גליון 1368 מתאריך 27 בנובמבר 1963

״גיליתי את בתר, של כריסטין קילר!״
הכריז בשברע שעבר אחד מחברי המערכת,
בבואו לישיבה.
״מה? איפה?״ שאלו חבריו, מופתעים.
״בחולון!*
״השתגעתי!״ ענתה מקהלת החברים שנכחו
במערכת.
אולם אותה צעירה נחמדה היתד, באמת
בתה של כריסטין קילר. לא של כריסטין
המפורסמת, אמנם, שאין לה בנות, כי אם
של כריסטין קילר אחרת, עולה מפולין.
במשך כמה שעות היתד, התגלית מעין
בדיחת־המערכת. היא נוסתה מחדש על כל
חברי־המערכת שבאו למשרד, אף שימשה
נושא להתערבויות .״(זה לא יכול להיות!״
— ״אז בוא נתערב שכן!״)
לבסוף עלתה ההצעה: אולי נחזור על
בדיחה זו גם באוזני הקוראים?
הדבר גרם ללבטים. האם מותר להתלוצץ
— ולוא גם פעם ביובל — על שער ה־עתון?
האם אין לחשוש שלפחות חלק מן
הקוראים, שהם בעלי חוש־הומור שונה,
יחשבו כי רימו אותם? האם לא יפגע הדבר
ברכוש החשוב ביותר של העולם הזה —
אמון הקוראים בכותרות הראשיות שלנו?

20 סיג. 81 נערת החודש קילר

(והרי אמון זה נבנה על־ידגו במשך שנים להבטיח ארוכות, תוך הקפדה רבה ש
על השער יותר מכפי שיש בכוונו למלא
בפנים הגליון).
אבל איך אפשר להתאפק, כשישנה ביד
בדיחה טובה? ואיך מותר לזלזל בחוש־ההומור
של הקוראים? כך ניצחה הסיעה
ההומוריסטית במערכת, ועל השער האחורי
של הגליון האחרון הופיעה הכותרת :״מוזר?
בלתי־אפשרי? ובכל זאת — בתה של כרים-
טין קילר בישראל!״
אני מקווה שתגובתו, כאשר פתחת את
הגליון, היתד. כפי שקיוזינו שתהיה.

וכשאוחזת רוח ההומור את המערכת,
קשה לקבוע לה גבול. בקוראך את הכתבה
על קילר הצעירה, בוודאי שמת לב לתצלום
יוצא־דופן. הוא הראה את ג׳וליה הצעירה
עומדת על שפת הים — בפוזה שסיכלה
את חוק־הכבידה של הטבע.
פוזה זו נולדה על שולחן־העימוד של
המערכת, בעת עריכתה הגראפית של הכתבה•
העורך הגראפי נטל לידו את התמונה,
כשראשה של ג׳וליה למעלה. רק כעבור כמה
שניות שם לב כי הוא מחזיק את התמונה
במהופך. ג׳וליה השוכבת צולמה כשראשה
אל המצלמה (ראה גלופה).
״בחיי שהתמונה יותר מעניינת להיפך,״
נאנח העורך הגראפי.
״אז למה לא תשים אותה להיפך?״ שאל
הכתב, בחיוך.
״למה לא, בעצם?״ שאל העורך, ועשה זאת.
אני מקודד, שני׳וטון לא התהפך גם הוא, בקברו.
אם יופיע במערכת,
יוזכח כי
התפוח יכול ליפול
כאן גם למעלי״
מראשו
אל העץ.
העולם הזה 1368

מכתבים לאן מוביל המוביל

רציתי 5תקן 5כם כסה דברים בקשר לעובדות
שהבאתם ע? טוביל־המים הארצי (העוקם
הזה .)1364
(א) המים בכנרת לא ירדו כתוצאה ט־יבוש
החוקה, אלא
כתוצאה משבע שוות
בצורת רצופות. אמנם
נעקם א נם יפה
מנוף הארץ — אד
כתוצאה מזה נעקם
נם האידוי העצום
שק הביצה.
(ב) כק אדם ש־קטר
שמונה כיתות
יבוק קהביז את הטעות
בדבר זרמים
תת־קרקעיים טים־תי-
בוז קים־כינרת. באותה
מידה הייתם
יכוקים קכתוב ש־בכינרת הטקיחות באה
כתוצאה מעל־יציב
ייה
ניטית (קפיל־רית)
שק טים סלו־חים
מים הטלה לים כינרת.
יוסף יציב, סרוודננו להידרולוגיה
ונאולוגיה, כפר רופין
הקורא יציב חוזר על המענות הרשמיות,
שלא הוכחו כלל. כמות המים המתוקים
הזורמים לים־כינרת פחתה במידה ניכרת,
בין השאר, גם מפני שטי הירדן משמשים
עתה להשקאת הקרקעות שפותחו בשטח החולה
עצמו. זרימת סיס מלוחים מהים לכינרת
מובאת בחשבון, כאחת ההשערות, על־ידי
חלק מן המומחים. איש אינו יודע כיוס
את הסיבות האמיתיות למליחות.
מאסרו של העורר ״אכזר מכל המלח״
(העולם הזה ,)1365 כולל אי־דיוק בקשר
למליחות הכינרת. איז זה נבוז כי מליחות
הכינרת לא נבדקה ולא היתה ידועה לפני
התחלת ביצוע תכנית המוביל.
בפרק על פיתוח אוצרות המים בישראל,
המופיע באינציקלופדיה העברית (כרר ו׳
עם׳ )866—880 ואשר נכתב בסוף שנת ,1956
מצוייז בפרוש :״כידוע נכנסים טי־הירדז לים
כינרת בסליחות של כ־ 20ט״נ כלור לליטר
ויוצאים בסליחות של כ־ 280ט״ג לליטר.
סיבת הדבר היא שמעיינות מלוחים נופלים
לים כינרת. כדי לקיים את ים־כינרת ב־סליחותו
הנוכחית, יהא הכרח להטות לכיווז
ים המלח כמה מטי המעיינות המלוחים ה־זורמים
אל הכינרת (בכמות כללית של 30
מליח ממ״ע לשנה) .על־ידי כד לא תשונה
המליחות בים כינרת, למרות שמחזור המיים
בו יהיה קטז יותר.״
חיים צור, תל־אביב
העורך לא טען שאיש לא ידע על
המליחות. הוא ציטט את דברי האחראים,
שהודו כי שום מחקר רציני בנידון לא
נעשה לפני התחלת ביצוע המפעל. למרות
שעובדת המליחות צויינה עוד אז בדו׳׳חיס
רשמיים, לא הובא הדבר בחשבון.

הצברים של אירופה

בי! ״פסוקי השבוע
מצאתי את דבריו
של עורד־הדיז שלמה
כהז־צידוז :״קרה
דבר בפינת־קדם זו
הנקראת ישראל. יהודים
רבים, לשעבר
תושבי ארצות האים־
לס, הצטרפו לצברים
ולתושבים הערביים,
וביחד החזירו לארץ
זו את צורתה המזרחית.״
לפי
עניות דעתי,
אי! הצברים משתייכים
למזרח, כי אם
למערב, וכל תרבותם
מאירופה. יובאה אופיים הוא חילוני כדחייה בהחלט וחדשני, בניגוד
לתרבות ה־
״מזרחית״ ,הספוגה דת ומינהנים ישנים.
מרדכי בן־חיים, חיפה

הגאה כפולה וממ פל ת

(העולם הזה )1365

הואכועריךאתכ תונ ת ״דיאולך כי הינ ה:
נעימה בכל אקלים
אהודה על כל עור
רכה במשי בברק ומגע
היא מעריכה אתכ תונ ת ״דיאולך כי הינה :
תמיד מוכנה ורעננה
לאחר כביסה קלה -
אף ללא גהוץ חלקה בכל עת

דיין לקח — דיין יתן

התפלאתי לקרוא שוב על מעלליו של
משה דייז, בקשר לעתיקות של נדרה (העולם
הזה ,)1364 בה הוא פרץ את גדר החוק
ולקח בלי רשות את
שכיות החמדה. האם
אי! בארץ שום מוסד,
או אישיות,
אשר יוכלו למנוע מהחבל!
הזה חבלת בשכיות
החמדה של
העבר, אשר נמצאות
כה מעם בארצנו?
רונן לשם, תל־אביב
רצו לעשות בנדרה
מוזיאון קט! ,של
כל מיני דברים יפים.
חיפשו מוצגים ארכיאולוגיים,
אבל מה
שמצאו בגדרה (פרט
ולאנשים) לסוסים לשם
אי־אפשר היה להכניס
לחדר (והם נם לא רצו להיכנס).
לפני כשבועיים, ביום שישי אחרי העבודה,
בא משה ריי! לגדרה ומצא דברים,
דווקא יפים, שאפשר להכניסם למוזיאון (כד
וצלחת מתקופת הכנענים) .אלא שהוא לא
ידע עלהתוכניות היפות של נדרה —
ולקח את המציאה לעצמו, למוזיאו! הפרטי
שלו בבית.
כעת, כשהוא כבר יורע, אולי הוא יחזירם?
נצר ב. קסרה, גדרה
העולם הזה 1368

כ תונ תהמשתלמת ביו תר הו דו ת ל אורך ה ח יי םהמפ לי אשלה -
ו הגו רמתלשמחהמ חו דשת מדי יו ם ביו מו-

לגבר הלובש אותה -לאשה המטפלת בה

0101611

שים לב לשם ולסמל
-חינם ערובה לטיב

עם כותנה
להשיג בהמ י ות ההלבשה ס 1בחוות

בדפוס מלניק

^1ז3וח1ס0ז1

במדינה העם וגול אחד
•מה?מ

בעזרת

חסכון

חמד

111

בנ ק א פו תי ק אי כללי בע״מ

זכו ת לדירה
ה לו א ה במ שכנתא
רבית גבו ה ה פטורה ממס
הצ מדה ו מענק מיו חד

פרטים והר שמה בכל סניפי

לאופי

בגק

לי ־׳ ש׳ ראל

נז כון *

שראלי

להכ

3ע פ

שרה

בו ב ניו !

ב־ 5לדצמבר נפתח קורס חדש

קירור ומיזוג אויר
משך הקורם 8חודשים
פרטים והרשמה מ־ 8בבוקר — 8בבוקר
חי פ ה
רה׳ ביאליק 17

תלא בי ב

- 4ץ !ץ יו־ 1פ 1לים 04

• דרך פ״ת 44 מול בית־הדר 1
• אלנבי 76

בית יואל,
רח׳ יפו 33

החדשות הישראלי
״ העולם הזה״ ,שבועון
המערכת והמנהלת: תל־אביב, גליקסון ,2טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, תל־אביב,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

הם שמעו זאת מפי הרדיו, מפי שכן נרגש,
מפי ידיד שהקשיב לחדשות ושמיהר
לצלצל לכל מכריו.
הם שמעו זאת בעת מישחק קלפים, בעת
ביקור אצל ההורים, בעת מסיבה ביתית.
הם שמעו והזדעזעו. לא רק חובבי הפוליטיקה.
לא רק המתעניינים בענייני ציבור
ועולם. אלא גם האנשים החיים את חייהם
בצל עיסקיהם ומשפחתם — החנווני, עקרת־הבית,
הרב־טוראי, ד,טלפונאית, פועל־המוסך.
מותו של שום אדם אחר בשנים האחרונות
— גם לא מותו של נשיא־ר,מדינה,
יצחק בן־צבי — לא גרם לזעזוע ספונטאני,
עמוק ואחיד זה.
נרות ליד החלונות. מדוע? האם רק
מפני שהפירסומת האמריקאית, החובקת־עו־לם,
גרמה לקירוב קנדי לבני כל העמים?
האם רק מפני שקנדי היה צעיר וזוהר, ונק־טל
בדמי עלומיו? האם רק מפני שהשאיר
אחריו אלמנה ושני ילדים, שלב כל אשה
התכווץ במחשבה על יסוריהם? האם רק
בגלל האופן הסנסציוני בו נקטפו חייו?
נידמה שהסיבה להזדעזעות אזרחי ישראל
היתד, יסודית יותר. היא ביטאה את עובדת־היסוד,
המציינת את המחצית השניה של
המאה העשרים: שהעולם כולו אחד הוא.
האזרח הישראלי לא היה זקוק להבנה
מדינית עמוקה כדי לדעת שהחלטות נשיא
ארצות־הברית קובעות את גורלו, לחיים ולמוות,
יותר מאשר כל החלטה של נשיא
ישראל. הוא ידע כי בידי נשיא ארצות־הברית,
ובידי ראש ממשלת ברית־המועצות,
ההכרעות האמיתיות, הכלל־עולמיות, המשפיעות
באלף ואחת צורות על כל הנעשה
בתל־אביב, בעין־דזרוד ובקריית־גת. והוא
חש, גם מבלי לדעת את הפרטים, כי בסך-
הכל השתמש ג׳ון פיצג׳ראלד קנדי בהשפעתו
האדירה הזאת לטובה.
אותה תחושה היתה נחלת מאות מיליונים
אזרחים פשוטים, בני כל הלאומים, סביב
כדור־הארץ. שעתיים אחרי היוודע מעשה
הרצח, פשקול ישראל הוסיף עדיין לשדר
מוסיקה לריקודים, וראשי ישראל לא התאוששו
עדיין מן ההלם הראשון, כבר ביקש
ראש עיריית ברלין המערבית את תושבי
עירו להדליק במוצאי שבת נרות, לכבות
את החשמל ולשים את הנרות הדולקים ליד
חלונות דירותיהם. במוסקבה האוייבת היו
ההלם והכאב ספונטאניים ואמיתיים כמו בירושלים,
המשולבת במערך האמריקאי.
גשכרים ומקופחים. מאותו רגע מהמם,
בליל שבת, ירד כל עניין אחר מסדר
יומה של המדינה. לא היה נושא אחר לשיחות.
נשכחו
לחלוטין התבוסה הממאירה, אותה
נחלה ממשלת ישראל יום לפני כן באו״ם,
כאשר עמדה לבדד, מול הצעת־החלטה הקוראת
להחזרת הפליטים הערביים לארץ.
ידידה הרישמי המובהק ביותר, נשיא צרפת,
נעץ סכין בגבה. כמה מידידותיה הטובות
ביותר נטשו אותה, הצביעו אף הן נגדה.
שאר ידידותיה נמנעו מהצבעה, ביטלו את
הצעת־ההחלטה שעמדו להגיש לפי יוזמת
ישראל. אף אחת מהן לא נשארה עומדת לצד
ישראל, כדי להצביע נגד ההחלטה.
כל זה נשכח. נשכחו גם המאמרים ודד
קאריקטורות, שהתקיפו את קנדי בחריפות.
ארסית, בגלל העמדה האמריקאית באו״ם,
שעות מעטות לפני שהכדור פילח את ראשו.
למחרת היום מיהרו הכתבים והציירים למ חוק
את הרושם, התחרו ביניהם בהבעת
אבל והשתתפות־בצער.
ההרוג הגדול קיפח גם את זיכרם של
שאר האנשים שהלכו לעולמם באותה יממה.
מאיר ארגוב ביש־המזל, עסקן מפא״י שלא
הגיע לדרגת שר, חתם על ספר הניחומים
בשגרירות האמריקאית, חזר הביתה, לקד,
בשבץ־לב, מת כעבור כמה שעות. הציבור
כמעט ולא שם לב לכך, כשם שלא שם לב
למותו של אחד מגדולי הוגי־הדעות של הדור,
אלדוס האכסליי.
אדם אחד שדאג כי לא יישכח גם ביום
זה היה חבו־הכנסת דויד בן־גוריון. הוא
מיהר לשגר מיברק גדוש־מליצות לשגרירות
האמריקאית, ולמסור העתק לקול־ישראל, ל שידור
מזורז.
זימזום החשדות. שתי יממות הקדיש
האזרח הישראלי לאבל ולהשתתפות בצערה
של ז׳אקלין. שתי היממות שלאחר מכן עמ דו
בסימן רגש אחר: התמיהה שבאה עם
רצח החשוד לי אוסוואלד.
אך שידר קול־ישראל את הידיעה המפ־
(המשן בעמוד <7
העולם הזה 1368

את הקיצונים במערב ובמזרח
כלייה על העולם כולו.

וכך להגביר את מורשת השינאה ההדדית, המאיימת להביא

יתכן כי רישום המעשה עוד יורגש כעכור מאה שנים.

ברעזינן. מזופשה

יכקדלן וקנדי היו מדינאים. את מקומם ירשו פוליטיקאים. ושוב מיקרה עיוזר: שני
ל היורשים שמם ג׳ונסון. סגנו ויורשו של לינקולן היה אנדרו ג׳ונסון, פוליטיקאי דרומי
שתקופודכהונתו היתד, רצופה כשלונות. סגנו ויורשו של קנדי הוא לינדון ג׳ונסון, אף
הוא איש הדרום.

העולם מלווה אותו כאיחולי הצלחה -ביודעו כי אינו קנדי שני. אין
זה מן הנמנע שיתגלה כמדינאי. אך בינתיים הוא ידוע רק כפוליטיקאי.

ההבדל האמיתי בין מדינאי לבין פוליטיקאי הוא זה:

המדינאי הולך לפני ההמון. הפוליטיקאי הולך אחרי ההמון.

המדינאי מבין את אתגר תקופתו. הוא מגבש תשובות מהפכניות, הנוגדות מטבע מהותן
את השקרים המוסכמים של החברה, את התפיסות המקודשות של אתמול. הפוליטיקאי סוגד

מאת

אודי א מדי
לשקרים המוסכמים, רותם לעגלת הצלחתו את התפיסות המקודשות שאבד עליהן הכלח.
המדינאי מצליח כאשר עולה בידו לגרור את ההמון אחריו, לכפות על ההמון את התפיסות
החדשות, הדרושות להתקדמות. הפוליטיקאי מצליח כאשר הוא נגרר אחרי ההמון׳
כאשר עולה בידו לנחש את שאיפות ההמון ולתת להן ביטוי פוליטי.
המדינאי הוא אמן. הפוליטיקאי הוא בעל־מלאכה.

אברה ל׳נקולן
ך* יום השישי השבוע, לפני 98 וחצי שנים, נורה ונהרג אברהם לינקולן. ביום השישי,
השבוע, נורה ונהרג ג׳ון פיצג׳ראלד קנדי.

הדמיון בעיתוי היה מיקרה, לא כן הדמיון במשמעות העמוקה של
שני האירועים המחרידים.
השם הראשון שעלה בלב מיליונים סביב כדור־הארץ, בשומעם את הבשורה המהממת על
מותו של קנדי, היה שמו של לינקולן. רצח הנשיא ה־ 35 של ארצות־הברית הזכיר, ללא
מנוס, את רצח הנשיא ה־.16

מדוע?
האם רק מפני שלינקולן ידוע כל־כך לבני דורנו? האם רק מפני ששניהם נורו בראשם,
בנסיבות דומות להפליא?
ואולי חשה האנושות כי קנדי בן ד,־ 46 היה אחד הנשיאים הגדולים של ההיסטוריה
האמריקאית, שהתקרב בשיעור קומתו לנשיא הגדול של מלחמת־האזרחים?

אולי הרגישו העמים כי השבוע נולדה אגדה של ג׳אק, שתגדל במרוצת
השנים ותגיע לממדי אגדתו של אייב?

המדינאי הוא יוצר התקופה. הפוליטיקאי הוא יציר התקופה.
אחת מאבני־הבוחן הבטוחות לגדולתו של המדינאי האמיתי היא יכולתו לעורר שינאה
כלפי עצמו. אין הוא שותף לכך. הוא מבקש אהבה, ככל האדם. אבל אין הוא מוכן
להקריב את רעיונותיו כדי לרכוש את אהדתו של אספסוף ניבער. לעיתים זוכה המדינאי
לאהבת עמו, בסוף דרכו או אחרי מותו, כפי שזכה לה לינקולן. אך תמיד הוא חייב לעבור,
קודם לכן, בים השינאה. ההמון שונא את האיש הממוטט את בניין אשליותיו האהובות,
הנוטל ממנו את המחסה הבטוח של תפיסותיו המקודשות.

לכן הוא נכון בכל רגע לכדור המתנקש. הוא יודע: המדינאי האמיתי
אינו אלא כר״מינן כחופשה.
אדם מופרע רצח את קנדי, אך אדם מופרע זה הגיע לכלל החלטתו הגורלית על רקע
השינאה הגוברת לקנדי, שהקיפה שדרות רבות של העם האמריקאי.

ש ל יו ר ש

לי ^ן ן לן

* תכן יטכל מדינאי הוא גם פוליטיקאי. המדינאי והפוליטיקאי נאבקים זה בזה בלבו,
ועל לבו. הוא מדינאי ברגעיו הגדולים. הוא פוליטיקאי בשאר ימות השנה.

כזה, על כל פנים, היה ג׳ון פיצג׳ראלד קנדי -כשם שהיה אברהם
לינקולן, האיש שמאחורי האגדה.

שני פגשטייגז, שגי פששיגן

דווקא גישתו לבעיית הכושים הדגימה מאבק פנימי זה, על קטנותו וגדולתו. כאשר פרצה

ך ש דימיון מוחשי יותר, קרוב יותר, בין שני המעשים הנפשעים. השפעת שניהם על
ההיסטוריה היא הפוכה מזו שהפושעים עצמם התכוונו לה.
ג׳ון וילקס בות, האידיאליסט המופרע שרצח את לינקולן, היה פטריוט דרומי. הוא שנא
את לינקולן, שינאה עזה כמוות, מפני שלינקולן שבר את הדרום, את דרך־החיים הרומנטית
שחלפה עם הרוח.
אולם בעת הירצחו הקדיש לינקולן את כל עוצמת אישיותו המופלאה לאיחוי הקרעים
של האומה. שנה לפני כן, עוד לפני תום המלחמה, פתח את תקופת־כהונתו השניה
במילים הנירגשות :״ללא מחשבות זדון כלפי איש, בריגשי חסד כלפי הכל, בהחלטה תקיפה
לפעול למען הצדק, כפי שאלוהים חנן אותנו ביכולת להבחין בצדק, הבה ניתן יד להשלמת
מיפעלנו
שאיפתו של לינקולן להעניק לדרום המנוצח שלום של רוחב־לב, שלום של נדיבות
נבונה, עוררה ביקורת חריפה בין בוחריו וחסידיו, שביקשו להעניש את המורדים בכל
.חומר הדין. רצח לינקולן סלל את הדרך בפני קיצונים אלה, העניק להם את מלוא התמיכה
של העם הנזעם.
אפילו הרמן מלוויל, הסופר הדגול, סיים את שירו לזכר לינקולן במילים שואפות־הנקם:
״הדמעות זולגות אלי״לחי / ,ויורדת קדרות על הגוף; /ואומה הממררת בבכי /מקמצת
יזה לאגרוף / :ייראו האומה שבבכי /מקמצת ידה לאגרוף!״

רצח לינקולן פתח מחדש את הפצע בין שני המחנות, העמיק את
מישקע השינאה ההדדית, כיצר את הקיצוניים בדרום ובצפון -ובך
הנציח מורשה עבורה שנפלה גם בחלקו של ג׳ון קנדי, כעבור כמעט

מאה שנים.

