גליון 1428 מתאריך 20 בינואר 1965

חל ק וחלק

רוז׳ר אשכנזי, המנהל הטכני של מעבדות ה אל ק טרוניקה
של רנביט,בודק במו ידיו כל מקל ט ומקלט
של טלביזיה גרץ המגיע ארצה. כל מערכת אל ק טרונית
של ה מקל ט נבדקת ע״י רוז׳ר באמצעות•
מכשירים משוכללים. תפקיד הבדיקה הקפדנית
להבטיח, כי המערכת פועלת באופן מושלם, וכי כל
אחד מ מ או ת חלקי ה עומד בספציפיקציות הגבוהות
של מפעלי גרץ באירופה.
רק לאחר בדיקה מדוקדק ת מאשר רוז׳ר, כי מקל ט
הטלביזיה פועל באופן מושלם, ורק עם אישור זה
נמסר מקל ט גרץ לתעודתו.

לפני כסה חירשים סיפרתי לך על בקשה
מיוחדת־במינה, לצו־על־תנאי, שהוגשה על־ידי
ה״עתונאי״ הסיצרי, אחמד עוסמאן,
המוחזק ללא מישפט בבית־הסוהר הישראלי(
.אחרי תום תקופת מאסרו, בעוון
השתתפותו במרד כלא שאטה, כלוא עתה
עוסמאן לפי סעיף 111 של תקנות־החירום
הבריטיות).
עוסמאן ביקש את בית־המשפד העליון
לצוות על מנהל בית־הסוהר להרשות לו
להיפגש עם אורי אבנרי. בית־המשפט דחה
את הבקשה.
פרט אהד היה חסר באותו סיפור: לשם
מה ביקש עוסמאן לקיים את הפגישה?
מה היתד. צריבה להיות מטרתה?
רק השבוע נודע לי הפרט החסר. הוא
מעניין למדי.

על דעתו של עוסמאן עלה רעיון מבריק:
מדוע לא ישכנע את ממשלות ישראל
ומצריים להסכים להחלפת אסירים, שנידונו
על עבירות בטחוניות? ובמיוחד: מדוע
לא יוחלף הוא. עוסמאן,
יתכן כי הרעיון עלה בראשו של עוסמאן
בעיקבות חילופי־האסירים שנערכו לא־מכבר
על־ידי ממשלות ארצות־הברית ו־ברית־המועצות•
שתי המדינות שיחררו מרגלים
בכירים של הצד השני, בעת ובעונה
אחת.
אולם באותה עיסקד, אמריקאית־סוביימית
פעל מתווך. עורך־דין אמריקאי נודע הוא

מימין: רוז׳ר בודק א ת מערכת
ההטיי ה האלקטרונית, היוצרת
א ת התמונ ה הבהירה על מסן
טלביזיה גרץ.

אדוארד עטיה
משמאל: רוז׳ר בודק א ת
הטרנספורמטור האלקטרוני ,
היוצר מתח בן 19—18.000 וולט.
מ תח זה גורם ל״הפצצת״ מסן
הטלביזיה ב אלק טרוני ם ויוצר
ע״י כך א ת התמונה.

הפצהושרותים: רנביט. ת ל ־ אביב, ב ן ־ יהודה ,26טלפון 5 9 4 0 7

שפנה אל שני הצדדים, השיג את ההסכם
החשאי במשא־ומתן פרמי וממושך.
עוסמאן שאל, על כן, את עצמו: מי
האיש המסוגל לתווך במיקרה זה בין
שתי המדינות, שאינן מקיימות ביניהן
שום יחסים, ושלא תיתכן ביניהן שום הידברות
ישירה?
וכאן צץ במוחו הרעיון: אורי אבנרי.
מבר עוסמאן: אבנרי מוכר במרחב —
גם במצריים — כאיש הדוגל בשלום
שמי. הוא נחשב לאיש המתייחם בחיוב
לרעיון הלאומי הערבי. בישראל אין איש
מטיל כפק במהימנותו. הוא האיש היחיד
ששני הצדדים יתנו בו אימון.
ההצעה לא נתקבלה.

השבוע קיבלנו מכתב מאת העורך הבריטי
הנודע, שהפגיש בשעתו את אורי
אבנרי עם אדוארד עטיה המנוח ואישים
ערביים אחרים (העולם הזה .)1417

כתב העדרך לאמרי:

פוטו רפיד
תל־אביב, בן־יהודה 68
מציע:
• מצלמה אוטומטית 72 תמונות
— 100.ל׳׳י
• מסרטה 8מ״מ אוטומטית
— 180ל׳׳י
• מקרינים לסירטונים וטיקוגיות
• פרוז׳קטורים לחטכרה 7 ,ל׳׳י
ליממה
• שפרות סירטונים לטרותכם
ועוד מבחר מצלמות, מסרטות, מסכים
בתנאי תשלום נוחים

בכתות קטנות למבוגרים
אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית, רוסית,
ערבית, ספרדית, אי טלקית, פורטוגזית
קורסים מיוחדים לתלמידי בתי״ספר תיכוניים ויסודיים

תל־אביב

חיפח

נחלת־בנימין ,2מל^ 6347 .

החלוץ ,27 סל 69265 .

עטיה הרבה לדבר עליך. כשקרא את
מאמריך בלה־מונד, צילצל אלי בהתלהבות
רבה .״בערבי, הייתי סוכן לקבל הצעה
זו,״ אמר, בשהתרגשותו עוברת על גדותיה,
כסי שקרה לו לעיתים .״מצויין,
נהדר,״ וכר.
הוא התחיל לתאר באוזני מייד את
הצורה שתלבש ההתפייסות בין הערבים
וישראל. בכך היתה גדולתו של עטיה —
הוא באמת רצה בהתפייסות.
יש אנשים הנהנים מכך שהם שונאים,
ויש כאלה שלהם אינטרס מוחשי בקיום
השימה. הוא היה ההפך מזר״ שום דבר
לא היד מסב לו הנאד. רבה יותר מאשר
שלום שיושג כתוצאה ממשא־ופתן.
אגי המציא >ך את נאומו האחרון,
אותו נשא באיחוד האיכספורדי כשעה
חעגלס חדה 14.28

שמת. נראה כי השקיע בנאום זה מאמץ
עצום ובלתי־רגיל. הוא הקליט אותו ברשמקול
ולמד אותו על־פה, בניגוד ל-
מינהגו לדבר ללא הכנה.
אולי גרמה לכך העובדה שלאיחוד ריתה
משמעות מיוחדת בעיניו, מאחר שהזכיר
לו זכרונות מימי נעוריו, כשבא לאוכם־
פורד כערבי צעיר ואחוז חרדת־קודש מן
הסודאך.
הוא חסר לנו. מעטים מדי בעולם האנשים
בעלי השכל הישר והלב הרגיש.

היד, לו לאדוארד משהו מיוחד, שעורר
חיבה. אני שמח שפגשת אותו, ואני יודע
שהוא שמח שימחה עצומה שפגש אותך.
אעביר לבני־משפחתו את דברי־הניחומים
שלך, ואני יודע שהם ישמחו.
מכתבים איתני בסלע

לרינה איתני: מוטב להיות אשר, גאה
וישרה, מאשר יהודיה מפוקפקת מבחינה
הלכתית.
לכן זאת עשי: אל־נא תתגיירי — אלא
אדם היי! ותני ידך למלחמה — למען
הפרדת הדת מן המדינה.
יעק 3אליי, תל־אביב

ספר ל״סאבה״ (המשך)
טוב עשה הקורא בנימין גונדר שהתלונן
בקול רם על מכשיר הטלביזיה שקנה מחברת
סאבה (העולם הזה .)1428 גם ל? יש
מכשיר כזה, ואני שותף לגורלו.
לא איכפת לי שבאמצע החדר שלי עומד
מכשיר מיותר, שאין בו שום תועלת.
לא איכפת לי שאני מבזבז כל יום כרבע
שעה, במאמץ שווא לקלוט בו משהו, ותהיה
זאת אפילו תמונה מטושטשת.
לא איכפת לי שד,רוגז היומיומי עלול
להביא לי אולקוס.
מה שאיכפת לי הוא שכל ידידי צוחקים
ממני.
א. אוריאל, תל־אביב

הפרי הראשון

מאמרכם ״הטיהור הגדול״ (העולם הזה
,)1421 בישר טובות לכל ערביי ישראל.
לובראני, קולק וכולם
עמיר

עפים. תקוותנו היא
שיורשיהם לא יאכזבו.
אנו
מחכים לקטוף
את הפרי הראשון
של הממשלה
החדשה: חיסול ד,־
מימשל הצבאי.

נאסר תופיק,
עראבה

לא לנדנד לזקן 1

תופיק

כתבתם פעם שאילו
היד,בן־גוריון יורד מהזירה מיד לאחר
מיבצע סיני, הוא היה נשאר מנהיג גדול
ומצביא גדול בעיני העם. לכן אני סבור
שעתה, בשעת־השפל שלו, מוטב שתפסיקו
להזכירו, והוא ישאר בזכרון הציבור בדמותו
הנוכחית. אם תמשיכו לנדנד לו, תגרמו
לתוצאות הפוכות.
דויד גורדון, נידיורק

אנשים על הסוס

אתן הגרושות (העולם הזה — )1425 לא
בודדות אתן במערכה. אנו, הרווקות, מבינות
ומזדהות איתכן בכל לב. מצבנו —
בעיקר מגיל 24 ומעלה — שוזר, כמעט לחלוטין.
נכון
שבארץ הזו יש הרבה יותר נשים
משכילות מאשר גברים של ממש. אך
אלה מרגישים עצמם על הסוס, ואין כל
הקבלה בין ערכם הממשי, לבין מה שהם
מתיימרים להיות.
אתי, חתיכה בת ,25 תל־אביב

מקום קדוש
בעיר מפוארת כמו בני־ברק — בה אני
גר 14 שנה — יש רק שני בתי־קולנוע,
וגם הם בגודל של קופסת גפרורים. אין
יה מקומות־בידור אחרים, מלבד כמה בתי־קפה
מפוקפקים, שם משחקים ביליארד והורגים
את הזמן. ובכלל, אין מי שידאג
לנוער.
האם בתי־מדרש וישיבות יפתרו את בעיית
הנוער החילוני, המהודר, חלק נכבד מנוער
העיר? הרבה מדברים ברדיו והרבה כותבים
בעתונים על פיתוח, והמכאיב ביותר
הוא שאותנו מזניחים בגלל רשלנות ואפלייה.

יעקוב
דבורי,

בני־ברק

טוב לגנב
לאומיות ישראלית לבני כל הדתות והגזעים
בארצנו! ואיש בדתו יחיה!
העולם הזה 1428

חד,גיון הבריא מורה שכל אדם, הרוצה
להיות בן הדת היהודית, חייב לעבור את
כל תהליכי הגיור הנדרשים ממנו. לא כן
הדבר כשהמדובר באדם הרוצה להתבולל
בעם ישראל רק במובן הלאומי. הוא אינו
חייב לעבור תהליכי
גיור, ועלינו להסתפק
בכך שהוא אזרח
ישראלי; דובר
השפה העברית; מקבל
חינוך עברי;
משרת בצה״ל ומעורה
בחברה הישראלית.
אין
אנו חיים במדינה
דו־לאומית או
רב־לאומית, כפי ש־מתרשמים
לאחר עיון שירזלי בתעודת־זהות ישראלית.
שם מציינים את
הישראלי הלא־יהודי לפי לאומיות שקובעים
לו באופן שרירותי — לפעמים למרות
רצונו ולפעמים בניגוד לעובדות הקיימות.
אפילו תורכיה, שבימי עבד־אל־חמיד לא
גייסה יהודים ונוצרים לצבאה, התקדמה
מאז. נוצרים ויהודים נחשבים לתורכים
בעיני החוק.
רוב המדינות בעולם הרשו לנו להתבולל
בהן בכל המובנים. רק אנו הישראלים
דוחים את האחרים.
בקיצור: טוב כשאני גונב, ורע כשאחרים
גונבים ממני.
אחינועס ישראל שירזלי, ירושלים

דעחונאות
ב־5ו בפברואר יחלו הלימודים במחזור
הראשון של .,בית הספר לעתונאות*.
הלימודים יתקיימו ב מ סג ר ת קורס בן
ששה חד שים שמסרתו לתת הכשרה
עיונית ומע שית במקצוע העתונאות.

הדיבה הגדולה
בעתונום הובעה הדעה שאין מקום ל־מישפט
דיבה נגד מפא״י ונגד שאול אביגור
(העולם הזה .)1426 אני תקווה שתפרסמו
את דעתי בעתון, למרות שהיא נוגדת את
זו שלכם.
נכון כתבתם, שמאחורי התביעה עומדת
תנועת החרות בכל מלוא שיעור קומתה,
אך אין פלא בכך. הרי הריויזיוניסטים הם
שנפגעו בעלילת־הדם שנרקמה במוחו השטני
של דויד בן־גוריון, בעת מסע־ד,בחירות
לקונגרס הציוני בפולין. הוא ניצח
בבחירות כתוצאה מעלילת־דם זו!
התוצאה העיקרית: מאז שלטת מפא״י
בתנועה הציונית ובמדינת־ישראל. תנועת
החרות תבעה תמיד ועדת־חקירהמשפטית.
ומי נלחם נגדה? ״לוחם הצדק״ בן־גוריון!
אין אפשרות לד,שתת בין הפרשה הנוכחית
ובין עלילת־הדם הזתעתית, שיש להן רק
נקודה משותפת אחת: האחד בדורו יצר
את שתיהן.
שלמה בן־יוסף, ראשין־לציון

גם באמידים נפלה שלהבת
בכדי להרגיע את הצדיקים ממשק ביתד,שיטה,
שנתחלחלו בתדאי למקרא הכתבה
על נשף־הטירוף בחיפה
(העולם הזה
,)1426 בה כתוב שאני
בן משקם, הריני
מודיע: נולדתי,
גודלתי וחונכתי במשק
גבעת־ד,שלושה.
נו, והרי התוצאות:
באותה כתבה
אני מופיע בצילום,
ניראה מחבק מורה
לערבית.

אמיר שרון,
תל־אביב

שרון

קול קורא
נמאסתם! אולי תפסיקו כבר להופיע?
א. גדעון, ירושלים
ואולי לא?

בין

המקצועות

הנלמדים

בבית

הספד:

ה ע תונו ת בי שראל ובעולם, תולדות העתונות* ידע
העתונ אות,

תו ר ת

ה כ תי ב ה

ה ע תונ אי ת.

מ בנ ה

העתוו, עימוד ודפוס, דרבי ה ח קי רההע תונ אי ת,
מקורות האינפורמציה,
וכן :

עתונות־הרדיו

ה ע תונו ת והחוק.

ועתונות־הסלביזיה.

על צוות המורים והמרצים בבי תהספרנ מני ם
ע תונ אי ם

בכירי ם

ומרצים

ה אוני ב ר סי ט ה.

פרטי מלאי והרשמה:
במשרדי כית־הספר ״בית כני ברית״ ,רחוב קפלן, וגל־אכיב,
טלפון ,222830 יום יום כין השעות 4אדוה״צ עד 7כערב.

תאוות כשרים
קראתי את מכתבה של משפחת סודרי,
המתאוננת שחייה הפכו גיהינום במושב
(המשך בעמוד )4

״דחף״

(המשך נזענזוד )3

מיאו־מיאושוויץ

הצימחונים אמירים (העולם הזה ,)1404וברצוני
להגיב עליו:
כשאמירים הוצעה לנו, לצימחונים, הובטח
לנו על־ידי הסוכנות שכל המתיישבים הקודמים
יעזבו. משפחת
סודרי נשארה,
למרות שאי־אפשר
מוסרית, מבחינה עקרונית והגיונית לחייב
אותנו לחיות
עם תושבים לא־צימחוניים.
למרות
זאת נהגנו בהם לפנים
משורת־הדין: הם
קיבלו תוספת לשיפוץ
ביתם וחלקה במטעים.

טוענים עוד זמיר שהפריחו בזיעת־אפם
את השממה והשקיעו את מיטב כוחם בביסוס
המקום. זה לא מדוייק. הם עבדו
כשכירים אצל הסוכנות, שפועליה, כידוע,
אינם מתאמצים במיוחד.
למרות הכל אנו רואים בהם מתיישבים
בעלי זכויות שוות, ואף מתירים להם להמשיך
ולאכול בשר כאוות־נפשם.
שלום זמיר, אמירים

עד מתי יימשך הרצח? עד מתי ישתולל
הגסטאפו של העירייה (העולם הזה?)1427 נרצחים חתולים
יום־יום על־ידי קלגסים
שכירים, על
לא עוול בכפם. אין
הם מזיקים לאיש,
אין הם ׳ מעבירים
מחלות, הם מטהרים
את העיר מעכברים
ומחולדות. הם מוסיפים
יופי וחן לעיר
ומהנים את לב
בעליהם.
פשעם היחיד הוא
שהם התולים.
האם יעמוד הציהאם
יחריש המצפון
בור הנאור מנגד?
הציבורי?
מירי, תל־אביב
הזדעזעתי כאשר קראתי את סיפורה של
זיוה יריב עלהסנקציות שעורך השלטון
בבני־עמי החתולים. אני דורשת לחקור ״מי
נתן את ההוראה״ הפושעת לרצוח בדם־קר
חמשה חתולים מסכנים.
אגב, יש לי בעיה קטנה: אבי בא מירדן

ואמי נחשבת לאזרחית ישראלית. מי אני?
איחולי: שנה אזרחית שופעת עכברים.
חמשושית, מזבלת חיריח

מערכת השגות שאפרטן כאן, ואבקש בזאת
את סליחת כל הנוגעים בדבר אם שיקולי
מבוססים על טעות. ובכן: לאור העובדה
שרבים מבעלי הדרגות הגבוהות גרים בצהלה,
ולאור העובדה שאיתן כהן לומד
בפנימיה הצבאית, הריני מסיק שאיתן הוא
בנו של קצין בכיר בצה״ל.
לכן, העובדה של קטיעת החדשות בכדי
למסור הודעה פרטית של קצין בכיר, מורה
מחד, על עוצמתה ההולכת וגדלה של הקצונה
הבכירה, ומאידך, על משהו לקוי
במנגנון שירות״השידור.

אורי דייוויס, זיר אל־אסד
טעות לעולם צודקת
המשושית

בית־החולים לחולי־נפש באבר ־ יעקב
אינו מתאים לתפקידו (מעריב).

אליהו שמש, ירושלים

רע־־דיו
ביום החמישי ,7.1.65 ,במהדורת החדשות
של שעה שבע, שודרה ההודעה הבאה:
״איתן כהן, בן החמש־עשרה וחצי, הלומד
בפנימיה הצבאית, נקרא לשוב בדחיפות
לביתו שבצהלה.״
הודעה זג נמסרה באמצע שידור החדשות,
לא במסגרת ההודעות שלאחריהן.
על־סמך עובדה זו מתכוון אני לבנות

מעשה שובבות של ילד בן ילד בן
12 מחיפה (מעריב).

אורה נגר, רמת-ג!

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתכים.

נ 11י |
ו ג 1מ * 1מ
1£11ד ז 1

ירקות טריים מגיעים יום יום בכלעונות
השנה ישר מן השדה למפעלי עסיס,
עוברים מיד מיון ורחיצה קפדנית ותהליך
בישול בדוק השומר על מלוא ערכם התזונתי•

\ 1אפונת הגי

ע ט גז ה

ירקות עסיס מעובדים, ללאתוספת
תמריש ימ ור וצבעימאכל, ו הינ ם
מצוינים להכנת כל תבשיל, לפי טעמך האישי•
לכן רק עסיס מציע:

כל הירקות ־ כל ה שנ ה!

ש מו!
1ע הגז ד

ב מיז!

בשלם

ארצות הברית
וכד־חח האחד באפדיל

הקאריירה המדינית של בארי גולדווטר,
הדחליל של ,1964 נסתיימה השבוע בקול
ענות חלושה.
נקודת־הסיום נשאה את השם: דין ברץ׳.
כיבוש לטווה ארור• לפני פחות
מששה חדשים הגיע בארי לפיסגה, נתמנה
למועמד המפלגה הרפובליקאית לכס־הנשיאות.
מעשהו הראשון אחרי המינוי:
מסירת תפקיד יו״ר הנהלת המפלגה לידי
ברץ ,,עוזרו הקרוב.
היו שראו במעשה זה צעד לטווח־ארוך.
הם האמינו כי בארי יודע כי לא יוכל
לנצח בבחירות של , 1964 וכי על כן הוא
מתכוון בראש וראשונה להטיל את שלטונו
על המפלגה. מינויו של ברץ׳ ביטא את
הכוונה להפוך את המפלגה הרפובליקאית
מערב־רב של חוגים והשקפות למפלגת־דוקטרינה
ימנית־קיצונית מגובשת.
ואכן פעל ברץ׳ בכיוון זה. הוא טיהר
את מנגנון המפלגה מיריבי גולדווטר,
המשיך בטיהור זה גם אחרי שהמועמד
לנשיאות נכשל בבחירות. הוא הפך את
מישרתו לעמדת־כוח מרכזית.
לית דין ויית דיון. בטרם נסתיים
מניין הקולות של הבחירות, כבר יצאו
כל שונאי גולדווטר במפלגה בקריאה להוציא
מידיו את השלטון. סיסמת־הקרב
שלהם: לסלק את ברץ׳.
לאיש לא היה ספק כי הקרב על ברץ׳

טי פאשיסטי־למחצה, שהיה מוכן להושיט יד
לגזענות ולטרור.
אוהדי אמריקה יראו בכך התגברות של
האינסטינקט האמריקאי הבריא, החוזר מדי
פעם אל המרכז ואל שביל־הזהב, אחרי
התקפות קצרות של היסטריה קיצונית.

אי שעד סו ס ש חור
בעוד בארי גולדווטר צועד לעבר קברו
הפוליטי (ראה לעיל) ,עולה באופק האמריקאי
ענן שחור, אשר לעומתו נראה
בארי ככדור פורח צבעוני.
כי ארצות־הברית מתקרבת למפלה הגדול
ביותר בדיברי ימיה: ויאט־נאם.
הזרה דדיאן־כיאן־פו. שוב אין ספק
כי העמדה האמריקאית באותה ארץ דרום-
אסיאתית אבודה. הקרבות סביב העיירה
בין־גיאה, בקירבת סייגון הבירה, מזכירים
את הקרב המכריע על דיאן־ביאן־פו, שבו
התמוטט השלטון הצרפתי בצפון המדינה
לפני עשר שנים.
ההתערבות האמריקאית כבר פשטה את
הרגל מבחינה פוליטית ותעמולתית. עתה
היא מתקרבת לפשיטת־רגל צבאית. הברירה
תהיה בין כיבוש הארץ בידי הצבא
האמריקאי והרחבת המלחמה — עד כדי
סכנה של מלחמת־עולם — לבין נסיגה
גלויה.
.אילו היתד, זאת מלחמה בין אמריקה
וברית־המועצות, יתכן שאפשר היה להסוות
את המפלה, להעמיד פנים שהושג הסדר
של כבוד. אבל מול אמריקה ׳עומדת במלחמה
זו סין, שאין לה כל עניין להקל
על מפלת וושינגטון. היא תכתיב את
התנאים המבישים ביותר שתוכל להשיג.
מה יקרה אזי
העירומים והמתים. ארצות־הברית
לא נוצהה מעולם במלחמה. היא ניצחה
במלחמת־השיחרור שלה, בשתי מלחמות־עולם,
במלחמות מכסיקו, הפיליפינים וקובה.
אפילו במלחמת־קוריאה השיגה לפחות
תיקו. עתה, זו הפעם הראשונה,
היא עומדת בפני מפלה צבאית גלוייה
ועירומה.
אמנם, לכאורה אין הצבא האמריקאי לוחם
בוויאט־נאם. אבל אלפי החיילים האמריקאים,
המשרתים שם כ״יועצים״ ,לוחמים,
נפצעים ומתים. יוקרת הצבא האמריקאי,

להקת־בידור מציגה כפני חיילים אמריקאיים כוויאט־־נאם
הבוגדים מוכרים את המדינה .

יכריע את גורל המפלגה. ברץ׳ עצמו
הכריז שלא יוותר ולא ייסוג. גולדווטר
הצהיר, בצורה חד־משמעית, כי ״פיטוריו
של ברץ׳ יהוו את הדחתי שלי והדחת
רעיונותי.׳׳
הקרב נקבע ל־ 22 בינואר, מועד כינוסה
של ההנהלה. הצדדים פירסמו דו״חים יומיומיים
על מהלך הכנותיהם. ברץ׳ העלה
על סדר־היום הצבעת אימון בו, אך ביטל
את הסעיף כשנוכח לדעת כי שוב אין לו
דוב. יריביו הודיעו כי יעלו הצעה של
אי־אימון, וכי הרוב מובטח להם.
השבוע נכנע ברץ׳ .הוחלט שיתפטר
מתפקידו באחד באפריל, ללא דיון. ב־מקומו
יבוא העסקן ריי בלים, יו״ר הנהלת
המפלגה במדינת אוהייאו.
אינסטינקט בריא. התאריך שבקבע
נתן לסוף הקאריירה צביון של בדיחת
האחד־באפריל. יחד עם ברץ׳ נופל גולדווטר
עצמו, כעלה נידף.
אמנם, גם היו׳׳ר החדש הוא איש הימין,
שמרן מבטן ומלידה. אך יש הבדל מהותי
בינו ובין קודמו. כי בלים נימנה עם
הזרם המסורתי של הימין האמריקאי, שהוא
מתון ובורגני, בעוד שברץ׳ קרוב יותר
לפאשיזם.
כך נידמה כי מגיע לקיצו פרק קצר
בהיסטוריה האמריקאית. האומה דחתה את
הקיצוניות הימנית /פנתה עורף לזרם פולי־הסולם
הזה 1428

שיכנס למלחמה זו בהיסח־הדעת וללא
חישוב מראש, מונחת על כף המאזניים.
לכן תהיה זאת מפלה מכאיבה יותר
מאשר המפלה הפוליטית הגדולה ביותר
של ארצות־הברית עד כה: אובדן סין.
פרק ושמו מק־קארתי. בסין לא
לחמו אמריקאים. היתד, זאת מלחמת־אזרחים
אמיתית. האמריקאים סיפקו ל־מישטרו
של צ׳יאנג קיי־שק רק נשק וכסף.
בבל זאת, כאשר כבש הקומוניזם את
סין, היד, זה הלם נורא. למחרת היום,
ובמשך קרוב לעשר שנים, אחזה עווית
את העם האמריקאי. קנאות, שוביניזם
קיצוני, ציד־מכשפות, שינאה שהגיעה עד
לגבולות הטירוף — כל אלה ציינו את
עשר ד,שניב האלה.
זאת היתד, התקופה שתשא לעולם את
שמו הזכור־לשימצה של הסנאטור ג׳ו מק-
קארתי, דמגוג קטן שנישא כפקק על גלי
הזעזוע הנפשי.
רק כעבור עשר שנים שכך גל עכור
זה. העם האמריקאי העלה לשלטון מצביא
מתון, מעורר־אימון ומרגיע. דוייט אייזנ־הואר
קבר את המק־קארתיזם, ויחד עמו
את ציד־ד,מכשפות•
בוגדים שפלים החודש החלו פרשנים
אמריקאיים אחראיים, כמו יוזף אלסופ
הנודע, מנבאים בגלוי כי לאמריקה צפויה
(המשך בעמוד )6

עוד פי הצמדה

יגדל כ ספך
במשך 5שני ם

בתכנית החסכון

כת כבקשתך

בשלם
דבי נ1ן י!ותף

(המשך מעמוד )5
התקפה חדשה של אותה מחלה, במהדורה
מסוכנת יותר.
אם תגורש ארצות־הברית מוויאט־נאם,
ולאחר מכן מכל דרום־מזרח אסיד״ תקום
המולה נוראה מבוסטון ועד סן־פראנציסקו.
שוב תגבר הזעקה כי בוגדים שפלים,
סוכני הקומוניזם, מכרו את המדינה. שוב
תגבר הקריאה לאיש־על־סוס, למנהיג דמגוגי
שישים קץ לאויבים מחוץ ולבוגדים מבית.
אין מה להגיד. האמנם קרובה סכנה

השבוע היה נידמה כי מעולם לא היה
הציבור האמריקאי רגוע ושליו כמו עתה.
לינדון ג׳ונסון נוהג בו ביד בטוחה, גיבש
רוב עצום סביב שלטונו, מאחד תחת
כנפיו פועלים ובעלי־הון, אנשי שמאל וימין,
ליברלים ושמתים. רטן עסקן רפובליקאי:
״אין לנו מה להגיד. מה שלא נעלה על
דעתנו — לינדון אמר זאת לפנינו.״
אולם אותו עסקן ביטא נבואה קודרת.
רק דבר אחד יכול להציל את המפלגה
הרפובליקאית משקיעה גמורה, הוא הוסיף.
אם תסולק ארצות־הברית מוויאט־נאם, ישתנה
המצב בין־לילה מן הקצה אל הקצה.
שלטונו של ג׳ונסון ייקבר בעיי המפולת.
העולם1 ,ששלומו תלוי במידה רבה ב־שווי־המישקל
הנפשי של אמריקה, יכול
רק לקוות כי הנבואות השחורות ביותר
לא יתאמתו.
אישים צדיק בן צד״

01010 1.1. .)74)1011

הגיבורים עייפים מן העולם , ,והעולם עייף
מן הגיבורים.
אלברם שתייצר נשען השבוע על הקיר
הלבן, כאשר עברו על פניו המברכים. ביום
הולדתו ד,־ 90 נראה חלוש, סירב למסור
ראיון לעתונאים. הם צבאו עליו לשווא,
בבית־החולים הנידח שלו בעיירה לאמ־בארנה,
בלב הג׳ונגל של מדינת גאבון
במרכז אפריקה.
כושית זקנה הגישול לו שתי ביצים,
נכבדים גרמניים מסרו לו מגילת־קלף ותרומה,
מקהלת ילדים מצורעים שרה לו הוא
בחור כארז, וסירות ערכו מירוץ בץ התנינים
בנחל אוגואה הסמוך.
אולם כמו וינסטון צ׳רצ׳יל בן ה־ ,90שנאבק
עם מר־המוות בלונדון הקרה, שייך
גם הדוקטור אלברט שוזייצר לעבר.
צ׳ומכה כסדר. לפני 52 שנה בא
לרפא את האפריקאים — ומאז לא השתנה.
אבל האפריקאים השתנו מאד — והדוקטור
מוצא־חן בעיניהם פחות ופחות.
הם טוענים כי הוא קולוניאליסט המתייחס
אל חוליו כמו מושל מחוז, מסרב לפנות
אליהם בשמם, מתעקש לזהותם במיספרים
סידוריים. הוא מסרב, לטענתם, להנהיג שי־טות־ריפוי
מודרניות ולהקים בית־חולים
היגייני משוכלל, בדבקו בשיטות פרימיטיביות.
שודייצר
עצמו אינו מכחיש את הטענות.
״באתי להביא מרפא, לא להביא תרבות,״
אמר הישיש.
וכדי להבהיר לגמרי היכן הוא עומד,
אמר הדוקטור הטוב :״אני מאמין כי מואים
צ׳ומבה נוקט במדיניות נכונה בקונגו.״
טיב־לב גז?ן ני. אירופים רבים, הסבורים
כי שתייצר הוא קדוש ובי צ׳ומבה
הוא רוצח מתועב, יתמהו על פסוק זה. אך
הדבר אינו מפליא. שתייצר, בן ה־ ,90 פשוט
לא שינה את גישתו מאז היה בן — 40
כשהאימפריאליזם הלבן באפריקה ,1גיע לשיאו.
הוא
עודו לובש את הכובע הטרופי הלבן,
שהיה פעם סימן־היכר של הפקיד
הקולוניאלי הזר. הוא מאמין כי האדם הכושי
שונה במהותו מן האדם הלבן, וכי
טעות גמורה היא מצידו לנסות להידמות
לו. הוא צדיק גזעני.
אך אם הועם זוהרו בעיני האפריקאים
הצעירים, לא דהה ברקו בעיני הלבנים
הקשישים, ובעיקר הלבנות הקשישות. כי
שתייצר ממלא תפקיד חשוב: בעולם חשוך
ופסימי, ששוב אין בו גיבורים וקדושים,
הוא מסמל את טוב־הלב, רוח־ד,הקרבה, ה־הומאניזם
הנאצל של תקופה אשר לא ידעה
את פצצת־האטום.
על כן עולות אליו ברגל כל הנשים
המחפשות זיק של אור — מאצילות לונדון
ועד רות דיין, אשתו של מי שהיה שר־החקלאות,
שביקרה אצלו פעמיים.
לולא היד, שתייצר קיים, היו צריכים
להמציא אותו. לעיתים נידמה, שזה אכן
מה שקרה.
העולם הזה 28ו

ה נ דון

ה0ינ1נ השליש•
^ נו הולכים לקראת מלחמה. אחרי
^ 4הסיבוב הראשון של , 1948 והסיבוב
השני של , 1956 יבוא הסיבוב השלישי.

