גליון 1361 מתאריך 8 באוקטובר 1963

מספר 1361

שנד! 27

כ׳ תשרי תשכ״ד8.10.1963 ,

המחיר 75אגודות

בשדה־בוקר
ביום הולדתו
השבעים־ושבעה

׳לר־גד 1חד־ר־סג ה ח גי בו

1^ 10 ורם ן ן
1אלה יתח שדה של •קריסטל !7קם:

קריסטל לוקס. היחידה עם אגיטטור, המכנס
בשטה דו ביוונית.
קריסטל לוקס, היחידה עם מערבת סינון מתמיד
של המים, הנשארים נקיים ל־סג ק-ג כניסה.
קריסטל לוקס, היחידה המיוצרת בשטת הסרט
הנע, המבטיחה סטנדרט קנוע ואיכות גבוהה.
קריסטל לוקס, היחידה המשווקת לחוע לארע.
קריסטל לוקס, היחידה המבטיחה לעקרת הנית -
נוחיות בשסוש, הסבון בהוצאות ובזמן.

נוטים קלאיס בבלס 1מ1יזהנ־קריסטל־בארץ.

קריסטל

שטית • הכניסו !

ליו קנז

אגיטטור
הטן׳ ב ה

ביותר

.בעולם!

שערך נ הרס
על ידי ה א קלי םוה מים
הגן עליו ב עז ר ת
א לי ק סי ר 2
מי שיער לחפיפה המכילים חומרים
אורגניים הטובים לשרשים
מוצר איכות של הביאוקוסמטיקא־ד״ר
א. רובין
בקבוקון ב־ 75 אגורות
להשיג בפרפומריות ובבתי־מרקחת

£11X 1172

הגיליון האחרון הכיל שני כתבי־אישום
נגד עמדת הכנסייה הקאתולית בימי השואה:
תמצית מחזהו של רולף הוכהום,
ומאמר־הלוזאי של אורי אבנרי. מן הסתם
שאלת את עצמך: מה אומרת הכנסייה עצמה
על נושא זה?
בטאוני הכנסייה פירסמו, כמובן, מאות
מאמרים נגד המחזה ממלא המקום. הכחשות
אלה תומצתו בצורה יעילה ביותר על־ידי
ירחון הומוריסטי גרמני בשם פארדון (״סליחה״)
.כתב־עת זה לקח את הודעות הודאתי־קאן,
מאמרי בטאון האפיפיור ודברי עתונים
קאתוליים אחרים, שם אותם בסי קאוידינאל
דמיוני, במונולוג הבא:
• ובכן, הטיפוס הזה הונהוס כתב איזה
מחזה, בו הוא טוען כי פיזם ה־ 2ו, ממלא־מקומו
של ישו המשיח, לא סחה נגד השמדת
היהודים.
• זוהי, כמובן, השמצה זדונית, חוצפנית
ושקרנית. את המענות האבסורדיות האלה
אפשר לסתור סתירה מוחלטת במילים
מעטות!
• ראשית: הברנש הזה הונהוט צעיר
מדי. הרי אז היה עדיין ילד! אין הוא בכלל
יכול לדון על המניין הזה?
• זאת ועוד: המיבנה הדראמתי של המחזה
רעוע ביותר. זאת בכלל לא יצירה
אמנותית. זהו כרוז!
• אחרי ככלות הכל, פיוס ה־ 2י פעל
תמיד לטובת גרמניה, וגס התבסא כמה פעמים
בפירוש נגד המלחמה.
• שקרנותו של הוכהוס זה בולטת בטענתו
כי היו לו שיחות בוואתיקאן. לי
וואתיקאן לא ידוע על זה שוס דבר באופן
רישמי.
• ומעל לכל: כל זה נעשה כצל חומת-
החרפה בברלין! העוול בגרמניה המזרחית
בכלל לא מעניין את הוכהוט זה. מדוע הוא
לא כותב דראמה על זה?
• מה התוצאה של כל העניין 7רווח נקי
לקומוניסטים!
• כן נסתרו כל טענותיו של הוכהוט
זה, נקודה אחרי נקודה, סתירה מוחלטת!

אגב, אותו גליון של פארדון מכיל דו״ח
של משפט דמיוני. מסתבר כי אדולף הים־
לר חי. אחרי המלחמה שינה את שמו, ועלה
לדרגת מנהל־כללי של אחד ממשרדי־הממש־לה.
אבל בגרמניה שולט החוק, וכך הובא
היטלר למשפט. להלן קטע מן הפרוטוקול:
השופט אד מה בעניין הפיתרון
הסופי?
היטלר: על זה לא ידעתי כלום. בכל
אופן, לא ידעתי יותר מן האחרים. הייתי
מתבייש. כן, הייתי מתבייש.
השופט 1אבל הרי אתה בעצמך כתבת
שאתה נגד היהודים. על כל פנים, הסתמכו
עלין.
היטלי: לא יכולתי למנוע את דה.
השופט: יותר מחמישה מיליונים...
היטלר: בזה לא רציתי, לא בכל־כן
הרבה.
השופט: בבקשה?
היטלי: מליחה. רציתי לומר שלדעתי
נהרגו פחות.
ה שו פ ט: אם כן, למה לא התפטרת?
היטלי: תאר לעצמך, כבוד השופט, מה
היה יכול לעולל אדם אחר במקומי! למשל
הימלר! רק הודות לי עבר הכל בצורה כלבן
מתונה. נשארתי במקומי כדי למנוע דברים
גרועים יותר. חוץ מזה פעלתי תוך
נדי מילוי פקודה.
הי טו פ ט 1הפקודה של עצמן?
היטלי: פקודה היא פקודה.
לאחר מכן הגיש היטלר, כמיסמכי־הגנה,
צרור של מכתבי־רועים שפורסמו בשעתם
על־ידי בישופים גרמניים. למשל :״מטרות
ממשלת הרייך הן זה מכבר מטרות הכנסייה
הקאתולית.״ וכן :״אנו משוכנעים, כי רק
הודות לתנועה הנאציונל־סוציאליסטית מוגרה
הסכנה של הבולשביזם ההרסני.״ וכן:
״עם אלוהים, למען הפירר, האומה והמולדת•״
וכן :״יברך אלוהים את הפירר שלנו,
המפקד העליון של הוזרמאכט, בכל משימותיו.״
בתום
הישיבה נאנח התובע :״אני רואה
שחורות. אילו יכולנו להוכיח שהשמיע לפחות
הערה אנטי־שמית אחת אחרי שנת
... 1945״

,העולם הזה• ,שבועון החדש ות הישראל י
המערכת והמנהלי תל־אביב, גליקסון ,8פלפון ,226789ת. ד.
* • 13 מען מבדקי: עולמסרם • דפוס משה שהם בע״ט, ת**
סיז • 6העורך הראשי: אורי אבנרי. הסו״ל: העולם הזה בע״מ.

העולם הזה 361ו

שמחהמ חוד ש ת
יום ביומו

101011
בתע רו ב ת כותגה

החולצה המהודרת
עלת אורך חיים מפליא

*דיאולך־

השםוהסמל מור שים לשימוש רקלאחרבדיקת אי כותקפדנית

ן 1זגוזז < 1€גז *0 £ 111€ 1,64 1ו -

תצפית

כל הזכויות שטורות

• שמו של יורש הממונה על שרותי־הכטחון יפורסם

מכתבים

כימים הקרובים. שינוי זה, התואם את הנוהג ברוב הנזדינות הדמו״
קרסיות, ושנדרש מזה שנים טל־ידי העולם הזה, נתקבל עתה לא רק מתוך
שיקולים עקרוניים, אלא גם לאור נסיבות הנוגעות לאישיותו של הממונה

• הערכה מעודכנת של ה־תימרונים
הצפויים במישהק
שלוש מיפלגות הפועלים, כיחס
לאיחוד :
מפא״י מעוניינת לפי שעה
כאיחוד רק עם אחדות־העבודה,

השתיים שנשכחו

קראתי בעיון את הסקירה השנתית של
העולם הזה, ואני מוצא כ׳ נשכחו במדור
״העולם״ שתי דמויות, אשר לפי הערכתי
השפיעו, בשנה החולפת, ועתידים עוד להשפיע
השפעה מכרעת על העולם: האחד
הוא ברטרנד ראסל, הלורד הלוחם.
פעלו ללא חת של ישיש מופלא זה לטעו
איחוי התהום הנפערת לרגלי האנושות, באם
היא חמשיר במירוץ האטומי, הפד ל־עמוד־האש,
אשר מאחוריו נתקבצו מיטב האנשים
ברחבי העולם למאבק על קיוטו הפיזי
והמוסרי. מאבק זה הבשיל כבר את
ביכורי־פירותיו הממשיים עם הסכם מוסקבה.
דונמה זאת, של אפשרות כי קול התבונה

אך מוכנה לשחק מישחק שיעורר את
הרושם כאילו עשתה את הכל כדי לצרף
גם את מפ-ם. אשכול אינו מעוניין

חריגה מן הכלל
הזדעזעתי טפירסום הכתבה על אהבתה
של נאווה שאו (העולם הזה .)1358 ראשית,
הכותב עושה רושם של אדם מעורער, ואינני
מבי! מה מצאתם לנחוץ לפרסם את
הווידוי שלו, הפונע כל כד בשחקנית דגולה
ובבתה.
נדמה לי כי בכתבה זו חרנתם ם 1הכלל
ששמתם לעצמכם לא לפרסם דברי רכיל ה־פונעים
בחייו הפרטיים של אדם, שאיו הוא
איש ציבור.
עו״ד עמירם חרלף, חיפה

להכניס את מפ״ם מיד לממשלה אך
סוכן להקים עמם רשימה משותפת —
בייחוד בבחירות להסתדרות.

אחדות־העבודה מוכנה לצעוד
לקראת איחוד עם מפא״י,
אולם רק אחרי שיופגן בציבור שאמנם
נעשה הכל כדי לשתף גם את מפ״ם —

המוסר החברתי אצלנו קובע כי הרפת־קות־אהבים,
המתסרסמות ברבים, מלכלכות
את שמה של האשה המעורבת בהז, בעוד
שהיא מוסיפה כבוד ותהילה לנבר.
בכל זאת באתם אתם והעלמתם את שמו
של איש הצמרת, הנזכר בסיפורה של הדפה
מור, ולעומת זאת פירפמתם את שמה
של נאווה שאז, בכתבה שנמסרה לכם על-
ידי חיים שטרן (העולם הזה .)1358
במה מאשים אותה אותו שטר!? ניראה
לי שהיא אפילו נילתה כלפיו יושר מופרז.
מלבד זאת — מי מאתנו לא שבר בהייו
לפחות לב אחד? ואם כל בעלי הלבבות השבורים
היו אורבים בחדרי־מדרגות, היה
עולמנו הופר למסוכן יותר מאשר לפני הסכם
הפסקת הניסויים.
טוניקה תיבון, ארכיטקטית, חיפה

ושזו סירבה.

מאד להיכנס

מפ״ם רוצה
לממשלה מיד, אינה

מתלהבת מרשימה
משותפת ועוד פחות מאיחוד, אבל
אינה רוצה לעזור לאחדות־העבודה על־ידי
יצירת רושם בציבור שמפ״ם היא

הסרבנית.

• צפויה שערוריה ציבורית,
סביב מיסחר במכשירים אלקטרוניים
יקרים. המכשירים הובאו ארצה אחרי חיוני הגיע

לצרכי מיפעל ממשלתי גדול בנגב,
שהנהלת המיפעל קבעה כי ציוד זה
לפיתוח המיפעל. אולם אחרי שהציוד,
הוא נמכר במחירים זולים

במיוחד

אלמוני בצמרת
מדוע אינכם מפרסמים את שמו האמיתי
של מתי יניב בספרה
של הדסה מור ״דרכים
לוהטות״ (העולם
הזה?)1358
בתור קורא ותיק
אני מכיר את העולם
הזה כעיתון נועז,
שאינו נרתע מלגנות
כל פניעה במוסר החברתי,
ואיז זה משנה
אם היא ציבורית
או אישית.
על דעת־הקהל להחליט
אם איש כזה
ראוי להישאר בצמרת
השלטון, או אם
אשכול חייב לנהוג
אכדח מי ד
בו כפי שטק-מילז
נהג בפרופיומו.
חלמי אבו־חמיד, עכו

לספקים פרסיים בעלי־קשרים

עס הנהלת המיפעל. ספקים אלה מכרו
את הציוד לבתי־חולים, במחירים הרבה
יותר גבוהים.

• תוגש, בנראה, שאילתה
בכנסת, כדבר סגירת תיק חטיפתו
של יופלה שוחמבר. אף כי
הורי הילד הסכימו לסיים את כל הפרשה,
תועלה הטענה כי לא ייתכן ש־הסכם
פרמי בין ההורים לבין תושב
בני־ברק אריה שכטר יפטור את האחר־אים
לחטיפת ולהסתרת הילד מאחריות

מוזרה הימנעותכם מפירסום שמו של האיש
המתקרא מתי יניב. בשני הנליונות האחרונים
של העולם הזה ניתנים, אמנם, רמזים
על אותה אישיות. אר מפתיעה העובדה כי
בשבועון הכלכלי ״ביזנס דאיירי״ ,שיצא
לאור ב־ 26 לח. ז ,.מתפרסמת בתבה בעמוד
הראשון, הקוראת בשמו הנכון של האיש.
גד ראובני, תל־אביב

פלילית למעשיהם.

• הבדואים יחזרו בקרוב ל הרשות.
הפעם לא בשל קשיי הסירעה
והבצורת, כי אם בשל דחיקת רגליהם
מן האדמות שלהם בנגב.

• מתקרבת תסיסה כקרב
פועלי התעשיה. הועדה המארגנת
של ועדי הפועלים בגוש דן, שגרמה
לפני כשנתיים לשביתות והפגנות, ואשר
עמדה אחרי כל השביתות בשנת האחרונה,
מתכוונת לפתוח במערכה נגד
ההסתדרות. הסיבה: עם התקרב מועד
חתימת חוזי־עבודה קולקטיביים, גובר
חשש הפועלים כי ההסתדרות מתכוונת
לצדד בממשלה ובתעשיינים. הרוצים להקפיא את השכר.

• המטרה הבאה להתקפות הקנאים הדתיים: כת נוצרית
3שם ״עדי יהוה״ .הדתיים המתונים יותר, שאינם מעונייניס בשלב דה
להמשיך את ההתקפות על מוסדות חינוך נוצריים, יטענו כי גילו שעדי יהוד•
עוסקים בפעולה מיסיונרית של ממש. לטענת פעילי משרד הדתות, היתת כת
זו פעילה בחוג צר בירושלים בלבד, אולם עתה החלה מפעילה ילדים של
זוגות מעורבים, המבקרים בבתים באזור תל־אביב ומחלקים חומר־תעמולה.

• מסתבר שבל החישובים שנעשו עד כה כקשר למוביל*
הירקון, בולל החישובים שהובאו בסידרת המאמרים הנוכחית
(ראה עמודים 9־ )8הינם אופטימיים מדי. לאחרונה נודע כי מעיינות
הירקון יבשו לגמרי. המים הזורמים עדיין עד לשבע־טחנות באים מקידוחים !
תת־קרקעייס שמימיהם מוזרמים לאפיקו של הירקון. עובדה זו מפריכה לחלוטין
את כל חישובי תה״ל שנעשו בזמנו בקשר לעבודות המוביל.

כקו ישר

עבירה גוררת עביר ה ...בדיוק לפני שנתיים,
באותו ערב נורא של יום־הכיפורים,
נמסרו גופותיהם של
שלושה צעירים להוריהם.
היו אלה שלושת
הצעירים הערביים,
ילדים כמעט,
שנורו ליד נבול
רצועת עזה (העולם
הזה .)1255
דעת־הקהל הזדעזעה,
העיתונות הקונפורמיסטית
נימנמה,
אי־אלה מחאות, וה־נירסה
הרשמית חיפתה
על המעשה ו־שיכנעה
את הציבור
להשלים.
קו ישר ועיקבי מיקרה מאותו מוביל גולדשטיין
זוועתי ומחריד, עד
לקיברו הרענן של א ׳בור לוין המיסכז.
א. גולדשטיין, חיפה

והשכל הישר יכול להבקיע את חוטות ה־שינרה
הפוליטית ואת חישובי השלטון והכוח,
ולהניע מעבר לביצורי היוקרה הלאומית
והגאווה האישית אל נרעיז האדם ש־בטנהינ,
היא בעיני הבשורה החשובה ביותר
שהביאה לאנושות השנה שחלפה.
וכאן מן הדין להזכיר דמות נוספת, השייכת,
אולי, לטחנה טנונד לזה של ראסל,
האפיפיור יוחנן ה־.23
בנינוד לקודמו, האפיפיור פיוס ה־ ,12שביקש
להאדיר את שם הכנסייה שבראשה
עמד, ולהנדיל את כוחה ושליטתה, ושהקריב
לטע! סטרה זו את רוחה ונשמתה — את
צלם הצלוב־האנושי — ואיבד בזה את שניהם,
הרי ראה יוחנן ה־ 23 את שליחותו מעל
לכל כשליחות אנושית־טוסרית והיה מוכן
להקריב לטענה את ייחודה של הכנסייה.
כנותו זו עוררה את כבוד העולם וקרבה אף
את ליבותיהם של הטנהינים הקומוניסטים.
אהרון גורן, כפר־הנוער הדסים

ברצוני להביע סלידה ושאט־נפש סו הכתבה
על הדסה מור, ועל התמיכה שעתונכם
החופשי תמר בה. האם חושבת הסופרת לחשוף
את הניאופים בצמרת, ולאיים בכד על
אנשים התופסים עמדות־מפתח בשלטון?
האם הדסה טור היא ילדה קטנה, או
מפגרת בשכלה, שמישהו הצליח לפתות אותה
כפי שהיא מתארת בספרה?
זוכר אני את כת־בותיכם,
בהן טענתם
כי איז לאיים על ארם
בגלל היותו הוטו־סכ־סואליסט.
האם אפשר
לאיים על אדם
בנלל שיש לו מאהבת?
יואל
רובינשטיין,
רמת־גן
מהכתבה על הספר
״דרכים לוהטות״
הסקתי, ללא ספק,
כי האיש שמסתתר
מאחרי הכינוי מתי
יניב הוא —
תלמה כ״צה״ל

תלמה

ניחושה של הקוראת תלמה קלע למטרה.

זבות הקדימה כמדור זה תינתן
למבתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולס הזה 1361

ה, היא שודד, זהב, גולדה שלנו. איזו אשה! איזו
מדינאית! איזו נואמת!

איך היא דפקה ארג בולם!
המדינאים ד,משופשפים ביותר של העולם ישבו מולה,
כאשר קמה השבוע לנאום בעצרת או״ם. שבעים־ושבעה
ראשי־ממשלה ושרי־חוץ, נוסף על המוני נציגים אחרים, שגרירים,
צירים ויועצים למיניהם.

אבל היא משכה את כולם כאן! ,חה־חה־חה !

ף אל תחש בו שזה היה פשוט. לגמרי לא. בכלל, קשה
1לתאר תפקיד קשה מזה העומד בפני שר־חוץ ישראלי,
הנושא את דבריו בפני משפהת־העמים.

בי לנגד עיניו עומדות שתי הנחיות־יסוד,
הסותרות זו את זו סתירה גמורה ומוחלמת.
מצד אחד: אסור לשרת־החוץ להשמיע אף לא הצעד,
אחת שתקדם את האפשרות של שלום־פשרה( .והרי אין
שלום שאינו תוצאה של פשרה ).כי ממשלת־ישראל שונאת
פשרות בשטח זה. לכן ההנחייה היא: שום ויתור, שום
הצעה ממשית, שום הנחה, שום רעיון חדש. שרת־החוץ
חייבת להיות נוקשה כמו אבן־שמיר, בדיוק כמו שרי־החוץ
הערביים.
מצד שני: חובה היא ליצור את הרושם כאילו איננו
נוקשים כלל וכלל, כאילו היינו סמל הפשרנות, המתינות
ורוזזב־הלב. ידיה של ממשלת־ישראל מושטות לשלים, בעוד
הערבים הרעים זוממים מלחמה. רושם זה הוא אבן־הפינה
של מדיניות־החוץ הישראלית, תנאי מוקדם לכל מאמציה
לרכוש ידידים ולהצליח בחברה הבינלאומית.
אדם פשוט היה שולח מבט אחד בשתי הנחיות סותרות
אלה, מרים את ידיו בייאוש וקורא: אי־אפשר!

שעל אחד של אדמת שכנותיה. אבל מדינות־ערב תובעות כי
ישראל תחזור (לפחות) לגבולות החלוקה של . 1947
כך, בסעיף פיקחי זה, נתבעים הערבים לוזתר, כאילו דרך
אגב, על תביעתם העיקרית (הסותרת את ״השלמות הטריטוריאלית״
של ישראל) לפני כל משא־ומתן, ובלי כל מחיר.
וגם זה לא הכל. רוב המישטרים במרחב דוגלים באיחוד
ארצות־ערב, שישם קץ לעצמאותן הנפרדת של מדינות כמו
ירדן, סוריה, וכו׳ .בסעיף מחוכם זה תובעת מהם שרוד
החוץ שלנו לוזתר במחי־יד גם על שאיפות אלה.
ובכן — ויתור על אי־ההכרה בישראל, ויתור על דרישות
טריטוריאליות מישראל — וגם ויתור על האידיאל העיקרי
של התנועה הלאומית הערבית.

שלושה זכוכים כמכה אחת. ובל זה כסעיף
קטן ותמים, שבל אדם הגון יסבים לו מכלי
לחשוכ פעמיים.

^ ס עי ף השני מחוכם כמעט באותה מידה. הוא תובע
| !ממדינות המרחב להתחייב ״שלא להתערב בענייניה הפנימיים
של נל מדינת שהיא.״

יונה הסעיף הראשון: כל מדינות המרחב יתחייבו
ן |״לכבד את עצמאותן המדינית ואת שלמותן הטריטוריאלית
של כל מדינות האזור.״

סעיף מחובם כאמת.
כי התחייבות כזאת מצד מדינות־ערב תכלול, אוטומאטית,
את הכרתן בקיומה של מדינת ישראל. משמע: הן תפסדנה
מיד את הנשק הפוליטי העיקרי שלהן — אי־הכרה — מבלי
לקבל שום דבר תמורתו.
וזה לא הכל. מדינת־ישראל אינה תובעת, רישמית, אף

<9ס עי ףהכא הוא תאום הסעיף הקודם. לפיו יתחייבו
ן !מדינות המרחב ״לזנוח קווי־מדיניות וקווי־פעולה של
לוחמה, לרבות שיטות חרם והסגר.״
גם סעיף זה מנצל באופן מחוכם את המצב הקיים. אנחנו
לא יכולים להטיל הסגר על הערבים, כי אין לנו תעלת־סואץ,
וגם אין לנו מיצר-טיראן. אין לאל ידינו להטיל חרם
כלכלי יעיל על הערבים. ואילו הערבים מפעילים נגדנו את
שתי השיטות גם יחד.

בשם שאשה אחרת אוחזת בשתי מסרגות,
אחזה גולדה בשתי ההנחיות הסותרות, סרגה
נאום לדוגמה.

אבן, מלאכת מחשבת.

ום אדםס כי ר לא יוכל להתנגד לסעיף החמישי,
לפיו יתחייבו מדינות המרחב ״ליישב את כ 7הסינסד
כים בדרכי שלום.״
״בדרכי שלום״ פירושו, כמובן, בדרכי משא־ומתן. משא־ומתן
כולל הכרה הדדית.
סין הקומוניסטית אינה יכולה להיכנס למשא־ומתן עם
ממשלת פורמוזה, כי שני המישטרים אינם מכירים זה בקיומו
של זה. גרמניה המערבית לא תסכים לעולם להיכנס
למשא־ומתן עם גרמניה המזרחית, מפני שאינה מכירה בה
כבמדינה חוקית וריבונית.

כל גולדה מאיר אינה אדם פשוט. היא קורצה מ־
\ ! חומר אחר. לא לחינם אמרה בראיון עתונאי, לפני כמה
ימים :״איננו מתייאשים לעולם!״

חוששני כי לא כל אזרחי ישראל הבינו את גאוניותה של
מלאכת מחשבת זו. לכן כדאי לנתח את ששת הסעיפים,
כדי שכל אחד יבין — ויהנה.

סעיף 3ישים קץ לאיומים. שוכ רווח נקי
לנו -ובחינם.

סעיף נחמד זה ישים קץ לשיטות פסולות
ונפסדות אלה. הערבים יפסיקו, ודי. אין צורך
בתמורה.

אדם פשוט היה אומר: לממשלה זו לא
דרוש שר־חוץ. דרוש לה לוליין של קירקס,

נאום אלגנטי ממש, נאום המחמם את הלב, המאיר בשלל
צבעי השלום, המעורר מבטי הערכה והערצה.
נאום זה — נטף כולו דברי־שלום מתוקים. לא מליצות
סתמיות, חלילה, שאינן עושות רושם על איש, אלא שישה
סעיפים מעשיים, ממוספרים כסידרם. ומה עושה רושם רב
יותר מאשר רשימה מסודרת של סעיפים מעשיים?
התנועה הציונית רודפת־שלום מאז יומה הראשון (ולא
בה האשם אם לא הצליחה להשיג אותו, את הממזר הזריז
הזה, עד היום!) נאום זה מוכיח בעליל כי ממשלת־ישראל
ממשיכה לרדוף שלום.
אפילו על המשמר, בטאונם של רודפי־השלום המדופלמים,
הקדיש לנאום מאמר ראשי בו העלה אותו על נס כצעד
ראשון היסטורי בדרך לשלום ואחזזת־העמים.
ואילו חסידי הבטחוניזם הצרוף ביותר — לשווא יחפשו
בנאום אף את הרמז הקלוש ביותר לוויתור או לפשרה. זהו
נאום ללא דופי, אשר גם שמעון פרס ומשה דיין יכולים
לחתום עליו בשתי ידיים.
כל ששת הסעיפים באים לדרוש מן הערבים, מבלי
לתת להם שום דבר בתמורה. הערבים נדרשים להתקדם
מרחק של קילומטרים לקראתנו: בעוד אנו איננו חייבים
להזיז את קצות־בהונותינו שלנו אף במילימטר אהד. וכל
זה בצורה המשכנעת את המאזין השיטחי כי אנו מוכנים
לתת, לתת ולתת — ואין מי שמוכן לקחת.

