גליון 1371 מתאריך 18 בדצמבר 1963

יענרא ני ל

\זזז\זו1י־נזזזוך של רוט2ן נז
טוזוט הטטרץ׳ הגנזיש גגזוזו\2
של ישראניל —
נשינזיט ושדיגיט לטגע
ונצטדיט \זיטב אל גיורגזך.
תחתוני-המחוך של רוטקס
הם: תחתוני־סטרץ׳ נוחים,
חגורת-בטן מעודנת
וחגורת-גרבים נוחה.
לתחתוני־המחיד מצורפות משכיות
גומי נוחות לחיבור גרביה.

נעווזוז, וזופשיוז ובטוחיוז יותר
— בתטתוני־טטוך של רוטלט.

.ביאו 7זו ס מ טי 7זאי

07171 >73ס ר ׳/י £כ/2/י 7/£/י

מומחה לבעיות שיער
ולבעיות קוסמטיות
תל-אביב. רחוב פינסקר 2

הנובלה הנ!> 1י טכ 1י11

החדשות הישראלי
* העולם הזה״ ,שבועון
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ, תל־אביב,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו־ל: העולם הזה בע״מ.

תפקידו הראשון של שבועון־חדשות הוא
לתאר את היש. העולם הזה אינו מסתפק
בכך, אלא גם מביע את דעתו על תופעות
רבות המתוארות על־ידו. אך אין הוא מעלים
תופעות שאינן מוצאות חן בעיניו. החובה
לגלות את המציאות כמות שהיא, הרצויה
והבלתי־רצויה, קודמת לכל חובה אחרת.
כלל זה חל גם על תופעה התופסת
בשנים האחרונות מקום בולם בחיי המדינה
— רמת־המחייה של צמרת החברה הישראלית.

הגדרות שונות לתופעה זו, ודעות
שונות עליה. יש המכנים אותה, בשלילה
קיצונית׳ ״צריכה ראוותנית״ .יש הרואים בה
״נורמליזציה״ של החברה הישראלית, וחדירת
הטעם הטוב למשכנותיה.
לפי דעה אחת, זוהי תופעה הרסנית,
האוכלת את שרידי הרוח החלוצית והמעמידה
בפני החברה ערכי־כזב מנוונים. אחרים
מאמינים כי זוהי תופעה חיובית מבחינה
כלכלית, הממריצה את הפרט למאמץ־יתר
והמסובבת את גלגלי המשק.
כך או אחרת — זוהי תופעה מעניינת,
ותפקיד העולם הזה הוא להראות אותה כמו
שהיא. בסידרה אחת הראינו איך מתלבשת
אשת החברה הישראלית החדשה, מה מקורות
אופנתה, כמה זמן וכסף היא מקדישה
למלבושיה. בסידרה שניה, המתחילה להתפרסם
השבוע, נראה איך גרה הצמרת החדשה,
לפי אילו סגנונות מרוהסות דירו־תיה,
כמה אמצעים הושקעו בהן.
יש השוללים עקרונית סדרות אלה בשבועון
זה .״כשאתם מתארים את הנשים
האלגנטיות, אתם כאילו מעלים אותן על
נס ומציגים אותן כדוגמה לאחרות,״ כתבה
חברת־קיבוץ אחת מעמק־יזרעאל .״מדוע אינכם
כותבים מניין השיגו בעליהן של כמה
מן הנשים האלגנטיות האלה את הכסף כדי
להלביש את נשותיהן?״ מתרעם דויד חסון,
המזהה את עצמו בפועל, המשתכר 320ל״י
לחודש.
עם כל הכבוד, אינני סבור כי הצדק עם
שני קוראים אלה. בסדרות אינפורמטיביות
מסוג זה, אנו מראים את המציאות כמות
שהיא, מפגי שהיא מעניינת וחשובה. אנו
מניחים לקוראינו להסיק בעצמם את המסקנות
הנראות להן, לגבש להם דעה עצמאית.
אין פירוש הדבר כי העולם הזה מתנזר
מלהביע את דעתו על תופעה חברתית זו
או אחרת. עשינו זאת בעבר, ונעשה זאת
בעתיד — אך לא בכתבות תיאוריות,
אלא במדורים המייועדים להבעת דעה.
גם לדרכי ההתעשרות של חלק מן הצמרת
החברתית החושה כבר הקדשנו סדרות
רבות, ונוסיף לעשות זאת גם להבא.
גידול הפער בין קצוות החברה הישראלית,
התבססות מעמד חדש של בעלי אמצעים —
אלה הן עובדות החיים, לחיוב או לשלילה.
תפקידנו הראשון הוא להראותן כמות שהן,
בצורה שתעניין במידה שווה את המהפכן
הסוציאליסטי, המבקש לחסלן, ואת איש־העסקים
הקאפיטליסטי, המבקש להרחיבן.

השבוע קיבלנו מכתב מאת הקוראה חנה
בהט מתל־אביב. על פני ארבעה עמודים
צפופים של כתב־יד מסודר ותכליתי, היא
מתחה ביקורת על גליון אחד שלנו, הן
לגבי תוכנו, הן לגבי סגנונו( .חבל שהיא
שכחה לציין את כתובתה דבר המונע תשובה
אישית. אולי תואיל לעשות זאת עתה?)
מכתב אינטליגנטי כזה מעודד ומשמח אותנו
מאוד. אין הוא עוזר לנו רק לתקן
ליקויים •ולעמוד על שגיאות. הוא גם מחוויר
לנו את הרמה הגבוהה של קוראינו, ואת
דבקותם בעתון. ללא דבקות זו, לא היתה
הקוראת בהט טורחת, מן הסתם, לשלוח
מכתב, בו השקיעה כמה שעות עבודה.
מכתב זה אינו יחיד במינו. הוא אחד
מרבים. אין ביכולתנו לפרסם אותם במדור
המכתבים, מפאת אורכם. אבל אנו קוראים
אותם בעיון. מכתבה של הגברת בהט,
למשל, הועבר בזה אדר זה לכל חברי-
המערכת הנוגעים בדבר, שימש נושא לכמה
ויכוחים פנימיים.
מובן שנעים מאד לקבל מכתב־תשבחות.
פחות נעים, אך משעשע, לקבל מכתבי־איום
והשמצות גסות, הבאים אלינד בקצב קבוע
של כחצי תריסר לשבוע. הם מסתיימים
כמעט תמיד, בסיומת האווילית :״נו, נראה
אם יש לכם דם לפרסם את זה.״ דם יש,
אבל אין חשק לפרסם מכתבים שאין בהם
תוכן של ממש. אך מכתבי־ביקורת רציניים,
ומנומקים, חשובים יותר.

העולם הזה 1371

<6באזר־פוסו מאי ס
מכתבים אחרי מוות

אף עתוז לא ביטא את האבל העולמי על
רצח קנרי, כפי שעשה זאת העולם הזה, בהופיעו
כולו בשחור. עורבי עתו; זה, נוסף
להיותם לוחמים בעלי רוח אמיצה, הם נם
בעלי לב חם.
חנן גולדגרט, תל־אביב
...הכתבה על לנרי שיקפה את המציאות
להפליא. מסלנותיכם על דעותיו וגי שותיו
הפוליטיות של הנשיא המנוח — היו נכונות
ובנות( .אנב, בלשר
לטענתבם באילו זיוה
רוד! נעלמה: היא
בילרה לפני כמה
בתחנת־הדלל ימים שלי בהוליבוד).

אברהם פנחסי,
קליפורניה לדעתי, רוצח קנדי
לא היה אלא הצלם,
שתמונותיו פורסמו
בשבועון האמריקאי
ובעיתונכם.
״לייף״
ישנן במה וכמה נקו־רות,
המאשרות את
נירסתי זו.
(או מדוע לא עמד
הצלם עם כל האנפנ
ח סי
שים שברחוב, אלא
במרחק ניכר סן המקום >בפי שנראה מתמונה
מספר?)1
(בו מרוע לא הפסיק הצלם לצלם כאשר
נשמעו היריות? הרי טבעי שאדם, השומע
יריות, יפנה את ראשו מייד לכיוון הקול
או יפיל עצמו ארצה (בפי שעשו צלמים
אחרים הנראים בתמונה 1
(נ) הנשיא נרצח כאשר המצלמה היתה
בדיוק מולו (כפי שמראה תמונה !:-ו. אפשר
נם לראות כי אשתו מסתכלת באותו רנע
ממש לתור המצלמה, כאילו היא יודעת מאיזה
כיוון באי היריות.
כנראה שהוסכם בין אוסוואלר והצלם כי
שניהם יפתחו ביריות באותו רגע, כרי להסיר
את החשד מעל הצלם.
ובכן, מדוע מסר את התמונות לפירסום?
התשובה: כדי להסיר את החשד מעל עצמו,
ולקבל סכום כסף הנון.
מדוע מסר את הכסף לאשת השוטר? התשובה:
כדי שתשתוק, ולא תגלה את אשר
היא יודעת.
מרוע לא מסר את הפילם והמצלמה לטש־טרה
מייד אחרי הרצח, בתקווה שהצילוטים
יעזרו לפיענוח? התשובה: כנראה שבתור המצלמה
היה מוסתר אקדח הרצח.
יצחק קלינר, תל־אביב

זכויות האדם

בישיבת הכנסת ביום היעני יעל השבוע שעבר,
נערד דיון בהארכת תוקפן של התקנות
לשעת הרום, והצעת־החוק עברה בקרי-אה ראשונה
בקולות בל הסיעות, פרט למק״י.
מעניין: באותה ישיבה עצמה צייז היושב־ראש,
קדיש לוז, את יום השנה ה־ 15 להכרזת
האו״ם בדבר זכויות האדם, הנקראת
בעברית :״הכרזה לבל באי עולם בדבר זכויות
האדם.״

א. האובר, אילת

מי? אנחנו?

התערבתי עם י די די כי האיש מתי יניב,
המופיע בספרה של
הדסה מור ״דרכים
לוהטות״ הוא כמובן
מתחרז עם
אני מקווה
שתאשרו את ניחושי
ואזכה בהתערבות.

תחיה שקמוני,
תל־אביב
קראתי את ספרה
של הרסה מור ״דרכים
לוהטות״ .לפי
שקמוני התאור הרי אין לי
ספק שמתי יניב הוא
.--אנא, ענו ליבמדורכם אם ניחושי
קלע למטרה. הדבר
לא נותן לי מנוח.

זאב עזריה,

בי ס לב תי] ן ת
רחובות הקוראים עזריה ו־שקמוני
קלעו למנורה.
קוראים נוספים,
שאותה שאלה הטרידה אותם, מתבקשים לראות
תשובה זו כמופנית גם אליהם. תשובות
נוספות לא תינתנה.

אשתקד במאריינמאד

בעתון הסאטירי האמריקאי המצוייז ״מאד״
(״מטורף״) ,מצאתי פרודייה על הסרט ״אשתקד
במאריינבאד״ ,שאתם המלצתם עליו,
אותה אני מצרף כאן:
שגריר פוניע באצילה, והוא סבור שהוא
בבר פנש אותה אשתקד — איר איננו בטוח
בכר. האצילה בטוחה שמעולם לא פנשה את
השנריר — אד היא חושבת שעם סוחר־הייז,
אותו היא פוגשת, כבר נפגשה פעם, אבל
איננה בטוחה בכד. ם וחר־היין בטוח שאת
האצילה לא פנש אף פעם — אד הוא סבור
שאת עצמו פנש, אם כי איננו בטוח. כמרכז
איננו בטוח אם הוא סוחר־יין. הסרט בויים
בידי ריני קלייר, או הרפו מארכס — המפיק
עצמו אינו בטוח בידי טי.
ראובן פייסט, חיפה
העולם הזה 1371

בג 17ת

׳7 7 7 /7 7 7 7 7 /7 /

החודש נפת חים קורסי ערב חדשים

למועד יולי 1964
בגרות מזורז
בגרותמשולב למועדים יולי—נובמבר 1964
למועד נובמבר 1964 בגרות למועד נובמבר 1964
מוקדמות
פרטיםוהרשמהמ־ 8בבוקר עד 8בערב

יו־ן שלים

חיפה

רח׳ביאליק 17

דרך פ״ת 44
מול בית-הדר
אלנבי 76

בית יואל,
רח׳ יפו 33

במדינה
מכתבים האופנה איננה כאופנה

כקורא נאמן רציתי לציין, שלדעתי לא
מתאימים מדורי אופנה לעיתוז פוליטי, הרוצה
לטהר את האווירה
בחיינו הציבוריים.
מדורים אלה
תופסים מקום של
ידיעות אחרות, שהקוראים
מחכים להן
מדי שבוע.

עמום ברזילי,
בת־ים

רא בריא

קראתי בעיון את
מכתבו של נייהויזר
(העולם הזה ,) 1350
שטען כי לפני שנה
התלונן בפני משרד־ב
רזי לי
הבריאות על ״ניהול
מוסד רפואי מסויים״
בפררס-חנה — ומשרד־הבריאות השיב לו
שהתלונה עברה לסנן שר־הבריאות.
תלונה כזאת לא נתקבלה במשרדנו בהיפר,
ובחדרה. כמו־כז לא מצאנו בל עקבות
בארכיון המשרד הראשי.

דות־חוץ, משרד־הבריאות, ירושלים

הצצה למטבח

אינני תופס על מה נטפלתם לעורר ״המודיע״
,יהודה לייב לוין (העולם הזה
?)1368
מה יש אם הוא נסע בכרטיס־הינם של
חברת צי״ם? האם מת שנותנים לכל העורכים
אסור למר לוין לקבל? בינתיים עוד
לא הוציא איש איסור לנסוע ב אוניו ת צי״ם.
אבל אתם בכלל שיקרתם בכל העניין. פניתי
לקרוביו של מר לוין, ונאמר לי שהוא
בכלל לא נסע לאמריקה בעניין האנציקלופדיה
שהוא מכין. סיפרו לי שהוא נסע
דווקא כדי לבדוק את הנעיצה במטבחים של
האוניה, כדי לרווח על כד לרבנות, לקוראיו
ולמפלנתו. לפי מה ששמעתי הוא בכלל לא
נסע באוניה ״ירושלים״ ,שסביבה בניתם
את הסיפור על שני המטבחים.

מנחם מאיר גליק, ירושלים
(א) איש אומנם לא הוציא עדיין איסור
על נסיעה באוניות צי״ם, אך המודיע במאמריו
הביע לא אחת פיקפוק חמור בכשרות
המטבחים באוניות החברה( .ב) הגילוי כי האונייה
ירושלים ערכה הפלגה באיים הקארי־ביים,
כשעל סיפונה מטבח כשר וטרף, הובא
דווקא בהמודיע( .ג) הגירסה שמר לוין נסע
לאמריקה בעניין האנציקלופדיה, נמסרה לכתב
העולם הזה ממערכת המודיע( .ד) רשימת
הנוסעים מעידה כי לוין יצא באוניה
ירושלים, ב־ 2ו של החודש שעבר.
בעזה״י פעיה״ק ירושלם תובב״א
י״ט בכסלו תשכ״ד
לכבוד המערכה של הקובץ העולם הזה
עיר הקודש תל־אביב.
באתי בזה לעורר את לבכם על עוולה
גדולה שעשיתם. באשר הראו לי את הגליון
שלכם מהשבוע העברה, ושם כתבתם עלילה
כבדה על כבי י די די ורעי כאה לי ה״ה
הרה״ח מהור״ר יהודה ליב לוי: שיחי׳ ,שהוא
ר״ל ירק את הטלית ותפילין שלו לים.
אוי לאזנים שכד שומעות, שיהודים יעלילו
זה על זה עלילות שווא כאלה. איד מלאכם
לבכם לחבר מעשה כזה עליו, שהוא יר״ש
מרבים וחם ושלום להעליל עליו עלילות
זדון כאלה.
תדעו לכם שהוא נכד האי סבא קדישא
מרן הג״ה בעל חידושי הרי״ט זצוק״ל והאי
בוצינא דנהורא מרז הנה״ק בעל שפת אמת
זצוק״ל ונם נכד של מרן הגה״ק האדמו״ר
מנור זצ״ל• איד אפשר לומר על נצר מגזע
רב יחש כזה, שזרק, חס ושלום, את התפילין
שלו?

נרסום ד־ר *׳לקנסו!

ווצפימי לילד?
בגדלים־ ילד?

־׳ יי י

וגוו וז

• י 1 1—11

ו י זו.

הדברים ולבקש ממנו סליחה ומחילה וכפרו
כדי שלא תעוררו עליכם את קפידתם ש?
אבותיו הק׳ נבג״מ, שאז יהיה סופכם רע
ומר. חזרו בכם מעלילתכם הנוראה ותתקנו
הכו״ח בצער וכאב,
את המעוות.

רוצים להיות נאמנים
להתפתחות אישיותו?

יחיאל מאיר בלאאמו״ר יעקב
צדוק זצוק״ל, ירושלים

האם זה׳ חוקי?

לימדו זאת מתוך הספר
״חינוך הילד לאור
מדע־הרוח׳׳
מאת רודולף עטיינר.
להשיג בחנויות הספרים
או בהוצאת מיכאל,
תל־אביב, ת .ד.3329 .

אני מחזיק חוזה משכנתא על דירתי בנס־ציונה,
בשיכון יד־אליעזר. והנה, לפני חודש,

יצאתי את חדירה.
נעלתי אותה, וירדתי
לעבוד באילת.
כשחזרתי, מצאתי את
הדירה פרוצה, וכל
הריהוט נעלם מן הבית.
משכנים הגרים
בבית התברר לי, כי
שליחי ״עטידר״ נכנסו
לבית ללא אי־יצור
מבית־המשפט.
האם זה חוקי?

המחיר 3.50ל״י

שרלי עמאר,
אילת

קוקוריקו ואין
עונה

הייתי מעוניינת לדעת
מרוע השחקנים
שהם כיום פופולריים מאוד, כולל ״התרנגולים״
,אינם עונים למכתבים של מעריציהם?
אם אין הם עונים במכתבים, לפחות שיסבירו
זאת דרד העתוז!

1המכון הבינלאומי להתכתבות
אלפי מכתבים
לפי שיסה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אביב, ת .ד4185 .

עמאר

חל־אביב, רחזב המ סנר 62
טלפ ! ן 38487 בין 19-8

דבורה רונן, ירושלים

זכות קדימה במדור זה תינתן
למבתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

העם
הפ שרה ו 9שרה
לרבים נידמה כי הגיע ר,זמן לקבל את
הדיבידנדה הראשונה מידי ממשלת אשכול.
השבוע היא באה, ודווקא בשטח הרצוי
ביותר: בחזית הבטחון.
שר־הבטחון אשכול נתן למדינה רמטכ״ל
המעורר אמון (ראה הנידון ומסגרת) ,ונודע
כי עומד לחול קיצור בתקופת השרות
הצבאי לבנים ולבנות.
השרות הצבאי לבנים, הנהוג בישראל,
הוא מן הארוכים ביותר בעולם, ושרות
הבנות הוא יחיד במינו. זה מכבר היה
ברור כי יש צורך לקצרם — הן מפאת
גידול השנתונים, הן מטעמי חסכון —
כדי להשקיע את האמצעים בשטחים בט־חוניים
אחרים. אולם בתקופת־הקרח הבט־חוניסטית
היו שיקולים אלה פחות חשובים
משיקולי יוקרה ושוויץ.
תקופת אשכול גרמה להפשרה. כרגיל
אצל אשכול, היתד, גם הפשרה זו בבחינת
פשרה. קיצור־השרות יהיה פחות קיצוני
מכפי שדרשו המחייבים, מטעמי יעילות,
אך יותר קיצוני מכפי שרצו השוללים.
טענות השוללים היו רבות, חלקן אווי־ליות
(״הדבר יפיג את התודעה הבטחונית״),
חלקן אינטרסנטיות (״אם ישרתו הבנות
פחות מן הבנים, יתפרקו גרעיני הנח״ל״).
הנימוק האחרון, שהוא סביר רק לגבי חלק
קטן מאד מבין הבנות, הביא לכך שאלפי
בנות אחרות ישרתו גם להבא חודשים
ארוכים, שאינם דרושים מבחינה בטחונית
טהורה.
מלחמה? לא 1גם הפעם היה לאשכול
מזל. כאילו כדי לתת צידוק נוסף לצעדיו,
באו באותו שבוע שתי ידיעות מעניינות:
• ברית־ד,מועצות קיצרה את תקציבה
הצבאי בארבעה אחוזים.
השבועון המיצרי רוז אל־יוסף, המקורב
מאד לחוגי השלטון, הודיע כמעט
רישמית כי מיצריים לא תפתח בשום
מלחמה נגד ישראל בגלל מי הירדן ,״כל
איחוד מדינות ערב,״ תנאי
עוד לא יקום
שהגשמתו כרגע רחוקה יותר מן הירח.
טען הבטאון, בלי ספק בהשראת גמאל
עצמו: סוריה רוצה לסבך
עבד אל־נאצר
את מצריים במלחמה עם ישראל, רק כדי
לנעוץ סכין בגב קאהיר.
השלום לא התקרב — אך המלחמה
התרחקה.

יחסי ח 1ץ
מ• סומך ונל מי?
ההכרזה היחידה שהוציאה את לוי אשכול
מכליו, בועידה האחרונה של מפא״י
(העולם הזה ,)1363 היתד, הכרזתו של סגנו,
שמעון פרס, כאילו קיימת מחלוקת בשאלה:
על מי חייבת ישראל להשעין את בטחונה
— על הבטחות זרים או על צד,״ל? פרם
עצמו, כך הסביר, סומך דווקא על כוחו
של צה״ל.
אולם בעוד אשכול הסתפק בכמה משפטים
נרגזים, טרח השבוע יגאל אלון להשמיע
תשובה מנוסחת ועניינית. הכריז שר
העבודה, מבלי להזכיר אף פעם אחת את
שמו של פרס:
...למה בעצם הם מתכוונים? פרט ל-
תנועת־החרות, המדברת גבוהה על ברית
צבאית עם צרפת כאפשרות ריאלית, למרות
שממשלת צרפת איננה מראה סימנים שהיא
רוצה בכך, הרי היה זה דוד בן־גוריון
עצמו שבמשך שנים, ותוך כדי ויכוח אתנו,
הטיף להצטרפות ישראל לברית האטלנטית,
גם כשהיה ברור שאין לכך סיכויים. אפילו
בשבועות האחרונים לכהונתו ההיסטורית כ ראש
הממשלה ושר הבטחון, ניסה בעת ובעונה
אחת להשיג דבר והפוכו _ ערובה
אמריקאית־סובייטית לשלמות הגבולות של
כל המדינות המזרח־תיכוניות לרבות ישראלי
אם לא זה — אולי ערובה של אחת
ממדינות המערב. אלה הן ארבע אפשרויות,
אין אלו תכניות המשלימות זו את זו. מוזר,
כי בשבוע אחד, מעל במת הכנסת ומסך
הטלביזיה האמריקאית, מציעים גם ערובה
סובייטית־אמריקאית וגם הצטרפות לברית ה אטלנטית
וגם ערובה חד־צדדית של מי
מארצות המערב.
אחד מאנשי החבורה הזאת הטיף
לנו מעל במת הכנסת שעלינו לבנות קו
מדיני ובטחוני באירופה ש,בסיסו כקדקדו
יהיה דומה ליחסה של צרפת כלפינו׳ .בהזדמנויות
פומביות אחרות הם טוענים כי
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1371

ן* לדי ייטראל עמדו מול הנרות ושרו
מעוז צור — כאשר נודע רישמית כי
צה״ל חדל להיות מעוזו של צור. אחרי
תקופה ארוכה מאד של ניחושים, השערות
ושמועות, ניכנסו חילופי־הגברי לתוקפם. צבי
צור הלך, יצחק רבין תפס את מקומו.
זו הפעם הששית, בחמש־עשרה שנות קיומי׳
מתחלפ ם הרמטכ״לים של צה״ל. אר
נידמה כי לשום חילופים קודמים לא היתד,
משמעות כה רבה, המובנת לאנשים כה
רבים.
עם סיום כהונתו של צבי צור מסתיים
פרק, ואולי תקופה.

לא חיה עוד רמטכ״ל חדש,
שנכנס לתפקידו כשהוא מלווה
תקוות כה רבות, איחולים כה לבביים,
כמו רב־אלוף יצחק רבין.

לא היה האשם בצה״ל, אלא ברקע הפוליטי
המיוהד של דיין וחבר־מרעיו.

הסכנה הקיימת בישראל היא
בדיוק הפוכה: שהצבא יאבד את
אותה עצמאות מקצועית, אותה
אי-תלות נפיטית ומעשית, הדרושה
לקיומו.
כלומר: שהצבא יחדל מלהיות נחלת האומה
כולה, שיסתבך באינטריגות של אדוניו
האזרחיים, ש זוהה עם מפלגה מסויימת
— או עם כת מסויימת במפלגה מסויימת.

זוהי הסכנה הטמונה במונח
״בטחוניזם״ .אין זה מונח צבאי,
אלא מפלגתי.
הבטחוניסט — האיש המבקש לרכוב על

יהיה מנוס ממלחמה (משמע: אם ניכשל במשימתנו).
וכל
החלקים האזרחיים של מנגנון הבט־חון
— אינם קיימים אלא כדי לשרת את
הצבא הלוחם. כדי לעזור לצבא להתכונן
לתפקידו, ולעמוד בתפקידו בשעת הצורך.
לספק את צרכיו, לציידו בנשק, לנהל את
פינקסיו.

אמת יסודית זו נשכחה במרוצת
השנים.
עסקנים אזרחיים יצרו את הפיקציה של
״מערכת הבטחון״ ,כדי לרומם את דמותו
של הפקיד האזרחי על חשבונו של החייל
הלוחם. עד שנוצר הרושם כאילו צה״ל הוא
רק אחד הברגים, ולא החשוב ביותר, ב
הכל
מקווים: זוהי התחלה חדשה. התחלה
שהגיעה זמנה זה מבבר.

ידענו: הוא היה מג״ד מצטיין בימי הקרבות.
הוא גילה אומץ־לב גופני בולט.
הוא איש פיקח.
אולם גם ידענו: זוהי פיקחותו של אדם
ה־ודע לסדר ולהסתדר — לא חובמתו של
אדם היודע לבנות בניין, המטביע את חותמו
על זולתו׳ המחנך את פקודיו ומעלה
אותם לרמה. חדישה.
אף ידענו: זהו איש מפא״י משחר נעוריו׳
צמוד יותר למפלגתו מכל רמטכ״ל
קודם של צה״ל — להוציא, אולי, את משה
דיין.

גרוע מזה: ידענו כי צ׳רה
קיבל את מינוייו, שלא בעיתו,
עקב התפטרותו של חיים לסקוב,
בעיצומה של פרשת־לבון.

צמאותו של צה׳׳ל -מה פירושו?׳
לשון אחרת: מה צריכים להיות היחסים
בין המימשל האזרחי לבין לובשי־המדים
במדינה דמוקראטית?
איננו רוצים בצבא שיהווה מדינה־בתוך־
מדינה, בראשות כת־קצינים סגורה ומסוגרת,
נוסח גרמניה הקיסרית או יפאן המיליטריסטית.
איננו רוצים בצבא הכופה
קווי־מדיניות על המדינה, תחת לבצע את
מדיניות המוסדות הניבחרים. גם איננו רוצים
בצבא ההופך את הקצין לאליל, תוך זיל-
זול בציבור האזרחי.