אולי יפרוץ עוד כ .1965-הרוב
לוודאי שיפרוץ ב־.1966

הסיבוב הראשון זכה לשמות שונים
(״מלחמת־השיחרור״ ,״מלחמת־ד,עצמאות״,
״מלחמת הקוממיות״) ,אך השם הראוי לו
הוא ״מלחמת־החלוקה״ ,כי בו בוצעה
חלוקת ארץ־ישראל ונקבעו גבולותיה.
הסיבוב השני נקרא בשם ״מיבצע־סיני״
או ״מיבצע־קדש״.

הסיבוב השלישי יהיה מיבצע
הירדן.

ך -סיבוב הראשון היה יזום על־ידי
( !הערבים. הסיבוב השני על־ידי ישראל.

הסיבוב השלישי יהיה שונה מקודמיו
מבחינה זו. ייחודו יהיה
בכך ששום צד אינו רוצה בו.
ישראל אינה רוצה בסיבוב זה ואינה
ששד, לקראתו, כי ברור לה מראש שהוא
יביא בעקבותיו סיבוכים חדשים.
הערבים אינם רוצים בו, כי גם שוחרי־המלחמה
בעולם הערבי תולים עתה את
תקוותיהם בעתיד רחוק יותר, כאשר יהיה
העולם הערבי מאוחד וכאשר יעמדו לרשותו
טילים מיבצעיים.
ובכל זאת: למרות ששני הצדדים אינם
רוצים בו, קרוב לוודאי כי הסיבוב השלישי
ייערך במועדו. יותר מכן: אפשר
לחשב מראש, כמעט בוודאות, את מהלכיו.

אפשר לנתח את האנאטומיה
של הסיבוב השלישי זמן רב לפני
שיקרה -ואותם שיקהו בו חלק,
ואולי ימסרו בו את נפשם, יכולים
לעיין בה מראש.
הם יכולים — והם חייבים — לשאול
את עצמם: איך עלו המאורעות על מסלול
המוביל למלחמה אשר איש אינו רוצה בה?

^ ני מרשה לעצמי להציג כאן את
\ 4עדותי, למען ההיסטוריון של • העתיד.
עדות שהיא רלבנטית מאד להבנת ההשתלשלות.
לפני
כמה שנים, כאשר אך החלו הדיבורים
הראשונים בעולם הערבי על הטיית
יובלי־הירדן, החליט שבועון זה לבחון
את רצינותם. הוא פנה אל המומחים
העיקריים של ממשלת ישראל לענייני מים,
שאל אותם: האם יש ממש באיומי הערבים?
היתכן להטות את מי יובלי־הירדן בטרם
הגיעם לתחום ישראל?

התשובה האחידה של כל המומחים
הממלכתיים היתה: לאי
מבחינה טופוגראפית, הנדסית וכלכלית
אין כל אפשרות להטות את יובלי־הירדן.

איומי הערכים אינם אלא פיט־פוטים
ריקים, לתצרוכת פנימית.
אילו ביסס רק השבועון המסויים את
הערכותיו על חוות־דעת זו, לא היה האסון
רב. פשוט היינו נמצאים טועים ומטעים
את הרבים.
האסון ממשלת
16 שנה
שיה על

האמיתי נעוץ בנך שגם
ישראל ביססה -במשך
את בל עמדותיה ומעחוות־דעת זו.

כי המומחים לא היו מומחי השבועון
המסויים• הם היו — ועוד הינם גם כ
יום
— המומחים של ממשלת ישראל,

קיום החקלאות הירדנית לתלוייה בשיתוף־
פעולה ישראלי, כלומר בשלום עם ישראל.
אבל ממשלת ישראל לא קפצה על הצעה
זו. מדוע?

ך • שאלה הראשונה המתעוררת כאן:
| 1איך הגיעו אותם מומחים ממלכתיים
אל הערכתם זו?
כיום, אחרי לימוד התוכניות הערביות
לפרטיהן, אנו יודעים כי הטיית יובלי־הירדן
אינה בלתי־אפשרית.

בכל זאת החלה ממשלת ישראל במיפעל
החד־צדדי להטיית מימי הירדן ולהובלתם
לדרום הארץ.

בכך קבעה עקרון: כהעדר הסבם
כין הצדדים, יכול כל צד לנהוג
כמים הנמצאים בתחומיו ברצונו.

מפני שהיא חשכה בי המים נמצאים
בשליטתה, ועל בן אין היא
צריכה לוותר לאיש.

גרוע מזה: אנו יודעים כי אינה
קשה במיוחד.

לא חשוב, כרגע, אם זהו עקרון הוגן,
צודק או מוסרי. השאלה היא: האם היה
כדאי לממשלת ישראל לקבוע עקרון זה?
התשובה מתבקשת מאליה:
אילו היתד, השליטה המעשית על המים
באמת בידי ישראל, כי אז היה העקרון
יכול להיות כדאי לישראל.
ממשלת ישראל האמינה כי אכן זהו המצב,
ועל כן קבעה את העקרון.

הרי שנרצח עבדאללה, ואבדה ה־
\ 4הזדמנות ההיסטורית, בא השלב הקשור
בשמו של אריק ג׳ונסטון. הוא הציע את
חלוקת מי־הירדן. עתוני העולם הודיעו שהערבים
הסכימו. ישראל עמדה עדיין על
המקח. מתוך ההודעות הערביות, הרשמיות

בהשוואה למיפעל־הענק של הקמת הסכר
הגבוה באסואן, בדרום מצריים, המתקדם
בהצלחה, הרי מיפעל־ההטייה הוא קל וזול.
בפני מיפעל־ההטייה אינו עומד שום
מיכשול טופוגראפי, הנדסי או כלכלי, שאינו
ניתן לפתרון על־ידי מדינות־ערב.

אם בן, איך הגיעו המומחים
הישראליים לחוות־דעתם הפסקנית,
שאמרה את ההיפך?
איך החזיקו בדעתם זו במשך שנים
ארוכות, עד לפני זמן קצר?
איך מסרו חוות־דעת זו לממשלה, בידעם
שעל כך תבסס המדינה החלטות גורליות,
הכרוכות בדיני נפשות?

על כך ישנה רק תשובה אהת:
חוסר־אחריות פנטסטי.
ברור לגמרי כי המומחים לא הרכיבו
צוות־מחקר רציני, לא נטלו לידיהם את
המפות ואת צילומי־האוויר, לא ערכו סקר
ממשי, לא קבעו תוזאי אפשרי לאפיקים הערביים,
לא חישבו את כוח־השאיבה הדרוש,
לא ערכו תחשיב כלכלי.

הם הביטו במפה, חייכו וקבעו :
אי־אפשר.
ואולי הוסיפו, בשיחה פרטית :״מה? הערבים
האלה? הם לא מסוגלים לשום דבר!״
שום שר אחראי לא בדק את חוות־הדעת,
לא תבע הערכה אחראית יותר( .אל נשכח:
במשך חמש שנים חשובות היו מומחים
אלה כפופים לשר שהוא מלך מלכי חוסר־האחריות:
משה דיין).
כאשר הופעל חוסר-אחריות זה לגבי
מוביל־המים הישראלי, הוא גרם לביזבוז
עשרות מיליוני ל״י. הוקמו אגמים׳ על
אדמה מחלחלת, הוכנו תוכניות שנתגלו ככוזבות
וששונו לפרקים. לא נלקחה בחשבון
המליחות של מי הכינרת, ולכן היה צורך
להוסיף צינור שלם חדש לצורכי מהילה.
מישגים אלה עלו בכסף, בהרבה כסף.
אולם לכסף יש תחליף.

ננבר-אל-נאצר נום הנזצביא הנזצרי גגז&יצביא הכלל־נורבי
והבלתי־רשמיות, ניתן היה להבין כי אפשר
להשיג הסכם( .זה היד, באותה תקופה בה
הביע עבד־אל־נאצר, באמצעות מתווכים, את
רצונו להיפגש עם ראש־הממשלה משה שרת).
אז אירעה שורה של מאורעות ששינתה
לחלוטין את האווירה במרחב. בקאהיר נערך
משפטם של מארזוק וחבריו, שנאשמו בפיצוץ
בנייני־ציבור אמריקאיים שם ובאלכסנדריה,
על פי הוראה מישראל. כעבור כמה
שבועות נערכה ההתקפה הגדולה של צד,״ל
על עזה, שייצרה מצב חדש במרחב.

לדם אין.

ך* התאם לחוות״דעת המומחים, הוש־
^ תת הקו הישראלי בכל ענייני־המים,
מאז קום המדינה ועד היום, על הנחה
פשוטה ביותר:

מיפעל ההטעייה של המומחים הביא ל-
מפעל־ההטעייה של ישראל.
עתה, כשמתברר כי השליטה המעשית על
רוב המים נמצאת בידי הערבים, מסתבר כי
עקרון זה הוא אסון לישראל.
ישראל נכנסה למלכודת של עצמה.

כי על פי אותו עקרון עצמו,
שנקבע על-ידי ישראל דווקא, יבולים
עתה הערבים להטות את המים,
לפני הגיעם לישראל.

האם היה בל זה קורה לולא
היתה ממשלת ישראל בטוחה לחלוטין
שהיא מחזיקה בידיה את
השליטה המעשית על המיס? לולא
היתה בטוחה שהיא יכולה להשתמש
כמים כאוות נפשה, מבלי
להזדקק להסכמת איש?

המים הם בידינו. איש אינו מסוגר
לקחתם מאיתנו. על בן אנחנו
יבולים לעשות בהם כאוות נפשנו.
רק לאור הנחה זו יבין ההיסטוריון את
עמדת ממשלת־ישראל בכל שלבי המשא־והמתן
על המים. רוב השלבים האלה עודם
נשמרים בסוד. רק פה ושם נתגלו כמה
עובדות.
בשבוע שעבר גילה שבועון זה, למשל,
כי המלך עבדאללה הציע שיתוף־פעולה בין
ממלכתו וישראל בחלוקת המים. הוא תבע
לעצמו חלק נכבד של מי־הירדן, אבל היה
מוכן להסכים שהמאגר יהיה בשטח ישראל.
מבחינה מדינית, היתד. זאת הצעה מצויינת
לישראל. כי היא היתד, הופכת את עצם

ולא נותרה בפי ממשלת ישראל כל טענה,
אלא ההסתמכות על תוכנית ג׳ונסטון, שקבעה
חלוקה מדוייקת של המים.
הסתמכות זו אינה שוללת את זכות הערבים
להטות את יובלי־הירדן. היא יכולה
רק להגבילם בכמויות המים.

ועצם ההסתמכות מפוקפקת. בי
תוכנית, שאיש לא אישר אותה,
אין דינה בהחלטת בית־משפט
בינלאומי, אך לא של מועצת־־
הבטחון של האו״ם.

לולא בטחון זה, האם לא היתר, ישראל
נמנעת מכל מעשה העלול להעכיר את האווירה
דווקא ברגע קריטי זה, כשהצלחת
תוכנית ג׳ונסטון היתד, מוטלת על כף המאזניים,
וכל דחיפה קטנה לכאן או לכאן
יכלה להטות את הכף?

ך• עקבות המאורעות, לא חרגה
הצעת ג׳ונסטון מגדר תוכנית. שום
מוסד בינלאומי לא הפך אותה להחלטה.

*\ חרי שנסתבר למומחים כי ח?1ת־
>4דעתם היתד, כוזבת, החלו משמיעים בשנה
האחרונה נחמה מסוג אחר: אמנם
(המשן בעמוד )8

הנידון
(המשן מעמוד )7
יכולים הערבים להטות חלק מן המים׳ אביו
אין הם יכולים להטות יותר מן הכמות
שהוקצתה להם בתוכנית ג׳ונסטון. מבחינה
טופוגראפית, הנדסית וכר, אין הם יכולים
לשאוב בכמות גדולה מזו.
משמע: תוכניות־ההטייה של הערבים לא
יפגעו בחלוקה שנקבעה על־ידי ג׳ונסטון.
למעשה לא יהוד אלא השלמה מוסווית עם
תוכניתו.

עתה מסתבר שגם חוות־דעת זו
היתה כוזבת.

הערבים יכולים להטות את כל מימי
החצבני, הבניאם והירמוך. לישראל מובטחים
רק מימי הדן, והמעיינות הקטנים שלאורך
אפיק הירדן. זה מהווה הרבה פחות מן
הכמות שהוקצתה לישראל על־ידי ג׳ונסטון.

*>• משך שכיס ארוכות לא היתד.
^ לערביס טאקטיקה ברורה לגבי מיי
הירדן. הבעייה עמדה לנגד עיניהם של הירדנים,
ובמידה פחותה לעיני הסורים, אך
עברו שנים רבות עד שהתגבשה תוכנית.
עד לאותו רגע הסתפקו הערבים בתגובות,
ורק ירדן היתד. מעוניינת במים לצורכי
פיתוח. כוונתן העיקרית של רוב הממשלות
הערביות לא היתד, אלא להפריע לפיתוח
הישראלי.
המחשבה השלילית הובילה לרעיון של
התקפה צבאית ערבית על ישראל, ברגע
שזו תפעיל את המוביל הארצי.

אלא שתוכגית זו לא מצאה חן
בעיני המנהיניט הערכיים, ובראשם
גמאל עבד־אל־נאצר.

16031880006־ 1י
601:ו> 6310ד
י €011601100

בעיניהם היו לה כמה תכונות שליליות:
9העולם הערבי אינו מוכן למיבצע
צבאי יעיל, מתואם ומאוחד.
י• ישראל מסוגלת להדוף התקפה ערבית,
בייחוד כשלזו אין גורם אפתעה.

9המעצמות הגדולות יתערבו
במיקרה כזה לטובת ישראל המותקפת.
גם כרית-המועצות לא
תסבים להתקפה צבאית, ולא תש־תמיט
בוויטו שלה לטובת הערכים.
• בעקבות התקפה כזאת יכפו המעצמות
הסדר כלשהו של ענייני המים, שיבטיח
כמות מסויימת לישראל.
יחד עם זאת לא יכלו הערבים לשבת
בחיבוק־ידיים, כשישראל עושה במימי הירדן
כבתוך שלה. תוך כדי חיפוש אחרי
פתרון אלטרנאטיבי, עלה רעיון ההטייה
הערבית.

ברור עתה כי המומחים הערכיים
היו, במיקרה זה, אחראיים
הרבה יותר מן המומחים הישראליים.
הם הציעו תוכנית מעשית
ובת-כיצוע.

*< אם יגשימו ממשלות־ערב את התוכ־
( 1נית? על כך תיתכן רק תשובה אחת:

אין להן ברירה. הן לא תוכלנה
להיסוג.

רוחות החורף וקרתו
מייבשים את עורך
ל ש מי רתהל חו תהטב עי ת
ולתוספת רוויה לעור

8.קסח 0וז1¥100

וו1!0ו1111113 סי[ 6יוו 901$11א
מהווה גם בסיס אידאלי
לאיפורחלק במשך
היו ם ...אלשמנוני ,
מכיל 1 4 x 0 1 1 1 1 :
ותמצית של שמונה
שמני. י ופ י המיוחדים
לתכשירי ״רבלוף׳ בלבד.
בקבוק ק טן — 1 02
במחיר 7-ל״י
בקבוק חסכוני גדול — 2 02
במחיר — 12ל״י
פרסום אדנזון בע״נן

עתוני ישראל, הרגילים להתמוגג מנחת
למראה הסיכסוכים והמריבות הפנים־ערביים,
מטעים את דעת־הקהל. הם מעלימים את
הגורם העיקרי הפועל מאחורי הקלעים:
הדחף העצום של ההמונים בכל מדינות־ערב,
הרוצים בפעולה מאוחדת נגד ישראל.
ממשלה זו או אחרת יכולה לעמוד מול
לחץ זה בשלב מסויים, אולם בסופו של
דבר היא תצטרך לעשות לפחות את המינימום
הדרוש כדי לספק את לחץ ההמון.
ירדן ולבנון אינן רוצות בנוכחות צבא
מיצרי או עיראקי על אדמתן. הן יתנגדו
לכך בכל כוחן. אך הן לא תוכלנה לעמוד
מול הגיון ההשתלשלות. הגיון זה קובע:

ממשלות־ערב תבצענה את הה
טייה המתוכננת. אולי ונתמהמה-
נה, אולי תנסינה לדחוק את הקץ,
אך כסופו של דבר לא תהיה להן
ברירה אלא להגשימה.
אחרי הקמת כל הסכרים, לא יוכלו הערבים
להסתפק בשאיבת הכמויות שהוקצו
להן בתוכנית ג׳ונסטון. לחץ דעת־הקהל
יכריח את הממשלות לשאוב את כל המים
שניתן לשאבם, כדי למנעם מישראל.
אם לא יחול שינוי מכריע במצב תוך
השנה הקרובה, יהיה הדבר בלתי־נמנע.

כמיקרה זה לא תהיה לממשלת
ישראל ברירה אלא לפתוח כמיב
צע צבאי כקנה־מידה גדול.

ץ מאל עכד־אל־נאצר אינו מעוניין ב־
^ מלחמה כזאת. לאור הנאומים והפירסומים
שלו ושל דובריו המקורבים, ברור כי אינו

רואה ברכה במלחמה בשנים הקרובות. יש
לו תוכניות לטווח ארוך הרבה יותר.
אולם מלחמה כזאת מדאיגה אותו פחות
מאשר התוכנית הקודמת של התקפה ערבית
על ישראל. כי:

• במיקרה זה תהיה ישראל
התוקפת, ודעת־הקהל העולמית
תתייצב נגדה.
י • ההתקפה הישראלית תאחד את העולם
הערבי, תכריח את לבנון, סוריה
וירדן להסכים לחדירת צבא מיצרי ועיראקי
לשטחן. דבר זה חשוב כיום לקאהיר יותר
מכל ויכוח על מימי הירדן.

• כניגוד לסיבוב הראשון והשני,
תיוותר כמיקרה כזה ישראל
לכדה, ללא כן־ברית זר אחד.
• הערבים יוכלו לסמוך על עזרת ב־רית־המועצות,
על הרוב באו״ם וגם על
ארצות־הברית

כמלים אחרות: אם ככלל יש
צורך כמלחמה על המים, הרי
צורה זו של מלחמה תהיה הנוחה
ביותר לערכים.

ך* תוכניות הצבאיות של שני הצד(
| די ם שמורות, כמובן, בסוד כמום. אך
ההגיון הפוליטי והגיאוגראפי קובע להן
סייגים ברורים, מאפשר לנחש בקווים כלליים
את הסיבוב השלישי.
שעת־השין תגיע אחרי סיום מיפעלי־ההטייה
הערביים, כאשר יתחילו הערבים
לשאוב כמויות מעל לחלק שהוקצה להם
בתוכנית ג׳ונסטון.
(ישראל תצטרך להידבק לתוכנית ג׳ונסטון,
כי זהו טיעונה הסביר והיחידי לגבי הזכות
על המים).

ממשלת ישראל תטיל על צה״ל
להשמיד את מיפעלי־ההטייה.

מאחר שקשה מאד לעשות זאת בהפצצה
אווירית (כפי שהוכיח סיפורם של ״פורצי
הסכרים״) ,תהיה זאת גם פלישה של חיל־קרקע.
אחרי
נסיון סיני, ברור מראש כי המעצמות
לא ירשו לישראל להחזיק בשטח
שנכבש. יהיד, אולטימטום חריף של האו״ם,
של ברית־ד,מועצות ושל ארצות״הברית, כולם
יחד וכל אחד מהם לחוד. הכיבוש הישראלי
יצטרך להסתיים תוך ימים. ואולי
תוך שעות.
במדינה העם
ה מ שו\ ע התורני
״היה זמן כשהיה בצבא הירדני משוגע
תורני, שפתח מדי פעם באש,״ אמר יצחק
רבין, הרמטכ״ל של צר״״ל, בהזכירו תקופה
בה נפתחה לעיתים מזומנות אש מן העבר
השני של הגבול, והצבא הירדני טען בכל
פעם שנטרפה דעתו של חייל.
השבוע נידמה כי המרחב כולו הופך
משוגע תורני.
הגבול מתחמם. הגבול התחמם בהדרגה.
כמו תמיד, בהעדר דיווח אובייקטיבי
ניטראלי, היה קשה מאד לברר את האמת
בכל מיקרה ומיקרה, לוודא מי בדיוק פתח
באש, על מי, ולשם מה. אולם דבר אחד
היה ברור מעל לכל לספק: הגבול מתחמם.
יתכן כי התחממות זו כבר מהווה תכונה
לקראת הסיבוב השלישי (ראה רנידון) ,כשם
שפעולות־התגמול הגדולות ומלחמת הפיד־איון
של 1955/6היו תכונות לקראת
מיבצע־סיני. מלחמה מתקרבת, כמו סערה
הממשמשת ובאה, מבשרת את עצמה בברקים.
תכונה
זו אינה צריכה להיות, דווקא,
מודעת לשני הצדדים.
יתכן כי התגבשותו הממשית של פיקוד
ערבי מאוחד ותיכנון משותף להטיית
יובלי־הירדן, נוסכים בטחון מוגבר בלב
החיילים שמעבר לגבול, דוחפים אותם לוותר
על אמצעי־זהירות מקובלים אפילו באזור
ירושלים.
יתכן כי אותה אווירה גורמת לתופעות
כמו חדירת לוחמי־גרילה שליחי־סוריה לתחום
המוביל הארצי.
ויתכן כי התגובה החזקה והמיידית מצד
ישראל, בכל מיקרה, מהווה אף היא תולדה
של אווירה זו — אזהרה לצד השני, לשם
יצירת אווירה נגדית.
לא כדאי. כאשר הודיע השבוע הצוות
האמריקאי כי מיפעל גרעיני להמתקת מי-

זאת תהיה דמותו של הסיבוב
השלישי, במיקרה האופטימי כיותר:
מיתקפה מהירה כשלוש ארצות,
השמדה מהירה של סכרים
ותעלות, נסיגה מזורזת.
כל זה: ללא גורם האפתעה, שעמד לישראל
במיבצע־סיני.

ן* תועלת שתצמח לישראל ממיבצע כזה
\ \ תהיה קצרת־טודח. לעומת זאת ייתכנו
הפסדים חשובים יותר.
אם יושמדו מיתקני־ד,הסייר, הערביים, יחזור
המצב לקדמותו. כלומר: למצבו הנוכחי,
בטרם הקמת המיתקנים. ליתרון יחיד (וזמני)
זה אפשר יהיה להוסיף, במיקח־ ,של הצלחה,
חידוש יוקרתו של צה״ל בעיני הערבים.
ההפסדים
הצפויים:

• כיסום השלטון המיצרי ככל
ארצות־ערב. הצבא המיצרי, שייכנס
לארצות אלה, יקים כהן מיש
טרים פרו־מיצריים.
9הפגנת בדידותה הגמורה של ישראל
בשטח המדיני, בעת משבר.
9הגברת אווירת המלחמה במרחב, והרחקה
נוספת של כל סיכויי השלום.

ך* אם ניתן למנוע את המלחמה, שאיש
( \ אינו רוצה בה? האם עדיין ניתן לעשות
זאת, אחרי השגיאות שהצטברו במשך שנים
רבות? האם ניתן לעשות זאת תוך שנה,
בה לא יחול שום שינוי מהותי במישטרים
הקיימים בישראל ובארצות־ערב?

מי שמשיב על בך תשובה אופטימית,
מרמה את עצמו.
אולם ביחסי־עמים, כמו ביחסי־אנוש, אין
דבר שהוא בטוח לחלוטין, שהוא בלתי־נמנע
לגמרי. אפשר להשפיע. מתעוררים מצבים
בלתי־צפויים. נולדות הזדמנויות הניתנות
לניצול.
על כן יש להבין את הסכנה, ולפקוח עין.
על כן יש להזהיר את האומה, ולגלות
את האמת.

המלחמה שאיש אינו רוצה בה,
ושלא תביא תועלת לאיש, עומדת
כשער. תפקידנו הוא למנעה.

השר שפירא
בריאותו של שר־הבריאות
ים כדאי׳ בישראל רק אם תקבל ״תנאים
נוחים במיוחד״ של אשראי — דהיינו
למעשה בחינם — וכי אחרת מוטב לישראל
לנצל תחילה את מקורות־המים הטבעיים
שלה, היה זה קו־הדגשה נוסף לחשיבות
המאבק על המים.
הסערה מתקרבת.

הממשלה
ה שד ה שלי שי
שלושה שרים נעדרו ביום א׳ האחרון
משולחן־הישיבות של הממשלה. שר האוצר
פינחס ספיר* היה עסוק עדיין במיקוח עם
ראשי השוק האירופי המשותף. גולדה מאיר
נאלצה לשוב ולהיכנס לבית־החולים, בניגוד
לתוכנית־העבודה שלה. היה זה אחרי ששכבה
שבועות ארוכים בשל מחלת־לב.
השר השלישי היה שר הפנים והבריאות
משה חיים שפירא. על־פי הודעת לישכת
השר נכנס לבית־החולים הדסה בירושלים,
לשם בדיקות שיגרתיות. למעשה אושפז
השר בן ה־ 64 לשם בדיקת עינו השמאלית,
העולם הזה 428ו

כי ביום חמישי שעבר חש שעין זו רועדת.
ביום ששי הוטב מצבו למראית־עין, והוא
אמר למבקריו כי הוא מקווה להשתתף
בישיבת הממשלה ביום הראשון. אך בשבת
חלד, לפתע הרעה: סימני־שיתוק נתגלו בחלקים
שונים, בצד השמאלי של גופו. הרופאים
החליטו כי עליו להישאר לטיפול ולבדיקות
ממושכות.

מפלגות
ה קו רו ת שד ב ״\
״אתם רואים למד, הוא לא יכול להמשיך
ולכהן כמזכיר המפלגה?״ שאל איש ומזכירות
מפא״י את חבריו, בצאתם מן הישיבה
השבועית של השבוע שעבר.
כי לפני שנפתחה הישיבה, נידמה היה
שנפתרה שאלת מינויו של יו״ר הועדה
המתמדת, בת 91 החברים, אשר תנהל את
עבודתה המעשית של ועידת מפא״י הקרובה.
היה מובן לכולם, כי יהיה זה סגן
יו״ר הכנסת׳ ,ישראל ישעיהו, נאמן־אשכול.
מזכיר המפלגה, ראובן ברקת, אף היה
האיש שהעלה הצעה זו רשמית לדיון.
למשה דיין היתד, דעה אחרת. הוא תבע
שהיו״ר ייקבע רק על־ידי חברי הועדה
המתמדת, שיהיו כולם צירי הועידה החדשה,
ולא ימונה ״מלמעלה״ ,על־ידי צירי הועידה
הקודמת. בתפנית מפתיעה, הודיע ברקת
שהוא מסכים עם תביעת דיין, ומינויו של
ישעיהו נידחה.
היתד, זו תפנית אחת, מתוך שורת תפניות
ארוכה מקצה אחד של המפלגה אל
הקצה השני. כלומר: מצידו של אשכול,
לצידם של בן־גוריון ותומכיו. בל עוד ניראה
כי המפלגה נמצאת בשלב של איחוי קרעים
ופשרות, השלימו ראשיה עם מישחק־הנד־נדה
של המזכיר הכללי. אולם לאחרונה
גברה ההרגשה, כי הגיע הזמן להכרעות
חד־משמעיות. מי שאינו מוכן לכך — כמו
ראובן ברקת — יצטרך ללכת.
כמו ג׳דנסון. שלושת ימי הועידה, מה־
16 עד ה־ 19 בפברואר הקרוב, נחשבים
בעיני צמרת המפלגה כימי הכרעה .״בשביל
אשכול,״ הסביר אחד מעוזריו המקורבים
ביותר ,״פברואר הרבה יותר חשוב ממועד
הבחירות לכנסת. בשבילו — אלה הבחירות
האמיתיות.״
ראש־ר,ממשלה אף מנהל מערכת־בחירות
בהתאם לתחושתו. כל עבודה ממשלתית
שאינה חיונית נדחית הצידה, כדי לאפשר
לו להופיע בפני סניפי המפלגה ועסקניה.
מטרתו: לשכנע את החברים כי אין דרך
חזרה לימי בן־גוריון, כי המערך עם
אחדות־העבודה חייב לקום, כי הדיבורים
על שינוי שיטת־ד,בחירות ופרשת־לבון הם
דברי־הבל מיותרים.
לפי הערכה מפוכחת, יש לאשכול סיכויים
מצויינים לצאת מן הועידה העשירית
של מפא״י כמנהיג בלתי־מעורער. השאלה
היא רק, מה תהיה מידת־הישגיד, של
האופוזיציה .״גם לנשיא ג׳ונסון,״ הסביר
אחד מאנשיו ,״היה ברור מראש שינצח.
השאלה היתד, רק כמה קולות יגייס בכל
זאת ב״ג — הוא בארי גולדווטר.״
על כן הלך גם אשכול בדרכו של
ג׳ונסון: הבטיח כל דבר לכל אחד. אפילו
לצעירי המפלגה, הלוטשים עין אל עמדות־הצמרת,
הבטיח שאין להם מה לחשוש
מפני המערך. אין כל כוונה לשלב את
ראשי אחדות־ד,עבודה בצמרת מפא״י. על
כל פנים, לא בשלב הראשון.
מה יהיה אחרי השלב הראשון? התשובה
תלויה במספר הקולות שיצליח לגייס ב״ג
אחר — הוא בן־גוריון.
דת אני מצפת, אני מצפת
בצפת אין רב ראשי ספרדי. מכהן שם
רב ראשי אשכנזי, שימחה הכהן קפלן,
המתייחס אל המאמינים הספרדיים בבוז גלוי
ותוקפני, למרות שאלה מהווים את רוב
הציבור הדתי בעיר. במשך שנים ניסו
ראשי עדות־המזרח להשפיע על משרד־הדתות
כי ידאג למינוי רב שני, כמקובל
בכל עיר, אך משרד־הדתות לא רצה להיכנס
במחלוקת עם הרב האשכנזי.
בינתיים הכביד הרב קפלן את עולו על
הספרדים ועל מוסדותיהם, ניסה לשבור את
המנהיגות הספרדית בעיר על־ידי נישולה
מעמדות־ההשפעה. תחילה נפתחה מערכה
נגד הרבנים הספרדיים מצפת, המבלים את
ימות השבוע ליד קברו של שמעון בר־יוחאי
במירון. פקחי משרד־הדתות, שפעלו בהשראתו
של הרב האשכנזי, טענו כי רבנים
ישישים אלה נטפלים לתיירים, עוסקים ב־קבצנות
ומלכלכים את האתר הקדוש.
כדי לסלקם, צריך היה לבטל את האפוטרופסות
של ראשי העדה הספרדית בצפת
העולם, הזה 1428

על קבר בר־יוחאי. משרד־הדתות מצא את
הסעיפים המתאימים בחוק, והאפוטרופסות
הופקעה.
לאתקבור ! מיד לאחר מכן הגיעה
פקודה ממשרד־הדתות בירושלים לראשי ה־חברה־קדישא
הספרדית בצפת, האוסרת קבורת
מתים בבית־ד,עלמין העתיק בעיר, השייך
לעדה הספרדית. כאשר לא נענו ראשי־העדה
לצו, קברו שם אשד, מכובדת, הוגש
נגדם משפט פלילי. היה זה אולי ד,מיקרה
הראשון שמשרד־הדתות הפעיל את תקנות־החירום
ואת זרוע החוק נגד עסקנים דתיים
במדינה.
המרירות העדתית בצפת הגיעה לשיאה,
והעסקנים הספרדיים החליטו לנצל את הש־

תצפית
• נשיא לבנון, שארל חילו, העומד לבקר בפאריס, יבקש

מנשיא צרפת להתערב בסיכסיר המים הישראלי־ערבי. בקשתו,
שכבר הועברה בשקט לפאריס: שהנשיא דה־גול יבטיח חלוקה שקטה של
המים, ילחץ על ישראל להשלים עס חלוקה זו, תוך הטיית מקורות הירדן, אף
ני פירוש החלוקה הפחתה ניכרת בכמות המים אשר תוכננה למוביל־המים
הארצי. הלבנונים סבורים, שהשפעתה המחודשת של צרפת במרחב, בצירוף
קשריה עם ישראל, מבטיחים סיכוי כלשהו למאמץ ההרגעה.

