גליון 1370 מתאריך 11 בדצמבר 1963

המחיר 75אגורות

לוי אשכול

מ* ע רי

התבסס -

מי יעוף?

ומסתער

-מתי?

לובראני

שעונה על כל דרישותיו של
הגבר של היום: גרב מודרנית,
חזקה, שומרת על
צורתה, מתכבסת בקלות
ומתייבשת מהר, לא מתכווצת
ולא מתרחבת. גרב
* 011011 של ״לודזיה״.
בצבעים ובדוגמאות שונים.
מעתה גם גרבי ״מס 11ס״
לילדים.
להשיג בכל חנויות ״אתא׳/
ובחנויות הלבשה לגברים
וילדים ברחבי הארץ.

* שס רשום לסיב האקרילי של דו פונט.

קורסי בוקר, אחר־הצהריים וערב

נחלת־בנימין ,2מל 56347 .

לא עבר כמעט יום, מזה חודשים, ש״
העתונות היומית לא מסרה ידיעה כלשהי
הנוגעת לעיסקי־קרקעות. הכנסת, מבקר־המדינה,
המשטרה, בתי־המשפט, מס־ההכנסה
— כולם דנו בחלק זה או אחר של עיסקות
אלה.
לכל ההתעניינות הזאת ישנה נקודה משותפת
אחת: היא באה אחר סידרת המאמרים
של העולם הזה ( 1336 והלאה) ,על ״חולות
לוהטים״ .סידרה זו היתר, רצופה גילויים
מדהימים לא רק על עיסקות מסויימות, כמו
זו של הד״ר משה בהרב, כי אם גם על
מיבנה הענף כולו — כולל מקבלי־השוחד
במוסדות הממלכתיים והציבוריים, שהורות
להתערבותם המשוחדת חולקו נתחים כה
שמנים של האדמה הלאומית.
מינהל מקרקעי ישראל, בנוהליו הרפויים,
היתד, מרכז־ לרוב העיסקות. סידרת הגילויים
גרמה לשינויים בכמה מן הנוהלים,
שמטרתם׳ להחמיר בהוצאת קרקעות המדינה
לידי ספסרים. אגב, אחד השינויים: שוב
אין זד, קל לרב מחו״ל להציג את עצמו
כאדמו״ר דגול ולהשיג מאות דונם של קרקע
עירונית, כדי ליישב עליה כביכול את
חסידיו הדימיוניים. אם הוא רוצה להעלות
חסידים ארצה — יפנו־נא למשרד השיכון.

בגליון השבוע שעבר של העולם הזה התפרסמו
שתי כתבות גדולות, שאף הן דנו
בעיסקות קרקע. האחת היתה מוקדשת לעיס־קת
אשדוד, של עובד בן־עמי. השניה היתה
מוקדשת לעיסקות הקרקע בבת־ים, תחת
חסותו של ראש העיר דויד בן־ארי.
אם תקח לידיך את גליון העולם הזה
1336 מלפני שמונה חדשים, תמצא כי תמונותיהם
של שני האדונים בן־עמי ובן־ארי
עמדו במרכז הכתבה הראשונה בסידרת ״חולות
לוהטים״ .אין זה מיקרה, שהשבוע
הגיעו שניהם, כל אחד בזכות עצמו, לכותרות
הראשיות של העתונות היומית, לדיוני
הכנסת ולהתעניינות מבקר־המדינה.
שהרי זהו אחד התפקידים החשובים של
העולם הזה: הוא אינו מדווח רק על מה
שאירע אתמול, ועל הנעשה היום. הוא גם
מכין אותך לקראת מה שיתרחש מחר
ומחרתיים.
עבור־נא בקפידה על הגליון הנמצא ברגע
זה בידיך. היה בטוח כי כמה מן הנושאים
המובאים בו, יסעירו את המדינה בעתיד.
אז תהיה כבר מצוייד בחומר־הרקע, שיאפשר
לך להבין מה מתרחש מאחורי הכותרות
הראשיות של עתוני מחר או החודש הבא.

מישחק בלשי שלט בסוף־השבוע האחרון
בבתום רבים בישראל: התחרות לפיענוח
תעלומת רצח קנדי. ניתוחי־התמונות שפורסמו
על־ידי העולם הזה, ההשערות השונות
שנבדקו בכתבה הארוכה שלנו, שימשו בסים
לוויכוחים בלתי־ספורים, תוך עריכת שיר־סוטים,
השוזאת הגירסות וחילוקי־דיעות
סוערים.
איש אחד החולק נמרצות על חלק מן
האפשרויות שהועלו על־ידנו הוא מיכאל
(״מייק״) פלשקס, שאחדות׳ מד,שערותיו לגבי
נשק־הרצח נכללו בכתבה שלנו. פלש־קס,
מי שהיה ראש המעבדה הבאליסטית
של משטרת־ישראל, שלח לנו חוזת־דעת מפורטת,
שכדאי להביאה כאן במלואה:
״מבחינות מדעיות גרידא אינני יכול להסכים
למסקנותיכם בקשר לרצח קנדי.
אמנם ברור לי שלא גילו את הכל — אך
אני חולק על מסקנותיכם על צורת הביצוע,
מסיבות דלהלן.
• ״להבדיל מהדעה הרווחת בקהל הרחב —
טרם המציאו שיטה להשתיק קול רובה צבאי.
אמנם אין בעייה להשתיק את קול הנפץ
על־ידי מיתקן ליד לוע הקנה, שפועל בערך
כמו משתיק־הקול על צנור הפלטה
של מכונית, והמשחרר את הגזים — הגורמים
לקול־הנפץ — באופן הדרגתי. אך
— כמו כל עצם הנע מעל למהירות
הקול — משמיע גם הקליע קול חד וחזק
הרבה יותר מקול־הנפץ, כאשר הוא עובר
בדרכו.
״קליע של רובה בקוטר ,7.65 שקליעו
הצבאי שוקל כ־ 10 גרם, נע במהירות־לוע
של 2750 רגל לשניה. מהירות הקול היא
1050 רגל לשניה. מסיבה זו אין למשתיק־קול
כל השפעה על רובים מסוג זה. לא כן
המצב לגבי אקדחים מסויימים, שקליעם נע
מתחת למהירות הקול (״ 0.45 קולט־אוטו־מטי
— 860 רגל לשניה 9 .קצר — בערך
850 רגל לשניה. אקדחי כיס 7.65־ 6.35מ״מ
— בסביבות 800 רגל לשניה) .לגבי אקדחים
אלה אפשרי הדבר בהחלט, ונעשה בעיקר
על־ידי קבוצות גנגסטרים אמריקאיים מסו־יימים
למטרות רצח, וכמובן על־ידי שרותים
חשאיים בעולם כולו.
״הרובה הרגיל היחידי בעל מהירות־לוע

החלוץ ,27 טל 69265 .
העולם הזה 1370

מתאימה הוא ה־( 22 טוטו) ,וגם כאן צריך
להשתמש בתחמושת הרגילה, ולא בתחמושת
החדישה בעלת עוצמה גדולה ( 1600ר״ש)
אם, איפוא, לא היה משתיק־קול — איך
לא שמעו העדים את היריות ולא גילו את
המתנקש — אם עמד המתנקש במקום
שאתם משערים אותו?
• ״אין זה נכון שהנפגע נופל בכיוון
היריה. בנסיונות שערך הקולונל הצ׳ר (מומי
חה־נשק ידוע) על כבשים ובנסיון שנאסף
במספר קרבות, בעיקר במלחמת הפיליפינים
ומלחמת מכסיקו עיי קולונל הצ׳ר
וקולונל גודרד, גילו שביותר מ־״/״סד מה־מיקרים
נופל הנפגע דוקא לעבר היורה,
וברוב המיקרים האחרים הוא עושה תנועות
קונוזלסיביות, מסתובב בעיגולים, קופץ,
נופל הצידה וכו׳ .בנסיונות, שמטרתם היתד,
לבדוק את כוח ההזזה של עוצמת הכדור
(שבאופן תיאורטי היא כמעט אפסית, בגלל
הבדלי המישקל וכוח האינרציה ההתחלתית)
,הציבו כמות של עתונים רטובים,
במשקל של 50ק״ג בערך, על עגלה עם
גלגלים, שנעה במישור וסימנו את מקום
הגלגלים על הרצפה. רק כדור מרובה סלילי
בריטי, בקוטר של ״ ,5.77 בעל אנרגיה
פי 10 גדולה מהקליע של רובה צבאי רגיל,
הזיז את העגלה במרחק של 0 4״מ.
״אם העורך משוגע לנסיונות מעשיים,
ואינו פוחד מאשתו כמו כולנו, הוא יוכל

קורא מיפאל פלשקס
בשל

להוכיח
את אמיתות דברי בזה שיירה
אקדח שלו לתוך הדלת החצי־פתוחה
דירתו. הוא יוזכח שזה יעשה חור, אך
יזיז כמעט את הדלת על ציריה. עצה
אינה עשויה לשפר את שלום ביתו.
• ״כפי שאמרתי במכתבי הקודם — אין
זה קשה ביותר לקלוע באדם, הנע במכונית
במהירות של 20 קמ״ש, אם הוא בא לקראתך
או ממך והלאה. אפשר כמובן לקלוע בו גם
מן הצד. אך רוצח מנוסה, כעבדכם הנאמן,
לא היה בוחר בפוזיציה כזאת, אם יש לו
ברירה, ואם הוא יכול לתכנן את הדבר
מראש. יש כאן להביא בחשבון את חישובי
הצידוד עבור מהירות שלעולם לא תוכל
לדעתה מראש בדיוק, ואת התגובות האינסטינקטיביות
של הנהג־שעלול לעצור, להמשיך
כרגיל, או ללחוץ פתאומית עד דוושת הבנזין.
זה היה מקשה ביותר את היריה
מהצד, אך אינו משנה מאומה לקלעי שיושב
לפני או מאחורי מסלול המכונית.
ס ״אינני רואה, לפי התמונות שפיר־סמתם,
איך יורה מהצד היה יכול למנוע
פגיעה באשתו של קנדי. אם הקליע פילח
לו דרך מצד אחד לשני בגולגולת, הוא היה
צריך, בדרך הטבע, לפגוע גם בה. אך לא
כן אם קיבל קנדי את הכדור מאחורנית או
מלפנים.
*״אינני יודע על סמך מה קבעו את ה־קליבר
של הרובה. אולי נשאר קליע בגופו
של קונלי? אולי בריפוד של המכונית?
נסיוני הוא שביריות־ראש בתחמושת של
רובה צבאי לא נשאר בדרך כלל די חומר
מהקליע כדי לזהות קליבר. במיקרה של
כדורים מתוצרת צבאית אפשר לפעמים להגיע
למסקנות על מקור או תוצרת התחמושת
אחרי בדיקה כימיודאיכותית או ניתוח
ספקטרוסקופי של המתכות שמהם בנוי הקלע.
גם זה אינו הוכחה מושלמת, ובדרך
כלל בתי־המשפט דוחים ראיות אלה, היות
והם טוענים — ובצדק — שמומחי־הנשק
אינם יכולים להיות בטוחים שהשוו את ה־מימצא
עם כל הקליעים שאי־פעם יצרו
בעולם בקליבר זה. באמריקה הדבר מסובך
עוד יותר, היות ובתי־החרושת לקליעים
(כדי לחסוך במחיר) מייצרים את כל ה־קליברים
מאותו חומר.
העולם הזה 1370

״אין איפוא, כל בטחון שהבדיקה הפתולוגית
תביא עובדות חדשות — על אף
שכמובן תמיד קיימת האפשרות.
* ״אם הייתה מגמתו של הרוצח ההיפו־טטי
שלכם להטיל חשד על אוסוזלד, שהיה
חף־מפשע — מדוע לא השתמש ברובה בעל
אותו קליבר של אוסוולד? מדוע השתמש
בקליבר אחר, וסיכן את הצלחת התרמית,
בזה שבמקרה יכול היה קליע 7.65 לפגוע
בריפוד או במקום אחר — וזה היה הורס
את בסיס ההאשמות נגד אוסודלד?
• ״אם תפקידו של אוסוזלד, או אחר
באותו חדר, היה רק לירות יריות כדי
להסיח את דעודהקהל, מדוע בכלל הוציא
את הקנה מבעד החלון? הרי היה יכול
לירות מתוך החדר, מבלי להסתכן.
״אני בטוח שמשהו לא היה בסדר בחקירה
שם, ושהמשטרה או השלטונות מנסים
להסתיר דבר־מה. כאן אני מסכים
במאה אחוז עם דעתו של זאב שטיינברג,
שפירסמתם באותו גליון. אבל שהשיטה לא
יכלה להיות כפי שתיארתם, זה בטוח
מבחינה מדעית. גם גירסתו של הנשק, מר
א. יציב, בלתי־אפשרית, כי אני יכול ל־הבטיחכם
שפגיעה של אקדח נראית שונה
לגמרי מפגיעת רובה — וביחוד אקדח בעל
תחמושת עם מהירות נמוכה, שאפשר לציידו
במשתיק־קול. כל רופא היה מיד רואה את
ההבדל, ויש כל הסיכויים שקליע מאקדח
כזה היה נתקע בגולגולת. חוץ מזה אינני
מאמין שפגיעה באקדח אפשרית בתנאים
אלה, ממרחק העולה על 5מטר.״

עד כאן חודת־דעתו המאלפת של פלשקס.
אולי חבל שאינו נכנס לוויכוח על כמה
נקודות אחרות, הנוגעות אף הן לסבירות
הגירסה שאוסוואלד היה הרוצח היחידי. למשל:
האמנם יתכן לכוון, לירות ולפגוע
היטב, שלוש פעמים, תוך 5.5שניות, ברובה
האיטלקי המיושן?
אך אפילו נניח כי אוסוואלד יכול היה
לבצע את הרצח, ושאמנם ביצע אותו —
נשאלת השאלה: האם פעל בשליחות מישהו?
האם מישהו זה קשור במשטרת דאלאס, או
בחלק ממנה?
כי הנקודה העיקרית שהביאה אותנו להטיל
ספק חמור בגירסת משטרת דאלאס,
אינה קשורה בכלי־הנשק, אלא בפרט אחר.
השבוע, עם היוודע עובדות רבות נוספות
על הרצח הכפול, התבלט פרט זה עוד יותר.
כוונתי לשאלה: מדוע ביקש השוטר טיפיט
לעצור את אוסוואלד?
בגליון האחרון כבר הצבענו על הרקע
התמוה של פגישה זו. אוסוזאלד שוחח מיד
אחרי הרצח עם שוטר אחר, מבלי לעורר את
חשדו. לאחר מכן התרחק ממקום־הפשע,
עבר את כל העיר, השתמש באוטובוס ובמונית,
הלך ברחוב — כל זה מבלי לעורר
כל חשד. מדוע עורר, אחרי כל אלה, את
חשדו של השוטר טיפיט, שנמצא ליד ביתו?
הרי בידי טיפיט לא היה שום תיאור של
החשוד, זולת ההודעה הקצרה ששודרה באלחוט,
שהזכירה את הגובה והמישקל המשוערים
של החשוד, אך לא את פרטי
מראהו, ואף לא את לבושו. תיאור משודר
זה התאים למאה אלף אנשים אחרים בעיר
דאלאס.
השבוע נראה הדבר תמוה עוד יותר. מסתבר
כי לפני שניתקל בטיפיט, אמנם כבר
הספיק אוסוואלד לחזור לביתו ואף להחליף
את בגדיו. לפי מה זיהה טיפיט את
אוסודאלד?
השבוע נמסר גם כי טיפיט הכיר היטב
את ג׳אק רובי, רוצחו של אוסוזאלד. בעובדה
קטנה זו בולטות כל צלעות המשולש
של תעלומת הרצח: אוסוואלד, רובי ומשטרת
דאלאס.
שופרות־התעמולה האמריקאיים, כמו השבועון
טיים, מנסים להחליק על עובדות
אלה. אף אחד מהם אינו מנסה אפילו למצוא
תשובה סבירה לשאלה הגורלית מדוע ניגש
טיפיט אל אוסוואלד. בהעדר תשובה אחרת,
אין מנוס מן הגירסה שמשטרת דאלאס, או
לפחות טיפיט, הכירו את אוסוזאלד מראש,
ידעו את כוונותיו וארבו לו ליד ביתו
אחרי הרצח. גירסה זו מזכירה במקצת את
מאסרו המזורז של זאב אקשטיין בביתו,
אחרי רצח קסטנר, שהביא אותנו בשעתו
להעלות גירסה דומה.
על כל פנים — עתוני העולם, ובעיקר
עתוני צרפת, מתייחסים בחשד מוחלט ל־גירסת
השלטונות האמריקאיים. העולם הזה,
העתון הישראלי היחיד שהקדיש מאמצים
ניכרים לניתוח מקצועי מקורי של נסיבות
הרצח, נמצא כאן בחברה בינלאומית טובה.

תכונות אלו מתמזגות במכונת הגילוח החשמלית

¥ 1 *0ו פו ק ס)!
שזה עתה הגיעה משויצריה
וכבר כבשה את השוק.
לויטו־רפיד מוניטין בינלאומי
מכונת הגילוח המעולה

>[1ק14ו 0 -ז¥1
במחיר ללא תקדים

המחיר כולל אחריות ושרות לשנה
להשיג בכל ה חנויו ת ובבתי מסחר מעולים
ח ל קי חילוף מוב ט חי ם•

הי בו אן: חברת׳־אדבר״ בע־מ, גורדון , 51 תל־אביב•
המפיצי ם: חברת ניפוניס בע״מ, אלנבי , 32 תל־אביב טל• 59280
פרסום גח

| ה ח תול
ס מל
הנלויוו...
ואמצעי הנקוי האיד-
אלי הוא — סינטבון
— הסבון הסינטטי למשק
הבית עם תמונת
החתול במגפיים.
סינטבון חסכוני ויעיל
פי 3מכל סבון רגיל.
עקרות בית מנוסות
משתמשות רק בסע-
טבע.

אספי אריזות ״טקסטיל־שמפו״
ו״סינטבוף׳ ותקבלי עבורם סכו״ס
״רדד״ מפלדה בלתי מהלידה.
לקראת חודש החנוכה ניתנת האפשרות
לגזור מודעה זו ולהשתמש
בה לשם השלמת מספר
הנקודות. ערך כל מודעה 2נקודות.
אך ורק מודעה אחת מכל
סוג תחשב. פרסים בחנויות המכולת.

.ניא
71ןוסמטי 7ן אי

מומחה לבעיות שיער
ולבעיות קוס מטיות

חל־אביב. דחזב הססגר 62
•׳ ט ל 36487 | 13ב ין 19-8

מכתבים
למען כורדיסתאן הלוחמת

...אני שולחת לכם עשרים לירות, למען
הפעולה לטובת הכורדים הלוחמים.
חיילת, צה׳׳ל

אחרי מות

מתור 27 האנשים שהשתתפו בטישאל שערכתם
אחרי מות הנשיא קנדי (העולם הזה
,)1368 נמצא בכל זאת אחד, אליהו
^נודלטן ם רמת־נז, שאמר בנאווה: אני שמח
שהוא מת, כי הוא סכר את העולם החופשי
לקוטוניסטים.
אינני מביז את נודלמז. הרי האמת היא
בדיוק הפוכה! כל העולם ראה איר שהוא
הוציא את הטילים הקומוניסטיים מקובה
ואיר התכוון למכור לרוסים חיטה לפי תנאיי
שלו. על־ידי כד הוכיח להם שהם חלשים
עד תמהוז!
משה סופר, צפת
בצטטכם אותי בסישאל אחרי רצח הנשיא
קנדי, הוספתם לנילי חמש שנים. אני בסר
הכל בז ,27 וחמש
שנים זה לא דבר
שהולד ברנל. רבו-
תי, יתכז ואתם צריכים
להוסיף בכל
רשימה המציינת גילים,
את ראשי־הת•
בות הנזכרים בהנהלת
חשבונות: ט.ל.
ח( .טעות לעולם חוזרת)
.על כל פנים,
אני מצרוי תמונה,
המעידה על נילי האמיתי.
עבד
אל סלאם
מצרווה, טייבה

מ צ רוו ה
להפתעתם הרבה של
רבים מקוראי השבועון
האמריקאי ״טיים״ ,הופיע ה גלי וז שלאחר
רצח קנדי, כשעל שערו מתנוססת תמונתו
של הנשיא החדש, לינדו! ג׳ונסון. גם
המשפט הפותח את הכתבה המרכזית ,״הממשלה
עדיין חיה״ ,והלקוח מדברי ההספד לאברהם
לינקולז, נכתב בנוסח של ״המלר מת
— יחי המלח״
לא יכולתי שלא להרהר מה היה קורה
לו היו מתנוססים על רוכן העיתונים שערים
הפוכים: העולם הזה עם הנשיא נ׳ונסו! וה־
״טיים״ עם תמונת קנדי. הדבר היה מעורר
סערה ננד העולם הזה.
משה רושצ׳וק, תל-אביב
בבוקרו של יום שני, ה־ 25 לנובמבר,
שמעתי מפי קרייז קול ישראל את ההודעה
הבאה :״רוצחו של הנשיא קנדי, לי אוס־וואלד,
נרצח על־ידי מתנקש.״
האם מספיק שאחד מקציני המשטרה
— כמו קציני משטרת פניכם, דנבר, דאלאס
ושאר הערים במדינות הדרום ה״נאורות״ —
יספר לעתונאים שאיש ביצע פשע מסויים,
כדי שאומנם ייאשם בפשע שיוחס לו?
קריין שרות השידור הבריטי (הידוע במוניטין
שיצאו לו) ,דיבר על הריגתו של
החשוד־ברצח בלבד — וזה הישג נדול.
יעקוב אלדר, תל־אביב

פרסום ד״ר ״מזנסון

א ס ׳18

ס ס דיס

ת״א, יסוד המעלה ,21 טל 31392 ,65673 .

מפעל חד־פעמי ענק לחנוכה!
מבחרספ רי ם מ עו לי ם ב הנ ח ה ללא תלזדים

אנציקלופדיה ״מסדה״
מלון עברי־אנגלי אנגלי־עברי
גרוסמן קופמן
תנ״ך עם פירוש של״ג
מלון עברי אבן שושן (מלא)
אלבום מפואר צ.ה.ל. בטחון ישראל
היסטוריה ש. דובנוב
כתבי י. ל .פרץ
אפריקה (חמש יבשות)

ב־ 6כרכים במקום — 100.ל״י רק — 70.ל״י
ב־ 3כרכים
ב־ 13 כרכים
ב־ 5כרכים
(בקופסה)
ב־ 10 כרכים
ב־ 10 כרכים
ב־ 4כרכים

במקום — 29.ל״י
במקום — 88.ל״י
במקום — 45ל״י
במקום — 13.ל״י
במקום — 66.ל״י
במקום —• 43ל״י
במקום — 21.ל״י

רק —21.
רק —70.
רק —36.
רק —10.
רק —42.
רק —25.
רק —13.

המעונינים בספרים האלה או בחלקם ישלחו המחאת דאר או שיק
לפי הכתובת הר״מ ויקבלו את הספרים באמצעות הדאר.

להשיג

בכל

חנויות

טוב עשיתם שכתבתם דברים טובים ונעימים
על המנוח קנדי. חבל רק שלא כתבתם
על תקופת שרותו בצבא ועל משפחת קנדי
בכלל. אף על פי שהם מיליונרים, הם מש-
פחה הרת-אסונות: בן נהרג במלהמה, בת
נפטרה, בת במוסד, בן נרצח, וכטו־כן — אי
משותק.
כיצד ידעו בזמנו לשמור על חיי היטלר,
מוסוליני וכר? היתה שמירה מאוד קפדנית׳
בלי פרסומות ובלי טלביזיות, ונם
היה לכל אחד כפיל ...
מדוע מפרסמים שבועות קודם בדיוק נמר
(,את המסלול בו עבר? מדוע נסע למקום
בו רובם שנאו אותו? מרוע לא נסע במכונית
משוריינת? מדוע לא היה לו כפיל?
מדוע שוטרים וחיילים בלבוש אזרחי לא
סרקו היטב את השטח ועמדו על גנות עם
משקפות?
אם זכרוני אינו מטעה אותי, הרמב״ם
כתב שאצל מלד או נשיא 40 איש ילכו מ־לפניו
ו־ 40 מאחוריו גם אז ידעו להקפיד
ולשמור על איש רם מעלה.
א. יששכר, תל-אביב

עם לסקוב -יהיה טוב

ראיתי את התמונה של רב־אלווי לסקוב
עם המפקח הכללי, במאמרו של אורי אבנרי
״איש חדש״ (העולם הזה ,)1366 ועוד טרם
קראתי את הכתבה
במלואה — הסכמתי
איתכם בפה מלא כי
״לסקוב נחשב לאיש
היחידי, המתאים לרשת
את טקום נח־מיאם״.
לפי
המשטר אצלנו,
לא יהיה אדם
רמטכ״ל או מפכ״ל
— אם איננו מפא״י־ניק
במאה אחוזים.
אומנם לסקוב הוא
רק >) 995 מפא״יניק
— אד אי! כמוהו
כמקים משטרה.
אני מקווה שרב־אלוף
לסקוב יקה
ידידיה
את המשטרה לידיו,
ויהפוד אותה מרורפת ראפורטים — לרוד־פת
רוצחים.
רפאל ידידיה, תל־אביב

שינוי מיותר

אני הכרתי את דליה תו־עמי, עליה כתבה
רחל המרחלת (העולם הזה ,)1366 עוד
מאז היותנו יחד בטירונות. שמחתי מאוד
לקרוא על נשואיה ומה שנותר לי זה לברכת
מעומק הלב.
אגב, אני אישית מוצאת שלא היה לדליה
כל צורר לשנות את צבע שערותיה,
על מנת לרכוש את חברה הקודם. הצצה בתמונתה
מספיקה כדי לאשר את דעתי.
חוה מרכוס, חיפת

ויוה וילה

לאחר כתבתכם על הפריצות בשטח־הגדול
של יפו (העולם הזה ,)1366 ברצוני להסב
את תשומת לבכם, כי עד היום ממשיכות
הפרוצות לחייר למשטרה. כשהתלוננו בפני
שוטר, הוא אמר שבמשטרה יודעים על הנעשה
במקום, אבל מה יש? בכל העולם יש
פרוצות — אז למה שלא יהיה נם באן?
מהתשובות שקיבלה משלחת השכונה מטר
שכטר בעירית תל־אביב, מסתבר שארץ בלי
בית־זונות — זה כמו וילה בלי בית״שמוש.
אז מדוע שלא יקימו בתי-בושת חוקיים ויטהרו
את השכונה?
חביב סמוכיאן, תל־אביב

המיסתורין של בריסטין

בנליוז בו הכרזתם בשער האחורי :״מוזר
בלתי אפשרי
אבל בכל זאת — בתה
של כריסטין קילר
בישראל״ (העולם הזה
,)1367 כתבתם
שנ׳וליה היא כיום
בת .19
עכשיו אני שואל:
בת כמה היא כריס-
טין קילר כיום, שיש
לה בת בגיל כזה?
איד זה יכול
להיות?
קלמן תשובה,
תל־סונד לקורא התשובה
תשובה: כריססין קי־ת
שו ב ה
לר, אמה של ג׳וליה,

היא בת .42 כריסטין קילר האנגליה היא
בת .21

הרבנות הראשית מציגה

בתור צלם חובב מצאתי לנחוץ לשלוח לכם
תמונה מעניינת, שצילמתי מעל לוח־מודעות
בירושלים. מה דעתכם?

דבשת בניגריה

לפנות: תל־אביב — מפעלי ספרים בע״מ, יסוד המעלה .21
טופל ובניו בע״מ, אחד העם ,24 טל.65673 .
חיפה — ״מסדה״ ,רח׳ הרצל ,59 טל.3476 .
ירושלים — ״דורון״ ,רח׳ יפו ,27 סל.25086 .

הספרים

זה שש שעות שאני צמודה למכשיר הטלביזיה,
ועדיין אינני מאמינה לכל מה
שקורה. ניו־יורק הגדולה שרוייה באבל ענקי,
והאנשים ברחוב נראים מבוהלים. על־פני
כולם שרוי מן עצב נוראי. השידורים
הפירסומ״ם ברדיו ובטלביזיה נפסקו, ובכל
רגע מועברים על גלי האתר האירועים האחרונים
טוושיננטון ומן הבית הלבז.
פשוט אינני מבינה כיצד יכלו לקרות דברים
כאלה במרינה הנאורה, בטאה ה־.20
הרצחו של הנשיא לינקולז, עליו למדתי בהיסטוריה,
נראה לי פתאום כה קרוב, ונרם
לי לס! הרנשה של אי-יציבות ופחד. פחד
לא לגבי עצמי באופן פרטי — כמו לגבי
המחר.
קנדי היה אחד הנשיאים האהובים ביותר
על בני עטו. מיז סיטפטיה שקשה לתארה
ולהסבירה. מיז הרגשת קירבה לאדם מבלי
להכירו אפילו מקרוב. אני מתפללת למען
תחזקנה ידי הנשיא החדש, לינדון נ׳ונסון.
אריאלה רוסו, ניו־יורק

הכרה המכורה

במדורכם ״הווי״ (העולם הזה )1367 אתם
כותבים על הכלה שברחה ולא רצתה להת־חתז
עם בז־דודה מנצרת. רציתי להוסיף שהבחורה
הזאת, ששמה הורא טאברי, חיכתה
עד הרנע האחרוז, לבשה את השמלה הלבנה
שלה וברחה עם האהוב שלה, שהוא ספר
במקצועו.
אולי הזקנים שלנו ילמדו לקח מזה, שלא
לחתו את בנותיהם בכוח.
ע. נעיף, נצרת

בכל

הארץ.

