גליון 1430 מתאריך 3 בפברואר 1965

מספד 1430

\ אגורות

ונ לבל
1ה של

איך היית אתה מרגיש אילו החזקת
בקרבך, במשך שנים, סקופ עולמי — ואתה
כלל לא ידעת זאת?
השבוע פירסם אחד הצהרונים, בעמוד
הראשון ובמסגרת מיוחדת, את הידיעה הבאה:
בלונדון
פורסם הדבר רק אמש.
בשנת 1940 נשא צ׳רצ׳יל בפרלמנט את
אחד מנאומיו הגדולים, אותו סיים במלים:
״אנו נילחם בחופים ובמסלולי־הנחיתה, אנו
נילחם בשדות וברחובות ובהרים, אנו לא
ניכנע לעולם.״
כשסיים את דבריו, הוסיף בלחש :״אנו
נחבוט על ראשי האוייב בבקבוקים, משום
שזה כל הציוד הנמצא בידינו, לכל הרוחות!״
אך כשאמר מלים אלה, כיסה את המיקרופון
בידו, ותושבי בריטניה לא ידעו טל
תוספת זו — עד אתמול, כאשר הותרה
לפירסום.

יתכן שתושבי בריטניה לא ידעו, אבל
תושבי ישראל ידעו אף ידעו. הם קראו זאת
שבוע לפני כן, במאמרו של אורי אבנרי
על צ׳רצ׳יל. הוא ציטט את הפסוק מן
הנאום וסיפר שהמנהיג כיסה את המיקרופון
בידו והוסיף, תוך חיוך שובב:
״בבקבוקי־בירה ריקים.״
שאלתי את אבנרי מניין נודע לו הדבר.
מאז הוא מנסה להיזכר, ואינו מצליח. הוא
יודע רק שהסיפור סופר לו לפני שנים,
בשיחה עם אישיות בריטית בלונדון. אין
הוא זוכר מי היה בן־שיחו, ומעולם לא
העלה על דעתו שזה סוד כמוס.

כי צ ד את מזינה את עור פנייך?
היו זמנים, בהם טיפלו בעור רק כשהגיע למצב גרוע, כשהתאדם
מגרויים, התפקע ונסדק. מאז חלפה תקופה ארוכה. כיום ידוע יותר על
הסיבות הרבות לפגמי העור והגרויים בו. כיום יודעים הכל את הערך
של הוספת יסודות בונים ולחות, החיוניים כל כך לפעולתו התקינה
״ 0 ,י׳ של העור כבר בגיל צעיר. השתמשי, איפוא, ב־63111־ €1ע\ ,314111 06
המכיל תרכיזים קולאגניים, להזנת עור פנייך ולמניעת קמטים.

תכשיר זה הוא אחד התכשירים בשיטת 1־2־ 3הבטוחה של הלנה
רובינשטיין לשמירת יופייך. ן 01630561• .-נן 66ס לניקוי יומיומי חודר
של העור 1161-1131 514111 ! 0010 .2 .לריענון ולהמרצת העור.
063111.3עע 6ס ;514111 להגנה על העור ולשמירת לחותו במשך
שעות היום, וכבסיס מצויין לאיפור — £11111151011ז\\ .51410 06
להשיג רק בחנויות התמרוקים המאושרות על־ידי

הלנה

מכתבים

רובינשטיין

11616113 111(111816111
גורדו! לבינסון אילו!

מישחק מרתק הוא לעקוב אחרי תגובותיו
של משה שרת על הסקופ שפורסם לפני
שש שנים בשבועון המסויים, אודות נכונותו
של עבד־אל־נאצר להיפגש עמו בשנת עסקי־הביש.
1954 ,
למחרת הפירסום (העולם וזזה )1115 הגיב
שרת בארבע מלים ברורות :״לא היה ולא
נברא.״ לפני חודש וחצי, כשחזר ציר ישראל
על אותו גילוי, הכחישו בחצי־פה. השבוע,
אחרי שחבר־הפרלמנט הבריטי מורים אורבך
חזר על כך בלשון נמרצת, אמר שרת:
״אגיד לך, מורים אורבך לא היה היחיד
שניסה לארגן פגישה בינינו לבין נאצר
מעולם לא שמעתי תגובה חיובית של נאצר
להצעות הפגישה איתנו, כולל את זאת של
אורבך
כשנשאל מתי היו הגישושים האחרונים,

מות האריה
מה יש? לא יכלתם להתאפק עוד כמה
ימים? למה מיהרתם להספיד את צירצ׳יל
(העולם הזה?)1428

כדי שתוכלו לכתוב אחר־כך שהייחם ה־עתון
הראשון בעולם שהעז לכתוב על־כך
מראש?
אתם שבועון־חדשות, ובתור שכזה עליכם
להביא לקוראים עובדות ולא ניחושים. איך
הייתם מרגישים אילו החזיק צ׳רצ׳יל מעמד
עוד כמה חודשים?

ישיקה

¥ 4 5 1 4 1 0 4

אריה סקורניק, ירושלים
היינו שמחים, יחד עם כל העולם. אותו
מאמר לא היה הספד, אלא הערכה.

מלחמה כעמלק

4511104 1 - 5׳^ -מצלמת רפלקס, עדשה
אוטומטית מתחלפת עם
אפשרות הרכבה של 30
אביזרים שונים. עיצוב נהדר.
נוסף על כך 36 :דגמים של מצלמות ומסרטות
מסוגים שונים. החל ממחיר של — 185.ל״י.
ישיקה

¥ 4 5 1 1 1 0 4
פרסום שחם

השיב :״הם התקיימו עם החמרת המצב
ברצועת־עזה.״ וכשנשאל אם נותק הקשר
בגלל משפט־קאהיר, הגיב :״זאת היא ספקולציה!
,לא היה שום ב ט חון...״
משמע: אפילו לדברי שרת כיום היו
גישושים, היו כמה מתווכים וכמה יוזמות.
לדעת שרת, לא נתן עבד־אל־נאצר תשובה
מחייבת (אם כי כמה עדים ניטראליים טוענים
שהמצרי הגיב בחיוב).
איך מתיישבות הודאות אלה עם הכחשתו
הראשונה, הקצרה והטוטאלית, על גילויי
העולם הזה לפני שש שנים :״לא היה ולא
נברא״?

בשבוע שעבר הראה יומן גבע המחודש
את כנס אנשי־הרוח, שנערך בסיסמה ״פיתוח
ללא נישול״ ,ושבארגונו לקח שבועון
זה חלק רב. בין השאר הופיע עורך השבועון
המסויים בצילום.
כאשר הובא קטע זה לאישור ועדת־העריכה
של היומן, לא התנגד נציג הממשלה.
הסיבה: הוא נעדר מן הישיבה.
אבל היה מי שהתנגד, ובתוקף. היה זה
ישראל פונט, נציגם של בעלי בתי־הקולנוע.

לפני כמה ימים נאם אריה וינר, מנהל
תה״ל, באסיפת עובדי מוסדו, שהיתר, מוקדשת
כולה לבירור תנאי־עבודה.
לפתע, באמצע הנאום, א־פרופו שום דבר,
התפרץ וינר :״ובכלל, מה שהעולם הזה
כותב זה הכל שקרים! כל מה שהוא כותב
על תה״ל זה שקר!״
רק אותם העובדים הנימנים על קוראי
העולם הזה יכלו לנחש למה מתכוון וינר:
למאמר ״הסיבוב השלישי״ (העולם הזה
)1428 בו קבענו כי מומחי תה״ל היטעו
את הממשלה והציבור, ברשלנות הגובלת
בפשע, כאשר קבעו במשך שנים כי אין
ביכולת הערבים להטות את יובלי הירדן.
אולי מוכן מר וינר להגיב על האשמה
חד־משמעית זו בצורה מפורטת ועניינית
יותר?

אתם מצדיקים מלמפרע כל פעולה של נאצר
ושות׳ .ואפשר להבין זאת על נקלה. יושבים
להם פוחזים וריקים, אשר נפשם קצה
בכל עבודה, להבדיל
מעבודת השם יתברך,
ומשתמשים ב־פרינציפ
הנוח להלהיב
קהל גדול בישראל:
ניבול פה וכל
מיני תמונות מרושעות
ומשוקצות.
כל הסיפורים שלכם
על מרחב שמי
יכולים אולי להלהיב
כמה מהפכנים ערביים,
אך לא את רוק
היהודים והערבים,
הנאמנים למנהיגיהם.
היו לנו מלחמות בפלישתים, באשורים, ביוונים,
ברומאים ובהיטלר ימח־שמו. עכשיו
מלחמה לנו בעמלק הזה היושב סביבנו.
בעזרת השם נתגבר על כל אויבינו, ולא
בעזרת העולם הזה והפוליטיקה שלו.

אליעזר כר׳ זרח כרנדווין, בני-ברק
שיח תונים־תל־אבי־כ

יש לפתוח בדו־שיח בין השבועון הישראלי
העולם הזה ועמיתו התוניסי דאן

אתם הזכרתם את הצעתו של עורך ז׳אן
אפריק, בשיר בן־יחמד, להקים פדרציה

שמית שתכלול את מדינות ערב ואת מדינת
ישראל (העולם הזה .)1428 והרי ברור
שרעיון זה קרוב מאד לרעיונותיה של הפעולה
השמית, והוא אף עורר הדים ותגובות
בעולם הערבי.
דו־שיח בין שני השבועונים יכול לתרום
הרבה לקידום הרעיונות המשותפים, מה
גם שבשיר בן־יחמד סיים את מאמרו האחרון
,״מהו הפתרון״ ,בקביעה כי ישנם
מדינאים החושבים אף הם שפדרציה שמית
איננה בגדר חלום בלבד.
לאור התהליכים המסוכנים, אותם הזכיר
העורך במאמרו ״הסיבוב השלישי״ ,יש לקדם
בברכה כל נסיון של הידברות בין
הפעולה השמית ובין כחות קידמה בעולם
הערבי.
יתכן שיש מקום להקמת ועדה משותפת

הודעה לקוראים
יחד עם בל העתונים, נאלץ
״העולם הזה״ להעלות א ת מחי רו,
החל מהשבוע.
בעוד שהעתונים היומיי ם מעלים
א ת מחיריהם ב)>-ל , 25 יכול
״העולם הז ה״ להסתפק בהעלאה
בעקבות העלייה הני של
כרת
בתפוצתו. או ת ה שעה מאפשרת
לנו העלייה בכמות המודעות
להגדיל, לעיתים מזומנות,
את מיספר העמודים בעתון ל״.32
המחיר החדיץ לגליון י הי ה
100 אגורה.
״העולם הז ה״ דחהאת הצעת
משרד המסחר והתעשיה להעניק
לו סובסידיה על מחיר הנייר,
מתוך השקפה כי סובסידיה
ממשלתית לשבועון זה ת הי ה נוגדת
אתמ הו ת העתון.

סיגהלת ״העולם הזה״

אפריק.

הפ 1לם הזה 1430

של אנשי־רוח ישראליים וערביים, אשר תתכנס
במקום ניטראלי, פאריס למשל, ותנסה
לחפש בסיס משותף להידברות, ודרך למציאת
פתרון לבעיות המרחב.
הוועידות של ראש עיריית פירנצה, ג׳ורג׳ו
לה־פירה, הגיעו למבוי סתום. על בסיס
הצעותיו של ז׳אן אפריק ניתן אולי להתחיל
בדיון מחודש.

קורא,

כני עשיו

פאריס

אחד הקוראים כתב לכם כי נמאסתם

הקונקורס באוניברסיטה העברית בירושלים.
כי באוניברסיטה אין מקום עבורם. תחילה
מקבלים את כל בעלי הפרוטקציות, אחריהם
את הסטודנטים מארצות אפריקה, ולבסוף
מקציבים כמה מקומות לציבור המקומי.
האם מוצדק הדבר לגבי אלה שבאו מן
הגולה וחייבים בגלל מצב זה לחזור אליה?
האין מי שיתן קצת תשומת־לב לכשרונותיהם
של אזרחי־הארץ הפשוטים? האם לכך
שואפת ההסתדרות הציונית: שאלה שבאו
ארצה יצאו ממנה לצמיתות?

(העולם הזה .)1428

ברצוני לענות לו: המשיכו להופיע, בלי
מורא ובלי משוא־פנים. המשיכו להופיע,
כי בלעדיכם אין תוכן לחיים.
הרבה דברים למדתי מכתבות שלכם, בעיקר
על אחינו ״בני עשיו״ היושבים בתוכנו.
ולטובה!

יעקוב אלמוג,
התקפה או הגנה

חדרה

העולם הזה תמיד מציין שלא היה קשר
בין הפידאיון למלחמת־סיני. בזה אתם צודקים
(העולם הזה .)1427
אן האמת היא אחת: אם לא היינו תוקפים
אותם, היו הם תוקפים אותנו תוך שבועיים.

אליהו
זקהים, גבעת־שמואל

לפי דעתם האחידה של כל הפרשנים הצבאיים
הזרים, לא היה הצבא המיצרי באוקטובר
1956 ערוך במערך התקפתי, אלא
במערך הגנתי מובהק.

ש״ב שואל
אני רוצה להוסיף פרט חשוב למכתבו
של ישראל בן־משה (העולם הזה .) 1424
הרבה סטודנטים לרפואה נוסעים לחוצ־לאח,
למרות שהצליחו לעבור את בחינות

את המסקנות ולתת הוראות מתאימות ל ז
פקודיו.
עובדה היא שהמישטרה החלה להקל על
הנהגים במקומות בידור, אך לעומת זאת
היא החלה להכביד עליהם במקומות מגורים.
כך קורה שלאדם אין מקום להחנות
את ריכבו ליד ביתו, וכשהוא עושה כך בהשתמשו
במידרכות, הוא חוטף רפורט.
איפה ההגיון?

עזרא אכי,

סובסידיה למין

תל־אביב

כד יום גבר

אתי, חתיכה בת ,25 מזדהה עם הגרושות
בנות־הזוהר החיות חיים חופשיים, כל יום
במיטתו של גבר
אחר (העולם הזה
.)1428
אני, חתיך בן ,33
מקוזה שאת אינך כזאת.
נראה שעוד לא
התנסית בחיי־נשואין
של ממש.
הלוזאי ותבחרי בחיי
נשואין, העדיפים
על רווקות ריקנית,
ואז תשני את
השקפותיו הנוכחיות.

ג׳אמיל

קדו ג׳אמיל,
נהריה

הורי החייל

אנו הורים שכולים, שבננו נהרג בצבא
על־ידי שוטר גדודי בבאר־שבע בשעה שהובל
למאסר (העולם הזה .)1398
אחרי שבננו, שלום חתואל, נרצח, הגענו
ארצה ומאז, חמישה חודשים, אנו רצים

״תד־יאור״ ירושליס

הורי החייל חתואל
ממשרד למשרד, ועניינינו עוד לא סודרו.
אנו כאן בארץ במצב קשה: בלי דירה
ובלי פרנסה. הסוכנות הבטיחה לנו להכיר
בנו כבעולים חדשים, אך שולחים אותנו
ממקום למקום ועושים מאתנו צחוק.
ראוי הדבר שיובא לידיעת הציבור, אולי
זה יעזור לעשיית צדק בארצנו.

פרחה וחיים חתואל,

חולו!

איפה ההגיון, איפה?
מפקד מישטרת תל־אביב הודה אומנם
שאין לנהגי העיר ברירה אלא להישתמש
במידרכות לצורך חנייה (העולם הזה 427ו),
אך אין זה מספיק. עליו להוציא מכך

״ארמון״ חיפה

ברור לי כשמש שכל התופעות הקשורות
בגזענות נובעות מתוך דחפים מיניים. לכן
אני מזדהה עם כתבתכם ״האם אתה גזען?״
(העולם הזה .)1426 אולם מדוע אינכם מסיקים
מכך את המסקנות?
כדי לבער את הגזענות, יש לחסל את
המין כגורם של תחרות. כלומר: שיהיה
המין שווה לכל נפש!
כי אם יהיה המין ניתן להשגה בקלות,
על־ידי כל אדם ללא הבדל דת וגזע, לא
תהיה תחרות, וממילא תתנדף הגזענות.
לדעתי זו חרפה לאנושות שיש בה רעבי־מין,
ובארצנו בעיקר. חובתנו ללחום על־כך
שלא יהיו רעבי מין בתוכנו.
כיצד? הדרך היא פשוטה, וזה שש־עשרה
שנה שאני נלחם למענה: ליגליזציה של הזנות,
והנמכת מחיריה עד לרמה שחיה לכל
כיס. אפילו בתמיכה ממשלתית.

שמעון נמרי,
דור הולך ודור כא

תל-אביב

אחרי גל הפירסומים על תפיסת מרגלים,
היה רצוי מאד שתהיה לרשות הציבור
כתובת למסירת ידיעות על אנשים חשודים.
(המשך בעמוד )4

,קרן ״ באר-שבע

בתפקיד ראשי: רוברט הירש, כוכב ה״קומדי פרגסז״.

מישה אשרוב, דליה פרידלנד, אבנר חזקיה, גאולה בוני, יונה לוי, שמואל רודנסקי, שמואל סגל ובומבה צור
מסיי! ר פילם.

תל-אביב

ל-אריאלי

מכתבים
(המשך מעמוד ג)

הזמרת העומדת בראש
מיצעדי־הפזמונים בארץ

הלהקה העומדת בראש
מיצעדי־הפזמונים בארץ

בהתחשב עם המצב השורר היום בארץ,
נראה לי שזה עלול להיות התחביב הלאומי
של אזרחי ישראל.
הארץ מלאה עולים חדשים. לך תדע מי
באמת עולה חדש ומי נישלח על־ידי מצריים,
ומי סתם מרגל שנשלח הנה על־ידי מדינה
לא־ערבית, על מנת שייקלט כאן בעבודה
ובחברה, יתחתן ויוליד דור חדש של מרגלים?

קורא, רמת־גן
ידיעות על מרגלים נא למסור בתחנת־המשטרה
הקרובה.

מורה נתפנתה ״לקבל שיעור מידי בן משק
בית־השיטה אמיר שרון.״
מרשי אינם יודעים מד, דעתו של מר
אמיר שרון על פירסום התצלום הנ״ל ועל
המסגרת בה התפרסם, ואין זה מעניינם.
מעניינם של מרשי הוא שמר שרון הנ״ל
אינו בן משק בית־השיטה, הואיל ׳והוא לא
נולד במשק, לא התחנך במשק ולא היה
חבר בו מעולם.
הואיל ודברי ההסבר לתצלום, והתצלום
גופו, יש בהם להעמיד את מרשי ואת החי־

ישוחרר אורי דייווים:

ברנדה לי
מבחר להיטים
״ 7מאריך נגן

חיפושיות למכירה
״ 12 ארך נגן

01*1011

מתקליטי

בית־דין־צבאי דן את אורי דייודיס לשמונה
חודשי מאסר בפועל, כשאשמתו היחידה:
מאבקו נגד נישול כפריי דיר־אל׳אסד והסביבה
מאדמותיהם לצורך הקמת כרמיאל.
כליאת אורי דייוזים באה באמצעה של
שביתת־רעב אותה חידש בירושלים, בדרישה
לקבל את מסקנות ועדת ההקירה של
פרופ׳ סימון, ד״ר שרשבסקי וד״ר שטראוס,
שביקרה במקום — ביניהן:
צמצום איזור ההפקעות והמנעות מהפקעות
נוספות; פיצוי הוגן ומלא לבעלי
הקרקעות והמחצבות שהופקעו; הכשרת
קרקע חדשה עבורם; הבטחת עבודה לתושבי
הכפרים הערביים במפעלים שהוקמו
בכרמיאל.
כליאת אורי דייודים נועדה לשים קץ
למאבקו. אולם המאבק יימשך. משמרות של
חברי הנוער, בני נוער וסטודנטים, יקיימו
במקומו את השביתה ליד משרד ראש
הממשלה, ואנו קוראים לנוער ולציבור
כולו להצטרף אליהם.
מטרתנו אחת: פיתוח הארץ לטובת כל
תושביה, יהודים וערבים, תוך המנעות
מהעמקת התהום בין שני העמים — פיתוח
ללא נישול!

מתקליטי

חדש !
אנריקו מסיאט

שארל אזנבור

באולימפיה

ועד הנוער והסטודנטים לאחווה
יהודית־ערבית, תל-אביב

אסיפת מחאה נגד כליאת אורי דייווים
תתקיים בשבת 6/2/65 ,ב־ 5.00 אחה״צ,
במועדון ״החמאם״ ביפו (ככר השעון).
ישתתפו: עו״ד בן־מנשה, זן בן־אמוץ, בועז
עברון ואחרים.

ד״ש ליורם
מבחר להיטיו

עולם

עשרה ממבחר להיטיו
״ 7מאריך נגן
מתקליטי

חדש

תיאודור ביקל

.)1428

אכיכה צורי,

אזנבור

14 שירי-עם ביידיש

תריסר להיטים

לאחר אימוצו של
יורם לנדסברגר, חשבתי
על דרך דומה
ביחס לאלוף הבריחות
מס׳ 1של ישראל.
האין
בארץ משפחה
המוכנה לאמץ
את נחמן פרקש?

חזיז חביכ,

חיפה

שחור כעיניים

״ 12 ארך נגן
מתקליטי
״אלקטרה״

״לויד

״ 12 ארך נגן
מ תקליטי

|ח8כוו הבינלאומי להתכתבות

׳־אולפן

גיה־ס הבלעדי ל -

קן ג ר ־נו ת ^ ע ך
אלפי מתכתבים
לסי שיסה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אביב, ת .ד4185 .

עברית ויאו אנג לי ת

בהנהלת חיים בר־קמא
ת״א: רה׳ גודדון(5פל0>.נ<421
חיפה: בי-ם *במעלה•.
ירושלים: ביח־ספר ״הפקידיי.
קורסים קצרי־מועד! ההצלחה מובמדת<

תל-אביב

שרון

חכיכ

ירושלים

זבות קדימה כמדור זה תינתן
דמפתביהם שד קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתכים.

רחובות

טעות לעולם צודקת

כתוצאה ממקרה אומלל בעת משק ילדים
(חרוון).
הנהלת ׳הסוכנות׳ היהודית נתונה בידי
מפא״יוגירגוריה (חרות).

טובה שרון,

עו״ד •טמואל נסים, חיפה
העולם הזה שמח לשמוע שהחינוך בקיבוץ
בית־השיטה עולה — לדעתו — על
החינוך הניתן בקיבוץ גבעת־השלושה, השייך
אף הוא לקיבוץ המאוחד. כפי שהודיע אמיר
שרון במכתבו להעולם הזה 1428 הוא
נולד והתחנך בגבעת־השלושה.

חיים נסים,

ד,לתאי וירבו כמותכם!
וליורם:
אני מקווה
שתחוש אושר
בחיק משפחתך החדשה.
חזק ואמץ!

״ 12 ארך נגן
מתקליטי

נוך הניתן על־ידם לבני־המשק באור שלילי,
והואיל וכאמור לעיל אין אמת בדברי ההסבר,
אי־לכך הנכם מתבקשים לפרסם את
התנצלותכם על מתן אינפורמציה בלתי־נכונה.
במידה
ובקשת מרשי כנ״ל לא תיענה בחיוב,
ייאלצו מרשי לשקול פנייה לערכאות
להגנה על שמם הטוב.

בת עשרים ושתיים, תושבת ראש העיר
ואם לילד (מעריב).

כל הכבזד לכם, של הוריו־מאמציו
יורם לנדסברגר (ה הזה

שרון
והמורה כמשיכה

אינני קורא קבוע של השבועון, אך
לפעמים הוא נופל לידי, בבית ידידי, שהם
קוראים מושבעים שלו.
אנו מבלים ערבים שלמים בודיכוחים
סביב הנושאים שאתם מעלים מעל דפי
העולם הזה. הם תמיד לצידכם ומהווים רוב.
אני נמצא במיעוט, אבל אינני חושב
שלכן הצדק איתם. גם מיעוט יבול לצדוק.
טענתי העיקרית נגדכם: אתם רואי־שחו־רות
מיקצועיים, מתארים תמיד את המציאות
הישראלית בצבעים קודרים, מאבדים כל
חוש מידה אובייקטיבי,

ש. וייס,
זה חינון• חח שכרו

ירושלים

מרשי, קיבוץ בית־השיטד* הורני לפנות
אליכם כדלקמן: ביום 6.1.65 פורסם
בשבועונכם (העולם הזה 426י) תצלום
שמתחתיו הופיעה הכותרת *המורה לערבית•
.בדברי ההסבר לתצלום נאמר שה־

כריכות

העו 0ס

הזה

קוראים המבקשים למסור
לבריכה את גליונות השנים
1963ד( 1964 וכן כל שנה
אחרת) ,יבולים לעשות זאת
תיף שבוע, כאחת משתי
הדרכים :
• להביאם למשרד המערכת,
רחוב גליקסון 8תל•
אביב, כימי א ,,כ׳ ו־ג׳
בשבוע כץ השעות 10ו־12
לפני־הצהריים, או כימים ד׳
דה, בשבוע כין השעות 4
ד 6אחרי־הצהריים.
• לשלחם כדואר לת״ד
,136 תל־אכיב.
את מהיד הכריכה 6 -
ל״י לכל שנה -יש לשלם
מראש.
המערכת מובנה להשלים
גליונות הכריס, כמחיר 90
אגורה לגליון.
הסולם הזה 1430

לכל אוהבי בירה טובה
אנו שמחים להודיעכם, שמעתה תוכלו
להשיג -ללא הגבלה -את מוצרינו בכל
חלקי הארץ.
מפיצי ם מו ס מ כי ם ו מנו סי ם העובדים
בשרותנו שוקדים להספקה סדירה של
מוצרינו בכל חלקי הארץ.
זה 30 שנה שאנו שוקדים על סיסמתנו :
״ איכותמעולה ׳ בייצור בירה. אנו
ממשיכים בדרך זו לשביעות רצונם המלאה
של לקוחותינו.
דרשו בכל עת ובכל מקום-
בירה נש ר
גולדסטארמח בי ת

יצרני בירה

גולדס ט אר
נשר מאלט

נשר

הטולם הזח 1430

גיורא גודיק מציג

בד להתאמץ
המחזמר הסטירי הגדול של ברודזואי.

יוצרי הסר טי ם ומחזות־הזמר, הפז מונים ו ה מו סי ק ה
של ״הנס כ רי ס סי אן אנ דרסד ,״ברנשים וחתיכות״,
״ קו־ ק ך ,״גרבי משי״ ,״קאדילק הזהב״.
הכור אוגדפים של ״זיגפילד פוליז״ ,״עיר
הפיג׳מה״ ,״אחותי איילין״ ,״נשקיני קיים״.

