גליון 1364 מתאריך 30 באוקטובר 1963

תדריך
העולם הזה ממליץ מה לראות, מה לשמוע.
היכן לבקר השבוע:

• המלך נוטה למות (הבימה) מחזה
בסגנון אנטי־יונסקו של איג׳ין יונסקו
— תיאור שלבי גסיסתו של אדם, מלך
העולם של עצמו. משחק מצויין, מרשים
ומהנה של נחום בוכמן. אלישבע מיכאלי.
• כיכר.הזכוכית מוית) מחזהו ה־ניאו־קלאסי
של סנסי ויליאמס אודות אם
שתלטנית המנסה להשיג חתן לבתה הנכה.
הופעה נוגעת ללב של שחקנית צעירה —
שולמית אדר, כשרחל מרכוס ושושנה ברנע
מתחלפות בתפקיד הראשי של האם( .ראה
מדור אמנות).
9שין שין (מועדון המפתח) שייקר.
אופיר ושמעון ישראלי מתמודדים ביניהם
בוירטואוזיות בידורית בתכנית של מערכונים,
פזמונים וקטעי פנטומימה ;
• וויצק (התיאטרון הקאמרי) מחזהו
של הגאון הצעיר גיאורג ביכנר, שנפטר
בהיותו בן 23 לפני 125 שנה, אודות נקמתו
של החייל העלוב, המושפל והנרדף, במדכאיו
ומנצליו ובחברה האדישה. עודד קוטלר,
אביבה גור.
• ארלקינו (תיאטרון העונות) קומדיה
מפולפלת בסגנון הקומדיה דל־ארטה ובניסוחו
של ניסים אלוני, על שלושה בעלים
זקנים, החומרים איש את אשת רעהו, שעה
שנשותיהם נקספות על־ידי אחרים. יוסי
בנאי, אבנר חזקיהו.
ס אירמה דה דוס (הבימה, תל-אביב)
קומדיה מוסיקאלית על אהבתה של יצאנית
פאריסאית לסטודנט עני. ביצוע פרובינציאלי
אך מרנין, עם שרה אמן וגאולה נוני
(חליפות) ,אריק איינשטין ושלמה בר־שביט.
• כל אדם והאמת שלו (הבימה,
תל־אביב) ראשומון איטלקי של לואיג׳י פית־דלו;
סיפור אחד מארבע נקודות־מבט שונות.
קומדיה קלה, עם מוסר־השכל על יחסיותה
של האמת. בימוי שוטף ומישחק מצויין של
חנה רובינא, נחום בוכמן ועדה טל.
• מעגל הגיר הקאוקזי (התיאטרון
העירוני, חיפה, קולנוע היכל פתח־תקוה)
הצגת הייצוג של התיאטרון הישראלי בפסטיבל
ונציה. מחזה המונים מרהיב של
ברטולד ברכט על יחסיותו של הצדק. חיים
טופול, זהרירה חריפאי.

• אשתקד כמאריינכאד (ארמון־
דוד, תל־אביב) יצירה יוצאת־דופן של אלן
(״הירושימה אהובתי״) רנה. נסיונו של
גבר לפתות אשר, במלון מוגש בסגנון קולנועי
פיוטי ללא התיחסות למקום, זמן,
מציאות ונפשות. סרט גדוש יופי נשגב המספק
לכל צופה את הנתונים היסודיים
להרכיב לעצמו חוויה קולנועית לפי הרגשתו
והבנתו( .ראה מדור לקוראים וקולנוע).
• לורנס איש־ערכ (מוגרבי, תל-
אביב; רון, חיפה) עלייתו ונפילתו של
הקצין הבריטי המוזר, שניסה לעורר את
הלאומיות הערבית. סרט ענקים מהמם,
המדייק לרוב בעובדות ההיסטוריות ללא
משוא־פנים. נופים מרהיבים ומשחק מצוין.
פיטר אוטול, אנטוני קוזין, אלק גינס, עומאר
שריף.
• חיי פרויד (גת, תל־אביב) אפיזודות
מראשית דרכו של זיגמונד פרויד אל בניית
השיטה הפסיכואנליטית. סרס מרתק אך
מחייב ריכוז ומחשבה. מונטגומרי קליפט,
סוזאן יורק.
ס אירמה לה*דום (בן־יהודה, תל-
אביב; מאי, חיפה) בילי ויילדר הפך את
המחזמר הרגשני לקומדיה שנונה המותאמת
למשחקם של שני גיבוריה — שירלי מקלין
כיצאנית הפאריזאית התמימה והפיוטית וג׳ק
למון כשוטר השלומיאל המתאהב בד. עד
לאבדן תומתו ויושרו.

ס האנשים

החשוכים

כיותר

(אסתר, תל־אביב) הצצה אל מאחורי טורי
הרכילות. חייהם הפרטיים והעלובים של
אלילי המעמד החברתי בתיאור דרמתי מצוין
של טראנס ראטיגן. ליז טיילור ריצ׳ארד
ברטון.
• מנוחת הלוחם (מקסים, תל-אביב)
רומן אהבים לפי סיפרה רב־המבר של
כריסטיאן רושפור. בריג׳ים בארדו, רוברט
חוסיין בסרטו של רוג׳ה ואדים.
העולם הזה 1564

• מות הזמיר >חן, תל־אביב; ארמון,
חיפה) שני זאטוטים מגלים את האנושי באישיותו
של מטורף, שעה שאביהם לוחם
נגד הגזענות באלאבאמה. סרט מרשים ונוגע
ללב, לפי ספרה האוטוביוגראפי של הארפר
לי. גרגורי סק.
55 9יום כפקינג (צפון, תל־אביב)
מערבון קולוסאלי על רקע מרד הבוקסרים
בסין בראשית המאה, בו ממלאים הסינים
את מקום האינדיאנים והסגל הדיפלומטי של
מדינות המערב את תפקיד השריפים. תפאורה
מרהיבה ומשק מרשים של דוד ניבן
הגונב בקלות את ההצגה, משפע הכוכבים,
קרבות ההמונים וההיסטוריה.
9דוד וליזה (תל־אור, ירושלים) האהבה
כקרן־אור של תקווה בעולם של טירוף.
סיפור אהבתם של שני נערים חולי־נפש,
הנחלצים מבדידותם ושגעונם בעזרת אהבת־נעורים
תמימה. סרט כנה ואנושי, מישחק
נדיר.
9א לי לחשכתה (ארנון, ירושלים)
סאטירה מוסיקאלית על אלילי הפזמונים החדישים
עשויה לפי מחזמר אמריקאי מצליח.
הופעה מזהירה של התגלית ההולי־בודית
החדשה — אן מרגרט.

9פסלי אמלש (גלריה ישראל, תל־אביב)
תערוכת פסלי חרס ונחושת עתיקים
מפרס העתיקה שהתגלו רק לאחרונה.
9מאנהכ ״ ץ (גלריה ז׳אן תירוש,
יפו) תערוכה רטרוספקטיבית מיצירותיו של
הצייר היהודי הדגול במלאות שנה למותו.
9יחיאל קריזה (מוזיאון תל־אביב,
בית דיזנגוף) אחד הותיקים בציירי ישראל
מציג מיצירותיו האחרונות בצבעי גואש.
9צי ל ה כי נדר (ביתן האסנים, תל־אביב)
תערוכת עבודותיה של הציירת וה־גרפיקאית,
הנושאות בעיקר אופי דקורטיבי.
9יוסל ברגנר (גלריה בינט, ירושלים)
יצירותיו של הצייר הישראלי התוסס
והגועש.
9אמני ירושלים (בית האמנים,
ירושלים) תערוכת הסתיו של ציירי ירושלים.
9שמע ון צכי (גלריה דוגית, תל-
אביב) רישומים חדשים, הנושאים עליהם
סיגנון אישי מובהק של הצייר־ההומוריסטן.

9התרנגולים קונצרט לעין ולאוזן
של תנועה וזמר על־ידי לדיקת־זמר צעירה,
שהופעתה מבשרת יצירה ישראלית מקורית
ודינאמית, פרי רוחה של נעמי פולני.
9שן ועין (מועדון החמאם, יי־י) אורי
דוהר בתכנית יחיד של פזמונים, מווא •׳וגים,
הלצות ואילתורים אקטואליים על המת, תש
במדינה ובחברה הישראלית.
9היסטוריה כגרוש (מועדון התיאטרון,
תל־אביב) להקת מועדון־התיאסרין
החיפאי המופיעה בסניף התל־אביבי, משחזרת
את ההיסטוריה ודמויותיה המפורסמות
בפזמונים מצויינים של דן אלמגור.

9יפהיר קו ני (מועדון המפתח, תל־אביב)
הזמרת שנעדרה במשך שנים מהארץ
מפגינה אישיות זמרתית חדשה במחרוזת
להיטי עמים חדישים ושירים נוסטאלגים
מימי ראשית המדינה בהם היא נשארת
חסרת תחרות.
ס המשת נערי דאלאס (אדריה,
תל־אביב) חמישיית זמר בריטית בפזמונים
חדישים.
9טוכה פורת (כליף, יפו< זמרת
ישראלית מצויינת שנשארה כמעט בלתי
מוכרת לקהל הישראלי, שרה ב־ 12 שפות
מלהיטים חדשים ועד אריות אופרה. בנוסף
לה בתכנית: הכדורגלן פאנטו בלהטוטי כדורגל,
וד,חשפנית הצרפתית מישל פיגאל.
9צ׳ארלם ושירלי (עומאר כיאם,
יפו) צמד זמרים מלבב, המגיש בהופעה
תרבותית ונאה מחרוזת של שירי עמים המתובלים
בלהיטים המושמעים בצורה מעודנת
ומסברת את האוזן.

* מבצע 6פעולות
עם מטחנת בשר
+יציב ומאריך שנים

* שום מיקסר אחר
מתוצרת חוץ או מקד
מית אינו נן תן לך כל
בך הרכה יתרונות.

המפיצים :״אמפא״ בע״נז
וסוחרים מורשים

תשבץ העוד הזה 1364
עוד בימי ילדותו החל נימרוד דוד מרמת יצחק, לפתור תשבצים. במשך הזמן
הוא עבר גם לצד השני, הוא התחיל לחברם. אך מאותם תשבצים שחיבר
במשך השנים זהו הראשון בו משתף נמרוד אתכם הקוראים בפתירתו.
טאוזן )1 :אבן
יקרה )4 :כתב ידיעות
ספורט; )10 נמצא;
)11 מגושם;
)13 שקט; )14 רע;
)15 מעורטל; )17מתחת
)19 :גוזל חיוני;
)20 רקור עממי;
)22 שטו הפרטי של
קומיקאן בריטי)25 :
מילת זרוז; )26 חלק
בפנים; )27 סוג מכונית
)30 :טלף של
בעל חי; )32 בן
באידיש; )33 מילת
הנוף לנסתר)34 :
עדין; )36 אות כרותת
ראש )37 מושר
שערותיו בשם!; )39
פחדו (הפור); )41
עמידה צבאית; )42
מסמר; )44 שלטוז;
)46 התעוררות של
כעס; )50 ;12 )48
התפעלות;
קריאת
)51 תואר אצולה;
)53 גליד )55 מוט
גבוה; )57 חג האילנות; )58 אינו יש!; )21 תואר הולנדי; )24 קריאת צער; )24
)59 מדינה דרוסאמריקאית; )00 ממלכי נרו יאיר; )26 המקום הבולט בלחי; )28
נזכר למעלה; )29 שר רוסי; )31 קבוץ בישראל.

אונד )1 :עיר המלוכה )3עני; דרום הארץ; )32 ראש ממשלת בריטניה;
)3ריב; )5החלל שביז ד,שפתים; )35 )0כלי קבול לנוזלים; )37 אמן במילה;
מלכה ישראלית; )7בונה התיבה; )8לא )38 חושק )40 :נישא; )41 אביוז; )43 אות;
נמצא; )9סופר, מרנ׳ורי מורניננסטאר; )45 )12 שומם; )40 הרום )47 :פחד; )49 מי!
אחד ממאמני נבחרת ישראל; )15 כרות מקלע; )52 יחידת חשמל; )54 נשק קדמוני;
ראש•; )16 מתנה לאלהים; )18 בכי, מספד; )58 אוכל בנר־ם.

ספרים
ב קו ל נו ע

חברת ״קולומביה״ גאה להציג
החל מהשבוע בעת ובעונה אחת

ב קו ל נו ע

״ מו ל ד בי ״

״ ר 11 חיפה״

ונ ל ־ א כי ב
במוצ״ש הצגה אחת בשעה 8
בימי חול 2הצגות בשעות 8—4

במוצ״ש 2הצגות בשעות 5.15—8.45
בימי חול 2הצגות בשעות 4.15—8

תרמם
ה פ שר ה פו שר ת

אם ה ק רול ים, ההגנה על ״גרא־

נדה ״ (סיפורים מאת קאמז׳ימ״ד בראנדיס,
עברית צבי ארד ובנימין סנא, ספריית
פועלים 96 ,ו עמודים) — היו, כמו ספרו
של איליה ארנבורג, השל; הפשיר, סנוניות
ראשונות שפקדו את הארצות הקומוניסטיות,
אחרי הפשרת השלגים שבאה בעקבות הוועידה
העשרים של המפלגה הקומוניסטית.
אם בכל זאת מצליח בראנדים, הסופר
היהודי־פולני, שנעצר כבר בשנת 1938בעודן
חברות במפלגה הקומוניסטית, להפיק
שירה, לפחות מספורו הראשון, הרי שאין
לכן כל קשר עם הפשרת השלגים עצמה,
אם הקרולים הוא סיפור שיכל להיכתב בפולין
שלפני מלחמת העולם השנייה, על־ידי
כל סופר פולני בעל כשרון. בהבדל אחד:
בניה של לוציה קארול לא היו הופכים
לקומוניסטים, היו ממשיכים לסבוא במימ־זגות
שתמונתו של המרשל הפולני הזקן
פילסודסקי היתד, תלויה בהם.
דווקא אותו חלק שעורר סערה בראשית
שנת ,1957 לכשהופיע הסיפור, הוא הפחות
משכנע: לבטיו של אחד לוין(יהודי, כנראה),
לשעבר אידיאולוג של המפלגה במחתרת,
ועתה אידיאולוג במשרד מפואר ומכונית
צמודה, הם לבטים זהירים מאוד.
הגכורים עייפים. יותר מפורש הוא
הסיפור השני. זוהי כרוניקה המספרת על
להקת תיאטרון אבנגרדיסטית, בוורשה של
אחרי השחרור, המבקשת להציג את בית
המרחץ של מאיקובסקי, פארסה כמעט אנטי־קומוניסטית,
מעלה במקומה מחזה חסר־דם
המפאר את המשטר. רק בעקבות ההפשרה
והסרת הכבלים האידיאולוגים, חוזרים חברי
הלהקה להעלות מחדש את המחזה.
אלא שלא לוציה קרול, אם הקרולים, ולא
חברי להקת גרנאדה, הם טובים יותר, או
מאושרים יותר בעקבות ההפשרה המיוחלת.
הם רק עייפים יותר.

אדיפוס חודג

פרסי ״אוסקר״
לאדיר הסרטים יצירת המפיק סם שפיגל
והבמאי דויד לין

לא תהיינה כל הנחות או הזמנות!

מפאת אורך הסרט נא לדייק !

בקרוב ״הבירה״

ירושלים

פראמני אלן? (סיפור מאת לארי
מאקמורטי, עברית ל. תמרי, הוצאת לידור,
144 עמודים) — הוא שמו של סרט, המוצג
השבוע על הבד התל־אביבי, וספר שראה
אור בישראל יחד עימו. כמו הוצאות ישראליות
אחרות, מיהרה הוצאת לידור לתרגם
את ספרו של מאקמורטי לעברית, להוציאו
במתכונת־כים. מבלי־משים מוטט, מעשה
פזיז זה, אשליות ספרותיות רבות, של
צופה הסרטים הישראלי.
כי ספרו של מאקמורטי, המתורגם
לעברית ברשלנות, הינו העתק־נייר חיוור,
לסרט שזכה בשורה של פרסים בינלאומיים
בגלל היצריות הבשר־ודמית של גבוריו.
.הוד, בן חורג לחוואי אידיאלי, הפך בעקבות
סרט זה, לסמל אידיפאלי חדש: ה־אדיפוס
האלים של התרבות האמריקאית הפרועה.
לאחר שהוא רוצח את אביו־חורגו,
ואונם את תחליף־אימו — כושית צעירה,
הממלאת את כל תפקידי אם־הבית — זוכה
הוד הפראי לכל מותרוודהממלכה, שאמריקה
מציעה לגיבוריה: בלונדית מפוטמת
וגדולת־שדיים, קאדילאק וורוד, וכיסים מלאי-
כסף — נוסף על באר קטנה של נפט,
העתידה, כמו השולחן שבאגדה, למלא את
כל מחסוריו.
כל אלה מצויים כמובן גם במקור הספרותי.
אולם איך שהוא, כשהם מתגמדים
בין השורות השחורות של הנייר הבלתי־משובח,
הופכים הגבורים הקולנועיים שטופי
היצרים, לבובות־נייר חסרות בשר ודם.

ספרי לימוד
וב־ונות למת חי לי ם

קורסי בוקר, אחר־הצהריים וערב

עברית * אנגלית * צרפתית * גרמנית
נמשכת ההרשמה

ת״א״רח׳ר־נרמל 39ל56980.

גנוני

לקורסים מזורזים לתלמידי בתי־ספר יסודיים ותיכוניים.

כתות מיוהדות למבוגרים
תל־אכיב
נחלת בנימין ,2טל 56347 .

חיפה

החלוץ ,27 טל 69265 .

מורי (ספרון להוראת עברית למבוגרים
ברוסית, מאת יהודה ריקלים, הוצאת הצבי,
230 עמודים) הוא, כאמור, ספרון להוראת
עברית למבוגרים, ברוסית, אך ללא כל קושי
ניתן לגלות את יעודו המעשי: הוראת הציונות
ברוסית לאלה מבני הפזורה הסובייטית,
שיש להם קרובים מעבר לגבול.
הספר, העשוי בצורת שיחון, מצרף עצה
מעשית: שלח אותי לקרוביך וידידיך בברית
המועצות, התאבים לכל דבר עברי. אם אמנם
תעשה זאת, אתה עלול להחשיד את קרוביך
וידידיו בהחזקת ״חומר תעמולה ציוני״,
הכתוב רוסית. שכן כיצד תפרש משפט
מתורגם לרוסית כזד זהו אושר ! אנו
עתידים לראות את ירושלים עיר הקודש
ואת תל־אביב נראה את אחינו ואחיותינו,
אשר עלו לשם מכל פינות העולם
העולם הזה 1364

אממת
תאטרון
מ אזן חי• ה מין
סי ף ה מי רו ץ נהבימה; מאת פיטר יוס־טינוב;
בבימוי אברהם אסיאו; תפאורה —
רודא ריילינגר) הוא מעין ואריאציה על הנושא
של המחזה אותו העלתה הבימה צל
בימתה רק לפני שבוע — מחזהו של איג׳ין
יונסקו, המלך נוטה למות. אלא בעוד שמחזהו
של יונפקו הוא דרמה פילוסופית-
פיוטית מזעזעת, מגיש המחזאי־במאי־שחקן
יוסטינוב את גירסתו שלו על שעתו האחרונה
של אדם זקן, בלבוש סאטירי עשוי שנינות
לשון, אימרות מפולפלות ולהטוטי במה
מבריקים.
הפעם סופר הוא שנוטה למות. בשעתו
האחרונה עורך סם הזקן (שרגא פרידמן),
סופר זול ומצליח בשנות השמונים שלו,
את חשבון נפשו. למעשה אין זה אלא
חישוב מאזן חיי־המין שלו.
בצד החובה של המאזן רשום רק שם
אחד — סטלה (ליאה קניג) ,האשד, אותה
נשא בהיותו בתול בן ,20 שמיררה את
חייו ודיכאה את דרורו. בסעיף הזכות
רשומים שני שמות — קלרים (אורי לי־און),
ומרים — אהבת חייו הגדולה, שנשארה
בלתי מושגת.
לאורך כל הקומדיה המינוגראפית, נראה
כי המאזן יהיה שלילי — חרטה עמוקה על
שקשר את גורלו לאשר, צייקנית. אלא שברגעים
האחרונים מתחוללת המהפכה. למרות
הכל, מסיק סם הזקן, חיי הנשואיו
המרירים עדיפים על המתיקות הגנובה —
מסקנה זו, אליה מגיע סם באחרית ימיו,
עומדת בניגוד הגיוני. לכל מה שמציג פיטר
יוסטינוב במשך כל המחזה.
אפשרות לכשרון. ייחודה של ההרפתקה
הביאוגרפית, כפי שיוסטינוב כינה את
מחזהו, הוא במבנה העלילתי שלה, בו
נפגש סם הזקן עם דמות עצמו בהיותו בן
( 20 אלכסנדר פלג) ,בן ( 40 ישראל בקר)
ובן ( 60 שמואל רודנסקי) .פגישות אלה,
אליהם נוספת גם פגישה עם אביו (שמעון
פינקל) ,ועם נפשות אחרות שמילאו תפקיד
בחייו, מאפשרות לו לשחזר את המאורעות
העיקריים שהשפיעו על נשואיו וחיי־המין
שלו.
המחזה עצמו אינו שומר על מתח דרמתי
אחיד. בעוד שמערכתו הראשונה היא קומדיה
מבריקה, עשויה בפלפולי לשון, גולשת המערכה
השניה אל תחום הבנאליות, ובקטעים
רבים היא מייגעת.
אולם כשם שהמלך נוטה למות של יונסקו
נתן אפשרות לנחום בוכמן לגלות את מלוא
כשרונו, ולהפגין את אחד התפקידים הגדולים
בקאריירה שלו, עושה סוף המירוץ את
אותו השירות לשרגא פרידמן. הוא מעצב
על הבמה דמות מזהירה בכשרון קומי מובהק,
הגורם לשיסוע ההצגה מדי פעם ב־מחיאות־כף
נלהבות מצידו של קהל הצופים.

אמא
שלי
ה יא היפהביותרבעולם
כל אשה חייבת להיראות יפה וכמעט כל אשר. יכולה להיראות יפה.

כמה דקות של טיפול יום־יומי בשיטתה הבדוקה של הלנה רובינשטיין יעניקו לעורך, להרגשתך ולמראיך
צעירות, רעננות וחן.

״ ן •וווו
כיכר הזכוכית (זוית; מאת טנסי וילי־אמס;
בבימוי אברהם אסיאו; תפאורה —
יחזקאל אדר) הפך מזמן לאחד מאבני היסוד
של המחזאות המודרנית, אם בשל הניאו־ריאליזם
הנוקב שבו, אם משום שארבעת
הדמויות המופיעות בו משמשות אתגר לכל
שחקן תיאטרון בשל.

כיום 18 ,שנה אחרי שהוצג לראשונה
ופירסם את טנסי ויליאמם כמחזאי האמריקאי
מספר אחד, איבד המחזה הרבה מכוח-
המחץ שלו. מחזותיו הבאים של ויליאמס
ומחזאים אחרים שהלכו בעקבותיו, הקהו
את עצמתו של הביבר. אולם עדיין יש במחזה
— אודות נסיונה של אלמנה אמריקאית
שתלטנית למצוא חתן לבתה הנכה —
מידה גדולה של חום אנושי, המצדיק את
הצגתו מחדש מדי פעם.

העולם הזה 1364

־ 066 10311861 מנקה את עורך לעומקו ומטהר אותו
מאבק, לכלוך ושיירי־איפור.

כוכבן של שתי שחקניות׳ זרח בביבר
הזכוכית, המוגש הפעם בבימויו הרך, השקט
והמתון של אברהם אסיאו. אחת מהן
ותיקה — שחקנית הקאמרי רחל מרקום בתפקיד
האם. ואילו השניה שחקנית צעירה —
שולמית אדר, בתפקיד הבת לורה, המעצבת
דמות שובה־לב בעצבונה העמוק ובבדי־דו

זהו תיאטרון משובח בביצוע מעולה, בבחינת
יין ישן הנמזג בכוסיות חדישות
ומבריקות.

עור מטופח הוא סוד ויסוד היופי.

להמרצה

ורענון

העור,

ולמחיקת

קמטים

זעירים —

16ח׳0ך 1x11 51:111־.1161

3יז,^ 18
6׳1י$חו(^ 1

6וזז,6ן ש
1וו 1ח 16ט
1ז81ז5ח^61603 801(1

€16311561ק 1( 60

— 6.90

להתחדשותם הסדירה, הזיני את תאי עורך בקרם החיוני
61116 61)316 )16 111111 1לעור שאינו יבש! 6311165561166־1 1

שלוש פעולות פשוטות אלה יקנו לעורך תוך תקופה קצרה 1
בריאות, רכות ויופי — כי בשיטת הלנה רובינשטיין קל 1
להיות יפה.

