גליון 1426 מתאריך 6 בינואר 1965

נשי בו־־\ור,ון עפים מעמדות המפתח

הטיהור

שגט תשב״ה6.1.1965 ,

המחיר ^ 90זרות

)קד־מ ה
~כית־סם ר למזכירות, פקידות ושפות -
ת״א, בן־יהודה .74 פרסים: מ־ 9—4 , 12—8בערב

נמשכת ההרשמה לכתות חדשות

הנ הל תחש בונו תלמת חילי ם
ב״ 3חדשים כלבד

הכנה אינטנסיבית לסוג ג׳

פקידו ת לנוער
כתות ערב: א .שנתית (כולל אנגלית) ב */2 .שנתית

אולפניו ת ל אנגלי ת
למתחילים — לימוד אינטנסיבי — 6שעות בשבוע

קורסים רגילים לאנגלית
למבוגרים ולתלמידי בתי־ספר מתחילים ומתקדמים.

אנגלית מסחרית למשתלמים
כתיבה במכונה עברית ו/או אנגלית

האם והתינוק

מגיעות מפית היולדות ישר
ד ״ נוה

זה קרה ב־54ע1

הדרכה יסודית לאם הצעירה

צורות רבות לו למוזת, אדם המת בשיבה
טובה ועל משכבו הולך בדרך־כל־הארץ.
אחד הנפטר ממחלה, תאונה, פגע — זהו
אסון. אדם הנופל בקרב — גבורה. המתאבד
— טרגדיה. כשמוצא אדם להורג —
זהו הלק מן המישחק. כשאדם נספה למען
אידיאל כלשהו — זוהי הקרבה.
כך מצאו את מותם משה מרזוק ושמואל
עזאר (העזלם הזה .)1423 אולם ישם מה
הקריבו את חייהם? האם למען אידיאל כזה?
לא. כיום מסתבר, שהשניים מתו למען
משימה אידיוטית
רעיון זה חייב לעורר צמרמורת אצל
כולנו.
ד״ר בר־ביצוע, תל-אביב

אלזה רהפלד

ספיחי הפרשה
כל הכבוד לאשכול ולעמדתו התקיפה במשבר
האחרון. רק דבר אחד אי־אפשר
להבין: מדוע השאיר בממשלה את כל אלה
שלא יהססו לבגוד בו בהזדמנות הראשונה?
האם לא למד את הלקח?
יחזקאל שלמה, באר־שבע
בן־גוריון אינו יכול לסבול שאדם אחר
יתפוס את מקומו בשלטון ויצליח, אולי אף
יותר ממנו עצמו.
אבל לא ייתכן שבכל פעם שירצה, יוכל
לקום ולהפוך הכל כרצונו. במקרה כזה
לא עומדת לו העובדה שהיה ראש־הממשלה
הראשון בישראל.
אהובה בובקר, ניו־יורק

גולדווטריזם

האיפור

המרווה

עורך

היא גם בסים מרווה,
1ד>61 ן ך1ז 16ת 0כ)
גם איפור נוזלי וגס פו דרה ...היא
שומרת על רעננות עורך ומשווה לו
את מראה ה״מאט״ החלק כקטיפה.
ח־61נ 1וו 161ת € 0
להשיג גם תוכלי מיוחדת לבעלות עור יבש. נסי גס
את את ;1ץ 156 ות ,)30016 כל מושגיך
על איפור הפנים יקבלו מפנה חדש !

השינוי הגדול ביותר שחל באופנה מאז הומצא האיפור

*190

מכתבים

הרצליה ב /ע״י כפר שמריהו, רח׳ נורדאו 83
טל 932245 .
ע״י המנהלת

אחת הטענות השיגרתיות, המועלות בדרך
קבע כלפי העזלם הזה, היא,, :מדוע אתם
מרבים לכתוב ולתאר את השלילי• שבמדינה?
מודע אתם רק מבקרים? מדוע אינכם כותבים
יותר על דברים חיוביים?״
בצד יתר התשובות לטענה זו, המבוססות
על אבחנת תפקידה של העתונות, קיימת
תשובה נוספת: במדינת־ישראל אין דבר
מסובך וקשה יותר, מאשר לכתוב על דברינו
חיוביים.
במדינה בה לא קיימת, כמעט בכלל, תודעת
חופש־האינפורמציה, קשה מאוד לעיתונאי
להשיג אף אינפורמציה בסיסית ואובייקטיבית.
קשה עוד יותר לקבל אינפורמציה
סודית וביקורתית. אך קשה מכל הוא להשיג
אינפורמציה על מאורעות חיוביים.
לפני שבועיים התגלתה נזירה לוי, עקרת־בית
בת 38 מאשקלון, כאשת־מופת. היא
עשתה מעשה אנושי נדיר ראוי להערצה,
בתרמה את אחת מכליותיה להצלת חיי בנה
בן ר 18 שכליותיו נפגעו במחלה ממארת.
בצד מעשה זה אירע מאורע נוסף הראוי
לציון והערכה. צוות גדול של רופאי בית־החולים
בילינסון ביצע בהצלחה, לראשונה
בישראל, את הניתוח ד,מסובך של שתילת
הכליה בגופו של הנער הנפגע.
בכל מקום אחר בעולם היו מאורעות אלה
זוכים לסיקור מלא, תוף שיתוף־פעולה של
כל הנוגעים בדבר. מאחר שהמדובר הוא בהישג
רפואי, החייב לעניין את הציבור כולו׳
היו הרופאים — בכל ארץ אחרת —
רואים מחובתם למסור לציבור את פרטי
המיבצע.

לא כן בישראל. מעטה מוזר של סודיות
עטף את הנהלת בית־החולים בילינסון, כאילו
היה המדובר בפעולה בטחונית חשאית.
היא
הסתפקה בביולטין קצר ויבש, תפל
וחסר־עניין, אותו מסרה לעתונות, סירבה ל
שתף
פעולה כדי למסור לציבור מי הי״
האשד, שביצעה את מעשה הגבורה הנדיר,
ומי הם הרופאים שניצחו על מיבצע זה.
כדי להביא לידיעתך את הסיפור המלא,
שהופיע במדור במדינה בשבוע שעבר (העולם
הזה 1425 למרות מסך הסודיות של
הנהלת בית־החולים בילינסון — נאלץ העולם
הזה להשקיע בסיפור זה לא פחות
שעות־עבודה מאשר בגילויים מרעישים על
שערוריה כמוסה במשרד ממשלתי.

קוריוז מעניין אחר בקשר לסיפור זה:
כתב העולם הזה, שיצא לאשקלון כדי
לחפש את משפחת האם ובנה, הגיע שם לרחוב
קופת חולים, בו גרד, המשפחה. כש־התעניין
לדעת היכן גרה משפחת מאיר לוי,
הופנה לאחד הבתים, שם מצא את אבי ה־משפחד-
״באתי
בקשר לסיפור אודות אשתך והבן,״
הסביר הכתב לאבי המשפחה. האב
שיתף פעולה, שפך בפני הכתב במשך שעה
ארוכה את תולדות המשפחה, מאז עלותה
מעיראק.
כאשר נשאל האב :״כיצד נפגע בנך לראשונה?״
הוא העלה הבעה של תדהמה על
פניו ושאל בחרדה :״בני? מה קרה לו?
האט הוא נפצע?״
רק אז הסתבר שאירעה טעות. שמו של
המרואיין, הגר בשכנות למשפחת מאיר לוי,
היד, לוי מאיר. הכתב התנצל על הטעות.
״אין דבר,״ אמר האיש, שקורות משפחתו
היו דומים להפליא לקורות משפחת מאיר
לוי ,״כתוב גם על המשפחה שלי.״
בזה הרינו ממלאים בקשה זו.

התפלאתי מאד לקרוא את תגובת הקורא
יושע חורב מניו־יורק, על הדברים הקולעים
שכתב העולם תזה לאחר הבחירות בארצות
הברית. מאיפה לקח מר חורב, כי היה כאן
נסיון ״לפתח תיזד, ארסית נגד העם ה אמריקאי״?
מכל
הנאמר, ניתן היה להבין דבר ברור
אחד — העובדה שבמעצמה העולמית המפותחת
ביותר בימינו, ב־ , 1964 הצביעו 27.1
מיליון בוחרים עבור מועמד בעל ריעות
מטורפות כגולדוזטר. זה מוכיח, כי הלק זה
של העם האמריקאי נגוע, אולי זמנית,
במחלה נפשית מסוכנת.
שום עם אינו מחוסן מפני נגע זה. גם
העם הגרמני — שנחשב לתרבותי שבין
עמי אירופה — י נפל קורבן לטירופו של
היטלר.
ישראל ד;ני, גבעתיים

מארוקאי, שתוק!
במוצאי־שבת ,26.12.64 ,התקיים בירושלים

נשף־ריקודיו באולם בנק־לנזלאכה. באולם,
בו יש מקומות למאה איש בערך, היה דוחק
נורא ואנשים עלו
זה על זה במאמץ
למצוא מקום שאיננו.
הגעתי למקום
עם מכרים, וכשראינו
מה המצב, החלטנו
לעזוב. ניגשתי
אל אחו המארגנים, באדיבות וביקשתי
את כספנו.
על כך ענה לי:
״אדוני, אנחנו לא
נמצאים במארוקו, ותשתוק!״
היות ולא
רציתי לעורר מהומות,
הבלגתי. אגב — לאיש זה יש מספרה
לנשים. מעניין כמה מארוקאיות באות לשם,
ומה יקרה אם ילכו למספרה אחרת.
עמי אלכיליה, ירושלים
מרבים אצלנו לדבר כל כך על קיבוץ
גלויות ומיזוג עדות. מה יוצא מכל הדיבורים
והנאומים הללו?
אם לא יתחילו הוותיקים לבוא ולגור בין
העולים החדשים, או בין יוצאי עדות המזרח,
לא ייצא מכל זה שום דבר.
מ. נרין, חיפה

המותר לאהוב ערכי?
אני מתנגד ממעמקי נשמתי לכל אפלייה
גזעית, אך אתם מציגים את הבעייה מנקודת־ראות
מסולפת. הבעייה אינה גזענית — כי
אנו והערבים שייכים
לאותו גזע —
אלא לאומית וחברתית.
אינני
יודע אם
שמתם לב לעובדה,
שמדובר תמיד ביחסים
בין ערבי לעבריה.
כעת תארו לעצמכם
מה היה קורה,
אילו היה יהודי
מגיע לכפר ערבי
וחי שם עם נערתו
דוכס
ד,ערביה.
עלינו לשאוף ליחסים
נורמליים ולשלום עם הערבים, אולם
היחס חייב להיות הדדי. שגיאה חמורה
היא, לדעתי, לארגן בקיבוצים חברות־נוער־ערבי
על טהרת המין הגברי. הדבר עלול
להביא לטרגדיות. כמו זו שקרתה לפני כמה
חודשים בקיבוץ השומר הצעיר. התנאי להעולם
הזה 1426

משני

יחסים נורמליים בין שני המינים
העמים, הוא חברות מעורבות.
הערבים לוטשים עיניים חומדות אל נע־רותינו.
האם עלינו לעזור להם בכך? ידוע
לי באיזה לעג הם מדברים עליהן לאחר
שהם מצליחים איתן. אין זו כלל אהבה
תמימה וטהורה.
האם באמת סבורים אתם, שנערה יהודיה
תמצא את אושרה בנישואין עם ערכי? הרי
בעצמכם פירסמתם בזמנו את סיפורה של
הנערה שהיתר, אשתו של רוטתום בטטוני,
ואת מה שעלה בגורלה. הוא עוד היה אדם
נאור ומתקדם, ח״כ לשעבר ומעורה בחיי
הציבור היהודי-.בתנאים של היום, צודקים
אלה השמים מכשולים בדרכם של בני זוג
כזה. הם רק משתדלים למנוע נשואין אומללים.
השינוי במצב יבוא — רק כשיהיה
שלום בינינו לבין הערבים, וכשיחולו שינויים
מרחיקי לכת בחברה הערבית. עלינו,
כמובן, לחתור לכך, אולם עוד חזון למועד.

עמוס רוכס, אעזקלון
הרחמנות שלכם על הערבים היא
מזוייפת. בואו ותראו את השיכונים המפוארים
של הערבים בחיפה עם הטלביזיות
והכל. ליד זד, תוכלו
לראות את שיכוני
העוני של היהודים
המסכנים בודאדי סא־ליב
ובחוף שמן.

רפאד ג׳אנה,
טבעון

הקצין שאמר שכל
הנערות המתחתנות
עם ערבים הן פרוב־למאטיות
(העולם הזה
,) 1424 צדק ב־החלט.
קשה להעלות
ג׳אנה
על הדעת, שנערה
מחונכת, נורמלית ומבית טוב, תתחתן עם
ערבי.
אני מכיר אישית מספר זוגות מעורבים,
ולכולם חסר בורג.
דוד ישראל, חיפה
אני מסתייג מנשואי תערובת מכל סוג
שהוא. היתד, תקופה שחיילי הבריגדה התחתנו
עם נערות איטלקיות או הולנדיות.
חלק גדול נפרדו, והילדים נשארו אצל האמהות.
שמונים אחוז מהנשואין הללו לא
עולים יפה.

ובכלל, ישנם כל כך הרבה יהודים רווקים,
אז מדוע נשואי תערובת?
חיים שמעוני, תל-אביב
למי יש בעצם זכות על הארץ? לשם
מה היו נחוצים לנו כל הפוגרומים, הרדיפות במשך וההשמדות
אלפיים שנה? אפשר
היה להתבולל בארצות
ההן! במקום
זאת באים לארץ נידחת,
מייבשים ביצות,
נלחמים על
אלף ואחד דברים.
כל זאת, אתם אומרים,
הבל הבלים.
התבוללו!
החזרת־הפליטים
(לאן?) ,נישואי־תע־כורם
רובת,
כמוהם כהתאבדות.
לא זו הדרך!
יעקוב כורם, נתניה

למען מאיר לוי
קוראי העולם הזה! אנא תנו ידכם כדי
לסייע לשיקום האם, שתרמה כלייה לבנה
מאיר לוי (העולם הזה .)1425
כפי שקראתם, התאכזר הגורל למשפחה
הנמצאת במצב בריאותי וכלכלי גרוע ביותר.
מיספר החשבון שנפתח בבנק הפועלים
באשקלון הוא 115000 בתודה מראש
לכל התורמים.
בת־שבע מריק* ,אשקלון

נערה במועדון
בקטע שהתפרסם במדורה של רחל (העולם
הזה )1423 ושבו הוזכר גם שמי, השתרבב
שמה של חנה קול, השחיינית ממשק אפיקים,
בצורה שלא תאמה את העובדות.
עד כמה שידוע לי, ביקרה חנה במועדון־
התיאטרון החיפאי רק באקראי. פרט לעובדה
שאמנם ביקרה במועדון בחברתי, באקראי,
אין הפרטים שהתייחסו לה באותה
כתבה מתאימים למציאות. מקורם הוא,
כנראה, באי־הבנה.
אורי ירון, חיפה

אוהב ישראל
התפלאתי לקרוא שהנכם מאד כועסים על
ששלחו אווירונים להפציץ את הסורים (ימח
שמם).
מה, לפי דעתכם, היו צריכים לעשות?

לשלוח שוב פעם חיילים למיבצע תגמול?
חבל על החיילים היהודיים היקרים לנו מכל,
שסתם כך ייהרגו. הרי הסורים חיכו להם,
הם חשבו שבטח שוב נשלח חיילים כבימים
עברו.
י. פרץ, תל־אביב
אם יחזור הקורא פרץ ויקרא את הכתבה
הנדונה (העולם הזה )1422 יווכח שהיא לא
התנגדה לפעולת ההפצצה, אלא לפירסום
המסולף שניתן לה.
לוקולוניה מתקבל מאד על הדעת שמרדכי לוק היה
אמנם סוכן כפול, אולם נראה שהיה כזה
רק לאחר שהגיע לאירופה.
השערתכם על העיתוי בתפיסת המרגל
סם ברוך, לא נראית לי. אם באמת היה
לוק סוכן כפול, יכול היה למסור את
הידוע לו, אודות ברוך, עוד לפני שהגיע
לארץ.
משה בן־צהי, קרית מוצקי!

הצנזור והחיפושיות
הצנזור הנאור אסר את בואה של להקת
הריקוד מגיניאה (העולם
הזה ) 1425בגלל
החזה החשוף של
הרקדניות. נימוק מ שכנע.
הייתי
רוצה לדעת
מה חושפים החיפושיות,
שגם עליהם
הוטל איסור להופיע
כאן. האם לא הגיעה
השעה לבטל את הגזירה
האווילית הזאת?

עשירה

קיפוח
בנצרת
בשמי ובשם 4000 אוהדי קבוצת ״הפועל״
בני־נצרת, ברצוני למחות בחריפות על הקיפוח
ממנו סובלת הקבוצה בליגה א׳
צפון בכדורגל. הקבוצה היא הקבוצה הערבית
היחידה המשחקת במסגרת ליגה זו,
אולם השיפוט המקפח של רוב השופטים
במשחקיה גורם לה לסגור את טבלת הליגה,
במקום האחרון.
במישחקינו האחרונים, מנעו מאיתנו השופטים
נצחונות בטוחים. דבר כזה קרה
לקבוצה במישחק נגד הפועל נתניה (שפט
פרוחבסקי) ,במישחק נגד הפועל רעננה (שפט

מכונים

אבידנה עשירף,

להשכלה

ולהשתלמות

ת״א, ככר מלכי ישראל, אבן גבירול 68

עבוד נ תוני ם אל ק טרוני
0א 0 0 £551מ? גזגספ 1א 110ז £1 £ 0

קורסים למתכנתים
במחש בי םאלקסרונים
. 3 15מ . 0 .א

1?5 £ 5ע

1 4 6 0,

׳ 1׳ 1 1111ד 1ר אנשים עוברים בדיזנגוף
י 1ת ד 1׳ 1ת ר אנשים קוני ם

רהיטי

ס קנ דינ בי ה
מל־אביב, רחוב דיזנגיף ,146 של 231602 .
הישראלי החדשות שבועון הזה״,
״העולם
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, תל־אביב,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

14 0 1,

0א? 1 1 0 6 1 ?4 1 ¥11¥1 1

מרקוביץ׳) ,ובמישחק נגד הפועל כפר־בלום
(שפט אסטלש).
שחקני נצרת הם כיום אנשים שבורים,
פיזית ונפשית. המעניין הוא, שלאחר כל
מישחק מודיעים השופטים, כי טעו וכי
קיפחו אותנו. עד מתי תמשך הטרגדיה
הזאת? עד מתי נהיה השעיר לעזאזל של
הליגה הצפונית?
ם. ח ,.נצרת

עוד מאפרת
בכתבה על האיפור לטלביזיה (העולם הזה
)1423 כתוב כי עליזה עולש אמרה שהיא
אולי היחידה בארץ
בשטח זה.
טוב שהוסיפה את
המילה ״אולי״ .כי
גם אני עוסקת בכך
— לפני שנה
חזרתי מפארים, לאחר
לימודים ועבודה
עם אחד המאפרים
הגדולים שם
בתחום הסרטים והלי יש טלביזיה.
תעודה
על כך.

שני

דיזיקה שני,
תל־אביב

גאלאתיאה, לא פיגמליון
המבקר הקולנועי שלכם טוען, בקשר
לסרט גבירתי הנאווה (העולם הזה )1424
כי הגיבורה היא
״פיגמליון חדשה״.
שם המחזה של
ברנארד שו הוא,
אמנם, פיגנזליון, אך
הגיבורה — ליזר.
— היא גאלאתיאה.
זו היתד, פסל, מעשר,־ידי
המלך־הפסל
הקאפריסאי, פיגמל׳
יון. הוא התאהב ביצירתו,
ובעזרת א־לת־האהבה
אפרודיטה
הפכה גאלאתיאה
כן־־חיים
לאשר, חיה אשר
נישאה ליוצרה.
אביחי בן־חיים, טבריח

זכות קדימה במדור זה תינתן
למבתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

ההרג שה כ ש שו תי םתה ״ מ ל רו ד, כי ת ה ״מלרוד מיוצר
מ עלי ם מו ב ח רי םהמ קני ם לו ארומהוטעםנפלאים .

אתה תהנה

מהרגשה

מלכותית עם שתית

הנו

פץ ע ״י

״ברי״

וסוכנים

ב ע ״מ — אזור, טלפון 824940

בלעדיים

מלרוז ״

בעול ניגריה
אין מ 1ל לידיד
השחורה, העזה
במואיס צ׳ומבה.
שטען באו״ם כי
החוקי של קונגו,
להעסיק שכירים

מכל ממשלות אפריקה
רק אחת לתמוך בגלוי
היה זה שר־החוץ הניגרי,
צ׳ומבה הוא ראש־ד,ממשלה
וכי על כן מותר לו
לבנים כאוותן נפשו.
נראה כי צ׳ומבה אינו מביא מזל לידידיו.
למחרת נאומו של שר־החוץ הניגרי, התלקח
בניגריה משבר, המאיים לפוצץ את המדינה.
עמודיה תווך מתמוטט. ניגריה אי־נר,
רק המדינה הגדולה ביותר במיספר
אוכלוסיה באפריקה* .היא גם המדינה
הקרובה ביותר למערב, אולי היחידה מבין
כל המדינית הכושיות המתייצבת בגלוי וב
זכרו
של גיבור־מחתרת. צרפת כולד, עמדה
דום, כשהועברו עצמותיו של דן מולן
מבית־הקברות לפנתיאון.
המפלגות שכחו את מריבותיהן, כל
העתונים התאחדו בהפיכת המאורע למעשה
היסטורי. שארל דה־גול עצמו עמד בראש
הטקס הלאומי המאוחד.
מי היה דן מולן? האיש שאיחד, בימי
השלטון הנאצי, את עשרות ארגוני־המחתרת
הקטנים לתנועת־מחתרת אדירה אחת, תחת
פיקוד הממשלה הצרפתית בגולה. הוא נתפס
על־ידי הגסטאפו, עונה ׳למוות, אך לא
גילה דבר — למרות שכל סודות המחתרת
היו כמוסים בלבו.
שר־ד,תרבות של דד,־גול נאם נאום מזהיר,
שהזכיר את אחדות הכל — ריאקציונים
וליברלים, טרוצקיסטים וקומוניסטים —
נגד הפולש הזר.

* 71אמע * 7כ ד ,

קר ם

ל הזנ ה

העור

וטיפוחו

מכיל

ויטמין

ו-ויטמין ק

777
פזי * 1

עצמותיו של ז׳ן מולן כפנתיאון*
מי מוכר תשמישי קדושה?
בשום מושבה
פה מלא לימין המערב.
אחרת לא עמלו הבריטים, בשעתו, בשקידה
כה רבה כדי לטפח בעוד מועד עילית
חדשה, שתישאר נאמנה להם גם לאחר
השגת העצמאות.
עתה יש חשש, כי עמוד־תווך זר, של
הסדר הישן באפריקה, יתמוטט. לא יביא
לכך לחץ חיצוני, אלא לחצים פנימיים.
ניגריה היא, ביסודה, מיבנה מלאכותי,
שהוקם על־ידי הבריטים. למעשה היא מורכבת
משלוש מדינות, שאין להן הרבה מן
המשותף. הצפון המוסלמי, המהווה שני
שלישים של המדינה, שונה מאד מן המורח
ומן המערב, שם שולטים נוצרים ועובדי-
אלילים. רק פשרה עדינה מאד החזיקה עד
כה את החבילה ביחד.
חרם ליד הקלפי. למשבר האחרון
גרמו הבחירות. מפלגת המזרח, המונהגת
על־ידי נשיא המדינה, טענה כי מועמדיה
בצפון ובמערב הופלו לרעה. היא תבעה
לדחות את הבחירות, כדי לתקן את הליקויים,
מתוך תקווה שאז תשיג רוב.
אולם בראש הממשלה עומד מוסלמי מן
הצפון, שלא היה מעוניין בדחייה. הוא טען
כי המזרח, העשיר במחצבים, מבקש רק
תירוץ כדי לפרוש ולהכריז על עצמאותו.
הבחירות נתקיימו, אולם המזרח החרים אותן
— וסימן־שאלה גדול מרחף על עצם
קיום המדינה.

צרפת
•איר הצו־פת
לב כל ישראלי בפאריז התכווץ מקינאה,
הוא ראה כיצד מתאחדת אומה שלמה סביב
* לפי ספירה אחת 37.2 :מיליון. לפי
ספירה אחרת, מפוקפקת יותר 55.6 :מיליון,
בשטח העולה פי 50 על שטח ישראל.

העולם הזה 1426

הישראלים בפאריז לא יכלו שלא לזכור,
כי בארץ אין המישטר חולק כבוד לזכרם
של אנשים כמו אברהם (״יאיר״) שטרן
או דב גרונר, בי עצמות ז׳בוטינסקי הועברו
רק אחרי מקח־וממכר מכוער של
שנים, וכי דויד בן־גוריון החרים את הטכס.
זיהום הזכרונות. אולם כעבור מיספר
ימים יכלו הישראלים להירגע. נסתבר כי
הצרפתים אינם שונים כל כך מהישראלים.
בערב חג־המולד פירסם כריסטיאן פינו,
שר־החוץ לשעבר בממשלה הסוציאליסטית,
מאמר ששפך אש וגפרית על הממשלה.
האשים פינו, מי שהיה חברו לכלא של
מולן :״האם נועד הטכס להוכיח, כי הגנרל
דד,־גול לבדו עמד בראש ההתנגדות לגרמנים?
אכן, הגוליזם מזהם כל זכרונותינו!״
קרא בבית־הנבחרים פראנסואה מיטראן,
שר־המשפטים לשעבר :״זכר המחתרת אינו
שייך לאיש, גם לא לגנרל דה־גול! הפכתם
את המחתרת לחנות של תשמישי־קדושה
ואתם מוכרים אותם תמורת רווחים!״
מי החרים מה? אנשי השמאל טענו
כי העברת העצמות שימשה גם מטרה
אחרת — להכשיר את הקרקע להעברת
עצמותיו של המרשאל אנרי פטן, איש־הימין
ששירת את הנאצים, מן האי הנידח,
שם מר, במאסר, לבית־הקברות הצבאי של
ורדן. לדעתם, מבקש דד,־גול לפייס בדרך
זו את הימין והפאשיזם, כדי לזכות בקולותיהם.
אולם
המריבות סביב זכרונות המלחמה
לא החלו עם העברת עצמות מולן. הם
החלו יחד עם ״שנת הזכרוך, שבאה להזכיר
את שיחרור צרפת, לפני עשרים שנה.
הגנרל דה־׳גול החרים את טכס־הזכרון לזכר
(המשן בענווד)6
* משמר הכבוד: נור־הבטחון מסמר והגנרל
קניג.

בית הספר לטכנולוגיה מיסודה של

מ ס תיי מ ת ההרשמה ל קור סי ם ביום ובערב

ס ר טו ט בנייו ואדריכלי
בפיקוח הסתדרות הטכנאים
מוסמכי הקורם יתקבלו כסרסטים מקצועיים
להסתדרות הטכנאים

התחלת הלמודים פ־ 10 לינואר 1965
פרטי ההרשמה: המכללה הפוליטכנית, המסגר 62
בכל

יום

בין השעות 8.00 עד
טלפון 36487

בערב,

7.00

קורסים לפנה״צ, אחה״צ ובערב

בכתות קטנות למבוגרים
אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית, רוסית,
ערבית, ספרדית, אי טלקית, פורטוגזית
קורסים מיוחדים לתלמידי בתי־ספר תיכוניים ויסודיים

תל־אכים

חיסח

גחלת־בנימין ,2טל 56347 .

החלוץ ,27 טל 69265 .