אולם סכנה זו לא היתה מעולם
מכדטית במדינת-ישראל. חסר לה
הבסיס המעמדי, שנוצר במדינות
אחרות בעיקבות התקופה הפיאודלית.

בימי משה דיין, כאשר חששו רבים
מפני סכנה כזאת (או קיוו להתגשמותה),

( ולתפקידו בעיצומה של פרשח־לבון.

יצחק רבץ נכנם לתפקידו בשעה
ששר־כטחון חדש מנהיג סדרים
חדשים בצמרת האזרהית של
משרדו.

הוא מביא עימו לא רק את הצורך
בהתחלה חדשה — אלא גם
את תכונות־האופי הדרויטות לכך.

כאשר נטל צ׳רה את הפיקוד
לידו, היו רגשותינו מהולים.

לקוות -אך לא לבטוח.

אם נשאר צה״ל, למרות כל אלה,
צבא יעיל ותכליתי, הרי זה אומר
הרבה על משאביו האנושיים וה רוחניים.
אך השינוי בא בעיתו.

ך • רבה תלוי בטיב העיתוי. צ׳רה נכנס

צ׳רה בא בימי השיא של שמעון פרם,
רבין בא בימי ירידתו התלולה של פרם,
שום רמטכ״ל של צה״ל לא דמה עדיין
לקודמו. כמעט ואפשר לומר: כל רמטכ״ל
של צה״ל עד כה היה בבחינת ניגודו של
קודמו, מבחינת אופיו ותכונותיו. יצחק רבין
אינו חורג מכלל זה.

י* לה נהוג בישראל למתוח ביקורת
\ * על רמטכ״ל יוצא, כרגיל במדינות דמו־קראטיית.
לא נבוא להפר נוהג זה. אך יש
דברים החייבים להיאמר, להבהרת הבעיות
העומדות בפני המפקד החדש.

לסקוב הלך מפני שאינו יודע פשרה על
חשבון יושרו האישי והבנתו המקצועית.
הוא נוצח על־ידי שמעון פרס, עסקן אזרחי
שלא היה חייל מעולם, שלא פיקד מימיו
על חצי חוליה תחת אש חיה. נוצח על-
ידי פרס — אך לא ניכנע לו.
התפוטרותו של לסקוב היתה נקודת־השיא
של עליית שמעון פרם. סיעת נערי־החצר,
שגברה על אויביה בפרשת־לבון, הגיעה
באותו מועד לפיסגת עוצמתה.
באותו רגע מסרו שר־הבטחון וסגנו את
נם הרמטכ״ל לצבי צור. אנחנו׳ שהיכרנו
אותו, רק יכולנו לקודת כי למרות הכל
יגלה את כוח־האופי הדרוש כדי לשמור
על עצמאותו של צה״ל.

עות צה״ל למען ענייניו הפוליטיים הפרטיים
(.ונזכיר רק דרך אגב את פרשת כתבו הצבאי
של השבועון המסויים, חברו־לנשק של
צ׳רה בימי המלחמה, שנזרק על־ידו לפי
פקודת פרם).

רבי־האלופעו רבין וצ׳רה: ררושה ההוזלה וורשה
סוס הבטחון אל מחוז־חפצו האישי והכי־תתי
— אינו חייל, אלא עסקן.
על כן מטילה המציאות הישראלית תפקיד
חשוב על כל רמטכ״ל: לקבוע תחום
ברור בין הסמכות המדינית לבין הסמכות
הצבאית, לעמוד בתוקף מול דרישות בלתי-
לגיטימיות של המנגנון האזרחי.
לכך דרוש כוח־אופי, ודרושה הנכונות
להסיק את המסקנות האישיות במיקרה הצורך.

כוח
זה היה ליגאל ידין, למוטקה
מקלף ולחיים לסקוב. כוח זה ישנו,
כך ניראה לנו, ליצחק רבץ.

ין המדובר רק בעניינים מקצועיים

או פורמליים, בתקנים של נוהל ובהגדרת
סמכויות.

מדובר על דמותו •טל החייל.

במשך שנים ארוכות, מאז שלה גורל
עגום את שמעון פרס ממחשכי עיסקי־הרכש
והניח לו להפקיע לעצמו את ממלכת הבט־חון
— הולך ומתנפח משהו המתקרא ״מערכת
הבטחון״ ,ומאפיל על הצבא הלוחם.

הצבא -תפקידו ללחום. אין לו
שום תפקיד אמיתי אחר. כל השאר
הוא צדדי ומישני.

אנו, הדוגלים במדיניות של שלום, הרואים
בה את מטרת חיינו ואת הצדקת קיומנו
— גם אנו איננו יכולים לייעד לצבא
שום תפקיד אחר. הלוואי ולא יצטרך ללחום.
נקדיש את כל כוחותינו למען לא יצטרך
ללחום. אך הצבא קיים כדי ללחום, אם לא

מכונה המבריקה של ״צמרת הבטחון״.

האריה שוב לא כישכש בזנב.
הזנב החל מכשכש באריה.

**1בי צור לא עצר תהליך זה, שהגיע
לממדים מדאיגים.
הצבא המשוכלל ביותר בעולם לא ינצח
בטאנקים ובתותחים, אף לא בפגזים גרעיניים.
הגורם המכריע היה, התה ויהיה לעולם
אותו גורם מיסתורי הקרוי ״מוראל״.
זאת יודע כל אדם שהיה יום אחד בחייו
חייל ביחידה קרבית.
מוראל גבוה אינו תוצאה של נאומי־פיט־פוט
אודות האוייב הזומם לכלותנו.

הוא פרי אהבת המולדת והאמונה
בצידקת העניין -וגם פרי הגאווה
שר לובש-המדים, פרי רוה
היחידה, פרי ההערצה שרוחש החייל
למפקדו העליון.
כאשר שמו של רמטכ״ל מופיע בהודעות
ובידיעות, אחרי שמו של עסקן אפרורי ממדרגה
שניה, הנושא את התואר תת־שר
הבטחון, הרי זה פוגע במוראל. הרי זה
אומר, למעשה, לחיילים: החייל מס׳ 1חשוב
פחות מעסקן־מישנה.
יכולנו להרבות בדוגמות, גדולות וקטנות,
וכולן חשובות. הן רבו בתקופת כהונתו של
צ׳רה. צה״ל איבד את הקשר החי, הבלתי־אמצעי,
עם הציבור — כי שמעון פרס השתמש
בדוברי צה״ל לצרכיו שלו. סגן שר־הבטחון
לא היסס מעולם להשתמש בזרו־

מאת

הוא חייל לוחם, מפקד קרבי — ויחד עם
זאת בעל סימני־ההיכר של קצין־מטד, בעל
מוח איסטראטגי.
הוא גדל באווירה של הפלמ״ח — ועד
היום לא קם בישראל בית־ספר טוב יותר
למפקדים.
אין הוא רודף פירסומת, אין הוא איש
״יחסי ציבור״ ,אין הוא חובב נאומים( .וניראה
כי להבא נינצל, בעזרת השם, מן הנאומים
האוויליים בנוסח זאב! זאב!)
אין הוא איש הפוליטיקה, והוא רחוק
יותר מעיסקי־מפלגה מרוב קודמיו.
בקיצור: אדם שקול ואחראי, המזיגה הנכונה
של איש־מחשבה ואיש־מעשה, דמות
המסוגלת לעורר הערכה, מפקד שלא יקבל
תכתיב של חורשי־קנוניות.
המיבחן האמיתי עוד צפוי ליצחק רבץ —
ורק בתום תקופת־כהונה אפשר לדון איך
השתמש אדם ביכולתו הפוטנציאלית.

אך כבר עתה מותר להגיד :
נעים לדעת כי אדם כזה יעמוד
בראש צה״ל כאשר בעיית המד
ביל הארצי תיצור מצבים בטחו•
ניים שיחייבו שיקול-דעת וחוש־אחריות.

אם כי דווקא חילופי־גברי אלה באים בן
עיתם, אין להתחמק מלעורר את עצם
שאלת חילופי־הגברי התכופים בראשות

שבעה רמטכ״לים בחמש-עשרה
שנה -זה בלאי עצום.

האומנם יכול צבא קטן להרשות לעצמו
לאבד את מיטב כוחותיו על־ידי חילופים
מהירים כאלה?
האומנם מוכרחה לחיצת־היד לרמטכ״ל
חדש להוות מעין נשיקת־מוות — בידיעה
שהאיש ייפלט בהכרח משורות הצבא תוך
זמן קצר מדי?
רמטכ״ל זקן יכול להיות אסון לאומי.
אבל איוולת היא להציף את המשק הפרטי
והציבורי בקצינים מנוסים, הנפלטים מצה״ל
לפני שהספיקו להגיע לשיא כושרם, בגלל
קוצר תקופת־הכהונה של הרמטכ״ל.

נוהג זה טעון בדיקה חדשה.
אני מקווה שבדיקה זו תיערך בימי כהונתו
של הרמטכ״ל החדש. ואני מקווה שדווקא
כהונה זו תעודד את המדינה להניח
להבא לרמטכ״ליה להישאר בתפקידם תקופה
ארוכה הרבה יותר.

תצפית

כ? הזכויות שמורות

• ההערכה הישראלית לגבי ההתפתחויות הצפויות, עם
הפעלת המוכיל הארצי כעוד זמן?צר: העדבים אינם מוננים לצאת
למלחמה.

יחד עם זאת, קיים נעלם גדול, אשר יכול לשנות הערכה זו
ולנרום להתלקחות. גורם זה הוא ממשלת הבעת בסוריה. שיקוליה לפתי־חת
מערכה צבאית נגד ישראל, עם הפעלת המוביל: להוכיח את האשמותיה נגד
עבד אל־נאצר, כי רק הבעת מוכנה ללחום למען מטרות כלל־ערביות ; או
לחייב את מצרים להעתבך בעל כורחה במלחמה עם ישרא ל, שתעלה ביוקר
לצבא המצרי ותפגע קשות בעבד אלינאצר, אולי אפילו עד כדי עירעור משטרו
ובלימת מסענ נגד הבעת.
• ישראל תפתח כמלחמת־תנופה כחרם הערכי. אחרי ההצלחה
הבלתי־צפויה בפרשת נוו־יץ׳ יוניון הלונדונית, נעל רקע דעת־הקהל שנוצרה עקב
פרשה זו, תגשים ישראל כמה תוכניות נגד החרם. תוכניות אלה עובדו בשעתן
בשיתוף־פעולה של משרד החוץ ועוד כמה^^גורמיס^^אב ל מתוך סיבות
שונות לא הוצאו לפועל. אלה הן בעיקרן
לכמה חברות: הפסקת החרם או הפסקת
בשטח זה ימלא סגן ראש הממשלה אבא
בעולם, המחזיקים מניות בחברות גדולות,
החרם.

תוכניות הסברה, בצירוף אולטימאטום
הקשרים עם ישראל. תפקיד מיוחד
אבן, שיבקר אצל בעלי־הון יהודיים
כדי שיעוררו בחברותיהם את בעיית

• תגכר המתיחות כין שמעון פרם לבין לוי אשכול. שי־

במדינה

סו ח ר גלוסגליע ג ס

(המשך מעמוד )4

גורלנו הבטחוני תלוי במידה מכרעת בטיב
יחסינו עם גרמניה, ליום סגריר׳ .האם
בקונצפציה זו אין משום קשירת גורלנו
בערובה מצד גורמי חוץ׳ מעבר למה שנדרש
מאתנו?
״יש ליחס חשיבות רבה לקשרינו עם
צרפת כמקור לרכישת נשק, כשוק לתוצר־תנו,
וכעם ידידותי שהעניק לעולם לא מעט
מהשקפות המהפכה החברתית ועקרונות הצדק
החברתיים והמשפטיים. צרפת היא מעצמה
חשובה וקשרינו אתה התרחבו על
פני שטחים רבים ויש אינטרס גדול לישראל
לקיימם, לטפחם ואף להרחיבם. אבל צרפת
מעולם לא דרשה מאתנו, לא בפרוש ולא
ברמז, שעלינו לבנות קו מדיני ובטחוני
ש,בסיסו כקדקדו יהיה דומה ליחסה של
צרפת כלפינו׳.
״ואם מחריפים היחסים, נאמר, כפי ש־מחריפים
בין צרפת ואמריקה סביב בעית
גרמניה או בעית אירופה, האם החרפת יחסים
אלה בין שתי המדינות שהן ידידותיות
לישראל — גם עם תופעות לא ידידותיות

כ עו רו רנ ^ ב דו ל

שמעון פרם — כאזהרה לאשכול.
השבוע קיימו שפירא ואשכול בירור.
״אני מוכן ללחוץ על הנהלת צי״ם לבטל
את ההסכם עם סנהדר הרבנים,״ הודיע
אשכול, ולצרכי השהיה הוסיף :״אבל איני
יכול לעשות זאת במצב הקיים, כי בתוך
מפא״י יאשימו אותי חברי בכניעה לאיום
החרם הכללי של הרבנות הראשית.״
הכדור לא נשאר זמן רב בידי הדתיים.
הם מיהרו להעבירו חזרה לאשכול. ללא כל
סיבה נראית לעין, הופיעה בהצופה הכרזה
של הרב איסר אונטרמן :״פה ושם נאמר
שכאילו הרבנות מאיימת בחרם על אניות
צי״ם, אם לא תבטל מטבח הטריפה באנייה
שלום. הגדרה זו מנוגדת לאמת.״
לא נותר לאשכול, אלא להפעיל את
הלחץ המובטח על הנהלת צי״ם.

אי שיות מקסימה
רבים מייחסים למשה דיין את השאיפה
לחולל׳ בשעת כושר, הפיכה מזויינת כדי
להגיע לשלטון. אך תמיד היו אלה שונאיו
ויריביו. השבוע, בפעם הראשונה, יוחסה
לדיין שאיפה כזאת על־ידי אחד מדובריו
שלו עצמו.
כתב נפתלי לביא, אחד מאנשי אמונו של
דיין• ביומון הארץ, שהוא כולו שופר בלתי־רישמי
של שר־ד,חקלאות בכל הסתבכות
קואליציונית, או פנימית מפלגתית,
שתפיל את ממשלתו של מר אשכול, די לה
לאישיותו של דיין, ולקסם מנהיגותו, כדי
לזכות בתמיכתם של גורמי־ציבור ושלוחות
ביצועיות של השלטון הקיים.״
במישטר דמוקראטי, אין ל״שלוחות ביצו־עיות״
שום השפעה על הרכב השלטון. לכן
מכוון פסוק זה למצב בו ייעלמו סממני
הדמוקראטיה הפורמלית, וזכות ההכרעה
תהיה בידי ״גורמי ציבור ושלוחות ביצו־עיות״
— משמע, דיקטטורה בטחוניסטית.
למען הזהירות, שם לביא את האמונה באפשרות
זו בלב זולתו. אך אין הוא משאיר
ספק בכך שזו אמונתו האישית — ואולי
אזהרה מטעם משה דיין עצמו.

יחסים מרח ביי ם
מעבד ל ג בו ל

״אם תלמז גזמוגו, לא אמכור לך תפוח־ים לנוולם!״
הבטחזן •יהדק את קשריו עם מערכת הבטחון, מעל לראשו של פרס, דבר ש־יעמיד
בצל את סגן השר בתוך כלל מערכת הבטחנו, יכריח אותו לטפל בבעיות־מישנה
ולא בדרגים הגבוהים של המדיניות הבטחונית.

• כעוד שכין הדתיים לכין אשכור תשרור שכיתרדנשק
כשכועות הכאים, תחריך מלחמת הדתיים כשר החינוך.
המפד׳׳ל מכינה ״ספר שחור״ כדי להוכיח את הקיפוחים הקיימים, לדבריה, כלפי
החינוך הדתי. הדתיים יטענו כי במשרד החינוך קיימת מגמה ברורה לפגוע
בחינוך הדתי ולהצר את צעדיו. לעומת זאת יאשים ארן את הדתיים בניצול
החינוך הממלכתי־דתי לצורכיהם הפוליטיים ולכיבוש עמדות למפלגתם.
• פינהם לכון יגיש אולטימטום למרכז מפא״י. הוא יתבע
להחזיר אותו ואת חבריו לפעילות מפלגתית — אחרת יכריז מיד על פרישה
ועל הקמת סיעה עצמאית לקרא ת הבחירות לוועידת ההסתדרות. לבון יודע, כי
מפא״י מפחדת מאוד מבחירות אלה והוא רואה את השעה כמתאימה להפשיר
את הקיפאון אליו הוכנס.

• אשכול ידחה את מועד ביקורו כארצות־הכרית. ראש־הממשלה
עמד לבקר שם בשבועות הקרובים, כדי להופיע בכנסים שונים של
מיפעל־מילווה־הפיתוח והמגבית־היהודית־י־המאוחדת. אולם לאחר שהוזהר כי
ביקורו עשוי לשמש אות לחוגים חרדיים להפגין נגדו ונגד המדינה, יידחה הביקור
עד להרגעת הרוחות במחנה הדתי. אין זה מן הנמנע, כי כבר בימים
הקרובים יצאו כמה עסקנים דתיים לארצות־הברית, כדי לפגוש שם אדמו״רים
וראשי ישיבות, העומדים מאחורי מסעות־המחאה האנטי־ישראליים.

• משרד החינוך והתרכות עשוי להתערב כפרשת הפרסים

הספרותיים. העובדה שמפעם לפעם פורצות שערוריות סביב לפרסים חשו־בים
תשפיע על הנהלת המשרד לערוך ביקורת של נוהגי הענקת הפרסים,
נאולי אף להתקין תקנות שיסדירו את חלוקתם.

• מהומה תתעורר כציכור הסטודנטים סכים הדרישה
לגגות את ריתוקו של סטודנט ערכי על־ידי המושל הצכאי.
ועד הסטודנטים בירושלים סרב לגנות את המעשה. עתה מתארגנת תנועה להביא
את העניין בפני המוסדות היותר גבוהים, בטענה שציבור הסטודנטים, שגינה
פעולות־דיכוי בדרום־אפריקח ובמארוקו, אינו יכול להתעלם ממעשים כאלה ב־ישראל.

ושם — חייבת למצוא בטויה מיד גם
בירושלים? זה נדרש מאתנו מצרפת או
מארצות־הברית?״

מ פלגו ת
חזכיון בסכנה
לוי אשכול משתוקק להסכם עם אחדות־העבודה.
אבל מה יקרה אם הסכם זר, לא
יושג? החשובה ברורה: עליו להמשיך ולהישען
על החזית הדתית, שאותה אפשר
תמיד לקנות. המסקנה הפוליטית ברורה אף
היא: כל עוד לא תהיה הכרעה למען
שיתוף פועלי, אסור לו לשרוף את גשריו
אל הדתיים.
זאת המחשבה שהדריכה אותו, שעה שהעביר
בממשלה החלטה מסורבלת בדבר התנועה
בשבתות לשער־מנדלבאום, שמאחורי
הפראזות שלה הסתתרה כניעה מעשית
לדתיים. זאת גם המחשבה המדריכה את
אשכול בשבועיים האחרונים, לחפש נסיגה
בעניין המטבח הבלתי־כשר של אניית־הדגל
שלום.

מה עוד, שהמפד״ל אינה נלחמת רק על
קידוש השם, אלא גם על קונסציה עיסקית,
השווה מיליונים רבים. כי חותמת־הכשרות
חדלה מזמן לסמל בדיקה בילכתית של
מזון, מסמלת הרבה יותר עיסקה מסחרית
מפוקפקת, בה נוגס בעל־ר,חותמת אחוזים
מרווחי העסק שהוא מסווג ככשר למהדרין.
על־פי הסכם בלתי־כתוב, מסרה המדינה
את הקונסציה הבלעדית לצורה זו של שוד
לידי המפד״ל.
לפתע הסתבר, שאפשר גם לפגוע ב־קונסציה
זו. הנהלת צי״ם חתמה על הסכם
עם סהנדר הרבנים האמריקאי, המחזיק ב־חותמת־כשרות
מ שלו׳.לרב הראשי יצחק
נסים ולראשי המפד״ל היה ברור, כי זהו
פתח בפני חדירה זרה, המאיימת על שלימות
הקונסציה הבלעדית. לכן גם הקפיד
משה חיים שפירא להדגיש את ידידותו אל

מד, יחסו של הערבי ברחוב לישראל, בסתיו?1963
על גך יכולה התרשמותו של
זר בלתי־משוחד ללמד יותר מתוות־דעתם של
המומחים.
השבוע חזרה לישראל צעירה אמריקאית
חיננית, אחרי ביקור של שלושה שבועות
בארצות השכנות. לואיס רימי, עתונאית
אמריקאית שעבדה בשבועוני־גשים במולדתה,
נוצריה מודירג׳יניה המסיירת במרחב כדי
לאסוף חומר לכתבות, ביקרה תחילה בישראל,
עברה לארצות־ערב, חזרה כשהיא עשירה
בחוויות אישיות, המראות את מצב־הרוח
המרחבי מזווית ראייתה של צעירה
( )25 בלתי־משוחדת.

כין השאר:

• רצח קנדי .״הנשיא שלך יורה.״
״אינני מבינה. מר קנדי יורה?״
״קנדי מת 1״ נהג־ד,מונית לחץ על הדק
דמיוני לעבר ליבו .״באנג! באנג!״ ונפל
אחורה.
כך, באנגלית משובשת, נודע לי על רצח
הנשיא, במונית בה נסעתי השכם בבוקר
לנמל־ד,תעופה הירושלמי, כדי לטוס לביירות.
בנמל־התעופה היה ברור כי הכל מדברים
על קנדי. האנשים עברו מערבית לאנגלית,
כדי לכלול אותי בשיחה.
״יהודי עשה את זה,״ שיער אחד הגברים.
״מדוע אוזר, אומר זאת?״ שאלתי. וכדי
להפריך את האשמתו :״בלתי־אפשרי. זה
קרה בטכסאס. אין יהודים בטכסאס. כולם
בניו־יורק.״
״יהודי עשה את זד״״ הוא חזר, הפעם
ביתר תוקף ,״כשקורה משהו רע בעולם,
את יכולה להיות בטוחה שמעורב בזה
יהודי.״
• עליה לישראל .״על האו״ם להפסיק
את ר,עליה של היהודים לישראל,״
התלונן ערבי אחד באוזני .״הם ממלאים
את הארץ בקצב שלא ייאמן!״
״אבל זה עניין פנימי,״ אמרתי .״האו״ם
אינו יכול להתערב.״
(המשך בעמוד )•14
• לביא הוא האיש שנבחר להשתתף
מטעם הארץ במשלחת העתונאית ששלח
הממונה על שרותי הבטחון לגרמניה, בשיא
פרשת המדענים, כדי לנהל את מסע־התעמולה
שלו בעתונות הישראלית.
העולם הזה 1371

יצחק רבין־נפי שמספר עריו חבו־לנשק
אחרי שהובס הצבא המצרי ושרידיו כותרו
בינואר , 1949 התנגדו מפקד החזית
וקצין־המיבצעים שלו לרעיון הטכם שבי־תת־הנשק
עם המצרים. הם סברו שיש
לנצל את העליונות הישראלית המוחלטת,
כדי לתבוע ולהשיג ערובות לשלום, וכדי
למנוע מהצבא המצרי להתחמק ממצבו הקשה
בעזרת שביתת־נשק.
כאשר הציע הרמטכ״ל ליגאל להצטרף
למשלחת הישראלית שיצאה לרודוס לנהל
משא־ומתן עם המצרים, דחה יגאל את
ההצעה. הוא הציע את רבין במקומו, כדי
שיסביר לחברי המשלחת את מצבם האמיתי
של המצרים. יצחק הסכים — בתנאי שישמש
בתפקיד יועץ בלבד. יום לפני החתימה על
הסכם שביתת־הנשק ארז את מזוודותיו,
התייצב חזרה בחזית הדרום, הודיע ליגאל
״לא חתמתי,״ ומיד התיישב לטפל בהכנות
למיבצע כיבוש אילת.
עם תום הקרבות יצא יגאל למסע השתלמות
בצבא הצרפתי, מינה את יצחק רבין
כממלא מקומו. דויד בן־גוריון ניצל את
הזדמנות העדרו של יגאל, מינה במקומו
את משה דיין כמפקד חזית הדרום. יגאל
למד על השינוי במעמדו מפי קצין־הקשר
הצרפתי, בהיותו באלג׳יריה.
עם שובו ארצה ביטא את רגש העלבון
והמרירות שקיננו בו, התפטר מן הצבא.
רבין, מצידו, ביקש העברה מחזית הדרום.
וכך נסתיימה השותפות הצבאית בין השניים,
שהחלה בכדורי.

1 1 * 111ק 71111111141 האלוף יצחק רבין יורד מן המטוס שהחזירו ארצח
\ | 1 1 1 1 _ 1 11 11 1מסיורו האחרון בחוץ־לארץ, לקראת מינויו כרמטכ״ל החדש
של צת״ל. בתו ובנו מקבלים אותו בהנאה גלויה, לאחר העדרותו הממושכת מן הבית.

הפלמח״גיק שרא פורק
ך* פלמ״ד! פורק, מפקדיו פוזרו, צה״ל

הגיזרה הירושלמית. באותה שעה פיקד יגאל
על הקרבות בגליל העליון. משסיימו חטיבות
הראל ויפתח את משימותיהן, חזרו
יגאל ויצחק למטה, ושוב פעלו יחדיו במסגרת
מיבצע דני׳ בו נכבשו לוד, רמלה
ופרוזדור ירושלים. ירושלמים רבים הצטערו
על שהעיר ירושלים לא הוכללה תחת
פיקודו של מטה המיבצע. הם משוכנעים

| |ד,חל מקבל את דמותו של היום. אן
יצחק היה ונשאר פלמ״חניק. הוא נתן הוכחה
לכן לדויד בן־גוריון עצמו, מפרק הפלמ״ח.
בשלהי 1949 נערך הכנס הארצי הראשון
של לוחמי הפלמ״ח. שר הבטחון הו-רה ל־רמטכ״ל
דאז, רב־אלוף יעקב דורי, לאסור
על אנשי הפלמ״ח שעדיין שירתו בצה״ל
להשתתף בכנס שנערך באיצטדיון המכביד,
בחל־אביב. היתד, זו פקודה קטנונית, והיה

>\ני רוצה לספר סיפור בעל מוסר־
\| השכל. סיפור על שכר הנאמנות. הוא
נוגע לגבר ג׳ינג׳י, בעל קול באס ודיבור
איטי, השוקל כל מילה היוצאת מפיו. הגבר
שבעוד שבועיים יעמוד בלישכת ראש־הממשלה,
ויקבל מידו את דגל הרמט״כל
של צה״ל.
יצחק רבין הוא נציג בולט של הצברים

הכנס היה צריך להתחיל בשעה שמונה בערב.
יצחק הופ ע לפגישה. אך כאשר הגיעה
שעת ההתכנסות, קם וביקש רשות משר
הבטחון לשחררו .״מדוע. אתה ממהר?״ היתמם
בן־גוריון.
״עלי ללכת לכנס הפלמ״ח,״ השיב יצחק
— וקם והלך.

