גליון 1427 מתאריך 13 בינואר 1965

מ ד 1 111דקו

שדיךש נטי

ההילמןהמסח רי ת

מנוי,
קיבלת חשבונך —
נא פרע אותו בהקדם.

תא עודר׳ הםויק19
)0121611
טוב לגבר

פ•ר דמ ה ־ —ש;ר פ
1£55י) 1ו׳ז^

62 2 5 / 9 / 2

ת ש בץ העוד הוה <427
י•* ה״ בי הירדןרנדאורני -
מאוזן 1 :נ־שר־

שם גשר על הירד!
הנמצא בין עמק-
החולה לים כינרת:
נת הכוח החשמלי
של יוזם הקטת תח-
)4שמו המשפחתי
על מקום מיפנש הנהרות
הירמוד והירדן
)10 :מעשת
שלמעלה מדרד הטבע
)11 :המתלוצץ
על דברים רציניים(
)13 :מטבע)
טוב, בערכו המלא;
14 סיבים של קליפת
עצים )15 :נחל
הבא אל יהרדז ממזרח
)17 :כלי או
שקע בתור קיר, לשים
בהם גחלים לחימום;
)19 שאינו
תרבותי; )20 בית־מלאכה;
)22 מרק,
העשוי לרוב מסלק:
)25 מלת־זרוז; )26
״חמת מקום טעינות מים המים על
הירמוד (בערבית: אל־חמא); )27 סתום,
סגור; )30 שם הר־חרמוז בפי האמורי
(דברים ג 32 מקום נטוע עצים ופרחים;
)33 קריאת־צער; )34 רטוב; )36 בת־קול:
)37 היה משופטי בית־הטשפט העליון; )39
מהסן לתבואה; )41 הבדל דק בין צבעים:
)42״מה״ בגרמנית )44 :שמלו אותו (כתיב
מלא); )46 הירדן״ — שם עמק הנהר
שבו מתפתל הירדן בין ים כנרת לים
המלח; )48 טשתחוה )50 :לא מתוק; )51
-...יין״ — שיכור; )53 בד בצבעים שונים
קשור למוט ומשמש סמל למדינה)55 :
שנים (הפור); )57 מלת שלילה; )58 מלת
שאלה; )59 אחד משמות הימה, שיובשה זה
מכבר ושבה עבר הירדז; )60 משכיל, שוחר
קידמה.
טאונר )1 :אחד ממקורות הירדן)2 :
דגל; )3היא תנביר את האש (בנין פעיל);
)5מונח בתורת החשמל; )6״יהודה בז—
אחד מגדולי התנאים, חברו של
שמעון בן־שטח בימי מלכותה של אלכסנד-
רה; )7האל הראשי של הבבלים; )8אבן

הרחיים העליונה; )9שם נשר על הירדן הנמצא
ליד שפד היבוק; )12 פקודה; )15 שם
סופר יהודי־פולני, שנרצח על-ידי הנאצים
(שם פרטי); )16 צווי מן השורש ״לקח״:
אם המרגלית; )18 אהד ממקורות הירדן:
)21 אחד ממקורות הירדן; )23 שיח בעל
שרה ריחני המשמש לבושם ולרפואה (כתיב
חסר); )24 תבלין המוכנס לקפה; )26 מיתר
שרירי בגוף החי, המחבר שריר אל עצם:
)28 אות עברית; )29 מקום נביעתו של
אחר ממקורות הירדן (בערבית); )31 שם
המקום, שבו נמצאת תחנת־הכוח על שפת
הירמוד; )32 חבל־ארץ במצרים הקדומה, בו
התגוררו בני ישראל (כתיב חסר); )35
אבי הבעל; )37 עמק שבו עובר הירד:
(בגליל העליון); )39 האומר נאום; )40
ילד; )41 גוף האדם; )43 מטבע צרפתי:
)45״מי אחד משמות הימה, שנעלמה
מהמפה, ושבה עבר הירדן; )46 חבל
ארץ ממזרח לירדן (גבולו הדרומי — ה־ירמוד);
)47 פזיז, קל־דעת; )49״מודל״
בעברית; )52 מרכז מערכת -הדם; )54 שם
לסוג אדמה הנמצא בנגב; )56 כתש, שחק;
)58 קול געיית הבקר.

ציון האירועים
הגלויותוהמוסרת, תוך
שלא צולמו ואיזכור החובה החוקית להציג
יומן זה.
היינו בודדים במערכה זו. שום עתון
אחר לא הצטרף אליה.
השבוע הודיע הממונה על עידוד הסרט
הישראלי על ביטול התקנה המחייבת את
הצגת היומן.

ומאולם־הקולנוע אל הכביש שלפנינו.
לפני חודשים אחדים פירסמנו סידרה על
החנייה בתל־אביב. תחת הכותרת
בעיות
״שוד על המדרכה״ חפשנו את השחיתות
היסודית של שיטת המשטרה, המכריחה את
הנהגים להחנות את הרכב על המדרכות —

״משרד־החוץ נתבקש למצוא ג׳וב דיפלו־מסי
לבר־נתן.״
״אחרי טדי קולק בתור להתפטרות: אורי
לובראני( .כי) מזכירו המדיני של אשכול
מדווח לבן־נוריון על כל מה שמתרחש אצל
אשכול.״
״גם לבעיית משה דיין יחפש אשכול
פתרון מהיר. לא מן הנמנע, אפילו, שהצבר
השובב יחדל מלשמש שר.״
״המהלכים לצימצום השפעתו של פרס
לא נועדו להביאו, בשלב זה, לידי התפטרות.״
מתי
הופיעו דברים אלה מעל עמודי
העולם הזה? לפני שבוע, כאשר בוצע הטיהור?
לפני שבועיים, ערב ביצועו? לפני
חודש, כסקופ?
לא. מקורם בדו״ח של
העולם הזה ( )1370 שהופיע
לפני יותר משנה, בחודש
דצמבר .1963 הכותרת היתד
:,״הטיהור הגדול״.
שער אותו גליון הראה
את אשכול (בצורת סביבון,
לרגל חנוכה) כשמתחתיו
חמישה אגוזים — קולק,
פרס, דיין, בן־נתן ולובראני.
באותו דו״ח הותווה הקוו
לטיהור של אשכול. כאשר
לא נתגשמו הנבואות תוך
ימים אחדים, רבו הלועגים.
אך תצפיות העולם הזה
אינן נועדות לשבוע־שבו־עיים.
הן באות לתאר תהליכים
ארוכי־טווח.
ארבעה מבין חמשת האגוזים
פוצחו בינתיים. דיין,
קולק, בן־נתן ולובראני סולקו.
פרס הושאר על כנו, כפי
שניבאנו, בצורה שרוקנה את
תפקידו מרוב תוכנו.

כיצד ידענו את הדברים,
זמן כה רב מראש? האם
סיפר לנו לוי אשכול את
צפונות לבו, התייעץ עימנו
על אשר מתכונן הוא לבצע?
לאוו דווקא. דו״ח מיוחד
זה, כעשרות הדו״חים המיוחדים
האחרים המתפרסשער
״העולם הזה״ ( 1370 דצמבר )15x53
מים, במשך השנה מעל עמודי
שבועון זה, הם פרי עבודת־מודיעין
מחוסר כל ברירה — וחומסת אותם בצורר,
עתונאית מדוקדקת.
קנסות.
כדי להוכיח את אפסות המישטרה התל־לעבודה
זו שני מישורים — השגת האביבית
בשטח זה, הבאנו שורה ארוכה של
אינפורמציה, מהמקורות הקרובים ביותר
דוגמאות לגבי מוסדות ובתי־קולנוע חדשים,
למרכז ההתרחשויות; ומלאכת ההערכה, שבאזורים
עמוסים, שקיבלו רשיונות מבלי
היא קשה עוד יותר. כדי לצרף יחד קטעי־שדאגו
למקומות־חנייה.
אינפורמציה, לברור בין העובדות הסותלמחרת
פירסום מאמרים אלה, חדלה
רות, לקבוע מה סביר ומה לא, לנתח את
המישטרה לרשום דו״חים למכוניות החונות
המניעים ואת עוצמת הכוחות הפועלים,
דרוש נסיון רב. נסיון זה אינו נרכש בשום על המדרכות. השבוע, בראיון שנתן לאחד
העתונים, הודה מפקד מישטרת תל־אביב
פאקולטה למדעי המדינה.
בכך, הודיע כי אין ברירה לנהגים אלא
טיבה של מלאכה זו מוכח על־ידי התוצלהשתמש
במדרכות לצורכי חנייה. הוא גם
אות• אם יכול העולם הזח להודיע על מעהזכיר
את כל המוסדות שהופיעו ברשימה
שים שיעשה ראש־הממשלה בעוד שנה, ששלנו,
אך טען כי לא המישטרה, אלא העי־אינם
ידועים עדיין גם למקורביו, והמתגש־ריר״
אשמה במתן הרישיונות.
מים בבוא העת בדייקנות כמעם־מתמאטית
אם אתה נהג, חסכו לך מאמרינו כמה
— הרי זו הוכחה לא־מבוטלת.
לירות טובות. כשתשלם עבור הגליון הבא

של העולם הזה, זכור שהוא זול הרבה
יותר מן הקנסות שנהגת לשלם לפני הופעת
השפעתו המדינית של השבועון המטויים
המאמרים.
ברורה לכל, ושוב אין איש בצמרת המדינה
המכחיש אותה (בשיחות פרטיות, לפחות).
פחות שמים לב להשפעת השבועון בעניינים
פרוזאיים יותר.
קח למשל עניין צדדי כמו יומני הקולנוע.
לפני שנים פנו אלינו הנהלות היומנים,
ביקשו את תמיכתנו להצעתם, לחוקק חוק
שיחייב את בעלי בתי־הקולנוע להציג יומנים
ישראליים.
נענינו לבקשה זו בחפץ לב. העולם הזה מיכרז תמך בהצעה, יותר מכל עתון אחר בארץ.
מערכת ״העולם הזה״ מעוניי-
ראינו בכך צעד חשוב לקראת הקמתה של
גת בהצעות לתפקיד עורך מדור
תעשית־סרטים ישראלית אמיתית ושמחנו
התשבצים.
כאשר אמנם נתקבלה הדרישה.
על המעוניינים לפנות בכתב לבינתיים
עברו שנים רבות והיומנים לא
מערכת, למסור פרטים על עצמם,
עמדו במיבחן. לא כאן המקום לעמוד על
וכן לצרף שלושה תשבצים לדוג-
הסיבות לכך, חלקן אובייקטיביות, חלקן
מה מפרי עבודתם, יחד עם הסובייקטיביות.
היומן הפך בליל של פירטו-
הסברים והתשובות.
מת גרועה ותעמולה ממשלתית.
רצוי ששלושת התשבצים יהיו המערכת החליטה
לפני חודשים אחדים
בעלי רמות שונות. נא לסמן בלפרוע
את השטר. היא פתחה במערכה
ראשם :״קל״ ,״בינוני״ ,״קשה״.
שיטתית, שמטרתה היתד, להשיג אחת מן
הצעות תתקבלנה תוך חודש.
השתיים: שיפורם המכריע של היומנים, או
על המעטפה נא לציין :״עורך
ביטול התקנה המחייבת את הצגתם בבתי-
תשבצים״.
הקולנוע.
בעלי ההצעות שיבואו בחשבון,
כפי שראית, בחרנו בדרך פשוטה. פירטנו
יוזמנו לראיון אישי.
בכל שבוע את תוכן היומן, על פרסומותיו
העולם הזה 1427

מכתבים
כשלון של משימה
נכשלתי, ואני סבור שאני כשלון.
קיוויתי ששביתתי בתוך בניין הקונגרס
תסייע לפתרון בעייתה החברתית הכאובה
והטראגית של ישראל — המתיחות העמוקה
השוררת בין שני
חלקי העם בישראל,
יוצאי ארצות המערב
ואלה מן המזרח.
אני סבור ששורש
הבעייה אינו נעוץ
בעניינים כמו חינוך,
שיכון, תעסוקה, נישואין
בינעדתיים או
ייצוג. הבעייה היא
ביסודה בעייה של
מוסר. שורש העניין
הוא ללא ספק
בכך, שאלפים רבים
של אנשים משוכנעים
לגמרי, שהעובדה שבאו מאירופה, או
מאמריקה, מעניקה להם עליונות על פני
אלה שהגיעו לישראל מאסיה או מאפריקה.
זוהי שאלה של התייחסות אינדיבידואלית
של כל פרט ופרט, הנובעת מריגשי עליונות
מדומה של תרבות או מוצא אתני.
מטרתי היתד״ לכן, לנקוט בצעד של מוסר
אשר יפנה אל הלב — שביתת־רעב. אל
הלב, כיוון שהוא הגורם לכל מעשי אנוש.
באמצע שביתתי הרגשתי כי לא אוכל להמשיך.
לא היתד, זו שאלה של יכולת פיזית.
הפסקתי לאחר שגיליתי כי אינני בשל
עדיין, מוסרית, למה שהצבתי לעצמי.
הרגשתי בדידות נוראה, כאילו הוטל משא
העולם כולו על כתפי הצרות. ואינני חושב
את עצמי לבעל שיעור־קומה, היכול לשאת
בכך. אני מקווה שיימצא אדם אשר יוכל
בו התחלתי, במקום שלהמשיך
במאבק
הפסקתי. אני עצמי אמשיך להיאבק, אולם
ברמה יותר מציאותית מאשר הפעם.

מיכאל זלצד,

ירושלים

על הכילכול
הגישה שבמאמר ״אל תבלבלו״ (העולם הזה
,)1426 מעלימה עין מהנקודה העיקרית:
לא רצינו לתת לחוק־השבות גון דתי או
מוצאי.
חוק זה בא לפתור בעייה אנושית של
אנשים, שנרדפו בשל גונם הדתי־מוצאי כיהו
מאמרו
של אורי אבנרי ״אל תבלבלו״
היה מיותר. התמונות באותו גליון משקפות
היטב את דעתם של המשתתפים בקונגרס
הציוני.

אולם אני יודע כבטחון כי תפוצת
היא אפסית, ואילמלא הפירסום שניתן לכל
העניין על־ידי התביעה, היו דברי אביגור
נשארים בלתי־ידועים.
לפיכך, אם יש לתבוע את מישהו על
הוצאת דיבה וגרימת נזק למר רוזנבלט,
הרי יש לתבוע את אלה שייעצו לו להגיש
את התביעה.

חדרה

תל־אביב

דים. רק מדינת־ישראל עשויה להבטיח להם
הגנה מרדיפות על רקע זה.
ד , .תל־אביב

יעקב אלמוג,

אני רואה את עצמי כנציג לא פחות
טיפוסי מאשר העורך, של אותו דור מלחמת
תש״ח, ומאמרו קומם אותי באופן ספונטאני.
אמנם דעות אלו רווחות מאוד בקרב רבים
וטובים, הנמנים על האינטליגנציה הישראלית
הבלתי־תלוייה, אך גם אם אין הן ניזונות
מהתנשאות מתייהדת על פני יהודי הגולה,
מקורן במרדנות לשמה, רדידות ריגשית, פשטנות
ונאיביות.
לדעתי אנו הרבה יותר יהודים משאנו
מוכנים להודות בכך. השאלה היא: כיצד
ניתן למזג את זהותנו היהודית בזו הישראלית?

גנדלר,

תל־אביב

אסור לענות:
כבר כמעט חודשיים עברו מיום שנתפרסם
מכתבו של אורי אבנרי לאל־ארד( ,העולם
הזה .)1419 עד היום לא קראנו את תשובתכם.
לתשובה
זאת מחכים רבים, והעובדה שלא
נשמע מכם דבר, בקשר לכך, מתפרשת כהודאה
שמעצרכם היה מוצדק וכי אתם
סוכני אוייב.
אני מקווה לקרוא את תשובתכם במהירות
האפשרית.

ל,איו ג׳אמיל,

נהריה

קבוצת אל־ארד אינה זכאית לענות, ואילו
ענתה לא היה העולם הזה רשאי לפרסם את
ת שובתה — בהתאם לתקנות החירום ש הופעלו
על־ידי ממ שלת ישראל נגד הקבוצה.

דיבה
עצמית :
אינני יודע אם צודק הפרקליט בהנחה,
שנגרם נזק ושם רע למרשו צבי רוזנבלט,
המוזכר במאמרו של שאול אביגור במולד,
כאחד המשתתפים ברצח ארלוזורוב (העולם
הזה 426ו).

מולד

יעקב אדדר,
המותר להינשא לערכי?

התפלאתי לקרוא את מכתבו של חיים
שמעוני, נגד נישואי־תערובת (העולם הזה
.) 1426

אנו עם קטן, ואיננו יכולים להרשות
לעצמנו להצטמצם בד׳ אמותינו. אם גבר
מכיר אשד( ,או להיפך) ,באשר היא אדם
ברוחה ובנפשה, אסור שיפריעו כאן גורמים
כמו דת, גזע או לאום.
אנו חיים בתקופה בה קובעת הרוח, לא
מה שכתוב בתעודת־הזהות.

עדנה רזי,
רכרים מתחרזים

ירושלים

במיקרה של סיפוק אינפורמציה מצידכש,
אנא דייקו׳ (העולם הזה .)1426
( )1הייתי בבית־שרון
בענייני עבודה,
ולא במסיבה.
( )2לא הייתי שיכור.

)3לא אמרתי למר
נמיר דבר המתחרז
עם בראיד. ל־היפך,
השיחה היתד,
ידידותית ביותר.
( )4לדן רן־אמוץ
אמרתי דברים המה־הרזים,
ואומר לו
אותם ככל הזדמנית
שיגלה את חוכר
טעמו בענייני אמנות פלאסטית.
( )5להבא אכה אותו חזרה.

יגאל תומרקין,
האם אני יהודי?

תל־אביב

אני רוצה לפנות לדודה רינה איתני מנצרת.
לי קוראים אליק, ואני נולדתי ב־י
בינואר 1960 בבית חולים ביילינסון.
האמא שלי רוסייה. לי עשו בריח־מילה,

אבל בכל זאת כתבו אצלי בתעודה שאני
נוצרי, למרות שאמא שלי אף פעם בחייה
לא ביקרה בכנסייה.
אני מאוד רוצה לשאול אותך, דודה
איתני — האם אני יהודי או לא? את
בוודאי יודעת את זה יותר טוב מכל החכמים.

אליק
איידוקובסקי,

בני-ברק

בוליקין הטוב
ישבתי עם אלי בולקין בתא אחד במשך
שבועיים. הוא בחור חביב וסימפאטי, המחלק
כל מה שיש לו בין חבריו לכלא.
לדעתי, אין הוא מסוגל לרצוח. ,והוא חף
מפשע.
היחס אליו בבית־הסוהר הוא מחפיר.
כשסבל מכאב שיניים נורא, סירבו לאפשר
לו לקבל טיפול אצל רופא־שיניים. במקום
זה ראה אותו רופא רגיל, אשר רשם לו
כדורי שינה.

א. לסלן,

חיפה

ספר לסאכא
לפני חודשיים וחצי קניתי מכשיר־טלביזיה
של חברת סאבא, במחיר של כ־( 2700 אלפיים
ושבע מאות) ל״י.
המוכר הצטיין באדיבות ובדיברי־נועם,
ולא הניח לי ספק כי אהנה מך המכשיר
הנאה מלאה.
מאז היו לי ימי־קליטה כלהלן:
ביירות — אף לא יום אחד.
(המשך בעמוד )4

הלהיט החם ביותר של החיפושיות...

— תה. הדבר הראשון שבקשו החיפושיות לאחר נחיתתם בשדה התעופה של לונדון — היה ספל תה חם ומהנה. יותר
ויותר אנשים צעירים ״מגלים״ כי תה הוא המשקה לאדם המודרני. אין כמו כוס תה אמיתי חריף וחם, חזק ומהביל, תה ויסוצקי.
וזעולם יוזזו! ׳1427

מכתבי
(המשך מעמוד )3

דמשק — אף לא יום אחד.
קאהיר — שלוש־ ימי־קליטה טובים,
שניים רעים.
התקשרתי עם נציג חברת סאבא. הוא ענה
לי בתמיהה עמוקה :״וכי חשבת שתקלוט
משהו בחורף?״
שאלתי מדוע לא נאמר לי בעת הקניה,
בראשית החורף, ומדוע לא נאמר במודעות,
כי אין לצפות לקליטה (באחד המקומות
הגבוהים ביותר בצפון תל־אביב) במשך
ששת החודשים הקרובים. על כך ענה לי
הנציג :״אנחנו מניחים שהקונים יודעים
זאת.״
מכיוון שיש קונים טיפשים — כמוני —
שאינם יודעים זאת — אבקשכם לפרסם זאת.

בנימין גונדר,

למען

יראו

תל־אביב

ויידעו?

כל העולם כולו משוגע
מה קרה לכם? מישהו במערכת השתגע?
בזמן האחרון, אין גליון של העולם הזה,
בו לא מופיעה כותרת הכוללת את השורש
שגע.
בן־גוריון ״משגע (את) המדינה״ והופך
אותה ל״בית־משוגעים״ ,שבו ישנם צעירים
ד״מש תנעים״ על קשישה תשושה בת .50
״הם״ ״משתגעים״ אחרי פנינה זלצמן.
רוח שיגעון נחה על העולם הזה. מה
יהיה?

אריה אוריון,

-ראה

ירושלים

שער אחורי.

מים עד נפש
רחוב נבו ברמת־גן, בו אנו גרים, הוא
סימטה קטנה ותלולה ליד הר־הבנים שברמת־יצחק.
לאחר כל גשם
נסחף החול מההר
אל רחוב ירושלים
הסמוך, משבש את
התנועה וגורם לפק־קי־תנועה.
בסימטה
שלנו נואז
תעלות צרות התאורה
עמוקות,
נפסקת וסכנת נפשות
לעבור בה.
מכוניות איס־ף־האש־פה
אינן מגיעות, את רוטשטיין משליכים
האשפה
אל התעלות הפתיחות,
ומיס מגיעים עד נפש.
מזה שנים פונים אנו לעיריית רמת־גן
בבקשה שתסלול במקום כביש (שכל אורכו-
הוא בערך 100 מטרים) ,אך כל פניותינו
אינן נענות. בכל הסביבה נסללו כבישים
רבים, ורק אלינו לא מגיעים. לאחר כל
גשם מביאה העירייה ציוד כבד לפינוי החול
ולסתימת התעלות. באותו תקציב אפשר
היה מזמן לסלול את הכביש המיוחל.
•טרה רוטשטיין( ,בשם כל
דייר• רחוב נבו) ,רמת־גן

פגישת נאצר־שרת
הרס בחוף אפלים
לאחר שלוש־עשרה שנה של מאבקים נגד
המועצה האיזורית סולם־צור וגורמים אחרים
אשר השחיתו את אכזיב, עומדים הללו
להרוס גם את השרידים הנותרים.
במשך כל התקופה הזאת עמדתי בתנאים
נוראים של בדידות, חשיכה ומכשולים,
שהי שמו על דרכי מכל הצדדים. לאחר
שהצלחתי להביא לביתי מים חיים וחשמל,
עומדים כעת לכבות את האור שהבאתי.
מדוע? כיוון שאני אדם בודד, ללא גב
מפלגתי. במועצה האמורית לא אוהבים
יוזמה של פרטים.
אחרי שלחמתי להקמת המדינה בפלי״ם,
בהגנה ובצה״ל, לאחר שהקמתי באכזיב
מקום־תיירות למופת אשר הפך לשם דבר,
עומדים לחסל את מיפעל חיי.
אני פונה אל כל הגורמים לעצור בעד
המשפטים נגדי, ובעד צווי ההרס והסגירה.

אלי אביבי,

אכזיב

חזרה לסיני
י כל הקורא בעקביות אתי
לומד לדעת כי למיבצע־סיני היו צדדים
שליליים בלבד.
אתם לא מזכירים את הרקע למיבצע (פשיטות
הפידאיון דאז) ובכך אתם גורמים לסילוף
האמת.
איך אפשר היה לחסל את המכה הזאת,
פרט להשמדת בסיסי הכנופיות בשטח
מצרים?
העולם

הזה

ישראל דגני, גבעתיים
העולם הזה הוכיח לא פעם שלא היה
כל קשר בין מיבצע סיני ו בין מערכת
הפידאיון.

טעות לעולם צודק!צ
מראשוני המתגיירים
רונות, כותרת במאמר על אל״מ קשתי).
(ידיעות

ש. משה,
אח ירו
שלים

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למפתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למפתכים.

עין לציון סופיה

ואין בזה כל פלא ; אוכלים יותר, יושבים יותר, ולא
עוסקים בספורט — לבעיה זו רק פתרון אחד והוא :
. ,סוכרלןיב ״ הממ תי ק ללא קלוריות וללא טעם
לואי. רבבות משתמשים בו. נסי גם את ותיוכחי לדעת
כי ל״סוכרטיב״ אין מ ת חר ה בטיב.
״סוכרטיב״ הממ תי ק האידיאלי למאכלים
דיאטטיים, מרק פירות,
עוגות, קפה, תה, ומ שקאות קלים.

מיוצר ע״י

בע״מ

אזור, טל 824940 .

3 0 0 8 3 0 0

בשעתו התרשמתי עמוקות מגיליייכם על
תוכן הסרט יהודי ת (העולם הזה .)1407
כמוכם, תמהתי מדוע מעניקה מדינת ישראל,
תמיכה לסרט־קיטש המנצל את השואל־,
להפקת רווחים.
הנחתי כי הדבר נעשה בעבור כסף, והרי
מדינתנו ענייה וזקוקה לכל גרוש.
והנה נתבשרנו השבוע, בעיקבות הסיב־סוך
בין קבוצת מצובה״ מועצת סולם־צור
ומשרד־המיסחר־והתעשיה, כי לא היו למדינה
שום רווחים. למועצה האזורית לא ניתן
לגבות אפילו מם־עסקים קטן, וקביצת מצובה
הודיעה כי פעלה מתוך ״התנדבות״ — תחת
לחץ הממשלה — ואף הפסידה כסף,
לאור כל אלה, אולי תפנו לפסיכולוג
התורן שלכם, כדי שיבהיר לנו את התנהגותו
של מר אשר הירשברג, הממונה על
עידוד הסרט הישראלי, שנתן את הבאקשיש
הלאומי ליצרני הסרט?
האם עיניה הגדולות של הגברת לורן
היפנטו אותו, עד שביקש למצוא חן בהן,
בכל מחיר — על חשבוננו?

דינה גורגי,

ירושלים
התחפושת הייתי מעוניין לדעת אם תמונת השער
של העולם הזה 1425 המראה את שרת
נפגש עם עבד־אל־נאצר, היא מיבצע פילמאי־מונטאז׳י
מוצלח, או תחפושת מוצלחת של
הגנראל אמין אל־חאפז.
מ. אונגר, עפולה
הרכיב את ראשו של משה
העולם הזה
שרת על גו פו של המלך חוסיין.

כריכוח!

הווו* 0היה
קוראים המבקשים למסור
לכריכה את גליונות השנים
1963ו־( 1964 וכן כל שנה
אחרת) ,יכולים לעשות זאת
תוך שלושה •טבועות, באחת
משתי הדרכים :
• להביאם למשרד המערכת,
רחוב גליקסון 8תל־אביב,
בימי א׳ ,כ׳ ו־ג׳
בשבוע בין השעות 10ו־12
לפני־הצהריים, או בימים ד׳
ו־ה׳ בשבוע בין השעות 4
ו־ 6אחרי־הצהריים.
• לשלחם בדואר לת״ד
,136 תל־אביב.
את מחיר הכריכה 6 -
ל״י לכל שנה -יש לשלם
מראש.
המערכת מוכנה להשלים
גליונות חסרים, במחיר 90
אגורה לגליון.

העולם הזה 1427

ב שלם
האז״
החטא הקדמון
״מקום שפל, בו מחלקות כמד. מדינות
את השלל ביניהן,״ כך קרא השבוע עתון
סיני רישמי לאו״ם, במאמר שציין לשבח
את החלטת אינדונסיה לפרוש מן האירגון
(ראה להלן).

לא במיקרה באה ההתקפה החריפה ביותר
על האו״ם, והתמיכה הנלהבת ביותר
לאינדונסיה, דווקא מסין. אין מדינה בעולם,
המעוניינת להרוס את האו״ם, כמו המדינה
בעלת האוכלוסיה הגדולה ביותר בעולם.
בקע הרה־אסון. כאשר הודיעה איג־מניסה
על פרישתה, העלה הדבר, כמעט
אוטומאטית, את זכר פרישתה של יפאן
מחבר־הלאומים, לפני דור (העולם הזה .) 1426
עשרות עתונים מסביב לכדור־הארץ הזכירו
כי עם פרישת יפאן החלה אז התמוטטות
האירגון הבינלאומי, שהיתר, חלק
מהידרדרות העולם לתוך מלחמת־העולם.
אולם הדמיון הרה־הסכנות בין שני ה־אירגונים
לא החל בהקבלה זו. ישנה עובדה
משותפת מכרעת עוד יותר — מחבר־הלאומים
נעדרה מדינה מרכזית עוד לפני
פרישת יפאן, כשם שנעדרת מן האו״ם

אלא תוצאה של תסביך נפשי אי־ראציונלי,
שמקורו במהפכה הקומוניסטית בסין.
אולם חברות האו״ם, ובראשן ידידות
ארצות־הברית לא אזרו עוז בנפשן לכפות
עליה את הפתרון הסביר, לפתוח את
שערי האירגון בפני סין בעוד מועד. השבוע
נידמה היה, שאולי איחר כבר האו״ם
את המועד וכי החל תהליך התפוררותו.
אינדונסיה הודיעה על פרישתה. סין
נדחקה לעמדה של התנגדות קיצונית ל־או״ם,
שכנראה לא ניתן כבר לשנותה.
ברית־ד,מועצות סירבה לשלם את חלקה בהוצאות
כוח האו״ם בקונגו ובעזה ,,והדבר
משתק את כוח־ההחלטה שלי עצרת האו״ם,
שכל הצבעה בה עלולה להביא להתפוצצות
המוסד. האפרו־אסיאתים מצידם נקרעים לשניים
— מצד אחד מעוניינים הם בקיום
המוסד — בו הם מהווים עתה רוב —
אך אין הם יכולים לשכוח כי הגוש ה־אפרו־אסיאתי
קם בבאנדונג שבאינדונסיה.
תפקיד לישראל. אולי ניתן עוד להציל
את האו״ם. אלא שלצורך זה דרושה
יוזמה מהפכנית, שלא תירתע מהצגת פתרון
קיצוני: הכנסה מיידית של סין הקומוניסטית
לאו״ם, כאחת מחמש הגדולות,
תיקון תקנון האו״ם.
יתכן כי ישראל, המעוניינת בקיום ה־

פיתוח ללא נישול
ביוב השש׳ ,15.1.65 ,בשעה 8בערב, תיאטרון מוגרבי, תי־אכיב

בנס חקירה מבי

על התלונות כדבר הפקעת קרקעות, הרס בתים ערביים,
ומעשים אחרים של נישול וקיפוח.

ועדת החקירה :
נתן ילין־מור( ,יו״ס, מרדבי אכי־שאול (סופי) ,אורי אכנרי (עורן,:
שוקרי אל־חאזן (מנהל ב״ת־ספח, דוד ארנפלד >תע#י ,)1בועז עבריו
(עתונאי) ,פיטר

פרי (במאי),

א לי עז ר

פיילר (חבר המרכז החקלאי).

כדהדיגו הוועדה :
עו״ד יופן! כן־מנשה,
אמיל תומא (עוזונאי).

עו״ד ד״ר

יעקב ירדור,

עו״ד

אברהם פישמן,

בין העדים :
אורי דייוויס, מופטפה אל־בקרי־מכעני, יצחק דנציגר
שלום בהן ( עתעאי ) ,עו״ד הנא נקארה.

כן הוז מנו נציגי מינהל מקרקעי ישראל.

כינוס זה נערך בעיקבו ת הכרוז הבא של אנ שי־הרוח בישראל :

פיתוח לל א נישול
נוכח התלונות החוזרות ונישנות בפי ערביי ישראל על הפקעת קרקעות ללא
הצדקה, ומעשים אחרים של נישול וקיפוח, שתכפו לאחרונה עם הקמת העיר כרמיאל
ופיצוץ בתים ערביים,
ונוכח חוסר־ד,יכולת של הציבור הרחב לגבש לעצמו תמונה אובייקטיבית על
הנעשה בשטח זה,
אנו, אזרחי ישראל, הכמהים לפיתוח הארץ, והחרדים
רואים חו ב ת־ מצפון לעצמנו להרים את קולנו ולהצהיר:

לטוהר

מיפעל

הבניין,

(א) פיתוח •מולדתנו, בעיר ובכפר, כחקלאות ובתעשיה, היא
שאיפה נעלה, ובל אזרהי המדינה -כיהודים בערבים -חייבים
לתת יד להגשמתה.
(כ) מדינת־ישראל, שהיא מולדת משותפת לאזרחיה היהודים
והערכיים, חייבת לשלב בבל תוכנית של פיתוח את טובת שני
העמים, ללא הפלייה וללא קיפוח.
(ג) אל יישא איש את שם הפיתוח לשווא, ואל תשמש סיסמת הפיתוח מסווה
למגמות לאומניות, כדוגמת ״ייהוד הגליל״ ,שמטרתן לבנות עם אחד על הריסות
העם השני.
(ד) החוקים הקיימים בישראל להפקעת קרקעות לצורכי פיתוח, ב ט חון וטובת־הציבור,
נותנים יד חופ שי ת לשרירות, ושוללים מבתי־המ שפט את האפ שרות לעמוד
על מ שמר הצדק ולהגיש סעד למקופחים ולעשוקים.

מדינה מרכזית, עוד לפני פרישת אינדונסיה.
אז היתד, זו אמריקה וכיום סין.
אמנם, יש הבדל עקרוני בין שני ה־מיקרים.
איש לא סגר את חבר־הלאומים
בפני אמריקה. להיפך — העולם כולו
התחנן בפני האמריקאים להצטרף. האמריקאים
עצמם הם שסירבו אז, מתוך טירוף
בדלני, למרות שהיוזמה להקמת חבר הלאומים
באה מצד נשיאם וודרו וילסון.
כיום המצב הפוך. סין היתד, מוכנה,
בלי ספק, להיכנס לאו״ם בכל רגע. אולם
שערי האירגון ננעלו בפניה, שוב בגלל
טירוף אמריקאי.
התוצאה, בשני ד,מיקרים: אחת משלוש-
ארבע המדינות החשובות ביותר בעולם
נמצאת מחוץ לאירגון, המתיימר לייצג
את האנושות כולה. תוצאת התוצאה: בקע
הרה אסון, העלול להתרחב עד כדי התמוטטות.
פרי הפחדנות. כאשר החליטה יפאן
לפלוש למנצ׳וריה, בשנת , 1932 כבר החלה
למעשה מלחמת־העולם. אולם יפאן לא
מצאה את עצמה מול משפחת־העמים המלוכדת.
היא יכלה לטעון, בצדק, כי חבר־הלאומים
מייצג רק חלק מהאנושות.
בשעה שאינדונסיה מתכוננת להתקפה הגדולה
שלה על מאלסיה, שוב אין האנושות
מאוחדת נגדה. היא יכולה לטעון,
בצדק רב עוד יותר, כי הכוחות העולים
במזרח אסיה אינם מייוצגים באו״ם.
כך קוצר האו״ם כיום את פירות פחדנותו.
אין בו אף נציג אחד — מערבי,
קומוניסטי או נייטראלי — שאינו יודע
כי סגירת האו״ם בפני סין היא איוולת
מסוכנת. כל נציג באו״ם יודע, כי היחס
האמריקאי לסין אינו פרי שיקול מדיני,
העולם הזה 1427

או״ם יותר מרוב המדינות האחרות, היתד,
צריכה לנקוט ביוזמה כזאת.