בעולם
(המשך מעמוד )5
הפלישה בנורמנדיה, כי לא שכח שבנות־הברית
העלימו ממנו, בשעתו, את האריך
הפלישה. אבל הוא הופיע בטכס שנערך
במלאת עשרים שנה לפלישה בדרום־צרפת,
שהיתר, חשובה לאין־ערוך פחות, אך בה
שותפו אנשיו.
לעומת זאת החרימו הסוציאליסטים והקומוניסטים
את הטכס לזכר שיחרור פאריז,
מפני שלא צויין חלקם המכריע במאורע
זה, וערכו טכס נפרד כעבור שבוע.
נאנח הסופר פראנסואה מוריאק, מחסידיו
המושבעים של דה־גול :״למראה כפיות־הטובה,
שמראים כולם לדה־גול, אני שואל
את עצמי, אם יימצא אי־פעם רוב, שיסכים
להעברת גופתו של דה־גול עצמו, למקום
המגיע לו בפאנתיאון!״

איטליה

ב ר סי ס ד ־ ר • עקב סזן

שמאלה, שמאלה

התותחים ירו 101 מטחים, רומא קושטה
בדגלי שלושת־הצבעים, והיהודים שאלו את
עצמם, כרגיל :״זה טוב, או רע ליהודים?״
אין ספק שהתשובה היא: טוב. כי ג׳וזפה
סאראגאט, שנבחר בהצבעה ה־ 21 לנשיא
איטליה, ידוע כידיד ישראל.
לישראל יש ידידים רבים. אבל סאראגאט
הוא שר־החוץ היחידי בעולם, שהעז להכריז
בקאהיר, בפני עתונאי מצריים, שעל הערבים
להכיר בישראל ולכרות שלום עימה.
מפא״י האיטלקית. מבחינה זאת,
יכולות תוצאות הבחירות להביא סיפוק
לראשי מדינת ישראל. אבל מבחינה אחרת,
היא צריכה להדאיג אותם מאוד. כי באיטליה
אירע משהו היכול לשמש תקדים למה
שעתיד להתרחש במפא״י.
המפלגה החשובה ביותר באיטליה היא
הנוצרית־דמוקראטית. במשך עשרים שנה,
מילאה באיטליה תפקיד דומה לזה של
מפא״י בישראל, כשהיא נשענת על הכנסייה
כפי שמפא״י נשענת על ההסתדרות.
אולם מאז שהסתלק מייסד המפלגה, אל־צ׳ידה
דה־גאספרי, החלו מתגלים בה בקיעים.
הפער בין ימין לשמאל הלך והתרחב,
עד שהפך לתהום. השינאה בין הסיעות בתוך
המפלגה, גדולה עתה הרבה יותר, מאשר
איבת המפלגה למפלגות האחרות,
הקומוניסטים הכריעו. במשך 13
ימים נערכה הצבעה אחר הצבעה אולם
הנוצרים־דמוקראטים לא יכלו להתאחד. הם
הצביעו זה נגד זה, ביודעם כי בכך הם
מוסרים את הנשיאות לידי יריביהם.
כל אותו זמן עמדה המפלגה הקומוניסטית
האדירה ( 2670 מן הקולות) מן הצד.
היא המתינה להזדמנות. לבסוף פרש המועמד
הנוצרי־דמוקראטי העיקרי מן ההתחרות,
מתוך יאוש וגועל־נפש. אנשי השמאל של
המפלגה החלו תומכים בסאראגאט, שהוא
מנהיג המפלגה הסוציאל־דמוקראטית הקטנה־יחסית.
אולם גם סאראגאט לא השיג את
הו וב הדרוש•
אז קפצו הקומוניסטים לתוך הזירה. הם
הצביעו, במפתיע, בעד סאראגאט.
בכך קבעו בבת אחת שלוש עובדות:
9שהנוצרים־דמוקראטים שוב אינם מסוגלים
להנהיג את המדינה.
@ שזו הפעם הראשונה יושב סוציאליסט
על כס־הנשיאות.
• שהקולות המכריעים לבחירתו סופקו
על־ידי המפלגה הקומוניסטית.
בת הגלות. מייד עם היבחרו הקפיד
אמנם סאראגאט, לשבח את הברית האטלנטית.
אולם עצם בחירתו בנסיבות כאלה,
מהווה מכה חמורה לנאט״ו.
אין ספק שאיטליה זזה שמאלה, בהתמדה
ובעיקביות. הקומוניסטים, שעמדו תמיד מן
הצד פועלים עתה במרכז הבמה. שוב אין
זה מן הנמנע, שיכנסו באחד הימים, לתוך
קואליציה ממשלתית, אם תתפלג מפלגת״
השלטון ללא־תקנה.
דבר זה יהיה תלוי במידה לא־מעטה
בסאראגאט. כי נשיא איטליה ממלא תפקיד
חשוב יותר מנשיא ישראל, ביחוד בשעת
הרכבת ממשלות. סאראגאט, שהיה כל
ימיו אוייב *מושבע של הפאשיסטים, יעשה
הכל כדי למנוע עלייה של הימין.
אין הוא יכול לשכוח את עברו. אפילו
היה שוכח, היתד ,״הגברת הראשונה״ החדשה
של איטליה, מזכירה לו אותו בעצם
נוכחותה. ארנסטינה (״טינה״) בת ה־, 31
אשתו של רופא־שיניים ואמם של שני
ילדים קטנים, העומדת לצד אביה האלמן,
נולדה וגדלה בגלות, שעה שאביה המתין
מרחוק להתמוטטות מישטרו של מוסיליני.
העולם ה ־ה 1426

ם אפשר לסכם, בפסוק אחד, את
תגובת הדור החדש בישראל על המחזה
הציוני המתקיים בירושלים, הרי זה הפסוק:

״אל תבלבלו את המוח:״
יש שהחריפו את המילה האחרונה של
הפסוק, במונח צברי נוקב יותר.
כיצד יכלה התגובה להיות אחרת?

כירושלים התבנסו בל השקרים
המוסכמים של הדור הקודם, תחת
דיגלי הצביעות המתחסדת, כדי
להחליף מליצות שרופות, למען
מטרה שאינה קיימת.
הרעיון הציוני בגרונם — אך איש מהם
אינו חולם לעלות לישראל, להקים בה את
ביתו, לשרת בצבאה, להגן על גבולה, לשלם
את מיסיה.
הדאגה לעם היהודי בפיהם — אך בינתיים
הם חיים יפה על חשבון היהודים, מטיילים
על חשבונם ונהנים על חשבונם.

מידי הציונים אלא דווקא מידי יהודים סתם,
שאינם ציונים כלל, המרגישים קירבה למדינה
והחפצים בקיומה.

אין המנגנון כפוף לשום פיקוח
דמוקראטי. אפילו הדמוקראטיה
הפורמלית הקיימת במוסדות המדינה
-אין לה זכר במוסרות
הציוניים.
איש לא בחר בחבריהם. איש אינו יכול
למתוח עליהם ביקורת יעילה. אין זו אלא
פדרציה של מרכזי־מפלגות, המחלקים ביניהם
את כספי הציונות והמשתמשים בכספים
אלה, כדי להטיל את מרותם על אזרחי
המדינה.

לחזור,

לקחת

כדי

חלק

פליטים ערביים
במלאכת הבניין).
בקבלנו בזרועות פתוחות כל עולה הבא
אלינו, איננו מודרכים על־ידי שום מליצות
ציוניות. איננו מודרכים על־ידי האידיאולוגיות
של אתמול, אלא על־ידי הצרכים
של היום.

איננו באים לפתור את ״הבעיה
היהודית״ אלא לחזק ולבצר את
מדינת ישראל.

**כאן גם יחסנו אל חוק־השבות ול-
שאר החוקים ה״ציוניים״ ששרדו במדינת
ישראל.

אני שואל בבל התמימות, ובכל
הרצינות: מה זה נוגע לנו?

הדברים בגסותמסו־בטא

\ £יימת, כי הבהירות חשובה מן העדינות
ורצוי למנוע, מראש, אי־הבנות.
הצגה זו שערכתם אצלנו, היתה לנו זרה
ולזרא,

ירצו להתבולל — יתבוללו. זו זכותם
וזה עניינם.
ירצו לבוא אלינו — נשמח לקבלם.
מי אנחנו שניתן להם הוראות?

איננו יודעים מה זאת ציונות.
לא ידענו זאת לפני הקונגרס
הכ״ו, וכתום הקונגרס אנו יודעים
עוד פחות.

אין דבר מגוחן* יותר מאשר גוף
היסטורי, המסרב להיקבר כסיפרי
ההיסטוריה, המנסה לגרד לו תפקידים
חדשים מתחת לאדמה.
אין לו הוזה
לגוף זהיש עבר. אבל
ואין לו עתיד. הוא מסתובב בקרבנו כמו
המת־החי ומבלבל לנו את המוח.

ולא רק את המוח. אלא גם את
סידרי השלטון, את המערכות האת
בעיות קיומנו המדיניות,
לאומי.

ולי זה טבעי. שום מנגנון אינו
מתפרק מרצון. כל מנגנון מורכב מאנשים,
המתפרנסים ממנו. כל מנגנון, יוצר
אינטרסים, הלוחמים על קיומו גם לאחר
שאיבד את יעודו.

מנגנון אינו מת מרצון. צריכים
להרוג אותו.

וזהו בדיוק מה שיש בדעתנו לעשות,
בבוא העת. אל נא יהיו אשליות לאיש,
בעדן זה.
קיים בארץ מנגנון ציוני שהפקיע לעצמו
את הסמכויות הממלכתיות של המדינה. הוא
עוסק בהתיישבות. הוא עוסק בקליטה. הוא
עוסך באלף ואחד תפקידים אחרים.
לרשותו עומדים תקציבים אדירים אותם
הוא מוציא כאוזת נפשו. כסף זה איננו בא

היא מדינה ישראלית ותו לא.
היא קיימת כדי להבטיח את קיומם, בט־חונם
ועתידם של אזרחיה. אותם האזרחים
המשרתים בצבאה, המוכנים לשפוך את דמם
בהגנה עליה. המקיימים אותה במיסיהם, פרי
עמלם. הנאבקים יום־יום על דמותה המוסרית,
המדינית והחברתית.
אין היא קיימת כדי לפתור בעיות של
מישהו או מישהם, שאינם מקיימים בה
את ביתם, שאינם מקבלים על עצמם את
העול הכבד מאוד של חובותיה.

והד״ר נחום גולדמן (זה שהיינו צריכים
לשחד אותו במיגרש ירושלמי יקר כדי
שיואיל בטובו ״להתנחל״ במדינה, לאחר
חמישים־שנות־פעילות־ציונית) מסביר לנו
מהי חובתנו הציונית.
הובתנו היא, לדבריו, לדאוג לכך, שיהודי
אמריקה, שאינם חולמים לבוא הנה, לא
יתבוללו באומה האמריקאית ובתרבות האמריקאית.

ומאחר
שאיש לא הוזמן להשמיע בקוד
גרם־ציוני זה, את דעת הדור הישראלי החדש,
אעשה זאת אנוכי כאן. כדי שצירי
הקונגרס לא ייצאו מן הארץ מבלי לשמוע
את דעתה האמיתית.

איננו יודעים בשביל מה קיימת ההסתדרות
הציונית. הקונגרס הכ״ו לא הסביר לנו
את הדבר.
אומרים לנו שזהו גוף היסטורי, שזכויותיו
רבות.
זה נכון. אבל גופים היסטוריים, מקומם
במוזיאון.

אין היא מדינה ״יהודית״ -כי
אין היא רכושם של מיליוני היהודים
המפוזרים בעולם שאינם רוצים
לבוא הנה.

אף הנה בא הקונגרס ה־ 26 ומטיל
עלינו תפקיד חדש :״הפנים אל
הגולה״.

שמעני את נאומיהם ברדיו, ב־עיברית
עילגת ובשפות ארצותיהם.
קשה לתאר תעמולה אנטי־ציונית
יעילה יותר.

תושביה. אין היא רכוש של מישהו אחר
זולתם.

אין הם קיימים למעננו.
ואין אנחנו קיימים למענם.

הגן ונגרנז הציוני הב״ז: הבניין צונזר, הפיגגמויס וופריעיס
לכן תהיה זאת מטרה עיקרית של כל
תנועה דמוקראטית בישראל:

אנחנו רוצים לבטל אותם. אנחנו
נבטל אותם.

לחסל את הסוכנות היהודית כתחומי
ישראל.

אין חוקים אלה דרושים כדי לפתוח את
שערינו בפני העולים. השערים פתוחים
לרווחה ויישארו פתוחים. האינטרס של המדינה
מחייב זאת.

להעכיר את סמכויותיהן ואת
כספיהן לידי ממשלת ישראל.

אולם פרשת רינה איתני מוכיחה
-בפי שהוכיחו פרשות רבות
אחרות -בי חוקים אלה מנוצלים
בדי לקיים במדינתנו מישטר דתי•
גזעני-לאומני, שהוא זר לרוחנו.

לחסל את כל זרועות־השלטון הציוניות
בישראל.

** יננו זקוקים לשום מוסד ציוני כדי
להביא יהודים ארצה ולקלטם כאן.
נוכל לעשות זאת בעצמנו. באמצעות מוסדותינו
הנבחרים.
העליה הגדולה הזורמת עתה לארץ, אין
לה שום קשר לתנועה הציונית. המונים אלה
אינם באים מפני ששוכנעו על־ידי הציונים.

הם באים כולם דווקא מארצות,
כהן אין התנועה הציונית קיימת
בלל.
ואילו בכל ארצות תבל, שם קיימים מנגנונים
ציוניים עצומים, שמנים ושבעים —
משם לא מגיעה אפילו רבבה אחת של
יהודים, במשך שנה תמימה.

אין זה פאראדובס. זה אבסורד.
נקבל ברצון כל יהודי המבקש לעלות
ארצה. גם כשהוא ציוני. רק חבל שכה
מעטים הם הציונים, בין הבאים.
מדינתנו משוזעת לידיים עובדות. למוחות
עובדים. כל המבקש לבוא — ברוך בואו.
(ולא ירחק היום, שמדינה זו תתחנן בפני

איננו רוצים בשום חוק המסוזג בני־אדם
לפי דת או מוצא. בשום חוק המעניק
למשרד כולשהו את הזכות לבדוק את
הסבתא של מישהו. בשום חוק שנודף ממנו
ריח־המשרפות של אושוויץ.
אם רוצה אדם לבוא ולהצטרף אלינו, ב־תום־לב
ובהכרה מלאה, כדי לחיות כאן
ולהתחלק עימנו בגורלו — הרי הוא אחד
מאיתנו. לא איכפת לנו אם הסבתא שלו
היתד, יהודיה או. גויה״ ,פולניה או יפאנית,
לבנה או שחורה.

כל חוק ״ציוני״ האומר את ה•
היפן* ,היוצר חיץ בין ישראלי לישראלי,
לא יכירנו מקומו במדינת
ישראל.

** פשר לסכם את עמדתנו בפשטות
\ £רבה: מדינת ישראל היא הרכוש של

** וכן מאליו שישנה זיקה הדדית בין
רוב תושבי ישראל לבין היהודים ב*
עילם•
אבותינו
באו מן הפזורה היהודית. חונכנו
בבית־ספר יהודי (כי עד היום לא קיים
ביח־ספר ישראלי) .כל אחד מאיתנו ספג
מנה גדושה של מסורת יהודית.

אין טעם להתכחש לזה. זהו חלק
מעולמנו הנפשי.
לא כל עולמנו, גם לא חלק־הארי שי
עולמנו. אך גם לא חלק מבוטל.
אם רע ליהודים בכל מקום שהוא —
לבנו עימם.
במידה שנוכל לעזור להם, מבלי לסכן
אח מדינתנו — נעזור להם.
אם רוצים יהודים, במקום כלשהו, להצטרף
אלינו והדבר נמנע מהם בכוח —
נשתדל לשכנע את בעלי־השררה להעניק
להם זכות זו. מפני שלפי תפיסתנו זכאי
כל אדם להצטרף לכל אומה שיבחר בת.
גם מפני שמדינתנו זקוקה לתוספת־אדם.
נקבל גם ברצון עזרה, מידי יהודים, המבקשים
לבטא בכך את זיקתם למדינה.
אך כל זה נעשה כמדינה עצמאית ,
שאינה שייכת לעם בינלאומי דמיוני, שאינת
כפופה לאידיאולוגיות שאבד עליהן הכלת.
יתכן שהיו ימים — ימי ״המדינה בדרך״
— כשהיינו זקוקים ליצורים דמיוניים, לאידיאולוגיות
פריכות, כפיגומים לבניין.

אבין הבניין קם, והפיגומים מפריעים

איננו ״מדינה בדרך״ .אנחנו מדינה. מדינה
הנמצאת בדרכה ליעדים חדשים.

על בן מופנות פנינו אל המחר
הממלכתי שלנו -לא אל האתמול
הציוני.

8 1 !4 1 * 1 1 8

במרינה העם שישי וחמש

א ו \ 7ה 1ק ס מכשיר הטלביזיה המעולה מאפשר לך לחוש, לר או ת
ולשמוע אתה הבדל ה ברו ר: ת מונ ה חד ה וברורה, ו ק לי ט ה מצויינת בכל
מזג אויר.
שאל א ת הטכנאי שלך ויאמר לך כי כל מכשירי הטלביזיה שווים
בנ תוני הםה טכניי ם, אך או טווו ק ס שווה יותר, כי ההבדל הקובע הוא
חדו תהק לי ט ה, ב הירו תהוה הנ אהה מו פקת מזה.
או טווו ק ס הוא המכשיר היחידי בישראל העובר בדי ק ת מו מ חי ם לפני
מסיר תו לך.
או טווו ק ס הטלביזיה ה אי טל קי ת המעולה נו תנת לך א ת הטלביזיה עם
ההבדל הברור.
או טווו ק ס ניתן לרכישה ב חנויו ת ה מוב חרו ת לצרכי חשמל.

סוכנות בלעדית בארץ :

חברה להנדס ה ח קל אי ת לישראל גע״מ תל-אביב, חיפה

< י ו 1ו 1ו 1ק 0
מפיצים בלעדיים:
רח׳ הנמל ,48

השבוע הראשון של 1965 לא בישר טובות.
באופק
הבינלאומי עלו עננים קודרים.
אינדונסיה הודיעה על פרישתה מן האו״ם.
ההודעה העבירה חלחלה בליבם של הוותיקים׳
המחוננים בזכרון. כי כאשר הודיעה
יפאן, בשנת , 1932 על פרישתה מחבר־הלאומים,
היתד, זאת תחילת גסיסתו של
האירגון העולמי. בעקבות היפאנים פרשה
גרמניה הנאצית והעניינים הידרדרו עד ל-
מלחמת־העולם.
בגבולות המדינה קצר המוות את קצירו
העונתי. סורים וישראלים החליפו אש,
הקיזו דם (ראה להלן)• לכך היתה רק נחמה
אתת — גם הפעם היתד, התגובה הישראלית
שקולה ובלתי־מוגזמת. רק ההסברה ד,ריש־מית,
המטומטמת כרגיל, הוסיפה לדברים
נימה היסטרית.
יחסיה הבינלאומיים של המדינה לא היו
במצב שפיר. שתי ידידות ותיקות של ישראל
התרחקו צעד נוסף. צרפת המשיכה
בפלירט עם העולם הערבי וקאהיר טענה
בעקשנות כי עבד־אל־נאצר ייפגש השנה עם
דד,־גול. תורכיה, שהתאכזבה מחוסר תמיכת
המערב וישראל במיעוט התורכי בקפריסין,
רמזה שהיא מוכנה להתפשר עם הערבים
— על חשבון ישראל. ביקורו של ראש־הממשלה
הדני אינו מהודה מישקל נגדי.
מלחמת־ד,תעמולה הערבית נחלה נצחון
קטן נוסף, כשאירגון המתיימר לייצג את
כל העולם המוסלמי, קיבל החלטה קיצונית
״לסיום הכיבוש הציוני בפלסטין״.
במדינה עצמה, החלה השנה בעליית־מחי־רים
חדשה. חברות־האוטובוסים, שרמתן
הולמת יותר למדינה נחשלת מאשר למדינה
מודרנית, העלו את דמי־ד,נסיעה. עליית
המחיר ׳,המלווה בירידת האיכות, הם סימפטום
טבעי של מחלת המשק הישראלי —
המונופוליזם שלוח־הרסן.
מר למי? כנגד כל אלה, הביאה השנה
החדשה בשורה חיובית אחת: לוי אשכול
נתן תנופה חדשה לטיהור הגדול בממשלה
ובמפלגה, הוכיח סופית כי טיהור זה יימשך
עד הסוף המר לבטחוניסטים (ראה עמודים

האם הכריעה הכף החיובית את הכף השלילית?
הדבר נותר בספק. דבר אחת

הסורית בגליל, מגיעה עד לקח־ הגבול ממש.
לגבי חלק זה של המדינה, אין זה פשוט
לקבוע היכן הוא הגבול. שכן קיים סימון
ישראלי, סימון סורי (״קו מוחמד״) וסימון
אחד — או שניים — של האו״ם. אבל
לגבי חלקה זו, אין ויכוח על הימצאותה
מהעבר הישראלי של קו־הגבול הבינלאומי.
בכל זאת, כל אימת שניגשו בעלי החלקה
— קואופראטיב מען של איכרי מטולה —
לעבד את השטח, נפתחה עליהם אש מן
המוצבים הסוריים הסמוכים. כך, שגם אם
הצליחו האיכרים לחרוש ולזרוע — מעולם
לא הצליחו לקצור את יבולם.
כי הסורים טוענים בעקשנות, שחלקה זו
אינה שייכת לישראלים. היא נמצאת אומנם
בגבולה הבינלאומי של ישראל, אבל היא
שייכת לבעלים ערביים שנטשו את ישראל
ויושבים מן העבר הסורי של הגבול. כשפותחים
הסורים באש, אין הם עושים זאת
מפני שהישראלים חדרו לשטחם אלא מפני
שהם משתלטים על רכוש ערבי פרטי.
העובדה שחלקה זו נמצאת בשטח ד,מפורז
אף חיזקה את הסורים בדעתם, שאין ישראל
רשאית לשנות את הסטאטוס החוקי הקובע
את הבעלות על הקרקע. על כן, בראותם
ביום החמישי האחרון שלושה טרקטורים
משוריינים עולים על השטח, כדברי רדיו
דמשק :״הם הוזהרו על־ידינו לעזוב את
המקום.״ האזהרה — צרור מקוטע.
הטרקטורים התעלמו מן האזהרה, החלו
בעבודת הזריעה. כעבור שער, פתחו שלושה
מוצבים באש כבדה על כל מי שנע בשטח
— ולא רק בחלקת־ד,מריבה. הטרקטורים
המשוריינים המשיכו במלאכתם, אך פועל
שרבן בתעלה בשדה סמוך נפגע בלבו מרסיס,
ובטרם הוצא מן השטח נפח את
נשמתו.
היה זה סוף נמהר לחיי עולה חדש, שרק
לפני חודשיים הגיע ארצה מאירופה ושוכן
עם משפחתו בקריית־שמונה. יום־עבודתו
באיסוף תפוחי־אדמד, ליד אשמורה, היד, יומו
השני בעבודה חקלאית.
כירסום איטי. כמו בכל תקריות־הגבול
מסוג זה, הגיב צה״ל במכת־נגד מיידית
שפגעה קשות במוצבים הסוריים. מטה־משקיפי
האו״ם נכנס לפעולה, הסדיר הפסקת
אש. אולם איש לא ד,ישלה את עצמו, כי
בזאת תמה עונת־ד,יריות• שכן עונה זו
קשורה באופן הדוק בעונה החקלאית שהיא
כיום עונת־החריש והזריעה.
המדיניות הישראלית השקולה, היא לעבד

חברת

בע״מ,
ווקסמוביל
טל ,61477 .חיפה

קורכן דורנפלד
מלאך המוות קוצר תמיד
בלבד הובטח לגמרי — שנת 1965 תהיה
שנה מעורבת מאד בברכותיה ובקללותיה.

תא,דה׳ הנרנול 39

עיי ד ת׳ א לנגי

טל 56980 .

משקפי מגע
£$צא 1£ז ס &זאסס
הדגמות והסברים כל יום בין 4—7
אחה״צ, המכון לקידום הראיה ע״ש
י. ל.גרוזוב0קי, רח׳ נחלת בנימין ,21
טל ,621665 .תל־אביב.

הגבול מלחמה ע ד קניין פרטי
מתי עלולים הסורים לפתוח באש? ב־50
אחוז מן ד,מיקרים, אפשר לדעת זאת מראש.
אלה ד,מיקרים, בהם יוצאים חקלאים ישראליים
לחרוש או לקצור בשדות מסויימים
לאורך הגבול הסורי.
השבוע אירע אחד ר,מיקרים האלה —
וכאשר נדמו היריות, היה סטפאן דורנפלד,
( ,)44 מוטל נטול רוח־חיים.
האזהרה: צרור. חלקת 120 הדונם
ליד אשמורה, בגיזרה המרכזית של החזית

את האדמות עד לקוו־הגבול. אילמלא מדיניות
זו, אפשר להניח שהסורים היו מכרסמים
בהדרגה עוד שטח משטח המדינה. שכן,
בין החלקות שהם אינם מרשים לעבדן עתה
נמצאות כאלה שעובדו פעם, אך עיבודן
הופסק לזמן מה. הזנחת שדד,־בור משמשת,
בחלק זה של הארץ, קביעת סטאטוס של
שטח פחות־או־יותר־הפקר. עם זאת אין
ישראל יכולה להשלים.
על כן, כאשר יעלו הטרקטורים בימים
ובשבועות הקרובים על חלקות המריבה
השונות, ייתקלו אוטומטית באש. כמה
מחלקות־המריבד, נקנו על־ידי תקרן־הקיימת
לאחר קום המדינה, מידי בעליהן הפרסים.
היו אלה באד,איים שחיפשו מיקלט דתי
בארץ־ישראל, ושעיבדו או החכירו אדמות
העולם הזה 1426

אלה. הסורים מסרבים להכיר ברכישה זו,
טוענים לזכות הפאלחים הערביים שעיבדו
אדמות אלה, פותחים באש על הישראלים
העולים על השטח.
לא טירוף פתאומי. זוהי, איפוא,
מלחמה על הקניין הפרטי, לא על ריבונות
ממלכתית. והעיקר — אין היא מיקרית
כלל וכלל. אין בה משום ״התגרות״ סורית׳
או טירוף פתאומי של מפקד־מישלט.
מלחמה עונתית זו היא חלק מן המציאות
של הגבול והיא מתלהטת מחדש, מפני
ששני הצדדים החליטו בעקשנות נחושה שלא
לוותר.
לעתים מצליחים הסורים למנוע את
החריש. לעתים מצליחים הישראלים לזרוע.
מלאך המוות קוצר תמיד.

בחירות
1ה קרה 1933 *3
לגבי ס/ס 80 מאזרחי ישראל, השם חיים
ארלוזורוב הוא שמו של רחוב. הם לא חיו
בארץ, או לא היו עדיין בחיים, כששם
הכדור קץ לחייו של המנהיג הצעיר ()33
והמזהיר, שהיה ראש־ממשלת המדינה־בדרך.
השבוע נעשה נסיון להעמיד את הרצח
מלפני 32 שנה במרכז החיים המדיניים
בארץ. אחד משלושה נאשמי רצח־ארלוזורוב
(והאחרון שנותר בחיים) הגיש משפט על
הוצאת־דיבה.
העילה: שאול אביגור, איש־ההגנה שונא-
הפרסום, פירסם בירחון מפא״י זכרונות,
מהם משתמע כי הוא עדיין מאמין, שנא־שמי־הרצח
הרביזיוגיסטיים אמנם היו אשמים׳
למרות שזוכו בבית־המשפט המנדאטורי.
שלשום
או מחר? הפירסום בו לוותה
התביעה הבהיר בעליל, כי אין זה רק נסיון
שיגרתי של פרט המבקש לדאוג לטוהר
שמו. המשפט יהיה סנסציוני, תינתן לו
פרסומת אדירה, ויהיו לו צדדים פוליטיים
מובהקים. מאחורי התובע התייצבה תנו־עת־החרות
במלוא שיעור־קומתה. את המשפט
ינהל חבר מרכז־המפלגה ומועמדה
לכנסת הבאה, עורך־הדין שמואל תמיר.
האם זהו צעד נבון? השבוע נידמה היה
כי התשובה היא שלילית.
מבחינה עקרונית, העמידה חרות את
עצמה במצב מפוקפק למדי. זה עתה נטלה
חלק במערכה ציבורית ששללה את העלאת
פרשת־לבון משנת , 1954 כדרישת דויד בן־
גוריון. הטענה אז: שום דבר חדש לא
יתגלה בחקירה מחודשת ועצם העלאת פרשות
לצרכים פוליטיים הוא מעשה פסול.
מה יכול להתגלות במשפט־דיבה, במקרה־רצח
שאירע לפני דור, שנחקר בשעתו
.בהרחבה בבתי־המשפט ושרוב העדים החשובים
שלו נפטרו? במה עדיפה פרשת 1933
על פרשת?1954
איזו מערכת־בחירות תוכל להצליח כשבמרכזה
יעמוד עניין מן העבר הרחוק,
במקום בעיות של היום ומחר?
17 מקומות, אולם התביעה לא היוותה
רק את פתיחת מסע־הבחירות של חרות
לכנסת השישית. היא מהווה גם פתיחת
מערכה בתוך חרות עצמה. היעד — מקומו
של שמואל תמיר ברשימת מועמדי המפלגה.
כאשר
חזר תמיר למפלגה, הובטח לו
מקום בטוח. הגדרה זו כוללת, לפחות, את
17 המקומות הראשונים ברשימה, כי אין
לצפות לירידת המפלגה, היכולה לסמוף על
חלק מקולות העולים שהגיעו עם העלייה
האחרונה.
לפחות שמונה המקומית הראשונים ברשימה
תפוסים על־ידי עסקנים ותיקים,
שאי־אפשר להזיזם* .המערכה נטושה על
המקומות הבאים. אם יצליח תמיר להישאר
במחצית־השנה הקרובה במרכז תשומת־הלב
הציבורית, יתכן מאד שיכבוש את המקום
התשיעי.