פעולת־תגמול, וגם לפני מיבצע־סיני, הקפדנו להציע שלום
ולגנות איומים. ואילו הערבים הנוראים האלה משמיעים
איומים בלי הרף.
שורשי מצב זה נעוצים במצב העובדתי הבא: ישראל
יצאה מנצחת ממלחמת תש״ח. היא התבססה לא רק בשטחים
שהוקצו לה על־ידי האו״ם, אלא כבשה בסערת־המלחמה
שטחים נרחבים נוספים. יתר על כן, אירועי המלחמה הרחיקו
מן השטחים שכבשנו את רוב תושביהם, שהפכו
פליטים.
לכן מעוניינת ישראל, כמו כל מנצח, בשמירת הסטטוס־קוו,
המצב הקיים. ואילו הערבים, כמו כל מנוצח, מבקשים
לשנות את הסטטוס־קוד — אם על־ידי זריקתנו לים,
אם על־ידי שינוי הגבולות, אם על־ידי החזרת הפליטים.
הערבים מאיימים בשינויים, וישראל מתנגדת לאיומים אלה.

לבן חבוי בסעיף זה, במו כסעיף הראשון,
ויתור הערכים על אי־הברתם בישראל.
ערבי רע יכול לטעון :״מה ייצא לי ממשא־ומתן, אם כבר
ויתרתי לפני המשא־והמתן על כל הדברים שישראל דורשת
ממני? הכרתי בישראל, שמתי קץ למצב ד,לוחמה, ביטלתי
את החרם, פתחתי את תעלת־סואץ. יותר אין לי מה
לתת. אבל ישראל לא נתנה עדיין כלום. היא לא הסכימה
אפילו לתת לפליטים את הזכות לבחור בין פיצויים לבין
שיבה לישראל. היא לא התחייבה לשום תנאי־מינימום. היא
מתחייבת רק לדבר. אז איזה מין משא־ומתן יהיה זה?״

אבל מי יקשיב לדבריו של ערכי רע?

שרת״וזזזגץ גגרחז נזאיר :״ערעא?״
לישראל אין מה להפסיד מסעיף כזה. היא אינה מתערבת
בעניינים הפנימיים של שום מדינה ערבית.
(אילו הייתי אני השר האחראי, הייתי דווקא מתערב —
ועוד איך! הייתי מתערב בעניינים הפנימיים של ירדן, ושל
עיראק, ושל סוריה, ושל מצריים. הייתי מעודד כוחות
מסויימים, ולוחם בכוחות אחרים. הייתי מקדיש לזה את כל
משדרי־הרדיו, הכסף, כוח־האדם והנשק הדרושים. אבל ממ־שלת־ישראל
הנוכחית אינה מסוגלת לכך. אין לה הרעיונות,
האמצעים והגישה הדרושים לכך. היא לא מתערבת בשום
מקום).
ואילו מדינות־ערב — הן דווקא מתערבות זו בעניינים
הפנימיים של זו. כמעט כל הכוחות הערביים — אנשי אל־בעת,
חסידי עבד אל־נאצר, סוכני סעוד — מתיימרים להיות
כלל־ערביים, מבקשים להטביע את חותמם על כל עמי
״האומה הערבית״.

ובבן: סעיף מם׳ 2אינו דורש שום קורבן
מצד ישראל. אכל הוא ישים מחסום בפני
פעולות בל הממשלות הערכיות.
והוא גם ניראה כל־כך יפה.

*^*כל הסעיף הכא יפה עוד יותר. לפיו יתחייבו מדיו
נות המרחב ״לוותר על השימוש בכות ועל האיום להשתמש
בכוח.״
לעולם אין אנחנו מאיימים להשתמש בכוח. לפני כל

* אחרוךאחרון חביב: מדינות המרחב יתחייבו ״להיכנס
| למשא־ומתן במגמה להשיג פירוק־נשק מוחלט, תוך ביקורת
הדדית, של כל סוגי הנשק.״

הדגש הוא על המילה ״בל״.
פירוק־נשק כללי הוא בבחינת אוטופיה בכל העולם. במרחב
שלנו זוהי אוטופיה דימיונית עוד יותר. היא מחייבת
את המעבר מסף־המלחמה לשלום טוטאלי, בקפיצה פתאומית
אחת, ללא שום הפשרה או הפגה הדרגתית.
אבל זוהי אוטופיה שימושית. כי היא כוללת את פסילתו
של רעיון מעשי מאוד, שרוב מדינאי העולם דוגלים בו
לגבי המרחב: פירוק־נשק חלקי, סלקטיבי. כלומר: פירוז
המרחב מנשק גרעיני.
לתביעה ממשית זו מתנגדת שרת־החוץ, בצורה עדינה
ופיקחית, בתוכנית שכולה קודש לשלום.

^ חריהנ או ם, כך סיפר קול־ישראל, ניגשו מדינאים
> £רבים, אחוזי־התפעלות, אל גולדה, ולחצו את ידיה בהערצה.

סבורני
שלא רק בהערצה, אלא אפילו כ־קינאה.

אחד אמר לעצמו :״הלואי והייתי אני מסוגל לבצע,
קבל עם ועולם, להטוטים גאוניים כאלה!״

שיקנאו להם. לנו יש גולדה, ואין שניה לה.

במדינה העם קצין ונבר*

20 סיג.
81א ג .

וו!וווווויווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

הודעה חשובה למעונינות להשתתף בקורם
לקוסמטיקה

של שפת־הים, תל־אביב
טלפון 55805
לכבוד החג

תוכנית בינלאומית
חדשה וגדולה

נדחה מועד פתיחת הקורם ליום
15.10.63
נותרו מקומות בודדים כקפד
צות כקד וערב

יום יום אחרי הצהרים

קבוצות בקר מ־10.30 — 8.30
קבוצות ערב מ־20.30 — 18.30
למודים מקצועיים יסודיים בהנהלת הקוסמטיקאית
המוסמכת נניה ובהשתתפות
רופאים
משך הקורס 6 :חודשים. תעודת גמר
למסיימות.

בי״ס וסלון לקוסמטיקה

מל־אביב, רחו ב גו־י הו ד ה ,52 סל 222773 .

קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

המיקרה אירע השבוע בשדה־בוקר. משלחת
של פקידים בכירים של משרד־הבטחון באה
לברך את דויד בן־גוריון ליום־הולדתו ה־.77
חבר־הכנסת בן־גוריון לא הכיר אף אחד
מהם.
התקרית, המצלצלת כבדיחה, שופכת אור
על עובדה, שהיתר, בבחינת סוד גלוי בשנים
האחרונות לכהונת בן־גוריון. בכל אותו
זמן, כשלאזרחי ישראל היה נידמה כי דויד
בן־גוריון מכהן כשר־הבטחון ומחזיק בידיו
את האחריות היומיומית לבמחון־המדינה,
כבר לא היה לו, למעשה, שום מגע ממשי
עם שטח חיוני זה.
ענייני הבטתון של ישראל, עיצוב דמותו
של צה״ל וחינוך קציניו, גיבוש הדוקטרינה
הצבאית של המדינה — כל אלה היו מופקדים
— או מופקרים — בידי עסקן צעיר
שלא היה מעולם חייל. עסקן זה זכה
לכינויו — ״שמעון פרסומת* — הודות לכך
שעסק יותר בפירסום אישי וציבורי מאשר
בטיפוח אותן תכונות נפשיות עמוקות,
המהוות לבדן את הבסיס האמיתי של בטחון
לאומי.
השבוע ערך איש־בטחון אמיתי את חשבונו
עם תקופה זו. חיים לסקוב, הרמטכ״ל
החמישי של ישראל, כתב מאמר גדוש־רמזים,
שכוונתו היתד. ברורה לכל בר־דעת.
נייר־העתקה. כתב לסקוב* :תקופתנו
היא תקופת הפרסומת והתעמולה, המעיבות
על תכונות-אמת אנושיות. ועם אלה יש התפתחות
נחשונית בטכנולוגיה.
״בפני אלה עומד ה ק צין ...ותוהה. באקלים
כזה חדלות הלויאליות, חובת־ערך־ר,־
שרות ועוד, לשמש מצפון וקנה־מידה של
סיפוק אישי.״
מה התוצאה של שלטון הפרסומת ו־הקארייריזם?
״הקצין מתרכז בתוך עצמו,
זונח את הכפופים לו. במערכת יחסי־האנזש
נשאר רק הצד הפורמלי, ללא יחסים לא־פורמליים
בין דרגות, ובאופק מופיעים ה־קארייריזם
והשתתת יחסי־החברות על היות
הזולת נייר־העתקה של הממונה שלו.
כאשר באים אמצעי־התעמולה ליצור
הערכה מלאכותית, נוצר מצב שסטנדרטים
נפגעים. ומדובר בסטנדרטים אותם יש להשריש
בתקופת־רגיעה, כדי שיעמדו בבוחן
של תקופת ההתמודדות.״
משרת הציבור. אחד ההבדלים הבולטים
בין חייל קרבי מנוסה לבין אורחים
המשחקים בבטחוניזם, הוא אמונתם של אלה
בטכנולוגיה הכל־יכולה. קובע לסקוב :״מכל
מלחמה נלמד שיעור חדש־ישן, והוא שהאדם
הוא נשק־המפתח לנצחון.
יש הטועים, או המשלים עצמם, שאם
הושגו הסממנים החיצוניים, כגון לבוש,
ציחצוח, נימוסים, ,החברה מבסוטים׳ ,וכד ר,ושגה,
כביכול, המשמעת. יש החושבים
שאפשר לקיים משמעת גם כשמתרצים ליקויים,
ולוא גם פאטאליים.״
ללסקוב, מי שעסק במשך שנים בחינוך
קצינים, יש דעות ברורות מאד על דמות
הקצין, כפי שהיא צריכה להיות .״בצבא
דמוקראטי יש שרות־חובה, וחייב להיות
קשר טבעי בין הקצין ובין העם, שזיכה
אותו בקצונה. במובן זד, הקצין הוא משרת
ציבור הקניית הערכים של שרות בטחוני,
קיום רמה גבוהה של התנהגות אישית ביחס
לזמן, לרכוש־הציבור, לאדם ולמשימה ,׳וקיום
מנטאליות של שיתוף־פעולה, כל אלה הם
חלק מאותן קטנות יום־יום, היוצרות את
היום הגדול לכל פרט בצבא.״
קשה לומר כי מערכת־ד,בטחון, תחת ניצוחו
של שמעון פרס, טיפחה קשר הדוק עם
הציבור והעתונות.
״נשק מכריע׳׳ .ביקורתו של לסקוב
עמוקה עוד יותר:
״מה שחסר, לעיתים, לחייל שסיים שרות
רב־שנים ויצא, החוצה׳ ,הוא הרגשת, אחוזת־הנשק׳
,הערכה הדדית והנכונות להקרבה.
אלה לא באים לו מהערכה חיצונית, ואף
לא מברק דרגות ומדים.
א ם המפקד מזמין אליו חיל ומשהה
אותו בחוץ כדי לעשות עליו רושם ; אם
הוא מזמינו ואינו מודיע לו לשם מה ;
אם הוא מטיל עליו עבודה רבה ללא הסברה
וללא סיבה, רק כדי שיידע שעליו לעבוד;
אם אין המפקד מעודד רעיונות חדשים מפני
ש,כך עשינו וזה הצליח בקרב הקודם׳,
או יש לחייל רק זכות לשמוע ולא זכות
להישמע; או אם קיימת גישה המטילה אחריות
על הכפופים ומעבירה את ההחלטות אל
הממונים — נוצרים תנאים ההורסים יוזמה,
העולם הזה 1361

החונקים כל מחשבה חדשה, המלמדים את
החייל שלא טוב לקבל אחריות מרצון, זש־החובה
היא רק כלפי מעלה.
״...הלויאליות מתנתקת מן הכושר, היוזמה
נפרדת מן המשמעת, והאחריות מתרחקת
מן החובה.
א ז גם מחפשים פתרון ב,נשק מנצח׳,
ב,נשק מכריע׳ ,ו,מלחמת כפתורים׳.״
מדים או שליחות? הסיכום :״בסימנים
חיצוניים בלבד, כמו דרגות ומדים,
בתנאי־שרות בלבד כמו שכר וברק־הפרסו־מת,
בכל אלה — ללא הרגשת־שליחות
השזורה ביידע מקצועי — אי-אפשר להביא
אדם לכך שיילחם.״
לסקוב, שהוא הפרשן הצבאי הרציני היחיד
המשמיע את דעותיו בפומבי, דיבר
רק על הצד הצבאי של הבטחוניזם. הוא היה
יבול, תוך שינויים קטנים, להעביר את
ביקורתו גם לכל שאר שטחי־החיים הלאומיים
בתקופת בן־גוריון המאוחרת. כי אותן
התכונות, הפוגעות בנכונותו של אדם להילחם
ביום־צרה, הורסות גם את נכונותו
לעמול למען המדינה ביום שלום.

המימשל הצבאי
מהומה עד מאומה
כל בר־דעת ידע כי מאורעות סירה היו
תוצאה של פרובוקציה מחושבת. לא היתד.

הנער, שהוכנס למוסד ימין־אורד, מסרב
להיות שם .״אני לא יוסלר״״ צעק כשהופרד
מאימו .״אם תעבירו אותי לניו־יורק ישלחו
את כולכם לכיסא החשמלי!״
הפרשה כולה החלה בנצרת, שם למד הנער
שלמה בבית־ספר של כת הסיליזיאנים.
רחל שילמה להנהלת ביד,׳׳ס 40ל״י לחודש
תמורת פנימיה מלאה עבור הנער. בהיותו
דובר ערבית, נקלט שלמה במהירות בבית־הספר,
שכל תלמידיו הם נערים ערביים, בני
הדת הנוצרית.
בחג המולד, בתחילת שנה זו, נסע שלמד,
לחיפה, כדי לבלות את חופשתו בחברת האם.
עם תום החופשה לא חזר הילד לנצרת.
אימו לקחה אותו למוסד היהודי אהבה.
״הייתי רוצה שבני שלמה יקבל חינוך
יהודי־דתי,״ אמרה למנהלת המוסד.
שלמה התקבל למוסד, ברח ממנו לאחר
שבוע. בבית סיפר שהאוכל לא טוב ושקשה
לו ללכת כל יום שלושה קילומטרים ברגל
למוסד מביתו. הסיבה האמיתית היתד, אחרת:
מוסד אהבה מיועד לילדים מפגרים וקשי־חינוך.
שלמה, המפותח מכפי גילו, לא יכול
היה לשאת את המקום.
ואז עשתה האם צעד תמוה נוסף. היא
החזירה את שלמה לפנימית הסיליזיאנים
בנצרת, ממנו הוציאה אותו קודם לכן בטענה
שאינו מקבל שם חינוך יהודי־דתי.

נפתחות
,כתות ערס

1יייזי ת

בגרות

משולב, מרץ־יולי 64
מוקדמות

שורר, מרץ ( 64 מחיר מיוחד)
הלמודים בפקוח המחלקה לחינוך של עירית תל־אביב
הרשמה בשעות 8-1לפנה״צ, רת׳ בוגרשוב 62
(פנת רת׳ פינסקר) ,טלפון .231546
בשעות 5.30-8אחד,״צ
רחוב אנטוקולסקי .4
(ליד פנת אבן גבירול^-
ארלוזורוב)

י״מג

בשיתוף עם הסתדרות הסטודנטים של האוניברסיטה של תל־אביב

עקב הצלחת התחרות
שעלתה על כל
המשוער (למעלה מ-
25.000 תשובות) התעכב
פרסום התוצאות.

להלן רשימת הזוכים
בהגרלה שנערכה ע״י
ועדת שופטים:

.1נסיעה ונופש שבוע כקפריסץ -
יגאל גרינוולד,

עין־דור, הגליל התחתון.

. 2שואב אכק -קלרה פינק,

רחוב עמל ,31 חיפה

רדיו טרנזיסטור
קליינשטאוב;

_ אברהם

רחוב ארלוזורוב ,23

רמת־גן.

ועוד 200 פרסי שי מטעם״״ננס״
שישלחו לכתי הזוכים.
זאת מהומה על לא מאומה. היתד. לה
מסרה.
מישהו אירגן את הריסתו של בית כך,
שיעורר בהכרח זעם ציבורי; מישהו דאג
לטיפוח הזעם הזה; מישהו גרם למאסרים
המוניים, כדי לציור רושם של מהומה (העולם
הזה 1358ו־.)1359

השאלה היחידה שנשארה היתר :,לטובת
מי אורגנה הפרובוקציה? האם היתד. זאת
פעולת המימשל הצבאי נגד לוי אשכול, או
פעולת לוי אשכול נגד אחדות־העבודה, הלוחצת
לביטול המימשל?
השבוע נתן לוי אשכול עצמו תשובה
חלקית לשאלה זו. בשיחה בקבוצת דגניה
הסביר מדוע אינו יכול לבטל את המימשל
הצבאי, ומדוע יסתפק במיחודה ריקה־מתוכן
בצורת ביטול הצורך ברשיונות־תנועה. הסיבה
:״ההתפרעויות שאירעו לאחרונה, כמו
ההתפרעות בטירה.״
דת משסנו שדמה
בחדר קטן שבקריית חרושת, לא הרחק
מחיפה, יושבת אשד, בחדר דל וממררת בבכי.
אשד, בגיל העמידה מזילה דמעות כילד,
כשאמה עומדת לידה ומנסה לנחמה. כשהיא
נרגעת קמעה ועיניה נפקחות להביט סביב
מבעד לצעיף הדמעות, נופל מבטה שנית
על המיטה הריקה שבחדר, והבכי חוזר
ומהדהד.
״למה לקחו את בני ממני?״ שואלת שוב
ושוב רחל גלסברג 32״איך הם יכולים
לעשות דבר כזה? לא נשאר לי דבר בחיים
בלעדיו.״
,״אני לא יוסדה״ .צו שהוצא על-ידי
בית המשפט המחוזי בחיפה הסמיך את משרד
הסעד כאפוטרופוס זמני של הנער בן
ד , 12-.שלמה גלסברג. הוא נלקח מזרועות
אימו, נמסר לידיו של קצין המבחן החיפני,
חיים פיזאם, שיחליט באיזה מוסד יתחנך
בשנתיים הבאות. על רחל, האס, נאסרה הגישה
אל הילד. אסור לה לראותו אלא
בהסכמתו של קצין המבחן.
העולם הזה 1361

כשנודע הדבר למנהלת מוסד אהבה, מיהרה
להזעיק את קצין־המיבחן.
״מרעילים את נשמתו״ .קצין המבחן,
חיים פיזאם, הפעיל מיד את קשריו.
״ילד יהודי אינו יכול לקבל חינוך הנוגד
את רוח היהדות,״ אמר. הוא דרש להחזיר
את הילד ומשנתקל בסירוב — הפעיל את
מערכת המישפט.
הסיליזיאנים, שבתחילה קיבלו את הילד
לאחר הפצרות מרובות של האם, סירבו הפעם
להחזירו בטענה שהפעולה המשפטית
מנוגדת לחופש הדת .״הילד יכול ללמוד
בכל מקום, כפי שתחליט אימו.״ טען עורך
הדין שנשלח על ידם .״מלבד זה הוא לא
מקבל שום חינוך דתי, נוצרי או יהודי.״
טענותיו של עו״ד לא הועילו, בית־המשפם
החליט לקחת את הילד מהאם, להעבירו
לחסות קצין המבחן. הלה הציע לאם כמה
וכמה מוסדות חינוך יהודיים בחיפה. האם
סירבה .״אני רוצה את בני. אכניס אותו
למוסד שאני אבחר.״ קצין המבחן, מצוייר
בצו הזמני של בית־המשפט המחוזי בחיפה,
סירב להחזיר את הילד, אז פנתה האם אל
הפנסיה הקתולית, ביקשה שיקבלו את הילד
תחת חסותם.
הכומר הקתולי שהופקד לטפל בענין,
סירב לקבל את הילד למוסד קתולי, טען
שהדבר יראה כהתגרות מיותרת במשרד הסעד.
לא היה לו כל רצון לאשר את הזעקה
שפשטה בכל רחבי הארץ ״שהנוצרים מובילים
ילדים יהודים רכים לשמד.״ הוא הציע
לאם להעביר את הילד לבית־ספר עממי רגיל
בחיפה.
האם הסכימה מיד, העבירה את הבקשה
לקצין־המבחן ונתקלה בסרוב מידי .״נשמתו
של הנער מורעלת. הוא זקוק לטיפול,״
היתד, התשובה.
״אני נורמלית״ .רחל היתד, על סף
היאוש. צעדה הבא היה לעבר מונסניור
חכים, הבישוף האורטודוכסי .״הם לקחו
ממני את ילדי בטענה שאינם רוצים שיקבל
חינוך נוצרי,״ אמרה. היא ביקשה לעבור
לדת הנוצרית עם בנה, הביאה מכתב חתום
(המשך בעמוד ) 10

ס פוג מתכתבל תי ח ח לי ךשימיאלהיד ״ ס

הצגת בכורה ארצית השבוע, בקולנוע אופיר, תל-אביב
הסרט היווני הקיצוני פגישתו
הנועזת...

ק 111111

,אספילם״ — מיועד למבוגרים בלבד!

דוו הצינור הזה
ך יה היה בארץ־ישראל, לפני שנים
| 1רבות, נהר ושמו ירקון. זרם הנהר דרך
השרון, הישקה פרדסים ושדות, וכל האיכרים
שמחו ונהנו למראה יבולם הפורה. עד
שיום אחד בא קוסם רע, הניף את מקל־הקסמים
שלו ואמר :״הוקוס פוקוס והכל
נעלם. היה ירקון וראו — איננו עוד,
והאנשים השמחים התחילו לבכות.
כך אפשר להתחיל את אגדת משק המים
בישראל. אלא שבמציאות מתרחשות האגדות
קצת אחרת. במציאות אי־אפשר להפוך
דברים מטוב לרע בהוקום־פוקוס. כדי
לבצע אותם צריכים לשלם מיליונים. עד
שבסופו של דבר אין מיליונים ואין מים.

כמה שאלות
אמיתד של דכי לא מובן מדוע לא
/התעניין איש, פרט לקבוצת מומחים
קטנה, במפעל השני בגודלו בין מפעלי המים
— אחרי מפעל מוביל הירדן — קו
ירקון־נגב. כי בשעה שפורסמה תוכניתו של
מפעל זה, לפני שנים אחדות, עסקו בו ה־עתונים
והציבור משך זמן רב.
התוכנית היתר, שונה מתוכנית ענק־הירדן
רק בנקודות ספורות. ראשית, בגודלה: ב־מוביל־הירדן
היה מדובר על העברת חצי
מיליארד ממ״ק מים בשנה; במוביל־הירקון
רק על מאתיים מיליון. שנית: הירקון לא
גובל עם שום מדינה שכנה וניצולו היה
עניין ישראלי בלבד.
כלומר: הכל היה ברור ופשוט. היה צורך
לאסוף את רוב מימי הנהר ישר ממעיינותיו
בראש־העין, לכוזנם בצינור בעל קוטר של
66 צול ( 168ס׳׳מ) ישר לנגב הצפוני. המוביל
עצמו היה מחולק לשני חלקים —
קו מזרחי וקו מערבי — אשר צריכים היו
להשקות את השטחים שלצידיהם, להתחבר
בסוף שנית לקו אחד, הממשיך ויורד דרומה.
לנגב עצמו היה צריך להגיע החלק
הארי של המים — 150 מיליון ממ״ק בשנה.
השלב הראשון היה בניית הקו. המזרחי
של הצינור, באורך של 106ק״מ. קו זה
עצמו היה צריך להעביר את 150 המיליון
ממ׳׳ק של המים. מיד אחרי השלמת השלב

בסך־הכל — מיליארד 220 מיליון ממ׳׳ק.
השטח החקלאי במישור החוף מסתכם במיליון
וארבע מאות דונאם. שטח זה, כשהוא
מעובד במלואו, מכוסה חלקו בפרדסים
וחלקו משובץ בשדות המעובדים אינטנסיבית
ובתפוקה מאכסימאלית. בצורה זו משתלם
למשפחה חקלאית לעבד אפילו שטח
ממוצע של 30־ 20 דונאם. במצב זה נדרשים
להשקאה 700 ממ״ק מים בשנה לדונאם. ס ך
הכל דרושים לאזור זה 980 מיליון ממ״ק
מים בשנה.
צרכן שני למים באזור החוף היא התע-
שיה והאוכלוסיה העירונית. צרכן זה צורך
300 מיליון ממ״ק מים בשנה.
סכומים אלה מצטרפים יחד לצריכה של
מיליארד 280 מיליון ממ״ק בשנה לאזור
החוף.
החשבון הפשוט מוליך לתוצאה ברורה:
מאזן המים במישור החוף עצמו מראה כי

נתנה שניה בסידור! :

התנאי הראשון להפעלת מוביל־הירקון היה
צימצום צריכת המים לחקלאות ל־ 500 ממ״ק
בשנה לדונאם.
בחשבון הכללי דפק הכל כמו שעון 500 :
כפול מיליון וארבע מאות אלף, שודד, לשבע
מאות מיליון. צריכת התעשיה והעיר מסתכמת
בשלוש מאות מיליון. סך־הכל — מיליארד
ממ׳׳ק. נותרו, לפיכך 220 ,מיליון. או
במילים אחרות — ירקון שלם, אותו אפשר
היה להזרים לנגב.
בכל החשבון הזה היה חסר פרט צדדי
אחד: חקלאות שנלקחו ממנה ס/ס 40 של המים
— הפסיקה להשתלם. כדי שאנשים לא
יברחו מאדמתם, או לא ימותו ברעב, היה
צורך לשלם סובסידיות — תוספת לתוצרת
מוקטנת. הסובסידיות פגעו בתקציב המדינה,
אבל כל זה לא היה כבר בשטח ההתעניינות
של המהנדסים המשוחררים, אלא
של הכלכלנים, שמהם נלקחה זכות ההשפעה.
שאר
התוצאות של תוכנית מוביל־הירקון
נשארו כבר בשטח הבלעדי של ההידרולו־גיה,
שטח ההתעניינות הישירה של בוני
המוביל. בקיצור, ניתן להגדיר תוצאות אלה

שה גד

הראשון תוכנן להמשיך בבניית הקו המערבי.
העבודות,
שהתחילו כבר לפני עשר שנים,
התקדמו במהירות רבה. שלוש שנים בלבד
לאחר תחילת העבודה נסתיים השלב הראשון.
מיד לאחר מכן נשתררה דממה כבדה.
היא היתה כה כבדה שאפילו כמה
שאלות עקרוניות וחדות כחנית לא יכלו
לפרוץ אותה:
• מדוע עד עתה, לא רק שלא נסתיימה
בניית השלב השני, אלא אפילו לא התחילו
בוז
• כיצד השתלמה ההשקעה של 80 מיליון
לירות שהושקעה עד עתה במוביל?
• איזו כמות מים מוביל הצינור לנגב?

