
הזיוף הגדול (העולם הזה .)1357 דומני כי
הבעיה הפוליטית המרכזית בשנח־הראשונים,
היא שכה רבים מראשונים אלה נשארו
עדייז על במת ההיסטוריה ולא פינו מקומם
לחדשים. בכל ארץ תרבותית אנו עדים
לעלייתו המתמדת של דור צעיר של מדינאים
דינמיים.
אם כר, אפשר לומר כי זו התמרדות מתמדת
של הצעירים, שאינם מוכנים לחכות
עד שהזקנים ירדו מז הבמה הפולימית. ובזה
א ין כל הבדל אם הצעירים הם מעדות
המזרח או המערב. אבל אצל המזרחיים המצב
הוא יותר חריף, היות והם חסרים את
הדור הקודם בפוליטיקה, לכז הם רואים עצמם
יותר מקופחים.
השאלה היא, לכז, אם דרושה ו/או רצויה,
עליית נציגים מעדות המזרח, שלא חונכו
לפי האסכולה המערבית. כי עובדה היא שלא
מעטים מבני עדות המזרח, שקיבלו חי־נור
מערבי, תופסים עמדות חשובות בציבור
הישראלי.
ל. אלחנן, רנזת־חן

מזרחי כמערב

מאז ומתמיד הערכתי את זריזותם של
כתבי העולם הזה בהעברת יריעות טריות
לקוראי העיתוז. אלא שהפעם לא היתר.
זריזות זו מלווה דיוק.
אני מתכוונת לידיעה על נשואי להרברט

רוניק, שלפי מה שכתבתם, הוא מבוגר
ממני ב־ 20 שנה. ובכו, בעלי חנג לפני
שבועות מספר את יום הולדתו ה־ ,34 כד
שלפי חשבוני הוא מבוגר ממני ב־ 15 שנה.
נסיעת הורי לאמריקה תוכננה עוד בחורף,
כשה״בונדם״ ביקשו ממני להישאר
ולהופיע למענם ברחבי ארצוח־הברית, ולאחר
שהשינו עבורי דחייה משרות־צבאי.
כל זה היה עוד בזם! שלא הכרתי אח הר־ברט,
ולכז לא היה זה הוא שמימז את
נסיעתם. החלטתי רק לחכות עם נשואי ער
שהורי יבואו, לאחר שעל הנשואיז עצמם
החלטתי רק לפני חודש.
לא ערכנו כל טיול במכונית. פשוט הצטרפתי
לבעלי לנסיעה לקליפורניה, לרנל
עסקיו. הורי ואחי, העורכים טיול בארצות־הברית,
הצטרפו אלינו לשבוע בבברלי־הילם.
בקרוב אנו נוסעים למזרח הרחוק, שם
יש לבעלי בית־חרושת לחולצות, ומשם נבוא
לביקור בישראל.
יהודית רוניק־מזרחי, ניוייורק

שיר השירים למלבות
בתור קורא ותיק וקבוע של העולם הזה,
הסתייגתי מז הכתבה
על מלכות המים היורדות
דרומה (העולם
הזה .)1358העולם
הזה מוכר בתור
עיתוז פוליטי
רציני ולכן אני סבור
שאיז בו מקום
לכתבות מסוג זה.
אם בכל זאת אתם
מנישים כתבה כזאת,
הגישו אותה
בצורה הראויה ולא
בסי גנוז של אירנוני
צדקה ואגודות נשים
צידקניות. מה הדי__ -
בורים הא?ד. ע?
שיר־השירים ותהייעקוב
לים?

זאת, תודה לכם
מקרב לי על כל השאר. חיזקו ואימצו.
יעקוב, קיבוץ דן

צרור המור

בגליוז ראש־השנה נדהמתי לראות את
תמונתו של הבעל־לשעבר של הדסה מור
(העולם הזה ,)1358 שאיננה דווקא שמן־
המור של המוסר, והזקוקה לדעתי ל״הרסה״
של אישפוז.
מדוע היה עליכם לפרסם את תמונת הבעל?
האם הינו דוב כה גדול? ומדוע לא
הכנסתם תמונה של אותו מתי יניב? נידמה
לי כי אתם פוחדים קצת לזהות את אותה
״אישיות חשובה מאוד״ .בעוד אתם מפקירים
את סנז־האלוף, הרי שאת אלוף־היצר
וההפקרות אינכם מזהים.
קיבוצניק, הגליל
צדקתם כשכתבתם כי הרומז של הדסה
מור אינו עומד על רמה ספרותית גבוהה,
אד מהווה סיסמה מעניין באופז יוצא מז
הכלל. אלא שליבה של הדסה לא נתז לה
לגרום למתי יניב אפילו את מחצית הכאב
והצער שנרם לה ולכו החליטה לקצץ ולהשמיט
קטעים מסויימים מן הספר. על גישתה
זו מגיע לה זר עלי־הדסים וצרור־הטור.
שלמר, קיצים, גבעתיים

יתנאת מן הגלל

אין רפואה לרפואה

צר לי שלא פירסמתם בגיליון ראש־השנה
נם את איש־השנה ברפואה. לפי דעתי מניע
תואר זה לד״ר שלזינגר ,״מוסמר״ לרפואה
מאוניברסיטת סורבוז.
דתי, טירת־הכרמל
לפי דעתי היה מניע תואר איש־השנה ברפואה
לכל אנשי המפד״ל במשרד־הבריאות,
המעורבים במשפט תל-ניבורים.
יגאל ישין, ירושלים
מה קרה לכם? לא נתתם הפעם אף איש־השנה
ברפואה לרפואה. לפי דעתי היה
תואר זה צייר ליפול בחלקו של אנון אלכסנדר
פירט, הרופא הגרמני מאשקלון, שסיפק
לעתונות חומר למאמרים סנסאציוניים
דמיוניים.
שלמד, שלמן, קריית־אונו

כמה עובדות

בנליוז ראש השנה העירותם שהצגת
״פונדק הרוחות״ נחלה כישלון קופתי. הרי
כמה עובדות:
המחזה הועלה 140 פעמים. חזו בו 120,000
צופים. ההכנסה הכוללת — 320,000ל״י.
״פונדק הרוחות״ — מבחינה קופתית —
מהווה את אחת ההצלחות הגדולות של התיאטרון
הקאמרי. באשר להערכה אטנותית,
הינכם זכאים לחשוב כרצונכם, ואנו מקווים
שתשאירו זכות זו גם ל־ססס 120,הצופים,
שחזו בהצגה זו.
י. קולקר, הנהלת
התיאטרון הקאמרי, תל־אביב

יהודית מזרחי -רוניק
העולם הזה 1360

זבות הקדימה במדור זה תיגתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

למדו ל תועלתכם בקלות ובמ הי רו ת
עברית
ו/או
אנגלית
ב״אולפן גרג 00מ )0בשיטת גרג הידועה בעולם.
ההדרכה בידי מר חיים בר־קמא׳ מחבר הקצרנות העברית
בשיטת גרג המוכרת ע״י משרד החינוך.

ק צ רנו ת

קורם חדש בחיפה ב־ 15 באוקטובר
וכתל-אכיב כראשית נובמבר.
סרטים:
ת ל ־ אביב: בר-קמא, רח׳ מרדון ,5

חיפה: ביים. במעלה״

תצפית

במדינה

כ 5הזכויות עטו רו ת

• אחד התנאים של אחדורדהעבודה לכינון רשימה טשו־תפת?
0$מפא״י: ההסכם חייב להיות לעשר שנים ולכלול את כהונת הכנסת
השישית והשביעית. תנאי נוסף: ראשי הרשימה המשותפת יפרסמו מראש
את שמות המועמדים לתפקידים העיקריים בממשלה, כדי שהבוחר ידע מראש,
בהצביעו בעד הרשימה, מי יהיה ראש־הממשלה, מי שר־הבטחון.

העם
ה ם הו ל כי ם
איש לא סימל את תקופת בן־גוריון המאוחרת
כמו האדם שזכה השבוע לכינוי
״הפקיד הבכיר״.

• מתקרבת פעולה נגדית בירושלים, כפרשת הפגנות ה־ש
כ ת. הליגה למניעת כפייה דתית, שחיכתה עד כה בשקט מתון אמונה כי
המשטרה עצמה תשבור את גל ההתקפות הדתיות, החלימה ליזום פעולה נד־חבת.
גרס לכן, בין השאר, גל עצום של מכתבים, שהאיץ בוועד לעשות משהו.
המועד לפעולה: בשבת הבאה, בשעות אחר־הצהרים.

לעומת זאת, מתארגנים חוגי־נוער קיצוניים יותר, הסבורים
כי פעולות הליגה שקטות מדי ואינן מספיקות עוד פדי לבלום
את האופנסיבה הדתית. בין ההצעות שהועלו בחוגים מצומצמים:
אירג ן מסע של מאות מכוניות פרמיות, דרן שכונת מאה־שערים בשבת.

• הנהלת חברת ״אל־על״ תבקש לדחות בכל האפשר את
ביטול הטיסות שלה ליוהנסבורג. נימוק שיושמע בחוגים סגורים:
הטיסות אינן מקיימות קשר עם ממשלת דרוס־אפריקח הגזענית, כי אם עם
הקהילה היהודית הגדולה בדרוס־אפריקה. מכל מקום, לא תוכל אל־על להשהות
את החלטתה מעבר למועד קבזע: הכרזת עצמאותה של קניה. ביום זה תאסור

לא כן ״הפקיד הבכיר״ .הוא היה מסור
לבן־גוריון. כעולה
חדש, שהגיע לארץ רק אחרי מלחמת־העולם,
גם לא היה מעורה בהלכי־הרוח של ה־מתיקים,
ועל כן היה לו קל להשתעבד
לכוחות החדשים, שצצו בחצרו של הזקן
בתקופת ההתנוונות.
לא היה דבר שהפקיד הבכיר לא היה מוכן
לעשותו למען אדוניו.

הק*יו

הבכיר

הגילזיז־

הבכיר

״אהגן בטחי הכיריגן אה האיש הזזדעז!״
המדינה העצמאית על כל חברות התעופה לנחות בנאירובי, אם פני מטוסיהן
מועדים לדרום־אפריקה.

• רומאן פרטי של אחד מראשי השלטון יעסיק כקרוב את
הציבור. כמה מראשי מפא״י כבר התערבו בפרשה זו, אן האיש הודיע כי
זהו עניינו האישי, וכי כוונותיו מכובדות, ואין מקום לחשוש ספני סנסציה או
שערורייה.

אם היתד, כהונתו
של ״הפקיד הבכיר״ סימלית לתקופת בן־
גוריון, הרי הליכתו, השבוע, אופיינית למציאות
החדשה, שהשתררה עם לוי אשכול.
ראש־הממשלה ושר־הבטחון לא הכריח את
הפקיד הבכיר להסתלק,

אחדות־העבודה על אשכול, לבין הלחץ־הנגדי של פרס ומנגנון המיסשל.

• למאבק נגד מוסדות החינוך הנוצריים תצטרף חכרת
השיכון הממלכתית ,״עמידר״ .עובדי החברה בשיכונים קיבלו הוראה
לאסוף בין המשתכנים נתונים על המשפחות השולחות את ילדיהן לבתי־ספר
נוצריים, ולהעביר נתונים אלה למשרד הסעד, רשימה ראשונה, שנעשתה בשכונת
ג׳סי כהן בחולון, בשבוע הראשון של הפעולה, הסתכמה ב־ 30 משפחות.

• צפוי ריפיון כללי בכורסה לניידות־ערך.

הגורס המיידי: ריבוי

ההנפקות החדשות, הצפוי בבת אחת, בעתיד הקרוב. חברות רבות, אשר ביקשו
מזה זמן רב רשות לנפק מניות חדשות, קיבלו עתה את האישור, יוציאו את
מניותיהן לשוק.

#צפה להתלקחות מחודשת של המאבק על הזכות לתלות
שלטי־פירסומת על דפנות המוניות כתל־אכיב, כדומה לאלה
התלויים על האוטובוסים. הממונה על התעבורה, מיכאל בר, השיב
בשלילה על צו־על־תנאי שהוצא לפי בקשת נהגי המוניות, שאינם רואים כל סיבה
מדוע תישמר זכות זו, המכניסה סכומים ניכרים מדי שנה, רק לאוטובוסים.

אך זוהי קפריזה פרטית של ה זקן׳
ושום איש פוליטי אינו יכול להתייחס
אליה ברצינות.
קרוב לוודאי כי אפילו שמעון פרס, עם
כל שטחיותו .,מבין שהקפריזה הסינית מגו חכת•
אך אם יש בכך כדי לספק כותרת,
ודרך אגב גם למצוא חן בעיני הזקן —
מוכן פרם לצייר גם דרקונים צהובים.

יחסי רחביי
פ ר חי ם ונר הקבר

• המאבק הציבורי נגד המימשל הצבאי יגבר לקראת סוף
השנה, למרות נסיונו של לוי אשכול להרגיע את הרוחות על־ידי
הכנסת הקלות. הקלות אלה, שיזכו לפירסום רב כסמל הליבראליזציה,
לא ישנו את מצב ערביי ישראל במהותו. הן הושגו כתוצאה מפשרה בין לחץ

בראיונותיו של פרם, וברעיונות שהשמיע
בהם — אולם זה לא יהיה הוגן. כי שמעון
פרסומת לא התכוון מעולם שהדברים ייזכרו.
הם נועדו רק לכותרת של יום אחד.
כך הודיע פרס פעם כי ״ישראל אינה
שייכת לאזור המזרח־ד,תיכון, אלא לאזור
הים־החיכון״ .זה צילצל יפה — ואיש לא
טרח לחשב כי מרבית מדינות הים התיכון
אינן מקיימות יחסים עם ישראל*
יפעם אחת קרא בשבועון המוני אמריקאי
כי פלוני סבור שאפשר להקים תחנת־כוח
אטומית אדירה להתפלת מי־ים. עוד באותו
ערב הודיע פרס להמוני ישראל, באסיפה
וברדיו, כי ישראל תקים תחנה כזאת.
למחרת נשכח הרעיון.
אחרי התפטרותו של בן־גוריון, כשפרס
היה זקוק לפרסומת, הודיע לטלביזיה הצרפ תית
כי ישראל תפלוש לירדן במקרה של
הפיכה שם. איש לא הסמיך אותו לכך —
אך הפרסום העולמי היה מובטח.
רעיון כיום חכדסין. השבוע גילה
פרס רעיון פירסומי חדש. בראיון עם סופר
יונייטד פרס האמריקאי קבע :״השאלה היא
כעת מה היא כוונת הענק הסיני באזור
שלנו. אינני יכול להוציא מכלל אפשרות
מצב שבו תרצה סין להשיג השפעה במזרח
התיכון.״
לא ברור מה זה נוגע לפרס, אך זה הספיק
לייצר סנסציה. הארץ, הבטאון העיקרי של
פרס בישראל, הודיע בראש העמוד הראשון:
״ש. פרס: כוונות סין עלולות להפוך לבעיי תנו
העיקרית.״
תוכנו של הרעיון, כמובן, אפסי. בוועידת
עמי אפרו־אסיה, שהתקיימה החודש בקפרי סין,
תמכו כל נציגי ערב במוסקבה, נגד
פקינג. אין הסימן הקלוש ביותר להצלחה
סינית כלשהי לחדור למרחב. כתוצאה מן
הקרע הרוסי־סיני, ההשפעה הסינית היא
בנסיגה כמעט בכל רחבי העולם.
דרקון צהוב. יתכן שהרעיון הוא אפסי
— אך לעומת זאת אין הוא מקורי. גם
הפעם קל מאוד לקבוע מניין צץ.
כי מאז יום התפטרותו, אין דויד בן״
גוריון פוסק מלדבר על סץ. בדמיונו הפורה
של העסקן הזקן תפס מאו טסה־טונג את
מקומם של דון קיחוטה, אפלטון ובודהה.
איש אינו יכול לבקר אצלו, מבלי שבן־
גוריון ירצה לו ארוכות על סיכוייה של
סין לכבוש את העולם. לעיתים אין הדבר
נעים כל כך, כמו בשעה שדרש בן־גוריון
פעמיים במפגיע ממלך נפאל לסדר לו ביקור
בסין. המלך ענה בחיוך אדיב, כמו למישמע
בדיחה נחמדה.
התעניינותו ואהבתו החדשה של
בן־גוריון

השבוע עדיין לא היה. ברור מי יבוא
במקום הפקיד הבכיר. אך דבר אחד היה
ברור לחלוטין: היורש ייבחר על־ידי לוי
אשכול,

פ ר סו מ ת
עתוזות צ הו ב ה
#מזמינים עתונאי זר.
#אומרים לו את כל הדברים הנדושים
על כוננות, קוממיות, התעצמות, התבצרות
וכו׳.
#משלבים בין הדברים הנ״ל רעיון
יוצא־דופן אחד, שיספק את הכותרת הראשית.
#תוכנו
של הרעיון אינו חשוב. אפשר
לקחת אותו מרידר׳ס דייג׳סט. ממילא יישכח
למחרת היום, כאשר יעטפו בעתון את הדגים.
יזכרו רק שאסרת דברים חשובים
ומעניינים.
זהו מתכונו של שמעון פרם להשגת
פרסומת. הוא מצליח תמיד.
אטומים בזול. אפשר למלא ספרים

בלבו של נתן ילין־מור מנקרת מזה שנים
מחשבה עקשנית: לשכנע את נשיא מצריים
להתיר את העברת גופותיהם של אליהו
חכים ואליהו בית־צורי לישראל.
שני אליהו, שהוציאו להורג את הלורד
מוין וניתלו, קבורים במצריים. בעת משפטם
בקאהיר הפכו גיבורי הנוער המיצרי, שראה
במעשם אות ומופת לעצמו. כי הלורד מוין,
השר הבריטי לענייני המזרח התיכון, היה
סמל האימפריאליזם במרחב. הריגתו על
אדמת מצריים, בידי שליחי לח״י — ש הכריזו
במשפטם כי לא באו לשרת את
הציונות׳ אלא לשחרר את ארץ־ישראל מעול
זרים — עשתה רושם עמוק על הדור ה־מיצרי
החדש, שחלם על שיחרור ארצו
מעול הבריטים.
אחד מבני הדור הזה היה גמאל עבד
אל־נאצר, צעיר שהגה אז את מחשבותיו
הראשונות למיגור האימפריאליזם. האם אי-
אפשר להשפיע עליו עתה להביע את תודתר
(המשך בעמוד <11
* מבין 14 מדינות הים־התיכון, מלבד
ישראל, שבע הן ערביות ושבע בלתי־ערביות.
גם עם אחת סהבלתי־ערביות, ספרד, איך
לישראל יחסים דיפלומטיים.
העולם הזה -3360

*8869*5

המנוח

ף• יסמא ר ק
—1רישמית.״
זה נכון בגרמניה. זה נכון שבעתיים בישראל.
הנה נודע ברבים כי משרד־החוץ מפעיל להץ אדיר על התיאטרון הלאומי הבימה, התלוי
בתמיכה ממשלתית, כדי להכריח אותו לבטל את תוכניתו להעלות את מחזהו של הגרמני
רולף הוכהוט, ממלא המקום, המוקיע את חלקו של האפיפיור פיוס ה־ 12 בהשמדת יהודי
אירופה.
גם נאמרה לנו מה הסיבה: הצגת מחזה זה בישראל עלולה לקלקל את היחסים עב ה־וואתיקאן,
דוזקא בשעה שמסתמנת באופק הרומאי הפשרה כלשהי.
אמר :״שום ידיעה אינה ראויה לפירסום, אלא אם כן הוכחשה

אך הבימה מכחישה רישמית. לחץ? איזה לחץ? עלינו? מה פ ת אוגי להד״ם!

משרד־החוץ עצמו הסתפק במשפט רב־משקל בן שלוש מילים:

,,אנחנו מתעניינים כמחזה.״

חצלב !

״מתעניינים?״ מבחינת הערך האמנותי? מבחינת העיצוב הדראמתי של הדמויות? או אלין ^ לוגד
מבחינת הרמה הספרותית של דו־השיח?
לא ידענו כי למשרד־החוץ יש יומרות בשטחים אלה. אך זאת ידענו:
אדולף היטלר הגיע לשלטון בסוף ינואר של אותה שנה. קלגסיו החומים השתוללו
ברחובות גרמניה, רצחו, עינו, הילקו, שרפו, הרסו. העולם כולו מלא סיפורי־זוועה על
כאשר משרד־החוץ ״מתעניין״ במשהו -הדי זה עניין־כיש.
מחנות־הריכוז החדשים. מדינות־התרבות שאלו את עצמן: כיצד להתייחם למדינת־ימי־הביניים
לי אישית לא בא הדבר כאפתעה. אדרבא. הייתי מופתע אילמלא שינס משרד־החוץ את
הזאת? פולין וצרפת שקלו אפשרות של מלחמת־מנע קצרה ומהירה. שום מדינה בעולם לא
מותניו ויצא למלחמת־הקודש למען האב הקדוש.
כי לפני חודשיים ראיתי, בגרמניה, את הפרולוג של עניין־הביש.
הושיטה יד למישטר החדש.
באותם הימים הגיעה הסערה סביב מחזהו של הוכהוט לשיאה. פלוגות־הסער של הבנסיה
ואז בא האפיפיור, ממלא־־מקומו של ישו, התגלמות המוסר הצרו,?,
פוצצו הצגות, התפרעו, הפגינו. על רולף הוכהוט הצעיר, בן ה־ ,32 ירד
מטר של השמצות, והתם קל ההוזה הבינלאומי החגיגי הראשון עם המיפלצת.
קללות ודיברי־הסתה. הוא הוחשד כבוגד, כחולה־רוח, כסוכן הקומוניסטים.
לא האפיפיור עצמו, כבר אז שררה הדעה הכללית כי לא האפיפיור דאז — פיוס מס׳ 11
הוכהוט עצמו, בנו של סנדלר פרוטסטנטי, עמד באומץ־לב במערכה זו — מערכה שכל-
— יזם את הקונקורדאט, אלא האיש ששם את חתימתו על החוזה בשם הוואתיקן: מזכיר
כולה היתד, פרי החלטתו הנחושה לשמש פה לשישה מיליוני הטבוחים.
המדינה פאצ׳לי.
ואז הופיע אותו מכשיר זדוני — הסכין כגב. תוצרת ישראל.
שנתיים לאחר החתימה אמר על כך היינריך ברינינג, מנהיג המפלגה הקאתולית הגרמנית
אחד העתונים הגרמניים החשובים ביותר פירסם בהבלטה מיוחדת מאמר ארוך של
(״המרכז״) וראש־ד,ממשלה לשעבר :״מאחורי הסכם־ההבנה עם היטלר לא עמד האפיפיור,

--מאת —

אודי אמדי
סופר ישראלי, שהוא במיקרה גם פקיד משרד־החוץ. המאמר העלה על נס את אצילות
נפשו של פיוס ה־ , 12 את פעולותיו הנועזות להצלת היהודים, את עמידתו הבלתי־נרתעת
מול מזימות־הרצח של הנאצים.

היתה זאת מלאכת־־מחשכת של סילון? האמת, של העלמת העובדות,
של פיכרוק ההיסטוריה. ישועי מדופלם לא היה מיטיב לעשות את
המלאכה מן הפקיד הירושלמי.

גזיגבן -ברלין -רגבוא
^ אחד מריגעי״הגורל של האנושות, בעת משפטו של ישו איש־נצרת, שאל פונטיום
[— פילאטוס, הנציב הרומאי ליהודה, את השאלה בת־האלמוזת :״מהי האמת?״
הבה ונשאל שאלה זו לגבי פיוס ה־ , 12 האפיפיור ה־ ,267 ממלא מקומו של ישו עלי
אדמות.

האמת מורכבת מעובדות. עובדות אלה מצטרפות לבתב־אישום נורא.
מלכד הנאצים עצמם, אולי אין אדם כדור־השואה הנושא באחריות
בבדה יותר לגדול הפשעים של המאה.
היתד, קירבה מוזרה — בזמן ובמקום — בין עליית הנאציזם ובין עלייתו של אאוג׳ניו
פאצ׳לי, איש מנגנון־הזזאתיקאן״ שהיה לאחר מכן לאפיפיור פיוס ה־ . 12 קירבה מיקירית —
אך בעלת תוכן סימלי עמוק.
בתום מלחמת־העולם הראשונה כיהן פאצ׳לי בתפקיד הגונציום (שגריר האפיפיור) בעיר
מינכן. הוא ישב בעיר זו בשעה שנולדה והתגברה בה התנועה הנאצית, בשעה שביצעה בה
את זוזעותיה הראשונות, בשעה שניסתה לחולל שם את הפוטש המפורסם שלה.
בשנת 1925 עבר פאצ׳לי לברלין, וקיבל לידיו את תפקיד הנונציוס שם. באותה שנה
עצמה חדלה התנועה הנאצית מהיות מפלגה מקומית של מינכן והסביבה, החלה בהסתערות
שלה על גרמניה כולה. פאצ׳לי היה עד־ראייה לרציחתה האיטית של הרפובליקה הוזיימארית.
כאשר התמנה, בשנת , 1930 למזכיר־המדינה (כלומר: ראש־הממשלה) של הוואתיקאן, כבר
ידע היטב מהי דמותה ומהי מטרתה של המיפלצת הנאצית.

הדבר לא מנע בעדו מבצע את פשעו הגדול הראשון: חתימת הקונ•
קורדאט עם הרייך השלישי.