חדשות המחר
אחד הקטעים המוזרים ביותר שהופיעו
אי־פעם ביומן־קולנוע ישראלי, הובא השבוע
ביומן כרמל־הרצליה. על רקע תמונות־אלבום
דהויות וצילום המצבה של קבר
חיים ארלוזורוב בישר קריין היומן, גדעון
לב־ארי :״משפט דראמאתי נפתח השבוע,
בעת שעווך־דין שמואל תמיר הגיש תביעת־דיבה
בשם צבי רוזנבלט, נגד שאול. אבינור
והירחון מולד ..
היה זה קטע מוזר — כי המשפט כלל

• בחרות נהוג למסור את הרכבת הרשימה
לידי אישים מפלגתיים נייטראליים,
המחליטים ברוב־דעות.
העולם הזה 1426

לא ״נפתח״ ,אלא רק הוגש. יתר על כן —
היומן הישראלי לא בישר מעולם על הגשת
משפטים, ובקושי דיווח על משפטים חשובים
יותר בעת הדיון בהם. גם צורת־ההגשה
היתד, מוזרה — התמונות היו חטופות והקריין
שעד אז קרא את דבריו בקצב־חדשות
רגיל, הגביר את הקצב עד כדי בליעת המשפטים.

מעטים ידעו כי האיש שהגיש את
משפט־הדיבה, עורך־דין תמיר, משמש כחבר
הנהלת יומן כרמל־הרצליה. תמיר, המכהן
בתפקיד זה בתוקף היותו היועץ־המשפטי
של החברה, תבע להכליל קטע זה. הוא
עצמו כתב את דברי הקריינות,
שניים מעורכי היומן, חבר ההנהלה צבי
שפילמן והקריין גדעון לב־ארי, התנגדו
להכללת הקטע ביומן. הם טענו שהמשפט
הוא משפט פוליטי, ואין זה מתפקידו של
היומן לסקרו — מה עוד שהוא טרם ד,ף,חיל
כלל, ולא ידוע אם — ומתי — יפתח.
אולם תמיר שיכנע את חברת־ההנהלה השלישית,
מרגוט קלאוזנר. הקטע הוכנס —
אך הקריין הפגין את התנגדותו, בכך ש־

תצפית
• קשיים כלתי צפויים עלולים להתעורר סכיכ השלמת
נמלאשדוד. הסתבר כי בתכנון המקורי?א נכלל רציף לתדלוק אניות. כדי
לממש. את הצורך שאניות, שתגענה לנמל אשדוד, תצטרכנה להפליג לחיפה כדי
לתדלק את עצמן, מתכננים עתה את הפיכת אחד מרציפי ההטענה לרציף
תדלוק.

+חברות הפיתוח הממשלתיות עשויות לנקוט צעדים

חריפים נגד משרד התחבורה. המדובר הוא בעיקר במפעלי ים־הסלח
ומפעלי הפוספטים, הנתקלים בקשיים גוברים והולכים בענף התובלה. לדעת
מנהלי מפעלים אלה מחבל עיכוב ביצוע תכניות התובלה, ואי העמדת אמצעי
תובלה הולמים לרשותם, בהתפתחות הצפויה של מפעליהם. מאחר שחברות אלה
סבורות שמשרד התחבורה הוא האשם העיקרי בכן שמאזנן אינו מראה רווחים,
הן עלולות לבחור אף באמצעים משפטיים.
• ענף הטכסטיל עלול לעמוד מול משבר. קשיים בייצוא
מוצרי הטקסטיל הישראלי ים גורמים להצטברות גוברת של מוצרים אלה,
יעמידו את משרד המסחר והתעשיה בפני אחת הבעיות החמורות שלו.

• אולפני ״גבע״
יחזרו בהם כנראה להפיק מכוונתם
את הסרט ׳,פיפ״,
לפי תסריטו וככיד
מו של אברהם
הפנר. אחרי עינערכו
כבר ההכנות הראשוניות
להפקת הסרט, גברו ה־פיקפוקים

לגבי

סיכויי

הצלחתו
המסחרית, ובשלב
הנוכחי תדחה הם־
קת הסרט.

• אם יקום המערך
כץ מפא״י
לכין אחדות־העכו•
דה, לא יהווה ה•
דכר סימן להצטרפותה
של מפ״ם
לקואליציה הכאה,
שתקום אחר הבחירות
לכנסת השישית.
להיפך, במקרה
זה יעדיף לוי
אשכול לצרף דווקא את
הליברלים

לקואליציה,

אם אלה לא יקימו
מערך ימני עם תנועת־החרות.
שיקולו של אשכול,
כפי שהתבטאו בגישושים
ובשיחות על

אחדות־העבודה
הקמת המערך: הוא לא יהיה מוכן ליצור מצב בו יתלדכו

״וחי א ח גיז ״
קרא את הדברים ברישול שלא הניח כמעט
לקהל להבינם.

עיריזת
עד היסוד
האם אפשר לפרק מוסדות עירוניים עד
היסוד כשמתגלה בה איש של מן היסוד?
מפא״י סבורה שאמנם כן. אחו מנציגיה
במועצת עיריית בני־ברק, אברהם כהנא,
הודיע שהוא מהווה סיעה חדשה, כמו יונה
כסה בכנסת. אולם, מיהר להוסיף, הוא
רואה עצמו גם להבא כחבר בקואליציה.
זה הרגיז את מפא״י. מן היסוד הוא
מוקצה מחמת מיאוס, הודיעה לראש־העי־רייה,
ואי־אפשר לשבת עימה ליד שולחן
אחד. מפא״י תפרק את הקואליציה, אם
כהנא ישתייך אליה. חוץ מזה תבעה מפא״י
לגרש את כהנא מכל הוועדות העירוניות
בהן כיהן הוא עד כה כנציג מפא״י.
ראש־העירייה ידע שאין אפשרות לכך.
הוא מצא פתרון אחר — פירוק כל אותן
ועדות.
פילוג או פרישה? לכל זאת לא היה
זכר בהזמנה לישיבת המועצה, שנתקיימה
ביום החמישי.
הודיע כתנא, בפתח הישיבה :״מאחר
שמפא״י התפלגה״ ,יש לו הכבוד להודיע
על הקמת סיעה עצמאית של תנועת מן
היסוד.
למשמע מלים אלה, כמעט אחז השבץ
את זלמן שבץ, נציג מפא״י. הודיע הוא:
״מאחר שהחבר אברהם כהנא פרש מן המפלגה״
,אין הוא עוד מייצג את מפא״י בוועדות,
וההגינות מחייבת אותו להחזיר את
המנדט למפלגה.
כהנא (בזעם) :״אני מייצג סיעה עצמאית
(המשך בעמוד ) 16

ומפ״ם לקבוצת לחץ בתוך הקואליציה.

גס פנחס ספיר מצדד בצירוף הליברלים לממשלה הכאה,
מתון שיקול שישיבתם בקואליציה נחוצה למשק, בהתחשב במשברים הכלכליים
החמורים המצפים למדינה בשנים הבאות. השקפה זו, בצמרת מפא״י, משויה
לחזק את אותם החוגים במפלגה הליברלית המתנגדים חריפות להקמת מעדן
אזרחי עס חרות.

#למרבית היומונים הישראליים אין זכות קיום כמציאות
הכלכלית של ישראל. מחקר בשמח זה, שנערך לפי בקשתה של קבוצת
משקיעים מארצות־הברית, הגיע למסקנה הנ״ל. לפי אותו מחקר הרי בעוד
חמש שנים לא יוכל להתקיים בישראל אף עתון יומי אחד שהכנסותיו ממודעות
לא יהיו לפחות 60 אחוז מכלל הכנסותיו. עורכי המחקר הצביעו טל כן,
שהעתונים הנתמכים כיום על־ידי מפלגות, לא
שיווצר אז

וכלו להחזיק מעמד במצב

• צפוי טיהור נוסף בהתאחדות הישראלית לכדורגל. בעקבות
משפם זיופי הגילים בתעודות־הזהות של שלושה מכדורגלני נבחרת־הנוער,
הוטל צל כבד על חלקם של כמה מעסקני הפועל בהתאחדות הכדורגל שידעו
על הזיופים וחיפו עליהם. לפחות שני עסקנים נוספים, מלבד צבי ברים שהודחק
כבר מעמדת המפתח שלו, עלולים למצוא את עצמם מודחים מתפקידיהם, בלחץ
מרכז הפועל.

#התיאטרון העירוני כחיפה ינסה להפעיל שיכנוע על
המחזאי הבריטי הארולד פינטר, כדי שיחזור בו מסרובו לאפשר
לתיאטרון להציג את מחזותיו. מסתבר, שפינטר הורה לשלול מהתיאטרון
החיפאי את הזכות להציג את מחזהו מסיבת יום־ד,הולדת, אחרי שהוחל כבר
בעבודה על המחזה ואף הוכנו התפאורות. פינטר עשה זאת בעקבות אינפורמציה

שקיבל מהארץ.

• יוודע לך על פשיטת-רגל של אחד ממפעלי האופנה

הגדולים כיותר של ישראל. למרות שמפעל זה הצליח לייצא את
תוצרתו לארצות רבות בסכומים ניכרים, לא יכול היה לעמוד בתנאי האשראי
שהועמדו לרשותו.

ננתח ב״בנייני האומה־ ביוושל־ס בטקס

הב״1
בעולם ותפקיד* התנועה הציונית״ .בו הרחיב את הדיבור 4על הסכנות הנוראות

וב־וו שם במעמד ואשי המדינה והעם היהודי, ובנוכחות ׳ותו משלושת אלניס צירים

לנאומו המזהיו של ר ו נחוס גולדמו, נשיא ההסתדרות הציונית, על ״מצב העם היהודי

מאיימות על העם היהודי ועל המשימות הגדולות העומדות בפני דודנו בשעה 11

נשקם גמוו מתחוורת מאהוד׳ הקרעים מ הננ ה בצמות המדינה
והמפדגה ־ סירוק הסוני שר נר נאמני בשוויון בזה אחו 1ה
^ תום הרעש — קול דממה דקה. הכל נדם. הסערה שככה. עם שובו של לוי אשכול
^ לראשות הממשלה המחודשת, נדמה כי הכל חזר לקדמותו.
דויד בן־גוריון חוסל מבחינה פוליטית. האיש שעוד אתמול רעדו הכל למישמע קולו,
הפך למעין בדרן־נודד, המציג את המיספר הקבוע שלו — ״האמת והצדק״ — בפני כל
קהל. הוא ממלא את האולמות בסקרנים, המעוניינים לראות את הקוריוז ר,מבדר•
אנשי בן־גוריון בממשלה, נשארו על כנם. איש לא חוסל, איש לא סולק. עתוניהם מלאים
ידיעות על תוכניותיהם לעתיד, על המיבצעים המזהירים שהם מכינים לקראת הוועידה,
ועוד ועוד.

אולם פל זה -למראית עץ.
מאחורי־הקלעים מתרחשים דברים המגיעים לממדים של מהפכה. לאחר שנחל את הנצחון
המלא, רודף עתה לוי אשכול אחרי האוייב המובס.

זוהי מהפכה שקטה, אכל מכרעת. כזה אחר זה מסולקים אנשי כן־
גוריץ מעמדותיהם במנגנון השלטץ. בזה אחר זה נתפסות העמדות
על-ידי אנשים חדשים -אנשיו של לוי אשכול.

כך נוף?\ן י?\
^ דברנעשה שלבים־שלבים. אשכול מכלה את גוש יריביו כמו בציעת־נקניק —
( | פרוסה אחר פרוסה. כל מעשה בפני עצמו, נראה קטן, זוכה רק לידיעה צנועה. בעתון.
אבל הסן־־הכל מצטרף לתמורה הגדולה ביותר מאז קום המדינה.
בשלב הראשון נערך הטיהור במשרד ראש־הממשלה — גוף שיש לו סמכויות עצומות,
שהצטברו שם במשך השנים, כמעט באקראי.

תחילה ע!? האיש מיספר - 1טדי קולק.
היו ימים כשקולק היה העוזר הראשי של בן־גוריון, ראש כל נערי־החצר. בינתיים דהה
במיקצת הזוהר וצעירים אחרים תפסו את מקומו ליד אוזן הזקן. אולם עדיין נותר בידי
קולק כוח שלטוני רב מאד.
סמכויות המשרד כוללות — שירות־השידור (ובקרוב הטלביזיה) ,מינהל־ההסברה, לשכת־העתונות
הממשלתית, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח, השלטון העליון בעניינים
ערביים, רשות התיכנון הכלכלי. למעשה היתד, השפעתו רבה יותר, בהיותו הגוף הקרוב
ביותר לראש־הממשלה.

אשכול החליט לתת למשרד זה משמעות חדשה, גדולה עוד יותר.

לראש־הממשלה לנקוט בצעד האווילי והרה־הסכנה של הכרזה על קבוצת אל ארד כעל ארגון
בלתי־חוקי, ביים לצורך זה פרובוקציות חסרות־שחר.
זוהי פעולתו הגלוייה. מאחורי־הקלעים היתד, פעולתו מסוכנת עוד יותר. הוא חיבל
במזיד בכמה וכמה נסיונות של בעלי רצון־טוב, לקשר בין יהודים וערבים, ליצור מסגרות
של ידידות. הוא עשה זאת, לא מעט, מתוך שיקולים של ביורוקראט נחות — מתוך
קינאה בזולתו, מפני שנעלב, או כדי להוכיח את חשיבותו.

מועמד נוס!? לסילוק -הניד גיכתון, מנהל שרות־השידור.
הקרב האחרון על הפרשה, הוכיח מה חשובה השליטה המוחלטת על מכשיר השידור.
גיבתון אמנם הלך עם הזרם, עזר לאשכול, אך איננו נמנה עם נאמניו המושבעים. יהיה
עליו ללכת.
בן־גוריוניסט מובהק אחר, מנאמני שמעון פרם, שיתכן ויצטרך להסיק את המסקנות —
במוקדם או במאוחר — דויד לנדור, מנהל לשכת־העתונות הממשלתית, תפקיד החשוב בעיקר
בגלל השפעתו הרבה על עתונאי־חוץ.

נזגפג של א חזו ר היפה
אחר משרד ראש״הממשלה, יבוא תורו של משרד־ר,בטחון. אשכול השאיר
/אותו לשלב השני, מתוך הנחה שזה שטח עדין יותר, בגלל נוכחותו של שמעון פרם. בזאת למעשה, כבר החל ניטרול משרד־הבטחון
הושם קץ לאחד התהליכים העיקריים של תקופת הבטחוניזם — התרוקנות צה״ל מתוכנו,
הפיכתו לזרוע־מישנית של-מיפלצת מטושטשת שהתקראה ״מערכת הבטחוך, ושלא היתד,
למעשה, אלא שלט לקבוצת העסקנים המפלגתיים שהשתכנו במשרד־הבטחון.

לכל זה אץ עוד זכר. כיום קיים קשר ישיר בץ שר־הכטחון לרמטב״ל,
תוף מגע עם ועדת־השרים לענייני־בטחון -בלי מגע עם סגן־־השר.
זהו מצב טבעי — אך בימי בן־גוריון אי־אפשר היד, להעלותו על הדעת — בן־גוריון לא
נכנם למעשה לענייני־הבטחון, השאיר יד חופשית לשמעון פרם.
כיום קורה שסגן שר־הבטחון אינו יודע מה מתרחש בעניינים צבאיים, אינו שותף
להכרעות חשובות ביותר, שומע עליהם רק לאחר־מעשה.
כדי לעקוף לחלוטין את פרס, יש צורך במנהל־כללי שיעמוד במגע ישיר עם השר.

ה טי הו ר ה*ו־וד
הוא עצמו מתכוון להיות ראש־ממשלה אמיתי — איש העומד מעל לשרים והנותן להם
הוראות והנחיות — בניגוד לבן־גוריון שהתעניין אך ורק בענייני חוץ ובטחון.

מטרה זו הושגה עם סילוקו של אשר (״ארתור״) בן־נתן ומינויו של
משה קשתי במקומו.

לכן מתכוון אשכול להפוך את משרד ראש־הממשלה לראש כל
משרדי־הממשלה.
לצורך זה דרוש לו אדם חזק, אדם שהוא יכול לתת בו אימון מוחלט. כלומר: לא
טדי קולק.
קולק לא הסתיר, שנשאר נאמן לבן־גוריון. כדי להבהיר לו שהגיע זמנו להתפטר מרצון,
נאמר לו שהמשך כהונתו בתפקיד׳ תלוי במתן הצהרת־אימונים פומבית ובלתי־מסוייגת
לראש־הממשלה החדש.

אחתור העדין לא היה מעולם מנהל ״חזק״ .הוא כיהן בתפקידו מפני שהסמכויות האמיתיות
של המנהל היו נתונות בידי פרס. בבוא מנהל אמיתי, תתרוקן שליטתו של פרם מרוב
תפקידיו הנותרים.
לא קל היה למצוא מקום לארתור. השבוע נרמז כי הפתרון יימצא בבון — מקום מתאים
לבן־נתן, שנולד בווינה והדומה לקורט יורגנס. אך ספק אם המקום החדש יהיה בעל
משמעות רבה. כי הסכם־השילומים מתקרב לקיצו, גרמניה מסרבת לכונן יחסים דיפלומטיים
עם ישראל וכל הנציגות הישראלית בבון עומדת בסימן־שאלה. יתכן כי ארתור יקבל דרגה
אישית של שגריר, יעמוד בראש הנציגות בימי גסיסתה.

כך נאלץ להתפטר — מבלי שיוכל אפילו להעמיד פנים שהוא עושה זאת מרצון. האיש
שידיו היו בכל העסקים הכשרים (והפחות־כשרים) של תקופת בן־גוריון, שהכל התחננו
לחסדיו — חוסל.

זזיגזולו טזל טזגזעון פרס־

לקולק לא הושארה כדירה אלא לסרב.

נפלה

ך* בך לא יסתיים הטיהור הבטחוני. לאחר ארתור ילכו רבים אחרים, בכל זרועות
המשרד. במקום הטיפוס של הבטחוניסט־יורק־הלהבות יבוא סוג חדש של אנשים,
שיתאימו יותר לגישתו של הרמטכ״ל החדש הקובעת כי צה״ל הוא גוף מקצועי, בלתי־פוליטי,
טכני, המבצע פקודות ותו לא.

מי שלא הבין זאת בעצמו, באו ואמרו לו. הראשון היה אורי לוכראני.

מה יישאר, לאחר בל אלה, משמעץ פרס? הוא יהפוך למה שהוא
באמת -סוחר נשק.

הגויהור בנזט 1רר ראש־גזנזנזשלגז
* את היתה התחלה בלבד. כל הבן־גוריוניסטים במשרד הבינו: אם
| השלהבת, מגיע אף תורם של אזובי־הקיר.

בארז

שמו של לובראני קשור בכמה וכמה עסקי־ביש. האיש שעלה מלא־כלום, ושאיש לא
הבין מעולם מהם הכשרונות המיוחדים שהביאו לעלייתו, כיהן בשעתו כיועץ ראש־הממשלה
לעניינים ערביים. אז עורר סקנדאל לאומי, כאשר אמר שערביי ישראל, מצטערים על
שאדולף אייכמן לא סיים אח מלאכתו.
כאשר הגיע אשכול לשלטון, לא ראה עצמו חזק די צורכו כדי לסלק את לובראני. האיש
הפך מזכיר מדיני של ראש־הממשלה, במקומו של יצחק נבון( .נבון היה הבן־גוריוניסט
היחיד, שהיתה לו ההגינות האלמנטארית להתפטר, כשהלך הבום).
כשהתחזק אשכול, החליט שעל לובראני ללכת. זה היה עוד לפני התחדש הפרשה. הוא
לא רצה לבצע את הפיטורין בעת הפרשה, או מיד לאחריה, מחשש פן ייראה הדבר
כמעשה־נקמה. אולם עתה הגיעה תורו של לובראני. השבוע פוטר.

גם זה לא יאריך ימים. ברור לגמרי כי לא יישאר במשרד־הבטחון לאחר הבחירות הבאות,
לא יגשים את חלומו להיות שר לענייני־מדע. תפקיד שיזהה אותו עם אחד המיבצעים
הגדולים ביותר של המדינה.

במיקרה הטוב ביותר -ואם לא ישתנו התנאים, עד אז, לרעתו עוד

מעטים יצטערו על כך. כי לובראני, אולי יותר מכל שאר הצעירים,
מסמל את הכטחוניזם בשלביו האחרונים: יהיר, שיטחי, חסר־מעוף,
שוביניסט גם.

גזי הרליף א ת הגזורות?
ך* כך לא ייפסק הטיהור הכללי במשרד ראש־הממשלה. להיפך, הוא עתיד להתגבר.
^ אחת הדחיפות לכך — אמונת אשכול, כי סודות משרדו הודלפו בשיטתיות לבן־גוריון,
עזרו לו לנהל את מלחמתו באשכול.

קורבן נוסך -רחכעם עמיר, ביום יועץ ראש־הממשלה לעניינים
ערכיים.
על הליכתו של עמיר יצטערו עוד פחות מאשר על הליכת לובראני. בימי כהונת עמיר,
התדרדר המצב ברחוב הערבי, כשם שלא התדרדר מעולם מאז קום המדינה.
עמיר אחראי להידוק המימשל הצבאי, במסווה של ״הקלות מרחיקוודלכת״ .הוא ניצח
על הפקעות־האדמות האחרונות. הוא המציא את ״הרשימה השחורה״ הגלריה. הוא שיעץ

טדי קורק וארתוד נן 1-חן: ה*1הלים הנרלייס קפיס

יותר -יקבל תיק בלתי־חשוב בממשלה הגאה, משהו כדומה למשרדהתיירות
או משרד־הדואר.
^ ,גירסא אחרת, יסולק בכלל מן הממשלה, יהפוך מזכיר מפא״י — תפקיד המתרוקן
בהדרגה מכל תוכן, עם גיבוש שלטון אשכול.

כף או אחרת: שמעון פרס מחוסל בכוח פוליטי ואין איש המיטיב
לדעת זאת ממנו.
ף משרד־החוץ כמעט ואין צורך בטיהור. בכל שנות קיומו היה המשרד נתון בידי
4יריביהם של הבטחוניסטים — משה שרת וגולדה מאיר — וצעירי בן־גוריון לא
הצליחו מעולם להתבצר בו.
רק בשטח אחד הצליחו אנשי־החצר לקנות דריסת־רגל — בשטח היחסים עם אפריקה.
דיין הקים יחידה במשרד־החקלאות, פרס הקים יחידה במשרד־הבטחון עליה חלש נאמנו־האישי
נחמן קרני; ובמשרד־החוץ עמד בראש שטח זה אלוף אהרון רמז, כמנהל הלישכה
לשיתוף־בינלאומי.

את רמז ״בעטו למעלה״ -הוא יבהן בשגריר בלונדון. יחידתו של
דיין איבדה את ערבה עם מינוי גכתי, וקשרי משרד־הבטחון יתרוקנו
מתובנם עם הטיהור שם.
רק איש אחד נשאר על כנו — אהוד אבריאל. האיש העיקרי הפעיל מטעם משרד־החוץ
בשטח האפריקאי.
אבריאל הוא אחת מתעלומות המישטר. לשעבר היה איש החצר מם׳ 1של בן־גוריון,
עוד לפני טדי קולק, והציע לבן־גוריון להקים דיקטאטורה צבאית. הוא גם ניהל את
התככים בפרשת קסטנר.
משום־מה סר חינו של אבריאל בעיני בן־גוריון והוא נדד ברבות־הימים למשרד־החוץ.
שם הסתכסך עם רוב הצמרת הוותיקה. אולם נראה כי גולדה מאיר החליטה שכדאי לנצל
גם להבא את נסיונו — אולי מפני שאינו יכול עוד להזיק.

זאב שדן: האיש שאשבור העני(! עליו

האיש רוזרש: שרף
^ רור לגמרי מי ומי ההולכים. פחות ברור מי ומי הבאים — מה מאחד אותם, מה
4רמתם, מה גישתם, זולת נכונותם לשרת, אישית, את לוי אשכול.

אף איש אחד, שכוכבו דויד עתה בשמי הצמרת, ידוע היטב. עצם
אישיותו אומר הרכה על ביוון הדברים. זהו זאב שרף.
שרף הוא אחד האנשים ההגונים ביותר בצמרת הפקידות הוזתיקה. הוא איש מפא״י נאמן,
אך מעולם לא היה נער־חצר של מישהו, מעולם לא היה מוכן להקריב את הגינותו האישית
על מיזבח הקאריירה.
השבוע מינה אשכול את שרף ליועצו הכללי, ולמעשה — לאיש שיקים מחדש את משרד
ראש־הממשלה ואת הצמרת הבכירה בכלל. קשה היה למצוא אדם מתאים יותר.
שרף בא בהתנדבות, ויתר על משכורתו. גם לצעד זה היתה משמעות רבה. היא אינו
מתכוזן להישאר פקיד בכיר, רואה את תפקידו כמשימה אד־הוק מוגבלת.

אין ספק כי שרף יהיה חבר הכנסת הבאה, וקרוב לוודאי שיכהן
כשר בממשלה הכאה. שני הדברים אינם אפשריים לפקיד המקבל
משבורת.

בינתיים לא מונה איש לתפקיד־המפתח — מנהל משרד ראש־הממשלה. סמכויותיו תהיינה
נתונות, למעשה, בידי שרף. אך השבוע מונה יועץ מדיני חדש במקום לובראני: אביעד
(״עדי״) יפה, מי שהופיע במקום ה־ 23 ברשימת אנשי משרד־החוץ, כמנהל הלישכה־להסברה
של המשרד.

עלייתו המסחררת של יפה היא סימן לבאות. היא מעידה, בי אשבול
מוכן לקחת את נאמניו החדשים מן הפקידות הבינונית, בדי לחסל את
הפקידות הבכירה של בן־גוריון.
יפה הוא יליד ירושלים, חתנו של אליהו ששון, לשעבר מראשי הש״י של
כיהן תחילה כקונסול לענייני הסברה בניו־יורק, ולאחר מכן כקונסול לענייני
ארצות־הברית. שם הכיר אותו אשכול — בשעה שהיה בסיור הכלכלי שלו
ב־ — 1960 בדיוק בשעה שפרצה פרשת־לבון. אשכול התרשם מכושרו לארגן את
אותו מאז כמועמד לתפקיד רציני יותר.

ההגנה. הוא
הסברה בכל
כשר־האוצר
סיורו, זוכר

איש אחר שמישקלו יגדל -אריה (״ליובה״) אליאב, שהוא בבר
עתה משמש בעוזר לראש־הממשלה.
אליאב, שוזיתר בשעתו על לימודים באוניברסיטת הארווארד הנודעת, כדי לנהל את
יישוב חבל־ערד, פעל לאחר מכן באירגון מיפעל־הפיתוח הגדול באיראן. לאחר מכן קיבל
תפקיד מרכזי באירגון מפא״י, אך חוסל על־ידי שרגא נצר שראה בו מתחרה מסוכן.
אליאב נחשב אף הוא לאחד האנשים הסימפאטיים וההגונים ביותר בצמרת הפקידות.

קרוב לוודאי שיהיה חבר הכנסת הכאה.

אל נצר גצור!
^ לייתו של אליאב יכולה להתפרש גם כסימפטום לתהליך חשוב עוד יותר, שיהודה
? את מיבצעו העיקרי של אשכול לאחר חיסול הצעירים.

יהיה זה המיכצע הגדול לחיסולו של שרגא נצר.

בשבועות האחרונים נוכח אשכול לדעת, בדרך הקשה, שאינו יכול לשבת לבטח במקומו,
כל עוד נתון אירגון המפלגה בידי נצר — אדם ללא השקפה פוליטית כולשהי, המשועבד
במידה רבה למיתוס של בן־גוריון, סוחר־קולות חסר־עקרונות. נצר לא נתן תמיכה ברורה
לאשכול, התנדנד לכאן ולכאן. אשכול החליט לחסל את כוחו.
אולם איך אפשר לחסל אדם שאין לו כל עמדה רישמית, שכוחו האמיתי נובע מיחסיו
האישיים עם מאות הצירים, להם סייע בתקופה זו או אחרת בהענקת טובות אישיות?

אין קל מזה. צריכים, פשוט, להבהיר לאותם מאות צירים ואלפי
הבוסים הקטנים במפלגה, שמהיום והלאה יש רק איש אחד במדינה
המסוגל להעניק טובות -לוי אשבול, באמצעות פינחס ספיר ושאר
שותפיו.
במילים אחרות: אשכול אימץ לעצמו את שיטתו של נצר, כדי לחסל את נצר.

האיש עליו יוטל המיכצע האירגוני של אירגון הקולות כמפא״י
למען אשבול. הוא אדם, שנחשב לאחד מאנשי־המוסר האחרונים בתוף
מפא״י -אליעזר שושני.

שושני הוא עד היום חבר אמיתי של קיבוץ. בשעתו היה גיזבר הפלמ״דו, ואיש מפא״י
החשוב ביותר בצמרת הפלמ״ח*.
הישגו הראשון של שושני יהיה, להעביר למחנהו של אשכול את כל צירי איחוד הקבוצות
והקיבוצים בוועידת מפא״י. זאת תהיה תחילת התמוטטות מחנה בן־גוריון, לו נדמה עד
עתה שהוא חולש על שליש מצירי הוזעידה.

עד שתתכנס הוועידה, יצטמק שליש זה לקומץ זעיר בשהופעתו של
כן־גוריון בה שוב לא תהיה אלא קוריוז נוסף.
כל ציר בוועידה מייצג אינטרס כולשהו, זקוק לתקציב כולשהו לעיירת הפיתוח שלו,
לעדתו, לאירגונו. עד כה פנה לשרגא נצר. עתה ברור לו כי הן נצר והן הצעירים

אליעזר שושני הוא אחיו של סעדיה שושני, איש הימין, חבר מועצת עיריית תל־אביב.