לי אוסוואלד, האידיאליסט המופרע שרצח את קנדי, הוא אוהד הקומוניזם וחסידו
של פידל קאסטרו. נראה כי הוא שנא את קנדי, שינאה שחורה משאול, מפני שקנדי פלש
לקובה, הטיל עליה מצור, הכריח את הסובייטים להוציא ממנה את טיליהם.
אולם בעת הרצחו הקדיש קנדי את מיטב כוחותיו הרבים לצימצום התהום בין שני
הגושים בעולם. בשנתו האחרונה חתמה ממשלתו על הסכם־מוסקבה ההיסטורי, שהוא י סימך
דרך בתולדות המאה העשרים.
שאיפתו של קנדי ליצור שיתוף־פעולה אמריקאי־סובייטי, למען צימצום הנשק הגרעיני
והפגת המתיחות בעולם, עוררה ביקורת חריפה באומה האמריקאית, שרבים מבניה מבקשים
להחריף את המלחמה בארצות הקומוניזם, ובעיקר בקובה. רצח קנדי סולל את הדרך
בפני קיצונים אלה, עלול להגביר את כוחם לקראת הבחירות הקרובות.
אי־אפשר ברגע זה לנחש מה תהיה חומרת התוצאות. אך אין ספק כי מעשה־הרצח עלול
להרחיב את המרחק בין שני המחנות העולמיים, להעמיק את מישקע השינאה ההדדית, לבצר

(המשך בעמוד )6

התלמיד

הנשיא בעת השבעתו

גיבור המדחמה (עומד)

(המשך מעמוד )5
המהפכה הכושית במפתיע, בשנה האחרונה, לא היה קנדי מוכן לה. הוא ניסה להתעלם
ממנה, להמעיט מדמותה. יתכן שראה בה הפרעה שלא בעיתה, בשעה שהיה עסוק בביצוע
שינוי מהפכני, מסוכן ועדין, במדיניותו העולמית.
גם כאשר גברה המהפכה, ושוב אי־אפשר היה להתעלם ממנה, עוד השתדל קנדי לעמוד
מן הצד. הפוליטיקאי שבו הבין כי בעייה זו עלולה לשאת בחובה את זרע חורבנו,
להעמידו בפני הבחירה האכזרית בין קולות הכושים, החיוניים בערי הצפון, ובין קולות
הגזענים, החיוניים במחוזות הדרום.
קנדי המדינאי יכול היה להתגלות כאן במלוא גדולתו, להפוך לינקולן שני בשדה־הקרב
של לינקולן. הוא יכול היה לצאת אישית אל ערי־המריבה, להעמיד את עצמו בראש
כוחות־החופש. הוא יכול היה לצעוד בראש לוויית המנהיג הכושי, שנרצח בידי מתנקש, או
בראש לוויית הילדים הכושים, שנקטלו על־ידי פצצת־הכנסייה. הוא יכול היה להנהיג אישית
מסעי־חופש, לשמש מופת אישי ומחנך לאומה.
הוא לא עשה זאת. רק בחודשים האחרונים יזם הצעות־חוק חדשות ומרחיקות־לכת,
שנקברו בוזעדות הקונגרס. בגללן הפסיד מיליוני קולות, השניא את עצמו על חולי־הנפש
הגזעניים מטכסאם ועד פלורידה. אך בכך לא היה די.
יתכן שקנדי פעל על־פי לוח־זמנים שקבע לעצמו. יתכן שביקש למנוע כל אפשרות של
התפוצצות גרעינית עולמית לפני שניגש לטפל בהתפוצצות הגזעית בארצו. יתכן כי בשנים
הקרובות היה מתגלה כמדינאי גואל־הכושים וזוכה לתוארו של לינקולן — ״המשחרר
הגדול״ .כדור הרוצח מנע זאת.

אולם לקנדי לא ניתן, אפילו, למות למען מטרה קדושה. זהו הצד
הטראגי כיותר של הרצח: שהוא כה חסר־היגיון, פרי מוחו המעוות
של אדם מופרע.

האיגזבוראבגג של השלנגן
**ץ להט השנים של קנדי אינן חסרות כתמים שחורים, בייחוד במחציתן הראשונה.
11/בימי כהונתו, ובחסות ממשלתו, בוצע המעשה השפל, המוסיף להחריד יבשת שלמה:
רצח פאטריס לומומבה, הקדוש השחור. בימי כהונתו, ובחסות ממשלתו, בוצעה פלישת־הנפל
במיפרץ־החזירים, שנועדה להחזיר לקובה מישטר עכור של ניצול ושיעבוד.

אולם כתמים אלה, עם כל כיעורם, הם כאץ ובאפס לעומת אלומת
האור הגדולה של תקופת־קנדי -אלומת האור שהיתה הילת־תפארת
לראשו, שהעניקה לו לעולם ועד את תואר המדינאי הגדול.

בשלוש השנים נמצאו הגדרות רבות, יבשות ומליציות, לאלומת־אור זו. יש שדיברו על
״הפגת המתיחות בעולם״ ,ועל ״הפשרת המלחמה הקרה״ .יש שהעזו לדבר על ״שיתוף־
פעולה אמריקאי־סובייטי״ ,ואף על ראשיתה של ״ברית וזשינגטון־מוסקבה״ .ג׳ון קנדי
עצמו מצא לכך הגדרה קולעת ומדוייקת יותר, בנאום שנשא בעת קבלת תואר־כבוד באוניברסיטה
האמריקאית בוושינגטון.

הוא קרא לה :״איסטראטגיה של שלום״.

מה אומר מושג זה? פירושו: השלום אינו נופל מן השמים, שאין טעם להמתין באופן
פאסיבי תוך התכוננות אקטיבית למלחמה.

11 קיסר פרס

פירושו: יש לערוך שלום, כשם שעורכים מלחמה -על־ידי ייזוב
מיכצעים, תוך קבלת סכנות, תוך חישוב המחיר, תוך אימוץ כל הכר
חות ושילוב כל האמצעים.

העולם ראה מיתקפת־שלום כזאת במיבצע מזהיר, שרק בשלביו המאוחרים נתגלה בכז
גדולתו: אותו מיבצע שהחל בהטלת המצור על קובה, שנמשך בחיסול הדדי של בסיסי׳
טילים משני הצדדים, שהגיע לכלל סיומו החלקי בחתימת הסכם־מוסקבה לאיסור הניסוייג
הגרעיניים.
מיתקפה זו כללה את כל התכונות: הפעלת הכוח הצבאי תוך הגבלת הכוח הצבאי, קבלו
הסיכון תוך חישוב הסיכון, עמידה תקיפה על אינטרס חיוני תוך נכונות להתפשר ענ
האינטרס החיוני של היריב. ובעיקר: אי־קבלת המצב הקיים, תוצאת העקרות המדינית שי
טרומן ואייזנהואר, כעובדת־טבע שאין לשנותה. אי־השלמה עם הקיים — וחתירה נועזת
אקטיביסטית, מסוכנת ומחושבת לקראת מצב חדש.

״איסטראטגיה של שלום״ -מה רחוקה היא מן הבטחוניזם האוויל׳
של מוחות קטנים, מסוגם של דאלס, אדנואר וכן־גוריץ.
אומנם, כל זה לא היה אפשרי, בהצלחה כה רבה, לולא זימן הגורל לקנדי יריב ושותף
בדמותו של מדינאי אמיתי שני, ניקיטה כרושצ׳וב. רק לעיתים רחוקות זימנה ההיסטוריה
האנושית, השופעת מנהיגים כסילים, בעת ובעונה אחת שני מנהיגים חכמים, בראש שני
מחנות יריבים, כמו קנדי וכרושצ׳וב. הם היו שונים במוצאם הלאומי והמעמדי, בגילם
ובהשקפתם, כרחוק מזרח ממערב — אך איחדו אותם התכונות של המדינאי, הסולל
דרכים חדשות.
לא לחינם נאמר על כרושצ׳וב כי הוא ניראה, ביום מותו של קנדי, שבור ומוכה. היה
קיים תיאום אינסטינקטיבי בין שני מנהיגים אלה, תיאום שמקורו בכיבוד הדדי ובהבנה
הדדית בין יריבים, שידעו כי הם מתחלקים באחריות לעצם קיומה הפיסי של האנושות
בעידן הגרעין.

מן הסתם שאל כרושצ׳וב את עצמו, כפי ששואלת האנושות כולה:
מיהו ג׳ונסץ זה? האם יתגלה כיורש אמיתי? האם יעמוד כמיבחן
הנורא שהועיד לו הגורל?

הנשיא

ה־36

א יהיה זה נכון לומר על קנדי: הוא היה מנהיג צעיר ומבטיח. כי קנדי החל בהג־
/שמה, ובשלוש שנות שלטונו עשה יותר מכפי שעשו נשיאים אחרים בשתי תקופות־כהונה
שלמות.

העולם של פתו 1963 שוב אינו העולם של סתו .1960 קנדי השאיר
אחריו את רישומו האישי. מקומו כספרי־ההיסטוריה מובטח לדורות.

ורק בעצב אפשר לשאול: מה היה איש זה יכול לחולל, אילו ניתן לו לשלום עוד חמש
שנים?
קל יותר להמשיך בדרך, מאשר לסלול דרך חדשה. אך לא קל להמשיך בדרכו של ג׳ון
קנדי. אין ספק כי הנשיא ה־ 36 של ארצות־הברית מרגיש זאת, ברגע זה׳ יותר מכל אדם
עלי אדמות.

11 בתו קאדולין

ע נשיא צרפ ת

תצפית

במדינה
(המשך מעמוד )4

תיעד, על רצח החשוד־ברצח, והחלל הישראלי
התמלא בזימזום של חששות, חשדות
והשערות. ברחוב, בבית ובטלפון הוחלפו
הניחושים החמים בקצב קדחתני.
האזרח הישראלי נוטה מטבעו להתייחס
בחשד למעשי המשטרה ושרותי־הבטחון. הוא
רגיל לפעולתם של פרובוקטורים, מדיחים,
סוכנים־כפולים, מביימי־אישום, אנשי־מחתרת
וממציאי כזבים רישמיים.
השבוע הפך הדבר כמעט להובי. גם אזרחים
פשוטים, הרחוקים מכל עיסוק בלשי,
גילו חורים בולטים בהודעות משטרת העיר
דאלאס.
האומנם רצח אוסוזאלד? ואולי הואשם הצעיר
הקומוניסטי המופרע כדי לחפות על
אשמתם של אחרים? האם הרג היהודי יעקב
רובינשטיין את אוסודאלד בשליחותה של מחתרת,
או בשליחות המשטרה עצמה?
יתכן כי מישחק־הניחושים עזר לאזרחי
ישראל להתגבר על המועקה הקודמת. אך
גם הוא הוכיח, כמו המועקה עצמה, בי העולם
אחד הוא — וקטן.

של קנדי, היתד, הרגשת תדהמה ודאגה חששתי
שהוא נרצח על־ידי יהודי. הרי רק
עכשיו זיכו אותנו מאיזו צליבה של ישו,
ולכן חששתי שהסתבכנו בעוד עסק־ביש.״
• שלמה פיינברג ( )20 חייל, גבעתיים
:״נדהמתי כששמעתי על זה. הייתי
בבסיס, ואחרי החדשות של תשע בערב
ישבנו משך מרבית שעות הלילה בשק״ם
והאזנו לחדשות מתחנות שונות בעולם. קנדי
היה אדם שהכרנו כל פרט ופרט מהחיים
האינטימיים ביותר שלו, ולכן, כששמענו
על ד,רצחו, היתד, לנו הרגשה כאילו נרצח
מישהו הקרוב לנו ביותר. משך כל יום
שבת דיברו כל החיילים בבסיס רק על
מקרה הרצח.״

״מהיסטוריה ר הי ס ט די ה ״
עם היוודע דבר הירצחו של החשוד־ברצח,
ערכו כתבי העולם הזה מישאל־בזק נוסף:

״ראתו אתהש לו ! ״
עם היוודע דבר רצח הנשיא קנדי, ערכו
כתבי העולם הזה מישאל־בזק כדי לוודא
את התגובה הראשונה של האזרחים:

יעל מאירוכיץ׳

• רצח הנשיא קנדי יכיא להקלה מכרעת כלחץ האמריקאי
על ישראל כ״עניין העדין מאוד״ .תקיפותה של ממשלת ארצות־הברית
בפרשת העעי־מ נבעה מ! הקו האישי של הנשיא קנדי, שראה את הדבר
קשור בשליחותו העיקרית בחיים, והיה מוכן לצורך זה לוותר נס על קולות
יהודיים חיוניים. הנשיא ג׳ונסון, לעומת זאת, יצטרן לקחת בחשבון את קולות
יהודי אמריקה, לקראת הבחירות בשנה הבאה, שתוצאותיהן מונחות על נפות
המאזניים.

גם כשאר השטחים תהיה התקרבות מחודשת של ארצות־הברית
וישראל.
• יחול כנראה עיכוב כפתיחת הבירורים בין אחדות־העבד
דה ומפא״י על איחוד שתי המפלגות, עד לאחר שמפא״י תסכם
את עמדתה לגבי צירוף מפ״ם לממשלה. לאחרונה גבר לחצו
של שר החינוך זלמן ארן לצרף את מפ״ם, ולוי אשכול אף נוטה לשקול דרישה
זו ברצינות. הסיכויים לצעד זה: קצת למעלה מ־ס .507 אחדות־העבודה, מצידה,
מעוניינת בהתפתחות זו, תתן למפא״י את הארכה הדרושה.
• הבחירות להסתדרות יידחו, כנראה. אף ני חוקת ההסתדרות
\§ מחייבת את עריכתן תוך השנה הקרובה, ימצא כנראה הרוב המפא״יי
נוסחה שתאפשר את
דחיית הבחירות עד
למועד הבחירות ל־
1--כנסת השישית.

• תיתכן היענות
הממשלה
לתביעות האקדמאים?
או לפחות
לחלקן. ה
תלמידה,

תד־אביב,
שנשאלה בבניין השגרירות :״היינו
באמצע מסיבה אצל אחד החברה, כשמישהו
נכנם והודיע שקנדי נרצח. כבר לא
היה חשק לרקוד. ישבנו ודיברנו עליו עד
שעה מאוחרת, ואחר-כך הלכנו לבניין ה־השגרירות
האמריקאית •

אברהם
רוזן

אפשרות הנראית לעין:
ביטול ההמלצה
העיקרית של דו״ח
ועדת הורוביץ, בדי
בר סולם־דרגות אחיד
לכל עובדי המדינה.
במקומו ייקבעו כמה
סולמות־שכר, שאחד
מהם ייוחד לבעלי
תואריס אקדמאיים.
אולם הממשלה תעמוד
על העקרון של
שכר שווה לעבודה
שתה.

( )47 פיזיקאי, תל־

אביב, שנשאל לאחר שחתם על ספר הניחומים
:״שמעתי על הרצח בליל שבת, בביתי.
מרגע זה ואילך האזנתי בקביעות לתחנות
שונות ברחבי העולם. אני מוכרח לומר ש־העניק
כולו נראה לי מלא־סתירות. יותר
מדי מהר טפלו את האשמה על הקומוניסטים,
שלדעתי הינם האחרונים בעולם שהיו מעוני
יינים במוחו של קנדי. מתעורר בי החשד
שנעשתה כאן קנוניה עכורה ויש למקרה
זה השלכה גדולה מאד על שלושה מקרי
רצח אחרים: רצח לינקולן, חיים ארלוזורוב
ורודולף קסטנר.״

יעקוב להט

• לא יהיה
אנטי• משפט ישראלי באל-
ג׳יריה. עבד אל־

( )38 חנווני, חיפה:

״מעשה הרצח המתועב הינו קטסטרופה לכל
העולם. אני חושב שהקומוניסטים הם שהרגו
אותו. היינו באמצע מישחק. קלפים,
כששמענו בליל שבת את החדשות של 11
בלילה. מאותו רגע יש לי הרגשה שהעולם
כולו יזדעזע ועוד תפרוץ מלחמה •

דיצה

כ ם ( )21 עקרת־בית. תל׳

אביב :״ידידה, אשת עתונאי, מסרה לי בטלפון
את הידיעה על הרצח. היינו בדרכנו
למסיבה, אך אוטומטית נשארו כולם יושבים.
הרגשתי שהידיעה אינה נקלטת בתודעתי.
קנדי היה איש חי מדי, תוסס מדי,
מכדי שכדור אחד ישים קץ לחיית

דניאלה לנדאו

)20 פקידה, פתח-

תקווה, שראויינה גם היא בבניין השגרירות:
״שמעתי את החדשות במכונית של החבר
שלי, כשהיינו בדרך למסיבה. נסענו מיד
לשגרירות האמריקאית. אני לא יודעת למה.
חשבתי על אשתו. היא כל־כך אומללה.
קודם מת בגם, ועכשיו רצחו את בעלה.
נורא הזדעזעתי, אך חשבתי כל הזמן על
ז׳קלין קנדי •

זכריה

כ ח 17 מכונאי, שכונת־

התקווה :״הייתי בבית־קפה בשכונה, כששמענו
על הרצח המתועב. נדהמתי בגלל
שקנדי היה איש גדול ועזר הרבה למדינה
שלנה •
דויד אוחיון (סס קוסם, רמלה :
״הידיעה הגיעה אלי כשהייתי בבר של שו־

תזן. כל האנשים נעצרו והפסיקו לרקוד,
אבל אחרי כמה דקות המשיכו. אני נשארתי
לעמוד במקום. נדהמתי. הוא היה איש גדול
ואמיץ •
סו ר ה ( )18ת״רת מאנגליה :״שכן
סיפר על הרצח. חשבתי מיד על ז׳קלין קנדי.
אשת הנשיא וילדיה הינם הטרגדיה האמיתית.
אלמלא נרצח — היה פועל עוד רבות
למען שלום העולם המסוכסך והאומלל
שלנו

עבד אל-פאלפ מאסרווה ()32

עתונאי, טייבה :״לנו, ערביי הארץ, היתר.
זו מכה קשר״ משום שקיווינו שבעזרתו של
קנדי יבוא הקץ על המלחמה בין ישראל
ושכנותיה. נודע לי על הרצח בליל שבת,
כשהייתי בכפר, וחשתי מיד בתדהמה שעברה
על האנשים. היה זה רצח השלום •

יהודה
ורדי

,)30 צייר, תל־אביב:

״ההרגשה הראשונה, כששמעתי על הרצחו
הפולט הזה 1368

ווצי־תורן
• דן כן־אמוץ ( )39 הומוריסטן, תל-
אביב :״אני מקודד, שיתלו את הרוצח.״
• הביכה שולד > )19 חיילת, רשפוו:
״הרצח הכפול השאיר אחריו שתי אלמנות,
של קנדי ושל אוסוולד. שתיהן, שהן הנשים
שמאחורי הסיפור, הינן הקורבנות
האמיתיים •
ייטראל מרגליות ( )20 חייל, אפיקים
:״רצח קנדי היה רצח מתועב, אבל
רציחתו של אוסוזלד היתה מתועבת לא
פחות. הרי עוד לא הוכיחו שהוא הרוצח
והוא גם לא הודה בזה •
יגאל לפידות ( )26 פרסומאי, חיפה
:״המקרה שהיה כל־כך טרגי בהתחלה,
הפך עם הרצח השני לקומדיה בלשית. עכשיו,
לאחר שאוסוזלד נרצח ויש שמועות
שרובינשטיין התאבד, נסגר המעגל וכולם
יכולים ללכת לישון.״
• יחזקאל גורי ( )29 פועל בנין,
רמת־גן :״היה מגע לרוצח של קנדי שיירו
בו כמו בכלב. הוא הלך והרג את אחד
האנשים הכי חשובים והכי פופולרים בעו־
(המשך בעמוד ו)1

ראזק עבד אל־קאדר,
שהואשם בהקמת מחתרת
אלג׳ירית בהשראת
ישראל, ישוחרר
מכלאו בימים הקרובים,
יחד עם כל
שאד מתנגדי מיש־טרו
של בן־בלה.
אשתו, שהיא ישראלית
ילידת־פולין,
כבר שוחררה והגיעה
לשווייץ. גם עבד
אל־קאדר יגורש מ־אלג׳יריה,
ולא מן
הנמנע כי יבוא לביסביב
הנטרם־*
קור בישראל. השיח-
רור יבוא בפקודתו
האישית של בן־בלה,
__למרוח התנגדות ראשי הצבא האלג׳יד י, שטיפלו בפרשה זו.
שיחדור אחר בהשפעת בן-כלה 1בקרוב ישוחררו במצריים עשרה
ממנהיגי המפלגה הקומוניסטית המיצרית, שדגלה בשלום ערבי־ישראלי, ביניהם
מנהיג יהודי אחד, אלברט אריה, שישב כמעט עשר שנים בכלא. הוא סירב בעבר
לצאת את מצריים כתנאי לשיחרורו, ישוחרר עתה ללא תנאי.
• ההשפעה האמריקאית כמרחב הולכת וגדלה. עתה כבר
ברור כ׳ הפיכתו של הנשיא עארף בעיראק היתה בתמיכה אמריקאית. המניע
העיקרי: החשש שהפלג הקיצוני של אל־בעת, בהנהגת סעדי, מתכונן להלאים
את הרכוש הזר, ובעיקר את שדות הנפט, דבר שהיה עלול לגרום לתגובת־שרשרת
באיראן ובכוויית הסמוכות. ראש הפלג המתון של אל־בעת בעיראק,
אל־בכר, נחשב לקשור באינטרסים בריטיים.
• מחירי העתונים יעלו, החל מן השנה החדשה. שר המסחר,
התעשייה והאוצר, פינחס ספיר, אשר התנגד עד כה להעלאה זו, כבר נתן את
אישורי. מקודם הוקפאו מחירי העתונים, הודות לסובסידיה ממשלתית להנהלות
העתונים, שהתבטאה במחיר נמוך של הנייר.
• מקור נוסף למס״הכנסה נ בקרוב יפורסם צו, אשר יחייב מוציאים־
לאור לנכות ־ 257 מכל שכר־סופריס שהם משלמים, ולהעביר את הכסף למס-
הכנסה. אפילו אם שכר״הסופרים ישולם בשטרות או בציקים דחויים, כנהוג

• קאריקטורה של ג׳ון פיצפטריק, עם
מותו של פרנקלין זלאנו רוזבלט.

הכדורים פילחו את ראשו של קנדי-

נשיא קנדי, באחד מרחובותיה הראשיים
של דאלאס, במדינת טכסאס של המערב הפרוע.

חידד
כצהרי־יום

רצח לינקולו

בתא תיאטרון פורד בוושינגטון, באפריל .1865 שומר־הראש
הלך לשתות, שעה שהנשיא ואשתו חזו במחזה. השחקן ג׳ון
וילקס בות, ששנא את לינקולן על כי הכניע את צבא הדרום, התגנב מאחורי הקלעים אל
תא הנשיא, ירה בעורפו. בות ברח, נתפס כעבור שבוע ימים ונורה בו במקום למוות.

ך וכ! 1האחר ון של קנדי הגבוה והיפה
התחיל דוזקא כיום של ניצחון. מטוסו הצבאי
המיוחד, חיל אוויר , 1הביא אותו ואת
אשתו ז׳קלין מוזשינגטון, כדי שישא נאום
באוזני תושבי דאלאס. הוא בחר דווקא בעיר
זו של דרום־מערב ארצות־הברית, כי
היא התפרסמה כמוקד של הדעות השמרניות
והגזעניות. שבועיים לפני כן ירקו אנשים
בפני עדלי סטיבנסון שבא שם לנאום, שברו
על ראשו לוחות שנשאו סיסמות גזעניות.
נציגו של קנדי באו״ם נאלץ אז להסתלק
בחסות המשטרה. כאשר נעצרה אחת הנשים
שהתנפלו עליו, הפציר סטיבנסון בשוטרים
לשחררה .״היא אינה זקוקה לבית־סוהר,״
אמר ,״כי אם לחינוך.״
ג׳ון קנדי בא לתת את החינוך. הוא הכין
נאום על מדיניותו הנועזת, חזיית הסיכון
הפוליטי העצמי, לבטל את חוקי ד,ר,פלייה
הגזעית. הוא בא לדבר אל לב השמרנות ה־טכסאסית,
על הצורך בשלום ובקידמה.
רבבות מתושבי העיר הצטופפו בין גורדי־השחקים
של רובע העסקים, הוכיחו לו שהם
מעריכים את אומץ־לבו, לא פחות מגבריותו
הנאה והרעננה. ז׳קלין היפה, זוהרת בשמלה
קיצית ורודה, התכופפה ימינה ולחשה על
אוזנו :״אינך יכול לטעון שדאלאם אינה
מאירה לך פנים.״
הוא חייך אליה, מאושר. כעבור שניות
מספר היה ראשו המנוקב מוטל על ברכיה,
נוטף דם־חיים.

צלף מאוכזב
בוצע אף הוא בוושינגטון, הפעם בתחנת הרכבת, ביולי
.1881צ׳ארלס גיטו, מחפש־מישרה מופרע, שהרגיש כי
קופח מכיוון שלא זכה בג׳וב נאות, התקרב אל הנשיא, ירה בו בגבו. גארפילך גסם משך
חודשיים ימים לפני שהוציא את נשמתו. רוצחו נידון למוות בבית־משפט והוצא להורג.