יד ראשונה לנזיפלצגז
110א יכול להיות שום ויכוח על משמעותו ההיסטורית של מיסמך זה — החוזה
/הרישמי בין ממשלת גרמניה הנאצית לבין ממשלת הכנסיה. קובע התאריך שלו:
20 ביולי. 1933 ,

אלא הביורוקראטיה של הונאתיקאן נהנוהן־הגדול שלה, פאצ׳ל׳ .לנגד עיניהם עומדת ברית
ניצחית שתקום בין המדינה הדיקטטורית ובין הכנסיה הדיקטטורית, שתנוהל על־יז׳ הביורו־קראטיה
של הנואתיקאן.״

האפיפיור עצמו קידם את פניו של שליח היטלר, פראנץ פון־פאפן, שבא לרומא ערב
החתימה, במילים :״אני מאושר לראות כי בראש הממשלה הגרמנית עומד עכשיו אדם כמו
היסלר, שרשם על דגלו את המלחמה ללא־פשרה נגד הקומוניזם והניהיליזס.״
מוסוליני יעץ באותם הימים לפון־פאפן להחיש את החתימה, באומרו :״כריתת הקוני
קורדאט עם האפיפיור תעניק לממשלתכם בשטח מדיניות־החוץ את האשראי החסר לה
עד כה.״
ואילו היטלר עצמו אמר, שבוע לפני החתימה, בישיבה סודית של ממשלת הרייך :״הקוני
קורדאט הזה, שתוכנו בכלל לא מעניין אותי, יצור סביבנו אווירה של אמון, שתועיל לנו
מאוד במלחמתנו חסרת־הפשרות ביהדות הבינלאומית

אכן, מילים נבואיות, מילים הרות־גורל!
את דעתם המאוחדת של כל המומחים על מעשה זה מסכם ויליאם שיירר בספרו:
״הסכם זה, שנעשה ברגע שמעשי־הפראות הראשונים של המישטר החדש בגרמניה עוררו
ריגשי־זוועה ברחבי העולם, בלי ספק היקנה לממשלת היטלו; יוקרה שהיתה דרושה לו
מאוד.״

כי.בש1יגז על אתז\ז \2א\זגלי\ז
^י*צה הגורל המר, ופיוס ה־ 11 נפטר חודשים מעטים לפני פרוץ מלחמת־העולם
1השניה. כיורשו ניבחר במהרה, בהצבעה השלישית, הקארדינאל פאצ׳לי, שקרא לעצמו
פיוס ה־. 12

מיקרה זה דן למוות מאות אלפי יהודים -ואולי מיליונים.

פשע יכול ללבוש — לפי החוק הפלילי — צורה של מעשה או צורה של מחדל.

פשעו הגדול של פיוס דד 12 היה המחדל.
אילו היה במקומו אפיפיור אחר — אדם דגול כמו יורשו, יוחנן וד — 23 היה מרים את
קולו, מפעיל את כוחה העצום של הכנסיה כדי למנוע את השואה, או להפסיקה בשלביה
הראשונים.

פיוס שתק. הוא לא נקף אצבע.
סטאלין שאל פעם, בליגלוג :״כמה דיביזיות יש לאפיפיור?״ אך היטלר לא שגה נ־עולם
שגיאה זו. הוא היה גאון התעמולה. הוא ידע מה אדיר כוחה של הדת.
על כך מעידים מיסמכים בלתי־ספורים — דו״חות על שיחות סודיות של היטלר, קיטעי
יומניו של גבלס, הוראותיו של הימלר. כולם הסתכמו בהוראה אחת: בשום פנים ואופן
אין להתגרות בכנסיה בכל צורה שהיא — עד אשר תנצח גרמניה במלחמה.
כי מחצית בני האומה הגרמנית דאז — 35 מיליון נפש — היו קאתולים. קאתולים
כמוהם היו תושבי רוב הארצות הכבושות: בלגיה, צרפת, הונגריה, צ׳כוסלובקיה, פולין,
ליטא, לסזויה, אסטוניה. כל אלה ראו כאפיפיור את הסמכות הרוחנית העליונה, את ממלא־מקומו
של ישו המשיח, פשוטו כמשמעו.
אושוזיץ, טרבלינקה ומיידאניק ניבנו על אדמה קאתולית. פולנים, אסטונים, ליטאים —
כולם קאתולים טובים — עזרו לגרמנים במרץ להשמיד את יהודיהם, הסגירו את הנמלטים

(המשך מעמוד )5
לידי הס״ס. הג׳נדרמריה הקאתולית של הונגריה ביצעה את ההוראות של אדולף אייכמן,
שלא היה לו כוח־אדם משלו.
הקאתולים האלה התוודו בפני כמריהם. הם הקשיבו לדרשות בכנסיה, שמעו את מכתבי־הרועים
של הבישופים.

? 1גבי כולם היתה מילתו של האפיפיור חוק עליון. כי האפיפיור,
כרכרו ״אכס קאתדרה״ (״מעל כם הכישוף״) ,אינו״יכול־לשגות. דברו
הופך אוטומטית לחוק דתי עליון, למצווה קדושה ומחייכת.
מה אמר האפיפיור שעה ששישה מיליון יהודים, בני עמו של משיחו נרצחו שיטתית?

גיבוריבו בנזדי הכמזיה
ך -וא לא אמר , :כל הנותן יד לרדיפת היהודים — חלה עליו אוטומאטית אנס)
1קומוניקציה, הינדוי הנורא של הכנסיה. בחייו ובמותו לא יבוא בקהל הכנסיה, לא
יקבל סעד מידי כומר, לא יורשה להתפלל ולהתוודות.״
(כך ציווה אותו אפיפיור, כעבור עשר שנים, כלפי כל המשתתפים במישפטו של
הקארדינאל יוסף מינדסנטי בהונגריה הקומוניסטית. באותה שנה הטיל אכס־קומוניקציה
רישמית על כל חברי המפלגה הקומוניסטית האיטלקית, ועל כל בוחריה. בעיניו חטאו אלה
יותר מאשר מפעילי תאי־הגאזים).
האפיפיור לא אמר מילה מפורשת וברורה אחת נגד השמדת היהודים. אילו אמר זאת,
היה מגיים את רצזן־ההתנגדות של מיליונים בכל רחבי אירופה, מביא למיליוני מעשי׳
חבלה בתהליך ההשמדה, מקים תנועה עממית של התנגדות לזוועה.

הוא יא עשה זאת. הוא שתק.
לאחר מעשה ניסה להתנצל בטענה כי ממילא לא יכול היה לעזור. אך העובדות סותרות
טענה זו. כי זוהי עובדה: בכל מקום שם נמצא בישוף אמיץ, שפעל על דעת עצמו נגד
הרדיפות — שם ניצלו הקורבנות.
הבישופים ההונגריים פירסמו מכתבי־רועים אנטי־שמיים (שלא גונו מעולם על־ידי
האפיפיור) .אבל בסלובקיה הצילה התערבות הנונציוס בשנת 1942 את שרידי היהדות.
ושנה לפני כן הורה היטלר עצמו להפסיק את כל פעולות־ההשמדה נגד חולי־הנפש בגר־מנהי,
אחרי שגיבור אחד — הבישוף גאלן בעיר מינסטר — נאם בפומבי נגד הזוועה.
(כאשר באו אנשי הגסטאפו לאסור את גאלן, עמד על כך שיובילוהו ברחובות ברגל,
כשהוא לבוש במדי־הפאר של תפקידו. המאסר לא בוצע).
כמרים בודדים קמו והתנגדו. כמרים קטנים הלכו למוקד, נרצחו, עונו, עברו את כל
מדורי הגיהינום. להם מוקדש מחזהו של הוכהוט — מחזה בעל תחושה דתית עמוקה,
שהוא קרא לו, בכותרת־המישנה שלו ,״טרגדיה נוצרית״.

פיוס ה* 12 יא היה כזה.
הוא לא דיבר אפילו כאשר כבש הצבא האנגלו־אמריקאי את רומא, ושיחרר את האפיפיור
מכל סכנה אישית. זה היה ב־ 4ביוני — 1944 ,כשאייכמן רק התחיל בהשמדת יהודי הונגריה.
גם אז שתק האפיפיור.
כמובן, הוא לא שתק לגמרי. כל כמה שנים אמר משהו — ברימזי־רמזים, בקול ענות
חיושה, כדי לצאת ידי חובה.
כזאת היתד. הפילה (הכרזת האפיפיור) ,שנשאה את השם ״בדאגה לוהטת״ ,משנת . 1941

היה זה גינוי מגומגם של תורות מסויימות, שהוגדרו במעורפל. לא דובר בה על יהודים,

על רדיפות, על השמדה.
באוקטובר 1943 החל המישלוח של יהודי רומא עצמה לאושוויץ, על פי לוחות־ההסעים
של אייכמן. היהודים נלקחו מתחת לחלונות האפיפיור. אין שמץ של ספק כי מילה אחת
של האפיפיור היתד, שמד, קץ לפעולה מסויימת זו.

האפיפיור שתק.

לא לגמרי. ב־ 25 באוקטובר פירסם העתון הרישמי של וקזאתיקאן מאמר מעורפל וגדוש
רמזים על פעולת־האהבה של האפיפיור. נאמר בו כי האפיפיור מעניק את ״דאגתו האבהית
לכל בני־האדם, ללא הבדל של לאום וגזע.״ היד, זד, הנוסח הקיצוני ביותר אליו הגיע
האפיפיור בכל ימי השואה.
דיווח על כך למשרד־החוץ, באותו שבוע, השגריר הנאצי אצל האפיפיור, פושע־ד,מלחמה
ארנסט פון־וייצזקר:
״מצדדים שונים הפצירו בו בתוקף, אך האפיפיור לא ניגרר לכל הכרזה הפגנתית נגד
מישלוח היהודים. למרות שעליו לקחת בחשבון כי אויבינו יזכרו לו עמדה זו לרעה, עשת
גם בפרשה עדינה זו את הכל כדי שלא לקלקל את יחסיו עם הממשלה הגרמנית.״
נכון, מוסדות הכנסיה באיטליה נתנו בסתר מחסה למאות יהודים, הצילום מהשמדה.
אחדים הוסתרו גם בוזאתיקאן עצמו. אולם מישקל מעשים אלה מבוטל לעומת המחדל
הנורא. כמה אלפים ניצלו — אך כמה מיליונים הושמדו.
״העדר כל איום בהטלת נידוי על פעילי ההשמדה,״ כותב ג׳ראלד רייטלינגר, מגדולי
המומתים לחקר השואה ,״מהווה שאלה חמורה ביותר. אודה בגלוי כי, לדעתי, אחת הסיבות
לאי־השמעת איום כזה היא העובדה שהקורבנות היו יהודים.״
כתב הסופר הצרפתי הקאתולי־האדוק, פראנסואה מוריאק :״יכולנו למצוא נחמה אילו
גינה יורשו של שמעון פטרום הגלילי את צליבת אחיו של אדוננו במילים ברורות, ולא
ברמזים דיפלומטיים. האחריות לפשע בעל היקף כזה חלה במידה רבה על כל העדים
ששתקו — יהיו סיבות שתיקתם אשר יהיו.״
טזי שוז נזיליוגינןימליגן ^זז כו ג ז
ץ הו, כקיצור נימרץ, כתב־ד,אישום. רולף הוכהוט תירגם את העובדות היבשות
( לדראמה אנושית מזעזעת. הוא, הגרמני הצעיר, הנוצרי, קם ואמר את אשר לא העז
לומר עד כה שום מנהיג יהודי או ישראלי.

אפשר היה להניח כי בהיוודע דבר המחזה, זמן רב?*פכי הצגת*
הבכורה הגרמנית, יתחרו כיניהם תיאטרוני ישראל על הזכות להציג
מחזה נעלה זה כארץ הקורבנות -ישראל.

אפשר היה לקוזת כי החזרות ייערכו בקדחתנות, וכי המחזה יעלה על הבמה ימים
מעטים אחרי הבכורה הגרמנית, לפני חצי שנה.
אבל תיאטרוני ישראל היו עסוקים. הבימה הציגה מחזה על זונה פאריזאית נחמדה, והיתד.
עסוקה בספירת ההכנסות. גם מתחריה היו טרודים בחיפוש אחרי מחזות מין ופשע, שעשועי
דל־ארטה או חומר קלאסי בטוח, שאין בו כדי להרגיז איש.
יוסף ידין היה בברלין, ראה את המחזה, הזיל דמעות. אך הקאמרי לא מיהר לרכוש את
הזכויות. רק עתה, שנה אחרי פירסום המהדורה הראשונה של המחזה בצורת ספר, נודע כי
תיאטרון הבימה מתכונן להציגו.
מתי? הבימה יוצאת לסיור באמריקה. היא תחזור רק בעוד חצי שנה. אז רק יתחילו
בהכנות. לפי התוכנית, יעלה המסך על מחזה זה — היצירה הגדולה ביותר שנכתבה אי־פעם
בידי נוצרי על השואה — בעוד שנה.
המחזה מוצג בבאזל — והנאצים המקומיים איימו לפוצץ את התיאטרון. הוא מוצג
בלונדון — וסערה אדירה התלקחה סביבו.

אכל לנו לא בוער. יילחמו נא הגויים את מלחמתנו. אנחנו נגמור,
תחילה, את בל מחזות־הזונות והמיוזיקולים. אנחנו זקוקים לבידור.
התיאטרון שלנו זקוק לכסף.
שישה המיליונים יכולים לחכות עוד שנה. אין צורך בחיפזון. לפי התוכנית יוצג ממלא
המקום באוגוסט . 1964

פיוגו וזכונויה — או פיגגג ה־ 12ז
ך פי התוכנית. היא נקבעה לפני שנודע כי משרד־החוץ של מדינת ישראל ״מתעניין״
/במחזה, כדי שלא יוצג — לא באוגוסט , 1964 ולא בכל תאריך אחר לפני בוא המשיח.
כי משרד־החוץ הוא מוסד עדין־נפש. אין הוא רוצה להרגיז את הכנסיה הקאתולית.

אבל הובהוט בלל אינו מתקיף את הכנסיה. הוא מתקיף איש אחד,
ואיש אחד בלבד: את האפיפיור פיוס ה־.12
אפיפיור רע אחד — אינו פוסל את הכנסיה, אחד המוסדות הגדולים של האנושות.
מבין 266 האפיפיורים שקדמו לפיוס, היו אחדים שהכתימו את דיברי ימי הכנסיה.
אלכסנדר ה־ ,6בן משפחת בורג׳ה, היה נואף ופושע. היו אפיפיורים שניצחו על האינקוויזיציה
המתועבת, שהציתו מלחמות־דת אכזריות, שיזמו מיבצעים מחרידים של רצח־עמים.
אפיפיורים אחרים היו אנשים דגולים, חדורי אהבת־אדם.
ואין ניגוד חותך יותר מאשר זה שבין האפיפיור ד,־ 267 וה־ .268 פיוס ד.־ 12 היה אדם
קר־לב וקר־רגש, שונא הדמוקראטיה וידיד הדיקטטורים. יוחנן ד,־ 23 היה אדם רגיש ואוהב,
יפר,־נפש ושוחר־קידמה.

אין לנו ריב עם הפנסיה. איננו רוצים לפגוע בה. אד עוד פחות רוצים
אנחנו לפגוע כאמת.
כי האמת — קדושה היא, קדושה מכל כוהן־דת. היא חייבת לד,אמר, בפד, מלא, בקול רם.
לא רק למען המתים, הזכאים לגילוי כל האשמים בגורלם — הנוצרים והיהודים, הרוצחים
ומשתפי־הפעולה, השותקים והמטשטשים.

אלא גם למען החיים -הזכאים לגילוי בל העובדות, כלקח וכאזהרה,
כדי שהדבר לא יקרה שנית.

גזיליון אוזרגן לנזכי\־\זז
כל משרד״החוץ שלנו אינו מעוניין בכל אלה. הוא דוגל בסיסמה המקודשת של
הביצועיסטים :״בלי סנטימנטים״ .כמו סוחר טוב, הוא מוכן לקנות ולמכור את הכל.
כשהוא רואה סחורה טובה, שיש לה ביקוש בשוק, הוא שואל את עצמו: מה אפשר
להשיג תמורתה? מה יתנו לי?

והרי זכר שישה המיליונים הוא סחורה טובה. נושא למקח־ומימבר.

מדגימות את הקשר בין היטלר והננסיה. למעלה: היטלר
מקדם את פניו של שגריר האפיפיור בברלין, צ׳זארה
אורסינגו, הממלא תפקיד חשוב במחזה. באמצע: הקארדינאל אאוג׳ניז פאצ׳לה (לאחר מכן
פיוס ה־ ,)12 חותם על הקונקורדאט עם הנאצים. משמאל: סגנו של היטלר, פראנץ פוך
פאפן. למטה: שגריר האפיפיור במינכן מברך את היטלר, באוסרו :״הרבה זמן לא הבינותיך.״

שלוש תעודות

את זיכרם של חמשת המיליונים כבר מכרנו — לגרמנים: מיליון תמורת שילומים. מיליון
תמורת עיסקות־נשק. מיליון תמורת הבטחה בהלוזאד( ,שלא נתקבלה מעולם) .מיליון תמורת
ידידותם של פראנץ־יוזף שטראוס והאנס גלובקה. מיליון תמורת פיתוח טכנולוגי.
אבל הגרמנים לא כוננו, עד היום, יחסים דיפלומטיים עם ישראל.
עכשיו אנו באים למכור את זיכרו של המיליון השישי — לכנסיה.
אותה כנסיה שאינה מכירה בקיום ישראל עד עצם היום הזה.
מה יהיה המחיר? רמז של הכרה בישראל? ״התקרבות״? הפשרה״ של היחסים? מחיקת
מילה בתפילה נוצרית כלשהי? כל זה רצוי, בוודאי.

י * 1ן 1
לא על חשבון כבודנו הלאומי.
לא על חשבון החוב שאנו חייבים — כולנו, כל אחד מאתנו — לאותם שהובלו לאושוויץ,
מכל פינות אירופה, רכבת אחרי רכבת, כשהעולם כולו שותק שתיקת־מוזת, ורק שיקשוק
1 1 1
גלגלי הקרונות מהדהד בדממה הנוראה.

תמצית המשה שמשוו־החוץ מבקש למנוע הצגתו

ממלא המקום
שם מחזהו של רולן 5הוכהוט -״ממלא המקום״
-הוא התואר הרישמי של האפיפיור,
שהוא ממלא המקום של ישו הנוצרי עלי אדמות
.״הטראגדיה הנוצרית״ ,בפי שהמחבר
הגדיר את יצירתו, תופסת כ 250-עמודי ספר,
וכתובה בולה כקצב של שיר, לפי המסורת
הקלאסית של המחזאות הגרמנית. להלן תמצית
המחזה הכתוב (שקוצר על הכמה) .בהד
ראות־הכמה שלו כלל המחבר הערות רכות,
המטילות אור על הפילוסופיה של המחזה, על
שיקוליו הרעיוניים ועל הערכותיו ההיסטוריות.
בז ע ר מז

ר א שג ב ה:

״וז ש דיזזגן! ״

• תמונה ראשונה באוגוסט ,1942 בבניין הנונציום
(השגריר האפיפיורי) בברלין. הנונציום משוחח עם רי״
קארדו פונטאנה, נזיר ישועי איסלקי, בן ,27 שניכנס
זה עתה לשרות הדיפלומטי של הוואתיקאן, ונשלח לברלין.
השגריר מסביר שאינו יכול להתערב למען היהודים, ומרצה
תוך כדי כך על הפשרה שהושגה למעשה בין היטלר וה־כנסיה.
לפתע
מתפרץ לחדר קורט גרשטיין, במדי סרן של
הס״ם. גרשטיין (הידוע ממיסמכי משפט אייכמן) הוא מנהל
אגף־התברואה במטכ׳׳ל הס״ם. בתפקיד זה הוטל עליו לספק
את הגאז הדרוש להשמדת היהודים. הוא מתאר את הזודעות
שראה במחנות המודת, מתחנן בפני השגריר שישכנע את
האפיפיור להתערב. אחרי התנגשות חריפה בין השגריר
המרוגז וגרשטיין ההיסטרי, מצווה השגריר לגרשו מן הבניין.
ריקארדו מזועזע עד היסוד, מבטיח שימצא את גר-
שטיין.

• תמונה יטניה במועדון־הנופש של צמרת הס״ס
ליד ברלין. נוכחים כמה מראשי, הפתרון הסופי״ .בין השאר:
פרופסור הירט, האיש שאסף שלדים ודאג להרי-
גתם של יהודים וקומיסארים פוליטיים כדי לצרפם לאוסף;
אדולף אייכמן במדי הס״ס, הבארון רוטא, תעשייד
נשק המבקש לנצל את אסירי אושוזיץ לפני מותם; כנו
הגיבור, איש חיל־האוויר; קצינים של מיפקדת הצבא במזרח
ובעיקר — הדוקטור.
, .הדוקטור״ ,ששמו אינו מוזכר, הוא ד״ר יוזף מנגלה.
במחזה הוא מייצג את השטן — דמות החולשת על כל סביבתה,
התגלמות הרע המוחלט. הוא איש ציני, מושחת, אך
בעל כוח היפנוטי נדיר.
האנשים משחקים בכדורת, מפלרטטים עם המארחת היפה,
מחליפים גסויות, משתכרים, צוחקים, ומשוחחים תוך כדי
כך על השמדת היהודים בצורה קלילה והומוריסטית. בין
מישחק למישחק מדובר על אספקת השלדים, עיקור היהודיות,
הרעבת פועלים יהודיים והוצאתם להורג, ובו׳.
הוכהוט מקפיד להראות שכל פעילי ההשמדה, חוץ מה־ווקטור,
היו אנשים רגילים לגמרי, בורגנים זעירים, שיכלו
לעסוק בכל מלאכה אחרת.
בשיא התמונה עולה הדוקטור במדרגות ושר לנוכחים
שיר ציני על הזדווגותו עם נערה צרפתיה בפאריז הכבושה.
הוא מסיים במילים :״לשוני תלוייה בחוץ — כאילו אני
צמא לבירה /כמו כל כרס גרמנית /או כאילו כבר תלוי
ראשי /בתוך עניבת־החנק /כמו ראשיכם שלכם!״ תדהמה
כללית.
בינתיים ניכנס גרשטיין, המדוזח לאייכמן על הניסיונות
בגאזים. ברור כי גרשטיין מנסה לחבל בהפעלת תאי־הגאזים,
ואייכמן רומז באופן היתולי כי עלולים לחשוד
בגרשמיין, בשל השקפתו הנוצרית הידועה ועברו כאסיר
במחנה־ריכוז. התמונה מסתיימת בעת הפצצה אנגלית, תוך
שריקת הפצצות.

• תמונהש לי שית למחרת היום, בדירתו הפרטית
של גרשטיין. גרשטיין עוסק בתיקון הדירה, שניזוקה
בהפצצה, תוך כדי שיחה עם יעקובפון, יהודי המסתתר
אצלו. היהודי בורח כאשר נשמע צילצול הפעמון, ונכנס
הדוקטור. הדוקטור מבקש לאחסן בדירה מיכל־זכוכית,
המכיל את מוחותיהם של תאומים יהודיים, בהם הוא עורך
נסיונות. תוך כדי כך מספר הדוקטור בדיחות אנטי־נאציות,
מלגלג על גרשטיין, בו הוא חושד.
ברגע שהדוקטור יוצא, נכנס ריקארדו, המבקש לשמוע
פרטים על ההשמדה. ריקארדו המזועזע בטוח כי האפיפיור
אינו יודע על ההשמדה, למרות שגרשטיין טוען כי שליחי
ממשלת־הגולה הפולנית כבר מסרו לו את כל הפרטים
(דבר שהוא עובדה היסטורית) .בשיא התרגשותו נותן רי־קארדו
את מילת־הכבוד שלו לגרשטיין שהאפיפיור יתערב,
אם ישמע את הפרטים. הוא מבטיח לנסוע בעצמו לרומא,
לדבר אל לבו של פיוס ה־. 12
בסוף התמונה מוסר ריקארדו את דרכונו הדיפלומטי
ליעקובסון, יחד עם מדי־הנזיר שלו, כדי לאפשר לו לברוח
מגרמניה. הוא לוקח ממנו את הטלאי הצהוב.

נזנגדבה שגיה :״פנוגזעי פטדגגז ה\2
• תמונה בפברואר , 1943 ברומא, בבית אביו של
ריקארדו, הרוזן בונטאנה, המכהן כיועצו הכלכלי של

האפיפיור. ריקארדו, שבא לרומא בלי רשות הממונים
עליו, מספר לאביו בהתרגשות על הזוזעות, תובע ממנו
להמריץ את האפיפיור להתערב. התנגשות דראמתית בין
האב והבן. הבן קורא שאם האפיפיור לא יתערב, אין הוא
אלא פושע. האב נחרד מן המילים, נתקף התקפת־בכי.
נכנס הקארדינאל, איש שמן וחובב־חיים. הוא מנסה
להרגיע את ריקארדו, מסביר לו כי האפיפיור אינו יכול
לפעול נגד היטלר, מפני שהיטלר מציל את העולם הנוצרי
מפני הקומוניסטים. לדבריו שואף האפיפיור לתווך בין הים־
לר ומדינות־המערב, כדי לבלום את הסובייטים. גורל היהודים
מעציב, אך חשוב פחות. בעת הוזיכוח הסוער, נודע כי
גרמניה נחלה תבוסה מכרעת בסטאלינגראד. הדבר משכנע
את הרוזן פונטאנה כי עכשיו לא יעז עוד היטלר לריב עם
הכנסיה, וכי על כן הגיעה שעת האפיפיור להתערב.
נזגנ ר כגז

ש די שיוז:

״ הגזי בזז ך

• תמתחרא שו נ ה בבית משפחת לוצ׳אני. המשפחה
היהודית מתכוננת לברוח למינזר. מבעד לחלון רואים
את דירתו הסמוכה של האפיפיור. בעוד הילדים דורשים
לקחת את צעצועיהם, מתפרץ מישמר של איש ס״ס ופאשיס־טים
ואוסר את כולם, יחד עם הסבא, קצין איטלקי שהתנצר
מזמן.

• תמונה שניה בחדר־עבודה של ראש־מיסדר.
ראש־המיסדר והקארדינאל יוצאים מארון, ממנו
יורדות מדרגות למרתף שבו מוסתרים יהודים. ראש־המיסדר
הוא המקשר בין הוואתיקאן למפקד הס״ס ברומא. משוחחים
על הסתרת יהודים במינזרים. מסתבר כי הגרמנים יודעים
על כך, אך אינם מתערבים, כל עוד אין הכנסיה מתקיפה
אותם.
נכנסים ריקארדו וגרשטיין, המבקשים להשפיע על
ראש־המיסדר שיתערב אצל האפיפיור. שוב נערך ויכוח נרגש,
בו טוען הקארדינאל כי היטלר הוא מכשיר בידי אלוהים
להשמדת הקומוניזם. נודע כי הס״ס התחיל במאסר
יהודי רומא עצמה, כדי לשלחם לאושוויץ. ראש־המיסדר
מביע את בטחונו כי עתה, לאור התגרות זו כאפיפיור,
יתערב האב הקדוש.
אחרי יציאת הקארדינאל, מציעים ריקארדו וגרשטיין ל״
ראש־המיסדר הצעה נועזת: שהוא יגיש לראש הס״ס מחאה
מזוייפת, בשם האפיפיור. ראש־המיסדר, שכמו כל ראשי־הכנסיה,
חונך ברוח המישמעת העיוורת לאפיפיור, סולד
מרעיון זה. הוא טוען כי האפיפיור יכחיש את המחאה תוך
חצי שעה. אז רומז גרשטיין שאפשר למנוע בכוח בעד
האפיפיור לפרסם הכחשה.
ריקארדו מפתח רעיון זה, טוען שמותר אפילו לרצוח
את האפיפיור במיקרה זה. הוא מציע לביים את הרצח, כך
שאפשר יהיה להטיל את האשמה על הס״ס, כדי לקומם
את העולם כולו נגד הנאצים.
ראש־המיסדר יוצא מכליו מרוב זוועה, מטיח בפניו שהוא
רוצח וחולה־נפש, כורע ומתפלל למען נשמתו.

