גליון 1366 מתאריך 13 בנובמבר 1963

מספר 1366

שנה

כ״וחשון תשכ״ד13.11.1963,

המחיר 75אגורות

שטעון פרס שוקל התפט רו תו

אלפי צעירים בכל חלקי העולם מתמלאים רגשי נחיתות
ובושה, שעה ש״הנקודות השחורות״ פוגמות בעור פניהם
דווקא בתקופת חדוות הצמיחה שלהם

תכשירי ״ביו קליר״ הבדוקים של הלנה רובינשטיץ כבר
הביאו רווחה למיליונים בכל העולם. בעזרתם אפשר לקבל
תוך זמן קצר עור טהור מפגמים, בריא ויפה — שהוא
לא רק יסוד למראה נעים, אלא גם להרגשה טובה.
חוברת הסבר מיוהדת על מלחמה בפגימות ושמירת העור
תישלח חינם לכל דורש, במעטפה סגורה וחלקה עם סימון
אישי. נא לפנות בכתב למחלקת ״פגמי עור״ ,מעבדות
רובינשטיין, ת .ד 1 .מגדל העמק.
רק בחנויות תמרוקים מאושרות
1־ הלנה רובינשטיין.

1 1 6 1 6 1 1 3 , 111113111816111
תיאטרון

השניים

בימת
הכסאות מאת יוג׳ין יונפקו
בימיי מנחם גולן

האם יכול הלוחם לנוח ליד מאריינבאד?
ומה דעתו של פרויד על שכנו, לורנם איש־ערב?
השבוע
עוררה הקוראה דליה שווארץ
שאלות אלה, במכתב למערכת .״אני רוחשת
אמונה עיוורת למדור תדריך,״ היא מבטיחה.
״מזה שש שנים, מאז הייתי בת חמש־עשרה,
לא הלכתי מעולם לקולנוע מבלי להסתכל
קודם ברשימת ההמלצות שלכם. כמעט מעולם
לא התאכזבתי. הגעתי למסקנה כי
טעמנו דומה.״
עד כאן טוב ויפה. אבל :״דבר אחד
מפריע לי. אני מוכנה להסכים לכך שאפשר
לראות את מנוחת הלוחם. זה סרט לא טוב,
אבל מעניין ועשוי בכשרון, ולכן המלצתם
עליו בצדק. אבל כשאתם ממליצים, במדור
אהד, בצורה שווה, על יצירת־תרבות נהדרת
כמו אשתקד בנזאריינבאד, ועל סרט
ככה־ככה כמו מנוחת הלוחם, איך יכול
הקורא להבחין? האם לא כדאי לציין, איכשהו,
שיש הבדל בין שתי ההמלצות?״
שקלנו את דעתה של הקוראה דליה הצעירה
(היא עצמה מסגירה את גילה) ,ושל
קוראים אחרים שפנו אלינו בעניין זה במשך
הזמן. השבוע החלטנו לחולל שינוי ניכר במדור
תדריך. עיקרו: לסווג את ההמלצות
לשלושה סוגים, שיסומנו בעזרת כוכבים.
^.נ — חובה לראות.
— רצוי לראות.
פיג — אפשר לראות.
אני מקווה כי שיטה זו (שדוגמתה קיימת
בעתונים רבים בעולם) תעזור לך לתכנן
את הנאותיו התרבותיות ואת בילוייך. זוהי
כל זכות קיומו של המדור תדריך — שהו
א, כמו כל מדורי המערכת בהעולס הזה,
אינו ניתן לשום השפעה מסחרית, אלא
מייצג את שיקולם הריבוני של עורכי השבועון.
אני
מקווה כי אתה, כמו הקוראה דליה,
מוצא כי טעמנו דומה לטעמך.
משטרת מחוז תל־אביב אינה משתפת
פעולה עם כתבי העולם הזה מזה שנים אחדות,
מאז החל שבועון זה בסידרת מאמריו
על השחיתות השוררת במשטרת המחוז
הגדול ביותר במדינה.
למרות הכל קוראים קציני המחוז את
העולם הזה בעיון רב. כי כאשר מעסיקה
אותם פרשה פלילית, הם מוצאים לא פעם
בשבועון פרטים עליה, אשר הם עצמם לא
היו חולמים להגיע אליהם.
השבוע הזדמן לחבר מערכת העולם הזה
לסייע אישית למשטרת מחוז תל־אביב ללכוד
כנופיית פורצים — אשר ספק אם היא
עצמה היתד, מגלה אותה אי־פעם.
ביום הרביעי שעבר מיהר אורי אלוני,
כתבנו לעניינים פליליים, לכסות דיון משפטי
בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב. כשעבר במכונית
ברחוב נחלת־בנימין, הבחין בבחור
צעיר, שעמד על המדרכה והציע לעוברים
ושבים שתי גיטרות למכירה.
אלוני, הממונה גם על כיסוי המתרחש
במועדוני־הלילה בתל־אביב, נזכר כי יום
קודם קיבל הודעה שממועדונו היתני של
ארים סאן ביפו, נגנבו ארבע גיטרות וארבעה
זוגות נעלי־לכה. החשד, שהתעורר בליבו
למראה הגיטרות, דירבן אותו לפעול במהירות.
באותו
רגע עבר ברחוב אחד משוטרי
בית־משפט־השלום, מאיר קד,לני, שהיה בלבוש
אזרחי. אלוני הודיע לו על חשדו,
ביקשו לגשת לבדוק את כשרותן של הגיטרות.
הוא עצמו המשיך בנסיעה, חזר למקום
כעבור מחצית השעה. מפי השוטר המקומי,
שהצטרף לחיפושיו של קהלני, נודע
לו כי החשוד נעלם. אלוני החליט לחפשו
בעצמו.
רבע שעה עברה ללא תוצאות. לפתע טפח

לוח ההצגות
תל־אכיב

חיפה

אולם בית־ה רופא
16.11
מוצ״ש
יום שלישי 19.11
23.11
מוצ״ש

אולם בי תנו
יום רביעי 13.11
15.11
ליל שבת
יום ראשון 24.11
ירושלים יום שלישי ,26.11 ,אולםבית ־ ד,עם

חשוב לבל אש ח בגיל 16 — 56
מכשיר לחזוק ו פ׳ תו ח החזה 1
מאפשר טיפול עצמינב׳ ת
לה שיג
בבל בת> מרקחת או לפנות 1
בכתב
8 4 3 0ת. א
ל ת -ד•
| ל פג
11ל״י כולל טדטלווז.
המחיר

אשכול, תשקול, ישקול

כל הכבוד לתפקיד החשוב והנכבד שלקחתם
על עצמכם: להיות ״הזבוב הטרח״
שאינו נותן מנוחה, שואל שאלות, מזהיר,
דרור כל הזמז. אתם ממלאים יפה את
תפקידכם המרכזי במלחמה לביטול המימשל,
אבל מדוע אתם מתקיפים פתאום את אשכול?
נכון
שלא היינו צריכים לחכות חמש־עשרה
שנה על־מנת לבטל את הטימשל. אר אשכול
נמצא בממשלה זסז קצר בלבד! הוא עדייז
מחפש שווי־משקל לכסאו, שוקל, בודק, מנסה.
בקצת פרספקטיבה ורצון טוב — תסייעו לו.
משה ש ,.ירושלים
אני מתעניין מאד בתיאוריה של העורר
על ״נרמניה האחרת״ (העולם הזה 1355
והלאה).
...דעתו של העורר על אנשי הפיכת־הנפל
מיום ה־ 20 ביולי 1944 זקוקה להש

טיפול

בחור אלמוני על כתפו של הכתב .״אתה
אלוני, מהעולם. הזה?״ שאל הבחור, שעמד
בחברת שניים נוספים.
התברר כי השלושה היו בלשי מיחלק־הרכוש
של משטרת תל־אביב, שהגיעו למקום
בעקבות הודעתו הטלפונית של קהלני.
ככל בלשי המשטרה, מכירים אף הם את
כל חברי מערכת השבועון המסדים, ולכן
לא התקשו גם הפעם בזיהוי.
אלוני מסר להם מיד את תאורו של
החשוד, ובלודית הבלש יעקוב בן־בסט יצא
לחיפוש בכל האזור. לבסוף, ליד ״שוק
הפולנים״ שמאחורי הדואר המרכזי, גילה
הכתב את החשוד.
״קניתי את הגיטרות ממלחים,״ הסביר
הבחור לשוטרים, שזיהו את עצמם וביקשו
קבלות. אולם מיד שינה את דעתו, הכריז:
״קניתי אותם מחברים שלי. אין לי קבלות.״
כעבור מחצית השעה, אחרי חקירה במטה
המשטרה, נשבר החשוד, זוהר סיף (,)25
הודה כי אחיו גנב את הגיטרות וכי שאר
הרכוש נמצא בידי אדם שבשמו נקב. פחות
מעשרים וארבע שעות מעת גילוי הגניבה,
יכול היה אריס כאן לקבל חזרה את כלי
הנגינה שלו, ששווים הכללי הסתכם בלמעלה
מחמשת אלפים לירות. הנעליים, שזוג אחד
מהם נתגלה על רגלי החשוד, הוחזרו אף הן.
״אתם חייבים תודה לבחור הזה,״ אמר
ארים לשוטר, לו מסר את עדותו על זיהוי
הגיטרות .״לולא הוא, היו מוכרים את
הגיטרות, ואז לא הייתי מוצא אותן לעולם.׳,
תשובתו המפליאה של הקצין החוקר:
״אגיד לך את האמת: בבוקר ראינו את
הגיטרות, אבל לא עלה על דעתנו שהן
גנובות!״
אריס סאן עוד היה עסוק במסירת עדותו,
בנוכחות אלוני, כאשר לפתע התפרץ לחדר
דובר משפרת תל־אביב, חרון. הוא החוזי-
למראה כתב העולם הזה .״מה הוא עושה
כאן?!״ זעק ,״אתם לא יודעים שזה כתב
העולם הזה? אסור לו להיות כאן! שייצא!״
״אבל הוא גילה את הגנבים!״ התערב
אריס סאן.
הדבר לא עזר. אלוני נתבקש לעזוב את
המקום. ולמחרת היום פירסם הרון בכל
העתונות הודעת־נצחון :״משטרת תל־אביב
הצליחה ללכוד

מכתבים

קול גרמניה האחרת

אתרי הטיפול

חשוד סין! (שמאל) ככית־המשפט

למה. אפשר לשאול: מה רצו אנשים אלה,
בעצם? מה היתה דמות המדינה שעמדה
לנגר עיניהם? .מן
הכתם התכוונו להקים
מיבנה ריאקציוני
בהחלט, ברוח
התיאוריות הסוציאליות
של אותטאר
שפאז, אד בוודאי
לא דמוקראטיה ליברלית.
האם
אין העורר מוכרונות מושפע
לח״י, כשהוא מבקש
לחפור את שטאופנ־ברנ
(מבצע ההתנקשות
בהיי היטלר)
לניכור לאומי גרמני?
ובכלל, האם יכולה
חצי־אומה, שלא קלימה היתה מעולם אומה
״אמיתית״ להיות בעלת גיבורים לאומיים?
העולם הזה 1366

55א עיר־בירה5 ,לא תודעה היסטורית 55 ,א
הברה עצמית?
רולף קלימה, בוכהולץ, גרמניה
הקורא קלימה, צעיר גרמני שהשתתף בוויכוחים
עם עורך העולם הזה בגרמניה ובישראל,
צודק בהנחתו שאנשי ה־ 20 ביולי
היו, ברובם, בעלי השקפה ריאקציונית
(ואחדים מהם אף היו אננזי־שמים) .אך אילו
הצליחה ההפיכה באותו יום, היא היתה
מצילה את חייהם של מיליוני בני־אדס —
יהודים, גרמנים, ואחרים.

לי&ען כורדיסתאן׳

חיכיתי בבליוז עיניים להקמת הוועד ה־ישראל׳
למעז כורדיסתאן, ואני יעסה כי
סוף־סוף הוקם רישמית (העולם הזה .)1365
כקורא העולם הזה, אני נאה על כי ה־שבועון
שלנו לקח חלק כה פעיל ופורה
בייזום מוסד זה, שהוא חיוני מבחינת כבוד
המדינה וכבוד עם ישראל.
...אינני אדם עשיר, אכל אני ממהר
לשלוח לכם את תרומתי. נא להעבירה לרשות
הוועד.
שמואל א. הלוי, תל־אביב
העולם הזה יעביר ברצון את תרומות
קוראיו לידי הוועד הישראלי למען כורדים־
תאן, הזקוק באופן דחוף לכסף לשם הגשמת
מטרותיו.

שכנוע ידידותי

לפני למעלה מחודשיים שלחתי אליכם
תשבץ, וחיכיתי לפרסומו. אולם מה נדהמתי
לראות כי תמונתי
והפרטים •שכתבתי
אורותי למדור תשבץ
— הופיעו במדורה
של רותי.
באמת שאינני זקוקה
לרותי או למדורה,
אם כי לפי ששלחתי התמונה
אפשר היה לחשוב
שכן. כדי לתקן את
המעוות אני שולחת
תמונה אחרת שלי,
כמו שאני נראית באמת.
השתכנעתם?
תמר סיבאהי,
ראשון־לציון
בהחלט! תמונתה
המשכנעת של הקוראה
סיבאהי, שעברה
בטעות ממדור למדור
— ראה גלופה.

פודות אישיים

החודש במאריינכאד

ברצוני להודות לכם על יוזמתכם להציי.
את הסרט ״אשתקד במאר״נבאד״ לפני קהל
קוראי עתונכם הנכבד,
בהצגה מיוהדת
שהתקימה ב־21
לאוקטובר.
לדאבוננו אין הרבה
עתונאים או אני
שי־מקצוע המוכנים
להקריב מזמנם וט־מרצם
כדי לעזור בהצגת
סרטים אמנו־תיים
וחשובים לפני
הקהל הישראלי, כפי
שעשה מר אלי תבור.
עובדה שמוצאים
בארץ אנשים המעונינים
בסרטים טובים
ומיוחדים, נותנת לי
את הדחיפה להוסיף שטיינר ולהביא סרטים כאלה,
ולתת הזדמנות לקהל הישראלי ללמוד
ולהגות כפי שנהנה קהל מבקרי הקולנוע
ברחבי העולם.
אם תהיה הזדמנות נוספת להציג סרט
בעל רמה אמנותית בלתי־רגילה, לא אהסס
לפנות אליכם, לאור המיבצע הנאה והתרבותי
שערר עתונכם לרגלי הצגת הסרט
הנ״ל•
יעקב שטיינר, שטיינר פילם, תל־אביב

הנ א ה בבולה ו מ בו בל ת
ה 1א מעריך אתכ תונ ת ״דיאולך כי הינה :

נעימה בכל אקלים
אהודה על כ ל עור
רכה כמ שי בבר ק ומגע
היא מעריכה אתכ תונ ת ״דיאולך כי הינה :

תמיד מוכנה ורעננה
ל אחר כביסה קלה -
אף לל א ו.הוץ חלקה בכל עת
כתונת המש תל מ ת ביותר הודו ת לאורך ה חיי ם המפליא שלה-
ו הגור מתלשמחהמ חו דשת מדי יו ם ביו מו -

לגבר הלוב ש אותה -לא שה ה מ טפל ת בה

0101611

יורם -או ילדי הצד

הסיפור על האסיר יורם לנדסברנר (העולם
הזה ,)1363 היה מזעזע. כשקוראים
דברים כאלה באופן שטחי בעתונות היומית
— קשה לראות את הצד השני של נפש
האדם, ממש כפי שלא ניתן לראות את צירו
השני של הירח, עד שמתקרבים אליו
מעברו השני.
אליהו שלומוב, קר״ת־גת
לא מזמן קראתי בעתונות כי אסתר מזרחי,
שנאשמה בכר שעזרה לשלושת האסירים להימלט
מכלא יפו, שוחררה על־ידי התביעה,
כל תיקיה בוטלו, והשופט נתן לה שאנס
לחזור למוטב. אני חושב שמגיע גם ליורם
לנרסברנר קצת התחשבות, ביהוד לאור כל
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 1366

עם כותנה
להשיגב חגוי! תההלבשהמובחרות

<1זג<מז 6<^ 00^6ז$*6י = ;69

פרסום מלגיק

0 1 0 1 0 1 1 • 1 (1 0 1 0 1 1 • 1 (1 0 1 0 1 1 • 0 1 0 ) 0 1 1 • 1 (1 0 1 0 1 1

בשמי, ובשם קוראים
אחרים, אני
ממש מתחנן: הפסיקו
למתוח אותנו,
ונלו לנו מיהו הפיכאחי
איש
המסתתר מאתרי
הכנוי מתי יניב,
בספרה של הדסה מור ״דרכים לוהטות״
(העולם הזה .)1358
אם יש בכם פחד מהצנזורה, או מאיזו
שערוריה אחרת, אני מציע שתשלחו מכתב
לכל קורא.
יהודה לוי, תל־אביב

תצפית

מכחבים

כל הזכויות יעסו

• הרעיון החדש של ראשי תה״ל לפתרון בעיית המליחות
של מי המוביל הארצי: לבנות מפעל חדש אשר יספק כמות גדולה של

(המשן מעמוד )3
הדברים שקראתי עליו בסיפורכם ״הצד העני
של יורם״.
יגאל ישין, תל־אביב

מים מתוקים, כדי לעזור במהילת המים המלוחים ש״שאבו מן הכינרת, מבלי
לדלדל לגמרי את בארות המיס המתוקים שלאורן המוביל. תוכנית זו
עמדה כבר לצאת אל הפועל, ואנשי תה״ל הצליחו להכליל בתקציב הנוסף
סכום של 50 מיליון לירות לצורן זה. שרי אחדות־העבודה, שהבחינו בכן,
מנעו בינתיים את ההקצבה, אן התוכנית לא ירדה מדיין מן הפרק.
התנגדות נוספת לתכנית זו ׳ צ פוי ה מצד מנהל מחלקת ההתיישבות
של הסוכנות, רענן וייץ, הסבור גי יש להשקיע את הכסף במימוש החלום
של התפלת מי־יס.

• יו״ר סיעת מפא״י בכנסת ח״כ עקיבא גוברץ, יאיים

לאן יוביל המוביל ז

דער משוגענער

לא מום; קראתי שנאצר הצהיר בפירוש
כי הוא לא יתקיף אותנו בגלל המוביל
הארצי. בתחילה זה לא נשמע הגיוני,
במיוחד לאחר שמשר כל הזמן הוא טען
שברנע שנפעיל את המוביל הוא יפתה במלחמה
ננד ישראל. הסיבה האמיתית להצהרתו
האחרונה איננה, לדעתי, פרוק הברית
עם סוריה. נאצר פשוט קרא את סדרת המאמרים
בהעולם הזה, והחליט שבשביל
מוביל שטותי כזה — פשוט לא כדאי
לפתוח במלחמה.
בנימין גונדר, רעננה

להעבירו לזאב שרף. עקיבא (״הנשר הקרח׳׳) גוברין דחה כסתחמדת את הסיבה
כי הוא חיוני בתפקידו בכנסת, ועל כן ייתכן שלא יתמנה כשר. לדעתו רוציס
להשאירו קרח מכאן ומכאן, לאחר שכבר פעמיים לפני כן הובטח לו מעמד
שר — וההבטחה לא קוימה.

• יוסך* אלמוגי יעכב כינון מועצת המנהלים של חברת
החש מל על פי יחסי־הכוחות בקרב
שישה נציגים של מחוז הדרום וחמישה
עובדי הדרום שהנחילו ניצחון לנאמני
אינו מוכן להשלים עם תוצאה זו ללא

אני חבר קבוצת ״ארז״ ,והייתי מעוניין
להתכתב עם האסיר יורם לנדסברגר. האם
תוכלו למסור לי את כתובתו?
עובדיה שטח, דאר־נע אשקלון
האסיר לנדסברנר שוהה בכלה רמלה. את
המכתבים אליו יש למען לפי הכתובת: יורם
לנדסברגר, ת .ד , 16 .רמלה.
סדרת הרשימות על המוביל-הארצי, העובר
את הארץ כחוט־שררה — מעבירה צמרמורת
נם בחוט־השדרה של הקורא. האם באמת
המצב כד. גרוע? לאו יוביל אותנו המוביל?
שלמה וינשר, ירושלים

להתפטרמכהונתו. דרישתו: מינויו לאלתר כשר המסחר והתעשייה —
תפקיד שיתפנה כאשר ישאיר פינחס ספיר בידיו רק את תיק האוצר.
אולם ספיר מתנגד בתוקף למסירת תיק המסחר והתעשייה לידי נוברין, ינסה

עובדי החברה, טל שר הפיתוח למנות
של מחוז הצפון. אן אלמוגי, הכועס על
הציבור, על אף נאומי התעמולה שלו,
קרב־נקמנות.

...שוב הוכחתם עד כמה אפשר לסמור
עליכם, כי רק כשאתם עוררחם את הבעיה,
החלו גם עיתונים אחרים לכתוב על כר.
משד, גרובר, צריפין
התוכנית עליה קראתי ברשימחכם ״שתי
גדות לירקון״ (העולם הזה ,)1381 היא

• אם הינד שכיר, תקבל יותר כסף* החל מתחילת השנה

החדשה, כאשר יועלה שכר־היסוד ב־ .4 -5 0/0על כן קיימת, כבר
עתה, למעשה, הסכמה בין השרים הכלכליים לבין ראשי ההסתדרות.
תוספת זו תינתן בנוסף לתוספת יוקר־המחייה השוטפת. נותר רק לעבד את

אמור זאת כפרחים

התפלאתי לקרוא ברשימתכם על תלבושות
החורף (העולם הזה )1364 כאילו הצגתי ברחוב
מעיל־נשם ם־
פלאסטיק. ראשית,
מעיל הנשם עשוי
ממשי. שנית, אני
בכלל לא אוהבת
פלאסטיק. אני נם
שונאת פרחים מ־פלאסטיק
— אני מקבלת
מזה אלרגיה.
פרדריקה סגל,
ארכיטקטית,
תל־אביב
.,תמונת השר
שלכם, שהראתה את
המשטרה מתיזה מים
על איש דתי (העולם
הזה )1364 הי־תה
אחת התמונות
הנהדרות שפורסמו
אי־פעם. איד התאפקתם
מלתת כותסי

רת ביידיש הת ׳
בקשה במקרה זה
מאליה :״משונענער, ארוס פי! דאד!״
א. חילוני, רחובות

לא בריד הבא

בהזדעזעות עמוקה, כמעט בזוועה, קראתי
בעתונות היום על בואו הקרוב של הרבי
מסטמר, הרב טייטלבוים ״לעודד את החרדים
הקצוניים ולחזקם בקשר למהומות
השבת״.
ה יתכן? 1 1אדם מבחוץ, אזרח מדינה
זרה היושב במרינה זרה, בא ארצה כדי
לעורר בה מהומות, כדי לעודד אנשים
להלחם במוסדות המדינה, בחוקיה ובסדריה?
ואני שואל אותכם — האם המדינה מתכוננת
לתת רשוח־כניסה לאדם כזה החותר
תחת אשיותיה?!!
אני קורא בזה מעל דפי עתונבם לראש-

1965

להז הישגי ת\ז״ל
נוסחת ההכרזה, שתסתמן על עלייה באינדקס התפוקה הלאומית.

• רב־החובל יצהר( ,״אייר,״) אהרונוביץ עומד להתמנות
למנהל אגף הספנות במשרד התחבורה. אייק, שהיה קברניט אוניית-
המעפילים אכסודוס, פיקד על אוניות־סוחר שונות מאז קום המדינה, השתלם
1לאחרונה במינהל בארצות־הברית.

• זאב אקשטיין, ששוחרר לפני שבוע מבית־הסוהר, אחרי
שנדץ בשעתו למאסר עולם על השתתפות ברצח ד״ר ישראל
קסטנר, חזר בו מכוונתו לפרסם סידרה של גילויים חדשים

ס בי בהפרשה. בשעתו נענה אקשטיין לבקשת אחד מעתוני הערב, לפרסם,
תמורת תשלום גבוה, סידרת מאמרים על הפרשה, בה התכוון להאיר אותה
באור חדש לגמרי. השבוע, החליט אקשטיין לסתר על הגילויים ולשמור את
הסודות לעצמו.

• צעד הפגנתי נוסף* של הסטודנטים הירושלמיים, נגד
הידוק הקשרים עם גרמניה, ייעשה על־ידי יו״ר התאחדות
הסטודנטים. הוא ידחה הזמנת אירגון הסטודנטים הגרמניים למען ישראל,

בהם האשם:

שאף שלח לו כרטיס־נסיעה חינם. הנימוק :״מעמים מצפוניים״.

• אחת התוצאות הצפויות משביתת פועלי הניקיון כעיר•
יית רמת־גן: סילוקו של מזכיר מועצת הפועלים המקומית, אליעזר אלקס.
כמה מחברי הועדה המרכזת של ההסתדרות אינם שבעי־רצון מן הצורה בה
טיפל אלקס בשביתה, ובעיקר מן העובדה כי בתחילה צידד בדרישות הפועלים,
גרם להחרפת המשבר כאשר חזרה בה ההסתדרות מן התמיכה. גורס נו0ף:
קשריו עם קאופדסיב הבשר ברמת-נן, אשר נגדו הוטחו האשמות חמורות.

• יתכן כי כקרוב תראה את דוורי ישראל מחלקים מכתבים,
כשהם לובשים את בגדיהם האזרחיים, במקום מדי ה דואר.
מידי חורף מחלקת הנהלת הדואר מדים לדחרים, אולם לאלה היו
מענות נגד טיבם הירוד של מדים אלה. השנה החליטו לא לקבל את המדים,
לאחר שהנהלת הדואר לא קיימה את הבטחתה לספק מדים מטיב מעולה יותר.

• הוועד הציבורי לקידום אשדוד ייעץ למשתכני העיר
שלא לשלם את דמי החכירה לחברת אשדוד, בראשותו של
עובד ברעמי. בצורה זו ינסו התושבים להניע את הממשלה לתקן את החוזה,
לפיו נמסרו 40 אלף דונם לקבוצת בן־עסי. תוצאה צדדית מיידית:
שורת התקפות על המפלגה הליבראלית, מעל דפי מעריב, בו שותף בן־עמי,
מאחר שנציגי מפלגה זו פעילים בתעד החדש.

מציאותית בהחלט. ניתן להעביר את מי
הירקון לשטחים שומטים, בתנאי שהמים
ילקחו משפר הנהר, ליד הים. במקום שם
הם הולכים לאיבוד בהישפכם אל הים.
משגה חמור היה לשאוב את מי המע־י־נוח!
על־ידי
הקמת סכר בשפר הירקון, שיצור
מעיז בריכת־אגירה, יתמלא האפיק מחריש
ותיפסק המלחת הבארות. פרט לזה, יוכלו
אז לשאוב את עודפי המים מתור הבריכה,
ולהזרים אותם לנגב.
אליהו וולימן, מהנדס, תל־אביב
הקורא וולמן איחר את המועד. בינתיים
יבשו מקורות הירקון ואין אפשרות להוציא
לפועל כל תכנית אלטרנטיבית.

מה יש — אם קליף לא למד בביודספר־תיכון,
אז הוא בבר מוקצה? מדוע אותם
האנשים, שגמרו בית-ספר־תיכו: ויותר מזה,
לא מוצאים את דרכם אל לב הנוער? הם
עצמם אשמים בזאת!
ההיסטוריה סביב ביקורו בארץ של קליף
ריצ׳ארר, היתה, חייבת לדעתי, לעורר התקפה
נגד המבוגרים ולא נגד הנוער. מה
הרע בקבלת־הפנים ההמונית שערכו בני-
הנוער לקליף ריצ׳ארד? אני עוד לא ראיתי
שאותם מבונרים, שטענו ננד הנוער, יצאו
בהמוניהם לקבל אנשים שהם חושבים אותם
לרציניים!
אני זוכר רק מקרה אחד של הערצה
המונית לארם. היה זה בהלוויתו ההמונית
של נשיא-המדינה המנוח, יצחק בן־צבי ז״ל.
אליהו ירקוני, תל־אביב
התפלאתי לקרוא במאמרכם על הנוער של
קליף (העולם הזה ,)1362 את הפסקה הבאה:
״הנוער שבא לראות את קליף, היא לא רק
נוער מהפרברים — אלא גם מבתים אשכנזיים
טובים.״
טי קבע שרק לבני עדות־המזרח יש
קליף ריצ׳ארד בראש? מי קבע שרק בני
עדות-המזרח נרים בפרברי העיר? מי קבע
שבתי עדות־המזרח אינם בתים טובים?
דן פיינברג, תל-אביב
הדברים נאמרו, כמובן, באירוניה, כדי ללגלג
על ריעות פסולות הרווחות בחוגים
מסויימים של הציבור.