נפלאה״ ,״משחק

מע צב ה תלבו שו ת של ״המלך ליר״ עם אורסון וולם ו״ז׳אן
דארק״ לשאו עם סייבן מקנה והבלטים של אנתוני טיודור ונורה קיי.

ה מ תז מר

של ״משחקי הפיג׳מה״ ו״אירמה לה דום״.

התפאורן

של ״הקדוש מרחוב בליקר״ לז׳אן קרלו מנוטי.

שיתפו פעולה ביצירת

הקו מדי ה ה מו סי ק לי תבעלתפרס פוליצר, פרס
מבקרי הדר מ ה של ניו־יורק ו שבעה פרסי ״סוני־.

ג׳וקי ארקיו, יצחק שילה, אלבר ט כהן,
הילה שרת, ז מירה חן, ב תי ה בנ די ק ס,
יעקב אב א, צפרירה רוני, מיכאל לפס.

משתתפים במשחק חמר. רקדנים ורקדניות
מקהלות ותזמורת.

כל ערב באולם ״אלהמברה״ ב־,8.30
כרטיסים

להשיג

ב״רוקוקו״

ובמשרדים

בימי ד׳ הצגת מנחה ב־ .4.30 ובמוצ״־ש ב״ 6וב־.9.30
בקופת

האולם

משעה 5

וביום

שישי

בין

2-1 2
העולם הזה 1430

בשלם בריטניה 131ש ד עוד
״כה מרהיב־עין היה המראה באותו בוקר
בחורש מאי של שנת , 1910 כאשר תשעה
מלכים רכבו בהלווית אדוארד השביעי מלך
בריטניה, עד כי הקהל לבוש־השחורים וא־חוז־היראה
לא יכול היה להתאפק מלהשמיע
קריאות של התפעלות.
״המלכים רכבו על סוסיהם, שלשות־שלשות,
במדי ארגמן ותכלת, ירוק ואדום.
אחריהם באו חמשה יורשי־עצר, ארבעים
נסיכים קיסריים ומלכותיים, שבע מלכות,
ואוסף של שגרירים מיוחדים. ביחד הם ייצגו
שבעים מדינות.
״הפעמון העמום של ביג בן צילצל תשע
פעמים, כאשר יצא מסע ההלווייה. אך שעון
ההיסטוריה הראה שעת־דימדומים. שמש העולם
הישן שקע בזוהר של תפארת, ומאו
לא ניראה עוד דוגמתו

כך מתארת ההיסטוריונית בארבארה טוכמן
את ההלווייה הגדולה מלפני 54 שנים. היא

אוניות־הענק שהצילו את בריטניה במלחמת־העולם
הראשונה׳ וכי על סיפונה של אוניה
אדירה עוד יותר חתם, בימים הקודרים
ביותר של מלחמת־העולם השניה, על ה־צ׳רטר
האטלנטי, שהבטיח את חרויות־האדם
לכל איש בעולם?
כאשר חזרו המלכים והנשיאים לארצותיהם,
יכלו להיות בטוחים רק בדבר אחד:
הלווית צ׳רצ׳יל, שלא כמו הלוזית אדוארד,
לא תיזכר כהקדמה למלחמת־עולם. כי לעולם
לא תראה עוד האנושות מלחמה שתידמה
לשתי מלחמות־העולם הנוראות, בהן זכה
וינסטון צ׳רצ׳יל לתהילת עולמים.

עצתה קי ס ר
ארונו של צ׳רצ׳יל נמשך לאורך מסלול
ההלודייה על־ידי צוות של חיל־הים המלכותי.
כמו כל מסורת בריטית, נעוצה גם
זו במאורע מסויים.
בעת הלתית המלכה ויקטוריה, בשנת
,1901 ניתקה לפתע מרכבת הארון מן הסוסים.
הכל עמדו אובדי־עצות. רק לקיסר
הגרמני, וילהלם השני, היתד, עצה. הוא
הצביע ע /המלחים שהיו פזורים לאורך
המסלול, ואמר :״מדוע לא תרכיבו צודת
מהם, והם ימשכו את הארון?״
העצה נתקבלה, והארון הגיע בשלום. המלך
החדש, אדוארד השביעי, העניק לחיל־הים
את הזכות למשוך להבא את הארונות
בכל ההלוזיות הממלכתיות, כאות־הוקרה
על התושיה.
נובצען פרסים1

* עם לזנית שפופרת משחת שיני ם ״ דנטוליב ־
יקבל הקונה שי תמונה צבעונית של כוכב קולנוע
* אסוף 50 תמונות ותקבל אלבום מהודר
מתנתב יהד ו־ר ״ עץהזית ־
משחתה שיני ם ־דנטוליב־ל
ב רי או ת ה שיני םולה רג שהר עננ ה
צרפת קוד מן העבר

גנראל וייכאן ()1940
״אם אי־פעם תהיה צרפת בסכנה

כתבה תיאור זה בראש ספרה הדן בפרוץ
מלחמת־העולם הראשונה. כי למחרת ההל־ודייה
נולד, לדעתה, העולם החדש — עולם
המלחמה.
כלתי״נשכחות. כאשר נע, השבוע,
מסע־ההלודייה של גדול הבריטים, וינסטון
צ׳רצ׳יל, נכחו פחות מלכים, אך מספר
המדינות המיוצגות גדל. איש ממשתתפי
הלווייתו של אדוארד לא יכול היה לחלום
כי אי־פעם תקום מדינה כמו ברית־המועצות׳
ששלחה את נציגיה לבירת בריטניה, או
מדינת־ישראל, ששלחה את הנשיא שז״ר.
איש מהם לא יכול היה לחלום כי חבר־העמים
הבריטי יכלול אי־פעם מדינות עצמאיות
כמו גאנה ופאקיסתאן.
בהלווייה של אדוארד השתתף פוליטיקאי
צעיר ומבריק, שזכה לא מכבר למינוי ממשלתי
ראשון: שר־המסחר וינסטון צ׳רצ׳יל,
בן ה־ .35 ביום־השבת האחרון, כשיצא איש
זה לדרכו האחרונה, הפכה גם הלווייתו לסמל
של סוף־תקופה.
כל פרט בהלווייה הזכיר עובדות בלתי־נשכחות,
פסוקים שיצאו מפיו והפכו חלק
מדברי ימי האנושות. קומץ טייסי־הקרב
של הקרב על בריטניה* ,שצעדו במסע, הזכירו
את הפסוק בן־האלמודת :״מעולם בכל
מאבקי בני־אנוש, לא חבו כה רבים כה
הרבה לכה מעטים.״
כאשר נישא הארון במי התמזה, על גבי
ספינה קטנה — מי יכול היה שלא לזכור
כי צ׳רצ׳יל הצעיר דאג בעוד מועד לבניית
* תחילה רצה חיל״האוויר להטיס מעל
להלווייה אתו אחרוני הספיטפיירים וה־האריקאנים
שהשתתפו בקרב, אך בדיקות הוכיחו
ששוב אינם בטוחים לשימוש.

״מה, הוא היה עדיין חי?״ שאלו הקשישים•
הצעירים אף לא שאלו. מעולם לא
שמעו כלל את שם הגנראל מקסים וייגאן.
ואין תימה בכך. אם צ׳רצ׳יל בן ה־ 90 היה
זקן, הרי וייגאן, שחגג ערב מותו את יום-
הולדתו ה־ ,98 היה ישיש מופלג. הוא נולד
בימי האימפריה של נאפוליון השלישי.
בעבר היד, שמו מעורר יראת־כבוד .״אם
אי־פעם תהיה צרפת בסכנה,״ אמר המרשאל
פרדינאן פוש ,״קראו לוייגאן!״
פוש הכיר את וייגאן היטב. כי וייגאן
היה ראש־מטהו, כאשר כיהן הוא כמצביא
העליון של בנות־הברית במלחמת־העולם
הראשונה. היה לוייגאן חלק רב בנצחון
הסופי שהביא לכניעת הגרמנים.
אחרי המלחמה שוגר וייגאן לפולין, כדי
לעזור למדינה החדשה במלחמתה בברית-
המועצות. הוא השתתף בעיצוב תוכניותיו
של המרשאל פילסודסקי הפולני, שעה שהצבא
האדום התקרב לשערי ורשה. ושוב
ניצח וייגאן: הסובייטים הובסו, והגבול הפולני
זז מרחק רב מזרחה.
האיש ז!6״ואש. בשנת 1935 פרש
וייגאן מן השרות מטעמי גיל. אך כשפרצה
מלחמת־העולם השניה, נמסר לו תפקיד
המפקד הראשי במזרח הים התיכון, שכלל
את סוריה ולבנון.
בקיץ 1940 פרצו הגרמנים את החזית הצרפתית,
והטאנקים שלהם דהרו לעבר הים
האטלנטי. צרפת זכרה את עצתו של פוש,
קראה לוייגאן. במשך כמה ימים הרי־גורל
עמד וייגאן בראש המאמץ הנואש לעצור
את הגרמנים. הוא נכשל, תבע לחתום על
שביתת־נשק.
ידידו של וייגאן, המרשל פטן, הועמד
בראש המדינה, נכנע לנאצים. בהדרגה הפך
למשרת הגרמנים. אך וייגאן עמד מן הצד.
הוא נעצר על־ידי הנאצים, הוחזק שלוש
שנים בשבי, אך לא שיתף פעולה עמם.
פושע כמו בן־כלה. אמר הוא, בראיון
האחרון שנתן בחייו, בשבוע שעבר:
״הובסנו. החלטתי שמוטב לבקש מהגרמנים
שביתת־נשק. זאת היתד, הדרך היחידה למנוע
את כיבושה של צרפת כולה. חלק מ־שטחנו
נשאר חופשי, ושם יכולנו לעשות
כאוות נפשנו.״
דה־גול, שהמשיך במלחמה מעבר לים,
מתח ביקורת חריפה על וימאן, טען כי
השקפתו ב־ 1940 היתד, פסימית מדי. וייגאן
התגונן בפני ביקורת זו בספר משלו, שנקרא
תוך כדי קריאת זכרונות־המלחמה של
גנראל דה־גול.

מאז נשכח האיש. הוא חי לו בדירה
קטנה בקירבת שער־הנצחון, העניק .,את שמו
לאירגוני הימין, תבע את העברת עצמותיו
של המרשל פטן לבית־ד,קברות הצבאי של
ורדן .״אני סבור כי הגנראל דה־גול יהיה
סובלני יותר כלפי זכרו של פסן, שהיה
איש גדול מאד. אחרי ככלות הכל, מסיה
(המשך בעמוד )8

י 1ת ד 1*1דור אנשים עוכרים בדיזנגוף
י 1ת1־ 1י 1ת 1־ אנשים ק מי ם

ס קנדינבי ה
תל-אביב, רחוב דיזגגוף ,146 טל 231602 .

העולם הזה 1429

בשלם
(המשך מעמוד )7

דה־גול העניק חנינה גם לפושע כמו בן־
בלה.״
וייגאן לא מתח, בסוף ימיו, ביקורת על
דרכו של דה־גול בימי המלחמה, אלא דווקא
על מדיניותו הנוכחית. טענתו: דה־גול מבודד
את צרפת, תחת לשלבה בברית האטלנטית.
הוא
העריך הרבה יותר את צ׳רצ׳יל. בראיון
האחרון, יומיים לפני מותו של צ׳ר־צ׳יל,
אמר :״אה, לדידי היה הוא הכובש
האמיתי של מלחמת־העולם השניה. לולא
היה הוא בנמצא, מוכן להתמודד עם הגרמנים
במרץ הטורפני של ו איש לא היה
מסוגל לעשות את אשר עשה הוא.״
אדם ליי״דם — זאב. היו שטענו כי
וייגאן הוא בנו הבלתי־חוקי של מלך בלגיה.
הוא עצמו טען כי •איני יודע דבר על
לידתי.״ כיצד חי שנים כה רבות? .מפני
שבנעורי נהגתי לשמור על כושרי הגופני.״
אז היה קצין בחיל־הפרשים.
מה השינוי העיקרי שחל בעולם מאז
נולד? ״שיכלול אמצעי־התקשורת, שהגבירו
באופן מכריע את הקשר בין אדם לאדם.״
התוצאה :״עכשיו שונאים האנשים זה את
זה עוד יותר. אדם לאדם הפך זאב.״

גרמניה
!נידו אינטימי
למי שייך הרעיון המזהיר? כמובן, לאותו
שטן גאוני, מתכנן השואה: ריינהארט הייד־ריך,
ראש שרות־הבטחון של הס״ס, מפקדו
של אדולף אייכמן.
הוא הקים בית־זונות ממלכתי. מקום
דיסקרטי, שקט, מזמין. רק מיטב הזונות
של גרמניה הועסקו בו. כל זונה היתד,
סוכנת מדופלמת של הס״ס. על מיטתה היתד,
מוקפת מכשירי־האזנד, ומצלמות מוסתרות.
התוצאה: תיקיה עצומה של חומר מרשיע,
ששימש לס״ס כמכשיר לסחיטה, לגיוס
מרגלים ולהפקת חומר סודי ברחבי העולם.
ראשי המדינה. היידריך נרצח, הרייך
השלישי התמוטט. אך הבית השקט במערב
ברלין נשאר קיים. הוא נקרא פנסיון
קלאחביץ, על שם הרמטכ״ל הפרוסי שכתב
את הספר המהולל על תורת המלחמה.
השבוע נאסרה בעלת־המקום האחרונה.
היא נחשדה בהעברת חומר סודי לשלטונות
גרמניה המזרחית. החשש העיקרי: בית־הזונות
פעל במשך כל השנים, מאז המלחמה,
כקן־ריגול קומוניסטי.
אם ציפו אנשי־המערב להכחשה נמרצת
ממזרח ברלין, הרי טעו. להיפך: בא אישור.
סוכנות־הידיעות הרישמית של הרפובליקה
הדמוקראטית הגרמנית טענה כי ראשי המדינה
המערב־גרמנית ביקרו בבית־הזונות
הדיסקרטי .״האורחים המעניינים צולמו, ושיחותיהם
הוקלטו,״ קבעה הסוכנות.
יתכן שהודעה זו הרעידה הרבה לבבות.
אך המישטרה המערב־גרמנית העמידה פנים
שהסוכנות משקרת, וכי אין חשש לגילויים
מרעישים ביותר.

!!ויהיה סדו־ בבדדח

פרסום ד־ר ׳ עקנסון

בעיות של זנות הטרידו גם את שלטונות
העיר האמבורג. אך הן לא היו קשורות
בבטחון המדינה, כמו בברלין, אלא כבטחון
האזרח.
אזור פאולי הקדוש, בקירבת הנמל העצום
של האמבורג, היה תמיד מרכז של
שעשועים, זנות ועולם תחתון. בין השאר
יש בו רחוב, בו יושבות הנשים במעין
מציגות לראווה את סחורתן
חלונות־ראווה,
הן עצמן.לאחרונה גבר ברובע זה הפשע האלים.
אדם נתלה על עץ ברחוב הראשי, מבלי
שאיש חש לעזרתו. כל עובר־ושב, שיכור
או פיכח, צפוי לשוד, או סתם למנת־מכות,
מידי בריונים סאדיסטיים.
עתה, סוף־טוף, החליטו אבות־העיר לעשות
משהו בנידון. אחד מהם הציע הצעה,
לפי מיטב הכללים של השיטתיות הגרמנית.
יוקמו בעיר שני מגרדי־לפי
ההצעה
שחקים, לצורכי זנות בלבד. בכל בניין יהיו
160 דירות. בכל דירה תגור זונה אחת.
יהיה בה חדר-קבלד, וכל הנוחיות. לכל
דירה תהיה דלת כפולה. האחת תהיה אטו־מה,
תיסגר בשעה שיהיה לקוח במקום.
בצאת הלקוח, תיפתח דלת זו. הדלת השניה,
שקופה, תישאר סגורה, כך שכל לקוח פולראות
בעדה את בעלת־טנציאלי
יוכל
המקום.
אם תוגשם הצעה זו, יהיה זה נצחון חדש
לכושר־האירגון הגרמני.

הסולם הזה 1430

111111

ץ *.וכרחים לקנא

במשה דיין. הוא גילה את סוד

}!) הנעורים הנצחיים.

מי כמוהו מסוגל, על סף גיל ה ,50-לשמור
על השקפת־העולס ותפיסת־החיים של בן? 15
היו שטענו כי שיני הזמן כירסמו סוף־סוף גם באיש
זה. שהוא התבגר לפתע. שדעתו נתיישבה עליו.
לשונות רעות הדביקו לו תוארים כגון ״חצי־צעיר״ ,כאילו
עבר כבר את מחצית הדרך לגיל־העמידה.
אך הנה בא דיין ופירסם מאמר בעתון נאמניו, הארץ,
והוכיח כי כל ההשמצות האלה — בשקר יסודן.

כעל מאמר זה אינו חצי־צעיר, אף לא
שלושת־רכעי־צעיר. הוא צעיר ממש, ואולי
צעיר־וחצי.
עברו שנים מאז ימי זוהרו, בתקופת עסקי־הביש. אבל
משה דיין לא השתנה. הוא ״נשאר מר זבנג־וגמרנו. הוא
עודנו חושב וכותב כמו מם־כף צעיר, הפותר את כל
בעיות־העולם בשתי מילות־קסם :״כיתה — אחרי!״

כאורה מוקדש מאמרו של דיין ל״הטיית מקורות
/הירדן״ ,כפי שמלמד שמו. אולם זהו רק תירוץ אקטואלי.

למעשה
זוהי הכרזת־־מלחמה. מלחמה על
יורשו, מלחמה על ממשלת אשכול, מלחמה על
מפלגות־הפועלים, מלחמה על הערכים, מלחמה
על המעצמות הגדולות, מלחמה על העולם
כולו.

במיקרה זה, לא תעמוד לימיננו אף בת־ברית אחת. נעמוד
לבדנו — ללא מיטריה אווירית, ללא ויטו באו״ם, ללא
תמיכה צבאית ומדינית מכל צד שהוא. כך אומר גם משה
דיין.

אם כן, מה לעשות -אליכא דמשה דיין?
לא תנחשו לעולם.

משה דיין מציע להתקיף את מדינות-ערב
ולפלוש לשטחן.
ולא בעוד שנה־שנתיים, כשהסכרים הערביים יעמדו על
תילם ואפשר יהיה להשמידם. אלא עכשיו, מייד, כשלא
יהיה מה לעשות שם, אלא לשפוך חול לתוך מטרים
כפורים של תעלות.
״עם כל החומרה והסיכון שבדבר, אין לנו לכן דרך,
אלא פעולה נמרצת לחיסול כל נסיון, ולו גם התחלתי
ביותר, להטיית מקורות מימינו.״

ף׳י דיחה? מתיחה צברית? לא, משה דיין מתכוון לוה
<*1בכל הרצינות. ועתון רציני הדפיס את זה ברצינות.

במאמר קצר זה הצליח משה דיין לכנות
מלכודת, ולהיתפם בה בעצמו.
בבואו להתווכח עם הצמרת הבטחונית (ועם לוי אשכול,

הוא מקווה, בסך הכל, לשמור על ״סטאטוס קוו בינינו
למדינות־ערב. לא רק הסטאטוס־קו! שבגבולות הפיסיים של
ישראל, אלא גם בגבולות שבין הנסבל והבלתי־נסבל על־ידינו.״

אחרי
הסיבוב השלישי, שיסתיים בבידודנו המוחלט בזירה
הבינלאומית (כפי שמודה גם דיין) ,יהיה מצבנו חמור עד
אין שיעור יותר מאשר אחרי הסיבוב השני, שהביא לבידו־דנו
החלקי, ושרק עתה אנו מתחילים לאכול את פירותיו
המרים ביותר, כשנפתחת נגדנו מערכה ״אנטי־קולוניאליס־טית״.

מספר שנים שאנו מתרחקים שנהישנה מעצמאותנו
הכלכלית. בימי בחירות, ובשנים שבין בחירות, אנו נענים
לתביעות וללחצים פנימיים חישול העם לעמידה בפני
לחצים מבחוץ לא יושג בדרך הרצופה כניעות לעצמנו.
אקטיביזם מתחיל בבית.״
איזה אקטיביזם הוא זה? האקטיביזם של הארץ, הבטאון

העשיר של המעמד המתעשר.
אם נתרגם את הפראזות על ״חישול העם״ לשפה מעשית,
הרי מציע דיין: הורדת רמת־ד,מחייה של ההמונים, אולי
בדרך של אבטלה מתוכננת .״אי־כניעה״ לתביעות העובדים.
ניצולו של יעד חיוני — העצמאות הכלכלית — לשם ביצור

והעשרת הבורגנות הגבוהה.

אמרנו זאת פעמים רבות: כוח־ההרתעה כחלק מתוכנית
מדינית, זהו דבר חיוני, אך כוח־ההרתעה כתחליף
לתוכנית מדינית, זהו דבר מסוכן. הוא משמש אמתלה
לעצלנות מחשבתית, לדריכה במקום, לאי־עשייה.
על כן אין משה דיין מגלה את אמריקה, ואפילו לא
את רמת הבניאס, בהוסיפו:

בושה דיין: עוד ובבג וגווד ובבג

זהו האקטיביזם הנושן של בל מיליטריזם
הרפתקני, הכרית הכלתי־קדושה כין השוביניזם
המזויין וההון הגדול. באירופה קראו לזה
פאשיזם.

כמובן) נגד הסיסמה של כוח־ההרתעה, הוא קובע שמדינות־ערב
מעוניינות בהתקפתנו עליהן, ועל כן אין ערך לכוח־ההרתעה.
אבל
בבואו בהמשך מאמרו להציע את תוכניתו, שכח את
אשר אמר בפתיחת המאמר. כנאה לאדם צעיר, שאינו מאומן
על דרכי המחשב האנאליטי, הוא סותר בהקשר ב׳ את אשר
אמר בהקשר א׳.
אחרי שקבע כי ״קברניטי המדינות הערביות יכולים

נ ה כי כן, זהו מצע המועמד הבטחוניסטי לשלטון:
( | מלחמה בערבים, אפילו תהיה זאת המלחמה שקברניטי
הערבים עצמם מעוניינים בה.
ביזוי האשכוליזם, שאינו שש למלחמה מיידית (אך גם
אינו עושה דבר למניעת המלחמה בעוד שנר,־שנתיים).
ציפצוף על כל העולם, כולל בנות־הברית המעטות
ששרדו לנו.
התקשרות עם הימין המקומי, שעה שאשכול מרחיב את
בסיסו שמאלה.

ואין הוא מרגיש כלל שהוא מציע לנו לבצע
את המשימה שהוטלה עלינו על־ידי הקברניטים
הערביים. בלומר: שנשתף פעולה בהגשמת
התוכנית הערבית.

נידמה כי דיין מתייחס אל בעיות קיומנו כפי שהוא
מתייחס אל השוטרים, הגובים את עדותו בעודן חפירות
בלתי־חוקיות. הוא יכול לזלזל בהם, ביודעו שיש לו חסינות.
אך לעם ישראל אין חסינות בפני תוצאות תוכניותיו.

ליזום פעולה העלולה להביא את ישראל לנסות לפגוע בהן״

— הוא מציע לעשות בדיוק כך.

ץ ם אי לו ראה דיין את המלכודת שהכין לעצמו, לא
^ היתד, לו ברירה אלא להיכנס לתוכה. כי זו הדרך
היחידה שהוא מכיר. אין הוא מסוגל יראות דרך אחרת.

כן ה 49-בצהלה, במו כן ה־ 15 בנהלל, אינו

אכן, מצע המצטיין בפשטנות עילאית, פש־טנותו
של צעיר נצחי.

כשדיין חופר באתרים ארכיאולוגיים, אין
הוא הורס אלא חורבות. אף אם אי-פעם יעלה
בידו להשליט במדינה את השקפתו הצעירה,
הוא עלול להסיר את המדינה בולה לאתר ארכיאולוגי
חדש.

א 11־ י

ן* פוף מאמרו נזכר דיין באכסנייתו, ומוסיף למצע^
החוץ גם מצע־פנים מלבב.

כל זה אמת ויציכ, כוח־ההרתעה המהולל
של צה״ל הפד זה מככר לדגל, כו מכסים את
ערוותם כל העסקנים שאין להם מה לומר.

ך * שאלה היא: מה המסקנה הנובעת מקביעה זו?
( | מה התרופה שמציע משה דיין, אחרי שהצטרף לאבחנה

מדינות־ערב, הנרתעות מלהתקיף אותנו, מעוניינות בכך
שנתקיף אותן ושנפלוש לשטחיהן. כך אומר גם משה דיין.

אפילו ברור לו בי הזבנג הזה לא יגמור דבר.

׳וגם זוהי, כמובן, פרספקטיבה כוזבת. שהרי
אחרי כל זבנג יהיה מצבנו קשה יותר.

על כושר־ההרתעה של צה״ל, מאשר להאמין בכושר-
עמידתה של לבנון בפני לחץ מדינות־ערב האחרות.״
מגיב על כך דיין :״לא יועיל לנו כושר־ההרתעה. דרוש
יהיה שימוש למעשה ב כו ש ר ־ ה פ עו ל ה של צה״ל כושר״
ההרתעה אינו אמצעי־קסם המאפשר להשיג הכרעות צבאיות
ללא שימוש בכוח.״

כל זה נכון מאד. נידמה לי שאמרנו את
אותם הדכרים ממש, וכמעט כאותן המילים,
לפני שבועיים כמדור זה.

אדם מבוגר היה אומר: כוח־ההרתעה של צה״ל משול
למגן של לודר רומאי. בעוד זרוענו האחת, הצבאית, מחזיקה
במגן זה, הבה ונשתמש בידנו השניה, המדינית,
לשינוי המצב.
אויבינו רוצים שנתקיף אותם בשטחם, בידעם שאז יהיה
כל העולם נגדנו ואנחנו ננחל מפלה מדינית מוחצת, שתשפיל
אותנו עד עפר ותבודד אותנו סופית. אם כן, הבה
ונשתמש בזמן שנותר לנו, בשנה־שנתיים שיעברו עד
לביצוע המיפעל הערבי, כדי לפתוח במיתקפה מדינית
גדולה להשגת הסדר, להציע הצעות מרחיקות־לכת ובעלות־מעוף
לשינוי האווירה במרחב, לגייס כל מתוזך אפשרי,
להפעיל בכיוון זה את צרפת וברית־המועצות ויוגוסלביה
וכל מעצמה אחרת.
אבל כל זה זר לחלוטין לנפשו הצעירה של משה דיין.
הוא בז למדיניות, כי אינו יודע מה זה.
סיסמתו, הצעירה־לנצח, היא: זבנג וגמרנו!

הפרספקטיבה שהוא פותח לפנינו היא של שרשרת אינסופית
של זבנגים — זבנג אחד בכל כמה שנים, לשמירת
הסטאטוס־קוז.