סחוס׳!׳ 3-60 — 11611131 51)111ל״׳:

11316 )16 111111

להשיג רק בחנויות התמרוקים המאושרות ע׳׳י הלנה רובינשטיין
גורדון לבינסון אילון

..חפש את

האשה חפש אח

האעה חפשאת האשד חפשאת

האעה . .יחפש את האעה הה־

תסרוקות במקום משרד־החוץ
המילה האחרונה באופנת התסרוקות התל־אביבית היא
קצרה מאיד. אולי המילה הקצרה ביותר שהיתר, אי־פעם
באוכנת תסרוקות הגשים בכלל: פט ;מתחרז עם מת)• כדאי
לזכור זאת לפחות כדי לדעת את מי להאשים בשל כל א הם
המיגדלים והארמונות המשוערים המסתירים את כל הנוף
בתיאטרון או בקולנוע.
רק לפני חודשיים נחנך המוסד החדש ב־־חוב איבן־גבירול
ולפי תניעת החתיכות ברח ב, אפשר כבר לחשוב אותו כ־כניף
של רחוב דיזנגוף. כמה מהן באות לשם אפילו עם
שני ראשים, זה שנתן להן אלוהים וזה שנתן להן הזבן
בחנות הפיאות הנוכריות, ברומא או בפאריס. לא פחות
מאשר רבע מיליון לירות הושקעו במיסך השיער החדש,
אך ההשקעה החשובה ביותר הן ידיה ודימיונה של בעלת־המקום

קשה קצת להאמין שהגוף המודבק לשם הקצר, שזכה
כבר לתהילה ארוכה, הוא זה של הנערה האדמונית בעלת
השיער הקצוץ, המעוררת א!יתך לשאול ילדה־א-פוה־האמא־שלך?
בהתחלה אפילו קשה להתגבר על הפחד להפקיד את
הראש היקר בידי נערה הנראית כה בלתי מנוסה. אבל אל
דאגה. למרות גילה הצעיר 25 יש לפטרישה אלי־אל
נכיון לא קטן.
היא הביאה אותו מאנגליה, והיא בא לה בדרך הקשה.
היו לד, דווקא כל הסיכויים להיות פקידה שקטה ואפורה
בפוריין־אופיס הבריטי, לשתות תה שלוש פעמים ביום
וא לי אפילו להכיר אישית את הבוס, שהפך עכשיו לראש
הממשלה. אמא שלה היא כזאת, וככל אם רצתה את הטוב

גזראה התגרפן של רגבעשגויץ :״אגר גזבת\ר״ ו״\2ליאופבוחז״
אבל מי שרוצה בתסרוקות של פט .׳ריכה לקחת יום
חופשה. בפחות מחצי יום עבודה זה לא !זולך.

פני החורף

פם ג 1םתםחלת התלתלים
ביותר עבור בתה. אבל לפט היה שיגעון מילדות לשחק
בשערותיהן של ילדות אחרות. אחרי תשעה חודשים, בהם
הכשירה את עצמה להיות פקידה מסורה, החליטה להגשים
את חלום נעוריה — להיות ספרית.
כאן בארץ זה נראה פשוט, אבל לא באנגליה. שם צריכה
כל שוליה לחת׳ ם על חוזה למשך שלוש שנים, בהן נותנים
לה בקושי לחפוף את שערות הלקוחות אחרי שהיא גומרת
לטאטא את הסלון. רק אחר־כך מכניסים אותה בסודות ה־מיקצוע.
אבל לפט היה מזל. היא נצמדה כשוליה לאחת
הספריות המצטיינות בסלון בו עבדה. יום אחד, כמו בכל
האגדות ההוליבודיות, כשהעבודה בערה והסלון היה מלא
לקוחות, צנחה הספרית במקום בו עמדה. זה היה רק שיתוק.
לא היתד, ברירה אלא להזעיק את פט לסדר את תסרוקות
הלקוחות.
היא היתד, אז רק בת 16 ולפניה קאריירח מזהירה. כעבור
ארבע שנים הפכה למנהלת המקום. אבל יום אחד החליטה
פט, כנוצריה טובה, לצאת עם ידידים לבקר בארץ הקודש.
זה היה טיול של שבועיים. אחרי שבועיים שלחה פט מיברק
לאמה שתשלח לה מיד את כל חפציה. היא החליטה להישאר.
זאת
לא היתד, בעייה עבורה למצוא עבודה .״הראש הראשון
שעבדתי עליו בארץ,״ היא מספרת ,״היה ראשה של
סבינה שור, אשתו של בעל מסעדת קסבה. הצלחתי כל כך
— עד שהחלטתי לקרוא על שמה את הכלב שרכשתי לי.״
במספרה הכירה פט ישראלי צעיר בשם נתן אלי־אל, שעבד
כבוחן מכונות־כביסה. הם רצו להתחתן אבל לרוע
המזל הוא היה יהודי. הם נאלצו לנסוע לקפריסין כדי להינשא
בנשואין אזרחיים. עכשיו לומדת פט את עיקרי היהדות,
כדי שתוכל גם להתגייר ולהינשא כדת משה וישראל ״ואני
מקווה שלא אהיה עד אז בהריון.״
עבור פט, עשיית התסרוקת היא יותר מלאכת יצירה
אמנותית מאשר מקצוע. היא אוהבת להשתעשע בשיער
ארוך, ולעולם לא תוציא מתחת ידיה ביום אחד שתי תסרוקות
העשויות באותה צורה. היא שנטעה בחורשות התסרוקות
בארץ את אופנת כובע־התלתלים (,ראה תמונה) ובדרך
כלל היא משתדלת להתאים את התסרוקת לאישיותה של
הנושאת אותה, אם לזאת יש דבר כזה.

עברו הזמנים בהם היה אפשר להיכנס לפרפומריה הראשונה,
לקנות עיפרון שחור ושפתון חדיש, למרוח כמה
קווים לפני הראי ולחשוב שבזה נגמר האיפור. כדי להיות
היום מאופרת לפי צו האופנה האחרונה, יש להצטייד גם
בפרוות חורפן. המחיר השודד, לכל נפש — 10 אלפים ל״י,
כך, לפחות, החליטה הלנה רובינשטיין בת ה־ ,92 שעה
שהוציאה לשוק את תשלובת האיפור החדשה שלה, הנקראת
בשם מראה החורפן. הצגת־הבכ רה של המראה החדש, נערכה
כבר לפני מספר חודשים בסודי־סודות בארמונה הפארי־סאי
של הגברת רובינשטיין. שבע דוגמניות יפהפיות הציגו
שם 25 דגמים של פרוזת־חורפן — בשווי של רבע מיליארד
פראנקים צרפתיים חדשים — בפני קהל שמחציתו היו
שוטרי־חרש. התסרוקות שהתנוססו מעל דנרוות היו בסיגנון
רומאנטי, שהזכיר את תסרוקות התקופה הויקטוריאנית. לתשלובת
זו של פרוות ותסרוקות, חיברה הלנה הגדולה
את האיפור החדיש שלה.
השבוע הוצאו סודות האיפור החדש גם להמונים, כדי
שיוכלו להתנחם ללא חורפנים לפחות במראה החורפן. כל

מה שעליך לעשות כדי להיראות כבעלת חורפן, מייעצת
הגברת רובינשטיין, הוא להצטייד בתכשירים החדשים שהיא
הוציאה לשוק.
מראה החורפן, המיועד רק לחורף 64־ — 1963 התקופה
שהותיר לגברת רובינשטיין זמן לתכנן מוצרים חדשים
ולקבוע מראות חדשים כדי להפיצם — מושתת על שיטת־איפור
חדשה של העיניים. הבסיס הוא קו שחור הנמשך
מעל לריסים ומסתיים ברקה בקו ישר. גם העין _ אותו
שטח הפקר המשתרע בין הריסים לבין הגבות, יצובע מעתה
בצלליות בשני גוונים. הגוון התחתון יהיה בצבע טורקיז
ואילו הגוון שמעליו יצובע בצבע חדש הנקרא צללית־זהב.
כיצד תראי במראה חדש זה תוכלי להיווכח משתי הרוג־מאות
של מראה החורפן (ראי תמונות) ,עם פרודה מתאימה
ובלעדיה.

ראשונה גם בתרבושת
קשה לומר שהנשים הראשונות במדינה הן ראשונות גם
כשהמדובר הוא בתלבושתן. זה הפך כמעט לחוק, שאם
הבעלים המנהיגים הולכים בחולצות עם צוארונים פתוחים,
חייבות גם הנשים להופיע בשמלות מיושנות, חסרות הידור
ולפעמים אפילו מקומטות.
יוצאת מכלל זה היא אורה נמיר, הגברת הראשונה של
תל־אביב. כשהיא מופיעה לצד בעלה בטקסים או בהצגות
גאלה, היא מושכת עין לא רק בזכות היותה אשת ראש־העיר
מרדכי נמיר. תמיד יש לה הופעה הדורה ואלגנטית
מיוחדת במינה.
המיוחד שבהופעתה של אורה הוא העדר כל ברק חיצוני.
היא אינה מתאפרת כמעט כלל ולעולם אינה עונדת תכשיטים
כלשהם. את נוכחותה האצילית היא מפגינה בשמלות
הגזורות בטעם רב וביציבה המעוררת את הרושם כאילו
זה עתה יצאה מאולפן דוגמניות.
״את שמלותי אני מתכננת בעצמי,״ מספרת הגברת נמיר,
״מזמינה תופרת הביתה והיא תופרת לפי הוראותי. בדרך-
כלל אני מעדיפה צבעים כהים.״ גם את שמלות הנשף ההדורות
שלה מתכננת אורה בעצמה, אולם מוסרת את
הביצוע לידי סלון האופנה של פיני לייטרסדורף.
לקראת עונת־החורף הכינה אורה נמיר שתי תלבושות
חושות — חליפה לבנה ושימלה עם מקטורן עשויים מבד
משי אדום, אותם קיבלה במתנה מאשת ראש־עירייח באג־קוק.
השאר, כולל מעיל״עור מתוצרת משכית, הם מוצרי
העונה שחלפה.

דוגמנית בזי שיגעים

א1זד נזרגנזי הגזצגגגז של \2ארוון

עונת תצוגות־האופנה החלה. הרעש הגדול יתחיל כבר
בשבת, כאשר תיערך במלון שרתון תצוגת האופנה של בית
קארודן הפאריסאי. חמש דוגמניות פאריסאיות תדגמני, לא
פחות מ־ 65 דגמים חדישים של אופנת החורף האירופית
(ראה תמונה).
אולם מי שכבש כבר את השוק היתר, דוגמנית ישראלית
בשם מיכל קפטן, שהופיעה השבוע בתצוגת המשביר־לצרכן.
מיכל הבלונדית לא התביישה לעלות על המסלול כששלוש
שיניים קדמיות חסרות בפיה. מותר לה. היא בת 6בסך
הכל. יש לה כבר ותק של ארבע שנים בדוגמנות והשכר
שהיא מקבלת הן השמלות אותן היא מציגה.
מאות נשים מחאו לה כף. אבל מיכל היתד, מאוכזבת.
״הזמנתי את כל כיתה אל״ף,״ רטנה ,״אבל אף אחת מהחברות
שלי לא באה.״

תספורת
אלב 1ה1ל>ת
בשני דברים מתגאה הבדרן אריק
אמיר, המשמש בשעות היום כמורה למסגרות
בב״ת־הספר המקצועי על שם מקם
פיין: ביכולתו וכשרונו לחקות קולות ובשערה
הבלונדי של אשתו, חיה. תלתלי־השיער
הזהובים של חיה מהוים מזה שנים
את סמלה המסחרי.
אפשר היה לראות
תלתלים מעין אלה
רק כשריטה הייוורט
עוד היתה בשיא
פריחתה.
והנה יום
נוטל אריק יאת
תו למסיבה.
מריק לקיבתו
כוסיות משקה
חיל להיות שמח.
פתאום נדמה לו שאמיר
משהו
לא בסדר בשערה
של אשתו.
בהשפעת האלכוהול נראו לו שערותיה ארוכות
מדי. הבעל הנאמן, המקפיד תמיד על
הופעת אשתו, לא היה מוכן לסבול זאת.
הוא נוטל בידו מספריים וניגש לקצר את
השיער, כפי שהוא סבור שהוא צריך להראות.
נראה שגם חיה היתה אותה שעה כבר
ספוגת־יין, שכן לא גילתה התנגדות לתספורת
הלילית שערך לה בעלה.
למחרת בבוקר, כשהתעורר הזוג משנתו,
התברר להם שאריק ביצע את מעשה דלילה
לשמשון. לא רק שהוא קצץ את מחלפות
שערה, אלא שהוא גס קיצץ אותן באורך
שונה. היה צורך בספר־אמן שישווה לחיה
צורה של אשה מסורקת.
אבל על אריק זה לא השפיע. הוא מצהיר
שהוא מוכן להוכיח את כשרון הספרות
שלו לכל אשה שתרצה בכך. מלבד אשתו.
אצלה כבר לא נשאר מה לקצר.
זיו ה

ב חזג הסר סן
משהו בטח קרר, לזיוה רודן. עברו כבר
כמעט ארבע חדשים ולא שומעים ממנה
שום דבר. שום שערוריות, שום רומנים
חדשים, שום צילומי עירום. אפשר היה
לחשוב שהיא הלכה לאיבוד באיזה מקום.
אבל לא. סוף־סוף הגיע ממנה סימן

זיוה רודן

סופרת בתפקיד מארחת
תעשיית הסרטים הישראלית קיבלה קצת
דם. לא רק שבקרוב מתחילים להסריט את
ספרה של י ן ןל דיין פנים חדשות במראה,
אלא שעוד לפני שהופק סרט זה מוכנים
כבר לתת שאנס לסופרת צעירה נוספת —

שיירה כן־פורת, אייבי נתן, פסו

(״בת-גלים״) חננאל, שולמית רון ועוד
מספר הפתעות המקוים עד אז להתגרש.
שיא הערב תהיה בחירת מלכת הגרושות

קבוע למגבית, יש לו זכויות בארץ הזאת,
ומה עוד שהוא שוהה עתה בביקור
בארץ.
עד כה הצליח מרקו להתגרש כבר שלוש

הדסה מור.

הדסה — שספרה דרכים לוהטות מוסיף
לעורר הדים בשכבות רחבות של הציבור,
מבטיח להיות רב־המכר של הספרות ד,ישראלית
השנה — קיבלה לאחרונה הצעה מיצרנים
ישראליים, המתכוונים להפוך את
ספרד, לסרט. פרטי ההצעה נשמרים בסוד
כמום, ועד כה לא ידוע אם הדסה נתנה
את הסכמתה לכך.
אם בספר אפשר עוד היה להסתיר את
דמותו של המנהיג הלאומי, שעל הרפתקת
האבר,בים עמו כתבה הדסה את
הספר, הרי ספק אם בסרט אפשר יהיה
למנוע זאת.
בינתיים משמשת הדסה כמארחת במוע־דון־הלילה
מינוס ,206 שנפתח מחדש בטבריה
בהנהלתו של רפי נלסון. היא
תהיה ודאי האטרקציה העקרית כאשר יערך
במקום, ב־ 15 לחודש הבא, סימפוזיון ארצי
על בעית הגרושין. הסימפוזיון יחולק לשני
חלקים. בחלקו הראשון יתבקשו המשתתפים
לספק סיבה סבירה לגירושין לכל המעונינים
בכך׳ ואילו בחלק השני תיערך במה
חפשית על נושא האהבה החפשית.
כיאות למעמד זה, יהיה באותו ערב התשלום
בגרושים מלבד׳ וכל מי ששמו
גרשון או גרשונה — יהנה מכניסה חופשית.
גם אלה שיבואו כשהם מצויידים בתלוש
רשמי, המוכיח שהם משלמים מזונות, יזכו
בכניסה חפשית.
עד כה הבטיחו את השתתפותם בכנס
מרבית הגרושים הידועים של ישראל. ביניהם
אפשר יהיה למצוא את אורי זוהר,

ואם יהיה זמן תיערך במקום גם פטיציה
לעריכת טקס גירושין ממלכתי־דתי, בדומה
לטקס הנשואין המקובל.

אם כבר מדברים על גרושים, אז מ ר קו
זיו, בנה של נשיאת ויצ״ו העולמית, רבקה
זיו, יכול היה להיות אורח־הכבוד בכנס זה.
הוא אומנם יושב באנגליה, אך בתור אחד
ד,פטרונים של מכון וייצמן ברחובות ותורם

מה חוש בשו 0השידוכים?
תתפלאו, אבל למרות כל ההמצאות
והחידושים בשיטות הקומוניקציה האנושית,
עדיין יש פרנסה בישראל לשד־כנים.
לפי טורי השדכנות בעתונים אפשר
להיווכח שיש אפילו פרוספריטי בשטח

הלכנו לשמוע מפי הגברת ברונקה
ליבו* 30 ,שנה במקצוע, מה חדש בש
ו ק ואילו הפתעות מכינים לנו לשנה
החדשה.
שאלה: איזה מין אנשים מתחתנים
היום באמצעות שדכן 1
תשובה :״זה הכל דיסקרציה. אבל
באים מהמשפחות הכי הגונות, ביניהם
רופאים, מהנדסים וסוחרים, אנשים הגונים
כולם.״
שאלה: האם גם צעירים נעזרים
כיום בשדכנים ז
תשובה :״זה הכל דיסקרציה, אבל
בטח שבאים צעירים. אני לא אוהבת
לעשות קונצים ולחתן צעירים עם מבוגרים.
אם בא אלי בחור בן , 20 ובאים
חיים. בניו־יורק נערכה לאחרונה תערוכת
הציורים והרישומים, שצייר לפני עשרות שנים
הצייר היהודי בצלאל ש״ץ, לספרו של
הגרי מילר חצות־וחצי. כל זמן שמילר
נחשב כסופר פורנוגראפי ויצירותיו היו
בבחינת טאבו, לא שם איש לב לרישומיו
של ש״ץ, לספר המכיל תיאורים אירוטיים
ריאליסטיים ביותר. עתה, כשהכירו במילר,
זכה גם ש״ץ המנוח לכבוד. ד,נרי מילר
עצמו נתב פתיחה נלהבת לתכנית התערוכה,
שהודפסה בצורת ספר הרישומים המופיעים
בתערוכה.
על מעטפת אחת התכניות, רשם מחבר
חוגי של סרטן את ההקדשה הבאה לזיוה
רודן :״לזיוה, הכוכב הפיקח ביותר ברקיע
שלי — ד,נרי מילר.״
כל אלה המנסים לחפש בהקדשה זו
רמזים, נוסף להכרה הרשמית בפיקחותה של
זיוה, חייבים להתבייש. למרות כל מה שחושבים
עליו בעקבות ספריו, מילר מתקרב
כבר לגיל .70

הרבה, הוא בשבילי עוד ילד. לכל היותר
אני מכירה לו בת .18 תמיד הבחור
צריך להיות מבוגר בשבע שנים
מהבחורה. לא מזמן היתה אצלי אפילו
סגנית מלכת־יופי. התחתנה אצלי עם
אחד מארצות־הברית, גם אח ת שהיתה
בתחרות מלכת־מים התחתנה אצלי עם
מהנדס גבוה, בן למיליונר מונצואלה.״
שאלה: איך מתקדמים הנשואין בין
בני עדות שונות 1
תשובה :״שבחורה ספרדית מ תחתנת
עם אשכנזי זה דבר רגיל. אבל שבחורה
אשכנזית תתחתן עם ספרדי, זה
אף פעם לא קורה אצלנו. פעם זה עוד
היה. עכשיו אין מה לדבר על זה. אפילו
הספרדיות מבקשות, :תכירי לי רק
אשכנזי ; ספרדים אנחנו לא רוצות להכיר׳.״
ברוגיה שאלה:
איזה הצעות יש למשתד־כים
בעונה הבאה ו
תשובה :״זה דיסקרציה. יש מיליונרים
ומיליונריות. משפחות הגונות כולם.״
הגברת ב מני ה אומרת שמה שהמשתד-
כים דורשים השנה, זה לא דווקא כסף
או השכלה. מבקשים בעיקר אהבה.

פעמים, אחרי שנשא לעצמו שלוש פעמים
נשים נוצריות.
אולם, מסתבר, שמרקו לא יוכל להשתתף
בכנס. הוא כבר נשא לעצמו אשד, רביעית.
הפעם זו ישראלית. זוהי לילי מורצקי,
שהכירה את מרקו זיו עוד בתקופה שלאחר
קום המדינה, בעת שעבדה בשגרירות־ ישראל
בלונדון. הפעם, מקווים ידידיו של זיו,
יפרוש מרקו מחוג הגרושים.

דיו קנ ה של שו סדת

133 שוררת
אין מה להיבהל מגל ההתפטרויות במשטרה.
במקום הפורשים באים אנשים יותר
מוכשרים. לא תמיד הכושר הוא בתחום
עיסוקי המשטרה, אבל העיקר שהוא קיים.
הנה, למשל, חדרה שוטרת תל־אביבית
אמיצה למסיבה של מעשני חשיש בתל-
אביב. כדי שלא יבחינו בה כשוטרת, היתד,
נאלצת להיראות כאחת מבנות החבורה.
היא שתתה, עישנה והשתכרה. במצב כזד,
היתד, נאלצת להתגונן מפני הזאבים במקום,
שראו את האשד, מתחת לשוטרת. אז מה
עושה שוטרת אמיצה במצב כזה? לא תנחשו
לעולם. היא כתבה שיר.
הנה יצירתה של השוטרת, שנכתבה במסיבת
החשיש:
אני רואה אתכם כמו /שני אילמים. כמו
דגים צפים במים. כמו /גלמים.
ישנס מולי רק שני /כוסות מטופשים
בכוהל /מטורף. אני נראית כמו /נימפה
ללא ן ימ. שונאת /אותכם וכל הזעם בתוכן,
כמו /התוף שבניגון.
כותבים כולנו וידירועדות באותיות /
של אפס. עולם ריקני מלא /עשן וכנחל
רוחני, ללא חמצן.
מילים רצות ללא כיוון, זוגות /עיניים,
מבטים טיפשיים. שממה זה המצפון /קורא
לך. פסל, עבד אותי כמו /פסל של נימפה
בים יבש.
חמסין הוא כמו מסך בדם של /עלובים
אנחנו. עלובי הדור אנחנו /אנו הקוראים
לכם. מתי /ריבון של עולמים, אותך
שנאתי בדור כמו זה דור /דורי /עלוב /
שלח מעל מדרון שלך /ריבון העולמים.
ריבון העולמים. אני /גומעת ממנ&קזז
צהוב כמו /שמש בחורף מסוגר. בזזדריס
מלאים עשן של /הסמים טעם מנטה. דה
הסם המגשש בתוך /עולם סתום פקקים/
מלא המקקים /מסריח /רקבון /נזוזש
אסון /שכרון.
המשורר דויד אכידן, שקרא את השיר,
אומר שלשוטרות פשוט חסר סי 16ק
מיני.

פית הספר
ל טכנאות
מי סוז־ ה עו ל

ההכללה ה פי לי ט בני ת
החלה ההרשמה
למחזור ד׳ של לימודי יום
ולמחזור ג׳ של לימודי ערב
המיועדים להכשרתם של

טכנ אי ם
בסדים
בענפים

מתכת, ייצור ומכונות
לתפקידים של

תיכנוו וניהול
התחלת הלימודים -ינואר 19<54
פר שים והרשמה :
ביוז הספרלסננאות
ת ל ־ אני ב, ר חו בהמסגר , 42
בג ל יו ם נ ־ 1בבקר עד 7ב ערב

8נשים
ד״ןממ שי ךרחפוד
נראה שהשערורייה האחרונה סביב עסקי
העתיקות של שר־החקלאות משה דיין לא
הפריעה לו ביותר. השבוע חזר דיין לחפירות
הפארטיזניות שלו. תושב גדרה, דויד
אורן, הוזעק ביום שישי האחרון על־יד•
פועלו, שהודיע לו כי ״משהו שדומה לדיין
חופר במגרש שלך.״ התברר ששר־החקלאות
נכנס ללא רשות למגרש פרטי, החל לחפוי
בו, נטל מתוך החפירה כד וצלחת חרס
והסתלק. כאשר העיר לו בעל המגרש בי
אנשי מחלקת העתיקות ביקרו במקום והזהירו
שלא לתת לזרים לחפור, השיב דיין:
״לא ידעתי מזה,״ והמשיך לחפור • .גלויית
ברכה שנשלחה לשר־הפנים חיים משה
שפירא, כשעל מעטפתה מצויינת הכתובת
:״לכבוד שר־הפנים משה שפירא, ירו שלים,״
הוחזרה השבוע לשולחה. הסיב־.
שצוינה בחותמת על־גבי המעטפה :״בלתי־ידוע.״
• שר־הסעד ד״ר יוסף בורג החליט
השבת לראות במו עיניו מה מתחולל
בשכונת מאה־שערים בירושלים. מלוזה ב שני
שוטרים, סייר השר ברחובות השכונה,
עוד לבני שהחלו מהימות השבת. לפתע
ניחתה מעל ראשו אבן כבדה, שרק בנס לא
פגעה בו, פגעה לעומת זאת בחזהו של אחד
השוטרים. זה היה מספיק לשר. הוא הסתובב
וחזר במד,ירית על עקבותיו • .מז כיר
המפלגה הליברלית, יוסף תמיר, החליט
להכשיר את עצמו לקראת קבלת תפקיד
מדיני. הוא יצא להשתלם באיניברסיסת

על הצייר שלמה צפריר לומר את המשפט:
״תזמיני לי פילמים פלוס־איקס למחר!״ אולם
צפריר התעקש לומר תמיד איקס־פלוס
במקום פלוס־איקס, והיה צורך לצלם את
הסצינה מספר פעמים. לבסוף התנגד צפריר
שקוטלר יכה איתו מבלי שהוא יחזיר לו

טל פון 34487

• הפירמה כדאץ את כילד
לבדים מחל־אביב, רחוב נחלת־בנימין
,43 טלפון ,64005 מזמינה לניקור
יעיל בחנות. לרשות הלקוחות: מבחר
עשיר של בדים מתוצרת הארץ ותוצרת
חוץ מיוחד לעינה, מן האיכות
המעולה ביותר. ביקור בחנות
בדאי בהחלט.