• תמונה שלישית במטה הס״ס ברומא. ראש ה־ס״ם
חוקר את האנשים שנאסרו, ביניהם קארלוטה,
נוצריה, בת להורים יהודיים, שעמדה להיות נזירה, וכמה
מומרים. מסתבר כי ראש־הס״ס חושש מכל מעשה העלול
להרגיז את האפיפיור. נכנם גרשטיין, המגביר את פחדו
של ראש־הס״ם. ראש־הס״ס מבטיח להפסיק מיד את כל
הפעולה, אם תבוא מחאה כלשהי מצד הכנסיה. נכנם
ראש״המיטדר, המבקש לשחרר קומוניסט איטלקי, בנו
של ידיד האפיפיור. אולם אין הוא תובע את הפסקת גירוש
היהודים. גרשטיין יוצא מיואש, ראש־הס״ם ממשיך בגירוש
היהודים.

1זערבה רביעיגז :״הסירוב הגרוד*
• תמונה באולם כס האפיפיור. האפיפיור מתייעץ
עם אנשיו על הצורך לדאוג לרכוש הכנסיה, למכור מניות
העלולות להיפגע כתוצאה ממהלך המלחמה. תוך כדי כך
מקבל האפיפיור צ׳קים על סכומים עצומים, המבליטים שה־וואתיקאן
עצמו נימנה עם אילי־ההון ועם מרוויחי־המלחמה
הגדולים.
הרוזן פונטאנה ובנו, ריקארדו, מפצירים כאפיפיור
להגיש מייד מחאה חריפה על גירוש יהודי רומא. האפיפיור
משתמט, חוזר על הטענה שאסור לפגוע בהיטלר שעה שהוא
מגן על אירופה מפני הקומוניסטים, וכי ממילא לא
תעזור המחאה. לבסוף הוא יוצא ידי חובה על־ידי ניסוח
הודעה לפירסום בביטאון הוואתיקאן, הגדושה פראזות
ריקות, בה הוא מביע את אהדתו לקורבנות המלחמה, בני
כל הגזעים והדתות (זהו מאמר אמיתי — ראה מאמרו של
העורך) .פונטאנה ובנו טוענים בהתרגשות כי הודעה זו
חסרת־ערך היא, ולא תועיל במאומה. בעוד שהאפיפיור
חותם על ההודעה, שולף ריקארדו את הטלאי הצהוב, עונד
אותו על מדי־הנזיר שלו.
התרגשות עצומה. הקארדינאל קורא שזה חילול הקודש•
ריקאדדו צועק שהאפיפיור חתם זה עתה על יפוי־

רולף הונחו
כוח להיטלר להשמיד את כל היהודים. האפיפיור שומט
בהתרגשותו את הציפורן מידיו, מלכלך את ידיו.
האפיפיור מצודה על ריקארדו להסיר את מגן־הדויד מגלימתו.
ריקארדו מסרב. האפיפיור שולח אותו לגלות בליסבון.
ביציאתו קורא ריקארדו :״אל יהרוס אלוהים את
הכנסיה בעודן אפיפיור אחד, המשתמט ממילוי חובתו הקדושה!״
האפיפיור המזועזע אינו מסוגל עוד לדבר. אך
אחרי יציאת ריקארדו, משמיע האפיפיור כמה דיברי־התהס־דות,
ומתחיל להתפלל.

מונורמז ן ז1זיט1יג: 1
״ אושגויץ — אוח ־ יפגשוזארגג זי ם ־ ״
• תמונה ראשונה מראה את הורדת היהודים מקרונות
הרכבת באושוזיץ (.הוכהוט נותן הוראות מפורשות
איך להציג את מחנה הזוועה, בריאליזם גמור).

• תמונה שניה בחדר־המישמר של המחנה. נ ער ת
פ ״ ם מגישה קפה לקצין ולנציגי־תעשיה, שבאו למקום
כדי לבדוק את האפשרות להקים מיפעלים. בשיחה מסתבר
כי ריקארדו הגיע לאושוויץ, אחרי שהסתנן למישלוח
יהודי רומא. הנוכחים מאמינים כי האפיפיור שלח אותו,
מספרים כי מפקד־המחנה פקד להחזירו מייד לרומא.
אחרי צאת האנשים, ניכנס הדוקטור. נערת־הס״ס היא
פילגשו, למרות שהיא מאורסת לאחד מקציני המחנה. היא
פוחדת מן הדוקטור, אך משועבדת לו לחלוטין.
הדוקטור מתחיל במיון היהודים. הוא מלטף את הילדים
בעדינות שטנית, מרגיע את ההולכים לתאי־הגאזים. כשהוא
רואה את ריקארדו השותת־דם, הוא מחליט להשאירו בחיים,
כדי לנהל עימו ויכוחים על משמעות החיים, האלוהים והדת.
הוא לועג לאפיפיור, משבץ את ריקארדו בקבוצת מפעילי
הכיבשניס.

• תמונה שלישית באותו מקום. גרשטיין מופיע
במחנה, ועימו פקודה מזוייפת לשחרר את ריקארדו. כשמחפשים
את הנזיר, מופיע יעקוכסון. מסתבר כי הלה
נאסר בעת בריחתו מגרמניה, וכי הוא עדיין נושא את שמו
של ריקארדו. כשמופיע ריקארדו עצמו, מסרב הנזיר להשתחרר.
הוא מציע להשתמש בצו־השיחרור המזוייף כדי
להציל את יעקובסון.
בשעה שגרשסיין מוביל את יעקובסון לשער, הם נתקלים
בדוקטור. הלה מבין את הנעשה, אוסר את גרשטיין.
כשהוא מספר באופן סאדיססי לקארלוטה, היהודיה האיטלקית,
כי כל משפחתה כבר חוסלה, מאבדת זו את
שפיות דעתה. הדוקטור מכנה אותה בכינויי־חיבה עדינים,
הורג אותה ביריה. ריקארדו מנסה לנצל את הרגע, תופס
אקדח ומתכונן לירות בדוקטור, אך איש־המישמר קוצר
אותו בצרור מתת־מיקלע. ריקארדו הגוסס קורא בלאטינית:
״בשעת מותי, שמעתיך יה!״ הדוקטור מסיים ב״אמך לגלגני,
מצווה לזרוק אותו לכיבשן בעודו חי.
בשעה שהדוקטור יוצא, כשחיוך על שפתיו, שקוע בקריאת
ספר ישועי, נשמע קולו של קריין, הקורא את מכתבו
של השגריר הנאצי ברומא, המעלה על נס את סירובו של
האפיפיור למחות נגד גירוש יהודי רומא.
המחזה מסתיים במילים, :כך המשיכו תאי־הגאזים לפעול
עוד שנה שלמה. רק בקיץ 1944 הגיעה תפוקת־הרצח היומית
לשיאה.״

המינעל בלע מאות מיליונים וכמעס חיוחו

אהרון וינו מראה לבו״גוויון בגאווה את
ניקבת מוביל הירדן -מיקסם־השווא
בו נקב! ה 11 המדינה לרא נר חשבון
ף* תחילה שררה דממה מוחלטת. אף
^ ,אחד לא העז לשאול או לנגוע במיבצע
שהפך קודש־הקדשים במדינה. אחר כך
החלו הסיכסוכים בין אחד למשנהו. מושבים
רבו עם הקיבוצים; פרדסן נגד המושב;
כולם יחד קמו נגד תה״ל; תה״ל נגד הסוכנות;
רענן וויץ, יור מחלקת ההתישבות
בסוכנות, עמד וטען נגד אהרון וינר, ה
מיליון.
במילים אחרות: רבע מליארד לירות
אשר עלה עד כה מוביל הירדן, קודש-
הקודשים של תכנון הכלכלה של ישראל.
היו עוד מספרים אסטרונומיים ששטח
אסור זה עומד לאכל אל תוכו; 50 מיליון
לירות לפי הפרסומים הרשמיים 100 ,מיליון
לפי חישובים אופטימיים ו־ 150 מיליון לירות
לפי ההערכה הקרובה יותר למציאות. עד

קסמים יהפוך לגן פורח. וכי מדוע לא יתרחש
בישראל אותו הנס שהתרחש בעמק־טנסי
שבארצות־הברית? (,אם תרצו — אין
זו אגדה!״ אמר בשעתו עורך המדור דד
פיליטוני של הנויא פרעסע הוינאי, תאודור
הרצל).
במשך הזמן הפך החלום לאכסיומה של
הקיום. הארץ לא יכולה להתקיים ללא נגב
מאוכלס. הנגב לא יכול להתקיים ללא
מים. את המיים אי־אפשר להשיג בשום מקום
אחר פרט לירדן. הירדן מוכרח להיות מוזרם
לנגב. ברור כמו פקודה צבאית.
במקום שקיימת הקביעה לעשות, אין כבר
מקום לח־יכוח האם לעשות. נותר רק מקום
לשאול איך לעשות. ניתן לבדוק כל מיני
תכניות ביצוע, בתנאי שכל אחת מהן תענה
על התנאי היסודי: הירדן לנגב. ועוד דבר
ברור: במקום שחיי האומה עומדים מנגד,
לא יכולות ההוצאות לשחק שום תפקיד
מרכזי 100 .מליון, או חצי מלייארד. הם
רק פרם טכני קטן בבעיה הגדולה.
זהו, באופן כללי, הבסיס הפסיכולוגי של
מפעל הירדן. לאזרח הישראלי היה ברור
לגמרי: המוביל קום יקום. מפעם לפעם
הגיעו לאזרח הידיעות המעטות על הנחת
הצינורות הענקיים ובניית תחנות השאיבה
הגדולות. הידיעות היו דלות, בעיקר משום
שתקופה מסויימת היו ענייני המיים בכלל,
ועניני המוביל בפרט, מכוסים מסך כבד
של סודיות בטחונית.
נוסף לכך דאג משד, דיין למסור מדי
פעם את השערותיו בקשר למועד המלחמה
הקרובה עם שכננו הערבים. באופן מפליא
תאמו תאריכים אלה עם סיום שלבים
שונים בבצוע עבודתהמוביל.
רק בשבועותהאחרונים חדרה שאלה
נוקבת את מסך הסודיות, עוררה וכוח
ענייני: מה לעשות במימי הכנרת, בהם
תהיה כמות גדולה של כלור?
אבל, ישאלו ובצדק, מה עניץ הכנרת
לכאן? איזה קשר יש לכל המפעל הגדול
הזה עם הכנרת? המיים היו צריכים להגיע
מן הירדן ולא מן הכנרת, כי הרי זהו
,מוביל־הירדן״.
אך מנקודה זו לא רצה איש לפתוח בוויכוח.
כי מנקודה זו החלו מיליגראמים של
הכלור לדבר בשפה של מאות מליוני
לירות, והעניין עשוי היה לערער את קודש
הקדשים.

מיין נגד קופון

ם כן,

איך בכל זאת הפך הירדן ל־

כינרת?
לגלגול זה יש הסטוריה משלו, אלא
שאין אפשרות להבינה מבלי לרדת לראשיתו
של מפעל הפיתוח ההסטורי הגדול.
רעיון ניצול מי הירדן עלה על סדר
יומה של המדינה ביום בו נולדו־ ,לפי
הצעת או״ם, חיברה בשנת 1952 חברת ההנדסה
צ׳רלס מ. נזיין — אשר קודם עסקה
בפיתוח חבל טנסי — את התכנית הבינ לאומית
לניצול מי הירדן. לפי תכניתה של
החברה היו מי הירדן והירמוך מנוצלים להשקאת
שיטחי האדמה שמסביבם, בסוריה,
ירדן וישראל.
תכנית זו חוברה לפי הזמנת המוסד

בשרות ישראל, ורייאציד. אחרת של אותה
תכנית. תכניתו כללה:
* העברת חלק גדול של מי הליטאני
לירדן.
העברת כמעט כל מי הירדן לנגב.
^ השלמת חוסר המיים במי הים־התיכון,
אשר יזרמו בתעלות לירדן, דרומית ל־כנרת,
יזרמו משם לים המלח, תוך הפעלת
תחגות־כוח לחשמל.
לתכנית זו, פרט להקפה העצום, היו
עוד שתי נקודות תורפה:
<*.ההשקעה היתר. כמעט פי ארבע מההשקעה
בתוכנית מיין, הסתכמה ב־470
מיליון דולאר, לעומת 122 מיליון.
היה ברור מראש שאף מדינה ערבית
לא תקבל על עצמה תכנית כזאת.
לכן הוכנה שוב תכנית חדשה, שחוותה
מעין תכנית ישראלית מקורית לניצול מי
הירדן, ללא התחשבות בתגובת שכננו הערבים.
לפי תכנית זו ישאבו מי הירדן
ליד גשר בנות יעקב יזרמו משם בכוח־הכבידה
דרך תעלות למאגר בית-נטופה. חלק
ממים אלה יזרום חזרה לכנרת, ייצור בדרכו
את הכוח ההידרו־חשמלי הדרוש למוביל
כולו.
כל המערך הזה, כולל תחנות השאיבה
וצינורות הבטון שייערכו בתוואי לארכה של
זכה לשם, מוביל הירדן״ ,והוא
הארץ,
שיהווה את עמוד השדרה של התכנית
הכלכלית הבנויה על המוביל הארצי.

גורם גיפף בתמונה
•*דד כפרם עובדה התכנית במלואה,
י^החלו בבחינת אפשרויות בצועה על־ידי
התחלת חפירת תעלה בקטע קטן בן
18ק״מ. היתר, זו תעלה שעמדה להחפר
מגשר בנות־יעקב, צפונה לבנרת, לשוב
ולשפוך את מימיה אל תוך הכנרת. לפי
התכנון היה מיים אלה צריכים להפעיל תחנת
חשמל, שתפיק כמאה מגווט לשעה.
ברור שתחנת כוח זו היתד, רק מסרה
מטרה אחרת,
שהסתירה מאחריה
צדדית,
חשובה לעין ערוך: העברת הירדן פנימה
לתוך שטח ישראל, ויצירת השלב הראשון
של מוביל הירדן כעובדה קיימת. השלב
הבא היד, צריך להיות חיבור הצינור אל
התעלה הפנימית, אקט שיכול להראות כבר
כעניין ישראלי פנימי.
אולם הסורים לא היו עד כדי כך תמימים.
הסכסוכים בערוץ הירדן הלכו ותכפו, הביאו
את הדברים לדיון באו״ם. לפי כותרות
העתונים באותם הימים ניתן לשחזר את
השתלשלות המאורעות:
— 22.9.53 סוריה הביעה את מחאתה החריפה
על ביצוע עבודות ישראליות באזור
המפורז והנסיון להטיית מי הירדן. דובר
ישראלי הכריז כי העבודות נוגעות רק לבניית
תחנת־חשמל וכי הן נעשות בהסכמון
האו״ם.
קטע מדו״ח תה״ל לשנת 54־, :53 בזמן
העבודה אפשר היה להבחין בבונקרים של
הסורים ממול ולאורך הערוץ, סיירי הסורים
עמדו מולנו במרחק כ־ 30 מטר והתבוננו
בנעשה.״
— 25.9.53 גנרל בניקה, ראש משקיפי

250.000,000.00
מנהל הכללי של תר,״ל. בעתונות היומית
התפרסמו גם כמה מאמרים הנוגדים אחד
את השני ומספר מסיבות עתונאים התקיימו.
בסופו של דבר השתתק העניין שוב.
להכרתו של האזרח הפשוט אפילו לא
חדרה הסערה. היא נגעה לדברים כד, רחוקים
ומופשטים כמו בעיות מקצועיות, הקשורות
ישירות בשטח כל כך בלתי מעניין
כמו חקלאות. המדובר היה על יחידות קטנות
של מיליגראם, החלק ר,אלפי של הגרם,
של חומר כל־כך חסר עיניין כמו
כלור. למי, בעצם, איכפת מהו אחוז הכלור
בליטר מיים?
כל זה לא עשה רושם. בעיקר משום
שזורקי המספרים ר,מיקרוסקופיים, לא הגיעו
אף פעם למספרים אסטרונומיים. למשל 250 ,

400 מליון לירות יהיה המחיר אותו ישלמו
אזרחי המדינה עבור ד,כשלון הגדול ששמו:
מפעל הירדן.

רב ציוגי ומוח אלקטרוגי

ך* סיס לכל המבצע הענק שימש ה־
2״ חלום הפלאי, בו נראתה אדמת המדבר
הצחיח הופכת לארץ זבת חלב ומיים. העניין
היה פשוט באגדת ילדים. מצד אחד
ארץ הנגב צרובת השמש והצמאה למיים,
ואילו מהצד השני נהר המפכה מששת ימי
בראשית, אוגר בתוכו שפע של מיים בלתי
מנוצלים. יש לכן לקשור את המיים אל
המדבר, כלומר, את הירדן לנגב. אז מספיק
להזרים כמות מים אל הנגב וכמו במטה

לישוב פליטי פלסטין, לכן טבעי היה כי
עיקר הפוטנציאל של המיים יכוון לשטח
הממלכה ההאשמית׳ כדי לתת בסים לפתרון
בעיית הפליטים. על פי תכנית זו היתד,
ישראל זכאית לקבל 394 מליון מסר מעוקב
מיים בשנה.
הראשונה שהתנגדה לתכנית זו היתר, יש ראל
עצמה. הסיבה הראשונה: הצריכה
הישראלית למיים היא 500 מליון מטר
מעוקב מיים בשנה( .הירדן בלי הירמוך
מפיק 560 מליון מטר מעוקב בשנה).
הסיבה השניה: תכנית מיין לא פתרה את
בעיית העברת המיים לנגב. לכן, לסי
הוראתו של דוד בן־נוריון, הוסרה תכנית
זו מיד מהפרק ובמקומה עיבד מהנדס אמריקאי,
גי. מ .קופח, העובד ככר זמן מד.

האו״ם ויו״ר ועדת שביתת הנשק, פירסם
הודעה. :הנני דורש מממשלת ישראל להורות
לקבוצת עובדיה באזור ד,מפורז, להפסיק
מיד את העבודה, כל עוד לא הושג הסכם.״
— 27.9.53 כותרת ראשית: ממשלת
ארד,״ב לצד סוריה בסכסוך תעלת בנות־יעקוב.

5.10.53 ארצות הברית, צרפת ואנגליה
מצדיקות את סוריה בסכסוך הירדן.
— 8.10.53 רמאללה: בניקד, יתבע מו האו
ם צעד להפסקת העבודה בתעלה.
— 16.10.53 לתמונה נכנס גורם נוסף :
קיבייה, הכפר הירדני שנכבש ונהרם על־ידי
צד,״ל. בין תושבי הכפר 50 הרוגים
ומאות פצועים. המטרה המדינית: העברת
נקודת הוזיכוח מהעבודות בירדן למצב ה־

*לחמה. התוצאה: מוביל שיעביר את מי־המוות רוחבי הארץ
כללי באזור. כמו כן להפחדת הסורים.
— 18.10.53 פרשת קיבייה עוברת למועצת
הבסחון.
— 2 0 .1 0 .5 3לאו״ם חוזרת פרשת תעלת
הירדן.
— 2 1 .10.53 דאלס הכריז על הפסקת המענק
האמריקאי לישראל.
— 2 3 .1 0 .5 3שרת בכנס ציוני בירושלים.
:לא נמכור את חרותנו ועצמאותנו
תמורת הענקות.״
— 2 7 .1 0 .5 3שליח אישי של אייזנהאור,
אריק ג׳ונסון׳ הגיע במיוחד לירושלים.
באותו ערב שלח שרת מכתב לקבוצה בערוץ
הירדן להפסיק את עבודתם. העבודה
נמשכה.
קסע מדו״ח תה״ל. :פתיחת הדייק, אשר
היתד, הרגע ההיסטורי בעבודה זו, נעשתה
בשעה 20.00 ליום .27.10.53 לקראת פתיחת
הדייק ועל־מנת להבטיח שלפחות מכונה
אחת תבצע בבטחון את פתיחתו, יצאו לדרך
שלושה מחפרים גדולים. המחפר של
סולל־בונה, בעל כף , 11/2הגיע ראשון למקום,
מוכן לאות. כאן יש להזכיר את
אומץ רוחו של מר זקימוביץ, מנהל העבודות
של סולל־בתה, אשר הלך לפני המחפר
אל הדייק, מול החיילים הסורים, וכיוון
אותו בעבודה בחושך. לא יכולנו להבטיח
למפרע שהסורים לא יחבלו במלאכה זו
מאחר שגם הם ידעו שעם פתיחת הדייק
תושלם ההטייד, ותהיה לעובדה.״
— 28.10.53 הממשלה החליטה על הפסקת
העבודה.
מתוך דו״ח תה״ל. :ביום 28.10.53 בשעה
23.59 הופסקה העבודה על־ידי צו הממשלה.
התלהבות העבודה והעייפות שנגרמה
לעובדים מחוסר שנה במשך זמן רב גרמו
לכך שהשטח נראה כשדה קטל עם מתן
ההוראות להפסקת העבודה לא השלימו העובדים
עם ההפסקה וראו כחובתם המצפונית
להזיז עוד מ״ק אדמה, ורק כיבוי
האורות הפסיק את פעימת המכונות.״
— 2 9.10.53 כותרת ראשית: ההענקה
חוד שה ...כותרת אחרת באותו גליון: ב ך
גוריון הודיע לצ״כ על פרישתו מן הממשלה.

הערותבמקום? הו ריד
ך • אופן מ ע שי היה זד, רגע מותו של
* 1מפעל־הירדן. אלא שאף אחד לא פירסם
מודעות אבל. אף אחד לא קם והכריז ביושר:
עשינו חזרה כללית של בניית המוביל,
היינו מוכנים לכל, אפילו למלחמה
עם הסורים, אבל נסוגונו. הממו על הבנק
— ונכשלנו.
ייתכן אפילו שאף אחד לא התעמק בפרטי
התכנית שהתבססה על חלום אגדתי. מ כיוון
שבאגדה מתרחשים ניסים, יש לשער
שגם הוגי רעיון המוביל המשיכו להחזיק
באגדתם ולקוות לנה.
תה״ל ערך את תכניותיו המדוייקות; יובל־גד
ייצר צינורות בסון בשלוש משמרות!
פועלים כרו תעלות וציפו אותם בבטון.
הם גם הקימו מאגרי מיים גדולים. כולם
היו בטוחים שכשיגיע העניין לשלב האחרון,
חיבור המוביל לירדן בקו ישר, יסתדרו
העניינים בעצמם.
אבל לענינים היתה תכונה מרגיזה —
הם לא רצו להסתדר. אחרי מבצע סיני
היד, ברור במשנה בהירות כי גם בעניין
הירדן יהיו האמריקאים תקיפים. ההוצאות
המשיכו לעלות ממליונים לעשרות מליונים
והיד, כבר מאוחר לסגת.
לפני למעלה משלוש שנים נולדה הגירסה
האחרונה של תכנית המוביל הארצי. מלבד
כמה נקודות משניות, היתד, היא שונה
מהתכנית הראשונה בנקודה מרכזית אחת:
במקום לקחת מיים מן הירדן — יקחו אותם
מהכנדת.
נקודה זו גררה והעלתה ארבע שאלות
מעניינות ומביכות:
׳ 8ההשקעה הדרושה למפעל המוביל,
ואשר נאמדה בתחילה בכ־ 125 מליון לירות.
עלתה כבר לסכום של 250 מליון והסכום
עדיין איננו נראה באופק.
׳ 8במקום לקחת מיים מגובה של 44
מטר מעל לפני הים (כבתכנית הראשונה),
ולהפיק חשמל מגפילתם לכנרת, השוכנת
208 מטר מתחת פני הים, יצטרכו עתה
להעלות את המים מן הכנרת לגובה של
250 מטר.
< 8לפי התכנית הקודמת התכוננו לשאוב
מן הירדן 500 אלף מטר מעוקב מים
לשנה, ואילו עתה הסתפקו האופטימיסטים
ב־ 370 אלף ממ״ק.

• מי הכינרת אינם זהים למי־הירדן,.

מי־מוות לחקלאות
ך 1נקודה רכיעיוללללא^תזס״לש
/חשיבות רבה. ייתכן כי היה זה באש מת
ההיפנוזה שקרנה מהשם עצמו —
.מפעל הירדן״ ,או אולי בשל העשן ה־בטחוני
שאפף כל העת את בניין ותכנון
המוביל.
היה ידוע, כמובן, כי מי הכנרת מלוחים
במקצת ממי הירדן, אך בכמה מסתכם אותו
קצת —זאת לא ניסה איש לחשב. גם כאשר
פורסמו המספרים המבהילים, שציינו כי
כמות הכלור בליטר מי־כנרת מגיעה ל־
350 — 340 מיליגרם, לא נחרדו אבות

המוביל. מנהל תה׳׳ל, אהרון וינר, שנשאל
על כך, השיב בתום־לב :״אני אינני מבין
בחקלאות.״
הקולות הרמים הראשונים החלו להשמע
לפני כמה שבועות, כמעט בערב הפעלת
השלב הראשון של המוביל. הצועקים היו
דווקא אלה שהבינו בחקלאות, במיוחד הפרדסנים.
התברר אז כי:
י • כמויות הכלור במיים עולות על מה
שנאמד, מגיעות ללמעלה מ־ 400 מיליגראם
לליטר.
׳ 8ריכוז כזה של כלור פרושו מוות
לכל צומח כמעט. היחידים המסוגלים לגדול
במים אלה הם התמר והאקליפטום.
8עד עתה היה הגבול לאחוז הכלור
במי־השקאה לפרדסים — 100 מיליגראם

לפרי.
במילים אחרות: אחרי השקעת של רבע
מיליארד ל״י, יקום מיפעל שיוביל מי־מוות
לחקלאות. אם ישתמשו במוביל, יכול הדבר
להביא להריסת המשק החקלאי כולו, ובעיקר
— להריסת אגפו המבוסם ביותר —
אגף־ד,הדרים.