הממשלה (אין טעם למחות בפני שר-הפנים):
אל תתנו לו להכנם ארצה. יילד וינסה להשליט
את סדרי־ימי-הביניים שלו ב״מדינת
ויליאמסבורג״ אם הוא יבול. אני יושב
בארץ הזו ולא ה וא, אני צריר לקבוע
מה טוב בשבילי ומה לא, ולא הוא. ואני
קובע שזה לא טוב בשבילי (וכמוני עור
2מליון אזרחים ישראליים) אם הוא יבוא.
המדינה הזו היא מדינה דמוקרטית. אם
תעשו משאל־עם־בזק תראו ש־4ל 85 מן התושבים
והאזרחים לא ירצו באיש הזה כאן.
לכן אל לו לבוא.
מאיר עילם, תל־אביב

רצפת הכדורגל

קראתי את המאמר ״אנטומיה של קבוצת
כדורגל״ (העולם הזה ,)1362 ואני רוצה
להעיר מספר דברים. בתור שחקן של קבוצת
סכבי-חיפה אני יודע שכל מה שכתבתם הוא
נכון. אבל מדוע לא ציינתם את ששת אלפי
הלירות, שקיבל אחד השחקנים כדי לרצף
את דירתו? מדוע לא ציינתם שאותו איש,
שלא עבד שנתיים, חי על חשבון כספי האגודה
ופיזר סכומים לכל עבר?
אני, כאחד היודע מה מתרחש באגודת
מכבי־חיפה, וסובל מזאת בעצמי, באמת מקווה
שעקב כתבות כאלה ישתנה הענייז
הקרוי כדורנל-חובבני.
שחקן קבוצת מכבי־חיפה, חיפה
נדהמתי לקרוא אח הכתבה ״אנטומיה של
קבוצת כדורגל״ .אני בטוח ללא צל של
ספק שאת הכתבה כתב יהושע נלזר.
איד כול אותו נלזר, האהוב על הקהל,
בעל מצפון נקי בטינרש ומחוצה לו, לכ״יב
רכילויות כאלה? מדוע אינו כותב על
קבוצות הלינה הלאומית, על סטלמד, מיש
ועוד עשרות שחקנים, שקיבלו מענקים לאחר
שהגישו אולטימטום?
לכן ברצוני לבקש מנלזר לא להתערב בחיים
הפנימיים של קבוצות. הבעיה הזו
לא תפתר כל־כד מהר, ואותנו, הקוראים,
מעניין ספורט ולא אם שמולביץ התחתן עם
פולה בן־נוריון, או עם אשת פקיד בכיר
במשרד-הבטחוז.
א. כהן, תל־אביב
הקורא כהן חושד בכשריס. רגלו של שייע
נלזר לא נגעה בכתבה זו.

זכות קדימה כמדור זה תינתן
רמכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
ה עו ל ס הז ה 1366

האס יש בארץ וגשסרה הראויה רשמה?
עורך העולם הזה חשיב בשיירה ־ וחובו!

א״״ לי ם או ה בי ם את המשטרה. הרוסים פוחדים מפניה. הצרפתים שונאים אותה.
| ן הגרמנים נשמעים לה. האמריקאים מכבדים אותה.

ורק הישראלים מחייבים עליה.
ירושלמי פורץ למשרדי הבולשת וגונב את
עם המודיעים הסודיים?
ישראל חיפשוהו בקדחתנות במשך חודשים,
מודיע להם שהוא מבלה בנעימים בקאהיר,

איך אפשר שלא לחייו׳ כאשר פושע
הפנקס בו רשם המפקד את כל פגישותיו
וכאשר מר נחמן פרקש, שכל שוטרי
משגר לידידיו ולמוקיריו מכתב בו הוא
ומזמינם להצטרף אליו?
וכאשר חצי תריסר מיקרי־רצח סנסציוניים ממתינים בסבלנות לתוצאות חקירתם של
״מיטב החוקרים״?
וכאשר איש אינו יודע עם מר לוי נויפלד, האדם המבוקש ביותר במדינה, רצח או
נרצח, חי או מת, פשע או לא פשע, קיים במציאות או רק בדמיון?
וכאשר שוטר, המלווה צעיר חשוד־ברצח, מבקש ממנו להישאר כמה דקות לבדו כדי
שהוא, השוטר, יוכל לעשות את צרכיו?
וכאשר מזכיר של בית־משפט מבקש מאסיר שנידון למאסר שיואיל בטובו לנסוע
לבדו לבית־הסוהר, ולקחת עימו את פקודת־המאסר שלו, מפני שלא נמצא שוטר
שילווה אותו?
וכאשר הפורצים עושים את מלאכתם באין מפריע, ממש בפרהסיה, ברחוב הראשי
של תל אביב, ביודעם כי בכל מרחב תל״אביב פועלים בלילה רק 14 שוטרים בתפקיד?
בארצות אחרות מעוררת המשטרה אהבה, כבוד, פחד, שינאה, ציות.

אצלנו היא מעוררת חיוך סלחני.

אגחז ושוזה וזשנוחז
ן \ ם תרצו, אין זאת אגדה — אמר חוזה המדינה ז״ל. נידמה כי לגבי משטרת
ישראל, במצבה הנוכחי, אפשר לתקן את הפסוק :
אם תרצו ואם לא תרצו — זוהי אגדה.

יוסף נחמיאס, המפקח הכללי של משטרת ישראל
(מימין למעלה) ,בצאתו עס עוזריו ממשפט
פרשת שפיגל, פרשה בה הושפעה המשטרה מחישובים פוליטיים יותר מאשר מדרישות החוק.

יש הרבה בחורים טובים, הלובשים את מדי־המשטרה. יש רושמי־רפורטים. יש סדרני־תנועה
וסדרניות־תנועה, אם כי בצימצום. יש קצינים בעלי הופעה ייצוגית נאה.

כדירה אלא כין כניעה גמורה לבין שימוש כאלימות רכה. וגם אלימות
זו לא הספיקה.

כי כארץ זו -אין משטרה.

האם עליו ללכת?

אכל משטרה _ אין.

רגב ררא גזגוה

כי משטרה אינה אוסף של לובשי־מדים, וגם לא ערימה של דו״חות.

משטרה היא, קודם כל, עוכדה פסיכולוגית. היא נוכחות. היא
תודעה ציכורית האומרת: א י ־ ־א פש ר להפר את החוק. לא בדאי
להפר את החוק.

*!•צב זה אינו מוגבל לירושלים דווקא, וגם לא למאבק הדתי. מצב זה שורר
/3כמעט בכל רחבי הארץ, ובייחוד בריכוזי העולים.

משטרה היא גוף המונע פשעים, הודות לאמונה הכללית כי היא מסוגלת לגלות
את מבצעי־הפשע.
משטרה אינה צריכה להיות ברוטאלית. משטרה אכזרית (כמו הצרפתית, או האמריקאית

כמעט בכל עיירת־פיתוח, פרבר, מעברה או שכונה שולט בריון אחד, או כנופיה
של בריונים, המטילים את חיתתם על האוכלוסיה. וכמעט בכל מקום קיים הסכם אילם
בין שוטרים ובריונים: אל תפריע לי, ואני לא אפריע לך.

במחוזות מסויימים) אינה תמיד היעילה ביותר. ואילו המשטרה הבריטית, שהיא בלתי־אלימה
עד להפליא, היא אחת היעילות.

המשטרה צריבה לעורר ככור. היא צריבה להיות בעלת כטחון־עצמי,
מוראל, תקיפות, גאווה מקצועית.
וככל שגדול הכבוד שרוחש הציבור למשטרה, כן קטן הצורך להפעיל כוח.

״נאצים! פ מ\2י1ז! ציגגיגז!״
ך* שבוע הופיעו בעתונים כמה תמונות מאלפות. הן מראות את נטורי־קרתא
ן | מפגינים נגד ממשלת־ישראל. הקנאים המפואתים הצטופפו, צעקו, ניפנפו בסיסמות.
הם הגיעו לשלט שאמר :״עצור ליד קו זד, י בפקודת המשטרה.״
והם עצרו. איש לא עבר את הקו. לא היה שום צורך בשוטרים. די היה בשלט.

בי זה היה בנידיורק.

אפשר לקרוא לתופעה זו כשם ״שלטון הבריונים״.

המשטרה אינה מתערבת, בתנאי שהבריונים אינם מתנכלים לשוטרים.

המשטרה רוצה שיעזבו אותה כמנוחה.

יכול לבוא אנארכיסט ולומר: טוב כך. השוטר הטוב ביותר הוא השוטר שאיני
קיים. בבחינת המשטרע במעוטו.
אולם חברה תרבותית א׳״ ,יכולה להתקיים ללא משטרה יעילה. בהעדרה, מופקר
הרוב לחסדי קומץ משתולל — רועשי־לילה בערים, סותמי־תנועה בכבישים, שליטי־אגרוף
בישראל השניה, קנאים דתיים בישראל הראשונה.

אין דמוקראטיה אלא כמדינת־חוק. אץ מדינת־חוק ללא שיטור יעיל.
יתגרה, פתןש, גגיפרד
מוזר הוא

שישראל יכלה להיות גן־עדן לשוטרים, מבחינת הנתונים האובייק־

( | טיביים.

קשה לתאר מדינה נוחה וקלה יותר לשיטור.

בירושלים זה אחרת. בירושלים לא די בשלט. לא די גם בשרשרת שוטרים. יש

שטח המדינה קטנטן. גבולותיה חתומים כמעט הרמטית. יש תנאים אידיאליים לפיקוח
על הנכנסים לארץ והיוצאים ממנה — לעומת אלפי קילומטרים של גבולות יבשה וים,
ומאות נמלי תעופה וספנות, בארצות־הברית, למשל.
מספר האזרחים אינו מגיע אף לתושבי שכונה אחת בניו־יורק. רשת קטנה מאוד של
מודיעים, בניצוחו של קומץ אנשי־מקצוע מעולים, יכול היה לפקח על כל מעשי העולם
התחתון. כי במדינה זו אי־אפשר להתחבא — כל עוד קיים שיטור מינימלי.
אם הצליחו בכך חוטפי יוסלה שוחמאכר, והאדונים פרקש ונוייפלד, הרי זאת תעודת־עניות
שאין מבישה ממנה.

צורך באלות, בזרנוקי-מים, בקובעי־פלדה, במגינים, בתגבורת מכל הארץ. בירושלים
צועקים לעבר השוטרים :״נאצים ! פרנקים ! ציונים ! ׳
ולא מפני שבניו־יורק השוטרים הם אירים, וכאן הם יהודים.
אלא מפני שבניו־יורק לא יעלה על דעת איש להפר פקודה מפורשת של המשטרה.
כי שם המשטרה נוכחת, גם כשלא נוכח במקום אף שוטר אחד. שם יודע הציבור
כי רק כסיל מזלזל במשטרה, או מנסה להתנכל לה בגלוי.
ואילו בירושלים — השתולל ברחוב מיעוט של כמה מאות איש, שבוע אחרי שבוע,
במשך ארבעה חודשים. הוא ידה אבנים, היכר, שוטרים ואזרחים, סיכן חיי נהגים ונוסעים.
המשטרה לא הגיבה. בעיני המתפרעים היא שמה עצמה ללעג ולקלס.

תעודת־־עניות החייכת לעורר ם ון ז־פון ז את הציבור לשאול: איך
התדרדרה המשטרה למצב אומלל זה?

אוד א מ די

כמשך ארבעה חודשים יצרה היא עצמה מצכ ששוב לא הותיר לה

ת2ן גפג 1וזגגהר הברת־י־פגרגז
ולי אין זה נכון לדבר על ״התדרדרות״ .כי משטרת ישראל מקוללת מאז יומר,
הראשון. היא התחילה על רגל שמאל —ומאז היא צולעת על רגל זו, ממצב־ביש
למצב־ביש.
הטרגדיה התחילה בכך שצמרת המשטרה הורכבה בעצם ימי מלחמת־תש״ח, כשמיטב

הכוח האנושי הביצועי פיקד על החטיבות הקרביות של צר,־ל. איש לא היה היה מוכן
להוציא מפקד מעולה משורות הלוחמים בחזית, כדי להפקידו על שרות שניראה באותו
רגע כבעל חשיבות מישנית. ואילו שוטרי המנדאט הוותיקים היו בלתי־פופולאריים.

כך נפלה הירושה לידי אנשים שלא ניראו חיוניים לצה״ל. יחזקאל
סהר. עמוס בן־גוריון.

אנשים ללא ידע מקצועי כלשהו: ללא כושר־מנהיגות והשפעה חינוכית. ללא אותה
אישיות שאיפשרה לעשרות מפקדי חטיבות וגדודים — מיצחק שדה ועד שמעון אבידן,
מיגאל אלון ועד חיים לסקוב — להטביע את חותמם על אנשיהם.
יחזקאל סהר איננו אדם רע. הוא פשוט חלש־אופי. בגלל חולשת־אופי זו הניח לעוזריו
ולסגנים, כמו עמוס בן־גוריון, לעשות במשטרה ככל העולה על רוחם חסרת־האחריות.
בגלל חולשת־אופי זו נגרר, לאחר מכן, לשבועות־שקר ולמעשי־נבלה.
מובן שלא עלה על דעתו של איש כזה לגשת לתפקידו, ביום הראשון, ביראת־כבוד.
הוא לא היה מסוגל לשאול את עצמו: איך אעצב את דמות הגוף שהוטל עלי להקימו?
מה צריכה להיו דמותה של משטרה ישראלית, דמותו של שוטר ישראלי? הוא לא היה
מסוגל למשוך לשרות את החומר האנושי המצויין שהשתחרר כעבור זמן קצר משורות
הלוחמים — בני־משקים, בני־מושבות, אנשי־פלמ״ח, מצטייני־ד,קרבות. הוא גם לא היה
מסוגל ללחום על תנאי־שרות, על רמת־שכר, שיכלו להפוך את המשטרה מלכתחילה לשרות
לאומי מקצועי, מכובד ומושך.
תחת זאת נמשך לבו של סהר אחרי השודיץ והרושם. הוא תיכנו כובעי־פאר וסימני־דרגות,
לחם על המספר 1האדום למכוניתו, ועל מקום־חניה מכובד במיוחד ליד המטה.

כעבור שבע שנים בבר היתה האווירה במשטרה מורעלת ללא־תקנה.
השחיתות והאינטריגות השתוללו בשורותיה. הקצינים חשדו
איש ברעהו, השוטרים בזו לקצינים. ובולם צדקו.

אותה גישה פאסיבית הכתיבה לנחמיאס את גישתו לטרור הדתי. רק לא לריב. רק
לא ליצור אויבים שיוכלו להפריע, בבוא היום, לכניסתו לממשלה.

לכן לא עשה דבר לגילוי יופלה שוחמאכר, ואך ביקש רישמית
מבית־המשפט לשחררו מן החובה למלא אחרי מצוות החוק. לכן לא
החניק את ההשתוללות בירושלים בעודה באיבה. לבן הפסיק את
חקירת פרשת שפיגל ברגע המכריע.

אותה גישה הנחתה אותו בכל שאר השטחים, ללא יוצא מן הכלל. הוא לא היה מוכן
להרעיש עולמות לשם העלאת השכר של השוטרים. הוא התחמק מכל מאבק אמיתי ציבורי
שהיה דרוש לשם שיפור התנאים במשטרה.

בקיצור: הוא שיחרר את המשטרה מן הגילויים השליליים ביותר של
תקופת סהר. אבל הוא לא הקים משטרה חדשה.

08055

1 171ן 1 4״ ה ׳ י כתוב על הקורה שהוצבה לפני הקונסוליה הישראלית
י 1111111 #111 1 | /בניו־יורק, יחד עם ההוראה. :אל תעבור!״ היא הרתיעה
את המפגינים. הסיסמות אומרות. :אין מקום לשמד בארץ הקודש״ ,״הפסיקו את הפוגרומים״.
ובינתיים ירד המוראל. קצינים בכירים וצוערים נוטשים את השרות בהמוניהם, כאוניה
טובעת. השוטרים שנשארו — ביניהם אנשים מצויינים, אהודים וטובי־רצון — נדבקו
בפאסיביות של מפקדם הראשי. היעילות פוחתת בהתמדה, והוקרת הציבור יורדת לאפס.

״נזר מזמויאלז רא יפרוש״
] 1 * 11ץ 1ד ^ ן ן, ן חיים לסקוב (ימין) ליד יוזוקאל סהר. בעוד שסהר נושא
1 2171 באחריות העיקרית לאסון שפקד את משטרת ישראל, נחשב 1111 לסקוב לאיש היחיד המתאים לרשת את מקומו של יוסף נחמיאס, יורשו של סהר, כמפנ״ל.
כזה היה המצב כאשר הצלחנו, סוף־סוף, לסלק את יחזקאל סהר ולחסום את דרכו של
עמום בן־גוריון. אני גאה על שאנו רשאים להשתמש במיקרו! זה בגוף ראשון.

הכשרנו את הקרקע לשינוי קיצוני. פתחנו את הדרך לאיש חדש.

אנ 8גוו1זיה שר כשרון
מפקח בא.

קידמנו את פניו בברכה חמה. היום עלינו לנתח מדוע לא הצליח

ן | בתפקידו.
יוסף נחמיאם הוא אדם סימפאטי מאד. הוא פיקח. הוא הגון. יש לו הרבה חן.

דומני כי סיבת כשלונו נעוצה בגישתו לתפקיד.
אחרי החורבן של יחזקאל סהר היתד, המשטרה זקוקה למהפכה. לא לרפורמה, לא
לתיקונים פה ושם, לא לשיפוץ.

היא היתה. זקוקה להתחלה חדשה.

האיש החדש היה צריך להיות בנאי, המקים בנין מן היסוד, לא טייח המכסה את
הבקעים. בקיצור: היד. דרוש אדם המוכן להקדיש את כל חייו למשטרה, אדם שיראה את
מפעל חייו בבניית משטרה חדשה.

יוסן ש נחמיאס לא היה בזה.

הוא ראה בתפקידו כראש המשטרה שלב־מעבר בקאריירה שלו. אין ספק כי היה מוכן
להתמסר לתפקידו ברצון טוב וכמיטב יכולתו. אבל תוכניותיו האישיות קבעו תחום למעשיו.
כאיש־חסותו של שמעון פרס, יכול היה לקוות לקאריירה דיפלומטית מושכת, אחרי
ניצחון הכת הבטחוניסטית. הוא יכול היה לשאת את עיניו אל תפקיד שגריר ישראל
בפאריס, למשל — עיר בה כיהן קודם לכן כראש משלחת משרד־הבטחון. כספרדי,
ואיש־מפא״י מובהק, יכול היה לקוות לרשת, בבוא היום, את תפקידו של בכור שיטרית,
להיות לשר בממשלה.
מימוש תקוות אלה לא חייב הצלחה מזהירה במשטרה. אבל הוא חייב שלא יריב עם
שום גורם חשוב, שלא ידרוך על יבלות חשובות, שלא יהיה מעורב בשערוריות ציבוריות.

בל זה חייב מראש גישה פ א סי בי ת לתפקיד. לא להרגיז. לא
לעורר רעש. לא להסתבך.
אולי אין זו גישה פסולה, במצב נורמלי. אבל היא היתד, פסולה בהחלט כאשר היתד,
המשטרה זקוקה להתחלה חדשה, לשינוי יסודי.

2־א רריב, רא רהרגיו
— דבר בלט

ביחסו של המפקח החדש לעמוס בן־גוריון. היה זה, אולי, המיבחן

| | הקובע•
עמוס הוכתם קשה במשפטים ובגילויים העתונאיים. הוא איבד את אמון השוטרים.
אדם תקיף יותר מנחמיאס, בעל גישה אחרת, היה תובע יד חופשית, כתנאי בל־יעבור
לקבלת התפקיד. בין השאר היה עומד על כך שעמוס יתפטר, ויקבל תפקיד מכובד אחר.

אב? לעמוס יש אבא. ועם סבא־שד־יריב לא היה לנחמיאם כדאי לריב.

לכן מסר נחמיאס לעמום את המחוז הגדול ביותר, החשוב ביותר, של משטרת ישראל.
שם עסק עמוס בשורה של מיבצעי ראווה וסרק, בנסיון נואש להחזיר לעצמו את יוקרתו
האבודה. שם גידל כנופייה של קלגסים, שהיו מסורים לו אישית. ובינתיים הפכה משטרת
תל־אביב לתל־חרבות.

נחמיאס ידע בל זאת. הוא רצה להרחיק את עמוס. אכל הוא לא העז.
עמוס הלך רק אחרי שהזקן הורחק מן השלטון. זה היה מאוחר מדי.

ך שבוע פירסם אחד הכתבים, איש־חסותם של קצינים בכירים, כי יוסף נחמיאס
( ועומד לפרוש מן המשטרה, ולקבל לידו תפקיד חשוב אחר.
דוברו של נחמיאס מיהר להכחיש את הידיעה. למר נחמיאס. אין תוכנית לפרוש בעתיד
הנראה לעין,״ אמר, אם כי ״אין לשער שבדעת המפכ״ל לסיים את הקאריירה שלו
בתפקידו הנוכחי.״

יש להצטער על הכחשה זו. חצייה השני מסביר את הצער על
חצייה הראשון.
כי המשטרה זקוקה לאדם המוכן למסור לה את חייו. שאינו חולם על קאריירד, אחרת.

המשטרה זקוקה — היום יותר מאשר אי־־פעם — להתחלה חדשה.
משטרה חדשה. הווה אומר: מפקח כללי חדש.

״אנזזנז נזזן זזירינו נזזזדש !״
^ יזה מפקח ׳1בעל אילו תכונות? דומני כי דמותו של האיש הדרוש מתבקשת
מניתוח המצב וסיבותיו.

דרוש אדם שעצם בואו יכשר לכל: אנחנו מתחילים מחדש.
שעצם בואו יבשר לכל שוטר: נסתיימה תקופתי החוכמות, האינטריגות, החשבונות,
הפאסיביות, הפזילה לצדדים. מהיום מתחילה העבודה המקצועית. מהיום יקבע החוק.
דרוש אדם בעל אישיות מחנכת, בעל זרדזאספזא! בלתי־מתפשרת, בעל כושר־מנהיגות.
מפקד מלידה שיש בכוחו להדביק את המשטרה בבטחוגו העצמי, לד,זקיף את קומתה,
לחשל את אופייה. אדם שגם אחרון השוטרים ירגיש בכל רגע בקיומו.

אדם שיחזיר למשטרה את רוח־הצוות, את גאוות־היחידה, שידרוש
מן הקצינים והשוטרים את המכסימום — אך שיילחם גם למען רמת*
שכרם ותנאי־עבודתם.
אדם שלא יהיר. כדור־מישחק בידי קואליציה זו או אחרת, שלא יהיה נתון להשפעות
צדדיות, שייהנה מאמון הכלל (ותהיה השקפתו הפוליטית האישית כאשר תהיה).
אדם שיסלק מן המשטרה את היסודות הבלתי־יעילים, שימריץ ויעלה את הכוחות הטובים
החבויים בה כיום, שישים קץ לנשירה ושימשוך למשטרה כוח־אדם מעולה חדש.

האדם הנכון רנז2ן נגז הנכנג
*ניין לוקחים איש כזה? האם בכלל עוד קיימת דמות כזאת במדינה?
^ו בי מי ם האחרונים ערכנו מחקר קטן. הכינונו רשימה של כל השמות האפשריים, הבאים
איכשהו בחשבון. מחקנו בה שם אחרי שם, מסיבה זו או אחרת, עד שהגענו לשמו של
איש אחד הנראה כמתאים בדיוק לצרכים המפורטים.
שוחחנו עם שוטרים. הזכרנו את השמות השונים. אף אחד מן השמות לא הוציא אותם
מן האפאטיה, לא עורר תגובה זולת משיכת־כתפיים. עד שהגענו לאותו שם. הוא הדליק
ניצוץ ריגעי, והערות כגון :״כן, אילו הוא היה ב א

שם האיש: חיים לסקוגג

אינני •זלזל בתפקידו הנוכחי של לסקוב, כמנהל רשות־ר,נמלים. אבל נידמה לי כי
הנמלים הטובים ביותר לא יעזרו למדינה שאין לד, משטדר, הראוייה לשמה.
אינני יודע אם לסקוב היה שש לקראת תפקיד כזה, או אם היה מוכן לקבלו. אבל אני
יודע שאפשר להכריח איש כמו לסקוב. הוא יקבל מרות לאומית.

מעולם לא זעק תפקיד מסויים בצורה בה ברורה לאיש מסויים.
מעולם לא בלט במידה כזאת, בעת הזכרת שמו של איש. שזהו
״האדם הנבון במקום הנבון״.
*£ני מאחל כל טוב ליוסף נחמיאס. אני רוחש לו אהדה רבה. אשמח לברכו בתפקיד
\ן! חד ש, הראוי לכשרונותיו — כשגריר ישראל בבירה חשובה, או אף כשר בממשלה.
אבל מתפקידו הנוכחי מוטב לו לפרוש — לטובת המשטרה ולטובתו שלו.

המדינה זקוקה למשטרה חדשה. המשטרה זקוקה לאדם חדש.

במדינה
העם
מ חו להאב סו ר די
אל: הנהלת האוניברסיטה העברית,
ירושלים.
מאת: המחלקה לתפקידים מיוחדים.
הנידון:
עברו של הסטודנט הגרמני
גינתר שולץ.
חקירה מדוקדקת בנידון העלתה את העובדות
הבאות:
הנ״ל חי שלוש שנים בריין השלישי, מגיל
0עד .3
בתקופה זו הוכיח את עצמו כלוחס־התנג־דות
אמיץ ונועז.
בגיל שנתיים נתפס כשהוא יושב על וו־ריצפה
וקורע את תמונתו של הפירר. על כך
קיבל מנה של מכות מידי דודו, איש ס״ס.
ה!א יכול, איפוא, להיחשב לנרדף פוליטי
וקורבן הנאציזם.
הוכח כי הנ״ל נהג להפריע באופן שיטתי
לנאומי הפירר ברדיו, על-ידי קריאות תכופות
בנוסח בלא־בלא־בלא.
אי לכך הננו קובעים כי עברו של הנ״ל
נקי מכל רבב, וכי הוא זכאי לגור ב שינון
הטטודנטים בירושלים, זחד עם סטודנטים
יהודיים כשרים.

עברם שד תינוקות. האם מונח די״וז
מעין זה באחת המגירות של המוסד האקדמאי
בירושלים?
שאלה זו התעוררה השבוע, כאשר התפו־צצה
אחת השערוריות המוזרות ביותר אז
קום המדינה. אגודת הסטודנטים מיחתה
בפני הנהלת הא ניברסיטה על כן ששיכנה
שני סטודנטים גרמניים, בני 21ו־ , 19בשיכון
הסטודנטים (ראה להלן).
הנהלת האוניברסיטה דחתה את המחאה,
אבל הוסיפה הערה מגוחכת משלה. קבעה
היא: עברם של הסטודנטים נבדק בקפדנות,
ולא נמצא בו רבב. היא שכחה לציין כי
הסטודנט האחד היה בן שלוש שנים, והשני
בן שנה אחת, כאשר אדולף היטלר התאבד
בבונקר שמתחת למשרדו בברלין.
הפרשה כולה השאירה את רוב הנוגעים

בדבר כשפניהם סמוקות במבוכה. אולם היא
לא היתד, יחידה במינה. בהעור הנחיות
מוסריות ומדיניות מוסמכות לטיפול בשאלה
הגרמנית *,אי־אפשר היה להימנע מסתירות
מגוחכות.
•!״פריד כדיל־הבדודח. כך, למשל,
נמלט בשבוע שעבר אחד משרי הממשלה
ממועדון ירושלמי, בו צילם צודת־טלביזיה
גרמני תוכנית אנטי־נאצית מובהקת — מחשש
פן יופיע בצילום. ואילו השבוע הופיע
שר אחר במסיבה חגיגית לכבוד חבר הממשלה
האוסטרית. בימי השואה לא היד,
שום הבדל בין גרמנים לאוסטרים, שחיי
ופעלו ברייך משותף אחד. יוזם הפיתרון הסופי
ומבצעו העיקרי — אדולף הגדול ו־אדולף
הקטן — גדלו והתחנכו שניהם באוסטריה.
מדינת
ישראל היתר, מוכנה לסלוח למדינה
בה נמצאים עדיין מאות אלפים אנטישמים
חיים, אבל היא לא היתד, מוכנה
לסלוח לאנטי־שמי מת אחד. ריכרד ואגנר
הלך לעולמו שש שנים לפני שאדולף היטלר
נולד. אך המנהיג הנאצי ״שאב ממנו השראה״
— ועל כן פסולות יצירותיו בישראל.
השבוע נטלה התזמורת החיפאית לידיה
יוזמה נועזת, ניגשה לשבור את החרם האבסורדי.
היא החליטה לנגן את אחת מיצירותיו
של ואגנר, האידיליה של זיגפריד.
אולם רעם התגובות מחריש־ד,אוזניים הטביע
אף את המוסיקה של ואמר, שאינו
נימנה עם המלחינים החרישיים דוזקא. מסתבר
כי ניגון־ד,בכורה עמד להתקיים ערב
יום־ד,זיכרון לליל־הבדולח, הפוגרום שערכו
אנשי פלוגות־הסער בנובמבר 1938 בכל רחבי
גרמניה. הניגון הודאגנרי בוטל לזכר ה־סאירע.