יותר מכן: זהו מצע־היסוד של מפלגת דיין, ה״אני
מאמין״ של איש השואף להגיע לראשות־הממשלה תחת דגל
הבטחוניזם, על חורבות האשכוליזם אי״ה.
על כן כדאי להקדיש לו תשומת־לב, למעלה מן המגיע
לתוכנו הגלוי־לעין.

**מאמר נפתח בהתקפת־מחץ, המוסרית אך בקושי,
ן |על יורשו בכס הרמטכ״ל — רב־אלוף יצחק רבין.
הוא מצטט את דברי רבין, שאמר :״מוטב לנו לסמוך

״אין ספק כי כושר־ההרתעה של צה״ל הוא הגורס
העיקרי לעובדה שהצבאות הערביים אינם מתקיפים את
ישראל, במטרה להשמידה. אבל אין להקיש מכן כי לכן
גם לא תעשינה המדינות הערביות דבר העלול להביא
למלחמה בינן לישראל.
״יש הבדלים רבים בין מצב בו הצבאות הערביים פותחים
בהתקפה על ישראל לבין מצב בו ישראל שולחת
את צבאה לפעולה בתחומי שטח ריבוני ערבי.
״קברניטי המדינות הערביות יכולים להירתע מלפתוח
בהתקפה על ישראל, ובו בזמן ליזום פעולה העלולה להביא
את ישראל לנסות לפגוע בהן.
״במדיניותם זו יכולים להדריכם חישובים שונים. אחד
מהם הוא כי לא כל המזינות הידידותיות לישראל, המוכנות
לבוא לעזרתה במצב הראשון, תסייענה לה גס במיקרה
השני. ואין זה השיקול היחיד.״

יודע בל תשובה על כל אתגר, זולת זו:
להרביץ :

א בנ די

במדינה העם הידיד הוותיק
כאשר היה וינסטון צ׳רצ׳יל שר־הפנים
של בריטניה, בשנת ,1911 הנציח אותו צלם
בפוזה יחידה־במינה.
קבוצה של גאנגסטרים התבצרה בבית ברחוב
סידניי בלונדון, החליפה יריות עם
שוטרים. שר־הפנים בא בכבודו ובעצמו
לפקח על שוטריו, צולם כשהוא מציץ
מאחורי מחסה.
למחרת היום שאל חבר נכבד בפרלמנט:
״אני יודע מה עשו שם הפושעים. אני יודע
מה עשו שם השוטרים. אני מבין אפילו
מה עשה שם הצלם. אבל מה עשה שם
חברנו המכובד, שר־הפנים?״
השבוע, כאשר הובא צ׳רצ׳יל למנוחות,
אפשר היה לשאול את אותה השאלה לגבי
החבר המכובד דויד בן־גוריון.
מה הוא עשה שם?
שניים בדורם. השתתפותו של נשיא
ישראל בהלווייה היתד, חיונית. בשעה שאויבי
ישראל מנסים להוציאה ממשפחת
העמים, חשוב שהמדינה תבלוט בכל מסיבה
בינלאומית. על כן חבל כי השתתפות הנשיא
נפגעה על־ידי ענייני דת, שגבלו בקומדיה,
וכי נאלץ לדחות הזמנה לסעודה
בארמון המלכה.
פחות ברורה היתד, סיבת השתתפותו של
חבר־הכנסת בן־גוריון, מי שהיה ראש־הממשלה.
למחרת
פטירתו של הבריטי הקשיש, צץ
שמו של בן־גוריון כאילו מאליו. אנשי
בן־גוריון בעתונות הפיצו את הדיעה ש־שיגור
בן־גוריון להלוזייה הוא דבר מובן
מאליו, נוכח הקשרים בינו ובין צ׳רצ׳יל.
הציבור קיבל את הרושם כי בן־גוריון
וצ׳רצ׳יל נפגשו הרבה עשרות פעמים במרוצת
השנים, וכי ידידות ותיקה ועמוקה
קישרה בין שני האישים הדגולים, ענקי
הדור.
אבל בן״גוריון לא יכול היה להתאפק
מלספר את זכרונותיו. ואז נסתבר כי נפגש
עם צ׳רצ׳יל רק פעם אחת בלבד — זמן
רב אחרי שזה פרש מכל תפקיד, הפך
נכה עובר־בסל.
סיפר בן־גוריון בכמה עתונים :״זה היה
בשנת .1961 הוא היה חלש מאד. שיכלו
היה בסדר, אבל דיבר בקושי. הוא נשען
על כסאו, דיבר לאט, אבל הסיגאר לא מש
מפיו. השיחה התגלגלה אל משה רבנו
מסתבר שכדי לקצר את השיחה, שהיתה
לו למעמסה, יעץ צ׳רצ׳יל לבן־גוריון לקרוא
מאמר על נושא זה, אותו כתב שלושים
שנה לפני כן.
תעלולים כלונדון. זהו סיפור מלבב
מאד. אבל פגישה חטופה של שני זקנים
אינה מהודה תחליף לשיתוף־פעולה רב־שנים,
בפי שהיה קיים בין צ׳רצ׳יל ואישים כמו
דה־גול ואייזנהואר, שמיהרו להלוזייה כידידים
אישיים.
לא נותר מנוס ממסקנה עגומה: בן־גוריון
מיהר להלוזייה ללא סיבה אמיתית, בצורה
שיכלה לעורר את הרושם שהוא מבקש
פשוט להיתלות באילן גדול׳ אחרי שנכרת,
כדי לשייך אח. עצמו, אחר־מעשה, בתודעת
הציבור העולמי והישראלי, לחוגו של
צ׳רצ׳יל.
בישראל לא הצטער על כך איש. לוי
אשכול ואנשיו היו מרוצים בהחלט שנמצאה
לזקן תעסוקה •,הרחק מגבולות המדינה.
גם בן־גוריון עצמו נהנה: העתונים שוב
מלאו סיפורים על תעלוליו, על מיצעדו ברחובות
לונדון, על השוטרים שניסו להדביר
את קצב צעדיו, ושאר סיפורים מסוג
זה, שהעסיקו את עתוני ישראל מוכי־ההערצה
עד לעייפה, כאשר היד, בן־גוריון
האתד־בדורו.

אירועים
ה שלי שי ה צו ח ק
אם נדחק בן־גוריון להלוויה שאינה נוגעת
לו >ראה לעיל) — למה לא יתבלט מנחם,
בגין באזכרה שאין לו חלק בה?
כאשר נערך השבוע הטכס של קריאת
רחוב על שמו של אברהם (״יאיר״) שטרן,
אפשר היה לשאול גם שם את השאלה שנשאלה
לגבי צ׳רצ׳יל: ברור מה עשו שם
אנשי לח״י, תלמידיו וחבריו לנשק של
יאיר. ברור אפילו מה עשה שם ראש־העיר
המפא׳׳יי, שעירו העניקה את השם לרחוב.
אך מה עשה שם מנחם בגין?
בגין לא היה עדיין בארץ כאשר נהרג

צ׳רצ׳יל (בעל הצילינדר במרכז) כרחוב
מה הוא עושה שם?

שז״ר ובן־גוריון בדרך להלווייה
מה הוא עושה שם?

שטרן. באותה תקופה שררה שינאה לוהטת
בין אצ״ל ובין אנשי שטרן, שראו אז
באצ״ל קבוצה של מלשינים ומשתפי־פעולה
עם השלטון*.
להיות נוגח ולשתוק. רק שלושה
ימים לפני הטכס נודע על כך לראשי לח״י.
מפקד לח״י, נתן ילין־מור, הוזמן על־ידי
היוזמים ״להיות נוכח״ .כאשר נסתבר לו
כי לא תינתן לו רשות־הדיבור, בעוד
שמנחם בגין ישא את דברו בטכס, הודיע
שיוותר על נוכחותו.
היוזמים טענו כי שללו את רשות־הדיבור
משני חברי מרכז לח״י, כדי למנוע ריב־דברים
ביניהם. הם חששו, כביכול, שמא
אי־אפשר יהיה למנוע דין־ודברים בין ילין־
מור איש הפעולה השמית, ראש האסכולה
השמאלית האנטי-אימפריאליסטית של יוצאי
לח״י, ובין ישראל שייב, איש מלכות ישראל,
ראש האסכולה הימנית הלאומנית־קיצונית.
סיבה
זו נראתה כאמתלה. כי אפשר היה
לסמוך על שני האישים׳,שעמדו זה בצד
זה בימי מלחמת־השיחר1ר הנועזת, שלא
ישפילו את המעמד המוקדש לזכר מנהיגם.
הנדוניה. הסיבה האמיתית נתגלתה
חיש מהר. כששניים רבים, צוחק השלישי.
התרחקות שייב מילין־מור פתחה את הפתח
בפני החבר השלישי של מרכז לח״י לשעבר
* עצירי אצ״ל במחנות־הנזעצר התרחקו
בגלוי נועצירי לח״י, זיהו אותם 1כ ך בעיני
האנגלים. קודם לכן שיתפו אנשי אצ״ל
פעולה עם הבולשת הבריטית בגילוי הקומוניסטים,
שפעלו אז במחתרת.

— יצחק שמיר, איש המיבצעים של האיר־גון.
מאז
פירוק לח׳׳י, הלך שמיר בדרך
מוזרה. עד לפני שנתיים היה משולב במערך
הבן־גוריוני, מילא תפקיד מרכזי במוסד
המקורב במיוחד למפא״י. כאשר סולק הבום
שלו, התפוטר גם הוא.
לאחרונה החל מופיע, לפתע, במופעים
שונים הקשורים בעברו של לח״י — ותמיד
בצדו של מנחם בגין. בין יוצאי
לח״י נפוצה שמועה כי הובטח לו מקום
ברשימת־המועמדים של חרות לכנסת הבאה,
וכי הוא מבקש להביא עימו כנדוניה את
קולות אנשי לח״י.
שמיר עצמו הכחיש זאת בתוקף. אך
אין ספק כי הוא עוזר לבגין ״לספח״ את
לח״י לאצ״ל, להטיל על זכרו את אפוס־רופסותה
של חרות.
דוברים ושותקים. כך עוצב המאורע
שנועד לחלוק כבוד לאיש שהכריז ראשון
מלחמה על האימפריאליזם הבריטי, נתן
ילין־מור, ידידו ושותפו הקרוב ביותר של
יאיר, בלט בהעדרו. ישראל שייב נכח
בקהל ושתק. יצחק שמיר דיבר. וכוכב
הערב היה מנחם בגין.

יחסים מרחביים
דו-שיח
ייתכן שעורך השבועון התוניסי ז׳אן אפי
ריק ידע שהוא כותב מאמר בעל משמעות
היסטורית. אבל בשיר בן־יחמד לא תיאר
לעצמו איזו תגובה יעורר מאמרו (העולם
הזה .)1425

שלושה שבועות אחרי שהציע לפתור את
בעיית־הדמים המתישה את כוחותיה של ישראל
והערבים, על־ידי כינון פדרציה מרחבית
בה יהיו חברים שני העמים, חזר בן־
יחמד והקדיש חלק ניכר מעתונו לאותה
שאלה ׳ עצמה. הפעם בצורת במה חופשית,
לפירסום לקט מייצג של תגובות הקוראים.
הגיבו, בין השאר, עתונאים ערביים וישראליים,
אנשי־רוח בצפון־אפריקה ובאירו־פה,
יהודים, נוצרים ומוסלמים. קטעים לדוגמה:

קסרואן לאבאקי הגיב על הצעתו של
עורך ז׳אן אפריק בעתון הערב הביירותי
בשפה הצרפתית לה טואר:
יוזמתו של ז׳אן אפריק והפירושים שהוא
מעורר מזמינים את ההערות ההכרחיות הבאות:

מטרות המילחמה ותנאי״השלום שלהם
אולי לא ניסחו הערבים בפירוש. אבל כל
אחד בעולם יודע את נקודת מבטם של
הערבים, שודתור ישראל על מדיניותה התוקפנית,
הוא תנאי מוקדם לדו״שיח קונסטרוקטיבי
על ארץ־ישראל.
כדי שאפשר יהיה להתחיל בדו־שיח קונסטרוקטיבי
על ארץ־ישראל, חייבים כל הצד־דים
להסכים מראש שדו־השיח יתנהל, לפחות׳
על הבעיות דלהלן:
פיצוי על הנזקים החומריים והמוסריים
שסבלו הערבים; בינאום של ירושלים;
הכרה בזכיות־האזרח של הפלסטינים הלא-
יהודים; הפסקת העליה היהודית לארץ־
ישראל; הגשמת החלטות או״ם משנת .1949
• סטודנט מארוקאי (כנראה יהודי):
תמיד חשבתי שעתונכם הוא סוכן־תעמולה
ערבי. אך מאמרו האחרון של בשיר בן־
יחמד מראה קצת יותר ריאליזם. אני סבור ש־עתונכם
חייב לנקוט עמדה לטובת פתרון
של שלום. אישית אני סבור, כי החזרה סמלית
של חלק מן הפליטים ותשלום פיצויים
לאחרים הוא הפתרון: או אז אפשר יהיה
לדבר על גוש או על פדרציה של המיזרח
התיכון. אותו מיזרח תיכון שלדאבון הלב
הוא מופקר היום למירוץ של זיון.
•י אנואר אל־פאני, מסוס, תוניס, כותב:
מטרתם של הערבים ביחס לישראל היא
ברורה. היא מסתכמת בארבע נקודות עיקריות
דלהלן:
( )1למנוע את התפשטותה הטריטוריאלית
של מה שהאימפריאליסטים מכנים ״מדינת
ישראל׳׳.
( )2לצמצם את הסתננותה של ישראל לארצות
העולם השלישי.
( )3להילחם נגד ישראל במישור הבין-
לאומי.
( )4להתכונן למשימה העיקרית שהיא: להשיג
שוב את הטריטוריה שלנו.
• י. י .קומארטן, מהנדס מבריז׳ל,
שווייץ, מספר על נסיון מעניין:
אני מהנדס שווייצי, בנו של אופה ב־בריז׳ל,
כפר קטן בקאנטון גריזון. מדי שנה
בחורף אני משכיר חדרים אחדים בביתנו המשפחתי,
בדרך כלל לתיירים צרפתיים או
איטלקיים. בלי ידיעת בני ביתי החלטתי השני׳
לערוך נסיון, שנראה לי קצת נועז,
אך מעורר התרגשות רבה. הסכמתי, בנפרד,
לקבל שתי הצעות. האחת של משפחה מצרית׳
השניה של משפחה ישראלית.
בתחילה הרגישו שתי המשפחות שלא-
בנוח. הן אמרו לי :״אין ספק שהיה ראוי
לעשות הכרה. אבל אנו באנו לחופשה כדי
להינפש וייתכן שהמתיחות האפשרית הזאת
היא מיותרת כאן.״
שוחחתי ארוכות, תחילה עם המשפחה הישראלית.
בני משפחה זו הם חברי קיבוץ
בנגב וחברים במפלגה השמאלית מפ״ם.
אחר־כך שוחחתי בלבביות עם אורחי המצרים.
ראש המשפחה הוא פרוגרסיבי מאוד
(סבורני שהוא אוהד הקומוניסטים האיטלקיים׳
אותם הוא מכיר היטב).
אחר־כך הפגשתי את המשפחות בחדרי.
היו שני נושאים חשובים: הישראלי ביקש
להוכיח, שבהיותו סוציאליסט, מתקדם, חבר
במפ״ם שהיא יהודית־ערבית, הוא מזדהה
עם תנועתו הלאומית, הציונות, שהערבים
מנפחים ללא יסוד את סכנותיה, בהסתמכם
על ההצהרות של הימין הקיצוני בישראל.
מן הצד האחר לא חדל המצרי מלהצהיר,
שתנועת האיחוד הערבית אינה צריכה להחניק
את ״האיים הלא־ערביים״ .כדוגמה הוא
הביא את הכורדים ואת ישראל באומרו שהישראלים
אינם צריכים לבסס את חששותיהם
על הצהרות מסוג ״מן האוקיינוס האטלנטי
עד הסרת״ ,כי אין להתייחס אליהן
כלשונן.
שניהם הסכימו בנקודה חשובה: בהרחיקם
אח ההשפעה האימפריאליסטית מן המזרח
התיכון ובחיפוש דרכים לבמת לשלום, יהיה
על שני העמים, הערבים והישראלים ,״לחשוש״
רק מהתקדמות של כולם!
העולם הזה 1430

1965 היא שנת בחיוות
השבוע הטילו בועדי בנין

ו נ 01ת, הסחורות ועיויות
בצצה ראשונה י ע דני

ך • צפדגו ת כי שראל לא הספיקו עדיין לרכוש מוחות
ו ) אלקטרוניים יקרים. תחת זאת אפשר היה לשמוע השביע
את מוחות העסקנים, עובדים כמו מכונה משו-
מנת, כדי למצוא תשובה לשאלה הגדולה: מה פירוש התוצאות
של הבחירות להסתדרות פועלי הבניין?
מראש היה מוסכם, כי בחירות אלה הן מיבחן ראשון,
מידגם אשר יורה על מה שצפוי במיבחגים הגדולים של
שנת־הבחירות .1965 בארצות־הברית, שם נערכות בחירות
מוקדמות לקביעת המועמדים לנשיאות, נהוג לומר :״איך
שמדינת מיין תצביע — כך תצביע הארץ כולה.״ כי מדי-
נת מיין עורכת את הבחירות המוקדמות הראשונות באר-
צות־הברית, ומקובל לחשוב כי תוצאות בחירות אלה מבשרות
את תוצאות הבחירות הסופיות.
החידה שהמוחות במרכזי המפלגות ניסו השבוע לפתור
היתה: האומנם יצביעו כל יתר הבוחרים במדינה כשם שהצביעו
פועלי הבניין? המומחים של מפ״ם קיוו שכן: עסקני
מפא״י התחלחלו מן הרעיון•

פועלי הבניין, אפשר להניח כי חלקה בהסתדרות הכללית
ירד בהתאם — עד כי יאבד לה הרוב המוחלט.
מה משתמע מאפשרות זו? ראשית: קיימת אפשרות שמרכז
המפלגה יחליט שרק שיטות הטירור של חושיסטאן
עשויות להציל את המפלגה מתבוסה קשה, ועל כן תיכרת
ברית בין אשכול ואבא חושי, והמפלגה תפעיל בחודשים
הקרובים את מלוא כוח האיום וההפחדה שלה.
משתמעת מסקנה נוספת: נוכח הסכנה של אבדן הרוב
בהסתדרות, תהיה מפא״י נאלצת להסכים בכל מחיר לכינון
מערך עם אחדות־ד,עבודה. אומנם, גם דמותה של אחדות־העבודה
נפגעה בבחירות פועלי הבניין, שכן חלקה ירד מ־
־ 20.867ל־ , 18.570 אבל היא השותף היחיד המסוגל להבטיח
רוב יציב למפא״י. המצחיק הוא, שמפלה זו לא הקטינה
את כוחה של אחדות־ד,עבודה לדרוש תנאים טובים מ־מפא״י
— שכן אפשרות ירידתה של מפא״י עצמה עד
מתחת ל׳ס/ס ,50 לא תותיר לה ברירה אלא לחזר במרץ אחרי
אחדות־העבודה.
אלא שמעבר לחישובים אלה מזדקרת השאלה: האם ירידתן
של מפא״י ואחדות־העבודה לא באה לבטא את מחאת
הפועלים נגד המערך? אנשי מפ״ם סבורים כי אומנם כן
הוא הדבר, והם מצביעים על העובדה שאחוזיהם בעוגה
גדלו כמעט בדיוק באותה מידה שהצטמצם חלקה של
אחדות־העבודה. כלומר: חלה נדידה של קולות מן המפלגה
הדוגלת במערך, אל המפלגה שהתנגדה לו.

נעלם הפחד — ירד האחוז
אדה אחת נשאלה עוד בטרם נפתחו הקלפיות: מדוע
* /החלימה מפא״י לערוך בחירות אלה, בעוד שהיא מתנגדת
לבחירות באיגודים מקצועיים אחרים? באיגוד עובדי
המדינה, למשל, נערכו הבחירות האחרונות לפני 14 שנה,
ומפא״י מתנגדת בכל תוקף לעריכת בחירות חדשות. התשובה
היתד, ברורה: כי מצבם של פועלי הבניין הוא בכי טוב.
הם נהנים מתעסוקה מלאה בשכר גבוה, מצבם הכללי השתפר.
מפא״י האמינה כי פועלי הבניין יכירו לה טובה על
השיגשוג, יתנו לה אפילו יותר מ־> 47.87 של הקולות שהיו
לה בבחירות הקודמות ב־ .1959 ומכיוון שגם מפא״י קיבלה
את ד,ד,נחה, שלתוצאות בחירות אלה תהיה השפעה פסיכולוגית
עמוקה על ההצבעה בבחירות הבאות להסתדרות, לכנסת
ולעיריה, פעלה למען עריכתן.
אבל במקום נצחון — ספגה תבוסה. היא ירדה מ־ס47.80/
ל 44.87 כיצד קרה הדבר? ההסבר הכללי הוא פשוט:
אותה גאות כלכלית השוררת בענף הבנייה הגבירה את בט־חונם
האישי של הפועלים. במשך חמש השנים שעברו מאז
הבחירות הקודמות, השתחררו פועלי־בניין רבים מן הפחד

פוער בגין מצביע
מה זה אומר?
המזכיר לאיים, שאם לא תזכה מפא״י ברוב — תוקטן מיב־סת
העבודה ליישוב כולו. בשדרות, למשל, קיבלה מפא״י
131 קולות מתוך 136 קולות אפשריים. בחצור שבגליל
קיבלה מפא״י 113 מתוך .200 כאשר הצליחה מפ״ם לגייס
עשרה פועלים מקומיים שיחתמו על רשימתה, כדי להגישה
לוועדת הבחירות, הופעל לחץ כה כבד על העשרה, שביום
הבחירות העז רק תושב אחד להצביע בעד מפ״ם.
אותו סוג של נצחון קיבלה מפא״י בחיפה, שם גדל האחוז
שלה מ־ 49ל־ .50.1כי בחיפה שולט המנגנון של אבא
חושי. אחת התחבולות הפשוטות ביותר להפעלת טירור על
המצביע היתד, הקמת קלפיות במקומותיו־,עבודה. לכן היה
בחיפה מספר הקלפיות הגדול ביותר בארץ 31 :קלפיות

מה העלה את מר!״י?
פשר לסכם, על כן, שאם נכונה ההנחה שתוצאות
\ £הבחירות להסתדרות פועלי הבניין מנבאות את הצפוי
בבחירות הכלליות להסתדרות, כי אז נכונה למפא״י ולאוד
דות־העבודה ירידה, ועלייה למפ״ם. גורם נוסף העשוי להגדיל
את ירידת מפא״י: הופעת מן היסוד ברשימה נפרדת.
ואילו הופעת סיעת תכלת־לבן של חירות עשויה לגרוע
מכוחה של אחדות העבודה.
נקודה אחרת הראוייה לתשומת־לב: מק״י. לפני שנספרו
הקולות רווחה ההנחה, כי מפלגה זו תגביר את כוחה ב־
־ 57 לפחות. היא עלתה ב־״ 1.10/בלבד. את הנצחון הגדול
ביותר ניבאו לה בין הערבים — עד כדי ס/ס 20 מכלל

ה מי ב חו ה
שהטילו עליהם הבוסים של מפא״י. הם לא חששו מפני
פיטורין — כי ידעו שמייד יוכלו למצוא עבודה אחרת, בענף
הסובל מחוסר ידיים־עובדות. פועלים ערביים, שהיו תלויים
קודם לכן בחסדי המושל הצבאי כדי לקבל רשיון־עבודה,
שוחררו בינתיים מצורך זה.
הדבר בלט בעיקר בערים הגדולות, שם קשה יותר להפחיד.
בתל־אביב ירד חלקה של מפא״י מ־ 50.17,ל־־ .387בירושלים:
מ־־ 487ל־־ .397 בטבריה, שנחשבה תמיד כמיבצר
של מפא״י: מ־־ 577ל־־ .487 בבאר־שבע, שבמשך השנים האחרונות
נפתחה גם בפני חברות קבלניות פרטיות, שאינן
משמשות מנוף להשתלטות מפא״יית, ירד חלקה של המפלגה
מ־ 4170ל־> .337 באזורים הערביים בכללותם ירדה
מפא״י מי 6870ל׳־.487
המקומות בהם שמרה מפא״י על שליטתה, או אף הגדילה
את האחוז שלה בקרב המצביעים, מחזקים עוד יותר את
ההסבר הזה. כי מפא״י שמרד, על כוחה, או התעצמה,
דווקא כעיירות־הפיתוח הקטנות, שם קיים פיקוח ישיר של
מנהל־העבודה, או איש־המנגנון, על הפועל. שם גם יכול

בשביל 4200 בוחרים, לעומת 15 קלפיות בשביל 3500המצביעים
של תל־אביב. החשבון השקוף: במקום־ר,עבודה קל
יותר להפעיל לחץ על הפועל. מסבירים לו, כי גם אם
אי־אפשר לדעת בדיוק.בעד מי הצביע — ולרוב מסבירים
לו את ההיפך, כאילו קל לדעת — הרי אם מראה סיכום
הקולות באותה קלפי ״בגידה״ במפא״י, יסבלו כל הפועלים
באותו מקום־עבודה. מכיוון שבחיפה מהווה סולל־בונה גורם
נכבד מאוד בשוק הבנייה, ואנשי חושי שולטים בהסתדרות
ובלשכות־ד,עבודה, חושש הפועל החיפאי להסתבך.

מחאה נכד המערך?
** כיוון שהבחירות האחרונות להסתדרות פועלי ה־

בניין נערכו יחד עם הבחירות הכלליות להסתדרות,
אפשר להניח כי אותו יחס בין תוצאות שתי ההצבעות
יישמר גם בבחירות הקרובות. כאשר קיבלה מפא״י ־47.87
בקרב פועלי הבניין ב־ , 1959 היא קיבלה ־ 557 בבחירות
להסתדרות הכללית. אם ירד הפעם חלקי׳ ל׳־ 44.87 בקרב

דה־־הקרב: בניין כתל־־אביכ
אות להפעלת לחץ וטרור?

הקולות הערביים. למעשה זכתה ב־ 127 בלבד מקולות אלה.
בנצרת אף נפל חלקה, בעוד שחלקה של מפ״ם עלה.
יש לכך שתי סיבות:
• פועלי־בניין רבים, שהיו מצביעים עבור מק״י, אינם
רשומים כחברי ההסתדרות;
• חלק לא־מבוטל מן הפועלים הערביים, החיים באזורים
עבריים, הגיע למסקנה כי במדינת ישראל יש לו סיכויים
טובים יותר להתקדם בעזרת מפלגה שמאלית־ציונית.
הקו הערבי הלאומני של חלק מהנהגת מק״י (ראה עמודים
)21—20 אינו ניראה לאותם פועלים צעירים. אולם כאשר
ייערכו הבחירות לכנסת, יסתבר כי בכל זאת גדל כוחה של
מק״י ברחוב הערבי. שכן רחוב זה מורכב ברובו המכריע
מתושבים הרגישים לתופעות של הפלייה לאומית, ומק״י
הינד, המוצא החוקי היחידי להתמרמרותו.
באיזו מידה נכונים כל החישובים האלה? קשה אפילו
למוח אלקטרוני להשיב על כך בוודאות מוחלטת. זאת
יוכלו לעשות רק הבוחרים עצמם. ההזדמנות הבאה: הבחירות
להסתדרות הכללית, ב־ 23 במאי הקרוב.