אינדונסיה
א־ש אחד מתגרה בעוד
במערב קוראים לו ״היטלר של אסיה״.
שונאיו מתארים אותו כזקן־אשמאי, כרודף־
נשים מגוחך, כחולד,־רוח מוכה שגעון־
הגדלות. תועמלניו קוראים לו ״בונג קאר־נו״
(האח קארנו) ,מתארים אותו כמשיח.
כך או אחרת — בהודיעו על פרישתו
מן האו״ם ובהתבוננו לפלוש למאלסיה,
הפך את עצמו הד״ר אחמד סוקארנו (,)63
למוקד המאורעות הבינלאומיים, אין ספק
שהוא נהנה מכך בכל לבו.
בטחוגיסט מזרחי. השאלה הגדולה
היתה: האם פועל הוא לשם הנאה בלבד,
מתוך תסביך־עליונות, או שיש הגיון במעשיו.
יש הסבורים כי סוקארנו הוא מעין
בטחוניסט מזרחי, המאמין כי יש צורך במתח
בטחוני מתמיד לקיום מדינתו.
אינדונסיה היא אוסף של 3000 איים,
המפוזרים בשטח ימי אדיר־ממדים. כמעט
כל תושבי האיים הם צאצאי הגזע ה־מאלאיי.
פרט לכך אין הרבה מן המשותף
ביניהם.
למעשה שולט האי ג׳אבה במדינת־האיים,
(המשך בעמוד )6
• העמדה הפור מלית של הסובייטים —
על פעולו ת אלה החליטה העצרת הכללית
שאינה מוס מכת להחליט דבר, אלא רק
״להמליץ״ .לפי ת קנון האו״ם, מועצת־הבט־חון,
לבדה, בה יש ויטו ל מדינו ת הגדולו ת,
מוס מכת להחליט.

(ה) אנותובעים מן הכנסת לחוקק חוקי ם שיכללו אמות־מידה או בייקטיביו ת
ו מפורטות להבטחת העקרון של פי תוח ללא נישול.
(ו) אנותובעים את יצירתם של דפוסים ממלכתיים לבירור כל התלונו ת
הנוגעות להפקעת אדמות, לנישול ולקיפוח, המנומקים בני מו קי פיתוח.
(ז) אנו קוראים לכינוס כנס של מיטב אנ שי־הציבור מקרב שני העמים, אשר:

.1ידון בדרכים מעשיות להגשמת העקרונות הנ״ל,
.2יגנה את כל המקרים בהם הופרו עקרונות אלה בעבר,
.3ירים את קול מצפון הציבור למניעת הפרתם של עקרונות אלה בעתיד.

ייזברו־נא דברי הנביא :״הוי בונה עיר בדמים, ובונן קרייה
בעוולה ! ״
פיתוח ללא נישול -בטקום נישול ללא פיתוח, במקום פיתוח
של עושק!
יהא הפיתוח טהור, יסוד מוסד לשלום ולאחווה !

ב ן החתומים עד כה:
יוסף אכי־לאה, עו״ד אניס אכו־חנא, אורי אכנרי, מרדכי אכי־שאול,
חמדה אלון, סלינה אלפנדדי, סלים אל־קאסם, בני אמתרסקי, פרום׳
הלמוט אפשטיין, ד״ר מיכאל ארגוב, דוד ארנפלד, דן כן־אמוץ, עו״ד
יוסף בן־מנשה, יוסף בנאי, פאול בן־חיים, יחזקאל לראץ, ד״ר מאור כר,
ד״ר גבאי, ישראל גוריו] ,אילי מרליצקי, ד״ר קורט גרונמן, עו״ד רייק
ג׳ורג׳ורה, קריאל (״דוש״) גרדוש, אורי דייווים, יצחק דנציגר, ד״ר
1אפרים הנריך, רווה וול, ד״ר זאב ויסמן, אורי זוהר, רשיד חוסיין, פאווי
חורי, חיים חפר, חיים טופול, מחמוד טיבעוני, ד״ר עמנואל טראוב, נתן
ילין־מור, ד״ר יהודה ינוקא, ד״ר יעקב משה, ד״ר יעקב ירידור, ד״ר לורוז
1כהן /ד״ר יורם לונדון, ד״ ר רות לונדון, ד״ר זאב לזר, פולה לנגר, ד״ר
1.ישראל לח, עו״ד מוחמר מיעארי, ד״ר נגרר, גאולה נוני, עו״ד חנא לקארדז,
1בועז עברוה עסאס עבאסי, בני מין עמרי, יוסף פולק, אליעזר פיילר,
עו״ד אברהם פישמן, גר שון פלוטקין, פיטר פריי, ש מעון צבר, חביב
1קהוג׳י, עמוס קינה אפרים קישון, עו״ד אלברט רומנו, רובינשטיין,
פרופ׳ מרקוס ריינר, סלים רשיד, ד״ר גדעון שפסקי, דבה אחמד שוקרי,
רות שלום, ד״ר יצחק שנטל, אלי תבור, אמיל תומא, מ תי ק ה תיכון.

ב של ם

להם

פרסזם ד*ו •עד! ב 0זן

דבי
מ עוו ת ה!

(המשך מטמוד )5
כי בד, מרוכזים שני שלישים מתושבי
אינדונסיה. אך קיומה של היסטרית מלחמתית
דרושה כדי לחזק את הליכוד הפנימי,
להשכיח את המשבר הכלכלי ה־ניצחי,
ליצור תודעה לאומית אינדונסית.
ואכן — מאז לידת המדינה לא רפתה
המתיחות כמעט לרגע. לאחר מלחמת־השיחרור
בהולאנד, בא המאבק על מערב
איריאן (גמיאה) שנסתיים בנצחון מוחלט
של סוקארנו. עתה בא המאבק נגד מאלסיה.
פלסטין בכורניאו. הוא החל ברגע שהונח
היסוד לפדרציה של מאלסיה, שצירפה
את צפון האי קאלימינטאן (בורניאו)
למאלאייה. בכך הושם קץ לאפשרות ש־אינדונסיה
תשים את ידה על שטח זה, תאחד
אותו עם שאר חלקי האי, השייכים לה.
אולם הטיעון הרישמי של סוקראנו אינו
מתבסס על תביעה לשטח זה. הוא דומה
יותר לטיעון הערבי נגד ישראל.
לדבריו, מהווה מאלסיה סוכנת של האימפריאליזם,
ראש־חץ המכוון אל לבה
של אינדונסיה. הוא מתנגד לעצם קיומה,
לא לפרט זה או אחר של מעשיה. סישמתר:
״שבור את מאלסיה!״ מזכירה את ״שיחרור
פלסטין״ ,של אויבי ישראל.
יתכן כי דמיון זה עזר לקרב את סוקא-
רנו למדינות־ערב, להפכו לאחד מעמודי־התווך
של החזית האנטי־ישראלית בעולם.
אללה וחצאיות הנשים. גורם חשוב
המשפיע על המצב, הוא קיומה של המפלגה
הקומוניסטית האינדונסית, שהיא
הגדולה ביותר בעולם, פרט למפלגות ב־ברית־המועצות
ובסין. שלושה וחצי מיליון
חבריה מפנים את מבטיהם לעבר פקינג.
השפעת הקומוניסטים במדינה גוברת
והולכת. הם שותפים לממשלה, מהווים
את הגורם המלוכד והמאורגן היחיד מאחורי
סוקארנו. הם דרושים לקיומו, למרות
שאינו קומוניסט, אלא לאומן קיצוני. שר״
הבטחון שלו הכריז לא מכבר, כי ״אללה
פקד להילחם במאלסיה!״
מה משותף למאמיני אללה ומאו? למתפללים
לעבר מכה ופקינג? לעיתים באה
השותפות לידי ביטוי מוזר ביותר. כמו,
למשל, בצוו של ראש־עיריית מאקאסאר
( 320 אלף תושבים) ,שאסר ״לבוש מערבי
בלתי־מוסרי״ בעירו.
מהו לבוש בלתי־מוסרי כזה? לפי הצו:
כל חצאית שאין האשד, יכולה לרוץ בה
כשכלב רודף אחריה.
מוסר •טל כליה. לאחרונה נפוצה ידיעה
כי הבונג חולה קשה, חייו תלויים בפעולתה
הסדירה של כליה אחת, לאחר
שהשניה נפגעה ונעקרה. יתכן כי סוקארנו
מגביר את המאבק, כדי לסיימו בעודו בחיים.
דבר אחד נראה כוזדאי — כל עוד הוא
חי, לא יחזור השקט לדרום־מזרח אסיה.

אסיה
שת היריבות
שתי המדינות המתייצבות זו מול זו ב־דרום־מזרח
אסיה, אינן יריבות שוות בכוחן.
העובדות העיקריות לגבי אינדונסיה (אי)
ומאלסיה (מא):

האוכל וסיה:

אי 98.4 :מיליון ( 51 לקמ״ר אך בג׳אבה
500 לקמ״ר) .כמעט כולם בני הענף ה־אינדונסי
של הגזע המאלאיי( .מוסלמים).
מא 10.3 :מיליון ( 31 לקמ״ר) ,מהם 46.270
מאלאיים (מוסלמים) 42.27, ,סינים (מאמיני
בודהא וקונפוציוס) ,הודים ופאקיסטאנים.

• צורת המישטר :

אי: קד,יליד, ריכוזית, המחולקת ל־22
מחוזות־מינהל. סמכויות בלתי־מוגבלות בידי
הנשיא (סוקארנו) .לאחר איסור כל
המפלגות, הותר קיומן של שמונה מפלגות,
בהן קאתולית, מוסלמית וקומוניסטית.
נזא: פדרציה של 11 ממלכות בחצי־האי
המאלאיי, סינגאפור ושתי מדינות בצפון
בורניאו (סאראוואק וסאבה) .שתי המפלגות
העיקריות :״האירגון הלאומי המאוחד של
מאלאייה״ ,השולט בחצי־האי; ״מפלגת איחוד
העם״ הסינית השולטת בסינגאפור.

• ערים:

אי: גיאקארסה (הבירה) 3 :מיליון תושבים.

קואלה־לומפור (הבירה) 350 :אלף;
סינגאפור (הגדולה ביותר) 1.8 :מיליון.

• מערד בינלאומי:

אי: ממייסדות הגוש הנייטראליסטי, קרובה
לסין, יחסים טובים עם ברית־המועצות .׳
מא: שייכת לגוש המערבי, קרובה ביותר
לבריטניה, חברה בסיט״ו (האמנה הצבאית
של ידידות ארה״ב בדרום־מזרח אסיד.),
העולס הזה 1427

הנדון:
והנה כיום, כאשר הועמד הקטר הבן־
גוריוני על פס מת, ממהרים הקארייריסטים
להתקשר אל הקטר האשכוליסטי.

אין זו בגידה. כי קארייריסטים
נשארים תמיד נאמנים למטרתם
האחת -הקאריירה.

ץ ם כמרכז רעיוני,

אין החצי־צעירים

^ אלא אפס מוחלט.
הבטחוניזם לא היה מעולם אידיאולוגיה
מגובשת ונפרדת. מעולם לא בנה בניין מוצק
של מחשבה מדינית וחברתית, מעולם לא
ניסח תשובה כוללת לבעיות המדינה.

הוא המציא סיסמאות מבריקות,
אך לא פתרונות רציניים.

^ י זוכר את ״יונייטד פרם״ — זו
}* /סוכנות הכתבלבים של שמעון פרסומת
ושות׳ ,ששרצו בכל מערכות־העתונים?

מי זוכר את מאמריהם על דויד
בן־גוריון, איש החזון והמעשה, הבלשן
והוגה־הדעות, מצביא מערכות
ישראל, בנו של הכודהא,
תלמידו של אפלטון, חוקר התנ״ד,
אבא של צה״ל?
מי זוכר את הדיווח האובייקטיבי על
נאומו המזהיר האחרון של סגן שר־הבטחון
מר שמעון פרס? נאום בו בנה בניין אינטלקטואלי
המרקיע־שחקים, שהיה מבוסם על
ניתוח מבריק וגאוני של צורכי המדינה?
מי זוכר את הכתבות על משה דיין
המקסים, על טדי קולק המפליא, על הכוכבים
הצעירים העולים בשמי המדינה, על
אנשי־הביצוע המחוננים?

מאמרים אלה נעלמו. אולם
״יונייטד פרס״ עודם קיימים, והם
דומים עתה לעדת־מקוננות מקצועיות.
הגה
מאמר־הספד של כתבלב א׳ ,המבכה
את מר־גורלו של ״הזקן״ ,אשר הכל בגדו
בו, הכל מתכחשים לזכויותיו ההיסטוריות,
הכל מתעללים בו בכפיות־טובה הזועקת ה־שמימה.
הנה
מאמד־הספד של כתבלב ב׳ על טדי
קולק המנומס, התרבותי, הישר, המסור,
שנלקח מאיתנו בדמי־ימיו והועבר למוזיאון.
ועוד עטי הכתבלבים נטויים.

אני חייב להודות שאני קורא
מאמרים אלה בהנאה. בן ירבו.
אני נהנה לראות את שינוי־דמותם של
אותם ״צעירים״ ,שעוד אתמול היו אדונים
של מנגנוני־חושך, מטמיני מכשירי־האזנה,
שולחי חוליות חטיפה ופיצוץ, עורכי רשימות
שח־רות, מנסחי חוקי־דיכוי — והנה
הפכו, בן לילה, תמימים, יפי־נפש, עדינים.

ואני נהנה שבעתיים כאשר אני
מעלה על דעתי, לרגע קט, את
מי היו מספידים אותם כתכלכים
אילו ניצחו ה״צעירים״ ויבלו לע
שות שפטים כעוכרי ישראל, כ־הורסי
המוראל, כמחכלים בכט־הון
המדינה, כסוכני האוייב!

^ ד אין חברי ״יונייטד פרם״ עוסקים
רק בחיבור הספדים נאים למתפוטרים.
הם גם עוסקים בתצפית, בתחזית ובתשקיף.

במו הגנרל מק־ארתור, עת גורש
על־ידי היפאנים מן הפיליפינים, הם
מבטיחים :״חזור נחזור!״
ואת ההבטחה החגיגית הזאת הם מנמקים
בניתוח מעמיק ומקיף. כלהלן:
נכון ,״הזקן״ נגמר. אי־אפשר עוד לבנות
עליו. הוא לא יצלח עוד להפלת אשכול.
הוא לא ישוב לשלטון. אפשר לנצל אותי
רק להטרדת השלטון הקיים.
אשכול התבסס. הוא יסלק את ה״צעירים״
מכל עמדות־המפתח.
< במשך ארבע־וחצי השנים הבאות, עד
לבחירות לכנסת השביעית, אין מה לעשות.

הכדור ישאר בידי אשכול. כל ההחלטות
תהיינה בידו. אין טעם לקדש עליו מלחמה.
להיפך, צריכים לתת לו לעשות כאוזת נפשו.

באימרת האנגלים :״תנו לו די
חבל, בדי שיתלה את עצמו״.
כי אשכול יעשה שגיאות. המצב הבטחוני,
המדיני והכלכלי יתערער. הלחצים מבית,
והסכנות מחוץ, יגיעו לממדים מדאיגים.
אז תגיע שעתם של ה״צעירים״ .העם
יקרא להם. הם יחזרו לשלטון, יטאטאו את
אשכול ואנשיו מכל העמדות, יתפסו את
ההגה בידיים נאמנות, יפתרו את בעיות
האומה ויצילו את המדינה מהרס ומאבדון.
דיין יהיה המנהיג, פרס יהיה השליט.

נייטד פרס״ הם חלק משריקה זו.

*תכן כי החצי־צעירים היו יכולים לעמוד
1מול שיני הזמן, אילו היו מהווים אירגון
פוליטי או מרכז רעיוני.
אירגון פוליטי — מפלגה או סיעה —
מייצג כוחות חברתיים בעלי אינטרסים ממשיים.
הוא יכול להחזיק מעמד גם במידבר
האופוזיציה. הוא יכול לקוות כי יבוא יום,
המזל המדיני ישתנה, ואי־אפשר יהיה לקיים
שלטון בלעדיו.
מרכז רעיוני מייצג השקפת־עולם, מציע
פתרונות חדשים (נכונים או כוזבים) לבעיות

הסיסמאות התאימו יפה לעשיית רושם, ובעזרת
כתבלבים זריזים אפשר היה להציגם
כדיברי־הגות עמוקים. אך אף אחת מהן
לא החזיקה מעמד יותר מחודש־חודשיים.
הבטחוניסטים עצמם ידעו היטב את חולשתם
זו, ועל כן התעטפו באיצטלה של
אנשי מעשה, הבזים למליצות ולאידיאולוגיות.
הבטחוניזם אינו אלא ואריאציה זוהרת
יותר, הרפתקנית יותר, לקוד הציוני הקלאסי.
אין לו קיום עצמאי משלו.

לכן אין הוא מאפשר לבעליו להוות
אופוזיציה אמיתית ועיקבית
לאשבוליזם, שהוא ואריאציה אח רת
של אותה מנגינה.
אם ירצה אשכול לגנוב את הרעם של
הצעירים, יוכל לבצע פעולות־תגמול שיספקו
את רגשות הציבור וישלהבו• את יצריי,
כמיטב פעולות־התגמול של דיין בעבר הרחוק•
אם ירצה להתחנף לצרפתים או לגר־

אז יגיע יום נקם ושילם.

ל גבי הנייר, זהו ניתוח משכנע
> ביותר. כמו כל ניתוח משכנע, הוא
פשוט ובלתי־מסובך. וכמו כל ניתוח פשוט
ובלתי־מסובך, הוא כוזב.

כי הוא מתיימר לנתה את מציאות
1969 במושגי .1965
הוא מבוסם על ההנחה כי עד 1969 לא
יקומו שום כוחות חדשים, לא ישתנו הכוחות
הקיימים. כי איש לא יעלה ואיש לא יירד.
כי לזמן אין ערך. כי משה דיין דאז יהיה
כמשה דיין דהיום.

מדינה זו חיה מהר ושוכחת
מהר. גיבורי האתמול חשוכים כעיניה
בשלג דאשתקד.
בן־גוריון עצמו טיפח תכונה זו, במאמצו
הקדחתני למחוק מזכרון הדור כל שם, כל
אדם, כל מאורע שלא היו קשורים בו אישית.
מי זוכר כיום את יוסף טרומפלדור, את
יצחק שדה, ואפילו את אסף שמחוני?
בכל שנה נוספים למדינה למעלה ממאה
אלף אנשים חדשים — בני שנתונים חדשים
ועולים חדשים. אלה אינם מפהקים רק ל־מישמע
הסיפורים על מלחמת־תש״ח, אלא
גם למשמע עלילות מיבצע־סיני. פעולות־התגמול
שייכות בעיניהם לעבר הרחוק, לא
פחות ממלחמת־המחתרת. מיצר המיטלה רחוק
מהם כמיצר הטרמופילים.
בשנת 1969 יהיה משה דיין עסקן מובטל
בן ,55 מי שהיה פעם שר או רמטכ״ל או
משהו דומה לזה. מי יזכור אז כי שר־הדואר
שמעון פרם היה בעבר איש בטחון
וכי קנה אז מיסטרים ואלטע זאכן אחרים?
חמש שנים הם תקופה ארוכה מאד. יהיו
בה מאורעות מסעירים, שיעלו גיבורים חדשים.
פקידים רבים יעשו מעשים רבים,
ואמצעי־התקשורת הממלכתיים ידאגו לכך
שאותם מעשים יודדעו ושאותם פקידים יזכו
להערצה. אנשים חדשים, שייצגו כוחות חדשים,
יתבעו כסאות ותיקים.
החצי־צעירים, שכבר עתה הם חצי־קשי־שים,
יהיו אז רבע־צעירים, ושלושה־רבעים
קשישים.
דיין, פרס ושות׳ יודעים זאת, אך אינם
רוצים לדעת. הם פוחדים מפני החושך
המשתרע לפניהם.

כמו ילדים כחושך, הם שורקים
בקול רם, בדי להפיח אומץ־לב
בעצמם. מאמרי־התצפית של ״יו־

הצציריגן ביפי ווהרם: פרם ,,דיץ2 ,ן ול \2ושגג!׳ צם ב\-גגרין ן
הדור. אם יתאמתו ניתוחיו בצורה בולטת,
יכולים חבריו לקח־ת כי בעת משבר יקרא
אותם הציבור אל ההגה.

ואילו החצי־צעירים של מפא״י
אינם לא זה ולא זה.
ככוח ציבורי, הם אפם מאופס.
שום שיכבה אינה עומדת מאחוריהם.
שום, מעמד אינו רואה בהם את נציגיו.
בכל שנות גדולתם לא הצליחו להקים
אירגון פוליטי כולשהו.
בימי הזוהר, העלימו עובדה זו מעיני
עצמם וזולתם. הם שלטו על מנגנונים גדולים,
חילקו מאות מישרות, הקיפו עצמם
במלחכי־פינכה. היה נידמה להם כי שררה,
הבאה להם כשכר־חנופה מידי שליט־יחיד,
שווה בערכה לשלטון הנכבש בכוח אירגון
אמיתי. היה נידמה להם, כי כותרות ב־עתונים,
מהתת תחליף לקולות בוחרים ו־צבא־אוהדים
מאורגן.
אמנם משכו אז אוהדים רבים. אולם
היו אלה קארייריסטים, כמו אנשי ״יונייטד
פרם״ ,שקשרו את עגלתם לקטר של דיין־
פרס, מתוך אמונה שזו הדרך הקצרה להצלחה.

מיא 11

111X 1

מנים, יוכל לעשות זאת גם בלי שמעון פרס,
ובאותה הצלחה.
כמו פינחס לבון, יכולים גם דיין ופרס
להוציא דו־שבועון ולמתוח ביקורת על
הנהגת מפא״י. אך כמו מן היסוד׳ ,לא יתקבל
גם בטאון כזה (אפשר לקרוא לו אל הגג)
כאלטרנטיבה למישטר, ואפילו לו כאלטרנטיבה
בתוך המישטר.

־** ק כפרט אחד צודקים החצי־צעירים
] בניתוחיהם: האשכוליזם, כמו הבן־
גוריוניזם, לא יפתור לאורך ימים את הבעיות
האמיתיות של המדינה.
יבוא יום — בעוד שנתיים, או בעוד
ארבע שנים, איש לא יקבע זאת מראש —
כאשר יסתבר לציבור בעליל, כי אכן דרוש
שינוי גמור, כי דרושים פתרונות חדשים
לגמרי, וכוחות חדשים אשר יבצעו אותם.

אני בטוח שיימצאו אז הן הפת-
רונות והן הבוהות. אך איש לא
יחפש אותס בערימת הגרוטאות
של תקופת כן־גוריון.

וצר 1

תצפית

במדינרי

י • ייתבנו חילופי־גברי בממשלה, עוד לפני הבחירות. לוי
אשכול מהרהר באפשרות זו, במגמה לחזק את ידי תומכיו, אולם לא ברור
עדיין כיצד יבוצעו חילופין אלה, ומי יצורף לממשלה.

• צפוי מאמץ הסברתי מוגבר של אשבול ואנשיו, לקראת
ועידת מפא״י. חלק ניכר ממאמץ זה יסול טל עצמו שר האוצר פינחס
ספיר, הנחשב לפסרון עיירות־הפיתוח. מיד עם שובו מביקורו הנוכחי באירופה
יערוך סיבוב מקיף בעיירות אלה, כדי לשכנע את צירי הסניפים, לתמון בלוי
אשכול ובהקמת המערך. נסיו! זה יהיה מכתן, במדה רבה, להחלשת השפעתו
של שרגא נצר מל הצירים, הרואים בו כתובת לקבל סובות־הנאה וג׳ובים.

• צפוייה צליפה בשר השיבון יוסן 8אלמוגי, מצד שרים
אחרים בממשלה. בעיקר יותקף סל כי אינו נאמן להכרזות הממשלה
בדבר פיזור האוכלוסיה, וטל כי הוא עוקף את הוראות הממשלה באמצעות
חברת שיכון ופיתוח. חברה זו, שלרשותה עומדים אשראי ממשלתי ותקציבים
נרחבים, הקימה קרוב ל־ 4000 דירות באיזור החוף, העמידה אותן לרשות תושבים

רגנזולגנז גרגזמז 1965 ,
וותיקים, מהם שעזבו את אזורי־הספר, שם אין משרד השיכון של אלמוגי
מספק להם דירות.

• קיימים סיכויים רציניים, שראובן ברקת יחדל לכהן

במזכיר מפא״י, לאחר ועידת המפלגה הקרובה. לא ברור עדיין
מי יבוא במקומו, אך נראה שברקת עצמו יתמנה חבר ההנהלה הציונית.

• ״רב השכונות״ ידידיה פרנקל יתמנה רכה הראשי של
תל־אכיב. הרב, שהתפרסם בשעתו כבורר בפרשת יוסלה שוחמכר, נהנה
מתמיכתם של ראשי הספד״ל ושל ראש־העיר מרדכי נסיר.
• רינה איתני תתגייר. על מנת לשמור על הגדרתה כיהודיה, תיאלץ
תושבת נצרת להיכנע לתכתיב המפד״ל, תעבור יחד עם ילדיה את מכס
הגיור אצל רבה של טבריה.

• חוק המושבים לא יוגש לכנסת עד לבחירות הקרובות.
התסיסה שעוררה הצעת החוק בין המושבים היא רק אחת הסיבות לכך. סיבה
אחרת — החשש של מפא״י ואחדות־העבודה ספני דיון בחוק בוועדת־הכלכלה של
הכנסת, לאחר שיוגש לכנסת לקריאה ראשונה. מאחר שבראש ועדת הכלכלה
של הכנסת עומד נציג האופוזיציה, ח״ב חרות בנימין אבניאל, חוששים יוזמי
החוק כי הדיון בהצעת החוק עלול להתמשך ולהתארך, לסבך אותם לפני
הבחירות. לאחר שכל הנסיונות לגרום לכך שהדיון בחוק ייעשה בועדת
העבודה נכשלו, הוחלט לדחות את הגשתו עד לאחר הבחירות.
• לראשונה יופק כארץ סרט על יחסי יהודים וערכים. המפיק
האמריקאי ליונל רוגוזין, שהפיק בשעתו את הסרט נגד הגזענות בדרוס־אפריקה,
שובי אפריקה, עומד להפיק בארץ סאטירה שנכתבה על־ידי סופר ערבי. עלילת
הסרט עוסקת בשני פועלים המעמידים באור מגוחך הן את הלאומנים הערבים
והן את הציונים.

• תפרוץ שערוריה סביב ועדות הערעורים לעניני נכים.
ומדות אלה, היושבות בדרג של בית־סשפט מחוזי, צריכות להכריע בסכסוכים
שבין משרד־הבטחון לבין נכי צה׳ל. השבוע הוזמנו כל חברי הועדות האלו
לארו־זת־ערב חגיגית מטעם משרד־הבטחון בקריה. הנכים יסמנו כי לא יתכן
שאחז הצדדים יכול להזמין את השופטים בינו לבין צד אחר למסיבות מעין אלה.

• צפה להתנגשויות חריפות כין הנהלת בית־הספר לאמנו
יות ״בצלאל״ לבין תלמידי המוסד. רקע המחלוקת — בעיות הדיור
של בית־הספר. אסיפת מחאה נגד אזלת־ידה של הנהלת בית־הספר בפתרון
(זבעייה, ונגד התכנית להעברת בית־הספר לתל־אביב תיערך עוד השבוע.

גות הגדולה הראשונה הושמעה בועידת־הפיסגה
השניה, שנערכה בקיץ שעבר באלכסנדריה.
לבנון, שהכריזה כי רעיון הטהכסף
הגוענ׳
יית יובלי הירדן הוא רעיון מצויין, הסשערוריה. של עכבר
הר־הנאומים
הוליד
בירה כי לא תוכל למלא את חלקה בהקונגרס
הציוני הכ׳׳ו, שהחל בפיהוק, נג תוכנית כל עוד לא יובטח בטחונה. היא
מר בסערה־בכוס־תה. מסתבר שלכל הכנס מדינה קטנה וחוששת מפני צבאה של ישהעצום,
שעלה ליהודי העולם במיליוני לי ראל. על כן, ביקשה, יתנו לה מדינות
רות, היתד, מטרה מעשית אחת בלבד. ל ערב ערבויות מספיקות לבטחונה במיקרה
הנחיל לתנועת־החרות עוד כיסא אחד ב של התקפה ישראלית, ואז תשמח להטות את
הנהלה, בהתאם לכוחה המיספרי.
החצבני. משהציעו לה הצבת יחידות צבהכיסא
לא ניתן, כנראה בגלל רוגז מפא״י איות מצריות וסודיות בתוך שיטחה, דחתה
על חידוש פרשת ארלוזורוב. היה בכך את ההצעה כבלתי־מתישבת עם עצמאותה.
פאראדוכס. כי סערת רצח ארלוזורוב גרלפני
שבוע התכנסו בביירות נציגי המה,
בשעתו, למערבולת־השינאה שהכשירה ממשלות הערביות, בראשותו של מזכיר
את הקרקע לייסוד ההסתדרות־הציונית־החד־ הליגה עבד־אל־חאלק חסונה, כדי לסכם את
תוצאות הסקרים שנערכו. נציג לבנון הודיע
שממשלתו אכן מוכנה להטות את ד,חצ־בני
— אבל רק לאחר שסוריה תטה את

הבניאס, וירדן את הירמוך.
לזה היה חסונה מוכן להסכים. אך ללבנון ;׳>
היה תנאי נוסף: היא אמנם תטה את ד,חצ־ 4
בני, אבל לפי תוכנית לבנונית טהורה
ולצרכים לבנוניים, ולא לפי התוכנית הכל־ך*
לית. על נקודה זו, שהעלתה לבנון, לא[
היתד, כל אפשרות להידבר. הישיבה ננעלה:
לאחר 30 דקות בלבד.
השבוע, משנתכנסו ראשי־הממשלות, ניסה
חוסיין עוזייני הלבנוני לדחוק את הקץ ולהתחמק
שוב ממתן התחייבות להשתתף
בהטיית היובלים. כאשר לא הצליחו עמיתיו
לשכנעו, הועברה הבעייה לטיפולה של מו־עצת־ההגנה
הערבית, שישבה בקאהיר אף
היא, בהשתתפות ראשי־ד,ממשלות, שריד,ד,גנה
והרמטכ״לים של 13 המדינות.
הישראליםאמרו: א י ־ אפשר ! חברי
המועצה נכנסו לאולם־ר,ישיבות בפנים
חמורות. זה 24 שעות שעתונות העולם
סיפרה על המחלוקת בין לבנון ליתר חברות
הליגה. העתונות הלבנונית, במיוחד,
הירבתה להסביר מדוע אין לדרוש מלבנון
להסתכן, כדי לתקן את השגיאות שעשו
מנהיגי ערב בתריסר השנים האחרונות.
רק דבר אחד היה ידוע, לפני תחילת

הישיבה: לבנון התעקשה בסירובה, דחתה
אפילו את הדרישה המינימלית של בניית
תחנת־שאיבה, אשר תעלה את מי נחל ודזא־ני,
אחד ממקורות הירדן, לגובה מי הבניאס.
זהו מיבצע הנדסי לא־מבוטל שיצריך
בניית מיתקן גדול. בשעתו — ובאורח
חמוד — ,אף הכריזו דוברים ישראליים ב־קולי־קולות
שהדבר אינו בר־ביצוע. אולם
הסתבר שהוא בגדר האפשרות, וכי ניתן
לבצעו תוך 12 חודשים. מטרתו — לשאוב
את המים עד לאפיק הבניאס, ולהטותם
משם לירמוך.
לבנון טענה, כי תהיה זו התגרות ישירה
שד, של זאב ז׳בוטינסקי. איש לא חלם אז, בישראל, והיא חוששת מפני תגובה ישכי
יבוא יום, ותלמידי ז׳בוסינסקי יילחמו ראלית. לדעתה, ניתן לשאוב את מי הודזאני
למען כיסא בהסתדרות הציונית הישנה.
גם בעזרת מכון־שאיבה שייבנה בסוריה.
.גזענות!״ צעק הנציג של חרות. ועוד
על הטיית החצבני עצמו — לא היתד.
לפני שהספיק להתנצל, עיוות לוי אשכול מוכנה לבנון לדבר כלל בשלב זה.
את פיו בבחילה, קפץ ממקומו ונטש את
ל בנון נכנעה. ישיבת מועצת־ההגנה
האולם, מבלי להביט אחורה בזעם.
הערבית נערכה בדלתיים סגורות, ונמשכה
.זה הריב לא נפתר הוא עדיין שרו ארבע שעות. כאשר הסתיימה, היתד, בפי
בשעתו אוהדי ז׳בוטינסקי. אבל ריב זה דובר הליגה הודעה מרעישה: לבנון הסכימה
ייפתר במהרה. כי למען עריכת המגביות לתוכנית־ההטייה. תחנת־ד,שאיבה תוקם על
וחלוקת הכסף, לשביעות־רצון הכל, דרוש אדמה לבנונית. מדינות ערב סיפקו את
שלום־בית.
דרישות לבנון להבטחת שלומה במיקרה
אפילו שלום של בית־קברות.
של התקפה ישראלית.
הוא לא פירט, אם הסכמת לבנון נוגעת
גם להטיית החצבני — ואם כן, לאיזה כיח־ן
יוטה. שכן התוכנית הערבית הכללית קוראת
החרטה בקאהיר
להטיית מי החצבני מזרחה, לאפיק ד,בניאס
במשך כל שנות מלחמת העולם השניה, ומשם לירמוך. ואילו הלבנונים טוענים כי
לחצה גרמניה על ספרד שתכריז מלחמה על יטו את מי החצבני מערבה, אל שטח לבנון
בנות־הברית. היטלר עצמו פגש את הגנראל עצמה — אם וכאשר יטו אותם.
בהודעה נפרדת, השאיר לעצמו ראש ממפראנציסקו
פראנקו יותר מפעם אחת כדי
שלת לבנון פתח כלשהו לנסיגה: הסכמתו
לדרוש זאת ממנו.
מעולם לא השיב פראנקו בשלילה. הוא להשתתף בתוכנית ההטייה טעונה אישור
תמיד הסכים — אך הציג דרישה פעוטה בית־הנבחרים הלבנוני.
ייתכן שהנציגים בביירות ימאנו לאשר
אחת. פעם הודיע שהמטכ״ל הספרדי מתנה
את הכרזת המלחמה בקבלת כמות מסויימת את התוכנית והתגובות הראשונות מביירות
של תותחים מסוג מסויים; פעם אחרת דרש הדגישו אפשרות זאת. אבל ניראה שהלחץ
פריט פעוט אחר. הודות לידידו האדמיראל הכלל־ערבי התחזק במידה כזו, וההתחייקאנאריס,
אחד מראשי המודיעין של הרייך, בות הכללית לבצע את ד,ד,מייד, הגיעה
ידע פראנקו תמיד, כי דווקא פריט זה חסר לממדים כאלה — ששוב לא יימצא בעולם
לגרמניה הגדולה. וכך, מבלי לסרב, הצליח הערבי גורם כלשהו שיעז לעמוד נגדם.
להתחמק עד שנסתיימה המלחמה.
השבוע, שעד, שהתכנסו ראשי־ממשלותיהן

של 13 מדינות ערביות בקאהיר, נידמה אישור מראש
מכל ההחלטות והדיונים שנערכו בבירות
היה כי לבנון מנסה ללכת בדרכו של ה־קאודילו
הספרדי. מן הרגע הראשון בו הערביות בשבועות האחרונים, ברור כי להועלה
רשמית רעיון הטיית יובלי הירדן, פחות תוצאה אחת תצמח בעתיד הקרוב —
בועידת־הפיסגה הראשונה בקאהיר, הודיעה הגבול הצפוני יתחמם.
אמנם, אין להניח כי כבר בחודשים ה־ 1
שהיא מוכנה ליטול בו את חלקה. אבל...
(המשך בעמוד )12
רעיון מצויין -אכל ...ההסתיי ^

העם

המים

הגבול

העולם הזה 1427

כשהכנסת מצפצבת עד הקואליציה ־

הממשלה מצנצנת על המסת
לשם מה קיימת כנסת בישראל?
אזרחי המדינה התרגלו כבר מזמן ל-
ראות במוסד הנבחר העליון מועדון־עסק־נים׳
חסר כל כוח או השפעה ממשית.
אין זה משנה מה יאמרו הנואמים מעל
הבמה, ההכרעה תיפול תמיד בהרמת ידיים
שרירותית, לפי צוו המפלגה.
עד כה היה לכנסת, לפחות, כוח פורמלי.
השבוע נטלה ממשלת ישראל מהכנסת גם
כוח זה. היא סטרה לכנסת ססירת־לחי
פומבית, זילזלה בה גלוי, הציגה אותה
לעיני הציבור כמוסד חסר כל משמעות.
היה זה כאשר הודיעה הממשלה בראשית
השבוע על החלטתה העקרונית להטיל
הגבלות על הבנייה. היא פירסמה שורת
הגבלות אדמיניסטרטיביות, הסמיכה את שר
השיכון, יוסף אלמוגי, לבצען.
מבחינה משפטית זכאית אמנם הממשלה
להטיל הגבלות מעין אלה, לפי חוק הפיקוח
על מצרכים ושירותים (שעת חירום) משנת
.1958 הממשלה גם לא הסתירה את כוונתה
להטיל הגבלות כאלה, אולם כתוצאה מהידי־עות
שהודלפו עוד לפני מספר חדשים,
העלו שני ח״כים הצעות לסדר־היום בענייו
זה. כאשר דנה הכנסת בשבוע שעבר
בהצעות אלה, אירע בכנסת מאורע
נדיר — בניגוד לעמדת הממשלה והקואליציה,
זכתה ההצעה להעביר את הדיון
בנושא זה לאחת מוזעדות הכנסת, ברוב.
החלטה זו היתר, עלבון נורא ליוזם
ההגבלות על הבנייה, שר האוצר המסחר
והתעשיה, פנחס ספיר. הוא ראה בכך
חוצפה מצד הכנסת והחליט להענישה!
לא חלפו אלא ארבעה ימים וספיר הוכיח
כי אין לכנסת כל שליטה על פעולות הממשלה.
אם תרצה היא לדון במעשיו —

ח״ב אכניאל
לא מבינים —
זהו עניינה שלה. אך לא עניינו. הכנסת
תוכל לדון ולהסיק מסקנות ככל אשר
תחפץ — הוא את שלו כבר עשה.
לאחר שהעביר את ההחלטה בממשלה,
יכול היה ספיר לעלות בשקט למטוס
שהטיסו לחו״ל.