תופים וחצוצרות. כדי להביא
את מחול האבסורדים לשיאו, בא השבוע
שבועון גרמני והדגיש את האחוזה הישר־אלית־ר,גרמנית
בשלל צבעים ססגוניים. בקיוסקים
הישראליים התנוסס הגליון האחרון
• עורך העולם הזה ניסה לקבוע הנחיות
כאלה בסיכום סידרתו על גרמניה החדשה

(העולם הזה .)1359

של השבועון ההאמבורגי דר שטרן (״הכוכב״)
,כשעל שערו קסדה גרמנית ועוזי ישראלי.
השער
בא להכריז על כתבה בשם ״בלי
תופים, בלי חצוצרות״ ,התופסת כמה עמודים
בגליון. המחבר הוא סופר גרמני, שהיד,
חייל בוזרמאכט הנאצי, ושר,תנדב עתה
לחיל־ד,מילואים של הבונדסוזר *.הכתבה היא
כולה שיר־הלל לצבא, תעמולה גלוייה למיליטריזם
הגרמני החדש. מיליטריזם זה מתעטף
באיצטלד, של ״צבא עממי״ ,ועל כן מופעי-
עים בשער השבועון, בנוסף על הקסדה
ותת־המיקלע, גם. מגבעת אזרחית ועניבה.
כי החייל הגרמני רשאי כיום ללבוש, מחוץ
לשע;ת תפקידו, בגדים אזרחיים.
האם קצין בצבא הגרמני, ששרת בפולין
בתקופת השואה, עדיף על סטודנט גרמני
שנולד אחרי השואה? האם סימפוניה מסוכנת
יותר מהת־מיקלע? אלה הן רק שתיים
מן השאלות המודקרות מתוך ים האבסורד,
המצפה לבירור לאומי רציני.

ברית ותר חדשה
...ויקרע הכוהן הגדול את בגדיו, ויאמר
:״מגדף הוא! ומה לנו עוד לבקש
עזים? הלא עתה שמעתם את גידופו! מה
דעתכם?״ ויענו ויאמרו :״איש־מוות הוא!״
וירקו בפניו, ויכוהו באגרוף, ואחרים היכו־הו
על הלחי.
ויהי לפנות בוקר, ויוועדו כל ראשי
הכוהנים וזקני־העם על ישוע להמיתו. ויאסרו
אותו ויוליכוהו משם, וימסרוהו אל
פונטיוס פלאטוס הנציב ראשי הכוהנים
והזקנים דיברו עליו שיטנתם, והוא לא
ענה דבר.
והנציג היה מתיר לעם בכל חג
אסיר אחז, את אשר יחפצו. ובעת ההיא
היה להם אסיר מפורסם ושמו בר־אבא.
ויהי כאשר נקהלו, ויאמר אליהם פילאטוס:
״את מי תרצו שאתיר לכם, את בר־אבא או
את ישוע, הנקרא בשם משיח?״
.. .וראשי הכוהנים והוקנים הסיתו את
המון־העם לשאול להם את בר־אבא, ולאבד
את ׳שוע.
.. .ויאמר אליהם פילאטוס :״מה אעשה
לישוע הנקרא משיח?״ ויענו כולם :״ייצלב!״
וי הי׳ כ ר או ת פילאטוס כי לא יועיל מאומה,
וכי רבתה עוד המהומה, ויקח מים,
וירחץ את ידיו לעיני העם, ויאמר :״נקי
אנוכי מדם הצדיק הזה. אתם ראו!״ ויענה
כל העם ויאמרו :״דמו עלינו ועל בנינו!״
אז התיר להם את בר־אבא, ואת ׳ שוע
היכה בשוטים וימסור אותו להיצלב.

ה 616ק 1ח 10ד011116
עוזי בשער השבועון ״דר שטרן״
— ממאה אלף אנטי־שמיס חיים
העולם הזה 1366

כל ילד אירופי לומד שורות אלד, של
הבשורה על פי מתי, הספר הראשון של
הברית החדשה, בגיל רך. זמן רב לפני
שמתעורר בלבו חוש־הבקורת המבוגר, נח־רתת
בלבו תמונה ששוב אינה נמחקת לעולם:
המון היהודים הצודח, דורש את
צליבת בן־האלוהים, היורק במשיח והמענה
באכזריות את הגואל יפר,־ד,נפש, שבא להושיע
את העולם בכוח יסוריו ובעוצמת
אהבתו.
תמונה זיוי צויירד, לפני קרוב לאלפיים
שנה בידי תועמלניה של כת יהודית קטנה
בירושלים, שנרדפה עד צוואר על־ידי מנהיגי
הציבור היהודי. היה זד, פרי של שינאה
נואשת, האופיינית לכת נרדפת המבקשת
* וורמאכט — ״עוצמת ההגנה״ .בונדס-
וור — ״הגנת הברית״ .הכוונה לברית הפדרטיבית
של גרמניה המערבית.

היטלר כגיבור ואגנרי *
אנטי־,שמי מת אחד גרוע —

להתקבל לעדה הרישמית, ושבקשתה נדחית
בבוז ובאכזריות.
מתי וחבריו לא חלמו כי דברי־ד,תעמולה
שלהם ינחו את העולם במשך אלפי שנים.
אולם כך קרה. הנצרות התפשטה ברחבי
העולם. יבשת חדשה — אירופה הבארבא־רית
— קמה לחיים ויצרה תרבות אדירה,
שהיתר, נוצרית־דתית. יצירות־הפאר של תרבות
זו — במוסיקה, באדריכלות, בציור,
בספרות — היו רובן ככולן ספוגות רוח
דחית עמוקה. ועל כולן ריחפה אתר, תמונה
טרומית של היהודים, עם הרוצחים של בן־
האלוהים.
לא היתד, זאת הסיבה היחידה לשנאת־היהודים,
המלווה את התרבות האירופית
בחטא קדמון מאז ימי קארל הגדול ועד ימי
אושוויץ. אולם היתד, זאת הסיבה המרכזית,
הראשונית.
טיהור מאוחר. השבוע הפיצה הנהגת
הכנסיה הקאתולית, נושאת האנטי־שמיות
במשך דורות רבים, מיסמך מהפכני. בפני
נציגי ועידתה האקומנית (״הכל עולמית״)
ברומא הונח מיסמן־י הקובע כי האשמה לצליבת
ישו אינה חלה על כל היהודים, בכל
הדורות. למורי״דת ניתנה הוראה ללמד את
התורה ברוח זו.
היה זה מחווה של פיוס — הנובע, אולי,
מן המצפון הרע של הוזאתיקאן לזכר
שתיקתו של פיוס ה־ 12 בימי הרייך השלישי.
אולם ספק אם תהיה להחלטה זו
השפעה של ממש.
כי ד,כנסיה אינה יכולה לתקן את הברית
החדשה — ונוסח הספר מדבר בלשון ברורה
יותר מכל דברי־פרשנות. כשם שכל ילד
יהודי לומד בגיל רך כי אלוהים עצמו
ציודה על יהושע לבצע בארץ כנען מיבצע
של השמדת־עם, או שכל הגויים רודפים
את היהודים בכל התקופות — כן יוסיף
כל ילד נוצרי ללמוד בדור הבא, כמו בשמונים
הדורות הקודמים, כי היהודים
בגדו בישו, עינוהו ומסרוהו לידי התליין.
* קאריקטורה
גרמני פארדון.

בעתון

ההומוריסטי ה

במדינה
מענו!
כדאוהדו טו ב
״חבר יקר,״ נאמר בהזמנה המשוכפלת,
שנשלחה לעובד חברת עמידר ,״הנך מוזמן
לבנם חברים ואוהדים, שיתקיים ביום שני
14.10.63 במועדון יחדיו, תל־אביב.״
בעמידר, חברת השיכון הממלכתית, יכולים
אמנם להימצא עובדים שאינם חברים
במפא״י. אבל עובד שלא יהיה אוהד מפא״יי
במהרה היה הופך להיות אבן מאסו בה
הבונים. על כן׳ ראו כל דרי עמידר את
עצמם חייבים להשתתף באותו כנם של
מפא״י. מה עוד, שעל ההזמנה, אשר בראשה
התנוסס שם מפלגת פועלי ארץ־
ישראל, היה חתום שר השיכון יוסף אלמוגי,
שבתחום פעולתו נמצאת עסידר. להגברת
הרושם, צורפה גם חתימה שניה:
״אריה אורון, מנהל ענזידר.״
״כל אוהד וטוב לכנס!״ היתה לפקודת־היום.
הם התרכזו מקרית־שמונה ומקרית־גת,
מתל־אביב ומירושלים, לשמוע את עסקני
מפא״י מסבירים להם מדוע חייבים קולותיהם
לשמש לבנים בבניין הנצחון של המפלגה,
בבחירות הקרובות להסתדרות.
העובדה שהכנס התחיל ב־ 9בבוקר והסתיים
רק אחרי הצהרים, כשארוחת־צהרים
כלולה בתוכנית כטיט מלכד, לא הפריעה
לשר ולמנהל החברה. האזרחים שפנו באותו
יום למשרדי החברה בענייני שכון —
מצאו חדרים ריקים.
הנהלת החברה יעצה לחבריס/אוהדים
לקחת יום זה כיום חופשה. השאלה, שבוודאי
תעניין את מבקר המדינה: כמה
חבריס/אוהדים הגישו לעמידר חשבון על
הוצאות אש״ל לאותו יום שני ביחדיוז
היסטוריה יונק ט רי מון

למדו

• הפירמה כראון את כילד
לבדים מתל־אביב, רחוב נחלת־בנימין
,43 טלפון ,64005 מזמינה לביקור
יעיל בחנות. לרשות הלקוחות: מבחר
עשיר של בדים מתוצרת הארץ ותוצרת
חוץ מיוחד לעונה, מן האיכות
המעולה ביותר. ביקור בחנות
כדאי בהחלט.

לתועלתכם

בקלות

ובמהירות

קצרנות

עברית
ו/או
אנגלית
ב״אולפן ג רג 0 0מ )0בשיטת גרג הידועה בעולם.
ההדרכה בידי מר חיים בר־קמא, מחבר הקצרנות העברית
בשיטת גרג המוכרת ע״י משרד החינוך.

עתה נרשמים לקורס החדש
פרסים:

תל־אכיב

:בר־קמא, רח׳ גורדון.5

חיפה

:בי״ס. במעלה״

על גבעות נישאות, מול דיונות החול
המשתרעות לעבר עזה, ניצבות שתי מצבות־ענק
של גבורה: אחת, מגדל־ביטון נקוב־פגזים,
לזכר קרב שאירע במקום זה, לפני
15 שנה ; השנייה, יצוקה מתכת, פסלו של
גבר פצוע המטיל, בשארית כוחותיו, רימון
יד, לזכרו של קרב אחר, שאירע לפני 20
שנה, במרחק של 1000 קילומטרים.
בשבוע שעבר ניקד,לו כמה מאות אנשים
ליד מצבות אלה. הם חגגו נצחון בקרב
נוסף, שבמבצע יואב, בדיוק לפני 15 שנה,
שיחרר את קבוץ יד־מרדכי מידי כוחות המצרים.
בין החוגגים ישבה אשה אמריקאית
קשישה, שטסה במיוחד מניו־מכטיקו, כדי
לחוג אירוע כפול: בד בבד עם חגיגות יום
השנה ה־ 15 לשחרור יד־מרדכי, הופיע ספרה,
השמש לא עמד דום, המתאר את ששת ימי
הגבורה של קבוץ יד־מרדכי — ששה ימים,
בהם עצרו חברי הקבוץ ומחלקה של לוחמי
פלמ״ח, חטיבה מצרית מלאה, שנעה לעבר
תל־אביב.
סיפור כמקום כוס-מים. מרגרט לאר-
קין שמעה לראשונה על יד־מרדכי, כשהגיעה
למקום ביום שרבי אחד של חודש מאי
, 1959 יחד עם בעלה היהודי, במסגרת טיול
מודרך בנגב. היא קיוותה למצוא במקום
מים קרים כדי לרחית את צמאונה, אך
במקומם שמעה סיפור־גבורה, שלא נתן
לה מנוח שנה תמימה. היא נכנעה, חזרה
לישראל, שהתה בקבוץ תשעה שבועות, רשמה
מפי החברים שהשתתפו בקרבות, כמיליון
מילים שתיארו את קרבות ששת
הימים. לאחר שורה של פגישות עם אנשי־צבא
ישראליים שהשתתפו בקרבות האזור,
ביניהם שמעון אבידן מפקד חטיבת גבעתי,
הבינה אף את משמעותו האסטרטגית של
הקרב. התוצאה: כתב יד כתוב אנגלית, שנשלח
להוצאת מערכות, הופיע לראשונה
בעברית.
מרגרט לארקין, עתונאית וסופרת רבת-
מכר• טוענת כי כל מעשיה היה לערוך
ולקצר את דברי הלוחמים עצמם. ואמנם,
הספר, הנקרא כסיפור־קרב מרתק, הוא
בראש וראשונה סיפורם של הלוחמים.
אחד מהקטעים המזעזעים ביותר של הספר,
שלא פורסם עד כה, הוא סיפור מותו

(המשך בעמוד

החדשות הישראלי
״ העולם הזה״ ,שבועון
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,2טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, תל־אביב,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

• את סיפרה הראשון, שבע מניות במכרה
זהב, כתבה לאחר שכיסתה, כעתונאית
אמריקאית, משפט של שניים שהואשמו בפיצוץ
מסוס־נוסעים, כדי להיהנות מביטוח־חיים
של שבעה מהנוסעים. לאיקין עצמה
טסה במטוס זה, ניצלה בנס, כשהפצצה
התפוצצה באיחור.
העולם הזה 1366

התפוצצות גדולה
מאחורי הקלעים
של משוזו הבסחון
ך מנהל הכללי של משרד־הבטחון,
1ן אשר (״ארתור״) בן־נתן, נכנם לחדרו
של השר, הניח על שולחנו של לוי אשכול
את המיסמן־ שהעסיק את ראשי המשרד ב־משך
חודשים אר>כיפ: הצעת התקציב לשנת
.1964/65 הוא ביקש מאשכול דבר פורמלי:
לחתום על המיסמך הארוך, אשר מעטים
מאוד במדינה רשאים לראות את תוכנו.

עד לפני שנה, לא היה שר הבט־חץ
חותם על הצעת־התקציב השנתית
של משרדו. המיסמד היה
מניע לייעודו כשהוא נושא את
חתימתו של שמעץ פרס כלבד, או
של המנכ״ל בן־נתן. אולם ממשלת
אשכול העבירה הוראה פנימית,
שקבעה כי מעתה תהיה זכות החתימה
על תקציבי המשרדים השונים
נתונה כידי השרים כלבד.
ארתור הנאה סבר כי השינוי הינו פורמלי
במהותו. על כן הצהיר באוזני אשכול:
״שמעון ואני כבר עברנו עליו. הוא בסדר.״

את הדגם הבא אחריו, שיימסר
כעבור שנה או שנתיים, כאשר הדגם
הראשץ יהפף כבר למיושן.
דויד בן־גוריון, בשנים האחרונות, לא
הפעיל בקרה עליונה זו. מה ששמעון פרס
הציע כתקציב המשרד — עמד.
אשכול הבהיר, מיד עם כניסתו לתפקי־,
כי בדעתו לשנות מינהג זה: שמעון פרס
אומנם ימשיך גם להבא להציע הצעות, אך
ההחלטה הסופית בכל כרם חשוב תהיה
נתונה בידי השר.
והנה הגיע הרגע. אשר בן־נתז הניח על
שולחנו את הצעת התקציב, בהדגישו כי
שמעון פרס כבר עבר עליה וקבע שהיא
בסדר.

ייסויריה יהמגלה
ן* וי אשכול התבונן בניירות — ונדהם.
/לא מן הסכום העצום, אף לא מן התפיסה
הבטחונית שהתבטאה בחלוקת המיליונים
בין הזרועות השונות של מערכת ה־

מה פרס בולע צפרדע
כלומר: אין צורך לחקור ולבדוק בו. אפשר
לחתום באמונה עיודרת.
אך אשכול סבר אחרת. הוא הורה למנהל
הכללי להשאיר את התקציב לעיון.

ארתור נפגע. אולם זה היה
עדיין כאין ובאפס כהשוואה לתוצאה
השנייה שנבעה מהחלטת
אשכול.

רהש בלתי-מרוסד
א לחינם כיהן שר הבסחון הנוכחי
/במשך עשר שנים כשר־האוצר, ותקופה
ארוכה כגיזבר הסוכנות. הוא למד, לכל הפחות,
לקרוא תקציב של מיליונים באותה
קלות שעקרת־בית בולעת רומאן־כיס. העובדה
שגם כיהן כמנהל־כללי ראשון של משרד
הבטחון סייעה לו לחדור, בכל סעיף, לתוכן
המעשי של כל הוצאה.
באופן עקרוני, אפשר היה לצפות להתנגשות
רצינית ראשונה בין אשכול לבין פרס
על התקציב המשותף הראשון שלהם. בי
הביקורת היסודית שנמתחה על משרד הבט־חון,
בימי כהונתו של דויד בן־גוריון, היא,
שהירשה לשמעון פרס להפוך את כל המשרד
לסוכנות רכש בלתי־מרוסנת.
אומנם, תפקידו של פרס היה לברר אפשרויות
של רכש בחו״ל. אולם השר שמעליו
היה צריך להחליט — לאור שיקולים פוליטיים,
אסטרטגיים וכלכליים — איזה כלים
בדאי לרכוש.

למשל: אם בשנה מסויימת היה
בדאי להשקיע מאות מיליונים כרכישת
מטוס-סילון מסויים, או להחליט
בי נובח היציבות הכטחד
נית והמצוקה הכספית אפשר לדלג
על דגם זה ולהזמץ ישירות

בטחון. הדהים אותו סעיף צנוע־יחסית, שלא
היה לו כל קשר לענייני הבטחון.

סעיף זה קבע, כי כמשן־ השנה
הבאה יעניק משרד האוצר רבבות
רכות של לירות לעתונאים ולאנ-
שי*עט שונים.
היתר, לכך הסוואה אלגנטית. בלשון התקציב
דובר על מילגות ודמי השתלמות ונסיעה,
שמשרד הבטחון יעניק לעתונאים.
זהו המקור הכספי של מה שזכה לכינוי
״יונייטד פרס״ — כלומר, העתונאים המשרתים
את שמעון פרם במערכות העתונים השונים
בישראל, והשבועון שג׳ון קמחי מוציא
עבור פרס בלונדון ובפאריס.

אשבול קרא לסגנו, הודיע לו בי
ברצונו למחוק סעיף זה מתקציב
משרד הכטחון.
פרס התנגד, הסביר כי הוצאה זו חיונית
לצרכי יחסי־הציבור של המשרד ושל מער־כת־הבטחון.
אשכול הבין היטב, כי המדובר
לא ביחסי־הציבור של מערכת הבטחון,
כי אם ביחסי־הציבור של שמעון פרס אישית,
לקידום השאיפות הפוליטיות שלו.
השם ״שמעון פירסומת״ ריחף בחלל החדר
הנאה בקריה של תל־אביב, אף כי איש מן
השניים לא ביטא אותו בקול רם.
עד כה, נהוג היה להניח כי שמעון פרס
רוכש את כתבלביו בשיטת ״המגלב והסו־כריה״
.כך נקראה הדוקטרינה הרישמית של
חיל הפרשים בצבא הגרמני הישן: אם הסוס
עשה צרות — היכוהו במגלב. אם התנהג
בסדר — העניקו לו סוכריה. ההנחה,
לגבי כתבלבי *יונייטד פרס״ היתה, כי ה־סוכריה
היתד, מיקצועית: הדלפת ידיעות
וסקופים לעתונאים־מטעם. המגלב, מאידך,
היה ברור, והוא הופגן משך שנים ארוכות
ביחס, כלפי העולם הזה.

והנה, כמיסמך שהונח עתה לפני

אשכור ונוס: הוא הסתנר בנייר ונדה
לוי אשבול, היה כתוב שחור*על
גכי-לכן, בי הסובריה היתה בסף
מזומן, או הנאות יקרות מאוד,
שוות-בסף. אם כצורת שוחד כספי
ישיר, אם בצורת תשלום משבורת
גלויה, אם בצורת חלוקת נסיעות
וטיולים בחו״ל. בל זה מכספי
משלם־המיסים, שהאמין כרוב
תמימותו בי בל לירה של תקציב
הבטחץ קודש היא לקניית תותחים,
מטוסים או שמיכות לבנו ה-
מגויים.
״יחסי־ציבור אינם עניינו הבלעדי של משרד
הבטחון,״ קבע אשכול. הוא היה מוכן
אומנם להעניק מילגות לעתונאים, ואף לשלם
תמיכה רישמית וגלוייה לבטאונים כמו
שבועונו של קמחי. אך הדבר ייעשה גלויות,
דרך לישכת העתונות הממשלתית שבמשרד
ראש הממשלה, או דרך משרד החינוך והתרבות,
שישקוד על הובהת הרמה המיק-
צועית של עתונאים וסופרים.

פרס רתח. בי במכה אחת איים
אשכול לשלול ממני את הכלי החשוב
כיותר במלחמתו הפוליטית.
כאשר עזב את הדרו של השר,
השאיר אצל אשכול את הרושם
בי הוא עומד לנפח מיד את כתב*
ההתפטרות שלו.

בוס של ממש
י ^\ בן, הוגשה התפטרות לאשכול. אך לא
\ * ז ו של שמעון, כי אם של איש־אמונו
ובן־חסותו אשר בן־נתן.

ההתפטרות התקבלה, תיכנס לתוקפה
כאשר יימצא תפקיד נאות
עבורו. הסיכוי: מינוי בשגריר,
תין• השבועות הקרובים.
שמעון פרם עצמו העדיף לספוג
את המכה ולשתוק. כי ידע, שגם
התפטרותו היתה מתקבלת על-ידי
אשבול ללא היסוס.
אחד ממקורביו הסביר את פשר ההתאפקות
:״הוא נשבע לבלוע כל צפרדע שיגישו
לו, ולשתוק.״ ואילו פרס עצמו הסביר בשיחה
גלויה :״אני לא מתכנון להתפטר.

הראו את (אחד הפקידים הבכירים של מערכת
הבטחון, העומד לקבל בקרוב מינוי
לתפקיד גבוה) .הוא חיכה וחיכה, ולמרות
שמינו אחרים מעל לראשו — לא התפטר.
עכשיו הוא יקבל את המינוי. אין חוכמות:
מי שמחזיק מעמד — מגיע למעלה.״
הוא למד את השיעור על עורו של
משה דיין, שהסתבך בקומדיה המשפילה של
התפטרויות חוזרות.
החלטה זו להתחפר בתפקידו כבר הועמדה
במיבחן קשה, מאז תפס לוי אשכול את
מקומו של דויד בן־גוריון. קודם כל: מפני
שזו הפעם הראשונה, מזה שנים רבות, נאלץ
פרם לעבוד תחת בוס של ממש.
לא זו בלבד, אלא שהבוס הזה החליט
להוציא את ענייני הבטחון מתחום אחוזתם
הפרטית של פרס ואנשיו. הוא הרחיב במידה
ניכרת וממשית את סמכויות ועדת השרים
לענייני בטחון, נתן לשותפיו הקואליציוניים
— ובעיקר ליגאל אלון — דריסת־רגל ממשית
בממלכת הבטחון. ברגעים מסויימים,
נידמה היה לפרס אפילו, כי אשכול רומז
לקראת עתיד קרוב בו יכהן ישראל גלילי
או יואל אלון בתמיי־ד יטחיני עליון.

מינוי כזה, שהיה מקרב מאוד
אה האיחוד המלא כין מפא״י ל־אחדות־העבודה,
היה שם קץ ל־קאריירה
הפוליטית של פרס. בי
יגאל אלון ושמעון פרם עומדים משני
צידיו של מיתרם: הם מנוגדים
עקרונית, פוליטית ואישית. בכל כאשר לועדת יתפטר

זאת לא התמרד שמעון פרס. גם
הכריעה אחדות־העבודה נגד צירופו
השרים לענייני בטחון, והוא רמז כי
— בלע את הצפרדע ושתק.

אלא שהפעם, לאחר הריב על התקציב,
נידמה היה בי ככל זאת
תיתכן הסתלקותו מן העמדה המבוצרת
שלו במשרד הבטחון.
בצמרת מפא״י המצומצמת רווחה
הסברה, בי אשבול יגיש לסגנו
החל מעתה מנה כה גדדטה של
צפרדעיב, שהוא עלול להקיא -
או לסרב לבלוע אותן• אף גם אנשים
אלה יודעים, בי לשמעון פרם
יש קיבה של ברזל, והוא מסוגל
לאכול מנה אחרי מנה של דברים
בלתי־טעימים.

נ 1כ ! 1

במדינה

ישראלי

(המשך מעמוד )8

החודש נפתחים קורסים חדשים

של אהרן מלר, פרטיזן־לשעבר, שגדר בגופו
בעד השריון המצרי מלחדור לקסע
הדרומי של הקבוץ. בהעדר נשק אנטי־טנקי
אחר, לקח אהרל׳ה, כפי שנקרא בחיבה
בפי חבריו, שני צרורות של רימוני־יד,
הסתער בשטח חשוף מול הטנק המצרי
שהצליח לחדור למשק. המקלען המצרי פגע
בחזהו בצרור הראשון, אולם אהרל׳ד, זינק
אל הצריח, פוצץ את צרורות הרימונים מול
חרכייהצריח. הטנק נסוג.
השבוע •גילתה הסופרת לעתונאית שראיינה
אותה: לאחר ששמעתי את סיפורו של מלר,
הייתי משוכנעת כי המצבה הניצבת על הדרו
העולה לעזה, היא לזכרו של הרמן האמיץ.
רק מאוחר יותר גיליתי כי מצבה
זו מתארת קרב גבורה הירואי אחר: קרב
גיסו וזרשה*.

קירור ומיזוג אויר
משך הקורס 8חודשים
פרטים והרשמה בשעות ( 08.00—20.00 רצוף) :
חי פ ה
רח׳ ביאליק 17

ת ל־ א בי ב

ר 1וי*
בית יואל
רח יפו

• דרו פ״ת 44 מול בית־הדר
• אלנבי 76

יחסי חוץ

נמצא עכשיו למכירה
בכל החבויות לתקליטים

ן ^ השלגו

1שיר ה ש כונ ה

במחיר

0י 4ר -ו

א. בוגטיר וי. אורי מציגים*:

גדול

זמרי

ה שנסונים

הצרפתיים

£1א11);011£$ 8

הופעות

ב״היכל התרבות׳

תל־אביב 20 -בנובמבר ו־ 21 בנובמבר ב־8.30

מניות כרטיסים נמשכת בכל המשרדים
תשבץ העוד הז ה 4366
בתור קורא ותיק ומעריץ נלהב של עתונכם, אני שמח מאד לשלוח לכם תשבץ
פרי עטי, בתוספת איחולי לשנה טובה שנת תפוצה והצלחה בכל מעשי ידכם.
כך פותח חייק יצחק המשרת בעת בצה״ל כחייל בשרות חובה. יצחק בן
ה־ 18 מוסיף שעיקר תחביביו הם חיבור תשבצים וסרטים.
מאוזז )1 :פאר
תעשיית הנשק שלנו;
)4הבירה; )10 מזמר
<11 :כלי ענו־
•ים; )13 מיניסטר;
)14 עצים רבים; )15
הנמל הדרומי; )17
עיר קדומה במיצי
רים; )19 בעל חי
מימי; )20 רודן
דרום אמריקאי; )22
כליה; )25 מלת
שלילה; )26 אשת
האפרתי; )27 בירתו
של יוליום קיסר;
)30 נערה צעירה;
)32 עוד; )33 חיה
מיללת; )34 תימור;
<36 רוח רעה)37 :
תפקיד אחראי; )39
העומד בשער; )41
בירתו של ארהארד;
)42 אנם רחב ידים;
)44 משכז לבעלי־חיים;
)46 כלי חרם
לגידול פרחים; )48
דד; )50 גל אבנים
(הפור); )51 ניבור ״הפרשה״; )53 כלי
נגינה; )55 דל; )57 גל אבנים; )58 דר;
)59 התאמה; )60 מחילה גדולה באדמה.
טאונד )1 :איש החוק במערב הפרוע;
)2אחי הבת; )3טס קטז; )5עני; )6צנור
הדם; )7נשיא דרום קוריאני לשעבר; )8
מטרה; )9סמרה נפוץ; )21 אביה; )15
סכיז־בים קטנה; )16 משבעת המינים; )18
סדינתו של נה־ויז; )21 טורה; )23 בחורה;

האולפנא לגרפיקה שימושית מיסודה של

ה הכלל ה ה פו לי טנני ת
נפתחים הקורסים הבאים:
אומני גרפיקה שימושית
מחזור בשל
קורס הערב התלת־שנתי

רישום־־ציור
קורס ערב חד־שנתי

כתב אמנותי
קורס ערב חד־שנתי

)24 טלה זרוז; )26 כת חסידית; )28 בר-
מינז; )20 חג עברי; )31 הוא יעקב; )32
מומחה לטיבול בגז )35 :אחד הצלילים; )37
מקצוע יהודי מסורתי; ;38 איש הקרקס;
)40 כנוי לכל המיז האנושי; )41 תבואה;
)43 טלה שאלה; )45 נוטה לפשרה; )46
חלד; )47 דמות; )49 עתו; יומי; )52 מבני
המשפחה; )54 שופט טחוזי; )56 מתת; )58
נכרי שהתיהד.