רציתי להפנות כמה שאלות לברורייה
שניידר מנינריה, שהתקיפה את להקת הריקוד
״עלומים״ במרור המכתבים (העולם
הזה ,)1367 תחת הכותרת ״קסם הקאריירה״:
מדוע את בעצמר, כותבת נכבדה, יושבת בניגריה?
האם מתור חלוציות דולארית? אל
תשכחי: אין הנמל רואה את דבשתו, וכל
הפוסל — במומו פוסל.
א. ה ,עורד־דץ, תל־אביב

זב פינשסיין, ירושלים

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למבתביהם שד קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 1370

אהבה

וכאשר נקטה צרפת הדגולה בעמדה זו — הלכו בעקבושראל
היא מדינה חופשית. בך אומרים. ובמדינה חופ׳
שית — כל אדם, מגדול ועד קטון, זכאי לדעה משלו. גם תיה כל המדינות האירופיות ד,רוחשות ידידות עמוקה לממשלת
ישראל. כולן הצביעו נגד ממשלת ישראל: נורבגיה
בענייני פנים, גם בענייני חוץ.
יכול אדם לבוא ולהכריז: גורל ישראל קשור לנצח בגורל ושבדיה, איסלאנד ופינלאנד, ואפילו דנמארק והולנד, שהשמונאקו!
אין לנו ידידה זולת מונאקו הדגולה! יחסה של תתפו קודם לכן בייזום הצעת־החלטה פרו־ישראלית( .ורק
מונאקו לישראל אינו מושתת על אינטרסים גסים, אלא על פורטוגל המנודה, המוכתמת, היא לבדה מכל מדינות
אירופה נמנעת מהצבעה).
סנטימנטים עמוקים של אהבה אפלטונית!
יכול אדם לבוא ולהכריז: טפחו את ידידותנו למונאקו!
ולא רק מדינות־אירופה שראשיהן ביקרו בישראל, וש־הקימו
בכל ערי ישראל סניפים לקאזינו של מונטה־קארלו! אירחו את מר בן־גוריון בבירותיהן, הצביעו נגד ממשלת
קנו אך ורק תוצרת של מונאקו! המכוניות של מונאקו, ישראל. גם מדינות אפריקה השחורה, שהיו בעבר מושבות
מטוסי־הקרב של מונאקו, הגבינה של מונאקו — הם הטובים צרפתיות, ושהן בהווה גרורות צרפת וידידות ישראל.
ביותר בעולם!
אחדות, כמו סנגאל, הצביעו נגד ממשלת ישראל. האחרות
יכול אדם לבוא ולהכריז כל זאת — ונקשיב לו בנימוס — מדאהומיי ועד חוף השנהב — נמנעו מהצבעה. הן הניחו
ובאורך־רוח. כי זו מדינה חופשית, ולכל אזרח הזכות לנציג הישראלי, אומלל ובודד, להצביע לבדו נגד ההחלטה
;השמיע את דעתו.
— לבדו נגד .82

עד שמתברר לנו כי אותו אדם הוא, במילך
רה, פקיד המדינה. שהוא מקבל משכורת מכיסנו.
בי אז מתעוררות במה שאלות.

למשל, שאלה מס׳ : 1מדוע יחיה האיש דווקא על חשבוננו?
מדוע לא יחיה, למשל, על חשבון ממשלת מונאקו?
או שאלה מם׳ :2מדוע יטוס האיש למונטה־קארלו, כל
יום שני וחמישי, דווקא על חשבון מס־ההכנסה שלנו? מדוע
לא יטוס, למשל, על חשבון משלם־המיסים המונאקאי (אם
יש כזד?),

גרוע מזה: הם לא הסכימו אפילו להעלות
לדיון את הצעת-ההחלטה שלהם, שגובשה
קודם לכן ביוזמת ישראל.
הצעה זו כבר כללה נסיגה עצומה של ממשלת ישראל.
היא קראה למשא־ומתן ישיר לפיתרון בעיית־ד,פליטים, בלי

בקיצור: זכותו של כל אדם לפעול כארץ למען
האינטרסים של מונאקו, לנהל תעמולה
למען מונאקו, לטפח את ענייניה של מונאקו.
אד מוטב שאת משכורתו תשלם ממשלת מד
נאקו -ולא ממשלת ישראל.

ואילו מצד צרפת אין צורך בטיפוח או במאמץ. צרפת
בסדר. היחסים שלה אלינו הם ללא רבב וללא דופי.

ץ ה מוזר. מוזר מאוד. כי הקורא הרגיל, שאינו שקוע
ן באהבה עמוקה כזו של מר פרס, קיבל באותו שבוע
רושם שונה לגמרי.
לא עברו שעות רבות, מאז קריאתו הנירגשת של מר
פרס בבית־השיטה, וקם נציג צרפת באו״ם כדי להביע את
עמדת ממשלתו בבעיית הפליטים.
נאומו לא הוזכר מעל עמודי אותם שני עתונים המקורבים
למר פרס. ובצדק.

בי היה זה נאום שסתר לחלוטין, בקיצוניות
חד-משמעית, את עמדת ממשלת ישראל.

הוא לא הסתפק בנאום. הוא הצביע. הוא הצביע נגד
ממשלת ישראל.
נגד ממשלת ישראל — לפני שבועיים, בוועדה המדינית
של האו״ם.
נגד ממשלת ישראל — השבוע, בעצרת הכללית.

נגד ממשלת ישראל -ובעד סעיך ,11 הקד
רא לנו להחזיר את כל הפליטים הערכיים
הרוצים ככד, על פי בחירתם החופשית.

11י11!6 :ג;

והנה -הכל לריק. שנה שלמה של נסיעות
והזמנות והכרזות ומשלחות והשקעות -היתה
לשווא.
נציגו של קאסאבובו נמנע מהצבעה. נציגו של טאבמן
הצביע בוועדה המדינית נגד ממשלת ישראל, ונמנע מהצבעה
בעצרת. כל הידידות של ממשלת ישראל במרחב — חבש,
איראן ותורכיה — הצביעו נגדה. נציגו של מלך בורונדי
(זוכרים את המלך הארוך, שטייל בחוצות ערינו?) אף לא
הטריח עצמו לבוא להצבעה. גם יורשו של האב יולו מ־קונגו־בראזאוויל
לא נאות להופיע.
בשעות הראשונות אחרי התבוסה בודעדה המדינית, לפני
שהרוצחים בדאלאס השכיחו את כל הפרשה, הפריחו כל
שופרות התעמולה הרישמית אצלנו האשמות קודרות נגד
הנשיא האמריקאי, שתקע את הסכין בגבנו. ואף אחד —
אף אחד! — לא בא להזכיר כי היד שנעצה את הסכין
המכרעת היתד, ידה של צרפת.

יך אפשר להסביר את הבגידה הצרפתית ז מר
פרס שותק. משרד־החוץ שותק. הליגה לידידות ישראל-
צרפת שותקת. איש אינו מנדב לנו הסבר.

אפשר, במובן, לומר: צרפת אינה יבולה לנהוג
אחרת. העמדה הישראלית הרישמית כעניין
הפליטים פשוט מסריחה מדי.
אם נורבגיה תגיד.כך — ניחא. אם תאמר זאת דנמארק —
כל הכבוד. אבל איך יכולה לומר זאת צרפת מבלי להסמיק?
האם לא הצביע נציג ישראל באו״ם, שנה אחרי שנה,
למען מרתפי־העינויים של הצנחנים הצרפתיים באלג׳יריה —
שהסריחו אף יותר ממחנות הפליטים? האם לא קם נציג
ישראל באו״ם, שנה אחרי שנה, ונאם נאום נלהב למען
שיעבוד אלג׳יריה — כששום אומה אוזרת לא היתד, מוכנה
לעשות כן? האם לא העמיקה ישראל, שנה אחרי שגה, למען
ידידותה של צרפת, את מישקע השינאה של העולם הערבי
נגדנו — אותו עולם ערבי שכדי להתפייס עימו נואם עתר.
הנציג הצרפתי באו״ם נגד ממשלת ישראל?
מר פרס לא שמע נאום זה. הוא גם לא ראה את היד
המורמת בהצבעה. הוא היד, עסוק בניסוח נאומו, הקורא לנו
לטפח את יחסי הידידות שלנו אל צרפת.

ולולא דכרי ההטפה של מר פרס, הקורא אד
תנו לנאמנות, מי יודע לאן היינו מגיעים ב־הירהורי-זימה
ובמחשכות־זנונים.

משמע: זה תלד כנו. אנחנו צריכים לטפח.
אנחנו צריכים להשתדל עוד קצת.

הוא מוכן ללחוץ את ידו המגואלת בדם של קאסאבובו,
רוצח לומומבה, ואף לתת לו במתנה תת־מיקלע מדגם עוזי,
כעידוד להמשיך בדרך זו. הוא מוכן לחייך בפניו של
ויליאם טאבמן, מלך השחיתות הליברית. הוא מוכן לשחוק
לנוכח רצח־העם בכורדיסתאן, כדי לרכוש את קולות
תורכיה ואיראן. אפילו הצבעת ישראל נגד דרום־אפריקה,
המסכנת את יהודי אותה ארץ, הוסברה כמחיר שיש לשלם
תמורת הקולות של אפריקה השחורה בשאלת הפליטים.

איש לא שאל: הגם אתה, כרוטוס?

ף• גן שר״ הבטח ץ, מר שמעון פרס, אוהב את צרפת.
זוהי אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה אמיתית. תמימה,
טהורה, שאין גבול לנאמנותה.
אדם אוהב נמשך תמיד אל נושא אהבתו. זהו חוק הטבע.
על כן מתעורר גם בלבו של מר פרס, כל כמה שבועות,
הדחף העמוק לטוס לצרפת.
כשהוא חוזר משם, ורגלו דורכת שוב על אדמת הקודש,
הוא ממהר אל המיקרופון הקרוב ביותר (תמיד נמצא מיקרופון
קרוב, בדרך מיקרה) — ומכריז: עלינו לטפח את
ידידותנו לצרפת! עלינו להעמיק את אהבתנו לבת־בריתנו
הדגולה!
מתקבל הרושם כי צרפת הדגולה שומרת לנו אמונים
אין־קץ ואהבה ללא־גבול, בעוד אנו נוטים לבגוד בה בגידה
מחסירה.

הנה, למשל, קם מר סרס לפני שלושה שבועות בלבד,
בכנס של נוער בבית־השיטה, והזכיר לנו כי צרפת היא המדינה
היחידה המסייעת לנו ללא תנאים, ללא נסיון להתערב
בעניינינו, מתוך יחס כבוד מלא לריבונותנו.
בטאונו העיקרי של מר פרם, היומון הארץ, הכתיר את
הידיעה המרעישה בכותרת. :פרס קורא לטיפוח היחסים עם
צרפת.״
ובאותו יום בא הצהרון ידיעות אחרונות, שעורכו מקורב
גם הוא עד מאוד למר פרס, והכתיר את אותה הידיעה במילים
:״פרס קורא להנזשן טיפוח היחסים עם צרפת״.

טיח עוד קול להצעה הפרדישראלית בבוא
היום?

שגזעון פרע: אבל נזדגנו על זדטזבוונו?
כל קשר עם הסדר־שלום — דבר שממשלת ישראל, וגם
כל המפלגות הציוניות, מחרות ועד מפ״ם, סרבו בהחלט
להסכים לו עד לאותו יום.
אך גם נסיגה עצומה זו היתד, לשווא. ידידות ישראל,
גרורות צרפת, פשוט סרבו להגיש את ההצעה. הן ראו את
עמדת אמריקה, ואת ידו המורמת של הנציג הצרפתי.

מן הסתס אמרו לעצמן: אם ההוא, הידיד
המושבע של ישראל, בחיר ליבו של פרם הגדול,
מצביע נגד -מי אנחנו שננקוט קו
הפוך?

אבן, אומרים בי האהבה היא עיוורת. מר
פרס מוכיח כי האהבה היא גם חרשת.

•י אולי טוב כך. אולי טוב לו למר פרם שהוא עיוור
| והרש בכל הנוגע לנושאי אהבתו. אחרת היה נאלץ לק רוא:
אוי לעיניים שכך רואות, ואוי לאוזניים שכך שומעות!
כי לא הגליד עדיין הפצע של דקירת הסכין הצרפתית
באו״ם, והנה בושה חדשה: הפרלמנט הגרמני ביטל את
חסינותו של פראנץ־יוזף שטראום, על־מנת שאפשר יהיה
להעמידו לדין בעוון חריגה מסמכות — עברה חמורה על־פי
החוק הגרמני, הנושאת בחובה עונש של מאסר ארוך. וזאת
מפני שאותו שטראום, בהיותו שר ד,בטחון, ומבלי להיות
מוסמך לכך, ציווה על ד,ניספח הצבאי הגרמני בספרד להביא
למאסרו של אחד מעורכי השבועון המסויים הגרמני.
האומנם? הייתכן? פראנץ־יוזף שטראוס? חסיד אומות העולם?

בארז של מר פרס נפלה שלהבת, מה יגידו, מה
יגידו, מה יגידו אזובי הקיר?

ך* צח הנשיא ׳קנדי גאל את משרד־התוץ מן הבושה
| של אותה תבוסה. הוא הסיח את דעת הציבור. כך ניתן
למדינאי ירושלים להעמיד פנים כאילו העניין, בעצם, אינו
חשוב כל כך.

ואוי לאותה העמדת־פנים עגומה.
שהרי כל בר־דעת יודע כי אין בעולם כולו עניין החשוב
יותר למשרד־החוץ הישראלי. ההצבעה השנתית על שאלת
הפליטים, היא האל״ף והת״ו של כל מאמציו, של כל מחשבותיו,
של כל מעשיו של משרד החוץ במשך השנה.

מה אין משרד-החוץ מוכן לעשות, כדי להב

הרי רק לפני חצי שנה הבטיח מר פרס בי
שטראום הוא האיש העולה בגרמניח, ראש־הממשלה
הבא, מעניק החימושים והזיונים!

הרי רק בזכות זאת ביקש מאיתנו לבלוע את כבודנו
הלאומי, לנהוג כיהודונים בגטו, ולהתרפס בפני הפריץ ה־סדארי
המנופח, חוזה חזון הפיטריה האטומית של המיליטריזם
הגרמני המחודש.

יננו מאחלים למר פרס את גורלו של ידידו הגרמני.
\ £אבל נידמה לנו כי אחרי כל אלה, אולי מוסב לו לוזתר
על מישרתו הנוכחית.
כאמור, לא איכפת לנו שיעשה מה שיעשה, ויכריז מה
שיכריז, לטובת מונאקו או צרפת או גרמניה.

אכל מדוע על חשבוננו?

יי*״׳ 1

תצפית

כל הזכויות שסודות

• יתחדש הלחץ האמריקאי, סביב ״העניין העדין״ .אף כי
הנשיא ג׳ונסון תלוי יותר בקולות הבוחרים היהודיים, מאשר ניבאו לנשיא קנדי
המנוח, לא יוותר על ־העניין העדין״ .הערכה זו של ממשלת ישראל מבוססת
על העובדה, כי גם בימי הנשיא קנדי היה זה יועצו לענייני בטחון, מקיגיורג,
באנדי, שדרש תשובות מישראל בעניין זה. קנדי היה חותם על המכתבים שהוכנו
על־ידי באנדי, כפי שג׳ונסון יעשה, כנראה, בעתיד.

• לוי אשכול ינקוט בצעדים מיוחדים, בדי לחסל את פרשת
ההדלפות מישיבות ה
ממשלה. גולדה מאיר, זל־מן
ארן ואבא אבן הודיעו
לראש הממשלה, כי לא יוכלו
להוסיף ולהשמיע דבריהם
בישיבות הממשלה בלי
הגבלות, מאחר ואין כמעט
דבר הנאמר ליד שולחן הממשלה
שאינו מגיע לעתו־נחז.
אשכול י נסה להפעיל
את הש ״ב, כד1י לגלות את
דרכי ההדלפה של השרים.

במדינה הע מיש המקבת
שוב נושאים ילדים עיניים מבריקות אל
הנר המהבהב. שוב פוצחים פיות בשירים
העתיקים. חנוכה תשכ״ד הגיע — והשמחה
באה למחנה הילדים.
אולי חבל כי חג החשמונאים הפך נחלת

המכור בא

סיכוי הסתימה: פעוט, כי
השרים מעונייניס בפירסום

• מתגברת בתוך
צמרת מפא״י הדעה,
כי גם בבחירות הבאות
יש להתבסם על
ברית עם הדתיים. הסימן
הראשון: נסינה מוח־למת
של הממשלה בעניין ה־מיטבחים
באוניה שלום.

• משרד הפנים ידרוש
מראשי העיריות
והמועצות המקומיות
למסור הצהרות על
שטחי הקרקע השייכים
להם ולבני מש
פחתם, בתחומי השיפוט
של הרשויות שהם
עומדים בראשן.

נחשול מים אדיר, שפרץ כשעה אחת בצהרייס, כיסה את גשר נחל
איילון שבכניסה לרמת־גן בגובה שני מטרים, הציך אוטובוסים.

מדיניות
ה חני תהלוהטת

דבר זה נועד למנוע ביצוע
פיתוח על חשבון העיריה
באזורים הרצויים לראש העיר,
כדי לייקר את אדמות
משפחתו. אולם קרוב לוודאי
כי מרכז השלטון המקומי
יחליט, ברוב דעות, לדחות
דרישה זו.

• הממשלה מתכד
ננת לנסיגה בפני ה אקדמאים.
התייעצויות ב־דרג
קואליציוני גבוה ביותר
לא הצליחו לגלות מוצא מן
הסבך שאליו נקלעה הממשלה
עם פירסום דו׳׳ח הורוביץ,
אולם בקרב אשכול והשרים
הכלכליים מתגבשת הדעה,
כי אין הממשלה יכו-
לה להעמיד כוח מול איום
האקדמאים לשבות שביתה
כללית ממושכת.

160 משפחות פונו מהשכונות שליד הגשר, בשגל המים הגואה הציה
את הבתים. למורי נסיון, הגביהו את הרהיטים, אך ללא הועיל.

• המשבר שפקד לאחרונה
את בורסת
ניירות הערך בתל•
אביב ילך ויחמיר. השפל,
שהחל עם הודעת ספיר
על הטלת מס רווחי־הון,
יועמק על־ידי כמה ענקים
בבורסה, המעוניינים בהור־דת
המחירים שאחריה יוכלו
לרכוש את המניות בשער
נמוך בהרבה מערכן הריאלי.

כוח מוגבר של שוטרים, בפיקודו של מפקד מחוז תל־אביב יעקוב
קנר, נחלץ לעזרת התושבים. הקצינים נשאו בעצמם את התושבים.

• גם אם ימצא השופט
כמשפט שפיגל, כי יצחק רפאל היה מעורב בצורה
כלשהי בפרשת השוחד -תתייצב המפד״ל מאחורי סגן־השר.

בידי רפאל הוכחות מספיקות כי בעבר נכנסו סכומים גדולים לקופת המפלגה,
בצורה של ״תרומות״ מאנשים שנזקקו לעזרת שרי המפד״ל או ח״כיה.

• הסתדרויות הסטודנטים בירושלים ובחיפה יחליטו על
הוצאת בטאץ משותך. ביוזמת ההסתדרות הירושלמית, יאוחדו פייר,אתון
הירושלמי וקול־ד,סטודנט החיפאי. הסטודנטים מתל־אביב לא יצטרפו לעתון זה.

מרד החשמונאים החל בקואליציה גדולה
של שוחרי החרות המדינית ושוחרי החרות
הדתית. הדתיים, שהשלימו ברצון עם השלטון
הימני במשך שישה דורות ארוכים,
התקוממו רק כאשר נאסר הפולחן הדחי.
קואליציה זו בין מורדים בעלי שאיפות
שונות, היתר. מטבעה מועדת לפורענות.
ואמנם, כאשר העניק המושל הימני לוסיאס
ליהודים את החרות הדתית, בשנה השביעית
של המרד, נטשו הדתיים אח הקרב, הניחו
למקבי וללוחמי־החופש שלו להמשיך במאבק
לבדם, מול העוצמה הגוברת של האוייב.
הפזורה המתנכרת. לא פחות מעניין
הוא היחס בין לוחמי־החופש בארץ־ישראל
ובין הפזורה היהודית.
בימי החשמונאים כבר חיו רוב רובם
של היהודים מחוץ לגבולות ארץ־ישראל.
העדה הדתית באה במקום העם החילוני,
שמלפני גלות בבל.
פזורה זו לא נתנה את ידה למרד המקבי,
כשם שלא נתנה לאחר מכן את ידה
למרד הקנאים. כי הקשר בין יהודי העולם
היה דתי, לא כלל את רעיון החרות הלאומית.
בשעת ההכרעה, יכול היה העם
בארץ לסמוך רק על עצמו.
הברית השמית. אם לא נעזרו המקבים
על־ידי היהודים, הרי מצאו תמיכה
וסעד אצל הערבים.
הברית בין החשמונאים ובין הממלכה
הערבית בסלע־אדום, היתה גורם חשוב בהצלחת
מלחמת־השיחרור.
אבן־פינה אחרת של מדיניות המקבים,
היתד, בריתם עם רומא הרחוקה, על פי
ד,עקרון ש״אויבו של אויבי הוא ידידי״.
חוץ מפך השמן. אין כמעט בעייה
של ישראל החדשה שלא עמדה, בצורה זו
או אחרת, כבר בפני המקבים. היחסים בין
המדינה והדת, קביעת היחס אל הפזורה,
בעיית האוריינטציה הבינלאומית, בעיות האחדות
השמית והמדיניות המרחבית — כל
אלה הטרידו את ממלכת בני מתתיהו, כשם
שהם מטרידים את המדינה הציונית. הם
היו חשובים יותר מבעיית פך השמן.

הילדים דווקא, וכי אין האזרח הישראלי
הממוצע יודע אודותיו אלא את אגדות־הילדים
שלמד בימי נעוריו, על פח השמן
ונצחונות היהודים. כי המציאות של מרד
החשמונאים צופנת בחובה לקחים רבים,
היפים גם למציאות של היום.
נטורי קרתא. אולי הפרק המעניין ביותר
בהיסטוריה של המקבים *,הוא היחס
בין התנועה הלאומית והתנועה הדתית.

קניה זוכה השבוע לעצמאותה הרישמית
— ועימר, מבשיל אחד ההימורים הגדולים
של משרד־החוץ הישראלי.
אבן־הסינה של מדיניות משרד־החוץ היתה
תמיד: להתקרב לשלטון קיים, לא לתת יד
לשום כוח עד הגיעו לשלטון. כך התנכר
משרד־החוץ לכל תנועה שלחמה על השלטון,
אך נחפז למחרת נצחונה להתקשר
עימה. לעיתים היה זה מאוחר מדי.
בקניה נהגו מדינאי ירושלים אחרת. לפני
חודשים רבים, ברגע שהתברר כי האנגלים
עומדים לנטוש את קניה, השליכו את יד,בם
על כוח אחד מבין הכוחות באותה ארץ
מסוכסכת. הם נתנו את ידם לג׳ומו (״החנית
הלוהטת״) קניאטה, אביו הרוחני של מרד
המאו־מאו וראש שבט הגיקויו.
מאו־מאו כישראל. אולם תביעתו
של קניאטה וחסידיו לשלטון אינה בלתי־מעורערת.
מפלגתו קאד״ו מייצגת בעיקר
את שבטו, בעוד המפלגה היריבה, קאנ״ו,
מייצגת את השבטים החולשים ברוב שטחה
של קניה, והמקיפים את שבט הגיקויו
כמעט מכל עבריו.
הבריטים והמתיישבים הלבנים, החוששים
מפני קניאטה, עודדו במשך השנים את
יריביו. ישראל, לעומת זאת, עודדה ותמכה
בחסידיו של קניאטה. זהו מקור הסיכסוך
הדיפלומטי שנתגלה לפני כמה שבועות,
כאשר השגרירות הבריטית בישראל טענה
שישראל מאמנת את הבולשת הפוליטית, את
שרותי־ו־,בטחון של קניאטה, לפני שקניה
הגיעה לעצמאותה.
מדיניות זו של משרד־החוץ גרמה לכמה
וכמה פאראדוכסים מעניינים. קניאטה שייך
למחנה האפריקאי המלוכד סביב זכרו של
פאטרים לומומבה, לוחם־השיחרור הניטרא־ליסטי
של קונגו. מחנה זה שונא את גרורי־המערב,
שאחד מהם הוא ג׳וזף קאסאבובו,
נשיא קונגו, רוצחו של לומומבה.
השבוע קיבלה גולדה מאיר בידידות מאי-
רת־עיניים את פניו של קאסאבובו בישראל.
לאחר מכן מיהרה לארוז את מזוודותיה״
המריאה לקניה — שם תברך באותה ידידות
את קניאטה, ראש־ד,ממשלה של קניה.
• זהו הכתיב האמיתי. יהודה המקבי
זכה לתוארו בגלל היותו משול למקבת
ההולמת באוייב. הפרוש שהפן את השם
לראשי־תיבות של פסוק משירי־הים של
משה ,״מ״ כמוכה באלים יהווה״ (שיש לו
צליל אלילי מובהק) ,בא רק מאוחר יותר.
חעולס הז ה 1370

ער המעונה שר אשכור למניעת שיבתו שר בן־גוויון דשרטוו
ך • וח נושכת, קרירה, בחלונות הגבוי
הים. אין זו הרוח שבשיר העממי ממלחמת
תש״ח, גם לא הרוח החורפית שאילצה
השבוע את תושבי ישראל להדליק
את תנורי־החימום.

זוהי רוח המבשרת שינויים, המתיו
ואת יכולתו. שלושת החודשים עברו
ללא הישג ניכר לעין: שמעון פרס נשאר
במקומו, אורי לובראני המשיך להשתתף
בכל ישיבה ופגישה של אשכול עם גורמים
פוליטיים, טדי קולק הוסיף לנהל את משרד
ראש הממשלה. אפילו משה דיין לא סולק
מן הממשלה, על אף תימרמיו הפוגעים ועל
אף התקפותיו הגלויות על מישגי לוי אשכול
בהיותו שר האוצר.
אך משהו בכל זאת השתנה. שלושת ה
כירו
נקודת־־מפתח זו. כאיש פרם
יבטיח שליטה הרמטית של סגן
השר על הנקודה הרכישה הזאת,
עד כי לעולם לא יוכלו להרחיק
את פרם, מכלי לסבן את תקינות
ורציפות הקשרים עם צרפת.

•^לה היו רק צעדי־מבוא, לפני הטיהור
הגדול. בשבוע שעבר הודלפה מהות

המקום הנוח והנעים ביותר לזוג מבוגר
כמו פולה ודויד בן־גוריון. אולם לאשכול
היתד, התקווה, שלא יקרה לו מה שקרה למשה
שרת ולפנחס לבון, בפעם האחרונה
שבן־גוריון נסוג לשדה־בוקר.
דווקא תקווה זו התבדתה. אומנם דויד בן־
גוריון אינו מושך בחוטי הממשלה, באמצעות
צעיריו שנשארו בתוכה. אולם מסביב
לצריף הירוק בשדר,־בוקר התפתחה פעילות
ענפה, שהדאיגה את אשכול, נטעה בו את

הטיהור הגדול

מטאטאה עלי שלכת פוליטיים.
היא נושכת מחדרו של לוי איט•
כול, לאחר תקופה ארוכה של
מחשכה ותיכנון.
כאשר אילצו ותיקי מפא״י את דויד בן־
גוריון להתפטר בזעם, יכול היה ראש הממשלה
החדש לערוך טיהור מקיף, להרחיק מ־עמדות־הכוח
את כל הצעירים שקודמו יצר.
אשכול חשש שהדבר מסוכן מדי: שמול
סכנת הסילוק יתאגדו צעירי בן־גוריון כדי
לקומם את מנגנון־השלטון נגד השליט החדש׳
שטרם התבסס. נוסף לזאת, אין זה
מטבעו של אשכול להגזים: הוא איש הפשרות׳
ההדרגתיות. אף כי, לדבריו הוא, השיג
תמיד את מבוקשו לבסוף.
על כן, כאשר פינה בן־גוריון את מקומו,
השאיר אשכול את כל המיבנה השלטוני על
כנו. הוא אפולו לא התנגד, כאשר הציעו לו
את אורי לובראני כמזכיר מדיני. לא היו
לו אשליות לגבי לובראני הצעיר והשחרחר:
הוא ידע שהוא איש־אמונו של שמעון פרס,
שהוכיח את עצמו כיועץ בן־גוריון לבעיות
ערביות, ועמד להתמנות שגריר לבורמה,
כפרס. המינוי בוטל, ועד היום לא הצליח
משרד החוץ למצוא מועמד שימלא את ה־מישרה
הפנויה בראנגון.

