גליון 1429 מתאריך 27 בינואר 1965

מספר

1429

שבט

תשפ ״ ד ז 2 7 .1 .1 9 6 5 ,

המחיר 90אגורות

הסיבה

האמיתית

לגניזת

והרהגי אשז
תכניות ההט״ה העובית

ב 23.000 -די בלבד
ועוד 10.000ל״י משכנתא

תוכל לרכוש לך דירה נפלאה ״ב״7

קרית הגנים החדשה שמקימה חברת
״גד״ ליד תל-אביב

גילגולו של סיפור, כמו לידתו, עולים
לפעמים בחשיבותם על הסיפור עצמו. אותו
דבר ניתן לומר גם על גילגוליו של העתון
כולו. במשך השנים צברנו במערכת סיפורים
רבים על דרכי קריאתו של העולם
הזה ועל האופן בו נוהגים בו אנשים
שונים. השבוע שמענו כיפור נוסף, מפיו
של חבר קיבוץ קרית־ענבים.
״שום חבר בקיבוץ שלנו,״ סיפר,
יכול לקרוא את העולם י הזה במועדון
מהסיבה הפשוטה: אין הוא נמצא שם.
ועדת־התרבות האחראית להספקת עתונים
וכתבי-עת, פשוט מסרבת לקנות את העולם׳

הזח.
״חלק מחברי הוועדה מסכים אומנם
דעתם של הרבה חברים אחרים, כי יש צורך
לקר,א את השבועון המסויים ולהסדיר את
קנייתו מדי שבוע, אך הרוב בוועדת התרבות
מתנגד לכך. לדעתם, זה עתון התת־ומשמיץ.

כן קוראים חברי המשק את העולם
הזה בדרכים אחרות. יש חברים הקונים
אותו מדי הגיעם העירה, על חשבון תקציבם
האישי. גליונות כאלה עובדים בדרך כלל
מיד ליד, לפעמים גם בשבוע השני, לאחר
שכבר יצא גליון חדש.
״יש ששוכרים את הגליון לזמן קצוב.
תמורת עשר אגורות. המשכיר הוא חבר
משק יוטבתה, הלומד בבצלאל בירושלים,
ונמצא עם משפחתו במשקנו על סמך הסכם
בין־קיבוצי. הוא מגיע למשק מדי שבוע,
משכיר את הגליון, צובר כמה לירות ומגדיל
את תקציבו האישי ר,מצ מצם בעשרה
אחוז.״
עתה צפויה כנראה התערבותה של ועדת־

מכתבים

בשיתוף עם ״כלל״ חברה להשקעות בישראל בע״מ

דירה בת 3חדרים ופינת אוכל
2מרפסות בכל דירה
תריס נע במרפסת הסלון
חרסינה במטבח, באמבטיה ובשירותים
מקום למכונת כביסה
שיש בחדרי המדרגות
גמר מעולה ופיתוח מלא

״מי גד״ — ק רי ת הגנים ליד ת״א בצומ ת כביש ג הה
ודרך פ״ת 10 ,ד קו ת בלבד מהעיר 7 ,קוי או טו בו ס.

על שלושה פשעי ״העולם הזה״
(א) אתם מדברים על ליברליות ומטיפים
לנשואי־תערובת בין ערבים ליד,ודים. אם
בקולכם נשמע, מה תהא פני היהדות בעוד
שני דורות?
(ב) כמי שמכיר בכך שרק הדת שמרה
על ייחודו של עם ישראל עד היום, אני
גאה לומר שבניגוד לעובדי העולם הזה,
אני קודם כל יהודי, ורק אחר־כך ישראלי.
(.ג) כיצד זה מצטטים כבודכם פסוקים
מתוך התנ׳׳ך — ספר חיינו — בעוד ש־בעצמכם
לא תאמינו בכתוב בו?
נאמר: במקום שבעלי תשובה עומדים,
אין צדיקים גמורים עומדים!
ובכן, מתי תעשו תשובה? אני מצפה
ומייחל לתשובתכם תרתי משמע.

עוכר אורח,
שניים מי יודע?

ארצווז־הברית

נוכחתי

^ חברה לבנין בע״מ
מי סו ד ם של ה א חי ם גולדשטיין וחבר ת נכ סי ם של ה שקעות די ס קונ ט

הביצוע:

אחים

גולדשטיין

משרדים: תל־אביב, סמטת בית השואבה 16 טלפון 622901/2
רמת־גן, רחובביאליק 45 טלפון 729178/9
ירושלים, רחוב שלומציון המלכה 4טלפון 27775

בשיחות עם ידידים הולנדיים
מדהימה: בעובדה ידיעתם על העסק הביש
ועל הפרשה
היא הרבה יותר יסודית
ומקפת מאשר
ידלעותינו שלנו, הישראלים.
עוד
לא מובנת לי
מהותה של הדימו־קרסיה
הישראלית, מאזרחיה השוללת
את ידיעת האמת על
המתרחש במדינה, אך שטיינכרג מדליפה אותה לעתו־נות
העולמית.
עד מתי ישחקו במונח ״בטחון המדינה״,
כדי להעלים מעינינו את הקנוניות והרקבון
בצמרת השלטון?

פנחס •טטיינכרג,

רוטרדם
דרשני נוכחתי בהצגה שנערכה ב מוגרבי ביום
השישי האחרון על־ידי ידידי הערבים, בתוכם
גם עורכי שבועונכם הנכבד, תחת
הסיסמה ״פיתוח ללא נישול״ (העולם הזה
.) 1428

לדעתי זה אפשרי רק במדינת ישראל,
המדכאת והמנשלת את המיעוט הערבי, ולא
בשום ארץ ערבית. זה אומר דרשני!

י. פין,

תל־אביב

גם כיום וגם כלילה
בתגובה למאמר העורך ״שריקה בחושו״
(העולם הזה ,) 1427 ברצוני להעיר שאני
שרקתי ביום, ומעל דפי העתונות, והבעת*
את דעתי כי המפלגות ההיסטוריות שלנו
פשטו כבר מזמן את הרגל.
על כוחות־הנהגה חדשים להתייצב בראש
העם!
על העורך לא רק נאד. לדרוש, אלא גם
נאה לקיים. אין צורך לחכות עד אחרי

חברה, שתתריע על נוהגו האנטי־קיבוצי
של חבר יוטבתה. אך הוא יוכל להתגונן,
להאשים את ועדת־התרבות בנוהל אנטי־תרבותי
— צנזורה על חופש־ד,קריאה —
המאפשר לו לצבור רווחים פרטיים.

באותה הזדמנות סיפר חבר קרית־ענבים
.כיפור נוסף. מהווי ך קיבוץ, על ך ל!ע המאורעות
הפוליטיים האחרונים.
באחד מלילות השבת, כשחברי המשקי
נאספו בחדר־האוכל בדי לשמוע סקירה
פ־לילזית, י הוחלט לשלוח ״ברכות לחברנו
לוי אשכול ;.חיך כדי כך הושמעו קריאות־;
ביניים כמו׳׳:״נץ נתן. את ההוראה?״
התלקח ולכוח חריף, שבשיאו פרצה תיג־רה
בין שני י חברי־משק, מהקשישים ביותר׳,
שניהם ממייסדי קרית־ענבים, חברים שמילאו
בעבר תפקידים אחראיים ושליחוי, ת ציבוריות.
מעיד
על כך חבר המשק :״זה לא נורא
שיש חילוקי־דעות בין חברים, אבל המזעזע
הוא ששני הצדדים בוויכוח לוקים בחיסר
ידיעה אלמנטרית של העובדות הפוליטיות
ורקע העסק־הביש״.
יתכן שכאן קבור הכלב. אילו הותרה
קריאתו הסדירה של השבועון המסויים, היו
חברי המשק בקיאים יותר בעובדית הפוליטיות,
מונעים מעצמם חוויות בלתי,נעימות
כמו התכתשות בחדר־האוכל.

הבחירות ולראות איך יפויל דבר. יש לגשת
כבר עתה לאירגון כל הצעירים המביטים
קדימה בתקווה, ולארגנם לדרך משותפת.
הם מצויים בקרב כל המפלגות וזקוקים
לאירגון והדרכה.
ויפה שעה אחת קורס.

משה עליה, חיפה
היטטן הפאטריוטי

קראתי את מאמר העורך בגליונכם האחרון
(העולם הזה ,) 1428 וניזכרתי בתוכנית
טלביזיה שראיתי לאחרונה באנגליה.
העורך כותב על סכנה הממשמשת ובאה:
סכנת מלחמה ישראלית־ערבית סביב שאלת
המים. אינני קורא ערבית ואינני מאזין
לרדיו ערבי, אבל מובטחני ששם, כמו
אצלנו, מלעיטים יום־יום ושעה־שעה את התושבים
בתעמולה פאטריוטית, בצורך להגן
על המולדת ובחובה המוטלת על בל אזרח
להילחם באויביו השטניים.
באנגליה ראיתי תוכנית טלביזיה דוקומנטרית
על מילחמת־העולם הראשונה. הראו
בה צילומים אותנטיים משני עברי החזית.
ומן ההווי ששרר אז בכל מדינה לוחמת.
כשאתה רואה את לויד ג׳ורג׳ נואם בכ
ריכות

ה ע ״ ג

רוה

קוראים המבקשים למסור
לכריכה את גליונות השנים
1963ו־( 1964 ובן כל שנה
אחרת) ,יכולים לעשות זאת
תוף שכועיים, כאחת משתי
הדרבים :
0להכיאם למשרד המערבת,
רחוב גליקסון 8תל־אכים,
בימי א /ב׳ ו־ג׳
בשבוע בין השעות 10ו־12
לפני-הצהריים, או כימים ד׳
דה, כשבוע בין השעות 4
ו־ 6אחרי-הצהריים.
0לשלחם בדואר לת״ד
,136 תל־אביב.
את מחיר הפריכה 6 -
ל״י לבל שנה -יש לשלב
מראש.
המערבת מובנה להשלים
גליונות חסרים, במחיר 90
אנורה לגליון.
העולם הזה 1429

פוזה של גיבור לפני המון מתלהב בארצו,
ואחר כך אתה רואה את אותה הפוזה בצד
הגרמני, עם אותו תוכן ועם אותן המילים,
אתה מבין שהמנהיגים טימטמו את אזרחי
ארצותיהם משני צידי החזית.
בהמשך התוכנית רואים תמונות מהחזית.
בני שני העמים נהרגים כזבובים, כשהשטן
הפאטדיוטי מרחף מעל גוויותיהם.
זוהי הטלביזיה הכי חינוכית שראיתי
מימי, והלוזאי שתהיה כזאת אצלנו!

פדיכם רון,
קול־ישראל חכרים

קולנו ע

קרית-גת

הכתבה של זיוה יריב על השירים שנפסלו
לשידור בקול ישראל (העולם הזה
,) 1428 מאמתת את חשדותי: בית־השידור
הישראלי, כמו הרבה
מוסדות אחרים בארץ,
הוא מוסד
ירחמיאלי אמיתי.
חלק מן האשמה
למתהווה ברדיו מוטל
על שכמם של
עובדיי קול ישראל
עצמם.
אילו היו אמיצים,
הם היו מתארגנים
ומפרסמים גי־לוי־דעת
לציבור, בו
היו מגלים מה מתהווה
ברדיו, אילו
הגבלות מוטלות עליהם, ואיזה מיני צנזו־רות
נהוגות בו.
הם אנשים מפורסמים, כל אזרח מכיר
אותם דרך הרדיו ומהופעות שונות. אני
בטוחה שהקהל היה מתייצב י לעזרתם, ולא
מרשה לפגוע בהם.

ורדה כרמן;

רא שון־לציון

...למה אין הח״כים מעלים את עניין
קול־ישראל לדיון בכנסת?

מרים כהן,

חיפה

שיר אחד חסר ברשימת השירים הנפסלים
לשידור ברדיו: התקווה.

רפי כ הן,

באר־שבע

הכתבות במדור עולם קטן הן מרושעות.
זיוה יריב שונאת את כל העולם ומכפישה
בבוץ כל דבר חשוב המצריך דיון שקול
ורציני.
במדינה כמו שלנו, כשהרדיו הוא אחד
ממכשירי החינוך החשובים לעיצובו של
עם ולגיבושו מחדש, חשוב לשמור על רמה
מינימלית, לפסול שירים גסים וניהיליסטים.
זיוה, כמו מרבית העתונאים האחרים,
שייכת, יחד עם השחקנים, האמנים וכל־מיני
אנשי־רוח, לבור,ימה הישראלית, שהיא לא־יצרנית,
לא־חלוצית, לא־פרודוקטיבית.
מנהלי קול ישראל הם הר,יפו הגמור
ממנה, ועל־כך ראויים הם לברכה.

אוטו לוי,
מי נתן את ההוראה ז

זכרר גי ד ^י ת ערד*

ירו שלים

ניגשתי לפטרון — המושל הצבאי — וביקשתי
אותו שיחדש את הרשיון שלי,
כדי שאוכל לגשת לחדרה. על תל־אביב
וחיפה אין לי מה לחלום, כי שמי נמצא
ברשימה השחורה.
ח״ב מק״י, תופיק טובי, כבר שאל פעם
את שר־ד,בטחון למה
לא נותנים לי רשיון,
אבל זהי לא
עזר. כי לרשימה השחורה
קל להיכנס,
אבל קשה מאד לצאת
ממנה.
בכל־זאת שאלתי
אותו למה לא יתן
לי רשיון, והוא ענה:
״אני מקבל הוראות,
ואין באפשרותי לשנות
אותן.״ גנאים אני שואל, מעל
דפי העולם הזה: מי
נתן את ההוראה, ולמה?
עלי לציין שגם הרשיון המוגבל ניתן לי
רק לתקופה של שבוע אחד, ועלי לחדשו
כל פעם מחדש. כל שבוע עלי להקריב
שעות יקרות, לסגור את החנות שלי, ולחכות
במשרדי המושל.
על כל טענה עונים לי :״לך לאל־ארד,
שמה תתאונן! יש לנו מספיק צרות ממך.״

בקרוב בקולנע ״חן -ירושלים ובקוינע. אורה -חיפה.

ה. דניאל
מצלמותוסר טי ם
ב מחירים מפ תי עי ם

ידידי מר בוטון, הנמצא כרגע בשטראם־
בורג, כותב לי:
״התפטרות ממשלת אשכול הניעה גורמים
מסויימים להפעיל לחץ וליצור דעת־קהל
על־ידי קיום הפגנות ושליחת מיברקי־עידוד
(המשך ב עמוד )4
העולם הזה 1429

דרכ שו מ ק צו עמשתלם

קורסים בקד

פתיחת הקורס

אל־גרב״ ה

אשכול, עכד־אל־נאצר,
חוסיין וכל השאר

מנוי לשנה על ״העולם הזה״ —
בדואר אויר לאירופה 60ל״י.

היועץ לעניני צילום

פריד אכרהים גנאים,
בקה

ת׳ ע ב בו גווז.

תל-אביב, בן־יהודה ו 4ו
פינת ארלוזורוב
בהשאלה

ציוד

1.2.65
ת־א,ריינס ו(ככר דיזנגוף! טל.
קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות ״דיאנה״,
יום־יום, בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א ,,ג ,,ה ,-הסלון פתוח עד 9.30 בלילה

מכתבים
סאבא 1965

( ה מ שן מעמוד )3

ותמיכה במר אשכול. אמצעי לבנטיני מזרחי
מובהק, לא עליכם. האומנם אין דרך
אחרת להתמזרח?
״שמענו על הפגנות־אהדה ומיברקי־עידוד
לקאסם ועראף בעיראק, לאל־חפז בסוריה,
לשמעון בלבנון, לחוסיין בירדן ולגמאל
עבד־אל־נאצר במצריים.
״הורגלנו לדעת שצרכים ולחצים אישיים
— אצל מנהיגים כמו אצל עסקן מפלגתי
המייצג את מפלגתו בלישכת־המס — דוחים
ומבטלים כליל עקרונות שקודשו תמול־שלשום.
כבן עדות־המזרח בישראל, הספוג
תרבות מזרחית והגאה על כך שסיגלתי
לעצמי מנהגים מזרחיים, אני חש צורך
וחובה להתריע באוזני אלופי המערביזציה
בישראל על הסכנה שאנו עלולים להתמזרח
רחמנא ליצלן.״
נדמה לי שתוכן מכתבו של ידידי הנ״ל
מתייחס למאורע מחיינו הפוליטיים, אולם
עיקרו נוגע לתהליך חברתי מסויים, אובייקטיבי,
שאינו תלוי כל־כך ביחס אהדה
או אי־אהדה לאישים המעורבים בעניין.

ד״ר אברהם
ארצי,

מכסיקו. דפנה הצטרפה אלי בניו־יורק. היא
נהדרת ואנו מאושרות להיות ביחד.
בדרך כלל היא עסוקה מאד ונואמת בשביל
הבונדס כדי לאסוף כסף עבור ארצנו
היקרה.
אני אוהבת ומעריצה את בתי, לכן כאב
לי מאד שכתבו עליה כאילו רבנו ונפרדנו
(העולם הזה .)1424 זה הדבר האחרון בחיים
שאני עלולה לעשות.
לדפנה יש הצלחה רבה כאן, אך אנו
נחזור ארצה במאי כשהטיול ייגמר.

אנטה נויכירט,

ארצות־הברית

לפני כשבועיים החלו ידידים מטלפנים
אלי ומספרים על מאמר קטן שנכתב בו
על סיכסוכים ביני ובין אמי.
נדהמתי לשמוע על כך, משום שכל העניין
לא היה ולא נברא. כל זמן שהותנו
ביחד בילינו נפלא.
אני עצמי קוראה נלהבת של עתונכם

נדד, פ סי כו לוג חברתי־מ
שרד־הבריאות, תל־אביב

אפיקורסית
סאבא הטלביזיה
מכשיר
19 6 5הינו מהמשוכללים ביותר
המצטיין בתמונה חדה וברורה אפילו
בתנאי קליטה גרועים. וצליל נקי הנעזר
ב־ 2רמקולים. פרטיםנוספים
המאפיינים את המקלט, אפשרות חבור,
4רגלים מיוחדים עם גלגלים, תיבת
הטלביזיה עשויה מעץ משובח צורתו
ומודרנית. נאה הכללית

הסוכנים הבלעדיים בישראל :

=* טלויזיה חשמל יבוא
ככר מלכי ישראל 7ת־א, טל 223057 .
פרסום פיינר

אני מסכימה אתכם, והסכמתי תמיד, שבן־
גוריון. הוא לא כל־כך מציאותי (בלשון
עדינה) .אך עתה, אחרי שניטרלו אותו,
אפשר להרהר בקול־רם: האם אינו צודק
בתביעותיו (הזהות בעצם עם הקו שלכם)?
דהיינו: לא לתת לפרשה להקבר, אלא
לחקור בה עד תום; להנהיג בחירות אזו־
/ריות, בהן יוכלו לבחור באנשים חיים ומוכרים,
אליהם אפשר לפנות ואותם יכולים
להוריד במקרה שיכזיבו. בחירות אזוריות
יבואו במקום המנגנונים המנופחים, שאיבדו
כל קשר עם מטרותיהם המוצהרות ועם
הציבור שבחר בהם.
זוהי מחשבה אפיקורסית, אבל שאלתי
שרירה וקיימת: האם אין הזקן צודק, בעצם? הקוראת המערבת.

,.3 .תל־אביב
מתבק שת להתק שר עם

פרו-פרם

יעקוב אלמוג,

חדרה

זונוסעת או זוניידת?
הרבה מחידושיכם הלשוניים הולכים ו־נקלטים
בשפתנו, בדיבור ובכתב, ורובם
מוצלחים.
רציתי להתעכב על חידוש אחד כזה, והוא
זונוסעת. המונח אינו רע, אך גם כה־טוב
איננו. אני מציע תחתיו חידוש משלי,
שסבורני כי הוא טוב מהקודם מכמה בחינות
— זוניידת.
הריני מבקש שתכניסו את החידוש —
ובשמי! — למחזור השבועי של עתונכם
עד שתחדל לה הזוניידת מן הארץ.

אריה אמיתי,

רחובו ת

שומר המוסר
כל בחורה יהודייה כשרה נקראת אצלכם
זונה. טוב שקמה אחת אמיצה ותובעת אות-
כם לדין על כך. תתביישו לכם!

י. גלס,

תל־אביב

ספח־פדשה

פרשה ושמה בושה / ,ועסק כולו ביש,
כך הגדיר האדם הקשיש / .קצין בכיר תמים
ונבון, נפל קורבן למר לבון / .ועוד
אדם שלישי נוסף, הלך לכלא כמעט מטורף.
/לכן קמה ועדת־השבעה, אשר כל חבריה
בכו בדמעה.

א. כרוך,

רמת־גו

דרישת־שלום מאמריקה הנהדרת. אנו מבלים
נפלא. נוסעים עתה מלום־אנג׳לס ל

וכל
הכבוד לכם. אולם מאמר בעתון, שכל
הארץ קוראת אותו, צריך להיות בדוק.
אודה לכם מאד אם תפרסמו את מכתבי
זה, ואז ידעו כולם מה האמת.
דפנהנוי, לוס־אנג׳לס, ארצות־הברית

גזען אנוכי:

כקורא וותיק של
משוכנע עד עתה כי
שמעון פרס הוא השטן
בעצמו. לאחרונה אבל
שמעתי אותו ברדיו,
והוא עשה רושם
טוב בדיבורו הנעים
וההגיוני, בניגוד לכל
מה שכתבתם
עליו.
.אני מקודד, שתשנו
את דעתכם עליו,
כי אני בטוח שהוא
יהיה עוד משהו גדול
במדינה הקטנה
שלנו.

פרחי נוי

דפנה נוי ואנטה נויבירט

אני קורא קבוע של עתונכם, ודאגתי
תמיד שיהיה מצוי בחנותי במרכז העיירה
שדרות. אף־פעם לא הגבתי על מאמריכם,
למרות שלא תמיד הסכמתי אתם. אך
הפעם, אחרי קריאת המאמר ״האם אתה
גזען?״ (העולם הזה ,) 1426 אני מוכרח
להגיב.
כשהייתי ילד בן עשר גרתי בחיפה על־יד
ערבים. זה היה עוד בזמן המנדט, ולא
הבנתי הרבה משיחות הגדולים. רק דבר
אחד: איומי שכנינו הערבים שהם יהרגו
את אבותינו ויקחו את אמהותינו מיד עם
צאת האנגלים.
דבר אחד אני זוכר יותר טוב. זה היה
לא מזמן, כשעבדתי בחברת לפידות יחד
עם פועלים דרוזיים. הם היו נוהגים לומר:
״אנחנו יכולים לצאת עם כל יהודיה שנרצה
בה ואתם, היהודים, לא יכולים לצאת עם
אף בחורה ערביה אחת.״
לכן אני גזען, ולא אוכל לקבל בשלוזת־נפ
ש מגעים בין ערבים ו בנו ת י הודיו ת.
אלכם קנת, שדרות

אני רוצה להשיב לי. פרץ, אשר במכתבו
על הערבים (העולם הזה ,) 1426 נמצא
הביטוי ״ימח שמם״.
נדמה לי שעודך תינוק — אם לא מבחינת
הגיל הרי מבחינת השכל. אדם מבוגר,
בעל שכל מספיק, אינו משלים עם הכוונה
להשמיד בני עם אחר, אפילו אם הם
אויביו. כולנו אומרים: ימח שמו של
היטלר. אך אי־אפשר לומר את אותו הדבר
על העם הגרמני כולו. למה דווקא ימח
שמם של הערבים? האם הם שהרגו ששה
מיליון יהודים? תדע לך שכל אדם הרוכש
שתי תכונות — היטלריזם וגזענות — הוא
שראוי להשמדה וימח שמו.
אתה אומר שחבל על החיילים היהודים
היקרים לנו מכל. הריני אומר לך שחבל
גם על החיילים הערביים היקרים לנו מכל.
חבל על חיילינו משני המחנות.
לבסוף הריני מקווה שתפחית קצת מגז־ענותך
ותרכוש כמה גרמים של שכל והש־כלה,
כדי שתוכל לחיות בתקופתנו, בה
הכל קורא לחיסול האפלייה והגזענות.

סטודנט ערבי, ירו שלים

זכות קדימה במדור זה תינתן
למבתביהם שי קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 1429

החל מה־ 16 במרץ 1965
מ טו סי ה סילון ה ח די שי ם ביותר .10 ם ע

אוכל

כשר

למהדרין

לפי

בק שת

בדבר פרטים על שרות הטיסות הסילוני של
פנה לסוכן הנסיעות שלך, או למשרדי

הנו ס ע

.ס 0 .רחוב הס ,4תל־אביב
0 622521,622522,622523,622524,622525
שדה התעוכה לוד 971028 :
חינה 89370 :

טו ס ע

)806

80115-11010[ ![11

א 1> 0 11 4 ¥ 1 0מ 0 0
שפט

0¥£115£45

1 5 81־6 6? 1 1

בעולם
בריטניה

ו־ה־ אחר־ מנ ת...
״בהזדמנות זו שביאליק מת במלים
אלה פתח, דפי האגדה, זקן־השומרים אברהם
שפירא את הספדו על המשורר.
השבוע התכונן העולם, בהזדמנות זו
שצ׳רצ׳יל מת, לסדר כמר, וכמה עניינים.
ארץ ת ר בו תי ת. האריה הזקן מת
נפי׳ שהוא חי: תוך לחימה עיקשת, מבלי
לוותר מרצון עי שעל של אדמת־היים,
מבלי להיכנע עד הסוף.
מאבק זה התחולל לעיני האומה הבריטית
כולה. כאשר גסס נשיא ישראל, יצחק בך
צבי, נשמר הדבר בסוד כמום. עורכי־העתי־נים
עשו ביניהם קנוניית־השתקה׳י כדי להעלים
את הידיעה מעיני הציבור. הזכרת
העובדה, בשיחה פרטית, נחשבה כטעם רע.
בריטניה אינה גטו, ולבריטים יש מסו־ת
ארוכה של טיפול בעניינים כאלה. העתונו־נ
דיווחה בהרחבה על כל פרט ממצב־בריאותו
של האיש הגוסס. ובכל זאת: עתונאים
אמריקאיים, שצבאו על דלת ביתו של
צ׳רצ׳יל בקירבת הייד פארק, תמהו לראות
שלא נמצאו במקום אפילו מאה סקרנים.
כששאלו על כך שוטר, ענה להם הצעיר
הפשוט :״זוהי ארץ תרבותית. איש אינו
בא הנה, שמא ייחשד כסקרן חולני.״
תוך כדי־כך השתתקו רבים מענייני המדינה.
הכל חיכו לרגע ההיסטורי.
גב ברגע זה. כאשר הוא בא, ביום
הראשון בבוקר, היה הכל מוכן. סידרי
ההלוויה כבר הוכנו, ראשי־המדינות כבר
הודיעו על בואם, רק בישראל נתעוררו
בעיות (ראה במדינה).
ואז נסתבר, כי ״בהזדמנות זו שצ׳רצ׳יל
מת״ אפשר לסדר הרבה עניינים. כי רק
בהלוויות יכולים ראשי־מדינות להיפגש ללא
בעיות של יוקרה. בעת הלווית הנשיא ג׳ון
קנדי, נפגשו הנשיאים דה־גול וג׳ונסון. הם
שוחחו ביניהם. לאחר מכן הודיע הבית
הלבן כי דה־גול הבטיח לבקר אצל ג׳ונסון.
פירסום זה הרגיז את דה־גול, הקנאי
לענייני יוקרה. מייד מסר הכחשה צוננת.
התוצאה: מאז לא נפגשו שני האישים,
למרות חיוניות הדבר לאחדות המחנה המערבי.
צ׳רצ׳יל
פתר בעיה זו. הלוויתו תאפשר לשני
הנשיאים להיפגש שוב, אם בריאות ג׳ונסון
תתיר זאת, מבלי לפגוע בכבוד איש מהם.
יתכן שמישהו יהיה סבור שניצול מאורע
היסטורי זה לסידור עניינים פוליטיים שוטפים
הוא פגיעה בטעם הטוב. אך צ׳רצ׳יל
עצמו בוודאי היה חושב אחרת. מאחר שבל
רגע מרגעי חייו היה מוקדש לפוליטיקה,
אך נאה שגם הלוויתו תוקדש לאותה מטרה.

מ א תיי םוח מי ש ה קו לו ת
אפילו מותו של צ׳רצ׳יל, כעבור יומיים,
לא יכול היה למחוק את ההלם שעבר על
בריטניה למשמע הידיעה על מפלתו של
שר־החוץ, פאטריק גורדון־ווקר, בבחירות־מישנה
לפרלמנט.
בעת הבחירות הכלליות נכשל האיש במחוזו.
הסיבה הברורה: הוא נחשב לאנטי-
גזען, התנגד לחוק המגביל את כניסתם של
לא־לבנים לבריטניה. הנאצים הבריטיים פעלו
נגדו בגלוי, ויריבו השמרני ניהל נגדו מסע
גזעני גלוי.
כדי להכניסו לפרלמנט, חיפשו עבורו
אזור־בחירות בטוח לגמרי. האיש שנבחר
באזור זה הועלה לדרגת לורד, ועבר אוטומטית
לבית־הלורדים. על המקום שנתפנה
נערכו בחירות חדשות. הדבר היה שיגרתי.
לא כן התוצאות. השבוע הפסיד גורדוך
ווקר בבחירות ב־ 205 קולות (מתוך 38
אלף) ,אחרי שקודמו זכה במקום, לפני
שלושה חודשים בלבד, ברוב של 7926
קולות. מה גרם לשינוי העצום? שלושה גורמים,
בנפרד או ביחד:
9פניית עורף של העם לממשלת הלייבור,
אחרי שלטון של מאה ימים בלבד.
(בבחירות־מישנה באזור אחר, באותו יום,
ניצח הלייבור — אך הרוב המקומי שלו
שם ירד ב־ 6000 קולות).
#המצביעים המקומיים רגזו על סילוק
מועמדם הקודם כדי לפנות מקום לאיש?ר.
• גם באזור פועלי זה היכתה הגזעהופעתו
שלהמנהיג הנאצי
נות שרשים.
קולין ג׳ורדן, שהחליף מכות עם *ורדוף
תקר באסיפת־בחירות, הצליחה כנראה.
אף אחת מן הסיבות האלה לא יכלה שלא
להחריד אתראש־הממשלה, שהרוב שלי
בפרלמנט ירד מארבעה קולות לשלושה.

שהופרה על־ידי העולם הזה.
העולם הזה 1429

עליו שהוא מכירם היטב:
האזרח חייב לדעת. הוא חייב לשאול את
עצמו, ערב הבחירות: האם תיאור זה נכון
בעיקרו? ואם כן, האמנם אפשר להניח כי
המצב השתנה מאז?

רקמה מזימה אפרה למנוע את פיר-
,סום סיפרו הבלשי המזהיר של מר חגי
אשד, סי נתן את ההוראח?

כף אומר מר אשד עצמו, והרי
הוא צייד לדעת.
מזימה זו תתחבא מאחורי העילה דלהלן:
מר אשד ערך את חקירתו, ופישפש בארכיונים
הסומים ביותר של מדינת ישראל,
בתור פקיד המדינה. הוא קיבל מעמד זמני
זה, בתוספת משכורת נאותה, מטעם שר־הבטחון
(דאז) .על כן שייך חיבורו למדינת־ישראל,
ושר־הבטחון (דהיום) יכול לעשות
בו כאוות נפשו. כלומר: לגנזו.
עילה שניה: בחיבור זר. מופיעים כמה
עשרות מיסמכים סודיים, סודיים ביותר,
כמוסים וסתם מוגבלים; על כן אפשר לגנזו.
ואם לא לגנזו כולו, הרי אפשר למחוק
בו את כל החומר הסודי — כתשע עשיריות
של החיבור — ולהתיר לפירסום רק
כמה קטעים חסרי־חשיבות.
זוהי המזימה. אני מתנגד לה בכל תוקף.

את האמת.
שמעתי את כל הנימוקים למען הצנזורה,
עד לעייפה. לדעתי הם — שוב עם כל
הכבוד — פיתפותי־ביצים. אין הם מבטאים
אלא את האינטרס — המודע או הבלתי־מודע
— של האישים והמנגנונים המעורבים
לשמור על צנעת בושתם.
פה ושם מגלה הסטאלאג של מר אשד
מספר של יחידה, פרטים של שיטה, שם
של, אדם, אשר השתיקה עדיין יפה לגביהם.
אפשר למחוק פה ושם מילה, או חצי פסוק.

לפי מיטב הבנתי, זהו השיקול
הבטחוני הבן היחידי כהקשר !ה.

בן־גוריון, מזמין החיבור, מתואר בחלקו
האחרון כזקן חלש־אופי, שכל אדם יכול
להשפיע עליו, ושלא ידע בין ימינו לשמאלו.

נכון, לא יהיה זה נעים לאפשר
לאזרחי המדינה לקרוא זאת.

מדוע לספר להם כי איש חשוב, שחיי
עשרות אנשים היו תלויים בו, הצטיין אך
ורק בחיבור חמשירים, וכל הממונים עליו
חשבוהו למטומטם גמור?
מדוע לספר לאזרחים כי עניינים של
חיים ומוות נהתכו בשעה ששר־הבטחון
והרמטכ״ל לא דיברו ביניהם אלא באמצעות
מזכירים? ששר־הבטחון והרמטכ״ל עשו
קנוניה להעלים מעיני ראש־הממשלה אינפורמציה
חיונית לקיום המדינה?

והריני מציג שאלה זו ככל ה רצינות:
מדוע לא לפרסם ז

אפשר, כמובן, למתוח ביקורת על הספר
מבחינת רמתו הספרותית. ואכן, אין זה
פאר הספרות העברית, וספק אם יימצא לו
מקום ברשימת יצירות־המופת של כל הדורות.
רמתו דומה יותר לספרי־הכיס הנפוצים.
אפשר לקרוא לו סטאלאג לבון.
אך גם זו אינה סיבה סבירה לגניזתו.
במדינת ישראל קיים, ברוך השם, חופש
הסטאלאגים, ואין זה מתפקיד הממשלה
לשמור על טוהר הספרות העברית.

אם כן, למה לא?

רק אז תתגלה -כהדרגה -
תמונת-אמת, שתאפשר לאזרח ל הסיק
מסקנות ולהכריע הכרעות
לגבי העתיד.

ומרים לנו: זהו עניינו של הצנזור.
כל הנוגע לעסק הביש הוא סודי ביותר.

בעניין מסוג זה, יש הגיון בשמירת
דות למשך שנתיים־שלוש, כדי להציל
שניתן להציל, לשמור על בטחונם
אנשים הקשורים בו, וגם כדי לרכך
הרושם המביש שנוצר בעולם.
אולם כעבור עשר שנים — אין אף
אחד מכל הטעמים האלה שריר וקיים עוד.

תחתם בא השיקול האחד והמכריע
כמדינה דמוקראטית, הי׳
מחייב את הפירסום: האינטרס
העליון של האזרח החופשי לדעת

^ יני בא להמליץ,
\ £ס ט אל אג של מר אשד.