פרסים והרשמה:
האולפנא לגרפיקה שימושית
תל־אביב, רחוב המסגר .62
בכל יום מ־ 8בבוקר עד 7בערב
טלפון 3<$487
התחלת הלימודים
ברא שית ינואר 1964
בשיתופה (בפיקוחה של

אגודת הגרפיקאים

•דשמאל הי אהחולמת
לממשלה זרועות רבות — ולעיתים נידמה
כי אף אחת מהן אינה יודעת על מעשי
רעותה:
י• השבוע הרים נציג ישראל באו״ם
את ידו למען החלטה, שקראה לכל חברות
הארגון להטיל אמבארגו** על משלוחי נשק
ונפט לדרום־אפריקה, כתגובה על מדיניותה
הגזענית. ההחלטה נתקבלה ברוב מכריע.
#השבוע מסרה עתונות העולם כי
המשטרה הדרום־אפריקאית קיבלה סוף־סוף
תת־מיקלעים מדגם > 1חי. והכניכר. אותם לפעולה.
עוזים
אלה מייוצרים בבלגיה, על סי
הסכם עם ישראל. משרד־החוץ טוען באוזני
כל המי כן לשמוע כי אין לישראל שום
שליטה על מכירות המיפעל הבלגי. אבל
שמעון פרס טען בשעתו, לכל מי שהיה מוכן
להאזין, כי המפעל הבלגי חתם על סעיף
האוסר עליו מכירת־נשק אלא בהסכמת
משרד־ד,בטחון הישראלי.
כמו בכל פרשה בה מעורב שמעון פרס,
מתעוררת גם הפעם השאלה: מי שיקרי

ירזשלים
מסע הנוג חון -אחווה
הודעת־הנצחון של המשטרה נסכה גאווה
בלב האזרחים: השבת עברה בירושלים ללא
תקריות.
״סוף־סוף!״ קרא נהג מונית בתל־אב־ב,
״פעם אחת השתמשה המשטרה בכוח —
והעניין נגמר!״
אבל האמת היתד, הפוכה. השבת עברה
ללא תקריות, מפני שמשטרת ישראל הפכה
עצמה לסוכנת הדתיים. היא פשוט עשתה
את עבודתם של הקוזאקים־של־הקדוש־ברוך־
הוא.
חדו* שיניים. בכניסה לשכונה הוקמו
מחסומים. נהגים יהודיים נעצרו ,״נתבקשו״
שלא לעבור בשכונה. רוכבי-קטנו־עים,
בעלי מגמד ,״פרובוקטיבית״ ,נשלחו
בגסות כלעומת שבאו. העירייה המפא״יית־דתית
תרמה תרומה משלה, בצורת שלטים
בלתי־חוקיים, שאסרו את הכניסה לשכונה.
גם התיירים לא הובלו ברחוב שבטי־ישראל,
כרגיל, אלא בדרך אחרת.
היתד, זאת כניעה גמורה לדתיים. היא
הביעה לא רק את רוחה של צמרת המשטרה
(ראה עמודים 6־ ,)5המתחמקת מכל
מאבק למען החוק, אלא נשאה גם את ה־גושפנקה
האישית המיוחדת של לוי אשכול.
ראש־הממשלה הבטיח בכנסת, בקול מורם
באוזני המדינה, כי המשטרה תדאג שהכבישים
יישארו פתוחים לתנועה — ונתן באותו
יום הוראה הפוכה למשטרה. השוטרים,
שזכרו את סבלם בשבתות הקודמות,
קבלו את הפקודה בחרוק שיניים.
עוד עשרים אחוז .״השגנו שמונים
אחוז של מטרתנו!״ צהל השבוע הרב
ישעיהו (״שיע״) שיינברגר, שר־החוץ המזוקן
של נטורי־קרתא.
נשאלה השאלה המפחידה: מה הם עשרים
האחוזים הנוספים, שנטורי־הקרת מבקשים
עוד להגשים, אחרי נצחון מוחלט זה?
• המצבה היא לזכרו של מרדכי אנל־ביץ,
מפקד מרד ניטו וורשה.

*• אמבאדגו (ספרדית) פירושו, במקורו,
החרמת אוניה ומיטענה כרי למנוע אור
הפלגתה. המונח משמש כיום לאיסור על
ייצוא סחורות מסויימות.
ה עו ל ם חזח

1166

סטודנטים
ל הי פטרמ פי ט ר
לקבל מרות של רוב — צריך לדעת כל
יושב־ראש של מוסד דמוקרסי. ברון• גיס־ליץ,
יושב־ראש התאחדות ד,סטי ונטיב, לא
ידע זאת.
בשבוע שעבר התכנס הוועד המצומצם
של ההתאחדות, המונה שמונה חברים בעלי
זכות־הצבעה. בני גבאי 25 איש אחדות-
העבודה, העלה בעיה רגישה לסדר־היום:
״במגורי הסטודנטים שליד האוניברסיטה מתגוררים
שני גרמנים. הדבר פוגע בסטודנטים
ישראליים, שבחלק מהם ערכו ניסויים בזמן
מלחמת־העולם השניה. אני דורש להרחיק
את הגרמנים מהשיכון.״
נערכה הצבעה. ברוב של 3נגד 2התקבלה
הצעת הגירוש. בעד הצביעו איש
המפלגה הדתית לאומית׳ איש מפא״י ובני
גבאי.
בחור טיב. גיסליץ, צעיר ( )24 עגול־פנים
ומלא־גוף, היה נגד הגירוש. הוא לא
העביר את ההחלטה של הוועד להנהלת האוניברסיטה.
זו למדה את הענין מקריאה
באחד הצהרונים, מיהרה לפרסם גילוי דעת
״שהסטודנטים הגרמנים לא יגורשו, ימשיכו
להתגורר בשיכון הסטודנטים, למרות החלטת
הוועד.״
בו בזמן ערכו דיירי־השיכון הישראליים
מלחמה משלהם נגד הוועד, החתימו סטודנטים
על פטיציה נגד החלטת הגירוש .״לא
נכון שהגרמנים פוגעים ברגשותינו,״ אמר
השבוע יוסי בנדק בן ה־ ,21 שכנו לחדר
של אחד הגרמנים .״אני גר בחדר אחד עם
פטר. הוא בחור נפלא, מתעניין בכל פרם
המתרחש בארץ, ואני רואה כמעט כל
שבוע את המכתבים הנלהבים שהוא שולח
לידידיו בגרמניה.״
פטר פריימארק עצמו אינו מדבר. ההחלטה
דיכאה אותו. כשהוא יורד לאכול במסעדת
האוניברסיטה, הוא משפיל את מבטיו. רק
לידידיו הקרובים הוא מסביר שהיה מוכן
למקרה כזה .״ידעתי שזה עלול לקרות.
אני מצטער על כך.״ מיד לאחר החלטת
הוועד אף החליט לעבור משיכון הסטודנטים
לדירה בעיר. חבריו הניאו אותו מכך .״אל
תהיה טיפש. נוכחותך לא מפריעה לנו כאן.
להיפך!״ אמרו לו הסטודנטים הישראליים.
אין תגובה! בשבוע זה עומדת להתכנס
המועצה המורחבת של הסטודנטים.
במסדרונות האוניברסיטה יודעים לספר שההחלטה
תבוטל. ארגון הסטודנטים של
מפא״י כבר הוציא גלוי־דעת׳ המתנגד לגירוש,
ומי שמכיר את הקואליציה האוניברסיטאית
יודע שכל החלטה שתא מפא״י
מתנגד לה — לא תעבור.

רפאל ואשתו במשפט שפיגל
נאום אחרי סעודת שבת

חעולס חזח •191
אחד בנימין
שאכל
לי את

שלא התרגש במיוחד היה הפרופיסור
אקצין, שנשאל לדעתו על הענין בעת
ארוחת־צהרים :״אנא, אל תקלקלו
התיאבון. אין תגובה.״

מפלגות
טו בהלחב רי
השבוע עמדה הממשלה בפני דרישה
מפתיעה. תבעה המפלגה הליבראלית: יפוטר
סגן שר הבריאות יצחק רפאל — או
שתגיש לכנסת הצעה להביע אי־אמון בממשלה.
הנימוק
הרשמי היה, כי חלקו של יצחק
רפאל בפרשת שפיגל מטיל עליו צל כה
כבד, עד שאינו יכול להמשיך במישרתו
הרמה. אפילו אם אין לו חלק ישיר בגביית
השוחד מקבלני ומתכנני בית־החולים החדש
בתל־גיבורים, טענו הליבראלים, הריהו נושא
באחריות פרלמנטרית למעשיו של שפיגל.
המפתיע בדרישה זו לא היה תוכנה —
כי אם עיתויה. שהרי כבר בשלב הראשון
של פרשת שפיגל, הצביע העולם הזה
( )1324 על אחריותו של רפאל. מדוע, אם
כן, חיכו הליבראלים עד עתה לדרוש את
פיטוריו של העסקן הדתי, אשר שורה ארוכה
של בזיונות ומעשים מפוקפקים קשורה
לשמו?
ההגיון המשפטי חייב שדרישה זו תוגש
מיד עם התפוצץ השערוריה, או בעוד זמן
מה, כאשר יסתיים הבירור המשפטי בפרשה.
הממורמרים.
אם נעדר הגיון משפטי
מדרישת הליבראלים, היה בה הגיון מפלגתי
רב. אולם כל הצדדים המעורבים ניסו
להסתיר הגיון זה. כי בפנייתו האולטימטיבית
לאשכול, ביקש ח״כ יזהר הררי הליבראלי
לגמול טובה דווקא לכמה מראשי
המפד״ל — חבריו־למפלגה של רפאל.
הדחיפה המיידית ניתנה על-ידי שניים מראשי
המפד״ל: שר־הסעד יוסף בורג וח״ב
משה אונא. שני ראשי סיעת לנדיפנה בתוך
המפלגה ממורמרים מן ההפליה שהנהיגו
כלפיהם ראשי המפלגה, בכך שמנעו מאנשי
למיפנה ייצוג במוסדות המפלגה.
אונא הסתגפן, המתפאר בהליכותיו הצנועות,
ראה ברפאל היפוכו המוסרי והציבורי.
מה עוד, שאונא ניסה בכל מאודו לצאת
לאו״ם כנציג מפלגתו במשלחת הישראלית,
אך הנסיעה הנעימה הוענקה לרפאל. בורג,
לעומתו, ראה ברפאל מתחרה של ממש, העלול
לדחוק את רגליו מן הממשלה.
מזה חודשים שורר בקרב הנהגת ה־מפד״ל
החשש, כי לוי אשכול ירחיב את
הקואליציה הממשלתית על־ידי צירוף מפ״ם.
במיקרה זה יוקטן מספר השרים הדתיים
משלושה לשניים. בורג, איש למיפנה, יהיה
מועמד טבעי לסילוק.
מי יהיו שני השרים שייוותרו, במקרה
זה? המקום הבטוח היחיד הוא של ראש
המפד״ל, חיים משה שפירא. שר־הדתות,
זרח וורהפטיג, נחשב ככשלון בחוגי המפלגה,
על כן ייתכן כי לא יישאר. קיימים
סיכויים שיורשו יהיה אחד משניים אלה:
סגן שר־הפנים הנוכחי, ישראל בן־מאיר —
או יצחק רפאל.
בלי נחת. אל החישוב הפוליטי נוסף
נימוק אישי מעליב: בעוד ימים ספורים
תיפתח בניו־יורק ועידת המזרחי. עד כה
נהוג היה, כי את הנאום החגיגי שלאחר
סעודת מוצאי־שבת ישא שר מישראל. כאשר
הוזמן בורג לנאום בפני הועידה, היה מובן
מאליו שכבוד זה יוענק לו.
לפתע נודע לו כי רפאל, השוהה בארצות־הברית,
סידר עם מכריו שם, שהנאום הגדול
יוענק לו, לא לבורג. על עלבון הסעודה
לא סלח שר־הסעד. הוא פנה לידידיו
במפלגה הליבראלית, ואלו שמחו לנקוט צעד
שיעמיד במבוכה את המפד״ל והממשלה.
המביכה היתד, קצרה מאד. לוי אשכול
טילפן לח״כ הררי, הודיעו כי אינו רואה
שום סיבה לפיטורי רפאל. הוא נעזר
בגדעון האוזנר, שהודיע לצמרת מפלגתו
הליברלית שהעניין ״סוב יודיציה״ —
טענה כוזבת לחלוטין. מאחר שרפאל איני
נאשם בשום משפט* .הליברלים דחו את
הגשת הצעת אי־האמון.
אך הידיעה על דרישת הפיטורים, והרקע
לדרישה זו, הספיקה להגיע לניו־יורק, עוד
לפני שהגיע לשם ד״ר בורג.
וכך ייתכן, אמנם, כי רפאל ישא את
הנאום המרכזי בסעודת מוצאי־שבת. אבל
הרבה נחת מנוכחותו המושפלת של בורג
* האוזנר התפנה מכל עיסוקיו וכותב
ספר על משפט אייכמן, שכל סטרתו לסתור
את דברי הסופרת חנה ארנדט, שספרה המזהיר
אייכמן בירושלים עשה סהאוזנר פפק
ואפר.

עורך־דין מאק

בעל אכסניה פרישמן
תקרית אחרי סעודת שבת
לא תישאר לו. ספק אפילו אם יוכל ליהנות
מלוא ההנאה מן המנות הדשנות שיוגשו לו.

ה קנ אי חו ז ר
״אני אחזור!״ נשבע הגנראל דוגלאס מאק-
ארתור, כאשר נסוג בפני הפולשים היפאנים
מקורגידור. הוא חזר כמנצח, נכנס להיסטוריה.
השבוע
נשמעה הבטחה דומה .״אני אחזור!״
הכריז בנידיורק יואליש טייטלבאום,
הרבי מסאטמר ,״כדי לעמוד בראש המערכה
על שמירת השבת בישראל.״
הרבי מסאטמר הוא מנהיגם הרוחני של
נטורי־קרתא בעולם, קנאי שלעומתו נחשב
עמרם בלוי כפשרן מתון. בעת ההפגנות
האחרונות על התנועה ממעבר מנדלבאום,
ניצח הרב הקשיש על המערכה, באמצעות
שיחות טלפוניות. איש לא ציפה שיבוא
בעצמו לנהל את המערכה, כי בתום ביקורו
האחרון, לפני שמונה שנים, הודיע שנעלב
קשות ולא ישוב לבקר בישראל.
הוא הסביר לסופר דוב סדן, כי בעת
שביקר בחצר הרבי מבלז בתל־אביב, שאל
את הרבי מדוע יעץ לחרדים להשתתף בבחירות
לכנסת — בניגוד לקריאתו של
סאטמר. הרבי מבלז לא השיב, אך שמשו
קרא :״איך אתה מדבר אל רב?״
נגד הובן־דוד. מה דחף את טייטלבאום
לשנות את דעתו?
הסיבה נמצאת בקרית־צאנז שבנתניה, בדמותו
של יקותיאל האלברשטם, הרבי מ־קלויזנבורג.
אותו אדמו״ר שהכריז, לפני
שלושה שבועות, על רצונו לעזוב את הארץ
ולרדת לאמריקה, בגלל חילול השבת
בישראל.
הודעת הרבי מסאטמר באה להוקיע את
רצוך הירידה של הרבי מקלויזנבורג, להציגו
כעריק מן החזית. לא רק מפני שמנהיג
נטורי־קרתא אינו אוהב את האלברשטם הציוני,
אלא כדי לסכל את התוכנית הכמוסה
שהסתתרה מאחורי רצונו של הרבי מנתניה
לרדת לברוקלין.
התוכנית: עם שובו לניו־יורק, יודיע
האלברשטם כי הוא חוזר בו מאמונתו בציונות,
ישתדל לרכוש לעצמו בחזרה את
הציבור הגדול והעשיר של חרדים אנטי-
ציוניים באמריקה. מכיוון שהוא צעיר, ובו־דודו
של הרבי מסאטמר, קיווה כי בבוא
העת יוכל לרשת אותו כמנהיג החרדים.
אך הישיש הקנאי לא אבה ברבי מקלויזנ-
בורג כיורש. על כן החלים לנסוע לישראל
— לא רק ללחום במפירי השבת, כי אם
גם בבן־דודו השאפתן.

שוווו שוו ״
בבוקר יום השבת האחרון יצאו שני
אנשים מביתם בירושלים, כדי להנות —
כל אחד לפי דרכו — את הנאת השבת
שלו. דוד ׳פרישמן, מנהל אכסניית־הנוער
בבית־וגן, יצא כדי להשקות את גינת האכסניה,
ואילו עורך־הדין הדתי, עמנואל
מאק, גמר את תפילת המניין הראשון,
סעד את ארוחת הצהריים מוקדם ויצא לטייל
בחברת אשתו ובניו.
חנק בצינור. בד משפחת מאק צעדו

כמה מטרים לפני אביהם, לא שמו לב לכך
שנעצר לפתע ליד אכסניית־הנוער. הדבר
שראה בחצר, הרתיח את דמו. מנהל־האב־סניה,
דוד, עמד על מדרגות החצר, שטף
אותן בצינור גומי.
״מדוע אתה משקה בשבת?״ פנה אליו
עורך הדין בכעס .״זה מוסד ציבורי ואתר.
מחלל את השבת!״
לגבי מה שהתרחש כעבור כמה דקות,
קיימות שתי גירסות. לפי גירסתו של עורך־
הדין יליד וורשה, ששימש בשנים 53־1951
כשופט־שלום בירושלים, השיב לו מנהל
האכסניה בהתזת מים, הכה אותו בצינור
ואף נשך אותו באצבע. כשחשו בניו לעזור
לו, רץ פרישמן לאכסניה, חזר עם פגיון
ודקר את בנו של מאק, חננאל (.)20
לטענתו של פרישמן, היה זה מאק שהתקיף
ראשונה. הוא ביקש להפסיק להשקות
ומשנתקל בסרוב, ניסה לחטוף את הצינור.
גם שני הבנים שמיהרו למקום, תקפו
את פרישמן, הפילוהו ארצה והחלו לחנקו
בצוארו בעזרת צינור הגומי .״נתקפתי הס־מריה,״
סיפר פרישמן .״אשתי צלצלה למשטרה
ואני רצתי לאכסניה וחזרתי עם
הפגיון, שפעם השאיר לי תייר, כדי להפחיד
בו את התוקפים ולהניסם. חששתי לחיי.
הם ניסו להוציא את הפגיון מידי, ותוך
כדי כך נדקר אחד מהם.״
כזאת לא קרה די. מאק עצמו סרב
השבוע להביע דעה על המקרה .״מסרתי
תלונה במשטרה,״ אמר ״והם כבר מטפלים
בזה.״
״אף פעם לא קרה לי דבר כזד״״ התוודה,
לעומת זאת, פרישמן, המכהן כמנהל האכסניה
כמעט שנתיים .״שעורך־דין יעשה
דין לעצמו, יכנס לשטח פרטי וינסה לכפות
את דעתו בכוח?״

רדי1
התב שי ל ש הו קדח
יוסי התאהב בנילי, אך משהחל לחקור
את עברה — נכונה לו שורה של הפתעות.
כי נילי נולדה בהסתר, בשלהי מלחמת העולם
הראשונה, כבת למשפחת אהרונסון מ־זכרון־יעקב.
חייה התנהלו תוך אי־הבנה
עם סביבתה והיא נרדפה עד חורמה. הילכו
עליה רכיל וביזו את שמה הטוב. ניל״־
(ראשי התבות של: נצח ישראל לא ישקר)
היתד, מחתרת יהודית שקמה בימי התורכים
ועסקה בריגול בשירות הצבא הבריטי, שחנה
במצריים והתכונן לקרב על כיבוש
ארץ ישראל.
יוסי גודארד, עורך תוכניות לנוער ב־קול־ישראל,
שקע בחקר תולדותיה, העלה
מתוכם את דמותו של יוסף לישנסקי. משנוכח
שהנושא דורש טיפול יסודי ומקיף,
פנה לעזרתו של נקדימון רוגל, מנהל
מחלקת הביצוע וההדרכה של בית השידור.
השניים עשו ימים כלילות בחקר התקופה,
ראיינו והקליטו עשרות אנשים, הקדישו
לעבודה עשרה חודשים — זמן שיא בהכנת
תוכניות רדיו עד כה. התוצאה:
תוכנית בת שעה, מוגשת עליידי השדרן
חיים יבין, בשם מרדף (מתחרז עם נרדף).
יריה בגב. זמן העלילה שנת .1917
(המשך בעמוד )14

1 11

סידוה חושה: נשות
מלבושיהן, ויוותיהן
פה אל עולמן של הנשים האלגנטיות במדיני־.,

טגי ס ודתממלוייו

אשת היבואן

דיצה חבס בת ה־ ,21 לובשת בביתה תלבושת ספורט, כשהיא
חובשת פיאה נוכרית ארוכת־שיער, אותה רכשה בעת
ביקורה האחרון באירופה. כמעט כל מלתחתה של דיצה נרכשה בחנויות של בירות אירופה.

ש ל מו ת ההופעה, המעוררת התפע־
\ £לו ת והערצה, אפשר להגיע בדרכה של
דיצה חבס 21 שלמרות גילה הצעיר היא
מוכרת כבר כיום כאחת הנשים היפות בארץ,
ובעלת ההופעה המרשימה ביותר ביד
נשות החוג הנוצץ.
דיצה, דור חמישי בארץ, בתו של מזכיר
המפלגה הליבראלית יוסף תמיר, נישאה
בהיותה בת 17 לם פ,רטאי ברוך חבם (,)31
הנימנה כיום עם היבואנים הגדולים בארץ.
בארבע שנות נשואים הספיקה דיצה ללדת
בן ובת, מצפה עתה לביקור חסידה נוסף.
אך למרות העיסוק התמידי כמעט בלידות
ובילדים, הצליחה דיצה — העוצרת את התנועה
ברחובות העיר, כשהיא חולפת במכונית
הלארק שלה — לבנות לעצמה שני
אוספים: האחד הוא של תמונות מקוריות,
שדירתה, ברובע המיליונרים התל־אביבי ברחוב
דובנוב, עמוסה מהם. זהו אוסף המכיל
מיצירותיהם של מיטב הציירים הישראליים.
דיצה היא אספנית תמונות נמרצת.
היא מבקרת קבועה בתערוכות, וכאשר תמונה
מוצאת־חן בעיניה, היא שולפת את פנקס
ההמחאות וקונה אותה.
האופף השני הוא של תלבושות. מלתחתה

חתי בסאלון

ממש

סיאמ

רות פדרמן, ליד ארון
אמנות יפאניים, לבושה
ועליה ריקמת־חרוזים שמחירה בלבד ה

מיצעד הנשים
אלוהים, ברוך השם, לא היה קמצן
\ 4שעה שחילק את היופי בין נשי ישראל.
הוא אפילו העניק להן מספיק סבלנות לשבת
במספרות ובמכוני־היופי, כדי למלא
את מה שהחסיר בחלוקה הראשונית. לשאר

כבר דאגו משרד־החינוך, שסיפק את ההשכלה
המינימלית כדי לקרוא עתון ולעקוב
אחר חידושי האופנה; ההורים, או הבעלים,
שסיפקו את הכסף כדי לחקותה, ותצוגות
הפאר הזרות שסיפקו והעשירו את
הדמיון.
רק תכונה אחת נדמה שנשארה מקופחת
— חוש הטעם לדעת מה ללבוש, איך והיכן,
תכונה שבלע״ז קוראים לה אלגנציה.
אשת החברה הישראלית הממוצעת, גס כשהיא
יפה, עשירה ומטופחת, נראית לעיתים
קרוב־ת כקאריקטורה של פאריסאיח, או
כחיקוי עלוב של הלונדונית.
המעמד של הנשים האלגנטיות באמת בישראל
הוא דליל מאוד. אין צורך לחפש
אותי. בשממה הסיגנונית־הנשית בישראל הן
פורחות ונראות למרחוק. זוהי הצצה חטו־

של דיצה, המסוגלת לעור קינאה בלב כל
אשה, נרכשה בדרך של אשת העולם הגדול.
״את השמלות ושאר התלבושות אני קונה
בפאריס,״ היא מגלה ,״את הנעליים והאר־נקים
ברומא ואת הכובעים כמובן בלונדון-.
בין שאר היצירות שבמלתחחה, גאודתה על
יצירה בלעדית של בית כריסטיאן דיור.
״אני מעדיפה בדרך כלל את הצבעים הקלאסיים,״
היא מספרת ,״אלה שאינם משתנים
בכל שנה לפי שגעון האופנה. אני
סבורה שאין חוקים לגבי אשה אלגנטית.
אני יודעת מה מתאים לי ומתי אני צריכה
ללבוש זאת. למדתי זאת בנסיעותי באירופה.
כל שנה אני נוסעת ועוקבת מקרוב
אחרי חידושי־האופנה.״
דיצה, בעלת העיניים הגדולות והגוף המחוטב
באורך של 172ס״מ — שעל גיזר־

דיצה לבושה בדגם
בלעדי של דיור, כ־שלראשה
היא חובשת כובע מפרווה מנומרת.

תו היא משגיחה במשחקי־טניס עם בעלה אינה רק תו
שלוש פעמים בשבוע, ובהתעמלות באולם־ ג תה, שיח!
ההתעמלות המיוחד העומד לרשותה בודילר, משהיא מיד
של חמתה — אינה מבקרת אצל קוסמטיק־ בות לבוש.
אית, אך מקדישה זמן רב לטיפול בשערה.
״אין אצלי
כשלעצמה מעדיפה דיצה ללבוש מכנסייב.
״אין כמו מכנסיים. אני אוהבת מכנסיים בן 13 ובת
והם הולמים את גופי. אני יודעת שאני מתאפרת. ב
צריכה לטפי
בחורה יפה — אבל זה לא מפריע לי.״
שלי הוא ל*

חן היופי יה
ד ה אמזח״ללי -אביזר לאיזו
בורוד־שאמפאנ־לרשות

יה, עשויה טוויד
שי שנה (סוזי) אבן, רעייתו של סגן למלחמה־בס
אירלאנדי, היא אחת מפנינות־החן של דיצה.
ראש־הממשלה אבא אבן, האלגנטיות בסך הכל ז

אשת המרונאי

רקומה בתחתיתה, ומחצאית ירוקה עשויה משי צרפתי מח

האלג

מעיל שאנלכי 8שמלת דיור

שאנל, לובשת דיצה, ולראשה כובע פרחוני.

חליפת פאריז

החברה בישראל־ודעותיהן
עד סגנון

:יל חפצי-
זלת־נשף שחורה
26ל״י בקירוב.