האשמה מ גיעה ע ד השר ים
*•* ודאה כעובדו ת ברורות אלה, היתד,
| 1נשמעת כהודאה בכשלון המוחלט ובזבוז
250 מליון לירות — .סכום שאין לו
תקדים במדינה.
הודאה זו היתד, מצילה מבזבוז של 100
או 150 מליון ל״י נוספות, אך היתד, גוררת
אחריה תביעה להצביע על האשמים בבזבוז
המחפיר שכבר נעשה. במקרה כזה לא
היתד, האשמה נופלת על מנהל זה או
אחר בלבד, אלא מתרחבת ומקיפה את השרים
וחברי הממשלה שהיתר, להם יד ורגל
במפעל. אולם כרגיל, גבר נימוק החיפוי
האישי על החסכון לקופת המדינה.
לכן צצו מיד תכניות חדשות, שלדברי
עורכיהן עשויות עדיין להציל את המצב:
ו• 1המעיינות המלוחים ינותקו מן הכנרת,
יורידו את אהוז הכלור ל־ 300 — 350 מילי־גראם
לליטר מיד למשך חמש שנים.
8מי המוביל יותפלו תוך מהילתם במים
מתוקים שיוזרמו למוביל. בצורר, זו תגדל
הירידה בכלור עד 230 — 275 מילי־גראם.
8היות
וגם אחוז זד, הוא עדיין מסוכן,
תישטף הקרקע במיים מתוקים, לאחר ש־הושקתה
במי־ד,מוביל. לצורך זה ידרשו עוד
75 מליון מטר מעוקב מיים טובים בשנה.
לתכניות אלו — אשר זמן מה עוד יצליחו
לחפות על הנאשמים, יש רק פגם אחד
קטן: שלשתן אינן ראליות:

המפה
(למטה) התחלת המוביל
תוכנית

למעלה נכללה כדו״ח תה״ל לשנות 1953־ .1955 המפה השניה
נלקחה מדו״ח דומה של תה״ל לשנת .1962 למעלה נראית
המוביל הארצי מן הירדן, על־יד גשר בנות־יעקוב. למטה -
מתחיל מן הכינרת. השינוי הבסיסי הזה, שהיה גורלי לכל
המפעל והביא לכשלונו הסופי, הועלם מן הציבור שנים רכות.

׳ ׳8ניתוק כל המעיינות המלוחים, איננה
רק עבודה עצומה, אלא גם בלתי אפשרית.
מעיינות אלד, שופכים אל הכנרת כ־ 160 אלף
טון מלח בשנה. עד עתה נמצאו המעיינות
המספקים לכנרת 100 אלף טון, חלק מהם
מפכים מתחת לפני המים, על קרקעית האגם.
׳ 8כדי להתפיל 370 מליון מטר מעוקב
של מים, על מנת להוריד את מליחותם מ־
400 מיליגראם עד 200 מיליגראם של כלור
בליטר, יש להכניס כמות דומה של מיים
שלא מכילה אף מיליגראם כלור אחד. אבל
המיים הנקיים ביותר הנמצאים בארץ, מכילים
אף הם עד 50 מיליגראם כלור. מיים
כאלה יש להוסיף לא פחות מ־ 450 מליון
מטר מעוקב. אולם ברשות תה״ד נמצאים
— בכל הדרך שמן הכנרת עד לראש ד,עיין
— רק 50 מיליון מטר מעוקב מיים.
׳ 8תכנית שטיפת קרקע היא מסוכנת׳
ביותר. פרט לכך שתבוזבז כמות מייס ענקית
ישטפו בזמן השטיפה גם מינרלים אחרים
ויושחת טיב הקרקע.
במצב זד, עמדה גם התכנית של ודיץ
באור מגוחך ביותר. לפי תכניתו ניתן
להציל את מי המוביל על ידי התפלה
במים מזוקקים. במקרה זה יש להשתמש
ב־ 180 מליון קוב מיים מזוקקים — אם
כל התכניות האחרות של תה״ל יצליחו.
למעשה צריכה כמות המיים המזוקקים הנמהלת
להגיע לכמות המיים הנמצאת במוביל׳
וכמות זאת בלתי ניתנת להפקה משך
עשר השנים הבאות.
אם כך, מהי דרך המוצא? התשובה נוקבת
בפשטותה: אין כל דרך כזאת 250 .מליון
לירות ישראליות ברחו בצינור.

המוביל אינו מיבצע הכיז
בוז היחידי כ מסגר ת הר מ ת
המוביל הארצי. מדוע בוזבזו
מיליונים במפעל החולה
ז מדוע יבש קו ירקוד
נגב? עד כך בהמ שך הסדרה.

נדור מישמו צבאי שם קץ רח״ המוען

״נרצחת!״
הוא אינו חשוב באופן מיוחד: מדוע נסע
אייבור לוין ( )23 באותה דרך־עפר ליד המחנה
הצבאי?

אורות בלירה

הגסיסה האיטית

של אייבור לוין נמשכה כמעט שישה ימים. תמונה
זו מראה אותו ביום הראשון לאחר שנפצע, בתל־השומר.
אייבור נראה שוכב במיטתו, כשראשו מימין, מתחת לבקבוק העירויים. לידו: אחות.

ך 1א אחזור לדרום־אפריקה. אני רוצה
להישאר בארץ.״ כך כתב אייבור לוין
לאמו, שבועות מספר לפני שנורה ונהרג.
האם השכולה כיבדה את רצון בנה: הוא
נקבר ביום ראשון של השבוע בנם־ציונה,
בצל חורשת אורנים עבותה.
בעתונים עוד התנהל הוויכוח: מי אשם במות
המדען הצעיר? מאמרים ראשיים דרשו
חקירה בדרג גבוה׳ כדי לקבוע כיצד ייתכן
שאזרח שליו נורה ונהרג על־ידי שומרי
מחנה־צבאי בלב הארץ.
שאלות אלה מילאו את חלל המושבה הדרומית
הקטנה, כאשר החלו מתכנסים בה
קרוביו וידידיו של אייבור לוין, לחלוק לו
כבוד אחרון. היו שם פרופסורים ותלמידים
ממכון וייצמן, היו שם שני קצינים של
צה״ל. באו נם בני משפחתו הענפה שהתיישבו
בארץ, בעוד שהוריו המשיכו בהגי־רתם
עד לקייפטאון שבדרום־אפריקה. היו
גם מאות אזרחים פשוטים, לא קרובים ולא
ידידים, שבאו להפגין את הזדעזעותם.
במרכז היו בני־משפחתו הקרובים ביותר:
אביו ליפמן, אמו מיירה ואחותו שילה בת
ה־.20
האב בן ה־ ,63 סוחר אמיד וציוני וותיק,
ניצב קפוא ליד הקבר הפתוח. נידמה כי
כל רגשותיו יבשו מאז אותו רגע, בערב
יום הכיפורים, כאשר נחת בלוד יחד עם
בתו. בראותו את אשתו מיידה מחכה לו,
פרץ בבכי־תמרורים קורע־לב. עתה שוב לא
נותר בו כוח אלא לבכות חרישית.
הרב המקומי, ישראל בארי, הספיד את
אייבור .־קרה מיקרה,״ אמר ,־הוא נפל
קורבן
אך נידמה שההורים לא שמעו מילה. האם
נשענה על כתף בתה, והאב עמד קפוא,
עיניו קרועות לרווחה. רק כאשר נשמע קול
הרגבים הראשונים המכסים את הגופה נעורה
האם מקפאוגה .״אייבור,״ מילמלה ,־שום
סוד לא לקחת אתך לקבר.״ וכשקולה עולה
לצווחה נרגשת ,־נרצחת! נרצחת! נרצחת!
אני רוצה שהאשמים במותו ייענשו.״
הקרובים החלו מושכים אותה מהקבר.
היא הספיקה רק לקרוא 80011861

גבו? 7מבתגכים?

טור טי הגונה

ניצבים באלם בני־המשפחה. האס טיירה נשענת על בתה
שילה, שעה שהרב המקומי מספיד את ההרוג. האב,
ליפמן, בחליפה שחורה וחבוש מיגבפת, מנסה לנחם את אשתו, הקרובה להתמוטטות.

יי נרצחת!
לפני שנלקחה חזרה לתל־אביב.

תקלה מצערת?

ך* אב היה חייב אייבור לוין למות?
| 1לפי ההודעה הרשמית של דובר צה״ל,
שפורסמה 48 שעות אחרי שנורה, התבקשה
תשובה אחת: כן.
הודיע הדובר: מכונית התקרבה בחצות לגדר
של מחנה צבאי בדרום הארץ. באותו
מקום נתגלתה, לפני כן, פירצה בגדר ה־
!:חנה. חיילי המישמר — כך נאמר בהודעה —
קראו לנהג המכונית לעצור ומשזה לא שעה
לאזהרות והחל מסתלק מן המקום ירו
יריות־אזהרה באויר ובגלגלי מכוניתו. אחד
הכדורים פגע בראשו.
היתר, זו הודעה מתמיהה, שהשאידה טעם־
לוואי לא נעים. נדף ממנה רית חריף מדי
של חיפוי. והתנצלות־מראש.

ך ן כרתו, העובדת במחלקה לפיסיקה גרן
1נית במכון וייצמן — בה השתלם אייבור
מאז תחילת שנה זו לקראת הסמכתו כדוק־טור
— סיפרה למשטרה כי אייבור נפרד
ממנה ב־ 11 בלילה של יום ששי האחרון.
הוא ליווה אותה לביתה, ברחובות, נפרד

ממנה במצב־רוח טוב.
ייתכן, כמובן, הסבר פשוט מאד: היה זה
ערב שבת, והשעה היתה עדיין מוקדמת־יחסית.
ייתכן, כי אייבור לא רצה עדיץ
לשכב לישון בחדרו החם, החליט לנסוע
מעט להתאוורר. לרגליו נעל אנפילאות ולבש
מכנסי־התעמלות קצרים. כלומר: ייתכן שאף
הספיק לחזור לביתו, אחרי שנפרד מחברתו.
לא הצליח להרדם, ולכן החליט לצאת לטיול.
ורו־העפר בה נסע אייבור בחוריס נדי
נור הקטנה, לא נשאה שום שלט־אזהרה. לא
היה כל רמז, שהוא מתקרב לאזור אסור.
הסימן הראשון היתה גדר־תייל, שחסמה את
הדרך לכל רוחבה, היתה זו גדר המחנה.
הוא נסע באורות מלאים, יכול היה
לראות את הגדר החוסמת. על כן החליט
להסתובב׳ אחורה ולחזור באותה דרך שבא.
הוא תימרן את מכוניתו עד שסובב אותה
לאחור, החל נוסע חזרה, אך הספיק להתרחק
כמה עשרות מסרים בלבד. כדור
פגע בראשו.

* • ה ר או החיילים? הם היו חוליית-
0שמירה קטנה, מזויינת ברובים, והיא
קיבלה הוראה לארוב באותה נקודה מסו־יימת
של הגדר. שעות אחדות לפי כן התגלתה
שם פירצה, והאחראי לשמירה רצה
לדעת מי זה העובר דרך הגדר.
זה יכול היה להיות גנב. או אולי אף
מחבל. אס כי׳ לפי כל הנתונים, יכלה
זו להיות ־דרך בורמה״ — פתח בלחי־חוקי,
שחיילים במחנות רבים נוהגים לפתוח
לעצמם, כדי לצאת לחופשה קצרה בלתי־רשמית.
סברה אחת אומרת, כי אייבור
בא לפגוש חיילת שעמדה להסתלק מהמחנה
דרך סירצה זו.
סברה אחרת, מחלחלת הרבה יותר, נפוצה
לאחרונה. היא אומרת כי׳לוין בא לפגוש
שם אשת קצין, כי הקצין ידע על כך
— והכין לו קבלת־פנים רצחנית. גירסה זו
מעידה על הספיקות שעוררה הודעת דובר

בחצות ראו אנשי המארב אורות של
מכונית מתקרבת בדרך העפר. היה זה
אייבור לוין. הם ראו את המכונית מתקרבת
לכיוון הגדר, והנהג מאים ולאחר־מבן מסתובב
וחוזר על עקבותיו .־החיילים קראו
לנהג לעצור,״ נאמר רשמית. אך אייבור לא
עצר, לכן פתחו החיילים באש. לפי הודעת
.הדובר: תחילה באויר, אחר־כך לגלגלים.
דבר אחד ברור: במכונית ניכרה פגיעה
אחת בלבד: מאותו כדור שפגע בראשו של
לוין .־הקליעות היו כנראה גרועות,״ לעג
סופר הארץ.

ההגיון חייב כי דובר צה״ל יפרסם
הודעה אחרת. משהו בנוסח זה: אמש פתח
מישמר של צה״ל באש על סבונית אזרחית
שהתקרבה לפירצה בגדר של מחנה צבאי.
נהג המכונית נפצע והועבר לבית־החוליס.
נערכת חקירה בנסיבות המיקרה.
אילו פורסמה הודעה כזאת אפשר היה
להבין מתוכה, שאירעה תקלה מצערת, מן
הסוג העלול לקרות בכל מיקרה של שימוש
בנשק חם. אפשר היה גם להבין, שייתכן
בי האזרח נפגע בטעות, או שלא לצורך,
וכי החקירה הנערכת תבהיר נקודה זאת.
אם יסתבר שהיתר, טעות, או רשלנות,
או שהפקודות שגרמו לפגיעת האזרח היו
לקויות — יתוקנו בהקדם.
ואילו הודעת צה״ל, שהועברה לעתונים
היומיים, אמרה בתוקף: לא תיתכן שום
טעות בצבא. החיילים היו בסדר׳ הפקודות
היו בסדר. אין מקום לחיטוט ולשאלות.
בכל הפרשה קיים נעלם אחד בלבד, ו־

וו פרחים

מכסה את קיברו הרענן של אייבור לוין. במכתב ששלח לאמו,
לפני מספר שבועות, כתב כי אין ברצונו כלל לעזוב את האיץ•
רצונו זה האחרון כובד אומנם — אן לגמרי לא בצורה שהוא והוריו חלמו עליה.

ואמו זעקה ריו סברו:

הקברות. היא ישבה ימיס ולילות ליד מיטת
בנה הגוסס, לא נמשה אותו עד הרגע האחרון:.
מדוע לא שעה אייבור לקריאות וליריות־האזהרה?
ידידיו במכון וייצמן, שהיו מלאים
התמרמרות על המיקוד,״ הטיחו: ייתכן שהקולות
לא הגיעו אליו, מעל לרעש המנוע.
יתכן גם, שבהיותו עסוק בתימרון
המכונית אחורה, אף לא שמע את היריות.
אולם במציאות של הארץ, תיתכן גירסה
שלישית: שהוא ראה את חיילי המארב,
שמע אותם קוראים לו, ראה אותם מנופפים
בנשקם ויורים אחריו. ודווקא משום כך —
ניסה לברוח.
אייבור לוין לא היה צבר המכיר כל
פינה בארץ. הוא לא יכול היה לדעת ב־בטחון,
שלא הגיע לגבול כלשהו. הוא גם
לא יכול היה לבטוח כי אין אלה מסתננים.
אילו נסע בכביש ראשי, וראה שוטר
או חייל מאותת לו בפנס לעצור, היה מן
הסתם עושה זאת. אך באמצע השדה, בשעת
לילה מאוחרת, אין זה תמיד נבון
לעצור לדרישת אנשים מזויינים, שאי-
אפשר לזהותם.
.אילו הייתי אני במקומו,״ הצהיר אחד
מאנשי המכון, שגדל בארץ ושירת כקצין
בצה״ל. ,לא הייתי עוצר. להיפך, הייתי
מנסה לעלות עליהם במכונית .״

פצוע שוכב בעפר

ץ י* 1א* ב ד, נורתה היריד, שפגעה ב־ראשו
של אייבור לוין. הוא עוד הספיק
כנראה לצאת ממכוניתו, לצעוד לכיח־ן
אנשי־המארב ולהודיע בעברית. :נפצעתי,
תנו לי עזרה.״ רק אז צנח ארצה.
חוק ראשון במוסר המלחמה הוא: להגיש
עזרה לנפצע. אפילו את האוייב יש לחבוש
ולרפא אחרי הקרב. והנה נורה אזרח בלב
המדינה, וכאשר יצא וביקש בעברית כי
יעזרו לו — הניחו לו לשכב בעפר. מתוך
שיחזור פרטי המיקרה, הסתבר כי אייבור
לוין שכב כחצי־שעה בעפר, מבלי שיגש
אליו איש. אנשי־המארב נשארו לעמוד מצידה
השני של הגדר. מדוע? .פחדו,״ היד,
הסבר אחד. ,לא ידעו מי עוד במכונית.״
לבסוף שלחו החיילים לקרוא למפקדם,
זה קרא למפקדו ועד אשר נמצא האיש
האחראי והמוסמך, שכב לוין בעפר. כדיו
להשיג את הזמן שאבד בעפר, מיהר הקצין
האחראי להעמיס את הפצוע על הליקופטר,
להטיסו לתל־השומר.
ייתכן כי גם אילו ניתנה עזרה מיידית
לפצוע, והוא היה נחבש בו־במקום — גם
אז לא היה הדבר מועיל, והוא היה מת
מפצעו. אולם עובדה היא: הוא ביקש עורה,
ולא קיבל אותה. דבר זה בלבד היה מחייב
חקירה מיוחדת והוצאת הנחיות ברורות
לכל חייל, מה עליו לעשות במיקרה דומה.

חייל תמיד צודק

ך • ידיעה על פציעת המדען הצעיר
! 1הגיעה למטה הכללי של צה״ל, הועברה
לטיפול הקבוצה הקטנה של קצינים, האחראים
למדיניות הפירסום ויחסי־הציבור של
מערכת המטחון.
כלפי חוץ מייוצגת קבוצה וו על־ידי קצין
הנושא בתואר. דובר צה״ל* .עד לפני שבועות
אחדים, היה זה סגן־אלוף דוב סיני;
כיום זהו סגן־אלוף אריה שליו.
היו תקוות, כי הדובר החדש יביא עמו גם
(המשך בעמוד 04

במדינה
(המשך מעמוד )4
על־ידי התרת קבורתם של שני הלוחמים
באדמת מולדתם?
מפקד כנופיית שטרן. כאשר נסע
ילין־מור החודש לקפריסין, כחבר משלחת
הפעולה השמית לישיבת הוועד־הפועל של
ארגון הסולידריות האפרו־אסיאתית (העולם
הזה ,)1358 לקח עימו תחמושת: סיפרו של
ג׳ראלד פראנק בשפה האנגלית, המעש,
על הריגת הלורד מוין.
הופעת ילין־מור במלון לדרה עוררה תשו־מת־לב
רבה בין הצירים. נודע כי זהו
מפקד ״כנופיית שטרן״ המפורסמת, שכל
נציגי מדינות־המרחב זכרו את פעולותיה.
רבים מן הצירים פנו אל החבר השני של
המשלחת, הד״ר יעקוב ירדור, ביקשו ממנו
להציג אותם בפני ילין־מור.
אחד מאלה היה נציג אפריקאי. בעת השיחה
הוזכר סיפרו של פראנק. הוא ביקש
מיד את הספר. התוצאה: אותו נציג נעדר
למשך יומיים מכל הישיבות. מסוגר בחדרו,
קרא את הספר מתחילתו ועד סופו.
״ א ח ינו ה ם ״ 1בעת הכינוס הלכו כל
הצירים לבית־הקברות של גיבורי המחתרת
הקפריסאית, הרוגי המלכות, הניחו זר על
הקבר. קרא המזכיר ר,מיצרי של הוועד־הפועל,
אל־סבאעי. :אותם שנתנו את חייהם
במאבק נגד האימפריאליזם, אחינו הם!״
זאת היתד. ההזדמנות. למחרת היום שלח
ירדור את הספר על שני אליהו לאל־סבאעי,
עם ההקדשה הבאה :״אותם שנתנו
את חייהם במאבק נגד האימפריאליזם —
אחינו הם. מי שאמר כך, מתבקש להניח
כמה פרחים על קברם, אם אפשר גם בשם
חבריהם ומפקדיהם.״

לקפריסין
ב עונ ת ה חו ר ף
ב עונ ההשקטה
טיולים מאורגנים
המבוצעים באחריות מלאה
בטיסההלוך ושוב

ימים

החל

־ 1 9 5

שהות בבתי-מלון מדרגה א׳
כולל

באי

סיור

ובילוי במועדוןלילה .
והרשמה

פרטים

במשרדי

נסיעות

ואצל:

חברנסיעות בע״מ
תל־אביב, רחוב נחלת־בנימין 75
67551־ 6 5 7 8 1 טלפון רחוב

סניף:

הירקון 98

(מול

מלון

בעיות ולבטים

דרוש צעיר משכיל

המין

אחרי הצבא, לשם לימוד
מקצוע סידור אותיות על
מכונת ״לייגוטייפ״ .לפנות:
דפוס שהם, פין ,6תל־אביב.

בחיי

מאת

מרדכי זידמן

הד״ר
הוצאת רשפים

ריב ה ר בו׳
למי זכות הבכורה בקביעת עניניה הדתיים
של חדרה: למועצה הדתית או ל־עיריה.
על כך נחלקו הדעות בין העסקנים
בעיר. מחלוקת כזו לא היתד, קיימת, אלמלא
הוצאה המפד״ל בחדרה מהקואליציה העירונית,
לאחר שאיבדה אחד משני המנדטים
במועצת העיריה בבחירות האחרונות.
מאז הוצאה מהנהלת העיריה התבצרה
המפד״ל מאחורי המועצה הדתית כשיושב־ראשה,
עסקן ותיק של המפד״ל, מכוון את
עניניה. מול ראש העיריה החדרתי, יצחק
וידרקר, התייצב העסקן המזוקן חיים פיי־קרש,
כשמאחוריו עידודו של משרד־הפנים.
לדרישת חבריו לסיעה, ביקש וידרקר
להצר צעדי המפד״ל במועצה הדתית, השיג
אף את תמיכתם של 4הרבנים המקומיים,
הנאבקים על מעם השפעה ואהודים על
המפד״ל רק בעיתות בחירות מותו של הרב
הראשי לחדרה והצורך בבחירת רב ראשי
תחתיו, שימשו אבן־בוחן לכוחם של הצדדים
היריבים. כאשר הציע פייקרש את הרב
רבינוביץ (הרבי ממונקטש) לכהונת רב
ראשי בחדרה, מיהר וידרקר לבטל, בעזרת
4הרבנים המקומיים, את החלטת המועצה
הדתית, שהיתה חייבת באישור מועצת־העיריה.
אם דומה היה כי וידרקר, אכן גבר הוא,
הנה התברר עתה כי את הנוקאוט הנחית
דווקא פייקרש. המועצה הדתית אישרה
מועמדותו של מומלץ המפד״ל, הרב הלל
מדלה מאנגליה, אך במקום להגדירו. רב
ראשי״ קראו לו. רב העיר חדרד,״ .וידרקר
מצא עצמו חסר אונים מול טכסיסו של
פייקרש. כי בעוד כהונת רב־ראשי דורשת
אישור העיריה, אין כל צורך באישור כזה
כשהמדובר בסתם ״רב־העיר״.
כיצד הבטיח פייקרש רוב להצעתו במועצה
הדתית? ההסבר היחידי: הוא שכנע את
הנציגים הספרדים במועצה, כי כעבור פרק
זמן ימונה גם ״רב־עיר״ ספרדי.

מ שפט
לאבדרך שושני
משך כל חייה חיפשה שושנה• חיי משפחה
שקטים במחיצתו של בעל אוהב. בבית
הוריה שבשכונת עוני ירושלמית לא מצאה
כבר זמן רב את מקומה. היא התרועעה
עם צעירים ירושלמיים רבים אך לא מצאה
את האחד.
אחד מימי הקייץ, לפני למעלה מארבע
שנים, מצא אותה׳ בחוף אילת, יחד עם
צעיר תושב המקום. היא שהתה בביתו כחודש
ימים, עד שיום אחד הכירה בחור
(המשך בעמוד )14
* השמות בזויים.

תשבץ העוד ה1ה 4360
במקום לפתור תשבץ של מישהו אחר, החלטתי הפעם לסנס את מותני ולנסות
לחבר תשבץ בשביל אחרים. שמי ד. זיידמן, מקו ם מגורי הוא רחוב עקיבא ,47בחיפה.
עלי לציין שאני עדיין רווק, המבלבל את עצמו מניהול חשבונות של אחרים.
םאוזז )1 :בגללה
פרץ משבר באנגליה;
)4עיר בפרס;
)10״רחמנה
לצלן״ בר״ת; )11
ציווי נשא; )13 כינוי
לד; )14 חודש;
)15 דבר לדוגמה;
)17 זר; )19 רב ומנהיג
יהדות נרמג־יה
ער למלחמה; )20
כמו )22 ;15 עיר
בצרפת; )26 ;7 )25
שמה של בחורה;
)27 משורר ומספר
אנגלי; )30 קיבוץ
בעמק זבולוז; )32
אחד משבטי ישראל;
)33 שאלה )34 :כאז;
)36 מידת חשמל;
)37 יובלו השמאלי
של סאלדאז בסיביר;
)39 אחד ממפקדי
צבאות הנאצים
)41 :ננראל צרפתי,
שימש כרמם־
כ״ל בשנת ;1956
)42 כינוי לאלוהים;
הה במיתולוגיה היוונית; )46 אחד ממלכי
יהודה; )48 ניוי; )50כ! באידיש; )51 רוב
הפועלים רוצים בתוספת זו; )53 אגם מלוח
בתורכיה; )55 מרכז; )57 לאז (שמואל א׳,
י״ד); )58 עני )59 :מעשית; )60 פסיכולוג
יהודי, עוזרו של פרויד.
סאונד )1 :עור דק; )2מנעול; )3
התר; )5כינוי לד׳; )6מיצרד לעישון; )7
הוא ברבים; )9 ;4 )8רעל הנמצא בטבק:
)12 אבר בנוה האדם; )15 מפלגה; )16 הר
בישראל; )18 יהודי ששימש כטישנה־למלר

בהודו )15 :מסמר )23 :קריאת צער (הפור);
)24 מסטר; :26 משחילים אותו במחט; )28
שופט בישראל; )29 כפר בנליל התחתון;
)31 חטיבה מפורסמת; )32 כספי (תרתי
משמע); )35 מספר הכוכבים בחנדח של
פסח; )37 אלוהים; )38 נמל בצרפת; )40
מוצר תוצרת יצהר; )41 מפעילי הקומונה
הפריסאית 1844־ )43 ;1888 שמו של אחד מ־מזכירי
האו״ם; )45 אפשר, יתכן; )46 נווט,
טייס ומפקד גרמני של ״אפאלינים״; )47
מהבר החייל האמיץ שוויק; )49 מראה)52 :
מספר ימי השבוע; )54 בבקשה; )56 עור
דורס; )58 שר.