חלילה, על ה-

רק כאשר יונח על שולחן הציבור, ניתן
יהיה לבדוק כל פרט ופרט בו, לחשוף את
סתירותיו הפנימיות, לגלות את סילופיו,
לספק את ההסברים האלטרנטיביים, למלא
את החללים החבויים, ליצור את התמונה
השלמה.
רק אז יוכלו המעורבים בדבר — החל
בפינחס לבון וכלה באדם השלישי — לגלות
את גירסתם שלהם, לספק להיסטוריון את
תשובותיהם להשמצות.
רק אז תעלם מלב האזרח ההרגשה המרגיזה
שמסתירים מפניו את אחת הפרשות
החשובות ביותר בתולדות המדינה, שאין
ערוך להשפעתה על המצב הנוכחי במרחב.

אס שילמנו את משכורתו מכיסנו,
מגיע לנו ליהנות מפרי עמלו.

סומה

רק פירסומו המלא יאפשר
לנו להשיב עליו כמלואו.

אם היה מר אשד פקיד משרד־הבטחון
בעת חיבור הספר, אין זו סיבה סבירה
לגניזתו. להיפך, לכולנו זכות עליו.

כל אדם כעולם, המעוניין לדעה
פרט כלשהו על העסק, יכול להיכנס
לספריה הסמוכה ולבררו כמאות
המאמרים והספרים עליו.

מי שמשתמש בצנזורה הצבאית
למטרה בזאת -מוסיף חטא
על פשע.

זהו סם מורעל, המורכב ממיסמכים אמיתיים,
שקרים גמורים, עובדות נכונות, השערות
מגוחכות, מסקנות בלתי־מבוססות,
השמצות זדוניות ודברי־הלל ילדותיים. סם
שהוא יעיל ביותר — כי מי שקורא אותו,
מבלי להכיר את העובדות על בוריין (ואין
בארץ עשרים איש המכירים אותן!) ,יכול
להשתכנע בנקל.
דווקא לכן אני תובע לפרסם מיסמך זה.

^ חיבור או ספר, אין להציג את השאלה:
מדוע לפרסם?
השאלה היא תמיד: מדוע לא?

תורת הצנזורה אינה תורת סתרים. אין
צורך במוח מיוחד, או בחכמה עילאית
ספציפית, כדי להבין מר. מותר ומה אסור
לפרסם. אפילו אנשים קטנים, בעלי מיח
רגיל בהחלט, כמוני וכמוך, יכולים להבין
אח חוקי מדע הצנזורה.
עברו עשר וחצי שנים מאז העסק הביש.
כבר למחרת היום לא נשאר שום סוד
לגביו — הכל התפרסם בעולם בהרחבה,
בפומביות מירבית. היד. מי שדאג לכך.

הצנזורה הבטחונית אינה קיימת כדי למנוע
שאלות כאלה. אין היא זרוע פוליטית
של המישטר, לשם העלמת אינפורמציה
פוליטית חיונית. אף אין היא קיימת כדי
להגן על מר אשכול (שגם הוא, כמו עשרות
השרים והשופטים והפקידים והקצינים
האחרים, מתואר בספר כמזיגה של כסיל
ותככן).

להיפך: אני סכור בי זהו כתב־פלסטר
מן הסוג הגרוע כיותר,
משהו הדומה ל״פרוטוקולים של
זקני ציון״.

אני תובע את פירסום החיבור
כולו, על כל 50צ העמודים שלו.

^ אשר מדובר בחברה דמוקראטית על

עם כל הכבוד לצנזור, הריני
מערער על קביעה זו.

או שמא מוכיח התיאור של מר
אשד כי המפלגה השלטת, והמיש־טר
הקיים כולו, אינס יכולים להיות
אחראים לקיום המדינה, ושייט
להחליפם בטרם יורידו את המדינה
שאולה?

זזגי אשר: הפחגותן ולים של

הבגוזזגן

ך יתכן !מאד שהצנזורה מנוצלת
^ כאן למטרות שאינן כנות ואינן בם־
חוניות.

מדוע לספר לאזרחים שמר אשד, שערך
חקירה מטעם ראש־הממשלה ובשמו, סבור
שקצינים בכירים העלילו עלילות־זדון איש
על רעהו כנקמה על נזיפה?
שבעת משבר לאומי עליון וערב־מלחמה,
היתד, כל צמרת המדינה והבטחון עסוקה
בתככים מזוהמים של הכל נגד הכל?

ספר זה יבול לערער
את אמון הציבור כמישב
זטר הקיי
לחלוטי!£

שכשרשרת-פיקוד של ששה דרגים,
שיקר בל איש לממונים עליו
ולפקודיו גם יחד?

כזאת אני מאמין, ועל כך אני
רוצה למחות.
השיקול האמיתי
לדעתי, כלהלן:

לגניזת

הספר

הוא,

כי מר אשד מתאר בחיבורו מצב המאפשר
רק מסקנה אחת: ממשלת ישראל בכלל,
והמוסדות האחראים לבטחון המדינה בפרט,
רקובים ומושחתים עד היסוד.
הספר מסביר ומנמק בפרוטרוט כי כל
האחראיים, החל בראש־הממשלה ובשופטים
עליונים וכלה בפקידים ובקצינים נמוכים,
היו מושחתים ו/או שקרנים ו/או זייפנים
ו/או תככנים ו/או מטומטמים ו/או חסרי־אחריות
ו/או נקמנים ו/או בוגדים.
בספר מוזכרים עשרות שמות. זולת
שניים מהם (ר,״ה דיין ופרס) מתאימים
כולם, לפי תיאורו של אשד, לאחד התוארים
הנ״ל, או לאחדים מהם. אפילו מר דויד

••כץ, זה לא נעים לשמוע. בהחלט לא.
|*זה מזעזע. זה מחריד. זה מסמר את
השערות — פשוטו כמשמעו.

אבל האזרח חייב לשמוע זאת.
הוא חייב לדעת כי זוהי דעתו השקולה
של מר אשד, איש־אמונם של האדונים
בן־גוריון, דיין ופרם, שקיבל מידי האדונים
האלה את כל החומר שלו, כולל
רישומי־יומנים אינטימיים ביותר?

מה גם שבמעט בל האנשים המתוארים
בנ״ל נתמנו לתפקידיהם
על-ידי מר כן־גוריון עצמו, וחזקה

ומרים שהעם. עייף מן הפרשה״ .על
כן, מתוך רחמנות על העם, החליטו
להעלים את האמת.
במידה שהמדובר בעם שאני שייך אליו
— אין שמץ של אמת בטענה זו.

העם עייף מתעלוליד של זקן,
שאיבד את שיווי־מישקלו הנפשי
-ועל כן שם להם קץ.

העם עייף מהפיטפוטים על, ועדת־חקירה
משפטית״ — שתפעל בסתר, תחקור בחושך,
העם התקומם כאשר ניסה דויד בן־גוריון
לנצל את הפרשה כדי לקעקע את סידרי־השלטון
ולהשליט במדינה את כנופיית
חצי־צעיריו. נסיון זה סיכלנו סופית, בכוחות
משותפים.

אולם אין העם עייף מלדעת את
האמת על התקופה המכרעת כתולדות
המדינה, על הצורה בה
נוהלו עניני בטחונו, על הדרך בה
נתקבלו החלטות הרות-שואה.
מכך — אוי

שהרי אילו היה עייף
ואבוי היה לעם הזה!
על כן: ייקרע־נא מסך הסודיות! יפורסם
כל החומר — גם הקלוקל והמסולף ביותר!

ייפתח-נא ויכוח חופשי, כנאה
להכרת כני-חורין!

קורסים
חדשים
להנהלת

חשבונות
נפתחים

ב־28.1.65
בבוקר
ובערב
הנהלת חשבונות סוג ג׳ (למתחילים)

משה דיין ופראנץ־יוזף שטראום

הקורס כולל בנוסף — עבודה מעשית

הנהלת חשבונות סוג ד׳ (למתקדמים)
כולל

קורס

מיוחד

למס

הכנסה

בהדרכת רואי חשבון אקדמאיים

היחיד
במדינה העם
חוץ משבתות 1ה*׳

פרטים והרשמה :
ה מכלל ה לח שבונאות ו מינ הל
בשתוף עם
המכון לח שבונאות מעשית

ת ״ א רח׳ ס מו לנ ס קין ( 7מול קולנוע בן יהודה)
בין השעות 20.00 — 16.00 :טלפון 229960

רמת־גן רח׳ בי א לי ק ( 15 ליד כפר הישוב)
בין ה שעות 20.00 — 17.30 :טלפון 447585

דיזינגוף)
ת״א רח׳ שלמה ה מלך ( 12 ליד ככר
בין ה שעות 18.00 — 6.00 :טלפון 225742

ברגע שנתקבלה הידיעה על מות צ׳רצ׳יל,
היה מובן מאליו מה יש לעשות.
צ׳רצ׳יל עמד בראש המלחמה נגד היטלר,
שונא ישראל. אמנם יש ויכוח על חלקו
בהשתקת השואה, אך אין ספק כי מאבקי
הנועז קיצר את המלחמה, הציל את חייהם
של מאות אלפי יהודים. ובכלל זד. את
חיי כל 650 אלף בני היישוב העיברי
בארץ־ישראל.
על כן היה ברור שיש לשלוח את הנשיא
להלוויה, להוריד ביום ההלוויה את
הדגלים לחצי־התורן.
גויי םשלה מו־יי ה. אך כבר באיתו
יום הופתעו אזרחי ישראל לשמוע בקול
ישראל הודעה של משרד־הפנים, שפיקפק
בסידורים אלה. כי ההלוויה נקבעה לשבת
— ואין יהודים אבלים בשבתות.
תחילה סברו רבים שזו בדיחה טפלה.
אך למחרת היום נסתבר כי אין היא
טפלה יותר מכל שאר מעשי המדינה
בשטח הדתי. לגבי המפד״ל — ועל כן
גם לגבי הקואליציה והממשלה — היה
זה עניין רציני בהחלט.
מותר להשתתף בהלוויה בשבת. אבל
האם אפשר להשתתף בהלוויה בלונדון
מבלי לנסוע במכוניתי והאם מותר להניף
דגלים בחצי־התורן, אפילו אם יונפו לפני
כניסת השבתי
כל אלה היו בעיות חמורות מאד.
על כן אי־אפשר היה לקפוץ בראש ולהודיע
לבריטים על בוא נשיא־ישראל, דבר שהיה
עושה רושם טוב. היו מוכרחים
לחכות למשא־ומתן קואליציוני, ולהתייעצית
עם הרבנים בלונדון.
הציע השבוע פקיד במשרד־החוץ, בחצי־רצינות,
:אולי נשלח להלוויה גויים־של־שבתי
למשל, את חמשת חברי־הכנסת הערביים
ואת הבישוף חכים?״

יחסים מרחביים
יש ויש מה לראות
בתערוכת

הרהיטים

מודל 65ש ל
אמריקנה דרך ז׳בוטינסקי ,95 רמת־גן
אספקה סדירה לכל חלקי הארץ

הרדמהעצ מי ת
איך מתנהג אדם — או ציבור —
בעומדו פנים אל פנים מול פני מציאות
בלתי־נעימד או מסוכנת?
הציבור האמיץ מנתח את העובדות, עומד
על חומרת המצב, מטכס עיצה כיצד למנוע
את הסכנה או להתגבר עליה. זוהי הגישה
הקשורה בשמו של האיש הגדול שנפטר

השבוע: וינסטון צ׳רצ׳יל.
ציבור פחדני מנסה להתעלם מן המציאות,
להעמיד פנים שאינה קיימת. זוהי
הגישה הקשורה באגדה אודות בת־היענה,
הטומנת את ראשה בחול.
אך מד, לעשות כשהמציאות היא כה
עגומה, עד כי אי־אפשר להתעלם ממנה?
אז דרוש מנגנון מסוכר יותר. הוא פותח
ושוכלל על־ידי המישטר הקיים בישראל.
דוגמה חותכת לכך ניתנה בשבועיים
האחרונים.
״ למוללאתס כי ם הערבים החליטו
להטות את יובלי הירדן. זוהי החלטה
ברורה, ואין ספק שהיא תוגשם.

במצב הנתון, מוכרחה עמדת הערבים
להתנגש בעמדת ישראל. המלחמה נרא־ת
בלתי־נמנעת, אלא אם כן תקדיש ממשלת
ישראל את כל כוחותיה, בחודשים הקרובים,
לשינוי המצב (העולם הזה .11428
אך זה אינו קל. הדבר מחייב יוזמה
חדשה, גישה חדשה, רעיונות חדשים,
מאמצים חדשים. אין זה תפקיד לעסקנים
קשישים, נטולי מעוף ודמיון, העסוקים
עד מעל לראש בקנוניות מפלגתיות.
אם כן, מה לעשות?
כאשר נתקיימה הוועידה של ראשי ממש־לות־ערב
בקאהיר, והתגבשה ההחלטה לפעולה
משותפת, שמה התעמולה הישראלית
את הדגש על לבנון. כי זו היססה
מאד, מטעמים מובנים. מכל מדינוודערב,
לבנון היא הפחות מעוניינת במלחמה,
והמעוניינת ביותר בעצמאות מוחלטת.
הדגשת־היתר של ההיסוס הלבנוני היתה,
כמובן, הונאה עצמית. לכל אדם, המצוי
בענייני המרחב, היה צריך להיות ברור
כי לבנון לא תוכל להתמיד בהתנגדותה.
ואמנם, כעבור כמה ימים של משא־ומתן
נכנע ראש־ממשלת לבנון, הסכים לתוכנית
הכללית.
״הפרלמנט יתנגד:״ מה לעשות?
פשוט מאד.
בעת כניעתו, הודיע ראש ממשלת לבנון
כי עליו לקבל את אישור הפרלמנט שלו
להקמת תחנת־השאיבה בעין־ואזאן ולהכנסת
צבאות־ערב לארצו בשעת־הצורך.
במשך כמה ימים התחרו ביניהם עתוני
ישראל בידיעות על לבנון. הפרלמנט הלבנוני
לא יסכים, כך הודיעו. כל רמז של
עתון לבנוני שיכול היד, להתפרש כהסתייגות,
פורסם בהרחבה ובהבלטה.
זאת היתר״ כמובן, הונאה עצמית. היה
צריך להיות ברור לכל בר־דעת כי הפרלמנט
הלבנוני לא יוכל להחזיק מעמד
מול הלחץ המרחבי, וכי יצטרך לקבל את
הדין. ואמנם, השבוע החליט הפרלמנט לאשר
את עמדת ראש־הממשלה.
״יש סייגים ״:זה היה חמור. מה
לעשות? פשוט מאד.
למחרת היום גילו עתוני ישראל כי
היד, סייג כלשהו בהחלטת הפרלמנט. נאמר
בה כי המטכ״ל הלבנוני צריך לאשר את
הכנסת הכוחות הזרים למדינה, וכי לבנון
לא תפעל לפני שגם שאר המדינות יגשו
לעבודה.
עתוני ישראל בישרו את הדבר בתרועות,
כאילו היה זה נצחון אדיר לישראל. הם
לא שמו לב לעובדה כי נחמה עלובה
זו היתה רחוקה מן התקווה המקורית —
שלבנון לא תסכים לתוכנית.
אולם גם הציבור לא שם לב לכך.
הוא לא רצה לראות את הסכנות, וכל
שיטה של הרדמה, אפילו עלובה, היתד,
נעימה לו.
עד שתבוא המציאות ותכריח אותו לשים
לב. אז יהיה זה מאוחר מדי כדי למנוע
את המלחמה.
נאצים הידיד האיש
אחת המטרות הרשמיות של ממשלת
ישראל היא למנוע את תחולתו של חוק
ההתיישנות על פשעי־ד,נאצים בגרמניה. לצורך
זה הפעילה ישראל את כל השפעתה הבינלאומית.
בשבוע
שעבר מצאו מאמצים אלה הד
העולם הזה 1429

כלשהו. חמישים חברי הפרלמנט הגרמני,
חברי המפלגה הנוצרית־דמוקרטית השלטת,
הגישו הצעת־חוק לדחיית ההתיישנות* .פילו
הממשלה שקלה את האפשרות להיכנע
ללחץ. שתי מפלגות חשובות אחרות —
הסוציאל־דמוקרטית והדמוקרטית־החופשית
— הביעו תמיכה בדחייה.
רק מפלגה גדולה אחת בגרמניה כולד,
הודיעה רישמית שהיא מתנגדת לכל וחיית
ההתיישנות. היתד, זאת מפלגת האיחוד
הנוצרי־סוציאלי בבוואריה — מפלגתו הפרטית
של פראנץ־יוזף שטראוס. שטר־אום
עצמו הביע במלים נמרצות את
התנגדותו לדחייה, תבע להפסיק סוף־סוף
את המצוד אחרי הנאצים ולהניח לגרמניה
לחזור למנוחתה.
לדבריו היה הד רב. כי הוא המנהיג
היחיד בגרמניה הידוע בידידם האישי של
שמעון פרס, משה דיין ודויד בן־גוריון.

מפא״י, פרש בינתיים מן המפלגה והקים
סיעה עצמאית משלו.
כל שאר הסיעות בהסתדרות התנגדו
להדחתו החדשה של לבון. אבל מפא״־
עמדה על שלה. החברות בוועד הפועל,
הסבירו נציגיה, אינה אישית. המקום בוועד
הפועל שייך למנגנון המפלגה, וזה
רשאי למנות ולסלק כל ציר כאוות־נפשו.
קרא אחד מנציגי מפא״י: לאן נגיע
אם נקבע שהמנדאטים אינם שייכים לרשימה
המפלגתית, אלא לנבחרים האישיים?

התחדת המידוץ
סילוקם של פינחס לבון ולוי יצחק הירושלמי
מן הוועד הפועל של ההסתדרות
(ראה לעיל) היה אות ראשון, כי מפא״י
מנקה את השטח לקראת הבחירות. כעבור
יומיים אף נקבע המועד בו תיבחר הוועידה
הבאה של ההסתדרות 17 :במאי .1965

תצפית
• ישראל תחדל ללחוץ על ממשלת גרמניה למען דחיית
מועד ההתיישנות של פשעי הנאצים. לקראת פגישה אפשרית
כין לוי אשבול לבין לודוויג ארהרד, תע שה מ מ שלת ישראל
מאמצים ליצירת אוירה נוחה לשיחה. חוגי ם גרמניים רמזו, כי לחץ ג רמני
פנימי אינו מאפ שר לדחות את מועד ההתיי שנות, וכל נסיון כזה מצד
ממשלת גרמניה המערבי ת ע שוי לגרום סיבוכים.

• התפטרותו של מייק פלדמן לא תשפיע לרעה על יחסי
וושינגטון־ירושלים -זו ההערכה המתככשת כמשרד החוץ
הייטראלי. לדעת יועצי ה של גולדה מאיר, גרם תפקידו הבכיר של פלד מן
דווקא למספר מחדלים אמריקאיים כלפי ישראל, מחש ש פן תתפרש י הדו תו
של יועץ הנשיא כגורם לצעדים שישראל היתה מעוניינ ת בהם. מאז כניס תו
של הנשיא ג׳ונ סון לתפקידו, גילה נטייה לראות בישראל שלוחה אמריקאית
במרחב, דרש

אפנדי יהוד*

מפלגות
ה הלכ ה והמע שה
מפא״י דוגלת בשינוי שיטת־הבחירות.
היא מתנגדת לשיטה היחסית הקיימת, מפני
שזו מונעת קשר ישיר בין הבוחר והנבחר.
מפני שהיא הופכת את הנבחר לסוכן התלוי
כל־כולו במנגנון המפלגתי.
זה עניין מוסרי. כל־כך מוסרי, עד
שחברי־מפא״י רבים מוכנים לוותר על
המערך הזוגי, ובלבד שלא לוותר על המאבק
להנהגת שיטת־הבחירות האישית.
לאן נגיע? השבוע הציעה מפא״י לבטל
את חברותו של פינחס לבון בוועד הפועל
של ההסתדרות. כי לבון, שנבחר ברשימת
* ״נפקד-נוכ ח״ :מרבי שלא עזב נועולם
את שסח ישראל, אך הנח שב מבחינה
חו קי ת כ״נפקד״ ,מאחר שלא י שב בבי תו
ביום שצה״ל נכנס לכפרו.

העולם הזח 1429

הסטייט דיפרטמנט לחץ אנטי־י שראלי חריף.

• בשיחות מפא״י ואחדות־העבודה, לקראת הקמת המערך,
תועלה הצעה לק•
בוע בבר כשלב
זה את התפקידים
בהסתדרות. אחדות־
חוק לפני דור גורשו הפועלים הערביים מפרדסי
פתח־תקווה. המאבק העקוב־מדם נוהל
על־ידי ההסתדרות, בראשות דויד בן־גוריין,
שהיה אז מזכירה הכללי.
אולם לא היה זה מאבק לאומני. הכריזה
אז ההסתדרות: אין היא מתנגדת לערבים
מפני שהם ערבים, אלא רק מפני
שהם בלתי־מאורגנים. המלחמה בעבודה
בלתי־מאורגנת היא מטרה קדושה של בל
איגוד מקצועי.
מאחד שההסתדרות היתר. סגורה רישמית
בפני כל מי שאינו יהודי, לא יכלו הערבים,
כמובן, להיות מאורגנים. אבל
זה היה רק מיקרה.
טובה יותר, זולה יותר. בינתיים
קמה המדינה. המדינה הפקיעה מאות אלפי
דונמים של ערבים, ובכללם ערבים אזרחי־ישראל
ו״נפקדים נוכחים״*.
אדמה זו נמסרה ליהודים והם החלו לעבדה.
אך כעבור זמן נוכחו לדעת כי
העבודה הערבית טובה יותר, זולה יותר.
על כן מסרו את האדמה לעיבוד בידי
שכירים ערביים. במיקרים רבים היו אלה
אותם הערבים עצמם שמהם הופקעה האדמה.
כל זה לא מצא חן בעיני המוסדות.
השבוע הודיעו כי הם יוזמים חוק, שימנע
את הדבר בעתיד.
למען המים כניס. איך מחוקקים חוה
האוסר את מסירתה של אדמה לידי פועלים
השייכים ללאום אחר? פשוט מאד:
קובעים שאסור למסור אדמה לעיבוד של
אנשים מן החוץ, שאינם חברי המושב,
אלא בהסכמת מוסדות־ד,התיישבות.
כדי שהאזרחים יבינו במה המדובר, הוסיף
הארץ. :הכוונה היא למנוע את מטירת
האדמה לאנשים שהמוסדות לא היו מוסרים
להם את האדמה מלכתחילה.״ קרי:
ערבים.
כמו בימי פתח־תקווה, השתדלו הכל
להימנע מלהזכיר את המטרה האמיתית.
תחת זאת דיברו על הצורך למנוע הקמת
״מעמד חדש של אריסים״ .כלומר: הדאגה
לערבים המיסכנים, חסרי הקרקע והפרנסה,
שהחוק נועד למנוע את ניצולם המחפיר
בידי ״אפנדים יהודיים״.
אבל קשה להתאפק מלרמוז על האמת.
לכן דיברו כל העתונים על ״אדמות ה־לאום״
,הנתונה בסכנה. הם שכחו כי אין
בישראל ״אדמת לאום״ .כל האדמה שייכת
למינהל מקרקעי ישראל, שהוא זרוע של
מדינת ישראל, בה כל האזרחים שווים בפגי
החוק, ללא הבדל דת, לאום וגזע.
כך, על כל פנים, כתוב במגילת העצמאות.

מייק

לפעול
ביתר מ תינו ת, פן יפעיל

פלדמן. עצ מו

יעץ

העבודה תסכים ל מינוי
מזכיר כללי מ בין חברי
מפא״י. אך תתבע לתת

לה את הגזברו ת או את
ראשות המחלקה לאיגוד
אחדות־העבודה

מקצועי.

מעוניינו* יו תר בעמד ה
ה שניה, אך חו ששת כי
מפא״י לא תרצה לנשל
את ראש המחלקה ירוחם
משל מתפקידו. לעומת
זא ת נמצא יהו שע
לוי, גזבר ההסתדרות,
ח שוף להדחה, עקב היותו
מקורב -ללבון.

• מפא״י תמנה
קומיסארים חדשים
לפקח על העתונים
הלועזיים שלה. הסתבר,
כי חלק מן ה־עתונאים
העובדים ב מע־רכות

עתוני

נאמנים

המפלגה,

אלה אי־תמיד

לקו הבע
לות

ה מיפלג תי ת על עתו־ניהם.
לקראת הבחירות
תנסה מזכי רו ת המפלגה
לחסל כל סטייה מקו
המפלגה.

• מחלתו של שר
הפנים משה חיים
שפירא עלולה להיות
ממושבת. ב-

,תיזהר ר!ז שיא תיפול!״
אולם עוד בטרם הושמעה יריית־,דינוק
הרשמית, התנהל מירוץ־הב חירות במלוא התנופה.
נציגי המפלגות היו שקועים במסע־הופעות
מאראתוני, האיצו בפועלים להצביע
בעד סיעה זו או אחרת בהסתדרות.
היה זה מסע הבחירות להסתדרות פועלי־הבניין
העומדות להיערך בעוד שבוע. בקרב
כל המפלגות הפועליות שררה הדעה, כי
לתוצאות בחירות אלה תהיה משמעות רבה
לגבי תוצאות הבחירות לוועידת ההסתדרות
— ואולי גם לכנסת.
דרושה: נדוניה גדולה. לפחות לגבי
אחדות־העבודה היתד, לבחירות הקרובות
משמעות מיוחדת, ועל כן היא ריכזה את
כל כוח־המחץ שלה במסע המוגבר. בראש
המסתערים על הבוחרים עמד יגאל אלון,
משוריין בהישגיו כשר העבודה.
למפקד הסלמ״ח לשעבר היתד, סיבה נוספת
להתאמץ, לדהור במכוניתו מישיבות
הממשלה לאסיפות פועלים בכל קצות המדינה.
כי בתוצאות הצבעתם של פועלי הבניין
תלוי לא במעט גם אופי המערך בין
אחדות־העבודה ומפא״י. אלון, אשר יותר
מכל ראשי מפלגתו שואף לכינון מערך זה,
רצה שתוצאות ההצבעה הקרובה ישרתו את
מטרתו.
למעשה, אין כיום איש המפקפק בכך, שהמערך
יקום. מבחינה פורמאלית דרושים
הצעדים הבאים: אישור הקמתו על־ידי מרכז
אחדות־ד,עבודה בתהילת השבוע הבא,
אישור הקמתו על־ידי ועידת מפא״י במחצית
פברואר, אישור הקמתו על־ידי מועצת
אחדות־העבודה מיד לאחר מכן. ואז, כפי
(הנזשך בעמוד 2ו)

מיקרה שהשר ירותק למיטתו,
יופקד על המשרד שר הדתות זרח וורהפטיג, בעוד שהניהול המע שי
יימסר לידי סגר־תשר ישראל שלמה בן־מאיר.

• הליברליזציה כשלטון הסובייטי תתן את אותותיה גם
ביחס הממשלה ליהודי ברית־המועצות. שיפור יחס זה, שהחל בי מי
כרו שצ׳וב, יימשך בחסו ת ה מנ היגו ת החדשה, תוך התרת פרסום ספרים דתיים
יהודיים, כמי שקל־נגדי לפרסומים האנטי״יהודיים מלפני כשנה.

• ייתבן שאורי דיוויס יחדש את שכיתת־הרעב שלו,

במחאה על הפקעת קרקעות כרמיאל. הוא יפנה לממ שלה בדרי שה
שתפעל על־פי המלצות ועדת־השלושה של קבוצת איחוד, אשר המליצה, בין
היתר, כי ב עלי הקרקעות הערביים י מ שיכו לעבד את אדמות־הבור ה מו פ קעו ת,

תוכשר קרקע ב מקו ם זו

ומ חצבו ת

שלא

יו חלפו

שהופקעה,

בקרקע

אחרת.

נכונו תה לקבל את המלצות איחוד

וגי יינ תן פיצוי
במיקרה

ולפעול

נאות

שהממ שלה

לפיהן, יחדש

עבור קרקע

תביע

אורי

דיווים

שביתתו.

• צפוייה מערבה דתית נגד בואה המתוכנן של *הזמרת
מאנדי רייס־דייווים לישראל. מאנדי, שהתפרסמה בעולם כחברתה־לעירום
של כריסטין קילר, ב שערורייה המיני ת של שר־ההגנה הבריטי ג׳ק פ רו פיו מו,
הוזמנ ה לסידרת הופעו ת במועדון־לילה תל־אביבי, עו מדת להגיע בקרוב.

• תועלה תכנית לבניית יקבים חדשים.

תע שיי ת

היין

ראלית עו מדת בפני משבר בעק בו ת שנת שפע ב ל תי רגיל ביבולי

היש-

הכרמים.

מאחר שהמ שק הישראלי והייצוא אינם מסוגלים לקלוט את הגידו ל בייצור,
החסירה בעיית האחסנה. כבר כיום נמצאים בי קבי ישראל חצי מי ליון מונו ת
של כהל ענבים מ שומר. כדי לאחסן יין נוסף ול שמרו במ שך שנים, יתב עו
הכורמים א מצעי

מי מון

ממ שלתיים

בסכום

ניכר.

המלחמה ער הדים: פרק שדש׳ בס־וו־ה -מה מתכוננים
העונים לעשות? כמה מים ישאירו רישואר? מתי זה יבוצע?

החצבני העצבני
ף* מירדן על מי הירדן, היה לישראל יתרון ברור. היא הכינה — עוד בטרם קום
(• ה מ דינ ה — את תוכנית־ההשקייה הראשונה שדיברה על ניצול המים למיפעל אזורי
מורכב. כבר למחרת חתימת הסכם שביתת־הנשק עם ירדן׳,הכינו מהנדסיה תוכניות״ביצוע
להטיית מים אלה דרומה. התוכנית אמנם שונתה מדי פעם, אך העיקרון היסודי שלה
נשמר: הטיית מי הצפון העשיר־במים, והעברתם בצינור להשקיית הדרום והנגב הצחיחים.
העבודה ההנדסית נמשכה גם כאשר הוערמו לפניה מיכשולים בינלאומיים. וכאשר ציוזתה
מועצת הבטחון ב־ 1953 להפסיק את חפירת תעלת־ההטייה ליד גשר בנות־יעקוב, נאלצה
ישראל להישמע לה. אך העבודה בקטעים אחרים לא פסקה. כאשר ניסה שליח המים אריק
ג׳ונסטון לשכנע את ממשלות ערב וישראל להסכים לחלוקה מוסכמת של מי הירדן, הביעה
ישראל את נכונותה העקרונית לכך, אך לא הפסיקה אף לרגע את עבודת המוביל הארצי.
כאשר נשאלה לפשר הדבר, הסבירה כי המוביל הארצי ישולב בתוכנית ג׳ונסטון, יעביר
רק את כמות המים שתוקצה לישראל על פיה.

כאשר הסתבר סופית, ב־ , 1956 שתוכנית ג׳ונסטון מתר״ היה המיפעל הישראלי בשלב
מתקדם־למדי של הגשמה. ואילו הערבים עמדו עם תוכנית מתה בידם, ובמגירותיהם החזיקו
טיוטות של תוכנית קודמת, אשר הופעת ג׳ונסטון הקפיאה אותה למשך שנתיים. הכוונה,
בראש וראשונה, לממלכת הירדן, אשר ביקשה בכל מאודה לנצל את מי הירמוך להשקיית
שתי גדות הגור — היא ביקעת הירדן, בין ים־כינרת לים־המלח. שתי המדינות הערביות
האחרות שבהן עוברים מי הירדן, לא היו זקוקות למים במיוחד, אף כי חלק זעיר מהם
מנוצל לצורכי השקיית מקומית. התוכנית להטיית יובלי הירדן, שנועדה לפגוע בישראל,
לא עברה עד אז את שלב האיומים התיאורטיים.
ביום בו הופעל המוביל הארצי, לא נקטו עדיין הערבים כל פעולה להטיית יובלי הירדן.
ההישג הערבי היחידי עד אותו רגע הושגעל־ידי ירדן: שעה שמי הכינרת זרמו דרומה
מצד זה של הירדן, זרמו מי הירמוך דרומה בעברו המזרחי. מיפעל הגור המזרחי לא
יכל אמנם להשתוזת למיפעל הישראלי, אבל אפשר היה בכל־זאת להצביע על העובדה שהוא
קיים ופועל. לעומת 252 הקילומטרים של צינורות ותעלות המוביל הארצי, היו מימדי
תעלת הגור המזרחי צנועים 70 :קילומטרים בלבד.

המלך חוסיין מתחיל בחפירה

ח * .כני

ו±יך ס די ד

תוכנית הירדנית קמה לתחייה ביום בו מתה תוכנית ג׳ונסטון. ממשלת ארצות(
| הברית היתד. שרויה עדיין בחוסר־וזדאות, וקשה היה לה להשלים עם העובדה החדשה.
היא קיוזתה שתצליח איכשהו להחזיר את הגלגל אחורה, ולהשיג הסכם ערבי־ישראלי. שכן
הסכם כזה היה קרוב מאוד להשגה, אך סידרת המאורעות של 1955 המיתה אותו בעודו
באיבו. היה זה מיקסם־שוא. אחרי הפלישה הישראלית לסיני, ב־ ,1956 לא נותרה כל
אפשרות של הידברות עם הערבים.
ישראל, שהבינה זאת היטב, הכפילה את מאמציה בבניית המוביל הארצי. ירדן, שכלכלתה
המפגרת כרעה תחת נטל הפליטים הפלסטינים, לא יכלה להימנע עוד מניצול אדמות הגור
הפוריות לשם פיתות חקלאי אינטנסיבי. אם אין האמריקאים והאו״ם מוכנים לשתף פעולה,
החליטה, תעשה זאת בעצמה.
עוד בטרם נסוגו חיילי צהיל מסיני ומרצועת עזה, פקד סגן שר הפנים הירדני, חמיד
פרחאן, לערוך תוכנית מצומצמת לניצול מי הירמוך בדחיפות. התוכנית שהוצעה היתד.
אומנם זעירה, אך בלתי תלוייה במימון זר. דובר בה על השקיית 120 אלף דונם בגור
המזרחי. ההשקעה — חצי מיליון דינאר — תכוסה תוך שנים אחדות מהכנסות המיפעלים
החקלאיים החדשים.
ההצעה הוגשה לבדיקת המומחים של מישלחת־הסיוע האמריקאית בעמאן, והם קבעו
שהיא בת־ביצוע ואף כדאית. פרטי התוכנית: הירמוך לא יוטה, ולא יוקם עליו סכר. רק
חלק ממימי הנהר יוטה על־ידי תעלה, בתוך שטח ירדן, ליד הכפר עדסיה. ללא מכוני־שאיבה,
ותוך ניצול כוח־הגראביטאציה, יוזרמו המים לאורך תעלה בת 70 קילומטרים,
עד לואדי זרקה.
הרעיון עצמו לא היה חדש, הופיע בכל תוכנית־השקייה ירדנית קודמת, נכלל גם
בתוכנית ג׳ונסטון. השוני היה בגישתו הצנועה. כי קודם לכן דובר על ניצול מירבי של
מי הירמוך, תוך בניית סכרים ותחנות־כוח. בתוכניות הגדולות היוו 70 הקילומטרים
מעדסיה לואדי זרקה רק סעיף אחד. מלבדו דובר בהן על המשכת התעלה מואדי זרקה
דרומה, לים־המלח: ועל הסתעפותה של תעלה שניה מואדי זרקה מערבה, להשקיית הגדה
המערבית של הגור. את המים לגדה זו הציעו להעביר בצינור גדול, שיתמשך מתחת
לאפיק הירדן.
עתה, באין בידיה אמצעים, ומחוסר נכונות אמריקאית לעזור במימון, החליטה ירדן
על ביצוע החלק הראשון בכוחות עצמה. אולם בטרם יכלו מהגדסיה לגשת לפעולה, חל
מיפנה חשוב לטובתה: ג׳ון פוסטר דאלס השתכנע כי שוב אין טעם לפסול תוכניות ארציות
נפרדות, להעדיף תוכנית אזורית משולבת. כנגד התוכנית הישראלית המתבצעת הלכה־למעשה,
החלים דאלם לעזור לממשלת ירדן לבצע את תוכניתה המקורית: סכירת הירמוך
והשקיית שתי גדות הגור.
ב־ 31 במאי 1958 נחתם בעמאן הסכם בין ממשלת ארצות־הברית לבין ממשלת ירדן,
לביצוע תוכנית הירמוך. ירדן התחייבה לתת את שרותי הפיקוח והמינהל, ואילו ארצות־הברית
התחייבה לספק את הציוד והחומרים, לגייס את הסגל הטכני ולשלם את שכר
העובדים. המלך חוסיין בעצמו בא לחפור את ראשית התעלה, בראש 1400 פועלים ירדניים.
באפריל 1961 פוצץ המחסום בין אפיק הירמוך לבין המינהרה שנחפרה בצלע הר, שקוטרה
שלושה מטרים ואורכה קילומטר אחד, ומי הרמוך החלו זורמים דרומה, בקטע הראשון
של התעלה ( 23ק*מ).