( ,)37 ילידת צ׳כוסלובקיה, נבחרה לפני כשנתיים
על־ידי עתון האופנה האמריקאי
קוסמופוליט! ,לייצג את אופנת־ישראל לצידן
של רננה בן־גוריון, קטי מטמור ופנינה זלצמז.
דירתה, פנטהאוז ברחוב דובנוב, היא אחת
הדירות היפות והמטופחות ביותר בתל־אביב,
מרוהטת בסיגנון המזרח הרחוק, באביזרים
מקוריים אותם הביא הזוג פדרמן
מסיורו ביפאן. רותי, הידועה בהופעתה ההדורה,
החלה את הקאריירה שלה כתופרת,
עוד בהיותה בת . 13 ומאז ״את הדברים
היקרים אני תופרת בעצמי ואילו את הפשוטים
אני קונה בחנות.״
באיזה מקום עדיין חולמת רותי להיות
אופנאית, ללמוד את המקצוע באופן יסודי
ולבצע את הרעיונות הצפים בראשה מדי
פעם. בינתיים היא מקדישה את דמיונה לתפירה
עבור עצמה.
בשעות הבוקר מרגישה רותי את עצמה
משקה את גן־העציצים שלה, לבושה בחליפה
ביתית, מכנסים וחולצה קלילים בכחול בנוח במכנסיים, או בחצאית פשוטה עס
וזהוב, אותם תפרה בעצמה. רותי, השונאת תכשיטים, תופרת את רוב בנדיה. סודר. יש והיא מופיעה למלון במכנסיים ואז
היא מעוררת את חמת בעלה .״אני משתדלת
יקרים ביותר, שלא הייתי לובשת אותם בדרך כלל לא להתבלט. אולי זה בגלל גובהי
( 1.72 מטר) .אשר, גבוהה אינה יכולה
אפילו אם היו ניתנים לי בלי כסף.״
במסגרת התקציב המצומצם משתדלת סוזי להרשות לעצמה את מה שיכולה אשה נמולהסתדר,
כשחלק מתלבושותיה מורכב מ כה.״ עיקר מלתחתה מורכבת מחליפות. את
מתנות שקיבלה. בכל עונה היא מכינת ל שכמיית ד,מינק שברשותה היא כמעט ועצמה
שמלת־ערב אחת, שמלת אחר־צהריים אינה מנצלת, אך לעומת זאת קיבלה לאחושתי
שמלות־בוקר. לעולם לא תלבש מכ רונה פרוות ברייטשואנץ הדורה.
מחוץ לבגדים אין רותי משקיעה בעצמה
נסיים, והבעייה העיקרית בה היא מתלבטת
היא איזו תלבושת ספורטיבית ללבוש ב הרבה מאמצים .״אני עושה כה מעט עבי־•
שעות הבוקר, שעה שהיא עסוקה בעבודות־ עצמי שזו בושה לספר. בקושי אני משתמחוץ.
תכשיטים אין ברשותה כמעט כליל, שת בשפתון.״ היא מבקרת במספרה פעם
בשבוע, מתעמלת פעמיים בשבוע ושלוש פעלנד
מענק פנינים וצמד עגילי פנינה.
בדרך כלל מעדיפה סוזי צבעים עדינים מים מקבלת שיעורים בצרפתית.
הצבעים האהובים על רותי הם שחור, חום
כמו ורוד, אפור וכחול. את שמלותיה ה־וצבעי
הפסטל. מתכשיטים היא מתנזרת, כשטוב־ת
היא מכינה באמצעות תופרת, אותת
היא מזמינה להווילתה מוקפת העצים והמד־ ברשותה רק תכשיט־סיכה אחד, ענק ושעון
שאות שבשיכון הפרופסורים במכון־וייצמן עטור יהלומים, אותו קיבלה במתנה לברברחובות.
כך, למשל, תפרה את שמלת־הערב ד,מצודה של בנה. למרות שתלבושותיה מעוהאחרונה
שלה, שהוכנה לקראת קבלת־הפנים ררות תמיד את הרושם כי הושקעו בהן
למלך נפאל. את הבד קיבלה במתנה מנסי -כספים רבים, הן נעשות באמצעים בינוניים,

כה תאילאנדית ותופרת פרטית ביצעה את באופן יחסי .״השמלה היקרה ביותר שלי
עלתה לי 250ל״י,״ היא אומרת.
העבודה בהשגחתה.
אבל בזה לא נכלל שכר עבודתה. את
סוזי אבן נפרדת
סיזי, ילידת מצריים, אינה נבהלת מחידושי
האופנה. היא נוהגת ללבוש את אותן החליפה אותה היא מכינה עתה לעצמה, תומכלבה,
כשהיא
התלבושות מספר שנים .״כל שנה אני מכ פרת רותי זה חודש ימים .״אבל זד, רק לבושה בחליפת שאנמונג כחולה, אותה תפניסה
פריט ומוציאה דבר אחר.״ את ה בגלל שאין לי מצב־רוח לגמור אותה.״
רה למסיבות־קוקטייל, ולזרועה ארנק־תנין.
ארנק ההדור שברשותה, העשוי מעור תנין,
קיבלה סוזי מבעלה ביום הולדת בתה, לפני
8שנים .״ואני מקידה שה־א יחזיק עוד
מעמד עד ליום חתונתה.״

וות׳ עד קגג

סוזי ! הכרב

ייי חיו ת — מיי סיי ס
* \ ת השיל, ב המתאים בין עקרת־בית
^ לאשת־חברה אלגנטית מצאה רותי פדי״
מן, אשתו של המלונאי שמואל פדרמן. רותי

אני, שבדירתה המרווחת ברחוב דובנוב בתל־אביב,
י סם פדרמן, בחליפה המורכבת מחולצה לבנה,
של התלבנשת ואביזריה, שנתפרה בבית 300 :ל״י.

:טיות

נ הופעה. זוהי תכונת אישיות המוקרנת מהתנה־והליכתה.
ואילו האלגנטיות שבהופעתה יותר
נ על־ידי חידושי־אופנה, היא נקבעת על־יוי תר־

לחן של יופי,״ אומרת סוזי, שהיא אם לבן (אלי)
לה) בת .8״פשוט אין לי זמן לכך. בבוקר אני
זי א1י משתמשת בשפתון. אני מאמינה שאשה
:עצמה אבל לא להפוך שיפחה לטיפול זה. הקו
הפריז, אלא להשתדל להיות נעימה. אסור שפול־עבור
האשד, התוכן היחיד בחייה. היופי הוא רק
,פקיד אחר בחיים.״
,הרואה את תפקידה בפעולתה במסגרת הליגה־ן,
לא עומד תקציב גדול לתלבושות .״בעלי הוא
בישראל. אני עצמי מכירה נשים הרוכשות בגדים

מעיל טויזיו

חום־שחור, שנרכש אצל טריז׳ר בניו-יורק.

! 11] 1ך 1ן ל |5ן ן בחדר האורחים של משפחת סגן ראש־הממשלה, ליד ארון הספריס,
עליו ניצבות תמונותיהם של יצחק בן־צבי וג׳ון קנדי, נר111111
11111 •!,
אית סוזי אבן בתלבושת הערב שלה, אותה תפרה לקראת ביקורו האחרון של מלך נפאל.

במדינה

שושט
ב־ 20 גנובמגר נפתחים קורסים חדשים
בניו מכונו ת
ארכי ט ק טור ה

(עצום פנים,
שרטוט רהיטים)

פרטים והרשמה!
מ־ 8בבוקר עד 8בערב.

תל־אביב

דרך פ״מ , 44
אלנבי 76

חיפה
ביאליק 17
ירושלים בית יואל, יפו 33

מ כון טודאז,׳

טלהכשרה

טכנית

דחף

דמי מנוי ל שנה
בד א ר אויר

לכל ארצות אירופה
לרוב ארצות אפריקה ואסיה•
לארצות־הברית וקנדה
לארצות דרום־אמריקה
לאוסטרליה

* למספר ארצות באסיה ואפריקה
תעריף דאר גבוה יותר.

(המשך מעמוד )11
אחד מחברי מחתרת ניל״ו׳ נעמן בלקינד,
נתפס על־ידי בדח־ים בדרום הארץ, כשניסה
לחצות את המדבר אל עבר קוי האנגלים.
הוא הוסגר על ידם לשלטונות התורכיים.
סמוך לאותה תקופה נלכדה יונת דואר
ניל״אית על־ידי מושל קיסריה התורכי.
טבעת החנק התהדקה סביב המחתרת.
בסוכות של אותה שנה הקיף הצבא התורכי
את זכרון־יעקב, במטרה לצוד את
פעילי ניל״י. אחד מהם, יוסף לישנסקי,
ברח להרים, תפס טרמס בעגלה נהוגה על־ידי
שני חברים מארגון השומר והובל לתל־עדשים.
לישנסקי זכה בסיזון משלו, הפך
שבוי בידי השומר.
וועד השומר, שנתכנס לדון בגורלו, בחן
שלוש אפשרויות: להסגירו לשלטונות התורכיים,
להרגו ולמסור את גופתו, או להחזיקו
בשבי הארגון בגבול הצפון. הוועד
החליט על ביצוע האפשרות האחרונה, אך
משהובל השבוי צפונה, נורה בגבו על־ידי
מלויו, שפנו מיד לדרכם, מבלי לוודא את
מות קורבנם. אולם לישנסקי רק נפצע,
התאושש, והחל במסע מייגע דרומה — אל
עבר הגבול המצרי. גם הוא׳ כבלקינד קודמו,
נתפס והובל על־ידי התורכים לכלא דמשק.
בשלהי 1917 הוצאו השניים להורג בתלייה.
דמיון מפתיע. יוסי גודארד שיפשף
את ידיו כהנאה. על סלילי הטיים היתה
מוקלטת תוכנית שזכתה לשבחי כל מאזיניה
בבית־השידור. היו בה כל סממני המתח
של סיפור בלשי, נוסף לערך ההיסטורי
הרב כמחקר על תולדות הישוב. היא הכילה
אוסף מגוון של ראיונות עם דמויות מן
העבר, שחלקן נפטרו בינתיים.
אך כאן נכונה לו הפתעה מהממת: הוראת
משרד־ראש־הממשלה בתקופת בן־גוריון,
לגנוז את התוכנית. הנימוק: אשת הנשיא
המנוח, רחל ינאית בן־צבי, שמעה על התוכנית
המתבשלת׳ החליטה להקריח את התבשיל.

מהרה התברר שהנימוק נכון רק
בחלקו. היתד. אומנם סיבה לאשת הנשיא
לנסות לקבור את התוכנית: היא היתה חברה
בוועד השונור, שדן בגורלו של לישנסקי.
אך גם לראש הממשלה לשעבר היתד. סיבה
משלו. יחסו של השומר לניל״י, דמה דמיון
מפתיע ליחסי מוסדות הישוב המאורגן ל־מחתרות
ה׳׳פורשים״ ,אצ״ל ולח״י. השומר
יצר את הסיזון הראשון, ומוסדות הישוב,
בהנהגת בן־גוריון׳ החיו את הסיזון בשניה.
נצח ישראל לא ישקר — אך אין הדבר.
מחייב את בן־גוריון ההיסטוריון.
יוצרי התוכנית לא שקטו. הם השמיעו
אותה בפני קומץ ידידים, הפגינו בכך
את מורת רוחם מהאיסור השרירותי. השבוע
הוגנב שמע הסיפור לאוזני ראש־הממשלה
הנוכחי. אשכול ביקש לשמוע את ההקלטות,
אך לא התערב בהחלטת קודמו. רוגל
וגודארד לא התיאשו, החליטו כי סיפורם
יופץ בדרך אחרת. הם ניגשו לעיבוד תסריט׳
מתוך כוונה להמיר את סרטי ההקלסה
בסרט צלולויד.

עתוחת
בו תרתהש בו ע
בידיעות אחרונות מיום : 5.11
עקבות דינוזאור נתגלו בסלע — מאת
כתבנו ס. סלעי.

דרכי חיים
ה י די דההיפה

״שוון׳־ מנעלים הימיים ג״ינ׳

נהג המכונית הפרטית עצר את מכוניתו
ליד תחנת האוטובוסים, הציע באדיבות לצעירה
היפה :״אני יכול להסיע אותך?״
היפהפיה התבוננה בגשם השוטף, נענתה
בחייוך להזמנה האדיבה.
משה אור וחיה מילר לא הכירו זה את
זו רשמית עד לאותה נסיעה. אולם מזה
חודשים רבים נפגשו בתור לאוטובוס מס׳
,4בתחנתו הסופית בצפון תל־אביב. הוא:
איש עסקים צעיר ואמיד, שהעדיף להשאיר
את מכוניתו חונה ליד ביתו, מאשר לחפש
מקום־חניה במרכז העיר, ליד משרדו.
היא: אשד, צעירה ויפת־מראה, שמדי
בוקר היתד, נוסעת מאותה תחנה עד לרחוב
יהודה הלוי, לא הרחק ממשרדו של
אור. אותו בוקד, בגלל הגשם, החליט איש־העסקים
להשתמש במכוניתו.
חנה היפה. היתד, זו התחלה של
ידידות עמוקה. אור ראה בחיה היפר— ,
שסיפרה לו כי היא עורבת־דין במשרד
ידוע — קרן־אור בחייו. כגרוש, היה חופ־
(המשך בעמוד )22
אמנ1וז כיום את שמו העברי של המלחין הגרמני
בן המאה ד 18 יוהאן סבססיאן באך. כי אורחים באך בגרמנית פירושו: פלג.
וגייר ה פז מוני ם
אין זה הקשר היחיד בין פראנק פלג
לפני שלוש שנים ניצב על במת היכל־ ליוד,אן סבסטיאן באך. קשר יותר עמוק
התרבות בתל־אביב צעיר יפה־חואר, שהיה מציג פלג מדי שנה שעד, שהוא מבצע את
כוכב התכנית ג׳ז משאה אליזה, ששודרה ״ואריאציות גולדברג״ ,יצירת הענק של באך
מישראל. אותה שעה היד ז׳אק בראל, לצ׳מבייו, המכילה 30 ואריאציות על נושא
זמר בלגי צנוע, כמעט בלתי ידוע מחוץ הרמוני (בניגוד לואריאציות על נושא מלוי
לפאריס, שם הופיע על במות אולימפיה, די, צורה מוסיקאלית שהתפתחה בתקופה
שלאחר באך).
בובינו ואלהמברה.
כשיחזור בראל בשבוע הבא לישראל, יהיה
היצירה נכתבה על־ידי באך ב־ ,1741 עבור
זה אותו צעיר עצמו, השר אותם פזמונים יוהאן גוטליב גולדברג, מוסיקאי החצר של
רגישים בד,גשר, אישית מיוחדת, רק עם הרוזן פון קייזרלינג, כדי להנעים לרוזן את
שם גדול פי כמה. כי תוך זמן קצר זה לילות נדודי־השינה שלו. עבור באך היתד,
הפך בראל לאחד ממלכי השאנסונים של זו עיסקד, מוצלחת. הוא קיבל עבורה ספל
צרפת, ניצב בשורה אחת עם גדולי הפזמו־ זהב מלא לואידורי זהב. בתמורה כתב באך
נאים משארל אזנאבור ועד לז׳ילבר בקו.
את אחת היצירות הגאוניות שבספרות ההיתד,
זו הצלחה מסחררת לצעיר בלגי מוסיקלית, העשויה בקפדנות מקצועית וברגיל,
שבנערותו שיחק כדורגל, נשא אשד, חוקיות מתימטית, משובצת בניצוצות הומור
מוסיקאלי אך עם זאת בעלת אופי
רציני.
אהבה עם פלירט. יש אנשים שיחסם
לאהבה הוא רציני ומקודש. הם נאמנים לנושא
אהבתם ורואים בכל סטיה מנאמנות
זו מעין בגידה. אחרים יכולים לשאת בקרבם
אהבה עמוקה, אך מרשים לעצמם
לנגוס בהנאה גם מפירות שבצידי הדרך,
מבלי שהדבר יפגע באהבתם האמיתית. לגבי
סוגי שלישי של אנשים לא קיים מושג
האהבה בכלל. הם טועמים מכל אשר בא
אל היד.
ביחסו למוסיקה. שייך פראנק פלג לדירוג
השני של האנשים. אין הוא חושש לפלרטט
עם תיאטרונים, לחבר פזמונים למועדוני־לילה
ואפילו לערוך חאלטורות. אולם תמיד
הוא חוזר אל אהבתו האמיתית — המוסיקה
הרצינית אותה מייצג עבורו יוהאן סבסטיאן
באך.
אחת הבעיות היסודיות הניצבות בפני
כל העומד לבצע מוסיקה של באך היא:
כיצד יש לנגנו. באך עצמו השאיר מעט
מאוד הוראות בקשר לכך, כפי שנהגו גם
שאר המלחינים בני זמנו. לאחר גילויו
המחודש, במחצית המאה ד 19 נהגו לנגנו
ברוח התקופה הרומנטית — עם הרבה
רגש, שינויים קיצוניים בדינמיקה ובכלי
התקופה.
אולם בראשית המאה הנוכחית חלה ריאקציה,
המיוצגת על־ידי אלברט שוזייצר, והטוענת
כי יש לנגן את באך ברוח זמנו
זמר כראל
ובכלים שהיו קיימים אז. גישה זו מתנגדת
המוסיקה היא הצבע
לכל משב רוח רומאנטי בנגינת יצירותיו של
באך.
בגיל 20 ועבד בבית-החרושת לקרטון של
מבחן עצמי בקונצרט. את הסינתזה
אביו. רק לפני 10 שנים החל לחבר פזמו לשתי גישות קיצודות אלה, הביאה לראנים.
הם הצטיינו במילים מזעזעות ובנעימות שונה בפני הקהל מנגנת הצ׳מבלו ואנדר.
רגישות, אותן היטיב בראל עצמו להביע לבנדובסקה. היא היתד הראשונה שניגנה
כשהוא שר ומלווה את עצמו בפריטד. על את יצירותיו, שנוגנו עד אז בפסנתר,
גיטרה. מאז עשה דרכו באיטיות, אך בהת בכלי שהיד, קיים בזמנו — הצ׳מבלו. היא
מדה, דרך מועדוני־הלילה של פאריס, סיבו -ניסתה גם לחפש כיצד היה באך רוצה
בי־הופעות בצפון־אפריקה, הופעות ברדיו לשמוע את יצירותיו, על אף מגבלות תקווטלביזיה
ותקליטים. אך רק בשלהי ,1961 פתו, והירשתה לעצמה לבצע אינטרפרטציה
גילה אותו הקהל הפאריסאי ונשא אותו על אישית.
כפיים.
גישתו של פלג אל באך קרובה ביותר
לא מפברק .״אין לי שום מושגים לגישתה של לבנדובסקה .״באך אינו מוצג
קבועים על הפזמון,״ אומר ז׳אק בראל על מוזיאוני,״ טוען פלג .״הוא מלחין שטעמו
שירתו ושיריו .״אינני מפברק פזמונים. ה לא פג מעולם והוא תמיד מודרני. צריך
אמת היא שאני מציירם יותר מאשר אני להיות דו־שיח מתמיד בין המוסיקאי של
כותבם. המילים מייצגות את הקווים וה היום לבין היוצרים של הדורות הקודמים.
מוסיקה את הצבע. כשאני כותב ומלחין לא בבואי לבצע את היצירה אני משתדל להיות
משנה לי מתי והיכן: ברכבת, במכונית או נאמן למקור עד כמה שאפשר, אך להחיות
במטוס. אין לי שיטה מיוחדת לכתיבת את רוח היצירה כפי שהיא נראית לי.״
שירים. כל מה שיש לי בהתחלה הוא רק
בקונצרט האחרון שערך פלג השנה, בו
רעיון או משפט מוסיקאלי ומחומר זה אני ביצע את ״ואריאציות גולדברג״ ,ניסה הוא
יודע את השיר. זה כמו בהצגת תיאטרון — גיסטרציה חדשה, ולדעתו לא היה הנסיון
התחלתו היא הסוף.״
מוצלח .״עבורי הקונצרט הוא מעין מבחן
בראל, המייצג את הגל־החדש בפזמונאות עצמי. תגובת הקהל אינה חשובה לי כשם
הצרפתית, מזכיר ביותר את שארל אזנא־ שחשובה לי הביקורת העצמית שאני עורך
בור .״אני כותב שירים משום שאני חש על עבודתי.״
אותם,״ הוא אומר ,״ומשום שאני מרגיש
לא היה זה הדבר הבלתי מוצלח היחיד
צורך לכתוב אותם. אינני סבור שאני בקונצרט. פלג ידוע כמוסיקאי מזהיר ומוכמשורר.
שיר נכתב על מנת לד,קרא ולחזור שר, שאינו נוהג להרבות בעבודה לקראת
ולרקרא. בשיר אין צורך שתהיה מנגינה. הופעותיו. הוא סומך על כשרונו להחלץ
הוא מספיק לכשעצמו. הפזמון נוצר על מהחטאות ולטשסשן בצורה אמנותית, עד
מנת לשיר אותו. הוא צריך להיות ברור כי רוב הקהל אינו מרגיש בהן. אך מאותו
וקל להבנה ולשמיעה.״
חלק של הקהל המכיר את היצירה לא הצליח
פלג להסתיר את העובדה כי בא לקונצרט מוסיקה ללא הכנה מספקת.
פלג הוא איש אשכולות בשטח המוסיקה,
סדאח לב אר
שידו בכל. אחת לשנה הוא עורך סבוב
לפני מספר שנים ביקש המלחין פראנק קונצרטים בחו״ל, מרצה על מוסיקה ומצליח
פולאק לעבר את שם משפחתו לפלג. פקיד כאיש־שיח נעים ובעל קסם אישי רב. הוא
משרד מירשם־התושבים, בחן את שמו רחב־אפקים ובעל חוש הומור בריא. אך
והעיר בחיוך :״מדוע שלא תשנה גם את אלה אינם סיבה כדי לזלזל בקהל מאזיניו
שמך הפרטי ליוחנן שבתאי?״ אילו קיבל ולהשתחרר מהחובה של הכנת החומר אותו
פראנק פולאק את הצעת הפקיד, היה נושא הוא מגיש לקהלו.
חעולס חזה •1*4

ראשון בוכה. שני זוכח

הקיץ של
הסבה הי 8ו
17 בובות היו לה לאוליב ליץ׳ ,המלצרית
האוסטרלית. כל בובה סימלה קיץ נוסף
של אשליות־אהבים ותקוות־חיים. נולה
צ׳ילטץ, הבמאית החדשה של התיאטרון
הקאמרי — שעלתה מארצות־הברית, ושי
הגישה לפני שבוע את בימוי־הביכורים שלה
לקהל הישראלי במחזה האוסטרלי הבובה
ה־ — 17 יכלה להוסיף לאוסף הבובות של
גיבורת המחזה את הבובה ה־. 18
הקיץ בו עבדה על ביום המחזה בקאמרי,
הקיץ הראשון בו בילתה בישראל, היה
עבורה קיץ נוסף של אשליה, בתחום חייה
הפרטיים.
נולה הדינאמית וגלוית־הלב החליטה לעלות
לארץ אחרי שהתגרשה מבעלה, איבדה
את אביה שנפטר ונותרה בודדה. היא
מצאה נאן ידידים, תעסוקה וענין. אך למרות
זאת׳ הוסיפה הבדידות להציק להיום
אחד, שעה ששוטטה בחוצות ירושלים,
התוודעה לאשר, עניה, שאחרי היכרות קצרה
יעצה לה :״את זקוקה לכלב!״ נולה קפצה
על הרעיון בשמחה׳ בחרה אחד משבעת
הכלבים שהיו ברשות אותה עניה. האשד,
הציעה לה כלב אחר :״אל תקחי כלב זה,״
אמרה לה ,״הוא יתן לך אהבה. קחי את
הכלב השני, הוא זקוק לאהבתך!״
מאז הפך הכלב לבן לזזיתה הקבוע.
אולם נולה לא הסתפקה בהענקת אהבה
לכלב. היא רצתה להעניקה גם לגבר. הוא
הופיע בדמותו של מרדכי (״נאף״) אבנון
50 אבנון כסוף השיער ומוצק הגוף,

ח תו להעלבדיקתגגק די ד ה
לא להאמין׳ אבל זה יכול לקרות גם
ב־ 1963 בתוככי תל־אביב — משפחה נושלה
מדייתה. ולא סתם משפחה, אלא משפחה
מטופלת בילדים. וכל זה למה? משום ש־תה״ל,
אולי בגלל הצרות עם המוביל
הארצי, זקוקה לעוד פקידים. עוד פקידים
זקוקים לעוד משרדים. וכך נאלצו דיירי
הבית־המפואר ברחוב מאנה, השכן לבית
תר,״ל, לפנות את דירותיהם.
לא, לא בחינם כמובן. תה״ל הוציאה כל
כך הרבה מיליונים שעוד כמה מאות אלפי
ל״י לא ישנו לכאן או לכאן. אבל אין
רעה בלי טובה. אחת המשפחות שנאלצו
לפנות את דירתם, משפחתו של עורך־הדין
אמנו* רהנשטיין, תתמסר מעתה לבניית
דירתה, העתידה להיות הדירה המפוארת
והיקרה ביותר בתל־אביב.
אם המשפחה, מלכה רדזנשטיין, מי
שהיתר, סגנית מלכת היופי ב־ , 1954 וכיום
אחת הנשים הבולטות שבחוג־הנוצץ חתל־אביבי,
תשמש כנראה בקרוב מטרה לקנאתן
של כל חברותיה. היא תכנס לדירה חדשה
ברחוב כ״ט בנובמבר, ליד כיכר־ד,מדינה,
שתורכב משתי דירות בנות ארבעה חדרים
כל אחת, בשטח כולל של 240מ״ר. השטח
הכללי יחולק לסאלון ענק אחד וששה חדרי
שינה.
נוסף לזאת יהיה גם גג־הבית שייך למשפחה,
ולפי התכנית תבנה בו בריכת-
שחיה של כיס, הראשונה מסוגה בתל־אביב.
בימי הקיץ הלוהטים יוכלו הטייסים הנוחתים
בשדר,־דוב לחזות באשה היפהפיה, בעלת
המראה החתולי, על גג־אבן לוהט או בתוך
בריכת־שחיה קרירה.
עבור מלכה 30 שמוצאה ממשפחה מעו־טת־אמצעים,
יהיה זה פיצוי הולם על
שנאלצה לנטוש את לימודי־המשפטים שלה,

האם נכוו ש...
¥צ׳ארלס קלוד, המיליונר הבריטי
היהודי המשתף פעולה בעסקים עם סר
אייזיק וולפסון, לא נהנה הפעם מביקורו
בישראל ונמנע מעיסוקיו החברתיים־
הפרטיים בהם עסק בביקוריו הקודמים,
משום שנודע לו על ירידה במניות חברותיו
בלונדון ז
* שנערת־זוער חיפאית ידועה דחתה
את נשואיה עם צעיר תל־אביבי חסר-
מקצוע, אחרי שנודע לה בי חלקו בירושה
של אביו יק טן ביון שיש לו עוד
3אחים ואחיות על אודותם לא ידעה י קודם לכן ז

אחרי שהרתה ללדת וילדה את בתה שלישית.
היא עצמה סיירה לא מכבר בין אמני
ונציה, הזמינה שם את כל כלי־הזכוכית
לדירתה החדשה, שיעשו מזכוכית מורנו
אמיתית. ברומא רכשה חלק מהרהוט.
אבל לא צריך לקנא כל כך. כי הדירה
החדשה עדיין לא מוכנה ואת הדירה הישנה
נמלו פקידי תר,״ל, ומשפחת רוזנשטיין נותרה
ללא קורת־גג. למזלם, היו להם ידידים
טובים שהיו מוכנים לסעדם בשעת צרה
לכמה חדשים. זה לא משהו מיוחד, רק
וילה גדולה בסביון.

ים קישון.

במשך שנתיים היתד,
לו ידיד| ,אחת
הנערות הימן ת בעיר,
הדוגמנית דל

תן־עמי (.)19

אבל כל מה שעשתה
לא הספיק לו.
היא צבעה את שעדליה

משחור לבלונד
לא הספיק. ר ,אטיפחה את החן אצל לאה פלטשר — לא
הספיק. היא עשתה צילומי פרסומת עבור
קריסטל־מיקס — לא הספיק. היא היתד,
לדוגמנית מבוקשת, רקדנית טוויסט בחסד
— גם זה לא ד,ספ ק. אפילו כשהוכיחה
שהיא גבר, ערכה מסע בלווית שני גברים
לאורך החוף מחיפה לתל־אביב ברגליים
יחפות, גם בכך לא היה די כדי שישא
אותה לאשה.
דליה היפה, לשעבר חברת קיבוץ דורות,
התגייסה לצבא. אבל צבי פחד להתחתן.
יום אחד׳ בעת שהפגינה את גופה החטוב
בבריכת־השחיה באנדיה, הכירו לה ידידים
צעיר אנגלי בשם הרביי, בן למשפחת
תעשייני טקסטיל ממנצ׳סטר. דליה החלה
לצאת בחברתו. כשנודע הדבר לליפוביץ,
מיהר אליה להציע לה נשואין. היא שלחה
אותו כלעומת שבא, נישאה השבוע לצעיר
הבריטי שיקח אותה לאלביון אחרי היכרות
שנמשכה רק שבוע.

הר חולו
_וחרבא

מלכה רוזנשטיין
שאורי אורן, דובר משרד החינוך
והתרבות, עומד להתגרש מאשתו, רבקה
אורן שהיא פקידה במשרד פרסום, אחרי
3שנות נשואין ו
* שכדורגלן בקבוצת ליגר לאומית
ידועה, שהוא נשוי, קיבל לאחרונה התראה
ממאמנו וממנהלי קבוצתו, שבאם
לא יחדל להתרועע עם מאהבתו, לא
יוכלו להציב אותו בהרכב הראשון של
קבוצתו בגלל ירידת כושרוו

חוחו של ׳1אן קוקטו היה מהלומה
לצרפת ולאנושות. אבל באורח אישי הוא
ננע רק לאיש אחד, שחקן הקולנוע הצרפתי
ל׳אן מארה 49 שקוקטו העלה אותו
לגדולה, ושמזה 26 שנים היה צלו הקבוע.
במ שן לילה שלם רכן מארה על גופתו
הקרה של ידידו האישי הקרוב ביותר יהת־

שיהודית קורן, השחקנית שנישאה
ליורד ישראלי בגרמניה, עומדת לבקר
בארץ כדי לבדוק אפשרויות השתקעות!