מה קרה לירקון עצמו?
לכל השאלות הללו נוספה לאחרונה עוד
שאלה, כפולה: על מה התבססה התוכנית
האחרונה לחיבור קו מוביל־הירדן למוביל־הירקון,
תוך הארכה של הצינור בו יזרמו
מי־הכינרת דרומה? ואם נעשה הדבר, מה
קרה לכמות העצומה המתוכננת של מי-
הירקון, שהיו צריכים לזרום בשפע ומעל
לקיבולו של צינור אחד?

מידבר על־חשכון שטח פורח
ך פ;י הפעלת מוביל ירקון־נגב, היה
/מאזן המים במישור החוף כדלקמן:
מעיינות מי־תהום — מיליארד ממ׳׳ק לשנה.
הירקון
— 220 מיליון ממ׳׳ק.

לא זו בלבד שאין עודף — אלא שקיים
חוסר מים המתבטא ב־ 60 מיליון ממ״ק בשנה.
חישוב זה חייב היה להוליד גם הוא
מסקנה ברורה: ממישור החוף אין לקחת
אפילו ממ״ק אחד של מים. אם יעשה הדבר,
פרושו לנסות להפריח מידבר על חשבון
שטח פורח ומתקיים בזכות עצמו.
אבל שום חשבון אריתמטי או כלכלי לא
יוכל להפריע לביצוע. כי בזמנו קבע שמחה
בלאם, בסימפוזיון על הנושא ״משק המים
בישראל׳׳:
״יש לעבוד בכיוון פיתוח מאכסימאלי של
המים בארץ, שעדיין לא חדר לראשי המתכננים,
אשר הושפעו מהכלכלנים, וזה רע
מאוד. אם המהנדסים ישתחררו מהכלכלנים
— תהיה לנו מדינה יותר גדולה.״
ושמחה בלאס לא היה אז רק צד בויכוח,
אלא איש־המים מספר אחד של ישראל. הוא
היה:
• יועץ הממשלה לענייני מים!
• המנהל הכללי של תה״ל;
• יושב־ראש ועדת שיפוט תוכניות של

• יו״ר הודעד לתיכנון מים ארצי;
• יו״ר הוזעדה העליונה לניקוז וייבוש.
• יו״ר הוועדה העליונה לענייני ביוב;
• יו׳׳ר ועדת הירקון.

הפרת האיזון
ך* מהנדסים השתחררו מהשפעתם
| | הקלוקלת של הכלכלנים, ואת התוצאות
הרגישו מיד על בשרם חקלאי מישור החוף.

כתוצאות הפגיעה בחוק האיזון־הטבעי של
מלאי־המים.
כדי שאפשר יהיה לכרדן את הירקון לנגב,
היה צורך לנצל עד תום את מי התהום,
לשאוב מהבארות את מאכסימום המים.
אבל כפי שאפשר היה להבין מראש,
הבארות התת־קרקעיות אינן מקורות־מים
עצמאיים. על ידי כל מיני יובלים תת־קרק־עיים
הם מחוברים למעינות ראש־העין, מה־זזים
מחזור שלם. על זאת לא חשבו, כנראה,
מהנדסי תה״ל ומומחי המים שלו.
קרה אז מה שמוכרח היה לקרות: כתוצאה
מן הניצול המוגבר של מי־התהום,
החלו מעינות הירקון להתייבש בצורר מדאיגה
והרת־אסון. משך כמה שנים ירד
מלאי המים בירקון מ־ 220 מיליון ממ״ק ל־
100 מיליון ממ״ק.
אבל זו היתד, רק מערכה ראשונה של
הדראמה. היה לה גם המשך. אם במי הנהר
משתמשים להשקאת השטחים הסמוכים לו,
חוזר מירב המים ומחלחל באדמה, מוצא את
דרכו לבארות התת־קרקעיות שבסביבה. תה
ליך
זה נפסק, כמובן, ברגע שמי הנהר מועברים
להשקאת חלק ארץ אחר.
זהו בדיוק הדבר שקרה לירקון. גובה
פני המים בבארות התת־קרקעיות התחיל
לרדת באופן מבהיל, דבר שגרר אחריו תופעה
קטסטרופאלית נוספת: למקום הפנוי
ממים מתוקים החלו להסתנן מי־ים מליחים.
במילים אחרות: בארות תת־קרקעיות הונד
לחו, רבות יצאו בכלל משימוש.
הפעם ריחפה הסכנה לא רק על החקלאות,
אלא על תושבי תל־אביב. לייתר דיוק,
על כל האוכלוסיה העירונית של גוש דן,
השואבת מימיה מבארות אלה. היה צורך
דחוף לסובב חזרה את הגלגל, המתגלגל במהירות
גוברת והולכת.
החלק הגדול של מי־הירקון הוחזר מן
המוביל והופנה לעבר האוכלוסיה העירונית.
כתוצאה מכך התייבש המוביל ירקון־נגב
כמעט באופן סופי.
אבל את גלגלי תחנות המים אי־אפשר
היה להחזיר ממש עד לנקודת־המוצא שלהם.
בסיכום ירד פוטנציאל המים השנתי של המדינה
ב־ 120 מיליון ממ״ק מים מן הירקון,
וכמות דומה מבארות מי־התהום שהומלחו.
תוצאה זו הושגה במחיר הפעוט של 80
מיליון ל״י, שהושקעו עד עתה במוביל יר־קון־נגב.

פירמידה
הפוגה

**כאן והלאה חוזרת הפרשה ומזכירה
את קו מוביל־הירדן, שהפך למוביל־הכינרת
מבלי שאיש יבחין בכך. הדימיון
בולט ביחוד בכמה נקודות:
(א) עניין איזון המים, הנוגע לאזור ה־

ירקון, נוגע בדיוק באותה מידה גם לאזור
הירדן. העברת מי הירדן לנגב היתד. מביאה
לדילדול כל מקורות המים בגליל המזרחי.
העובדה שבסופו של דבר לא נשאבו מי-
הירדן אלא מי־הכינרת, לא נולדה כתוצאה
מן הנסיון המר של קו־הירקון, אלא מתוך
סיבות אחרות לגמרי: התנגדותן החריפה
של ארצות ערב ואולטימאטום חד־משמעי
של ארצות־הברית. כך שבעצם רק הערבים
— הם שהצילו את הגליל מיובש.
עריכה מדעית של תוכניות מוביל-

הירקון נעשתה בדיוק לפי אותם הדפוסים
כמו מוביל־הירדן — בצורה הפוכה מאשר
היה הדבר נעשה בכל מדינה אחרת. בכל
מדינה מתקדמת היה סדר הפעולות בערך
כזה: ראשית היו נערכות בדיקות מדוייקות
של נתוני השטח (טופוגראפיים, היורוליים
וטכניים) ,וכל הנתונים הכלכליים הקשורים
במחירי הבנייה והניצול.
שנית, היו מתחילים בעריכת כמה אלטרנטיבות
של התוכנית המקורית, המבוססות
על הנתונים שנתקבלו מן הבדיקות. כל
אחת מתוכניות אלה היתד. עוברת דרך וע־

וחו כ־ 220 מיליון ממ ק מים 1 -־ 80 מיו יון לירות ישראליות
דות־מומחים ודרך הבדיקה של מוחות אלקטרוניים.
רק אחרי כל זה היו מתחילים
בביצוע ובהצמחת השיכבה של אידיאולוגיה
ופוליטיקה.
בישראל עמדה פירמידה זו על הראש. קודם
כל יש אידיאולוגיה ופוליטיקה: פיתוח

הנגב, פיזור האוכלוסיה, בטחון המדינה.
אחר־כך מתחילים בבניה. לבסוף, כאשר הפרשה
מגיעה כבר לעשרות מיליוני לירות
מושקעות, נבלמת לפתע תנופת היצירה כתוצאה
מתקלות בלתי צפויות, ורק אז מתחילים
לדבר על בדיקת הנתונים המדעיים.

בדיקות הידרולוגיות, שנערכו לפני התחלת
הבנייה, הוגבלו פשוט לקביעת כמויות
המים שעברו דרך הירקון תוך 13 השנים
האחרונות. התקבל מספר ממוצע של 220
מיליון ממ״ק; מספר זה חולק לפי המפתח
האידיאולוגי 150 :מיליון ממ״ק יזרמו לנגב
50 ,מיליון לשימוש במקומות אחרים,
20 מיליון ימשיכו לזרום לים. הידע ה־הידרולוגי
של תה״ל נוצל ב־ 100 אחוז.
בפרשת הירקון היה המיקרה בולט עוד
יותר לעין. כי עוד לפני שמונה שנים, בתחילת
בניית הקו, הביע אחד המהנדסים
את חששותיו, שהפכו אחר־כך לעובדות. אך
אז צילצלו חששותיו על התייבשות הירקון
והתמלחות הבארות כדימיון גמור באוזני
מנהלי תה׳׳ל. נימוקיו של המהנדס לא נתקבלו,
במיוחד מפני שנגדו את דעת הסמכות
העליונה של שמחה בלאס — אשר מעולם
לא נשא תואר מהנדס — ואהרון וינר,
אשר כבר אז ראה עצמו כיורשו של בלאס.
(ג) כדוגמת מוביל־הירדן, לא נמצא גם
מי שיודה בכישלון תוכנית המוביל ירקון־
נגב. משך שנים רבות נשאר מוביל־הירקון
בלתי מנוצל, כשמפעם לפעם, בהזדמנות זו
או אחרת, חזרו הבוסים. של תה״ל לתוכניות
בניית הקו המערבי של המוביל. אלא שתוכניות
אלה נידחו בכל פעם למועדים
מאוחרים יותר.
(ד) בדיוק כמו אחרי כישלון המוביל
ירדן־נגב בשבועות האחרונים, כן גם במיק־רה
הירקון נולדו חיש מהר תוכניות, שתפקידן
היחידי היה הצדקת ביזבוז־ענק של
הון המדינה. תוכנית ההצלה העיקרית הי־תה
העברת מי־ביוב מתל־אביב דרך הצינור.
כמובן — התוכנית נולדה טרם שחיברו
איזושהי שיטה מתקבלת על הדעת לניקוי
מי־ביוב אלה. לרוע המזל — התנגד משרד
הבריאות בתוקף לכל הפיתרונות החלקיים
של הבעייה הזו.

עוד מיליונים לקבורה

•*ד שבאה ההצלה. כאילו להשלמת ה־
׳ ע ביזיון והאירוניה באה הישועה דווקא
ממוביל הירדן. הכישלון הגדול במוביל הגדול,
חיפה על הכישלון במוביל הקטן
יותר.
היות ותוכניות ניצול הירדן ירדו כבר
מזמן מ־ 500 מיליון ל־ 370 מיליון ממ׳׳ק מים
בשנה, והיות וקו מוביל־הירדן עומד חציו
ריק, אפשר היה בשקט גמור לח־תר על
המשך בניית קו כינרת־נגב. נחוץ היה רק
להאריך את מוביל הירדן עד לראש־העין,
לחברו לקו ירקון־נגב. זאת במיוחד מאחר
ובשנים הראשונות צריכים לזרום מהכינרת
לא יותר מאשר 170 מיליון ממ״ק בשנה.
אף אחד לא השמיע, כמובן, הסבר זה במפורש
ובברור. נוצר הרושם כאילו דבר
לא נשתנה: מעולם לא היתר, תוכנית לבניית
קו ירקון־נגב כמוביל נפרד להעברת מי
הירקון. תחנות השאיבה דרומה מראש־העין
נוצרו מראש רק כדי להזרים את המים בצינור
שיהווה המשך למ׳וביל־הירדן. כך
היה תמיד — אפילו כשטרם התחילו לעבד
את תוכניות המוביל־הארצי. לא היה שום
כישלון. ולכן לא היו, כמובן, כל אחראים.
אבל גרוע מכך הוא שתוכנית ההצלה
מביאה עימד, סכנה כפולה:
ס שוב קמה לתחיה תוכנית בניית הקו
המערבי של מוביל־ד,ירקון. התוצאה הצפויה:
קבירה של 20 עד 30 מיליון לירות
נוספות.
• אם באמת יזרמו מי־כינרת במוביל,
יתערבבו הם — לאחר שיעברו במעיינות
ראש־העין — במימיו המעטים של הירקון,
יחריפו יותר את הפרת איזון המים הטבעי
במישור החוף 370 .מיליון ממ״ק מים
גרועים מהכינרת ימליחו 100 מיליון ממ״ק
מים טובים ממעינות הירקון.
אילו נזקים נוספים יגרמו לחקלאות ולמשק
המים — קשה לחזות מראש. מושג־מה
אפשר לקבל מדוגמה אחרת, הלקוחה
מחלק אחר של המדינה, פרק מתוכנית המים
הכללית שהושלם עד סופו — ייבוש
החולה.

רף נראתה תובנית מוביל הירקוך־נגב הראשונה, לפי
סקר הפעולות ל* 1953/55 של תה״ל. הקו השחור מס*

מן את חלק המוביל שהושלם. הקו המרוסק הוא קו
צינור המוביל, אשר תוכנן ולא הושלם עד היום.

מדוע הפכו הרזרבות הקרקעיות
החדשות שיוגשו
כחולה למקור גדעון לאוצר
המדינה? כיצד נבשל אחד
ממיכצעי הפיתוח הגדולים
שנעשו במדינה? -על כף
יימסר כהמשך סידרה זו.

במדינה
(המשך מעמוד ל)
על־ידי בעלה לשעבר — ממנו התגרשה לפני
כמה שנים — בו הוא נותן את הסכמתו
שבנם יתנצר.
הבישוף קיבל את הילד, לאחר ששוכנע
שהאם, בת לאב נוצרי ואם יהודיה ממוצא
מרוקאי, רוצה בכנות להתנצר ושלמה,
קורבנה האמיתי של כל הפרשה, טולסל שוב
למקום חדש: בית היתומים החיפני של
העדה האורטודוקסית.
בשלב זה פנה שוב קצין המבחן לבית־המשפט,
שהוציא צו למשטרה למצוא את
הילד. האם סירבה לגלות היכן הוא מוסתר,
הסתתרה בעצמה בבית־אמה הזקנה וסירבה
לראות פני איש.
רק לאחר שבועיים מצאה המשטרה את
הנער, העבירה אותו חזרה לטיפולו של
פיזאם, שאימץ לעצמו טענה חדשה: האם
אינה מסוגלת לספל בבנה.
תשובת האם :״אומרים שאני לא שפוייה
בדעתי. אני מוכנה להביא תעודה מרופא
שאני נורמלית ומסוגלת לטפל בבני כראוי.׳
עד לבירור המשפטי הנוסף היא ממשיכה
לשבת בבית אמה, כשהילדאיננו. מי
״שנישמתו מורעלת״ זקוק, כנראה, לטיפול
שונה מסיפולה של אם.

עד מאה ו ע שרי ם-
תעופה הוחזר האמון
שלמה להם לא היה בארץ ביום ששי
האחרון. אבל, המכתב שהשאיר אחריו מנהל
אל־טל, בטרם צאתו לאירופה, הפך אותו
לנושא העיקרי של שיחות עובדי חברת התעופה
הלאומית. המכתב, שתוכנו פורסם
ביום ששי, היה מופנה לשלמה ראוכברגר,
ובו הודעה כי החל מיום ששי מפוטר ראוב־ברגר
מתפקידו כנווט ראשי של החברה.
קברניטי אל־על, שהתלוננו כי התנהגות
ראוכברגר כלפי הקברנים דויד גוטמן בזמן
טיסה (העולם הזה )1359 מהודה מרד, באו
על סיפוקם. כי החלטת המנהל החדש שמה
שוב את הדגש במקומו הנכון: שהקברניט
הוא אדם חשוב מאד בסולם־הפיקוד של
חברת־תעופה.
העובדה, כי ההחלטה היתה לטובת קברנים
שהצטיין בהנהגת השביתה האחרונה,
ונגד מפקח שהצטיין כמפר־שביתה, סימנה
גם הפוגה במלחמת־העצבים בין צוותי־האויר
לבין הנהלת החברה .״זה היה מיבחן חשוב,״
הסביר אחד מחברי ועד צוותי־האויר ,״שלמה
להט החזיר לנו את האמון בהנהלה.״
אוהדים חדשים. ייתכן כי החלטה זו,
שהיא קסנה־לכאורה, תסמן מיפנה ביחסי־העבודה
באל־על. להט, שהושאל לחברה
על־ידי חיל־האויר, התפטר לפני כשנה וחזר
לאחרונה לאל־על, הבהיר היטב שהוא מתכוון
לקחת את העניינים לידים. הוא החל כבר
בניעור כמה מחלקות, מתכוון למנות איש
חיל־האויר למנהל מחלקת המנגנון של החברה.
מינוי זה נתקל בהתנגדותם של
פקידים בכירים בחברה, החוששים שמא
תהפוך הרוח החדשה לרוח־פרצים מסוכנת.
צוותי־האויר — החלק החיוני ביותר של
החברה — הביטו עד כה מרחוק על מאמציו
של להט. לדידם לא היה חשוב איזה
פקיד יעמוד מולם — מן העבר השני של
המיתרס. אולם ההחלטה להעניש את הנווט
הראשי הפכה אותם לאוהדיו של להט, במאמציו
להשתלט על המנגנון, מתוך תקווה
שבפעם הראשונה תשלוט באל-על גישה
מקצועית של אויראי — לא של פקיד.

מי ברגל

קבוצה בת כמה עשרות עובדי עירית חיפה מתקהלת ליד פתח
צריפו של ראש הממשלה לשעבר דויד בן־גוריון בשדה־בוקר.
הס היו בדרכם לאילת, התעכבו במשק כדי לברך את חבר־כנסת ביג׳י ליוס הולדתו.

״אין כניסה לרכב
דףףך

זר! אס הזקן הולד
^1 11 רגלי במשק — גס אתה תלן!״ מכריז השלט.
^יו ס הזה אין יריבים פוליטיים, אין
ל שונ אי ם, אין חולקים. ביום זה כולם
אוהבים את הזקן וכולם מחייכים כלפיו ן ומאחלים לו חג שמח.
כאן, בשדה בוקר, לובש הפוליטיקאי בן
ה־ 77 את כל ההוד של פאטריארך טוב־לב
ומכובד. וככל שעוברות השעות ומתרבים
המבקרים, נידמה כי כך בדיוק רוצים הם
לראותו: בריא ושלם, שמח וטיב־לב, יושב
בין ספריו ומדבר על תפקידי המוסד החינוכי
הגדול המוקם והולך לא הרחק מצריפו
הירוק: מידרשת שדה־בוקר.
כאשר הוא עוסק בפוליטיקה — יש לו
אופוזיציה. אולם בשדה בוקר — כולם
אוהדים.

האיש מסגירה

הוא מרדני מזרחי, שאביו עבד עס בן־גוריון כאשר זה
היה פועל חקלאי בסג׳רה. כאשר נודע לבן־גוריון ני
מזרחי בא, עזב את אורחיו, יצא לשוחח עם האיש מסג׳רה (חולצה לבנה, גב למצלמה).

ן ם האירועים הרשמיים שנקבעו ל-
\*יום זה באו להדגיש את מעמדו החדש
של דויד בן־גוריון. כי אומנם הונחה אבן-
פינה, התכנסה הוועדה המרכזת של ההסתדרות,
נערכה ישיבה סגורה של לישכת הצמרת
של מפא״י והופיע נשיא המדינה —
אולם באף אחד מאירועים אלה לא דוכר
בעניינים הבוערים של המדינה. העניינים
שהפכו נחלתו של לוי אשכול.
חברי הוזעדה המרכזת התיישבו ליד השולחן
המוארך שבחדר־הספריה של בן־
גוריון. המזכיר הכללי אהרן בקר פתח את
הישיבה בכל הרצינות, אך רוח שובבה
מילאה את החדר בעל מיזוג־האודיר. החברים
בירכו בשמם ובשם התנועה. הזכירו פלוג־
המשק סיפורו עול גי־מ•
הסיפור של סיפעלי מנססיל נצרת הוא
סיפור עגום וידוע. אבל מה סיפורו של
ג׳ימי לוי, האיש שהקים את המיפעל ועמד
בראשו עד שמכונותיו נעצרו בחריקה
רבתיז נ׳ימי לוי שמר את לשונו. המיליונר
הנוצץ עזב יום אחד את הדולצ׳ה ויטה
הישראלית מבלי לומר מילה אחת על
תיסבוכות המיפעל.

השבוע הפר את שתיהתו. כמכתב
ששלח למערכת ,,העולם הזה״
,על נכי נייר של מלון ״פלא־זה״
המהודר בנידיורק, כתב:
תשוסת־לבי הופנתה למאמר בדבר, אודות
הצהרה של משרד המיסחר והתעשיה, בתשובה
למסיבת־עיתונאים שנערכה על־יוי
מר ווכט מניתן דימונה. במסיבה זו הכריז
מר ווכט, כי הממשלה פיתחה והרחיבה את
(המשך בעמוד )11

הנשיא ׳ווו

מהליקופטך, הנשיא בא כדי להשתתף
בישיבה החגיגית המיוחדת של החוג
לתנ״ך, אשר היה רגיל להתכנס בביתו של בן־גוריון בירושלים.

מצב־הרוח עודה

עם התקרב יום האיחולים
לסיומו. בן־גוריון, הנשיא,
שרים, ואנשי־רוח, מקשיבים להרצאה בחדר״האוכל של שדה־בוקר.

לעץ וקורא ספר, ואבא שלי דיה עובד...״
הוא לא ידע, בעצם, שהיום יש יום״
הולדת לבן־גוריון. גם בן־גוריון לא ידע,
כנראה, שיהיה עסק כה גדול ביום זה, כאשר
הזמינו לשדה־בוקר. לשם מה? ״אני
עבדתי בשבילם כל השנים. ב־ 1944 הבאתי
אותו בטקסי שלי מחלב שבסוריה. היו לי
אז שני טקסים. אבל האנגלים ידעו שאני
עובד בשביל הג׳ואיש אייג׳נסי, לקחו ממני
את המספרים הירוקים.״
מאז קום מדינת ישראל, מבקש מזרחי לפחות
מספר ירוק אחד בחזרה. על כן פנה
לבן־גוריון .״כתבתי לו עוד כשישב על הכסא.
עכשיו, שעזב את המלא, הזמין אותי.
אני מתכוון לומר לו, :אבא, אתה צריך לתקן
את העוול שנעשה לי.,״ בן־גוריון קבע
לו פגישה חדשה, לשבוע הבא. מזרחי, כולו
קורן מאושר, איחל חג שמח ונסע חזרה
לחיפה, לספר כי ״האבא״ כבר ידאג לו.

שאינה שונה מכל ארוחת־צהריס אחרת של משק שדה־בוקר.
— !י• ^ 111 אחרי שלוי אשכול ופמלייתו עזבו את המקום, צעד בך גוריון

לחדר־האוכל, לארוחה שכללה מרק, ירקות ובשר. לעיניו הרכיב משקפי־שמש נגד האור החזק.

.בווו הנא!

פוקדת פולה לצלמים, שהוזמנו לחני

ציח את לוי אשכול ובעלה בתמונה
זז י ן 1 #1114
רשמית. הצלמים הפצירו שתשאירם עוד מעט, להנאתו של בן־גוריון.

אמרה פולה בן־גוריון ללוי אשכול,
כשזה נכנס לצריף של
משפחת בן־גוריון. אשכול חיבק אותה בחיבה, חיין לעבר בן־גוריון.
תות חמורות כאילו היו זכרונות נעימים.
בין נאום לנאום — ולעיתים קרובות גם
תוך כדי נאום — השמיע בן־גוריון הערות.
מעין פרשנות שוטפת לשיר ההלל. הנד,
יהודית שמחונית מצהירה :״אילו אמרנו לך
שאנחנו אוהבים אותך, מוקירים אותך ומעריכים
אותך, לא היה בכך משום חדש. שהרי
דברים כאלה יש לקבל כמובנים מאליהם,
כמו גשם, שמש ורוח
״לא גשם, לא גשם!״ התערב בן־גוריון.
שמחונית לא רצתה לנתק את קו מחשבתה
:״אבל אני רוצ ה...״
בן־גוריון המשיך, כמו חולם בהקיץ, אך
עיניו הביעו כאב אמיתי :״שלוש שנים לא
ירדה אף טיפה של גשם. שלוש שנים. נאלצנו
לחסל את העדר.״
הוא כבר גמר. שמחונית המשיכה :״אני
רוצה לומר לך שאנחנו מודים לך היא
עוד המשיכה. אך לא דבריה נשמעו — כי

אם המילים. האחרונות שאמר הזקן. הן יצרו
תמונה של רועה מסור ונאמן. האם גם בן־
גוריון מתחיל כבר לראות את עצמו בדמות
אבהית זו, ולא רק אלה שבאו לברכו?

•י** הסתדרות אמרה את שלה, בא תור
1ן ״חברינו״ .רוח־סערה, חול והמולת
כנפיים: ראש הממשלה לוי אשכול ירד מן
ההליקופטר שהטיס אותו ישר מדגניה ב׳.
פולה פתחה לפניו את דלת הצריף :״שלום,
ראש הממשלה!״ קראה בעליצות. את רוב
המבקרים גירשה כאילו היתד, שומר גן־
העדן. אבל לא את ראש־הממשלה .״עודך
חי?״ שאל בן־גוריון את יורשו בחיוך.
בפגישה זו שלט רק נושא מרכזי
אחד: קידום החינוך והמיזוג. ליתר דיוק:
החזון המפואר של מידרשת שדד,־בוקר.
אשכול הירצה על מוסד־לדוגמה הקיים
בארצות־הברית, משהו בין אוניברסיטה לבין
בית־ספר תיכון. הוא היה רוצה שב־שדה־בוקר
יקום מוסד דומה. אחריו שר המשטרה
בכור שיטרית, שבא באיחור .״אתמול
בלילה ביקרתי ברמת־החייל

ן * כוצד! ש ל עובדי עיריית חיפה, שהי!
/ ,תה בדרכה לאילת, נכנסה למשק, לברך
1א ת בן־גוריון. גברים ונשים עטו על
הצריף, אך פולה חסמה את הכניסה :״יש
לו ישיבה עכשיו,״ הודיעה.
גבר רחב, לבוש מכנסי חאקי קצרים וחולצה
לבנה, ניגש לפולה ומסר לידה פתק.
כעבור דקה הופיע בן־גוריון. הגבר שמסר
את הפתק ניגש אליו והחל מתחבק עימו.
היה זה מרדכי מזרחי 51 יליד סג׳רה.
״אבא שלי ובן־גוריון עבדו יחד על עגלה
אחת,״ סיפר לקהל המשתאה. ובהנאה רבה
הוסיף :״הוא היה יושב כל הזמן מתחת

״איפה זה רמת־החייל?״ שאל אחד.
״זה ליד שיכון דן,״ השיב שיטרית.
״ואיפה זה שיכון דן?״ נשמע שוב קול.
הם כולם עוברים שם עשרות פעמים בשנה.
אבל במכונית, נהוגה בידי נהג. שיטרית
האריך בנאום, עבר מנושא לנושא. בסוף
העיר לו אשכול על כך .״מד, יש?״
השיב שיטרית ,״כבר הרבה זמן לא ראיתי
את בן־גוריון. חשבתי שצריך לומר לו את
כל הדברים האלה.״
ואחר־כך — סרט, כמו בכל מסיבת יוסד,ולדת
הגונה. סרט על בן־גוריון בסג׳רה,
נואם, מנהיג, מתוזכח, משחק שח־מת. והקריין
שואל :״מה יהיה צעדו הבא?״
איש לא יכול היה להשיב. אך במוח
רבים מהנוכחים ניקרה המחשבה: למען
כבודו ולמען עברו המפואר, טוב יהיה אם
את צעדיו ימשיך לעשות בשדה בוקר, כרועה
אהוד.