רצח גארפילד

6ל נשיא שנבחר בשנה המתחלקת
ב־ ,20 מאז — 1840 מת לפני שסיים
את כהונתו,״ כך כתב הקורא ג׳ .ס. האוס
מפרינסטון, לשבועון החדשות טיים, חמישה
חודשים לפני שהסנטור ג׳ון קנדי נבחר לנשיא
ה־ 35 של ארצות־הברית .״וזד״״ כתב
האוס ,״מדאיג אותי יותר ויותר, ככל שאני
חושב על מה שעלול לקרות לאיש שייבחר
עוד מעט לנשיאות.״
הוא אף צירף רשימת הנשיאים ששבקו
חיים בעת מילוי תפקידם:
וו. ה .האריסון, נבחר בשנת — 1840 מת
בתפקיד.
אברהם לינקולן, נבחר בשנת — 1860
נרצח ב־. 1865
ג׳יימס א. גארפילד, נבחר בשנת — 1880
נרצח ב־. 1881
וזיליאם מק־קינלי, נבחר בשנת — 1900
נרצח ב־.1901
ווארן ג׳ .הארדינג, נבחר בשנת — 1920
מת בתפקיד.
פרנקלין ד. רוזבלט, נבחר בשנת — 1940
מת בתפקיד.
השבוע נוסף השם השביעי, והתאמתה
דאגתו של האום לגבי הנשיא האחרון.
ג׳ון פיצג׳ראלד קנדי, שנבחר בשנת 1960
— נרצח ביום שישי 22 ,בנובמבר . 1963

זרה? בדייה שאותו מנהל בדה מתוך מניעים
נפשיים עקומים?
דבר אחד ידוע 20 :דקות אחרי ששמע —
או דימה לעצמו ששמע — את הקול המיס״
תורי, נורה הכדור ששם קץ לחייו של ה־

*אש שרות הכטחץ של הבית־הלבן
ן לשעבר, שהיה אחראי לשמירת חייהם
של נשיאים, כתב אחרי שיצא לפנסיה :״אם
רובה מצוייד בכוונת טלסקופית, משתרבב
באופן בלתי־בולט לעין מתוך אחד מאלפי
החלונות לאורך מסלול השיירה, כשיש זמן
מספיק בשביל לכוון באופן מדוקדק — הרי
אנו, אנשי שרות ד,בטחון, חסרי־יכולת לשמור
על האיש ששלומו הופקד בידינו.״
וזה בדיוק מה שקרה בדאלאס, ביום שישי

יריח -ועוד שתים
ך* מכונית הפתוחה של הנשיא נסעה
| !במהירות לא מבוטלת, לאורך הרחוב
שפונה מתנועה. ליד הנשיא ישבה ז׳קלין,
ולפניהם מושל טכסאם, ג׳ון קונאלי ואשתו.
משני הצדדים נסעו אופנועני־משטרה. במכונית
שמאחוריהם — שומרי־ראש מדיינים.
לאורך המסלול, בין הקהל, פקחו סוכני
בטחון פדראליים את עינם, לגלות כל תנועה
חשודה של מתנקש אפשרי.
אבל הקנה השתרבב מן הקומה החמישית,
הרחק מעל לראשיהם. על כן לא ראה אותו
איש. הם רק שמעו את נפץ היריות. תחילה
יריד, אחת, שפגעה ברקתו של קנדי. מיד
לאחר מכן שתי יריות נוספות.
הנשיא התקפל בתוך מושבו. מעוצמת הפגיעה
הופל שמאלה, אל חיק אשתו. היא
ניסתה להרים את ראשו, ומיד הבינה מה
קרה .״או, לא!״ הפליטה.
כמה פעמים חלמה על האפשרות שדבר
כזה יקרה? אפשר רק לנחש זאת לפי המהירות
בה תפסה את המתרחש.
היא קמה ממושבה, כששמלתה מגואלת
בדם בעלה, התכופפה לעומתו. לרגליה שכב
המושל קונאלי, ששתי היריות הנוספות
פגעו בגופו.
לרגע קט נעצרה מכונית הנשיא. אך מיד
לאחר מכן קרא קצין־מישמר לנהג :״מהר!
לבית־החולים!״ והמכונית הפתוחה דהרה
במהירות שגעונית, כשאופנועני המשטרה
מלווים אותה. בן־רגע הפך המסע ממסע־כבוד
— למסע הלוויה.

?;איד הפצע!; ,ליגת?״

״עומדים להרוג...״
*\ ח רי הרצח ידע מנהל חברת הטלפו־
\ | נים של עיירת אוקסנארד, בקליפות ה,
לספר על קול נשי מיסתורי שלחש בטלפון:
״עומדים להרוג את הנשיא.״
האם היתד, זו הדלפה שנתכוונה להזהיר
את שלטונות ד,בטחון? סתם מעשה קונדס?
הודעה סודית שנקלטה בטעות על־ידי אוזן

האחרון. רובד, מאוזר גרמני, בעל קוטר
7.65מ״מ — אותו סוג של רובה אשר
הציל את מדינת ישראל במלחמת העצמאות
ואשר במשך שנים שימש נשק סטנדרטי של
חיל הרגלים בצה״ל — ״השתרבב באופן
בלתי בולט לעין מתוך אחד מאלפי החלונות,
לאורך מסלול השיירה.״
הוא היה מצוייד בכוונת טלסקופית, ולמחזיק
בו היה שדה־ראייה מצויין. כאילו קרא
את דברי ראש שרותי הבטחון, ומילא אחר
כל מלה שכתב.
מה שקרה לאחר מכן אפשר לשחזר רק
על־פי הנחתה של משטרת דאלאס, כי האיש
שכיוון את הרובה היה לי !*אחזי אוסוואלד,
,24 יליד ארצות־הברית, שלפני ארבע שנים
התאכזב ממולדתו, נסע לרוסיה, חי שם
שלוש שנים, נשא רוסיה לאשר — ,ולאחר
שהתאכזב גם מארץ הסובייטים, חזר למולדתו.
אבל
אוסוואלד לא היה רק גבר מאוכזב.
כאיש חיל המארינס לשעבר, אף למד להשתמש
בנשק. הוא היה צלף מעולה.

בתערוכה הנל־אמריקאית בעיר באפאלו, ב־ו90ו. הציור
מראה את רוצחו, מהגר פולני בשם ליאון צ׳וגלוש,
מושיט לו את ידו, כאילו היה סתם מעריץ. אלא שמתחת למטפחת החזיק אקדח, בו ירה
בבטנו של הנשיא. מק־קינלי מת כעבור שבוע ימים, וצ׳וגלוש נידון אף הוא להורג.

רצח מק־קינל׳

שיירת הנשיא נסעה מכונית מיו־
—1חדת של עתונאים, אשר חלקם טסו מוושינגטון
כדי לכסות את נאומו של קנדי.
יתר מכוניות השיירה הסתבכו בתוך פקק־התנועה
שנוצר, הגיעו לבית־ד,חולים זמן
רב לאחר מכן. אך מכונית העתונות הדביקה
את מכונית־הדמים. כתב יודיטד פרס, מרימן
סמית, זינק החוצה לפני שהאלונקאים
יכלו לגשת למלאכתם.
הוא דיווח :״הנשיא היה מוטל על הכיסא
האחורי, כשפניו נפולות מטה. גברת קנדי
עשתה מזרועותיה כעין עריסה סביב ראשו
של הנשיא והתכופפה מעליו, כאילו היתד,
לוחשת לו דבר־מה.״
האשד״ שלפני חודשים אחדים שיכלה תינוק
בן־יומיים, ידעה כי ברגע זה איבדה
את בעלה.
המשיך העתונאי בתיאורו :״קלינת היל,
איש שרות ד,בטחון, העומד בראש היחידה
המופקדת על שלומה של גברת קנדי, התכופף
לעבר חלקה האחורי של המכונית.
,איך הפצע, קלינתי׳ שאלתי.
״,הוא מת,׳ השיב היל בקצרה.״
שידור מבוהל ״אל כל הנברו־כירורגים,״

ה 0 1 1ך 1 1ה בה נראה הנשיא קנדי
!1 1 1 4 1 0 1 1
| 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1י | 1 1 1 1 | 1 1בעודו בהיים. לצידו יו־

שבת אשתו ז׳קלין, ואילו לפניהם נראה מושל מכסאס ג׳רן קונאלי.
התצלום מראה כמה דייק הרוצח, בפוגעו ביושבים משמאלה ומימינה.

שם הוצב ארון בעלה. משך כל הטיסה לוושינגטון
ישבה לידו, מבלי לומר מלה. גם
מבלי להזיל דמעה. היא כבר חשבה על הרגע
בו תצטרך לספר לקארולין בת השש
ולג׳ון בן השנתיים־וחצי, כי שוב לא יוכלו
לשחק עם אבא. על הרגע בו תצטרך להובילם
על פני הארון עטוף־השחורים. על
הרגעים בלי־ספור בחייהם, בהם תצטרך
לומר להם :״מטורף אחד הרג את אביכם,
שהיה איש גדול ואמיץ.״
אלא שעוד לא הגיעה שעתו של הנשק
להידום, בדאלאס 48 .שעות בדיוק אחרי
שנורה קנדי, הוצא לי אוסוואלד ממרתף
מטה המשטרה, בדרכו לבית־משפט מקימי,
שם נועד חבר־מושבעים להחליט אם יש להעמידו
לדין על רצח הנשיא.
הוא לא הגיע לבית־הדין של מטה. מתוך
קבוצה של כ־ 50 עתונאים התפרץ לפתע לקראתו
גבר חובש מגבעת. ג׳אק רובי (.רובינשטיין)
שלף אקדח, ולפני שאיש מן הנוכחים
יצליח להתערב, ירה בבטנו של אוסוזאלד.
הצעיר נפל ארצה, וכעב! ר שעה אחת מת
באותו חדר־ניתוחים שבו נפח הנשיא קנדי
את נשמתו.
המלצמות המרוכזות קלטו כל תנועה, כל
עווית. אבל הן לא יכלו לענות על השאלה:
האומנם רצח אוסוואלד? ואם כן — מדוע?
העולם, שביכר, את ג׳ון פיצג׳ראלד קנדי,
לא ידע אפילו מדוע נקטל בשנתו ה־.46

ה ר 1ך | לי הארמי אוסוואלד,24 ,
111 כפי שנראה אחריסושעות
של חקירה אינטנסיבית במשטרת דאלאס.
קריאה טלפונית לשני כמרים קתוליים, קצין
משטרה הרץ במסדרונות בית־החולים כשהוא
נושא בקבוק של דם לעירוי. לשוא.
בשעה אחת אחרי־הצהרים חדל הנשיא לנשום,
מבלי שתשוב אליו הכרתו.

יחי הנשיא
הסילון חיל אויר 1שהמריא מ־
^!/דאלאס, כעבור שלוש שעות, נשא שני
נשיאים בחזרה לבירה: אחד מת ואחד חי.
החלל הריק שנוצר על־ידי אוסוזאלד — התמלא
במהירות המכסימלית, כמצודה בחוקה.
לפני שניתקו גלגלי המטוס מן הקרקע,
נדחקו 27 איש אל תוך התא המיוחד, ששימש
חדר־אורחים לנשיא קנדי בטיסותיו.
השופטת המחוזית שרה יוז החזיקה בידה
ספר תנ״ך. מולה ניצב סגנו של קנדי, ליג־דון
ביינם ג׳ונסון, מחכה להתחלת הטכס
הקצר, שיהפוך אותו לנשיא ה־.36
אך הטכס לא התחיל, עד שהופיעה ז׳קלין
קנדי. פניה היו לבנים כסיד, אך עיניה היו
יבשות. ג׳ונסון נטל את שתי ידיה ברוך,
העמידה לשמאלו. אז הורתה לו השופטת
יוז :״הרם את ידך הימנית וחזור אחרי.״
בן־טכסאס הגבוה חזר על השבועה לשאת
בנאמנות בכהונת נשיא ארצות־הברית ,״וכה
יעזור לי אלוהים.״
הטכס נשלם. הנשיא מת, יחי הנשיא.
ז׳קלין ניגשה לחדר האחורי של המטוס,

נעצרה מכונית הנשיא לרגע קט.
ז׳קלין, שקודם ניסתה להרים את
ראש בעלה, קמה על רגליה. כשגבה אל הנהג ופניה אל בעלה

אחרי היריד!

הכפוף על מושבו. משמאל ניראה קצין מישמר־הראש של הנשיא,
אשר קפץ על המכונית ברגע ששמע את היריה, מתכופף כדי
לבדוק את מצבם של הנשיא ושל המושל, שנפגע אף הוא ביריות.

שעת השיא

ז׳אקלין קנדי בחברת בעלה ג׳ון בשעת נוסע הניצחון שערכו
ברחובות ניו־יורק בשיאה של מערכת הבחירות לנשיאות
ארצות־הברית. ז׳אקלין מילאה אז תפקיד חשוב בהצלחתו של קנדי לרכוש את לב הבוחרים.

היא נולדה כז׳אקלין בובייה למשפחה
קתולית רפובליקאית עשירה, ששני תריסרים

הילדים

קארולין, בתם הבכירה של ג׳ון ודאקלין, שמלאו לה שש שנים ביום
הרצחו של אביה, גוהרת באושר מעל אחיה ג׳ון, שיום הולדתו השלישי
חל ביום בו הובל אביו לקבורות. ליד ארון אביו, בכה הילד :״אף אחד לא משחק איתי!״

מאבותיה באו לאמריקה מצרפת כדי ל־הלחם
לצד המהפכה האמריקאית. היא היתד,

ילדת תפנוקים׳ שבגיל 6היה לה כבר סוני
משלה ובגיל 12 כבר הופיעה בהצגות רכי•

ימי האושר

עותיה בתה קארולין, נראית ז׳אקלין בתמונה,
שהציגה את משפחת הנשיא כסמל למשפחה
אמריקאית מאושרת וחסרת כל דאגות.
שתי ההברות הקטועות, החטופות, שפלטה
ז׳אקלין קנדי מפיה, שעה שבעלה
הנשיא צנח על ברכיה מתבוסס בדמו׳ אמרו
יותר מאשר יכול היה לומר ההספד הנמלץ
ביותר• .אוי, לא!״ היא זעקה וביטאה אה
רה שהרגישו מיליונים לשמע הרצח.
לא פחות מאשר את כאב האבידה הנואלת
של הנשיא, כאבו אותם מיליונים את כאבה
של ז׳אקלין האשד״ האם והרעיה, שתוך
שלוש שנים הפכה לדמות אהודה וידועה
לא פחות מאשר בעלה, אחרי שהחזירה
לבמת ההיסטוריה תפקיד שנעלם ממנה זה
מכבר — רעיית המנהיג.
העולם הזיל דמעות לגורלה. אבל ז׳אקי
לא בכתה. .האושר איננו במקום שמקוים
למצאו,״ אמרה פעם. ,לכן החלטתי לא
להצטער.״ היא נשארה נאמנה להצהרתה
זו עד הסוף. האשה בת ה־ ,34 שהפכה עם
הבחרו של בעלה לנשיא ארצות־הברית לרכוש
צבורי ללא פרטיות ואינטימיות אף
בחיי המשפחה שלה, שקבעה את אופנה
הלבוש וד,תסרוקות עבור נשים בכל קצוי
העולם, עלתה למדרגה זו לא רק משום שחייתה
לצידו של נשיא ואדם גדול, אלא משום
שהיתר, אישיות מיוחדת בפני עצמה.

,למען גיאסלין!

הסביר ג׳ק רובינשטיין, בעל
המועדונים הטפוקפק מטכ־סאס,
את מניעי התנקשותו ברוצח הנשיא .״עשיתי זאת כדי לחסון

מסנה את עגמת הנפש שבהעלאת כל הפרשה במשפט.״ בתמונה נראה
רובינשטיין (מימין) שולף את אקדחו אל מול לי אוסוואלד,
המובל כפות באזיקים, שנייה אחת בלבד לפני שירית־הרצח בוצעה.

ז׳אקלין קנדי נושאת את בנה,
ג׳ון קנדי הצעיר, שעה שהיא
מובילה אותו לטבילה. מאחוריה נראה בעלה.
בה. כנערה הרתיעה את מחזרי החברה הגבוהה
במנהסן משום שהיתר. יפה מדי,
זוהרת מדי ויותר מדי מבריקה. בגיל 18
נבחרה כמלכת־הזוהר בנשף הדביוטנטיות
של ניופורט, למרות ששמה יילד לפניה כנערה
קרירה. אולם כעבור שלוש שנים.
אחרי שנת לימודים אחת בסורבון היא
הפכה לצעירה אקזוטית, עליזה ומליאת־חיים.
בתקופה
זו. בהיותה בת 22 הכירה לראשונה
את ג׳ון קנדי בארוחת־ערב בביתו
של עתונאי ואשינגטוני ידוע. האגדה מספרת
כי ג׳ק ״רבן מעל האספרגוס וביקש
פגישה.״ ז׳אקי הכחישה זאת :״באותו ערב
לא היה אספרגוס בתפרים.״ אבל זה היה
עבורה יותר מאשר סתם לפגוש מישהו.
הם יצאו תקופה מסויימת׳ אלא שג׳ק היה
עסוק אז במלחמת הבחירות שלו לסנאט.
ז׳אקי הפכה לצלמת חדשות במשכורת של
42 דולאר לשבוע, קאריירה שהגיעה ל
סיומה
שעה שכיסתה את הכתרת המלכה
אליזבט.
רק אחרי נצחונו של ג׳ק החלו לצאת
בקביעות כחצי שנה לפני שהודיעו על אירו־שיהן,
בדיוק לפני 10 שנים וחצי. הם
נישאו בעב! ר ארבעה חדשים בטקס בו
היו 26 שושבינים ו־ססד קרואים, ואותו
ערך הקארדינאל הבוסטוני קאשינג, אותו
קארדינל שערך השבוע את תפילת האשכבה
לג-ק.
חיי הנשואין שלהם היו רחוקים מלהיות
שלוים. הם היו בעלי מזג שונה וטעמים
שונים, אך למדו להיכנע זה לזו. ג׳ון
למד לחבב מטבח צרפתי וז׳אקי למדה להכיר
היסטוריה אמריקאית ולשחק גולף.
היא היתד, טיפוס הרחוק מהתעניינות פוליטית
ונרתעה אינסטינקטיבית מהרגל העסקנים
ונימוסיהם, אך למדה תוך זמן קצר
להשתלב בתמונה יחד עם בעלה, בעיקר
בתפקיד חזותי.
הנשואין עוררו את האינסטינקט ד,אמתי
שבה. למרות תפקידיה, תחילה כאשתו של
סנאטיור, ואחר־כך כאשת הנשיא, התגלתה
ז׳אקי כאם מסורה, שהדבר החביב עליה הוא
הקראת סיפורים לילדיה. אין־סוף של כתבות
על ז׳אקי האם עוררו כלפיה את אהדת
כל האמהות בעולם שיכלו להתנגד לזוהרה.
הקרב הפוליטי היחיד בו התערבה היה
זה בו גברה על אשת ניקסון, אחרי שהאשימו
אותה שהיא מוציאה יחד עם אמה
30 אלף דולאר לשנה על מלבושים צרפתיים.
״לא הייתי יכולה להוציא סכום כזד״״ אמרה
ז׳אקי ,״אפילו אם הייתי לובשת תחתונים
מפרווה.״ לצידו של ג׳ון, בקבלות הפנים
הרשמיות ובמסעות על פני בירות העולם,
כבשה ז׳אקו את ההמונים בזכות עצמה כאשד,
יפר,פיה, אינטלקטואלית ובעלת אישיות
מקסימה.
אחרי שלפני חדשים מספר איבדה את
בנה השלישי, שנולד טרם זמנו, השתתף
העולם כולו ביגונה. עתה הזילו הכל את
הדמעות עבורה. ז׳אקי האצילית המשיבה.
להיות אשת המנהיג גם לאחר מותו של
בעלה. במטוס שהסיע את ארון בעלה ל־ואשינגטון
הסירה היא את טבעת־הנשואין
מאצבעה והניחה אותה על ידו הקרה, שניות
מספר לפני שהארון נחתם. כשהונח הארון
בקאפיטול באד, ז׳אקי פעמיים, יחד עם ה המונים
שעברו על פני הארון, ניגשה אליו,
כרעה ברך ונישקה לבעלה בפעם האחרונה.
היא צעדה עם ג׳אק שלה בדרך האחרונה.
מאחורי עגלת התותח, עליה היה מונח ארונו,
העטוף בדגל האמריקאי, הלכה ז׳אקי
קודרת ולבושת שחורים באותה דרך בה
צעדה לפני תריסר שנים כנערתו של ה־סנאטור
הצעיר.

במטוס המעביר את ארונו של ג׳ון קנדי נוטנסאס לוושינגטון,
ניצבת דאקלין קנדי ההמומה, במעיל מוכתם־הדם, ליד
הנשיא החדש, לינדון ג׳ונסון המושבע במטוס על־ידי שופטת פדראלית מחוזית יוז.

שעת השפל

התור ליד ספר הניחומים בשגרירות האמריקאית כתל־אכיב
״אני מקווה שיתלו אותו!״

במדינה
(המשן מעמוד )7
לם. אני הייתי משחרר את רובינשטיין.״
• גבי ינאי ( )24 סטודנט למדעי החברה,
ירושלים :״ג׳קי רובינשטיין זה, הוא
טיפוס מענין. הוא תמיד למד, כנראה, שיהודים
תופסים מקום נכבד בכל שטחי החיים.
כשראה שהעסק עומד להסתיים בלי
שום יהודי, הקריב את עצמו וקפץ לתוך
ההיסטוריה.״
• חוגי מלמד ( )17 מלצר, שכונת־התקווה
:״הראש שלי התחיל להתקרר אחרי
שהרגו את הנשיא קנדי. הוא תמיד עזר
ליהודים. אחר־כך׳ כשהרגו את הרוצח שלו
אני ישבתי על הכביש בשכונה וחבר אחד
בא וסיפר את זה. לא האמנתי לו והתערבנו
על קופסה אסקוט. עכשיו גם הפסדתי את
הקופסה וגם אני רואה שהרוצח השני הוא
יהודי.״
9יצחק ארז ( )31 טכנאי שיניים,
סביון :״שרשרת האירועים כולה היא המערבון
הגדול ביותר שנוצר אי־פעם.״
9דלית כהן ( )27 חקלאית, ראש־העין
:״אני לא מבינה הרבה בפוליטיקה,
אבל מה שאני מרגישה זה שישנם יותר
מדי רוצחים באמריקה.״
9חנה מגן ( )47 עקרת־בית, ירוש־לים
:״העולם כל הזמן ככה, מלא חטאים,
אבל רק כשהורגים מישהו חשוב מזדעזעים
כולנו. הרוצח של הנשיא קנדי קיבל את
עונשו מידי שמים ורק חבל שיהודי היה
צריך להיות מעורב בזה. חסרים צרות אנו?״
9משה שפינדלר ( )38 מורה, בני-
ברק :״לא יתכן ששרשרת מקרים כזו היתד,
בעלמא. צריך להתעמק בענץ הזד, ואז אולי
נבין שעולמנו צועד לקראת אובדנו, אם לא
נתקן את דרכינו. מצער שגם כאן היה צריך
להשתרבב יהודי לכל המהומה. מה לנו
ולהם שנביא להוסיף שמן על המדורה?״
9עדנה מור ( )25 עקרת־בית, תל־אביב
:״רצת הרוצח פותר המון בעיות: אם
היה באמת קומוניסט או קובני יכולים הם
לנשום לרווחה. אם היה דרומי, יכולים גם
הם לנוח, שהרי אוסוולד לקח איתו את סודו
לקבר. לדעתי, לא היה רובינשטיין אלא
טיפוס אימפולסיבי. אינני מאמינה שאיזה־שהוא
גוף עמד מאחוריו. היה במעשהו מעין
נקמה.״
9אליהו נודלמן ( )48 קבלן־משנה,
רמת-גן :״אני שמח שהוא מת. סוף סוף
נפטר העולם מפגע־רע שמכר את העולם
החופשי לקומוניסטים. איני יודע אם דוקא
בצורה זו היו צריכ ם לסלקו, אבל מה
שברור — הוא היה חייב ללכת.״
9יגאל ורדי ( )17 תלמיד, צהלה:
״אם הייתי אמריקאי יכול להיות שהייתי
יורה גם כן ברוצח של קנדי. אבל אני
לא מבין למה דוקא יהודי היה צריך לעשות
את זה. במקום שד,יד,ידים באמריקה יהרגו
כל מיני רוצחים, הם יכולים לבוא לארץ.
יש בארץ מספיק דברים לעשות.״
9חיים נדיכי ( )16 תלמיד, שכונת־שפירא
:״אני דוקא לא הייתי שמח כששמעתי
שרצחו את הרוצח של קנדי. אי-

אפשר להיות שמח מתי שרוצחים מישהו.
אבל הייתי בטוח שיעלו אותו לכסא החשמלי.״
9שמואל
כרמי ( )16 תלמיד, שכו
נת־שפירא :״היה מגיע לרוצח שהרגו אותו
וטוב שעשה את זה יהודי, שידעו שאנחנו
לא אשמים ברצח של קנדי.״
9נילי קרן ( )24 סטודנטית למדעי
החברה, ירושלים :״עם הרצח השני עבר
העולם כולו מהיסטוריה להיסטריה.״

הכנס ת
ד א ורשע אדם...
הרוח הרעד, של חוק בטחון המדינה המשיכה
להלך אימ ם בבניין הכנסת, גם אחרי
שאהרון כהן שוחרר מכלא דמון. פסק הדין
של שופטי בית־המשפט העליון, בו מתחו
ביקורת על החוק, לא מצא את ביטויו בתיקון
החוק,
אין זה מפני שלא הועלו הצעות־תיקון.
(המשך בעמוד ) 14

נחת ודגל כבניין השגרירות
״עכשיו יכולים ללכת לישון!״

מיוגעד הנשי ה א לגנ טיו ת
*אצילות מחייכת במה שנוגע לטקסים
ונימוסים. אך כשהמדובר הוא
בנשים, בתקופה שאין מחלקים בה תארי
אצולה, הרי התפקיד הוא המחייב לגבי
הופעה אלגנטית. אך בין הנשים הנושאות
בישראל תפקידים ייצוגיים וציבוריים, גחן
למצוא רק בודדות המתלבשות בהתאם לצו
המעמד והתפקיד.
במושבה הדיפלומטית בישראל, המאוכלסת
יותר מכל חברה ישראלית אחרת בנשים
אלגנטיות, הצליחה אנה קסטלם, אשת השגריר
הארגנטיני, לתפוס תוך שנת שהותה
בארץ, את המקום הראשון. אנה היפהפיה,
המתגוררת בחוילת־שרד מפוארת׳ המרוהטת
בסגנון לואי ה־ 16 ומקושטת בגובלנים עחי־קים,
לא הביאך, עמה אלא חלק קטן מה־מלתחה
שעמדה לרשותה בארץ מולדתה.
.יש לי שמלות ארוכות בארגנטינה,״ היא
מספרת. ,אבל יעצו לי שלא לקחת אותן
לכאן.״ בתוקף תפקידה כאשת־השגריר חייבת
אנה להשתתף תכופות במסיבות דיפלומטיות
ובאירועים ממלכתיים. היא עצמה
עורכת קבלות פנים בשגרירות, ומלבד זאת
היא יוצאת תכופות למופעי־בידור. יומיים
בשבוע היא משחקת בגולף בקיסריה ופעמיים
בשבוע היא משתתפת בשיעורי יוגה.
אולם לדעתה. אשה אלגנטית אינה רק זו
הלבושה בצורה הדורה במסיבת קוקטייל.
להיות אלגנטית פירושו להיות לבושה ועשויה
כיאות מהרגע בו את קמה עד לרגע
בו את שוכבת לישון .׳ויותר משזה עניין
של כסף זה ענין של טעם.״
היא הספיקה כבר להתרשם חיובית מתל־בושתן
של נשי ישראל. .בשים־לב למזג־האדיר
הקשה אצלכם ובעובדה שהרבה נשים
עובדות, הרי רבות הן אלגנטיות. כשאני
רואה נשים ישראליות ואני יודעת שהן
אחרי יום עבודה׳ אני נהנית לראות כמה
יפה הן לבושות.״
מלתחתה של אנה מורכבת עתה מדברים
שרכשה לעצמה בבתי־האופנה ובחנויות המפוארות
של אירופה וממוצרים שתפרה
לעצמה בארץ. כך למשל, בביקורה האחרון
בפאריס, מצא־חן בעיניה מעיל משל איב
סן־לורן. מאחר שלא היה לה פנאי להמתין
עד לתפירחו, רכשה אנה שם את הבד
והכפתורים, מסרה את הדגם לתפירה ל־אופנאית
הישראלית לולה בר. .אני בטוחה
שאף אחד לא ירגיש בהבדל.״
ברשותה של אנה, המעדיפה ללבוש,
כשאינה בתפקיד ייצוגי, חצאית וסודר,
שלוש פרוות; מינק, ברייטשואנץ ונוטירה;
אולם היא לובשת אותם לעיתים רחוקות.
״אינני רוצה באלגנטיות של כוכבת קולנוע,״

רעיית ראש־עיריית תל־אביב, לבושה בחליפת־לוחצת
את ידה של מריס ברץ, מראשונות
דנניה, באשר ברקע ניבטים רחל ינאית בן־צבי, וקדיש לוז, יושב־ראש של הכנסת.