(ן 0101ס 0י 1ת וטחסת

נולה
מי שהיה בשעתו מפקד יחידת ההסרטה
של צה״ל וכיום הוא גראפיקאי, הוא
דמות ידועה בחוגי הבוהימר, התל־אביבית.
הם נפגשו במסיבה. מבטיהם הצטלבו והם
הרגישו שהם רוצים זה בזו. כעבור ימים
מספר כבר עמדו להינשא. נדמה היה שנולד,
תוכל לבנות בארץ את ביתה לצד
בנין הקאריירה שלה. אולם הרומן נמשך
רק שבוע אחד. נאף, אף הוא גרוש, נפחד
ברגע האחרון מחזרה לחיי הנשואין והשניים
נפרדו. לנולד, נותרו בינתיים רק 17 הבובות
של אוליב ליץ׳.

דו״יח דר־דו ודורש>ו
הדו״ח של הלורדדנינג, בו סוכמו
מימצאי חקירתו הממלכתית הארוכה והמפורטת
בפרשת פרו־סיומו-בריסטץ קילר,
ה פן תוך ימים מעטים לרב-המכר הגדול
של השנה. הדבר עורר, ובצדק, את קנאתה
של הסלפוזנאית הקטנה מאני רייס*
דיביס, שסברה כי יש לה זכות לא קטנה
משל הלורד הנכבד לסכם את הפרשה בה
היתה קשורה באופן כה אינטימי. היא
החליטה לחבר דו״ח משלה על הפרשה —
דו״ח מאגדי. אבל, איזו אכזבה! חמש
פעמים הבטיחו לה חמישה מו״לים שונים
להוציא את ספרה, אן בכל! פעם חזרו בהם.
מאנדי, שעד כה שמרה על צניעות יחסית
בתמונותיה, החליטה להציג בתמונות און

לא נורמלים, הגברים הישראלים האלה.
אף פעם ׳;א יודע־ם מה טוב עבורם, עד
שמישהו אומר להם. אבל לפעמים זה מאוחר.
כך אירע גם לצבי ליפוביץ 27 בנו
של אחד הקבלנים הידועים
בעיר ומנהיג
הל־בראלים בשכונת־פלורנטין׳
נער־זוהר
מב,קש ונוסף לזאת
גם גיסו של אפר־

מאנדי
כל מה שנשאר לה — אולי זה ישכנע את
המו״לים להדפיס את הדו״ח המצולם, שיסביר
כיצד השתמשה בזה.

״פלייבוי?״ שאל הקונסול הסובייטי באחת
מארצותייהגוש המזרחי, שעה ששלושה צלמים
אמריקאים הציגו את עצמם בפניו
כנציגי העתון האמריקאי פלייבוי וביקשו
אשרת כניסה לברית־המועצות .״זה ילדים
משחקים!״ הוכיח אותו קונסול את בקי־אותו
באנגלית .״שבועון של נוער? טוב
מאוד!״ והוא הטביע את החותם בדרכוניהם
של הצלמים.
לרוע מזלו של הפקיד׳ לא הגיע לידיו
מעולם גליון של הפלייבוי, ירחון העירום
האלגנטי האמריקאי. משום כך לא יכול היה
לדעת כי משימתם של הצלמים היתה לצלם
לפחות 40 יפהפיות מזרחיות, שמתוכן לפחות
שליש, היו צריכות להצטלם בעירום.
אחרי חדשיים של סיורים מעבר למסך־
הברזל, חזרו הצלמים כשבידם הצייד הדרוש•
הנערות בצ׳כיה׳ יוגוסלביה, ברית־המועצות
והונגריה׳ הוכיחו כי הן מוכנות
להתפשט בפני מצלמה לא פחות מהנערות
האמריקאיות.
״את אחת היפהפיות הסנסציוניות ביותר,״
סיפר ראש הצוות ,״מצאנו בתחנת־הצלה
לנפגעי הרעש בסקופיה. מה שכן — צילום
הערום שלה עלה לכל אחד מאיתנו בליטר
דם, אותו תרמנו במקום.״
הפלייבוי עומד לפרסם את תמונות הערומות
הקומוניסטיות בעוד חדשיים. מה
שלא ברור הוא אם אותו קונסול סובייטי
כבר נשלח לסיביר, או שבמוסקבה ממתינים
להופעת הגליון.

ז׳אן מארה וידיד מאומץ
יפח :״אבדתי את הידיד היחיד שהיה לי.
איני יבול להשלים עם זה. יש לי הדגשה
כאילו קרעו חלק מגופי.
״שנים רבות היה לי קוקטו חומה של
ידידות. נוכחותו היתח מרגיעה ומהנה. לא
האמנתי שיתכן ש.הוא ימות. והנה מת —
ואני נשארתי בודד, בודד!״
אולם גבר מסוגו של ז׳אן מארה, אינו
יכול להשאר בודד זמן רב. עוד לפני מותו
של קוקטו כבר נראה בחברתו של צעיר
יפהפה כבן .20 כשהרכילויות גברו, והאאת
מארהכי החליף את קוקטו שימו הזקן בסרג׳ הצעיר, עשה מארה צעד גורלי.
הוא הודיע כי הצעיר אינו אלא בנו, שוכי
נולד
מאשר, שלא היתה נשואה לו,
החליט לאמצו ולתת לו את שמו: סרג ׳
וידן (שמו האמיתי של מארה) מאירה״
מעכשיו יוכל מארה להשכיב את בנו
לישון, ללא התחשבות ברכלנים.

—ייי

למקום הפעולה, על גבעה חשופה ליד מסעדת ״הרקיע השביעי״ ,מגיעה פריצה
עם לקוחה. ידידתה של פרוצה זו, הנראית במרכז התמונה, נשארה ^
מקום כדי לנסות לתפוס גברים אחרים המגיעים למקום, או לעזור לידידתה.

על־שס אלכסנדר ינאי ביפו, מתרכז אזור הפרוצות
העובדות בשטח־הגדול. הילדים, ש־הם
תלמידי בית־הספר, מקשיבים בעניין רב לשיחתה של הפרוצה עם אחד מלקוחותיה.

דיר גדר בית הספר
קום ההתרחשות: השטח המשולש
!**ו בין בית הכנסת שומרי השבת, כנסיית
סן־פיטר ומסגד מוסלמי עתיק. המקום —
כמה מטרים מבניין הנפה הדרומית של
משטרת מחוז תל־אביב. המקום — מול
בית־הספר העממי־ממלכתי על שם אלכסנדר
ינאי.
התפאורות: שתילי תומר קטנים, המכסים
גבעה קטנה; צריף־פח שהוקם על־ידי
העיריה לפני שנים אחדות; חומה
אחורית ושלט הרקיע השביעי, תילי תילים

אוספת ז׳אנט — מלאת הגוף והפנים, הלובשת
שמלה אדומה בעלת עגולים לבנים — את
לקוחותיה. יחד עמה עומדת שושנה —
קטנה, רזה, בעלת חזה שמידותיו אינן
הולמות את גופה הצר, הנתון בתוך חצאית
בעלת רוכסן צדדי ארוך. השעה עשר ושלושים
בבוקר.
בית־הספר העממי אלכסנדר ינאי. הפעמון
מבשר את הפסקת״האוכל. הילדים נצמדים
אל הגדר המרושתת, הגובלת עם הרחוב,
ועוקבים בעניין אחר תנועות הפרוצות. אה־

אותו מקום כעבור כמה שניות. הפרוצה השלישית מראה יחס של סולי־דאריות
מקצועית לחברתה, אשר רק זה עתה קיבלה א ת אתננה מאחד הלקוחות:
היא עוזרת לה לסדר את שמלתה, המצויידת ברוכסן בצידה.

כדי למלא את תפקידם: שמירה על הפרוצות
מפני אורחים בלתי־רצויים, העשויים
להפריע להן בעבודתן. נקודת תצפית קבועה
נמצאת גם ליד המעבר הראשי לגבעה,
סמוך לרקיע השביעי, מקום בו מוצבים
שולחנות משחק השש־בש.
מכיוון אחר יוצאת לשטח קבוצה שלישית:
ילדים וילדות, תלמידי בית־הספר העממי
אלכסנדר ינאי. הילדים רצים ומדלגים לכיוון
הגבעה, תופסים לעצמם עמדות מוסתרות
בין השיחים, משם יוכלו ללמוד את דרכי

ראדו. הצנזור גם לא היה מתיר כמות כה
גדולה של פורנוגראפיה בסרט אחד. פורנוגראפיה
במנה כה גדושה קיימת רק במציאות
היומיומית. היא מתרחשת, משן
חדשים רבים, על גבעה חשופה, במקום
שניתן לראותו מחלונות כל בתי הסביבה.
היא מתחילה בשעות הבוקר המוקדמות —
מסתיימת רק בשעות הערב המאוחרות, כש־שוררת
החשיכה.
לא רק על הגבעה. גם אל הגן־הציבורי
— שניסע נשקף אל הים על חורבות ו־

רדי השטח הגדור ביפו מכריזים מרחמת תורמה ער הפרוצות בשכונתם

לא נגור בבית״זונות!
של צמיגים ישנים המסתירים אוצרות יקרי
ערך: חשיש, אופיום וקוקאין.
המשתתפים: סרסורים, פרוצות ולקוחות.
הצופים,
השייכים באופן אינטגראלי
לתמונה: ילדים, תלמידי בית־הספר אלכסנדר
ינאי; ילדים שעדיין אינם מבקרים בבית־הספר
— אבל כבר תפסו נקודות תצפית
בחלונות בתי הסביבה; נשים המתגוררות
בשטח־הגדול של יפו.
ניצבים: מוכרי־גרעינים, העוברים ושבים,
שוטרים.
התאורה: שמש שעות הצהריים.

תמונה ראשונה
ליד בית־הקפה׳ בפינת הרחוב העולה לכנסיית
סן־פיטר ומועדוני־הלילה של יפו,
במרחק של 20 מטר מבניין תחנת המשטרה,

דים מהם עוברים את שער בית־הספר, תופסים
מקומות נוחים יותר, ממש ברחוב.
בפינה מופיעה ניידת, מלאה שוטרים. היא
עוקפת את כיכר השעון ויוצאת לתל־אביב.

תמונה שניה
ז׳אנט, שושנה ודינה, שהיא הקטנה מכולן,
בת 17־ , 16 אוספות את הלקוחות בקבוצה,
כעשרה גברים בגיל 18 עד ,24 מביאות
אותם דרך סמטאות צרות לרחוב ,26 משם
דרך רחוב ערימת־ד,צמיגים — אל הגבעה
החשופה שמאחרי מסעדת הרקיע השביעי.
זהו מקום הפעולה.
באותו זמן יוצאת קבוצה של חמישה
נערים שגילם נע בין 15ל־ ,17 מבית הקפה
שבפינת הרחוב, פונים לאותה הגבעה בדרך
המובילה דרך הגן־הציבורי. הם מקיפים
את אזור הפעולה, תופסים אח המקומות

משחק האהבה של ז׳אנט, שושנה ודינה
ולקוחותיהן.

תמונה שלישית

באחת מדירות השטח הגדול, שחלזנותיה
נשקפים אל הגבעה, נצמדה ילדה אל החלון.
הילדה: אמא, תראי, עוד פעם הפושעת
הזאת הולכת עם הגברים. תראי, גם שושנה
ודינה אתה — את יודעת איז ה...
אמא: תסתלקי מיד מהחלון! כמה
פעמים אמרתי לך שאסור לך לגשת לחלון.
הילדה: מה, כאילו שאני לא יודעת מה
יהיה. כעת היא תשכב על הארץ, והוא
גם, ואחר־כך...

סודיייייסיי! המדד! ידיזטיז
^ יספיק. אין ז ה תסריט של פרודוקציה
^ו קולנו עי ת ישראלית חדשה, בנוסח אלדו־

הריסות — עולות הפרוצות ולקוחותיהן
ישר דרך חצר בית הספר אלכסנדר ינאי.
אותה תמונה מתרחשת גם בקצה רחוב ,26
בסמטא קצרה המובילה לרחוב .9בצורה
קצת יותר חשאית — בבתי־הבושת הרבים
הפזורים בשטח.
״השטח־הגדול״ של יפו ידוע מזה שנים
לציבור, כמרכז מעשני הסמים־המשכרים והפריצות.
אבל מעטים הם הנזכרים כי
באותו שטח מתגוררות אף משפחות פשוטות
והגונות. משפחותיהם של אנשים המתפרנסים
מעבודה קשה. מעטים זוכרים כי ליד
מאורות־החשיש והפריצות נאבקות עשרות
נשים אחרות נגד ירידת המוסר האופפת
את בניהן.
אבל בשטח־הגדול לא נותר מקום ל־

כעבור כמה דקות בלבד העלתה גם הפרוצה השנייה לקוח בחכתה, והיא
הולכת אתו לבין השיחים הקרובים, המקום אשר לשם נעלמה קודם לכן גם
הידידה עם לקוחה־שלה. שני הזוגות יתפסו אותו המקום באותו הזמן.

אחרי הכל. שתי הפרוצות חוזרות לאחר מעשה, כשהשלישית עומדת עדיין
על מקומה. בדרך כלל היא תזוז ממקום התצפית שלה רק לאחר שתהיה
בטוחה שידידותיה אינן זקוקות עוד לעזרתה. שיתוף־פעולה זה הוא הדדי.

כמעט באותו רגע מופיע גם הלקוח באותו מקום, כשהוא מסדר את בגדיו.
במשך כל אותו זמן לא שמו לב גיבורי העלילה לצלם ״העולם הזה״ ול־מצלמתו,
שהנציח את המחזה מבעד לחלון אחד הבתים הסמוכים למקום.

האפילוג. הפרוצות עוד טרם הספיקו להתרחק מן המקום, כאשר הילדים
יצאו ממחבואם המוצנע בין השיחים. אחד מהם מחזיק עדיין את תיק בית־הספר,
אותו לא הספיק להחזיר לביתו. הילדים הם ניצבים קבועים במחזה.

מליצות. יש רק רוגז וזעם של התושבים.

סיפורי עדי הראית

׳ 0אשד, מו,״-
רים. כדוגמת כל שכנותיה אינה מוכנה למסור
את שמה .״אני מפחדת,״ היא מסבירה.
״אתה לא יודע מה כנופייה כזאת מסוגלת
לעשות, במיוחד לאשה. כל אחד כאן מפחד.
יודעים שבשטח־הגדול שולטת כנופייה ולא
חוק.״
האשד, מספרת :״אף אחד לא מסוגל להבין
מה אנחנו סובלים. לא די שאנחנו
גרים בחורבות, שהתקרות עלולות לפול לנו
כל יום על הראש, יש לנו גם כל יום
אותה ההצגה. הפרוצות באות שתיים שלוש
יחד, תופסות מקום אחת ליד השניה, ללא
בושה, פשוט תחת השמיים. לידן עומד
תור המחכים.
״אנחנו לא מרשים לילדים שלנו לגשת
לחלונות — אבל זה לא עוזר. הילדים רצים
ישר מבית״הספר לגבעה ומסתכלים מקרוב
על כל מה שמתרחש שם. אם הם ניגשים
יותר מדי קרוב, הפרוצות נותנות להם
סוכריות, בשביל שלא יפריעו. הילדים לוקחים
את הסוכריות, הולכים כמה מטרים
אחורה, אוכלים ומסתכלים.״
• בתה של אותה אשה, בת : 6״בטח
שאני יודעת מה הן עושות. כל הילדים
יודעים. רואים את זה מהחלון שלנו וגם
מהמדרגות. אבל אנחנו נורא לא אוהבים את
זה. מסתכלים — אבל לא אוהבים. זה
בושה.״
#אשד, אחרת, מאותו הרחוב :״זונות
וחשיש — זה הנוף הקבוע שלנו. הכל
מתרחש ליד צריף הפח הקטן הזה. לפעמים
באה לשם קבוצה של גברים, הם מעשנים
ואחר כך שוכבים על האדמה וחולמים.
באותו זמן באות הבחורות עם הקליינטים
שלהן. הראשונים ישנים והאחרים שוכבים
עם הפרוצות, בדיוק כמו כלבים.
״אני כבר באמת לא יודעת למי להתפלל.

י ג ד׳זן לן/
מי ג ר1/,

נערכה בסוף השבוע שעבר בהשתתפות ילדי
השכונה, שנשאו בידם כרזות עם סיסמות
כמו אלח הנראות בתרונה :״ביתנו לא בית זונות!״ ״חזונות משחיתות את ילדינו!״

הפגנה נגד יצאניות

אם יש גשם — אף אחד לא בא לגבעה,
אבל באותו זמן נכנסים לנו בבית מים
מהגג. ברגע שהגשם נגמר — הם באים.״
• בעלה של האשה, גבר כבן שלושים,
מכונאי :״אשתי ספרה לי מה קורה פה —
אבל לא רציתי להאמין. עד שקבלתי חופש
וראיתי את הכל במו עיני. הלכתי למשטרה,
אבל שם ענו לי שהם יודעים על
זה — אבל לא יכולים לעשות שום דבר.
ובכלל — אמרו לי — אם בכל העולם
יש זנות, אז למה שלא יהיה כאן. בדיוק
אותו הדבר אמר לנו שכטר בזמן שבאנו
אליו במשלחת לעיריה. לפני חודש וחצי
הוא אמר לנו, :מה אתם רוצים, גם אצלנו
בצפון אותו דבר.׳ אבל זה לא אותו דבר.
״הכי גרוע זה בעניין הילדים מהבית־ספר.
מיד כשגומרים את הלימודים — הם
עם הילקוטים לגבעה. בגלל זה לאי רצים שלחתי את הבן שלי לבית־הספר העברי —
אלא לצרפתי. רק בגלל זה.״
• גיסים, בן 7המתגורר באחד הבתים
ליד ערימות הצמיגים :״אתה רואה את
הדלת הכחולה הזאת י שם גרה אחת. אני
ישן כאן במיטה, ליד החלון. כל ערב אני
מסתכל. באים אליה הרבה בחורים. מה
הם עושים שם? כל ילד יודע. אותו דבר
שהם עושים בגבעה, אלא שעל מיטה ולא
על הארץ.״
• מנחם ספוף, סנדלר :״אתה יכול
לכתוב את שמי. אני מצפצף עליהם. אין
לי כבר כוח לסבול את זה. יש לי חנות
שם למטה, והכל מתרחש מול העינים
שלי.
״יש להם שם ארגון שלם. באופן קבוע
עובדים בשבילם ששה בחורים, בגיל 14
עד . 16 הם המשמר הקבוע בזמן שהפרוצות
עובדות בגבעה. אבל קורה שהילדים אינם
במקום ובדיוק באים הקליינטים. אז הזונות
האלה משלמות לילדים ברחוב כדי שישמרו.
לפעמים הילדים הם לא יותר מבני .12
(המשך בעמוד )19

ספורט
כדורגל
נ צ חון בטנקים
נצחונה של נבחרת־הנוער הישראלית בכדורגל,
על נבחרת־הנוער של תורכיה
בתוצאה 2:0הטיל קרן של תקוה בעולם
האפור של הכדורגל הישראלי. נבחרת דר
נוער הוכיחה שהיא עולה לאין שיעור על
נבחרתה המבוגרת של ישראל, בכל מה
שנוגע לידע טכני, משחק צוזת, ומוראל.
אמנם, יותר משיש לזקוף את נצחון הצעירים
לזכות רמת משחקם, יש ליחס זאת
רחולשתם המפתיעה שר הצעירים התורכיים,
שגילו הפעם אזלת־רגל חסרת הסבר. אך
אין בכך כדי רגרוע מערך הנצחון, ומד׳*
גירויים של משחק נמרץ ושובה עין, שגילו
הישראלים ביחוד במחצית השניה של המשחק
בה נקבעה התוצאה.
מאמנה שר נבחרת־הנוער, עמנואל שפר,
היה ראוי לכל השבחים שחולקו לו. אולם,
מבלי דהפחית בפועלו של שפר, היו גורמים
אחרים שעיצבו את נבחרת־הנוער בצורה
שעוררה תקוות לעתיד הנבחרת הלאומית.
עובדה היא כי מרבית שחקני סגל ה״
נוער הם חיילים בצה״ל. כולם מופיעים
ככדורגלגים בקבוצות צבאיות, למעשה מרביתם
הם שחקני נבחרת גייסות השריון.
דא היה זה מקרה בלבד שנבחרת־הנוער
היתד, למעשה נבחרת השריון.
מפקדי גייסות השריון,עשו כל מאמץ
לשם גיוס כדורגלנים לקבוצתם. במסגרת
זו, יכלו כדורגלנים צעירים מוכשרים מקבוצות
שונות, להתאמן ולשחק ביחד, להשוות
את רמתם וליצור קשר של הבנה
במשחקם. ביחידה זו גובש למעשה הגרעין
של נבחרת העתיד הישראלית.
כך ניתנה הוכחה לטענה שהושמעה זה
מכבר, כי לצבא יש תפקיד מכריע בכדורגל
הישראלי, ואפשר למצוא בעזרתו פתרונות
לבעיות חסרות פתרון בשטח זה.
היה זה שיעור מאלף מד, ניתן לעשות
בחומר האנושי המוכשר של הכדורגלנים
בארץ, שעה שאין משעבדים אותם לעסקנים
מושחתים ולאגודות מפלגתיות וממוסחרות,
הדוחפות את הצעירים ללכת בתלמים העקומים
של קודמיהם. מצד שני יכול הדבר
להוות גם פתרון לבעיית המקצוענות. חיול
כדורגלני הנבחרת, ואימוניהם במסגרת
צד,״ל, כשמשכורותיהם משולמות על־ידי המדינה,
עשוי להיות תשובה חלקית במסגרת
פתרון כולל.
השבוע, למרות הפסדה של נבחרת השריון,
בה נכללו שמונה משחקני הנבחרת
הוותיקה, הדליק הדבר אור ירוק לגבי
המשך יוזמתו של צה״ל.

* מבצע 6פעולות
* עם מטחנת בשר
* יציב ומאריך שנ*ם

* שו םמיקסר אחר
מתוצרת חוץ או מקו״
מית אינו נותן לך כל
כף הרבה יתרונות •
מחירו 370• -ל״י בלבד•

המפיצים :״אלופא״ בט״וו
וסוחרים מורשים

לטכנולוגיה
בי תהספד
מי טוד ה עול

ה נ) בזיל ה הנ״נליטכניו!
החלה ההרשמה למחזור ב׳
בלימודי יום במיקצועות:

ס ר טו ט בניין ואד ריכלי
ריהוט ועיצוב פני
פרטים והרשמה:

התחלתהלימודים — ינואר 119 64

ה כי טובבו 1ו ל
מאמנה החדש של נבחרת הכדורגל הישראלית,
ג׳ורג׳ איינסלי, טרם הוכיח את
עצמו על מגרש הכדורגל. לעומת זאת
הספיק כבר, בשבועות המעטים של שהותו
בישראל, להוכיח את עצמו כמחלק מחמאות
ללא חסכון. איינסלי, שהוא חסיד הטיפה
המרה, נוהג להתיר את לשונו אחרי שהוא
מיטיב את ליבו במשקה. כזכור, ציין בשעתו,
כי צבי ברים, הבום של התאחדות הכדורגל
הישראלית הוא לא פחות ולא
יותר מאשר אחד משלושת מומחי הכדורגל
הגדולים בעולם.
השבוע נהנה מהספורלאטיבים של איינסלי
אחד מותיקי הכדורגלנים הישראלים — שוער
הנבחרת לשעבר וקבוצת הפועל רמת־גן
בהזזת, יעקב חודורוב. איינסלי ראה את
חודורוב במשחקו השבת נגד קבוצתו בעבר,
הפועל תל־אביב, משחק שהסתיים
בתוצאת תיקו . 1:1חודורוב היה אחד המצטיינים
במשחק, מנע הפסו מקבוצתו, אך
לעומת זאת מנע ממנה גם נצחון כאשר
בשלב הסופי של המשחק החמיץ בעיטת
11 מטרים.
חיוה איינסלי את דעתו על משחקו של
חודורוב :״זהו לדעתי השוער הטוב ביותר
בעולם, אחרי יאשין הרוסי. אני יודע שהוא
בן ,36 אבל הוא הטוב ביותר. הוא ניצח(!)
למעשה בעצמו השבת את הפועל תל־אביב.׳
אין ספק שיעקב חודורוב ראוי למחמאות
על משחקו. אולם מכאן ועד לטענה, שנמסרה
אחרי שאיינסלי ראה אותו פעם אחת
בלבד, כי הוא הטוב בשוערי העולם, המרחק
רב. מה עוד, שאיינסלי, מאמן בינוני
בדרגתו, לא זכה לראות רבים משוערי
העולם, ואפילו לא את כל שוערי ישראל.
טענה חובבנית ויוהרנית זו, מפי איש
המתימר להיות מבקר של הכדורגל העולנד,
מעלה מחשבות נוגות לגבי אישיותו וכוח
שיפוטו של המאמן החדש.

אנשים
ע מו סעדהקרמל
שר־החקלאות משה דיין נוהג כמעט
תמיד לשאת את נאומיו בעל־פה, מבלי ל־העזר
ברשימות. אחת הפעמים הבודדות בהן
סטה מנוהג זה, היתד, באזכרה שנערכה לפני
שבוע לאלוף אסף שמחוני, שנפל במיב־צע
סיני.
עד שבין הנוכחים
התעוררה ההשערה שדיין הקריא
קטע מתוך ספר שכתב, אותו הוא עומד
לפרסם ערב הבחירות הבאות לכנסת• .
במסיבה שערך השבוע שגריר שבדיה בישר־א״
הוגו דה־טאם, לרגל יום הולדתו
של גוסטאס מלך שבדיה, גילה ניצב
עמוס כן־גוריון, בי לקראת פרישתו הקרובה
מהמשטרה, כבר הכין לעצמו וירד.
צנועה וקטנה על הר־הכרמל .״בטח יש בדירה
הצנועה שבעד, חדרים!״ העיר לו
מישהו. תיקן אותו עמוס :״שמונה חדרים!״
• במסיבה דיפלומטית אחרת, שנערכה השבוע,
שררה מתיחות קצרה. היה זה במסיבה
שנערכה בשגרירות הסובייטית לרגל
יום המהפכה. אותה שעה עדיין לא היה
ברור מה גורלה של השיירה האמריקאית
שנעצרה על־ידי הסובייטים בברלין. כיוון
ששגריר ארצות־הברית בישראל, וולוורד
בא רבוד, טרם הגיע למסיבה, נטו רבים
לייחס להעדרו משמעות פוליטית הקשורה
בתקרית בברלין. אולם לבסוף הגיע בארבור
בלוויית שניים מעוזריו, חייך לכל עבר ולחץ
ידיים עם הרוסים, כאילו לא אירע
דבר • .במלאת 70 שנד, לצייר ראובן
ראובן, ערך הוא בביתו מסיבה חגיגית.
למרות שלקראת המסיבה לא נשלחו כל הזמנות
אישיות, הגיעו כ־ 800 איש כדי לברכו.
באותה הזדמנות העמידה קרן התרבות ישר־

העופרים בשער ״רביו״
בסרט ובהריון
אל־ארצות־הברית לרשות הצייר סכום של
500ל״י, כמילגה אותה יחלק כרצונו. ראובן
הוסיף בו במקום עוד 500ל״י, הכפיל
את סכום המילגה.

חנ הכשעורו גיודו
נראה כי מצבו של מנהל התיאטרון החיפאי,
יוסף מילוא, הוא בכי רע. למרות
שהכנסותיו בתיאטרון העירוני בחיפה בלבד,
כמנהל אמנותי וכבמאי, הגיעו לפני שנה
ל־ 17 אלף ל״י — וזאת מלבד להתעסקויותיו
מחוץ למסגרת התיאטרון — הגיש מילוא
בקשה לעיריית חיפה להנחה ממיסים המוטלים
על חוזילתו בת חמשת החדרים, אותר,
רכש בעזרת העיריה. העיריה אישרה לו את
ההנחה בשיעור של 50 אחוז • .כמה משחקני
התיאטרון הקאמרי צפויים בעתיד
הקרוב לכאב עצמות. ראשונה בתור היא
השחקנית חנה מרון, שלקראת הופעתה
במחזה המיליונרית של ברנארד שאו, היא
מקבלת עתה שיעורי ג׳ודו מקצין־ר,חינוך
של גייסות השריון, שאול ביבר. ואילו
צוות שחקני הקאמרי המשתתפים במחזה
צ׳יפס ובל השאר, העוסק בביקורת על החיים
בצבא הבריטי, מקבלים עתה שיפשוף
רציני מידיו של הרס״ר המפורסם ביותר
של צה״ל, רב־הסמל של המשטרה הצבאית,
חזי • .שבועון האופנה האמריקאי מדמואזל
הקדיש כתבת־ענק לדור הצברים הגדל
בישראל. כנציגיו של דור זה בחר ה־העולס
הזה 1366

.בית הספר
לטבמלוביוז
מי סזז־ ה 117ל
הנז ב ל׳ לההפנליטבניד !