־ כאשר הליגה מחליטה

כך תיראה מערכת־המים של אגן הירדן, אחרי ביצוע תוכנית־ההטייה
הערכית. הקוים השחורים מראים את המים אשר ימשיכו לזרום
באפיקם ; הקווים המקוטעים מראים את מסלול ההטייה. בשטח ישראל
מסומן נחל דן עד לכינרת, ומשם דרומה -המוביל הארצי. כלכנץ
ניראים מעיינות החצבני, אשר סכר חדש יעצור את מימיהם ויטה
אותם מערכה. ואילו מי עין־סריד ועין־וזאן, אף הם ממקורות החצכני,
יוטו מזרחה, אל הכניאם. מן הכניאס, יוטו המים דרומה, אל אפיק
הירמוך. ואילו מי הירמוך יוטו דרומה, להשקיית ביקעת הירדן.

ך תקווה של ממשלת ישראל היתר. תמימה במיקצת. היא סברה שהפעלת המוביל
1 1הארצי תיצור עובדה קיימת, אך הניחה יחד עם־זאת שהזמן יעשה את שלו והערבים
ישלימו עם קיומו של המיפעל הישראלי. מה עוד, שבאותו זמן עצמו תבוא ירדן על
סיפוקה, עם השלמת הסכר על הירמוך ורשת־התיעול של הגור. במלים אחרות, תיווצר
הסכמה אילמת בין ישראל וירדן לחלוקת מי הירדן: ישראל תטה את מי הצפון לשטחה,
וירדן תטה את מי הירמוך לגור.
אלא שתיקוזה זו לא לקחה בחשבון את הכרזותיהן של ממשלות ערב. ממשלת ישראל
התרגלה — לעיתים בצדק — לזלזל בהכרזות כאלה. אולם לא קל לממשלות להתכחש
להכרזותיהן הפומביות, ואפשר היה לנחש מראש כי הן תדחפנה לסעולה כלשהי — גם אם
אינן מעוניינות במלחמה.
השאלה היווה: איזה סוג של פעולה? סוריה, תמיד ראשוגה וקיצונית בחזית זו,
הציעה להסות את הבניאס והחצבני. ירדן, מתוך תקוזה לזכות בחלק־הארי של המים,
הסכימה. לבנון, מתוך הנחה כי רחוק מאוד היום בו יבוצעו התוכניות, צידדה אף היא
בהטייה׳ תוך הגשת תביעה לניצול חלק ממימי החצבני בשטווה. רק מצרים התנגדה
בשלב ההתחלתי להטיית היובלים. נאמר, כי גמאל עבד־אל־נאצר התחשב בעובדה שגם
הנילוס החיוני למצרים נובע בארצות זרות.
לכן היתד. מצרים, באותן שיחות ראשונות של הליגה הערבית בשנת ,1958 בעד
פנייה לאו״ם ובעד איום בפעולה ישירה נגד ישראל, אם תטה את מי הירדן דרומה.
לבסוף שינתה גם מצרים את דעתה.
אז נקבע קו־ההסברה: הערבים אינם רוצים להטות את יובלי הירדן בכדי לפגוע

וגו *׳ ההכשרוז
לתעלת יז קוי ה

מראה את כפר בניאס ומבד ך אותיו, למרגלות החרמון,

מימין ניראה נחל בניאס הזורם לכיוון שראל, ובחלק הקדמי רמת הבניאס הנישאת מעל

שטח ישראל. החצים הלבנים מצביעים על עבודות־הספר המבוצעות כשטח, כהקדמה
לחפירת תעלות־ההסייה אשר יביאו את מי החצבני לבניאס, ויובילו את מימיו אל הירמוך.
המרחק מגבול ישראל, שהודיעה כי לא תוותר על זכויות המים שלה, הוא פחות מקילוממר.

בישראל, אלא מפני שמים אלה חיוניים לערבים עצמם. מי הירדן, נקבע, אינם יכולים
להספיק לתוכנית־ההשקייה הישראלית המוגזמת, ויחד עם זאת להותיר די מים לערבים.
ב־ 11 בפברואר 1960 התכנסה הליגה הערבית לישיבה סודית בקאהיר. נעדרו ממנה
נציגי תוניס וסוריה, בשל סיכסוך עם מצרים. על סדר־היום: גיבוש תוכנית ערבית
מאוחדת למי הירדן. ההחלטה בת שני החלקים: לבדוק את האפשרות ל״נתק את המים״
מישראל, ובמיקרה שישראל תפעיל את המוביל הארצי שלה — להכריז עליה מלחמה.
החלק השני של ההחלטה התגלה בינואר שעבר כאיום־סרק. היה זה בעת שכינס
כדי לדון בתביעת דמשק
גמאל עבד־אל־נאצר את ועידת־הפיסגההראשונה בקאהיר,
מן הליגה, שזו תכבד את החלטתה משנת 1960 ותפתח במלחמה לאלתר נגד ישראל.
הדרישה נדחתה, אולם איש מן ה־ 13 לא היה מוכן להופיע בפני עמו ולהודיע כי
הליגה האדירה קיפלה את הזנב ונסוגה. אותן הכרזות, בהן זילזלה ממשלת ישראל,
דחפו עתה את אנשי הליגה הערבית לפעולה. ההחלטה שנתקבלה: להחיות דווקא את
החלק הראשון של החלטת פברואר , 1960 זו המדברת על ״ניתוק המים״ .היה זה
דווקא נשיא מצרים שהעלה את ההצעה, אשר ממנה הסתייג חמש שנים לפני כן•.
וכך, בינואר ,1964 הפכה תוכנית הטיית היובלים לתוכניתה המוצהרת של הליגה
הערבית. עד כדי כך, שכאשר התעורר בלב ממשלת לבנון החשש, כי העניין רציני וכי היא
עלולה להכתיך במלחמה עם ישראל, לא יכול היה ראש ממשלתה להיסוג. בישיבה
דראמאטית של מועצת ההגנה בקאהיר נאלץ להסכים להקמת תחנת־שאיבה על אדמת
לבנון, ולביצוע חרק מתוכנית ההטייה. בישראל נאחזו דוברים ועסקנים שונים
בתקווה, שכניעת ראש ממשלת לבנון זקוקה להסכמת בית־הנבחרים בביירות. אך גם
תקווה זו נמוגה, כאשר אישר השבוע בית־הנבחרים הלבנוני את תוכנית ההטייה, אף
הסכים לכניסת צבא ערבי זר ללבנון, במיקרה שההטייה תגרור תגובה ישראלית.
בכל העולם הערבי לא נשמע קול מוסמך אחד שהסתייג מן התוכנית.
האדם הגאה ביותר בהחלטות אלה הינו מצרי רחב־גרם, בעל פנים חייכנים
ושופע טוב־לב. זהו ד״ר מוחמד אחמד סלים ,56 ,המכהן בחצי־תריסר מן התפקידים
החשובים ביותר בכלכלה המצרית. בין השאר הוא המהנדס המצרי הבכיר בצוות
המקים את סכר אסואן, והאיש מס׳ 2של המיפעל. הוא סיים את לימודיו בפאקולטה
להנדסה של אוניברסיטת קאהיר ב־ ,1937 נסע להשתלמות בארצות־הברית, שם עקב מקרוב
אחרי פעולתה של רשות עמק טנסי.
כאשר הקימה הליגה הערבית ועדה טכנית לבדיקת שאלת מי הירדן, לקראת ביקורו
הראשון של אריק ג׳ונטטון במרחב, מונה סלים יו״ר הוועדה — ולא במיקרה. כי
בניגוד לרוב המצרים, התעניין המהנדס המצליח במי הירדן, זמן רב לפני שהפכו
נושא למאמרים ולאיומים. ראשית התעניינותו המעשית היתד. ב־ , 1951 כאשר נערכה
בעמאן אחת מאותן ועידות שישראל נוטה להתייחס אליהן כאל יריד בטלנים. היתר. זו
ועידת אירגון המהנדסים הערביים, וסלים השתתף כיו״ר הסתדרות המהנדסים של ארצו.
לאחרונה הוא סיפר לעתונאי מצרי :״התאכסנתי במלון פילאדלפיה בעמאן. באותו
מלון גר גם מהנדס אמריקאי, שעבד בירדן מטעם מישלחת־הסיוע של סעיף ארבע.
ערב אחד התחלנו לשוחח על בעיות המים באזור, והוא סיפר לי שהוא נמצא בירדן
בקשר לתוכנית הירמוך. שוחחנו גם על התוכניות של ישראל, ואז הוא גילה לי,
במיקרה, שנמצאת אצלו תוכנית הייס — היא התוכנית המקורית שעובדה למען
ישראל, על בסים חזונו של לאודרמילק. ביקשתי ממנו שיעשה לי טובה אישית, כחבר״
למקצוע, וירשה לי לעיין בתוכנית. אמרתי שזה רק מתוך סקרנות מקצועית. הוא
נתן לי אותה, וכל אותו לילד, לא עצמתי עין. עד הבוקר הספקתי להעתיקה במלואה.״
ב שובו לקאהיר נועד עם ידידו, עורך אחר־סאעה. כעבור שלושה ימים התפרסם מאמר
סנסציוני, תחת הכותרת ״ישראל גונבת נהר!״ רק אז, לדברי סלים, התעוררה במצרים

דאגה לגורל מי הירדן.
הוא עצמו המשיך לסייר לאורך הנהר ויובליו, עקב מקרוב אחרי כל התוכניות.
כאשר העלה נציג סוריה במועצת הבטחון לראשונה, ב־ ,1953 את האיום של הטיית
יובלי הירדן, כבר היתד. מצוייר. בתיקו של סלים חוות־דעת מקצועית, אשר קבעה על־פי
סקר טופוגראפי, כי ההטייה הינה בת־ביצוע .״יש צורך להקים, בסך הכל, כמה סכרים
קטנים,״ חיווה סלים את דעתו .״אין בשום אופן להשוות אותם עם הסכרים הקיימים על
הנילוס. זוהי משימה פשוטה, והקושי היחידי הוא טופוגראפי. אבל זה קושי פעוט,
אם לוקחים בחשבון את האפשרויות הטכניות של היום.״
על כן נהוג לחשוב, בעולם הערבי, את ד״ר מוחמד אחמד סעיד לאבי תוכנית ההטייה.
מה הם פרטי התוכנית?

כך תבוצע ההטייה
הנחההיסודית של התוכנית הערבית היא, שלסוריה ולבנון אין צורך מיוחד במי
ן | הירדן. לעומת זאת זקוקה להם עד מאוד ממלכת הירדן. על כן יש לאסוף מים אלה
בטרם ייכנסו לשטחה של ישראל, להטותם מזרחה, ושם לחברם אל מי הירמוך כדי לספק
את מיפעל־ההשקייד, הירדני. לצורך זה יש להקים שתי מערכות־הטייה:
• הטיית החצכני תצריך את המיבצע ההנדסי הגדול ביותר. נהר זה, שהוא אחד
משלושת יובלי הירדן הצפוני, מזרים לאפיק המשותף 157 מיליון ממ״ק בממוצע לשנה.
ראשיתו למרגלות החרמון, בשטח לבנון, והוא הארוך מבין שלושת היובלים. הוא גם
ה״עצבני״ ביותר, ושפיעתו יכולה להשתנות מ־ 50 מיליון ממ״ק בשנה שחונה ל־250
ממ״ק בשנה גשומה, שכן חלק גדול ניקווה באפיקי הנהר הפזורים על־פני אגן ניקוז נרחב
ביותר. הכמות של 157 מיליון ממ״ק בממוצע נתקבלה כמוסכמת ברוב התוכניות
הבינלאומיות, ביניהן תוכנית ג׳ונסטון.
החצבני נובע מכמה מעיינות, הידועים יחד בשם מעיינות חצבייה. מי המעיינות, יחד
עם מי הואדיות של החרמון, מצטרפים יחד בואדי סבעא — ובנקודה זו, קובעת תוכנית־ר,ר,טייר״
יוקם הסכר הראשון אשר ימנע את זרימת המים דרומה.
לחצבני גם מקור שני, הנובע אף הוא בחרמון: עין סריד, מדרום למעיינות חצבייה. כאן
יוקם הסכר השני, שיטול את המים הזורמים בחלקו המרכזי של הנהר. הנקודה השלישית
בה נוספים מים לחצבני נמצאת במעיינות וזאן, הנובעים שלושה קילומטרים צפונה מגבול
ישראל, בתוך שטח לבנון ובמרחק 100 מטרים בלבד מן הגבול הסורי. כאן תוקם בריכת־מאגר
גדולה ותיבנה תחנת־ד,שאיבה, שעליה נסב הוויכוח בוועידת ראשי־הממשלות בקאהיר.
המים אשר ייסכרו בשלוש נקודות אלה יכודנו לשלושה יעדים: מי חצבייה, בצפון, יוטו
מערבה, אל תוך שטח לבנון, וינוצלו במיפעלי־השקייה מקומיים. במידה שתיוותר כמות
של מים בלתי־מנוצלים — ולדברי הלבנונים אין בטחון בכך — תופנה היתרה אל אגן
הליטאני הסמוך. מי עין סריד יוטו לכיוון דתם־מזרח, לעבר השטח הסורי שבו נובע
הבניאס. גם מי עין וזאן יועברו מזרחה, יצטרפו בדרך למי עין סריד, ויחד יחוברו אל
מי ד,בניאס. חלק קטן ממי הוזזאן יוקצה להשקיית אדמות לבנוניות.
וכך תבוצע ההטייה: מי חצבייה יועברו בתעלה פתוחה אל העמק שבסביבות שטורה.
היתרה תועבר במינהרה אל אגן־ו־,ניקוז של הליטאני. גם מי עין סריד יזרמו בתעלה פתוחה
לסוריה, בעזרת השיפוע הטבעי של הקרקע. מי הווזאן, אשר יוקצו להשקייה מקומית, יועברו
מבריכת־המאגר בתעלות פתוחות. מרבית המים שתיוותר, תועלה בעזרת המשאבה הגדולה
לגובה של 100 מטרים, בצינור שאורכו ארבע קילומטרים. שם יתחבר הצינור עם
(המשך בעמוז )22

במדינה
( ה מ שן מעמוד )9

שהתבטא אחד ממנהלי המשא־ומתן ,״צריכים
לגשת לתכלית.״
בשיחות התכליתיות יצטרכו שני הצדדים
להסכים על חלוקת תפקידים ממלכתיים ו־הסתדרותיים,
ואף לקבוע ביניהם איזו קואליציה
תוקם אחרי הבחירות לכנסת.
״עד כמה שאשכול רוצה במערך,״ ניבא
איש אחדות־העבודה השבוע ,״הוא לא
מוותר בקלות בעניינים הנוגעים למפלגה.
יהיה זה על־כן מאבק קשה.״
תוצאות הבחירות להסתדרות פועלי־הבניין
ישפיעו על מהלך המאבק. כי אם
יוחלש כוחה של מפא״י, תוך הגברת כוחה
של אחדות־ד,עבודה ; או אפילו אם תשמור
מפא״י על כוחה, בעוד אחדות־ד,עבודה תגביר
כוח* — כי אז תוכל אחדות־העבודה
לטעון כבטחון כלשהו, שתרומתה למערך
חיונית למפא״י. אם לא בכנסת, הרי לפחות
בהסתדרות, שם נהנית מפא״י מרוב פעוט.
ככל שר,נדוניה תר,יד, גדולה יותר, כן
תוכל אחדות־ד,עבודה לדרוש מן החתן המיועד
כתובה נוחה יותר.

היסטוריה
מהקדה 1 9 5 4 -3
״לא היה ולא נברא,״ הכחיש משה שרת
בתקיפות את גילויי השבועון המסויים
מלפני שש שנים, על נכונותו של גמאל
עבד־אל־נאצר להיפגש עם שרת עצמו י-
,1954 עת היה ראש ממשלת ישראל (וזעולם
הזה .) 1115

סקנדינביה ...החולצה החדי שה
באפנה החרפית -ספורטיבית
של ניבה, עשויה מא/דזד־י׳לו•
חו לצתסקנדינביה נו ח ה,
ח מי מ ה ללא משקל, דכה
^ לזר -י ׳ ל ו ונעימה למגע, מ תכב ס ת בקלות
0ז \ /מ ז 0 € 1 \ 1 5וללא גיהוץ.
•05 באוו-פוס1מאים ״*ד

חולצות סקנדינביה של ״ניבה״ כבר מיוצאות בהצלחה למספר ארצות ברחבי תבל.

האם והתינוק
מגיעות מבית היולדות ישר
ל ״ נ ו

מכונית הפאר
רמבלר

הרצליה ב /ע״י כפר שמריהו, רח׳ נורדאו 83
טל 932245 .

הדרכה יסודית לאם הצעירה

בבי 11111החר נוו ב ו ! מ

ו חי ו־י^ נ* .14 סל 33341 .תי?ת

ע״י המנהלת אלזה רהפלד

זה עתההופיע

דרמה באלכסנדריה
ושני הרוגי מלכות

סאת שלמה כהן־צידון
הספר המכיל עובדות ומסקנות מזעזעות ונועזות אודות סיבות
חיסול קהילה וגורמי האי־הבנה בין ישראל־מצרים, אפשר
להשיג תמורת — 6.ל״י בחנויות: מ .לוי, אלנבי ,132 או
המלך ג׳ורג׳ ,31ת״א. אצל המחבר או הוצאת ״סגיעל״
ת. ד ,2356 .ת״א.

פוטורפיד
תל־אביב, בן־יהודה 68
מציע:
• מצלמח אוטומטית 72 ממונות
— 180.ל׳׳י
• מטרטח 8מ״מ אוטומטית
— 180.ל׳׳י
• מקרינים לטירטונים וטיקופיות
• פרוז׳קטורים לחטכרה 7 ,ל״י
ליממה
• ספרות סירטוניס לשרותכם
ועוד מבחר מצלמות, מסרסות, מסכים
בתנאי תשלום נוחים

מאז הפך ענין ההכחשות לדבר שבשיגרה
אצל שרת, כל־אימת שמזכירים את סיכויי
הפגישה בין שני המנהיגים המרחביים.
לפני חודש הכחיש שרת בחצי־פה את
גילוייו של ציר־ישראל לשעבר, איש־מפ״ם
נתן פלד, שסיפר כי ב־ 1954 הכין מורים
אורבך פגישה כזאת, בידיעתו ובהסכמתו
של עבד־אל־נאצר (העולם הזה .) 1425
השבוע, בראיון לחותם **,חזר מורים
אורבך, ציר הפרלמנט הבריטי מטעם
מפלגת־העבודה, על גילויי העולם הזה,
הזמין בכך הכחשה נוספת מפיו של שדת.
קבע אורבך בהחלסתיות, כשנשאל על
פעילותו למען פגישת שרת־נאצר :״כל
פרט זכור לי. הרי היתד, זו אחת ממטרות
חיי, ונוסף על כך אין אני צריך לסמוך
על זכרוני. הכל רשום. תעודות ומכתבים.
אבל לא אפרסם. אני יודע לקיים הבטחות,
גם כשאחרים משלמים לי באי־הגינות בזמן
שפי חתום״.
חבר־הפרלמנט הבריטי, הידוע בקשריו
ההדוקים עם אישים ישראלים שונים, ביניהם
אישים מצמרת מפא״י ומפ״ם, מתכתב
ונפגש בקביעות עם חברי קיבוצים, מקבל
מהם לעיתים ביכורי־פירות ממשקיהם כשי.
.כשהוברר לו שכתב חותם אף הוא חבר
קיבוץ, קיבל אותו אורבך בלבביות, כיבד
אותו בתמרים שנשלחו לו ממשק בית־זרע.
הוא פתח את סגור־ליבו, גילה את
מהותה של אי־ר,הגינות עליה רמז בתחילה:
ב־ 1959 הכשילו ראשי הציונים בבריטניה
את בחירתו לפרלמנט, נ״הלו נגדו תעמולה
בווילסדן שבלונדון — שם היה אורבך
מועמד — בתואנה שהוא ידידו האישי של
גמאל עבד־אל־נאצר. בקרב הבוחרים היהודיים,
ואצל חלק מהבוחרים האנגליים,
שזכרונות מילחמת־הסואץ עוד קיננו בהם,
היה די בהזכרת הידידות עם האויב בכדי
לסכל את הבחירה.
אורבך הסביר כי היה חסר־אונים לנהל
תעמולה נגדית ולגלות את האמת על מהות
קשריו עם נשיא מצרים, מפאת התחייבויותיו
לשמור סוד.
אך את עיקר רוגזו היפנה חבר־הפרלמנט
הבריטי לעבר ישראל. הוא רמז ששליחי
ישראל ידעו את האמת, יכלו — אילי
רצו בכך — לזמן את הציונים הבריטים
לשיחה ,״לפחות באופן פרטי, ולבקש אותם
להפסיק נוסח־תעמולה זה.״
סשפט הירו שה ה מ סו כנ ת
קורה לפעמים שאנשים מקבלים הון עצום
בירושה. אך לעיתים קרובות יותר יורשים
הם חובות. שני האחים, מיכאל וצבי ברנט,
לא ירשו הון ולא חובות. הם קיבלו בירושה
(המשך ב ע מו ד ) 17
* יחמי הנו חו ת כיום: מפ א 4870 אח־דות־העבודה
.2170
** דו־ שבועון צעירי מפ״ס.

העולם הזה 1429

עוכ !3טן

הקווש זגדחוג דווישס׳
המצפון ריחף באוויר. אלוהים הביט בו בסק רנות.
הפורץ הנוצץ ישב לפני, על כסא בחדר
האורחים ברחוב לווינסקי. אשתו הכינה תה ב מטבח.
אני הייתי השופט. לבשתי חולצה אדומה,
שפתיים אדומות ועיניים אדומות מחוסר־שיגה.
הפורץ הנוצץ זיעזע פעם הרבה אנשים. הוא
היה ביום סמל החוק והצדק. בלילה הוא היה
פורץ. אבל איש לא ידע מזה. ידעו שהוא צייר
מוכשר וכותב ספרים. ידעו שהוא איש החב רה
הגבוהה ומוזמן קבוע למסיבות קוקטייל.
הוא שוחרר לפני שבוע.
״ישבת שש שנים על ביצוע 149 פריצות.
עכשיו אתה רשאי לגלות את !האמת. מודה או
לא מודה ד׳
״מודה. הייתי פורץ. עבדתי עם מברג וכפפות
של עור.״
״מה יש לך לומר להצדקתך?״
״אין לי מה לומר. לא חטאתי.״
״איך אתה קורא לפריצה?״
״גנבתי למען מטרה ברורה. יש פשעים ש־מיזדקקים
אם המטרה נעלה.״
״לשם איזו מטרה גנבתי״
״לקידום המוסר. רציתי להעניש את החברה
הצבועה׳ את המדינה.״
״מה עשתה לך המדינה?״
״אגודת־הציירים לא רצתה לקבל אותי בתור
חבר. המוזיאון לא
רצה להציג את התמונות
שלי. הדו אר
לא רצה להדפיס
את הבולים שלי.
הייתי סגן בתיל־הנ־דסה.
צה״ל הוריד
לי את והדרגה. הייתי
שרטט מפות
מוכשר. פיטרו אותי
מהעבודה. רק אגודה.
אחת קיבלה או תי:
אגודת הממצי אים,
כי יצרתי פא-
טנט למפות־תבליט.״
״אבל אינך יכול להתכחש לעובדה שגניבה
זה חטא.״
״אני גנבתי רק מגנבים. הגונב מגנב פטור.״
״איך הכרת את הקורבנות שלך?״
״במסיבות קוקטייל. הם היו בדרך כלל פקי דים
בכירים. אנשים בעלי השפעה שאני יודע
אישית שביזבזו את כספי־המדינה בקלפים.
בחורות. כולם עשירים מאוד. זה היה מיצווה
להעניש אותם. מעולם לא פרצתי לדירה של
עניים. להיפך. לפעמים גנבתי כדי לתמוך ב־ניזקקים.
פעם פרצתי בטעות לדירת עניים.
החזרתי למחרת את התכשיטים. כי הכסף לשמו
לא נחשב בעיני. גם לא כסף של אחרים.״
״זה אנחנו יודעים.״
״עזרתי הרבה לעניים. תרמתי בחשאי סכומים
נכבדים לעזרת שורת־המתנדבים.״
״כמו רובין הוד.״
״אני שונא שקוראים לי כך. אני ישראל בג־ציוני.
עיתונים אחרים קראו לי ארסן לופן. זה
מרגיז אותי. אין שום דמיון ביננו. הוא היה
מושחת. הוא היה מזמין ידידים עשירים למסיבות
בביתו ומסתלק בהמשך הערב לחצי
שעה, פורץ לדירות האורחים המבלים במסיבה

שלו, וחוזר עם השלל. אני מעולם לא שדדתי
את האורחים שלי. השיטה שלי היתד. לגנוב
ביושר.״
״מדוע בחרת להעניש את החברה בדרך זו?״
״אילו הייתי רוצח, זה לא היה איכפת לאף
אחד. רק לגירצח עצמו. אבל אם גונבים ממי שהו
כסף, זה איכפת לו מאוד. זו הדרך היחידה
לדגדג את המצפון ולהחזיר את החברה למוטב.״
״אתה האמנת בשליחותך?״
״האמנתי וגם מאמין. סיימתי אותה! ברגע ש־ניכנסתי
חף מפשע לבית־הסוהר. זה עורר את
המצפון להרבה אנשים. כל מפקדי המשטרה
שהיו קשורים למשפט שלי — פוטרו. עמום בן־
גוריון׳ נאור׳ ירקוני. הצלחתי לטהר משהו, ואני
שמח שהקרבתי לשם המטרה שש שנים.״
עודנו מדבר כדברים האלו, והנה זרחו עיניו
בנוגה אלוהים ועטרת אורה סבבה את ראשו.
ויהי כראותי זאת, ואירא מאוד ואצעק אבי אבי
רכב ישראל ופרשיו. ואשתחו ארצה. כי קדוש
האיש.

ואז, רץ פתאום אבישר ממשרד התיירות, ו תפס
את המיקרופון. מה קורה כאן? זה מה
שקורה כאן :״נא לחזור למקומות. יש טעות.
נחמה מעין־חרוד מתבקשת לעלות לבמת את
מלכת עמק־הירדן! גברת חבקין, להחזיר את
התעודה, בבקשה.״
נחמה עלתה לבמה עם דמעות התרגשות ו נהייתה
מלכה. אבל החשמלים הגדולים כבר היו
כבויים והיה קר. האנשים הלכו הביתה. אבישר
הסתלק. אבל הוא שכח לבקש יפה סליחה מה גברת
חבקין, שעמדה בצד עם דמעות בעיניים,
אבל כבר לא של אושר.

הצבא הורו עד סוגרטוסים
איש קטן אחד הלך ושם מודעה גדולה בעיתון :
סמרטוטים מכל הסוגים, רק אצל רוזנקראנץ,
סחורה טובה, בזיל־הוזול, דרך סלטה .36
הלכתי להכיר את רוזנקראנץ. גיליתי שהוא
האיש הכי חזק במדינה. אבל הוא לא יודע
מזה. הוא מוכר לצה״ל סמרטוטים מאז קום
המדינה. בסוודרים הקרועים שלו ובגרבי־הניילון
מלאות־הרבבות, שהוא מוכר לפי לירה וחצי
קילו, מנקה החייל העברי תותחים, טאנקים
ורובים. אם מחר לא
יתחשק לרוזנקראנץ
למכור כמה טונות
סמרטוטים למשרד-
הבטחון, יחלידו ה תותחים.
לא תהיה
מחר מלחמה. ואנ שים
לא ימותו מחר
בקרב.

השימחה שגישבתה
ביום רביעי היה חג גדול בדגניה ב׳ .דגלים
לבנים כיסו את בית־אלישבע ושמונה מאות
אורחים׳ חברי הקיבוצים מעמק־הירדן, קראו ב עיון
את הבשורה הכתובה עליהם :״אכול דגים
— תאריך ימים.״ ״טוב מכוס חלב — שתי כו סות
חלב.״
מקהלת אפי נצר שרה בדביקות דתית עגב־ניה־עגבניה
והחברה רחל לוז, אשת יושב־ראש
הכנסת, היתד. אדומה מהתרגשות. בוחרים היום
את מלכת־המטבח של עמק־הירדן והיא שופטת.
זו הפעם הראשונה שחברות קיבוצים משתתפות
בתחרות, והחברה רחל סיפרה שלולא מא בקה
הנואש, מי יודע אם היו מרשים. היא
זוכרת טוב מאוד, שלפני 25 שנה נתנו לה ביד
תקציב יומי של 3גרוש לכל חבר, ואמרו לה
לנהל מטבח. פעם היא עברה על התקציב ב־2
מיל והיא קיבלה מקדיש לוז על הראש. היום,
תודה לאל, היא אומרת, היא מקבלת תקציב של
155 אגורות לחבר, והיא כבר יכולה להרשות
לעצמה לבשל כל יום דגים לחברים.
על הבמה ניצבו חגיגיים שמונה תנורי־חשמל
וסירים. לכל תנור היתד. צמודה מועמדת ש לבשה
סינור קצר עם פרחים. נחמה בן־ישראל
מעין־חרוד, וחנה סטיסון ממצובה ועוד שש מ מושבים
וטבריה. נחמה הכינה תרנגולת ממול אי׳
חבושים בחוטב־תפוזים. בעין־חרוד קור אים
לה רובינא של המטבח, אבל היא חושבת
שלא צריך להגזים, היא לכל היותר חנה מרון.
חנה ממצובה בישלה שלוש פרגיות ממולאות
בפטריות ואבוקדו. היא תיכננה את המתכון
חודשיים ולא ישנה חודש. היו לה כל מיני
לבטים מצפוניים אם זה יפה לגשת לתחרות,
אבל בקיבוץ שיכנעו אותה שזה לא נורא. נוגה
לב־גורן מכפר־יהושע הכינה קציצות מחבושים
וסיפרה לקדיש לוז שהיא הלכה לתחרות בכלל
לא כדי לקבל פרס, אלא כדי לנסות על השופ־טים
את התבשיל החדש, לפגי שהיא מעזה ל־הגיש
אותו לבעלה, מפני שהוא נורא קפדן ב עניינים
כאלו. יושב ראש הכנסת טעם קציצה
ואמר :״לא רע׳ לא רע, אבל אני אוהב יותר
חבושים שהם לא קציצות.״
תחיה מרדיקם מטבריה הקריאה שיר ש־חיברה
בעצמה לכבוד הדג־במיץ־עגבניות ש־ניטבת
לתחרות; ״המושט מהכינרת, והעגבניה
בת־העמק / ,שניהם זוג־החמד / ,לאדון ול־גברת.״
היא קיבלה מייד פרם שני.
״ועכשיו׳.״ הרעים ברמקול אריה אבישר, מ־משרד
התיירות .״ועכשיו! היכונו! היכונו! פרס
ראשון! הגברת אסתר חבקין מכפר־ברוך אל
הבמה. זכית בפרס ראשון. את מלכת עמק-
הירדן.״ בית־אלישבע רעד ממחיאות כפיים. ה־גברת
חבקיז עלתה על הבמה עם הילדים וה-
בעל. היא בכתה מאושר, ונישקה את בעלה,
שומר השדות .״אמרתי שאני אזכה, היתד. לי
הרגשה כזאת, ואתה לא האמנת,״ אמרה מלכת־המטבח
בדמעות.
לוז ברך אותה, הגיש לה את והתעודה, לחץ
את ידה ואמר בשאר־רוח :״אחרי ערב מרומם
כזה׳ אני נוכח לדעת, כמה עלובים הם הגברים
לעומת הנשים. היי ברוכה.״ ואחר־כך קמו כולם
והתחילו ללכת הביתה והחשמלים הגדולים כבו.