• באותו זמן ינסה דה״גול להופיע כמרחב כמתווך־ אפשרי,
כשבידו הצעה להסדר־שלום בולל, פחות־או־יותר על־פי הצעות
שהושמעו בישראל מפי הפעולה השמית. על רקע זה יש להבי!

׳׳•׳יייייייייייי

את הצעת עורך השבועון
ז׳אן אפריק להקמת פדרציה
שמית, והצעת
עיתון מארוקאי המסתמך
על מקורות גולים־
טייס, להקמת פדרציה
של ארץ־ישראל. ייתכן
שיש קשר בין הצעות
אלה לבין הודעת אדגאר
פור, שליח דה־גול ב־קאהיר,
כאילו אמר לו
עבד־אל־נאצר, שהוא רוצה
בפתרון־שלום, וכי
״יש גם בישראל חוגים
הרוצים בפתרון כזה.״
זה־גול מקווה, שהופעתו
כמתווך תחזיר לצרפת
את השפעתה הנושנה במרחב.

ארצות־הכרית,
מצידה, תנסה להוריד
את המתח,
על-ידי הצעה לישראל
ולערבים להגדיל
את פוטנציאל
המים על־ידי פיתוח
מקורות חדשים.
לצורך זה תציע
הענקת תקציבים עצומים
להקמת מיפעלי־המתקה
קונבנציונאליים בירדן,
בלבנון ובישראל — אף
שמחיר תוצרתם יהיה
גבוה מאד — ״עד שאפשר
יהיה לנצל כוח
גרעיני להמתקה זולה״.

• למרות שהרוב
כמפלגה הליבראלית
מעוניין במעדר
עם חרות, ייתכן
מאוד כי המיעוט
יצליח לסכל
שאיפה לו. מאחר שגזנזיגאר
כבה
כל חישובי המערך מבוססים
על פאריטי, על
פעתו של ראש־העיר המפא״יי, אברהם הסמך
ההנחה שלכל אחד משני הצדדים יש בדיוק 17 מנדטים בכנסת, הרי פרי־כהן.
הקשר בין הספרדים לבין ראש־העיר
שתם של הח׳׳כים הפרוגרסיביים מן המפלגה הליבראלית תשנה את מאזן־הנוחות.
התבסס גם על חילוקי־הדעות שפרצו בין
לחרות יהיה קשה מאד להסכים לפארימי עם מפלגה קטנה ממנה, והליבראלים
הכהן לבין הרב קפלן, כתוצאה מידיעות
לא יוכלו להסכים למערך ללא־פאריטי.
שהגיעו לראש־העיר, כי הרב מזלזל ביום־
העצמאות, מטיף למערכה של הציבור ה•
פרשת נידוני קאהיר תעלה בקרוב מחדש. יהיה!ם עם הופעת
דתי נגד העיריה.
ספרו של עורך־הדין שלמה כהן־צידון, דראמה באלכסנדריה, המוקדש למהנדס
נס החותן נרדף. לאחר שהובטחה
שמואל עזאר, אשר ניתלה ב״ 1955 בקאהיר, לאחר שנמצא אשם בשייכות
עזרת ראש־העיר, החליטו ראשי העדה הלאירגון־חבלה
ישראלי, אשר הטמין פצצות בבתי־קולנוע ובמוסדות אמריקאים
ספרדית לבחור לעצמם ברב ראשי, גם ללא
במצרים. בספר זה, בו יופיעו כתמים שחורים מחוקים, מאפשר הפרקליט״הסופר
עזרת משרד־הדתות.
יליד־אלכסנדריה שיחזור מחריד של המאורעות. אירגון עולי מצריים יפנה
הבחירה נפלה על הרב הצעיר דויד דיין,
אליו, כנראה, שינצל את קשריו בחו״ל נדי להביא להפחתת עונשם ושיחרורם
שכיהן אותה שעד, כרב ראשי בלימה, בירת
פרו. משנודע הדבר בירושלים, גבר הכעס
של הנידונים היושבים עדיין בכלא קאהיר.
על נכבדי צפת. כי השם דויד דיין לא היה
• סיבוף חדש הצפוי כפרשת פינוי התושבים של שכונת
זר לאנשי משרד־הדתות. הם ידעו כי הרב
סומייל: משרד־הדתות יתערב נגד הפינוי עיריית תל־אביב, המעוניינת להם־
הצעיר ( )34 הינו למדן מופלג, אדם חביב
ובעל השפעה רוחנית גדולה על צאן מרשיך
בסלילת כביש אבן־גבירול, מוכנה לשלם כמעט כל סכום שתדרוש משפחת
עיתו. אולם הם לא שכחו לו את חטאו
ברזילי, המתגוררת במיבנה היחידי העומד עדיין בדרך הסוללים. המשפחה דרשה
הקדמון: לאחר שהמפד״ל דאגה לכך כי
50 אלף ל״י, מבקשת עתה דירה בצפון־תל־אביב. שליח משרד־הדתות הודיע
כרב ראשי ספרדי בישראל ייבחר[ הרב
לה לפתע, גי המיבנה היה בשעתו מיסגד, ועליכן אין להעבירו לידי העיריה
יצחק נסים, ולא מתנגדו המושבע הרב הלהריסה.
מנוח
יעקב משה טולידאנו, היה זה דויד
דיין, שהתגורר אז בירושלים, אשר הגיש
• לוי אשכול מעיין כאפשרות החרמת ספרו של חגי אשד•
בקשה לצו־על־תנאי נגד הבחירה. בית־המש־ו
ג ני ז תו. הוא פנה לשר המשפטים דוב יוסף, כדי שיקבע אם רשאית הממשלה
פט העליון אף פסל בשעתו את הבחירה,
להחרים את הספר, מאחר שהוא חובר על־ידי אשד, תמורת משכורת ממשרד־דבר
שאילץ את המפד״ל להגיש לכנסת
הבטחון — דבר ההופך את יצירתו לרכוש המשרד. אס כן, רשאי שר־הבטחון
חוק־תשריר מיוחד, שאיפשר את המשך
אשכול לגנוז את היצירה שמומנה לפי פקודת שר־הבטחון בן־גוריון.
כהונתו של הרב נסים.
הרב דויד דיין נרדף מאז על־ידי כל עס־
(המשך בעמוד )12

המרחמה ו1ד המים-נר 3שני בסידוה: ענד״אר״נאצו הסניס
דחווקה ולשיתוף נשוה -עד ומשנו הגדור שד נושה דמו

איש טבע בירדן

קיץ של שנת 1951 היה קשה במיוחד לישראל ולשכנתה המזרחית. אחרי שנתיים של
( | בצורת רצופה, היתד, הארץ יבשה וצמאה למים, הבארות נוצלו מעבר ליכולתן, וכל
טיפה של מי הירדן והכינרת היתד, סם־חיים עבורן.
בשיא היובש פנתה הממלכה הירדנית בתלונה מרה אל מועצת הבטחון :״ישראל סגרה
את סכר־דגניה, ומי הכינרת אינם זורמים באפיק הירדן דרומה.״ בדו״ח מפורט, חתום
בידי ג׳.פ. וולפול, מנהל מחלקת הקרקעות של ממשלת ירדן, נאמר :״סגירת הסכר גרמה
לעלייה כה חדה במליחות המים באפיק הדרומי, שאין אפשרות להשקות בהם את האדמות
בין גשר שייך חוסיין לבין ים־המלח. אפשר להגדיר זאת רק כאסון לחקלאים הירדניים.״
אם לא יינקטו צעדים להבטחת זרימה חופשית של המים מסכר־דגניה ,״תסבול הכלכלה
הירדנית קשוח ולא תהיה כל אפשרות לבצע את התוכניות הנוספות העומדות על הפרק.״
מכיוון שהתוכניות הנוספות שעמדו על הפרק היו יישוב 100 אלף פליטים בביקעת־הירדן,
בעזרת מי הירמוך יהכינרת, גילה האו״ם עניין מיוחד בבעייה.
נציג ישראל, אבא אבן, שהשיב על התלונה הירדנית במועצת ד,בטחון, הודיע כי
המליחות לא נגרמה על־ידי סגירת סבר־דגניה, אלא מפאת הבצורת הקשה, שהקטינה את
כמות המים המתוקים. המועצה, שהיתר, טרודה בבעיות אחרות, דחתה את סיכום הדיון.
אולם בטרם הישיבה הבאה, אירע דבר בירושלים העתיקה: המלך עבדאללה נרצח.
היריות שנורו בשעות הצהרים של ה־ 20 ביולי 1951 שינו דברים רבים במרחב. בין
היתר: מתה תוכנית־המים הירדנית, שהיתר, מבוססת על שיתוף־פעולה הדוק עם ישראל
ועל ניצול ים־כינרת כמאגר וכנקודת־מפתח של כל התוכנית. ישראל, שהתייחסה תחילה

בקרירות לתוכנית הירדנית, נחפזה אחרי מות עבדאללה להודיע על נכונותה להקמת
רשות־מים משותפת, ולחלוקת מי הירדן והירמוך — אך היא איחרה את המועד. במשך
חמשה חודשים אף לא השיבו לה הערבים; וכאשר התכנסה ממשלת ירדן ב־ 2ביולי
1952 כדי לסכם את עמדתה בשאלת המים, היתד, עמדה זו שונה במהותה מן העמדה
הקודמת.
הנחודהיסוד החדשה של התוכנית הירדנית: יש להימנע מכל תלות ברצונה הטוב של
ישארל. על כן, כדי להבטיח את ניצול מי־ד׳,שטפונות של הירמוך ולווסת את זרימת
מימיו להשקיית ביקעת־הירדן, מן ההכרח להקים סכר — או סכרים — על אדמת ירדן
עצמה. הכינרת שוב לא הובאה בחשבון כמאגר.
הפטרונית הבינלאומית של תוכנית זו היתד, ממשלת בריטניה, שלחמה את מלחמת ירדן
באו״ם. גם וושינגטון השלימה עם התפיסה החדשה של עמאן, מתוך רצון לעודד בצורה
כלשהי את יישובם היצרני של הפליטים הערביים. ממשלת ארצות־הברית אף מיהרה להעניק
לירדן סכום ראשון של 1.5מיליון דולאר, במסגרת תוכנית הסיוע שלה, כדי להתחיל בשלב
הראשון של הטיית מי־הירמוך לתעלת הגור שלב, בו נועדה ירדן להשקות 20 אלף
דונם וליישב אלף משפחות־פליטים.
ישראל, מצידה, הודיעה שאינה רואה כל סיבה מדוע לא תמשיך בביצוע תוכניתה
הנפרדת — תוכנית לאודרמילק־הייס המקורית. החלטה זו הוגדרה על־ידי ירדן כ״תוקפנות
יהודית מסוג חדש״ ,מאחר שהיא לוקחת לעצמה את כל מי־הירדן הצפוניים להשקיית
אזורים מרוחקים בתוך גבולותיה.
מתוך אותה מגמה — לעזור ביישוב בעיית הפליטים — הקציב האו״ם במארס 1953
100 מיליון דולאר לפיתוח כלכלי אזורי 60 .מיליון הועמדו לרשות סוכנות הסעד
לפליטים הערביים, על מנת שתממן בסכום זה תוכנית־השקייה רחבה. ליתר דיוק נ ניצול
מי־ד,ירמוך לשם יישובן של 20 אלף משפחות־פליטים בביקעת־הירדן.
מיד לאחר מכן הודיע שר החוץ הבריטי, אנתוני נאטינג, כי ממשלתו החליטה לסייע
לירדן בפיתוח כלכלתה, וכי תשלום שנתי ראשון של 1.25 מיליון ליש״ט כבר הועמד
לרשות עמאן. יחד עם כספי סוכנות הסיוע לפליטים, וכספי הסיוע האמריקאיים, הצהיר,
תוכל הכלכלה הירדנית להבטיח מחייה לכל תושבי המדינה. מכיוזן שלמעלה ממחצית
תושבי המדינה היו פליטים, ראו בכך כל הצדדים המעורבים תרומה חשובה לייצוב המרחב.

מבט מעבר לעננים

על מים אלה ניטש הוויכוח. המיספרים המסומנים ליד בל אחד מיובלי
הירדן מראים את השפיעה השנתית הממוצעת, והם אשר שימשו
יסוד לכל התוכניות, בולל תוכנית נ׳ונסטון. שלושת היובלים׳ הצפוניים
כניאב, דן וחצכני -מפיקים יחד ב־ 572 מיליון ממ״ק. כדרד אלהכינרת מתווספים אליהם מי־מעיינות, כנפח 78 מיליון ממ״ק. עם מי
הירמוך, המצטרפים למי הירדן מדרום לכינרת, מגיעים המים ל*1078
מיליון ממ״ק. כין הירמוך לבין גשר אלנכי נוספים 172 מיליון ממ״ק.

סעיף העיקרי בכל התוכניות האלה דן בהקמת סכר על הירמוך, בגובה 122
( | מטרים, אשר יאפשר אגירת כל מי־ד,שטפונות ותיפעול שתי תחנות־כוח חשמליות.
לפני חתימת חוזה סופי בינה לבין ממשלת ירדן, שיגרה אונר״א — סוכנות הסיוע
לפליטים — מומחה אמריקאי להשקייה, המהנדס מילס באנגר. הוא ערך סיור מקיף לאורך
הירמוך, אך לא מצא מקום שיתאים לבניית סכר בגודל שנקבע מראש. הוא החליט לשוב
לוושינגטון, להציע שהתוכנית תשונה בהתאם ושבמקום הסכר הגדול יוקמו סכרים קטנים.
מטוסו היה בדרכו מעמאן לביירות, כאשר מזג־ר,אוויר הגרוע אילץ את הטייס לסטות
ממסלולו. המהנדס האמריקאי התבונן בקרקע, מבעד לעננים, כאשר נפל מבטו על מקום
בשם מקארין. בנקודה זו נשפכים שלושה נחלים מישניים אל האפיק הראשי של הירמוך,
בדיוק בפתחו של נקיק־הרים. מתחת לנקיק: ירידה תלולה אל העמק. בו במקום החליט
באנגר, כי זהו מקום אידיאלי לסכירת מי־הירמוך, תוך ניצול דפנות ההרים. הירידה
התלולה מתחת לסכר תאפשר ניצול המים ליצירת החשמל. והעיקר: מקארין נמצאת בשטח
ערבי, והקמת הסכר לא תצריך שיחות עם ישראל. במקום להמשיך לוושינגטון שב לירדן,
לעריכת סקר מדוקדק. הסתבר כי מבטו האוירי לא היטעה אותו, וסכר מקארין הפך
נקודח־יסוד של תוכנית הירמוך.
ג׳ון פוסטר־דאלס, שר החוץ של ארצות־הברית, שביקר בירדן סמוך לאותו זמן —
ובאותה הזדמנות גם בישראל — הזדעזע ממצבם של הפליטים. כפי שסיפר לאחר מכן,
עשתה עליו רושם מיוחד זעקת הפליטים :״מים להשקיית!״ מכיזזן שתוכנית הירמוך
הבטיחה תעסוקה פוריה ל־ 120 אלף פליטים, הוא הקדיש יום שלם לביקור באזור הירמוך
והגור, ועם שובו לוושינגטון מיהר לברך על התוכנית המוצעת, אשר ״תהפוך את המידבר
העצום הזה לאדמה פוריה.״ הוא לא הסתפק בברכה הסתמית, אלא הוסיף כי יש להשתמש
בכספים המיועדים לארצות המרחב לשם ״ניצול משותף של הנהרות העוברים בארצות
הערביות ובישראל.״
מיד נשמעה תגובה נלהבת מישראל. דיודח כתב ניך־יורק סיימם מתל־אביב :״ישראל
מציעה לתכנן ניצול משותף של מי הירדן, הירמוך וד,ליטאני. פיצול התוכניות, סבורה
ישראל, גורם לביזבוז של מים יקרים.״
אולם באותה כתבה עצמה, תיאר העתונאי האמריקאי את תוכניתה של ישראל לטוזח־ארוך:
הטיית הירדן מדרום לחולה, בניית מאגר עצום בבית־נטופה, שממנו יוזרמו המים
לנגב. דבר זה, לדברי הכתב, עלול לרוקן את הכינרת כמעט לחלוטין. על כן חוזה ישראל
את האפשרות של הטיית מי־הירמוך לכינרת, מתוך הנחה כי אגם זה מסוגל לקלוט את.
כל כמות מי־ד,ירמוך מבלי שיהיה צורך להשקיע כספים רבים בהקמת סכר מקארין.
נימה זו — של, ביזבוז־כספים עצום על בניית סכר מקארין — חזרה ונשמעה בדיוני׳
הקונגרס של ארצות־הברית. התוכנית אומנם אושרה על־ידי הנשיא אייזנהאור ושר־החוץ׳
שלו פוסטר־דאלס, אך ישראל לא ששה לקראתה. ולדעתה של ישראל היו תומכים רבים;
בקונגרס ד,־ ,83 בעל הרוב הדמוקראטי. תומכים אלה העלו את נימוקי ישראל נגד התוכנית
הירדנית, כאשר הובא חלקה של ארצות־הברית במימון התוכנית לדיון בועדת בית־ד,נבחרים:
לענייני־חוץ. בועדה הסתמן רוב ברור שסירב לאשר הקצבות חדשות לאונר״א, אם סוכנות
זו לא תקח בחשבון את ההסתייגויות הישראליות.
פירוש ההסתייגויות היה ברור: מות התוכנית הירדנית. ואומנם, אחרי תימרונים ומבוכה,
נאלצה וושינגטון להבהיר לאונר״א ולירדנים שאין אפשרות לגשת לביצוע מיידי של
תוכנית הירמוך. בספר ראש בסכנה, אשר פורסם ב־ , 1962 חזר מלך ירדן על פרשה זו.
״בצורה אשר לא תיאמן,״ התמרמר חוסיין ,״הסכים העולם החופשי לאלץ אותנו לודתר
על תוכנית זו, שהיתר, בעלת אופי ירדני פנימי מוחלט, ואשר יכלה כבר בשנת 1956
להבטיח בית חדש ל־ 100 אלף פליטים.״
קובלנותיו ומרירותו של חוסיין לא הועילו כנגד השפעתה של ישראל בקונגרס. מנהלי
אונר״א הודיע, במבוכה כל^זהי, כי לדעתו יש צורך לדחות את ביצוע תוכנית הירמוך
ולערוך סקר הנדסי חדש .״היינו פזיזים מעט,״ הודה ,״ולא בדקנו אפשרות של תוכנית־השקייה
רחבה יותר, על בסיס אזורי. חובה לעשות זאת עתה.״
* שסה הערבי של ביקעת־הירדן, בין ים־נינרת לים המלח.

הוא הטיל את התפקיד על גורדון קלאפ, מנהל רשות עמק־טנסי בעלת הנסיון הרב,
שנשאל לדעתו על הצורה היעילה ביותר להשתמש בכל מי אגן־הירדן אך ורק לטובת
תושבי האזור, מבלי להתחשב כלל בגבולות מדיניים.

כניעה בחצות הליל
ך• פ ני שמהנד סי רשות עמק־טנסי יכלו להגיש את הצעותיהם, נאלצה מועצת ד,בטחון
/של האו״ם להקדיש — בתקופה אוקטובר־דצמבר 26 — 1953 ישיבות לסיכסוך
הישראלי־ערבי, מתוכן 15 לבעיות המים בלבד. כי בתקופה זו פרץ סיכסוך חמור על
הגבול הסורי, בעקבות נסיון ישראלי לחפור תעלת־הטייה סמוך לגשר בנות־יעקב.
מכיוון שתחילת התעלה נמצאה בתוך השטח ד,מפורז, פנתה ישראל אל יו״ר ועדת שביתת־הנשק
הישראלית־סורית וביקשה רשות לבצע את החפירה, כחלק מ״תוכנית השקייה של
הצפון״ .רק אחרי שהחלה עבודת החפירה במלוא תנופתה הממוכנת, התעוררו הסורים
לפעולה. הם שיכנעו את יו״ר הועדה המעורבת, כי אין זו עבודה קטנה אלא חלק מתוכנית
רחבה. הם ראו את עצמם זכאים להתערב, מכיוון שהטיית הירדן תגזול מבעלי־האדמות
הסוריים את מי הנהר החיוניים.
ישראל ניסתה להרגיע, הבטיחה כי האדמות הסוריות לא ייפגעו, יקבלו את כמות
המים הרגילה. היא הסבירה, כי אין שום כוונה להטות את המים אל מחוץ לאזור, כי אם
רק להובילם בתעלה של 15 קילומטרים, אל נקודה מהם ירדו במפל אל הכינרת ויפעילו
תוך־כדי־כך תחנת־כוח. היה זה הסבר נכון, אם כי חלקי. שכן תחנת־הכוח נועדה להפעיל
את המשאבות של המוביל הארצי, אשר יעביר את מי־הירדן אל אגם בית־נטופה.
הסורים לא הסתפקו בהסברים הישראליים, וגם ראש מטר,־המשקיפים, הגנראל ואגן
מיקה הדני, צידד בעמדתם. הוא דרש מישראל להפסיק את החפירה לאלתר, מאחר שהטיית

צ׳ארלס מיין ומהנדסיו הציעו:
• לישראל 394 מיליון ממ״ק, להשקיית 416 אלף דונם ;
• לירדן 774 מיליון ממ״ק, להשקיית 490 אלף דונם קשים יותר להשקייה ;
• לסוריה 45 מיליון ממ״ק, להשקיית 30 אלף דונם.
חשובה הרבה יותר מחלוקת המים בין המדינות היתד. הדרישה היסודית של התוכנית:
שהחלוקה תיעשה תוך הסכם ושיתוף־פעולה בין שלוש המדינות. ללא שיתוף זה, נאמר,
לא יתכן ניצול מושלם של מקורות המים באזור דל־מים זה.
הסעיפים העיקריים של תוכנית מיין:
• מכיוון שמדובר רק באגן־הירדן, לא נכלל בתוכנית נהר הליטאני, ולא נכללו
בה מקורות המים ברצועת החוף ובדרום. נלקחו בחשבון רק מי הירדן ויובליו 831( ,
מיליון ממ״ק) וכן מעיינות ובארות ( 382 מיליון ממ״ק).
י • יוקם מאגר במעלה עמק החצבני, שמפל מימיו דרומה יספק חשמל ללבנון
תמורת הסכמתה לבנייתו.
• תעלה תאסוף את מימי הבניאס, החצבני והדן, בקצה הצפוני של ישראל, ותספק מים
להשקיית מלבן ישראלי גדול. המלבן יכלול את שטח החולה המיובשת ומדרום לה, וכן
את גבעות הגליל המזרחי ועמק בית־שאן.
<• תוכנית סכר מקארין גדולה מדי, גם לא נבדקה דיה ואין אפשרות לשלבה בתוכנית
החדשה. לעומת זאת נשמר עקרון בנייתו של סכר על הירמוך — אף הוא במקארין —
שגובהו יהיה 95 מטרים בלבד. הסכר, שיהיה נמוך יותר מזה שהוחלט עליו בתוכנית
הירדנית המקורית, לא יעצור את כל מימי הירמוך, וחלק מהם ימשיך לזרום מערבה,
לכינרת. מימי סכר מקארין המוקטן יספיקו להשקיית הגור המזרחי, ותעלה שניה תספק
מים מהכינרת לגור המערבי. סכר מקארין, וסכר קטן יותר ליד עדסיה — בקירבת הגבול
הישראלי — יפעילו תחנות־כוח ירדניות.
את התוכנית הזאת החליט הנשיא אייזנהאור ״למכור״ לישראל ולשכנותיה. לשם כך
בחר באיש־עסקים ועסקן אמריקאי ידוע, אריק ג׳ונסטון, העניק לו דרגת שגריר ושלחו
לסיבוב ראשון בביירות, דמשק, עמאן, קאהיר וירושלים.

הכשרת-קרקע לשליח

**מבט ראשון ניראה כי אייזנהאור לא יכול היה לבחור זמן פחות מתאים לשיגור
) - 4שליחו המיוחד. כי המערכה המדינית על תעלת־ההטייה באזור המפורז געשה באו״ם,
ומשני צידי הגבול הישראלי שררה תחושת־חירום של ערב מלחמה. כאשר נשאל ג׳ונסטון
בפאריס אם הוא רואה בכל־זאת טעם להמשיך בדרכו, השיב :״דווקא עכשיו גובר הצורך
בפעולה.״ הוא היה אופטימי, בעיקר ״מפני שאביא לממשלות המעוניינות יתרונות
חשובים, ביניהם האפשרות לשוחח עם מתאם זר, שימנע את הצורך בדו־שיח עם האויב

ה | 1ך ך 1ו 1הוא המהנדס מוחמד אחמד סעיד, שמאז
0 *1 1 1 1 1 1 * 1 1 1
1951 111 1 ! 1 ^ 11111 ראה עצמו בלוחם העיקרי?תובנ ת

השקייה ערבית, ואשר העלה את רעיון הטיית היובלים, בקובעו כי אין בכן כל קושי הנדסי.
מי־הירדן תפגע קשות בבעלי־ד,אדמות הסוריים. ישראל השיבה, כי זהו מיפעל ישראלי
פנימי וכי אינה מוכנה להתחשב בפקודת הגנראל בניקה.
נגד סירוב זה התקוממו לא רק הסורים, כי אם מערך שלם של מעצמות גדולות
ומדינות קטנות. הצבא הסורי הכריז על מצב הכן. הדחפורים הישראליים עבדו תחת
שמירה צבאית מוגברת, ודובר צה״ל הכריז בתל־אביב שישראל מצפצפת על האזהרה
הסורית; צד,״ל ידע להבטיח את בטחון אזרחי־המדינה אם יד,יד, צורך בכך.
פוסטר־דאלס קרא אליו את שגריר ישראל, תבע ממנו בלשון תקיפה כי ישראל תציית
להוראת בניקה .״ארצות־הברית תומכת בכל ליבה באו״ם,״ הבהיר דאלס, לכן ״יש לכבד
את החלטות הועדה שדיברה בשם האומות המאוחדות.״ הוא הבהיר שאם תעמוד ישראל
בסרבנותה, תפסיק וושינגטון את תשלום כספי־הסיוע החיוניים. במסיבת עתונאים הכריז
פוסטר־דאלס :״ניראה לי שאם ארצות־הברית תעניק סיוע כלכלי בנסיבות הנוכחיות, יחתור
הדבר תחת מרותה של נציגות האומות המאוחדות, אשר הוטל עליה לפקח על קיום
שביתת־הנשק. מרות זו חיונית כדי למנוע מעשי־איבה כלליים ויצירת תוהו־ובוהו באיזור.״
לבסוף נכנעה ישראל. משר כל הויכוחים והמיקוח עסקו קבוצות החופרים במירוץ נגד
השעון. אך לשוא. בחצות ליל ה־ 28 באוקטובר נאלצו להפסיק את העבודה, ממש על
סף השלמתה, ותעלת ההטייה נעזבה. תוכנית המוביל הארצי שונתה, ובמקום הטיית מיד,ירדן
הוחלט על הזרמתם לכינרת ושאיבתם — מלוחים הרבה יותר — בעזרת משאבות־ענק
בטבחה.
את הנימה האחרונה בויכוח המר והממושך במועצת ד,בטחון קבע נציג סוריה רפיק
עשא :״המעשה הטוב ביותר יהיה לאסור לחלוטין כל פעולה חד־צדדית בענייני המים האלה•״
אבל אם תאסר פעולה חד־צדדית — מה יותר?
לארצות־הברית נידמה היה כי מצאה את התשובה, והיא מיהרה להציג אותה בפני
ממשלות ישראל והערבים.

אייזנהאור מוכר רעיון
ך * יתד! זו התוכנית שהוכנה על־פי בקשת אונר״א וארצות־הברית, ובהשגחת רשות
| |עמק־טנסי, אחרי שהתנגדות ישראל הרגה את תוכנית הירמוך הירדנית. רשות עמק־טנסי
מסרה את העבודה המעשית לידי חברת הנדסה מבוסטון, בראשותו של צ׳ארלס מיין —
ועל כן נועדה תוכנית זו לשאת השם תוכנית מיין. חברה זו נתבקשה להציע את החלוקה
היעילה ביותר של כל אוצרות המים באגן־הירדן, מבלי להתחשב כלל בעובדות
פוליטיות כגון גבולות או יחסי־איבה בין מדינות האיזור.
מיין לא יצא לשטח, ואיש ממהנדסיו לא ערך סקרים או בדיקות. החברה האמריקאית
השתמשה בכל הנתונים שנאספו קודם לכן על־ידי מהנדסים שונים, ערכה חלוקה מדעית
טהורה. עד כדי כך, שכאשר הגישה את תוצאות עבודתה, הראתה המפה רק את
מיפעל־המים המוצעים. מפה נפרדת, על נייר שקוף, ציינה את הגבולות בין המדינות;
ורק על־ידי הנחת מפה אחת על השנייה אפשר היה לראות איזה מיפעלי־השקייה יוקמו
באיזה מדינה, ומה כמות המים המוצעת בתוכנית זו לישראל, לירדן ולסוריה.

אבי התוכנית הישראלית

מילק, הנראה בשיחה עם רחל ינאית (מימין) ושרת החוץ גולדה מאיר. תלטר קליי
לאודרמילק, הוא אשר העלה לראשונה את רעיון ניצול מי הירדן להשקיית הנגב.