<• עם בוא הסתיו אל תצאו
לדרך לטייל בכבישי הארץ מבלי
להצטייד תחילה במגן־רוח מתאים.
פנו ק דם ל מנ ח ם, המומחה למגיני
רוח לקטנועים ואופנועים מתל־אביב׳
רחוב הרצל .82 מי שמעונין להגן
על בריאותו, לשמור על בת־זוגו
ובמיוחד ליהנות מטיול נעים, מתקין
מגן־רוח אצל מנחם.

פית הספר
>טכמ>ופ*ה
מיסזז ־ ה ע 1ל

הרזבללה ה פי לי ט כני ת
החלה ההרשמה לקורסי הערב,

מנ הלי מחל קו ת של ייעיר תעשייתי
מנ הלי ענודה בענפי ה מ תנ ת
מנ חלי עבודה בענפי ה מכונו ת
מנ הלי ענוד ה בענפי הח שמל
מנ הלי עבודה בענפי הבניין
ס ר טו ט מכונו ת
ס ר טו ט בנייו ואדריכלי
ריהו ט ועיצוב פנים
קירור ומיזוג אוויר
חישוב כ מויו ת בבניין
ק רי א ת סר טו טי מכוני ת
ק רי א ת תינניי ת בניין ואדריכלות
צילום ש חו ר -ל בן יצינעוני

התחלת הלימודים — ינואר 1964
פ ר טי םוהרשמה :
בי תהספרלט כנו לו גי ה
ת ל -א בי ב, ר חו בהמסגר , 62
בכל יוםמ־ $נבקר עד 7בערב
טל פון 36487

וקוטלי מכה את צפריר ב״משפחת שמחץ״הצלם החזיר מכה
לונדון, בפקולטה למדעי־המזרח־התיכון. אשתו
ניצלה אף היא את ההשתלמות, נרשמה
כשומעת־חופשית במחלקה לפסיכולוגיה• .
אחרי קונצרט שערך לאחרונה בלונדון, גילה
הכנר היהודי יהודי מנוחין :״יש לי
קרובים בשכונת מאה־שערים בירושלים. אני
מבקר אותם בכל פעם שאני בא לישראל.
הצעתי להם לבוא ולהאזין לקונצרט שלי,
אך הם סרבו.״

צ פ רי רמצרע־ דו ם
ישבה חבורה בכסית וניסתה את כוחה
בביקורות תיאטרון קצרצרות שישתלבו עם
שם המחזה. אמר אורי סלן{ על הצגת
החמאם :״רק בכוח — חלש!״ אמר דירי
מנוסי על הצגת הקאמרי :״אוי וויצק!״
אמר יורם מטמור על הצגת הבימה :״המלך
נוטה למות — מת!״ אמרה השחקנית
כרבה נאמן על הצגת מיטה שמיר
בתיאטרון החיפאי :״היורש — ואולי גם
הצוואה מפיקי הסרט משפחת שמחו!
נתקלו השבוע בקשיים בהסרטה. היה עליהם
להסריט סצינה קצרה, שתראה בסרט במשך
דקה אחת. אולם צילום הסצינה נמשך יומיים
תמימים. הקטע צריך היה להראות
כיצד בנו של שמחון, בונאפרטה (?{ודד
קוטלי) נפגש עם ידידתו הדוגמנית ;יעל
אביב־וידזר) באולפן צילום, מבחין שהצלם
(הצייר שלמה צפריר) ,המצלם
אותה עירומה באמבט־חבית ומנסה לנשקה,
מכה אותו בשיניו. כאשר צולמה הסצינה
באולפן הצילום של קרן־קידרון, לא ידעו
תחילה כיצד ליצור קצף בחבית בה היתר.
יעל צריכה להתרחץ. הפיתרון נמצא כש־מילאו
את האמבט בנייר עתונים, מרחו עליו
קצף שיוצר בעזות מיקסר, בסעם שניה היה

מכות. באופן אינסטינקטיבי היה צפריר
מכה בחזרה, עד שלבסוף למד להתאפק.

א בי דן החליףשלט
במסגרת סידרת הרצאות על התיאטרון ה
ישראלי,
ביקר במאי תיאטרון הבימה, אכרה
פ ניניו, בביודהספר התיכון העירוני
ט׳ ביד־אליהו. כשנשאל ניניו על-ידי אחד
התלמידים, מדוע בחר התיאטרון הלאומי
להעלות דווקא מחזה כמו אירמה לה־דוס,
השיב. :היינו מוכרחים. זה ממלא את הקופות
ומכסה את הגרעונות.״ למחרת כבר
הגיב על תשובה זו המורה לספרות של
בית־הססר, המבקר האמנותי השנון בן־עמי
פיינגולד .״אם כזה הוא המצב,״ אמר,
״אז יותר טוב אם הבימה היתה מביאה את
אירמד. עצמה. היא היתד, מסוגלת להכניס
יותר כסף לקופות התיאטרון, וחוץ מזה —
היא היתד, יכולה להסתפק באולם־הקטן.״ •
במסיבה שנערכה בגלריה היפואית של ז׳אן
תירוש, נכח גם הצייר הידוע נחום
גוטמן. כעבור כמה דקות הופיע למקום
איש נוסף הנושא את אותו שם, צלם העיתונות
נחום גוטמן. גוטמן הצייר תסס
את גוטמן הצלם בצוארונו, גער בו בלצון:
״עכשיו אני כבר יודע מי זה שבגללו מצלצלים
אלי אנשים הביתה בלילה, ומבקשים
ממני לבוא לצלם כל מיני דברים שבועיים
אחרי ששדרן ועורך־התוכניות של קול
ישראל בדימוס, יעקוב סן־הרצל, שידר
בתוכניתו בצרור אחד את סיפורו של תושב
באר־שבע, הנוהג להעניק תעודות כבוד לאזרחים
קטנים על מעשים טובים, קיבל גם
הוא תעודת־כבוד כזו, למרות שהוא עצמו
לא הקליט את הכתבה. הסיבה: המעשה ה
טוב
שעשה בכך ששידר את הרפורטז׳ה• .
בעל עיסוק אחר בדימום, מי שהיה עורך
שבועון־נשים שפשט את הרגל, שלמה
גבעולי, החליט לעזור לעמיתיו שעדיין
נשארו במקצוע. הוא עומד להוציא בקרוב
חוברת־משפטית, שנושאה: משפטי־דיבה• .
בין האנשים שהתאספו בכסית, לאחר הצגת־הבכורה
של אשתקד במאריאנבד, ישב גם
שחקן התיאטרון החיפאי, חיים (כינור־דויד)
טופול. כשניגש אחד מידידיו והחל
למשוך לו בחיבה בזקן, העיר טופול :״אתה
רואה, ככה התחילה האנטישמיות המשורר
דויד אכידן החליף בימים אלה
את השלט שעל דלת דירתו. הוא הסיר משם
את הלוחית שנשאה את שמו, החליפה בלוחית
שעליה חרט: קולנוע הרמון־דויד• .
תאונה שעלולה היתה להסתיים באסון, ארעה
למשפחת התיאטרון האירי של פסה
בורשטיין. בדרך מאחת הבכורות של
הצגתם הקבצנים העליזים, שהתקיימה ב־נהריה,
לא שם לב נהג המכונית מייק
(״מוטלה״) כוריטטיין לאי־התנועה שבסיבוב
קריית־מוצקין, לחץ ברגע האחרון על
הבלמים. התוצאה: המכונית התהפכה באוויר׳
נחתה על הגדר שבשפת המדרכה.
למחרת שתו כל בני המשפחה על שבנס
יצאו ללא פגיעה ולחיי היוולדם מחדש• .
רק בודדים מבין חברי להקת־פיקוד־המרכד,
שהיו השבוע בין אלו שלא יועמדו לדין
על חיקוי שיר השכונה של התרנגולים, יכלו
להתלוצץ. לאחרים היה צפוי עונש מאסר
של ממש. העיר חבר הלהקה שלמה וי•
שינסקי, שלא היה מעורב בעניין :״מה
יש, עד עכשיו היתד, רק לכלא רמלה להקת
בידור — עכשיו תהיה להקה גם לכלא הצבאי•״
• כיצד נראית תוכנית מוביל־המים־
הארצי בעיני זרים, שמעה השבוע הזמרת
שולמית ליבנת, מפי תייר הולנדי. כשהחל
ההולנדי לשבח את תוכנית המוביל״
ניסתה שולמית לשבח גם את מיבצעם של
ההולנדים, בכיבוש שטחי־אדמה מן הים.
״את צודקת,״ השיב ההולנדי ,״אבל אצלנר
זה היה מתוך חישובים כלכליים — ואילר
אצלכם זה אידיאל.״

פשוק השבוע
• עמום קינן :״אדמו״ר אחר איים
שיעזוב את הארץ אם הארץ לא תתנהג יפה.
הארץ הבטיחה להתנהג יפה והאדמו״ר חזר
בו מכוזנתו.״

• ראש־הממשלה לוי אשכול :
״השכל הישר פועל גם אצל הערבים.״
• הפיזמונאי דידי מנוסי, על הצהרתו
של ראש־הממשלה, כי מעתה יהיה
כמעט לכל הערבים חופש תנועה :״פעם
היינו כמעט מדינה — היום מדינה של
כמעטים.״
• שמעון פרם, סגן שר־הבטחון :״האידיאולוגיה
של המפלגות בארץ דומה לאגם
החולה — גם בהן נשתמרה שמורת־טבע
קטנה.״

• מנהיג אגודת-ישראל, הרם

איצ׳ה מאייר לוין, על מהומות השבת
בירושלים :״המשטרה מנהלת מלחמה נגד
40 ילדים, משחקת איתם כחתול עם עכבר
ומדמה לעצמה שהיא נלחמת כאלכסנדר
מוקדון עם הנשים.״
העזלנז הזח !136

גערת אמן סובר

נעות

קונים

יפוד! האמא של הקופים?״ שואלים
ילדי ירושלים המבקרים בגן־החיות
התנכ״י שבעיר. מבעד לסורגים מציצים
אליהם השימפאנזים, האוראנגוטאנגים וקופי־העכביש
בעיניים עצובות. הם תולים את
עיניהם במבקרים כאילו חיפשו ביניהם
מישהו מוכר, את אמם שאבדה לפני חודש.
במשך שנתיים היתה דרורה אטיאם (,)21
חלק מנופו של גן־החיות התנכ״י. ראו אותה
בכלובי הקופים, מטפלת ומאכילה אותם.
ראו אותה מניקה גורי־אריות מתוך בקבוק.
ראו אותה גוערת בילדים המנסים לתלוש
נוצות צבעוניות מתוך זנבו של הטווס, או
נוזפת בפירחחים המשליכים פסולת לחיות.
היא הגיעה לגן בדרך מקרה בלבד. יום
אחד נשכה כלבת־הזאב הקטנה שלה מישהו
מתושבי שיכון־האסבסטונים שבקרית־יובל,
בו מתגוררת דרורה עם משפחתה. תפסו את
הגורה הקטנה והכניסוה להסגר. דרורה היתר
באה לבקרה מדי יום. ראה הוטרינאר המחוזי
את מסירותה לכלב והציע לה עבודה
בגן־החיות.
עד אז נמשכה דרורה אל חיות כאל
תחביב. עוד בעיירת מולדתה, קניטרה שבמרוקו,
שם היה לאמה באר קטן, היתד,
נמשכת תמיד לקרקסים בהם הופיעו חיות
מאולפות, או יושבת ליד הבריכה העירונית
ונועצת עיניה בברבורים הצחורים השטים
במים. בבית היה תמיד כלב. ואלבום התמונות
של דרורה גדוש תמונות של כלבים,
חתולים, אריות ושאר מיני חיות ממש כשם
שאלבומיהן של נערות אחרות גדוש בתמונות
מעריצים.
אבל רק שעה שהחלה לעבוד בגן־החיות
גילתה דרורה שהחיות הן עולמה. נתנו לה
תחילה לטפל בקופי־העכביש, קופים דרום־
אמריקאים קטנים, בעלי זנב ארוך הנעזרים
בזנבם כברגל חמישית ונאחזים בעזרתו בענפים
.״בהתחלה הם ברחו ממני,״ נזכרה
דבורה .״תפסתי קופיף אחד קטנצ׳יק. הוא
היה חולה. כנראה חסרה לו אמא. האכלתי
אותו בננה זלאט־לאט התחילו השאר לבוא
אלי. במשך הזמן למדתי שחיות זקוקות
לאהבה עוד יותר מבן־אדם. האדם יכול להסתדר
לבד. חיות — לא. בטבע הן יכולות
להסתדר, אבל כשהן בהסגר ואין להם החופש
שיש להן בטבע, הן רעבות לאהבה.״
אהבה — זה היה הדבר שדרורה אטיאס
נתנה לחיות בקן התנכ״י.
הם אהבו אותה כשהיתה באה אליהם
פרועה ולבושה בפשטות. כאשר היתד, מופיעה
בתסרוקת מסודרת בקפידה, היו הקופים

את המילים, אבל היא הבינה את הטון.
כשהייתי עם הקופים למדתי שיש להם
שפה משלהם. יש להם צעקות המביעות
שמחה, עצב או פחד. למדתי לצעוק בדיוק
כמוהם.״

רחרח אסיאס
ממהרים לפרוע את שערותיה. יום אחד
הופיעה לגן כשלראשה כובע קש רחב־

ילדות במרוקו

שוליים. הפילה שבגן שלחה את חדקה,
מיששה את הכובע ולבסוף נטלה אותו ו־

מרצ׳דס אטיאס (מימין) עם אחותה
הצעירה בעיירת מתדתה קניטרה שבמרוקו.
את השם דרורה קיבלה מרצידס בארץ, לאחר שאחד ממדריכיה
קבע ני השם מתאים לאופיה. דרורה עסקה בשעתו בספורט ובריקודי־עם.

^ כ ל דרורה אי הטיפוס של טרזן
\ 1אשה. הנערה השקטה והחרוצה עלתה
לפני שבע שנים לארץ במסגרת עלית־הנוער.
שלוש שנים שהתה בחוות־הנוער־הציוני ש־בקטמון.
משם גויסה לצה״ל, שירתה בתפקיד
חובשת. כששוחררה, היה עליה לנהל
את משק־הבית באסבסטון הקטן ש־בקרית־יובל.
היו
איתר, שם, לפני שגם אמה עלתה
לארץ, שני אחים ואחות. גם לשני האחים

קוף בירושלים

דרורה אטיאס בחברת אחד
מקופי טיפוחיה בגן־החיות
התנ״כי בירושלים. מלבד החיות, להן הקדישה את אהבתה, לא
מצאה עדיין דרורה חברה אחרת שבה תוכל למצוא עניין מיוחד.

שיסעה אותו לשניים. דרורה נזהרה שלא
לבקר את הפילה בכובע. אלא שאז היה
זר, ג׳ימי, האוראנגוטאנג, שעשה את המלאכה
— נטל את כובעה השני וקרע אותו.
ג׳קי, השימפאנזה, רצתה אותה רק לעצמה.
היא היתד, קופה מפונקת. קודם לכן
הופיעה במשך שנים בקרקס ניו־יורקי, היתד,
רגילה לחיים טובים. היא לא יכלה להשלים
שאוהבים קופים אחרים מלבדה. כשהיתה
דרורה מופיעה לחלק אוכל בכלוב, היתד,
ג׳קי נעלבת על שהיא מחלקת אוכל גם
לשאר הקופים. יום אחד החליטה להפגין
את זעמה. היא נעצה את שיניה ברגלה של
דרורה .״לא ידעתי מה לעשות,״ סיפרה
דרורה .״בשום אופן לא יכולתי לסלק
אותה ממני. הייתי מוכרחה לנשוך אותה
בחזרה. אבל לי זה כאב יותר. היו לד,
שיניים גדולות וחזקות יותר .״
באחד הימים קיבלה דרורה הודעה כי
עליה לצאת לשרות מילואים. ביום שישי
באה לד,פרד מחיות הגן׳ אלא שקיטי, קופת
אוראנגוטאנג קטנה, הרגישה באיזה חוש
מיסתורי כי דרורה עומדת לעזבה לזמן
רב. קיטי היתד. קשורה אליה מאוד. היתד,
הולכת אחריה בגן כתינוקת הנאחזת בשמלת
אמה. כשעמדה דרורה לעזוב את הגן, נית־לתר,
קיטי על צווארה ולא רצתה לרדת.
לבסוף הצליחה דרורה להוריד אותה בכוח.
קלטי טיפסה על עץ גבוה וסירבה
לרדת. היא החלה ללקט ענפים ולבנות
לעצמה בית קטן, כאילו הצהירה שאם
דרורה עוזבת את הגן תעזוב גם היא.
דרורה היתד, נאלצת לטפס אל העץ ולהבטיח
לקיטי כי תחזור וכי לא תעזוב אותה. רק
אז הסכימה הקופה לחזור לכלוב.
בצריף אסבסט קטן שבקריית־היובל, בפרברי ירושלים, שוקדת
האם הבינה קיטי את שפתה?
דרורה על לימודיה, נדי שתונל להגשים את חלומה: ללמוד
״בטח שהבינה! היא אולי לא מבינה
זואולוגיה באוניברסיטה ולעסוק במחקר ובגידול חיות. היא גם מגדלת בביתה נלב ותוני.

שעוד׳ בית

7א טרזן

היתד, זיקה לחיות, אבל בכיוון הפוך. שניהם
ציידים־חובבים היוצאים בכל שעת פנאי׳
להרי־ירושלים לציד, בעיקר חוגלות. בחדרה
של דרורה תלוי רובה,־הציד של אחיה ו־קרני־צבאים
שצדו.
העבודה בגן היתד, מפרכת. היא הועסקה
שם אמנם בחצי־משרה, אולם לעיתים קרובות
היתד, נשארת אחרי שעות העבודה.
תוך כדי עבודתה עם החיות החלה דרורה
להרגיש, שכד׳ לחיות עמן עליה להבינן.
וכדי להבין עליה ללמוד. היא החלה ללמוד
בשעורי־ערב כדי להשיג תעודת־בגרות, שמסלול
בפניה את הדרך לאוניברסיטה.
אחרי יום של עבודה פיזית מאומצת היתד,
יושבת על ספסל־ד,לימודים׳ חוזרת הביתה
בלילה ומכינה שיעורים. ובלילות היתד, רוקמת
חלום על למודי זיאולוגיה באוניברסיטה
.״אני רוצה ללמוד בעיקר על היונקים,
להבין אותם כדי שאוכל להתקשר אליהם
יותר, רוצה להתמסר למחקר חיות ולהקדיש
את חיי לגידולם. וטרינארים יש בשפע. אך
מומחים לחיות אין כל כך הרבה.״
העבודה הקשה הפריעה לד, בלימודים.
היא חיפשה עבודה קלה יותר, אך שתהיה
קשורה אף היא בחיות. כך נפרדה דרורה
מהקופים שלה ועברה לבית־החיות האוניברסיטאי
בירושלים. זד, כבר אינו גן־חיות.
״זה בית־חרושת לחיות. מגדלים שם עכברים,
חולדות, חזירי־ים ומשם מוסרים אותם
למטרות מחקר למחלקות האוניברסיטה.״
עכשיו היא צריכה לגדל חזירי־ים. העבודה
פחות מענינת וגם החיות פחות אנושיות.
אבל כך יכולה דרורה להתמסר ללימודיה.
יום אחד אולי תחזור אל הקופים שלה. לא
רק כאמא׳ אלא גם כאב ומורה.

קולנוע
סרטים
כלצופה -א דו הים
אשתקד כמאריינכאד (ארמון־דוד,

פ ר סו ם צי מ ע

תל־אביב; צרפת) היא יצירה קולנועית המהוה
את המשכו של תיאטרון האבאנגרד
בקולנוע. סרטו של אלן (הירושימה אהובתי)
רנה שובר את כל הכללים והמוסכמות
במה שנוגע לתכנים, סגנונות, עריכה
ורציפות עלילתית, משאיר את הצופה המום
ופעור־פה מבלי לדעת כיצד להתיחס אל מה
שרואות עיניו.
מה אירע אשתקד במאריינבאד?
לא אירע דבר. אשתקד לא היה בכלל.
מאריינבאד אינה קיימת. גם בסרט עצמו לא
קורה שום דבר. כל מה שמתחולל תוך
הקרנת הסרט מתרחש במוחו ובנפשו של
הצופה בלבד. הסרט עצמו מספק רק נתונים
יסודיים להתרחשות חוזיתית אינדיבידואלית
אצל כל צופה וצופה. הוא מגיש מציאות
קולנועית ראשונית, בחינת תוהו ובוהי,
משאיר לצופה להיות האלוהים שלה, להפ
לראותו,
הרבה רצון־טוב, נכונות להפעלת
הדמיון, רוגע מקסימלי ובעיקר אינטליגנציה
ברמה מסויימת. מצויד בתכונות אלה, יוכל
הצופה לספוג את אחת החוויות הקולנועיות
הנפלאות ביותר שהיו לו אי־פעם, באחד
הסרטים החשבים ביותר בתולדות הקולנוע.

האפוס הער בי
לורנס איש־ערב (מוגרבי, תל-אביב;
רון, חיפה; בריטניה) מציג על הבד את
עלילותיו המופלאות, הנראות כלקוחות מתוך
אגדה, של אחת הדמויות האקסוטיות
ביותר שפעלו בזירת המזרח־התיכון במאה
הנוכחית.
עד היום קשה לדעת מה אמת ומה דימ־יון
בסיפורים אודות הקצין הבריטי המתי
ושוחר ההרפתקות, הנחשב על־ידי רבים
כמעורר הלאומיות הערבית. המשימה אותה
נטל המפיק היהודי סם שפיגל, לשחזר את
המאורעות שעל רקעם צמחה דמותו של
לורנס, היתר, קשה לא רק מבחינת הנאמנות
לעובדות ההיסטוריות. מאחר שניתן לבחון
את ההתרחשויות הפוליטיות של אותה תקו

״פאראמונט״ גאה להציג השבוע
בקולנוע פאול ניומן

אופירת״א

במשחקו המעולה ביותר
האיש שנפשו דוקרנית כגדר תיל

בהשתתפות :

מלוין דוגלאם, פטריציה ניל, כדנדון דה ויילד

ריד במו ידיו בין מים לשמים, להבדיל
בין אור לחושך.
נתוני הבראשית הם פשוטים ביותר,
כמעט באנאליים. במלון מפואר, המשמש
כמקום נופש, נרקם מחדש המשולש הנצחי.
גבר (ג׳ורג׳ו אלברטאזי) ,מנסה לפתות
אשה (דלפין סירייג׳) ,המלווה על־ידי גבר
אחר (0אשה פיטואף) ,בטענה כי אשתקד
במאריינבאד, או בקארלסבאד, או בכל מקום
אחר, הבטיחה להכנע לו בתום השנה.
האם הוא משקר? האם הוא רק מאמין
במה שהוא מדמיין לעצמו? האם הוא טועה
בה? האם הגברת משקרת? האם היא מנסה
להתחמק מהבטחתה? האם האיש המלווה
הוא בעלה, אחיה או הפסיכיאטר שלה?
התשובה לכל שאלות אלה יכולה להיות
שלילית או חיובית. אין זה משנה. כל
אחד יכול לאמץ לעצמו את התשובה הנראית
בעיניו, לבנות בעזרתה את עלילת
הסרט כרצונו.
כמו יצירה מוסיקאלית. אילו הסתפק
אלן רנה רק בגישה חדשה זו, המניחה
לצ פה להכניס את מה שרואות עיניו לתוך
מסגרת עלילתית כרצונו, אפשר היה להגדירו
כחדשן נועז, או כמאחז עיניים. אולם
הוא עשה הרבה יותר מכך. הוא הגיש את
יצירתו בסגנון קולנועי פיוטי, שהוא כה
מלא עצמה והדר, עד שיש לראות את
הסרט פעמיים כדי שאפשר יהיה להתיחס
אליו. אם בפעם הראשונה בונה הצופה את
עלילת הסרט כרצונו, הוא יכול להפיק בפעם
השניה את מלוא ההנאה מהשירה
הקולנועית של רנה.
זוהי קומפוזיציה נפלאה של תמונות של
עצמים — תפאורת המלון, משחקי אורות
וצללים, זוויות צילום ועריכה קולנועית
בעלת קצב מוסיקאלי משלה. כדי להפיק את
קלוא ההנאה מתכונות אלה של הסרט
צריך לחוש אותו ולא לנסות להבינו. יש
להתיחס אליו כפי שמאזינים למוסיקה משובחת
או מתבוננים בציור אמנותי מופשט.
רק אז ניתן לראות שרצף התמונות הבלתי
הגיוני בנוי למעשה כפי שבנויה יצירה מוסיקאלית,
איזו פוגה של באך, למשל.
משום כך זהו סרט התובע מד,צופה הבא

הפקה: מרטין ריט ואירבינג ראבסש
הבימוי: מ ייט ריס

בקרוב ירושלים — ״מאי״ חיסר,

פה — תקופת כיבוש מצרים, ארץ־ישראל
וסוריה מידי התורכים על־ידי הצבא הבריטי
במלחמת העולם הראשונה — מזוויות
ראיה שונות, היה על הסרט למצוא את
שביל הזהב כדי לא להפוך למשרת של
אינטרסים מסויימים הפועלים עדיין במרחב.
״המדבר נקי!״ אולם מלבד ערכו הפוליטי,
שיש בו משמעות מיוחדת לצופה
הישראלי הממוצע, המתנכר לבעיית הלאומיות
הערבית, זוהי יצירת פאר קולנועית
מרתקת ומסחררת.
גיבורה הראשי הוא המדבר ונופיו. רוב
עלילתו של הסרט מתרחשת על רקע נופים
מדבריים צבעוניים שצילומים נפלאים מסבירים
את פעולת הקסם שלהם לגבי לורנם.
בשעתו נשאל לורנס מדוע הוא אוהב את
המדבר .״מפני שהוא נקי,״ השיב קצרות.
הסרט מתרכז בעיקר בתיאור שליחותו של
לורנם (פיטר או׳טול) אל המלך פייסל (אלק
גינס) ,שעמד בראש המרד הערבי נגד התורכים,
הצלחתו לאחד את שבטי הבדואים,
לכבוש במפתיע את עקבה ומירוץ הזמן
שלו עם הגנרל אלנבי לכיבוש דמשק.
אולם דויד (הגשר על נהר קוואי) ליין, הבמאי,
לא הסתפק בתיאור המאורעות החיצוניים,
הדרמתיים כשלעצמם, ואף לא בתיאור
נוקב של התככנות הפוליטית של הבריטים
והצרפתים, שדיכאו את הלאומיות
הערבית המתעוררת. הצלחתו של הסרט
נובעת במידה לא פחותה מתאור מעמיק של
נפשו המסובכת והמופרעת של לורנם, המעוצב
במשחק מצויין של פיטר או׳טול.
אחת הדוגמאות לכך היא הסצינה בה
מתואר האונס של לורנס בידי קצין תורכי
באדרעי, מאורע שהיתר. לו משמעות מכרעת
לגבי השינוי הקיצוני שחל באישיותו
של לורנם ושהיו לו ודאי השלכות לגבי
המאורעות הפוליטיים.
שורה ארוכה של שחקני משנה, שהבולטים
בהם הם אנטוני קווין והשחקן המצרי
עומאר שריף, מעצבים גלריית טיפוסים
מרשימה, המעלה את המשחק בסרט
לרמתם הכללית המעולה של התסריט והצילומים.

