גליון 1369 מתאריך 4 בדצמבר 1963

מספר 1369

שנח

י״ח כסלו תפוכ״ד4.12.1963 ,

המחיר 75אגורות

מסך שקדי י

טשטוש י
פרובוקציה

באמת

יע?ב רובינשטיין אחרי הרצח

החברהח 1ראיםלזה
בירהו״ 1ח 1ר ה

לא פעם מתעוררת סקרנותם של עורכי
עתון זה בדפדפם בגליונות ישנים. למראה
מאות האנשים, שעמדו במרכז החדשות במרוצת
שלוש־עשרה השנים, ושתמונותיהם
הופיעו על שערי העולם הזה, צפה מדי פעם
השאלה :״איפה הם היום?״
לעיתים מזדמן לנו לפגוש בהם בנסיבות
מוזרות ביותר. כך אירע גם לגבי רישא
בורשטיין, שתמונתה הופיעה בשער העולם
הזה לפני למעלה משלוש עשרה שנה (העולם
הזה 19 — )669 שבועות אחרי שעבר
העולם הזה לידי המערכת הנוכחית. אמעל
תקופה ערך העולם הזה תחרות מיוחדה׳
במינה, שנקראה בשם מייבצע חלום׳ קוראות:
העתון התבקשו לענות על השאלה :״מד*

חשקה נו ב רי א 1נור־ 11נ ן
ב אני דהמשפחת * ח נ עי מ ה
המשחה לבני הנעורי ם ולצעירים ברותם

רישא 1963

בחודרי -אין הברח ל ש תות את המאלוז נו! המקרר

בעיות ולבטים בחיי המין
מאתד״ר מרדכי זידמן
המדריך הטוב ביותר
בשאלות מין ומשפחה

למדו

לתועלתכם

בקלות

ובמהירות

לן צרנות

עברית
ו/או
אנגלית
( £ 0 0מכ<) בשיטת גרג הידועה בעולם.

אשר. ואהבה

ב״אולפן גרג״

מאת ד״ר א. צ׳סר

ההדרכה בידי מר חיים בר־קמא, מחבר הקצרנות העברית
בשיטת גרג המוכרת ע״י משרד החינוך.

ספר מקיף על האהבה
והמין. גישה שונה מכל
האחרות אל מכלול הבעיות
בשאלות ש״בינו לבינה״.

עתה נרשמים לקורס החדש
פרטים:

הפצה ראשית: ברונפמן בע״מ
צ׳לנוב ,2ת״א

ת ל ־ א כי ס: בר־קמא, רח׳ גורמן .5

היית עושה, אילו יכולת לבלות 24 שעות
על חשבון העולם הזה?״
מבין מאות התשובות שזרמו למערכת.
נבחרו התשובות המאלפות וברות־ד,ביצוע
ביותר. בעלות תשובות אלה זכו להגשמת
חלומן, שהונצח בכתבה גדולה בעתון.
רישא בורשטיין, אז פקידה בת 17במשרדו
של עורך־דין חיפאי, היתד אחת
מבין רבות שהשיבו כי חלומן הוא לערוך
טיסה וטיול לאילת ד,אכזוטית, דבר שבאותה
שנה ,1950 ,נחשב עדיין כחלום לרבים.
בהגרלה, שנערכה בין אלה שבחרו בטיסה
לאילת, זכתה הזקא קוראת אחרת, שושנה
טג׳ר, חקלאית ממושב בית־חנן. אולם רישא
צורפה לטיסה, אחרי שציינה במכתבה כי
אילו היתד, זוכה בהגשמת־חלומה — היתה
מוסרת את הזכות לטוס לאילת לנער תימני,
מבני העולים החדשים. כך נערך טיול ל אילת
לכל השלושה — שושנה טג׳ר, לרישא
בורשטיין ולנער התימני שמואל גפט.
לפני שבועות מספר, כאשר החליטה ה מערכת,
על סמך נתונים שנאספו בחיפה,
לבחור בראשונה שפירא כנציגת נשות חיפה
במיצעד הנשים האלגנטיות שצעד בשלושת
הגליונות האחרונים של העתון, לא קישר
אותה איש עם אותה רישא בורשטיין, מימי
הראשית של המערכת. הכתבת שבאה ל-
ראיינה לא ידעה אפילו על מבצע חלזנז
שנערך ב־ .1950 היא הופתעה, לכן, כאשר,
רישא — אשר נישאה לקבלן חיפאי כשנה
אחרי הפרסום, ושהיא כיום אם לשני

חיפה: בי״ם ״במעלה״
העולם הזה 1369

ילדים, שהגדול בהם הוא בן — 11 גילתה
לה :״ידעתי, בסתר־ליבי, שהעולם הזה יגיע
אלי עוד פעם.״
רישא, שנשארה כל השנים קוראת נאמנה
של העתון, נשאלה מה היתד, משיבה היום,
אילו נשאלה את אותה השאלה שנשאלה
לפני 13 שנה. השיבה היא :״הייתי עושה
אותו דבר בדיוק, ומעניקה את הפרס לנער
חסר־אמצעים מבני העליה החדשה.״
מדי פעם הזכרנו בשבועון זה את תוכנית-
הרדיו של המשפטנית־השדרנית שולמית
אלוני, החסידה הצעירה של החצי־צעירים
במפא״י. לפני כמה ימים דנה גם המועצה
הציבורית של קול־ישראל בתוכנית זו. הריעה
המחרידה, שהושמעה בדיון: זהו העולם
הזה של הרדיו.
היה זה התחלה של ויכוח, שבמרכזו עמד
השבועון המסויים. הבעיה שהטרידה את
נכבדי הציבור, כפי שהוצגה בוזיכוח זה:
מדוע מאמין הציבור להעולם הזה יותר
מאשר לשאר העתונות?
אם יש לך תשובה, ספר להם (וגם לי).

ד> א 1ל ן
מכתבים אחרי מות

לפני שקניתי את הנליוז האחרון של
העולם הזה 1368 הייתי בטוח שלא תוכלו
לחדש שום דבר, אחרי שרצח קנדי נידון
במשך ארבעה ימים רצופים על־ידי הרדיו
וכל העתונות, ברבבות מילים ותמונות.
אולם הנליוז שלכם היה מלאכת מחשבת
— החל בשני השערים הנהדרים, וכלה במתו
הרקע ההיסטורי והמדיני, תור תיאור המאורעות
בתמונות וברשימות וקביעת התנובה
של הקהל הישראלי.
כל הכבוד! שום דבר שהופיע בשבוע זה
בישראל לא הניע לקרסוליו של העולם הזה,
ונם עתונים זרים לא עלו עליכם.
חיים בראון, חיפה
תודה.
...י ותר מכל זיעזע אותי המכתב שקבע
את לוח-הזמנים של מות הנשיאים, בכל
עשרים שנה.
איד זכרתם מכתב זה, שהופיע לפני שלוש
שנים בשבועון ״טיים״? השבוע עברתי בכוונה
על הגליון החדש של ״טיים״ ,וראיתי
שהם עצמם לא זכרו מכתב נבואי זה!
דויד שפירא, תל־אביב
תשומת-לב העולם הזה הופנתה למכתב
זה על־ידי הקוראה רחל דרור, עובדת־מעב־דה
צעירה, שזכרה את המנתב ומיהרה,
למחרת יום הרצח, למערכת כדי להזכירו.
למחרת הופעת גליון העולם הזה — הועתק
מכתב זה בשאר העתונים היומיים.

פאן קבור הפתרון

אנו חמש חיילות שהתרשמו מאד טהמא-
סר של אורי אבנרי ״הקוזק שנגזל״ (העולם
הזה .)1364
הצעתכם לדו־קיום בשלום עם המיעוט הדתי
היא נבונה, ולדעתנו רק בה טטוז
הפתרון לחיים תקינים של האומה.
אולם מה שמפריע לביצוע רעיוז זה הוא
כניעתה של הממשלה ללחצים של אישי־ציבור
ועסקנים ציבוריים, במטרה לזכות בקולותיהם.
נם התנהגותה ההססנית של
המשטרה בדיכוי מהומות השבת מתפרשת
כחולשה, וממריצה את החונים הדתיים להמשיך
ולדרוש חוקי־כפיה נוספים של
מיעוט על רוב.
שושנה ברוך, רות לוברסקי,
אסתר כהן, צפרירה יצווקי
כרמלה מן, קר״ת־שנזונה

ס> לקלוק

לראשונה-הישגי שיא באריגים מסיבי
פוליאסטר בתערובת צמר סרוק
אפקסחדש ובלעדי -ונו ס ף לכך בעל ה ת כונו ת
הנ פ ל או ת ו הי דו עו ת של מוצ רי דיאולן: הדור
וקליל. אינו מתקמטומא ריך י מי ם בצורה
מ פ תי ע ה.
פרשם מלגיק

במאמרו על הנשיא קנדי כותב אורי
אבנרי :״לי אוסוואלד, האיראליסט המופרע
שרצח את קנדי, הוא אוהד הקומוניזם...״
השאלה היא מניין לאבנרי כי אוסוואלד רצח
את קנדי? ומדוע הוא מעמיד אותו כאשם
יחיד ברצח?
קשה לי להאמין כי מר אבנרי הושפע עד
כדי כד מתעמולת משטרת העיר דאלאס.
מדוע לא הסברתם שייתכן ויש כאז פרובוקאציה
בקנה מידה נרול, ושאולי כל העניין
בויים בחוסר כשרון?
כדי לכתוב שרק אדם מופרע יכול לעשות
דבר כזה, לא צריר להיות עורר עתון. מה
שציפיתי לקרוא היה — איד יכולים חונים
פוליטיים להשתמש בארם מופרע לצרכיהם.
פנינה פיילר, רמת־נן
קשה לי להשלים עם הרצחו של נשיא
ארצות־הברית, ג׳ון קנדי. אחרי ששמעתי את
הידיעה בכל תחנות השידור ביום שישי
בערב — לא הפסקתי להרהר ולחשוב: האם
זה יכול לקרות לא רק בארצות־ערב, אלא
נם בארצות־הברית? האם מנהיג ששואה
לשלום ולשקט טתננדים לו?
יש להשלים עם העובדה שהוא נרצח, אר
כאזרח ישראלי אני מרניש ממש כאילו אבר
לנו אחד ממנהינינו שלנו. כי מאז עלה קנרי
לשלטון הוא התעניין בגורלה של ישראל,
ואני מעיז לומר אפילו שהיה פרו־ישראלי.
משה סופר, צפת
...אילו היה העולם הזה עיתון אמריקאי
— היה הופר הגליון על קנדי לחומר חובה

בלימודי ההסטוריה. היה זה הכיסוי המכובד
והאנושי ביותר, מכל אלפי המילים שנכתבו
על קנדי באותו שבוע.
א. שונברג, חיפה
אם יש למישהו ספק מה תהיה דמותו
של הנוער הישראלי אם תמשך מדיניות
״התודעה היהודית,״ שהפכה, משום מה ל־
״תודעה גלותית,״ יקרא את תשובתו של
שמואל כרמי, במשאל העולם הזה על רצח
קנדי. הוא אמר :״היה מגיע לרוצח שהרנו
אותו וטוב שעשה את זה יהודי. שידעו
שאנחנו לא אשמים ברצח קנדי״.
י. אביבי, תל־אביב

ש מ לו ת וב די די או לן סילקלוק לה שיג אןורקב חנו יותהמובחרות.
שים לב לשםולסמל

־ הי נםע רו בהלטיב .

^ז3חז 3016ז! ^6ז6ילי 69ז
* • לוס ־• קרן־ ,7ידל 1ן

מכתבים למען כורדיסתאן לא נחשה

אני מצרן* ?מכתב זה את תרוטחי הקטנה
לוועד הישראלי
כורדיסתאז. למען הנני תלטיר בכיתה
ו׳ ,בן .11 אני פונה
לכל הילדים ותלמידי
בתי־הספר,
לתרום לוועד לטעז
כורדיסתאן, כדי לעורר
את דעת־הקהל
ננר רציחת ילדים
כורדיים כידי צבאות
עיראק וסוריה.
ישראל שמואל,
ירושלים

משפט הקופים
בכתבתכם על קל־שמואל
ארנם
דארו בטדור ה־ספרים
(העולם הזה )1356 ציינתם כי החוק
של מדינת טנסי, האוסר את הוראת תורת
האבולוציה ,״בוטל, מאוחר יוצר, כטעט ב־היובכן״
— אן* כי אינו מופעל לעיתים
קרובות, וכרוב בתי־הספר כאז מלטדים את
תורת האבולוציה של דארוויז, החוק טרם בוטלו לפני מספר חורשים פוטרה סורוז ממש״
רתה בבית־ספר תיכוז בטטפים, טנסי, על
ששוחחה על כד עם התלטידים. נרמז לה כי
בטירה ותתבע פיצויים — תועמד לדי ז על
סטר החוק הנ״ל.
.למי זיו, נוקסתיל, טנסי,
ארצות־הברית

למען כבוד המשפחה

בטאטר של ברברה בפטוני, אשתו של
רוסטום נסטוני (העולם הזה )1365 היו
כמה נקודות שמחובתי, כערבי ישראלי, לפרס!
בפני הקוראים.
ברברה ה נו יטה בתארה
את בעלה כאדם
שלא היו לו
יותר טכותוגת אחת
וזוג נעליים אחד.
אני מכיר את רום־
טום עוד מזמן שהחל
את לימודיו בטכניון;
הוא תמיר
היה נקי ומצוחצח.
הוא לא נזקק מעולם
להשאלת חפצים
טחבריו. להיפר, הוא
א 5היה עוזר לכל
מי שהיה נזקק לעצה
או עזרה כספית. שלבי ברברה לא היתת
צריכה להתבייש בזה
שלבעלה היתה השכלה יותר נבוהה ם־
שלה. היא היתה צריכה להתנאות בו, ולא
לנסות להניע למצב בו הוא יתנאה כה.
בקשר לעונשים שהיה מעניש אותה: זת
ידוע נבל העולם כי בעל תמיד מעניש את
אשתו, יהיה זה ערבי, יהודי, רוסי או
פולני. אם הוא היה סונר אותה בחדר, או
מפליא את מכותיו, הרי זה רק כדי לשמור
על כבוד בניו ומשפחתו.
סמיר שלבי, חיפח

אי־קורא יקר

ג ו? ו ם דיר יע ק ב סון

יצא לאור בעברית

להשיג בחנויות הספרים

ספרו המרתק של ג׳ראלד פראנק

המעש
הסיפור המלא והאמיתי על ההתנק שות שבוצעה לפני 19 שנה
בחיי הלורד מוין, שר המדינה הבריטי בקהיר, על־ידי שני חברי
לח״י, שהקריבו חיי הם מ תון הכרה, כי המעשה אשר עשו יחיש
א ת מהלכה של ההיסטוריה.

הפצה ראשית: י .ברונפמן בע״מ,

צ׳לנוב ,2תל־אביב

אני מוחה בתוקן* ננד השער האחורי שהכריז
על ״גילה אלמנור החדשה״ (העולם
הזה .)1364
הכתבה בפנים הנליוז, שהיתה קשורה בשער
זה, היחה בסדר, כפארודיה על שהקניות
שונות, ביני־הז
נילה אלמנור.
אולם בעור שרבבות
קוראים את הכתבה,
הרי מאות אלפים
רואים את השער.
לדעתי עשיתם עוול
לנילת אלמגור. כי י אותם מאות אלפים,
שראו את השער בלבד,
מבלי לקרוא את
הבתבה, קיבלו את
הרושם שהנערה ה־מעורטלת־למחצה
שעל
השער היא נילה
עצמה, ולא הכפילה
שניליתם (שאומנם
דומה לח להפליא).
דווקא העולם הזה
ליטר אותי במשד שנים להוקיר ולהעריד
את נילה, אחת השחקניות הצעירות המוכשרות
שלנו. אנא, תקנו את העוול!
דויד מן, תל־אביב
העולם הזה כתוב בשביל קוראיו, לא בשביל
אי־קוראיו. אולם אנו מצטערים אם פגע
הדבר במעריציה של גילה — שעורכי העולם
הזה עצמם נימנים עליהם.

הרושם הנפץ

עברית * אנגלית * צרפתית * גרמנית
נמשכת ההרשמה
לקורסים מזורזים לתלמידי בתי־ספר יסודיים ותיכוניים.

רציתי להעיר בקשר למכתבה של עליזה
נור (העולם הזה ,)1362 בו היא טוענת
בי הצלם הצליח לחדור לאולפן ההפרטה
ולצלם אותה בפוזות לא צנועות. אחרי שראיתי
כאז את הסרט ״מרוסיה באהבה״,
קיבלתי את הרושם הנכון על הנברח נור.
כל הכבוד לה על שהצליחה להניע לדרנת
כוכב קולנוע — אבל במחילה מכבודה,
שתפסיק לדבר על צניעות.
רבקה סופר, לונדון

כתות מיוחדות למבוגרים

תל־אכיב

חיפה

נחלת־בנימין ,2סל 56347 .

החלוץ ,27 סל 69265 .

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתכים.

במדינה

ה גו ל ם מידו שליס
ישראל דיברה על רצח קנדי. ברחוב, ב בית,
באוטובוס, בבית־הקפה, בקולנוע. ליד
התנור בירושלים, מול טיפות הגשם בתל-
אביב, בחום השמש החורפית על שפת״
הים.
ביום השני הצטרפו למשוחחים שלושים
אלף פקידי הממשלה. גם קודם לכן, בימי
עבודתם, שוחחו על נושא־השבוע. אך ביום
שביתתם הגדולה נוספו להם כמה שעות
פנויות להעמקת השיחות ולהרחבת הגירסות
השונות על מניעי־הרצח וזהות הרוצחים.
בהיותו שקוע בתעלומה מרתקת זו, כמ עט
ולא שם האזרח לב לשביתת עובדי-
המדינה. וכך הפסיד נושא שהיה רציני
מאד, אם כי היד, לו רקע היתולי במקצת.
שוליית הקוסם. כי המרד של עובדי־המדינה
דומה למעשה המהר״ל בפראג, או
לפחות למעשהו האגדתי של שוליית־הקוסם.
הממשלה עצמה עודדה את עובדי־המדינד.
להרים אה קולם, מתוך תקווה שהדבר יחריש
את קול עובדיה האקדמאיים. אותם
אקדמאים דוגלים בהגדלת הפער בינם לבין
שאר העובדים, ומאיימים בשביתה. העובדים
האחרים תבעו להנהיג משכורת אחידה להם
ולאקדמאים, בהתאם להמלצות ועדת דויד
(״דוליק״) הורוביץ, ואימו בשביתה. למראית!
עין, היתד, סתירה בין שתי התביעות —
וכמו כל שלטון, מאז ימי רומא, דגלד.
הממשלה בסיסמת *הפרד ומשול״.
אלא שעובדי־המדינה היו כמו המטאטא
של שוליית־הקוסם, ששכח לשם מה נוצר.
אחרי שקיבל את העידוד הראשון, לקח
את הדברים ברצינות, תבע שורד, של תבי עות
— שהממשלה לא חשבת כלל לקבלן.
לא היה מנוס משביתה.
כמו השולייה שבאגדה, חיפשה גם ה ממשלה
את הסיסמה שתרגיע את המטאטא,
תחזיר אותו לפינתו. אבל הסיסמה לא
נמצאה תחת ששני המתאגרפים ירביצו איש
לרעהו, הרביצו שניהם לממשלה, איש איש
מהצד שלו.

הממשלה
שר הכספית
*כשאני רוצה לקבוע מהם סיכויי העמידה
של הממשלה הנוכחית, אני מסתכל במשרד
המסחר־והתעשיד התוודה השבוע אחד מ ראשי
המדינה.
אותו מנהיג אינו האיש היחיד בצמרת
המייעד לפנחס ספיד תפקיד של מדחום
מדיני. כי ספיר ידוע ברבים כאיש ממולח
וקר־רוח, המעריך נכונה את התהליכים ב מנהיגות
מפא״י.
כאשר הורחק דוד בן־גוריון מן השלטון,
ובא במקומו לוי אשכול, לא היה ספיר בטוח
ביציבות השלטון החדש. הוא קיבל לידיו
את תיק שר־האוצר, אך גם מתיק המסחר-
והתעשיה לא הניח ידו. שיקולו: אם יחזור
בן־גוריון׳ ירצה לוי אשכול לקחת חזרה
את תיק האוצר. אם לא יתמנה, עד או,
שר אחר למשרד המסחר־והתעשיה, יוכל
ספיר להיסוג לעמדה מוכנה זו. אן אם
תהיה עמדה זו תפוסה, הוא עלול למצוא
את עצמו יושב בין הכסאות.
לכן נשאר ספיר שר האוצר־המסחר־והתעשיה,
תואר מסורבל שהליצנים החלי פוהו
בראשי־התיבות: שר תאמ״ת.
חשבון זד. ברור לא רק לספיר. הוא ברור
גם לכל עסקן אחר במדינה. לכן התרגלו
כולם לשים את עיניהם במעשיו של ספיר;
אם ימסור את המסחר־והתעשיה לאיש אחר.
משמע שהוא בטוח שבן־גוריון לא יחזור
עוד. אם יסרב לעשות זאת, משמע שכסאר
של אשכול אינו בטוח.
בדיחת האחד כאפריד. זהו הרקע
האמיתי לסירובו הממושך של ספיר למסור
את תיק המסחר־והתעשיה לעקיבא גוברין.
אך עקיבא (״הנשר הקרח״) דחק את הקץ.
שוב לא היתד. לבן־אוקראינר, בן ה־ 61 סבל נות•
לשווא ניסה לוי אשכול, פעם אחרי
פעם, להטיף לו מוסר. גוברין עמד על שלו,
וצמרת המפלגה תמכה בו.
השבוע חלה, סוף־סוף, תזוזה במדחום.
לא היתה זאת קפיצה גדולה, אן הכספית
נעה. ספיר מובן לוותר על הת״ו של האמ״ת,
למסור לגוברין את תיק התעשיה, ובמקרה
הגרוע ביותר גם את המ״ם, ואולי בכלל
משרד אחר.
אבל הוא קבע לעצמו אורכה רבת־משנד
(המשך בעמוד ) 10
העולם הזה 1568

* פרובוקציה *
* מחתרת ימנית *
* מסך טישטוש?
ך 3ט כתמונה זו. היא מראה את
) 1רחוב הרצח, מתוך החלון בו ירה לי
אוסוואלד — לפי טענת משטרת העיר דאלאס.
השווה
את התמונה עם סידרת התצלומים
בעמודים 8־ ,9אשר צולמו במסרטת חובב
בשעת המעשה. הם מראים את ההתרחשות,
שהיתר, מהירה מכדי שעין אדם תוכל להבחין
בפרטיה.
אם תתעמק בהשוואה זו, תשים לב לכמה
תופעות מוזרות. החץ השחור, המסומן בתמונה
(שצוייר על־ידי עורכי השבועון לייף,
לפי נתוני המשטרה) ,מראה את המקום בו
נורה, כמה שעות לפני שצולמה תמונה זו,
הנשיא קנדי. אילו נורה הנשיא במקום זה,
מתוך חלון זה, יכול היה להיפגע בצורה
אחת בלבד: מן העורף. כי שיירת הנשיא
היתה בדרכה מן החלון אל המינהרה, הנראית
בחלק העליון של התמונה.
כל ילד יודע, שגוף אדם הנפגע מיריה,
נהדף בעוצמה האדירה של הפגיעה, בכיוון
מסלול התעופה של הקליע. כלומר, לפי
גירסה זו, מוכרח היה הנשיא קנדי ליפול
קדימה, על פניו. אולם תצלומי הסרט מראים
בעליל, כי הנשיא נפל הצידה, לכיוון
שמאל. נפילה זו מוכיחה כי נפגע מכדור
שנורה מצד ימין של המכונית, ולא מאחור.
לכן חשוב לוזדא היכן בדיוק נמצאה ה־

תצלום מקום הוצה-המגדה את הכזבים

מעצרו שר אוסווארו

בתוך אולם הקולנוע, אליו ברח אחרי
שרצח את השוטר טיפיט. גירסת המש־טרה
היתה, כי ניסה לירות באחד השוטרים שבאו לעצרו, אך נוקר האקדח היה שבור —
עובדה שהופרנה לאחר מכן. אוסוואלד, לדברי עדי־ראייה, נכנע לשוטרים ללא מאבק. מדוע?
מכונית ברגע היריד .,מערכת העולם הזה
שיחזרה את המאורעות, תוך השוזאת תמונה
זו עם תצלומי המסרטה. את התוצאות תראה
על־פי המספרים שצוירו בתמונה על-ידי
צייר המערכת.

מס׳ 1הוא הסיבוב ממנו נכנסה מכונית
הנשיא לתוך רחוב הרצח, כפי שנראה
בתמונה הראשונה בעמוד .8
מס׳ 2מראה את הרמזור, העומד בפינה
המקבילה של ההצטלבות.

ימס׳ 3מסמן את פינת הגדר הלבנה,
ולרגליה השיחים.
מס׳ 4מראה את העץ, המופיע בבירור,
יחד עם הגדר, בסידרה השניה של התצלומים
בעמוד .8מס׳ 3ו־ 4מראים בבירור
את המקום המדוייק בו נמצאה המכונית,
ברגע שלפני היריד.,
מס׳ 5מראה את המקום בו עמד הצלם,
כפי שמסתבר מתוך ההשוואה.
מס מראה את המקום בו היתד, המכונית
בעת הפגיעה הראשונה, כפי שמוכח על־ידי
התצלום מס׳ 3בעמוד .8בתמונה זו
נראה, באמצע, עמוד החשמל, שמאחוריו
עמד הצלם באותו רגע בו פגע הקליע בקנדי.
דבר זה אינו משאיר, למעשה, ספק
בעובדה שהיורה עמד כמעט בקו ישר עם
המצלמה בנקודה המסומנת א. כי הנשיא
נפל מעוצמת הפגיעה לצד שמאל, בקו ישר
עם כיוון הצילום.
החץ השחור, שצוייר על־ידי לייף, מסמן
את הנקודה בה נעצרה מכונית הנשיא,
ובה צולמה התמונה האחרונה של עמוד .9
עובדות אלה פירושן: גירסת משטרת דאלאס
אינה נכונה. הכדורים הרצחניים לא
נורו מחלון זה.