שהוצב מנגד על־ידי הסכמי שביתת־הנשק כל כוזנת ארצות־הברית היא לחסל את
העוני, המהווה פתח לקומוניזם.״
לזכותו של הסטייט דפרטמנט יש לציין, כי דאג גם להכשיר מעט את הקרקע טרם
בואו של ג׳ונסטון. את ישראל ריכך על־ידי הודעה שהסיוע הכספי לא יופסק. את
הערבים פייס על־ידי הפעלת לחץ על ישראל, אשר הודיעה שהיא משחררת 2.8מיליון
דולאר מכספי הערבים המוקפאים בבנקים ישראליים. את ירדן בפרט הוא ריכך על־ידי
משלוח 9500 טון חיטה, להקלת הרעב ששרר בארץ זו מחמת הבצורת.
באוירה זו ניגש ג׳ונסטון למלאכת ״המכירה״ .תגובתה הראשונה של ישראל היתד, שלילית.
כי התוכנית שהוצעה על־ידי ג׳ונסטון היתד, מאפשרת לה להשקות רק מחצית השטח שנלקח
בחשבון בתוכנית לאודרמילק, שבעיבודה הפכה להיות תוכנית המוביל הארצי.
בעמאן היה מצבו של ג׳ונסטון קשה יותר. כי הירדנים כעסו על ביטול תוכנית הירמוך
המקורית, אחרי שכבר נערכו הסקרים המוקדמים ואף הוקצבו הכספים לביצוע השלבים
הראשונים. בואו של שגריר־המים נתקל בעתונות עויינת, שקראה למלך חוסיין לגרש את
41 המומחים האמריקאיים ששהו בירדן מטעם תוכנית הסיוע ,״מאחר והתוכנית שהם
נשלחו לבצע נרצחה על־ידי הציונים.״
דיפלומטים זרים בעמאן קבעו בפירוש, ששום ממשלה ירדנית לא היתד, מחזיקה
מעמד יום אחד, לו רק רמזה שחלק כלשהו מתוכנית ג׳ונסטון מוצא חן בעיניה. שכן
תוכנית זו — לו נתקבלה — היתר, מאפשרת לירדן להשקות פחות אדמה מתוכנית
הירמוך המקורית, ומאפשרת לה להפיק פחות חשמל לפיתוח תעשייתי.
ג׳ונסטון שב לארצות־הברית, ובשתי הרצאות פומביות הבהיר את מהות שליחותו.
ההצעות, הצהיר, הן גמישות ביותר, פתוחות לכל הצעה־נגדית שתבוא מכל צד שהוא.
המדינות העויינות לא יצטרכו לקיים מגע ישיר, אם אין רצונן בכך; עליהן לעבוד רק עם
הרשות הבינלאומית. מד, תהיה מהות הרשות? ג׳ונסטון העלה רעיון שהיה עדיין מעורפל
בעיקרו: נציב־מים, שיחלק את המים על פי תוכנית מוסכמת.
כאשר חזר ג׳ונסטון למרחב, כדי לערוך את הסיבוב השני, אפשר היה לציין כי
בכל זאת זז משהו. מזכיר האו״ם, דאג האמרשילד, הקים ועדת־סקר מיוחדת, הטיל
(המשך בטטוד )24

במדינה
(המעון מעמוד )9
קני המפד׳׳ל. רבנים פחות חשובים ממנו
זכו למישרות נכבדות ומכניסות. מן הלמדן
יליד־ירושלים, שסיים את הישיבה הספרדית
הגדולה פורת יוסף בבירה, מנעו כהונה
רבנית. כאשר נשא דיין לאשר, את בתו של
הרב דויד שלוש מנתניה, החלו הרדיפות
גם נגד החותן. כאשר הומלץ על שלוש
לכהונת רב ראשי בחיפה, מנעו עסקני
המפד״ל בחירת רב ראשי לעיר — ובלבד
שלא ייבחר חותנו של דיין.
לפני שבועות אחדים פירסמו עסקני ה־מפד״ל
במועד, הדתית בנתניה דו״ח על
פעולת המועצה. בעוד שתמונתו של הרב
הראשי האשכנזי הופיעה בשער החוברת
במימדים גדולים, הודפסה תמונה קטנה של
הרב שלוש, הרב הראשי הספרדי בעיר, בה
נראה קלסתרו מבין רגליו של חמור. הרב
שלוש מחה נימרצות, והחוברת לא חולקה.
מול הצטברות כזו של שינאה, נענה
דויד דיין להצעת הקהילה בלימה, נתמנה
כרבה הראשי של עיר זו.
משרד־־הפנים מתנקם. הצעת ספרדיי
צפת קסמה לרב הצעיר. הוא אף קיווה כי
בינתיים שככה השינאה המרה, וכי שוב
לא ירדפוהו עסקני המפד״ל. הוא טעה.
הוא אמנם נתקבל בשערי צפת בכבוד
רב, כש־ 3000 גברים, נשים וילדים מריעים
לו ומנופפים בספרי תורה. בטכס הכתרתו
אף נכחו כל זקני הרבנים הספרדיים מירושלים,
תל־אביב, חיפה וטבריה. ראש־העיר
אף הגיש לו כתב־רבנות בשם העיר. אך
שבוע לאחר מכן קיבל ראש־העיר הודעה
ממשרד־הדתות, כי אין לשלם משכורת לרב
דיין מן התקציב העירוני המיועד למועצה
הדתית.
כאשר השיב ראש־העיר כי בצפת לא
קיימת מועצה דתית חוקית, ולכן מסמכותה
של העיריה להשתמש בתקציבה הדתי
כראות עיניה, התערב בדבר הממונה על
התקציבים במשרד־הפנים, הזהיר את העיריה
מפני פעולה זו. שלום רותם, הממונה על
התקציבים, התעטף במלוא סמכותו של שר־הפנים
המפד״לי, הזהיר את העיריה כי
תשלום משכורת לדיין יהווה עבירה על

הרם דיין

בא מלימה, תלוי על בלימה
החוק. כי על פי תקנות משרד־הדתות, חייב
כל רב לקבל אישור מן הרבנות הראשית
בטרם יוכל לזכות במישרה רבנית.
ברור, כי לרב דיין לא היה כל סיכוי
לקבל אישור מידי הרב נסים, אשר את
הוד בחירתו העכיר בשעתו באמצעות בית־המשפט
הגבוה לצדק.
ראש־העיר התעלם מן האזהרה, אך לא
לזמן רב. כאשר הגיש לפני כמה חודשים
את תקציב־העיריה השנתי לאישור משרד־הפנים,
סירב שלום רותם לאשר את התקציב.
גם תקציבי־פיתוח שונים, שהובטחו
לעיר, לא הגיעו אליה. בלית ברירה, חדלה
העיריה לשלם משכורת לרב הספרדי.
ראשי העדה הספרדית נזדעקו, וכאשר
ערכו אסיפת־מחאה המונית, הופיעו בה,
כתומכי דיין, שר־המשטרה בכור שיטרית
ושר־הדואר אליהו ששון. השניים הרגיעו
את הקהל, ביקשו להשאיר את הטיפול בורג
ממלכתי.
מצפון השרים. שני השרים קיימו
את הבטחתם. כאשר האשים לפני שלושה
חודשים שר־הדתות זרח וזרהפטיג את שר־המשפטים
דוב יוסף בעיכוב אישור התקנות

לבחירת רבנים מקומיים, התערבו שני השרים
הספרדיים ותבעו מידי שר־הדתות את
עלבונו של הרב דיין מצפת.
אשכול הציע פשרה: להרכיב ועדה של
חמישה שרים לטיפול בבעייה הנידונה. הוועדה:
שר־הדתות מחבר־התקנות; שר־המש־פטים
המסרב לאשרן בטענה כי אין זה
מתפקידה של הממשלה! שר־התחבורה התומך
בשר־המשפטים; ושני השרים הספרדיים.
שיטרת וששון מייצגים את אותם
הרבנים החוששים שתקנות שר־הדתות נועדו
להבטיח כי בארץ לא ייבחר שום רב בלתי-
רצוי למפד״ל.
לכאורה, אפשר היה לצפות כי בוועדה
הזאת תמצא פרשת צפת את פתרונה. כי
זרח ודרהפטיג היה מוכן להפקיר עמדה
אחת, תמורת השלטון במדינה כולה. אך
לפתע חל מיפנה: פרץ משבר־הפרשה, אשכול
התפטר וניגש להרכיב ממשלה חדשה.
הדתיים־הלאומיים הריחו אפשרות לסחיטות
חדשות. בין היתר: אישור התקנות לבחירת
רבנים מקומיים. לאשכול לא היה איכפת
להבטיח דבר אשר דוב יוסף מתנגד לו,
והמפד״ל קיבלה הבטחה שהחוק יאושר גם
מבלי שהמפד״ל תידרש להיסוג בפרשת צפת.
דויד דיין הופקר.
השבוע הבין הרב הספרדי הצעיר כי
המלחמה אבודה. הוא יצא בהאשמה פומבית
כי המפד״ל מונעת מישרת רב מכל מי
שאינו משתייך לשורותיה. ודתה זו, למעשה׳
פנייה נואשת למצפון שני השרים הספרדיים
ומפלגתם. אולם דויד דיין לא
הישלה את עצמו. ידידיו החלו שוב מעיינים
ברשימת הקהילות היהודיות בחו״ל הזקוקות
לרב.

עסקי
קערת השומן
״אני הבאתי את הרשיון מהורוביץ ואני
גם אלך להחזיר אותו להורוביץ!״ נשמעה
הצעקה בחדר־הישיבות של מרכז אגודת-
ישראל בתל־אביב. הצועק היה הח״כ הקשיש
איצ׳ה־מאיר לוין.
בתחילת שבוע זה חתם נגיד בנק ישראל
סופית על הרשיון לבנק אגודת־ישראל,
הבנק שכבר זכה לכינוי העממי בנק
הנוינושל הצבאי. ההון היסודי בסך שלושה
מיליון דולאר, שנדרש כתנאי למתן הרשיון,
הומצא. על התנאי השני, לפיו אסור לאגו-
דת־ישראל להעביר את בעלותה על הבנק
לגורם אחר. לא הקפיד איש. כי היה ברור,
שברגע שגויים ההון נמכר הבנק לבעלי-
ההון.
עתה ניגשו ראשי אגודת־ישראל להציע
את שני הנציגים שלהם, בתוך הנהלה בת
12 חברים. עשרת נציגי המשקיעים בהנהלה
נבחרו בקלות, אך לא כן שני הנציגים
הפוליטיים. הרב לוין תבע את המקומות
בשביל ידידו שימחה ארנסטר ובשביל חתנו
משה שינפלד. יתר הסיעות במפלגה התארגנו,
הציעו שני מועמדים נגדיים: ח״כ
שלמה לורנץ וראש הסיעה ההונגרית יעקב
גרוסמן. בהצבעה חשאית של מרכז אגודת־ישראל
קיבלו לורנץ וגרוטמן רוב־קולות.
משנודעו התוצאות התפרץ לוין :״אני
לא עמלתי למען זרים!״ מיד שיסע אותו
קול נירגז :״את מי אתה מכנה פה ׳ בשם
זרים?״
לוין לא שעה לקול, המשיך לצעוק :״זו
כפיות־טובה, ההצבעה הזאת!״ הוא אף
איים, שאם ימשיכו העניינים להתנהל בצורה
זאת, לא יהסס לוותר על הרשיון.
\ ושוב: האיום. האיום לא שינה דבר,
כי היה ברור שלוין לא ימהר לבצע את
איומו, שכן כל ראשי אגודת־ישראל מצפים
לרווחים גדולים מהבנק. החל משא־ומתן
מסביב מינוי המנגנון. המשקיעים הציעו
מנהל כללי משלהם, ואיש לא יכול היה
להתנגד לכך. לעומת זאת נתגלו חילוקי־דעות.
לגבי המישרות הנמוכות יותר. כל
סיעה ראתה בבנק קערה של שומן, שכדאי
לשבת בקירבתה.
גם איצ׳ה־מאיר לוין המובס לא ויתר.
הוא פתח במערכה למען מינוי חתנו כסגן־
מנהל בפועל. הוא שוב איים שאם לא
תינתן המישרה, יחזיר את הרשיון לחורו־ביץ.
הפעם, הבהיר, הוא מתכוון ברצינות.

פשעים
מכתב מן הקרא
פרשת רצח שושנה פליגלמן רחוקה עדיין
מסיומה. בששת החודשים שחלפו מאז ה
רצח,
הושמעו גירסות שונות ומשונות,
אך חסרה גירסה אחת חשובה: גירסתו של
הנאשם, אלי בולקין עצמו. השבוע החליט
לדבר•
תוך כדי שבתו במעצר, הצליח בולקין
לכתוב מכתב לחברו, בו הביע את דעתו
על צורת החקירה ועל הפשע עצמו. המכתב
הוגננן בדרך פלא אל מחוץ לכלא, בצירוף
בקשה שיימסר למערכת העולם הזה.

כתב אלי כולקין:

ראשית, אני חף מכל פשע. קרה רצח
והמשטרה מנסה בכל מחיר להרשיע מישהו

בהן חול, רק אחרי 18 יום מיום החרמתן.
לפי דעתי חיכו כל־כך הרבה כדי שיהיה
להם זמן לסדר את החול וגם את השמיכה.
אחרי חודש מיום הרצח מצאו אותה,
וכלב הריח אותה. וגם לא בפעם הראשונה
אלא בפעם השניה.
פתאום הסתבר שמצאו גם עקבה במקום,
וכל זה בון אריך מאוחר מיום מעצרי ומיום
מציאת הגופה .,אני בטוח שכשחיפשו זהותה
של הגופה, הפכו את כל השטח בסביבה.
מדוע אז לא מצאו שמיכה ועקבה?
הם מסתמכים על פרוצות ועל שקרים

קטע ממכתבו של כולקין
בדרך פלא, ישר מן הכלא
(אחרי המקרים של לוי נויפלד, שלוש רציחות
העוזי, רצח מוכר מיפעל־הפיס בחיפה,
רצח מוכר הסיגריות בירושלים, ואם אינני
טועה, גם רצח קבצן בתל־אביב, בשכונת
מחלול) .אפשר לראות כאן שהמשטרה
איננה מוכנה להפסיד הפעם, אחרת יכולה
להיות שערוריה גדולה.
והיות שאני הייתי החבר של שושנה,
ולדבריהם האחרון שראה אותה (האם באמת
הייתי האחרון? אולי המשטרה יודעת יותר
ממני?) ,ובדיוק באותה תקופה רציתי לנסוע
מן הארץ, אז אין קל מזה להפעיל
עלי את האשמה. כמובן — בגלל שלא נפל
בידיהם המבצע האמיתי — לא היתר, להם
ברירה אחרת.
האם שמת לב שבהתחלה, כשמצאו גופה,
כתבו בעתונות ״שאולי זאת התאבדות.״
ייתכן שכבר אז ראתה המשטרה שאין סיכויים
לתפוס את המבצע. אבל לאחר מכן,
כנראה בלחץ מגבוה, התחילו לחקור בעניין
ולא נרתעו מכל מעשה שאינו חוקי.
כשנעצרתי לא ידעתי אפילו למה עוצרים
אותי. כשנכנסו שני הבלשים לחדרי,
שאלתי אותם מדוע נכנסו ומה הם רוצים
ממני, אבל ללא תשובה. הם כבלו אותי
ואמרו לי אחר־כך :״אתה עצור לחקירה
ובצפונית יגידו לך יותר.״
בהתחלה חשבתי שזה בגלל העדות של
שושנה, אבל נזכרתי ששושנה התלוננה
בדרומית ולא בצפונית, והשוטרים היו
מהצפונית. לפי הכבלים ששמו על ידי ולפי
הבעת־פניהם הרצינית הבנתי שהעניין הוא
חמור. על כן החלטתי לשתוק. עד שהביאו
אותי בלילה לפתח־תקווה לא ידעתי על
מה אני עצור. רק שם הודיע לי היומנאי
שבפקודת־המעצר שלי כתוב רצח. קבלתי
הלם, לא הבנתי, פחדתי והעדפתי להמשיך
לשתוק.
בעכו התחילו לדוש אותי. נתנו לי מכות
עם כבל חשמלי מצופה גומי. נתנו לי
מלקות על כפות הרגליים ואגרופים לרוב
בבטן, וכמו כן חקירות־נפש ימים ולילות.
לא ישנתי אלא חקרו אותי. הייתי בבדידות
חודשיים, בחדר שגודלו קצת יותר מה־צינוק
בתל־מונד. עם דלת מברזל ועם אשנב
קטן, ללא אויר כמעט. אני יכול לספר
ולספר ולמלא ספרים על החודשיים בעכו,
אבל זה לא המקום ולא הזמן.
ובכל הדברים האלה היו רק קצינים בכירים
— מרב־סמל ומעלה, עד לכתר ושני
כוכבים. כל אלה חקרו אותי. כ־ 15 אנשי
משטרה טיפלו בי היטב. לכן מה אני
יכול לעשות — האם אני יכול להגיש
צו־על־תנאי? את מי אביא כעד לעזרתי?
אני אחד. הם הרבה. הם ממשלה.
ועכשיו להוכחות. מסרתי להם אליבי.
הם הלכו והפחידו עדים ובילבלו את כל
האליבי שלי. מצאו איזה נהג, שטען אחרי
חודש־וחצי שהסיע אותי ואותה לעכו. האם
זה מתקבל על הדעת? או הנעלים שמצאו

כדי לקבור אותי. הפרוצות מוסרות בעדויות
פעם כך ופעם אחרת, אבל כל מה
שהמשטרה רצתה הן מסרו. כמובן עצרו
אותן, חקרו אותן, מדוע שלא ימסרו?
אני בטוח שאם היו חוקרים אותם —
השוטרים — כמו שהם חקרו אותי, היו
נשברים ומספרים את כל האמת.
כשהייתי בצפונית בגלל הזונות, אמר לי
ראש החקירות :״אנחנו יודעים שלא אתה
רצחת את שושנה, אבל אנחנו יודעים גם
שאתה יודע על הדבר. לכן, פתח פיך
ותצא. ואם לא, אז תשב במאסר־עולם בגלל
אחרים.״ כל זה היה בנוכחות הקצינים כהן
וסירקים.
לו הייתי עשיר הייתי יכול לעשות חקירה
נגדית ולגלות את כל האמת. אבל אין
באפשרותי לעשות זאת, כי אין לי פרוטה
וגם לעורך־דין עוד לא שילמתי. אבל אלחם
עד הסוף בשביל לטהר את שמי. אני גנב,
פורץ, הכל, אבל אינני רוצח שפל.
חוץ מזה הנערה היתד, פרוצה. היא עבדה
בטרמפים. מדוע הם לא חקרו בכוון זה?
אני בטוח שכך זה קרה. יש לי גם כמה
עדים שהמשטרה ניסתה להכריח אותם
למסור נגדי עדוודשקר, והבטיחו להם נסי־ער,
לחו״ל, כסף, ולסגור להם תיקים. אבל
הם סירבו ואני אביא אותם להעיד במשטרה.
אני מסתכן סיכון רב בכתבי את המכתב
הזה. אבל כל זה צריך להגיע לידיעת
הציבור.

ארלוחרוב
ככה זה היה
רבים זוכרים את פרשת ארלוזורוב —
כל אחד מזווית־הראיה שלו. אך איש אינו
זוכר אותה כמו איברהים סאלם אל־רגייג,
שמילא תפקיד חשוב בבית־המשפט. כי
אל־רגייג היה גשש־המישטרה שזיהה את
העקבות שהובילו, לדעתו, ממקום־הרצח
שעל שפת־הים, מול מלון דן הנוכחי,
דרך בית־הקברות המוסלמי, לרחוב הירקון.
מאז
עברו שלושים שנה, וזכרונו של
אל־רגייג קישט את המאורעות במיטב ה־דימיון
המזרחי המסורתי. השבוע סיפר
את גירסתו המקושטת למרדכי (״מוטקה״)
ארציאלי, מי שהיה מראשי אצ״ל בירושלים,
המכהן עתה ככתב הארץ בנגב.

וזה סיפורו של אל־רגייג:
היודע אתה מי היה הדוקטור ארלוזורוב?
הוא היה אז כמו בן־גוריון. אז לא היה
בן־גוריון.
הדוקטור ארלוזורוב התחתן עם בהורה
יפה מאד וחכמה, עם אזרחות אנגלית.
הדוקטור היה מכובד כמו מלך. כי היה
מרפא את החולים ומציל אותם ממוות.
כשהתחתן המלך של אנגליה, הזמין אותו
(המשך בעמוד )16
העולם הזה 1428

קחו אי בלב ים, שלא ידע פלישה עויינת במשך תשע מאות שנים, הוסיפו לו קור
וערפל המדרבנים למאמץ, ערבבו את המאגנה כארטה ואת הקשתים של אג׳ינקור, את
השפה של שקספיר ואת ההרפתקנות של דרייק וראליי, את אומץ־הלב של נלסון וחוש־המידה
של ולינגטון, את העקשנות של קרומודל והפארלמנט הארוך ואת המסורת הפיאודלית
של הקאבאלירים, את השלטון בשבעת הימים ואח העושר של אימפריה החובקת־עולם,
את הפנימית של הארו ואת המסורת של משפחה מפוארת — והרי לכם וינסטון צ׳רצ׳יל.
אם בכלל ישנה הגדרה אחת לאיש כה ססגוני, כה רב־צדדי, הרי זוהי:

הוא היה אנגלי.

מעט כל מנהיג בהיסטוריה עורר בעיקבותיו את הוויכוח הנושן: האם המנהיג הוא
*4יציר־כפיה של חברתו, או שהחברה היא יצירת־כפיו של המנהיג?
לגבי צ׳רצ׳יל לא יכלה השאלה להתעורר מעולם. הוא לא יכול היה להיות אלא אנגלי,
בן תקופתו, בן מעמדו.
הוא לא יכול היה להיות אמריקאי (למרות שאמו היתד, בת ארצות־הברית) ,לא גרמני,
לא רוסי, לא יהודי.
הוא עמד בשתי רגליו על קרקע המציאות שהולידה אותו — בריטניה האימפריאלית,
בריטניה של סוף המאה שעברה, בריטניה של מלחמת־הבורים ו״עול האדם הלבן״.

קיומה, שינשוגה, בטחונה של בריטניה -זה היה האידיאל העליון
שלו, היעד המעשי היחיד של בל מעשיו.
כאשר אידיאל זה השתלב בחרות העולם ובנצחון כוחות הצדק —היה צ׳רצ׳יל הנציג
העליון של תקוות האנושות, המצביא העליון של מלחמת בני־אור.
כאשר נוצרה סתירה בין אידיאל זה ובין עקרונות החרות והצדק, לא היסס צ׳רצ׳יל
לרגע, הוא ידע היכן הוא עומד.

בצד בריטניה.

כזה גם היה יחסו לאומה העיברית. כאשר השתלבה הציונות באינטרסים של האימפריה
הבריטית, כאשר סיפקה לבריטניה את האמתלה הדרושה להשתלטות על ארץ חשובה זו
בדרך להודו ולנפט העיראקי — היה ציוני נלהב, גם הכריז על כך פעמים רבות. כאשר
החלה הציונות סותרת את האינטרס הבריטי, בימי השואה ומלחמת־המחתרת — לא היסס
לרגע להפקירה.
בני האספסוף יכלו לקרוא לזה :״צביעות״ ,לרטון על ״אלביון הנוכל״ .הם לא הבינו
על מה הם שחים.
כי צ׳רצ׳יל היה נאמן, ישר ועיקבי בדבקותו למציאות היחידה שהכיר: המציאות של
האימפריה הבריטית.

ובאשר מציאות זו מתה -מת גם הוא.
בעקשנות של כלב־בולדוג זקן הוסיף לדבוק בחיי גופו. אך בעשרים שנותיו האחרונות
כבר היה אנאכרוניזם של בשר־ודם, חלק מן ההיסטוריה, אגדה חיה.
ומפני שהיה צ׳רצ׳יל, מפני שהיה אנגלי — ידע זאת. הוא לא דבק בקרנות המיזבח של
השלטון, כמו אנשים קטנים יותר, וזלגאריים יותר, כמו אדנואר ופראנקו ובן־גוריון. כאשר
האומה הבריטית הדיחה אותו מן השלטון בעיצומו של נצחונו המזהיר, לא התמרמר. הוא
ידע, כמו שידעו שאר האנגלים, כי שוב אין לו מקום בעולם האכזר החדש, בעולם של
מדינות־הענק האטומיות, עולמם של הבארבארים החדשים בוושינגטון ובמוסקבה.
״לא באתי כדי לחסל את האמיפריה הבריטית!״ הטיח בבוז, וסירב להעניק עצמאות
להודים ולאפריקאים. ומאחר שהתקופה תבעה את חיסול האימפריה הבריטית, החליפוהו
בני־עמו באדם קטן הרבה יותר, שהיה מוכן ״לעשות את הג׳וב״ — אותו איש שצ׳רצ׳יל
הגדירו כ״כבש בעור של כבש״.

ך* מעט כל מנהיג
^ הגדולה, או להיפך?
לגבי צ׳רצ׳יל ניראית גם שאלה זו כחסרת־משמעות.

בהיסטוריה עורר את השאלה: האם יוצר האיש הגדול את השעה

בי נידמה ששני אלה -וינסטון צ׳רצ׳ל ויוני - 1940 נפגשו כשני
גופי־שמיים, אשר בורא־היקום יעדם יחד משחר הימים. בי 66 שנותיו
הראשונות של צ׳רצ׳יל לא היו אלא הבנה והכשרה לקראת הרגע
הגדול.

לולא קם אדולף היטלר, לולא החלו המגפיים המסומרים של הלגיון החום רוקעים על
כבישי גרמניה ואירופה, לולא נגרר העולם לתהום הזוועות של מלחמת־העולם השניה —
לא היה צ׳רצ׳יל נשאר בהיסטוריה אלא כפוליטיקאי מן המניין, לא אהוד ביותר, לא מצליח
ביותר. כי האנגלים — למודי נסיון הדורות — מתרחקים בימים כתיקונם מאנשים מבריקים,
מעדיפים על פניהם אישים בינוניים ובטוחים ההולכים־בתלם.
אבל השואה באה, ווינסטון צ׳רצ׳יל היה מוכן.
איך לתאר פסל של מיכאל אנג׳לו באוזני אדם שלא ראה אותו מעולם? איך לתאר
סימפוניה של בטהובן לאיש חרש?

-מה הי ה

איך לתאר לדור חדש מי היה
כיומו ההיסטורי?

-וינסטון צ׳רצ׳יל

שום דף כתוב, שום תקליט, שוס סרט־קולנוע, אינו יבול להנחיל חודיה זו, שהפכה חלק
מחיינו, הר שגיא בנוף עולמנו הרוחני.
כאשר התמוטטו עמודי־התווך של התבל, כאשר צרה עלינו חשכת־הלילה מכל עבר, כאשר
הפכו צבאות אדירים לערימות־גרוטאות וקרסו מעצמות כבנייני־קלפים — אז היה האיש
קרן־אור יחידה, ערובה איתנה לעתיד העולם, הבטחה בטוחה כי הרוח האנושית תגבר ותנצח.
הקול ההיסטרי הצרוד של האוסטרי המטורף קרע את גלי־האתר, צווחות ה״זיג־הייל!״
הקפיאו את הדם, מכונת־המלחמה הבלתי־אנושית שברה ודרסה כל מיכשול בדרכה.
משלושה עברים התקרבה אל ארץ־ישראל — מקודקז, מכרתים, ממצריים. מי יכול היה
לפקפק בנצחון הרשע, מי העז לקוזת לסוף הזוועה?
אז ראינו אותו על המסך — אדם הולך בין עיי־החרבות של עירו, מוצק ובוטח, מחייך
את חיוכו הבטוח, מרים את שתי אצבעותיו בסמל ״וי״ של נצחון — וגל חם הציף
את לבנו.
כי פתאום ידענו, בבטחון גמור ומוחלט: הזוועה היא בת־חלוף, ורוח בני־אור היא בת־נצח.

כך לא הבין את המהפכות הגדולות של דורנו — את המהפכה הקומוניסטית ואת מהפכת
העמים המתעוררים. כך הסכים לסיסמה ״כניעה ללא תנאי״ ,שהאריכה את המלחמה ללא
צורך.
הוא לא היה ענק מוסרי. בימי השואה החריש לא פחותמ״ממלא־המקום״ ורוזבלט, לא
נקף אצבע להפסקת הטבח. וכאשר הרגו שני צעירי לח״י את ידידו, הלורד מוין, שפיקח
על סגירת שערי הארץ בפני הניצולים — התערב צ׳רצ׳יל אישית כד להכריח את המצרים
להוציאם להורג.
קרובות הטריד את מצביאיו
הוא לא היה גאון צבאי. היו לו הברקות, אך לעיתים
בהצעות חובבניות. היה עליהם ללחום, כדבריהם, בהתערבותו של צ׳רצ׳יל לא פחות מאשר
בתוכניות הגנרלים הגרמניים.
הוא לא היה פילוסוף דגול. ספריו מצטיינים בחוכמתם המעשית יותר מאשר בעומק
הגותם. ולא פעם מסתיר ההוד המלכותי של לשונו שיטחיות של מחשבה.

יצירתו הגדולה של וינסטון צ׳רצ׳יל היתה -וינסטון צ׳רצ׳יל.
גאוניותו היתד, טמונה ביכולתו למצות באישיותו שלו את התכונות הנשגבות ביותר
של העם הבריטי — ולהקרין אותן חזרה על עמו, ואל העולם כולו, כהתפוצצות של כוח־רצון
שאין לו גבולות, כהתגלמות של אופטימיות שאינה עוצמת את עיניה מול מציאות
קודרת, כצו מוחלט של מלחמת בני־אור.

^ נו, ששמענו בעת ההיא את קולו העמוק והשקול, כשהוא מבטא את הפסוקים
המצטלצלים כשם שתזמורת רבת־כלים מנגנת מנגינה משכרת — איך נשכח אי־פעם
את הרטט שעבר בגופנו?
ביום עלותו לשלטון העליון, עת הסתערו צבאות הנאצים בצפון ובמערב :״הייתי אומר
לבית־הנבחריס, כפי שאמרתי לאותם שהצטרפו לממשלה זו; אין לי מה להציע זולת דם,
עמל, דמעות וזיעה.״
בנפול צרפת, כשהעולם כולו היה שרוי בהלם של תדהמת אין־אונים :״אנו נגן על איינו,
יהיה המחיר כאשר יהיה, נילחם בחופי הנחיתה, נילחם בשדות וברחובות, נילחם בגבעות;
לעולם לא ניכנע.״
כאשר הפלישה הנאצית לבריטניה נראתה כקרובה וודאית :״על כן הבה ונקדיש את עצמנו
לחובתנו, ונתנהג כך שאם תאריך האימפריה הבריטית וחבר־העמיס אלף שנים, עוד יאמרו
בני־אדם; זאת היתה שעתם היפה ביותר.״
כאשר התקרבו צבאות היטלר למוסקבה :״מוסוליני אמך. שימלוק את צווארנו כצוואר
תרנגולת. איזה תרנגולת! איזה צוואר!״
ובסיכום המלחמה :״אין אדם יכול לערוב לנצחון, אלא רק להיות ראוי לו.״

מלים, מלים, מלים. אך מלים שחצבו להכות בלבבות עייפים.
מלים שיישרו גב שבור, מלים שהפכו את האפשרי — כניעה, ויתור, פשרך _ ,לבלתי־אפשרי.
שהפכו את הבלתי־אפשרי — קורבנות, סבל, תקווה, נצחון — לאפשרי, לוודאי,
לבלתי־נמנע.

** ודנו הוא דור של טכנאים, של ביצועיסטים, של רסיסי־אדם, של מכונות אנושיות
1המוכשרות לדבר אחד, ואינן מוכשרות לדבר זולתו.

לא כזה היה צ׳רצ׳יל. לא רק מדינאי. לא רק מנהיג־מלחמה. לא רק
נואם. לא קנאי. לא משוגע־־לדכר־אחד.

אילו היה אחד מאלה, היינו מעריצים אותו ביום־פקודה, ושונאים אותו למחרת־היום.
אבל את צ׳רצ׳יל אהבנו, והמשכנו לאהוב עד היום — כי היה יותר מכל אלה. כי היה
אדם שלם. אדם מאוזן. אדם שלא חסר בו מאום, שאף מיתר ממיתרי האישיות לא נמצא
חסר בו, ושהפיק את מלוא הצלילים מכל המיתרים גם יחד.
אהבנוהו, מפני שהאיש שניצח על מלחמת־החיים לא היה שולל־חיים, כרבים מלוחמי
הדורות, אלא אוהב חיים, אוהב הנאות־חיים, את תענוגות הרוח, הנפש והגוף, שתיין וזללן
ומעשן־סיגארים.
אהבנוהו, מפני שהיה מסוגל להקדיש עמודים ארוכים לתיאור תחביביו והרגלי־השינה שלו,
לרדוף אחרי יריביו (וידידיו) בהומור זדוני וחסר־רחמים, לצחוק מכולם, וגם מעצמו.
אהבנוהו, מפני שהיה מסוגל להשמיע אותו פסוק נשגב של ״נילחם בשדות וברחובות
לכסות את המיקרופון בידו ולהוסיף, תוך חיוך שובב :״בבקבוקי־בירה ריקים.״ וזאת
בשעה שבריטניה איבדה את צבאה הקרבי ואת כל כלי־נשקה, ועמדה בידיים ריקות מול
האוייב שהיה עלול להסתער עליה בב? רגע.
אהבנוהו, מפני שהיה מה שהיה — אחראי והרפתקן, שובב ונבון, זקן וילד, דמגוג
ומנהיג, אדם שגם ממדיו האדירים היו צרים מהביל את עצמו — דמות שנלקחה ממחזה
שקספירי, וששום שחקן לא יצליח לעולם לשחק אותה כפי ששיחק את עצמו.

בפי שנאמר עליו בפארלאמנט הבריטי, הזירה הגדולה של מאביי
חייו :״הביטו בו היטב — כי לעולם לא תראו במוהו שנית :״

^ מה היתה גדולתו? הוויכוח על כך אך החל, ואולי לא יסתיים לעולם.
^ הוא לא היה מדינאי גאון. אדירים היו הישגיו, אך גדולות ורבות גם שגיאותיו.

מאמו״העולם הזה
מציאותי, כך שאחרי 20 חודשי מאסר מפסיקים
להאמין שמאחורי שער־הברזל יש
משהו של ממש.״
״אל תחשוב על זה יותר,״ הפסיקה אילנה
את דבריו .״כל מה שהיד, עבר, ועליך
להתחיל הכל מחדש.״
אבל גם אילנה לא יכלה לשכוח. אפילו
למרות רצונה היא שבה והזרה להיסטוריה
המוזרה, שתחילתה התרחשה באותה דירה
לפני כשנה ורבע.
״לא היינו אז קוראים קבועים של העולם־
הזה,״ סיפרה אילנה השבוע. באותו יום
בא אלינו מכר אחד, קיבוצניק, אחד מהידי־דים
הוותיקים שלנו, והביא לנו גליון מתאריך
.23.10.63 את התאריך הזה אני זוכרת
היטב ואני חושבת שאזכור אותו עוד שנים
רבות. התחלתי לדפדף בגליון, ואז, בעמוד
,20 מצאתי כתבה תחת הכותרת הצד השני
של יורם. המאמר עניין אותי מתחילתו,
וקראתי אותו עד הסוף בנשימה אחת. נתתי
גם לשמואל לקרוא, וגם הוא התרשם מאד
מקורות החיים האומללים של הצעיר, שאף
פעם לא הרגיש מה זה בית ומשפחה,
שהתגלגל ממוסד למוסד, והתגעגע לאהבת
אם. אך במקום אהבה הוא מצא את הדרך
לפשע.״
באותו ערב חזר הזוג חשוך־הילדים לאותו
נושא. הם עוד לא ידעו מה לעשות,
אכל הרגישו שהם מוכרחים לפעול כדי
להקל את גורלו של הצעיר. זה עתה הוא
נשפט לחמש שנות מאסר, בתוספת שנתיים־
וחצי מאסר־על־תנאי שהופעל נגדו יחד עם
פסק־הדין החדש.
באותו ערב החליטו בני־הזוג שאילנה
תכתוב לכלא, יורם קיבל את מכתבה של
אילנה יחד עם מכתבים רבים אחרים
שהגיעו אליו באותה תקופה לכלא. היו
אלה מכתביה של צעירה תל־אביבית, יעל
וינגרטן, ששימשו יסוד לכתבת העולם הזה:

מכתבים מבית־הנלא

כתב יזו
רה הת׳

סיפר השבוע יורם .״כל המכתבים של הנערות היו
ברורים, והייתי מוכן להתכתב עם כל אחת כדי לש
בדידותי בכלא. אבל לא הבנתי מה היתר, הכוונה של
הזה. שקלתי את הענין זמן־רב, ורק אחרי זה החלטת
לאילנה.״
התשובה הגיעה באיחור של שלושה שבועות. מיד )
ציפתה ליורם הפתעה נוספת, כשנמסר לו שמישהו בא
כשיצא לחדר הפגישות, ראה זוג אנשים שלא הכיר אותם
האשד, נגשה אליו ואמרה :״זה אתה יורם, נכון? הכרו
לפי התמונה שהתפרסמה בעתון. אני אילנה.״
באותה פגישה לא שוחחו על העבר. שמואל ואילנה 1

?1ן ן יורם לנדסברגר ביציאתו
1 . 1 1 ( 11 מבית־המשפט, אחרי שנידון
לחמש שנות מאסר. תמונה זו התפרסמה
לראשונה מעל דפי העולם הזה לפני בשנה.