.1יוג׳י מ בו(י פ אן)

***מה של ישראל הולך לפניה כארץ
שוחרת הסרט הטוב. אף השבועון האמריקאי
המהימן, סיים — בסקירה על הקולנוע
בעולם שפירסם לפני שבועיים —
כלל את שמה של ישראל בין חצי תריסר
המדינות בהן נקלט הקולנוע־החדש של
אינגמר ברגמן ואיקרה קורוסאבה, של
מיכאל־אנג׳לו אנסוניוני ואלן ראנה. ה־מיקרים
המקומיים היללו, מודעות הפירסומת
זעקו ובחוגים אינטלקטואליים שימש הקולנוע
החדש נושא לויכוחים לאין ספור.
למעשה היתד, זו רק אשליה. תשכ״ג
הוכיחה כי צופה הקולנוע הישראלי אינו
שונה בטעמו ובזיקתו מצופה הקולנוע ב־שיקאגו
או בפראנקפורט. הוא עדיין שבוי
בשליטתם של מוכרי החלומות־בורוד ה־הוליבודיים,
סוחטי הדמעות האירופאיים,
סוחרי המין הסקנדינאביים ומשחזרי ההים־
טוריה־בפרוטה בסרטים קולוסאליים.
היו לכך כמה דוגמאות טובות. הבולטת
שבהן היתד, גורלו של הסרט החשוב ביותר
שהובא לישראל השנה, סרטו של אלן
(״הירושימה אהובתי״) ראנה אשתקד
כמאדיאנבאד. סרט זה זכה להצגה אחת
בלבד, במסגרת פסטיבאל הסרטים הצרפתי
שנערך השנה בישראל. מאז הוא שוכן ב־

.2נ שואיו של מר מי סי סי פי (שווייץ)

שחק ן

טושירו

השנה

מיפונה

יוג׳ימבו, סנז׳ורו

נשכ״ג*

פדרה (יוון)

שח קניתהשנה

ז׳ א ן

מורו

מחסני מפיצו מבלי שיהיה אף בעל בית־קולניע
אחד שיסתכן להציגו בפני הקהל,
ומבלי שיהיה לו סיכוי לראות בד בזמן
הקרוב.
סרט חשוב אחר, שדוזקא השנה עלתה האקטואליות
שלו, היה סרטו של ליונל
רוגוזין שוכיאפ רי ק ה? אודות מאבקם
לחופש של הכושים בדרום־אפריקה. זה כמה
שנים מכסה אבק את גליליו וגם השנה,
כשישראל התייצבה בגלוי בפורום בינלאומי
נגד האפרטהייד, לא היה מי שיציגו.
מבין עשרת הסרטים הטובים שהוקרנו בישראל
בתשכ״ג, היו לפחות החצי כשלמות
קופתיים. המשפט, סרטו המונומנטאלי
של אורסון וולס, שהצליח בנסיון נועז לתרגם
את יצירת הסיוטים וד,בלהות האנושיים
של פראנץ קאפקה לשפה קולנועית,
לא כיסה אפילו את הוצאות רכישתו, משן
צופים מועטים בלבד, כשגם אז עוזבים
חצים את האולם באמצע. ג׳ול וג׳ים,
שהיה אולי הסרט המקסים ביותר של השנה,
היה כשלון קופתי. האי הערום היפאני,
סרט בעל סגנון חדשני נשאר במערומיו.
וירידיאנה, יצירתו הגדולה של גאון הקולנוע
הספרדי הגולה׳ לואי בונואל, דיבר
אל ליבם וכיסיהם של מעטים בלבד. אפילו

ז׳ול וז׳יס

סרט הרע תשכילו

.2לו לי ט ה (ארצומ״הברית)

.4גירושין נוסח איטליה (איטליה)

.3דויד וליזה (ארצות־הברית)

גילה הצופה הישראלי את ברגמן, הוא היו
אותו לאלילו. תוך זמן קצר החלו להלעיטו
בברגמאניה כמעט מדי חודש. ככל שהוצג
יותר, כן משך ברגמן פחות.
גורל דומה עלה גם בחלקם של אנטוניוני
וב הני הגל־החדש של הקולנוע הבריטי. בשנה
הקודמת היו סרטיו של אנטוניוני,
אבאנטורה והלילה, הצלחות קופתיות. סרטו
השלישי, לי קוי חמה, שהוצג השנה, נחל
מפלה. סרטיהם הראש נים של אנשי הגל־החדש
הבריכי, מקרם בצמרת, תוצאי שבת
ובוקר יוס ראשון, משכו קהל רב בזכות
סיגנונם החדש. המספרים הבאים בסידרה זי,
כמי קורטוב •כד דבש, כדירות גע

די ם או נשימהאחת
שהוצגו השנה, חדלו לעניין באותה מידה.
הלקח המסתבר מכך היא בדור. הצופה
הישראלי הממוצע הוא נבון היו ומתקדם,
עיניי פקוחות לחידושים וליבו פתוח לבשורות
של דת הקולג ע החדש המתפשטת
בעולם. אולס הוא עדיין אינו בשל להאמין
בה ולסגוד לה. הוא מוכן לבלוע אנטוניוני
אחד בים של קומדיות וסרטי-פשע זולים,
מוכן ללעוס ברגמן בין מלודרמה יודנית
למערבון הוליבודי. הוא מוכן לתבל את
(וזמשן בעמוד )20

נגמר ברגמן הגדול, שרק לפני שנה היה
־האופנה, לא הצליח עוד השנה להיות
יקד משיכה.

תופסים א ת הפרנציפ :

י* אם היה זה רק מקרה, או שמא
| קיימת חוקיות מסויימת במנהגי הליכי
ו של הצופה הישראלי אל הקולנוע?
תופעה אחת שהתחוללה השנה יכלה לתת
ז התשובה על שאלה זו. תשכ״ג היתד,
נתו של גאון הקולנוע היפאני, אקירה
רוסאבה. בתחילת השנה הוצג סרטו
וכעת חסמוראים, שהתגלגל במשך
נים במחסנים כאבן שאין לה הופכין. היפה
הישראלי גילה את קורוסאבה והש־להב.
שבעת הסאמוראיס נחל הצלחה. אולם
ד בטרם ירד מהבד, הועלה סרט אחר של
־רוסאבה — ייג׳ימבי, ולקראת סוף הנה
הוקרן גם סרט שלישי בטרילוגיה
כאמוראית — סנ ג׳ ו רו. יוג׳ינזבו עוד
צליח להחזיק מעמד מספר שבועות. סנ־ורו
הורד מהבד בתום שבוע בו הוצג
פני אולמות ריקים.
היתה זו תופעה שדמתה למה שאירע
זרסי אינגמר ברגמן. לפני שנתיים, כאשר
סיפור הפרברים

.3השבדית והאהבה (שבדיה)

המשפט

.4היפוליטה היפה (איטליה)

9 0״! רצחת !״

/כ 7ן צ לז

(המשך מעמוד )11
קו חוש בענייני סירסום ויחסי־ציבור. ייתכן
שהוא עוד יוכיח זאת בעתיד — אך במיקרו,
זה ניצח אותו קו ישן, שסימני־הדרך
הבולטים ביותר שלו היו הפירסומים
בכמה פרשות מפוקפקות. עד היום זכורה
הבולטת וד,מבעיתה שבהן: פרשת הרב־סרן
הדורס. הקצין, שנמצא לאחר מכן אשם
בבית־דין צבאי, זכה בחיפוי רשמי ספונטאני,
ביום בו ביצע את התועבה. שמו
נאסר לפירסום, זהותו נשמרה בסוד ודובר־צה״ל
עטף אותו באיצטלה של קדושת־הצבא.
ייתכן כי דוגמת הרב־סרן הדורס עמדה
נגד עיניו של הדובר החדש, כאשר הוחלט
להוציא קומוניקאט לעתונות על מיקרה פציעת
המדען מדרום־אפריקה. אלא שהקומוני־קאט
הצטיין באותה רוח מדהימה לפיה תמיד
צודק החייל כשד,נפגע הוא אזרח.
רוח זו באה לביטויה, כאשר הודיע
דובר צה״ל שלא תוקם שום ועדת חקירה,
וכי החקירה היחידה הנערכת היא חקירת
המשטרה הצבאית. היתד, זו חקירה שיגר־תית,
מן הסוג הנערך בכל מיקרה של
פגיעה. השוטרים גבו עדויות מחיילי המארב,
ממפקדם ומאלה שטיפלו במדען. הם
גם חקרו את מכריו, כדי לבדוק אם לא
היה חשד בטחוני כלשהו נגדו — וזה הכל.
אותם לא עניינו שאלות עקרוניות מסובכות.
אולם שאלות אלה עניינו את הציבור
דווקא יותר מן השאלות הטכניות, שבהן
חקרו השוטרים הצבאיים. בין השאר:

במדינה
(המשך מעמוד )11
אחר. ההכרות הקצרה על החוף התפתחה
לאהבה עמוקה — כך האמינה שושנה.
כעבור זמן קצר לקח יעקב את שושנה לבית
אמו שבבאר־יעקב, שם ערכו סכם ארוסין.
חזרה לאהוכ. כעבור כמה חדשים
נתגלעו הסכסוכים הראשונים, כעיקר על
רקע מקום מגוריה של אם ארוסה. לבסוף
נטלה שושנה את חפציה — נעלמה מן
הבית. תוך שבוע הספיקה למצוא בחור
אחר, נישאה לו מיד.
עתה, היה נדמה לה, הגיע הסוף לנדודים.
אבל היא היתד מאושרת בדיוק ארבעה
חדשים. בוקר אחד הוזמנה למשרד הרבנות,
שם פגשה את יעקב. הרבנים שהתכנסו
לישיבה, חרצו את דינם: היות ושושנה
נתארסה ליעקב לפני נשואיה, הרי שנשייאיה
מבוטלים והיא אסורה עתה גם לבעלה וגם
ליעקב.
כשיצאו מאולם הדיונים, פנתה שושנה
ושבה להלך לצידו של יעקוב. שוב חזרו
השניים לחיות בצוותא. למרות שהיה ברור
להם כי אין להם כל אפשרות להנשא.
חיסול הקשרים. יום אחד החלה שושנה
להרגיש ברע. היא חיכתה לבואו של
יעקב ולאחר שפנו יחד לרופא לא נותר
מקום לספק: היא היתד, בהריון. לא היה

• האם הוכח הצורך לפתוח כאש?
המכונית נסעה בדרך פתוחה, באורות

מלאים. היא לא פגעה בגדר הצבאית, נהגה
לא ניסה לעבור את הגדר ולא היה שום
סימן כי הוא התכוון לחדור למחנה. בשום
שלב מן השלבים לא נכנם לתוך שטח צבאי
ולא נגע במיתקן או ברכוש צבאי.

• מדוע לא סומנה הדרך ה*
מוכילה למחגה הצכאי בשלטי־אזהרה
ז אם המיתקן הצבאי המסויים

הוא כה רגיש, מדוע לא נחסמו דרכי־הגישה
אליו מהכביש הראשי, או מהישובים
הסמוכים, תוך הסבר ואזהרה בכמה שפות?

הלחם בעוד מועד
׳ בהשתלטות

הקרחת

אליקיסיו
של הביוקוסם טימאי
ד ״ ר א. רובין

הוראות-הקכע ל
פתיחה
כא ש! אמנם ידועה ההוראה
היסודית של פתיחת אש על כל זר שאינו
נעצר ומזדהה. אלה הן הוראות המתאימות
למוצב־גבול, או למחנה בלב שטח אויב.
האם הן מתאימות לכל מחנות צה״ל, בימי
שלום? האם אין דרך להבטיח שליטה יתירה
על הנשק החם של שומרים צבאיים, על
אחת כמה וכמה שהאיש הנדרש להזדהות
אינו מתנהג בצורה חשודה?
מה דינם של חיילים הבורחים לחופשה
קצרה׳ דרך פירצה בגדר, ומתגלים על־ידי
שומרים מזויינים: אם הם פוחדים לעצור
ולהזדהות, פן יובאו למשפט — האם חייב
דינם להיות מוות ביריה? כותב המאמר
הראשי של האר? תירגם מונח אנגלי ,״שימחת
ההדק״ ,במותחו ביקורת קשה על התנהגות
הצבא במיקרה זה. האמנם שוררת
בצה״ל שימחת ההדק?

• כאיזו מהירות הוגשה לאיי•

־ ד ^יזי ה

כור לוין עזרה רפואית? הטענה, כי
הושאר שוכב בעפר כחצי־שעה, מבלי שאיש
מן החיילים שירו בו יגש אליו
לחבשו, היא טענה חמורה, שמשום מה
התחמק הצבא מלתת עליה תשובה. התשובה
חשובה לא רק לגבי מיקרהו של המדען
מקייפטאון, אלא גם לגבי החינוך הניתן
בצד,״ל בעניין חיוני זה — חינוך הקובע
את דמותו ורמתו המוסרית של החייל.
כל אלה הן שאלות שהטרידו את האזרח,
למיקרא הידיעות על הריגתו של אייבור
לוין. אך כאן צצה עוד שאלה נוספת:

• מדוע לא נתן דוכר צה״ל
תשוכה לכל השאלות הקודמות?

הבועגם הכופ ת ה
ב א ריז ההמפתה
לב פל אעגה

מדוע לא פירסם הודעה רשמית שתמסור
את פרטי התקרית היבשים ותבטיח חקירה
מקיפה? מדוע פירסם תחת זאת הודעה המעוררת
רושם של רצון להסתיר ולטשטש?
שאלה זו חמורה שבעתיים, כי אינה
תופעה חדשה חולפת. היא נישנית מזה
כמה שנים. היא חמורה שבעתיים, מפני
שאתמול נגעה לחרפתו של הרב־סרן הדורס;
היום היא מנסה לטשטש את נסיבות
הריגתו של המדען מדרום־אפריקה. מחר
עלול מינהג נפסד זה לאפיין גם הודעות
צד,״ל על דברים של חיים ומידת למדינה.
אמון אזרחי ישראל בצבאם הוא נכס
חיוני ויקר. אל להודעות מפוקפקות להרוס
אותו או לפגוע בו. ייתכן כי מנסחי ההודעות
חושבים על שמירת יוקרת הצבא. אם
כן, הם משיגים את ההיפך. יוקרת הצבא
תישמר הרבה יותר אם תיאמר האמת המלאה,
ואם פגמים המתגלים זוכים לביקורת
גלוייה — ולתיקון.

אלים ואדי קאלברט
בעוד חמש שנים אני אפרנס אותו
נעים לספר לאמה, לכן הסכימה לנסוע לתל־אביב,
שם ביצעה הפלה מלאכותית.
כשנכנסה שושנה שנית להריון, הפעם
בעת שהותם המשותפת באילת, החל העסק
לא למצוא חן בעיני יעקב. השניים פנו
לעורך דין תל־אביבי, שם חתמה שושנה על
חיסול קשרי הידידות ביניהם תמורת 320
ל״י שקבלה מיעקב.
אבל כבר למחרת היה יעקב שוב בביתה
של שושנה בירושלים והיחסים חזרו לקדמותם.
כשנולד התינוק דאג יעקב להזמין
את האנשים לברית, להעביר את המשקאות
ואף קנה לרך עגלת תינוק. כל היחס היפה
הזה נמשך בדיוק שבועיים ואז — נעלם
הבחור.
שושנה, שנשארה עם תינוקה, פתחה בחיפושים
אחרי יעקב, כדי שידאג לתשלום
מזונותיו של ילדם. לבסוף הגישה בקשה
לצו־מזונות והבחור הובא למשפט.
כאשר עלה יעקב על דוכן העדים —
הכחיש את כל הסיפור הכחשה מוחלטת.
״שושנה היא פרוצה!״ טען בעקשנות .״רציתי
להחזירה לדרך הישר — אבל לא הצלחתי.
גם הילד איננו שלי.״
מציאה ממש. השופטת המחוזית,
קיבלה דווקא רושם הפוך .״התרשמותי היא
כי שושנה רצתה מאז ומתמיד להנשא לאיש.
ארוסיה המהירים ליעקב ונשואיה לאחר תוך
שבוע, מצביעים על ההיפך מנטי־ה לחיי-
זנות ופרנסה קלה.״
״אם לא היה זה בנך,״ שאלה לבסוף
השופטת ,״מדוע הטרחת עצמך בהכנת הברית
וגם קנית עגלה לתינוק?״
ליעקב היתה תשובה מקורית :״קניתי

את העגלה בתור מציאה של ממש, בשלושים
לירות בסך הכל.״
פסק דינה של השופטת, שבוסס על עדויות
מפורטות, לא היה בגדר מציאה ליעקב.
הוא חייב אותו בדין, הטיל עליו תשלום
מזונות חודשי בסך 80 לירות לאם בנו.

דרכי־ אד ם
גברלא מוצאים ב ב ־ ח
מבטים לגלגניים מלמעלה־למטה ליוו תמיד
את אליס בודנפילד, הצעירה הבלונדית דקת־הגו,
שהיתר, תושבת קבע של בתי־הקפה
ברחוב דיזנגוף ואורחת מתמדת מדי לילה
בלילה במועדוני־הלילה .״מה היא מסתוב,
בת?״ אמרו עליה האנשים ,״לאן היא תגיע?״
״יתכן שהם צדקו במיקצת,״ נזכרה השבוע
אליס באורח־חייה עד לפני חמישה
חודשים .״אבל גבר כמו אדי לא מוצאים
בישיבה בבית!״ הפעם יכלה אליס עצמה
להשקיף מלמעלה למטה. אחרי העדרות של
ארבעה חודשים, חזרה לארץ כאליס קאל־ברט,
אשתו של אשף־החצוצרה בעל השם
העולמי — אדי קאלברט.
אדי גילה אותה בביקורו הקודם במועדון־
הלילה צברה, התאהב בה ממבט ראשון,
נטל אותה עימו לבריטניה (העולם הזה
)1347 במטרה להפוך אותה לכוכבת בידור.
לפני כחודש וחצי הפך אותה בנשואין אזרחיים
לגברת קאלברט .״זה הגבר שלי,
ואני משתגעת אחריו,״ אומרת אליס .״הוא
התאהב בי כשביקר כאן. אני התאהבתי בו
כשהייתי עימו בלונדון. הוא הוכיח את
עצמו בצורה הכי נפלאה, נושא אותי על
כפיים ואינו מאכזב אותי, למרות שהוא יודע
שאין לי שום דבר ואף לא נפש קרובה שם.
״מהיום שנישאתי הפכתי לנערה שלחיה,״
מתוזדה אלים, שהיתר, בשעתה חלק מהנוף
הדיזנגופי .״יש לי עכשיו ביטחון עצמי והרגשה
שיש לי גב. שנינו מתעלמים מן
העבר. אני לא מעוניינת בעברו והוא לא
בעברי. מה שמעניין אותנו זה רק העתיד
וההווה.״
הדודה מחלקת מתנות. בהתה מתגוררת
קאלברט החדשה בלונדון בדירה בת
חמישה חדרים במרכז העיר, נוהגת במכונית
מרצדס־בנץ כחולה, לומדת איטלקית וספרות
אנגלית ורשומה כתלמידה מן המניין
באקדמיה המלכותית לדרמה לקראת שנת
הלימודים הבאה.
״אדי החליט שהוא מעדיף שאשתו תהיה
שחקנית ולא זמרת,״ אומרת אלים בענווה.
״כזמרת הוא יודע שאצטרך להתחיל בהופעות
במועדוני־לילה קטנים, כי כך מוכרחים
להתחיל וזה אינו הולם אותו.״ בינתיים
גילתה אליס את אדי לא רק כאמן,
אלא גם כבעל למופת .״הוא מביא לי כל
בוקר ארוחת־בוקר למיטה, מציע לי כל
עשר דקות תה, והוא גאון בניקוי הבית.״
כיוון שאדי נמצא מרבית הזמן בסיבובי־הופעות,
החליטה אלים לקפוץ לישראל לבקר
את אמה. אדי, שלא רצה כי אשתו
תיסע לבדה, בה אף הוא לביקור, תיכנן
תוך כדי כך את חזרתו לארץ לשר,יה ממושכת
בת שלושה חודשים. בינתיים מתגוררת
אלים במלון מפואר ( 50.ל״י ליום),
מחלקת מתנות על ימין ועל שמאל, כמו
דודה עשירה מאמריקה, שבאה לביקור
אצל קרובי־משפחתה בישראל.
כשנשאלה השבוע אלים אם אינה מודאגת
מרוחב־היד הגובל בביזבוז שנוהג בה
אדי, שעה שהוא מעניק לד, שפע מתנות
ואורח־חיים מלכותי, השיבה הנערה, שבהופעתה
ובהתנהגותה לא השתנתה כלל:
״לא איכפת לי. אני יודעת שבעוד חמש
שנים אני אפרנס אותו.״

החי
• זמן הוא כסף: באילת, הסביר
הקבצן הראשון שהגיע לעיר מתל־אביב, כי
טס במטוס ארקיע כדי לחסוך זמן.
• אמת מידה: בעכו, הטיל שופט
השלום קנם של 100 לירות על מורה שתחב
סרגל לתוך פיו של אחד מתלמידיו.
9מים מים באסון: בנהריה, נפסקה
הופעתה של להקת בידור במועדון־לילה,
לאחר שצינור חצר הבית השכן נשבר,
הרט^ב את השחקנים וגרם להם נזק של
1500ל״י.
• מחלה מכישה: בישעי, סרבו
תושבי המושב להמשיך ולקבל טיפול ב־מירפאת
קופת־חולים המקומית, טענו כי
הם מתביישים להתפשט במירפאה שדלתות
חדריה אינן ננעלות כראוי.
העולםחזה 1360

.רמשטות שדאד יש מזר -היא רא מצאה את רו נו־פלד סוטנת, גידפה הממירה אוד הדש ווי הפרוטו!
* * ש טר ת ישראל סיימה השבוע את אהד המיבצעים
! 3המפוארים ועטורי ההצלחה בתולדותיה — מיבצע שדח.
אחרי חודש של חיפושים מייגעים, בהם השתתפו מאות
שוטרים, הצליחה המשטרה שלא למצוא את האיש המבוקש
ביותר במדינה — הסטודנט לרפואה בוי נויפלד.
היה זה ניצחון מושלם. חוקרי המשטרה החרוצים פ-ענחו
בצורה זו את תעלומת שלוש רציחות ד,עוזים שבוצעו השגר״
רצח סטולארו, ד״ר יכמן ודבורה צ׳צ׳קס. כל הארץ
ידעה כי האיש, שהמשטרה בענוזתה טענה רק כי ״בידו
נמצא המפתח לתעלומות״ — הוא הרוצח המיסתורי, ובכר
באה תאוות הסקרנות של אזרחי ישראל על סיפוקה. איש
לא יכול היה להאשים את המשטרה כי אינה מסוגלת לפענח
תעלומות־רצח. על־כך שהמשטרה לא הצליחה למצוא את
לוי נויפלד, אי־אפשר לגנותה. סוף־סוף אין לדרוש מהמש־טרה
שתגלה אדם אחד במדינה בת שני מיליון שלוש מאות
וחמישים אלף תושבים.
על ניצחון זד, היתר, המשטרה חייבת עיטור של כבוד
לאחד משוטריה — אותו שוטר אלמוני שהמציא את לוי
נויפלד. כי אחרת, מאין היתד, המשטרה לוקחת את החשוד,
אותו היא מאשימה בביצוע רציחות העתים?
הסכנה הגדולה ביותר שנשקפה לשמה הטוב של משטרת
ישראל — נמנעה. לוי נויפלד לא נמצא. כי אילו היה
נמצא, היו מסתברות כמה עובדות פשוטות: למשטרת־ישראל
אין ולו גם צל של הוכחד, ממשית, כי לוי נויפלד
קשור לאחת מרציחות ד,עוזים, ומלבדו אין לד, גם כל
חשוד אחר. כל מה שיש לה למשטרה הם תילי־תילים של
השערות וניחושים, בחלקם תלושים מן האוויר, בעזרתם
שיכנעה במשך החודשים האחרונים את הציבור כי לוי
נויפלד קשור בכל שלושת מקרי הרצח.
תאוריה קלושה זו, המתבססת על צירוף שרירותי של
עובדות, ניתן למוטט ולהרוס בעזרת כל צירוף אחר של
אותן העובדות ועובדות אחרות.