חעילס
חזח *•*י

תדע לקייב את הוראותיו ולא להיגרר אחרי
אימפולסים ילדותיים. סוף־סוף, להיות כוכב
קולנוע — זה מקצוע קשה. זאת, לפחות,
הספיקה ללמוד במשך לילה אחד זה.

סירבה קוצ״נה

בלי עזרת מאפר מקצועי או אורות־במה מיוחדים.
היא השתמשה רק במה שהטבל נתן.
כאשר ניגשה לצילום האחרון, היתד. השעה
כבר שלוש לפנות בוקר. הצלם אמר
לה להיכנס למים, ולהתכונן לצילום שייחקה
את דליה לביא (ראה תמונה) .ריקה הטילה
את עצמה בין גלי החוף — והתרחקה.
״לחזור! די ! לא צריך יותר רחוק!״ קרא
הצלם. אך ריקה המשיכה לשחות. היא
חזרה לחוף כעבור רבע שעה .״ברגע שנכנסתי
למים והרגשתי כמה הם נעימים,
שכחתי בשביל מה באתי הנה,׳* הסבירה.
אבל אם תהיה שחקנית׳ הבטיחה לצלם,

גירה ארמגוד

אלכסנדרה סטיוארט
** קח עין, רב־סמל. אתה עומד לקבל
^ ארטיסטית גדולה לפלוגתך. בעוד מספר
חודשים תתייצב לפניך ארוזה בחאקי, כמו
כל טירונית. אבל אל תתפתה לחיצוניות
התמימה. כי היא יכולה, באותה קלות, להופיע
כדלה אלמגור, בדליה לביא׳ כ־קלאודיה
קארדינאלה או כג׳יין מה־שמה.
היא יכולה בלי קושי לפשוט צורה וללבוש
צורה.
בעיקר לפשוט.
הוכחות? בבקשה. אבל מחק תחילה את
החיוך הזה מעל פניך. היא עדיין לא
מספר אישי בפלוגתך.

שם חדש, רצוי קצר
* * ה, כעצם, הקונץ? פעם, כדי להיות
0שחקנית, היו דרושים כמה כשרונות
גנוזים: משחק, חוש דרמאטי, השראה, זיק
מאש המוזות. גם עכשיו דרושים כשרונות
לשחקנית הרוצה להצליח בקולנוע, ולהשפיע
על במאים. אבל כיום בולטים כשרונות
אלה כולם לעין. ומה שיש לדליה, לזיוה,
לדינה ולדיין — גם ריקה מן יכולה להבלים.
כפי
שכתב פרופסור (לסינמטוגרפיר).
הארולד נימפה :״אל תסתכל במה שיש בתוך
הקנקן, אלא בקנקן עצמו .״
אבל גם הקנקן היפה ביותר נשאר, בסופו
של דבר, קנקן. על כן קבעו גדולי הוליבוד,
כי צעד ראשון בקאריירה קולנועית

הוא למצוא שם חדש לכוכב החדש.
כך עשתה ריקה מן. היא סקרה את
רשימת נערות ישראל שהצליחו, בחרה בשתיים
שנראו לה, נטלה מכל אחת חלק
מסוד ההצלחה שלה. מריקה זראי נטלה
את השם הפרטי, ומסגנית מלכת המים, 1 לילי מן, את החצי השני. כך דרך בשמי
השלב הבא: להלביש את השם על גוף.
הזוהר הישראלי הכוכב החדש: נוצץ, מהוק זה גם מסביר מדוע חייב השם להיות קצר
צע, סינתטי.
ככל האפשר. שלא יסתיר.

לפני מספר שנים
נקטה צעירה אנגליה,
בשם סימון סילבה,
בטכסים מקורי משלה.
היא נסעה לקאן
בזמן *סנערך שם פס־טיבאל
הסרטים השנתי,
יצאה למשוך
את תשומת לב הוהמפיקים. במאים היא
ניגשה לרובוט
מיצ׳ום המהולל, משכה
אותו לאי בודד
במרחק שני מטרים
של העתונות העולמהצלמים
המקובצים
מית, ובקור־רוח איבדה את החלק העליון
של הביקיני .״נשקיני בוב!״ פקדה. האביר

דהיו ת כו כבת
מיצ׳ום עשה כרצונה, הצלמים צילמו —
וסימון סילבה הפכה להיות שחקנית קולנוע•
אולם
ב־ , 1963 ניראה תכסיס זה פרימיטיבי
ביותר. כי מאז סימון סילבד, שוכללה השיטה
בהדרגה עד שאפילו אליזבם טיילור
לא תוכל למשוך את בוב מיצ׳ום לאי
בודד כחוף קאן, כדי שישק לה. בחורה
הרוצה להוכיח שיש לה מה שצריך, חייבת
גם להוכיח שיש לה מה שאסור לה להראות:
שכל.
כאשר אמר מישהו, לא מזמן, לריקה מן,
כי היא דומה לדליה לביא׳ צחקה. בת ה־, 18
חניכת תיכון בתל-אביב לא חשבה מימיה
על קאריירה קולנועית. אבל כאשר אמר
לה אותו ידיד, כעבור כמה ימים, שהיא
דומה עוד יותר לגילה אלמגור, היה הצחוק
פחות מצחיק .״אתה עדיין תחת השפעת
אלדורדו,״ השיבה לו. וכדי לסיים את
הוויכוח :״חוץ מזה, בכלל לא בעיה להיראות
כמו כל כוכבת קולנוע שרוצים!״
כך בא עוד רעיון גדול לאויר העולם.

רק מה שהטבע 3תן

קלאוד־ה קאדדינאלה
י14— .

ך שאלה היתה: כיצד להפוך את הן
| רעיון המופשט לעובדה מוצקה? הסתבר
כי אין פשוט מכך.
המדריך השימושי אל מרומי הכוכבים,
היה אחד הגליונות האחרונים של פליי בוי,
הירחון האמריקאי החושף נסתרות אמריקה.
באותו גליון יצא פליי בוי לרעות בשדות
זרים, הגיש את יבול הקולנוע האירופי
דווקא. מלוא הטנא פירות בשלים. ריקה,
הדוברת גם אנגלית שוטפת, ידעה על גליון
זה, מכיוון שחלק מתוכנו פורסם לא מזמן
גם בארץ (העולם הזה .)1361
כשהמדריך השימושי בידה, והחלטה נחושה
בלבה, יצאה להוכיח כי היא יכולה
להיות דליה, גילה וכד.
האם הצליחה? התמונות בעמוד זה — המראות
את המקור ואת החיקוי של ריקה —
מדברות בעד עצמן. לזכותה יש לומר,
כי עשתה את כל המיבצע בלילה אחד,

1^091^1*1

״ • 111111 צעקו תושבי בתי אונגרין במקהלה לעגנית לעבר השוטריס ש־התיזו
מים לעבר מרפסותיהם בצינורות בבאים. בתמונה נראים

השוטרים חמוש האלות והמגינים כשהם נרתעים מפני ברד האבנים והכלים הישנים שניתך עליהם.

7 1 ^ 1 * 1^1סיסמת הפירסומת של המועצה לחיסכון במים
111 *1 1 11
11 לא השפיעה על שוטרי ירושלים, שנאלצו להש||

11ן / .
תמש במים. בכמה מקרים כוונו סילוני המים אל חדרי המגורים, הבריחו את יושביהם.
רק כאשר ירדה החשיכה פונו המחסומים
והשוטרים נטשו את עמדותיהם. בתמימותם
סברו כי אחרי צאת השבת לא תהיה כל
סיבה לקנאים הדתיים לצאת לקרב. אולם הדתיים
לא ויתרו. נסערים מהתקפת המשטרה
עליהם יצאו בהתקפת־נגד, למרות שהשבת
כבר חלפה, המטירו אבנים על מכוניות ופרצו
את בנין משרד־החינוך שבמקום, הרסו
את רהיטיו והשמידו חומר משרדי. לא
היה זה סתם מעשה כירחחים, כפי שהחוגים
הדתיים מיסים לאחרונה להציג את
התפרעויות מאה־שערים. המון שמנה עש
רות
אנשים, בתוכם גברים באים בימים,
עטירי זקנים ופיאות, הסתער בקלשונות,
גרזנים וכלי חבלה אחרים על המשרד ותוך
דקות ספורות זרע בו הרס. כשהגיעה המשטרה,
כעבור זמן קצר, נעלמו הקנאים.
איש מהם לא נעצר. דפים חרוכים העידו כי
בהתפרצות זו נעשה ניסיון להצית את המשרד.

ברור ששט־פת־המוח המימית לקנאי
הדת לא עזרה. סיכם סמל־משטרה את המצב
שעה שניגב מעליו כתמי זיעה ודם:
.המשך בשבוע הבא!״

117

מנדלבאום. בתמונה נראית קבוצת שוטרים מפעילה זרנוק של מכבי־אש לעבר קבוצה של חרדים,
בתוכם גס נשים, שניסו להבריח את השוטרים מחצרותיהם בגידופים וזריקת חפצים. על הקרקע
ניתן לראות פחים, מקלות ואבנים, אותם השליכו הדתיים על השוטרים, בלוויית חרפות וקללות.

נו זח נגמר

כאשר לא הועילו סילוני המים, נאלצו השוטרים להסתער־ על 1
הבתים והמרפסות, להכניס את יושביהם בכוח לחדרים,
תמונה נראית קבוצת שוטרים לאחר כיבוש אחת מן העמדות הקדמיות של מתפרעי השבת.

כך זה התחיל

לאחר שנת אחר־הצהריים יצאו תושבי בתי אונגרין למרפסות
המגשרות בין הבתים, החלו להמטיר משם חרפות ושברי־נלים
על השוטרים, שהטילו מצור על השכונה כדי למנוע בעד תושביה הקנאים מלהמשיך בהתפרעויות.

הכצעקתה

מעל אחת המרפסות שבבתי אונגרין בירושלים, מנופף זקן בידו
לעבר השוטרים החונים בחצר, כשקסדתו של אחד מהם נראית
בחלק התחתון של התמונה. הזקן, המחזיק בידו הימנית ספר־רת, היה אחד ממאות תושבי
השכונה, שפתחו את הקרב עם השוטרים בצעקות: נאצים! ״אנטישמים!״ ו״כפר־קאסם!״

ך צופים מהצד נראה המחזה בקומדיה
/שטנית. שני מחנות נלחמו זה בזה
באמצעים ובמכשירים שכל אחד מהם עורר
גלים של צחוק. מצד אחד ניצבו שוטרים
חמושים באלות ומגינים, חבושים קסדות,
כשבידיהם צינורות מים ארוכים. מנגד, על
המרפסות של שכונת בתי־אונגרין, שליד
מעבר מנדלבאום בירושלים, ניצבו אברכי־ישיבה,
זקנים ונשים כשבידיהם כלי־נשק
מתוצרת בית: מטאטאים, גיגיות, דליים,
פחי־כיבושים, שברי רהיטים, סירי־לילה וכלי־בית
שונים, שאפשר למצאם רק בשוק ה־פישפשים.
אלא
שהקרב עצמו היה רחוק מלהיות
קומדיה. הוא התנהל לפי טאקטיקה צבאית,
בחירוק שיניים של מלחמה לחיים או למוות.
היד, בו מתח וסיכון שאינם נופלים
גם מקרבות של נשק חם.
קנאי הדת של שכונת מאד,־שערים לא
למדו את הלקח מקרבות השבת האחרונים,
בהם עוררו נגדם את זעם הציבור החילוני.

אבן מקיר תזעק

את פני שוטרי ירושלים קיבלו סיסמאות קינסור נמו זו המופיעה
בתמונה: קצין סרקביץ ממזר ונאצי.

עוד ביום שישי יצאו שוב להשתולל ברחובות,
כשהם חוסמים אותם בפחי־אשפה,
מיידים אבנים במכוניות ומתנפלים בחמת
זעם על עוברי־אורח, שניסו להתווכח עמם
או לחצות את רחובם ברכב.
עד לשעות־ד,צהרים בשבת שררה הפוגה,
בשקנאי־הדת מסתפקים בקריאות :״שאבס!
שאבם!״ לעבר המכוניות שנסעו לכיוון
מעבר מנדלבאום וממנו. מאות שוטרים שגויסו
ממשטרת דרום־הארץ וממשמר־הגבול,
מכוניות כיבוי משטרתיות וניידות שהמתינו
בשטח, הבהירו להם כי לא כדאי
להסתכן.
אולם בשעות אחרי־הצהרים נקטה משטרת
הבירה את הצעד היחיד שיש בו כדי למנוע
את התפרעות הדתיים. עוצר הוטל על השכונה.
מחסומים הוקמו במבואות כדי למנוע
חדירת אזרחים חילוניים, שהחלו לנהור
לשכונה כדי לחזות בתכנית השבת
הקבועה. מצד שני נאסר על תושבי השכונה
לצאת מבתיהם. שוטרים חמושים באלות
הופקדו בחצרות הבתים כדי למנוע כל
נסיון של התפרצות.
בדיוק בשעה ארבע, השעה הקבועה לפורענות,
החלו מרפסית בתי־אונגרין להתמלא
בהמונ-ם. תחילה פתחו אלה בקרב של
חרפות עם השוטרים .״אטבח אל יהוד!
עליהום!״ צעק זקן נלהב כשממרפסות אחרות
עונים לו במקהלה :״נאצים! רוצחים!
אנטישמים!״ ״כפר קאסם!״ זרקו אחרים לעבר
אנשי משמר־הגבול. תוך דקות מספר
השתלהבו הרוחות. בקבוקים ומקלות החלו
להתעופף מכיוונים שונים אל השוטרים. אלה
נאלצו לסוכך על ראשיהם במגינים כדי להגן
על עצמם. אולם מספר שוטרים שלא היו
מצויירים בקסדות ובמגינים נפגע. אחד מסמלי
המשטרה צנח ארצה שותת־דם לאחר
שלבנה גדולה הושלכה על ראשו מחלון
אחד הבתים.
אז נכנסה המשטרה לפעולה. במהירות
הובאו למקום צינורוח־מים. סילונים חזקים
הומטרו לעבר המרפסות כדי להבריח את
העומדים עליהם פנימה. אולם אלד, לא ויתרו.
מאחירי מחבואיהם היו מזנקים אל מול
סילוני־המים, נרטבים ונהדפים רק כדי
שיוכלו לזרוק עוד משהו על השוטרים.
ברגע בו היו השוטרים מפסיקים להתיז,
מיד היו המרפסית מתמלאות מחדש. אז
ניתנה הוראה לשוטרים להסתער. ר,ם זינקו
במעלות־האבן, רצו לאורך המרפסות הארוכות
כדי לתפוס את העמדות הקדמיות של
המתפרעים. בכמה מקומות ניתקלו בהתנגדות,
נאלצו להפעיל את אלותיהם. אולם
קנאי הדת לא נכנעו. מתוך החדרים הוסיפו
להשמיע קללות ולהשליך חפצי־בית ואבנים
על השוטרים. ילדים בגיל הגן זעקו במקהלה
:״תלכו לגיהנום! נאצים!״

שטיפת מ

הזמו הזכוו־ לעבור לסילוז

שנעזרו בסילוני מים, נוסף לאלות, קסדות ומגינים, כדי למנוע את הפרעת התחבורה בשבת במעברי

אם תאמרו: פיתוח ארץ־ישראל — תצדקו
גם כן.
״אפשר להבטיח להם, למתנחלים אלה
בהרי אפריים, כי גשם לא יחסר להם, רוחות
עזות ינשבו במשך השנה כולה, והם יבואו
ישר לתוך שיכון ותיקים וימצאו במקום
חזר־אוכל בנוי לתפארת, מועדון לחבר עם
כל השיכלולים, מחסן בגדים בנוי ומזכירות
+טלפון.״

דרכי אדם
מו תו ש ד עץ החי*

עקרודכית זל,ס: עור ומשי
— בנויזוג־אוויר —

שחקנית טופול: תלבושת עור
גשם שוטף
בא להנציחו בהתלהבות עצורת־נשימה הוא:
התנחלות גרעין של השומר הצעיר במי-
עמי, על אדמה שהופקעה מערבים.
מזכירות +טלפון. כאשר נודע כי
דווקא צעירי מפ״ם נשלחו להתנחל על
אדמות אום אל־פחם, שנגזלו מבעליהן אחרי
קום המדינה על פי חוקי־הגזל השונים,
עברה רננה בחוגי הצעירים של המפלגה.
מפה לאוזן נמסר כי היו שהתנגדו לכר
באוזני מאיר יערי עצמו, שהצטדק כי. ה־שומר־הצעיר
אינו יכול להפר משמעת.״
היחידים שנהנו מכל הפרשה, בגלוי ובפה
מלא, היו אנשי המימשל הצבאי. מזה שדם
טענו כי מפ״ם נוהגת בפרשת המימשל
בצביעות מושלמת.
המימשל קיים, לדברי חסידיו (בשיחות
פרטיות) ,אך ורק כדי לאפשר הפקעת אדמה
ערבית, ויישוב גרעינים עבריים על האדמה
שכבר הופקעה׳ ללא פעולת־נגד של האוב־לוסיה
הערבית .״השומר הצעיר נהנה מזה
כמו כל תנועת התיישבות אחרת,״ התמרמר
בשעתו אחד מראשי המימשל ,״הוא הראשון
המתנפל על כל נתח־אדמה כמוצא שלל
רב. אבל באותו זמן הוא מנסה לעשות
נפשות בקרב קהל־הבוחרים הערבי׳ על־ידי
הטפה חסרת־אחריות נגד המימשל, שהוא
עצמו נמנה עם נהניו העיקריים.״
כל זה לא עניין את המשורר האלמוני.
התלהב הוא, לקראת עליית גרעין אנשי
השומר־הצעיר השבוע:
״כאן, בגבול ואדי ערה, יהיה זה היישוב
היחידי. אם תאמרו: צורך בטחוני, תצדקו.
אם תאמרו: צורך התיישבותי — תצדקו.
העולם הזח 1364

המעמד היה דרגש עד דמעות. הנאומים
נשפכו במפלי איתן. המילים נבעו ממעמקי
הלב .״ססיפן היקר שלנו הוא ישאר
עימנו לנצח. מיפעל חייו
כאשר הכריז לבסוף נציג ועד־העזרה, המורכב
מנציגי מערכת העיתון המפא״יי נו־ביני
קורייר והתאחדות־עולי־וארשה, על הענקת
סטיפנדיה לעיתונאים צעירים על־שם
ססיפן לבנבאום, הרגיש את עצמו כל אחד
ממשתתפי הטקס כמי שעשה מצודה גדולה.
הפטרון העיקרי. סטיפן לבנבאום
(״עץ החיים״) הגיע לישראל עם העליה
הפולנית האחרונה, לפני שש שנים. חוץ
ממטענו הדל הביא עימו את אמונתו הנחושה
בעתידו בישראל. אמונה זו היה לה
על מה להתבסס.
ססיפן היד, עיתונאי בעל וותק וקשור בתנועה
הציונית בקשר הדוק. לפני מלחמת
העולם עבד בשבועון ציוני מפורסם בוארשה,
שהופיע בשפה הפולנית בשם נאש
פשגלונד. בזמן המלחמה גויים לשורות הצבא
הפולני, עבד ככתב צבאי בחזית. למרות
שבמשך כל הזמן עבד בעיתונות הפולנית,
לא ניתק את קשריו עם היהדות
גם אחרי המלחמה.
לססיפן היה גם ברור שלא ייתקל בשום
קשיים של חוסר־קשרים בקבלת עבודה בעיתונות
בארץ. אביו, מו״ל העיתון האידי
ה״נט בוארשה, היה אחד הפטרונים העיקריים
של אמדם וסופרים. דרך ביתו עברו
כמעט כל העיתונאים הישראליים יוצאי סו־לין,
התופסים כיום עממת־מפתח בעיתונות.
לשבירת השיא. עד מהרה התברר ל־סטיפן
כי ׳תקוותיו עמדו על כרעי תרנגולת.
כל ידידי ביתו הוותיקים שמחו להעלות עי־מו
זכרונות על הזמנים שעברו — אך לא
יותר מזה. התעניינות ראשונה בדבר מישרה
בעיתונות סיימה מייד כל שיחה. הסיבה:
לבנבאום עבר את גיל החמישים. הזכות
היחידה שניתנה לו היתד. לפרסם מדי
פעם רשימות בעיתון הפולני נוביני קורייר.
בשנה האחרונה קבע סטיפן שיא מיוחד במינו:
הוא הצליח להתקיים בסכום של 30
לירות בחודש.
בהתקדמות לשבירת שיא זה הפריעה לו
התקסת־לב. רק אז השתררה מבוכה בחוג
הקטן של ידידיו. ועד מיוחד, שאורגן על־ידי
מערכת העיתון נוביני קורייר והתאחדות
עולי וארשה ערך הופעת בידור מיוחדת,
שכל הכנסותיה הוקדשו לעזרה כספית
לחולה.
מה היתה תגובתו של סטיפן ליוזמתם
של ידידיו לא יכול היה איש לדעת. כי את
הכסף שנאסף היו היוזמים חייבים כבר להשקיע
בהוצאות קבורתו.