חודשים האלה שימשו ללוי אשכול שהות
חיונית להבטחת קיומו כראש הממשלה. אף
כי לא שירת מימיו בשום צבא סדיר, ידע
כי תפקידו הראשון של חייל המתכונן לפעולה
— הוא להתחפר, להבטיח את עמדתו.
העמדה: מערכת ד,בטחון.
אשכול התלבש עליה ביסודיות. הוא לא
הסתפק רק בצד האזרחי של מערכת זו,
חדר גם לשלוחותיה הצבאיות. המינהג הראשון:
הוא הפך משתתף קבוע בישיבות
המטה הכללי — דבר שדויד בן־גוריון היה
לעיתים קרובות משאירו בידיו הבלעדיות
של שמעון פרם. מינהג שני: הוא החל מבקר
קבועות ביחידות צבאיות, לשאת שם
את הנאום המרכזי, ולא הניח עוד לשמעון
פרם להופיע בהזדמנויות כאלה לבדו. תחילי׳
היה נואם ללא הכנה, ככל שעלה על
רוחו. אולם נוכח משפטיו המהוקצעים של

היעד הבא של אשכול במשרד הבטחון:
הוצאת כל החלק המשקי והכספי מתחום
סמכותו הישירה של שמעון פרס.
איש מערכת ד,בטחון, המוסמך לדבר בשמו
של סגן־השר, מיהר להודיע כי שינוי
זה אינו פרי מחשבתו של לוי אשכול, וכי
עוד לפני התפטרות בן־גוריון הועלה הרעיון
להקים אגף מיוחד למשק הכספים.
אולם אז היה זה רעיון מינהלי, ללא משמעות
עמוקה. אילו בוצע השינוי בימי בך
גוריון, היה רק מכתיב נוהלים אירגוניים
חדשים. סרס היה ממשיך להיות הבוס של
האגף החדש, כמו של המחלקות הקודמות.
לא זאת כודנתו של אשכול. הוא נטל את
התוכנית הקודמת, הפיח בה כוונה חדשה. כי
בראש האגף לא יעמיד איש של סרס, אלא
איש משלו. אף הוזכר שמו של ד״ר צבי
דינשטיין, אחד מעוזריו הודתיקים.

אחריו בתור, לפי כל הסימנים :
אורי לובראני. במיקרה זה, ימנה
אשכול במקומו אחד הצעירים המסורים
לו, אהרון כידן.
גם לבעיית משה דיין, הנעוץ
בקוץ בבשרו, יחפש אשכול פית•
רון מהיר. לא מן הנמנע, אפילו,
שתוך השבועייפ״טלושה הקרובים
יחדל הצבר השובב מלשמש שר.

לשינ וי היסודי הראשון שהכניס לוי
1ואשכול בסדרי המימשל היה בשטח ה־בטחוני.
עד אז היתד, זו ממלכתו הפרטית
של דויד בן־גוריון, אשר העניק סמכויות
של נציב־עליון לשמעון פרם. ועדת השרים
לענייני בטחון, שהוקמה על־פי דרישת אח־דות־ה,עבודה
עם כינון הקואליציה הנוכחית,
היתד, גוף חסר־נשמה. בן־גוריון לא חשב
!והיא ראויה לדעת סודות מערכת ד,בטחון.

אפילו עניין חיוני לא הוכא להכרעתה
כימי כן־גוריון.

פרם מבטיח לו מונופול קיצוני
עוד יותר על חיי הדת והאישות
במדינה -אם ינצחו הצעירים.

*ציבור נתן ללוי אשכול אשראי של
( | שלושה חודשים, להוכיח בהם את כוו־

אבל מה ללובראני בשדה־בוקר?
ההסבר שהתגבש: מזכירו המדיני
של ראש הממשלה ההדש מדווח
לראש הממשלה בדימום, על
כל מה שמתרחש אצל אשכול.
בסבלנותו האופיינית התאפק אשכול, עד
שהשלים את הסיבוב הראשון של התבססותו
במשרד הבטחון. ואז יצא לסיבוב הראשון
בשטח האזרחי. הראשון שהלך היה טדי
קולק — אם כי ״לחופשה ממושכת״ ,כנראה
עד שיימצא לו תפקיד דיפלומטי.

ויכוח על הבטחון

רק במיקרה, תוך כדי דיון תקציבי: ,עדך
ויכוח־זוטא על כך. ניצבו אז —
זה מול זה — שמעון פרס ויגאל אלון, ודעתו
של אלון התקבלה. אולם היה זה וי־כוח־זוטא,
לא לעיצומו של העניין.
לוי. אשכול הרהיב את סמכויותיה של
ועדה זו, הפך אותה לגורם של ממש בליבון
בעיות הבטחון ובקביעת הנחיות־היסוד.
הצעד הבא של אשכול היה אף הוא קשור
בוזעדת השרים לענייני בטחון. שמעון פרם,
שפרישת בן־גוריון היתד. לגביו כהפקרה,
ביקש לחזק את מעמדו על־ידי צירופו כחבר
מלא בזזעדת השרים. מכיח־ן שסגן שר ה־בטחון
ממילא משתתף בישיבות הוועדה —
אם כי בלי זכות הצבעה — היה ברור לאשכול
כי זוהי מלחמת־יזקרה. הוא לא רצה
לומר ״לא״ לסגנו: אחדות־העבודה עשתה
זאת למענו. יגאל אלון אף הצליח לרתום
את המפד״ל למערך האנטי־פרסי, לשימחת
לוי אשכול, שיכול היה לענות לפרס :״רציתי,
אבל השותפים התנגדו.׳*
מאז הספיקה כבר חזית אלון־המפד״ל להתפורר.
ידיד־נפשו הפוליטי של השר חיים
משה שפירא הוא עתה שמעון פרס, המסית
אותו נגד אנטי־דתיים מובהקים כזלמן ארן
וגולדה מאיר.

החשש כי לא ירחק היום שבן־גוריון יתערב
באורח פעיל בענייני הממשלה.

ל ראש־הממשלה הגיעו דו״חות רצו־
\ | פים על ביקוריהם התכופים של צעירי
בן־גוריון לשדר,־בוקר, בדיוק כמו בימי שרת־לבון.
משה דיין, צויין, לא ביקר. פרס,
שעינו של אשכול פקוחה עליו, לא ד,ירבה
לבקר. אולם אורי לובראני וטדי קולק היו
אורחים קבועים בצריף. לדברי שומר־ראשו,
השבוע :״הם שיפשפו כאן את הבלטות!״
זה לא מצא חן בעיני אשכול. הוא יכול
היה להבין את הקשרים האישיים ההדוקים
הדוחפים את קולק לבקר אצל מי שהיה
הבוס שלו משך עשר שנים. ביחוד שקולק
נימנה על קבוצת ״נערי הזוהר״ המקוריים.

״איוב אבן לוזוציא עבשיך?״
פרס, החל גם הוא להתכונן לכל נאום בפורום
צבאי כאל נאום־הכתר.

כל הזמן אפן? לידו עוד חוטים.
רק לנקודה חשובה אחת לא הצליח
לחדור כדבעי: הקשרים עם
צרפת. זוהי ממלכתו של שמעון
פרס, והוא שומר עליה כאילו החזיק
בידו פאטנט לתרכובת סודית.

ההתנגשות הרצינית הראשונה באה עם
הכנת תקציב משרד ד,בטחון לשגר, הקרובה.
לוי אשכול הוריד ממנו את כל הסכומים
שנועדו לקנות עתונאים וסופרים, להאדרת
הדימום והפירסומת של שמעון פרס. פרם
רתח, שקל אפילו את הצעד שהוא נשבע
כי מעולם לא יעשה אותו: התפטרות. אשר
בן־נתן הודיע כי אינו מוכן להמשיך.
מאז הוכחשה ידיעה סנסציונית זו שפורסמה
לראשונה על־ידי העולם הזה ( 365ו)
על־ידי מקורבי פרם. אך עובדה היא, שמשרד
החוץ נתבקש למצוא ג׳וב דיפלומטי
לבן־נתן. הוצעה השגרירות בראנגון, אולם
ארתור דחה את ההצעה.

הוא מעוניין, מן הסתם, בשגרירות
בפאריס. אך לאשכול ולגול־דה
מאיר ברור כי אסור להפקיד

כשאיש כזה ייטלוט על הכספים,
לא יוכל פרם לעשות דבר
ללא ידיעתו ואישורו של אשבול.
המהלכים לצימצום השפעתו של שמעון
פרס לא נועדו להביאו, בשלב זה, לידי התפטרות.
אשכול רוצה שפרס יהיה מה
שהוא — סגן־שר — לא מושך בחוטי ה־בטחון,
הפוליטיקה הפנימית ויחסי־החוץ.

בשיטה האיטית שלו, הוא קרוב
מאוד להשיג את מבוקשו. מה
עוד, שהוא עומד לבצע בקרוב
שינוי נוסך חשוב הרבה יותר, ל־צימצום
סמכויותיו של פרם.

ץ ה אמור לגבי מערכת הבטחון. אולם
| לטיהור הגדול גם צד אזרחי. והוא קשור
כולו לחשש מפני שיבתו של דויד בן־
גוריון לשלטון.
הכרזתו של דויד בן־גוריון באוזני כתב
ניו־יורק טי־מס, טיירוס סולצברגר, על
״אטומיקה צבאית״ בדימונה, היתה אות־האזעקה
האחרון. קדמו לו רבים אחרים, שהזהירו
את לוי אשכול כי הגולה הזקן
בשדר,־בוקר אינו מרוצה מגלותו. לזאת ציפה
אשכול מראש, שכן הנגב המרכזי אינו

הסיוע: משמאל

ך אם לא יעוררו טיהורים אלה התן
|נגדו ת בקרב עסקני המפלגה — ביחוד
אנשי הגוש של שרגא נצר ונאמני אבא
חושי בחיפה? חוגים אלה טענו עד כה, כי
סילוק הצעירים יפגע קשות בסיכויי מפא״י
בבחירות הבאות. שכן יש ערך לקסם של
דיין ולדינמיות של פרס.
אשכול חיפש חשובה לביקורת זו עוד
לפני שנמתחה עליו. הכיוזן: שמאלה, בשורות
אחדות־ד,עבודה, או אפילו מפ״ם. עד
כה נסחבה שאלת האיחוד בין מפלגות הפועלים.
בשבוע שעבר בא מיפנה: בפגישה
עם יגאל אלון, ישראל גלילי וזאב צור, במשרדו
של אשכול, הציע אשכול:

״הכתיבו אתם את התנאים, שלדעתכם
עלי לקבל לפיהם את
מפ״ם לממשלה. אני מתחייב מראש
לקבל את התנאים. תמורת
זאת, אני רוצה מכם הבטחה מראש,
שנלך יחד לבחירות להסתדרות
ולכנסת״.

כלומר: בכל מיקרה יובטח אגפו השמאלי
ויחוזקו וותיקי המפלגה, על־ידי צירוף
כוחות צעירים מעולים. במיקרו, הטוב
ביותר: כוחות צעירים של מפ״ם ואחדות־העבודה.
במיקרו, המינימלי: כוחות צעירים
של אחדות־ד,עבודה בלבד. אנשים כמו ישראל
גלילי, יגאל אלון ויצחק בן־אהרון,
אשר ישנו מהותית את דמותה וכוחה של
מפא״י הנוכחית. עד ששוב לא תצטרך
לחשוש מתוצאות הבחירות, כאשר יסולקו
הצעירים שהותיר אחריו דויד בן־גוריון.

במדינה מפלגו ת
אחד וצא, שנ״ס •0131
למועמד העשירי ברשימת אחדות־העבודה
לכנסת׳ היתד. הבטחה: גם אם לא יזכה
להיבחר, יהיה ח׳׳ב. ההסדר: אחרי מחצית
תקופת כהונתה של הכנסת, יתפטר אחד
הח״כים הקודמים ברשימה, כדי לאפשר לסלים
חליל הערבי לתפוס את מקומו.
ראשי אחדות־העבודה התכוונו לקיים את
הבטחתם, אולם בין הח״ב השמיני שנכנס
לכנסת לבין חליל, ניצב המועמד התשיעי:
נתן אלמוזלינו. א־אפשר היה לבקש ממנו
שגם הוא יוותר על מקומו בכנסת, שכן
הוא נציג הפלג העירוני של המפלגה, ופלג
זה ממילא חש את עצמו מקופח מול התותחים
הכבדים של הקיבוצים.
הפתרון: יתפסרו שני ח׳׳כים, יאפשרו
לאלמוזלינו ולחליל להיכנס לכנסת. השניים
שהציעו את עצמם: שר־ד,תחבורה ישראל
בר־יהודה ושר־ד,עבודה יגאל אלון.
מה עוד, שחוק המעבר מאפשר לשר לכהן
כחבר הממשלה, מבלי שיהיה חבר הבית.
מועמד טבעי שלישי: יצחק בן־אהרן, שמאז
התפטרותו מתפקיד שר־ד,תחבורה, מתנזר
כמעט לחלוטין מכל פעילות פוליטית.
הוקמה ועדה מיוחדת, וזו קבעה כי רק
שר אחד — ישראל בר־יהודד — .יתפטר,
ועמו ח״ב בן־אהרון.
סעמדהשר״ מבחינת החישוב המפלגתי
הצר, מוטב היד, לו הוחלט על הת־פסרות
שני השרים. שכן היו מגדילים
את מעגל העסקנים המכובדים, מבלי לאלץ
איש לרדת מן הבמה הציבורית.
אולם נגד עיניהם ראו ראשי אחדות־העבודה
את הצעת־החוק המתגבשת על
שולחן הממשלה. המדובר בחוק יסוד, המסדיר
את מעמדו של שר. ההצעה, שהוכנה
על־ידי שר־המשפטים דוב יוסף, מאפשרת
מינוי כל שר — מבלי שיהיה ח״כ.
אחדות־העבודד. ביקשה להסתייג, בקובעה
כי רק אחוז קסן מן השרים יכול להיבחר
מחוץ לרשימת הח״כים. .כדי שלא יבוא
יום וראש ממשלה יכונן ממשלה של קצינים,
או מהנדסים, או אנשי־אמונו, שלא
ניתנה לעם מעולם הזדמנות לבחור בהם.״
פרסים 9רס־ט*טוציה

חנוכהתשכ׳ ־ ד
השתתף במבצע חנוכה של בנק דיסקונט וקבל חנם כרטיס ״מפער הפיס״
ל־ 2ההגרלות של שבוע החנוכה.
על כל סכום של — 500.ל״י שתפקיד באחד מחשבונות החסכון הבאים, תקבל
כרטיס אחד של ״מפעל־הפים״.
* חשבון ״פרס חדש״ — הנושא רבית עד + 60/0מענק.

¥חשבון ״פרס צמוד״ — הנושא רבית של / 0ס>* +הצמדת הפקדון.
¥חשבון ״פרס רכב״ — לרכישת רכב חדש: הצמדה, רבית והלואה.
המבצע יתחיל ביום ראשון 8.12.63 ויסתיים ביום חמישי .19.12.63
פנה לאחדמ־ 95 סניפינו.

בחנוכה -כולנו למבצע. ח סו ד וזכה־ !

קרא על חיי המרגלים שפעלו נגד ישראל

מרגלים עליך ישראל

סרט ספרותי — עיקרו הכבוד שנוחל
הסופר המקבל אותו. הכסף, המגיע לאלף
ל׳־י ויותר, ערכו משני בלבד. על כן סווג
שפע הפרסים הספרותיים במדינה לפי סולם
של חשיבות: בראש הסולם עומד פרס
ישראל, המוענק ביום העצמאות! השני הוא
פרס ביאליק, של עיריית תל״אביב! אחריהם
ניצבים סרסים, אשר סופרים מסויימים רואים
עצמם נפגעים כאשר ועדת שופטים
מחליסד. להעניק אותם להם.
כזר. היה השבוע מצבו של פרס בתר,
של עיריית חולון. לפני כשלוש שנים הוענק
לסופרת לאד. גולדברג ולעתונאי דויד לזר.
לאחר מכן זכו בו דוב סדן ואברהם ברוי־דס.
כאשר החליטו שופטי הפרס להעניקו
השנה למשוררת יוכבד בת־מרים, על קובץ
שיריה, נתקלו בתופעה מוזרה: הסופרת,
שמלכתחילה לא שלחה את ספרד. לועדת
השופטים, הודיעה על סירובה לקבל את
הפרס.
למעשה לא היתד, זאת הפעם הראשונה
שבעל־פרס מסרב לקבלו. פרופסור חנוך
אלבק, שזכה ב,פרס ישראל על פירושו ל־מישנה,
הודיע לוועדת הפרסים כי הוא
מתנגד עקרונית לשיטה זו של מתן הענקות
לסופרים ואנשי־רוח. נימוק אחר היד. לרב
יהודה אשלג׳ שזכה בפרס הרב קוק של
עיריית תל־אביב על פירושו לספר הזוהר.
הרב הודיע כי את 24 הכרכים של ספרו
כתב לשם־שמים, ולא על מנת לקבל פרס.
כאשר דחתה יוכבד בת־מרים את פרס
ברנד, ציפו שופטיה לנימוק. אולם בתמרים,
אשתו לשעבר של הסופר חיים הזז
ואחת המשוררות החשובות של השפה
העברית המודרנית, לא אמרה מלה. התעלומה
נפתרה רק כעבור יומיים —
ולא מפיה של המשוררת. היה זה לאחר
ששניים מתוך שלושה שופטי פרם ביאליק
לספרות יפה, הודיעו, לפתע, כי הם מתפטרים.
יהודה בורלא, נשיא אגודת הסופרים,
ועזריאל אוכמני — איש הספרות
השמאלית, אליה שייכת גם בת־מרים
— הודיעו למזכיר אגודתם כי לא יוכלו
להוסיף ולכהן בתפקיד בו החזיקו בעקשנות
בשנים האחרונות. וזאת דווקא ערב בחירת

הוצאת מאוראל בע״מ
העולם הזה *דיי

עקיבא גוברין: אחר עשר!שנים במקרו

-גי 11י לשר בל• תיק ב**עולז!

*מ יכרקים, זרי־פרחים וצילצולי־טלפון הציפו השבוע
אחת הדירות ברחוב מאסו בתל־אביב. מכל צד בירכו
ידידים את עקיבא גוברין על מינויו החדש — שאושר
אותו בוקר בכנסת — לתפקיד שר בלי תיק. קשה לומר
כי גוברין לא שמח. אך שימחתו לא היתד. שלמה. כי
המינוי הרם בא לגבר בן ה־ 62 באיחור של עשר שנים
לפחות.
עשור תמים חיכה הגבר גבר,־הקומה — שאפו החד,
סנטרו הבולט ומצחו המבהיק המסתיים סמוך לעורפו,
היקנו לו את כינוי־החיבד .״הנשר הקרח״ .לו היו
העניינים במפא״י מתנהלים לסי כללי ההגינות המפלגתית,
יכול היד. עקיבא גוברין לזכות השבוע בברכות ובזרי־פרחים
למלאת עשר שנים לכהונתו כשר בממשלה. אך
העניינים במסא״י התנהלו בצורה אחרת. ניהל אותם דויד
בן־גוריון לבדו, והוא אשר קבע כללים משלו, שאיש לא
העז להתנגד להם או להפר אותם. על סי כללים אלד,
נזרק מן הממשלה משה שרת. הם שקבעו את גורלו
של מרדכי נמיר לעבור ממשרד־ד,עבודה לתפקיד הייצוגי
של ראש עיריית תל־אביב. בגללם התפטר כמה פעמים
מן הממשלה זלמן ארן.
ובעוד שכללי בן־גוריון הקפיאו את גוברין בכנסת,
הם שימשו סולם בו טיפסו אנשים כמו אבא אבן, משה
דיין, יוסף אלמוגי ושמעון פרס אל שולחן הממשלה.
מדוע חסם דויד בן־גוריון בפני עקיבא גוברין את
המעבר מספסלי הכנסת אל כורסות הממשלה? אפילו

רק עם קום המדינה יצא עקיבא גוברין מבית הוער־הפועל.
הוא נבחר לכנסת הראשונה, בלט מיד בכשרונו לנהל
משא־ומתן עם יריבים ומתחרים. כאשר חילקה מפא״י את
עמדותיה בכנסת, הועידה לו שתי מישרות נכבדות: יו״ר
ועדת העבודה ויו״ר סיעת המפלגה.
לרבים, ולעקיבא גוברין בתוכם, ברור היה כי זוהי
רק ההתחלה. כעבור תקופה מסויימת, יתפנו כיסאות ליד
שולחן הממשלה, יהיה הוא מן הראשונים שיצורפו לקבינט.
היה ברור כי יו״ר ועדת העבודה, עשוי לקבל בזמן
המתאים את משרד העבודה.
במקביל לגוברין רץ במסלול המפלגתי מאיר ארגוב
המנוח. המזכיר לשעבר של מועצת פועלי פתח־תקודה
נחשב, בהירארכייה של מפא״י, כתאום פוליסי של גוברין,
השניים הוזכרו כמעט תמיד בנשימה אחת. ושמות לשניים היה גם גורל דומה. שרים וותיקים של מפא״י
הלכו לעולמם, מבלי שארגוב או גוברין יתפסו את
מקומם. אל שולחן הממשלה משך דויד בן־גוריון נציגים
שלו, כשכל מינוי כזה מגביר
בולטים של נערי־החצר
את המרירות בלב השניים.

שחייה כבלים חמים

חודש האחרון נשבר בבת־אחת הקיפאון מסביב
ב ל שניי ם׳ אם כי גורל אחר זומן לכל אחד מהם. מאיר
ארגוב מת משבץ־לב, עקיבא גוברין שובץ בממשלה.

הנשר הק רח ,,ממריא
האנשים המקורבים ביותר לבן־גוריון לא מצאו תשובה
זזדאית — עד שנתקבלה הדעה הקיצונית, כי הזקן אינו
אוהב סביבו אנשים גבהי־קומה, המבליטים את קומתו
הנמוכה •.נימוק הגיוני יותר: דויד בן־גוריון קירב
לממשלה אנשים שהיה בטוח בצייתנותם, חשש מעסקנים
שצמחו בתוך מנגנון המפלגה והיו בעלי עורף מפלגתי.

״דא־ דופי ו״יס״ אנגלי

** קיכא גוכרין עבר כל השלבים של עסקן מפא״י.
* הוא הגיע ארצה ב־ — 1922 ימי העליה השלישית.
בבואו כבר היה לו עבר של עסקן בתנועה החלוצית
ברוסיה. פועל ממש היה רק זמן קצר. את העבודה כסבל
בנמל חיפה, וכפועל בניין בירושלים, החליף עד מהרה
בשולחן משרדי בוועד־הפדעל של ההסתדרות.
היה זה ברל כצנלסון שבנה בשיטתיות את המכונה
הועד הפועל, ואשרהוציא את גוברין
האדירה של
מהעבודה האפורה והפקיד בידו את הקמת הסתדרות
הפקידים ואנשי המקצועות החופשיים. מאחורי שם ארוך
זד, הסתתרו, באותם הימים׳ יומרה גדולה ותוכן דל. רוב
הפקידים לא היו מאורגנים עדיין בהסתדרות, ואילו אנשי
מקצועות חופשיים, כמעט ולא היו אז בארץ. עקיבא גוברין,
שאז נקרא עדיין גלובמן, קיבל את התפקיד ברצינות.
דווקא על מקומות־העבודה הגדולים, החל
הוא הסתער
מארגן את פקידי הסוכנות והועד הלאומי, חברת החשמל,
מיפעלי ים המלח והרשויות המקומיות.
היתד, זו עבודה קשה. השלטון עדיין לא היה נתון
ברוב המוסדות ישבו אנשי הגוש האזרחי,
בידי מפא״י.
שראו בעין רער, את הנציג הארוך של האיגוד המקצועי,
הבא לנהל משא־ומתן על רמת״שכר, שעות־עבודה וקרנות-
פנסיה לפקידים. מנחם אוסישקין, הבוס החזק של המוסדות
הלאומיים, קיבל אותי בזעם. פינחס רותנברג, המהנדס
שבנה את חברת־החשמל, הביס עליו מבעד למשקפיו בביטול
ובלעג. משה נובומייסקי, מנהל מיפעלי ים־המלח, התנצל
בנימוס שאין לו זמן לעסוק בתיאוריות חברתיות. אך
גוברין הבין כי הצלחתו לקשור אריות אלה לאיגודו
תקבע את גורלו ואת מעמדו הציבורי. הוא לא נואש,
קלם חיצי לעג והבליג, שמע הערות עוקצניות ושתק.
במיקרה הצורך ידע לנצל סיפור חסידי עממי, אותו הכיר
מילדותו באוקראינה׳ כדי לרכוש לבבות הגבירים.
בועד הפועל היו מתבדחים: כאשר עקיבא משיב ״דא״
ברוסית, משמע כי חזר משיחה עם פינחס רותנברג. כאשר
הוא משיב ״יס״ באנגלית, סימן שעודנו מושפע מהויכוח
עם מושל המחוז הבריטי קרוסבי. בדיחה זאת סימלה
• תופעה אופיינית אצל בן־גוריון: כל אימת שמצא
עצמו עומד ליד אדם גבה־קומה, היה מסהר להציע לו
לשבת.
הזוכה בפרס, המוענק בי׳ טבת, יום הולדתו
של חיים נחמן ביאליק.
לחץ ולחץ־נגדי. השופטים לא מסרו
׳שום הסבר רשמי להתפטרותם. אולם בין
מקורביהם נפוץ סיפור, שנשמע משכנע ביותר.
היה זה סיפור שהתאים לנוהג ול־אתירה
המקובלים סביב הענקת הפרסים ה־ספרותיים.
הסיפור:
יוכבד בת־מרים לא הגישה את
ספרה לועדת פרס ברנד, כי לא היתה
מעוניינת בקבלת הפרם. מטרתה: קבלת פרס
ביאליק, הנחשב למכובד הרבה יותר. כאשר
קיבלה את הפרס הבלתי־מבוקש, חששה כי
חמווס חזח 0ז *ו

יותר מכל דבר אחר עד כמה שקוע היה האיש בעבודתו
והזדהה עמה.

מדיריות בזב

ך* שנות השלושים כבר היתה הסתדרות הפקידים
^״ א חד התאים החזקים ביותר של האיגוד המקצועי.
ברל כצנלסון היה גאה על חוש האבחנה שלו .״ידעתי
מה אני עושה,״ אמר, כאשר סיפרו לו איך מולך, עקיבא
גוברין בשטח שהופקד בידו.
מפא״י קירבה את גוברין וראתה בו איש־מפתח לתא
המקצועי החזק, שהוא חולש עליו. היא ניסתה אף להפקיד
בידו את האיגוד המקצועי של ההסתדרות. אך הוא חשש
כי בכך הוא מאבד את שליטתו על התא החזק שלו. על
כן ויתר על ד,מישרה הגבוהה יותר, פינה אותה לטובת
אהרן בקר, וחזר לנהל את הסתדרות הפקידים.
גיחה שניה עשה כעבור שנים אחדות. או הגיע עד
לתפקיד הרם של מזכיר ההסתדרות, אבל גם מכאן מיהר
להסתלק — מפני אותו חשש — וחזר לשמור על בסיסו.

אשכול וגוכרין, עם דיין כרקע
שר ע? תנאי?