הטלפון בבית־החרושת לצרכי חשמל של
שמואל סורוקה״ ,באזור התעשיה של חולון,
צילצל בשעה שתיים וארבעים אחר־הצהרים
״מדברים מכלא רמלה,״ שמעה את הקול
אילנה, אשתו של שמואל, שהרימה את
השפורפרת .״את יכולה עכשיו לקחת את
יורם. הוא מוכן ליציאה.״
אילנה הופתעה לשמע ההודעה הטלפונית.
רק שעתיים לפני כן היא טילפנה
לרמלה, ואז הודיעו לה שיורם ישוחרר רק
ביום החמישי בבוקר. המכונית של בעלה
יצאה לעיר, אבל אילנה — חסרת סבלנות
— עזבה במרוצה את שערי המיפעל והתחילה
לחפש אחר מונית. מספר דקות לאחר
מכן היולד, אילנה בדרכה לכלא רמלה.
אך בכלא ציפתה לה האכזבה. יורם לנד־סברגר
השתחרר בשעה שתיים וארבעים
ועזב את כתלי בית־הסוהר — נמסר לה
בחדר היומנאי. כל הבירורים והחיפושים
לא נשאו פרי: יורם לנדסברגר נעלם מהאופק.
האשת המאוכזבת עזבה את המקום
והלכה לתחנת אגד הסמוכה.
ושם התקיימה הפגישה הנרגשת. יורם

יורם בא הבית!
עמד בתחנה יותר משעה וחצי תחת גשם
שוטף, וציפה לבואם של הוריו החדשים.
״לא רציתי להישאר בבית־הסוהר ז^פילו
דקה אחת מיותרת,״ הסביר יורם ל״אמו״.

״הצד השני שר יורם״

ך* ל זה התרחש ביום השלישי האח־
^ רון. ביום השישי ישב יורם בדירתו
* • שם בדוי לצורך הכתבה.

החדשה בצפון תל־אביב כשלידו אילנה,
הבוחנת אותו בעינים רציניות ומלאות תקווה.
יורם החליק מפעם לפעם את חליפתו
הספורטיבית — אחת המתנות שקיבל מהוריו
החדשים אחרי שעזב את הכלא.
בדירה המרווחת, בין הרהיטים החדישים,
נראה יורם כבן־בית רגיל, כמו האיש
הנכון במקום הנכון.
״עד לרגע האחרון לא האמנתי שזה יקרה,״
אמר יורם, גאה במעמדו החדש .״שם,
בכלא, היה כל העולם רחוק כל־כך ולא

הצד השני של יורם.

״שמונה ה ש;י פ היפות״
ף* א רק אילנה ושמואל התרשמו מ/קורות
חייו של יורם לנדסברגר. עשרות
נערות שלחו את מכתביהן ליורם, הציעו
לו את ידידותן. כשקיבל את מכתבה של
אילנה — בו היא הציעה לו להפגש ולשוחח
על עתידו — הופתע לחלוטין.
״לא ידעתי איך להגיב על המכתב הזה,״

רק בחייו הנוכחיים, שאלו אותו מה הוא צריך, מו
לשלוח לו, ובמה הם יכולים לעזור לו בעתיד. יוד

בי,״ הסביר יורם לידידיו החדשים.
אבל הקשרים בינו ובין משפחת סורוקד, לא פסקו. ה
אצלו מפעם לפעם, ויורם קיבל את מכתביהם לפחו
בשבוע. באותה תקופה קיבל יורם רשות לקבל ולכתוב
כאוות נפשו, למרות שלגבי כל אסיר אחר קיימות
לשני מכתבים בחודש.
באחת מן הפגישות סיפר יורם לידידיו שבעוד ש

עורו הד בלב אשה־ ועזו לשיחרוראסיר
לו משפט בבית־המשפט העליון. הוא סיפר
שאחרי פסק־הדין האחרון, שבו נידון לחמש
שנות מאסר על החזקת חומר גנוב, הוא
הגיש עירעור לבית־המשפס העליון, בו טען
שהעונש הוא חמור מדי לגבי גילו הצעיר.
״עלי לבזבז עתה את שמונה השנים
היפות ביותר של חיי בבית־הכלא. אחרי
שמונה שנים לא אצא מבית־הסוהר באיש
המתאים לחיי־חברה רגילים,״ כתב יורם
לנדסברגר בעירעורו.
באותה שיחה שאלו שמואל ואילנה אם
הוא רוצה שעורך־דין יופיע בשמו בבית־המשפט.
יורם היסס. הוא לא האמין שהמשפט
יביא לתוצאה חיובית, לא רצה
שהידידים החדשים יבזבזו כסף לשווא. הוא
הסכים רק אחרי שכנועים רבים.

״כעל אינטליגנציה גבוהה״

**< ךנכנםלת מו נ ה איש נוסף, עורך-
^ הדין התל־אביבי משה אור. אור הכיר

שנה כדי לתת לקצינת המבחן הזדמנות
נוספת לעיין בפרשת חיי האסיר, ולברר
עד כמה הצעתם של בני הזוג סורוקה היא
רצינית.

״?ספור את חיטים״

^ כרזת עורך-הדין הפתיעה לא רק
( | את השופטים ואת ר,תביעה, בבית־המש־פט
העליון. היא באר, כהפתעה גמורה גם
ליורם עצמו. כי עד לאותו רגע לא דיבר
עמו איש מבני משפחת סורוקד, על ההצעה.
הם הסכימו בינהם כבר מזמן, אבל לא
רצו לעורר בלבו של האסיר תקוות העלולות
להתבדות.
אחרי הדיון בבית־המשפט העליון, חזר
יורם לתאו כאדם חדש. בלבו נולדה הרגשת
שייכות חדשה, אותר. לא הכיר מעולם.
״עברו חודשים עד שהתרגלתי למחשבה
שבחוץ מחכה לי בית של ממש, ושיש
אנשים המאמינים בי,״ סיפר יורם .״התחלתי
לספור את הימים כאסיר שתקופת נאסרו
הולכת ומסתיימת.״
אבל העניינים לא התנהלו בסדר. כשנפתחה
הישיבה השניה של בית־המשפט,
(המשך בעמוד )18

המאמר הגורלי

קריאת נליון העולם הזה

שימש התחלה לפרשת השיחרור. לראשונה צץ במוחה
של אילנה רעיון אימוצו של יורם לנדסברגר אחרי
מאוקטובר , 1963 אותו היא מחזיקה בידה בתצלום זה.

המשחוו

עורך־הדין משה אור
שהתנדב לטפל בצד
המשפטי. טיפולו המסור הביא לשחרור יורם.

את משפחת סורוקה מזה זמן רב. שמואל,
שהוא בעל בית־חרושת ועסקן ידוע בספורט
הישראלי, מסר לאור את כל ענייניו המשפטיים.
אבל הקשר ביניהם היה עמוק יותר.
כשהיה צעיר, התאמן אור בהשגחתו של
שמואל ונשאר מאז ידיד המשפחה.
אילנה באה למשה אור בבקשה שיקח
לידיו את הטיפול המשפטי בענייניו של
יורם. עורך־הדין קיבל את ההצעה אך
סירב לקבל שכר. הוא הודאג רק מצד
אחד של הצעת אילנה: היתה זו הצעה
לאמץ את הנער ולקחת אותו תחת השגחתה.
״ידעתי שליורם יש עבר עשיר בפלילים,״
סיפר משה אור .״היו נגדו 20 הרשעות
קודמות — דבר לא רגיל לבחור בגיל כזה.
״פחדתי פשוט מאכזבה שעלולה לפגוע
באילנה. הכרתי אותה יותר־מדי טוב, וידעתי
שזו היתד, עבורה מכה קשה. אבל
אם הם החליטו לעשות דבר כזה, ידעתי
שהם לא ייסוגו מעמדתם. אז החלטתי לתרום
גם את חלקי לפרשה, והתחלתי לטפל
בעניין בכל הרצינות.״
כך גם קרה שלאנשי התביעה, ואף
לשופטים היושבים בעירעורו של יורם
לנדסברגר, ציפו בישיבה הראשונה כמה
הפתעות. ההפתעה הראשונה: בעירעור של
אסיר שמעולם לא ייצג אותו איש, הופיע
עורך־דין מנומס. בנאומו המלהיב הוא תיאר
את עברו הקשה של המערער, פירט את
התנאים שהביאו אותו לעולם התחתון. אבל
ההפתעה הגדולה היתד, כלולה במשפטים
האחרונים של נאום הסניגור: הוא הכריז
שזוג אנשים מכובדים, בעלי מעמד בחברה
התל־אביבית, הסכימו לאמץ את יורם ולקחת
על עצמם את האחריות המלאה לעתידו.
היתר,
זו פצצה משפטית ממדרגה ׳ראשונה
שנגדה את חוות דעתה של קצינת־המבחן.
חוות־הדעת היתד, חד־משמעית :״הוא בעל
אינטליגנציה גבוהה, אך קשיי ריכוזו נובעים
מהפרעותיו הנפשיות והוא אינו מגלה
יכולת לשינוי אורח־חייו.״
שלושת השופטים, משה זילברג, צבי
ברנזון ובנימין הלוי, קיבלו את ההצעה
ברצינות הראויה. לפניהם הוצע נסיון בלתי-
רגיל, להחזיר אדם ידוע כעבריין־מועד לחיים
תקינים. הנסיון נראה כדאי להצלת חיים
צעירים של צעיר בן .21 הדיון נדחה לחצי

וחם ומשבחה

יורם בכל

עבודות

מכין יורם בביתו החדש. כבר
ביום הראשון של חופשתו סייע
הבית, עזר לאשה שהחליטה לאמץ אותו.

חולצה חדשה

היא רק אחת המתנות שקיבל יורם
מהוריו החדשים. הכל סודר בבית
בכדי לתת לאסיר המשוחרר הרגשה משפחתית חמימה ולבבית.

טלפון לידידים

אחת השיחות הראשונות של יורם
היתה עם מערכת העולם הזה. הוא
הודה בשיחתו לעורך על המאמר שפתח את הדרך לשיחרור.

עם אנא בעבודה

יורם החל לעבוד ביום הרא
שון השבוע, במיפעל
הוריו־מאמציו. יורם ניראה כאן ליד מכונה כשאביו מדריכו בעבודה

במדינה
אבר ה ם בוגטיר -יעקב אורי

(המשן מעמוד ) 12

אתככד ׳ ס /ו ז?׳ (
בשנת ה־ 20 לפעולתם ()1965/6
את מיטב המופעים בשדה האמנות :

תיאטרון ~שא1שפילהא1ז״ ציריך
בשיתוף עם התיאטרון העירוני חיפה
במחזה ״מחול המות״ מאת אוגוסט
סטרינדברג.
26—19 בינואר תל-אביב ״הבימה״;
27 בינואר ירושלים ״בניני האומה״

0 9 9 9 0 9 9 9 8 8 1 ^8 0 ^01110

שלישית ״ני

אנטסאל׳״
(הרפובליקה המלגאשית)
בסידרת הופעות ב ח סו ת משרד החוץ

מקהלת

״א 1מסק״
להקת הייצוג
בריקוד ובשירה

ברית-המועצות

תיאטרון ״חכטנגוב״ מוסקבה
מסטיסלב רוסטרופוביץ ׳
והצ׳לן הסובייטי בעל השם העולמי)
בשיתוף עם התזמורת הפילהרמונית
הישראלית בסידרת קונצרטים למינויים
ורסיטלים

01\1 1 0 £

להקת הקר ח
מארצות-הברית

קרקס

״מוסקבה

המפוארת

בעולם

בוי ת־ ה מו ע צו ת

בתכנית גדושת אטרקציות שאין שניה
לה בעולם

״בריוזקה

מברית־ה מועצו ת

הקוצרת הצלחה בעולם בתכנית אלינו
חוזרת
חדשה פרסום בלקין

צלום 24 שעות ביממה
תשיג באם תקנה מפשיר ברק !
מבחר גדול של מכשירי ברק
חדישים במחירים שונים. מכשירי-
הקרנה, מסכי-חקרנה. מבחר מצלמות
עשיר.

צלם היום, תהנה גם מ חר!

13 נו 1ברנר
חי פ ה, ר חו בהתלונן 31

מנוי לשנה על ״העולם הזה״ —
בדואר אויר לאירופה 60ל״י.

ווב 3י ב4 ! 1
ב־ 11 בפברואר נפתחים קורסים חדשים

.בג דו ת

זע ד ב

ומוקדמות לאקסטרנים
למועדי הב חינו ת: יולי — נובמבר 1965
הנערכות מטעם משרד החינוך והתרבות
ספרי לימוד בהוצאת כיד,״ס
פרטים והרשמה 13—8 :בבוקר ז 8—4אחה״צ

ת א 111,הכרמל •1! 39 וו! ) 1ל!בי
טל 56980 .

תל״אניג
דרך פ״ת ,44 מול גי ת הדר 1

חיפח
רח׳ בלפור ,5מול הטכניון

אליו ושלח להם אווירון מיוחד. הוא היה
מוזמן בכל פעם אל הנציב העליון.
ביום הששי הזמין הנציב העליון את
האמיר עבדאללה ואת שאקר השריף ואת
אבן־סעוד ואת הדוקטור ארלוזורוב ל־ארוחת־צהריים
בירושלים. אחרי הארוחה
הזמין שאקר השריף את הדוקטור אר־לוזורוב
ואת אשתו לעמאן לארוחת־ערב.
הוא שמע עליו ורצה שהדוקטור ירפא
את הילד החולה שלו.
איבן־סעוד והמופתי. אחרי הארוחה
הדוקטור ואשתו, שהיתר, יפר, מאד ודיברה
הרבה שפות, וכל אחד הסיר את הכובע
מראשו על־ידה, הם לקחו מכונית ונסעו
הביתה. אבל לפני כן הלכו לטייל על
שפת־הים.
באותו זמן בא מגרמניה לפלסטין יהודי
אחד גדול וחזק ששמו סטבטקי, ועסק
בתיקון נשק בביר־עדם. היתד, לו אז
אם ואחות אחת. אמרו לו שאם יהרוג
את הדוקטור ארלוזורוב ואם יתלו אותו,
אז האם והאחות יקבלו 15 אלף לירות.
לא לירות של היום. לירות של זהב.
נהל אחה ושמו חיים, הביא את סטבסקי
מביר־עדס, והם הלכו לשפת־הים והתחבאו
בין האבנים הגדולות, במקום שארלוזורוב
ואשתו הלכו לטייל.
פתאום הם יצאו מבין האבנים ושאלו
את הדוקטור ארלוזורוב כמה השעה. ואז
האשד, היפה שלו חשדה בהם ואמרה לו
ללכת הביתה. אבל כשהתחילו ללכת, שוב
באו השנים וביקשו להדליק סיגריה, ואז
הוציא הדוקטור מצית מהכיס, והאיש ירה
בו כדור והרג אותו, והאשה היפה ברחה
לכיוון הים.
למחרת היתד, צריבה לד,ערך מסיבה אצל
הדוקטור ארלוזורוב, והיו צריכים לבוא
השריף דאבן״טעוד והאג׳ אמין ועוד אנשים
חשובים, אבל שלחו להם טלגרמות וכל
המוזמנים למסיבה באו ללוויה.
אחד עם רגל גדודה. חצי שער,
אחר הרצח כבר הייתי במקום. הקצינים
רייס ושאן ושיף הביאו אותי ואמרו
לי: זה הלילה שלך. לגלות את
הרוצח. הם הביאו 25 פנסי לוכס גדולים.
הסתכלתי ומיד אמרתי: האחד עם נעל
גדולה. האחר עם נעל קטנה, ועמם כלב.
העקבות הובילו לתל־אביב, עד למכונית
קטנה. האיש עם הרגל הקטנה והכלב
נסעו בה והאחר עם הרגל הגדולה המשיך
ברגל.
אני המשכתי ללכת בעקבות האיש ואחרי
קילומטר הגעתי לבית, ובו נמצא האיש.
אולם היהודים הביאו עורך־דין גדול
וחשוב מלונדון, ושמו סמואל, ושילמו
לו 10 אלפים לירות זהב, והוא שאל
אותי בבית המשפט אם למדתי בבית־הספר
ועוד שאלות של טיפשים וכולם צחקו
מהשאלות שלו, ובסוף דנו את סטבסקי
למוות בתליה.
אבל לא תלו אותו. ואתה רוצה לדעת
מדוע? מפני שהעורך־דין איים שהקבוצה
של הנאשם תצא לרחוב עם סיסמת היטלר
לרצוח כל אחד במלחמת־מצוזה והעורך
דין נתן ערבות ל־ 50 שנד, שסטבסקי
לא יעשה יותר שום דבר רע, ושיחררו
אותו.

החי
#שני אפסים וחמש: בפתח־תקוד.
נקנס משד, נשיא בסכום של 500ל״י, על
שהטיח בפני קצין משטרה :״אתה אפס
בשבילי!״
#לשם שמיים: בתל־אביב נעצר
אברך צעיר בשעת ניסיון גניבה בחנות
המשביר המרכזי, טען שנטל את הסחורה
בכדי למוכרה, להשתמש בכסף לשם המשך
לימודיו בישיבה.
#עזר כנגדו: בחיפה התלונן מאיר
גלובינסקי כי 1200ל״י, אותן אסף על־ידי
קיבוץ־נדבות והטמין בחצר הסמוכה לביתו,
נלקחו, כנראה על־ידי אשתו.
י• פוליאנדריה 1ברמת־גן הופתעו
רבים מלקוחותיו של שדכן, כשהלכו לבקר
את המיועדת לנשואין, נתקלו בבעלה שפתח
להם את הדלת וסילקם בלוזית קללות.
+הקדם מכה לרפואה: בצומת
גהה—תל־השומר פגע אוטובוס דן באמבולנס
שהוביל חולה, פצע קשה את נהגו,
הובילו לבית־החולים.
העולם הזה 428ו

במרחב
דיעות
א ר צו תהב רי תשלהמרחב
,האס יש לפחות ערבי אחד במדינות
השכנות החושב בקווים מקבילים לשלבם?״
,היש שומע לכם בצד השני של הגבול?״
שאלות אלה חוזרות ונשאלות על־ידי
אוהדים ויריבים.
שישנם ערבים החושבים בקווים מקבילים
— זה היינו יכולים לאשר מזמן; ידענו
זאת מתוך רמזים, וגם מתוך שיחות ופגישות.
לא יכולנו להצביע על ערבים האומרים
(בגלוי) דברים דומים לדברינו.
עתה אנו יכולים
הקדמה זו הקדים דו־השבועון אתגר, ה
מבטא
את רעיונות הפעולה השמית, לתיר־גום
מאמר שפורסם בשבועון ערבי, ושהינה
גלים ברחבי המרחב.

ממאראקש עד מוסול.

ז׳! אפריק

(״אפריקה הצעירה״) הוא השבועון היחיד
במרחב כולו המגיע ברמתו למיטב שבועוני
אירופה. בעליו ועורכו, בשיר בן־יחמד,
הוא ערבי תוניסי עשיר, וכל עורכיו ערביים.
פעם
היה העתון מקורב לאל־חביב בור־גיבה,
נשיא תוניס, ואז מילא תפקיד מרכזי
במשא־ומתן שהביא לסיום מלחמת אל־ג׳יריה.
לאחר מכן התרחק מבורגיבה ה־אגומאני,
העתיק את מרכז פעולתו לרומא.
אך השפעתו במרחב הוסיפה לגדול. הוא
נקרא על־ידי האינטליגנציה ממאראקש ועד
מוסול, חודר גם למרחבי אפריקה הכושית.
החודש הקדיש השבועון גליון שלם ליחסי
ישראל־ערב. בין השאר העתיק במלואו את
הדו״ח של הוועד היהודי־ערבי לביטול ה־מימשל
הצבאי ,,המתאר את מצב המיעוט
הערבי בישראל. אך מסמר הגליון הוא
מאמר העורך עצמו.
תוכנו: הצעת פתרון מהפכני של הכרה
בישראל והקמת פדרציה שמית, בניסוח
המסוגל להמתיק את הגלולה לערבים.
טבסאס של המדחס. אחרי שתיאר
את סבלות היהודים בתקופת הנאצים, ואת
סבלות הפליטים הערביים שגורשו מישראל,
סיכם בשיר:
זכורה־

״מדינת ישראל — ותהיה הקמתה

השאה הפרסי (״אחר סאעה״)
ישראל בגב

לרע כאשר תהיה — היא מציאות שאי־אפשר
למחוק אותה, אלא על־ידי מלחמה
שתוצאותיה הבטוחות הן רק סבל והרס.
״הערבים לא ישלימו לעולם עם הסטאטוס
קוד, ועוד פחות מזה עם האיום המתמיד
על גבולותיהם, המשתמע מן ההגיון של
התרחבות ישראל.
הפתרון האמיתי אינו נעוץ, איפוא,
לא במשימת־סיזיפוס של ביצור ישראל,
ולא בחורבנה.
* בהזכירו בין פעילי הוועד את עורך
העולם הזה. אורי אבנרי קיים כמה פעמים
שיחות ארוכות עם עורכי ז׳ן אפריק, הסביר
להם את רעיונות העולם הזה.
העולם הזה ! 428

ספורט

״הוא יכול להיות טמון בהיעלמותן של
כל מדינות המרחב, והתמזגותן בפדרציה
של מדינות המזרח התיכון. ישראל — לאחר
שתחזיר חלק מן הפליטים ותפצה את האחרים
— שוב לא תהיה מדינה ריבונית
ואוייבת, אלא מדינה פדרטיבית, כמו טכסאס
או קאליפורניה, המאוגדת עם המדינות האחרות,
במעין, ארצות־הברית של המזרח
התיכון׳ .אז לא יהיה צורך להביא בחשבון
שטחים טריטוריאליים, ולא צבאות
אוייבים, דבר הבולע את מחצית התקציבים.
לא עוד השפעות־חוץ מצטלבות ודלתות
פתוחות לכל האימפריאליזמים, אלא מדינה
פדראלית של המזרח התיכון, שתאגד 50
מיליון תושבים.
״ובגולת הכותרת — השלום. ומפלה מוב־ ,
הקת לאנטי־שמיות — מן הגדולות ביותר
שהונחלו לה מזה זמן רב.״
לא מסעד לכוונת. השבוע זכה המאמר
לתגובות רבות באירופה ובמרחב.
אפילו בישראל עורר הד כלשהו. הגיב
עליו משורר־הפלמ״ח חיים (הנה מוטלות
גופותינו) גורי :״הצליל (של המאמר) שונה
מצליל־האיבה הצרוד והמחריד, העולה אלינו
מכל העברים. יותר מזה קשה לדרוש בשלב
זה אין אנו רוצים להשקיף לנצח על שלוש תמוני־ת אלד, מספרות את סיפור מישחק הכדורגל המותח ביותר של השבת האחרונה.
השאלה הערבית מבעד לסדנת העליונה.״
סיפור־מתח בלשי, גדוש פעולה ואלימות. עד לדקה ד,־ 58 נלחמו בני־יהודה משכונת־התקווה
כמו אריות בד,פועל פתח־תקוזה. התל־אביבים רצו לשמור על המזל שלהם (שני נצחונות,
תיקו) והפתה־תקוזאים רצו לשמור על מקומם בראש הטבלה הלאומית. ואז הבקיע הפועל
פתח־תקווה את השער הראשון לרשת קבוצת הפרברים, ושחקניו התחבקו כמטורפים.

מצריים

מ ב־ דתהוהב

ארבע פעמים קיבלו שוטרים ושומרים
את פני המטוס המצרי, שהגיע מקאהיר
לבאזל שבשוזייץ. במטוס לא היתד, אף אישיות
חשובה או חשודה. תפקיד המישמר
הכבד החל רק אחרי שיצא האחרון מנוסעי
המטוס. אז התקרבה מכונית מסחרית סגורה,
ומבטן המטוס נפרקו ארגזים כבדים. המכונית
העמוסה עשתה את דרכה לאחד
הבנקים הגדולים בעיר.
בצורה זו הועברו ארבעה מיטענים. ,של
שבעה־וחצי טון זהב כל אחד, מן הבנק
הלאומי המצרי אל הבורסה השודייצית. הערך
הכולל — 132 מיליון ל״י — שימש
לסילוק חלק מן החובות קצרי־המועד של
מצרים. מכיוון שהתרבה בזהב של. הבנק
הלאומי המצרי הוערכה קודם לכן ב־60
טון זהב, החלישו מכירות אלה בצורה
ניכרת את בריאותה הכספית של ארץ היאור.
?{זרה ממוסקכה. אך מישלוחי הזהב
היו רק טיפה ביום החובות של מצרים:
היא חייבת כספים לבנק העולמי, לחברות
פרטיות באירופה המערבית, לבנקים ולממשלה
בארצות־הברית.
כוויית הזעירה, בעלת ההכנסה האגדית
ממכירות הנפט, הואילה להעניק מילווה
למצרים הגדולה. כאשר ביקש עבד־אל־נאצר
לפני שבוע מילודה נוסף, נתקל בסירוב
חמקני. גם בקשתו מממשלת ארצות־הברית,
כי תשפיע על הבנק העולמי לדחות את
מועד פרעון החובות, נדחתה. ואז פנה
למוסקבה.
תחילה נאמר שהרוסים דחו אף הם את
הבקשה, בהסבירם כי אינם מוכנים להשתמש
ברובלים כדי לכסות חובות בדולארים.
אך השבוע התבשרה קאהיר, כי הסובייטים
מוכנים להעניק לה 300 מיליון דולאר,
כ״השתתפות בתוכנית החומש שלה״ .היה
בריר, כי תרומה זו באה להציל את בת־הברית
המרחבית, ברגע שהמערב הפעיל
עליה את מלוא הלחץ. בעזרת מענק זה —
אשר, כנראה, יביא בעקבותיו מענקים קומוניסטיים
נוספים — תוכל מצרים לחלץ את
עצמה מן המשבר המיידי.
התחזית המצרית: ברגע שודשינגטון תיווכח
לדעת שקאהיר לא נכנעה ללחץ הכספי,
היא תמהר לחדש את עזרתה.

אוהדי בני־יהידה, שהיוו רוב הצופים במיגרש הפתח־תקוואי, יצאו מגדרם. מד, עוד,
שקבוצתם שיחקה עם עשרה שחקנים, אחרי שאחד הורחק בשל העלבת השופט אוטו פריד.
בדקה ה־ 61 עף קרש מן היציע המשולהב ופגע בראשו של שופט־הקו אמיל פרוחבסקי.
הוא נפל ארצה, שותת דם, כששחקנים ואנשי עזרה־ראשונה עומדים סביבו .״מוות לשופט!״
זעק הקהל. שוטרים במדים, בלשים בבגדים אזרחיים וסדרנים פשטו ביציעי הקהל, החלו
מחפשים את האלמוני שזרק את הקרש׳ מעבר לגדר ופגע בשופט. לשוא. האיש נעלם, ואף
אחד מן הצופים לא היה מוכן לעזור בגילוי עקבותיו. כעבור שלוש דקות — חודש המישחק.

איראן
ה סוכן וה שט 9ון
הגבר המשופם שהופיע השבוע לפני
העתונאים בטהראן, היה תשובתה הראשונה
של איראן למסע־האיבה הממושך של מצרים,
מאז ניתק השאה את היחסים הדיפלומטיים
בין שתי הארצות. פייסל עבד־אל־קאדר
עודה ,28 ,הוצג כסוכן חשאי מצרי,
שערק וביקש מיקלט מדיני אצל אויבו של
עבד־אל־נאצר.
את התגובה המיצרית סימל יותר מכולם,
הקאריקאטוריסט של אחר־סאעוז, שתיאר
את השאה המבוהל יושב על כס־מלכותו,
כשמי־שטפון גואים סביבו. הכותרת :״גלי
הסוציאליזם יטביעו אותו.״ הנקודה הציורית
המעניינת ביותר: על ראש הכיסא
נמצא מגן־דויד.

שעה שהשוטרים ניסו לפענח את תעלומת הקרש המעופף, התאושש שופט־הקו וחזר
לתפקידו מוקף שוטרים ושומרים. אבל הוא ניראה עדיין ממשש את ראשו הפצוע. גם
בני־יהודה התאוששו. במאמץ עילאי הצליחו להבקיע שער־שוזיון, בדקה ד,־ .68 הקהל, שקודם
דרש מוות לשופט, קרא בחרדה :״יש אלוהים!״ עובדה שבני־יהודה, אשר בהיותם 11
לא הצליחו להבקיע שער, עשו זאת עם עשרה שחקנים, וסחטו תיקו מיריבם החזק.

1ורס באה בי ת ה

(המשך מעמוד )15

וכני משהקרם ! וכו1ימ

י־דד ו־יגנ״ל .14 נול?3241 .ת״*

ולבעיות

קו ס מ טיו ת

תל״אביב, רחוג מיגסקר 2
שלפון •$702

התברר שבכל ר.ענין טמון קושי נוסף.
העירעור נגע לפסק־הדין האחרון, בעוד
שיורם ריצה את העונש שהוטל עליו לפי
גזר־דין ישן שמועד עירעורו כבר חלף.
אך השופטים מצאו דרך להתגבר על
המיכשול. הם החליטו שוב על דחיית הדיון
כדי לתת לאסיר שהות לפנות לנשיא המדינה,
לבקש חנינה על העבירות הקודמות.
עורך־הדין כתב את הבקשה, ויחד עם
משפחת סורוקה, חיכה בציפיה לתשובת
הנשיא. התשובה הגיעה ב־ .10.12.1964 הנשיא
החליט להקל בעונשו הראשון של האסיר,
להפחית את המאסר לתקופה של 14 חודשים
— תקופה שיורם סיימה זה מכבר.
ושוב חזר הדיון לבית־המשפט העליון.
הפעם נפלה ההחלטה הגורלית של השופטים:
יורם ישוחרר לשישה חדשים כדי
לעמוד בניסיון, להוכיח שהוא מוכן למלא
את הבטחותיו. לאחר מכן — אם יתקבל
דו״ח חיובי על התנהגותו — יוחלף מאסרו
במאסר על־תנאי.
בתום הדיון לחש הפרקליט באוזניו של
יורם :״אני מכיר את אילנה שנים רבות
ואני יודע שאת מה שהחליטה היא תבצע
עד הסוף. אבל אוי־ואבוי לך אם תאכזב
אותה. אני אהיה הראשון שאכניס אותך
חזרה לבית־הסוהר.״

שחקן הכדורסל

מלון סי דדו ־ ה
י ד 1 1ב

הכלה יפה מד י
את תראי יפה ביום כלולותיך בעזרת
סלון לכלות אמבר, שם יטפלו
בך מומחים בעלי שם, העוזרים לך
לבחור בשמלת כלה ההולמת אותך.
בכל חודש מגיע משלוח חדש של
שמלות כלה וצעיפים שהוזמנו ע״י גב׳
ארנה, מנהלת הסלון בהיותה בפריס
ובלונדון.