חליפת ייצוג?5

היא אומרת׳ ״ואין שום אשד. בעולם שאני
מחקה את סגנון הלבוש שלה. אני רוצה
להיות אלגנטית בסגנון של אנה קסטלם.״

פרוות מדבר מ״משכית״
ך אורה נמיר, אשתו בת ה־ 34 של
/ראש־העיר תל־אביב, יש מעמסה ייצוגית
כבדה לא פחות מאשר של אשת־שגריר,
אך לעומת זאת אפשרויותיה מוגבלות יותר.
לרעיית ראש־העיר, המקבל רק משכורת
אחת של חבר־כנסת, אין תקציב מיוחד להלבשה.
כדי שתוכל לרכוש לעצמה תלבשות
הולמות לשפע האירועים והמסיבות בהן
היא מופיעה׳ עובדת אורה כקצרנית וככת־בנית,
נוטלת גם עבודות לביתה.
במסגרת משכורתה זו הצליחה אורה —

ילידת חדרה, שאחרי ששירתה בצה״ל במלחמת
העצמאות למדה יוונית ורומית באוניברסיטה
בארצות־הברית — ליצור לעצמה
סגנון לבוש מיוחד שהמאפיין אותו
הוא צניעותו וצביונו הישראלי.
״תמיד אהבתי להתלבש,״ מודה אורה.
״אולם מאז נישאתי לנמיר ועברתי לתל־אביב,
נזהרתי להקפיד על לבושי והשתדלתי
להיראות צנועה. עד היום אינני לובשת
דברים אקסטרואגאנדים. תמיד היה לי טעם
פשוט ועתה הוא פשוט עוד יותר. אני
מעדיכה בתלבושתי קוים פשוטים ימשום כך
הם יכולים לשמש אותי במאורעות שונים
מבלי שאהיה לבושה פחות או יותר מדי.״
אורה משתמשת לתלמשותיה בעיקר באריגים
ישראליים. את בגדי הייצוג שלה היא
תופרת בעזרת האופנאית פיני לייטרסדורף,
שבדגמיה מצאה את הקו הישראלי ולא

אשת ואש־העיו

הישראלי אלדוראדו. מאחוריה נראה בעלה, מרדכי נמיר

מאתא

אשת הקברן

רישא שפירא, הנחשבת לדמות הנשית האלגנטית של חיפה,
נראית בתמונה שצולמה בדירתה, כשהיא לבושה במעיל דמוי
עור־תנין. המעיד, לפי דגם שפורסם בעתו! האופנה אל, יוצר בארץ על־ידי יצרן חיפאי.

[ 1 1 ^ 11י י - 1ק ארדן, לבנה עם נקודות

!שחורות, היא שמלת הערב ה״*

יקרה של רישא, שתקציבה החודשי לביגוד 250 :ל״י.

חליפת־בית״,

רישא, בעלת הטעם האלגנטי המען

חיקוי לאוסנת העולם .״יש אנשים שהלב
כואב להם על שאין בידם כסף לרכוש
פרוור,״ אומרת אורה .״לי אין יחס לזה.
מעיל המדבר של משכית, זוהי הפרווה שלי.״
השמלה יוצאת־הדו&ן ביותר שבמלתחתד.
היא שמלת משכית רקומה בצבע בז׳.
״לעולם איני מכינה לעצמי תלבושת לקראת
מאורע מסויים,״ מגלה אורה ,״זה אולי
משום שיש לי הרבה מאורעות מ וחדים.״
היא ממעיטה בתפירת תלבשות משום שהיא
שומרת על בגדיה ונוהגת ללבשם שנים
אחדות. לקראת החורף השנה׳ למשל, הכינה
לעצמה רק שתי תלבשות: שמלה וז׳אקיז
מבד אדום אותו קיבלה במתנה מאשת ראש־עירית
באנקוק וחליפת צמר לבנה משל
משכית.
תכשיטים כמעט ואינם בנמצא אצל אורה.
בדרך כלל היא נוהגת לענוד רק שעון־יד
פשוט וטבעת נשואין עשוייה כסף. אם היא
נראית תכופות בתצוגות־אופנה, הרי זה רק
משום שמעמדה מחייב אותה לכך, וגם או
היא עומדת על כך שתשלם מכיסה עבור
הכרטיס.
למרות סדר יומה הגדוש, הכולל גם
פעילות אינטנסיבית במועדוני־הנוער העירוניים
ורחצת־חורף בים, מגדירה אורה נמיר
את עצמה כיושבת־בית. היא מעדיפה להשאר
בדירתה הצנועה׳ דירה בת שניים וחצי
הדרים בקומה הרביעית של בית ישן בתל־אב־ב,
המאוכלסת בספריה גדולה, אוסף של
ציורים ואוסף מיוחד במינו, הגדול ביותר
בארץ, של פילים בכל הגדלים ומחמרים
שוגים, כ־ 500 במספר .״אני משתדלת׳ עד
כמה שאני יכולה, להמצא בביתי,״ טוענת
הגברת הראשונה של תל־אביב.

פרוות מינק

שבמלתחתה של אשת־השגריר הארגנטיני,
אותה היא שומרת להזדמנויות מיוחדות.

חליפת קאודו״^;13

טטורה בפרוות קאדאקול פרסית, היא אחת 8
החליפות ההדורות שברשות הגברת קאסטלס| .

ביקיני סגול גחורף׳

בשמלה מצויירת מתוצרת משכית, לוחצת את ידו
מרדכי נבון בהצגת הבכורה החגיגית של הסרט
רה מושכת תשומת־לב בהופעתה הצנועה והאלגנטית.

ך*אשונה (רישא) שפירא אינה
1אשת־שגריר וגם לא אשת ראש־עיר.
בכל זאת יש לה מעמד מיוחד במינו. היא
נציגת האלגנטיות של חיפה הפועלית. ונראה
שלאלגנטיות בחיפה יש דרישות אחרות.
״אשד, אלגנטית בחיפה,״ מסבירה ראשונה,
שנקראה בשם זה משום שנולדה ב־ראש־השנה
,״זקוקה רק למחצית הבגדים
להם זקוקה אשה אלגנטית בתל־אביב. אנו
חיים יותר בבית מאשר ברחוב וגם רוב
הבידור הוא אצלנו בבית. בחיפה אני נחשבת
לאשה יוצאת־דופן מבחינת הלבוש
משום שאני מעזה ללבוש מלבושים צבעוניים.״
למרות
זאת היא כבר מהוה מושג לגבי
נשי חיפה. היא, העוקבת בתמידות אחרי

י י1

הטלביזיה והציורים המקוריים שבדירתו ,:ניצבת
1ה במכנסיים ובז׳אקט לבן עשוי פלאסטיק דמוי־עור.
מעדיפה ללבוש חליפות תפורות יותר מאשר שמלות.

חידושי האופנה המתפרסמים בעתונות חו״ל,
משמשת במקרים רבים נושא לחיקויים.
לרישא בת ה־ ,30 ילידת פולין, שעלתה
בגיל שנתיים לארץ ונראית כצברית טיפוסית,
יש תיאוריה משלה על השפעת הלבוש
.״הרבה פעמים נקבעת ההתנהגות
שלי לפי הלבוש. כשאני במכנסיים, אני
מרשה לעצמי להשתובב. בשמלה אלגנט ת
אני משחקת את הליידי. אינני עונדת אף
פעם שעון כי הוא נותן לי הרגשה של
עול. בכלל אינני אוהבת דברים מדוייקים.
אני מתלבשת אמנם לפי האירוע, אבל צבע
הלבוש נבחר בהתאם למצב־רוחי. אני אוהבת
צבעים כירוק ולבן. צריך להיות לי
מצב־רוח גרוע במיוחד כדי שאתלבש בשחור.״
רישא
אינה סבורה כי דווקא המלבושים
היקרים הם העושים אשד, לאלגנטית. היא
מתכוונת לנפץ אגדה המהלכת אודותיה בחיפה,
כאילו היא מוציאה סכומים אגדיים
על לבוש .״במלתחה שלי אפשר למצוא
הרבה תלבשות שהן מתוצרת אתא.״
למרות שהיא אם לשני •־לדים׳ שהגדול
בהם הוא בן ,11 נוהגת רישא בטבעיות
רבה. היא מרבה לצאת עם בעלה לציד
חיגלות בעמק בית־שאן, לדהור במהירות,
לפעמים מופרזת, במכונית השברולט שלה,
ולשחות שלוש פעמים בשבוע, גם בימי
החורף, בים. את גופה תחטוב והשזוף ניתן
לראות לעיתים קרובות בביקיני סגול בחופי
חיפה.
״אני אוהבת להיות יוצאת־דופן,״ מודה
רישא ,״אבל זו לדעתי תכונה נשית. סוף־
סוף לא נולדנו בצלם אחד. אני מסוגלת

אשת השגריר

אנה קסטלס, רעייתו של שגריר ארגנטינה בישראל, נחשבת
באשה ההדורה והאלגנטית ביותר במושבה הדיפלו־מטית
בישראל. כאן היא בדירתה, לבושה שמלת־ערב לבנה מבוטיק של בלמן הפאריסאי.
ללכת במכנסים כחולים וחולצה ירוקה. בעיני
אדם שמרני זה שגעון. בעיני זה הולך
ביחד.״ היא תופרת וקונה את מרבית
תלבושותיה בחיפה, כשהיא מעדיפה בעיקר
את קוי האופנה האיטלקיים. לא פחות
מאשר הלבוש, היא שמה דגש על אביזרי
הלוואי. שלוש מגירות במלתחתה מאוכסנות
בנעליים, כפפות, ארנקים ואביזרים דומים,
כמו פרחים מלאכותיים. דברי־עור יצאו
מהאופנה הפרסית שלד״ ״הלכתי עם זה

כשזה היה עוד מקורי. זה נהדר כשאת
רוכבת על אופנוע. עכשיו אני יוצאת עם זה
רק לקניות בבוקר.״
העזתה של רישא בלבוש גוררת אותה
לעיתים לתקריות. יום אחד, כשישבה במספרה
לבושה במכנסיים וחולצה כתומים שמעה
אשד. מעירה :״הסתכלי עליה, היא
נראית כמו גזר!״ רישא לא התאפקה מלהשיב
:״יותר טוב להראות כמו גזר מאשר
כמו אבטיח!״

בעת ובעונה אחת
תו־אביב

הצגת בכורה ארצית

ת ל 1ג 1ר

יווטלים

במדינה

חיבה

בוניה לנזגטבסוטו/׳ולמיטר ]!ויי

א טת

/1£ £ווו $׳ 11 £ 11 £ 8 0ז

ה גי בו ר
היא נסתגוהבאהנתחג1וו-ו1ו טינה התעוור לאהבת גנו

בהטתתנות גזעוך טמר -טמואל אשף
המוס יון ה: מלויןקדו
בלווי 1 0־ 1 :1 1 0־1־ ב ו ־ גורייווותקופתו
החל ממוצ״ש, וו 30.ב קו לנ ע. קררב אר־ שב ע
מניו ת נו טי סי ם לטבוע מואט — ב 117פ1נ הקוינע 1במטוו> הנוטיסים

בתוספת הסרטון האקטואלי:
רצח הנ שי א קנ די

(המשך מעמוד ו)1
בפעם האחרונה נדונו הצעות אלה בכנסת
לפני כחצ ־שנה. על שולחן הכנסת היו
מונחות הצעותיהן של מפ״ם וחרות, וכבר
רמזו נציגי המפד״ל ואחדות־העבודה כי
מפלגותיהם יצביעו בעד התיקון. אולם שר
המשפטים הבטיח בי יקיים התייעצות עם
חברי ועדה מתאימה, שתשקול בדבר הנהגת
התיקונים, וההצעות הוסרו מסדר היום.
למנהיג סיעת חירות, ח״ב מנחם בגין,
היה ברור כי מדובר בהתייעצות עם ועדת
חוק, חוקה ומשפט, בה הוא חבר. ואמנם,
בישובת הועדה, הזכיר לשר המשפטים את
הבטחתו. אך לדוב יוסף היו כוונות אחרות:
הוא זימן להתייעצות כמד, מחברי הועדה,
השייכים לקואליציה .״הטעיית הכנסת!״ התרעם
בגין.
הסתערדת מחודשת. כאשר גם התייעצות
זו לא נשאה פרי, החליטו בגין
וח״ב מפ״ם יוסף קושניר, לא להזניח את
העניין. השבוע הגישו הצעות חדשות לתיקון
החוק.
בגין הסתמך שוב על החלטת בית־המשפם
העליון בפרשת כהן, שקבע* :יוצא, איפ א,
שאם בית־המשפט דוחה את הסבר הנאשם
לקיום מגע עם הסוכן הזר, חייב הוא
להרשיע את הנאשם במסירת ידיעה סודית,
למרות היוחז משוכנע שלמעשה לא נמסרה
שום ידיעה כז א ת ...אף הדאגה לבטחון
המדינה אינה יכולה להצדיק שיבוש כזד,
של דרכי־ההוכחד, המקובלות בהליכים המשפטיים.״

כן הציע בגין :״לא יורשע אדם
שקיים מגע עם סוכן זר, אם שוכנע בית־המשפט
כי לא מסר ידיעה סודית.״
בצורה זו יוכל בית־המשפט לקבוע על
פי -דרכי־ההוכחה המקובלות בהליכים פליליים,״
ולא יהיה כבול על־ידי חוק ״שאין
הדעת סובלתו.״
השאלה המרחפת עתה מעל ההצעה המחודשת:
מה תהיה עמדת אחדות־ה,עבודה, וזד
מפד״ל, כאשר יגיע הזמן להצביע בעד התיקון.

היה
זר, מתוך ידיעה שההורים האדוקים
ממילא לא ישלחו את תלמידיהם לבחיר,ספר
הממלכתיים־דתיים. אולם אם יקום זרם
עצמאי של ההסתדרות, יהווה התחרות ישירה
למוסדות הממלכתיים־דתיים. כי מוסדות
אלה משרתים במידה רבה את ישובי העולים,
שם יכולה מפא״י להפעיל לחץ בבד
על ההורים לשלוח את ילדיהם לבתי־הספר
הנראים לה. עד כה נכנעה בפני רצון ההורים
לתת לילדיהם חינוך מסורתי; עתה
תציע להם חינוך מסורתי — בחסות מפא״י,
במקום המפד״ל.
הרעיון נראה לאשכול, והוא ביקש מן
המשלחת לעבד הצעה מפורטת. אך מששמעו
על כך עסקני המפד״ל, פרצו בזעקת־אזהרה
.״אם מפא״י תבצע את תוכניתה,״
איימו׳ ״יגרום הדבר לפיצוץ הקואליציה.״
לפחות אדם אחד לא נבהל מן האיום:
שר החינוך זלמן ארן, שמאז הצטרפותו
לממשלת אשכול לא הסתיר את כוונתו לרופף
את תלות מפלגתו בשותפים הדתיים.
הסככה לעתיד. מה עם עקרון החינוך
הממלכתי, אם כל תנועה ומפלגה תקים
רשת עצמאית של בתי־ספר?
השיב ח״כ ישעיהו :״אדרבא, כיום ממילא
לא קיים חינוך ממלכתי־דתי. אם
נקים גם אנחנו זרם עצמאי, אולי זד, יתקן
את החינוך הממלכתי דתי מתוכנו ה־מפד״לי.
אולי גם תביא ההתחרות בין כל
הזרמים להסכם כנה בין כל המפלגות הדתיות,
ואפשר יהיה להגיע לידי פשרה:
הקמת חינוך ממלכתי־דתי בלתי מפלגתי,
כפי שהמצב בחינוך החילוני. אבל עד אז
— מדוע להשאיר בידי המפד״ל את כל מרד,עתיד
של המדינה, ולהגביר בכך את הסכנה
חינזך העז וצ 3ור-ה 31ש

מצוחצחות

ב לו ולידוכק

כשר

• > 1י ר 1ג סי
הוזות לחוססת

מסלה

סש״עת נסויסח
רענון ויסזיויים
וז׳סוס ריחדנ״ם

•ניי ו!י.ן•1־• נ*י•
נז 8ס>* •1ר. ר
חז*וח .׳#ר׳ול

נגד אבן שיניי ם

ק ריול אן

ו די מו ם חני כיי ם

; 0 ¥תז

הקלטת קולך
המהוה לחנוכה -
על ת ק לי ט בל תי שביר
הקל טו ת גם על ס ר טי ם — העברה מסרט שלך לתק לי ט
חגיגות בר-מצוה, נשואין, זימרה, נ או מי ם, תכניו ת רדיו
שיחות טלפון וכד׳

השכרהוש רו ת־ ח קוני ם עול טיי ם־ ר קו רדד
סרטים במחיר סיטוני

שרות להקלעהי שראלי-״רדיו־דוקטור״
תל־אביב, אידלסון ,4טל 55433 .

צפור הנפש של המפלגה הדתית־לאומית
היא רשת החינוך הממלכתי־דתי. כ־100
אלף ילדים לומדים בבתי־ססר, שהם אחוזתה
הפרטית של המפלגה 100 .אלף אלה הם
העתודה האנושית, אשר תבט ח למפד״ל —
כך מקיזים ראשי המפלגה — כי גם בעוד 20
שנה תהיה לה אוזיזת־סחיטה על המדינה,
בשבוע שעבר התכנסו בלשכתו של לוי
אשכול כמה אנשים שתיכננו לפגוע קשות
בצפור הנפש. היו אלה אנשי הדת של
מפא״י — רב ההסתדרות צב ברנדוין, הרב
מנהלל זכריה כהן, ראש המחלקה הדתית
של המפלגה מנחם הכהן, ומנהל המחלקה
לצרכי דת בהסתדרות, סעדיה לוי. על פי
הזמנת אשכול, נכחו גם שר המשטרה בכור
שיטרית וסגן יו״ר הכנסת ישראל ישעיהו.
הציעה המשלחת: ההסתדרות תקים רשת
חינוך דתי משלה, שתמשוך לבתי־הספר שלה
חלק ניכר מתלמידי החינוך הממלכתי־דתי.
תשלום 120 העובדות היו רועות
היטב לאשכול, שהרי היו חלק מכל הסכם
קואליציוני שנחתם עם הדתיים, מראשית
המדינה. הסכם זה קבע בפירוש, כי האגף
לחינוך דתי במשרד החינוך הוא שסח בלעדי
של המפד״ל. ראש האגף הנוכחי הוא ד״ר
יוסף גולדשמידט, עסקן פעיל של המפד״ל,
ואין לשר החינוך כל רשות להתערב בניהול
האגף. את הוראותיו המעשיות מקבל
ד״ר גולדשמידט מן המרכז לחינוך דתי של
המפד״ל, השוכן בבית מאיר בירושלים.
כל מפקח, כל מנהל בית־ספר, כמעט כל
מורה מתמנה על־פי שיקולים מפלגתיים של
המפד״ל. אפילו סגן שר החינוך הדתי, קלמן
כהנא, אינו רשאי להתערב. הוא שייך
לפועלי אגודת־ישריל.
הציעה המשלחת לאשכול: ההסתדרות
תקים רשת של חינוך דתי עצמאי, בדומה
לחינוך העצמאי של אגודת־ישראל ושל
חב״ד. רשתות אלד, מוכרות על־ידי חוק
חינוך חובה ,,ומשרד החינוך אף מכסה את
החלק הארי של תקציביהן. לגבי החינוך העצמאי
של אגודת־ישראל, נקבעה השתתפות
בגובה 85 של התקציב .״למעשה,״ הסביר
אחד ממשתתפי הפגישה* ,משלמת להם המדינה
120 אחוז. על כל הצבעה בעד ה־מימשל
הצבאי — תשלום נוסף.״
זעקת אזהרה. אם המפד״ל השלימה
עד כה עם החינוך העצמאי של אגו״י,
* בסן־הנל מקיפים מוסדות־החינוך ה־דתיים
השונים ״ 40״/מנלל. התלמידים בישראל.

ח״כ לורנץ

״הרי את מקודשת״
שבעוד 20־ 15 שנד, לשרור כאן שלטון תיאו־קרטי
מוחלט?־״
דעה אחרת הביע ח״כ דתי* :אין מה להתרגש.
זו בסך הכל עז שמפא״י מכניסה
לנו לפני הבחירות. ככה היינו כאים בתביעות
ממפא״י שתמלא כל מיני התחייבויות.
עכשיו נצטך ללחום נגדה שתבטל
את תוכנית החינוך הדתי שלה. בסוף, לקראת
הקמת ממשלה חדשה, תואיל בסוכר,
לוותר. היא תוציא את העז ותומר לנו:
,תראו כמה סוב לכם, כמה אני וותרנית׳.״
מנגנון מינו׳ לאר תו ד
הידיעה על התפטרותו של מנכ״ל משרד
הבטחון, אשר (״ארתור״) בן־נתן (העולם
הזה ,0366 קיבלה השבוע אישור נוסף.
היד, זה כאשר נודע, כי במשרד החוץ נשקלה
האפשרות לשלחו כשגריר לבורמה. אך
ארתור, שהסכים לקבל תפקיד דיפלומטי,
הודיע כי ראנגון אינה נראית לו מושב
מתאים. הוא מעדיף מקום כמו פאריס, למשל.
עתה בודק משרד החוץ את רשימת המקומות
הפנויים, או העשויים להתפנות,
כדי לד,צ ע לארתור מינוי חדש.