בשדה־בוקר!

במדינה
(המשך מעמוד )10
תעשיית הטכסטיל לממדים הרבה ׳יותר גדולים
מאשר הובטחו ותוכננו תחילה.
עלי להסכים עם דברי מר ווכט. למען ההגינות
יש לציין כי אפילו.מיפעל ניתן דימונה
ניבנה אחרי שמשרד־המיסחר-והתעשיה
הבטיח למיפעלי מנסמיד נצרת, כי לא תורשה
בניית מיפעלי טכסטיל נוספים. הערתי
על כך ישירות למשרד־המיסתר־וד,תעשיה
ב־ , 1957 תוך הבהרת המצב של ייצור־היתר
אשר שרר כבר אז בשוק הטכסטיל העולמי.
אני חייב להכחיש את טענות משרד־המיס־חר־וד,תעשיה,
כאילו מצבם הנוכחי של ניתן
דימונה ומיפעלי טכסמיל נצרת נובע בעיקר
מניהול גרוע. ההוכחה הטובה ביותר כי
מיפעלי טכסטיל נצרת נוהלו כהלכה, היא
האמת המוצקה שמיפעלי טכסטיל נצרת עמדו
בהתחייבויותיהם לממשלה, עד שהבעיות
שנגרמו על־ידי משרד־המיסחר־וד,תעשיר, שוב
לא ניתנו לפיתרון.
לא ידוע כמה — אם בכלל — החזיר
כיתן רימונה לממשלה מאז פתיחת המיפעל.
אולם אני יודע, שמיקעלי טכסטיל נצרת
שילמו לממשלה סכום של 450 אלף דולאר
— בריבית בלבד — משך שנח התיפעול
הראשונה שלנו.
אני מאמין, כי המצב במיפעלי טכסטיל
נצרת נגרם בכוזנה על־ידי משרד־המיסחר־ור,תעשיה,
כדי להבטיח השתלטות על רכוש
יקר זה והוצאתו מידי בעליו הנוכחיים.
ועוד: שתוכנית זו נקבעה מלכתחילה, כדי
להבטיח שמיפננלי טכסטיל נצרת יעברו לידי
גופים הנהנים מהעדפה ממשלתית.
העובדות מדברות בעד עצמן:
• מיפעלי טכסטיל נצרת ניבנו, והכסף
הושקע בהם, על סמך הבטחתו המפורשת
של משרד־המיסחר־וד,תעשיר, להפסיק כל
הרחבה נוספת של תעשיית הטכסטיל —
בדומה למצב שהובטח למיפעל הנייר של
מייזר בחדרה, מיפעל הניילון של רוגוזין
ועוד תעשיות מועדפות.
מיפעלי טכסטיל נצרת נאלצו להתחייב
להצמדת 70 מן ההשקעה לדולאר.
לכיתן דימונה הותרה הצמדה של 30 וגם
זה נשאר פתוח לשיחות נוספות בדבר הקטנת
אחוז ההשקעה הצמודה.
• מיפעלי טכסטיל נצרת קיימו במלואה
את התחייבותם לסיים את תקופת־ההרצה
תוך שלושה חודשים (,בהם הבטיחה הממשלה
להעניק סובסידיה על חלק מההוצאה,
אך הפרה הבטחתה) .לכיתן דימונה, לעומת
זאת, הותרה תקופת־הרצה נתמכת של שנתיים,
וגם עתה ממשיך המיפעל ליהנות
מעזרה כספית זו של הממשלה.
• הקצבת הכותנה הגולמית למיפפלי
טכסטיל נצרת הוקטנה ללא רחמים. הקצבת
הכותנה לכיתן דימונה נשארה בשלמותה
עד היום.
• המיסים על כותנה גולמית עבור
מיפעלי טכסטיל נצרת הועלו ב־ 1.25ל״י
לקילוגרם.
• פיחות פתאימי של הל״י, על אף הבטחות
הממשלה לעזור לתעשיה.
חבל שתעשיית הטכסטיל — ובפרט מיפי
עלי טכסטיל נצרת — הפכו קורבן קנוניותי־הם
של אישים רמים בממשלה, שמניעיהם
היסודיים, למרבה הצער, היו לטובתם הפרטית
ולא לתפקיד הפאסריוטי שהוטל עליהם
בפיתוח תעשיות ישראל לטובת העם
הישראלי.
אני מקווה שמכתב זה ישמש אות־אזעקה,
שהמכירה הקרובה של מיפעלי טכסטיל נצרת
חייבת לעמוד תחת ביקורת קפדנית,
כדי למנוע אפשרות של ביצוע המדמה.

צבא
ש מו עו ת וו ק ש* 1ות
על קברו הרענן של איבוד לוין, הצעיר
הדרום־אפריקאי שנורה ליד מחנה צבאי בדרום
הארץ (העולם הזה 60ג ,)1הספיק כבר
העפר לשקוע. אך בכל ואת הוסיף לרחף
בחלל ד,התעדנות הציבורית סימן השאלה
הגדול: מה קרה באותן עשרות הדקות
שחלפו מן הרגע בו פגע הכדור בראשו של
איבור, עד לרגע בו הוסע לבית החולים?
העיתונות לא חדלה
מלדוש בתעלומה זו, העלתה, בין השאר,
השערה, שהסתמכה על שמועה כי
איבור לוין הוביל לגדר המחנה חילים טרמפיסטים.
מקורות בטחוניים הכחישו שמועה
זו, טענו כי ״שמועות׳ כאלו הן זדוניות
בלבד, נועדו לחטט במקרה הטראגי שהגליד.״

בכל זאת המשיכו השמועות להגיע.
(חמשו בעמוד ) 14

עורו הירחון

ציירה ג״בל

שופעת החזה
החלה את ה־קאריירה
שלה ככפילתה של סופיה לורן.

לה לשחק תפקידי אופי, לא היססה אך היא
להצטלם בעירום, בסצינה מתוך בוקצ׳יו .70
ך ל חדיש מציף עתה את הקולנוע
האירופאי. זהו גל השונה לגמרי מהגל-
החדש. זהו גל העירום. הוא הפך לחלק
בלתי נפרד מסוג חדש של סרטים, שיותר
מכל גורם אחר בתרכובתם בולט בהם הסממן
האירוטי.
ואם טרם חולל גל זה משברים בקרב
צופי הקולנוע, הוא הספיק כבר לחולל

קארדינאלה

מס׳ 1של איטליה, יורשתך של ג׳ינה וסופיה,
ומתחרה רצינית ביותר של ב.ב.
מהפכה בקרב כוכבות הקולנוע. היו ימים
שהעירום בקולנוע היה כמעט סמלן המסחרי
של כוכבות מסויימות. רק כוכבות שהגיעו
למעמד בו לא היו צריכות עוד להתחשב
בדעת הקהל, יכלו להרשות לעצמן להתפשט
על הבד. מכיון שהעירום היה אז נדיר,
היתד, התחשפותן של כוכבות ידועות בסצינות
קצרות — אות להצלחתן.

אחר־כך התחולל שינוי קיצוני. מכיון ש־המצרך
הפך מבוקש וכל יצרן מתחיל ראה
חובה לעצמו׳ כסגולה להצלחה מסחרית, לכלול
בסרטו סצינת עירום, הפך העירום
בקולנוע לסמלן של הכוכבניות המתחילות,
המנסות באמצעות ההתערטלות לפלס לעצמן
דרך לקאריירה קולנועית.

הסממן האירומי הוא החשוב

גיון ויצ״

אחת משלוש השחקניות הצעירות העולות
בבריטניה, שנראתה בארץ בנשימה אחת של
מביאה לסרט הבריטי את העירום, שהיה עד כה טאבו.

אושר.

אלכסנדרה סטיואוט

פאריס, הפכה לכוכבת מאז הופיעה בסרטו של פרמינג׳ר אכסודום.

ל א שבמשך הזמן חדל הצופה להתענ־יין
במערומי כוכבות אלמוניות. כדי שהעירום
יהיה מוקד משיכה לקולנוע הוא
חייב היה להיות קשור בשמה של שחקנית
ידועה. כך אירע, שכיום מקיף גל־העירום
העובר על הקולנוע האירופאי כמעט את
כל השחקניות הצעירות שרכשו להן כבר
שם, המתחרות ביניהן על התואר של מלכתי,מיו
של הקולנוע. כי הדרישה היום אינה
מצטמצמת מים אירוט
שייכותם ל בסקירה בוי, הוא משתייכות שייך בעבו
בארדו. הרשימה שירלי אן
אחת של אוסטרית קאתרין ד
פחות מחג
דניאלה רו
אל לביא
גם שם יש
כמתחרה ק
כתב הו

גריקאי פליי־ם׳ מציג :

דאגי סאנאל

הפאריסאית בת ה־ ,21 שעלתה לאחרונה לשורה
הראשונה של כוכבות הקולנוע הצרפתיות
(נראתה בארץ בסרסיס שבעת החטאים והפאריסאיות) נראית כאן
בתמונת עירום נועזת, הלקוחה מפרטה החדש: השפן ועשרת הדיברות.

פות־המין החדשות של הקולנוע האירופאי
:״לבני שנה, דנה מארילין מונרו המנוחה
בהערצתה כאלת־אהבה במילים כנות
אלה, :מעולם לא הבנתי זאת בדיוק — את
הסמל המיני — תמיד חשבתי שסמלים הם
מפקדים בצבא אבל אם נועדתי להיות
סמל של משהו, אני מעדיפה שזה יהיה
מין מאשר דברים אחרים שיש להם סמלים!׳

שפה
כדי הסגרים

ך 111ה נחשבת ביום לכוכבת המב־

| 1 9 11 / 1\ 4 1טיחה ביותר של איטליה, החלה
את הקאדיידה שלה בסידרת סרמי־היסטוריה, בהט חי־תה
מפגינה בעיקר תלבושות עתיקות וחוסר לבוש מוחלט.

תווי גופה העירום שמתחת (ראה תמונה בעמוד
זה) .שאר התמונות, ביניהן סידרה
של שלוש תמונות אירופיות, לקוחות מסרטה
האיטלקי האחרון של דליה, השטן,
שזיכה אותה כבר בשבחים רבים עבור
מישחקה בו.
כותב הפליי־בוי על דליה, שהיא הישראלית
הראשונה שתמונתה התפרסמה בעתון
נוטף־מין זה, המיועד בעיקר לרווקים האמריקאיים
:״דליה היא יפהפיה דמויית־פפל,
שעזבה את הצבא הישראלי בהיותה בת 17

כדי לחפש את הכוכבות בפאריס. היא הופיעה
מאז בהצלחה בסרטים צרפתיים, איטלקיים,
גרמניים ואנגליים.״
בשעתה, כאשר חשפה דליה את מערומיה
בקולנוע, עם צעדיה הראשונים באירופה,
עורר הדבר תגובות זועמית בארץ. אולם
נראה שדליה ידעה מה שהיא עושה. היא
פשוט מכרה את הסחורה המבוקשת בשוק,
צירפה את עצמה בדרך זו לשורה הראשונה
של נימפות המין הקולנועיות, שאינן
בוררות עוד באמצעים כדי להגיע לפיסגה.

ן י*< רוע המזל ״,ממשיך העתון ,״הביא
׳ מותה ללא־עת של מארילין גם לפסי־רתו
של אחד הסמלים המיוחדים לאמריקה:
האשה־ילדה, התאוותנית, המייצגת בדמותה
את החלומות הרומנטיים הקדומים של הגבר•
שום שחקנית אמריקאית אחרת לא
אזרה כוח לרשת את מקומה של מארילין
או לטעון לתארה, ואין גם מי שתעשה
זאת בקרוב, משום שכוכבות הקולנוע האמריקאיות
כיום חיוורות בצורה מאכזבת.
״המצב באירופה שונה באופן דראמט : ,

למערומים בלבד. אלה חייבים להיות גם מערו־של
גופות מושלמים, שהסממן האירוטי בהם הוא
ות המוכרים.
!רך לאחרונה כתב־העת האמריקאי הנועז פליי־לא
פחות מ־ 17 כוכבות קולנוע אירופאיות ה!
העירום, והמתמודדות ביניהן על התואר, שהיה
:וכבות כמו מרילין מונרו, סופיה לורן ובריג׳יט
וללת שלוש שחקניות בריטיות: שרה מילם,
צאי שבת ובוקר יום ראשון) פילה וג׳ון (נשימה
סר) ריצ׳י; שחקנית גרמניה אחת: אלקה זומר!
: 1רומי שניידר; ארבע צרפתיות: דאני סאבאל,
,אלכסנדרה סטיוארט ואננה לנה ואסבו! ולא
איטלקיות: קלאודיה קארדינאלה, כילבה קושינה,
סטפנה סנדרלי וצ׳ילה גייבל.
אלה של הקולנוע האירופאי מוסיף הפליי־בוי
יי אחד: שמה של דליה לביא, הנכללת ברשימה
־זכויות.
־בוי, בסקירתו המעניינת האחרונה על נינר

אות

שם פורח שוק לא־משותף של שחקניות
מיניות המשחקות תפקידים מיניים בסרטים
מיניים, תופעה מענגת המובילה את הגבר
האמריקאי לחזות בסרטים זרים ובכוכבות
הדקורטיביות שלהם בהתלהבות ההולכת וגדלה
באופן מתמיד.
״בצרפת, איטליה, גרמניה ובריטניה זוכה
לתהילה צבא של שחקניות מחוננות הדוברות
בשפה שאינה זקוקה לחלוטין לכותרות
ולהסברים.״
במיצעד מיני מפואר זה תופסת דליה
לביא מקום של כבוד. היא זוכה לחמש
תמונות על פני עמוד שלם, בדומה ל־קלאודיה
קארדינאלה, דניאלה רוקה וסיל־ביה
קושינה. אחת מתמונות אלה היא תמו־ישנה
למדי, שזכתה כבר לפירסום בארץ —
תמונתה של דליה הלקוחה מהסרט לילה
על החוף, בו היא נראית בכותונת שקופה
ורטובה הדבוקה לגופה ומבליטה היטב את

שרה מיילס ב ואסנו

בת ה־ 20 מתון הסרט הטקס, של לורנס
הרביי, עוררה סערה ותדהמה בבריטניה.

שחקנית צרפתיה צעירה, שהופעתה
בסרטו החדש של
הבמאי רוג׳ה ואדים, לפי סיפרו של המרקיז
דה־סאד, מבטיחה לה קפיצה בקאריירה שלה.

במדינה
(המשך מעמוד ז) 1

בין השאר ידעו
על שרשרת מקרי־ביש שהתלוו למקרה.
מסתבר כי ברגע שהבחינו חיילי המארב בי
המכונית נעצרה, לא יצאו לברר מה אירע
לנהג, שהמשיך לשבת במכוניתו. כמה חיילים,
שהיו באותה שעה במקרה מחוץ לגדר,
,1שמתחו למשמע היריות וכשקמו והתקרבו
למכונית, ראו כיצד אורותיה נדלקים וכבים
חליפות. הם היו סבורים כי במכונית יושב
זוג המתנה אהבים, לכן העדיפו להסתלק.
בינתיים מיהר אחד מחיילי המארב לקצין־

התורן ורק כשזה הגיע, ניגש אל המכונית
בחיפוי רוביהם הדרוכים של שלושה חיילים.
הוא הוציא את הפצוע ולשאלתו: מה
קרה לך? השיב איבור, שהיה על סף איבוד
ההכרה :״עשו לי חור בראש!״

רק כעבור חצי שעה, טוענת השמועה,
הועבר איבור לבית־החולים — באמבולנס.

דרכי חיים
בתראשה עי ר

איסורו של האב, עזבה את האוניברסיטה,
הלכה לעבוד במועדוני־לילה, כדי לכלכל
את יורם, שהיה מחוסר רשיון עבודה.
סיפר יורם, בדירתו הירושלמית שבקריית־היובל,
שם הוא מתגורר עם באטא :״לא
רק שאביה זרק אותה מהבית בגלל שרצתה
להתחתן עם יהודי, אלא שבאו לנו צרות
גם ממקום אחר. בעיר היו עשרות סטודנטים
ערבים, בעיקר ממצרים. עד שהגעתי הם
היו גבורים. זה נגמר לאחר כמה תקריות
שהיו לי איתם. לא רציתי לריב, אבל לאחר
שאיימו עלי שאם לא אעזוב את העיר הם

ירצחו אותי, הלכתי וקניתי אקדח. וזה קצת
הרגיע אותם.״
כשיורם מספר את עלילותיו, מביטה בו
באטא בעיניה הגדולות והכחולות, ומהנהנת
בראשה. היא מדברת עברית כמעט שוטפת,
לאחר חודשים קצרים של שהות בארץ.
בירושלים יוצאים השניים עם בוקר, באטא
לעבודתה ויורם, תלמיד בצלאל לשעבר,
לחיפושי העבודה שלו. יסוריו הנמשכים
מאז אותו יום בו התנכל לו אביה של
נערתו, חסם בפניו כל אפשרות לקבל
רשיון עבודה על אדמה גרמנית.
בערבים מנהלים השניים חיי משפחה
שקטים. באטא, שהיא עקרת בית למופת,
מכינה את הארוחות, מקבלת את האורחים
הבאים לביקור של ערב ומארגנת בצורה
מפתיעה את תקציבם הזעום של השניים.
אך חוסר העבודה אינו המכשול היחידי
הניצב עתה בפניהם. כי באטא, המעידה על
עצמה כי הינד, בת־בלי־דת, מחכה לגיורה,
כדי שתוכל להנשא, סוף־סוף, ליורם.
ומה תעשה אחר כך? על כך עונה היא,
בעברית צחה :״אז אביא לעולם מה שיותר
צברים.״

יורם המיזרחי ( )24 עב־הבשר רוצה לשאת
אשה. הרבנות היתד, מקבלת אותו בזרועות
פתוחות, אילמלא היתר, הנערה הבלונדינית,
המיועדת להיות אשתו — גרמניה.
הנערה, באטא צהאן 21 היתה, עד לפני
שנה, בתו הטובה של ראש העיר הגרמנית
מיינץ, עמדה לסיים את לימודיה באוניברסיטה
המקומית. שם גם הכירה את יורם,
שהגיע בעיקבות סבו, יליד המקום. האהבה
שנרקמה בין השניים החרידה את אביה
של באטא .״מהעובדה שאתה יהודי לא
תוכל לעשות כסף,״ אמר אוטו צהאן
ליורם, כשזה בא לבקש את יד בתו.
י ח סי ם מ סו כ גי ם. אלא שאהבתם של
יורם ובאטא היתד, חזקה מעקשנותו של
אוטו הזקן. באטא, שנזרקה מבית אביה
משום שהמשיכה את יחסיה עם יורם למרות

* כשהוא מקדם פני אורח מכדור־חארץ
בפתח מלונו על הירח.

ארוסה כאטא

ארוס המזרחי
עסקי איש הירח
בית־המלון שלבור! ,שבשדרת לקסינגטון
פינת רחוב 37 בניו־יורק, המה מעשרות

צרות עלי אדנזות

מתאכסנים. קשה לומר כי כל 500 חדריו
תיו תפוסים, אלא שקבוצה קטנה הספיקה
להקים רעש שלא עמד בשום יחם לגודלה.
היו אלת כמה מעובדי מחלקת־החלל של
ממשלת ארצות־הברית, שבילו את סוף השבוע
במלון הענק. במשך כל שעות היום
לא פסקו מלשוחח על הסכויים לטיסה מאו־יישת
לירח .״יש לשער,״ סיכמו ,״כי בשנת
1967 ינחת האדם הראשון על הירח.״
ייתכן שאת מרבית האורחים האחרים
הטריד הרעש, אך אדם אחד גילה עניין רב
בכל מילה שהושמעה. היד, זה דווקא בעל
בית המלון עצמו, אדוארד (אד) ספאץ (,)57
יהודי יליד ארצות־הברית. מחשבתו הראשונה
היתה: מדוע לא אקים מלון על הירח?
המכיתכ הגי קשה אולי להאמין
בזאת,״ הסביר ספאץ לאנשים שגיחכו, עת
השמיע לראשונה את רעיונו בקול רם׳ ״אבל
העולם מתקדם בצעדי ענק. אני עצמי זכיתי
לראות איך קמו ונסעו האוטובוסים הראשונים,
איך נוצרו הטלפונים והטלביזיות.
״לכן, לא רחוק היום כאשר רקטות ענק
יעלו אנשים למושבות חדשות על כוכבי
השמיים. אני כה בטוח בזאת עד שאני
מרשה לעצמי להכריז על ה,אני מאמין׳ שלי:
אני אהיה הראשון שאבנה שם מלון.״
אדוארד ספאץ ניגש במרץ למשימה. הוא
שוחח רבות עם מומחי־חלל ואסטרונאוטיקה
אמריקאיים, חישב כי מאכסימום תוך עשר
שנים יווצרו התנאים האפשריים לבניית מלון
על הירח. מכחזן שהשנה היתד ,1961 ,קבע
ספאץ: בשנת 1971 יעמוד מלון שלבות־ 2
על תילו — על הירח.
בעל המלון האמיד ועב־הכרס פתח מיד
במבצע פרסום עצום. תוך זמן קצר כבר
ידעו מליוני אנשים בעולם על התכנית ה־פאנטסטית
.״קראתי בעניין על תכנית המלון
שלך,״ כתב לו אזרח איטלקי מרומא.
״אני מומחה לערבוב קוקטלים, אשמח לעבוד
במלון החדש.״
במשך קרוב לשנתיים קיבל אדוארד ספאץ
כ־ 7000 מכתבים והצעות עבודה מרחבי העולם.
אזרח ניו־זילנדי מען את מכתבו לפי
הכתובת: אדוארד ספאץ, האיש המקים מלון
על הירח, ניו־יורק. המכתב הגיע לתעודתו.
מחוף אל חוף״ אבל קשה למכור מילים
וחוברות הסברה בלבד. לכן פנה אדוארד
לאחד הארכיטקטים הידועים בארצות־הברית,
אמרי רוט, הזמין אצלו תכנית לבית המלון
.״בתי המלון על הירח לא יהיו כל
כך יפים כמו הבתים על כדור־הארץ,״ הסביר
רוט ,״כי יש להתחשב בתנאים השונים של
הכבידה, האקלים וכמות החמצן שעל הירח.״
מלון שלבור! 2יראה, לכן, כבניין הפוך
— רחב למעלה וצר למטה. צורה זו, בתוספת
תקרת שוליים ענקית, עגולה ושקופה,
תצמיד את הבניין לאדמת הירח —
שכוח משיכתה קטן פי שש מזה של
כדור הארץ — ותספק מאור טבעי לחדרי
המלון.
ממלכת הפרסומת האדירה של ארצות־הברית,
ידעה למצות מתכניתו הבלתי־רגילה
של אדוארד את מלוא התועלת. סוכני פרסום
עודדו את לקוחותיהם, ועד מהרה החל
אדוארד לקבל דוגמאות ציוד למלונו הירחי.
חברת שטיחי גומי שלחה לו שטיח ענק עם
תמונת המלון החדש׳ חברות כלי מטבת
שלחו לו מערכות ספלים על שם המלון,
וחברות טכסטיל התנדבו לתפור לו וילונות.
שמו של אדוארד הלך מחוף אל חוף.
מניות החלל. השבוע הגיע ספאץ לישראל,
התאכסן במלון שרתו! ,מבעליו רכש
גם אח מלון שלבור! שלו, בניו־יורק.
״אני מלא אמונה כי תכניתי תתגשם במועד
שקבעתי,״ הכריז כשהוא יושב בכורסת
עור בחדרו, והוציא מכיס מעילו כרטיס
נייר מעוטר שנשא את הכותרת: כתב התחייבות.
״מלון
שלבור! מבטיח,״ נאמר בכרטיס,
״כי אם עד תום שנת 1971 לא תושלם
בנייתו של מלון שלבור! 2על הירח, זכאי
נושא כרטיס זה לבלוי שבוע חינם במלון
שלבור! בניו־יורק.״
לאלה שלא הסתפקו בכך, שלף אדוארד
מסמך אחר: שטר בן מאה מנייית־כבוד
למלון הירח שלו .״מניות אלה מכניסות
אותך כחבר במשפחה הגדולה של מחזיקיהם
העתידיים של מניות מלון שלבור! .2ערכה
הנומינאלי של המנייה בשוק יהיה׳ בבוא
העת 10 ,דולאר.״
ספאץ רק לא ציין אם הוא מתכוון לשוק
הירח — או שוק כדור־הארץ.

ך י 1ך. הזמרת רעת
• * י י ירון, שצורפה

ך 1־1

ללהקת עלומים, נטשה את הלהקה אחרי שלא
יכלת לשאת את הרעב והטרור שהונהג בה.