אבל הוא לא יודע
שהוא הכי חזק. הוא
בטוח שהוא הכי ח לש.
ולכן הוא לא
ישן בלילה. כי מצב רוזנמראנץ הסמרטוטים בארץ
חמור. קשה להשיג.
המחירים עולים, והוא מפסיד. אולי יפשוט את
הרגל. ולכן הוא שם את המודעה הגדולה הזאת
בעיתון. הוא החליט לא לסמוך עוד על משרד־הבטחון.
הוא
בן חמישים, והולך בשבת לבית־הכנסת.
יש אנשים הקוראים לו בלעג רוזנקראנץ שמאטס.
הוא אומר שאין לו מה להתבייש. שהוא
מכיר את ארתור בן־נתן ואת ההורים שלו עוד
מווינה.
העסק שלו נמצא בסלמה. ברחבה ענקית כמו
מגרש כדורגל. ערימות הסמרטוטים ניראות
מרחוק, כמו גיא־ההריגה בצבעים של רנואר.
הן מגיעות לגובה חמשה מטר. ושם, למעלה,
יושבות תמיד חתולות ומסתכלות למטה על
כלבי־השמירה החושפים שן.
על הרצפה מתגוללים פראקים מאובקים,
קרועים מתחת לבית־השחי. רוזנקראנץ אומר
שזה של אבא ;אבן. כל הבגדים של האנשים
החשובים בצמרת מגיעים אליו. יש לו סוכנים
ממטולה עד אילת.
יש כל מיני סמרטוטים. יש סוג אלף. יש
סוג בית. יש תוצרת־הארץ. יש תוצרת־חוץ.
השנה קנתה ישראל 100 טון סמרטוטים סוג א׳
מהולנד, ומכרה 400 טון סוג ב׳ לבלגיה.
המחירים עולים. אמריקה חדלה לקנות סמר טוטים
מישראל. ומחר חושב רוזנקראנץ לטלפן
למשרד־הבטהון, לבקש העלאה על כל קילו.
אם לא — יעשה שביתה. הוא לא ימכור יותר
סמרטוטים לצה״ל.
אבא שלו היה הסמרטוטר הכי חשוב באוס טריה,
וסבא שלו היה רב. גם הוא רצה להיות
רב. אך אביו הבריח אותו למכור סמרטוטים.
הנאצים לקחו לו את בל הסמרטוטים, והוא
עלה לארץ. יום אחד באה לעסק שלו אשה יפה
לבושה סמרטוטים יפים. הסמרטוטים היפים
ביותר בעולם, הוא חשב. חצאית צמר קרועה
מאחור, סוג ב׳ מצב טוב, וחולצת־משי לבנה,
בלי שני כפתורים למעלה׳ וקרועה מתחת לזרוע.
הוא. השתגע פתאום להושיט יד ולשלוח הכל
ישר לצה״ל לניקוי תותחים.
הם התחתנו. הוא לא חסך עליה כסף, וקנה
לה את הסמרטוטים הכי יפים במדינה. כך
נולדו להם שני בנים ומכונית. עכשיו הוא
האיש הכי חזק במדינה. אבל הוא לא יודע מזה.

פעמיים ביקר בונשט״ן בביתו ־ ובפעם
האיש הראשון שהופתע בעקבות הדראמה
שהתרחשה ביום השלישי האחרון, ברחוב
שקט בצפון תל־אביב, היה אלכסנדר יילף,
בעל חנות־ר,מכולת ברחוב ארנון .1השעה
היתד 9 ,בבוקר כשבחנותו הופיע אורח
נלתי־רגיל. הוא לבש פיג׳אמה, הילן־ יחף,
והתיישב על הריצפה מאחורי דוכן המכירות.
רק אז הבחין וילף בדם שניגר מראשו
של הזר.
״אני לא אחזור לשם. הוא ירצח אותי!״
מילמל הגבר. ורק עתה הכירו בעל־החנות
כאדם המבקר לעיתים מזומנות בבית הסמוך.
וילף
טילפן למגן־דוד־אדום וביקש לשלוח
אמבולנס. כעבור חמש דקות, משנוכח כי
האמבולנס לא מגיע, טילפן שוב, הפעם לתחנת
מוניו ת נורדון.

באחד מימי יולי , 1961 בשעה 12.30
בצהרים, נכנסו שלושה גברים לסניף
הפועלים בנחלת־יצחק. אחד מהם החזיק תת־מקלע
מטיפוס קארל גו סטב. השני איים
על שלושה פקידים צעירים של הבנק
באקדח מכוסה במטפחת. כל השלוש־,
הסתירו את פניהם בצורה שלא הותירה
מקום לזהויים.
הם ביצעו את מלאכתם במהירות, וכעבור
חמש דקות עזבו את הבנק כשהם נושא־ם
עמם תרמיל צד המכיל 7200ל״י — כל
מה שנמצא אותה שעה בקופת הסניח.
ברחוב ציפתה להם מכונית מורים, נהוגה
בידי שותף רביעי.
לאחר עשר דקות, כשהגיעה למקום ניידת
משטרה, לא נשאר בסביבת הבנק אף סימן
שיוכל להצביע על זהותם של השודדים.
בנק

וד שחה
הפיג־אמה

במונית התחנה הגיע הפצוע לבית־החולים
לשמו— מרסל חזן—
איכילוב, ופרט
למסורשום פרטים על
לא היה מוכן
ר,מיקרה. אך הרופאים שמצאו בגופו סימני
שלוש דקירות סכין — אחת בראש ושתיים
בגוף — מיהרו להודיע על־כך למשטרה
תל־אביב. ואז התגלו שתי עובדות יסודיות:
מרסל חזן יצא באותו בוקר זב־דם
מדירתה של טובה ברנשטיין, הגרר, ברחוב
ארנון ,3בקומה העליונה. החשוד בנסיון
לרצח — לפי גירסת המשטרה — היה
בעלה של טובה, שלמה ברנשטיין, היושב
בכלא דמון. בבוקרו של אותו יום קיבל
ברנשטיין חופשה קצרה, כדי לבקר אי.
אמו החולה. חיש מהר הוברר לחוקרי
המשטרה כי שלמה לא ביקר את אמו, אן
חזר לבית־הכלא בדיוק בתום חופשתו ה־קצובה.

זריזות
משמדתית
^ יאמת הדמים שהתרחשה ביום ה!
שלישי, לא היתד, אלא המשך ישיר
של הצגה אחרת, שהתקיימה לפני כשלוש
וחצי שנים. היא דמתה אז לסרט הרפתקות
מדרגה שלישית, שהסתיים כמו תמיד, ב־הפי״אנד
מושלם.

ואז ניפתח המיבצע הפנטסטי של מישטית
תל־אביב. לא עברו 24 שעות, וכל המעורבים
בשוד נעצרו. ההצלחה היתד, בלתי-
משוערת. בבית אחד החשודים נמצא הנשק
בו השתמשו לביצוע השוד. במקום אחר
נמצאו כל הכספים שנשדדו מהקופה בנחלת־יצחק.
לפושעים לא נשאר אלא להודות
באשמתם.
למרות הכחשותיו החריפות של דובר המשטרה,
היה ברור שסוכניה ידעו מראש
על מועדו ומקומו של השוד, ושמודיע
המשטרה היה גם מתכנן השוד לכל פרטיו.
כך יכלו חוקרי המשטרה לשים ידם על
הכסף השדוד.
בחקירת 1961 התברר שבתיכנון יביצוע
השוד היו מעורבים חמישה אנשים. האיש
החמישי, שתיכנן והשגיח על כל שלבי
הביצוע, לא נעצר מעולם ולא הובא לבית־המשפט.
ארבעת האחרים נשפטו בבית־המשפט
המחוזי, נידונו לתקופות מאסר
ארוכות.
לתקופה הארוכה ביותר נשפט אז שלמה
ברנשטיין, שכבר קודם לכן היה ידוע כאיש
העולם התחתון, מומחה בעל־עבר בגניבות
ושוד.
הוא נשפט לשבע שנות מאסר, ועתה,
כשיצא לאחת מחופשותיו הקצרות, חזר ל־

\ 1 | 1 *1 1 1ל 1י צועקת טוב ה ב רנ ש טיין, א שתו של הדוקר שלמה ב רנ שטיין,
(בת מונה משמאל למטה) לעברו של צלם העולם הזה. ב ת מונ ה

למעלה נראה מרסל חזן ב מי ט תו, בבי ת־חולי ס איכילוב, כ שלידו טוב ה הבלונדי ת וידידתה.

בית־הכלא כחשוד בנסיון לרצוח את אהובה
של אשתו.

אהבתה של בובה
ן* סק״דיך זה, לא היה העובדה היחידה
^ המקשרת את השוד בבנק הפועלים עם

אחו׳ הניקוו אצר הגותו: טובה(הבלונדית) עס חנותה

הדראמה שהתחוללה השבוע ברחוב ארנון.
כי כבר אז הופיעו בתמונה כל גיבורי
האירועים האחרונים, ויתכן שכבר אז נקשרו
הקשרים שהביאו לתקיפתו הנוכחית של
מרסל חזן.
האיש השני שהורשע באשמת השוד
המזויין ביולי , 1961 היר, לא אחר מאשר
חזן עצמו.
מרסל חזן — ״האיש בפיג׳אמה״ — בא
ארצה אחרי קום המדינה מהעיר ליון שבצרפת.
אחיו, ג׳ו חזן, שעלה ארצה יחד
עמו, היה כבר אז גנגסטר מקצועי, והוא
אשר גייס את מרסל לשורותיו של העולם
התחתון.
בתחילת דרכו נתפס מרסל בגניבות קטנות,
הודה באשמתו בחקירה ראשונה. אז
הכיר הגבר הבלונדי ויפה הפנים, צעירה
מעדות המזרח, הידועה בכנוי ״בובה״.
״בובה״ התאהבה בצעיר הצרפתי והסכימה
לעבוד עבורו כזונה, כדי למשוך אותו
מגניבות ולפרנס אותו בכוחות עצמה. אחרי
זמן מה חזר מרסל יחד עם חברתו לצרפת,
שם המשיכה ״בובה* בעבודתה.
אך האידיליה לא נמשכה זמן רב. השלטונות
הצרפתיים שמו עליה את ידם, גיר-
שור, בחזרה לישראל.
יחד עימד, חזר ארצה מרסל חזן. היה
זה רק חודשים מספר לפני שוד בנק הפועלים.
אז פגש מרסל לראשונה את טובה,
אשתו של שלמה ברנשטיין, אך את שלמה
עצמו לא הכיר עדיין.
טובה באה ארצה כילדה קטנה מפולין,
עוד לפני קום המדינה. בזמן שמרטל הכירה
היא היתד, חברתו של פורץ צעיר אחד,
פיניה בזפוזבנייה. כשנתפס פיניה באחד
מפשיעותיו, ונשלח לארבע שנות מאסר, נפגשה
טובה באיש עולם תחתון אחר, שלמה

השניה שלו סכין
ברנשטיין. הם התחתנו באותה עת שמרסל
ו״בובה״ שמו פעמיהם אל פאריז.

ידיד יתיר! מצרפת
למה ברנשטיין 34 יליד הארץ,
היה פורץ מילדותו. בראשית דרכו
הוא הצטרף לקבוצת הפורצים של שכונת
הקווקזים, בה נולד׳ ולכנופיה של שכונת
שפירא.
עוד לפני השוד המזויין בנחלת־יצחק,
היה לשלמה עבר עשיר. אך כשהתחתן,
ניראה כאילו נטש את עולם הפשע. הוא
רכש דירה מפוארת ברחוב גורמן, ופתה
משרד להשכרת משאיות. אלא שבדרך פלא
נשרפו משאיותיו של שלמה בזו אחר זו,
ועבור כל מכונית גבה ברנשטיין את דמי
הביטוח.
המשטרה פתחה בחקירות כדי לברר את
פשר שרשרת השריפות, והעניינים הגיעי
עד לתביעה משפטית שהוגשה נגד שלמה
על הצתת מכוניות. במהלך המשפט חל
מפנה בלתי־צפוי: עד התביעה העיקרי במשפט
שינה את עמדתו, טען שכל אשר
מסר במשטרה הוא שקר גמור. ברנשטיין
זוכה, ואילו עד התביעה נידון לשנת מאסר
על עדות שקר.
תקופה מסויימת לאחר־מכן החלה טובה
לעסוק בזנות, ובחוג ידידיהם הילכה שמועה
שהזנות משמשת רק ככיסוי להכנסות סמויות
של בעלה, שמקורן בגנבות, פריצות
והחזקת רכוש גנוב.
שלא כמו רוב ידידיו למקצוע, התגורר
שלמה באיזורי מגורים הנחשבים למכובדים
ביותר בעיר. אחרי שמכר את דירתו ברחוב
גוררון, רכש דירה חדשה ברחוב ארנון,
במרחק 100 מטר מביתו של דויד בן־
גוריון בשדרות קק״ל.
ערב כישלון השוד בבנק הפועלים בנחלת-
יצחק הורעו היחסים בין שלמה ואשתו,
והחלו הדיבורים הראשונים על גס. באותה
תקופה חזר מצרפת ידידה הוותיה של
סובה, מרסל חזן. היא קישרה בינו לבין
בעלה, התקשרות שהולידה אח כנופיית

האשה והדוש־כשהיא

עדיין

שע רו תיה

סובה ו שלמה ב רנ שטיין, בדירתם ה מ שו תפ ת, לפני
השוד בבנק הפועלים. ב ת מונ ה נראית טוב ה ב רנ שטיין,
ה ש חו רות, בטרם צבעה או תן והפכה ל ב לונזי ת זוהרת.

סרסל חזן — שו תפו לשעבר,
1 | 7של ברנ שטיין ב שוד הבנק —
הניצחי.
צלע במ שול ש עתה המהווה

שודדי הבנק. חזן לא היה חבר הכנופייד,
היחיד שהתקשר עם ברנשטיין באמצעות
אשתו. גם שודד אחר, השוטר לשעבר יוסף
נתנזון, הגיע לכנופיה בדרך דומה.
כך הפכה טובה לדמות מרכזית בחבורה
— לא נחשבה לאשת חבר רגילה.

״אהבה טהורה״
ך* ל הכנופיה הוכנסה לכלא, ואילו
^ טובה נותרה לבדה. היתה זו תקופה
קשה עבורה, כי פרט להחזקת הדירה ועול
הפרנסה, ואלצה טובה לדאוג לכלכלת בתה
בת השש, ולשלוח מזון ובגדים לבעלה
שנדד מכלא לכלא.
על הדרך בו התגברה סובה על קשייה,
למדה המשטרה מתלונות הדיירים בבית
מספר 3ברחוב ארנון. לפי התלונות היתה
טובה מארחת בביתה אנשים רבים, כששתי
ידידות צעירות מסייעות לה בכך. קרוב
לוודאי שכל מעשיר, בוצעו בידיעתו של
בעלה האסיר. ידידיו של שלמה מספרים כי
אכן ידע הבעל ממה מתפרנסת אשתו, אך
נהנה מרווחיה, לא הביע מעולם התנגדות
לכך.
תלונותיהם הרבות של הדיירים נגד
שכנתם מהקומה הרביעית, נשאו לבסיף
פרי. הדיירת וידידותיה נדדו מרחוב ארנון,
העבירו את עסקיהן למקום אחר.
שמואל ביקר מפעם לפעם בביתו, קינא
בלהיטות לאשתו,, .כשהרווחתי כסף בשביל
לשלוח לו חבילות, לא היה איכפת לו,״
התלוננה השבוע טובה בפני אחד מידידותיה.
.אבל כשרציתי לעשות משהוא בשבילי,
בשביל אהבה טהורה, אז הוא השתגע.״
אבל קנאותו של שלמה לא הפחידה את
חזן, שסיים את תקופת מאסרו לפני תשעה
חודשים, הירבה לבקר בביתה של סובה
ברנשטיין.

״החיים שלנו דם חיי לילה״
* * 11קרה ביום השלישי האחרון בדירתה
של טובה ברנשטיין? גם טובה וגם

הנדקר, מסרו למישטרה את גירסתם, עליה
חזרו השבוע באזני כתב העולם הזה.
.אין לי מושג מה קרה אתי,״ הצהיר
מרסל חזן בחדר בית החולים איכילוב,
כשלידו ישבה אשד, בלונדית, עם תחבושת
על אזנה וסימנים כחולים מתחת לעיניה.
״אנחנו ישנו ולא ראינו מי נכנס לחדר.
בתשע בבוקר אנחנו תמיד ישנים, כי החיים
שלנו הם חיי לילה. לפתע התעוררתי פצוע.
הרגשתי •שהדם שותת ממני. ירדתי למכולת
והזעקתי טכסי ובאתי ישר לבית־החולים.
שום דבר יותר לא ראיתי. לכן אין באפשרותי
לספר פרטים נוספים.״
הוא חזר בעקשנות על הגירסה הזו גם
בפני חוקרי המשטרה, סירב למסור פרטים
נוספים.
גם טובה, הבלונדית שישבה ליד מיטתו,
חזרה על אותו הסיפור :״מישהו היכה אותי
בזמן השינה ואינני יודעת מי זה. לא ראיתי
שום אדם מוכר.״
אבל למישטרה יש יסוד סביר לא להאמין
לסיפור השניים, כי חוקריה בקיאים
עד לפרטי פרטים בסיפור האהבה והקנאה
שמקשר את טובה, שלמה ומרסל — המהווים
יחדיו את המשולש הניצחי.
לפני תשעה חדשים נפגש מרסל עם
טובה .״היתד, זו פגישה ידידותית גרידא,״
סיפר מרסל. .אבל מהר מאד הפכו יחסיני
לאינטימיים יותר. התחלתי לבקר אצלה
יום־יום והיינו׳ מאושרים.״
סודותיו של סיפור האהבה החדש לא
הגיעו לכלא דמון, בו ישב לאחרונה בעלה
של טובה. אבל לפני חודש בא שלמד,
לביקור בביתו. היתד, זו חופשה לצורך
פגישת בני הזוג, והנהלת בית־הסוהר הו־דיעה
לטובה מראש על מועד חופשתו של
הבעל.

.עשמס^רע^
ד כשהגיע שלמה לביתו, לא פגש ב־
^ טובה, שמע כי אושפזה ביודזזולים.
שלמה התלונן באזני אחד מחבריו כי יצא
לחופשה אחרי תקופה ארוכה ולא מצא
את אשתו. הידיד עודד אותו, הפגיש אותו
עם זונה צעירה, טירונית במקצועה. שלמה
לקח אותה לדירתו, אך כשהגיעו לשם פרצה
הזונה בקריאות השתאות :״מד, זה? באנו
לדירה של טובה?״ ״גם את מכירה את
טובה?״ שאל הבעל המופתע .״בטח,״ ענתה
הנערה ,״היא חברה של מרסל.״
שלמה נתקף זעם, חיבל ברהיטי הבית
ושבר את מכשיר הטלפון. מלא מרירות
חזר לכלאו. מה קרה אחר כך? הוא מצא
נימוק סביר כדי לקבל חופשה נוספת, הגיע
הביתה בהפתעה כדי לתפוס את שני הנאהבים.
לפי גירסת המשטרה, הפתיע את
השניים במיטתם, דקר את מרסל ופצע את
אשתו בפניה.
מרחוב ארנון נסע שלמה במונית אל
אחד מידידיו, המתגורר בדרום תל״אביב.
״דקרתי את מרסל,״ סיפר לידידו. .אני
מפחד שרצחתי אותו. לך לברד מה קרה

הידיד מיהר לרחוב ארנון, ומצא את
הבית מלא שוטרים. הוא בירר פרסים על
מצב הפצוע, חזר לביתו ובישר לשלמה:
״הכל בסדר, תחזור לדמון.״
בבית החולים איכילוב, שם שכב הפצוע,
הוא אמר לידידיו הרבים שבאו לבקרו. :הוא
היה יכול להרוג אותנו. אבל כנראה שאנחנו
כמו עשבים רעים, שאי־אפשר להפטר מהם
לעולם.״

סיטוה האישי שו האשח שנוחה עם מאהב;
הבריחה סיפרה השבוע שרה פהן לכתב
״העולם הזה״:

בעצמי. אבל הרופא בדק אותי ואמר שאני
צריכה לשכב במיטה, מפני שאני בהריון,
״אז חזרתי לאמא שלי והתחלתי לעבוד
בתפירה. אחרי שבוע הלכתי לעשות הפלה
וזה עלה לי 130 לירות.״

באתי הביתה מאיקסאל. היה זה יום
שישי אחרי הצהרים וכל בני המשפחה היו
בבית. הם ראו אותי והתחילו לצחוק:
״ידענו שאת תחזרי. שום יהודיה לא תסבול
ערבי.״ אחרי יום או יומיים בא אלי השוטר
חייק מנם־ציונה ולקח אותי למישטרת רמלה.
הוא אמר לי שקצין חשוב מהמטה הארצי
רוצה לדבר איתי.

הסיוע המישטרת*

ץ *,וכן ששרה לא היתד, מוכנה להסביר
^!) בביתה את הסיבה האמיתית שבגללה

שרה כהן ואחמד מוהדי
צריף דולף הוסתר על־ידי גוש הבניינים
של העיירה הקטנה בצפון הארץ. שכנו
בו — מול בית־הקברות המקומי — שני
צעירים שנסו מפני העולם כולו. הם ברחו
ממשפחותיהם, מידידיהם וממישטרת ישראל.
נגדו תלוי ועומד מישפט חמור: נסיון
חטיפה לשם רצח. אך המישפט המאיים עליה
חמור לא פחות. היא נאשמת על־ידי משפחתה
בעבירה על חוקי שמירת טוהר הגזע. כי
שרה כהן, היהודיה הכשרה, העזה והתאהבה
בצעיר הערבי אחמד מוהדי (העולם הזה
.) 1423

בחדר החשוך למחצה אין כמעט רהיטים.
שולחן אחד וארבעה כסאות, ומזרון צר
מכוסה בשמיכות. אלה בלבד משמשים את
שרה ואחמד בחייהם היומיומיים. אבל לא
על כך הם מתלוננים. גם בתנאים כאלה אפשר
לחיות באושר, במיוחד לאחר פרידה
ממושכת ומלאת צער. אך על אושרו
של הזוג מעיב צל חמור אחר.
״אני מפחדת. אני מפחדת נורא,״ ממלמלת
שרה ביראה .״אני מפחדת שביום אחד או
בלילה. חשוך, יבואו וירצחו אותנו.״

המשמר המשפחתי
ך* מפנה הדרמאטי חל מיד לאחר היו
) שיבה הראשונה של בית־המישפט שדן
בעניינם של אחמד וחבריו. זה קרה לפני
שבועיים.
שרה זומנה לישיבה כעדת תביעה ראשית,
אך למרות דרישותיהם החוזרות ונישנות
של שני פרקליטי הנאשמים, לא ניתנה לה
האפשרות לעלות לדוכן העדים ולמסור את
עדותה.

היה זה ויון סוער ומלא הפתעות. שני
עורכי־הדין הצעירים — אמנון זכרוני ודויד
רימלט — לחמו בתקיפות, לא פסחו
על שום סתירה שנתגלתה בעדויותיהם של
בני משפחת כהן. משפחתה של שרה האשימה
את אחמד בנסיון לחטוף אותה מביתם,
אך התובע נמנע מלקרוא את שרה —
גיבורת נסיון החטיפה — לדוכן העדים.
בזמן הישיבה נשמרה שרה בקפדנות על־ידי
בני משפחתה, כשמסייעים לידם שליחיו
של יחזקאל — בעלה לשעבר. אך את דעתה
על העניין הביעה לאחר מכן: בתום הישיבה,
כשהמשפחה יצאה מבניין בית־המשפט המחוזי
בתל־אביב, חמקה שרה, פנתה לכיוזן
הפוך, ועלתה למכונית זזיליס שחנתה במקום.
במכונית, שהסתלקה במהירות, חיכו
לה אחמד וחבריו.
חודשיים לפני כן נעלמה שרה בצורה
דומה מהכפר הערבי איקסאל, בו התגוררה
עם אהובה אחרי שהתגרשה מיחזקאל. אח־מד
חיפש אותה אז בביתה בראשון־לציון,
ביקש להיפגש איתר, כדי לשמוע הסבר על
מנוסתה הבלתי מובנת. אבל כל אותה עת
היתד, שרה נתונה לשמירה קפדנית. היא
הצליחה רק לשלוח מכתב לאחד מידידיו
של אחמד, בו כתבה :״בזמן האחרון התחילו
כל אנשי הכפר לבוא בשביל לראות את
היהודיה. אתה מתאר לעצמך איך זה כואב.
״כל ערב הייתי בוכה נורא. אחמד היד.
שואל אותי מה קרה לי, ואני הייתי עונה
לו שנזכרתי בילד שלי. אבל זה לא נכון.
אני נזכרתי שאין לי בית ולא כסף ולא
כלום. איך אני אביא ילד?
״בזמן האחרון הרגשתי את עצמי חולה.
אחמד לקח אותי לרופא. אני הייתי בטוחה

נשיקה בדור לעבודה

נותנת שרה כהן לאחנזד אהובה, בפתח
צריפס העלוב, חסר הח שמל והמיס.

אחמד ושרה החליטו להתחתן, וכבר פ ת חו בסידורים להתאסלמותה של שרה אצל קאדי.

עזבה את אחמד. אבל גם ללא הסברים
חשדו בה קרוביה. עובדת התקשרותה עם
ערבי ניראתד, בעיניהם כפשע חמור נגד
המשפחה. הם עשו כל מאמץ כדי לנתק אותר,
סופית מבחיר ליבה, לא היססו להכניסה
לכלא לתקופה ממושכת. סייעה בידם משטרת
נם־ציונה.

ובאמת, ברמלה, בתחנת המישטרה, נפגשתי
עם קצין בלבוש אזרחי שהיה בן 40 לפחות.
הוא שאל אותי למה עזבתי את איקסאל.
אחר כך שאל האם אחמד רצה להכריח
אותי שאעבוד בשבילו בתור זונה. כשעניתי
לו שלא, אמר לי לגשת מהר למישטרת
נס־ציונה ולמסור איזושהי הודעה שתעזור
למישטרה לעצור את אחמד .״את מוכרחה
לעזור לנו,״ אמר הקצין .״בלעדיך אנחנו
לא יכולים לעשות כלום.״
גם בבית, כשסיפרתי על השיחה במיש־טרה,
אז אמי ודודי, פואד דרוזיש, לחצו
עלי שאלך ואגיד במישטרה שאחמד איים
עלי ברצח, אפילו שזה לא נכון. הם חזרו
על זה יום־יום ושעה־שעה. אמרו לי שרק
כך אני יכולה לחזור לחיי המישפחה.
סוף־סוף בא חייק ולקח אותי במכוניתו
הפרטית, והביא אותי לתחנת המישטרה בנס-
ציונה. חייק הוא שכן שלנו, וכמעט בן
בית. הוא היה נוכח בזמן שאני מסרתי את
הודעתי לסמל הראשון של התחנה.

״אנחנו יהודים״

|95י^ 3| 38£

1ך *11111 אומרת שרה לאחמד ה שוכב על מזרונס
כן מתחיל יו מ ס
^ 1 0היחידי של בני־הזוג.

ה שיגרתי של! ה שניים, המסתתרים מפני מ שפחותיהם וידידיהם.

ארוחת צהר״ם

מוג שת על הרהיט היחידי בביתם
ה מ שותף של שרה ואחמד
— שולחן. בינתיים יש לזוג הצעיר חו ב של 100 לירות במכולת.

י אחד מהימים בא אלי בחור עם
עניבה ועם חיק ביד, ואמר לי שהוא
עתונאי. הוא שאל אותי למד, עזבתי את
איקסאל ולמה אני לא רוצה להיפגש עם
אחמד. הוא דיבר אתי בנוכחות כל המשפחה
ואני פחדתי להגיד לו את האמת.
הוא אמר לי בסוף :״אנחנו יהודים ולא
צריכים להתקשר עם הערבים. אסור לנו
ללכלך את שמנו.״
אחר כך נודע לי שהוא סיפר לאחמד
שאני קבעתי איתו פגישה, ושהוא נתן לי
30 לירות. הוא לקח את ד,־ 30 לירות האלה
מאחמד. קראתי לפני חודש בעתון שהוא

במדינה

הערבי -שהועמד לדיו כנאשם בחטינתה

הגד ולה
נעצר, ושהוא בכלל לא עתונאי אלא רמאי.
אבל אז לא ידענו על זה. לא אני, ולא
אחמד.
וכך בא היום החמישי ההוא, שבו כאילו
אני קבעתי פגישה עם אחמד על־יד היקב
בראשון־לציון. השעה היתד, תשע בערב.
הייתי עייפה. הלכתי לחדר השני למיטה
שלי, כי רציתי כבר להחליף בגדים כדי
לשכב לישון. פתאום שמעתי דפיקות בדלת.
אמא אמרה :״תיכנסו!״ הדלתות נפתחו וקול
זר שאל :״האם נמצאת פה בחורה בשם
שרה?״
הלכתי בכיוון הדלת ואמרתי :״אני שרה,
מה אתם רוצים?״ שני גברים זרים עמדו
מאחורי הדלת במרפסת שלנו. אחד מהם
אמר :״תצאי, עתונאי אחד רוצה לדבר
איתך.״ אמרתי לו שאם מישהו רוצה לדבר
אתי שיכנס. הם פנו אלי שוב :״למה את
קבעת פגישה עם עתונאי ולא באת?״ עניתי
שלא קבעתי פגישה עם אף אחד, ואני
לא מבינה על מה מדובר.
הם עמדו מאחורי הדלת ואני במרחק של
מטר מהם. בינינו עמדו אמי, דודי, ודודתי
שימחה. אמי, שהבינה שאחמד שלח אותם,
התחילה לצעוק :״תסתלקו מכאן מיד! אני
אקרא לשכנים! שהרגל שלכם לא תדרוך
פה!״ הם הלכו. הסתכלתי דרך החלון וראיתי
את אחמד במכונית.
אמי אמרה :״הם באו לחטוף אותך. אילו
לא צעקתי היו בטח חוטפים אותך.״ צחקתי

מזה. אבל אמא חזרה שוב ושוב על השטויות
האלה ומיד רצה למישטרה. שעה אחרי
זה היא באה עם ניידת מישטרה שבה ישב
סמל משטרה בשם דייג. דייג לקח ממני
עדות, אצלנו בבית, בנוכחותה של כל ה־מישפחה.
הוא רשם את הכל, מה שאמרתי
אני ומה שאמרה אמא במקומי. אחר כך
חתמתי על זה מה שהוא כתב. ואיך הייתי
יכולה לא לחתום?

בידוי כגיידת

£ן ד 1ריזה דרש ממני דייג לנסוע איתו
\ £ולחפש את אחמד בכל מיני מקומות ב־ראשון־לציון.
נסעתי שקטה, כי הייתי בטוחה
שאחמד לא נמצא בראשון־לציון. ידעתי
שבאותה תקופה הוא ישן ברמת־השרון.
דייג ציודה עלי להביא אותו לידידו היהודי
של אחמד, ושם דרש ממנו שיחזיר
לו את כל הנגטיבים מהתמונות שבהן רואים
את אחמד ואותי. הוא לקח את הנגטיבים
ולא רצה להחזיר אותם. נסענו בניידת רק
שניים, דייג ואני. דייג אמר אז :״אם אני
אתפוס הלילה את אחמד אני אגמור איתו.״
כך הסתובבנו עד שעה ארבע לפנות
בוקר. חזרנו בניידת המישטרה דרך הפרדסים.
פתאום דייג התחיל לחבק אותי ולעשות
עוד כל מיני דברים אחרים. אמרתי
לו :״איך אתה לא מתבייש? מה אתך? יצאת
איתי לבלות או בתפקיד?״ הוא הסביר לי
שזה ככה סתם, שהוא מתייחם אלי כמו
לבתו. אוי־ואבוי אם הוא עושה דברים כאלה
עם בתו.
בתחנת המישטרה הוא אמר לי שאני
צריכה לחתום על הפרטיכל, על כל החיפושים
שלנו, ולקח אותי לחדר נפרד. שם
שוב התחיל עם השטויות שלו, אבל אמרתי
לו שאצעק. אז הוא החזיר אותי הביתה.

״אחסר חף מכד 5שע״

בה החוזר מהעבודה. לפניה מ שתרע נוף
קבוע והרגוני — בי ת הקברות של העיירה.

4ארקדייג היה מבקר אצלי באותו
/זמן בביתי. כל יום בא אלי גם השוטר
זהבי, שדיבר אתי כדי שאני לא
אשנה את דעתי. פעם בא אלי אפילו
הקצין שטינברג, מפקד מישטרת נס־ציונה,
ואמר שאם אני אשנה את עדותי שמסרתי
למישטרה, הם יכניסו אותי לשלוש שנות
מאסר בעד מסירת הודעה כוזבת.
אבל אני הייתי מוכנה אז לעשות את
הכל כדי להציל את אחמד• ראיתי את
תמונותיו בהעולם־הזח ואז, מהכתבה, נודע
לי שאחמד יצא ממעצר. התחלתי לחפש
אותו. הלכתי לידידו וביקשתי ממנו שיפגיש
אותי עם אחמד. סוף־סוף סידרנו את הפגישה.
יצאתי אז מהבית בשעה שש וחצי
בבוקר, כשאמי יצאה לעבודה, ונסעתי בטכסי
ספיישל לתל־אביב, בשעה 11 כבר
חזרתי, ואיש לא הרגיש שהסתלקתי.
הייתי במצב נפשי נורא, ולא ידעתי מה
לעשות בכדי להוציא את אחמד מהצרה. הכנתי
בנזין ורעל עכברים וחשבתי להתאבד
אם יכריחו אותי לחזור לבעלי לשעבר.
שלושה ימים לפני מועד המישפט שלחתי
מכתב. כתבתי את הכתובת :״לכבוד
אדוני השופט בבית־המישפט המחוזי, הל־אביב.״
חשבתי שככה זה יגיע.
במכתב הזה כתבתי את הכל. חזרתי
אולי 100 פעמים :״אחמד חף מכל פשע.״
הודעתי שאני מסרתי עדויות שקר וכתבתי
על כל השיחות, גם במישטרה וגם בבית.
כתבתי גם על כל מה שהיה עם דייג.
כתבתי שהמישפחה שלי רוצה להחזיר אותי
לבעלי הקודם, ושאני אמות אך לא אחזור.
אחרי הכישפט הלכתי עם אחמד. כמובן
שאחמד ידע כבר מראש שאני אלך איתו.
את התכנית קבענו כשנפגשנו בתל־אביב.
יום קודם לכן הצלחתי להבריח את הבגדים
שלי מחוץ לביתי. וכך הגענו ישר
לצריף הזה.
עד כאן ספורה של שרה.
בנתיים מתגורר הזוג בצריף שאין בו
חשמל, אין בו מים ואין בו נוחיות. בימים
לא גשומים עובד אחמד בחפירות,
אך בימי גשם הוא נשאר בצריפו, מתכנן
את צעדיו הבאים.
כי המש&ט נגד האדם שהעז לשביר
מחיצות לאומיות, עומד להתחדש בשבוע
הבא.