לא יוכלו לתת לו דבר. ברגע שיצווה נצר להרים ידיים, ויתברר כי אנשיו־לשעברלא: יצביעו
עוד לפי פקודתו — יהיה נצר איש מת מבחינה פוליטית. נצר יודע זאת. כבר עתה הוא
עושה את כל המאמצים כדי לסגת ולהשתלב במחנהו של אשכול. אבל הוא• איחר את המועד.

אשבול החליט לסגור בפניו את הדלת, לנתק את דרך נסיגתו.

הנזשרך — בלי לבון

מותו של שושני, כמארגן מחנה־אשכול במפלגה, מעניינת גם מבחינה אחרת. כאיש
צמרת הפלמ״ח, הוא האיש במפא״י הקרוב ביותר לאחדות־העבודה.

תבונה זו -של קירבה לאחדות-העבודה, או לפחות של אי־התנגדות
לה -מציינת את בל האנשים העולים במחנה אשכול. ולא במיקרה.
בי אשבול חותר כבל כוחו להקמת המערך.
וכלה בכוחות המפלגתיים,
החל באנשי־הבטחון החדשים
עולים אותם אנשים המסוגלים לשתף פעולה עם אחדות־העבודה. כל מי שאינו מסוגל
לכך, יורד.
כיום כמעט ודאי, כי המערך יקום, ובמהרה. המיבשול המלאכותי, בדמותו של פינחס
לבון, לא יכול לעצור תהליך זה, כי יתרונות המערך — בעיני שני השותפים — עולים
לאין ערוך על כל משמעויות פרשת־לבון•.
המערך הוא אך שלב־ביניים בלבד בחשבון לטווח־ארוך. אם יצליחו נסיונות המערך
במציאות — בבחירות ובחיים־בצוותא — יוכשרו התנאים לאיחוד מלא של שתי המפלגות,
שישנה לחלוטין את כל הבעיות הפנימיות של מפא״י.

הוא יכניס למפא״י את בל שכבת גיל־הביניים, שפרשה בימיי הפילוג
של סיעה ב /ושהיא היורשת הטיבעית של הצמדת הנוכחית.
אשכול יודע שלאחר חיסול הצעירים, אין דור־המשך למפלגה. .הוא יכול להקים דור־המשך
זמני, שיהיה מלאכותי בדיוק כמו קבוצת מלחכי־הפינכה של בן־גוריון בשעתו. אך להבראתה
האמיתית של המפלגה דרושה החזרת סיעה ב׳ — ועמה שיבת כל העסקנים, בני ה־ 40 עד
,60 שפרשה לפני עשרים שנה.

ך*שלב

נזנזשלה -וזרשה לגנזרי

הנוכחי — טיהור מנגנון המדינה — נמצא בעיצומו. אחריו יבוא
1 1הבא — כיבוש ועידת מפא״י. השלב השלישי — הרכבת הרשימה לכנסת.

השלב

לא תהיה ברירה אלא לשים את לוי אשבול כראש הרשימה. בן־
גוריון ייעלם ממנה לגמרי, אם לא יסכים לסגור אותה ולהופיע בסופה.
למחרת הבחירות יבוא השלב הרביעי,

החשוב ביותר — הרכבת הממשלה החדשה.

בבר עתה ברור לגמרי בי לממשלה הבאה לא יהיה
לממשלה הנוכחית. תהיה זאת ממשלה חדשה לחלוטין.

בל דמיון

וזאת התחזית, כפי שהיא מצטיירת כעת:
• ו ייצאו מן הממשלה כל השרים שאינם מייצגים כוחות אמיתיים, ושמקומותיהס יהיו
דרושים לכוחות החדשים: בכור שיטרית, אליהו ששון, עקיבא גוברין.
#ו גולדה מאיר תפרוש ממשרד־החוץ בגלל בריאותה הרופפת. אם אפשר, תישאר
בממשלה כסגנית ראש־הממשלה (דהיינו, למעשה, כשרה־בלי־תיק).
#ו זלמן ארן, גם הוא איש הטרויקה של הצמרת (גולדה־ארן־ספיר) ,יפרוש מן הממשלה.
הוא ימלא את תפקיד יו״ר הנהלת הסוכנות היהודית, אם שרת יפרוש מחמת בריאותו.

+אלמוגי יודח. מאחר שאי־אפשר להשאיר את הגוש החיפאי
המוצק ללא ייצוג, יבוא כמקומו אבא חושי, בנראה בשר־הפנים.
#זאב שרף יקבל תפקיד חשוב, כנראה אחד משני תיקיו של פינחס ספיר.
אם אמנם יתקרב ייגאל ידין לאשכול — דבר המוזכר מדי פעם בבחינת שמועה, נוכח
רצונו של אשכול לגדל צעירים שיהוו תחליף לצעירים המחוסלים — הוא עשוי לקבל את
תיק החינוך, המתאים לו מאד, ואולי את תיק המדע, אם יווצר כזה.

משרד־החוץ יימסר בנראה לאחדות־העבודה, אם יקום המערך.
המועמד הסביר -ישראל גלילי(מאחר שאין אשבול מסבים להוציא
את תיק־הבטחץ מידיו).
במיקרה זה יישאר אבא אבן מובטל. אחד הפתרונות, המוזכרים בחדרי־חדרים, הוא
להדיח את נחום גולדמן מנשיאות ההסתדרות־הציונית, למסור תפקיד רם זה לידי אבן.

הנזיבזזן גזארויתי
ך* שאלה הגדולה, המזדקרת מעבר לכל המאבקים האישיים, היא: האם תהיה זאת
| 1הפיכה גרידא, שבעקבותיה תתחלף צמרת אחת בשנייה, או שתהיה זאת מהפכה עמוקה
יותר, שתביא גם לשינוי מדיניות?
רבים מפקפקים בכך. אולם כאשר ישלים אשכול את הטיהור, יהיה בפעם הראשונה חופשי
לגמרי לבצע את השינוי העקרוני הדרוש — אם אמנם הוא רוצה בכך.

רק אז יתחיל, למעשה, המיכחן האמיתי שלו.

מטווף,
מטורף,
מטורף!
נעמי אדווה, במצב

מטושטש, בשלב מאו־
11X 7111 1 1 1 1
חר של הנשף, בזרועות מוישה (ואולי חיים?
ואולי ראובן? ואולי לוי? ואולי עוזי? ואולי
מישהי) נעמי כבר שכחה את צרותיה
בשנה האחרונה, מאז נשף הטירוף האחרון.

המכוניות נהרו מתל־אביב. מנהריה. מ־פתח־תקווה.
מחדרה. מעכו. שלוש מאילת,
ו־ 50 מכסית. כולם נוסעים לחיפה! חיפה!
מותק, אומר בחור לבחורה, שבי טוב
על הברך, תחזיקי אותי חזק, המטורף נוסע
! 140 , 130 , 120 הוא מטורף לגמרי, הוא
שתוי, פול?!סוואגן עם שמונה אנשים ב־! 140
לא נגיע לעולם לחיפה.
מותק, אומרת הבחורה לבחור, אם לא
תסתלק מהברך שלי, נגיע לחיפה תישעה
אנשים.

בשיא הנשף, בשעה ארבע בבוקר, צעק הקהל :״מימונה
לבמה!״ סימונה, בת־רמלה, פשטה את בגדיה, נשארה רק
המוסיקה היוונית הסעירה את הקהל בדיקודי־בטן אירוטיים.

מסמר הערב
בבגדיה התחתונים. לקול

את סימונה מרמלה גילתה נעמי אידוזה במועדון של
אריס סאן, לשם באה בחברת ידידים. כשהיתה רוחה
טובה עליה, רקדה שם ריקודי־בטן. אדווה הזמינה אותה בו במקום לבידור מסיבתה.

מציאה במועדון

החיטשית
ן הו

עתונאי תל־אביבי, המקושט בפיאה
נוכרית של החיפושיות, רוקד
עם שולה החיפאית. בקבוקים שעפו באוויר סיכנו את חייו.

אז מה, צווח הבחור לבחורה מעל רעש
המנוע, לא כל יום נולד ישו.

ג׳סי, איש כסית ושכונת מחלול, מחביא את זקנו
מאחורי כתף חברתו לריקוד, כששני בני הזוג ממשיכים
הוא נעל לרגליו סנדלים, ואילו בת־זוגו רקדה עמו עם מגפיים.

הביטניק

מה זה שייך, צווחת הבחורה לבחור.
שייך מאד, צורח הבחור.
ולא כל יום סילבסטר. ולא כל יום יש
נשף מטורף כזה בחיפה. רק פעם בשנה.
וזוהי הפעם השביעית שנסיכת הבוהמה
החיפאית, נעמי אידוזה, מארגנת טי ה ף כזה.
באו לנשף, שעל שפת הים, ארבע־מאות.
אחר־כך הסתלקו מאתיים. אחר־כך באו
שלוש־מאות. מורות, גננות, מכבי־חיפה,
דיזנגוף, קיבוצניקים, צה״ל, פקידות, חיילות,
עשירים, עניים, פצצות, בנים טובים
של קצינים, קטינות בהוצאה חדשה, ומלחים.
באחד בלילה התרוקן ארגז הוויסקי האחרון.
היו שבעה ארגזים.
האווירה הקפואה של ראשית כל נשף
נעלמה. החיוכים המזוייפים של ההתיכות
המעודנות הפכו לצחוקים פרועים של שתויות.
יצחק קרפ, סגן פרקליט מהוז חיפה,
מביס בעיניים מוקסמות בבחורות המתיישב
ת על ברכיו לפי התור. הן שמעו שהוא
איש חשוב. הוא לא ידע שבישראל יש כל
כך הרבה בחורות. הוא מתפלא איפה הם
היו עד עכשו. המשא ככד. הכיסאות באולם
נישבריס כמו זכוכית. הכסא של קרפ
בסכנה. האמנם?
ילדה עצובה עומדת בצד ומתבוננת על
ערימת הגופות המתנועעת באולם לסי קצב
איטי של סלוו.
״שתי קצת וויסקי,״ משדל אותה יוסי
מהפועל חיפה.
״שתיתי כבר.״
״שתי עוד. תרגישי יותר טוב. אל תפחדי,
החבר שלך לא שומע. הוא מחבק עכשו
את החברה שלי.״
הוא לא מחבק חברה אחת. הוא מחבק
חמש חברות. הוא מכוסה כולו בחברות.

לא רואים אותו בכלל. בקבוקים עפים מעל
ואשי הרוקדים ומתנפצים על הקירות המוארים
בחשמל אדום לוהט.
״היי, בובה,״ מתקרב בצעדים מתנדנדים
כדורגלן מכבי חיפה ,״בואי לחולות, נעשה
חיים, נשתה ים ונאכל סלעים.״ הוא גימגם
מאלכוהול.
״אדוני!״ מהתה הבובה ,״אדוני אולי אתה
קצת שיבור. אבל אתה מדבר עם בחורה
הגונה, במקרה.״
״הגונה!! הגונה!! הגונה!״ צחקו כולם.
האורות האדומים, הבירה המעורבבת בוויסקי,
המוסיקה הפורצת מכל קיר, עשו
את שלהם. החוגגים חדלו להביט. הם בהו
בחלל, בכנטר רפ י ופה חצי פעור. הם
הפסיקו לרקוד עם בנות זוגם צמיד־צמוד.
הם רוקדים עכשו במרחק מסויים אחד
מהשני. בכוונה. זה יותר סקסי. הם פסיכולוגים
פיקחים של מין. הנערות מזיזות,
לא־בכוונה, את הכתפיות מהמחשוף. והבחורים
מזיזים את הידיים, לא־בכוזנה, לתוך
המחשוף. שום דבר לא עושים בכוונה. כולם
כאן הגונים ומוסריים. רק הוויסקי מושחת.
״סימה! סימה! רוצים את סימה! מריעים
הבחורים המאוכזבים של כל הבחורות המוסריות
שהסכימו רק להתעלף על הספסלים,
אבל בלי להוריד את השימלה. סימה
רק צועקת להמונים — ״תבקשו יפה!״
״סימה! סימה! אנחנו מבקשים יפה.״
סימה היפה עולה על במה מארגזי ויסקי
וזורקת את השימלה למי שיתפוס הראשון.
כולם תופסים הראשונים והשימלה ניקרעת
לחתיכות .״עוד! עוד! עוד!״ מבקשים המעריצים
מסימה. סימה לא רוצה. סימה
היא בחורה הגינה. היא לא מוכנה להיריד
יותר משמלה. היא רוקדת ריקוד בטן והקהל
מדביק לה לירות למצה. גבר בן 15
מצא עשר לירות בכיס. הוא קופץ מאושר
על הבמה ומעיז לנעוץ אותן בחזה של
סימה ההגונה. סימה נותנת לו סטירה לצלילי
היאסו היווניים, ואומרת לו ,״מה
אתה חושב שאני!״ הוא מושיט יד לחזה,
מוציא את עשר הלירות והולך אדום הביתה.
צוחקים ממנו. וסימה צווחת :״קמצן!״
בארבע בבוקר קיבלה גם אידה מבת־גלים
דם. היא התפשטה. היא נישארה בלבנים של
תכלת, וסמרטוט שקוף. הבחירים שרו בקול
לא־יציב שאידה תירקוד להם סולו.
ואידה רקדה ורקדה ורקדה סולו. אחר־כך
שרו שאידה תתפשט להם סולו. אכל אידה
לא רצתה. היא אמרה שכבר בוקר. ואנשים
הנינים לא מתפשטים בבוקר. אנשים הגונים
הולכים לעבודה בבוקר. והיא הלכה לעבודה.

שושנה ליפשיץ, העוסקת בתפקיד מורה לערבית
ולהיסטוריה בסבו! להשכלה, נטשה את עיסוקה והתפנתה
לקבל שיעור מידי בן משק בית־השיטה, אמיר שרון. משמאל שוכבת נערה מעולפת.

המורה לערבית

נשיקת נשואי! ״״ד; נשיקת ידידות
שהציל טובע בהמבורג, מנשק את אשתו.

לדןןון ! אידה היא מטפלת בילדים בבת־גלים. בבגדי־ריקוד מאולתרים, המורכבים
וןןן 1/ך
1 1 1 1 ! 1מבגדים תחתונים וחצאית שקופה עשוייה מצעיף, רקדה אף היא ריקודי־בטן.
1 111 } 1
משולהב מדביק שטר של 10ל״י לחזה, כדרך הקהל היווני. אחרים הדביקו לה את השטרות למצח.

ביב העיקרי של הערב: הנשמה מפה לפה.

הפיקוח המשטרתי על מיבצעי הערב היה
נתון בידי סגן פרקליט מחוז חיפה, יצחק
קרפ, המסתכל כאן מקרוב באחד המוצגים (משמאל) .קרפ לא השתתף מעולם בנשף מסוג זה.

הוד מעלתו התובע

י — 15צ

במדינה

(המשך מעמוד )9
ולא אקבל הוראות ממפא״י שהתפלגה!״
ההבדל בין, התפלגה״ ובין, פר ש ממנה״
היה חשוב, לדעת שני הצדדים. איש שפרש
חייב, אולי, להתפטר• אך כשמפלגה מתפלגת׳
יש לבל הפלגים, זכויות שתת.
הצימוק כסוף. עוד בשעת הישיבה,
הודיע ראש־העירייה, כי הוא שומר צימוק
לסוף. ואכן, הצימוק הגיע: מאחר שמפא״י
ביקשה להחליף את כהנא בשלוש ועדות,
הוא מודיע בזה על פירוק הוועדות —
ועדת־הסעד המצומצמת, ועדת־חינון־ מצומצמת
(לקביעת עדיפויות בבניין מיבנים ל־בתי־ספר)
,ועדת־חינוך מצומצמת שניה (ל-
עירעורים על קביעת שכר־לימוד מודרג).
זהו סוף פסוק.
כהנא היה מוכן לכו. הוא שלף מכיסו את
פקודת העיריות, החל קורא בתוספת :9
אין להעלות על סדר־היום סעיף, שלא
הופיע בהזמנה לישיבה.
הצימוק של ראש־העירייה לא הופיע בהזמנה•
על כן, הודיע כהנא, יפנה לבית־המשפט.

ומענו!
מאגדות
פקידיסתאן

ואין בזה כל פלא; אוכלים יותר, יושבים יותר, ולא
עוסקים בספורט — לבעיה זו רק פתרון אחד ו הו א:
״ סוכרטיב הממ תי ק ללא קלוריות וללא טעם
לואי, רבבות משתמשים בו, נס ה גם אתה ותיוכח לדעת
כי ל״סוכרטיב״ אין מ תחר ה בטיב.
״סוכרטיב״ הממ תי ק האידיאלי למאכלים
דיאטטיים, מרק פירות,
עוגות, קפה, תה, ומ שקאות קלים.

מיוצר ע״י

״ברי״

בע״מ

אזור, טל 824940 .

ס 0נ 0נו 0

כרעם ביום בהיר התקלקל הטלפון של
אזרח פשוט אחד. הוא הלו לבית־המרקחת,
כדי לצלצל למדור־ד,תיקונים. שם מצא
תור ארוך של אנשים, שבאו לבית־המרקחת,
כדי לצלצל למדור־ד׳תיקונים. מדור־התיקו־נים
היה תפוס. הוא היה תפוס יום, יומיים,
שלושה. יש שניים וחצי מיליון
תושבים בישראל, ומדור־תיקונים אחד לה.
ביום הרביעי, בין השעה ארבע לארבע
ודקה, התפנה הקת. הפקידה היתר, אדיבה
מאוד. היא שאלה מה הקילקול. האזרח
אמר שאינו יודע. היא שאלה באיזה שעות
אפשר לבוא לתקן ואמרה שיתקנו בהקדם
האפשרי.
טלפון שכור. חלפו יומיים. הטלפון
בבית־המרקחת התקלקל ומדור־התיקונים היה
תפוס. ביום השלישי — הפעם בין השעה
שמונה־שלושים־ושתיים לשמונה־שלושים־וש־לוש
— התפנה הקת. המרכזנית היתר,
אדיבה מאוד. היא שאלה מה הקילקול,
באיזה שעות אפשר לבוא לתקן, ואמרה
שיתקנו בהקדם האפשרי.
עוד יומיים, זה עדיין יתוקן בהקדם האפשרי.
החליפו את מיספרי הטלפון. מדור התיקונים
תפוס, תמיד. האזרח החל מטפס לחלונות
הגבוהים: המפקחת אמרה שהקת נותק.
האישור על תשלום דמי־הטלפון לא הגיע.
המפקחת־על־ר,מפקחת אמרה שהקת מקולקל
והוא יתוקן בהקדם. המפקחודעל־המפקחת-
על־המפקחת שאלה מתי אפשר לבוא לתקן.
המפקחת הראשית אמרה לפנות למספר
.27112
במספר 27112 אמרו שצריך לפנות למהנדס
הטלפונים. מהנדס־הטלפונים אמר
שהקת נותק בגלל איחור בתשלום. המפקח
על מהנדם־הטלפונים אמר שהקת מקולקל
וצריך לפנות למספר .27112 במספר 27112
אמרו שצריך. לצלצל למיודענו ,16 מדור־התיקונים.
במדור־התיקונים שאלו מתי אפשר
לבוא לתקן את הטלפון.
נשוי אד לא? יום נואש אחד הלכה
אשתו של האזרח לבית־המרקחת, הסבירה
למפקחת על מדור־התיקונים שבעלה חולד״
זקוק באופן דחוף לטלפון. המרכזנית
צילצלה אל האזרח, שאלה אותו אם הוא
נשוי. הוא אמר לה שכן, אבל הטלפון שלו
מקולקל. היא אמרה שהטלפון זה בסדר,
אבל השאלה היא אם הוא נשוי, כי אם
הוא נשוי יש אשד, אחת המבקשת שהטלפון
שלו יתוקן. אם הוא לא נשוי והאשה היא
לא אשתו, אז למה היא מבקשת שיתקנו
את הטלפון של בעלה?
האזרח אמר שהוא לא יודע, אבל הטלפ
ו ן שלו מקולקל כבר למעלה משבועיים.
המפקחת אמרה שזה לא חשוב, הטלפון
יתוקן וזד, יהיה בסדר, אבל האשה —
אשתו או לא?
התברר שזאת אשתו. המרכזנית נרגעה.
חיי־המשפחה חזרו למפלולם. הטלפון נשאר
מקולקל.
בטוף תיקנו אותו. זה ארך כמעט חודש,
אבל הוא תוקן. האזרח הרים את השפופרת
וצילצל לחבר שלו. ענה לו ד״ר שרייבר.
טעות במספר. הוא צילצל עוד פעם. ענתה
לו הגברת לוין, טעות במיספר. הוא צילצל
שוב. ענה לו הבן של משפחת טל. טעות
במספר.
האזרח המאושר הודה לאלוהים. סוף־סוף
יש לו טלפון.
העולם הזה 1426

ספורט כדורגל בור גונבים
מי אחראי לזיוף הגילים בתעודותיהם של
שלושת כדורגלני נבחרת הנוער הישראלית,
לפני משחקי אליפות־אסיה לנוער שנערכו
אשתקד בסייגון?
על ספסל הנאשמים בית־משפט השלום
בתל־אביב יושבים ארבעה: נאשמים. אחד
מהם, כדורגלן הפועל תל־אביב דני בורסוק,
הודה באשמה. שלושת הנרתרים, כדורגלן
מכבי פתח״תקווה זאב זלצר, חבר הנהלת
ההתאחדות לכדורגל שמואל בן־דרור, ופקיד
ההתאחדות אורי וילנסקי, כפרו ב־
^ אשמה.
אם אומנם לא הם האחראים לזיוף,
שאיפשר לשלושה כדורגלנים שעברו
כבר את הגיל הקובע להשתתף במשחקי
האליפות לנוער, מי אחראי לכך?
* השבוע, כאשר התחדש המשפט, התברר
ן ^ יותר כלפי מי מופנית האשמה — כלפי
״ הבוסים השולטים בהתאחדות הישראלית
לכדורגל.
- ,עניין לאומי. הגילוי הסנסציוני ביותר
בכל המשפט היה בעדותו של עד ההגנה
דויד רוזנסון, פקיד במשרד־הפנים בתל־אביב,
הממונה על מדור הדרכונים הקולק־טיביים.
ריוזנסון,
איש תמים ופקיד נאמן, שאינו
מתמצא ביותר בסבר התככים של הכדורגל,
סיפר בבית־המשפט סיפור שהדהים את כל
כל הנוכחים. בעדותו, בה התייחס לתקו|

שקדמה לצאתה של נבחרת־הנוער, סיפר
רוזנסון :״יום אחד קיבלתי צילצול טלפוני
מירושלים. על הקו היה הממינה עלי,
ד״ר יוסף גולדין, טגן המנהל הכללי באגף
העליה והמירשם של משרד־הפנים. הוא
שאל אותי אם אפשר להוציא את הדרכון
הקולקטיבי למשלחת היוצאת לטייגון בצורה
כזו שרק שנות הלידה של היוצאים
יירשמו ולא התאריך המדוייק של לידת
הרשומים בו.
״כיוון שהאשמת היו כבר מוכנות, הודע*

לו שאי־אפשר להוציא דרכון חדש כפי
שהוא מבקש.״
כאשר התבקש רוזנסון לספר בבית־המש-
פט כיצד הוא מסביר, שפקיד בכיר ב־משרד־הפנים
ביקש ממנו לעשות מעשה
בלתי־מקובל, הסביר רוזנסון במלוא התמימות
:״הרי זה ענין לאומי.״ כאן לא
יכול היה אפילו שופט השלום, אליעזר
זלקיסון, להתאפק והעיר :״מעניין מאוד:
עניין לאומי עם תאריכים מזוייפים!״ הסביר
רוזנסון :״הבחורים האלה יצאו לייצג

את המדינה!״
גילוי אחר של רוזנסון: אחרי שהתברר
כי לא ניתן דרכון קולקטיבי חדש במקום
הדרכון בו נרשמו תאריכי־הלידה האמיתיים
של הכדורגלנים, טילפן אליו ד״ר גולדין
שוב, ביקש ממנו לתקן את תאריכי־הלידה
לפי תאריכי־הלידה הרשומים בתעודות ה־הזהות
של הכדורגלנים.
בתעודות אלה, אגב, נעשו הזיופים. רוזני
טון גם לא הסתיר כי הבין לשם מה
היתד, הבקשה :״כדי ששלושת הכדורגלנים
המבוגרים יוכלו לצאת יחד עם המשלחת
לסייגון!״
״אתה לא שוטר עדויות נוספות שנמסרו
במשפט הזיופים הצביעו בבירור על
כך שראשי ההתאחדות לכדורגל ידעו כי
זויפו הגילים בתעודותיהם של שלושה
כדורגלנים.
סיפר בעדותו כתב הספורט של דבר,
אהרון להב :״במסיבת עתונאים שנערכה
ערב הנסיעה, שאלתי את סגן יושב־ראש
ההתאחדות, צבי ברים, אם ידוע לו שנעשו
זיופים בתעודות הזהות של שלושה כדורגלנים.״
צבי
(״האיש בעל הצלקת״) ברים השיב לו
ברוגז :״אתה לא בלש! אתה לא שוטר!
אז אל תחקור אותי!״
״בשעות הערב,״ המשיך להב ,״צילצל אלי
ברים והודיע לי כי הזעיק את פקיד חב־רת־הנטיעות
עם תעודות הזהות והזמין אותי
לבוא ולבדוק אותן. אמרתי לו שאין
כל טעם שאבוא, כי גס אני יכול להוסיף
קו לתאריך־הלידה המקורי ולהיעשות יותר
צעיר. כשהצעתי לברים לברר יחד במשרד־הפנים
את תאריכי הלידה המקוריים של
השחקנים, השיב לי בלאו מוחלט. הוא אמר:
,לא איכפת לי, יש לי כבר דרכון מאושר
על־ידי משרד־הפנים׳.״
לדבריו של להב התערב באותה שיחה גם
גזבר ההתאחדות, מנחם הלר, שפנה אל

העולם הזה 1426

השונט קובע: הצעורמיניח אינה שידול

חופש הזנות
* 4סה־הדיו סנסציוני שהסעיר השבוע
^ את דעת־הקהל הישראלית הושמע במסיבות
יום־יומיות בהחלט.
לדין הובאו שתי צעירות, שולמית מזרחי
( )21 וחיה סויקה 20 שתיהן הואשמו בשוטטות
לשם מטרה בלתי־מוסרית. נוסף
לכך הואשמה שולה מזרחי בעבירה ברורה
יותר — שידול אדם, במקום ציבורי, למטרות
בלתי־מוסריות. נכתב בפרשת האישום:
״הנאשמת מספר אחד שידלה במילים את
ל. ש .וי. מ .למטרות בלתי־מוטריות. היינו,
שיבואו איתה במגע מיני תמורת חשלום.״
הפצצה נפלה ברגע בו קרא שופט השלום
קירטוני את פסק־דינו. לא רק שהוא זיכה
את שתי הנאשמות משתי ההאשמות, אלא
שחיבר את פסק־דינו בצורת הצהרה משפטית
מפורשת: הזנות אינה עבירה.

כתב השופט ר,ירטוני ספסר,־דינו המפורש

עד־התביעה העיד, כי בתאריך , 12.3.64בשעה
, 18.30 בזמן נסיעתו במכוניתו הפרטית
בדרך פ״ת בכיוון לפתח־תקווה, עצרה
אותו הנאשמת מזרחי על־ידי סימן ביד. כשעצר
את מכוניתו, ניגשה אליו הנאשמת
ושאלה אם הם רוצים (במכונית ישב גם
גיסו של העד) .כשאמר לה העד ״תכנסי,״
באה גם הנאשמת סויקה וישבה במושב האחורי,
ליד הגיס.