דברים ש? שחר

ך* יצראירעשהכנפת ^ זעמד ^ ^
^ רד נגד רצונו של ספיר?
הדבר היה קשור באחת השערוריות הגדולות
שאירעו בכנסת — השערוריה הראשונה
מזה שנה וחצי.
תחילה גרם לכך ח״כ חרות, הד״ר בנימין
אבניאל. ב־ 14 שנות ישיבתו בכנסת (בעשר
השנים האחרונות הוא משמש כיושב־ראש
ועדת הכלכלה של הכנסת) ,רכש לעצמו
אבניאל שם של אדם היודע למתוח גם
את הביקורת החריפה ביותר, בסגנון עדין.
אבניאל בן ה־ ,58 יליד ירושלים ובוגר
אוניברסיטת בריסל, עלה לדוכן ביום הרביעי
שעבר, כדי להגיש הצעה לסדר־היום
מטעם סיעתו לדיון על ״מדיניות
הממשלה ביחס להגבלות הבנייה.״ לפניו
הגיש הצעה דומה, מטעם המפלגה הליברלית,
ח״ב שלמה פרלשטיין.
אולם נאומו של אבניאל הכיל כמה

פיסקות שהוציאו את פנחס ספיר מכליו.
אבניאל ידוע כנואם המכין את נאומיו
מראש, למרות שאין הוא קורא מהכתב.
לעיתים הוא מקדיש שבוע למחקר ולהכנה
לקראת נאום בן חצי שעה בכנסת. ביום
השלישי בלילה שהה אבניאל בתל־אביב.
הוא החלים לנסוע למחרת בבוקר
השכם לירושלים, כדי להשתתף בשיעור
לתלמוד הנערך אחת לשבוע לחברי הכנסת
ובו משתתפים חכ״ים מכל הסיעות. הוא
השכים לקום בשעה שלוש לפנות בוקר
כדי לאסוף חומר נוסף להכנת נאומו.
אז, תוך עיון בדו״ח האחרון של בנק
ישראל אשר יצא לאור במאי , 1964 גילה
אבניאל פרטים מאלפים.
התברר לו שבאותו דו״ח כתב נגיד הבנק
דויד הורוביץ, מספר דברים בקשר לענף
הבנייה במדינה. בין השאר :״מאחר שהגורם
העיקרי לתנודות בענף הבניה היא
הבניה הצבורית, יש בידי הממשלה להבטיח
את ויסות הפעילות בענף על ידי תיכנון
הבנייה שלה עצמה, מבלי להזדקק לפיקוח
על פעילות הענף בכללה.״
במקום אחר בדו״ח כתב הורוביץ :״אפשר

״בא חבר הכנסת אבניאל ומספר כי ל-
עמידר 5000 דירות ריקות. אני יודע מה
עמד לרשות ענזידר ולרשות משרד השיכון
בכל הארץ בכל זאת, ביקשתי לטלפן
למנהל עמידר כדי לברר היכן ישנן 5000
דירות.״
אותה שעה שלח אבניאל את סדרני
הכנסת, להביא לו את דו״ח בנק־ישראל,
עליו הסתמך.
הדו״ח הטלפוני מענזידר הגיע, מסר שכיום
נמצאות בידי החברה 250 דירות ריקות
בלבד. לעומתו, הוכיח דו״ח בנק־ישראל
שהובא לאולם, כי אבניאל אמנם התבסס
על ציטוט מדוייק של הדו״ח.
אולם זאת היתד, רק תחילת השערוריה.
כשירד ספיר נטל את רשות הדיבור ח״כ
המפד״ל משה קלמר 63 העומד בראש
חברת השיכון מש הב של הפועל המזרחי,
ידוע אף הוא כאחד המתונים והשקטים
שבין חברי הכנסת. הוא הפתיע את האופוזיציה
והקואליציה כאחד, כאשר הציע
לדון בהגבלות על הבנייה בוועדה משותפת
של ועדות העבודה והכלכלה של הכנסת,
או באחת משתי ועדות אלה. הצעתו היתד,

לווסת את הבנייה, או לפחות להקהות
בהרבה את התנודות בה, ללא הזדקקות
לאמצעי פיקוח על פעילות הענף, במישרין
או בעקיפין.״
כאשר ציטט אבניאל בנאומו את הנגיד,
הרתיח הדבר את ספיר, אך הוא שמר
עדיין על קור רוחו. אולם אבניאל המשיך
לצטט מדו״ח בנק ישראל גם מספרים.
נימוקיה העיקריים של הממשלה שכוונתה
להטיל הגבלות על הבנייה, היו נעוצים
במחסור השורר בידיים עובדות בענף הבניה,
ובצורך להשתמש בכוחות הקיימים
לשם בניית שיכונים לעולים.
עתה ציטט אבניאל את דו״ח בנק ישראל:
״בשנת 1963 היו בידי חברת עמידר 5430
דירות ריקות.״ כאן לא יכול היה עוד
ספיר לעצור בלשונו, צעק לעבר אבניאל:
״אתה מספר דברים שאין להם שחר!״.
״פתח את דו״ח בנק ישראל בעמוד
,216״ השיב אבניאל .״תראה, אדוני השר,
מי אומר דברים שאין להם שחר, אני או
אתה?״
ספיר אפילו לא טרח לבדוק :״אתה!״
אולם אבניאל המשיך להקריא מתוך
הדו״ח :״בסוף שנת 1963 הגיע מספר
הדירות הריקות שבידי ענזידר ל־ 6380 דירות,
ומזה 4080 דירות חדשות.״
״אם אני אומר דברים שאין להם שחר,״
המשיך אבניאל ״הרי שדו״ח בנק ישראל,
שהוא חלק מהמדינה וצריך לדעת מה
קורה, אדוני, לא שווה פרוטה.״ אולם
ספיר הנרגז המשיך בשלו :״אני מודיע
שהמספרים שאתה מדבר עליהם אין להם
שחר!״

בישיבת

אופוזיציה :״לא נצביע! לא נצביע!״
היה זה ח״כ המפלגה הליברלית יצחק
קליניגהופר, אף הוא מהשקטים והמתונים
שבחברי הבית, אשר נשא את נם המרד.
הוא הציע לחבריו לצאת מהאולם: אנשי
האופוזיציה קמו מכסאותיהם ברעש גדול
ובהמולה גדולה עזבו את האולם.
ישעיהו נשאר על מושבו פעור פה,
הכריז נבוך :״אני מפסיק את הישיבה.״
הפגנת האופוזיציה היתד, לגיטימית בד,ח

״כ קלינגהופר
— לא רואים

הקואליציה מובסת

אשר עלה פנחס ספיר להשיב ל-
הצעות לסדר־היום, עמד שוב על שלו:

שהוחלט

עליה

בניגוד לעמדה
הקואליציה.
אז הגיעה שעת ההצבעה. ההצעות לסדר
היום של פרלשטיין ואבניאל נפלו
ב־ 24 קולות נגד .20 אולם כאשר הועמדה
הצעתו של קלמר להצבעה, הצביעו בעדה
29 ואילו נגדה רק .23
הרוב בעד הצעתו של קלמר נוצר כשחלק
מחברי המפד״ל, להם לא הודיעו
מראש על ההחלטה שהתקבלה בענין זה
בישיבת הנהלת הקואליציה, הצביעו בעד.
חלק אחר הצביע נגד.
בספסלי מפא״י פרצה מהומה. מישהו
דרש למנות את הקולות שנית. הקולות
נמנו ושוב היקה התוצאה — 29 בעד;
23 נגד. ליושב־ראש הישיבה ח״כ מפא״י
ישראל ישעיהו, לא נותרה ברירה אלא
להודיע :״ההצעה להעביר את ההצעות של
חברי הכנסת אבניאל ופרלשטיין לדיון בוועדה
— התקבלה. ההצעה תועבר לוועדה.״
כאשר
התברר למפא״י מה עומד להתרחש,
יצאו שליחים בהולים להזעיק לאולם כמה
מחברי הקואליציה כדי לשנות את מאזן
הכוחות, אולם כשאלה הופיעו כבר בישר
ישעיהו את החלטתו. הדבר לא הפריע
לח״כ מפא״י מנחם כהן לבקש מנין חוזר
של הקולות. היתר, זו בקשה שעמדה בניגוד
לכל נוהל פרלמנטארי. שכן לאחר
שמודיע היושב־ראש על תוצאות ההצבעה,
אין איש יכול לדרוש הצבעה נוספת.

האופוזיציה עוזבת
*שראל ישעיהו לא יכול היה לסרב ל7דרישות
אנשי מפלגתו ונטה לערוך הצבעה
נוספת. כאן פרצה השערוריר, הגדולה.
״זה לא הוגן!״ צעקה ח״כ חרות אסתר
רזיאל־נאור. אחריה קראו כל חברי ה

שכן אין כל נוהג או תקנה המחייבים
ח״כ להישאר באולם הכנסת. אולם כאשר
התחדשה הישיבה היד, היושב־ראש אחוז־בעתה,
איים לדון בהענשת העוזבים, למרות
שאין לכך כל בסיס חוקי. למרות
זאת נאלץ להודות כי ההצבעה היתר, כשרה
וכי המצב הוא שהדיון בהצעות לסדר־היום
יועבר לוועדה.
הממשלה ספגה נוק־אאוט. השבוע החליטה
להחזיר לכנסת מכה מתחת לחגורה,
עשתה זאת כשהחליטה בזריזות על הטלת
הגבלות הבנייה.
מה הביא את הממשלה לצעד פזיז זה
של הבעת זילזול פומבי בכנסת?

הקופה חנס־נח

ץ} צב של משכי שורר כיום בשוק^
) הבנייה. בערים ובמושבות עומדות
אלפי דירות ריקות שנבנו על־ידי קבלנים
פרטיים. למעשה, משותק כיום שוק מכירת
הדירות, כמעט לחלוטין. אחד הגורמים לכך
הוא חוק מם־שבח־מקרקעין שחיסל את הנוהג
שהיה מקובל בשכבה מסויימח להחליף
דירה בדירה חדשה אחת לשנתיים־שלוש.
כתוצאה מכך נוצר מחסור בדירות ישנות
למכירה. הקונים הפוטנציאלים של דירות
אלה, נוטים כיום לרכוש דירות בשיכונים
המוקמים במושבות קטנות, בקירבת הערים.
אילו היתד, הממשלה מעוניית באמת במציאת
ידיים עובדות להקמת שיכוני־עולים,
היא היתד, יכולה למצוא אותם, למשל, ב־חברת־שיכון
ופיתוח הממשלתית, העוסקת
בבניית דירות מרתחות באיזור החוף ולאוו
דווקא בבניית שיכונים לעולים.
השיתוק בשוק הדירות גרם להפסדים ניכרים
לקופת המדינה. בשנה האחרונה, בעקבות
מס־שבח־מקרקעין, ירדו הכנסות ה־האוצר,
הסתכמו במיליון ל״י בלבד.
צימצום הבנייה יגדיל כמובן את הביקוש
בשוק. כבר כיום עלו מחירי הדירות, ומכך
נהנה אוצר המדינה.
סיבה אפשרית שניה היא סיבה פוליטית
מובהקת והיא מתבטאת בדבריו של אחד
מגדולי הקבלנים בארץ :״בשנת בחירות
היו עושים תמיד קשיים במתן רשיונות
בנייה, אבל מי שידע לתרום לקופת המפלגה
הנכונה, במיוחד לקרן־ד,בחירות של
אותה מפלגה, היה זוכה ברשיון. הטלת
פיקוח והגבלות יוצרים שוב תלות של הקבלנים
במשרדים מסויימים ופותחים שוב
את הפתח לזכייה ברשיונות תמורת תשלום
לקרן־הבחירות של המפלגה המתאימה.״

נחנה ראשונה בסידור! :מ היוו! דרושים לישואד וגם
למדיתת ערב -התיתכן חלוקתם ללא מרחמת ום ים 1
״הכל על פל טיפה״ ,אומרת הפרזה. המים כל־כך יקרים עד שישראל
מוכנה אפילו לשפוך דם למענם. לא רק ישראל. ועידת-הפיפגהיהראשונה
של ראשי המדינות הערכיות קכעה החלטית שכרגע שישראל תטה את
מי הירדן להשקיית הנגכ, יפתחו הערכים כמלחמה. הכרזה, שקל היה
לפרשה על הצד השלילי כלכד: שמתוך שאיפתם של ראשי המדינות
הערכיות להחניק את ישראל, מוכנים הם להסתכן כמלחמה וכלכד שלא
תשגשג כעזרת מי הירדן.
המוביל־הארצי הופעל מאז והמים השופעים כצפון מרווים
את שדות לכיש. שום צכא ערכי לא התערכ. תחת זאת הסתמנה
איסטרטגיה ערבית חדשה -שכנותיה של ישראל לא ימנעו את
הפעלת המוכיל־הארצי, אלא יקהו את המים לעצמם -טרם הגיעם
לתחנת־־השאיכה כטכחה. כמקכיל הושמע גם קו הסברתי ״חיוכי״,
האומר: אין עינם של הערכים צרה כישראל, אלא שהם עצמם זקוקים
למים אלה -להשקיית שטחיהם וליישוב פליטים. כיוון שמקורות
הירדן מצויים כשטה ערכי, יש לערכים זכות־קדימה על השימוש כהם.
כצורה זו מציירים הם תמונה שקולה של צרכים חיוניים משני צידי
הגכול -הן כירדן והן כישראל מצויים שטחים צחיחים ; הן ירדן והן
ישדאל עניות כמים. אם יש להן מים, הרי אלה מי־מריכה; זו גם זו
טוענות :״שלי!״

מל חמ ה
ך תחיל בסטטיסטיקה רטובה: חלקו הצפוני של הירדן מרכז באפיקו מימיהם של
שלושה יובלים. שניים מהם נובעים בשטח ערבי וכמות המים הזורמת בהם אל
האפיק המשותף שווה כמעט בדיוק :
• החצכני, הארוך בין השלושה, נובע בחרמון, זורם בלבנון לפני כניסתו לשטח
ישראל. כמות המים שלו, בשנה ממוצעת — 157 מיליון ממ״ק.
• הבניאס, שמיצאו במדרון הדרומי־מזרחי של• החרמון, זורם בסוריה בטרם
כניסתו לישראל. גם הוא מספק, בשנה ממוצעת 157 ,מיליון ממ״ק לכמות הזרימה של
הירדן.
• ה דן הינו היובל השלישי בצפון. מקורו נמצא בתחום ישראל. התקרית החמורה
של חודש נובמבר באה להדגיש טענת הערבים, כי יש להם זכויות כלשהן גם על מימיי
של יובל זה, שמקורם ידוע כמקור המסורתי של הירדן. נחל דן מספק כמות גדולה
הרבה יוגזר משני היובלים האחרים — 258 מיליון ממ״ק בשנה ממוצעת.
אל הכמות המאוחדת של שלושת היובלים, מצטרפת כמות קטנה יותר של מים, הזורמים
ממעיינות זעירים לאורך האפיק. כך, בהתקרבו אל שפתה של הכינרת, זורמים בירדן
650 ממ״ק מים. תופעה מעניינת — כמות המים היוצאים מדרום הכינרת אל אפיק הירדן,
בשנה ממוצעת, היא 538 מיליון ממ״ק. ההפרש — 112 מיליון ממ״ק, בתוספת מי

טענחריסוד ערכית היתה, מאז ומתמיד, כי אין מי הירדן מספיקים
להשקיית שתי גדות הירדן והנגב. מומחים זרים, שנתבקשו על־ידי
ממשלת ירדן לערוך סקרים מדעיים, פירסמו ספרים ודו״חות שקכעו,
כי מי הירדן אינם יכולים לספק את דרישות־הפיתוח של ירדן וישראל.
עוד בינואר 1954 הכריז שר החוץ של לכנון, שארל מאליק, כמועצת־הכטחון
של האו״ם :״לפליטים הערכיים של פלסטין יש זכות-קדימה
על מים אלה, לפני ישראל״.
מכיוון ששתי המדינות אינן מוכנות לוותר על המים -פירוש הדכר
שלא יישאר מוצא מלכד ההכרעה ככוח -והמים שנועדו להפרות את
השממה יהפכו סיכה לקטל הדדי.
כנגד טענות אלה השיבה ישראל תמיד, כי המים יכולים כהחלט
לספק את צורכי שתי המדינות. טענה זו אך שימשה, לפני תשע שנים,
יסוד לפעילות בינלאומית בדרגים הגבוהים כיותר, ולרגע קט נידמה
היה כי מאמצים אלה יוכתרו כהצלחה; כי תימצא נוסחה מוסכמת
לחלוקת מי הירדן, כשלום, כין ישראל לשכנותיה* אכל מאמץ זה
נידון לכשלון ושוב לא נותרו כחלל המרחבי, אלא איומים של הכרעה־ככוח.
כעמודים
אלה מגיש ״העולם הזה״ את הדו״ח המלא הראשון
שפורסם כישראל על

עלה מי
המעיינות שבתוך הכינרת עצמה — מתאדה. כמויות אלו מתייחסות לתקופה שחלפה, עוד
בטרם הופעלו משאבות המוביל הארצי.
$הי רמוך הוא יובלו הרביעי של הירדן והוא מצטרף אל אפיק הנהר רק מדרום
לכינרת. גם הוא נולד בסוריה, ושפעתו היא הגדולה מבין כל היובלים — 538 מיליון
ממ״ק לשנה, במקום בו הוא משתפך לירדן.
על מים אלה נטושה המלחמה וסביבם עלולה להתלקח האש, בעתיד ד,ניראה לעין.

**< ר עיון לחלק את ארץ־ישראל לשתי מדינות — ערבית ועיברית — לא נולד באותה
| | ישיבה היסטורית של האו״ם, ב־ 29 בנובמבר .1947 הוא הועלה פעם אחר פעם בפני
ועדות־חקירה שונות, שממשלת לונדון הטילה עליהן לחקור את מאורעות ארץ־
ישראל ולמצוא להן פתרון. אחד השיקולים שהכריעו תמיד נגד חלוקת הארץ היה: אין
די מים כדי לספק את צרכיהן של שתי מדינות ואי־אפשר לחלק את המים המצויים
בצורה צודקת. בהסתכמם על קביעה זו, אף הגבילו האנגלים את ההגירה היהודית לארץ.
התנועה הציונית, שסיסמתה הקרקעית היתד ,״דונם פה, דונם שם״ ,לא חשבה -אז
על בעיית המים במושגים כוללים. סיסמתה
הבלתי־כתובה היתר, אז :״באר פה, באר שם.׳•
השינוי בגישה בא ב־ 1943 והוא קשור
בשמו של המומחה האמריקאי לשימור־קרקע,

פרופסור ודלטר קליי לאודרמילק. בספרו
ארץ־ישראל, ארץ ההבטחה, העלה חזון נבואי,
לפיו אפשרי ניצול מכסימלי של המים
וביטול ההגבלות על הגירה יהודית. הקודים
הכלליים — הקמת סכרים על הירדן, שיאפשרו
הטיית מימיו המתוקים להשקיית
העמקים הצפוניים, מישור החוף והנגב. במקביל
— חפירת תעלה באורך 150 קילומטרים,
מן הים התיכון לים המלח, שתזרים
מים מלוחים ׳במקום המים המתוקים של
הירדן. במורד אל ים־המלח יפעילו המים
5המלוחים, תחנות־כוח עצומות, לפיתוח תעשייתי
אינטנסיבי.

מן הפיתוח הכללי הזה ייהנו, כך חזה
לאודרמילק, גם הערבים.
הספר כבש את דמיון העולם המערבי.

אולם לאודרמילק אינו מומחה להנדסת־מים
ועל כן דרוש היה חיזוק, של טכניקה,
לחזונו. בהשראתו של חיים וייצמן המנוח —
שהיה אז נשיא ההסתדרות הציונית —
ובמימון ציוני ארצות־הברית, הוחל בעריכת
סקר מדעי. שני מומחים אמריקאיים —
ג׳י. ב .סאבייג׳ וג׳יימס ב. הייס — הגישו,
כעבור למעלה משנה, דו״חות והמלצות על
הדרכים להפוך את חזונו של לאודרמילק
84*61
למציאות.
סאבייג׳ ,שהגיש את הדו״ח הראשון, הרחיב
במקצת את היריעה. הוא לא הסתפק
בתיכנון ניצולם של מי הירדן בלבד, כלל
גם את מי הליטאני בסקר. על אף שנהר זה
זורם כולו בשטח לבנוני, הציע לנצל חלק
ממימיו, להגדלת הכמות שתעמוד לרשות
התיכנון ההידרולוגי של ארץ־ישראל.
היים — המהנדס הראשי של ועדת הסקרים
מדרום לכינרת. חייל ירדני חמוש שומר על המרפסת־הצפה, לארץ־ישראל (גוף אמריקאי שניזון מכספי
ממנה מודדים שלושה מהנדסים את זרימת המים. תעלה זו היא התנועה הציונית) — יצא בתחילת 1946ל־השלב
הראשון בתוכנית הירדנית, שלמענה מתכננים עתה הטיית הבניאס. ארץ־ישראל, כדי להגיש את הדו״ח שלו ל־

המישמו עד הירמוך

כאן מתחילה תעלת
הגור, המובילה את
הירמוך דרומה, להשקיית הגדה. המזרחית של עמק־הירדן

סקרים סותרים

וועדת־החקירה האנגלו־אמריקאית. הוועדה הזו
הוקמה בשיא המאבק העברי נגד המנדט,
עם סיום מלחמת העולם, כשהתנועה הציונית
זעקה לפתיחת שערי הארץ בפני עלייתם
של ניצולי השואה. התוכנית המגובשת
שהוצגה בפני ועדת־החקירה, כדי לשכנעה
שיש אפשרות לקלוט עלייה המונית, דיברה
על ר שות עמק הירדן — שם שהועתק
מר שות עמק טנסי האגדית. החזון התכליתי
היה כה משכנע, עד שני דיו רקט ״ מ ס הקדיש
לו מאמר ראשי, שופע שימחה למראה
המהנדסים העומדים בפני הגשמת חזונו של
ישעיהו: ותגל ערבה ותפרח כחבצלת.

החכרה היתה ציונית

כל תוכנית לאודרמילק־היים לא
\ £הי ת ה התוכנית היחידה אשר הוגשה
לוועדת־החקירה. לפניה הונח גם סקר שנער!
בדצמבר 1954 ובינואר ,1946 על־פי
הזמנתו של משרד המושבות הבריטי. מסקנותיו
של סקר ארץ־ישראל היו שונות
לגמרי ממסקנות הייס.
בראש וראשונה קבע הסקר האנגלי, כי
כמות המים הזורמת בירדן אינה עומדת
בשום יחם עם הצרכים הריאליים של
תוכנית־פיתוח כה גדולה. השימוש במי הליטאני
הלבנוני להשקיית הנגב נראה להם
בלתי־מעשי, הן מבחינה פוליטית, הן מבחיהלבנה
בערבית מי מין מציינת את אפיק הירמוך, ב תוך שטח ירדן.
דה ל בר. לו צ א ^ ה ־ ר מ וז ה 0ב׳ ן
^ 1 3 1
3א 0 5 1
נה כספית. עורכי הסקר הציעו להסתפק
החץ מי מין מראה את תחילת התעלה המזרחית של הגור, משמאל
בתוכניות מקומיות צנועות יותר. מומחי
ההרים שעל גבול סוריה־ירדן. הצוק ממול הוא סורי, והכותר ת
זורמים המים לכיוון הכפר עדסיה והגבול הישראלי מדרוס לכינרת.
משרד המושבות העלו, מצידם, סוגייה משפטית
מעניינת: האמנם יש למדינה הזכות להשתמש במים, כראות עיניה, לביצוע תוכניות סעיפים, התלויים בשיתוף ישראלי־ירדני, סעיפים שבינתיים ירדו מן הפרק.
ממלכתיות? האין המים שייכים לבעלי אותן אדמות שבהן הם נובעים, או שדרכן הם,
התוכנית הירדנית, שפרטיה מתגלים עתה לראשונה בעתונות הישראלית, נשמרה בסוד
זורמים? מכיוזן שבעלי אדמות אלה היו ערבים, היה פירוש הסוגייה: אין לציונים זכות
על־ידי משרד החוץ. אולי כדי למנוע את השאלה הטבעית: מדוע לא קפצה ישראל מיד
להשתמש במים.
אל היד המושטת, על הנכונות לשתף פעולה לא רק בחלוקת־מים אלא בפתרון קונסטרוקטיבי
הנציגים הערביים, שהגיבו על תוכנית הייס בפני ועדת־החקירה, מצאו בה דופי אחר — של בעיית הפליטים? מה עוד, שלפי תוכנית זו היתד, ירדן נשארת תלויה ברצון־טוב
היא נראתה להם קולוניאליסטית מדי, צעד ראשון לכיבוש הארץ בידי מתיישבים מן החוץ.
ישראלי, ושתי המדינות היו חייבות לקיים קשרים תקינים. אך הזדמנות זו הוזנחה,
באותם הימים, כשהעולם התעניין במי הירדן, ביצעה חברה בשם חברת ה חיס הארץ־
והתכנית הירדנית הפכה כקול קורא במדבר הצחיח.
ישראלית, בשיתוף עם מהנדסים לבנוניים, סקר מיוחד. קביעתה: מי הליטאני אינם מנוצלים
התוכנית הירדנית נושאת את השם תוכני ת הגור. גור הוא שמו הערבי של עמק־הירדן,
במלואם על־ידי הלבנונים. על כן, כדאי להפנות חלק מהם לאפיק הירדן, תוך ניצול המפל
בין ים כינרת לים המלח. התוכנית לקחה בחשבון את ניצול מי הירדן והירמוך — יש
ליצירת חשמל. תמורת המים תקבל לבנון חשמל חינם.
לבנות שתי תעלות־השקייה, בשתי גדות הירדן. התעלה המזרחית תנצל את מי הירמוך,
מיד נזעקו הערבים :״מי הליטאני מנוצלים במלואם והם דרושים כולם ללבנון. ההברה
המערבית תקבל את מי הירדן שמדרום לכינרת, בהשאירה כמות שתספיק להשקיית 104
שערכה את הסקר היא חברה ציונית, שכוזנתה לאפשר ביצוע תוכניתו של סאבייג׳.
אלף דונם בחלק הישראלי של עמק־הירדן. כדי לאפשר ויסות מדוייק של המים, יש
לא נסכים!״
להפוך את הכינרת עצמה לאגם־מאגר של תוכני ת הגור.
בנימה זו פסקו הדיונים על מי הירדן ועל השימוש בהם. מלחמת תש״ח עמדה בפתח.
לצורך זה יש להקים סכר על הירמוך, ליד הכפר הקטן עדסייה, על הגדה המזרחית
של הירדן. מרבית מי הירמוך תוטה לתעלה המזרחית, והיתרה — בעיקר מי־ד,שטפונות

החורפייס — תוטה בתעלה מיוחדת אל הכינרת. פירוש הדבר — התעלה תתחיל בשטח
מוטכ מים מאשר שטחים
ירדני, תעבור בשטח ישראלי ותוביל את מי־ד,ירמוך לאגם שכולו בשטח ישראל. סעיף

**6בועיים לאחר חתימת שביתת־הנשק עם ירדן נערכה אסיפה בניו־יורק. לקול נוסף בתוכנית: יוגבר, הסכר שבדרום־הכינרת, כדי לאפשר את קליטת מי הירמוך.
כיוזן שיותר ממחצית שפיעתו השנתית של הירמוך, היא מי־שטפונות חורפיים, יש
* 7תשואותיהם של 300 המנהיגים הציוניים, ניגש ד״ר עמנואל ניומן — נשיא־ההסתדרות־חשיבות
רבד, לספירת מים אלה ואגירתם עד לחודשי־הקיץ, בהם יורדים פני הירמוך אל
הציונית של אמריקה ויו״ר ועדת הסקרים לארץ־ישראל — לשר החוץ החדש, ומסר לו חבילה
מתחת למינימום הדרוש להשקיית הגור המזרחי. תעלה נוספת תיחפר בדרום הכינרת,
ארוזה לתפארת — הדו״ח ההנדסי המלא על ביצוע רשות עמק הירדן. הוא כלל פרטי־ביצוע
לתעלת ים־תיכון־ים־המלח והשקיית הנגב. בעל־פה מסר ניומן התחייבות מלהיבה: ציוני אל הגדה המזרחית של הירדן, תעביר מים מן הכינרת הישראלית אל התעלה המזרחית.
כל זה באשר לחלק הגור המזרחי. הגור המערבי יושקה אף הוא על־ידי תעלה, שתקבל
ארצות־הברית יממנו את התוכנית הכבירה.
את כל כמות המים שלד. מן הכינרת. היא לא תשקה רק את השטחים הירדניים
השיב שרת :״ישראל שואפת רק לפעול בשלום למען פיתוח כל האוצרות הטבעיים.
בגדה המערבית, אלא אף תספק מים למשקים הישראליים של עמק־הירדן, שקודם לכן
אני מקודד, שבקרוב תתחיל תקופה של שיתוף־פעולה בין ישראל לשכנותיה.״ הכרזה
קיבלו את מימיהם מן הירמוך ומן הירדן הדרומי. האפיק הטבעי של הירדן, מדרום
ראוייה־ישבח, אבל ללא כל קשר עם המציאות.
לכינרת — ייבש. אורך התעלה המערבית 97 ,ק״מ. אורך המזרחית — 110ק״מ( .ש־38
מכל המדינות הערביות שנלחמו אז נגד ישראל, ירדן לבדה הקדישה תשומת־לב לבעיית
קילומטרים ממנה יעברו בשטח ישראלי) .כל אלה — בעזרת רשת של תעלות־מישנה —
המים. כאשר הורכבה ועדת־הפיום של האו״ם — בתקווה להניע את ישראל ושכנותיה
יספיקו להשקות את כל האדמות בין הכינרת לבין ים המלח.
לחתימת חוזה־שלום — חיבר שר החקלאות הירדני דו״ח מיוחד שנמסר לנציגים
הערביים, בו הדגיש כי במיקרה הצורך מוטב לערבים לוותר על שטחים אך לא על מים.