היי ד הארוכה
*** ני קצינים אחרים שהתעלמו אף

14/הם מהוראת החרם, סבלו בשל כך:
אחד מהם סולק מצה״ל, שני קיבל נזיפה.
אך ביצחק לא העזו לפגוע.
במשך 13 השנים שחלפו מאז, כיהן יצחק
בכל התפקידים האפשריים בצה״ל. כראש
מחלקת המיבצעים במטכ״ל, כראש אגף ההדרכה
של צה״ל, כאלוף פיקוד הצפון, כראש
אגף המטה הכללי בפיקודו של חיים
לסקוב. לבסוף שירת כסגנו של הרמטכ״ל
צבי (״צ׳רה״) צור, אף כי צור היה מג״ד
כאשר יצחק כבר היה מפקד חטיבה.
בזכות השקפת עולמו המגובשת, לא נכשל
יצחק בהסתיידות עורקים מחשבתית, כפי
שקורה לעתים לאנשי צבא הקבע. הוא עבר
בית־ספר לפיקוד ומטה באנגליה, התקדם בידע
הצבא שלו עם התקדמות המקצוע, נחשב
זה שנים רבות כמפקד מספר 1של צה״ל.
היה ברור כי אדם כזה חייב להגיע במהרה
לתפקיד העליון בצבא.
אולם מינוי רדף מינוי, השתלמות נוספה
להשתלמות — ויצחק רבין עוד המשיך
לשאת על כתפיו דרגת אלוף בלבד. היו
כאלה שחשבו כי לעולם לא יהיה רב־אלוף.
שכן לא התאים את עצמו לאווירה שנוצרה
בעת כהונתם של דיין ופרס.
הוא לא התחנף, שמר על אופיו ולא
היסס להגן על דעותיו גם כאשר לא היו
מקובלות על הממונים עליו.
אולם הקונסטלציה הפוליטית החדשה שנוצרה
בממשלה, אחרי עזיבתו של בן־גור־יון,
אי־אפשר היה לה להוסיף ולעקוף את
יצחק. יש גורסים שהקצונה הבכירה בצה״ל
לא היתד, מסתגלת למועמד אחר, בתקופה
זו. כי צד,״ל בשל ליצחק רבין, ויצחק

הפלמ׳׳חניק שלא פו ד ק
מדור הפלמ״ח. הוריו היו פועלים. אביו,
נחמיה רבין, היה מראשוני פועלי חברת
החשמל. אמו, רוזה כהן ז״ל, היתה נציגת
הפועלים בעיריית תל־אביב. הוא התחנך
בבית־הספר של גבעת השלושה ובבית־החינוך
בתל־אביב, אבל בית־הספר שעיצב
את אופיו היה כדורי, בו הצטיין בלימודיו
וזכה בפרס הראשון על שם הנציב העליון
וואקהופ. שם גם הוטבל לראשונה להגנה,
ושם גם אירעה הפגישה הראשונה בינו
לבין יגאל אלון, שהיה כבר אז מפקד
אזורי בהגנה. הקשר שנוצר בין המפקד
והפקוד, בין המורה והתלמיד, לא נותק
מאז.
יצחק רבין היה בין ראשוני המצטרפים
לפלמ״ח, הספיק להשתתף בפעולות בסוריה
ובלבנון, מטעם בנות־הברית. זמן קצר לאחר
מכן עבר קורס מ״כים ברמת־יוחנן, בפיקודו
של יגאל אלון, ומאז החלה עלייתו
דרך כל השלבים. תחילה כמפקד כיתה,
לאחר מכן מ״מ, מפקד פלוגה, סגן מפקד
גדוד ומג״ד.
היתד, זו עליה רצופת נסיון, לרבות פעולות
גרילה נגד האנגלים. הוא נטל חלק
רציני בפעולה נגד מחנה־העולים בעתלית.
מפקד הפעולה כולה היה נחום שריג, אך
יצחק (שהיה אז סמג״ד) פקד על הכוח שהעביר
את העולים בערוצי הכרמל עד לקיבוץ
יגור, תוך כדי התנגשות מזויינת עם
היחידות הבריטיות שניסו לחסום את דרך
הבריחה.
הוא היה בין עצורי רפיח, אחרי השבת
השחורה ביולי .1946 הוא נעצר במיטתו,
כשרגל אחת חבושה בגבס, בגלל תאונת
דרכים.
זמן מה אחרי שנתמנה יגאל אלון כמפקד
הפלמ״ח ב־ , 1945 עקב מינויו של יצחק שדה
כרמטכ״ל ההגנה, חיפש יגאל לעצמו, כדרכו,
מה שנראה לו כמובחר ביותר. באורח
טבעי בחר את חניכו המבריק כקצין־
המיבצעים במטה הפלמ״ח. מאז המשיכו
יחד, עד לסיום מלחמת העצמות.
בתוקף תפקידו במטה הפלמ״ח, התמנה
יצחק כמפקד חטיבת הראל, תחת פיקודו
של יצחק שדה, שהיה ממונה זמנית על

עד היום, שאילו נעשה כן — אפשר היה
לכבוש אתירושלים העתיקה.

הצוציק הג׳יגג׳י
הן העובדות היבשות, שאפשר גם
לקרוא בביוגרפיה רשמית. הן רק מהודת
את השלד של אותו גוף, הקרוי יצחק,
רבין. את ריקמת הבשר והדם מהווים מעשים
קטנים וגדולים, שלחלק מהם הייתי עד.
בתפקידו כקצין־מיבצעים של חזית הדרום,
מצא עצמו יצחק הצעיר ( )26 במצב
אישי עדין במיוחד. במסגרת החזית פעלו
אריות־מלחמה, כמו שמעון אבידן בראש
חטיבת גבעתי; נחום (״סרגיי״) שריג שהספיק
לאכול את אבק הנגב ושהיה פעם
מפקדו של יצחק, מולא כהן, מפקד חטיבת
יפתח למודת קרבות הגליל העליון ופרוזדור
ירושלים; נחום גולן בראש חטיבת
גולני.
ייתכן שלו מינה יגאל קצין אחר — היו
הכירו את
וותיקים אלה נעלבים. אבל הם
יצחק — והם העריכו את כושרו. באשר
היו מפקדי חטיבות מגישים לו תוכנית מיב־צעים
לאישור — העז ד,צוציק הג׳ינג׳י לדחותן
ולהציע תוכניות משלו. המפקדים קיבלו,
לבסוף, את ההצעות.
הם ידעו כי אין הוא מתייחס לתפקידו
כאל משימה שיגרתית. הם ידעו כמה היה
מוכן להקריב מאושרו האישי למען התפקיד.
אני זוכר את היום בו קיבל יגאל אלון
את המינוי כמפקד חזית הדרום. היה ברור
לגמרי לכולנו, כי יצחק ימונה כמספר שניים
שלו. וכך בדיוק קרה. יגאל שלח ליצחק
אחד מעוזריו. האיש דפק על דלת דירתם
של הורי אשתו של יצחק .״יגאל קיבל את
הדרום,״ הודיע השליח.
יצחק רק שאל :״מתי הוא צריך אותי?״
״מיד,״ הודיע השליח.
״טוב,״ השיב רבין׳ ויצא לדרך.
זה היה הבוקר שלאחר טכס חתונתו עם
לאה שלוסברג*.
אחותה, אביבה, נשואה לאלוף פיקוד
הצפון אברהם יפה.

ברור שאיש לא ימלא אחריה.
היא נגעה למפקדים מעטים בלבד, ששרדו
מן הפלמ״ח; יצחק בלט ביניהם. השאלה שהעסיקה
קצינים רבים היתה: האם ילך יצחק
רבין לכנס האסור? דויד בן־גוריון נהג
בעורמתו הרגילה: כדי להבטיח את אי־השתתפותו
— הזמינו לשיחה פרטית בביתו.
היה זה ביום ששי, ב־ 7.30 בערב — שעה
מאד לא מקובלת לסוג זה של ביקורים.

רבין בשל לתפקיד הרמטכ״ל.
מינויו של יצחק כרמטכ״ל אינו רק נצי
חון אישי, אלא גם נצחון הדרך אליה חינך
הפלמ״ח — ונצחון אומץ־הלב האזרחי, שלעתים
לוקים חיילים ותיקים בחסרונו. יש
לקודת שתקופת כהונתו כרמטכ״ל תחזיר
לצה״ל כמה ערכים מקצועיים וחינוכיים, בהם
הצטיין צד,״ל בראשית דרכו — ואותם איבד
ללא צורך בתקופת התפתחותו.

בן הפלס

יצחק רבין (משמאל) היה אז בן ,26 אן נראה כנער. הזמן:
, 1949 כאשר שרת נקצין־מיבצעים של חזית הדרום. מימין: שותפו
של הארי מרומן, אד
אדי ג׳ייקובסון, ואשתו, בעת ביקור במיפקדה. לידם: יגאל אלון,
שהיה אז מפקד הפלס״ח, וירוחם כהן, חבריו לנשק של רבין, מאז ימיו הראשונים בפלמ״ח.

שרו ,.העור הזה״ פונה רואש ממשלת בדית המועצות

לכבוד
מר ניקיטה סרגייביץ׳ כרושצ׳וב,
ראש ממשלת איחוד הקהיליות הסוציאליסטיות המועצתיות,

מוסקבה.

אדוני ראש־הממשלה,

שלושה נציגים חשובים של העם הסובייטי באו׳ השבוע לישראל והשתתפו בוזעידה לטיפוח
יחסי הידידות בין ברית־המועצות ומדינת־ישראל. שיגור מישלחת זו מעיד, בלי ספק, כי
המוסדות הסובייטיים מייחסים ערך וחשיבות ליחסים בין שתי המדינות, וגם ליחסים שבין
הציבור היהודי העולמי לבין ארץ הסובייטים.

עובדה זו מפיחה כי עוז לנסות ולהביא בפניד, אדוני ראש־הממשלה,
את הערותיו והצעותיו של אזרח ישראלי שהוא, במיקרה, עורך אחד
מעתוני ישראל.

ך* רשה לי, אדוני ראש־הממשלה, להקדים כמה הערות אישיות, כדי לזהות את עצמי
| | ולהפריך כל חשש כאילו באתי להצטרף למסע אנטי־סובייטי מאורגן.
אני מייצג עתון המטיף ללא סטיה ופשרה, מזהשלוש־עשרהוחצישנים, לעקרונות הבאים.:

$נייטראליזם ישראלי במאבק בין שני המחנות היריבים כעולם,
• השתלבות ישראל במחנה האפרו־אסיאתי,

• אני מחייב
י׳ד* י׳ אניי׳מתנגד להשתלבות ישראל במערך המדיני, הצבאי, הביוני והכלכלי הן של
המחנה המערבי, הן של המחנה הקומוניסטי.
• אני שואך להתקרבות ישראלית־סובייטית, במקביל לקיום הידידות הישראלית
אמריקאית, כדי ליצור תנאים שיאפשרו ניהול מדיניות עצמאית ונייטדאלית.
• אני סכור כי ברית־המועצות (כמו ארצות־הברית) יכולה וחייבת למלא תפקיד
חיובי במאמצים לסיום המלחמה הנוכחית בין ישראל וארצות־ערב.
• אני מאמין כי ניתן לפתור בדרכי שלום את כל הבעיות הממשיות השנויות
את זיקת היהודים במדינת־ישראל ליהודים במדינות אחרות, ואת

במחלוקת בין ישראל ומדינות־ערב, כגון ההכרה בזכות הפליטים הערביים לחזור לישראל,
וההכרה בזכות ישראל לקלוט את כל היהודים המבקשים לבוא אליה, מכל ארץ שהיא.

••בואי לנתח את המיכשולים העומדים בדרך הידידות הישראלית־סובייטית, אני מפ,

דיו לחלוטין בין שתי סוגיות:
• השאלות, המישאלות והתלונות שיש לנו, אזרחי ישראל, אל הממשלה הסובייטית,
• מסע־התעמולה האנטי־סובייטי המאורגן, המנצל שאלות ותלונות אלה למען מטרות

מזה שנים אני עוקב, בשאט־נפש גוכד והולך, אחרי מסע זה. לדעתי,
אין זה אלא מישחק ציני בגורל האזרחים היהודיים של ברית־המועצות,
וגם באינטרסים החיוניים של מדינת ישראל.

איני יודע מדוע מקפידים דיפלומטים ישראליים, שלא ראו מימיהם בית־כנסת ישראלי
מבפנים, לבקר דוזקא בבתי־כנסת סובייטיים. מעולם לא שמעתי על קיומו של נוהג זה אצל
חברי השגרירות הישראלית בוושינגטון או בראנגון.
גם איני מבין מה עניינם של דיפלומטים ישראליים לחלק תשמישי־קדושה במדינה הדוגלת
רישמית באידיאולוגיה אנטי־דתית קיצונית.
איני יודע מדוע נשלח פקיד בכיר של משרד־החוץ הישראלי, מר בנימין אליאב, לארגן
בקרב יהדות ארצות־הברית מיבצע של הטלת חרם על הסופר היהודי־הסובייטי אהרון
ורגלים, עורכו של כתביעת אידישי בעל רמה ספרותית גבוהה, שנשלח לאמריקה (כמו
המישלחת המבקרת השבוע בישראל) כמחוזה של רצון טוב להסיג את המתיחות ביחסים
בין היהודים וארץ הסובייטים.
לא ברור לי כלל מה זכותה של ממשלת ישראל, שאינה מקיימת בארץ אף בית־ספר
אידישי אחד (והלוחמת בבתי־הספר של המיסיון) לדרוש הקמת בתי־ספר אידישים בבריה״מ.
אפילו היתה קיימת בברית־המועצות הפלייה מסויימת כלפי המיעוט היהודי, באמתלה
שהוא רוחש אהדה למדינה זרה ועויינת — קשה לראות מה זכותה של ממשלת ישראל,
דזזקא, להתנגד לכך. שהרי ממשלה זו משתמשת באותה אמתלה עצמה כדי לקיים בארץ
מישטר של הפלייה קיצונית, רישמית ונירחבת, לרעת המיעוט הערבי.

כקיצור -אני סולד ממסע מאורגן זה. אני חושד כיושר הכוונות של
יוזמיו ומנהליו, בטיב שיטותיהם וברמת שיכלם.
האם משתמשים הם בדגל מפוקפק זה כדי להלהיב את תורמי המגבית היהודית המאוחדת

(כפי שהשתמשו, בעבר, בהמצאת רדיפות אנטי־יהודיות במארוקו, ובסכנה דימיונית ליהודי
אלג׳יריד?),
האם מבקשים הם לשרת מנגנונים אמריקאיים אפלים, המנהלים לוחמה פסיכולוגית אנטי־סובייטית,
בניגוד לקו החדש של הנשיא קנדי המנוח? האם נגררת ממשלת ישראל אחרי
קבוצה של יהודים אמריקאיים המבקשת להיבנות מכך, או שמא נגררים יהודי אמריקה אחרי
ממשלת ישראל, הגובה את שכרה בצורה אחרת?
האם מבקשת ממשלת ישראל ללחוץ בצורה זו על ממשלת הסובייטים, כדי שתתיר עליית
יהודים מארצה, או כדי שתשנה את הקו המדיני־הצבאי שלה במרחב?
איני יודע איזה גורם מכל אלה הוא המכריע — ואיך משתלבים הגורמים השונים האלה,
כולם או חלקם, במיסגרת אחת.

גו 10ב הנתיחה טול נוס הירידות ׳שואר-נוית-חגועצוח
• מדיניות יזומה להשגת שלום ישראלי־ערבי, וחתירה לקראת ברית המדינות השמיות,

• פירוז מוחלט של המרחב השמי מנשק גרעיני וטילי,

• כינון מישטר דמוקדאטי חופשי במדינה, תוך הבטחה מוחלטת של חופש הדעה,
ההתארגנות והעתונות,
• ביטול כל ההפליות הלאומיות והדתיות הנהוגות בישראל, ובראשן המימשל הצבאי
והכפייה הדתית,
• פירוק המוסדות הציוניים וכינון בסים חדש לזיקה ההדדית בין האומה העיברית
החדשה בישראל לבין יהודי העולם.
בשעת מאבקנו הבלתי־נרתע למען עקרונות אלה, הואשמנו לא פעם כגרורי הקומוניזם,
ואף כקומוניסטים מוסווים. לפני כמה שנים ניסה הממונה על שרותי־הבטחון, בשליחותו
של ראש־הממשלה דאז, לשכנע את חברי ועדת־החוץ־והבטחון של הכנסת כי אני מקבל שכר
מידי השגרירות הסובייטית בישראל. נסיון זה נכשל בבושת־פנים.
החרם הטוטאלי שהוטל על עתון זה מטעם החוגים השליטים!:במרעה, ושרשרת ארוכה
של מעשי־אלימות שהופנו נגדנו, מעידים אף הם על אי־תלותנו החמודה.

אני חש בי דווקא אי־תלות זו מטילה עלינו הובה מוסרית לנקוט
קו ברור לגבי היחסים בין כרית־המועצות וישראלי:לוי רק מעטים האנשים
בישראל המסוגלים לנקוט כסוגיה זו קו האובייקטיבי גמור, מכלי
להיות חשודים בקומוניסטים או באנטי־קומוניסטים, כסוכני מוסקבה,
וושינגטון או ירושלים.

^ הרי הזדהות אישית זו, אולי מוטב שאזהה את גישתי העקרונית למיכלול בעיית
\ ! היחסים בין שתי המדינות. ההנחות הבאות מנחות אותי בדרכי:
• אינני דוגל בהקמת משטר קומוניסטי בישראל, והייתי מתנגד לכל ניסיון להקימו.
אך אני מודה בזכותם המלאה של אזרחי ברית־המועצות לחיות במישטר הניראה להם כמתאים.
0אני שולל בהחלט את זכותה של כל מדינה שהיא להתערב בענייניה הפנימיים
של מדינה אחרת — חוץ ממקרי רצח־עם, רדיפות גזעניות ותופעות דומות של דיכוי חמור.
• אני כופר בזכותה של מדינת ישראל לדבר בשם יהודי העולם, ואת הטענה כאילו
יהודי העולם מהווים אומד( ,במובן המקובל של המונח) המיוצגת על־ידי מדינת ישראל.

כל הגורמים האלה יחד, וכל אחד מהם לחוד, מהווה כעיני פשע כלפי
יהודי בריודהמועצות, וכלפי מדינת ישראל.

ולס, אדוני ראש״הממשלה, הייתי מועל בתפקידי ומשרת שרות רע את שאיפתה
הידידות הישראלית־סובייטית, אילו הסתפקתי בפסילת מסע מכוער זה.

חייב אני, אחרי בל אלה, לבדוק את הספקות האמיתיים, הבנים,
המכרסמים כליכם של אזרחי ישראל הישרים לגבי במה סוגיות.
אני מרשה לעצמי להגדיר סוגיות אלה כלהלן:
• פסקי־דין המוות התכופים המוטלים על יהודים סובייטיים בעוון עבירות כלכליות,
והפירסומים בעיתונות הסובייטית המתלוזים אליהם.
• יחס השלטונות הסובייטיים לענייני הדת היהודית והתרבות האידישית והעיברית.
• זכותם של יהודים סובייטיים להגר לישראל.
• אספקת הנשק הסובייטי למדינות ערב, עמדת הנציג הסובייטי באו״ם והקו הכללי
של ברית־המועצות במרחב בעשר השנים האחרונות.
בעיני אין כל קשר בין ארבע סוגיות אלה, ואני מתנגד בהחלט לצרופן זו לזו, כפי
שעושים מארגני מסע־התעמולה האפל. אנסה להלן לבדוק כל אחת מארבע הסוגיות בנפרד,
מהן.

ולהציג את השאלות המתבקשות

** ונשי״המוות המוטלים על יהודים סובייטיים מעוררים, בהכרח, הדים עגומים בליבם
זג. של יהודים, העמוסים זכרונות נוגים של דורות רבים.
אני מתנגד לעונש־מוות. אני גא לחיות במדינה בה בוטל עונש־המוות כמעט כליל, ואוסיף
להאבק לביטולו המוחלט. אפילו הוצאתו להורג של פושע־ד,מלחמה אדולף אייכמן גרמה
אצל רבים מאיתנו, אזרחי ישראל, לבטים מצפוניים קשים.
הלזזאי ויכולנו לשכנע את העם הסובייטי בצידקת גישה עקרונית זו. הלוואי ויכולנו
לשכנעו כי הטלת עונש־מוות בכלל, ועל עברות כלכליות בפרט, פוגעת בכבודו של המישטר
הסובייטי, המעיד כאילו על עצמו כי אין לו שיטה אחרת להסדרת בעיותיו. אך ברור כי
איננו יכולים לדרוש מן העם הסובייטי (או האמריקאי, למשל) לקבל את גישתנו העקרונית,
בעניין הנוגע רק לו עצמו.
השאלה הנוגעת לנו היא: האם אך מיקרה הוא כי כה רבים מבין הנידונים למוות בגלל
עבירות כלכליות (עד כדי חמישים אחוז, כמדומני) הם יהודים?
אומרים לי כי היהודים בולטים בין העבריינים הכלכליים מפני שהיהודים רב מקומם
בכלל בעמדות כלכליות בברית־המועצות. אומרים לי כי, לעומת זאת, נעדרים היהודים

כמעט לגמרי בין הנידונים למרת בעוזנות של אלימות ובריונות. אני יודע כי גם בארצות
אחרות בולטים דרקא יהודים בין הפושעים הכלכליים למיניהם. בבית־הספר הציוני למדתי כי
זוהי תוצאה עגומה מן התנאים המיוחדים, בהם גדלו היהודים בפזורה, במשך דורות רבים.

ובבל זאת, אדוני ראש־הממשלה, נשאר כי שמץ שד ספק. וכאשר
יש כלכו שמץ של ספק כסוגיה של דיני נפשות, אין אדם ישר זכאי
להתעלם ממנו.

מה גם, שמשפטים אלה מלווים כתבות ופיליטונים בעתונות הסובייטית, שיש בהם כדי
לעורר רגשות אנטי־יהודיים רדומים באוכלוסיה אשר חונכה במשך מאות בשנים, עד למהפכת
אוקטובר, על־ידי כמרים, פיאודלים ועסקנים ריאקציוניים, לשנוא את היהודי.
קראתי בעיון רב עשרות מאמרים כאלה. אני משער שכל אחד מהם, בנפרד, מוצדק
מבחינת הנושא העובדתי שהוא מטפל בו. אני גם יודע כי צירופם יחד של הרבה מאמרים
כאלה, בידי גוף מעוניין, יוצר רושם שונה מזה המתקבל כאשר קוראים כל מאמר לחוד,
במקומו ובמסגרתו, כפי שעושה זאת הקורא הסובייטי.
ובכל זאת — גם כאן יש נימה כלשהי של ספק.

הנה בי כן, אדוני ראש־הממשלה, מישאלתנו הראשונה: היינו טבק־שים
להשתכנע, עד מעכר לבל ספק סביר, בי אין באן שום אפלייה,
מודעת או בלתי־מודעת, לרעת היהודים.

ף חסם של השלטונות הסובייטיים לדת היהודית, מצוותיה ומוסדותיה, מהווה בעייה

למסובכת עוד יותר.
אני מסכים בהחלט שאין זה מעניינה של ממשלת ישראל. ממשלה זו אינה דתית, למרות
ששותפים בה יסודות קלריקליים. רק אנשים מאמינים, החדורים אמונה דתית אמיתית,
זכאים להציג דרישות דתיות.

אם ככלל צריך מישהו לטעון למען זכויותיהם הדתיות של היהודים
בכרית־המועצות, הרי זה לא ממשלת ישראל, אלא גוף דתי בלתי־תלוי,
בגון ועדה של אדמו״רים וגדולי־דת.

אני עצמי, אדוני ראש־הממשלה, הנני בלתי־דתי. אני מתנגד לדת. אני סבור כי הדת היא
גורם שלילי, פלגני, בדלני, ריאקציוני ומזיק בעולם המודרני. אני סולד מפני הפשרות
והקנוניות של ממשלתי, המגבירות את עוצמתם של כוחות דתיים שליליים במדינתי.

מכחינה זו אני רוחש אהדה מסויימת לנסיונו של המישטר הסובייטי
לשרש את הדתות -את בל הדתות -מחיי הציבור.

אולם אני נאלץ לשאול את עצמי: האם יחס הממשלה הסובייטית לדת היהודית, הוא כיחסה
לכל שאר הדתות במדינה? האם איסור אפיית המצות, למשל, בא במקביל לאיסורים דומים,
החלים על הדת האורתודוכסית או הדת המוסלמית? האם בתי־כנסת יהודיים נסגרים באותו
קצב כמו הכנסיות והמיסגדים?

אני מודה בכל הבנות, בי איני יודע את התשובות לבך. הייתי רוצה
להשתכנע בי אין באן שום הפלייה. על כן אני זקוק לאינפורמציה
אובייקטיבית, מהימנה ובלתי־תלויה.

הוא הדין לגבי התרבות היהודית והשפה היהודית. אני רחוק משתיהן. כעיברי לאומי,
בן אומה חדשה שקמה בארץ־ישראל, אני דוגל ביצירת תרבות עיברית חדשה, ובטיפוח
השפה העיברית. אך איני יכול להסכים להגבלת זכותם של יהודים — אם הם רוצים בכך —
להישאר נאמנים לשפתם ולתרבותם.

השאלה שאני שואל היא: האומנם הם רוצים בכך?

הדוקטרינה הסובייטית מכירה ביהודים כ״לאום״ ,השווה בזכויותיו לשאר לאו^י ברית״
המועצות. אולם לאום זה, כיחיד מבין כל הלאומים הסובייטיים, אינו מרוכז בשטח אחד.
הוא מפוזר בין שאר הלאומים. לכן אין לו מוסדות חינוך ותרבות טריטוריאליים. זה מובן לי.
אני גם משער שרוב היהודים הסובייטיים נוטשים את שפת הגטו ותרבותו, ומצטרפים
לתרבות הרוסית, כשם שרוב יהודי ארצות־הברית מתבוללים בקצב גובר והולך בתרבות
האמריקאית.

אני רוצה רק להשתכנע שאומנם בן הדבר, שאומנם אין בל בפייה
וקיפוח.

יעיית זכותם של יהודי ברית־המועצות להגר לישראל היא, אולי, הבעייה העדינה
ביותר התלויה בין שתי המדינות.

אני מאמין בזכותו של כל אדם להגר מארצו לארץ המובנה לקבלו,
בשם שאני מאמין בזכותו של בל אדם להתחתן ברצונו.
אולם ברור לי, אדוני ראש־הממשלה, כי השקפת־העולם השלטת בבריח־המועצות — שונה
לחלוטין, וכי אין ביכולתנו — ובזכותנו — לכפות את השקפתנו על הזולת. בעוד
אנשים כמוני מעמידים את האדם, כערך עליון, מעל לחברה — הרי ההשקפה הקומוניסטית
של ברית־המועצות מעמידה את החברה מעל לאדם. ממילא אין המדינה הסובייטית מעניקה
לאיש את חופש ההגירה, ואין כאן שום הפלייה כלפי היהודים דווקא.
אחזור ואדגיש: איני דוגל בדוקטרינה הציונית, הטוענת שכל היהודים חייבים להתרכז
בארץ־ישראל, וכי יהודי המסרב לעשות זאת אינו אלא בוגד או טיפש (או שניהם גם יחד).
אם רוצה יהודי לקשור את גורלו לעד עם גורל האומה הסובייטית, או האמריקאית, אני
מוכן לכבד את הכרעתו, ומאחל לו הצלחה. לא אלך לשכנע אותו, לא אשלח אליו שליחים,
לא אפעיל דיפלומטים כדי לקנות את דעתו.

השאלה היא, שוב: מהי המציאות? האם חלק מיהודי ברית־המוע־צות
היה רוצה להגר לישראל -מתוך סנטימנט משפחתי, לאומי, דתי
או אחר? במה יהודים באלה יש בברית־המועצות?