המשטרה נחפזה

זו הסתירה היחידה בין הודעותיה
\ £ש ל משטרת דאלאס לבין העובדות. בעצם,
אפילו הודעותיה של משטרת דאלאס
עצמה היו מלאות סתירות, כשהודעה אחת
מפריכה את קודמתה. התמונה שהצטיירה
ממיכלול הודעות אלה, היתד, מטושטשת
ומתמיהה, עד כי אי־אפשר היה להימנע מלשאול:
מה מסתירה המשטרה?

• ההודעה הראשונה של משטרת דאלאס,
בה נמסר על גילוי רובה הרוצח, מסרה
כי הכלי הרצחני הוא מאוזר גרמני,
בעל קוטר 7.65מ״מ. בדיוק כלי כזה, הודיע
דובר משטרת דאלאס לעיתונאים, התגלה בקומה
החמישית של מחסן הספרים *.כעבור
יומיים, כבר שינתה המשטרה את הודעתה.
לפתע הסתבר כי הרובה שנמצא אינו מאוזר
7.65מ״מ, אלא רובה איטלקי מנליכר־קרקא־נו
6.5מ״מ. כפי שהגדירו השבוע הפירסו־מאי
מיכאל פלשקס, לשעבר מפקד המעבדה
הבליסטית של משטרת־ישראל :״אחד מאותם
המקרונים הבזויים, שבמלחמת העולם
השניה הגיעו ארצה ברבבות, ושהיו בין השאר
הציוד של הנוטרים והגאפירים.״
• העתונות האמריקאית, שהריחה כי
רצח קנדי אינו חד וחלק כפי שמשטרת
דאלאס ניסתה להציגו, ערכה חקירות משלה.
כך, מיד למחרת הרצח, גילתה כי תיק השרות
של אוסיזאלד בחיל־המארינס, מציין
כי לא הצטיין כרובאי וכקלעי. משטרת דאלאס
הגדירה אותו כ״צלף״.
• אחת הפעולות הראשונות בכל חקירה
משטרתית, היא חיפוש טביעות־אצבעות
במקום הפשע. אכן, זו היתד, השאלה הבוערת
שכל בר־דעת שאל את עצמו: האם נמצאו
טביעות־אצבעות של אוסוזאלד על הרובה
הרצחני?
דווקא על שאלה זו התחמקה משטרת דאלאס
מלהשיב. רק לאחר שאוסוואלד נרצח
בידי ג׳ק רובינשטיין, מודיעה המשטרה: נמ־
* זו גם הגירסה שפורסמה בכתבת העולם
הזה 1368 אשר ציין כי רובה זה הוא
מאותו סוג ששימש כרובה סטנדרטי ראשון
של צה״ל.

ג׳אקלין קנוי בהשבעת ג׳ונסוו, בהווות האוון ודיו הקנו

צאה על הרובה טביעת כף ידו של אוס־זזאלד.
כאשר נכנם ה־אף־בי־איי לתמונה, לפי
פקודת הנשיא ג׳ונסון, הוסס הרובה למעבדות
הפדראליות בוושינגטון. שם הסתבר כי
אין כל טביעות על הכלי.
• המשטרה ערכה בדיקת פאראפין ל־אוסודאלד,
כדי לגלות סימני ירי. התוצאה,
לדבריה, היתד. חיובית: אכן, אוסח־אלד ירה
בנשק חם. למען הדיוק: הסימנים נמצאו
על לחיו, כתוצאה מהצמדת רובה. ואילו התובע
המחוזי הודיע, כי סימני הירי נמצאו
דוזקא על ידיו. אי־הבנה? או שמא, בסך
הכל, סימני אותן יריות אקדח, בהן הרג
אוסוואלד את השוטר סיפיטז
0עוד בדיקה חייבת המשטרה לעשות,
מייד אחרי רצח. בדיקה באליסטית, שתקבע
אם הקורבן אומנם נרצח על־ידי הכלי החשוד.
במשך יומיים סירבה המשטרה להודיע
מהן תוצאות בדיקה זו. רק אחרי רצח
אוסוואלד הודיעה, כי הקליעים גורו מרובה
איטלקי 6.5מ״מ.
• בהודעה הראשונה, מסרה המשטרה
כי אוסוזאלד הרג את השוטר טיפיט, כאשר
זה רדף אחריו אל תוך בית־קולנוע, ביקש
לעצרו. למחרת תיקנה את הגירסה, הודיעה
כי אוסוזאלר הרג את טיפיט ברחוב, כאשר
ירד ממכונית השיטור שלו לדרוש מאום־
וזאלד שיזהה את עצמו. הגירסה השניה היא
הנכונה, כי יש לה עדים. מדוע, אם כן,
הפיצה המשטרה את הגירסה הכוזבת?
• ההודעה המתמיהה ביותר היתד, הודעת
משסרת דאלאס, מיד אחרי רצח אום-
ודאלד, כי היא סגרה את תיק רצח הנשיא
קנדי. מה החיפזון הזה? מדוע לא רצתה
להמשיך בחקירה? האם ידעה מי מסתתר
מאחורי אוסזזאלד ולכן החליטה לנתק את
חוט החקירה?
שאלה זו הטרידה את משפחת קנדי, את
הנשיא ג׳ונסון ואת האזרחים החושבים של
מרבית ארצות העולם. על כן לא יכול היה
הנשיא החדש להסתפק במאמצי משטרת דאלאס,
במה שנוגע לרצח הכפול של קנדי
ואוסוואלד. כצעד ראשון הסיל הנשיא על ה־אף־בי-איי
לערוך חקירה משטרתית מדוקדקת.
אולם הוא הבין שלא די בכך. על כן
הטיל על נשיא בית־המשסם העליון של
ארצות־הברית, השופם ארל יזרז, לעמוד בראש
ועדת־חקירה שתחפש ותפרסם את כל
העובדות הסובבות את רצח ג׳ון פיצג׳רלד
קנדי — העובדות הפליליות, הפוליטיות, החברתיות
והמשטרתיות.

קנוניות רצח פולימיות

התמונה שזיעזה את העולם: גיון הקטן מצדיע לאוון אביו

ף* ה עשויה חקירה זו לגלות? בראש
וראשונה: כי לי הארווי אוסודאלד לא
פעל כשליח הקומוניזם הבינלאומי, או כשליחו
של קאסטרו. כי לא נותר עוד ספק
שבעת רצח קנדי כבר היה אוסוואלד אדם
שהתאכזב מן הקומוניזם. תוך כמה ימים
הסתבר עוד, שהוא היד״ בעיצומה של
כתיבת ספר עויין על ברית־המועצות, בה
חי תקופה של שלוש שנים בלתי־מאושרות.
הנחה יסודית אחרת, שתובא בפני ועדת־החקירה
של השופט וזרז, היא זו שאפילו
משטרת דאלאס נאלצה להודות בה, כתום
שבוע לאחר הרצח. כדברי ההודעה הרשמית.
:אפילו יכול היה לי אוסוזאלד לבצע
לבדו את רצח קנדי, לא יכול היה לעשות
את כל ההכנות בלי שום עוזר*.
משמע: היה מי שעזר לאוסוואלד, הדריך
אותו או השתמש בו ככלי. בהקשר לכך
באה העובדד״ כי לפני הרצח שאל אוסוזאלד
בספריה ציבורית ספרים על מקרי־רצח פוליטיים
קודמים. רשימת מעשי הרצח הפוליטיים
היא ארוכה, אבל כדאי להתעכב על
שני פשעים מיוחדים.
• התקדים הרוסי: ראש־הממשלה
של רוסיה הצארית, פיוטר ארקאדייביץ׳ סטו־ליפין
נרצח ב־ 14.9.1911 בתיאטרון, לעיני
משפחת הצאר, ביריות. הרוצח חיה יהודי
בשם מרדכי בוגרוב. סטוליפיו מת כעבור
ארבעה ימים. בוגרוב נתלה בידי המשטרה,
לפני כל משפם וחקירה. הדעה הרזדחת היא
שבוגרוב עצמו היד. סוכן המשטרה, וכי
רצח את סטוליפין (שהיד. איש הימין ואנטישמי)
כתוצאה מקנוניה פנימית של חצר הצאר•
הצאר לא הביע כל צער על הרצח.
קרוב לוזדאי כי המשטרה רצחה את הרוצח
כדי לסתום את פיו.
0התקדים הגרמני: מאריגום ואן־
דר״לובה נאסר בשעת שריסת הרייכסטאג,
.27.2.1933 השריפה אירעה בשעה שהימלר
שנתמנה זה עתה לראש־הממשלד״ ביקש להשיג
רוב בבחירות הראשונות שלו. אף שהרבי
לא הוכח מעולם סופית, מקובל להגיח
כי הנאצים תיכננו את השריפד״ כדי להטיל
את האשמה על הקומוניססים ולהשמיד את

המפלגה הקומוניסטית לפני הבחירות, מתוך
תקזזה שזה יבטיח רוב לנאצים.
ואן־דר־לובה היה צעיר הולנדי מופרע,
בעל עבר קומוניסטי. כמה ימים לפני ה־עריפה
שמעו אותי מתפאר בבאר כי הוא
הצית כמה בניינים, וכי הוא עומד להצית
בקרוב את הרייכסטאג (בניין הפארלמנם).
כתוצאה מהחפארות זו, נאסר על־ידי אנשי
פלונות־הסער הנאציות. הגירסה המקובלת:
אחרי שאסר הי, שיחררו הנאצים את ואן־
דר־לובה, כוי שיבצע את השריפה. באותו
זמן הכ ינו הם עצמם את השריפה באמצעים
הרבה ייתר משוכללים. אחרי שאגשי פלו־גות־הסער
גרמו לדליקה עצומה, נאסר ההולנדי
בבניין הבוער, ואיפשר להם לגולל
את האשמה על הקומוניסטים.
הנאצים טעו בדבר אחד: הם ביקש• לביים
משפט. בבית־המשפם אמר הרמן גרינג עצמו
(שהיה אז ראש־הממשלה בפרוסיה) כי הוא
״רצה לחלות אותו בו במקום״ .אך במקום
להרגו, הובא למשפט יחד עם כמה מנהיגים
קומוניסטיים, גרמניים ואחרים, אשר נאסרו
סתם. המשפס הפך בזיון לנאצים בעיני העלם,
כי הקומוניסטים, ובעיקר הבולגרי
גאורגי דמיטרוב, עשו צחוק מן הנאצים
בבית״המשפם. כל המנהיגים הק מוניססיים
זוכו על־ידי בית־המשפט, ורק ואן־דר־לובה
הורשע והיצא להורג בעריפה בגרזן יד.

לכלכל את האויג

* ^ 1המקריס בולטת תופעה משו־
^ תפת: יוזמי הפשע בחרו במבצע הנראה,
ממבט ראשון, כשייך למחנה האויב.
במונחים של הפוליטיקה האמריקאית: 1963 ,
יוזמי הרצח בחרו בצעיר המופרע, מפני
שהוא נועד מיד להפנות את החשדות אל
הקומוניסטים — ולהסיח את החשד מן
הימין הקיצוני של דרום ארצות־הברית.
סברה זו מקבלת חיזוק גם מן ההגיון
הפוליטי הפשוט. כל פעילותו של קנדי ב־

גוועת הוונו!
זירה הבינלאומית, מאז משבר הטילים בקובה,
היתד, מכוונת להפגת המתיחות עם
ברית־המ-־עצות. אם כרושצ׳וב נראה אבל ומדוכא
בהיוודע לו על רצח קנדי, היה זה
מפני שהרגיש באובדן יריב־שותף במישחק
המסוכן על שמירת שלום העולם.
ואילו במדיניות הפנים, האפילה עמדתו
של ג׳ון קנדי במרד הכושים על כל יתר
מעשיו בשנה האחרונה. בעיני הגזענים הלבנים
של הדרום, היה שמו של ג׳ון קנוי
מקולל.
מעסים מאד בארצות-הברית ובעולם כיום,
שאינם מוכנים לקבל את ההגיון הישר שבהנחה
זו: אס בכלל רצח אוסוואלד את
הנשיא קנדי בשליחותו של גורם כלשהו —
הר• גורם זה הוא הימין הגזעני־שמרני

גיצעד הדוויה: אוון הנשיא הנוצה ריו בנין חקונגוס
של דדום ארצות־הברית.

עקבות כולמיס

*** אלת השאלות הינה, כמובן: האמנם
׳ * רצח אוסודאלד את הנשיא קנדי? עד הרגע
האחרון ממש, הכחיש בעקשנות את
האשמה• .לא הרגתי את הנשיא קנדי,״ הכרח
באוזני העתונאים .״לא הרגתי שום אדם.
כל זה מגוחך.״
הוא דיבר כאדם שנלכד בתוך אי־הבנה,
ואשר בכוחו לסלק אי־הבנה זו ברגע שיינתן
לו להופיע בפני שופטים. ואילו בידי המשטרה
נערמו ראיות ומימצאים למכביר,
שכולם קשרו את אוסזזאלד אל מקום וכלי
הפשע.
הוא קנה את הרובה האיטלקי, שילם
לנשק מקומי שירכיב עליו משקפת טלסקופית.
הוא עבד בבניין שממנו נורו, ל דברי
המשטרה, היריות הרצחניות. ושוב
לדברי המשטרה: השאיר טביעת כף על
הרובה. חמור לא פחות: אף השאיר בביתו
צילום בו הוא נראה מחזיק את הרובה ומפה
של העיר, עליה שירטס את מסלול מסעו
של הנשיא. עדי־ראיה אף ראו אוחו עומד
בחלון שממנו נורתה היריד.,
האמנם כל אלה עדויות מפוברקות?
קשה מאד להאמין.
משמע: אוסודאלד אמנם רצח את קנדי מן
החלון, ברובה האיטלקי. ג׳ק רובי רצח אותו
מפני שבאמת כאב את כאבה של ג׳אקלין —
אי מפני שרצה להשתיק את אוסודאלד, לבל
יגלה את זהות שולחיו.
אלא שהסרט, אשר תצלומיו מתפרסמים
בעמודים 8־ ,9והשוואתו עם הנתונים של

מקום הפשע, מפריכים גירסה זו. על פי
צורת הפגיעה, ועל פי הסרט, לא ייתכן
כי היריות נורו מחלון זה. שותף מיסתורי?
יתכן. אבל לא השותף המיסתורי —
שלפי רמזים לא היה אלא ג׳ק רובי —
שניראה יחד עמו באותו חלון. שהרי אם
לא מתקבל על הדעת שיריות אוסוזאלד הרגו
את קנדי, לא ייתכן גס שהיורה הנוסף עמד
באותו מקום.
משמע: אמנם היה יורה שני — והוא
אשר פגע בקנדי, מן המקום המסומן ב־ א
על גבי תמונת הרח ב. הכדורים שנורו דרך
החלון, מן הרובה האיטלקי, ואשר תרמיליהם
נמצאו על ד,ריצפה, לא פגעו בנשיא. או
מתוך אי־דיוק בקליעה — או מתוך כזדנה
לירות ולא לפגוע. מתוך כוונה לירות ב־אויר,
למשוך את תשומת־לב הקהל והמשטרה
לאותה קומה ששית של מחסן הספרים
— שעה שהרוצח האמיתי יורה
מכלי מושתק, ממקום אחר, קרוב יותר
למכונית הנשיא. ובשעה שהמשטרה והקהל
צרים על מחסן הספרים, יוכל הרוצח האמיתי
להסתלק בשקט, מבלי להשאיר אחריו
כל עיקבות. במחסן הספרים, לעומת זאת,
יישארו עיקבות בולטים עד כדי שיגעון, כי
אמנם נורו משם שלושה כדורים מרובה
איטלקי, זכי בעל הרובה הוא לי הארוזי
אוסוזאלד, שהקפיד לקנות את הרובה באמצעות
הדואר, הקפיד להצטלם עם הרובה
ולהשאיר תמונה בביתו, הקפיד לשרטט את
תווי מסע־ הנשיא על מפה ולהשאירה בביתו.
אותו אוסוואלד, שברגע הגדול, כאשר
יעמוד מול שופטיו, יוכל להישבע שלא ירך,
בנשיא — ולראייה: בדיקה פאתולוגית, שתקבע
כי הנשיא נהרג מכדור מאוזר 7.65

אגו של אוסווארד אוסעאוו גחרק נוחים רגעו קאסטה

מ״מ, כפי שנמסר בהודעה המשטרתית הראשונה,
ולא מכדור קרקאנו 6.5מ״מ, כפי
שמסרה המשטרה אחרי שאוסוואלד נרצח,
וכן שכיחין היריד, היה שו נד״

חוות דעת מקצועית
>ך והי, כמוכן, תיאוריה. אחת מרבות
( המצפות להכרעתה של ועדת החקירה
של השופט וזרן. אולם יש לה נקודות־אחיזד.
רבות.
כדאי לעיין בחוות־דעת מקצועית, שהובעה
על־ידי מיכאל פלשקס, לגבי הרובה שנמצא
על־ידי המשטרה. כתב פלשקס, שעסק ב־בליססיקה
בארץ ובחוץ־לארץ במשך שנים:
רובים צבאיים, מעודפי הצבאות כעולם
(כולל, דרך אגב, תחמושת מתוצרת־ישראל),
מוצעים בארצות־הברית למכירה באופן חופשי,
למטרות צייד וקליעה־למסרה. שם אי!
צורן בכל רשיון להחזקת רובה סלילי, על
אף שמדינות מסויימות מחמירות בצורך להשגת
רשיון לרכישת ונשיאת אקדח מכל
סוג. רובים אלה נמכרים בכד חנות ספורט,
או אפילו, בפרובינציה, בחנויות לכלי־עבודה.
מחיר רובה כזה נע בין תשעה ל־50
דולאר, תלוי בתוצרת. כמו כן נמכרים
רובים מתוצרת אמריקאית חדשה ומותאמים
מלכתחילה למטרות ספורט, במחירים המתחילים
ביססו דולאר ומגיעים לאלפים.
מתוך מודעה אשר הופיעה ב־ מ 103ז0וח\.ל
ח13ז ,£1)1£1הבטאון הרשמי של איגוד הרובאים
הלאומי בארצות־הברית (ראה תמונה)
,אפשר לראות כי הרובה שנקנה על־ידי
אוסוואלד באמצעות הדואר, עלה בסך
(המשך בעמוד )18

אשתו ונתן

ו. בביב הפינה הגגרליה פגפיע הח־ילה שגבגר נול אגפנגענשפאל) גאגזריג פכגנית הנשיא רפיה, הפנגפף ל2ן הל הירידגהי.

.2שניה לפוי הרגנו הגורלי: הפכוויה כבר הלפה נול פוי הלון הרואה גהפשיכה כפה עשרוה פפריב, לנגן גדה הרצח־.
כך נרצח קנדי. תמונות אלה לקוחות מסרט
של שמונה מילימטרים, שצולם במקום
ההתרחשות על־ידי חובב, ופורסם השביע
מעל עמודי השבועון המצוייר לייף. הן מבהירות
כמה נקודות סתומות.
פרטי הרצח המיסתורי והשתלשלות המאורעות
אחריו, הוסיפו השבוע להסעיר, את
הקהל הישראלי, להביא למבול של השערות.
סיכם רעה כללית האזרח, שאמר על
המשטרה האמריקאית :״או שהם טיפשים,
או שהם חושבים שאנחנו טיפשים!,״
השבוע ערכו כתבי העולם הזה מישאל־בזק
נוסף, כדי לברר מהי דעת הציבור על
התעלומה:
• יששכר שירוח 26 סדר־דפוס, תל-
אביב :״בחלון ממנו נורתה היריד, נראו שתי
צלליות. הצללית השניה היתד, של רובל.
רובי רצח. את אוסוואלד משום שפחד ש־

.5״אוי, לאי אוי, לא!״ צוע2ץתג׳א2ץ לין, שפיה הפעגר נראה בבירגר בהפגנה פיפין, כשראש בעלה שפונו בגפך פי2ן ה,

י1יי* י י

—זי חיייו ^ י ז ^ יייי יי -י

.6בעוד וזשיירוזגזגזשיכוז בררכוז, שוגונג וזלוזל את היריות. אוזר וזאלגויכ הפיל נגצגזו ארצה. ג׳אללין לגזוז גז1ז\2וגזה.
יישבר בחקירה ויסגיר אותו. לדעתי רובי
עצמו רצח את קנדי.״
• בנימין כהן 30 מתמחה, ירושלים:
״מטבעי, איני אוהב משטרות, ומשטרת
דאלאס הוכיחה בפעם נוספת שיש הצדקה
לזה. היא מפזרת סביבנו מסך עשן, מסתבכת
וסותרת את עצמה. לדעתי, היא עצמה
היתה מעורבת בעניין, השתיקה את אום-
וואלד שרצח, ותוציא את רובי מהבוץ בבוא
•הזמן.״
ס י^ס *,,מי כאללס׳ ,שופט, תל־אביב:
״אני מצטער שאיני יכול להביע את דעתי
כשופט. העניין הוא. סוב־יודיצה.״
• זאב שטיינברג, דאש מדור הבילוש
לשעבר במשטרת תל־אביב :״הטיפול המשטרתי
נראה לי מפוקפק ׳ביותר. לא הייתי
מתפלא אם. קנאים דרומיים רצחו את הנשיא.
כי בעניין הכושים הוכיח קנדי שהוא
מוכן ללכת רחוק. הוא אפילו אמר שלא
.יתנגד אם בתו תרצה להתחתן עם כושי. זו
יכולה להיות עילה מספקת-לשונאי הכו־שים,״
9יעקוב
מרידוד, סגן המפקד של
אצ״ל לשעבר, כיוס ח״ב חרות, רמת־גן
:״קשה לקבוע דעה על סמך אינפורמציה
המגיעה אלינו מעבר לים, דרך עיתונים
שונים. אך נראה לי ששני מעשי הרצח
בוצעו על־ידי אנשים מופרעים. איני מאמין
שגוף פוליטי עמד מאחוריהם. אילו היה גוף
פוליטי מעורב. בעניין, היה מתנקש בקנדי
במקום בו הוא מרבה לעבור, בוושינגטון למשל
.,ולא בעיירה נידחת כמו דאלאס. מלבד
זה, נראה לי. שאפשר לסמון על משטרת
דאלאס. והאף־בי־איי, שד,הוכחות שפורסמו
על־ידם מתאימות למציאות.״
9ע מו ס קינן 38 עתונאי .,רמת;אביב:
״קנדי נרצח על־ידי אנשי טכסט. משטרת
דאלאס הסתבכה מדי בשבוע האחרון ורק
חיזקה את הטענה שהיא מעורבת בעניין.
לאוסוואלד, אם באמת היה שמאלי — אין
מניע לרצוח את קנדי. ואם היד, ריאקציונר
ימני — היו לו מספיק מניעים.
״נראה לי שג׳ונסון, שאינו מעורב בעניין,
יודע את העובדות, אך ידיו כבולות.
הוא אינו יכול לזרוק לכלבים את האנשים
שנתנו לו, למעשה, את הנשיאות.״

ד. ג׳אללין גזבופנות נגל ארגו וזגזווורווז, בוזפשוז מורה.

נשלח רובי להרוג אותו. מד, יש? רובי ישב
כמה שנים בבית־הסוהר, וישוחרר. חסרים
תקדימים כאלה בעולם כולו, ואפילו בארץ?״
$אברהם שפירא 16 תלמיד, תל
אביב :״אני שומע את השיחות בבית. ההורים
שלי והשכנים מדברים ירק על זה כל
הזמן. הבנתי שרצחו את קנדי בגלל שהיה
לטובת הכושים באמריקה. בבית־ספר אפילו
התווכחנו על זה. הרבה חברים שלי אמרו
שהקומוניסטים רצחו את קנדי, אבל אני לא
מאמין. לפי מה ששמעתי בבית׳,הרגו את
קנדי דווקא אמריקאים.״
ס רחל פרידמן 29 עקרת־בית, וסת־אביב
:״אני לא מבינה שום דבר בפוליטיקה,
אבל הפעם אי־אפשר היה שלא להתייחם למקרי
הרצח. לא גיבשתי לי דעה על זה,
אבל אני מרגישה, איך שהוא, שלמשטרת
דאלאס היתד, יד בדבר. לא יתכן שבעיר כמו
דאלאס, שם פרצו הסטודנטים בצהלות שמחה
כשנודע דבר ההתנקשות בקנדי, לא
תהיה השמירה כפולה ומכופלת. אני מעזה
לחשוב שהגזענים — הם שרצחו את הנשיא.״
הנן
חבר 18 תלמיד, חיפה :״מיום
ליום מתברר שכל מה שנאמר על אוסוואלד
מיד לאחר הרצח הוא מפוקפק ביותר. משמאלי
הוא הפך לימני. המשטרה המקומית
עושה רושם שאי־אפשר לסמוך עליה.״

• .מנחם (בן יעקוב) רובינשטיין
( ,)18 חייל, תל־אביב (שנשאל אם אביו סובל
מכך ששמו כשם הרוצח השני) :״דעתי היא
שכל אחד מהשניים פעל בנפרד. שניהם מופרעים.
רובי רצח אדם שאשמתו לא הוכחה,
וזהו מעשה מתועב לא פחות. איני מאמין
שאיזה שהוא גוף פוליטי עמד מאחוריהם.
אבי אינו סובל בגלל הזהות בין. השמות.
הוא פשוט מתעלם מזה ואיש לא שם לב.״
9אליהו יציב 59 נשק אזרחי ב־צה״ל,
תל־אביב :״קנדי נפגע בשני כדורים,
אחד ברקה זאחד בעורף. דבר זה אומר:
כדור אחד נורה דרך החלון (הכדור שפגע
ברקה) .הכדור שפגע בעורפו של הנשיא
נורה על־ידי מישהו מתוך השיירה עצמה,
שהיה בין מלוויו של קנדי, ניצל את המהומה
וירה בכלי־נשק, כנראה אקדח, שהיה
מצוייד במשתיק קול.״
• יחיאל לוי 23 סטודנט, תל־אביב:
״אני מקבל את גירסתו של פידל קסטרו.
אוסוזאלד לא רצח את קנדי, הוא רק ירה
כדורי סרק, כדי למשוך את תשומת הלב.
לדעתי נורה הנשיא על־ידי אחד מאנשי השיירה.״

יגאר דליות 22 סטודנט.,תל־אביב:
״רובי היה איש הקשר של אוסוואלד, שהיה
דרומי גזעני, עם המשטרה של דאלאס. לאחר
שאוסוואלד, נתקל בשוטר עצבני, הרג אותו

.8איש השרוה הרשאי לופץ גול הוזכהיה, כרי לרוזוף אה ג׳אללין לגזושבוז ולהגן גוליה1 .