מ״ 470 שנה אחרי גירוש יהודי
7ספרד, ואחרי שהנותרים במדינה זו הפכי
לאנוסים, חזרו האנוסים והופיעו בספרד.
אלא שהפעם הם לא היו יהודי המקום הנרדפים
על־ידי האינקבזיציה. הם התגלמו
בדמותם של תריסר נערים ונערות ישראלים.
שנרדפו על ידי אינקביזטורים ישראלים.
הפעם לא בשם הדת — אלא בשב מניעים
מסחריים מפוקפקים.
השערוריה, המתחוללת מזה מספר חדשים,
נשמרה עד כה בסוד, מבלי שתובא לידיעתם
של השלטונות המוסמכים או לידיעת הציבור.
רק עתה, כאשר הגיעו לארץ פליטים
ראשונים, שברחו ממחנה ההסגר הפרטי
והנייד בספרד, ניתן לשפוך אור על גורלה
ותלאותיה של להקת מחול ישראלית, הנושאת
את השם עלומים ושמשתתפיה כבר
איבדו את עלומיהם מרוב צרות והשפלות.
המדובר הוא בלהקת פולקלור פרטית,
השייכת לאדם אחד, שיצאה לכבוש את ־,־
עולם בסערה, נפלה תחת זאת קרבן לתעלוליו
של מנהלה, נכבשה על ידו בצורה המזכירה
את תקופת מסחר העבדים.

העיקר רנסוע דחו״?
ף< ורדההמר של להקת עלומים בספרד,
\*לא נשמר בסוד בספרד עצמה. אחד הגדולים
בעתוני ברצלונה למשל, האל נוטים־
ירו אוניברסל, ידע לדווח לקוראיו על מהותה
של להקה זו. כתב העתון, בחזחו על
הופעת הלהקה :״אורי שאולי הוא הרקדן
הראשי של הלהקה. אבל לא בתור כוכב,
אלא כבוס הנושא באחריות לה. המשמעת
היא של ברזל, בלתי אנושית, בעינינו. לא
אחד מחברי הלהקה, בנים ובנות, מקבל
מכות אגרופים קשוחות!״ מה שהעתון לא
דיווח לקוראיו, עלה פי כמה על תיאורי
המכות שסופגים חברי הלהקה מידי מנהלם.
מי היא להקת עלומים? מי הוא מנהלה?
וכיצד התדרדרה למצב בו היא שרוייה כיום
בספרד, כשאיש מאנשיה אינו יכול לחזור
ארצה אפילו כששולחים לו מכאן כרטיס
נסיעה?
עלומים מוגדרת באופן רשמי במסמכי
הלהקה כ״הלהקה־הישראלית־למחולות־עם״.
היא נוסדה על־ידי צעיר בשם אורי שאולי,
( ,)25 יליד פרס, גבה־קומה ובעל הופעה
מושכת, שהיה בזמנו אחד מרקדני להקת־כרמו!
.כאשר ראה כי המחול העממי הישראלי
הוא עסק מסחרי משתלם — החליט
לפתוח לו עסק משלו.
לצעיר בעל כוח שיכנוע כזה של שאולי,
לא היה קשה לגייס ללהקה נערים ונערות,
שרקדו ריקודי־עס בחוגים שונים, ולאחזאת
עיניהם בהבטחה של מסעי הופעות בחו״ל.
בהסכם שחתמו המצטרפים אל הלהקה, נאמר

מנים אותם, מציגים אותם במקומות מפוקפקים -גורל להקת מחול ישראלית
בפירוש כי עלומים עוסקת בהופעות מחולות
בארץ ובחו״ל. תמורת התחייבות לשמור
אמונים ללהקה, הובטח לכל משתתף סכום
של 50 דולאר לשבוע עבור כל הופעה, או
שבוע הופעות.
הבסחה זו, בתוספת הקסם שבנסיעה ל־חוץ־לארץ,
הביאו אל אורי שאולי זרם של
נערים ונערות צעירים, שראו בהצטרפות
ללהקה הזדמנות לבקר בחו״ל.

הדרוש להם. הודתה הרקדנית אילנה זכריאש
בת ה־ , 17 שחזרה לפני ימים מספר לארץ
אחרי שהצליחה לנטוש את שאולי בהתערבות
המשטרה הספרדית• :לא היתד, לי

כדי שיהיה במה לשלם במלון.
אחרי ההסרטה יעצו ישראלים ואנשי הקהילה
היהודית לשאול׳ שיקח את רגליו
המרקדות ואת להקתו ויחזור לארץ. אולם

ענית׳ כשבחזרות ובהצגות מראה להם שאולי
את נחת זרועו. שאולי עצמו, שלקח את
אחת מהכרות תלהקה כבת־זוגו התגירר במלו!
מפואר ברמת־חיים גבוהה. בגדיו ולבניי
נשלחו למכבסה ביי ד שלאנשיו לא
היה כסף לצרכ-ם מ־נימליים.
במאדריד נפצע אחד מחברי הלהקה, נ־רי־אל
סמואלוב, כזכוכית באצבעות ידו. בב ת־החולים
ביקשו את הסכמתו לקטוע שתיים
מאצבעותיו. שא־לי סירב׳ וסמואלוב נותר
עם אצבעות משותקית. רק אז התברר ששאול׳
לא טרח אפילו לבטח את הלהקה,
ואין מי שישלם פיצויים לנפגעים.
ב נתיים השיג שאולי חוזה הופעה בליסבון
שבפורט־גל׳ תמורת מזון, לינה ו־דיזי־נסיעה.
אילם הוא לא יכול היה לעזוב
את מאדריד רשום שלא שילם לבור הפנסיון
בו התאכסנה להקתו. רק אחרי
בכיות והחנונים הסכים בעל הפנסיון היה
די להניח ללהקה לנסוע אחרי ששאולי
חתם לו על שטרות.
כאשר חזרו הרקדנים מפורטוגל למאדריד
החליטו שניים מהם לחזור לארץ. היו אלה
הרקדנית אילנה זכריאש והאקירדיוניסט חיים
שלפרוק. שאולי סירב להחזיר את דרכו־נ
הם ולתת להם כסף לחזור לארץ. כאן
הוזעקה המשטרה הספרדית. אולם היא לא
יכלה להושיע. היא היפנתה את המתלוננים
לסינדיקאט האמנים הספרדי, שפסק כי על
שאולי לשלם את דמי חזרתם של הרקדנים.
אלא ששאולי לא מילא את ההוראה. הוא
כירב לתת את דמי־הנסיעה לחיים שלפרוק.
רק אחרי ששלפרוק הכה אותו נמרצות
במשרד אמרגנו, נתן לו אמרגנו של שאולי
דמי־נסיער, לברצלונה, הבטיח ששם יצפה
לו כרטיס נסיעה באניה לארץ. אילנה וחיים
יצאו לברצלונה בחוסר־כל, גילו כי כל ההבטחות
היו לשוא. רק לאחר התערבות

ברירה. הייתי זקוקה ללבנים. כסף לא היה.
אז סחבתי בחנוה כל־בו שני זוגות לבנים!״

היא התעקש להשאר בספרד, היה בטוח
שישיג תעסוקה. אנשי הלהקה שדרשו לחזור
לארץ לא יכלו לעשות דבר. שאולי
החזיק את דרכוניהם, הודיע שרק הוא
יקבע מתי יחזרו לארץ. הרקדנים היו תלויים
בו לשבט או לחסד, כיון שאם היה מישהו
מהם מנסה להתמרד היה נשאר ללא פרוטה.
שאולי הצליח לשכנע איתם בהבטחות
כי הנה הנה הוא משיג עבודה. ואמנם
השיג חוזה להופעה במועדון־לילה בפרברי
מאדריד. במשך שלושה שבועות הופיעה
להקת עלומים בוילה ויקטוריה, מקום מפוק־

שניה של הסינדיקאט — זבו בכרטיסיהם.
אחותה הבכירה של אילנה זכריאש, המופיעה
גם היא בין צמת להקת עלומים,
נשארה בספרד. אב הבנות שלח לה כרטיס
נם עד, מהארץ, אולם הכרטיס לא הגיע
אליה. מאחר שאין כל נציגות ישראלית
רשמית בספרד, אין מי שיתערב בפרשה
א־מללה זו של להקה המביישת את שם
ישראל, ויחזיר אותה לארץ.
אמר אביהן של האחיות זכריאש :״כשנתתי
לבנותי לצאת לחו״ל עם שאולי, הייתי
בטוח שיש כיקוח ממלכתי על להקות

החלום?א גופץ

המסע הראשון ערך אורי שאולי
\ 1עם להקתו ב־ .1961 אחרי ששלח נציג
לפאריס, כדי שיכין לו חוזים מוקדמים להופעות,
יצא אחריו לדרך מבלי לברר אם
נחתמו חוזים כאלה. כאשר הגיע עם להקתו
לפאריס התברר ששום חוזה לא נחתם. הכסף
שברשותו היה מוגבל. הוא שיכן את
אנשיו בבית־מלון זול בפיגאל, ניסה להשיג
עבורם מבחנים להופעות באולמות בידור
כמו אולימפית והבובינו. הלהקה נכשלה
במבחנים. איש לא רצה בה.
הכסף אזל. שאולי הנהיג משטר צנע, הקציב
לרקדניו שני פרנקים לארוחה. מבית-
המלון הזול עבר לגור עמם באבסנית־נוער,
עד שלבסוף נאלצו ללכת לקבל ארוחות
בבית־תמחוי לעניים.
במשך שלושה חדשים שהתה הלהקה בפאריס.
בכל התקופה הזאת זכו רקדניה
לשתי הופעות: אחת בנשף המשטרה בפאריס
והשניה באהל קרקס דולף, בעיר
ואלאנם הרחוקה. את זמנם הפנוי בילו האנשים
במשחקי קלפים עד אור הבוקר,
ובחזרוח, בהן היה אורי שאולי משתולל
בחמת זעם, מכה נערות, תולש את שערותיהן
ומקלל בגסות.
למזלו נטל עמו שאולי מהארץ צעירה
בלגית בשם סוזי רינגלר, שהיתר, כרוכה

להקתו של אורי שאולי (במרכז, בחולצת

פסים) בתחנת הרכבת בליסבון אחדי נסיעת
#111 / 11\ 11111
של 17 שעות ברכבת ללא אוכל וללא מקום שינה. היה זה רק חלק קטן מהשאול עלי
אדמות בה נאלצו חברי להקת עלומים לחיות במשך החדשים הספורים ששהו בספרד.

האנוסים בספרד
אחריו, ושהצליחה לארגן עבור להקתו שבוע
הופעות בבריסל, הקלטת שני תקליטים י־כסף
עבור כרטיסי הנסיעה חזרה ארצה.
אולם הלקח המר שלמד שאולי במסע
יסורים זה, לא ניפץ את חלומותיו. הוא
החל לתכנן מסע נוסף.
ההזדמנות למסע נוסף באה בתחילת ,1963
כאשר מתחיו ישראלי הצליח להשיג עבור
להקת עלומים חוזה ליום הסרטה אחד בסרט
לילות העולם מספר ,3אותו היו צריכים
להסריט בברצלונה שבספרד. על סמך חוזה
זה, שהבטיח ללהקה תשלום של 7000 דולאר,
אירגן שאולי את להקתו מחדש, הפליג עמה
לברצלונה, כשמלבד הלהקה הוא נוטל עמו
גם אקורדיוניסט ואת הזמרת רינת ירון,
שהועסקו על ידו לפי חוזה מיוחד.

המשטרה הספרדית מתערבת
ך בסו!? הצליח שאולי למצוא תעסו-
/קד, עבור להקתו באחד המועדונים
בברצלונה תמורת 50 אחוז מההכנסות. כסף
זה הספיק לרכישת ארוחות ללהקה. הזמרת
רינת ירון, ששאולי לא קיים את החוזה
עמה, לא שילם לה את המגיע לה, נטשה

גניבות ככד־בד
ך יוצרות החלי ככר ביום בו הגיעה

1והלהקה לברצלונה. התברר שמועד ההסרטה
נדחה בשבועיים ועד אז נשארה
הלהקה ללא אמצעי מחיה כמעט. התקציב
הספיק לשלוש ארוחות דלות ביום. אולם
במרבית הימים אכלו האנשים את ארוחתם
הראשונה רק בשעות אחרי־ד,צהרים.
שאולי נתן הוראה שמי שלא ישכים
לקום בשמונה בבוקר אינו זכאי לארוחת־בוקר.
כיוון שמחוסר מעש הסתובבו הרקדנים
עד שעות מאוחרות בלילה ברחובות
העיר, איחרו לקום, החמיצו את ארוחה.
בצהרים היו צריכים להמתין עד שאורי
שאילי, שיצא לסידור ענייניו, יחזור ויתן
הוראה לגזבר הלהקה לחלק כסף לאוכל.
לעתים חזר שאולי רק בשעות מאוחרות.
הארוחות הדלות כללו לרוב רק לחם
ומרקים והרקדנים החלו להתענות ב־סורי
רעב. על כסף לצרכים אחרים לא היה מה
לדבר בכלל. מי שרצה לקנות בול כדי
לשלוח מכתב הביתה, היה חייב ליטול את
הכסף מומי ארוחתו. אם חלד, מישהו לא
היה כסף להזעיק רופא. אחו מרקמי הלהקה
התענה ביסורים כאשר סבל מכאבי
שיניים. הוא היה זועק ממכאובים בלילות
ולבסוף היה נאלץ לעקור את שיניו בעצמו.
אפילו לצרכים ההיגיינים היסודים ביותר
לא היה תקציב. כתוצאה מכך נאלצו
חברי הלהקה לגנוב בחנויות הכל־בו את

בלי סבון-בליסבון

להקת המחול הישראלית
עלומים בעת
הופעתה בקאזינו המפואר אסטוריאל שבליסבון, שם הסכימו חברי

אותו וחזרה ארצה. האקורדיוניסם, חיים
שלפרוק, הצליח לקבל את שכרו רק ב־אמצעי־לחץ,
לפני ד,עליה על הבמה.
גם אחרי שהועסקו בעבודת ההסרטה של
לילות העולם מספר 3במשך חצי יום, לא
זכו חברי הלהקה לראות איזה שהוא כסף
מהסכום שהובטח להם בחוזה. להיפך, כמה
מהם עוד הילוו לשאולי מכספם הפרטי

הלהקה להופיע תמורת תשלום דמי־נסיעה, מזון ואינסון בלבד.
במקומות אחרים לא הספיק הכסף שבידי אנשי הלהקה אף
לצרכים מינימליים של בני אדם, כמו בולי־דואר או סבון לרחצה.

פק, הפתוח עד שעות הבוקר, והמשמש
מקום מיפגש ליצאניות העיר אחרי עבודת
הלילה שלהם. למקום זה אסורה הכניסה
לאלה שטרם מלאו להם 16ו־ 17 שנה.
אולם גם כאשר הועסקו וגם כאשר
הופיעו במספר הצגות טלביזיה, לא השתפרו
תנאי חייהם של הרקדנים. הם התגוררו
בפנסיון זול והמשיכו לרעוב ולד,ת־

כאלה. לא תיארתי לעצמי שכל פירחח יכול
להקים להקה ולצאת לייצג את ישראל ב־חוץ־לארץ.
האמנתי שעינה של הממשלה
פקוחה על מסעות כאלה. עכשיו אני
אובד עצות ולא יודע כיצד להחזיר את
ביתי השניה. אינני יודע מה קורה לבנות
בלהקה. יכולים עוד להעביד אותם בבתי־בושת
מבלי שאיש. בארץ יוכל לנקוף אצבע!״

במדינה
משפט
ה ש רי ףוהעסקן
מה קורה כאשר מרכז מפא״י אינו מרוצה
מנציג המפלגה, המכהן בתפקיד ציבורי?
אם האיש חסר־אופי, או אם רובצים על
מצפונו כמה מעשים מפוקפקים, הוא ממהר
להיכנע לרצון הבוסים המפלגתיים, מפנה
את מקומו לאחר. אולם אם יש לו מעט
אופי, ואם הוא סבור כי הצדק עמו —
הוא יכול לסרב. פירוש הדבר: מלחמה ללא
סייג.
כן קרה עם ראש מועצת אשדוד רוברט
חיים, שהפך למוקד של התעניינות ציבורית
וגרם לעריכת בחירות. אולם מיקרהו של
חיים הוא רק המפורסם ביותר — לא היחיד.
מכיוון שהתרחש לאור זרקורי ההתעניינות
הציבורית, הוא גם לא היה מבעית
במיוחד.
המעשים האפלים באמת נשמרים רק לאותן
מועצות קטנות, שאין איש מתעניין
בהן.
כולם שייכים למפלגה. מקום כזה
הוא עיירת־הפיתוח הדרומית אופקים. גם
שם החליטה המפלגה, כי משה ביתן —
על אף היותו איש מפא״י נאמן — אינו
רצוי בראש המועצה המקומית. הוא אמנם
נבחר על־ידי הבוחרים בבחירות של נובמבר

השופט אליקיים כמשפט אופקים*
שקרים מהולים בקוניאק

,1959 אך אם סר חנו בעיני הבוסים —
מה ערך יש לרצון הבוחרים? מה חשיבות
יש לקדושת הדמוקרטיה?
אלא שביתן, גבר תקיף, בעל כושר־הבעה
והשכלה, לא היה מוכן להתפטר על־פי צו
המפלגה. אולי רצה להוביח שגם עולה
ממרוקו יכול להצליח כאיש־ציבור.
ייתכן שבישוב גדול יותר, היה מצליח
במריו. אך בעיירת־פיתוח אין מקום לאיש
עצמאי. כי בעיירות־הפיתוח שייך כל דבר
וכל אדם למפלגה כלשהי: פקיד לישכת העבודה,
שמש מועדון הנוער — אפילו
השוטר.
בשיכרון־ההתמדדות שכח ביתן עובדת־יסוד
זו. אך לא לזמן רב. המציאות טפחה
על פניו ביום בהיר אחד, לפני כשלוש
שנים, כאשר קיבל הודעה שעליו להתייצב
בתחנת המשטרה המקומית. שם נשאל ראש
המועצה הנדהם מה יש לו לומר, ביחס
לרשימה ארוכה של פשעים שיוחסו לו. מספרם
המדוייק היה עשרים, והם היו ערוכים
כדת וכדין בתיקי המשטרה.
״ההאשמות מפוברקות!״ ההאשמות
היו חמורות ביותר. ביתן, אז בן ,34
הואשם ברישום כוזב בפינקסי המועצה,
בקבלת כסף בטענות־שוא, בגניבת סחורות
וחומרים של המועצה, בניצול שכירי־המוע־צה
לעבודה בביתו.
יחד איתו הואשמו גם שלושה מפקידי
* מימין; עורך־גודין כהן־צידון חוקר עד.

המועצה, שמבחינה טכנית היו קשורים בניהול
ענייני המועצה.
כאשר נפתח המשפט בבאר־שבע, לפני
השופט המחוזי שלמה אלקיים, ניראה מצבם
של ארבעת נאשמי אופקים עגום ביותר.
מה עוד, שאחד משלושת הפקידים היה
מוכן להודות בכל 20 פרטי־האישום, כדי
להינצל ממשפט ארוך ויקר. אך הפקיד נמנע
ברגע האחרון, כאשר הסתבר לו שההודאה
אינה עניין טכני פשוט, אלא דבר חמור,
העלול לחייבו בשבע שנות מאסר. הוא נבהל,
וכשהבין מה מתרחש, פרץ בזעקה :״כל
ההאשמות מפוברקות!״
מאז אותה ישיבה ראשונה של בית-
המשפט עברו קרוב לשנתיים. בגלל ההאשמות
פוזרה המועצה המקומית — ועוד
לפני שהוכח דבר נגד האיש׳ כבר השיג
מרכז מפא״י את מבוקשו: סילוקו של ביתן
מראשות המועצה.
השבוע הסתיים המשפט, בזיכויים המוחלט
של ביתן ושלושת הפקידים. ב־120
עמודי הפרטיכל נרשם, תוך כדי בך, סיפור
מדהים על דרכי השלטון בעיירת־פיתוח
ישראלית.
מי הוא וקנין? כאשר נטל פרקליטו
של ביתן, עורך־הדין שלמה כהן־צידון, את
תיק החקירה, שם לב לעובדה פעוטה: חלק
גדול מן העדים מסרו את עדותם במשטרה
דווקא בערב שבת. וזאת, שעה שנותני־העדות
ידועים כשומרי־מסורת והעיירה אופקים
בכלל סגורה ומסוגרת מיום שישי אחר־הצהרים
עד לצאת השבת.
עובדה זו נראתה מוזרה עוד יותר, מאחר
שהעבירות אשר הוזכרו בעדויות קרו חודשים
אחדים לפני כן. מה, אם כן, הבהילות
הזאת בגביית עדויות? האם רק מסירות
בלתי־רגילה לתפקיד דחפה את הסמל דוד
וקנין, לגבות את כל העדויות האלה אחרי
כניסת השבת — או שהיתר, לו סיבה נוספת
לכך?
כהן־צידון החלים כי זו תהיה נקודת־האחיזה
הראשונה שלו. הוא החל מתעניין
בשאלה: מי הוא הסמל וקנין? התברר כי
וקנין, בעצמו תושב אופקים, לא אהב במיוחד
את ביתן. יתכן כי הסיבה היתד, נעוצה
בסירובו של ביתן להמליץ בפני משרד
התחבורה, שיעניק לסמל וקנין רשיון לייבא
משאית גדולה. ביתן העדיף נהגים חסרי
מקור־פרנסה נוסף ומרובי־ילדים.
יתכן גם, שחוסר־החיבה מצד וקנין נבע
מקירבתו האישית לראש המועצה הקודם,
דב פרידקין, איש מפא״י, שעמד מאחורי
הנסיון לסילוק ביתן.
200ל״י לאופוזיציה. למעלה מ־40
עדים הופיעו במשפט. לצד כהן־צידון התייצבו
עורכי־הדין יעקב מרש ושאול עמית,
שהגנו על הפקידים והפכו כל עדות של
התביעה על פיה.
הסתבר, כי כדי לסלק את ביתן גוייסו
כל האמצעים השלטוניים באופקים. תמם,
הגנן הצעיר של המועצה הוזמן לביתה של
עסקנית המפלגה במקום, ובנוכחות פרידקין
והסמל וקנין, נדרש להעיד כי הוא עצמו
ראה פועלים עובדים בגינתו של ראש המועצה,
שהוא שכנו. כדי להקל עליו את
הדיבור, וכדי לשוות אוירה חברתית בלתי-
מחייבת לכל העניין, הושקה קוניאק בנדיבות•
ציין השופט בפסק־דינו ,״הגנן ר,ולעם
על־ידי הגברת שמש ווקנין מנה גדושה של
דברים עוינים לביתן.״
אך שיחה חופשית זו הוקלטה, ולא נותר
לתמם אלא לחזור במשטרה על כל אותו
סיפור, שהונצח בסרטי ההקלטה. אך הפעם
היתד, לסיפור משמעות אחרת: הוא
היתד, עדות רישמית.
אך נציג המפלגה ונציג המשטרה —
הדומה במעמדו לשריף בעיירה של המערב
הפרוע — לא הסתפקו בפעולה המשטרתית
לסילוק ביתן. פרידקין המפא״יי ״סימן״ ב־כתב־ידו
מכתב של פעיל מפ״ם, בו הואשמו
פעילי מפא״י בשחיתות, מעילה וגניבות.
כאשר הוכתם שמו של ביתן, על־ידי ההאשמות
הכוזבות, כונסה המועצה המקומית לישיבת
הדחה. פרידקין הודה לאחר מכן, כי
שילם לנציג חרות במועצה — פועל דחק
— 100 לירות כדי שיקל על נציגי מפא״י
את מלאכת ההדחה. את הכסף קיבל, לדבריו,
מ״מוסד מפלגתי״.
כך, תוך שיתוף־פעולה הדוק בין השריף
לבין העסקן החלקלק, נציג הבוסים השולטים
בעיירה מרחוק, הונחתה מכה כפולה
על ביתן: הסמל אירגן נגדו האשמות וגרם
להעמדתו לדין, והעסקן קנה את הקולוו
הדרושים כדי לסלקו פורמלית מכהונתו
הציבורית.

בישואל

משמשת המכונית כמוסד לאהבה בהחבא, כשזוגות רבים נאלצים,
מטעמים שונים, לנהל את חייהם האינטימיים במכונית. מבחינה זו
מהמה המכונית הפרטית תחליף לספסל שבשדרות העיר או לחדר מושכר לשעה בבית־מלון

•יי* ו״ח קינסיי המפורסם על התנהגותה
1המינית של האשה האמריקאית, הכיל,
בין שאר אלפי הפרטים והגילויים שלו,
עובדה מפתיעה אחת. לפי ממצאי דו״ח זה,
הרי 41 אחוז מהנשים האמריקאיות שהתנסו
ביחסי־מין לפני נשואיהן, התנסו גם בנסיון

לאוו הירח

של קיום יחסים כאלה במכוניות.
המפתיע שבכך היה שאחוז זה עלה על
אחוז הנשים שקיימו יחסים בחדרים שכורים,
בבתי־מלון, או בחדרים שכורים מסוג אחר.
בישראל לא נערך מעולם סקר מעין זה.
אולם אילו נמצא מי שיערוך אותו היה

חופי הים הישראליים, ששימשו מאז ומתמיד מקוס־בילוי לזוגות
נאהבים, מאוכלסים עתה במכוניות, בהן באים זוגות
לבילוי ערב של רחצה, פיקניק סביב המדורה נאהבים המבוצעים ברוב המיקרים במכונית,

הבוס לוקח את מזכירתו, תנשו, את אהובתו, הצעיד חסויחויוה את חברתו
מגיע למסקנה מאלפת. אחוז הזוגות המתנים
אהבים במכוניות׳ עלה בשנים האחרונות
לאין־שיעור על מה שהיה מקובל בשנים
קודמות.

רים אלה את חייהם הפרטיים בגלוי ובהמו־נים.
איש
לא קבע מקומות אלה, איש לא תחם
אותם בתחומים ולא הציב שלטי הכוונה

המשקה בידיהם. אהבה במכוניות מקובלת בערים רבות באירופה המערבית ובאמריקה.