ה מ שק
שלם היום, ק 3למחד
הודעת משרד־האוצר דיברה על עיסקה
מיסחרית שיגרתית. נאמר בה כי הממשלה
שילמה לחברת נפטא עשרה מיליון ל״י,
העולם חזה

עבור גאז משדה בידוד בדרום. בינתיים אין
הממשלה זקוקה לגאז שטמון עדיין באדמה,
אך התמורה נעשתה במזומנים.
מכיוזן שנפטא היא חברה מיוחסת, אשר
מניותיה חולקו לפני כעשר שנים בין מפלגות
הקואליצ ה דאז, זוכות עיסקותיה ל־תשומת־לב
מיוחדת. הפעם התעניין :.קניה
ח״כ יוחנן באדר. כנציג חרות בוועדת הכספים
של הכנסת, התריע כי העיסקה אינה
כשרה, תבע להזמין את מבקר המדינה.
השבוע הופיע ד״ר יצחק ארנסם נבנצהל
כדי לחוות את דעתו. קבע המבקר. :אין זו
קניה. לא היה צורך לקנות. מדובר באוצרות
שיעלו לעולם רק בעוד שנים. היו
לממשלה אפשרויות אחרות. לא ה ה גם
חשש שהחברה תפעל בניגוד לצורכי המדינה,
כי פעולה כזו היתד, בלתי־סבירה מבחינת
האינסרסים שלה עצמה.״
״אפשר לשאול״ .סיכם המבקר. :זו
רק עיסקה שבאה לעזור לחברת נפטא
להמשיך בחיפושי נפט. אפשר לשאול מדוע
נתנה הממשלה עזרה כזו דווקא לחברת
נפטא, ולא לחברות אחרות. על כל פנים,
במצב זד, היה צריך להשיג לעזרה זו אישור
תקציבי. כי אין זו קניה, ואין זו עיסקה
מסחרית. זהו סיוע בלבוש פעולה עיסקית,
ואינני יכול לומר בתום לב שזו קניה.״
.אני רואה בזה סובסידיה,״ הצהיר באדר,
שבעת הקמת החברה התריע נגד חלוקת
אוצרות המדינה בין מקורבי השלטון. ,והיא
בלתי־חוקית, כי לא נכללה בתקציב.״
גם לח״כ המפד״ל מיכאל חזני היתד, הסתייגות
מן העיסקה. .אני רואה בה הלוואה,
ואני שואל: למה לא ניתנה בהצמדה?״
תשובה על כך, במידה שתהיה, יקבל
כנראה בהמשך הדיון, מפי שר־דאוצר.

חזק
ש ס תו םבט חון
״העובדה. שמבחינת מעמדה האישי היא
נשואה עוד לאיש אחר, אינה מעלה ואינה
מורידה לגבי הענקות זכויות (של
ידועה בציבור).״ פסק בית־המשפם העליון
— ודחף את ח״כ אגודת ישראל שלמה
לורנץ להגיש הצעה נוספת לביטול
זכויותיה של האשד, הידועה בציבור.
הפעם ניתלה בנימוק שנראה הגיוני. .הידועה
בציבור,״ נימק את הצעתו בכנסת,
״הופכת גם את החוק הפלילי של ביגמיה
לפלסתר. כאשר בעל אומר לאשה שניה הרי
את, אזי זו עבירה פלילית — ביגמיה,
חמש שנוח מאסר. ואילו אם הוא אינו אומר
את המלים הרי את נזקודשת, והוא לוקח
אשד, נוספת על אשתו, והיא ידועה בציבור
כאשתי, אד זו לא ביגמיה?״
אלא שלורנץ המפוכח התעלם מנקודה
חשובה אתת: מעמד הידועה בציבור, השנוא
על הדתיים, נוצר דווקא על־ידם. חוקי
הנשואין הדתיים — שהם החוקים היחידים
לפיהם ניתן להתחתן או להתגרש במדינה
— יצרו מצבים מיואשים, בהם לא יכלו
בני זוג בשום אופן להתחתן. המוצא —
הכרת מעמדה של הידועה בציבור והענקת
זכויות כלכליות חוקיות — משמש כשס־חום־בסחון.
לולא מוצא זד״ היתה, בוודאי
נגרמת מזמן התפוצצות, שהיתה מסכנת
אולי אח חוקי הנשואין הדתיים.
על כן לא היה דרוש שיכנוע רב מצד
שר המשפטים דוב יוסף, כדי שהצעת
לורנץ חוסר מסדר־היום.

ד ר כי חיים
שוסריס וגנבי ם
״לאיש אשר סחב מעל יד ביתי גדר ברזל,
ושזהוחו ידועה לי, נא להחזירו. אחרת
אאחוז נגדו באמצעים,״ נאמר בכרוז מודפס
שחולק השבוע לבאי בתי־הכנסת בשכונת
נווה־צדק בדרום תל־אביב. על הכרוז חתום:
משה לוי נחום (ראש־ תיבות: מל״ן) ,בעל
דפוס מל״ן בשכונת כרם התימנים.
מל״ן עטור הזקן ( )76 הספיק במשך 62
שנות שהותו בארץ לגבש לו דרכי חיים
מיוחדים במינם* .לכן, כאשר נגנב השבוע
גדר הברזל מחצר ביתו, מיהר לדפוסו,
סידר במו ידיו את אותיות הכרוז, חתך את
גליונות הנייר וניגש להפעלת המכונה.
״לא אתלונן במשטרד״״ הודיע בתקיפות
לבניו, שביקשו למנוע סידחה מאביהם .״בדיני
נוציאות שבתלמוד נאמר שיש לתת
* מאז עלותו ארצה, הספיק מל״ן לעבוד
כמוכר פוליס וגרעינים, כסנדלר, כמוכר
עתוניס, ככרוז במכירות פומביות של משרד
ההוצאה לפועל. שימש כמוכתר נרם־
התימנים, כחבר מועצת עיריית יפו, כיו״ר
ועד העדה התימנית, כחבר בית־הדין לסיר־עורים
בעיריית יפו. היה חבר בביל״י ובמכבי,
והדפים בדפוסו כרוזים של לח״י.
העולם חזח * 1ג1

לעבריין אפשרות לחזור בו ממעשיו, ובת־נ״ך,
:וקראתה אליה לשלום, והיד, אם שלום
תענך יפתחה לך ואם לא, וצרתה
עליה׳.״
״ואם לא?״ שאל אחד מ־ 13 בניו .״גם
אז לא אפנה למשטרה. כל אדם שפונה
למשטרה אינו אלא סועד .,״
.אל תירא את הממשלה,״ סיכם מל״ן
כשהוא מחליק בזקנו ,״אך היה ירא את
המשטרה.״

ד ר כי אד ם
ב רי חהרכיא
לפרידה ששון יש צלקת גדולה על הלחי.
אבל זה לא מעכשיו, היא אומרת, זה מהחבר
הקודם שלה, ההוא שגרה אתו שלוש
שנים, ועבדה בשבילו בזנות יש לה גם
צלקת קטנה בצוואר, אבל גם זה לא מעכשיו,
זה מההוא שהיתה מביאה לו חשיש הביתה,
כדי שיעשן ויעזוב אותה במנוחה. רק החלק
הקדמי של הלסת, הבולט מהפה ללא
שום שן, זה מעכשיו, מהבחור האחרון.
פרידה ששון הכירה את סמיר היפה בטיילת
של תל־אביב. הוא הוציא אותה מידי
הבחור הקודם שלה והציע לה להתחיל
בחיים חדשים. הוא יפסיק לבצע גניבות ופריצות,
והיא תפסיק לעבוד בזנות.
החיים החדשים היו באמת חדשים. המשטרה
המשיכה, אמנם, לפקדח עליהם עיניה,
ולהזכיר להם מדי פעם את חטאות
נעוריהם, אך חוץ מזה הם ח־ו כמו אלפי
זוגית אחרים. היא מלצרית והוא נהג.
לא תכרח מאיש כמוהו. יום אחד
הביאה פרידה את חברתה הטובה ביות׳
לביקור בביתה. החברה מצאה חן בעיני
סמיר, שמצא חן בעיניה, והיא החלימה
לד,ארך את ביקורה ולהפכו לקבע.
סמיר קיבל אותה לחיקו הרחב בזרועות
פתוחות. ובעוד הוא אוחז בזו, גם מזו לא
הניח ידו.
פרידה אמנם ניסתה להסתגל למצב החדש,
אך לא הצליחה. .כל יום שהייתי רואה
אותה, והיא הייתה רואה אותי יחד אתו,
זה היה עושה לי כאב גדול בלב. בסוף
לא יכולתי יותר לסבול כמה שזה היה
משפיל אותי, וברחתי ממנו.״
אבל את סמיר לא עוזבים סתם כך. הוא
הלך לחפש אחריה, וכשמצא אותה, החזיר
אותה אליו במכות. כשברחה שוב, מצא
אותה שוב והיכה אותה שוב.
לבסוף נמאס לה. היא הלכה למשטרת
וביקשה שיסתירו אותה בין כתלי ביתי
הסוהר. כשלא נענו לבקשתה, יצאה וחזרה
למשטרה עם חבילת חשיש בידה.
שערי בית־הכלא נפתחו לפניה, אחרי שסירבה
להשתחרר בערבות.

הארץ
ה מי פדצת ער ההר
אזרח שנזקק השבוע לשרות המודיעין
של הדואר, הרים את השפופרת וחייג את
המספר .14 משענה לו הקול ד,שיגרתי מהעבר
השני, הציג את בקשתו :״מספר הטלפון
של מצודת־יואב, בבקשה.״
המרכזנית שאלה :״מצודת־יואב? לא
שמעתי על קיבוץ כזה. איפה זה בערך?״
האזרח מיהר להסביר לה :״מצודת־יואב
זד, שמה החדש של משטרת עירק־סואידן.
אולי אצלך בספר זה מופיע לפי השם
,עיראק סואידן׳.״
המרכזנית האדיבה, בעלת חתך הדיבור הצברי,
שתקה שוב לרגע והשיבה. :מה
פתאום? לנו אין מספרי טלפון של תחנות־משטרה
בארצות־ערב.״
ספורט כדו רג ל
א.י. ק .־ אין ותר קהל
נבחרת הכדורגל הישראלית, הרעבה ל־נצחונות,
עסה על הטרן* שלה בתיאבון
מוגבר. היא נגסה בו בתאוה ובנגיסה הראשונה
כבר איימה לבלעו כליל. היה זה
בדקה הראשונה של משחקה השבוע נגד
קבוצת הצמרת של הליגה השבדית א.י.ק.
עוד לפני ששופט המשחק, מנחם אשכנזי,
הספיק להוציא מפיו את המשרוקית בה
שרק לפתיחת המשחק, כבר היה הכדור
ברשת השבדית. אשכנזי הספיק לשרוק שריקה
נוספת, שביטלה את השער אך קבעה
מכת עונשין מאחד־עשר מטר.
זה היה באמת שיא שיש בו כדי לקבוע
תקדים הסטורי. הכדור הספיק לגעת ברגלי
שלושה כדורגלנים בלבד וכבר היה ברשת
היריב. מהלל, המקשר הישראלי הנמרץ,
בעט כדור לעבר השער תוך כדי ריצה,
נחסם במרוצתו על־ידי המגן והשוער, ששכחו
באותה הזדמנות לעצור גם את הכדור.
שפיגלר הצעיר, החדיר את הכדור
לשער כבעיטת העונשין.
ההמשך היה אף הוא חסר תקדים לגבי
משחקים בינלאומיים של נבחרת ישראל. בדקה
ה־ 31 של המשחק הגדיל שמעל׳ה כהן
את היתרון ל־ 0:2ובמחצית השניה, כ־5
דקות אחרי פתיחת המשחק, קפץ ראובן
יאנג על כדור שנבעט מקרן (ראה תמונה)
נגח אותו לרחבת ה־ ,16 משם המשיך אותו
טיש לעבר השער .0:3 .למגן השבדי שניצב
ללא תנועה בפינת השער, לא נשאר אלא
לצחוק.
אפילו שער הכבוד השבדי, שד,ובקע בדקה
ד,־ 58 של המשחק לא היד, בו כדי לקלקל
את ארוחתה הדשנה של הנבחרת הישראלית
הרעבה.
רפרפת כלי סעודה. הצגה מעץ זו
היתד, צריכה להיות, כפי שמורה ההגיון
הפשוט, גם סעודה דשנה עבור הקהל, הצמא
לנצחונות נבחרתו לא פחות מאשר הכדורגלנים.
אלא ששמונת אלפי הצופים, שליש
ממספר הצופים שנוכחו באותו איצטדיון
יפואי בשבת במשחקי ליגה רגילים, יצאו
בתום המשחק רעבים כשם שבאו, אחרי שמראה
עיניהם לא השביעם די הצורך.

כי הגולים במשחק כדורגל הם מעדן שאפשר
להתכבד בו, אבל רק בתנאי שהסעודה
עצמה משביעה. והסעודה היא
תצוגת כדורגל. מבחינה זו היה משחק הנבחרת
השבוע רפרפת ללא מנות עיקריות.
אם זכתה הנבחרת הישראלית בנצחון, שהיא
היתד, ראויה לו ללא כל ספק, לא היה זה
בשל השיפור שחל במשחקה או בשל התגלותם
של כיכבים חדשים. היריב, פשוט,
לא היה יריב, והצופים, שנשארו רעבים,
הפכו מיואשים, לאחר שקית לראות משחק
של ממש בין הנבחרת לקבוצת צמרת
אורחת.
קשה להאמין שבצורת משחק כזו כשם
שהדגימו כדורגלני א.י.ק. השבוע, הם הצליחו
להגיע למקום בצמרת השבדית. לוא היתה
הנבחרת משחקת משחק אימון נגד קבוצת
תחתית מליגה ג׳ בארץ, היד, המשחק יכול
לעמוד על רמה יותר גבוהה מזו שנראתה
במשחק נגד א.י.ק. הגדיר זאת יפה השוער
התתיק יעקב חודורוב :״אם השבדים האלה
היו מצטרפים להפועל רמת־גן הם היו צריכם
להלחם על המקום שלהם בהרכב הראשון.״
נראה
שהשברים התיחסו למשחק כאל
משחק נופש, לא השקיעו בו לא מאמץ, לא
מחשבה ולא תכנון, ומלבד שוערם ד,מצויץ
שד,אגו שלו נפגע כנראה בכל פעם שחדר
כדור לרשתו, נראה היה שלא איכפת להם
אם יספגו עוד חצי תריסר שערים. במצב
כזה, הרי כל פרוטה שהושקעה בהבאת
א.י.ק. כשפן נסיונות לנבחרת, לפני צאתה
למבחן הקדם־אולימפי בוייטנאם, היתד, בזבוז.
עם זאת קיימת סכנה נוספת: הקהל
הלומד להתאכזב מייבוא קבוצות שאינן
רוצות לשחק, מפסיק לבוא למשחקים מעץ
אלה. עוד א.י7.ן. אחת פירושה יהיה: אין
יותר קהל.
לקח לותיקים. למרות זאת היו במשחק
זה כמה לקחים מאלפים לגבי הנבחרת.
היא
הצליחה להחזיק את עצמה גם בלי
הכוכבים הוותיקים נחום סטלמך ואברהם
מנצ׳ל המשובצים בנבחרת בזכות שמם בלבד.
לא זו בלבד שממלאי מקומם הצעירים לא
נפלו מהם ברמתם, אלא שלגבי אלה קיימת
לפחות התקווה של שיפור והתקדמות. תקוד,
זו תוגשם במלואה אם יבוצע הניתוח לפחות
בעוד שחקן ותיק אחד, שמלבד
תהילת העבר שלו ואישיותו הנעימה, איננו
נמצא בכושר המצדיק את השתתפותו כשחקן
הנבחרת.

במדינה

ם לי ת ע 1ל א כו להתכלת
״שמו שמיים!״ זעקו נציגי הדתיים בכנסת,
ובראשם ח״כ אגודת־ישראל .״אונייה
ישראלית, אניית־הדגל שלום, אותה זוממים
אנשי חברת השים הלאומית להטריף! לא
יקום ולא יהיה! לא נרשה להקים באוניה
יהודית מטבח טרף — ולוא אף יהיה בה
מטבח כשר נפרד!״
מאז החילה הפרשה, בתחילת השנה האזרחית,
הקדיש בטאונה היומי יחיד־הדף
של אגודת־ישראל, המודיע, קרוב לעשרים
מאמרים לעניין .״מעשה החברה,״ נכתב באחד
המאמרים ,״משול למעשה באותו יהודי,
שבעת סערה, כאשר היו חייבים להטיל מהספינה
חלק ממשאה, מיהר תחילה לזרוק
את הטלית והתפילין שלו. גם הנהלת צי״ס
ממהרת להשליך את הטלית והתפילין, כדי
לכסות את גרעונה.״
״וכי המצב באניות ישראליות אחרות טוב
יותר?״ נכתב במאמר אחר באותו יומון.
״אפילו באוניות בהן יש מטבח כשר בלבד,
האין אנשי הצתת עושים בתאיהם ככל
העולה על רוחם, ומכניסים שם נבילה וטריפה?
דמה שתה, אם כך, כל הפיקוח וכל
ההשגחה?״
בנוסח דומה כתב המודיע את מרבית
מאמריו וידיעותיו בפרשה, סיכם לבסוף:
״סירסום הכתנה להקים שני מטבחים בשלום
— עירער את שמירת הכשרות באוניות
ישראליות אחרות.״ דברים אלה, טען
העתון, נודעו לו ״מסי איש שיש לו יד
וידיעה מלאה בכל הנעשה בענייני כשרות
בצי״ם.״
לא כנש״ .אדם אחד שלא קרא, כנראה,
את אותם המאמרים, היה עורך המודיע
עצמו, יהודה לייב לוין. בשבוע שעבר החלים
הוא עצמו לזרוק את הטלית והתפילין.
בדרכו לארצות־הברית — שם הוא מתכונן
לאסוף חומר לאינציקלופדיה על יהדות פולין
שהוא מכין — החלים לנסוע דתקא באנית
צי״ ס, אף ביקש להעניק לו כרטיס נסיעה
חינם.
הנהלת צי״ם, המצטיינת בחוש של אירוניה
דקה, העניקה לו כרטיס־חינם לאירופה, נתנה
אף הנחה ניכרת לרעייתו, שנלתתה אליו.
״לא היו לנו כל שיקולים של נקמנות,״
הגיב השבוע בכנות מנהל החברה, צבי
הרמן .״אבל גם לא היינו מעונינים לתת
פרסום לדבר — פן יפרשו החוגים הדתיים
כאילו התכוונו לנצל מחוזה, מאוחר יותר,
כנשק נגדם.״
סרט מעניין נוסף: לוין יצא לאירופה על
סיפון האוניה ירושלים, אותה אוניה שהפליגה
לפני זמן לא רב לאיים הקאריביים,
פשעל סיפונה שני מטבחים שאושרו על־ידי
הרבנות — כשר וטרף. העתון הישראלי היחיד
שתקף בחריפות נסיון זה, יומון אגו־דת־ישראל:
המודיע.

החי
• הרצה: בטבריה, סייט יוסף אדרי
אח מיבחן הנהיגה שלו. קיבל רשיון, נסע
חזרה לעפולה, עלה בדרך על חבית והתהפך.

עפרוספר: בחיפה, נידון שאפיק
אסעדי ל־ 75ל״י קנס, אחרי שנאשם בכך
שזרק ספר תנ״ך מידי חברו, שסרב לתת
לו לעיין בו.
• כ אן ל,כור הכלב: באשקלון,
הגיש אזרח תביעת־פיצויים נגד בעלי כלב,
לאחר שהכלב נשכו, טען בתביעה :״לא
איכפת לי שמכנסי נקרעו, שנפצעתי, שקיבלתי
זריקות, אלא רק צחוקם הסרקאסטי של
בעלי הכלב, שנהנו לראות כיצד כלבם נשך
אותי.״
• כרבותלבטלה: במטולה, קיבלו
תושבי המקום רק השבוע את כרסיסי הברכה
לשנה החדשה, שנשלחו אליהם מנתניה
ונמצאו רק עתה בשקים ישנים ב־בית־הדואר.

תחנתיכיניים: בחיפה, השיגה משפחה
את שלום הבית לאחר שהעתיקה את
מקום מגוריה, ששפן ליד תחנת המשטרה,
אליה היו רצים, מדי פעם, להגיש תלונות
איש על רעהו.
• חיי םמשוג עי ם: בתל-אביב, כשנודע
השבוע לדויד פיינגר, הנאשם בשוטטות
בעירום, כי הדו״ח הרפואי קובע כי הוא
בריא בנפשו, התפרץ בצעקות :״כל הרופאים
משוגעים! כל המשטרה משוגעת! כל
המדינה היא בית־משוגעים אחד גדול!״

השדודה
>\ נשים ככו מרוב התרגשות. לאור
זרקורים, ליד שולחן־הנשיאות, בטכס
הנחת אבן־הפינה לקריית הישיבות באשדוד
ישבו רבנים מכל חלקי הארץ, עם הרב הראשי
יצחק גיסים ורבה של תל־אביב, איסר

אונטרמן, בראשם. השרים שפירא וורהסטיג
הוסיפו למאורע צביון מדיני. יזכור ותפילות
להצלחה שימשו הוכחה לקשר המתמיד
בין שמים וקרקע.
ההוכחה השניה לקשר זה, היו שני האישים
שישבו במרכז
הנשיאות. שני הגיבורים
המרכזיים של
הטכס: כבוד הרב
יוסף כהנמן, ראש
ישיבת פוניבז׳ ב־בני־ברק,
ובעל־הא־חוזה
— הנסיך הבלעדי
על 28 אלף
דונם — עובד בן־
עמי מנתניה. הצדיק
המזוקן לא חסך מחמאות
לשכנו המגולח
:״גדול המבצעים,
הודות לו אשר יקום כאן מה שי קו ם ...הבן הנאמן של
ישראל.״
״רבנו, מורנו, צדיקנו,״ השיב בן־עמי
באותה מטבע לרבי מפוניבז׳ .אלפיים חסידים
של הרב כהנמן׳ תלמידי ישיבות וסתם
דתיים, פצחו בשירה ובתפילות.
אחד מיושבי שולחן הנשיאות בחן כל
אותז זמן את החוליות מסביב, את אורות
אשדוד שניצנצו במרחק ואת המנופים האדירים
שהתרוממו מעל לנמל הניבנה. יהודה
זים, אחד מסוחרי,־הקרקעות הגדולים ביותר
במדינה, עשה מן הסתם את חשבון הרווחים
שיצמחו לו מן הטכס הקדוש.
כך התחיל רשמית פרק חדש בתולדות
העיר הצעירה אשדוד — או, ליתר דיוק,
בתולדות חברת אשדוד. עיסקה, שכמו כל
העיסקות הגדולות בישראל, היה לה גם
צד פוליטי.

מאמר שני בסידרה: אחר• שקיבלה עיר במתנה. מנהיגה
לקבוע את כדאיותה. תמורת השקעות זעומות
ניתנה להם הזכות לרכוש, במחיר אפסי־כמעט,
את קרקעות עיר־העתיך. לא נשקף
להם כל סיכון. הם יכלו רק להרוויח.
מה יצא לצד השני, אותו ייצג אז שר
האוצר לוי אשכול? הוא ידע לא פחות
מבן־עמי מה ערך העיסקה, ומה העתיד
הצפוי לחולות אשדוד. קל היה לו לספור
את ריווח מיליוני הלימה הצפוי לחברת
אשדוד. האם חתם על החוזה רק מנדיבות

נמוכה, לתקופה של 25 שנה. הלוואה לא
קטנה, אך גם לא גדולה במיוחד, בהשוואה
להיקף ההלוואה שמדינת־ישראל רגילה לקבל.
בסך הכל 1070 :מן ההשקעה הכללית בבניית
נמל־אשדוד.
ההלוואה ניתנה בהשתדלותו של קלוצניק,
ומנהלי חברת אשדוד ראו בה מילוי התחייבותם,
לפי סעיף קטן ( )1של החוזר״ אולם
גם אי־אפשר להתעלם מכמה נקודות סתו־מ,ת:

לבו,
ומפני שחברת אשדוד התעתדה לקרוא
לגן־ציבורי על שם אשתו אלישבע המניחה?

י• ההלוואה נתקבלה מהבנק העולמי,
לא מתוך ההון הפרטי של פיליפ קלוצניק
ועובד בן־עמי. לעומת זאת, ניתנה המתנה
הפנט״סית של עיר שלמה דווקא לפילים
קלוצניק ולא לבנק העולמי.
#מקובל בעולם העסקים לשלם קומיס־יון.
אולם קשה למצוא דוגמה של עיסקה,
בה הקומיסיון עולה פי כמה על סכום
העיסקה. דוגמה יחידה במינה אפשר למצוא
באשדוד. כדי לקבל 27.5מיליון דולאר בהלוואה,
נתנה מדינת־ישראל במתנה קרקע,
שבסופו של דברתהיה שווה כמיליארד
וחצי לירות.