הציונים טוענים כי מרבית יהודי ברית־המועצות היו באים לכאן, אילו ניתן להם הדבר.
הקומוניסטים טוענים כי רק שכבות־שוליים קטנטנות היו עושות כן, ומזכירים כי מבין
המעטים שניתן להם לבוא לישראל, היו שחזרו לרוסיה.
אך אם אומנם רק מעטים היו באים מרוסיה (כמו מארצות־הברית) — מדוע לא להעניק
להם זכות זו?
אני יודע שהדבר קשה מאוד. מובן לי כי בחברה סגורה, כמו זו הקיימת בבריח־המועצות,
התובעת מאזרחיה נאמנות קיצונית למדינה ולמפלגה אחת, קשה לעכל וקשה להקיא את
היהודים. אין הם מרוכזים בשטח אחד, שם אפשר להעניק להם זכויות לאומיות רגילות.
ולהם, בניגוד לכל שאר הלאומים בברית־המועצות, יש זיקה מסויימת (חזקה או חלשה)
למדינה זרה, המשולבת במערך מדיני עויין.

איני בא להתעלם ממציאות זו. אני בא רק לשאול: איך אפשר לשנות
אותה, לטובת בל הצדדים, בדרבי הבנה ושלום?

ל ב חי נ ה זו יש קשר בין שאלת העלייה, ובין שאלת הקו הסובייטי במרחב השמי.

ישראל קשורה בקשר הדוק עם ארצות־הברית, בה רואה ברית־המועצות את יריבתה
העיקרית. ברית־המועצות תומכת במדינות ערב, מספקת להן נשק ומצביעה למענן באו״ם.
אם תעניק להמוני יהודים את הזכות להגר לישראל, יראו בכך הערבים התנקשות חמורה
ביותר בשאיפותיהם.
יש כאן כמה מעגלי־קסמים, המחוברים זה בזה. לא תיתכן עלייה מברית־המועצות —
ללא הפגת המתח בין ישראל והערבים. אחד התנאים שיאפשרו הפגה זו, היא התקרבות
ישראלית־סובייטית. זו לא תיתכן כל עוד משולבת ישראל במערך האמריקאי. ולישראל קשה
לשים קץ להשתלבות זו — ללא הפגת המתיחות בינה לבין הערבים.
איני מאמין כי אפשר לנתק מעגלי־קסמים אלה, ללא שינוי קיצוני במדיניותה ובהשקפתה
של מדינתי. אך אני בטוח שאפשר להשיג פשרה כלשהי, התקדמות כלשהי, לקראת מצב
נורמלי יותר, גם לפני שינוי המישטרים בישראל ובארצות־ערב, אם יגלו ממשלות ישראל
וברית־המועצות רצון טוב, סבלנות ויוזמה.
בהזדמנויות שונות הכריזה ממשלת ברית־המועצות רישמית, כי מטרת מדיניותה במרחב

המשלחת הסובייטית: פלישבסקי(מרכזו י1חוו־דוברי(שמאל)
היא השגת שלום בין ישראל וארצות־ערב, על־ידי פיתרון כל הבעיות בדרך שתתקבל על
דעת כל הצדדים. אך עד כה לא נקטה ברית־המועצות יוזמה ברורה להשגת מטרה זו.

מישאלתנו היא, אדוני ראש־הממשלה, שתשתמש בהשפעה הרבה
שיש לממשלתך כמדינות ערב כבלל, וכקהיליה הערבית המאוחדת
כפרט, בדי לקדם את עניין השלום כין העמים השמיים.
אני מבטיחך נאמנה כי אצלנו, שוחרי־השלום בישראל, תמצא כל יוזמה כזאת הד רב,
והיענות חיובית.

ך* רשה נא לי, אדוני ראש־הממשלה, להוסיף הערה אישית להרצאה זו של מישן
1אלותינו ושאלותינו.
כמו כל בני גילי העיבריים בארץ־ישראל, חונכתי משחר נעורי לשינאת ברית־המועצות.
למדתי כי הקומוניזם והציונות היו מאז ומעולם אויבים בנפש, וכי אין גשר וקשר בין
ברית־המועצות והתנועה הלאומית העיברית.
אולם בגבור מלחמת־השיחרור העיברית, נסתבר לנו כי היתד, זאת שגיאה נסה. לוחמי
המחתרת, ובראשם לוחמי־חרות־ישראל, הכריזו מלחמה על האימפריאליזם הבריטי, חירפו
את נפשם כדי לגרש את הצבא הזר מעל אדמת מולדתנו, וביקשו את עזרת ברית־המועצות
במאבק צודק זה.
בקשה זו מצאה אוזן קשבת אצל ממשלת ברית־המועצות, ובסתיו 1947 הורה מנהיג
ברית־המועצות דאז, מר יוסף סטאלין, לשר־החוץ הנוכחי, מר אנדרי גרומיקו, להצביע
בעד הקמתה של מדינת ישראל.

ללא תמיבה זו, ספק אם היתה המדינה קמח. לא שבחנו זאת -ולא
שבחנו את התנאים המדיניים שהולידו מיפנה זח.

באחד באפריל ,1948 ,בהיותי טוראי בצבא ההגנה, עזרתי לפרוק בנמל תל־אביב את
הנשק הראשון שהגיע אלינו מארצות הקומוניזם. לעולם לא אשכח את הרגשת האושר
שאחזה בנו כאשר עמלנו, במשך לילה שלם, לנקות את הרובים הצ׳כיים החדשים מן
הגריז שכיסה אותם. למחרת היום פתחנו במיבצע נחשון עטור־ההצלחה. בעזרת הנשק
שבא אלינו ממחנה הסוציאליזם, כבשנו את הדרך לירושלים — ובאחד הרגעים הגדולים של
חיי, בפסח , 1948 עלינו לירושלים בירתנו, בשיירה אדירה, שהיתר, כולה מצויידת בנשק זה.
למרבה הצער לא החזיקה הידידות הישראלית־סובייטית, בה נולדה מדינתנו, מעמד. לא
אסתיר את דעתי כי האשם העיקרי לכך רובץ על ממשלת מדינתי, שנטשה עד מהרה את
עמדתה הניטראלית וגחפזה להתחבר שוב עם כוחות האימפריאליזם.

אולם מה שהיה פעם — יבול לקרות שוב.

איני סבור כי ייתכן שינוי דרמאתי. אך בטוחני כי אפשר לחולל את השינוי המיוחי1
בתבונה ובהדרגה.
מרכז הפעולה השמית, גוף רעיוני שיש לי הזכות להשתייך אליו, החליט השבוע לבקש
את ממשלת ברית־ד,מועצות להזמין לארצה מישלחת של אנשי־שם בלתי־תלויים, בראשות
אישיות כמו ברטראנד ראסל או מארטין בובר, שתוכל לעמוד במקום על תנאי חייהם של
יהודי ברית־ד,מועצות, ולמסור לכל העולם תשובה מוסמכת לשאלות שהעלינו במכתבי זה.

משלחת בזאת, שהרבכה יעמיד אותה מעל לבל ספק וחשד ביהס ל־אוכייקטיכיותה
המוחלטת, תובל לשים קץ, אחת ולתמיד, לבל העלי־לות,
השמועות, הספקות והחששות, ובך תטהר את האווירה מאדי
הרעל שהופצו בידיים זדוניות.

כאשר הועלתה הצעה זו רישמית בפי ידידי, מר נתן ילין־מור, מפקד לח״י לשעבר,
בוזעידת הידידות שנתקיימה השבוע, השיב אחד מחברי המשלחת הסובייטית, כי שערי
ברית־המועצות פתוחים לכל ישראלי המבקש לבוא ולראות. אולם ביקורים פרטיים אינם
יכולים לשמש תחליף למישלחת כזאת, שתינתן לה כל האפשרות לסייר, לשאול ולבדות
את הבעיות שהזכרתי.
אני מקווה •טממיטלת כרית־המועצות תעיין בגובד־ראיט בהצעה זי,
ותיענה לה.
תה, אדוני ראיטיהממשלה, יזמת מיבצע בינלאומי אדיר להפגת המתיחות בעולם
ולהרחקת סכנת המלחמה. זכית לראות שכר לעמלו בחתימת הסכם־מוסקבה המפורסם,
אשר יבטיח את מקומך, בצד הנשיא ג׳ון קנדי המנוח, בכל ספרי ההיסטוריה, לדורי־דורות.

מי יתן ואדוני ייזום מיבצע דומה, כדי לשים קץ לאיכה השוררת
ביום כין ארצך ומדינת ישראל!

רבות. אפשר לזלזל בחשיבות היחסים בין מדינה אדירה כברית־המועצות ומולדתי הקטנה.
אילם, אדוני ראש־ר,ממשלה, מי כמוך יודע כי במערכות עולם יש לעיתים גם למדינות
קטנות מאוד חשיבות רבה. בעיות קטנות יכולות לגרום למלחמת־עולם גרעינית, ופתרונן
יכול לחולל שינויים עולמיים, העולים בהרבה על ממדיהן.
בתקווה כי תוסיף, ביחסיך אל מולדתי, דף מזהיר נוסף לרשימת הישגיך ההיסטוריים, וכי
כשרונותיך המיוחדים במינם יופעלו לשם הפגת המתיחות בין מדינותינו ובמרחב שלנו,
הריני נשאר, אדוני ראש־ד,ממשלה,

כבל הבבוד,

111

מ התמונות הבלעדיות
על גג הקומה הרביעית.
סיפר ג׳ורג׳י קאמאל 24 גבה־קומה ושרירי,
כשפניו עדיין מגואלות בדם הפצועים
והדרוגים :״לפני גמר העבודה ניגשנו להרמת
המנוף. כשבאנו להרים, החשמל לא
פעל. תיקנו את הקצר והכל עבד יפה.
הרמנו קרוב למטר ואז אירע האסון. הכל
התמוטט. לא יודע איך לא נהרגתי. אני
זוכר שפתאום נעשה הכל תוהו ובור,ו.
מישהו צעק :״בואו הצילו!״ ראיתי רק את
חברי, המנופאי מורים סימבול, שכיוון את
המנוף מעל הקומה הרביעית, קבור מתחת
לרלסים (פסי פלדה) .ניסיתי למשוך אותו.
משכתי ומשכתי ואז ראיתי שהכל אבוד.
הוא נמעך למתת. רק אחרי שהורדנו את
כל הפצועים למטה, הגיעה העזרה הראשונה.
זה היה כעבור רבע שעה.״

מה נרם להתמוטטות?
ה, כעצם, גרם לאסון, בו מצאו את

מותם המנופאי מורים סימבול (,)28
והטפסנים יחזקאל דוד־חי ( )25 ויצחק נורי־אל
54 שעזרו למנופאי לכתן את העגורן?
כיום עוסקות בפיענוח התעלומה שלוש
ועדות חקירה שונות, של המשטרה, של
משרד־העבודה ושל חברת סולל־בונה, מפעילת
המנוף שגרם לאסון. מימצאיהם של
החוקרים טרם סוכמו. אולם לפי מה שהתגלה
עד כה, יש חשש שחלק מגורמי
האסון נעוצים ברשלנות.
כדי להבין מה בדיוק אירע, יש להכיר
את מבנהו של העגורן. זהו מנוף ענקי
עשוי ממבני פלדה, שנועד להרמת חמרי
בניה לגבהים. המגדל של המנוף מורכב משני
חלקים, שאחד מהם, הצר, נושא עליו
את תא־ההפעלה ואת שתי זרועות המנוף.
זרוע אחת, הארוכה, משמשת להרמת המשאית.
הזרוע הקצרה יותר מיועדת לאיזון
והיא נושאת עליה מנועים ומשקלות
במישקר של שישה טון.
המגדל הצר, המסוגל להתרומם עד לגובה
של 18 מטר, מוקף במגדל שני, ה־

| ל 11 | 1מ של הפועל יחזקאל דוד־חי,
11ח 1מונחת מתחת לשברי זרוע
המנוף שנפלה על הבניין. החץ מימין מצביע
על רגלי ההרוג ואילו החץ העליון מצביע
על ראשו. ההרוג שכוב על בטנו, כשעל
גבו שברי עצים וחלק ממשקלות המנוף.
חשכתה לי ל ה, בחסות המשטרה,
*,,פונו השלדים מבית הקברות המוסלמי
שעל חוף הים בצפון תל־אביב. קברים
נהרסו כדי להכשיר את הקרקע לבנין מלון
הפאר הענקי של חברת הילסון. כאשר
נעשה המעשה, נמצאו ביפו אנשים שטענו כי
קללת המתים שקבריהם חוללו תרחף על
פני המלון, כשם שקינלת הפרעונים דבקה
במחללי קברותיהם בפירמידות שבמצרים.
השבוע יכלו אותם אנשים למצוא חיזוק
לאמונתם. עוד לפני שהושלם בנין המלון,
אירעה בו, ביום השישי האחרון, תאונה
קטלנית. שלושה פועלים, ממקימי הבנין,
נמחצו למודת באסון מחריד. שלושה נפצעו.
היה זה קרוב לשעה שתיים אחר־הצהרים,
חמש דקות לפני סיום העבודה. מאות העובדים
שבבנין כבר החזירו את כלי עבודתם,
מילאו את המרתף המשמש להם כחדר־הלבשה.
אחרים כבר היו בדרכם הביתה.
אחרוני הפועלים, שהיו על גבי תבניות
היציקה של גג הקומה הרביעית של המין,
השלימו את ההכנות לקראת היציקה,
שהיתר, צריכה להתחיל ביום ראשון. הם
עסקו בהגבהת העגורן, מנוף הרמה ענקי,
שמתפקידו להרים את בטון ה ציקה אל
הקומה החמישית, כדי שיוכל לפעול מיד
ביום הראשון בבוקר.
לפתע אירע האסון. סיפר אחד הפועלים,
שפשט את בגדי־עבדדתו במרתף :״כל הזמן
שמעתי רעש רגיל של עבודה. פתאום נשמע
קול רעם עצום. חשבתי שהמין מתמוטט.
אחרי זה השתררה דממה מוחלטת. כעבור
שניות שמעתי צעקות הקוראות לעזרה.״
כשזינקו הפועלים החוצה, התברר להם כי
אחת משתי הזרועות של העגורן, זו שהחזיקה
את המשקל־הנגדי של שישה טון
לזרוע המרימה, נתלשה מכבליה, נפלה על
המין, מוטטה את תבניות היציקה ונחתה

מ * 1 1 1 3 ^ )1 1 1 1 1 4ה ^ 11711
1י \ י | 11#
11111 11 1 111
של יחזקאל דוד־חי, ומחפש דרך לחלצה מתחת

אחד מכבאי־חאש
מגיע אל גופתו
למשקולת המנוף

השבור. החץ מצביע על הגופה. תמונה זו, התמונה העליונה ותמונת
מבוכת המצילים, צולמו בידי שחקן האהל שלמה פז, שהגיע למקום
מיד אחרי התאונה, צילם את הקורבנות מעל מירפסת קרובה.

גגקום האסון שנתפסו על־יד׳ המשטח!

קלל ת
היל טוו
מורכב סביבו חלקים חלקים, בהתאם לגובי׳
הנדרש. על־ידי כך מוגברת יציבותו של

המגדל הפנימי.
כל פעולות העגורן מבוצעות באמצעות

רוחות רפאים

אירעה התאונה, נראה ברקע, מעל בית־הקב־רות
המוסלמי, שחלקו פונה לבניית הנזלון.

התאונה השניה

המעלית שנתקעה בפיגוס העליון
ולא יכלה לשמש להורדת הפצו־עים.
החץ מצביע על הפתח בו המתינו הפצועים עד שחילצו אותם.

מבוכת המצילים
גושי המשקלות של שישה טון

אנשי מנבי־אש ופועלים
עומדים חסרי־אוניס מול
הלוחצים על גופה מחוצה.

מערכת חשמלית. בעוד שתנועות זרועות
המנוף נעשות מתא־ההפעלה שבמרומי המגדל,
נעשות פעולות ההגבהה על־ידי קופסת
פיקוח ניידת. ההגבהה עצמה מתבצעת
באמצעות כבל׳ בעזרתו מרים המגדל הפנימי
את עצמו. כבל זה מופעל על־ידי
מנוע חלש באופן יחסי, שנבנה במיוחד
כדי שיעצר על־ידי כל עיכוב מיכני בתהליך
ההגבהה, יגרום מיד לניתוק מערכת
החשמל.
עיכוב כזה יכול להיוצר כתוצאה מעומס
יתר על המנוף, או מהצטברות חתיכות
בטון, ליכלוך או חלודה על פסי ההגבהה.
בדיקה של אחרי התאונה הוכיחה כי מה
שגרם להתמוטטות זרוע המנוף, היה ניתוקו
של הכבל המגביה. לפי המימצאים שהתגלו
עד כה׳ ניתן כבר ליצור תיאוריה כללית
על גורמי האסון.
>• הוכח ללא כל ספק שהכבלים עצמם
היו חדשים ובמצב תקין.
מאז פעולת ההגבהה האחרונה חלפו
כשבועיים. במשך זמן זה יכלו להצטבר
על פסי ההגבהה לכלוך וגבישי בטון.
כאשר ניסו המנופאים לראשונה להגביה
את העגורן, התברר שהיו מעצורים
טכניים. המנוע החלש לא יכול היה להתגבר
(המשך בעמוד ) 14

*8(511

זהו מקום התאונח הקטלנית בבניין מלון
ד׳ילטון. בתמונה נראית זרוע המנוף שהתמר
מסח תלויה במקביל למגדל הסנף ף. החץ מראה את המקום בו נחתה הזרוע על הבניין.

הנווע שהתמוטטה

המשנתה ההווסה

ליד קברו של יחזקאל דוד־חי, מבכה משפחתו
את מות מפרנסה היחיד. בשלוש חל•
חיות קורבנות התאונה, בחן התרחשו מחזות קורעי־לב, השתתפו 200 חבריהם לעבודה.

וילה אילין־הבניסה המפוארת, כביש גישה וקיר הקרמיקה

עדיין לתקופה הנוכחית במדינת ישראל. מבחינה
זו הוא יוצא מהכלל. סוף־סוף הוא
מגדולי התעשיינים בארץ, וביתו אינו שייך
רק לו. זהו מוסד כמעט רשמי, אליו שולחת
הממשלה מדי פעם את אורחיה, בו מתארחים
אמנים זרים והמשמש כמרכז חברתי
לשכבה מעמדית מסויימת בארץ.
ביתו של אילין, במרומי הכרמל, הפר
זה מכבר לשם דבר. כאשר מבקשים מנהג
מונית בחיפה לנסוע לרחוב חורב, אין הוא
שואל למספר הבית המבוקש אלא מבקש
לדעת :״לפני הבית או אחרי הבית?״ והכוז

והגג 1
כנים נ
לחח
.לכנות
מונה,
ח׳ ,שו בשטיח הזרו
כוכים,
שיר ט!
שעליו

שלושת העובדים הקבועים בבית אילין, הגנן, העוזרת
^ 0 1 1 1 1
*1 1 1 1 1 1
ומנהל־הבית האיטלקי, ניצבים ליד המדרגות, בין שני
1111 1 .1 .1
#111111
פסלי נושים. מנהל־הבית האיטלקי עובד אצל משפחת אילין 16 שנים, מעת שהותם באיטליה.

מרכז הבית: צפירה איליו בסלון
אחת מפינות הסלון הענק של וילה אילין. הקיר מכוסה במעשה־טוויה לפי

אסור להציץ דרך חור המנעול.
אבל כשהדלת פתוחה לרווחה כברכה,
שוב אין ההצצה -הצצה.
סידרה הדשה זו היא הצצה, לפחות
מבחינת היותה חטופה, אל
עולמם הגשמי של משפחות כישראל,
הנמצאות כדרגים שונים של
מה שמבונה ״רמת החיים״.

71ל ל 1 1 ^ 1 0 * 7 1 1 1בגינת בית אילין. ברקע נראית חורשת אורנים. ליד
י • 1י • י ן העץ הקדמי מימין משתפך מפל קטן הזורם לבריכה, הגובלת
במרפסות הבית, ובה דגי־זהב ומזרקה, וסביבה שתולות מידשאות רחבות ידיים.

״י 1 2

״כל תקופת חיים ורמתה, כל תקופה
ואופיר״״ קבע השבוע אפרים אילין (,)51
בעל מפעלי קייזר־אילין למכוניות, בסימפוזיון
שערך אחד העיתונים על רמת החיים
בישראל .״היו ימים, אני זוכר, שאמהותינו
היו משקות את הפרדסים בדמעות יותר
מאשר במ־ם. אבל בימים רגילים אי־אפשר
לערבב רוח בחומר. אלו שני דברים נפרדים
אין הכרח שרמת החיים תפגע
ברמת המוסר.״
גם אפרים אילין יודע כי רמת־החיים ו־תנאי־המגורים
של משפחתו אינם אופייניים

ציור של הצייר הצ
של הפסלת הי,שרא>
הדיצפה מכוסה ש1

נה היא כמובן לביתם של אפרים וצפירה
אילץ.

בלילות בהן נדלקת התאורה המיוחדת
המקיפה את הבית הדו־קומתי ואת ג־נתו
המשתרעת על שטח של ארבעה דונמים, מוארת
כל הסביבה באור חגיגי. ושני התרנים
המזדקרים בחזית הבית — להנפת דגלי מדינותיהם
של אורחים רשמיים — משווים
לו כמעט אופי של מוסד ממלכתי.

זה הדוד שרי
ך* גנונו האולטרה־מודרני של בית-

^ אילץ מזכיר במידת מה את הבית המפורסם
מהסרט הצרפתי זה הדוד שלי. הבית,
שתוכנן לפני שבע שנים על־ידי האדריכל
הגרמני היינץ פיינשל, מוקף כרי־דשא
ירוקים וחורשות, ומפל־מים מלאכותי מזרים
מים אל בריכה גדולה, בה שטים דגי-
זהב, ומתוכה קולחים מי־מזרקה. וכאילו לא

הערכתו[
חדת. זרוע רקע ה
ציור מ
נמוך> , בפינו אילין,
הזרו?
שערי־מ
עשוי נ משתלש סות ב!
שולחן. במרב עצמם י מלבו הבן ה:
מקרריג

ל>ך > ,ע קו ב

*מיי!

ייזיי

בקומה השניה, אליה מובילות מעלות מתוך
הסלון, נמצאים חדרי־השיגה לבעלי־הבית
ולעובדיו, המופרדים באמצעות חדר־מגורים
קטן, ואטלייה הציור הפרטי של צפירה
אילין. אך צפירה, למרות סגל העוזרים העומד
לרשותה, מועסקת בניהול ביתה לא
פחות מכל עקרת־בית אחרת .״גם כיום אני
עוד מטפלת בבית, דואגת לצביעה מחדש,
לתיקונים ובמיוחד לסידור הפרחים. למעשה
תופס הבית את מרבית זמני.״

מוזיאון בחדרי השרות
נוסה גם גג הווילה בדשא. בכל פינות הגן הגדול
לראות פסלים של יוצרים ידועי־שס, הניצבים על

ית עצמו אין מספר מדוייק. שכן קשה לדעת אם
הסלון הגדול, התופס את מרבית הקומה התח־אחד
או כארבעה חדרים. זהו סלון ענקי, בצורת
ו ניצב בר למשקאות. ריצפת־השיש שלו מכוסה
ניים עבים.
אשונה של הח׳ ,שקירותיה מכוסים בתמונות וב־ניצבים
פסלוני־חרסינה עתיקים, מרוהטת רק במב־ן!
ובשולחן נמוך, עליו מונח מגש־הכסף — לא זה
ה מדינת היהודים, אלא זה שעליו ניתנה לאילין

שמאפיין את הדירה יותר מאשר
;*)תיכנונה וריהוטה, היא היותה מעין מוזיאון
לציור ולפיסול. בכל חדרי הבית, כו־

הכניסה לבית

ציורים של ציירים ידועי־שם מעטרים את הקירות בכל
פינות הבית. הכניסה מובילה לסלון ממנו מסתעפים שני
סולמות של מדרגות, המובילים לקומה השניה, בה נמצאים חדרי המגורים והשרותיס.

ה ו 1 | 1 1ך 1חדר עבודתה של צפי־
| רה אילץ, שהיא ציירת
! 1 0 1 ^ 11
חובבת .״בגלל נטייתי לציור, התחיל בעלי
לאסוף תמונות,״ מספרת צפירה בגאווה.

לל חדרי־השינה והמסדרונות המובילים ל־חדרי־השרותים
או מגורי הסגל, מוצגים
תמונות ופסלים, שלא היו מביישים שום
מוזיאון המכבד את עצמו. יש ציורים משל
שאגאל, רנואר, מאנה כ״ץ, אוטרילו, דופי,
ראובן, מרסל ינקו ופסלים של חנה אורלוף
ורודן.
״בכל מקום שאדם נמצא, ולא חשוב באילו
נסיבות, נעים לראות יצירות אמנות,״
מסבירה צפירה אילין, העוסקת היא עצמה
בציור .״אני נזהרת שלא להציג לראווה
את כלי־הבית. אני מעדיפה להציג תמונות

ופרחים מגינת־הבית. לפעמים מתעורר הרושם
שביתנו הוא בית־מלון, בו נערכות
רק קבלות־פנים ומסיבות, לעיתים קרובות
מתארחים אצלנו עד שלוש מאות איש. ב־בית־החרושת
יש לנו קנטינה לפועלים, והטבח
המכין את האוכל שם הוא המכין גם
את קבלות־הפנים בביתנו.״
הזוג אילין מרבה בנסיעות, שוהה לעיתים
תכופות מחוץ לבית• אר בימי סוף
השבוע, כשהם שוהים בבית ומארחים את
ידידיהם, אוהב אפרים אילין עצמו להפגין
את הכישרון הגסטרונומי שלו. לכל אחד
מבני הזוג יש מכונית משל עצמו, לארק
כמובן. לצפירה יש מכונית לבנה ואילו
בעלה מחליף מדי פעם את צבע מכוניותיה
הם גם המשפחה היחידה בישראל היכולה
להתפאר בכך שהיא מחזיקה יאכטה קטנה
משל עצמה.
למרות זאת, הרושם הראשון שמקבל האורח
בבית אילין מהמם למדי. כשהוא בא
בשעת קבלת־פנים חגיגית, הריהו כאילו נקלע
לסרט: זרקורי ענק שוטפים את כל הסביבה
באור, הדגלים מתנופפים בראשי התרנים,
שלל התמונות והפסלים, ששזזיו

אפילו מבבבית־השי־ליד

הדלת
וכדים סי
מניע
למיליונים, מבהיק ונוצץ.
קש האורח להתבודד לשעה קלה
מוש העשוי שיש, הוא נתקל
בתמונות משד רנואר וקיסלינג,
ניים אדירים שובים את מבטו.
כדי שבית זה יתפוס את מקומו הראוי
בנוף, היתד, המשפחה צריכה להשקיע מאמץ
רב במניעת כיעור הסביבה. כך, למשל,
כשרצה קבלן פרטי לבנות בית־דירות מכוער
ממול, קנתה משפחת אילין גם בית זה,
שקומתו הראשונה כבר נבנתה, הקפיאה את
הבנייה ומסרה את הקומה הבנויה, כווילה
נפרדת, לבנם הבכור.
הבן הבכור ארנון 23 שהוא מוסמך
לכלכלה, חזר לאחרונה עם אשתו מאר־צות־הברית,
זכה במתנה כיאות למאורע כזה:
ציור של אוטרילו ששויו 15,000 דולר.
על הטענה, המושמעת לעיתים, כאילו המשפחה
דואגת יותר מדי לעשיית רושם
על אורחים, מגיבה צפירה אילין במשיכת־כתפיים
.״אצלי בני הבית והאורחים עומדים
על אותה רמה. איני עושה למען האורחים
את אשר איני עושה למשפחתי
שלי.״

.״ לנכסה. משמאל, על־גבי הדוכן, נראה אחד מפסליה
חנה׳יאורלוף. ריפוד הכורסאות הוא בצבעים שקטים.
ם סיניים, על השולחן סבלת שיש בצבע הריצפה.