תצפית

במדינה

נל הזכויות מסורות

• תוכנית סנסציונית של המלו חוסיין, עשוייה לעמוד,
כחודשים הקרובים, במרכז הפעילות הסודית כמרחב. חוסיין
מציע למצריים שתסכים להקמתה של קונפדרציה, שתהיה מורכבת משני חלקים:
( )8עבר הירדן( ,ב) רצועת עזה והגדה המערבית של הייז ־ן, כשתי מדינות
אוטונומיות, כל אחת עם ראש־ממשלה משלה. ראש הקונפדרציה יהיה המלך
חוסיין. חוקת הקונפדרציה והחוק הבינלאומי יבטיחו למדינה הפלסטינית מעמד
אוטונומי מוכר, אך לא ריבונות.

כדי להתקבל כהכרה כאו״ם, תצטין* הקונפדרציה להתחייב
לפתור כשלום את בעיית היחסים עם ישראל, וזה יהיה תנאי לקבלתה
לאו״ם. חוסיין יציע לישראל שתסכים לתיקוני־גבול ולתשלום פיצויים,
תמורת הסכמת חוסיין לקלוט את כל הפליטים בקונפדרציה.
ככר הובטחה תמיכה אמריקאית מלאה לתוכנית זו, בה רואים
האמריקאים קרן־אור באפלה, אחרי כשלון כל מאמציהם להביא להסדר במרחב.
וושינגטון תסכים להעניק לפתרון זה אמצעים כספיים בלתי־מוגבליס. לעומת זאת
לא ברור מה תהיה עמדת עבד אל־נאצר, ועמדת ערביי פלסטין עצמם.

על רקע זה יש עניין מיוחד כביקור שערך לא מבכר המופתי
הירושלמי לשעבר בירדן. לא מן הנמנע שביקש להבטיח לעצמו מעמד
במדינה האוטונומית הפלסטינית, תוך הסכם עם המלך חוסיין, אחרי שכל שאר
ממשלות ערב פנו לו עורף.

• ישראל תשתדל להשיג חידוש ההצהרה המשולשת של
מעצמות המערב על שלמות גבולותיה. ההצהרה המקורית ניתנה

(המשך מעמוד )4
עות. את ההעברה הוא מוכן לבצע, בך
הודיע, רק באחד באפריל. עד אז יצטרך
גוברין לכהן כשר־בלי־תיק.
המסקנה, אותה הסיקו מיד שאר העסקנים:
לדעת ספיר אין לבן־גוריון סיכויים
לחזור, אם לא יבצע את שיבתו בארבעה
החודשים הקרובים — עד לאותו יום ה־מייועד׳
בפולקלור העמים, למעשי־קונדם.

ה רו ה ו הנ שמה
מעסים מאד מהנוכחים בבית־הכנסת ישורון
בירושלים, הבחינו שהתפילה לזכרו של
הנשיא ג׳ון פיצג׳רלד קנדי שונה מתפילת־האשכבה
הרגילה. אולם גם אלה שהבחינו
בכך, חשבו כי השינויים הוכנסו מפאת
המעמד המיוחד. שכן תפילה זו חוברה במיוחד
לסכם זה.
שעות מעטות לפני כן עדיין התנהל דיון
מסביב לאותה תפילה. כאשר התכנסו ראשי
משרד־הדתות והרבנות־הראשיח בביתו של
הרב־הראשי יצחק נסים, כדי לדון בסדרי

וזוזנן ירוז נגזט 1כ \ ז
בימי הנשיא טרומאן, ולאחריו חידשו אותה אייזנהואר וקנדי. אף כי אין ממשלת
ישראל רואה בהצהרה זו ערובה של ממש, היא תפנה לנשיא ג׳ונסון שיחדשה
ברוח קודמיז. אין זה מן הנמנע, כי ישראל תיפנה בעניין זה תחילה לנשיא
דה־גול, תבקש ממנו ליזום פעולה משולשת.

• לוי אשכול יגיש אולטימטום למשה דיין, להפסיק את
חתירותיו -או להתפטר מן הממשלה. אשכול לא נרגע עדיין מ־

הופעת דיין בלונדון, והוא רואה בה נסיון לפגוע ביוקרתו ולהעליבו, בהציגו
את עיקר תוכניותיו של אשכול כדבר שאבד עליו הכלח. אשכול גס רותח
על מסע־הפירסומים שיזם משה דיין בעניין קרקעות אשדוד וקיסריה.

• ירושתו של מאיר ארגוב תחולק כץ שני יורשים. את מקומו
ביו״ד ועזת החוץ והבטחון של הכנסת יקבל מרדכי נמיר, אם כי ייתכן שגולדה
מאיר תכריע לטובתו של ס״כ חיים צדוק. את מקומו כמזכיר האיחוד העולמי
של מפא״י יקבל ח״כ יצחק קורן, שמאז איבד את מעמדו כסגן שר־האוצר, לא
נמצאה לא מישרה מתאימה.

• תדי קולק יתפוטר מתפקידו כמנהל משרד ראש־־הממ־שלה.
יהיה זה, למעשה, הצעד הראשון במסע־הסיהור ההדרגתי והבלתי־זרמאתי,
שמתכוון אשכול
מעמדות־המפתח בהן יוכלו
בינתיים לחופשה ממושכת,
ישראל בארצות־הברית, כדי

לערוך בין נערי־החצר של בן־גודיון, כדי לסלקם
לעזור לבן־גודיון לשוב משזה־בוקר. קולק, שיצא
עשוי לקבל מינוי דיפלומטי, אולי אפילו כשגריר
להסוות את מגמת ההתפוטרות.

• המערכה הדתית נגד צי״ם תגיע כימים הקרובים לשיא.
ארגונים רבניים בארץ ובחוץ־לארץ יטילו חרם על כל אוניות החברה. הרבנות
הראשית אף תודיע על הסרת פיקוחה מכד אוניות צי״ם. לא מן הנמנע, שהשרים
יעלו בישיבת הממשלה הצעה כי ישראל תמכור את אונייתיהמריבה,
תיפטר על־ידי כך מן התסבוכת הדתית.

• הקרב המשפטי כין רומק גרינברג לבין פרקליט מחוז
תל־אכיב, אליעזר ליכסון, יישמע כקרוב. אחרי שרומק העלה, במכתב
אל היועץ המשפטי, האשמות נגד ליבסון ונגד קצין המשטרה אדיה נאור,
יעמדו היריבים זה מול זה במשפט שתגיש הפרקליטות נגד רומק.

טכס האזכרה, הוברר כי הרב הראשי עומד
על כך שבכל התפילות שייאמרו לא תוזכר
המלה ״נשמה״ ,המופיעה, בדרך כלל, בתפילות
אזכרה ואשכבה. הנימוק: בהתאם
למסורת היהודית, יש נשמר, רק לבן העם
היהודי. לבן־נכר יש רק נפש או רוח,
לא נשמה.
שר הדתות ד״ר זרח ורהפטיג, היה נזעם
ונרעש מגישה זו. .במסורת שלנו,״ סען
בתקיפות באזני הרב. ,יש עוד הרבה דברים
שבמרוצת הזמן הוצאו מכלל שימוש.
תהיה זאת שערוריה אם יתגלה כי התפילה
שונתה והוצאה ממנה הנשמה.״
השר אף הזכיר לרב־הראשי, כי במיקרים
רבים בהלכה רוככו דינים ועקרונות, כאשר
התעורר חשש שאלה עשויים לגרום נזק
או שינאר. כלפי העם היהודי. .מפני דרכי
שלום,״ הזכיר ורהפסיג הלמדן מושג הלכתי
ידוע• אך נסים התעקש. .אני לא אחראי
לפוליטיקה של הממשלד״״ טען. .מה שאסור
— אסור. אם אתם רוצים לעשות אחרת,
קחו לכם רב רפורמי.״
לשר־הדתות — שלא רצה לוותר על
הופעת הרב־הראשי בטכס — לא נשארה
ברירה אלא להיכנע לתפיסת־עולמו הפרימיטיבית
של נסים, המאמין שהוא נחן בנשמה
ואילו אישים כמו ברטראנד ראסל,
אלברם שוייצר או וינסטון צ׳רצ׳יל — הם
נעדרי נשמה.
הכנסת הווור מ תנ צ ל
חברי הכנסת אינם רגילים לראות שר
מתנצל בפרהסיה בפני ח״כ האופוזיציה.
השבוע סיפק להם שר־ד,משטרה, בכור שלום
שיטרית, את התענוג הנדיר.
.אני אומר לד שהמשטרה פעלה מתוך

שיקול מוטעה, והדבר חוקן,״ הכריז, בהשיבו
לנאום של ח״ב אגודת ישראל
שלמה יעקב גרום. .מה אתה רוצהי מה
אפשר לעשות יותר מזהז״
גרוס גבה הקומה, שזקן ג־ינג׳י גזוז
מעטר אח פניו, היד, מרוצה. הצעתו אמנם
הוסרה מסדר־היום, אך לא לפני שנחלה
נצחון עקרוני מוחלט.
התובע דרש לגרש. הצעת גרום ()50
נגעה לשלושה מבין תלמידי הישיבות שהפגינו
נגד המיסיון בחיפה, לפני כחודשיים.
.לפני שופטת השלום הראשית הגברת ור־לינסקי־שסרקמן,״
פתח גרוס את נאומו,
״תבע פקד אנגלנדר בשם התביעה, לגרש
את שלושת הבחורים, בטענה שהם אזרחי־חוץ.״
לגרוס
נראתה דרישה זו חמורה במיוחד,
ביטוי להחרפה נוספת של המלחמה כין
דתיים וחילוניים. .הנה התעוררו כמה תלמי־די־ישיבות,״
נאם. ,שלא יכלו להישאר אדישים
ושווי־גפש נובח תלישת אברים חיים
מגוף האומה יום־יום, והביעו את צערם
ואת זעם כולנו בצורה הפגנתית — ואותם
דורש התובע הממשלתי לגרש מן הארץ,
בנימוק שאין חובה לסבול מעשי נתמים
זרים.״
וזאת. התרעם גרום, בשעה שמסתובבים
בארץ נוכלים ופושעים מכל הסוגים. המחפשים
מיקלם במדינת־ישראל. .גירושו של
המרגל ד״ר סובלן, העסיק את הכנסת כארבע
הצעות לסדר־היום. חודשיים לא ידו
גירוש סובלן מעל הפרק.״ על כן הציע
שהכנסת תקיים ויכוח נוקב גם בדרישת
התביעה לגרש את שלושת האברכים הזרים.
ליל חרדה. ממשפטיו הראשונים של
שר־המשטרה הסתבר כי אין כל מקום לויכוח.
בכנסת, על כל פנים, לא הורם אף
קול נגד העקרון שכל יהודי יכול לבוא
לישראל, לעשות בה ברצונו, מבלי שלמדינה
תר,יד, האפשרות להכריז עליו כאורח בלוד־רצוי.
לפי עקרון זד״ אץ אפילו צורך שיהודי
זד, ינצל את חוק השבות ויהפוך אזרח
המדינה. כדי שיהיה מחוסן בפני גירוש.
זוהי החפיסה הציונית הקבועה. על כן
לא היתד, בה שום הפתעה. אולם מאחורי
נאום שיסריח הסתתר סיפור מרחק.
הסתבר כי דרישת פקד אנגלנדר עוררה
תדהמד, בציבור הדתי. שר־הפנים, משה חיים
שפירא, הקים שערוריה. מד, עוד, שהסתבר
כי תביעת הגירוש לא היתד, המצאתו הפרסית
של פקד אנגלנדר, אלא הומלץ עליה
ממשרד היועץ המשפסי לממשלה. ליל חרדה
עבר על כמד, שרי* במחשבה כי השופטת
התקיפה תספיק לנסח את החלפתה ולהוציא
פפק-דץ של גירוש. על כן היה הדבר
הראשון שעשה התובע, נאשר הופיע לפניה
למחרת בבוקר, לבקש סליחד״ להודיע כי
הוא חוזר בז מדרישת הגירוש.
השופטת — לו גט רצתה — שוב לא
יכלה לפסוק גירוש. אולם על חומרת העבירה,
בעיניה, לימד פסק־הדין שלח: סני
לידות קנס, או חודשיים מאסר.

מענק
* *91 וגם דדיו
מקורבי לוי אשכול צהלו השבוע. :אמדנו
לכם שיבואו שינויים. רק קצת סבלנות ותראו
דברים גדולים.״
הם התכוונו לנעשה במשרד־הבטח־ן. מאז
ירש אשכול את מקומו של דויד בן־גוריון,
חלפו חמישה חודשים, ושום שינוי לא הוכנס
במנגנון הבכיר של המשרד. הידיעה הראשונה,
כי משהו עומד בכל זאת להשתנות
בעתיד הקרוב, ניחנה על־ידי העולם הזה
( .)1366 נאמר כי חל קרע בין אשכול לבין
סגנו, שמעון פרס, על כמה פריטים בתקציב
החדש של משרד הבטחון. אשכול הוציא
ממנו סב מים שנועדו לקנות עתונאים מסו־יימים,
ולהעניק מילנות והנאות לאנשי־שלומו
של פרם. נאמר עוד, כי בקרוב יעזוב ה־מנכ״ל
אשר (״ארתור״) בן־נתן את תפיקדו.
הידיעות שהגיעו השבוע ממשרדו של
אשכול מסרו, כי שינויים אלה קרבים לשלב
של ביצוע. השינוי העיקרי: הפרדה
גמורה של כל עדיני הכספים ממנננין שאר
אגפי משרד־הבסחון. על אגף הכספים יפקיד
אשכול את אחד מעוזריו הקרובים ביותר —
ייתכן ד״ר צבי דינשטיין, המפקח על מטבע
זר — שיוציא מידי פרס כל שליטה על צד
זד, של מערכת הבטחון. כמנכ״ל, במקום
ארתור, נאמר, ייתכן כי ימונה איש־ד,כספים
של משרד ד,בטחון, משה קשתי, עמו יש לאשכול
שפד, משותפת.
הצעה זו אינה חדשה. לדברי מקורות בס־
(הרשך בענזוד *)1
חפידס הזח •111

על עיסתי משפחת ואש עירית בת־ים

י^שכוע היה אחד השבועות הסחות*
!נעימים בחייו של דויד בן־ארי, ראש
עיריית בת־ים. תחילה ידעו רק מעסים
שמשהו מעיק עליו. כי במשך יומיים־שלו־שה
לא הוזכר שמו בפירוש, אלא נכתב
על ״ראש עיר מסויים״ .אך לאחר מכן
כבר הופיע שמו בעתונים — בהקשר עם
עיסקה מסויימת של אחותו, ועם כתבה
שהופיעה בגליון ראש־השנה של דבר אורית
סיסוסים שהצליחו להתעשר ולהיראות
בכל זאת עניים.
הכתבה לא גרמה בשעתה שום סנסציה.
האיש היחיד שראה צורך נפשי עמוק להגיב
עליה היה עובדיה פורת, חבר מזכירות
ועדת הביקורת של ההסתדרות. הוא הריץ
מכתב למערכת דבר׳ בו תבע לסהר את
מחנה מפא״י. מערכת דבר דחתה את סיר־סוס
המכתב, נאלצה לפרסמו השבוע, עקב
לחצו המתמיד של פורת. רק משפורסם
המכתב, זכתה אותה כתבה בדבר לתשומת־לב
נרחבת.
דובר בה בראש עיר, אשר הכתב —
ברוך הדר — העניק לו שם בדוי. כתב
הדר על. אשר שילוגי״ ,שהצליח להפוך
עיירת־סיתוח קטנה לעיר של ממש:
כנבחר מפלגת־פועליס ...עמד בראש המאבקים
החשובים ותבע, בצדק, להכיר בו
כראוי לבחירות חוזרות לתפקיד הרס.
הכל התנהל כשורה — עד שיום אחד
התבשרו התושבים כי הוא השקיע סכום
ניכר — סאות אלפי לירות — בחברת־השקעות
משותפת לו ולאחים אור, שנועדה
לקדם את פיתוח המקום. חוגים
יודעי־דבר מיהרו להכחיש את הידיעה.
היתה זו, כנראה, רק שמועת־שוא; בניעות
ייחסו לו השקעת אחותו בחברה ויש ביני־הס
רק קירבה משפחתית ולא קירבה פינאנסית.

ומסתבר, שאחותו היא בעלת נזחז עסקי
חריף: היא השכילה לקנות מגרשיס במחיר
נאות, תוך הערכה נכונה של סיכויי ההת•
פתחות של האזור ; מכרה חלק מהם בזמן
הנכון, וקנתה אחרים וכו׳ .חיו רינונים ש־משהו
גונב במקרה אל אזנה בזמן ארוחות־ערב
בבית אחיה, שעה שדיבר עם מישהו
מאנשיו בטלפון. האם אסור לאחיה להזמינה
לארוחת־ערב?
אפילו מיפלג הרמאויות של המשטרה נד־רש
להבהיר כמה נקודות סתומות בעיסקות
אלה, שלא לדבר על מוסדות מפלגתיים
לבקורת; תמיד הגיעו לחומה אטומה של
אזרחי הסיר הנאמנים, המסרבים לשתף
פעולה עם החוקרים

העיר הנאמנים״ ,והחקירות נסגרו — ב־חפזון,
לשמחת החוקרים הטרודים.

דוי ד? ,השני
ך * 0ט עי. כי ייתכן שהנעשה בבת־ים
ן !אינו עולה על מה שנעשה בערים אחרות.
אבל עובדה היא, שעל בודים ועל בן־
ארי דיברו ברחבי הארץ יותר מאשר בערים
אחרות.
לא פעם גם הגיעו הדיבורים לאוזניו
של בן־ארי. הגבר בן ה־ 54 השיב תמיד
בצחוק ובמשיכת־כתף. כאילו אומר :״סתם
השמצות״.
עסקנים ומכרים נוהגים לקרוא לו ״דויד׳ל
השני״ — במקביל ל״דויד׳ל הראשון״,
הוא דויד בן־נוריון. שכן גם דויד בן־ארי
בא מפלונסק. אך חרף הדמיון במוצא,
יש הבדל גדול מאד: דויד בן־ארי לא למד
לצפצף על שמועות ורינונים. בתוכו פנימה
לא יכול היה להשתחרר מן הדאגה, שיום
אחד בכל זאת יתפוצץ משהו.
לכן אמר לא פעם שהיה רוצה לחדול
מכהונתו. לולא הסתבכה העיריה בהוצאה
של מיליון ורבע ל״י על בניית ביתה החדש,
במקום חצי מיליון כמתוכנן, היה מן
הסתם דויד בן־ארי כבר אזרח פרטי כיום.
אולם בגלל החובות, החליט להישאר ולחלץ
את העיריה מן הסבך.

ח ר דו תהזהג
^ כיין ה עי רי ה בנוי בצורת פיראמידה
הפוכה, .מצבת־עד לחריפותו, מעופו,
נאמנותו וכשרונו של בן־ארי,״ אומרים
מקורביו, במידה רבה של צדק. שכן בן־
ארי הוא אדם דינמי, חרוץ ושקדן.
אולם הפיראמידה אינה קשורה רק במחשבות
נאצלות. הבניין הצבעוני אינו רק
מסמל את צאתה של בודים מן החלק המיושב
אל החולות השוממים של שפת־הים.
הוא מסמל גם מיסחר בקרקעות, עליית

מחירם של חולות הסביבה עד כדי כך, שכל
גרגר שתה כיום את משקלו בזהב טהור.
היה זמן, שתושבי העיר האמינו כי
עירייתם החדשה תעמוד במרכז העיר, בסוף
רחוב הרצל המיושב. הוזמנו נכבדים,
הונחה אבן־פינה, בן־ארי נאם ותזמורת כלי•
נשיפה השמיעה נעימות עליזות. אבן־הפינה
עוד מונחת שם, הרתק מן הפיראמידה ההפוכה
של היום. כי ללא כל הזהרה,
הועתק מקום העיריה אל החילות הרחוקים.

הקמת העיריה הפריחה את השממה. נסללו
כבישים, נערכו תוכניות מרהיבות. התוצאה
המיידית: עלה ערך החולות. העיריה,
שחיפשה מקורות מימון לבניינה החדש,
החליטה ליהנות אף היא מעליית המחירים.
היא העלתה את המסים העירוניים באותו
שטח, מחמש לירות ל־ 60 לירות על כל
מטר מרובע. העלאה זו היתה גושפנקא
רשמית לכך, שהחולות כבר שווים הרבה
כסף. מיד גדל הביקוש. סוחרי־קרקעייז
וסתם משתכנים החלו מתעניינים, ממי אפשר
לרכוש חלקת חולות ליד העיריה.
הסתבר שלא קל לקנות קרקעות. פשיט
לא נשארו שטחים פנויים. לפני שהוקמה
שם העיריה, עוד אפשר היה לקנות שם
קרקעות בזול, בעיקר מרשות הפיתוח. כפי
שעשו׳ למשל, הגברת הלה דוברושקלנקה
ומר אריה פוקס מירושלים. שום זכר לשם
בן־ארי. רק שהגברת הלה היא אחותו של
ראש העיר, ומר פוקס הוא בעלה של האחות
השניה, רבקה. הם קנו שטח רצוף
של 17 דונם, במחיר של 3.20ל״י המטר.
כיום שווה המטר, באותה סביבה, כ־ 120ל״י.
בשום חלק אחר של בת־ים לא חלה עליית־מחיר
ביחס דומה.
אומרים, כי בן־ארי הודיע מראש לאחותו,
שהעיריה תוקם בחולות, ובי האדמה באותה
סביבה תעלה. אבל אין כל הוכחות
לכך. ראש העיר, וכן אחותו הלה, השיבו
לכל שואל, כי זו היתד, סתם עיסקה בת־מזל,
שבוצעה מכספי חסכונותיה של הלה.
חוץ מזה׳ הסבירו, לא עשתה מזה ספקולציה.
לא מכרה את הקרקע.
כיום בונה שם חברת אנ־ 3ר (ראשי תיבות
של משקיעים וקבלנים) שכונה שלמה
של בתי־מגורים, על בסיס של שותפות
עם הלה ופוקס.

האחות והאח

ף* אש העיר טען, כי קרוביו לא ידעו
| מעולם על תוכניות־פיתוח, ולא רכשו

ב ח 1ל 1ת.. .
קרקעות שערכן עלה עקב ידיעה־מראש של
תוכניות־הפיתוח. כדאי לבדוק מה קרה עם
חלקה מסויימת.
חלקה ,53 בגוש 7140 עברה כמה ידיים
עד שהגיעה — בצורת חברה בע״ם — לידי
בנימין בן־ארי, אחי ראש העיר בת־ים, ואריה
פוקס, גיסו. באורח פלא, נעשה
שינוי קל בתוכנית העיר. רחוב הנרייטה
סולד נהפך לשדרה ובן־לילה מותר היה
לבנות יותר קומות על חלקה 53 בגוש ,7140

את מי זה מעניין ך
ף * ה ת עניינ הלנד2י*ו^)יר 2במאמר
1 1הישן יצרה מצב בלתי־הוגן לפחות
מבחינה אחת: קיימים ראשי ערים רבים
של מפא״י, וליותר מאחד מהם יש גם
אחות. ובוודאי על ראשו של יותר מאחד
מהם בוער הכובע. מי מהם שימש השראה
לכתב דבר, כמקור של. אשר שילוד״?
מחקר השוואתי קצר פתר את התעלומה:
עיידת־פיתוח שהפכה לעיר ממש — בת־ים.
עם קום המדינה מנחה אלף תושבים, כיום
50 אלף. עסקן מפלגת־פועלים שנבחר בבחירות
חוזרות — בן־ארי. חברת־ הפיתוח
של האחים אור, היא חברת הפיתוח של
האחים מאיד. האחות שקנתה מיגרשים _
הלה דוברושקלנקה, אחותו הרווקה של דויד
בן־ארי. אלא שלא היתה צריכה לשמוע את
הרמז דווקא בשעה שאחיה שוחח בטלפון,
והוא לא היה צריך להזמין אותה לארוחת־ער
.5שהרי היא גרה באופן קבוע בביתו
המרהיב בבודים.
פרטים נוספים מעירו של ״אשר שילוד״
המתאימים למציאות בת־ים של דויד בן-
ארי: המשטרה חקרה עיסקות הקשורות בכהונתו,
מוסדות הביקורת של מפא״י וההסתדרות
נדרשו אף הם לחקור. אפילו
מבקר המדינה נתבקש על־ידי אזרחים לחקור.
אך כולם הגיעו ״לחומה האטומה של אזרחי

בית ליד בית

הגובל עם השדרה. את הפרש הערך אפשר
לחשב ברבבות ל״י.
עוד עיסקה בת־מזל של בנימין: עוד בזמן
שחולות ראשון־לציון היו סתם חולות, ולא
נראתה כל אפשרות שאי־פעם תינתן רשות
להפוך אותם למיגרשי־בנייה, רכש בנימין
350 דונם, שהשתרעו על פני הגושים
5027־.5026
והנה התפתחה מלחמה עזה בין עירית
בודים לבין משרד הפנים, שירשה לעיריה
להרחיב את תחום שיפוטה העירוני על
חלק מחולות ראשון. זה לא היה פוגע
בבעלים. זה רק היה הופך חולות בלתי־מוגדרים
לשטח־בניד, עירוני. וכך באמת
קרה. שר הפנים, שהתנגד תחילה, נכנע

תמונח זו צולמה מחצר בית עיריית בודים. מבעד למדרגות
העולות לגג, אפשר לראות את שלד הבניין בן ארבע הקומות,
המוקם בקצה שטח החולות. הבניין עויוד על מיגרש השייך לאחותו של ראש העיר,
ואשר בגלל הקמת בית העירייה החדש במקום האמיר מחירו פלאים, כשאר מגרשי הסביבה..