״המדינה (הירדנית) היושבת על שתי גדות הירדן לא תוכל להתקיים, אם לא ייהפך
האיוס בהטיית חבניא ם
עמק־הירדן למרכז חקלאי המושקה באופן אינטנסיבי ביותר.״ תוכנית זו היתד, מנוגדת
לחלוטין לתוכניות־המים שהוגשו בניו־יורק למשה שרת.
ובנית מסוג זה אינה יוצאת לאויר העולם בן־לילה. דרוש גם זמן רב כדי לדון
בלוזאן, מקום־מושבה של ועדת־הפיוס, דרשו הערבים כי עמק־הירדן כולו, ייכרל 4 1ולהגיע לידי הסכם לגביה. כל עוד לא היה הסכם על חלוקה מוסכמת של מי הירדן,
בשטח הערבי, כי ״זוהי המורשה העיקרית שנותרה לערביי פלסטין״ .הם היו מוכנים
ראתה את עצמה ישראל חופשית לפעול במסגרת תוכניתה שלה.
לשאת־ולתת באשר לגבולות העתידים, אבל חלוקת המים חייבת ״להיעשות על־פי הסכם
תוכנית זו התרכזה, בעיקר, בחלקו הצפוני של הירדן, ואחד משלביה הראשונים היה
בין שני הצדדים, אשר המעצמות העולמיות יערבו לביצועו.״
ייבוש ביצות החולה. מבחינה חוקית, היתד, לישראל הזכות המלאה לבצע את הייבוש.
הוחל, איפוא, בלימוד בעיית המים. מארק אתרידג׳ ,הנציג האמריקאי בוועדת־הפיום,
שכן, בהסכם הגבולות בין צרפת לאנגליה — כשסוריה ולבנון היו תחת מנדט צרפתי,
אף החל בחיפושים אחר מימוו בינלאומי לתוכנית שיוסכם עליה בין הצדדים.
וארץ־ישראל תחת מנדט אנגלי — נקבע :״ממשלת ארץ־ישראל, או האנשים שיורשו על־ידי
דרישתם הראשונית של הירדנים היתר, גבוהה: חצי, או שלושה־רבעים של כל המים
ממשלת ארץ־ישראל, רשאית לבנות סכר להגבהת פני המים של אגם החולה אי ים
הזורמים באפיק הירדן, מדרום לכינרת, אחרי שפך הירמוך. מים אלה יאפשרו עיבוד
כינרת, בתנאי שישולם פיצוי צודק לבעלי האדמות שיוצפו על־ידי מי הסכרים.״
400 אלף דונם בעמק־הירדן, שיתנו שני יבולים לשנה, בעזרת הדשנים הכימיים אשר
את הזיכיון לעשות זאת מסרה ממשלת ארץ־ישראל לידי החברה הארץ־ישראלית לפיתוח,
יופקו מים־המלח. הביצוע יימסר לגוף, אשר מוצדק יותר יהיה לכנותו רשות־עמק־הירדן
תוך קביעה מפורשת כי חברה זו רשאית לבצע כל עבודת־ייבוש הנראית לה. חברה
מאשר הגוף שעליו חלם לאודרמילק. המחיר המשוער — 54 מיליון דולאר. התוכנית
זו היתד — ,והינה — חברה עיברית.
תאפשר את יישובם של 300 אלף תושבים נוספים בעמק הירדן. כירדן שהתושבים
ב־ — 1951 כלומר 17 ,שנה לאחר שקיבלה את הזכיון — ניגשה החברה לעבודה.
החדשים היחידים שבאו בחשבון היו הפליטים הפלסטיניים, היה בתוכנית הסכמי.
היא נתקלה אז במיכשול שלא היה קיים בימי המנדט — המקום בו החליטה לבצע
מרומזת של ירדן, ליטול על עצמה פתרון חלק נכבד מבעייה זאת.
את מיפעלה נמצא באיזור המפורז והאדמות היו שייכות לערבים. אלה סמכו על הגנת
אולם בתל־אביב השמיע משה שרת הכרזה — שנועדה להוות מנגינה־חוזרת של המדיניות
האו״ם ועל קירבת הצבא הסורי, סירבו למכור את אדמתם לחברה הישראלית. התנגדות
הישראלית עד היום. הוא הצהיר: ישראל תשתף פעולה ברצון רב עם שכנתה בפתרון
התושבים הערביים התפתחה להתכתשות מזויינת, וכאשר פנה יו״ר ועדת שביתת־הנשק
בעיית הפליטים, אבל שיתוף־פעולה זה בא בחשבון, רק לאחר שיוסכם על השגת השלום.
המעורבת הסורית־ישראלית• אל מנהל החברה, בדרישה להפסיק את העבודה עד לעריכת
חקירה, דחתה אותה ישראל. היא הסתמכה על הזכיון המנדטורי, על העובדה שהעבודה

היא עבודת־פיתוח אזרחית, וכי על־כן אין לאיש זכות להתערב בעניין פנימי כזה. לבסוף
עכדאללה השב על שיתוף־פעולה
העבירה ישראל את 980 התושבים של ערב אל־בקרה אל סביבות עכו, בהודיעה כי היא
ן* אותה תקופה רווחו תקוות ששלום זה ניתן להשגה. על כן לא הפריעה הכרזת עושה זאת, כביכול, על פי בקשתם של הנכבדים הערביים עצמם,
בסופו של דבר, לאחר שש ישיבות במועצת־הבטהון של האו״ם, נאלצה ישראל
2שרת לעבודת ועדת־הפיוס, שהטילה על קבוצת מומחים אמריקאיים לבדוק את
להחזיר את תושבי ערב אל־בקרה למקומם, תוך התחייבות למצוא פתרון מוסכם לסיכסוך
תוכניות־ההשקייה של כל ארצות־הירדן ולהמליץ על ביצוע אותם המיפעלים שעליהם אין
בינה לבינם. תוך כדי כך הושמע אז לראשונה האיום, שהיום נראה מעשי ובוער: סוריה
ויכוח. כך, בפעם הראשונה, החלו מומחים של האו״ם לדבר על תיכנון כולל של
הודיעה, שאם תנסה ישראל לבצע את עבודות הייבוש ותפגע בבעלי־הקרקע הערביים,
מקורות המים וניצולם על־ידי ירדן, סוריה, לבנון וישראל.
יטו הסורים את מי ד,בניאס וינצלו אותם בעצמם, להשקיית שטחים מדרום לדמשק.
התוכנית הישראלית כבר פורטה. לסוריה וללבנון לא היו תוכניות מגובשות או
היתה זו למעשה, התחלת המלחמה על מי הירדן — מלחמה העומדת כיום בראש סדר־יומה
נרחבות לניצול מי הירדן. נותרה רק התוכנית הירדנית, הראוייה לתשומת־לב, מפני
של ועידת ראשי־ד,ממשלות הערביות בקאהיר.
שהיא בוצעה כבר בחלקה. חלק נוסף ממנה עומד על הפרק גם כיום.
אלא שכין השמעת האיום הסורי הראשון. דבין איומי ועידת קאהיר
תוכנית זו עובדה על־ידי חברת־הנדסה אנגלית, סר מרדוק מקדונאלד ו שו תפיו, על־פי
בקשתו של המלך עבדאללה. כהנחיית־יסוד הבהיר להם המלך, כי אינו מתנגד לשיתוף־ של השבוע, חלו התפתחויות ונסיגות עצומות. על כד, ועל הסכמתו שד
פעולה עם ישראל. על כן כוללת התוכנית המקורית, שעובדה בידי החברה האנגלית, גמאל עבד־אד־נאצר לחלוקת מי הירדן, בפרק הכא שד דו״ח זה.

בנודיש
(המשך

מעמוד )8

קרובים תחול התנגשות רבת־ממדים בגלל
הטיית יובלי הירדן, אולם קיימת הערכה
זהירה שיתרחשו תקריות בודדות בגבול
הסורי וייתכן שגם בגבול ירדן.
בימי דויד בן־גוריון היתה התגובה על
תקריות־גבול תלוייה במידה מכרעת במצב־רוחו
ובהחלטותיו האישיות. תחת לוי אשכול,
השתנה הנוהג. ההכרעה נתונה, כמעט
בלעדית, בידי ועדת השרים לענייני בטחון.

בויכוח שנערך השבוע בכנסת, תקף ח״כ
חרות חיים לנדאו את הממשלה, על כי עברה
בשקט על התקפות ערביות. אשכול, אשר
מיאן להרחיב את הדיבור, נתן בכל זאת
להבין שישראל לא שתקה. אם אי־אפשר
לדבר על פעולות־תגמול ראוותניות נוסח
1956־ ,1954 הרי בכל זאת היו פעולות ישראליות
— מצומצמות אך יעילות.
חוזרים רובין הוד ש ב

שנה

מיצרן

השעונים

טובה

הגדול

ביותרב אירופ ה

מאחל

ס ר שיג ה יצרני

שעונים

סוכנות ראשית בישראל:
רחוב

דיזנגוף

,121

אופנתיים

תל־אביב.

מנוי לשנה על ״העולם הזה״ —
בדואר אויר לאירופה 60ל״י.

1311י ב 1ן ,

\.בבדודנ ו 1דב

ב 20-בינואר נפתחים קורסים חדשים

ומוקדמות

לאקקטרנ ״ ם

למועדי הבחינות: מרץ, מקי ל196

הנערכות מטעם משרד החינוך והתרבות
ספרי לימוד בהוצאת בית״הספר
פרטים והרשמה 13—8 :בבוקר ; 8—4אחה׳׳צ.
חיפה

רח׳ בלפור 5
מול הטכניון

דרך פית 44
בזול בית הדר

תנא״ ת שלו ם
מ״וחד״ם
לזמן קצר בלבד
דמי קדימה — 420.ל״י
24 תשלומים חדשיים
89.58ל״י

איפה פרקשי
סוף־סוף תהיה לשוטרי ישראל, תשובה
מספקת לשאלה שהוטחה בפניהם בארבע
השנים האחרונות, כסיכום וציון לחוסר־האונים
של משטרת־ישראל. נחמן פרקש,
האיש שגרם למשטרת־ישראל יותר צרות
וכאב־ראש מאשר כל אדם אחר בישראל,
נמצא סוף־סוף שוב בידיה.
אך ספק אם מישהו בישראל היה מאושר
פחות על כך מאשר משטרת־ישראל. אנשיה
ידעו כי תפיסתו של פרקש אינה אלא
הקדמה לבריחה נוספת שלו. הצעיר בן
ה־ ,29 אשר גילח את הסמל המסחרי שלו —
הזקן, השיג שיא חסר תקדים: ארבע פעמים
ברח מבתי־כלא שונים בישראל.
צרות בכלא קאהיר. בפעם האחרונה
ברח פרקש מכלא יפו לפני שנה וחצי
בדיוק. לאחר שניסר, עם שני אסירים אחרים
— ניסים ערוסי ויורם לנדסברג —
את הסורג בתא הכלא, קפץ מעל לחומה
אל הרחוב ונעלם. בעוד ששני חבריו
נעצרו כעבור זמן קצר, לא הצליחה המשטרה
לתפוס את פרקש. המדינה כולה צחקה
אז לשלומיאליות של המשטרה. כולם זכרו
את המצוד הגדול שניהלה המשטרה בשנת
1961 אחרי פרקש, לאחר בריחתו השניה.
אלפי שוטרים ורבבות ל״י הוצאו אז
בחיפושים אחריו. הוא נתפס לבסוף רק
לאחר הלשנה.
בבריחה הרביעית נשמה משטרת־ישראל
לרווחה — כעבור שבועות מספר הוברר
לה שפרקש חצה את הגבול ברצועת עזר,
למצריים. ידיעות שהגיעו משם סיפרו כי
פרקש כלוא בקאהיר, משתולל מדי פעם
בכלאו, מכה את סוהריו וגורם להם צרות
צרורות.
בבריחותיו המרובות הצליח פרקש לעורר
את אהדת הציבור אליו. הצבר, בן להורים
ממוצא הונגרי, עבר בילדותו מספר זעזועים
שהשאירו צלקות בנפשו ובשכלו, הפך
כמעט לדמות אגדית. נטייתו הטבעית להתבודד,
אי־יכולתו להחזיק מעמד מאחורי
הסורג, דמותו הפרועה — כל אלה ציירו
בעיני הציבור דמות של מין רובין־הוד
מודרני במהדורה ישראלית.
הוסיפה לכך ודאי העובדה שהעבירות
בגללן חיפשה המשטרה את פרקש לא היו
מן החמורות ביותר. את קאריירת־הפשע
שלו התחיל הצעיר עוד בגיל צעיר, זמן
קצר לאחר שהיה לאלוף ישראל באיגרוף
במשקל בינוני. הוא נעצר מדי פעם על
שוטטות, עד שנתפס כחשוד בשוד מחסני
תנובה, נדון לחמש שנות מאסר.
טרמפ למשטרה. הוא שוחרר בתום
שלוש־וחצי שנות מאסר, בשל התנהגות
טובה, למרות שביצע בתקופה זו את בריחתו
הראשונה (לשלושה ימים בלבד) .אלא
שכעבור חדשים מספך נעצר שוב, הפעם
כחשוד בביצוע שוד מזויין בשדרות חין
בתל־אביב.

11 ריבית לשנה )
העולם הזה 1427

השוטרים אפילו לא הצליחו להובילו
לתחנת־המשטרה. הוא ברח מידיהם בדרך.
עברו חדשים עד שהוכנס לכלא, אבל רק
לחצי שנה. הוא ברח אז בשלישית, נתפס
כעבור שלוש שעות במארב משטרתי שהוצב
ליד תל־אביב.
השבוע, כשיצאו שניים מחברי קיבוץ נחל-
עוז שבגבול רצועת עזה, לסקור את השטחים
המוצפים מים, הבחינו בדמות המסתובבת
בקירבת הגבול. האיש הציג עצמו
בפניהם כחבר קיבוץ שכן, ביקש טרמפ.
כשהסיעו אותו השניים לכיוזן מנוגד לזה
שביקש, קפץ מהג׳יפ והחל בורח. קשה להבין
אין הצליחו לתפוס אותו ולהביאו ל-
תחנת־המשטרה.
כיצד הגיע פרקש לישראלי האם ברח
שוב מידי המצרים, או שמא נשלח על
ידם בשליחות ריגול לישראל? על כך ינסו

חוצץ נגד המערך אם לא יצורף אליו.
מחלתו של לבון, שאילצה אותו להימנע
לאחרונה מפעילות פוליטית, עשוייה אף
היא לסייע בידי שני הצדדים.
ממערך -לאיחוד. כנגד המחייבים,
לא חדלו לפעול במפא״י נם שוללי השידוך.
במרכז הפעילות עמד משה דיין
שביתו הפך מעין מטה קרבי המשגר את
שליחיו לכל חלקי הארץ. אולם גם הקנאים
שבין חברי קבוצה זו אינם מאמינים
שיגייסו יותר מ־30־ 35 אחוזים מחברי
הוועידה, נגד המערך.
ללוי אשכול מובטחת שליטה בוועדה המתמדת,
שתנהל את הועידה. גם הנשיאות
נקבעה — מרדכי נמיר וישראל ישעיהו
(אנשי אשכול) ודבורה נצר, אשר לא ברור
עדיין לצידו של מי תתייצב.
על כן, כאשר עורכים ראשי שתי המשפחות
את החשבון, ברור להם כי החתונה
תתקיים. אלא שלפחות צד אחד —
אחדות־העבודה — מקווה לקשר הדוק הרבה
יותר מאשר סתם שותפות קואליציונית.
הסביר השבוע אחד מראשי מפלגה זו:
״נניח, חלילה, שבעוד שנתיים ייפגע אשכול
בתאונת־דרכים. מי יעמוד אז בראש מפא״י?
גולדה כבר אינה בשיא הכושר. ארן יחזיק
מעמד אולי עוד קאדנציה. אבא אבן לא
יזכה בכתר המנהיגות. לא תהיה ברירה
למפא״י אלא למסור אותו למשה דיין או
לשמעון פרם״.
כדי למנוע אפשרות זו, מתכוונים אותם
מנהיגים לצעוד מיד הלאה — ממערך
לאיחוד מלא של שתי המפלגות. הסביר
אותו מנהיג :״אנחנו חייבים להתלבש כך
על מפא״י, שנהווה דור־המשך למנהיגות.״
זוהי, בסופו של דבר, הסיבה האמיתית
מדוע נלחמים צעירי בן־גוריון במערך.
לא מפני שהם מתנגדים לסעיף זה או
אחר בהסכם, אלא מתוך חשש שהנהגת
אחדות־העבודה תדחק את רגליהם מן הצמרת
ותגזול מהם את הירושה.

וביטוח
לא ב ד שעה בה לביטוח

נחמן פרקש
לן לעזה1
חוקריו למצוא תשובה. אם יצליחו לעשות
זאת בטרם יברח שוב.

מפלג1ת
^*מתכוננים לחתונה
מפא״י ואחדות־העבודה דומות לאחרונה
לשתי משפחות העומדות בפני חתונה. ברור
לגמרי שהחופה תיערך, אבל יש דברים
כה רבים להכין עד אז.
ראשית, חייבת להתקבל על כך החלטה
רשמית. זאת תעשה ועידת מפא״י, שזומנה
לחודש הבא, ואשר צריכה להצביע בעד
או נגד המערך עם אחדות־העבודה. לוי
אשכול מניח כי יצליח להתגבר על מתנגדי
המערך במשפחתו. הוא ונאמניו החלו
בפעולת־סריקה יסודית של סניפי המפלגה,
כדי לשכנע את החברים שכיום יש שליט
אחד בלבד — לוי אשכול.
כדי להקל על מלאכתו, ביקש אשכול
מאחדות־העבודה שי, בצורת החלטה של
מוסדותיה בעד המערך, השי הובטח על־ידי
ישראל גלילי ויגאל אלון. כאשר יתכנס
מרכז־המפלגה בימים הקרובים, אין כמעט
ספק שתתקבל החלטה, כי אחדור,־העבודה
רוצה במערך.
הנושא היחיד העלול להעיב על שימחת
הכלולות הוא מעמדו של פינחס לבון.
שני המחותנים גמרו אומר, כי אין להתנות
את הקמת המערך בצירופו של לבון. עד
לפני זמן קצר חזרה אחדות־העבודה והצהירה,
כי בלי אנשי מן היסוד, לא תלך
למערך. היא הזכירה את לבון אישית.
משנתברר לה, כי צירופו של לבון עלול
לעורר קשיים מיותרים במפא״י, חתרה לקראת
פתרון־פשרה: צירוף פעילים שונים
של מן היסוד, אך לא ראש־הקבוצה. לצורך
זה אף ניהלה אחדות־העבודד, שיחות
עם כמה ממקורביו של לבון, והיא מאמינה
כי אלה יצליחו להשפיע עליו לבל יצא
העולם הזה 1427

שעת השין נקבעה ליום שישי, בשבוע
זה. האיגוד הישראלי של חברות־הביטוח
החלים לצאת אז למלחמה גלויה נגד הממשלה,
ולהעלות, למרות התנגדותה, את
תעריף ביטוח כלי־הרכב בשיעור של כ־30
אחוזים. אולם ספק אם תמצא חברת־ביטוח
כלשהי שתהיה מוכנה לבטח את מלחמתן
של חברות־הביטוח.
חברת־הביטוח ההסתדרותית הגדולה, הסנה
המרכזת בידיה כ־ 40 אחוז מכלל
ביטוחי הרכב בארץ, כבר הבהירה כי לא
תצא לקרב. גם הברת־הביטוח השניה בגודלה
בארץ, מגדל, רמזה כי אין בכוונתה
להילחם בממשלה. לה היו סיבות אחרות
— ביטוח כלי־הרכב תופס במחזורה 18
אחוז בלבד.
גם חברות רבות אחרות, מבין 85
חברות־הביטוח הפועלות בישראל ( 57 מהן
זרות) ,מהססות לצאת לקרב. הן יודעות
כי הן צפויות לסאנקציות מצד המפקח
על הביטוח במשרד האוצר, יעקב פיקר,
הרשאי לשלול רשיונות מחברות־ביטוח.
אילו היה הענף מאוחד ומגובש, לא יכול
היה פיקר להעניש חברה אחת, מבלי ששאר
החברות יפגינו הזדהות עמה. אך
במצב הקיים, לא יכול שום מנהל חברת־ביטוח
להיות בטוח, כי לא יהיה זה הוא,
שיהיה השעיר לעזאזל מבלי שחבריו ינקפו
אצבע למענו.
אולם הגורם המרתיע העיקרי, לגבי צעד
קיצוני מצד חברות־הביטוח, טמון באפשרויות
התקפת־הנגד של הממשלה. אם
אמנם יעלו חברות־הביטוח את תעריפי
ביטוח־הרכב, לא תצטרף אליהן חברת׳
הביטוח הממשלתית יובל. חברה זו, שהוקמה
לפני שלוש שנים, כבר מבטחת היום
את כל הרכב הממשלתי ואת רכב החברות
הממשלתיות. בכל שעה תוכל היא להתחיל
ולבטח את הרכב הפרטי והחברות הפרטיות
יפסידו את לקוחותיהן.
יותר מזאת. מזה שנה עוסקת ועדה ביני
מישרדית, בראשותו של היועץ־המשפטי
משה בן־זאב, בחקירת האפשרות שביטוח
כלי־הרכב בישראל ייעשה באמצעות המוסד
לביטוח־לאומי. גם אם תתקבל החלטה על
כך יעברו שנים מספר עד שהיא תוגשם,
כיוון שהדבר כרוך בחקיקה מיוחדת* .אולם
(המשך בעמוד )20
.כדי להבסיח את המוסד־לביטוח־לאומי
מפני הפסדים, יהיה צורך לחוקק חוקים
מיוחדים שיקבעו תקרות על גובה סכומי
הפיצויים שניתן לקבל כתוצאה מתאונות
דרכים.
בית הסכר
לעתונאות
ב־ 5ו בפ ברו אר יחלו הלי מו די םבמ חזו ר
הרא שון של ״בית הספר לעת מאות*.
הלי מו די םית קיי מו במסגרת קו ר ס בן
ש שה ח ד שי םשמסר תו לתת הכ שרה
עיוני תומע שי תבמק צו עהע תונ או ת.

בין

המקצועות

הנלמדים

בבית

הספר:

ה ע תונו ת בי שראל ובעולם, תולדות ה ע תונו ת. ידע
הע תונ או ת,

תו ר ת

ה כ תי ב ה

ה ע תונ אי ת.

מבנ ה

העתוו, עימוד ודפוס, דרכי ה ח קי רההע תונ אי ת,
מקורות האינפורמציה,
וכן :

עתונות־הרדיו

ה ע תונו ת והחוק,

ועתונות־הסלביזיה.

על צוות המורים ו ה מר צים בבי תהספרנ מנים
ע תונ אי ם

בכירי ם

ומרצים

ה אוני ב ר סי ס ה.

ברטים מלאי והרשמה :
במשרדי בית־הספר ״כית כני כרית״ ,רחוב קפלן, תל־אביב,
טלפץ ,222830 יום יום כין השעות 4אחה״ג עד 7בערב.

״דחף*

שת״ם־עשוה דקירות סכין שמו השבוע
** 6דין! שנטי חזר בחצות ליל השלישי
שעבר לביתו בשדרות רוטשילד .111
שעה קלה לפני־כן, קיים אחת מפגישות־העסקים
הרבות שלו, בקפה רחל שבקירבת
קולנוע נזוגרבי. הסימן הראשון על הסכנה
הנשקפת לחייו, נמצא כבר בכניסתו לחדר
המדרגות — המתג החשמלי לא פעל וחשיכה
שררה בכניסה לבית.
אלא ששריף שנסי לא עצר. הוא המשיך
ועלה לדירתו שבקומה השלישית. מה קרה
בדיוק אחר־כך, לא יכול איש לספר. איש
מהשכנים לא שמע צעקות והרעש שנשמע
בחדר־המדרגות החשוך, לא הזעיק אותם
למקום. כשבאו האנשים הראש ינים לעזרת
שנסי, הוא כבר גסס — בגופו נמצאו 12
דקירות־סכין שהעידו כי עשו זאת לפחות
שלושה רוצחים, בשלושה סכינים.
12 דקירות אלו המציאו למשטרת־ישראל
תעלומת־רצח חדשה, המסובכת, אולי מכל
אלה שידעה משטרת תל־אביב. דקירות אלה

היתד, זו משפחה לאומנית ותיקה, שבניה
נמצאו במרכז המאורעות הסוערים שפקדו
את ארץ־ישראל .״קשה למצוא בן
משפחת שנטי, אשר מת באורח טבעי,׳׳
אמר השבוע עורך־הדין יהודה פרנקל, ידידי
הוזתיק של שריף ופרקליטו במשפטיו הרבים.
אביו של שריף הואשם בפעולה לאומנית
בשנות מלחמת־העולם הראשונה, הוצא
להורג על־ידי התורכים. אחיו של שריף,
תופיק, נפל מכדוריהם של אנשי המופתי.
כמיל שנטי, בן דודו של שריף, נרצח בתחילת
מלחמת השיחרור.
שריף עצמו היה בעל קורות־חיים מרתקים
למדי. לפני 37 שנים הכיר שריף את הנערה
היהודיה אחיה קרוכמל, אחת מיפהפיות תל־אביב
הקטנה. כבר קודם לכן היו לצעיר
היפואי קשרים הדוקים עם ־היהודים. את
ברנרד קרוכמל, בעל בתי־קולנ־ע וקרקעות
מפולין שהיגר ארצה לא מכבר, הכיר באחת
מעסקותיו. הוא נהפך לבן־בית של היהודי

הצ ח
שמו קץ לחייו של אדם שרשם פרק בחיי
הישוב העברי בארץ ושהיה בעצמו, פרק
סנסציוני בהיסטוריה של אותו ישוב.

היפהפיה מתר־אביב חקסגח
ף>< ויפן הרצח שייך לאחת המשפחות
\ /המיוחסות ביותר בין ערביי ישראל.

בחדר

התל־אביבי שאף לא היסס לתת לו ל^אשה את
בתו הצעירה.
יתכן שאהבתו לאתה ונשואיהם, היתד,
התחנה הראשונה בדרך־חייו המכרעת של
שריף שנטי. יחד עם אשתו, התגורר שריף
בדירה שכורה בתל־אביב. אז, לפני 37
שנה, היה שריף הערבי היחיד שהעז להתגורר
בעיר העברית הצעירה.

היה זה אף סמל לאורח־החיים ולדרכר
הבלתי־רגילה של הערבי מיפו. חיש־מהר
ביצע שריף עסקות שתיקנו לו מאות ידידים
בין יהודי ארץ־ישראל ואויבים רבים ב־ן
ערביי הארץ. הוא היה המתתו הראשי בין
מוסדות הקרן הקיימת לבין הערבים ברכישת
שטחים עצומים של קרקעות.
בפעולות אלו קשר שנטי את שמו לשמות
המפורסמים בהיסטוריה של הישוב העברי.
הוא החל לעבוד כמתמחה במשרדו של יהושע
חנקין, וביצע עבורו עשרות עיסקות
בהן ידע לעקוף את תקנות הספר הלבן,
שהגבילו רכישת אדמות על־ידי יהודים. בתחילת
שנות השלושים ביצע שנטי עביר
מרדכי עליאש — אז עורך־דין ואשר שימש
כשגריר הראשון של ישראל בלונדון לאחר
קום המדינה — את העיסקה העצומה של
רכישת כל קרקעות קיסריה. שנטי גס היה
האיש שהביא לרכישת האדמות במחוז טול־כרם,
שנחשב אז למחוז מסוכן ביותר, ואשר
עליהן נוסד לאחר־מכן כפר יונה.
אמר השבוע הקבלן התל־אביבי הידוע,
צבי לבון, אחיו של פנחס לבון :״אני
מתפלא מדוע אין שמו של שריף שנטי,
מופיע בספר הזהב של הקרן הקיימת. הדבר
מגיע לו, הרבה יותר מרבים אחרים שתפסו
שם מקום־כבוד.״

נדון למוות ניצר
*-מוכן שככל העסקות הללו, לא

ידידו של שנטי שעל ת לונ תו
מבוסס האי שום נגד סוחר הקרקעו
ת יצחק פולאק, מוסר עדו תו בבית״המ שפט.

פולאק:

]שהואשם ב הוצא ת קרקעות
ן ב מי רמה, טען :״ מא חורי בל
התביעה עומד שנמי. הכל בויים על ידו.״

שריף שנטי עם אנשי קרן קיימת בתמונה היסטורית —
על יד הקרקע בעין־השופט. שנטי שעבד רבות למען
הישוב העברי בימי המנדט מצביע בידו לעבר אדמות שנקנו בתיווכו מידי הערבים.

העבד הציוני

פעל שנטי כאידיאליסט טהור. היה זד.
העסק שלו וזה הביא לו רווחים שמנים.
לפני שפרצה מלחמת השחרור, נחשב הוא
לאחד הערבים העשירים ביותר בארץ־ישראל.
אלא שבכך גם היד. הרבה מההרפתקאה —
האיש קנה את הונו במחיר סכנת־חיים
מתמדת.
פעולותיו של שריף, שנראו בעיני היהודים
כהצגת אהדה ערבית־עברית, נראו
בעיני מרבית הערבים כשיתוף־פעולה עם
היהודים, נגד העם הערבי. העניין הפך ל־מסוכן
ביותר לאחר שהמופתי הירושלמי
הכריז איסור על מכירת אדמה ערבית
ליהודים. שריף הוכרז כבוגד, ועל ראשו
ניתן אף פרס בן 1000 לירות. יותר מחמש
פעמים, יצא שנטי בשלום מהתנקשויות
בחייו, שנעשו בידי אנשי המופתי.
סיפר השבוע יוסף שנטי, בנו הבכור
של שריף :״אני זוכר תקופה בה היינו
חיים בפחד יומיומי של התנקשות בחיינו.
אבא צחק מזה, אבל אמי רעדה תמיד
כשיצא לאזורים ערביים כדי לבצע את
עסקותיו. באחד מן הימים בוצע גם נסיוז
לחטוף אותי. למדתי אז בתיכון מסחר׳
1שאחר־כך הפך לבית־ספר גאולה. למזלי
טעו שלושת הערבים שבאו לחטוף אותי
ובמקומי לקחו ילד יהודי שמאוד היה דומה
לי. לאחר שהתבררה הטעות, שוחרר הילד.
אבל אנחנו עברנו דירה, לשדרות רוטשילד.
סביבה זו היתד, אז המכובדת ביותר בעיר.
בדירה זו, בה היינו הדיירים הוותיקים ביותר׳
גר אבי עם אמי עד לרגע האחרון
של חייו.״
כשפרצה מלחמת השיחרור החליט שריף
שנטי להימלט מהאיזור המסוכן. לפי הסברי

חשודים 5,4,3

מ שפחת שניר היה — לפי טענת ה תובע — מניע סבי

בנו, יצא האב מן הארץ כדי לא לסכן את משפחו
שגרה מעבר לגבולות ישראל. יותר מתקבל על הד
זאת כדי להציל את עצמו מידי אנשי המופתי. כבו
עליו פסק־דין מוות בעוון בגידה.
עם אשתו ובנו יוסף, הגיע שנטי ללוד. הם המרי!)
אבל נמל־התעופה הראשון בו נחת המטוס, הי|
הנוסעים היחידים שהורדו מהמטוס היו שלושת
שריף הוכנס לבית־הסוהר ואחר־כך הועבר לכלא 1
חילק את מעצרו עם אנשי ההגנה וראשי הקהילה ה
ביירות.
נראה היה שרק נס יוכל להציל את חייו !.אלא

קץ לחיי שריף שנסי (מימיו) ־ מי וצח את האיש שעבר את הגבול בין עס לעס?
אם 10000 לירות שטרלינג בהם שיחדה איזה
אשתו אנשי־מפתח בלבנון, הם שהצילו
את האסיר.
לאחר שלושה שבועות במעצר, כשסימני
מכוח על גופו, הועבר שנטי מבית־הכלא
היישר לנמל־התעופה, שם חיכו לו אשתו
ובנו. במטוס הראשון המשיכה המשפחה
את דרכה לפאריס.

קשרים: זוכים

•*6ריף חזר ארצה ב־ .1950 לא היתד,
\1/זו חזרה של נצח ן. עוד בפאריס נחשב
שריף כידיד ישראל. הוא היה ידידו
האישי של נציג ישראל בצרפת, מורים
פישר, שהכיר אותו בתקופת קניית האדמות
שעליהן נוסד כפר־יונה (על שמו של אכיו

ח 1ך 4נאזמי ג׳יבאלי. נפגש עם הנרצח שעה לפני הרצח.
לפי גירסה מ ש טרתית דרש נאזמי בפגי שה זו את
| 1111111 חלקו בעסקות שנטו. הוא רצח, כשלא קיבל את הכסף מהנרצח.

חיש מהר הפכו את שנטי לאיש־מפתח ב־עסקות־קרקע
בישראל. שריף ניצל את ה־נסיון
העשיר שרכש בזמן המנדט, והטקטיקה
שלו היתה, לנצל כל ריב משפחתי, לדעת.
לעמוד מאחורי המשפטים על רקע־ירושות
ולרכוש את הקרקעות במקום בו ניתן

חשוד 2

מוחמד סבאג, הוא ח שמלאי שלפי טענות ה תובע
ניתק את החשמל ב חזר־ ה מדרגו ת של הבית בו
גר שנטיח הוא עזב את המקום לאחר שווידא שהתכנית תבוצע.

הם חוזרים מטענותיהם. ההליכים המשפטיים
נפסקו. אבל לא השערורייה הציבורית
בקרב ערביי יפו. סלים בקר הותקף על־ידי
חבריו וספג מכות, ביפו הופיעו כרוזים
המאשימים את שנטי ואת הקאדי, בבגידה.
ההדים האחרונים של פרשת בית־הקברות

ככר אופי של עיסקה פרטית גרידא.
בשנת 1955 נפטר ביפו עבדאללה שניר,
בעל חלקה בת 25 דונם מול המכון הפאתו־לוגי
באבו־כביר. לאחר מותו נשארו שתי
נשיו, כשלכל אחת מהן חמישה בנים. אבי־המשפחה
לא חילק רכ שו לכל בניו באופן

ד ר־^ 1ת
לרוכשן בחצי־חינם.
גם הקשרים שרכש בימי המנדט בקרב
אנשי הקרן הקיימת ושרותי הבטחון עזרו
לו לא במעט. בנו סיפר השבוע, כי לא
פעם פנו אל אביו אנשי־בטחון, בקשר לבעיות
שהתעוררו במגעים ש נים עם הערבים.
קשרים
אלה עזרו מן הסתם לשריף, לקבל
בחזרה את פרדסו בן 160 הדונם במגדיאל.
את הפרדס קיבל תמורת שירות מיוחד
שעשה למען מינהל מקרקעי ישראל ועירית
תל־אביב — השקטת סערת־רוחות שפרצה
בקרב ערביי יפי לאחר שחלק מבית־הקברות
המוסלמי בצפון תל־אביב נהרס ונמסר להקמת
מלון הילטון עליו.

קרקעות ומשפטים
ן י=* עיפקה חש״יה, שחזרה לידיעות ל
שווה.
לפי המסמכים שנמצאו בידיהם של
בני האשד, הצעירק יותר, התגרש שניר
מאשתו הראשונה ויומיים לפני מותו, העניק
להם את כל רכושו.
חלפו שש שנים עד שהגיע העניין לבית־המשפט,
משהגיע, עמד מאחורי תביעת
בני האשד, הזקנה, איש מנוסה המוכן להקריב
את כספו למען הצדק — שריף שנטי.
הוא מימן את כל הפעולות המשפטיות ועורך

הגיעו לבית־המשפט המחוזי השבוע. אהד
מחברי הוועד לשעבר, התלונן נגד שריף
שנטי כי שילם לו רק מחצית מ־ 5000הלילות
שהובטחו לו בעד שיתוף־פעולה ב־השקטת
הרוחות ביפו.

ן ! אחר רצה ס־חר־הקרקעות הגדול, נשאה

(המשך ב ע מו ד )20

שוחד ופיטורים
ן* יתה זו פרשה סוערת בה חזר

1ז שנטי לתפקידיו בשירות הישוב העברי.
לפני כשלוש שנים הגיש עורך־הדין יצחק
בן־ישי, בקשה לצוז־על־תנאי נגד מינהל
מקרקעי ישראל על חילול מקום קד ש, בשמם
של שני תושבי יפו. כשהגיע מועד
בירור הבקשה בבג״צ, הגישו השלטינות הכרזה
של הקאדי היפואי בה קבע; שבית
הקברות המוזנח לא נחשב עוד לבית־קברות.
בן־ישי ביקר אז, עם אנשי דודעד הציבורי
של ערביי יפו, בביתו ש־! הקאדי וקיבל
ממנו, בכתב, פירוש להכרזתו, פירוש בו
טען הקאדי את ההיפך מהכרזתו המקורית.
לאור שתי ההכרזות הללו הציע בית המשפט
העליון משא־ומתן כדי להגיע לפשרה.
אז הופיע על הבמה שריף שנטי. הוא
,יו סו ף עלי ונזוחמד נכנסים בלוזית שוטריס לבית־מ שפט ביקר מדי יום ביפי, דיבר אל אנשי הוועד
מעצרם כחשודים ברצח סוחר־הקרקעות הערבי. לבני הציבורי, ובראש וראשונה אל שני האנשים
| לרצח: שנטי גזל מהם את מחצית הירושה שקיבלו מאביהם. שחתמו על בקשת הצוו־על־תנאי. אחד מהם
סלים בקר, זכה אז לשיחרור פרדסו המופקע
הגדולה של פישר) .שריף עבד למען ישראל גם שנמכר על־ידו תמורת עשרות אלפי לירות.
שלושת הצעירים מבין אנשי הוזעד שלא
שעשה בפאריס. הוא קישר את הנציגים הישרא־רצו
להסכים לכל פשרה הועמדו תחת איום
הוטל ליים עם אנשים מרכזיים ממדינות־ערב, ששהו
באירופה, קיבל תפקיד דומה בוועידה מיידי של פיטורים מעבודתם. לחברי ועד
אחרים הוענקה פרנסה נושאת רווחים מיו!לפאריס,
שנערכה בלוזאן בה השתתף שר הדואר
חדים — להעביר את העצמות מבית־הקברות
ביירות. אליהו ששון.
אבל בארץ היה לשנטי סטאטוס של פליט הישן לבית־קברות בגבול תל־גיבורים.
י שנטי.
לאחר יום בירורים בבג״צ, קיבל עורך
|לבק, בו — אדמותיו הופקעו ולפי טענות בנו, חזר
הדין בן־ישי הודעה ששני לקוחותיו, אשר
|ודית של אביו ארצה כשעליו להתחיל את עסקיו
שמותיהם הופיעו בבקשה לבג״צ, שלחו ל־מבראשית.
אלא
שהיו אלה עסקים גדלי־ממדים אשר בית־המשפט העליון מכתב בו הודיעו ש|ן
א נס, כי

האשה והנן

בהלתיתו של שריף שנטי. על־יד יוסף עו מדת א שתו פאט, יהודיה
אמריקאית. שנטי נקבר בבית הקברות המוסלמי ה מוזנ ח שבאבו־כביר.
קיברו נמצא ליד קברות הערבים שהועברו, מבית הקברות בצפון תל־אביב לאבו־כביר.