סלון לכלות

אמבר״־
רחוב בן־יד״ודה ,59 תל־אביב

** יום השלישי האחרון פתח יורם את
^ הדף החדש של חייו. הוא בא לדירה
מסודרת — שהפכה גם דירתו — קיבל בר,
חדר מרווח לצרכי עצמו. בגדים חדשים
המתאימים למעמדו החדש הוכנו כבר מראש,
ואוירה לבבית של משפחה הציפה אותו
בהרגשה אותה לא הכיר מעולם.
אבל לא רק הרצון הטוב הוא אשר עתיד
להכניס את יורם למסגרת־חיים חדשה. הוכנה
עבורו תכנית עבודה מפורטת. רק ימים
ספורים ניתנו ליורם כדי לבלות את חופשתו
הקצרה אחרי תקופת המאסר הממושכת,
וכבר ביום הראשון השבוע, הוכנס
לעבודה — העבודה הראשונה בחייו. הוא
עובד עתה כעוזר לאביו החדש במיפעלו
החולוני.
חלקה השני של התכנית נוגע לספורט.
שמואל לקח את בנו לקבוצה בה הוא
משמש כמאמן כדורסל, הכיר ליורם את
חבריה. הם באו לבקר אותו ולברכו בהצלחה.

בחורים מצויינים ולא שונים בהרבה
מאלה שהכרתי עד עתה,׳׳ מסביר יורם.
״הם פשוט יותר פיקחים, כדי לא לעבור
על החוק. לא בגלל פחד — אלא בגלל
פיקחות.״
אבל עוד מישהו חיכה ליורם בזמן
מאסרו. היתד, זאת נערה ירושלמית, אהובה,
שגם היא כתבה ליורם אחרי שקראה את
הכתבה בהטולם הזה. היא היתד, אז אחת
מרבות ששלחו את מכתביהן לאסיר הצעיר.
אבל במרוצת הזמן נשארה אהובה הנערה
היחידה שממנה קיבל יורם מכתבים מדי
שבוע.
במשך כל החודשים הארוכים הללו נתהווה
קשר הדוק בין שני הצעירים. לא
היתד, אף ישיבה של בית־המשפט שבה
נידון גורלו של יורם ושבה לא נכחה
אהובה. היא בקרה פעמים רבות בבית־הסוהר,
נהפכה לבת־בית של משפחת סורו־קה.
ביום שהשתחרר יורם, שלחה אהובה
לכתובתו החדשה זר פרחים ובקבוק שמפניה
תוצרת־חוץ.
כך התגשם גם חלומו של יורם שניתן
לו פורקן באחד המכתבים שפורסמו ב־העולם
הזה כשיר :״התקונ 4הנערה שתאמר
:״לא איכפת לי/,לא אראה כל אות-
קיין על מצחך/.התאמר נערה לי: נערי
אהבתיח/ויהיה מוצא פיה שלם עם ליבה?״
אבל יש עוד תנאי נוסף להצלחת הניסיון
של יורם והוריו. רמז לכך נתן יורם עצמו
במכתב, שאף הוא הופיע בכתבה הגורלית
בר,עולם הזה. הוא סיפר בו על טיול
שערך להר־ציון בירושלים, במסגרת המוסד
לנוער עבריין בו שהד, אז. בדוחק ששרר
במקום איבדה אחת הנשים עגיל זהב. יורם
מצא אותו והרימו מן הארץ. באותו רגע
התנפלה האשד, על הצעיר, תלמיד המוסד
לעבריינים, צרחה בקול היסטרי :״גנב!
גנב!״
״אלוהים עדי שידי לא היתד, במעשה
הזד״״ כתב אז יורם .״אולם איש לא
האמין לי. אז הכניסו אותי לראשונה לבית
הסוהר.״
התנאי הוא שלא רק יורם ישכח את
העבר העצוב שלו. חשוב שגם האחרים
ישכחו.

אנשי הרוח הזדעזו־וערכו חקירה פומבית ש

ןדן 1ך מ 1| 11ך 1עורני־הדין יעקב ירדור ויוסף בן־מנשה (עומד) נטלו על עצנזם
לייצג את עמדת השלטונות בחקירה. לצידם: עו״ד אברהם

פישמן ואמיל תוסא, המייצגים בחקירה את התביעה נגד מדיניות־ההפקעה הממשלתית.
ן־* סיסמה הכללית היתד ,״פיתוח ללא
ן 1נישול״ — אותה סיסמה שהתנוססה
מעל לכרוז שנשא את חתימותיהם של
אנשי־הרוח, אשר זועזעו מן הידיעות על

שיהיה לחתימה עליהם המשך כלשהו. אך
לא במיקרה הזה. בקרב החותמים התגבשה
החלטה ספונטאנית: לעשות משהו. אם
אי־אפשר לנקוט בפעולות ממש, הרי לפ־

ועדת חסידה
לא־משפטית
הפקעת אדמות לשם הקמת העיר כרמיאל
ופיצוץ בתים ערביים בגליל .״אל יישא
איש את שם הפיתוח לשווא,״ נאמר בכרוז,
״ואל תשמש סיסמת הפיתוח מסווה למגמות
לאומניות, כדוגמת ייהוד הבליל, שמטרתן
לבנות עם אהד על הריסות העם
השני!״
כרוזים רבים נחתמו במדינת ישראל, מבלי

ואזי ידבר דינאמיט

חות — כשלב ראשון — יש לברר את
העובדות לאמיתן, ולהביאן לידיעת הציבור.
כך הוחלט להקים את ועדת־החקירה, אשר
תפעל במתכונת ועדת־חקירה של הסינאט
האמריקאי, ואשר תפקידה יהיה לגבות
עדויות ולרכז אינפורמציה.
אחד החותמים, תעשיין היהלומים דויד
ארנפלד, העמיד את ביתו כמקום־מיפגש

זוהי הכותרת שניתנה למאמר בד,עולם הזה
( ,)1403 אותו מציג עו״ד פישמן לשלום כהן,
אשר כתב טל פיצוץ בתי ערב אל־סוואעד, כדי לברר את הצד הבטחוני של סילוק התושבים.

הבקעת אומות הערבים

ליוזמי הועדה. ביום הששי האחרון ערכה
הועדה את ישיבתה הפומבית הראשונה.
מאחורי שולחן ארוך, על ;במת אולם
מוגרבי בתל־אביב, ישבו עשרה מבין חותמי
הכרוז. ארנפלד עצמו נעדר, מאחר שנקרא
באופן דחוף לחו״ל באותו יום.
האולם היה מלא עד אפס מקום —
עובדה שאין כלל לזלזל בה. שכן באותו
ליל־שבת ירד גשם זלעפות, והיתד, דרושה
מידה רבה של להיטות ואומץ כדי לצאת
לרחוב. חלק לא־מבוטל מן הקהל אף הגיע
מחיפה, וכמה חובשי־כפיות באו מן הגליל.

מכתבמס גן ה מ 3ה7

* • 3פתיחת הדיונים, נידמה היה לרגע
^ קט כי הם לא יימשכו. עורן־־הדין יעקב
יר, ור, שייצג את עמדת השלטונות, רצה
כלשהי מן
לדעת אם נתקבלה הודעה
השלטונות. נאמר לו כי סגן מנהל מינהל
מקרקעי ישראל -ראובן אלוני, שיגר מכתב
אל יוזמי הכנס. במכתב זה הודיע, כי
הוזמן להופיע רק יומיים לפני עריכת
הכנס, ולא היה סיפק בידיו להתכונן. מה
עוד, שהדבר לא תואם איתו מראש, אלא
שהוא נקרא להופיע ולהיחקר. הוא היה
מוכן להניח כי צורה זו של הזמנה היתד,
תוצאה של חוסר תשומת־לב יותר מאשר
כוונת־זדון ,״והנני מוכן, במידה ואתבקש,
להופיע בפני הציבור, להרצות על פעולות
מינהל מקרקעי ישראל בתחום הנדון, להשיב
לשאלות או להתווכח בויכוח הוגן
במסגרת הולמת של שולחן עגול.״ י
אם כן, סבר ירדור, יש טעם לדחות
את הכנס עד להבטחת הופעתו של הנציג
הממשלתי. התייעצות קצרה של יו״ר הועדה
עם החברים, וההחלטה: יש לראות׳ את
ההזמנה כהזמנה כנה, ואין זה אשמת
הועדה שאלוני לא הספיק להתכונן. הועדה
תשמח לשמוע אותו בישיבה אחרת. בינתיים:
להתחיל.

ההחלטה 7 :פעו7

תוועדה חוסות

את העד אורי דייוויס. עומד מימין:
עו״ד א. פישמן, כשלידו
אמיל תומא. חברי הועדה מימין: בועז עברון (עתונאי) ,פיטר פריי

דרמאטי במיוחד בא לקראת ה*י*

סוף. עורך־הדין בן־מנשה נשא דברי־סיכום,
להבעת דעת השלטונות. הוא דיבר
על הגינות ר,עקרון של הפקעה לצורכי
ציבור, תמורת פיצויים. המשורר ראשיד
חוסיין, שישב מאחורי שולחן הועדה, קם
לפתע ממקומו, נטל את מעילו ופנה בזעם
לעבר בן־מנשה :״איך אתה יכול לדבר על
פיצויים! משלמים להם 120 לירות ומוכרים
את האדמה ב־ 20 אלף לירות לדונם! בושה!״
;הוא עזב את הבמה בכעס, למרות שידע
כי בן־מנשה ״משחק תפקיד״ .הנושא כאב
יותר מדי לצעיר, שאדמות אביו נלקחו
׳לפי אותו עקרון ״הוגן״,
תמו העדויות, נשמעו דברי הסיכום, הגיע
תור ההחלטות:
״נמסרו עדויות והובאו עובדות המשמשות
כתב־אישום חמור, כי מבוצעת מדיניות
של נישול כלפי עובדי־אדמה ערביים.
״עם הוכחת האשמה, קוראת הוועדה
לגינוי מדיניות זו ולהפסקתה, כי אין היא

עונדות מדברות

שלוש דיאגרמות ענק הראו את השינוי במצב
בעלי הקרקעות בישראל, מאז קום המדינה. דיאגרמה
זו מראה את הצטמקות יחידת־המשק הערבית, מ־ 67.3דונם בשנת , 1944 ועד ל־ 26.9ב־.1963

הכניסה אסורה אדמה, אדמתי
הרוצים להשתכן בה, העיד העד אורי דייוויס.

(במאי) ,מוניקה תיבון (אדריכלית) ,י. דנציגר (פסל) ,א. פיילר (חבר
המרכז החקלאי) ,נתן ילין־מור (יו׳ר) ,אורי אבנרי (עתונאי) ,שוכרי
אל־חאזן (מנהל בי״ס תיכון) ,מ. אבי ־שאול (סופר) ,י. תמורקין (צייר).

זעק מוסטפה אל־בקרי, תושב כפר בענה, שהיה
בעל 32 דונם והפך להיות בעל שמונה בלבד, משהופ־קעה
אדמתו לצורכי בניית כרמיאל. משמאל, מתרגם לעברית: המשורר ראשיד חוסיין.
11...וווו —י**וווזן

— 19*1111* 1

משרתת את טובתה האמיתית של המדינה
כולה, ואף לא של תושביה היהודיים,
באשר היא מסלפת את דמותה הדמוקרא־טית
של המדינה, פוגעת בבטחונה ומחבלת
בסיכויי השלום בינה לבין שכנותיה.
״נמסרו עדויות שהראו, כי במקרים רבים
מלווה הפיתוח — גם כשמטרותיו חיוביות
— בתופעות חמורות של אי־צדק והפלייה,
המתבטאות בין השאר בהפקעת אדמות
ערביות ללא צורך אמיתי, ובהריסת בתים
ללא הצדקה מספקת.
״נוכח החומרה הרבה של התלונות שהובאו
לפניה החליטה הוועדה להמליץ
בפני החותמים על ההמלצות הבאות:
״ !9לקרוא לחותמים על גילוי־הדעת
למען פיתוח ללא נישול לכונן פורום קבוע
לקידום הפיתוח לטובת כל תושבי המדינה,
״ 9ביסוס התיבנון של פיתוח הארץ על
עקרונות השוויון, והשילוב של פיתוח
הכפר היהודי והערבי כאחד, והענקת תק־ציבי־פיתוח
ממלכתיים במידה שווה לבני
שני העמים: הקצאת מיכסות קרקע לחקלאים
הערביים מחוסרי־הקרקע ולמעוטי־הקר־קע,
כמקובל לגבי מתישבים יהודיים...״

תוס מול צדק

זוהי הבעיה
שהעלה עו״ד
נקארה. אשר טען :״החוק הקיים אינו צודק.״

אנשים

אממת

הוכויות ש ד בו ד ה

תיאטרון
עד ה\ ג
יחפיםכפארק׳ (תיאטרון גיורא גודיק;
מאת ניל סימון ובתרגומו של יורם קניוק.
הבימוי: נולה צ׳ילטון. תפאורה: אוליבר
ממית) הוא מחזה הנקרא בפי המבקרים

בשם ״מחזה מיסחרי״ .כלומר: מחזה שבו
אלמנטים בידוריים המבטיחים את הצלחתו
הקופתית, ללא כל קשר לאיכותו האמנותית
ולמשמעויותיו הדרמתיות,
יתכן וזוהי טעות. הכינוי ״מחזה תעשייתי״
מתאים לו יותר.
זהו מוצר מובהק של תעשיית־הבידור
הברודוזית. ההבדל במינוח, בין ״מסחרי״
ו״תעשייתי״ ,נעוץ באיכות הטכנית של
המוצר. בעוד שבמיסחר ניתן למכור לקהל
גם מוצר פנים פגום ולקוי — תוך ניצול
קוניונקטורה וביקוש — הרי מוצר תעשייתי,
הנושא עליו תווית־זיהוי מוכרת, מבטיח
לפחות תכונות טכניות מסויימות בעלות
רמה. תכונות אלה ניתן למצוא ביחפים
בפארק.

זוהי קומדיה משפחתית קלילה וגדושת־

חברת הכנסת דבורה נצר, מזכירת ארגון
אמהות עובדות, ערכה השבוע סיור
לעתונאים בבית פולה בן־גודיון ביפו. בתום
הסיור נשאלה המארחת על־ידי אחד העתו־נאים
:״מתי יקימו בית בשם בית סרים?״
תשובת חברת הכנסת :״כשלחברה מרים
תהיינה אותן הזכויות כמו לחברה פולה.״
<8המוראל של שרגא נצר, איש המנגנון
המפא״יי הכל־יכול, נמצא לאחרונה בירידה,
עקב החלטתו של לוי א ש כו ל להשתלט על
מנגנון המפלגה ולטהר אותו מיריביו. השבוע,
כשחיבר, נצר בנמל־התעופה לוד לקבל את
פני מזכיר המפלגה, ראובן ברקת, פנה
אליו עסקן־זוטר בבקשה :״אולי תסדר גם
לי נסיעה אחת לחוצלארץ?״ השיב נצר:
״אני יכול • לסדר לך נסיעה רק לשכונת־התקווה.
זה המקום היחידי בו יש לי השפעה.״
י • ראש עיריית טבריה, משחצחר,
סיכל השבוע מזימה דתית שנרקמה בעירו.
לאחר שלא עלה בידי הדתיים לשכנע את
תיאטרון בימת השניים לוותר על הצגה ב־ערב־שבת
בעירם, ניסו אלה לקנות את
התיאטרון בכסף, הציעו 300ל״י לבעליו

טופול, מור וזוהר ב״נאסר א־דין״
מדוע נדחתה הבכורה?

השבוע אפשר היה לראות את שחקן הבימה
נחום שליט, שהופיע באותו ערב באחד
התפקידים הראשיים של בלוז למיסטר
צ׳ארלי, כוסס את אצבעותיו ויושב במשך
כל הלילה לבדו בכסית, מחכה לצאת העתו־נים
ובהם הביקורות על הופעתו במחזה• .
ביוב) חמישי הקרוב עמדה להיערך הצגת-
הבכורה של מהזה אחר נאסר א־דין. אך
לפתע נדחתה ההצגה למבקרים לעוד חודש.
התברר שיורם גאון, שהופיע בתפקיד
הראשי, נאלץ לעזוב את ההצגה, ובמקומו
יופיע חיים טופול, במאי ההצגה. ואילו
במקומו של ניסן יתיר יופיע אורי
זוהר. עירוי־הדם הדחוף יזמן יחדיו את
טופול וזוהר בפעם הראשונה מאז פורקה
להקת בצל ירוק 8 .הצגת־בכורה אחרת,
שכנראה לא תיערך בארץ, היא הצגת מסיבת
יום ההולדת, בגלל החרפת היחסים הטובים
ששררו בין ליאונרד שאח, הבמאי ה־דרום־אפריקאי
של לאחר הנפילה, לבין
יוסף מילוא. היה זה אחרי שהתיאטרון
החיפאי, שהחל כבר בחזרות להצגה ושניהל

דוגמניות ג׳ייקובם, מוסייף ובהן בפעולה*
מי בעלת הסוד הפיקנטי?

חיים. אין בה הפתעות, ואין בה מוסר־השכל.
היא מיועדת לשעשע, לבדר ולסחוט
צחוק. והיא עושה זאת במתכון בדוק ומנוסה,
המבוסם על סצינות קומיות טיפוסיות,
על דו־שיח חריף ומתוחכם, ועל ציוזת של
שחקנים מקצועיים.
פול וקורי הם זוג ניו־יורקי, הנשוי מזה
שבוע. פול (עודד תאומי) הוא פרקליט
צעיר ועצור, בראשית הקאריירה שלו, וקורי
(דינה דורון) היא בת־טובים בעלת נטיות
בוהמיות, מורדת במוסכמות.
אל תוך דירת־הגג הצרה שהם שוכרים,
הם דוחסים את בעיות ההסתגלות הראשוניות
שלהם, את ההתנגשויות הראשונות על
עניינים־של־מה־בכך, ואת הנסיון לשדך את
אמה של קורי (צפורה פלד) י לשכן מוזר
ותמהוני (זאב ברלינסקי).
כוכב כדי כוכבים. הצלחת מוצר מעין
זה תלויה בעיקר בטיב השימוש: ביצוע
קולח ושוטף, התאמת הטיפוסים לתפקידם
וביום מקצועי ונקי. בכל אלה הצליח תי־אטרונו
של גודיק בהופעת בכורתו כתיאטרון
מיסחרי של קבע.
כוכב הקבוצה, שאינה מבוססת על כוכבים,
הוא עודד תאומי. הוא מעצב דמות
משכנעת של צעיר מנומס ,״מעומלן״ בלשונה
של אשתו, היוצא מגדרו ומחליף את
עורו בלחץ התקפות תעתועיה.
דינה דורון נראית תחילה מאולצת ומלאכותית
בתפקידה, אולם במרוצת המחזה
הוא מזדהה יותר עם הדמות אותה עליה
לגלם, וחייה על הבמה גודשים אותה בעליצות
ונעורים.
ברלינסקי ופלד הם צמד שחקנים ותיקים
ומקצועיים, שתפקידיהם כאילו נתפרו עליהם
לפי מידותיהם. המרובע העליז מצליח, בביומה
של נולה צ׳ילטון, להשתלב לצוות,
שבו מסייע כל אחד לדמות חברו, תורם
בדיוק את הדרוש להפקת המכסימום מן
המחזה.
יחפים בפארק אינו מחזה חשוב. הוא
לא יתרום הרבה להצלת התיאטרון הרציני׳.
אבל הוא מהווה חץ־כיוון להתפתחות הבמה
הישראלית: אל הבידור המיסחרי,

כדי שיוותר על ההופעה. ראש־העיר התערב,
שיכנע את התיאטרון כי בעד סכום כה
פעוט בושה לוותר• 8מכל אלפי ההזמנות
להשתתף בשמחות משפחתיות שנשלחו בחודש
האחרון, ספק אם נופחה הזמנה ביתר
גאווה מזו ששוגרה על־ידי אידה ואלטר
שוכמאכר מחולון. הם הזמינו את ידידיהם
להשתתף בסוף חודש זה בחגיגת
הבר־מיצווה של בנם יוסף, הלא הוא גיבור
פרשת־החטיפה, שטבעה את הקריאה ״איפה
יוסלח?״ 8השבוע, בשעת היריות בהר־ציון
בירושלים, נאלץ מנהל בצלאל, הצייר
דן חופני, להשתטח ארצה, להגיע בזחילה
לכיתות בית־הספר הנמצאות במקום. לא
לחינם הסך לתומך נלהב של דרישות תלמידיו,
בשביתה שערכו השבוע, בה דרשו,
בין־השאר, מיבנים חדשים לצרכי לימוד
אלה הנמצאים על הר־ציון. י • במקום שביתת התלמידים בבצלאל אף הצליחה
להשיג נצחון חלקי מיידי אחר. היה זה
כשמרד כי איש-שלום, ראש עיריית
ירושלים׳ החליט להעניק 30 מילגות לתלמידי
המוסד. במשך שנים ביקשו התלמידים
מילגות כאלה ולא נענו, עד לפרוץ השביתה.
הסביר זאת פקיד בכיר בעיריה :״כל
השנים האחרונות הגה ראש־העיר בדרישה.
השביתה לא השפיעה עליו כלל, וזה רק
מיקרה שדווקא השבוע הוא סיים את
העיון בבקשה והגיע למסקנה חיובית.״

ח1נד*ושל איצ׳ה
דרך מקורית להשגת כסף מצאה לעצמה
העתונאית תמרא בי ד ר. לפני כשבועיים,
כשטיילה ברחוב דובנוב, נפלה לתעלה שנכרתה
לאירך המדרכה והתלכלכה. תמר
לא התעצלה, שלחה מכתב למחלקת הטלפונים׳
בו דרשה פיצויים. השבוע קיבלה תמר
סכום של 300ל״י פיצויים. גם לפני שנה
הגישה תמר תביעה דומה לחברת דן, לאחר
שקיבלה מכה כתוצאה מעצירה פתאומית
של האוטובוס. היא קיבלה גם אז סכום של
300ל״י 8 .מוכתר עין־הוד, איצ׳ ה
ממכדט הצייר, קיבל הלוואה מבנק לצורך
שיפוצים בעין־הוד. כשלא החזיר את ההלוואה,
הוזהר על־ידי מנהל הבנק בהלצה
שתוצא נגדו פקודת־מעצר לחודש. אולם
איצ׳ה לקח עימו לפגישה, ליתר בטחון,
את דן כן ־ א מו ץ, והלה הציע למנהל
הצעה נגדית :״אביא לך שלושים חברים
של איצ׳ה, וכל אחד מהם ישב יום אחד.״

פסוק• ה ש בו ע

ע־דוי־דם ד חו ד
לפני שלושה שבועות כאשר חזרו ג׳ניה
ג׳ייקובס, נחמה מוסייף וליזה כהן מסיבוב
בחסות ויצ״ו את
באירופה, שם הדגימו
אופנת ישראל, התפרסמה כתבה בה סיפרה
אחת משלושת הדוגמניות, נחמה מוסייף,
את הסוד הפיקנטי של המסע :״אחת משלוש
הדוגמניות היתד, בהריון. לא אגלה מי
היתר .,זאת בהחלט לא אני. כשלעצמי אני
סבורה שהיה דווקא חן רב בעובדה שדוגמנית
הרה יצאה לייצג את ישראל בנכר.״
השבוע הסתבר, בכל זאת, כי בעלת החן
הרב היתד, נחמה מוסייף 8 .ביום ראשון

אנגלי, אך מבחינה אטית הוא לא בסדר.
הוא לא יכול להכריח אותנו לזה שהוא
יביים, בזמן שהוחלט שהבמאי יהיה דוד
$צלם־עתונות אמריקאי ראה
לוין׳.
השבוע את גי ל ה גו לן יושבת בקוויק־באר
בהוליבוד, זוללת בהנאה האמבורגר, שותה
קוקה־קולה וגומרת גביע שלם של גלידה.
כשעינו על נתוניה הטבעיים (ראה תמונה),
שאל אותה אם אינה מתכוונת להתחיל
בדיאטה, .אני׳1״ התפלאה סגנית מלכת
היופי לשעבר של ישראל ,״לא כל עוד
שגברים שורקים אחרי ברחוב.״

גילה גולן בהוליבוד
דיאטה? לא כשהם שורקים!

משא־ומתן עם הסוכנות בלונדון, שמע כי
זכויות־ההפקה נמצאות בידי ליאונרד שאח.
שאח לא הסכים למסור את הזכויות לתיאטרון
החיפאי, אלא אם יהיה בעצמו במאי
ההצגה. תגובתו של מילוא :״זה המיקרו;
הראשון שנתין זר רוכש את הזכויות
להצגה בארץ. שאח הוא אמנם ג׳נטלמן

8גאסטץ סומיאלו, ממנהיגי המורדים
בקונגו :״שכירי החרב היהודים,
שרצחו את ישו הנוצרי, הם הטובחים עתה
בקונגו.״
׳ 8אשר ידלין, סגן שר־החינוך:
״דואליזם בין בן־גוריון לאשכול יוכל לשרור
רק כשביג׳י יהיה בשלטון ואשכול
יכתוב היסטוריה.״
8ישראל ריטוב בדבר :״הציונות
היא עניין רציני מכדי השארתו בידי הציונים.״
8יוסף
כך ניסן, הממונה על תפקידים
מיוחדים במשרד־הבריאות, על הסיסמה
הציונית האחרונה עם הפנים לגולה :״עם
הפנים המכוערים של חיינו המפלגתיים.״
8הרב יצחק כהן, רבה הראשי של
אירלנד, על אותה סיסמה :״עם הפנים
לתורה.״
8עח־ד־הדין הליבראלי גדעון
האוזנר, בתוספת לסיסמה הנ״ל :״בתנאי
שהלב בישראל.״
8הרב דויד דיין, שבחירתו לרב-
ספרדי בצפת הוכשלה על־ידי המפד״ל:
״ענייני הדת מחייבים מטבע בריאתם טיפול
בידיים נקיות.״
8המשורר דויד אכידן בראיון
בהארץ :״תקשורת־מילולית יוצרת היא,
מעצם טיבה וכתנאי־יסוד להתקיימותה, פעילות
תוקפנית ומתגרה, בעלת אופי ארוטו־סאמאנטי,
זכרי, חודרני.״
העולם הזה 1428

האם והסופרת
ליהודית מזור, מלכת־היופי הישראלית
בדימוס, יש ארבעה ילדים, ביניהם בת אחת
בגילה. דבר זה נודע לי באורח בלעדי וסודי.
לפני חודש אירעה התקרית הבינלאומית
בין בעלה, הרכרט רוניק, לבין מדינת־ישראל.
הדבר קרה כשהזוג המלכותי עמד
לעזוב את הארץ, ויציאתה של המלכה
עוכבה בשל חובת השירות הצבאי שלה.
הבעל המלכותי התרגז, איים על המדינה.
למזלה הטוב של המדינה הסתיימה התקרית
בשלום. בעיתונים פורסם כי האישור
על השיחרור מהצבא הגיע בעוד מועד,
ונסיעת הזוג התאפשרה בשלום.
איש אינו יודע שהדבר אירע לגמרי אחרת:
שוטר ניגש אל יהודית ושאל אותה אם
יש לה ילדים, כיוון שאם כן היא משוחררת
באופן אוטומאטי מהשירות הצבאי. יהודית
ענתה שלבעלה יש ילדים. הפקיד לא הבחין
בהבדל הדק, התיר לה לצאת מהארץ.
העובדה שיהודית מזור היא אם אינה
בל־כן מרעישה. מה שגרוע הרבה יותר הוא
ש רוני ת רי נ ת, מלכת־היופי של ישראל
לשנת , 1964 עומדת להיות סופרת. יתכן
שאינה יודעת לכתוב, אבל זה לא חשוב.
יש לה אבא. הוא סוחר גדול. הוא יסדר
לה את זה. הס כותבים את הספר ביחד.
השם כבר ישנו: לבטי כמלכת־יופי.

תדול>ף למנצח
האם יש תחליף למנצח הישראלי המפור

יצחק גרציאני? כן. גיורא גד
ריק, האמרגן הגדול, החליף אותו ביפה־פיר,
בלונדית ובמנצח ישראלי פחות יד1ע•
עד לזמן לא רב היו בין השניים קשרים
לבביים, רוחניים וכלכליים.
לפני זמן מועט נתגלע ריב קטן בין
השניים. גרציאני ויתר על יחסיו הלבביים
עם אמרגנו, נסע לבדו להשתלמות בארצות־הברית.
כשהגיע לניו־יורק, כבר היה גודיק
שם עם משרד־פירסום ותוכניות גדולות.
הוא הזמין אליו את גרציאני, כדי להציע
לו תפקיד של מנצח במחזמר אין להצליח
בעסקים מבלי להתאמץ.
לאחר זמן רב של המתנה הוכנס המנצח
לחדרו של האמרגן, נתקבל שם בקרירות,
ללא שום כיבוד. למרות זאת הסכים לקבל
את התפקיד, בתנאי שאל משכורתו יצורף
כרטיס־טיסה לארץ. גודיק סירב.
גרציאני עזב אותו והלך להמשיך בהשתלמות.
גודיק הלך לחפש לו מנצח אחר.
הוא מצא את גרשון קינסליי, מוסיקאי
ניו־יורקי שהיה פעם ישראלי, עלה לארץ
מגרמניה, שהה בד, שמונה שנים, עזב אותה
ונסע לאמריקה. המוסיקאי הסכים לבוא.
גודיק היה מרוצה. המוסיקאי היד, מרוצה,