לבסוף. מחיר שני הגושים הרקיע לשחקים.

פולס שותפים

ך* הגינות מחייבת לציין, כי לא רק
| 1ב ד משפחת בן־ארי עושים עסקים בבת
ים. עינם אינה צרה. הם נותנים לכולם
להרוזיח. לדוב דויטש, למשל, סגן ראש
העיר מטעם המפד״ל, מנהל סניף בנק הפועל
המזרחי במקום וראש המועצה הדתית
בבת־ים. עם קום המדינה היה עני מרוד.
כיום הוא עשיר מופלג, חי בוילה דו־קומתית
הנוספת זהב. מניין התעשר?
יש גם אפרים זמברג, שהוא דוזקא איש
חרות, שומר גחלת האופוזיציה במועצת
העיריה. גם הוא עשיר מופלג כיום. מניין?
קשריו ההדוקים עם בן־ארי טומנים את
עיקר התשובה.
ואלה אינן השאלות הסתומות היחידות.
אפשר לשאול, למשל, מה קרה לחלקות
68־ 69 בגוש?7136 חלקות אלה היו שייכות
ליהודי שניספה בשואה בפולין. בנו,
הנרי ספירו מרחוב קרספין בג׳נבה, בא
ארצה והלך לראות את רכוש אביו. הוא
מצא שם בניין של מפא״י. כיצד הירשה
בן־ארי לבנות את הבניין על מיגרש שאינו
שייך למפא״י? מדוע הוציא לאחר מכן צוד,פקעה
על חלקה?68 מדוע שינה את כיוון
הרחוב על פגי המפה, כדי שיעבור על
פני חלקה 69 כולה עד שאי־אפשר לבנות
עליה? פרקליטו מנסה לשוא לקבל תשובה.
או דוגמה קרובה: מיגרשו של רב מכובד,
שקיבל אותו ב־ 1924 בירושה מאביו.
כאשר נפטר הרב, לפני בשנה, הותיר את
המיגרש לבתו. זו נסעה לבת־ים, מצאה כי
ניבנה עליו בית. בן־ארי, המכיר היטב את
בעלה, מיהר להשתיק את העניין, נתן לה
מיגרש אחר במקומו.
בן־ארי פנה השבוע מרצונו למבקר המדינה,
והמוסד לביקורת של מפא״י התלבש
גם הוא על הפרשה. האם יצליחו
לערוך חקירה יסודית וכנה? או שמא
ימשיכו השאלות החמורות להדהד בחללה
של בודים, כשמדי פעם מתגלה עוד סרק
של השערוויהז

הקהל הנועם הסתער ער שני המתאבקים הצרפתיים ־
האבקות חופשית בסגנון תפוס כפי יכולתן,
היתד, התנהגותם של שני המתאבקים הצרפתיים
,״הניצים השחורים״ ,שהופיעו, מכוסים
בשחור מכף רגל ועד ראש, למאבק
נגד שני הישראלים בן־כליפה ואזולאי מאשדוד.
ברגע מסוים, כאשר היה נדמה

תחת מטר כסאות ובקבוקים, וכילו חמתם
בשופט ובשני הצרפתים המחופשים. סגן הקונסול
הצרפתי בחיפה, שישב על הבמה,
נאלץ לברוח מהמקום. שכנו, שלא תפס מה
מתרחש, נפגע במצחו מקופסת צבע ריקד,
שהוטלה אליו מכיוון האולם. הוא נאנק ו־

קיטש שד קאטש

ן * קהל המשולהב התרומם מעל ה!
| כסאות. אגרופים התנופפו באויר. אלף
גרונות ניחרים זעקו :״להרוג אותם! להרוג
אותם!״ מישהו חלץ את נעלו והטילה
5עבר הבמה. אחריה החלו לעוף לעבר הדרה
כסאות, בקבוקים וחפצים אחרים, שבעקבותיהם
זינק הקהל עצמו ועלה אל
זירת ההאבקות החפשית.

הקונסול ברח

ה שהרתיח בליל שבת האחרון את
הצופים החיפאים שבאו לחזות בהתחרות

לצופים כי הצרפתים מפירים את כללי ההגינות,
ושניהם התישבו על גבי המתאבק
אזולאי, חשו כולם לעזרת המתאבקים הישראלים,
שמשקלם המשותף עלה ב־ 50 קילו
על זה של שני הצרפתים.
ההאבקות החופשית הפכה להאבקות המונית,
כשמספר המשתתפים עלה משני זוגות
לכמה עשרות.
״רוצחים אותו!״ יללה יפהפיה בת 17
מפינת האולם .״לפרק להם את העצמות!״
קרא צעיר במכנסי צינור ומעיל עור שחור.
זה הספיק. עשרות צופים נהגו גם הם לפי
הכלל תפוס כפי יכולתך, הסתערו על הבמה

התמוטט כשהדם קולח ממצחו. הקרב הגדול,
שהסיבוב הראשון שלו הסתיים יום
קודם לכן באשדוד בנצחון הזוג הישראלי,
הופסק.
מה שגרם למהומה הרבה חסרת התקדים,
אפילו בחיי הספורט עשירי השערוריות
בארץ, היתד, הרצינות המופרזות בר, קיבלו
הצופים את קרבות ההאבקות שנערכו על
הזירה. הס שכחו שהקרב הרצחני, המקובל
בעיקר בארצות־הברית, מדינות צפון־אפריקה
וצרפת, הוא בעצם משחק שמהלכיו נקבעים
מראש, וכי זעקות הכאב נועדו רק להכניס
חיים בתרגילי ההאבקות המבויימים.

עתיים על אחד

שני המתאבקי!
לוחצים בכל כ1
פרוספר אזולאי, כשהשופט שרוע על הארץ כדי

גורמי הסעוה

צמד הניצים השחורים,
שהוצגו כמת־אבקינז
צרפתיים, התגלו כשומעי עברית וקטני־מידות.

זעם

הקפיץ את הצופים ממושביהס בקריאות ננאי
וחרפות כלפי הצרפתים. כמה מהם לא הסתפקו

בכך, השליכו חפצים שונים אל הזירה והסתערו נדי לנקום בצרפתים.

הם לא ידעו ששופט הקרבות. שארלי בן־
ברוך, הוא גם האמרגן של כל העסק, שהחליט
לנצל את ספורטאי הקאטש שעלו
ארצה מארצות צפון־אפריקה כדי להחדיר
סוג בידור זה לארץ. להם גם לא היה איכפת
מה היא זהותם האמיתית של שני המתאבקים
שהופיעו בתחפושת השחורה, שהיתר,
דרושה להם כדי להסוות את זהותם האמי־תית.
השניים, שנטלו לעצמם שם של צמד
אחים המופיעים בתחרויות קאטש בצרפת,
גילו באופן מוזר כי הם מבינים עברית ומישהו
מהקהל אף היה נכון להשבע כי
הוא מכיר אותם מאשדוד, שם קיים הרכוז
הגבוה ביותר של ספורטאי הקאטש, בראשותו
של שארלי בן־כליפה, האלוף.
שני הצרפתים המדומים גם לא חסכו במאמצים,
כמקובל בתחרויות אלה, כדי להרגיז
את הקהל ולהגביר את המתח. מיד
עם תחילת התחרות עשו הכל כדי להיות
שנואים ולהגביר את אהדת הקהל לשני הישראלים.
הם ד,יכו מכות בלתי הוגנות,
פרצו לזירה ללא רשות, נאבקו שניים נגד
אחד.
המענין הוא שגם צופים ותיקים בתחרויות
הקאמש, היודעים שהתפיסות, הקפיצות והמהלומות
האכזריות, אינם אלא תרגילי משחק׳
נתפסים בכל פעם להאמין׳ כי הם
רואים לפניהם קרב אמיתי לחיים או למחית,

יוצאים מדעתם מרוב התלהבות.
אלא שהפעם הגדישו שני בעלי התחפושת
הצרפתית את הסאה. תריסרי הבריונים שהסתערו
עליהם, נתנו להם לטעום טעס
מהלומות של ממש.

הק ש כרא ש
*ייאשר ה צ לי חו משמרות משטרה כעי
בור שעה, להרגיע את הקהל ולהחזירו
למושביו, הודיעו שני הניצים השחורים וה־רזים,
כי הם יהיו מוכנים לחזור לבמה
רק אם הקהל יקבלם במחיאות כפיים. הקהל
היה מוכן לשלם גם מחיר זה ובלבד שהקרב
ימשך.
הקרב הסתיים בדיוק לפי התכנית. בן־
כליפה 27 האלוף במשקל של 100

תלבושות השחורות
משקלם על המתאבק
דוק אם כתפ.יו כבר

קילו, העומד לצאת בקרוב למשחקי קאטש
בארצות־הברית — ושותפו נמ-ך הקומה,
פרוספר אזולאי 22 הסתערו על הצרפתים
בחמת־זעם׳ השכיבו אותם על הריצפה, כשהם
שואל ם רשות מהקהל אם להמשיך ולהכותם.
לבסוף
תפס בן־כליסה את שני הניצים,
הקיש את ראשיהם זה בזה כאדלו היו
ז. ג מצילתיים. הקהל בא על סיפוקו. הצרפתים
השנוא־ם קיבלו את שלהם, ירדו מנוהקרב
צחים

נוגעות
בקרקע. תרגיל זה, המותר בשעשועי הקאטש לזוגות, נראה לקהל
כחסר הגינות והוא שע רר את זעמו נגד הצרפתים המדומים. הקהל לא היה
מוכן לחכות שהישראלים ינצחו בכוחות עצמם, חש לעזרתם בהתלהבות.

^ 1סימן את תחילת
11 המהומה. בתמו־השופט
בן־ברוך לידו.

המתאבקים והשופט נאלצו להפעיל ידע מק־

צועי, כדי להדוף את הקהל. הצרפתים מיהרו

להעלם בחדרי־ההלבשה, כדי להציל את עורם. סנן הקונסול הצרפתי ברח גם הוא,

לעבר הזירה, שעה שקבו!
1 1 | /צת מעריצים נושאת את בך
השוטרים לא השתלטו על המהומה שפרצה

במדינה
(המשך מעמוד )10
חוניים, נדונה עוד לפני שנים. ידוע, מכל
מקום, כי לוי אשכול העלה אותה ברצינות
מיד עם כניסתו למשרד הבטחון. אולם מינויו
של דינשטיין נתקל בהתנגדותו החריפה
של פרס, אשר חשש להיתפס כמלתעות של
צוות אשכול־דינשסיין. עתה, נמסר בשמו של
פרס. ,יבוצע השינוי תוך הסכמה הדדית
מלאה בין שר הבטחון וסגנו, מר שמעון
פרס.״
״גם את הצפרדע הזאת יבלע וישתוק,״
הגיב אחד ממקורבי אשכול ,״כי הוא יודע
שהברירה מסוכנת מאוד בשבילו. אם יתנגד,
יצטרך לעזוב את עמדת־הכוח היחידה שלו
— משרד־הבסחון.״

מכר את האדמה הלאה, בהסתמכו על ייפויי־כוח
המרשים לו לעשות בקרקעות אלה כבתוך
שלו.
יומו השלישי בבית־המשפם היה יומו הקשה
הראשון של אל־מטרי. עורו־הדין מיכאל
כספי נופף בפניו צ׳קים של פולאק,

קרקעות
הז קןוהאדמה

תל-אביב. רחוב הססנד 62
0ל פ 1ן 36487 בין 8־19

חנות ירקות ופירות

יוסר שחוב!׳
פרדם־כץ, רחוב ביאליק 5
שרות מעולה #מבחר גדול

.בית הספד

0 1כ ^ 1ו
החלה ההרשמה
לקורסי הטרב:
¥ריהוט ועיצוב פנים
סרטוט בניין
ואדריכלי
^ מנהלי מחלקות ייצור קירור ומזוג אויר
¥מנהלי עבודה
במתכת
^ מנהלי עבודה
במכונות
¥מנחלי עבודה
בחשמל
^ מנהלי עבודה בבניין
¥קריאת סרטוטבניין
חישוב כמויות
בבניין
^ קריאת סרטוט מכונות סרטוט מכונות
4צילום רגיל וצבעוני

התחלת הלימודים1 :

ינואר 1964

סיסודה של:

הר 1ב ל * ה הנ*> 1ינו בניו *
תל־אביב. רחוב הסס נר 62
׳ ,סלמון ( 6417ב ץ 8־19

על שולחנו של השופט יעקב גביזון התגלגלו
השבוע מיליון־וחצי לירות. זהו שווי
הקרקעות המעורבות בתביעה, המתבררת מזר,
כמה שבועות בפני במדד,משפם המחוזי
בתל־אביב .״את הקרקעות קניתיבמחיר
מלא, והן רכושי,״ הצהיר סוחר־הקרקעות
יצחק פולאק.
״הקרקעות שייכות לי,״ השיב לעומתו הישיש
הערבי מוחמד אל־מטרי ,״הוא הוציא
אותן ממני במירמה, החתים אותי על ייפויי־כוח
מבלי שאדע את תוכנם.״
הישיש עונה כישיבה. לא היה זה
קל להביא את מוחמד אל־מטרי לבית־ר,משפט.
הישיש ()80 המציא תעודת־רופא, בה
נאמר כי הוא חולה־לב, עלול למות בדרך
אם יטלטלוהו לבית־המשפט. תעודה זו העמידה
במבוכה את סוללת הפרקליטים (מיכאל
כספי, ישראל לוין, יצחק בן־ישי, ד״ר
יוחנן בדר ומשה נחשון) ,שהגנו על פולאק,
אשתו ובנו. כי אל־מטרי נועד להיות העד
העיקרי במשפט יקר זה.
הסניגורים טענו כי תעודה זו מבויימת,
וכי אל־מטרי אך מבקש להתחמק מחקירה
של ממש. לפי בקשתם, הוזמן להעיד הרופא
שחתם על תעודת המחלה. הסתבר כי אינו
רופא לב, אלא רופא למחלות פנימיות, שלא
ערך מבחן אלקטרו־קארדיוגראמי, לא מדד
את לחץ הדם של הישיש, כי אם הגיע למסקנתו
אחרי בדיקה רופפת ומישוש הדופק.
מול
עובדות אלה נאות השופט להוציא
צו, כי אל־מטרי ייבדק על־ידי רופא של ה־סניגוריה.
מומחה למחלות לב יצא לביתו
של אל־מטרי ביפו, בלוזיית עורך־הדין בן־
ישי. הם מצאו את הישיש שוכב במיטתו,
נאנח בלי הרף. בדיקה במכשיר אלקטרו־קארדיוגראמי
הראתה כי לבו בריא. על כך
מיהר אל־מסרי להצהיר כי אמו יכול להזיז
את רגליו.
הסמגוריה העלתה על דוכן העדים רוכל
משוק הכרמל, מכרו של אל־מטרי, שהעיד
כי באותו יום פתח לו בעצמו את דלת
ביתו, המרוחקת כ־ 15 מטרים ממיטתו.
לבסוף ציוזה השופט לשלוח רופא ממשלתי
אל הישיש, וזה קבע כי מוחמד אל־מטרי
יכול להופיע בפני בית־המשפט, ללא סכנה
לחייו. מאז הספיק להעיד שבע פעמים. הוא
הגיע במכונית פרטית, הושב על כיסא, הורם
יחד עם הכיסא אל תוך האולם הקטן
של השופט גביזון. לשאלות התביעה וההגנה,
שתורגמו לערבית על־ידי תורגמן רשמי,
השיב בישיבה.
מיהו שייף שנטי? התמונה שנשנתה
באולמו של השופט גביזון, דמתה לדף שנתלש
מתוך אלבום היסטורי של ארץ־ישר־אל.
כמו בימים ההם, עמדו משני הצדדים
בעל־קרקעות ערבי וקונה־קרקעות יהודי. כמו
בימים ההם, ידעו כמעט כולם ערבית
רהוטה — אך דיברו בשפה רישמית אחרת.
אלא שמשהו עמוק מאוד היה שונה. באותם
הימים היו מוחמד אל־מטרי ודומיו שייכים
למעמד עשיר ונרחב, שהחזיק בידו את
רוב קרקעות הארץ. ואילו יצחק פולאק ורעיו
השתייכו לקבוצה הקטנה של יהודים,
שתרו אחרי כל דונם ערבי פנוי, כל שדה
הניתן לקנייה. כיום המצב הפוך. אל־מטרי
הוא שריד מבוטל של מעמד בעלי־הקרקעות,
ואילו יצחק פולאק מסמל ענף כלכלי שאין
שני לו במימדי עיסקותיו.
נישקו של אל־מטרי היתד, התמימות. האיש,
שעל שמו היו רשומים עשרות חלקות׳
פרדסים ובניינים, הציג אח עצמו כמדומה
לכל אורך הקו. פולאק רימה אותו,
פקיד הנוטריון הציבורי רימה אותו, אפילו
פרקליטו הקודם רימה אותו. הוא, בסך-הכל,
החכיר את הקרקעות ליצחק פולאק לתקופה
של עשר שנים, והנה הסתבר לו כי סולאק

סניגוריה, שהושמעו מדי פעם, תדך כדי
מהלך המשפט, כאילו שריף שנסי הוא שדחף
את הישיש להגיש את המשפט, לאחר
שקנה ממנו חלק ממה שתביעה זו עשויה
להכניס לו, במיקרה של הצלחה במשפט.
שוחד וריגול. ניצחון ראשון זה המריץ
את הסינגוריה לפתוח בהתקפה כללית,
במטרה לערער את מהימנות העד. הוצגו
פסקי־דין, שהוכיחו כי אל־מטרי הורשע
פעם על מתן שוחד לפקח עירוני, ופעם אחרת
על ריגול. בכל מיקרה טען :״רימו אותי,
קשרו נגדי קשר!״ אותה טענה עצמה שהטיח
כלפי פולאק, במשפט זה.
באותם המיקרים הופרכה הטענה. האם
תופרך במשפט זה? התשובה, המתגבשת
באיטיות באולמו הצפוף של השופט גביזון,
שוזר, מיליון־וחצי לירות.

משפס
על• גי טאדח

פרקליט בן־ישי ועד מטרי
תמונה עתיקה במציאות חדשה
אותם פדה אל־מטרי עצמו. הסכום התקרב
ל־ 272 אלף הל״י, שפולאק הודיע כי שילם
עבור הקרקעות לפני מספר שנים. הישיש
הסתבך בתשובותיו, התחמק תמיד בטענה
כי אינו יודע מה עשה.
אך הישגו של כספי היה אחר. תוך כדי
חקירה, הצליח להוציא מפי העד כי חתם
על ייפויי־כוח לפרקליטו, עורך־הדין יהודה
פרנקל, דוזקא בפתח־תקווה. בדיקה מהירה
העלתה שם העתקי מיסמכים, מהם הסתבר
כי אל־מטרי מכר לאדם בשם שריף שנטי
חלקים המסתכמים ב־ס/״ 50 מן הקרקעות שהוא
דורש בחזרה מופלאק, וכי קיבל מ־שנטי
את התמורה המלאה עבורם.
״הלא העדת כי מימיך לא מכרת שום
אדמה — לא לפולאק ולא לכל אדם אחר!״
היקשה כספי ,״והנה מסתבר שמכרת ל־שנטי.״
כאן
יצא המרצע מן השק. לדברי הישיש:
הוא לא קיבל משנטי שום תמורה. אולם
שנטי — אחת הדמויות הערביות הבולטות
באזור תל־אביב, הנשוי לאשר, יהודיה —
התחייב לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בתביעת
אל־מטרי נגד פולאק. אם יזכד, אל־מטרי
במשפט, הרי יהיה לחוזי־המכירה תוקף•
אם יפסיד — לא יקבל שנסי דבר.
היתד. זו הודאה שתאמה את הערות ה
נאשמת
כחן
פירצה קוראת לטרוצח

קבוצת גברים טיפסה במעלה הבית מספר
,525 שבשכונה ג׳ בבאר־שבע. אחד מהם
נקש על הדלת שבקומה השניה וכולם נבלעו
בדירה. השקט בחשכת הערב שבחדר המדרגות
נמשך כמה שגיות .״אתם מחכים עד
שימשהו יוצא,״ אמר קול גברי, במעלה המדרגות
מן הקומה השניה לשלישית ,״ואז
אנחנו נכנסים פנימה.״
קבוצת השוטרים בלבוש־אזרחי ירדה והתקרבה
לדלת. קול חריקת מנעול נשמע ועוד
טרם הספיק המבקש לצאת להציג את כף
רגלו על המיפתן, פרצה חוליית השוטרים
פנימה. בעלת הבית, אסתר כהן 35 ניסתה
להתנגד, אך הסמל הדף אותה. היתד, בידו
פקודת חיפוש והוא חיכה באדיבות עד ששני
הגברים והצעירה שהיו בדירה יספיקו להתלבש,
הובילם לתחנת המשטרה.
כעבור כמה שבועות היה תיק התביעה
מוכן: אסתר כהן הואשמה בניהול ביתי
בושת.
לא רק להופעות. לא היה כמעט איש
בבאר־שבע, אפילו שלא מן החוגים הנמוכים,
שלא הכיר את אסתר כהן ועיסוקיה.
אולם היא היתד. מצהירה בגאווה כי מקצועה
הרשמי הוא רקדנית. ואומנם, לא אחת הופיעה
אסתר עבת הבשר בריקודים מזרחיים
בחתונות ומסיבות פרסיות, כשבעלה מלווה
אותה בנגינה על גיטרה. היה לה אפילו נהג
פרטי שהיה נוהג להביאה למקום ההופעה.
עד שהבחינה המשטרה כי הנהג מסיע לא
רק את אסתר למקומות חפצה — אלא גם
אנשים אחדים לביתה. עיקוב קצר גילה כי
ביתה של אסתר משמש כבית־בושת פעיל.
אסתר סרבה להודות באשמה, אולם עדותה
של עדת־התביעה הראשית, שסרם מלאו
לה , 16 היתה מזעזעת. היא סיפרה כי הכירה
את אסתר וזו הבטיחה לה לעשות ממנה
רקדנית .״היא לקחה אותי לעודך־דין והחתימה
אותי על חוזה. אבל במקום ללמד
אותי לרקוד — הכריחה אותי לעבוד בזנות.
עבדתי ארבעה ימים עד שנתפסתי על־ידי
המשטרה,״ סיפרה הנערה לשופט.
עדותה של הנערה נסתייעה בעדותן של
נשים נוספות, אשר גוללו בפני השופט אח
הדרך המוזרה בה הגיעו לעבודה בזנות בביתה
של אסתר. אחת. הנשים, בעלת באר
לשעבר בירושלים, סיפרה כי באה להתארח
בביתה של אסתר יחד עם בנה החולה. משחזרה
לירושלים, התברר לה כי עיסקה שקע
בחובות, ולא תוכל לשלם לאסתר את 256
הלירות שנשארה חייבת לה .״היא הציעה
לי לעבוד בזנות כדי לחסל את החוב,״ סיפרה
הירושלמית ,״ואחר־כך לחצה עלי להמשיך
גם אחרי שסיימתי את התשלומים.״
אשד, אחרת סיפרה כי הודחה על־ידי אסתר
לזנות שעד, שבאה עם בעלה לשכור את
הדירה .״אסתר ביקשה מאיתנו להישאר בטענה
כי בערב נערך סקס האירוסין של
בתה,״ העידה בפני בית־המשפט .״אחר־כך
נשארתי בבאר־שבע ועבדתי אצלה בזנות.
היא אמרר. לי לשלוח את הילדים שלי לסבתא
שלהם ולהשאיר איתי רק את הילד
הקטן, כי זה עוזר אם המשטרה תבוא.״
ניגון ללקוחות. אולם מסתבר כי מאומה
לא עזר. גם הסוואתו של בעלה של
אסתר, שניגן בגיטארה להנאת הלקוחות המצפים
וטען, אחר־כך, כי התאמן בניגון
ריק יד, לא סייעה לאשתו.
״אינני יכול להתעלם מן העובדה שהעיר
באר־שבע שורצת פרוצות,״ כתב השופט
אלמליח בגזר־דינו .״נראה לי שיש להודיע
ברבים לעבריינים מאותו סוג, כי יד החוק
תגיע אליהם.״
;וטווס הזח •111

אנשים

הוא הרשיע את אסתר, הטיל עליה שלוש
שנות מאסר.