״האם אתם רוצים

^ נאשמת מזרחי כיוונה אותו וכש־
| | הגיעו לרחוב צדדי, אליו פנו מרחוב המסגר,
נעצרו על־ידי שוטרים. העד גם
אמר, שהוא הבין משאלתה של הנאשמת
שהיא שואלת אותו אם הם רוצים לבוא
עימד, במגע מיני.
סמל המשטרה זכריה כהן העיד, שהוא
היה אז במכונית־משטרה עם הסמל דויד
מיבול בתפקיד בקשר לפרוצות המשוטטות
בדרך פתח־תקווה. ליד מוסך גולדברג ראה
העד קבוצת אנשים עומדים ליד הבנין ממול
למוסך ובחורה אחת שהלכה במדרכה.
הוא נשאר במרחק של 50 מטרים מהם כדי
לעקוב אחרי תנועות החשודה. לאחר כמה
דקות התחילו השוטרים לעקוב אחרי מכונית
פרטית שאספה את שתי הנאשמות ופנתה
לרחוב בן־אביגדור, שהוא רחוב
שקט, כי אין שם בתי־מגורים, אלא בתי
תעשיה. לאחר שעצרו את המכונית, מצאו
בה השוטרים את שתי הנאשמות ואת שני
עדי התביעה.
עלי, איפוא, לבדוק בשלב זה של ה־דיון,
אם ההוכחות שהובאו על־ידי התבי־עד״
מספיקות כדי להרשיע את הנאשמות.
מהתגובות השונות שהגיעו אלי — וביניהן
מן העיתונות — לאחר פירסום פסק־הדיז
,409/64 למדתי שבחלק מהקהל קיימת דעה
שמעשה זנות הוא עבירה. כדי לפזר כל איר,בנה
בנידון, עלי לציין שבעירעור פלילי
361/63 נאמר בפירוש שאשר, חופשית למכור
את גופה ומעשה הזנות אינו עבירה.
לכן, עצם הימצאותה של אשד, ברחוב,
אפילו לשם מכירת גופה, אינה עבירה, כל
עוד לא הוכח שהיא עסקה בשידול לזנות.
אשר לשידול, הרי לא רק שלא הובאה כל
הוכחה לכך, אלא לד,יפו — הוכח שהנאשמת
מזרחי רק שאלה את העדים, שאותם
כביכול שידלה — ״אם הם רוצים״.
העד הזמין אותה מיד למכונית, בלי כל
צורך בשידול. למרות ששני העדים צריכים
היו להיות אז במשרד סולל־בונה בפתח־תקווה,
קפץ העד על ״המציאה״ ,פנה בכיוון
ההפוך ונטש את ענייניו החשובים.
אין צורך להרחיב את הדיבור, ששאלה
כגון :״אם אתם רוצים,״ מבלי להוסיף אף
מילה, אינה שידול במובן החוק.
כבר עמדנו על כך בפסק־הדין שניתן
בתיק ,409/64 בו המצאתי את התרגום
למילה 801101):דהיינו — הצק בובאנגלית:
בעקשנות, הפצר רגשות,

3 0 )1 351 ) .ת {>61 *3134; 111 3 ) 1<11׳6 3 3 1סיד
>6 5 ) 61 * 1*11) 3ן 111£ ) 01 * 301110 ) 11111 0

מצפוני הלאומי, הסביר לו כי הפירסום
אודות הזיופים יהרוס את מוראל נבחרת־הנוער.
עתונאי
ספורט אחר, ישראל רוזנבלט, מסר

)16111311)1 8 .

) 1-0111( 16501116

אשר לשוטטות, הרי לפי כל העדויות,
במדרכה הלכה רק הנאשמת מזרחי, ואילו
הנאשמת סויקה עמדה בקבוצה בין אנשים
אחרים, ולכן אין להרשיעה בשוטטות. אולם
היות וגם נגד הנאשמת מזרחי לא
הובאה כל הוכחה שהיא נמצאה שם לשם
שידול לזנות, אלא שנמצאה ברחוב לשם
״מכירת גופה״ ,הרי כמו שלפי פסק־הדיך
שניתן בעירעור פלילי 361/63 הנ״ל, אין
להרשיע אשד, בהחזקת מקום לשם עיסוק
בזנות אם היא גרד, במקום זה, כי כל אדם
זקוק לקורת גג, כן אין גם להרשיע אשד,
בשוטטות, אפילו היא הולכת ברחוב לשם
״מכירת גופה״ ,כי כל אדם זקוק לאוויר
וחופשי להתהלך ברחוב כל עוד לא פשע.
ולכן אין גם להרשיע את שולמית מזרחי
בשוטטות רק משום שהלכה במדרכה. כי
עצם מציאותה של פרוצה ברחוב, עלול
לעורר חשד שהיא מוכנה להציע את עצמה
לכל מי שירצה בה, והלא אין בשל כך
לשלול מפרוצה זכות הליכה ברחוב.
במסיבות הנ״ל איני מטיל על הנאשמות
להשיב על האשמות ומזכה אותן מהאשמות
המיוחסות להן בגיליון האישום.

חוקי סולון והחוק ראגכלי
4 4ד כ אן פסק־דינו של השופט קירטוני.
ע} אלא שלא היה זה פסק־הדין הראשון,
שניתן באותה צורה, על-ידי השופט.
פסק־הדין בתיק ,409/64 שעליו הצביע
השופט השבוע, ניתן אף הוא על ידו וב מסיבות
דומות לאלו של המשפט האחרון.
גם שם הובאה למשפט נאשמת באשמת שידול
לזנות, בתוספת מעשה בלתי־הגון במקום
פומבי. גם אז היה מקום־ד,עבירה
אותו מקום בו התרחשו העניינים עליהם
דיבר השופט השבוע. מה שחשוב יותר —
הנאשמת שהובאה אז לדין היתד, אותה שולד,
מזרחי שהופיעה השבוע בפני אותו
שופט.
רק פרטי המעשה עצמו קצת שונים. אז
הזמינה שולה את לקוחותיה בקריאה קצרה
ומעשית :״עשר לירות! עשר לירות!״ האיש
שקפץ אז על המציאה היה צעיר, העובד
בתל־אביב, מרוחק מביתו, כשמשפחתו
גרה באחד מכפרי המשולש.
המחיר לא נראה לצעיר מופרז ביותר
והוא הסכים עמו ללא עמידה על המקח.
שולה הביאה את לקוחה לרחוב צדדי, ההומה
במשך היום מתנועת־מכוניות מוגברת,
אבל בשעות הערב הוא שקט וחשוך.
היא מצאה מקום חשוך יותר מהרחוב עצמו
— היה זה אחד המוסכים הרבים הנמצאים
באותו רחוב — שכניסתו פתוחה
במשך כל הלילה.
שולה קיבלה את עשר הלירות המבוקשות
ומסרה את סחורתה בהגינות. אלא
שהצעיר לא הספיק ליהנות לחלוטין מ־קנייתו.
במקום הופיע לפתע שוטר, שכנראה
עקב אחרי הפרוצה, והאיר בפנסו
על הזוג. בו במקום ערך חיפוש בנופה
של הזונה והחרים את עשר הלירות שקיבלה
זה עתה.
סיפור זה סופר באולם־ד,משפטים במחצית
אוקטובר. על סמך העדויות שנמסרו,
קבע אז השופט קירטוני שהמעשה
לא נעשה במקום פומבי אלא במוסר חשוך.
בהצעה ״עשר לירות,״ אין שמץ של שידול
אלא הצעה מסחרית גרידא. הוא זיכה את
הנאשמת וציווה אף להחזיר לה את עשר
הלירות המוחרמות, כרווח הוגן בעיסקת
קנייה־מכירה.
השופט לא הסתפק בפסק־דינו הראשון
על קביעת עובדות בלבד. הוא נתן גם
סקירה היסטורית של זנות מהזמנים העתיקים
ביותר. לאחר ציטטות מהתנ״ך ומובאות
מההיסטוריה העברית, כתב השופט
בפסק דינו :״סולון, המחוקק היווני
הידוע, יסד בתי־בושת באתונה, שהוחזקו
על־ידי המדינה — וזאת כדי לשמור על הצניעות
והסדר הציבורי. גם ברומא העתיקה

בעדותו כי היפנה את תשומת ליבו של
יהודה ליליאן, מי שהיה אז יושב־ראש ועדתך,נוער
של התאחדות הכדורגל, לעובדה
שנעשו זיופים.

השופט קירטוגי
גם לזונה יש קורת־נג
היו בתי־בושת ממשלתיים ופרטיים כאחד.
אומנם היו יסודות בימי־ד,ביניים, שביקשו
לדכא את הזנות בכמה ארצות באירופה,
אולם ללא תוצאות. בלונדון למשל, היו
קיימים אפילו בתי־בושת לפי רשיון של
ההגמון מוינצ׳סטר.״
״כמו ברוב ארצות אירופה,״ המשיך
השופט בסקירתו ,״אין גם אצלנו חוק האוסר
זנות. כנראה שהמחוקק התחשב בעובדה
שגבר, בדרך כלל, לא ויתר בנקל
על חיים מיניים, ואפילו גברים נשואים נדחפים
לא פעם לחיים מיניים מחוץ לנשואין,
בגלל נטיותיהם הפוליגאמיות. ולכן, אולי
ראה המחוקק באיסור זנות גזירה שאין
רוב הציבור יכול לעמוד בה.״
באותו פסק־דין, לפני שלושה חודשים,
פנה השופט קירטוני למשטרה בעצה ידידותית
:״לאור החוסר בכוח אדם, נראה
לי שטוב תעשר, המשטרה אם תעסיק את
כוחותיה המוגבלים בתפקידים חשובים יותר
מאשר תפיסת זוגות בפינות נידחות
של העיר.״ לא מובן — טען השופט —
למה נשלח השוטר, או הלך מיוזמתו, לחפש
במיבנה חשוך הנמצא ברחוב חשוך?
המשטרה הגיבה אז על דברי השופט
באופן מעשי: שבועיים לאחר פסק־הדין
הגישה עירעור לבית־המשפט המחוזי. כשד,ובאה
השבוע שולמית מזרחי עם חברתה,
במיקח־ ,החדש, לפני השופט, חיזק הוא
את עמדתו בפסק־דין דומה, זיכה שוב את
הנאשמות. יותר מזה — ההסבר להחלטתו
הופנה הפעם על־ידי השופט לציבור כולו.

״איגגי מגן־זוגות!״

^ ש י 5השכוע השופט יוסף קירטוני
1ול שאלות כתב העולם הזה :״צריך להיות
ברור אחת ולתמיד ששידול אינו הצעה.
נוסף לכך בחוק הפלילי שלנו, המיוסד על
החוק הפלילי האנגלי, המילה, שידול׳ היא
תרגום בלתי־מוצלח ביותר של המילה האנגלית.
פירוש המילה האנגלית הוא, להיטפל
בחוצפה.׳
״הייתי אף בטוח שלציבור כולו ברור
לגמרי, שהזנות עצמה אינה עבירה. התברר
לי שאין הדבר כך. לכן כתבתי על כך באופו
כה מפורט בפסק־הדין האחרון.״
השופט הסביר גם, שטעות גדולה היא
לייחס את פסק־דינו לעמדתו האישית בשאלות
אלו .״לאחר מה שכתבתי, הצביעו
עלי רבים כעל מגן־זונות. אין זה קשור
כלל עם השקפותי האישיות. אני יכול
להיות אדוק או חופשי, אבל בתור שופט,
חייב אני לקבוע, האם לפי החוק קיימת
עבירה או לא. אם מישהו רוצה לשנות
חוק זה — שיפנה לכנסת. השופט אינו
רשאי לקבוע חוקים. הוא רק מפרשם.״

תשובתו של ליליאן היתד, פשוטה וצינית
להפליא. העיד על כך רוזנבלט :״כולם
גונבים קצת, אז גם אנחנו נגנוב קצת, זה
עניין של חודשים, לא של שנים!״

במדינה רדיו שיעמוס-מו

״בתור שחקן תיא טרון וקולנוע
קולי יקר לי•
לכן עברתי לעשון חסיגריה ׳לוד*•
היא ערבה בטעמה ובכל זאת
קלה ועדינה הודו ת לפילטר
הפ ח ם שלה״•
מרדכי אתון (פופיק)

91 אגו רו תבעד 20 סי ג ריו ת

תו צרת בי ת ־ ח רו שתל סי ג ריו ת. לו ד * בער בון מוג ב ל

עו ±וון

פילטר

תע&בץ העול הוה 1426
נושא השבוע :״דרוס-מזרח אסיה״
מאוזן: שם
החלק הצפוני של
האי ״בורניאו״)4 :
אחת ממדינות הודו•
סיז; )10 מרכז מערכת
הדם; )11 נוסע
במטוס; )13 קול
געיית הבקר; )14
כלי המשחק העיקרי
בשחמט; )15 בירת
וייט־נאם; )17 ענוג
ועדיז; )10 שמח;
) 20 לא-נראה; בירת
קמבודיה; )25 יופי;
)26 מפני, משום;
)27 שנבדק ונמצא
נבוז; )30 שלם, מוחלט;
)32 אחת מ־נטיות
השורש ״נסע״;
)33 לחם; )34
שם מנעול משוכלל;
)36 בנימטריא: ח•
מישים וחמש; )37
מכשיר ללימור הטיסה;
)39 אחת
מהנפשות, עליה מב״מנילת־סופר
רות״;

)41״בית עיר בצפוז הארץ;
)42 קדומת לשם הולנדי; )44 הלהיבו;
)46 טרנספורמטור בעברית; )48 אבר הא-
כיהל; )50 מקום גבוה; )51 מדינה מצפו;
למלאייה; ^)53 שם פרח )55 :חתר עורלה;
)57״פת מזונות, מטעמים; 158
בתוכו; )59 ויסות (לועזית); )60 פרי יבש
בלע זרעים רבים.
מאונו )1 :אחד מאיי דרום־טזרח־אסיה;
)2איש־דת בישראל; )3
עבה מטתני אבי״ — בוהז שלי (מלבים
א׳ ,י״ב) )5 :אות עברית; )6מסמר בעל
חריצים לוליניים; )7נוזל הנמצא בעור-
קינו; )8בז קטז; )9טלה המשמשת לבטוי:
״האמנם בו הוא הדבר, שטתאוננים עליו?״
—(בראשית י״ח); 12 מטבע צרפתי (בז 5

מזלם של מרבית תושבי ישראל טמון
בשני כפתורים קטנים המצויים, כמעט, בכל
בית. בכל פעם שתוכניות קול ישראל
משעממות את המאזין, הוא יכול לסובב
את אחד הכפתורים, לקלוט את שידוריה
של תחנה אחרת. אפשרות נוספת — לסובב
כפתור שני, לסגור את המקלט.
מה שנכון כלפי הרוב, אינו כולל את
המיעוט הקטן של עובדי הרדיו עצמם,
בעיקר את השדרנים. אלה חיים בשיעמום
כמעט־ניצחי. ליתר דיוק — הם מדברים
אותו מדי יום ביומו. אך יחד עם זאת הם
מנסים להפיגו כמיטב יכולתם וככל העולה
על רוחם.
למשל — יורם ארבל, המגיש את התוכנית
לאשה, משווה לקולו גוון מיוחד לצורך
זה, כפי שהוא רגיל מדי דברו עם אשה.
במקרה אחר שידר בתוכנית שירים ופזמונים
שיר לבנוני, קרא, ביוזמתו, לרדיו ביירות
להיענות לאתגרו ולשדר שירים ישראליים.
שדרנית
אחרת, שרי רז, פנתה לאחרונה
למאזיניה בנל־הקל בבקשה מיוחדת שיבואו
לבקרה באולפן, הסבירה להם שהיא משתעממת
בו. עורכת־התוכניות, ארלט אברהם,
שידידיה בבית־השידור אומרים שהיא מלאני
כולית מלידה, נוהגת להשמיע שירים עצובים
ושירי־ערש בתוכניות הבוקר, הנועדות
לעורר את האזרחים. השדרנים המגישים את
תוכניותיה, מוסיפים לקטעי־הקישור דברים
משל עצמם, כדי להסביר את התופעה התמוהה.

לגרות!״ הנהלת קול־ישראל נזעקה
לדון בתופעות אלו, שהוגדרו על ידה
כ״הידרדרות חסרת־טעם״ ,פירסמה השבוע
כללי־שידור מפורטים. קובעת ההנהלה, ב־תזכירה
הפנימי:
•י ״אין להצמיד בכוונה דברי־קשר לס• ף
סיסמה פירסומית, כדי ליצור משמעות של
ביקורת עליה, או כדי ליצור הברקה העלולה
לפגוע במפרסם.״
#״אין למתוח בשום פנים ואופן ביקורת
על טיב התוכנית, ואין לערבב בדברי־הקשר
ביקורת שלילית על טעמו של העורך
לגבי בחירת החומר או עריכתו.״
יש להתייחם בדברי־הקישור ככל
האפשר אל השירים, הנעימות והמבצעים,
ולא לגלוש לעניינים אישיים ולגירויים שלא
לעניין.״
כדרכה, לא הסתפקה ההנהלה בפירסום
התקנון, זימנה כמה שדרנים ל״שיחות אישיות״
,נתנה להם באותה הזדמנות ״אזהרות
אחרונות״.
התחזית: השיעמום שבראדיו יימשך.

ישראלים בחו״ל
צבר בבר לין

סנטים 15 קונג״ — עיר מפורסמת
בדרום 0-יז )16 :יעלה גלים; )18 מייצר
ומתקז כובעים; )21 מקום. השכל (כתיב
זקוף; )26 אחד מאיי
חסר); )23 קיר
אינדונזיה; )28 עמק בצפוז איטליה (הפור);
)29 עיר נמל השובה בדרום חצי־האי
המלאי; )31 בירת הפיליפינים; )32
טירנה הנמצאת מצפוז לבורמה; )35 פה-
האריה (כתיב־חסר); )37 אחת ממדינות
הודו־סיז; )38 שבועה, נדר; )40 זז; )41
חזר; )43 בבקשה; )45 אפר חם (בתוספת
ה׳ הידיעה) )46 צעקודהארי; )47 יתנפל;
)49 רצח; )52 עיר עתיקה במצרים; )54
שנים; )56 מלת הנוף למדבר; )58 בעל-
אחוזה, נשוא־פנים (בתורכיה).

כל ישראלי העובר בברלין, מגיע —
במוקדם או במאוחר — לעדן־סלון, מועדון-
הלילה של שמעון (״רולף״) עדן. למוסד
זה יצא שם כלישכת־עבודה לישראלים, ורק
החודש ביקרו בו כ־ 25 כאלה, ביניהם כאלה
שהשתחררו זה עתה מבתי־סוהר גרמניים.
שיטת הטיפול של מנהל המועדון, מרדכי
(״מייק״) קליגר — הוא מציע לנצרכים
לעבוד בשטיפת־כלים, תמורת שכר לשעה.
אף אחד מן המבקשים לא קיבל את ההצעה.
מתמרמר מייק :״הם מוכנים לרעוב ולשנו-
רר, אבל לא לשטוף כלים.״
אמריקה, אמריקה. ישראלי אחד
הצליח יותר במועדון. הוא עלה לדרגת
עוזר־למנהל.
יורם הכרם (ויינברג) ,יליד חיפה, הוא
בן . 24 אביו, פסיכיאטר, ירד מן הארץ
לפני זמן רב, הסתדר יפה בניו־יורק. יורם
עצמו נשאר בחיפה, אצל אמו שנישאה
מחדש. האב החורג, פקיד בכיר בממשלה,
שינה אף הוא את שמו להכרם.
בהתקרב מועד הגיוס, חש יורם בגעגועים
אל אביו. הוא נסע לניו־יורק, לצורכי לימודים.
אביו קיבל יפה את פניו, סידר לו
אזרחות אמריקאית. לדברי יורם, הוא אף
שרת שנה בחיל־הנחיתה של ארצות־הברית.
לאחר שירותו, החליט יורם להשתלם
במלונאות. הוא קיבל עבודה ברשת שר־שרת־המלונות
של חילטון והגיע לברלין,
כעובד במלון הילטון המקומי, בשכר הנמוך
של 300ל״י לחודש. משם עבר לעדן סלון.
חוץ מישראל. מדוע אין צעיר כמו
יורם, חוזר לישראל? הדבר בלתי־אפשרי,

כי צה״ל אינו רואה בעין טובה צעירים,
ששכחו לחזור ארצה כדי למלא את חובתם
בשירות־החובה. יורם מצירו אינו יכול
לשרת, אפילו רצה בכך, כי הדבר היה
מביא לאובדן אזרחותו האמריקאית.
בינתיים נותק גם הקשר שלו עם המושבה
הישראלית בברלין. לאחר שעבד כמעט
חודש במועדונו של עדן, נפסקה עבודתו
שם. החיפאי בעל השם הצברי המפוצץ,

יורד הכרם
הנחת נחת בברלין
הצטרף למחנה הגדול של ישראלים, המוכנים
לחפש עבודה בכל מקום בעולם —
חוץ מאשר בישראל.
סטודנטים צינורות אחרי
בסייגון מפילים הסטודנטים ממשלות. ב־קאליפורניה
הם עורכים הפגנות סוערות.
זה לא יכול לקרות בחיפה, בעירו של
אבא חושי, ובמיכללתו של רב־אלוף יעקוב
דורי.
שם קיבלו הסטודנטים, בחודש שעבר, את
ההחלטה הבאה :״מועצת הסטודנטים בטכניון,
אינה רואה עצמה רשאית על־פי מהותה,
כגוף האחראי לענייני הסטודנטים ב טכניון,
ובטכניון בלבד — לדון בעניינים
פוליטיים, והיא קוראת לסטודנטים למצוא
צינורות אחרים להבעת דיעותיו הפוליטיות.״
אנו לא אדישים. אין פירוש הדבר
כי מוסדות הסטודנטים אדישים לנעשה
סביבם. על כך מעיד גליון קולי, דף
הסברה ואינפורמציה שבועי מטעם אגודת
הסטודנטים בטכניון, בו פורסמה ההחלטה.
למשל :״סטודנטים המעוניינים לתרום דם
תמורת 25ל״יהמנה, מתבקשים לפנות לסגן
דויד אדום, בנק הדם. את התמורה מקבלים
במשרד האגודה, עם הצגת כרטיס התורם.״
אין זו דוגמה יחידה של התנדבות נאה.
מודיע הדף :״עומד להיפתח בקרוב חוג
לברידג׳ — המעוניינים מתבקשים להירשם
במשרדי האגודה.״
עוד מודיע העלון :״יתקיים לימוד ריקודים
סאלוניים״ ,״יוקרן הסרט מה טוב
להיות מאורש״ ,״יתקיימו ריקודים סאלו־ניים
שאליהם הוזמנו חיילות המשרתות
במקום.״
אך כל זה הוא כאין וכאפס לעומת האירוע
המרכזי — נשף השנה החדשה, שהז־מנתו
פתחה במילים :״האם חזית מעודך
בהופעה אכזוטית של רקדנית־בטן תורכית?״
שםרע. אולם גם לפעולה פוליטית
יש דריסת־רגל בטכניון. מודיע העלון:
״ועד־התרבות של האגודה, עושה מאמצים
ניכרים ומשתדל להביא מרצים מדרגה ראשונה
אל הסטודנטים בטכניון אך
בזמן האחרון החלו הדיונים להתנהל ברוח
שאינה הולמת את מעמדנו כסטודנטים.
״כמה מבין השומעים החלו להתחצף
ולענות בצורה גסה. לשיא הגיע סטודנט
באמרו לאחד המרצים, :עכשיו אני מדבר.
כאשר אגמור, תענה לי!׳
באם גם להבא לא יוכיחו הסטו דנטים
גישה תרבותית לדיון, ניאלץ להפסיק
הבאת מרצים בעתיד, פן ייצא שם רע
לאגודת הסטודנטים בטכניון.״
העולם הזח 1426

צעיר ׳שראו׳ ומשית, שנישאו בזשואיו אזרחיים, קובעים:
לפני מיסטר שנים החליט לטפח את ה־איגרוף
המקצועני בישראל. כמה נסיונות
שעשה בשטח זה נכשלו והוא סבל הפסדים
כספיים ניכרים. למרות זאת, המשיך
להאמין כי יצליח להקים ענף זה בישראל.
לפני שנתיים היה זה הוא שאירגן בישראל,
יחד עם אמרגן־האיגרוף היהודי־בריטי ג-ק
סולומונם, את קרב האיגרוף המקצועני הראשון
על תואר עולמי. היה זה הקרב בין
המתאגרף היהודי חאלימי לבין המתאגרף
האיטלקי דולו.

אהגה שד מחזה

אם ובנה
להתגייר.״ איבט

הזמרת הכושית־צרפתיה איבט דרדפיין עס בנה יוסף בן החודש.
מצהירה איבט :״אני רוצה שבני יגדל כיהודי ולשם כך אני מוכנה
עדיין אינה יודעת על הקשיים הרבים המצפים לה בתהליך הגיור.

אחרשגם מופע זה נכשל מבחינה כס/פית,
גילה פיין את המתאגרף הערבי־נוצרי
ראמזי עסלי בחיפה. הוא החליט להפכו
למתאגרף בינלאומי, נטל אותו עמו לברצלונה
כדי לאמנו שם ולהכשירו לקרבות
מקצועניים. אולם המזל לא האיר פנים ל־ראמזי.
שעה שנסע מברצלונה לפאריס, להופעה
בקרב חשוב, נפתח שבר ישן באפו
— עקב חילופי מזג־האוויר — והיה צורך
לנתחו שוב. הוא נשאר בפאריס, עבד כסבל
בשוק ועתה הוא עומד לקבל מישרה
של שומר־סף באחד ממועדוני־הלילה ה־פאריסאיים.
בפאריס
פגש אריה באיבט. לאחר הפגישה
הראשונה קבע איתה פגישה נוספת, שלא
יצאה לפועל, כי הוא נפל למישכב.
ראמזי עסלי, שפגש את איבט ברחוב, סיפר
לה על כך. למרות שפגשה את אריה רק
במסיבה, היא ראתה מחובתה לבוא לבקרו.
היא טיפלה בו וחזרה לבקרו מדי יום.
הידידות בין השניים הפכה לאהבה לוהטת

הזוג המאושר

פיין במרפסת דירתם, שם גרים ׳.ם הוריו.

״הילד שלוו יהודי!
ף וסף פיין נולד כיהודי. שמונה ימים לאחר
לידתו הובא בבריתו של אברהם
אבינו ובכל התעודות הרשמיות הוא רשום
כיהודי. לפני שבוע הגיע יוסף פיין לישראל
ומכוח חוק השבות והאזרחות הוא אזרח
ישראלי. נוסף לכך, גם אביו של יוסף הוא
אזרח ישראלי, המחזיק בדרכון חוקי.
אולם בימים הקרובים, עלול מעמדו של
יוסף פיין להיות שנוי במחלוקת, לגרום
להתנגשות עם משרד־הפנים והרבנות, בדומה
לפרשת רינה איתני, היהודיה מנצרת.
זאת למרות העובדה שיוסף פיין הוא בסך
הכל תינוק חמוד, בהיר וחייכני, בן חודש
ימים.
כי אמו של יוסף פיין היא קאתולית לפי
דתה. ומה שמסבך יותר את המצב — היא
כושית.
למעשה, אין אמו של יוסף פיין כושית
טהורה, אלא מולאטית. היא עצמה נולדה בפאריס
והיא בעלת אזרחות צרפתית. אלא
שהוריה הם בני המושבה הצרפתית מארמי־ניק,
שבאיי הודו המערבית. היא בת תערובת
ששני סביר, היו לבנים ושתי סבותיה
כושיות. סבה האחד היה צרפתי לבן והשני
היה הולנדי לבן. אולם עובדות אלה אינן
מקילות על הבעיה שתעמוד בפני משרד-
הפנים, שעה שיהיה עליו להחליט על מעמדו
של יוסף פיין, שנולד לבן־עור והחל
לצמח שיער זהוב.

אריה פיין אינו דמות חדשה לציבור בארץ.
הצעיר, יליד ליטא, גדל בשנות המלחמה
בגיטו קובנא ועלה לישראל עם
משפחתו לאחר הקמת המדינה. הוא התפרסם
בשעתו כזמר, גיטאריסט, מתאגרף,
אך בעיקר כאמרגן־איגרוף.

ומאז לא נפרדו עוד איש מרעותו.
הם נישאו בנשואין אזרחיים .״לא היו
לי שום לבטים ולא חשבתי על־כך פעמיים,״
סיפר אריה .״לפני כן לא חשבתי אף פעם
על כך שאתאהב בכושית ואתחתן עמה.
הבעייה אם אני מסוגל לכך לא העסיקה

מיבחן שנכשל

ך * ילדיוסף נולד בפאריס. שם, לפני שנה
| 1וחצי, הכירה אמו את אביו. איבט דרו,
,22 בתו של קצין בצבא צרפת, שנפטר
לפני כחמש שנים, היתד, אז בתחילת ה־קאריירה
שלה כזמרת. היא היתד, קשורה
לענף של הטלביזיה הצרפתית, המטפח זמרים
צעירים, מדריך אותם ומאפשר להם
להופיע על מסכי הטלביזיה.
באולפן פגשה איבט את אריה פיין,29 ,
ישראלי מתל־אביב. פיין הגיע לאולפן בחברת
זמר אמריקאי שעמד לערוך באותו יום
את הופעת־המיבחן הראשונה שלו. הזמר הצעיר
התרגש מאוד לפני המיבחן, לא היה
בטוח שיוכל לשיר ולנגן על גיטארה בעת
ובעונה אחת. הוא ביקש מאריה, אותו הכיר
בפאריס, ללוות אותו בפריסה בשעת ה־מיבחן.
הזמר
נכשל. אלא שבאותו יום חל גם
יום הולדתו, ושם הכיר אריה את איבט.

זה היה שמו של סרט איטלקי, בו הופיעה איבט,
כשהיא נמצאת בזלזדש הרביעי להריונה. תמונה
זו היא תמתת־מבחן לסרט. עתה מתכטנת איבט לבנות בארץ את הקאריירה שלה כזמרת.