את אבר־מינו גם, לתוך פיה של אותה
מתלוננת.
עדותה של המתלוננת, אשר העידה בביתר,משפט
על שני המעשים הללו, היתד, מהימני׳
על השופטים המלומדים השאלה
אשר העסיקה אותנו בשעת שמיעת עירעור
זה היתה אם אומנם בא לפני בית־המשפט
חומר ראיות שהיה מהימן על בית־המשפט
ושהיה בו, מן הבחינה המשפטית, משום
סיוע לעדות המתלוננת...

״ש?א כדרר הטבע״

השופט העליון נחו:״ן
״י זי* אחד הערכים הנעימים פגש יוסף,
<*1סוכן בן 34 מתל־אביב, ידידה ותיקה
שלו. הוא הכנים את הידידה, פקידה במקצועה,
למכוניתו ונסע עמה לטייל. המכונית
נעצרה בשטח הפתוח, המשתרע מאחורי
מיגרשי יריד המזרח. שם, בתוך
המכונית ובחסות החשיכה, התעלס הזוג
באהבים.
לפתע נפתחה דלת המכונית, מתוכה יצאה
הנערה פרועת שיער ולבוש, כשהיא זועקת
לעזרה. מכוניות שעברו במקום עצרו ואחת
מהן אספה אותה, הובילה אותה לתחנת-
המשטרה. שם הגישה הנערה תלונה נגד
הסוכן יוסף. כתוצאה מכך הועמד האיש
למשפט בפני בית־המשפט המחוזי בתל-
אביב, הואשם בשתי עבירות־מין, בהתאם
לסעיף )2(152 של פקודת החוק הפלילי:
קיום מגע מיני עם אדם אחר שלא כדרך
הטבע.
בית־המשפט המחוזי הרשיע את הנאשם,
פסק לו שתי שנות מאסר, מזה שנה של
מאסר בפועל ושנת מאסר־על־תנאי. כאשר
הובא העניין בפני בית־המשפט העליון, בשבתו
כבית־משפט לעירעורים, הוא אישר
את פסק־הדין. אולם בפרטי פסק־הדין, שניתן
לפני חצי שנה, הביע השופט העליון
חיים כהן כמה דעות שעוררו סערה במדינה.
החוגים
הדתיים וד,שמרניים במדינה הת־

* ¥ד שאבת? את הראיות, שבית־המשפט
המחוזי קיבלן כראיות־סיוע נגד המערער,
לגופן, מוטב על כן ואברר מה הם
האלמנטים של העבירה בה הואשם המערער,
שהיו שנויים במחלוקת.
המערער הועמד לדין על־פי סעיף )2(152
(א) לפקודת החוק הפלילי, האוסר ידיעת
גופו של אדם שלא כדרך הטבע. אך מאחר
וגם בסעיף )1(152 לפקודה מצאנו עבירה
״בלתי־טבעית״ בדומה לזה, אביא כאן את
שתי הוראות־המישנה של סעיף 152 בכל
הנוגע לידיעת גופו של אדם שלא כדרך-
הטבע:
,כל אדם אשר ...עושה מעשה־סדוס עם
כל אדם ננד רצונו, על־ידי שימוש בכוח או
באיומי־מוות, או באיומי חבלה חמורה, או
כשהוא נמצא במצב של חוסר־הכרה, או
שמסיבה אחרת אין ביכולתו להתנגד; א ו
עושה מעשה־סדוס עם ילד שהוא למטה
מגיל ט״ז שנה — אשם בפשע ודינו מאסר
ארבע־עשרה שנה.
״כל אדם אשר יודע גופו של אדם אתר
שלא כדרך־הטבע; או יודע גופה של כל
בהמה; או מרשה לאיש זכר לדעת גופו או
גופה שלא כדרך־הטבע — אשם בפשע ודינו
מאסר עשר שנים.״
הדבר הראשון הבולט לעין הוא שבד
בזמן שמעשה־סדום בסעיף קטן ( )1נעשה
תוך כדי שימוש בכוח או איומים, הרי מעשיי
ידיעת גופו של אדם שלא כדרך־הטבע,
האמור בסעיף קטן 2נעשה שלא בכוח
ושלא באיומים.
משמע שהשימוש בכוח אינו אחד האלמג־

כל מישכב שלא כדרך־הטבע, כי אם רק כשה
נ׳) .ומפרשים המפרשים :״הידיעה״ כיתשמיש
דרך פי־הטבעת בלבד.
נוי הוא לשכיבה.
...העול ה ככל המקובץ הוא, שהעבירה
אבל ״מעשה סדום״ ,האמור בפקודה, אין
לפרשו לא לפי המסורת העברית ואף לא לפי סעיף ,)2(152 אינה נעברת אלא בפי־הטבעת
של אדם אחר, וללא כל שימוש
לפי המקובל בלשון בני־אדם ...הנה מצאנו
בכוח ואיומים אחרים, כי אם בהסכמתו השעוד
בשנת 1716 נתעורר ספק בלב שופט
אנגלי, אם איש אשר שכב משכב־אשה מפורשת או המשתמעת מהתנהגותו. יוצא
שלעניין הפרט הראשון בכתב־ר,אישום נגד
שלא כדרכה, עשה בכך ״מעשה־סדום״ ,או
המערער דנן, יש לחפש ראיוודסיוע לעדות
שמא אין מעשה־סדום, אלא בין זכרים בלהמתלוננת
רק בשאלה אחת ויחידה, שהיתר,
בד. ספקותיו של אותו שופט הובאו לפני
שנויה במחלוקת: אם אומנם הכנים המערער
השופט פורטסקיו והלה:
את אבר־מינו בפי־טבעתה של המתלוננת.
״הצטער עד מאוד שעבירה גסה שכזאת
ולעניין הפרט השני לא עבר המערער
יכול ותיעשה ללא עונש באנגליה, שעה
עבירה לפי סעיף )2(152 כל עיקר, שהרי
שבכל העולם כולו פשע הוא שדינו מוות
את המעשה שעשה, עשה בפיה של המתבשריפה.
ומאחר ועבירה כה חמורה ואיולוננת.

היא, וכדי שלא לתת לה כיסוי סלשהו,
...מצ א תי את הסיוע הדרוש לעדות הכתב
השופט ללורד מקלספילד, הצ׳נסלור
מתלוננת בהודעתו של המערער עצמו, שנתן
של בריטניה הגדולה. תשובתו היתה שהוא
תמה על חילוקי־הדעות, ושלא היה למחרת יום־המעשה במשטרה. המערער הואשם
תחילה, בין השאר, בזאת שניסה ללו
פיקפוק כלשהו להסכים שהיה כאן מע־בוא
עם המתלוננת ״במגע מיני שבדרך השה־סדוס
בעליל. שהפשע הוא בעל אותו
טבע״׳ אך היא התנגדה לכך. ואחר זאת
טיב, והמעשה אותו מעשה, כאילו נעבר ב״תקפת
אותה במכות והחדרת את אבר-
זכרי׳ העובדה שנעשה בנקבה רק מחמירה
מינך לפי־הטבעת שלה.״
בהרבה
לאחר שהוזהר שאין הוא חייב לומר דבר,
אחרי שקיבל תשובה זו, מחווה השופט
אך כל אשר יאמר עשוי לשמש כראייה,
פורטטקיו את דעתו שלו בזו הלשון:
אמר המערער וזו לשונו :״לא הכיתי אותה
מישכב־אשה שלא כדרכה, נראה
ולא חנקתי אותה. היא היתד, חופשיה כל
גרוע ממישכב־זכר וגרוע ממישכב־בהמה ;
הזמן במכונית. יותר נכון, ברוב הזמן ש-
מפני שיש בו עלבון ישיר יותר כלפי בו־ייייתי
איתה, היא לא התנגדה לי בצורה
רא־הטבע, והבעה מחוצפת יותר של בוז
קיצונית מוחלטת, שהיתר, יכולה להסביר לי
לחוכמתו, דחיית סידרי־בראשית שהוא עשה,
באופן מוחלט שאיננה רוצה להתעלם איתי.״
ומרד נגדם ונגדו גם יחד
בכל הנסיבות משתמעת מכאן הודאה

שאומנם עשה את המעשים אשר תוארו בהחוק
העברי: מותר:
פניי כאמור, וצמודה לה טענת־הגנה, שאף-
על־פי־כן לא עבר עבירה פלילית, משום שציין,
בדרך אגב, שההלכה העברית ה־ המתלוננת הסכימה.
אין צריך לומר שאילו היה המערער שועתיקה
שונה תכלית שינוי מן ההלכה
תק ולא אומר מאומה, לא היתר, שתיקתו
האנגלית: לא זו בלבד שמישכב־אשה שלא
יכולה לשמש סיוע לעדות המתלוננת, והוא
כדרכה אינו נחשב כגרוע ממישכב־זכר ומ־הדין
אילו היה מכחיש את המעשה בכלל.
מישכב־בהמה, אלא בו בזמן שאלה עבירות
חמורות הן, שדינן מוות, הרי מישכב־אשה אך כאן הוא לא שתק ולא הכחיש, אלא
הגיב לתומו. ותגובתו היתד, שעשה מה ששלא
כדרכה אינו בגדר עבירה כלל.
בתלמוד מצאנו היתר מפורש לאיש לבוא עשה בהסכמת המתלוננת.
משהסתייעה עדות המתלוננת בראיית־סיוע
על אשתו בכל דרך ובכל צורה שיראו בכשרה,
בדין הורשע המערער בעבירה לפי
עיניו. בלשונו של ר׳ יוחנן :״כל מה שאדם
סעיף ,)2(152 שהואשם בה, בפרט הראשון
לכתב־האישום.

בפסק־דין שהוא סימן־דוך משפטי,
ושכבו הספיק רעווו את זעם הדתיים,
יוצא השופט ו! עליון חיים כהן נגד:

חברות ושריטות כגופה
>> שר לפרט השני, כבר אמרתי שבא
! הכניסו את אבר־מינו לתוך פיה של
המתלוננת, לא עבר המערער את העבירה
שהואשם בה לפי סעיף .)2(152
אין זאת אומרת כי המעשה שעשה לא
בגדר עבירה פלילית הוא: לדעתי הוא נכנס
בגדר ״המעשים המגונים״ האמורים בסעיפים
157ד 160 לפקודה. בתוקף סמכותנו,

פי קו חעלהע ריו ת
קוממו נגד קביעתו של השופט כהן במשפט
זה, ש״משכב־אשה־שלא־כדרכה, וכן מש־׳
כב־זכר, כשהמעשה נעשה בצינעה ועל־ידי
בני־אדם בגירים מרצונם הטוב, אינם מעשים
שיש בהם קלון, ואין הם מעידים על עו־שיר,ם
שהם פושעים הראויים לעונש.״
השבוע, כאשר פורסם לראשונה פסק־הדין
במלואו, בקובץ פסקי־הדין של בית־המשפט
העליון, הסתבר שלא היתד, זו הקביעה
היחידה מסוג זה, בפסק־הדין. השופט
חיים כהן, שמאז נתמנה כשופט
עליון, התגלה כלוחם אמיץ למען פירוש
ליברלי יותר של החוקים הנוגעים לחרותו
האישית של האזרח, ואף תבע בהזדמנויות
שונות חקיקה חדשה בתחום זה, חיבר ב־פסק־דינו
ניתוח משפטי חשוב ומבריק. תמציתו
כלולה בפסוק אחד :״אין להם לבתי־המשפט
לשים עצמם אפוטרופסים על העריות.״
בשל
חשיבותו של פסק־דין ׳זה, כתקדים
משפטי בתחום של עבירות המין, הוא מוגש
כאן כמעט במלואו וכלשונו.

קבע פסק־דינו של השופט כהן,
אליו הצטרפו חבריו, השופטים הער־יונים
צבי ברנזון ואליהו מאגי :

המערער הואשם והורשע בבית־המשפט המחוזי
בתל־אביב, בשתי עבירות של מגע
מיני עם אדם אחר שלא כדרך הטבע. פרטיי
העבירות — כפי שניתנו בכתב־האישום —
הם שביום 25.5.62 הכניס המערער את אבר־מינו
בפי־הטבעת של המתלוננת, ו״החדיר״

טים של העבירה לפי סעיף קטן 2בה
הואשם המערער, וכל ראייה שהשתמש בכוח
אינה יכולה להיות ראייה מסייעת
כשרה להוכחת עבירה מיוחדת ז ו השימוש
בכוח אינו מעלה ואינו מוריד לעניין
גוף השאלה, אם עבר המערער את
העבירה המיוחדת בה הואשם.
לכאורה מדברים שני הסעיפים הקטנים
הנ״ל בשתי עבירות שונות זו מזו: מעשה
סדום מכאן, וידיעת גופו של אדם שלא
כדרך הטבע מכאן
ולא היא: ידיעת גופו של אדם שלא
כדרך הטבע — מעשה־סדום הוא. ומעשה־סדום
הוא ידיעת גופו של אדם שלא כדרך
הטבע. אין ביניהם כל הבדל. אם המעשה
נעשה בכוח — עבירה על סעיף קט! ()1
היא: ואם נעשה שלא בכוח, עבירה לפי
סעיף קטן ( )2היא.

עלבון לאשה ולאלוהים

ומנם נכון הדבר שגם במסורת ה־עברית
וגם בלשון בני־אדם, אין ״מע־שה־סדום״
אלא מישכב־זכור, ואילו ״ידיעת
גופו של אדם שלא כדרך הטבע״ יכול
ותהא גם בין איש לאשה.
המסורת העברית מהורי־ -במידרש על
הפסוק ״איה האנשים אשר באו אליך הלילה,
הוציאם אלינו ונדעה אותם״ (בראשית
י״ם, ה׳) ,שביקשו אנשי סדום ״לדעת״
את האנשים לתשמיש (בראשית רבה, פר־

רוצה לעשות באשתו — עושה: משל לבשר
הבא מבית־הטבח: רצה לאכלו במלח
— אוכלו: צלי — אוכלו: מבושל — אוכלו;
שלוק — אוכלו״ (נדרים נ׳ ע״ב).
ומסופר שם על אשד. שבאה לפני רבי ואמרה
לו :״רבי, ערכתי לו שולחן והפכו״
(ופירש הרא״ש: שמשמש עמה שלא כדרכה)
:אמר לה :״בתי, תורה התירתך.״
על פי זה פסקו הרמב״ם, ובעקבותיו
הטור והבית־יוסף והרמ״א, שמותר לו לאיש
לבוא על אשתו כדרכה ושלא כדרכה.

״היא לא התנגדה״...
**וצפנו המשפטי בישראל, על־פי פקו-
דת החוק הפלילי, הוא, כאמור, שמיש־כב־אשה
שלא כדרכה, פשע הוא לפי סעיף
,)1(152 אם נעשה תוך כדי שימוש בכוח
ואיומים, ופשע הוא גם לפי סעיף מספר
,)2(152 אם נעשה שלא תוך כדי שימוש
בכוח ואיומים...
אם השימוש בכוח, אינו מן האלמנטים
של העבירה על סעיף ,)2(152 עדיין השאלה
עומדת מה הם האלמנטים של עבירה ז ו
והנה, כשם שלאור ההלכה שנפסקה והרווחת
בבריטניה עלינו לפרש את המונח ״מעשה־סדום״
על דרך ההרחבה, ככולל לא רק
מישכב־זכר כי אם גם מישכב־אשה שלא
כדרכה, כן עלינו לפרש את המונח ״ידיעת
גופו של אדם שלא כדרך־הטבע״ ,ככולל לא

עלינו לתקן את פסק־דינו של בית־המשפם
המחוזי, ולהרשיע את המערער באותה עבירה
אשר להוכחתה באו בפני בית־המשפט
ראיות די הצורך שהיו מהימנות ע ליו...
אין חולק על כך שהכנסת אבר־מין לתוך
פיה של אשה, מעשה מגונה הוא: כל העבירות
האמורות בסעיף 152 לפקודה מעשים
מגונים הם, אלא שנבדלים הם מיתר
המעשים המגונים על־ידי חומרתם וקלונם
המיוחדים להם מבחינת השאלה השנו־ייה
במחלוקת לעניין הרשעה זו, טעונה
עדות המתלוננת סיוע בשתיים: ראשית, לעניי!
עצם המעשה. ושנית, לעניין חוסר
הסכמתה והשימוש בכוח.
...לעניין חוסר־הסכמתה של המתלוננת
והשימוש בכוח נגדה, באו לבית־המשפט
ראיות רפואיות על חבלות ושריטות, שנמצאו
בגופה סמוך לאחר המעשה, ופשיטא
שאין לך ראיית־סיוע טובה מזו
על־כן דוחים אנו את הערעור על ההרשעה,
בהשאירנו בעינה את ההרשעה בעבירה
לפי סעיף ()2(152א) לעניין הפרט הראשון
בכתב־האישום, ובהרשיענו את המערער לפי
סעיף 157 לעניין הפרט השני.

שגה לפגי בן
^ מערער מערער בפנינו גם על גזרי
1הדין. לעניין מידת העונש היאה למערער
היו דעות השופטים (בבית־המשפט המחוזי)
חלוקות: כבוד השופטים גביזון ו־

ארליך היו בדעה כי ״העונש המכסימלי
שיש להטיל על הנאשם הוא מאסר שתי
שנים, מזה מאסר של שנה אחת ממש, ושנה
אחת מאסר על תנאי.׳׳ וטעמם עמם ש־
״שומה על בית־המשפט לדאוג גם לשלומו
של הציבור, עם כל ההתחשבות האפשרית
בטובתו של הפרט, ולהגן על הציבור גם
נגד מעשים של אנשים הפועלים מתוך דחי
פים שיש ליחס אותם למידה מסויימת של
הפרעה.״
ואילו כבוד השופט הרפזי הסתייג, אם
כי ״לא בלי היסוס״ ,מדעה זו ופסק שיש
להעמיד את המערער במיבחן ,״כאשר אחד
מתנאי המיבחן יהיה טיפול רפואי.״ ונימוקו
הוא שלדעת המומחים הפסיכיאטרים וקצי־ני־המיבחן,
קיימים סיכויים לרפא את המערער
מהפרעותיו, ואילו כליאתו בבית־הסוהר
לא זו בלבד שאין בה כדי לסייע
לריפויו ולשיקומו, אלא עלולה היא להזיק
לו ולאסירים אחרים.״
הסניגור המלומד, עורך־דין יעקב הגלר,
כיוון חיציו לפנינו במיוחד נגד שיקול אחד
שמצא ביטוי בגזר־הדין של הרוב, והוא:
״כי הנאשם, כשנה לפני המעשים בהם
הורשע, עשה מעשה דומה באותה מתלוננת
מתוך שימוש באלימות, אלא שאז לא התלוננה.״
הייתכן, שואל מר הגלה להעניש
את המערער בשל עבירה אחרת עליה לא
נשפט, או אף להביא עבירה כזו בחשבון
בשעת קביעת עונשו על עבירה בה נשפם
היום?
שאלה זו לא היתד. אלא ריטורית, והתשובה
המתבקשת מאליה אומנם צריכה
להיות שלא יתכן.

הטבע אי3ו זקוק?חגגה!
ודר בפד מלא שאני, כשלעצמי,
הייתי מצטרף לדעת כבוד השופט הר־פזי
ולא הייתי מטיל על המערער כל עונש,
אלא שהייתי מעמידו במיבחן, אילו אומנם
הורשע בעבירות לפי סעיף )2(152 בלבד.
מוכן אני להניח, כדבר ידוע ומובן מ׳
אליו, שאלה אשר התנהגותם המינית היא
בלתי־נורמלית, רובם ככולם סובלים מהפרעות
נפשיות אשר הטיפול יפה להן.
מ ה שהיה מניא אותי מלהטיל עונש
על המערער דנן, אילו הורשע רק בעבירות
לפי סעיף )2(152 כאמור, נעוץ בטיבן של
עבירות אל ו ואם כי יסתבר שהערותי
לעניין זה אינן אלא הערות אגב, אמרתי
להעירן, כדי להפנות את תשומת ליבו של
המחוקק לצורך בתיקון החוק.
מישכב־אשה שלא כדרכה, וכן מישכב־זכר,
כשהמעשה נעשה בצינעה ועל־ידי בני־אדם
בגירים מרצונם הטוב, אינם מעשים
שיש בהם קלון, ואין הם מעידים על עושי־הם
שהם פושעים הראויים לעונש.
עבירות הן אשר באו אלינו בירושה משיטות
עתיקות (של משפט) ומדורות עברו,
ואין מקומן בדיני־עונשים של מדינה בת־זמננו.
הן נותרו כדי להגן על ״הטבע״,
כלומר, על אבסטרקציה של התנהגות מינית
נורמלית, והענישה עליהן מחוייבת היתד
,.כלשונו של בלקסטון, מצד הטבע ומצד
התבונה ומצד הצו המפורש שבתורת אלוהים
כאחד.
״הטבע״ בתור שכזה אינו עוד זקוק ל־העת
דיני־עונשין. מה שזקוק, ועל כן
זכאי, להגנתם, הם כבודו וגופו וחירותו
של אדם, שלא ייפגעו שלא בהסכמתו.
אנשים שימחת מינו־ רבנים 9
בין_מאות האנשים שליוו את ארונו של
אכרהםהאפט, מוותיקי וממייסדי דגניה
ב׳ ,בלט ראש־ו־,ממשלה לוי א ש כו ד, שצעד
ועמד במשך שעה שלמד, ליד דוי ד בן
גו ריון. במשך כל הזמן הזה לא החליפו
ביניהם השניים משפט אחד • .כשנודע
לבן־גוריון על נשואיו של בן טיפוחיו
משהרשקס, מיהר לשלוח לו מכתב,
בו בירך אותו וביקש ממנו שיהיו לו
לפחות ארבעה ילדים • .בכנס העתונאים
היהודיים מכל העולם, שנערך בירושלים,
נאם אבאא בן בעברית. כשסיים נתבקש
לנאום באנגלית, איטלקית וספרדית. תגובתו
של אבן :״בארץ הזאת, מי שיודע שפות
מתחייב בנפשו שר־הדתות זרחורהב־ט
י ג החליט שעל צעירי הקונגרס הציוני
להכיר יפה את כל בעיות הדת במדינה.
הוא שלח הזמנה אישית ל־ 120 המכובדים
ביותר מבין באי־ד,קונגרס, ביניהם רבנים
וראשי״קהילות. ההזמנה נשלחה לאחד
מבתי־המלון המפוארים בירושלים, והוכן
כיבוד כיד המלך. בשעה היעודה הופיע השר
במקום, עם לא פחות משישה פקידים נכבדים
של משרדו, כשהם מצויירים במיספרים
ובדיאגרמות, ומוכנים לענות לשאלות המוזמנים.
איש לא בא • .לאנשי זבד נודע
שחבר־הכנסת יצחק קו רן, שהוא ידידו
האישי של העורך חיי ם שו ר ר, פנה אליו
וביקש שיואיל בטובו לשים לב לכך שהוא,
קורן, יקבל פירסומת מתאימה, כיו״ר הוועדה
המתמדת של הקונגרס. מאז אמנם
פורסם שמו של קורן מיספר פעמים, אך
משום מה, בצורה משובשת — יצחק
כ הן. כשניסה העורך לברר את מקור הטעות
החוזרת, טענו העובדים בתמימות
שלא שמעו טוב בטלפון • .בתל־אביב
נערכה בשבוע שעבר מסיבה לכבוד מלאת
30 שנה לכהונתו של הרב יהודהפ רנ ק ל.
המסיבה נערכה באחת השכונות הדרומיות
של תל־אביב. בין המוזמנים היה גם השר
ב כו ר שי ט רי ת ),השר ניסה להתעניין
לשם מה נערכה המסיבה, קיבל את התשובה
שהרב עומד להיות, כנראה, לרב

הפשע: שימוש בכוח
* * זכויות היסוד של האזרח היא שה־
^ 1מדינה לא תתערב בחייו הפרטיים ובהתנהגותו
בחדרי־חדרים, כל עוד אינו פוגע
בזכות הזולת שלא כדין. ואין פגיעה
בזכות הזולת כשהלה מסכים להיפגע.
אדם המוחל על כבודו, כבודו מחול. ואדם
המוסר גופו להנאתו, או להנאת זולתו
(ובלבד שלא יסכן את חייו ואת חיי
זולתו) ,גופו מחול. אין להם לבתי־המשפט
לשים עצמם אפוטרופסים על העריות.
בעניין שלפנינו הורשע המערער בעבירה
אחת לפי סעיף .)2(152 ולעניין אישום זה
עלינו להניח שהמעשה נעשה בהסכמת המתלוננת.
על עבירה זו לא הייתי שולח את
המערער למאסר, אלא הייתי משתמש בסמכותי
לפי החוק ומעמידו במבחן.
אבל המערער הורשע גם בעבירה לפי
סעיף , 157 ולעניין זה הוכח שהוא השתמש
בכוח ופגע במתלוננת שלא מרצונה. מעשה
שהוא בגדר סטייה מינית בלתי־מסוכנת
ובלתי־נפשעת, כשהוא נעשה בהסכמת השותף
למעשה, הופך למעשה מסוכן ביותר
ונפשע ביותר, כשהוא נעשה בכוח וללא
הסכמה.
העושה מעשה מסוכן ונפשע כזה, אחת
דינו למאסר, יהיו אשר יהיו הפרעותיו, כל
עוד הוא אחראי בפלילים.

ראשי בתל־אביב. כשעלה שיטרית לנאום
את נאומו פנה :״אני שומע שחתן המסיבה
רוצה להיות רב ראשי בתל־אביב. טוב
שהתאספנו לברכו כל הנחלים זורמים
אל הים וכל העמוסים הולכים לאתא. לאחר
שעמוס כן־גוריון, מי שהיד, מפקד משטרת
מחוז תל־אביב, מונה כאחד המנהלים
במפעלי אתא, נודע השבוע כי ידידו הותיק,
עמום מנור, הלך בעקבותיו, התקבל אף
הוא לעבודה באותו מפעל כחבר במועצת־המנהלים.
כפי שנודע, מתכנן מנור להכניס,
בין השאר, אמצעי־פיקוח אלקטרוניים לפיקוח
על הפועלים במפעל.

צעד \־דור בניס
קשה לגדל ילדים. בזאת נוכח לדעת ה־מלך־לשעבר
פעור. מסתבר כי בן־תפנוקיו,
הנסיך מייסאב עכדאללה אד־סעוד
( ,)33 הוציא בעת ביקורו האחרון בוינה
כמאתיים אלף ל״י על נשים ומישחקים.

מאסיאס, שוטרים ומעריצים
שמירה עולה כסף

למרבד, הצער נתברר כי ד,צ׳קים בהם שילם
את חובותיו, היו משוכים על בנק אנגלי
בו אין לו כלל חשבון • .בצורה חיובית
יותר בלט בן אחר — כרוב מנוחין
( ,)24 בנו של יהודי מנוחין, המשרת עתה
כרב־טוראי וכאיש־צפרדע ביחידה מיוחדת של
צבא ארצות־הברית בגרמניה. הוא גילה
פצצה שנגנבה על־ידי ילדים גרמניים, הוח־באד,
על־ידם לשם מישחק, מנע בכך אסון.
• לביקורת מוחצת בעתונות הלבנונית זכה
נשיא לבנון לשעבר, כאמיל שמעון.
הסיבה — בהיותו בפאריס, נלקח שמעון
על־ידי שגריר לבנון שם, ויקטור חורי,
למסיבה שנערכה בביתו של אזרח לבנוני
הנשוי לאשר, יהודיה מניצולות אנית־ד,מעפילים
סטרומוז. בין האורחים באותה מסיבה
נוכח גם הסופר הישראלי הכותב באידיש,
מנדל מאן. כאשר פירסם עתון
ישראלי את הידיעה כי מאן פגש בשמעון,
עורר הדבר גל של שאילתות בפרלמנט
הלבנוני • .זמר אלג׳ירי הזוכה להצלחה
בארץ הוא אנריקו צאסיאס. ביום השלישי
שעבר נערכה הצגה לחיילים בהיכל־התרבות
בתל־אביב, ובסיומה התפרצו ה
ר,קומה
( 1.90 מטר) :אפילו בדאוגבה שלנו
אין כל־כך הרבה מים כמו אצלכם.״
• אורחת אחרת, מארח רובינשטיין,
בת־אחותה של הלנה רובינשטיין, שבאה
לביקור בארץ, הודיעה שהיא מחפשת
שם להוצאת בושם של החברה ד,קוסמטית.
היא קיבלה 14 הצעות. את זמנה ניצלה לחיפוש
עתיקות בשוק הפישפשים ביפו,
רכשה מנורות בנות מאות שנים.

חדוות חותמי כדח־ם
הבמאי גרשון פלוטקין שכב חולה
כששמע על פרשת רינה איתני. מיד החליט
לכתוב מאמר, תחת הכותרת :״מאלפרד
רוזנברג (אידיאולוג המפלגה הנאצית) ו

משה רוזנ ברג (פקיד משרד־הפנים בנצרת)״
.תבע פלוטקין: להעמיד את אנשי
משרד־הפנים לדין לפי החוק לעשיית דין
בנאצים ובעוזריהם. אולם הרופא אסר על
פלוטקין את הכתיבה, כדי למנוע ממנו
התרגשות ורוגז • .אגב, כאשר נתבקש
פלוטקין לחתום על קריאת מאה אנשי־הרוח,
הנושאת את הכותרת ״פיתוח ללא נישול״,
הזדרזו ר,מחתימים לפרט באוזניו את שמות
האישים שכבר חתמו לפניו. פלוטקין התנגד
בתוקף .״יש לי מחשבה משלי,״ הודיע,
״ואם תוכן הדברים נראה לי נכון, כלל
לא איכפת לי מי עוד חתם.״ הוא חתם• .
עמדה הפוכה מזו נקט חברו של פלוטקין
בתיאטרון הקאמרי, השחקן אברהם כן*
יוסף. נימק הוא את סירובו :״הייתי חותם
על כל מילה בכרוז זה, אילו באה היוזמה
מידי מפ״ם על אותו כרוז חתם גם
הסופר משה שמיר, אך ביקש ששמו לא
יופיע בפירסומים. הנימוק: אין הוא מוכן
להופיע בפומבי ברשימה אחת עם עורכי
השבועון המסויים • .יותר סובלני היה
הצייר יגאל תומרקין. למרות שרב לאחרונה
עם דן כן־אמוץ, חתם יחד עימו
על הקריאה. י • ליוזמי הכרוז היתד, רק
דאגה אחת — שתיווצר בציבור הרושם
כי בעיית הפקעת האדמות ופיצוץ הבתים
הערביים אינה רצינית די צורכה. כי על
הכרוז חתמו, בין השאר, כל ההומוריסטים
הידועים של המדינה. חוץ מבן־אמוץ חתמו
גם קריאל (״דוש״) גרדוש, חיים חפר,
עמוס קינן, אפרים קישון • .כרוז
אחר גרם למעשר,־קונדס בעל טעם מפוקפק.
כשראו תושבי כפר־טבא את מודעות ההצגה
האחרונה של החמאם, שקספיר איננו, שהודפסו
בצורת מודעת־אבל רגילה, מחקו
את שתי האותיות הראשונות של השם
״שקספיר״ .כתוצאה מכך חששו התושבים כי
חיילים לבמה, התגברו על שני שוטרים המודעה מכוזנת לבן־עירם, פינחס ספיר.
וסדרנים, נשאו את הזמר על כפיים החוצה

מן הבניין. רק מחוץ לאולם חילצה אותו
החלו פסוק השבוע
ניידת־משטרה, שהגיעה למקום. מאז
• המבקר בועז עכרון, על חידוש
לשמור על מאסיאם. נשכרו 30 שוטרים,
ששמרו עליו בהיכל התרבות, ועשרה שוט פרשת ארלוזורוב בעקבות העיסוק בפרשת
רים מחוץ לבמה. בחמש ההופעות הבאות : 1954״עיסוק להוט זה במתים מתחיל להוצא
על השוטרים סכום של 2400 לירות. קבל צביון חולני. בפסיכולוגיה קוראים לזה
• לא פחות נרגזות מהקהל שנאלץ, בגלל נקרופיליה״.״
הגשם, לוותר על מישחק הכדורסל בין
• דו־השכועון ״אתגר״ :״טיפחה
נשי מכבי תל־אביב וקבוצת דאוגבה עצמית על השכם לא תדחוף אותנו קדימה.״
הלאטבית, היו השחקניות האורחות. כוכבת
• העתונאי אלי אייל על הקונגרס:
הקבוצה סמילצ׳ינה, שהיא קפטן קבו ״היום ברור שהטרגדיה של הציונות היא
צתה וכן קפטן ניבחרת הנשים של ברית־ בהקמת מדינת ישראל.״
המועצות, לא הסתירה את כעסה על ש־
• סופר ״דבר״ שלמה שבא, על
המישחק לא אורגן במגרש סגור. סמיל־ האופנה שפשטה בין אמני ישראל להקים
צ׳ינה, שזכתה בכינוי מיס כדורסל, לאחר חברות בע״מ :״פעם הייתי פוגש ברחוב
שנבחרה ככדורסלנית הטובה ביותר ב חברים. עכשיו אני פוגש בחברות בע״מ.״
עולם, התייחסה לשם קבוצתה דאוגבה,
שהוא שמו של הנהר העובר ליד ריגה,
* סטייה מינית, שבטליה מ שתוקקי ם לבירת
לאטביה. אמרה הכדורסלנית גבור,תבוא
ב מג ע עס גוויות.

ק 1לנן ע סרטים אווזה ו שבע הגמדות
הזאב הגדוד קורא (הוד,

תל־אביב;

ארצות־הברית) היא קומדיה, בה מופיע המאהב
הניצחי של הבד ב־ 30 השנה האחרונות,
בפנים חדשות במראה: הוא זקן.
הסנטר רפוי. הלחיים המכוסות זיפים,
תפוחות. העיניים מימיות. הקול צרוד כקולו
של שיכור קשיש. הוא מגהק. כמה
עצוב — אך זהו קרי גראנט בכבודו ובעצמו.
קרי גראנט בלי קילוגרמים של איפור. הוא
העז, הגבר בן ה־ ,62 בפעם הראשונה, לא
להיות יותר צעיר.
למה הוא עשה זאת? יכול היה להמתין
עוד חמש שנים.
בלקאנידייט. לקרי גראנט, גנב-
חובב, זקן ומזוהם, יש סירת־מוטור עלובה

מגיעה, כידוע, בזמן, מפוצצת את המשחתת
ומצילה את האוזזה ושבעת הגמדות.
רגע, רגע. למה הוא שותה כל הזמן,
שואלת אותו המחנכת הצרפתייה, בסוף.
הוא עונה :״לברוח מעולם אכזר בו אנשים
דומים אחד לשני.״
זה קל להגיד. אבל איך אפשר לברוח,
בחורף, מאולם מחומם, בו הסרטים דומים
אחד לשני?!