החלה ההר שמה ל קו ר סי הערב:

אלים וסאה כשחור
חוסר פיאות נכריות מעיד על חוסר אמצעים

עתון, בין השאר, את הגיאובוטנאי מבאר־שבע,
אבינועם דנין 24 שלדברי ה־עתון
הוא יודע גם כיצד להדליק אש מבול
עץ; את הסופרת רחל (הרקיע החמישי)
איתן, הטוענת נגד חוסר התחרות בספרותי
הישראלית (״יש כה מעט כישרון שאין לך
צורך להילחם את ד״ר רם מואב,
איש הלינה־למניעת־בפייה־דתית ואחד מחלוצי
המחקר הגנטי של הדגים; את השחקן
יוסי בנאי ואת יעל דיין י • במצב מוזר
ומעניין עמד השבוע עורך־הדין התל־אביבי
אליהו קירר; סניגורו של אחד החשודים,
שהמשטרה ביקשה לעצרם לאחר שקיבלו
מכתב מן האסיר הבורח נחמן פרקש,
הנמצא בקהיר. לפני פחות משנה היה עדיין
קידר מפקח משטרה ובתוקף תפקידו זה
היה ממונה על חקירתו של פרקש בבריחו־תיו
הרבות. עתה ניצב קידר בדיוק מעברו
השני של המיתרס, כאשר היה צריך להגן
על אנשים שהואשמו בקשירת קשר עם
נחמן. מפקח המשטרה בדימוס, המתכונן
לתבוע כמה אנשים על הוצאת דיבה נגדו,
הגדיר את התנהגות המשטרה בפרשה כ־
״בלתי־שקולה, טפשית ומראה על אובדן־
עצות.״ דעתו על פרקש:״בחור טוב מטבעו.״
• פרט מעניין נוסף באותה פרשה:
סניגורו של החשוד השני, עורך־הדין התל־אביבי
צבי לידפקי, היד, משך זמן רב
סניגורו של פרקש. לפני כשנתיים הצליח
אף לבטל את ההודאה שמסר פרקש למפקח
קידר, לאחר שהוכיח כי היא נמסרה תחת
פיתוי .״אגב גביית העדות, שיחק אתי קידר
בלזרוק גפרורים,״ סיפראז פרקש לבית־המשפט
,״ולמרות שאף פעם לא שיחקתי בזה
— נתן לי קידר בכוונה לנצח.״ לידסקי
וקידר הם ידידים טובים כיום.

אסתרסה ריו ן
אחת הדמויות הבולטות ביותר בסרט
איומח לה־דוס, המוצג עתה בא ח, הוא ה־בארמן
מוסטאש — לואי יעקבי. למרות
תפקידו המישני, גונב יעקבי חלק ניכר תן
ההצגה. מסתבר שאותו יעקבי היה, עד לפני
שנים מספר, שחקן עני בלהקות יהודיות
קטנות בארצות־הברית. לפתע זרח כוכבו
בלונדון והוא הפך לגונב־הצגות קבוע בהצגות
בברודביי ובסרטים. בסוף השנה עומד
יעקבי להגיע לביקור בארץ. שימעד, אותו
לכך אשתו הצעירה, אמריקאית שהיתר, במשך
זמן־מה חברת קיבוץ בישראל • .ההצלחה
מאירה פניה לצמד העופרים, א ס תר
ואברהם רייכשטאט, ששינו בגולה
את שם משפחתם לעופרים. קולה של
אסתר מושמע בקביעות בתחנות־הרדיו של
אירופה, והיא אחת הזמרות הפופולאריות
ביותר ביבשת. לאחרונה העתיקו העופרים
את ביתם משוייץ לגרמניה, שם יופיעו שניהם
בקומדיה היה?י תענוג. אחד השבועונים
הנפוצים ביותר בגרמניה, ד,רביו, פירסם על
שערו את תמונת בני הזוג, ממנה ניתן
להבחין כי אסתר נמצאת עתה במצב הריון.
• הזמר אריק לביא הוזמן להשתתף בערב
המוקדש ליצירותיו של המלחין הישראלי
סאשה ארגום. אמר אריק :״בסדר.
אני אבוא ואשיר שירים של משה
וילנסקי. אבל אני אזייף!״ סאשה דחה את
ההצעה בכל הרצינות • .מנהלי קוד־ישראל
מחקו השבוע מתוך התוכנית בידור 65׳,
פיזמון שכתב דירי מנוסי, הנוגע לראש
עיריית תל־אביב, מרדכי נמיר. השיר
שנפסל חרז :״מר נמיר חונך כל יום /
העולם הזה 1366

סימטה, כיכר או צומת /רק על שמו אין
שום רחוב — /כי הוא שונא פירסומת.״
• קבלת־פנים נירגשת נערכה השבוע ל־מחצצר
הבריטי אדי קאלברט, שהגיע
לביקור שני בישראל, למשך חודש ימים.
ברגע שאדי ירד מן המטוס, חיכה לו זר
פרחים גדול, אותו שלח לו מעריץ צעיר,
נער תל־אביבי בשם רן אורנשטיין. אל
הזר צירף רן מכתב, בו כתב כי הוא מעריץ
נלהב של אדי, ויש לו בבית אוסף תקליטים
שלו ואף הוא לומד זה שנתיים ל־חצצר.
יעקוב (״קובה״) זילברינג, בעל
מועדון־הלילה צברה, בו מופיע אדי, הזמין
את רן לתוכנית־שעה־חמש בשבת האחרונה,
כדי שישמע את אדי. המחצצר בעל חוש
ההומור השופע, הזמין את הנער לעלות
אל הבמה, נתן לו את חצוצרתו כדי להשמיע
את ממבו התפוח והדובדבן. כשסיים
רן את הנעימה, נשק לו אדי על לחיו. ילדה
אחרת, אשר נכחה בתוכנית, דבורית צוויגג־ברג,
בת ,9ביקשה את אדי לנגן את ה־יידישע
מאמע. הקהל עקב בנשימה עצורה
אחרי אדי ואחרי הילדה הקטנה, שהזילה
דמעות כמים מרוב התרגשות. כשסיים אדי
את הנעימה, רצה אליו, נשקה אותו על
לחיו • .באותה הזדמנות הציגה אשתו הישראלית
של אדי, אלים גודנפילד, את
הפאר, הנוכרית השחורה החדשה שלה .״באנגליה,״
הסבירה אלים ,״בחורה שאין לה
אוסף של פאות נוכריות — נחשבת לבחורה
חסרת אמצעים באחת הרפליקות
בקומדיה נזוישה ונטילטור, פונה השחקן
יעקוב בודו לשחקן חיים בנאי בתואר
״ממזר״ .השבוע, כשנערכה הצגת המחזה
בירושלים, ישבה בין הצופים אם האחים״
השחקנים בנאי. כאשר כונה בנה בתואר
״ממזר״ ,הזדקפה והסבירהלשכניה :״לא
נכון! הוא לא ממזר! זה הבן שלי!״ •
אגב, הצלחתם של האחים בנאי על הבמה
גורמת לא פעם לבילבול. כאשר נכנם חיים
בנאי השבוע למספרה, זיהה אותו הספר רק
באופן חלקי :״אהלן יוסי (ארלקינו) ,מה
נשמע בתרנגולים (גבריאל אין לו
מזל, לעיתונאי יגאל לביב. יום לאחר
שזכה ב־ 400ל״י בתכנית הרדיו כל האמת,
עצר אותו שוטר תנועה באשמת אי עצירה
ליד תמרור ״עצור״ .יגאל ביקש מהשוטר
לוותר לו, אולם זה הציץ ברשיונוחיו, השיב
לו :״שמך יגאל לביב? אז זה אתה שזכית
אתמול ב־ 400ל״י ברדיו. עכשיו יהיה לך
כסף לשלם את ד,רפורט!״ שופט־התנועה
פסק לו 100ל״י קנס, מאחר והשוטר גילה
כי תוקף רשיונו פג.

פ סו קי ה ש בו ע
• ח״ב הליבראלים יצחק גולן:
״התביעה להדחת יצחק רפאל היתד, בבחינת
רצח צבורי של רפאל, ביטולה יהיה בבחינת
רצח המפלגה״.
• ח ״ כמפ ״ םאמהתל שי, בויכוח
בכנסת על סגירת רחוב שבטי-ישראל, בטענה
כי יש אנשים שליבם כואב למראה
חילול שבת :״הבדיקות החדשות הוכיחו כי
גם לאנשים חילוניים יש לב, ואין הוא מונופול
לדתיים בלבד.״
• ״פי האתון״ ,בטאון התאחדות הסטודנטים
:״אפשר לומר שתפילתו של חבר־הכנסת
דויד בן־גוריון לרמטכ״ל תימני ול־טייס
תימני — נתגשמה לפחות בחלקה: יש
לנו כבר מרגל תימני.״

ריהוט ועיצוב פנים
סרטוט בניין ואדריכלי
מנהלי מחלקות ייצור
קירור ומיזוג אוויר
מנהלי עבודה במתכת
מנהלי עבודה במכונות
מנהלי עבודה בחשמל
מנהלי עבודה בבניין
קריאת סרטוט בניין
חישוב כמויות בבניין
קריאת סרטוט מכונות
סרטוט מכונות
צילום רגיל וציבעוני

התחלת הלימודי ם — ינואר 1964

(המשך מעמוד )17

מקבלים כמה לירות וכבר עכשיו מתחילים
בעבודה המחורבנת הזאת.
״מצד שני — חשיש. אותם סרסורים
שמתעסקים עם הבחורות מוכרים גם את
החשיש. אני מוכן למצוא לך לפחות עשר
קילו חשיש מתחת לצמיגים. לא רק חשיש
— אלא גם אופיום וקוקאין וכל מה
שאתה רוצה. למה אני יכול למצוא והמשטרה

3ר 0י נ ! 7( 1ר €ו ו/ה :
בי ת הנזכר ל ט כנו לו גי ה
ונל -אביב,דה המסגר 62
בבל יוס מ 8בבוקרעד 7בערב
טלפון 36487

חיסור מהיד
ך* ושבי חשטדדהגדול יצאו, סוף-
] ^סוף, למלחמה. לפני שבועיים התחילו
הילדים במלחמה ישירה נגד הפרוצות: הם
היו מיידים בהן אבנים והן היו מחזירות
אותם לעברם, תוך כדי עבודה. הגבעה
היתד, נראית לעתים קרובות כשדה־קרב של
ממש. יחד עם ילדי השכונה יצאו למלחמה
גם תלמידי ישיבת תלמוד־תורה, השוכנת
בקירבת המקום.
אלא שכל הפעולות הללו נראו, אפילו
בעיני התושבים עצמם, כפעולות פרטיזניות
בלבד. למרות הפחד מהכנופיה השולטת
בשכונה, החליטו הם לשתף פעולה עם
המשטרה. יותר מזה: הם החליטו להכריח
את המשטרה לפעול. כל פעם, כשהפרוצות
היו מופיעות בשטח — היו התושבים שולחים
איש משלהם לתחנת המשטרה הקרובה.
אבל בדרך פלא באים השוטרים בכל פעם
מאוחר מדי — בזמן שהפרוצות, שומריהן
והלקוחות מספיקים כבר להעלם מהמקום.
לבסוף חרג העניין אל מחוץ לשכונה.
בשבוע האחרון נטלו האמהות את ילדיהן
וישר מבית־הספר פנו להפגין מול עירית
תל־אביב.
אבל גם התוצאה מהפגנת ההורים וילדיהם
ליד העיריה, לא היתד. די מעודדת. כל מה
שהושג היה הבטחה, כי המוסדות המוסמכים
יטפלו בעניין.
אלא שלא היתר, זו ההבטחה הראשונה
שניתנה לתושבי השטח. ההפגנה ליד ה־עיריה
אורגנה לאחר ששוגרו מכתבים רבים
למוסדות שונים. לאחדים מהם אפילו נתקבלו
תשובות. כדאי לצטט שתיים לדוגמא. משרד
החינוך והתרבות כותב:
״מכתבכם מיום 14.8.63 הועבר לטיפולה
של המחלקה לחינוך ולתרבות בעירית תל־אביב־יפו,
אשר מודיעה לנו במכתבה מיום
12.9.63 כי העניין הועבר לטיפולה של ה־משטרה
בשיתוף עם מחלקת הפיקוח העירונית.
אני מקודד, בי יינקטו הצעדים הראויים
לתיקון המצב. בכבוד רב, ד״ר
חנוך רינות, המנהל הכללי.״
משרד המשטרה, במכתב שנחתם על-ידי
א. מור, סגן הממונה על משרד המשטרה,
מבטיח:
״במענה למכתבכם אל שר־המשטרה בנידון
מעשי פריצות בשטח־הגדול בשכונתכם,
הריני מתכבד להודיעכם כי המשטרה מתייחסת
בכל הרצינות לתופעות אלו ונוקמת
בפעולות הדרושות לחיסולו המהיר של נגע

המכתב של משרד־החינוך נשלח ב־ 25בספטמבר
שנה זו. המכתב של משרד המשטרה
נשלח עוד יותר מוקדם, ב־17
לאותו חודש. כל הצילומים וכל הראיונות!
המופיעים ברשימה זו, ערך העולם הזה
השבוע.

בית הספר
ל טכנ או ת
מ י סו ד ה? 11ל
הפב׳י לההפוליטבנית

החלה ההרשמה ללימוד׳ יום
וערב להכשרתם של :

\ 7כנאים
בכ>ר>ם
בענפים

מתכת, ייצור ומכונות
לתפקידים של

תיכנון וניהול
התחלת הלימודים -ינואר 1964
3ר 0י /3ו >זר €א ה •
בי תהספדלט כנ או ת
ת ל -אביב, רו דהמסגד 62
בכל יוס מ 8בבוקרעד 7בעדב
טלפון 36487

קולמע
סרטים
השודדמ סי צי לי ה
פאלכטורה !:׳וליאנו

ש מפון ביו ט רי ט
ש מפון ח ל מוני ם
עומפון לנולין
שמפון רי ציניי ט ד

יצנגר

מדו מקצוענעים ומכנים!
כ־ 17.11.63ייפתחקורם

למסג׳יטטים

יכיודוה וסזנטומיוז
תורת העיטוי (נ 1סג׳)
עיסוי כללי — חלקי ותרגילים
עיסוי ספורטאים

השעורים הם בערב
תעודת גמר ניתנת לגומרים
ההרשמה :

מכון גולדמן, תל-אביב, רחוב בזל 13

ד ו. א .ררבין ., 1^ 15.0.ס 5.ק

.בי או קו ס־ מ טי ק אי

מומחה לבעיות שיער
קוס מטיו ת
ולבעיות

ת״א״רח׳ הכרמל 39׳ \ 7ל 56980 .

־7/7 7

קורסי בוקר, אחר־הצהריים וערב

>חן, תל-אביב;

איטליה) היא יצירה המעלה בקפיצה נחשונית
אל הזירה הקולנועית שם חדש, שמעתה
יש צורך לזכור אותו — פרנצ׳סקו
רו זי. אין ספק שזהו יוצר קולנועי מזהיר
ומבטיח, העשוי עוד להפתיע ושבניגוד ליוצרים
אחרים המפלסים דרכי ביט! י חדשות
לקולנוע, הוא יודע לא רק איך לומר —
אלא גם יש לו מה לומר.
הסרט הוא שיחזור מדוייק, בסיגנון של
רפרוטאג׳ה עתונאית, של עלילות אחד השדרים
הסיציליאניים הידועים ביותר, שבמשך
חמש שנים הטיל את חיתתו על מספר
כפרים ועל המימשל המרכזי בסיציליה. אחרי
שבמשך שנים ניסו כוחות צבא ומשטרה
להילחם בכניפייתו ולחסלו, מצא סאלבטורה
ג׳וליאנו את מותו בשנת , 1950 בצורה מיס־תורית
וחסרת־הסבר.
רוזי נטל את הסיפור האמיתי, כפי שהתפרסם
בשעתו בעתונות, ושיחזר אותו מהדש
במקומות ההתרחשות שלו, בהשתתפות
אותן הדמויות שנטלו חלק בעלילה המקורית:
תושבי הכפרים, חברי הכנופיי־.
ואנשי־המשטרה. בסרט אין אף שחקן מקצועי
אחד, וכאשר נעלמת התמונה האחרונה
מעל הבד, צפה בהכרה השאלה: האם בכלל
זקוק הקיילנוע לשחקנים מקצועיים? כי מה
שהצליח הזי להפיק מהמון איכרים, נשים
זקנות וגברים בורים, עולה על כל מה שהיו
מסוגלים לעשות שחקנים מקצועיים.
רובין הוד. למעשה יש בסרט שלושה
סיפורים נפרדים, שונים במהותם, אך קשי־רים
זד, בזה, ששולבו על־ידי רוזי למסכת
קולנועית מפליאה.
יש בסרט סיפור מתח. הוא מתחיל בגילוי
גופתו נקובת הכדורים של ג׳וליאנו ובסיפורת
של המשטרה, כי הצליחה לחסלו אחרי
שטמנה לו פח. עקב בצד אגודל חוזר
הסרט אל המאורעות שקדמו לרצח, עד לגילוי
הסופי, בו מתברר כיצד נפל השודד
קורבן לבגידת סגנו.
תוך כדי כך בונה הסרט את דמותו של
ג׳וליאנו, שהחל את דרכו כלוחם־חופש במשטר
הפאשיסטי, הפך, אחר המלחמה ה־עילמיח,
למורד שתבע הענקת עצמאות לסיציליה,
התגלגל להיות רובין־הוד הגוזל
עשירים כדי לחלק את כספם לעניים, עד
שהפך שודד הסר רחמים ורוצח המוני.
אולם רוזי לא הסתפק בכך. הוא הוסיף
עלילה שלישית, מרתקת לא פחות — את
סיפורה של סיציליה ואנשיה. בעזרת סיפור
רצח ופשע, שלמרות הסממנים הסנסציוניים
שלו הוא שליו וקר, זועק הסרט את זעקתה
של ארץ עלובה, מפגרת ומנוזנת, שאנשיה
מנוצלים ומשמשים כדור־משחק בידי פוליטיקאים,
בעלי־הון, רודני משטרה וסוכנים.
כתב־אישום. רוזי מצליח להשיג הישגים
קולנועיים כבירים, בעזרת אמצעים
פשוטים ודלים, המעוררים התפעלות לאורך
כל הסרט. כשהוא חוזר אל מסורת הניאו־ריאליזם
האיטלקי, מצליח רוזי להשיג אפקטים
דרמתיים, המצטיינים ברטט של חיים
שיומני־קולנוע מגיעים אליהם רק לפרקים.
אולם סימונו האישי טבוע בעיקר בעריכה
המיוחדת של הסרט. זוהי עריכה שאינה
מקילה על הצופה, תובעת ממנו מאמץ. היא
אינה צועדת בסדר כרונולוגי, כשמוקדם ומאוחר
משמשים בה בערבוביה ואינה טורחת
להסביר את העלילה. לעיתים היא נראית
כאוסף של קטעי עתונות, ההופכים לפיסות
חיים והמשרתים לבסוף את יעודו של הסרט.
מה הוא יעוד זה? רוזי אינו נוקט עמדה
בסרטו לגבי דמותו של ג׳וליאנו. הוא אינו
מגנה אותו ואינו הופך אותו לקדוש מעונה.
הוא מציג את העובדות בלבד. אולם הוא
נוקט עמדה ברורה לגבי הרקע עליו צמחה
דמות כשל ג׳וליאנו, ובשל עמדה זו נושא
סרטו אופי של שליחות חברתית ראשונה
במעלה — כתב־אישום נוקב נגד המשטר המשאיר
את סיציליה בפיגורה.

צ חו קודמעושע מו ם
היונדז •צלבדה את רומא

עברית * אנגלית * צרפתית * גרמנית
נמשכת ההרשמה
לקורסים מזורזים לתלמידי בתי־ספר יסודיים ותיכוניים.

כתות מיוחדות למבוגרים
תל־אביב
נחלת־בנימין ,2טל 56347 .

חיפה

החלוץ ,27 טל 69265 .

(אלנבי,

תל־אביב; ארצות־וזברית) היא פארודיה על
סיפור תיבת־נוח במהדורה מודרנית. המבול
היא מלחמת העולם השנייה. התיבה היא
רומא. ונוח הצדיק אינו אלא צ׳ארלטון הס-
טון, קצין־ביון אמריקאי, השוהה בעיר בתחפושת
של כומר כדי לדווח לכוחות הצבא
האמריקאי הצרים, על המתרחש בתוכה.
כמו בסיפורו של נוח, צריכה גם כאן
יונה לבשר את קץ המבול. הפעם זאת יונת־דואר,
הנושאת בכנפיה ידיעות מודיעין.

שאר החיות שבסרט הן שתי אחיות איטלקיות,
בביתן מתאכסנים קצין־הביון ועוזרו.
מאחר שהאחות הצעירה כבר הרה ללדת,
יש למצוא לה באופן דחוף בעל. האחות
הבכירה (אלזה מארטיניי) עושר, זאת
בעזרת טכסיסים נשיים עתיקים, מחליטה
לשחוט לכבוד המאורע את כל יוני־הדואר
שברשות שני אנשי־המודיעין. אולם כדי
למנוע מהם עגמת־נפש, ממלא אחיהן הצעיר
את השובך ביוני־דואר אחרות, של הצבא
הגרמני, המעבירות את כל הידיעות ששולחים
הסוכנים — אל מטה הצבא הגרמני.
שוטים וליצנים. על אפיזודה זו מבוסס
סרט שלם, המנסה ללעוג לכל אלה שהיי
מעורבים במהתלה הזו ששמה מלחמה. הוא
מציג באור מגוחך את המחתרת האיטלקית,
המסייעת לקציני־הביון האמריקאים, מתאר
אותם כחבורת שוטים שבגללם עוכב כיבו־

כוכבת מארטינלי
טכסיסים נשיים עתיקים

שד, של רומא. הגרמנים מתוארים בליצנים
ואילו האמריקאים לא זוכים ליחס טוב יותר.
אלא שכל זה עדיין אין בו כדי לספק
חומר לקומדיה ראויה לשמה. התסריט, שעובד
לפי סיפרו של דונאלד דאונס, הוא
מאולץ ומתוח, ורמת ההומור בקטעים רבים
היא כמעט איגפאנטילית. ואילו בקטעים אחרים
של הסרט שכחו היצרנים שהם מפיקים
בעצם קומדיה, התייחסו לסצינות רבות ברצינות
הרסנית, מעורבת בהירואיזם מזוייף.

הרפתקהמתחתד מי ם

סוכן אפ.כי.איי( .מגדלור, תל־אביב;
ארצות־הברית) איננו בדיוק סוכן סוכנות
החקירות האמריקאית המפורסמת, אלא סוכן
האו.אס.אס ,.שהוא אירגון השרות הסודי.
סוכן החברה יפה־התואר, שתסרוקת הברילייג־טין
שלו איננה נפגמת גם מתחת לפני המים,
יוצא לגלות את תעלומת מותו של
צולל־מתלמד, באחד מאיי הים־התיכון.
הסוכן מגיע אל מקום הפשע, שם מחכות
לו כמר, הפתעות עם טיפוסים בלתי נעימים,
הרוצים לרצחו נפש והמתגלים לבסיף
בעמיתיו לשרות, שלא עמדו בדיוק על
זהותו. עד שהוא מצליח לגלות מיהו, בעצם,
ידידו ומיהו שונאו, הוא מספיק להרוג
כמד. אנשים ולנסות להעזר בנערה,
שהיא, דווקא, שליחת שרות ריגול סודי רוסי.
אותו שרות ריגול סודי רוסי, הקים לו
מערד, תת־מימית, בה נבנתה תחנת כוח
אטומית, שהתכוזנה לחלוש על כל האזור.
כל מי שקרב לאזור — נורה ברובה תת־מימי
ונהרג. הסוכן נוטל עמו את הנערה,
הנקרעת בין אהבתה אליו לבין תפקידה הסודי,
כדי שתעזור לו לפתור את התעלומה
שמתחת למים.
הידיד הצלף. כאן מתפתחת העלילה
לפי מיטב סממני הסרט הבלשי הזול. דרך
חשוכה מובילה לגן נעול, שרק בעזרת
גוויית נהג מצליח הסוכן וידידו לחדור אליי
ואל המערה הסודית שמתחתיו. אולם במערה
הוא נופל בפח ונאסר. המהנדס הרוסי,
שהבין כי המערה נתגלתה, מחליט
לפוצץ אותה ולקחת בשבי את הסוכן ואת
הנערה, שהוכרזה כבוגרת. אלא שכמובן הרגע
האחרון מציל הידיד־הצלף את שניהם.
עצה ידידותית: מי שראה את סרטו של
ג׳יימס בונד, שהוצג לא מכבר בארץ, אין
לו מה ללכת לסרט זה. זוהי גירסת שחור־לבן
לעלילת הסרט ז״ר נו.
העולה הזה 1366

״אני שמח כי יכולנו לתרום את תרומתנו לכן,״ כתב
ראש המערכת, לאחר ההצגה המיוחדת של אשתקד במארייב־באד,
לקורא היקר. תמהתני אם הוא התכוון למיקרה הבא:
שוחר הסרט הטוב ( )1/1366 יצא מן ההקרנה החגיגית
נירגש, לדבריו, מהחחייה הקולנועית הניפלאה .״לפני, בשורה
13 כיסא , 13 ישבה נערה נחמדה, לבושה בשחור, ובידיה
סוודר לבן. היא לא נשארה לדיון שנערך אחרי הסרט. ניש־ארתי
המוס ופעור פה.
״האם פגשתי בה פעם, אשתקד — או לא? בכסית או
במאריינבאד? האס אראה אותה היום, מחר, אשתקד, או בעוד
שנה? אי־שם, או בכל מקום אחר? האס תיאות ותכתוב,
או לא? ואולי גם תסכים להיפגש, או לא? במאריינבאד או
בגבעתיים? האס בביתה מחכה לה בעלה, אחיה, הפסיכיאטר
או החבר שלה? אני חולם? מדמיין? משקר? וכי זה משנה?״
מה׳כפת לך? עני לו או לא.

על ברכי חייל

רדו מהעננים, ילדים. לא לכל אחד מ! כרתים לקרות דברים
עובדה .״לא ראיתי אותה ברכבת, היא לא היתר עם
סל שחור, היא לא קראה את הנפש הקסומה, ומתחת לבית־שחייה
לא החזיקה את זאזי במטרו. מכיוזן שעדיין לא נתקלתי
במיקרה רומנטי כזה של אהבה ממבט ראשון.
״אבל ייתכן ששנינו, כלומר את, רותי, ואני, נוכל למצוא
מבט זה, אם היא גרה בסביבות תל־אביב. כרטיס הביקור
שלי: חייל בצה״ל; חובב מוסיקה — ג׳אז בעיקר — ובלוג־דיות.
כל דמיון לגרגורי פק מיקרי בהחלט (.)2/1366
״מתנצל על צורת כתב־היד. קשה למצוא בשדה לוח־כתיבה
נוח יותר מהברך.״
כן, חבוב, ואילו הייתי בלונדית, הייתי אפילו מלמדת
אותך איך אפשר לכתוב על הברך ללא שגיאוודכתיב.

את מתכוונת לדני? בטח, זה שביקש את היד שלי ושכח
לבוא לקחת אותה!

המיואש

לא חשוב מה דעתכם, או דעתי, עליו. אבל תודו שיש לו
דם לגבר 3/1366 על שהעז לצרף למכתב כזה גם פורטרט
מיואש של עצמו.
״יורשה לי, רותי, להביא לתשומת ליבו את בעייתי הכאובה.
התהלכתי עם בחירת־ליבי — פנינה — מזה למעלה
משנתיים. הבינונו איש את רעותו,
והחלטנו להתחתן ולהקים בית בישראל.
״סמכתי
על בחירת־ליבי, עם כל
ההבטחות שהבטיחה לי כל אותן
שתי השנים. ביזבזתי עבורה את כל
היקר לי, למען הסתדר בחיים ולבנות
בית בישראל. לאחר כל התקופה
הזאת אני ניתקל ביחס בלתי-
הוגן מצידה, דבר שנתן לי יאוש בחיים.
ועוד: איבדתי את כל החוש
של יחם טוב לזולת, ואין לי עוד
כל אמונה. כי לאחר כל היחס ביני

לבינה, וכל אותה תקופה ארוכה
סנג*/ 1י
שעברה, ניכנס לה ג׳וק בליבה והפך את עורה בלי כל 1 סיבה.
״התחלתי לחשוב האם כך התנהגותה של כל בחורה בעולם?
איך אנשים מתחתנים ובונים להם עתיד? האם רק
מזלי הוא כך? והאם בחורה כזאת יכולה פעם לחזור ולהתחרט
על מה שעשתה?
״אני מבקשך, רותי, לראות את העניין כדבר אנושי ולהציע
לי מה לעשות. האם אשכח אותה לעולם, ואנסה להסתדר
עם אחרת, או שגם באחרת אין להאמין? אז מה עלי
לעשות?״
באמת אינני יודעת, חבוב. אולי יתנו הקוראים החכמים
שלי עצה?