ל עובדי מפעלו. מגש זה מואר בלילה בתאורה מיו־

וכה זו מובילה אל הפינה המשמשת כמרכז הסלון.
; היא תמונת־קיר גדולה, טוויה בכחול כהה, לפי
סם של לורסה, מתחתיה ניצבות, סביב שולחן־שיש
1ות עמוקות מברוקאט, בצבע הקרם.
;נגדית ניצב פסנתר־כנף שחור, תחביבו הפרטי של
למולו אח־גריל עם מעשנה המזדקרת אל התקרה.
;שניה של הזד המתחילה משם, מופרדת בעזרת שני
ת לבנים, המובילים לחדר־האוכל המשפחתי. זהו חדר
:נון ונציאני, בצבעים בהירים. מתקרתו מצופת־העץ
ז שתי מנורות־בדולח נוצצות. שתי עגלות־שרות, עמו״
כות כלי שולחן מכסף, הן הריהוט הנע מסכיב ל־

הח׳ עומד החדר המשמש בר למשקאות. למשקאות
ו מרתף מיוחד, המתוכנן לפי כל כללי שימור היין.
;סלון הגדול, מכילה הקומה התחתונה את דירתו של
ר של משפחת אילץ, את המטבח החדיש (בו יש שני
שתי כירוח ושתי כל דבר) ,וחדרי השרות לאורחים.

חדו הבו הצעיר

המשרת ביום בצבא. לבן יש בוילה
דירה משלו, המורנבת מחדר־מגו־ריס,
חדר־שינה ונוחיות נפרדת, המאפשרים לו אינטימיות בלתי־מופרעת.

חדר האוכל

המרווח עשוי בסיגנון ונציאני
עם שתי מנורות בדולח
גדולות, התלויות בתקרה העשויה מעשה תשבץ מעץ לבן.

קללת הידטון

(המשך מעמוד )11
עליהם והזרם נותק אוטומטית מספר פעמים.
• 1אולם המנופאים, שמיהרו לסיים את
העבודה, לא ניגשו לסלק את המיכשולים.
הם תיקנו את מערכת־החשמל והפעילו את
מנוע ההגבהה על אף הניתוק החוזר של
הזרם.
• פעולת ההגבהה נעשית באיטיות. אחרי
כל עשרה סנטימטר יש להניח טריזי
פלדה למניעת גלישה של המגדל. אולם
בשל חפזונם של המנופאים, הוגבה המנוף
לגובה של כחצי מסר — מבלי שיוצבו
טריזי־הפלדה לבטחון!
• י כאשר הגיע המגדל לגובה זה, הוא
נעצר וסרב להתקדם. על מנת להגביהו
הלאה הורד מעט למטה, כדי להתגבר על
המכשול בעזרת תנופה. דבר זה גרם לרפיון
הכבל, שנקרע כאשר נמתח שוב בתנופה.
• קריעת הכבל גרמה לנפילת המגדל
הפנימי. כאשר נעצר המגדל בנפילתו, ניתקה
הזרוע הקצרה והכבדה של המנוף ממוטות
אחיזתה. בשל התאוצה, נפלה על גג
ד,בנין ומחצה את שלושת הפועלים.

במה התבטאה הרשלנות ז
ך* לקול מעין זה בפעולת המנוף, לא

היה גורר אחריו אסון אילו היו נשו
מרים בקפידה כל כללי הזהירות והבטיחות,
המחייבים את מפעילי המנוף.
לפי סקירה ראשונית נראה שנעשו כמה
עבירות פאטאליות על כללי הבטחון, שגרמו
ישירות לאסון.
• תקנות הבטיחות אוסרות על הפועלים
להמצא ברדיוס של 50 מטר מסביב למנוף
בעת הגבהתו. בהילטון ניצבו הפועלים במרחק
של מטרים ספורים מגוף המגדל.
• למנופאי המרים את המנוף, מותר
להמצא במרחק של כארבעים מטר ממנו.
מורים סימבול, מנופאי העגורן שהתמוטט,
לא שמר על כלל זה. בתא־ההפעלה של
המנוף קבועים רמקולים מיוחדים, שנועדו
להזהיר את הפועלים מלהתקרב למגדל
בשעת ההגבהה. נראה שהם לא הופעלו.
• לפי כללי הבטיחות יש לבצע את
פעולת ההגבהה דק כשזרועות המנוף פרושות
במקביל לקו הבנין. בהילטון נעשתה
ההגבהה כאשר הזרוע הקצרה נמצאת מעל
הבנין.
• רשלנות נוספת גרמה לתאונה שניה.
הפעם אירעה התאונה במעלית החשמלית,
הצמודה אל קיר הבנין. כללי הבטיחות
מחייבים הקמת מעצור על מסילת המעלית
בגובה המותר לעלייתה. מעצור כזה לא היה
במעלית של הילטון. כאשר נעשה נסיון
לחלץ את הפצועים בעזרת המעלית, איבד
המפעיל את עשתונותיו ובמקום להוריד את
המעלית — העלה אותה במהירות. מחוסר
מעצור פגעה המעלית בפיגום העליון ונתקעה
שם (ראה תמונה) ,כך שהיה צורך
פהורדת הפצועים במדרגות.
• נראה שהיתה עוד עבירה על כללי
הבטיחות. לפי התקנות אסור לאיש להמצא
בתא׳ההפעלה שעל המגדל בשעת ההגבהה.
לפי מספר עדויות נמצא אדם בתא־המגדל
בשעת ההתמוטטות, דבר שרק בנס לא
הסתיים בקרבן נוסף.

במצב כזה נותן את ליבו למצלמה שבידי
אדם שאינו מוכר לו — במקום לארגן
את פעולות ההצלה ולדאוג לחילוץ ההרוג,
שעדיין שכב מתחת להריסות. פז לא הוציא
את המצלמה מידיו. אז הגיע למקום המהנדס
מיכאל פרי, אחד ממתכנני הבנין. פרי
היה היסטרי ואחוז פאניקה. הוא התנהג
כאדם המנסה להסתיר משהו, התנפל על פז
בחמת־זעם, וניסה להוציא את המצלמה.
אותה שעה נופף גילוץ באגרופו וצרח:
״תן לי את הפילם — או שאני הורג
אותך כאן במקום!״
הודה פז :״פחדתי שאני אהיה ההרוג
הרביעי.״ הוא ביקש שהות להוציא את
הפילם. אולם פרי, שראה כי הוא מתמהמה,
תפס אותו בחולצתו ובעט בפראות
בבטנו. פרי — אחד מגיבורי משפט־שפיגל,
בו התגלה כידידו האישי של שמעון פרס
— התנהג כאדם המרגיש עצמו שליט עליון.
כשגילוץ מכופף את זרועו ופרי מכה
בו, נאלץ שלמה פז למסור להם את הסרט
שצולם. השניים הסתלקו, יצאו לגרש את
שאר העתונאים והצלמים שהחלו מגיעים
למקום. כאשר פנו אל פרי בשאלה היכן
הסרט שצולם על־ידי פז, שיקר במצח
נחושה ובחשדנות :״נתתי הוראה לפועל
לזרוק אותו לים!״
רק כשהוזעק פקד יוסף נאגל והסמל ניר,
שעמדו בראש יחידת השוטרים שהגיעה
למקום, נמצא הסרט בכיסו של פרי. המשטרה
תפסה את הסרט, מסרה אותו כעבור
יום לבעליו החוקיים. הצילומים שהצליח
פז לצלם מופיעים בגליון זה.
ביד־אליהו, בקרית־אונו ובמעברת עמי־שב
שליד פתח־תקווה, ביכו השבוע שלוש
משפחות את מוחם של יקיריהם שנספו
בתאונה. לגביהם לא היתד, עוד חשיבות
לעובדה מי הוא האחראי לתאונה.
אולם מבחינה צבורית, וכדי למנוע הישנותם
של מקרים מעין אלה בעתיד, חייבות
ועדות־החקירה המטפלות בפרשה לקבוע
ברורות: האם היתד, באסון הילטון רשלנות
פושעת? אם היתד, רשלנות כזו, מי הם
האחראים לה?; ואם ישנם אחראים, האם
יש מקום להעמידם לדץ לפי סעיף 212
מפקודת החוק הפלילי, האומרת :״כל הגורם
למיתתו של אדם אחר על־ידי מעשה
או אי־מעשה בלתי חוקיים, יאשם בפשע,
ויהיה צפוי למאסר עולם.״ או לפי סעיף
218 האומר :״כל הגורם שלא בכוונה למיתתו
של אדם אחר, מתוך חוסר זהירות
או פחזנות שאין בהם רשלנות פושעת,
יאשם בעוון ויהיה צפוי למאסר של שנתיים
ימים,.

במדינה
(המ שן מעמוד )6

״לא איכפת לי,״ השיב. ,על האו״ם להפסיק
את זהר•
צליכו! ישו. הירדנים עולים ב־הכנסת־אורחים
על כל עם אחר שהכרתי.
אינך יכול להיכנס לחנות מבלי שתתבקש
לשבת, ומבלי שיישלח נער להביא ספלי
קאווה.
כך הוזמנתי לקפה המצופה במקום חפירות
ליד יריחו. ישבנו בחוץ, ארבעה מוסלמים,
יווני־אורתודוכסי אחד, ואני. איני
יודעת מדוע לא עבד איש מהם בשעות הבוקר,
אולם בירדן רודפות הפסקות־הקפה
זו את זו. כל הגברים סיפרו בדיחות, ושאלו
אם אני מכירה את דודם אחמד באו־הייו,
וזה הוביל את השיחה, איכשהו, ל-
שינאת היהודים.
אחד המוסלמים הזכיר את צליבת ישו.
אמרתי כי הוועידה האקומנית מנסה לטהר
את היהודים מאשמה זו. הנוצרי האורתודוכסי
היה מעוניין בכך, ורצה לשמוע יותר.
או שהעניון לא נסקר בעתוני ירדן, או
שלא קרא אותם, אמר.
המוסלמים, שדיברו עד אותו רגע אנגלית
בסיסית מאד, נתגלו פתאום כבעלי אוצר־מילים
נרחב .״אבל היהודים באמת הרגו
את ישו!״ התעקש אחד מהם .״אם יטהרו
אותם, זה לא בא לתקן עוול של אתמול,
אלא להפיג מתיחות של היום. אבל זה לא
יצליח!״
• בתים אבודים. עבד ואני סעדנו
יחד במסעדה שהיתר״ בעיניו, המזרחית ביותר
בירושלים. קירות מצופים בבדי־פסי־פס,
שולחנות־נחושת, שרפרפים נמוכים.
אכלנו קבאב ושתינו בירה אמסטל. אתה
יכול לנסוע קילומטרים על גבי קילומטרים
בכבישי ירדן, ולא לראות דבר זולת גבעות
חומות חשופות, ולפתע כמו נאת־מידבר,
מופיע שלט ססגוני הקורא לך לשתות
בירה אמסטל.
עבד דיבר אנגלית רהוטה. הוא למד
באוניברסיטה האמריקאית בביירות. הוא הודה
בגלוי שהוא עייף מעניין ישראל־ערב,
וכי היה רוצה שיושג איזשהו הסדר של
שלום, כדי שאפשר יהיה לעבור לעניינים
אחרים.
״ודאי״ ,אמר ,״אנחנו מסתכלים בישראל
ורוצים אותה חזרה,״ אמר ,״אבל ישראל
קיימת מזה 15 שנה, ואני די בטוח שהיא
תוסיף להתקיים.
״אבי היה שופט, ואנחנו חיינו בעיר
החדשה. כיום אין איש חי שם. זהו שטח
הפקר. היה לנו בית שני על שפת־הים, ליד

מדוע הובה הצזס?
^ורם השערורייה לא הסתיימה בכך.

\ *ד,י א נמשכה גם אחרי שאירע האסון
הקטלני. מיד אחרי התאונה מיהרו עשרות
אנשים מכל הסביבה לסייע בפעולות ההצלה.
אחד מהם היה שחקן תאטרון האהל
שלמה פז ( )28 הגר בבנין שמול המלון.
סיפר שלמה על מה שאירע :״אחרי
ארוחת־הצהרים שמעתי לפתע צעקות. יצאתי
למרפסת וראיתי מהומה גדולה במגרש שלפני
המלון. אנשים התרוצצו בצעקות.
הבנתי תיבף שמשהו קרה. ראיתי את
מעלית המלון נתקעת בתוך הפיגום. שמעתי
צעקות :״הרוגים! פצועים!״
״חשבתי אולי דרושה שם עזרה ורצתי
למלון. בהיותי צלם חובב, לקחתי עמי את
המצלמה. עליתי למקום התאונה, שם היתד,
מהומה גדולה. אנשי מכבי־האש ומגן־דוד־אדום,
ואנשים אחרים שהתנדבו לעזור, היו
אובדי־עצות. ההרגשה הכללית היתד, שאין
עוד מה לעשות. אחד הפועלים שכב מחוץ
מתחת למשקלות המנוף והוסבר שדרוש
ציוד הרמה מיוחד כדי לחלצו.״
לפני שירד ממקום התאונה, עוד הספיק
פז לצלם מספר תמונות ממרפסת סמוכה*
כשירד, הופיע לפתע במדרגות המהנדס
יהושע גילוץ, נציג חברת אמבק, הבונה את
המלון עבור חברת הילטון. הוא ראה את
המצלמה שבידי פז, הסתער עליו וניסה
להוציא אותה ממנו בכוח.
היתד, זו התנהגות מוזרה מצד אדם, ש

עיתונאית
רימי

אס יש רע, יש יהודי
חיפה. לעיתים אני תמה מי גר בו עכשיו.
בשבילנו זה היה קל. המשפחה שליהסתדרה שוב. אבל אני מרחם על הפליטים
המיסכנים שלא הסתדרו עדיין.״
• השחורים .״אם לא נצא מכאן תוך
חמש דקות, אהיה חולה,״ הסלים מישל,
ידידי הלבנוני. ישבנו באולם־הבניסה של
מלון ביירותי, ביום גשם.
״מדוע?״
״בגלל השחורים האלה שם !״ הוא הצביע
על זוג מיצרי .״זד, רעל בשבילי.״
הגשם לא פסק. הזכרתי שהייתי לא
מכבר בישראל.
•אל תתני להם לשמוע זאת,״ אמד, והצביע
על שלושה ערבים בכפיות שישבו ב־קירבתנו
.״לי את יכולה לספר, אבל אלה
יכולים להרוג אותך,״ הגזים.
״האמנם השינאה כה רבה?״ שאלתי.
״אצלם — כן. אצלנו — לא.״ מישל
היה יווני אורתודוכסי, עובדה שהוא הירבה
להזכירה. חוץ מזה, היה שקוע יותר מדי
בעסקים מכדי שיוכל להרבות במחשבות
על הישראלים — חוץ מן המחשבה שהשלום
היה מקדם את העסקים. שינאתו
היתד, שמורד, בהחלט ל״שחורים״ שלו ול־קומוניססים.

חשים הלבנונים בעניין קנדי?״
שאלתי.
״אנחנו חיבבנו אותו מאד,״ השיב. ב־איירו
אנחנו התכוון לנוצרים .״אבל הס
לא!״ והוא התחלחל.

ה מי משלהצב אי
גדוע מן ה תורכי ם

״הטרור הציוני הרג את קנדי״ :קאריקטורה בשבועון הקאהירי
״אחר סאעה״ (״שעה אחרונה״) מראה את בן־גוריון, כעל אף
שטירמרי מוארד, מחזיק ביד שמאלו את אוסוואלד, ההורג את
קנדי, וביד ימינו את ג׳אק רובינשטיין, ההורג את אוסוואלד.

״על גוזיתי תהרסו את הבית!״ צעק
מחמד עבד־אל עאפר בן ה־ 8 50 גג ביתו.
השוטרים החמושים לא היססו, עלו אל
הגג והטילו מעליו את הזקן. ידו השבורה
ופניו המגואלים בדם לא מנעו מהם להכותו,
לפני שהעבירוהו, תחת משמר כבד,
לבית החולים בכפר־סבא.
הבולדוזר יכול היה להתחיל במלאכתו.
הוא התקרב אל הבית תחת חיפוים של
מאות שוטרים. זרועות הפלדה הארוכות שלו
נגחו בקירות ד,בנין החדש ו־ 25.000 לירות
פרחו באוויר.
בתב כשטח אדייב. המיבצע החל
בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר כוח שמנה
מאות שוטרים, חמושים באלות, מגינים
ונשק חם, התקדם אל הכפר הערבי טירה.
המשטרה, שזכרה את ההפגנה העצומה שנערכה
לפני חודשיים, בעת הריסת בית
אחר (העולס הזה ,)1358 גייסה כוח רב ל־מיבצע
שתוכנן בסודיות.
אל הכוח המשטרתי הצטרף נציג אחד
בלבד של העיתונות, כתב נאמן שליווה את
הפעולה הסודית מראשיתה, הורשה לצלם
חעולס חזח 1*71

והתפאר כי בילה את כל היום בלב שטח
האוייב. שאר העיתונאים׳ ביניהם כתב על־המשמר
נעצרו בכניסה ולא הורשו להיכנס*.
רוב הצעירים, חושבי הכפר, ה ו מחוצה
לי, במקומות־ד,עבודה. המיסגד, ממנו אפשר
לפנות אל התושבים ברמקול, נכבש, וכיח
משטרתי מזויין הוצב עליו. התלמידים ב־בתי־הספר
לא הורשו לצאת, וכל חשוד
פוטנציאלי הוזהר שלא לגשת לקירבת הבית
שנידון לכליה.
פטרולים של המשטרה, רגליים וממוני
עיס, הסתובבו בכפר משך כל היום. לקראת
הלילה הושארו שבע ניידות ורוכב־אופנוע,
שהמשיכו לשמור על הסדר הטוב.
אבנים וחובות. אלא שלא היה על
מה לשמור. התושבים, שחששו מפני פרובוקציה,
נמנעו מלהתקהל בקבוצות, נשארו
בבתיהם או בבתי־הקפה. גם הצעיר, לו
שייך הבית, נאסיב בן ה־ ,24 מורה מפוטר,
חברה המפלג־ הקומוניסטית, נשאר בביתו,
בחברת ידידיו שבאו לנחמו. הוא ומשפחתו
השקיעו• בבית את חסכונותיהם, לוו כספים
ומכרו חפצים .״נשארו לי גל של אבנים
וערימה של חובות,״ אמר נאסיב בהיר־השיערן
במרירות.
רוב תושבי הכפר, המדברים עברית רהוטה,
לא שכחו את מה שלמדו בבית־ספרם:
״בזמן התורכים היו הציונים עובדים כל
הלילה כדי להספיק ולבנות גג לביתם.
אם היו מקימים את הגג, לא היו התורכים
הורסים אח הבית. בית משפחת חייט עמד
כבר חודש וחצי על תילו. הם כבר גרו
בו, אבל המושל הצבאי של ישראל יותר
קשוח, כנראה, מהקאימאקם התורכי.״

פחח תקוה
הגט של רוז•
כגרושה, ידעה סוזי זים כי בישראל לא
תוכל להינשא לכהן. על כן שמחה, כאשר
התאהבה דודקא בסתם יהודי. לא העיקה
עליה גם דאגה אחרת, מנת־חלקם של
גרושים אמריקאים רבים החיים בישראל:
היא התגרשה לא רק בפני פקיד־הרישום
האזרחי, אלא גם בפני רב אמריקאי, לפי כל
דיני ישראל.
אולם כאשר ניגשה לרבנות בתל־אביב,
הסתבר לה שבכל זאת אינה יכולה להתחתן.
בעיני רבני ישראל אין גירושיה גירושין,
והיא עדיין נחשבת אשת־איש. כי את הגירושים
ביצע רבה הראשי של בוסטון,
הרב סידניי סילברמן׳ השייך לאיגוד הרבנים
הקונסרבטיביים. הרבנות בישראל אינה מכירה
באיגוד זה כסמכות רבנית.
ארגדנים מתחרים. עוד לפני שנתיים
פנו ראשי הרבנות הקונסרבטיבית בארצות־הברית
לרבנות הראשית בישראל, ביקשו
הכרה בגירושין המבוצעים על־ידי רבנים
קונסרבטיביים. הרבנות הראשית נטתה להיענות,
כי היא לא רצתה להיכנס למלחמה
עם ציבור גדול של רבנים, ברובם ציונים,
המקיימים קשרים אמיצים עם ישראל: וגם
מפני שבראש המבקשים עמדו הרב אליעזר
סינקלשסיין והרב שאול ליברמן, שאיש אינו
יכול לפקפק בלמדנותם או בכשרותם הדתית.
השניים, שביקרו במיוחד בישראל,
הצהירו כי הם אחראים אישית לכל גם
הנערך על־ידי רב קונסרבטיבי.
הדבר נודע לראשי אירגון הרבנים האורתודוכסים
באמריקה. אירגון זה עומד,
בשנים האחרונות, במאבק מר על קיומו.
כי הדור הצעיר של יהדות אמריקה נוטה
לפולחן דחי ליבראלי יותר, בנוסח הקונסרבטיבי,
ואילו היבנות האורתודוכסית נחשבת
כגורם הכלה והולך. הכתה ישראלית
בגירושין הקונסרבטיביים, ידעו האורתודוכסים,
עשויה להנחית מכת־מוות לארגונם.
הם הפעילו את מלוא הלחץ על הרבנים
הראשיים יצחק נסים ואיסר אונטר־מן,
הצליחו להשיג החלטה כי דינם של הגירושים
הקונסרבטיביים כדין גירושין רי־פורמיים,
הנחשבים מזמן כפסולים בעיני
הרבנות — וחוקי האישות — בישראל.
הקונסרבטיבים פנו לשרת החוץ גולדה
מאיר, ביקשו את עזרתה. היא הבטיחה
להתערב, אולם בשובה לירושלים נתקלה בקיר
האטום של הרבנות הראשית.
השבוע החליטו החונים הקונסרבטיביים
בישראל, כנראה על סי רמז גם מצד חוגים
ממשלתיים, להעביר את העניין להכרעה משפטית.
סוד זיס תיפנה לבית־המשפט העליון,
בבקשת צו־על־תנאי נגד הרבנות
הראשית. תקוותה: בית־המשפט יקבע תקדים
נוסף, שיסייג מעט את השלטון המוחלט
של חוקי ימי־הכיניים, על חייהם הפרטיים
של אזרחי המדינה.
* כתב העולם הזה, שלא הורשה להיכנס,
הוכנס לכפר בדרכי־עקיפין על־ידי
התושבים.
העולם הזח 1371
אמווח מוסי קה
עד אנה הגיונו*

מלחינים זעירא, שטואלי, בן־־חיים וקפלן
פורנוגראפיה, ולב מלא כאב
ספורט שוו־מת

הנסיך הקטן
ברחוב אין הוא משאיר רושם מיוחד. קטן־
קומה, פרצוף זרוע נמשים, חיוך קונדסי
בזודיות הפה, בלורית בהירה. בקיצור —
יעקוב (יאשקר, ).בליימן ( )16 נראה כמו
מאות אלפי צברים אחרים בתל־אביב, חיפה
או ירושלים. איש לא יחשוד בו שהוא
אלוף ישראל לעתיד בשחמת.
״בן שש או חמש, אני כבר לא זוכר מתי,
התחלתי לשחק שחמת,״ סיפר השבוע יעקוב,
חמש דקות לאחר שהכניע את האמן
הבין־לאומי, משה צ׳רניאק .״את המשחק
למדתי מאבי, בליטא, שם נולדתי.״ בן 11
עלה יאשקה ארצה, התגורר עם הוריו בחיפה,
שם ניהל פעילות שחמתאית ענפה.
״נגד אבי אני כבר לא משחק,״ מוסיף הוא
בחיוך ,״הוא חלש מדי כיריב.״
בן פורת יוסף. כשהתחילה האליפות
הארצית בשחמת, היה אורם של הזרקורים
מופנה כלפי ״טריאומוזיראט האריות״ יוסף
פורת 54 משה צ׳רניאק ( )53 ויצחק אלוני
( .)58 כל השלושה חילקו, עד כה, ביניהם
את תואר האלוף. פורת וצ׳רניאק אף מוגדרים
כאמנים בין־לאימיים, בעוד אלוני מחזיק
בתואר אלוף־ישראל לשנת . 1962
בליימן, שהגיע לתחרות לאחר שזכה כמקום
הראשון בתחרויות חצי־הגמר שנערכו
בחיפה, הרגיש עצמו כדניאל בגוב האריות,
לא פילל כי הוא יחולל את ההפתעה המרעישה
ביותר מאז החלו תחרויות האליפות
בישראל.
הפתיחה היתה שיגרתית, עד לסיבוב הרביעי
של התחרויות, בו התייצב בליימן נגד
יוסף פורת, אילצו לסיים את הקרב בתיקו.
מרגע זה והלאה היו עיניהם של עשרות
הצופים, שהצטופפו באולם המרווח שב־בית־הסופר,
נעוצות בנער בן ה־. .16 יאשקה
הצעיר הוא בן־פורת יוסף,״ התלוצץ אוהד
מושבע של משחק המלכים .״ממנו תיפתח
הרעה לכל האלופים.״
מסיבוב לסיבוב הוכיח יאשקה, כי. הוא
מועמד אפשרי לזכייה בתואר אלוף־ישראל.
טוטו מהיר שנערך בין כמה ממשתתפי האליפות,
קבע כמעט בטוחות שהאליפות תיפול
הפעם בחלקו של יוסף פורת, בעוד
יעקוב בליימן יתפוס את המקום השני.
לא שוחרות לטרף. מול האריות, ליד
שורת שולחנות עץ פשוטים, מתחר;ת 10
בנות המין־היפה על התואר אלופת־ישראל.
בעוד שאצל הגברים מלווה כל מישחק הפתעה
מרעישה, מתנהלים משחקי הנשים ללא
הפתעות. פרט מעניין: אצל הנשים לא הסתיים
עד כה אף מישחק אחד בתוצאת תיקו.
הסבירה יהודית אקרמן 23 מתחרה חיננית
שתפסה את המקום החמישי באליפות
הקודמת :״אפשר אולי להסביר זאת בעובדה,
שנשים אינן שוחרות לטרף כמו הגברים.״
למרים הופמן 20 שהצליחה לגזול נקודה
מהאלופה, קלרה פרידמן 43 היתד, תיאוריה
משלה :״אנחנו יותר איטיות ונוטות יותר
להיכנע מאשר להילחם עד החייל האחרון.״
מספרת מרים, שהגיעה לתחרות במקרה, לאחר
ששמעה על כך ברדיו :״יש לי אמביציה
להגיע פעם למקום הראשון, אבל
צריך ללמוד הרבה תיאוריה ולהתאמן. חבל

שאין חוג נשים, שיוכל להדריך אותנו בנושאים
האלה.״
יאשקה עצמו לא מתרגש. הוא מדבר על
נצחונותיו המרתקים בשלודה. כל הרעש סביבו
אינו נוגע לו .״אני לא מבין מה כל
הרעש. נכון שבהתחלה לא היו לי כל מחשבות
שאגיע למקום נכבד, אבל עכשיו זה
נראה לי די טבעי. המשימה הבאה שלי
תהיה לקחת את אליפות הארץ.״
מלבד שח־מת מתעניין יאשקה בכדורגל,
מצטיין בלימודיו בעיקר בחימיה ובאלקטרו־ניקה
ומרבה לקרוא ספרות מקצועית על
שחמת בעברית וברוסית.
״למזל,״ הוא מסביר, ,יש תפקיד גדול
במישחק המלכים. לפעמים מפסיד שחקן טוב
את המערכה בגלל טעות טפשית, או חוסר
תשומת־לב. במישחק נגד יורם בן־זאב, למשל,
כמעט והפסדתי. יורם עמד במצב הרבה
יותר טוב משלי, והפסיד בגלל כמה
טעויות שנבעו, כנראה, מחוסר תשומת־לב.״
שחקן מבריק אחר, צדוק דומיניץ, עמד
בפני ניצחון כמעס־במוח על משה צ׳רניאק.
בעודו שקוע בתיכנון התקפתו האחרונה,
שהיתר, צריכה להביא לנצחונו, הצביע צ׳ר־ניאק
על השעון :״זמנד עבר!״ דימיניץ המופתע
לא האמין שאומנם הפסיד, מה שבאמת
קרה. מחוסר תשומת לב למחוגי השעון,
הפסיד קרב יוקרה שנצחונו בו היה
מונח ממש בכיסו.
מאות הצופים שעמדו בין ועל הכסאית
וחזו בתחרות במתח־רב, העבירו מפה לאוזן
את נירסתו של יאשקה בליימן על
משחק המלכים :״כל מטומטם יכול לשחק
שחמת ואפילו לנצח.״ •אשי׳• עצמו מכחיש
שאמר זאת. מה לעשית? כשאתה בפיסגה,
מצטטים גם דברים שלא אמרת.