לא הב• בסדד
הסוד השלישי

(תל-אביב,

ארצות־הברית) צריך להיות, לדעת יוצריו,
סרט־מתח פסיכולוגי. הוא כזה. הוא מותח
כמו גומי שעה וחצי יקרה, ובתפקידים ה־ראשיים
משחקים פסיכופאטים.
סטפן בויד היפה הוא אחד מהם. אחרי
ששיחק בסרטים מגוחכים כמו בן־חור ונפי־לת-האימפריה־הרומית,
רק טבעי הדבר שייהפך
לנברוטי. זה בדיוק תפקידו בהסוד
השלי שי, המצולם על רקע נוף אנגלי עגום.
הפסיכיאטר שלו מת בנסיבות מיסתוריות.
מצאו אותו עם כדור בראש. האם זה רצח
או התאבדות?
זאת לא היתד, התאבדות, משוכנע ה־פאציינט
שלו, עיתונאי הטלביזיה, סטפן
בוייד. הדוקטור שלו היה תמיד נגד התאבדות.
הוא התנגד, למשל, שבויד יתאבד.
הוא תמיד אסר על לקוחותיו להתאבד. מי
רצח אותו?
הוא לא ניראה בזה. לדוקטור המת
יש בת בגיל 14 המדברת כמו בת .41
גם היא בטוחה שיש כאן רצח. היא מבקשת
מהעיתונאי שיחשוף את האמת. הילדה הזקנה
חושבת שפאציינט מטורף חיסל את
אביה. לאביה היו מאות מטורפים. מי היה
המטורף?
גם היא לא היתד, הכי בסדר, הילדה
הזאת. היא היתד, הפאציינטית של אביה,
היא זכרה על־פה את כל מאות כתובות
האחרים, ומסרה אותם לעיתונאי בעל־המצ־פון.
הוא חוקר במשך ימים ארוכים שורת
חולי־רוח־לא־מסוכנים המכהנים גם במיש־רות
ממשלתיות גבוהות.
הוא חושד בכולם. לעיתים הוא חושד
בעצמו. הוא לא שוכח לרגע שהוא חצי-
פסיכופאט בעצמו. אבל לא. ברגע שני אין
הוא מאמין שהוא היה מסוגל לעשות זאת.
הוא לא ניראה לו כזה. אם כן, מי רצח?
זה הסוד הרביעי. וזה עולה שתי לירות.

מה היא אוהבת

״לעזאזל העולם ה חופ שי״

המשייטת ללא מטרה בחוף הפאסיפי. אין לו
בית ומשפחה. יש לו מלחמת־עולם שנייה.
מפקד הצי האוסטראלי — הזאב הגדול —
(.טרוור הודאדד) מאלץ אותו להתנדב להגנת
העולם החופשי. גראנט אומר לעזאזל ההחופשי.
הוא רוצה ארגז בלק אוד עולם ווייס.

הוא מקבל ארגז
ומשדר והולך להיות צופה
יאנוסזרוע־יפאנים. אומרים
תנועת מטוסים ואוניות.
בלק

אנד וויט, רובה
באי בודד באוקלו
לדווח על
הצופן שלו הוא

אמא־אווזה.

הוא האיש המאושר ביותר במלחמה. יש
לו רובה, וויסקי, מה הוא צריך יותר. לפעמים
עוברים למעלה כמה אחיירונים. הוא
מדווח למיפקדה, ומקבל בלק אנד זוייט. החיים
נהדרים. הוא רוצה שהמלחמה תימשך
לנצח, והוזיסקי יזרום בלי טוף. למה הוא
שותה? זה — בסוף.
אבל באמצע כבר מצטרפת לשימר הבודד
מחנכת צרפתייה (לסלי קארון) ,ושבע חניכות
מגיל 5עד 13 שנמלטו מאי אחר.
באי נעשים קשים. הוא מעדיף החיים לצאת לחזית. המחנכת מנסה לחנך אותו.
הילדות וושכות אותו. מפריעות לו לישון.
מושכות ממנו את השמיכות. מחביאות ממנו
את הוזיסקי. הוא שונא נשים. המחנכת
נותנת לו סטירה. הוא מחזיר לה. היא נותנת
שוב. הוא מחזיר. אין לה ברירה אלא
להתחתן אתו: וזה מה שהיא עושה.
הכומר מהמיפקדה משדר את בירכת הטבעת־של־פלאסטר.
שואין,
והוא עונד לה
ברגע חגיגי זה מתקיפה, כידוע, משחתת
יפאנית את האי. אך צוללת אמריקאית

בפעם הראשונה בחייה ענתה בריג׳יט
בארדו, בכתב, על כל השאלות שבני־אדם
שואלים את עצמם ביחס אליה. בסך־הכל
מאה ושלושים שאלות, ומאה ושלושים
תשובות. להלן אחדות מהן:
• הגובה 1.68 :מטר.
• המ שקל 53 :ק״ג.
• ה שיער: בלונד.
• העיניים: אדומות.

מקום־המגוריס: תלוי בעונת השנה.

• הק אר״רהב קו לנו ע: שלושים סרטים.
• פרמי־אוסקר: פרס אוסקר אמיתי —
עדיין אף לא אחד. עשרה אוסקרים כוזבים.
• ההנאו ת שלך ב מ קצוע: ההצלחה שלי.
• ה הפ תעו ת ש לן ב מ קצוע: השקרים
שנכתבים על־ידי עיתונאים.
• האכזבות שלך: כנ״ל.
• האס יש לן תו כניו ת: כן, הסרט הבא
של לואי. מאל עם ז׳אן מורו.
• דרגת ה שכלה: אנאלפאביחית.

לרמת־אביב בצפון, רואות בה את מלכתן
הבלתי־מוכתרת!

רנו.

כלי־רכב: לנצ׳יה, וספה,

מעלות: כווז־סבל.
מיגר עו ת: חוסר־סבלנות.
שגעונו ת: לשנות מקומם של רהיטים.
תסביכים: עדיין לא.
מה מרגיז אותך: חוסר־מזל.
ממה את מפחדת; ממלחמה. מטיס-
התלבושת החביבה עליך: תנחשו.
התקופה היפה ביותר בחייך: עכשיו.
השעה החביבה עליך: שעת התה.
היום החביב עליך בשבוע: השמיני.
החודש: כולם.
האות: זין.
הסיפרה.13 :
הבושם: מי קולון.
החיה: גבר.
החרק: קוקסינל (בצרפתית: מין שרץ).
אלופי ספורט: בעלי המדליות,
פסל או בניין מפורסם: הבית שלי.

שעון תמורת אופנ״יס
ן• יא נולדה במצרים. הוריה התגרשו
( | ואביה עלה לארץ איתר, ועם אחיה.
אחיה נשוי כיום, מסודר ואינו רוצה עוד
להכיר בה.
היא התחתנה בגיל שבע־עשרה לצעיר בן
העדה הכורדית, שחקן ביליארד וקלפים.
הוא לא עבד, היא פירנסה אותו והם התגרשו
לאחר שנתיים וחצי. כיום הוא גר
בחיפה, נשוי ועובד.
החברות שלה מעריצות אותה .״היא בחורה
נורא מסכנה,״ סיפרה אחת מהן .״יש
לה לב של זהב. אי־אפשר לשנוא אותה.
היא אורגינלית, אין אצלה זיוף, כל מה
שהיא עושה זה אורגינלי, היא אחת ויחידה
ואין אף אחת שדומה לה.״

תל־אביב;

כוכבי

קארון וגראנט כ״הזאב הגדול״

אשה אחת עומדת מול מישסות ישראל ־־

אתי דה-דוס
*** יער שחור קצר, עיניים עירניות,
9 /חיוך שובב וגוף דינאמי מלא־תנועה,
זוהי אסתר מזרחי המכונה אתי לד,־דוס.
כינוי זה בא לה בשל דמיונה לשחקנית ה־הוליבודית
שירלי מק־ליין, ששיחקה את
דמותה של אירמה לה־דוס בסרט.
אתי נאשמה כבר בשלושים עבירות, ביניהן
עבירות תקיפה, גניבה ושוד. היא יצאה
תמיד בעונשים קלים או ללא עונש כלל.
יש המייחסים זאת לעורכי־הדין שלה• יש
הטוענים שמה שמציל אותה זוהי קצינת־המיבחן
הטוענת שאסור להכניס את הבחורה
לבית־סוהר משום שיש בה עדיין משהו
טהור, שחבל לחסל אותו. יש האומרים שהיא
מצליחה לשכנע את השופטים בכוח
קסמיה ויש הטוענים שהעיתונים יצרו, שלא
בצדק, דעת־קהל לטובתה.
עד עתה זוכתה: מאשמת הגנבת פצירה
לאסיר יורם לנדסברג, באמצעותה נמלט מ־תא־המעצר
ביפו. מאשמת גניבת טרנזיסטור׳
גניבת סחורות מחנויות, גניבת אלבום
יקר. רוב התיקים שהוגשו נגדה על־ידי ה־המשטרה
לא הגיעו כלל לבית־המשפט, מחוסר
הוכחות.
באחד המשפטים המפורסמים שלה נאש-
מה בגניבת מצלמה מידיד, סטודנט אפריקאי.
טענה אתי להגנתה :״הוא נתן לי את
המצלמה במתנה.״ היא שכרה להגנתה את
עורך־הדין נתן קנת, שהצליח להוכיח בפני
השופטת הדסה בן־עיתו כי המתלונן והנאשמת
דיברו ביניהם באמצעות תנועות-
ידיים. אתי, שהיתר, ידידתו הקרובה, יכלה
בקלות לחשוב, כי אומנם ניתנה לה המצלמה
במתנה. גם המתלונן, סידי ביי, מוזלטה
העילית, נחלץ להגנתה, סיפר כי נתן לה
מתנות רבות בעבר .״בכלל לא רציתי להתלונן
על הגניבה,״ סיפר לשופטת .״שוער
בית־המלון הוא שהזמין את המשטרה.״
השבוע הורשעה אתי באשמת גניבת צמיד
בשווי של שלוש מאות לירות. היא טענה
כי קיבלה אותו כאתנן, לא גנבה אותו. המתלונן
טען, כי הניח לה לענוד את הצמיד
באופן ארעי והיא מכרה אותו, בלי ידיעתו
ובניגוד לרצונו.
השופט, פנחס אבישר, קבע כי הוא מאמין
למתלונן ולא לנאשמת. הוא הרשיע את
אתי ובגזר־הדין קבע :״אינני רוצה שהמקרה,
שאיננו המקרה האחרון והחריף ביותר,
ישלח אותך למאסר. החלטתי לתת לך הזדמנות
אחרונה. אני קובע לך שישה חודשי
מאסר על־תנאי לתקופה של שלוש שנים.
אם תעברי תוך ששת החודשים האלה על
עבירה כלשהי, פשע או עוון, תישלחי לביתר,סוד,ר
ואז יתחיל המדרון הגדול.״
לאתי מצפים שני תיקים נוספים על
עבירות קודמות. עורך־הדין שלה, נתן קנת,
טוען, כי מאז החלה בטיפול אצל קצינת־מבחן,
שיפרה את דרכיה. העבירות, כולן,
נעשו לפני הטיפול.
לדברי הקטיגור לא יגרום לה דבר לשנות
את דרכיה, אם לא עשתה זאת עד עכשיו.
הוא הגיש עירעור על פסק־הדין לבית המשפט
העליון.
מיהי הצעירה בת ד,־ ,22 ששמה הפך כמעט
לאגדה בעולם התחתון הישראלי? כיצד
צמחה הדמות המיוחדת־במינה, שמשטרת
תל־אביב הציבה לה כמטרה — ללא הצלחה
עד כה — לסגרה מאחורי סורג ובריח? מה
מריץ את האשד, שגברים רועדים מפני זעמה
ושיצאניות תל־אביב, מיפו בדרום עד

אותה מעריצה היתה מובגה לתאר
בהתלהבות את אתי ואת
חייה. סיפרה היא:
יש לה ילד בן ארבע שהיא מטורפת
אחריו. היא היתד, מביאה לו את הירח אילו
היתד. יכולה. פעם הוא הרגיז אותה, אז
היא ביקשה מחבר שלה להעיף לו סטירה.
היא לא יכולה להכות אותו לבד. אין לה
לב. היא חיה בשבילו, נותנת לו את כל
מה שיש לה. הוא גר אצל משפחה והיא
מוציאה עליו כל חודש שש מאות לירות.
פעם, בשעה תשע בערב, כשד,יתד,
שתויה, נתקפה געגועים לילד, אמרה שהיא
מוכרחה לראות אותו. התחננה שניקח אותה

מוציאה אותה מן הבלים

אליו, רק כדי להגיד לו שלום ולנשק אותו.
היא בכתה כמו ילדה קטנה. היא אומרת
שהילד שלה ילמד באוניברסיטה. היא תגנוב
והוא ילך ללמוד. כמה שהיא שמחה כל פעם
שהוא אומר לה שהוא אוהב אותה. עשר
פעמים ביום היא שואלת-אותו את מי הוא׳
אוהב הכי בעולם.
פעם היא הלכה איתו ברחוב והוא ראה
בחנות אופניים. הוא ביקש ממנה לקנות
לו אותם. היא לא חשבה הרבה. נכנסה
לחנות, נתנה למוכר חמישים לירות ושעון
יקר, לקחה את האופניים. כזאת היא. אין
לה בכלל חברים. הכי הרבה, אומרים לה
שלום ברחוב. אבל כולם מעריצים את אומץ
הלב שלה. הוא גובל ממש בשיגעון.
היא דוגרית, בלי חוכמות. פעם ראיתי
אותה בתוך מכונית של הקונסוליה האמריקאית.
היא קראה לי ושאלה אותי איך
אומרים באנגלית חמישים דולר. כשאמרתי
לה, היא חזרה על זה בפני הנהג. הוא התרגז
ושאל מה היא חושבת לעצמה, שהיא
מלכת אנגליה? בלי הרבה חוכמות היא ירקה
לו בפנים ויצאה מהמכונית.
כשהיא היתד, ילדה קטנה ועבדה בחנוה
של אביה, לא היה איש שיכול היה לעבור

אסתר מזרחי ליד ת מונ ת ה של שירלי מקליין, שבגלל
הד מיון ביניהן, הודבק לאסתר הכינוי ״אתי להידוס״.
ידידי אתי מציינים כי גם ב ת כונו ת אחרות דומ ה אתי לדמותה של אירמה ה מתוקה, בסרט.

אתי ליד איומה

שם מבלי לקנות משהו. היא היתד, יכולה
לשכנע מתים. כשמישהו העז ללכת מבלי
לקנות, הצעקות שלה היו מלוות אותו עד
ביתו.
היא לא הולכת לבארים. לא מבלה, לא
רוקדת. השגעון שלה זה לנסוע במוניות.
היא מסתובבת במונית שלוש ארבע שעות.
מטיילת, נהנית. אחר־כך אם הנהג נחמד,
היא משלמת לו ונותנת לו גם טיפ. אם הוא
לא סימפאטי, היא אומרת לו חכה רגע ובורחת.
כל הנהגים בתל־אביב כבר מכירים
אותה ולא רוצים לקחת אותה.

היא מנסה להיות עדינה ושקטה, לשבת בשקט
בחדר, לדבר, אבל פתאום תופס אותה
איזה שד. היא קמה ומתחילה לד,ס־,
תובב בחדר כמו לביאה בכלוב. כן, היא
אכזרית ותוקפנית אבל זה בגלל התקפות
הכעס שלה. אם מישהו אומר לה משהו רע,
או אם נדמה לה שמרכלים עליה, או מם־
תלכים עליה במבט רע, היא יכולה לתקוע
סכין. זה בא לה בגלל שהיא רגישה.

גם לבית משוגעים
} ? ד כאן סיפורה של הידידה.
אומרת אתי עצמה?

פרין ובר,כור, שבור

** משיבה הידידה לספר: היא לא גזי
}* /בת. היא רק קלפטומאנית. פעם מצאתי
אצלה מגבת שלי. בשביל מה היא היתד,
צריכה אותה? סתם לקחה, בלי סיבה.
ואיזה לב יש לה. כשמישהו מוצא חן
בעיניה היא תיתן לו הכל. לפני חודש
פגשתי אותה עם חבילה עצומה של קוניאק
ובונבוניירות. היא קנתה לרופא שלה
מתנה בחמישים לירות. יש לד, אסטמה,
והיא סובלת מאוד ומקבלת זריקות.
היא מסתובבת עם הרבה בחורים. על פי
רוב היא מנצלת אותם יותר מאשר חיה
איתם. אבל יש לה גבר אחד שהיא משוגעת
אחריו. למרות שהוא צוחק ממנה ולוקח
לה את כל הכסף שלה.
פעם הוא נפגש עם בחורה אחת שהיתר,
חברה שלו לפגי הרבה שנים. אתי לקחה
בקבוק ופתחה לה את כל הפרצוף. זד,
שיש לה יחסים עם נשים זה לא מפני שהיא
מחפשת את זה. מה שהיא מחפשת זד,
חברות וידידות.
לפני שלוש שנים היא הלכה עם בחורה׳
אחת למועדון־קלפים. ניגש אליהם גבר והחל
לחזר אחרי החברה ולקח אותה לחדר
השירותים. אתי התרגזה, הפרידה בין רד
שניים וצעקה על חברתה שהיא זונה. הצעקות
הזעיקו שכן שגר באותו בית. הוא
ירד למטה, ביקש שיהיה שקט. היא ענתה
לו בחוצפה, הם התחילו לריב והוא קרע
לה את השמלה. היא טענה שהשמלה הזאת
היתד, שווה 150 לירות.
השכן עלה לביתו. לאחר חמש דקות
היא צילצלה בדלת שלו. הוא פתח לה והיא

מספרת היא :

תקעה לו סכין ברגל, והוא נשאר צולע.
ככה זה אצלה. כשהיא מתרגזת אין אצלה
חוכמות. לפני כמה ימים היא באה אלי
עם מעיל חדש שאלה אותי :״איך הוא,
יפה? תגידי, כי אם לא אני אשחט את
התופרת.״
פעם אחרת נסענו במונית. היתד, שם אשד.
אחת שעישנה. אתי אמרה לה :״גברת,
תכבי בבקשה את הסיגריה שלך; זה מזיק
לי לבריאות.״ הגברת סירבה. היה צריך
להוציא את אתי מהמונית בכוח, כדי שה־אשד,
לא תצא על אלונקה.
היא היתד, צריכה להיוולד גבר. היא מתנהגת
כמו גבר. גרה בכל מיני חורים, כל
יום במקום אחר. לפעמים בבתי מלון לפעמי(!
בחצרות,
יחד עם זה יש לה המון חן. לפעמים

אני בחורה נורמלית, לפעמים אני עושה
מעצמי פסיכית, אבל זה בשביל לצחוק מכולם.
אם היו שולחים אותי לבית־סוהר, היה
צריך לשלוח אותי גם לבית־משוגעים.
לאף אחד לא איכפת עלי, אולי חוץ מ־קצינת־המבחן
שלי. בגלל זה אני אוהבת
להיות לבד. אין לי חברים. כולם טובים
אלי רק כשטוב לי, אבל אני בכל זאת
עושה המון טובות לאנשים, אני רוצה שיאהבו
אותי. האדם היחידי שבאמת אהב
אותי היה בעלי, אבל הוא לא עבד, לא
יכולתי לפרנס אותו, אז התגרשתי ממנו.
הוא היד, נורא קנאי, אפילו מאחיו היה
מקנא. לא היה לוקח אותי לבלות, לא רצה
שאכיר אנשים. אחרי חצי שנה שהתחתנתי
איתו נכנסתי להריון ונולד לי ילד. היום
זה הבן־אדם שאני הכי אוהבת, הילד שלי.

סרקש הוא גבר

ו׳*• הורים שלי התגרשו כשהייתי בת
) 1שש. חייתי כל הזמן בקיבוצים. הייתי
לבד, אבל אף אחד לא יכול היה לצחוק
עלי. הייתי פקחית, שמרתי על עצמי.
האבא שלי ראה שאני ממזרה ולקח אותי
מהקיבוץ כדי שאני אעבוד אצלו בחנות.
בגיל חמש־עשרה וחצי לקח אותי בחור
אחד לגן ואנס אותי. האבא שלי הלך להודיע
למשטרה אבל עד שהגיע המשפט הוא
מת. ביטלתי את המשפט. מה ייצא לי מזה
שההוא יישב בבית־סוהר? אחר כך מתה גם
האמא שלי, מסרטן.
למקצוע נכנסתי בגיל צעיר. שתי בחורות
לקחו אותי והלכנו לגנוב אצל הדודה

של אחת מהן עשרת אלפים לירות.
התפרסמתי מאז העניין של פרקש. אמרו
שעזרתי לו לברוח, אבל זה לא נכון. לא
עזרתי לו. הוא הצליח בעבודה שלו לבד.
העבודה שלו היתד, לברוח מבית־הסוהר. זה
היה גבר אמיתי, פרקש. היום כבר אין
גברים. בעלי גם היה גבר אבל לא נהניתי
ממנו. הגברים של היום לא איכפת להם
אם אשד, יפה או לא יפה. הם מוכנים
ללכת גם עם חתול.
הנשים הן יותר טובות, הצרה שהן תלויות
בגברים. עלי אף גבר לא שלט עד
עכשיו, אבל יש אחד שאני אוהבת ואני
מוכנה שהוא ישלוט עלי.
מד, שאני אוהבת בחיים זד, לאכול
טוב. אני מבינה הרבה באוכל. אני אוהבת
גם למדוד שמלות. פעם, כשמדדתי שמלה
ב אנ סכלוסיב, זרקתי על הראש של בעל־החנות
מגנט. אבל אחר כך השלמתי איתם.
הם נותנים לי תמיד למדוד שמלות כמד,
שאני רוצה.
מה שאני שונאת זה כשאני עוזבת חב־רים
ושומעת שמאחרי הגב שלי, עוד לפני*
שהספקתי להתרחק, הם מתלחשים עלי.
מזה אני מסוגלת להשתולל. אני גם לא
אוהבת את הפירסומת הזאת שעושים לי.
נמאס לי שכל אחד מכיר אותי.
בקשר למשפט על גניבת הצמיד: היה לי
הצמיד על היד. נסעתי איתו לחיפה. במקרה
נמאס לי מד,צמיד ורציתי שעון. אז
ניסיתי להחליף אותו והמשטרה תפסה אותי.
מה שהיה לפני זה, שאמרו שעשיתי
תנועה לא יפה לשופט, זה לא נכון. עשיתי
את זד, לתובע ולא לשופט. בכלל השופט
הזה לא שמע מה שדיברו אליו.

הגיבורה של הזונות

שיצאה מבית־המשפט, לאחר מתן גזר
הדין, ניגש בלש וביקש ממנה להעיד
נגד מכר שלה, בעל בית־בושת. היא סירבה.
הבלש איים שיעצור אותה בשל כך.
היא ענתה לו :״אני לא אמסור עדות נגד
איש מסכן אפילו אם יעצרו אותי״.
״היא רעד״״ אמר עליה הבלש לאחר שהלכה
.״אין בד, שום דבר טוב. את כל
הטובות כותבים עליה בעיתונים. זה ממש
חומר־חינוכי רע לנוער. בזד, ששיחררו אותר,
עשו ממנה הגיבורה של הזונות.״

ו וו

דצח ב חדר המדרגות
(המשך מעמוד ) 15

דינו הופיע בשם חלק מהמשפחה. בני האשד,
המקופחת זכו לנצחון מלא — בית
המשפט החליט שהמתנה שניתנה לבני האשד,
השניה היא בלתי־מוקית, לא הועברה
דרך הטאבו.
אז התברר שעזרתו של שנטי לא היתד.
מוסרית בלבד. בטרם נפתחו ההליכים המשפטיים,
קנה שנטי את כל הזכויות של
בני המשפחה, בתנאי שיגישו את תלונתם
לבית־המשפט. האדמה בה זכו לאחר פסק״
הדין, לא נשארה בידיהם אף לרגע. היא
נרשמה בטאבו, על שם החברה שבראשה
עומדת אשתו של שריף, אווה שנטי.

מסתננים שהגיעו למטרה זו מעבר לגבול.
הגירסד, השניה: שנטי נרצח כנקמה על התפקיד
שמילא בסיכסוך על קרקעות ביתד,קברות
המוסלמי.
אלא שקשה היה לקבל ברצינות את ה־גירסה
הפוליטית על שני חלקיה. קשה להאמין
כי ב־ 1965 ייתכן רצח פוליטי של
ערבי על מעשים שעשה בימי המנדט. קשה
גם להאמין לגירסה של נקמה בשנטי בגלל
חלקו בפרשת ביתיר,קברות, שלוש שנים
לאחר שהפרשה נסתיימה.

דם על נעליים

במדינה
(המשך מ ע מוד ) 13

במקרה של קרע בין הממשלד, וחברות־הביטוח
עשויה הממשלה לזרז חקיקה זו.
כדאי להספיד. לכאורה זוהי אפשרות
הצריכה לשמח את חברות־הביטוח בארץ.
הנימוק העיקרי לתביעות החברות להעלאת
שיעורי־ביטוח כלי־רכב, מתבסס על העובדה
שבשנה שעברה, הפסידו החברות 8מיליון
ל״י על ענף־ביטוח זה.
סכום זה, כמובן, אינו מדוייק. הוא
כולל את כל התביעות שהוגשו באותה
שנה נגד חברות־הביטוח. אם למשל, הגיש
מישהו תביעת פיצויים בסכום של 100
אלף ל״י, הרי הוא מופיע כבר בטור
ההפסד של החברות, למרות שיתכן כי
בית־המשפט יפסוק לו רק חמשת אלפים

של דוב יוסף, והיה בזמנו מנהל משרד
הפיקוח והקיצוב שלו. הוא נוהג בחברות-
הביטוח ביד קשה, שומר על האינטרסים
של הממשלה והציבור. לעומתו, מנהל את
מאבק המבטחים, יעקב מון, מנהל חברת־הביטוח
סלע.
בין השניים שוררת מתיחות אישית.
בעת כהונתו של המפקח הקודם על הביטוח,
לא הקפיד מון לבצע אחת מהור־אות־הקבע
של המפקח. כתוצאה מכך לא
מונה מחדש למועצת־ד,ביטוח, שהיא גוף
מייעץ לשר האוצר בענייני ביטוח. פיקר גם
רמז שלא ינהל עמו משא־ומתן באורח
אישי.
מון הנפגע, מיהר לשר הדואר אליהו
ששון, טען בפניו כי באי בחירתו מחדש
למועצת־הביטוח, נשללה מהספרדים נציגות
בגוף זה. האוצר מיהר למנוח תחת מון

ך ם המשטרה לא התייחסה, כנראה, ב־ידז
8ומממן המשפטים
לרצינות לגירסה זו.
קבוצת העצורים הראשונה — שלושת הכל
העיסקה העיקרית של שנטי היתד.
^ קשורה בעסקי־קרקע עצומים של ה אחים שניר, יוסוף, עלי ומוחמד. לפי גירסת

המשטרה היה לבני משפחה זו מניע סביר
סוחר יצחק פולק.
אפילו אם ההפסד קטן יותר, היו חברות־מגודל
הזקן ושומר־המסורת לרצח, לאחר שהמשפט שיזם שנסי נטל המיליונר קנה בזמנו שטח עצום בן 400 דונם, השייך מהם מחצית מהירושה שקיבלו לאחר מות
לערבי זקן בשם חאג׳ מוחמד אל מטרי. אביהם. אבל פרט למניע, אין למשטרה שום
מטרי, לשעבר ממקורבי המופתי הירושלמי, עובדות המקשרות את החשודים לרצח.
בשני האנשים הנוספים שנעצרו — נאזמי
ופאטריוט ערבי מובהק, נשאר בישראל בתום
מלחמת השיחרור ללא משפחה. הוא ג׳אבלי ומוחמד סאבג — היו למשטרה
חי בעוני וסבל אף מרעב, אבל סירב בעק־ יסודות חזקים יותר לחשד. בערב הרצח
הגיעו ג׳אבלי וסאבג לקפה רחל, מקומו ה־שנות
למכור ליהודים אדמה. איך הצליח
קכוע של שנטי לכל פגישותיו העיסקיות.
פולק, אם כן, לקנות ממנו אדמה?
השעה היתד , 11 ,כשנכנס דאבלי פנימה והתלונן
אחר כך מטרי במשטרה: לא
מכרתי אדמות לפולק אלא רק החברתי או שאל את בעל בית־הקפה על שנטי. סאבג
נשאר בחוץ. כשהגיע שנטי, יצא איתו ג׳אב-
תן לתקופה קצרה. הוא אומנם חתם על
חוזה, אך לא ידע כי למעשה חותם הוא לי לרגע מבית־הקפה ואחר־כך התסלק סאבג
מן המקום. לפי גירסת המשטרה היה סאבג
על חוזה מכירה. לפי הודעתו של פולק
הוא קנה את האדמות בסכום של — 272 שהוא חשמלאי במקצועו — האיש ש־ניתק
את זרם החשמל בחדר״המדרגות בבית
אלף לירות. מטרי הצהיר כי שווי האדמות הנרצח• ואילו ג׳אבלי עצמו הוא הרוצח.
הוא לפחות שלושה מיליון לירות וגס הג׳אבלי
היה מוכר, זה זמן רב, כשותפו
סכום אותו נקב פולק לא הגיע אליו.
של שנטי בעיסקותיו הרבות. הוא הופיע
על בסיס התלונה הזאת נפתח במשטרה לפעמים כעד במשפטים שניהל סוחר הקר־תיק
ראשון נגד סוחר הקרקעות פולק.
קעות הערבי. שנסי לא שילם תמיד מיד
לא עבר זמן רב עד שנתברר, כי לא את החלק המגיע לשותפו. הפגישה בחצות
מטרי — הבודד וחולה־הלב, שנידון בזמנו היתד, קשורה לחובותיו של שנטי.
למאסר בעוון ריגול לטובת ארצות ערב —
אלא שהיה זה מניע חלש מאוד לרצח
יזם את שני המשפטים הללו. מאחורי
מטרי מתוכנן מראש. גם ההוכחה הנוספת ש- שריף עמד איש חזק ממנו לאין שיעור —
נמצאה על־ידי המשטרה — כתמי־דם שנמ־שנטי
נטל על עצמו את כל ההוצאות ה
עד צאו על נעלי החשוד — נתבדתה במהרה.
משפטיות שהיו כבדות ביותר, הגיעו
היה זר, דם בהמות שדבק בנעלי ג׳אבלי —
עתה לסכום של 40 אלף לירות.
קצב במקצועו.
גם בפרשה זו היה לשנטי תפקיד דומה

לתפקידו בסיכסוך המשפטי בין בני משהשר
שיטרית
רוצחים להשכיר
פחת שניר. לפני שהחל בפעולותיו, החתים
כדאי גם לקטוע את הזרוע
שנטי את מטרי הזקן על התחייבות, לפיה
ך * שיטה שכה בוצע הרצח בחדר־ד,מדהביטוח
חייבות לצהול על הצעת הממשלה
היה עליהם להתחלק שווה בשווה בערך הספרדי
אחר — דויד חכמי׳ מנהל חברת
י 1רגות החשוך בשדרות רוטשילד מצלקבל
על עצמה את ביטוח־הרבב. שהרי
אמיתי של האדמות.
הפניכס הישראלי.
ביעה על כך שהוא בוצע על־ידי ערבים. אבל
בכך היתר, משחררת אותן מהפסדים. אולם
פולק התלונן בגלוי ששנטי הוא האיש
הדבר פגע בדנון עוד יותר. שעה שוועדה
תיכנון הרצח מצביע שלא היה זה רצח
האמת היא שחברות הביטוח אינן מוכנות
המפריע לו לזכות במשפטים. מבחינות רבות:
מיוחדת, המורכבת מנציגי האוצר ונציגי
מתוך נקמה.
לוותר על ענף זה גם אם יגרום להן
היה היעלמו של שנטי רצוי מאוד לפולק
האיגוד הישראלי לביטוח דנה במציאת
היה זה רצח מתוכנן לפרטי פרטיו. כבר
הפסדים.
עוד לפני שמטרי מסר את עדותו. אבל גם
פתרון, הסכימה לקיים שביתת־נשק לגבי
שבוע לפני הערב הגורלי נותק החשמל
אחר־כך נשאר שנטי אויבו העיקרי של פולק.
הסיבה — ביטוח כלי־רכב מחדיר לפירסומים
בעתונות בענין זה, הופיעו לבחדר״המדרגות
בביתו של שנטי בפעם ה ציבור את תודעת הביטוח. אדם אשר מיעד
עתה לא נפתחו עוד הדיונים במשפט
פתע השבוע מודעות־ענק שהסבירו לציבור
האזרחי של מטרי נגד פולק. מותו של
ראשונה. יתכן שכבר אז התכוונו הרוצחים מיו לא ידע ביטוח מהו והנאלץ בתוקף
את עמדת חברות־ד,ביטוח. האחראי לכך
שנטי הפסיק את זרם הכספים שזרם ל לבצע את זממם.
החוק לבטח את רכבו, מתוודע אל הביטוח
היה חברו לעבודה של מון בחברת סלע.
מימון המשפטים. מידת־ההשפעה שלו בלאחר
מקרה זה שוב נעשה הנסיון ה ומבטח את עצמו גם בענפים אחרים.
אולם צעד זה לא יכול היה לשנות את
שביע• לשנטי לא עזר גם אקדח שרכש
מוסדות רבים, נגדם לא יכול היד, פולק יצטר במצב
זה נראה שחברות־ד,ביטוח
המציאות. סיסמתם של חברות־הביטוח ״מד,
לאחר הסימנים החשודים שאירעו שבוע
לעמוד, נעלמה עתה גם היא.
כו להיכנע ולקבל את הצעתו של המפקח
שבטוח — ביטוח!״ ,לא הלמה את סיכוייהן
קודם לכן, בחדר המדרגות של ביתו.
יעקב פיקר. הוא הסכים רק להגדלת סכום

במאבק עם האוצר.
״אנחנו בטוחים שהיו אלה רוצחים שכיהשתתפותו
של המבוטח בנזק מ־ 60ל״י
״רצח בידי מסתננים״ יוסף הנרצח, של בנו השבוע טען
רים׳״
ל־ 120ל״י. גם זאת תוך תנאי מפורש,
ך* יום הרביעי האחרון התקיימה בבית־ שנטי .״אני מאמין שרוצחים מקצועיים,
שמבוטח שלא הגיש כל תביעה במשך
שאף לא הכירו את אבי, עשו זאת תמורת
שנתיים, יזכה להנחה בשיעור 40 אחוז
^ הקברות המוסלמי באבו־כביר לווייד,
ד חוסך !יעה
כסף. אילו היו מכירים אותו, היו רוצחים
מדמי־ד,ביטוח.
צנועה. היה משהו מן האירוניה בכך, ש־את
זה ששלח אותם.״
שריף שנטי הובא למנוחות דודקא בבית־עניינים
אישיים. פיקר הוא חניכו
הפסיכולוגים גילו מזמן, כי הדרישה לקברות
מוזנח זה, לשם הועברו לפני שנים
הנהגת עונש־מוות נובעת מתסביכים נפשיים
מספר עצמות הערבים מבית־הקברות העמוקים,
אינה מעידה על בריאות נפשו של
מוסלמי בצפון תל־אביב, שאדמותיו הופהדורש.
למרות זאת אין הדרישה משתתקת.
קעו בתיווכו של שנטי עצמו.
היא חוזרת ועולה, במדינות שביטלו את
ליד קיברו של הערבי הראשון שעבר את
עונש־המוות, בדרך כלל בפי עסקנים קשיהגבול
המבדיל בין שני העמים, התאספה
שים ובצירוף נימוקים שאינם עומדים בפני
קבוצה קטנה של ידידים יהודים וערבים.
שום ביקורת הגיונית.
ביניהם עמדה משפחתו הקטנה של הנרצח
השבוע הצטרף שר־המשטרה למחנה שו־
— אשתו אווה, בנו יוסף וכלתו פאט. בחרי־המוזת.
בראיון מוקלט בקול ישראל
מרחק מה מהקבוצה עמדה שלי ליצי,
נימק את דרישתו בצורה מקורית ביותר:
אשתו השניה של שריף, איתר, התחתן לאחר
המוות חוסר כסף.
שחזר ארצה, ואשר ילדה לו גם בן, מארסל,
שאל בכור שיטרית, בזעם: מדוע להוציא
כיום בן שנתיים. אשד, זו איננה מוכרת על-
כסף על החזקת רוצח בבית־הסוהר? מדוע
ידי המשפחה ולא הורשתה להתקרב לארון.
להוציא כספי־סעד על קיום משפחתו? אילו
כבר למחרת הקבורה נפוצו שמועות מוהוצא
להורג, היה משלם־המיסים נמצא
זרות שהגיעו לאוזני כתבי הצהרונים מ־נשכר.
״מקורות
חצי־רשמיים״ .ערבים תושבי
חבל אולי שהשר, הממונה על החוק ויפו
— מסרו המקורות — טוענים, שאין
הסדר במדינה, לא המשיך במחשבתו המענלשנטי
זכות להיטמן בבית־ד,קברות המוסיינת•
כי אז היה מגיע למסקנות סבירות
למי, כיוזן שהיה בוגד. נמסר גם שמתכוננים
עוד יותר.
להוציא בלילה את גופתו מהקבר.
למשל: מדוע להוציא כסף על החזקת
אחר־כך התברר שלא היה לשמועה זו
גנבים בבתי־הסוהר, תחת לקטוע את זרועוכל
יסוד. אבל נועד לה תפקיד מיוחד בכל
תיהם. כנהוג בסעודיה? מדוע לכלוא פוש-
מיכלול השמועות שנבעו מאותם מקורות.
עי־מין במקום לסרסם או לסקלם באבנים,
לפי גירסה זו בוצע רצח שנטי על רקע
כמצוות התורה?
פוליטי. הודלפו אפילו ידיעות ששירותי-
הקאדי שר יפו כבית־הקכרות שחוסל
הבעייה היחידה שהיתה נשארת, במיקרה
ד,בטחון חושדים, כי המעשה בוצע על־ידי ״
שנסי שוכב לידם
זה: איך לתרץ אז את כשלונות המשטרה?