אליהם. הם נולדו מתוך הצורך. בארצות-
הברית למשל, משמשים כשפניות בתי־הקול־נוע
הפתוחים הבנויים על מגרשי החניה
והמכונים בשם דרייביאין(סע פנימה) .אפשר
למצוא שם שורות שורות של עשרות
מכוניות, שהזוגות היושבים בהם עוסקים
באהבה במקום להתבונן בסרט. בערי אירופה
הגדולות הפכו הפארקים והיערות שבלב
הערים לשפניות, כדוגמת הוילה בורגזה ברומא
או יער בולון בפאריס. ים שם
ניתן למצוא שורות של מכוניות ובהם
זוגות המעדיפים להתעלס דווקא במקום בו
יש להם שמץ של פרטיות בתוך המכונית,
ויחד עם זאת גם הידיעה שמסביבם נמצאים
אנשים העוסקים באותם מעשים עצמם.
זכורה עדיין הסצינה המפורסמת מתוך
הסרט האיטלקי בוקצ׳יו ,70 בו נראה שומר
המוסר הרומאי כשהוא נלחם בזוגות המתעלסים
בשיירות לאורך דרכי הוילה־בורגזה.
נראה
שקיים איזה דחף פסיכולוגי אצל
בעלי המכוניות הנאלצים לנהל רומנים במכוניותיהם,
לעשות זאת דווקא בחברה ולא
להתבודד בכביש צדדי או להתיחד בחורשה
רחוקה. העובדה שהם נמצאים באזור המיועד
לעיסוקים מסוג זה ובחברה, עונה
על איזה צורך נפשי ואולי יש בה כדי
להשרות בטחון. כך נוצרו מעצמם מקומות
ריכוז באלה, ההופכים בשעות הלילה למגרשי
חניה ענקיים — חניוני האהבה.
בסביבת תל־אביב ישנם כמה מקומות
כאלה. הגדול והמקובל ביותר הוא מגרש
החניה שליד חוף תל־ברוך. משעות הערב
המוקדמות ועד לשעות הלילה המאוחרות
אין התנועה במקום נפסקת. מכוניות באות,
חונות ויוצאות, לעיתים יש אפילו צורך
בשוטר תנועה כדי למנוע פקקים במקום או
להסדיר את בעיות החניה.
מקום קצת יותר רחוק, אך פופולארי גם

הוא, הם כבישי החוף של הרצליה, ממלון
אכדיה עד מלון השרון, כולל חוף הים
עצמו, שלאחרונה נחסמה הגישה אליו. שפניות
נוספות קיימות גם ליד הריביירה בבתים,
ליד מגרשי התערוכה של יריד המזרת
ובחורשות שלאורך הירקון.

זר לאור הזרקורים
ך חניוני־אהכה אלה יש סדרים מ-
/שלהם, אוירה מיוחדת משלהם וחוקים
בלתי כתובים. החוק הראשון הוא שהנכנס
בשערי החניון מעמם את אורות מכוניתו
או מכבה אותם לגמרי, כדי לא לסנוור את
אלה החונים בבר במקום, או לגלותם במצבים
לא נעימים.
הראשונים המגיעים למקים מתפזרים על
פני השטח בריחוק זה מזה. אולם כאשר
מתמלא המקום, ניתן לראות בחניוני־האהבה
שורות שורות של מכוניות החונות זו בצד
זו במרחק של מטרים ספורים. הקירבה אינה
מפריעה לאיש. כל אחד בא לעסוק בעגיניו
שלו אינו מתעניין במעשי האחרים. מלבד
זאת תמיד מהוה החשיכה הוילון הטוב
ביותר, המעניק הרגשה של פרטיות והת־יחדות.
אפשר
למצוא במקומות אלה מכוניות מכל
הסוגים. ברובן אלה מכוניות פרטיות.
אחר כך מופיעות מכוניות מסחריות, כשפה
ושם מופיע גם רכב ממשלתי או רכב
צבאי המצטרף לחניון. לעיתים ניתן למצוא
בחניונים גם משאיות ענקיות ואפילו אוטובוסים,
שרק פלא הוא אם אינם מגיעים
למקום עמוסי תיירים.
נראה שהמעמד האריסטוקרטי של מבקרי
השפניות משפיע גם על אחרים. שכן בצי
המכוניות באים גם אופנועים, החונים בט־
(המשך בעמוד )18

מבחינה סטאטיסטית לא תהיה בכך שום
הפתעה. פשוט, שיעור המכוניות ואחוז
בעלי המכוניות עולה משנה לשנה בקצב
מהיר. המכונית, שהפכה בשנים האחרונות
לנחלתם של שכבות רחבות באוכלוסיה, התגלתה,
משום כך, גם בשימושה זה, שהיה
מקובל בארצות ממונעות יותר מזה עשרות
שנים.
התופעה אינה חושה. היא קיימת באירופה
ובארצות־הברית עוד בימים בהם לא היו
מכוניות כלל. אז היו המרכבות והכירברות
מוסד מקובל לניהול אהבהבים. אולם כאשר
היא מתפתחת, היא גוררת בעקבותיה הוזי
חדש ואורחות־חיים חדשות, שהיו נעדרים
עד כה בנוף החברתי בישראל, ושהחלו לצוץ
ולהופיע בשנים האחרונות.

להתבודד בחברה

סלנג המקובל מכנים אותם בשם:
^ ה ש פניו ח. השם ההומוריסטי מרמז על
אופיים של המקומות המכונים בשם זה, המושווה
למכלאות שפנים, בהם מנהלים יצו־

1ל החשיכה והריחוק מן העיר
ר * 111י? 1 [ 1 *1
1 1 /ו ו 1 1 7 /משמשים לבעלי מכוניות רבות
מקום מיסתור אידיאלי לזוגות, שזה להם האמצעי היחידי

לשם התייחדות. אולם החשכה אינה מונעת מהמשמרה לערוך
מדי פעם סיורי פתע במקומות המיסתור של הנאהבים, להטריד את
הזוגות המתעלסים בהבזקת פנסי־לילה, בזיהוי בני־הזוג ובחקירתם.

אנשים
הפקיד אינו • כול
האיש הראשון שמיהר אל אסיר פראג
לשעבר, מרדכי אורן, שזכה השבוע לטיהור
רשמי מטעם ממשלת צ׳כוסלובקיה׳
היה אסיר פוליטי לשעבר אחר של מפ״ם.
היה זה אהח־נצ׳יק בהן, שמיד עם היי*
דע הידיעה מיהר מקיבוצו שער־העמקים ל־קיבוץ
מזרע, כדי לברך את אורן ולאחל
לו על שזכה מידי השלטונות הצ׳כוסלובקים
למה שלא זכה הוא מידי השלטונות הישראליים
• האיש השמור ביותר במדינה
בימים האחרונים, היה סגן־ניצב שלום יר
רוני, ראש המדור המרכזי לעיקוב ובילוש
במשטרת מחוז תל־אביב; .במשך כמה ימים
שמרו משמרות שוטרים על פתחי ביתז, יוו
אותו ועקבו אחריו. התברר כי ירקוני הציב
יעצמו משמרות אחרי שקיבל הודעה סלפו־נית,
שאם לא יפסיק בחיפושים אחרי לוי
נויפלד — חייו בסכנה • מנהל משרד יי״
מסחר והתעשיה, מיכאל צור, מצא לו
השבוע שיטה חדישה להגברת תודעת ה
עבודה בקרב עובדי משרדו. הוא שיגר לעוב־דים
רבים מכתב בסגנון אחיד בו נאמר:
״בחוזרי למשרד לפני שעת גמר העבודה,
מצאתיך עומד נשען על העמוד ם םמ?ר י
יציאה מהמשרד. הבנתי שבאת לקבל את
פני. תודה על תשומת הלב.״ אחת הפקידות,
שנעלבה מהפניה הצינית של מנהלה, שלחה
לו תשובה בנוסח הבא :״מאז 13 שנים, בהן
אני עובדת במשרד, לא זכיתי לראות את
פניך ובודאי שלא קיבלתי מכתב ממך. אני
מצטערת, איפוא, על שבאותו רגע היסטורי
לא נשענתי על העמוד והחמצתי את ההז״
ימנות להכירך אישית בשיחה אישית
התוודה הפקיד הכביר, שהתפטר לפני
שב,ע ממשרתו הבכירה, על נימוקי התפט
רותו באמת: הפקיד הבכיר מתפטר

מירוץ בחברת אשתו וילדיו • דמות נשית
שבלטה בין צולחות הכינרת, היתד, אשתו
של מפקד חיל הים, אלוף יוחאי כן*נון
6אחד שלא התרגש כלל מהצליחה ההמונית,
היה האמרגן אברהם (״פאשגל״)
דשא, שבא למקום עם להקת התרנגולים.
הצהיר פשאנל :״אני לא משוגע לצלוח.
שמעתי על אחד שקפץ בבית־ירח ונעלם.
אחרי שבוע מצאו אותו בשבע־טחנות ש־בירקון.
התברר שהוא הגיע לשם דרך ה־מוביל
הארצי״ • הצמד שייקח אופיר
ו שכולן ישראלי, שהקימו יחד את התיאטרון
ח־ , 13 חזרו מהופעה מחוץ־לתל־אביב.
בדרכם עברו על פני בית־החרושת
אביר לבירה, שבכביש נתניה. הציע שמעון
לשייקה :״בוא נראה מה יקרה אם ניגש
לבית־החרושת ונבקש לשתות שתי כוסות
בירה.״ הרעיון בוצע במקום. בכניסה למפעל
עצר אותם שומר בית־החרושת, שכלל לא
השתומם להסבריהם כי הם מבקשים שתי
כוסות בירה .״הרבה אנשים באים הנה
ומבלבלים לי את המוח שהם רוצים בירד״״
אמר השומר ,״אילו הייתם שחקנים או זמרים
זה היה משהו אחר, אבל לסתם אנשים לא
נותנים!״ השניים חזרו צמאים לתל־אביב •
הזמרת מרגלית אנקורי שהוזמנה עלון,
ליאו פולד להופיע במועדונו צברה
שבניו־יורק, נאלצה לעזוב את הארץ בשבוע
האחרון לפני שהספיקה לראות את אחותה
הכלואה בדמשק עם חטופי הכינרת ושלפי
כל הסימנים ישוחררו בימים הלרובים. אולם
מפח נפשה גדל שבעתיים כאשר התברר לה
כי לא תוכל לקחת עמה אף את שמלת

מפני שאיני יכול לפרנס את משפחתו
במשכורת של 620ל״י לחודש.

השח קני תתרצהלצלם
עורך החדשות הראשי של קול-ישראל,
עכ,ופ גודדון, שהיה בעבר עורך שבועון
הרדיו, עומד לעזוב את קול־ישראל בימיט
הקרובים, כדי להשתתף במיכללה־לבטחוך
לאומי. ערב עזיבתו ערך גורדון הפגנת
רושם מוזרה. בשעת יש בה עם עובדי יי׳
תחנה הירושלמית באחד מחורי בית־השידור,
הבחין גורדון בתמונותיהם של נשיא יי׳
מדינה זלמן שז״ר וראש־הממשלה, ל! ,
אשכול, התלויות על הקיר. הדבר עורר
את זעמו והוא התפרץ בצעקות :״כל זמן
שאני פה אינני רוצה לראות תמונות אלה
על הקיר!״ העובדים הנדהמים לא ידעו ל־קבוע
אם ההתפרצות המשונה באה מתוך
נאמנות לאדוניו הקודמים, או כדי להוכיח
את אי־תלותו של שרות־השידוי 22
התשבחות בהן זכתה השחקנית גילה
אלמגדר על משחקה בסרט הישראלי אלדו
ו אדו, נראה שאין היא יכולה עוד להפרד
מהקולנוע. ליום הולדתה של גילה, שחל
בימים אלה, קנה לה בעלה, יעקב אגמון,
מצלמת קולנוע. כאשר יוצאת גילה לסיורים
בניו־יורק, בה היא שוהה כעת, או לטיולים
בארצות־הברית — היא אינה נפרדת מ
מצלמתה. החשש הוא שכשתחזור גילה לארץ,
שוב לא תסתפק במשחק־בסרטים, אלא
תרצה גם לצלם אותם • בין שאר התלאות
שפקדו את להקת הסטודנטים של האוניברסיטה
העברית בירושלים׳ שחזרה בימים 2
מצרפת, נפלה אחת בחלקו הפרטי של יואל
רקם, חבר הלהקה ועובד קול־ישראל. באחד
הימים, בחזרו למלונו בפאריס, מצא הודעה
להתקשר באופן דחוף לפי מספר טלפון
מסויים עם מר לב. כשצלצל למספר ענה
הקול מהעבר השני :״אינני מר לב, אלא
פקד משטרת ישראל אבגר לס (,בזמנו איש
לשכת ,06 שעסקה בחקירת אדולף אייכמן)
וברצוני לראותך בהקדם לשיחה שאי־אפשר
לנהל בטלפון.״ על יואל עברו שעות של
מתח ודאגה. כשהופיע לס לבסוף במלון יי׳
פאריסאי, התברר שרצה פרטים על שכנו
לשעבר של יואל בשכונת בית־הכרם בירושלים,
לוי נויפדד.

(המשך מעמוד )17
קום, כשהרוכבים עליהם פורשים לחוף־הים
או לחורשה הסמוכה.
מועדונם, כדי שיביא חוזה על מנת להחתים
חוק נוסף הקיים במקום הוא: לא לצאת
את בני להופעה במועדונם, הנחשב למובחר
מתוך המכונית. מישהו היוצא ממכוניתו
שבכמות שירי־העם שבניו־יורק • גורל
נחשב לטרדן ולזר׳ צפוי לעמוד תוך שניות
דומה אירע בישראל לזמרת הכושית די־ספורות
במוקד של זרקורי מכוניות שיארו
דרום־אפריקאית סטלה תומאס. הזמרת,
אליו מכל הצדדים. ישנה לכך סיבה טובה.
שהופיעה במועדון השפן הקטן שחוסל ביני
פעם, כשהאהבה בתל־אביב התנהלה עוד
תיים, זכתה להיכרות אישית עם שמעון על הספסלים בשדרות ובגינות, היו מופרעי־עין,
בעל העדן־סלון בברלין, שעה ששהה המין של העיר מסתובבים בהם, כדי להציץ
בארץ לביקור קצר. כאשר שאל אותה שמי
אל הזוגות המתעלסים, ולקבל סיפוק מהתעון
מה הסכום שהיא מבקשת כדי להופיע
בוננות אסורה בלבד. עתה עברי המציצים
במועדונו הברליני, אמרה סטלה 250 :דולאר
אל אזורי חשפניות. הם אינם מסוכנים,
לשבוע. היה זה סכום כפול ממה שקיבלה
שכן ברובם לא יעזו לעולם לתקוף זוג
בארץ, והיא לא יחסה רצינות להצעה. עתה,
זמן היושב במכונית, וברגע שיתגלו, הם בורכשססלה
נותרה ללא תעסוקה ומופיעה
חים במהירות. אולם הם מנסים להתקרב אל
קצר במועדון צברה, היא קיבלה הזמנה
המכוניות כדי להציץ אל הנעשה בהם, ולא
להופיע בעדן סלון בסכום של 500 דולאר
לשבוע • עושה הלהטים הצרפתי, ג׳ואי פעם מתחוללות תגרות בחניונים, כאשר
מציצים אלה נתפסים.
ולדיס, המופיע עתה אף הוא במועדון ה
לילה
צברה בתל־אביב, נפל קרבן לאחד
המשטרד! באה לפיקוד
מאורחי המועדון. ולדיס, המפגין קסמים של
זריזות ידיים ולהטוטי כייסות, הוציא, ל־
• ^ ולם מו פ ר עי ״ דו מ ץ אינם היחידים
צחוקם של הנוכחים, כמה ארנקים מכסיהם
המטרידים את הרומנים המתנהלים ב־של
האורחים. הוא רק לא הרגיש שכאשר
חניוני־האהבה. טרדנים לא פחות מהם הם
הצליח לשלות את ארנקו של אחד האורחים,
הוציא זה בזריזות את מצית הגז שלו, שוטרי משטרת ישראל.
בזמנו גויסה המשטרה לפעולה נגד ה־החזירו
לו ברגע שקיבל חזרה את ארנקו •
זונוסעות, היצאניות שהציעו את סחורתם
תקרית משעשעת ליח־תה את שהותם של
קליף ריצ׳ארד ולהקתו בירושלים. משך למעוניינים בתוך מכונית הקונה. היו אלה
כל הדרך לבירה סיפר מדריכו של קליף אמנם הזונוסעות שפיתחו בתחילה את נוהג
עשיית האהבה במכוניות במקומות אסלים
בארץ, מרקו תורג׳מן, על מלון המלך
ונידחים. אולם יצאניות אלה אינן באות
דוד המפואר, ועל הסדרים בו. כשהגיעו
בדרך כלל לחניונים הגדושים מכוניות פרלמלון
נכנס קליף פנימה ואילו מרקו נסע
עם שאר הלהקה לקנות סרטים למצלמות. טיות. הן נוהגות לחפש מקומות בודדים
אליהם לא תוכל המשטרה להגיע. עובדה
זו אינה מפריעה למשטרה לערוך פשיטות
על החניונים באמתלה של ציד־יצאניות.
נראה שסקרנות חולנית, שמקורותיה הם
נפשיים־פאתולוגיים׳ היא הדוחפת את השוטרים
להופיע במפתיע בניידותיהם ולהטריד
זוגות המתעלסים במכוניותיהם במצבים
עדינים ביותר. כאשר נשאל דובר
משטרת מחוז תל־אביב על סמך איזו הוראה
פועל ם השוטרים בסריקותידם בחניוני־האהבה
שם הם מתנהגים בחוסר דיסקרטיות
ובגסות־רוח, סירב הדובר להגיב. אולם
נראה שהשוטרים מסתמכים כגיבוי להתנהגותם
על אותו סעיף בחוק לפיו ניתן
לפרש התעלסות במקום פתוח כעשיית
מעשים מגונים בפומביי.
גישה חולנית זו הרואה באורחי חניוני־האהבה
פושעים או לפחות עבריינים הפוגעים
במוסר, גרמה כבר למספר תקריות
בהם היו מעורבים אישים ידועים שהסתבכו
עם המשטרה בעת סריקותיה בחניוני־האהבה.
כי השפניות הפכו כבר למוסד לאומי
המשרת שכבות נרחבות. באים לשם צעירים
הנוטלים את מכוניות הוריהם כדי להתעלס
עם נערותיהם בפרטיות. באים לשם
גברים נשואים שהמכונית משמשת להם
מקום מיסתור לניהול הרפתקת־אהבים קצרה,
ובאים זוגות נשואים המעדיפים בשל
מצוקת הדיור לחפש קצת רומאנטיקה ב־אויר
החפשי.

ך תוצאה מההטרדות הקבועות
קליף ריצ׳ארד קופץ לכריכת ״אבריה״
מי נכנס לחדרו של הזמר?

ההופעה המהודרת שהזמינה לעצמה במשב־בית
בסכום של 500ל״י. למרגלית לא היה
הסכום הדרוש כדי לשלם עבור השמלה
והנהלת משבית לא הסכימה לתת את ה־שמלה
בהקפה, אלא רק לאחר שתשלח לה
את הכסף • .ספרו האחרון של יגאל
מוסינזון, יהודה איש־קריות, נרכש ל־הסרטה
בהוליבוד. לפי התכנית הראשונית
ישחק את תפקיד יהודה, השחקן לוירלו
מגלאס • משנה שם — משנה מזל. אליס
בונדפילד, שחזרה לארץ כאלים קאלברט,
אשתו של אמן החצוצרה אדי קאלכרט,
קיבלה מיד עם בואה ארצה הצעה לאחד
התפקידים הראשיים בסרט משפחת שמחון,
שיבויים על-ידי יואל זילכרג +המזל
מאיר פנים גם לזמר הישראלי כני כרמן,
השוהה בארצות־הברית. בני הגיע למסיבת
האירוסין של אכיטל מוסינזון (ראה
ה הנ הלהראהס כי מ ה
בין אלפיים וחמש מאות צולחי הצליחה רחל מרחלת) בשעה 2אחר־חצות, כשהוא
העממית של הכינרת, בלטו שניים מבכירי שתוי למחצה אחרי הופעתו במועדון־לילה
הקצינים בצה״ל: האלוף יוסף גבע ומוט־ ניו־יורקי. במקום נוכחו גם בעלי מועדון
קה פיין, סגנו של מפקד חיל־האויר אלוף הלילה הוילג׳ ג״ט. כאשר הציגו את בני
עזר וייצמן. בעוד השניים עורכים תחרות בפניהם הוא החל ללעג להם, זכה בלעג
פרטית ביניהם מי יגיע ראשון, הסתובב לו חוזר עד אשר החל לשיר. אחרי השיר
עזר בסביבה הקרובה, כשהוא נוהג בסירת׳ השלישי שלחו בעלי המועדון את מנהל

ב גי ״ טו בי ם ל אן ץ

כשחזרו כולם למלון, כעבור חצי שעה,
סירב איש־הקבלה לתת ללהקה להיכנס .״לא
כל אחד יכול להיכנס אל קליף לחדר,״
הודיע להם .״אם אתם רוצים אתם יכולים
לדבר איתו בטלפון.״ שום טענות זיהוי לא
עזרו ורק לאחר שמנהלו של קליף, פיטר
גומלי, הטיח בכעס את השפופרת ושברה,
התפזרו אנשי הלהקה במלון, איתרו את
ידידם בכוחות עצמם.

פ סו ק * ה ש בווו
#עמוס קינן בדו־שבועון אתגר :״אזרח
פרטי אינו יכול להחריב ארץ שלימה.
רק עם שלם יכול לעשות זאת. אצל עם
תרבותי, האמון על מסורת הדמוקרטיה,
בוחרים ממשלה והממשלה מחריבה את ה־הארץ
בשם העם, למען העם ולמען הדורות
הבאים — כדי שיהיה להם מאין לברוח וגם
מדוע.״

• מזכיר מפא ״י ראובן כרקת,

על טיהורו של מרדכי אורן :״אין אנו מאמינים
שאפשר על־ידי אקטים פורמאליים, לשנות
מהלכים היסטוריים, שבשעתם הטביעו
חותמם על התקופה.״

^ שהפכו לחלק מאוירת חניוני־האהבה
ומהעובדה שהידיעה על מקומות אלה נפוצה
בחוגים רחבים, התפתחו בהם בחדשים האחרונים
כמה תופעות מיוחדות.
אורחי החניונים שוב אינם מרגישים את
עצמם חפשים, מעדיפים בבואם לשם להתפזר
עד לקצוות המגרשים, לחפש מיסתור
מאחורי עצים או מבנים הקיימים בשטח.
אחרים מסתירים את זגוגיות חלונותיהם בשמיכות,
חלקי לבוש או וילונות, נועלים את
מכוניותיהם מבפנים, כך שלזר המתקרב
מבחוץ לא תהיה שום אפשרות להציץ
במתרחש פנימה.
בקרב חוגי בני־הנוער של צפון חל״אביב,
ברובם בני־טובים למשפחות בעלות מכוניות,
נפוץ הנוהג לבוא לחניונים אלה
בקבוצות, כשאחת המכוניות עומדת בתצפית
בכניסה לחניון ומזהירה באמצעות הדלקת
אורות על סכנה המתקרבת בדמותה של
ניידת משטרה.
לאחרונה אף נפוץ ספורט חדש בין אותם
צעירים: להצטופף כמה זוגות במכונית,
ולערוך תחרות בין חברות־נוער איזו מהן
מצליחה לדחוס יותר זוגות מתעלסים למכונית
אחת.
אלא שלמרות כל המיטרדים הפכו חניוני־האהבה
לתופעה של קבע, חלק בלתי נפרד
מהוי החברה הישראלית הממוכנת.
העולם הז ה 1361

ה ג ״ עוה שד
רק לפני חודשים מספר נידמה היה שה־אקזוטיקה
של המזרח פולשת סוף־סוף לישראל.
ביפו נפתח מועדון גיישות אמיתי,
שבעליו הבטיחו שגיישות יפאניות של ממש
ישרתו את הלקוחות. אלה שהתפתו ראו,
אומנם, שתי נשים מלוכסנות עיניים טופפות
במקום, לבושות בקימונוס ססגוניים.
עתה, כשמועדון הגיישות שבק חיים, מותר
לגלות את הסוד: לא גיישות ולא יפא־ניות.
מספרת אחת הנשים שהופיעו במועדון
הגיישות, סאן סאן בת ד,־ :32״למעשה
אני חצי בורמזית וחצי סינית. נולדתי ב־ראנגון
שבבורמה ולאבי היה בית־חרושת
לצמיגים. כאשר נפטר אבי, נשלחתי ללונדון
ללמוד משחק. הייתי שם במשך כשש שנים
והופעתי בסרטי טלביזיה ובסרטים אחרים
בתפקידי ניצבת.
״הייתי רשומה שם בסוכנות אמנים, שהודיעה
לי יום אחד שבתל־אביב נפתח מועדון
יפאני המחפש גיישות. אמרתי להם ש
פאך
סאן

אני רקדנית ומעולם לא הייתי גיישה. הם
הסבירו לי שזה לא חשוב, העיקר שאספר
לקהל, בישראל על החיים במזרח הרחוק,
תמורת 100 דולאר לשבוע.״
מועדון הגיישות נעלם, אולם סאן־סאן
נשארה בארץ. הסיבה, כמו תמיד: אהבה.
יום אחד, שעה שעסקה באירוח במועדון
הגיישות היפואי, הכירה סאן־סאן גבר יפה־תואר,
בן ,37 המשרת כקצין על אחת מ־אוניות
חיל־הים הישראלי. סאן־סאן, שהיתר,
מאוד בודדה וצמאה לחברה, החלה
לצאת בחברת אותו גבר. מאותו רגע אף
פסקה להתרועע ולצאת בחברת גברים אחרים,
שביקשו את קירבתה וקודם לכן אף
זכו בכך .״נערה סינית,״ אומרת סאן־סאן,
״אינה יוצאת עם אף אחד אחר אם היא
מעוניינת בגבר מסויים.״ ומעתה ניתן לדעת
שמינהג מוזר זה מקורו בסין.
גם העובדה שאותו גבר בו התאהבה
סאן־סאן היה כבר נשוי ואב לילד׳ לא מנעה
בעדה מלשמור לו אמונים. היא החליטה
להישאר בארץ ולחכות לו בין הפלגה להפלגה
ובין ביקור־בית אחד למישנהו. ככה
זה אצל הגיישות, אין מה לעשות. לסאן־סאן
יש עדיין תקוות .״אני נותנת לזמן לעשות
את שלו,״ היא אומרת ,״מצפה לראות מה
יקרה.״
בינתיים מצאה סאן־סאן תעסוקה כרקדנית.
כאשר מנסים גברים ישראלים, הזוכרים
אותה כגיישה ושיש להם מושגים מסולפים
על מיקצוע זה, להתחיל עימד״ יש
לה שיטות משלה להיפטר מהם. כאשר ניגש
אליה באחד הימים גבר ישראלי במלון ד,1
הזמינה לרקוד, העמידה סאן־סאן פנים שהיא
סבורה כי הוא מלצר, ביקשה ממנו להגיש
לה כוס מיץ. כשהגבר התעקש לרקוד
עמה, התכעסה סאן־סאן על השרות הגרוע
של המלצרים במקום.
כשהיא ממתינה למאהבה הישראלי, מתגוררת
סאן־סאן׳ לפי שעה, בדירתו של
דו דו ד ה לי א ץ, נהג דן לשעבר, שעבר
לעסקי השעשועים .״תמיד חלמתי לתייר בארצות
המזרח הרחוק,״ מתוזדה דודו, המוקסם
מחוש ההומור והפיקחות של הגיישה
הישראלית ,״עתה התגשם, סוף־סוף, חלק
מחלום זר .,יש לי גיישד, בבית!״

רומן >שואל> בשל 1ש מ ערכו ת
זוהי ארץ קטנה מדי. כל אחד מניר את
כל אחד. אז מה הפלא שלא רוצים להתחתן
עם מנדים? אבל תנו להם רק לצאת קצת
לחוץ־לארץ, ואפילו הרווקים המושבעים ביותר
ימצאו להם בני־זוג.
הנה סיפור בשלושה המשכים, על שלושה
ישראלים שמצאו להם בני־זוג נכריים.