מע שה שטן
ברחוב שבסי־ישראל מתלחשים. מתלחשות
הנשים החסודות מכוסות הראשים, מתלחשים
אכרכי־המשי המזוקנים, מתלחשים יהודים
כשרים בעלי צורר, ונערות צנועות שפרם
נישאו לאיש. מתלחשים ברחוב, במכולת,
בחנות הירקות, בבית המרזח, בשיק
ובוודאי גם בבית־הכנסת. מספרים שבר׳
אייזיק בר־תוראי, יהודי ירא־אלוהים, פגעה
עין הרע והסיתה אותו לעשות מעשים שלא
יעשו בשארתו הצדקת אסתי לוי, שהיא
עדיין ילדה ואינה יודעת להבחין בין סוב
לרע. המאורעות הגיעו עד לידי הפוליציה,
והדברים גדולים וקשים ומי ישור סופם.
משפחת לוי גרה בכוך חשוך, באחת ה־סימסות
של מאה־שערים. היא מבורכת בארבע
בנות יסד,פיות, בהור״־עור ובהירות־שיער,
המכניסות אור לתוך הבית.
הבית החשוך אמנם מואר, וההורים מאושרים,
אך על האור ועל היופי אי־אפשר
לחיות. כשהאבא הפסיק לעבוד והמצב בבית
היה דחוק, החליטו ההורים לשלוח
אח בתם אסתי, בת החמש־עשרד״ לעבוד.
בר־תורא, קרוב של משפחת לוי, אב לצעיר
בן עשרים, הסכים להעביד את הילדה ב־חגות־המכולת
שלו. חנות־המכולת, שלא
מזמן היתד, בשביל אסתי שם של מישחק,
כמו אבא־ואמא או שוסרים־ומבים, נעשתה
לה למקום עבודה.
הילדה לא חשבה על כך שמעתה אין
יותר מישחקים וצריך להתנהג כמו אשה
מבוגרת המבוגרים חשבו על כך הרבה.
בשהיתה רצה בחנות והשמלה הקצרה היתד,
מגלה את ברכיה הקטנות, היה הבעל
חומד והאשה מקנאת הדבר עלול היה
להביא למריבות משפחתיות, לולא כבש
היצר את דבורו בעוד מועד.
סיטיא אחו־א. יום אחד חזר מר
בר־תורא מסעודת בר־מציות כשהוא שתוי
קצת יתר על המידה. כשמצא את הילדה
הקטנה בחניתו, התערפלו עשתונותיו, הוא
התנפל עליה, סחב אותו למחסן החנות
ועשה בה מה שעשה. הילדה ההמומה הלכה
וסיפרה על המיקרה לבני־משסחתה, המשפחה
הגישה תביעה משפטית נגד בר־תורא.
אשת הנאשם יצאה להגן על כבוד בעלה.
היא טענה שאשמת האונס חלה על הילדה,
משום שהיתה משחקת בחנות כאשד, מבוגרת
אין היא מאשימה את ד,ילדת הילדה
היא ילדה, ואינה יודעת מה היא עושה.
אלא שהדור, הדור המקולקל, הוא אשם
בכל. הוא מוריד מהילדות את הגרביים האפורים,
מלביש להן חצאיות קצרות ומלמדן
לקרוא ספרים ורומנים שמקלקלים את נפ

הורי
הילדה זועמים: גברת בר־תורא
מעלילה עלילות על בתם. האדון בר־תורא
מכחיש בפד בית המשפט את כל המעשה
והילדה הקטנה, בתם, איש לא יודע מה
יהיה גורלת כולם מחכים לפסק־הדין, שיינתן
בבית־המשסם המחוזי בירושלים.
יודעי דבר שבמאד,־שערים מספרים שכל
המעשה לא בך היה. היה זה הסימרא־אחרא
שבא בדמות של בעל חנות־מכולת אל
השכינה, שהתחפשה לילדה קטנה. לפי דעתם,
עד שלא יימחו כל חוטאי ישראל מעל
האדמת עד שלא יפסיקו לפגוע בכבוד השבת
בפרהסיא, לא יחדל הסיטרא־אחרא
לחלל את כבוד השכינה.

היסטוריה
*•בור• המרחב
פקודת השופט היתד, בלתי־רגילה: הוא
ציווה על שמש בית־המשפם לעבור בין
העתונאים הרבים שישבו באולם, לאסוף
מידיהם את כל הפנקסים, העטים והעפרונות
״שום רשימות של הליכי המשפס מעתה
ואילך אסורות לפירסום!׳׳ הכריז.
מאותו רגע שוטטו השוטרים באולם, כדי
לוודא כי איש לא ירשום מילה בחשאי.
אולם השמירה המעולה לא הועילה: כתב
אחד רשם כמה מילים על שרוול חולצתו,
שני רשם פסוקים בפנקס זעיר, שלישי
ורביעי הנציחו מילה זו או אחרת.
בתום הישיבה מיהרו העתונאים הנרגזים
והנרעשים להתבודד. אחד מהם ישב ליד
מכונת־כתיבת האחרים הצטופפו סביבו. וכך,
במאמץ משותף, בהיעזרם בזכרונם הטרי
וברשימות החטופות שרשמו, חיברו מחדש
את נאומו של הנאשם הבלונדי, יפה־התואר.
השבוע
הופיע בארץ ספרו של אותו עתו-
(המשך בעמוד )16
• בל השמות בזויים.
חעומי הזי! *וגי

הג רסה שד השר
שר-הפנים משה חיים שפירא, יכול
אולי להרשות לעצמו להראות פה ושם ללא
כיסוי ראש, אבל מפלגתו אינה מוכנה להרשות
זאת. שפירא הונצח לפני שבוע
על־ידי צלם, שעה שבא לבית השגרירות
האמריקאית בתל־אביב, כדי לחתום בספר
הניחומים על מות נשיא ארצות־הברית. כשנכנס,
הסיר השר את מגבעתו. אולם יומון
מפלגתו, הצופה, שפירסם את צילומו של
שפ רא בשעת החתימה, דאג לתקן את
המעוות. צייר זריז הוסיף לו כיפה בתמונה.
#עם שובו ארצה, סיפר מנהל חברת
צי״ס, צ בי ח ר מן, על ההתקדמות בבניית
אניית־הפאר שלום, במספנות סם. נאזר
בצרפת. הרמן הרחיב את הדיבור על יצירות
האמנות שתקשטנה את קירות האנייה,
סיפר כי גם הצייר הישראלי היושב בצרפת,
יעקוב אגם, תרם תמונת־קיר גדולה.
,אגם מצייר בסגנון מיוחד,״ הסביר הרמן.
,הוא מדביק רצועות עץ על גבי תמונתו,
כך שמכל צד ניתן לראות תמונה אחרת.״
העיר אחד העיתונאים, בחצי־קול :״זה,
כנראה, כדי שיושבי המטבח הכשר והטרף,
שיבנו בשני קצות האנייה, יוכלו להגות,
כל אחד, מציור אחר.״ #עם התמנותו של

ציירת בדיזל בתוכנייה יפאנית
אורחת מארץ מוזרה
עקיבא גוברץ כשר־ללא־תיק בממשלה,
הביע את סזנותיו, :ב־ 1922 הייתי רשום
בלשכת־העבודה בירושלים שבעה חדשים עד
שקיבלתי יום עבודה. הפעם אין חשש שאעמוד
בתור לעבודה גם לאחר ש־התפוטר
ממשטרת־ישראל, המשיך עמום
בדגו רי ו ן לנקוט בקו נוקשה לגבי ה־עתונות.
כשנשאל השבוע לדעתו על רצח
נשיא ארצות־הברית, במסגרת משאל שערכו
כתבי העולם הזה, השיב עמום:
,תוציאו אותי מהמשחק. אני עם העולם
הזה לא עורך משאלים. לילה טוב!״ •
פחות נוקשה היה יד ימינו לשעבר של
עמום, שלום ירקוני, שהלך יחד עמו.
ירקוני, שנשאל אף הוא לח-ת דעתו המקצועית
על הרצח השיב, :אני מצטער,
אבל ממחר בבוקר אני מתחיל לעבוד בידיעות
אחרונות ולכן לא אוכל להביע דעה
בעתון אחר.״

האשפקרריהשד מור
המספרת הצעירה הדסה (דרכים לוהטות)
מור, אינה מוכנה לנוח על זרי
הדפנה של יצירתה הראשונה, שעוררה סערה
בציבור. היא מסיימת עתה כת-בת כפר
שני׳ שיצא לאור בקרוב, ויקרא בשם
אספקלריה של חאקי. ספר זה יוקדש, כפי
שניתן לנחש, לחוויות ה של חיילת במחנות
צה״ל. בין השאר כוללת הדסה בספרה פרק
נכבד המצטיין בתאור נוקב של דמויות
ברחוב דיזנגוף התל־אב־בי # .בעקבות
השמועות שפשטו על הסיבה האמיתית ה
מסתתרת מאחורי ביטול תצוגת־האופנה של
איב סאן לחץ בישראל, סיפרה סוזי
אבן, אשת סגן־ראש־הממשלה, ונשיאת האגודה
למלחמה בסרטן, את הסיבות שהביאו
לביטול התצוגה, :מגוחך להגיד שביטלנו
את התצוגה משום שחששגו שלא יבוא

קהל. אנשים יודעים שאנו זקוקים לכסף,
ולא יכולים לתאר לעצמם שויתרנו על
סכום עצום כזה בגלל אבל קנדי. עוד
לפני האסון החלטנו להוסיף עוד תצוגה,
כיון ששבוע לפני ההופעה נותרו רק מאה
כרטיסים. אני, כאשת סגן ראש־הממשלה, לא
יכולתי להתיר עריכת מפעל כזה, שברובו
בנוי על פרסומת, בחודש האבל צמד
הציירים הישראליים סיומה ברעם ובלה
בדיזל, ערכו החודש שתי תערוכות מיצירותיהם
בט־קיו ובאוסקה שביפאן. ה־תכניה
היפאנית הכילה, נוסף להסברים וצילומי
ציוריהם גם תמונות מהחי חייהם
בישראל • .מעשהו של ג ׳קי רוביג
שטיין, שירה ברוצח קנדי, העלה את מניות
בעלי מועדוני־הלילה. אמר חיים
חפר, מבעלי החמאם :״נראה שמישהו יעז
לירות בנשיא. יהיה לו עסק אותנו.״

הראיון ש ד די ק ה
הפולחן המסורתי המתקיים מדי שנה בעדן
סלון בברלין, השייך לישראלי שמעץ
עדן, נערך גם השנה. בנוכחות החברה הברלינאית
הגבוהה, התחרו 24 צעירים גרמנים
שריריים על התואר מר־ברלין, הפגינו
את גופותיהם תוך כדי הרמת משקלות. שמעון
עדן החליט להוכיח אף הוא את יכולתו
בהרמת משקלות, הרים בהצלחה את מיס
עולם קרול ג׳ואן קראפורד בת ר,20-,
שהעניקה את הפרסים למנצחים. אבל האדם
החזק ביותר באותו ערב היה מנהל העסקים
של שמעון, הישראלי מוטקה (,מייק״)
קליגר, שהיה חייב להילחם במאות האנשים
שניסו לפרוץ למועדון • .אחרי ש־עתונים
בארץ פירסמו אח הראיונות שמעניקה
הזמרת הישראלית ריקה זראי לעתו-
נים צרפתיים, שכללו כמה סרטים לא כל כך
מדוייקים מעברה, החליטה ריקה להחזיר
מלחמה. אמרה היא, :לוא היו הצרפתים
מתרגמים מעברית את עלילות ח-יהס של
הכוכבים הצרפתיים המופיעים בישראל, כפי
שהתפרסמו בעתונות הישראלית, היה קול
צחוקם מגיע מפאריס לתל־אביב צמד
השחקנים יצחק שילה ואביבה גור,
שהחלו בסיבוב הופעותיהם בהצגה האוזן הפרטית
והעין הציבורית, נעדרים עתה רוב
הזמן מדירתם. כאשר נשאלה השבוע בתם
בת ד,־ ,7חמי, מה יש בדעתה להיות כשתהיה
גדולה, השיבה, :שחקנית! גם אני
לא אהיה כל הזמן בבית והם יראו כמה
שזה לא נעים אורח מפורסם העומד
להגיע בקרוב לישראל: השחקן השבדי
מרס פון ייסידוב, כוכב סרטיו של אינג*
מאד ברגמן. פון־סידוב עומד לבקר בחג
המולד בירדן, יעבור משם דרך מעבר מנדל-
באום לביקור בישראל כאורח להקת עינבל,
עימד, הופיע יחד בסרט ההוליבודי הסיפור
הגדול ביותר • .אורח אחר: הרקדן הישראלי
שמעון לוי, שהחליט לחזור ארצה
אחרי שבע שנות •עילות בלונדון. שמעון
עומד להקדיש את מ ר מי והידע שרכש לפיתוח
מחול הראו כישראל.

בשוקי ה שבו ע
• ראש הממשלה לוי אשכול,
על יחסי ישראל־צרפת :״היחסים תקינים ואינם
טעונים בדיקה מחודש לחודש.״
9ה״ ״ ל, בתשובה לשאלה כיצד מתקדמת
העבודה בכור האטומי בדימונה:
.,תודה על ההתעניינות.״
• הד״ר ישראל אלדד, במאמר
שפירסם בהבוקר על רצח הנשיא קנדי :״אף־
על־פי שלא אמרנו, הלל׳ ,גם, קריעה׳ לא
היינו צריכים לקרוע, ולא היינו צריכים
לעלות על הלב ועל הדעת את הצירוף
שצורף לו כ,חסיד אומות העולם׳.״
• פנחס ספיר, שר־האוצר והמסחר־והתעשיה.
בתגובה על השאלה מה דעתי על
כך שעקיבא גוברין יירש את מקומו כשר־המסחר־והתעש-ה
:״לפי העתונים צריך גוב־רין
לקבל את המשרד רק באחד באפריל,
ודיה לצרה בשעתה.״
ס המבקר חיים גמזו, על הדמיון
בין הזמרת ההולנדית ריקה יאנסן המופיעה
בישראל לבין הצייר מארק שאגאל :״שניהם
אינם מצטיינים בקול זמרים מובהק.״
• העתונאית מירה אברך, בהסבירה
מדוע הכחיש ביג׳י את דברי הניו־יורק
טיימס בצטטו אותו :״ביג׳י דיבר פשוט
על אפלטון, וזולצברגר הנין לחומו שאמר
— פלוטון.״

שמעון עדן ומיס עולם
כת פשוט להריס
אמנות תיאטרון
נביא השקר
היו ר ש (התיאטרון העירוני חיפה; מאת
משה שמיר; בימוי — משה שמיד ודור
לוין; תפאורה — יהודה בן־יהודה) מתימרת
להיות מסכת תוכחה ומוסר מפי איש הרואה
את עצמו כיורשם של נביאי הזעם
התנ׳׳כיים ואינו אלא יורש נביאי השקר.
קצת באיחור נזכר משה שמיר כי קיימת
בעיה כמו שילומים מגרמניה. שבכל פעם
שמגנים אותה בבימות הבידור־הקל זוכה
הדבר למחיאות כפיים. לפיכך החלים לגרוף
את מם המצפון שמשלמים אזרחי ישראל
בקנה מידה תיאטרוני. ישב וכתב על אחד,
צבר ממוצא ספרדי בשם זאב במס (ישראל
בידרמן) הנוטל את זהותו של נפטר
בשם ודלף כהן, כדי לזכות בפיצויים המגיעים
לו מידי הגרמנים. הפשע הפלילי
שבכך אינו כל כך נורא כמו ההסתאבות
שבאה על אותו נוכל בשל שפע הכסף
הזורם לידיו. ואז אונס שמיר את גיבורו
להיות לסמל אזרחי ישראל ושואל את ־,־
שאלד, הנוקבת: מה זכותם של אלח לרשת
בעלי זהות אחרת?
שמיר עצמו הוא מוג־לב מדי מכדי להשיב
על השאלה. לרוע המזל לא היה בו
גם הכשרון לנסח את השאלה בצורה תיאטרונית
אמיתית, ולא משום שהוא חסר
כשרון. חוסר הכנות, הצביעות, השטחיות
הצחיחה שבגישתו של שמיר לנושא הביא
לכך שמה שיצא מתחת ידיו אינו מחוה
אלא פובליציסטיקה מבולבלת ומשעממת.
כגיבור כן מהברד, מבלי להתיחס לעצם
הבעיה אותה מנסה שמיר לנסח ב־פסבדו־מערכון
שלו, לקויה הצגתו מבחינה
דראמתית פשוטה. היא קטנה מכדי לאכלס
במה ענקית, וגם המצאות התפאורה, הנאה
לכשעצמה אך שאינה משרתת את העלילה,
אינן יכולות לחפות על כך. חוסר קונפליקט
של ממש עד לשלבי ההצגה הסופיים וחוסר
התפתחות פסיכולוגית של אישיות
הגיבור הראשי, מונעים אף את המתח הדרמתי
שבמחזה פלילי רגיל.
דמויות המופיעות ונעלמות על הבמה
ללא קשר אורגאני לגוף העלילה׳ והעדר
תחושת כבוד מינימלית בסצינות המתיהס־ה
לשואה, משלימות את התמונה המעוותת.
במסגרת זו קשה לדרוש משחקנים, ואפילו
אינם כאלה האמונים רק על סגנון שקספירי,
להציג על הבמה יותר מאשר מריונטות.
בכתבו אח המאמר המשוחק הזה הוכיח
שמיר כי מבחינה מוסרית אינו שונה מהנוכל
המשמש לו גיבור. הוא מעמיד פנים,
מוליך שולל ומתחסד כדי שיוכל גם הוא
ליטול את חלקו בשלל בלי כל זכות.

במדינה

ל הנ חלת

ב71 11 1

ב־ 0ו!לדצמבר >פתח
קור, ס :-ערב
חצי עונתי.
פרטים והרשמה
מ־ 8בבוקר
עד 8בערב

1מג)1ז1510ז 1( £85 £.1א 4£ג 1^£3 £

אימפרסריו ברמן ישראל
מציגים

כו כבת הז מרוהפ רו די ה

ריקה

ינ סו

אפצאגן

8 1 x 6

בלווי תז מו ר ת
תל־אביב ״אחל־ שם״

ביום ג 3.12.63 ,ב־8.30
חיפה ״ אורה״

ביום ד 4.12.63ב־9.00
א שקלון ״רחל״

ביום ה 5.12.63 ,ב־8.30
קרי ת חיי ם ״בית העם״

ביום ר 6.12.63ב־9.00
רמת־גן ״ קסם ״

מוצ״ש 7.12.63ב־9.00

המנוי
\1יברוז וזטובווך לחיירוטג וזוזיווי, וזו 3ר9
זוווזו !*?רגו? 9 .ב וזבין וופז סויוזוץ, סו
וובל לזזבטזר בל ווטילוזז לסו \ז #ז ל \ 1ז.

(המשך מעמוד )14
נאי, שישב ליד מכונת־הכתיבה* .המעש מאת
ג׳ראלד פראנק, שהופיע לפני כמה חודשים
בארצות־הברית בשפה האנגלית, ושתורגם
לעברית בידי אחותו של הנאשם־הנואם,
מטיל אור על אחת הפרשות המרתקות ביותר
של העבר העיברי הקרוב.
לא היתד! מכונית. נאומו של אליהו
בית־צורי, הנאשם השני ברצח הלורד מוין,
אמנם היה ראוי להישמר למען ההיסטוריה.
כי יש לו משמעות עמוקה — עמוקה הרבה
יותר מכסי שברור אפילו לפראנק, ששמע
אותו במקורו.
הכריז בית־צורי, חבר אצ״ל שעבר בימי
הפילוג הגדול לארגונו הפורש של אברהם
(״יאיר״) שטרן :״עלי להבהיר לבית המשפט:
רעיונותי אינם רעיונותיה של הציונות. אין
אנו נלחמים לקיום הצהרת־בלפור. אין אנו
נלחמים למען הבית הלאומי.
״אנו נלחמים לחרותנו! אנו, בני־הארץ ה־עיבריים,
בעליה הסבעיים והחוקיים, גמרנו
אומר לרכוש את עצמאות מולדתנו מידי
השליטים. הנוכריים שהשתלטו עליה!״
משפטם של אליהו חכים ואליהו בית־צורי,
שני חברי לח״י שהרגו בקאהיר את
השר הבריטי לענייני המרחב, ב־ 6בנובמבר
, 1944 לא תוכנן מראש. לפי התוכנית, היה
עליהם לברוח ממקום־המעשה במכונית. אולם
בעיצומה של מלחמת־העולם לא קל היה
לאנשי לח״י להשיג מכונית. על כן, בניגוד
מפורש לפקודות, השתמשו באופניים —
כלי שאינו מתאים לבריחה. כי רוכב האופניים
בולט הרבה יותר מאדם הבורח
ברגל, מבלי שיהיה לו יתרון המהירות של
הנוסע במכונית. השניים נתפסו מיד אחרי
המעשה•* ומאותו רגע נחרץ גורלם להיתלות.
כנעני
בקאהיר. מנותקים ממפקדיהם,
נאלצו השניים לתכנן לבדם את הגנתם בבית־המשפט
המיצרי. הם ידעו כי הם מדברים
אל העולם, וגם אל המוני המרחב. כי המעשה
הפך אותם לגיבורי הנוער המיצרי, שמיטב
בניו — וביניהם גם גמאל עבד אל־נאצר —
כבר חלמו באותם הימים על מלחמת־שיח־רור.
דעת־הקהל המיצרית אהדה את שני
אליהו, מיטב הפרקליטים המיצריים התנדבו
להגנתם, אנשי החברה הטובה מילאו את
אולם בית־המשפס, ואפילו אב בית־המשפס
המיצרי, שאסר את פירסום הנאום, התייחס
לנאשמים באהבה כמעט־אבהית.
איך הגיע בית־צורי, צבר חצי־אשכנזי־חצי־ספרדי,
אל נאומו ההיסטורי, בו התכחש
לציונות? בלי ספק התכוון, בעת הכנת נאומו
בבית־הסוהר המיצרי, למצוא נוסח שיסביר
את מלחמת־השיחרור העיברית לאוזניים ערביות,
בצורה המעוררת־אהדה. לא במיקרה
הגיע, בדרך זו, לנוסח המזכיר את מצע
הפעולה השמית.
שיקוליו לא היו רק טכסיסיים. בית־צורי
היה מקורב, באותם השנים, לחוגי הכנענים.
אמנם לא קיבל את תורתו של
יונתן רטוש, אך קלט ועיכל כמה מן העקרונות
הכנעניים העיקריים. הוא הרחיק לכת
מרטוש, התקרב מאד לרעיונות שגובשו לאחר
מכן במעשר העיברי: החלפת הרעיון
הציוני ברעיון האומה העיברית החדשה,
המשחררת את הארץ מעול זרים והמבקשת
ידידות ושותפות עם עמי ערב.
א ם כי ג׳ראלד פראנק הפליא
להנציח בספרו את האווירה בה גדלו
שני אליהו ובני־דורם: החיפוש המתמיד אחרי
דרך חדשה, הבוז העמוק למוסכמות היישוב
ולהנהגה הציונית של וייצמן ובן־גוריון,
הלבטים החברתיים, התרבותיים והכלכליים.
באווירה זו יכול היה צעיר כמו אליהו חכים,
בן־טובים וחובב־ריקוד, להפוך גיבור לאומי
אמיתי.
אך פראנק, המגיע לרמתו הגבוהה ביותר
בתיאור מאורעות בית־המשפט, שהוא היה
עד להם, אינו מצטיין בתיאור הגיבוש הרעיוני
של שני אליהו. אחת הסיבות: הוא
שאב את עיקר החומר שלו מפי ישראל
שייב, שתפקידו בפרשה היה קטן, והמבקש
להטביע את דעותיו הנוכחיות על מעשים
שנעשו בהשראת אחרים. לעומת זאת לא
הספיק פראנק להידבר ארוכות עם נתן ילין־
מור, ראש מרכז לח״י, האיסטראטג המדיני
של הארגון( .בין השאר שם פראנק בפי
* עתונאי אחר באותה קבוצה: סיירום
זולצברנר, איש הניו־יורק טיימס, שראיונו
האטומי עם בן־גוריון גרם החודש לסערה.
* החקירה הגדולה הראשונה של הריגת
הלורד מוין הופיעה מעל עמודי העולם הזה
( ,)891 לפני תשע שינים,

שייב כמה וכמה מאמרים של עתוני־המח־תרת,
שנכתבו למעשה בידי ילין־מור).
ללא המחשבה המדינית של ילין־מור( .אז
״פרידמן־ילין״) ,לא ניתן להבין את משמעות
הפעולה. לא במיקרה בוצע המעשה על
אדמה ערבית, נגד האדם שסימל גם בעיני
הערבים את שלטון האימפריאליזם במרחב.
כי המעשה כבר נשא בחובו אתי הזרע הרעיוני,
שלא הספיק להבשיל בלח״י עד
תומו: הרעיון של השתלבות מלחמת־השיח־רור
העיברית והתנועה הלאומית הערבית
במסגרת משותפת אחת, תוך כדי מלחמה
משותפת באימפריאליזם הזר.
על כן צדק דויד בן־גוריון, כאשר כתב
לפני שנה על לח״י, תוך חלוקת שבחים
לשני אליהו א ם כי אני שולל ללא
כל סייג (את) דרכו המדינית!״

תזכיר
• ״ שפוךחמתך תחת הכותרת
״והיא שעמדה״ הקדיש העורך את מאמרו,
בפסח השנה שעברה( ,העולם הזה )1285
לפסוק ״שפוך חמתך על הגויים אשר לא
ידעוך ועל הממלכות אשר בשמך לא
קראו תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי
אדוני!״ העורך הביע את הדיעה כי פסוק
זה, והדומים לו, גורמים לעיוות נפש הנוער
ולתופעות של פסיכו־פאתיה לאומית. בשבועות
האחרונים מתנהל מעל עמודי׳ אחד היומונים
ויכוח בין הקוראים על נושא. זה,
בעקבות מכתבו של קורא העולם הזה, הדיר
אלכסנדר זק, שהציע לבטל פסוק זה כתגובה
על ביטול פסוקים אנטי־יהודיים בתפילות
הכנסיה הקאתולית.