המנצחים: פעילי מפ״ם רוזנברג ווייזר
הפגנה נגד המערך?

במדינה הממשלה
בן יה 1ד ה 68 ,ח!א 7

לכל מטרה
צרכי צילום והפרטה
• מצלמות #מסרטות
• פיתוח פילם והדפסה
• ספרית סירטונים לשרותך

מכירת סוף העונה

מעילי זמש
מחסן בית החרושת
רח׳ שינקין ,6ת״א

המכוו הבינלאומי ל ה תכ תבו ת

אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

סדוספקפז חינם
תל־יאביג, ת .ד4185 .

ה לי כו ת

ד. ד * 1ן

ה שר החד ש
כאשר פירסם העולם הזה 1427 את
הידיעה במדור תצפית, ידעו עליה רק
מקורביו האינטימיים ביותר של לוי אשכול.
עד אז לא נועץ אפילו בצמרת מפלגתו שלו,
בדבר צירופו של ח׳־כ חיים צדוק לממשלה,
כשר המסחר והתעשייה.
המחשבה מאחורי ההחלטה: על־ידי צירוף
צדוק, לא זו בלבד שאשכול יחזק את עמדתו
האישית, אלא אף את אופייה המקצועי־מעשי
של ממשלתו. אחרי מינויו של חיים
גבתי כשר החקלאות, היה מינויו של צדוק
— שהתמחה כפרקליטם של מיפעלים תעשייתיים
לרוב — מוריד בהרבה את המתח
הפוליטי ומעלה את הרמה המקצועית.
התייעצותו הראשונה של אשכול נערכה
דווקא עם אנשי אחדות־העבודה. הוא רצה
לדעת אם הללו יתנגדו למינוי. באשר הסביר
שבעצם מגיע למפא׳׳י, על פי יחס־הקולות
בכנסת, שר נוסף, דחו שותפיו
משמאל את הטענה. מה עוד, שסיעת מפא״י
קטנה באיש אחד, עם פרישתו של ח״ב
יונה כסה. בכל זאת הודיעה אחדות־העבודה
כי תתמוך בצירוף צדוק, בקבלה את נימוקי־היעילות
המקצועית של אשכול. לא זו
בלבד, אלא שלא תדרוש שום תמורה.
מקח״וממכר. תשותף השני היה פחות
נוח. המפד״ל, שכל מהותה בנוייד, על ההנחה
כי החיים הפוליטיים הם שוק מיסחרי,
דרשה תמורה להסכמתה .״גם אנחנו מפלגה,
וחייבים אנו לשמור על האינטרסים
שלנו,״ הסביר דוברה לאחר מכן. כלומר:
אם מפא״י רוצה לצרף שר נוסף לממשלה,
עליה לשלם למפד״ל בצורת מענקים, ג׳וביט
וחוקים דתיים.
רק בשלב זה, כאשר היה ברור כי הצעתו
תתגלגל החוצה, העביר אשכול את
העניין להכרעת חבריו בצמרת מפא״י, ושם
היתד, עדיין מונחת בתחילת שבוע זה.
לאשכול עצמו לא היה ספק כי המפלגה
תאשר את ההצעה. אם לא לחץ לאישורה
המזורז, היה זה מתוך הנחה שהמקח־וממכר
עם הדתיים יימשך בלאו־הכי זמן־מה.
ומה בדבר הידיעה כי הוריד מפינחס ספיר
את מחצית ממלכתו הממשלתית בשל הרעת
היחסים ביניהם? הגיב ספיר, בין מטוס
אחד למישנהו :״שטויות!״
קרובי השניים אישרו :״היה כאן נסיון
לסכסך בין אשכול לבין ספיר. אבל זה
לא יעזור. בין השניים אי־אפשר להפריד.״

שטרן המבוהל רק ביקש רחמים, בהסבירו
כי הוא אב לשבעה ילדים, ואם תפורסם
הפרשה הוא עלול לקפח את מקור פרנסתו.
אולם חוקריו לא התעניינו אותה שעה במספר
הילדים. הם רצו לדעת פרטים אחרים.
שטרן סיפר, כי אחר עלותו מרומניה, לפני
מספר שנים, השתקע בצפת, שם כיהן
כשוחט רישמי מטעם הרבנות. לאחר מכן
זכה לכהונת שוחט בירושלים. בשנים האחרונות
לא עסק בשחיטה, אלא סיפק
מעיים לתעשיית הנקניק הישראלית. רוב
הקונים הם בתי־החרושת הכשרים, הסומכים
רק עליו, מכיוון שהכירוהו כשומר־מצודת
המצוייר בתעודות הרבנות.
המיצרך הראשוני בתעשייה זו הם מעיים
ארוכים ודקים, והמתאימים ביותר הם מעי
דת חדד כ שד

ע 1דרה 0ויק19

< 1611ה 0 /

62 2 5 /9 /2
קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

מקהל הרוקדים בחצר הרבי מוויז׳ניץ ב־בני־ברק
נעדר השבוע רקדן בעל־ותק. ואילו
בקבוק היין הגדול, המפאר את שולחנו של
שר מיועד צדוק
הרבי בסעודת השבת, לא הוצב הפעם בהדתיים
דרשו תמורה
מקומו לתפארת. האיש שנהג לספק את
בקבוק־היין השבועי היה אוחו רקדן שלא כבשים וחזירים — שני הסוגים שנתפסו
יכול היד. להשתתף בשימחת השבת, כי בשקים המוברחים. בישראל, הצורכת נקהוא
ישב בכלא.
ניקיות לרוב, אין בכוחה של השחיטה האלטר
שטרן היה בעל פרנסה טובה. אך מקומית לספק את מלוא הדרישה למעיים,
המזון שהוא סיפק ללקוחותיו החרדים לא אותם ממלאים בתערובת הבשר המתובל.
היה כשר למהדרין, כפי שהתגלה במפתיע בתפיסת
המעיים הוכיחה מחדש, כי כל
שבוע שעבר. השוסרים שתפסו את סחורתו מערכת הכשרות הכפוייה אינה אלא אחיזת־המוברחת
של שטרן לא חיפשו מעיים לא־ עיניים, המספקת פרנסה קלד, לעסקנים דתיים
כשרים. הם חיפשו סמים משכרים, אחרי ולצבא המשגיחים. הרבנות, שהפיקוח על
שקיבלו ידיעה כי כמויות ניכרות של סמים הכשרות הוא אחד מאבני־היסוד של קיומה
המגיעים מעבר לגבול הירדני עושים את — הזדעזעה עד היסוד. לאו דווקא בשל
דרכם לבתים הרעועים של הקסבה בלוד. העובדה! שרבבות יהודים מאמינים אכלו
חוליות משסרה סרקו את החורבות, כאשר בשר חזיר באישור הרבנות, אלא בגלל
תקפה אותם צחנה. הסקרנות דחפה אותם, הפירסום הנרחב שניתן לתפיסתו של אלטר
והם חדרו לחדר אפלולי בו ניצב יהודי שטרן. היא היתד, מעדיפה טיפול שקט,
מגודל זקן ופיאות, וכיפת־קטיפה רבנית כמו במיקרה שאירע לפני שנה, כאשר
לראשו .״אני מעבד כאן מעיים בשביל בתי־ תפסו פקחים של משרד הבריאות נקניק
חרושת כשרים לנקניק,״ הסביר אלסר שטרן. כשר המכיל כמויות גדולות של אבקת־חלב
לחיזוק טענתו שלף מכיסו צרור ניירות במקום עמילן. משרד הבריאות שייך לאותה
מוחתמים: תעודות־הכשר של גדולי הרבנים מפלגה השולטת גם במשרד הדתות וברבבישראל,
אשר העידו כי המעיים שהוא נות, ועל כן סודר העניין בתוך המשפחה.
מספק הם כשרים מעל לכל ספק.
הפעם גרמה מישטרת רמלה כאב־ראש
השוטרים עמדו לעזוב את החדר, באשר לרבנים. בירושלים נערכה התייעצות דחופה,
הבחין אחד מהם כי השקים גרושתו־,מעיים בד. הוחלט לדרוש מהמישטרד, לבל תנקוט
נשאו חותמת של סוכנות הסעד לפליטים כל צעד נוסף בפרשה זו ללא תיאום עם
של האו״ם. סוכנות זו אינה פועלת בתחומי מחלקת הכשרות. אותם רבנים שהעניקו
ישראל, והמשטרה יודעת כי בדרך כלל מגי תעודות לשטרן, מיהרו לבקש מבתי־החרושת
עה הסחורה המוברחת מארצות ערב בשקים העומדים תחת פיקוחם לפרסם מודעות, ככאלה.
לכן ביקשו השוטרים מאלטה שטרן אילו אין הם משתמשים כלל במעיים טבכי
יתלווה אליהם לתחנת המשטרה.
עיים, אלא במעיים מלאכותיים מצלופן.
0י משתמש זו אנחנו? שטרן הנדהם
במשך שבוע ימים היו העתונים הדתיים
לא ניסה להתגונן. כאשר נפל, הודה בכל. מוצפים מודעות מסוג זה, עד שקשה היה
הוא סיפר כי לא רק השקים מוברחים, להבין מדוע היה צריך סוחר כמו שטרן
אלא גם תוכנם.
להסתכן בעיסקי־הברחה, כדי לספק סחורה
חקירת המשטרה התנהלה בקלות רבה. שאיש אינו משתמש בה.
העולם הזה 1430

שות־הסוץ חורה, הממשלה עסוקה -
!בינתיים מתמוטטת ה מעונה המדינית
ך • מדינה כולה מסתכלת, כמהופנטת, בגבולה הצפוני. שם מאיימות מדינות ערב
| * להסות את יובלי הירדן.
ובינתיים אין כמעט איש שם־לב לכך כי מדינות־ערב מבצעות מיפעל הרבה יותר מסוכן.

הטיית היוכלים המדיניים של המדינה.

יכולה המדינה להתקיים איכשהו, עם כמות מוקטנת של מים. זה רע. אבל זה לא יביא
להרס המדינה.
אך המדינה לא תוכל להתקיים, לאורך ימים, אם יצליחו מנהיגי־ערב לבודדה לחלוטין
בזירה העולמית. כי בידוד כזה עלול להוציא את ישראל אל מחוץ למשפחת העמים, לבטל

אוד אבנר
את חברותה באו״ם, להציגה כגטו קולוניאלי, לנתק אותה ממקורות הנשק והסיוע הכלכלי.
כל אלה שוב אינם בבחינת סכנה תיאורטית, משהו הרחוק מכל מציאות קיימת או
אפשרית. הדבר נמצא כבר בשלבים מתקדמים של ביצוע.
ואילו קברניטי ישראל מנסים להתעלם מן התהליך מטעמי יוקרה. עתוניה מתנחמים
בנחמות ילדותיות. ושום תוכנית נגדית אינה נראית באיפק.

המנהיגים עסוקים בקנוניות מפלגתיות, אשה חולה ונוקשה מכהנת
כשרת־חוץ לעת־מצוא, השרים מטיילים כעולם, והאופוזיציה עוסקת
בארכיאולוגיה פוליטית.

ידגשלינד לא הבעה _ \2אנזיר הבעה
ך* צהלה רבה, ותוך התמוגגות מנחת, הודיעו עתוני ישראל על המישגה הגדול
1האחרון של גמאל עבד־אל־נאצר: הוא הזמין את נשיא גרמניה המזרחית, ולטר אולבריכט,
לביקור בקאהיר. הדבר גרם, כך נתבשרנו, למשבר גדול בין קאהיר ובון. ואם יש משבר,
הרי זה טוב ליהודים.

התיתכן פרשנות דבילית יותר?
לפני כמה חודשים הצענו להציג אולטימטום לממשלת בון: לכונן לאלתר יחסים דיפלומטיים
מלאים עם ישראל, אחרת תכיר ישראל לאלתר בגרמניה המזרחית.
הצעה זו נתקבלה בירושלים בזעם. טענו שאיננו מעוניינים ביחסים דיפלומטיים עם
גרמניה׳ כי חשובה יותר העזרה המסויימת שמעניקה לנו בון. חכמי משרד־החוץ לא הבינו
כי יחסים דיפלומטיים הם דבר בר־קיימא, בעוד שעזרה יכולה להישלל בכל רגע, בהיותה
תלוייה כל־כולה ברצונו הטוב של גוף שאינו רוצה לומר לנו שלום ברחוב.
חכמי ירושלים לא הבינו זאת. האיש בקאהיר הבין.

השבוע הוא נקט בדיוק כשיטה שהצענו אנחנו לממשלת ישראל.
הוא הזמין את אולבריכט. בכך הציג לבון אולטימטום ברור: להפסיק מייד את העזרה

הצבאית לישראל, ולוזתר גם על כל נסיון לכונן עמה יחסים דיפלומטיים — אחרת תכיר
מצריים בגרמניה המזרחית.

בכך תפם המיצרי את גרמניה בגרגרת.

הטגירגר! ניען, חאתנן אענג

ידו עשתה זאת ישראל, היה לכך מישקל רב מאד. כי ישראל נחשבת למדינת
היהודים, קורבנות הנאצים. אם ישראל מסירה את ההכשר שלה מגרמניה המערבית,

ואוטו אודברינט -בעיני המערב
ומעניקה הכשר זה לגרמניה המזרחית, ישנה הדבר את מאזן הכוחות, את מעמדן המוסרי
והמדיני של שתי הגרמניות.

בי בכל הנוגע לגרמניה -עולה מישקלה של ישראל כהרבה על
מישקלה הסגולי הרגיל.
אך גם למצריים יש מישקל, הנותן תוקף מוחץ לאולטימטום שלה.
מצריים היא הגורם העיקרי בקרב שלוש־עשרה המדינות הערביות. היא משפיעה על

רוב המדינות המוסלמיות. היא בעלת עמדת־מפתח בגוש המדינות הניטראליסטיות.

אם תכיר מצריים בממשלת ברלין המזרחית, יתמוטטו מערבות*
העולם של גרמניה המערבית.
היא תעמוד מול הכרה זו חטרת־אונים. ההון הגדול, השולט בבון, לא ירצה לוותר על
השוזקים הערביים, בהם הוא תולה תקוזת אדירות. ואם ילכו עשרות מדינות אפרו־אסיאתיות
בעיקבות מצריים, ויכירו בגרמניה המזרחית, לא תוכל בון לנתק את יחסיה עם כולן,
מבלי להיכנס בעצמה לגסי.
לכן — אל ישמחו עתוני ישראל בטרם עת. הסיכויים הם
לטובת עבד־אל־נאצר. גרמניה תתפשר עימו, על־חשבון ישראל.

ומה, כעצם, יש לה להפסיד?
הרי את ההכשר כבר נתנו לה היהודים. אשכול כבר הכריז
תריסר פעמים שהוא משתוקק להיפגש עם לדוביג ארהארד —
משמע שארהארד כשר למהדרין. וקודמו של אשכול כבר הכשיר
בעבר את קודמו של אדנואר.
אחרי שהיוזמה נשמטה מידי ישראל, ואחרי שזו התפלשה
בעפר לרגלי גרמניה ״האחרת״ — מדוע לא תמכור אותה
גרמניה לקאהיר?
המשולש אשכול־גולדה״פרס העדיף עזרה גרמנית על פני
יחסים דיפלומטיים גלויים. אם לא יקרה נס, יפסידו את העזרה,
מבלי לקבל את היחסים.

הם סיכולוגיה*שד־זנות תצמיח פירות־כאושים -
אחרי שהיצאנית נתנה את שירותיה, לא תקכד
את אתננה.

כיחיב גבר לפילגשג

מוקש בדדו

ותה פסיכולוגיה מביאה לאותן תוצאות בארץ השכנה
^ — צרפת. גם כאן חלה עתה תזוזה מתמדת — והאינטרס
הישראלי מתגלגל במידרון בתאוצה גוברת.
במשך שנים ניבאנו כי אין עתיד לברית צרפת־ישראל, אחרי
סיום מלחמת אלג׳יריה. כי ברית זו היתד, בנוייה על המלחמה
המשותפת בקאהיר* שהגיעה לשיאה (ולכשלונה) במערכת
סואץ־סיני. כל עוד נמשך המאבק האלג׳ירי, ראו הצרפתים
במצריים אוייבת. למחרת המאבק, ראו הצרפתים במצריים, ובעולם
הערבי כולו, שדה נוח לחדירה׳ לחידוש ההשפעה, להצרת
צעדי האמריקאים.
חכמי ירושלים הכחישו זאת. הם אמרו כי הברית מבוססת
על סנטימנטים עמוקים, על אהבה כנה, על ערכיה של תרבות
משותפת.

גרוע מזה: הם האמינו ככף.

במדינה

(המשך מעמוד ) 13

עתה, אחרי הכנה ממושכת ומדוקדקת, החל המיבצע הצרפתי הגדול בעולם הערבי.
ישנו מכשול: ישראל. מד, עושים הצרפתים? ״עוקפים את המיכשול,״ כפי שגילה השביע
עורך לה־מונד לענייני המרחב.

ב חי דו ת חסיות

לה־מונד, העתון החשוב ביותר בצרפת, מגלה את הפרטים .״לעקוף״ פירושו — תמיכת
צרפת בדרישת הערבים להחזרת הפליטים, והוראת דה־גול ״להוציא את השטח הצבאי
משיתוף־הפעולה האטומי הצרפתי־הישראלי״.
ובעיקר :״המאמצים שעושה משרד־החוץ הצרפתי כדי להפוך את מגעי פאריס־ירושלים
לדיסקרטיים יותר.״
מילה צרפתית נחמדה :״דיסקרטיים״.

ביום השני השבוע, למחרת הבחירות
להסתדרות פועלי הבניין, סיכמו היומונים
והצהרונים את התוצאות שהתקבלו במשך
הלילה. אוסף הכותרות שהתקבל, מעיד כי
גם בשטח זה שוררת בישראל שיטת הבחירות
היחסיות.
הודיעו העתונים:
• קול העם (כותרת) :תלונות על

מה זאת אומרת -״לעקוף!״?

דיסקרטיים: משמע, היחסים כין גבר?1פילגשו.
אחרי שממשלת ישראל עצמה העדיפה בגרמניה מעמד של ידועה־בציבור על מעמד
אשד, חוקית, מעבירה אותה גם צרפת לאותו מעמד.

בגז־־הברית שאבחז
מוזר הוא שממשלת ישראל עצמה תרמה את תרומתה להידרדרות היחסים עם צרפת
היחסים שהיא עצמה הכריזה ׳עליהם כעל נכסי צאן־ברזל.
אחרי גמר מלחמת־אלג׳יריה, היה לצרפתים אינטרס חשוב אחד בישראל: למכור לה נשק.
כי תעשיית־הנשק הצרפתית היא בבת־עינו של מישטר דה־גול, והיא מפסידה הון תועפות.
הזמנות ישראליות גדולות, תמורת דולארים שמנים, עזרו לכסות את ההפסדים.

והנה כאה ממשלת ישראל ופגעה דווקא כנקודה עדינה זו. היא
צימצמה את ההזמנות.
האיש האחראי לכך הוא שמעון פרס.
אותו פרם שהכריז בשעתו, בנאום מדיני ״חשוב״ בכנסת, כי על ישראל לכונן יחסים
הדוקים עם גרמניה, כי גרמניה היא ידידת צרפת, ולא תיתכן ידידות ירושלים־פאריס ללא
ידידות ירושלים־בון.
ולא ידע אותו גאון מדיני כי פאריס ובון אינן רק ידידות, אלא גם יריבות ומתחרות.
וכי כל המתקרב לגרמניה, מתרחק בהכרח מצרפת. וכי כל המקבל סחורה מגרמניה, תחת
לקנותה בכסף טוב בצרפת, פוגע בצרפת.
עבד־אל־נאצר הוא אדם סבלני. אין הוא דוחק את הקץ. אין הוא דורש מצרפת מעשה
דרמאתי של הפקרת ישראל, כפי שלא דרש זאת זמן רב מגרמניה. הוא יתן ליחסי קאהיר־פאריס
להתהדק בהדרגה, הוא יתן לאינטרס הצרפתי להתעמק. ורק אז, ביום משבר,
יעמיד את הצרפתים בפני הברירה הסופית, .
מתי זה יהיה? איש אינו יכול לדעת. אך דבר אחד ברור כבר עתה:

כתדהכרית של ישראל כימי הסיכוכ השני -שוכ אינה כאה כחשכון
ככת־כרית לסיבוב השלישי.
אפשר לקיים יחסים ״דיסקרטיים״ עם פילגש — אבל אין חשים לעזרתה בגלוי כשהיא
מסתבכת בתיגרה ברחוב.
גזףרכיהפוגהר &וז ף ר
שעה שהציר ירושלים־בון מתכופף תחת הלחץ, והיחסים ירושלים־פאריס עוברים
^ לאפיקים ״דיסקרטיים״ ,מתמוטטת חזית הקרובה לישראל עוד יותר: החזית התורכית.
ידידות ירושלים־אנקרה היתד, תמיד ״דיסקרטית״ מאד, אבל היה לה בסיס איתן: השינאה
התורכית לערבים, התובעים את החזרת חבל־איסכנדרון, שהועבר בשעתו מסוריה לתורכיה.
הידידות גברה כאשר נקטה מצריים קו נייסראליסטי תקיף, התקרבה לברית־המועצות,
עזרה למוסקבה לאגוף את תורכיה, שהיא חברת נאט״ו ועמדה מבוצרת של המערב.
אולם כל השיקולים האלה הפכו מישניים, כאשר התעוררה בעיית קפריסין. מאותו רגע
החלה בהכרח מהפכה במדיניות־החוץ התורכית. כל מושגיה השתנו.

יעד מרכזי גרם לשינוי כל הערבים: הצלת התורכים כאי.
הדבר העמיד את ירושלים בפני ברירה אכזרית. האם לתמוך בתורכים, ולאבד את
ידידותו של האי החולש על דרכי הים של ישראל, השכנה היחידה המקיימת יחסים עם
ישראל? האם לתמוך ביוונים, ולאבד את הידידות התורכית?
ירושלים לא רצתה להחליט. היא לא רצתה לטרוח. היא השתעשעה באשליה נוחה
ועצלנית, שאפשר לשמור על הידידות עם שני הצדדים. שאפשר לנקוט בעמדה נייטראלית
בם כסוך זה. לכן לא ניסתה לברר מי מוכן לשלם מחיר גבוה יותר עבור תמיכתה, ומה
ניתן להשיג בהזדמנות זו.
תחילה היא איבדה את ניקוסיה. הנשיא מאקאריוס החליט להשליך את יהבו על מצריים,
השתלב במסע הערבי האנטי־ישראלי, החל בפלירט עם הגוש האפרו־אסיאתי.

ישראל נשארה ניטראלית -ועתה היא מאבדת את תורכיה.
במשך חודשים ארוכים גבר הרוגז התורכי על ישראל. העמדה הישראלית נראתה לתורכים
כבגידה שפלה .״אחרי שד,קרבנו למענכם את ידידותנו עם הערבים,״ טענו התורכים,
״אתם מפקירים אותנו כשאנחנו זקוקים לכם!״
עתה מסיקים התורכים בגלוי את המסקנות. הם שולחים משלחות״של״רצון״טוב לארצות־ערב,
מכריזים על רצונם ליצור ברית ערבית־תורכית.

כרית זו יכולה להיות רק על חשכון גורם אחד: ישראל.
שינוי זה הוא חלק מתמורה עמוקה יותר במרחב. כשם שהתורכים רוגזים על ישראל,
כך הם רוגזים גם על ארצות־הברית, ומאותה סיבה. הם תפסו כי האוריינטציה החד־צדדית
על המערב שוב אינה כדאית בעולם של ימינו. ואילו הסובייטים מעוניינים בתורכיה עד
אין שיעור יותר מאשר בקפריסין או ביוון. הם מוכנים בהחלט למכור את האי הקטן
תמורת שבירת עמוד־התווך הדרומי של נאט״ו.
על כן מתקרבת תורכיה לברית־המועצות. הבסיס העיקרי לידידות אנקרה־ירושלים —
ההשתייכות המוחלטת של שתיהן למחנה המערבי — מתפורר.
כאשר אנקרה מתקרבת לקאהיר ולמוסקבה, היא מתרחקת בהכרח מתשינגטון ומתל־אביב.

בץ כר גזמזאגת
1גאוני מדיניות״החוץ הישראלית יש כשרון גדול להתיישב בין שני כסאות.
הס יושבים בין שני הכסאות הגרמניים: בון וברלין המזרחית. הם יושבים בין

שני הכסאות של מערב אירופה: בון ופאריס. הם יושבים עתה בין שני הכסאות ד,קם־
ריסאיים: ניקוסיה ואנקרה.
זהו העונש הטיבעי למשרד־חוץ שאינו מסוגל לנתח מציאות, שאינו מסוגל להסיק
מסקנות ממצבים משתנים, שאינו מסוגל להתוות קו ברור לגבי הבעיות הבינלאומיות.

כקיצור: משרד־החוץ המורכב מדיפלומטים, ממשתתפי מסיבות־קוקטייל,
מנואמי ועידות בינלאומיות -אף שחסרים כו לחלוטיך
המדינאים.

עתזעת

הפרות גסות של תחוקה מצד מפא״י והפועל
המזרחי.
• הצופה (בגוף הידיעה) :פעילי
מפא״י התנכלו לפועלי הבניין שבאו להצביע
למען הפועל המזרחי.
• על המשמר (כותרת) :עלייה ל־מפ״ס,
ירידה לאחדות העבודה.
• למרחב (כותרת) :אחדות העבודה
שמרה על מקומה השני. ירידה למפא״י.
• דבר (כותרת) :מסתמן רוב למפא״י.
• מעריב (בגוף הידיעה) :מפא״י —
שלא היה לה מעולס דוב בהסתדרות פועלי
׳הבניין — הפסידח קרוב לשלושה אחוזיס.