ספרה נשלח לועדת פרס בתר, בכוונה לזכותה
בפרס זה — ולהוציאה מן התחרות
על פרס ביאליק. שכן קשה להעניק למשוררת
אחת שני פרסים גדולים, בהפרש של
שבועות.
עתה, משדחתה את פרס בתר, נותרו
סיכוייה לזכות בפרס ביאליק. לצורך זה,
הוסבר, אף החלו ידידים להפעיל לחץ על
ועדת השופטים. הלחץ נתקל בהתנגדותם
של אותם גורמים, שמלכתחילה ביקשו להרחיק
את בת־מרים. שני השופטים, שנקלעו
בתוך המריבה הגדולה, החליטו להיפטר
מכל העניין — ויהד עם זאת להביע את

אך גם הפעם לא ניתן לנשר הקרח, שהמריא סוף־סוף
אל צמרת השלטון, את מלוא מבוקשו. עקיבא גוברין זכה

לכיסא, אך לא לתיק.
לכאורה אין חידוש בכך, שמטעם מפא״י מכהן בממשלה
שר בלי תיק. במשך תקופה ניכרת היה זלמן ארן בלי
תיק. גם יוסף אלמוגי עבר גילגול דומה. אבל על פי
רוב היה זה בתקופה שלמפא״י הגיע׳ לפי המפתח הקואליציוני,
יותר שרים מאשר תיקים. לא כן הפעם: פינחס
ספיר מחזיק בשני תיקים חשובים ביותר. שני תיקים
מופקדים גם בידיו של יוסף אלמוגי. אליהו ששון מתחנן
שיקחו ממנו את תיק־הדואר, ויאפשרו לו להיות שר בלי
תיק, כדי שיוכל לטפל בעדות המזרח.
עקיבא גוברין היה מקבל ברצון כל תיק — אך זה
לא נמסר לו. הסיבה: גם לוי אשכול אינו מוכן עדיין
לראות בו שר קבוע, שיש לצרפו לממשלה בכל הרכב.
כשר בלי תיק אפשר יהיה תמיד להשאיר אותו בחוץ.
כי אין זה כלל מן הנמנע, שמחר־מחרתיים יתבקש
גוברין לוותר על מקומו לטובת אהרן בקר, למשל, אם
תחליט מפא״י סופית לשלוח אדם חזק ממנו להסתדרות.
ייתכן גס כי אשכול יצטרך לצרף לממשלה, על חשבון
מפא״י, אישיות דתית בלתי־מפלגתית, במיקרה של משבר
עם הדתיים — דבר שעודנו עומד על הפרק. בשני
המקרים יהיה זה הנשר הקרח שיצטרך לנשור.
גם איחודים שונים בין מפלגות הפועלים, עשויים להביא
לכך שמפא״י תצטרך לצמצם את נציגותה בממשלה. לטיבו
אמנם הסכים אשכול לצרף את גוברין לממשלה — אך
צרוף על תנאי. גוברין עצמו היה אופטימי יותר לגבי
עתידו. האיש בעל המהלכים בכל סיעות הקואליציה יכול,
לפי הערכת מכריו, למלא גם תפקיד כלכלי וגם תפקיד
תרבותי. כי עקיבא גוברין, נוסף על היותו עסקן מבטן
ומלידה, הוא גם איש ספר מובהק.
הוא קורא הרבה, בעיקר ספרות יפה. הרגל שהכניס
אותו השבוע למבוכה קלה. כאשר נשאל על־ידי סופר
פרלמנטרי, אחרי מינויו, איזה ספר הוא קורא ברגע זה,
השיב :״דרכים לוהטות של הדסה מור״ .למחרת רואיין
על־ידי קול ישראל, נשאל אותה שאלה עצמה .״זה עניין
פרטי,״ השיב, כדי לא לסבך את עצמו בסיפור־הרכילות
הלוהט ביותר של מדינת־ישראל.
אבל הנשר הקרח עט לא רק על ספרים קלילים
ואקטואליים. הוא מעיין בקביעות במישנה ובתלמוד, קורא
ספרי־הגות ושירה, לעתים אף יוצא להתווכח עם סופרים
כחיים הזז ומשה שמיר בבעיות ספרותיות. הוא מחבב
עתונאים, יודע לספק לכל בעל־טור את הסיפור המתאים
לו — אם על עצמו, אם מחיי הכנסת. אחד התחביבים
שלו: רחיצת־בוקר בים, קיץ וחורף .״הכנה מצויינת,״
הסביר אחד ממקורביו ,״לשחייה במימי הממשלה. שם חם
יום אחד — ולמחרת קר.״
בינתיים, נראו המים חמים ונעימים לשחיין שהוחזק
עשר שנים במקרר.

שאט־נפשם מן הנעשה בשטח זה של חיי
התרבות במדינה.
לא לחינם נשמעה בסביבתם המלה ״פרס־טיטוציה״
,ללמדך כי המרחק בין מתן פרסים
לבין פרוססיטוציה קטן והולך.
ליריקה ולירות. השאלה אשר הוצגה
עתה, היתד : ,האומנם תקבל את פרס
ביאליק? ואם כן — כיצד? מי יעניק
אותו?
התשובה ניתנה במהרה: פרס ביאליק לא
יחולק השנה. כי השופט השלישי, ש .י.
פינואלי, מודיע אף הוא על התפטרותו ולא
נוחר לכן, מי שיעניק את הפרס, ויהיה

זה לבת־מרים או לכל מועמד אחר שעלול
היה להיבחר.
מכל העניין, יצאה בת־מרים מפסידה. לא
הועילו לה הטענות, כי היה זה נתן אלתר־מן,
שמלכתחילה יעץ לה לדחות את פרס
ברנר, בהסבירו לה כי פרס ביאליק יהיה
מובטח לה.
״נתן אלתרמן הוא לכל הדעות משורר
דגול,״ קבעו בשימחה סופרים קנאיים ,״אבל
הוא לא גאון פיננסי, ופחות מזה — יועץ
לענייני פרסים.״
התוצאה: הקובץ הלירי לא ימצא את
תירגומו לשפח-הכבוד ולשפת הלירות.

במדינה
הממ שלה
רו גסקה מו ל פ גז
יריבו המסוכן ביותר של שמעון פרס
בממשלה אינו לוי אשכול, כי אם יגאל
אלון. מפקד הפלמ״ח לשעבר, מהווה ניגוד
מושלם לסוכן־הרכש שהפך עסקן, והוא הדוחף
את לוי אשכול לצמצם את סמכויותיו
של פרס במערכת־הבטחון.
עד כה היה פרס עסוק מדי בהתגוננות,
כדי לצאת להתקפה. עד אשר בא משה
דיין והציב בפניו דוגמה, בהדליפו חומר
לסידרת המאמרים של שבתי טבת בהארץ
נגד לוי אשכול, על עיסקות אשדוד וקיסריה.
אולם אלון לא עשה עיסקות מפוקפקות
כדוגמת אשדוד וקיסריה, על כן חייב החומר
לנגוע לכהונתו הקצרה כשר־העבודה.
הוחל בחיפוש חומר, שמטרתו להוכיח כי
אלון מזניח את ענייני משרדו, מתעסק יותר
בעניינים פוליטיים. פרם אף מצא את היומון
שיפרסם את המאמרים, בתקווה כי הם
יפגעו באלון.
הידיעה על כך הגיעה השבוע למקורבי
אלון. .זה כמו להשיב ברוגטקה על הפגזים
שיגאל יורה בו במישור הלאומי והממשלתי,״
הגיב אחד מהם.

ר. א מל טבארץה קו ד ש
מדוע בא האפיפיור לארץ־ישראל? שאלה
זו מנסרת בעולם מאז אותו רגע, השבוע,
כאשר הכריז פאולוס הששי כי הוא עומד
לבקר בחודש הבא ב״ארץ הקודש״.
הכנסיה הקאתולית אינה מכירה בשתי המדינות,
הקיימות כיום בארץ הקדושה. הסיבה
המוצהרת: דרישת הכנסיה להקים
מישסר בינלאומי בירושלים, עיר הקודש,
המחולקת כיום בין ירדן וישראל.
מדוע, אם כן, רוצה פאולוס לערוך ביקור
הנושא בחובו אלף ואחד סיבוכים דיפלומטיים
עדינים (ראה להלן) ? מדוע מבקש
דווקא הוא להיות ראשון האפיסיורים ה־המבקרים
בארץ — מאז עזב את הארץ האפיפיור
הראשון, פטרום, הוא שמעון
הדייג, תלמידו של ישו איש־נצרת?
ממלא המקום. ערבים רבים טענו
כי הביקור בא כדי לפייס את היהודים,
ולהעניק מידה של הכרה מסוייגת למדינת־ישראל.
יתכן שפירוש זה אינו מוטעה לגמרי.
הכנסיה
סובלת ברגע זה קשה מן הביקורת
הקטלנית, הנמתחת על עמדת ה־

פאולום הששי היה ידידו ובן־חסותו של
פיוט. יתכן כי ביקש, במחווה של ביקור
חסר־תקדים, להביע מידה של חרטה על
המחדל ההיסטורי, לשמש ממלא־המקום של
ממלא־המקום. נסיון אחר של הכנסיה —
לטהר את היהודים מן האשמה הקולקטיבית
לצליבת ישו — שקוע לפי שעה בסבך האינטריגות
הפנימיות של הכנסיה.
כעייה של יורש. אך יתכן כי הסבר
זה הוא רק חלקי. קרוב לוודאי כי ההסבר
העיקרי הוא רחב יותר.
עוד לפני הגיעו לכס האפיפיור, נקרא
פאולוס חששי בפי קודמו, יוחנן ה־ ,23 בשם
,מאמלם״ ,בגלל אופיו ההססני. תואר זה
היזכר לאחרונה מחדש בעתונים רבים, בגלל
כשלון המושב האחרון של הוועידה
האקומנית, שנקרא על־ידו. במושב זה לא
היתד, שום התקדמות. בניגוד לקודמו, לא
הצליח האפיפיור לכפות את מרותו על
הביורוקראסיה השמרנית של הוואתיקאן, השולטת
בכנסיה. דחיית ההחלטה בעניין אשמת
היהודים, היתד, רק חלק מכשלון זה.
כמו הנשיא ג׳ונסון, שירש את מקומו של
קנדי, נאלץ גם פאולוס הששי להוכיח כי
אינו נופל מקודמו הגדול.
על״ידי מעשה מהפכני חסר־תקדים, כמו
ביקור בארץ־ישראל, מבקש האפיפיור להשתחרר
מן הרושם שהוא הססן, שאינו מסוגל
להתעלות לשום פעולה של ממש. תוך
כדי כך יתרום תרומה ניכרת למטרה הקרובה
ללבו: קירוב כל הדתות, ובעיקר
קירוב הכתות הנוצריות השונות, זו לזו.

אבקה דו רו ת מתנעי־האפיפיור
ישהה בישראל עשר שעות
בלבד — אבל הוא יעורר הדים של 1900
שנה. כי בכל מקום בו יבקר, רובץ אבק
של עשרות דורות.
שמועה אחת, הרווחת עתה במינזרים ובכנסיות
של ירושלים, אומרת כי פאולום
יחפש את הגביע הקדוש — אותו גביע
שלפי המסורת הנוצרית שתה ממנו ישו
בסעודה האחרונה. השמועה אומרת כי הגביע
נמצא לא מזמן, מוחזק במיוחד לבוא
האב הקדוש שיגלה אותו. סימן־ההיכר: דג
שנחרת על הגביע ביד גסה, אחרי מות ישו.
תוצאה ודאית יותר של הביקור: החזרת
חשיבותה הראשונית של ירושלים, בעיני
הנוצרים — חשיבות שנגדעה ממנה מאז
הוקם מרכז הכנסייה ברומא. כי בין המקומות
בהם יבקר נמצאת כנסיה קטנה,
לא הרחק מקבר ישו בירושלים העתיקה,
בה עומדת צלוחית שטוחה. במרכז הצלוחית
כדור לבן — מרכז העולם, לפי המסורת

ודת שדי מנתח את פשעי תה״ל ומ 1תיו
יך מתקנים את הפשע הגדול, ששמו מוביל־המים הארצי? בפי האחראים לפשע זה
יש תשובה מוכנה: למהול את המים המלוחים של הכינרת במים מתוקים. מוצא חלקלק
מן הסבך שהם עצמם הכניסו בו את המדינה, ברוב עיודרונם המדהים. אלא שהמוצא החלקלק
אינו פשוט כל־כך. מכל מקום, הוא אינו זול כל כך. במיסמכי תוז״ל קוראים לו בשם
פעולת מיהול. הוא צריך לעלות, לדברי ראשי תה״ל עצמם, מיליונים רבים.
אפשר היה לומר: מילא, כבר הושקעו 300 מיליון במוביל הארצי — ישקיעו עוד כמה
מיליונים, כדי שההשקעה הראשונה לא תלך לאיבוד.
אלא שמסתבר, כי המיהול לא יהיה אלא הוספת חטא על פשע.

הש ר הוזהר מראש

ץ* כר לפני שלושה חודשים, בשעת הדיון על התקציב הנוסף של השנה החולפת,
הונחה על שולחן הממשלה הצעה שיגרתית להקציב לתה״ל סכום נוסף של 65 מיליון
ל״י, עבור המשך העבודות הישנות שנעשו עד היום, ועבור פעולות המיהול החדשות
שתה״ל מתכננת.
לאהרן וינר, ראש תה״ד, היה כל היסוד להאמין כי ההקצבה תאושר. כי מי ידקדק עם
תה״ל ומי יתעקש לברר לשם מה בדיוק דרושים דודקא 65 מיליון ל״י?
הוא טעה. שר־התתבורר״ ישראל בר־יהודה, הוזהר מראש. שר אחדות־העבודה, שלפני
שנים אחדות הביט ב״עין זועמת־ על יציאת המינים לחו״ל, הביט הפעם בעין־בוחנת
בהצעות תה״ל. היו לו גם נתונים וספרות לרשותו, שכולם אמרו: אין להקציב את המיליונים:
על כל פנים — לא בלי בדיקה מדוקדקת. בקשתה של תה״ל קוצצה, והעניין
הועבר להכרעתה של ועדת שרים מיוחדת.
השבוע נראה על שולחנו של אחד משרי הממשלה, שהוא גם חבר אותה ועדה מיוחדת,
דו״ח משוכפל, שנשא את הכותרת ״סודי״ .הסביר השר• :זה קיבלתי מהבחור של בריר,ודה.״

הקידוחים
האסורים

ן * כחור של בר־יהודה עשה עבודה יסודית. הוא ראיין הידרולוגים, כלכלנים, גיאולוגים,
ן | מהנדסים ומטאורולוגים; נבר בארכיונים ובמיסמכים, עיין במימצאי חקירות. התוצאה:
דו״ח של 23 עמודים, המציין 34 מקורות־אינפורמציה, יחד עם העובדה שעובדי תה״ל פחדו
לשוחח עמו, זשאהרן וינר לא נענה לבקשתו לספק חומר־רקע.
הדו״ח מטפל בשערוריית מיפעל המים במשפטים היבשים של מחקר מדעי. אך גם היובש
המדעי אינו יכול לעמוד מול מבול ההאשמות, המאשרות את מימצאי החקירה של העולם
הזה בנושא זה (העולם הזה 1360 והלאה) .בין השאר:
• מיפעל ירקון־נגב תוכנן לפני תריסר שנים לספיקת 215 ממ״ק ממעיינות הירקון.
כדי לפצות את האזור על המים שיזרמו לנגב, פותחה רשת קידוחים בשפלת לוד ובדרום,
לאספקת מים אזורית. מ .גולדשמידם, מהשרות ההידרולוגי, הזהיר את תה״ל שקידוחים
אלה ניזונים מאותם המים הנובעים בירקון, ועל כן אסור לבצע אותם. גם י. קלבריסקי
ממקורות הזהיר את תה״ל שלא לקדוח. אך אהרן וינר השיב כי המומחים שלו בדעה אחרת.
התוצאה ידועה: נביעת ראש־העין כיום אפסית. בסך הכל 11 מיליון ממ״ק. תחנת השא־בה
של ראש־העין כמעט איננה פועלת. לדברי הדו״ח :״עובדות אלו אפשר היה למנוע, באם
היו שומעים לעצות מומחים.״
• צינורות קו ירקון־נגב תוכננו להחזיק מעמד 40 שנה. בשנתיים האחרונות הוחלף
חלק מהצינורות, חלק נוסף יוחלף בקרוב. ההסבר: אדמה קורוזיבית, לכן יש לעשות
הגנה קטודית. שואל מחבר הדו״ח :״מדוע לא נבדקו הצינורות? מדוע לא נבדקה הקרקע?
מדוע לא נעשתה הגנה קטודית לבטחון־יתר, בכל מיקרה?״
• מאגר עין־כרם אינו מחזיק מים: הוא ניבנה בניגוד לעצת מ. גולדשמידט מהשרות
ההידרולוגי ועצת הגיאולוג האמריקאי ד״ר נקלס. מאגר איילון יבש.
• מאגר זוהר מאבד כמויות גדולות ממימיו.
• אחת המינהרות תוכננה לחציבה בסלע בלבד. רק אחרי שהפועלים היו במלוא
מלאכת החציבה, הסתבר שהסלע רך. בכל זאת המשיכי — עד שאירעה מסולת ואז הוחלט
ליצוק את המינהרה בבטון.
עובדות מחרידות אלה מביא הדו״ח כהקדמה לנושא העיקרי, המחריד הרבה יותר, בבניית
המוביל־הארצי. כבר בראש המוביל, במקום בו יישאבו המים מן הכינרת, מוצג סימן־שאלה.
מכון השאיבה ניבנה במינהרה בהר, מעל טבחה .״האם נבדקה האפשרות להעמידו במק ם
אחרי בדיקה הנדסית, כלכלית ובטחונית?״ שואל מחבר הדו״ח, ולשם דוגמה הוא מזכיר
את העובדה כי משאבותיו של מיפעל אחר הוכנסו למינהרה בהר — ללא צורך.
עובדה מדאיגה עוד יותר: פתח היניקה של המשאבה ממוקם לא הרחק מהמעיין המלוח
שבאזור, הנובע מתחת לפני המים והתורם יותר מלחים לכינרת מכל המעיינות האחרים
גם יחד.

כלכלן? מה זה?

^ מטרה הראשונה והיסודית של המוביל־הארצי היא לאפשר השקיית דרום
| 1הארץ, לשם פיתוחה הכלכלי של המדינה. על כן, כמו לכל תוכנית פיתוח, חייבים היו
המתכננים לצרף הערכה כלכלית מדוקדקת: אם כדאית התוכנית, אם לאו. כאשר מוצעות
כמה דרכים אלטרנטיביות לביצוע התוכנית, חייבים שיקולים כלכליים להכריע בין ההצעות
השונות.
״בתיכנון הפרוייקטים השונים, משקיעים סכומים גדולים למחקר,״ נאמר בדו״ח .״הבחינה
הכלכלית והמחקר הכלכלי — הינם הזולים ביותר בהשוואה למחקר ההידרולוגי וההנדסי.
ובכל זאת אינם נעשים.״ וכאן בא אחד הגילויים המדהימים ביותר: בתה״ד אין מחלקה
כלכלית .״יותר מזה,״ מתרעם הדו״ח ,״אין אף כלכלן בתה״ל.״
על כן אי־אפשר לסמוך על שום תחזית כספית של תה״ל. בחישובים הקשורים למוביל־הארצי,
למשל, קבעו כי הריבית שתשולם על ההשקעות היא /0״ — 4אבסורד כלכלי מוחלט.
שכן הנחיות משרד־האוצר לכל מיפעל כלכלי ממלכתי, קובעות שהריבית תהיה ״ .80/בצורה

ינאל אלון (באמצע) ליד כביש מוצף כנגם
דיין הציב דוגמה
אפיפיור פיוס ה־ 12 בימי השואה. ביקורת
זו, שהתלקחה בעקבות מחזהו המהפכני של
הגרמני הנוצרי הצעיר רולף הוכהוט, ממלא
המקום, מעיקה על מצפון הכנסיה, היודעת
היטב כי פיוס לא מילא את תפקידו הקדוש,
לא עשה דבר כדי למנוע את רצח המיליונים
על אדמה קאתולית.

הנוצרית הקדומה. ביקורו של פאולום יחייה
ויחזק את המסורת.
הכוכם הגנוב. האפיפיור, שיהיה האורח
הקאתולי החשוב ביותר בארץ —
מאז ביקורו של פרנסים מאסיסי ב־1219
— יצם רך להנמיך את קומתו שלוש פעמים
בעת הביקור ; בכניסה למערת הלידה ב־

בית־לחם, ופעמיים בקבר ישו בירושלים.
אחרי הפעם השלישית יוכל להתפלל כמעט
ביחידות. כי במקום־ר,קבורה יכולים להצטופף
רק שלושה אנשים בבת־אחת.
קדושתם של מקומית אלה נקבעה על־ידי
המלכה הלנה, אמו של קונסטנסין הגדול,
הקיסר הנוצרי הראשון של רומא.
היא ביקרה בארץ הקודש בגיל ,71 כאשר
זכר הצלוב עוד היה נירי־למדי. היא אשר
קבעה, למשל, היכן המקום המדוייק בו
נולד ישו. המקום מסומן בכוכב של כסף,
בעל 14 צלעות. ב־ 1847 נגנב הכוכב, הוחזר
רק כעבר חמש שנים. גניבת אחד ממסמרי
הכסף המחזיקים את הכוכב, היתה אחת
הסיבות הבלתי־ישירות למלחמת כרים, בין
הרוסים לבין התורכים.
בדרכו אל כנסיית -הקבורה, בסוף ״שביל

הייסורים״ — הוויה דולורוזה — יחלוף על
פני קבר חדיש הרבה יותר: קברו של
האביר האנגלי, סיר פילים דוביניי — אחד
מחותמי הוזאגנה קארתא, אותה הכרזה
אנגלית של ימי־הביניים, שהבטיחה לראשונה
את זכויות־האדם.
קרניים וראש כרותי. אולם יהיו
מקומות שבהם לא יבקר האב הקדוש. מן
הסתם, לא ירצה לראות את טבריה, העיר
המקוללת של הנצרות, בה הציג הורדוס את
ראשו הכרות של יוחנן המטביל. גם מראה
קרני חטין, בין נצרת לכינרת, לא ינעם
לו. כי שם הכניע סלאח אל־דין הכורדי
את ריימונד, רוזן טריפולי, בקרב ששם קץ
לתקתת הצלבנים בארץ׳ ב־.1187
מעל לכל יישמר מלבקר את הר מוריה —
מקום ביח־המיקדש של המלך שלמה. כי
הסולס הזה 1370

את הממשלה מפני ביזבוז מיליוני די
כאילו כדי להדגים את ההתעלמות מנקודה זו, בא גורלה של ועדת מליחות הכינרת,
שהיתר, מורכבת ממומחים ממשרדים שונים. היא פורקה לפני כשנה.
כאשר נשאל אהרן וינר על כל עניין ההמלחה, הצטדק :״היתד, כאן השפעה צדדית של
תנאי אקלים לא־נוחים במיוחד. אולם בנקל אפשר להוכיח כי פיתוח אינטנסיבי של שטיחי־שלחין
באזור החולד — ,הוא־הוא אשר לחובתו יש לזקוף חלק לא־מבוטל בעליית רמת
המליחות של ים כינרת.״
אולם פירסומי תה״ל עצמם קובעים כי רודח המים עקב ייבוש החולה, מספק את מרבית
המים הנצרכים בסביבות החולה .״יש להזהיר בפני מגמה להקל באחריות תה״ל למצב,
ולהעמיד את החקלאים בדרום במלחמה נגד החקלאים בצפון,״ כותב מחבר הדד״ח. והוא
שואל :״מדוע לא הזהיר המתכנן ולא דרש,לערוך נסיונות חקלאיים בשימוש במים מלוחים?
רק אשתקד פנתה תה״ל לתחנת הניסיונות ברחובות, ביקשה להתחיל בניסיונות
בנידון.״

מה דע במיהול?

מזמין הדו״ח הסודי ישראל בר־יהודה
המתכנן גם מבצע, גם מבקר — וגם מסשסש
זו ביקש תה״ל להקטין על הנייר את הוצאות המוביל.
כאשר גמר לחשב את הוצאותיו, קבע את מחיר המים לעתיד — מבלי להכניס לחישובו
אף פרוטה אחת שתוצא על אחזקת המיתקנים העצומים. אין פלא, איפוא, שאומדני ההוצאות
עלו בלי הרף, קפצו מ־ 140 מיליון ל״י ל־ 300 מיליון ל״י.

מליחות בכינרת

ידיעות על מליחות המים שיועברו במוביל־הארצי, זיעזעו את הארץ רק בחוד־ן
1שים האחרונים. אולם הבעייה היתד. ידועה זמן רב לפני כן. עוד לפני שנחפר המטר
הראשון בתוכנית־הענק, בשנת , 1950 כתב פרופסור א. דה לאו מהטכניון העברי תזכיר,

ך* אן חוזית השאלה שהוצגה בראש מאמר זה: איך מתקנים את הפשע הגדול?
^ לדברי תה״ל, קיימת אפשרות אחת בלבד: מיהול.
מיפעל זה מתוכנן לצורכי מהילה בלבד. כלומר: לספק כמות גדולה של מים מתוקים,
למהילת המים המלוחים שיישאבו מן הכינרת. המים יישאבו מן המקורות, יופנו למקום־
חיבור עם המוביל הארצי. על כל ממ״ק של מים מתוקים אפשר יהיה להזרים שני ממ״ק
מים מלוחים.
אין־ זו תוכנית חדשה. היא הועלתה כבר ב־ 1958 בפני ועדת פרץ נפתלי. אלא שאז היה
אויבה העיקרי אותו אהרון וינר עצמו, שכיום מבקש עבורה כסף רב. הוא אפילו
פירסם אז חוברת בת 44 עמודים, ששיכנעה לגמרי את הועדה לנטוש את הרעיון.
הסיבות העיקריות:
• המיהול ינצל מים ממקורות שונים אשר צריכים להזין את המוביל הארצי. הטייתם
של המים לצורכי מיהול זה תגביר את המליחות, העומדת כבר כיום ממילא על אחוז
גבוה למדי.
• המלחתם המוגברת של מי הכינרת, שלא יישאבו למוביל הארצי אלא יישארו בתוכה,
תפגע בחקלאות הצורכת מים ישר מן האגם: עמק הירדן ועמק בית־שאן, הגליל התחתון
וסביבות הכינרת.
• תיכנון המיהול נעשה בצורה בהולד״ ללא כל בדיקות יסודיות של השרות ההידרו־לוגי,
השרות המטאורולוגי, המכון הגיאולוגי והמרכז לתיכנון חקלאי.
• ביצוע המיהול יימשך זמן רב. על כן אין הוא בבחינת תרופה מיידית. ואם
כבר — אפשר,לדחותו לעוד זמן מה, להשלמת מחקרים יסודיים.
• מיפעל זה, לטענת וינר כיום, ישתלט על ההשקאה בעמקי הצפון, ימנע ביזבוז
במים. האם עבור זה יש להשקיע מיליוני לירות? הרי אפשר למנוע ביזבוז ולהקציב
מים לאזור, כשם שמקצים לאזורים אחרים במדינה, בהוצאות הרבה יותר קטנות.
כדי לחזק את דרישתו, מנופף וינר בסיסמות המקודשות ביותר. התוכנית, הצהיר, תשמש
תחליף חירום לשימוש במי הכינרת. אם הכינרת תורעל, למשל. מגיב הדו״ח :״ידוע
בישראל, שכדי להשיג משהו — טוב לנגן על נימת הבסחון. במיקרה זה טענה זו לא
יכולה לתפוס. כי את המיפעל־הארצי תיכננו עם כל גורמי הבטחון.״
לכל הטענות האלה, משיב וינר: אין ברירה. מוכרחים למהול אתי המים המלוחים.
כה משוכנע היה, שאין דרך אחרת אלא מהילה וכי איש לא יתנגד לה, שברגע שגמרו
אומר בתה״ל לבצע אתי המיהול, מיהר וינר להזמין צינורות פלדה — לפני שהממשלה
אפילו ידעה על קיום תכנית למיהול זה.

מה הפיתיון?
ך מחבר הדו״ח

ובו דרישה להסות את המעיינות המלוחים הידועים, המשתפכים לכינרת. כעבור שנה חזר
על דרישה זו במכתב שני, אל אגף־המים במשרד־ד,חקלאות. איש לא שעה לאזהרותיו.
פרופסור דה לאו לא היה יחיד. ד .קובלנוב מהסוכנות, ופרופסור א. וזלמן מארצות־הברית,
הזהירו אף הם מפני סכנת ההמלחה. תמיד השיבו אנשי תה״ל, כי הורדת המליחות
תבוצע על־ידי הטיית המעיינות המלוחים. אך, למרבה הצער, לא יכלו לעשות זאת
מסעמים שונים. טעמים אלה, יש להניח חייבים אישור הממשלה. אבל הממשלה לא נתנה
שום אישור הקובע שאותן בעיות מונעות אומנם את הטיית המים המלוחים.
רק ב־ 13.3.63 הודיע נציב המים, מנחם קנטור, שהצד המדיני של הטיית המעיינות
המלוחים הובא בפני הממשלה — והיא קבעה שאין המיפעל עומד בסתירה להתחייבויות
העומדות בפניה.
בתוכנית ההשקעות, שהוגשה ב־ 1958 לוזעדת פרץ נפתלי המנוח לבדיקת המוביל־הארצי,
אומנם הוכנס סעיף להטיית המעיינות המלוחים. אך רק השנה החלו בביצוע תעלת ההטייה.
״חמש שנות זרימת המלח לכינרת,״ קובע הדו״ח ,״היו גורליות.״
לפי המסורת הנוצרית, שנקבעה עוד בימי
תלמידיו של ישו, ישב שם ה״אנטי־כריס־טוס״
:הרמאי שיקרא לעצמו בשם אלוהים,
יוביל את האנושות לאבדון, ואחריו יבוא
המשיח. על פי מסורת, שנקבעה בימי הקיסר
קליגולה המטורף, יבוא האנטי־כריסטוס לירושלים
דווקא מרומא, והוא יהיה אפיפיור.