החי
• וגר חמור עסככש: בעכו, נתגלה
בית־חרושת ליצור נקניק, בו ערבבי
העובדים בשר־חמור בבשר־כבש.
• עונגשכת: באופקים, נחלצו השכנים
לעזרתה של משפחה רעבה, שארוחת
השבת שלה נפגמה לאחר שאלמונים גנבו
את סירי האוכל המלאים, שהושארו בלילה
על אדן החלון.
• שיניים תקהנה: בחיפה, נתפס
ילד כבן עשר שפרץ לחנות ירקות, לאחר
שטביעת שיניו נתגלתה. על אחד האגסים.

חכים (למעלה) וכית־צורי
נגד הציונות
חננודם חזוו 1*9ו

במאי ״אשת הגיבור משיב בזעם להתקנת המבקרים
נות מוסריים ואישיים חמורים. ייתכן שבשינויים
קלים היא הייתה יכולה להיות נזירה
איטלקית, או בתולה־זקנה בריטית, אבל כמו
שהיא מופיעה באשת הגיבור היא יכולה
להיות רק חברת־קיבוץ ישראלית, טיפוס
שכולנו מכירים אותו מחיינו אנו.
זה אחד הדברים שיוצרי הסרט ניסו
לעשות: לדון בעניין שהוא אנושי כללי,
ויכול אולי לקרות בכל מקום, אבל יחד עם
זה הוא ספציפי־ישראלי ויכול היד, לקרות
בצורתו זאת רק כאן.
הדמות השניה, זאת של יוסף, חבר־הקי־בוץ
האוהב והסובל, שאינו מסוגל להוציא
את אשת הגיבור מקסאונה, מקביל, למשל
— עם כל ההבדלות, כמובן — לפייר של
מלחמה ושלום, או להרבה גברים אחרים,
גיבורי היומיום, קצת אפורים, קצת ביישנים׳
שיש להם כל התכונות הטובות, והם

מחפש בסרט מגרעות טכניות, יכול למצוא
אותן. מי שמחפש כוונות שלא התגשמו
עד הסוף, ימצא אותן. אבל בסרט הזה יש
אווירה ויש נפש. והקהל שאין לו כל
יומרה למומחיות בענייני קולנוע ולחטט-
נות מקצועית, מקבל את הסרט באהדה
ובסיפוק רב. הצופה מן השורה, זה המבקר
במאות סרטים אחרים, מבקר גם בסרט הזה
ואיננו מתאכזב. להיפך, הוא מוצא סיפוק
מיוחד בכך שהדמויות ידועות לו מחייו
הוא, ושהוא מסוגל להזדהות אתן במידה
זו או אחרת. מי שמעוניין בכך, יכול
לבדוק זאת לילה לילה בארבעה בתי־קולנוע,
בארבע ערים בישראל.
• הצילומים ג אשת הגיבור מצטיין
בצילומים מודרניים מקוריים. המצלמה בתנועה
מתמדת, סקרנית, מחפשת, חודרת,
מגלה. הסרט מורכב מקרוב ל־ 600 תמונות.

מאת

פי ט ר פד
נידמה לי שכבר הצליחו להפוך את
תעשיית־הסרטים ד,אינפנטילית שלנו לבין
מיתץ־סוסים. אתר, משיג את הבקורת —
יש לך הצלחה מסחררת. הביקורת משיגה
אותך — יצאת מהמירוץ, ואתה המפסיד.
יבכן, קודם כל, לא מוצא חן בעיני
שהופכים אותי לסוס. שנית, עוד פחות
נראה לי שסוסים אחרים ישפטו את היצירה
שלי. לכן ביקשתי את מערכת הסולם
הזה להרשות לי לכתוב את הביקורת שלי
על הסרט אשת הגיבור.

11ו*ווז? — 11 יו ווי *-

למעלה מעשר שנים אנו רואים את סרטיהם
של אינגמר ברגמן, פליני, אנטוניוני,
ויטוריו דה־סיקה, ולאחרונה של הצעירים
הצרפתיים טמפו, לואי מאל ואלאן רנה.
אנו רואים את נסיונותיהם הרציניים להכניס
לסרט של המאה העשרים את החדירה
והדקות של הרומאן הגדול של המאה ה־תשע־עשרה,
בתוספת הכושר המיוחד של
הסרט — להמחיש דברים באמצעות הפעולה
הפיסית.
כיום ידועים שמותיהם של הבמאים האלה
בכל העולם, ואיש אינו מטיל ספק
ביכולתם. אבל עובדה היא, שאינגמר ברגמן
יצר 11 סרטים ב־ 16 שנים, או אולי להיפך
— 16 סרטים ב־ 11 שנים (כאן אני זקוק
לעזרתו של דויד גרינברג, שיש לו זיכרון
פנטאסטי לעובדות ומספרים, והצרה היחידה
היא שלא תמיד הוא מבין את המשמעות
של מה שהוא זוכר) .בבל אופן, כל הסרטים
האלה של ברגמן נכשלו בשבדיה,
ולא הגיעו כלל לעולם, עד שסרט אחד
הצליח. אז הורידו מהמדפים את כל 11
או 16 הסרטים הראשונים, וגם הם הפכו
הצלחות בינלאומיות. מה נשתנה? טיב הסרטים
— או כושר הקליטה של המבקרים?
אשת הגיבור — להבדיל — הוא סרט
חלוצי בתעשיית הסרטים האינפנטילית שלנו
(כשאני אומר ״אינפנטילית״ ,אינני מתכוון
לגנאי, אלא רק לעובדה שהיא נמצאת בחיתוליה)
.זהו סרט המספר על מחשבותיהם
וחייהם הפנימיים של שלוש דמויות, שלכאורה
מופיעות כאן במשולש הידוע וה־בנאלי.
מה שנותן למשולש זה את הזווית
המיוחדת שלו .,היא החדירה הפנימית לחיים
המחשבתיים של שלוש הדמויות הללו.
האחת היא דמות של אשה, בעלת עקרו־

— 1ווו— 1יייו — ויי י

כמן ״סוטיומקיך

זה קרה זאיכנמר ברנמד
^ שרג ה גי בו ר ״ הוא סרט השייך ל׳
אסכולה המודרנית של הקולנוע,
הוא מנסה לספר את מה שיש לו לספר
בדרך המחשבה, יותר מאשר בדרך של
פעולה פיסית.

הוא הנקודה החלשה ביותר של הסרט.
• המישחק: בתיה לנצט, הידועה
לנו מגלריית הדמויות הבימתיות שלד, מוסיפה
כבוד לדרכה האמנותית בגילום דמות
מסובכת וטראגית. בינתיים, היא השחקנית
הישראלית הראשונה שהופיעה על הבד הישראלי
בשתי דמויות כה שונות זו מזו
כמו יפה באיי ליינו נזייק ורחל אשת הגיבור
בסרט זה. חבל שאין מייצרים כאן
יותר סרטים. דיינו רוצים לראות את
השחקנית הזאת יותר ויותר.
גדעון שמר הוא שחקן צעיר למדי, אף
על פי שיש מאחוריו קאריירה עשירה של
במאי. הוא מופיע כאן על הבד בפעם הראשונה,
ומגיעות לו תשואות, כתגלית חדשה
של המסך הישראלי. הדמות של יוסף
היא דמות כפויית־טובה בשביל שחקן. היא
הפחות־מפותחת בתסריט. נוסף על כך,
תמיד קל יותר לגלם על הבד יצרים וסערות
מאשר שתיקד, סבלנות ואינטליגנציה ביישנית.
גדעון שמר נתן לדמות הזאת מימד
שהתסריט לא נתן לה קודם. הוא מתגלה
כיוצר, המסוגל להפוך את המעט להרבה.
אני מנבא לו קאריירה מזהירה כשחקן.
שמואל אומני הוא שחקן טירון. בתפקיד
ג׳רי, הביטניק ממכסיקו, הוא מביא לתפקיד
מישחק בלתי־אמצעי, עם אלגנטיות של
גוף אתלטי ומשוחרר. הוא קורן גבריות.
בכל ארץ אחרת היו קופצים על המציאה,
והיו מחתימים אותו על חוזה ארוך׳ משום
שזהו חומר־הגלם הטבעי של הבד — שחקן
אתלטי, המסוגל גם לחשוב ולהרגיש.

כל־כך ראויים לאהבה, אבל אינם מסוגלים
לעורר אותה בלבה של האשד, האהובה.
השלישי הוא הביטגיק, התלוש. הצעיר
שאינו מאמין בשום דבר, שאינו אחראי
לשום דבר, שהכל חדל להיות איכפת לו,

אפשר לומר שרובן מצטיינות בקומפוזיציה
שלהן, בתנועה פנימית ודינאמית. כ־ 50מהתמונות
פחות מוצלחות. מרגישים את היד
החזקה של הבמאי, שקבע מה יתרחש לפני
המצלמה, ומה ייעשה מאחורי המצלמה.

ת ב עו
אבל הקרינה הגברית שלו פורצת מאיזה
שהם מעיינות פנימיים סוערים ומדבירה, באופן
זמני לפחות, כל התנגדות. גם זה
טיפוס שכולנו מכירים בסביבתנו.

יש אווירה ויש גפש
— סרט מטפל בפגישתם של שלושה
| 1טיפוסים אלד״ ובתוצאות שמוכרחות
לנבוע ממנה. בהתחלה הוא מתרכז בעיקר
בחייהם הפנימיים, הפסיכולוגיים של הגבוי
רים. המאורעות החיצוניים, המתרחשים בחלק
זה של הסרט, הם רק רקע. השיא
בא דווקא על רקע של פעולה פיסית רבת־ממדים,
שהיא תוצאה של הפגזת הקיבוץ.
כאן החיים הפנימיים מוכרחים לבוא להגשמה
פיסית. הם אינם יכולים יותר להישאר
כלואים בכלוב המחשבות והמעצורים.
החיים עושים את שלהם׳ הטבע עושה
את שלו, והדמויות המאופקות נאלצות לבטא
את עצמן בפעולות פיסיות שיובילו אותן
לרמה חדשה וגבוהה יותר של מחשבה.
זה מה שיוצרי הסרט ניסו לספר. הם
סיפרו זאת בצורה בלתי־מושלמת. מי ש
פוטיונזנוין.

ושוב
להבדיל אלף הבדלות — באן נות
הגבור מופיעים מאות חברי קיבוץ בקיטעי־הווי
של חיי־הקיבוץ, הן בחגם והן בצרתם.
בחלקם הגדול הם מופיעים רק ברקע,
אך אחדים מהם מגלמים תפקידי־עזר, דמויות
מפורטות עם דיאלוגים וקטעים, הקשורים
להתפתחות העלילתית של הסרט.
הם כנים. הם ״ישרים לעניין״ ולא תמצא
אצלם את כל הקישוט המיותר, שלעתים
קרובות מוצאים אצל שחקן מקצועי. אנו

או ת׳!׳

• העריכה: עבודתו של העורך מנחם
שובל, מצטיינת במתח הפנימי שלה. הוא
אוהב ליצור זעזועים על־ידי קונטראסטים
פתאומיים. הוא איננו חושש להשאיר את
הקהל בתמהון לשניות ספורות, הוא מתכנן
את הפתרון הפילמאי בצירוף הצילומים הבאים.
העריכה היא מלאת בטחון עצמי.
אמנם, יש מספר חסרונות לא קטן, יש
בדיחות שקוצצו והן נעלמות מהבד לפני
שמספיקים לקלוט אותן, ולעומת זאת יש
הרבה קטעים שהיו דורשים קיצור נוסף.
גם פה מורגש שתוף הפעולה המלא בין
העורך לבמאי.
ס המוסיקה: המלחין והמנצח מלווין
קלר הצליח לתרגם את הערכים החזותיים
והמחשבתיים לליווי מוסיקאי רגיש, בלתי־מופרז,
המתמזג עם כל המצבים בהתפתחות.
העלילתית של הסיפור. המוסיקה אף פעם
אינה מפריעה. להיפך, היא מובילה את
תשומת ליבנו אל השיאים הנכונים. השיר
ביתי אל מול גולן, של יוסף נצר וחיים
ברקני, מעשיר את הצד המוסיקאי. דומני
ששיר זה כבר הפך ל״שלאגר״ .שוב מרגישים
את ההרמוניה בין דרישות הבמאי
ליצירת המוסיקאים.

י* עיקבות המסורת של במאים גדולים
_ 1ממנו. שיתף הבמאי בסרט שחקנים לא־מקצועיים,
חברי הקיבוץ, שהיו צריכים לשחק
את עצמם.
מספיק להזכיר את הסרט הגדול גונבי
האופנים של ויטוריו דה־סיקה, ששיתף אנשים
מהרחוב בכמה מהתפקידים הראשיים.
כן גם סרגיי אייזנשטיין בסרטו הקלאסי

מסקנה: אם אתם רוצים׳ הבימוי

לא חייבים לשלול את היכולת של שחקנים
מקצועיים כדי להדגיש את התמימות דד
טהורה של שחקני הקבוץ.
ולסיום: מספרים על רבי מנדל מקוצק,
שיום אחד נסע בעגלה רתומה לסוסים
מעיירה לעיירה ולפתע התחיל לרדת גשם.
אמר ר׳ מנדל לעגלון :״עצור בבקשה, אני,
רוצה לרדת וללכת ברגל, כדי שלא יתקשו
הסוסים למשוך את העגלה בבוץ.״ ענה
העגלון :״אבל רבי, הגשם רק התחיל, הדרך
איננה משובשת והסוסים אינם עייפים,
ואתה איש זקן וחולה.״
אמר לו ר׳ מנדל :״כל זה נכון, אבל
אני איש זקן ובקרוב תגיע שעתי להחזיר
את נשמתי לבוראי. עכשיו תאר לעצמך
שאגיע עד לשערי גן־עדן ופתאום עוצרים
אותי ואומרים לי שתלוייה ועומדת כנגדי
תביעה של שני סוסים, שלא רציתי להקל
עלהם בשעת מצוקה.״
״אבל רבי,״ אמר העגלון ,״מה איכפת
לך אם הסוסים יתבעוך? הרי גם אז תהיה
אתה הצודק, ותצא זכאי בדין!״
״כמובן,״ השיב ר׳ מנדל ,״אלא מה?
אינני רוצה להישפט עם סוסים!״
גם אני אינני רוצה להישפט עם סוסים.

ס מ* רצחאת קנדי יי
שושט מחר נפתחים
קורסים חדשים

בניו
מכונות ארכי טק טור ה

(עצום פנים,
שרטוט רהיטים)
פרטים והרשמה:
מ־ 8בבוקר עד 8בערב.

חל־אניב

דרך ס״ת , 44

מול בית״הדר
• אלנבי 76

חינה
בי אליק 17

ירושלים
גי ת יואל, יפו 33

מבון נטדאל

!ולהכשרה ט כני ת

דחף

(הסטן מעמוד )7
הכל 19.95 דולאר, כולל הטלסקופ.
הרובה, בק:מבינציה זאת, הוא הדבר ה״
ז1ל ביותר מסוגו שאפשר היה להשיג באמריקה.
דיוקו לא נחשב לסוב והטלסקופ
חייב להיות מסוג די גרוע. מכל אלה ברור
לי לחלוטין, שהרוצח פעל ללא גיבוי של
מחתרת כלשהי, מסיבות דלהלן:
(א) אי־אפשר להאמין שקבוצה כלשהי,
אפילו בעלת אמצעים דלים ביותר, תחסוך
את 100 עד 50ו הדולאר שהיה עולה רובה
משובח, אם הדבר יסכן את הצלחת כל התכנית.

רק מטורף יקנה רובה באמצעות
רואך — או שוב, ארם שאין לו כסף
לקנות רובה חדש בחכת, שם אין איש
דורש ממנו למסור את שמו.
אלד. הן ההערות שי איש־מקצוע. דין
מקבל ת משמעות חדשה, אם לוקחים בחשבון
שהרובה הזול ניקנה מלכתחילה מפני
שלא היתר, כוונה לפגוע בו, אלא רק ליצור
את הרושם כאילו שימש לרצח. הוא ניקנד.
בדואר, כדי ליצור עקבות רבות ככל האפשר,
שיובילו לאדפוואלד — ולא לרוצח
האמיתי.
גם התנהגותו של אוסוואלד מחזקת את
התיאוריה הזו. הוא לא ניטה להסתתר
בעת היותו בבניין מחסן הספרים. אחרי
הרצח ירד בקור־רוח למזנון של הבניין,
שתה משקד, קר בנוכחות עדים רבים. עדי־ראייה
אף הספיקו להבחין במראהו הכללי,
שעה שעמד ליד החלון שממנו נ רו היריות.
הוא יצא מהבניין, שם דרש ממנו שוטר
להזדהות, כשם שדרש מכל מי שנמצא בסביבה.
לאחר מכן עלה לא טובום, נסע עד
לתחנה שליד ביתו, כשהוא מרוצה מן העובדה
שיצר את ההטעיה המושלמת, ושיש
לו עוד זמן־מה עד שהמשטרה תגיע אליו
ותדרוש ממנו הסברים, המוכנים אצלו היטב.
הכל השתבש כאשר ניגש אליו השוטר
טיפיט. מה פתאום קרא לו טיפיט לעצור?
התיאור ששודר על־ידי המשטרה היה כללי
ביותר: גבר לבן, כבן 25־ .30 לא צבע השיער,
לא צורת הלבוש, לא צבע הבגדים.
ת-א ר סתמי, שיכול להתאים לרבע מיליון
גברים בדאלאס. מדוע נדרש דווקא אוס־ודאלד
לעצור?
והעיקר: מה בדיוק אמר טיפיט לאוסוזאלד,
כדי שיניעו לשלוף אקדח ולרצוח אותו?
הלא כמד, דקות לפני כן עצר אותו שוטר
ממש ליד מקום הירי — והיא לא נבהל
ממנו, לא נתקף היסטריה, לא ירד, בו. במה
היד, השוטר טיפיט שונה מאותו שוטר ליד
מחסן הספרים?
כאן מתבקשת מסקנה אחת: טיפיט אמר
משהו לא סוואלד, שהבהיר לו כי כל המשחק
היד, ידוע מראש למשטרה. שמישהו
במשטרת דאלאס היה שותף לקניניד, מראשיו,ה,
ידע כי אוסוזאלד נועד רק לחפות על
הרוצח הארית״ .אלא שעתה אמרר, המשטרה
להתעלם מן ההתחכמות, להלביש על אום־
וואלד את מעשה הרצח, בהשתמשה בהוכחות
שאוסוזאלד עצמו,כה הרבה להשאיר אחריו.
ייתכן אפילו שא סוזאלד חשש כי השוטר
טיפיט מתכוון לירות בו ״בשעת ניסיון
לברוח ממעצר״ ,ולאחר שיהרוג אותו לא
יד,יד, מי שיסתור אח כל ההוכחות היפות
ההן. על כן הקדים וירה בטיפים.

שו האוצר שונן וגעו
ך • שבוע האחרון הופתע האזרח היש-
£״ראלי פעמיים. בפעם הראשונה כאשר
הגיעה לידיעת חוות דעתו של היועץ המשפטי,
הקובעת כי החוזר, הנותן את השלטון
המלא בעיר אטד ד לקבוצה קטנה של ביז־נסמן
פרטיים — הוא בר תוקף וחוקי.
בפעם השנייה היה זד, כאשר שמע, ביום
חמישי האחרון, את תשובתו של שר־האוצר

פנחס ספיר להצעותיהם של חבר־הכנסת יוחנן
באדר מסיעת תר,ת וויקטור שם־טוב מ־מפ״ם,
להעלות מעל במת הכנסת את פרשת
מכירת־אשדוד. תוכן הכרזתו של ספיר
חזר ושודר בכל מהדורות החדשות של
קול־ישראל, בתוספת הידיעה כי הצעות ה־אופוזיציה
הורדו מסדר־היום ברוב של קול
אחד.
כך נסתיימה, בא פן פורמאלי, השערוריה
הגדולה ביותר של מכירת אדמות המדינה.
במציאות לא רק שפרשה זו לא נסתיימה,
אלא אף נוסף לד, אספקט חדש: במות עצומה
של ציניות, שם! פקד, על־ידי שניים מן
האנשים המרכזיים בצמרת השלטון בישראל
— היועץ־המשפטי ושר־האוצר.

אקרובטיקה משפטית

ואגו? ש הו ש ם בכפו של היועץ־ד,משן
| פסי לממשלה, משה בן־זאב, היד, קשה

• אף אחד ממוסדות אלד. לא אישר את
החוזה. במילים אחרות: החוזה הוא בלתי•
חוקי ולכן יש אפשרות בטוחה לבטלו.
כדי להפיל נימוקים אלד״ היד, משה בן־
זאב מוכרח לעבור מר,אקרובאטיקה המשפטית
לאקרובאטיקה קירקאסית. החוזר. אינו
חוזה, קבע, והמכירה אינה מכירה. לוי
אשכול לא מכר לקב צות בן־עמי 40 אלף
דונאם של עיר־העתיד — אלא רק התחייב
למכור אותם בעתיד. לכל אחד מותר להתחייב
ובש ם אופן אינה דרושה לכך הסכמתה
של הכנסת או של סינוול מק1־קעי ש
ראל.
מסקנה: החוזה שלא קיים, הינו בר־תוקף
— והמכירה של בוצעה, הינר, דבר
שלא ניתן לבטלו.
נימוקים אלד, לא מתחשבים, כמובן, בכמה
פרטים קטנים. פרט קטן כזד״ למשל,
הוא שעד שנת 1961 טרם הוחל הדיון על
התיקון בחוזה המקוס־ .בינתיים הספיקה
קבוצת בן־עמי למס ר באשדוד 2775 דונאנא
לאחר תיקון החוזה נמכרו על־ידי אותה
קבוצה אלפי דונאם נוספים. אך אם בכל
זאת מכרה חברת אשדוד אלפי דונאמים —
ואף איש לא יחשוד בה כי מכרה קרקע
שאינו שלה — הגיוני הוא כי הממשלה
חייבת למכור לה, לפחות, את אותר, במוח
הקרקע, שמכרה התברר.,
אך לבן־זאב יש נימוקים חזקים נוספים:
ביטול החוזר, היה גורר אחריו, בהכרח.
תשלום פיצויים עצומים, שהיו עלולים לה־

משהו רקוב

הרזיה
חי טו ב הגוף
הפחתת קילוגרמים וסנטימטרים באופן כללי
ובחלקי גוף מיוחדים

תוצאות מובטחות
מחירים נוהים

מנח ר־וא. וונין
ביאוקוסמטיקאי 148.0 5.0 .
רחוב פינסקר ,2תל־אביב
(מול מוגרבי) טלפון 57028
לגברות: מ־ 8בבוקר עד 4אחה״צ
מ־ 5אחר,״צ
לגברים:

* ותר השלב האחרון. מעצרו של
^אוסוואלד, בידי שוטרים, שלא ידעו דבר
על הקנוניה, ואשר ראו בו רק רוצח חברם
טיפיט. במטה המשטרה ואו בו את האיש
שיש נגדו כל ההוכח ת היפות הללו וטיפלו
בו בהתאם.
אלא שבת ך המשטרה היד. ארם אחד —
או יותר — שידעו את האמת. אותה אמת
שדירבנה את אוסוואלד לטעון בל הזמן:
.לא רצחתי את קנדי!״ על כן היה צורך
לחסל את אוסתאלד, לפני שיופיע בפני
שופטיו. על כן הופיע ג׳ק רובי, בעל
מועדוני־הלילה המפוקפק, ידידם הידוע של
הש מרים, ורצח את אוסוו־אלד הכבול בפתח
בית המעצר.
האם עשה זאת מפני שקיבל פקודה לכך,
כדי לחפות על מי שעמד מאתרי הרצח?
או שמא מתוך חשבון אישי ישר: מפני
שהוא עצמו היה האיש השני שירה בקנדי?
זוהי שאלה אשר השופט ודרן יצטרך למצוא
לה תשובה. כשם שיצטרך לקבוע,
אם גירסה זו נכונה כולה. או רק בחלקה.
דבר אחד ברור כבר עתה: משהו רקוב
במשטרת דאלאס. ולא מפני שהיא משטרה
גרועה, אלא מפני שהיא מגסה לחפות על
רוצחו האמיתי של ג׳ון פיצג׳ראלד קנדי,

פנחס ספיר
לפיצוח. עמיתו במשרד־החקלאות, יוסף צח־נובר,
שלף נימוקים משפטיים, שלפי ההגיון
הפשוט לא היד, בהם כל דופי. בהתחשב בנימוקים
אלה, טען צחניבר, גם החוזה למכירת
אדמות אשדוד משנת ,1957 גם החוזה
המתוקן משנת — 1961 אינם תופסים. הסיבות
הן פשוטות:
ס לפי החוק שהיה קיים בשנת ,1957
היתד, מכירת כל חלקת אדמה העולה על
100 דונאם טעונה אישור מוועדת־ד,כספים
של הכנסת. כל מכירה העולה על 1000 דו־נאם
— היתד. זקוקה לאיש, ר הכנסת כולה.
• לפי החוק שהיה קיים בשנת , 1961
שנת חתימת החוזה המתוקן, היתד, כל מכי־רד,
מסוג זד. חייבת באישור מינה? מקרקעי
ישראל.