שביתות
בו דדב חו ד ף
יעצו לו שלא כדאי לריב. אסור להרגיז
את הגדולים, אמרו. חברת כור שייכת להסתדרות,
ומי יכול להילחם בהסתדרות? אך
יצחק בן־חמו סירב לשמוע.
הוא עבד ביובל גד 12 שנה, התקין צינורות
למוביל הארצי. יום ולילה, שעות
נוספות ומשמרות מיוחדות. כי המוביל, כך
סיפרו, נחוץ למדינה.
כשהסתיימה הבנייה, פרצה הרעה. הביקוש
לתוצרת מפעל הצינורות ירדה בתלילות,
ו־ 300 פועלים פוטרו. כל אשקלון
עמדה אז על הראש. היו מחאות, היו צעקות
והיו איומים. אך כלום לא עזר.
אחרי שנואש מיובל נד, פנה בן־חמו י1־
חברת־הגג שלה. הוא נסע לתל־אביב. למשרדי
כור, ניסה למשוך בחוטים מלמעלה.
,אך לשווא. בלית ברירה הוא פתח בשביתה
ליד משרדי החברה, ברחוב ארנון בתל־אביב,
הגיע לשיא ארצי: שביתת השבף.
הארוכה ביותר בישראל.
כל אותה עת — במשך חודשיים וחצי —
ניסו הבוסים של כור להזיזו מעמדתו. כשלא
עזרו האיומים, ניסו להשפיע בפיתויים.
״ניתן לך פנסיה,״ אמרו לו .״תקבל כסף
ולא תצטרך לעבוד.״ בן־חמו סירב .״העבודה
זה לא רק כסף,״ ענה להם .״זה גם
שאלה של כבוד. איך יכבדו אותי הילדים אס
אהפך לבטלן ואשב כל היום בבית?!״
כל הפד הנולד ואז הופיע משרד הסעד,
ביקש להוציא צו לפיו יופקעו הילדים
מרשות הוריהם. היה זה, לדעת מנהלי
כור, לחץ מתאים לשבירת השובת.
כשהוצא הצו על־ידי שופט השלום התל-
אביבי דויד רייפן, הוזעקה המשטרה. היא
נאלצה להשתמש בכוח כדי לקחת את ששת
ילדיה של משפחת בן־חמו, להפרידם מאימם
ולהעבירם ללישכת הסעד המקומית באשקלון.
״תמיד
היה להם אוכל ובגדים. לא מחלות
ולא כינים,״ זעקה האם .״אין שום סיבה
לקחת אותם ממני.״ השוטרים אטמו את
אוזנם, מילאו אחר הוראת הצו.
אך השובת לא נכנע עדיין. הוא נלחם
עתה בחזית כפולה: נגד מפעל הסתדרותי
ונגד משרד ממשלתי, המסייעים זה לזה. לכן
פנה לעורך־דין.
השבוע, בבית־משפט השלום באשקלון,
התנהלה המערכה האחרונה. עורך־הדין פישל
הרצברג תבע להביא לישיבה את נציגי כור.
״אין להפריד את מצב הילדים ממצב האב
השובת על זכותו לעבוד,״ טען בפני השופט
אהרון חייבי, וטענתו נתקבלה.
החברה הגדולה נכנעה, שלחה את נציגיה
לניהול משא־ומתן עם בן־חמו. התוצאה:
כור הסכימה להחזיר את השובת לעבודה,
שאת פרטיה וטיבה יקבע השופט .״ואם
האב חוזר לעבודה,״ קבע השופט ,״חייבים
אף הילדים לחזור לביתם.״

תל־אביב
ברט׳ והב חי רו ת
המלחמה הקרה בין רפאל הלפרין, מר

עולם לשעבר ובעל מסעדה כיום, לבין
עיריית תל־אביב התחממה בימים האחרונים
עד לנקודת רתיחה. אחרי הכרזות פוליטיות
ומיסמכים משפטיים הוכנסו לפעולה כוחות
של ממש 48 :פועלים בפיקודו של מפקח
עירוני הסתערו ביום החמישי על מסעדתו
של הלפרין, ברחוב בן־יהודה שבתל־אביב,

כן־חמו ואשתו בעת השביתה
לא היו להם כינים

הרסו חלק ממנה•
העירייה טענה כי היתה זו הריסה חוקית,
שבוצעה במסגרת המסע הרגיל נגד מבנים
בלתי חוקיים. לפי דברי הלפרין: זהו מעשה
של השגת גבול פלילית ונקמנות אישית
מצד העירייה.
הצו לא הועיל. פלוגת המחץ של העירייה
הגיעה למקום פעולתה בשעה 8.30
בבוקר. תוכנית ההריסה לא בוצעה מייד.
בגלל התנגדותה של בעלת המסעדה, ברטי
הלפרין, נדחה המיבצע לשעתיים. הוא החל
ב־ 10.30 בדיוק, למרות מחאותיה הקולניות.
באותה שעה לא היה הלפרין עצמו נוכח
במקום. הוא נמצא אז בירושלים, בבית־המשפט
העליון, האזין לדברי השופט אליהו
מני, שקרא את החלטתו :״על יסוד עתירה
שהובאה לפני בית־משפט זה, מצווה בית
המשפט כי יצא צו־על־תנאי המכוון אל הועדה
המקומית לבנין ולתיכנון עיר בתל־אביב—יפו,
עיריית תל־אביב—יפו, והדורש
מהם לבוא וליתן טעם מדוע לא ימנעו מלבצע
כל פעולות הריסה במסעדה של העותרים
ובחצר שלידה. מוצא בזה צו־ביניים
המורה למשיבים להימנע מלבצע כל פעולות
הריסה, בעצמם או על־ידי עובדיהם,
שליחיהם והפועלים מטעמם, במסעדה הנ״ל,
וזאת עד למתן החלטה אחרת בתיק זה.״
מיד אחרי קבלת הצו המבוקש, רץ הלפתן
לטלפון הקרוב, התקשר עם עיריית
תל־אביב. הוא ביקש את לשכתו של יהושע
רבינוביץ, סגן ראש העיר ויושב־ראש ועדת
בנין ערים, מסר לו על החלטת השופט.
לאחר מכן עלה למונית, חזר לתל־אביב.
היתד, לו עוד סיבה כדי לא לחשוש מאיומי
ההריסה שהגיעו אליו ימים מספר
קודם לכן. כבר ב־ 15.12.64 הוא הגיש לבית
המשפט המחוזי בתל־אביב בקשה לצוות
על העירייה להימנע ״מביצוע כל פעולות
הריסה של חלקי מבנים במסעדה, עד
לבירור העירעור, או עד להחלטה אחרת.״
עקב הבקשה, כתב הנשיא התורן של
בית המשפט המחוזי מרדכי קנת :״בתאריך
זה ניתן צו לעיכוב הביצוע, ואין לבצע
את צו ההריסה עד להחלטה חדשה. כל מ
שיפר צו זה ייענש.״
אבל כשהגיע ד,לפריו למסעדה, ציפתה
לו אכזבה. תוכנית ההריסה בוצעה ביסודיות.
שני המיסמכים המשפטיים — צו של
השופט המחוזי וצו של השופט העליון —
לא הספיקו.
ל!שר לפעולה פוליטית. על טענותיו
של הלפתן, השיב השבוע דובר העירייה:
״צריך להיות גאון כדי לדעת בתל־אביב רה
מתרחש בירושלים. גם להחלטת השופט קנת
אין שום קשר להריסות שביצעה העירייה.
החלטתו של השופט נגעה לחלק אחי של
המסעדה, שבו לא נגענו. העניין הוא פשוט.
ב־ 3.1.65 החליטה ועדת העירעורים של העירייה
להרוס את המיבנים הנוספים שבנה
הלפתן. אין לזה כמובן שום קשר עם הפעילות.
הפוליטית שלו. דברים כאלה לא
קורים.״
אבל לפי טענותיו של הנפגע יש קשר
הדוק בין ההריסה לבין פעילותו הפוליטית.
אחרי המשפטים הרבים שערך הלפרין נגד
העולם הזה 1430

העירייה, הוא החליט לפתוח בפעולה פוליטית
נמרצת נגד שליטי העיר. זה היה לפני
שנה. הלפרין יסד תנועה חדשה, קרא לה
שינוי, ופתח בשורת הרצאות ופגישות בשכונות
העוני של תל־אביב. כוונתו הסופית:
להציג בבחירות רשימה חדשה שתתחרה
על ראשות העיר. מועמד רשימתו:
מר עולם.

״מה שנעשה, נעשה כנקמה על האמת שאמרתי
לתושבי העיר על מנהיגיה,״ טען
הלפרין השבוע .״השליטים התחילו במערכת
הבחירות. הם התחילו במיבצע גאנג־סטרי
כדי לשבור אותי. אבל לא שברו. בעוד
כמה ימים אפתח במסע חדש. אסע
במכוניות עם רמקולים ברחובות העיר, ואכריז:
תושבי תל־אביב! כמה זמן עוד תסבלו
את עיריית חכמי החלם?״
בינתיים ממשיך הלפרין גם בפעולותיו
המשפטיות. הוא הגיש לבית המשפט העליון
בקשה לצוות על העירייה לבנות מחדש
את המיבנים שהרסה.

הבזימשל הצבאי
מנו חהלמצ פון
דבר אחד הצליח אורי דייוויס להוכיח:
כאשר מפלגות גדולות משתמסות מחובתן,
יכול אדם יחיד לזעזע את השלטון.
לפני חודשיים הכריז הצעיר מכפר־שמר־יהו
על שביתת־רעב ליד משרד ראש־הממ־שלה.
הוא רצה למחות על הפקעת אדמות
הכפרים הערביים לצורך הקמת העיר כרמיאל.
לדברי דייווים, שעבר לגור בעצמו בכפר
דיר־אל־אסד, הסמוך לכרמיאל, אין האדמות
דרושות כלל לעיר, וההפקעה היא
חלק מן המדיניות הכללית לנשל את הערבים
מן האדמה, להפכם לפרולטריון מפוזר
בערים.
ביום השלישי של שביתת־הרעב נקרא
דייווים להיכנס לבניין המפואר, לשם שיחה
עם יועץ ראש־הממשלה לעניינים ערביים,
רחבעם עמיר. עמיר, הרואה עצמו כסוכן
מפא״י בשטח הערבי, הציע לדייוזיס להפסיק
את הצום, להניח לוועדה של שלושה
אישים, הידועים כידידי הערבים, לבדוק את
העובדות בפרשת כרמיאל. דייוויס הסכים
ברצון.
הג׳יפ נעצר. השלושה* יצאו לכרמיאל,
ודייוויס מיהר לקבל את פניהם שם, להסביר
להם את טענות הערבים. הוא הראה
לוועדה את שטח המחצבות המופקעות.
בחוזרו משם, נעצר לידו ג׳יפ .״אתה נמצא
בשטח סגור!״ הכריז איש המימשל הצבאי
והאשים את דייוויס בו במקום בעבירה
על תקנות־החירום הבריטיות.
דייוויס, הרגיל לאישומים מסוג זה, שכח
את העניין. הוא המתין לחוות־דעת הוועדה.
זו פורסמה בשבוע שעבר, הצדיקה את טענות
דייוויס, תבעה מן הממשלה לנקום
שורה של צעדים לתיקון העוול.
דייווים חזר למקומו לפני משרד ראש־הממשלה,
הכריז על צום חדש של שבועיים,
בתביעה להגשים את המלצות הוועדה. הפעם,
בניגוד לפעם הקודמת, עשתה כל ה־עתונות
יד אחת להשתיק את שביתת־הרעב.
הציבור הרחב כלל לא ידע עליה.
שיפוט מהיר מאוד. אולם המושל הצבאי
ידע, וכן ידע היועץ של ראש־הממש־לה,
שנתקל בשובת מדי בוקר בבואו לעבודה.
הם החליטו לפעול.
לפתע קיבל דייוויס הזמנה דחופה לבית־הדין
הצבאי לשיפוט מהיר בנצרת. הוא ביקש
לדחות את המשפט עד לגמר צומו. הבקשה
נדחתה.
דייוזים יצא לנצרת ביום החמישי לצומו.
הוא ידע מה צפוי לו, כי נגדו כבר היה
תלוי מאסר־על־תנאי של שישה חודשים,
מאז יצא למסיק־זיתים הפגנתי בכרמים המופקעים.
ואומנם: בבואו לנצרת, נשפט
באופן מהיר ומזורז לחודשיים מאסר —
וכן הופעלו נגדו שישה החודשים הקודמים.
היועץ יכול היה לנשום לרווחה. במשך
שמונה חודשים לא יצום דייוויס לפני משרדו,
לא יטריד את מצפונו.

דרכי אדם
מכוניתו שלה רו פ א
עבור המשרד להשכרת מכוניות רמטור
בע״מ לא היתד, זאת בקשה יוצאת דופן.

הקול בשפורפרת הטלפון הכריז :״כאן
מדבר מנהל התחבורה של הקבוץ המאוחד.
נא להביא למשרדנו מכונית חדישה. הכי
טוב לארק מודל . 1964 נא לראות את ה־ענין
כדחוף מאד.״
* הפרופסור ארנסט סימון, ד׳׳ר שרשב־סקי
וד״ר שסראוס.
העולם הזה 1430

בעל המשרד, אהרן גולני, אהב לנהל
עסקים עם מוסדות רציניים. מוסרים מכונית
לידיים נאמנות, מקבלים כסף ולעולם אין
צרות. הוא בעצמו לקח אחת ממכוניותיו,
נסע מיד למשרדי הקבוץ המאוחד.
בכניסה למשרד כבר חיכה לגולני אדם
שזיהה את עצמו כעופר בן־ציון, הביאו
מיד לחדר ההמתנה שבקומה העליונה .״תן
לי את החוזה״ ,אמר בן־ציון .״אני אסדר
את זה במשך כמה דקות. אין לנו זמן
להפסיד.״ הלקוח לקח מידי גולני את חוזה
ההשכרה ונכנס לאחד המשרדים. כשחזר
אחרי שעה קלה, היה בידו חוזה חתום
להשכרת מכונית לארק 1964 למשך שבועיים.
הוא הוסיף שיק ערבון בסך 650
ל״י, ומיד נהג במכונית השכורה. גולני
חזר למשרדו.
כל זה התרחש לפני כחודש. לפני
שבוע שוב צילצל הטלפון במשרדיה
של חברת רמסור. הפעם טילפנו ממישטרת
ירושלים .״האם מכונית מספר 225—857
שייכת למשרדכם?״ שאל היומנאי .״בואו
לקחת אותה.״
בירושלים התבררו גם פרטים נוספים.
שוטר ירושלמי רצה לעצור את הלארק
לצורך בדיקה שגרתית, אך הנהג לא עצר.

ת צפי ת
• ישראל תהיה מוכנה למסור את חלקה כהר הצופים
לפיקוח האו״ם, אם תסכים ירדן למסור לפיקוח בזה את
אזורלטרון. מזכיר האו״ס או תאנט רמז עוד לפני מספר שבועות לנציגי
ישראל, כי ישמח אם תימצא דרך לחסל את הסיכסוך המחודש בין ישראל
לירדן, על״יזי ויתורים, הדדיים. הרמז נתפרש כתמיכה בתביעה הירדנית
להוצאת הכוח הישראלי מהר הצופים, בתנאי שישראל תקבל פיצוי מתאים.
נכונות ישראל לשאת ולתת בשאלה זו באה כדי לרכוש את אהדתו של מזכיר
האו״ם לקראת מאבקים בעתיד, וההערכה בירושלים היא כי ממילא לא יסכים
המלך חוסייז לוותר על לטרון, ובזאת תרד הצעת או תאנט מהפרק, שלא
באשמת ישראל.

• לעומת זאת לא תדרוש ישראל להגשים את סעיף 8של
הסכם שכיתת־הנשק שלה עם ירדן, כמה שנוגע לגישה חופשית
אל המקומות הקדושים כירושלים העתיקה. חוגים מדיניים
ישראליים חוששים, כי העלאת עניין המקומות הקדושים עלולה לחדש את
הויכוח בדבר בינאום ירושלים.

• בשאלת מי הירדן -טרם גובשה עמדתה הסופית של
ממשלת ישראל. בשלב ראשון יוחלט רק על מאמצים הסברתיים ודיפלו־מטיים,
שכוונתם לשכנע את ממשלת לבנון לבל תבצע את ההטייה. בשטח
זה תנסה ישראל להשפיע על אר־צות־הברית,
כי תלחץ על לבנון.
אך כבר עתה קיימת ההערכה,
כי ארצות-חברית תתנגד לכל פעו־לה

ישראלית
נגד לבנון, בסיקרה

שיוחלט על פעולה מסוג זה,

רק לאחר שיובררו תוצאות
מסע ההסברה והשידולים
תחליט הממשלה על
צעדים נוספים. לקראת אפשרות
זו מתגבשת
__במגמה

להביא

למסירת

שטח זה לפיקוחו של כוח האו״ם,
כדוגמת מיצרי טיראן.

• אפשר לראות כוודאי
את המערך כין אחדות•
העכורה ומפא״י, מיד לאחר
ועידת מפא״י. בסיקרה !ה,
תסתמן כבר בחודש מארס תמונה,
פחות־או־יותר ברורה, של הממשלה
אשר תורכב אחרי הבחירות לכנסת
הבאה. נסה מן הפרטים אשר
״תכן לגביהם הסכם:
אשכול ימשיך לכהן כראש הממשלה
ושר הבטחון, אולם ייווצר
תפקיד חדש של סגן ראש הממשלה
לענייני

בטחון,

אשר

יימסר

כפי

הנראה לידי ישראל גלילי.
חיים צדוק יכהן כשר המסחר
והתעשייה רק עד לבחירות. לאחר
מכן ימונה כשר המשפטים, במקומו
של דוב יוסף.

אורי דייוויס
לא היה לו רשיון

ניידת המישטרה החלה לרדוף אחרי המכונית
הנמלטת, מצאה אותה עזובה בעיך
כרם.
בעל המשרד טילפן מיד למשרדי הקבוץ
המאוחד. אך שם התברר לו שאיש בשם
עופר בן־ציון לא מוכר כלל. הטלפון
השני היה לבנק, אך גם שם לא הכירו
את בן־ציון המיסתורי.
אך העיקבות שהשאיר במכונית הא־רו
במיקצת את דמותו: הוא תלש מן ה־לארק
את השלם הלבן־ירוק המעיד על
שייכותה של המכונית למשרד השכרה,
הדביק לחלון הקידמי את סמל אגודת
הרופאים.
עופר בן־ציון נעלם.

החי
#אבן מאסו הנהגים: בירושלים
התמוטט קיר אבן, כתוצאה מזעזוע שנגרם
על־ידי משאית שעברה על־ידו, קבר את
נהגה תחת עיי המפולת.
• למה כובע? בנהריה הסיר אדם
בכוח כיפה מראשו של ילד, תקף שוטר
שהתערב בתקרית, הוריד את הכובע גם
מראש השוטר.
* צלב הכרס: בדימונה צויירו
צלבי־קרס בחדר־האוכל של מיפעל כיתן,
על־ידי עובדת המקום שרגזה על מעבידיה.
#כוח משיכה: בחיפה נקנס צעיר,
שנאשם בהיטפלות לאשר, בעת רחצה בבריכה,
טען שניתקל במיקרה בבטנה.
• עיקור: בדימונה כלא תושב שני
פקידים ממשלתיים בחנות מעבידו, עת באו
לשם בירור ענייני מיסיס.

ייתכן גם כי תיק המסחר והתעשייה יחולק בין משדד העבודה (תעשיה)
ומשרד האוצר (מסחר).
אחדות־העבודה תנסה לקבל בחזרה את משרד הפנים, שהיה פעם נחלתו של
ישראל בר־יהודה. זאת מתוך הנחה שאחרי הבחירות יהיה לוי אשכול מוכן
לנקוט בעמדה נוקשה יותר כלפי הדתיים, כאשר תיפתח האפשרות לצרף את
הליבראלים לקואליציה.
• זאב שרף יופיע כרשימת מפא״י לכנסת. עם מינויו של שרף
ליועץ ראש הממשלה הובטח לו כי לאחר הבחירות יוענק לו מעמד של סנן־שר.
כדי לזכות במשירה זו עליו להיות חבר הכנסת.

• הדתיים יתבעו את ראשות ועדת הכספים של הכנסת,
תמורת הסבמתס למינויו של ח״ב חיים צדוק בשר המסחר
והתעשייה. במיקרה שתתקבל תביעתם, יציעו לתפקיד זה את ח״ב מיכאל
חזני, המכהן מזה שנים כחבר ועדת הכספים. הדתיים מניחים כי אהדתו
הגלויה של יו״ר
מפא״י להחליפו.

הועדה

ישראל

גורי

למן

היסוד,

תקל

צמרת

• בינתיים יעמדו הדתיים בפני כעייה חמורה הרכה יותר :
שר הפנים חיים משה שפירא יבקש לשחררו מתפקידו מפאת
מצבבריאותו. הוא יציע למנות במקומו את סגנו ד״ר ישראל שלמה
בן־מאיר, אולם חבריו במפלגה לא יסכימו למסור את התפקיד לבן־מאיר, שאינו
מתיק במפלגה ואינו מתבסס על שוס סיעה.

• האיום של חברי העובד הציוני לשעבר, לפלג״את המפלגה
הליבראלית אם יוחלט על כינון מערך עם חרות, ישים
לאל את בל תוכניותיהם של מחייבי המערך. יתברר כי אי־אפשר
לגבש רוב במוסדות המפלגה הליבראלית למען מערך, אם פירושו פילוג במפלגה.

וז8

״מעולם לא עלתה חתיכה כזאת על בימת התיאטרון \ן

היא נפלה
ראשית הדרו

רות מלכת־המים , 1959 בה נבחרה כסגנית
שניה. למטה: עליזה גור, הסגנית הראשונה.

״אין סיכויים ליפהפיה בישראל. המב־סימום
שאני יכולה להשיג בארץ, זה להיות
כוכבנית ולהרוג יתושים בסרטי פרסומת!״
פסקה החלטית בתיה בנדיקט.21 ,
זה היה בדיוק לפני שלושה חדשים. ה־צעירה
הבלונדית הזוהרת, שהגיעה אז
לביקור קצר בישראל כדי לבקר את אביה
החילה, נשאה אז על ראשה את זרי הדפנה
של הצלחתה כדוגמנית ונערת־שער
בארצות־הברית. מסוחררת קמעה מהצלחתה
לא היססה להצהיר :״באמריקה יש אפשרו״
יות בלתי מוגבלות לבחורות יפות.״
אבל בישראל ציפתה לבתיה אפתעה קטנה.
הנערה שהוארה לראשונה בזרקורי הפיר־סומת
על ידי קוראי העולם הזה, שבשנת
1959 בחרו בה כסגנית שניה של מלכת

המים, גילתה כי האפשרויות הבלתי־מוגבלות
ציפו לה דווקא כאן. כאשר יעלה השבוע
•המסך על בכורת המחזה המוסיקלי החדש
איך להצליח בעסקים מבלי להתאמץ, תמחיש
בתיה עצמה איך ניתן להצליח, לפחות
בעסקי שעשועים, מבלי להתאמץ. כי ללא
כל מאמץ, וכמעט מבלי שהתכוונה לכך,
הפכה בתיה לדמות מרכזית במחזמר זה.
״הכל היה בדיחה אחת גדולה,״ נזכרת
בתיה בדרכה אל תפקיד המזכירה הזוהרת,
המינית והמטופשת, הדי לארו.
״השחקן אלברט כהן ואשתו, רות מנזה,
הם ידידים טובים שלי. כאשר הוזמן אלברט
לבוא למבחן כדי לקבל תפקיד בהצגה, נל־ויתי
אליו ואל אשתו. ישבתי בתוך האולם
החשוך. לפתע הצביע עלי הבמאי, הרי

המזניוה המטומטמת

מבלי להתאמץ, היא בתיה בנדיקט, הנראית בתמונות אלה עם שנים

מהבוסים שלה. מימין: בתיה עם ג׳וקי ארקין, שהובא במיוחד
מניו־יורק, כדי לשחק את תפקיד הבוס המתקדם. משמאל: בתיה
עם שחקן המטאטא לשעבר, יעקב אבא, בתפקיד הבוס השמרני.

1וראלי!״ אמר גיורא גודיק בהתפעלות
וולובר, והתעניין לדעת מי אני. אלברט סיפר
לו שאני סתם בחורה אמריקאית שלא שיחקה
מעולם. וולובר ביקש ממני לעלות
על הבמה ולנסות לקרוא קטע מתוך המחזה.
״אולם נראה שהצלחתי במבחן. כעבור
יומיים נקראתי אל האמרגן גיורא גודיק,
שביקש להחתים אותי על חוזה.״
גודיק, שלא שמע את שמעה של בתיה
קודם לכן, התלהב ממנה. כי ישראל, בסופו
של דבר, אינה מבורכת במיוחד בנערות־זוהר
על בימותיה.
״היא החתיכה היפה ביותר שעלתה על
קרשי הבמה בישראל,״ אמר, כשנטל על
עצמו את הסיכון להעלות נערה חסרת־נסיון
לתפקיד מרכזי במחזמר החדש שלו.

רק פילוסופיה

ף* אשרנכחדה בתיה לסגנית מלכת^
המים לפני חמש שנים, היא היתה
נערה שמנמונת. מאז רזתה ב־ 20 קילו.

18 המדוגות
עשו תלבשות

של בתיה׳ בהצגה. היא אינה עולה על הבמה
פעמיים באותה תלבושת. בתמונה: בתיה
הנשף.
בתלבושת מיוחדת של סצינת

הכניסה לתפקיד לא היתזז עבורה בעיה
מיוחדת.
״עזר לי בכך נסיוני כדוגמנית,״ אמרה.
״לא היה לי קשה לגלם דמות של מזכירה
אמריקאית סקסית. אני יודעת איך לעמוד
ולהתנהג בצורה כזו. אני צריכה להחליף
במשך ההצגה כעשר תלבושות, וזה אחד
הדברים שאני אוהבת לעשות-׳י
היה רק סימן שאלה קטן בדרכה של
בתיה לתפקיד: מה יאמר בעלה, אליעזר
בר־צבי, שנשאר בניו־יורק וציפה לשובה?
״הזמנתי שיחה לניו־יורק,״ סיפרה בתיה,
״למזלי קיבל בעלי את ההצעה ברוח טובה.
הוא ידע שתמיד חלמתי לעלות על רגמה.״
״הוא הבטיח לשלוח לי פרחים לפרמיירה.
אם לא היה מסכים, הייתי חוזרת מיד לניד
יורק. אני אוהבת אותו מאוד ולאף אחד
אין מושג מה הוא מהווה בשבילי. כל

בתיה בנזיקם, שלא שיחקה
מעולם על >,גמ ה,
זכתה בתפקיד הנשי הראשי במחזה המוסיקלי החדש בו. מופיעים

הכוכבת הראשית

אחד יודע שאני לא מתעסקת עם אף אחד
כאן, והדבר היחיד שיכול לקלקל לי את
מצב הרוח, הוא שבעלי לא יהיה נוכח
בהצגת הבכורה.״
על הרומן שהיה לה, כביכול, עם המנצח
צ׳יליבידקה, אומרת בתיה :״הוא ידיד של
רות מנזה, וחוץ משיחה משעשעת על
פיל־סיפ־ה לא היה בינינו כלום.״
בתיה משוכנעת שיש הרבה מן המשותף
ב־נה לבין דמותה של הדי לארו, אותה
היא מגלמת על הבמה .״לפני שלושה
שבועות,״ סיפרה ׳ ״בשעת חזרה שנערכה
באולם נחנזני, נפלתי מהמדרגות ונחבלתי
בצורה קשה. השחקנים שראו כיצד נפצעתי
מיהרו להזעיק אמבולנס. אבל אחרי שקמתי
היה הדבר הראשון שביקשתי, שיביאו לי
ראי. הבמאי וולובר לא יכול היה להתאפק
ואמר, :כך בדיוק היתד, מגיבה גם הדי׳!״

חמישים משתתפים. להפתעת הכל, וגם אפתעתה שלה, מופיעה
.״במזח גם בשירה. אולם עיקר כוחה של בתיה הוא ביופיה ובמיניותה,
משמאל נראית מחליפתה של בתיה בהצגה: ברכה הירשברג.