תע 1פ ה
ל א נותנים לי רו ק
בדיחה עממית מספרת על שני יהודים
שישבו בחשמלית. כאשר הופיע המבקר,
הזהיר האחד את חברו• :מזה עליך להזהר.
הוא אנטי־שמי. אתמול אפיל לא נתן ליי
לירוק בחשמלית.״
העולם הזה ~4370־~

מיקרה דומה של ״אנטישמיות״ מתרחש
לאחרונה בענף משרדי הנסיעות וקוי־ד,תעופה
בארץ. המבקר קשוח־הלב הוא ג׳ק
פטרסון, שליח אי.א.ט.א ,.האירגון הבינלאומי
של חברות־התעופה.
השליח בודק. כמה חברות־תעופה גדולות,
שמרכזן או סניפיהן בארץ, הרגישו
כי אחוז גדול מדי של כרטיסי־ד,תעופה
נמכר דווקא על־ידי חברות התעופה הקטנות.
חקרו ומצאו, שבמשך שנים קיים הנוהג
הידידותי להעניק למשרדי־ד,נסיעות עמלה
נוספת של /,״ד מתחת לשולחן,
כאשר הם מעבירים נוסע באמצעות חברות־טיסה
קטנות מסויימות.
רבו גם המקרים של הענקת מתנות, כגון
שהות בבתי־מלון יקרים בארץ ובחו״ל על
חשבון קוי־התעופה האלה, וטיסות חינם

של בר־יהודה יש הצעה אחרת לפיתרון בעיית המליחות: אגירה

/תת־קרקעית.
במיקרה זה הוא משבח עבודה שנעשתה על־ידי תה״ל, בשיתוף עם סוכנות של האו״ם.
נעצרו מי גשמים, שחילחלו לאחר מכן אל תוך האדמה. התוצאות הבדוקות: הוגדל מאגר
המים, הוקטן אחוז המליחות. את הידע הזה, שאין לו דומה בעולם כולו, אפשר לנצל
כדי להחדיר אל ביקעת הירדן הצפונית ואל מקורות הזנת הכינרת מים בקנה־מידה נרחב
ביותר. כיום זורמים מים אלד. לאפיקים אחרים, בלתי מכוונים ובלתי-מנוצלים.
פיתרון נוסף: הפעלת מכוני־התפלה, לפי שיטות שכבר נבדקו. בעזרת טורבינות־ענק,
לדברי הדו״ח, אפשר להתפיל עשרות מיליוני ממ״ק, מבלי לגרוע במאומה מרזרבת המים
של המדינה, אלא להיפך. יתרונות הר,תפלה, לדברי הדו״ח :״הוספת מים למשק הארץ,
נטיון חשוב לגבי עתיד משק־המים בארץ, אפשרות• מימון בינלאומי לניסיון כזה. יתכן
והקמת המפעל אף תהיה מהירה מאשר מיפעל חולה דרומי.״
ברור, כי פיתרון זה דורש זמן רב. אולם פשעים כה נוראים כמו אלה שנעשו בבניית
המוביל הארצי, אי־אפשר לתקן על־ידי המצאת־פלא, מהיום למחר. להיפך: אסור לחפש
פתרונות־פלא מהירים, כי פירושם בהילות, העדר מחקר, בדיקות בלתי־מספיקות. כל אלה
הם גורמים מובהקים ליצירת כשלונות. ומשק־המים של המדינה שוב אינו יכול לסבול
כשלונות. כי כל כשלון נוסף, בקנה־מידה ארצי, עלול להמיט׳ אסון על הארץ ועל משקה.
לכן יש חשיבות מיוחדת להמלצה האחרונה הכלולה בדו״ח, ואשר תשמש נושא לדיון
בוועדת השרים המיוחדת: להבא יש להנהיג פיקוח מדעי ומקצועי על פעולות תה״ל;
שהחברה הלאומית, המופקדת על האוצר היקר ביותר של ישראל, לא תישאר אחוזה פרטית
ומסוגרת של אדם אחד.
כי כאשר אדם אחד מתכנן, חוקר, ומבצע וניכשל — הוא נוטה גם לטשטש את תוצאות
הכישלון, או לחפש פתרונות־טרק יקרים לא פחות מן הכישלון הראשון.
לעובדי משרדי הנסיעות — כולל נשי המנהלים,
ידידותיהם וידידיהם הקרובים. חברות
התעופה הגדולות החליטו להגיש תלונה
על תחרות זו.
פטרסון הוא ״אנטישמי״ אמיתי. הוא
איננו מקבל מתנות, אינו מרשה שיזמינו
אותו לארוחות, או שיארחו אותו בבתי-
מלון יקרים. הוא הלך ממשרד־נסיעות אחד
למשנהו, בדק את רשימות העובדים. הוא
עבר מחברת־תעופה אחת לשניה, בדק את
רשימת הכרטיסים המוזלים שהוצאו —
כשהוא מחפש בה שמות של עובדי משרדי־הנסיעות.
עד כדי כך היקשה את לבו
לסבל הבריות, שאפילו בדק מי קיבל את
תיק־ הבד שחברות התעופה רשאיות למסור
רק לנוסעי המחלקה הראשונה, ואשר נע־רות־זוהר
מתגנדרות בהם בחופי הים.

הדבר הראה את אותותיו הראשונים. כמה
מקוי־התעופה הקטנים, ששרותיהם מוגבלים
לתחנות בודדות באירופה ולטיטות מועטות,
החלו נתקלים יותר ויתר בקשיים במכירת
כרטיסיהם, בלי מריחת הכפיים. כי המחיר
אחיד לכולם, וגם השרותים פחות או יותר
על רמה אחידה.
פשוט קשה להיות יהודי.

ההסתד רו ת
מ של ושנינה
בלשכתו של ראש הממשלה לוי אשכול,
התכנסה השבוע ועידת פיסגה לעיניינים
מקצועיים. לישיבה זומנו, מלבד השרים הכלכליים,
אנשי צמרת ההסתדרות ובראשם
(המשך בעמוד )14

מאנדי למלון פאו

בין שאר כשרונותיהם הרבים, יש לאנגלים
כשרון אחד גדול: הם יודעים לקבור
פרשות בלתי־נעימות. בצורה אלגנטית, הגונה
— וסופית.
תיאר זאת אחד הפרשנים הבריטיים: האנגלים
מרימים מדי פעם אבן גדולה, כדי
לגלות מתחתה עולם שלם של שרצים. הם
מסתכלים בתדהמה, ואחרי רגע־קם הם מניחים
לאבן ליפול חזרה למקומה, בהשמיעם
אנחה עמוקה של הקלה.
כך קרה לפרשת פרופיומו. לפני חצי
שנה הסעירה את המדינה וזיעזער, את השלטון.
ביום, כשמישהו מזכיר את שמה
בבריטניה, הוא ניתקל בגבות־עיניים מורמות
.״אבל זה ישן!״ או *זה כבר משעמם!״
אולם לאנגלים לא קל לקבור פרשה כזאת
באופן סופי ומוחלט. וכך ביצבצו השבוע
כמה קולות מן העבר:
• ס־־יסטץ קילר בת ה־ ,21 נידונה
לתשעה חודשי מאסר בעודן מסירת עדות-
שקר במשפטו של ידידה הכושי, בראשית
הפרשה. נערת־הסלפון, שהתעשרה ממכירת
זכרונות־הזנונים שלה לכל המרבה במחיר,
תצטרך לבלות כמה חודשים, כשהיא רחוקה
ממותרות החיים.
• מאנדי רייס־דייוויס לעומת זאת,
נהנית מכל המותרות — ואף מצטלמת בהן.
זה עתה השלימה יצירה ספרותית חשובה,
הנושאת את השם: אחרי דנינג — דו״ח
נזאנדי. הלורד דנינג היה השופט המכובד
שהוזעק על־ידי המישטר הבריטי כדי לנצח
על הקבורה המכובדת של הפרשה, בצורת
דו״ח. מאנדי מתכוננת עתה להוסיף על

כך דו״ח משלה, בתקווה לעורר את הפרשה
מחדש ולחזור לחדשות ולתקציבי־העחונים.
וזה
לא הכל. מאנדי אמנם אוהבת לשכב
— אבל לא על זרי־הדפנה שלה. היא פעילה.
זה עתה השלימה סרטון־טלביזיה בשביל
תחנה ספרדית, ותוך שבועיים יופיע תקליט
ארוך־׳נגן שלה, ערב עם מאנדי. היא שוקלת
הצעה לככב בסרט איטלקי, שיופק על־ידי
פראנץ דה־בלאזי.
ובינתיים, כדי שלא ישכחו אותה, מוכנה
מאנדי להצטלם. ואם תמונות רגילות שלה
שוב אינן מושכות די צורכן בשוק העתונאי
הבריטי, היא מוכנה לחזור לאמנות המופשטת,
באמבטיה של מלון לונדוני יקר, כדי
להראות לציבור הבריטי (והעולמי) עבור
מה היה מלך־הספסדם רחמן מוכן לשלם,
בימים הטובים.
זוהי ירידה מימי השיא שלה. אבל זאת
בכל זאת התקדמות חברתית גדולה לגבי
הילדה העניה מבירמונגהאם, שהגיעה ללונדון
לפני שלוש שנים — לא בעירום׳ אבל
בחוסר־כל — והכירה שם ג׳ינג׳ית אלמונית
בשם מים קילר.
מאז הפכה מאנדי לכוכבת־חדשות עולמית•
בית־משפס הכריז עליה רישמית, במשפטו
של הד״ר !זרד המנוח, כעל זונה —
במובן החוק — ומיטב העתונאים הקדישו
עמודים נרחבים לתיאור אופייה. כסי שתיאר
אותה אחד מהם, אחרי עדותה במשפט
חרד* :קולה כבש את האולם, אחרי שקולה
של מים קילר כמעט וטבע בו. היה נידמה
שאינה די פיקחית כדי לשקר. היה ברור
בי כוונת השאלות של הפרקליטים נעלמה

מאנד• במיסה של מלון מפואר -לבוה

התפשסות לעיני המצלמה: ליידי האמילשן להמונים
מעיניה. פניה נתנו מקום לניחוש שהיא
תשמין במהרה. היו אלה פנים חיוורות׳ כמו
פניה של קילר, והאיפור הכבד של עיניה
החל נוטף כאשר חדרו קרני־השמש מבעד
לחלון שבתיקרה.״

הצעירה בתה־ — 19 שטענה בפומבי
כי, אני אכנס להיסטוריה בתור ליידי
האמילטון השניה!״ ושהכריזה ״זה עתה
השגתי את עשרת אלפי הלי״ש הראשונות
שלי, וזו רק ההתחלה מחכה עתה

להשלמת דירתה האלגנטית החדשה. אותה
לא מטרידה תלונתו של ח״כ בריטי. :משהו
רקוב בחברה שלנו, כשזונה משתכרת
יותר מאשר משתכר שר בממשלת הוד־מלכותה!״

הסידוה
שהיכתהגלים: מאנז׳ בבל השלבים של האמבט

במדיש
החודר הוא׳

א תא

(המשן מעמוד )11
המזכיר הכללי, אהרון בקר, וראש המחלקה
לאיגוד מקצועי, ירוחם משל.
לדיון הועמדה שאלה יסודית: איך לחלץ
את מדיניות השכר המפא״יית מן המבוי
אליו נקלעה לאחרונה, בעקבות המערכה
הכפולה על דו״ח־הורוביץ. האקדמאים לחמו
לביטולו ועובדי המדינה להגשמתו. אולם
שני המחנות אחזו בנשק אחד — השביתה,
שכוון לאויב אחד — ברית הממשלה וההסתדרות.
הברית,
שנראתה הדוקה כל זמן שנאלצה
להתחפר בקרב הדו־חזיתי, נראתה סדוקה
יותר בלשכתו השקטה של אשכול. כי הצמרת
ההסתדרותית, שנשטפה בביקורת השרים
על שאינה מצליחה לרסן את השכירים,
היתר, מלאה טענות נגדיות. הסביר
אותן עסקן איגוד מקצועי :״אשכול וחבריו
קובעים מדיניות־שכר ומנמקים אותה
בנימוקים ממלכתיים. אך עלינו, כעסקני
פועלים, מוטל התפקיד להלחם בציבור השכירים,
שאנו לכאורה נציגיו. קשה לשכנע
פועל שאתה גם נציגו וגם פועל לרעתו.״
מרי מצטבר. כהוכחה שלפו עסקני ההסתדרות
מתיקיהם מחקר סוציולוגי, אותו
הזמין המכון־למחקר של ההסתדרות מאברהם
פרידמן 25 בוגר האוניברסיטה העברית
בירושלים. נושא המחקר: ועדי עובדים.
לצורך מחקרו ראיין פרידמן את חברי
ועדי־העובדים ב־ 40 מפעלים גדולים בארץ
(שמספר המועסקים בהם עולה על חמישים),
עיבד את חומר המחקר בשיטות חישוב
סטאטיסטיות, הגיש לוועד־הפועל טבלאות
ממוספרות שהעבירו רעד בעסקני ההסתדרות.
כי המספרים הצביעו בבהירות על
המרי המצטבר בקרב השכירים.
למשל: בעת חתימת ההסכמים הקיבוציים
בין מוסדות ההסתדרות לתעשיינים, אץ ההסתדרות
מתייעצת או משתפת את הוועדים
בדיון .״לכן״ קובע המחקר ,״באים חלק
מהוזעדים למחשבה, שאין בהסתדרות אוזן
קשבת לבעיותיהם כך שאין ההסתדרות מיי־צ&ת
אותם. רק ־ 457 מהם מוכנים לקבל
את מרות ההסתדרות במקרה של חילוקי
דעות בינה לבין העובדים. למעלה משליש
הוועדים חושבים שלולא התערבות ההסתדרות,
היו השגיהם רבים יותר.״
מה קורה כשהוועד יוזם באופן עצמאי
העלאת דרישות מהמעבידים?
ב־ 407 מהמקרים לוחצת ההסתדרות על
הוועד שיקטין את דרישותיו. לכן קיימת
מתיחות מתמדת בין הוועדים להסתדרות
העובדים .־ 507 מהוועדים במפעלים פרטיים
חלוקים עם ההסתדרות, אן במשק ההסתדרותי
עצמו המצב חמור יותר. שם ־667
מהוועדים נמצאים בריב כזה, וחשים כי
ההסתדרות הינד, מעביד, שבהרבה מקרים ידו
נטויה להכניעם בחומרה העולה על זו של
המעביד הפרטי.
המשק ההסתדרותי נחות מהפרטי גם
מבחינות אחרות. ב־־ 967 מהמפעלים הפרטיים
קיים הסכם עבודה, אך רק ב־־757
ממפעלי ההסתדרות קיים הסכם שכזה. ב־
857 מהמפעלים הפרטיים נערכות הבחירות
לוועד באופן חשאי׳ אך במפעלי ההסתדרות
הבחירות חשאיות רק ב־ 757 מן המקרים.
מצב זה, טוענים עסקני ההסתדרות, אינו
מעורר את אמון הפועלים במדיניות מפא״י
בהסתדרות ובממשלה. מדיניות זו, שמבצ־עיר,
הם האדונים בקר ומשל, הפכה זה
מכבר למשל ולשנינה.

מ שפ ם
דבר אד• ס עג בניו ת
וגם מעיל הגשם הואשל״אתא״.
אחד ממוצרי החורף המגוונים
והמובחרים המוצעים למכירה
ב־ 130 חנויות ״ אתא ״ ברחבי
הארץ.

החדשות הישראלי
* ה עו ל ם הזה״ ,שבועון
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ח. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, תל־אביב,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

רוח רעה הילכה אימים בשכונות תל־
.אביב, לפני כמה שבועות. פרחחי כל החשבונות
— התאחדו. המטרה היעודה: להכות
בקומוניסטים. השבוע עמדו הנערים
האמיצים ללא חת בפני השופט, טענו כי
המשטרה טפלה עליהם האשמות.
אתי המעשה, כפי שאירע, סיפר לבית־המשפט
משה כהן׳ האחראי על מועדון
הנוער הקומוניסטי ביפו: בערב הפתיחה של
המועדון, כשהאולם היה מלא אורחים ומוזמנים,
התנפל אספסוף של נוער על הבית,
ידה בו אבנים וירקות רקובים, אילץ את
האנשים להפסיק את הטכס ולהתפזר, אחרי
כן פרץ למועדון הריק, שיבר וניפץ את
כל הרהיטים.
בחקירתו, ניסה סניגורם של הנאשמים לגלות
לבית־המשפט מדוע לבשו הכבשים
התמימות עורות של זאבים והחביאו תחתס
אבנים ומקלות. הוא שאל את העד:

״האם נכון שלטכס הוזמנו גם תושבים
ערבים?״
״אני לא יודע. אני לא מבדיל בין יהודים
לערבים.״
״האם נכון שהבחורים סיפרו שמישהו
בפנים הרביץ לאיזה ילד, וזרק אותו החוצה
בכוח?״
״אני לא יודע.״
״האם לא היית אתה זה שאמרו עליו
שד,יכה את הילד?״
״לא הכיתי אף אחד.״
״האם התווכחתם על הנושא אם קיים אלוהים
או לא? האם דיברתם על זכויות הערבים?״

מקצועו?״
״אני מחלק חלב.״
״פרצוף כמון• זו״ מסתבר, איפוא, כי
הקומוניסטים התנהגו יפה. הם לא הרגיזו
אף אחד בהצהרות על אי־קיום האלוהים.
הם לא אמרו שיש לתת זכויות לערבים.
הם לא הרעילו את החלב של התושבים.
הם לא שחסו אפילו ילד קטן, לא עשו
מדמו את יין הפסח שלהם.
להיפך, לפי דברי העד הם אפילו ניסו
לשכנע את הנערים להגיד את מד, שיש להם
להגיד במילים, ולא באבנים.
הנערים אמנם השתכנעו שיש להשתמש
במילים, לית את מעשיהם בקריאות :״מתת
לקומוניסטים!״ ״להרוג את מלם!״ אך בקשר
לאבנים לא השתכנעו, אלא בעזרת
המשטרה.
מכל הנערים הצליחה המשטרה לתפוס
רק שנים — את משה אשכנזי ואת נסים
פרדו. שניהם טענו שאינם אשמים, הם רק
באו ראו והלכו, הם אפילו לא זוכרים
בדיוק מה היה שם. נידמה להם רק
שהיה שם משהו עם ירקות רקובים ואבנים,
אבל הם לא בטוחים.
כשהעד הקומוניסטי הראה על אחד מהם
כעל זה שפיקח על מטר העגבניות הרקובות,
שכח הלה שהוא אינו יודע ואינו
מביר.
התפרץ הוא בזעם :״אני זרקתי עגבניות?
בשביל פרצוף כמוך אני אלכלך את הידים
שליי•״

תזכיר

• שודדי הפרוצות: כנגד ההפרה
הגלויה של חופש העתונות ופומביות הדיון
המשפטי, יצא העולם הזה כאשר נתן
שופט־השלום צו האוסר את פרסום שמותיהם
של שני הצעירים שנעצרו באשמת
שוד פרוצות (העולם הזה .)1365 בבקשה
מפורטת ומנומקת לרשם בית־המשפט המחוזי,
הדגיש עורך העולם הזה כי העבירה
בה נאשמים השניים היא מן החמורות
וד,בזויות ביותר, ולכן יש לתת פומביות
לכל פרסי הדיון הפלילי, מה גם שהחלטת
האיסור של שופט־השלום היא בניגוד לחוק.
רשם בית־המשפם המחוזי קיבל את הבקשה,
התיר את פירסום השמות, בהחלטה
שרשם על גבי הבקשה עצמה. מאוחר יותר
ניצל התובע את הבקשה, שהוכנסה לתיק
הדיון, ציטט מתוכה נימוקים להחסרת עונשם
של השניים. השבוע גזר בית־המשפט
את דינו, הטיל על כל אחד מן הנאשמים
שנת מאסר בפועל.
• על הקו: לפני כעשרה חדשים
פרסם העולם הזה 1327 את עובדת החשבונות
הטלפוניים המוזרים שנשלחו לכתב
חרות בבאר־שבע, יצחק שתיל. מאז,
טרם הצליח הכתב הדרומי להתפשר עם
הדואר, לאחר שטען כי אין זה הגיוני
ששוחח 4132 שיחות טלפון במשך חודשיים.
השבוע התקשר שתיל עם עורך דין, מתכונן
להגיש צו־על־תנאי נגד מנהל־שרותי־הטל־פון
בטענה כי ״הגיון בריא — יותר מדוייק
ממונו־,־חשמלי״.

החי
• פגז ישר לבור: בירושלים, החליט
בית־המשפט העליון לפרק חברה שמכרה
בולים למכירת־שרשרת בשם פגז,
בנימוק כי מעשיה מזיקים לציבור.
• קרח מכאן, לא מכאן: בתל-אביב,
נאלץ אזרח לבלות את יום השבת בביתו,
לאחר שהספר שסיפר אוחו ביום שישי,
נטש את מלאכתו באמצע, משהודיעו לו
לפתע על מות אביו, השאיר את הלקוח
חצי קרח.
• בדיוק נמרץ: בתל־אביב, הורשעה
חברה למכשירי דיוק, באשמת אי־דיוק
בתשלומי מס־ד,הכנסה.
העולם הזר 1370 ,

מתאב די ם
בגו העדן
הלהבה שנגוזה
מי שמאמין בסמליות שבחיים, ימצא ודאי
סיפוק בסיפור הבא:
אחרי שלוש שנות נשואין הגיעו העתונאי
יהושע שגיא ורעייתו, ציירת האופנה
רות שגיא (ליפשיץ) ,למסקנה כי חייהם
המשותפים לא עלו יפה והחליטו להיפרד.
לפני מספר חודשים נפרדו השניים, והשבוע
קיבלו גיוו שיהם את אישורה של הרבנות
הראשית. ביום בו קיבל הגם תוקף, יצאו
השניים, שנשארו ידידים טובים, לחגוג את
פרידתם במועדון־הלילה אדריה. הם בילו ורקדו,
ושעה שהחשפנית המופיעה במקום
החלה להתפשט, התרוממו משולחנם כדי להיטיב
לחזות בה.
כאשר חזר שגיא לשולחנו, הבחין כי
מצית הגז שהשאיר עליו נעלם. היה זה המצית
שקיבל במתנה מרותי ביום השנה
הראשון לנשואיהס.

נעו3י נוסעת
או נוו״ב
הרומן הישראלי של הרקדן הרוסי בעל
השם העולמי דודורף נורייב, אינו דועך.
להיפך, ככל שהזמן חולף, מסתבר שהעסק
נעשה יותר ויותר רציני. אם זה ימשך כך,
אפשר יהיה להכניס אותו בקרוב למשפחה.
הכוונה כמובן לקשריו של נורייב עם
הצעירה החיפאית נעמי אידווה. הוא
מצלצל אליה מטוקיו, מפאריס ומלונדון, והמכתבים
שהוא משגר אליה בקביעות, כול־

קפה וסימפטית
עד היום עוד לא ידוע אם דיזנגוף הוא
דיזנגוף בגלל כסית, או שכסית היא כסית
בגלל רחוב דיזנגוף. מה שברור הוא שחייו
של האחד אינם חיים מבלעדי השני.
כסית הוא שם נרדף כמעט לאמנות ובוהימה

חצקל איש־כסית
בתל־אביב. אך יש למוסד גם תפקיד מכריע
בסטאטיסטיקת הנשואין והגירושין בעיר.
״אני לא יודע אם אני הוא השדכן או
כסית,״ אומר בקול מנומנם חצקל ויי ני
שטיין 54 הידוע יותר כאיש־בסית.
״אבל אצלי הכירו והתחתנו הרבה זוגות.
אני מתכונן בקרוב לערוך נשף לכל אלה
שנשואיהם התחילו אצלי. ובעצם, מי לא?
בתיה לנצט הכירה כאן את פיטר
פריי וכל הרומן הסוער ביניהם נערך אצלי.
כאן הכיר הצייר קסטל את אשתו,
אריק לביא התחיל כאן עם שושיק
שני, אריק איינשטיין עם אידוגה

לשם ויוש הלוי עם מניה, יעני,ל׳ה
כן־סירא, רבקל׳ה מהצ׳יזבסרו! ,חיים
חפר והקריינית רות שפירא -כולם
התחילו את הרומנים שלהם עם בני־זוגם
אצלי. את אלה שהתגרשו לא כדאי להזכיר.
חוץ מזה הם עשו את זה ברבנות.׳׳
רק חצקל עצמו, שרכש את בית־הקפה
בשנת 1939 בסכום של אלף לירות (״היום
לא אמכור את כסית בעד מיליון. מה אני
אעשה, אכתוב ספרים לא הכיר את בת־זוגו
שם .״את לאה הכרתי בנשף פורים
שנערך בתיאטרון מוגרבי. היא היתר, מחופשת
לצועניה מהונגריה ואני הייתי בנשף
מלצר. ראיתי אותה והתלבשתי עליה, היא
היתד, בטוחה שהתחפשתי למלצר. כשהבחינה
שאני באמת מלצר, היה כבר מאוחר.״
האופי השדכני של כסית אינו נובע יק
מאמירת המוסד. חצקל עצמו מסייע מבחינה
מוסרית .״תמיד נתתי לאנשים את כל שיש
לי ולרבים סידרתי אפילו הלוואות.״
אך אין טוב בלי רע .״לצערי,״ אומר חצ־קל,
המבלה במוסד שלו 20 שעות ביממה,
מהן כשש שעות בשינה על כיסא ,״היו גם
הרבה מכות בכסית. מכות בין נשים לפילגשים
של בעליהן או בין מאהבים לבעלים
קנאים; ותאמינו לי: היה מה לקנא.
למזלי הגדול יריות עוד לא היו כאן.״
בעוד שנה וחצי יערכו חגיגות יובל 25
השנים למקום. בינתיים ימשיך חצקל איש־כסית
לסקור כצופה מהצד את אורחיו ולהחליט
מי היא המלכה הבלתי־מוכתרת של
המקום. כי בכל עונה יש למקום מלכה
אחרת. חצקל, המעיד על עצמו שהוא מומחה
לנשים, נזכר בגעגועים בתקופות בהן
היו אסתר רובין, חנה מרון ותמר
רפפורט (ישר) מלכות כסית .״אלה היו
הבחורות היפות ביותר שנכנסו לכסית. הן
היו פשוט נשים. היום כולן מאותו הסוג.
אולי זה נראה לי כך משום שהזדקנתי.״

גן־העדן של הישראלים בברלין המערב־ת
אינו, כנראה, גן־עדן לנערות הברלינאיות
עצמן. המדובר הוא בעדן סלון, של •טמעון
ע דן, בו עשו לאחרונה שלוש נערות
ניסיון להגיע לגן־העדן האמיתי.
שלוש הנערות מוכרות, ודאי, לכל הישראלים
שביקרו בברלין ולא יכלו שלא לבקר
במרכז הישראלי שם. שלושתן עבדו
במקום בתור בר־פרויילינס, רקמו יחסים ו־

היידי(עם בראונר)
חלומות עם האורחים המכובדים והמפורסמים
המבקרים במקום. אלא ששלושתן הגיעו
למסקנה, כל אחת בנפרד, שאין שום קשר
בין המציאות לבין החלומות.
הראשונה היתד, היידי הבלונדית, שצברה
יותר הבטחות נשואין מכל נערת־בר
אחרת במקום. אחרי רומן אהבה נכזב עם
גבר נשוי, יצאה היידי לחדרי הנוחיות,
ניסתה לחתוך שם את ורידיה. היא נלקחה
לבית־חולים, חיה עד היום הזה.
אחריה ניסתה ללכת בדרך זו נערת־הבר
קלאודיה. אלא שהיא היתה פחות דים־

גברתכמעטנ או ה
בכל האגדות מסופר אודות השחקנית
המחליפה שהמתינה שנים בצל הקלעים, עד
שלפתע חלתה השחקנית הראשית, או סתם
התעייפה, והמחליפה שהוזעקה למלא את
מקומה כבשה את העולם בסערה. אבל
שרלוטה פרימו אינה מאמינה באגדות.
הציעו לה לקבל את האנדרסטאדי של התפקיד
הראשי במחזה המוסיקאלי גברתי הנאווה,
והיא דחתה את ההצעה.
בעצם שרלוטה היא ליזה דוליטל שטרם
מצאה את פרופ׳ היגינס שלה. אלא שהיא
לא מכרה פרחים. במקום זה בחרה ללמוד
זואולוגיה באוניברסיטה בירושלים, עומדת
עתה בפני קבלת הסמיכות במקצוע זה. ה־זימרה
היתה תמיד רק תחביב צדדי לקול

נעמי אידווה ונורייב
לים את כל הביקורות והמאמרים הנכתבים
עליו ברחבי העולם.
כאשר שהה כאן נורייב השנה במשך
שבועיים, לא האמינה נעמי שהוא יזכור אותה
מביקורו הקודם לפני שנתיים. אבל הוא
זכר אפילו ציטטות מהשיחות שניהלו אז.
היא היתד, היחידה שבחברתה היה מוכן
לצאת ולבלות, או לצאת לרחצה לילית בים.
כשהיה שותה יתר על המידה, היה אפילו
מתגבר על ביישנותו ושופך לפניה וידויי
אהבה ברוסית. הדבר הדאיג מאוד את אמה
של בת־זוגו למחול של נורייב, מרגוט
פונטיין, שליוזתה את להקת הבאלט המלכותית.
עד אז היא האמינה שמרגוט היא

האשד, היחידה בחייו של רודולף. ובהזדמנות
אחת אף נסיתה להסביר לנעמי עד כמה
זה גרוע עבורו לנטוש את בתה.
הגברת פונטיין הזקנה לא טעתה. כאשר
נפרד רודולף מנעמי בנמל־ד,תעופה, היא
ביקשה ממנו שיחזור. הוא הסביר שמוטב
שתבוא אליו. עכשיו מתברר שזאת לא
היתד, סתם מליצה וכי הוא התכוזן לכך
ברצינות.
בחודש פברואר עומד נורייב לסיים את
חוזהו עם הקובנט גארדן בלונדון. אותה
תקופה תהיה כבר נעמי לידו. הוא מתכנן
לבלות עמה חופשה קצרה בוילה שלו, בריביירה
של מונאקו, לפני שיצא לארצות־הברית,
מקום שם מצפה לו תפקיד ראשי
בסרט על חיי ניז׳ינסקי.
בינתיים מסתפקים השניים בהחלפת מתנות.
נעמי שלחה לו לא מכבר תמונת דייגים
שנשאה חן בעיניו. עתה היא עומדת
לשלוח לו גלימה ערבית עם ריקמה תימנית.
בתמורה היא מצפה לכובע עשוי פרוזת
שועל כסף.
עד לנסיעתה ממשיכה נעמי לעבוד כמודל
עירום לציירים, בבית־הספר לאמנות בצלאל
שבירושלים, בסמינר הקיבוצים ובשני חוגי
ציירים פרטיים. היא היחידה בין דוגמניות
העירום הישראליות המקבלת 10ל״י לשעה.