ניע למאות מיליוני לירות. סכום זה תהיה
חייבת לשלם מדינח־ישראל.

חגגה טוטאלית

ל * לקרקע בלתי־מוצקד, זו נאלץ לעמוד
^ ספיר ביום חמישי האחרון, כשבא להשיב
לשאלות האופוזיציה בעניין קרקעות
אשדוד. אלא שספיר לא חדר לנימוקיו של
בן־זאב. היו לו מספיק בעיות אחרות.
רבים זוכרים עדיין כי לפני שבע שנים,
היד, ספיר אחד המתנגדים הגדולים לעיסקת
הקרקעות באשדוד, שהועלתה לדיון בממשלת•
״כל החוזה הזה לא יביא למדינה שום
תועלת,״ הטעים אז .״אם אשדוד תתפתח ואם
יקום שם נמל ועיר גדולה — המדינה תפסיד.
אם אשדוד לא תתפתח — לא תרוויח

ער גודד המיליונרים, והגן בכנסת ער ההוזה שהוא התנגד דו
המדינה.״ גם מאוחר יותר הביע ספיר דעה
שלילית לגבי הדברים שקרו באשדוד. בביקורו
האחרון בעיר, לפני כמה חודשים,
הבטיח לפעול לתיקון החוזה, שהפריע, לדעתו
לפיתוח העיר. אך מאידך היה מוכרח
להגן על החוזה שנחתם על־ידי עמיתו
דאז. אולם זו לא היתד, הסיבה היחידה לעמדתו.
כי כל הפרשה של מכירת קרקעות
אשדוד צמחה מת ך משרד־החקלאות, כהתקפה
אישית של דיין על אשכול וספיר. לכן
התייצב ספיר בעמדת הגנה לא רק נגד ח״כי
חרות ומס״ם, אלא גם נגד דיין המפא״יי.
במצב עדין ומסובך זה, ניתן היה לצפות
כי ספיר יברור לו דרך ביניים. אפשר היה
לצפות, למשל, כי יקום ויאמר בגילוי־לב:
עשינו שטות — אבל אי־אפשר לסגת כעת.
היועץ המשפטי קבע כי החוזה הוא בר־תוקף
ופרם לזה אין גם כל אפשרות לשלם
סכום פיצויים כה גבוה במיקרה של הפרת
החוזה. מה שעלינו לעשות כעת, הוא לנסות
לתקן את החוזה הקיים.
אבל ספיר בחר בדרך ההפוכה. הוא החליט
לצאת בהגנה טוטאלית על החוזה כולו.
הוא נשא נאום נרגש, בו תאר את החולות־חסרי־התקווה־של־אשדוד,
הפליג אף לזכרו־נות
משנות הארבעים.
לפי חשבונו של ספיר, לא רק שקבוצת
בן־עמי לא החזיחה מיליונים, אלא שכמעט
ועליה להוסיף מכספה לכל דונאם. כסיום
סיפר ספיר על רבבות יהודים וציונים טובים,
המזרימים כסף לחולות־אשדוד בצינור
של חברת אשדוד.
לנאום כובש זה היתד רק נקודת תורפה
אחת: הוא לא עמד בקו אחד עם האמת.

הזכויות, שניתנו למשקיעים.

כתובת אחת
אמיתי של דבר מהווה השם חברת
/אשדוד, פיקציה מטבע בריאתו. כי קודם
לחתימת ההסכם עם אשכול, לא היתד, עדיין
החברה בין החיים. את עובד בן־עמי מישראל
ופילים קלוצניק מארצות־הברית, איחד
אז רק מכנה משותף אחד: הזכייה בעיר
הדרומית הגדולה, שתקום לחוף הים־התיכון.
בדיוק ברביעי באוקטובר , 1957 ביום בו
הפכה הזכיר, הגדולה לעובדה, נרשמה חברה
חדשה במשרד רשם החברות בירושלים,
חברה שנשאה את השם בעל הצלצול האמריקאי:
קי. בי. עי. פירוש ראשי התיבות
בעברית: קבוצת בוני ערים.
באופן פורמאלי היה ההון היסודי של
החברה — מליון לירות. זה היה אף התנאי
שנכלל בחוזה. אולם סכום זה לא
היהמונח במלואו בקופת החברה, אלא
התחלק בשתי צורות של מניות: מניות
ומניות רגילות. עשר מניות היסוד, יסוד המקנות זכות ל־ 51 אחוז רווחים, עלו 100
ל״י כל אחת 999 .אלף מניות רגילות, עלו
לירה אחת כל אחת.
שני מייסדי החברה העניקו האחד לשני
במתנה מניית יסוד אחת, ואילו את שאר

אנשי ההנהלה, כלומר, קלוצניק ובן־עמי,
החליטו להגדיל את הון החברה ב־500
אלף לירות נוספות, על־ידי הוצאת מניות
חדשות. כל המניות נרכשו על־ידי חברת
ההשקאות פי. אי. סי ,.חברת ההשקעות
הראשונה שהופיעה בתמונה. פלסטיי! אקו־נונדיק
קורפוריישן הנד, חברה ידועה בישראל,
המחזיקה בחלקים במפעלי בניה רבים,
בין היתר גם במפעלי ים־המלח.
הממשלה בנחה נמל ותחנת־־חשמל בעיר,
וקבוצת־בוני־הערים הוציאה מניות חדשות.
ההוצאה היתד, הפעם בערך של מליון לירות,
בתוכן מניות יסוד חדשות. הפעם לא התמהמהו
הקונים. החברה־הנזרכזית־להשקעות
— חברת הענק הישראלית של ההון הפרטי,
בעלת ניתן דימונה, בתי החרושת
למלט וכתריסר מפעלים אחרים — היתד,
מוכנה לשלם 900 אלף ל״י תמורת חלק
בעיסקת החולות. חלק מבעלי המניות של
חברות אלה היו אותם רבבות ציונים טובים
שעליהם דיבר ספיר ושהשפעתם היתד, אפסית.

ה מ עג ל 1נסגר
ך • ינתיים?}כר שינוי נוסף של חברת
^ ק י. בי. אי. פילים קלוצניק, המתגורר
בארצוודהברית, העביר את זכויותיו כמנהל
החברה לשני אנשים המתגוררים בכתובת

תאריכי מפתח

ייוו קאב־ 1956 היה עניין נמל אשדוד
רחוק ממושגנו, בגלל נימוקים שונים,״
דרש ספיר בנאומו. .היו אז 3הצעות
לבניית נמל! על 2הצעות אני יכול לדבר,
כי דובר בהן על צפונה מאשדוד. על הצעה
אחת עמד המנוח — מי שהיה ראש עיריית
תל־אביב — בניין נמל בתל־אביב. ההצעה
השניה הדרימה עד נבי־רובין. נכון, היתד,
גם הצעה שלישית שהדרימה מעבר לאשדוד,
אבל זה היה רחוק. מצאתי בין דברי השרים,
אשר דיברו לפי תומם, את השאלה:
על יסוד מה יש להקים ישוב בחולות הללו,
מניין יתפרנסו האנשים? לא ראו אז
את אשדוד כפי שהיא כיום, את מחירי הקרקע
כפי שהם היום.״
אולם כיצד באמת נראים הדברים היום י
כדאי לתת כמה תאריכי מפתח היסטוריים.
בשנת 1951 נתמנתה על־ידי שר־התתבורה
ועדה בין־משרדית, שתפקידה היה לאתר את
המקום המדוייק לבניית נמל דרומי. בדו״ח
שהוגש בפברואר, לאחר שנה, נכללה הצעת
הרוב — לאיתור נמל בשפך נחל רובין,
והצעת המיעוט — לבניית נמל באשדוד.
בשנת 1954 החליטה הסמכות העליונה של
ישראל, דויד בן־גוריון, להפסיק את הוויכוחים
שפרצו סביב החלטות אלו. הוא החלים
כי הנמל חייב לקום, כדעת המיעוט, דווקא
באשדוד. נימוקו העיקרי: פיתוח הדרום.
בשנת 1956 החליטה ועדת־השרים לענייני
כלכלה, לערוך סקר הנדסי כללי להקמת
נמל אשדוד. ב־ 22 במאי לאחר שנה, חתם
משרד התחבורה על חוזה עם חברת פרדר־ק
ר. האריס מארצות־הברית ועם המעבדה ה־הידרולוגית
המרכזית של צרפת, על הכנת
תוכנית־אב לנמל וסקר חופים במקום. ברביעי
באוגוסט אותה שנה, נחתם חוזה
מכירת אשדוד לשותפות בן־עמי וקלוצניק.
ייתכן מאוד שמיכלול עובדות אלה לא
היה ידוע עדיין לאותן משפחות של עולים
חדשים, שהחלו, באותו זמן, את חייהן על
החולות של אשדוד־ים. אך אין ספק שהן
היו ידועות לשר־האוצר דאז, שחתם על החוזה,
ולשר המסחר־והתעשייה דאז, שקם
כיום להגן עליו בעוז. כי איך לא ידעו
עליהן כשמבקר המדינה הקדיש בדו״חו השנתי
חלק נכבד לחוזה אומלל זה?
״בשעת עשיית ההסכם עם קבוצת המשקיעים,״
כתב מבקר המדינה ,״היו מגובשות
תוכניות פיתוח רבות היקף, שהממשלה
עמדה לבצען בתחומי אשדוד! חלק מהתוכניות
כבר היה בשלב ביצוע. ההסכם עם
המשקיעים מתייחס במפורש להחלטת הממשלה
על בניית נמל באשדוד! הממשלה השקיעה
סכומים גדולים מאוד בהקמת תחנת־כוח
באשדוד, לאספקת חשמל לדרום הארץ,
שעד לתאריך חתימת החוזה עלו על
סך 30 מיליון ל״י! בנסיבות אלו כבר אז
ניתן היה לראות, שתנאי ההסכם אינם מב־סיחים
לאוצר המדינה תמורה סבירה בעד

דו׳ אשכור
השמונה קנו חצי־חצי בנפרד, ר,שלישו נ40
ל״י כל אחד לקופת החברה. כך נגמרה בהצלחה
מכירת מניות היסוד ועבור סכום
של 800ל״י היו שני האדונים — עובד
בן־עמי ופיליפ קלוצניק — לבעלי המפעל,
המכריז על הון של מליון לירות והחולש
באופן בלעדי על המיליוניפ הרבים.
אבל החולות ד,טובעניים כיסו יותר מדי
את האוצר החבוי תחתם, והמשקיעים הקטנים
לא הזדרזו לקנות את 999 אלף
המניות בנות הלירה שהוצאו. לכן החליטו
המנהלים לעזור לעצמם, רכשו, ביוני , 1958
מניות בסכום של 150 אלף ל״י כל אחד.
עד שבתחילת 1960 הופיעו ברשימת רוב־שי
המניות שמות חדשים. היו אלה אתל
קלוצניק, סם ביבר, הלן בבר, נתן מלינוב
וג׳רלד לייבל. ומוזר, כולם גרו באותה
הכתובת: פרק פורסטר, אילינוי, ארצות־הברית.
אותו מקרה מוזר רצה וגם פילים
קלוצניק התגורר באותו בית.

הזהה לכתובתו: נתן מנילוב וסם ביבר. הוא
עצמו פרש פורמאלית מהחברה, עבר לתפקיד
של נציג כלכלי לממשלת ארה״ב
באו״ם. אולם ביבר ומנילוב ממשיכים לייצג
את מניות היסוד שלו במועצת החברה.
את המעגל סוגר ציוני טוב נוסף, תושב
ג׳נבה ובעלו החדש של בית־החרושת אתא,
טיבור פנחס רוזנבאום. חלקו בניצול חולות
אשדוד מסתכם בחצי מליון לירות. עובד
בן־עמי, נתן מלינוב וסם ביבר, פי. אי. סי.
והחברה המרכזית, וטיבור רוזנבאום — כל
אחד שזזה לפחות רבבה של ציונים טובים.

בראשון בדצמבר השנה, הכריזה חברת
קבוצת בוני ערים על הגדלת הון מניותיה
ב־ 26,999,500ל״י. ההון הכללי של החברה
עבר על 30 מליון. זהו מחיר העסק עליו
חתם אשכול בשנת .1957 זהו מחירו כיום,
בשעה שאשדוד מונה 17 אלף תושבים
בלבד. אבל זהו רק שלב ביניים.

]גיסכנים
ספורט כדורגל
הקר ח 9שכר
אחת התעלומות הגדולות שניצבו לפני
שבוע בפני חובבי הכדורגל בארץ, היתה
הופעתם החובבת והחיורת של כדורגלני
הקבוצה השבדית א.י.ק. בישראל. השבדים,
שמאזן ביקוריהם הקודמים בארץ הצביע
תמיד על נצחונות בולטים, וד,תופסים מקום
נכבד בצמרת הכדורגל בארצם, נראו ב־טירונים
במשחקיהם נגד נבחרת־ישראל (העולם
הזה )1368 ונגד נבחרת חיפה, בהם
נחלו כשלונות חרוצים.
התעלומה גברה שבעתיים, כאשר נודע בי
באותו שבוע בו הופיעה א.י.ק. בישראל,
שיחקה א.י.ק. גם בשבדיה. את הפתרון לתעלומה
יכלו לספק כמה מכדורגלני גב־חרת־ישראל,
שהכירו את השבדים שביקרו
במרץ מקרוב. לדבריהם היו רק חלק מאנשי
הקבוצה כדורגלנים סדירים של א.י.ק ,.יתרם
משתייכים אמנם לאותו מועדון, אך מופיעים
בקבוצת הוקי־הקרח, הפכו לכדורגלנים
כדי להצטרף לטיול לישראל.

דקפ רי סין ו חו ר ה
סגנית אלופת הכדורגל הישראלי אשתקד,
הפועל תל־אביב, נמצאת עתה במשבר קשה.
מיקומה במקום ר,־ 11 בטבלת הליגה —
כשבאופן תיאורטי היא עלולה לד,מצא גם
במקום ד,־ 13 בשל משחקיהם החסרים של
הבאות אחריה בדירוג — מצביע יותר מכל
על המשבר. כדורגלני הקבוצה מפורדים
ומסוכסכים, מוסתים על־ידי קבוצות עסקנים
וחסרי רוח־צוות, אמם מסוגלים עוד
להגיע, בהדרכתו של מאמנם הבריטי, לדרגתם
בשנה שעברה.
אותה שעה האירה ההצלחה פגיה למאמן
שהצעיד את הקבוצה אשתקד לסגנות, ושנא-
לץ לנטוש אותה בשל אינטריגות בץ העסקנים
— אלי פוקס. פוקס, שקיבל השנה
לידו את אימון הקבוצה הקפריסאית אודים־
פיאקום, שלא נחשבה עד־כה לגור 0בכדורגל
של האי השכן, הצליח תוך זמן קצר להפכה
לקבוצת עילית, היחידה שהצליחה
עד כה לגבור על אלופת האי, אונזוניה,
אם כי במשחק ידידותי.
בקפריסין עומדות מאחורי קבוצות הכדורגל
אגודות פוליטיות. נוסף לזאת מאמץ
כל שר בממשלה קבוצת כדורגל, לא כל
כך מאהדה לספורט כמו מתוך תקודד, לזכות
בקולותיהם של אוהדי הקבוצה. קבוצתו של
פ!קס, אול־מפיאקוס, שייכת לפלג היווני הקיצוני
שבאי ופסרונה הוא שד הפנים המקומי.
כדי לגייס את אלי לאימון הקבוצה,
נשלח אליו לתל-אביב שר העבודה הקאפרי־סאי,
שהוא ידידו הטוב עוד מתקופת שהותו
באי לפני ארבע שנים.
שוב לקבוצת חאם. תוך תקופת שהותו
הקצרה באי, התבלט פוקס בין שפע
המאמנים הזרים הפועלים שם, עד שנקרא
ליעץ להתאחדות הכדורגל המקומית כיצד
להרכיב נבחרת לאומית. רעיונו של פוקס,
לערוך משחק נגד נבחרת יוון, כדי לממן
את אחזקת נבחרת קפריסין, בוצע לפני
שבוע. נבחרתה של קפריסין זכתה בהישג
סנסציוני, שעה שגברה בתוצאה 1:3על
נבחרתה של יון, שהופיעה אמנם עם חמישה
שחקני מילואים.
בניגוד לידיעות שהופיעו בארץ, לא היד,
אלי פוקס מאמנה של נבחרת קפריסין.
הוא עזר בהרכבת הנבחרת, אך מחוסר
תקציב לא יכול היה לקבל את אימון
הנבחרת, שנמסרה לאימונו של מאמן קאס־ריסאי
ותיק, שעשה את העבודה בהתנדבות.
אולם סיועו של אלי למאמן היה כה ניכר,
עד שבשיחות מאחורי הקלעים הועלה שמי
כמועמד לאמן בעתיד את נבחרת קפריסץ.
אולם הכדורגלן הותיק, שנאלץ להשאיר
את משפחתו בארץ כדי לאפשר לימודים
סדירים לילדיו, אינו חושב, למרות הצלחתו׳
להמשיך את הרומן הקאפריסאי שלו.
״הכדורגל בקפריסין שוב אינו זה המוכר
לישראלים,״ סיפר אלי, כשקפץ השבוע לביקור
חטוף בישראל .״׳ש להם כמה קבוצות
היכולות בשקט לשחק בליגה הלאומית
אצלנו, ואם תתמודד נבחרתם נגד נבחרת
ישראל, לא הייתי מהמר על תוצאות המשחק.״

השבת בה שהה בארץ, ניצל אלי כדי
לחזות דווקא במשחקה של מכבי תל־אביב.
כי למרות כל הגילגולים, נשארו בו סנטימנטים
לקבוצה בה החל את הקאריירה שלו.
אותה שעה נערכו גישושים ראשונים לקראת
האפשרות שבעונה הבאה יחזור אלי
לקבוצת האם שלו, הפעם במאמן.

קולנוע
קורה גם עתה, אחרי ההצלחה הקופתית
המסחררת של סרטם של מרדכי נבון ומנחם

ס ר טי ם
גברים מנצל־ םמטומטמות
השושנה האבודה (תל־אביב,

עצתי לך...
אשה מהודרת?
ך* אשה המהודרת היא
| 1תמיד שקטה, נינוחה
ורגועה. בבגדיה, דבריה
ותנועותיה מורגשת פשטות
אצילית. לעתים קרובות
נקבעת הדעה עליה
בזכות החן של תנועותיה,
בגלל הטבעיות ה־מדבנת־מאליה
שבצעד רך
וחופשי, בטוח וקליל.
ולעתים מאוד קרובות
חן טבעי זה הוא תוצא;!
,-מלבישת הבגד הנכון,
הנוח, המחמם מבלי
להפריע לחופש התנועה,
הנצמד היטב לנוף
ובכל זאת אינו
מורגש, כמעט.
בגד כזה תמצאי בתחתוני־גרביים
״סברילגס״; אלה הם תחתונים וגרביים
העשויים חתיכה אחת, נצמדים יפה לגו
פ ך ומכסים אותך ״מבוהן עד מותן״.
סברילגס מבטלים את הצורך בחגורת
גרביים ומשווים לתנועותיו חן טבעי
ולך — הרגשת חופש ושחרור. עם זאת הם מחממים אותך היטב וכאילו
מלטפים את גופך.
שלך

סברינה

מומחה לבעיות שיער
ולבעיות קוסמטיות
תל־אביב, רחוב פינסקר 2

חינוך ה*לד
מהלידה עד להתחלפות השינים מהתחלפות השינים
עד להתבגרות המינית לאחר ההתבגרות המינית
לימדו זאת מתוך הספר
״חינוך הילד לאור מדע־הרוח״
מאת רודולף שטיינר.
להשיג בחנויות הספרים
או בהוצאת מיכאל
ת״א, ת .ד3329 .

המחיר 3.50ל״י
שינוי כתובת

ת ע ׳171
* 0131611

מ ס וי ק19
6 1 .1 9 /3 1 2

מנוי, המשנה את כתובתו, מת בקש
להודיע על כך למינהלת
״העולם הזה״ שבועיים מראש,
על־מנת למנוע עיכובים במש לוח
העתון לכתובת החדשה.

אביב; ארצות־הבוית) מנסה לסחוט דמעות
בעזרת המיושם הבדוק של נערד, טובת־לב
אבל מטומטמת, שהגברים חסרי ׳;.לב
מנצלים את גופה ומדיחים אותה לתרבות
רעה.
לילה גריז (ג׳ון וודוורד) היא מין נערת
שעשוע ם כזו, שחלומה להיות כוכבת קולנוע
נגוז, והיא מסתפקת בהופעה בלהקת
בידור נודדת, שם היא מנוצלת בידי המנהל
יפה־התואר (רוברט ובר) .כשהיא מגיעה
לעיירה קטנה׳ בה בילתה חלק משנות
ילדותה, ה א נעזבת לנפשה, מוצאת מקלט
בבית שכנה ותיקה. אלא שבנענועי עכוזה
היא מעוררת את יצריו של בן השכנה
אצלה היא מתגוררת (ריצ׳ארד ביימר),
הצעיר ממנה בכמה שנים.
כדי להכנס עמה למיטה, הוא מבטיח
לד, שהוא רוחש לה אהבה, אך כבר למחרת
בבוקר הוא מסרב לשאתה לאשה. לילה
האומללה חוזרת אל מאהבה ה שן, הופכת
לחשפנית במיעדון־לילה זול. אלא שלבן
השכנה יש מצפון. כשהוא מגלה לאן דחף
את לילה, הוא מציע לד, נשואין. ה־א דוח,־,
את הצעתו ומחל טה לחזור להיות נערה
הגונה, אך הפעם בלי הופעות סטריפטיז
ובלי גברים.
עדה פו ף. סרטו של פרנקלין שפנר,
המתבסס על עלילה קלושה וחסרת מתח
דרמתי של ממש, מתרכז על פרט אחד
בלבד: דמותה של לילה גדין. ג׳ון וודוורד
מצליחה, אמנם, לגלם במשחק מעולה דמות
של נערת־זוהר זע רת מוח ל,רעבה לאהבה
כשהיא, מחקה באופן בולט את תנועותיה
ומבטאה של מרלין מונרו המנוחה. אלא
שאפילו משחק טוב כשלה אינו יכול
לאכלס סרט שלם. הטקסטים שבכיה הם כה
חסרי שחר, עו שלאיש לא אכפת אם
תהיה חשפנית, נערת מעלית, או אסטרונאוטית.

פר ההשכל שמנסה הסרט ללמד —
לפיו רק הגברים רעי הלב הם האשמים
בסט ותיהם של הנשים — נראה כלקוח
מרומן זעיר מהמאה שעברה.
ובך הולכת השושנה האבודה לאיבוד
עד הסוף.

גולן אלדוראדו.
אם מבחינה אמנותיח לא היה אלזוראדו

ארץ הזהב האגדתית׳ ר,־א מבטיח להיות
כזה בתחום ד,פינאנסי. עד כה, בתום שלושה
חדשי הקרנתו בשלושת הערים הגדולות,
הכנים הסרט — בו הושקעו כ־ 270 אלף
ל״י — 380 אלף לירות. לפי התחזית יכניס
הסרט בארץ בלבד, סכום של למעלה מחצי
מיליי ן ל״י.
הצלחה מעין זו גורמת מיד לעליה מחירים
בשוק. כבר ביום שיגשגו מחירי העבודה
בשוק הסרטים המקומי לדרגה המשתווה
למחירים באירופה. הנה מספר
דוגמאות:
#אפרים קישון יקבל עבור כתיבת התסריט
ובימוי סרטו סאלדז שבאתי 55 ,אלף

המניאק >!>ד הגג

הקצה המסוכן

(ארמוך דוד, תל־אביב;

בריטניה) הוא סרט מין ומתח, בו מתנהל
מירוץ בין הסקוטלאנד־יארד לבין מטורף־מין,
בשני מסלולים נפרדים. בעוד שקו־הגמר לגבי
המטורף היא אשתו היפה (אן היווד)
של אדריכל מצליח (ריצ׳ארד טוד) ,שאת
גופה החליט להשיג בכל מחיר, מנסה ה־סקוטלאנד־יארד
לציד את הפושע לפני שיצליח
לבצע את זממו.
אחרי שנכשל בנסיון ראשון לאנוס את
האשד — ,הצליח, תחת זאת, ליצור בה דחיה
לגבי כל מגע מיני, אפילו עם בעלה —
מטיל המניאק עיקוב ומצוד על האשת,
מתוך החלטה שהיא האשה היחידה הקיימת
עבורו בעולם. למזלו מסייע בידו בעלה,
שעה שחזקא בשעת המשבר הוא מחליט
להתעלס עם מזכירתו שופעת היצרים (ניקול
מוריי) .כאשר לקראת סוף הסרט מצליח
האנס לד,שאר ביחידות על הגג עם קורבנו,
סבורות כל הצופות באולם שהיא תעשה
מה שרובן היו עושות במצב כזה, אבל
היא מסרבת.
חלק מכריע בסרט יש למקרין הקולנוע
התל־אביבי, שכדי להגביר את המתח מבלבל
את סדר גלילי הסרט, הופך אותו ליצירה
בנוסח אשתקד בנזאריינבאד, בה שואל הציפה
את עצמו: האס מד, שנראה על הבד
קרה, קירה או יקרה?
המלודרמה הקלושה, שרוב סממני המתח
שבה הם נדרשים׳ הופקד, בידי אדמונד
שטרום, המתכוון להפיק סרטים בישראל,
אלא שלרמה כזו של קולנוע, מספיקים גם
יצרנים ישראליים.
עסקים תור הזהב
בכל פעם שסרט ישראלי חורג מהשיגרה
המקובלת, ובמקום הפסדים מביא הכנסות,
מגיע תור זהב זמני לתעשיית הסרטים המקומית.
כך אירע בשעתו אחרי ההצלחה
הקופתית של הקומדיה אי לייק נזייק, וכך

נ׳ון וודוורד ב״השושנה האבודה״
עכוזה של טובת הלב המטומטמת

ל״י, וזאת נוסף לחלקו ברווחי הסרט כשותף
ובמשקיע.
>• חיים טופול, אף הוא שותף ומשקיע
בסאלח שבאתי, יקבל עבור הופעתו בסרט
15 אלף ל״י.
#גילה אלמגור, שד,וטסה במיוחד מאר־צות־הברית
כדי למלא תפקיד אפיזודי משני
בסאלח שבאתי, תקבל סכום של שבעת אלפים
ל״י, נוסף לטיסתה ששולמה בשני
כרטיסי חינם, שניתנו על־ידי חברת התעופה
אל־על.
#יעל דיין מכרה את הזכויות להפקת
סרט מספרה פנים חדשות במראה.
תמורת הזכויות תקבל סכום של ׳20
אלף ל״י.
#עודד קוטלר ומאיר מרגלית, המופיעים
בתפקידים הראשיים בסרט משפחת
שמחון, שהסרטתו הסתיימה השבוע, מקבלים
כל אחד 200ל״י עבור יום צילומים, כשלכל
אחד מהם כעשרים וחמשה ימי צילומים.
9כוכבנית
מתחילה כיעל אביב, שהופיעה
באולי תרדו שם ובמשפחת שמהון,
מקבלת 100ל״י עבור יום צילומים.
גם דרישות המפיקים לגבי פרסומת מוסווה
בסרטים, ד,אמירו למחירים דמיוניים. עבור
סצינה בסרט סאלח שבאתי, בו יראה סאלח
כשהוא שותה משקה חריף, תובעים יצרני
הסרט תשעת אלפים ל״י, מהחברה שסאלח
יואיל לשתות מתוצרתה.
העולה הזה 13*9

מה סרה? 8ח קווה?
מה יקרה?