משטרה

העולם הזה 1427

נשואי פספורט כשליז טיילור אוהבת, היא אוהבת
בכל הלב. היא מוכנה להקריב קורבנות.
ועוד איזה!
בשביל הבעל הקודם שלה היא הקריבה
את ישו, והפכה יהודיה כשרה למהדרין.
בשביל הבעל הנוכחי שלה היא מקריבה
עתה את אזרחותה האמריקאית. היא רוצה
להיות בריטית כמוהו. כי איך אפשר
לאהוב כשלאהוב יש דרכון אחרי
ליז נולדה באנגליה להורים אמריקאיים,
ועל כן היתד, לה הזכות לשתי האזרחויות.
עד כה העדיפה את
האמריקאית. עד שבא
ריצ׳ארד בר־טון.
ויש אומרים:
עד שבא נציב מם־
ההכנסה האמריקאי.
כי בתור אמריקאית,
כך אומרות
הרעות, הלשונות היא חייבת במם
גם עבור המיליונים
שהיא מרוויחה ב־חוץ־לארץ.
אך אם
.תהיה בריטית, תהליז

משוחררת ממם
על הכנסות אלה. זה פשוט.
אבל לא כל־כך פשוט להפטר מאזרחות
אמריקאית. זה קשה כמו להשיג
אותה. תנסו פעם.
הלך פקיד השגרירות האמריקאית בפאריס
לביתה של ליז, וקרא ביפנית את
שבועת־הגט. זו כוללת את הפסוק:
והריני מבטלת בזה את כל הנאמנות
והאמונים שלי לארצות־הברית
זה הבהיל את ליז. אם יתפרסמו הדברים,
חם ושלום, מה יגידו על זה
מיליוני צופי־ר,קולנוע האמריקאיים, מהם
היא חיה? היא סירבה בהחלט לחזור על
פסוק זה, השמיטה אותו מן השבועה
שנשבעה.
מצטערים, אמר משרד־החוץ האמריקאי,
במכתב רישמי לגברת ליז. מכיוון שלא
ביטאת את הפסוק, את עדיין אזרחית
אמריקאית.
איפה! אמרה ליז, באמצעות המזכירה
שלה, לעתונות. מהיום אני חושבת את
עצמי בריטית, כמו ריצ׳ארד האהוב.
והסוף? הרי הוא רשום בספרי מסד,הכנסה
של ארצות־הברית.

7 1ל

איש שעשה את מקום בצמרת. לפי דבריו
שמור לחיה הררית מקום נכבד מאוד שם,
למעלה. הוא מבטיח להציג ״חי ה הררית

נ>ק 1מ 1ת

חדשה לגמרי.״ ו ע תון גרמני הכתיר את
הידיעה בכו תרת :״נ שו אי אהבה — עם
שכל.״

ב צ מר ת
חיים דומים מולידים תוצאות דו מו ת.
התוצאות הדו מו ת של חיה הררית ו דליה
לביא הן שני במאים מפורסמים.
שניהם את
שתיהן מ תכוננו ת לע שות עם
מעשה. להת ח תן איתם.
או תו
הבמאי של דליה לביא הו א ג׳ון
סוליבן. אנגלי ממוצא אירי, שעבד כבר
בתור במאי־מי שנה בסרטים גדולים כ מו
זולו ולורד ג׳ים. בע תיד הוא מ תכונן, כלשאת
את דליה לאשה, ובה שראתה
נראה,
עם ריצ׳ארד ב ר טון על הסרט לעבוד המרגל שחזר מן הכפור. אם היא ת תן לו
הרבה מאוד השראה, אנלי הנא יעשה שני
סרטים בעצמו, בלי עזרה. פעם היו לו
אשה ו שלו שה ילדים. עכ שיו בבר אין לו.
הוא התגרש מהם.
לחיה הררית קרה, כאמור, אותו מקרה.
היא לא מתחתנ ת עם ג׳ון סוליבן, אבל
היא עו שת את זה עם ג׳ ק קלייטץ,

לביא ובה״ל

בלי עין־הרע

וחבות ובנים

אין צדק בעולם, ואם יש קצת — אז
עוד מעט לא ישאר ממנו כלום. עורכי־הדין,
אלה שצריכים להגן עליו, עסוקים
בדברים אחרים.
שני עורכי־דין פ תחו משרד ביחד. הס
היו שניים. היה להם מ שרד אחד ומזכירה
אחת. בהתחלה היה הכל מ שותף. היה
ביניהם צדק, שיוויון ואחוות־עמים. אחר
כך החל אחד ה שותפים לנהל רו מן עם
המזכירה. ה שותף השני כעס, אמר לחברו
שיעזוב את המזכירה ה מ שו תפת שלהם,
או שהמ שרד ייסגר.
החבר נכנע. הוא לקח לעצמו את המזכירה
וויתר ל שו תפו על המשרד. אחר
כד הוא לקח ל מזכיר תו שני חדרים שכו־וי
ם, על זה כבר ספרתי לכם פעם. עכ שיו
יתכן שיוותר ב שביל ז ה על א שתו, שהיא
עורכת־דין ב מקצועה, יתח תן כנראה עם
המזכירה. מה י היו החליפין הבאים שלו,
לא ידוע.
זה עוד לא הכל. עו רן־ דין אחר עזב את
אשתו ו שלו שת ילדיו, הוא עומד להת ח תן

כולם חושבים שבתיה לנצט היא אחת
ויחידה. זה לא נכון. יש לר, משפחה גדולה
ומסועפת, שר,ולכד, וגדלה מרגע לרגע.
בהתחלה הם היו מעטים. היה האבא,
בתיה ועוד שני בנים. האבא, בעל מטעי
בננות בהרצליה, נתן לשני רבנים דירות
כדי לגור בהן, ולבתיה כשרון כדי לשחק.
אחר־כך נולדה לבתיה בת. זה קרה עוד
בתקופה ה ט רו ם־ פי ט די פ דיי ת. הבת גדלה
וצמחה בבית סבה שבהרצליה. כשהבת
היתד, די גדולה היא הכירה חייל, סגן־

השתלמות בנ ש1אי1
קול ישראל מכין את עצמו במרץ לטלביזיה, הבאה עליו
לטובה. טובי אנשיו נוסעים להשתלמות בארצות חוץ. כדי שלא
יהיו בודדים שם, הם מתחתנים ולוקחים עימם את נשותיהם.
המחותן הראשון הוא טוביה פער. טוביה, בן השלושים,
שירת שש שנים בצבא־הקבע. בהתחלה הוא עבד על משחתת.
משם, באופן טיבעי, הוא עבר לגלי צה״ל. היום הוא כתב בכיר
של מערכת החדשות והרפורטאז׳ה בקול ישראל בתל־אביב.
כל החיים אמרו עליו שהוא דון ז׳ואן, אבל זה לא נכון. פשוט
מאוד• :יש לי חוש אסטיתי מפותח מאוד ולכן יצאתי עם בחורות

פער וסופיה

עם פילג שו. עו רן־ דין אחר לגמרי נרצח
על־ידי הקליינט שלו, ועורך־דין אחר לחלוטין
התאבד.
עורן־דין חיפאי ראה שהמצב קשה ויש
לפעול מיד. הוא בנרל לעצמו ווילה, מוקפת
ב חו מ ה גבוהה. על החומ ה הקים עין
ענקית כחולה, ע שוייה מאבן אילת. תפקידה
להגן עליו מפני עין הרע.

יפות,״ הוא אומר ״זה אף פעם לא נמשך הרבה זמן, זה לא
נדבק. כשהיו שואלים אותי מתי אני מתחתן, הייתי אומר שאני
מתחתן כבר מגיל שמונה־עשרה״.
עם האהבה שלו לבחורות יפות הוא הגיע רחוק. עד נתניה.
במשך שנה שלמה יצא עם ליאורה כן״עמי, בתו של ראשי
העיר. כשהרומן ביניהם נגמר, הוא הצטדק :״מי יכול לנסוע
כל־כך הרבה פעמים בקוד נתניה־תל־אביב?״ הוא יצא פעם גם
עם ז׳וז׳יק אינדיק, שפירושו בעברית: שרה אלימור׳.
עכשיו הוא מתחתן עם בחורה פשוטה מאוד, בשם מדי
יעקוב. היא בת עשרים ואחת, שחרחורת, יפה, והוא אומר עליה :
״היא ילדה טובה, צנועה, לא בולטת בדיזנגוף, כי היא לא מסתובבת
שם.״ היא גם אינטליגנטית, לומדת שנה שניה ארכיטקטורת־פנים.
שבוע לאחת החתונה הם יסעו לפאריז. טוביה סער קיבל
מילגה מממשלת צרפת להשתלמות בטלביזיה.
ביקשתי אותו שיספר לי קצת, לפני שהוא נוסע, על חיי הרדיו
שלו. הוא סיפק שוב שכל פעם שאשכול רואה אותו הוא
אומר :״הער איז שוין וידער דו!״ (הוא כבר שוב פעם פד.),
הוא סיפר שדיין, פרס, אלון וגולדה מאיר הם המרואיינים הכי
אותם, ללא הכנה
טובים. עונים על כל השאלות ששואלים
מוקדמת. הכי טובה היא גולדה. נותנת תמיד תה ועוגות.
עם ביג׳י זה דבר אחר. הבעייה איתו היא, שהוא מתעניין
בטכניקה, עוסק כל הזמן במכשיר־ההקלטה שטוביה מביא עמו
לראיון. הוא שואל כל הזמן למה פותחים את הכפתור הזה,
ולמד, סוגרים את הכפתור ההוא.
איזה עוד אנשים חשובים הוא ריאיין? כן, את סופיה לורן.
הוא שאל אותה מה דעתה על הגברים בישראל, והיא ענתה לו:
״בוא נבדוק את זה.״
משתלם־נשוי שני הוא רמי דרומי. גם הוא אינו טרי במקצוע.
הוא היד, עורך מיצעד־ הפזמתי ם, והיה נשוי זמן־מה לאחות
רחמנייה. נשואיו השניים יקרו לו עם פולה גלבר. היא אמנם
לא אחות רחמניה, אבל היא עולה עליו בגודלה (הגופני) .היא
בת שלושים ואחת. חוץ מזה היא גם עובדת סוציאלית. בגלל זה,
או מסיבות אחרות, התנגדה אמו לנשואיהם.
הם יתחתנו בכל זאת. ביום הראשון הוא נסע אחריה לאמריקה.
היא תגמור שם את הב״א שלה בעבודה סוציאלית, והוא ילמד
טלביזיה.

זררית ובח״ל
משנה, והיתד, נפגשת איתו בזמנו הפנוי
— שבתות וחגים.
בשנים בפברואר היא תינשא לו. לאחר
החתונה היא תקבל מסבה הנדיב דירה
בת שמונים אלף לירות, ומאמר, אח קטן.
בתיה לנצט לא תהיה היחידה שתופיע
לחתונה בחודש השמיני להריונה. גם חנה
מירון תהיה שם. גם היא נמצאת בחודשי
הריונה האחרונים.
אגב, חנה אינה מפסיקה לעבוד בכל
המרץ שיש לה. מלבד כל מר שהיא
עושה, היא משמשת גם כמורה לדראמה
בגימנסיה רעים.

3תקי אהבה
השם שלו הוא יצחק אלוני. אבל כולם
קוראים לו פתק. למה פתק? כי כ שהיה קטן,
היה שולח פתקי־אהבה ל מורות שלו ולתלמידות
בכיתה. בהתחלה זה היה די צנוע,
אבל הסוף היה טוב יותר .״ מ אז,״ הוא
אומר ,״ ה שתנ ה מ שהו, היום זה אני שמקבל
את הפתקים.״
מה שה שתנה זה שהוא ה פן לבחור יפה.
גובה — מטר ושמונים. צבע שיער —
שחור. צבע־עינ״ ם — ירוק. מקצוע —
טרקטוריסט. תחביב — הכדורסלן היפה
ביו תר בארץ ובבי־ת״ר
תל־אביב.
במצב כזה הוא באמת
הגיע רחוק. בהיה הוא התחלה
כפילו
של עודד
תאומי ב הז מנ ה לא
ר מון. אבל זח היה
בצחוק, על הבמה,
לא בחיים. אחר כן
הוא נהיה החבר של
האידיוטית, דפנה
דן. זה כבר היה על
אמת, ממ ש במצי או ת, אדוני בחיים הפרטיים.
בהמ שן הקאריירה שלו הוא הפסיק ללכת
עם נשים נ שו או ת, כי היה לו חבר, יורם
רומנוכפקי, שקיבל כדור מבעלה של אהובתו.
אולי מהסיבה הזאת הוא הפסיק גם
ללכת עם א שתו. התגרש ממנה, לאחר ח מי שה
חוד שי נשואין .״היא היתה בחורה רגילה.״
הוא אומר. אז מה?
ב שנה האחרונה עבד פתק בדרום הארץ
כטרקטוריסט. הוא חי ב מ קו ם וניהל רו מן
עם בחורה מקומית. לפני כחוד שיים, כ שניסה
לתקן את הטרקטור שלו, נתפסה ידו במכונה.
הוא נלקח לבית־החולים.
בז מן שהו תו בבית־החולי ם התאהב אחד
העובדים במקום־עבודתו בנער תו של פתק,
דאג לה, טיפל בה, בילה איתה. כ ש הפצוע
החלים וחברתו חזר ה אליו, ניסה העובד
להתאבד. הוא קרע לעצמו את חז הו בסכין.

לפני שתקנה למונית פנה! לפני שתקנה למוניה פנה!

ס ו ני השפירא ־
עוזי פ גי ר ס קי

.המכונית־סחר
מכוניות משומשות

אנו

מכוניות

קוני ם

במצב

גבוהים

ב מחירים

טוב

ביותר

פנה

אלינו

למכירת

במהירוח

״סלו!
המכונית־סוכנות
משנה למכוניות ״פורד״

מוניה שפירא-
עוזי פ גי רסקי

לרכישת דגמי פורד מודל 1965

* לייעוץ קניה-מכירה
חדש וישן

ובמחיר

רבב

עסקו ת

רכב

בתנאים

להנאה חברתית

תל־אביב. רח׳ ארלוזורוב , 166 טל 227592 .

תל־אביב, רח׳ ארלוזורוב , 100 טל 235704 .

ככר

מוניד

לפני שתקנה למונית פנר לפני שתקנה למוניה פנה!

האם והתינוק
מניעות מבית היולדות ישר

ל,,נ! ה

אביב

צבז

תרם

א/בז

לפני שתקנה למוניה פנה! לפני שתקנה למונית פנה!

פוטורפיד
תל-אביב, בן־יהודה 68
מציע:

הרצליה ב /ע״י כפר שמריהו, רח׳ נורדאו 83
טל 932245 .

הדרכה יסודית לאם הצעירה

ע״י המנהלת אלזה רהפלד

.צכז

מלא

פנה אלינו ותהנה משרותנו הטוב

לפני שתקנה לנזוניה פנה! לפני שתקנה למוניה פנה!

* לבצוע נוחים מכוניתך

מצלמה אוטומטית 72 ממונות
— 180.ל״י
מסרטה 8מ״מ אוטומטית
— 180ל״י
מקרינים לסירטונים ושיקופיות
פרוז׳קטורים להשכרה 7 ,ל׳׳י ליממה ספרות סירטונים לשרותכם

ועוד מבחר מצלמות, מסרטות, מסכים
בתנאי תשלום נוחים

קורם של חודש אחד
בלבד
׳ עבריתו<או אנגלית
בהנהלת היי 2כ ר־ קמא
ת־׳א: רח׳ גורדון ( 5טל. יסנצננז.
היפה: ביי׳ס ״במעלה״.
ירושלים: בית־ספר ״הפקיר״.
הורסים קצרי־מועד! הרצלוזת מובטחת י

ספרים

( x2בשבוע, כל פעם שעתיים)

בירושלים ובתל אביב
(ובקרוב גם כהיפה)
למען הבטחת מקום בכיתה —
הירשמו מיד !

״לויד״
חמכוו הבינלאומי להתכתבות
אלפי מתכתבים
לסי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אכים, ת .ד4185 .
תרגום הפחד מבני הכד
רשימותיו שד מלטה דאורידם
כרינה (ריינר מריה רילקה. תרגום: ישראל
זמירה. הוצאת מ חברו ת לספ רו ת; 170 עם׳)

הוא ספר שאין שום אפשרות להגדירו במושגים
הספרותיים המקובלים. הוא חורג
מכל הצורות הקיימות, יוצר מין תערובת
המכילה את הכל.
רילקה מבטל את כל האמצעים המלאכותיים,
דרכם נוהגים סופרים להעביר את
דברם לקהל. אין אצלו עלילה, דמויות, מסגרת
סיפורית. גם הגיבור האוטוביוגרפאי
שלו אינו, בעצם.
יצור ברור וקיים.
הספר עוסק בנושא
האחד והיחיד:
החיים. כשהוא
מדבר על החיים
הוא מדבר על
כל מה שהם מכילים:
פחד, בדידות,
עבר, הווה, זכרו־נות,
תקווה, יאוש,
אהבה.
הוא עוסק בכל
רילקה
ב־הנושאים
הללו
עת ובעונה אחת.
המוות מצוי תמיד בתוך החיים. האנשים
נושאים אותו עימם מיום שנולדו ועד לשעתם
האחרונה. הפחדים נולדים מתוך מציאותו
של המוות, אבל הם קיימים בתוך
הנפש גם כשהמוזת נשכח ממנה.
הפחד מהידרדרות, מאובדן העצמיות, מערים
זרות, מהזמן, מהבדידות. בדידות היחיד
בתוך הרבים מתערבת בבדידות הרגע
בתוך הזמן ויוצרת מעין תלישות המגבירה לן עוד את הפחד :״ו אין לן רע ואין
מאום, ואתה נוסע והולך בעולם עם מזוודה
ועם צ קלון ספרים, וללא סקרנות בעצם•
אלה הם חיי טי בלי בית, בלי חפצי ם
שבאו בירו שת, בלי כלבים. אילו היו לן
לכל הפחות זכרונות שלן. אן למי יש כא
ל ה שמא צ רין אדם ל הזקין כדי ש־
.השג י שיג את כל אלה. ואני אומר לנפ שי
כי טוב הוא להזקין.״

הפתרון לתלישות בא עם היכולת להעלות
זכרונות, היכולת לאהוב, לראות בעין
בהירה את כל מה שמחוץ לאני ומחוץ ליגע•
יכולת זאת מביאה את החיים האמיתיים׳
המכילים את האומנות, את היצירה.

; 14ן11
ארבעה שיצאו
פרשת גכריאל תירוש

(רומן מאת י צ-
חק שליו. הוצאת עם עובד 241 .עמודים).

גבריאל תירוש הוא אינטלקטואל לוחם —
דמות של מהפכן משנות המאורעות, ריתקו־פה
שקדמה לשנות המחתרת וההגנה.
בתוך האווירה של אותה תקופה, בין הגיעי
של אותה תקופה, מוצא גבריאל המורה,
ארבעה תלמידים
נבחרים ומחנך
אותם למאבק. הוא׳
מלמדם מ הו מאבק,

לאיזה מטרות, באיזה
שיסות, מאיזה
סיבות. בכוח
אישיותו החזקה הוא
הופך אותם לארבעה
לוחמים.
דמות המורה חיה,
משכנעת, בנויה
בצורה מעמיקה, שלו ניתנת מנקודת ראותם
של תלמידיו המעריצים,
ומלתה בביקורתו של הסופר.
אילו היה הספר כתוב בשפה שוטפת,
בלתי־מסורבלת ולא־מאולצת, יכול היה בהחלט
להיות ספר מעניין וטוב.

במיקסר קריסטל מיקס
אחריות

מלאה

ה מ חי ר, כו לל כל החל קי ם

ד ק ־ 2 9 5 .ל״י

קריא וקריע
במחנה
פירצד ! כנדר (רו מן מאת אלכסנדר ורדי,
ב ת רגו מו של יצחק אורן. הוצאת עם עובד.
208 עס) .סיפור מחיי מחנות־האסירים ב־

ברית־המועצות, בתקופת סטאלין ולאחריו.
הסופר, שהיד. אסיר באחד ממחנות אלה,
מתאר את העולם האכזר של המחנות. הפגם
היחידי בספר, הוא שאינו ניתן לקריאה•
המתרגם העברי תירגם אותו מרוסית
לרוסית, כשהוא משתמש במילים עבריות.
העולם הזה 1427

במדינה תעופה האלפים התעופפו
אות־האזעקה היה ליל החשיכה שבפי 1צל
נמל־התעופה בלוד לפני כשנתיים
הזה .) 1538 לאחר שרוב מכשירי החשמל
יצאו מכלל שימוש והביאו לשיתוק מלא
של נמל־התעופה, החלו השלטונות לפעול
בחפזון. בטרם נקבעה תבנית מדוייקת ובטרם
הושגו הכספים הדרושים לחידוש
הציוד החשמלי והאלקטרוני של הנמל, הקציבו,
בזריקה ראשונה, מיליון־וחצי דולר
כדי לספק את המכשירים ההכרחיים ביותר
בזמן הקרוב.
בסכום זה נרכש בארצות־הברית ציוד
שכלל גם גנראטור חשמלי בן 150 קילוואט,
שעלה 43 אלף דולר. הגנראטור ושאר
פריטי הציוד נקבו מחברה אמריקאית גדולה.
הקניות האלו שימשו כעזרה ראשונה
לנמל המיושן. בינתיים הסתיים עיבוד התכניות
הכוללות לשיכלול הנמל והתקציב
עלה לסכום של עשרות מיליון לירות.
במסגרת תקציב זה הוחלט לקנות גנראטור
נוסף, אף הוא בן 150 קילוואט, שדמה בכל
לזה שנקנה לפני כשנה.
הפעם פנו הקונים ישר אל בית החרושת.
הגנראטור הגיע ארצה כשאתו החשבון. לפי
חשבון זה עלה הגנראטור 21 אלף דולאר.
עבור אנשי משרד התחבורה והנהלת
נמל־התעופה, היתר. זו מכת־הלם. כיצד
אפשרי הדבר שאותו גנראטור עולה פעם
אחת 43 אלף דולאר ופעם אחרת 21 אלף
בלבד. אפילו אם לוקחים בחשבון את הרווח
(העולם

רות כל הנוהגים המקובלים ברכישה, לא
פורסם אז שום מכרז. פלגי עצמו שלח
את האיש הנאמן לו — יעקב בר־טור,
שעבד בזמנו כמהנדס החשמל באגף־התעופה
— לארצות־הברית, כדי לנהל את המשא
ומתן על הקניות. בר־טור נסע עם המלצתם
המפורשת של הממונים עליו: לקנות את כל
הציוד בחברת ההספקה המיוחדת. בחברה
זו שילם בר־טור מיליון־וחצי דולאר בעד
הציוד.
לאחר גילוי העובדות, פנו אנשי אגף־
התעופה ליועץ־המשפטי של משרד התחבורה,
בבקשה לעיין בהסכמי הקניה ובאפשרות
לתבוע את החברה האמריקאית
לדין. לפני כחודש מסר היועץ־המשפטי את
תשובתו: החוזה עם החברה האמריקאית
הוא ללא פגם מבחינה פורמלית. אי־אפשר
כבר לשנות מאומה.
פלגי ובר־טור עזבו כבר אח עבודתם
במשרד התחבורה. לאחר התפטרותו מתפקיד
מנהל אגף־התעופה, נתמנה פלגי כשגריר
ישראל בדאר א־סאלאם, בירת טאנזאניה. בר־טור
עזב את הארץ ועובד עתה בחברת־הנדסה
אוסטרית גדולה.
מאות האלפים עפו.

עסקים

סיקור בדים

מי אמר שישראל אינה ארץ האפשרויות־הבלתי־מוגבלות?
בשנת
1962 תיכנן שר־המיסחר־והתעשיד״
פינחס ספיר, הקמת מפעל־ענק לאריגת
כותנה בירושלים. היה זה מפעל שבהקמתו
היה צורך להשקיע 9מיליון ל״י. עמדו

אוט ^ וקס מכשיר הטלביזיה המעולה מאפשר לד לחוש, לראות
ולשמוע את ההבדל הברור: תמונה חדה וברורה, וקליטה מצויינת בכל
מזג אויר.
שאל את הטכנאי שלן ויאמר לן כי כל מכשירי הטלביזיה שווים
בנתוניהם הטכניים, אך אוטוווקס שווה יותר, כי ההבדל הקובע הוא
חדות הקליטה, בהירותה וההנאה המופקת מזה.
אוטוווקס

הוא

המכשיר

העובר

בדיקת

מומחים

לפני

מסירתו

אוטוווקס הטלביזיה האיטלקית המעולה נותנת לן את הטלביזיה עם
ההבדל הברור.
אוטוווקס ניתן לרכישה בחנויות המובחרות לצרכי חשמל.
סוכנות בלעדית בארץ :

חברה להנדס ה חקל אי ת לישראל בע״מ, חיפה, תל־אביב

**!חס ע ד 0¥01 ווו 1
מפיצים בלעדיים: חברת ווקסמוביל בע״מ,
טל ,61477 .חיפה
רח׳ הנמל ,48

התימנים מוכ שרים

של חברת ההספקה,-,לא יכול הרווח לעבור
על — 1070 לכל היותר — 1570 מהמחיר.
איך קרה שהרווח• היה כאן יותר מ־ס?1067
הנסיון המר הראשון, הוליד חשד שאף
יתר הקניות שנעשו באותה חברה, היו
במחירים מופרזים. מחלקת הקניות של אגף-
התעופה ערכה ביקורת מדוייקת על כל
הקניות שנעשו אז. התוצאה היתד, מזעזעת.
הסתבר שההבדל בין המחירים המקוריים
לבין המחירים ששולמו היה 820 אלף דולאר
— כ־> 607 מכל הסכום ששולם.
שליח מיוחד. מי היה אחראי לבזבוז
סכום עצום כזה? השיב השבוע עורך־דין
נפתלי בן־יהודה, מנהל אגף התעופה האזרחית
:״למזלנו הטוב איננו עוסקים עוד
בקניות. כל העסקות מסוג זה עברו להנהלת
נמל־התעופה ולוועדה מיוחדת של משרד
התחבורה. אם יש לחפש תשובה לשאלה
זו, אז לא אצלנו אלא אצל מנהלי נמל־התעופה.״
בשיחה
עם אנשי הנהלת נמל־התעופה
התברר שטענות מנהל אגף־התעופה היו
חצאי־אמת. נכון — טענו אנשי הנהלת
הנמל — שעסקות הקנייה של ציוד עבור
התעופה יצאו מרשותו של אגף־התעופה
האזרחי. אבל ההסדר החדש הזה נעשה רק
ב־ . 11.11.1964 כלומר, הן העיסקה המפוקפקת
בשווי מיליון־וחצי דולאר והן העסקות
האחרות נערכו רק לאחר תאריך זה. זאת
אומרת על־ידי האגף.
עיסקת־הביש הגדולה, בה הפסידה המדינה
820 אלף דולאר, עברה בירושה למנהל
הנוכחי של האגף מקודמו, יואל פלגי. לנד
העולם הזה 427ז

להפעיל בו 300 נולים, ובאמצעותו להזרים
חיים לתעשייה הירושלמית הכושלת.
למוד־נסיון מלקח מפעלו של ג׳ימי לוי
בנצרת, לא חיפש הפעם ספיר משקיעים
זרים. הוא רצה שכשרון מקומי יקים את
המפעל וינהלו. התפקיד הוטל על צבר
צעיר 34 יליד חיפה — עובדיה חייט.
לחייט לא היו האמצעים להקים מפעל
בהיקף כזה. לעומת זאת היה הוא מצוייד
בהמלצות, שעשו רושם כביר על פינחס
ספיר. הן היו חתומות בידי אנשים, שספיר
מכירם מקרוב ונותן בהם אימון.
על המלצות אלה היו חתומים מזכיר
מועצת פועלי כפר־סבא, ראש עירית כפר-
סבא, ומנהל סניף בנק־הפועלים בכפר־סבא.
מאחורי המלצות נלהבות אלה הסתתר
סיפור־הצלחה. סיפורו של צעיר ישראלי
שתוך שנים ספורות עלה מלא־כלום לדרגת
מועמד־לניהול מפעל־ענק בן תשעה
מיליון.
הפועל פתח עסק. את הקאריירה שלו
התחיל עובדיה חייט כחבר קיבוץ. כחניך
התנועה המאוחדת בחיפה הצטרף להכשרה
בקבוצת גבע, היה מזכיר ההכשרה.
אחר שסיים את שירותו הצבאי, עבה
כפועל שכיר במסגריה שבקיבוץ אשמת־יעקב.
אותה תקופה חיפשו מפעלי אתא
מסגרים מסוג א׳ ,כדי לאמנם בקורם של
אמני נולי־אריגה. חייט השתתף בקורם שנמשך
שנה וחצי, עבד אחר כך באתא
כאמן־נולים, שלוש שנים.
כאשר פרצה השביתה הגדולה באתא,
לפני שמונה שנים, החליט חייט שהגיעה
(המשך בעמוד )24

במדינה
(המשך מעמוד )23

יי׳־ מ;
הקלי*/מג?׳/

רכשו מ ק צו עמשתלם
תו ך זמן קצר,

בהדרכהמק צו עי ת
מעולה

קורסים בקר וערב

פתיחת הקורס
1:2.65
| ת ־ א,ויינקו(ככד דיזנגוף[ ק ל?26066 .
קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות ״דיאנה״
יום־יום, בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א׳ ,ג ,,ה ,,הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

קורסים לפנה״צ, אחה״צ ובערב

ו שפ טנו
בכתות קטנות למבוגרים

אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית, רוסית,
ערבית, ספרדית, איטלקית, פורטוגזית

קורסים מיוחדים לתלמידי בתי״ספר תיכוניים ויסודיים

תל־־אכיב

חיפח

נחלת־בנימין ,2טל 56347 .

החלוץ ,27 טל 69265 .