(המשך מעמוד ) 12

מאחיהם הזקן תקופות ארוכות של מאסר.
20 אלף ל״י — למי? ד״ר שמואל
ברנט היה בזמנו אישיות ידועה בעולם
הרפואה התל־אביבי. עוד בזמן מלחמת
השיחרור רכש בית־חולים פרטי ברחוב לי־לינבלום,
ניהל אותו בהצלחה רבה.
אך במרוצת הזמן הלכו עסקיו של בית־החולים
ופחתו. גם בריאותו של ד״ר ברנט
עצמו התרופפה משנה לשנה, עד שנאלץ
למכור את בית־החולים תמורת 200 אלף
ל״י, לקבלן שעמד להרוס אותו ולהקים
במקומו בית משותף. חודש לאחר המכירה
נפטר ד״ר ברנם, בהשאירו אחריו אשה,
ילדה קטנה ושני אחים. כולם היו שרויים
באבל כבד.
שאלת הירושה נראתה פשוטה: כל רכושו,
יחד עם 200 אלף הלירות, שקיבל ימים
ספורים לפני מותו, הגיעו לבתו ולאשתו,
כיורשות יחידות. אך חיש מהר התברר
שהעניינים אינם כה פשוטים: שני אחיו של
שמואל באו בטענה שחלק מן הכסף מגיע
להם. הם פנו לעורך־דין תל־אביבי, ובאמצעותו
הגישו תביעה משפטית, אליה
צירפו שתי הצהרות כתובות במכונת־כתיבה
על טופסי בית־החולים, וחתומות בידי ד״ר
ברנם עצמו.
באחת ההצהרות כתב ד״ר ברנט, שהוא
חייב לאחיו מיכאל סכום של 8100ל״י,
כמשכורת בעד 18 חודשי עבודתו בבית״
החולים, ו־ 2500ל״י כמתנה תמורת מסירותו
של האח במשך שנים רבות. ההצהרה
השניה היתד, צנועה יותר: ד״ר ברנט הצהיר
שהוא קיבל מאחיו צבי הלואר, בסך עשרת
אלפים ל״י.
מספר הטלפון מספר. משם התפתחו
העניינים בכיוון בלתי־רצוי לשני האחים.
האלמנה הצהירה כי שני המיסמכים מזויי־פים,
והמשטרה פתחה בחקירה שהביאה
למסקנות מעניינות ביותר• התברר שמיכאל
לא עבד מעולם בבית־החולים של ד״ר
ברנט, רק קיבל רשות לישון בו כשהסתכסך
עם אשתו ונאלץ לעזוב את ביתו. הוא גם
לא עשה מעולם טובות לאחיו המבוגר, אלא
להיפך: שמואל הילווה לו סכומים קטנים
עד שנמאס לו, והוא גירש את האח הלא־יוצלח.
החקירה
אף גילתה בי שתי ההצהרות,
הנושאות תאריך של סוף , 1959 נשאו את
חותמת ביודהחולים, ובה מספר טלפון
אשר שונה שנתיים ל&ני כן. המשטרד מצאה
גם מכונות־כתיבה שבהן הודפסו שתי ההצהרות:
אחת השתייכה למשרד מסויים בתל־אביב,
והשניה לנמל חיפה, בו עבד צבי
במט.
הריב המשפחתי על הירושה הסתיים בסוף
החודש שעבר. בית־המשפט המחוזי בתל־אביב
הרשיע את שני האחים בזיוף מיס־מכים,
דן את מיכאל ברנט לשנתיים מאסר
ואת אחיו צבי לשנה אחת.
אכזיב הרעיון הגו א ל
״אין משרד ממשלתי אחד, שלא תמצא
בו תיק עבד, על אכזיב,״ נאנח השבוע
אלי אביבי באוזני ידידים שבאו לבקרו. הגבר
שהחל את פרק חייו בגליל, כמתי
בודד בכפר הערבי הנטוש, ציין את העובדה
מתוך חרדה. שכן, למרות התיקים ה־עבים
ולמרות נכונות כללית לעזור לו, מצא
את עצמו נתון במצב קשה. המועצה האזורית,
שנלחמה בו מזה שנים, הצליחה לסגור
עליו מכל עבר. בראותה בו גורם מפריע,
שאינו מאפשר ״פיתוח״ מתוכנן וצעקני,
הודיעה לו יותר מפעם על כוונתה לסלקו
מאחת הפינות היפות ביותר בארץ. אך
אלי, המאוהב במקום, התעקש, לא נטש
את אכזיב.
המועצה אחזה בנשקה המינהלי, וכשהחל
אביבי מקבל אורחים־בתשלום באכסנייתו,
תבעה אותו למשפט על ניהול עסק ללא
רשיון. הוא נקנס, נדרש על־ידי השופט להשיג
רשיון. כאשר פנה למועצה האזורית,
נדחתה הבקשה. מכיוון שבלי האכסנייה לא
יכול היה להמשיך ולהתקיים, הוסיף אביבי
לקבל אורחים־בתשלום. שוב הוגש נגדו
משפם על־ידי המועצה, ושוב נקנס.
השבוע עמד בפני משפט נוסף. הפעם,
הסבירו לו, צפוי פסק־דין חמור מאוד: קנס
עד 1500ל״י, ואולי גם הוצאת צו להריסת
האכסנייה. כל ידידיו של אביבי במשרדים
השונים לא יכלו לעזור לו יותר. התיקים
המלאים העידו על נסיונותיהם הקודמים,
אשר כולם לא הועילו. אז, בשיחה מיקרית
עם ידיד, צץ הרעיון הגואל.

אגודת אוהדים. יעץ לו הידיד :״למה
לך ללחום בחזית שכופה עליך המועצה המקומית?
למה לך לבקש רשיון ממנה, מתוך
בטחון שלא תקבלו? למה לך להחזיק
את האכסניה כעסק, ולתת בכך תואנה למועצה
המקומית?״
״למה?״ תמה אביבי ,״כדי להתקיים במקום
הזה.״
הפתרון שנתקבל: אלי אביבי יקים אגודת
שוחרי אכזיב, אשר אליה יצטרף כל
אזרח בישראל המאוהב בפינת־החמד והרוצה
בקיומה ובהמשך סיגנונה המקורי. כל
מצטרף יקבל פינקס־חבר וסמל מיוחד, אשר
יקנו לו זכות לבקר ולהימצא בשטח כרצונו,
להתאכסן ללא תשלום, ליהנות מן המוזיאון
ולבלות בבניין הערבי שלפני שנתיים שימש
מועדון־לילה. הוא לא ישלם דבר תמורת
הנאות אלה, ולכן לא ייחשב המקום לעסק
המצריך רשיון.
אוהדי המקום יתחייבו לטפחו ולהבטיח
את עתידו. הדרך: תשלום דמי־חבר שנתיים,
בסך 25ל״י, אשר יוכנסו לקופת אגודת
שוחרי

אכזיב.

אחד מחבריו של אביבי, עורך־דין תל-
אביבי, כבר התנדב להקים את האגודה כחיק•
אלי אביבי, אשר ירכז את דמי־ד,חברים
בהיותו גיזבר האגודה, יוכל להבטיח
את המשך קיומו וטיפוחו של המפעל. יחד
עם זאת יובטח גם המינימום הדרוש לו
למחייתו.
למועצה המקומית, הוא מקווה, לא יהיה
מתחון־פה. הוא מצפה עתה להיווכח, תוך
כמה זמן ישלחו 100 החברים הראשונים
של האגודה את דמי־החברות השנתיים שלהם
לביתו באכזיב.

דרכי חיים
ירושתו של־ אויהנר׳
ירושה בלתי־צפוייה, בסכום של 195
אלף לירות ישראליות, נפלה במפתיע, לפני
כחודש ימים, לידיה של צעירה בת עשרים,
תושבת רמת־גן.
הסיפור על הנערה הצעירה, הענייה, שזכתה
ביום בהיר אחד ברכוש כה רב, פורסמה
בראש העמוד הראשון של מעריב ב־ 5בינואר
— ללא שם הנערה, אך בצירוף
הפרטים האחרים:
הצעירה ביקרה את אחותה בניו־יורק.
באחד מטיוליה בעיר הגדולה נקלעה במיקרד,
ללוויה באולם של קברן. מישהו לקח שם
את שמה וכתובתה. לאחר יותר מחצי שנה
קיבלה ידיעה, כי לזכותה עומד סכום של
195 אלף לירות, חלקה בעזבונו של אדם
ערירי ללא קרובים. מסתבר כי המת, ש־ללווייתו
נקלעה, כתב בצוואתו כי את כססו
יירשו אותם אלמונים שיבואו במיקרה ויהיו
נוכחים בלווייה.
לאמהאצבע. כל מי שהחליט, בעיק-
בות ידיעה זאת, להפסיק לעבוד ולהתחיל
ללכת ללוויות, יכול לחזור בו מהחלטתו,
לשוב לעבודתו. כי הסיפור כולו, מתחילתו
ועד סופו, לא היה ולא נברא.
הידיעה דמתה במקצת לסיפורי או׳הנרי
או דיימון ראניון, עוררה רינונים בחוגי
העתונאים.
השבוע הסתובב באותם החוגים סיפו־אחר:
צבי לביא, בעל הרשימה, בילד, ערב
בחברת ידידים שערכו לו מתיחה. הם
סיפרו לו את הסיפור הבדוי על כל פרטיו,
והוא פרסם אותו בעיתונו. לאחר שנודע
הדבר, נקרא לביא למערכת, קיבל נזיפה
חמורה מהעורך.
הגיב על כך צבי לביא :״אני מוכן להשבע
שהסיפור הוא אמיתי. הוא אמיתי כמד
ששמי צבי לביא. אני חושב שמישהו פשוט
רצה לעשות לי עניינים. את החוט הראשון
של האינפורמציה מסרה לי חבת־ ,שלי.
מסיבות שונות איני רוצה להזכיר את שמה.
אני הולך איתר. כבר שנה וחצי וסומך
עליה במאת האחוזים.״
״במו עיני ראיתי את הנערה, והיא השביעה
אותי לא לפרסם אתי שמה. אפילו
שמעתי את ד,אמא שלה אומרת לעורך־דין:
,תראה כמר, הבת שלי פקחית, שהיה לה
שכל ללכת ללוויה של גוי׳ .זד, אמנם סופר
לי בחוג ידידים על־ידי ארבעה אנשים. אבל
זה לקח לי כמה ימים עד שפירסמתי את
הדברים. לפני זה בדקתי אותם היסב, ר
וידאתי שהם נכונים.
״מה יש? גם או־הנרי לא מצץ אח
ידיעותיו מהאצבע!״

אנשים
מערן־ שדמשק או ת
במסיבת יום־ההולדת ה־ 16 של הכנסת׳
הונחה על שולחן היו״ר עוגת־ענק שכללה
את סמל המדינה משוקולד. נשיא המדינה,
זלמן שז״ר, התעניין כל הזמן :״מי אפה
את העוגה?״ לבסוף התנדב אחד הצלמים,
בירר במטבח שאת העוגה אפה קונדיטור
הונגרי תושב טבריה. תגובתו של שז״ר:
״נו, במקום שחברי הכנסת יאכלו זה את
זר, כל השנה, מוטב שיאכלו את העוגה
המתוקה הזאת. ומכיוון שזה ראש השנה
לכנסת, אני מברך אתכם לשנה טובה ועוגה
מתוקה לוי אשכול, שהיה במצב
רוח מרומם, זכה להערה מאשתו מרים,
כאילו שתה קצת יתר על המידה. אשכיל
הרים את הכוסית הריקה והסביר :״זה לא
יותר מדי, אבל עירבבו לי וודקה עם
עוד כמה דברים, עשו לי מערך של משיי
אות וזה גורם לי לכאב ־ ראש
רגע עבר לידו מזכיר הכנסת משה רוזטי.
אשכול תפס אותו בדש מעילו :״שמע,
שמע, מתי יהיה גמור כבר בנין הכנסת?״
השיב רוזטי ברוב ענווה! ״אני מקווה שעוד
שלוש שנים, ושם יהיה אולם־קבלה ל־3000
איש.״ האיץ בו אשכול :״לא אכפת לי
שזה ימשך גם חמש שנים, אבל העיקר
שיגמרו את זה.״ כאן התערב ח״כ אגודתי
ישראל מנחם פרוש :״תוך חמש שנים
יבוא בוודאי המשיח.״ הסכים אשכול:
״ודאי, ודאי, את החמור כבר רואים.״ •
אבירי כרגיל נתגלה חבר־כנסת מנחם
בגין, שבאותה מסיבה עבר בין האורחים
והציג את אשתו בגאווה * .סגנית יושב־ראש
הכנסת, ח״ב המפד״ל טוכה סנהד־ראית,
נראתה בעיקר ליד המיזנון העמום,
כשהיא מעודדת כמה נשים דתיות :״תאכלו
מהנקניקיות, זה כשר, על אחריותי.״ באשר
העיר אחד מעובדי הכנסת :״זאת לא שאלה
של כשרות, זו שאלה של דיאטה,״ השיבה
הח״כית בחיוך :״אני מחשיבה רק את
הדיאטה הרוחנית!״

מי דו ץ; של מתפטרים [
זוג תיירים ניגש בטרקלין מלון דן למי
שהיה פעם רמטכ״ל ושר בישראל, שאל בחרדה
:״האם אינך משה דיין?״ דיין חייך

חיא
״היו חורגים אותי. לא הפסיקו לגעת, למ שוך...״
ספר בתל־אביב. כאשר נכנם לאולם ראה
לפניו המון ראשי־שיבה. תגובתו: הרצאה
על הנושא :״אין דבר טוב לחינוך מפרישת
מנהלים מזדקנים לפנסיה השבוע נערכה
מסיבה בבית סוקולוב, במלאת 25 שנה
לכהונת משה רון כמזכיר אגודת העתונאים.
ההזדמנות נראתה כשרה בעיני ראש עירית
תל־אביב לעריכת חשבון :״אתם העתו־נאים
שכותבים מדוע השלטון לא מתחלף
במדינה — אתם עצמכם משלימים עם ה־העובדה
שהשלטון באגודתכם לא השתנה זה
25 שנה במיסדר חטיבת גולני שנערך
השבוע, סיפר ראש הממשלה ושר הבטחון
על עברו הצבאי בימי מלחמת העולם הראשונה
:״פעם קיבלתי סרט אחד והורידו
לי אותו במשפט, פעם שניה קיבלתי שני
סרטים שהורידו לי בדרך דומה. אילולא
זאת, הייתי יכול לחבר את שתי הדרגות
ולהיות סמל. אך במציאות השתחררתי
טוראי אחוות מתפטרים גילה השבוע
מנכ״ל משרד ראש־הממשלה לשעבר טדי
קולק, כששלח מיברק למייק פלדמן,
יועצו המיוחד של נשיא ארצות־הברית, שסולק
השבוע מתפקידו .״הצטערתי לשמוע
על התפטרותו,״ הבריק קולק ,״אך אני
הקדמתי אותך בשבועים.״

מ 1לשל הוא/היא

אביבה פז
לקודמת — מירכבה אל התהילה
מרות :״כן, פעם היי תי בשבוע שעבר
הוכנס לבית־כנסת תל־אביבי ספר־תורה
על־שם אשתו המנוחה של שר המשטרה
ככור שיטרית. הספר הובל בתופים
ומחולות מביתו של השר בהדר־יוסף, עד
לבית־הכנסת הספרדי בשדרות רוטשילד ב־תל־אביב.
שוטרים סגרו את הרחובות, השר
אמר קדיש, וראש עיריית תל־אביב, מרדכי
נמיר, נזכר אודות המנוחה :״ביתה היה דוגמה
לבית חברתי בתל־אביב ד״ר
ברוך כן־יהודה, מנהלה של גימנסיה
הרצליה, נתבקש להרצות בכנס מנהלי בתי

השבוע
ניראה היה שמפא״י החליטה לר־תום׳
אמן־חוץ למירכבת־הבחירות שלה. בטרם
עוזבו את הארץ ביקש משה ישי,
אחד ממנהיגי העדה הצפון־אפריקאית בישראל׳
לפגוש את אנריקו מסיאם,
הזמר שזכה להצלחה, על מנת לקבוע לו
ראיון עם ראש הממשלה, עם שר המשטרה
ועם שר הדואר. הזמר הוסע ממשרד למשרד׳
זכה למתנות ולסידרת צילומים. שר
המישטרה הודיע לו שיעניק חסות להופעו־תיו
באוקטובר, לכשיגיע ארצה בשנית,
ואילו ראש־הממשלה הבטיח להיות נוכח
בהצגת־הבכורה • .הצייר חיים גליקס־
3רג, שזכה השבוע להולדת נכדתו,
פירסם בדבר זכרונות מהולדת בתו, בימי
תל־אביב הקטנה, כאשר נתבקש על־ידי אשמי
להיכנס לחדר הלידה. כאן הופיע תאור
גינקולוגי מפורט, כיצד נראה ראשה של
בתו זוחל החוצה • .ניראה כי סוף־סוף
הושכן השלום בין הזמרות יפה ירהוני
ושושנה דמארי. אמנם בארץ הופיעו
השתיים יחד בהיכל־התרבות, אך כשתוכננה
ההופעה בקרנגי־הול בניו־יורק, לא שמחה
שושנה דמארי להופיע יחד עם יפה ירקוני.
לבסוף סוכם שיערך קונצרט בששי לפברואר,
בהשתתפותן של שתי הזמרות וה־מתחיו
שי אופיר. במכתב שהגיע השבוע
מיפה ירקוני היא כתבה :״אני רוצה ה־ביתה.
אני מאושרת לגלות שזה חשוב לי
מכל קריירה בעולם א חד הסודות השמורים
ביותר השבוע היה סוד השתתפותו
של הסרט סלאח שבאתי בתחרות על פרס
עתונות־חוץ בהוליבוד. ב־ 18 לחודש הוצג
הסרט לפני העתונאים, ולמחרת נתקבל ב-
אר׳ז מיברק שהסרט זכה להצלחה גדולה.
מיד לאחר מכן הגיע מכתב מרואי קיסנר,
מפיץ הסרט בארצות־הברית, בו כתב שהוא
מקציב סכום של 100 אלף דולר לפירסומי
האישי של חיים טופול. הוא הוסיף ש:
הסרט מתחרה על המקום הראשון בסרט
האיטלקי נישואין נוסח איטליה, בהשתתפות

מרצ׳לו מסטרויאני וסופיה דורן.

הוא אף צירף כרטים־טיסה לאמריקה לחיים
טופול, לערב־הבכורה שייערך ב־ 8לפברואר.

הוא

הם -כדיר לניידת

א פי לו בנזשטרח בחנו והסתכלו.״
התוצאה הממשית הראשונה! ביום הראשון
הגיע מיברק, שחיים טופול זכה בפרס כשחקן
הצעיר המצטיין לשנת • .1964
בתפקיד הראשי להצגת חמש חמש זכתה
אביבה פז ,)21( ,לשעבר רקדנית בלהקת
כרמון. אביבה תופיע בתפקיד בו הופיעה
ריקה זו־אי לפני חמש שנים, תפקיד שסלל
לה את דרכה להצלחה. מפיקי ההצגה
הזמינו את ריקה להופיע גם הפעם בתפקיד
הראשי, אך ריקה נאלצה לסרב ״בגלל
התחייבויות קודמות.״ י • הפסלת הקשישה
חנה אורלוף סיפרה השבוע לידידה, שלאחר
שחזתה בסרט הביקור לא הצליחה להירדם
כל הלילה. הסבירה הפסלת :״הסרט
הסעיר אותי לגמרי ועורר בי מחשבות.
במיקרה כזה בפאריז הייתי נכנסת לאולפן
ומפסלת כל הלילה. אבל בארץ, לצערי,
אינני מצליחה לפסל, כי מיד יוצאים כל
השכנים ומתחילים להציץ דרך החלונות.״
• ביום שבת בשמונה בערב נעצרה התנועה
ברחוב דיזנגוף, והתקהלו מאות אנשים
סביב דמותה/ו של מיכאלי, המופיע
בלהקתה של קוקסינל. מיכאלי הופיע כשהוא
לבוש בתלבושת־הבמה שלו, חצי־גבר
חצי־אשה. בתחילה עורר הדבר חשד
של תעלול פרסומת. משנשאלה מיכאלי
לסיבת הופעתה, סיפרה :״התערבתי עם
ידידים במסיבה, שאצא בצורה, זאת
לרחוב. אחרי שיצאתי הייתי מאושר שהופיעה
המשטרה ועצרה אותי. אחרת הרגשתי
שהאנשים היו הורגים אותי. אנשים
התקהלו בהמוניהם מסביבי, כשהם לא מפסיקים
לגעת בי ולמשוך את בגדי. אפילו
במטה המשטרה, שם ישבתי חמש שעות,
התאספו כל השוטרים והשומרות ולא פסקו
מלהסתכל ולבחון אותי. לעולם לא אעשה
נסיון דומה לפני כשנה, כשהתמוטט
עגורן במיבנה מלון הילטון בתל־אביב וגרם
למותם של שלושה פועלים, היכר. המהנדס
מיכאל פרי, הידוע כידידו האישי של סגן
שר־הבטחון, שמעון פרם, את שחקן
אוהל, שלמה פז, שנקלע למקום וצילם
את פרטי האסון (העולם הזה .)1371 פז
תבע את פרי לדין, והשבוע נסתיים הדיון
המשפטי בפשרה: פרי התחייב לשלם מאתיים
ל״י לאילנשיל־פוליו, ולהביע את התנצלותו
על התקרית. פז לא הספיק לרודת־נחת מ־נצחונו
המוסרי, אושפז כעבור יום בבית־

החולים איכילוב, נזקק לניתוח שעבר בהצלחה.

סו ק׳ ה ש בו ע
• סגן שר־הכטחון, שמעון פרס:
״בישראל ישנם 2.5מיליון ביטחוניסטים.״

• המשורר ש( .שפירא) שלום :
״מי אנוכי, כי אבוא להתוזכח בענייני חוק
ומשפט עם דיאלקטיקן מהולל כדויד בן־
גוריון?״
• הד״ר הנס גלוכקה, פרשן חוקי-
הגזע הנאציים, ולשעבר מזכיר־מדינה בגרמניה
המערבית :״בתקופת מלחמת־העולם
שמעתי מפי חיילים בחופשה כי היהודים
נורו בנסיבות בלתי־מכובדות.״
• פרופסור ישראל דרפקין, מומחה
לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית
בירושלים, על הצעת שר־המשטרה להחזיר
לתוקפו את את עונש־המ1זת :״זוהי תגובה
ריגשית ולא אינטלקטואלית.״
• ח ״כ דויד בן־גוריון על תביעתו
להקים ועדת־חקירה מישפטית :״לא אשקוט
ולא אנוח והמדינה לא תשקוט ולא תנוח.״
• פרופסור סיני אוקו, ראש החוג
לחינוך באוניברסיטת תל־אביב :״אם
קוממיותו של יהודי תלויה בבדיקת שושלת
הדת והגזע, אינני שייך ליהדות זו.״

• מפכ״ל המשטרה פנחס קופל,
על תקנות התעבורה :״אצלנו לא מבטלים
בקלות תקנות שאבד עליהן הכלח.״
• רב־חוכל אברהם אריאל :״בן
חכם ישמח אב, בן־גוריון תוגת עמו.״
• הפרופסור יעקוב טלמון, בודי-
כוח בקול ישראל :״עם קום המדינה פורקו
כל הצבאות הפרטיים — ההגנה של מפא״י,
הפלמ״ח של הקיבוצים, האצ״ל של הרביזיוניסטים
וצבא־השמיים של הדתיים.״

• המחזאי פרידריך דירנמאט,
בשיחה עם מבקר־הקולנוע יוסף שריק :״במשך
אלפיים שנות סבל בלתי־פוסק ואי־צדק,
נעשיתם, אתה היהודים, מיליונרים.
צברתם חשבון־בנק עצום של צדק. עלולים
אתם לבזבז הון זה בישראל, אם תעשו
לאחרים מה שאחרים עשו לכם.״
העולם הזה 1429

כותב ,״שבכתה שלי, בחברה, וגם כשהייתי
בתנועת־נוער, הבנות הן תמיד יותר מטומטמות
מהבנים. הן לא מבינות עיניינים,
הן פסיכיות, טיפשות, פחדניות, עקומות
ובוגרות. הכרתי כמה בנות מחוץ־לארץ.
הן גם מטומטמות, אבל לא כמו שלנו. שלנו
זה שיא.״
זה נתן לי רעיון. למה לא נערוך וויכוח
פומבי מעל עמוד זה על הנושא: האם
הבנות מטומטמות יותר מהבנים? ולמה?
מה דעתכם, דעתכן? מי נגד? מי בעד?
כתבו לי מהר. אני מרגישה שכבר אין
לי סבלנות לחכות יותר.
שלחו לי שטר של עשר לירות. ח שב תי
שזו תרומה לקרן רותי. טעיתי. קראתי
עליו את הבקשה הבאה:
״יצ חק סלו מון, חבל ערד 23/1 ,מ עוניין
להתכתב עם ב ת בגיל 15— 15ו ח צי׳.
מצחיק לא?
אבל גם טראגי.
על דברים מצחיקים כאלה יו שבים בבי ת
הסוהר. ובכלל אני נגד ה שיטה הזאת.

חת• •>ף רת•

לשום מקום, אם במקרה ורצית לדעת.
כתוב שהיא מביאה להצלחה. אבל רק בספרים.
ההמשך
הוא כמו ההקדמה :״הבנים הם
בכלל עם מלוכלך. ונוכל. אבל אני אוהבת
ליכלוך. ובכן, מקוזה אני שתימצאי לי משהו
כזה. אני מתכוונת לליכלוך פנימי, לא
לביטניק שלא מצחצח את שיניו.״
בסדר גמור. מטלפן ניגשת משמיץ מסמרי
סובלים

חמזלז?
רותי יקירתי,

אני מסורסת אחרי נער אחד שעד כמה
שידוע לי היה לו ניסיון רע עם כמה בנות
מפוקפקות. שמעתי שעבר עליו משבר. מאז
הוא אדיש לבנות ומזלזל בהן. הוא לא שם
לב אלי• איך אני יכולה להוכיח לו שלא
כל הנערות אותו דבר?

ירוקת*הן ןיניים

אלמוני. הורי מתעוררים וכשאמי
לטלפון, מנבל האלמוני את פיו.
אותי נורא, ומספר עלי סיפורים
שיער שלא היו ולא ניבראו. הורי
מאד מכך וגם אני. מה עלי לעשות?
אורה שוס דבר. ה מ שיכי לסבול. זה בריא. אני
מוסרת לן בדיוק מה שאסר לי הסמל התורן

מילון שימושי- :

יש לו בלוקים בראש — לא תופס עניינים.
ניפח לי את הראש — בילבל לי במוח.
הולכים לדיזי — לדיזנגוף.
אחד מוגבל — סתום קצת.
להתפלל — לשחק קלפים.
סידור — חפי סת קלפים.
הואילו נא לתרום יותר ל מילון ה שי מו שי.

?;זרה ראשונה
רותי יקירתי,

אני לומדת בבית־הספר לאחיות. לא אגזים
אם אומר שהתאהבתי ברופא. אבל הוא
נשוי. שמעתי שהוא ואשתו לא חיים טוב.
הוא נותן לי יחס מיוחד ולפעמים יושב
אתי בחדר האוכל. הייתי רוצה שיראה אותי
פעם גם בלי המדים כך שנוכל להכיר
יותר טוב אחד את השניה.
איך אוכל להסביר לו שלא איכפת לי
שהוא נשוי?

כרכה

קחי או תו לשפת־הים.

השאירי על ע צ מן את המדים. אל תסבירי
לו כלום. הדוקטור נ שוי. נא לא להפריע!

סנטימטר יותר או פחות

תנו די?חיות;

רותי יקירתי,

אני נערה די יפה. גופי מחוטב ורגלי
נאות. הבעייה שלי היא האף. ידידי דווקא
אומרים לי שהוא נותן לי אופי בפנים
ומתאים לי. לפי דעתי הוא סתם ארוך.
אילו היה לי סנטימטר אחד פחות הייתי יכולה

במטה ה מ חוז בתל-אביב, כ שהצגתי לפניו
את הבעיה. הוא אמר שאילו לדואר היה ז מן
היו שמים מארבים בטל פון ולוכדים את
המטורף. אבל לדואר אין זמן. הוא גם
אמר שאילו למי שטרה היה ז מן היתה עו שה
זאת ברצון. אבל אין לה. ת תנ ח מי, הוא
סיכם, שיש אנשים שסובלים יו תר ס מן.
הוא מכיר, הוא ניזכר, כסה אנ שים שכבר
כמה חוד שים מצלצלים אליהם אלמונים בלילה,
והמי שטרה לא מתערבת.

אבא לא מרשה
רותי יקירתי,

להיות הכפילה של קלאודיה קארדינאלה.
חשבתי לעשות ניתוח פלאסטי. אבל עוד
אין לי מספיק כסף. אני מאד אומללה. מה
את חושבת שאני צריכה לעשות?

האומללה

לאסוף כסף ולע שות ני תוח, אם באמת
את כה אומללה. בינתיים התנח מי בעובדה
שאת יכול ה להיו ת הכפילה של סופית
לו ח•

המשטרה שלנו
רותי יקירתי,

כבר

שבועיים שכל לילה

בשעה

זו הי ת חרו ת בלתי־הוגנת. כי מי שי שלח
יו תר ת שובות. ביותר
כסף יקבל כ מובן
פעם הבאה י שלחו לי שטרות של 20 ושל
.50י תחילו לפרוץ קופות.
עוד יא שי מו אותי בה שחתת הנוער.
יש לי רעיון יותר טוב. אם אין למי שהו
מה לע שות בכסף, אז שישלח או תו קודם
אלי.

יש לה פרופורציה

״אני יודעת, רותי, אני יודעת שאת אשד״״
את מיכתבה הנירגש.
פותחת()1/1429
״ואת נורא נחמדה ופיקחית. גבר לא היה
מכיר כל־כך, ובצורה שלמה ושפלה וחודרת
כל־כך את בעיות הנערות. קשה פשוט להאמין
שיש עוד ציניות כמוך.״
את, שם, החנופה הזאת לא תוביל אותך

אני מסכנה. אני החתיכה הטובה ביותר
בכל הכפר שלנו. איך שאני יוצאת מהבית
כולם מחכים לי. כולם רוצים לצאת אתי.
איך שאני הולכת בשביל, כולם שורקים
לי. אז אבא שלי תמיד שומר עלי. לא
נותן לי לצאת לבלות עם החתיכים האלה.
אז אני כל היום יושבת בבית. ואני מאד
מסכנה.
אבקש שתגידי לי מה אפשר לעשות שאצא
מהמצב הזה?

ס. מ .מעראבה

בקשי מאחד המבוגרים בכפר שידבר עם
אבין. זאת יכול ה להיות העובדת הסוצי אלית.
ה אחות הציבורית. מ ד רין תנועת־הנוער
במקום. ובכלל, למה לא תצטרפי את בעצ מן
לתנועת־נוער?

ויש לה שיער ארוך ושחור וחלק, נורא
יפה. ואף סולד. אנשים אומרים לה שהיא
נורא שמנה. אבל הם רק מקניטים אותה.
כי היא רק שמנמונת אבל מאד פרופורציונית.
היא מרכיבה משקפי־שמש כהים.
תמיד, היא מוסיפה בגאווה.
בגשם היא אוהבת לטייל על שפת הים
בחיפה ולהפקיר שערותיה השחורות לטיפות..
זה נגד קשקשים. ובכלל היא מוצלחת
מאד :״אני דוברת רומנית, אידיש, צרפתית,
אנגלית, ערבית, עברית, גרמנית,
פולנית, מבינה רוסית וקצת ספאניולית.״
בסוף מכתבה קראתי את קריאת העידוד
הבאה :״יצליח ה׳ דרכך, רותי.״ אמן.

רמי שיינר

אני לא רוצה להיות רברבן, אך אני
נאלץ להודות שאני גבר שיש לו הכל.
נשים תמיד מתרוצצות סביבי כמו נמלות
ואומרות לי כמה שאני יפה ואיזה אישיות
מקסימה יש לי. הדבר מתחיל לשעמם
אותי, לעלות לי על העצבים ולעייף אותי.
מה שאני רוצה זה לחיות חיים נורמאליים
ושקטים. איך אוכל לאכזב את הבחורות
המקוות הללו?

כתנאי אחד
כותבת מורה (:)2/1429
״אני צעירה ונחמדה. אנא, מצאי לי
בחור בגיל 26־ ,30 בעל כל התכונות הטובות
האפשריות.״
בתנאי אחד. אם תמצאי גם לי.

טיול בחו״ל
נערה רצינית ומשכילה, אחרי צבא ,״בקיאה
בהוויות העולם,״ הרוצה לצאת לטיול
ממושך בחו״ל, החל מחודש אוגוסט ,1965
שתיתקשר עם (.)3/1429
מחובתי להודיע, כדי שלא תיוזצרנה אי־הבנות
שזה לא בחור. זוהי בחורה.

ישראל המתוקה והנחמדה
מאז פירסמתי בפעם הראשונה בתולדות
מדור זד, את מיכחבו של סטודנט מזרח־גרמני
!זוכרים את הסטודנט ממאגדבורג, מלפני
חודשיים?) ,הוצפתי בזרם מכתבים מהרי-
פובליקה הדימוקראטית הזאת. כולם רוצים
להתכתב עם ישראל המתוקה והנחמדה.
למשל, לותר. הוא כותב שהחבר שלו
ממאגדבורג מתכתב עכשיו עם כמה ישראלים,
אותם הכיר דרכי. עכשיו גם הוא
רוצה. גם הוא בן ,24 בטכניון, מבקש שנער
או נערה יספרו לו באנגלית על החיים
בישראל המתוקה. כתובתו:
1ז 10ג 1.011131
111ז 5ז1-£ 1161)1631ט>3014 1!138<161
1( 08/08:8:1 (1/1
או, למשל, וולפגאנג. הוא חולם כבר כמד,
שנים, הוא כותב, להכיר מישהו בישראל.
אמרו לו שאפשר רק דרכי.
הוא בן 22 ומבקש שכל מי שהם בגבולות
23־ 17 יענו לו. כי הוא לא רק
אוסף בולים, הוא גם ממעניין בחיים ושולט
באנגלית וגרמנית.
שמתי לב כי כשהגרמנים מסיימים מכתב
— זה עוד מכתב. הם מסיימים אותו כך:
ולכן אהייה מאד מאושר, אם תהיי
כה טובה אלי ותפרסמי את מיכתבי. כמו
כן אני מודה לך כבר עכשיו מקרב־לב
על אדיבותך הניפלאה ביותר, וניפרד ממך
בידידות עמוקה, באיחולים לבביים ובנאמ^
8611010ת 01£83ז\\
נות. שלך,

שאול נ.

1.ז6נ / 01ו(301 ן ס 0
. 128־ 511ז8663116
¥א 0 0 8 /0 8 :8 111/1

ה מ שן לדבר.

גערת השבוע
רותה מאוטנר או הב ת ל שבת על הכסאות
הגבוהים ליד דלפקי האספרסו, לנדנד את
הרגליים באוויר ולהביט. היא אנשים יפות חיו ת היא חיות.
אותם

הכרתי בחור שנישרט ק שות כ שנילחם
על כבוד נערתו. היא רצתה ל שמור את

הכבוד•

זה היא ש 1נאת. לכן היא גס תצה להש תחרר
נבר מהצבא.
אז, היא תעשה חיים מ שוגעים. היא
תטוס לפאריס ותלמד אופנה ותראה את

מביטה על אנשים, כי הם מצחיקים.
מביטים עליה, כי יש לה עיניים
ועצובות. היא חו שב ת שאנשים הם
מרתקות. הרבה יו תר מקופים. פעם
לגן־ והלכה קנתה כרטיס ובוטני ם
היא לא נהנת ה שם כ מו מהאנ שים,
בחינם.
היא רואה

בהחלט שהיא לא שוויצרית, למרות ש חו
שבים עליה כולם. למשל, אם היא מצהירה
שהיא החיילת הכי טובה בצה״ל, ז ה
ניקרא להשוויץ? או אם היא מתפארת
שהיא הכי מפוזר ת בעולם, והכי רשלנית,
זה ניקרא להשוויץ? או שהיא מספרת ש אנשים
מספרים לה שיש לה העיניים הכי
יפות בעולם, ז ה ניקרא להשמיץ?