בת ואש־השבט

אותי. כשזה קרה, לא היו לי שום פיקפו־קים,
למרות שידעתי שיכולות להתעורר כל
מיני בעיות בהמשך החיים המשותפים שלנו.
בעיקר בארץ, שאין בה הרבה מקרים של
נשואין עם כושיות.״
גם איבט מתייחסת אל נשואיה עם אריה
כאל דבר טבעי ומובן מאליו .״אף פעם לא
ידעתי מה זה יהדות ואני חושבת שאריה
הוא היהודי הראשון שפגשתי מתוך ידיעה
שהוא יהודי. אני קאתולית לפי מוצאי, אולם
אינני דתית. אם אצטרך להתגייר, אהיה
מוכנה לעשות זאת. לא איכפת לי להיות
יהודיה.״
כשהיתה איבט בהריון נסעו היא, אריה
וראמזי עסלי לאיטליה. עסלי ניסה להופיע
שם בקרבות איגרוף ואילו אריה ואיבט
עסקו בדברים אחרים. היא קיבלה תפקיד
בסרט איטלקי מדרגה ב׳ בשם בת ראש השבט
שעלילתו עוסקת בסיפור־הרפתקאות
באפריקה. אחר־כך הרכיבו השניים צמד־זמר,
הכינו לעצמם רפרטואר של שירים צרפתיים,
דרום־אמריקאיים ושירי־דת כושיים.
עם רפרטואר זה הופיעו במועדוני־לילה ברחבי
איטליה, זכו לביקורות שציינו אותם
לשבח.
כאשר נולד בנם יוסף, החליט אריה ש הגיעה
השעה לחזור לארץ. השבוע הגיע עם
משפחתו לנמל חיפה, לאחר שקודם לכן
רשם את הבן בדרכונו, כיהודי וכישראלי,
בקונסוליה הישראלית שבמארסיי.
עתה עומדים השניים להופיע כצמד־זמרים
בישראל. הם יודעים שמצפות להם בעיות,
באשר למעמדם ולמצבם המשפחתי, אולם
הם מוכנים להתגבר על כל מיכשול .״אנחנו
רוצים לחיות בישראל. אנו רוצים שבננו יגדל
כיהודי וכאזרח ישראלי שווה זכויות,״ אמרו
השבוע .״נעשה הכל כדי שתהיה לנו
הזכות לבנות כאן את משפחתנו באין
מפריע.״
אין זה המיקוד, הראשון בו מנסה צעיר
יהודי לשאת כושית לאשה. לפני כשבע
שנים, בעת שביקרה כאן להקת המחול הכושית
בראזיליאנה, התאהב גבר ישראלי באחת
הרקדניות הכושיות בלהקה, נשא אותה לבסוף
בנשואין אזרחיים, אחרי שהרבנות
סירבה לגיירה. מיקרה שני אירע לפני
חודשים מספר, שעה שצעיר ישראלי עמד
לשאת חשפנית כושית, שהביעה אף היא את
רצונה להתגייר, אלא שהנשואין לא קויימו.
אולם במקרה של אריה פיין ואיבט דרו
תקבע העובדה שהם כבר הורים לילד.

אנשים
שאלה למבקרי
האדם היחיד שזזיתר על טקס פתיחת
הקונגרס הציוני, כדי ללכת לחדרו של
משה שרת, היה טדי ל,ולק. הוא ישב
עם שרת בבית־החולים הדסה בירושלים,
האזין עמו לשידור טקס פתיחת הקונגרס.
^ בפתיחת הקונגרס נפלה טעות, הזקוקה
כנראה לניתוח פרוידיסטי. נשיא המדינה
זלמן שז״ר קבע בסיום הדראמטי של
אחד מפסוקיו :״התנועה הציונית הצליחה
להביא את עם ישראל אל חוף מכתבים.״
באותו מעמד נוצר משבר קטן, שחוסל
רק למחרת היום. הצעירים הדתיים האשימו
את הד׳׳ר ;חום גולדמן, בכך שהת־עצבן
בשעה שהרב הראשי איפר או;•
טרמן השמיע את ברכתו, וכי הלם כל
העת בפטישו, כרמז לרב שיזדרז ויסיים
את נאומו. למחרת התנצל גולדמן, הסביר
שבכלל לא האזין אף לאחד מן הנואמים,
כיוון שהיה צריך להתרכז במה שהיה עליו
#פולה כן־גוריון פיתחה
להרצות.
לעצמה מינהג חדש, מאז שהודיע בעלה
שנותר לו לחיות עוד כשנה־שנתיים —
היא שואלת כל הנכנס לביתם :״מה, הוא
נראה רע? אני לא רואה עליו שום דבר.
הוא נראה בסדר גמור, לא י לא כל־כך
חשוב, אבל מעניין. אשד, אחרת, סגן יושב־ראש
הכנסת ככה אידלסון, החלה לכנות
את עורבת־הדין שולמית אלוני לא בשמה
אלא בכינוי ״הגברת הזאת״ .הסיבה
— רמז שהגיע לאוזני בבה, כאילו עתידה
אלוני לרשתה כמנהיגת מועצת הפועלות.

מונית לקונגרס
אחד הסיפורים המעניינים ביותר עי סגן
מנכ״ל משרד־הבריאות,
היושב עתה בכלא, הושמע השבוע במסיבת
סילבסטר: שבועיים לפני מעצרו הגיעה מכונית
לבית־החולים תל-השומר. הנהג נעזר

קנלננע

שראית אותו בכלל?״ נמיר מיהר להסתלק.
•* למחרת פגש תומרקין את ידידו
ב״אמוץ בכסית, התנפל גם עליו באותו
גידוף, והוסיף :״איך יכולת לפסול תמונות
שלי?״ בן־אמוץ, שמצב־רוחו אינו נוטה
לבדיחות בזמן האחרון, הזהיר את יגאל
שאם יחזור על אותה מלה יקבל מכות.
תומרקין המבוסם, חזר על המלה ובן־אמוץ
העיפו מכסאו במכת־אגרוף. המריבה נסתיימה
בשתיית־סולחה בבאר החדש של
נסית, אך מאז מסתובב תומרקין כשכתפו
שמוטה # .ערב פתיחת הקונגרס פגש
עמיקם גורכיץ את חונה בכסית, שאלו
מדוע אינו משתתף בטכס החגיגי בירושלים.
הסתבר שחונה, אשר נכח בפתיחת כל הקונגרסים
הציוניים, קיבל כרטים־הזמנה גם
הפעם, אך מחוסר אמצעים כספיים לא נסע.
כשסופר הדבר לחצקל איש־ככית, הזמין
מונית מיוחדת שהסיעה את חונה
לפתיחת הקונגרס הכ״ו, אותו עמד להחמיץ.
הידיעה על ניתוחו של הדוכם מ*
וינדזור בטקסאם, התפרסמה בטורים ה־רציניים־יותר
של העתונות העולמית. היא
יכלה להתפרסם באותה מידה של צדק, גם
במדור הקולנוע. מזה חודשיים, הפך הוד־מעלתו
המלכותי לכוכב קולנוע, שחקן ראשי
בסרט על חייו. זה קרה לו בגיל .70 הוא
שוכנע על־ידי במאי אמריקאי שיהיה זה
סרט סולידי, הסכים לפתוח את האלבום
הפרטי לעיני מצלמת־ד,הסרטה. הוא גם הסכים
להתאפר, לשאת מחדש את נאום־
התפטרותו מכס המלוכה, למען הגרושה
האמריקאית שאהב. הניתוח, עליו הוחלט
לפתע, שם קץ לעבודת־ההסרטה. קץ זמני
בלבד, מקווים חובבי האמנות־השביעית.

יהודה שפיגל, סוק׳ ה שבוע

#דוד כן גוריון, בהרצאה בירושלים
:״בירושלים לא קוראים עתוני־ערב.
אחרת היו רוגמים אותי כאן באבנים.״
סרטים הרוצחים שנרצחו
הרוצחים (חן, תל־אביב ארצות־הברית)
אינם אולי טיפוסים הכי חיוביים, אך
בהחלט מהפנטים. יש בהם קסם אכזרי המושך
בחורות, סופרים, פסיכולוגים ובמאים.
ארנסט המינגווי כתב. הוא חיבר סיפור
הרוצחים. הבמאי דונלד סיגל הפיק סרט בשם
הרוצחים. האם יש קשר בין שתי היצירות?
הכותרת.
אך תעשייני הקולנוע הם גם פסיכולוגים
של ההמונים. הם מוכרים את הסחורה
הטרייה שלהם, על חשבון יצירתו הידועה
של המינגווי. הרוצחים של סיגל מופץ עם
ההסבר המפתה :״על פי סיפורו של המיני
גווי.״ הוא מספר בו על שני בעלי־מקצוע
העוקבים אחרי כנופיית רוצחים אחרת,
ששדדה מיליון דולאר מבנק־הדואר. הרוצחים
רוצחים א ת הרוצחים, עד שלחוק לא
נשאר לרצוח אף רוצח.
אם המניגווי אמנם כתב סיפור כזה, מן
הסתם היה זה אחרי מותו.

גס טיפש הוא גיבור
הרפתקאות כריו (אוריון, תל־אביב;
צרפת) הוא סרט מתח ופעולה מרתק העשוי
לפי כל כללי אופנת סרטי ההרפתקות החדישה
נוסח ג׳יימס בונד, וכמותם, הוא אף
מציג עלילה בלתי מתקבלת על הדעת
המבוססת על צירוף בלתי הגיוני של פרטים
מציאותיים פחות או יותר. העלילה
מתפרשת באמצעות כל כלי התחבורה הקיימים
על פני מרחבי העולם, כשקפיצת דרך
מפאריס לבראזיל היא ענין של מה בכך.
יש בסרט פשע, אלימות, הרוגים, חתיכה
(פרנסואה דורליאק) ,וכמובן יש בו גיבור
>ז׳אן פול בלמונדו) .בקיצור, יש בו כל
מה שעשוי לגרום, וגורם, להמון צופי
הקולנוע לצרוח מרוב תענוג.
הגיבור הוא במובן על־אנושי, מבצע
דברים שבן־תמותה רגיל לא יוכל לעולם
לבצעם. הוא אמנם אינו סוכן ביון של
השרות החשאי, אלא בסך הכל טוראי בחיל־האויר
הצרפתי, אבל זה אינו מפריע לו
לבצע בסרט אחד את, כל מה שביצע ג׳ימס
בונד בשלושה סרטים.
בעינו החדה הוא מבחין בכנופיה ברזי לאית
החוטפת מנהל־מוזיאון צרפתי ואת
בתו של אחד מידידו שנפטר. בחופשתו
הקצרה מהקסרקטין שלו הוא עוקב אחר
החוטפים עד לריו דה־ז׳נירו, מצליח לשחרר
את החטופים במבצעי גבורה נועזים ולפתור
את התעלומה, שההדיוטים המשרתים בבולשת
הצרפתית אינם מסוגלים להגיע אפילו
למפתח לפיענוחה.
דיצה אחר ממוסים. אולם ספק אם
מישהו מחסידי סוג זה של סרטים, שישאבו
מהסרט את מלוא ההנאה, יבחין בכך כי
למעשה משטים בו, וכי הסרט אינו אלא
סאטירה דקיקה ומחוכמת על סרטים אלה.
כך יוצאים נשכרים מהסרט כל חלקי
הקהל. אלה שמקבלים את הסרט כסרט
הרפתקית ואלה המבחינים בסאטירה שבו.
משחקו המצויין של בלמונדו, העובד
ומתאמץ בסרט זה כפי שלא עשה מימיו,
ונופיה המרהיבים של ברזיל, תורמים את
חלקם להפיכת סרטו של פיליפ דה־ברוקה
לסרט מתוחכם ומשעשע. תשלובת זו מצביעה
גם על האפשרות להפוך סרט בעל דמה
ואיכות לאחד מסרטי־הקופה של השנה בכל
העולם, כפי שאירע לסרט זה.
כוכבים דוכס וינדזור השחקן
ההפסקה? רק זמנית
בפועל, כדי לפרוק את המיטען מעל המכונית.
תמורת עזרתו דרש הפועל, וקיבל,
שלוש לירות אותן ניסה הנהג לגבות אחר־כך
ממשרד בית־החולים. הוא נתקל בהתנגדות
עזה. למחרת אסף יהודה שפיגל —
אז עדיין סגן־מנכ״ל מכובד — את עובדי
בית־החולים, ד,ירצה לפניהם על האתיקה
בעבודה. הוא דרש שיסגירו את הפועל
שלקח שלוש לירות תחת לעזור לנהג חינם.
׳ >£ביום חמישי האחרון, נערכה בביתו של
האדריכל אריה שרון מסיבה, לכבוד
זכייתו בתחרות על תיכנון בית־החולים
בתל־גיבורים. במסיבה נכחו מרדכי נמיר
ורעיתו. ניגש אליהם הצייר יגאד תומר״
קין, גידף את ראש־העיר במילה עסיסית
המתחרזת עם ברארה, ותבע ״איך יכולת
לפסול את הפסל שלי בבית ה שיויון מבלי

• הד״ר נחום גולדמן, בפתיחת
הקונגרס הציוני :״אני מומחה רק לדבר
אחד — למצב־הרוח של היהודים בגולה.
אני מסתובב שם כבר 50 שנה.״
דידי מנוסי ו ״אולי צריך למנות
ועדת־חקירה משפטית שתחקור ימי נתן את
ההוראה לרצוח את ארלוזורוב.״
• י דן כך אמוץ בויכוח־משודר על
הסילבסטר :״את המשכורת שלך אתה מקבל
ב־ 1בינואר ולא ב־א׳ בשבט.״
• ז׳אן דילכר, צירת ויצ״ו בצרפת
לקונגרס הציוני :״רגש האשמה מרחיק אותנו
מהציונות.״
• פינחס קפרא, ציר מפא״י מישראל
לקונגרס :״מן הדין שנחדש הלכות
כפי שנעשה בימי עזרא ונחמיה, אשר
גירשו את הנשים הנוכריות.״

נארקומאנים של שיקאגו, ההומו־סכסואלים
של הסנסראל־פארק, כל מיני פילוסופים
מחוסרי־עבודה וכל הפסיכים של אמריקה.
מה שאני דורש זה סתם בית־ספר למישחק.
אתה יודע מה זה לעשות שחקנים? לעשות
שחקנים זה ללמד את כל הטיפוסים
האלה איגרוף ובישול, ולהראות להם איך
קוצצים בשר, איך מצחצחים נעליים, איך
נוהגים בבולדוזר, איך חותכים ספר, קופצים
למים מ־ 15 מטר ומפטפטים באנגליה.
הטלכיזיה זה מוות. העניין השני ש־

כה אמד בד מונדו
כל אחד ראה את בלמונדו. אבל לא כל
אחד שמע אותו. כדי לתקן זאת, הוא העניק
השבוע ראיון לשבועון צרפתי אינטלקטואלי
שמאלי.

כה אמר כלמונדו :
אנשים מדברים על משבר הקולנוע. אומרים
שאין סרטים ואין קהל, וכל זה. אתה
יודע מה צריך לעשות? בית־ספר. צריך
להתחיל את הכל מההתחלה.
כל מה שהיה עד עכשיו זה אקאדמיות
למישחק. זה מתאים לפרה־היסטוריה. יוצרים
שם בחורים שישחקו את ראסין בפני
נשים מכובדות בשמלות־ערב. היום זה כבר
לא מספיק. היום כבר יש סינמסקוט וטלביזיה.
היום לא משחקים בשביל אצילים.
מה מלמדים אותך באקאדמיות למישחק?
מלמדים אותך להגיד את הטכסט שלך.
מלמדים אותך לנאום. באמת, עושים ממך
בעל־מום. אני לא דורש אקטורס סטודיו.
אתה מבין, האקטורס סטודיו זה בשביל ה־

בלמונדו ב״הרסתקאות כריו״
״אני רק

סבון

צריך לדבר עליו זה הטלביזיה. שחקן־קול־נוע
אסור לו לשחק בטלביזיה. אחר־כך אף
אחד לא ירצה לשלם כסף כדי לראות אותו
על הבד. הוא כבר לא מכובד.
הטלביזיה זה לא קהל, זה אנשים עם
נעלי־בית, שמקלפים תפוחי־אדמה. זה המוות
של השחקן. הוא הופך למשהו כמו המזלגות
במטבח וכמו הנעליים מתחת למיטה.
פותחים את הכפתור — הוא שם. מבשלים
את הגזר — הוא שם. אוכלים, מקשקשים,
מתקוטטים — זה לא מרגיז אותו, אין מה
לפחד. עוברים לחדר השינה, הולכים לישון,
מתעסקים. הוא תמיד שם.
כלמונדו הורם רכל. יש עוד עניין ש־מגזימים
בו. זו שיטת הכוכבים. אומרים:
״כבר אי־אפשר לעשות סרטים, כי בלמונדו
יקר מדי. כשיש בלמונדו, לא נשאר פרוטה
בשביל ההסרטה. אם אין בלמונדו, שום
משקיע אינו רוצה לשים כסף. בלמונדו
הורס את הכל. אין מה לעשות. אפשר
לסגור את העסק,״ תודה.
אם תשאלו אותי, אז אני בעצם מצפצף
על זה. היום זה אני, מחר זה מישהו אחר.
יכול להיות שבעוד שלושה חודשים אני לא
אהיה שווה אפילו צנונית. אני לא מפחד
מזה, להיפר. אבל כל זמן שאני בפנים, הם
משלמים כולם טוב מאוד וזה שווה להם.
יום אחד אתה מתעורר בבוקר. הטלפון
מצלצל וחבר מספר לך שהיום אתה שווה
טיפה פחות. ירדת קצת מהעשרים מיליון.
אז אתה תופס מה קרה. בטוקיו נמאסת
עליהם. ראו אותך במאי, ראו אותך שוב
פעם ביוני, ואם אתה בא אליהם עוד פעם
באוגוסט, הם אומרים :״מה הולך כאן? הוא
לא עוזב את המסך, הטיפוס הזה, מה, כבר
אין שחקנים אחרים בעולם?״
אתה נשאר אומנם בלמונדו, אבל אתה
כבר לא שווה כלום. כמו סבון, יצא ממך
הקצף. הם זורקים אותך לכל הרוחות.
אז אסור לשכוח שאני רק סבון, שמחכה
שיזרקו אותו לפח. לעת עתה, כל זמן שהם
לא מסלקים אותי, אני נשאר ומכנים פי
חמישה ממה שאני שווה.
העולם הזח 1* 26

שלום לד,

שלום!
יש האומרים כי אירגון האומות המאוחדות
פשט את הרגל. אין בו צורך יותר• המלחמות,
הר,עב והמחלות, יכולים להסתדר
בעולם גם בלעדיו. חבל על הזמן שלו, וגס
על שלנו.
אנחנו מתנגדים לזה. אנחנו אוהבים
או״מניקים, הם כל־כך חביבים. מספיק שהם
מתמעטים מעצמם באופן טבעי, לא ניתן
לפרק אותם באופן מלאכותי.
בשבוע שעבר נלקח מאיתנו או״מניק יקר
אחד באופן שרירותי וללא שום סיבה
מספקת.
אותו איש או״ם לא עשה שום דבר רע.
רק ישב ושמר על השלום. כמה זמן אפשר
לשמור על השלוסז ביחוד שהוא כל־כך
פרוע ובלתי־ממושמע.
יום אחד התעייף איש האו״ם והלך לנוח.
כמקום מנוחה בחר לו את ביתה של אשת
רופא ירושלמי ידוע.
הוא נח לו שם בשקט, בל׳ בגדים מיותרים
לגופו, ובלי כוונות רעות בליבו. פתאום
נשמעו צעדי הדוקטור מטפסים במדרגות.
האשה, שידעה כי אין בביתה מקום-
מנוחה לשני האנשים יחד, זירזה את איש
האו״ם ללבוש את בגדיו וללכת הלז לקח
את הבגדים העיקריים וברח. הבעל הגיע,
עשה כל מה שבעל הגון עושה. כשקם,
גילה לרגלי מיטתו זוג מכנסיים יפים
ומעיל מצוחצח ומבריק.
הוא לא שמח על המציאה להיפך, הוא
התרגז. לקח את המיספר הרשום עליה והגיש
תלונה לאו׳׳ם.
איש־האו״ס נשלח מהארץ.
שלום לך, שלום!

חורבן הבית

הדיילת שהיא גיבורת סיפור זה, היא
בעלת השכלה נרחבת. היא יודעת על־פח
איזה סרטים מציגים השבוע בקולנוע,
מי הולך עם מי באל״על, ולמה.
אבל בהשכלה שלה יש חור קטן.
כשרצתה להתקבל כדיילת בתערוכה ב־נידיורק,
הציגו לה הבוחנים כמה שא לות
בלתי חשובות כמו: מתי נחרב
הבית השני ועל־ידי מי. היא לא הצליחה
להיזכר. זה פשוט פרח לה מה ראש.
היא לא נתקבלה.
זה לא הפריע לה בחיים. היא לא
עזבה את אל-על, ונסעה לניו־יורק כדי
לתחליף עבודה בעבודה. היא נסעה ל־ניו־יורק
בשביל תפקיד יותר טוב. תפקיד
של אשח למנהל מלון מפואר בארץ.
מנהל המלון עזב א ת אשתו ושלושת

בורנו־סידבסטר
כל היהודים שבילו את ליל־הסילבסטר בשינה, בשוטטות ברחובות, או בהצגת השאלה
מדוע חוגגים אנו את חג הסילבסטר, יכולים רק להצטער על כך. משום שאחיהם בני
ישראל לא ביזבזו את זמנם על שטויות כאלו. הם עלזו, שמחו ושתו כדת וכדין.
לא היה כמעט איש חשוב אחד שלא בילה באיזה מקום. החשובים, שהיו להם 30 לירות,
דמי כניסה, הלכו למאיר פלוקסמן, צעיר מפעילי מפא״י. שם היתד. להם הזדמנות
לראות את אברהם עופר ומוניד! שפירא. כולם שאלו את כולם אם זהו אברהם
עופר, מנהל חברת אשדוד וזה מוניה שפירא, סוחר המכוניות. כולם ענו להם שכן. יומיים
לאחר מכן התפרסם מוניה בגלל סיועו לפתרון בעיית פקקי־התנועה. הוא המציא שיטה
של איום באקדח על מפירי זכות־הקדימה שלו בכבישים, ועל כך נעצר. אבל אז, במסיבה,
עוד לא ידע איש שהוא ימציא את זה. הוא היה עוד מפורסם בזכות עצמו.
אחר כך הציגו להם סרטים פורנוגרפיים גרמניים בתרגומו, ביאוריו, והנחייתו של
נחוםרז, שרגא־נצר לצעירים.
האנשים החשובים, שלא הלכו לראות סרטים פורנוגרפים אצל מאיר פלוקסמן, הלכו
למסיבה של מנהל חברה חשובה בארץ. היו שם כל מיני נערות־זוהר והציגו לכולם סרטים
פורנוגרפים.
מי שלא הלך לראות סרטים פורנוגרפים אצל המנהל, הלך למסיבה במלון מפואר מסויים,
מן החשובים במדינה. במלון לא הציגו סרטים פורנוגרפים, אבל לאיש לא היה פנאי לעסוק
בצילומים. הזוגות שכרו שם חדרים, בתוך החדרים הם התחלפו.
מי שלא הלך למלון הנ״ל הלך למסיבה של אוסקר קמבל, דייל אל־על. היו שם
אילנה פורת וטינו ׳פלוס. כולם שאלו את כולם אם זוהי אילנה פורת, הסגנית של
יהודית מזור, אם׳זהו טינו פלוס סגן מנהל אולימפיק בישראל. היו שם גם רותי גרטי*
נוימן עם לני לנדס. ויויאן דל־ביאנקו עם תחש. כולם התעניינו אם ויויאן
תיפרד מהתחש שלה או לא, כי היו שמועות כאלו. זה היה כל־כך מעניין, עד שלא היה
צורך בסרטים פורנוגרפים.

בהתחלה היה הוא רווק מבוקש. כל הנשים
אהבו אותו, כי היה לו שם של רווק
מבוקש, והוא היה סופר. השמועות אמרו
שהוא כתב ספר. ימים של עופרת או משהו.
אחר־כך הוא המשיר להיות רווק מבוקש.
כל הנשים אהבו אותו, כי הוא עבד ב־משרד־הבטחון,
והיתד, לו ספינה. מי שהיתר,
ילדה יפה, הוא היה לוקח אותה לטיול בים־
התיכון, יחד עם החברים והחברות שלו.
אחר כך הוא הלך לבקש מזל בקורם בינלאומי
לתסריטאים, ומצא את אשתו.
מ שה רשקס אינו יורו מהכותרות. עכשיו
הוא עומד להגיע לארץ עם אשתו החדשה,
מדיון דייוויט.
לקראת בואו נודעו לי הפרטים״על טכס
הנישואים. היתד, זאת חתונה נורא אנגלית
ונורא מפוארת. היה שם אפילו שר־טקס,
שהיד, לבוש בתלבושת שרדאדומה.

נקמתה קו ק סינ לי ם
לכל מצב יש בעיוח משלו. מי חשב
פעם, למשל, איזה בעיות יבול ליצור מצב
קוקסינלי? כן, כולם יודעים שקשה להיות
אשה, כולם יודעים שקשה להיות גבר ובטח
שקשה להיות שניהם בעת ובעונה
אחת. אבל אלת הן לא בעיות, אלה הם
קשיים.

ילדיו, לקח א ת הדיילת מאל״על, שהיא
גרושה, והם נסעו לטיול ממושך ב־ארצות־הברית.
הטיול
היה יפה והבטיח גדולות. דובר
בו על אהבה גדולה, עתיד מאושר וני שואין.
אבל
כל זח לא קרה. מנהל המלון
חזר לאשתו. הדיילת נשארה בניי־יורק,
לבדה, בדירתה הריקה של זמרת ישראלית.

םהלכובצ חו ק .״
בתחילת החיים ד,סנטימנטליים שלו, עשה יעקב (״קובה״)
זילכרינג, חיל רב. הוא היה בחיל־ד,תותחנים, התאהב בחיילת
מחיל־הים, ונשא אותה לאשה. הנשואין לא יכלו להחזיק מעמד

קובה וכח״ד

סוך המיר1ץ

לקוקסינלים יש בעיות אחרות לגמרי.
בעיות עם זקן. הם צריכים להיות חלקים
למשעי, בעלי פני־תינוק צחים כחלב התפקיד
מחייב. אבל איך עושים זאת? שום
קוסמטיקאית בארץ אינה מוכנה לחרוג
מתפקידה, לנקות פניהם של גברים, להוריד
שערות מלחייהם ולצבוע את גבותיהם.
יש להן מספיק צרות עם הנשים שלהן.
מה גם שהנשים רוצות להיות בחברת
נשים, מתנגדות להתפשט ולהתנהג בחופשיות
כשיש גברים, או ספק־גברים, בסביבה.
הקוקסינלים
מצאו השבוע את הפתרון
המקובל שלהם. הם לבשו את בגדי הנשים
שלהם, הלכו לסלון־יופי, קיבלו טיפול יפה
ומסור.
לפני שיצאו מהסלון /הורידו את פיאו־תיהם
מראשם וגילו את פרצופיהם האמי־תיים.
אומרים שאירעו שם כמה התעל־פויות.

בלחץ
של שני החילות. לאחר שנה התגרש הזוג. מאז הספיק
קובה להפוך למלך חיי־הלילה של תל־אביב ועשה קאריירה מזהירה
בנערות־זוהר עולמיות.
נישואיו השניים עומדים להתקיים ביום השלישי בעוד שבועיים.
הם לא יהיו כל־כך מבורכים, כמו אלה הראשונים. בעצם הם יקרו
כמעט בטעות.
כשאשתו לעתיד, ריימונד בן״יאיר, באה לצברה עם ידיד
שלה, מתופף מרוקאי, היא לא מצאה חן בעיינו של קובה, וקובה
לא מצא חן בעיניה. הם התחילו ללכת ביחד. הוא הלך איתה
בצחוק, בלי שום כוונות רציניות, והיא הלכה איתו, כי הוא לא
שם לב אליה .״הייתי רגילה שגברים יאהבו אותי, וזד, שיגע
אותי שהוא לא שם לב אלי״ היא אומרת. וככה הם המשיכי ללכת
ביחד.
באותו זמן גם לא היה לו כסף והיא לא ידעה לבשל. אחר כך
הוא הפך להיות עשיר וקנה לה מלתחה גדולה, ממולאת ביהלומים.
היא למדה לבשל, להכין לו את המאכלים האהובים עליו. אז
החלה לפרוח הבנה הדדית בין השניים.
לריימונד המרוקאית, יש חיוך חמוד, וזוג עיני־שקד חומות.
היא מספרת בשמחה זכרונות מהעבר הקרוב שלה .״אחר כך
עברתי לגור אצלו. בהתחלה החזקנו שתי דירות, כי פחדתי שההורים
יידעו שאני גרה אצלו. עד שיום אחד ההורים שיי באו
לבקר אותי, והשכנים אמרו להם שאני לא גרה איפה שהם חושבים
שאני גרה, אלא ממול. הם צילצלו בדלת של קובה, ואני פתחתי
להם את הדלת בחלוק־בית.
״טוב, לא היה צורך בהסברים נוספים. אז עברתי לגור איתו
באופן קבוע. בהתחלה לא ידעתי אפילו לעשות קפה. כל בוקר
היה בא איש מיוחד להכין לנו קפה.
״עכשיו אני כבר יודעת לבשל הכל. אני חושבת שזאת אחת
הסיבות שטוב לו איתי.״
לאחר החתונה הם יסעו לירח־עסקים. הם יבלו באושר בקופנ־האגן
ובפאריס, יבלו, יחזו בכל מופע ויחתמו שם על חוזים בשביל
המועדון.