בוליטנניחונז!
המנדדה העוית לטמאות

אין ספק שענף הספורט הישראלי המועסק
ביותר בזירה הבינלאומית הוא הכדורסל.
שילובה של ישראל בענף ספורט זה
במסגרת האירופית, מבטיח לכדורסלנים
הישראלים שפע של אירועים וקרבות בינלאומיים.
חלקה
של ישראל בטורניר המוקדם
שנערך השבוע בפאריס, לקראת משחקי
אליפות אירופה שיחלו בחודש מאי השנה,
שוב לא עורר התרגשות אפילו בקרב
חובבי הכדורסל המושבעים ביותר.
משחקי האליפות יערכו השנה במוסקבה.
זכיה באחד משני המקומות הראשונים
בטורניר בפאריס היתד, מבטיחה לישראל
את ההשתתפות במשחקי הגמר במוסקבה.
אולם למרות עובדה זו, לא שרר מתח
רב סביב משחקי הטורניר המוקדם. הסיבה
לכך היתד, נעוצה ביריבותיה של ישראל.
למזלה העלתה אותה ההגרלה לבית אחד
עם שלוש קבוצות, ששתיים מהן נחשבות
לנבחרות החלשות ביותר באירופה: לוקסמבורג
ובריטניה. הנצחון עליהן היה מונח
בכים. התעלומה היחידה היתד, סביב הקרב
גרפיקה ציור ופיסול
בנין ארכיטקטורה
פרטים והרשמה

רח׳ אלנבי — 19 תל־אביב

רכ שו מ ק צו עמשתלם
תיד זמן קצר, מקצועית מעולה

קורסי בקד

פתיחת הקורס

כדורסל
ל רו סי הבאהבה

כ־ 10 לחודש נפתחים קורסים חדשים

שרשם

ספח־ט

עבירות אישיות. המאמן הוציאו כדי לשמרו
לשלב האחרון והמכריע של המשחק.
הצרפתים ניצלו את החלשתם הריגעית של
הישראלים, הישוו את התוצאה.
חמש שניות לפני סיום המשחק היתה
עדיין התוצאה .75:75 אולם הצרפתים הצליחו
לקלוע את סל הנצחון. השמטת נצחון
יוקרה, שלא היה בו כדי לשנות את זכייתה
של ישראל במקום השני והבטחת מקומה
במשחקי מוסקבה, עוררה את זעם הישראלים
שנוכחו במשחק. הם הטילו את
האשם בשופט הגרמני, שרשם לתני עבירות
אישיות שלא היו ולא נבראו.
מאות צופים פרצו למגרש והטיחו מטר
קללות כלפי הגרמני. הגדיל לעשות מכולם,
אשר רוזנבאום, חבר הנהלת המשלחת הישראלית.
הוא התפרץ לעבר השופט הגרמני
שטראוור, אמר לו :״הפסדנו במשחק מפני
שאתה חזיר גרמני!״

שערוריות
מ׳ נ תן אתה הו ראה?
תעודת״זיהוי של כדורגלן ישראלי זוייפה
במתכוון. חבר הנהלת הה׳תאחדות לכדורגל,
שהואשם בזיוף התעודה, נמצא השבוע חף
מפשע על־ידי בית־המשפט. הכדורגלן עצמו

ת־ א,דיינ ס ז(ככר דיזנגוף) טל 2606 $ .
קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות ״ויאנה*׳,
יום־יום, בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א ,,ג׳ ,ה׳ ,הסלון פתוח עד 9,30 בלילה.

כן־דרור חוגג את זיכויו
כל העיר חוגגת

יעניק לך הרגשה מלכותית
כי תה ״מלרוז״ מיוצר מעלים
מובחרים ומשובחים. על־כן הוא
עשיר בארומה וטעם נפלאים.
עוד

נסה
תה ותהנה

היום

מלרוז

אתה

מהרגשה

מלכותית.
>רוז ומופץ
יבואנים

ך בע״ני, אזור, טלפון 824940

״ מלרוז״
תה של בלעדיים וסוכנים שורק—אביטל

עם הנבחרת השלישית והחזקה — נבחרת
צרפת.
ההבדל הקטן נבחרת הכדורסל הישראלית
לטורניר זה היתד, מבוססת בעיקרה
על כדורסלני הפועל תל־אביב, בשיתופו של
כוכב הנבחרת ומכבי תל־אביב — תנחום
כהן־מינץ. צוות זה, שהחמישיה הראשונה
שלו כללה את הכדורסלנים זייגר, לובצקי
קמינסקי וגוט, פתח בצורה חיוורת במקצת
את המשחק הראשון נגד נבחרת לוקסמבורג•
למרות שהישראלים הנחילו ליריביהם
תבוסה מכרעת בשיעור 42:81 אחרי 18:38
במחצית, לא עוררו הישראלים התלהבות.
יתכן שהעובדה שהנצחון היה ברור,
החלישה את המתח וגילתה ליקויים בשורות
הנבחרת הישראלית. גם במשחק האחרון,
נגד נבחרת בריטניה, היה הנצחון ברור.
הישראלים ניצחו בתוצאה ,58:99 אחרי
שבמחצית היה יתרונם זעום.34:39 :
גם במשחק זה לא התעלתה הנבחרת
הישראלית לרמה שיש בד, כדי לשמש דרכון
למוסקבה. אולם הפעם התנחמו מאות
אנשי המושבה הישראלית, שעודדו את
הנבחרת בכל משחקי הטורניר. בפאריס.
הסתבר להם כי הנבחרת הישראלית מגלה
את מלוא כושרה רק במשחקים מכריעים
נגד קבוצות חזקות.
חזיר גרמני. הדבר הסתבר במשחק
נגד הנבחרת הצרפתית החזקה. היד, זה
המשחק המרכזי בטורניר, שכן גם הצרפתים
חששו מהנבחרת הישראלית.
הוא היה מותח, מבריק מבחינה טכנית,
וסוער מבחינת רוח הלחימה של שתי
הקבוצות. הישראלים פתחו אותו בסערה,
תוך משחק של שמירה אזורית קפדנית.
עד הדקה העשירית הם הצליחו לצבור
יתרון של 11 נקודות — .12:23 יתרון זה
נשמר עד למחצית המשחק, כאשר התוצאה
היתר 32:38 ,לטובת ישראל.
אולם במחצית השניה חל מפנה ביחסי
הכוחות. הדבר אירע אחרי שלכוכב הנבחרת
הישראלית, תנחום כהן־מינץ, נרשמו ארבע

נוקה אף הוא מחשד. מי איפוא זייף את
התעודה, ומי נתן את ההוראה לעשות זאת?
קרוב לודאי שהתשובה לשאלות אלה
לא תתברר לעולם. אי מציאתה לא תטריד
את הנהלת ההתאחדות לכדורגל. זו תסתפק
בעובדה שהיא עצמה נחלצה מהפרשה. אן
הכתם יוסיף לרבוץ עליה.
הדבר הסתבר כאשר הסתיים השבוע משפט
״זיופי סאייגוך. היה זה משפטם של שני
כדורגלנים, חבר הנהלת ההתאחדות הפקיד
שלה. הם נאשמו בביצוע זיופים בתעודות
הזהות של שלושה כדורגלנים, כדי לאפשר
להם להשתתף במשחקי אליפות הנוער שני
ערכו בסאייגון לפני שנה. שני כדורגלנים׳
דני בורסוק וזאב זלצר, הודו באשמה.
ואילו לגבי הזיוף בתעודתו של כדורגלן
שלישי, משה ליאון, האשימה המשטרה את
חבר הנהלת ההתאחדות ואיש מכבי פתח־תקוה
שמואל בן־דרור.
השבוע זוכה בן דרור מכל אשמה, שעה
ששופט השלום הראשי אליעזר זליקסון
קבע כי תעודת הזהות של ליאון נמצאה
בידיו של בן־דרור דקות ספורות, שעה
שקיבל אותה מידו בפתח אולם ישיבות
הנהלת ההתאחדות. נוכחו בזאת אנשים
רבים. אחר־כך העבירה בן־דרור לידי אנשים
אחרים ויותר לא נגע בה.
המשטרה ניסתה לטעון כי מכל האנשים
שהחזיקו את תעודתו של ליאון, הרי החשוד
ביותר הוא בן־דרור. כך למשל, לא
חשדה המשטרה בחבר הנהלת ההתאחדות
אלוף־משנד, משה נצר, משום שלדברי
החוקר, הוא נתן לו את ״דיברתו כקצין״
שלא ביצע את הזיוף. אולם השופט קיבל
את טענת סניגורו של בן־דרור, עורך־הדין
משה נחשון, קבע כי ״אינני מוכן לתת
אימון בדבריהם של שאר חברי הנהלת
ההתאחדות שאסלק כל אפשרות שמישהו
אחר תיקן את התעודה.״
פתח־תקוה כולה חגגה השבוע את זיכויו
של בן־דרור, אולם השאלה נשארה סתומה:
מי בכל זאת ביצע את הזיוף?
העולם הזה 1430

סב!נ
ב עו אנו ו1ורי 0ושרים
היה זה ביום הרביעי אחרי הצהריים, כשהודיע
שר־החינוך והתרבות שאזרחי ישראל
אינם שרים די צורכם.
הוצאתי את הראש מהחלון. לא שרים, זה
נכון. הרחוב היה אילם. חיילים עברו עם רובים
ולא שרו. בחורה הלכה על עקבים שבורים,
ואפילו היא לא שרה• האיש שעמד מתחת לחלון
והציץ כשהתלבשתי, לא שר לי. הרדיו
ניגן את הסרנדה במקומו. בחלון ממול התרחץ
איש באמבטיה, וגם הוא לא שר. הוא לא שה
גם כשראה שאני רואה אותו. הוא גם לא סגר
את החלון.
לא שרים מספיק. השר צודק.
אחר כך, בשבת, תפסתי את השר, בצאתו
מאסיפה. השר שונא לתת ראיונות. הוא הסביר
שהוא לא נותן לי ראיון. הוא רק מסכים לדבר
אתי. יש הבדל. ישבנו בקפה בכיכר דיזנגוף,
והוא שתה אספרסו וסוכרזית.
הוא אמר שלשיר זה דבר חשוב מאד. כי ה אדם
אינו עשוי רק מסעיפים מכניים. זימרה
תורמת לאישיותו של האדם, ולמוראל המדינה.
התלמידים אינם תופסים זאת, ולכן מזלזלים
כל־כך במורה לזימרה.
זלמן ארן זוכר בצער שפעם היה אחרת. האנשים
שרו יותר. הוא לא ערך דו״ח סטאטיסטי
על כך, אבל זוהי הרגשתו האישית. הוא פשוט
זוכר שפעם שרו
כולם, והיום מתביישים
כולם. יש אווי רה
משונה ברחובות,
בבתים. מה קרה, הוא
מתפלא. משהו הש תנה.
ככל שמחברים
יותר שירים, שרים
פחות.
שאלתי בדאגה מה
יהיה.
השר ענה שיהיה
טוב. לא נשלים עם
המצב. הסכנה בשער,
אבל הוא ייאבק. הוא אח החליט כבר עכשיו
להוסיף שיעורי־זימרה בבית־הספר. יותר מק-
חלות. זה יעלה לו הון. מיליונים. הוא הקציב
ארבע מיליון לירות לשיעורי־זימרה לשנה הבאה.
״ארבע
מיליון!! אבל זה כדאי,״ סיים השר
באווירה מעודדת.
ותראו; תראו שעוד ישירו. החלבן ישיר ב קול
אדיר ב־ 5בבוקר וימכור חלב. הסבל ישיר
עם הטראקטור על הגב. החיילים ייהרגו עם
שירה על השפתיים. בבתי־הקפה יפסיקו לדבר
וישירו. ואפילו באופרה, על שפת־הים, יתחילו
לשיר. עוד תראו.
שאלתי את השר מה המצב בארצות אחרות.
האם בחו״ל שרים יותר?
דובר מפא״י הצעיר, יוסי שריד, ישב לידו
וענה לפניו :
״השר אינו יכול להשיב על השאלה הזאת.
הוא לא נסע השנה לחו״ל.״

אלוהים יברר
המועצה הדתית דואגת, כידוע, לחייהם הרוחניים
של אזרחי תל־אביב. ולא סתם מישהו

מהרחוב אומר זאת. אומר זאת פנחס שיינמן,
יושב־ראש המועצה הדתית. מוסד הממומן על-
ידי משרד הדתות והעירייה.
פעולתה המבורכת האחרונה היא הכנת תק נון
לטכסי בר־מיצוות. התקנון מונח על שולחן
בבניין הרבנות, והוא עדיין בגדר הצעה. כשהוא
יאושר, הוא ייהפך חוק.
״בזמן האחרון חלה התעוררות בעם,״ משוכנע
היושב־ראש .״משפחות חופשיות, שפעם נהגו
לציין את גיל הבר־מיצווה של הבן בכך שקנו
לו שעון, מעוניינות כיום דווקא בטכס שייערך
בבית־הכנסת. עם קריאה בתורה וקידוש. ואלה
אנשים שמעולם לא דרכה כף רגלם בבית־כנסת

״הדבר גרם לתופעות קשות. המשפחות גרמו
לבעיות מכאיבות בבתי־הכנסת, מחוסר ידיעה
במינהגי היהדות. בתי־הכנסת ברחבי העיר
זעקו אלינו לעזרה. לכן הכנו את התקנון, ואנו
מקווים שהוא יחזיר רבים למוטב.״
(א) על המשפחה והאורחים להגיע לבית״
הכנסת ברגל. היו מקרים מזעזעים של נסיעה
בשבת, והכנסת הנער למיצוות נעשתה מתוך
חילול שבת קשה.
(ב) בית־הכנסת בעצמו יערוך את הכיבוד.
היו מקרים איומים של כיבוד שהגישו למתפללים,
ביניהם הרב. אחר־כך התברר שהוא
הובא ממטבח לא־כשר. ולא רק זה. הוא הובא
במכונית.
(ג) יש לברר את הגיל לפי התאריך העברי.
היו מיקרים מזעזעים של הורים שניהלו חשבון
גיל לפי התאריך הלועזי. וכך, לא פעם אירע
שהטכס היה בעצם לפני מלאות לנער 13 לפי
התאריך היהודי. ולכן היה צורך לחזור על הטכס
בפעם השנייה, בשבוע הבא, ולהזמין שוב
את כל האורחים.
(ד) ללמד את הנער איך להחזיק ספר־תורה.
היו מיקרים מביישים, בהם הטעין הנער את
ספר־התורה על גבו, כאילו סחב ארגז תפוחי־אדמה.
היו״ר זוכר מיקרה מחריד אחד, כשנער
כזה הופיע בשבת בבית־הכנסת לבר־מיצווה
שלו, והביא אתו את התפילין.
״מה יקרה אם המישפחה עוברת על התקנון
ונוסעת בשבת לבית־הכנסתז״
״כדי למנוע דברים מבישים כאלו הכנו הצהרות
בשבועה בכתב. שבוע לפני הבר־מיצווה
נחתים את בני המישפחה על ההצהרה, בה הם
יידרשו להבטיח שבשבת זו לא יסעו לבית״
הכנסת.״
״המשפחה יכולה לחתום, ואחר־כך בכל זאת
לנסוע לבית־הכנסת. מי יברר את האמת?״
״האלוהים!״ ענה היושב־ראש באמונה.

סיפורו שר תליין
דויד צירולניק רוצה להיות תליין.
הוא לא רוצה להיות תליין פרטי ולתלות כל
אחד. הוא לא רוצח. הוא רוצה להיות תליין
רישמי של מדינת־ישראל. עם דרגה, משכורת
חודש ,13 בית־הבראה, פנסיה וכבוד.
הוא שלח לפני שבוע מכתב־עידוד לשר שיטרית
.״איתך אני במאבקך למען החזרת עונש
המוות !״
כשהוחלט החודש על ביטול עונש המוות ב אנגליה,
קילל צירולניק את האלוהים. אבדה
התיקווה. הוא פחד שממשלת ישראל לא תחזיר
לעולם את המוות והצדק.
הוא גר בחיפה, ולא הרג מעולם נמלה. הוא
לא תלש מעולם עלה בגן־ציבורי. הוא אפילו
לא הרג בן־אדם. כזה הוא. מרחם.
הרצח, חשב כל חייו, מנוגד לטבע. הרצח
הבעית אותו תמיד באכזריותו. איך אפשר
לרצוח! ועוד בשחר ילדותו, כשעבד באורוות־הסוסים
בעמק הפורה והירוק של גרמניה, ידע
כי הוא מוכן לעשות הכל כדי להעניש רוצח.
אפילו לתלות אותו. למשוך בחבל, למשוך ולמ שוך,
עד צאת נישמתו.
״זהו זה,״ הוא סיכם יום אחד, כשהבריש סוס
לבן וגזעי של אדון גרמני .״בשביל הצדק אני
מוכן אפילו לתלות את אחי, אם יהיה אשם. כי
סמל הצדק הוא החבל.״
אולי הוא היה פסיכי. אולי הוא כזה גם היום.

אבל הוא תמיד היה שיטתי. הוא הלך לסיפריות.
לחנויות־ספרים, לקיוסקים, וקרא ספרות מיקצו־עית.
על ביצועים קלאסיים של תליות. חוקי
תלייה. תיאורי הווי
נהדרים. הוא קרא
את מיטב הספרות,
עיץ בתמונות גנו בות,
וכשהיו מודי עים
בעיתונים על
תלייה נוספת, היה
קופץ משמחה על
קיום הצדק בעולם
וזועק לשמיים ״מוות
לרוצח !״
הוא היה קורא וחולם
.״אלה הם
חיים !״ הוא היה
מהרהר בהתרגשות
צירולניר!
על המוות .״לזה אני
קורא מיקצוע.״
אביו היה איש עני. הוא לא רצה שבנו יהיה
תליין. המחשבה הזאת החרידה אותו. הוא רצה
שבנו יהיה קברן. כמוהו. אבל טיקסי־הקבורה
גרמו לדויד צירולניק סחרחורות ובחילה.
הוא כתב מכתבי הערצה לתומאם פיירפוינט,
התליין הראשי של אנגליה, ופיירפוינט כתב לו.
הוא הזמין אותו לאנגליה. הוא כתב שהוא יוצא
בקרוב לפנסיה, ושהוא עייף, ואולי הוא, צירול־ניק,
מוכן לקחת את העסק במקומו. משכורת,
כבוד, פנסיה.
צירולניק צחק. לא, הוא אומר .״מיסטר
פיירפוינט,״ הוא כתב ,״להווה ידוע לך שאני
אזרח ישראלי, ואני לא מתבייש בזה. אני פט ריוט,
ואני מוכן לחכות שנים עד שאתלה את
הרוצח הראשון על אדמת המולדת.״
ולמרות זאת לא נתנו לו את החבל.
הוא התחתן עם אשה טובה ונקייה. היא היתה
שונה ממנו. היא הרגה נמלות וקטפה פרחים
בגנים ציבוריים, אבל היא לא חלמה על חבלים.
היא היתר, מזועזעת כשנודעו לה שאיפותיו הכמוסות
של בעלה. היא רצתה לברוח, אבל אז
נולדה הילדה.
הוא חיפש פרנסה. הוא גידף את הממשלה
שלו, שביטלה את עונש־המוות, ולא קיבלה את
הצעתו להיות תליין ראשי. כשתפסו את אייכמן,
הוא הריץ מייד מכתב למשרד המשפטים :״אני
מוכן לתלות את אייכמן. אם זו שאלה כספית,
אני מוכן לוותר הפעם על התשלום.״ המדינה
שלחה לו מכתב בן שורה אחת :״תודה, רשמנו
בפנינו את בקשתך.״
הוא היה מאוכזב מהמדינה שלא העריכה
אותו. צירולניק נאלץ להמשיך בעבודתו מזה
עשרים וחמש שנה בחיפה. בחדר־המתים. ב״
מכון הפאתולוגי. בהתחלה הוא היה גאה ב־השגיו
.״נפגשתי בימי־חיי עם האנשים החשו־בים
ביותר בארץ. גם את הרוזן ברנאדוט
פגשתי בחדר־המתים.״
אבל בחדר־המתים לא הורגים, רק מאשרים
רצח שבוצע על־ידי אחרים. וזה גרם לו שאט־נפש.
הוא רצה לפעול. להביא צדק עם החבל.
הוא ראה קורבנות נוראים מוכנסים למקרר,
ונפשו זעקה לנקמה .״אם לא יהיה גרדום בארץ
הזאת ימשיכו לרצוח ולאנוס,״ הוא היה אומר
כל יום לאשתו, בארוחת־הערב, כשהיה חוזר
מהעבודה, ודופק בזעם על השולחן.
״יש לנו בת קטנה. תתחשב בה קצת. אל
תתחשב בי. אבל בה. תוציא את השגעון הזה
מהראש שלך!״ ככה היתד, אומרת לו אשתו כל
יום בארוחת־הערב.
״אבל מישהו צריך לעשות את העבודה הזאת,
לא? אם לא אני, אז מישהו אחר.״ הוא הגיע
למסקנה העגומה שאשתו לא תבין אותו לעולם.
העבודה עם המוות התחילה לשעמם אותו בצורה
נוראה. כל יום הוא קנה בול ושלח מכתב
לממשלה .״באם תחליטו להחזיר את עונש־המוות,
זיכרו את צירולניק. אני מוכן להיות
עובד־מדינה בתנאים שלכם.״ עד כדי כך הוא
ויתר. כל יום היו עונים לו מהממשלה שלא
צריך, תודה.
עד שהעבודה הזאת, בחדר־המתים, עלתה לו
על העצבים. הוא התפטר. עכשיו הוא עובד
כסדרן בקולנוע. אבל הממשלה עוד ממשיכה
להתכתב איתו.

ק1לנ 1ע
סרטים
״א תר צו
אין 11הרצה ! ״
ר״ לא כשבת (חן, תל־אביב; ארמון,
חיפה; ישראל—צרפת) הוא פראפראזה

על סיסמת הציונות כפי שנקבעה על ידי
תיאודור הרצל. הוא אמר :״אם תרצו, אין
זו אגדה!״ אלכם ג׳ופה, במאי הסרטים
הצרפתי, ורובר הירש, כוכב הקומדי פראג־סיס,
אומרים :״אם תרצו אין זו הלצה!״
ישראל, הציונות והיהדות גם יחד, מופיעים
בסרט >־ בקוריוזים מוזרים ופיקאג־טיס,
נסקרים במבט שטחי ובראי מעוקם
במידה כזו, שלוא היה הסרט מופק ומיוצר
על ידי גויים בלבד, היה מעורר עליו את
זעמם של כל היהודים והציונים הרשמיים
שבעולם. הכל מוצג כבדיחה, לא הכי מוצלחת,
המצליחה איכשהו להתקיים במציאות.
היהדות מופיעה בסרט זר, בדמות אפים
מעוקמים, זקנים, קאפוטות וחוקי־דת נוקשים,
שאינם מאפשרים אפילו הפעלת
טלפון בשבת. זוהי דת שאין לה בל קשר
למוסר. גיבור הסרס^ המלחין זילברשץ,
הוא יהודי בן 83 המנסר, להשיג דרכון
לגן־עדן כשמגיעה שעתו האחיונה. הוא
מתגלה לפתע כבעל אמונה־דתית עמוקה,
מה שלא הפריע לו בכל חייו לנאוף ול
עיות.
אלא שמקצועיות זו באה על חשבון
ההשראה, וגם היא אינה נקיה מפגמים וליקויים,
בעיקר בתחום גיבוש העלילה והרצף
הפנימי של הסרט.
רובר הירש, שחקן התיאטרון הצרפתי
שזו לו הופעתו הראשונה בסרטים, מתגלה
כחקיין מעולה שעה שהוא מעצב 3ז דמויות
שונות בסרט. לרוע המזל לא ניתנה
לו אף דמות אחת בה יוכל לשחק ממש.
משחקו הוא חיצוני ואינו נשמר תמיד
בגבולות הטעם הטוב.
הצוזת המשחק לידו מורכב רובו ככולו
משחקני במה ישראליים. רק בודדים מהם
מתגלים כדמויות קולנועיות. יוצאי הדופן
הם דליה פרידלנד, בדמות המזכירה המטופשת
המחפשת בעל־מיליונר בכל מחיר,
ובעלה, מישא אשרוב, בתפקיד רוחו של
אביו של זילברשץ הזקן.
אין בסרט אחידות סגנונית. הוא מורכב
מאוסף בדיחות יהודיות ואפיזודות קולנועיות,
מלהטוטים טכניים ומקטעי קיטש
צורמים, שיש בהם כדי לבדר פה ושם, אן
לא יותר מזה.

החיים האדי שים
ש מונ ה

וחצי (גורוון, תל־אביב: אי
טליה)
הוא מספר שנועד לרמוז כי סרט זה,
שנוצר אחרי שמונה סרטים אחרים שיצר
פדריקו (החיים המתוקים) פליני, אינו אלא

דליה פרידלנד ורובד הירש ב״רק לא בשבת״
כולן רוצות מיליונרים

השאיר ממזרים בכל רחבי העולם. שומר־המסורת
היחיד המופיע בסרט, אחד מממז־ריו
של המלחין הנאספים בישראל כדי
לזכות בירושתו בת המיליונים, אינו אלא
פורץ קופות מקצועי.
גם הציונות אינה מוצגת באור נאד,
יותר. הרעיון המרכזי המסתתר מאחורי
עלילת הסרט הוא רעיון קיבוץ־גלויות.
כדי להבטיח את הירושה לממזריו, מתנה
זילברשץ הזקן שעל כולם לעלות, לישראל,
לשאת בה נשים ולהתישב בה. ואז מסתבר
שניתן להגשים רעיון זה רק בצורה אחת
— תוך ניצול תאוות הבצע היהודית.
נכון, כל סטירה היא הצלפה עצמית. מה
שנשמע מפי הגויים באנטישמיות, יכול
לד,שמע בפי יהודים וציונים כביקורת
עצמית. אבל לא כשנושאי הסאטירה הם
מסולפים, פרי דיעות־קדומות ועיודת המציאות.