הסופראן שלה, למרות שהוריה זיימרו עוד
בבולגריה במקהלת צדיקוב. בשנות לימודיה
באוניברסיטה היתה צריכה לפרנס את עצמה
כאחות בבית־חולים לחולי־רוח וכמעבדנית
בקטריולוגיה. רק לאחרונה החלה להקדיש
את עצמה ברצינות לתפקידים של זמרת,
קיבלה שיעורים בפיתוח הקול, ואף התקבלה
כתלמידה באולפן השחקנים של נולה
צ׳ילטץ בתיאטרון הקאמרי.
אלה שהספיקו לשמוע את זימרתה טענו
שהיא נולדה ממש לתפקיד הגברת הנאווה.
שרלוטה ניגשה לבחינות, התרגשה עד פיק-
ברכיים ונאלצה להסיר את נעליה גבוהות
העקב, וכבשה את ליבם של הבוחנים. אבל
התפקיד הראשי היה כבר של רבקה רז.
לשרלוטה הוצע להיות מחליפה. היא הסכימה.
אבל רצו שבינתיים תשיר גם במקהלה,
ולכן סירבה .״היא צריכה להיות בהשגחה

כריגיטה (כין הישראלים)
קרטית. היא חתכה את ורידיה לעיני האורחים
שבמועדון ודמה ניגר על ד,ריצפה כמו
מים. גם אותה הצליחו להציל.
אבל זד, לא ייאש צעירה גרמניה נוספת,
בשם כריגיטה( ,בתמונה נראית בריגיטה
בין שני ישראלים שיש להם מועדוני־לילה
ליד פראנקפורט. אחד מהם הוא בן משפחת
רופא החיפאית) ,שחיתה בקביעית עם ערבי
מוסלמי מלוב, המועסק במקום בתור מערבב
משקאות. היא החליטה שלא לה־נצל בשום
אופן, ניסתה להתאבד בביתה על־ידי בליעת
25 כדורי שינה ופתיחת כל ברזי הגז בדירה.
אבל גם זה לא עזר. גם אותה הצילו.
עכשיו עומד שמעון לתלות סיסמה מעל
הבר :״הדרך לגן־עדן אינה מובילה דרך
גנו של עדן.״

חד שות הג ד ה! 3ד
שרלוטה מתמדת ובמקהלה תקלקל את קולה,״ טענה
מורתה אלי קורץ .״חוץ מזה זאת הרגשה
לא נעימה לשבת ולחכות כל הזמן ש־שמישהי
׳תשבור רגל,״ הודתה שרלוטה.
אבל בכך-עוד לא אבדה. היא עוד עתידה
להפתיע את עולם הזמר הישראלי.

משהו לא בסדר בשידורי הפירסומת
של ״הגל הקל״ אם אין שם שום פיר־סומת
לחדשה הטריה ביותר: עמק
פרי, קריין החדשות של ״הגל הקל״,
עומד לשאת אשה. עמק 32 גרוש מזה
מספר שנים, ישא בשבועות הקרובים
את עפרה הלוי, יפהפיה שטינית בעלת
עיניים כחולות, שהיא בתו של השופט
העליון בנימין הלוי. עפרה יצאה
במשך שנתיים בקביעות עם ד״ר
משה לזר, מרצה לספרות באוניברסיטה
בירושלים, עד שהבירה את עמק.

אמנות
אורחים
הצד השג• ש ר רו•

ברנשטיין כפעולה
אסור לצעוק

בנ״ל
מותר לצחוק

בכ״ל
נזותו; מנשן

זעקתה של הגברת הראשונה של הבמה
העברית, חנה רובינא, עדיין הידהדה בין
כתלי היכל־התרבות, :אל אלוהים!״ היא
הרימה את ראשה מעל דפי התמליל שבידה,
ותלתה את מבטה בגבר כסוף השיער שישב
על כסא גבוה על דוכן המנצחים. הוא
הגיב מיד :״אל תביטי אלי, הגברת רובי־נא.
אני לא אלוהים!״
ליאונרד (״לני״) ברנשטיין, שהענווה אינה
דווקא אחת מתכונותיו הבולטות, מוכן לכל
היותר לקבל את התואר של ״נציגו המוסיקאלי
של אלוהים עלי־אדמות.״ דור שלם
של צופי טלביזיה אמריקאיים, שהגיעו אל
המוסיקה הרצינית דרך תכניותיו של לני,
מוכן לחתום על כך בשתי ידיים. כי אם
אינו המצוין שבמוסיקאי הדור, הרי הוא,
ללא ספק, הפעלתני שבהם. הוא מנצח, מלחין,
מנגן על פסנתר, מרצה, מארגן תזמורות,
כותב ומורה, כשבכל אלה אין הוא
נזקק לאיש יחסי־ציבור. לוא היה לו פנאי,
יכול היה גם להיות פרופסור לפרסומת.
אלא שמעסים האנשים המצדיקים את
הילת הפרסומת האופפת אותם כמו לני.
דוגמא קסנה: כשקיבל לפני ארבע שנים
את ניהולה המוסיקאלי של התזמורת הפילהרמונית
של ניו־יורק, היתד, זו תזמורת
כושלת, שניגנה בפני אולמות ריקים למחצה.
תוך שנה אחת הפך אותה לשם דבר בעולם
המוסיקה, ולמרכז החברחי־אינטלקסו־אלי
של ניו־יורק.
חרדת כן־המאה. לישראל, בה הוא
מוכר לציבור הרחב יותר בזכות יצירותיו
לבאלט, לתיאטרון ולסרטים, הגיע ברנשסיין
הפעם כדי להפגין את צירו השני — זה
של המלחין הרציני והמעמיק. במשך השבועיים
שישהה כאן, ינצח על סידרת
ביצועי בכורה עולמיים של הסימפוניה השלישית
שלו, קדיש.
זוהי יצירה מוסיקאלית בה נוטלים חלק,
מלבד תזמורת פילהרמונית, גם שתי מקהלות
— מעורבת למבוגרים ומקהלת ילדים
— סולנית וקריינית.
מבחינת נושאה, קרובה הסימפוניה השלישית
לשתי הסימפוניות הקודמות של
ברנשטיין: סימפוניה מספר , 1ירמיהו וסימפוניה
מספר ,2תקופת החרדה. בשלושתם
ניסר. ברנשטיין לתרגם ללשון הצלילים את
בעיותיו הפילוסופיות של בן־המאה: חרדתו,
בדידותו וחיפושו אחר אלוהים. הפעם הוא
נזקק גם למילים, אותן כתב בעצמו וש־תורגמו
לעברית בידי דן מירון, כמו בקטע
הפתיחה של *יצירה:
״הוי, אבי קדמון ונמר׳ן /אב בודד,
נכזב — /שליס מודח של התבל /אוהבו
ריבון יפה־תואר וקנא הוד מלכות נזעם
וקמוט שיבה /רוצה אני להתפלל /אני
רוצה לומר קדיש /קדיש שלי, הקשב /
בעל הגבורות בכל נבורותי /אפשר שלא
יהיה עוד איש /אשר יאמר זאת אתרי.
הרבנים התנגדו. איש עדיין לא
שמע את היצירה בשלימותה, מלבד כמה
ידידים קרובים של המלחין. את התזמור
ליצירה — שהוזמנה על־ידי התזמורת הפילהרמונית
של בוסטון והוקדשה תחילה
למנצח סרגי קוסוביצקי, לפני שההקדשה
הוסבה לזכרו של ג׳ון קנדי — סיים לני
ימים מספר בלבד לפני שהגיע לפקח בעצמו
על החזרות האחרונות.
בין שומעי היצירה, אביו של לני ש־
״דעתו חשובה לי ביותר והוא שעודד
אותי משך שלוש השנים בהן כתבתי את
היצירה.״ מוסיף לני, שעל אצבעו נוצצת
טבעת־זהב גדולה, כמעט בגודל שעון הזהב
שעל ידו :״היו כאלה שהתנגדו לכל העניו•
ביחוד במה רבנים אורטודוכסים עמם
התיעצתי. הם לא הסכימו לרעיון שקדיש
יושמע מעל בימת קונצרטים וגרוע מזה —
בידי אשה. היו כאלה שהזהירו אותי מאנשי
מאה־שערים, שיבואו וירגמו אותי באבנים.״
אבל לני אינו מתרגש. לבוש תמיד בהידור
(חליפת פלנל אפורה, שסועה מאחור,
כותונת תכלת ועניבת צמר אדומה) ,כשהוא
מדליק סיגריה בסיגריה, נדמה שאין דבר
המסוגל להוציאו מכליו, או להשחית את
חוש ההומור שלו .״לא! לא! לא!״ הוא
קורא בקול גדול למנגנים, עמם הוא עורך
את החזרות האחרונות, אחרי שקודם עבד
אתם עוזרו הקרוב, מנצח המקהלות הישראלי
היושב בניו־יורק, אברהם קפלן .״אני
רוצה שהקטע הזה ינוגן כאילו מחכה לכם
העלאה במשכורת אחרי ההפסקה.״
אשתו היפה, כחולת העיניים וזהובת
השיער של לני, פליציה מונטאלגרה, עוקבת
אחריו בעינים מעריצות. לא רק מפני שהוא
בעלה. היא תהיד. הקריינית בביצוע היצירה

בארצות־הברית .״חברים,״ אומר לני לנגנים
בעברית, ועובר מיד לאנגלית :״עוד חזרה
טובה — וכולנו נלך לאכול שלוש ארוחות
צהרים!״ חברי התזמורת מוקסמים.
אין מתח בחזרות, אין צעקות. הוא אפילו
מרשה לנגנים לעשן. הוא יודע שביחסם
אליו תלויה הצלחת היצירה, הצלחה שהוא
אישית אינו מפקפק בד, כלל.

מחול
ב תנו עהמתמדת
״זוהי תנועה!״ נפלטה הקריאה מפיה של
מרתה גרהאם באולפן הרקת התל־אביבי הקטן
של רינה גלוק. היא ניתרה ממקומה
וזינקה לעברו של הרקדן השחום וגבה־הקומה
— שסיים זה עתה מחול יחיד
קצר, פרי יצירתו — וכיסתה אותו בנשיקות.
שמעון
לוי 33 שרק ימים מספר קודם
לכן חזר לישראל אחרי העדרות של שבע

טיחה לדאוג לקיומו הכלכלי של תיאטרון
המחול החדש, הקמת סניף של להקתה בישראל.
מוסד זה, בו ישותפו מיטב כשרונות
הרקת הישראליים, יציג בהדרכתה של
גראהם את מחזות המחול המוצגים על־ידי
להקתה האמריקאית וכן יצירות אחרות. כמה
רקדנים מקומיים, כמו רינה שינפלד והדסה
בדוח — כבר שוהים בניו־יורק, שם
הם עובדים עם הלהקה האמריקאית של
מרחה.
על השבץ הברונית. אך הגרר,אם
אינה מסתפקת בכך. היא, שהפכה את ישראל
לגורם במחול המודרני הבינלאומי, שעה
ששיתפה את הצייר הישראלי דני קארוואן
והמלחין מרדכי סתר בהכנת הצגתה האחרונה,
החליטה לעודד אף כשרונות כוריאוגרפיים
מקומיים.
את שמעון, יליד תימן, שהחל את ה־קאריירה
שלו כרקדן לפני תריסר שנים
אצל גרטרוד קראום, הכירה מרחה עוד
בביקורה הראשון בארץ, לפני תשע שנים.
היא פגשה בו שוב לפני כשלושה חדשים

רעית ברנשטיין (כמרפז) וחנה רובינא
״איש דא יאמר זאת אחרי

מנצח קפלן
״ריבון אוהב, יפה־תואר וקנא
שנים, חייך נבוך מול מחמאותיה של
הכוהנת הגדולה של המחול המודרני. היה
ברור לו שהוא עמד בהצלחה בבחינת הקבלה
ללהקה החדשה של מרתה גרד,אם,
שתוקם בארץ. אולם התלהבותה של מרחה
הגיעה לממדים שאף שמעון לא יכול היה
לצפות להם.
״האקרובטית של אלוהים,״ כפי שהיא
מכונה בפי מעריצים, החליטה לאחרונה
לד,רתם למבצע שיש בו, אולי, יתור אקרובטיקה
מכל הכוריאוגרפיות שלה — להזריק
זריקת חיים לאמנות המחול בישראל. כל
הנסיונות שנעשו עד כה בשטח זה —
הסתימו בכשלון, להוציא אולי את התיאטרון
הלירי של כוריאוגרפית אחרת, אנה
סוקולוב, הממשיך להתקיים, אם כי לא
להופיע.
מזה מספר חדשים מתכננת מרתה, יחד
עם הברונית בת־שבע דה רוטשילד, שהב־

בלונדון, הזמינה אותו להצטרף אל להקתה.
כשחזר
שמעון ארצה, לא ידע עדיין מה
מצפה לו בתחום ד,רקוד. הוא חשב לפתוח
אולפן למחול ג׳ז, הוזמן גם להכין כוריאו־גרפ־ה
לתכנית רביו חדשה שאמרגן מקומי
עומד להעלות בקרוב. אלא שתיך ימים
מספר נופצו כל התכניות .״ארוז את חפציך,״
הודיעה לו האקרובטית של אלוהים, כשהופיע
במשרדה של הברונית דה־רוטשילד
כדי לברר את תנאי חוזהו. ואכן, שמעדן
מיהר לארוז את חפציו.
עוד השבוע יצא שמעון לארצות־הברית,
שם ישתלם במחול בשלושה בתי־ספר מעולים
על חשבונה של הברונית, ישתתף
בלהקתה של מרתה גרד,אם בניו־יורק, שם
יושם הדגש העיקרי על פיתוחו ככוריאוגרף
עצמאי.

ח פוי ס חזח 0ז *ו

עליזה גוו מסבות על ונצמח עונבת

קירא 1לי
עליזיה!
בעיקר אני מתרכזת בהיגד אנגלי שקספירי
ובלימוד האיך וכיצד לשחק את שקספיר.
הלימודים הם קשים מאוד ומאמצים, כיון
שעיקר העבודה היא לימוד בעל־פה של
קטעי מחזות שלמים מיום אחד למשנהו.
״אך £ה, בלונדון מיחסים חשיבות רבת
לעבודת הרקע של השחקן, ואין כל סיכוי

געז;:׳ גג&ן ימס־זז

< 1*4**.מ* 4ל*־ז$מט *<;י3נ*מ 3

׳ 1ן$צמז1£
<1ון 0מ 4מי*80

דון, במה שנקראת ריפ. במשכורת של 10
לירות לחודש, רק כדי לגמן את מספר הדמויות
שבאמתחתם.
״אני כמובן איני מרבה, לצערי, להופיע
על הבמה, כירדן שמספר התפקידים שאני
יכולה לגלם הוא מוגבל, עקב מבטאי ומראי
שאינם אנגליים. מאידך אני מרבה להופיע
בטלביזיה, בעיקר במחזות בהן אני
משחקת תפקידים של איטלקיות, ספרדיות,
הודיות וישראליות. לפני חודש הופעתי גם
בקומדיה כערכיה. מחזות הטלביזיה הן
ניסיון טוב, מכיוון שכאן, שלא כמו בהוליבוד,
מצלמים את כל המחזה בפעם
:אחת, בלי אפשרות לחתוך או לתקן.
״השבוע התבקשתי לשחק בתפקיד ראשי
:במחזה של טנסי ויליאמס, אך לצערי, למ־
.רות שמאוד הייתי רוצה לשחק את טנסי
.ויליאמס, היה עלי לסרב, כירן שאני
:חתומה להופעה בסרטים עד מרץ .1964

של עליזיה גור הוא
דחןך | ן
הציור .״היא יפת כ.
1111111
מו ציור, והיא גם מציירת את עצמה יפה,״
נתב עתון בריטי. בתמונה: עם אוטופורטרט.

ג *8£זמ^*נ ;003^ 5, 311

מן רז

עזזיג*4
*ז ;׳33813

**£83$ז38

?4מ*4
^׳441
>*1ג11

2ג־ג.1י411צ ו פמ 44
? 01*8:.גמל? 4יס 33
מי־ *18׳3***80£* 11
ן׳י־61ז י״0סץ.ס*?0* ,53 -)1
ץ הו, זהע שוי. הפלירס של עליזה גור׳
} מי שהיתה מלכת היופי הישראלית וסגנית
מלכת־המים, עם הקולנוע, אינו עוד
בגדר אפיזודה חולפת. זה הפך לרומן רציני
עם סיכויים סבירים לנשואין ועליזה —
שכדי להקל על הבריטים להגות את שמה
הוסיפה לו קוצו של יוד — הצטרפה
רשמית לרשימת כוכבות הקולנוע הישראליות
בניכר, כשרק דליה לביא מקדימה
אותה, בינתיים, בפירסומה והצלחתה.
על דרכה, מעשיה והצלחתה מדווחת עליז־יה
גור בכתבה מיוחדת לקוראי העולם הזה.
״אני עדיין לומדת בשעורי־ערב בבית-
הספר לדרמה ומוסיקה שבגילד־הול בלוג־
* דון. זו לי השנה השניה בבית־ספר זה.

בסי ־ בי

לאחרונה הופיעה ע*
ליזיח גור בסידרו!
סרטי טלביזיה עם סיד ג׳יימס, העוסקת ב־עלילותיו
של נהג־מונית לונדוני ממולח.
להצליח מבלי שיהיה מאחוריך בית־ספר
דרמתי, ידיעת מספר רב ככל האפשר של
מחזות ואפשרות של גילום תפקידים שונים.
״מרבית השחקנים פה, כולל כוכבים
גדולים וידועים, מתפנים בכל שנד, לחד־שיים
כדי להופיע על הבמה בפרברי לוג־

ארבע פנים לגור

עליזיה בסידרת תמונות־הפירסומת החדשה שלה.
עקב מראה האכזומי, מבוקשת עליזיה בתעשיית־והסרסים
הבריטית לתפקידים שונים של נשים צרפתיות, איטלקיות, ספרדיות וערביות,

סוקס היוני

הוא שם הסרט הבריטי בו הופיעה עליזיה לאחרונה, וה עוסק
במתרחש מאחורי הקלעים של תחרות־יופי בינלאומית,
סליזיח, שהיא בתמונה הקיצונית משמאל, ממלאת את תפקידח של סלכת־היופי של פרו.

.״כרגע אני עובדת על שני סרטים. אני
ייעדיץ ן מסריטה את קרקס היופי — סרט בו
:אני *׳גלמת את דמותה של מלכת־היופי ה־ניפרואזזלת,
המאמינה בכל ליבה שאין עוד
נערה יפה ממנה. מים פרו מחלקת את
חדרה עם מים אנגליה, גיבורת הסרט, ומציקה
לה כל הזמן בעובדה שהיא תזכה
בתחרות היופי העולמית. מה שאמנם מתרחש.
התפקיד הוא קומי ועליז, ואני נהנית
לבצע אותו אחרי שפע התפקידים הדרמתיים
שהיו לי עד כה. בקרוב יצא
סרט נוסף שלי, בו יש לי רק תפקיד
קטן, אך העבודה בו היתד, נעימה, כיוון
שעבדתי לצידה של ריסה טושינגהם.
•הסרט השני עליו אני עובדת, הוא

סרטו החדש של קליף ריצ׳ארד, חיים נפלאים,
בו אני משחקת מלצרית ספרדיה וזוהרת,
המתאהבת באחד מחבריו של קליף.
כל העובדים צעירים מאוד, כולל הבמאי.
״כמו כן קיבלתי תסריט לעיון. ההצעה
היא שאשחק בסרט שיוסרם בארץ. מרבית
הפרטים הם עדיץ סוד, אך אני מאוד נרגשת.
באם זה יצא לפועל, אזי יתבן לבוזוף השנה
ה8אד, אעבוד במולדתי.״

קולנוע

ד״ .אדדךדיי ^ ד א

סרס ,
אונס 1דו ל היה פ ה

פרסום צימט

המכבים (תמר, חל־אביב; איטליה) מנסה
לתקן כמה אי־דיוקים של ההיסטוריה ב־סיפורה
אודות מרד החשמונאים• אר למרבית
הפלא אין הוא מזעזע כל כך כפי
שהיה אפשר לצפות מקיסש מעין זה, אחד
משורת הסרטים ההיסטוריים המופקים בשיטת
הסרט הנע באולפני צ׳ינה צ׳יטה,
על רקע אותן תפאורות ובהשתתפות אותם
אלפי הסוסים.
אלמלא דיברו המכבים איטלקית, ניתן
היה לחשוב בקלות שהסרט אינו אלא פרי
יצירתו של במאי ישראלי לאומני. שכן
גבורת המכבים, עלילותיהם ונצחונותיהם,
מתוארים בסרט בהתפעלות כה רבה, עד
שאילו ידעו היהודים על כך בעוד זמן —
היו חוגגים את חג החנוכה חודש ימים
במקום שבוע.
טוב ליהודים. האחים החשמונאים מופיעים
בסרט כבדיונים בחולצות משכית,
המ רדים בגייסותיו הסוריים של אנטיוכוס,
שניצבו בירושלים, אפולוניוס, מתעלל ביהודים
להנאתו. הם נופלים בזה אחר זה

נס נטנילך גברתי
שמל 1 1ז * חליפ 1ת *

מעילים

יש ליוצר מה לומר, אין זה משנה מתי
הוא אומר את דבריו ובאיזו טכניקה. תוקפם
נשמר גם כאשר גלילי הצלולויד כבר
התיישנו.
פונדקאי במלכודת. ממבט ראשון
נראה הסרט כעוסק בעתונות, ובקונפליקט
הקיים, כביכול, בין העתונות השמרנית
הקפואה — לבין העתונות החדישה וה־סנסציונית.
אולם עד מהרה מסתבר שעיסוקו
האמיתי של הסרט אינו העתונות
— אלא העתונאים. בעצם — בגי האדם
שבתפקיד העתונאים. בילי ויילדר הופך את
סרטו לכתב גינוי נגד סוג מסויים של
עתונאים בעתונות האמריקאית, המסלפים
את תפקיד העתונאי׳ עוש ם אותו ליצרן
חדשות במקום למדווח אודותם.
עתונאי מעין זה הוא טאטום (קירק
דוגלאס) ,רפורטר זריז שנזרק מתפקידי׳
בעתונים חשובים בשל להיטותו לנשים,
משקאית והמצאות. הוא נקלע לעיירה קטנה,
שם הוא מקבל תפקיד בעתון המקומי,
כשהוא ממתין לרגע בו יקלע לידו הסקופ
הגדול, שיאפשר לו לרכב חזרה אל כותרות
העתונים החשובים.
הזדמנות בזאת ניפלת לידיו, כאשר הוא

ג׳רסי

מתתיהו החשמונאי בבית־המיקדש ב״המכבים״
רע לקולנוע, טוב ליהודים

למדו ל ת ועלתכם

בקלות

ובמהירות

קצו־נות

ב״אולפן גרג״

עברית
ו/או
אנגלית

(כ<ב< )08£בשיטת גרג הידועה בעולם.

ההדרכה בידי מר חיים בר־קמא, מחבר הקצרנות העברית
בשיטת גרג המוכרת ע״י משרד החינוך.

עתה נרשמים לקודם החדש
פרטים:

תל׳אביב: בר־קמא, רח׳ גורדון .5חיפה

:בי״ס ״במעלה״.

בקרבות עם הסורים, עד שלבסוף מצליח
שמעון לשחרר את ירושלים.
הוא אינו עושה זאת כל כך בשל בית־המקדש׳
כמו בעבור אהובתו דיוטימה, אצילת
אנטיוכיה, הבוגדת בעמה כדי לשתף
פעולה עם היהודים, עומדת לעלות לגרדום
על־ידי אפולוניוס.
שמעון מגיע כמובן ברגע האחרון, לפני
שעג־בת החנק מתהדקת סביב צוארה, עורך
דו־קרב קצר עם אפולוניוס, בו הוא נוחל
מפלה, עד ששומר ראשו נאלץ להושיעו.
אלוהים עצמו נוטל חלק פעיל בסרט.
בפעם הראשונה הוא מופיע בפני מתתיהו
בצורת שני לוחות־הברית, אחרי שג׳ובאני
החשמונאי נהרג בידי הסורים משום שהוא
מסרב להלחם בשבת. אלוהים נותן סימן
ומתתיהו נשבע לא לשמור עוד את השבת.
פעם נוספת מופיע אלוהים בצורת ברק,
העוזר לחשמונאים לכבוש, בשיתוף פעולה
עם הערבים, את יפו.
מלבד שפע קטעי קרבות־הד,מונים הבנאליים,
והתיאורים הסאדיסטיים של אכזריות
הסורים׳ יש לסרט גם מגמה פאצי־סיסטית
מובהקת, המתבטאת בקריינות חוזרת
ונשנית בגנות המלחמה.
אם ההיסטוריה נאנסת פה ושם — היהודים
אינם מפסידים מכך. אם הסרט אינו
טוב כסרט — הוא לפחות טוב ליהודים.

העיתונאי כאדם
מותו של נוכל

(מקסים,

תל-אביב;

ארצות־הבריוז) הוא כמעט מוצג מוזיאוני.
סרטו של בילי ויילדר הופק לפני תריסר
שנים, הגיע לפני כעשר שנים לארץ, הוצג
במשך שבוע אחד בתל־אביב וירד מהבד
מבלי למשוך תשומת לב מיוחדת.
כיום הוא נראה תמים במקצת, מלודרמתי
יתר על המידה ובעל טכניקה מיושנת. אך
עם כל זאת יש בו עדיין מכוחה של יצירה,
שנועדה להציג בעיה ולנקוט עמדה. וכאשר

מגיע ראשון אל פונדקאי עלוב, שנלכד
במפולת במערות קברים אינדיאניות. טאטום,
המבין את ד,עקרון שגורלו של אדם בודד
אחד מסקרן ומעורר יותר מאשר גורלם
של מיליונים, עושה הכל כדי למשוך את
הסיפור למשך זמן רב ככל האפשר ול־תבלו
בפרטים מסעירים ככל האפשר, מבלי
להתחשב כלל בגורלו של הפונדקאי הלכוד.
קרניבאל
במקום האסון. אולם בנקודה
זו סוטה ויילדר מהבעיה העתונאית
בסרטו. טאמום מתגלה סתם כנוכל חסר־מצפון,
נבל בשל תכונות האופי שלו ולא
בשל תפקידו כעתונאי. הוא הופך את המקרה
למקרה פרטי׳ מבלי שתהיה לו כל
משמעות ציבורית לגבי תפקידה של ה־עתונות.
כאשר
מכיר טאטום לבסוף בשגיאתו, הרי
הוא מתחרט כאדם ולא כעתונאי. אך אם
נכשל ויילדר בנקודה זו של הסרט, הוא
מצליח יותר שעה שהוא מכוון את חיציו
לחברה האמריקאית בכללותה, שאינה מסתפקת
בקריאת החדשות — אלא מנסה לחיות
אותן. סצינות הסרט בהן מתוארת העליה
לרגל למקום האסון, ההופכת לקארניבאל
ססגוני שעה שבפנים המערה גווע אדם,
הם הקטעים המרשימים ביותר שסרט זה
מציג.
קירק דוגלאס בתפקיד הראשי׳ התפקיד
הראשון בו התגלה ככוכב, מעצב דמות
מרשימה אך בלתי משכנעת, מגזים בתוקפנותו
וברגשנותו.
אם רצה ויילדר להציג בסרט זה את כוחה
של העתונות האמריקאית בדור הנוכחי —
ולהזהיר מפני שימוש לרעה בכוח זה,
בידיהם של נוכלים היכולים להתגנב למקצוע
כמו לכל מקצוע אחר — יתכן שהצליח.
אך אם רצה לומר משהו יותר
מכך, נשארו דבריו בלתי ברורים ובלתי-
מובנים.
העולם הזה 1370

.בית הספד

אנשים

מצאו. כשפתח את ארגז הכלים במכונית,
כדי להוציא גלגל רזרבי — מצא שם גם
את הגלגל החסר • .מתיחה מסוג אחר ערך
לאחרונה האמן הישראלי היושב בניו־יורק,
יואל שר. אחרי שביקר במועדון חומות
עכו, השייך למשפחת הציירים נ חו ם י־עמליה
ארבל, הפיץ בתל־אביב את השמועה
כי הוא בעליו החדש של המועדון,
הזמין עשרות ידידים לבקר במקום. הסביר
שר, אחר־כך, לנחום ארבל :״פשוט רציתי
לעשות למקום פירסומת יותר גדולה.״ •
מחזה חדש, שנכתב בידי אסיר כלא דמוו,
עומד להיות מוצג בעוד כחודשיים על־ידי
להקת אסירים בביומו של שחקן התיאטרון
החיפאי אילן דר. המחזה עוסק בהתגשמות
חלומותיו של אסיר, חלומות שבגללם
יושב מחבר המחזה בכלא. המחבר אינו
אחר מאשר אלי גלר, שהתפרסם לפני
שנים מספר שעה שהקים חברת סרטים פיקטיבית,
נשלח למאסר בעודן שורת הונאות.
• אל משפחת הסופרים עומד להצטרף
בקרוב ראובן (״רומק״) גרינברג, שהשלים
לאחרונה ספר על פרשיות שונות שהסעירו
את הארץ. בדעתו של רומק להוציא
את הספר בעברית, אנגלית ואידיש, בעת
ובעונה אחת.