רשקס כחתוגתו
זה היה מאורע כל־כך מרכזי וחברתי,
החתונה הזאת, שכתבו עליה חצי
עמוד בג׳ואיש כרוניקל. כדי שיהיד, ברור
לגמרי שזה אנגלי וחברתי, דווקא של החברה
הגבוהה ולא של הנמוכה, הלבישו
את רשקס בתלבושת של מירוצי־ד,סוסים
באסקוט. לקח שעתיים להלביש אותו ושעתיים
להפשיט אותו. אבל זה היה שווה.
כולם אמרו שהוא נראה כמו אנגלי מלידה.
היה גם צד יהודי לחתונה. כאורחים, באו
אליה אמו של רשקס, יורם פולני וציקי
גן־מור. הגיעו גם ברכות מכל העולם. מ
יגאל
אלון, ורה ויצמן ומרדכי נמיר.
בתום הטכס שרו את ההימנון הישראלי
ואת האנגלי. אחר־כך היתה מסיבת״קוקטייל
ואחר־כך הם נסעו לאמריקה.

ילד טוב
ידוע שבנים הם כפויי־טובה וצער הוא
לגדל אותם. בנו ש? אחד מגדולי הסוחרים
בארץ, מהווה הכחשה לכל אלה.
זה התחיל עוד בזמן שהוא היה קטן. הוא
שמע בקול אמו, עזר לה לרחוץ את הכלים,
לשפוך את הזבל.
אחר כך הוא גדל, אבל המשיך לשמוע
בקול אבא ואמא. אמרו לו ללכת לאוניברסיטה,
הוא הלך לאוניברסיטה. אמרו לו
ללמוד כמו ילד טוב, והוא למד טוב.
אחר כך הוא גדל עוד יותר והחל ללכת
עם בחורות. אבל בקול אמא הוא לא הפסיק
לשמוע. היא אמרה לו ללכת רק עם
ילדות טובות מבתים טובים, והוא הלך רק
עם ילדות טובות מבתים טובים.
השבוע הוא עזב חברה שלו, בת של
עורך־דין ידוע, עימה הסתובב כשנתיים.
האמא אמרה.

• 21 יי

עו בהטן
מה זה ציוני?
מכריחים אותי לכתוב משהו על הקונגרס
הציוני. אין לי מה. אין לי מושג מיהו ציוני.
בטכס הפתיחה דחפו לידי 250 חוברות־הסברה.
קראתי. עכשו גם אין לי מושג מיהו יהודי.
הרצל מת. מה כותבים? הכובע של רוז
האלפרין מסתיר את כל הממשלה. למה נותנים
לה לשבת בשורה הראשונה?
במסדרונות הקולוסאליים של בנייני האומה
מוכרים ספרים, בהנחה של 30 אחוז הקילו.
ארבעים שעות של מוות, תינוקות, בשיירת
מוות. הנידון למוות. חורבן יהדות צ׳כוסלובקיה.
התועים בדרכי המוות. ניצלתי מציפורני המוות.
אשה מוכרת פרחים מיובשים מציון. חמצי צים,
כלניות, נרקיסים, עשב, יבלית. מי רוצה
סיכות־זיכרון לזכר מרד גיטו וארשה? לזכר
מאידאנק? לזכר טראבלינקה? מי רוצה סיכות־מוות
על החזה? יש, יש הכל. רק תגידו.
הקירות מכוסים בתמונות־ענק. ילדים קוטפים
תפוזים. זקנים רוקדים הורה. איש המתפוצץ
מצחוק נוהג בטראקטור. מה מצחיק אותו כל־כך?
אשר, חולבת פרה, או אולי פרה חולבת
אשה. קשה לדעת. צה״ל וטאנקים. חייל עברי
יורה בערבים.
אולי אכתוב על ארתור. ארתור היפה! מה
עושה כאן ארתור בן־נתן, המנהל הכללי של
משרד הבטחון?! הוא לא יודע בעצמו, הוא
מתנצל. שלחו לו הזמנה. אבל מה, הוא תמיד
היה בעד הציונות, וגם בעד טניס. הוא סבור
שטנים הוא מישחק הרבה יותר מרתק מגולף.
איך אפשר בכלל לשחק גולף? !
ארתור היפה, שאשתו קוראת לו אושר, מסייר
בעיניים מאוכזבות בין 3000 המוזמנים, הממתי נים
בכיסאות לנשיא המדינה. המנהל־הכללי
היפה ביותר במדינה נאנח .״הפרוות מהקונגרס
הציוני הראשון,״ הוא מדווח לי בצער תהומי,
״גם הנשים.״ למה אין בקונגרסים נשים יפות?
כל ציונית חייבת להיות מכוערת?
הרצל מביט בתוכחה אילמת מהבמה. ארתור
נזכר. יש לו בדיחה ציונית. באמצע השיעור
שואל המורה הכעוס מי אמר עכשו ״אין זו
אגדה״ .תלמיד אחד עונה: הרצל. המורה אומר :
״הרצל, צא החוצה !״
ילדים נקיים ובריאים שרים שאו ציונה נס
ודגל, ומניחים סלי־פרחים על הבמה. ראש
העיריה, מרדכי איש־שלום, מספר למוזמנים,
לנשיא ולראש־הממשלה, כמה יפה היה טיולו
האחרון למכסיקו. איזה הרים ! איזה נוף !
תבקרו פעם !
כולם מעדיפים לבקר במזנון. הקונגרס מתחלק
לשניים: אנשים ישנים ואנשים אוכלים.
יש המתמסרים לשני התפקידים. גומרים ייאכול
והולכים לאולם המחומם לישון. נעים להיות
ציוני.
״הציונות היא דבר חשוב מאד,״ מסביר
מרצה באוניברסיטה לנערה יפה, דוחף אותה
לקיר צדדי ומנסה לנשקה. יגאל אלון ומנהל
משרדו, עודד מסר, עוברים. מסתכלים. מסר
אומר מזועזע :״אולי לא ידוע לך, אבל כאן
הקונגרס הציוני הכ״ו. מה יגידו עליך?״
״יגידו שיש לו טעם טוב!״ עונה שר־העבודה,
והולך למזנון.
שם כולם מתנשקים. שם מותר. אייזנברג את
רובינשטיין. רבינוביץ את קאבאלרצ׳יק. הם לא
ראו זה את זה מאתיים שנה, אולי אלף. בשנה
הבאה הם יעלו לישראל, הם אומרים. הם אמרו
כך גם בקונגרס שעבר. סיפרו לי שהפעם יש

גם צעירים בקונגרס. ראיתי רק אחד. זה היה
פרם.
כל המקופחים בעולם מסתובבים במסדרונות
הקונגרס ומחלקים כרוזים על אפליות. רפאל
בן־קיקי, בן 43 מטבריה, דוחף כרוז לידו של
הראביי נוסבאום מהוליבוד. בכרוז כתוב שראש
עיריית טבריה האשכנזי שלח לפני עשר שנים
את בן־קיקי למוסד בעכו. בן־קיקי רוצה לדעת
למה שלחו אותו לפני עשר שנים למוסד? מה,
הוא משוגע? הוא נראה כזה? באמריקה גם
עושים דברים כאלה?
אנשים קטנים, כחולים מקור, מכורבלים במעילים,
מחלקים כרוזים בשער. גם הם מקו פחים.
יש להם בתים, אבל למה הממשלה יצרה
את חוק הגנת הדייר? אשכול חולף ואשה צועקת
לעברו :״בעלי היה חבר של הרצל ! יבוטל
חוק הגנת הדייר!״
״יבוטל ! יבוטל !״ צועקים כל האנשים שלה.
יש מיליון פינות. בכל פינה עומד ספרדי־טהור
מקופח ודוחף כרוזים לציונים. ספרדים
צפון־אפריקאיים מחלקים כרוזים נגד שאר הספרדים.
שאר הספרדים מחלקים נגד גולדמן.
ח״כ חזן ויערי והציר שלונסקי מספרים
בדיחות על גולדמן. הם לא מבינים אותו. הוא
רוצה לחסל את הגולה. הוא גם אומר שבלי
הגולה תחוסל ישראל. מה הוא רוצה?
״אני חושב שאני יודע מה הוא רוצה,״ אומר
יערי .״הוא צריך גולה חדשה שתעזור לישראל

הקונגרס הציוני הכ״ו
להיבנות. עד כדי כך שישראל תוכל לעזור לגולה
להיבנות, כדי שהיא תוכל לעזור לישראל
להיבנות, כדי שהיא תוכל לעזור לגולה להיבנות.״
חזן
אומר שהציונות של גולדמן היא שני
קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו. מפני שאם
הם ייפגשו הוא יהיה מחוסר־עבודה. שלונסקי
מת משעמום. הוא יושב בצד ומחבר הברקות.
אין לו משהו אחר לעשות. הוא גמר
לישון. הוא כבר אכל. לבנייני האומה הוא
קורא ״בנייני המהומה״ .לצלם הוא קורא ״כייס־פרצופים״.

זה ציונות? ״או!״ ,עונה שלונסקי ,״זאת
שאלה מסובכת.״
אף אחד אינו יודע מה זה. או כל אחד יודע
שזה דבר אחר. ארתור היפה, למשל, חושב שזו

בדיחה. שלום זיסמן אומר שזה לא בדיחה, זה
עולה הרבה מיליונים.

חזן חושב שזה יהודי העולה לארץ.
דוקטור ליאון בקסם מבואנום־איירם חושב
שציוני הוא יהודי. מיהו יהודי?
״היי,״ זורק לעברי ציוני אחד, בעל שערות
מלוקקות עם שביל בצד ומאסטיק מנטה בפה.
הראביי מאקס נוסבאום. הוא גייר את חטיילור,
את סמי דייווים ואת מיי בריט. יש לו מועמדות
חדשות בהוליבוד. הוא אינו רשאי לגלות. הוא
אומר שהוא דיסקרטי כמו גניקולוג.
בתום הנאומים ישבו כולם בעיניים עצומות.
הרצל היה היחידי בעיניים פקוחות. אבל הוא
היה מת.
אחר־כך הלכתי הביתה. אני חושבת שציונות
זו פרנסה.

גססאפו וחחווים
ביום ראשון מתו חמש חתולות ברחוב רופין
, 14 בתל־אביב. העיריה הרגה אותן. היא לא
היתה צריכה לעשות זאת. לא את החתולים של
פרנציסקה וגיזל גולדברג, שאין להן כלום
בחיים, חוץ מחתולים.
לא הספקתי להיות בהלוויה, אבל שלושה
ימים אחר־כך הלכתי לבקר את המשפחה המת־אבלת.
האחיות פרנציסקה וגיזל כסופות השיער
וטובות הלב. הן מרומניה, ושם גם היה להן,
פעם, בעל וילדים וטיפה של אושר.
היו להן תשע חתולות לפני שבוע. ביום
ראשון הרגה העיריה חמש מפני שהשכן מרופין
12 כתב מכתב שהחתולות מפריעות לו לישון
בלילה. פרנציסקה שכבה אחר־כך יומיים חולה.
גיזל, הצעירה יותר, שכבה רק יום וחצי. הן
פתחו לי את הדלת עם עיניים נפוחות.
על הרדיו ישבה חתולה והאזינה לתחזית
מזג־האוויר. היו לה עיניים צהובות, אף וורוד,
ושן אחת בולטת מהשורה כשהיתה צוחקת. היא
הביטה בי בשעמום.
״זאת פולה,״ אמרה פרנציסקה בקול רך.
פולה ואני לחצנו ידיים. היא פיהקה ופרנ־ציסקה
התנצלה בשמה ואמרה שהיא מרגישה
לא טוב. שגם היא בלעה את הבשר המורעל
של הגסטאפו של העיריה, אבל פרנציסקה הוציאה
זאת מפיה ברגע האחרון.
מרי אנטואנט שכבה במיטה ,״כל היום היא
רק שוכבת במיטה ומסתכלת עלי,״ העירה פרנ־ציסקה
בגאוות־אם. היתה לה אוזן אחת שחורה
ואחת לבנה. הזנב היה מנומר. באוזן השחורה
היה לה טיק, וכל דקה, בערך, היה התנוך
העליון מנתר בעצבנות. גיזל סיפרה שזה מהגסטאפו
של העירוה. הגסטאפו התפרץ לאמבטיה
ורצה להרעיל גם את מרי אנטואנט שהתחבאה
בארון האוויר בכביסה המלוכלכת. היא ניצלה
איכשהוא, אבל מאז יש לה טיק באוזן השחורה.
עוד חתולה אחת, שרל׳ה, ישבה על הארון
וג׳ינג׳ית אחת, סיגיורינה, על המקרר .״הבית
ניראה לנו עכשיו ריק,״ סיפרה גיזל ביגון
וגערה בפולה שתשב בשקט, מפני שברגע זה
היא קפצה פתאום מהרדיו על השולחן.
הן הראו לי צילומים של אירמה־לה־דוס
שהורעלה ביום ראשון בבוקר. חתולה יפה,
אמרתי. פרנציסקה הוסיפה שגם חכמה. היא
חיסלה את כל העכברים ברחוב.
אבל העיריה כפויית־הטובה כרגיל, לא העריכה
את שירותה של אירמה. שלושה רוצחים
במגפיים שחורות גבוהות דפקו ביום ראשון
בבוקר על הדלת של גיזל ופרנציסקה וצעקו
״כל החתולות החוצה!״.
גיזל ופרנציסקה בכו. התחננו שהגסטאפו
ירחם עליהן, ושיפסיקו להרעיל את החתולות
שלהן. שהן אינן מפריעות לאיש. שהן נימצאות
כל היום בחדר. השכנים מהקומה השניה ירדו
וביקשו רחמים. השכנות מהקומה השלישית
ירדו וביקשו רחמים. אפילו השכנים ממול. אבל
הרוצחים אמרו פקודה זאת פקודה. אנחנו רק
בורג קטן.
החתולות פירפרו שלוש דקות. השכנים מכל
הבית עמדו סביב והסתכלו. פרנציסקה אומרת
שלכולם היו דמעות. אירמה לה־דום חדלה
הראשונה לפרפר והביטה בעיניים עצובות על
פרנציסקה. פתאום היא קמה, צעדה עוד כמה
צעדים, ונפלה שוב. הפעם מתה באמת.
העיריה לא היתד. צריכה לעשות זאת. באמת
שלא. לא את החתולים של פרנציסקה וגיזל.

ספרים תרגום

# * 1רנרו ב! 3א ר

מוסד של אן־־לדים

מהר באבא או מ ר שיחות מאת
מהר באבא. תרגום רות קררי בן־שנזאי. הוצאת
המתרגם) .בהודו מסתובבים אלפי חכמים׳
ההוגים את דעותיהם של מוריהם ורבותיהם.
מדי פעם מזדמן אליהם איזה
תייר מערבי ומגלה אותם לעולם.
מהר באבא (אב הרחמים) ,אחד החכמים
הללו, תורגם לעברית. כל אדם שקיבל חינוך
יסודי יודע שאימרות כמו :״חיי החרות
הם חיי סיגוף״ ,״אחדות של אמת
אי־אפשר לה, אלא ללא כל צל של חשק
או כמיהה״ ,״מי שהגיע להכרת עצמו הגיע
להשגת האלוהים״ ועוד, הן האלף־בית של
ספרות המוסר. את כל האיטרות האלה, בצורה
עוד יותר שטחית, אפשר לשמוע גם
מפיו של מהר באבא.
הוא מדבר בשפה של אימרות־כנף עם
יומרות למחשבה עמוקה. יחד עם זה הוא
מפרט גם כללי־מוסר של חיי האהבה וה־נשואין
:״בחיי הנשואין גדול כל כך היקפם
של העניינים המשותפים לבני־הזוג, עד ש־ציורי־זיווג
אינם ההכרח הראשוני העולה ברוח.
בחיי זנות, אדיר ונורא הפיתוי לתור
אחר זימוניו של זיווג הבשר לעצמו.״ או
״לשם הסדר ולדות (צימצום הילודה —
המתרגם של המתרגם) אין לאדם לסמוך
אלא על ממשלת הרוח. אם לא, הוא נעשה
עבד לתאוותיו הבהמיות.״ ועוד.

ה חי דו ש הנ פלא
כליל השל מו ת
בגדי גברים
מיוצרים מהא ריג החדיש

0 1 0 1 0 1 1
בזקור אביב דומם
אגליאביב (מאת אוריאל רוס, הוצאת
המחבר 74 ,עמודים) הוא קובץ־סיפורים־ושי־רים,
העשוי בהרבה רצון־טוב, ומעט מאוד
כישרון. המחבר ממציא כל מיני חפצים, המספרים
סיפורים לא־מעניינים על בעליהם.
הדבר נעשה בעברית שהיא לפעמים פסבדו־עגנונית,
לפעמים פסבדו־יזהרית ולפעמים
סתם תערובת מוזרה של מישנה וסלאנג. אך
כל זה הוא כאין וכאפס לעומת שירים כמו:
״אני מוטור רב־עוצמה /ועומד בלי תנועה
/אני עוגב בנסיה /וקופא בדממה /
את, כי תזרימי רוחך בעורקי /המיית הסער
קרביי /אחבוק תבל בידי״.

בעלי הידור מיו ח ד — טיפול קלומ הי ר
א ל־ קמט

ב קנו ת ך אריג שים לב ל תוי ת
״פולגת די אולן צמר״

כתבי עת

.כי פולגרנ די ^ /ולןע דו בהלאיכות

בל הצבעים באבוד
קשת (רבעון לספרות, עיון וביקורת,
בעריכת אהרון אמיר 175 ,עמודים, סתיו
.)1964 שהוא הרבעון הספרותי הטוב
ביותר בארץ, מביא הפעם בצידם ישל כתבים
מקוריים, אוסף מספרות צרפת• זהו
חתך יפה של הספרות הצרפתית החדשה,
החל מקלודל וכלה ברומן החדש. יש שם
קטעים משל ריימון קיינו, קלוד סימון,
אלן רוב (אשתקד במאריינבאד) גרייה, ז׳אך
פול סארטר, ואפילו שארל דה-גול. הפגם
הבולט שבחוברת הוא תרגומו של אהרון
אמיר. קצת יקשה לקרוא נאום של דד,־גול
ושיר של פול אלוואר, כשהם כתובים באותו
סיגנון אמירי מלאכותי ומסורבל. מהרשימות
המקוריות, ראוי לציין את מאמרו של
גרשון וילר: ספר כריתות לאלוהי היהודים.
זוהי הפעם הראשונה, מזה זמן רב, שמישהו
מקדיש מחשבה רצינית לדת ישראל ולציונות
כחוט שדרה לאומי.

קרי?* וקדיע
שדאל השניה
פרקי קריית שבונה (רומן מאת
עליזה לבנברג. תרגום הרי ודקלה גולומב.
הוצאת שוקן 200 .עמודים) זוהי רפורטאז׳ה
מעניינת על עיירת-עולים. היא כתובה בסגנון
קריא נעים, עומדת בבהירות ובחדות
על הבעיות והקשיים של ישראל השנייה.
דברים שכמעט ואינם ידועים בציבור הרחב.

אדבע־־עשרה 3לו 8
גלים לוטפיה (שירים מאת שרה פ״ר,
הוצאת רנסנס 61 ,עמודים) הוא ספר גרוע
שנכתב בידי משוררת חסרת כשרון. לכל
אדם מותר לכתוב שירים גם אם הוא
בן ארבע־עשרה, ולהכניס אותם עמוק
למגירה. אבל כשבחורה מבוגרת — ,שאינה
יודעת עברית — כותבת שירים של בת
ארבע־עשרה, ומוציאה אותם לאור בכריכה
מהודרת, בעזרת הוצאת ספרים מכובדת,
זוהי גניבת־דעת, אם לא רמאות.

שיווק א ריגי ם ע׳׳י: הניג א ת הבר מן בע״מ, רח׳ לילינבלום , 29 תל -אביב, טלפון 56577

מנוי לשנה על ״העולם הזה״ —
בדואר אויר לאירופה 60ל״י.

ן־רכ שו מ ק צו עמש תל ם
תוך זמן קצר,
,בהדרכה מקצועית
מעולה

כדאי לך לדעת

מנהלת סלון אמבו* גב׳ ארנה, הזרה
זה עתה מארצות אירופה עם מודלים
הכי חדישים של שמלות־כלה, כתרים
וכובעים לאמהות, שהוכנו בבתי אופנה
המעולים ביותר בפריס ורומא —
ותווכחו.
תבקרו

סלון לכלות

.אמגר־

קורסי בקר וערב

בתיחת הקורס
1.2.65
ת־א,רזינס ו(בכר דיזנגוף! סל 26066 .
קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות ״דיאנה״,
יום־יום, בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א׳ ,ג׳ ,ה׳ ,הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

רחוב בן־יהודה , 59 תל־אגיב

׳׳אולפן גרג״ 1

ק!גר־נ!ת^בר
עבריתו׳או אנגלית

קורם של חודש אחד
בלבד
( 2א בשבוע, כל פעם שעתיים)

נפתח ב־ 17 בינואר

בהנהלת חייב
כד־קמא בירושלים ובתל אביב
ת״א: רח׳ גורדון ( 5סל.<21*201 .

1 111,1)11ו 3ו 13ל 1׳1139־)0ולגבי-
העולם הזה 1426

מ אריכי י מי ם

טל 56980 .

חיפה: בי״ס ״במעלה״.
ירושלים: בית־ספר ״הפקיד*.
קורסים קצרי־מועד! י,הצלחה מוב מדת !

(ובקרוב גם בחיפה )
למען הבטחת מקום בכיתה —
הירשמו מיד !

מדוע מתגלים דגשות גזעניים דווקא עלוקע יחסי־המין בין לאומים שוני-החל בדרום
בשבועות האחרונים, נאלץ ״העולם הזה״ לתת פירסום לשורה ארוכה
של התנגשויות, שאירעו על רקע יהסי־אהכה כין צעירים ערביים
לבחורות עיכריות. כרוב המיקרים האלה אירעו מעשי־אליבות,
ובכללם מעשי־רצח, והשוטרים והמושלים הצבאיים התערבו כנגר
הבחור הערכי.
לא במיקרה מתרבים לאחרונה מיקרים כאלה. בעוד שבשנים
הראשונות לקיום המדינה היו רוב הערכים כלואים, כהות או
יותר, ככפרים נידחים, הרי עתה הם באים במגע הדוק עם ההכרה
העיברית. זוהי אחת התוצאות של המדיניות הנוכחית של הממשלה,

המבקשת להוציא את הנוער הערכי מריכוזיו הכפריים ולהפכו
לפרולטריון עירוני מפוזר.
גורם שני לתופעה זו נעוץ כעובדה, שבינתיים גדל במדינה נוער
ערכי שביים את לימודיו בכית־הספר הישראלי, המדבר עיברית על
בוריה והמתבולל כהכרה העיברית. צעירים ערכיים אלה באים
במגע יומיומי עם צעירות ישראליות.
קרוב לוודאי כי מיקרי האהבה הדו־לאומית ילבו וירבו. האם
ההכרה הישראלית מבוגרת די-צורבה בדי לעמוד בכך? האם אתה
מסוגל לעמוד ככד?

הא אתה גזעו?׳>

הבט היטב בתמונה זו!
האם יש בר, משהו מיוחד? האם היא
מושכת את תשומת־ליבך? האם היא מעוררת
בך תחושה כלשהי? האם היא מקוממת
אותך?
קרוב לוודאי שלא.
זוהי תמונה רגילה. שיגרתית. אתה יואר,
עשרות כמותה בכל יום, שעה שאתה הולך
ברחוב או נוסע במכוניתך. היא חולפת
מול עיניך, כמו רבבות תמונות שיגרתיות
אחרות, מבלי שתקדיש לה מבט שני.
אין בה שום דבר מיוחד — סתם זוג
היושב ליד שולחן בבית־קפה ברחוב. שום
דבר מיוחד, היכול לעורר ולגרות את מערכת
החושים והרגשות שלך.
ועתה — פרטים אחדים בקשר לתמונה זו.
נניח ששמו של הבחור בתמונה, הוא אחמד.
הוא צעיו* ערבי, תושב אחד הכפרים במשולש.
שמה של הבחורה הבלונדית, הוא
אילנה. היא צברית מתל־אביב, בת למשפחה
יהודית־אשכנזית.
הנה, הסתכל שנית בתמונה!
האם יחסך אליה נשאר כסי שהיה בעת
שראית אותה לראשונה? האם עדיין אתה
אדיש כלפיה? האם אינך מרגיש דבר בעת
שאתה מתבונן בתמונה זו, עכשיו?

אתה אינך יוצא־דופן!

ך* חן את תגובתך בכנות. אבחנה זו
תוכל לעזור לך להבין את הבסיס
הראשוני של הגזענות לסוגיה השונים.
אם משהו זע בקרבך למראה התמונה
למעלה, לאחר האינפורמציה הנוספת שרכשת
אודותיה — אין זה משנה אם אתה
חש ׳סלידה והתקוממות פנימית, או רק
הרגשה עמומה של אי־השלמה — אתה
נושא בקרבך את הזרע המסוכן של הגזענות.
אינך
צריך לראות עצמך, כתוצאה מכך,
כטיפוס יוצא־דופן. אתה שייך לרוב המכ
ריע
של בני־המין־ו׳,אנושיי, ללא הבי> מין,
גזע או צבע. אפילו מרבית האנשים הנאורים
והסובלנים, המחזיקים בריעות מתקדמות
וליברליות, עשויים לחוש את אותה
ההרגשה עצמה.
אותה הרגשה תתעורר גם בקרב הערבי
למראה צעיר עיברי בחברת נערה ערבייה,
אצל הכושי למראה לבן עם נערה כושית,
ובנפשו של היפאני למראה גבר הודי עם
אשה יפאנית.
תחושה זו של התקוממות נגד קשרים
מיניים בין נשים, השייכות לסוג שלך,
לבין גברים השייכים לסוג אחר, היא נקו־דת־המפתח
להבנת הגזענות.
בי הגזענות מושתתת ביסודה על פחדים
ודחפים ת־ז־הכרתיים בשטח המיני.

נחמיה ורינה דאדי
ך* תרבות ׳האנושית

המודרנית

באידיאולוגיה

* מופיעה הגזענות
סופית ופוליטית.
התפיסה החדישה של הגזענות טוענת,
באופן תמציתי, שגזעים מסויימים עדיפים,
מבחינת היכולת האינטלקטואלית והסגולות
הפוליטיות, על גזעים אחרים. כתוצאה מכך,
טוענת התפיסה הגזענית, רק יהיה זה
טבעי לתת בידי הגזע העליון כוח פוליטי
קבוע ובלעדי, למנוע מר,גזעים הנחותים
כל השתתפות במימשל.
מובן שתפיסה גזענית כזו רואה בצורת־מימשל
דמוקראטית, המבטיחה ייצוג שווה
לבני כל הגזעים, סבנה להתפתחות התרבות
האנושית.
תפיסה זו של הגזע, כעקרון פוליטי, היא
תוצאה של שתי דיעות מרכזיות:
• שניתן לזהות גזע, לא רק לפי תכונות
גופניות, אלא גם בעזרת תכונות נפשיות
(מוסריות ואינטלקטואליות בעיקר);
• שבסחון־ר,מדינר״ כמו בטחון והת
קדמות
האנושות, תלוי בשמירה על טהרת
הגזע, העולה על שאר הגזעים.
מהנחות־יסוד אלה מסיקה התיאוריה הגזענית
את המסקנה, שיש להגביל את בוחר,שלטון
לאותו גזע, היכול להבטיח את
בטחון־המדינר. ואת התקדמותה.
פילוסופיה גזענית זו היא השיטה המאחדת
את הגזענים הצרופים בכל הדורות. היא
באה לידי ביטוי בכתביהם של הוגים במו
פובליוס טאקיטום ברומא העתיקה, דרך
הרוזן הצרפתי ג׳וזף ארתור דה־גובינו
במאה ד 19 ועד לכתביו של הוסטון סטיו־ארט
צ׳מברלין, הוגה התיאוריה של עליונות
הגזע ד,״ארי״ ,ששימשה בסיס לנאציזם.
זוהי
התפיסה שהיתר, משותפת לעיבדים,
ליוונים ולרומאים בעולם הקדום, ולבני
מדינות־הדרום בארצות־הברית, ללבנים ב־דרום־אפריקה
ולגרמניה הנאצית במאה הנו כחית.
כל אחד מהם ראה עצמו כגזע
עליון.
בכל אחת מהחברות הגזעניות האלו מופיע
האיסור החמור של נשואי־תערובת עם בני
גזעים אחרים. זוהי התורה המבוטאת בספר
נחמיה בפסוק ״ואריב עמס, ואקללם, ואכה
מהם אנשים, ואמרטם, ואשביעם באלוהים,
אם תתנו בנותיכם לבניהם ואם תשאו מבנותיהם
לבניכם!״ (נחמיה י״נ; כ״ה).
זוהי אותה תורה עצמה שפסקה השמדה
לבנות הגזע ר,״ארי״ ,שבאו במגע עם
יהודים בימי הרייך השלישי. אותה התורה
המטילה עונשי־מאסר חמורים על יחסים
מיניים בין לבנים לשחורים במדינות הדרום
של ארצות־הברית ובדרום־אפריקה. אותה
תורה שהביאה לרצח רינה דאלי בישראל.