עתונאי וסופר ישראלי כמו שבתי
טבת, שכתב את הבסיס הראשוני של התסריט,
מוצא ששני האלמנטים המצחיקים
כיותר בישראל הם בנייה אולטרו־,־מודרנית
ונשים המתות להתחתן עם מיליונרים, הרי
זו סאטירה מפוקפקת.
כל תולדות עם ישראל. מגרעתו
הגדולה של הסרט היא המגרעת הקלאסית
של כל הסרטים העוסקים בישראל ובבעיות
היהדות והציונות. הוא מנסה לדחוס את
כל תולדות עם ישראל למיטה־סדום של
שעתיים. הגולה והקיבוץ, מחנות ההשמדה
וגאולת השממה, הכל ישנו בסרט. מה
שאין בו זה קצת עומק, מעט אנושיות,
מעט יחס רגשי אישי לבעיות המוצלפות.
מבחינה טכנית זהו סרט עשוי במקצו

חצי
סרט. פליני ראה אותו בתור כזה,
משום שתחילתו ברעיון מעורפל, ובסופו
לא ביטא את המחשבות שהולידו אותו.
לא היה ברור לו מה רצה להגיד בו בכלל.
אלא שחצי סרט זה נראה שלם, עמוק,
בעל משמעויות נרחבות ומחושב יותר מכל
סרטיו הקודמים המצויינים של פליני. זהו
סרט הנראה כאוטוביאוגרפיה, הגדרה שפליני
מכחיש אותה בכל תוקף. הוא נראד, כבי־אוגרפיה
של פליני כשם שהוא ביאוגרפיה
של כל גבר אחר המגיע לבגרות מחשבתית
בעוד שהוא נשאר בילדות רגשית. הקונפליקט
בין שני קטבים אלד, הוא צירו המרכזי
של הסרט.
מצעד הדמיונות. בניגוד להתרשמות
הראשונית, אין זה סרט המדבר בשפת
הסמלים ואין לחפש בו משמעויות נסתרות.
כל תוכנו נראה על הבד. ובמה שנראה על
הבד אין תוכן.
מה שיש בסרט הוא תיאור עולמו הפנימי
של אדם בגיל 45 העושה את חשבון נפשו,
כשהוא עומד על סף משבר זיקנה ומנסה
להאחז ברעיון של התחלת חייו מחדש.
פליני מתאר את דמותו ואופיו של גיבורו
(מרצ׳לו מאסטרויאני) תוך תיאור מקביל של
חייו החיצוניים, עסקי האהבים עלו, בעיותיו
המקצועיות והדמויות הממוסחרות והחולדות
שמסביבו. זה מחד. מאידך הוא
מתאר את עולמו הפנימי באפיזודות קטועות
של זכרונות, חלומות, חוויות ושאיפות.
כפי שאמר פליני עצמו :״זהו מצעד של
אירועים ודמיונות העוברים על פניו.״
בסיכומו של המצעד מגיע האיש למסקנה
שאין הוא יכול ליצור סרט ולהטיף לאחרים
לאומץ, מפני שהוא עצמו חסר אומץ זה

ואינו כנה עם עצמו. חייו הם רצף של
שקרים המטביעים אותו בתוך הריקנות.
אפילו אם אין הסרט משקף את חייו
ועולמו של פליני עצמו, הוא מצליח להמחיש
על הבד את נפשו ופעימות ליבו של
גבר חי ומרגיש, של יצור אניש־ מתלבט
ונקרע. בתור שכזה הוא אינו חצי סרט
אלא סרט וחצי.

הכל בג ל ל אבא
השאפמנים (אלנבי,

תל-אביב; ארצות־

חברית) הוא סרט טיפשי. עם קצת מאמץ
שיכלי יתכן שאפשר היה לעשות ממנו
משהו מעניין יותר. אבל מי רוצה היום
להתאמץ, ולמי יש היום שכלי
סטיות, שינאה, מכות־רצח ופסיכולוגיה־בגרוש
— מהסוג האינפאנטילי של פייטוך
פלייס — מוצעים בשסע בשאפתנים. הדיאלוגים
הדראמתיים מלאים קלישאות נפוחות,
יהבדיחות חבוטות.
ג׳ון מייקל־הייז כתב את התסריט לפי
הרב־מכר שופע המין של הרולד רובין.
מייקל־הייז זה כתב גם בישראל, לפי הזמנה
דחופה ומיוחדת, את התסריט הסופי לסרט
יהודית. זה מוכיח למה הוא מסוגל.
התאום המשוגע. יונה קורד (ג׳ורג׳
פפארד) הוא איל־הון צעיר רודף כוח, השפעה
ודולארים. הוא מסוגל לנהל את כל
תעשיות הפלאסטיק של ארצות־הברית, לבנות
מפציצי־קרב לתעשיה הצבאית, לביים
סרטים, ואפילו להכות בחורות ערומות,
להשליך אותן למיטה בבוז, ואחר כך להסתלק
הביתה בלי לגעת בהן. כזה גיבור הוא.
אבל זה רק מסוזד, חיצוני. מתחת לאכזריות,
לזליזול, ולשחיתות הזאת — רומז
הבמאי עדין־הנפש — מסתתר תינוק ניפחד
ובודד. וזה הכל בגלל האבא שלו. כי
האבא שלו לא אהב אותו מעולם. הוא אהב
רק את אחיו התאום של יונה, שמת בגיל
תשע והיה חולה רוח מסוכן.
אילו זה היה הכל, אולי יונה לא היה
ברוטאלי ואומלל כזה. אבל אביו עשה
דברים נוראים אחרים. הוא תמיד התרעם
על יונה למה הוא לא מת במקום אחיו.
אז איך אפשר, אחרי יחס כזה וילדות קשה
כזאת, לא להרביץ לבחורות!?
כל זה מתברר לקהל וליונה בעצמו בסוף
הסרט, בן השעתיים־וחצי, לאחר קרב אגרופים
עקוב־דם בינו ובין חברו הנאמן
ביותר — נבאדה (אלן לאד) .באותה הזדמנות
מגלה לו החבר הנאמן מדוע הוא,
יונה, שונא כל כך נשים יפות כולל אמו־ר,חורגת־הנימפומנית־ר,שיכורה
בת העשרים
נקרול בייקר) ,אשתו טובת־הלב (אליזאבט
אשלי) וארוסתו הפרוצה (מארתה האייר).
יונה קורד מגלה שהוא הרבה יותר טוב
משחשב על עצמו, ורק אבא שלו אשם
בכל. הוא חוזר לאשתו.
לא חשוב שהסרט גרוע. חשוב שהקהל
לא יתן לו לרדת מהמסך שבועות ארוכים.
הוא אוהב סרטים כאלו.

היומן
הר&ל הו פרדטבע
שנים ארוכות של צילום יומני פירסומת
הטביעו את חותמן על יצרני וצלמי יומן
החדשות הישראלי. עתר״ כשהם צריכים
להפיק יומני־חדשות ללא פירסומת, מסתבר
שהם פשוט אינם יודעים לעשות זאת. יומן
כרמל, המוצג השבוע בבתי־הקולנוע בארץ,
מציג את החדשות המאלפות הבאות:
• נחנכה תחנת משטרה חדשה בסכנין.
יהיו בד, עשרה שוטרים.
• הנער מאיר לוי, שכליית אמו נשתלה
בגופו, יוצא מבית־החולים. צילומים של
הנער, ללא כל סיפור או הסבר רפואי.
• סנסציה: איך נראים בחורף גלי הים
בחוף תל־אביב. המון קצף וכמה שחפים.
• מבצע מיוחד: צלם מיוחד של כרמל
יצא לפאריס כדי לצלם את החדשות האחרונות
שם. תוך סיכון נועז הצליח לצלם
יונים בכיכרות, להוכיח שמגדל איפל עדיין
ניצב על תילו, ולגלות שבלילה יש כרזות
ניאון בפיגאל.
תחרות הכדורגל בין ישראל והולנד.
ביזבוז משווע של חומר מצויין על תחרות
בבוץ וקהל בגשם.
י • צ׳רצ׳יל מת. קטעים מחייו שלא
הופיעו בשבוע שעבר ביומן גבע.
מאחר שאין להניח שמפיקי היומן עושים
סבוטאג׳ כדי שהקהל ידרוש להחזיר את
יומני הפירסומת, מעידה פארודיה זו של
יומן־החדשות, כי יעבור עוד זמן רב עד
שלצלמי היומנים הישראלים יחזור החוש
לחדשות והכשרון לצילומים מעניינים.

המ שבו נ09״ החוצה
ביו עברים וערבים
^ סניפי המפלגה הקומוניסטית נער*
כים כומו האחרון ערבייקריאד• בעלי
תוכן בלתי־-גיל. חודר־;־,ה,קראה מורכב מ־
^ עמודים משוכפלים, המהווים פרטיכל של
פגישה, שהתקיימה באוגוסט אשתקד במוסק-
בה. בפגישה זו השתתפו שניים מראשי
מק״י: המזכיר הכללי שמואל מיקונ׳ס, וחבר
הלישכה המדינית אמיל חביבי. מול
הישראלים ישבו שליחי מפלגה אחרת.
מטעמי זהירות ומחשש החוק לבטחון המדיני״
העדיפו מדפיסי הפרטידל שלא לציי!
את זהותם המדוייקת של השניים, אולם
היא היתד, ידועה לכל חבר במפלגה.
הנציגים הזרים, עמם נס נשו מיקונים וחביב
,,היו ראשי המפלגה בירדן.
הפגישה נערכה במוסקבה אחרי ועידת
המפלגות הקומוניסטיות הערביות שנערכה
בפראג. מובן, כי אחת הבעיות המרכזיות
בדיונים אלה היתד, בעיית ישראל. גילוי-
הדעת שפורסם לאחר מכן היד בעל עניין
רב, כי הוו; גינה בחריפית את הלאומנות
הבורגנית הערבית השואפת למלחמה נגד
ישראל כדי להשליך את היהודים לים.
מכיוון שוועידה זו נערכה בסימן המח•

יין

לוקת בין מוסקבה לפקין, לא נעדרה מ־גילוי־הדעת
הסופי גם התקפה על סין. אלא
שגם התקפה זו היתד, קשורה בבעיית ארץ־
ישראל. נאמר בה :״המנהיגים הסיניים מנסים
לנצל את הבעייה הפלסטינית למטרותיהם׳
ודוחפים יסודות הרפתקניים מטויי-
מים למעשים של תוקפנות פרובוקטיבית.
הם מעמידים פנים כמשתתפים בדאגת הערבים׳
ובו בזמן מנסים לשכנע אותם שאת
השאלה הפלסטינית אפשר לפתור רק על-
ידי מלחמה, על־ידי השלכת ישראל הימה.
בעמדה זאת, במהותו של דבר, נוקטת גם
הבורגנות הערבית וד,לאומנים הערבים. אין
הם מציעים פתרון ממשי כלשהו, אשר
יספק הן את עמי ערב והן את עם ישראל,
אשר להם אוייב משותף אחד: הריאקציה
הערבית והישראלית, משרתת האימפריאליזם.״
תיזה זו לא התקבלה ללא ויכוח. מתנגדה
העיקרי היה חאלד באקדש, מנהיג
המפלגה הקומוניסטית הסורית. הוא עמד
על דעתו, כי ייתכן רק פתרון אחד לבעיית
ארץ־ישראל: חיסול מדינת ישראל בכוח.
נגדו התייצב המנהיג הירדני פואד נאצר.
לפגישה וו יש חשיבות לא רק מפני

עורך תומא
ביקורת על בן־בלה

חיד את ישראל.
עורך אל־איתיחאד, אמיל תומא, שהוא
בלי ספק אחד המשכילים הרציניים והמעמי־קים
ביותר בקרב ערביי ישראל, מאן לפרסם
את המאמר. לגביו היה חשוב יותר
מעמדו של בן־בלה בגיבוש התנועה הלאומית
הערבית, והפיכת החברה הערבית המפגרת
לחברה סוציאליסטית מתקדמת, מן
ההתקפה הרברבנית על ישראל. נערך ויכוח
נרגז בישיבת הוועד המרכזי של מק״י, ולבסוף
ניתנה אפשרות לאגף הערבי לסגת
בכבוד. במאמר ארוך שהקדיש אל־איתיחאד
ליום השנה העשירי לפרוץ המרד באל־ג׳יריה,
נאמר :״ההתנכרות לזכויות העם
הישראלי אין בה כדי להועיל למאבק למען
החזרת הזכויות של העם הפלסטיני.״ וזאת,
מבלי להזכיר את מאמרו של מיקוניס.

זכויות על מי׳ הירדן
ך• א כל הניגודים בין שני אגפי הטפ
/לגה
באו לידי ביטוי כה מובלט. אבל
מי שקרא את עתוני המפלגה ובטאוניה
יכול היה לעקוב אחרי שורה של התנגשויות.
האחרונה חלה לפני שבועיים, והיו
מעורבים בה ח״כ משה סנה ומאיר וילנר.
הראשון הוא עורכו הראשי של קול העט,
השני הוא מרכז המזכירות של המפלגה.
הראשון נימנה על מעצבי הקו החדש של
המפלגה, השני נאחז עדיין בנוקשות הישנה,
נחשב גם לדובר הקו ״הערבי״.
בנאום שנשא בפתח־תקווה, שלל וילנר
כל פעולה ישראלית חד־צרדית בקשר למי
הירדן, תקף את הצהרתו של אשכול כי

ערביים לעקרון ״ציוני״ של פיתוח הארץ
לצורכי התיישבות.

דור יוצאי נח״ל

^ ת כן שהניגוד היסודי בין שני הפלגים
1ל א היה פורץ בגלוי ובצורה כה מודגשת,
לולא עמדה מק״י בפני הצורך לערוך את
ועידתה ה־ . 15 לקראת הוועידה חייבת הנהגת
המפלגה להכין תזיסים. העסקנים הקומוניסטיים
ידעו כי אפשר למצוא נוסחת־פשרה
מילולית לכל בעייה. אולם היה ברור
להם גם, כי הפעם אין להסתפק בכיסוי
הסדקים על־ידי שיכבת טיח. הם החליטו
כי הגיע הזמן לליבון יסודי יותר.
העובדה שחילוקי־הדעות הסתננו החוצה
מעידה בעצמה על השינוי אשר חל במק״י.
גדל בה דור חדש, אשר אינו רוצה להתבדל
מן הזרם הכללי של חיי המדינה. על־כן,
סבור הוא, כי לא רק ייתכן לנהל
ויכוח פוליטי בתוך המפלגה, אלא שהציבור
הרחב רשאי לדעת על ויכוח זה. זהו הדור
שהקים את קיבוץ יד חנה, ואשר ב־קירבו
התארגן גרעין הנח״ל הראשון של
הנוער הקומוניסטי. זהו הדור שדחיפתו ה־
״לאומית״ איפשרה לו לשבור את החרם
שהוטל במשך דור שלם על המפלגה הקומוניסטית.
נמצאו גורמים ציבוריים שהראו
נכונות לפעולה משותפת עם מק״י, ובפעם
הראשונה אף צורף ח״כ קומוניסטי (סנה)
למשלחת פרלמנטרית לחו״ל. אפילו קול
ישראל החל מצטט את מאמריו של קול
העט, במסגרת סקירת העתונות היומית.
חלק זה של המפלגה תבע הגדרה מחודשת

יריבים וילנר וסנה
מלחמה טל המים
והערבי היותה הפגישה היחידה שנערכה בין
מפלגה ישראלית כלשהי לבין מפלגה ערבית.
היא חשובה גם לגבי התפתחות המשבר
הפוקד עתה את מק״י.
פואד נצאר הינד יליד נצרת, ובן־אחיו,
סוהייל נצאר, הוא כתב קול העם בנצרת.
אמו של פואד חייתה בישראל עד לפני
שנתיים, ונתמכה על־ידי המפלגה הקומוניסטית
שעה שבנה נמק במעצר ירדני.
כאשר שוחרר ממעצרו, מיהר לעזוב את
ירדן, הפך לגולה באירופה. שמו של החבר
השני במשלחת הירדנית לא פורסם,
שכן עליו היה לחזור לארצו, שם מהווה
מפלגתו אירגון לא־חוקי.

הנדרד;

עצמית עד להיסרדות

* צאר הביע את הערכתו על עמדתה
^ העקיבה של מק״י במלחמה למען
זכויות העם הפלסטיני. אבל היו לו כמה
שאלות. למשל: במצע של הוועידות הקודמות
קבעה המפלגה הישראלית שהיא תומכת
בזכות ההגדרה העצמית של ערביי

ישראל — ״עד להפירדות״ .בזמן האחרון,
המשיך הירדני, נידמה לו כי שוב אין עמדת
מק״י כה ברורה והחלטית. מה קרהו
ועוד :״אנחנו עומדים על פתרון המדיה
על בסיס החלטות או״ם משנת .1947 גם
אתם חייבים להעלות דרישה זאת.״
דעות אלה אינן נחלת הקומוניסטים הירדניים
בלבד. שותפים להן כמעט כל חברי
מק״י הערביים. בשיחות פרטיות ובוויכוחים
פנימיים בין חברי המפלגה, מבטא
נצאר השראלי, היושב עדיין בנצרת, בדיוק
אותן שאיפות שמבטא נצאר הירדני, שישב
גם הוא לפני 17 שנה בבירת הגליל.
גם אמיל חביבי, שהשתתף באותה פגישה,
חשב כמוהו. אבל הוא התאפק, שכן לפני
צאתו למוסקבה התחייב לקבל את הקו הרשמי
של מק״י — וקו זה אינו זהה עם
הקו של נצאר.
הוא בא לביטוי בפי שמואל מיקונים,
בערך כך: אומנם חלו שינויים בגישתה של
מק״י לבעיית ארץ־ישראל, אך שינויים אלה
היו מחוייבי המציאות המשתנה. מאז קום
המדינה השתנו הנתונים הדמוגראפיים .״הגישה
שלכם,״ הבהיר מיקוניס ,״תלכד את
כל עם ישראל נגד החזרת הפליטים.״ הוא
הדבר ביחס לדרישה שיש להחזיר את גבו
לות
ישראל לתוכנית החלוקה של . 1947
ואז באה הנימה המבליטה את השינוי
הגדול שחל בעמדתה המדינית של מק״י:
הבעייה אינה בעייה של גבולות, כי אם
של קבלת העיקרון לפיו ניתן לפתור את
הבעייה בדרכי שלום. אם תיווצר נכונות
לכך משניהצדדים, כי אז ניתן לפתור
את הבעיות המעשיות.
בסוף הפגישה סוכם, כי כל צד יעביר
את פרטיכל הפגישה לידיעת חברי מפלגתו.

ישראלי זהה לציוני

ך* ויכוח כין מיקוניס לבין נצאר לא
( } הסתיים במוסקבה, אלא התחדש ונמשך
ביתר שאת בתוך מק״י עצמה. ולמרות
שמעל דפי עתוני המפלגה עטוף כל
העניין במונחיו אידיאולוגיים ערטילאיים,
ברור דבר אחד: המחלוקת הינה, בעיקרה,
בין החלק הערבי לחלק העברי.
החלק העברי, המהווה רוב במפלגה, עבר
את התהליך שפקד את כל המפלגות הקומוניסטיות
באירופה. הוא נעשה ״לאומי״
יותר, והצד ״הישראלי״ של המפלגה זכה העמיד לאחרונהלהדגשת־יתר. תהליך זה
את החברים הערביים בפני בעייה קשה. כי
״ישראלי״ זהה במרבית השטחים עם ״ציוני״
.והלא הציונות מנוגדת תכלית הניגוד
הלאומיתהערבית, אשר ערביי לתנועה ישראל רואים את עצמם כשייכים אליה.
על כן, כאשר נתן הרוב העברי גוון ״ישראלי״
למפלגה וחדל ללחום בציונות באשר
היא, נוצר חייץ בינו לבין המיעוט
הערבי בתוך המפלגה.
מה עוד, שהאגף הערבי של מק״י הפך,
במרוצת השנים, מוצא ציבורי יחיד לשאיפות
הלאומיות הערביות בישראל. העובדה
שכל קבוצה לאומנית חוסלה באכזריות על־ידי
המימשל הצבאי והש״ב, ושרק למק״י
הותרה פעולה פוליטית חוקית, כיוונה אליה
את עיקר הפעילים הערביים.
ההתנגשות בין שני האגפים באה לידי
גילוי סנסציוני כאשר עורך אל־איתיחאד,
בטאונה הערבי של מק״י, סרב להדפיס
מאמר שפירסם שמואל מיקונים בקול העם,
הבטאון העברי. היה זה מאמר שנכתב
במוסקבה, שם שהה מיקונים לצורכי טיפול
רפואי. תחת הכותרת ״באוזני אחמד בן
בלה״ ,ייסר הקומוניסט הישראלי הוותיק
את נשיא אלג׳יריה על כי איים לד,כ־

מזכיר כללי מיקוכים
הגנה על ישראל

במיקרה של ויסייר, תצא ישראל למלחמה.
הוא הסכים כי לישראל זכויות על מי הירדן,
אבל הבהיר כי חלוקת מי הירדן חיי־בת
להיות תלויה, למעשה, בהסדר־שלום
מקיף עם הערבים.
למחרת יצא משה סנה במאמר ראשי בקול
העם :״ודאי, מוטב היה שבעתיים לפתור
את הסיכסוך הכולל, ובמסגרת זו היד,
נמצא בנקל פתרון גם לחלוקת המים המשותפים
אך אם אין עדיין נכונות במדיניות
הרשמית לפיתרון הסיכסוך הישר־אלי־ערבי
בכללותו, על יסודות הצדק והשלום,
אין זאת אומרת שיש להתייאש מלכתחילה
מאפשרות של פתרון סיכסוך
חלקי, כסיכסוך המים
לא היד, זה מיקרה, כי במאמר זה הושם
דגש על חשיבות המים לפיתוח ישראל.
באותו שבוע עצמו נערך בתל־אביב כנס
של ועד אנשי־הרוח למען פיתוח ללא ני־ו
שול. גם הקמת גוף זה, בהשתתפות מק״י,
היתה כרוכה במאבק סמוי בין שני פלגי
המפלגה, שמטרתו לרתום את הקיצונים ה

היחסים בין מק״י לבין המדינה. מושכל
ראשון: ברגע שתחדל להתקיים המדינה, לא
ייוותר גם כל טעם למאבקים האחרים. ואת
המושכל הזה, החליטו, חייבים לקבל גם
החברים הערביים.
תוך להט הוויכוח, נידמה היה כי ייתכן
פילוג בין שני הפלגים. אבל בשני הצדדים
החלו מתגברים המוחות הצוננים יותר, אשר
הבינו כי הריסת המתכונת הנוכחית של
מק״י אך תזיק לאינטרס המשותף של שני
העמים בישראל. שכן זוהי המפלגה הדו־לאומית
היחידה בארץ, ואם תיהרס —
ייסגרו לחלוטין שני המעגלים הנפרדים של
החיים הערביים והעבריים, ושוב לא יהיה
מגע ומאבק משותף.
על כן, שעה שהתכוננו לנסח סוסית את
סעיפי המצע אשר יוגש לאישור הוועידה,
הסכימו ראשי שני הפלגים לא לדחוק את
הקץ, אלא למצוא את הנוסחה שתגשר בין
שני האגפים — מתוך תקווה שאחרי הפשרה
המילולית תימצא גם הפשרה המעשית
בין שתי השאיפות הלאומיות.

אנשים

אמנות

הדרו ל עו מ ת הצפון

ה. דניאל
היועץ לעניני צילום

מצלמותוסר טי ם
ב מ חירי םמפ תי עי ם

תל-אביב, בף יהודה

ו 4ו

פינת ארלוזורוג
ציוד

בהשאלה

זו השאלה הנשאלת לאחר יום חתונה
מפי אלה שראו את הכלה.
כלה: הקפידי להיות יפה בליל כלולותיך.
בראש ובראשונה שימי לב על
שמלת החופה, פני למומחים בסלון
,אמכר״ בת״א שם ידריכו אותך ויתאימו
לך שמלת חופה ההולמת אותך.
בכל חודש מגיע משלוח חדש של
שמלות כלה וצעיפים שהוזמנו ע״י גב׳
״ארנה״ מנהלת הסלון בהיותה בפריס
ורומא.