במה עוזה ההלואהד

ך* דור כי ללוי אשכול היו חייבים
בלהיות נימוקים מעשיים יותר. הם
גלומים בשמותיהם של שני השותפים העיקריים
בחברת אשדוד: עובד בן־עמי ו״
פיליפ קלוצניק.
ראשית: פילים קלוצניק. הוא אינו יהודי
אמריקאי ממוצא פולני, ציוני פעיל ו־
״מנהיג יהדות אמריקה״ כפי שקורא־ם לו
פירסימי חברת אשדוד. פיליפ קלוצניק הוא
איש־השפעה בעולם הכלכלי־מדיני של אר־צות־הבריח.
כיום הוא מכהן כנצ-ג כלכלי
של ארצות־הברית באו״ם, אבל גם ב־1957
היה אחד היועצים החשובים לא רק של
וזשינגטון, אלא גם של וול־סטריט.
סעיף קטן ( )1של החוזה משנת , 1957
מדבר על העזרה הכספית שחברת אשדוד
חייבת להושיט לממשלת־ישראל, בבניית נמל
עמוק־מים באשדוד. ובאמת, שנה לאחר חתימת
החוזה, ק־בלד, ישראל מהבנק העולמי
הלוואה של 27.5מיליון דולאר, בריבית

ממעריב למערים

ך* יליס קלוצניק יצא בינתיים, רשמית,
£4מן העסק. כנציג כלכלי של ארצות־הברית
באו״ם, לא נעים לו להיות פעיל
בעסק־ם כאלה. על כן מכר, רשמית, את
חלקו לשותפים אמריקאים אחרים. אין זה
משנה ששותפים אלה קרוב־ם כולם לפילים
קלוצניק — אפילו קרובי־משפחה.
עובד בן־עמי נשאר כמלך ושליט כל־יכול
בחברה. למה דווקא בן־עמי, ראש עיריית
נתניה, עסקן המפלגה הליבראלית, קיבל את

חזון כן־עמי

ץ״י• שתתפי טכס הנחת־הפינה ידעו כו־לם
את חזון העצמות היבשות של
יחזקאל הנביא, אבל רק מעטים מהם ידעו,
שמאחורי המעמד החגיגי בו השתתפו, עמד
חזון מקביל — חזון החולות היבשים
של עובד בן־עמי. חוברת־פ רסומת של
חברת אשדוד אף מראה תמונה של בן־
עמי ברגע ההיסטורי המדוייק, בו נחה
עליו רוח־הנבואה, שדחפה אותז לחתום על
חוזה ,1957 בו מכרה לו הממשלה 28 אלף
דונם תמורת פרוטות.
לפי האגדה החדשה, הגיע עובד בן־עמי
באחד מימי 1956 לחולות אשדוד. היו אלה
ימים טרופים, בהם קל יותר היה לפגוש בחולות
אלה פידאין מרצועת עזה. בן־עמי
לא ראה את הסכנה. כנגד עיניו חלפו תמונות
מן העבר הרחוק, כאשר על חולות
אלה עמדה עיר שעברה מידי הכנענים ל־פלישתים,
ומידי הפלישתים לכובשים אחרים.
ואז ראה את החזון: כאן תקום עיר. חדשה.
לדברי חוברת הפרסומת :״חזון של עיר חד־שד״
עם תעשיה, פארקים, כבישים חדישים,
בתים ונמל עסוק.״
העצמות היבשות של יחזקאל טרם קמו
לתח ה, ואילו על חולות אשדוד צמחה
עיר. אולם במציאות החומרנית של מדינת־ישראל,
אין בכוחו של חזיון נבואי להקים
אפילו צריף קטן. כי את מקום ספרי-
הקודש תפסו ספרי־החשבונות, וכדי שחזון
יהפוך למציאות — דרוש כסף.
לספרי־החשבונות יש תכונה נוספת: הם
אינם אוהבים פירסומת. אלא שגם בספרי־החשבונות
הסודיים ביותר חייבים להופיע
שני צדדים של כל עיסקה. מה הם שני
הצדדים בעיסקת הקרקעות של זזברת־אשדוד?
עבור בן־עמי ושותפיו זוהי עיסקה מצו־יינת,
שאין צורך להיות רואה־חשבון כדי

בו־עא מנשס אח הוב מפוניבז: שנירא גסתכו מהצד

החנוה מישמר קולוניאלי

הדתייה גסתעויה ער הודות אשדוד שנועדו והו״תס
המתנה המלכותית הזאת? מדוע ראש עירית
נתניה, ולא ראש עיריית בת־ים או תל־אביב,
למשל?
הוא בעל קשרים׳ בינלאומיים. אבל ישנם
ישראלים אחרים בעלי קשרים לא פחותים?
הוא ידידו של קלוצניק. אבל מדינת ישראל
יכלה להגיע לקלוצניק — או להיפן־
— גם בלעדיו?
אלא שעובד בן־עמי נתברך בנתון חשוב
נוסף. על נתון זה יכולה לרמז העובדה, כי
שיכן את משרדי חברת אשדוד בקומה השלישית
של. הבניין הגדול בהצטלבות כביש
פתח־תקדר, ורחוב קרליבך, בתל־אביב. בית
הידוע בשם בית מעריב. שכר־הדירה אשר
בן־עמי משלם בשם חבדת אשדוד — אינו
נכנס לכיסים זרים לגמרי. כי עובד בן־
עמי הוא בעל 490/0מניות בחברת מודיעין
בע״מ, שהיא בעלת הצהרון מעריב• בזכות
אחוזים אלה, בן־עמי הוא האיש הקובע
בעתון הנפוץ ביותר במדינה. בעיני פוליטיקאי
כלוי אשכול — יש לכך חשיבות רבה.
ואולי אין זה מיקרה, כי מעריב הוא אחד
מתומכיו. העיקריים של אשכול מזה כמה
שנים.

מגדט בריטי

ל מ דיניו ת הגבוהה המנוהלת בין
| | תל־אביב וניו־יורק, ובתוככי החדרים
של מרכז מפא״י ברחוב הירקון — השפיעו
גם על המדיניות הנמוכה המתנהלת בין
הצריפים והשיכונים של אשדוד. כל מה
שהתרחש שם במשך שש שנים — מינויים,
מהפכות־חצר, בחירות, הסכמים קואליציוניים
— מתרחש בצל חברת אשדוד ובצל
ההסכם הנושא את חתימתו של לוי אשכול.
בעיר עצמה זכתה חברת אשדוד לכינוי
מיוחד, :מנדט בריטי״ .אחד התושבים הראשונים
של אשדוד הוא גבר גבה־קומה,
אפור־שיער ותווי־פנים חזקים: שאול בן־
שמחון. הוא הגיע עם ראשית התיכנון, ב־1
בינואר , 1957 שמונה חודשים לפני חתימת
החוזה.
אבל בן־שמחון לא בא לכמה הצריפים,
בהם התגוררו 20 המשפחות הראשונות של
עולים חדשים. הוא בא לעיר הגדולה של
העתיד, כאיש שתפקידו להבטיח בעיר זו
את השלטון המוחלט של מפלגתו. נועד לו
אותו תפקיד בעיר־הנמל הדרומית — שאבא
חושי ממלא בעיר־נמל הצפון.
רשמית מונה רק כמזכיר מועצת־הפועלים,
כי אז היה זה מרכז השלטון היחידי במקום.
בכל זאת היה ידוע, כי ביום בו
תוקם מועצה מקומית, יעמוד בן־שמחון בראשה,
העובדה שהוא הוכיח את עצמו כפעיל
מפא״ י בקרב עולי מרוקו, חיזקה את
מעמדו־לעתיד, בעיר שרוב תושביה יזרמו
מיוצאי צפון אפריקה.
אך מיד אחרי חתימת החוזה, התברר כי
השליח הפעלתן אינו לפי רוחו של השליט
האמיתי במקום: חברת אשדוד. לא רק מפני
שכבר בחודשים הראשונים אחרי חתימת
החוזה החלו ההתנגשויות הראשונות בינו

לבין החברה, אלא בעיקר מפני ששאול בך
שמחון הוא איש של משה דיין — לא רק
במסגרת קבוצת הצעירים, אלא גם בן־בית
וחניך.
התעורר חשש מבוסס: בן־שמחון לא יראה
את עצמו מחוייב לפעול לטובת החברה,
אפילו אם יקבל הוראה ישירה מן החותם
מטעם הממשלה על חוזה־המכירה.
קרה אז באשדוד דבר בלתי־רגיל: כאשר
מונתה המועצה הראשונה, ב־ ,1958 ניתן
השלטון לא למפא״י, כי אם לדתיים. מפא״י
נאלצה ליזתר על ראשות המועצה, כי
מועמדה לא התאים לתנאים שקבעה חברת
אשדוד. כעבור שנה נערכה מהפכת־חצר.
ראשות העיר עברה לידי מפא״י — אבל
גם הפעם היה זה לפי הסכם עם השלטון
המנדטורי במקום. כאחד מאנשי־המפתח במועצה
התמנה אחד מאנשי בן־עמי, אוריאל
אילת, שאז כיהן כגיזבר החברה והנו כיום
מנהלה הכללי. כיו״ר המועצה התמנה רוברט
חיים, עולה חדש ממצרים, האיש שהחברה
קיוותה לסדר עמו את ענייניה, בלי בעיות.
המועצה עצמה היא חסרת זכויות בעיר.
עד היום לא הוקמה באשדוד ועדה לבניין
ערים, שבתוקף סמכותה תוכל לבקר את התוכניות
והפעולות של חברת אשדוד. מצב
זה מאפשר לחברה לנהל את הבנייה בצורה
פרטיזנית, לשנות מדי פעם את תוכניות הבנייה
לאו דווקא מתוך חישובים עירוניים,
אלא בעיקר מתוך שיקולים מסחריים טהורים.
שטח
השיפוט של המועצה מוגבל עד
עתה רק לאלפיים דונם 5מכלל השטח
המיועד לבניית העיר. אל שטח השיפוט של
המועצה לא הוכנסו, למשל 8000 ,דונם של
אזור התעשיה, שנמסרו באופן שרירותי לשיפוטה
של מועצת יבנה השכנה. אבל אפילו
עבור השטח המצומצם שנמצא בתחום
שליטתה של המועצה, לא שילמה חברת
אשדוד מעולם מיסים עירוניים: החוב הלך
וגדל עד שהגיע לסכום של 81,000ל״י. רק
לפני שבועיים, כאשר פרשת מכירת הקרקעות
באשדוד הוארה שוב באור הזרקורים
של ההתעניינות הציבורית, קיבלה המועצה
צ׳יק בסכום 30,000ל״י, חתום על־ידי חברת
אשדוד, על חשבון המיסים שלא שולמו
במשך שש שנים.

כ 7אגשי המ 7ך

** ל מה שהתרחש מאז באשדוד, היה
תערובת של שאיפות אישיות והקו הבסיסי
שהוכתב על־ידי חברת אשדוד. כמו
בכל מישטר קולוניאלי, לא היה השלטון

באשדוד יציב. רוברט חיים היה חייב לעזוב
את מישרתו הרמה, והוכרזו בחירות ראשונות
למועצה־המקומית. אבל גם במיקרה זה,
לא שאול בן־שמחון, ולא חבר אחר של
קבוצת הצעירים — מזכיר מועצת הפועלים
הנוכחי בני מסיקה — נכללו ברשימת המועמדים
של מפא״י.
כראש המועצה היה מיועד גם הפעם אבנר
גרעין, איש נייטראלי, ששימש קודם לכן
יו״ר מועצת־אזור ולאחרונה מילא מישרה
נמוכה במנגנון העירוני באשדוד.
מיד אחרי הבחירות התפוצצה הפצצה של
דיין: התקפה גלויה על החוזה שחתם אשכול
עם בן־עמי. ההתקפה נוהלה בשני מישורים.
בממשלה ובמאורעות ציבוריים תקף דיין את
העקרון של חלוקת קרקעות המדינה למת-
עשרים פרטיים: באשדוד עצמה הוקמה וע־דה־ציבורית־למאבק־נגד־חברת־אשדוד.
הקמת
ועד זה, היה צעד טבעי. כי לפי
דעת רבים באשדוד, פעילות החברה לפיתוח
העיר רק מזיקה. פחות טבעי נראה הרכב
הועד הזה. כי פעיליו העיקריים היו כולם
אנשי מפא״י, בראשם התייצב שאול בן-
שמחון. בישיבה הראשונה של הועד הציע
בני מסיקה לשלוח למשה דיין מיברק ברכה,
כתודה עבור יוזמתו הנכבדת בהעלאת פרשת
מכירתה של אשדוד.
כל זה לא הפריע לוועד־הציבורי להתחיל
בפעולה נמרצת. בקרוב יתחילו אנשי הוועד
לארגן אסיפות מחאה המוניות של תושבי
אשדוד, שתהוונה תחילתו של פרק חדש במלחמה
נגד עיסקת הקרקעות. הוזעד התקשר
לשם כך עם עורכי־דין ידועי שם מתל־אביב,
לשם בדיקת האפשרות להתחיל בשורת
משפטים נגד החברה במטרה לקעקע
את החוזה עצמו.

פ7ישה?אשדוד
י וזה המכירה לא איפשר רק צבירת
1מאות מיליונים בקלות. הוא גם מסר
עיר נוספת בישראל להשפעת המפלגה ה־דתית־לאומית.
הקואליציה השלטת באשדוד
היא הנוחה ביותר לחברת
אשדוד. שותפות
זו של מפא״י
והדתיים עלתה לעיר
במחיר ויתורים רבים
לדתיים: עמי
דות־מפתח במועצה,
ושלטון בענייני חינוך,
מסחר ותחבורה.

הויתור הגדול
לדתיים נעשה בשבוע
שעבר, כאשר
נערך טכס הנחת
בן־שמחון
אבן־הפינה של ישיבת
פוניבז /שנורתה על החולות המיועדים
להיות שכונה ג׳ של אשדוד. חברת אשדוד
מסרה לידי בוני הקריה הדתית 270 דונם
במחיר הקרן, על מנת שאלה יקימו שלוש
ישיבות, סמינר לנערות, בית־אבות ו־1500
דירות שיימכרו למשתכנים דתיים.
מה הניע את חברת אשדוד לצעד זה?
החשבון הפוליטי ברור: הדתיים יקבלו
לבחירות הבאות את קולותיהם של כמה
אלפי מתיישבים חדשים, לא ישכחו את
חברת אשדוד, שאיפשרה את שיכונם.
אבל קיים גם חשבון שאינו ברור כל בך.
טכס זה לא היה הראשון בו משתתפים,
זה בצד זה, עובד בן־עמי ושר הפנים משה
שפירא. ראש עיריית נתניה הבטיח הקמת
מידרשה דתית בעירו, משמש גם כגיזבר
של מיבצע־התרמה אדיר, המיועד להקים
קרייה דתית לתפארת שמו של חיים משה
שפירא, בדרום הארץ.
ידוע כי בן־עמי רוחש אהדה וכבוד רב
למשה שפירא. ידוע גם, ששר הפנים הוא
בעל סמכויות נרחבות בכל הנוגע למעמדן
של אדמות בישראל. ועזרתו, במאבק הצפוי
בכנסת ובממשלה על עתיד החברה, היא
נכס יקר, השווה הרבה.

ע? הצ?7ים והאורות כבניית
נמ 7אשדוד, ששימש כבסיס
עיקרי דהצדחותיה שד חברת
אשדוד, ראה ככתבה הכאה
כסידרה זו.

ספרים היסטוריה
אדם חו להבביתהל בן
שמתיכ 5יתה? 3ן (מאת דוויט דויד
אייזנהאור, עברית: אריה חשביה, הוצאת צד,
576 עמודים) ,מתיימר לפרט מה הן התכו
נות
הדרושות לאמריקאי, כדי להיבחר על־ידי
אומה בת 200 מליון נפש, לשליטה העליון
משך ארבע שנות כהונה? מה יש
לעשות כדי להוציא תכונות אלה מן הכח אל
הפועל? כיצד להבטיח את הנצחון בקלפי?
דווים דויד אייזנהאור, נשיאה ה־ 34 של
ארצות־הברית, לא מנסה אפילו לענות על
השאלות המעסיקות, מזה קרוב ל־ 200 שנה,
כל ביאוגרף אמריקאי המכבד את עצמו.
רק בקריאה שנייה ניתן להבין מחדל זה:
דווייט אייזנהואר, הגנרל האמריקאי המנצח,
שכבר בשנת 1943 התבשר — במפקדתו
באיטליה, על־ידי כתב־נספח בשם וירג׳יל
פינקליי — כי הוא עתיד לשמש כנשיא
אמריקאי בזכות נצחונותיו אלה, חי באמונה
דתית עמוקה, כי נוסף לעם האמריקאי, בחר
בו גם הבורא.
כלים מחושלים לאחר. אולם הקורא
הישראלי (והעולמי) לא היה צריך לצפות
עד השביעי בנובמבר, תאריך פרסום זכרו־נותיר
של הנשיא לשעבר, כדי לקבל את
התשובות. הדרן לבית הלבן, הרפורטאז׳ה
הספרותית המתארת את דרכו של הנשיא ה־
,35ג׳ון פיצג׳ראלד קנדי המנוח, אל השלטון,
והמנסה להשיב בפרוט על השאלות
לעיל, הופיעה, אפילו בעברית, כבר לפני
שנה.
ניסוחיו המתחמקים, קביעותיו האופורטו־ניסטיות
ודעותיו השמרניות, אינם עשויים
אף לחבבו על הקורא כמדינאי וכאדם. המצביא
הדיפלומט, שתכנן את כניסתו של
דה־גול, ככובשה של פאריס 48 ,שעות אחרי
שהאמריקאים כבשו למעשה את הבירה הצרפתית,
הזדקן מאוד. המצביא העליון, החייב
להחליט ברגעי הכרעה, מתגלה, לפחות
בחלקה הראשון של הביאוגרפיה, כאדם
חלוש, המוכרע על־ידי התקפות־לב.
אילמלא פעילותו הנמרצת במדיניות־הפנים,
ניתן היה להשודת את אייזנהואר לאדם חולה
אחר, באירופה* .למזלה של ארצות־הברית,
היה עירוי־הדם הרפובליקאי — שבא לאחר
שלטון דמוקרטי של שלושים שנה — נמרץ
ותכליתי מכדי שינוטרל על־ידי מחלתו של
הנשיא. אייזנהאור, שנדחף דוזקא על־ידי
הכוחות המונופוליסטים של ההון הגדול,
הוכיח שוב כי שיטת המימשל האמריקאית,
המקצצת מראש כל אפשרות של ריכוזיות־יתר
של השלטון, עדיין שומרת על יעילותה.
מבלי שהתכוון לכך, עלה הנשיא החולה
על גל של הזחה כלכלית בלתי־ידועה עד
כה בארצות־הברית, הכשיר את הכלים למהפכה
מדינית וחברתית בשביל אדם אחר,
צעיר יותר, שהחליפו לאחר שמונה שנות
שלטון, למשך שלוש שנים קצרות.

תרגום
הס ר טן ה חו ם
לילה בליסבון (רומן מאת אריך מריה
רימארק; עברית גילה אוריאל; הוצאת מ.
מזרחי; 231 עמודים) — מבלה רימארק, בחברתו
של אחד, בעל דרכון אוסטרי מזוייף,
שהוצא על־שמו של יוסף שמארץ, במגמה
אחת בלבד: לזכות בדרכונו, ובאשרת הכניסה
שלו לארצות־הברית, כדי להימלט׳ עם
אשתו מהתקופה הנאצית.
סיפורו של בעל־הדרכון יכול היה להיות
גם סיפורו של רימארק עצמו. כמו רימארק
נמלט הלה מידי הנאצים, מיד עם עלותם
לשלטון. כמוהו נדד על פני אירופה המערבית,
כשקלגסיו של היטלר מרדפים אותו,
בניצחונם, מארץ לארץ. כמוהו הגיע לבסוף
לנמל המיבטחים בליסבון.
אלא שרימארק, כסופר המכיר את מלאכתו,
הוסיף לרומן הבריחה אשר — ,אשתו
של בעל הדרכון, הנלמת אליו בבריחתו,
למרות שמשפחתה נמנית על האצולה הנאצית
החדשה. כמו גיבורה של ספר אחר
של רימארק, שער הניצחון, חולה אף אשד,
זו בסרטן. ומחלת הסרטן שלה, כשהיא מתפתחת
על רקע הסרטן האוחז באירופה, מוסיפה
לספר את נימתו הטראגית.
רימארק, שהפך כבר בשנת 1933 לאזרח
העולם, מכיר היטב את גיבוריה ונופיה של
אירופה המערבית. סיפורו האישי וקלילות
כתיבתו נבללו יחד לסיפור קריא ומעניין.
האיש החולה באירופה — הסולטן התורני,
שהחל מראשית המאה התשע־עשרה
שימשה האימפריה הענקית שלו פתיון לכל
רעבי־השלל באירופה.

וי• ן 111111.11111:ן(, 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1,1:1 .

אממת

:לא לצעירות בלבד...

רעיון חדיש ומקורי לחורף הם

טייטס־ללא־תפר,
המכונים בשם
״סברי־טייטס״ .אלה הם מכנסיגרביים
צבעוניים, עשויים חתיכה
אחת מחוטי סטרץ׳ ,עבים יותר
מאלה המקובלים בגרביים. נערות
ונשים צעירות לובשות בג־ נוח,
מהמם ועליז זה — כמובן
מתחת לשמלה — בכל שעות
היום (אם כי במשרד עלולים
הפקידים להתאונן שהדבר מפריע
להם בעבודה עקרות־בית
לובשות אותו בעיקר בבית, כיוון
שהוא חמים, הדוק לגוף ונעים
למגע. אם את מרגישה עצמך
צעירה, תוכלי לצאת בו גם
למשרד או לקניות לפני הצהריים.
מחיר הזוג — 8.60ל״י.

חל־אביב. רחוב הנוסח־ 42
״ טלפזן 36487בין 8־19

¥45X104

יש לנו ח מי שה מו דלי ם של
מצל מות ׳73511103״ כ מו כן
מב חר עשיר של מ צל מו ת
״ ״03:1011י 1110118״ מ סכים
ל ה קרנ ה, פרוז׳ק טורים
35מ״מ.
סדור מיו חד ל הגדלו ת
מסר טי ם 16מ״מ.
״ישיקה״ קני ת — טוב עשית!

פננו ד ב דנ ד
חי פ ה,ו חו בהח לו ק 1נ

מיש ה מו סי ק ה
הצעיר שעזב בשבוע שעבר את הארץ,
היווה בחיצוניותו ניגוד מוחלט לטיפוס
המושך תשומד־לב: הוא היה צנום, לבושו
מוזנח וממשל — לא רישול מסוגנן, אלא
רישול אמיתי של חוסר תשומת״לב —
זקנו בלתי־מסופה, ורק בעיניו אפשר היה
להבחין במבט מיוחד, אשר לא קל היה
לעמוד על טיבו. מבס שהיווה תערובת
של ציניות, טוב־לב, פיקחות, כנות וסבל.
ג׳רי גרבל (מתחרז עם, ארבל״) ,בא לארץ
לפני שמונה חודשים, במטרה לבחון את
אפשרויות השתקעותו כאן. כשנשאל אז
אם הוא יהודי, השיב :״באופן פיזי —
כן, אבל בעצם אני מוסיקאי־ג׳ז.״
כי בשביל ג׳רי, ג׳ז הוא מקצוע, תעסוקה,
תחביב, אהבה, דרך־חיים והשקפת־עולם. הוא
מנגן בכלי־הקשה, וטובי המוסיקאים בארץ
שהאזינו לו היו מלאי התפעלות .״עוד לא
היה בארץ מוסיקאי־ג׳ז ברמתו של ג׳מ,״
אמרו.
״הוא ממש קוסם,״ טוענים חבריו שניגנו
עמו .״לנגן עם ג׳רי — זו ממש חזזייה.״

שלך

סברינה

המנוי
?יבלנז חטובננך ונזירנ&ז הגוינני, נא 9רז
אותו בנז^ונז> .ז?ב 1ז 1י 3ו8י לזיוזוץ, י*
נ\כל לא9ם\ר כל נזננולננז ללא נז • י \ נז.

מנגן ג׳ז גרכל
בלוז וחאשיש

10 $ 113¥6־16011
מכפיל א ת יעילות מ כונ ת הגלו ח
תוצאות מפתיעות ל״ 5 11 8 1: 6
תוצרת

8חו ]|113מ

1, 6 0 1 1 1 0מי ם לפני הגלוח של וילי א מס :

.1מ ר חי ק זיעה: על ידי כך מ ח לי ק ה מכונת הגלוח ב קלו ת על עור הפנים.
.2זוקף א ת שיער הז קן: לכן מגל חת המכונה א ת השיער מהשורש.
.3סך א ת העור ומגן עליו: מונע גרוי ו אד מו מיות העור.
ת תגלח ביתר יעילות וב הנ א ה כפולה לא חר שימוש ב מי ם לפני הגלוח
1601110 51131:8של וילי אמס. להשיג מחדש בכל חפרפומריו ת המ שובחות.