התעללות וסירוסד שד מוחמד

^ אולוגמת ^ גזע 3יות ^ ו ל? ד
1י רות לתת ביסוס סביר— לאומני, דתי,
תרבותי או מדעי — לאיסור. היחסים המיניים
עם בני גזעים נחותים.
אלא שכאשר באה הגזענות לידי ביטוי
מוחשי יותר בפרעות, במחנות־השמדה, ב־משפטי־לינץ׳
ובפעולת המושל הצבאי, שוב
אין היא נזקקת לביסוס רעיוני. אז מתגלים
הדחפים הפרימיטיביים היסודיים ביותר,
עליהם בנוי הבניין התיאורטי של הגזענות.
כמעט תמיד, מסתבר, אלה הם דחפים מיניים
מסובכים.
בהיסטוריה של ארצות־הברית נרשמו ב
אופי
אחיד כמעט — כריתת אברי־המין של
הגוויה, הן של גבר והן של אשה. בראשית
מלחמת־העצמאות נהגו הכפריים הערבים
להתעלל בגוויות העיברים שנפלו לידיהם.
אפילו לפלמ״ח היה שיר עליז שהחל במילים
:״סירסנוך, סירסנוך יא מוחמר
הביטוי המיני המובהק של השינאה הגזעית
מצביע על כך שבשורש הגזענות נמצא
הפחד המיני מפני הגזע השנוא. על מציאותו
של פחד מיני זה מעידות שתי עובדות
נוספות:
• אותם המגדירים את עצמם כבני־הגזע
העליון, טוענים תמיד שבני הגזע הנחות
נופלים מהם מבחינה אינטלקטואלית, גופנית׳
תרבותית, ריגשית ועוד. אולם באורח
פאראדוכסאלי, הם מאמינים תמיד, שבני
הגזע הנחות עולים עליהם בשטח אחד —
המין.
מקובל להאמין, בין הלבנים, שהגברים
הכושים נחונו בתכונוחדמין עדיפות. אגדות
וסיפורים על כוח־הגברא המיוחד של הכושים
ועל גודל אברי־המין שלהם, מקובלות
בכל ארצות התרבות המערבית. אותה תופעה
ניתן למצוא אצל חסידי אדולף תיטלר,
שייחסו ליהודים, בצד המגרעות הגזעיות,
תכונות מיניות עליונות. העתון המפורסם
דר שטירמר היה מוקדש כולו לכשרונם של
היהודים לפתות נערות אריות טהורות.
י • תופעה מאלפת שניה — השינאה
הגזענית מתעוררת, כמעט תמיד, בעיקבות
יחסים מיניים בין גברים מבני הגזע הנחות
לבין נשים מבנות הגזע העליון. לעיתים
נדירות בלבד, מתעוררת השינאה במיקרה
של מצב הפוך.
פאראדוכס נוטף — בעוד שהשינאה הגזעית
מוצאת את פורקינה בסירוס גברים
מבני הגזע הנחות, הרי כלפי הנשים של
הגזע הנחות, היא מתבטאת דווקא במגע
מיני — אונס. גם במישטר גזעני, המטיל
עונש חמור על כל יחסי־המין בין בני
הגזעים השונים, חולם הגבר הגזעני על
אונס בת הגזע הנחות. ברבים ממיקרי־ר,לינץ׳
בארצות־הבייף, אנסו הרוצחים את
הכושיות, לאחר שהרגו את הכושים.
מספר הסופר ג׳ון גריפית, שהתחפש
לכושי כדי לדווח על חיי הכושים בארצות-
הברית :״כשהייתי כושי, הופתעתי מכוח־המשיכה
של האשה השחורה לגבי האיש
הלבן. בכל פעם שאיש לבן לקח אותי
במכוניתו בטרמפ, החל משוויץ באוזני על
פילו 5000
מיקרים של הכיתות כושים במשפטי־לינץ׳
.במאה הנוכחית בלבד אירעו 1797
מיקרים כאלה. קרוב ל־ 80 אחוזים של
המתות אכזריות אלה אירעו על רקע של
מגע מיני, הצעות מגונות, או חשד להצעות
כאלה מצד כושים כלפי נשים לבנות.
כמעט בכל משפט־לינץ׳ על רקע זה לא
הסתפקו הרוצחים בהמתת ר,קרבן הכושי,
אלא סירסו אותו, כרתו את אבר־מינו, או
התעללו בו בצורה מינית אחרת.
במעט בכל מלחמה בהן מעורבים בני
גזעים שונים, או באלה המתייחסים זה
אל זה כאל.בני גזעים שונים (כולל מלחמות
ישראל־ערב) ,ניתן למצוא גילדים אכזריים
של התעללות בגוויית. להתעללות זו יש

הצלחתו אצל פועלות כושיות במיפעלו.
להיסך — האגדה על כוח־המשיכה של
הכושים לגבי האשה הלבנה. זוהי אגדה
בלבד. אין הכושים מעניינים את הנשים
הלבבית בכלל.״
מבחינה זו שונה הגזענות היהודית, ד,מתעטפת
במסווה דתי. גם היא מתייחסת באותה
חומרה למגע מיני ולנשואין בין גברים
יהודיים לבין נשים נוכריות. אך למעשה
היתר, היהדות סובלנית תמיד כלפי מגע
מיני עם ״שיקסם״ — בתנאי שלא הביאו
לנשואין.
עובדות אלה מצביעות, על מקורו ומהותו
של הפחד המיני הגזעני. התיאוריות של על־יונות־גזעית
מופיעות כפיצוי על הרגשת

)ירהי ב וכלה בישראל?׳
הנחיתות המינית, המקננת בתוז־הכרתם של
רוב הגברים.

״לכושים יש ריח״

ל רקע המסקנה, שהגזענות היא
^ ביסודה שנאה הנובעת מפחד מיני, יש
לבוויץ שתי בעיות:
• האם הפחד המיני הזה הוא ראציו־נאלי
ומבוסם?
• אס איננו כזה, מדוע הוא קיים אצל
מרבית בני הגזע האנושי?
כל הדוגלים בתיאוריות גזעניות, מאמינים
שקיימת דחייה מינית ביולוגית מלידה
בין בני הגזעים השונים. היא מתבססת,
בין השאר, על הטענה שלכל גזע יש ריח
ימשלו, ובני גזע אחד סולדים מפני הריח
של בני הגזע השני.
זוהי טענה קלושה ביותר. באיזשהו מקום
היא קשורה עם האמונות התפלות הקדומות,
שייחסו ריחות לשדים. לפי אמונות אלו
ניתן לגלות שד לפי ריח הגפרית שהוא
מביא עמו מהגיהינום. מצד שני מוכיח
הנסירן שיש לאדם כושר־הסתגלות לריחות,
כך שאין לדבר על דחייה קבועה.
נעשו גם ניסויים בשטח זה — ערכו
אותם באנשים, שטענו כי הם מסוגלים
לזהות בני גזע מסויים לפי ריחם. בנסיונות
התברר, שבעיניים עצומות ובתנאים שווים,
לא היו אנשים אלה מסוגלים לקבוע את
השתייכותו הגזעית של אדם.
אילו היתר, אמת בתיאוריה הגזענית,
הטוענת כי קיימת דחיה מינית ביולוגית
מפני מגע מיני בין שני גזעים, היא היתה
חייבת להופיע בכל התרבויות. אולם עובדר.
היא שעל פני כדור־הארץ קיימות תרבויות
חופשיות מדיעות קדומות בתחום זה,
ושאינן רואות שום פגם ביחסים מיניים בין
בני גזעים שונים.
קיימות סתירות פנימיות רבות בתיאוריות
הגזעניות. אותם הגזענים הטוענים,
למשל, שאין הם יכולים לשבת עם כושי
ליד שולחן אהד, או לנסוע עמו בקרון־
רכבת, אינם מרגישים כל סלידה מהעובדה
שכושי משרת אותם, או שמינקת כושית
מיניקה את ילדיהם.

הבעת פניו של אבא

ך* יצד, ככל זאת, מרגישים אנשים
^ רבים שקיימת בהם דחיה תת־הכרתית
מלידה מפני מגע עם בני גזע אחר?
הגזענות מבוססת בעיקרה על דיעות קדומות.
אולם האנשים אינם זוכרים כי למדו,
או רכשו, אי־פעם דיעות אלה. נידמה להם
שהדיעות באות ממעמקי ליבם. הסיבה
לכך היא, שמידת הדיעות הקדומות אינה,
על פי רוב, מילולית והכרחית.
כד שילד יהודי יהיה בעל דיעות קדומות
בלפי ערבים, אין צורך שיחדירו זאת
לראשו. די בכך שיתפוס את התגובות הבל־תי־מילוליות
של הוריו, שעה שהם מדברים
על ערבים, את הבעות־הפנים שלהם או
את נימת הדיבור.
ההורים הם סמל־הבטחון והיכולת לגבי
הילד. כאשר הוא חש אצלם הרגשה של
אי־בטחון, כערש מדברים על ערבים או
ק-וראים משהו אודותם בעתון, נעשה עבורו
הדבר מובן וטבעי, שהערבים הם יצורים
מסוכנים ומפחידים.

מי שונאערבים?
* * ענה אחרת של הגזענים, הבאה
^ להסביר את האיסור החל על מגע מיני
עם בני גזע אחר, אומרת, שאם לא קיימת
דחייה מלידה, הרי קיימת דחייה הנרכשת
עם הנסיון.
כמה מחקרים שנעשו בשטח זה, אישרו
כביכול, הנחה זו.
חוקרת אמריקאית בשם הורוביץ השתמשה
בניסוייה בשני מיבחנים. במיבחן
אחד נתן ה לקבוצות ילדים בני־גילים שונים
לסדר תמונות של ילדים בני־גזעים
אחרים, ולדרג אותם לפי סדר החיבה שהם
רוחשים כלפיהם. במיבחן השני ביקשה
מאותן קבוצות, לבחור מבין התמונות של
ילדי גזעים שונים בן־זוג למישחק, למשל.
בנסיון זה התברר שילדים לבנים עד גיל
,4לא רק שלא נטו לדרג את בני הגזע
הלבן כנחמדים יותר, או לבחור בהם כבני-
זוג, אלא שבכלל לא הראו כי קיימת אצלם

גינצבורג לחמש שנים, בתוספת קנס של 42 אלף דולאר. ב מ שן
שנים פירפם גינצבורג בכתב־העת שלו, ארוס, תמונות־עירום מכל
סוג מבלי להינזק. כשהקדיש כתבה ליחסים בין־נזענייס, הועמד לדין.

חמש שנות מאסר !; 1

מין בין כושים ונשים לבנזת, נידון הנזו״ל היהודי־האנוריקאי ראלף

תודעה גזעית. ילדים מעל לגיל 5גילו
דודיר. חריפה כלפי ילדים כושים. דחייה
כזו, כלפי כושים במיוחד, נמצאה אצל
הניבחנים עד גיל . 12 ילדים בוגרים מגיל
12 גילו דחייה מגוונת יותר כלפי גזעים
שונים, ולאת דווקא כושים.
אצל ילדים כושים, שהשתתפו באותו
מיבחן, היתד, התגובה יותר מסובכת. התודעה
הגזעית הופיעה אצלם מוקדם ררבה
יותר מאשר אצל ילדים לבנים. מצד שני
לא היתד, העדפת הגזע העצמי חד־משמעית
כל כך כמו אצל הילדים הלבנים.
לכאורה מאשר מיבחן זה את ההנחה
שהדחייה באה עם הנסיון. אולם באותו
מיבחן עצמו התבררה עובדה, ששללה כליל
הנחה זו. הסתבר שאחוז הדחייה כלפי
הכושים היה שתה בין ילדים לבנים שחיו
בסביבה בה הכירו כושים ושבאו עמם
במגע, ובין ילדים לבנים שלא הכירו כושים
מעולם.
היתד, זו הוכחה ניצחת לכך, שדחיר,
כלפי בני־גזע אחר, איגד, תוצאה של
נסיון אישי שלילי, אלא פרי של רכישת
דיעות קדומות. דבר זה בולט בתל־אביב,

שילדיה שונאים ערבים — מבלי שראו אף
ערבי אחד מימיהם.

אין ״עם סגולה״

** שרות מחקרים שנעשו בשטח זר,
> הוכיחו מעל לכל ספק — אין שום
מדעי לדיעות על נחיתות גזעים ביסוס מסויימים, מבחינה שכלית או תרבותית.
המדענים נוטים לחלק את האנושות לשלושה
חלקים עיקריים: הנגרואידים (כושים)
,הקתקאזואידים (לבנים) וה,מונגולו אידים.
כמעטכולם מחזיקים בדיעה, שהמדע
״קיום הבדלים
נכשל בנסיונותיו להוכיח
תורשתיים מלידה בין קבוצות אנושיות,
במה שנוגע לאינטליגנציה, למזג ולאיפיו־נים
פסיכולוגיים אחרים.״
שתי אנתרופולוגיות בעלות־שם, רות בג־דיקט
וג׳יין וולטפיש, הצהירו בתום סידרת-
מחקרים ארוכה :״כל בני־האדם דומים זה
לזה. בין כולם ניתן למצוא גיוונים שונים,
במה שנוגע לגובה, לגודל המוח, לסוג
הדם ולכמות האינטליגנציה.״
תורת הגזע ה״ארי״ של גרמניה הנאצית

התנפצה כאשר הוכח שלא קיים כלל גזע
ארי. המושג ״ארי״ ,כמו המושג ״שמי״,
מתייחם למשפחת־שפות בלבד, לא למוצא
גזעי משותף. באותה מידה אין גם שום
ביסוס מדעי לתורת ״עם הסגולה״ היהודי.
אם כך, כיצד, בכל זאת, נגועים מרבית
בני האנושות באותה מגיפה ריגשית, המתבססת
כולה על דיעות קדומות ואמונות
תפלות, הקרויה גזענות?
התיאוריה שבאמצעותה ניתן להסביר חלק
ניכר מן התופעות בתחום זה, והמסבירה גם
את היסוד המיני של הגזענות, היא שוב התיאוריה
הפרוידית, שיסודה בחיבורו של
זיגמונד פרויד, טוטם וטאבו.

החטא הקדמון

*\י־פעפ, עמוק בתוך מצולות הפרה־
> £היסטוריה האנושית, כך מסביר זיגמונד
פרויד, אירע מאורע גדול וטראגי, שפתח
את תולדות התרבות האנושית. המאורע
אינו פוסק מלענות ולהטריד את האנושות
עד עצם היום הזה.
מה היה מאורע זה?

הא אתה
(המשך מעמוד )25
זהו ״החטא הקדמון״ .החטא הקדמון אינו
אגדה, למרות שהוא מופיע תמיד בסיפורי
אגדות, כמו אגדת אדם וחוזה בגן־עדן. ואם
חוזר ומופיע החטא הקדמון, בגילגולי־צורה
ובלבושים סמליים מעודנים שונים, במסורת,
באגדות ובמיתוסים של רוב העמים והשבטים
על פני כדור־הארץ, הרי מעיד הדבר
על בך שיש לו בסיס כלשהו.
מתחת לכל הסמלים והמשלים אודות
החטא הקדמון, מבצבצת עובדה ראשונית —
כל הסיפורים סובבים סביב ציר אחד —
הפחד מפני הניאוף. פחד זה יצר את
ה״טאבו״ — מערכת האיסורים וההחרמות
בתרבות האנושית. מקור הטאבו הוא איסור
הניאוף.
איסור הניאוף אינו חוק טבעי. כאשר
קיים איסור טבע׳׳ ,אין כל
צורך שחברה תחוקק חוקים
כדי לשמור עליו. אם
קיים חוק האוסר מעשה
כלשהו, סימן הוא שקיימת
נטייה אליו. החוקים האוסרים
את הניאוף, בכל הדתות
והמסורות, מצביעים
על היות הניאוף נטייה טבעית
בקרב בני־האדם.
כיצד הגיעו האנשים, למרות
נטייתם הטבעית, לאיסור
הניאוף? מסביר פרויד:
בתקופה הפרה־היסטורית, כאשר
האדם היה אהד היצורים
האכזריים ביותר עלי
אדמות, עמד בראש המשפחה,
או השבט, זכר אכזר
ותוקפני, שכל אנשי השבט
היו שייכים לו. נשות
היו נשותיו ולאיש
השבט
לא היתה זכות לגעת בהן.
כאשר בניו של הגבוי השליט
הגיעו לבגרות וניסו
להתחבר עם הנשים שהיו
אימותיהם, גירש אותם הזכר
(סמל הגירוש מגן־
העדן, המופיע במיתוסים
שונים, מרמז על כך).
יום אחד התקוממו ההם
כרתו ביניהם
בנים.
פיע במערכת הבחירות לרייכסטאג הגרמני בשנת , 1920
ברית, תקפו את אביהם,
עוד לפני עלותה של המפלגה הנאצית. היא מראה גבר יהודי
רצחו אותו נפש ושיגלו את
וטיפוס אידיאלי של אשה ״ארית״ ,שהיהודי מסכן את
נשותיו,
תומתה. הכותרת בפלאקט אומרת, בפשטות :״גרמניה״.
פשע עתיק ונורא זה, שבוצע
(לדעת פרויד אירע
כזה במציאות) בידי הבנים, נשאר מאורע העומדים מעל התביעות החלות עליו.
אולם הדתות החדשות העמידו את הככתם
על מצפון האנושות, והדיו מגיעים
אלוהים כסמל המוסריות הצרופה. שוב לא
אלינו עד היום באמצעות אגדת אדיפוס.
יכול היה האדם לייחס לאלוהים את תשו הפשע
עורר חרטה בלב הבנים. המגעים
קותיו המודחקות. הוא העבירן משום כך
המיניים שלהם עם נשות האב עוררו בליבם
אל הזר, השונה, האדם הנבדל ממנו. העברה
רגשות־אשמה חזקים. הם הרגישו בצורך
זו הקלה עליו את רגשי־האשמה התת־נפשי
לכפר על חטאם. הכפרה התבטאה
הכרתיים בשל החטא הקדמון. אולם היא
בהענשה עצמית ובהתחייבות הדדית לאסור
יצרה גם פחד מפני כוחו המיני של הזר.
את הפשע שהיצר הפראי ביצע בעתיד בעבר. איסור הניאוף, שתחילה יזם אותו
הפחד הוא המוליד את השנאה. כך הוהזכר
השליט, נאסר עתה על־ידי הבנים
פיעה השנאה הגזעית, כפורקן של תאוזת
עצמם. הוא התרחב והפך לאיסור על כלל
מיניות מודחקות ואסורות. האיש הלבן בהמגע
המיני עם כל הנקבות שבחבורה.
דרום ארצות־הברית, העורך משפט לינץ׳
לכושי ומתעלל באבריו המיניים, מעניש
כך נוצרה, לדעת פרויד, הדת הראשונה:
בכך, למעשה, את עצמו, על תשוקותיו
דת הטוטם* .היא נבעה מהכרת הבנים
ויצריו המיניים שאינם באים על סיפוקם.
בחטאם ומתוך נסיון לשלוט על רגשותיהם
ויצריהם.
ההסבר המיני לגזענות אינו מונח רק
בבסיסה של התיאוריה הפסיכו־אנאליטית.
הדת הטוטמית היא צורת הדת הפרימיטיבית
ביותר. שני תווים עיקריים בדת זו, גם תיאוריות סוציולוגיות שונות דבקות
בו. קינגסלי דייביס, פרופיסור לסוציולוגיה
עניינו את הפסיכו־אנאליזר״ במיוחד משום
באוניברסיטת ברקלי, קליפורניה, מסביר
שהם אישרו את התיאוריה על החטא הזאת
בספרו החברה האנושית. הוא טוען
קדמון.
שהגזענות באה לידי ביטוי בקנאה, לא
בטוטמיזם היה קיים איסור חמור להגות
בשנאה. הקנאה היא, כפי שהגדיר אותה
את הטוטם — אבי המשפחה. מצד שני היה
קיים חוק שאסר על בני טוטם אחד לקיים דקארט :״סוג של פחד המתייחס לתשוקה
יחסי־מין כלשהם בינם לבין עצמם.
לשמור על רכוש.״
מסביר דייביס: התשוקה לשמור על המאחר
ובטוטמיזם ניתן היה לקיים יחסי•
מין רק עם בני טוטם אחר, כלומר עם רכוש המיני, היא המולידה את אותו סוג
פחד המתבטא בתופעות הגזעניות.
זרים, הפך הכוח המיני לשם נרדף לזר. בצורה
זו כיפרו בני הדת הפרימיטיבית על
מחקר מעניין ומאלף בתחום זה ערך ה רגשי־האשמה
שלהם בגלל החטא הקדמון.
חוקר האמריקאי דויד מנדלבאום. נושאו של
המחקר, שהתפרסם בכתב־העת אמריקן אנ־כל
הדתות המאוחרות אינן, לדעת פרויד,
אלא נסיון לפתור את אותה בעיה עצמה,
תרופולוגיסט, היה: ריבוי בעלים בחברת
אינן מהוות אלא תגובה להדי אותו חטא.
קוטה*.
המיבנה החברתי של חברה זו מתיר ל
אחים
לשגל האחד את אשת אחיו. ד,קינאה
שמירה עד הרכוש המיני
היא טאבו לגביהם. אולם, מאידך, מותרת
ד,קינאה לגבי גברים שאינם אחים. תופעות
* * 3כדהתקדמותה ופיתוחה של
דומות ניתן למצוא בחברות סגורות שונות.
> מערכת חוקי־החברה, האוסרת ניאוף,
הן חוזרות ומאשרות את ההנחה כי הפחד
מפני הזר, ומכאן גם השינאה כלפיו, מקורם
היא לא הצליחה לעקור את התשוקות וה־בקינאה
בלתי־ראציונאלית, על רקע של
דעות קדומות לגבי כוחו המיני.
* טוטם — חיה, צמח או נוח־טבע לו
יוחסו תכונות של האב הראשון של המש־קוטח
— שבט בסאלאיה.
פחה, ושהטיל פחד על בניה. המין אינו תאוות לבצע
שהוא

יצרים המיניים לניאוף, מקרב בני
האנושי. כיוון שהאדם בן־התרבות
יכול, בשל פחדיו, להודות בקיום
אלה — על אחת כמה וכמה לא
אותם — הוא מוצא פורקן בכך
מטיל אותם על אחרים.
היוונים הקדומים ראו באלוהיהם את ה אידיאל
האנושי הנעלה ביותר. יחד עם שאר
התכונות שייחסו להם, הם תיארו את
האלים כחופשיים לספק את כל תאוזתיהם
המיניות, ללא הכבלים והאיסורים החלים
על בני־תמותה רגילים. המיתולוגיה מייחסת,
כמעט תמיד, לאלילים ולגיבורים את האהבה
האסורה.
הסיבה לכך ברורה — בגלל הכבלים
שהגבילו את סיפוק תשוקותיו המיניות,
העבירם היווני הקדום אל היצורים האלוהיים

פוטו רפיד
תל-אביב, בן־יהודה 68
מציע:

מצלמה אוטומטית 72 תמונות
— 180ל״י
מסרטה 8מ״מ אוטומטית
— 180.ל״י
מקרינים לסירטונים ושיקופיות
פרוז׳קטורים להשכרה 7 ,ל״י ליממה ספרות סירטונים לשרותכם

ועוד מבחר מצלמות, מסרטות, מסכים
בתנאי תשלום נוחים

השפתון היחיד בארץ עם ברק הכסף
יבואן: שילר, ת .ד ,2010 .תל־אביב

תעמולה אנטי־שמית

העולם הזה 1426

טכניקו ם
תדריך העולם הזר! ממגי.׳! מה לראזת, מה 1117 ננוע,
היכן לבקר השבוע, לפי סדר העדיפו—
חובה לראות;
יות הבא :
— אפשר לראות.
— רצוי לראות;

כל תלמידמקבלבחינם
מערכת כלי שר טו ט מ שוב חים

אלקטרוניקה

רדיו -ט ל וי זי ה

המאהב (הבימה) ביצוע נקי
ומלוטש של מערכונו הציני של הארולד
פינטר אודות תרומתם של המאהב והזונה
למוסד הנשואין. משחק מהנה של דליה
פרידלנד ואלכסנדר פלג. כהקדמה מוגש ביצוע
משעמם של העלמה יוליד. לאוגוסט
סטרידנברג — אפשר להחמיץ.
אלקטרה (התיאטרון הקאמרי)
הטרגדיה היוונית העתיקה אודות הבת הנוקמת
באמה, לפי הגירסה של אוריפידס.
בביום של גרשון פלוטקין, השם את הדגש
על חוסר־הטעם שבגאולת־דם ונקמה. אורנה
פורת חוזרת לבמה אחרי שנתיים.

בנק וארכיטקטורה
חיפה.

שלמה המלף ושלמי ה
סנדלר
(התיאטרון הקאמרי) אילי גורליצקי
מזהיר במחזמר ישראלי ראשון, המצטיין בפאר
בימתי ולשוני. מחזהו של סמי גרוני־מן
בעיבודו של נתן אלתרמן.

כל תלמיד בונ הלעצ מו
מקלם רדיו חדיש

רח׳ בלפור 3טל 56889 .

וזז׳ הרצל ,44 טל 3403 .
ירושלים, בי״ס ״זזורב׳ ,רח׳ המלך ג׳ו רג /טל 25214 .
תל־אביב, רח׳ בן יהודה ( 26 לפני בנץ אל־על)

אדם לבל עת (התיאטרון
הקאמרי) סר תומאס מור, איש הרוח הבריטי
בן המאה ד 16 מקריב את חייו
כדי להישאר נאמן למצפונו, במאבקו נגד
חמלו ויועציו המושחתים. בעיות מוסר,
מצפון ודת, במחזה מעולה, המדגיש את
אחריותו של האדם הקטן, המאפשר באדישותו
את השתוללות העוולה. אברהם בן־
יוסף, אורי לוי, אריק לביא.
ממלא המקום (הבימה) בי־

צוע יבושל־ של מחזה גדול, שחשוב לראותו
גם בכישלונו הבימתי. בעיית המוסר מול
התועלתנות וסילופה של האמונה הדתית במחזהו
של רולף הוכהוט אודות שתיקת האפיפיור
פיוס ה־ 12 נוכח השואה.
ויקטור (אהל) ילד־מפלצת מסיר
מעל פני המבוגרים את מסיכת הצביעות,
מציג אותם במערומיהם המוסריים ובחדלונם
החינוכי. עודד תאומי.
* אל תגעו בנדימן (תיאטרון העד
נות) אבנר חזקיהו במלוא כשרונו הקומי
בהופעה וירטואוזית במחזה ישראלי אודות
עוד אדם קטן הנשחק בין גלגלי החברה
והטכנולוגיה.

? .ל הרפתקאות כריו (אוריט,
תל־אביב) סאטירה מענגת על סרטי הגיבורים
הסינטטיים בנוסח ג׳יימס בונד. ז־אן פול
בלמונדו( .ראה מדור קולנוע).
אמריקה אמריקה (גת, תל-
אביב) גלגוליו של צעיר יווני בתורכיה של
שלהי המאה ה־ , 19 המודרך על־ידי מניע
אחד: השאיפה להגיע לאמריקה. סרט נפלא
של איליה קאזאן.
גבירתי הנאוה (פאר, תל אביב)
גירסה הוליבודית מפוארת של המחזמר
שובר הקרפ ת. רקס הריסון.

דורנט איש ערב (סמדר,
ירושלים) עלייתו ונפילתו של קצין בריטי
מוזר, שניסה לעורר את הלאומיות הערבית.
פיטר או׳טול, אנ תני קווין.
* * הלילה של האיגואנה (אסתר,
תל־אביב; עדן, ירושלים) אוסף של כל הסטיות
הנפשיות והמיניות במחזה מעובד
של טנסי ויליאמם. אווה גארדנר, ריצ׳ארד
בורטון.

פיתוי נוסח איטליה

ס קנ דינ בי ה ...ה חו לצההח די ש ה
ב א פנ הההר פי ה -ס פו ר טי בי ת
של ניבה, ע שוי ה מ ^ /דז רי׳ ל ן.

מון־דוד, תל־אביב) סאטירה שרשית על מין
וכבוד בסציליה. סרטו של פייטרו ג׳רמי.

* נפילת

האימפריה

הרומית

(צפון, תל־אניב) סופיה לורן הופכת את אחת
מנשות־ההפקר של ההיסטוריה הרומאית לבתולה
צנועה, וסם ברונסטון הופך את
ההיסטוריה הרומאית כולה למעין הוליבוד
דאשתקד, בסרט ראווה.

העולם הזה 1426

נ א ^ ח5

חולצ תסקנדינביה נוחה,
ח מי מ ה ללא משקל, רכה
ונ עי מהל מג ע, מתבבסתבק לו ת

^ 0ולל א גי הו ע
•06 בא 1ר -פו ס 1מאים ״ ייד