גדעון דכיוון הנכון
עם התמנותו של עקיבא גוכרין לשר
בלי תיק בממשלה, הגיע הקץ לאחו המוסרות
הפופולאריים ביותר של הכנסת, ש־גוברין
היה יוזמו ומנהלו. לפני שנים מספר
יזם גוברין מעין קואופרטיב של חברי־כנסת
הנוסעים לחו״ל. כל ח״ב שהיה חבר
בקואופרטיב, ושחזר מנסיעה, היה חייב להביא
מספר קרטונים של סיגריות מתוצרת
חוץ. הסיגריות רוכזו בידי גוברין, שהיה
מחלקן בין חברי הקואופרטיב. עתה, מש־התמנה
שר, שוב לא יהיה לו פנאי לעסוק
בכגון אלה • .הפתעה בלתי נעימה נגרמה
לאחרונה לח״כ מק׳׳י אמיל חביבי, בשעת
הרצאה במועדון מפלגתו בחיפה, על
נושא היחסים הסובייטיים־סיניים. התברר לו
כי מאזיניו נגועים במחלה בורגנית טיפוסית:
הרצון להתוזכח ולהביע דעות הנוגדות
את דעת המרצה. חביבי, שאינו רגיל לתופעות
מסוג זה, איבד את סבלנותו וצעק:
*מי שלא מסכים — שיקום ויצא החוצה!׳׳
אחד החברים הערביים שנפגע מדבריו, השיב
לו :״מה אתה חושב, שהמפלגה זה חנות
של אביך? אנחנו נישאר. אתה יכול ללכת!״
• למרות שנותיו תוקף גם את ח״כ מפא״י
דוי דכךגו רי ו ן החשק לפרוק עול. לפני
שבוע בא ביג׳י בהצעה לאיש המשק, חבר
לח״י לשעבר י הו שעכהן :״בוא נלך
להתהולל!״ כשהסכים כהן לכך, נטלו את
פולה ויצאו לחזות בסרטו של פי ט ר
פ ריי, אשת הגיבור, שהוקרן בבאר־שבע.
• אגב, לאחרונה החליט ביג׳י להפגין את
יחסו המזלזל במוסד הפרלמנטרי הנבחר.
אמר הוא בראיון עם כתב הארץ :״אינני
יכול לסבול תואר זה, חבר כנסת׳ .כן, כך
קוראים לי, :חבר כנסת׳ .לא אהיה פעיל
בכנסת ימים מספר לפני שנפל למשכב,
ממנו לא קם עוד, התקשר, חבר מועצת
עיריית תל־אביב, ומנהל החברא קדישא,
משה דב מגיד, עם קול־ישראל, ביקש
רשות ״לדבר ברדיו״ .הוא הסביר כי ברצונו
להתריע על המחסור החמור בקרקע ל־בתי־קברות.
כאשר נשלח אליו הקריין גד*
עון לג־ארי, הוזהר מגיד שלא לשלוח
אותו בטעות לכיוזן הלא נכון. השיב מגיד:
״לא, אני מבטיח להחזיר אותו בריא ושלם.״
• בהזדמנות אחרת, באחד הטקסים
שנערכו ביריד המזרח בתל־אביב, עמד מגיד
על מרפסת אחד הבניינים וסקר את הנוף,
באמרו :״הא, איזה שטח נהדר. איזה בית־קברות
אפשר היה לעשות כאן שעה
שנשיא קונגו ג׳וזף קאסאכוכו עבר ברחובות
תל־אביב, הריעו לו ההמונים שהצטופפו
על המדרכות. ליד כיכר דיזנגוף
הבריחו מחיאות הכפיים להקות גדולות של
ציפורים, שבמעופן גרמו לקצר חשמלי ברחוב.
בבת אחת כבו האורות ושלישו של
נשיא קונגו, שחשש כי מאחורי ההאפלה
מסתתרת מזימה, שלף מייד את אקדחו• .
תקלה אחרת במסע המלכותי אירעה שעה
שנהג המכונית הפתוחה, בה נסע הנשיא,
קבלן המנופים מימון חסין, לא השתלם
על המצמד של מכוניתו, עצר בפתאומיות,
גרם לנפילתה של רעיית הנשיא • .אגב,
קאסאבובו ואשתו הקדישו יום שלם לעריכת
תקניות בתל־אביב לתשעת ילדיהם.

תזונאית כר־דויד
נסיונות נול הילדים

ניות להפיק סרט לפי המחזה.

ישראל אלירז, שמחזהו שלוש נשים בצהוב
יועלה בקרוב על־ידי הבימה בביומי

של אמנון ס&קין, הוציא השבוע לאור
את ספרו הראשון נדנדות פח, ותוך זמן
קצר יופיע ספרו השני, עופות אחרונים.
אלירז זכה לאחרונה גם למילגת לימודים
על־ידי ארגון־התיאטרון־הבינלאומי, להשתלמות
בבעיות תיאטרון • .האיש המאושר ב־קול-ישראל
היה השבוע עורך התוכניות
יורם רונן. הוא האיש שיצא ללוות את
שרת־החוץ גולדה מאיר, במסעה בן השבועיים
לקניה וחבש.

ה ל לו סור־מאללו
אברהם ג׳אנה הירושלמי, הידוע יותר
בכינויו סורמאללו, התלונן השבוע כי הטלפון
הלבן שהותקן לאחרונה בביתו, עושה
לו ״חיים שחורים״ .״מספר הטלפון,״
סיפר סורמאללו ,״הוא בדיוק כמו המספר
הישן של משרד־הדתות. כל יום יש לי טלפונים:
מתי מת רב אחד ומתי ההלוויה של
הרב השני. נמאס לי, אז אני עונה, :מוות
והלוויות זה עניין של אשכנזים. אצלנו הגרוזינים
אין מוות טבעי. חיים, חיים —
עד שמקבלים מכה בראש אמן הפאנטו־מימה
קלוד קיפניס, העומד לצאת בשבוע
הבא לסידרת הצגות־הבכורה של תוכנית
הפאנטומימה החדשה של להקתו בתל־אביב,
זכה השבוע להצגה פרטית מצד אלמוני.
כשיצא יום אחד מביתו וניסה להתניע את
מכוניתו, התמוטטה לפתע המכונית. הסתבר
כי בשעות הלילה חמד מישהו לצון, הוריד
את אחד מגלגלי המכונית והשעינה על לבנים.
קיפניס החל לחפש אחר הגלגל ולא

אחש אל שאגאל?׳
בעת שביקר השבוע בבית־הספר לאמנויות
בצלאל בירושלים, גרם הצייר היהודי המהולל
מארקשאגאל למבוכה רבה בין המורים.
היה זה כאשר שאל את המורה־צייר
יו סי ש ט רן, מתוך פיזור נפש, כנראה,
מה שלום מייסד בצלאל, פרופסור כו*
רי ס ש ״ ץ. יוסי נדהם, אך השיב מייד:
״המנוח נפטר ב־.1932״ • משך שעה ארוכה
צילם הצלם הוותיק יצחקכ רז את
המנצח לי או נרדברנש טיין, בעת מסיבת
העתונאים שערך האחרון בבית־סוקולוב. לפתע,
כאשר הזכיר לני את שם העיירה בה
נולדו הוריו באוקראינה, מיהר אליו ברז,
בישר לו כי גם הוריו נולדו באותה עיירה.
לני גילה רוחב לב, הזמין את הצלם להופעת
הבכורה שלו ,״כמאזין ולא כצלם!״ •
כתב הארץ ש מ עון סאמט העניק השבוע
למחזהו של משהש מי ר, היורש, המוצג
בתיאטרון העירוני בחיפה, פירסומת שלא
היה ראוי לה. הוא פירסם בעתונו ידיעה,
לפיה אירעה התפרצות ספונטאנית מצד הקהל
בעת אחת ההצגות, ורופא חיפאי נודע,
שהתמרמר מהזיוף שבהצגה, יצא את האולם
לאות מחאה. סאמט שכח לציין כי אותו
רופא יצא מהאולם, אבל בשעת ההפסקה,
חזר לחזות במערכה השניה למרות התמרמרותו
• .אגב, למרות הביקורת הקטלנית,
עדיין מאמין שמיר במחזהו, מתכנן חוב־העולם
הזה 1378

• המחזאי

ויוה לו־וי
לפקק תנועה גרמה השבוע מלכת המים
, 1963 דיוי אן ד ל ־ בי אנ קו. ויוי, שהשתתפה
בהסרטת סרט תעודתי חקלאי, שצולם
על־ידי חברה איטלקית, נתקלה בבעיות של
החלפת תלבושת באזור צילומים פתוח ליד
כביש־גהה. בלית ברירה נאלצה להחליף את
תלבושתה במכונית הצלמים, שעמדה על־שפת
הכביש. עד מהרה נוצרה במקום שיירה
ארוכה של מכוניות, שנהגיהן הציצי
למכונית החונה, הפעילו את צופריהם בהתפעלות
• .התזונאית הוזתיקה מו רי
3ר*דוד, ערכה לפני שבוע מסיבת עתו־נאים
מפוארת במלון שרתון, לרגל הופעת
ספר המתקונים שלה: ספר הבישול הפולקלורי.
בארוחה, שהדגימה מבחר ממתקוני
הספר, הוצעו לא פחות מאשר 28 מנות
בעלות שמות מפוצצים כמו סאלנו וולדורף
אסטוריה או ביצים שטניות. מי שלא כל
כך התלהבה מהארוחה היתר, בתה הקיבוצניקית
של התזונאית, ורדה בר־דוד. סיפרה
היא :״כשהיינו ילדים רצינו לאכול רק
תפוחי־אדמה ובשר. רצינו להיות כמו כל
הילדים. אבל היינו צריכים להיות שפני
נסיון לתפריטיה של אמא אל משפחת
הדוגמניות בישראל נוספה לאחרונה דוגמנית
יפהפיה, מרגרט לוי ב ר דן. מרג-
רט, אם לשלושה ילדים שהגדול בהם הוא
בן , 10 היא גרמניה נוצריה הנשואה לסוכן
מכוניות יהודי מהולנד. הם הגיעו לארץ
כתיירים, החליטו להשתקע. השבוע קיבלה
מרגרט ( 90 :64 :90ס״מ) את תעודת העולה
שלה • .במשך כמה שעות המתינו
לפני שבוע בני־משפחתה של הדוגמנית
ש מ עו נ ה שוו ר ץ בנמל־התעופה לוד, למטוס
שהיה צריך להחזירה ממסע תצוגות
במזרח הרחוק. כששמעונה לא הגיעה במטוס
המיועד — הורצו מיברקים בהולים,
שבעקבותיהם התברר שעקב הרצחו של
הנשיא ג ׳ ץקנ די, נדחו מספר תצוגות באוסטרליה
ובהונג־קונג ושמעונה התעכבה
שם יחד עם אי לנה רו בי נ א # .לאמרגן
אברהם פשנל דשא, נגרמה לאחרונה
עגמת־נפש. להקתו, התרנגולים, הקוצרת מזה
חודשים הצלחה ללא־תקדים, זכתה ל־תגובת־יחיד
בלתי אוהדת באחת מהופעותיה.
בעת ששרו את הקטע מהשיר משעמם, בו
מושמעות המילים :״יש אנשים שנהנים מן
החיים התרומם אחד המאזינים מהספסלים
האחוריים, קרא בקול :״לא אלה שיושבים
באולם!״

01כ/1/יו^1ר
החלה ההר שמה
לקורסי הערב:
+ריהוט ועיצוב פנים
סרטוט בניין
ואדריכלי
¥מנהלי מחלקות ייצור קירור ומזוג אויר
פ|נ מנהלי עבודה במתכת מנהלי עבודה
במכונות
¥מנחלי עבודה בחשמל 4מנהלי עבודה בבניין
^ קריאת סרטוט בניין
חישוב כמויות
בבניין
^ קריאת סרטוט
מכונות
^ סרטוט מכונות
צילום רגיל וצבעוני
התחלת ה לי מודי ם :
ינואר 1964

מיסודה ש ל.:

הנובלההב> 1ינוכני 11
תל-אביב. רחוב המס נר 62
טלפזן 36487בין 8־19

״ ל וי ד״
| הסבון הבינלאומי להתכתבות
אלפי מכתבים
לסי שיסד, אמריקאית

פרוספקם חינם
תל-אכיב, ת .ד.

4185

ססוק• ה ש בו ע
• שר בלי תיק, עקיבא גוכרין,
על ממשלת ישראל :״בממשלה יושבים שני
חלקים. חלק אחד: ממשלה כמו כל הממשלות.
והחלק השני הוא הנהגת המהפכה העברית!״

ח ״ב מפא ״י דויד בן־גוריון,
על יחסיו עם ראש־הממשלה לוי אשכול:
״אנחנו חברים טובים. החברים הכי טובים •
דויד כך ארי, ראש עיריית בת־ים:
״כל מי שזרק בעיר הזאת פרוטה — הרים
אלפים.״

• כרוז ועד הישיבות ג אי 7
ישראל, בתארו רב מסויים :״עטרת תפדוגמנית
לויכרדן
אחרי 3ילדים

ארת ישראל, הארי שבחבורה, שר התורה
ואביר הרועים, הגאון האמיתי, עמוד הימיני
ופטיש החזק.״

תל־אביב, רחוב הסס ני 42
םלפ 1ן 36487בין 8־ • 9

אימרו יחד במקהלה — שוו תחבולה מקסימה במקוריותה:
״הוא דווקא כן פגש אותי באוטובוס. נסענו צפונה. ואני
סרבתי לגלות לו את שמי וכתובתי. מובן שעכשיו אני מצטערת.
אם ראשי התיבות של שמך הן ר״ר — אם אני לא
טועה — והשיר כשאת אומרת לא מזכיר לך משהו — אני
מחכה למכתב ממך. ומקווה שניפגש.״
אני מתה לשמוע מה הוא יכול היה לבקש ממך, שאת
( 370ז )1/אמרת לו: לא!

היא רוצה לחיות

היא מהסוג הכותב אנ א, הפשר את צינת לבבי!
גרום לי לפרוח! אני רוצה לחיות! כתוב לי, אם סבור
אתה כי תוכל לפזר את הריקנות, השיעמום והכלום האופפים
אותי, אם נפשך חמימה ואינך בז לחולשות אדם
ואיזהו הגבר היכול לעמוד בפני תחינותיה קורעות־הלב
של (?)2/1370

״תגיד, יצאת פעס עם רבקה?״
״דווקא לא.״
״מעניין, איזה עולם קטן זה! גם אני לא.״

רק קצת רומנטיקה

אחד שמשתגע, לדבריו, להתפרסם, הוא מפתח־תקווה
(:)3/1370
״כקורא ותיק במדורך החלטתי, איפוא, שהגיע אף תורי
להימנות בין אחד הקורבנות. אני
בחור צעיר בגיל .20 די נחמד, כפי
שאת רואה בתמונה. תחביבי הוא
איסוף ושמיעת תקליטים, קולנוע,
וקצת רומנטיקה. היות וכל חברותי
הן עם שיער שחור, החלטתי לזרוק
את כולן, ולחפש לי רק אחת —
אבל בלונדית נחמדה, מסביבות צפון
תל־אביב. או־קיי, אני מסיים בתקווה.״

שוש
:״כל פעם שאני פוגשת כבר
מישהו שאני באמת מחבבת אז
או שהוא נשוי, או שאני.״

3/1370
מת להתחתן

מה דעתכם?
״אני מת להתחתן, רותי. ורק בך, כמובן, החלטתי לשים
את מבטחי. משום־מד, את נראית לי כשדכנית אימהית,
טובת־לב, צנועה וחסודה, אשר דבר רע ירחק מפיה, ואין
פגיעתה רעה.״
אינני רוצה להיראות חסרת־ענווד״ אולם עלי להודות שאינני
טובת־לב, צנועה וחסודה, ואני ההיפך מכל שאר התכונות
שהדבקת לי. אני גם מתנגדת לכך שלקוחותי
יינשאו. פשוט טעית בכתובת, חבר (:)4/1370
״עלי לציין בענווה רבה ובסיפוק רב, כי אני בחור שקט,
רציני, סולידי, גבוה, סימפאטי ומסודר. על דיברתי שאינני
דובר שקר. אני רק מקווה כי לא השמטתי מאומה.
״מה שנוגע למשפחה, הרי קצרה היריעה מלהכיל את
פרטי שושלת־היוחסין שלי. אבל אני מוכן לשלוח העתק
נוטריוני מאושר, למעוניינות. אני בהחלט — ולכל הדעות
— בחור תרבותי ואינטליגנטי. בספרייתי הגדושה מצויים
ספרים על באך, בסר,ובן, אפלטון, שופנהואר, רוסו ופרויד.

אגב, מי הם היו בדיוק?
״נחלתי, לצערי, כשלון חרוץ בריקודי
הטוויסט, הצ׳ה־צ׳ה וכל השאר. אוי לאותה
בושה. הרופא אסר עלי, מטעמי בריאות,
לרדת בשעות הלילה המאוחרות במדרגות,
כך שניבצר ממני להראות את אישיותי
בדן ושאר מועדוני־הלילה. לתשומת־לבן של
השוחרות סוג זה של תרבות.
״למעוניינות החמודות, אשר המושג נערת־זוהר
אינו חופף את שאיפותיהן, ואשר
מלתחה נוסח זיוה רודן לא ניכללת באינוונטאר הניכסף
שלהן — מובטחת דירה ומטבח. גם מקום לתליית כבסים.
אני מוכן, לפי דרישה, להמציא תוכנית מפורטת של
הדירה, עם כל הכלול בה, נוסף לחוזה הקנייה המקורי.
אפשר גם לראותה מקרוב.
״אין הכותב מתחייב לקבל את ההצעה הזולה ו/או היקרה
ביותר, ו/או המפתה ביותר, אלא אם כן היא תוגש תחילה
לעיון אישי לוועדת־קבלה, אשר מקום מושבה בתל־אביב,
והמיוצגת על-ידי החתום־מטה בלבד.״
בסך הכל פקיד בן ,26 הכותב מכתבים פרטיים על חשבון
שעות־העבודה שלו. אני גם מוכנה להמר שהוא פקיי
ממשלתי.

(פרת השבוע
מוכרחה לספר לכס, מילה במילה, מה שסיפרו לי
אתמול על נערה בשס ליבנת שלם.
שהיא משהו יוצא מן הכלל. כישרון דראמתי וריסים
ארוכים טבעיים. שחזרה לא מכבר מהשתלמות
בפאריז, ושלפני שהחליטה להקריב עצמה על
מזבח התיאטרון, רקדה שנים באלט אצל ארבאטובה
ומונה, והן לעולם לא תסלחנה לה שהפסיקה.
שהיא היתה סינדרלה, ומלכת־השלג בתיאטרון הילדים
של אנסקי, ושיום אחד נסעה לבראזיל לחפש
את אושרה. בדרן חנתה בפאריז וניגשה לבחינות־כניסה
לקומדי־פראנסז. היא לא ידעה מילה צרפתית,
אבל היה לה אומץ, ואמביציה, והיא ידעה להתגבר
על כל המיכשולים.
קיבלו אותה מ תון 400 מועמדים, אם זה אומר
לכס משהו, והעניקו לה גם גימלה. היא היתה מוכשרת,
והחזיקה שנתיים עיפרון בפה כדי ללמוד
דיקציה, היתה לה סבלנות של ברזל, כושר הסתגלות
למצב, ובכלל.
כן, וגם היו לה כמה הצעות רציניות להופיע בסרטים
צרפתיים, וכמובן שהיא סרבה בתוקף. היא
לא כזאת. אחר־כן היא הופיעה בזווית. ולפני שאני
אשכח, יש לה גם כשרון פנומינאלי ללמוד על־פה
תפקידים. והשבוע היא מופיעה במערבונים האוזן
הפרטית ותעיין הציבורית בתיאטרון של יצחק שילה.
היא המחליפה של אביבה גור.
בזמן האחרון היא הופתעה לראות שיש לה נם
כשרון קומי. וביום שישי יש לה ׳וס־הולדת 25
אבל היא מקבלת כל השנה מתנות. היא תופרת לעצמה
את השמלות שלה. היא יודעת המון דברים.
כולם אומרים לה שהיא דומה לפנינה גרי, אבל היא
אומרת שפנינה גרי דומה לה.
כאן סיימה ליבנת שלם את סיפורה, ומיהרה לפגישה
חשובה מאוד.

מיומנה של מתלבטת

אני שוחה מזה חודשיים בגל מכתביה של (,)5/1370
המתעקשת לדח־ח לי על קיומה, ולבטיה בחברה האנושית
פעם בשבוע לפחות. אני לא מכירה אותה, אני לא החברה
שלה, או הפסיכיאטור שלה ואני לא אוספת בולים. מה היא
רוצה ממני?
היא שלחה את אות החיים הראשון שלה לפני חודשיים:
״שלום רב לך רותי ! גילי 16 וחצי. אני חברה בתנועת
נוער ומלאה היסוסים אם להמשיך בה
כעבור שבועיים הגיע מכתב נוסף :״רותי שלום ! אני
בת .17 ובכן החלטתי. מתכוננת בקרוב מאוד לעזוב אה
התנועה
פרק גורלי מיומן החיים שלה הגיע כעבור שבוע :״רות׳,
שלומות! זה עתה עזבתי את התנועה
ובכן זה המצב. מי שהוא מכם חייב להציל אותי, ולשחרר
אותי לקרוא בפרוטרוט את לבטי החיים שלה. אחרי הכל
אני אישיות עסוקה. תחביביה הם ״בחורים נורא לא
מודרניים, בעלי עבר תנועתי, או הווה של נח״ל, או בני
כפר, או סטודנט או חייל. לא לובשים חליפות ודגי
מלוח, אבל לעומת זאת אוהבים לצאת לדייג, לטיולים,
הצגות ולשמוע מוסיקה טובה״.
רצוי שירים
מחפש.
שירים

מכנה משותף

מאד, חברה, שעיסוקך יהיה ציור, פיסול, וכתיבת
באנגלית ועברית. מפני שזו הנערה ש־()6/1370
נורא כדאי לך. הוא עוסק בציור, פיסול וכותב
באנגלית ועברית. בן .22 תל־אביבי.

לקראת החנוכה הגיעה התודעה היהודית לכיתתוז של
אחותי לשלבים מדאיגים. התלמידים משוכנעים שיול ברינר
הוא בעצם יהודי שלפני שהתיוון נקרא — יואל ברנר.
שגרי קופר הוא גרי (גרשון: הכופר. שאלביס פרסלי הוא
אליהו פרסלר. וכי זמר הטוויסט המטורף צ׳אבי צ׳אקר הוא
לא אחר מאשר יהודי בשם צבי צוקר.

כלב על >0ת• ה
חלומי, חלום שאיננו חסר־תקווה, הוא שבאחד הימים
תתאחדנה לזמן קצר כל בנות מיני. שנקים נגד כל הגי״ם
(.גברים־ישראליים־מצויים) חזית מאוחדת, שאין להבקיעה,
נכריח אותם לחדול מטכסיסיהם הנלוזים וממעשיהם המחפירים
בחיים. כמו זה, למשל:
הדבר התרחש, במיקרה, ברחוב אלנבי, כפי שיכול היה
להתרחש בכל מקום אחר.
הפקידים הלכו הביתה והנערה, שצעדה לפני במורד העמוס
אנשים, לבשה מיבנסי־סטרץ׳ הדוקים. היה לה שיעי•
בלונדי, שכל הרחוב הביט אחריו, כל־כך בלונדי עד שרציתי
לנפץ עליו קסת של דיו.
הגבר שהיה צמוד לעיקבותיה, כמו כלב דוברמאן בתפקיד,
לא הביט על הראש המחומצן. הוא תקע עיניים כלביית
בקומה התחתונה. בכל פעם היו עוברים־ושבים תוקעים עצמם
לפניו, מסכלים, שלא באשמתם, את נסיונותיו לתפוס
עמדה לימינה או לשמאלה של הבלונדית הצועדת. נידמה
היה לי שאני יודעת מה הוא מתכנן.
וכך צעדנו, מחנה של שלושה, בתוך ההמון. הנערה ה־מנענעת
בראש, הדוברמאן בעיקבותיה, ואני במאסף. הוא
צעד בעוז־רוח, הראש נטוי קצת קדימה, וזרוע אחת משולבת
מאחור. היא הרגישה בו איכשהו, עשתה תפנית של
90 מעלות לעבר מעבר־החצייה. הדוברמאן צעד עתה לצידה,
קרוב מאוו. ואז, פתאום, ללא כל אות אזהרה, זינקה ה־

נישמע בוורה:
״תסלח לי, אבל אני לא יכול ביום שני1.
״אז שלישי!״
״לא, שלישי לא בא בחשבון!״
״טוב, אז מה בנוגע ליום רביעי?״
״אני נורא מצטער, אבל זה בלתי־אפשרי,
״אז בוא ביום חמישי.״
״טוב, אז אני בא ביום שני.״

נערה לעבר חנות־הנעליים ממול. תוך שנייה היתה צריכה
להימצא כבר מעבר לסף — בטוחה בצד השני של המיתרס.
השינוי הפתאומי במערך הקרבי שלו עירער לרגע את
שיווי־משקלו הנפשי של הכלב־על־שתיים. אבל האינסטינקטים
הכלביים שלו פעלו מייד. הוא ניתר קדימה, באותה שניה
שמטרתו הניכספת עמדה להיעלם ממנו לנצח, שלף את
זרועו במהירות של אקדוחן מקצועי וצבט בעוז את העכוז
שלפניו.
נערה נבונה היתד, יכולה לזהות מיפלצת מסוג זה ממרחק
של קילומטר. היא (המיפלצת) נוחה לזיהוי. המבטים
הערמומיים שלה לצדדים, הראש הנטוי משהו קדימה, הזרוע
האחת המשולבת על הגב. כשנעדה ניתקלת בדבר כזה,
עצתי לה לתכנן מייד פעולת נסיגה. כמו, למשל, להתרחק
מחלונות־ראחיה, או מפקקי־תנועה, או מפניות ללא מוצא.

עליה לדעת שזהו קרב, בעצם. קרב בין שניים. בין אם
היא מעוניינת להילחם, בין שלא.
ברגע שהייצור השיג את הצביטה שלו, או שהנערה
הערימה עליו והצליחה להתחמק ממנו, הוא מפסיק לעקוב
אחריה. הוא מרוצה מהצביטה כמו הפיקאדור מהדקירה שלו.
גם נערה המפסידה בקרב, חייבת לצאת ממנו בכבוד. לא
לפרוץ בצווחות־אימים, בבכי קורע־לב. בסופו של דבר שום
דבר לא נגנב ממנה. עליה להיות שקטה ורגועה, ולהשתדל
לעשות בדיוק כמו שעשתה הגיבורה שלנו.
היה בידיה ארנק־עור כבד וגדול, עם מנעול של מתכת
נוצץ. היא הניעה אותו בקשת רחבה, והצליפה בו על ראש
הכלב. הוא התיישב מייד על המדרכה, והיא נעלמה כמו
ענן, אי־שם בין ההמונים החוזרים הבית.
הוא שיפשף את פדחתו, ונראה מבוהל כשהביט למעלה
וראה את המעגל האנושי שנוצר סביבו .״כלום לא עשיתי
לה,״ נבח בקול מעורר־רחמים. ההמונים הם טיפשים. הם
הזיזו את ראשם ימינה ושמאלה, בהבעה טראגית, בהשתת־פות
בצערו של הדוברמאן. הם חשבו לעצמם: איזה מין
נערה היא כבר יכולה להיות?
הזבן עזר לו לעמוד על רגליו, הבריש את האבק מעל
החליפה הבהירה שלו, ושאל אותו בדאגה עצומה אם ה־מנוזלת
פצעה אותו.
גבר כזה יחשוב יותר מפעם אחת לפני שיעז לצבוט
אחוריים נוספות, אפילו אם הם יתנדנדו בצורה פרובוקטיבית.