הסוכן הבלעדי: בלסו! בע׳־ם, תל־אביב

מאחורי ג׳רי 24 יליד ניו־יורק, עבר
מוסיקאלי עשיר. הוא ניגן בתזמורות ג׳ז
מן הטובות ביותר בניו־יורק; השתתף בהקלטות
רבות, כשתמונתו מתנוססת על
עטיפת התקליט; ערך מסעות נרחבים בעולם•
גר׳י
ניחן בשמיעה מוסיקלית נדירה, ב־חוש־קצב
נפלא, בשליטה מושלמת בכלי
ההקשה, בטכניקת נגינה המקנה לו צליל
מיוחד, ובהרגשה והבנה עמוקה לרוח הגז.
בואו
לישראל היווה מפנה בחייו. כוונותיו
להשתקע כאן היו רציניות. הוא בילה מספר
חדשים באולפן בקיבוץ, שם למד את השפה
העברית, ניסה להיגמל מן הסמים —
להם היד. מכור, כמו רוב אנשי הג׳ז בעולם
— על־ידי שבעונות ויוגה.
כאשר בא אחרי כן העירה וחיפש אחר
מקום־עבודה, סירבו בעלי מועדוני־לילה להעסיקו
.״הוא מתאים למועדון־ג׳ז,״ טענו,
״ואילו לנו דרוש נגן לתזמורת ריקודים.״
קנוניה של תזמורת. ג׳רי לא ידע
עד אז את העובדה הפשוטה: כי אמנות
הג׳ז היא בת חורגת בארץ. בשעה שלמוסי־קה
הקלאסית נועד אולם־הקונצרטים ולמוסיקה
הקלד, מועדוני־הלילה ובימות־ו־,בידור
למיניהן, הרי הג׳ז האמיתי נשאר ללא קורת־גג.
שלא כבארצות אמריקה ואירופה, בהן
קיימים מועדוני־ג׳ז מיוחדים, אליהן גוהר
קהל האוהב ג׳ז זהמעוגיין לשמוע ג׳ז, אין
בארץ מועדונים מסוג זה. לא קיימת בארץ
גם אף להקת ג׳ז מגובשת.
בעלי מועדוני־הלילה אף אינם מעוניינים
בלהקה כזו בתחומי מועדוניהם, מחשש כי
הקהל אינו מעוניין בג׳ז אמיתי. תחת זאת
נעתרים אחדים מהם לנגני ג׳ז הצמאים לנגן
יחד, מתירים להם לערוך ג׳ם־סשן במקום,
אך זאת באופן חד־פעמי, וללא כל תשלום
לנגנים. ברור שלהקות קיקיוניות כאלה אינן
יכולות להגיע לרמה גבוהה ולהתחרות בלה־

המפיצים: חב׳ נורית בע״ם
העזלס הזה י 36ו

כהן :״עוד כאשר הייתי שליח בחלב שבסוריה,
וריכזתי את פעולות החלוץ הדתי
שם, הגיעו מהארץ שליחים מיוחדים שביקשו
תלמידים למוסדותיהם. מכיוון שהנערים
היו ברובם בני משפחות דתיות, היו
הוריהם מתייעצים עמי תחילה אם להתיר
להם לעלות.״ את בקשת נציג מוסד הסתדרותי
דחה אז יונה, אישר את בקשת
רחל ינאית כן־צכי .״היא לא במזרחי,״
השיב ,״אבל היא אשת יו״ר הוועד
הלאומי, ולא תוציא את הנערים לשמד.״
ינאית, שהתרשמה מן התנאים הקשים בהם
עבד כהן, השיגה עבורו תוספת־שכר: חצי
לא״י לחודש ,״לקניית פירות בדיחת
השבוע, סיפר סגן יו״ר הכנסת ישראל
ישעיהו: מסעדה מוסקבאית הודיעה שהיא
מסוגלת להגיש כל מנה שתוזמן אצלה —
ולא, תשלם למזמין 100 דולאר. תייר החליט
להתחכם, הזמין מנה של זנב ג׳יראפה
עם תפוחי־אדמה. הוא הוזמן לחזור למחרת.
כשחזר, ראה ג׳יראפה קצוצת זנב בפתח,
הבין שהפסיד. אך לתדהמתו הוגשה לו פלאטה
ו־ 103 דולאר .״יש לנו זנב,״ הסביר המלצר
,״אך חסרים לנו תפוחי־אדמה*.

ת ס רו קתאשתהא דו ף

חנה מרון תופפת את פוקם *

החזזייה המרשימה ביותר שהביאה עימה

״מה יקרה —

קות אירופיות או אמריקאניות.
ג׳רי נאלץ, איפוא, למצוא את לחמו בתזמורת
ריקודים. הוא ניגן במועדון מוחי
ביפו, אך הפסיק את עבודתו עקב סגירת
המועדון, מבלי שקיבל את משכורתו. לאחר
מכן עבד תקופה קצרה במועדון אדריה
בתל־אביב׳ אולם פוטר מעבודתו בטענה כי
אינו משתייך לאגודת־ד,מנגנים הארצית. הסיבה
האמיתית לפיטוריו: מורת־רוחם של
הנגנים האחרים באותו מועדון, שחששו מתחרות.

ל ב סו ף נוכח ג׳רי כי לא יוכל למצוא
בארץ את מקומו, החליט לעזוב את ישראל.
הוא הצטרף לתזמורת המלווה את הזמרת
יפה ירקוני, חסך תוך זמן קצר את הסכום
הדרוש לכרטיס־נסיעד, ושם פניו לפאריז,
שם מצפה לו עבודה באחת המעולות ש־בתזמורות
הג׳ז.
המלצרית צעקה. מסיבת־הפרידה שערבו
לג׳רי חבריו, נגני הג׳ז, היתה אולי
אחת ממסיבות־הפרידה המוזרות והעצובות
שהיו אי־פעם. הם הזמינוהו עמם למועדון
עומר־כיאם היפואי, ביקשוהו לנגן אתם לפחות
בלילה האחרון לשהותו בארץ.
ג׳רי בא למועדון אחרי סיום התוכנית.
נוהג מקובל הוא כי נגני הג׳ז מזמינים
את חבריהם, הנוכחים במקום, להחליפם
בנגינה. אולם נגן כלי ההקשה סירב לפנות
לג׳רי את מקומו. לבסוף, לאחר הפצרות
רבות, התיר לג׳רי לנגן, והתזמורת עברה
לסגנון הבלוז. הקהל המצומצם, שנכח אותה
שעה במועדון, מחא כפיו בהתלהבות, אולם
הדבר לא נשא־חן, משום מה, בעיני עובדי
המקום.
המלצר ניגש אל ג׳רי׳ ביקש ממנו להפסיק
.״כאן לא ג׳ם סשן,״ נימק.
ג׳רי עזב את המקום, וחבריו הצטרפו
אליו. הם נכנסו לאחד הבניינים החרבים
למחצה שבסביבה, הצופה אל הים. לא היה
מצב־רוח לדבר. הם שכבו על הארץ, נעצו
עיניהם בשמיים, עישנו מקטרת קטנה אשר
עברה מאיש לאיש, ושקעו בהזיות.

מאוזורי ה קל עי ם
גלגולו ש ל ניגון
תקליט חדש, שיצא בקרוב לשוק הישראלי,
יכיל אוסף שירים מיוחד במינו.
יהיו אלה שירי־אסירים, שמילותיהם ומנגינותיהם
חוברו בידי אלמונים בבתי־הכלא
הצבאיים של צר,״ל. בזמנו אסף גברי בנאי,
איש להקת התרנגולים, שירים אלה, הרכיבם
במסגרת תוכנית, אותה השמיע במועדון
בכחוס הירושלמי. חלק מהשירים זכו לפופולאריות
רבה, הושרו בהזדמנויות שונות.
המלחין יוחנן זראי שמע אותם עוד בהיותו
בפאריס. כשחזר לישראל החליט לעבד את
המנגינות הפרימיטיביות. עתה עובדים גברי
ויוחנן על הוצאת התקליט .״הוא עוד יהיה
שארל אזנאבור של ישראל,״ ניבא זראי על
בנאי הצעיר • .אחרי חודשים של
עבודה מאומצת עומדת שלישיית גשר־היר־קוו
להציג את עצמה בפני הקהל הישראלי.
השלישייה, המורכבת מאריק איינשטיץ, בני
(״הדודאים״) אמדורסקי ויורם גאון, תגזדן
את הנוף המוסיקאלי בארץ. סיפר אריק:
״אני פשוט נהנה לבוא לחזרות. אין בזה
הרבה תנועה, כי אנחנו לא תרנגולים, אבל
לעומת זה יהיו משחקי אורות.״
העולם הזה *136

יהודה פוקס. בחזרה הראשונה, שעה שחנה
היתד, צריכה להרים בתנופה את פוקס,
להטילו מעבר לכתפה, ולהכותו בצווארו,
חששה לגעת בו עוד לפני שלמדה את התרגילים
.״מה יקרה אם ישבור רגל או את ה־מיפרקתי״
שאלה בדאגה. לצורך הנפילה הובאו
מזרונים מיוחדים עבור פוקס, אולם
הוא מכין כבר את עצמו לבמה, עליה לא
יהיו מזרונים • .אגב, שאול ביבר, קצין
החינוך של גייסות־השריוז, הפך לא מכבר
אב לבת. הידיעה הגיעה אליו בחצות הלילה.
ביבר נטל עימו את ידידיו, דן כך אכלוץ
ושחקן הקאמרי אורי לוי, ובשעה שתיים
אחר־חצות התגנבו דרך פירצה בגדר בית־החולים
בילינסון. הם הצליחו להגיע עד למיילדת.
דן הרגיע אותה במילים :״אנחנו
האכזב״ וכולם נשקו לה לפי התור # .תקרית
בלתי נעימה אירעה לאחרונה למלכת־היופי
אסתר כפיר, שעה שביקרה בחברת
ידיד במועדון התיאסרון החיפאי. היא
רקדה עם ידידה בטוויסט לוהט, ותוך כדי
ריקוד התפתחה בינם לבין זוג בני ספש־עשרה
התחרות סמוייה. בסוף הריקוד, לקול
מחיאות־הכפיים של הקהל שעמד מסביב,
ניגש מנהל המועדון, עם בקבוק משקה קטן
בידו, אל המלכה והכריז :״לנערה היפה
ביותר הקהל הפסיקו בזעקות־מחאה,
והמנהל נאלץ למסור את השי הסמלי לידי
בת הזוג השני, צעירה חיננית בשם איכט
ואקרט, המופיעה במועדון החיפאי.

מכה לחבר
ההפתעה האחרונה של התיאטרון הישראלי,
שולמית אדר, הכובשת את לב
הצופים בתפקיד הנערה הנכה במחזה ביבר-
הזכוכית המוצג על ידי תיאטרון זוית,
זוכה לאחרונה לביקורים רבים ותכופים
מאחורי־הקלעים. כי רבים מהצופים מסרבים
להאמין שאין היא נכה במציאות• .
כתבי העתונות שהוזמנו השבוע לחזות בצילומי
הסרט סאלח שבתי, נתקלו בצורה
מקורית של שיכנוע לכתוב טובות על הסרט.
כל אחד מהם קיבל המחאה על סכום
של לירה אחת, עליה היתד, מודפסת תמונתו
של חיים טופול בתפקיד סאלח.
אולם על ההמחאה היתד, רק חתימתו של
מפיק הסרט מנחם גולן, ואילו הבנק פורע
את ההמחאה רק בחתימת שלושת מפיקי הסרט:
גולן, טופול ואפרים קישץ. הכתב
יהושע שגיא החליט שאותו אי-
אפשר לשחד בסכום כה זעיר, דרש שירשמו
לו המחאה על סכום של מאה ל״י. מוסול
וגולן חתמו על המחאה כזו. עתה נותר לו
לקבל רק את חתימתו של קישון, דבר
שנחשב מעבר ליכולת אנוש • .תופעה חדשה
במשחקי הכדורגל התגלתה השבוע לצופים
בתחרות בין קבוצות הפועל מרמת-
גן ומפתח־תקוזה, שנערכה בפתח־תקווה. מ
מפילה
אותו ארצה -— אם ישבור —

אנשים
זנ ב שד גיי ראמה
נשיא־המדינה, זלמן שז״ר, נתקל בעת
ביקורו בבית הוועד־הסועל, השבוע, בחונא
המפורסם, שהזעיף את פניו אליו. תמה
שז״ר לפשר כעסו, ואז הסביר לו חונא:
״חיים וייצמן זכר להזמין אותי לכוסית
אחרי שנבחר לנשיא. יצחק בך צכי גם
כן זכר לכבדני בכוסית. ודווקא אתה, שרק
אני ואתה נותרנו מהראשונים, לא הזמנת
אותי.״ הנשיא מיהר להזמץ אותו להצטרף
אליו לארוחה. חונא דחה את ההזמנה :״היית
צריך להזמין אותי במועד!״ ולא נכנס למכוניתו
של הנשיא • .הדי שביתת האקדמאים
נשמעו השבוע בוועדת הכספים של הכנסת.
ח״כ מפא״י אכרהם הרצפלד
קרא ברוגזה :״האקדמאים הם חסרי כל תרבות!״
על כך מיהר להגיב נציג חרות בועדה,
ח״כ (וד״ר למשפטים) יוחנן כדר ז
״אם כן, אני מודיע שאני מצטרף לאקדמאים.״
• פנינת־השבוע בכנסת יצאה מפי
שר־המשפטים, ד״ר דו ש יוסף, שעה שהשיב
להצעת־חוק של ח״כ אגודת־ישראל,
שלמה לורנץ, בדבר ביטול מעמדה החוקי
של האשה הידועה בציבור :״חבר־הכנסת
לורנץ,״ פנה השר ,״האם אינך מחשיב
את המילים הרי את מקודשת לי? האם
אתה לא מבחין בין איש ההולך לשכב עם
אשד, בלי שאמר את המילים האלה, לבין
איש ההולך לאשר, אחרי שאמר אותן?״ •
הידיעה על כוונות מפא״י להקים זרם חינוך
דתי, שיתחרה בחינוך הממלכתי־הדתי של ה־מפד״ל
(ראה במדינה) ,העלתה השבוע כמה
זכרונות על ראשית מלחמת ציד־הנפשות בין
שתי המפלגות. סיפר סופר הצופה יונה

מחייכת בנצחון— רגל או מיפרקת?״

אשתו של אלוף יצחק רבין, שליוותה
אותו בעת ביקורו בארצות־הברית, נוגעת
דוזקא למספרה. מארחיה של אשת־האלוף
הביאוה לסידור תסרוקתה לספר האישי של
ז׳קלין קנדי • .חנה מרון החלה לקבל
השבוע את שיעורי הג׳ודו שלה מידי
רב־סרן שאול כיכר, לקראת הופעתה במחזה
המיליונרית שיעולה בקאמרי. באחד
הקטעים במחזה צריכה חנה להדגים כמה
תרגילי ג׳ודו מיקצועיים על בן־זוגה למחזה,

אחר שכיום מחמירים בעונשים לגבי הכאת
שחקני הקבוצה היריבה, מצא כדורגלן הפועל
רמת־גן, שלמה לוי, פיתרון. הוא מצא
פורקן ליצריו הכאת חברו לקבוצה, צכי
היימן. היה זה אחרי שלפני המשחק מתח
היימן את חברו כי נופה מסגל הנבחרת. בהפסקה,
לעיני אלפי צופים, ניגש לוי אל
היימן, הנחית לו מכה בשיניו, שבר לו
חצי שן וקרע את חולצתו. בקושי שוכנע
היימן לחזור למגרש ולהמשיך לשחק.

יומן החד שו ת
ה ש לי חמטקסא
בעיני צופי־קולנוע רבים בישראל צילצלו
פרטי ההתנקשות הרצחנית בנשיא ארצותי
הברית, כחזרה על סיפור מוכר. אותם צופים׳
שחזו בשבועות האחרונים בסרט הוליבודי
השליח נזמנצ׳וריה, המוקרן עתה בערי ישראל,
לא יבלו שלא לתמוה על רדמיון
שבין עלילת הסרט לבין רצח הנשיא.
הפרט סיפר פרשה שנראתה בבלתי מהקבלת
על הדעת. חייל אמריקאי, שהיה בשעתו
שבוי בצפון־קוריאה, שם עבר שטי-
פת־מוח, חזר למולדתו כשהוא נתון בשליטתם
של שוטפי־מוחו הסיניים. בהמונתם
ר, א מתכנן לרצוח את המועמד לנשיאות
ארצות־הברית, ביריד, מרובד, בעל כוונת
טלסקופית.
הדמיון המפליא בין תכנון הרצח בסרט
לבין ביצוע הרצח של ג׳ון קנדי, לא
הוביל אמנם להשערה שרוצחו של קנדי
היד, נתון לשליטתם של שוטפי־מוח אלמוניים.
אך לעומת זאת הוא העלה את השאלה:
כלום אין סרטים מסוג זה נוטעים

ההסברה של הקרן־הקיימת שנוצרו עד כה.
אשת־הגיבור מחליטה להיות גיבורה בעצמה.
היא מוכנה להיכנס עם הביטניק למיטה,
אבל רק פעם אחת ודי, ולא בלי
הזיה. בך נמצאה פשרה בין דרישות־החיים
לתביעות־המוסר של החברה־הקיבוצית.
מבין כל הגורמים, שמהן מורכבת יצירה
זו, מזכירה רק המוסיקה (של מלודין קלר)
שזו יצירה קולנועית. לפ-ייטר פריי, שביים
את הסרט לפי סיפור מאת מרגוט קלאוזנר,
ושהוא ללא ספק אישיות העשויה לתרום
לקידום תעשיית הקולנוע הישראלית, לא
מגיע סרט מעין זה.
בהיסטוריה הצנועה של הקולנוע הישראלי,
קבע־ אשת הגיבור תקדים אחד. אם עד כה
ניתן היד. לומר על כל סרט ישראלי שהוא
מזכיר במידה זו או אחרת סרט זר כלשהו,
אי־אפשר לומר זאת על אשת הגיבור. זהו
סרט שאינו מזכיר שום סרט.

י שראל
עץ א• כן־גוריון
בן־גורון הקים את המדינה. הוא הפריח
את השממה, יסד קיבוצים, יצר את צה״ל,

אין תחליףל ״ א ^ ד ך -
השמפו לכל המשפחה !

.בית הספד
1ד 1גנו ^ ו 1ת
וגה י ו

י הנדי ת
ת״ א״ ר ת׳ הנו מל \ 7,39ל56980 .

^ ולג 1נ >י

החלה ההרשמה
לקורסי הערב:

נ פת ח ה השבוע!
חנות ירקות וסירות

יוסף שהרב1י
פרדם־כץ, רחוב ביאליק 5
שרות מעולה $מבחר גדול

די. א.רובין ס^5.ו.,ס5.ק
.ני או לזו ס מ טי ק אי

מו מחה לבעיות שיער
ולבעיות קו ס מ טיו ת

ריהוט ועיצוב פנים
סרטוט בניין ואדריכלי מנהלי מחלקות ייצור קירור ומזוג אויר
מנהלי עבודה במתכת מנהלי עבודה במכונות מנהלי עבודה בחשמל מנהלי עבודה בבניין
קריאת סרטוט בניין
חישוב כמויות בבניין קריאת סרטוט מכונות סרטוט מכונות
צילום רגיל וצבעוני

התחלת הלימודים:
ינואר 1964

מיסודה של:

הנובלה הנ! 71י ט 3נין*
חל־אביב. רחוב המסגר 62
טלפון 36 4 87 בין 19-8
יי׳ 7

״אשת הגיבור״ בכית־הקכרות
מיסה משונה

במוחם של חולי־נפש רעיונות ושיטות־ביצוע מיגר את הערבים, הנהיג את מ־בצע־סיני
המפואר, הביא את העולים. לא היו מלבדו
של מעשי־פשע מזעזעים?
מנהיגים אחרים, זולת יצחק בן־צבי ופולר,
בן־גוריון.
זהו הרושם שיקבל הצופה מסרט קצר,
מצבהל כוונו ת טו בו ת
שמפיקיו מקוים להפיצו ברשתות הטלביזיה
העולמיות. הוא מוקדש לדויד בן־גוריון
אשת הגיבור (צפון, תל־אביב; תל-
אור׳ ,רושליס; אורה, חיפה; ישראל) הוא ותקופתו. אלא שמרוב האיש אין רואים את
סרט רצוף בהמון כוונות טובות. הוא מתכוון התקופה.
לספר סיפור אנושי פרטי, אך להציג גם
אל״ף לילדי אל״| .8איוון לנג׳אל, במאי
תופעות חברתיות, ואם אפשר גם לתאר הסרט, רצה מן הסתם לייצר סרט ציוני.
באותה הזדמנות את בעיותיה של מדינת־ אך תוצאת עבודתו הוכיחה כי הוא יצר רק
ישראל. יש בו כוונה ברורה להסביר סוף־ סרט ציני.
סוף באמת ימה זה קיבוץ וחלוציות, מר,
כי סרט זה, שכולו קודש לפולחן־האישיות
פ־רוש השואה והציונות וקליטת־העליה ו־בצורתו
ד,וולגארית ביותר, הוא פרי זריזותם
תקריות־הגבול, ויחד עם זאת הוא מתכוון של אנשים שאינם הובבי בן־גוריון, או אף
גם להיות סרט אמנותי, עם אווירה ונופים אוהדיו. הם יצאו למסחר את האהדה שוסמלים.
אפשר למצוא בו את הכוונה להיות רוחשים בחוגים נרחבים של הציבור למנהיג
גם סרט מתח, גם סרט אירוטי וגם יצירה הזקן והמודח.
חינוכית. ואם לא די בכל אלה, נעלה מכל
התוצאה: סרט ללא עומק וללא חמימות —
ספק שהוא מתכוון להיות גם סרט טוב.
תעמולה של אל״ף ברמה של כיתה איל״ף. לא
כדי לממש את כל הכוונות הטובות, מגו לחינם נקראת החברה המפיקה בשם אלף-
לל הסרט את סיפורה של חברת־קיבוץ י־ אלף־אלף.
עמק־הירדן (בתיה לאנצט) ,שהיא אשה עם
הטכניקה לקוחה מן המתכונת הבדוקה של
בעיות. הבעיה המרכזית שלה נובעת מרצון עץ או פלנוטיין — אך ללא האהבה וההומור
לא כל־בך ברור, אבל חזק, לילד. אלא ש של אותה יצירה רווית־געגועים. קטעי־יומן
היא שכחה איך עושים את זה, כיוון שבעלה, ישנים הוצאו מן הארכיונים, צורפו לתמונות
הגבר היחיד בחייה, מת במלחמת־העצמאית. הידועות־מוי של פולחן בן־גוריון. הכתב
שני גברים מוכנים להתנדב לעזור לה הבטחוניסטי ישעיהו בן־פורת, איש־אמונם של
בפתרון בעייתה הגוקית. האחד הוא רועה נערי־דחצר, נשלח לראיין את בן־גוריון —
מכסיף וביישן (גדעון שמס, ואילו השני וזה דיקלם באוזניו, ולעיני המצלמה, את
הוא ביטניק מכסיקאי (שמואל אומני) ,ש הרשימה הנדושה של משימות התקופה וברח
מאשתו ובנו כדי ללמוד עברית ב תפקידי הדור.
אולפן. אלא שבינתיים מעדיפה האשה ה־בן־גוריון
הוא מטבעו שחקן מעולה. אלפי
פרובלמטית את גזעי העצים שעל חוף ה פעמים עורר גלי־צחוק באולמי הקולנוע, יבש־כינרת.
הופיע
ביומן בתעלולים ובהעוויות המיוחדים להסתיים עומד
כשהסרט רק מגיע.

לו. מכל זה לא שרד ביצירה זו דבר, זולת
במפתיע, דבר שנראה חסר״תקווה, מתברר תצלום משעשע אחד בנוסח גוליבי בארץ
שבקיבוץ יש נוסף לעדרים, גורן, טרקטורים, הענקי :0המנהיג קטן־הקומה בין ענקי ה־מטעי־בננות
ואסיפות־חברים גם מין _ מד, מישמר הקנדי.
שעושה אה הסרט שונה לחלוטין מכל סרטי
פולחן־האישיות עלה, סוף־סוף, על סרטון.