נחג־האחיר
הפתעה קרה
החורף ירד במפתיע. ללא אזהרה מוקדמת
וכמעט ללא עונת מעבר. יום אחד היו
עוד השמיים בהירים וכחולים, החופים עוד
היו מלאים מתרחצים ומוכרי המשקאות הקרים
עשו עסקים. ולפתע, ביום ב׳ בשבוע
שעבר; ירד הכהל במדחום ב־ 10 מעלות בבת-
אחת. הגשם, שירד יחד עם הטמפרטורה,
תפס אנשים בבגדי קיץ קלילים, במכוניות
ספורט פתוחות ובאולמות ציבוריים בהם
עדיין פעלו מזגני־האוזיר.
תוך שעה קלה שינתה הארץ את פניה.
מטריות צצו כפטריות, רחובות עלו על
גדותיהם וריח הנפטלין עמד באויר — בגדי
החורף לא הספיקו להתאורר לפני שנכנסו
לשימוש מחודש. אחדים, שעדיץ לא התרגלו
לרעיון שהחורף הגיע, צעדו במעילי גשם
כשהם נעולים סנדלים.
הנוף האנושי השתנה גם כן. רחוב דיזד
גוף בחל־אביב הפך למיפגן בלתי מסתיים
של אופנת־חורף, כשנשי תל־אביב מציגות
את מלתחת החורף החדשה, שרכשו הקיץ
באירופה. בתי־הקפה התמלאו בצופים, שקיבלו
את מצעד החתיכות בהתלהבות שלא
נפלה מקבלת פני מצעד צה״ל ביום ול-
עצמאות.
עור מילד ככיפה. תוך שעה התברר
שבגדי־העור מולכים השנה בכיפה ובתל-

דוגמניות ״מצקין״ מציגות את מעילי החורף החדשים
מיצעד החתיכות —
בשות הנשים. אם לפני שנה היו מעילי
וחליפות־העור סמל למעמד חברתי, הרי
השנה כבר היי למוצר סטנדרטי.
סיפרה עקרת־הבית אילנה זקס, אם לשני
ילדים, אחת הראשונות שהציגה חליפת־עור
חדשה ברחוב :״הייתי הקיץ באירופה ורכשתי
לי את החליפה בפאריס אצל בן־
דודי.״ ארנק העור והנעליים היו, לעומת
זאת, מתוצרת ישראל.
כבר ביום הראשון התברר, שכדי להבחין
בחידוש העקרי של העונה — יהיה צורך
להנמיך מבט אל המדרכות. ניתן יהיה
לגלות שם תערוכה של ערדליים. שחקנית
התיאטרון החיפאי גליה טופול, שחזרה השנה
מנסיעתה הראשונה לאירופה, היתד,
מצויירת, נוסף למעיל־עור וארנק עשוי עור
פיל, גם בערדליים רומאיות חדשות. השחקנית
ברכה נאמן, שאספה את מלתחת החורף
שלה ממשלוחים ומתנות מכל ארצות־אירו־פה,
הופיעה בערדלי בד פפיטה, ואילו האדריכלית
פרדריקה סגל הציגה אופנת מעי־לי־גשם
חדישה: מעיל שקוף, עשוי מאריג
של משי ופלאסטיק שקיבל את גון השמלה
שלבשה מתחתיו.
ביום הגשם השני החלה הבהלה הגדולה
של רכישת דברי־החורף בחנויות ההלבשה.
בית־האופנה מצקין היה הראשון שניצל את
החורף המוקדם, הציג יחד עם הגשם את
אוסף דברי החורף, בהם ניכרות השפעת
הקו האלגנטי של פאריז, המראה הספורטאי
של רומא והניו־לוק של ניו־יורק( .ראה
תמונות) .האוסף המלא יוצג לראשונה השבוע
בתצוגת האופנה של בית־קאחדן הפאריסאי.
כאש־ ,אחרי ארבעה ימי גשם, חזר החורף
ונעלם לפתע כשם שהופיע, והשמש
שטפה מחדש את הרחובות, נשאר המראה
החורפי בתלבשות. לא היה כדאי ליטול סיכון
מחודש של הפתעה חורפית.

שמלת ספורט בקו חדיש
— כמו —

תזכיר

• אור אדום נ לפני כחודשיים העלה
העולם הזה הצעה לשנות את שיטת הרמזורים
במדינה, מאחר והשיטה הנוכחית גורמת
לתאונות לא מעטות (העולם הזה 1361
.)1356 כשלושה שבועות לאחר הפרסום הראשון,
שבא בעקבות תאונה קטלנית, הודיע
ראש אגף התנועה במחוז תל־אביב, כי
העביר את מסקנות העולם הזה לידיעת החברה
המפעילה את הרמזורים. היה זה ימים
ספורים לאחר שתאונה דומה אירעה שוב
בצומת הרמזורים ברחוב קרליבך. השבוע
אירעה תאונה זהר״ בה נפצע קשה רוכב
קטנוע, שהתנגש במכונית בצומת הרמזורים
פינסקר־בוגרשוב בתל־אביב.

• נעים להזבד: בדימונה, הגישה
צעירה בת 17 תלונה במשטרה, טענה כי
ידידה אנס אותה לפני שנתיים.
• סו סץושמחה: בחיפה, גנבו שלושה
נערים עגלה עם סוסה, טיילו משך תשעה
ימים ברחבי הארץ, נעצרו רק אחרי שהסו־סה
המליטה סייח ומזוודתם נגנבה.
• למען השם: באשקלון, הגיש תלמיד
בן 7תביעה נגד מורתו, בטענה כי
הכתה אותו לאחר שסרב לשנות את שמו
מאיוון אליאן למרדכי אליאב.

מעיל באופנת פאריס
— מיצעד צה״ל

במדינה
(המשך מעמוד )9
ועד אילת. אלא מירושלים ועד ניו־יורק,
לונדון, פאריז ובואנוס־איירם יש לפרסם
זאת, ופרסומים אלה ישאו את שמותיהם
של הנשים הגויות וילדיהם, בבחינת, בקהלם
אל תחד כבודנו׳.״
במאמר אחר באותו העתון, כתב שרגאי:
״א ן זו הפעם הראשונה שהתברר כי
עולים מנישואים מעורבים, או חלק מסויים
מהם, הינם ש נאי ישראל ומרגלים. המדובר
איננו באלה שהתגיירו.״
היסטוריה קשטנרים ביוו ש לי ס
בעיצומו של משפט קאסטנר, הועלתה
שאלה היפוטתית: כיצד היו נוהגים מנהיגי
היש ב העברי בארץ־ישראל, אילו היה צבאי
של רומל מתגבר על המחסום באל־עלמיין,
שוטף באוקטובר 1942 את המחנה השמיני
של מונטגומרי, מניף את הדגל הנאצי על
מגדל־דויד בירושלים?
התשובה של מגיני קאסטנר: בדיוק כפי
שנהגו הוא וראשי היודנראט בארצות־אירופה
הכבושות.
אלא שמול תשובה צינית זו, יכלו הצברים
הישראליים הגאים לנפנף ב״תוכנית
מצדה״ על הכרמל, להוכיח כי כוונתם של
מנהיגי הישוב בארץ־ישראל ה?תה לרכז את
כל נושאי הנשק העבריים במשולש זברון־
יעקב־חיפה־משמר־העמק, להילחם שם עד
האיש האחרון.
החודש הסתבר כי לגאווה זו היו יסודות
רעועים בלבד.
וחוזר חלילה. דוד בן גוריון, אליהו
גולומב ומשה שרת, האחראים הישירים להגנתו
של הישוב העברי בארץ־ישראל בשנת
, 1942 לא חשבו בדיוק על מצדה.
הם טענו, לפי הסדר :
#״אם האוייב יגיע לשערי הארץ, הרי
כל יהודי שיוכל ללבוש בגדי צבא, יהיה
מחוייב לעשות זאת. את המלחמה בהיטלר
נמשיך גם כשהארץ תהיה חלילה בידיו.
כמובן. ,נוכל להמשיך (במלחמה) רק בחוץ-
לארץ.״
• היח דות היהודיות ייסוגו יחד עם
הבריטים מהארץ, ולימים ישתתפו בכיבושה

המרשל רומל
אילו היה מגיע
מחדש על־ידי כוחות הברית. יש לגייס 20
אלף איש לצבא הבריטי, אשר יפתחו ״פתח
לצבא עברי גדול יותר׳ אשר יוכל לעשות
הרבה לעזור לשיבתנו לארץ
ס עיקר הכוח הבריטי צריך לסגת יחד
עם הבריטים.
עובדות אלה, שנלקטו ונאספו יחד בספרו
החדש של הד״ר (להיסטוריה) יהודה באואר,
חבר קבוץ שובל ומרצה בחוג ליהדות־בת־זמננו
באוניברסיטה העברית, דיפלומטיה
ומחתרת במדיניות הציונית, איימו למוטט
מיתוס ישובי שלם. לדברי באואר, שטרח
ועבד על ספרו במשך שבע שנים, כעבודת
הדוקטוראט שלו, מסתבר כי היה זרם חזק,
בהנהלת הסוכנות היהודית, שהיה מוכן לחקות,
ללא יודעין, את דרכו הרת־השואה של
קאסטנר.
דובריו של זרם זה, עליו נמנו כנראה
רבים מאנשי הצמרת המפא״יית הנוכחית,
התנגדו לכל נסיון של מרד מזויין נגד
הפולש הגרמני, הטיפו ל״ישיבה בשקט ו

צפייה
למה שיתרחש״ .מאחר שהידיעות על
ההשמדה באירופה היו מעטות, ובלתי־מה־מ־נוית
לדבריהם, טענו דוברים אלה שיש סיכוי
כי ״הנאצים ירשו ליישוב להתקיים בתנאי
גיטו וכי אסור לתת ״לוואנדלים כל
פתחון פה להשמדת הישוב כל דאגתנו
צריכה להיות — להשאיר את שארית הפליטה
בארץ, לכל מקרה אשר יבוא.״
גיטו כירושלים. ספרו של ב או א ר-
שה א הנסיון הראשון לטפל בעובדות הקרובות
של הישוב העברי בארץ־ישראל,
בשנים המסוערות של ימי הספר הלבן, מל-
חמת־העולם השנייה והמאבק — מחץ כמה
אגדות נוספות, שהדוברים הרשמיים של
הצמרת הישובית דאז מנסים לטפחן היום.
ת ך נקיטת עמדה בלחי־מקובלת כלפי ה־
״פורשים״ ,״הסיזון״ ,או ״צעידת הפלמ״ח
בסוריה״• ,עמדה המסתמכת על עובדות שלוקטו
בקפידה מארכיוני הנהלת הסוכנות,
ההגנה והארכיון הציוני, ומראיונות עם
אותם מגיבורי הפרשיות שעדיין בחיים,
פיזר באואר את ענני־הזוהר שהעלו סביב
מעשיהם הדוברים־מטעם.
אולם באואר עסק רק בעובדות הקיימות.
תחבלנותו של מונטגומרי, שניפץ את טוריו
המשוריינים של רומל, מנעה בעד ההיסטוריון
הצעיר ( )38 ואיש הגדוד השני של ה־פלמ״ח,
את הצורך להתעכב על תשובה
מפורטת לשאלתם ההיפוטתית של מגיני
קאסטנר. כך למשל, לא היד, צריך לעסוק
בשאלה: מה חשבו אותם המנהיגים, שהטיפו
לעזיבת ארץ־ישראל על־ידי מיטב
כוחות המחץ של הישוב, לעשות במקרה
ורומל אמנם היה מגיע לארץ־ישראל. האם
היו כוללים עצמם בין לובשי־המדים, עוזבים
יחד עימם את חיפה בספינות־הפינוי של
הצי הבריטי, או נשארים לנהל את הגיטו
בירושלים, מסייעים לנאצים להוביל את
יהודי ארץ־ישראל למשרפות?

האט1ס
ב מו גרמנה וסין
האם יכולה ישראל לייצר, בעתיד הנראה
לעין, פצצה אטומית — ואם כן, מתי?
האזרח הישראלי אינו יודע על כך דבר.
השבוע, במפתיע, הוסר המסך. היתד, זו דווקא
אחת משלוחותיו של משרדיו,-בטחון, שעשתה
זאת. הוצאת מערכות, הממומנת׳ על־ידי
משרד־הבטחון, הוציאה לאור את ספרם
של ליאונרד ביטון וג׳ון מאדוכס, התפשטות
הנשק הגרעיני בעולם, שראה אור באנגלית,
בראשית שנה זו.
לשניים, שחקרו את הבעייה בקנה־מידה
עולמי, היתה אף תשובה ברורה לשאלותיו
של האזרח הישראלי. על השאלה הראשונה:
כן. על השאלה השנייה: לכל המאוחר עד
סוף שנת . 1966
התערבות רמת־מעלה. כמו כל נושא
אטומי אחר, עברו על פירסום הספר
בישראל לבטים קשים. לאחר החלטה — בה
שותפו, במישרין, אישים אחדים ממערכת־הבטחון
בישראל — נמסר הספר לאריה
חשביה לתרגום. ההגהות הראשונות נעשי
ממש עם הודעתו של דויד בן־גוריון על
פרישתו מראשות־הממשלה וממשרד־הבטחון.
הספר עצמו, היה מוכן להפצה זמן לא רב
לאחר שלוי אשכול השביע את ממשלתו,
ערב מושב הסיום של הכנסת.
אז ניתנה ההוראה לעכב את ההפצה. רק
השבוע, לאחר שאישיות רמת־מעלה התערבה
בדבר, הותרה הפצת התרגום העברי של
התפשטות הנשק הגרעיני בעולם, בד בבד עם
שורת כתבות, שסיפרו על רכישת כור אטומי
ענק על־ידי מצריים. למרות העובדה שמאז
כתיבת הספר, באמצע , 1962 עבר זמן־
מה, הרי שעובדות־היסוד, המתפרסמות בו,
מאלפות מאוד.
ב־ 21 בדצמבר , 1960 בתשובתו לשאילתה
של ח״כ חרות המנוח שמשון יוניצ׳מן, הבהיר
דויד בן־גוריון, בחריפות, כי ״הידיעה
(שישראל מייצרת פצצה אטומית) היא כוזבת
ביודעים, או שלא ביודעים קרוב
לשנתיים לאחר מכן נודע לאזרח הישראלי
באורח רישמי, כי לא ידע על כמה וכמה
תוכניות אטומיות של ממשלתו. בשישי לאוגוסט
1962 גילה בן־גוריון, מעל דוכן
• באואר מסתייג מזלזולם של מנהיגי ה־סוכנות
כלפי הפורשים, מגנה בפה־מלא
את שיתוף־הפעולה עם הבריטים בפרשת
״הסיזון״ ,מגלה כי המצעד המפורסם של
הפלמ״דז בסוריה כלל רק 33 חיילים עבריים
וכי, לפי עדותו של המטה האוסטרלי,
סיפורו של דיין על חלקו במבצע הסורי
לא היה ״אמת מלאה״.

הכנסת, כי ״כור מחקרי בעל הספק של 24
מגאוזאט, נבנה עתה בנגב( .כור זה) ישרת
צרכי תעשיה, חקלאות, רפואה ומדע, ויכשיר
אנשי מדע וטכניקה ישראליים, לבנות
בעתיד תחנת־כוח אטומית, כפי שאנו מניחים,
בעוד 10־ 15 שנה.״
ביטון ומאדוכס קובעים כי כור זה, שנבנה
בדימונה, בעקבות התקשרות עם תעשיית
האטום של דה־גול, יספק, עד שנת
,1966 כמות מספקת של פרוטוניום, ליצירתה
של הפצצה האטומית הישראלית הראשונה.
***מטוסי
״אד־על״ להפצצה. ליאונרד
ביטון וג׳ון מאדוכס, המכהנים ככתב צבאי
וכתב מדעי של העתון האנגלי החשוב
גארדיאן, לא הוציאו תגלית זו מן השרוול.
לאחר 18 חודשי מחקר, שהצריכו נסיעות
ארוכות בצפון־אמריקה, אירופה ואסיה׳ ו־ראיונות
אישיים עם עשרת אנשי־המפתח
בעשר המדינות המסוגלות כיום לייצר נשק
אטומי, פירסמו השניים את מחקרם, שנערך
למען המכון לעיונים איסטרטגיים בלונדון.
הפרק שנכתב על ישראל התבסס לא רק על
ראיונות עם ראשי מערכת־ד,בטחון בישראל,
אלא גם על מחקר שיטתי בארצות־הברית,
בריטניה, גרמניה המערבית וצרפת.
שתי שאלות מרכזיות הינחו את מחקרם
לגבי ישראל: האם יכולה ישראל לייצר את
הפצצה — ואם כן, האם תעשה זאת? בעוד
שהשאלה הראשונה נענתה על־ידם בחיוב,
מסתייגים השניים מתשובה חיובית על השאלה
השנייה.
ישראל יכולה כיום, גם ללא סיוע בינלאומי,
להכין את חומר־הגלם לייצור הפצצה.
כמויות האורניום הטבעי, הנמצאות
בשדות הפוספאטים של ישראל, תספקנה
ליצור מספר פצצות, שתוכלנה להשמיד את
כל מדינות ערב. אומנם, התהליך הדרוש
לזיקוקם של פוספאטים אלה עולה פי עשרה
מהתהליך המקובל. אולם ישראל כבר
הוכיחה כי הכסף אינה נחשב בעיניה לגבי
מטרות עליונות.
אין עדיין לישראל מכון להפרדה, ובניית
מכון כזה תדרוש שנתיים. אולם ההפרדה
עצמה, בתהליכים פרימיטיביים אומנם, ניתנת
להיעשות גם בבתי־מלאכה חצי־תעשיי־תיים.
לדברי המחברים, אין כיום אפשרות
לקבוע כי בתי־מלאכה כאלה אינם קיימים
בתחומה של ישראל.
ישראל לא פירסמה נתונים נוספים $ל
פיתוח טיליה, לאחר מיבצע שילוח־הראוזה
של שבים .2אולם אפילו בלי טילים כאלה
ניתן, בעת הדחק, לגייס מטוסים כמו העטור,
או מיראז׳ — 3ואפילו את ארבעת
מטוסי הסילון של אל־על — כדי להביא
כלים אטומיים לבירות המדינות הערביות.
יתר על כן: התעשייה האלקטרונית של
מערכת הבטחון מייצרת כבר עתה מכשירי
הנחייה כה מדוייקים, שהפצצה אטומית
המונית תביא להשמדה כמעט־מוחלטת של
המרכזים הערביים.
הסכנה: הכחדה אטומית. פחות
ברורות המסקנות לגבי השאלה: האם תייצר
ישראל פצצה אטומית? שני המחברים מצביעים
על העובדה כי זיונה של ישראל בנשק
אטומי יביא בהכרח לפעולה סובייטית
נגדית. הפצצה האטומית, העלולה לעלות
לישראל בחלק ניכר של משאבי־הונה, תנוט־רל
על־ידי נשק סובייטי, שיימסר, בחצי־חינם,
לערבים. כן, טוענים המחברים, חייבת
ישראל להתכונן לקראת פעולות־איבה חלקיות,
כמו במיקרה של הטרדת גבולות, או
הסתננות פידאיון. על פעולות איבה כאלה
לא תוכל ישראל להשיב ב״נשק הסופי״.
ואילו לקיום יחידות רגילות מעולות, נוסף
על יחידות אטומיות, לא יספיק לה כוחה.
שאלה אחרת, אותה מותירים השניים
פתוחה: מה תעשה ישראל במקרה ואחת
ממדינות ערב אומנם תפתח נשק גרעיני?
בסיכום, קובעים המחברים, יש נטייה בישראל
ליהנות מהמוניטין כי אומנם מפתחת
מערכת־הבטחון שלה נשק אטומי כזה.
מוניטין זה יכול, לדעת ראשי־ד,בטחון בישראל,
להרתיע את הערבים מפעולות תוקפניות.
אלא
שכאן גם טמון עוקצה של פעילות
זו. קובעים המחברים: כמו גרמניה המערבית
וסין, אין לקבוע בוזדאות לגבי דרכה
העתידית של ישראל בפיתוח הנשק האטומי.
אולם בדומה לגרמניה המערבית, מרחפת על
ישראל סכנה רבה, אם אומנם ישתכנע העולם,
והרוסים בפרט, כי ישראל שקודה על
פיתוח נשק כזה.
הסכנה, הזוכה לפירוט בחלקו האחרון של
הספר: פירוק־כפייה של הנשק האטומי ה
שחקנית
נאמן: ערדליים
בסנדלים ובבגדי־ים —

אדריכלית סגל: פלאסטיק
— ובמכוניות ספורט;
ישראלי, על־ידי מעצמה גדולה אחת או יותר,
או, במקרה קיצוני, הכחדה אטומית.

התיישבח!
איז ה ופ •
״תעיף עין מלמעלה, ועצור נשימתך!
אמור בקול; איזה יופי! הבתים הקטנים ה־מלבינים,
המנחילים, המוריקים של אום
אל־פחס, כעל כף ידן, גבעות רכות המשתפלות
זו על גבי זו, ובוסטנים קטנים,
ובהם עצי־זית שצבעם ירקרק־אפור ובין
הזיתים עצי־תאנה ושיחי־רימונים וכל פרי
טעים וטוב.
לא ישוב כאן. לא בני־אדם. בבוקר
באות מכוניות, המעפ לות במעלה הדרך,
שנסללה זה עתה במעלה ההר, והיא הולכת
ומעפילה עד הגיעה לפיסגת הרמה, שם הן
פולטות בנאים וטייחים, אנשי פיגומים ובו־ללי
טיט, והס מסתערים לבנות בתים נאים.
אכן, מה נאים הבתים בנוף זה, שלא ידע
אלא חושות ובקתות עלובות!״
כך שורר השבוע משורר אלמוני, באחד
העלונים. לא היד, בכך שום דבר יוצא־דופן,
זולת שם העלון, מהות המקום ואופי
המעשה אותו הוא בא לפאר.
כי הרשימה ״אל מי־עמי ינחלני!״ הופיעה
בעלון ששמו ״בחטיבה״ ,בטאון החטיבה
הצעירה בקיבוץ הארצי. הצעיר, המדבר בבוז
תהומי כל־כך על ״חושות ובקתות עלובות״
,בהתכוזנו לבתיהם של עובדי־אדמה
ערביים, הוא איש שגדל על תורת אחוות־העמים
של השומר־הצעיר. והמעשה שהוא
חעולם חזח 1364

ה אול פנ א

להעביר ויכוח שהינו ביסודו בעל אופי
צבורי — לתחום של הליכים פליליים.״
בו בזמן קיבל סטיפן מכתב אחר, כתוב
בכתב יד רוסי והחתום על־ידי משה שרת.
״חבר גולדשימדט היקר,״ כתב יושב־ראש
הסוכנות .״לאור מכתבך משוכנע אנוכי
שעל ילדיך לעבור מיד טכס ברית־מילה, כדי
שתאופשר העברתם הפורמלית ליהדות. אפשר
להסביר כל זאת ברוח חיובית — ללא
קשר עם הפליה — רק משום שכך נוהגים.
זאת היא חובתם של ילדיך, שהינם יהודים.״
איכה״
לדעת. מזעזעת יותר הימה
חליפת מכתבים אחרת שהתקיימה בין סטיפן
לבין ראש מחלקת העליה של הסוכנות —
שלמה זלמן שרגאי.
סטיפן פנה אליו בטענה כי עסקני העליה
בפולין לא אמרו לו מראש באילו הפליות
הוא עומד להיתקל בישראל.
שרגאי דחה טענתו זו כבלתי מבוססת
וכהוכחה — צירף את העתק המכתב שנשלח
על־ידי הסוכנות ב־ 6.2.62 לכל נציגויות
הסוכנות בחוץ־לארץ.
״בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית מיום
ה׳ בכסלו, שנה זו,״ כתוב בהעתק ״הוטל
עלי, כראש מחלקת־העלייה, להפנות את
תשומת לבכם לצורך להסביר למשפחות
נשואי־תערובת, את זכויותיהם וחובותיהם
בארץ ואת החוק והנוהג במדינת־ישראל
לגרפיקה שימושית
מיסודה של
המכללהה בו לי ט כ ני ת

נפתחים הקורסים הבאים:
אומני גרפיקה שימו שית
מחזור ב׳
של קורס הערב התלת־שנתי

רישום -ציוד
קורס ערב חד־שנתי

כתב אמנותי

רהי־טינז

קורס ערב חד־שנתי
פרטים והרשמה:
האולפנא לגרפיקה שימושית
תל־אגיב, רחוב המסגר ,62
בכל יום מ־ 8בבוקר עד 7בערב
טלפון 3<5487

מ ס קנ דינ בי ה

/דנמד7ן/

התחל ת הלימודים
ברא שית ינואר 1964

ב שי תופ הוב פי קו ח ה של

אגו ד ת הג ר פי ק אי ם

תצוגת ה ר הי טי ם ב חנויו ת

״קארי
תל־אביב, רח׳ דיזנגוף 99
תל־אביב, רדו׳ בן־יהודה 47

ראש־עליה שרגאי

חעודם חוח 1344

מתקבלות

הז מנו ת עבור מ שוחררים ממכס

.ביאו 7זוסמטי 7ן אי

מומחח לבעיות שיער
קוס מטיות
ולבעיות

בית הספד לטב 11ל1ג*ה

ספר עולמי לממזרים
בשטח הגיור והאישות, כדי שהאנשים לא
יבואו אחר־כך בטענות, שלא ידעו מה צפוי
להם בישראל.״
ראש־מחלקת העלייה בסוכנות לא הסתפק
בשליחת המסמך הרשמי, הוא גם הסביר
את עמדתו האישית בענין זה:
״אין שום אומה ולשון, ושום אדם בעולם
יכול לבוא בטענה לעם־ישראל על שרוצה
הוא להמשיך בקיומו,״ כתב שרגאי ״וקיומו
אינו מובטח כשיבוטל היסוד והעיקר של
איסור נשואי־תערובת. ואם גם נהיה טולרנ—
שמסיבות שונות
טיים כלפי יחידים
אינם יכולים לעמוד באיסור זה — להבין
ולסלוח להם, אבל אין הם יכולים אותם לבוא בטענות על שאנחנו איננו רוצים
לאבד את עצמנו לדעת.״
חו קי ה גז ע. כיצד חושב שרגאי להגן
על העם מפני אותה התאבדות עצמית?
זאת הוא מסביר במקום אחר, במאמרים
שפירסם בעתון האידי לעצטע נייעס.
״הדבר הראשון שעלינו לעשות,״ כתב
שרגאי ,״הוא, לדעתי, מן ספר־יוחסין. עלינו
להודיע השכם והערב בכל בתי־המדרש ובכל
המקומות האחרים, שמותיהם של נשים ובעלים
מעורבים, ולהזהיר כל יהודי שישמור
על ילדיו מפני ידי הגוי. יש לפרסם
את שמות ילדיו כדי שלא יתחתנו אתם.
״כל העתונות הדתית, או ליתר דיוק,
העיתונים הערוכים על־ידי ידיים יהודיות,
צריכים לפרסם מדי יום ויום שמות בעלים
ונשים מעורבים וילדיהם. זה יהיה מספיק.
רק השמות — לא יותר. זה יצור מסביבם
אווירה לא נוחה. הפרדה לגבי ילדיהם.
״לא תעזור להם ידידותם עם החוגים
האנטי־דתיים, ליגות ושרים למיניהם.
״לא רק מדן ועד באר־שבע ומטולה
(הנושך בטמוד )10

דר. א.רובין ס.,^15ס5.ק

ה נ1

ה׳יה נ! * 1יט בניו*
החלה ההרשמה למחזור ב׳
בלימודי יום במיקצועות:

סרטוט בניין ואדריכלי
ריהוט ועיצוב 13י
פרטים והרשמה:
בית הספר לטכנולוגיה, תל־אביב, רחוב המסגר מס׳ ,62 בכל
יום בין השעות 8.00 בבוקר עד 7.00 בערב (טלפון .)36487
התחלתהלימודים — ינואר 119 6 4

• אופגת ויקטור האלגנטית להלבשת גברים, תל־אביב,
רחוב בן־יהודה ( 6ליד מוגרבי) :חולצות מאריגים נוחים
לכביסה; פרלון, טטרון, דיולן, כותונובה. ולחורף מג׳רסי
וצמר: מכנסיים גזרה אמריקאית מקמגרן, טרילין. מעילי גשם
שלושה־רבעים, מחומר קל מניילון, דיולן ולחורף המעיל
הגדול מג׳רסי וספונג׳ דו־צדדי; סוודרים עבים מצמר סגור
עם צוארון, ודקים מצוארון ו/או עם כפתורים. כמו כן מבחר
עשיר של מתנות נאות: עניבות, פיג׳מות, צעיפים, חגורות.
כל צעיר מודרני מתלבש אצל ויקטור.