כדו רגל
פצצה בינדאויי־ת
עוד לא ידוע אם מאמנה החדש של
נבחרת ישראל, ג׳ורג׳ איינסלי, הוא מאמן
סוב או לא. דבר אחד כבר ברור: הוא
מאמן משעשע.
שבוע אחד בלבד אחרי שהציג דרמת-
מתח מורטת עצבים סביב קביעת סגל הנבחרת
למשחק נגד נבחרת וייטנאם (העולם
הזה ,)1370 כשכולם סברו כי המסך כבר
ירד, גילה איינסלי כי דוא שומר עוד הפתעה
בכיסו. הפעם היתה זו קומד־ה. שעד,
וחצי לפני שעמד למסור את הרשימה הסופית
של הנוסעים לוייטנאם למשרד הנסיעות,
העיר איינסלי בשעה 6.30 בבוקר
4מכדודגלני הנבחרת, הוציא אותם למבחו
של השעה ר־ 2ז. אחרי 25 רגעי מבחן, קבע
איינסלי את מה שכונה בפיו ״פצצה בינלאומית!״
הוא נ־פה מהסגל את שני הכדורגלנים
הותיקים אברהם מנצ׳ל ונחים
סטלמך .״סטלמך פצוע ואילו מנצ׳ל אויש,״
קבע.
זאת היתד, באמת פצצה. שכן איש לא
היה פוצה פה לו נוסו השניים לפני
שבוע. אבל צורת הניסוי המגוחכת ברגע
האחרון האירה את איינסלי באור מוזר.
מה שאירע אחר־כך היה מצחיק עוד יותר.
עסקניהם של המנופים הצליחו לדחות את
מועד הגשת רשימת הנוסעים. סטלמך, שאיים
להכנס להסגר, נקרא למבחן נוסף. ואילו
איינסלי, הנוהג לבקש תשלום מעתונאים
הבאים לקבל ממנו אינפורמציה, כינס מסיבת
עתונאים בה מסר, חינם, את ההסברים
לצעדיו.

150 קומפוזיטורים התכנסו ביום החמישי
בבית ציוני אמריקה לישיבה גורלית מאד.
על סדר היום עמד הנושא המכאיב: התדרדרותו
של השיר בישראל, וכיצד למנוע את
גסיסתו.
הישיבה נערכה במסגרת הוועידה החמישית
של איגוד הקומפוזיטורים ׳ בישראל,
המתכנס מדי שנה בחנוכה. הנואם היאשון
היה מרדכי זעירא׳ ,מלחינם של 400 שירי־עם,
מלילה לילה י^עד שועלי שמשון.
• זעירא :״החרדה לגורל הומר הישראלי
אוכלת אותנו במלוא פה. מזה עשר
שנים אני עוקב בלב מלא חרדה אחרי ד,ת־נוונותו.
הטקסטים פורנוגראפיים, הלחנים
מפוקפקים וזולים. אלביסים, פרסלרים, ריצ ׳־
רדים ומחברים אחרים שולטים בנו.״
ומי אשם? •״קול־ישראל, המפרסם תועבה
זו. לא השיר בישראל התדרדר, אלא קול־ישראל!״

עמנואל עמירן, מפקח על הוראת
המוסיקה במשרד־ד,חינוך :״ועד אנה הגענו,
אם שיר כמו שיר השכונה משמיע קול שראל עשרות פעמים ביום, ושירים ישראליים
באמת טובים משמיעים בשעון המוסיקלי
בשש וחצי בבוקר!״
• סימון בר־זימרא, מפקח על הוראה
מוסיקלית בבתי־ספר :״יש להפסיק בכל
מחיר את השידור הקלוקל, ולהחזיר את
האזרחים למוטב!״
• דניאל סמכו־רסקי, מלחין :״ההתדרדרות
התחילה עוד בזמן הבריגאדה, ואתה
יודע זאת סוב מאד, זעירא! אין מוצא,
רבותי. זה תהליך הססורי. זהו המצב.
הארץ הארורה הזאת, אמריקה, הביאה עלינו
את הקללה!״ (קריאות מתוך הקהל :״שתוק,
אתה נמצא בבית ציוני אמריקה!״)
• מרדבי רוט, זמר־שירים־ישראלים:
״מאז התעופפה בלורית שחורה על ראשי,
הנני עוסק בשיר העממי. רמתי, רק קול־ישראל
אשם בהתדרדרותו. הקריינית אימרת
על כל שיר מפוקפק וזול, :אני בטוחה שזה
יהיה שלאגר׳ .ואני בטוח שיש כאן עניין
של שוחד. עלינו להתארגן כגוף אחד נגד
שרות השדור הלאומי!״
• משה וילנסקי, האחראי על המוסיקה
הקלה בקול ישראל :״קול ישראל
לא אשם. משרד־החינוך אשם. איזה שיעורי
זימרה מתנהלים בבתי־הספר!״
• שבתי פטרושקה, סגן מנהל
שרות־השדור :״רמתי, השעה שתיים. עברנו
כבר את הזמן המוקצב. לא ההלטנו
כלום. אני מציע לערוך ישיבה בחול־המועד
פסח, ולדון על הנושא: התדרדרותו של
השיר בישראל.״
בינתיים ממשיך השיר הישראלי להתדרדר.
יתכן שייעלם לגמרי עד פסח.

פ אנ מו מי מ ה
אופי כמקו ם וני•
גחלת הפאנטומימה בישראל עיד לא כבתה.
אחרי שייקר. אופיר, ג׳וקי ארקין, וילי
וסמי מולכי, מנסה לפוח בה מחדש קלוד
קיפניס.26 ,
כשיעלה השבוע קיפניס את הצגת הפאנטו־מימה
שלו, אנשים וחלומות, הכוללת 11
קטעי יחיד שלו, כששלושה מתלמידיו מופיעים
ברקע כנוודים המקימים את התפאורה,
לא יהיה זה רק מיפגן של כישרון ותירגול.
קיפניס, יליד צרפת, חניכו של מרסו הגדול,
עבד למעלה משנה על תוכניתי, הכין אותה
בקפדנות ובהשקעה כספית גדולה. כך, למשל,
הזמין מוסיקה מיוחדת אצל נועם
שריף, עטף את הבמה כולה במסכים ונד
שטיחים שחורים כדי להיטיב לבנות את האשליה
שהוא מציג.
״הצגה זו היא עבור־ נקודת מיפגש של
כל מיני רעיונות שדיגדגו אותי במשך
שנים,״ מספר קיפניס .״זו הצגה המאפיינת
אותי. היא מ׳־רכבת, כמוני, ממוטיבים יהודיים,
צרפתיים, ישראליים וכלל־אנושיים.״
הבסיס הטכני שלו מבוסס על האסכולה של
מרסו, אך מעדיף להעמיק יותר באישיות
של דמויותיו .״אין לי דמות ייצוגית אחת,
כמו ביפ של מרסו, אלא סולם רחב של
דמויות. אני מעדיף את האופי לפני היופי.״
משום כך אין הוא מופיע במסכה ר.פאנ־טומימאית
המסורתית. הוא מבסס את דמויותיו
על מצבים ותנועות קומיות כדי ליצור
רקע למצבים ליריים. תוכניותיו אינן מוגבלות
רק בארץ. קיפניס מקזזה שיוכל להופיע
עם הצגתו גם בעיר הולדתו — פאריס.

קזלמע סרטי מסיבות ב מ קו שחקני

ספורו של אדריאן מסנג׳ר (הוד,

הלן קרטיס מחפשת סיסמה לפרסום
מוצריה.
הסיסמה צריכה לבטא במשפט קולע
וקצר ככל האפשר את טיבם והקף
מוצרי היופי שלנו.
הסימאות הזוכות תבחרנה ע״י ועדה
שתורכב מנציגי חברת הלן קרטים
(ישראל) ,מר דירי מנוסי, עתונאי
ופזמונאי ונציג פרסום טל־אריאלי.
החברה שומרת לעצמה את זכות
השמוש בכל הסיסמאות המתקבלות.

פרס רא שון:

250ל

בין שולחי ההצעות יוגרלו 50 פרסי
תגמול ממוצרי הלן קרטיס.
את ההצעות יש לשלוח עז 31.12.63
לת.ד , 1736 .ת״א, מס׳ ,457 בסנזון

תל־אביב; ארצות־הברית) הוא ספורו של
בן־אצולה בריטי, המוצא את מותו כתוצאה
מהתפוצצות פצצה במטוס המעביר אותו
את האוקיאנוס. לפני מותו מספיק מר מסנגר
להשאיר בידי קרוביו רשימה של שמות,
שאין כל מכנה משותף ביניהם, ומין
צופן מקוטע לפיענוח תעלומת הרצחו, אותו
הוא מגמגם לפני שהוא נופח את נשמתו.
מי רצח אותו? מה הקשר בינו לבין
עשרת השמות ברשימה שהותיר? האם מאחורי
פרשה זו מסתתר קשר של כנופיה,
או פשע של מטורף? על שאלות אלה צריך
לענות קרוב משפחתו של מסנג׳ר, קצין
מודיעין בדימוס (ג׳ורג׳ סקוטז, בעל מות
מבריק ושיטות פעולה המזכירות את אלה
של שרלוק הולמס.
מה שהוא מגלה, וכיצד הוא לוכד את
הרוצח, זר, כבר מענינו של הסרט. זהו
סרט מתח בלשי מובהק, עשוי בקפדנות
בידי ג׳ון הוסטון, שאינו מותיר לדמיון או
למקרה לספק את המתח, מגיש אותו בסרטו
בנתחים כבדים החל מהרגעים הראשונים ועד
לרדת המסך.
שפע כוכבים כמו קירק דוגלאם, טוני
קורטיס, רוברט מיצ׳ם, פראנק סינטרה וברם
לאנקסטר, מופיעים בסרט בתפקידים משניים,
ומספקים עלילת מתח מקבילה. שכן
איש מהם אינו מופיע על הבד בדמותו הרגילה,
אלא באיפור מעשה ידי־אמן המוכיח
שבשיטות האיפור החדישות שוב אין צורך
בשחקנים. מה שלא יעשה האיש תעשה המסיבה.
אולם
גיבורו האמיתי של הסרט הוא
ג׳ורג׳ (״אדי פלסון״) סקוט, שחקן בעל
אישיות מקסימה, שמשחקו המאופק והשליו
הוא אחד הגורמים להצלחתו של הסרט.

ב ק רו ב
כ ל העולם בי ת־ בו ש ת

ת שב ץ העוד הז ה 1371
אוטוביאוגרגיה: רווק, בן , 26 יליד הארץ, גובה 18$ס״מ, עיניים ירוקות, מגנה
גוף חסון. מגורים: רמת־החייל, רחוב ק״מ .56 מקצוע: מסגר. השם: אבי אלקט.
אתגר לפותרים: האדם הראשון אשר ישלח לי את פתרון התשבץ, בתנאי שהמכתב
ישא את התאריך של יומיים אחרי הופעת העיתון, יקבל ממני פרס בסך 10ל״י.
מאוזן )1 :משוגרטני
1797

)4 :1856 קומפוזיטור
רוסי )10 :קידומת
הולנדית; )11
שר; )13 מזכיר או״ם
לשעבר; )14 פארמא־קולוג
יהודי; )15
היסטוריון גרמני יהודי
)17 ;1931-1856
טריז )19 :סיום בשח;
)20 משורר פרסי
1207־)22 ;1273
ספורטאי פיני; )25
צף; )26 אשת אדם;
)27 שבט ברברי;
זרם אמנותי

צרפתי; )32 יהירות
תורשה )33 :גיאוגרף
וחוקר צרפתי־אמריקאי;
)34 מכשיר
עינויים; ־)36
חוט למדידה (הפיר);
)37 עובד בית־כלא;
)39 משורר קנדי־־צר־פתי
1839־)41 ;1908
מלחיז איטלקי 1561
)42 ;1633 נהר במזרח צרפת; )44 צייר
אנגלי 1860־ )46 ;1942 פסיכולוג שוודי, נולד
)48 ;1896 בול; )50 מילת קריאה; )51 כימאי
צרפתי 1817־ )53 ;1884 עיר־מדבר על אי
בנילוס; )55 מדינאי קוריאני; )57 זוג
(הפור); )58 מדינאי בורמזי; )59 קיסר צרפת;
)60 סופר דני .19501873
מאונר )1 :מנהיג לאומי אוסטרי
1767־ )2 ;1810 ממלכי פוליז; )3סופר אמריקני;
)5נהר באפריקה )6 :אדמירל הולנדי
) 7 . ;16761607 רש; )8ראש ממשלת בריטניה:
)9אחות מפורסמת; ) 12 אנא; )15 אלת ה
נמשכת
ההרשמה
לקורסי הערב:

תבואה היוונית; )16 אלת היופי הרומית;
)18 קומפוזיטור צ׳כי; )21 מחזאי בריטי
(הפור); )23 מילת קריאה (הפור); ;11 )24
)26 סוג נחשים; )28 בוא למטה; )29 נזיר
רוסי ידוע; )31 משורר צרפתי ;18721811
)32 צייר צרפתי )35 ;18921805 נר)37 :
צייר איטלקי 1486־ )38 ;1531 מנהיג קרואטי
)40 ;19281871 כאלו יש שישה; ) 41
בז בקר; )43 הלזו (הפור); )45 ציפור
מצויה; )46 ממציא אנגלי 1791־)47 ;1867
ניאולוג סקוטי )49 ;17971726 מהפכז ״ר־פתי
)52 ;17971760 קרס; )54 מסמר כפוף;
)56 מילת צער (הפור); )58 פלא.

ריהוט ועיצוב פנים
סרטוט בניין ואדריכלי מנהלי מחלקות ייצור קירור ומזוג אויר
מנהלי עבודה במתכת מנהלי עבודה במכונות מנהלי עבודה בחשמל מנהלי עבודה בבניין
קריאת סרטוטבניין
חישוב כמויות בבניין קריאת סרטוט מכונות סרטוט מכונות
צילום רגיל וצבעוני

התחלת הלימודים :
ינואר 1964

מיסודה של;

ה 11ב ה ה 71!1ינו בני ת
תל־אביב. רחזב המס נר 62
םלפ 1ן 36487בין 8־19

האם יצליח הקולנוע לפרוץ את התחומים
הצרים בהם הוא תוחם את עצמו בעצם טבעו
כאמנות מצולמת? האם יהיה פעם משהו
יותר מאשר שסת־מראות, שאינה מבטאת
אלא את מה שנשקף בה, בניגוד לשפת המילים,
שהיא שפת מושגים וסמלים? האם
יוכל מושאו של הקולנוע להיות גם האינטלקט
ולא רק תחום החושים והרגש?
זוהי השאלה המדריכה את יוצרי הקולנוע
החשובים של השנים האחרונות, מאינג־מר
ברגמן ועד אלן ראנה ואנטוניוני. זהו
האתגר הגדול שלהם. בחיפושיהם המרשימים
אחר תשובה, עשו הם צעדים חשובים
לקראת יצירת שפה קולנועית חדשה, מופשטת
וסמלית, שאינה מושתתת רק על הסמליות
שבתחביר הקולנועי.
אולם לכל כיוון בו ניסו לפנות, הובילו
מאמציהם למימצא כמעט אחיד: את טבעה
של התמונה אין לשנות. היא תשאר תמיד
רק הסימן למה שעבר לפני המצלמה. היא
תוכל לקבל את משמעותה הסמלית רק מן
המילים הנלוות אליה. רק ביצירת־איכות חדשה׳
שבה הקולנוע הוא קולנוע, מדיום שבו
המילים הן חלק אורגאני מהתמונות ולהיפך,
מבלי שתהיה יכולת להפריד ביניהן, תהיה
אמנות זו יותר מאשר שפת־מראות.
הבעיה היא בכך, שרק מעטים הצליחו עד
כה לחשוב ולהשתמש במימד הבעתי חדש
זה. ז׳אן ז׳אנה, גאון, מטורף, פורץ־מועד
ותושב בתי־כלא בחלק ניכר מחייו, הוא
אחד מאלה. ז׳אנה, צרפתי שמוצאו המשפחתי
מפוקפק ושהחל את הקאריירה שלו כסופר
בבית־הסוהר, ניסה כוחו ברומנים,
שירים׳ ומחזות.
המרפסת שלו נכתב כמחזה לתיאטרון.
אך הוא נכתב בדיוק במימד הקולנועי
החדש. ג׳וזף סטריק ובן מדאו, שני אנשי
קולנוע אמריקאיים מתקדמים, לא היו צריכים
להתאמץ הרבה כדי להפוך את המדפסת
לסרט המדבר בשפה הקולנועית המבוקשת,
בעלת איכות סמלית ופונה אל
האינטלקט.
בשבוע הבא, באשר תועלה המרפסת בהצגת
בכורה בתל־אביב, יהיה זה שיעור
מאלף לחובבי הקולנוע הישראלים, לנבי
אפקיו החדשים של המדיום הקולנועי.
נאום לאומה הלאומית. עלילת הסרט
מתרחשת בבית־בושת, שאינו אלא
תיאטרון רב־מסכים ורב־תפאורות, בית־חרושת
לאשליות, בו מאפשרת מאדאם איר־מה
(שלי וינטרם) לאנשים לשחק תפקידים
חשובים. שום דבר אינו ממשי בעולם זה.
העולם הזה 1371

1 1 = 171י 1111־ א 1ל י
11םנית
ד 1זםע 1ורה

החודש נפתחים קורסים חדשים

שרטוט
בנין

* 1זכןבןת
א ר כי בוגן בוו ר ה

פניגזיגז

אלקטרוניקה השופט מלקק רגלה של פרוצה ב״הסרפסת״
ממשות מזוייפת

טלביזיה

117131 פרטים והרשמה מ־ $בבוקר עד 8בערב

1111 וזיח1־יך י׳~~ז ^

הגרב המת אי מהעצמה
לכל רגל
כאשר את בעבודה, או כשאת
לובשת מכנסיים ארוכים, דרו שה
לך גרב שתהייה נוחה
בתנועה, חזקה וחמה ותתאים
בדיוק לרגלך. גרב זו תמצאי
ב״סברילון״ ,הגרב החדשה
(שהיא חידוש בינלאומי בענף
הגרביים) ,שמציעה לנו חברת
״סברינה״.

היצאניות ב״המרפפת״
זיוף

הכל מזויף, מלבד המין שאינו ממשות
מזוייפת אלא זיוף ממשי.
בתוך בית־בושת זה או במקביל לו
קיימת המדינה שהיא ״גן חיות בלי שומר,״
בו טורפות החיות זו את זו. המורדים מתנכלים
למשטר׳ הורגים את ראשיו, ונותר
רק מפקד המשטרה (פיטר פולק) המנסה
להחזיר את הסדר על כנו בעזרת נאום
מרשים לאומה.
״אנשי השמאל! אנשי הימין! אנשי המרזועק
בפני זונותבית־הבושת
כז!״ הוא
כשרמקולים משדרים את דבריו לחוצות.
״היום אני מדבר אליכם כאב לבניו. אני
קורא לכולכם מלב דווי וכואב. נערכו נס־יונות
להתנקש בחיי. כל הנסיונות נכשלו.
הם ייכשלו תמיד. גם אם יצליחו — יכש־לו!
משום שאם אמות, יש להחזיר את
הסדר על כנו. התחבורה חייבת לזרום. יש
לדכא כל נסיון לחצות באור אדום. הרגיעו
את חשדותיכם, בני עמי היקרים. אני חי
וקיים. המלכה חיה וקיימת. השלטון חי
וקיים. האומה שלנו קיימת לעד. אין לפגוע
בתרבות שלנו.
״שונאינו יעלמו כעשן בלילה. האומה
הזאת! עם הנצח הזה! מורשת האומה הזאת
עם זה, עם גנראלים וקדושים, עם
גבורי האגדה מימים ימימה, עם חקלאים
נשגבים וענקיים׳ אומה לאומית זו! אומה
זו המורכבת בחלקים שוים משטחי קרקע
ומגיסים, בעלת ההכרה האפלה של האינדי־אניזם
המהולה בגיאומטריה של אריסטו,
זוהי האומה שלכם! זוהי האומה שלי! אומה
של סבחות ונכדים! כלום יכולים אתם
לתאר לעצמכם, כפי שאני לא יכול לתאר
לעצמי, שאומה זו אינה נצחית?״
ללכת. הפיתה! נדמה שכל ההיסטוריה
האנושית מתקפלת בתוך נאום קצר
זה. רק אירמה יודעת את המציאות :״כשכל
מוסדותיך יהיו אפר ואשפה תחת הביוב
העולם הזה 1371

ממשי

ובתי העלמין של הערים, כשלא ישארו
מהם אלא עיי חרבות׳ או אז יוסיף עוד
לעמוד בית זה במקום זה, לעיתים בדמות
תיאטרון, לעיתים דמוי־בית־תפילה, אף תמיד
— מקום פולחני.״
בבית־הבושת שוהים~אוחה שעה שלוש
עלובי נפש, שרברב (קנת סמית) השואף
להיות גנראל, חלבן (ג׳ף קורי) המתחזה
כבישוף ופקיד (פיטר ברוקו) החולם להיות
שופט. היצאניות מממשות להן את חלומו־תהים.
אחת
מהן מתוודה בפני הכישוף המחופש
על חטאיה (״רק שישה חטאים זעירים שאינם
אפילו חטאי האהובים ביותר! חטאים
מגעילים! היה קשה להמציאם! לא הגברים
ידעו מה עובר על נערה עד שהיא עוברת
על המוסר במקום בו המוסר אינו קיים!״)
שניה משמשת סוס לגנראל ושלישית נאשמת
בבית־משפט דמיוני, בו היא מחייבת
את השופט ללקק את נעליה על כל הודאה
שלה באשמה .״גנבתי לכם!״ היא מודה.
״נפלא, נשגב!״ מתפעל השופט .״אני מאושר!
העולם הוא תפוח ואני חותך בו באינטלקט
שלי. הצדק מימין. הרשע משמאל.״
כולם היו ממשיכים במסכת חלומותיהם,
אך ראש המשטרה נאלץ לגייסם למלא
את תפקידיהם המדומים גם בחוץ, כדי להציל
את המשטר. אך עד אז כבר נכנס
גם ראש המורדים אל בית־האשליות. היצאניות
מתנפלות עליו ועל ראש המשטרה,
זורקות את שניהם ערומים החוצה, ואירמה,
מנהלת הבית פונה אל הקהל :״תוכלו ללכת
הביתה! לבתיכם, למיטותיכם. היו בטוחים
שדווקא שם הכל יותר מזוייף ממה שמתרחש
כאן.״
באיזו מידה מקבלים עלילה זו ומילים
אלה משמעות רחבה יותר בהיותן חלק
מהמדיום הקולנועי, זאת יוכל רק הסרט
להמחיש.

״ םברילון ״ מיוצרת מחוט
אלסטי בעל שזירה מיוחדת ה עושה
את הגרב נאה ואלגנטית
ויחד עם זאת נשמרת תכונת
הגמישות שלה.
גרבי ״סברילון״ מתאימות
עצמן אליך ואוספות יפה
רגלך. הגרב מתאימה לכל
— ולכל רגל. מחיר הזוג

את את גיל
הוא

4.95ל״י.

לחפיפת שיער
נעימה זמעולה

השתמש נ״אליקסיו *2
מי שיער לחפיפה המכילים חומרים
אורגניים הטובים לשרשים.

מוצר איכות של הביאוקוסמטיקאי
בקבוקון ב־ 75 אגורות.
א. רובין.

11X 1172

אנשים
ב תו של דא ש־העץ
לפחות תכונה אחת ירש מי שהיה מפקד

משטרת מחוז תל־אביב, עמוס כך״וריון,
מאביו, מי שהיה ראש־הממשלה, דויד כן׳
גוריון: אי־היכולת להשלים עם הפר־שה.

רוי אלי ט

ז1¥1גזו 80
קרם הפנים
לפי ד״ר לברן, פריס,

למרות שכבר נטש את המשטרה, ממשיך
עדיין עמום לנסוע במכונית ממשלתית, הנושאת
מספר משטרתי • .ההודעה על מינויו
של יצחק רבץ כרמטכ״ל במקומו
של רב־אלוף צבי צור, עמדה להתפרסם
רק אחרי ישיבת הממשלה ביום ראשון בצהרים.
אולם התחרות בין עתוני הבוקר ל־צהרונים,
הביאה לכך שהידיעה הובאה לידיעת
הציבור עוד לפני שאושרה בממשלה.
היה זה אריה (״צ׳יק״) דיסנצ׳ק, עורך
מעריב, שהביא לפירסום המוקדם. דיסנצ׳יק
איים, כי אם יעכבו את פירסום הידיעה עד
לאחר ישיבת הממשלה, יוציא הוצאה מיוחדת
של עתונו אחרי הישיבה, כדי להקדים
את עתוני הבוקר. הממשלה, שחששה כי
פירסום חילופי הרמטכ״לים בהוצאה מיוחדת
עלול לגרום לרושם מוטעה, איפשרה את ה־פירסום
המוקדם רוני כ פין, סטודנטית
באוניברסיטה בירושלים, ערכה לאחרונה
ביקור בקיבוץ גינוסר. ראה אותה חבר
הקיבוץ, שר-העבודה יגאל אלץ, ושאל:
״האם אינני מכיר אותך מאיזה מקום?״
״כן,״ השיבה הנערה ,״אני בתו של הראש
מעץ.״ אלון לא הבין למי הסדנה, עד שהסטודנטית
הסבירה לו כי היא בתו של אחד
מעוזריו הקרובים, ראש מע״ץ (מחלקת עבו־דות
ציבוריות)

כרוך בסין.