.ה עו ל ם הזה״ ,שבוע ון החד שות הישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ, תל־אביב,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

השעה לעמוד ברשות עצמו. הוא הצליח
להשיג הלוואה קטנה מקרוביו, רכש באמצעותה
שישה נולים ישנים, במצב גרוע,
מבית־החרושת כיתן.
יחד עם שותף, שהביא אף הוא שישה
נולים, הקים מיפעל־אריגה קטן בכפר־סבא.
הנולים, שהיוו את יסוד המפעל, היו
במצב כד, גרוע, שקשה היה להביאם לידי
פעולה תקינה. מצב המפעל היה קשה וחיים
נאלץ, בעזרת הלוואות, לרכוש את חלקו
של שותפו. אולם אז החל להשתפר המצב.
חייט
גילה כי לפועלים בני העדה התימנית
יש כשרון טבעי לעבודה מסוג
זה. הוא העסיק במפעלו עובדים תימניים
בלבד, הצליח ליצור בדי פופלין בטיב
מעולה. המצב הגיע לכך, שפועלה־לשעבר
של אתא ייצר עתה בדים עבורה. כעבור
שנתיים כבר יכול היה חייט לרכוש 5
נולים נוספים.
הייצור במיפעל קטן כשלו היה כדאי
יותר מאשר אריגה במפעלים הגדולים.
במיפעל מעין זה משמש בעל־העסק אף
כמכונאי, כמהנדס וכמנהל־עבודה, חוסך בכך
הרבה בהוצאות הייצור. מיפעלו הקטן
זכה לשם טוב.
העידה על כך הנהלת מפעלי כיתן די מונה׳
עבורה ארג חייט במשך חמש שנים
כמיליון מטר בד :״עבודתו מצטיינת באיכות
גבוהה, ומפעלו ידוע לנו כאחד
מבתי־האריגה הטובים בארץ.״
אינפורמציה לא־חיוכית. לפני שלוש
שניט, יצא שמו של חייט לפניו כמומחה
טכסטיל, עד שמיפעלים גדולים הזמינו אותו
כיועץ מיוחד לשפר את טיב הייצור במפעליהם•
בין מפעלים אלה היה גם בית-
החרושת ארגדין בקרית־גת, שהוקם על-
ידי התעשיין־המרגל סמי ברוך, שנידון
השבוע ל־ 18 שנות מאסר.
כך הגיע חיים אל פינחס ספיר, שהיה
מוכן לתת לו להקים את המפעל בירושלים
לפי התנאים המקובלים: הלוואה של שישה
מיליון ל״י ועזרה בכל השטחים. כל מה
שהיה על חייט לעשות התבטא בצורך׳לגייס
קבוצת משקיעי־חוץ שתשקיע במיפעל מיליון
דולאר.
הייט יצא לסיבוב בעולם. הוא סייר
באירופה, ארצות־הברית וארצות דרום-
אמריקה. בכל מקום התקשר עם אילי-
כותנה מקומיים, ניסה לעניינם להשקיע
כסף במפעל הטכסטיל שהוא מתעתד ל־ייקים׳
אולם ללא הצלחה. הסתבר שמרכז-
הה שקעות הישראלי בארצות״הברית לא עזר
לו, למרות המלצת ספיר. אחד הגורמים
לכך — לאחר יציאתו של חייט מהארץ,
ממשרד־המסחר
משלחת־מומחים הגיעה והתעשיה לבית החרושת ארגדין של סמי
ברוך בקרית־גת. חייט עזב את המפעל
כשהפך זה לקואופרטיב, בגלל ריב סנד
כויות עם חברי הקואופרטיב. אלה׳ לדברי
חייט, סיפקו למשלחת ״אינפורמציה לא
חיובית ביחס לכושרי ולנסיוני בניהול
מפעל גדול.״
הוא חזר לארץ והתמסר להרחבת מיפע־לו,
רכש 12 נולים חדשים, התחיל באריגת
בדים בארבעה צבעים. כאשר הביא את
המפעל לשיא, מכר אותו לשניים משותפי
מפעל ני תן. כאשר עזב חייט, לפני שבועות
מספר, את מיפעלו, שוב לא היה פועל
פשוט ובלא־כלום. הוא הפך כבר לבעל־תעשייה,
עומד עתה להקים בארץ מפעל
מיוחד במינו בענף הפלסטיק _ בית-
חרושת לייצור עקבי נעליים מחמרים סינט׳

דרכי חיים
מכתבים מאלמוני
״אני מבקש לחקור את התאבדותו של
עורך־הדין. הוא התאבד בגלל אשה בלונדית׳
צעירה, נשואה...״
על־ידי מי, ולמה, נכתבה בקשה מוזרה
זאת, שהגיעה למערכות העתונים?
מדוע התאבד עורך־הדין? מיהי אותה אשד,
בלונדית?
אהבת שבע השנים. את כל השאלות
הללו ניתן לברר ברחוב לילינבלום .29
בפתח הבית עומד קיוסק קטן, בו עובדת
הדה כהן, אשה בלונדית נאה, בעלת
הופעה נעימה.
כששמעה האשה על דבר המכתב, נתקפה
ברעד ואמרה :״עוד פעם נטפלו אלי!
כל פעם מדביקים עלי משהו אחר! כל־כך
לא נעים לי כל העניין! אילו הייתי
יודעת לפחות מי כותב את המכתבים

האלה! אבל אין לי שום מושג. זה בטח
אחד לא־נורמלי. הוא כבר שלח מכתבים
כאלה אלי, אל בעלי, לכל המכרים שלי,
לכל המשפחה של המת, למשטרה ואפילו
למם־ההכנסה.״
כל העניין התחיל, לדבריה, לפני שבע
שנים. היא קיבלה אז מכתב בלתי־חתום,
בו הודיע לה אלמוני שהוא אוהב אותה
ורוצה להיפגש איתה. היא זרקה את המכתב
לסל.
מאז החלו ההטרדות. היו שולחים לה
מכתבים עם תמונות פורנוגרפיות ומפיצים
עליה כל מיני דברים.
פעם, למשל, היד, איזה בחור צעיר
שעבד בסביבה. הוא היה בא אליה כל

קיוסקאית כהן
הקצין אמר ל שכוח

יום לאכול. יום אחד הפסיק לגמרי לבוא.
התברר לה שמישהו שלח מכתב לידידתו,
איתר, הלך כבר שנתיים, וסיפר לה שיש
איזשהו רומן בין הגבר שלה לבעלת הקיוסק.

היה בינגו כלום,״ אומרת האשה,
״כל מה שאמרתי לו היה, :מה אתה רוצה
לאכול,׳ או, מה אתה רוצה לשתות.׳
לפעמים הייתי ממש בוכה בגלל זה. פעם
אפילו הלכתי למשטרה, אבל הקצין אמר
לי לשכוח מזה.
״כל מי שנכנס לבית הזה אומרים עליו
שהוא אהובי. כמר, אהובים יש לי בעולם?
כנראה שאני יפה מדי מכדי לעבוד
בקיוסק. בעלי צוחק מזה, לא איכפת לו.
הוא יודע שאני לא הולכת עם אף אחד.
עוברים כאן המון אנשים ואני אפילו לא
יודעת מי הם. לא מכירה אותם.״
פתאדב שמענו זכנק. את המתאבד היא
הכירה די טוב. הוא היה בא אליה לאכול
ולשתות כמעט עשר פעמים ביום .״הוא
היה איש ידוע״ היא מספרת ,״בן שישים,
אולי, ממשפחה מכובדת, עבד בסוכנות
והיה משתתף בכל הקונגרסים. למה הוא
התאבד? כי לקחו את רשיון הנוטריון
שלו״.
לפי דבריה, היה לו משרד נוטריוני
והוא היד, מגיש תביעות אזרחיות לפיצויים
מגרמניה. יום אחד התברר שאחד האנשים,
על שמו הגיש תביעת פיצויים, היד, מת.
נערכה חקירה והתגלו תביעות נוספות
בלתי־מדוייקות.
ביום בו התאבד הוא ישב אצלה שעד,,
שלמה .״הוא שתה קפה עם עוגה,״ היא
מתארת ,״ולא הרגשתי אצלו כלום. יותר
מאוחר שמענו פתאום זבנג. הייתי בטוחה
שזה משהו שנפל מהבית שבונים על-
ידינו. מישהו בא לבקש מים ואחר־כך
שלחו אותי לקרוא למגן דויד אדום. זה
היה כבר מאוחר. הוא היה מת.״
איזה חוסר טאקט! בעל הקיוסק, העובד
לצד אשתו, הסכים לכל דבריה:
״הוא היה איש עם כבוד, הנוטריון הזה.
כשהיו אומרים לו אדון, הוא היה מתקן:
דוקטור. בגלל הכבוד הוא התאבד. לפני
שהתאבד הייתי שומע אותו מדבר אל
עצמו. היה אומר, :מה אני אעשה, יקחו
לי את הרשיון, מה אני אעשה, המשטרה
(המשך בעמוד )26
העולם הזה 1427

חתי יהירת׳,

שני אני רוצה להתנהג בסדר ולא להפריז.
אז עד לאן מותר לי להגיע?

גאווה

ערם עם אינגבזאד

עד הרבנות.

רותי יקירתי,

כל פעם שאני הולך לסרט של אינגמאר
ברגמן אני פשוט לא מבין מה הולך שם.
אחרי־כן כל החברה מנתחים את הסרט
ומשוחחים עליו, אבל כשהם שואלים את
דעתי, אני סתם עומד ומסתכל כמו איזה
אידיוט. עזרי לי!

האכא של החכרה
רותי יקירתי,

אני בת ,17 אך נראית הרבה יותר מבוגרת
מגילי. אבי החברה שלי הוא בערך בן
,45 אבל נראה הרבה יותר צעיר. בן שלו
יוסי

נתבק
שתי לפרסם את הידיעה הבאה:
״עליזה, בת ה־ 16 מרמת־גן, הלומדת
בפנימית החקלאית, אולי נ ן ואולי לא:
השארת ׳ 5לירות בתא־טלפון ציבורי, ברחוב
ביאליק ברמת גן בתאריך , 30.12.64
בשעה 11 וחצי בערך. אנא התק שרי אלי.
ואשמח להחזיר לך את האבידה.״
הכותב הוא אדי, ת״ד , 44 בני־ברק.

השיבה אד הטבע

סטודנט בן ,23 המעיד על עצמו שהוא
חובב־טבע מושבע, מת להכיר רק מושב־

אוגאבור טזל
וחנן צרפת
בכיתי כשראיתי איך נערות רבות קרעו
את שמלות־השבת שלהן וגברברים מתחת
לגיל עשרים, את חולצותיהם המגוהצות.
הבחורים צעקו ״אנריקו! אנריקו!״ והנערות
הושיטו ידיים לחבק אותו, ושיתן רק אוטו״
גראף אחד, מה יש. חומה סינית של
שוטרים הקיפה את הזמרגש הצרפתי, יליד
אלג׳יר בן ה־ 26 כשסיים את השיר הרוטט
האחרון שלו בהיכל
התרבות.

אבל החומה הסינית
לא עזרה לאד
ריקו מאסיאס. אנרי־קו־אנריקו
חזר למלון,
בלי עניבה. גנבו
לו אותה. בלי
חפתים, קרעו לו
אותם. ועם חצי חול־

ניקית או קיבוצניקית. רק לא עירונית. הוא
( )1/1427 גר בתל־אביב.

״זא ת א שתו?״
״לא, הוא לא יוצא עם נ שואות.״

ציון לשבח

לא מזמן היא ראתה בעיתון את תמונתו
של טוראי אמיל קנטר. הוא צויין לשבח
בקרב דן ומאז היא לא ישנה בלילות
בגללו )2/1427( .מבקשת שיכתוב לה על
חוויותיו. היא כותבת שהופעתה נאה, ותח־ביביה
מוסיקה וריקודים.

שלום ארצי אלג׳יריה, קונסטאנטין שלי,
ופאריס, אספת אותי בזרועותיך.
״לאחר מכן אמר אהוב־הקהל למעריציו:
,ככל יהודי בגולה, ליבי ק שור. במדינה.׳
״לפני חוז רו לתל־אביב ערך סיור בעיר
הקודש. הוא ראה ליגיונר מרחוק וביקש
רובה. כאשר נשאל לשם מה, השיב בעוז־רוח:
אני רוצה לפגוע בו״.

הגון ורומאנטי

רותי יקירתי,

עשי טובה, אל תצחקי ממני. אני יוצאת
עם שני חברה. אחד טיפוס רומאנטי ודון
ז׳ואן, והשני שקט והגון יותר. שניהם

שים וכמה. הוא התגרש לא מזמן ומתנהג
אלי נהדר. לפעמים הוא מזמין אותי לארוחה׳
או לקפה. בסו הכל הוא מבזבז עלי
די הרבה כסף.
פעם הוא אפילו רצה לקנות לי שמלה,
אבל לא רציתי, כדי שלא ירגישו בבית.
הוא לא ניסה ממש להתחיל איתי בינתיים,
אבל לפני שאנחנו נפרדים כל פעם, הוא
נותן לי נשיקה על השפתיים. אני חושבת
שאני מתחילה להתאהב בו. האם את תושבת
שהוא מבוגר מדי בשבילי?

השטנה והרזה

עוד חרוזים. מה קרה לכם? אני לא קובץ
שירה עברית.
״אחת בלונדית, והשנייה שחרחורת.
״אחת שמנמונת, והשנייה רזונת.
״ולמרות כל הבדלי החזויות.
״בו בר

אחר

אנו׳

שוות״,

— אין להן חבר. הן מחפשות בנרות
בחור בעל מבט חודר, מרזה עד שמן.
לא איכפת להן עם משקפיים. העיקר שיהיה
בעל רשיון נהגות. לא משנה להן ן
( ,)3/1427 אם הוא טרקטוריסט במשק.

אני מזועזע ת. גיליתי את עיסוקו החדש
של רפי נלסון באילת. הוא מרכיב תיירים
על גמל. שלוש לירות רכיבה. צילום —
עוד לירה.

מלב־יים, כאההדל י

אין לי תיאבון. כולי רוטטת מהתרגשות.
אוניית־המשא הגדולה אל־יס, הגדולה בצי
הסוחר הישראלי, מפלסת דרך בין הגלים
אנריקו אינו קא־ הסוערים. רוח עזה מטאטאה את הסיפון.
רוזו, אבל בפאריס כושר הראות עד 10 מטר. אולי תהיה
הוא מופיע בתוכנית
א״ריקו
התנגשות עם מיכלית נורבגית. מחכים. על
שני שמספרו
אחת עם איב מוד גשר־הפיקוד עומד קצין
טאן, שארל אזנאבור, וז׳ילבר בקו. הם בכ,4/1427מ
שקלו 86ק״ג 185 ,גובה, שזוף,
לל לא מתביישים, וזה הרבה.
שרירי, נוקשה כמו קאפיטן בלאה גברי
הוא רגשן ושערותיו כאילו נולדו לברי־על
הב אונטי,
כמו קלארק גייבל מהמרד
לאנטין. מעריציו הנלהבים ביותר הם הקור־וחושב
עלי. כן, כן,עלי.
סיקאים והאלג׳יראים היושבים בפאריס ועל
פרופיל־פני הנאה, על חצי המורעלים.
בישראל. הוא שר בצרפתית שירים מזרח־הלב
דפק לי מהתרגשות.חשבתי שהנה
תיכוניים, בצירוף סילסילי פלמאנקו. אילו סוף־סוף מישהו מעוניין בי. אבל, איפה!
היתר, דאלידה גבר, היא היתה, מן הסתם,
בעמוד שני קראתי את מטרתו האמיתית:
אנריקו מאסיאס. כיוון שהיא לא, הוא פשוט
הוא לא מעוניין בי אישית. שאני אכיר
שארל אזנאבור של דרום צרפת.
לו נערה ישראלית. חיננית. משכילה.
ראיתי אותו במלון. הוא סיפר לי שהוא * בכיתי מאכזבה.
היה מורה למאתימטיקה וניגן בשיעורים
הוא בן ,23 הקצין השני, וכותב :״בושה
בגיטארה. שאבי אשתו נרצח באלג׳יר ו שאני נזקק לעזרתך. דווקא אני. אך אלה הם
הרצח הביא לו מילרנים. מפני שהוא ברח
תנאי הים האכזריים. מאסתי בנערות שמעבר
לים, ואני משתוקק להתכתב בעברית עם
לצרפת, ושם הגישו לו הצלחה במגש.
אבל הקטע המשעשע ביותר על הזמר
ישראלית אמיתית. תחביבי תיאטרון, ספרות
טובה, מוסיקה טובה, וספורט ימי.
היה כלול בקומוניקאט של סוכניו, שנשלח
״הים מרתק אותי מאז ילדותי. אך אינני
ה שבוע למערכות ה עי תונו ת:
״הזמר אהוב הקהל וכוכב הזמר הצר־ מתכוון להקריב על מזבח זה חיי־משפחה
תקינים. משאלתי לעבור בקרוב את הבחינות
פתי — ,אנריקו נזאסיאס — הגיע ביו ם
המסמיכות אותי לרב־חובל. לצבור כסף כדי
שישי. עם הגיעו אמר אנריקו: שלום, שלוס.
שאוכל להמשיך באוניברסיטה ולנטוש את
סוף״סוף באתי לישראל האהובה. למולדתי
הים. זה בא בחשבון בעוד שלוש־ארבע
ישראל. רוב הרפרטואר שלי מורכב משירים
שנים. מטרתי להכיר נערונת מתוקה. כפיעל
הארץ שלנו.
צוי אשלח לך שי, רותי.״
״ אדו של מאסיאם, יהודי בלב, וציוני
הוא מקסים, לדעתי. ולא רק בגלל השי.
בני ש מתו, כרע ברך ונשק את אדמת ישראל
עם רדתו מהמטוס, וברך שהחיינו וקיימנו.
״מאסיאס הציג מיד את השאלה הבוערת:
איך עם הירדנים? ומה עם הסורים? האם
החיילים שלנו נתנו להם?
״כ מו כן ציין הזמר שב־ 10 בינואר
ימלאו לבתו שנתיים, וכבר היום, כשהיא
שומעת אוד קולו, היא מתחילה לרקוד
ולזמזם, לאחר מכן הופיע מסיאם בירו ש לים
והתרג שותו היתה רבה כאשר שר את

בפעם הבאה כ שי שאלו אותך, שווה מבט
מיסטי־מעורפל לעיניך, האוח ואמור :״ז ה
היה כל־כך פאנטאסטי, עמוק, מלא מ ש מעות
וחווייה אי שית, עד שאני מעדיף לא ל שוחח
על זה.״

ריקי

מחבבים אותי מאד, ומבקשים שאהיה החברה
הקבועה שלהם.
במי עלי לבחור?

בחרי ב הגון ולמרי או תו איך להיו ת רומאנטי.
זה יותר קל מההיפך.

לגמרי בחופשיות

רותי יקירתי,

אני בת 17 וחצי. יש לי חבר קבוע, כבר
די הרבה זמן. הוא בן ,23 אנחנו די קרובים.
אך הוא לוחץ עלי שאתנהג לגמרי
בחופשיות. זה גורם למריבות עצומות בינינו.
מפני שאני נגד והוא נעלב ולא בא
אחר־כך כמה ימים. אני אוהבת אותו מצד
אחד. ואני לא רוצה להפסיד אותו. מצד
רוקי קורא לה באמבי. כאילו שאתם. לא
יודעים מי זה רוקי. כל העולם יודע ש רוקי
הוא הארוש האמריקאי שלה. כי פעם
היה לה גם ארוש ישראלי.
היא ורוקי הכירו בדרך לאילת. זה היה
כמו בסרטים. כי רוקי הוא קצת שחקן.
כשאין׳ סרטים, הוא כותב שירים.
אז זה היה כך. באמבי עמדה לבדה בערב,
במיצפה רי מון, בדרך לאילת, וחיכת ה
לטרמפ. היתה לה אהבה נכזבת בחיפה
והיא התכוננה לרדת לאילת ולנתק את כל
הקשרים שהזכירו לה את האכזבה. באמבי
עזבה את העבודה ואמרה לאמא שלה

גערת ה(11 בוע
זאת איילה, ויש לה עיניים ירוקו ת כנזר
חתול. איילה גפני, בת ה־.21
היא לא נולדה במערב הפרוע, רק סתם
בחיפה, ועל כך היא מצטערת כל היום
והלילה. היא פקידה אצל עורן־דין. היא
מרגישה שהיא היתה צריכה להיות דבר
אחר. היא היתה צריכה, היא מרגי שה, ל היכנס
למגפיים גבוהים, לעלות על סוס־פרא
ולהצליף ב שוט על כמה בחורי ם חצו פים.
לפעמים היא חו למת בלילה כמה ש היא
היתה רוצה להצליף ב שוט לכמה ב חורים.

כאמכי
ודור
הוא קונים לאחר תני

נ שמע לי כאחד הפילאנטרופים, השמלות
לנערות כדי שיוכלו להפ שיט!
מכן.
לו מנוחה, ל־ 45 שלך.

קרה מכאן, לא טכאן

רותי יקירתי,

אני בת 17 וחצי, ונחשבת ליפה מאד.
ברגע זה אני יוצאת עם בחור, די חתיך,
בן 33 אבל עצמאי. אנחנו חושבים להתחתן,
אך יש לי בעיה. הוא לגמרי קרח. אמי
אומרת שכל הגברים בעלי הקרחות בוגדים
בנשים שלהם. אז להתחתן אתו או לא?

יפה

התחתני. ותגידי לאמא שלך
גברים האלה התחילו כ שעוד
שערות.

שרוב ההיו
להם

שהיא הולכת אל החופש.
היא לבשה ג׳ינס של גבר, חולצה של
גבר ותסרוקת של צעיר־זועם. פתאום נעצר
פולקסוזאגן, והנ הג אמר :״בחור, עלה! ״
באמבי עלתה. הנהג הי ה רוקי. יפה, גב־רי,
תייר וביטניק. היה לו ה מון שכל.
והוא הזב יר לה את פול ניו מן, אבל עוד
יותר את מרלון ברנדו.
איילה התאהבה בו ממ בט ראשון. היא
מתה־ מתן• שהוא י תפוס אותה ב אכז ריו ת
בז רו עו תיו וינ שק אותה באמצע הדרך, ו־היא
תתן לו סטירה, והוא יתגבר עליה
ו שוב ינ שק אותה. אבל היא פחדה להגיד
לו שהיא בעצם לא בחור. הם היו לבדם
ב מכוני ת, והיא בכל זאת קצת פחדה.
הם רק הגיעו לאילת, ואיילה הציעה ש ילכו
לשחות .״אל תסתכל,״ היא הזהירה
את. רוקי על החוף. היא לבשה בי קיני
ואמרה ״ מו ת ר להסתכל.״ ״איז ה הפתעה!״
צווח רוקי לפני שהתעלף.
למחרת הוא נ תן לה טבעת יהלום. היא
כתבה להוריה ״אני מתח תנ ת.״ הם גרו
על החוף, ב תו ך שק שינה, כמה ימים נפלאים,
היא לא זוכרת כמה, אולי נצחים.
הם לא יצאו החוצה בכלל. כי ככה זה
כשאוהבים. היא גילתה ששניהם אוהבים
אותו הדבר: אותו.
הוא עמד המום כשהיא פירקה והרכיבה
מחדש עוזי, נישק לה על הפה ואמר:
״בייבי, אני נוסע עוד היום לאמריקה לקנות
דירה.״
והוא נסע עוד היום. באמבי עזבה את
החוף בעיניים חו ל מו ת מאהבה, ונסעה
להיות פקידה בחיפה, עד שהוא י שלח לה
את הכרטיס.
זה היה לפני חוד ש וחצי. רוקי כבר שלח
לה מכתב אחד. הוא שכח לצרף את
הכרטיס.

במדינה
(המשך מעמוד )24

תבוא, לא תהיה לי עבודה, אני אצטרך
ללכת לשנורר.׳
״איך אפשר להפיץ עליו כל מיני דברים?
עושים הרי עוול למת, הוא היה מדבר
לפעמים עם אשתי, כי היא פולניה והוא
היה פולני. היו מדברים ביניהם פולנית.
.ז ה הכל.״
בני משפחתו של המת, הזדעזעו גם הם
מהמכתב האלמוני. טענו שזאת עלילה,
חשבו גם להודיע על־כך למשטרה.
אמרה הבת הבכירה הנשואה לרופא:
״האמא שלי, כשקיבלה את המכתב, היתד
חצי־משוגעת. כמעט התאבדה בעצמה. בכותב
האיש הזד, מכתבים
איזה רשות
בשמנו? איזה חוסר טאקט! ואיך אפשר
להעליל דברים כאלה, כשהגופה עוד חצי־חייה!״
לפי
דבריה, התאבד האב משום שנתקל
בדיכאון. בעלה, הרופא, טוען, שאם היו
מרגישים בכך, היו נותנים לו תרופות,
היו עוזרים לו.
״נראה שמישהו רוצה לעשות לאשת
הזאת בעיות,״ סיכמה הבת ,״זה הכל.״
עבודה מקו לינה

־ 1מ|ן=ו ^ *14ו 1מ #ס
חברה א׳ י לאזטומובילים בע׳ מ
תל־אב>נ • ח>פה • >ד 1ש ל עז • נאושנע

חורף, חיפשו אלפי פועלים
כמו בכל
ערביים בערים הגדולות מחסה מפני הגשם
שירד השבוע. הם מצאו אותו ב־ביקתות
מסריחות, מתחת לפחים חלודים,
בצריפים עלובים בהם נדחסו בצפיפות

תוצאותיו היו מדהימות.
יגאל אלון החליט להעלות את העניין
למישור הממשלתי. ביוזמתו הוקמה ועדר,
בינמשרדית, בראשות המישנה למנכ״ל
משרד־העבודה, חנוך לב־כוכב. לב־כוכב,
חבר קיבוץ פלמחים ואיש־אימונו של אלון,
הבין מהנחיות השר שאין זה ועדת־מיזמוז,
אלא שיש להובילה למעשים של ממש.
כמו בחכרה תרבותית. הוועדה שמעה
עשרות עדים, ביניהם נינה די־נור ויעקב
כהן, בדקה את הצדדים המשקיים והחברתיים,
הגישה לבסוף את המלצותיה לוזעדת־השרים
לענייני־כלכלה.
השבוע נתקבלו ההמלצות ואף נמצא
עבורן הכיסוי התקציבי. ההחלטות:
• יוקמו ארבע אכסניות ממשלתיות —
בתל־אביב, בחיפה ובבאר־שבע — בהן
יוכלו לגור פועלים ערביים חסרי קורת־גג,
תמורת תשלום זעיר.
• כדי לפתור את בעייתם של פועלים
ערביים קבועים, המעוניינים להשתקע ביישובים
העיבריים בהם הם עובדים, תינתן
להם אפשרות לרכוש שיכונים בתנאים
נוחים. לצורך זה תקים הממשלה קרן
מיוחדת להענקת משכנתאות והלוואות לפועלים
הערביים.
• מכיוון שרבים מן הפועלים הארעים
לנים בישובי־עבודתם תחת כיפת השמיים,
באין להם אפשרות לנסוע הביתה לאחר יום-
העבודה, תוסדר עתה תחבורה נוחה אשר
תסיע את הפועלים מכפריהם וחזרה טדי
יום. בצורה זו יוכלו לעבוד בישובים ה־עיבריים
הזקוקים לכוח־העבודה שלהם, לשוב
עם ערב הביתה, לישון במיטתם ובחיק

רמת־גן• טבו>ר • .ח דו ה • 3תנ>ה • נצרת --

* 1תד 1׳ 1תן־ אנשים עוברים בדיזנגוף
* 1תר 1*1תר אנשים ק מי ם

רהילוי

ס קנ דינ בי ה
מל-אביב, ריווב דיזנגוף ,146 טל 231602 .

מנוי לשנה על ״העולם הזה״ —
בדואר אויר לאירופה 60ל״י.

פועלים ערביים בדרום תל־אביב
ג׳ונגל

קורסים לפנה״צ, אחה״צ ובערב

בכתות קטנות למבוגרים
אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית, רוסית,
ערבית, ספרדית, אי טלקית, פורטוגזית
קורסים מיוחדים לתלמידי בתי־ספר תיכוניים ויסודיים
תל־אביב
חי ס ח
נחלת־בנימין ,2טל 56347 .
ד,חלוץ ,2 7טל 69265 .

האטרקציה של
ספורט החורף בישראל

״ קארטינג״
פתוח מ־ 4עד חצות
מגרש ״יריד המזרח•
מול תחנת ״פז•

מחליאה. ביאושם, לא האמינו כי תנאים
אלה עשויים להשתנות.
באותה שעה עצמה התכנסה בירושלים
ועדת־השרים לענייני־כלכלה. על סדר־יומה
— הצעה להקים אכסניות מיוחדות, בהן
יתגוררו אותם פועלים. הדיון היה קצר,
כי חומר־הרקע הוכן מזה זמן רב.
ההחלטה — הממשלה תקים את האכסניות.
האנשים
שזועזעו. הדרך אל ההחלטה
היתר, ארוכה. היא החלה בכתבה שתפסה
שני עמודים של העולם הזה 1350 תחת
הכותרת ״ג׳ונגל בלב העיר״ תיאר אז
ראש־המערכת שלום כהן, את מצבם המזעזע
של הפועלים הערביים, החיים בר״
כוזי נחלת־יצחק ודרום תל־אביב.
הכתבה זיעזעה כמה אנשים, שבל אחד
מהם, בנפרד, החליט כי יש לנקוט בפעולה.
האחד היה שר־העבודה יגאל אלון.
שני היה ראש המחלקה־ר,ערבית של ההסתדרות,
יעקב כהן. שלישית היתד, נינה
די־נור, אזרחית תל־אביב שהקדישה במשך
השנים את מירצה העצום למיפעלים שונים,
ריכזה מאמצים אלה לאחרונה, בשטח
היחסים היהודיים־ערביים במדינה.
יעקב כהן העלה את הבעיה במוסדות
ההסתדרות, הצליח — כצעד־ביניים —
לפתוח מועדון ובית־ספר לנוער הערבי
המוזנח. במקביל נערך מישאל בריכוזי
הפועלים, כדי לוודא אם מוכנים הם לשלם
שכר־דירה, במעונות או באכסניות.
נינה די־נור הפכה פטרונית ומבקרת קבועה
של הפועלים, ויחד עם אחד מהם —
אחמד מצארווה, מערערה, העובד ולומד
בתל־אביב — ערכה סקר ממצה, אשר

בלב

העיר

משפחתם, כפי שמגיע לכל פועל בחברה
תרבותית.
מנגנון אין חדשתחתשמש הדו א ר
ידיעה שהופיעה השבוע ביומון הארץ
גרמה קורת־רוח מרובה לפקידיו ולמנהליו
של שירות הטלפון במשרד־הדואר.
בידיעה נמסר על ״איחור בקבלת שיחות
טלפוניות, שממנו סובלים מנויי־הטלפון בזמן
האחרון,״ ועל כך שיש הכרח ״לחכות
שעות אחדות לשיחה רגילה, וגם קבלת שיחה
מהירה דורשת זמן רב.״
המתלוננים, נמסר בידיעה שהופיעה במדור
הארץ לפני שלו שים שנה, ביקשו את
התערבות השלטונות לתיקון התקלות, נענו
בחיוב על־ידי ״הוד מעלתו הנציב העליון״
לפלשתינה א״י.

החי
* לאור היום וכמחשן• :בירושלים,
נכנס אלמוני לקפה ניצן, שאל את
בעל־הקפה אברהם שקדי אם החברה מן
הפלמ״ח יבואו, נענה בחיוב, ישב להמתין,
שתה קוניאק, יצא מבעד לחדר־הנוחיות טבלי
לשלם.
* דור דור ומרכיציו: בבני־ברק,
התאונן דויד דור כי הוכה על־ידי מנהל
המוסד מגן לילד, שעה שבא לבקר שם
את ילדתו.
* בלי קמטים: בחיפה, נעצר משה
סלמן לאחר שתקף את אשתו במגהץ לוהט,
אותו ניסה להניח על פניה.
דהעדלט •הזה 1427

תדריך
העולם הזר, ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
היכן לבקר השבוע, לפי סדר העדיפו—
חובה לראות;
יות הבא ;
— רצוי לראות אפשר לראות.

גוט7ן ס

המאהכ (הבימה) ביצוע נקי
ומלוטש של מערכונו הציני של הארולד
פינטר אודות תרומתם של המאהב והזונה
למוסד הנשואין. משחק מהנה של דליה
פרידלנד ואלכסנדר פלג. כהקדמה מוגש ביצוע
משעמם של העלמה יוליד, לאוגוסט
סטרידנברג — אפשר להחמיץ.

דגמי

קי׳ן
9 <>5ו

אלקטרה (התיאטרון הקאמרי)
הטרגדיה היוונית העתיקה אודות הבת הנוקמת
באמה, לפי הגירסה של אוריפידס.
בביום של גרשון פלוטקין, השם את הדגש
על חוסר־הטעם שבגאולת־דם ונקמה. אורנה
פורת חוזרת לבמה אחרי שנתיים.

בפני מנ ה לי ה קניו ת.

שלמה המלך ושלמי ה
תל-אביב
12—17.1.65
18—23.1.65 חיפה ירושלים 25—28.1.65

סנדלר (התיאטרון הקאמרי) אילי גורליצקי
מזהיר במחזמר ישראלי ראשון, המצטיין בפאר
בימתי ולשוני. מחזהו של סמי גרוני־מן
בעיבודו של נתן אלתרמן.
*.*.נ אדם לכל עת (התיאטרון
הקאמרי) סר תומאם מור, איש הרוח הבריטי
בן המאה ד 16 מקריב את חייו
כדי להישאר נאמן למצפונו, במאבקו נגד
המלך ויועציו המושחתים. בעיות מוסר,
מצפון ודת, במחזה מעולה, המדגיש את
אחריותו של האדם הקטן, המאפשר באדישותו.
את השתוללות העוולה. אברהם בן־
יוסף, אורי לוי, אריק לביא.

מספרי הטלפון החדשים
בתל-אביב :
המלך ג׳ורג׳ 18ג׳

).21040
בן־יהודה 194

ממלא המקום (הבימה) ביצוע
כושל של מחזה גדול, שחשוב לראותו
גם בכישלונו הבימתי. בעיית המוסר מול
התועלתנות וסילופד, של האמונה הדתית במחזהו
של רולף הוכהוט אודות שתיקת האפיפיור
פיוס ד,־ 12 נוכח השואה.
* אל תגעוכנ וי מ ן
נות) אבנר חזקיהו במלוא
בהופעה וירטואוזית במחזה
עוד אדם קטן הנשחק בין
והטכנולוגיה.

242929

השמעת

(תיאטרון העוכשרונו
הקומי
ישראלי אודות
גלגלי החברה

הרפתקאות כריו

( או רי ט,

תל־אביב) סאטירה מענגת על סרטי דגיבורים
הסינטטיים בנוסח ג׳יימס בונד. דאן׳ פול
בלמונדו.
אמריקה אמריקה (גת, תל-
אביב) גלגוליו של צעיר יווני בתורכיה של
שלהי המאה ד,־ ,19 המודרך על־ידי מניע
אחד: השאיפה להגיע לאמריקה. סרט נפלא
של איליה קאזאן.
* * גכירתי הנאוה (פאר, תל אביב)
גירסה הוליבודית מפוארת של המחזמר
שובר הקופי ת. רקם הריסון.
* * הלילה של האיגואנה (אסתר,
תל־אביב) אוסף של כל הסטיות הנפשיות
והמיניות במחזה מעובד של טנסי ויליאמס.
אטה גארדנר, ריצ׳ארד בורטון.

בני בו עו ה קדנ 11 בו 1ס

דחי י־יג״ל ,14 טל 33141 .ת״א

על קיצור הדרך לזוהר?
שיעור ״אנסלם״ יסביר לך הכל:
אלוף השפתונים הוא ״אנסלם״.
נשי העולם משתמשות ב״אנסלם״.
סמכי על ״אנסלם״ כי הוא לא יכזיבך.
למדי ש״אנסלם״ הוא היפה בשפתונים
ואיננו היקר ביניהם.
מולדתו בפאריס, עיר הזוהר.
ובסיכום: בשעור קצר זה למדת
גם את, כי קיצור הדרך לזוהר הוא
שפתון ״אנסלם״ ,מהחדישים בעולם,
בגווני אודם וברק־כסף נהדרים.

הא,דת׳ הכרמל 39

* דת *לצב•־

טל 56980 .

ט כני קו ם

כל תלמידמקבלבחינם

מערכת כלי שרטוט משובחים

אלקטרוניקה

דדיו ־ טלויזי ה

פיתוי נוסח איטליה (אר-
מון־דוד, תל־אביב) סאטירה שרשית על מין
וכבוד בסציליה. סרטו של פייטרו ג׳רמי.

בנות אפרודיטה (סמדר,
ירושלים) אגדה פיוטית בסרט־אוירה יטני
אירוטי. בני־שבט ׳׳ רועים פוגשים בבנות
כפר־דייגים שבעליהן יצאו לים.
מטריות שרבורג (רון, ירושלים)
ד,אופירה הקולנועית הראשונה. רומן
אהבה פשוט מוגש בסימפוניה של צבעים,
צלילים ומשחק בלתי נשכח.

* נפילת

האימפריה

הרומית

(צפון, תל־אביב) סופיה לורן הופכת את אחת
מנשות־ההפקר של ההיסטוריה הרומאית לבתולה
צנועה, וסם ברונסטון הופך את
ההיסטוריה הרומאית כולה למעין הוליבוד
דאשתקד, בסרט ראטה.
העולם הזה 1427

קו דטוטמגונות
בנין וארכיטקטורה

כל תלמיד בונה לעצמו
מ קלט רדיוחדיש

רח׳ בלפור 3טל 56889 .־
חיפה. רח׳ הרצל 44׳ טל• 3403 .
ירו שלים. בי״ס ״חורב׳ ,רדז׳ המלך ג׳ו רג /טל 25214 .
תל־אביב, רח׳ בן יהודה ( 26 לפני בניו אל־עלן

שנה 28

מספר 1427

המשגעת
את משטות
תל־אביב
11>|1||׳ 8זי 1זז— [11— 1ז 1י 11₪ד 111י 8?9 0 8 8 1 8

ט׳ שכט תשכ״ה13.1.1965 ,

המחיר 9 0אגורות