.העולם הזה* ,שבועוןהחרשותהישראלי
המערכת והמנהלת: תל־אביב, גליקסון ,8ט.לם ין ,226785ת. ד.
• 136 מען מבדקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע*מ, ת**
פין . 6העורך הראשי: אורי אבנרי. המו״ל: העולם הזה בע״ם.

במדינה

ר.ג*הי 1וםשדסטפן
משפט פוליטי חדש מתבשל בישראל.
סטפן גולדשמידט• עומד לתבוע לדין את
מדינת ישראל, כדי לקבל תשובה לשאלתו:
מדוע — בשעה שעמד לעלות לישראל
מפולין — לא הודיעו לו כי הוא עולה
למדינה תאוקרטית ולא דמוקרטית? מדוע
גרמו לו להגיע לכלל טעות שתהרוס את
חייו וחיי משפחתו?
אויבים מכל צד. ההיסטוריה: הישראלית
של סטיפן, שונה מההיסטוריה של
אלפי עולים אחרים — אשר הגיעו עמו
לישראל ב־ — 1957 רק בשתי נקודות:
ראשית, הוא הביא עמו אשרי פולניה; שנית,
מיד לאחר שהגיע ארצה החליט להתיישב
בקיבוץ.
שתי עובדות אלה השפיעו על חייו באופן
חד משמעי. בקיבוץ דפנה, השייך לקיבוץ
המאוחד, החזיק מעמד רק שנה וחצי.
אחת הסיבות העיקריות לעזיבתו, היתד, פרשת
אשתו: אחת החברות במשק התנגדה
לכך שאשתו של סטפן, אמיליה, תדבר
פולנית, כינתה אותה בשם ״אנטישמית!״
מאותו יום היה נדמה לסטפן כי מכל
צד מכתרים אותו אוייבים. ייתכן שהיה בכך
משום דעה־קדומה, אך עובדה היא כי כל
שלושת המשפחות המעורבות שהיו באותו
משק, עזבו או? הקיבוץ כמעט בבת־אחת.
אולם העיקר הוא כי הקיבוץ עיכב את
קליטתו של סטיפן בארץ. כשעזב את המשק
קיבל אמנם צריף בבת־ים, שהוחלף, אחר
כך, לדירה בחולון, אולם כסופר ומתמטיקאי
במקצועו, נשאר משך רוב הזמן ללא
עבודה.
חיים — לא מתים. אבל הגיהינום של
סטפן החל רק כאשר מתה עליו אשתו,
לפני שלוש שנים. הבעייה הראשונה שצצה
נגעה להלוויתה של המנוחה.
״לא רציתי שאשתי תקבר בבית־קברות
נוצרי,״ סיפר סטפן ,״קודם כל היא לא
היתד, אף פעם נוצריה מאמינה. היא יצאה
ממשפחה עם מסורת סוציאליסטית עתיקה
ומזמן שאני מכיר אותה, לא ביקרה אף־פעם
בכנסיה. פרט לזה לא רציתי שילדי יבקרו
אצל אמא בבית־קברות קתולי. רציתי שירגישו
עצמם כמו כל הילדים האחרים
במדינה. לחברה קדישא לא היה, כמובן, מה
לפנות. לכן החלטתי לפנות לקיבוצים, שהם
אי־ד,סוציאליזם בארץ. ביקשתי מהם שיקברו
את אמיליד, באחד מבתי הקברות שלהם.״
התברר שהעניין בכל זאת אינו כה פשוט.
בקיבוץ גבעת־ברנר סרבו אפילו לנמק את
סיבות התנגדותם. גם ממרכז מפ״ם קיבל
את התשובה הבאה :״אנחנו מקבלים לקיבוצים
אנשים חיים — ולא מתים. ובכלל,
האם אתה חושב שבשביל אשד, אחת אגו
נלך נגד חוקי־ישראל?״
במשך ארבע ימים נשארה גופת האשד,
בחדר המתים של בית־ד,חולים. רק אז פנו
שתי ידידות פולניות לכנסיה ביפו ובאותו
יום התקיימה הלוויה.
״אני אתאיסט״״ השלב השני החל
מיד אחרי כן. סטפן נשאר לבדו עם חמישה
ילדים. הבן המבוגר ביותר היה אז כבן
, 12 הצעיר כבן .3
הפתרון ההגיוני ביותר היה, כמובן,
שליחת הילדים למוסד. אבל גם פה נתקל
סטפן בקיר אטום. לכל מקום אליו פנה:
עליית הנוער, לשכת הסעד בחולון, בקיבוצים
— בכל מקום קיבל את אותה התשובה:
״בודאי, ילדים אפשר לאשפז, אבל בתנאי
אחד — הם מוכרחים לעבור קודם את
טקס ברית־ד,מילד*.,
לזאת לא היה מוכן סססן להסכים, באותה
המידה שלא היה מסכים לתת את הילדים
לבית־ספר נוצרי .״אני אתיאיסט, ואינני
רוצה לחיות תחת ד,כפיה של איזושהי דת,״
קבע•
מצבו של סטיפן הלך ונעשה טרגי יותר
ויותר. הטיפול בחמשת ילדיו נפל על ראשו,
הוא נאלץ היה להזניח את עבודתו. לאחר
זמן מה פוטר מדפוס דבר, משרה אותה
קיבל לאחר מאמצים רבים.
אבל סטיפן לא רצה לוותר על זכויותיו
האישיות. הוא כתב מכתב ליועץ המשפטי,
בו דרש להעמיד לדין את שר־הדתות באשמת
ניצול מצבו החומרי הקשה, שגרר אחריו
כפיר,־דתית.
״לא ידוע לי על קיומו של סעיף בחוק
הפלילי,״ כתב לו בתשובתו היועץ המשפטי,
״לפיו אפשר יהיה להעמיד לדין את השר.
עם כל ההבנה לכאבו האישי, לא אוכל
* שם בדוי.

הישראלי, בלי שום מחקר רציני:
• אין כל בטחון שאפשר יהיה להגיע לנורמה של 170 עד 250 מיליגראם כלור בליטר
במוביל־המים הארצי, אפילו אם ישתמשו להתפלת המים בכל המים הטובים הנמצאים
בשטח בו יעבור המוביל.
• לא נעשו כל בדיקות המצביעות על כך שמליחות המים המיועדים לא תסכן את
החקלאות. למרות זאת כמעט בטוח כי מליחות זו תביא נזקים רציניים לפרדסים — הקטנת
יבול ההדרים ב־ 30 עד 40 אחוז, וירידה רצינית בטיב
הפרי, העלולה לסגור את שערי השוק הבינלאומי בפני
הדרי ישראל.
תה״ל, הגוף המופעל על־ידי הנאשמים, לא היה מסוגל
אפילו לבצע בדיקות אלה, בעיקר מפני שאין ברשותו
שום יחידה אגרו־טכנית, למרות שמנהל תה׳־ל הכריז ברבים
כי לו אישית אין כל מושג בחקלאות. האגרונום
היחידי העובד בתר מזה שמונה שנים מועסק בחברה
כפקיד בהנהלת החשבונות.
ואילו החקלאים ובעלי־הידע מחכים להפעלת המוביל
כלאסון איום. השבוע התקיים כנס־חירום של חקלאי
ישראל, בו הוחלט, בין השאר:
״הכנס רואה בבעיית מיהול המים עניין גורלי לכל
חקלאי הארץ, ללא הבדל סקטורלי, ופונה לנציגי כל
צורות ההתיישבות להתייצב כנגד תוכנית המיהול.
״הכנס מטיל על ועדת־הפעולה, אליה יצרפו כל גורם
חקלאי בארץ, לאחוז בכל האמצעים לעיכוב תוכנית
מיהול המים, שהיא עוול משווע ללא תקדים.
בפני ראש־הממשלה ושריה, תוך הדגשת אחריותם
״הכנס מביע חרדת החקלאים

לתוצאות אם תבוצע תוכנית זו״.
• £העיר והתעשייה. סכנה לא קטנה מזו מוביל המוביל הארצי גם לאוכלוסיה
העירונית ולתעשייה. במיוחד בגלל התוכנית המתבססת והולכת, והעלולה לקבל מימד
״ מציאותי בגלל התנגדות החקלאים לקבל את מי־המוביל אליהם: הפניית כל מי מוביל־הירדן,
במליחותם המלאה, לצריכה העירונית והתעשייתית.
לגבי התעשייה קשור המעבר, מן השימוש במים מתוקים לשימוש במי הכינרת, בבנייה
ובשינויים עצומים. לגבי בית־החרושת עץ־הזית, למשל, עלולות ההשקעות במיקרה כזה
להגיע למיליונים. אבל גם הצרכן הקטן של המים, האזרח העירוני, עלול להרגיש בכך
באופן ברור. כימי־הכינרת לא ישנו רק את טעמה של כוס־התה שלו, אלא יגרמו לו גם

הוצאות נוספות: גידול השימוש בסבון ובחומרי־חיטוי, ובלייה מהירה יותר של דברי־לבוש.
זרימת מים בעלי אחוז כלור גבוה תפורר את האבן המצפה את רשת צינורות־המים
מבפנים, תסתום את הברזים והמעברים, נוסף לכך עלול המלח לכרסם את הצינורות עצמם.

אהנגב. תוכניות בניית המוביל הארצי היו מבוססות על תוכניות הפיתוח החקלאי
£של הנגב. בסיס זה הפך לבלתי־ריאלי עוד טרם הסתיימו עבודות הבנייה עצמן.
תוכניות פיתוח באר־שבע והסביבה, לעשר השנים הקרובות, שעובדה לא מזמן על־ידי
קבוצת כלכלנים, כבר לא לקחה בכלל בחשבון את מי המוביל הארצי. פיתוח אזור זה
יבוסס על פיתוח תעשיית חומרי־הגלם, הנמצאים בנגב, ולעומת זאת לא תגדל האוכלוסיה
החקלאית יותר מאשר ב־ 5000 איש. גם גידול חקלאי קטן זה יבוסס על המקורות המקומיים.
במשך השנים האחרונות לא הוקם בנגב אף משק חקלאי אחד. התוכנית האחרונה
לפיתוח, המבוסס על חקלאות, היתד, תוכנית פיתוח חבל־לכיש. לפי אותה תוכנית נועדו
הנקודות העירוניות בחבל רק כבסיס של שרותים למשקי הסביבה. תוכנית זו פשטה את
הרגל, ומשבר קריית־גת נסתיים רק לאחר פיתוח תעשייה
רצינית במקום.
התוכניות החדשות לפיתוח הגליל אינן אלא הודאה
שקטה בכישלון תוכנית פיתוח הנגב.

החקלאות. הניפוח העצום של האפשרויות הן
טמונות בתיכנון משק־המים גרם לגידול בלתי-
הגיוני של החקלאות, ללא שום הצדקה כלכלית.
רק השנה הוחלט, בפעם הראשונה, לבסס את התוכניות
החקלאיות לשנים הבאות על התחזיות המדעיות של
הצריכה המקומית ועל היצוא. תחזיות אלה הצביעו על
העובדה כי החקלאות הקיימת עתה יכולה לייצר יותר
מאשר מסוגלת ישראל לאכול ולייצא בשנים הקרובות.
כתוצאה מכך עלול לבוא קיצוץ דראסטי של החקלאות.
אך למען משק־המים באו תוכניות אלה באיחור. פיתוח
נאשם 4
החקלאות, שבמשך שנים היתד, אחת הנקודות החשובות
באידיאולוגיה של הישוב, הביא גם שימוש מוגדל בצריכת
מים לחקלאות: עלייה מחצי מיליארד ממ׳׳ק בשנה , 1952 למיליארד ו־ 173 מיליון בשנת
.1962 אחד האבסורדים הגדולים היתר, הרחבת הייצור החקלאי לשם שיווק בחוץ־לארץ, גם
כאשר שיתק זה עלה בהפסד גדול.
בכל אלף ק״ג של ירקות שיוצאו לחוץ־לארץ, עזבו את הארץ 900 קילוגראם מים.

אי*ההודאה. בצורה זו הגיע המצב לנקודה קריטית. מצד אחד, כתוצאה משורת
^ הפעולות של הנאשמים, ירד פוטנציאל המים של ישראל ל־ 1500 מיליון ממ״ק בשנה.
מצד שני, כתוצאה מההסתמכות על התוכניות הבלתי־מציאותיות, גדלה צריכת־המים
במדינה באופן בלתי־פוסק. עד עתה עברה הצריכה על 1400 מיליון ממ׳׳ק בשנה. במילים
אחרות: היא עברה כבר לפחות ב־ 200 מיליון ממ״ק על הכמות שמותר היה לקחת מאוצר
המים. כי אסור בכל שנה להשתמש יותר מאשר ב־ 750/0של אוצר־המים.
לפי הערכת מומחים, אם משתמשים בשנה כלשהי ב־ 100 מיליון ממ״ק למעלה מן הגבול
המותר, מביא הדבר בשנה שלאחריה להפסד של כמות הגדולה פי שתיים. כבר עתה ידוע
כי בשנה הבאה תצאנה מכלל שימוש מספר ניכר של בארות מסביבת הרצליה וגוש דן.
המוצא ממצב הרה־שואה זה הוא אחד: הודאה מיידית בפשיטת־הרגל של כל מדיניות־המים,
והתחלת ניהול מדיניות מנקודת־מוצא חדשה. איש מן הנאשמים לא חלם על כך.

מצבת לחלום: אחד התמרורים שר מוביל הירדן

חלוקת האחריות. הודאה בפשית־רגל היתד, גוררת אחריה את פיטורי

1 1האדם, שהיה עד עתה המבצע הראשי של מדיניות־המים: הנאשם מספר ארבע,
אהרון וינר. אבל וינר אינו האחראי הראשי לכל הפרשה. האחראי לתוכניות
המים בישראל הוא לוי אשכול, היושב־ראש לשעבר של מחלקת־ההתיישבות בסוכנות, האיש
מספר 2בעיבוד התוכניות של מנהל מקורות הראשון,
פנחס ספיר, אשר יחד עם אשכול יסד את ת ה׳׳ל.
אהרון וינר הוא האיש שמונה על-ידי השניים כמנהל
תה״ל במקום שמחה בלאס, רק משום שהיה מוכן לבצע
את התוכניות מבלי להרהר אחריהן.
לכן ההתקפות האחרונות על תה״ל אך חיזקו׳את ינ?ע-
מדו של וינר כמנהלה. כי בעמדתו הנוכחית משמש וינר
כמגן ובכיסוי לשני הנאשמים מס׳ 2ומם׳ .3
חלק חשוב של האחריות רובץ על אדם, שחלקו המעשי
בפרשת־המים כמעט אפסי, אך שניסה לרכוב על
גלי המים של המוביל לתהילה לאומית. איש זה הוא
הנאשם מם׳ ,5שר־ר,חקלאות משה דיין.
ברגע שהגיע לכס שר־ד,חקלאות, ובייחוד אחרי הכיש־לון
המביש של מיבצע המונימייקר שופע״הפירסום, הרגיש
דיין כי עליו למצוא לו סוס פירסומי חדש, כדי
נאשם 5
להגיע אל התפארת. הוא החליט לבחור בתוכנית מוביל־המים,
שפופולאריותה הלאומית נראתה לו כבטוחה,
לדיין לא היה שום מושג על הנעשה. הוא לא בדק את התוכניות. הוא לא שאל מה
טיבם של המחקרים ששימשו בסיס למיפעל. הוא לא חקר מה תהיה השפעת התוכניות
על השטח הלאומי החיוני שהופקד בידיו — החקלאות.
תחת זאת עורר רעש פירסומי אדיר, שמנע כל שאלה ציבורית, כיסה על כל הכישלונות.
מדי שנה הדליף לעיתונות שהוא תובע להדק את החגורה, לודתר על מותרות, ולהגדיל
באופן דראסטי את התקציב למוביל־המים, שבו טמונה הישועה למדינה.
יחד עם זה הכריז מדי שנה על המלחמה המתקרבת עם הסורים, בגלל המוביל, ובזה
קשר את ענייני המוביל במישרין עם זרם הבסחוניזם הפוליטי.
אולם האחריות העליונה נופלת, בלי שום ספק, על דויד בן־גוריון. הוא שבחר בכל
האנשים האחרים. הוא שמינה אותם לתפקידיהם. הוא שיצר את הפאטה־מורגאנה של
פיתוח־הנגב, ודחף את אנשיו להתעלם מכל שיקול של הגיון וחשבון מדעי.
המדינה נמצאת על סף פשיטת״רגל לאומית. אין זאת דעתו הבלעדית של נציב״המים
מנחם ־קנטור. כך אומרות גם העובדות העקשניות, ודרך הפיתוח של משק־המים בישראל.
אין המדובר עוד בכמה מאות מיליונים, אלא באפשרות של חוסר מים לשתיה.
היום עוד ניתן להודות בעובדות אלה ולהתחיל מחדש. בעוד שנה או שנתיים זה עלול
להיות מאוחר מדי.

סיכום תסידוה: ניווט האשמה הרובצת על

• סיכון פוטנציאל המים ששרד עדיין, כתוצאה מההמשכה העקשנית במדיניות זו.
• הסתרת המצב הקיים מעיני הציבור.

ברשת האשמה
האגמים. שרשרת הביזבוזים הפאנטסטיים של הון־הציבור ופוטנציאל־המים החלה
1עם החלק הראשון של תוכניות המפעל הארצי: בניית אגמים מלאכותיים. לפי ר,תוכ־
* נית היו אגמים אלה צריכים לאגור את מי השטפונות בחורף, להזרימם לצריכה
הקיצית של החקלאות. הגדולים ביניהם היו: אגם בית־נטופה, אגם הקישון, אגם איילון,
אגם עין־כרם ואגם ירוחם. המים לאגמים אלה היו צריכים להגיע באמצעות סכרים, וחמי־מתם
של נחלי־אכזב עונתיים.
אבל כבר השלב הראשון בביצוע התוכנית הצביע כי למרות הסכומים העצומים הקבורים
בבנייה, לא יבשל הפרי המקווה. התברר כי את הביצוע לא הקדימה בדיקה מספקת של
הקרקע, באותם השטחים שנועדו ליהפך אגמים. כתוצאה מכך התגלה כבר בשנת , 1953
עם גמר ביצוע השלב הראשון, כי מי־האגמים מחלחלים במהירות גדולה, נעלמים כליל
תוך כמה חודשים.
למרות זאת נמשכה העבודה. נעשה נסיון לחזק את הסכרים ואת הקרקע על־ידי הזרקת
בטון, אבל ללא הועיל. אחרי כמה שנים היה צורך לוותר בכלל על התוכנית. ההוצאות
הגיעו כבר אז לעשרות מיליוני לירות.
גרוע מכך. בניית האגמים המלאכותיים וניתוק נחלי־האכזב, גרמה, כפי שהתברר בפעם
הראשונה, להפרת מאזן־המים הטבעי, שתפוקתו הגיעה אז לשני מיליארד ממ״ק בשנה.
בבארות תת־קרקעיות שונות ירד גובה המים באופן מסוכן. הפסדים אלה לא ניתנו לתיקון.

צימחה ותוהה :,מרחמה בטיס ומלחמה נחוץ
*** תי מלחמות איימו השבוע בזרם אדיר על מוביל־המיים־הארצי. האחת — מצד
* /הסורים, השניה — מצד החקלאים. החקלאים גייסו את כל כוחם כדי לבטל את
הנסיון להזרים מים מלוחים לשדותיהם. ואילו הסורים טענו שהם מוכנים להילחם עד טיפת־הדם
האחרונה נגד הפעלת המוביל הארצי על־ידי מדינת
ישראל.
אבל את התאור הממשי למצב אפשר היה לקבל ממקור
אחר .״אנחנו נמצאים על־סף פשיטת־רגל לאומית,״ גילה
לא מכבר, בישיבה פנימית, נציב־המים, מנחם קנטור, באחת
מישיבות משרד־החקלאות. קביעה זו, המצלצלת כהכרזה
היסטרית, השמיע כסיכום האנליזה של מצב משק־המים
בישראל כיום: הגבלת אוצרות־המים מחד, והגידול
המהיר בצריכה, שעבר את הגבול המסוכן, מאידך.
מנחם קנטור הוא פקיד ממשלתי, ובתור שכזה יכול
היה רק להשמיע את העובדות הנהירות לו. הוא לא
יכול היה להצביע על האשמים, או לפרט בדיוק את
המהלכים שהביאו למצב הנוכחי. כי אילו עשה כן, היי
העובדות מצטרפות לכתב־אישום חמור נגד ממוניו. מכיוון
שקנטור איננו מעוניין להתפטר, ולחבר את כתב-
האישום, חייב לעשות זאת מישהו אחר במקומו.

כ תב אישו
נגד
• דויד כן*גוריון, האידיאולוג של תוכניות־המים למען פיתוח הנגב.
• לוי אשכול, כיום ראש ממשלת־ישראל, האב הרוחני של תוכניות־המים בישראל.
• פנחסס פי ר, איש הכלכלה מספר 1של ישראל כיום, היוזם והמנהל הראשון של
מקורות ותה״ל — העוזר הראשי של נאשם מספר שניים בייזום תוכניות המים.
• אהרון וינר, מנהל תה״ל כיום, והמהנדס הראשי של מקורות ותה״ל בתקופת
עיבוד התוכניות למוביל הארצי והתחלת בנייתו — המבצע הראשי של מדיניות המים
בישראל. יחד עימו עומדים בשורה עוזריו הרבים.
• משה דיין, שר־החקלאות מאז , 1959 שותף בשלבים המאוחרים של המעשה.

פרטי האשמה
• ניהול מדיניות הרפתקנית של משק המים, אשר הביאה לבזיבוז הרה־אסון של האוצר
היקר ביותר במדינה — פוטנציאל המים, שירד כתוצאה מכך בחצי מיליארד מטר מעוקב
בשנה. מספר זה שווה לשלושים אחוז של הפוטנציאל הנוכחי.
• ביזבוז 600 מיליון לירות בהשקעות נושאות־נזק למדינה, סכום שהיה דרוש כדלק
למנוע העצום של פיתוח הארץ.
• סיכון כלכלת המדינה, ובראש וראשונה החקלאות, כתוצאה מהמשכה עקשנית
במדיניות גם אחרי שכשלונה היה בולט לעין המומחים.
• שיעבוד התעשיה, והאוכלוסיה העירונית, בסכנות בלתי־משוערות בעתיד, העלולות
להיגרם כתוצאה מהזרמת מי־הכינרת המלוחים לערים.

החולה. מטרתם העיקרית של הנאשמים בייבוש החולה לא היתד, רק השגת אלפי
דונם נוספים של קרקע, אלא הגדלת תפוקת הירדן במאה מיליון ממ״ק בשנה. לפי
״ • הנחת־היסוד של נאשמים אלה, היה משום ביזבוז בהימצאות האגם הטבעי היפהפה
בחלק זה של הירדן. הם טענו, כי ייבוש האגם יביא לזרימה מהירה ויעילה יותר של
המים באפיק הנהר.
יבוש האגם היתד. כישלון מוחלט. השטחים המיובשים לא נשאו את היבול המצופה,
ומבצעי התוכנית נוכחו בפעם השניה בתוצאות הפרת מאזן־המים הטבעי: תפוקת מי־הירדן
ירדה ב־ 100 מיליון מסר מעוקב, תחת לגדול ב־ 100 מיליון ממ״ק. כך קטן פוטנציאל המים
של המדינה, באופן תאורטי, ב־ 200 מיליון ממ״ק.
כתוצאה ישירה מיבוש החולה, גדל אחוז המליחות של מי־הכינרת. הקטנת כמות המים
המתוקים מהירדן, בד־בבד עם המשך שפיעתם של המעיינות המלוחים, העלתה את כמות
הכלור במי־הכינרת, משך שבע שנים, מ־ 250 מיליגראם כלור בליטר ל־ .400 מליחות זו
ממשיכה לגדול.
הנהלת תה״ל הסתירה עובדה זו מעיני הציבור. גם בתיכוח הנוכחי על עתיד מי־הכינרת
אין תה״ל מוכנה להודות כי יבוש החולה הוא שגרם לשואת המליחות.