ספורט
כדורגל
מ שחה ה מתח
אל תכנית האימונים המפרכת של שחקני
סגל נבחרת־הכדורגל הישראלית, נוסף השבוע
אימון מקורי, כמותו לא קיים אולי
בתכניתה של שום נבחרת כדורגל אחרת
בעולם — תרגיל עצבים.
אחרי שבמשך חמישה שבועות מתח
מאמן הנבחרת, ג׳ורג׳ איינסלי, את שריריהם
של 23 כדורגלני הסגל, שרוכזו למחנה
אימון בכפר־המכביה, יצר הוא תרגיל מתח,
שאפילו אלפרד היצ׳קוק הגדול לא היה
מתבייש בו.
מלכתחילה היד, ברור שרק 18 כדורגלנים
מבין ה־ 23 יזכו לנסוע לוייטנאם למשחק
הקדם־אולימפי נגד נבחרתה של מדינת זו.
איינסלי עצמו ידע עוד בתחילת השבוע
שעבר מי יהיו חמשת המנופים מהסגל.
השחקנים עצמם ידעו שהוא יודע וכי שמות
שמונה־עשר המאושרים כבר רשומים במחברתו.
במצב
זה היה זה רק טבעי שאיינסלי
יכנס את שחקניו, יודיע להם מי בין
הנוסעים וימנע מתח מיותר 1מצד כל
הכדורגלנים שאיש מהם לא יכול היה
לומר בודאות כי הוא נכלל ברשימה.
אולם תחת זאת בחר איינסלי ליצור דרמה
מלאכותית. תחילה הודיע כי יפרסם את
שמות הנוסעים ביום רביעי שעבר. אולם
ברגע האחרון דחה את בשורתו ליום הראשון
השבוע.
מה שהתרחש כתוצאה מכך במחנה האימונים
היה חסר תקדים. השחקנים נכנסו
למצב של מתיחוודעצבים שהתבטאה בהתנהגותם
ובאימוניהם. הם ניזונו משמועות
חסרות־יסוד, מנעו שינה מעיניהם בלילות,
התענו בחישובי סיכויים והתפרצו זה כלפי
זה. מתיחות על רקע זה הביאו במספר
מקרים כמעט עד לידי התכתשויות ותגרות־ידיים.
המגוחך
שבמצב זה היה שאיינסלי עצמו
נפל גם כן קורבן למתיחות. באחד הלילות,
אחרי ששתה לשכרה, התרוצץ בין חדרי
השחקנים, הקיש על דלתותיהם כשהוא צועק
ומאשים כי מישהו סחב את מחברתו
והודיע לשחקנים בלי ידיעתו מי הם הנוסעים.
כניעה
לעסקנים. התעלומה שאפפה
את ההרכב הסודי של איינסלי התיחסה לשתי
שאלות: האם ירכיב נבחרת חדשה לגמרי,
המבוססת בעיקרה על שחקנים צעירים תוך
התעלמות מהותיקים כמנצ׳ל, סטלמך ולב־קוביץ,
שאינם נמצאים כיום במלוא כושרם?
והאם יכנע ללחצם של עסקנים מסויימים
בהתאחדות־הכדורגל, שלחצו להכליל את
בני־טיפוחיהם בהרכב?
הצגת המתח הפכה לקומדיה כאשר קבע
איינסלי, שכדי לא לגלות את הרכבו שעתיים
לפני המועד שקבע, יאלצו כל שחקני הסגל,
גם אלה שלא יסעו לוייטנאם, לקבל
הרכבות־חיסון נגד מחלות מידבקות, כפי
שדורש החוק מכל אדם העומד לצאת לחוץ־
לארץ.
רק אז, אחרי זריקות־החיסון ואחרי שמספר
שחקנים צעירים הגיעו לסף התמוטטות
נפשית גילה איינסלי את ההרכב.
הוא הוכיח את עצמו כאיש הפשרות. הוא
לא העיז לנפות אף לא אחד מהשחקנים
הותיקים שבסגל ומאנשי חסדם של העסקנים.
המנוסים היו, רובם ככולם, שחקנים
צעירים, שאין ספק שהמתח בו היו
נתונים בשבוע האחרון והאכזבה שבאה
בעקבותיו, ישפיעו עליהם לרעה ובכך נם
על צורת משחקם.
אולם, אם אפשר לטעון שהמנופים היו
זוכים לאותה מידת אכזבה גם לוא נופו
שבוע קודם לכן, אי־אפשר להתעלם משגיאה
יסודית אחת שבמשחק המתח של איינסלי.
המתח המוגבר הביא אמנם לכך שכדורגלני
הסגל ישקיעו את כל יכולתם באימונים,
יאמצו את כל משאביהם הגופניים והנפשיים
כדי להוכיח את יכולתם ולזכות
בכרטיס הנסיעה.
אלא שאחרי מתח שכזה חייב לבוא רוגע.
כל פסיכולוג חובב היה יכול להסביר
לאיינסלי כי אחרי משבר מתח מעין זה,
יעבור זמן רב עד שיוכל להטעין בכדורגלניו
מתח מחודש. כתוצאה מכך יעלו כדורגלני
נבחרת־ישראל למשחק נגד נבחרת וייטנאם
כשהשיא ליכולתם הגופנית והנפשית כבר
מאחוריהם.
ספק רב אם זו בדיוק היתה כוונתו
של מאמן הנבחרת איינסלי במשחק־המתח
שלו.
פודנו נהנים
פודנו
או ה בי

מזד־יני
כפר -

סבא

צ > מ ג1

ת שב ץ הנווד הז ה 1370

ה בו עו ם ה כו פתה
ב א ריז ההמפתה
לב כל אעוה

הפעם הגיע אלינו התשבץ מניגריה. לכן מזהירה אותנו ברוריה שנייצר, שהיא
במקרה זה מחברת התשבץ, מן המונחים הניגריים הרבים המופיעים בו. כן היא
מודיעה לנו שלצערה לא יכלה להימלט מאותן מילים קטנות המופיעות בתשבץ.
םאוזן )1 :נהר
ענק החוצה את ניגריה
)4 :החודש נו
הפכה נינריה לעצי
מאית )10 :תפוח
אדמה אפריקאי)11 :
צומח מנוצל לתע-
שיה )13 :רסיסי
בוקר; )14 ללא נעלים;
)15 אחת השפות
הנינריות הנפוצות
במזרחה; )17
רקב )19 :מספר הצדיקים
)20 :תצוגה
)22 :שם משותף
למקום בארץ ובני־נריה;
)25 בעל תיק
בכנסת )26 :מעדן
קריש )27 :זננביל;
)30 בירת ניגריה
המערבית )32 :מטבע
צרפתי; )33שלבו
פועם; )34 חצי־המילה
כבול)36 :
סוג ארמה )37 :תבלין
מסורתי לפסח;
)39 עיר בצפון ניגריה
(ושרה תעופה); )41 מאכל נינרי עמ (בלע״ז); )12 בעל־חי איטי )15 :שרשרת
מי )42 :ועם בגוף החי )44 :הוכחה ל הרים מפורסמת; )16 ריקוד איטי )18 :אנוז
ניקיון כפיים (במשפט); )46 תיאטרוז תל־ טרופי; )21 נותן חום ואור; )23 קריאת
אביבי )48 :אשה לילדיה; )50 קריאה שכי צער )24 :נרו יאיר (ר״ת); )26 עיר בחה
בשירי עם; )51 חופשה; )53 צמרמורת; צפון ניגריה )28 :לשד עצמות; )29 ראש
)55 ביודקיבול לשמו )57 :מסולם התוים; ממשלה נינרי; )31 תרופה יבשה; )32 לבוש
)58 בית־קיבול למים; )59 ריקוד אפריקאי
הודי נשי; )35 שלושים ואחד; )37 אחד
פופולארי; )60 החלפה.
הטעמים; )41 כד הומת איכטז; )40 מילת
בקשה )41 :איזור בגוף; )43 בז )45 :כל
מאונך )1 :מדינה הגובלת בניגריה אשה רוצה בו; )46 עיר בצפון נינריה,
(דוברת צרפתית); )2מערב )3 :אשת איש: מפורסמת בבתיה הדקורטיביים (מוסלמית):
)5יחידה חשמלית; )6קופסא למכשירי )47 קוראים אותה בליל הסדר; )49 אחד
כתיבה; )7אות הניצחון; )8בחיר־לב מאברי העיכול )52 :אינו עדין )54 :מס(ר״ת)
)9 :זה עתה הפכה ניגריה ל פיק )56 :מפני ש )58 שדה דשא.

העולם חזה 1370

ספרים

עצתילך...
ה או פנ ההחדשה בגרבי נ שים
שבילתה ״ליז״ סיילור את חודשי הקיץ החמים באיטליה, בשעת הסרטת הסרט
^ ״קליאופטרה״ ,נשתזפו רגליה החטובות וקיבלו גוזן חום בהיר. כדי להתאים
גרביים לצבע רגליה, בחרה ״ליז״ בגרבי פרלון חומים בהירים. מלכי האופנה באירופה
לא היו זקוקים
לרמז נוסף והגוון
החום בהיר בחורף ישלוט
זה בגרבי הנשים,
בעולם ובארץ.

.ברונזה״
— צבע ברונזה, ו״גרפית״
״קליאופטרה״ יהיה 2.45ל״י.

הרמז שניתן
על־ידי ליז הובן
גם על־ידי בית-
החרושת. סברי־המייצר

גרבי
פרלון מעולות
לנשים. ולגרב
המעודן והאלגנטי
של ״סב־רינה״
,שתוכנן מחום במיוחד
דקיק וחזק, ניתן
השם ״קליאופטרה״. .קליאופטרה״ תימכר,
כמובן, בראש וראשונה בצבע החום
הבהיר, אף לאלו האוהבות להיות שונות,
תוצע גם בצבעי האופנה האחרים :
״אילת״ — חום עם גוון קל של ורוד,
אפרפר בהיר. המחיר לזוג גרבי פרלון
שלך,

סברינה

7 7 7 0 7ד?<ע 7
החלה ההרשמה למחזור כ,

בלימודי יום

סרטוט בניין ו אדריכלי
רי הו ט ו עי צו ב פנים
התחלת הלימודים: ינואר 64
בויסזדה של:

הנובלהה £1דלינוכניו1
הרחקת שערות לצמיתות ללא כאבים
במכונות חדישות ביותר
ה ת יעצ ו ת חנ ם
אחריות מלאה

מרים הררי

*5111011
מוצר להענת
צמר.משיו]יי>1ן
אשר הצהיגו
ח0יז3ח5
״שרוך מבעלים חימייסג״״

רחוב גאולה ,11 תל-אביב

טל 56772 .

ת״א״רח׳הנומל \7,39ל56980.
ע״י ! ת׳ א לנ גי
תרגום הירו שימה, אהבת•
פרחי הירושימה (מאת אדיתה מורים,
עברית: יצחק לבנון, ספריית פועלים 199 ,
עמודים) — פורחים מליבותיהם של קור
בנותיה
הסובלניים ביותר של פצצת־האטום
בהירושימה: אותם מאד, אלף מאזרחי העיר,
שלא הפכו לאפר, בשער 8.15 ,בבוקר, בשישי
לאוגוסט . 1945
אדיתה מורים, סופרת שבדית ששהתה זמן
ממושך בהירושימה, הכירה מקרוב את
הקורבנות של פצצת האטום. אותם הקרבגות
שנגזר עליהם לגסוס, במוות חרישי, שנים
רבות לאחר שמפציץ ד,־ב 29.האמריקאי,
הטיל את הפצצה הבודדת על העיר היפאנית.
ספר זה — שבדומה לסרט הצרפתי
הירושימה אהבתי, הוא ספק תעודה מחרידה
אודות עוזתי מוחו של היצור האנושי, ספק
יצירה אמנותית מרהיבה, פרי רוחו של
אוחו מוח — מנצח את גורלם של נפגעי
הקרינה באותה הפצצה.
אזהרה בשעה ה .12 יוקה־סן, אשד,
יפאנית צעירה שניצלה ממוות באותו בוקר
אוגוסט פתאומי, חיה, בלווית מאה אלף אחיה
לגורל, בשכונת־עוני מסואבת, בפרבריה של
הירושימה המשוקמת. איש אינו מוכן לחלוק
עימד, את גורלה. תושבי הרובעים החדישים
מקיאים אותר, מקירבם. היא מסוכנת עבורם,
כזכרון. עליה למצוא את פרנסתה הדלה,
בהשכרת אחד משני חדרי בקתתה הצרים,
לעוברי־אורח ותיירים.
הארו־סן׳ תייר אמריקאי צעיר המתאכסן
בבקתתו־״ מגלה באיטיות — ובשברון לב
— מה צפוי לאלה שניצלו מהפצצה האטומית•
בעלה של יוקד, גוסס עם בבד מפוצץ,
בבית־ר,חולים המודרני, שהעניקו שלטונות־הכיבוש
האמריקאיים לעיר שהפכה לאבק.
אחותה, אוהטסו, מאבדת את עצמה לדעת,
לאחר שנודע לה כי היא עלולה ללדת,
לאהובה, מפלצות דמויות דג. ואילו שני
ילדיה הצעירים של יוקד, משתעשעים בתמימות
ברחוב המזוהם, בלי לדעת שהם
נושאים בקרבם, כפצצת זמן, את הנינים
המעוותים של הוריהם, חולי הקרינה.
למרות שיוקר, ואחיותיה לגורל נוצרים את
אסונם בלבם פנימה, כיאות ליפאנים מחונכים
ויודעי־כבוד׳ הופכים הב בסיפור לאז־
_הרה של השעה ד 12 לאנושות כולה.

אנתולוגיות
ג או לתדם
סיפורים עבריים מחיי הערבים
(אנתולוגיה

בעריכת

יוסף

אריכא,

הוצאת

עם־הספר 357 ,עמודים) ,הם סיפורים משתי
נקודות מבט שונות. זושא חשק בחנה, בת
הטוחן דשגת־החמוקיים. אולם היא, בת ישראל
בשרה, ילידת ק״ק צפת, נאנסה פעם
אחת על־ידי עזת, בן עין־זיתים וקודמו של
זושא בפריקת שקי הקמח. מאז היתד, שוכבת
עימו להנאתה, עד שהתברר לה כי היא
הרה לו. ואז, ללא בעיות רבות, נטלה את
חפציה ונדדה אל ביתו. זושא נותר בדד.
רוני היא סטודנטית חיפאית, הלומדת בירושלים
בחברת עלי, בנו של ערבי עשיר
בנצרת, ששחר, בעת מלחמת השחרור ב־בית־ספר
תיכון בבריטניה. היא בוחרת בגבר
הערבי, בהכרה מלאה, אונסת אותו
לשכב עימה.
הקו המבדיל בין חנה ורוני, יצירי־רוחם
של יהושע בר־יוסף וחמדה אלון, משסע גם
את אנתולוגיית־הרצון־הטוב של יוסף ארי-
כא. מה שצריך היה להיות ספר יצוגי של
הסיפורת העברית אודות נושאים ערביים,
הפך, במקרה הטוב, לשני ספרים, לא שווי-
איכות, העוסקים בנושא האכזוטי, אך הלא־כל־כך־מעניין:
הערבי בעיניו של יוצא ה־ניטו.
ערכי
דק־ הכוונת. קו הגבול בין
שני הספרים הוא, כמובן, מלחמת העצמאות.
כשמצידו האחד של הקו עומדים סופרים
שעלו לארץ־ישראל מבובירסק, כתריאליבקה
ופינסק, סופרים המציצים על הערבי מבעד
לאצבעות המכסות על העיניים החוששות.
מצירו האחר ניצבים צברים צעירים, המכודנים
את מבטיהם על אותו ערבי, דרך
כוונת של רובה.
למרבה הפלא, דווקא אותו ערבי, הנצפה
מבעד האצבעות המכסות על העיניים —
כשאותן האצבעות מפושקות מספיק — הוא
הסימפטי והמעורר־אמון יותר. זהו אותו
ערבי שחמדה בן־יהודה — אשתו של מחדש
הלשון העברית אליעזר — ומשה סמילנסקי

— מי שהפך ברבות הימים לדוברם של
איכרי ישראל ומנהיג הזרם הימני של הישוב
לפני מלחמת העולם השנייה — פגשו
ברדתם מן האונייה ביפו. ערבי, שהיה מוכן
לקבלם כשכנים, אחים לדם, ואולי גם אחים
למלחמת שחרור אחת. דווקא אותם מתי־מעט,
שעלו עם בני העליה הראשונה ולפניהם,
בני הארץ הוותיקים, ראו את נושא סיפוריהם
באובייקטיביות האפשרית. האחרים, שסגרו
על עיניהם בפחד, יצרו תגובת־שרשרת.
תגובר. שהסתיימה, בפחות מדור, בסיפורי
מלחמת 1948 וקרבות סיני,
מעשה-אונם ככוכות-נייר. הקובץ,
הערוך כרונולוגית, עושה עוול דווקא לאותם
הסופרים שידעו לחוש את נפש
גיבוריהם, אפילו היו ערבים. נראה כי
סופרים ממש, גם אם נקודות המוצא שלהם
שונות, נאחזים באמת אחת. אמת זו משותפת
לסיפורי משה סמילנסקי — שחתם
על שלושת מ־ 12 כרכי כל כתביו המוקדשים
לבני-ערב, כחוזג׳ה מופה* — ולסיפורי בן־
אחיו ס( .סמילנסקי) יזהר, השבוי. ליד שני
הסמילנסקים, האחדי ממיסדיה של רחובות,
והשני מבניה של אותה עיר, נראים כותבים
אחרים, מיותרים לחלוטין.
מסיפוריו של חווג׳ה מוסד, מביא אריכא
שלושה. אולם רק השלישי, עישה, הוא סיפור
ערבי במלוא מובן ר,מילד״ זהו סיפורה
של פלחית יוצאת־דופן, שבנפשה לחשה
נחלתם של בני המדבר, אבותיה הגאים.
היא סימלו של הניגוד בין נכנעות הפלחים
ופראיות הבדווים, ולמעשה סימלו של העם
הערבי כולו: תערובת בלתי־ברורד. של
בדווים שפלשו לסהר הפורה מחצי האי ערב,
השליטו את דתם על בני הארץ, שבעור־קיהם
נזל דמם של כנענים, ישראלים, יוונים,
רומיים זמונגולים.
אם סיפורו של משה סמילנסקי הוא
סיפור ערבי, הרי שסיפורו של יזהר סמי־לנסקי
הוא סיפור עברי. סיפורם של לוחמים
עבריים, הרוצחים לשעשועם לוחם ערבי
שבוי. משה סמילנסקי הוא דוגמה למיטב
שבחלק הראשון של הקובץ; יזהר
סמילנסקי — דוגמה לחלק השני.
לצידם נראים קטעי־סיפורת — הלקוחים
מרומנים נשכחים של שלמד, צמח או משר,
שמיר — כמעשי־אונס. בקטע של שמיר,
למשל, הלקוח מתוך הרומן תחת השמש,
נרצח שפירא, פרדסן יהודי, לאחר שהוא
משלח את משפחת אריסו הערבי — ביניהם
אף את בתו זריפה׳ מי ששימשה משך
שנים כפילגשו — בערום ובחוסר־בל. שמיר,
שניסה לעמוד על הניגוד המעמדי בין
הפרדסן היהודי לאריסו הערבי, כפה על
המציאות הרפורטאג׳ית גיבורי־נייר שישרתו
את הנחתו הראשונית. כל מד, שהצליח
ליצור, בפרק זה, היה בובות־נייר, שחייהם
ומותם אינם איכפתיים כלל לקורא.
מחיי יקר לטעות. דומה כי ערכו היחיד
של הקובץ הוא בחומר־מחקר לסוציולוג.
מי שינסה ללמוד על יחסו של הישוב
העברי לשכניו הערביים, מאז ראשית המאה׳
ימצא כאן חומר מאלף. למעשה מהווים
סיפורים רבים בקובץ, תעודות מוחשיות
לתיאוריות של הציונות המדינית מאז ראשית
המאה, בכל הנוגע לתושבי הארץ הערבים.
להוציא את סמילנסקי, בורלא או
שמי, שידעו — אם בגלל חוש ספרותי סמוי
או יחסי-שכנות מלידה — ליצור את היחס
הנכון בין גיבוריהם הערביים וקוראיהם
העבריים, הרי שרוב הכותבים את החלק הראשון
של הקובץ, תיארו את גיבוריהם הערביים
כיצורים אלימים שיש לפחוד מפניהם,
או מלחכי־פינכה שאפשר רק לבוז
להם. במקרים הטובים יותר, זיהו הסופרים
— גברים צעירים, שלא יכלו לספק
את יצריהם המיניים בישוב העברי שהיה
כמעט חד־מיני — את הערבייה כמושא
לתאוותם, התבלבלו בין התיאוריות היפות
שהביאו עימהם מחו״ל׳ ובין יצריהם הגסים.

היתה, אולי, הסיבה שבניהם גילו את
הערבים מצידה השני של הכוונת. אותם לוחמים
ישראליים — בסיפורו החשוב של
וזהר, או בקטעי־פרוזה פחות משכנעים משל
גלעד או אורפז — שחיסלו את זעעייה
הערבית בלחיצה על ההדק, גאלו, אפילו
מבלי לדעת על כך, את חרפת־השפלתם של
הוריהם המפוחדים, בדם.
היה זה מחיר יקר מדי, לכל הדעות,
עבור טעותם של ההורים.
* סנזילנסקי, יליד אוקראינה, החל לכתוב
לראשונה כלוחם נגד פקידות הברון
במנשבווזיו. סיפורנ הראשנן׳ *1טיפד״ נכתב
כששימש ציר לקונגרס הציוני השביעי בבאזל.
מאוחר יותר, כעורך בוסתנאי, היה
מראשי המדברים של ברית־שלום.
העולם חזה 1370

תדריך
העולם הזה ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
היכן לבקר השבוע, לפי סדר העדיפו־
— חובה לראות ;
יות הבא :
— רצוי לראות אפשר לראות.

>).הפשפש (התיאטרון העירוני החיפאי
בקולנוע היכל בפתח־תקווה) יצירתו
של מאיקובסקי אודות המהפכה המשחררת
את האדם מכבלי הקאפיטליזם, משעבדת אותו
לטכנולוגיה. בימוי קר של יוסף מילוא
ומשחק מעולה של אילי גורליצקי.

מעגל הגיר הקווקזי

סו ף ה מי רו ץ (הבימה) סופר בן
80 נפגש עם עצמו בשלושה שלבי חיים
קודמים, עורך את מאזן חייו בשעתו האחרונה.
קומדיה שנונה של פיטר יוסטינוב,
שמוסר־ההשכל שלה הוא כי החיים אינם
אלא שורה ארוכה של פשרות. משחק מעולה
ומלהיב של שרגא פרידמן, ליא קינג.

תיאטרון
העירוני, חיפה) ביצוע מרהיב של
מחזה ההמונים של ברטולד ברכט אודות יחסיותו
של הצדק. משחק מצויין של זהרירה
חריפאי וחיים טופול.
^ שין שין. שייקר, אופיר ושמעון
ישראלי מתמודדים ביניהם בוירטואוזיות
בידורית בתוכנית של מערכונים, פיזמונים
וקטעי פנטומימה.

* * המלך נוטה למות (הבימה)
מחזה בסגנון אנטי־יונסקו של איג׳ין יונטקו
— תיאור שלבי גסיסתו של אדם, מלך העולם
של עצמו. משחק מצויין, מרשים ומהנה
של נחום מכמן. אלישבע מיכאלי. .
* * כיכר הזכוכית מוית) מחזהו
הניאו־קלאסי של טנסי ויליאמם אודות אם
שתל: ית המנסה להשיג חתן לבתה הנכה.
הופעה נוגעת ללב של שחקנית צעירה —
שולמית אדר, כשרחל מרכוס ושושנה ברנע
מתחלפות בתפקיד הראשי של האם.
ארלקינו (תיאסרון העונות) קומדיה
מפולפלת בסגנון הקומדיה דל־ארטה
ובניסוחו של ניסים אלוני, על שלושה
בעלים זקנים, החומדים איש את אשת רעהו,
שעה שנשותיהם נקטפות על־ידי אחרים. יוסי
בנאי, אבנר חזקיהו.
^ וויצק (התיאטרון הקאמרי) מחזהו
של הגאון הצעיר גיאורג ביכנר, שנפטי
בהיותו בן 23 לפני 125 שנה, אודות נקמתו
של החייל העלוב, המושפל והנרדף,
במדכאיו ומנצליו. עודד קוטלר, אביבה גור.

* מותו של נוכל

(מקסים, תל-אביב)

קירק דוגלאס כעתונאי היוצר את החדשות
עליהן הוא רוכב אל הפירסום בסרט ישן
של בילי ויילדר( .ראה מדור קולנוע)

* * לורנס איש־ערכ

(מוגרבי, תל-

אביב; רון, חיפה) עלייתו ונפילתו של הקצין
הבריטי המוזר, שניסה לעורר את הלאומיות
הערבית. סרט ענקים מהמם, המדייק
לרוב בעובדות ההיסטוריות ללא משוא־פנים.
נופים מרהיבים ומשחק מצויין. פיטר אוטול,
אנטוני קח־ין, אלק גינס, עומאר שריף.

* * ערכ עם הכאלט המלכותי
(פאר, תל־אביב) מרגוט פונטיין ורודולף
נורייב להמונים, שלא זכו לראותם באיצ־טדיון
רמת־גן. מבחר יצירות באלט קלאסיות
בביצוע מושלם ובצבעים מרהיבים.

כילי כאד (אוריון תל־אביב)
יצירתו הידועה של הרמן (סובי דיק) מלוויל

* שם רשום לסיב האקרילי של דו־פונט.

נקמתו של עבריין־צעיר ורץ־למרחקים־ארו־כים
בחברה. סרט הגל החדש הבריטי. מיש־חק
מעולה.
חיי פרויד (גת, תל־אביב) אפיזודות
מראשית דרכו של זיגמונד פרויד אל
בניית השיטה הפסיכואנליטית. סרט מרתק
ריכוז ומחשבה. מונטגומרי
אך מחייב
קליפט, סוזאן יורק.

(אורגיל,

כדידות נעורים

(אורלי, חיפה)

דוד וליזה

(חן, חיפה)

פאראנואיד וסכיזופרניה מחפשים אהבה ב־בית־משוגעים,
מוצאים אותה ואת אושרם
האחד בזרועות השני. סרט בלתי רגיל.
משחק מעולה.
-¥מות הזמיר (חן, ירושלים) שני
זאטוטים מגלים את האנושי באישיותו של
מטורף, שעה שאביהם ליחם נגד הגזענות
באלאבאמה. לפי ספרה האוטוביוגראפי של
הארפר לי. גריגורי פק.

* האנשים

החשוכים

כיותר

עצמון חיפה) הצצה אל מאחורי טורי הרכילות.
חייהם הפרטיים והעלובים של אלילי
המעמד החברתי בתיאור דרמתי מצוין
של טראנס ראטיגן. ליז טיילור ריצ׳ארד
ברטון.

* אירמה לה־דוס

(בן־יהודה, תל־

אביב; מאי, חיפה) נילי ויילדר הפך אח
המחזמר הרגשני לקומדיה שנונה המותאמת
למשחקם של שני גיבוריה — שירלי מקלין
כיצאנית הפאריזאית התמימה והפיוטית וג׳ק
למון כשוטר השלומיאל -המתאהב בה עד
לאבדן תומתו ויושרו.

.ץ ג 5 5יום כפקינג

(תמר,

חיפה)

מערבון קולוסאלי על רקע מרד הבוקסרים
בסין בראשית המאה, בו ממלאים הסינים

* * מלחמת הכפתורים

ירושלים) קומדיה צרפתית עליזה על שתי
כנופיות זאטוטים הנלחמות ביניהן בעיירה
צרפתית קטנה.

* * יפה ירקוני

(עומאר־כיאם, יפו)

הזמרת הוותיקה באדרת חדשה. ביצוע נוס־טאלגי
של שירי ראשית המדינה בצד להיטים
לועזיים במיקצבים חדישים, בהופעה
המוכיחה כי יפה פיתחה אישיות זימרתית
מעניינת.
א די

קלכרט (צברה, תל־אביב)

אמן החצוצרה הבריטי שב לישראל, כשב־חצוצרתו
נעימות חדשות. הופעה מלבבת
בהשתתפות זמרת ספרדיה, בעל קול עמוק.

* ריקה ינסן

(אוזל־שס,

תל־אביב)

תוכנית פיזמונים, קטעי־משחק ופנטומימה
של כוכבת הטלביזיה ההולנדית.
התרנגולים. קונצרט לעין ולאוזן
של תנועה וזמר על־ידי להקת זמר
צעירה ששיריה הפכו כבר חלק מהודי המדינה.
יצירה ישראלית מקורית של נעמי פולני.

* היסטוריה כגרוש

(מועדון התי
אטרון,
תל־אביב) להקת מועדון־התיאטרון
החיפאי מופיעה בסניף התל־אביב, משחזרת
דמויות ידועות מההיסטוריה בראי עקום.

גורדון לבינסון אילון

הרי זו כתונת ג׳רסי מאורלון*
וצמר של להב. חמימה ,
קלילה, נעימה ללבוש. שומרת
על צורתה ותכונותיה. מתכבסת
ומתיבשת בנקל. איןצורך
בגיהוץ.
כתונת ״אס״נמס״ וצמר של
להב כתונת האופנה של השנה
— ס/ס 80״אורלון״ ו־ס/ס 20 צמר
טהור. בצבעי אופנה שונים.
להשיג עתה בכל חנויות הלבשה
מובחרות לבגדי גברים ברחבי
הארץ.

בעיבוד וביום מבריק של פיטר יוסטינוב.
סרט הרפתקות עם מוטר־השכל. מלוזין דוג־לאם,
רוברט ריאן.

את מקום האינדיאנים והסגל הדיפלומטי של
מדינות המערב את תפקיד השריפים. תפאורה
מרהיבה ומשחק מרשים של דויד ניבן
הגונב בקלות את ההצגה, משפע הכוכבים,