חפצים שגט? והשאיר

י * וגמא כולטת לצורת המחשבה ולאופי החקירה של
1משטרת־ישראל, ניתנה כאשר בוצע לפני שבועות מס־פר
בירושלים רצח מיסתורי רביעי, רצח חולד,־ד,נפש שמואל
גרגון. חוקרי המשטרה שהגיעו למקום כמעט הצטערו שתרצח
בוצע בסכין ולא בכדורי עוזי, שכן אז יכלו לפענח
את התעלומה בקלות, ולצרף אותה אל שלושת מקרי הרצח
שכבר פוענחו על־ידיה.
אולם שוטרי ישראל אינם מתייאשים בנקל. תוך זמן קצר
לימדו את הציבור לדעת, כי למרות שהרצח בוצע בסכין,
אפשר לקשר גם אליו את לוי נויפלד. נויפלד עבד בביתר,חולים
לחולי־נפש בכפר־שאול, בו אושפז הנרצח, במסגרת
לימודי הרפואה שלו לפני שנים מספר. כאשר גילו
בקירבת־מקום מערה ובה מימצאיס שהעידו על מחבואו של
אלמוני, היה ברור למשטרה כי הצליחה לאתר את נויפלד.
החוקרים התקשרו מייד עם בני משפחתו וידידיו הקרובים
של נויפלד, כדי לוודא אם היד, נוהג לאסוף תמונות
עירום, מהסוג שהתגלה במערה. לבסוף אומנם נתקלו בזוג
חברים שזכרו, כל אחד בניפרד, כי ראו אצל נויפלד חוברת
ובה תמונות נשים מעורטלות. למחרת כבר פירטמו העתונים
כי נויפלד הוא איש־ר,מערות. לרוע המזל התגלה כעבור

ל!1 ,ן יפלד
כיצד אפשר להסביר זאת?
לוי נויפלד שרת בצה״ל במשך חודש אחד בלבד. לאחר
מכן חלה, שוחרר מהצבא ושהה זמן ממושך בבית־חוליס.
כתוצאה מהפסקת שרותו הצבאי התפתח בו תסביר של
גבריות שניפגעה, והוא החל להתעניין בנשק ובאופנועים.
בבית־הוריו התגלגל נרתיק של אקדח ישן, שהיד. שייך
לאב המאמץ. האקדח עצמו נמצא כל הזמן סגור בקופת־פלדה.
נויפלד נטל לעצמו את הנרתיק, הכניס לתוכו פלאייר
ומפתח שבדי וחגר אותו למותניו. לשואלים השיב כי הוא
חמוש באקדח. אך לאלה שגילו כי מתוך הנרתיק מבצבץ
פלאייר, הסביר כי בכך פתר את בעיית נשיאת מכשירי־התיקון
לאופנוע,־.
אומנם תסביך הנשק שהיה לסטודנט החסון יכול להצביע
על אפשרות של קשר לרציחות, אך יש לבחון היסב מהותו
של תסביך זה. עיקרו התבטא ברצון לעשות רושם על הסובבים
אותו. העובדה שאיש לא ראה אצלו נשק אינה
מ־כיחד, אומנם כי אין בידיו נשק, אולם דוזקא בגלל תסביכו
המיוחד, יש להניח שלו היד, נשק בידו, לא היה
מסתירו ומכריו היו יודעים עליו.
אולם המפתח העיקרי של המשטרה לקישורו של נויפלד

של הרופא שנרצח, ומחלת הפאראנויה בה היה שרוי.
כיפר השבוע רופא ירושלמי צעיר :״הייתי עד לפעולת
מכונת־ו׳,רכילות הישראלית. כשרק התפרסמו הידיעות הראש
נות על החיפושים אחרי נויפלד, ישבנו כמה רופאים
צעירים, הבריו לספסל הלימודים, ואחד סיפר כי לד״ר
יכמן יש בת צעירה. חבר אחר הביע השערה על קשר אפשרי
בין בת זו לבין נויפלד. כעבור ימים מספר ככר
שמעתי בירושלים סיפורים ודאיים על יחסיהם של אוזר,
יכמן ונויפלד.״
לעומת זאת טוענת בתו של יכמן שאינה מכירה כלל את
נויפלד, לא ראתה אוחו ולא שמעה עליו מעולם. עובדה זו
מקבלת חיזוק נוכח העובדה שנויפלד, שהיה נוהג לסמן את
הנערות שהיה לו איזה קשר עימן• ,במספרים סידוריים, לא
הכליל כלל את בת הרופא הנרצח צרשימה זו.
הפסיכיאטרים של המשטרה, בהתבססם על החומר העצום
שנאסף על נויפלד, קבעו כי הוא חולה פאראנויה ונתון
לתסביך רדיפה העלול להתפתח לתסביך רציחה. אולם קיימת
גם חודת־דעת פסיכיאטרית שונה.
נויפלד שהה חודשים מספר לפני העלמו במחלקת העצבים
בתל־השומר. רופאיו שם לא קבעי מעולם דיאגנוזה
של פאראנויה. אין ספק כי לוי היה בעל אישיות מסובכת
אך לא לבשה מעולם צורה אגרסיבית.
הוא עזב את בית־החולים בהמלצת רופאיו, שקבעו כי
הוא -ריזט ה,א ע,ד נהג לבוא לשיחה שבועית עם הפסיכיאטר
שלו, שעקב אחר מצבו הנפשי ולא מצא בו סימנים
של פאראנויה. טוען שלמה קרביץ, אביו המאמץ של נוי־פלד
:״לאחר שיצא מבית־ר,חולים חל שיפור עצום בהתנהגותו•
מצב רוחו היד, טוב והוא נהג לשבת וללמוד בהתרכזות•
אם אומנם קבעו כבר אז שהוא חולה מסוכן, מדוע
שיחררוהוז*
מסתבר מכך כי דיאעוזת־הפאראנויה מסתמכת על ההנחה
שנויפלד היא הרוצח.

מדוע נעלם?
ך י• שאלה הנשאלת היא: היכן היה נויפלד שעה שהנכה
1 1סטולארו נרצח ביריות, שנשמעו היסב בבית משפחת
קרביץ?
לפי גירסת בני־ר,משפחה ישב נויפלד אותה שעה בדירה
הנמצאת בשכנות לבית אחיו, יהווה, בכפר שמריהו, ולמד.
בדירה זו, שבעליה נסעו לחוץ־לארץ, נהג נויפלד ללמוד
בחפשו אחר מקום שקט.
כאשר חורו בעלי הדירה מחו״ל, חזר לוי לבית הוריו־מאמציו
והמשיך בלימודיו. כרגיל, ללא התרגשות. אמרה
תמר קרביץ :״לוי לא יכול היה להסתיר את מצבי רוחו.
אינני מאמינה שהיה יושב בשלווה נפשית כזו בסמוך למקום
הרצח ולומד, מבלי שארגיש כי משהו אירע לו.״
כל העובדות האלה מלמדות שאין כל אחיזה לקשור את
נויפלד לרציהות העזזיס. החוסים המקשרים אותו אליהן
רופפים ביותר, וברוב ד,מיקרים אינם קיימים אלא בתיאוריה.
נשארת רק נקודה אחת בלתי מוסברת: מדוע נעלם?
מאתר יברור כי העלמותו לא היתד. מתוכננת, יש הסבר

מי אמר שהוא רצח?
ימים מספר שוכנה האמיתי של המערה — חולה־רוח נוסף
מכפר שאול — ורצח גרגון נשאר בלתי־מפוענח.
לעומת זאת, למזלה של המשטרה, לא התגלו אנשים דומים
שהיה בידם לנפץ בצורה דומה את כל בניין־הקלפים
שבנתה סביב שייכותו של לוי נויפלד לשלוש הרציחות
הקודמות. נשחזר את הפרשה כדי להוכיח טענה זו.
לוי נויפלד יצא את בית הוריו־מאמציו בבוקר ד,־ 27בינואר
השנה. פניו היו מועדות לירושלים, לבית־הספר לרפואה
של האוניברסיטה, כדי לד,רשם לשתי בחינות־הגמר
האחרונות שהיה עליו לעבור לפני הסמכתו כרופא. סיפרה
אמו־מאמצתו, תמר קרביץ, אשה נאה וצעירת־מראה:
״לוי קם בבוקר, התרחץ והתגלח בשקט, ירד למטבח
והכין לעצמו קפה. הוא שתה אותו בשלווה, ללא התרגשות.
אני מכירה אותו היטב ויודעת את תגובותיו. לוי אינו
יכול להסתיר ממני התרגשות. לו היתד, העלמותו מתוכננת
כבר אז, הייתי מרגישה בו סימני עצבנות.״
הוא נטל עימו מזוודה ובה כלי רחצה, לבנים, שתי אפודות,
תעודת זהות ו־ 80ל״י, עזב את הבית ומאז לא ראה
אותו איש.
אולם החפצים שנויפלד לא לקח עימו מעניינים לא פחות
מאלה שנטל. הוא השאיר בבית את דרכונו, את רשיון הנהיגה
שלו, אוסף גדול של מכתבים שקיבל וכתב, וכן
כתבי־יד שלו, המכילים תיאורים אינטימיים ועמוקים של
ניבכי נפשו.
סיפרה אותה ידידה :״לו היה לוי מתכנן להעלם, היד,
נוטל עמו או משמיד מכתבים אלה. אין לי ספק שאילו
היה רובץ רצח על מצפונו, היה מביא בחשבון כי מכתבים
אלה יפלו בידי זרים, דבר שלא היד. מעוניין בו.״
עדויות אלה מובילות למסקנה כי לוי נויפלד לא עזב
את ביתו במטרה להעלם.
המשטרה סבורה כי בידי לוי נויפלד מצוי נשק. היא
מסתמכת על עדויותיהם של אנשים שראוהו חוגר אקדח
הנתון בנרתיק ועל פרוספקטים של סוגי אקדחים שונים
שנמצאו בין חפציו.

לרציחות־העוזים היא הטענה, שהוא נמצא ב״תסביך חדר-
מדרגות״ ,בשל זכרונותיו מתקופת המלחמה. גם כאן מגלה
חקירה יסודית תמונה שונה במיקצת.
האמת היא שלוי נויפלד לא הזכיר אף לא באחד ממכתביו
פחדים או זכרונות הקשורים בחדר מדרגות. אומנם באחד
ממכתביו להוריו המאמצים העלה כמד, זכרונות ילדות,
וביניהם הזכיר את עליית־הגג בה הוסתר עם אחיו בתקופת

כתבת מיוחדת
המלחמה ואת חדר־ד,מדרגות שהוביל לעליה זו. אך תיאור
זה לא היה תיאור של סיוט ופחד. המדרגות היו שם פרט
אחד בין אלף פרטים אחרים. בחקירות המשטרה לא זכר
איש, מתוך כל אותם מאות שנחקרו, משהו הקשור בנויפלד
ופחדים מחדרי־מדרגות.
רק אחד הנחקרים נזכר כי פעם, שער, שנויפלד היה שקוע
באחד ממשבריו הנפשיים כתוצאה מבושתו על הפסקת לימו דיו,
התבטא לוי בצורה הבאה :״כשאני שומע צעדים במדרגות,
ליבי מתחיל לפעום בחוזקה.״
אך לא היו אלד, פחדים נסתרים, אלא חשש ממכרים
העלולים להפתיעו ולמצאו במצב שהוא מתבייש בו. במכתב
ששלח לידיד, הסביר נויפלד: יאת רחובות העיר (ירושלים)
אני עובר בראש מורד, לבל אאלץ לפגוש בחברים ולעמוד
מול שאלותיהם הנוקבות, אשר אין לי תשובה עליהן...״
קל להבחין איפוא שהמדרגות לא שיחקו כל תפקיד בחייו
של נויפלד, אלא בדימיונם של חוקרי־המשטרה, שחיפשו
נקודה להאחז בה.

מספרים?גערות

*** ני חוטים נוספים המוליכים את המשטרה מרצי^
• חות־העהיס אל נויפלד הם קשריו עם אחיה יכמן, בתו

גם לכך: לוי התבייש בעובדה שלא סיים את לימודיו יחד
עם שאר חבריו. קשה היה לו לגשת לאוניברסיטה באיחור
של שנתיים ולהסביר את סיבת הפסקת לימודיו. הוא פחד
מהרגע שייאלץ לעשות זאת. כמה פעמים אתרי שחזר הביתה
מבלי להרשם לבחינות, נתקל באייר,בנה מצד הוריו,
שגערו בו על שאינו מבצע את המוטל עליו.
יש להניח כי הוא נתקף בפחד וכבושה. מצד אחד לא
אזר עוז לד,רשם לבחינות ומצד שני פחד לחזור אל הוריו.
הוא בחר, איפיא, לפי השערה זו, לברוח מעצמו, מעברו,
ממשפחתו וממכריו.
לאן ברח? יתכן שהתאבד או שעזב את הארץ באופן
בלתי־חוקי. התעלומה לא תתברר עד שיימצא. אך קיימת
עוד נקודה מיסתורית אחת בפרשת לוי נויפלד. במשך החודשים
האחרונים שלפני העלמו, נהג לעזוב את ביתו כל
יום שלישי בשבוע. הוא היה נוטל עימו ספרים וחפצים
אישיים, ומספר להוריו כי הוא הולך ללמוד אצל חבר.
עד היום טרם גילחה המשטרה מי הוא אותו חבר. יתכן
שאותו אדם מיסתורי, שהמשטרה לא הצליחה לאתרו, יודע
את סוד העלמו של נויפלד.
מדוע נאחזת המשטרה בעקשנות בגירסה כי נויפלד הוא
איש־המפתח למעשי־הרצח?
מכ-וזן שאין לה כל פיתרון אחר, סביר יותר, להציע לציבור.
חוקרי המשטרה, שאחרי כישלונותיהם בשנים האחרונות,
אינם יכולים להרשות לעצמם כישלונות נוספים,
נאחזו בפאניקה הגורמת לאוזירה של לינץ׳ בציבור.
קשה לתאר מד. תהיה דמותה של המשטרה אם יום אחד
יופיע לוי נויפלד ויסגיר את עצמו. הוא יוכל לטעון אז
כי פחד מאוזירת הלינץ׳ שנוצרה סביבו ולכן הסתתר. אולי
יהיה לו אליבי לכל רגע בחודשים האחרונים.
יתכן שאז תמצא המשטרה שעיר אחר לעזאזל. סוף־סוף
נעלמו עוד מספר אנשים בארץ בשנים האחרונות, מבלי
להשאיר עקבות.

ספרים
מקור
ה מגור שי ם מגן־העדן

חפש תי

ל שוא

אין טו ב
זהב

דר. א.רובין ס.,^$ס5.ק
.ביאוזזוס־מטיקאי
מומחה לבעיות שיער
קוס מטיו ת
ולבעיות

1״ א ל 1י ט
׳¥1י; 80¥ ^1

הפנים

פי ד״ר לברן, פריס |
המכיל

רויאל

נן על עורן ורקמותיו העדינות, מונע
תהוות קמטי פנים ומטהר את גוון
רן על ידי פעילות מוגברת של
מחזור הדם.

*,דה׳ הנומל7,39 ול 56980.

ב 3 !.ר

גדרות המלך (רומן מאת מוריס פולים
/הוצאה לעס, עם עובד 9 ,ג 2עמודים)
הוא שמו של קיבוץ וותיק, אי־שם ליד
הגבול הירדני, ההופך ברומן מקורי, של
חבר־אפיקים לשעבר, לגן־עדן מיוחד במינו:
מקום בו יכול אדם, תמורת עבודה קשר
וההלפת יריות עם מסתננים, לשכב עם כל
אשר, שנייה, ולהיות משוחרר מכל דאגה —
אך מעולם הוא לא יוכל, במידה והוא
אינטלקטואל צרפתי המיודד עם סארטר ו־פיקאסו,
לקבל בו קביעות.
אלדו מונטיפיורי, יהודי איטלקי יליד
מילאנו, שעשה את עבודת הדוקטוראט שלו
בפאריז, התיידד שם עם צמרת הגדה השמאלית,
עולה לישראל עם אשתו דינה,
בגלל סיבה בלתי־מוחוורת אפילו לעצמו.
הוא מוכן לעשות את הכל כדי להתקבל
כחבר בקיבוץ, אך לא כך חושבת האסיפה
הכללית של המשק.
גדעזץ כביודכלא. פוליטי 37ה־זוקף
לזכותו רומן (טוב) מחיי המחתרת הקומוניסטית
באתונה, ומחזה (קלוש) אודות
אמן מתלבט בקיבוץ, הוא יליד יוון ובעל
תרבות צרפתית. כבר במחזהו מעיינה, שהוצג
בהבימה, טיפל הגבר השחרחר, הממושקף
והגוץ, בבעייה מטרידה: האמן היוצר
— או האינטלקטואל —י והיחס ההדדי
בינו ובין החברה הקיבוצית. אולם אלדו
של פוליטי בן ה־ 37 הוא דמות בוגרת
ומטופחת הרבה יותר מהפסל המאוהב של
פוליטי בן ה־ .29 אם כי איש — כולל הסופר
— אינו יודע את הטיבה המביאה
את אלדו לקיבוץ ולמלחמתו על חברותו
בקבוץ, הרי שעצם המאבק, האבוד מברא־שיתו,
בנוי היטב ומעניין.
האינטלקטואל הגלותי מבין, יותר טוב
מהאידיאולוגים־מטעם, את טיבו של המעגל
הסגור, אליו נקלע הקיבוץ, חמישים שנה
לאחר שהוא נוצר.
קובע פוליטי, באחד הדיאולוגים האינסופיים
שברומן :״הקבוץ נוצר בשביל מלאכים.
חסרונו בכך שהוא מושלם יתר על המידה.״
ואילו בדו־שיח אחר, אומר גבורו, אלדו,
בטארקאזם :״הנה, זהו קבוץ. אמצאה גאו־׳
נית גן־עז־ן עלי־אדמות המעורר בכל
(חבריו) מחשבה אחת: לברוח.״
בני הקבוץ, ברומן של פוליטי, מתאוננים
על צרות אופקים, על קלאוסטרופוביה, על
חיים בבית־סוהר. צביד, שכובתו של אלדו
ובת־הקיבוץ הבכירה, המתכננת בריחה לפאריז,
מסבירה אתה עוד משתומם
שיש מלחמות, שהבחורים מתנדבים בלהט
כזה לפעולות־תגמול? לא כדי להרוג ערבים
הם הולכים ...אלא כדי לראות מה נעשה
מאחורי הגבולות הארורים האלה. בכל מקום
אתה נתקל בשלטים המסמנים את קוי שבי־תת־הנשק.
אין מקום בארץ שלא הייתי בו...״
בנשימה אחת היא כורכת את סלידתה
מהקיבוץ ואת יחסה למולדת. לאחר שהיא
מסבירה מדוע לא אוהבים הצברים את
העולים החדשים, שם בפיה פוליטי את מה
שהוא חושב לעמדתם של הצברים בנדון:
אומרים שישראל היא שלנו, וזה כנראה
נכון, מפני שדורשים מאתנו להיהרג,
ולא היה אחד שסירב. אבל תמיד מקדימים
אותנו אחרים, שבאו מרחוק, ומסתדרים (על
חשבוננו) בנוחיות ישראל היא ארץ
שיעולים אליה, אך אסור להיוולד בה
עירוי־דם כרצח. פוליטי, שבחר לשוב
לפאריז לאחר שהות של כמה שנים
בקיבוץ אפיקים ובכפית, מצליח כל עוד הוא
צמוד לנושא הבלעדי שלו: האינטלקטואל
היהודי והקיבוץ. דרך משקפיו הספרותיים
של אלדו, חושף הוא שורה של פגמים,
המביאים, לדעתו, להתנוונותה של ״היצירה
היפה ביותר שהצמיחה הציונות״
פחות מצליח פוליטי, כשהוא מנסה לרקום
את יריעת הרומן עצמה. שורה של
גבורים, הלקוחים בחלקם מדמיונו של היוצר
ובחלקם מהכרוניקה העתונאית׳ תועים
ותוהים במידבר של מלל. אפילו עירוי־הדם,
בעזרתו מעתיק פוליטי את מקרה הרצח
של אביגייל סלומון מגבעת־ברנר לגדרות־המלך
הדמיונית, אינו מציל את הרומן מ־קלישות־הדמים,
האופיינית לסיפורים של
גנטין וברנר. כי פוליטי, בדומה להם, הוא
אינטלקטואל אירופי, שנשתל בסביבה הזרה
לו לחלוטין.
* גס ספרו השני, כמו הראשון, נכתב
במקור צרפתית. הספר גדרות המלך תורגם
לעברית בידי צבי ארד, חבר קיבוץ גן־
שמואל לשעבר.

גורדה שד גוו

משתקף בדמותה החדשה של עליזה, בעומדה לפני הראי.
עוד בטכס נשואיה של מי שהיתה מלכת־היופי של
ישראל וסגנית מלכת־המים של העולם הזה, הצהירה כי ברצונה להיות לכוכבת קולנוע.

איפה לגור?

לצורך תמונת פירסומת מסכימה עליזה גור לגור אפילו
על פסנתר כנף מצוחצח למשעי. מישן זמן רב עבדה עליזה
כדוגמנית אופנה, השתתפה גס בסירטוני טלביזיה אנגליים ואמריקאיים וסרטי פירסומת.

אשר יגורנו־ =

ידידיה של עליזה, כשראו גם אותה בפוזות המטופ־של
כוכבניות הוליבודיות. תפקידה הראשון, בסרט
אכסוווס, נחתך בעריכה הסופית. אך עליזה זכתה, תמורת זאת, בביקור בארצות־הברית.

סוף סוף הצליחה עליזה -והצטרפה לשאר גופי־השמ״ס

המגרה

ה־בו

יריבתה
בסרט היא מלכת היופי
ג׳אמייקה, מרטין ביסוויק, אשר יחד
עליזה מבצעת קרב, שלדברי הפרסומת
המלווה לסרט יהיה ״הקרב אשר ידובר
ביותר בשנת הסרטים החולפת.״
עליזה היתד, אחת מ־ 200 מועמדות שנבחנו
לתפקיד המרכזי בסרט. תחילה היו
לה הסכויים הרבים ביותר לה,בחר, אולם

לפני שנתיים,
יונר האנגלי,
פדרציה הצי
באנגליה, סאבי
סאגאל.
״סאבי ילמד רפואה פסיכולוגית ( $
מישהק באקד־בלונדון
ואני אלמד

מיה המלכותית,״ הצהירה אז עלי־

זה .״פרמינג׳ר נתן לי קטע באכסו־דוס,
אבל חתכו אותו אחר־כך. מאז
ומתמיד נמשכתי לסרטים.״
לפרט באיזה
כשנתבקשה המיס
תפקידים היא מתכוונת לבחור, השיבה
:״אני נמשכתרק לתפקידים
דראמתיים, למרות שהרבה אומרים
שאני מוכרחה להיות טובה דווקא
בקומדיות.״
מיד לאחר הנשואין, נסעד, עליזה עם
בעלה ללונדון, השתקעה בדירה מפוארת בשדרת
בלסאייז , 10 ברובע דרום־מערב .3
העובדה שחיי הנשואין שלה לא עלו יפה
והיא נשארה לגור בדירה עם אמא, לא
ולחפש את דרכה להפריעו
לה להמשיך
עולם הסרטים.
היה לה כבר קרדיט מסויים. כפצוי על
הקטע בו הופיעה באכסודוס — שנחתך
בעריכה הסופית של הסרט — לקח אותה
פרמינג׳ר להוליווד, כדי שתשתתף במבצע
הפרסום לסרט. היא הספיקה גם להשתתף
בכמה סרטוני טלביזיה של סדרת עין הוואי
!והרפתקות בנן־עדן, ולאחר מכן בשני סרטים
בגרמניה ואיטליה.
עם נסיון זה חזרה לאנגליה, כדי לחדור
לתעשיית הסרטים המקומית. לאחר תקופה
של עסוק בצילומי אופנה, קיבלה עליזה את
תפקידה הממשי הראשון בסרט מרוסיה
באהבה.
מרוסיה באהבה הינו אחד בסדרת סרטי
הפעולה הבריטיים, שגיבורם, ג׳מס בונד,
הוא מין אדי קונסטנטין אנגלי, המתקרא
״סוכן 007״ .עליזה קיבלה בסרט את תפקידה
של אחת מהצועניות בעלות עיני־הפייה,
הנלחמת בצפרניה קרב לחיים ולמוות
עם בעלת־חמוקיים־מעוגלות אחרת, המנסה
להשיג את אותו הגבר.

היא הפסידה אותו ברגע האחרון, לאחר ש־מפיקי
הסרט החליטו כי לתפקיד הראשי
דרושה נערה בלונדינית דווקא.
עליזה היתר, כמעט מיואשת כאשר התברר
לה כי המועמדת שנבחרה במקומה היתד״
לא אחרת, מאשר דניאלה ביאנצ׳י. לא היתד,
זו הפעם הראשונה שעליזה הפסידה לדניאלה.
בעבר קרה זה בתחרות מיס יוניברס,

במיאמי ביץ׳ שבפלורידה. דניאלה הגיעה
אז למקום שני בעוד עליזה נאלצה להסתפק
במקום הרביעי. בכל זאת, כפרס
ניחומים, החליטו מפיקי הסרט
מרוסיה באהבה להעניק לד, את
תפקיד הצוענייה.
השבוע הופיע בעתונות הד,אנגלית
יבול חדש של
תמונות וידיעות על עליזה
גור. נאמר כי
עליזה תיקח חלק 1 בפרט חדש בשם

קירקס

היופי,

הבא

בקאן. לפי ידיעה אחת היא תשחק בסרט
את תפקיד האשה היפה ביותר בעולם ולפי
ידיעה אחרת תכהן רק כיועצת טכנית לבמאי.
באחת
הידיעות נאמר כי עליזה היא בת
,21 וכי היתד, מועמדת לכנסת בישראל, וכן
שניצחה באמריקה בתחרות על התואר ״מיס
גוף״ ו״מיס רגליים״.
למרות כל המכשולים בטוחה עליזה —
המתכוננת להשתתף בסרטד, הצרפתי הראשון
בסתיו זה — כי דרך הכוכבות תהיה
פעם דרכה שלה .״יש הרבה נערות שהיו
יכולות להיות כוכבות,״ היא אומרת ״אך
לאחר תפקידן הקטן הראשון — אין איש
זוכר את פניהן יותר. הדבר החשוב ביותר
הוא להשיג תפקיד שימשוך את תשומת
ליבם של הצופים ושל מפיקי הסרטים.
הזמן והכישרון האישי כבר יעשו את כל
השאר.״

עליזה (למטה)
בקרב צועניות
בסרט מרוסיה באהבה, בו היא סשתתפגז,

חסידי גוו

גס לנגן, ביחוד בבגד־ים מוסיקלי מאוד.