איוון דה-סטאר•
אבל כמו בכל עליה גם בזאת היה קוץ. הקוץ
היה אשתו של המנצח, שהיא שחקנית
במקצועה. גודיק נאלץ להבטיח משכורות
לשני בני־הזוג. גם אם האשד, לא תעבוד.
גודיק לא ידע עליה דבר, רק ששמה
איוץ דה־סטאר. אבל גודיק הוא גאון
אמיתי. עוד לפני שהספיקה אייזן להגיע
ארצה, הוא כבר הצליח למכור אותה.
הוא סידר לה עבודה בתור זמרת במסעדת
יואלם. באופי שלה היא יותר שחקנית
מאשר זמרת. בכל זאת היא מרוצה :״אני
מקבלת תמיד את הכסף והתפקיד הטוב ב
מתנות
מואגוק
אירנה דמילן היא בחורה לא יפה, לא אינטליגנטית, אבל
ישרה, זי לא חוות־הדעת שלי. זה מה שהיא סיפרה על עצמה,
בראיון שנתנה לי בדירתה שבמלון דן כשהיא לבושה בחלוק. אני
מאמינה לה, כי היא אינה משקרת — היא ישרה.
בכל זאת, יש לה גומות־חן נהדרות, עיניים חומות גדולות,
שיער אדמוני ונמשים על הפנים. היא בילתה בארץ ירח של דבש,
וביום הרביעי היא עומדת לחזור למולדתה.
הבעל שהיא הביאה איתר הוא יהודי שווייצי, קבלן־בנייה במקצועו.
כש״יתה י בת שמונה־עשרה, והוא היה בן תשע־עשרה, הוא
היה בחור מפונק, משעמם, מין בן־עשירים רודף־חתיכות. זה היה
בחוף התכלת, בקיץ.
מאז עברו עשר שנים. לפעמים נפגשו, לפעמים לא. לפני כמה
חודשים, כשהיא היתד, ברומא והשתתפה בצילומי הביקור, הם
נפגשו פגישה אחרונה, והוא הציע לה נשואין. הוא היה עדיין
משעמם, מפונק, וחשב אותה לילדה קטנה חסרת־נסיון. אבל אחרי
במה חודשים, באופן בלתי־צפוי, הם התאהבו זה בזו. עכשיו היא
כבר לא זוכרת אם הוא משעמם או לא.
מי לא היה בחתונה שלהם? היו שם עיתונאים על גבי עיתונאים,
היה יומן פוקס בכבודו ובעצמו, ודאריל זאנוק הגדול, הנשיא
הבל־יכול של חברת פוקס.
כן, זאנוק! כל מה שאומרים עליה, ביחס אליו, זה לא נכון.
כל מה שהיה ביניהם זה הצגות־בכורה. כי בהתחלה, כשהיא היתר,
בלתי־ידועה, הוא אמר לה :״מאחר ואת עדיין לא ידועה, אני מציע
שתצאי איתי לכל הצגות־הבכורה. תדעי לך שזאת תהיה פרסומת
לא כל־כך טובה, לפעמים. יגידו שאת החברה הקטנה שלי. אבל זה
דרוש לך.״
זה כל מה שקרה ביניהם. הוא נורא אוהב אותה, כי היא נורא
ישרה. זה מה שהוא מחפש בחיים. יושר. כל. אלה שמסתובבים
סביבו הם רק עכברים קטנים, המנצלים אותו. היא לא. יש לו עוד
בחורות. אף אחת מהן אינה ידועה־בציבור. נטפלים רק אליה, כי
היא מפורסמת, והולכת איתו להצגות־בכורה.
היא גם מודה לו בפומבי על המתנות שהוא נותן לה. כשהוא
היה נותן לה מתנות, בזמן ההסרטה, היא לא היתד, מתביישת
להגיד לו תודה בנוכחות כולם. שישמעו. היא ידעה להודות לו
על כל מתנה, בניגוד לנשים אחרות, שלא הודו לו על המתנות
שנתן להן. לחתונה שלה היא קיבלה ממנו כמתנה שטיח פרסי ענקי
מהמאה ד,־ .18 פעם הוא נתן לה במתנה צמיד־יד,לומים נהדר, ופעם
הוא קנה לה במתנה שעון לאפיית עוגות. הוא גם קונה לה כמתנה
מסטיקים, והמון מייבשי־שיער, כי היא תמיד שוברת אותם.
בשבוע הבא היא עומדת להיפגש איתו בפאריז. אולי הוא יעשה
לה הפתעה, ויביא לה איזה מתנה. הם באמת ידידים טובים. הוא
כמו האב הרוחני שלה. עובדה, הבת שלו היא חברתה הטובה.
האם היא סיפרה כבר שהוא אוהב לתת מתנות? לא? מוזר. ובכן,
הוא אוהב לתת מתנות. הוא מוכן לתת מכוניות, צמידי־יד,לומים,
פרוות־חורפן, מסטיקים ומכונות לייבוש־שיער, לכל בחורה נזקקת.
פעם, למשל, נסעה עיתונאית אחת לראיין אותה לרגל נשואיה.
בדרך היא שברה לעצמה רגל ומכונית. במיקוד״ לא בכוונה. דאריל
טוב־הלב נסע מיד לבית־ר,חולים, הגיש לחולה זר־פרחים ומכונית
חדשה.
לבחורה אחרת לא היה מעיל חורפן. זאת היתד, במקרה הספרית
של אירנה דמיק. הן נסעו שתיהן לסיבוב פרסומת לסרט היום
הארון ביותר.
איתר, קנתה לעצמה מעיל־פרוזה. דאריל ראה את זה וגער בה:
״איך את יכולה לקנות לעצמך מעיל, כשאת רואה שד,ספרית שלך
לא יכולה להרשות זאת לעצמה!״ .כדי לפצות את הספרית על
העוול שנגרם לה, הוא קנה לה מתנה — מעיל חורפן.
פעם, במסיבת ראש־השנה שערכה בתו, הוא חילק לכל הקרואים
מתנות בשווי של אלפי דולארים, עגילים מיהלומים, שעוני זהב,
צמידים מיהלומים וכו׳ ,אבל הוא עטף להם את המתנות האלה
בסמרטוטים, כדי שלא ידעו תיכף כמה הוא נדיב וטוב־לב. רק
אחר־כך.
אחרי כל זה, איך יכולה אחת כמו ג׳ולייט גרקו ללכת
ולהגיד שהוא קמצן, אנוכי, שונא־אנשים וממורמר? היא לא מכירה
את ג׳ולייט, אבל היא מכירה את דאריל, ויודעת שכל מה שהיא
כתבה עליו בזכרונותיד, זה שקר.
היא הכירה אותו בזמן צילומי־המיבחן לסרט היום הארוך ביותר.
יותר, כשאני לא מתכוונת לזה.״ את אמריקה
היא לא כל כך אוהבת :״הנשים שם
מתנשקויץ עם כל אחד, בלי כל הבדל.
לא איכפת להן, כל מה שהן רוצות זה
להתחתן וללדת ילדים.״
״הן לא יכולות להבין למה אני טמפר־מנטית,״
היא מודה .״בספרד, לעומת זאת,״
היא מוסיפה לספר ,״הגברים אכלו אותי
במבטים ברחוב, וזה עשה אותי למאושרת.״
כמו שאני מכירה את הגברים של הארץ,
גם הם יעשו אותה למאושרת. אין בזה
פלא, עם שיער בלונדי, מבט חושני, גוף
מלא סקס, ואופי טמפרמנטי כמו שלה, בארץ
חמה כמו שלנו.
היא נישאר, לגרשון קינסלי לפני שלוש
שנים. אלה הם נשואיה השניים. הוא אמנם
יהודי, והיא נוצריה, והיא מודד, שיש בזה
קצת חוסר שלמות. אבל ״בנשואין שניים,״
היא אומרת ,״אין שלמות. לשנינו יש
קאריירות, וזה מה שמעניין אותנו. בכלל,
כל הגברים הם אותו דבר — קאתולים,
יהודים, מפורסמים ופשוטים.״

הוא חיפש תפקיד לאשר, היחידה בסרט. הוא רצה את כריג׳ י ט
בדדו, והיא היתד. יקרה מדי. הוא רצה את מרינה דדאדי,
והיא היתד, עסוקה מדי. הוא עשה מיבחן־בד לחמש נערות בלתי־ידועות,
ומצא את אירנה דמיק. מאז עברו שש שנים.
הפרסומת לא קילקלה אותה. היא היתר, בחורה שקטה, האוהבת
לשבת בבית ולאפות עוגות. היא נשארה כזאת. אף פעם לא היו
לד, מאהבים, שהלכו בשבילה מכות בברים. כל זה בזכות מי?
בזכות האב הרוחני שלה. הוא היה לה יועץ וידיד, לא נתן לה
ללכת עם כל אחד. היא היתר, פשוטה לפני, ונשארה פשוטה אחרי.
היא לא השתנתה, לא שינתה את אפה, לא שינתה את פנימיותה,
לא שינתה את צבע שערותיה.
זה שרואים אותה בהצגות־בכורד, עם מלבושים מפוארים, זה
בצחוק. היא מסדרת את כולם. מתכננת לעצמה את שמלותיה,
תופרת אותן אצל תופרת פשוטה, ואחר־כך מדביקה עליהן אבנים
מזוייפות. האנשים לא מאמינים שזאנוק ילך עם דבר מזוייף, ועוד

אירנה דמיק
בהצגת־בבורה. לכן הם משמיצים ואומרים שהוא קונה לה במחנה
את כל השמלות שלה. מד, פתאום שהוא יקנה לה שמלות במתנה?
ידוע שהוא כזה טוב ונדיב־לב, אבל הוא יכול להיות גם רע
וקשה. יומיים לפני הצגת הבכורה של היום הארוך ביותר בניו־יורק
היא חלתה בדלקת ריאות. הוא לא התחשב במחלתה, הכריח
אותה להופיע בהצגת־בכורה, ולמחרת שלח אותה לסיבוב־הופעות
בלווית רופא מיוחד.
בעבודה הוא איש קשה מאוד. דורש שכולם יעשו את המוטל
עליהם. אם מישהו אינו ממלא את חובתו, שיהיה חשמלאי או במאי,
הוא מעיף אותו מהמקום. גם אליה הוא מתנהג בעבודה כמו אב
מחמיר.
לאחר שקיבלתי תמונה שלמה מחייו הפרטיים של זאנוק, ביקשתי
ממנה שתספר לי קצת על החיים הפרטיים שלה. היא סיפרה לי
שאין לה חיים פרטיים. היא שמחה להיות כוכבת. היה לה מזל.
הלך לה קלף. אבל זה מעייף. במשך שש השנים האחרונות הסתכמו
הבילויים שלה בשבוע־שבועיים של רדיפה אחר השמש. גם לארץ
היא הגיעה כדי למצוא אותה, אבל לא מצאה.
בחיים הפרטיים שלה היא אוכלת תמיד אוכל קר. לא אוהבת
דברים חמים, מלבד השמש. היא סיפרה לי גם למה היא שואפת:
״אני עושה את כל המאמצים,״ אמרה ,״כדי שיהיה לי ילד. אני
נשואה כבר שלושה חודשים, ועדיין איני בהריון. אני מתה שיהיה
לי ילד עוד לפני סוף השנה. שמו יהיה אלכסנדר. תהיה לו אורחות
שווייצית, כדי שבזמן המלחמה יוכל לבחור באיזה צד להילחם.״
אם הוא יהיה גיבור וחזק, הוא ילחם לצידו של הסבא הרוחני
שלו. למען הצדק והשיודיון.

אהבו! לייצוא
יש גברים האוהבים נשים אהבה לשמה.
יש כאלה האוהבים אותן אהבה מקצועית.
העיתונאי יורם וידן 26 שהיה עורכו
הכלכלי של השבועון כלכלן, אוהב את
הנשים בצורה כלכלית.
השיטה שלו היתד, פשוטה. הוא היה
מחפש ובולש בתוך שוק־ד,חתיכות. היד.
מוצא איזושהי נערת־זוהר, משקיע בה כסף
בצורה רנטבילית, וכשד,יתד, מתחילה לרמוז
לו על קשרים כלכליים קבועים, היה מייצא
אותה לחוץ־לארץ.
בדרך זו ייצא, בשנים האחרונות, את
היפהפיות נורית פילצר, עוסרה הלוי
ושורה של נשים אחרות. עסקיו בייצוא לא
הפריעו בעדו מלו•,תעניין גם בייבוא. לפני
ארבע שנים הכיר את רוזאקי, הרקדנית
הראשית בלהקה הפיליפינית ביאניהן.
נוסף לזה הוא שמר על קשרים עם ארצות
סקנדינביה, ארצות אפריקה ואירופה.

לפני זמן מה הוא עשה שגיאה קלה,
וכל האימפריה הכלכלית
שלו התמוטטה.
זה התחיל
לפני מיספר שבוייצא
עות,
כאשר
לאנגליה באופן שיגרתי
את חברתו ה־רמת־גנית
דפנה
לכוגטין, זאת שעל
שמה יש חברת נסיעות
דפנה טורם.
היא הבת של בעל־החברה.
הנערה
ייוצאה, וכבר
החלו נערות
חדשות לתכנן קשרים חדשים עם חברת
וידן. אבל התברר שביקורו האחרון של
וידן בנמל־התעופה לא היה לצורך יצוא
או יבוא, אלא לצורך חיסול עסקים.
המשק הישראלי עומד להפסיד ייבואן ו־ייצואן.
ולהרתיח בעל צנוע.

קולנוע

הנחה על כל המלאי

חלוקים מכנסים י ם
סט צמר 2חלקים

^ ]״1 1 9ג׳רסי 2חלקים

ג רם 3הלקים

מש בלון

ליייל

חליפח־] מעילי1 מעילים
מעילי

גרס

תענוגות ללא ילדים — חטא

סרטים

ג הינו ם מוסב
נפתולי התאווה

תל־אביב,

פינץ וכנקרופט כ״נפתולי התאווה״

רח ׳ אלנב ׳ 57

דפשו מ ק צו עמשתלם
תיד זמן קצר.
.בהדרכה מקצועית
מעולה

קורסי בקדוערב

פתיחת הקורס
1.2.65
ת־א.ר יינק ו(נכר דיזגגוף[ טל״226066 .
קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות ״!־יאנה״
יום־יום, בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א ,-ג /ה ,-הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

האם והתינוק
מגיעות מפית היולדות ישר

ל״נוה אם״

הרצליה ב /ע״י כפר שמריהו, רח׳ נורדאו 83
טל 932245 .

הדרכה יסודית לאם הצעירה
ע״י המנהלת אלזה רהפלד
מגרשים באשדוד

וקיסריה

בהזדמנותובתשלומים
כ״כ מגרשים באזורי פתוח מתקדמים

כרמיאל -כרמיה

-וכו׳

החל מ— 400,ל״י הדונם

שמות לקוקשת ״צו ור
חובפינסקר 2חדר 110
ת״א ע״י מוגרבי טלפון .59069 ,58656

הצרה של הסרט היא שהצופה זוכר את
הקטעים, אך שוכח את הסרט.

נקמתהמאהבת הע שירה
(מוגובי; תל-אביב;

בריטניה) היא דרמה שכלתנית, עשוייה
בידי אנשים ציניים, התסריטאי הוא הדולר
פינטר, שכתב את המשרת. הבמאי הוא
ג׳ק קלינטון, שביים את מקום בצמרת.
האנגלים חושבים שזוהי יצירה גאונית.
אבל הם גם חושבים שבדיחות אנגליות
מצחיקות.
הרעיון הוא פשוט: נישואין לא מוצלחים.
ג׳ו (אן בנקרופט) וג׳ק (פיטר פינץ) אוהבים
זד, את זו. אבל לאהוב זה לא
מספיק. צריך גם להבין אחד את השני.
והם לא. ג׳ו אינה יכולה להעניק לג׳ק,
כותב תסריטים מצליח, יותר מרגש אימהי
מופרז וקינאה.
יש לה חמישה ילדים משני בעלים קודמים
ושישי ממנו. אבל היא רוצה עוד.
היא מהסוג הסבור כי תענוגות, מיטה ללא
ילדים — הם חטא. הוא מהסוג הסבור
שילדים זה חטא. על־בל־פנים, להורים שיש
להם כבר ששה.
אין ניסים. הבעל־הרווק נחנק משעמום
בעבותות האהבה של האשה־האמא. היא
אוהבת ואוהבת. כמה אפשר! הם אינם
רבים רק כשהם ישנים, והוא שוקע יותר
ויותר בעבודתו באולפן, בזרועותיהן הלא״
מחייבות של מאהבות מקריות. כל זה
ניראה בעיניו חם ר־חשיבות בעצם, אבל ג׳ו
הנאמנה נעשית היסטרית. היא סובלת מדיכאון
ויסורי קינאה, והולכת לפסיכיאטר.
הם ממשיכים לחיות בגיהינום מוסכם.
הוא בוגד. היא סובלת. בלילה הם ניפ־גשים
במיטה. לפעמים. מלילה אחד בזה
היא הרה, לשמחתה, בשביעית. הוא מזועזע
ומשכנע אותה לבצע הפלה ועיקור. והיא,
האשד, הנחרדת מרעיון של מין ללא ילדים,
מבצעת. איזה אבסורד! או אולי זה הבמאי.
הוא צריך לקרוא יותר ספרות על אמצעי
מניעה.
חודש אחרי העיקור מטלפן לה אחד
בשם קוני (ג׳ימם מיסון) כי אשתו השחקנית
הרה לג׳ק. ג׳ו מתמוטטת. בין הבעל
ואשתו פורץ ריב פראי, עם מכות־רצח
הדדיות, בלי שום קשר לאופי הדמויות.
הבמאי חושב שזה מוכר.
אין סוף לסרט. הוא ניקטע לפתע ביום
מעונן אהד. ההרגשה היא שמעתה אולי
יגיעו לאיזה שהיא הבנה.
משיח כרדיד. את הדיאלוגים של
פינטר ילמדו פעם בעל־פה. אן בנקרופט
קיבלה את פרס השחקנית הטובה ביותר
בקאן. לפיטר פינץ יש חזה משגע.
קלייטין הוא במאי מוכשר, כי הוא
מחקר, רעיונות של במאים מוכשרים. ג׳ו
צועדת בודדת בחלל אין־סוף בסופרמארקט
ההומה, כמו במאריינבאד. היא משועממת
ואדישה ונועצת עיניים באוויר כמו הגיבורים
של אנטוניוני.
יש בסרט גם קטעים מצויינים. החלק
בו משוחחת אשד, עקורת־רחם, היושבת
לצידה של ג׳ו, תחת מבונת־הייבוש במם״
פרה. או המשוגע המכריז, בעדינות, שהוא
מלך ישראל, ומחפש משקיע שייבנה למשיח
תחנת־שידור בירושלים.

הפיקוד (תל־אביב; תל־אביב; ארצות״

הבוית־גומניה־צרפת־איטליה) הוא סרט מרשים,
המבוסס על המחזה ביקור הגברת
הזקנה של פרידריך דירנמאט. הסרט ניקרא
סתם הביקור. מי רוצה לראות סרט על
גברת זקנה?
לא רוצים. ולכן הגברת של הקופרו־דוקציה
הקולנועית אינה זקנה בת .60
אינגריד ברגמן בת ה־ 45 הודיעה, שהיא
אינה מוכנה להיות זקנה יותר מ־ .37 ואם
הברגמן אומרת — עושים מה שהיא
אומרת. שינו את התסריט, וקבעו שהגיבורה
קלרה זאנאנאסייאן תהייה בת .37
אין לה פרוטזות ברגליים ובידיים, והיא
אפילו יפה. המשרתים שלה אינם עיוורים
ומסורסים, ובסוף הסרט אף אחד אינו מת.
גם לא הנידון למוות.
דירנמאט נתן את הסכמתו הנעלה לסילוף
ההוליבודי של מחזהו. והבמאי הגרמני
ברנארד ויקי עשה מכף יצירה רבת־הוד.
כסף תחת חיים. הגברת זאכאנאסייאן
מגיעה לעיר מולדתה אחרי עשרים שנות
העדרות. עיר שאינה קיימת בשום מקום,
אבל קיימת בכל מקום, כמו העיר של
ברגמן. עכשו היא מולטימיליארדרית, והיא
באה לנקום בגבר הראשון בחייה. כשהיא
היתד, בת , 17 הוא עיבר אותה וזנח אותה.
בבית־המשפט העידו שני עדי־שקר, תמורת
בקבוק קוניאק, כי היא שכבה גם איתם.
היא גורשה מהעיירה עם התינוק ברחמה.
היא הלכה לבית בושת, והיתד, במקצוע עד
שפגשה את המולטימיליארדר שרצה לא רק
את גופה, אלא בעיקר את ידה. עבשו בא
תור הנקמה המתוקה.
היא מנפנפת בשני מיליון שטרות־כסף
מול תושבי העיירה העניים. הם יקבלו זאת
בתנאי אחד: אם יהרגו לה את מילר
(אנתוני קווין) ,הגבר שזנח אותה, ושהיא
אוהבת אותו עד היום לאחר עשרים שנדד,פיתוי
הוא חזק. מילר, בעל משפחה
וחנות מכולת, הופך חיה נירדפת בעיר.
הוא רוצה לברוח והולך לתחנת הרכבת. שם
הוא רואה שכל העיר באה להיפרד ממנו,
ועל־ידי כך למנוע את נסיעתו.
״תנו לי לנסוע, אני אאחר את הרכבת,״
הוא מתחנן בייאוש בקטע קפקאקאי נהדר.
״תיסע, תיסע, מי לא נותן לך, מילר. אנחנו
רק אוהבים אותך!״ עונים לו מאות האזרחים
ומחבקים אותו בטירוף, כולם בבת־אחת
עד שהרכבת זזה, והוא נישאר.
עד הסוף. תאוות־הבצע מחזירה לעיר
את עונש המוות שבוטל לפני שנים. עורכים
למילר משפט פומבי על שזנח את הגברת
לפני עשרים שנה, והוא נידון למוות.
ואז, כן אז, קמה הגברת הלא־כל־כך־זקנה
ומתנקמת שוב. תפעם בתושבי העיר —
המוכנים להקריב את הצדק תמורת כסף.
״אל תעיזו להרוג את מילר!״ היא שואגת
במרכז העיירה ,״אתם תמשיכו לסבול ולחיות
אתו עד הסוף.״
כשדירנמאט מטיף מוסר לעולם — זה
משכנע. כשעושה זאת אינגריד בשמלת־דיור,
תכשיטי טיפאני, ותיסרוקת של אלכסנדר —
זה פשוט לא כל כך רציני.

העולם הזה 1428

ספרים
תרגום
ה ח מו דהשרד רא שי
רובספייר, דמותו שד

מהפכן

(סאת מרק בולאזו; האנציקלופדיה של המאה
העשרים; עולם הדעת, הוצאת מ.
מזרחי; 132 עמי) כל מי שכבר יודע מיהם
יהודה המכבי, אנטיוכוס הרשע, הרצל החוזה,
גאון הדור, איש האשכולות וכל
השאר, יכול גם להרשות לעצמו לדעת גם
מי היה רובספייר.
מי שמעוניין לדעת מי היה מכסימיליאן־
פראנסואה־מארי־איזידור רובספייר, אל יקרא
את הספר עליו, שנכתב בידי מרק בולאזו.
מרק בולאזו מסתמך על תעודות חדשות,
כדי להעמיד את גיבורו המהפכן באור
נכון, בניגוד לאור המסולף בו נהוג היה
לראותו קודם לכן.
עד עתה מקובל היה לראות את רובספייר
כמפלצת או כקדוש. בולאזו מודיע שזה
לא נכון /.״הוא אהב פרחים וציפורים.״
התעודות שישנן בידו מוכיחות ש״דמותו

איד להתגלח
בלי ראי
במכונת הגילוח החדשה 51x13111א8 8 ^ 11
אתה יכול להתגלח אפילו בלי ראי. היא כל
כך שקטה! רק הקשב לקיצוץ הזקן, כאשר
לא תשמע קול קיצוץ — סימן שאין מה
לגלח.

1 1 5 1 x 1 3 1 1 1 ^/ 8 8

מגלחת ביסודיות תודות למבנה להבים מיוחד ולכן מעניקה

גילוח חלק ביותר ומהיר יותר מאשר אי־פעם 1 .מ x 5 1 1 3א 8 8 ^ 11 מצויידת
בלהב מיוחד נוסף, המופעל בנפרד, לסילוק זיפי שיער בודדים מהפנים, לטיפול בשפם,
רק — 120.ל״י בקופסה מהודרת
בעורף ובחתימת הפיאות.

ניתן גם להשיג את 13 עז 5א8 8 * 11
מכונת גילוח חשמלית אשר בזכות מבנה סכיני ה חי תון הומלצה
על־ידי שבע אגודות צרכנים בינלאומיות 95 .ל״י בקופסת פלסטיק

תחנות שרות וספקים מורשים: ירושלים: קאופמן, בנין סנסור, חדר ; 111
תל-אביב: רובין, רח׳ יסוד המעלה ; 6חיפה: בראוו, רח׳ החלוץ ,44 או הזמן ישירות
מהסוכנים הבלעדיים בישראל :

דלתה חברה למסחר בע־מ רובספייר למוות, הליכות נעימות

אחר

הנעימה אמרה עדנה, הוא נתברך בקסם
גמיש ובחן מלטף האופיינים לחתול.״
כבר בנעוריו ידע היתום (אביו, עורך־
הדין, מת כשהיה בן )12״כי יבוא יומו.״
הטבע הכשיר אותו לכך .״היתד, בו נטייה
מיוחדת״ טבעית, לניקיון. בגדיו נשמרו
תמ־ד בהידורם.״
למען העשה

כתוב מה הוא
מהפכה ולמען הטרור. איך שהוא אהב את
החופש, האחוזה והשויון. בשביל להוכיח
את זה מצטט המחבר את רוסו, טוקוזיל,
טישלה ועוד. הוא מצטט אותם כמו שמצטטים
פלקאטים של בחירות. כדי שהעם
יבין. זד, ספר עממי.
מהספר, השייך לאחת ההוצאות הצרפתיות
הטובות — המפרסמת ספרות מדעית
לעם — קשה לגלות את דמותו.האמיתית
של רובספייר המהפכן, האיש שבשביל
לקיים את האידיאליזם החברתי הקיצוני שלו,
לפי מתכונת רוסו, דירבן במשך השנה
האחת של שלטונו את הטרור שהחריד
את העולם.
מי שירצה לדעת משהו עליו ועל תקופתו,
יצטרך בכל זאת לפנות אל ספרי־ההיסטוריה
האמיתיים.
פ ר סו םשחם
מקור גשוא׳ פ ס פו ר ט
ס י פו ר י סנ יגור (אהרון חוטר־ישי, ספריית
תרמיל 116 .עם׳) .שמונה נערות יהו
דיות,
נמצאות בלבנון במעצר בידי האנגלים.
הן נתפסו בנסותן לעלות לארץ באופן בל־תי־חוקי.
עורך־הדין אהרון חוטר־ישי מטכס
עצה איך להציל אותן.
הוא מוצא. שמונה בחורים ישראליים בעלי
דרכונים של פלשתינה (א״י) נוסעים ללבנון
כדי לשאת להם לנשים שמונה נערות
יהודיות.
סיפור זה וסיפורים מעניינים דומים, מצויים
בקובץ שהוציא חוטר־ישי, עורך־הדין
המפורסם מימי המנדט; האיש שנימק את
תביעתו של בן־גוריון להקמת ועדת־חקירה
משפטיך״
הסיפורים טובים וכתובים בצורה מעניינת.
מי שעדיין לא היה קיים באותה תקו־פד״
או שהיה ילד, או שאינו זוכר, יכול גם
לקבל מושג כלשהו על אווירת אותם ימים.
העולם הזה 1428

פרומיו
ע 1ק ד 1בטעם שקדים מתוק ועד>,1
ךוךח | 1פי צ ה -בטעם איטלקי, פיקנטי ומגרה.

(המשך מעמוד )11

עליה לבדוק היטב את תוכנית ג׳ונסטון ואת
התוכנית הישראלית העצמאית. הליגה הערבית
הקימה אף היא ועדה טכנית לבדיקת
תוכנית ג׳ונסטון. איש־המפתח בועדה זאת,
היו| המהנדס המצרי ד״ר מוחמד אחמד
סלים, הממלא מאז תפקיד חשוב בכל התוכניות
הערביות להטיית יובלי הירדן.
ועדת הטכנאים של הליגה הודיעה שהיא
מתנגדת לתוכנית ג׳ונסטון, המליצה תחת
זאת על ביצוע התוכנית המקורית של הירמוך.
נימוקיה: אין היא נלהבת כלל מן
הרעיון העומד מאחורי תוכניתו של שגריר־המים,
שפירושה — שיתוף־פעולה עם ישראל.
חשוב עוד יותר: איחסון מי הירמוך בכינרת,
והזרמתם משם להשקיית ביקעת־הירדן,
יספקו לירדן מים בעלי מליחות
גבוהה תחת י מי הירמוך המתוקים.
העמדה הישראלית הראשונית אף היא לא
היתד, מעודדת, שכן בהצעותיה הנגדיות
עמדה על כך שמי הליטאני ייכללו בתוכנית
האזורית. דרישה שפורשה על־ידי הערבים
כהכרה בטענתם היסודית, שמי הירדן אינם
יכולים להספיק להשקיית אזור הירדן והנגב.
בלי מי הליטאני, קבעו הערבים, לא
תוכל ישראל להשקות את הנגב. הליטאני
שייך כולו ללבנון ואין לחלום על ניצולו
לצרכים ישראליים.
אולם עמדות אלה — ערביות וישראליות כאחת — היו עמדות־מיקוח התחלתיות.
הצעות מעשיות יותר לא איחרו לבוא.
הערבים, בראשות מוחמד סלים, עיבדו תוכנית חדשה, לפי הקווים הכלליים של תוכנית
ג׳ונסטון. אלא שבמקום 35 מן המים, הם יעדו לישראל רק ס/״ .20 בהצעה זו היתה
התקדמות חשובה אחת: כנגד ההתעלמות הקודמת מקיומה של מדינת ישראל, הציעה
התוכנית הערבית החדשה חלוקה מוסכמת, שתכיר בזכויותיה של ישראל על הלק מן
המים. נאמר אפילו, כי נשיא מצרים, גמאל עבד־אל־נאצר, התעניין אישית בשאלה ודחף
את מוחמד סלים לקבל את עקרון שיתוף־הפעולה עם ישראל.
ההצעה המקבילה, שהוגשה על־ידי ישראל, הוכנה על־ידי מהנדס אמריקאי בשם ג׳וזף
קוטון. בעוד שקודם לכן דיברה ישראל על הכללת כל מי הליטאני בתוכנית, דיבר
קוטון על ניצול שליש ממימי הנהר הלבנוני. על־ידי הוספת מים ממקורות תת־קרקעיים
שטח כפולמזה שהוצע לה על־ידי ג׳ונסטון בתחילה. ואילו לירדן
תוכל ישראל להשקות
במקום 490 אלף כהצעת ג׳ונסטון. תוכנית
להשקיית 430 אלף דונם
כמות שתספיק

דאלם בלוד עם שו^ן!וזוץ

ה שואל1
קוטון אף פירטה את אופן השתלבותה בתוכנית ג׳ונסטון הכללית: החודש חפירת
התעלה שהופסקה בפקודת האו״ם, ובעזרתה יוטו מים מן הירדן למאגר בעמק בית־נטופה.
משם יוזרמו המים בצינורות עד לנגב הצפוני. רצועת החוף תושקה ממי בארות, עמק
בית־שאן יקבל מים מן הכינרת, ואילו מי הליטאני המתוקים יוזרמו ישר לכינרת, כדי
למנוע המלחה יתרה.
מצוייד בשתי הצעות אלה, ובתוכנית המקורית של צ׳ארלס מיין, הגיע ג׳ונסטון לקאהיר,
ב־ 10 ביוני .1954 כתום שלושה ימים של דיונים, פורסמה הודעה משותפת :״השיחות
איפשרו הגדרת בכיס מעשי, שעליו מקרים לבנות תוכנית מוסכמת.״ הבסיס המעשי
שהוגדר בשיחות אלה: הערבים מקבלים את עקרון התיכנון האזורי, וכן את השימוש
בכינרת כמאגר לעודפי־המים של הירמוך. יונהג פיקוח בינלאומי על הזרמת כמות
המים המוסכמת מן הכינרת אל השטחים הירדניים. יחד עם זאת, יוקם סכר על הירמוך,
כדי שירדן לא תהיה תלוייה לגמרי בחסדיה של ישראל.
מקאהיר עבר ג׳ונסטון לירושלים, כדי לנסות להתגבר על ההסתייגויות הישראליות.

אועו וו ק ס מכשיר הטלביזיה המעולה מאפשר לך לחוש, לראות ולשמוע
את ההבדל הברור: תמונה חדה וברורה, וקליטה מצויינת בבל מזג אויר.
שאל את הטכנאי שלך, ויאמר לך כי כל מכשירי הטלביזיה שווים בנתוניהם
הטכניים, אך אוטוווקס שווה יותר, כי ההבדל הקובע הוא חדות הקליטה,
בהירותה וההנאה המופקת מזה.
אוטוווקס הוא המכשיר העובר בדיקת מומחים לפני מסירתו לך.
אוטוווקס הטלביזיה האיטלקית המעולה נותנת לך את הטלביזיה עם ההבדל
הברור.
אוטוווקס ניתן לרכישה בחנויות המובחרות לצרבי חשמל.

יבואנים: חברה להנדסה ח קל אי ת לישראל בע״מ חיפה — תל-אביב

א1שו1ק ¥ז1111101/01
מפיצים:

חברת

ווקסמוביל

ו חי

הנמל

טלפון

,6 1 4 7 7

חיפה

גורדון לבינסון אילון

מלחמתו הקשה ביותר היתד, על מי הליטאני, אך לבסוף השלימה ישראל עם העובדה
שמי הנהר הלבנוני לא יובאו כלל בחשבין. זאת, בתקווה שבמיקרה הצורך תוכל לקנות
מים מן הלבנונים. הסתייגות ישראלית עקשנית יותרו התוכנית האמריקאית המקורית —
והתוכנית־הנגדית של הערבים כל שכן — לא הקצתה כמות מספקת של מים למיפעלים
הישראליים. נוסף לזאת, נקעה נפשה של ישראל מכל פיקוח בינלאומי.
כאן חל מיפנה חדש לטובה: לפי פקר גיאולוגי שנערך בירדן, הסתבר כי אדמות הגור
טובות הרבה ממה שניתן היה להניח מראש, ועל כן יהיה צורך בכמות קטנה יותר של
מים להשקייתן. כלומר: אפשר יהיה להקטין את חלקה המוצע של ירדן, להגדיל את
הכמות שתוקצה לישראל. כאשר שב ג׳ונסטון לוושינגטון, כעבור 17 יום של שהות במרחב,
יכול היה לדווח לאייזנהאור ולפוסטר־דאלס כי עיקרון החלוקה המוסכמת נקבע, ונותר
רק להקים גוף נייטראלי שיפקח על ביצועו.

צעד ראשון לשלום?