סגן על עורך ורקמותיו העדינות,
מונע התהוות קמטי פנים ומטהר
את גוון עורך על ידי פעילות
מוגברת של מחזור הדם.

1ל א,ו ח׳ ר.נו מ ל 39׳\ 7ל56980 .

שוחחיט
*51* 1
מוצר לה>1נת
צמרנזשיונ״&ן!
,אשר הצהיבו
ח0י)5113

כיום א /ה* ,22.12.63 בשעה 8.00
בערב, יתכנס באולם מועדון ״החמאם״
ביפו (ליד כיכר השעון) ״החוג לבעיות
ישראל־ערב״ ,לדיון בנושא:

בעית הפ ליט ים
בנימין עמדי

יפתח -מר
(חבר מערכת ״אתגר״)
צעירים מוזמנים.
הכניסה חפשית.

תוגודת ב ג רו ת ראשיו־הטלפון
צילצל בביתו של ראש עיריית
רחובות יצחק כ״ץ. אלמונים, שהציגו את
עצמם כסטודנטים העורכים מחקר על הנוער
הישראלי, ביקשו מראש העיר לענות על
מספר שאלות. תחילה טען כ״ץ כי הוא
ממהר לישיבה, אך לבסוף השתכנע והסכים
לענות על רגל אחת. הוא ענה דווקא באריכות
על השאלות שהוצגו לו, הציג את
עמדתו?גבי האידיאלים של הנוער הישראלי.
רק מאוחר יותר התברר כי המראיינים בטלפון
לא היו אלא קבוצה של תלמידי הכיתה
השמינית בבית־הספר התיכון ברחובות,
אשר צילצלו אל מוריהם, מנהל ביתי
ספרם וראש־העיר, מתחו את כולם בצורה
דומה, הקליטו את השיחה כדי לשלבה במסיבת
חנוכה של כיתתם • .מנהל בית״
הסוהר ברמלה, אליהו תורג׳מן, יהפך
בחודש הקרוב לבוחן ברמה אוניברסיטאית.
תורג׳מן הוסמך על־ידי אוניברסיטת לונדון
לערוך מבחן־גמר בכלכלה, לפי טפסים מיוחדים
שנשלחו לו עבור האדם השלישי
מפרשת לבון, שהשלים את לימודי הכלכלה
שלו בעת שבתו בכלא. אסיר רמלאי אחר,
תומי בליץ, המרצה עונש מאסר על רצח
המהנדס פיאטלי ליד קולנוע צפון, סיים כבר
בהצלחה ארבע מבחינות הבגרות שלו. כדי
לקבל תעודת בגרות, נותרו לו עוד שתי
בחינות בלבד • .לרגל חגיגות יובל ה־25
למועדון המסחרי והתעשייתי בתל־אביב, החליט
מנהל המועדון, מרדכי גרוס, להסיר
סוף־סוף את הלוט מעל פעולותיו. במכתב
ששיגר לעתונות, בישר גרוס :״מתוך מגמה
לקיים ולשמור על היחסים הטובים ביני לבין
העתונות, החלטתי למסור פרטים אלה
בכתב לא רק לאישים שפנו אלי במישרין
— אלא לידיעת כל עתון ארוחות יום
השישי בהנהלתי הפכו לשם דבר במדינה
כולה, ולא הכרזה מדינית חשובה אחת הושמעה
ליד השולחנות הערוכים על־ידי
הייתי הראשון שהנהיג בארץ את מסיבות
הקוקטייל בעמידה הייתי הראשון והיחיד
בארץ שהביא לישראל את מעיין־הקוק־טייל,
המזרים את המשקה המרענן לכל צד
ומאפשר לנציגי המזרח והמערב לשתות לחיים׳
כאשר המכשיר האוטומטי ממלא את
כוסותיהם בעת ובעונה אחת ופותר על־ידי
כך בעייה עדינה של הפרוטוקול הדיפלומטי,
בדבר סדר מילוי הכוסות.״

״שווי״ מרעלים חימ״סג״ב׳

הצעיר, רשמה עליו הקדשה :״לאברהם, שהייתי
רוצה לאמץ אותו בבן, באהבה. רו־בינא.״
• שני אנשי התיאטרון הקאמרי,
יצחק קולקר ויהודה •טבק, שיצאו
למסע באפריקה עמדו בסכנת־מוזת. היה זה
בשעה ששהו בקניה. הם הלכו לחזות בחזרות
האחרונות לקראת חגיגות העצמאות
של המדינה, נתקעו בין שני מחנות שנלחמו
ביניהם בכידונים שלופים, כחזרה כללית
לפני צילום המחזה. כאשר התברר שהם נמצאים
בסכנה, ניתנה הוראה ברמקול להפסיק
את הריקודים, כדי לאפשר להם לעזוב
את המקום 6 .מלכת־המים ויויאן דל־כיאנקו,
סגניותיה ונסיכות־הימים, נפגשו
השבוע שוב. היה זה במסיבה שנערכה במועדון
המפתח, שם שוחזרה בפני המלכות
תחרות מלכת־המים ,1963 כפי שצולמה בסרט
צבעוני. רפי כהן, איש מינהלת להקת
עינבל, שהוא צלם סרטים חובב, הנציח
את מהלך התחרות במצלמתו, איפשר למלכות
לחיות מחדש את רגעי התרגשותן וחוויותיהן
בתחרות • .יסורים קשים עבר
שחקן תיאטרון הבימה שלמה בר״
שביט, המשתתף בסרט הבו בנות לאילת.

הרכיבו תוכנית, המבוססת על קטעים מהצגות
שונות של המטאטא. התוכנית תבוצע
על־ידי להקה של צעירים, כשאיש המטאטא
המקורי היחיד שיופיע בהצגה,־ בתפקידי
קישור, יהיה יעקב טיטן • .למרות ההצלחה
של מחזהו של הנוף ברטוב
סע הביתה, יהונתן, יפסיק תיאטרון זוטא
את הצגת המחזה בעוד זמן קצר, כדי להעלות
מחזה מקורי אחר: המחצבה של אהוד
כן־עזר• אחת ההצגות האחרונות של מח־זהו
של ברטוב, העוסק בהווי הדיפלומטים
הישראלים בארצות־הבריח, הוצגה בקיבוץ
נאות־מרדכי שבגליל. חבר הקיבוץ, השגריר
לשעבר אהוד אכריאל, בלט בצחוקו
יותר מכל שאר הצופים. הסביר אבריאל
אחרי ההצגה :״בשבילי זאת לא רק קומדיה.
כל הטיפוסים מוכרים לי באמצע עבודתו,
באחד מימי השבוע, נזכר שמעון
עדן כי לבתו אירית, הגרה במטולה, יש
יום־הולדת. עדן, שפתח זה מכבר את מוע-
דון־הלילה השלישי שלו במרכז ברלין המערבית
(הפעם: מועדון הנפתח בשעה אחת
אחר חצות) ,מיהר הביתה, ארז כמה בגדים,
דהר לנמל־התעופה הברליני ועלה על המטוס

ת סכי ת מתח מ אול תר

המלחין־המנצח ליאונרד (״לני״) כדג*
שטיין הוכיח את עצמו כג׳נטלמן למופת.
כוי לפצות את השחקנית בתיה לאנצט,
שהוכנה כממלאת מקומה של חנה רוכי־נא
כקריינית בסימפוניה שלו קדיש, שלח

לה לני, מדי יום, זר של 36 שושנים• .
חנה רובינא עצמה גילתה אהדה דווקא כלפי
עוזרו של ברנשטיין, המנצח אברהם קפבסיום
קונצרט הבכורה של קדיש, הגישה
רובינא לוח־שנה ישראלי צבעוני למנצח

מלכות המים כמסיבה*
שיחזור של התרגשות

כוכבת הסרט, אווה ליארן, נאלצה להפילו
שבע פעמים בתרגיל ג׳ודו, עד שבמאי הסרט
החליט שהביצוע משכנע • .אגב,
שמה של אווה ליאון בסרט הוא אביגייל
סלומון. עד לפני שבוע לא מצא איש דופי
בשם. לפתע נזכר איש יחסי־הציבור של
הסרט, יצחק כך נר, כי אביגייל סלומון
היא האשד, ההודית, שנרצחה בצורה מיס־תורית
בגבעת־ברנר לפני מספר שנים. אולם
מאחר שחלקו הגדול של הסרט כבר צולם
— לא ישונה השם• ס תוכנית־מתח מיוהדת,
חד־פעמית, הכנים הצייר נחום ארבל
באחד הימים למועדונו חומות־עכו. היה
זה כאשר התברר שמספר בני־טובים מחיפה
גנבו ארגזי משקאות מחצרו, הסתלקו במכוניותיהם.
נחום שלח שניים מאנשיו בעקבות
הגנבים, ואלה דיווחו לו טלפונית
על התקדמות חקירתם. נחום החליט לשתף
את הקרואים בחוויית הרדיפה, מסר להם
ברמקול על תוצאות החקירה עד לרגע בו
עצרה המשטרה את הגנבים.

מבררין עד מסורה

מקם פוך סי-

שחקן הקולנוע השבדי
דוב, שביקר השבוע בישראל, נוכח בין השאר
גם בהצגת בכורה חגיגית של סרט
שבדי בו הוא משחק ושטרם הספיק לראותו,
בשל יציאתו לאראות־הברית. בתום הסרט
אמר פון־סידוב לנוכחים :״אינני יודע
מה הסרט אמר לכם, אבל מה שלדעתי היה
צריך להגיד לכם, הוא שיש סרטים שבדיים
שלא אינגמר ברגמן כתב וביים אותם.״
• רוחו של התיאטרון הסאטירי שנפטו!,
המטאטא, תרחף בקרוב בחדרי תיאטרון
החמאם ביפו. דן כן*אמוץ וחיים חפר

הראשון בכיוון לישראל. כשהגיע לתל־אביב,
אחרי שלא ישן במשך 36 שעות, נסתבר
לו כי המזוודה, שהכילה את כל בגדיו,
נעלמה בדרך. כתוצאה מכך לא יכול היה
עדן, הנחשב לאחד הגברים האלגנטיים ביותר
באירופה, להחליף את חליפתו.

פ סו קי ה ש בו ע

• סגן ראש־הממשרה אבא אבן,
בברכה לכינוס היובל של בית־הספר הריאלי
בחיפה :״אני מתנצל בשם הממשלה על כי
העזנו הבוקר למנות שוב רמטכ״ל חדש
שאיננו בוגר בית־הספר הריאלי.״
• דויד בן-גוריון, באותו כנס :״אני
אנטי־מיליטריסט וכל חיי הייתי כזה.״
• שר העבודה יגאל אדון, בעניין
המוביל־הארצי :״המים יישאבו אפילו אם
תתלקח סביבם אש!״
• מיכאל אסף, נשיא איגוד עתונאי
ישראל, בתשובה על ביקורת שנמתחה בדבר,
על שהעתונות הישראלית אינה עוסקת בנושאים
חיוביים :״בעתונות של חברה לא
יכול להיות יותר יושר ומוסר מאשר בחברה
עצמה.״
• עו״ד שלמה כהך צידון, חבר
הנהלת המפלגה הליבראלית, על ההצעה להופעת
המפלגה ברשימה משותפת לכנסת עם
תנועת החרות :״הציבור בימינו נוטש את
חנויות המכולת ונוהר לסופרמארקט. הוא
הדין בפוליטיקה.״

מימין: נסיכת ים־סוף איה וייסאדלר,
ספר מאנו, ספרית אנטה, מלכת חמים ויוי
דל־ביאנקו, נסיכת־הכינרת מלכה זילבר.
העולם הזה 1371

11 \ 1חןף יושבת נחמה גוטהרד, בתצוגת האופנה של ויצ״ו במלון שרתון
# ! 111111ןוו ( /במרכז למטה) .כעבור כמה דקות גויסה למלא את מקומה של
דוגמנית חסרה, עלתה ללא כל היסוס על המסלול (ראה תמונה למטה, בצד שמאל).
דוגמנית 3ותות

זה יכול לקרות בתיאטרון, על בימת האופרה,
לפעמים גם בקולנוע. אבל זה עוד
לא קרה מעולם בתצוגת אופנה. בכל הצגה
חשובה יש מחליפה לכוכבת, הממתינה
מאחורי הקלעים לרגע בו תיקרא היא לעלות
על הבמה, ולהוכיח כי כשרונה אינו
נופל מזה של בעלת־השם. אבל משום מה
עוד לא הכניסו נוהג זה לתצוגות אופנה.
פשוט עוד לא קרה שדוגמנית תשבור רגל
על מסלול התצוגות. ואם זר, קורה, לא
קשה למצוא דוגמנית אחרת במקומה.
תצוגת האופנה של ויצ״ו, שנערכה השבוע
במלון שרתו! במסגרת שוק־החנוכה
של הארגון, קבעה תקדים היסטורי. היא
הולידה דוגמנית חדשה׳ בזמן השיא של
שלוש דקות.

שמלת האביב?די

תלוה, חיתה אחד המוצגים הבולטים בת:

קבוצת ילדים שהופיעו כדוגמנים לבגדי־ילדים, יושבים
בקצה מסלול התצוגה, משם העבירו ביקורת קטלנית על
צעידת! של הדוגמניות המקצועיות, שתופיעו יחד עמם בתצוגת האופנה של ויצ״ו•

דוגמני המחר

הבנה חסונה

נחמה בת ה־ 8ו נלקחה מבין הקהל, קיבלה טיפול קוסמט
קצר ונשלחה אל מסלול התצוגות ללא כל נסיון מוקדם
בתמונה היא נראית מקבלת ליטוש אחרון מאחת הדוגמניות המקצועיות שהופיעו בתצוגה

הכל התחיל שעה שהדוגמניות המקצועיות
— שהוזמנו להציג בפני הנוכחות
את סלקצית הדגמים החדשים של חברות
תלוה וסטמר, ואת הפרוות החדישות של
הפרוון הצעיר וילי גנגר — עמדו לעלות
על המסלול. לפתע התברר כי אחת הדוגמניות,
הגרמנית הנוצריה מרגרט לויברדן,
שהיתר, צריכה לקחת חלק בתצוגה, לא
הופיעה. מאחר שהדוגמניות היו צריכות להציג
תוך זמן קצר לא פחות מאשר שבעים
דגמים, הרי אילו היה עליהן להתחלק בהצגת
הדגמים שנועדו למרגרט, היה הדבר
משבש את כל מהלך התצוגה.
במוחן של נשות ויצ״ו, שארגנו את התצוגה,
עלה רעיון מזהיר: אולי ישנה במקרה
דוגמנית בין האורחות באולם. אולם
מבט חטוף אל תוך האולם היה מספיק כדי
לייאש. האולם היה גדוש במאות נשים, שבאי
לשוק־חנוכה כמו לשוק־ירקות. הן
התחרו ביניהן בתצוגת כובעים מוזרים ו־משודם,
שהפכו את רובן לקאריקטורוח.
לפתע נפל מבטן של המארגנות על נערה
חיננית שישבה בקהל. לא היתד, להן ברירה.
תחילת התצוגה איחרה כבר בחצי שעה והאורחות,
ששילמו שתי לירות עבור כרטיס,
החלו להתעצבן.
הנערה החיננית, שהתגלתה גם כחטובת־גו,
נקראה אל מאחורי הקלעים. היתה זו
נחמה גוטהרד 18 מזכירה במגן־דוד־אדום
וחובשת מתנדבת העומדת לפני גיוסה ל-
צה״ל.
״תמיד חלמתי להיוח דוגמנית,״ סיפרה
נחמה ,״אבל הזקנה שלי התנגדה. היא אמרה
שזה לא מקצוע שיש בו עתיד. חלומה של
אמא היה שאסע לצרפת, ושם אלמד קוסמטיקה.
אמא עצמה הפכה לקוסמטיקאית
אחרי שאבי נפטר לפני שנתיים. כששמעה
שמציעים לי לעלות על המסלול כדוגמנית
ולהחליף דוגמנית חסרה, ניסתה להתנגד.
אולם השכנות מסביב השפיעו עליה.״
תהליך הפיכתה של נחמה לדוגמנית, נמ-
שף בדיוק 3דקות מהרגע בו נענתה להצעה.
הכניסו אותה אל חדר־ד,הלבשה, הלבישו
אותה, איפרו אותה, מבלי שתדע מה נעשה
סביבה .״לא הספקתי אפילו לראות איך
צועדות שאר הדוגמניות, אחרת הייתי מנסה
לפחות לחקות אותן.״ היא נשלחה אל המסלול,
לעיניהן הטורפות של חברות ויצ״ו.
״הייתי בין הראשונות שעלו על המסלול,״
סיפרה נחמה .״בהתחלה התרגשתי
נורא. לפתע הפסקתי לשמוע. לא שמעתי
כלום. היה נדמה לי שבולם מתו. בסבוב
השני הסתבכתי עם הז׳אקט וזה עיצבן
אותי נורא. כשהתכוננתי לסבוב השני,
הופיעה סוף־סוף הדוגמנית שאיחרה. היא
כמעט מתה מכעס כשראתה שהחלפתי אותה.
בסוף התצוגה לא הפסיקו לנשק אותי.
אמרו שהצלתי את התצוגה. במתנה אקבל
חליפה.״
כשנשאלה אמה של נחמה, בסוף התצוגה,
אם עתה תרשה לה להיות דוגמנית, השיבה:
״יותר מדי הצלחה זה גם כן לא טוב
בחיים. כולם יודעים מה הסוף של ד,דוג־מניות
והשחקניות. אני רוצה שלביתי יהיו
חיים רגילים. כשיהיה לה נעל — שתעשה
מה שחרצה!״

האולפנא

)/ר סי
שימו/ג\יהנ

אג 1ד ת דיגדפיקאיגז
נפתחים הקורסים
הבאים :
אומני גרפיקה שימושית

מחזור ב׳ של קורם
הערב התלת־שנתי

רישום — ציור

קורם ערב חד־שנתי

כתב־אמצותי

קורם ערב חד־שנתי
התחלת הלימודים :
ינואר 1964
מיסודה של:

ה נ 1כ ה ה פי די ־ ט כניו!
חל־אביב. רחוב המס נר 62
טלפון 36487ב ין 9-8ו

הפנוי -
9־ ברת
תפובגגג,
1א פרט

או תו בתסדנז

במדינה
ת עו פ ה
מטוס בין הע 11 ים
סיוט רובץ על נמל־התעופה לוד: ששוב
יתרחש. ליל עלטה״ ,וינותק הקשר האלחוטי
עם מטוסים באויר. השבוע הסתבר, כי
סיוט זה יכול להתגשם בין־רגע.
מ׳גול־הפיקוח, השומר על הקשר עם המטוסים,
מרוחק מתחנת־השידור המשרתת
אותו. כבל תת־קרקעי שאורכו כשני קילומטרים,
מחבר את מיגדל־הפיקות עם תחנת־השידור
ביהוד. אך הכבל לא הוטמן בעומק
המתאים: במקום לחפור שני מטרים, הסתפקו
הקבלנים ב־ 45 סנטימטר בלבד. במקומות
מסויימים נחשף הכבל לגמרי על־׳ די
גשמים.
הכבל הונח לפני שמונה שנים. מאז,
שלוש פעמים בערך לשנה, הוא נחתך —
כאשר חורשים האיכרים את שדותיהם. וכך,
מדי שנה, מנותק או נפגם הקשר האלחוטי
עם תחנות שדות־תעופה בארץ ובחו״ל. שדות
תעופה בחו״ל, ששאלו שאלד, מלוד, היו
צריכים לחכות עד שמיגדל־הפיקוח ישלח
את המיברק בטנדר לתחנת־השידור ביהוד.
בכל מיקרה — איחור של כשעה. כל ליקוי
היה נמשך יומיים־שלושה, עד שעובדי הדואר
תיקנו את הכבל המנותק.
מים כתוך הכבל. השבוע עמדו אלחו־טאי
לוד במצב קשה יותר. שום חורש
אומנם לא ניתק את הכבל, אך מי־גשמים
חדרו לתוך הכבל, לכל אורך שני
הקילומטרים. היתה זו תוצאה ישירה מן
התיקונים הרבים, שבוצעו מדי פעם בכבל
המנותק. כל טיפול בכבל היה יוצר כיפופים
וסדקים, שאיש לא נתן להם את לבו. עד
שבאו השטפונות של השבוע האחרון, הירוז
את האדמה בעודף מים, ואלה חדרו עד ל־חוטי־החשמל
שבתוך מעטה העופרת של הכבל
העבה.
התוצאה: בילבול מוחלט בכל רשת התקשורת
האלחוטית של לוד. מטוסים לא יכלו
לקבל תשובה מהירה לשאלותיהם, ובאין
אישור־נחיתה נאלצו לחנות בניקוסיה, עד
להודעה מלוד. כמה פעמים כמעט קרתה
תאונה קטלנית. מיגדל הפיקוח ידע כי מעליו
חגים שניים או שלושה מטוסים, המחכים
לתורם לנחות. לפתע הופיע מטוס נוסף,
אשר שום הודעה על בואו לא נקלטה ב־מיגדל
הפיקוח.
רק הודות להתבהרות בעננים הבחינו
פקחי־הטיסה במטוס הנוסף, הפעילו מכשיר־אלחוט
זעיר י 7!1תדירות גבוהה מאד)
בעל הטווח המוגבל, הודיעו למטוס באיזה
גובה עליו לחוג כדי לא להתנגש במטוסים
האחרים, ולהכות עד להוראה חדשה לנחיתה.
העברת
האחריות. לפני פחות משנה,
זמן קצר לפני. ליל העלטה״ (העולם הזה
)1355 היקצה משרד התחבורה סכום של
עשרה מיליון ל״י לפיתוח שדה לוד. הנחת
כבל חדש היתד, עולה פחות מאחוז אחד
של סכום זה, אולם איש לא חשב כי צעד
זה חיוני. תלונות רבות, שהוגשו על־ידי
האחראי על הקשר, הוערמו אמנם על שולחנו
של מנהל נמל התעופה.
אולם היו גם דרישות אחרות להקצבת
הכסף. כל מחלקה היתד, מעוניינת בשיפור
מצבה היא. ראשי המחלקות הסתבכו באינט־ריגות
וסיכסוכים, ללא כל אפשרות לערוך
לוח־עדיפויות על־פי חישובים מקצועיים בלבד.
קבעו הרבה יותר כוח־ההשפעה של כל
מבקש תקציב, וקירבתו אל ההנהלה.
טכנאי רדיו ראשי, אליהו איזאק, התריע
בפני תקלות — ובזאת העביר את האח ריות
הלאה, לגבוהים ממנו. בזאת אמנם פטר
את עצמו מאחריות — אך הסכנה לא חלפה,
ועמה הוסיף הסיוט לרבוץ על נמל־התעופה
לוד.

מ שפט
דיו עורך הדין

חפ ש תי _לשוא
אין טו ב
זהב

בעוד כשנה יצא את שערי בית־הסוהר
ברמלה האיש שלפני חמש שנים גרר את
המדינה כולה להיסטריה של צחוק ודמע.
ישראל (.הפורץ הנוצץ״) בנציוני, הצייר
העשיר, שבמשך ארבע שנים ביצע עשרות
פריצות בצפון תל־אביב ובנה לעצמו וילה
בת שלוש קומות, יהיה שוב אדם חפשי.
אבל אם אזרחי המדינה כבר הספיקו לשכוח
את הפרשה, היא מוסיפה להעסיק את
שוטרי המדינה ושופטיה. כי בנציוני, אחרי
שהודה בכל הפשעים שביצע ואף בכאלד,
שלא ביצע, נשפט ונדון, התחרט וחזר בו.

במשך שנות ישיבתו בכלא הציף את בתי־המשפט
של המדינה בתביעות למשפט חוור,
בטענה כי עורך־הדין שייצג אותו —
בגד בו. כשנדחו בקשות אלה, זכה בנציוני
מדי פעם בטיול לירושלים, אחרי שהגיש
בקשות להוצאת צו־על־תנאי נגד היועץ־
המשפטי של המדינה׳ על שאינו תובע לדין
את פרקליטו.
גם בקשות אלה נדחו. בנציוני נראה כטרדן
וכד,וזה בהקיץ. אולם תביעותיו
החוזרות ונשנות, כי הפרקליט שייצג אותו
במשפטו הוציא ממנו כספים במירמה, זכתה
לבסוף לטיפול רציני מצד פרקליטות המדינה.
לאחרונה החליטה הפרקליטות להגיש
תביעה משפטית נגד עורך־הדין צבי גינצ־ברג,
סניגורו של בנציוני. בכתב האישום
שהוגש נגדו, מואשם גינצברג כי בשעה
שהגן על הפורץ הנוצץ, גנב מידי אשתו
המחאות בנקאיות בסכומים של כ־ 5500ל״י.

ד ר כי חיים
צרור נקוב
לא כל גנבי מפא״י הם שודדים ומועלים
גדולים. יש ביניהם גם גנבנבים קטנטנים,
שידם קצרה מלהגיע אל הקדרה הגדולה. הם
מסתפקים על כן בכך ששולחים את היד
אל כיסיהם של אנשים פשוטים. כך, על כל
פנים, מסתבר מדברי התובע.
טוביה מונק, העובד, לפי דבריו. במפא״י״,
נכנס יום אחד למונית, במטרה לנסוע לביתו
שברמת־יוסף. מאחר שהוא היה עדיין
הנוסע היחידי, עזב הנהג את המונית והלך

נאשם, בטענה שלא הוכח כי השטרות הם
אותם השטרות שנגנבו מהנהג .״אין לו
בהם שום סימנים.״
קיבוצי גרמני טובי
חכמי חלם ניצבו בפני בעיה חמורה,
שער, שבאו לחנוך את בית־המרחץ החדש
בעירם: מה לעשות כדי שד,מתרחצים לא
ישרטו את רגליהם בעצי רצפה מחוספסים,
ומאידך לא יחליקו על עצים מהוקצעים?
נמלכו בדעתם והחליטו: יקבעו עצים מחוספסים
מצד אחד ומהוקצעים מצד שני.
חכמי קיבוץ השומר־הצעיר בית־זרע, שבעמק
הירדן, ניצבו בפני בעיה דומה. בשעתו
העבירה אסיפת הקיבוץ (כזו המתוארת
בסרט אשת הגיבור של פיטר פריי, שצולם
בקיבוץ זה) החלטה, לפיה לא תדרוך כף
רגלו של גרמני על אדמת המשק. אולם לפני
מספר חדשים ביקש אחד מחברי המשק
לארח בקיבוץ מספר גרמנים. האיש, יוצא
מחנות־ריכוז — שש־מש בזמנו שפן ניסויים
למחקרים רפואיים נאציים, נמלט ממחנה הריכוז
ומצא מקלט אצל גרמנים — שמע
כי נותני המחסה הגרמניים הגיעו לביקור
בארץ.
הוא הזמינם למשק. אבל אסיפת הקבוץ
שהתכנסה לדון בהזמנתו, החליטה ברוב
גדול שלא יהיו יוצאים מהכלל ואפילו גרמנים
טובים לא יבקרו במשק.
הכניסה למומחים מותרת. אותה
שער שהה שליח של המשק בחו״ל, כדי
לארגן הקמת מפעל תעשייה מסודם במשק.