אנשי
מ די דתהחש פניו ת
יושב־ראש הכנסת, ק די ש ל ״ ,ניצב בפני
בעיה חמורה. היא אושפז אחרי ניתוח
בביתיר,חולים הדסה בירושלים ומצבו הבריאותי
לא איפשר לו לצום. אורם לוז,
חבר קבוצת דגניה, שבמשך 55 השנים שחלפו
מאז היר, לבר־מציה לא החסיר אפילו
צום כיפורים אחד׳ ביקש מרופאיו רשות
מיוחדת לצום. אחרי התיעצוח רפואית, הותר

ללוז לצום רק במשך יום השבת
גולדה יוסף, רעייתו של שר־המשפטים,
התמרמרה על הידיעות באילו בילתה את
ח פשת הקיץ שלה בחוף המיליונרים היווני.
טענה הגברת יוסף: לא היינו בחוף
המיליונרים — אלא בבית־מלון של בונגלוס
שנפתח לפני ארבעה חדשים. המחיר שם
היד, רק 9דולאר לאיש ושהינו בסך־הכל
ארעב,־ ,ימים במקום, בו מתארחים קייטנים
כתם ובכללם סטודנטים <• דווקא בעונת
החגים נותרו קום,־ת אוצר המדינה ללא
שומרים. כמעט כל אנשי צמרת משרד
האוצר, החל בשר פנחסספיר ; המנהל
הכללי הד״ריעקבאר גון ; ורוב ראשי
האגפים, יצאו לחו״ל, כשעמם נוסע גם
נגיד בנק ישראל, דויד הורוכיץ •
המנהל הכללי של משרד המסחר ור,תעשיה,
מי ^ א ל צו ר, הסביר את ההמלצות של
ועדת האשראי באמרו :״כל אדם שיפתח
מועדון־לילה חדש, ישלם הפקדה לבנק־ישראל
על כל סנטימטר של אי־הלבוש של
השחקניות.״ כאשר נשאל צור מי ימונה
למדוד את הסנטימטרים של החשפניות,
השיב :״אני בטוח כי גם אם נציע דרגה
נמוכה לבעל תפקיד זד — .לא יחסרו
מועמדים סיפר אריך רול* הע:ירך
היהודי של הלה־מונד הפאריסאי לעניני
במרחב, כי בביקורו באחת מעיירות מצריים
גילה כרזה גדולה בזו הלשון :״זקוף אר,
ראשך יא אחי, כי ימי ההשפלה חלפו
וא-נם!״ העיר על כך מצרי צעיר :״ביום
בי נתלתה הסיסמה על־ידי השלטונות, התמלאו
בתי־הכלא בעיירה בחשודים שנאשמו
בראש מורכן!״

הקליפטומניה
״דה-דדרוך רון״

*ץ! י אמר שלנוער הישראלי אין אידי־
אלים, מאוויים ורוח־הגשמה? מי השמיץ
את הנוער באמרו שהוא לא יודתר על
שום דבר היכול לפגוע בנוחיותו האישית?
מי זרה בו את תארי האדישות וחוסר
רצון־ההקרבה?
אין שקר גס מזה. צריך רק לדעת לעורר
את הנוער. קליף ריצ׳ארד, נער בוהק־שער
וצחור־שיניים, בן ,23 הצליח לעשות זאת
השבוע כפי ששום קריאה־לדגל או נאום
של עסקן הסתדרותי טוב לא היו עושים
זאת. הוא לא היה צריך לעשות הרבה כדי
שאלפי בני הנוער הישראלי מגיל 12ומעלה,
מכל קצות הארץ, יתגייסו למיבצע
ד,רד,־הסכנות ודורש הסבילות — להציץ בו
ולו גם במבט חטוף אחד.
הם באו באלפיהם להקביל את פניו בנמל־התעופה
לוד. הם ויתרו על הכנת־שעורים
ועל הליבה לקולנוע. המתינו לו שש שעות
תמימות בצפיפות ובדוחק. הם שאגו את
קריאות־הקרב מקפיאות־הדם ביותר שנשמעו
אי־פעם, כשרק ירד מכבש המטוס. הם קפצו
מגובה של שלושה מטרים ממירפסת התצפית
של נמל־ד,תעופה, הסתכנו בריצה תחת
מנועי מטוסים פועלים, בזו לשוטרים החמושים
באלות, זילזלו במכוניות שעמדו ל־דורסם,
רק כדי להגשים את האידיאל ה־

בחייהן תחושה מינית, וגברברים ריקדו וקיפצו
באולם כתיישים צעירים.
ביום הראשון להופעתו נאלצו תריסר
שוטרים לד,אבק בחרוף נפש באלפי בני
טיפש־עשרד״ שהקיפו את הבניין מכל עבריו.
הם טיפסו על העצים והמכוניות שבסביבה,
המתינו שעות ארוכות עד חום
ההופעה, רק כדי לראות את קליף חי ונושם.
למחרת, כשאותו מחזה חזר ונישנה,
גייסה המשטרה כמד, עשרות שוטרים, שבאו
בניידות ובמכונית־אסירים כדי להשתלט
על ההפגנה הגדולה והסוערת ביותר
שנערכה במדינה מאז ימי ואדי־סאליב.
אפילו הנוער האינטלקטואלי, בדמותם של
שני תריסרי כתבי מעריב לנזטר, שזכו לערוך
מסיבת־עתונאים לאלילם, שכחו את
תפקידם, שלפו מתוך תיקי הכתיבה שלהם
תמונוודענק וצבאו על האורח לזכות בחתימתו,
עד שכל מה שנשאר מאותה מסיבה
היתד, שאלה בודדת אחת :״בן כמה
אתה?״

אחד מהחכרה

ך* איש שהיה אחראי ״ למגיפת ה-
! 1קליפטומניה, שאחזה כרוח תזזית בנוער
הישראלי היה איש צעיר ויפה־תואר.

לשבתתחת הוינ טדא טו ר
ין{קכ כו דו, שחקן התיאם רון החיפאי
חזר ארצה, אחרי שהופיע עם תיאטרונו
בונציה, כשעיניו אדומות ממאמץ וכחולות
מרוב תרופות .״זד, משום שלא ישנתי שבוע
ימים!״ הסביר. כמו רוב שחקני התיאטרון
החיפאי. שהופיעו בהצגת ממגל הו.יר ה־קאוקאזי
בכסטיבל שנערך בונציה׳ לא ביזבז
בודו אף דקה על שינה, ניצל כל רגע
מ&הותו לביקורים וטיולים אחר־ ההצגות.
השחקנים החיפאיים הרגישו עצמם שלא
מ ח כשנאלצו ללכת לכל הטקסים והד,וסעו
ת בחליפות ועניבות. כאשר נוכחו בהצגת
הפאר של האופרה ירושלים, שהוצגה במסגרת
הפססיבאל על־ידי ז׳ אן ויראי,
הורידו כולם בתאיהם בהחבא את המקטו־דנים
!העניבות, מיהרו ללבוש אותם עם
רדת המסך • בודו ו חיי ם טו פו ל, היו
שגי הנפגעים העקריים מהעובדה שהמחזה
הוצג בעברית בפני קהל זר. היות והטבס־טיס
שלהם הם הומוריסטיים בעיקרם, והשניים
היו רגיליכ לתגובות של צח ק אחרי
כל משפט, הם סבלו סבל נורא כשהקהל
לא הגיב. אמר טופול :״עוד שתי הצגות
כאלה ואני מקבל אולקוס!״ רק בערב ההופעה
השני נשמעו כמה צחקוקים בפינות
שונות של האולם, דבר שהעיד על המצ־אותם
של ישראלים במקום. בודו הקדים
לבוא לפני הלהקה, בדי להופיע בהצגה
המחודשת של הקומדיה מיישר, וינטלאטור.
גילה בודו איך נולד שמו של המחזה: ב־
1954 הזמין צה״ל מי עקב פז מערכון
נגד הבזבוז שהיה נהוג בצבא. פז הסתובב
במחנות צר,״ל, גילה קצין שהקדיש את
חייו למלחמה בבזבוז. הוא היה הולך
לשק״ם וגוער בחיילים :״חבל שתחת כל
וינסלאטור ישב חייל אחד, מדוע שלא ישבו
חמישה חייל ם תחת בל וינטלאטור״ מכאן
נולד שמה של הקומדיה • החתונה המפוארת
בי תר של השנה נערכה בין רנ י
פי לו סו ף, בתו של אחד ממנהלי בנק דיס־קתט
ובעל מפעל טקסטיל, לבין עודד
י.ייריא, אחיו של הקאריקטוריסט רענן
לו רי א. לחתונה, שנערכה במלון רמת־אביב,
הגיעו אורחים מכל רחבי העולם,
אפילו מג׳אמיייה. היד, זד בנס של כל
הרקאנסים, השלישים, הטוקאטלים, המויאלים
והריבליניב שבמדינה. לרגל החתונה הותקן
מסלול מיוחד באורך 80 מטר מפתח המלון
עד לבריכה, שכוסה בולו בבד ירוק בצבע
(חמשך בעמוד הבא)

״בוכה חיה״

טי הדור־

קהל המורכב ברזבז מבני הטיפש־עשרה הישראליים יצא מכליז
באולם קולנוע תל־אביב, מחא־כפיים, צרח זהשתולל באקסטזה
חסרת תקדים למראה האליל הצעיר, המקפץ ומזמר על הבמה להיטים ופיזמונים מפורסמים.

״שפתיים כנות מזל״

״אנו אומרים: כן!״

ניכסף — לגעת בקליף, למשוך בחליפתו,
יתלוש את שערותיו.
150 בעלי־אופנועים לפחות היו מוכנים
להקריב את חייהם ממש בדהרה מטורפת
לאורך כבישי הארץ, רק כדי שקליף לא
ירגיש הרגשת בדידות בדרכו למלון אכדיה.
נערות בג׳ינס ובחולצות הדוקות, שהתעלמו
מן העובדה שאין להן עדיין מה להבליט,
תלמידי־תיכון של צפון־תל־אביב, בני־הפרב־דים
המובטלים, נציגי עיירות־הפיתוח, ובל
מי שהיה לו רק שמץ של השכלה, שנקנתה
בהאזנה חרוצה לתקליטים ומיצעדי־פיזמונים,
כולם התגייסו למיבצע הנועז.
הם הסתננו אל המלון, עקבו אחרי תנועותיו
של האליל, הטילו מצור כבד וממושך
על בניין קולנוע תל־אביב בתל־אביב,
בו ערך האליל את הופעותיו.
אלד, מהם, שבמשך חודשים צברו פרופה
לפרוטה כדי לזכות להיכנס אל תוך האולם,
הוכיחו ששוב אין לנוער הישראלי מה
להתבייש בפני שנתונים מקבילים בארצות
אחרות, כולל ארצות־הברית. הם היו משולהבים,
אחוזי אקסטזה, מיוחמים ושופעי
הערצה צעקנית בצורה, ששום ציבור אחר
בארץ הזאת לא ידע כמותה.
דבר כזה עוד לא היה. צריחות מחרישות
אוזניים, יללות־פורקן, שריקות גירוי וקפי־צות־טירוף,
גדשו את האולם כשהופיע
קליף הגדול. נערים נשכו את שפתותיהם,
נערות שטרם השירו את הגרביים הקצרות
הלבנות מרגליהן, קיבלו בפעם הראשונה

המתפלחים

אביב, בעת הופעתו של הזמר, חיפשו בל
סדק ופתה דרכו •וכלו להאזין לאלילם.

אנשים
הדשא. לפני החתן והכלה צעדו שש שושבינות
בשמלות אחידות ואחריהן נער שנשא
על כר קטיפה את שתי הטבעות.

ל היו תסר סו ר ב אי ל ת
לוד

המהומה בנמל־התעופה בליל בואו של אליל הזמר
ארד, נקלע כתב
הממשלתית לתיירים שללשכת
המודיעין
בנמל התעופה. לפתע הגיעה למקום קבוצת
בני טיפש־עשרה נרגשים שהצטופפו מסביב
לדוכן הלישכה. .מתי הוא מגיע?״ שאלו
את זיוי, שבטעות חשבוהו לעובד הלישבה.
״מי צריך להגיע?״ השיב זיוי שהחליט
למתוח את הנערים .״מה זה מי?״ אמרו
הם ,״קליף ריצ׳ארד כמובן.״ זיוי הרים
בתמהון ושאל :״מי זה בכלל?״ גבותיו לוליא הדוכן שהפריד בינו לבין הנערים,
סיפר אחר־כך, היו קורעים אותו כדג על
בורותו המדהימה • מאוחר יותר, כאשר
נאלץ האמרגן מרקו תויג׳מן לברוח עם
האמן במכוניתו, כשעשרות רוכבי אופנועים
אחריו, ישב לידו במכונית גם דולקים כתב קול־ישראל, טוביה סער. כמה רוכבים
שהשיגו את המכונית, לא ראו את
קליף, שהיה מוסתר במושב האחורי, היו
משוכנעים שטוביה הוא קליף .״האלו קליף!״
נופפו לו בידיהם אגב דהילה שגעונית.
טוביה השתלט על המצב, נפנף להם בידו
דרך החלון וקרא במבטא אנגלו־סקסי:
שלום מאפר הסרטים לשעבר, שהפך
למפיק סרטים עצמאי, רוני יעקב, לא
הסתפק בהצלחה הכספית של הסרט אלדו־ראדו,
החלים להסתער גם על שחקי חוץ-
לארץ. הוא הקים את חברת ארק, בה
ישמש כשותף וכבמאי סיריל (״מה טוב
להיות צעיר,״) פרנקל. כמפיק משנה
הצטרף לחברה אברהם אייזנברג, דייל
אל־מל שהופיע בתפקיד הנבל המקצועי בסרט
חולות לוהטים. השלושה גייסו לסרטם
הראשון, המעובד לפי ספרו של משה
שמיר, הגלגל החמישי, תסריטאי לונדוני
ידוע — מייקל נונאן, מתכחניס להפיק
סרט צבעוני בשתי גירסות: עברית ואנגלית
י • בלונדון מתבשלת לאחרונה תכנית להקמת
תיאטרון באלם ישראלי בישראל,
בשיתוף פעולה בין הכוריאוגרפית האמריקאית
הנודעת מרתהגרהם והברונית
אלייטסע דדדרוטשילד. בדעתן של השתיים
לגייס לתיאטרון רקדנים ישראליים
המופיעים עתה בחו״ל. אחד הראשונים שגויס
למבצע היה הרקדן הישראלי שמעון
לוי, השוהה זה מספר שנים בלונדון • י
הזמרת הישראלית חבצלת רון מופיעה
זה שלושה חדשים במזרח אירופה. לאחרונה
הופיעה מספר פעמים בתכנית של שירים
בינלאומיים בטלביזיה של מזרח־ברלין. היא
עומדת -להינשא בימים הקרובים לצעיר חיפאי,
שהקים מסעדה מזרחית בברלין •
יצרני הסרט הבו בנות לאילת, המוסרט
בימים אלה בדרום הארץ, עדיין לא הצליחו
למצוא מועמדים מתאימים לשני תפקידים:
תפקיד של סרסור ותפקיד של זונה בעיר
הדרומית של ישראל. התפקיד השני כולל
בין השאר נם סצינת חשפנות ומיטה עם
שלמה בר־שביט •> סובן הביטוח של
אנשי הבוהימה החל־אביבית, שמעון
מסקי, לא זכר כל כך את איסורי יום־
הכיפורים, יצא במכוניתו לפגישה שנערכה
בסביון. ליד אור־יהודה הותקפה מכוניתו
באבנים, כל זגוגיותיה נופצו ואשתו נפצעה.

הרביטי קליף ריצ ׳*
עיתים זיוי צפריר

אלפי מעויציס בני טיפש׳עשוה צבאו וגל סליו ויצ וו ובמומו בשוה-התעונה
עלי ללכת ואסור לי לשבת הרבה. פונה
אני אליך: עזור לי! עזור לי במשהו כדי
שאוכל לראות אותו ואת הצלליות. קשה לי
ממש לישון בלילה מרוב אכזבה על שאיני
יכולה לראותי את קליף בהופעתו.״
ואילו אברהם ליינהרט מחולון ביקש טובת
מסוג אחר :״אני סטודנט העומד ל־סיים
בימים אלה את לימודי באוניברסיטה.
בשעות הפנאי אני עוסק בחיבור לחנים ו-
פיזמונים, שזכו לשבחים רבים מפי ידידים
ומבינים במוסיקה. זמרת ישראלית ידועה
אף הסכימה לשיר את שירי. אלא שאני
מחפש הזדמנות גדולה יותר לפירסום פיד
מוני. הזדמנות זו מתגלמת בקליף ריצ׳ארד.
״כל מה שאני מבקש הוא ראיון בן 5
עד 10 דקות כדי שאוכל למסור לו את
פיזמוני. אני בטוח כי הוא יקבלם ואף יי־צה
כי אמסור לו פיזמונים נוספים. הפיזי
מונים שלי הם שלאגרים!״
מהו סוד הצלחתו, ביחוד אצל בנות ה־טיפש־עשרה?
על כך ניסה קליף להשיב
בראיון מיוחד עם כתבת העולם הזה :״אינ־ג,
חושב שאני יפה״תואר. לומר כך זה באיי
לו לומר על התקליט הטוב ביותר שהוצאתי
שהוא תקליט יפה. החלום היחידי שלי זה
להיות מבוגר. אני מת להיות מבוגר ולהראות
גבר. אבל כולם רוצים לעשות ממני
גבר כבר עכשיו. למה אנשים חושבים שאני
צריך להתעסק עם נערות או לפחות
יציארד באחת מתנועות הקצב האופייניות שלו, להתחתן? אינני יכול להיות גבר עד שלא
אתבגר קצת ואוכיח את עצמי.
מורה באצבעו על נגן הניטארה הנק מרווין, איש
״אני לא יכול לצאת בחברת בחורה יותר
להקת הצלליות. בתום ההופעה מיהר קליף לרדת מן הבמה, לא הסתכן בהופעות־הדרן.
מאשר פעם אחת, אחרת יחליטו כולם שאני
עומד להינשא לה. אבל האמת היא שיש לי
באמרו :״תסלח לי, סיר!׳׳
קליף, מלך הפיזמונים של בני־הטיפש־עשרה
גם נערה. זוהי ג׳קי, נערה בת ,21 שהיתי׳
שום זמר אחר לפניו לא זכה להצלחה
בעולם המערבי, זכה בהערצתם של בניי
רקדנית בלהקה בה הופעתי בתחילת ה־שגעונית
כזו. הכרטיסים להופעותיו בתל׳
מינו, כיוון שגילם עבורם את אחד מהחברה;
קאריירה שלי. כשאני יוצא איתה, אני מוכבנו
של פועל בבית״חרושת, שהתגורר ב״ אביב נמכרו ברגע שהוצאו. אחר־כך עלה
מחירם בשוק השחור עד 25ל״י הכרטיס. רח להרכיב משקפיים וזקן מלאכותי כדי
הדר צר התקיים במשכורת דלה, שזכה ל־שלא
יכירוני.״
להופעתו ברמת־גן אזלו הכרטיסים מייד.
עלות לצמרת. הוא היה אחד מהם. שיריו
כאשר נשאל קליף ריצ׳ארד מה דעתו על
לאיזו דרגה של פולחן הגיעה הערצת
הפשוטים, בעלי המלודיות הקלות, התנהגוהנערה
הישראלית, השיב :״אי־אפשר לדעת.
קליף ריצ׳ארד ניתן היה ללמוד מתוך עשתן
חסרת־הגינונים והפיתולים, ובעיקר תזרות
המכתבים שזרמו למשרדי אמרגנו .״ב עד כה תמיד כשראיתי נערה ישראלית, דחמורת
הצלליות המלוזה אותו, הנחשבת לפ
ו אותה ארבעה גברים מאחור!״
רגן שאני כותבת מכתב זה, ממש הוקל
אחת מתזמורות־הבידור הטובות בעולם —
על פולחן האישיות סביבו אמר :״אני
אלה הפכו אותו לאליל שעלה מתוך ההמון. לי,״ כתבה חנה הייזלבך, ברחוב בר־גיורא
בתל־אביב .״אני אחת ממעריצותיו הגדולות לא לוקח ברצינות את הערצת ההמונים.
בשעת הופעתו בקולנוע תל־אביב, כשה־כשהם
יתבגרו קצת, הם עלולים לשכוח את
צעקות, השריקות והיללות כמעט החרישו של קליף ריצ׳ארד ושמחתי שאוכל סוף׳
זה. ואז אני עלול להיפגע מכך. אני חושב
סוף לראות את הזמר האהוב עלי. אך לפני
את שירתו הפשוטה, השתולל ביחוד נער־להישאר
בעסק הזה כל זמן שהקהל ירצה
זמן־מה נפצעתי בתאונת דרכים. שכבתי כפרברים
אחד, שצעק בלי הרף דווקא בבי.
אם יפסיקו לדצות בי — אתאבד!״
מקומות הלא־נכונים. קליף רק פנה אליו חודש וחצי בבית־חולים. הרופאים אסרו

-כפני הקליף 2

הסוה ה ש בו ע ה אלות
הונפו, אגרופים הוטחו,
חולצות נקרעו, נאשר נאלצה
ניידת משטרה, שהוזעקה למקום זמן רב קודם ההופעה, לחלץ
את קליף ריצ׳ארד מבין אלפי מעריציו, שאיימו לשמעו מהערצה.

אליל בניידת

על מידשאת מלון אכדיה,
שם ניסה קליף ריצ׳ארד לם־
צוא נמה רגעי־מנוחה, נאלץ לגייס לעזרתו את מנגנון בית־הסלון נדי
שיגן עליו מפני קהל המעריצות הצעירות, שהסתערו עליו גם שם.

הגיבורים ננ״פים

• ד״ר האנס גלוכקה, מזכיר
מדינה של מערב־גרמניה :״לא שמעתי דבר
על ההשמדה הפיזית של היהודים עד למשפט
נירנברג בתום מלחמת הען לם.״
• כטאון הרדיו המצרי :״הטלביזיה
המצרית הגיעה להישגים גדולים. היא
משדרת 25 שעות ביממה.״
סשמחה ארליך, סגן ראש עיריית
תל־אביב :״בנחלת־יצחק יש שני בתי־קברות,
למתים ולאנשים חיים!״
ס העתונאי יהושוע שגיא :״משטרת
ישראל מכינה הפתעה בקשר לסטודנט
לוי נויפלד. היא תגלה שיש לו קשר לרצח
ארלוזורוב.״
• הפיליטונאי שמעון צבר . :יש
סוג הומור שהוא נמוך יותר ממשחק מילים
— גימטריא!״
• הפיזמונאי דידי מנוסי, על הידיעה
שנחמן פרקש הצליח לעבור את גבולות
ישראל למצריים :״עכשיו אפשר יהיר
לקרוא למשמר־הגבול — חיל־הספרקש!״

סרטי ה שנה
(המשך מעמוד ) 13
ארור,תו הקולנועית באלילי הקולנוע־החדש,
אולם לא להפוך אותם למרכז סעודתו.

לנס! החג מחלק בנק?א;מי

״צימוקים״ לצבור החוסכים
לפי ממרת הכיבוד המתוק בראש השנה פתח בנק
לאומי את המסע להגברת החסכון בתשכ״ד ב ...עוג ת
חסכון. בסניפו המרכזי בתל־אביב נתבבדו נציגי החוסכים
והעתונות לטעום מעוגת ענק (בצילום למטה: הזקן וה צעירה
בחוסכים מתכבדים בפרוסות מעוגת החסכון).
הצימוקים שבעוגה באו לציין את ה״צימוקים״ הכספיים
שיעניק הבנק לחוסכים בתשכ״ד לשם עידוד החסכון.
בהטבות העיקריות יזכו החוסכים בתכנית ״כדו״ שיוכלו

להשתתף ב־ 2הגרלות של פרסי כסף. הסך הכולל של
הפרסים 150,000.— :ל״י. הפרסים הראשונים הם בסך
— 20,000.ל״י כ״א.
החוסכים ב״חמד צמוד״ ייהנו מהקיצור במועדי ההצמדה,
שיפור המקנה לתכנית זו מעתה את תנאי ההצמדה
הטובים ביותר.
החוסכים לשכון בתכנית ״חמד״ — נהנים כיום מהצמ דה
ומרבית גבוהה ומענק פטורים ממס, ושמורה להם
זכות לקבל מהבנק האפותיקאי הלוואה בסכום השווה
לחסכון שיצטבר לטובתם.
לתשומת לב מיוחדת יזכו החוסכים הצעירים בתכנית
״נח״׳ שהבנק יוסיף לעודדם לחסכון על־ידי תשורות
ופעולות אחרות, תוך הקפדה על אפיין החינוכי של
פעולות אלו.
אל 150,000 החוסכים בתכניות החסכון וקופות הגמל
של ב.ל.ל — .מתעתד הבנק לצרף חוג מיוחד של חוסכים
שבדעתם לרכוש להם רכב. תכנית חסכון חדשה בשם
״רם״ תאפשר לבעלי משאיות׳ מוניות ומכוניות פרטיות
לצבור חלק ניכר מהסכום הדרוש להם לרכוש מכונית
חדשה או לחדש את הישנה.
החסכון ב״רם״ יהיה צמוד לאינדכס וישא רבית פטורה
ממם, אולם כח־המשיכה העיקרי של התכנית — היא
ההלוואה שהבנק יתן לחוסך בסכום שיהיה שווה לחסכון
שהצטבר בחשבונו במשך 3שנים לפחות.
הצבור בארץ הוא מגוון ולכן גם מגוונות דרישותיו.
בנק לאומי ערך תכניות חסכון שונות׳ כדי שכל חוג
יוכל לבחור בתכנית המתאימה לדרישותיו וליכולתו.

משחק ללא רסן

של כוהני הקולנוע־הישן. סרטים זולים,
רעים, גדושי קיטש וחסרי־טעס, הוצגו 7רוב
בישראל. השנה בלטו בהם שני זרמים חדשים:
מלודרמות יווניות טיפשיות וילדותיות,
שתפסו את מקים המלודרמות האיטלקיות,
וסרטי עירום סקאנדעביים, שמלבד שפ>
של מערומים רעננים וסצינות איר־טיות שע
מיטה — לא היה להם מה להציע.
לא היה כל רע בעירום ובתיאור כנה
יותר של יהסים אינטימיים על הבד, אלא
שא! תש מוצרי עירום סקנדינאביים התכסו
במעטה של צביעות, הגישו את העירום
והמין כחלק מעלילות של פשע ושחיתות.
במקום לתרום לגישה מבעית יותר, הסרת
דעות קדומות ומעצורים פוריטאניים לנושאים
אלה, עשו בדיוק את ההיפך. השב -
דית והאהכה, אב־טיפוס לסרטים מסוג
זה, ייצג את הסרטים הרעים של תשכ״ג.
ר,כשלמות הגדולים היו של שני סרטים
יומרניים שנעשו בידי במאים בעלי־שם.
האחד מהם היה פדרה, יצירתו של ז׳ול
דאסין, שניסה להלביש את הטרגדיה היוונית
העתיקה בלבוש מודרני, הפך אותה
תחת זאת למלודרמה מגוחכת, נלעגת ומעוררת
פיהוקים. ד,כשלון השני היה של הבמאי
פט״לי קיכריק, שנימה להעלות
על הבד את היצירה הספרותית הנועזת
והנפלאה של ולאדימיר נאבוקוב, בעזרת!
הסופר עצמו. זזגירטה הקולנועית של לוליטה,
לא היתרי אלא סירוס וסילוף של היצירה
הספרותית, תוך התעלמות ממשמעו-
יותיר, החברתיות והאליגוריית.
כוקצ׳יו ,70 צירוף של ארבעה מערכונים
בביצועם של גדולי הבמאיס והשחקנים
האיטלקיים, ואשה ללא בדצה, יצירתו
של כריסטיאן ז׳אק בהשתתפות סופיה לורן,
היו כשלונות מהרהרים נוספים. ואילו
היפדליטה היפה, סרט שנועד לבשר את
חזרתה של ג׳ינד, לולובריג׳ידה אל הבד בדמות
ובצבע שיער שונים, היה הכשלון
האישי הגדול שלה עצמה.