הירקון. כישלון האגמים המלאכותיים ותוכנית החולה, היו צריכים לשמש אות-
אזהרה מפני הפרה נוספת של מאזן המים בישראל. אבל הנאשמים לא למדו מכך שום
לקח. בעקשנות תמוהה נמשכה העבודה בשלב השלישי: קו ירקון־נגב.
מיד אחרי הפעלת השלב הראשון של קו זה, השואב את מימיו ממעיינות ראש־העין,
נתגלו התוצאות המדאיגות של הקטנת תפוקת מעיינות אלה. אבל מבצעי־התוכנית לא לקחו
לתשומת־ליבם גם תוצאות אלה, שהיה להן קשר ישיר לירקון.
במשך השנתיים הראשונות ירדו כמויות המים במעיינות ראש־העין לחצי. בשנה האחרונה
יבשו המעיינות כליל. בצורה זו אבדו עוד 220 מיליון ממ״ק מים מאוצר המדינה,
נוסף על הפסדים עצומים שנגרמו על־ידי המלחת הבארות התת־קרקעיות בגוש דן,
כתוצאה מייבוש הירקון.
הסכום של 120 מיליון לירות, שהושקע בבניית מוביל הירקון, אינו כולל את ההוצאות
שהושקעו בהזרמת מי בארות רחוקות לפתח המוביל בראש־העין, והוצאות החיפוש אחר
בארות שתמלאנה את מקום הבארות שהומלחו בסביבת תל־אביב.

ירדן־כינרת. כדי לספק למוביל הירדן 500 מיליון ממ״ק מים בשנה — הכמות
המיועדת, לפי התוכניות, למוביל הירדן — היה צורך (כאמור) להגדיל את כמות
המים באפיק על־ידי יבוש החולה. בצורה זו קיזז להשיג גידול מ־ 600ל־ססד מיליון
ממ״ק מים בשנה. כישלון התוכנית, והקטנת כמות המים בירדן ל־ 500 מיליון ממ״ק בשנה,
לא שימשה בעיני הנאשמים סיבה לבדק־בית ממשי של
תוכנית־המוביל כולה. אך ברור כי אי־אפשר היה
לשאוב מן הירדן את הכמויות שתוכננו, גם לולא היה
צורך להעביר, מסיבות פוליטיות, את נקודת־המוצא של
המוביל מן הירדן אל הכינרת.
העבודות בבניית מוביל־הירדן בלעו יותר מ־ 250 מיליון
לירות. אולם לא קדמו להן בדיקות רציניות של
כמות הכלור בכינרת. הנאשמים לקחו בחשבון רק כמות
סטאטית של המליחות, מבלי להביא בחשבון את הגידול
שהיה צפוי כתוצאה ישירה מפעולותיהם שלהם עצמם.
אפילו כל תוכניות ההצלה, שנולדו לאחר הסערה הציבורית
שפרצה כתוצאה מן הידיעות על מליחות המים
המיועדים למוביל, לא התבססו על שום בדיקות רציניות.
אחד העקרונות היסודיים של תוכניות אלה היה,
למשל, כי מליחות הכינרת תקתטן כתוצאה מניתוק המעיינות
המלוחים הזורמים לתוכה. תיאוריה זו לא
נאשם 2
הוכחה כנכונה מעולם. הנאשמים לא לקחו בחשבון את
ההשערה האחרת, המתקבלת יותר על הדעת, שמליחות הכינרת היא תוצאה מנזילת מי ים־
התיכון, שפניו גבוהים ב־ 208 מטר מפני האגם, בזרמים תת־קרקעיים, לתוך הכינרת.

* 0המליחות. הפעלת תוכניות מוביל־הירדן מרחפת כסכנה איומה על החקלאות המסו־
* 2תחת של הארץ. גם קביעת הנורמה של מליחות המים המיועדים להעברה — 170 עד
^ 250 מיליגראם בליטר — נעשתה באותה צורה כמו שאר הפעולות במשק־המים

הקהה ה עול
** ר לי שעלי להטריח בדיחה כל־כך יש־
4נה. אבל הפעם באמת אין מנוס ממנה.
האם היהודיה נפרדה מבנה, שגויים לצבאי
הצאר כדי להילחם בתורכים .״אנא,
בני,״ הפצירה בו ,״שמור על עצמך. אל
תתאמץ. תהרוג תורכי, ותנוח. תהרוג עוד
תורכי, ותנוח שוב. תהרוג עוד תורכי,
ותנוח היטב
״אבל,״ שיסע הבן את דבריה ,״מה יהיה
אם התורכי יהרוג אותי?״
״להרוג אותך?!״ זעקה האם ,״מה פתאום?
מה עשית לו?״

בך, בערך, זועקים כיום הדתיים
במדינה ננד החילוניים .״מה פתאום?
מה עשינו לבם?״

בוע אחרי שבוע השתוללו הקוד

מפיץ סביבו אווירה של ריקבון.

דתית־הלאומית.

ופנ סי ב ה זו היא יומיומית. כל גליון
* 4של יומון כלשהו מכיל לפחות חצי-
תריסר ידיעות קרביות, גדולות וקטנות.
הנה תוכנו של גליון אחד (אחד!) כזה:
• ב׳טתי עדים •טונות תובע מש-
רד־הסעד הדתי להעביר לידיו את האפוטרופסות
על ילדים, מפני שהוריהם שלחום
למוסד־חינוך נוצרי.
זהו מיבצע המדהים בהעזתו. קודם כל:
מפני שזהו ניצול־לרעה של משרד ממלכתי
למטרה שאין לה כל קשר לתפקידו. שנית:
אם תתקבל בקשה זו, ייקבע רישמית כי
זכות הדת עולה על הזכות הטבעית של ההורים,
ורוח חוטפי יוסלה תנחל ניצחון
מזהיר. שלישית: אחרי יצירת תקדים כזה,

זהו הפגר הקרוי ״סטאטוס קוו״.

סטאטוס זה מופיע בקודי־היסוד של כל
הממשלות מאז קום המדינה. בשמו הטיפו
לנו לסובלנות ולהבנה הדדית. בשמו מכרה
מפא״י את המדינה לדתיים, חלקים־חלקים,
תמורת נזיד־העדשים הקואליציוני.

סטאטוס קוו זה דומה לרחוב
חד-ם יטרי.
כאשר המחנה החילוני מבקש להשיג
זכות אלמנטרית של בן המאה ה־ ,20 הוא
ניתקל בשלט ״הכניסה אסורה״ .כך, למשל,
הטילו השרים הדתיים, בשם הסטאטוס קוד,
ויטו על הצעת־חוק המקנה לאשה את מחצית
הרכוש של בני זוג.
אך שום שלט אינו עוצר את מיצעד ה־
״הישגים״ הדתיים. שום סטאטוס קת אינו

קים של הקדוש־ברוך־הוא בחוצות. ידו
אבנים. סיכנו חיי נהגים. התנפלו על נזירות.
היכו נכה בקביו שלו עצמו.
עד שבאה ההפגנה הנגדית. הפגנה תמימה
(ולא מחוכמת ביותר) .הפגנה ללא אלימות.
שום אלה חילונית לא הופעלה. שים
אבן חילונית לא נזרקה. אף שערה אחת
לא נתלשה מפיאה דתית.

ובעיקר: הבטחת כל הזכויות
האלה בחוקה כתובה, אשר בית*
המשפט הממלכתי יהיה מופקד
על שמירתה, עם הסמכות לבטל
כל חוק או החלטה, של הכנסת
או של רשות מקומית, הנוגדים
את רוחה.

אך הקוזק של הקדוש־כרוך־־הוא
הפך, כן לילה, לקוזק־שנגזל.
״אי־אי־אי!״ זועקת המקהלה
״פוגרום, רחמנא־ליצלן! געוואלד!״
וראש־הממשלה, הזקוק לקולות הדתיים
כדי לקיים את חרפת המימשל הצבאי, ממהר
לגנות בפה מלא, ובמידה שווה, את השתוללות
הדתיים ואת המיצעד השקט של מת־נגדי־הכפייה.
(אין
זה טכסים חדש, לגנות את המכה
ואת המוכה בנשימה אחת. מזה שנים נוהגים
משקיפי האו״ם לעשות כך. אבל מש־קיפי־האו״ם
הם גויים, ועל כן מעשיהם
פסולים מעיקרם).
ואם אדמור כלשהו, שקיבל שוחד של
מיליונים כדי לבוא לארץ, מאיים בידידה —
ממהרים נשיא המדינה, ראש־הממשלה,
יושב־ראש הסוכנות היהודית והרועה מ־שדה־בוקר
להתפלש בעפר רגליו, ולהתחנן
בבכי חנוק שיבטל את רוע הגזרה.
אל פחד. הקוזק לא יסתלק. הוא יישאר.

הקדושה,

יזרוק אבן וינוח. יבה נבה וינוח.
יהלום בשוטר וינוח.

ך* הקים אינם בוכשים. זהו תפקידו
| /של חיל־הרגלים, המתקדם לאיטו, בו
זחילה, מטר אחרי מטר.
אבל הקוזקים מושכים תשומת־לב. מצביא
פיקח יכול להשתמש בהם למטרה יו
דווקא: לרתק את תשומת־הלב. לבצע תמרונים
של הסחה והטעייה. להסיח את הדעת
מן הגיזרה העיקרית של החזית, שם תיפול
ההכרעה.

זהו, בדיוק, התפקיד שממלאים
ביום הקוזקים של מאה־שערים.
אומנם, למחנה הדתי אין כיום מצביא
מוכר. מתרוצצות בו מיפקדות רבות, השתאות
זו את זו, החותרות זו תחת זו. אין
ביניהן תיאום רישמי. אולם מכיוון שבל
חלקי המחנה הדתי חותרים לקראת אותה
מטרה — הטלת שלטון הדת על המדינה —
נוצר בו תיאום ספונטאני, מעשי, אילם.
מעין חלוקת־עבודה אוטומאטית.

הקוזקים של מאה-שערים מושבים
את תשומת-הלב. הם מעוררים
רעש והמולה. נגדם פונים ה כוחות
הדלים של המחנה החילוני
האדיר והאדיש.
אולם הסכנה האמיתית מתגבשת, בינתיים,
בגיזרה אחרת לגמרי. שם מתפתחת האופנסיבה
המכרעת.

בגיזרה זו -אין מיבצעי־ראווה
של קוזקים. שם פועל חיל-הרגלים
האפור, העקשני, של המפלגה ה־

דו־קיום פירושו: מתן הזכות לכל אדם
דתי לחיות על פי מיצודת דתו — וביטול
אוטומאטי של כל חוק או הסדר המחייבים
אדם חילוני לנהוג על פי מצווה דתית.
דו־קיום פירושו: זכותה של שכונה דתית
להחליט (למשל, ברוב של ־ )757 על סגירת
רחובותיה בשבת, להוציא כבישי־קישור
חיוניים. ובאותה שעה: קיום תחבורת אוטובוסים,
רכבות, מטוסים ואוניות בשבת בכל
רחבי המדינה.
דו־קיום פירושו: קיום רשת־חינוך ייחודית
לכל ילדי המדינה, עם תוכנית־לימודים
חילונית אחידה — תוך מתן זכות להורים
דתיים לשלוח את ילדיהם לשיעורי־דת אחרי
שעות בית־הספר.
דו־קיום פירושו: בחירה חופשית בין
נשואין אזרחיים ודתיים, בין שיפוט אזרחי
או בוררות דתית בענייני־אישות.
דו־קיום פירושו: זכותו של כל אזרח
לאכול כשר או טרף, לגדל פרות או חזירים,
להתפלל כאוות־נפשו או לא להתפלל כלל.

ך פיכת מטרה זו ליעד עליון תיתן
( | למחנה החילוני, בפעם הראשונה, כיוון
ברור, אקטיבי ומעשי. יתר על כן: הדבר
יבליט, בצורה חותכת ביותר, את צידקת
המלחמה החילונית.

רוב המובן לדדקיום בשלום עם
מיעוט -נוהג בתבונה, בהגינות
ובסובלנות.
מיעוט שאינו מובן לדו-קיום עם
הרוב, אלא מבקש לכפות על הרוב
את דרכי־חייו המשונות -אינו
זכאי לשום התחשבות ואהדה.

הא\ז ששריגן: מן ניגץ כאלאהי הגא כשר
ידרשו הדתיים בהדרגה את האפוטרופסות
גם על ילדים שנשלחו למוסדות חילוניים
עיבריים, כמו קיבוצי מפ״ם.
• בכנסת טען ח״כ כי שליחת ילדים
למוסד־חינוך נוצרי פוגע בחוק־חינוך־חובה,
ותבע את התערבות המשטרה.
• גתל־אכיב הושמעה בבית־המשפם
הודעתו של יהודה שפיגל, בה נאמר כי
שוחד בסכום של מאות אלפי ל״י נועד לבניית
מוסד של המפד״ל.
• כאיטדוד מכרה מפא״י את העיר לדתיים,
תמורת כיסא ראש־העיר. הוסכם על
סגירת רחובות העיר בשבת, סגירת בתי־המלון
והמסעדות.
• כירושלים תבעו הדתיים מן המפלגה
הליברלית, תוך איומים, לבטל מייד
הצעה־לסדר־היום בעניין שיחרור בחורי־הישיבה
המתפרעים מגיוס צבאי.
זהו קציר יומי. יש מאות פעולות כאלה
בחודש, אלפים רבים בשנה. פה פלישה
לבית־ספר חילוני, שם הסכם קואליציוני
עירוני; בבוקר תביעה משפטית, בערב כיבוש
עמדת־מפתח במנגנון; ביום מקח־ומימ־כר
עם ראש־הממשלה, בלילה צנזורה על
תוכנית ההופעות של מועדון.

המיתקפה הדתית פועלת על-פי
שיטת הסאלאמי. אין בולעים נק־ניק־סאלאמי
בחתיכה אחת. חותכים
ממנו פרוסה אחרי פרוסה.
כל פרוסה דקיקה, אך הנקניק נעלם, בסופו
של דבר, כולו.

ן גר אחד מוטל בחצר ביתנו. הגיעה
^ העתה לקברו, כי הוא מעלה צחנה ו
מפריע
לדתיים לשתק בשבת עיר אחרי עיר,
לכפות את הכשרות בכוח, להרחיב את שלטון
ההלכה הדתית על חיי־האישות. החינוך
הממלכתי נמצא בנסיגה מתמדת, ובמקומו
בא החינוך האנטי־ממלכתי, הקרוי, בלשין
סגי נהור ,״חינוך ממלכתי־דתי״.
בחמש־עשרה שנות שלטונו של הסטאטוס
קוו, עלו הדתיים מדרגה של תופעת־שוליים
טרדנית לדרגת גורם־כוח מרכזי במדינה,
שעל פיו ישק דבר.

אם יימשך הקצב הנוכחי, תהיה
מדינת ישראל, כשנת ,1975 תיאו-
קראטיה אמיתית.
בכל שטחי החיים ישלטו חוקים, שנוסחו
לפני 2500 שנה על־ידי כוהני־דת עבור עס
קטן של עובדי־אדמה נבערים, ושאינם ניתנים
לשינוי. רבנים יקבעו במקום מדענים,
דיינים במקום שופטים, אדמו״רים שוחרי־ירידה
במקום אלופי צה״ל, מועצת גדולי-
תורה במקום כנסת, בחירי־הדת במקום נב־חרי־הציבור.

זוהי
משמעות ״מדינת ההלכה״,
אשר לקראתה חותרים כל פלגי
המחנה הדתי, בשיטות שונות וב*
טכסיסים שונים.

ך* סטאטוס קוו מת -ואין טעם
) 1להחיות אותו. גיוס האומה למען מדינת־החוק,
למען הדמוקראטיה, למען חרות־האדם
וזכויות־הפרט לא ייתכן בשם סיסמה פאסי־בית,
תבוסנית וחלולה.
יש לקבור את הסטאטום־קוו. במקומו יש
להכריז על יעד חדש:

דו־קיום כשלום.

יש הסוברים כי המאבק למען דו־קיום
בשלום יביא למלחמת־אחים. אינני בטוח
בכך.
אך אני בטוח לגמרי שנכון ההיפך:
המשכת המיתקפה הדתית בת 15 השנים
תביא למלחמת־אזרחים, בה יישפך דם
ויחערער בטחון המדינה.

בחזית הפנימית, במו בחזית החיצונית,
יש ערך מכריע לגורם
ההרתעה. חולשה מזמינה התקפה,
מובילה למלחמה. קיומו של
כוח-מגן יעיל מרתיע התקפה ד
עשוי לשמור על השלום.
כיום אין בארץ כוח־מגן חילוני יעיל.
הליגה למניעת הכפייה הדתית מורכבת מ־אקדמאים
מכובדים ובעלי רצון טוב, הראויים
לתורת האומה. אולם מסגרתה הנוכחית
שוב אינה מספיקה לצורכי המאבק.
יש צורך בחזית רחבה, אקטיביסטית ולוחמת׳
שתרכז ותלכד את כל הגורמים המוכנים
להצטרף למלחמת־החופש, ושתספק
להם הנהגה נועזת, מלהיבה ודינאמית.
חזית זו תילחם בכל גזרות החזית: ברחוב
ובכנסת, בבית־המשפט ובעיריות, בעתונות
ובמפלגות, בכבישים ובבית.
עצם קיומה של חזית כזאת ישים קץ
למצב החולני הנוכחי. הוא יזכה לאהדת היסודות
הטובים בקרב הדתיים, הוא יקלקל
את עסקיהם של הסוחרים באמונות טפלות.
הוא יחזיר לדתיים את חוש־המידה.

הוא יהווה הפגנת-כוח אדירה
של הרוב שוחר-החופש -וכזאת
יחזיר על כנו שלום של חוק וחופש.

תצפית

במדינה

• לוי אשבול ירכה בשבועות הקרובים בהכרזות להשכנת

שלום במרחב. המטרה הכפולה: לחזק את הרושם בארץ ובעולם כי ישראל
זכתה למנהיג חדש בעל־יוזמה, ולשכנע את האמריקאים כי ירושלים מוכנה
/ /לשתף פעולה במערכה של וושינגטון להפחית את המתיחות בכל רחבי העולם.
• * סיכויים לתוצאה מעשית: אפסיים. אשכול מקווה כי פראזות אלה יפטרו את
ישראל מן הצורן להציע הצעות של ממש. הוא גם סומן על דחיה ערבית
אוטומאטית של כל הצעת־ראווה לכונן יחסי־שלום.

• התחזית לקראת חידוש שיחות האיחוד בין מפלגות
הפועלים: זהירות ספקנית. אם לא יושג הסכם עקרוני תון ששת השבו־עות
הקרובים, פירוש הדבר שלא יקום איחוד כלשהו עד הבהירות לכנסת

• צפויה התקוממות אזרחית באשדוד, נגד הכפיה הדתית.
על־פי ההסכם הקואליציוני החדש, בין מפא״י והדתיים בעיר זו, נסגרו החל
מהחודש כל מקומות הבילוי והבידור בערבי השבתות. צעד זה גרס לתסיסה
בקרב חלק ניכר נזהתושביס, המתכוונים להעביר לראשי העיר עצומה המונית,
איום שפירושו
בה יתבעו לבטל את הצו הדתי, תוך איום כי יעזבו את העיר
שיתוק עבנזנת הבנייה הנירחבות במקום. כבר עתה מוצעות באשדוד דירות
רבות למכירה, שבעליהן מכריזים כי אינם רוצים ״לגור יבני־ברק שניה.״

• הממשלה תחליט לא להקים ערים או עיירות חדשות, ער

לאחר ביסוס העיירות הקיימות. התוכנית: להגדיל את מספר תושבי
העיירות ל־ 10 אלפים איש כל אחת, ולאחר מכן ל־ 30 אלף. יוצא מן הכלל
העם עידן ה ס ־ דוו
איך היו השלטונות מגיבים אילו היו
ערביי טייבה מפגינים במשך 14 שבועות
רצופים, ממטירים על השוטרים אבנים וכלי־בית,
קוראים לעומתם :״נאצים ! פרנקים !
ציונים!״?
עצם הרעיון מגוחך. כי עוד בשבוע הראשון
היו השלטונות מפעילים את מלוא הסמכויות
הנתונות בידיהם, על פי חוקי־החירום.
הם היו מטילים עוצר כללי על
הכפר, מדכאים את המהומה באלות ובסילו־ני־מים,
שולחים עשרות מראשי הכפר למאסר
מינהלי בלתי־מוגבל על פי סעיף , 111
מגלים אחרים לכפרים נידחים, מטילים על
הנותרים צוזי־ריתוק.
כך נוהגים השלטונות לפעול נגד ערבים,
המבקשים להשיג שיווי־זכויות אזרחי לעצמם.
אך כך אין השלטונות פועלים נגד
קנאים דתיים, המבקשים להטיל טרור על
זולתם.
מעט מדי, מאוחר מדי. השבוע, באיחור
של 13 שבועות, ניגשה המשטרה
להפעיל חלק קטן מן האמצעים העומדים
לרשותה, להרגעת שכונת מאה־שערים. למשך

מס־הכנסה. אם עלה ערך המניות, נחשב
הדבר ל״רווח־הון״ ,והוא היה פטור מתשלום

זוהי תפיסה מיושנת, אולטרה־קפיטאליס־טית,
אשר גם בארצות כמו בריטניה וארצות-
הברית ננטשה מזמן. הדחיפה לאוצר הישראלי
לשנות גם הוא את גישתו, ניתנה
על־ידי הפעילות הקדחתנית, שתקפה בשנה
האחרונה את הבורסה הישראלית לניירות-
ערך בתל־אביב. ההון הרב, שזרם לבורסה,
בא מכמה מקורות עיקריים:
• החופר והמשקיע הקטן, שראה
את ערך כספו יורד, ואשר לא הסתפק בריבית
הנמוכה הצומחת מתוכניות־החסכון
המאושרות,
• איש־העפקים וכעל־ההון, ש-
מתח־הרווחים בתעשיה ובענפי־משק אחרים
ניראה לו נמוך מדי, והטירחה גדולה מדי,
אך יחד עם זאת לא אבה להלוות את
כספו ברבית שחורה,
• ספסרי הקרקעות, שמס־השבח
החדש צימצם את רווחיהם, ואשר מיגבלות
המיסחר בקרקעות המדינה הקטין את שטח
המחיה שלהם.
רוב אלה פנו לבורסה, כי שם ניתן היד.
להרוויח הרבה — ומהר. חשוב עוד יותר:
מכיוון שדיווח זה נחשב לריווח־הון, היד,
משוחרר ממס־הסנסה.
האם כדאי? לפי חישוב הנהלת הבורסה,
היה מחזור השנה האחרונה כ־22
מיליון ל״י. לפי מס של ״׳ל ,25 היה מקבל
האוצר כחמישה מיליון ל״י, שהם 0.2מן
ההכנסות הכלליות של המדינה .״האם כדאי
לחולל מהפכה כזו, בגלל אחוז כה פעוט?״
שאלו חסידי היוזמה החופשית.
ועדה מיוחדת, שמונתה על־ידי שר האוצר,
בראשות ח״ב מפא״י חיים צדוק,
תצטרך לענות על שאלה זו תוך השבועיים
הקרובים. אולם אלה שהציגו את השאלה
לא דאגו כל־כך לבורסה. הם ידעו, כי האוצר
אינו מגביל את התעניינותו רק להטלת מס
על מניות. הוא מתכוון להטיל מסים על
רווח־הון מכל מקור שהוא: מכירת דירות,
מיפעלים, ציוד, אפילו דברי־אמנות.
הבהיר מגמה זו, לא מזמן, נציב מם־
הכנסה, עוזיאל שטיינברג :״ישנה הרגשה
שרוזחי ההון מתרבים, ויש חושבים ששיטת
המיסוי בארץ פגומה בלא הטלת מם עליהם.״
זה מה שהדאיג את בעלי־ההון, יותר מן
האיום המצומצם להטיל מס על סחר־מניות.
פיתחז מידיו!־ המחר

״אני גידלתי אותו, אך אני גם־ יכול לדנגן אוגזג!״
יחיד: זירוז הקמת העיר כרמיאל על אדמה מופקעת בגליל.

• הוועד הישראלי למען כורדיסתאן יקום בימים הקרובים.
אוהדי הרעיון, בחוגים השונים, הישהו את יוזמתם כדי למנוע את זיהוי
הרעיון עם כיוון פוליטי או מפלגתי כלשהו. עתה הוסכם להעביר את היוזמה
לחוג יוצאי כורדיסתאן, המייצג את 80 אלף עולי־כורדיסתאן בארץ, והכולל
חברי כל המפלגות, שיכריז על הקמת הוועד ויזמין את כל החוגים והמפלגות
להצטרף אליו.

תחנת־שידור ישראלית ראשונה תוקם בקפריסין. יוזמ
הרעיון הם אנשי־פירסוס בתל־אביב, הסבורים כי תחנה מסחרית כזאת תמשון
פרסומת רבה, תכנים רווחים. כתוצאה מכן יישבר סוף־סוף המונופול הממשלתי
על ענף השידור.