אסיר בנציוני ופרקליט גינצברג
סוף סוף — טיפול רציני

לשתות משהו בקיוסק הסמוך. לאחר שהנהג
חזר ושאר הנוסעים התאספו, יצאה המכונית
לדרכה.
באמצע הנסיעה גילה הנהג שחסרות בקופתו
שש לירות. מבלי להרבות בוויכוחים
הוא הוביל את המונית לתחנת־המשטרה.
שם נבדקו כיסי הנוסעים, זבכיסו של מונק
טוביה נמצאו שלוש לירות בלבד.
לאחר בדיקה נוספת נתגלו בתוך אחד מ־גרביו
ששה שטרות, כל אחד מהם בן לירה.
תחילה תירץ מונק את המקום המוזר לאכסון
הכסף בכך שבתוך כיסיו יש חורים.
הכסף נופל מהכיסים — הסביר — ועל כן
הוא משתמש בגרביים כארנק. אחר כך, בחיפוש
אחרי תירוץ מוצלח יותר הוא מצא
את האשד — ,אשתו. ובכן, אשתו המסכנה
מחטטת לו יום־יום בכיסיו הקרועים. בדי
להסתיר ממנה את כספו, הוא מחביא אותו
בגרביים.
מחלת השיכחה. כשעלה מונק לדוכן
העדים, חקר אותו התובע:
״האם אשתך בודקת אותך בכיסים?״

״היא לא רואה שהם קרועים?״

״את הגרבים היא לא בודקת?״

״למה לא אמרת במשטרה שיש לך שש
לירות בגרביים?״
״שכחתי.״
״אחה סובל ממחלת השיכווה?״
״היה לי פעם זעזוע־מוח.״
״לפני כמה זמן?״
״שנתיים וחצי.״
הסניגור ביקש מהשופט לזכות את ה־

כשחזר הסביר לחבריו במשק, כי בלי עזרתם
של מומחים גרמניים — אי־אפשר
יהיה להקים את המפעל. אבל מה לעשות
וישנה כבר החלטה נגד מתן דריסת־רגל
לגרמנים? מכנסים שוב אספת קיבוץ.
חכמי בית־זרע ישבו וחשבו, ומצאו פתרון
בהשראתם של חכמי חלם: ההחלטה
שבקיבוץ לא יבקרו אורחים גרמניים בעינה
עומדת, אבל למומחים גרמניים מותר
לבוא.
אותו חבר שביקש לארח את מצילי נפשו
הגרמנים, הודיע לחבריו כי רגלו לא תדרוך
עוד באסיפת־ד,חברים בקיבוץ.

החי
• צלעהאדם: בתל־אביב, הופיע
צעיר בלוויית חברתו לתחנת המשטרה כדי
להתלונן על גניבת כספו בעת -שינה, נידהם
כאשר גילה החוקר שהצעירה, עמה בא להתלונן,
היא הגנבת.
• הכד לי מעמד: בחיפה, התפרע
עצור כאשר פסקה לו שופטת־השלום 15
ימי מעצר, נשפט מיד על התפרעות במקום
ציבורי, הפך מעציר לאסיר, עד לבירור ההאשמה
המקורית.
• ל חיי ם ! בתל־אביב, ריחמו עובדי
השק״ם על ישיש שנהג לסור מדי פעם לחנות׳
הניחו לו להתהלך חופשי, גילו באחד
הימים כי הספיק לגנוב 27 כוסיות יין
ממדפי המכירה.
• נדנדהבשיניים: בעפולה, התרגז
ילד בן שבע על חברו למישחק, בשעה
שרבו על תורם להתנדנד בנדנדה, הטיח את
הנדנדה בפני חברו, שבר לו שלוש שיניים.
העולם הזה 1371

עוגס הסו

נאום הגבר
יבוא אשר יבוא: המבול, החלפת רמט־כ״לים,
סילוק שמעון פרם או כל תעלול היס טורי
— דור מנהיגי־המחר, מצויידים בתעודות־הסמכה
חתומות ומבויילות, מוכן ליטול לידיו
את השלטון.
חברי הלישכה הצעירה הם, כידוע, מנהיגי
המחר. כך אמר לי חבר הלישכה גדעון ג׳וריני
בעצמו. מנהיגים חייבים לדעת לנאום. משום כך
מעבירה ההנהלה, פעם בשנה, קורם מזורז, בן
חודש, בתורת־הנאום. בקורם הזה מקבלים גב רים
ישראליים בני 21־ 40 את הכשרתם הראשו נה
לקראת מנהיגות.
הכניסה לנשים אסורה בהחלט. בצדק.
וכך, בשקט, בחשאי, ללא ידיעת המוני ה ציבור
העברי, סיים את לימודיו, לפני ימים אח דים,
מחזור מנהיגים־נואמים נוסף 15 .בוגרים
הוסמכו בטקס חגיגי באולם הקטן של רמת־אביב.
שמעון פרם חילק את התעודות למנהיגי־המחר.
בינתיים הם: נהג דן, רואה־חשבון, דייל,
חרשתן, תעשיין, מנהל סניף באנק, עורך־דין,
כמה סוחרים. מנהיג־מחר מצטיין, חזי דטנר בן
ה־ ,23 נשא את נאום־הבתולים שלו :״מדוע
אני מצדד בריבוי נשים?״
מדריך הקורם היה גדעון ג׳וריני 35 הוא
ניראה סוכן ביטוח. מקצועו — סוכן ביטוח.
בינתיים, כמובן, עד בוא היום. הוא גם היה
בפלמ״ח ודברים כאלו. בזמן האחרון הוא גם
מורה לתורת הנאום.
הוא גילה, כך הוא אמר, בעשור השליש־ ל חייו,
את יכולתו לדבר. פרם, לקביעתו, הינו
הנואם הטוב ביותר שיש למדינת ישראל .״אני
משוכנע שהוא עבר פעם
קורס לנאום.״ אבל מת בייש
להודות בזה, מ שום

שיטת החינוך של ג׳ו־ריני
מבוססת על חוב רת
הדרכה פנימית, ש זכתה
לפני חודש כפרם
עולמי. בשיעור הראשון
לומד התלמיד איך עומד
מנהיג אמיתי לנאום ל עיני
ההמונים. כך עמ דו,
מן הסתם, דמוסטנם,
טרוצקי והרצל לפני במת ההיסטוריה:
א) רגל אחת נתונה בקלות קדימה, במרחק
של מספר סנטימטרים מהשנייה. שמור על
שיווי מישקל והיראה טבעי.
ב) ידיך נחות בקלות לצדדים. סגורות אך
לא קמוצות. אל תחזיקן מאחור, מלפנים, או ב־כיסים.

עשה רושם באילו הינך מתלהב מהדברים
שהינך אומר. באותו זמן, תן לעיניים לעבור
מזמן לזמן בקהל שומעיך, כך שייווצר הרושם
כאילו הינך מרוצה באמת ממה שפיך דובר.
ד) אל תלבש בגדים רועשים, או מוזרים.
ה) הטה את גופך כלפי הקהל, דבר המש איר
רושם של התלהבות. זכור שאם בשעת ה נאום
מישהו דורך את אקדחו ויורה בך, עליך
ליפול ישר על פניך ולא על גבך.
במה יהיה תלוי גורל מערכת בחירות, כאשר
דור מנהיגי־המחר יתפוס את מקומו ליד ההגה ד
א) אל תקשקש במטבעות או מפתחות שב־כיסך.

אל תתנועע קדימה או אחורה על עקביך.

ג) אל תפנה מבטך לשרוכי נעליו של מישהו
בשורה הקידנוית. נעץ מדי פעם את מבטך ישר
בעיני כל אחד ואחד.
ד) אל תמשוך באף או באוזניים.
בשעורים הבאים לומד התלמיד להכין נאום
מזהיר. ג׳וריני הביא לדוגמה את הפתיחה של
נאום חזי דטנר:
״הייתי מתמן לחבר ביום שישי. פתחתי את
הדלת והנה הוא עומד לפני בגופיה בלבד, הר גשתי
אי־נעימות ושאלתי , :מה פתאום?׳ הוא
ענה לי בלחש, :אשתי הלכה למספרה.׳ רבותי
ואורחים נכבדים, זה יכול לקרות לכל אחד מ־איתנו.
האשה הלכה למספרה ולכן לא הספיקה
לגהץ את הכותונת לבעלה
למנהיג־המחר מסבירים שלא יוכל להופיע ב שמיה
הציבוריים של האומה, כל עוד לא ילמד
את סימני־הפיסוק בקול. מוסוליני היה ודאי
מסכים עם חוברת־ההדרכה, כי כך יש להשמיע
את המשפט הבא:
היא היתה מתה (הפסקה של שתי שניות) .יפה
ושקטה היתה בשנתה האילמת (הפסקה של
שנייה) .שכבה ללא כאבים על מיטתה (הפסקה
של שלוש שניות) .כן (הפסקה של שתי שניות),
היא היתה מתה.
בחייו של כל מנהיג מגיע גם הרגע בו הוא
חש צורך פנימי להשתמש בתנועות־ידיים ספונ טאניות.
במיקרה זה:
הרם את שתי ידיך, כשכפות הידיים למטה,
הורד אותן בצורת מניפה חזרה לשני הצדדים.
שאלתי את ג׳וריני: כיצד חייב מנהיג להגיב,
ברגע שזורקים עליו עגבניות רקובות?
״להתכופף,״ הוא ענה.

כלב מתוסבך
זאב רב־נוף, מבקר הקולנוע הכי גדול בארץ
( 192ם״מ) ,משלם לאשתו־לשעבר שש לירות ל חודש,
דמי־מזונות עבור הכלב. היתד, לי שיחה
רצינית איתו (עם המבקר) על הבעייה.
״מדוע נשאר הטרייר הטיבטאני ברשותה?
האם לדעתך אהבת־אם חשובה יותר לכלב?״
״במיקרה זה, כן. דאמבי קשור אליה יותר,
מפני שגם הדירה נישארה אצלה.״
״אינך חושש כי עצם העובדה שהוא גדל ב בית
הרום יכולה לגרום לו הפרעות נפשיות?״
״שטויות, הוא מספיק מבוגר כדי להתגבר על
משברים כאלו. הוא בן 10 שנים, זאת אומרת בן
50 שנה אילו היה בן אדם. גבר בן חנדשים,
שהוריו מתגרשים, קשה לומר שהדבר יגרום לו
תסביכים נפשיים. אם בכלל הכלב שלי מופרע,
הדבר נעוץ לא בגירושים, כי אם בילדותו ה מוקדמת.
היו לו אצלנו חיי כלב. אשתי ואני
עבדנו, והוא היה מבלה מרבית זמנו — משעות
הבוקר עד חצות הלילה — במיטה, מוקף ערי־מת
עיתוני קולנוע שלי. הוא היה בודד ומעולם
לא הסתובב בחברת צעירים בני גילו. אף פעם
לא לקחנו אותו לסרט, אפילו לא של לאמי. אין
פלא שהוא טיפוס מסוגר״.
״האם מותר לך לבקר אותו?״
״כן. אנחנו נפגשים פעמיים בשבוע, ואני לוקח
אותו לטייל. מצב הזנב שלו נותן לי להא מין,
שהוא מאושר מאוד לראות אותי. אבל ב דרך
כלל הוא מיזאנטרופ.״

המכונה שר איקא
פגשתי את איקא הצייר. איש תם וישר, ירא
אלוקים וסר מרע. כולם אומרים שהוא מוכשר
והוא אומר שאין זו אשמתו — שפשוט יש אנשים
הנולדים גדולים.
הצייר היה מדוכדך .״אי-אפשר לחיות במדי נה
הזאת,״ אמר. שאלתי למה והוא ענה שה סיבות
ידועות. הפעם חסרו לו רק ארבעים אלף
לירות .״אני מחפש משקיע. המצאתי מכונה
לציור,״ הצהיר .״זאת לא בדיחה.״ זאת סתם
מהפכה עולמית.
המצאת המכונה לא באה אצלו במיקרה. זה
היה תהליך אינטלקטואלי עמוק, שנמשך 15
שנה. בשחר ילדותו, סיפר האמן, הוא היה סתם

איזה צייר פיגוראטיבי. כשהתבגר, עבר לאבס־טראקט,
ומשם לקיבוץ חצרים. אחר־כך לנון־
פיגוראטיבי, משם לפאריס, לאנפורמל, ולא מזמן
ניצב מיואש וקודר ובן 32 על סף עידן ה־ניאז׳ה.
משהו אכל אותו, והוא הרגיש שהוא
מוכרח להציל באופן דחוף את העולם. הוא לא
ידע ממה.
איקא חדל לעבוד והתחיל לחשוב. הוא חשב
שגה־וחצי. יום אחד נכנם במיקרה לאמבטיה
ומצא. הוא מצא שהאנושות מתפתחת בצורה
יוצאת מן הכלל, ואילו הציור נעשה סאנילי.
הוא לבש חליפה נקייה
והלך להמציא את המכונה.
איקא
עדיין לא הח ליט
סופית אם המכשיר
ייראה כמו פסנתן או
מכונת־כתיבה. יהיו בו
מנענעים, שיופעלו על־ידי
איש היושב על כי סא
לפניו. ברגע שה איש
ילחץ על המנענע,
ייווצר מגע חשמלי, ש יגרום
להקרנת כתם ציב־עוני
על מסך תלוי על הקיר ממול. לכל מנענע
תפקיד מיוחד. האחד יקרין משושה תכלת, ה־שגי
— משולש כתום. וכן הלאה. מול הצייר
תהיה מונחת הפארטיטורה לציור: תווים שכל
אחד מהם מסמל צבע או צורה מסויימים.
הוא כבר נמצא בקשר, אומר הממציא, עם
פרופסור מאוניברסיטה ידועה, העובד על שי טת
הסימול. שלושה מהנדסי חשמל תל־אביביים
הסכימו לבנות את המכשיר.
המכונה תוצב על במה באולם קונצרטים
מלא קהל. הוא מציע מרכז־תרבות רציני להופעת
הבכורה העולמית. הצייר יופיע לפני הקהל
לבוש פראק ועניבת־פרפר, יקוד קידה לפני ש יתיישב
ליד המכונה. בסיום הקונצרט, לאחר
שעה או שעה־וחצי — תלוי באורך הפארטי־טורה
— כשהאבסטראקט יהיה כבר מוקרן ב שלמותו
על המסך, ימחא הקהל כף. ואז, בתום
ההופעה, ינתק הצייר את הזרם החשמלי והתמו נה
המוקרנת על המסך — תיעלם.
המבצע שליד המכונה אינו חייב להיות בעצ מו
מחבר הפארטיטורה־לציור, הסביר איקא יש ראלי.
גם רובינשטיין לא חיבר את קונצרט
הקיסר של בטהובן. איקא מציע לכנות את ה איש
ליד המכונה — ציורן, על מישקל פסנתרן.
סביב המכונה הסולנית יוצבו במשך הזמן, כך
מקווה האיש, מכונות נוספות, ולידן מבצעים
נוספים — ואז תהיה זו תזמורת לציור. הפאר־טיטורה
תיקרא סימפוניה לציור בנון־אנפורמל
למיכחול וזרם חשמלי, או משהו כזה.
מדוע לא להוסיף גם ליווי מוסיקאלי, שאלתי.
״חשבתי גם על זה. בו ברגע שהציורן ילחץ
על המנענע, ויוקרן הכתם על המסך, יישמע גם
צליל מוסיקאלי. אבל אני מתחבט אם תזמורת
כזאת זקוקה למנצח־צייר, או למנצח־מנצח.״
מכונה כזאת, חושב איקא, תפתור גם את
בעיית הגאלריות — שהן לדעתו בתי ־קברות
לתמונות. משום שלקונצרט־ציור יבואו כולם.
כל אחת תשמח להיראות בשמלתה החדשה, ב הזדמנות
הנוספת הזאת.
״זה יהיה עסק פאנטאסטי. אחרי המכונה ה ראשונה
אפשר היה לעבור לייצור המוני. מיליו נים
ימלאו את אולמות הקונצרטים,״ ניבא ה ממציא
בעיניים לוהטות מאוד .״אני חושב גם
על אפשרות של הסרטת הקונצרטים, ואחר־כך
למכור אותם לקהל בצורת סרטים של שמונה
מילימטרים. כל אחד יוכל אז לראות קונצרט
לציור, כשהוא בפיז׳אמה, על קיר חדר־האורחים
שלו, בדיוק כמו שהוא שומע תקליט.״
יש אנשים הרוצים לרהט את הדירה באורי־גינלים,
הערתי.
הממציא צחק :״למה לא? תמיד ישארו כמה
ציירים שימשיכו לצייר על בד רגיל.״

סוף בשק
מי זוכר את הימים הטובים, בהם קיבלנו
עודף מלירה — ולא לירה בתור עודף?

י רי 9

תדריך

העולם הזה ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
היכן לבקר השבוע, לפי סדר העדיפויות
הבא חובה לראות ;
— אפשר לראות.
— רצוי לראות;

סוף ה מי רו ץ (הבימה) סופר בן
80 נפגש עם עצמו בשלושה שלבי חיים
קודמים, עורך את מאזן חייו בשעתו האחרונה.
קומדיה שנונה של פיטר יוסטינוב,
שמוסר־ההשכל שלה הוא כי החיים אינם
אלא שורה ארוכה של פשרות. משחק מעולה
ומלהיב של שרגא פרידמן, ליא קינג.
* * המלדנוטהל מו ת (הבימה)
מחזה בסגנון אנטי־יונסקו של איג׳ין יונפקו
— תיאור שלבי גסיסתו של אדם, מלך העולם
של עצמו. משחק מצויין, מרשים ומהנה
של נחום בוכמן. אלישבע מיכאלי.
כיכרהזכוכית (זוית) מחזהו
הניאו־קלאסי של טנסי ויליאמם אודות אם
שתל: ית המנסה להשיג חתן לבתה הנכה.
הופעה נוגעת ללב של שחקנית צעירה —
שולמית אדר, כשרחל מרכוס ושושנה ברנע
מתחלפות בתפקיד הראשי של האם.
ארל קי נו (תיאטרון העונות) קומדיה
מפולפלת בסגנון הקומדיה דל־ארטה
ובניסוחו של ניסים אלוני, על שלושה
בעלים זקנים, החומרים איש את אשת רעהו,
שעה שנשותיהם נקטפות על־ידי אחרים. יוסי
בנאי, אבנר חזקיהו.
^.נ וויצל! (התיאטרון הקאמרי) מחזהו
של הגאון הצעיר גיאורג ביכנר, שנפטי
בהיותו בן 23 לפני 125 שנה, אודות נקמתו
של החייל העלוב, המושפל והנרדף,
במדכאיו ומנצליו. עודד קוטלר, אביבה גור.
^.נהפשפש (התיאטרון העירוני, חיפה)
יצירתו של מאיקובסקי אודות המהפכה המשחררת
את האדם מכבלי הקאפיטליזם,
משעבדת אותו לטכנולוגיה. בימוי קר של
יוסף מילוא ומשחק מעולה של אילי גור־ליצקי.

רמהלה דו ס (הבימה, תל־אביב)
קומדיה מוסיקאלית על אהבתה של
יצאנית פאריסאית לסטודנט עני. ביצוע פרובינציאלי
אך מרנין, עם שרה אמן או גאולה
נוני, אריק איינשטיין ושלמה בר־שביט בתפקידים
הראשיים.

שעונה על כל דרישותיו של
הגבר של היום: גרב מודרנית,
חזקה, שומרת על
צורתה, מתכבסת בקלות
ומתייבשת מהר, לא מתכווצת
ולא מתרחבת. גרב
* 0 *1011 של ״לודזיה״
בצבעים ובדוגמאות שונים.
מעתה גם גרבי ״0 *1011״
לילדים.
להשיג בכל חנויות ״אתא׳/
ובחנויות הלבשה לגברים
וילדים ברחבי הארץ.

3X 2 X 2

מעגלה גי ר ה קוו קזי (התיאטרון
העירוני, חיפה) ביצוע מרהיב של
מחזה ההמונים של ברטולד ברכם אודות יחסיותו
של הצדק. משחק מצויין של זהרירה
חריפאי וחיים טופול.
^ שין שין. שייקר, אופיר ושמעון
ישראלי מתמודדים ביניהם בוירטואוזיות בידורית
בתוכנית של מערכונים, פיזמונים וקטעי
פנטומימה.

המרפסת (ארמון־דוד, תל־אביב)
מחזהו הניהליסטי והאבנגרדי של ז׳אן
ז׳אנה, המדמה את העולם לבית־בושת בו
נמכרות רק אשליות, בביצוע קולנועי מבריק(
.ראה מדור קולנוע).
* * סי פו רו שלאדריאןמסנג׳ ר
(הוד, תל־אביב) סרט מתח מעולה בשיתופם
של כוכבים מוסוים בתפקידי משנה( .ראה
מדור קולנוע).
* שס רשום לסיב האקרילי של דו פונט.

* מותו של נוכל(מקסים, תל-אביבז
קירק דוגלאס כעתונאי היוצר את החדשות
עליהן הוא רוכב אל הפירסום בסרט ישן
של בילי ויילדר.

־־ -הנ הלתח שבונו ת־־ 1

* קורס בוקר מזורז

* קורס ערב יסודי
* חדר עבודה מיוחד לנסיון מעשי
6 26.12.63

מכוןלחשבונאות מעש ית ,
תל־אביב, רחוב סמולנסקין ,7טלפון 229960

* * לו רנ ס אי ש ־ ערכ (מוגרבי, תל־אביב)
עלייתו ונפילתו של הקצין הבריטי
המוזר, שניסה לעורר את הלאומיות הערבית.
סרט ענקים מהמם, המדייק לרוב
בעובדות ההיסטוריות ללא משוא־פנים. נופים
מרהיבים ומשחק מצויין. פיטר אוטול,
אנטוני קווין, אלק גינס, עומאר שריף.
דו ד ו ליז ה (חן, חיפה)
פאראנואיד וסכיזופרניה מחפשים אהבה ב־בית־משוגעים,
מוצאים אותה ואת אושרם
האחד בזרועות השני. סרט בלתי רגיל.
משחק מעולה.
* אירמהלה ־ דו ס (בן־יחודה, תל-
העולם הזה ו 37ו

אביב) כילי ויילדר הפך את המחזמר הרגשני
לקומדיה שנונה המתואמת למשחקם של
שני גיבוריה — שירלי מקלין כיצאנית
הפאריזאית התמימה והפיוטית וג׳ק למון
כשוטר השלומיאל המתאהב בה עד לאבדן
תומתו ויושרו.

55 יו םבפ קי נ ג (תמר, חיפה)
מערבון קולוסאלי על רקע מרד הבוקסרים
בסין בראשית המאה, בו ממלאים הסינים
את מקום האינדיאנים והסגל הדיפלומטי של
מדינות המערב את תפקיד השריפים. תפאורה
מרהיבה ומשחק מרשים של דויד ניבן
הגונב בקלות את ההצגה, משופעת הכוכבים.

* מלחמת הכפתורים

(אורגיל,

ירושלים) קומדיה צרפתית עליזה על שתי
כנופיות זאטוטים הנלחמות ביניהן בעיירה
צרפתית קמה.

* האנשים החשובים ביותר
עצמון חיפה) הצצה אל מאחורי טורי הרכילות.
חייהם הפרסיים והעלובים של אלילי
המעמד החברתי בתיאור דרמתי מצוין
של טראנס ראסיגן. ליז טיילור ריצ׳ארד
ברטון.

+ארטא
יצירות גראפיות של אמנים ישראליים וזרים,
המוצגים על־ידי איגוד שוחרי האמנות בישראל,
במטרה לקדם את האמנות הגראפית
ולהפיץ תדפיסים של יצירות מעולות בשטח

+שמואל כ( |5מוזיאון תל־אביב,
בית־דיזנגוף) ציורי שמן, גואש ורישומים,
פרי 4שנות יצירה של צייר ישראלי מבורך,
היושב ברומא.
(גלריה , 220 תל־אביב) 42

* אמנות אסקימוסית (מוזיאון
תל־אביב, בית־דיזנגוף) תערוכת אמנות אסקי־מוסית
קנדית, שהושאלה על־ידי המוזיאון
הלאומי בקנדה.

מאנהכ ״ ץ (גלריה ז׳אן תירוש,

יפו) תערוכה רטרוספקטיבית מיצירותיו של
הצייר היהודי הדגול במלאות שנה למותו.
^ פסלי אמלש (גלריה ישראל, תל־אביב)
תערוכת פסלים שנועדו לפולחן ב
לסריגת
יד — חם וקל, חזק ורך, שומר על
צורתו, לא מתכווץ ולא מתרחב — מתכבס
בקלות ומתיבש מהר.

צפון. פרס. לפני 2500 שנה.

דרשו חוט * א ס 0 8 1לסריגת יד,
להשיג בכל החנויות המעולות בארץ לצרכי
סריגת יד. מיוצר על־ידי א. הבר בע״מ, יצרני
״צמר החסידה״.

ריקהינסן (מועדון המפתח, תל־

אביב) הזמרת והפארודיסטית ההולנדית,
חיונית ומשעשעת בסידרת שירים בשפות
שונות, כולל עברית.

יפה ירקוני

* שם רשום לסיב האקרילי של דו סונט.

(עומאר־כיאם, יפו)

הזמרת המתיקה באדרת חדשה. ביצוע נוס-
טאלגי של שירי ראשית המדינה בצד להיטים
לועזיים במיקצבים חדישים, בהופעה
המוכיחה כי יפה פיתחה אישיות זימרתית
מעניינת.

אדי קלברט

(צברה, תל־אביב;

אמן החצוצרה הבריטי שב לישראל, כשב-
חצוצרתו נעימות חדשות. הופעה מלבבת
בהשתתפות זמרת ספרדיה, בעל קול עמוק.

* היו גברים

קצת ככוח

חמאם,
יפו) מחצית מתכניתה האחרונה של
רביעיית המועדון בתוספת קטעי נוסטאלגיה
על דמויות בתולדות הישוב מהגאפירים ועד
חיילי הבריגאדה.

* * אנשים וחלומות

(תיאטרון

דיוקן, אולם נחמני, תל־אביב) להקת ה־פאנטומימה
של קלוד קיפניס, מציגה תכנית
המבוססת בעיקר על קיפניס עצמו המדגים
סידרת דמויות יהודיות, ישראליות
וצרפתיות מוארות באור קומי.
התרנגולים. קונצרט לעין ולאוזן
של תנועה וזמר על־ידי להקת זמר
צעירה ששיריה הפכו כבר חלק מהוזי המדינה.
יצירה ישראלית מקורית של נעמי פולני.

* היסטוריה בגרוש

זהז רוזו עומעו
ת ל ־ אביב: רחוב הירקון ,325 טלפון 4 1 1 1 5

חיפה: רחוב העצמאות , 1טלפון 2 5 3 7

ירושלים: רחוב שלומציון המלכה , 7טל 9 23339 .באר ־ שבע: רחוב העצמאות ,49 טל 3061 .
רחובות: רחוב הרצל , 209 טלפון 951771

(מועדון התי
אטרון,
תל־אביב) להקת מועדון־התיאטרון
החיפאי מופיעה בסניף התל־אביב, משחזרת
דמויות ידועות מההיסטוריה בראי עקום.
העולם הזה 1371

מספר 1371

:ת תשכ״ד18.12.1963 ,

98ל׳

אשת המנופאי ההרוג מוריה
(כמרכז)
מקוננת
עם כנות
משפחתה