אביטל מוסידץ,
של הסופר יגאל מד
בנו

מערכה ראשונה.
גבה־הקומה ()2.00
סינזון, שהיה בארץ נתב בעיתון־ילדים
וחזר מסיור באפריקה, יוצא ללונדון בתקווה
לקבל ירושה מסבתה עשירה. כבר
בדרן, בפאריס, הוא קורא ספר בשם אתה
יכול לגעת בו. הספר מוצא חן בעיניו. הוא
מסתכל על שם הסופרת — טינה (כריס־מיאן)
בילסון. השם לא אומר לו דבר,
אבל הספר כן. מייד בהגיעו ללונדון הוא
מחפש אותה, מגלה שהיא גם צעירה, גם
יפה, וגם גבוהה, כמעט כמוהו.
עוברים כסה חודשים ואביטל לוקח את
טינה עימו לארצות־הברית. הוא מקבל מישרה
בשגרירות ישראל בוושינגטון, ואילו טינה
מספיקה לכתוב שני ספרים. שם האחד
המניע הראשוני ושם השני, המבטיח לחולל
סערה בבריטניה, הוא קרירות מינית.
השבוע כבר יכלה מחברת הספר אתה
יכול לגעת בו לומר לאביטל: אתה יכול
לגעת בי. חתונתם נערכה בוושינגטון.

ושותים ושמחים, ורק אז מסתבר להם שנקלעו
למסיבת חתונתו של מיקו.
אשתו החדשה של מיקו היא אנגליה נוצרית
בשם קטי, מורה במיקצועה, שלפני
כמה שנים שהתה בארץ בקיבוץ עין־גדי
ומדברת עברית רהוטה.

מערכה שלישית. זו מתרחשת דווקא בארץ.
בין 17 המועמדות שהתמזדדו השנה
על תואר מלכת־המים, בולטת צעירה שחומה
וחטובת גוף, הדומה דימיון מפליא ל
מערכה
שניה. כתב דבר דן פכטר מגיע
לביקור בלונדון. דן, שהיה בעבר חבר המושבה
הישראלית במקום, מתקשר מיד אל
כל הידידים הוותיקים. ביניהם גם למיכאל
(״מיקו״) א ל מז, לשעבר במאי תיאטרון
זירה בארץ וכיום עובד בכיר במחלקה העברית
של הבי.בי.סי. הלונדוני.
מיקו שמח לשמוע קולו של ידיד בטלפון,
הזמינו מייד לשתיה ואכילה בדירתו. דן
אינו מתבייש, לוקח עימו גס ידיד. מגיעים
לדירתו של מיקו ורואים מסיבה. אוכלים

ז׳נט לוי וכח״ל

קרב דוגמניות בצמרת
אחת הנשים המבוקשות ביותר בארץ היא,
ללא ספק, הדוגמנית הצעירה 18 והיפה־פיה
שמעתה שוו די] .שמעונה, שעוד
לפני שנתיים כבר נמנתה על צמרת הדוגמניות
הישראליות, היא דמות בולטת ומושכת
בחברה התל־אביבית הזוהרת.
מזה שנה שלשמעונה יש חבר קבוע —
בני כירק, בנו של בעל בית־החרושת לדבק
וסרטי מכונות־כתיבה בקריית־גת.
אולם לפני חודשים מספר אירע משהו ל
דיש
לה מזמנו, מחמת התחייבויותיו כלפי
חברתו העוזבת. מאז עומדים רפי ושמעונה
בקשרי מכתבים קבועים.
לעת עתה מגלה שמעונה רק התעניינות
מאופקת ודיפלומטית ברפי. וזאת בשל העובדה
שטרם קבעה סופית את תוכניותיה
לגבי ידידה הישראלי הנוכחי. אולם היא עו־מדת
לצאת בקרוב למסע תצוגת־אופנה יש ראלית
באוסטרליה, ואין ספק שרפי רוט
ימתין לה אי״שס באחד משדות התעופה
באירופה.
חוגי החברה התל־אביבית עוקבים עתה
במתיחות אחר תוצאות הקרב המרובע, בין
שתי הדוגמניות ושני התעשיינים הצעירים.

י טו

י ה גיו ת׳ בראוס

בארץ אפשר למצוא לפחות תריסר נעות
המוכנות להישבע שהוא הבטיח להן
:שואין. מספר כפול אפשר למצוא בניו־יורק.
אבל לאמא שלו הבטיח השחקן־הפאנ־טומימאי
ג׳וקי ארקי] ז ״אני אעשה חיים
משוגעים עד גיל .30 רק בגיל 30 אתחתן.״
מכיוון שג׳וקי היה תמיד צעיר מבטיח, הוא

שמעונה שוורץ
שמעונה. היה זה בבריכת השחיר, של מלון
אכדיה, שמקומה של שמעונה לא נפקד בה
בימות הקיץ. היא פגשה שם צעיר ישראלי
השוהה בגרמניה, שבא לביקור קצר בארץ.
היה זה רפי רוט 30 רפי יפה־התואר
ונבה־הקוסה, יליד הרצליה ובוגר גימנסיה
גאולה, היה בעבר טייס בחיל־האוויר. לפני
שנים מספר עבר עם הוריו לגרמניה, שם
הס מנהלים מיפעל טקסטיל ענקי.
בגרמניה הגיע רפי למעמד בו רצו דוגמניות
רבות את חברתו. מכולן בחר רפי
במאוזי, דוגמנית בלונדית יפהפיה, ש־ברחה
בשעתה מברלין המזרחית לחלק המערבי
של העיר, הפכה לאחת הדוגמניות
המבוקשות ביותר בארצה. רפי יצא בחברתה
חמש שנים. היו לו כנראה גס תוכניות
עבורה, אולם משפחתו דחתה כל רעיון
של נשואין בין רפי לבין גרמניה. כמתנת
פרידה העניק רפי למאוזי טיול בארץ —
ואז פגש בשמעונה. היא היתה במעמד
מקביל לזה של מאוזי בגרמניה, אבל היא
,ישראלית.
לפני שעזב את הארץ לא שכח רפי לטלפן
לשמעונה ולהתנצל על שלא יכול היה להקשחקנית
הקולנוע האיטלקיה קלאודיח קאר־דינאלה.
זוהי ז׳אנט לוי, בת 17 מינוס.
ז׳אנט היפה משיבה בלאו מוחלט לשאלה
אם בדעתה להנשא בזמן הקרוב.
אותה שעה עומד בין קהל הצופים צעיר
אמריקאי נבה־קומה, הרכיי ׳טפירו (,)27
אדריכל בוסטוני, המחייך חיון רב משמעות.
ז׳אנט היא ארוסתו. החתונה נקבעה
לעוד חודשים מספר, כשז׳אנט תהיה בת
7ו וחודש.
״לא רציתי לגלות זאת,״ התוודתה ז׳אנט,
״פחדתי שזה יקלקל לי את הסיכויים.״ היא
נבחרה כסגנית למלכה, מה שחיזק בה
את החלטתה להינשא להרביי .״אין לי
חשק לרוץ מתחרות לתחרות,״ טוענת ז׳א־נט
,״מאחר שכולן חולמות בסופו של
דבר להגיע לאמריקה, אני מתחילה משם,
מתכוננת לעסוק שם בדוגמנות־צילום.״
הרביי, שבא לארץ כתייר, ראה את ז׳אנט
ברחוב. הוא רץ אחריה וניסה לדובב אותה
— אך היא לא ענתה. רק ליד פתח ביתה
הסכימה לענות לו. כעבור שבוע נסעה ללונדון
והרביי הציף אותה במכתבים. כשחזרה
החליטה שזהו זה .״אילו הייתי נבחרת
כמלכה,״ טענה ז׳אנט ,״זה לא היה
משנה דבר. אני אוהבת אותו!״

ג׳וקי ארקץ וכח״ל
מילא את הבטחתו. בחודש בו מלאו לו 30
שנה, נשא סוף סוף אשה.
האם קיבלה את הבשורה יחד עם אחותו,
גליה ארקין, שעה ששהתה אצלה במר־סיי,
בטלפון :״אמא, אתמול התחתנתי!״
עבור האם היתר. זו הפתעה .״תמיד ביקשנו
ממנו שיתחתן,״ אמרה ,״הוא היה
הבן הטוב ביותר שאמא יכולה לחלום עליו,
והנה הוא לא איכזב אותי. שמעתי שאשתו
היא ילדה טובה, הנשמעת לו בכל מילה וכל
מה שהוא אומר, קדוש בשבילה.״
הילדה הטובה היא הלן פארקר (,)22
שחקנית אמריקאית מתחילה, אותה פגש
ג׳וקי במסעדה בניו־יורק, ניהל עימד, רומן
משך כמה חודשים. כל ידידיו היו בטוחים
שסופו של הרומן יהיה כסופם של כל הרומנים
של ג׳וקי. אלא שאותו זמן קיבל
ג׳וקי תפקיד חשוב במחזה המוסיקאלי של
ריצ׳ארד רוג׳רם ללא כבלים. נראה ששם
המחזה לא השפיע עליו ביותר. הוא
השיג עבודה לנערתו במקהלת המחזה, הכניס
את עצמו לכבלי־הנשואין. החתונה
נערכה בטקס אזרחי בעירית ניו־יורק ו־ג׳וקי
לא טרח להודיע לידידותיו כי התחתן.
כמתנת נשואין שלחה אמו של ג׳וקי לכלה
שעון זהב קטן. מגיע לה, אם יש לה
את ג׳וקי בראש.

קולנוע
סרטים
כדעתהבט לן
בלגוחת הלוחם

צרפת) הוא סיפור אהבה מוזר, אך עז ביטוי,
המצליח לתאר בצורה מזעזעת וללא כל
התימרות פסיכולוגית׳ את המאבק הנצחי
בין שני המינים ואת התהום המפרידה בין
אשד, באשה לבין גבר כגבר, גם כשהם
מאוחדים.
היתד, זו יצירת הבתולין של סופרת
צרפתית כריסטיאן רושפור, אותה כתבה
שער, שהיתר, ידידתו של הסופר הישראלי
עמוס קינן, שישב בפאריס. האמת הרגשית
ששפעה מתוך היצירה, והביטוי הספרותי
המעולה של אותה התמודדות נצחית, הם
שהעלו יצירה זו מעל לרומנים אחרים,
פירסמו את הסופרת, הפכו את יצירתה
למחזה שהועלה על במות פאריס. הם גם
שיכנעו את בריג׳יט בארדו לחזור בה
מהודעת פרישתה מהקולנוע וליטול על
עצמה את התפקיד הנשי הראשי בסרטו של
רוג׳ה ואדים.
העלילה סובבת סביב צעירה צרפתית,
אשד,־ילדה תמימה ובלתי אינטלקטואלית,
המתעתדת לפתוח לעצמה עסק מירושה ש
יציב
ומאריך שנים
מבצע 6פעולות
עם מטחנת בשר

שום מיקסר אחר מתוצרת חוץ או
מקומית אינו נותן לד כל כף הרבה
יתרונות. מחירו 370. -ל״י בלבד

פע ם

(מקסים,

חליאביב;

ד,אשד,־ילדה, המגלה לפתע את האהבה ונאחזת
בה בצפרניה, נכשל הסרט בבנית
דמותו של הגבר־הלוחם, שהיא למעשה הדמות
המרכזית. בחלק מכישלון זה אשם התסריט
הלקוי, ובחלקו — משחקו של חוסיין.
במקום גבר לוחם, מורד, סובל ומענה גם
יחד׳ מציג חוסיין דמות של בטלן תמהוני,
המחפש אחרי חיים נוחים וחסרי דאגה בחיקה
של חתיכה עשירה, נגרר אחרי ה־קאפריזות
של עצמו וכל מחלתו אינה אלא
שכרותו הכרונית.
כשהוא כורע לבסוף ברך בפני האשה
והאהבה, אין זו נראית כמנוחה, בהפוגה
בהתמודדות איתנים — אלא ככניעה ללא
תנאי לנוחיות ולאשה.

ע בו דתא לי לי ם
א לי לחש בו נ ה (מוגרבי, תל־אביב; או־צות־וזברית)
היא סאטירה מוסיקאלית עוקצנית
על אחת התופעות האמריקאיות הבולטות
ביותר, שעד לפני שבוע יכלו צופי
הקולנוע בישראל לראות בה פארודיה על
האמריקאים בכללותם. אולם אחרי ביקורו
של הזמר קליף ריצ׳ארד בישראל והתופעות
שהתרחשו סביב ביקור זה, יכול הסרט
לשמש בשקט גם סאטירה על הנוער ה־

המפיצים . :א מפ א־־ בע״וז
תל־אביב, חיפה, ירושלים
ומשרים מורשים

אמקור ־ תמיד

שינוי כתובת
המנויים המבקשים לשנות את כתובתם, מתבקשים להודיע על שינוי
הכתובת שבועיים מראש! הודעה זאת תבטיח את משלוח העיתון
למען החדש במועד.

בריג׳יט בארחו ב״מנוחת הלוחם״

ת שב ץ העוד הזה 1361
הפרטי האישי הי חיד הידוע לנו על א לי הו גבאי, מרחוב ק מו א ל 67 בשכונת־ה
ת קוו ה, חוץ משמו וכ תוב תו, הוא מינו. על מינו אנו למדים משמו. אתכ תוב תו
גילינו ב מי קר ה מצידה השני של המעטפה. השאר הוא לגבינו נעלם גדול. גם לכם.
מאווז )1 :כינוי
לנילוס ).4 :קיסר
רומי; )10 מודד;
) 11 אנקול; )13 זועף;
)14 נירו לכם;..
)15 אי; 117 אמתחת;
) 10 מחזאי בריטי;
)20 רעדו; )22
הוגה דעות ידוע;

•טעלו מים; )20 ננס;
)27 שמה הפרטי
״טל יטחקנית קולנוע
מפורסמת; )30 רפואה;
)32 שור; )33
אף; )34 נזל; )36
מידת נוזלים; )37
נדיח, נפתה; )39
מחבר אופרות מפורסם;
41 ואריס״;
)42 נוזל חיוני
בגוף; )44 עיר
באנגליה; )46 יוצר ן55
הגולם מפראג; )48
ייז שרף; )50 אות $91
בעברית; )51 אבי
מיז

בלעם;
צפור; )55 גיל מצוות; )57 נישא; ) 58
שניים; )59 בה נלחם דוז קישוט; )00 אלוף
בצה״ל.
מאוגד )1 :סופר ישראלי; )2חריף
בלשונו )3 :מתאגרף מקצועי שהופיע בארץ;
)5אדמת הנגב; )6נחלו; )7תואר הולנדי;
)8אריה; )9עיר במזרח הרחוק )12 :מידת
חשמל; )15 נפטרים; )16 עתוז לשעבר; )18
עתונאי ישראלי; )21 אחד מארבעה בנים; )23

ממהר; )24 מילת זרוז; )26 בז זוגו של
מגוג; )28 קליפת הענב; )29 ההפר מסדיסט;
)31 נזילה; )32 תמו, נגמרו )35 :תבואה;
)37 תורם; )38 מיז עץ; )40 קצה הבגד;
)41 לא כבד; )43 ארוז; )45 ראש מהתרת
לשעבר; )46 טי שהמר דתו; )47 עיר בצרפת;
)49 קוץ; )52 מבני יהודה; )54 בז
באננלית; )56 תור, שנים (בארמית); )58

רביצה אינסופית במיטה

הורישה לה דודתה ולד,נשא לארוסה. היא
מגיעה למלון בעיר דז׳ון, בו היא צריכה
לקבל לידיה את הירושה, פותחת בטעות
דלת חדר שאינו שייך לה.
על המיטה היא מגלה גבר גוסס (רוברט
חוסייז) ,אחרי שבלע כדורי רעל בניסיון
התאבדות. הוא נלקח לבית־חולים, חוזר
לחיים. .את ילדת אותי מחדש,״ הוא אומר
לצעירה (בריג׳יט בארדו) ,שעה שהיא באה
לבקרו בבית־ד,חולים.
תחילה היא נלוות אליו מחוסר ברירה,
אך תוך זמן קצר מוצאת עצמה קשורה
אליו ומאוהבת בו. היא נוטלת אותו לדירתה
המפוארת, מפרנסת אותו ומטפלת בו, בעוד
הוא עסוק בקריאת בלשים, שתיה לבלי-
סוף ורביצה אינסופית במיטה.
אז מתברר לה שאין זה רומן אהבים
רגיל עם עוד גבר. כי רנו הוא גבר הלוחם
בחיים, לוחם בעצמו, מחפש אחרי החופש
מכל כבלים, אינו מוכן להשתעבד גם
לאהבה, בה אינו מכיר כלל,אפילו כשאינו
צריך לנקוף אצבע למענה.
לנוח לפני המלחמה. כדי ללחום
בחיים ובאהבה הופך רנו את חייה של
אד,ובתו לגיהנום עלי־אדמוח, מענה אותה
מבחינה גופנית ונפשית, מתעלל ברגשותיה,
נוטש אותה לבקרים ומכריח אותה לבצע
את המעשים המשפילים ביותר.
האשד, האוהבת נושאת את יסוריה באהבה,
אך לבסוף פוקעת סבלנותה. כשרנו
נוטש אותה בעת סיור באיטליה, היא
מחליטה להיגמל ממנו, מצליחה למראי ת־עין
לד,רפא מאהבתה אליו.
רק אז, כשד,לוחם האמיץ מבחין כי הוא
עומד לאבד אותה, הוא חוזר אליה על
ברכיים, מבקש את ידה. הלוחם רוצה לנוח
באהבה, לפני שיצא למלחמות נוספות.
סרטו של רוג׳ה ואדים אינו מצליח לתרגם
את הרומן ללשון קולנועית. כי בעוד
בריג׳יט בארדו מפליאה לעצב את דמות

ישראלי, או כל נוער אחר שד,׳־א, שהפך את
מיקצבי הריקודים החדישים לדתו החדשה,
את פיזמוניהם לתפילותיו ואת זמריהם לכוהניו
ולנביאיו.
הסרט, המבוסס על מחזה מוסיקאלי מצליח,
שהוצג לא מכבר בברודביי, עשוי להראות
כסאטירה על כל אליל־זמר שהוא,
אך עם זאת אין הוא משאיר מקום לספק
שהוא מכוון את חיציו נגד הנביא הראשון
של דת־הקצב — אלבים פרסלי. זהו סיפור
על קונארד בירדי (ג׳ס פירסון) ,זמר גבה־קומה,
מתולתל שיער ומשוח בשמן, הלובש
מלבושים הדוקים ונוצצים, פורט על
הגיטרה שלו כאילו היתה זו נערה מיוחמת,
ומתנועע בעיבוזים ופיתולים שאין צורך בהרבה
דימיון כדי לנחש מאיזה שטח של
פעילות הם לקוחים.
עשויים רהתערף למגע־יד. קונארד
בירדי הוא גיבור הסיפור, אולם נושא הסיפור
האמיתי הוא הנוער האמריקאי, כנופיות
בנות ובני הטיפש־עשרה, היוצאים מדעתם
מרוב התלהבות למראה או למישמע
אלילם, עובדים אותו וסוגדים לו, עשויים
להתעלף בכל רגע אף למגע ידו.
כאשר נודע להמון הטיפש־עשרה על דבר
גיוסו הקרוב של אלילם, הם עורכים הפגנות
מחאה, נכנסים להיסטריה המונית, אותה
יודעים סוחרי הבידור האמריקאים לנצל
היטב למטרות מיסחריות. מעריצה מיקרית
של בירדי נבחרת לייצג את מועדון מערי־צותיו
בשידור טלביזיה קצר, בו ייפרד האליל
מעבדיו, וכל מה שקורה סביב אירגון
שידור זה והשידור עצמו משמש חומר
משעשע ומבדר לקומדיה זו.
מלבד ההומור ברמה הגבוהה של הסרט,
הוא מצטיין במעלה נוספת: הופעת הבכורה
של כוכבת אמריקאית חדשה וצעירה _ א ן
מרגרט. זוהי יפהפיה הכובשת את הבד בחיות
שבמישחקה, בזימרתה ובריקודיה, מבטיחה
להיות התגלית החשובה ביותר בשנים
האחרונות של הקולנוע האמריקאי.
העולם הזח 1361

הצולחים מזנקים מחון ת האון
מהר, מהר — פ! תאחר! הכינרת יורדת לנגב, חבר!
ספורט כדורסל
וקרה עלהקרף
שלושה ימים שררה מתיחות עצבנית בכל
רחבי ישראל. רבבות אנשים, שלרובם לא
היה מעולם קשר כלשהוא למשחק הכדורסל,
ישבו רתוקים למקלטים, מיהרו לחטוף את
העתונים. אפילו קול־ישראל, שעורכי החדשות
שלו עדיין מדרגים את החדשות לפי
חשיבותן היחסית ולא לפי מידת ההתענינות
בהן, העלו את הידיעות בנושא זה לראש
מהדורות החדשות.
נדמה היה ששום ידיעה אחרת אינה מעניינת
את תושבי ישראל מלבד תוצאות
משחקיה של נבחרת הכדורסל הישראלית
באליפות אירופה, הנערכת בוורוצלאב שבפולין.
היו כמה סיבות, שגררו אפילו אזרחים
שאינם חובבי ספורט לצפות במתח לתוצאות.
משחקיה האחרונים של נבחרת הכדורסל הישראלית,
נצחונה המפתיע האחרון בארץ על
נבחרתה המצויינת של יוגוסלביה, ונצחונה
לפני שנה על נבחרת פולין החזקה, הולידו
בלב רבים תקוות ורודות שהנה סוף־סוף
זכתה ישראל לנבחרת ייצוג מעולה. במדינה
המטפחת בקרב אזרחיה את חשיבות יוקרתה
בעמים, הפכו כדורסלני ישראל לסמל חדש
של דוד הגובר על גלית.
אשליית״שווא. הידיעות הראשונות שהגיעו
מורוצלאב לא היו מעודדות. בשני
משחקי המבחן שלה עם נבחרת פולין, ערב
האליפות, נחלה ישראל כשלונות חרוצים.
אולם האופטימיסטים, ואלה היו הרוב, נטו
שלא ליחס חשיבות למשחקים אלה. הפסימיסטים,
מאידך, נאחזו באמונה עיוורת כי
השם וזרוצלאב, העיר בה נחלה נבחרת הכדורגל
הישראלית בשעתו את הכשלון המחפיר
ביותר בתולדותיה, הוא שם של
אי־מזל לישראלים.
לפי כל החישובים המוקדמים של המומחים
היתד, הנבחרת הישראלית צריכה לתפוס
בביתה, בו מתמודדות׳ בנוסף לה גם נבחרות
יוגוסלביה, בולגריה, איטליה, תורכיה, הונגריה,
בלגיה והולנד, לפחות את המקום השלישי,
ולעלות לבית המנצחות.
אולם כבר תוצאות המשחק הראשון נגד
הבולגרים הוכיחו כי היתד, זו אשלית שוא.
הנבחרת הבולגרית הקשישה גברה בקלות
על הישראלית בהפרש של 21 נקודות. למחרת,
כאשר נודע כי היוגוסלבים ניצחו את
הישראלים בתוצאה הזעומה של ,73:80 כבר
ראו בכך רבים תוצאת כבוד.
המשחק השלישי היה עתיד להכריע את
הכל ולקבוע את גורלה של הנבחרת הישראלית
באליפות האירופאית הרביעית בה
היא משתתפת. היה זה המשחק נגד התורכים,
יריבים ותיקים ומוכרים לישראלים, שהצליחו
כבר לגבור עליהם בעבר במשחקי
האליפות הקודמים. אילו היו הישראלים
מפסידים גם לתורכים, דבר אותו ניבאו
רבים לפי הפתיחה הכושלת וירידת המוראל
בקבוצה בשל הכשלונות, היה זה סופה
של ההרפתקה בוזרוצלב.
במחצית המשחק נראה היה שאמנם המזל
הרע מתנכל לישראלים. התורכים שיחקו
בכוח ובנוקשות, הצליחו להוביל במחצית
בתוצאה של .32:30 אולם במחצית השניה
התהפך הגלגל, והישראלים בניצוחו של
הענק תנחום כהן־מינץ סיימו בפיניש נהדר.
רק כאשר נודע דבר נצחון הישראלים על
הנבחרת התורכית בשיעור ,55:64 פרצה אנחת
הקלה המונית. ליוקרת המדינה שהונחה
העולם הזה 1361

השבוע על קלף ספורטאי אחד, עדיין נשקפו
סיכויים.