**ל לי חו תוהש לי שי ת של ג׳ונסטון היתד, קצרה. הודעה מה־ 19 בפברואר 1955 שפור־
* /סמה בבירות, מסרה כי נחתם הסכם מוקדם בין הארצות הערביות לבין שליהו של
אייזנהאור. על ההודעה חתמו, מלבד ג׳ונסטון, נציגי לבנון, סוריה, ירדן ומצרים.
כעבור יומיים הגיע ג׳ונסטון לישראל. בשיחה עם משה שרת ולוי אשכול הצליח להתגבר
על פרטים רבים שהיו שנויים במחלוקת. תוך שלושה ימים הושג הסבם בינו לבין ישראל,
לפיו תשמש הכינרת מאגר תחת פיקוח בינלאומי, מבלי שפיקוח זה יגרע מאומה מריבונותה
של ישראל. האגם הישראלי בגליל ישמש מאגר לא רק למי הירמוך, אלא גם לכל מיפעל
ההשקייה הישראלי עצמו, אחרי שישראל הסכימה לוזתר על בניית מאגר בית־נטופה.
בצורה זו, נועדה הכינרת לשמש נקודת־מוצא לתוכניות הישראלית והערבית כאחת, כשגוף
בינלאומי מפקח על הזרמת המים לשני הצדדים. נקודה אחת שלא הושג לגביה הסכם:
מפתח החלוקה. אבל בא־ירה ששררה, ניתן היה להניח שגם נקודה זו תמצא את פתרונה
בשלום. עד כדי כך, ששר החוץ הבריטי, אנתוני אידן, הירהר בפומבי על־כך שההסכם
על המים יכול להוות חלק מחוזה השלום הסופי.
לא רק אידן היד. אופטימי. גם פוסטר־דאלם ניבא טובית. מעודד מתוצאות ביקורו
הרביעי של ג׳ונסטון בביירות, יצא בהצהרה מפוצצת שהגיע הזמן להשגת השלום במרחב.
אכן, באותו ביקור השיג ג׳ונססון את הישגיו הגדולים ביותר: מצרים, ירדן ולבנון הסכימו
להגדלת חלקה של ישראל מ 35ל־ס^ ;40 הן גם הסירו את התנגדותן לניצול מים אלה
להשקיית הנגב. העובדה שישראל התעקשה עדיין לקבל 550 מיליון ממ״ק במקום — 400
לא נראתה כמיכשיל רציני.
בשלב זה באה הכרזתו האופטימית של פוסטר־דאלס, בה הודיע כי הגיע הזמן להסדר־שלום
בין ישראל ושכנותיה. הוא אף הכריז, כי קבלת תוכנית ג׳ונסטון חייבת להיות צעד
ראשון לקראת חוזה שלום. בשיחות עם נציגי ישראל וערב בוושינגטון, העלה את הצעותיו
לחוזה כזה: שינויי גבולות, שיובטהו לאחר מכן על־ידי ארצות־הברית; החזרת חלק
מהפליטים לישראל, וקליטתם בעזרת מענק אמריקאי מאסיבי; הענקת כספים אמריקאים
נוספים לפליטים הערביים שיבחרו להשתקע בארצות אחרות.
מדוע העלה פוסטר־דאלס את הצעותיו דווקא ברגע עדין זהל האם רק מתוך אופטימיות
אידיאליסטית, או שמא היה זה על פי דרישתה של ישראל? שכן עמדתה המוצהרת של
ישראל מאז ומתמיד היתה, שאין לפתור בעייה מסויימת ללא פתרון־שלום של מיכלול
הבעיות. כך או אחרת, היתד, להצעותיו של שר־החוץ האמריקאי תוצאה הפוכה מזו שקיווה
לה. יחם הממשלות הערביות לתוכנית ג׳ונסטון התקרר. כי הן לא היו מוכנות עדיין
לדבר — לוא גם בעקיפין — על שלום־קבע עם ישראל.
אולם לא היה זה הגורם היחידי — או אפילו העיקרי — להתקררות. באותה תקופה
עצמה הגיעה לשיאים חדשים המתיחות על גבול ישראל־מצרים. ההתקפה הגדולה על עזה,
למחרת שובו של דויד בן־גוריון משדה־בוקר למשרד הבטחון, אחרי סילוק פינחס לבון,
צויינה לא פעם על־ידי גמאל עבד־אל־נאצר כנקודת־מיפנה ביחסו לישראל. מאותו רגע,
לדבריו, הבין שאין כל סיכוי להגיע אי־פעם לשלום עם ישראל. אחד הגילויים החשובים
ביותר של הנכונות להגיע לידי הסדר ביום מן הימים, היתד, הסכמתו של עבד־אל־נאצר
לתוכנית ג׳ונסטון. אחרי ההתקפה על עזה נמוגה נכונות זו לגמרי.
באותה תקופה עצמה געש המרחב כולו בשל נסיונותיה של ארצות־הברית לאלץ את
מצרים להצטרף לברית־בגדאד. עבד־אל־נאצר ראה בברית זו סכנה לעצמאות של המרחב
הערבי, התנגד לה. בעיניו ניראתה גם תוכנית ג׳ונסטון כחלק מנסיון כללי של השתלטות
מערבית, בה נועד תפקיד חשוב לישראל. אם להוסיף לשני גורמים אלה גם את כעסו של
נשיא מצרים, בעקבות גילויי משפט קאהיר, בו נדונו שני יהודים לתלייה — כי אז ברור
שפברואר 1955 היווה נקודת־מיפנה גורלית, אשר דנה את תוכנית הירדן לכשלון.
כאילו על פי סימן, החלה העתונות הערבית תוקפת את תוכנית ג׳ונסטון. ישראל, מצידה,
מיהרה להודיע, שאם הערבים ממאנים לחתום על ההסכם, היא תראה את עצמה חופשיה
לשוב לתוכניתה העצמאית בדבר המוביל הארצי. שכן באותה תקופה היתר, משוכנעת
שתוכל להעמיד את הערבים בפני עובדה מוגמרת, ושאלה לא יוכלו לעשות דבר נגדה•
הדבר היחידי שמנע ממנה את ביצוע התוכנית עד אז — וניצול חלקם המירבי של מי
ד־רדן — היה החשש שמא תפסיק ארצות־הברית את הסיוע הכלכלי.

״כ? מנהיג שיחתום -יומת

ך* מאמץ ״ואש ניכה ג׳ונסטון להציל את המצב, הודיע כי הוא עומד לבקר בפעם
החמישית במרחב, בהביאו עמו את הנוסח הסופי והמפורט של ההסכם. יועציו
הטכניים בודשינגטון השלימו את פרטי הביצוע, ואף קבעו את צורת הפיקוח הבינלאומי:
תוקם רשות נייטראלית, מורכבת משלושה חברים. ישראל תבחר אחד והערבים יבחרו את
השני. שניים אלה יבחרו בשלישי, מתוך רשימה של 20 מועמדים אשר תוצע על־ידי נשיא
ארצות־הברית או המזכיר הכללי של האו״ם. רשות זו תבחר בנציב המים, אשר יפקח
אישית על חלוקת המים כמוסכם. מחיר התוכנית 200 :מיליון דולאר.
כאשר שב ג׳ונסטון בחמישית, לתקופה של תשעה שבועות מפרכים, הסתבר לו כי
היה מאוחר מדי. שעת־הכושר הוחמצה, ובמקום נכונות לפשרה הסתמנו רק עמדות עויינות.
מביירות נאמר, כי ממשלת לבנון אינה מעוניינת בהסכם, מחשש שהוא יהווה רק צעד
ראשון להסדר ירדני־ישראלי. צעד שני יהיה הפיכת חיפה לנמל חופשי, הפתוח בפני
סחורות ירדניות, דבר שיפגע קשות במעמדו של נמל ביירות. ואילו סוריה, כך נאמר,
חוששת שבמיקרה זה תאבד את רווחיה ממעבר סחורות ונוסעים לירדן. הליגה הערבית
לא היתד, צריכה לקבל שום החלטה שלילית: היא רק החליטה לדחות את המשך הדיון
בהצעות ג׳ונסטון. דחייה אינסופית כמעט, העומדת בתוקפה עד היום.
ישראל — שהיתר, נתונה אז בשיא הלהט הבטחוניסטי — הודיעה כי אינה מוכנה
לחכות יותר. אם עד גמר עונת הגשמים לא יודיעו הערבים על הסכמתם, תחדש את
העבודה על תוכנית המוביל הארצי .״אתם משחקים באש!״ התריע הנציג הסורי במועצת
הבטחון. ומאותו רגע הפכה סוריה לדוברת העיקרית נגד תוכנית ג׳ונסטון.
הנסיון הגדול להביא את ישראל ושכנותיה לידי הסכם — נכשל. התקוזה, שטופחה במשך
שנתיים תמימות, מתה. המרחב עלה על הפסים שנועדו להוביל אותו למלחמת סיני־סואץ,
ולהכרזתו של גמאל עבד־אל־נאצר למחרת המיבצע, בתשובה לשאלה אם עוד ייתכן!
הסכם לחלוקת המים :״כל מנהיג ערבי שינסה לחתום על שלום עם ישראל — יומת.״
במציאות הזאת לא נותר אלא לשוב אל נקודת־המוצאו חלוקת מי הירדן ללא הסכם,
כשכל צד מכין ומבצע מיפעלים עצמאיים, המתחרים ביניהם על כמות־המים המוגבלת.
תחרות זו מאיימת עתה להצית מלחמה שלישית במרחב.

הפרק הבא כסידרה: התוכניות הערביות להטיית יוכלי הירדן.
העולם הזה 1426

! ^ 1-6$ 511€06£
!171015

ע811 0ת8׳י !״9

עוכם !3טן

סאנגו שיו בית

לפני שבועיים החליטו אנשים חשובים בקול
ישראל כי 51 שירים עבריים פופולאריים אינם
ראויים עוד לשידור.
השירים הוחרמו 21 .שירים נקברו לנצח 30 .
אחרים יושמעו רק אם מנהל־התוכניות יתן
הוראה, וגם אז לא לפני שמונה וחצי בערב.
אבל בקול ישראל יושבים פחדנים. הם לא $
רק פוסלים שירים. הם גם מפחדים לפרסם

איזה. הם אומרים שזה עניין פנימי. סוד. למה
זה סוד? האזרח רוצה לדעת איזה שירים לא

לבקש בתוכנית כבקשתך.
בחירוף־נפש השגתי את הרשימה הסודית.
היא לפניכם:
שיר השכונה, שיר המהנדס, הדודה מחדרה,
שיר הכובשעשרה, אנאקש, עיניים ירוקות,
שושקה מכרכור, אס אשכחך (נעימה מסורתית
בביצוע ג׳ו עמאר) ,אלה חמדה •ליבי (נעימה
מסורתית בביצוע הגבעתרון) ,די קאטרינה די.
אוכלי אדם, אל תאמיני לבחורים, אתה חיכית
לי (וילנסקי־אלתרמן) ,דניאלה, ישמחו השמיים
(נעימה מסורתית) ,טאנגו שין־בית, יפו, כושי
כלב קט, כושי כושי שחור כליל, מושל צבאי,
לנדוד לנדוד, מיתר שלא נדם, עשרה כושים ס קטנים, פארלאמנט בארץ זולו, קאטרינה הקטנה.
יהודית דורון, הממונה על יחסי־הציבור בקול @
ישראל, אמרה לי שהיא מוכנה לעשות לי טובה
יוצאת־מהכלל ולהסביר לי באופן יוצא־מהכלל
לפי מה מחליט קול ישראל לפסול שירים.
״כיוון שהרשימה ממילא בידייך, אף על פי
שזה נגד התקנות, אני מוכנה. כי קול ישראל
אינו מעוניין שהקהל יקבל רושם מוטעה עליו.״
נסעתי לירושלים. בהרים ירד שלג. הגברת
דורון החביבה ישבה ליד התנור והסבירה.
היא אמרה שקול ישראל הוא מוסד דימוקרא־טי.
הוא פוסל כ ל שיר הפוגע במישהו.
יום אחד, למשל, שלחה אשה אחת מכתב
רוגז לשירות־השידור ואמרה שיום אחד היא
הקשיבה לתומה לרדיו. פתאום היא שמעה את
שיר השכונה של התרנגולים והזדעזעה עד
עמקי נישמתה לקלוט מילים גסות כמו חזה,
רגלים, ישבן, מנדנדת, כל הבחורות אותו דבר.
היא כתבה שהיא מתפלאת על קול ישראל ומאד
מאוכזבת.
קול ישראל פסל מייד את השיר הגם.
או, למשל, יום אחד עבר כושי צעיר ליד
גן־ילדים. הוא שמע את הגננת מלמדת שיר:
כושי כלב קט /נשאר היום לבד /את אוזניו
פתח /ואת עיניו פקח. הכושי נפגע עד עימקי
נישמתו. הוא ישב מייד וכתב מכתב לשגריר.
השגריר נפגע עד עמקי נישמתו וישב מייד
וכתב מכתם למשרד־החוץ שהוא מזועזע עד 9
עמקי נישמתו ומדוע קוראים לכלב — כושי י
קול ישראל הבטיח שלא יקראו יותר.
אחר*כך היתד, אשה אחת שכתבה שמאז
ומתמיד היא מעריכה את צה״ל ומאזינה לשירי־קרב.
יום אחד היא שמעה את השיר אהבה
חיילית. בהתחלה היא נהנתה מאד. אבל בהמשך
היא התעלפה כששמעה את המילה הגסה למזמז.
קול ישראל הבטיח שיותר לא ימזמזו.
או, למשל, יום אחד התקבל מכתב מאיש דתי
היושב במשרד־הדתות. איש חשוב. הוא כתב
כי יום אחד, הוא משוכנע שזה לא היה בשבת,
הוא ישב לתומו והאזין לרדיו. פתאום שמע
את נעימת השיר המסורתי אלה חמדה ליבי.
בהתחלה הוא נהנה מאד. פתאום הוא קפץ מה כסא
מזועזע עד עמקי נישמתו כשהבחין שהלהקה

שרה בהתלהבות דתית: עלם חמדה ליבי. הוא
כתב שזו שערורייה ציבורית.
קול ישראל הבטיח שיותר לא תהיה שע־רוריה.
איש
אחד שמע את השיר הצופי לנדוד לנדוד.
היא זועזע. גם הוא כתב לקול ישראל שזה
מזכיר לו אסוציאציות מהמחנות, כי זה שיר־עם
גרמני עתיק. פסלו את השיר.
איך קול ישראל לא מתבייש להשמיע שיר
אכזרי כמו הדודה מחדרה, התפלאה אשה אחת
מפתח־תקווה. היא כתבה להנהלה, שבשיר מתה
דודה אומללה, ואין ספק שהיא סבלה קשות
לפני מותה, ומדוע אריק לביא עושה מזה צחוק?
היכן הטעם הטוב של מדינת־ישראל, שאלה ה־אשה
מפתח־תקווה. ועד אנה הגענו?
קול ישראל קבר את הדודה המתה באדמה.
היתד, אשר, שהתעלפה כל פעם ששמעה את
שיר המהנדס. על הרווק המושבע, שמדד בחורות
בסרגל ובמד־זווית. היא שאלה, בהתפרצות
של ייאוש, ממתי זה מוסרי למדוד בחורות.
קול ישראל שבר את הסרגל.
חיים חפר כתב שיר טאנגו שין־בית לפי קצב
מסעיר וחושני :״אחריכם עקבנו, ביניכם ישבנו,
לשיחות הקשבנו, דו״ח יפה כתבנו, השין־בית,

מכוון אליו. האלוף שאלתיאל חשב שהשיר
מכוון אליו. כולם חשבו שזה מכוון אליהם,
וכולם כתבו עשרות מכתבי־מחאה חריפים. ה־גנראל
המכסיקאי נתלה עד צאת נישמתו, בחדר
התקליטים של קול ישראל.
״זהו זה,״ סיכמה בסיפוק אשת יחסי־הציבור
של קול ישראל ,״אנחנו דמוקרטים מאד. אנחנו
לא פוסלים שום שיר פוליטי, אלא אם כן הוא
פוגע במישהו. אנחנו מתחשבים בכל אחד.
מלבד באנשים הרוצים לשמוע את השירים.

שוות דוב

ההורים המאושרים
אנחנו השין־בית. נכון: אנחנו ממשרד־הבטחון,
אנחנו נעשה איתך חשבון.״
משרד־הבטחון ישב יום אחד לתומו על הכיסא
והקשיב לרדיו. הוא שמע את קצב ה טאנגו
המלהיב. בהתחלה היה לו נעים מאד,
והבום אפילו רצה להזמין את המזכירה לרקוד.
פתאום הוא קפץ מזועזע עד עמקי נישמתו, כש שמע
את ״אנחנו השין־בית נעשה איתך חשבון.״
משרד־הבטחון הנפגע כתב מיכתב ושאל איך לא
מתביי שים להעליב אנ שים המקריבים נפשם
על מזבח המולדת.
קול ישראל זרק את השיר בשאט־נפש לפח ד,זבל.
כי הוא מוסד דימוקראטי, ומתחשב בכולם.
היה גם שיר של מועדון התיאטרון, שהתחיל
במילים :״כשריבון העולמים חילק את המק צועות
לאנשים, חילק לנו את הפיקוח על הדת.״
משרד הדתות נעלב נורא. השמידו את התקליט.
אחר־כך היה שיר מצחיק בשם מימשל צבאי.
הממשלה נעלבה קשות וכתבה לקול ישראל
מכתב שמימשל צבאי זה לא צחוק. שברו את 9 התקליט לחתיכות.
שיר עליז אחד בשם קדימה היי התחיל במי לים
:״איפה חנה, איפה דינה /הן בשקם— .
בקאנטינה /פתחה היא את הפה /הלכה עם
המם־פא /רצתה להתחמם /הלכה עם המס מם.״
צה״ל
נפגע קשות. הוא כתב לקול ישראל
שבצה״ל יש מספיק תנורים, לא לשם כך נוצרו
המם־ממים. התקליט הועמד אל הקיר ונורה.
אחר־כך נעלבו כל המשרדים הממשלתיים
מכל מיני שירים. כל השירים בוטלו. 9 השיר שגרם לסערה הגדולה ביותר היה
הגנראל המכסיקאי קאסטאנייטה, פארודיה על
אלופים, מכוסים דרגות ועיטורים, שאינם עושים
כלום. רב־אלוף יעקב דורי כתב מכתב
חריף להנהלת קול ישראל. הוא חשד שהשיר

לפרופסור אהרון שולוב נולדו שלושה דובים.
אמרתי לו מזל טוב, והוא אמר, נרגש: בקרוב
אצלך.
הלידה היתה קלה, העיר האב המאושר. הוא
חיכה לא יותר משעה מחוץ לכלוב, ואז באו
והודיעו שזו שלישייה. שני בנים ובת, או שתי
בנות ובן. הוא צריך לברר.
הפרופסור, מנהל גן־החיות התגב״י ומרצה
באוניברסיטה העברית, ביקש ממני שקודם
אטייל קצת במישעולי גן־החיות שלו, ואתרשם
קצת, ואחר־כך נשב יחד ונדבר על הדובים.
טיילתי. התרשמתי קצת. איך אפשר לא? על
כל כלוב ותחת כל עץ רענן תלה הפרופסור
פסוקים מתאימים מהתנ״ך.
את כלוב הדובים כיסו כל־כך הרבה פסוקים,
עד שכמעט לא ראיתי את הדובים. בצד צפון
היה שלט ״ארי נהם ודוב שוקק, מושל רשע
על עם דל.״ בדרום ״פגוש דוב שכול כאיש,
ולא כסיל באיוולתו.״ בצד שמאל :״הקיוסק
ממול.״
הגורים צווחו בקול של תינוק אנושי ממעמקי
המאורה. הם שוקלים חצי קילו החתיכה, אבל
בגיל חמש זה ייהפך לחצי טון. שני דובים
זכרים צעדו על שני רגליים, בראש זקוף מ גאווה
.״כל אחד מהם חושב שהוא האבא,״ אמר
הפרופסור. לצערו הוא לא יכול היה לברר
בדיוק, מפני שעד כמה שידוע לו, שניהם אהבו
את האשה באותה מידה, ובאותם הימים.
דובים בשבי מתים בדרך כלל בגיל . 18הדובים
של הפרופסור מולידים בגיל .18 זה
גילה של היולדת. מנהל הגן התנכ״י סבור שאין
כאן ניסים. זה האקלים הצח של ירושלים. את
הדובים שלו קנה בלונדון, תמורת ארגז עכ 1315115
בישים.
אלו דובים סוריים חומים,
8^1130115 החיים כיום רק בגן־החיות ה־תנכ״י.
את הדוב הסורי האחרון בעולם הרגו
בלבנון ב־ , 1929 ומאז שקנה הפרופסור את
הדובים, לפני 17 שנה, ישראל היא הספקית
היחידה של הדובים הסוריים לעולם כולו.
דוב סורי עולה 200 דולאר. ישראל שיווקה עד
עתה לעולם 33 דובים.
לפני כמה שנים ברחה הדובה הסורית לעבר־הירדן.
בעלה עלה להר־ציון וטרף חמור מקומי.
״אך מעניין מאד,״ ציין הפרופסור בהערכה,
״שהם חזרו בעצמם כעבור שלושה ימים. מפני
שלדובים סוריים יש שכל יותר מאשר לכל
הדובים בעולם.״ ככל שהם קטנים יותר, יש
להם איי־קיו גדול יותר. הדוב השחור, למשל,
הוא טיפש. הלבן הוא עוד יותר טיפש, מפני
שהוא עוד יותר גדול. דוב סורי יכול ללמוד
לרכב על סוסים. על אופניים. לרקוד. ללכת
על שניים. הוא מוסיקאלי. לא מזמן ראה הפרופסור
דוב רוקד טוויסט בבומביי.
מנהל גן־החיות תמה מי המציא את הרעיון
הטיפשי שדוב אוכל דבש. לא רק שזה לא
נכון, הוא גם לא ישן בחורף, כמו שחושבים.
לא דוב סורי, לפחות. הוא אוהב לחם שחור,
גזר ונמלות. הוא שונא לאכול בני ־אדם. אם
לפעמים הוא הורג כמה אנשים, זה לא בכוונה•
מפני שהוא חושב שהם נמלים. ודוב, כידוע׳
נחשב ליצור קצר־רואי.
הדוב, בדרך כלל אינו חיה חברותית. הוא
שונא דובות, עד שהוא זקוק להן. אחר־כך הוא
זורק אותן כמו כלב. לדוב, אומר הפרופסור,
אין רגשות כמו לקוף או לזאב, וגם אם יש לו
ברגעים מסויימים, הוא יודע להסתיר אותם.
באגדות העמים יש לדוב עוד הרבה סגולות
מיוחדות. לנבא את מזג־האוויר, לשיר שירי־ערש,
ולהבחין אם נערה בתולה או כבר לא.
אבל בכך עדיין לא היתד, לפרופסור ההזדמנות
להיווכח.

טכניקום
תדריך העולם הזר. ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
היכן לבקר השבוע, לפי סדר העדיפו—
חובה לראות;
יות הבא :
— רצוי לראות; ^.ג — אפשר לראות.

כל תלמ יד מקבל בח י נם
מערכת כלי שרטוט משובחים

* בלוז למיסטר צ׳ארלי (הבימה)
מחזה תעמולתי על חיי הכושים בארצות־הברית,
מעניין אבל לא מרעיש, חלש מבחינת
המיבנה, בינוני בביצוע.
בפא י • (תיאטרון גיורא

נ יחפים
גודיק) — ולא סתם, אלא בשלג ניו־יורקי.
בררר! אבל זה מצחיק. זוג צעיר (תאומי
ודורון) בדירה קרה, מספק ערב מהנה,
תוך פיטפוטים על — מה בעצם?

המאהב (הבימה) ביצוע נקי
ומלוטש של מערכונו הציני של הארולד
פינטר אודות תרומתם של המאהב והזונה
למוכד הנשואין. משחק מהנה של דליה
פרידלנד ואלכסנדר פלג. כהקדמה מוגש ביצוע
משעמם של העלמה יוליד, לאוגוסט
סטרידנברג — אפשר להחמיץ.

1* 3 2

חיפה.

כל תלמיד בונה לעצמו
מ קלט רדיוחדיש

רח׳ הרצל ,44 טל • 3403 .ידז׳ בלפור 3טל.
ירושלים, בי*ס •חורב״ .ה ד המלך ג׳ורג /טל 25214 .
תל־אביב, רח׳ בן יהודה ( 26 לפני בניו אל־על)

אלקטרה (התיאטרון הקאמרי)

הטרגדיה היוונית העתיקה אודות הבת הנוקמת
באמה, לפי הגירסה של אוריפידס.
בביום של גרשון פלוסקין, השם את הדגש
על חוסר־הטעם שבגאולת־דם ונקמה. אורנה
פורת חוזרת לבמה אחרי שנתיים.

שלמה המלך ושדמי ה
סנדלר
(התיאטרון הקאמרי) אילי גורליצקי
מזהיר במחזמר ישראלי ראשון, המצטיין בפאר
בימתי ולשוני. מחזהו של כמי גרוני־מן
בעיבודו של נתן אלתרמן.

המכונית הספור טיבי ת
ההולנדית -

דאף

ג אדם לכל?ית (התיאטרון
הקאמרי) סר תומאס מור, איש הרוח הבריטי
בן המאה ה־ , 16 מקריב את חייו
כדי להישאר נאמן למצפונו׳ במאבקו נגד
המלך ויועציו המושחתים. בעיות מוסר,
מצפון ודת, במחזה מעולה, המדגיש את
אחריותו של האדם הקטן, המאפשר באדישותו
את השתוללות העוולה. אברהם בן־
יוסף, אורי לוי, אריק לביא.

נפתולי התאווה

תל־אביב)

אינגריד ברגמן מטיפה מוסר לעולם בשמלת־דיור.
אלה שראו את ביקור הגברת הזקנה
בהבימה ישמחו להיווכח שהגברת קיבלה
בהוליבוד טיפול קוסמטי, איבדה מחצית שנותיה,
ואילו לסריסים הוחזר אונם והנידון
למודת זרכד, בחנינה.

חלף עם ה רוח

(פאריז, תל־

אביב) האפוס האמריקאי הטוב ביותר ש־הוסרט
אי־פעם, בו מחזיר בן־הכט ז״ל את
קלארק גייבל ז״ל ולסלי הווארד ז״ל לזרועותיה
של סקארלט בת־האלמזות. קוצץ
באכזריות.

הרפתקאות כריו

(אוריון,

תל־אביב! סאטירה מענגת על סרטי הגיבורים
הסינטטיים בנוסח ג׳יימם בונד. ז׳אן פול
בלמונדו.

אמריקה אמריקה (גת, תל-
אביב) גלגוליו של צעיר יוזני בתורכיה של
שלהי המאה ד,־ ,19 המודרך על־ידי מניע
אחד: השאיפה להגיע לאמריקה. סרט נפלא
של איליה קאזאן.
גבירתי הנאוה (פאר, תל־אביב)
גירסה הוליבודית מפוארת של המחזמר
שובר הקופות. רקס הריסון.

פיתוי נוסח איטליה

נזון־זוד, חל־אביב) סאטירה שרשית על מין
וכבוד בסציליה. סרטו של פייסרו ג׳רפי.

* נפילת האימפריה

הרומית

(צפון, תל־אביב) סופיה לורן הופכת את אחת
מנשוח־ההפקר של ההיסטוריה הרומאית לבתולה
צנועה, וסם ברונסטון הופך את
ההיסטוריה הרומאית כולה למעין הוליבוד
דאשוזקד, בסרט רמוה.
ד:9 .למ הזה *1* 2

עברית ו׳או אנגלית
בהנהלת היי םכד ־ קמא
ת ״ א: רח׳ גוידון ( 5סל.)13*20* .
היפה: בי״ם. במעלה״.
ירושלים: בית־ספר ״הפקיד״.
קורסים קצרי־מועד! ההצלהה מוכמדת ;

נפתח

השבוע

בירושלים ובתל אביב
(ובקרוב גם בחיפה)
למען הבטחת מקום בכיתה —
הירשמו מיד !

ת שבץ העוד הזה .428

אביב) גורמים להתנגשות עיוורת בין אן
באנקרופט לבעלה השלישי, פיטר פינץ,,
מתרגשים הרבה, אבל בקצב איטי ודראמאתי.
ה בי קור

( x2בשבוע, כל פעם שעתיים)

נושא השבוע :״ תי א ט רוני ם ...מ ח זו ת ...ש ח קני ם

(מוגרבי, תל־

(תל־אביב,

קורם של חודש אחד
בלבד

חדשות ממעבדות היופי בפריס מומחי היופי בעולם כולו חוזרים
ומשננים השכם והערב את העובדה הפשוטה:
אין נערה מכוערת. יש רק
נערה המזניסה את הטיפול בטיפוח
יופיו־״ אחד ממומחי היופי לא הסתפק
באמירה ופעל רבות גם כדי לסייע לנשים
הצעירות לטפל בעור פניהן ולטפח
את יופיין. אדם זד, הינו ד״ר לברן,
העומד בראש מעבדות היופי בפאריס.
ד״ר לברן הפיק את הקרם המפורסם
בעולם׳ ״רויאלויט״ ,המכיל את
ה״ג׳לד, רויאל״ .קרם ה״רויאלויט״ מזין
את העור, מגן על רקמותיו העדינות ד
מונע התהוות קימטי־פנים .״רויאלויס״
גורם לטיהור גוון העור, מגן על רכות
העור וצחותו. מראיהן של נערות רבות
מספור בעולם שונה לפובד, עד לבלי
הכר בעקבות הטיפול עם קרם־הפנים ה־ני
פלא * -רויאלויטי.

מאוזן )1 :כוכבת
המחזה ״אלקט-
רה״ ,המועלה ע״י
״התיאטרו! הקאמרי״
(ש״ם); )4אחד
מותיקי השחקנים בישראל
— איש ״הבימה״

פנה מז הדרד, סר
הצידה (עתרי מקוצר)
)11 :היה חייב
(לעשות); )13 אות
עברית; )14 אכסדרה
בעלת עמודים;
)15 משפחה ספור־סמת
בישראל, שרוב
בניה שחקנים; )17
מחזהו של קארל
צ׳אפק, המועלה ע״ י
״הבימה״ (חסר ה׳
הידיעה); ;19 שר;
)20 אחד מטובי מל־הלחי;
חינינו

המוסיקה לשלמה
המלד ושלמי
הסנדלר (ש״פ —
בחיב מלא); )22
מחזאי צרפתי ידוע — ממחזותיו :״ב־דלתיים
סנורות״ ,המועקה עתה באחד ט־חיאטרונינו
(ש״מ — כתיב מלא))25 :
קרב״ — מלחמת שניים; )26 מבע-
לי המקצועות )27 :הצגת שאלה לפני אגשים
רבים כדילשמוע אח דעתם (כתיב
חסר); )30 כוכב המחנה ״עמד״ ,המועלה
ע״י ״אהל״ >ש״פ); 32 מלח ברירה)83 :
אות בשפה האנגמלת
תנאי לעבר; )34
לית )36 :שמח; )37 צינורהמוביל דם
מז הלב אל כל הנוף; )39״נהר״ נאנג-
ליח; )41 במאית תיאטדוז .,ענבל״ ו־מיסדתו
(חלק משם המשפחה); )42 גבות:
)44 שם משפחה, המופיע בשם של מחזה,
המועלה ע״י ״תיאטרון העונות״ )46 :שם
אחד מתיאטרוגיגו. ממיטדיו: שמואל עצמו;;
)48 רשע; )50 בז; )51מ״שלישיית
נשר הידקו!״ (ש״ם) )53 :יופי 55 :קריאת
באב וצער; )57 שז חותכת )58 :אויב:
)59 אחת מהשתקניות ב״שלמה המלך ושלפי
הסנדלר״ )00 :ממלא התפקידים
״שלמה״ ו״שלמי״ במחזה המועלה בתיאט-
רו! ״הקאמרי״ (ש״.)8
פאונד )1 :שם האפיפיור, שעליג סד
בב חונן המחזה ״ממלא המקום״ של רולף

הובהוט )2 :מונח בתורת החשמל; )3מקום
שבו חונים )5 :קרם )6 :משחקניות תיאט-
רו; ״הבימה״ (ש״ם); )7תולעת קטנה המכלה
בגדים, זחל העש )8 :המושך אחריו
קרונות רכבת )9 :הרקדנית הראשית נ־
״נאסר א־דיז״; )12 הופיע; )15 מלא ריח
(בינוני פעול); )16 יעלה נלים וקצף)18 :
מחזאי ישראלי, שמחזהו ״הפשע לא משתלם״
מועלה עתה על הבמה (ש״מ<; )21
הבל העולה מנוזלים ע״י החום; )23לאיזה
מקום? )24 :הסו״בל; )26 אבדנ>ר
נבישית, המשמשת לפסול ולבניז )28 :טי־לת־שלילה
)29 :בדרז ישראלי ידוע >ש 0
השפחה בכתיב־הסר) )31 :משחקני תיאטרון
״הבימה״ (ש״ם); )32 קריאת אובד:
ושכול )35 :בנוי לאלוהים; )37 הנאה רבה,
תענוג (כתיב מלא) )38 :חפאור! ידוע.
מתיאורותיו :״אלקטרה״ ב״תיאמרו; הקאמרי״
(כתיב חסר); )40 ילד; )41 למה —
בלי סוף; )43 מלת שאלה )45 :טופל מורד
(בינוני פעול); )46 תיאטרו: המעלה,
בעיקר, מחזות ישראליים )47 :מופר, עתן-
נאי וכותב מערכונים (ש״ם) )49 :רפורט
וראשי־חיבות) )52 :שקע בקיר להבערת
אש לחימום; )54 אביוז )56 :בגימטריה:
אחת עשרח )58 :לא כבר.

י״ז שבט תשכ״ה20.1.1965 ,

המחיר 9 0אגורות

פושע מועד,
שאומץ חו
על=ידי משפחה