זה נורא כשיש עיניים הכיייפו תיבעו לס
כאלו. נורא סובלים. כשאנ שים חולפי ם ברחוב
ליד דלפקי האספרסו הם מוכרחים ל־העצר
ולהגיד מ שהו לעיניים :״היי, בובה,
כ שה שמ ש זור ח ת?״ או
למה את עצובה
״תני חיון אחד, מותק. אל תהייה קמצנית
כזאת!״ או ״אם החבר ש לן עזב או תן,
תגידי לו שהוא אידיוט. אני סו כן לבוא
ב מ קו מו, רק אל תהיי לי עצובה.״
זה נורא נורא, מתרג שת עוד רותה, בשיש
עיניים י רו קו ת כאלו. או כ חולו ת כאלו.
או אפורו ת כאלו. העיניים שלה הם
כל הצבעים. תלוי אם בקפ ריסין יש שקע
בארומטרי, אם הים־התיכון גבה־גלי עד
רוגש, ואם הדשא מליו היא שוכבת — ירוק
וה שמיים המביטי ם עליה — כחולים.

ב ארון יש לה ששה כובעים, בחיים אין
מי מטומטם יותר ז
לא סעוניינת
חבר אחד. היא
אפילו לה כרגע. חבר. זה ה ת חייבויו ת ומסגרת, ואת
שונא בנות .״גיליתי,״ הוא

העולם הגדול, והעולם הגדול יראה אות ה
וישאל אותת איפה היא היתה עד עכ שיו.
היא מציירת בינתיים שמלות יפו ת מאד
וכל האנ שים שואלים אות ה מזו עז עי םאין
שהיא עוד מ תבזבז ת בארץ.
עכשיו היא גרה עם חברה בתל־אביב.
בחיפה, בת־גלים, גרה המ שפחה שלה. בבית
שלה היו רוצים שרזתה ב ת הע שרים
תתחתן כבר ותלד שלו שה ילדים ׳.רותה מתנגדת.
היא או מרת שבבק שה לא יתערבו
בעסקים שלה, והיא לא תתערב בעסקים
שלהם.

ק1לנ 1ע

ספרים

סרטים
תרמם אלוהי הוא שחור
המוסלמים השחורים (לואיס א.

יש דנו תי ש
פאני היל
ארצות־הברית) הוא סרט המתאים לצופים
מגיל 16 ומטה. בתנאי שהם מפגרים, כמובן.
לאחר הפירסומת הקולוסאלית שלה זכו
זיכרונותיה של אשת התענוגות בת המאה
ה־ ,18 התנפלו כל מיני חברות על פאני
הקטנה. כולם רצו להסריט אותה. החל
מרוץ שיגעוני אחריה. מי שישיג הוא המנצח.
השיגה
חברה קטנה, ששכרה צוות גרמני־אמריקאי
לא־ידוע, והשלימה את הסרט
בברלין, במהירות מטורפת. התוצאה המחרידה,
היא, מהדורה מגוחכת של הרומן.
אין שום דימיון למקור, פרם לחמשת
העמודים הראשונים. זה סרס העושה צחוק
מהקהל הצופה.
בלי להתמסר ! פאני התמימה ניקלעת
לביודזונות. מתחוללות שם אורגיות נוראות.
למשל, הנערות זורקות בצחוק עוגות־קרם
על האצילים. משחקות בתופסת. בכדור.
במסירות. במחבואים. קופצות עם הבגדים.
יוצאות לפיקניק. רוקדות יש־לנו־תייש. נורא
נחמד להיות פרוצה. פאני מאושרת ומשחקת
אתן כל היום בכדור. היא לא יודעת שהן
כאלו. אי אפשר לדעת.
פעם אחת היא לא כל כך מאושרת מפני
שאיש זקן מבקש ממנה נשיקה אחת קטנה.
אחר כך היא פוגשת את צ׳ארלס הבתול.
אבל היא לא מתמסרת. גם הפרוצות לא
מתמסרות, רק מתנשקות. הסרט מיועד
לילדים.
אחרי המון הרפתקאות, אורגיות מהסוג
הנ״ל, היא מתחתנת בסוף עם צ׳ארלס.
בתולה.
בסיום הסרט הוקרנה מודעה מבטיחה של
החברה :״המשך עלילות פאני בסרט שני.״
תודה. אין צורך.
(הוד,

תל־אביב;

גרמניה—

ה מיליונרי ת ה חו שני ת
כלוב האהפד!

(אסתר, תל־אביב; ארצות־

הברית) — הוא סרט־מתח בלתי־חשוב,
לא־משכנע, שמבזבזים עליו צילומים מרהיבים
של ד,נרי דקה, ובימוי מלוטש של רנה
(משחקים אסורים) קלמאן. מבוזבז עליו
דבר נוסף: צוות שחקנים אהובי־קהל. יש
בו, בעצם, כל מה שעושה סרט לסרט טוב,
ואין בו, בעצם, כלום. זה התסריט אשם.
הוא שיגרתי יותר מהשיגרה עצמה.
ישנה הפאם־פאטאל, המיליונרית החושנית,
הגרה בסירה בריביירה (לולה אולברייט).
ישנו גם המפתה הצעיר, הנהג שלה (אלן
דילון) .הוא מתעניין בה יותר כשנודע לו
שהיא ירשה את הטירה מבעלה הנרצח,
והרוצח חבוי בטירה. אם כל זה לא מספיק
מסובך, ישנה גם ג׳ין פונדה היפה והעניה,
בת״הדודה של המיליונרית, הלוטשת עיניים
לנהג ולירושה.
אלן דילון היפה אינו עושה שום מאמץ
להסתיר את העובדה שהוא מדבר אנגלית
נוראה. הוא יודע שהצופים יסלחו לו. זאת
אומרת הצופות.

הינמן
מהש לו ם ויטה?
שבועיים לא הוקרן יומן החדשות הישראלי
בבתי־הקולנוע, והאזרח לא ישן בלילה
מרוב דאגה.
חסר לו היומן. הוא השתוקק לדעת מה
שלום נס־קפה השבוע, ואם גונזאוויר עדיין
מרגיש מצויין ביומיים האחרונים, ואם
תלמה עדיין יוצאת עם אוסם, ואם הגז צועד
עם הזמן, ואם קייזר אילין עדיין חי, ומה
הרכילות האחרונה על דיווה מהחדות.
השבוע יש שוב יומן. אבל אין יותר
סקופים על סבון מצמר־נקי, ועל מרק מטריקו
ורהיטים סינטטיים. הפירסומת נזרקה
לגמרי מהיומן החדש של גבע. הוא כולל
רק ארועי חדשות.
מסתבר, שלחץ ציבורי ועיתונות לוחמת
עוזרים לפעמים.
הפקת היומן הראשון ללא פירסום עלתה
לגבע 10,450ל״י. הכסף גויים לאחר
שבעלי־בתי־הקולנוע תרמו 20.000ל״י להפקת
ארבעה יומנים כאלו 5000 .לכל יומן.
מדוע גילו פתאום בעלי הקולנוע נדיבות
כזאת? זד, גם נודע השבוע. נודע גם שזו
לא בדיוק נדיבות כזאת. הממשלה העניקה
להם, לבעלי הקולנוע, סובסידיה חד־פעמית
לחודש אחד בסך 200.000ל״י — כדי שלא

לומאקס; תרגום חנו ךבר טו ב; הוצאת ספריית
הפועלים; 206 עמ׳< בהתחלה, כ ש
אורברייט
ודידון ב״כלוב האהבה״
אהבה באנגלית גרועה

יעלו אח מחירי הכרטיסים. מזה תרמו ליומן.
זאת אומרת, לא יותר מעשרה אחוז, ממה
שקיבלו.
היומן ללא פירסומת יוקרן בחודש נסיון.
אם ימצאו עוד 10,000 בחודש הבא, מוכן
גבע להכין עוד יומן ללא פירסומת. באולפן
שואלים: אולי ידוע למישהו איפה מוצאים
כסף.

היומן פלד השבוע את דקטעים ד־באים

#צילומים מעניינים מכנס אנשי רוח
נגד נישול ערבים, שנערך בקולנוע מוגרבי.
#מישלחת סובייטית של אנשי קולנוע
מגיעה לארץ.
#כל שנה יש בישראל מחלת הפה
והטלפיים. כמו שיש שטפונות, עושים זריקות
לפרות. יכול להיות שיש אנשים שאוהבים
לראות איך עושים זריקות.
י • סוף סוף חורשים את שכונת סומייל
העלובה בצפון המהודר של תל־אביב.
• .ברחוב הרצל בתל־אביב גנבו קופת
תכשיטים. המישטרה מצאה את הקופה.
קלוז־אפ של הקופה ודברי תהילה למשטרה.
מחר יגנבו מטריה. המשטרה תגלה אותה.
יומן גבע יצלם אותה בקלוז־אפ.
צילומים מרתקים מהאוויר, על מאות
האנשים המחפשים את הגופות בנחל לכיש.
קטע אקטואלי מרשים. חסרים צילומי תושבים
מקרוב.
#תאונת דרכים קטלנית בדרך לירושלים•
גוויה ומכונית מרוסקות. זה קורה כל
יום• אבל לא כל יום קורה לצלם היומן
להיות נוכח במקום.
#יריות בהר ציון. עמדה ירדנית בצילום
מוגדל. גנראל בול במשרד החוץ.
#אשכול נואם בטבריה לאנשי מפא״י
כי ישראל לא תישתוק על הטיית מי הירדן.
שמעו על זה כבר.
>•< בט״ו בשבט היו כל הילדים עצובים
ומשועממים. כך מתקבל צילום הנטיעות
ביומן.
י • קטעי חדשות־חוץ מעניינים באופן
מיוחד: צ׳רצ׳יל במלחמת העולם השניה,
אינדונזיה פורשת מהאו״ם, מעבירים מקדשים
מסכר אסואן.
#כדורגל — מעניין את מי שזה מעניין.
היומן החדש משופר ואמיץ יותר. הוא
יהיה משופר יותר, אם יהיו בו יותר קטעים
בעלי עניין ציבורי.
אגב, שום נציג ממשלתי לא נוכח בישיבת
עורכי היומן החדש. אשר הירשברג היה
בחו״ל. אם הוא יהיה בישיבה הבאה —
אולי לא יהיה המשך לדרכו החדשה של
היומן.

יומן החדשות
הנשי ש ד מדצ׳לו
החיים של מרצ׳לו מסטרויאני מעניינים
את הקהל פחות מאשר הנשים בחייו. הוא
מוותר לו, לקהל, מספק את האינפורמציה
המעניינת אותו .״אשתי,״ הוא אומר ,״מתנהגת
כמו ילדה קטנה, כשמישהו מצלצל
אלי, אני אומר לה, :לכי תגידי שאני לא

בבית.׳ היא הולכת ואומרת, :מרצ׳לו ביקש
להגיד שהוא לא בבית!׳
״אמי,״ הוא אומר ,״חושבת שאני עוד
ילד קטן. כל פעם שאני בא לבקר אותה,
היא מציפה אותי במבול של מילים , :מר־צ׳לו,
אתה תתקרר! מרצ׳לו, אתה נראה רע!
תשתה את הקפה כל זמן שהוא עוד חם!
מרצ׳לו, הסרט האחרון שלך היה סקנדל!
איך אתה יכול להסכים לשחק את האיש
הרע?׳ ״
אבל הבעייה הנשית הגדולה ביותר בחייו
היא בתו. הבת שלו מתביישת בו. היא
אינה רוצה שהחברות שלה יראו אותה בחברתו.
פעם הוא שמע אותה אומרת לאשתו
:״הייתי כל כך רוצה שאבא יהיה
שרברב או בנאי! שיהיה אבא עם מקצוע
אמיתי, כמו כל אבא. אבל לא שחקן.״
שאר הנשים לא שוות בכלל שידברו עליהן•
״בתקופה שלנו אין נשים אמיתיות.
כל מה שהן רוצות זה לחקות אותנו. להיהפך
לגברים.״
״בכל זאת אני מכיר שתיים, שהן נשים
אמיתיות. הראשונה היא ג׳ולייטה מסינה.
אם היא מסתדרת טוב עם בעלה, זה מפני
שכאשר הוא מספר לה שראה נערה נהדרת,
היא לא מתרגזת אלא מתיישבת לפניו, עם
העיניים הגדולות שלה, ואומרת לו, :נו,
תספר מהר את ההמשך.׳
״השנייה היא סופיה לורן. זאת היא אשד,
מהסוג שאני אוהב. היא היחידה שהייתי
יכול לאהבה עד כדי שגעון. אבל היא אשד,
מסוכנת. היא אשר, אמיתית, הזקוקה לגבר
אמיתי כדי לחיות.״

לאדמ ען אידיוטי
הרוסים החליטו לייצא ברצינות את הסרטים
שלהם. הם מפיצים אותם, יחד עם
הבמאים שלהם, בעולם כולו. קבלות־פנים.
הקרנות־בכורה. חסות השגרירות .׳נאומים,
ברכות. והקהל מקבל את תודעת הסרט הרוסי•
לצרפת הם הגיעו עוד לפני הגיעם
לישראל. היה שם מיכאל רום. הוא הגיע
בעקבות סרטו תשעה ימים בשנה.
בין הקרנה להקרנה הוא שיכנע את הצרפתים
ביתרונות השיטה הסובייטית בתעשיית
הסרטים. הוא סיפר להם שברוסיה
אין צורך במפיקים, במפיצים ובמשקיעים.
המדינה ממלאת את כל התפקידים האלה,
לכן, אם נותנים למישהו לעשות סרט, אין
שום חשש לכישלון. הקהל הרוסי כבר יראה
אותו. אם ירצה ואם לא.
חוץ מזה, בשיטה הסובייטית מתבטלת
בעיית סרטי־הקופה. כשהוא עמד לעשות
את סרטו, ביקשו ממנו שיתחשב ברמה
של הקהל. הוא ענה :״אצלנו, כמו בכל
מקום, יש מיספר גדול של אידיוטים. אבל
אם עושים סרט בשבילם, משיגים רק דבר
אחד: העלאת מספר האידיוטים. והרי אנחנו
לא רוצים בזה.״
המדינה, בניגוד לכל סוחר פשוט, אינה
מעוניינת בהעלאת מספר האידיוטים. היא
ויתרה לו, ונתנה לו לעשות את הסרט
כרצונו.
במיקוד״ סיפר השבוע במאי הסרט הרוסי
הח,יים והמ תי ם את אותם הדברים. זה היה
בתל־אביב, ישראל.

הארץ היתד, עוד תוהו ובור,ו, היה בה רק
אלוהים, והוא היה שחור. אחר כך הוא ברא
את האדם בדמותו ובצלמו, וגם האדם היה
שחור. רק יותר מאוחר, העז איש חוטא
אחד, ועשה הכלאה בין היסודות השחורים
והיסודות החומים באדם השחור. יצא מזה
הלבן. הלבן היה רע ומושחת. הוא השתלט
על השחור והפך אותו לעבד. הוא היה כל
כך מושחת עד שנכנס לתוכו השד והוא
שוכן בו עד היום הזה.
עכשיו, לאחר כל כך הרבה שנות עבדות,
מתנער השחור, והוא אומר :״קרב קיצו של
השד תכול־העיניים, הוא עתיד להישמד בים
האש האלוהי.״
המיתום הזה מלהיב כיום רבבות כושים
אמריקאיים. הם מאוגדים בתנועה שנקראת
המוסלמים השחורים *.הם טוענים שאלוהים
הוא האדם השחור, השד הוא האדם הלבן,
והשחור עתיד לרשת את הארץ.
טוהר הגזע. לואיס לומאקס, כושי המרצה
באוניברסיטת ג׳ורג׳יה, שהה תקופה
ארוכה למדי בקרב המוסלמים ה שחורים
ועמד מקרוב על האידיאולוגיה /שלהם, ההיסטוריה
שלהם, והשפעתם ברחוב הכושי.
לפי תורתם, החדיר האדם הלבן באיש
השחור את החינוך הלבן, הדת הלבנה, ההיסטוריה
הלבנה. הוא העלים ממנו את
מוצאו ותרבותו העתיקה, ניסה להלביש
עליו תרבות ודת שלא תאמו לו. הוא לימד
אותו את תפקידיו כעבד, והסביר לו שהאלוהים
— האוהב את כל עובדיו באופן
שווה — דורש ממנו ציות וכניעה לאדוניו.
הדת של האדם השחור, אומרים המוסלמים
השחורים, אינה הדת של אדוניו, אלא דת
האיסלאם, וארצו היא אפריקה. הכושי והלבן
לא יוכלו לעולם להתערב ביניהם.
האפלייה לעולם לא תחוסל. על כן צריכים
הכושים לצאת מארצות־הברית, או לקבל בה
מדינה נפרדת משלהם.
חלק חשוב מתעמולתם של שליחי האיר־גון
מתנהלת על רקע מיני מובהק. התועמלנים
מגנים את הזוגות המעורבים, מחרפים
את אותם הכושים החומדים נשים לבנות.
״אין לנו צורך בנשותיו של השד תכול-
העיניים,״ אומרים הם .״נשותינו טובות
יותר ויפות יותר.״
בתורת ה מוסל מי ם ה שחורים יש יסודות
פאשיסטים גזעניים, לצד יסודות מיתיים
משיחיים. הפאשיזם השחור אינו שוגה
בהרבה מאחיו הלבן. גם הוא משתמש
בסילופים היסטוריים מדעיים־כביכול, לצד
עובדות אמיתיות. גם הוא מהווה מעין
תשובה למצב שפל. במקרה זה, דיכוי רוחני
וכלכלי בן מאות שנים. גם הוא מתבסס
על ייחוד הגזע. גם הוא יכול להיות מסוכן,
אם יינתנו לו התנאים המתאימים. והתנאים
יהיו מתאימים, אם לא יחול שינוי במצבם
של עשרים מליון הכושים באמריקה.

קריא 1קריע
ה ש״ב והצד
סובן ש״ 01 3

(רו מן ריגול מאת א.ע.

אפ; הוצאת רמדור) הצדק, השלום, מדינת
ישראל, הש״ב והסוכן שלהם, בן, מסכלים
את מזימת המדענים הגרמניים במצריים
להשמיד את תל־אביב. בן מתחפש למדען,
ד״ר גרמני, לומד בשבוע ימים את הפיזיקה
הגרעינית, חודר למיתקן הטילים המצרי,
מסכל את התכנית השטנית והורג את כל
הגרמנים. לפני זה הוא מצליח לגנוב להם
את הנשים שלהם ולשכנע את כולם בצידקת
הצדק, השלום ומדינת־ישראל.

א ס קו ט טו ב ה יותר
המרגל בארגז

( רו מן ריגול מאת ג ון

לוק; הוצאת ״לירי״) מדינת ישראל וכל
השותפים שלה נמצאים שוב בסכנה. הפעם
רוצים המצרים לגנוב המצאה חדשה בשטח
הטילים, ולהאשים בגניבה את ישראל. שוב
נשלח הסוכן הישראלי. הפעם קוראים לו
עמוס טיים. הוא מעשן כל הזמן אסקוט,
ובין סיגריה לסיגריה הוא מסכל את המזימה
הנתעבת, מציל את הצדק, השלום והש״ב,
משיב את מדינת־ישראל על כנה.
* התנועה מ חייבת את כל חבריה לה
שמיט את שם מ שפחתם הקודם, או תו יר שו
מאדוניהם ב ת קופון העבדות, להמירו ב־
״איקס״.

העולם הזה 429ו

המרח בי ם
של יעל
מזוודה אחת נסעה והסתובבה בכל העולם.
בסוף היא נשארה בכל זאת מזוודה.
זה מה שקרא ליעל דיין. היא היתד. בכל
העולם. ביקרה חמש פעמים באמריקה, ונתנה
שם שלוש מאות וחמישים הרצאות. היתר.
בכל מדינות אפריקה, באסיה ובאירופה.
״אחרי מדריד,״ היא מספרת ,״היתד, זאת
רומא. פאריז. לונדון. דובלין. שוב פאריז.
ג׳נבה. רומא. ברצלונה. שוב ברומא. משדה־תעופה
לשדר,־תעופה. ממלון למלון.״
בספרה החדש, נערה מישראל, היא כותבת:
״בניו־יורק סעדתי בגריניץ ודלג׳ עם טורטון
וילדר וחברים ...ביום השלישי בבוקר אכלתי
ארוחת־בוקר בטוקיו. לבשתי מעיל שחור
על פלוור מעור אדום־כהה, וביום השלישי
בבוקר אכלתי ארוחת־בוקר במלון כפרי
בהוואי. השתזפתי בשמש בשמלתיקיץ מצבעים
חזקים ...אני לא מכירה מקום טוב
יותר לחגוג בו. את יום־הולדתי מאשר בבר
במלון רויאל בקאטמאנדו שבהרי ההימאליה.״
ובכל זאת :״נהגתי באלפא רו מיאו והיו
לי מכוניות־ספורט שונות, אבל חברי הטוב
ביותר, הנאמן ביותר, היה ללא שום ספק
ג׳יפ ישן משנת .43״
קצינה מזהירה. עיתונאי צרפתי, שראיין
אותה בשביל אחד העיתונים החשובים
בפאריז, תיאר אותה כך :״נערת־איילה עם
שיער ארוך ועניים בהירות. לבושה תמיד
שחורים, ועונדת מגן דויד על צווארה. מדהימה
ברצינותה. נמצאת תמיד בין שני
אווירונים, שני פסטיבאלים, שתי ועידות.

י\אד שב הביתה
גם יגאל מוסינזץ לא כבש את אמריקה.
הוא אמנם הגיע לשם בחוסר כל. התחיל
מלא כלום, כשלרשותו רק שתי ידיים זריזות
וראש מזהיר. אבל ההמשך לא קרה.
הוא חזר לארץ בחוסר כל. הוא עומד
להתחיל כאן מלא־כלום, כשלרשותו רק
שתי ידיים זריזות וראש מזהיר.
כל אלה שהאדם הזה, יגאל מוסינזון, מוכר
להם, מאיזשהו מקום, שלא יתפלאו. הוא
כבר היה כאן. הדור הישן בוודאי זוכר
איך כל המבוגרים עקבו פעם אחרי הסקנד־לים
האישיים שלו, ואיך כל הילדים למטה
מגיל שש־עשרה התעניינו כחסמבה ובסקג־דלים
הספרותיים שלו.
הוא היה דובר המשטרה, המחזאי הפרטי
של דויד בן־גוריון והחתן האישי של ג׳ודי
שפטל. זה שלקח מג׳ודי 9000 לירות כדי
לבנות לה קן משפחתי, והתאהב בינתיים
בדודים סורוקה בת מיליונר. שלא יכול
היה לשלם את חובותיו לג׳ודי, כי האבא־המיליונר
שלה לא אהב את בעל־החוב.
הרבה זמן הוא הסתובב כאן עם הבת
של המיליונר, עם הרבה חובות ובלי שום
מיליונים. בסוף הוא נעלב. אמר שכולם
קשרו קשר נגדו, רוצים לזרוק אותו לכלבים,
שכל הסיפור הזה לא היה ולא נברא.
מעלילים עליו עלילות. הוא גייס את הכסף,
שילם לג׳ודי את כספה, עזב את הארץ
הרעה הזאת, והלך לו לארץ אחרת.
עכשיו, לאחר שש שנים, הוא חזר לכאן.
הוא יקדיש את עצמו לפעילות ספרותית.
את ההשראה הוא יקבל מהנוף המרוהט
של עיריית חיפה.
״יתכן שאילמלא הדיור שניתן לי ״,הוא
מספר ,״הייתי מגיע לארץ עוד שנה. אבל

הייתי מגיע בין כד, וכה. פשוט רציתי
לחזור הביתה. באתי לבד. בלי דודים. אני
שייך לכאן, והיא שייכת לשם. היא אדם
טוב. גמרנו בידידות, עוד לפני שנה. בלי
סקנדלים ובלי מריבות. היא ליוותה אותי
לאניד, עם הבן. הוא בן שש. ילד יפה־עיניים

היום, לאחר עשרים שנות כתיבה, אני יכול
להגיד שאני רק מתחיל. יש לי המון רומנים
בלב. זה נסיון־החיים שעושה אותם. היד, לי
נסיון־חיים קשה מאוד. אני חושב שקברנים,
רופאים וסופרים, נבנים על נסיונות ויסד
רים. אני עומד לכתוב שני רומנים: ערב
מאושר בפארק אייבניו ו הורדו ס הגדול, ד,ור
דום
הוא דמות מעניינת מאוד, ואני חושב
שאוכל לעצב אותה יפה.
״היום אני בן ארבעים ושבע. הייתי
נשוי שלוש פעמים. מה שאני מחפש זה
נשים עם הומור, אינטליגנציה ופרופורציות
נכונות. אני מחפש אשד, שיכולה לחייך גם
כשאתה מקבל מכה.
״חוץ מנשים אני אוהב ילדים. הילדים
שלי הולכים בצעדי צב. אילו היו הולכים
בדרכי, כבר הייתי מזמן סבא.״
ביקשתי ממנו לספר קצת על אמריקה,
והוא סיפר :״מה שמציל את האמריקאים זה
הטלביזיה. הם יושבים להם על הר־געש
ומסתכלים בטלביזיה. זוהי מין לעיסה, דריכה
על המקום. הם לא מרגישים שכל זה יתפוצץ
עוד מעט. הישראלים שם חושבים
שזוהי ארץ הניסים. הם יושבים להם כל
הזמן על המזודדות, ומחכים שיקרה להם
איזשהו נס.
״אני הייתי שם חמש שנים. עבדתי בבניין,
כי היו לי אשד, וילד׳ והייתי צריך
יגאל מוסינזון
לפרנס אותם. אני מוכשר לזה. אני בנוי
ונבון. הוא יבוא בקיץ לבקר אותי. קוראים מצויין. עבדתי חמישה ימים בשבוע, שבע
שעות ביום, וקיבלתי 130 דולר לשבוע.
לו יונתן.
״לא היו לי שום סקנדלים עם החותן שילמתי משם כמה אלפי דולר חובות. אני
שלי. גם לא עמדתי להתחתן עם אחרת. יש מאמין שבעוד שנה־שנתיים אחסל לגמרי את
לי כל מיני ידידות, ואני לא אחראי לשום כל החובות שלי. בעלי החובות גילו אלי
פירסום שמפרסמים בקשר אליהן. כשאתאהב, יחם יפה מאוד. זה אצלי עניין של כבוד.
אתחתן. אני בעד המוסד הזה. עד היום אני אשלם להם עד הפרוטה האחרונה.
״עם חותני לא התראיתי בכל השנים הלא
מצאתי פיתרון טוב יותר לסובלימציות.
״אמריקה, בשבילי, לא היתד, ביזבוז זמן. ארוכות האלה. אנחנו חיים בשני עולמות
שונים, שאין ביניהם גשר. שנינו מרוצים
מכך. אין לי טענות אליו. הוא לא היה
חייב לי כלום. מבחינתו, הוא צודק. הוא
לא הבטיח לי אף פעם שום דבר. זאת
זכותו. אבל הוא אוהב מאוד את הנכד.
הנכד זקוק לסבא, והסבא זקוק לנכד. זה
יום אחד קינאה נעמי בראל בידידות של בעלה. היא עזבה אותו, והוא נפל למישכב. מה שמגשר בינינו קצת.״
זמר רב שכב בבית־החולים הדסה, פירפר בין החיים והמוות. במשך כל הזמן הזה סעדה
אותו נעמי בחוליו, לא זזה ממיטתו. לאחר שהבריא חזר הוא, יואב בראל, הצייר ומבקר־האמנות,
טכנאי־המטוסים לשעבר, אל בית אביו המציל. נעמי הג׳ינג׳ית״ בתו של מרפא-
שיניים, קיבלה את דירת־הגג המשותפת שלהם, ריהטה אותה בריהוט אוריגינלי ובחתולים
סיאמים. השניים התגרשו.
ברגישות מיוחדת. באחד המחזות בהם השתתף באמריקה, היה צריך להישאר זמן רב על
ב מ או ת ה קו ד מו ת, המפגרות, היו קיי רב
עם השחקנית רינה פז, עסק בציור בסטודיו קטן על שפת־הים, היה יוצא מדי
מים נשואי-כסף, נ שואי״אהגח, נשואי־פעם
לדיג תת מימי, ורכש לו שם של מומחה בשטח זה. עתה הוא יוצא עם הגראפיקאית
ילדים, נשואי־פספורט ונשואי־גירושין.
הבלונדית שו שנה ריי ך, נערת־הזוהר החיפאית לשעבר, שהתגרשה לא מכבר מבעלה
עכשיו, עם התקד מו ת המדע, ישנם גם
הטייס.
נשואי״מדע.
נעמי בראל גם היא לא טמנה את ידה בצלחת. לאחר שבילתה זמן מה באנגליה חזרה
ה ם נערכו במוצאי חיו ם השני, בנוכחו ת
לארץ, ובשכונה הקטנה שבה גרה הכירה את בחיר ליבה, אמנון מסקי] ,בנו של השחקן

ב סבך ה אהב ה

איחוד הגרעינים

יעל דיין
היא בתו של גנראל והיתד, בעצמה קצינה
מזהירה.״
״ישנן שתי יעל דיין,״ הוא אומר עליה,
״זו בשמלת־ערב וזו במדים. אך מה שמציין
אותה. יותר מכל הוא זלילת־המרחבים שלה.
היא היתד, בכל מקום, ואני חושב שכבר
ראתה הכל.״
היא סיפרה לו על כל המקומות שהיתר,
בהם, ועל השכלתה הנרחבת .״אחרי שכבר
ידעתי את התנ״ך בעל־פה, התחלתי לזלול
ספרי־היסטוריד״ קבלה, תלמוד, מרטין בובר,
המישנה, שפינוזה, הרמב״ם, למדתי ארמנית
ויידיש. קראתי את פרץ, אחרון הצדיקים,
ובאבי יאר.״

הוא שאל אותה אם היא קראה את ג׳ימם
בונד, והיא ענתה לו שהיא שונאת דברים
קלים ושטחיים. היא אוהבת להעמיק. היא
אוהבת את טולסטוי, קאמי, דוסטוייבסקי
והמינגווי.
טרקטור ו״אלפא רומיאו״ .הוא
סיים את הראיון במילים :״כשבקולד, הצרוד־מעט
גילגלה שמות ערים וספרים, השבתי
על הדפים האחרונים של הנערה מישראל.
״חשבתי על כך שמאחורי אשת־העולם של
מלונות הילטון מסתתרת כפריה מנהלל.
שהאלפא רומיאו לא הצליח לדכא אצלה את
הטרקטור. חשבתי על ריפואו סגאן של
תל־אביב, היודעת להסתמן במועט. על המטיילת
הסנובית־מעט, החולמת על שדות
המולדת. זד, מד. שמנעים כל־כך את השיחה
איתר..״
והוא למסיים 1״כיוון שזקסוף הטוב הוא
ההנאה הגדולה של כל קורא, שמחתי מאוד
להשאיר אותה בביתה ובשקט, בעמוד האחרון
של ספרה.״

אהרון מפקין.

אמנון שהד, זמן רב באמריקה, למד בימוי, חזר לארץ, שיחק כאן
וביים את הצל .״במאי,״ הוא אומר ,״צריך להכיר את עולם־הבמה מלפני ולפנים, לכן
אני גם משחק, למרות שאיני רוצה להיות שחקן.״
השניים עומדים להינשא בזמן הקרוב. בדומה לבעלה הראשון, ניחן גם בעלה השני
ברגישות מיוחדת. באחד המחזות בהם השתתף באמריקה, היד, צריך להישאר זמן רב על
הבמה בתפקיד של מת. הבמאי נאלץ לסדר לו מחליף, ניצב. הוא לא יכול היה לעשות את
זה. הוא פחד.
בקומדיה של טעויו ת
בסט ריקודי זד סמי פרי

הבן של המורה לריקודים
היה רקדן מצויין. הוא היה רוקד עם נשים
שונות, ב הז ד מנויו ת שונות, בנ סי בו ת שונות.
אחת הנשים אי תן רקד מאוד־מאוד היתה
חנה רה. הוא רקד ורקד, עד שיום אחד,
זה קרה לפני שמונה חוד שים ב ע רן, פגש
במועדון־ליל ה קטן צרפתיה נוצריה יפה
ונחמדה. הוא רקד איתה שני ערבים תמימים,
ואחרי זה היא עזבה את הארץ וחזרה
למולדתה, לצרפת. והתחיל שלמים
רק לריקוד
שרקדה

מאז
עזב פרי את שטח הריקודים
להתמ חו ת בכ תיב ת מכתבים. ימים
היה יו שב וכו תב מכתבים לצרפת.
עיתים רחוקו ת היה רוקד איז ה
קטן לזכר אותה צרפתיה נחמדה ויפה
איתו שני ערבים תמימים.
לפני ז מן לא־רב הוא יצא לארצוח־הברית
עם תז מו ר ת הגדנ״ע. נשאר שם חוד שיים לאחר
ש ה תז מורת חזר ה לארץ. ב־ 26 בחוד ש
יסע לצרפת, כדי לראות אם אפשר ל ה תח תן,
וזי.

הצרה היחידה היא שהאשה הולכת בסט.
יחד איתה הוא יצטרך לשאת גם את אמה
ואחיה. כי היא מסרבת לעזוב אותם לבד
בצרפת.

שתי נ שי ם נ שו או ת
עורך־דין מצליח, נאה, נ שוי ואב לשני
ילדים, התאהב ב סטג׳רית שעבדה במ שרדו.
הוא ביק שמאש תו גט, והאשה סירבה, התנגדה,
דחתה או תו ב לן ושוב. לאחר ז מן רב
של הפצרות ות חנוני ם נעתרה האשה, ו הזוג
התגרש. האשה נישאה לייצרן ובמאי־סרטים
ידוע, הבעל התח תן עם הסטג׳רית.
שני הזוגו ת הסתדרו טוב בחייהם החדשים.
ה מ שפחו ת, ה מפוצלות ה תכוננו להתרבות.
הנשים עמדו ללדת ילדים.
בנו של הבעל כבר נולד, א שתו לשעבר
היתה עדיין ב ה ריון, כ שנתקף לפתע בשבץ-
לב ונפטר.
אחרי ארונו הלכו שתי נשים. אשה אחת
עם ילד בן ארבעה חוד שים, ואשת אחת
בהריון.