שחייה
ב שנ ה הבאר .־ ב מו בי ל
״הוי כנרת שלי!״ זעקו למעלה מאלפיים
וחמש מאות צולחים, שזינקו בבוקר יום
שבת למימיה הקרירים של הכנרת. היתד, זו
הצליחה העשירית במספר, שמארגן סניף
עמק־הירדן של הפועל. צליחה עממית לכל נפש.
צליחה עממית זו — שהיום, עשר שנים
מאז התחילה בהשתתפותם של 226 צולחים,
הינה המפעל ההמוני הפופולרי ביותר בארץ
— משכה לחופי האגם הכחול אלפי
צולחים וצופים מכל קצוי המדינה.
משבע עד שבעים. שזו צליחה עממית
הוכיחו האלפים שנרשמו, ביניהם אלופי
צד,״ל, תל־אביבים ונערות זוהר מדיזנגוף,
קיבוצניקים מכל הזרמים ואורחים מחוץ לארץ.
גילו של הצולח הצעיר ביותר — 7
שנים בעוד שהמבוגר בין ד,צולחים חגג לא
מזמן את יום הולדתו ד,־.70
המישחה התנהל לאורך 5ק״מ. לא היתד,
שום תחרות. כל אחד קפץ למים, החל משעה
9בבוקר מתי שרצה. המסלול: זינוק
בר,און, ומשם, בקו ישר לאורך החוף —
לבית ירח.
בין שני טדרים של סירות מסוגים שונים
שניצבו לאורך המסלול כדי לעזור לנחשלים
ולמנוע שהצליחה ההמונית תהפוך לטביעה
המונית, אפשר היה לראות את כל סגנוני
ד,שחיה הקיימים בעולם. ואפילו סגנונות
שאינם קיימים. ניתן היה לראות שם שחיינים
בודדים המשקיעים את כל כוחם כדי להתקדם
מטר אחר מטר, וכאלה ששחו בקבוצות,
התיחסו לכל הענין כטיול בוקר
מרענן, שוחחו תוך כדי שחיה והחליפו
בדיחות וקריאות לעג איש לעבר רעהו.
כבר משעות הבוקר המוקדמות הצטופפו
אלפים על חוף בית־ירח, קיבלו בתשואות•
סוערות את הנוחתים על החוף. הראשונה
שהגיעה, רבע שעה לפני כל שאר הצולחים,
היתד, אלופה הולנדית צעירה, יודית דה־ניס
שאמרה :״היה זד, תרגיל נהדר לקראת התחרות
ביום שלישי.״
לתשואות הסוערות ביותר זכתה הקבוצה
ממועדון הנכים על שם ספיבק, ברמת־גן.
הקבוצה שחתה במבנה שנשמר מעת הזינוק
ועד ההגעה אל חוף הסיום, איש לא נעדר.

השוחה שהגיע במקום אחד לפני

צולח אטינגר
נסענו הראשון מהסוף

האחרון, אכל מרוצה, היה איש
״קול־ישראל״ ,עמוס אטינגר, ששידר
לכתב ״העולם הזה׳׳ את
חוויותיו :

כל הענין התחיל בבריכה של תל־אביב,
שם תפס אותי מישהו ושאל איך זד, שאני
לא נוסע לצליחה. אמרתי לו, :האיש כמוני
יברח?׳ והלכתי לעשות בדיקות רפואיות,
לראות אם אני עדיין בכושר. אחרי הכל
עברו כבר עשר שנים מאז חנכתי את
המפעל העממי־מאד הזה.
באתי להירשם ושאלו אותי, מאיזה סניף
אתה? אמרתי מיד :״מסניף הפועל ש.ב״.
האיש לא היסס ורשם דברים בשם אומרם.
בטבריה זה חוק: מאמינים לך — כל זמן
שאתה לא משקר.
את ליל יום ששי, לפני הצליחה, בילינו
אצל האדמירל נלסון, מפקד גיזרת, מינוס׳
ורק כאן התחילו הבעיות.
האייט בעל 18 המשכרים. לכל
שחיין יש משבר. זה ידוע. אבל למי היו
18 משברים, כמו לי, למשל?
המשבר הראשון היה במינוס ,206 כשהשעה
היתד, שתיים לפנות בוקר והיינו
צריכים להחליט: ללכת לישון או לא ללכת.
מי שחושב שזה פשוט, שיבוא פעם למינוס
, 206 בשעות הלילה המאוחרות, כשהכנרת
והירח מנהלים פלירט ממול ונימפות בביקיני
עולות מן הרחצה...
אבל מילא. התגברנו כדי לפגוש את
המשבר השני בחמש לפנות בוקר, כשצריך
היה לקום ולהתכונן לצליחה. עברנו הלאה
ופה עצר אותנו מישהו וביקש 10 לירות,
דמי־צליחה. בו במקום החלטנו שבשנה הבאה
אנחנו מארגנים את צליחת הירקון, ב־7
לירות בלבד.
בינתיים עלה השחר, ההמונים התאספו
ורועדים מקור חיכינו לאות הזינוק.
אני בחרתי לי מקום ליד אלופת הולנד
למישחים ארוכים, בלונדינית נאה שאמרה
״באתי בשביל הכף, לא בשביל המהירות.״
האמנתי לה וזאת היתד, הטעות שלי והמשבר
השלישי. היא היתר, בצד השני של ה־כנרת,
כשכולנו ניסינו עדיין לתפוס טרמפ
באחת מ־ 14 הסירות שליוז אותנו.
המשברים הבאים באו אחד אחרי השני.
משברי 16־ 4היו כל הנערות החינניות, והיו
הרבה כאלו, שהיו עוברות אותי בקראול
קליל, בעוד אני מנסה נואשות להשיג את
כתובתן או לפחות את מיספר הטלפון שלהן
בבית.
ככה התקדמנו לעבר בית־ירח, שככל שהתקרבנו
אליו, הלך והתרחק עד שנדמה
היה שאולי נגיע פעם, אבל לא לפני הצליחה
הבאה. ואז, כמה דקות לפני הסיום, הרגשתי
שכף רגלי דורכת על משהו מוצק. רציתי
כבר לצעוק, אדמה! אדמה!׳ כשד,משהו המוצק
הזה התחיל לנוע, והתברר שלא היתד,
זו אלא נערה שהתחילה לטבוע דווקא כשעברתי
מעליה. הצלתי אותה, כמובן, והגעתי
אחד לפני האחרונה, שהיתר, זו שהיצלתי.
על החוף חשבתי שאני מתמוטט בגלל
המשבר. ,ד,־ ,17 ואולי החמור ביותר מכולם.
בחוברת לצולח שחילקו למסיימים, היו מצורפות
ברכותיהם של כל הבנקים בארץ.
רק אחד נעדר מהם: בנק המזרחי. איך
הם יכולים לעשות לי דבר כזה? אני, שמשך
שנים הייתי נאמן להם, צריך לבוא עד כאן
ולראות שמכל הבנקים דוקא המזרחי אינו
מצרף את ברכתו? זד, לא יחס, זה.
כללית, היה זה אחד המיפעלים המוצלחים
ביותר בהם השתתפתי השנה, אם להתעלם
מהמשבר ד 18 אני חוזר למינוס 206 ואת
מי אני רואה שם אם לא את התרנגולים...
לסיום יש לי הצעד, אחת: לערוך את
הצליחה הבאה לאורך המוביל הארצי (במים
מלוחים יותר קל לשחות).

עקרת בית נכבדה
החגים גורמים לעבודה
רבה: לנקות את
הדירה, לקבל אורחים,
להדיח ערימות
בלים — אך בעזרתי
הופכת גם העבודה
הקשה ביותר לקלה !
סינטבון עוזר בכל
מקום בדירה ובמטבח.

חג סמרו י־נ•!
מאחל

סעט בון

ללא תהדים
רבים שואלים, כיום, מה הביא לפופולריות
הרבה, שרכש לו בית החרושת קריסטל ל־מיקסרים
ומכונות כביסה? התשובה לכך
הנה מכונת הכביסה קריסטל־לוקס, הנפוצה
ביותר בשוק המקומי.
בסקר שערכו נציגי קריסטל בין קוני
מכונת הכביסה קריסטל־לוקס, נתברר ש־4ל 61
רכשו את המכונה בגלל היותה מצוידת
באגיטטור הנע לשני הכיוונים ובזה שומר
על הכבסים ומכבסם ביסודיות 560/0׳ :בגלל
היותה מצוידת במחזור וסינון מתמיד של
המים, המאפשרים כביסת עד 20ק״ג כבסים
ללא החלפת המים :״ 480/בגלל האפשרות
לכבס ולסחוט או לעשות פעולות מקבילות
אחרות בעת ובעונה אחת ו־״ 34״/בגלל
היותה חסכונית ומותאמת לתנאי הארץ.
לאחרונה נודע על צעד מפתיע וללא
תקדים, הקשור בהודעת המפעל על האפשרות
לקבלת אחריות לתקופה של עשרשנים
רצופותח נם, לרגל חודש החגים.
ידיעה זו הנד, הוכחד. מוחלטת להתקדמות
שחלה בשטח ייצור מכונות הכביסה בארץ
ולבטחונם של יצרני קריסטל־לוקס בטיב
תוצרתם, עד כי נכונים הם לתת אחריות
לתקופה של עשר שנים.
ה עי ק ר. הנהלת קריסטל הגיעה למסקנה
שהצלחה מסחרית בשטח ייצור מכונות הכביסה,
בקנה מידה גדול, אפשרית במידה
ומייצאים מכונות כביסה לארצות חוץ. עובדה
זו דרשה וחייבה ייצור מכונת כביסה
ברמה בינלאומית ובסטנדרט קבוע, תוך
התאמתה לעקרת הבית הישראלית.
ידע בינלאומי שנרכש ונסיונות שנמשכו
שלש שנים תמימות, אפשרו את ייצורה
של מכונת הכביסה קריסטל־לוקס ופתחו
שווקי חוץ בפני קריסטל, אשר הטעין את:
המשלוח הראשון לחוץ לארץ עוד לפני שנד״
הצלחתה של קריסטל־לוקס, הנה תוצאה
של יצורה ברמה גבוהה, בסטנדרט בינלאומי
עם החומרים המשובחים ביותר והעיקר —
גמר מושלם. גורמים אלה מבטיחים שהמכונה
תהיד, בשמוש תקין לשנים רבות
וזה הדבר העיקרי המענין את הצרכן, בעת
רכישתה של מכונת כביסה.

ספרים

תדריך

תרגום

העולם הזה ממליץ סח לראות, מה לשמוע,
היכן לבקר השבוע:

א לי ליםבתחתוני

זמיקז ־ נ /

החודש נפת חי ם קו ר סי ם חד שים
למועדים מרץ — יולי 1964

פרטים והרשמה בשעות 20.00־08.00
ד\ 1/1לים
בית יואל
רח׳ יפו 33

הצגת בכורה ארצית
בקולנוע ״

שבוע שני

תמר״

תל־אביב

שיא האקזוטיקה והמתח בעיר המסתורין והחטא ...דלידה
מו שכת ...דלידה מו תח ת ...דלידה בגדולתה.

4פזמונים חדשים ונבחרים -פזמוני הסרט בתקליטי ״ברקליי״ המודפסים על־ידי ״הד־ארצי״
— להשיג בכל חנויות התקליטים בארץ.

מופץ על־ידי ״פריז־ישראל פילם״

למדו ל תו על תכםבקלותובמ הי רות
עברית
ו/או
אנגלית
ב״אולפן גרג 00 אב<) בשיטת גרג הידועה בעולם.
ההדרכה בידי מר חיים בר־קמא׳ מחבר הקצרנות העברית
בשיטת גרג המוכרת ע״י משרד החינוך.
קורם חדש בחיפה ב־ 15 באוקטובר
ובתל־אביב בראשית נובמבר.

קצו־נות

סרטים נ

תל־אביב: בר״קמא חד גורדון 3חיפח:

בי״ם *כמעלה״

הפרם (רומן מאת ארווינג וואלאס, עגרית
אוריאל מירון׳ הוצאת עי״ן 432 ,עמודים).
״הדמוקרטיה חיסלה את המונרכיה, אך האלילה
את המלכים,״ קובע כבר בתחילת
הספר נציגו הממולח של מלך שבדיה, במועצת
פרם נובל, הרוזן ברטיל יעקובסון,
כשהוא מנסה להסביר את חשיבותו של המוסד
הקרוי פרס נובל.
דמות אחרת בספרו של וואלאס, סופר
שבדי ממורמר, ששמו הוגש שש פעמים
לוועדת השופטים של הפרס, נפסל בכל
פעם מחדש, מפתחת רעיון זה: ההמונים
אינם יכולים לחיות ללא אריסטוקרטיה. לאחר
שהמהפכה הצרפתית ערפה את ראשי האצילי׳
הישנה, הס ממליכים לעצמם אצילים
חדשים, כשהדרג העליון ביותר באצילה זו
נקבע על־ידי משכית עשויה זהב ופרם
כספי של חמישים אלף דולר — פרס נובל.
אלפרד נובל, שי-סד את הפרם* בשנת
,1895 שנה לפני מותו, לא שיער בעצמו,
את מימדי המוסד שהקים. כל חפצו היה
לכפר על ההרס שהביא עם המצאת הדיג־מים.
אולם כיום ניצב פרס הנובל בפיסגת
שאיפותיהם של מדענים, מדינאים ואמנים.
מקבלי פרס נובל מסווגים כיום כבניה של
כת מצומצמת ומכובדת, בעלת השפעה מוסרית
נכבדה הרבה יותר מיחודם האישי.
ארווינג (דו״ח צ׳אפמן) וואלאס, שבילה
כמה חדשים בשבדיה, חזה בעצמו בכל שלבי
הטכס המלווים את פרם נובל, החל
מבחירת המועמדים וכלה בלחיצת ידם של
הזוכים בידי המלך השבדי, הכיר עובדות.
אלד כשהחליט לכתוב ספר עובדתי על פרם
נובל. אולם הוא ידע עובדה נוספת: ההמון
משתוקק לראות את אליליו בחולשותיהם.
על כן זנח את העובדות הדוקומנטאדיות,
בתב ספר דמיוני על ששה חתנים אפשריים
של הפרס, בשנה נתונה, שלח אותם ל שבדיה
לבושים תחתונים בלבד.
פטריפ־טיז ספרותי. אנדריו קרייג,
הדמות היחידה המתקבלת על הדעת בפרס,
הוא סופר מבטיח, שכתב ספר אחד לפחות
העתיד למצוא חן בעיני חבר השופטים:
המדינה המושלגות, סטירה עוקצנית על המשטר
הקומוניסטי. הוקעתו של המשטר
הקומוניסטי והיותו אמריקאי מבטיחה לו,
לדעת וואלאס את פרס נובל לספרות•*.
אולם קרייג דוא אדם הרוס. תקוף רגשות
אשמה על מות אשתו, מתמכר הוא
לשתייה לשכרה, לא כותב אפילו שורה
אחת גם בתקופות פכחונו. בחירתו כחתן
הפרס, עתידה לדעת וואלאס, להפכו לאדם
חדש, לא לפני שהוא עובר סדרת הרפתקאות,
נוסח המזרח (הקומוניסטי) הפרוע.
לבטיו המשכנעים של הסופר בתחילת הספר,
הופכים לעלילת מתח נוסח הוליבוד, בסיומו.
האחרים, זוג הימאים המגלים שיטה לשימור
זרע האדם, רופא אמריקאי ורופא
איטלקי, המניחים יסוד, בעת ובעונה אחת
ובנפרד, לשיטה שתאפשר העברת אברים
חיים מגוף אל גוף, מדען יהודי־גרמני, המבסס
תיאוריה קטלנית אודות שימור האנרגיה
של השמש, העתידה להפוך את
פצצת ר,דינמיט של נובל לפקקי פורים, נעים
ברקע הספר כמאריונטות בלבד, מתערטלים
בסטריפ־טיז ספרותי, המכוון להפוך את ספרו
של וואלאס לרב־מכר עולמי.
ואמנם, שפע התיאורים האירוטיים שבספר,
כמה אונקיות של סאדיזם נוסח הסטאלגים,
והלבשת התפאורות הספרותיות על חתנים
בעבר של פרס נובל, עתידים להפוך את
הפרס גם לרב־מכר ישראלי. אלא אם כן
מעדיף הקורא הישראלי סטאלג ממש על
סטאלג ספרותי.
* לאחר שציווה סכום של קצת יותר
מחמישה מליון דולאר — רווחיו על המצאת
הדינסיס — כקרן שמפיוותיה ינתנו אחת
לשנה, חמישה, פרסים למצטיינים אותה שנח
בתחומי הפיסיקה, התיסית, הרפואה, הספרות
והשלום. על חלוקת הפרם סתלימות
חמש וועדות שופטים נפרדות, המורכבות
מאישים שמדים ונורווגים.
** היה לו לוואלס על מה להסתמך: משך
כל זמן קיומו של פרס נובל, זנו בפרס
רק שני סופרים רוסיים. איבן בונין, מהגר
לבן ובורים פאסטרנק, משורר רוסי שנשכח
כל עוד עסק בשירה בלבד, זנה בפרס לאחר
ד׳׳ר זיוואגו, ספר אנסי־קוסוניסטי חריף.

• וויצק (התיאטרון הקאמרי) מחזהו
של הגאון הצעיר גיאורג ביכנר, שנפטר
בהיותו בן 23 לפני 125 שנה, אודות נקמתו
של החייל העלוב, המושפל והנרדף, במדכאיו
ומנצליו ובחברה האדישה. עודד קוטלר,
אביבה גור.
• ארלקינו (תיאטרון העונות) קומדיה
מפולפלת בסגנון הקומדיה דל־ארטה ובניסוחו
של ניסים אלוני, על שלושה בעלים
זקנים, החומרים איש את אשת רעהו, שעה
שנשותיהם נקטפות על־ידי אחרים. יוסי
בנאי, אבנר חזקיהו.
• ורד ( *0תיאטרון מחול, עינבל)
באלאדה פיוטית וציורית על אהבתה של
יתומה לדייג צעיר, בכוריאוגרפיה חיננית
של שרה לוי־תנאי ובימוי קלוש, בתוספת
שני קטעים ישנים של הלהקה: מלנת־שבא
ומדבר.
• מעגל הגיר הקאוקזי (התיאטרון
העירוני, חיפה) הצגת הייצוג של התיאטרון
הישראלי בפסטיבל ונציה. מחזה המונים
מרהיב של ברטולד ברכס על יחסיותו של
הצדק. חיים טופול, זהרירה חריפאי.
• הפישפש (התיאטרון העירוני, חיפה)
הסאטירה הפוליסית־חברתית של מאי־קובסקי
על השתעבדות האדם לטכנולוגיה,
בהצגה ד,משתעבדת אף היא לטכניקות הבמה
של מילוא. אילי גורליצקי.
• שין־שין (תיאטרון , 13 מועדון ה
מפתח, תל־אביב) תכניתם המשותפת של שמעון
ישראלי ושייקה אופיר. פזמונים *מערכונים
וקטעי פנטומימה.
• מהומה רבה על לא דבר (התיאטרון
הקאמרי, תל־אביב) קומדיה שקספי־רית
קלושה בביומו של ליאונרד שטקל,
המצליח לשנות את אישיותם הבימתית של
ותיקי הקאמרי. חנה מרון, יוסף ידין, ניסן
יתיר.
• אירמה לה דדם (הבימה, תל־אביב)
קומדיה מוסיקאלית על אהבתה של יצאנית
פאריסאית לסטודנט עני. ביצוע פרובינציאלי
אך מרנין, עם שרה אמן וגאולה נוני
(חליפות) ,אריק איינשטין ושלמה בר־שבים.
• כל ארס והאמת שלו (הביסה,
תל־אביב) ראשומון איטלקי של לואיג׳י פית־דלו;
סיפור אחד מארבע נקודות־מבם שונות.
קומדיה קלה, עם מוסר־השכל על יחסיותה
של האמת. בימוי שוטף ומישחק מצויין של
חנה רובינא, נחום בוכמן ועדה טל.

• מנוחת הלוחם (מקסים, תל־אביב)
רומן אהבים לפי סיפרה רב־המבר של
כריסטיאן רושפור. בריג׳ים בארדו, רוברט
חוסיין בסרטו של רוג׳ר. ואדים( .ראה סדור
קולנוע).
• מות הזמיר (חן, תל־אביב) שני
זאטוטים מגלים את האנושי באישיותו של
מטורף, שעה שאביהם לוחם נגד הגזענות
באלאבאמה. סרט מרשים ונוגע ללב, לפי
ספרה האוטוביוגראפי של הארפר לי. גרגורי

• א לי להשכונה (סוגרבי, תל־אביב)
פארודיה משעשעת ועליזה על פולחן אלילי
הפזמונים. מיוסיקול עשוי בחוש טעם מפותח,
בהומור וברעיונות מקוריים. הופעת
בכורה מקסימה של השחקנית־זמרת הצעירה,
אן מרגרם( .ראה מדור קולנוע).
• חבורת נשים צדקניות (גת,
תל־אביב) קומדיה בריטית עליזה על כנופית
בתולות זקנות ד,שודדות פרוות למטרות
צדקה. במיטב המסורת של ההומור הבריטי
הקולנועי. טרי תומאם.
• מלחמת הכפתורים (ארמון־דוד,
תל־אביב) קומדיה צרפתית עליזה וממינה
על שתי כנופיות זאטוטים בעיירה צרפתית
קטנה. מומלץ לנוער.
• האדמה הטובה (ירון, תל־אביב)
ספרה הקלאסי של פרל בוק על סין שלפני
המהפכה. סרט קלאסי לא פחות עם פאול
מוני ולואיזה ריינר.
5 5יום בפקינג (צפון, תל־אניב,

אורניל, ירושלים) מערבון קולוסאלי על
רקע מ ת הבוקסרים בסין בראשית הפאר״
בו ממלאים הסינים את מקום האינדיאנים
והסגל הדיפלומטי של מדינות המערב את
תפקיד השריפים. תפאורה מרהיבה ומשחק
מרשים של דוד ניבן הגונב בקלות את ה־

העולם הזה 1361

הצגה משפע הכוכבים, קרבות ההמונים וההיסטוריה.

בדד בחורן? (נוירוו, חיפה) ז׳אן
גאבין מפר את נדר ההתנזרות מיין שלו
בסרט אנושי ונוגע ללב. משחק מצויין. ז׳אן
פול בלמונדו.
• דו ד ו ליז ה (תל־אור, ירושלים) האהבה
כקרן־אור של תקווה בעולם של טירוף.
סיפור אהבתם של שני נערים חולי־נפש,
הנחלצים מבדידותם ושגעונם בעזרת אהבת־נעורים
תמימה. סרט כנה ואנושי, מישחק
נדיר.
• מונדוקאנה (פאר, חיפה) המוזר׳
המגוחך, העלוב והמשפיל — ועם זאת
המופלא שבהתנהגות המין האנושי, בשני
תריסרי אפיזדות, מבויימות ואוטנטיות שצולמו
בכל רחבי העולם. מרתק ומאלף.
• חלףןן 0ה רו ח (עדן, ירושלים)
הטרם המכיר ביותר בתולדות הקולנוע לפי
ספרר• של מארגרט מיטשל. הדרום האצילי
המתנוון על רקע סיפור מלחמת האזרחים
האמריקאית. קלארק גייבל, לסלי הווארד,
ויויאן לי.

• יצחק בן ־יעקב (גלריה ,220 תל-
אביב) ציורים נאטוראליסטיים, מחשבות
מצויירות וסיפורים בתמונות בתערוכה
יוצאת דופן של צייר רגיש.
• צי ל ה כי נדר (ביתן האמניס ברחוב
אלחריזי, תל־ן1ביב) תערוכת ציוריה
של ציירת וגראפיקאית ותיקה.

ש מ עו ןצבר (גלריה דוגית, תל־

אביב) רישומים חדשים, הנושאים עליהם
סיגנון אישי מובהק של הצייר־ההומוריסטן.
• תערוכה פי סו לאפ רי ק אי (בית-
יד־לבנים, חולון) אוסף פסלים ששימשו כאמצעים
פולחניים מארצות ושבטים שונים
באפריקה.
• בלומהאידס (גלריה צ׳מרינסקי,
תל־אביב) תערוכת ציוריה של הציירת חברת

קיבוץ כפר מסריק.
• בו רי ם ש ״ ץ (מוזיאון תל־אביד,
בית דיזנגוף) תערוכת־זיכרון לזכרו של
מייסד בצלאל.

לא טעינו .־ 65 7דקרון *
ועוד ־ 35 7כותנה נותנים
־1007
• מקהלת הגברים קופנהגן זמרה
שלוה ותרבותית של 50 גברים המשמיעים
שירים עתיקים וחדישים מנעימות ארצם,
בתכנית שהאטרקציה העיקרית בה, היא
הופעתה של הזמרת יפה ירקוני, המבצעת
כמה משיריה הישנים בצורה המעוררת רטט.
• התרנגולים קונצרט לעין ולאוזן
של תנועה וזמר על־ידי להקת־זמר צעירה,
שהופעתה מבשרת יצירה ישראלית מקורית
ודינאמית, פרי רוחה של נעמי פולני.
• שווע? (מועדון החמאם, יחי) אורי
זוהר בתכנית יחיד של פזמונים, מוא־יוגים,
הלצות ואילתורים אקטואליים על המת .־חש
במדינה ובחברה הישראלית.
• היסטוריה כגרוש (מועדון ה-
תיאסרון, תל־אביב) להקת מועדון־התיאטרון
החיפאי המופיעה בסניף התל״אביבי, משחזרת
את ההיסטוריה ודמויותיה המפורסמות
בפזמונים מצויינים של דן אלמגור.

• דיילי מיין (אדריה, תל־אביב) צמד
קומיקאים שהופיעו יחד עם קליף ריצ׳ארד
בסידרת פארודיות וחיקויים מטורפים המעוררים
גלי צחוק. יחד עמם בתכנית:
שמינית זמרים מפארים.
• טובה פורת (כליף, יפו) זמרת
ישראלית מצויינת שנשארה כמעט בלתי
מוכרת לקהל הישראלי, שרה ב־ 12 שפות
מלהיטים חדשים ועד אריות אופרה. בנוסף
לה בתכנית: הכדורגלן פאנטו בלהטוטי כדורגל,
החשפנית הצרפתיה מישל פיגאל ושלישיית
רקדנים אקרובטים מצויינת —
טריו נג׳אס.

• גאולה גיל (עומאר־כיאם, יפו) הזמרת
היפהפיה, בעלת היכולת הקולית המרשימה,
בשירי־עמים עם להקת אורנים־
צבר. אחת ההופעות המהנות שהיו אי־פעם
במועדון זה.

• מרי ראלי

(מועדון אריס סאן, יפו)

זמרת יוזנית סוערת ומסעירה, המופיעה בתוכנית
עם להקת רקדניות פולניות, המפגינות
שליטה בריקודי פולקלור של המזרח
והריקודים המנוונים של המערב גם יחד.
העולם הזה 1351

וכתונת

אחת.

חולצת אופנה מהודרת ,
נוחה ונעימה ללבוש, שומרת
על צורתה ותכונותיה
גם לאחר כביסות רבות.
חולצתכבס ולבש —
כבס בערב ולבש למחרת.
אינהחייבת בגיהוץ.
להופעה נאה — לבש כתונת
״דקרון״ וכותנה של אתא.
מחירה 24.50ל״י.
להשיג עתה
בכל חנויות אתא בארץ.

* שם רשום לסיב הפוליאסטר של זו־פונט

.ני או קז ס־ מ טי ק אי

מומחה לבעיות שיער
ולבעיות קוסמטיות
תל-אביב, רח׳ פינסקר 2

המנוי

קיבלת חשבונך לחידוש המנוי, נא פרע
אותו בהקדם. עקב הביקוש לעיתון, לא
נוכל לאפשר כל משלוח ללאתשלום .