עדיין, ושום חפר לא כתב עליה שיר.
וזה אוכל אותה מאוד, מפני שלה נידמה
שהיא לפחות דינה ברזילי וחצי.
קוראים לה סתם שוש (.)6/1366.
״הגובה 171 סנטימטר.
״משקל 61 קילוגראם.
״צבע עיניים — שחור.
״צבע שיער — בלונדי טבעי.
״ובכן, נתונים רגילים, לא?״ מתחנחנת
הנערה בת ר 18 העומדת להתגייס בקרוב
לצר,״ל. כן .״יום שישי! שקט. יאוש. עצבים
״סובלת מריגשי־נחיתות. למרות שאני מקבלת לא פחות
מ־ 7על המראה החיצוני, פלוס האופי. עליזה מאוד ותוססת.
לא יכולה לשבת יותר בבית, ולהיות הילדה,־ר,טובה,־של־ד,־
אמא׳לה.
״נמאסו לי ר,טירונים־הגברברים־ר,צבאיים. מחפשת משהו
שיהיה מסוגל לא להימאס עלי. נמאס לי להחליף אחד אחרי
השני, בלי ללכת קבע. תאמיני לי או לא, אבל קשה למצוא
בחור בן 19 שיהיה גבר. איזו מילה
״רגע רגע. אל תקבלי את הרושם המוטעה שאני איזה
פראיירית. או־קיי, אני יוצאת הרבה. אך אני מאוד ביישנית
בכל העניינים ר,רומאנטיים מממ אילו, לעזאזל, היה
נימצא אחד נחמד בן 22־ ,23 שחור־שיער וכחול־עיניים לא
אתנגד גם אם יהיה בלונדי. נחמד, ידידותי, לא טיפש אבל
גבוה. אבל איפה מוצאים אחד כזה?
״אני מסרבת לצאת סתם עם בנים, בגלל ההרגשה שאם
אבוא איתם לחברה, לא ילך לי. זה איום׳ ? 1 11ת13
משתגעת פשוט מקינאה כשמביטה בזוגות הקבועים. וביחוד
כשרואה מכשפות, השולטות בחתיכים אכבאר. בחייך! עשי
משהו לטובת האומד!,״ בכל זאת מצאתי משפט אינטליגנטי
במכתבה :״אויש, בטח נמאס לך כבר לשמוע שטויות כאלו!״

בפאריז היתהז׳ ו ז׳ ו ( )21 סתם עוד
עיניים גדולות. בפאריז יש המון ז׳וז׳ו
רות גדולות. בדלת הסמוכה, במספרה
למסה, בחנות למעלה, ועל המדרכה

ז׳ו דו אחת עסן
עם עיניים שחו־ 1
ממול, בביסטרו |
בחוץ.

־חבר שלה, כמעט הציעו לה תפקיד במר שימחון ובנו| ,
ויש לה הרבה כבוד.
הלכה ז׳וז׳ו בגיל , 14 כשבאה מדרום צרפת, לפאריז,
להיות זבנית בבית־חרושת לטריקו, בחנות נעליים, ובי;
כל־בו. אבל בסוף כן גילו אותה. זה היה באווירון,
כשהיא טסה לטוניס לביקור. קולומבוס שלה היה עיתונאי
מפארי מאץ׳ ,והוא גילה לה שהיא נולדה להיות[
דוגמנית. ז׳וז׳ו האמינה לו, מפני שהוא לא היה איש |
פשוט. הוא היה עיתונאי.
ז׳וז׳ו תמים דהרה ללאה פלטשר הצרפתיה, ששמה!
אנה כריסטי, ולמדה ללכת. צלמי האופנה די חיבבו אותה.
הספרים התאמנו על ראשה, וקראו לה בחיבה |
בישט, על שם תיסרוקת אחת.
וכן זרמו המים העכורים בסינה. עד שיום אחד קיבלה
ז׳וז׳ו, הנירגשת עד דמעות, את תפקידה הגדול בטלביזיה.
נתנו לה להחזיק בקבוק בירה ביד, ואמרו לה1

!0 1 ; 01

+שכל
הקהל שלי צועד בצעדי־ענק אל הקידמה. הוא חדל לדרוש
ממני חתיכות. הוא דורש חתיכה פלוס שכל. כזהו גם
( .)8/1366 אבל שתהא בגיל 17 וחצי עד 18 וחצי. חוץ
משכל, עליה להיות גם דקת־גו ותרבותית.
״נידמה לי שעוד קיימות נערות כאלו,״ אומר חובש הכומתה
בן ה־ , 19 ומי אני שאפריח תקוות? ״מהדרישות
השונות שלי, את יכולה להבין, רותי, שאיני רוצה בחברות
שבכתב, אלא גם בחברות פעילה.״ למה אתה מתכוזן בדיוק?
הוא
לא רוצה להשוויץ, מסיים החייל, הוא רק רוצה שתדעי
את האמת, שהוא גבוה, ובלונדי, ומבטיח לא לאכזב
את חתיכה פלוס שכל.

לי יש. אבל אם יש לכם משהו נגד מחנכת דור המחר,
הכותבת :״יושבת אני בחדר, רגליים על השולחן, צלילי
מוסיקה בוקעים מן הרדיו, ואני כותבת לך תפתדל.
ענו לה. המורה בת ד,־ 20 עובדת הרחק מן הבית, ומתה
בערבים משיעמום. היא חושבת 9/1366 שערביה יהיו
מלאי־תוכן אם תכתוב לך מכתבים כמו ״יושבת אני
בחדר, רגליים על השולחן, צלילי מוסיקה בוקעים מן
הרדיו, ואני כותבת ל ך

שרוף לקיבוין
הם נשברים כולם, לבסוף, ומבקשים את עזרתי.
״עשרים וחמש שנה נמשכו חיי הבדידות שלי. עזרי
לי, רותי, לחפש אחר אותה נערה, בעלת התכונות הבאות :
א) ביטחון עצמי, ב) זיקה חזקה לקיבוץ ולערכיו, ג) אינטליגנציה,
ד) אהבה לטיולים. רצוי מאוד שהמועמדת לא
תהיה נמוכה מ־ 165ס״מ ותתגורר באזור העמקים.״
וכך הוא ( )10/1366 מתאר את עצמו :״גבוה וג׳לוב,
שרוף לקיבוץ, צנוע, ומעיד על עצמי שאני אדם מתקדם
ורחב־אופקים. אני גם סבור שנחנתי במידה לא מעטה
של הומור.״

יכול טראקטור לעבור

ענווה במקומה

אל תתאמצו להסיר את הכובע, חברה. בפניכם בסך־הכל
עוד טיפש־עשרה מצויה אחת. שום אבידן לא גילה אותה

רגליים -למעלה

הגורל, הגורל האכזר הזה! ״יש לי אבא עשיר. אין זו
אשמתי,״ מתנצלת ירושלמית אחת 4/1366״אם קיים
בחור המסוגל להתעלם מעובדה שכזאת? שיתקשר אלי מהר.
אני מחפשת אותו כבר 20 שנה. רצוי חוש הומור.״
היא עצמה יודעת שקשה לקחת אותה ברצינות.

לא דינה ברזילי

״ברצוני ( )7/1366 להתכתב עם אשד, בגיל שלושים—שלו־שים־וחמש.״
אמ׳שלי
במיקרה שונאת להתכתב. למה לא תפנה ישר ל־אמא
שלך?

אוי, הכסף!

מד, אתם יודעים? הן ( )5/1366 שתי חברות נורא טובות,
עוד מהתנועה, וחושבות שאתן להן ציון טוב אם ידקלמו:
״לא רוצות חברה סלונית, מוצאות אותה ריקנית.״
מה הן רוצות? ״שני סטודנטים צעירים (19־ ,)21 בעלי
חוש הומור, גבוהים ונ אי ם ...מקוות שלא תפרסמי את
שמותינו וכתובותינו. פשוט מתביישות.״
בצדק.

לאמהות

נערת השסע

מונולוג של נהג מפעלי תובלה, בדרן לאילת:
״אז כמו שאת רואה אותי, אני בחור מוכשר — כשהייתי
קטן נפל לי ארגז מכשירים על הראש. ובכלל, אני בחור
מסודר — כולם מסדרים אותי. בכל חברה אני המסמר —
כולם דופקים אותי. ויש לא תעודת־באגרות — עבדתי חמש
שנים על באגר.״

י זוג חקלאי: כשהם הולכים לטייל,
ביניהם.

ברודל :״אס כבר לבחור בין דני לרפי, אז אני לוקחת 5
את עמוס.״

להגיד :״אה, סה בו!״ אבל הוריה אמרו ״זה רע!״ לא
נתנו לה לצאת בערבים, וחיפשו עבורה חתן. ז׳וז׳ו
היפה רצתה למות. והיא עלתה לישראל.
הסוכנות העבירה את העולה החדשה ז׳וז׳ו לקבוצת
גבע, לאולפן. היא עבדה בכרס, בתפוחי־אדמה, שברה
את ציפורניה, קראה את אומר, והלכה אחרי ארבעה
חודשים להיות דוגמנית בתל־אביב. התל־אביבים המצויים
ניגשו ישר לעניין, אבל ז׳וז׳ו תמים לא היתה כה תמי
מה, והיא אמרה להם שילמדו קודם נימוס. הם קראו
לה ז׳וז׳ו תאמאם. אחר כן היא הכירה את החבר שלה
הגרפיקאי שלמה לוי, ובסוף הם יתחתנו בדצמבר.

זוהי רק הצעה, לא מעובדת, כמובן. לנל אותן הנערות
הגוררות אחריהן ברחוב, שלא באשמתן, נלי־רכב, גברים
ועוד.
ברגע שהטיפוס עוצר לידה ושורק :״תסלחי לי, אבל
עליהן לזרוק לו משהו נ מו נרטיס־ביקור, עליו מודפסות
השורות הבאות:
״לא, אני לא מסנה לאוטובוס. אתה לא נוסע בכיוון שלי,
אף פעם לא פגשת אותי בקליפורניה, באכדיה ובקפריסין.
לא ראית אותי במסיבת אצל שוש אבני. לא קוראים לי
דליה. אני לא דוגמנית. לא הלכנו יחד לבית־הספר. אני
יודעת שיש לי עיניים יפות, ותודה, אני שונאת אספרסו.
אולי אתה נוסע במיקרה לתחנת המשטרה הקרובה?״
יש לכן הצעות נוספות? כתבו לי.

במדינה
(המשך מטנזוד ) 14

באזלם

המכבי

סטייקים וחרבות בוערות נצלים
לעיניך על גריל הפחמים
האכזוטי * ריקודים מדי ערב
לצלילי תומורתו הריטנדת של
פיסי * המשקה הראשון ללא פתוח תשלום נוסף בימי חול
בכל ימות השבוע * ארוחה
טסורתיתבערבי שבת .

מ לון שו תון ת ל אני ב
למדלדברער בי ת ־ חינם! חוג ללמוד השפה הערבית המדוברת, בהדרכת מורה
ערבי, נפתח השבוע.
(הכתובת: רמת־גן, רחוב ביאליק ,1כניסה ג׳).

כני־־נוער, צעירים וסטודנטים — מוזמנים.
ועד הנוער הישראלי לאחוה יהודית־ערכית
סניף תל־אביב, ת .ד ,23113 .תל־אביב

שי להעמיק את הידידות, ומאותו יום החל
נוסע העירה במכוניתו, כדי שיוכל להוריד
את ידידתו ליד משרדה.
הוא אף הציגה בפני קרוביו וידידיו,
הנמנים על הצמרת החברתית והעסקית של
ישראל. השניים בילו כזוג בבתי־המלון המהודרים
של צפת וטבריה, והיד, ברור
לידידיהם כי בעוד זמן קצר יהיו בעל
ואשה. אור אף הציג את חברתו בפני
ידידו, ראש המדור להונאה במשטרת תל-
אביב, הקצין משה איזנר. היא הקסימה
אוחו, כפי שהקסימה את כל יתר המכרים.
היא לא היתד, רק יפה ואינטליגנטית, בעלת־מקצוע
שידעה לדבר בשפה מרתקת על
עניינים משפטיים, אלא גם יכלה לנהל
שיחה מבריקה על הבירות הגדולות בעולם,
בהן ביקרה.
יום אחד הציעה לידידה כי יטעו לחו״ל.
״יש טיול מאורגן,״ סיפרה לו ,״בוא נצטרף.״
אור העדיף טיול פרטי, הציע לה שתתן
לו את דרכונה והוא כבר יסדר את בל
הדרוש לנטיעה של הזוג. היא התעקשה
לנסוע דווקא בטיול המאורגן, ולבסוף נתן
לה את דרכונו ו־ 1300 הל״י הדרושות לנוסע
אחד. אותו בוקר הורידה ליד משרד
הנסיעות, ברחוב אלנבי הסואן׳ המשיך לבדו
למרכז העיר.
האלמונית״ ״משה,״ פנה יום אחד
הקצין איזנר לידידו ,״יש לך חשבון בבנק
אזרן?״
משה אור השיב כי אמנם היה לו חשבון
בבנק זה, אך הוא חיסלו מזמן .״מדוע
אתה שואלי״ התעניין.
הקצין הציג בפניו צ׳ק, שנשא את מספר
החשבון הישן .״מישהי השתמשה בצ׳ק הזה׳
חתמה עליו שם בדוי, והעבירה אותו
לבעל חנות,״ סיפר .״מסרנו את כתב־היד
לבדיקה. הוא דומה לצ׳קים אחרים שאותר,
אלמונית העבירה. היא משגעת אותנו. אם
פעם נתפוס אותה — קודם אוריד את הכובע
לפניה, ואחר־כך נטפל בה כראוי.״
אור היה גם הוא סקרן להכיר את
האלמונית שהשתמשה בצ׳ק ישן שלו. סקרנותו
גברה שבעתיים, כאשר גילה לו
אייזנר כי שוב משכה האלמונית צ׳ק על
החשבון שלו: הפעם על חשבונו השוטף בבנק
לאומי .״מי יכולה להיות האשד, הזאת?״
שאל אייזנר.
״אני באמת סקרן,״ השיב משה אור.
״היא צריכה להיות אשד, מעניינת מאד,״
הוסיפה חיה, שנכחה בפגישה.
חסרות אלף ל״י ימים ספורים לפני
מועד הנסיעה, הזדמן משה אור למשרד
הנסיעות, נכנס לוודא פרטים אחרונים אודות
הנסיעה. הפקידה אישרה כי אומנם היה
רשום ברשימת הנוסעים — אך שמד, של
חיה מילר נעדר מאותה רשימה. מתמיה עוד
יותר: במקום 1300ל״י, שילמה על חשבון
נסיעתו רק 300ל״י.
הפגישה הבאה בין אור לבין חיה היתד.
קרירה. הכסף לא היה איכפת לו, הוא רק
רצה לדעת :״למה עשית זאת? הרי יכולת
לבקש ממני כל סכום שרצית — והייתי
נותן לך אותו.״
חיה׳ גימגמה בקול רפוי :״אני נורא
מצטערת. הייתי זקוקה לכסף והתביישתי
לספר לך.״ היא פרצה בבכי, סיפרה לו
את קורות חייה.
בזה נסתיימו, למעשה׳ יחסי־ד,ידידות בין
השניים. אור השלים את החסר בחברת הנסיעות,
יצא לחו״ל בטיול המאורגן. לפני
כן ניהל שתי שיחות טלפוניות. הראשונה
לקופאי שלו׳ ובה הורה לו שלא. למסור
לידי חיה סך של 8000ל״י במזומן, שנועדו
כתשלום על חשבון דירה לבני הזוג.
השיחה השניה היתד, עם הקצין אייזנר.
״כאשר אחזור מחוץ־לארץ,״ אמר לו ,״אספר
לך משהו מעניין.״
אכן, מיד עם שובו ארצה, לקח משה
אור את חיה למטה מחוז תל־אביב. אייזני
קיבל את השניים בברכה, כדרכו .״יש לי
ידיעה בשבילך,״ פנה אליו אור ,״הנד, נערת
הצ׳קים שאתה מחפש כל הזמן,״ והצביע
לעבר חיה מילר .״היא לא עורכת־וין, והיא
לא ראתה מימיה את בירות העולם.״
משה אייזנר קרא לסמל, הורה לו להוציא
פקודת־מעצר נגד מכרתו היפה. הוא היה
כל כך מופתע, ששכח להוריד את כובעו
בפניה, לפני שניגש לטפל בה כיאות.

החברה
מי שחקהגפרורים
הקהל שיצא מהצגת הבכורה של הסרט

ביותר. חוץ מכל שאר השאלות, שנתעוררו
בלגו למראה הסרט אפוף־התעלומד״ הטרידה
אותו שאלה מעשית אחת: איך ניצח האלמוני
הגבוה את המאהב הצעיר במישחק?
כל צופה רצה לבדוק את הדבר בעצמו. ה־מישחק
הוא פשוט מאוד. אפשר לשחק בו
בקלפים (לא חשוב איזה) ,בגפרורים, בסיכות,
במהדקים. רק שניים יכולים לשחק בי,
אך כל מספר של אנשים יכול להסתכל מן
הצד ולתת עצות.
דרושים 16 גפרורים (או סיכות, קלפים,
וכו׳) .מניחים אותם על השולחן בארבע
שורות7 :־5־ , 1-3כלהלן :
1111111 11111

1 1 1

המשחקים מרימים גפרורים לפי התור.
כל אחד יכול לקחת בכל פעם כל מספר
גפרורים שירצה — בתנאי שיקח בכל פעם
גפרורים משורה אחת בלבד. מפסיד זה
הלוקח את הגפרור האחרון.
המישחק אינו המצאת הסרט. הוא הומצא
בסין לפני כחמשת אלפים שנה, זמן רב
לפני עשרת הדיברות. השבוע עסקו אלפי
ישראלים במישחק זה, שנידבק כקדחת. הם
חיפשו את תעלומת הנצחון — אותה תעלומה
שאיפשרה לשחקן הרזה בסרט להגיד:
״ניצחתי. אני מנצח תמיד!״
הפותח מפסיד תמיד. כששני המשחקים
אינם מומחים, יכול כל אחד מהם
לנצח. כאשר אחד מומחה והשני לא —
מנצח המומחה. אך כאשר שני המשחקים
הם מומחים — הפותח במשחק הוא המפסיד
תמיד.
כי סוד המישחק ממון במיספר מערכים
מנצחים — ומערך־הפתיחה הוא עצמו מערך
מנצח. כל הפוגע בו — כפי שנאלץ לעשות
הפותח במישחק — נחרץ גורלו. המשחק
החורת בזכרונו את כל המערכים המנצחים•
— נצחונו מובטח לו, בתנאי שלא הוא
הפותח במישחק (או בתנאי שהשחקן השני
להביא את יריבו הבלתי־מומחד, לאחד המערכים
המנצחים).
כאשר מצליח ב׳ להביא את א׳ לכלל אחד
המערכים המנצחים, הוא יכול לנצל כל
מהלך נוסף של א׳ לטובת עצמו. יעשה א׳
כאשר יעשה — תמיד יכול ב׳ ,במהלך־
התשובה שלו, להביא את א׳ שוב למערך
מנצח אחר, עד לגפרור האחרון.

הווי
• מכה לרפואה: בתל־אביב, התנפל
הולך־רגל על רופא, בטענה שהלה
כמעט דרסו במכוניתו, היכר, אותו עד
לעילפון.
9מעצר בלתי־חוקי: בתל־אביב,
גכלאו-באולם בית־המשפט למעלה משלושים
סקרנים . ,עדין ,:עורכי־דין והשופט עצמו,
שעה שמנעוללהד^ת. התקלקל, נפרץ לבסוף
על־ידי שמש בית־המשפט.
@ מפעל־הפיום׳׳ :האללת, לאחר ש־ארקיע
ביטלה אחת מטיסותיה ^גל-ל תנאי
מזג־האוזיר, התנדבו שבעת עובדי״1המלזרג,
קנו את 125 איגרות הפייס של המולדת
המקומית, שלא יכלה להחזירם לתל־אביב
לפני ההגרלה.
0המזריעים כרינה: בעמק-יזרעאל,
השתולל הפר שנלקח לצרכי הזרעה מלאכותית׳
גרם נזקים למכוניתו של עובד משרד-
החקלאות, שבא כדי להעבירו לרסתות בסביבה.

ואדה המערכים הטנצזזיס: בארבע טורית

טורות — 4־5־ 6 4־4־5 ,2־4־3 , 1,־2־1 , 1־1־.1
בשת• •ורות — 5־4 ,5־3 ,4־2 ,3־ .2בשורה
אחת — .1נל הסערכים מורכביס סנזיספר

אשתקד במאריינבאד, שנערכה לקיראי העולם

זוגי של גפרורים, פרט ל־ 1־1־ 1ולנפרור ה
הזח,
מיהר הביתה, או לבית־הקסה הקרוב

אחרון.
העולם הזה 1366

תדריך
העולם הזה ממליץ מה לראות, מח לשמוע,
היכן לבקר השבוע, לפי סדר העדיפו—
חובה לראות ;
יות הבא :
— אפשר לראות.
— רצוי לראות;

סוף המירוץ (הבימה) סופר בן
80 נפגש עם עצמו בשלושה שלבי חיים
קודמים, עורך את מאזן חייו בשעתו האחרונה.
קומדיה שנונה של פיטר יוסטינוב,
שמוסר־ההשכל שלה הוא כי החיים אינם
אלא שורה ארוכה של פשרות. משחק מעולה
ומלהיב של שרגא פרידמן, ליא קינג.

* * המלך נוטה למות (הבימה)
מחזה בסגנון אנטי־יונסקו של איג׳ין יונסקו
— תיאור שלבי גסיסתו של אדם, מלך העולם
של עצמו. משחק מצויין, מרשים ומהנה
של נחום בוכמן. אלישבע מיכאלי.
כיכר הזכוכית גזיית) מחזהו
הניאו־קלאסי של טנסי ויליאמס אודות אם
שתלטנית המנסה להשיג חתן לבתה הנכה.
הופעה נוגעת ללב של שחקנית צעירה —
שולמית אדר, כשרחל מרכוס ושושנה ברנע
מתחלמו בתפקיד הראשי של האם.
ארלקינו (תיאטרון העונות) קומדיה
מפולפלת בסגנון הקומדיה דל־ארטה
ובניסוחו של ניסים אלוני, על שלושה
בעלים זקנים, החומדים איש את אשת רעהו,
שעה שנשותיהם נקטפות על־ידי אחרים. יוסי
בנאי, אבנר חזקיהו.
^ וויצק (התיאטרון הקאמרי) מחזהו
של הגאון הצעיר גיאורג בימך, שנפטר
בהיותו בן 23 לפני 125 שנה, אודות נקמתו
של החייל העלוב, המושפל והנרדף,

במדכאיו ומנצליו ובחברה האדישה. עודד
קוטלר, אביבה גור.

מעגל הגיר הקאוקאזי ( התיאטרון
העירוני, חיפה, קולנוע היכל פתח־

קוה) הצגת הייצוג של התיאטרון הישראלי
בפסטיבל ונציה. מחזה המונים מרהיב של
ברטולד ברכט על יחסיותו של הצדק: חיים
טופול, זהרירה חריפאי.
* אירמה לה דוס (הבימה, תל-
אביב) קומדיה מוסיקאלית על אהבתה של
יצאנית פאריסאית לסטודנט עני. ביצוע פרי־בינציאלי
אך מרנין, עם שרה אמן או גאולה
נוני, אריק איינשטיין ושלמה בר־שביט.
שין שין שייקר, אופיר ושמעון
ישראל מתמודדים ביניהם בוירטואוזיות
בידורית בתכנית של מערכונים, פזמונים
וקטעי פנטומימה.

חיי פרויד (גת, תל־אביב) אפיזודות
מראשית דרכו של זיגמונד פרויד אל
בניית השיטה הפסיכואנליטית. סרט מרתק
אך מחייב ריכוז ומחשבה. מונטגומרי
קליפט, סוזאן יורק.

דוד וליזה

סלכטורה ג׳וליאנו

אביב) מלחמתו ומותו של רובין־הוד סיציל־אני
ברפורטג׳ה קולנועית המשחזרת בצורה
מרשימה וללא שחקנים מקצועיים סיפור
שאירע( .ראה מדור קולנוע).

* * לורגם איש־ערכ

(מוגרבי, תל-

אביב; רון, חיפה) עלייתו ונפילתו של הקצין
הבריטי המוזר, שניסה לעורר את הלאומיות
הערבית. סרט ענקים מהמם, המדייק לרוב
בעובדות ההיסטוריות ללא משוא־פנים. נופים
מרהיבים ומשחק מצוין. פיטר אוטול,
אנטוני קווין, אלק גינם, עומאר שריף.

* * פרא מני אלף

(אופיר,

אביב) מערבון מודרני המסביר כי מאז נעלמו
האינדיאנים כאויבים, נוטים הבוקרים
להרס עצמי. פול ניומן בסרט־אוירה מעמיק.

חיפה)

פאראנואיד וסכיזופרניה מחפשים אהבה ב״
בית־משוגעים, מוצאים אותה ואת אושרם
האחד בזרועות השני. סרט בלתי רגיל.
משחק מעולה.

ג׳יל וג׳ים

(סמדר, ירושלים)

הידידות במבחן האהבה של שני רעים, צרפתי
וגרמני, לאשר, אחת. סרט נפלא של
פרנסוא טריפו. ז׳אן מורו.
מות הזמיר (חן, חיפה) שני
זאטוטים מגלים את האנושי באישיותו של
מטורף, שעה שאביהם לוחם נגד הגזענות
באלאבאמה. לפי ספרה האוטוביוגראפי של
הארפר לי. גריגירי פק.

* האנשים
>חן, תל־

(ארמון,

החשוכים

כיותר

(אסתר, תל־אביב) הצצה אל מאחורי טורי
הרכילות. חייהם הפרטיים והעלובים של
אלילי המעמד החברתי בתיאור דרמתי מצוין
של טראנס ראטיגן. ליז טיילור ריצ׳ארד
ברטון.

* אירמה לה־דוס

מאנהכ ״ ץ (גלריה ז׳אן תירוש,

יפו) תערוכה רטרוספקטיבית מיצירותיו של
הצייר היהודי הדגול במלאות שנה למותו.

יוכל כרגנר

(גלריה בינם, ירו
שלים)
יצירותיו של הצייר הישראלי התוסס
והגועש.

אריק לכיא

(עומאר־כיאס, יפו)

תכנית שירים ופזמונים של הזמר הפופו לארי
כשליד הפסנתר יוחנן זראי.

* חמשה נערי דאלאס

(אדריה,

תל־אביג חמישיית זמר בריטית בפיזמונים.

(בן־יהודה, תל-

אביב; מאי, חיפה) בילי ויילדר הפך את
המחזמר הרגשני לקומדיה שנונה המותאמת
למשחקם של שני גיבוריה — שירלי מקלין
כיצאנית הפאריזאית התמימה והפיוטית וג׳ק
למון כשוטר השלומיאל המתאהב בד, עד
לאבדן תומתו ויושרו.

יום כפקינג

אורה מרהיבה ומשחק מרשים של דויד ניבן
הגונב בקלות את ההצגה, משפע הכוכבים,
קרבות ההמונים וההיסטוריה.

(צפון, תל־אביב)

מערבון קולוסאלי על רקע מרד הבוקסרים
בסין בראשית המאה, בו ממלאים הסינים
את מקום האינדיאנים והסגל הדיפלומטי של
מדינות המערב את תפקיד השריפים. תפ
התרנגולים
קונצרט לעין ולאוזן
של תנועה וזמר על ידי להקת זמר צעירה
ששיריה הפכו כבר לחלק מהווי המדינה.
יצירה ישראלית מקורית של נעמי פולני.

* היסטוריה כגרוש

(מועדון ה
תיאטרון,
תל־אביב) להקת מועדון־התיאטרון
החיפאי מופיעה בסניף התל־אביבי, משחזרת
דמויות ידועות מההיסטוריה בראי עקום.
הומור משעשע של דן אלמגור.

הרי זו כתונת אורלון* וצמר
של להב. חמימה, קלילה, נעימה
ללבוש. שומרת על צורתה ותכונותיה.
מתכבסת ומתיבשת בנקל.
אין צורך בגיהוץ.
כתונת ״א 10מ 0״ וצמר של להב
כתונת האופנה של השנה —
>/£ס 8 0״אורלוף׳ ו־,ס/ס 2 0צמר טהור.

* שם רשום לסיב האקרילי של דו״פונט.

גורדון לבינסון אילו ן

בצבעי אופנה שונים. להשיג עתה
בכל חנויות ההלבשה המובחרות
לבגדי גברים ברחבי הארץ.