אלף חמש מ או ת איש, בין שני ילדים
של שני פרופסורים: ב תו של פרופסור
ארווין רבאו, רופא הנשים ה מפו רס ם,
ובנו של פרופסור אהרון קצ׳לסקי
>קציר) ,ה עו סק בפיזיקה גרעינית.
מ ח תונ ה כז א ת יוכל אפילו ה א טו ם להתפוצץ.
מלבד כל העילית המדעית
ה שתתפה בה גם כל העילית של מפא״י,
כי אהרון ק צ׳לסקי הוא חבר טוב של
מפא״י. היא כמעט עשתה ממנו שר־החי־נון
או שר״המדע.
אפילו ב ח תונ תו של עודד (״אמפא״)
גרודצקי, שנחשבה עד עתה ל ח תונ ה ה גדולה
ביותר שנערכה בארץ, לא חיו כל בן
הרבה אנשים. הגיעו 2000 איש. א ן
ההבדל היה שגרודצקי חשב שכל אחד
מוכרח לאכול ליד שולחן, בסדר מופתי,
ואילו כאן הסתפ קו ב קו ק טיי ל צנוע. אצל
גרודצקי רקדו ריקודי ם סלוניי ם, ואילו
כאן הופיעה להקת ריקודי-עם.
הדו חק היה עצום, ותענוג גדול חי ה
לראות א ת השר יוסף אלמוגי מס תו בב
ומחפש אתמ קו מו בין הפרופסורי ם
אשכנזי, הלר, שיינברג, יואל. וב עיקר
נראה או מלל ד״ר שיבה, מנ חל
בי ת -ה חולי ם תל־השומר, שנאלץ לענוב
עניבה, באחת הפעמים המע טו ת בחייו.
ואיפה לדעתכם יכולים בן ובת פרופסו
רי ם להכיר זחאת זו ז בשומר הצעיר,
כמובן. הנערה סיי מהאת הצבא, ו חי ת ה
חברה בלהקה לריקודי-עם. יש לה א חו ת,
הנשואה אף היא לרופא. הבחור הוא
ד״רבמ תי מ טי ק ה .״עילוי ״,כן סיפרו בח
תונה.

החצבג׳ העצ בני
(המשך מעמוד ) 11
תעלה פתוחה, שתוביל את מי הווזאן אל נקודת־המיפגש עם מי הסריד, ומשם אל ד,בניאס.
• הטיית הכניאם פשוטה הרבה יותר, שכן מעיינות יובל זה מרוכזים בשטח
יותר מצומצם. גם שפיעתו הממוצעת של ד,בניאס נאמדה לצורכי התיכנון ב־ 157 מיליון ממ״ק.
תעלה אחת תוביל את מי סריד־וזאן אל הבניאס, ומשם תצא תעלה שניה אשר תוביל
מים אלה, בצירוף מי הבניאס, אל הירמוך. בנקודה זו לא גובשה התוכנית סופית. הצעה
ומרשימות, אומרתלחבר את תעלת הבניאס אל
אחת, המכודנת להשגת תוצאות מהירות
אחד האפיקים הרבים המהווים את ראשית הירמוך. אחדים מאפיקים אלה קרובים מאוד
לבניאס, ויש המגיעים לקירבת 10־ 15ק״מ. אולם אז יהיה צורך להעמיק את האפיקים, וכן
את האפיק העיקרי של הירמוך, לכל אורכם. הצעה שניה אומרת לחפור תעלה חדשה,
מן ד,בניאס דרומה, לאורך 73ק*מ, עד לאפיק הירמוך במוחייבה, בקירבת גבול סוריה־ירדן־ארץ־ישראל.
לישראל ישארו, איפוא, רק מי הדן.

כשנת 1948 הוזעק מהנדס מבועים גרמני, שהוגלה
לקויכישב שבברית־המועצות, אל משרדו של הקצין
הצכאי הממונה .״שמענו שהצלחת לפתח כגרמניה
מטוס כעל הספק של 3000 כוחות סוס!״ אמרו
הסוכייטיס בהתפעלות .״אנו רוצים להציע לך
עסקה: חרותד וחדותם של עוזריד תמורת פיתוחו
של מנוע הסילון החזק כיותר שתוכל לכנות. אנו
נותנים לד חמש שנים״.
המהנדס ומאות רבות של טכנאים גרמניים ואוסטריים
גויסו לעבודה מאומצת. ב־ 1954 פלטו סדנאו*
תיהם את המנוע החזק כעולם: קשר סבוך של
צנורות ולהכי מתכת, שהספקו 12 אלף כוחות סוס.
הרוסים שיכצו את המנוע ב״טופולב 114״ -
וקיימו את הבטחתם. המהנדס ומאות עוזריו עזבו
עוד כאותה שנה את כרית המועצות, ונפוצו
לכל רוח. אחד מהם עתיד היה להופיע במדבריות
מצרים ובכותרות עתוני ישראל כעבור שנים
אחדות. היה זה ממציא המנוע וראש הצוות -
קולונל אס־אס פרדינאנד כראנדנר, מראשי
המפעלים של עכדול נאצר לייצור מטוסים.
זאת אחת מעשרות הפרשיות בספרו של הד״ר
מיכאל בר־זוהר (מחבר ״גשר מעל הים התיכון״),
העומד לצאת לאור בקרוב כהוצאת שוקן, תל־אביב,
ובהוצאת פאיאר, פאריס. פרקים נבחרים
מתוף הספר יידפסו החל משבוע זה כמוסף השבועי
של ״הארץ״ .כרומאן בלשי מרתק הם מספרים
על המיבצעים הצבאיים המדוקדקים של האמריק•
אים, הרוסים, הבריטים והצרפתים ועל המאבקים
הגלויים והנסתרים ביניהם לגיוס המדענים הגרמ־נים
לשרותם. בפעם הראשונה ניתן תיאור מלא של
פעילות המדענים הגרמנים במצרים.

החל מ שבוע 1ה ך ן ך ץ י 1 במוסף השבועי של1

מדוע דרוש סכר מוחייבה?

*ה תעשה ירדן בשפע פתאומי זה של מים? כיום אין היא מסוגלת לנצלו. שכן
תעלת הגור המזרחי אינה עמוקה או ארוכה די־הצורך, כדי שיזרימו בד, כל המים
האלה מבלי להרסה. כיום אין מלוא זרימת הירמוך מופנית דרומה, בתעלה זו, כי אם חלק
קטן מהם בלבד. בעיקר בימי החורף גובר זרם מי־השטפונות על יכולת־הקיבול של תעלת
הגור, והעודפים זורמים הלאה באפיקם הסבעי, עד שהם נשפכים לירדן, שמונה קילומטרים
מדרום לכינרת.
אם למים אלה יתווספו המים שיוטו מן הצפון, לא תוכל תעלת הגור המזרחי לקלוט אותם,
והם יזרמו הלאה, אל מחוץ לשטח ירדן. ישראל אף תוכל, תיאורטית, לבנות סכר ליד
שפך הירמוך, ולהזרים את המים צפונה, חזרה אל הכינרת. משם יישאבו אל המוביל
הארצי. זאת אינה כוונת הערבים. על בן עובד החלק השלישי והקובע של תוכנית
ההטייה. חלק זה קשור כולו בירמוך, ומטרתו היסודית היא לסכור את המים הנוספים
ולווסת אותם לשימוש במערכת־ההשקייה השלמה של הגור, על שתי גדותיו.
כבר בתוכנית הירמוך המקורית, אשר ביצועה החל במימון אמריקאי, דובר על הקמת
סכר במוחייבה. מטרת הסכר לאגור את מי־ד,שטפונות, המהוזים יותר ממחצית המים
הזורמים במשך שנה אחת בירמוך, על מנת לספק מים לשתי תעלות הגור, כל ימות השנה.
לתוכנית זו, שאף היוותה חלק מהצעות ג׳ונסטון, לא התנגדה ישראל מעולם. להיפך:
היא ראתה בביצועה הסכמה אילמת מצד הערבים לביצוע חלוקה שקטה של מי הירדן,
*פחות או יותר לוד הצעות ג׳ונסטוך. והנה, עתה, הסתבר כי הירמוך יזרים דרומה לא
רק את מימיו שלו, אלא גם את *המים הגנובים״ מן הצפון. לצורך זה תיאלץ ירדן
להגביה את סכר מוחייבה, ואף לבנות סכר נוסף במקארין, לפני המקום בו ייכנסו מי־ההטייה
הצפוניים לאפיק הירמוך,
זהו, למעשה, המפתח להצלחתו או כשלונן של תוכניות־ההטייה הערביות. לכן הודיעה
ממשלת ישראל בתקיפות לוזשינגסון, שהיא מתנגדת לבניית הסכר הגבוה במוחייבה. מכיוון
שמימון הסכר המקורי הובטח על־ידי ארצות־הברית, קיוותה ממשלת ישראל שלחצה ימנע
את המימון, או יביא להעמדת תנאים אמריקאיים שיגבילו את ירדן. על כך השיבה ירדן:
*נבצע את העבודה בעצמנו, בכסף ערבי.״
חברות הליגה אף התחייבו, בועידת־הפיסגה הראשונה, להקצות ששה מיליון לי״ש לצורך
זה. סכום זה קטן, כנראה, מן הדרוש, ועד כה עמדו הממשלות הערביות רק בחלק
מהתחייבויותיהן. אולם הכסף, כנראה, לא יהווה מיכשול. תחת לחץ הצהרותיה,ן התקיפות,
ייאלצו הממשלות הערביות להמשיך בביצוע התוכנית, להקציב את הכסף הדרוש.
סוריה, שאינה מוכנה לוותר על מקומה בראש החזית הזאת, כבר החלה בעבודות־עפר
ראשונות להכשרת התוואי של תעלות־ההטייה. כל מטייל ישראלי המעוניין בכך, יכול
להצטייד במישקפת טובה ולראות מאזור דן־שמיר את עבודות הסורים ליד הבניאס, בריחוק
פחות מקילומטר אחד מן הגבול. אפשר לראות בבירור את התוזאי המוביל צפונית־מערבית,
לעבר עין וזאן ועין סריד. מהבגיאס דרומה ניכר התוואי המיועד להעביר את המים לירמוך.
ירדן, מצידד״ כבר קיבלה תשלום ראשון מן התקציב הערבי של ששה מיליון לי״ש.
אזור מוחייבה, שהיה רדום ורגוע, הפך מוקד לפעילות ולביקורים. מכונות חפירה ראשונות
רוכזו בשטח, והכל מעיד כי הקמת הסכר עומדת להתחיל.

1־ הכישלון היקר ביותר
* * ה יקרה אז? הכרזתו. של לוי אשכול, לפני שבוע, היתה חד־משמעית: נטילת מים
השייכים לישראל, כמוה כהתקפה על שטחה הטריטוריאלי. פירוש הדבר: מלחמה.
היסטורית! כיום היא עונה, :מים השייכים לישראל״ הם מים שהוקצו לה במסגרת
תוכנית ג׳ונסטון.
תוכנית זו נתנה לישראל 400 אלף ממ״ק מים לשנה, אשר יישאבו בצפון הכינרת. נוסף
לזאת נתנה לה 25 מיליון ממ״ק ממימי הירמוך להשקיית אדמותיה מדרום לכינרת. המוביל
הארצי, אומרת עתה ממשלת ישראל, שואב רק את הכמות שהוקצתה על־ידי ג׳ונסטון,
ואפילו פחות 320 :מיליון ממ״ק.
לסוריה וללבנון הוקצתה כמות זעירה יחסית, ואילו ירדן תשתמש בכל מי הירמוך —
530 מיליון ממ״ק — בהשאירה לישראל 25 מיליון להשקיית שטחיה מדרום לכינרת. נוסף
לזאת, תקבל 100 מיליון ממ״ק מן הכינרת, לצורכי השקיית הגור המערבי. כלומר: ישראל
תקבל 425 מיליון ממ״ק, סוריה ולבנון 55 מיליון ממ״ק, ירדן 605 מיליון ממ״ק,
מה יהיה המצב לאחר הטיית היובלים בצפון?
ישראל סבורה, כי לאחר ההטייה כמעט ולא יגיעו אליה מים מאפיקי הבניאס והחצבני.
פירוש הדבר: אובדן 314 מיליון ממ״ק, דבר אשר יותיר רק 336 מיליון ממ״ק באפיק הירדן,
בהשתפכו לכינרת. סכירת הירמוך בדרום, והטיית כל מימיו להשקיית הגור, תמנע ממנה כל
תוספת בדרום. פירוש הדבר: הקטנה של קרוב ל־ 100 מיליון ממ״ק, לעומת הקצבת ג׳ונסטון.
חמורה עוד יותר מן הבעייה הכמותית תהיה בעיית הגברת המליחות בכינרת. כבר כיום,
כאשר כל מי הצפון המתוקים זורמים לכינרת, מגיעה מליחות מי־הכינרת המוזרמים
במוביל הארצי לאחוז־מליחות גבוה מאד. הטיית המים הצפוניים תגביר את המליחות —
אולי לנקודה בה שוב לא יהיו מים אלה ראויים לשימוש.
שתי האפשרויות הצפויות, במיקרה של השלמת מיפעלי ההטייה, הן קודרות מאד. במיקרה
הטוב, יסתבר שלרשות המוביל הארצי היקר עומדת רק מחצית המים שתוכננה עבורו,
או כ־ 750/0מן הכמות שהוקצתה לו על־ידי ג׳ונסטון. במיקרו. הגרוע: יסתבר שגם כמות
זו אינה ראויה לשימוש, והמוביל יתגלה ככישלון היקר ביותר בתולדות מדינת ישראל.
הערבים אינם מוכנים לספק בשלב זה אינפורמציה מחייבת. אולם בתשובה לגישושים
דיפלומטיים שנעשו על פי בקשת ישראל, השיבו כי הם רק מתכוזנים למנוע מישראל
ניצול־יתר של מי הירדן, וכי הם ישאירו לה בדיוק מה שהוקצה לה בתוכנית גץ נסטון.
ההטייה, רמזו, לא תהיה מוחלטת, ולא תייבש לגמרי את אפיקי החצבני והבניאס, אלא
תשאיר בהם כמות מים, אשר יחד עם המעיינות המישניים, תבטיח לישראל את
400 מיליון הממ״ק המגיעים לה.
גם אילו נטתה ממשלת ישראל להאמין להסברים אלה, אין להניח כי תשלים עם התוכנית.
היא חוזרת ומדגישה, שהיא רוצה את חלקה, לפי תוכנית ג׳ונסטון.״ אבל תוכנית ג׳ונסטון
לא קבעה רק את כמות המים, אלא גם את מליחותם. היא קבעה כי הכינרת תשמש מאגר
כללי למיפעל הישראלי, ולחלק גדול מן המיפעל הירדני. כלומר: יזרמו לתוכה כמויות
גדולות של מים מתוקים, וממנה יישאבו הכמויות המוקצות לכל אחת משתי המדינות.
כך, שבסופו של דבר, אם אמנם תפרוץ מלחמה על מי הירדן, תהיה זו לא רק מלחמה
על כמות, אלא גם על האיכות,
חעולס הזח 1429

במרחב
איראן
פלס טי! ה שני ה
״סבנה מאיימת עלינו מצד הגבול העיראקי,
והתמרונים המשותפים של צבאות
מצרים ועיראק הם עדות לכך,״ הודיע חסן
עלי מנצור ,45 ,ראש ממשלת איראן
במג׳ליס. למחרת פירשו עיתוני פרם את
דבריו :״עבד־אל־נאצר שואף לכבוש את
כוז׳יסתאן, בנוסף לנסיכויות־הגפט במפרץ
הפרסי.״
עלי ההדשה. עד כה מקובל היה לחשוב,
שסיבת הסיכסוך היא הכרתה של
טהראן בישראל ואהדתו של השאה כלפיה.
אכן, הרגיזה הכרה זו את מנהיגי ערב,
אולם יחסי טהראן־ירושליב היו רק סימפטום
בודד של סכסוך יסודי יותר. כי
השאלה המרכזית בסיכסוך הערבי־פרסי,
נוסף להשתייכות פרס לברית המרכז, היא
שאלת עתיד נסיכויות־הנפט במפרץ הערבי.
בנסיכויות אלה, העומדות תחת חסות
בריטית, שולטים קוויזלינגים. אוכלוסיית
כל נסיכות אינה עולה על כמה רבבות
תושבים, שרובם ערביים ומיעוטם פרסיים
והודיים. הבריטים, המודאגים מאיום המרד
בדרום הערבי, חוששים להתפשטותו בנסיכויות
אלה. לכן נקטו בצעדים נגדיים.

כי ההתערבות הערבית הדליקה אור
אדום בטהראן. אף הפרסים לא הסתפקו
בהחלפת קללות עם קאהיר. תגובתם
התבטאה בהידוק יחסיהם עם ישראל ו־בהישענות
על מומחים ישראליים, לביצוע
תוכניות־פיתוח כדי לרכוש את לב ההמונים.
״שגרירות איראן נותנת ליהודים ב־ארצות־ערב
דרכונים איראניים, כדי לאפשר
את בריחתם והגירתם לישראל,״ טען לפני
שבוע השבועון המיצרי אחר סאעה. ואמנם,
לפני שנה גורש המזכיר הראשון של
שגרירות פרס בביירות באשמה זאת.
מי נתן את ההוראהז־ השבוע
נורה ראש ממשלת פרס, חסן עלי מנצור,
על-ידי צעיר פרסי, בכניסה למג׳לים. היריות
פגעו בצווארו ובירכיו. הצעיר נעצר,
אך עוד בטרם התפרסמו תוצאות החקירה,
יכלו עתוני טהראן להכריז כי אנשי עבד־אל־נאצר
הם שהסיתו את הצעיר לרצוח
את ראש הממשלה.
מצריים האשה החד שה
בני העיר טאנטה קראו לו דוד חנא.
הם הרגישו קירבה אליו, בשל ההומור
הבריא שלו ואגדות־העם שהיו שגורות

אוטוחקס מכשיר הטלביזיה המעולה מאפשר לך לחוש, לר או ת
ולשמוע א ת ההבדל הברור: ת מונ ה חד ה וברורה, ו ק לי ט ה מצויינת בכל
מזג אויר.
שאל א ת הטכנאי שלך ויאמר לך כי כל מכשירי הטלביזיה שווים
בנ תוני הםה טכניי ם, אך או טווו ק ס שווה יותר, כי ההבדל הקובע הוא
חדות ה ק לי ט ה, ב הירו תהוה הנ אהה מו פקת מז ה.
או טווו ק ס הוא המכשיר העובר ב די ק ת מו מ חי ם לפני מ סי ר תו לך.
או טווו ק ס הטלביזיה ה אי טל קי ת המעולה נו תנת לך א ת הטלביזיה עם
ההבדל הברור.
או טווו ק ס ניתן לרכישה בחנויו ת ה מוב חרו ת לצרכי חשמל.

ו 1קם נז(ביל

ווו 1ווווקס 11 /
סוכנו ת בלעדית בארץ :

חיידיס איראניים עורכים היפוש כטהו־אן
עליה חופ שית — מדינה

לפי הסברה הערבית ניצלו הבריטים
את שאיפתה עתיקת־היומין של איראן
להשתלט על הנסיכויות, שיכנעו אותה
לשגר לשם מהגרים פרסיים, שקיבלו מיד
את האזרחות המקומית. מטרת ההגירה
ההמונית: ליצור רוב פרסי, שיוכל לסייע
בכל מקרה בדיכוי מרד ערבי ובניסיון
להשתלט על הנסיכויות. במיקרה של דרי־שת־עצמאות,
יצדד הרוב הפרסי בהמשכת
המצב הקיים.
ארצות ערב חשו בסכנה רק לאחרונה.
בפעם הראשונה נדונה הבעייה בדרג גבוה
בוועידת ראשי ממשלות־ערב, שהתכנסה ב־קאהיר
החודש, ושאחת מהחלטותיה נגעה
בנושא זה. נאמר בה, שהאמפריאליזם הבריטי
חוזר על תכסיסו הישן מפלסטין,
שם עודד הגירת יהודים .״זאת תהיה
ישראל שניה, שמטרתה לגזול חלק מהדרום
הערבי,״ קבעו ראשי הממשלות.
יכני מיליון ערכים. הערבים, ובעיקר
המצרים, חיפשו דרך כדי להגיב על ההגירה
הפרסית. הם מצאו שהדרך הטובה
ביותר היא ללחום בשאר, הפרסי בתוך
ארצו. התוכנית כללה: עידוד תומכי מוחמר
מוצאדק, ראש הממשלה המודח, הסתת
הקנאים הדתיים נגד השאה, וחשוב מכל
— ניצול עובדת הימצאם של שני מיליון
ערבים באיזור כוז׳יסתאן ובדרום פרם,
בקירבת הגבול העיראקי. ערבים אלה חיים
בתנאים קשים ביותר, נתונים תמיד לפיקוחם
של אנשי הש״ב הפרסי .״יחס
הפרסים אל ערבים אלה אינו פחות גרוע
מיחס הציונים לערביי ישראל,״ קבעה קאהיר.
בידי המצרים היה נשק עצום: האיסלאם
והלאומנות. בעזרתו כבשו מבצרים חשובים
בקרב ההמונים, האינטליגנציה והסטודנטים.
גם כאשר אין הדבר מגיע לעיתונות,
עסוקה המשטרה החשאית הפרסית במלחמה
מתמדת נגד ההשפעה הערבית. לעיתים אף
נכנם הצבא לפעולה, כדי לעזור לבולשת.
העולם הזה 1429

פרסית

בפיו, אותן נהג לספר תוך כדי עבודתו
כספר.
לחנא היוחמש בנות, והוא עבד קשה
כדי לפרנסן בכבוד. עד שיום אחד נפל
למשכב, וכאשר החלים וחזר למיספרהו
היה אדם הרוס ורצוץ. סיפורי העם חדלו
להדהד במספרה, והנא המדוכא הרגיש לראשונה
בחסרונו של בן זכר .״אילו
היה לי בן,״ היה הספר ממלמל ,״יכול
היה לעזור לי בנטל הפרנסה.״
מצבו הדאיג את לולו, בתו הבכורה,
שהחלה ללוותו לעבודה. ידיו רעדו לפעמים,
ואז היה מתנצל חנא בפני הלקוחות
על שאינו יכול לספרם.
יום אחד יצא הדוד חנא מחנותו, לרגע,
ולולו נשארה לבדה. נכנס ילד שביקש
להסתפר. הבת הושיבה אותו על הכסא,
החלה מכינה אותו לתספורת. מאותו יום
החלה לולו בקאריירה חדשה כעוזרת ספר.
תושבי טאנטה השמרניים התיחסו בבדיחות
לעבודתה החדשה, אך אט־אט התרגלו
לעובדה, המשיכו לבוא ולהסתפר אצל הדוד
חנא ובתו. כשנפטר האב נמצאה הבת
במצב עדין, אך החליטה להמשיך במקצועה
כעצמאית, ללא עזרת גבר.
היא צירפה את אחותה הקטנה לצוות
העובדים ואז, כשנראה היה שהעבודה
תתנהל כסידרה, הופתעה לולו כשאחד
מצעירי העיר ביקש את ידה. אחותה הקטנה,
וודאד, תפסה את מקומה כספריה,
כשלולו נישאה ונאלצה לנטוש את מקצועה.
עתון קאהירי גילה אותה, הציגה כדוגמה
לנשות מצרים החדשה .״כל עבודה
המועילה לחברה היא מכובדת,״ קבעה
וודאד בראיון לעתון.
על קיר המיספרה מתנוסס שלט :״העבודה
חובה! העבודה זכות! העבודה
כבוד!״ בצד הסיסמה הלאומית מצוייר,
מודעה בעלת נימה אישית יותר :״אסור
להמתין בסלון ללא סיבה.״

חברה להנדסה ח קל אי ת לישראל בע״מ, חיפה, תל-אביב
חברת ווקסמובילבע ״ מ
מפיצים בל עדיי ם:
טל ,61477 .חיפה
רח׳ הנמל ,48

חלו ם יו ם ק>י>1
הקהל הישראלי עוד לא חז ה בתצוגות בגדי־הים של ״גו טקס״ לשנת
.1965 בית־החרו שת שדגמיו הבלעדיים הםח לו מ ה של כל אשה, יפ ת ח
בתצוגות ה מ סו ר תיו ת שלו בחודש מרץ. אך מ ה שלא ראינו אנו, כבר ראו
והתפעלו אנ שי־האופנה בפריז, לונדון, מנצ׳סטר, ש טוקהול ם, קופנהגן,
בריסל, פרנקפורט ומינכן.
בגדי־הים של ״גו טקס ״ מ הווי םאתא חד ממוצרי היצוא בעולם ה אופנ ה
הישראלי, ה מ סוגלי ם לה ת מודד כ שווה בין שווים עם יצירות ה אופנ ה של
פריז ו אי טלי ה. גב׳ גוטליב, מבעלות בית החרו שת ו מ תכננ ת ה אופנ ה שלו,
הוכי ח ה כי גם בפיס ת אריג זעיר כמו זה המיועד לביקיני אפשר להגיש
סי מפוני ה של צבעים, גיזרה, ה שראה וטוב־טעם .״גו טקס״ מגיש א ת
״שביל־הזהב״ של בגד־הים היו ת ובגדי־הים ה ם מיזוג של חן נשי מבלי
לוותר על הני מה הסכ סי ת, ה הכ ר חי ת מול נוף הבריכה והגלים.
בשנים ה א חרונו ת התק שו בעלי המפעל ל הדביק א ת קצב הביקוש. עם
פתיח ת התצוגות הי שראליות יפ תח ״גו טקס ״ גם א ת שערי מפעלו החדש
ביד־אליהו ליד איצטדיון הכדורסל.

לקר א ת סיו ם יובלנו הראשון, אנו נו תני ם

0|0ס 2הנחה
עלכלה מו ד לי ם

אפנת

דויסון

תל־אביב,

158

דיזנגוף

תהיה אתה השופט:
להלן עדותה שד המתלוננת, כת
,16 תושכת פרדם־בץ (ליד כני־כרק)
,כפי שנמסרה כשעה ארבע
וחצי ככוקר, מיד אחרי המיקרה :
אתמול הלכתי לקולנוע נוגה בגבעתיים
להצגה שניה, לסרט טום ג׳ונס, יחד עם
חברה של ארבעה בנים וארבע בנות. בגמר
הסרט, בשעה ,23.00 ליוויתי את החברה
עד לרחוב ביאליק, עד העיריה, ושם עזבתי
אותם, ומאחר ולא היה לי כסף לנסוע,
התחלתי ללכת ברגל.
עזבתי את החברה בשעה 23.30־23.20
בערך, והלכתי דרך רחוב ביאליק עד לכביש
ז׳בוטינסקי והמשכתי ללכת עד בית־חרושת

ליד צ.ד. הגעתי בשעה 01.00 בערך.
פניתי לרח׳ מודיעין פינת הירקון. ראיתי
אוטובוס דן תור, שמיספרו ( 367/8מם׳
פנימי) ,בו נהג הנהג לבדו, והאוטובוס היה
ריק. הוא נעצר לידי והנהג הציע לי לקחת
אותי הביתה. סירבתי ואמרתי: לא צריכה
את הטובות שלך.
הוא נסע ועשה סיבוב וחזר, ושוב
הציע לי, ולא הסכמתי, ושוב נסע וחזר,
ובפעם השלישית שאמר לי לקחת אותי
הביתה, הסכמתי ועליתי לאוטובוס.
התיישבתי; בספסל הראשון ליד הדלת,
ואמרתי לו לנסוע ישר ברחוב הירקון, כדי
להגיע הביתה ברחוב עמק יזרעאל. הנהג
טען כי אינו יכול לנסוע ישר, כי עליו
קודם לעשות סיבוב ולנסוע דרך רחוב
הקישון.
הוא נסע ונעצר אחרי בית־חרושת דספ,
ברח׳ הקישון. המקום היה חשוך. הוא נעצר
וכיבה את המכונה. הוא ניגש אלי. אני
קמתי ורציתי לרדת, ניסיתי לפתוח את
הדלת של האוטובוס ולא יכולתי.
הוא התיישב על הספסל הראשון, איפה
שאני ישבתי, וכרך ידו סביב מותני ומשך
אותי אליו, והושיב אותי על הברכיים שלו
וניסה לחבק אותי ולנשק אותי בפנים.
אני התנגדתי ונסיתי לקום מעל הברכיים
שלו, אבל הוא משך אותי בחזרה אליו
לברכיו, והתחיל לתת לי מכות, סטירות
בידיו על הגב שלי, וכל הזמן משך אותי
בשערותי.
אני קמתימהברכיים שלו ונתתי לו
בחזרה מכה על פניו, סטירה, ואמרתי
להגיש
לו שזה יעלה ביוקר,והתכוונתי
תלונה במשטרה נגדו. אמרתי לו שאגיש
נגדו תלונה, אבל לא במשטרה, כי אם
בחב׳ דן אגיש תלונה.

״צעקתי ובכיתי:״

ן״• וא אמר לי שהוא לא פוחד מחב׳ דן,
( { כי אביו חבר דן 15 שנה, ויש לו גם אח
בדן. בינתיים הוא עזב אותי, כששוחחנו
דקה אחת. אחר־כך שוב ניסה לתפוס אותי,
שם ידיו סביב מותני וביד שניה הוציא את
אבר־מינו וביקש ממני שאני אשתף עמו
פעולה ואז יעזוב אותי. אני אמרתי לו שזה
יעלה לו ביוקר. הוא ענה לי ״כשהאבר
עומד, השכל בעכוז״.
(להלן תיאור מ פו רט של מע שה מגונה).

כשגמר ואני ביקשתי ממנו את הפרטים
שלו, ואמרתי לו שאני אגיש תלונה נגדו,
אז הוא אמר לי :״אני חבר דן.״ אחר־כך
הוציא מכיסו פנקס כזה של נסיעות, עם
תמונה שלו, וראיתי שזה תמונה שלו.
בשיחה טען בפני שהוא עובד בקו ,35
וביקש ממני לבוא אליו לקו כדי לצאת
אתו.
אני צעקתי בזמן שהכניס את שלו, ועוד
מההתחלה צעקתי ובכיתי והוא אמר כל
הזמן :״אני מכיר אותך, תני לי ואתן לך
ללכת.״ ואני כל הזמן התנגדתי לו, אבל
לא עזר לי עד שגמר.
בזמן שעשה את זה אני צעקתי, עברה
מכונית פרטית והוא הפיל אותי על הריצפה
של האוטובוס שלו, וראו אותנו, גם היא
שכב.
אחרי זה לקח אותי עד סיבוב רח׳
הקישון, והוריד אותי.
תאורו: בגיל 27 או יותר, גובה בינוני,
גוף בינוני, צבע שער שחור, נדמה לי
עיניים חומות, ראש גלוי. לבש חולצה
אפורה עם פסים שחורים, מכנסיים אפורים
ארוכים עם חגורה דקה שחורה.
אחרי שהוריד אותי, אני המשכתי ללכת
למאפיה ברחוב הירקון, ובכיתי, וניגשתי
לנהג המאפיה, וסיפרתי לו, ומילא את המכונה
לחם ולקח אותי למשטרה.

ועד ביתי. זה מרחק של 200 מטר הליכה.
הרחוב חשוך באותו חלק של הכביש, ופחדתי.
עד שם הרחוב מואר. הוא היה
בנסיעה, והוא ביקש ממני לעלות, והיות
ופחדתי, עליתי.
אני גרה ברחוב המכבים פינת עמק יזרעאל,
פרדם־כץ. בפעם הראשונה לא עניתי
לו כלל. היא חזר מיספר פעמים, ולבסוף
הסכמתי. האוטובוס לא נכנס לתוך פרדס
כץ, אך הוא הבטיח לי להביא אותי עד
הבית. בהתחשב בעובדה שזהו אוטובוס
ציבורי, אז עליתי. השעה היתד, קרוב ל־
2.00 בלילה, כשעליתי על האוטובוס. נעמדתי
שם ופחדתי ללכת. אני לא יודעת
בדיוק את השעה. נפרדתי מהחברים קרוב
ל־ ,12 והתחלתי ללכת לבדי ועד שהגעתי

היה כבר קרוב ל־.1

לא עמדתי בכניסה לחניון׳.עמדתי בכניסה
לרחוב הירקון. זה היה בדרך אלי הביתה.

מ עשה
מ, ג :11ה באוטובוס אני לא הכרתי את נהג דן אף פעם. צבע
האוטובוס כחול כהה, מהגדולים, טייגר.

בחקירתה הנגדית, בבית־המש־פט,
הוסיפה המתלוננת את הדב־דים
הכאים :

יש לי עוד שתי אחיות יותר קטנות.
אנו גרים בפרדם־כץ. באותו -ערב הלכנו
לקולנוע נוגה בגבעתיים. הייתי בנוג ה ולא
ברמה. לא אמרתי לנהג המאפייה שהייתי
ברמה. ההברה אלה הם ידידים שלי, שאני
מכירה אותם לא בפעם הראשונה.
אינני מוכנה לתת את שמותיהם של אותם

לקולנוע. אני אינני עובדת. אז הייתי עוד
בבית־ספר. זה היה חודש אחרי שגמרתי
את בית ספר קדימה. בשנת 1963 למדתי
בתיכון.
נפרדתי מהחברה ברחוב ביאליק. הבנים
גרים שם. נפגשנו ליד רמה בהתחלה. קולנוע
נוגה רחוק מאד מהבית שלי. הם היו
קרובים לביתם, לכן הם חזרו לפנינו.
לקחתי כסף מהבית, אך בזבזתי על שתיה
ואכילה, ולא השארתי לי כסף בכדי לנסוע.
נפרדתי מהחברים ונשארתי עם חברה. כשנפרדתי
מהבחורים השעה היתד, קרוב ל־

לא קל להיות שופט. זה יתברר לך אם תקרא את העדויות המופיעות
כשני עמודים אלה.
עדויות אלה מצויות בתיק מס 647/64 ,בבית־המשפט המחוזי כתל־אביס,
והן הועתקו בלשונן, תוך השמטות קלות (הוחסרו פרטים
כדתי־מהותיים, וכן התיאור המפורט יטל המעשה המגונה).
במדינות רכות, מסור משפט זה להכרעת מושבעים -אנשים פיטוטים
מתוך הציבור, שעליהם לקבוע, לאור העדויות, ועל פי השכל הישר,
אם הנאשם אשם או חף־מפשע. אילו היית אתה מושבע כמשפט זה,
מה היית מחליט לאור העדויות?
קרא את העדויות כעיון. החלט את החלטתך לפני שתיגש לקריאת
פסק־דין השופט עזרא יורן, מהשבוע שעבד, המופיע בעמוד .26
הבנים. המיקוד, שלי התפרסם בעתון. לא
גזרתי את הסיפור שלי מהעתון, ולא פיר־סמתי
זאת בין נהגים מקו .54 אין לי שום
עסק עם נהגים מקו .54 אין לי שום פגישות
עם אף נהג. לאף אחד לא הראיתי
את העתון.
יצאנו מהקולנוע בערך ב־ .11.00 יצאנו
4בנים ו־ 4בנות מהקולנוע, ולא ביקשתי
שילוד אותי. אני מכירה את הבחורים האלה.
הייתי איתם בעבר בקולנוע.
לא ביקשתי שילוד אותי, ולא שילוד לי
כסף לאוטובוס. אני שילמתי בשביל עצמי

.12.00 ליוויתי את הבחורה עד ז׳בוטינסקי.
לא ביקשתי גם מהחברה שלי, היות וראיתי
שלא היה לה, היות וגם היא ביזבזה את
מה שהיה לה. החלטתי ללכת ברגל הביתה.
כדי להגיע עד פרדם־כץ, זה לוקח שעה,
שעד,־וחצי. נכון שבפעם ראשונה ראיתי
את הנאשם באוטובוס ליד צ.ד. זה היה בפינת
מודיעין. הלכתי ברגל מרחוב ביאליק
אל המקום שבו פגשתי את הנאשם. המרחק
הוא גדול. ממקום המיפגש עד הבית זה
מרחק הליכה של 20 דקות.
זה לא 5דקות הליכה ממקום המיפגש

לא אמרתי לו שיש לי פגישה עם נהג
אוטובוס ב־. 1.30

,,הוא 7א קרע די שום בגד״
ך* דרך מוארת עד המקום שבו פגשתי
ן | אותו ומשם חשוך. האוטובוס בפנים היה
חשוך. לא דיברנו על תשלום עבור הנסיעה.
הוא הבטיח לעשות לי טובה ולהביא אותי
לביתי. הוא נסע והגיע לרחוב הקישון, ושם
הוא נעצר, ואז ניגש אלי. ברגע שנעצר,
הבנתי, צעקתי וניגשתי לדלת, ורציתי לפתוח
אותה, אך לא יכולתי. נתתי לו סטירה.
הוא לא קרע לי כל בגד.
ברגע שהוא שם את ידיו׳ ,על מותני
הבנתי שאיננו מתכוון לקחת אותי הביתה.
ברגע שאחז בי החל לדבר איתי.
ניסיתי לדחוף אותו שיעזוב אותי, אך
לא הצלחתי. הוא לא סתם לי את הפה,
אך לא היו אנשים. צעקתי כשעברה מכונית•
היתד, התנגדות מצידי. אני בדרך כלל
הולכת להצגות ראשונות. כשאני הולכת עם
אבי או אחותי אני הולכת לשניה. זהו
מיקרה בלתי־רגיל, מיקרה ראשון, שחזרתי
כל כך מאוחר הביתה, מלבד בחגים כמו
בפורים.