**ובדה חיא, שמוצרי הקולנוע־החדש,
> שהוצאו השנה לשוק הישראלי כתופעות
בודדות ולא בסדרות, הצליחו לרתק
ולמשוך קהל. כך אירע לכשואיו של מ ר
מיטיסי פי, הסרט השוויצי הכבד והמחייב
מאמץ מחשבתי, לפי מחזהו של פרידריך
דירגמאט. כך היה עם הסרט האמריקאי
המיוחד במינו דוד דליזה, שתיאר אהבתם
של שני נערים מופרעים. וכך נפל גם
בחלקה של הקומדיה הצינית הביקורתית
של פיטרו ג׳רמי האיטלקי גירושין
נוסח איטליה.
שלושת אלה, יחד עם יוג׳ימבו של
קורוסאבה, שהוא הטוב והשלם ביותר בין
סרטיו שהוצגו השנה בארץ, צעדו בראש
מצעד הסרטים הטובים של תשכ״ג. מלבדם
היו עוד מספר סרטים מעולים שלא נפלו
מהם ברמתם: המשפט וג׳יל וג׳ים שהוזכרו
כבר קודם; אלקמרה, של הבמאי
היווני מיכאיל קאקויאניס, שהחיה בצורה
ריאליסטית את הטרגדיה היוונית העתיקה
!סיפור הפרברים, המיוסיקול ההוליבו־די
המצויין, שהשיג דרכי ביטוי והבעה
קולנועית חדישות, שנתנו מימד חדש לאפשרויות
הטמונות בשלוב של מחול, מוסיקה
ושירה במדיום הקולנועי. סרטים אלה
סיפקו גב את הישגי המשחק המעולים
ביותר של תשכ״ג. שנתו של קורוסאבה
היתה גם שנתו של טדשירו מיפדנה,
אותו סאמוראי גס הליכות, אכזר וטוב־לב
גם יחד, שהופיע בכל סרטיו. מיפונה, שחקן
מופלא השולט בכל שריר בפניו ובגופו,
מעורר במבט ראשון הסתיגות בשל חרחוריו
ומשחקו הפראי, הפורץ מתוכו ללא כל
רסן, אולם לאחר ההלם הראשון מתגלה
מיפונה כשחקן המסוגל להביע רוך ועדינות
באותה מידה של כשרון. להופעותיו ב
שבעת
הסאמ1ראים וביוג׳ימבו לא היה כל
דרך הפרט הישראלי
מתחרה השנה. מלבדו בלטו השנה או. אי.
האסה הגרמני בתפקיד מר מיסיסיפי ב־
**< סרט הישראלי לא קפא על שמריו
נשואיו של מר מיסיסיפי, ברט לאנקס־
| ן בשנת תשכ״ג. למרות האכזבות החוזט
ר במבצע יחיד באיש הצפרים מאלקטראז,
רות ונשנות של השנים הקודמות, הוא
ואנתוני פרקינם, האמריקאי שהצלית ל־קפץ
השנה קפיצה נחשונית קדימה. ארבעה
להשתחרר מסגנונו ההוליבודי ולפתח את
סרטים ישראליים הוצאו השנה לשוק, חצי
אישיותו דווקא בסרטים אירופאים כהמשפט
תריסר נוספים היו בשלבי הסיום של
וליקוי-חמה.
בין השחקניות התעלתה מעל כולן, שלטה תהליכי הייצור שלהם.
אלא שהפיר ו ת לא היו כה מעודדים כפעיבבד
ללא מיצרים ז׳אן מורו הצרפתיה.
לות עצמה. מתוך ארבעה הסרטים שהוצגו
בסידרת הסרטים בהן הופיעה השנה
על השנה, היו שניים אף מילה למורמ־הבד
הישראלי, ג׳ול ונ׳ים, אווה, יחסים מסו
ננים והמשפט, גילמה מורו גלריה של שטיין ורק כלידה קומדיות אינפנטיליות,
טיפוסים שונים, שלכולן היה מכנה משותף שהיו מכוונות מלכתחילה רק למטרה אחת:
למלא קופות באמצעים זולים והמוניים. למאחד.
היא התגלתה כמבצעת האידיאלית של
רות שמבחינת ביצועם הטכני והמשחקי היה
תפקיד האשה המיסתורית, הבשלה, למודת
בהם כבר שיפור לעומת סרטים דומים
החיים והאכזבות אך הקלילה והקוקטית.
בעבר, קשה היה לומר שסרטים מפיג זה
רק שהקניות בודדות מהשפע שנראו היקדמו
את התעשייה המקומית.
שנה על המסכים, יבלו להתקרב לרמת משהתקדמות
של ממש לגבי היצרנים החקה•
היו אלה אירן פאפאס היווניה ב־מקומיים
היתד. בסרטו של מנחם גולן
אלקמרה, שירלי מל!לין האמריקאית באלדוראדו.
למרות שמנקודת מבחן אמנו־דמותה
של התופרת היהודיה בנדנדה בשניים,
אן מ ק רו פ ט האמריקאית בתפקיד מחג־ תית־פילמאית היה זה סרט בינוני, מסוג
כתה של הלן קלר בסרט אודות ילדותה סרטי הפשע הסטנדרטיים המיוצרים בתריסשל
זו העושה נפלאות, והתגלית הבריטית רים בארצות־הברית ובאירופה, היתה זו
החדשה, ריטה טושינגהם, בהצגה מר הפעם הראשונה שניתן היה להצביע בסרט
ישראלי על שלימות טכנית, הישגי משחק
היבה בקורטוב של דבש.
ויד במאי בעל •תחושה קולנועית.
בין שחקני המישנה, אשר הופיעו בסרט
ישראלי אחד היה יוצא דופן לגבי
מאות הסרטים שהוצגו במשך השנה בארץ,
קשה היה למצוא בולטים, כשרונות צעירים כל מה שנוצר עד כה בארץ. היה זה סרטו
ההולכים ומתפתחים בהתמדה שעליהם ניתן של שמעון ישראלי המרתף, אודות התלבטויות
הנקם של ניצול השואה המגלה
יהיה להצביע ולומר :״אלה יהיו פעם משהו.״
ברוב המקרים, כשזכה שחקן משנה את הגרמני ששלח אותו למוות. היד, זד,
נסייז אמנותי נועז של אמן בודד, שנטל
להתבלט ולגנוב הצגה, היה זה שחקן ותיק
ומוכר כדוגמת הבריטי דוד ניכן, שגנב על עצמו ליצר סרט שחותם אישיותו ה־אמנותית
יהיה טבוע ביצורו בכל שלביו.
את ההצגה מסרס הענקים 55 יום בפקינג.
למרות שנכשל מבחינה קופתית, הצביע
הפנים המבטיחות החדשות היחידות התגלו
דווקא בסרט הישראלי אלדוראדו, שם הת״ סרטו של שמעון ישראלי על הדרך בה
רימם שחקן צעיר וגילה כשרון טבעי ל צריך הקולנוע הישראלי ללכת. לא נסיונות
עמידה בפני המצלמה והזרקורים בנוסף ל של חיקוי למוצרי חוץ: לא שימוש בקליש־כשרונו
הקומי הבולט. היה זה מרדכי אוח קולנועיות שחוקות, שבעולם הגדול
(״פופיק״) ארנון, בתפקיד המשני של צווני חלף זמנן עוד לפני עשרים שנה: לא
אימוץ של רעיונות וססגונות זרים. באלה
ציג, נער השטח הגדול.
לא יוכל הקולנוע הישראלי להתחרות ללטובה הפתיעה הסכרינית,
רומי
שניידר
עולם עם יצרנים זרים.
כשחקנית רצינית בהופעתה הקצרה בהמשפט.
מ־ שהקולנוע הישראלי יכול למכור
אך הנצחונות האמיתיים היו של הצמד
השחום ג ׳ ורנ׳ צ׳אקירים וריטה מור בשוק הוא רק רעיונות מקוריים וכשרון.
נו, בהופעתם המשותפת בסיפור הפרברים, רק אכניס שיש להם מה לומר, והמחפשים
שם היו היחידים, למרות תפקידיהם ה דרכי ביטוי קולנועיות כדי לומר את מ שעם
ליבם, ללא התחשבות בטעם הקהל
משניים, שסיפקו גם מבחינה דרמתית.
ובקופות, רק הם יוכלו לקדם את הקולנוע

הישראלי.
כשרונות מהדהריס
מבחינה זו היה שמעון ישראלי אחיהם
הקטן, אם כי היומרני במקצת, של כוהני
ך 1א חפרו כ שלונות קולנועיים ב הקולנוע־החדש, שהלך וכבש השנה יותר
/תשכ״ג. אולם כמעט כולם נפלו בחלקם ויותר חסידים ומעריצים בכל רחבי העולם.
העזלס הזה 1360

חוו המחנות הגיע- שפעפוסיסיוודעל המלכה וסגניוו׳יה

קבלות־הפנים וההופעות חלף, ועתה הגיעה
השעה לדאוג גם למלתחתה של המלכה.
מבחינה אחת היתד, ויוי בת מזל. אמה
וסבתה מנהלות, זה מספר שנים, בית־מלאכה
גדול ליצור בובות־נוי. בבית־מלאכה זה
הם מכינות את שמלות הפאר המיניאטוריות
עבור בובותיהן. לא היתד, זו משימה קשה
ביותר להכין שמלות עבור בובה גדולה
יותר. מיד אחרי בחירתה של ויוי, התישבו
האם והסבתו־״ הכינו לה מלאי של שמלות.

| 1 \ 1ן 14 ״1 1 7 1 7 1הכדורגלן לשעבר, יוסף נזרינזוביץ /במל החנות למוצרי־ספורם
. 1 1 1י ״ 1י בפסג׳ דיזנגוף, מקבל בחנותו את ויוי דל־ביאנקו, שם הוענק

לה ציוד צלילה תת־מינזית ותלבושת־ספורט, כיאה לנזלכת־מים המיצגת את רוח הספורט.
הגדול של בית־המסחר, המתמחה בעיקר
באספקת מוצרי הלבשה לבנות הנעורים.
לנעליים דאג בית־ד,חרושת הידוע מרה,
שנעלי־ד,אופנה החדישות שלו לנשים נמכרות
בבתי־המסחר המובחרים לנעליים. מתוך
תערוכת הדגמים החדישים לחורף
64־ , 1963 יכלו המלכה וסגניותיה לבחור
נעלי לכה צבעוניות ונעלי טוויסט, שהן השולטות
כיום באופנת הנעליים.
בחנות הספורט של יוסל׳ה מרימוביץ,
בפסג׳ שבקרן הרחובות דיזנגוף־פרישמן,
נאלץ יוסלה לנעול את דלתות החנות, כדי
למנוע בעד המתקהלים לחדור פנימה. הוא
עצמו כה התרשם מיופיה של ויוי, עד
ששכח לרגע את מטרת בואה, הפך לשדכן
והציע לה היכרויות עם ידידיו. ויוי יצאה
משם עם ציוד תת־מימי ובגדי־ספורט שניתנו
לה כשי.
נציגי חברת השעונים השוייצרית ויילר
בישראל, העניקו למלכה, מיד בתום בחירתה
שעון־זהב מהודר מתוצרת ויילר. הם לא
הסתפקו בכך. נציג החברה, מר קאשי, ערך
למלכד, סיור בשרשרת החנויות שלו, כשבכל
חנות זוכה המלכה לשי נוסף. יחד עם
מערכת התכשיטים המהודרת, שהוענקה לד,
על־ידי חנות התכשיטים האקסקלוסיבית טופז
ברחוב דיזנגוף, הצטרפו המתנות למערכת
תכשיטים מהודרת במלתחתה של המלכה,
לקראת מסעה המלכותי בחו׳׳ל.

ו |י ן 1 1 1 *1ה עשויה ג׳רסי בשלושת חל!
י 11 .4 /קים בצבעי תכלת ולבן, הוענקה
למלכת־המים על־ידי בית־החרושת הראשון
מסוגו בארץ למוצרי סריגה — אלד.
האצילות מחייכת, המלכות
מחייבת על אחת כמה וכמה. מרגע בו
נבחרה ויויאן דל־ביאנקו למלכת־המים , 1963
היה עליה להקפיד על הופעה הולמת בהתאם
למעמדה המלכותי. תור המסיבות, הנשפים,

1 ׳* 1 1 1י 1*11־ 1ר 1מלכת־המים ושתי
| / 1י 11 1 1 1 -סגניותיה מקבלות
בסופר־כל, הדיסקונם־האוז לפי השיסה האמריקאית,
חליפות־יס מידי אחד המנהליס.

]עדיים

מבחר דגמי החורף החדישים לשנת 4־ 1963 של בית־החרושת המפורסם
לנעלי־נשים מרה, שסוצריו נמכרים בכל בתי ׳המסחר המובחרים לנעליים,
הוצג למלכת־המיס, שיכלח לבחור בו לפי טעמה. גם סגניותיה של המלכה זכו בשי דומה.

כדי להשלים את השאר במלתחתה של
המלכה, חברו יחד מבחר בתי־העסק של
תל־אביב, שכל אחד מהם צועד בראש הענף
שלו. כל אחד מהם העניק למלכה שפע
של מתנות.
מסע המתנות של ויוי החל בבית־החרושת
לסריגי־אופנה אלד, המייצר את מיטב דגמי
ד,סריגים לשוק המקומי ולייצוא. מר בלוף,
מנהל המפעל, הקביל את פניה של מלכת־המים
בבית־ד,חרושת, ערך עמה סיור מקיף
במחלקותיו, שם יכלה ויוי לעקוב מקרוב
אחרי תהליכי היצור של סריגי הג׳רסי, ששמם
הולך לפניהם. בבחירה עצמה, מתוך
שפע הדגמים החדישים שטרם יצאו לשוק,
עזרה לה הדוגמנית שמעונה שוורץ, וכך
יצאה ויוי מצוידת בבגדי הג׳רסי בגיזרה
ובצבע ההולמים אותה.
בבית־המסחר הענקי למוצרי הלבשה, ה־סופרנל,
שבקרן הרחובות המלך ג׳ורג׳ ואלד
בי — שהוא בית־מסחר ראשון מסוגו
בישראל המציע את המבחר הססגוני ביותר
של מוצרי הלבשה — התקבלו המלכה,
סגניותיה ושלוש נסיכות הימים.
כולן זכו במתנות מידי מנהל הסופרכל,
נתן פלג. כל אחת מהן יכלה לבחור לעצמה
חליפת־חוף בצבע הנראה לד״ מתוך ההיצע

ח ר י ף | י ד | המלכה בסיור בינו־יוה
משפחת קאשי,

כשבכל חנות מוענק לה תנשים מסוג אחר.

באמה הצרפתית
( 10.500 גוון ־ מזוג אויר)

״צזרה״

חופ שה נעימה של שבועיים -חויה
בלתי נ שכ ח ת -סיו רי ם מאורגנים:

* פיראוס * אתונה * אקרופוליס
* פו ר סו פינו *

ת אריכי
ה פלגו ת

מרסייל * קאן 14.10.63

1 4 ,1 0 .6 3
2 8 . 1 0 . 6 3ן!

1111. 1. 111. 6. 633

* ניצה * מונסה־קרלו * גנו א ה 25.11.63ן!
2 5 *1 1 . 6 3

1 4 .1 .6 4

* נפולי * פומפיי * קפריסין

ולימסול!

ה מחירים החל מ 707 .-ל״י

1 2 26 6. 2. 2. 6. 64 4

1 2 .2 .6 4

ההרשמה בכל משרדי הגסיעזת

9811 ¥ 161171011

8=1111110111$£

110111£ק 00 1 )1

תררז ך
העולם הזד, ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
היכן לבקר השבוע:

• וויצל! (התיאטרון הקאמרי) מחזהו
של הגאון הצעיר גיאורג ביכנר, שנפטר
בהיותו בן 23 לפני 125 שנה, אודות נקמתו
של החייל העלוב, המושפל והנרדף, במדכאיו
ומנצליו ובחברה האדישה. עודד קוטלר,
אביבה גור.
• ארלקינו (תיאטרון העונות) קומדיה
מפולפלת בסגנון הקומדיה דל־ארטה ובניסוחו
של ניסים אלוני, על שלושה בעלים
זקנים, החומדים איש את אשת רעהו, שעה
שנשותיהם נקטסות על־ידי אחרים. יוסי
בנאי, אבנר חזקיהו.
• ורדכר (תיאטרון מחול, עינבל)
באלאדה פיוטית וציורית על אהבתה של
יתומה לדייג צעיר, בכוריאוגרפיה חיננית
של שרה לוי־תנאי ובימוי קלוש, בתוספת
שני קטעים ישנים של הלהקה: מלכת־שבא
ומדבר.
• שין״שין (תיאטרון , 13 מועדון ה
מפתח, תל־אביב) תכניתם המשותפת של שמעון
ישראלי ושייקה אופיר. פזמונים ימער־בונים
וקטעי פנטומימה.
• מהומה רכה על לא דבר (התיאטרון
הקאמרי, תל־אביב) קומדיה שקספי־רית
קלושה בביומו של ליאונרד שטקל,
המצליח לשנות את אישיותם הבימתית של
ותיקי הקאמרי. חנה מרון, יוסף ידין, ניסן
יתיר.
• אירמה לה דוס (הבימה, תל־אביב)
קומדיה מוסיקאלית על אהבתה של יצאנית
פאריסאית לסטודנט עני. ביצוע פרובינציאלי
אך מרנין, עם שרה אמן וגאולה נוני
(חליפות) ,אריק איינשסין ושלמה בר־שביט.
• בל אדם והאמת שלו (הבימה,
תל־אביב) ראשומון איטלקי של לואיג׳י פית־דלו;
סיפור אחד מארבע נקודות־מבט שונות.
קומדיה קלה, עם מוסר־השכל על יחסיותה
של האמת. בימוי שוטף ומישחק מצויין של
חנה רובינא, נחום בוכמן ועדה טל.
• האידיוטית (אהל) קומדיה בלשית
קלילה, על עוזרת־בית פאריסאית המסתבכת
באהבה, ברצח ובחקירה.
• הוא והיא (התיאטרון האינטימי)
בעיות מין, מוסר וחברה, מגיל הגן עד גיל
הזקן, בסידרת מערכונים משעשעת של אפרים
קישון, בביצועם של שושיק שני ואריק
לביא.

הצגה משפע הכוכבים, קרבות ההמונים וההיסטוריה.

עושה הנפלאות (ארנון, ירוש לים)
סיפור ילדותה של הלן קלר — דרכה
של ילדה חרשת־אילמת־עיוזרת למציאת קשר
אל העולם הסובב אותה. מזעזע. אן בנק־רופט.

דוד וליזה (תל־אור, ירושלים) האהבה
כקרן־אור של תקודד. בעולם של טירוף.
סיפור אהבתם של שני נערים חולי־נפש,
הנחלצים מבדידותם ושגעונם בעזרת אהבת־נעורים
תמימה. סרט כנה ואנושי, מישחק
נדיר.
• הסמל בדיסקו (עדן, ירושלים) האם
רצח שבויים במלחמה שונה מרצח רגיל?
סרט פעולה מותח. קירק דוגלאס.
• מונדו קאנה (פאר, חיפה) המוזר,
המגוחך, העלוב והמשפיל — ועם זאת
המופלא שבהתנהגות המין האנושי, בשני
תריסרי אפיזדות, מבויימות ואוטנטיות שצולמו
בכל רחבי העולם. מרתק ומאלף.
• חלף עם הרוח (אמפיתיאטרון,
חיפה) הסרט המכיר ביותר בתולדות הקולנוע
לפי ספרה של מארגרט מיטשל. הדרום
האצילי המתנוון על רקע סיפור מלחמת האזרחים
האמריקאית. קלארק גייבל, לסלי
הוזארד, ויויאן לי.

קליף ריצ׳רד והצלליות מכי רתהכר טי סי םנמ שכ ת

• כורים
בית דיזנגוף)
מייסד בצלאל.

ש״ץ (מוזיאון תל־אביר,
תערוכת־זיכרון לזכרו של

• ארבע ציירות (גלריה כ״ץ, תל־אביב)
ארבע ציירות ישראליות מציגות את
מבחר יצירותיהן: אוד, גולני, מרגוט זמיג־רוד,
ריסה מוסט ופדורה קאפוסטה.
• אליעזר גרינברג (גלריה , 220
תל־אביב) פורטרטים ונופים של הצייר החיפאי
הרגיש המתרכז בעיקר על אוירה
ותאורה.
• זיגמונט שרטר (הגלריה הבינלאומית,
תל-אביב) תערוכה רטרוספקטיבית
של צייר דינאמי.

להצגת הפרידה הארצית
מוצאי שמח ת־ תורה 10.10.6} ,

בא>צ? 1ד > חרמת ־ ג ו
כמשרדים -תל־אביב: רוקוקו ושאר המש רדים.
בפ״ת :״כרטים״ .ברמת־גן:
רכגיץ. בגבעתיים: גבע.
קליףריצ ׳ רדוהצלליות הגיעו במטוס אל־על.
קליףריצ ׳ רדוהצלליות על תקליטי קולומביה.
פרסום בלקין

• תערובת צלמי הקיבוץ האר

(בית־סוקולוב, תל־אביב) 15 צלמים מ־קבוצי
השומר־הצעיר מציגים צילומים ברמה
אמנותית גבוהה•
משהגת (בית האמנים, חיפה) הצייר
הישראלי הצעיר, שחזר לא מכבר
ממסע השתלמות באמריקה, מציג 20 ציורי
שמן מהוזי האיכרים במקסיקו ומנופי ישראל.

ע 1ל

¥ 1111־ 13
יענה על שאלות ילדיך

• מות הזמיר (חן, תל-אביב) שני
זאטוטים מגלים את האנושי באישיותו של
מטורף, שעה שאביהם לוחם נגד הגזענות
באלאבאמה. סרט מרשים ונוגע ללב, לפי
ספרה האוטוביוגראפי של הארסר לי. גרגורי
פקס
אליל השכונה (מוגרבי, תל־אביב)
פארודיה משעשעת ועליזה על פולחן אלילי
הפזמונים. מיוסיקול עשוי בחוש טעם מפותח,
בהומור וברעיונות מקוריים. הופעת
בכורה מקסימה של השחקנית־זמרת הצעירה,
אן מרגרט.
• 7ה 3רו מ א (אופיר, תל־אביב) האפוס
של יהודי רומא בתקופת המשטר ה־פאשיסטי,
בסרט איטלקי המאיר את יהודי
איטליה באור אוהד וחיובי.
0אלדוראדו (הוד, תל־אביב; תן,
ירושלים; אורה, חיפה) נסיונו של בני שר־מן,
פושע מ״השטח הגדול״ ,לחזור למוטב
ולהיקלט בחיי החברה התל־אביבית. סרט־פשע
לפי מחזהו של יגאל מוסינזון, עשוי
בידע מקצועי אך חסר סגנון ונשמה. מיש־חק
מעולה של גילה אלמגור, ניסן יתיר
ומרדכי (״פופיק״) ארנון.
• מלחמת הכפתורים (ארמון־דוד,
תל־אביב) קומדיה צרפתית עליזה וממינה
על שתי כנופיות זאטוטים בעיירה צרפתית
קטנה. מומלץ לנוער.
• האדמה הטובה (ירון, תל-אביס
ספרה הקלאסי של פרל בוק על סין שלפני
המהפכה. סרט קלאסי לא פחות עם פאול
מוני ולואיזה ריינר.
• 55 יום בפקינג (צפון, תל־אביב,
אורגיל, ירושלים) מערבון קולוסאלי על
רקע מרד הבוקסרים בסין בראשית המאה,
בו ממלאים הסינים את מקום האינדיאנים
והסגל הדיפלומטי של מדינות המערב את
תפקיד השריפים. תפאורה מרהיבה ומשחק
מרשים של דוד ניבן הגונב בקלות את ההעולם
הזה 1360

למה?
• קליף ריצ׳ארד (קולנוע תל־אביב,
תל־אביב) אליל בנות הטיפש־עשרה ופזמוני
הדור, בהופעה אישית עם להקת הצלליות
שלו.
• התרנגולים קונצרט לעין ולאוזן
של תנועה וזמר על־ידי להקת־זמר צעירה,
שהופעתה מבשרת יצירה ישראלית מקורית
ודינאמית, פרי רוחה של נעמי פולני.
• שן ו עי] (מועדון החמאם, יפו) אורי
זוהר בתכנית יחיד של פזמונים, מונולוגים,
הלצות ואילתורים אקטואליים על המתרחש
במדינה ובחברה הישראלית.
• היסטוריה כגרוש (מועדון התיאטרון,
תל־אביב) להקת מועדון־התיאטרון
החיפאי המופיעה בסניף התל־אביבי, משחזרת
את ההיסטוריה ודמויותיה המפורסמות
בפזמונים מצויינים של דן אלמגור.

• גאולה גיל (עומאר־כיאם, יפו) הזמרת
היפהפיה, בעלת היכולת הקולית המרשימה,
בשירי־עמים עם להקת אורנים־
צבר. אחת ההופעות המהנות שהיו אי־פעם
במועדון זה.
0מרי דאלי (מועדון אריס סאן, יפו)
זמרת חזנית סוערת ומסעירה, המופיעה בתוכנית
עם להקת רקדניות פולניות, המפגינות
שליטה בריקודי פולקלור של המזרח
והריקודים המנוונים של המערב גם יחד.
• טריו נג׳אם (מועדון כליף, יפי)
גבר חסון ושתי נשים גמישות ברקוד ג׳ונגל
אקרובטי מעורר התפעלות בתכנית רביי
עשירה, הכוללת גם את הזמרים ג׳ראר קאס־מר
זתד בארנט, את הצמד הדרום־אמריקאי
לוס גרומאס, ואת שלישיית רקדני הג׳אז
סלקולם טריו.

בכל

איך?
שטחי

המדע

האנציקלופדיה המצויירת הופיעה
לראשונה ביום שני,9.9.1963 ,
ותופיע בכל יום שני במשך השנה כולה.

לדים
למידים
ורים
אדם

הרוצים
ה חיי בי ם
הצריכים
ה מבק ש
לדעת לדעת לדעת לדעת

״עולם המדע״ אושר והומלץ
על-ידי משרד החינוך והתרבות.
״ קו לםהמדע ״ מודפס כולו באופסט
ובצבעים מרהיבי עין_על_ניר_ מ שובח.
״עולם המדע״ האנציקלופדיה היחידה
במינה בעולם המלווה את התלמיד במשך
כל שנות למודיו, המל מהכתות הגבוהות
ש ל בי״ס היסודי ועד גמר_ביה״ס_ התיכון.

.העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלי :,תל־אביב, גליקסון ,8טלפדן ,226785ת. ד.
* 136 מען מבדקי: עולמפרס. דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
סין . 6מעורך הראשי: אורי אבנרי. המו״ל: העולם הזה בע״מ.

עוד מוצר ישראלי לתעשיית המין הקולנועית