סרטים

העולם הזר 1368 ,

כעו 7זקו 7ו>
מנ ס ה לחזר

רק שבוע״ שד חופש

סו ע ר
וג ב ה־גל>ם
החזאי
המשפחתי מנבא לנו סערה בים.
לפחות באותו חלק של הים השייך לחיל־הים.
זהו סיפור עם מוסר־השכל המוכיח
שימאי, גם כשהוא הופך לעכבר־יבשה, נשאר
תמיד קשור לים.
קצין גבוה בחיל־הים לשעבר, שקיבל ג׳וב
יבשתי אזרחי מובהק אחרי שהשתחרר מ־צר,״ל,
לא יכול היה להיפרד מן הים. ואם
לא היה ביכולתו להיות קשור לים ממש,
הוא התקשר לאשתו של ימאי אחר, אף הוא
בדרגת קצונה ופיקוד על אוניה. כתוצאה
מכך הוא עומד להתגרש מאשתו, אם שני
ילדיו, ולשאת את אשת ידידו. כמובן רק
אחרי שגם היא תקבל את הגם.

זאב אקשטיין היה אדם חופשי רק במשך
שבועיים. עוד בטרם הספיק לנשום
כיאות את אוויר החופש, אחרי שבע שנות
מאסר בעוון השתתפית ברצח ד״ר ישראל
קסטנר, שם אקשטיין על ידיו אויקים חדשים.
הפעם מרצונו החופשי. הוא נשא לעצמו
אשה.
בפתח בית־הכנסת איחוד שיבת־ציון ברחוב
בן־יהודה, שם נערך השבוע טקס נישואיו,
אפשר היה לראות את אקשטיין בן
ה־ ,30 לבוש בחליפה שחורה, צוהל ומאושר,
לוחץ בהתלהבות את ידיו של כל אחד מ־

והסוחרים, שליבם נמם למראה הרומן באזיקים,
הניחו לעיתים לאסיר ולנערתו ל־להתייחד.
אווה,
שהיא תופרת במקצועה, נתקלה בהתנגדות
משפחתה לרומן, שבמשך שנים
נחשב לחסר־סיכויים, כיוון שאקשטיץ נדון
למאסר־עולם. לעומת זאת התיידדה עם משפחתו
של זאב, עברה לגור בדירתם. במשך
שנים חסכה ממשכורתה .״חסכתי למען זאב,
כדי שאוכל להעניק לו את מה שהפסיד בתקופת
מאסרו,״ הסבירה.
אורח כבוד בחתונתו של אקשטיין, העד־

אם לא רואים בזמן האחרון את פדקה
הירש, הדון ז׳ואן הניצחי של החברה
התל־אביבית, הרי זה לא משום שהוא פרש
מן התפקיד. זהו רק משבר זמני. סוף־סוף
היה לו רומן בו הלב שנשבר היה דוזקא
ליבו שלו. עד שיחלים הוא מסתגר בדירת
הרווקים שלו ומנסה ללמוד לקח מהרומנים
שבספרים.
בעיה עדינה
מה תטשה האטה התרבותית והמנוסה,
כאשר יקרה הגרוע מנל, ואהוב־ליבה יחזיר
את חייך לבוראו, דווקא במצב שאינו אומר
כל-כך קדושה?
זו היא בעייה עדינה ונדירה. לפני שנים
מספר נפטרה אישיות ציבורית ישראלית
ידועה מאוד, שעה שהיתה במצב מעין זה,
שהשתיקה והמיסתור יפים לו. מה עשתה
ידידתו, אשת־חברה ידועה? אחרי כמה דקות
של הלם, מיהרה להזעיק נמה מידידיה הקרובים
ביותר ויחד עימם ביימה מסיבה
שכאילו נערכה אותו ערב בדירתה.
לאחר מכן טילפנה האשה לבית־החולים,
מסרה שאדם מסו״ם לקה בהתקפת־לב בשעת
המסיבה, הזעיקה אמבולנס. למחרת
התפרסם ברבים כי אותה אישיות נפטרה
בבית־החולים כתוצאה משבץ־הלב.
עד היום מאמינים רוב מכריו של האיש
ני אכן מת על ערש־דווי. במקרה אחר, שאירע
אף הוא לפני מספר שנים, נפטר בעל
עסק בידורי במצב שהיה מעורר לבטח את
קנאת אשתו. אולם ניוון שהאיש היה שתיין
מועד, לא היה הביום כה קשה. ידידיו של
האיש, שהביאו את הידיעה המעציבה אל
אשתו, סיפרו לה כי היו עדים לכן ששתה
לשכרה ומת משבץ הלב.
השבוע חזר אותו מקרה מצער ונישנה.
הפעם זה אירע בגבעתיים. אשת־עסקים מסו־יימת,
גרושה לפי מצבה המשפחתי, הזמינה
את מגן־דויד־אדום במסרה ני חולה־אנוש
נמצא בדירתה. כאשר הגיעו אנשי העזרה־הראשונה
למקום, הם הודיעו לגברת ני לצערם
טעתה בכתובת. היה עליה להזמין את
אנשי החברה־קדישא. אולם ניוון שהם גילו
ני האיש נפטר כבר מזה מספר שעות, נמסר
העניין לטיפולה של המשטרה.
החקירה גילתה כי אותן שעות שחלפו

מאז נפטר האיש ועד לקריאת העזרה, היו
דרושות לגברת להביא את בתה הביתה על־מנת
שתעזור לה בהלבשת האורח ששבק־חיים
בחדרה. לא היה נעים לה כלפי משפחתו.
הוא היה אדם נשוי.

אקשטיין ורעייתו תחת החרפה, כץ אביו ואמה
200 המוזמנים, שחלק גדול מהם היו סוהריו
בכלא תל־מונד.
זאב נשא לאשר את אווה רוזנר, גרושה
המבוגרת ממנו בארבע שנים. היא נישאה
בהיותה בת 19 לרקדן, ממנו התגרשה
אחרי שישה חודשים. אולם סיפור אהבתה
לאקשטיין הוא שונה לחלוטין. היא הכירה
אותו עוד לפני מעצרו ולמרות הרשעתו, לא
הצטנן להט אהבתה. היא שמרה לו אמונים
בכל תקופת ישיבתו בכלא. אחת לשבוע
היתד, מבקרת אותו בכלא בלוויית הוריו,

בד עתה ככורך בבית־הדפוס של אביו, היה
חברו למאסר, דן שמר, שבא בלוויית אמו
ואחותו. אשתו של שמר נעדרה מהטקס,
כיוזן שהיה עליה להופיע בקינצרט עם התזמורת
הפילהרמונית. אורח אחר שנעדר,
היה יוסף מנקם, האדם השלישי של הפרשה.
כאשר
נשאל שמר, מדוע לא בא מנקס לחתונה,
הפליט בחיוך :״מי זד, מנקם? זה
סתם אחד שישב בחינם. את העבודה עשינו
רק אנחנו.״

אין סבלנו ת לנשי
כל אימת שזמר צרפתי ידוע נוחת בישראל,
ניתן לחשוב שזוהי מדינה חסרת גברים.
מין התרגשות מוזרה תוקפת שכבות
שלמות של נשים ישראליות משנתונים בל־תי־זהים,
עד שאותו זמר מרגיש את עצמו
שקט ובטוח רק כשהוא ניצב על הבמה,
לבד.
כדי להאמין במה שמספרים על ז׳אק
בראל, הזמר הבלגי המשאיר עתה צלקות
בליבותיהן של הנשים הילידות, ועל כך
שהוא אינו כמו כולם, צריך לפגוש אותו
אישית, פנים אל פנים.
הוא אינו מעמיד פנים ואינו משחק את
הכוכב־משוחת־ההצלחה השומר עימו באמתחת
תשובה לכל שאלה. הוא פשוט מבהיר
שכאשר התחתן לפני 13 שנים עם נערה
בשם תרז, אותה הכיר בתנועת־נוער, ושילדה
לו מאז שלוש בנות — הוא התכוון
לזה.
אז לא צריך להתפלא אם הוא קצת תוקפני
בנושא הזה ששמו נשים.
על כל שאלה שהוצגה בפניו, חשב בראל
כמה שניות, לפני שהשיב.
מה זו אשהז
״אשר, זו חיה ששואלת כל הזמן שאלות!״
מה היא מחפש אצל אשה?
״את זה! אין לי סבלנות לנשים בכלל.
אין הרבה נשים. יש נקבות.״
אם כך, מה דעתו על אהבה?
״בואי לחדרי אחרי ההופעה, חדר 422ב
מלון
שרתון, בשעה שתיים אחר־חצות, רכש־תצאי
בבוקר, תדעי מה דעתי על אהבה!״
לא מתחשק לו עוד ילדים?
״יש לי ארבע נשים בבית וזה בדיוק מה
שאדם זקוק לו כדי להיות רגוע!״
ומד, עם הנשים המקומיות?
״אינני עושה עבודת מחקר בסוציולוגיה

כאילו לא די לו לסגן שר־הבריאות
יצחק רפאל בצרות שמביא עליו משפט
שפיגל מצד אחד והמפלגה הליבראלית
מצד שני, והנה נפתחה נגדו חזית
חדשה ודווקא במבצרו, ב״היכל שלמה״.
לא מכבר השיא רפאל את בנו, שילה
רפאל ( )21 לנכדתו של רבה המנוח של
פתח־תקווה, הרב יעקב ל״ץ. החתונה
התקיימה בשעה טובה ומוצלחת, אבל
בכך עדייו לא הגיע אל המנוחה. מסתבר
שד״ר צבי הרכבי, מנהל הספריה
של ״היכל שלמה״ ,זוקף לזכותו את
נשואי בנו של רפאל. הוא טוען כי הוא
ששידך בין שני בני־הזוג ובעבור מעשה
טוב זה מגיע לו נתח בעוגה. ידידיו
מספרים שסכום של 10 אלפים ל״י, דמי
שדכנות, יספק אותו בהחלט. אלא שיצחק
רפאל, משום מה, מסרב להכיר
מי אמר שהסקוטים
בזכות זו.
הם קמצנים ז אם לשפוט לפי זרי השושנים
הענקיים המגיעים מלונדון בקביעות,
אחת לשבוע, לדירתה של העתונ־אית
סילבי קשת, הרי שהרזיפך הוא
הנכון. לידידיה, הלוחצים עליה לגלות
את זהות המעריץ האלמוני, משיבה
סילבי בחיוך מיסתורי. השבוע התברר
שהפרחים נועדו לפלס א ת דרכו של
אציל סקוטי, אותו הכירה בביקורה האחרון
בלונדון, אל ליבה של סילבי.
מתנת הנשואין שנגעה ביותר ל-
ליבו של שמואל אומני, כוכב ״אשת
הגיבור״ ,שנשא השבוע את שרה כ״ץ
לאשה, היה גביע כסף, הנקרא בשם
״גביע הנשואין החיפאי״ .הגביע הוגש
בזמנו לראשון מבין חבורת חניכי המח־נות־העולים,
שאומני נימנה עליהם, שהתחתן.
במשך השנים הועבר מיד ליד,
מזוג נשוי לזוג המתחתן, עד שהגיע לאומני.

נשות העולם ולכן זה אינו מעניין אותי.
עד כמד, שאני מבין, ההבדל הוא רק בלבוש
ובאיפור.״
מדוע אינו מנציח את עצמו בקולנוע?
לא רוצה להיות עבד לבמאי ולתסריט. זה
כמו עם נשים. אני מתרחק מנשים, כי נשים
הם כבלים. אפילו אשתי שמה עלי כבלים.
פעם בשנה אני מנסה קולנוע ואני מיד
נרדם. אני מעדיף לישון במיטה.״
אז מה הוא עושה בכל זאת עם כל הנשים
המסתערות עליו?
״יש לי חבר טוב בשם ז׳וז׳ו, שבא איתי.
כתבתי עליו שיר. הוא גם חבר טוב וגם
משוגע לנשים. הוא מסוגל לטפל ב־ 50לערב.
הוא מתגורר בחדר .528 אני שולח
את כולן אליו.״
אם רוצים דווקא אשר, שהוא מעריץ אז
זו עמליה רדדריגז. הוא הופיע עם ריקה?ראי
על במה אחת, אבל לא שמע
אותה .״לא באשמתה ולא באשמתי. כשאני
צריך לשיר, אינני שומע אף אחד. מתחיל
להתרגש עוד מהבוקר.״ מישהו בארץ ביקש
ממנו שיכתוב שיר על היהודים, כשם שכתב
שיר על בני־עמו, הפלמיים. הסבירו לו שרצוי
שיהיה זד, שיר קומי על עם שסבל
מאוד .״מצחיק,״ אומר בראל ,״אבל היחידים
שרואים ביהודים עם טראגי זה היהודים
עצמם. מאחר שאני פלמי, כתבתי על הפלמים.
אם היהודים רוצים שיר, שיכתבו
על עצמם,.

ז׳אק כואל

עורון ח

תדריך

ה או לפנא

שי מו /״\י דנ

העולם הזה ממליץ סה לראות, מה לשמוע,
היכן לבקר השבוע, לפי סדר העדיפו*
חובה לראות ;
יות הבא :
רצוי לראות אפשר לראות.

האחד בזרועות השני. סרט בלתי רגיל.
משחק מעולה.
* * מותהזמיר (חן, ירושלים) שני
זאטוטים מגלים את האנושי באישיותו של
מטורף, שעה שאביהם לוחם נגד הגזענות
באלאבאמה. לפי ספרה האוטוביוגראפי של
הארפר לי. גריגורי פק.

* מהצאר ועד סמאלין
* * סוף המירוץ (הבימה) סופר בן
80 נפגש עם עצמו בשלושה שלבי חיים
קודמים, עורך את מאזן חייו בשעתו האחרונה.
קומדיה שנונה של פיטר יוסטינוב,
שמוסר־ההשכל שלה הוא כי החיים אינם
אלא שורה ארוכה של פשרות. משחק מעולה
ומלהיב של שרגא פרידמן, ליא קינג.

מוצר >ה>1נת
1צמרמשי1נ״17ן
אשר הצהיגוו
ח0ק3ח5
״שוו!,־ מכטליס תימייסב״ני

* * המלך נוטה למות שבימה)
// 1׳ 6 3פ 7ר 7/ג׳£7ל//ל7/ד

אגזדת הגדפיקאים
נפתחים הקורסים
הבאים :
אומני גרפיקה שימושית

מחוור ב׳ של קורם
הערב התלת־שנתי
רישום — ציור

קורם ערב חד־שנתי

פתב״אמנותי

בעיות ולבטים
המין

בחיי

קורס ערב חד־שנתי
התחלת הלימודים :
ינואר 1964

מיסודה של:

מאת

הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים

הנובלהה> 1£1ינו בני דנ

* הפשפש (התיאטרון העירוני החיפאי
בקולנוע היכל בפתח־תקווה) יצירתו

תל־אביב. רחוב המסגר 62
טלפון 36487 בין 19-8

של מאיקובסקי אודות המהפכה המשחררת
את האדם מכבלי הקאפיטליזם, משעבדת אותו
לטכנולוגיה. בימוי קר של יוסף מילוא
ומשחק מעולה של אילי גורליצקי.
* אירמה לה דוס (הביסה, תל־אביב)
קומדיה מוסיקאלית על אהבתה של
יצאנית פאריסאית לסטודנט עני. ביצוע פר•-
בינציאלי אך מרנין, עם שרה אמן או גאולה
נוני, אריק איינשטיין ושלמה בר־שביט.
* שין שין שייקר, אופיר ושמעון
ישראל מתמודדים ביניהם בוירטואוזיות
בידורית בתכנית של מערכונים, פזמונים
וקטעי פנטומימה.

היא הכניעה גגסתנן
מרים לוי, חי פ ה פי הבבנותמ מו ש ב עיו־ד שא שבחבל
ר צו ע ת עזת, חז ר ה מן השדה אור ליו ששי שעבר
ונד המהלמ צו אבחדרה צעיר ת מו שבתתמתלע רוסי.
הוא צווה עליה ל ש תו ק, כ ש הו א מאיים עליה בנ ש קו,
והחלמחטט בין ח פ צי ה.
מרים, שבאיזור כולו יצאו לה מוניטין
לא רק ליופיה אלא גם לעוז רוחה, לא
אבדה את עשתונותיה. היא הכינה ספל
קפה והזמינה את ״האורח״ אל השלחן
כשעל שפתיה חיוך לבבי. תחילה הופתע
הלה והתייחס אל הזמנתה בחשדנות,
אולם כשהציעה לו מרים סיגרית קנם,
לא יכול היה לעמוד בפני הפיתוי והסב
אל השלחן.

מחזה בסגנון אנטי־יונסקו של איג׳ין יונסקו
— תיאור שלבי גסיסתו של אדם, מלך העולם
של עצמו. משחק מצויין, מרשים ומהנה
של נחום בוכמן. אלישבע מיכאלי.
* * כיכר הזכוכית (זוית) מחזהו
הניאו־קלאסי של טנסי ויליאמס אודות אם
שתלטנית המנסה להשיג חתן לבתה הנכה.
הופעה נוגעת ללב של שחקנית צעירה —
שולמית אדר, כשרחל מרכוס ושושנה ברנע
מתחלפו בתפקיד הראשי של האם.
* * ארלקינו (תיאמרון העונות) קומדיה
מפולפלת בסגנון הקומדיה דל־ארטה
ובניסוחו של ניטים אלוני, על שלושה
בעלים זקנים, החומרים איש את אשת רעהו,
שעה שנשותיהם נקטפות על־ידי אחרים. יוסי
בנאי, אבנר חזקיהו.
* וויצק (התיאטרון הקאמרי) מחזהו
של הגאון הצעיר גיאורג ביכנר, שנפטר
בהיותו בן 23 לפני 125 שנה, אודות נקמתו
של החייל העלוב, המושפל והנרדף,
במדכאיו ומנצליו ובחברה האדישה. עודד
קוטלר, אביבה גור.

בעודו נהנה מן העשן הרך והקליל של
סיגרית קנט, הכובשת את מעשני כל
העולם, נטלה מרים בחשאי את נשקו,
ולפתע פקדה עליו בקול נמרץ להכנע.
המסתנן המופתע השמיט מפיו את סיגרית
קנט והרים זוג ידים רועדות, אותן
לא העז לשוב ולהוריד עד שהגיע, ב־לויית
מרים לוי, אל תחנת המשטרה הקרובה דויד,
תל־אביב; אורגיל, ירושלים) צילומי
קולנוע היסטוריים מרתקים על ההתרחשויות
הפוליטיות ברוסיה של ראשית המאה, לפני
המהפכה ובראשיתה. עריכה וקריינות חובבניים
שאינם מזיקים להתרשמות מהחומר הגולמי.

האנשים

החשוכים

כיותר

(אסתר, תל־אביב; עצמון חיפה) הצצה אל
מאחורי טורי הרכילות. חייהם הפרטיים והעלובים
של אלילי המעמד החברתי בתיאור
דרמתי מצוין של טראנס ראטיגן. לין טיילור
ריצ׳ארד ברסון.

* אירמה לה־דוס

(בן-יהודה, תל-

אביב; מאי, חיפה) בילי ויילדר הפך את
המחזמר הרגשני לקומדיה שנונה המותאמת
למשחקם של שני גיבוריה — שירלי מקלין
כיצאנית הפאריזאית התמימה והפיוטית וג׳ק
למון כשוטר השלומיאל המתאהב בה עד
לאבדן תומתו ויושרו.

יום כפקינג

(תמר, חיפה)

מערבון קולוסאלי על רקע מרד הבוקסרים
בסין בראשית המאה, בו ממלאים הסינים
את מקום האינדיאנים והסגל הדיפלומטי של
מדינות המערב את תפקיד השריפים. תפאורה
מרהיבה ומשחק מרשים של דויד ניבן
הגונב בקלות את ההצגד״ משפע הכוכבים,
קרבות ההמונים וההיסטוריה.

* * מאנה כ״ץ (גלריה ז׳אן תירוש,
יפו) תערוכה רטרוספקטיבית מיצירותיו של
הצייר היהודי הדגול במלאות שנד, למותו.

* יחיאל קריזה

(מוזיאון תל־אביב,

בית ריזנגוף) יצירות גואש חדישות של צייר
ישראלי מעמיק ומתפתח.

* פסלי אמלש

(גלריה ישראל, תל־

אביב) תערוכת פסלים שנועדו לפולחן בצפון
פרס לפני 2500 שנה.

* שמואל 3ק

(מוזיאון בצלאל, ירו
שלים)
ציורי שמן, גואש ורישומים פרי 4
שנות יצירה של צייר ישראלי היושב ברומא.

אורי ליפשיץ

(גלריה , 220 תל-

אביב) תמונות, רישומים ופסלים אבסטרקטים
של אמן צעיר ועשיר דמיון.

* * תרז דסקרו

(תל־אביב,

אביב) סרט אוירה על אשד, המנסה להרעיל
את בעלה כמוצא מכלוב של חיי נשואין
משעממים. עמנואלד. ריבה בסרט לפי ספרו
של פרנטוא מוריאק.
* * לורנם איש־ערכ (מוגרבי, תל־אביב;
רון, חיפה) עלייתו ונפילתו של הקצין
הבריטי המוזר, שניסה לעורר את הלאומיות
הערבית. סרט ענקים מהמם, המדייק לרוב
בעובדות ההיסטוריות ללא משוא־פנים. נופים
מרהיבים ומשחק מצוין. פיטר אוטול,
אנטוני קוזין, אלק נינם, עומאר שריף.

* * ערב עס הכאלט המלכותי

(פאר, תל־אביב) מרגוט פונטיין ורודולוף
נורייב להמונים, שלא זכו לראותם באיצ־טדיון
רמת״גן. מבחר יצירות באלט קלאסיות
בביצוע מושלם ובצבעים מרהיבים.

* * כילי כאד

(אוריון, תל־אביב)

יצירתו הידועה של הרמן (״מובי דיק״)
מלוויל בעיבוד וביום מבריק של פיטר יוסטי־נוב.
סרט הרפתקות עם מוסר־השכל. מלוין
דוגלאס, רוברט ריאן.

* הגונכ מגנכ פטור

(מגדלור, תל־

אביב) קומדיה צרפתית עליזה בעקבות עלילותיו
של השודד העליז ארסן לופין. ז׳אן
קלוד בריאלי וז׳אן פייר פסקל, ביורשיו
של הפורץ ר,מתנגחים על ירושתו.
* זהכ רו מ א (חן, חיפה) האיטלקים
פורעים חובם ליהדות איטליה בדרמה אודות
יהודי רומא בתקופת השלטון הנאצי.
* * חיי פרויד (גת, תל־אביב) אפיזודות
מראשית דרכו של זיגמונד פרויד אל
בניית השיטה הפסיכואנליטית. סרט מרתק
אך מחייב ריכוז ומחשבה. מונטגומרי
קליפט, סוזאן יורק.

דוד וליזה

(ארמון, חיפה)

פאראנואיד וסכיזופרניה מחפשים אהבה ב־בית־משוגעים,
מוצאים אותה ואת אושרם

(ארמון

יפהירקוני (עומאר־כיאם, יפו)

הזמרת הוותיקה באדרת חדשה. ביצוע נוס־טאלגי
של שירי ראשית המדינה בצד להיטים
לועזיים במיקצבים חדישים, בהופעה
המוכיחה כי יפה פיתחה אישיות זימרתית
מעניינת.

* * אדי קלכרט

(צברה, תל־אביב)

אמן החצוצרה הבריטי שב לישראל, כשב־חצוצרתו
נעימות חדשות. הופעה מלבבת
בהשתתפות זמרת ספרדיה, בעלת קול עמוק
וכדורגלן המבצע תרגילי זריזות.

* לילה לילה כוככים

(מועדון ה
מפתח,
תל-אביב) שמעון ישראלי חוזר על
פיזמוני סתם יום של חול, רבקה מיכאלי
מחקה זמרות ישראליות, שייקה אופיר בשני
קטעים חדשים, כשיוסף (״בומבה״) צור
קושר את כולם לחבילה אחת.
* 5אמיגוס (אריס סאן, יפו) חמישה
מנגנים, השולטים במספר כפול של
כלים, מסייעים לאווירה האוטנטית היוונית.

* * ז׳אק כראל (היכל התרבות, תלאביב)
ערב פיזמונים בצרפתית, בביצועו של
זמר בלגי רגיש ומלהיב.
* * התרנגוליס קונצרט לעין ולאוזן
של תנוער. וזמר על ידי להקת זמר צעירה
ששיריה הפכו כבר לחלק מהודי המדינה.
יצירה ישראלית מקורית של נעמי פולני.
* היסטוריה כגרוש (מועדון התיאטרון,
תל־אביב) להקת מועדון־התיאטרון
החיפאי מופיעה בסניף התל־אביבי, משחזרת
דמויות ידועות מההיסטוריה בראי עקום.
העולס הזה 1368

תו ססתג די להלשבת
מו פי ע ביום 1

העולס בובה ענ* ה