בעדות מסייעת הביאה התביעה
את יוסף טראבולוס, עובד שד
חכרת ,,דן״ :
מקום עבודתי בחברת דן, ליד בית חרושת
צ.ד. שם יש חניון של דן. אני עובד
שם קרוב ל־ 9חודשים.
אני מכיר את הנאשם (מצביע עליו).
אני עובד שם בתור סדרן ושומר. אני
צריך לדעת איזה מכונית נכנסת, ועושה
את התוכנית. מגיש את התוכנית למנהל-
העבודה. אני רושם את מיספרי המכונות
העומדות בשורה. גמרתי לבדוק את המים־
פרים, בא הנאשם.
נתתי את עדותי ב־ ,11.8.64 ור,מיקרה
קרה 3—4ימים לפני כן. בא הנאשם, הביא
מכונה, ומתפקידי לשאלו איזה מכונה הביא,
והוא אמר שהביא ת— .8זהו מספר פנימי.
אמר ששם אותה בשורה ,5ואני רשמתי
אותה.
לא דיברתי אתו, כי אם הוא אמר לי.
הוא אמר לי שהוא ״דפק מכונה״ .לא
הבנתי אותו בדיוק, כי היה זה בלילה,
והייתי מבולבל. לא ראיתי מאומה.
הוא אמר לאדם המטאטא, שילך לטאטא
את המכונה. המכונה חזרה מטיול, ויש
לנקות אותה.

,,דפקתי מבונה״
•*ינתיים בא מנהל־העבודה וזהו. הוא
אמר :״דפקתי מכונה, הלך קודם קשה
ואחר כך קל.״
(כאן ביק ש ה תו ב ע להכריז על העד כעד
עויין. לא ניתנה החלטה של העד והראו
לו א ת הודע תו ב מי שטרה, ה מ שין):

יתכן ואמרתי במשטרה שהוא אמר לי
״דפקתי בחורה״ .אני נשבעתי, ואני אומר
מה ששמעתי בדיוק. יתכן והייתי מטושטש
במשטרה, אך התכוונתי ״דפקתי מכונה״.
אינני מתחמק.
אם זה רשום בהודעה שמסרתי במשטרה,

הרי זה נכון. אינני יכול לזכור בדיוק.

עדות אחרת מטעם התביעה
ניתנה על־ידי משה וולט. מנקה
של חברת ״דן״ :
אני עובד כמנקה מכונות בחניון דן הנמצא
ליד צ.ד. אני זוכר שנתתי עדות
במשטרה ב־. 10.8
המיקרה קרה כמה ימים לפני כן. ב־7.8
הייתי מטאטא את האוטובוסים. אני מכיר
את הנאשם בפניו (מצביע עליו) .היכרתי
אותו חודש־חודשיים לפני ה־ .7.8הוא היה
עובד בתור נהג שהיה מוביל את הנהגים
הביתה אחרי העבודה, ומביא את האוטובוסים
ממיגרש אחר לשני.
באותו לילה, בערך בשעה ,3.00 חזר הנאשם
עם האוטובוס ואמר שהוא ועוד נהג
דפקו בחורה. הבחור הזה והנהג השני.
לא ראיתי כלום. הוא בא והעמיד את
האוטובוס. הוא אמר לי שאלך לנקות את
המכונה. וכן אמר לי לך תנקה את הזרע.
הוא הלך לטראבולוס השומר, וטראבולוס
סיפר שהוא ביקש מטאטא ממנו בכדי לנקות
את האוטובוס. אני נקיתי את האוטובוס.
באוטובוס
אני מוצא לכלוך של ביצים,
ענבים ועוד ראיתי כתם ליד הכניסה הראשונה(
.מזהה את המקום בתצלום) .כן
היו הרבה כתמים בחריץ השלישי בכניסה
ראשונה ליד הנהג. הפסים הם מאלומיניום.
הדלקתי אור בתוך האוטו. כשעברתי עם
הזבל מהצד האחורי לצד קדמי, ומהדלת
הקדמית, אני מוריד את הזבל מהמדרגות.
אז ראיתי כתמים על החץ ועל האלומיניום.
הוא אמר לי שאלך לנקות את הזרע. אני
מנקה רק עם מטאטא ואינני שוטף.
הבחור כשבא אלי לא נראה נבהל, ולא
ביקש ממני לשמור משהו בסוד. אני גר
בבני־ברק ליד הרמזורים. באותו בוקר, כשבאה
המתלוננת עם המשטרה, ראיתי אותה.
אחרי כן ראיתי אותה ליד הרמזורים יותר
מאוחר, בשעות מאוחרות.

״ראיתי אותה עומדת״

ף ז אית׳ אותה פעמיים, בשעה מאוחרת
] מאד, לבד, כשחזרתי מהעבודה בשעות
2—3בלילה. היא היתד, ליד הרמזורים בצד.
זה היה אחרי המיקרה.
אני מתחיל לעבוד ב־ 10 בערב. אני גר
ממול המיגרש. זה היה בערך ב־ 1או
1.30 בלילה, לפני 3שבועות, אז ראיתי
אותה עומדת ליד תחנת דן, שם מחכים גם
לטרמפים וגם לאוטובוס. אוטובוס לא עובר
בשעה זו. אני חושב שזה היה במוצאי־שבת.
היא עמדה ליד התחנה. המקום היה מואר.
אני הייתי עם אשתי. זה לא היה ב־.11.00
אני לא זוכר את השעה המדוייקת.

עד־התכיעה השלישי היה נהג
המאפיה אליהו נקש, שהעיד כלהלן:

אני
עובד כמוביל לחם במאפית עץ.
אני מכיר את המתלוננת. היא באה בשעה
,3.00 כשהיא בוכה, ובקשר, שאקח
אותה למשטרה. היא סיפרה שחבר דן
הכיר אותה, ולא נתן לה ללכת. הוא
התחיל להכות אותה. היא עוד סיפרה
שהוא אמר לה: אם תלכי ותספרי למשטרה,
ארצח אותך. שאלתי אותה אם
עשה משהו. היא אמרה שלא עשה כלום,
רק ניסה.
היא חיכתה עד שאכניס את האוטו.
היא חיכתה כ־ 10 דקות. כעבור 10 דקות
הלכתי לתחנת המשטרה. לקחתי אותה
בטנדר. היא התביישה להכנס לבד. אני
ניגשתי ליומנאי, ואז הוא ניגש אליה
ולקח אותה לחקירה. לפני אותו מיקרה
לא הכרתי אותה.
אני מחלק לחם בבני־ברק ורמת גן.
אני מכיר את אלה שאני נותן להם לחס.
אני לא נותן לחם למשפחת המתלוננת.
אמרתי לה: אם לקח אותך בשעה , 12.00
מה עשית אתו עד עכשיו? היא סיפרה
שירדה וראתה חושך ופחדה. זה לוקח
כ־ 10 דקות ברגל מצ.ד. עד המאפיה שלי.
היא סיפרה שיצאה מקולנוע רמה.

״?א ראיתי סריטות״

=* שהיא באה אלי ב־ 3.00 בלילה, לא
ראיתי עליה בגדים קרועים. לא ראיתי
סימנים וסריטות בפניה. היא רק בכתה.
נכון שהיא סיפרה לי שהוא איים עליה
שירצח אותה אם תספר למשטרה. היו
לידי האופים במאפיה, כשהיא סיפרה לי.
היא לא סיפרה לי בסוד.
אני מכיר את רחוב המכבים ועמק־יזרע־

אחר חצות ליד החזיון של חבות. ון״ בנני־בוק: נפרה מבקשת מרמם בקוסובו
אל בפרדס־כץ. יש מקומות מוארים, ויש
חשוכים.
החניון נמצא מצד שמאל לרחוב ז׳בוטינ־סקי.
אם היא רוצה להגיע לחניון, היא
צריכה להיכנס לרחוב צדדי שמאלי מ־ז׳בוטינסקי,
כ־ 500 מטרים. כדי להגיע ל־פרדס־כץ
איננה חייבת לסטות. אם היא
רוצה ללכת דרך החניון, זה אותו הדרך
ואותו המרחק.
מבחינת האור, דרך החניון היא חשוכה.

ה סניגוריה הביאה רק עד אחד
הנאשם בעצמו. להלן עדותו:הייתי שכיר בדן עד ד,מיקרה, כנהג לילה.
לפני הלילה ההוא אני חושב שאני ראיתי
אותה. ראיתי אוהד, שהיתר, עם אחד החברים
בחניון. עם אחד מחברי דן. זה
היה בשעה 8—9בערב. נמצאה איתו
לבד בתוך אחד האוטובוסים בחניון. לא
ראיתי אותה פעם נוספת.
אני מתחיל לעבוד בין .10—8באותו
ערב התחלתי לעבוד ב־ 8על־מנת לגמור
מוקדם. יצאתי מן החניון ב־ , 1.28 כמה
מטרים מהכניסה לחניון עמדה הבחורה.
הניפה את ידה כרוצה לדבר משהו. שאלה
אותי אם אני מכיר נהג מאוטובוס מס.
.992 אמרתי לה שהוא צריך ברגע זד,
לצאת.
המשכתי לנסוע. הייתי צריך לנסוע למילוי
דלק. המכונות של החניון שלנו לא
היו פועלות, לא הייתי מוביל נוסעים.
הייתי לוקח חברים הביתה, או מוביל
אוטובוסים מחניון לחניון. אמרתי לה שהוא
יצא עוד מעט. התכוונתי לנסוע לגרג׳
ארלוזורוב למלא דלק. באותה הזדמנות
רציתי גם לתקן את מעצורי המכונה.
חזרתי חזרה. זה היה 1.30 וכמה דקות.
ראיתי שהיא עדין באותו מקום. נסעתי
לשיכון זן וחזרתי, השעה היתד 10 ,דקות
לשתים. ראיתי שהיא עדין עומדת. אמרתי

לעצמי שזה משהו יוצא דופן.

״איננה מסוגלת לישון״
תהתי את הדלת ושאלתי אותה אם
£4הוא עדיין לא הגיע. אמרתי לה: אעשה
לך טובה, אקח אותך הביתה. זה ענין
של 10 דקות ברגל. זו היתד, השעה שכבר
יכולתי לנסוע הביתה. אחד החברים
היה לוקח אותי הביתה. התכוונתי לקחת
אותה ולחזור לחניון. היא התיישבה לידי
במושב הראשון.
היא קמה, נעמדה על־ידי ואמרה: איזה
נהג צעיר, מי יודע אם הוא גבר בכלל!
ההרגשה שלי היתר, שהיא בחורה מפו קפקת.
נעצרתי. ראיתי שהיא משחקת משחק־אהבה,
היא מחפשת את זה. נעצרתי, כיביתי
את האורות הקדמיים, התישבתי על
הספסל והיא התחילה לשחק איתי. אמרה
שהיא מכירה את הנהג הדה והזה, ושכבה
עם זר, ועם זה. כך שהיתר, מוכרת מהנהג
המפקח ועד לסדרן מהתחנה המרכזית.
ברגע שהיא התקרבה אלי, היא ר,תישבר.
לשחק איתי, הגישה את פניה אלי. חשבתי
שבלי זד, היא איננה מסוגלת לישון.

״חיפשה קורבן״

פי ההתנהגות שלה היא נראתה לי
/מספיק בוגרת בשביל כל העניינים האלה.
אז היא התקרבה עם הגוף שלה אלי,
התנשקנו. היא ניסתה להוריד לה התחתונים.
פחדתי אולי היא בהריון, לא רציתי.
פחדתי ולא רציתי. אמרתי אנקוט בכל
האמצעים הבטוחים כדי שלא תעליל עלי.
יכול להגדיר את התנהגותה. היא התנהגה
בצורה מוזרה ואידיוטית. היא התנהגה
בפראות. היא לא ביקשה כסף ממני. אני
מסביר את זה כאילו חיפשה קורבן.

שקר שהיא צעקה, ושאני נתתי לה
מכות. לא היו כל צעקות מצידה. עברה
איזו מכונית, והיא לא עשתה מאומה.
אני לא היביתי אותה. לא היה לי מעולם
מקרה דומה. אני בן .22 שום משפט אחר
לא היד, לי מסוג זה. ישבתי פעם מאחורי
אדם בקטנוע, ונסתבר שזה נגנב.
אחרי מה שהיה, היא נשארה באוטו
ואני לקחתי אותה הביתה. היא שאלה אותי
אם אני חבר או שכיר. הראיתי לה כרטיס
הניקוב שלי. קבעתי איתר, להיפגש בקו
35 בתחנה המרכזית.

״אורי רצתה להתחתן״
*<\ין לי הסבר לכך למה אחרי כל זה
\ £הי א רצה למשטרה להתלונן עלי.
נכון שלא היתד, לה סיבה ללכת למשטרה.
יתכן ואולי היא חשבה שייצא
לה משהו. אולי רצתה להתחתן איתי.
אולי חשבה שהיא תשיג על־ידי זר, חבר
דן. אינני תופש לשם איזו מטרה היא
עשתה זאת. קרה לי כבר מקרה כזה בעבר,
שבחורה נתמסרה לי בצורה כזו בלילה.
כל מה שאני מספר זה נכון ואמת.
נכון שאמרתי לו שינקה את המכונית.
נכון שאמרתי לוולט שאנחנו בדרך דפקנו
בחורה. הורדתי אותה בדיוק ליד ביתה.
היא אמרר, לי שהיא גרה פה ממול. אחד
כך הסתבר לי שהיא גרה היכן שהורדתי
אותה.
מישהו אחר־כך סיפר לי שהיא אמרה
לו שאני לא לקחתי אותה הביתה, בשביל
זה היא כעסה.
בזה נסתיימו העדויות. עצור כאן, וקבע
את החלטתך שלך. רק לאחר מכן עבור
לעמוד ,26 והשווה א ת פסק־דינו של
השופט ד״ר עזרא יורן להחלטתך שלך.

גי ׳ס מגני

— מעשהמ גונ ה

(המשך מעמוד )25

וזה פסק־דינו שד השופט ד״ר
יורן, שניתן השבוע בכית־המשפט
המחוזי כתד־אכיב:
הנאשם הובא לדין בשל עשיית מעשה
מגונה בכוח, לפי הסעיף 157 לפקודת החוק
הפלילי , 1936 המהווה גם עבירה על הסעיף
44 לפקודת התעבורה, כיוון שהסתייע
ברכב לביצוע המעשה.
הנאשם היה עובד שכיר בשירות דן בליל
המיקרו״ בשעה .01.30 הוא נהג
אוטובוס ריק, שהסיעו מחניון שברחוב
הירקון ברמת־גן לתחנת דלק. לא הרחק
מן החניון נקלעה בדרכו המתלוננת, נערה
צעירה, בבת שש עשרה.

נפתחים קורסים חדשים

שרטוט * מכונות * בנין
* ארכיטקטורה *

״כוכיה באמצע הדידה״

השבוע נפתחים קורסים חדשים

ח ש מל או ת בניין ותע שיה
ח ש מל או ת רכב

ב 7-בפברואר
נפתחים קורסים חדשים

רדיו ־ אלקטרוניקה טלויזיה פרטים והרשמה—13 :־ 8בבוקר; 4—8אוזה״צ

מול בית הדר
חיפה רחוב בלפור 5
מול הטכניון

דר. א.רובין .. 1^15.0.ס5.ק
גי או עו ס מ טי ק אי
מו מח ה לבעיות שיער
ולבעיות קו ס מ טיו ת
תל־אביב, יחוג #ינ סק ר 2
טלפון •5702

או ל פן ג רג
גיה־ס הגלעד* ל״

קונ רנו ת
טוב לגבר עם פרמה-שרב

עתומת
ט עו ת ש מנ ת
סוכן הפירסום העביר את תוכן המודעה
השיגרתית למשרדי ג׳רוגולס פוסט, תוך
ציון המלים שאותן הוא מיקש להדגיש.
היא בי,ב: דרושה מזכירה מינהלית
מנהשה מדך גה רא שונה
בעלת ידיעה מו של מת בעברית
(גרמנית רצויה)
שעות־עבודת רצופו ת
תנאים טובים ל מוע מדת מתאימה.

לדעת סוכן־הפירסום, היו המילים ״בעלת
ידיעה מושלמת בעברית״ חשובות, על כן
ציין בתחילת השורר ,״שמנה״ .כלומר: יש
להשתמש באות שמנה לסידור המשפט.
עובד־הדפוס, שנטל את המודעה לסידור,
לא עמד על הדקויות של רצון המפרסם,
צירף את המלה ״שמנה״ לתוכן המודעה.
כך קרה, שבגליון ג׳רוסלם פוסט של יום
ד,מהרת הופיעה מודעה, אשר חיפשה נח־

״סימני אלימות״

לימוד עיוני ומעשי במעבדות משוכללות

תל־אביב
דרך פ״ת 44

דור כי המעשה עצמו אינו צריך סיוע,
* 6כיוון שהנאשם הודה בו בעדותו בבית־המשפט.
אולם הוכחת האשמה — עשיית
המעשר, בכוח, טעונה סיוע, והשאלה היא
אש הראיות שהובאו יש בהן בדי לתמוך
בגירסת המתלוננת בדבר שימוש בכוח
על־ידי הנאשים יותר מאשר בגירסת האחרון,
כי המעשר, נעשה בהסכמתה.
אכן, כבל שסיפורו של הנאשם היא
תמוה ובלתי־סביר, הרי גם בעדותה של
המתלוננת ניתן לגלות סתירות ואי־דיוקים,
המעוררים ספקות באמיתות עדותה כולה.
אמנם, אם וכונה גירסת הנאשם, שהיא
לא התנגדה כלל למעשה שעשה בה, הרי
אין להבין את תלונתה במשטרה עוד
באותו לילה׳ לפני שחזרה לביתה, היינו
בלי שנדרשה לבך על־ידי הוריה, וואת
אף־על־פי שהנאשם לא קיים איתר, מגע
מיני ממש.
אכן, עיבד המאפיה, שהביאה לתחנת המשטרה,
העיד, שהיא הופיעה אצלו כשהיא
בוכיה באמצע הלילה, וסיפרה לו
שנהג דן ניטפל אליה באוטובוס. אולם
תלונתה כשלעצמה, וגם בכיה, אין בהם
כדי לשמש סיוע לעדותה.

במדינה

עבריתו /אואנג לי ת
בהנהלת חיים כד־קמא
ת ״ א: רה׳ גודדון ( 5טל.)231207 .
היפה: בי״ס. במעלה״.
ירושלים: ביח־ספר ״הפקיד*.
קורסים קצרי־מועד! ההצרחה מובטדיז ז

וכד המאפיה, העד נקש, סיפר ש־ין״
המתלוננת הופיעה אצלו בשעה 3.00בלילה
ואמרה לו כי נהג דן היכר, אותה
ואיים עליה. מתוך עדותו אין להסיק כי
המתלוננת גילתה לו את פרטי המקרה
שקרה לה. מכל מקום, העד לא ראה
סימני אלימות, שריטות או קריעת לבוש
על המתלוננת, וגם לא העיד שראה אותה
במצב פרוע, מלבד הדמעות שהיו בעיניה.
שום סימני־אלימות לא נמצאו בה גם בעת
שהופיעה במשטרה.
מאידך גיסא, יש לציין כמה סירכות
בעדותה בכל הנוגע לטיול הלילה הממושך
שהיא עשתה עד הגיעה לחניון של דן.
כן, למשל, אין כל הסבר בפיה לכך שהיא
הגיעה לקירבת החניון אחרי שעה 1.00
בלילה. שכן הדרך מקולנוע נוגה ועד לאותה
סביבה איננה כה ארוכה, לפי העדויות.

אין להבין למד, סטתה המתלוננת
מדרכה, דרך ראשית ומוארת _ דרך
ז׳בוטינסקי — ופנתה לרחוב צדדי וחשוך
ובכך גם סטתה מקו הילוכה הישר לביתה.
היא עלתה על אוטובוס דן־תור, המיועד
לנסיעות מיוחדות ולא לנוסעים בכלל, כ־שהיתר,
כבר במרחק לא־רב מביתה. יצויין
גם כי המתלוננת לא הביאה, ואף סירבה
להביא, עדויות לחיזוק עדותה על ביקורה
בקולנוע באותו ערב וטיולה עם חבריה
עד לאחר חצות.

״אף־על־פי שאינני מו כן
ף* סופו של דכר, השעה המדוייקת ה־
2יחידה שהוכחה לגבי אירועי אותו לילה
היא השעה 3.00 בלילה, כאשר היא הופיעה
במאפיה בקרבת המקום בו יצאה מן האוטובוס,
והרי היא לא שהתה בתוך
האוטובוס, גם לפי דבריה, אלא זמן קצר
למדי.
בסיכום הדברים, אף על פי שאינני מוכן
לתת אמון בסיפור המעשה שבפי הנאשם,
נשאר ספק בלבי ׳ לגבי מהימנותה של
המתלוננת, באשר לחלק מסיפורה. גם אם
אאמין לה, הרי אין לדעתי בחומר הראיות
שהובא סיוע מספיק להעדר הסכמה מצידה
לעילוסי־האהבה באוטובוס עם הנאשם,
כלומר לביצוע המעשה המגונה כלפיה בדרך
כפייה.
אי לזאת אני מחליט לזכות את הנאשם.

לוליטה שמאלץ
מי שמן, בעצם
כירה מינהלית מנוסה, מדרגה רא שונה,
שמנה, בעלת ידיעה מו של מת בעברית.

לוליטה 250ק״ג. התשובות הרבות
רוכזו בתיק עב־כרס. כבדת־מישקל מכל התשובות
היתד, זו שנשאה את החתימה ״לוליטה
שמאלץ״.
כתבה הגברת שמאלץ :״מודעתכם בג׳רו־סלם
פוסט נוסחה בוודאי כדי למשוך את
תשומתילבי. אני מתאימה לכל הדרישות שצוינו,
והנני משוכנעת שאני בדיוק הבחורה
המתאימה לעבודה.
״אני גם משוכנעת שתוכיח את עצמך
בבום נבון ומבין, מאחר שהנסיון לימד
אותך, כנראה, שאנו׳ האנשים השמנים, הנני
בעלי מזג נוח. ואלה תכונותי:
״אני ממדרגה ראשונה; אני מנוסה מאד:
מישקלי עבר זה עתה את 250 הק״ג;
סיימתי 14 פעם את אולפן הסוכנות היהודית
בירושלים; אני אוהבת את העבודה
שלי רצופה; אני משתגעת אחרי תנאים
טובים.״
ליתר שיכנוע אף צירפה הגברת המדומה
תמונה של עצמה, שפורסמה בכתב־עת
אמריקאי ,״כאשר זכיתי בתואר הנכסף
,מזכירה מינהלית של השנה׳ ,ב־. 1945״
חוש־ההומור הדקיק לא היה מבוזבז על
מינהלת נ׳רוסלס פוסט, שמיהרה להתנצל
ולתקן את הטעות.
הווי נחת גידול כנים נ בתל־אביב, הובא
בפני שופט עציר החשוד בנסיון להוציא
כספים בטענות־שווא כשהוא פצוע בעיני,
טען כי הוכה בכלא על־ידי בנה של המתלוננת,
האסור באשמת שדידת נשק.
קלל אל הקיר: בתל־אביב, זיכתה השופטת
הדסה בן־עתו בעל מוסך, מאשמת
קללת שוטר, קיבלה את טענתו כי קילל
לאחר הסתלקות השוטר, קבעה כי ״לצערנו
ישנם אנשים המשתמשים במילים גסות
אפילו כלפי נכסי דלא־ניידי.״
הלקאה עצמית: בחיפה, נגנבה מכונית
משטרתית הנושאת מיספר אזרחי,
נמצאה כעבור יומיים כשהיא חונה במיד־רכה,
כשעל שימשתד, מודבק דו״ח על
חנייה על מדרכה.
העולט הזה 1429

ט כני קו ם
תדריך העולם הזר, ממליץ מה לראות, מה״גנ ס מוע,
העדיפולפי
סדר
הינן לבקר ה שבוע,
— חוב ה לראות;
יות הבא :
— רצוי לראות אפשר לראות.

כל תלמיד מקבל בחינם
מערכת כלי שרסום משובחים

* כ לוי׳ ל טי סטרצ׳ א ר לי (הבימה)
מחזה תעמולתי על חיי הכושים בארצות־הברית,
מעניין אבל לא מרעיש, חלש מבחינת
המיבנה, בינוני בביצוע,
יהפים כפארק (תיאטרון גיורא
גודיק) — ולא סתם, אלא בשלג ניו־יורקי.
בררר! אבל זה מצחיק. זוג צעיר (תאומי
ודורון) בדירה קרה, מספק ערב מהנה,
תוך פיטפוטים על — מה בעצם;׳
המאהב (הבימה) ביצוע נקי
ומלוטש של מערכונו הציני של הארולד
פינטר אודות תרומתם של המאהב והזונה
למוסד רנשואין. משחק מהנה של דליה
פרידלנד ואלכסנדר פלג. כהקדמה מוגש ביצוע
משעמם של העלמה יוליה לאוגוסט
סטרידנברג — אפשר להחמיץ.
* * אלקטרה (התיאטרון הקאמרי)
הטרגדיה היוזנית העתיקה אודות הבת הנוקמת
באמה, לפי הגירסה של אוריפידם.
בביום של גרשון פלוטקין, השם את הדגש
על חוסר־הטעם שבגאולת־דם ונקמה. אורנה
פורת חוזרת לבמה אחרי שנתיים.

ו *ו /0 7

סג ללר (התיאטרון הקאמרי) אילי גורליצקי
מזהיר במחזמר ישראלי ראשון, המצטיין בפאר
בימתי ולשוני. מחזהו של סמי גרוני־מן
בעיבודו של נתן אלתרמן.
(התיאטרון
אדם לכל עת
הקאמרי) סר תומאס מור, איש הרוח החייו
בריטי
בן המאה ד,־, 16 מקריב את
כדי להישאר נאמן למצפונו, במאבקו נגד
המלך ויועציו המושחתלם. בעיות מופר,
מצפון ודת, במחזה מעולה, המדגיש את
אחריותו של האדם הקטן, המאפשר באדיאת
השתוללותהעוולה. אברהם בן־ שותו אורי לוי, אריק לביא.
יוסף,

א נפתולי התאווה גו נ ל חל
אביב) גורמים להתנגשות עיוורת בין אן
באנקרופט לבעלה השלישי, פיטר פינץ׳.
מתרגשים הרבה, אבל בקצב איטי ודראמאתי.
ה כי קו ר (תל־אביב, תל־אביב)
אינגריד ברגמן מטיפה מוסר לעולם בשמלת־דיור.
אלה שראו אח ביקור הגברת הזקנה
בהבימה ישמחו להיוזכח שהגברת קיבלה
בהוליבוד טיפול קוסמטי, איבדה מחצית שנותיה,
ואילו לסריסים הוחזר אונם והנידון
למוות זוכה בחנינה.
אביב)
ד,וסרט קלארק עותיה

השדון לצעירים ב רו ח ם

הילמן אי מפ

״קארטינג״
פתוח מ־ 4עד הצות
ב ני נעשהחר סו ב ע־ מ

היסוד ליופי
ד״ר לברן מפאריס נתן תמיד את ליבו
לעובדה שעור־פנים חלק, צח ונעינדלעין
הינו יסוד ליופיד, ולקיסמה של האשה.
תוצאות פעולתו בשטח זה הולידו את
קרם־הפנים הנפלא — ״רויאלויט״.
חשיביתו של קרם־הפנים ״רויא־לויט״
נעוצה בכך שהוא מכיל ״ג׳לה
רויאל״ .חומר זה מגן לחלוטין על
העור ורקמותיו העדינות ומונע התהוזת
קמטי־פנים. קרם־הפנים ״רויאלויט״
מטהר את גוון העור — דבר שהוא כה
יזשוב, כפי שכל נערה יודעת, למראה
מטופח ונאה.

הרפתקאות כריו (אוריון,
תל־אביב) סאטירה מענגת על סרטי דגיבורים
הסינטטיים בנוסח ג׳יימס בונד. ז׳אן פול
בלמונדו.
אמריקה אמריקה (גת, תל-
אביב) גלגוליו של צעיר יוזני בתורכיה של
שלהי המאה ד,־ ,19 המוך רך על־ידי מניע
אחד: השאיפה להגיע לאמריקה. סרט נפלא
של איליה קאזאן.

פיתוי ;וסח איטליה (או-
מזן־דוד, תל־אביב) סאטירה שרשית על מין
וכבוד בסציליה. סרטו של פייסרו ג׳רמי.

* נפילת

האימפריה

הרומית

(צפון, תליאביב) סופיה לורן הופכת את אחת
בנשות־ההפקר של ההיסטוריה הרומאית לבתולה
צנועה, וסם ברונסטין הופך את
ההיסטוריה הרומאית בולד. למעין הוליבוד
חושתקו, בסרט ראוזה.
הע 1לס הזה ) 429

מגרש ״יריד המזרח׳
מול תחנת ״פז״

וחי ריננ״ל 4ג, גול 33241ת״ א

חלף עם הרוח (פאריז, תל־האפוס
האמריקאי הטוב ביותר שאי־פעם,
בו מחזיר בן־הכט ז״ל את
גייבל ז״ל ולסלי הודארד ז״ל לזרושל
סקארלט בת־האלמוות.

גכירתי הנאוה (פאר, תל-
אביב) גירסה הוליבודית מפוארת של המחזמר
שובר הקופות. רקס הריסון.

האטרקציה של
ספורט החורף בישראל

הוראה מעשיו! ועיונית־למע\א) פרטי אופנוע וקטנוע

ת״א רח׳נוו 1גינ/יך סו נוד 55067 .

בעיות ולבטים
בחיי

המין

מאת

מרדכי זידמן

הד״ר
הוצאת רשפים.
למכירה בחנויות
הספרים הגדולות

תשבץה עו ד הו ד<4 2 9 .
כאונד )1 :פרת
בראשית התפתחותו
(כתיב־מלאה !4מושב
בשרון !10 :ארי
הבעל <11 :ילקה
(עתיד מקוצר))13 :
רעל )14 :ענף רך,
וביחוד ענף הצומח
ועולה משורש העץ;
ר )1,רוצץ, נשבר:
)17 קיים; )19 לוח-
עץ קבוע בקיר לשים
עליו ספרים ובד׳;
)20 פעולת המביא;
)22 מכשיר
לזמירת ענפים 2.
עלה בספר או במחברת;
)26 החלק הרהב
והשטות של העלה;
)27 רמאות,
הולבת־שולל (מאנגלית
נכנם ל״סלנג״
העברי) )30 :ענף
ארוך ודק; )32 שאינו
ישן )33 :בינוי
לאלוהים; )34 פרי
בוסר ):16 :צאצא ממין
זבר )37 :מיז מזוז מתוק; )30 משורר
וסופר יהודי-אוסטרי (ש״מ< (הטובה שביצירותיו
:״ארבעים הימים של סוסה
דאג״) )41 :סכיז של שוחט )42 :נחלש;
)44 מערבבת )40 :אחד מטעמי המקרא;
)48 נזל, טפטף; )50 מלת שלילה; )51
עשית דבר לקל משהיה; )53 עובר אורח,
נודד; )55 שקט (כתיב חסר); )57 לועג;
ולד שהוצאטטעי
)58 מלת שאלה; )59
הבהמה לאחר שנשחטה )60 :דהיינו, בלומר
(המלה מופיעה, לרוב, בתורה).
סאונד )1 :ערוד בצרה, הקלת האבל;
)2מקוה מים רבים; )3שורש קטז כשערה,
המחובר לשורש הנדול ובאמצעותו הוא
יונק מזוז )5 :״כ!״ באנגלית )6 :צנוע,
ישר־הליכות )7 :עוף דורם (הפור))8 :

ביודהמלר; )9חצר גדורה (בלשה רבים):
)12 אוז, עוצמה וכתיב חסר) )15 :חנור (ל־ע
יז ו :״שמות״ כ״ט); )16 הענפים שבראש
האילן; )18 בעל-המקצוע העוסק ברשת המים
הביתית; )21 ענף גדול; )23 זמן פרעה
(ר״ת); )24 זוהר; )26 טיט; )28 מלה
הטביעה כאב )29 :עץ־פרי נפוץ בארץ; )31
פריחה, הוצאת עלים וענפים; )32 כסוי ועטיפה
(לעיוז :״שיר־ד,שירים״ ה׳))35 :
דר )37 :נעשתה חולה; )38 סתז רשות; )40
שפם חסר ראש; )41 קרה בזמז מסוים; )43
לבוש אבלים )45 :אלו; )46 ענף דק)47 :
החלק העליוז של העץ; )49 העובד בבית־המרחץ;
)52 מדת יבש עתיקה )54 :כלי
לאכילה; )56 שתול (בצווי) )58 :אות עברית.

מספד 1429

שנה 28

27.1.1965

המחיר 90 אגורות