• הלווייה ממלכתית תיערד לעצמות שנתגלו במצדה, אם
אומנם יאשרו הבדיקות המדעיות כי יש מקום לסברה שהן מתקופת החורבן.
הרעיון, שנזרק במכתב לאחד היומנניס, קנה לו אחיזה בחוגי הצמרת, הסבורים
כי קבר העצמות יוסיף אתר חשוב מבחינה חינוכית ומבחינת משיכת תיירים.

קיימים כל הסיכויים, כי מיפעלי ההרכבה בארץ לא
ירכיבו את דגמי 1964 של המכוניות. הסיבה: החלטה ממשלתית
להטיל על הדגמים החדישים את מלוא המס. לגבי מכונית לארק, למשל, תתבטא
התוספת בכ־ 5000 לירות. מסיבה זו, יחליטו המיפעליס הישראליים להוסיף
ולהרכיב גס בשנה הבאה דגמים משנת ,1963 שימשיכו ליהנות מן ההנחה במס.

• נשקלת האפשרות להטיל מם־שעשועים על באי מועדוני־הלילה.
טענת האוצר תהיה: אין זה צודק להטיל מס כזה על בתי־קולנוע,
בהם מתבדרים ההמונים הרחבים, ובה בשעה להשאיר את הבילוי היקר במועדי׳
ני־הלילה, שהוא נחלת בעלי־היכולת, חופשי מהיטל זה.

כמה שעות הטילה עוצר מעשי, הפעילה
סילוני מים (ראה עמודים 13־.)12
אולם היה זה, מעט מדי, מאוחר מדי.
כשאך הוסרו משמרות המשטרה, הסתערו
הדתיים על בניין משרד־החינוך, עשו בו
שמות. איש לא נאסר.
לקח היום היה ברור למדי. אחרי הזנחה
של חודשים, שוב אין המשטרה מסוגלת
לדכא את ההשתוללות, אלא בהפעלת שיטות
דראסטיות ביותר. אולם הפעלת שיטות כאלה
היתד, מביאה בהכרח לפירוק הקואליציה
הממשלתית. הדתיים־הלאומיים אינם יכולים
להוסיף לשבת בממשלה, המנחיתה מהלומות
של ממש על פלג דתי אחר. ובלי הדתיים
בממשלה, אי־אפשר לקיים — בין השאר —
את המימשל הצבאי, הדרוש לקיום האחדות
הפנימית במפא״י.
הברירה, כפי שנתגבשה השבוע: כניעה
מוחלטת לדתיים — או שדוד־מערכות יסודי
בשלטון המדינה. ההכרעה, לכאן או לכאן,
היתד, תלויה בקיומה — או באי־קיומה —
של דעת־קהל תקיפה.

המשק
ה שי טהפגומה
לפי הרעש, אפשר היה לחשוב כי הממשלה
באה לגזול את כיבשת הרש .״זה
יפגע בחוסכים הקטנים, זה יערער את שוק
המניות, זה יהרוס אחד מיסודות המישטר
הכלכלי.״ כל זה מפני ששר האוצר, פינחס
ספיר, הכריז שבדעת האוצר להטיל מס על
רווחי המיסחר במניות( .העולם הזה .)1363
עד כה, נחשבה קניית מניות כהשקעת־הון
יצרנית. הרווחים השוטפים מהשקעה זו —
כגון דיבידנדה שנתית — חוייבו בתשלום

משפחה שלמה ירדה מתוך פולקסוואגן
אפור. הילדים דילגו בין הסלעים, הוריהם
התנשפו אחריהם, טפסו לפיסגה החשופה.
״כן,״ אמרה האשה, חולמת ,״מקום בכלל
לא רע.״
בעלה ניצל את השבת, כדי להביאה למקום
בו החליט להקים את הוילה המשפחתית —
כאשר תקום על גבעות הטרשים העיר החדשה
מודיעין.
הוא לא היה המתכנן היחיד שהתעניין במודיעין.
עשרות קבלנים גדולים כבר סקרו
את השטח, סוחרי קרקעות התכופפו על
מפות, מתכנני ערים חילקו בדמיונם את
האזור לרובעי־מגורים, למרכזים מסחריים,
לאזורי תעשיה. כל זה, מכיוון ששר־החקלאות
משד, דיין הפריח את הסיסמה,
שיש לאסור התרחבות תל־אביב רבתי על
חשבון האדמות החקלאיות בשרון. מאות
האלפים שיבקשו מיקלט בתל־אביב, בשנים
הבאות, יופנו, לפי תוכנית זו, אל האזור
הסלעי השומם, שבין יער בן־שמן ופתח־תקודה.
לפזר,
לפזר. במיטב המסורת הביצו־עיסטית,
לא היה חסר הרבה כדי שמודדים
רשמיים יגדרו את השטח העירוני החדש,
ושתקציב־ר,פיתוח הבא כבר יכלול את המיליונים
הראשונים למימוש החזון.
אלא שלא כל השרים היו תמימי־דעים עם
דיין. עקרונית הסכימו, כי יש להגביל את
גידולה של תל־אביב רבתי. אולם בעוד
דיין יעד את המוני המחר למודיעין, דבקו
חבריו ברעיון המקודש של פיזור האוכלו־סיר,
בעיירות־הפיתוח הפזורות ברחבי הארץ.
מה בכל זאת יהיה עם ההמונים, הלוחצים
דוזקא על תל־אביב? סיכום־הפשרה המסתמן
באופק: יוקם אזור מגורים במודיעין, בתנאי
שלא יוקמו שם ענפים כלכליים. מי
שירצה, יוכל לבנות לעצמו בית במודיעין.
אולם לעבודה ייאלץ לנסוע מדי יום לתל-
אביב רבתי, או לאיזורי הפיתוח.
העולם חזה 1364

מכתבים

התכ שיר ש ע מד ב מב חן
והוכיח יעילותו ב עול ם כולו

אם יהודיה
תמהתי לקרוא את הכתבה על הקטיז שנלקח
מאמו ומהמסיוז בחיפה (העולם הזה
,)1301 ולוא רק מפני שאנו היים במדינה
הנושאת אופי דמוקראטי, ואשר חופש־הדת
הוא חלק ממנה.
אותה אם היא, ללא ספק, יהודיה, ואם
להתייחם לעובדה שדתו של אדם בישראל
נקבעת לפי אמו הורתו, הרי שהיא אזרחית
ישראלית וחופשיה לחנד את בנה כראות
עיניה.
חוה מרכוס, חיפה

מונדי ממורמר

אדי תבור מכרך את הקוראים
כל לב. יש איש בארץ מסויימת, שפגש
אשד, מסויימת, אותה ראה — או לא ראה
— בשנה שעברה. האהבה היא או של היום
או של אשתקד. כל הסיפור מתרחש משך
כמה שניות בבית מלון, ברגע שהשניים מסתכלים׳
זה בעיני זו. זהו סיפור על חוסר־הקשר
בין אנשים, אנשים החיים בעולם
של אביזרי־פאר, ואין זה משנה אם מתרחש
הדבר בבית־מלון מהודר או בבית־הבראה
של קופת־חולים.״
את הגישה הקיצונית ההפוכה ביטא בן-
גוריון, בהגדירו את הסרט כ״שיחקוק ב־האלוצינציות׳׳
.טען הוא :״מה שמריח בסרט
זה אינו דוזקא הרצון לומר משהו
בדרך חדשה, אלא ריח של משהו יומרני
יותר. הוא מוצא את ביטויו בדרמאתיזציה
של קיטש דיאלוגי ומישחקי, בצירוף מיש־חקים
נוסח איקם־מיקס־דריקס, גאגא ודודה.״
בין שני קצוזת אלה אתה קבעת — או
תקבע — את דעתך שלך. להעולם הזה יש
דיעה משלו (ראה מדור קולנוע) ,והוא לא לקרב יכפה אותה עליך. אך אם עזרנו לקר
אותך ליצירה מיי־חדת־במינה

הרי היה מיבצע
קטן זה כדאי.
אולי ניפגש
מיבצעים נוספים,

זים.

במדורה של רחל המרחלת (העולם הזה
)1363 התפרסמה רשימה אורותי. לצערי
חלה אי־הבנה יסודית ביו מה שנאמר לבי!
מה שנכתב. נכון הדבר כי ברצוני לצאת
את הארץ לתקופה מסויימת — אד מעולם
לא התכוונתי לעזוב
את הארץ לצמיתות.
אני חי כאן וכותב
כאז.
האמת היא שאני
די ממורמר. ועדת־הקיבוצים
דחתה את
המחזה שלי ״נשר
פתוח״ (למרות ש־בקיבוץ שהצגנוהו יחיעם,
ללא ועדה,
וחברי הקיבוץ התרשמו
לטובה ואהבו
את המחזה).
אם אינני יכול
להתקיים מתיאטרו!
— הרי עלי לעבוד
עבודה אחרת. אינני מונדי כותב סקצ׳ים בידו־ריים.
מלבד
השראה חייב מחזאי לעבוד יומם
וליל כדי לשכלל את מחזהו. אר פעם
לא הנשתי מחזה לווערות־התרבות שלנו
בכדי לקבל פרס כספי (אינני זריז למדי,
ואינני יושב ליד הצלחת).
יוסף מונדי, תל־אביב

מחסל

פגבזיי
בגר 1ר נ
אנדק

בשפופרת -בגון עור הפ נ ים
א נ 1ק \ 7ת > ק ־ מי הפנים עמוק לנקוי
האנטיספגויים

ואלו חטאי
ההספד על בז־גוריוו, בגליו! ראש השנה
(העולם הזה ,)1358 היה המאמר המעניין
והמקורי ביותר שקראתי אודות
בז־נוריון.
אנב, אתם מצביעים על פרשת העיזו!
כפרשה המבישה ביותר בחייו. לצערנו
עשיר בז־נוריון — שלא נחו, משום מה,
באהבת ישראל — בעבר שחור שתקצר היריעה
כאז מלפרטו: עלילת רצח ארלוזד
רוב; שיתור הפעולה עם הבריטים; הטבעת
האוכיה ״אלטלינה״; התנכרות בשיקום משפחותיהם
של חללי המחתרת; הצהרה על
בינאומה של ירושלים; הרצו! לוותר על
העיר יפו; שנאתו העיוורת לז׳בוטינסקי;
הגנתו על בנו במשפט שורת המתנדבים;
הרחת לבוז; יחסו העוין למיעוטים הלא־יהודיים
בישראל; מתן הכשר לגרמניה האחרת
— עם־המרצחים; בלימת פיות זד
עתונות על-ידי חוק לשון הרע וכו׳ וכו׳ וכו׳.
והנה, עם ן זסתלקותו, בכל זאת חיה המדינה
ומשנשנת, וסיכויי ההתקרבות בין
מפלגות הפועלים אפילו קרובים יותר.
א. חבצלת, ניו־יורק

המימשד הדתי

מדבריו של אברהם ריין, מנהינ צעירי־אנודת
ישראל (העולם הזה ,)1363 אני
מבי! שסור־סור תהיה גם לצעירים הדתיים
מסנרח צבאית.
אי־לכך אני מציע את עצמי בתור ספק
מטרות־קליעה לבסיסי האימונים יטל הי
מחתרת הדתית החריטה. המטרות המתאימות:
אוטובוסים בגודל טבעי, עשויים מדיקט עם
הדלקת אור אוטומאטית בכל פגיעה ישירה
בחלון; בחורות עם שרוולים קצרים מדיקט:
ווספות עם רוכב שניתז להפלה באבן; מקלות
קפא״פ דמויות־קביים. לקורס קצינים יש
לי הצעה מיוחדת: מטרות דיקט המראות
בחורות בביקיני.
א. מזרחי, מחסן עודפי־ציוד של
עדלאידות ותערוכות, תל־אביב

תיאטרון

בימת השניים

יונפקוו ת
יוגץ א הכס מאת

בבצוע

מי האשם ז
קראתי על סיפור אהבתם הטראנית של
יוסר מחמוד ופאטמה דיהאן (העולם הזה
,)1362 וכר נודע
לי מה היה פור
אהבתם. אבל מי
אשם במקרה כזה?
מי הם האחראים?
התשובה. היא פשוטה:
האשמים הם ההורים,
שאינם מאפשרים
לבניהם לחיות
כאנשים מודרניים,
כאנשים המתקדמים
בכל הארצות, אלא
מכריחים אזתנו לחיות
כמוהם ובמו
אבותיהם.
מוחמר עארף
מסאלחה, מסאלחה נפר דבוריה
פרשת־האהבה עליה מסופר אינה הראשונה
שזיעזעה את הציבור הערבי בארץ. לכו פונה
אני אל כל הבחורים הערביים, הנתקלים
בבעיות כאלה, שלא ישתטו וילכו בעקבות
יוסר שניסה לשים קץ לחייו.
עלינו לעמוד ננד אלה ההורסים את לבבנו
ולבבות אחיותינו. חובה עלינו ללחום
למען תזכינה אחיותינו בכל הזכויות של
בנות תקופתנו. לכל אחד מאיתנו אחות! יעמוד
לידה וינז עליה משיעבור ההורים, ובזה
יקל עלינו להמשיך בדרך החרות והאור!
אחמד ג׳ברין, אום אל־פחם

פיטר פריי משתתף בסימפוזיון

)180ח6

חינה רוזובסקה -יוסף לוי
במ ר

מנחםג ור ן
באולם ביתהרוםא ,
תל־אביב רח׳ הפטמן 1
כל יום שלישי ומוצ ׳ש
לוח ההצגות :
יום ג׳ 12.11
מוצ״ש 2.11

יום ג׳ 5.11

מוצ״ש 16.11

מוצ״ש 9.11

יום ג׳ 19.11

כרטיסים: רוקוקו, רחוב דיזנגוף
עתיד, תחנה מרכזית
ברטים, רח׳ אלנבי
וביתר המשרדים

הפתעה!

הגיעו

עתה

מערבות הריהוט האקסקלוסיביות

מתוצרת חוץ
לפי קווים חדישים 1964
אצל

א. זוזובסק
מתל־אביב, רחוב הרצל ( 39 טלפון .)81921

כיקורף בהגותנו יעיל ביותר -
מערכות מרהיבות עין בתנאים נוחים ביותר.

הרעיון בא, כמו רעיונות טובים רבים,
במקרה.
בעת ישיבת־מערכת שיגרתית הזכיר אלי
תבור את הסרט אשתקד בסאריינבאד. תבור,
האחראי למדור הקולנוע, סיפר כי מפיצי הסרט
חוששים להציגו בפני הקהל הרחב,
בגלל רמתו האמנותית הגבוהה.
העורך הראשי, היחיד שראה עד אז את
הסרט, אמר שתהיה זאת שערוריה. דעתו
היתר. שזו אחת מיצירות הפאר של הדור.
מישהו מחברי־המערכת ספק שאל ספק
הציע :״אז למה שלא נציג אותו בפני הקוראים
שלנו ונראה איך יגיבו?״

בעיני רוחנו. כל כתיבה היא, ביסודו של
דבר, צד אחד של דו־שיח. אי־אפשר לכתוב
לכתובת ריקה. כל כותב רואה לפניו דמות
כלשהי, אמיתית או דמיונית, אליה הוא
מכודן את דבריו.
מובן שאנחנו נתקלים באחדים מקוראי
העולם ; הזה תוך כדי עבודתנו, וגם מחוץ
לעבודתנו. אנחנו רואים אותם עומדים ליד
הקיוסקים וקונים את הגליון. אנחנו יודעים
כי המחקר המדעי האחרון שנערך למעננו,
לפני כשמונה שנים, הביא לכלל סיכום
שהקורא הממוצע של העתון הוא כבן ,30
יליד הארץ, בוגר תיכון.
אבל רק לעיתים ניתן לנו להיפגש עם

שכל אחד מהם נפגש בפעם הראשונה עם
599 קוראים אחרים.

ההתרשמות שלי (ואני מקודד, שגם הת־רשמותך
שלך, אם היית נוכח) היתד, חיובית
ביותר. הקהל שנכח באולם לא דמה לאותה
קאריקטורה, אשר אויבינו כה אוהבים לצייר
אותה. היה זה מיפגש של האינטליגנציה
הישראלית הצעירה — החל בסטודנטים, בראשית
שנות העשרים שלהם, וכלה ברופאים
ועורכי־דין בסוף שנות הארבעים, בתוספת
תלמידי גמנסיות, וגם מספר נאות של ראשי־שיבה
ועקרות בית.
אם מותר לערוך אומדנה לפי טביעת־

כעבור רגע עברנו לנושא אחר, וההצעה
נשכחה. אך לא לגמרי. היא קנתה לה אחיזה,
אי־שם, במוחו של אלי תבור.
גם תבור לא האמין באפשרות ביצועה.
הצגת סרט כזה עולה בכסף רב, כי היא
מחייבת את ביטולה של הצגה רגילה, את
תשלום השכר למקרינים ולסדרנים, ועוד
ועוד.
בכל זאת הזכיר תבור את הרעיון, כלאחר
יד, בשיחה עם מר שטיינר, המפיץ. לתמהונו
זכה בו במקום לתשובה חיובית מפי איש־קולנוע
רב־מעוף זה. סרטי שטיינר היה
מוכן להביא את הקרבן הדרוש, לייחד הצגה
מיוחדת לקוראי העולם הזה. בצורה זאת
קיווה לרכז במקום קהל מיוחד, בעל רמה
גבוהה מן הממוצע, שתגובתו תכשיר את
הקרקע להקרנה סדירה של הסרט.
וכך התכנסו, ביום החמישי האחרון, שש
מאות מקוראי העולם הזה באולם ארמון

עין, הייתי אומר כי הממוצע של הנוכחים
היה, בערך, כלהלן: זוג נשוי, קצת מעל
לגיל שלושים, ילידי הארץ, בעלי רמת־מחייד,
מעל לממוצע הארצי( .אולי כדאי, כפי שאמרו
לנו כמה מן הנוכחים — שנשאלו
על־ידי כתבינו, במישאל־בזק בפתח האולם
— לערוך שוב מחקר מדעי לקביעת הרכב
ציבור־ד,קוראים ודעתם על העתון).
סימן־היכר מאלף אחר, המעיד על רמת
הנוכחים: בתום ההצגה, אחרי שעה אחת־עשרה
בלילה, כאשר ניגשנו לעריכת סימפוזיון
קצר על הסרט, עזב רק חלק קטן מאד
מן הקהל את האולם. הרוב המכריע נשאר
במקומותיו, הקשיב בדריכות לדברי המתוזכ־חים,
ואף הגיב בערנות על הדברים, ב־מחיאות־כפיים
ובקריאות־ביניים.

דויד בתל־אביב. הם עמדו בתור, הציגו את
גליונות העולם הזר, אשר בידיהם, קיבלו כל
אחד כרטים־הזמנה תמורת התלוש שהודפס
בשער האחורי.

בשבילנו, חברי׳ המערכת, היתר, זאת חודיה
מיוחדת.
אנו כותבים בשבילך. ליתר דיוק, אנחנו
כותבים לך. אבל איננו מכירים אותך פנים
אל פנים.
בעת הכתיבה, אנחנו מתארים לנו אותך

ציבור גדול, המורכב כולו מקוראי העולם
הזה. כזה היה אותו ערב של מוצאי־שבת,
לפני שנתיים, כשהופיע הגליון המיוחד של
העולם הזה שגילה את דבר מאסרו של הד״ר
ישראל בר. אלפי הקוראים, שהמתינו אז
במתיחות דרוכה להופעת הגליון ברחוב די־זנגוף,
היוו חתך מעניין של ציבור הקוראים.
הצגת מאריינבאד היוותה הזדמנות נוספת
כזאת. ראינו פנים אל פנים 600 מקוראינו.
בשבילנו היתד, זאת חודיה. אני׳ מתאר לעצמי
שהיתר, זאת חוויה גם לרבים מן הנוכחים,

אחת הסיבות, שבגללן חשש מפיץ־הסרט
להציגו בפני הקהל הרחב, היתר, נעוצה באותה
תופעה ישראלית חדישה, שאפשר לכנותה
בשם ״בריונות הקולנוע״.
כמעט בכל הצגה של סרט טוב תפוסות
השורות הראשונות על־ידי צעירים מופרעים
בנפשם, המפריעים באופן שיטתי להצגות,
מטילים טרור על כל שאר הקהל, מבלי
שהמשטרה תנקוף אצבע.
סרט כמו אשתקד במאריינבאד, שכולו
פיוט מופשט, מגרה את יצר־ההרס של
מופרעים אלה במיוחד. זה היה ברור למפיץ.
זד, היה ברור גם לנו. בעת תיכנון ההצגה
שאלנו את עצמנו: האם אפשר לנקוט פעולה
מונעת בפני האפשרות שטיפוסים כאלה ים־
תננו להצגה? האם מותר לנו, למשל, לסרב
להעניק כרטיס־הזמנה לצעירים מסוג זה,
על פי הרושם החיצוני בלבד? החלטנו שאין
הדבר הוגן.
כך הצליחו, בכל זאת, חצי־תריסר צעירים
כאלה להסתנן לאולם ולתפוס את מקומם

בשורה הראשונה (רק פסיכולוג יכול להסביר
מדוע תפסו גם הפעם שורה זאת
דוזקא, למרות שהפעם לא היו המקומות
מסומנים) .הם פגמו במידה מסויימת בהנאת
הקהל האמיתי. הרושם שהתעורר: הם באו
בכוונה להפריע, עשו זאת בהתמדה.
אמר על כך פיטר פריי, בעת הוויכוח:
״הערב ישבו בשורות הראשונות כמר,
חברה, שמצאו את הפורקן לייצר־הביטוי
שלהם בכך שניסו לפרוץ גם הם את המקובל.
הם שרקו וצעקו.
״ברצוני לומר על כך: אם ניתן לקהל
זה להכתיב לנו מה נראה ומה לא — הרי
אז איננו נמצאים בדרך אל הלבאנסיניות,
אלא כבר הפכנו לבאנטניים (מחיאות כפיים
סוערות).
״אי־אפשר שכמה טיפוסים כאלה יישבו
באולם, יצפצפו על הקהל ועל המשטרה
שאינה עושה כלום. לא יתכן שהמשטרה לא
תאסור אנשים כאלה, ולא תכניס אותם ל־בתי־חולים
לחולי־רוח או לבתי־הסוהר.״
בשעה שאמר זאת לא ידע פריי כי בעת
ההצגה ה זעקה המשטרה ונתבקשה להוציא
ששה צעירים אלה מן האולם. השוטרים,
שעמדו ברחוב לפני הבניין, סירבו להתערב
בטענה שזה לא נוגע להם. שני צילצולים
ל־ 999 היו לשווא. אחרי הצילצול השלישי
הופיעה ניידת. השוטרים קבעו שבאותו רגע
לא הפריע איש, סירבו להישאר והסתלקו.
השוטרים לא ידעו, כמובן, כי לא היתד,
זאת הצגה רגילה. לאדישותם לא היה כל
מניע ציבורי. היא שיקפה רק את אזלת־היד
הרגילה של המשטרה, שחדלה מזמן
מלהוות גורם יעיל לשמירה על הסדר.
אגב, גם זה היה סימן־היכר המעיד על
רמת הקהל: איש לא יצא מכליו, איש לא
נגרר אחרי הפרובוקציה. במשמעת־עצמית
למופת התעלמו ה־ 600 מקיום הששה. בוז
אילם זה הוריד את המוראל של המפריעים
המופרעים, וכמעט השתיקם.

את המטרה האמיתית של ההצגה הצליח
פיטר פריי להגדיר יפה:
״מדי פעם מנסים אצלנו להביא ארצה
סרטים, המקובלים בעולם כיצירות טובות
ומצטיינות. סרטים כאלה הולכים אצלנו
שלושה ימים או שבוע, או שבכלל אין
מציגים אותם.
״כך, בדיוק, קרה לסרטי אינגמאר ברגמן.
הם היו מונחים במשך שנים על מדפי
המפיצים בתל־אביב. עד שברגמן יצר לבסוף,
ברוך השם, סרט עם אונס — וזה
כבש. אחרי זה היה הקהל המיסכן נאלץ
לראות עוד כמה סרטים מצטיינים של ברגמן.
״אילו היה בסרט אשתקד בנזאריינבאד
איזה קטע קטן של אונס — אין ספק שהוא
היה מציל את המצב
״מה שאנחנו עושים כאן המם זה מעין
הפגנה — הפגנה למען הסרט הטוב.״

על הסרט עצמו היו הדעות, כמובן, חלוקות.
זה טיבו של סרט מזהיר ויוצא־דופן
— הוא מעורר אהדה קיצונית, וגם הסתייגות
קיצונית. שתי הגישות הקיצוניות האלה
יוצגו, בעת הסימפוזיון, על־ידי פיטר
פריי (בעד) ועידוא בן־גוריון (נגד).
״מה ראינו הערב?״ שאל פריי, והשיב
מייד :״ראינו את עצמנו. כל יצירה אמנו-
תית — בסרט, על הבמה, בספר, בשיר —
מראה לנו קודם כל את עצמנו. כל דמות
מייצגת חלק מעצמנו. היא עוזרת לנו להבין
את עצמנו, להתמודד עם עצמנו. כזה
הוא מאקבת של שקספיר — שלא היה קיים
מעולם, שהוא פרי דמיונו של סופר, והקיים
בכל זאת בתוכנו. הוא הדין לגבי
גיבורי סרט זה.
״ראינו סיפור אהבה פשוט, המדבר אל