9 זוכרים את האשה המיסתורית מאשתקד 1

במאריינבאד? ובכן, היא חוזרת בחיים על
מבצעה בסרט. כמו בסרט אי־אפשר לדעת
אס היא עוזבת את בעלה, אם תיכנע למחז־רה
ואם בכלל הוא מחזר אחריה.
דלפין סראג׳ היא בעצם שכנה. היא
נולדה בבירות למנהל המוזיאון הצרפתי במקום.
היא גדלה בין תמונות, אכלה בין
תמונות והיה נדמה שהילדה המכוערת תהיה
פעם ציירת גדולה. אבל לא. ביום הולדתה
ה־ 20 היא עלתה טל במת התיאטרון בפאריס,
המשיכה לארצות־הברית, כדי להקדים את
גילה אלמגוו* באקטורם סטודיו.
היא נישאה שם לצייר אמריקאי, לו ילזה
ילד חמוד. ואז הגיע הוא — הגדול, המסעיר,
המקורי — אלן (הירושימה אהבתי)
ראנה. היא עזבה את ניו־יורק, הבעל, הילד
— והלכה אחריו. רכלנים קטנים רמזו
על רומן גזול. אבל אי אפשר להאמין זאת
על ראנה. הוא אינו מערבב תחומים.
כשאומרים לדלפין כי ראנה עשה ממנה
גרטה גארבו חדשה, היא משיבה בקול נמוד
נחם, :אינני גרטה גארבו החדשה, לצערי.״
עכשיו שואלים כולם: זה קרה? זה קורה?
או שזה עוד יקרה?

אמ?א מזוסת ש

קצת מזה. וקצתמזה

דליה לביא ניצבת בפני בעייה חמורה
והיא אינה יכולה להחליט. אלוהים חילק את
העולם בצורה מוזרה, לפחות במה שנוגע
לגברים. לחלק הוא העניק עושר והשפעה
ולאחרים הוא העניק נעורים. יש כמה ברי-
מזל שזכו לקבל גם מזה וגם מזה, אבל ל
הוא
השאיר לה כמה מתנות ודליה ניסתה
שוב את הנוער. הפעם היה זה שחקן הקולנוע
הגרמני תומאס פריץ 19הצעיר
רק בשנתיים מדליה. הוא אומנם צעיר
מוכשר, אבל בינתיים רק מבטיח. עתה שוב
נמצאת דליה מן העבר השני של המיתרס.

סומלה לכל מכוסת
אין לכם מושג כמה קשה היום להיות
נערת־חיזור של נערי־הזוהר. לא רק שהתחרות
קשה והדרישות מרובות, אלא שזה גם
כרוך בהוצאות גדולות. פעם, כשנערי־הזוהר
רק טיילו בדיזנגוף, לא היתד, זאת בעייה.
היום, כשלכל אחד מהם יש מכונית חדישה
ומהודרת, זה מציב בעיות חדשות לגמרי.

דליה לביא וארתור בראונר בברלין
דליה לא יוצא בזמן האחרון להתקל בהם.
אחרי שנפרדה מבעלה הצרפתי, שהיה
קצת עשיר וקצת צעיר, ניהלה דליה את הרומן
המפורסם עם הנסיך האיטלקי ז׳אן
פראנקו פיזאנטיני. הוא היה צעיר ואציל,
אבל כיום אי־אפשר לאכול מהתואר
נסיך. דליה השאירה לו את מכונית הספורט
שלה, כדי שלא יזדקק לחשמליות, ועברה
לקצה השני — אדי כרקלי, מלך התקליטים
והטלביזיה הצרפתי, אבל בן .42

עמליה פישר
קחו למשל את עמליה פישר (,)17
בלונדית חמודה ומאירת־פנים, שנכנסה לפני
כשנה למחזור. בהעדר טקס של דביוטאנטיות
בישראל, נטל על עצמו את התפקיד האמרגן
מרקו תורג׳מן. במשו למעלה משנה הדריו
אותה מרקו בהילכות החיים, ובין השאר
למדה עמליה כי צעירה המכבדת את

דני זיידל ה צדי ק
הגבר המפורסם ביותר במדינה בשבועות
האחרונים הוא דלא ספק דני זיידל. כמה
פעמים ביום משדרים את שמו ברדיו. הוא
בוקע מכל הפטיפו־נים
וכל המדינה שרה
עליו (בשיר השכונה
של חיים
חפר) :מי קיבל בלתי
מספיק? /דני
זיידל הצדיק/קמץ-
אלף ומפיק /לא
עזרו הפוילע שטיק.
לדני ( )29 כחול־העינייס
וזהוב־התל־תלים,
המשמש סוכן
לצינורות השקאה
זיין•}
בחדרה ו״סוכו י־מכוניות
ג׳אגואר בכרכור
והסביבה,׳׳ לא נעים כל כך להיות
כה מפורסם. בחדרה רצות אחריו כיתות של
עצמה,
חייבת להצטייד בשמלת־ערב בצבע
המכונית שהיא מוסעת בה לבילוי. למרקו
היתד, מכונית פורד גדולה וירוקה, ועמליה
התאימה לה שמלת־ערב ירוקה ב־ 300ל״י.
אחר־כך יצאה עמליה בחברתו של אריה
(״תחש״) קפלן, הקבלן הצעיר. היתר. לו
גם כן מכונית פורד מודל אחרון, אבל
צבעה היה צבע החציל. עמליה מיהרה לתפור
לעצמה שמלה בצבע זה.
לפני שבועיים הכירה עמליה בבריכה את
עמנואל סלע, ישראלי שעזב את הארץ
לפני כעשר שנים, הצליח בעסקיו בארצות־הברית,
והפך לאחד המשקיעים העיקריים בחברת
המלונות הילטון. הוא הגיע לארץ כדי
לפקח על בניית הסניף התל־אביבי. המכונית
שלו היא בצבע תכלת. שמלת־הערב האחרונה
של עמליה עלתה 200 ליי. בצבע תכלת,
כמובן.
מות ומשמיעות באוזניו, ללא הרף, את הקטע
משיר השכונה.
״אני לא יודע מה רוצים ממני,״ אומר דני.
״לא קניתי שום אדמות באשדוד, וגם לא
קיבלתי מיגרש בקיסריה יחד עם כולם. כל
מה שיש לי מזה, זה הצלחה אצל ילדות
קטנות. אני עוד אגיש נגד חפר תביעה על
אבדן חדוות־חיים.״
בזמנו היה דני רב־סמל ביחידת צנחנים,
וידוע כשובב. יום אחד, למשל, חילק לכל
המיפקדה כרטיסים שהדפיס בעצמו, בהם הוזמנו
בשם עיריית רמת־גן לחזות במשחק הכדורגל
בין ישראל לרוסיה. הוא הופתע כשאף
אחד לא חזר למחנה. הסדרנים קיבלו
את ההזמנות ברצינות והניחו להם להכנס.
בתחילה, כשחיים חפר סיפר לו כי ינציח
את שמו בשיר, צחק דני. כיום הוא מאוד
נעלב. לא בגללו כמו בגלל חדרה .״חדרה
זה בשבילו שכונה? אפשר לחשוב שחפר
נולד בפאריס. הוא בסך הכל גדל ברעננה
וראיתי אצלו כרטיס-חבר בועד־להנצחת־יוצ־אי־סוסנוביץ־והסביבה.
עכשיו אני כותב עליו
שיר העיר ומחפש תרנגולות שיבצעו אותו.״

לאחרונה, אחרי שסיימה את סרטה האחרון
שצולם ביוגוסלביה, היא שוהה בקביעות בברלין,
שם היא יוצאת לעיתים קרובות.בחברתו
של איל־הקולנוע הגרמני, היהודי

ארתור בראונר.

אולי, כדי שלא להעמיד בנסיון את ד,עתו־נאים
שישאלו להבדלי הגיל ביניהם, חובשת
דליה לראשה, כשהיא יוצאת עמו, את הכובע
המצמצם במקצת את הפער הנראה
לעין•

עור תתב*ב לז*וח
לא להאמין מה שהאמנות יכולה לעשות
לבן־אדם. קחו למשל את זיוה רודן. לפני
מספר שבועות, כאשר סופר על כך (העולם
הזה ,)1364 שהסופר הישיש הגרי (חוגו
של סרטן) מילר 68 הקדיש לה תוכניה
בתערוכת ציורים על ספרו, אפשר היד. עוד
לפקפק בקירבת היחסים בין הכוכבת לסופר,
שיצירותיו נחשבות עד היום במדינות
רבות בפורנוגרפיה.
גם כאשר כינה את זיוה, ועל זה יש קב־

עם ניתן
מחלקות המודעות של העתונים היומיים
עשו השבוע עסקים טובים. המודעה שפור־סמה
בכל העתונות על אירוסיהם של שול־מית
דוזוב !עודד גרודצקי, גרדה
בעקבותיה עשרות מודעות ברכה של חשובי
מפעלי התעשיה בארץ. ואס זה מה שאירע
באירושין, יצטרכו העתונים למוספי מודעות
מיוחדים לכבוד הנשואין.
כי מאחורי הזוג הצעיר עומדת כמחצית
התעשיה הישראלית. שולמית 22 בוגרת
גימנסיה גאולה וכיום סטודנטית להיסטוריה
ומזעי־הסדינח, היא בתו של גרשון רד
זו ב, מגדולי התעשיינים בארץ, שותף ומנהל
של רשת מפעלי טכסטיל, כיתן דימונה,
טחנות־קמח ומכבסות. עודד 25 גבה־קומה
ובלונדי, הוא בנו של זאב גרודצקי,
מנהל הקונצרן של מפעלי אמפא. את ארבע
השנים האחרונות בילה עודד בבוסטון, שם
למד כישראלי יחיד בבית־הספר לניהול עסקים.
הורי
הזוג הצעיר הם ידידים ותיקים, אן
לא זה מה שגרר את האהבה .״ידענו האחד
על השני,׳׳ סיפר עודד ,״אבל משום מה לא
הכרנו זה את זו. לפני כשנה וחצי, שעה
שהוריה של שולה עברו לגור בוילה ליד
הוילה של הורי בהרצליה־פיתוח, הם נכנסו
אלינו לומר שלום. הייתי אז בחופשת־קיץ
ואז ראיתי את שולה.
״זה היה כמו הלם. הרגשתי שזו הבחורה
שאיתה הייתי רוצה לגמור את חיי. למזלי
היא חשבה אותו הדבר.״
עודד חזר לארצות־הברית כדי לסיים את
לימודיו. כשחזר הקיץ, החל לצאת עם שולמית
ולפני שבוע החליטו להתארש. כמתנת
אירושין קיבלה שולה טבעת עם יהלום בגודל
של ארבעה קאראט. עודד זכה בשעון
זהב. הנשואין יערכו בעוד ארבעה חודשים,
במלון השרון. זה על יד הבית.

לוח, כ״כוכב החדש הזוהר בשמי,״ חשבו
שזאת סתם מליצה ספרותית או פליטת קולמוס
המתלווה לכל אוטוגראף שהוא מחלק
ביד נדיבה.
אבל עתה מסתבר שזה משהו הרבה יותר
עמוק. זיוה, שלאחרונה קיבלה תפקיד חשוב
בסרט ההוליבודי אלכסנדר הגדול, מוצאת לה
זמן לביקורים תכופים בביתו של מילר בהוליבוד.
כמו שכתבה לידידים בארץ ,״אני
שוהה בביתו יותר מאשר בביתי.״ מהכפתור-
אחד־יותר־מדי־פתוח שבחולצתה בתמונה, אין
להסיק שהיא תשמש נושא ליצירה אוטו־ביוגראפית
חדשה של מילר. היא פשוט לומדת
ממנו אמנות.
מילר, הידוע גם כצייר חובב, מלמד את
זיוה להחזיק במכחול. לא צריך להיות מופתעים,
אם שמה עוד יתנוסס בקרוב ב־פלאקאטים
של מוזיאון תל־אביב.

זיוה רודן והגרי מילר בהוליבוד
0X1

סוסססוווווסס 21

תדריך
העולם הזה ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
היכן לבקר השבוע, לפי סדר העדיפו*
חובה לראות ;
יות הבא :
— רצוי לראות אפשר לראות.

האי

ג*זרתך נאה יותר -

סוף המירוץ (הבימה) סופר בן
80 נפגש עם עצמו בשלושה שלבי חיים
קודמים, עורך את מאזן חייו בשעתו האחרונה.
קומדיה שנונה של פיטר יוסטינוב,
שמוסר־ההשכל שלה הוא כי החיים אינם
אלא שורה ארוגה של פשרות. משחק מעולה
ומלהיב של שרגא פרידמן, ליא קינג.
* * המלף נוטה למות (הבימה)
מחזה בסגנון אנטי־יונסקו של איג׳ין יונסקו
— תיאור שלבי גסיסתו של אדם, מלך העולם
של עצמו. משחק מצויין, מרשים ומהנה
של נחום בוכמן. אלישבע מיכאלי.
כיכר הזכוכית (זוית) מחזהו
הניאו־קלאטי של טנסי ויליאמס אודות אם
שתלטנית המנסה להשיג חתן לבתה הנכה.
הופעה נוגעת ללב של שחקנית צעירה —
שולמית אדר, כשרחל מרכוס ושושנה ברנע
מתחלפו בתפקיד הראשי של האם.
ארלקינו (תיאטרון העונות) קומדיה
מפולפלת בסגנון הקומדיה דל־ארטה
ובניסוחו של ניסים אלוני, על שלושה
בעלים זקנים, החומדים איש את אשת רעהו,
שעה שנשותיהם נקטפות על-ידי אחרים. יוסי
בנאי, אבנר חזקיהו.
^ וויצק (התיאטרון הקאמרי) מחזהו
של הגאון הצעיר גיאורג ביכנר, שנפטי
בהיותו בן 23 לפני 125 שנה, אודות נקמתו
של החייל העלוב, המושפל והנרדף,
במדכאיו ומנצליו ובחברה האדישה. עודד
קוטלר, אביבה גור.
^.נהפשפש (התיאטרון העירוני החיפאי
בקולנוע היכל בפתח־תקווה) יצירתו
של מאיקובסקי אודות המהפכה המשחררת
את האדם מכבלי הקאפיטליזם, משעבדת אותו
לטכנולוגיה. בימוי קר של יוסף מילוא
ומשחק מעולה של אילי גורליצקי.
* אירמה לה דוס (הבימה, תל-
אביב) קומדיה מוסיקאלית על אהבתה של
יצאנית פאריסאית לסטודנט עני. ביצוע פרי־בינציאלי
אך מרנין, עם שרה אמן או גאולה
נוני, אריק איינשטיין ושלמה בר־שביט.
• -¥שין שין שייקר, אופיר ושמעון
ישראל מתמודדים ביניהם בוירטואוזיות
בידורית בתכנית של מערכונים, פזמונים
וקטעי פנטומימה.

במכנסי ״סקי׳ של רוטקס, עשויים מחוט סטרץ׳ ישראניל

זה חזק וקליל -זהו חוס
״לויד״
ח מכוו

הבינלאומי

ל ה תכ תבו ת

אלפי מכתבים
לפי שיטה אמריקאית

י שו אטל

לחפיסת שיער
נעימה ומעולה
השתמש ב״אליקסיר •2
מי שיער לחפיפה המכילים חומרים
אורגניים הטובים לשרשים.

פרוססקט חינם
תל־אביב, ת .ד4185 .

מוצר איכות של הביאוקוסמטיקאי
בקבוקון ב־ 75 אגורות.
א. רובין.

£ 11X 1 1 7 2
הלא,וח׳הנומל \7,39ל56980.

החדשות הישראלי
״ העולם הזה״ ,שבועון
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם י דפוס משה שהם בע״מ, תל־אביב,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

סלכטורה ג׳וליאני (אור.-
נע, ירושלים) שיחזור מעלליו והרצחו של
המפורסם, בסרט תעודתי־השודד
הסיצילי
למחצה של פרנצ׳סקו רוזי, ללא שחקנים
מקצועיים. סגנון קולנועי מזהיר.
לורנם אי ש־ערב (סוגרבי, תל-
אביב; רון, חיפה) עלייתו ונפילתו של הקצין
הבריטי המוזר, שניסה לעורר את הלאומיות
הערבית. סרט ענקים מהמם, המדייק לרוב
בעובדות ההיסטוריות ללא משוא־פנים. נופים
מרהיבים ומשחק מצוין. פיטר אוטול,
אנטוני קווין, אלק גינם, עומאר שריף.

* * ערב עם הכאלט המלכותי
(פאר, תל־אביב) מרגוט פונטיין ורודולוף
נורייב להמונים, שלא זכו לראותם באיצ־טדיון
רמת־גן. מבחר יצירות באלט קלאסיות
בביצוע מושלם ובצבעים מרהיבים.
^ ¥כילי כאל (אוריון, תל־אביב)
יצירתו הידועה של הרמן (״מובי דיק״)
מלוויל בעיבוד וביום מבריק של פיטר יוסטי-
נוב. סרט הרפתקות עם מוסר־השכל. מלוין
דוגלאס, רוברט ריאן.
* הגונב מגנב פטור (מגדלור, תל-
אביב) קומדיה צרפתית עליזה בעקבות עלילותיו
של השודד העליז ארסן לופין. ז׳אן
קלוד בריאלי וז׳אן פייר פסקל, ביורשיו
של הפורץ המתנגחים על ירושתו.
* * בדידות נעורים (ארמון, חיפה)
נקמתו של עבריין־צעיר ורץ־למרחקים־ארו־כים
בחברה. סרט הגל החדש הבריטי. מיש־חק
מעולה.
חיי פרויד (גת, תל־אביב) אפיזודות
מראשית דרכו של זיגמונד פרויד אל
בניית השיטה הפסיכואנליטית. סרט מרתק
העולם הזה 1369

אך מחייב ריכוז
קליפס, סוזאן יורק.

ומחשבה.

מונטגומרי

^ דוד וליזה גחן, חיפה)

פאראנואיד וסכיזופרניה מחפשים אהבה ב־בית־משונעים,
מוצאים אותה ואת אושרם
האחד בזרועות השני. סרס בלתי רגיל.
משחק מעולה.
מות הזמיר >חן, ירושלים) שני
זאטוטים מגלים את האנושי באישיותו של
מטורף, שעה שאביהם לוחם נגד הגזענות
באלאבאמה. לפי ספרה האוטוביוגראפי של
הארפר לי. גריגורי פק.

* האנשים

החשוכים

מ כ שי רעםצ לי ל ה׳י ־ פ׳ ד לי טי 1וז.ן א)
טיבולי
רדיו פטיפון שתוכנן
במיוחד עבור חובבי
מוסיקה.

ביותר

עצנזון חיפה) הצצה אל מאחורי טורי הרכילות.
חייהם הפרטיים והעלובים של אלילי
המעמד החברתי בתיאור דרמתי מצוין
של טראנס ראטיגן. ליז טייל,ר ריצ׳ארד
ברטון.

אירמה לה־דום

חפיק הנאה מראה
מתקריטי מוסיקה
קלסיח וקלה.

(בן־יהודה, תל-

אביב; מאי, חיפה) בילי ויילדר הפך את
המחזמר הרגשני לקומדיה שנונה המותאמת
למשחקם של שני גיבוריה — שירלי מקלין
כיצאנית הפאריזאית התמימה והפיוטית וג׳ק
למון כשוטר השלומיאל המתאהב בה עד
לאבדן תומתו ויושרו.

יום בפקינג

(תמר,

מחיר ללא תקדים!

חיפה)

מערבון קולוסאלי על רקע מרד הבוקסרים
בסין בראשית המאה, בו ממלאים הסינים
את מקום האינדיאנים והסגל הדיפלומטי של
מדינות המערב את תפקיד השריפים. תפאורה
מרהיבה ומשחק מרשים של דויד ניבן
הגונב בקלות את ההצגה, משפע הכוכבים,
קרבות ההמונים וההיסטוריה.

ר-דיו -לדל גי די ה

1 0 1ו>1

1£1£¥1510#־ 10ס 4מ
פרסום אטלינגר
^.ג ארטא (גלריה ,220 תל־אביב) 42
יצירות גראפיות של אמנים ישראליים וזרים,
המוצגים על־ידי איגוד שוחרי האמנות בישראל,
במטרה לקדם את האמנות הגראפית
ולהפיץ תדפיסים של יצירות מעולות בשטח

^ שמואל בק (מוזיאע תל־אביב,
בית־דיזנגוף) ציורי שמן, גואש ורישומים,
פרי 4שנות יצירה של צייר ישראלי מבורך,
היושב ברומא.
* אמנות אסקיטוסית (מוזיאון
תל־אביב, בית־דיזנגוף) תערוכת אמנותאסקי־מוטית
קנדית, שהושאלה על־ידי המוזיאון
הלאומי בקנדה.
מאנהב ״ ץ (גלריה ז׳אן תירוש,
יפו) תערוכה רטרוספקטיבית מיצירותיו של
הצייר היהודי הדגול במלאות שנה למותו.
פסלי אמלש (גלריה ישראל, תל־אביב)
תערוכת פסלים שנועדו לפולחן בצפון
פרס לפני 2500 שנה.

• האלססותיח

* *511
מוצר לה>1נת
!צמרמשיונימון
אשר הצהיגו

• ללא מגע ידים

^ נ ^ יפה ירקוני (עומאר־כיאם, יפו)
הזמרת הוותיקה באדרת חדשה. ביצוע נום־
סאלגי של שירי ראשית המדינה בצד להיטים
לועזיים במיקצבים חדישים, בהופעה
המוכיחה כי יפה פיתחה אישיות זימרתית
מעניינת.
אדי קלכרט (צברה, תל־אביב)
אמן החצוצרה הבריטי שב לישראל, כשב־חצוצרתו
נעימות חדשות. הופעה מלבבת
בהשתתפות זמרת ספרדיה, בעלת קול עמוק.
לילה לילה כוכבים (מועדון המפתח,
תל־אביב) שמעון ישראלי חוזר על
פיזמוני סתם יום של חול, רבקה מיכאלי
מחקה זמרות ישראליות, שייקר, אופיר בשני
קטעים חדשים, כשיוסף (״בומבה״) צור
קושר את כולם לחבילה אחת.
5אמיגוס (אריס סאן, יפו) חמישה
מנגנים, השולטים במספר כפול של
כלים, מסייעים לאווירה האוטנטית היוונית.

• ללא נ1נוו1תן

01170 8011₪

|ח 31׳ 0ן81

חיל־אביב, רחוב המסגד 62
,טל 36487 | 13 בין 8־) 9

7ג׳ 7 7

..שדק מפעלים חימייסבעמ

^ 7 1ד

החלה ההרשמה למחזור כ׳

בלימודי יום
* ריקה ינסן (אהל־שס, תל-אביב)
תכנית פזמונים, קטעי־משחק ופנטומימה של
כוכבת הטלביזיה ההולנדית.
התרנגולים קונצרט לעין ולאוזן
של תנועה וזמר על ידי להקת זמר צעירה
ששיריה הפכו כבר לחלק מהווי המדינה.
יצירה ישראלית מקורית של נעמי פולני.
* היסטוריה כגרוש (מועדון התיאטרון,
תל־אביב) להקת מועדון־התיאטרון
החיפאי מופיעה בסניף התל־אביבי, משחזרת
דמויות ידועות מההיסטוריה בראי עקום.

קנ די׳ מ כונ תהכ בי סההמבצעתכ בי סהסט רילי ת,
שטיפ ה, סחיטה וייבוש מעצמה. מנונ תהכ בי ס ה
הבטוחהמכלקל קו ל. מכונתהכביסהלכל
סוגי ב ד ואריג בכל צבע וללא יוצא מן הכלל.

התחלתה לי מו די ם: ינואר 64
מישרה של:

הנובלהה 1!1לינונ 1יו]
לכביסה הצחה והנקיה ביותר!

העולם הזה 1369

סרטוט בניין ואדריכלי
ריהוט זעיצזב פגים