סלון לכלות

״ אמבר״
רח׳ בן־יהודה ,59ת״א

כאשר הגיע ח״כ דויד כן־גוריץ לנמל
התעופה לוד, בדרכו לטכס־הלוזיתו של סיר
וינסטון צ׳רצ׳יל בלונדון, הגיעו עמו עשר
מזוודות. אבל רעייתו, פו ל ה, נאלצה להחזיר
עמה הביתה שמונה מהן, לאחר ששוכנעה
כי בעלה לא יהיה זקוק למלאי
כה רב של בגדים חמים, לשהייה של חמישה
ימים באנגליה הקרה• .י מקבלי פניו של
יו׳׳ר הכנסת קדיש לה, ידעו שהוא הפסיק
את ביקורו הרשמי באפריקה וחזר
ארצה כדי למלא את מקום הנשיא בעת
היעדרו. אבל הוא העדיף להסביר את שובו
בטעמים אנושיים יותר .״חזרתי ארצה ביום
חמישי,״ סיפר ,״כדי לא לאכזב את
הנכדה. היא רגילה שאאכיל אותה בכל
יום ששי מי שלא התרגל עדיין למצבו
החדש הוא מנכ״ל משרד ראש הממשלה
לשעבר, טדי קדלק, המטלפן מדי בוקר
לכמה מידידיו בלישכת ראש הממשלה, כדי
לעדכן את החדשות והרכילויות. ס הידיעה
על מחלתו של ראש המפד״ל, שר־הפנים
חיים משה שפירא, הניעה כמה ראשי
ישיבות להנהיג תפילות מיוחדות למען החלמתו
המהירה. לפתע קיבלו רמז מן המפלגה
למעט בתפילות, כדי לא לעורר את
הרושם שמחלת השר אנושה • .אחרי
שחזו בהצגת משרתם של שני אדונים בבנייני
האומה בירושלים, עברו ראש הממשלה
לוי אשכול ורעייתו מרים אל
מאחורי הקלעים, לשיחה קלה עם השחקנים.
תוך כדי כך הביע ראש הממשלה את
התיקווה, כי ההצגה תועלה גם בפני יושבי
עמק הירדן. הבקשה הזכירה לשחקן יעקב
כודו, כי כאשר נכח ראש־הממשלה־לשעבר
דויד בן־גוריון בהצגת חלום ליל קיץ, הביע
את המישאלה שתועלה בנגב. הסביר אשכול:
״בן־גוריון ואני חילקנו את המדינה בינינו׳
הדרום שלו, הצפון שלי.״

; דג דו בו סוהב
מול הגיון בדיל
חיים וגליה טופול היו עסוקים השבוע
באריזת מזוזדותיהם, בדרכם לארצות־הברית
כדי לאסוף את פרס גלובוס הזהב של
עתונאי־החוץ בהוליבוד, שהוענק לשחקן הישראלי
כשחקן הזר המבטיח ביותר של
שנת .1964 רק חמתו של השחקן לא התרשמה
מכל העסק .״בסיכומו של דבר,״
פסקה בהגיון של ברזל׳ ״כל הפרסים רק
עולים לו כסף, מביאים לו שונאים והוא
עייף מהנסיעות כדי לקבל את הפרסים.״
#במסיבת עתונאים שערכה רות דיין
בביתה שבצהלה, בה הודיעה על ביטול
מכירת משכית, היא סיפרה כי ״מאז שפורסם
בעתונות שמשכית נמכרה, פנו אלי
חברותי הטובות ביותר ושאלו אם אני מחפשת
עבודה. למזלי נשארה משנית חיה
וקיימת מירוץ מטורף נגד הזמן ערכו

תיאטרנן
אגדהלמ בוג ר׳

הנסיך• הקטן (לפי אנמון דה סנט
אקזופרי, בעיבודו של יעקב אורלנד; בימוי
— שמעון ישראלי; התפאורה — ,אורי
אליעד; המוסיקה — שמעון כהן) הוא אחד

ליאון־קרכלר בגרמניה
גרמניה

ריי ס ־ דייווי ס, חברתה של ב רי ס טין
קי ל ר, שעמדה להופיע בארץ, ביטלה את
הופעתה בישראל לאחר שדרישותיה לקבלת
סכום של 1500 דולר לשבוע, איכסון במלון
דן, וכרטיסי־טיסה, לא נתקבלו.
• שחקנית הקולנוע ק א רו ל כיי ק ר
החליטה בכל מחיר להפוך לנערה הסכסית
ביותר בעולם, לאחר שקיבלה את תפקיד
ג׳ ץהאר לו בסרט על חייה של הכוכבת
המנוחה. על כן החלה מופיעה בהצגות־בכורה
כשכל חזה חשוף. עתה הגדילה לעשות
והצטלמה בתמונות ערום מלא ב־פלייבוי.
בראיון לעתון הכריזה :״היום העולם
מורכב מסכם ועירום. אני חיה בתקופה
הזו, אז מה האנשים מתפלאים שאני
מצטלמת ערומה בסרטים?״

וקי ה ש בו ע
• א רי הלב כי, מנכ״ל משרד־החוץ:
״מעולם לא היה קיים עם פלסטיני.״
• בתב ״ דבר ״ א לי ני סן, על ההצעה
לצרף לממשלה את חיים צדוק שיטול
את אחד מתיקיו של פינחס ספיר :״פיצול

מנכסי צאן הנייר של ספרות התקופה המודרנית.
יצירתו הפיוטית־פילוסופית של
הטייס־משורר הצרפתי, שנכתבה בצורת
אגדה לילדים, מיועדת בעצם למבוגרים.
זוהי יצירת־חובה לכל אדם חושב ומרגיש,
למרות שאינה נכללת בשום סעיף של תוכ־נית־לימודים.
המבנה
האפי־לירי של יצירה זו, הספוגה
הומאניזם בכל שורה שלה, כמעט מונע
מראש כל אפשרות להמחיזה ולהעלותה על
הבמה, מלבד בצורת ערב־קריאה.
המשורר יעקב אורלנד נטל לעצמו את
החירות לעבד יצירה זו למחזה. העיבוד
אינו בעצם עיבוד. אורלנד נטל את הדמויות
המרכזיות המופיעות ביצירה הספרותית,
את הרעיונות המרכזיים שלה ואת
סגנונה, וכתב אותה למעשה מחדש. כך
שהמחזה, הקשור רק בקשרים דקים לחיבור
המקורי, נראה יותר כנסיון לחבר יצירה
חדשה ברוחו של סנט אקזופרי.
חיפוש אחר הצדק. ללא התייחסות
ליצירה המקורית, הרי ההצגה היא משב
רוח רענן על הבמה הישראלית. למרות
ששמעון ישראלי הכניס למחזה כמה אלמנטים
בידוריים, כמו פיזמונים וחיקויים, הוא
נשאר מיועד למבוגרים. הילד יוסף ססרקמן
מגלם בהצלחה את דמותו של הנסיך הקטן,
ויחד עם שמעון, מצליחים השניים לעורר
את מחשבתם ורגשותיהם של הצופים —
מבוגרים כילדים.
המחזה הוא סידרה של אפיזודות בעלות
מוסר־השכל. בתחילתו פוגש הטייס את ה־נסיך
הקטן, עורך עמו היכרות קצרה. בהמשך
יוצא הנסיך לחפש את הצדק על
שורה של פלאנסים. הוא מבקש אותו על
כוכביהם של השליט, של המשורר, של איש־המדע,
של השיכור, ושל איש־העסקים. שמעון
ישראלי עצמו מגלם את כל הדמויות
האלה, מפגין תצוגה מעוררת הערכה של
כשרון משחק וחיקוי.
למעשה מבשר המחזה את חזרתו של
שמעון ישראלי לבמה ולעצמו. בחיי התיאטרון
הישראלים מהווה ישראלי ללא
ספק תופעה יוצאת־דופן. הוא אמן רגיש,
מתלבט וחושב, אך בעיקר אינדיבידואליסט
הרואה במשחקו לא רק אינטרפרטציה, אלא
יצירה אישית שאינה סובלת התערבות
אחרים.
אחרי תקופת הצלחה מסחררת בסידרת
מופעי היחיד הבידוריים שלו, חלה הפסקה
וירידה בקאריירה הבימתית של ישראלי.
הסתבכויות כספיות בעקב הכשלון הקופתי

קארול בייקר כ״פלייכוי״
שאפתנית

דליה פרידלנד ומישא אשרוב, בשובם
מפארים לאחר שנכחו בהצגת־הבכורה
של סרטם רק לא בשבת. כאשר הגיעו
לרומא במטוס אל־על, בדרכם הביתה, התברר
להם כי המטוס יתעכב. כדי לא לאחר
להצגת המאהב והעלמה יוליה, בה הם משתתפים,
עברו למטוס אחר, התאפרו תוך
כדי נסיעה מלוד להבימח. כאשר הגיעו לאולם
התיאטרון, התברר ששחקנית אחרת,
תרצה אתר, לא הספיקה להתאפר —
ולכן עוכבה ההצגה לחצי־שעה • .אווה
לי״ א ץ, המופיעה בימים אלה בתיאטרון
שילר בברלין, בתפקיד מגי בלאחר הנפילה
של ארתוד מילר, מופיעה שם תחת השם
הגרמני אווה קרכלר • .מנדי

תיקים עדיף על פיצול אישיות.״
• ח ״ב דויד כן-גדריון, בצטטי את
עצמו, מלפני שבע־עשרה שנה, עת הוצע
לו תיק־הבטחון :״אינני גנראל, ואין שום
הכרח שאעסוק בזה.״
• הנ״ל, בנמל־התעופה לוד, כשנתבקש
לומר דבר־מה על נסיעתו :״צ׳רצ׳יל
לא היה צעיר.״
• המניין הייכל, עורך אל־אהרם:
״הקומוניזם הערבי הוא יצירת יהודים וזרים.״

המשורר דויד אבירן :״המן
ז׳ואן של עידן הסילון — הוא זה שעולה
על מהירות הלא.״

של סרט היחיד שלו, המרתף, הורידו את
שמעון מדרכו העצמאית. הוא הצטרף לתיאטרון
החיפאי, ניסה להקים שם גם תיאטרון
ילדים. אך האינדיבידואליסט שבו לא מצא
סיפוק במסגרת זו.
לאמן כזה היה דרוש אומץ־לב רב כדי
לשוב אל הבמה, לבטא שוב את עצמו, ועוד
במחזה בעל ערכים אמנותיים ואסתטיים.
אין ספק כי העלאתו על הבמה של הנסיך
הקטן, היא אתגר הדורש תעוזה מכל אמן
רציני, גם אם הוא נמצא בשיא הקאריירה
שלו.
הצלחתו המרשימה של שמעון ישראלי
במבצע זה היא תעודת כבוד לא רק לו —
אלא לתיאטרון הישראלי בכללו.
העולם הזה 1430

אשה מאד טבעית
מאירה גרא, ממנהלות משכית, נסעה
לניו־יורק כדי להראות לאמריקאים מהו
סמל האשד, הצברית הבריאה בגופה ובנפשה.
היא הראתה להם .״באמריקה,״ היא
אומרת ,״הייתי.אש,ה מאוד טבעית, המביעה
את התרגשותה מכל דבר. אני כל־כך אוהבת
את היום ואת הלילה ואת החיים. כולם
התפעלו כשראו אותי. הם ראו בי משהו
שונה.״
היו לה יחסים עם שחקנים גדולים מאוד.
עם וארן בייטי ולסלי קארון. היחסים
האלה קרו לה כשווארן קנה אצלה תכשיט
תימני ללסלי. היא הכירה גם את ג׳ולי
אנדרוס, הגברת הנאווה של ברודוויי. היא
סיפרה לה על הנגב היפה שלנו, על החשמונאים
הגיבורים שלנו, על הפרחים שבגליל
והים הכחול. ג׳ולי אנדרוס אמרה
שזה כל־כך יפה.
הצברית הישראלית הזאת נולדה בארץ.
היא לא מספרת לפני כמה שנים, זה סוד.
את הנפש הפיוטית שלה היא רכשה ביערות
המולדת .״את אילקה רווה,״ היא אומרת
,״פגשתי בקיבוץ גניגר. הייתי בת
שבע־עשרה וחצי. היתד, שם חורשה עבותה,
חורשת מלצ׳ט. היתד, לי נפש פיוטית, והחורשה
היתד, כל־כך יפה. זה היה חודש
לאחר תאונת הדרכים, שבה איבד את רגלו.
הוא היה קשר־אופנוע של חיל־התותחנים
בבריגדה. זה היה כל־כך דרמתי ומעניין.
הלכנו יחד שבעד, חודשים ואחר־כך נישאנו.
כעבור שנה התגרשנו.״
אחר כך היא התחתנה עם גרשון גרא,
צייר־גרפיקאי. הם היו נשואים תשע שנים.
היא ילדה לו בן. לפני שבע שנים הם
התגרשו.
היא נשארה לבד .״חיפשתי דרכים לבטא
את עצמי. התחלתי לנהל את מועדון ה־

סקופים וגבית השהו
השבוע היה שבוע קשה. שום בעל ואב לשני ילדים לא עזב את
אשתו. שום מנהל חשוב לא התאהב במזכירה. שום גבר צעיר
לא קיים רומן סוער עם שום אשד, של שום איש. בכל זאת יש
לי שלושה סקופים טריים, בלעדיים, מסעירים: מרדכי לדק מרכיב
משקפיים! נחמן פרקש לומד פילוסופיה! סמי כרוך כותב
מכתבים!
אנשים רבים שאלו את עצמם מדוע מרדכי לוק, המרגל המסתורי,
מרכיב תמיד משקפיים גדולים כהים, המכסים בדיוק את אותו
מקום בו נמצאות העיניים שלו. קשה להאמין,
אבל זה מפני שהוא פוזל.
חוץ מזה שהוא מרכיב משקפיים, הוא
גם אינו מתגרש מאשתו. בהתחלה, כשהוא
רק יצא מהארגז, באה אליו אשתו עם
שלושת ילדיה וביקשה ממנו גט. הוא הסכים.
הוא אינו קטנוני, הוא יודע שגט אחד
קטן לא יכול להזיק הרבה לחיי המשפחה
הבלתי־משותפים שלו.
לאחר זמן־מה של ישיבה בכלא הוא התחרט.
קרא לאשתו, ביקש ממנה לשכוח
הכל, להתחיל בחיים חדשים. האשה שכחה
ודיתרה על הגם. היא ממשיכה לחיות באחווה
ובשלום.
לול.
מה שגרם ללוק לשנות את דעתו, יודעים
רק אני והוא ועוד כמה וכמה אנשים. קרה שבתוך הכלא הוא
גילה את הנצחיות והבסיסיות שבחיי־המשפחה. הוא תפס פתאום
את מהותה וחשיבותה של השרשיות בקשר הדם.
זה קרה לו לאחר פגישה משפחתית, שנערכה בבית־הסוהר, בינו
לבין אחיו היושב במעשיהו, השפוט לשישה חודשי מאסר, וגיסו
היושב בכלא שאטה, השפוט על ענייני כספים הקשורים במועדון״
לילה שפתח. הוא נפגש עם גיסו — לגמרי במיקרד — ,בתא אחד,
שפכו זכרונות — וזהו זה.
יכולה להגיד בבירור שהוא התגשמות האדם
התינוקי הרומנטי.
לאור נסיון־החיים שיש לה היא יכולה
להגיד גם את הדברים הבאים :״אחרי מחקר
נפשי עצום, הגעתי למסקנה שגברים
חלשי־אופי מפחדים ממני, וחזק-אופי אני
לא יכולה לשאת. האנשים היוצרים, אלה
שבחברתם אני נמצאת, הם דווקא אלה שאינם
מרגישים דברים. הם פשוט אינם
גברים.״

מאירה גרא
תיאטרון, אחר כך עברתי למשכית. תמיד
אהבתי דברים יפים.״
אנשים אומרים עליה שהיא יפה. באמריקה
כולם הוקסמו ממנה :״היה לי
מחזר אחד, קראו לו דני תומם, הוא היה
שחקן טלביזיה, ממוצא ערבי־לבנוני. יום
אחד יצאנו למועדון־לילה ודיברתי שם קצת
ערבית. הוא הוקסם. מזה.״
אמרו עליה שהיא עמדה להתחתן באמריקה,
אבל היא מכחישה את זה :״לא עמדתי
להתחתן, וגם לא היד, לי אובייקט בשביל
זה. אומנם היו לי ידידים נפלאים, אבל לא
חיפשתי שום גבר. הטיפוס האמריקאי לא
מעניין אותי, חייתי יותר עם אמנים.״
היא הכירה למשל את ציארלם לוטון.
היא הכירה אותו כל כך טוב, עד שהיא

ארבעה ס* *1(11
באחת מעיירות הפתזוח שבארץ חי לו
זוג קלאסי מאושר: בעל, אשה ומאהב. המאהב
אהב את אשת הבעל. הבעל אהב
את המאהבת של המאהב, והאשה אהבה
את המאהב של המאהבת ואת הבעל של
האשה. הם אהבו איש את רעהו, וחיו להם
חיים שקטים וטובים.
יום אחד נוסף למשפחה מאהב חזש. הם
לא התרגשו מזה. כמו שיכלו לבלבל משבחה
של שלושה, כך קיוו, יוכלו לכלכל משפחה
של ארבעה. הם אימצו להם את המאהב
החדש בזרועות פתוחות.
אבל המאהב השני היה איש מוזר וקנאי.
הוא קינא במאהב הראשון, .יום אחד
תקף את המאהב הראשון ושבר לו את האף.
הבעל הלך למשטרה והגיש תלונה על
תקיפת האף של המאהב של אשתו. בימים
אלה מתכונן הזוג לעזוב את הארץ ולחזור
למולדתו במערב אירופה.
המאהבים כאן הם בארבאריים מדי.

בת ׳טיראל כטירה
כל־כך קשה להיות בת ישראל ממוצא
כשר• אירית אופמן (גאבר) יכולה להעיד
על כך•
אירית נולדה ברמת־גן. אבא היה רב־סרן
בצבא־הגנה־לישו־־אל. כשהיתד, בת שמונה,
נהרג אביה במחנה צבאי׳ ואמה, שהכירה
איש־עסקים אמריקאי, היגרה לאמריקה.
גם אירית אוכמן הוגרה לשם עם
שמה החדש — אירית גאבר.
המשפחה היהודיה נהנתה מאוד באמריקה
— טלביזיה, מכונית, דירה יפה, עסקים
פורחים, אנגלית שוטפת, תרבות ו־סופרמרקטים.
אירית, שקיבלה חינוך טוב
בבית־ספר אמריקאי טוב, היתד, תפארת ל
הוריה.
עד שבגיל , 16 כשלמדה עדיין ביית־ספו
תיכון, הכירה בחור נחמד, בן ,17 ולאחר!
כשנתיים של היכרות, רצתה להינשא לו.
ההורים ניסו להסביר לה שזה בלתי־אפש־!
רי, שזו תועבה, חטא, פשע, שלא יעשה
כן בישראל. כי הבחור היה גוי מוחלט, בן־
בנם של גויים מוחלטים מכמה וכמה דורות.
אירית התעקשה. שלחו אותה לארץ
כדי להירגע באווירה יהודית טהורה.
הגוי האמריקאי, אדי, לא הפס בדיוק
מיהו יהודי ולמה הוא לא. הוא לקח מטוס
ובא אחרי אהובתו לישראל. בארץ הוא
התחיל להבין את זה. הוא התחיל לשתות,
להשתכר, להתקוטט עם אנשים. לפני כשבוע
וחצי חטף מכוח־רצח מהתימנים של
ראש־העין, לאחר שהתפרץ וקילל את כל
היהודים. זה היה בתחנה המרכזית של פתח־תקווה
אירית
התאקלמה בינתיים בארץ והחלה
להשתכנע שגוי באמת זה לא טוב. לפני
כחודש הכירה בחור ישראלי כשר, יהודי
מהורים ־יהודיים בני הורים יהודיים בני
הורים יהודיים. היה לו שם יהודי — מאיד

הסקופ השני שלי הוא על הפילוסופיה של פרקש. עוד בסיבוב
הראשון שלו בכלא קיבל מהוריו כמה עשרות ספרים שונים במקצוע•
אחר כך הוא זנח את זה. עכשיו, לאחר שחזר אל המנוחה
והנחלה, הוא יכול לעסוק בשקט בספרי־העיון
שלו. אולי בסוף הוא עוד יהיה
פילוסוף.
מובן, אם לא תחולנה שוב התפתחויות
בלתי־צפויות־מראש בחיי־הכלא שלו.
בינתיים הוא ממשיך לעורר אהדה בציבור.
אשד, צעירה, יפה, בת ,33 הנשואה לכלכלן,
פנתה לשלטונות וביקשה שיאפשרו לה
לעמוד איתו בקשר. היא חושבת שהיא יכולה
אולי לעזור לו. אולי היא תאמץ אותו.
נערה אחרת, שאינה בת ,33 אינה נשואה
לכלכלן וללא שום רשות מהשלטונות, עומדת
איתו בקשר של מכתבי־אהבה. פרקש בתנאים נוחים כאלה אולי כבר לא תחולנה
אצלו התפתחויות בלתי־צפויות מראש.
הסקופ השלישי שלי הוא סמי ברוך. הוא עומד בקשר אינטימי
של מכתבים עם הבעל לעתיד של אשתו
לשעבר, העומדת להינשא בימים אלה.
לפני שנתיים, כשלסמי לא נשאר כטף,
עזבה אותו אשתו ונסעה ללונדון. עכשיו
היא עומדת להתחתן עם הרבה מאוד כסף
של בחור סקנדינבי, אותו פגשה באנגליה.
היא אינה כועסת על סמי בגלל הכסף שלא
היה לו. כתמורה הוא אינו כועס עליה
בגלל הכסף שיהיה לו. להיפך הוא נמצא
ביחסים לבביים עם המממן.
בשעתו הוא הצליח אפילו לקבל את אחד
מילדיו בחזרה. פילים, בנו בכורו בן האחד־עשרה,
הגיע לארץ, שהה זמן מה בדירתו
של אביו, ועזב אותה לאחר שאביו עבר ביוד דירה לבית־הסוהר. הוא חזר לאמו.
אחרי זה עוד אומרים שהדברים המעניינים קורים רק ברחוב
דיזנגוף!

ריקה שמנה מדי
״אדית פיאף באה אלי בשנת 1943 עם
חולצה לבנה, שהיתר, ירוקה מרוב ליכלוך,
וחצאית כחולה מלאת־כתמים. בחרתי בשבילה
שמלה קטנה שחורה, שהפכה מאז לסמל
המסחרי שלה. בצוואה שלה היא הורישה
לי את השימלה האחרונה שלבשה.״
זכרונורג אלה סיפר לי השבוע ברונו?ו־
?טריפ, מנהלה האמנותי של אולינזפיה,
במת־הבידור הפריסאית, שהגיע לאת על־מנת
להכין הופעה ישראלית בפארים .״ה,הצ־ילחה
1שלה אצל גברים היא מסתורין. היא
ך,יתה ;חולה, מכוערת, הכל היה נגדה. אבל
.כשהיא רצתה גבר, היא תמיד השינה אותו.
שום גבר לא עזב אותה אף פעם. היא
היתד, שטן. יום אחרי הופעה הבכורה שלה,

אירית אוכמן
דראגו, ומקצוע יהודי — צלם סרטים
יהודיים. הוא היה עוזר־הצלם בסרטים
סלאח שבתי, רק לא בשבת ושמונה ב־עיקבות
אחו

היהודי הזה התאהב באירית, רצה להתחתן
איתר, חתונה יהודית טהורה. אך הדוד,
אצלו גרה הנערה, בדק את העניין
והטיל עליו וטו. זה בלתי־אפשרי. הבחור
הוא ספרדי וגרוש.
עכשיו יושבת אירית יום־יום בקפה של
העילית החברתית. מנסים להכיר לה שם
בחורים אפשריים. לא גויים יותר מדי, לא
פרנקים יותר מדי, לא גרושים יותר מדי.
אם מישהו יראה במיקרה דבר כזה, שישלח
אותו לקפה ורה.

זה היה כשמונה שבועות לפני מותה, ביקרתי
אצלה וראיתי חבילה קטנה של ביקורות
על הופעתה. לידה היתה חבילה של
דברי רכילות וסיפורים על אהבותיה. היא
אמרה לי, :אתה רואה, החבילה הגדולה הזאת
הרבה יותר חשובה לי מהחבילה דד
שניה. היא מוכיחה שאני חיה!׳
״ריקה זראי הגיעה אלי עם בעלה. היא
היתד, חדשה בפאריס, ולא ידעה צרפתית.
הטעות שלה היתד, ששרה מיד שירים צרפתיים,
במקום שירים ישראליים מתורגמים.
חוץ מזה היא רצתה לשיר שירים של בעלה
בלבד. אין לי שום ובר. נגד זד״ אבל
לכל קומפוזיטור יש שירים ׳טובים ורעים,
וצריך לבחור ביניהם.
״עכשיו היא עושה קאריידה, אם כי היי)
עדיין אינה כוכבת גדולה. הצרה שלה היא
שאין לה עוד שלאגר. ברגע שהיא תמצא
שלאגר, היא תהפוך לכוכבת גדולה. בעצם,
גם עכשיו לא חסר לה כלום. היא מרוויחה
ארבעים אלף דולר לשנה. בכסף זה אפשר
לחיות טוב מאוד בפאריס. היא גם די
ידועה
״כן, יש לה עוד משחו. אין לח מספיק
כוח־רצון כדי לרזות. זאת הצרה שלה. היא
יפה, אבל שמנה מדי.
״ג׳וזפין בייקר עושה לנו הרבה צרות.
כפר־הילדים שלה חשוב לה הרבה יותר
מאשר ההצלחה, לכן היא שרה רק כדי
להרוויח כסף. זה נורא מה שזה עושה
לה, המטרה הזאת. היא לא שומרת בכלל
על רמה. זה שגעוני, זה חבל, מבחינה אם-
נותית היא מידרדרת.
״האשד, היפה ביותר בפאריס היא האשה
האחרונה שאני פוגש. האמן המסובך ביותר
שאני מכיר היא מרלן דיטריף. כמעט גל-
תי־אסשרי לעבוד איתה. היא נלחמת נגד
כל העולם. יש בה משהו המזכיר את ארית
פיאף. היא מפחדת, כנראד״ פהזיקנה.
״היא היתר, כל-כך אכזרית כלפי ציזת
העובדים, עד שהחרימו אותה. לפני הבכורה
החליטו כל הטכנאים וד,חשמלאים שהם
מפסיקים לעבוד. לקח לי הרבה זמן ומאמצים
לשכנע אותם להופיע בערב. דק למעני.״

האס
נכון ש:
• מנהלת תערוכת ״תחביב״ לשעבר,
עסקנית״חציבור עדח ממס, חידשה
תחביב נושן ועומדת ללדת בעוד כארבעה
חודשים — ובינתיים ביקשה מבתה,
בת ה־ ,20 הנמצאת בלונדון, לשלוח לח
בגדי הריון מודרניים ז

ספרים תרגום

המט רו ת ה צו ד קו ת
המרגל שחזר מן הכפור

תרגום

להקארה; הוצאת לדורי;
אביטל; 222 עמודים) הקורא הממוצע יודע

יהודית

סקנדעביה ...החולצה החדישה
באפנה החרפית ־ ספורטיבית
של מגה, עשויה מא7/זרי׳לו•
חולצת סיזנד מבי ה נוחה,
ח מי מ ה ללא משקל, רכה
ונעימה למגע, מתכבסת בקלות
נ א ^ ו ז 5ו \ 0 £וללא גיהוץ,

<׳7/ן ו־י׳לו

<6באוד-פרסנסאים ו*/י9

חולצות סקנדינביה של ״ניבה״ כבר מיוצאות בהצלחה למספר ארצות ברחבי תבל.

להבחין בין ספר רגיל לספר עלילה. בין
ספר מתח לספר מחשבה. בין ספר של רעיונות
לספר של סגנון. את המרגל שחזר מן
הכפור אי־אפשר לאבחן לפי אף אחד מן
הסוגים האלה, משום שהוא מכיל את כולם
גם יחד.
זהו ספר ריגול בלי גיבור עליון הכובש
נשים ואוייבים, בלי עלילה על־טבעית. פועלים
בו אנשים פשוטים, חלשים, הנתונים
בנסיבות הגיוניות, מסתברות, מציאותיות.
הוא מלא אינפורמציה אמיתית על שיטות
חקירה ופעולה של שירותי ריגול למיניהם,
ועם זאת הוא מלא מתח, הפתעות ומצבים
מרתקים.
הוא כתוב בסגנון אובייקטיבי, קצר ומ־תומצת.
אין בו שום פרט שאינו הכרחי
לעניין. העלילה מתקדמת בקצב מהיר לקראת
הסוף, כשכל פרק מהודה בה שלב
קצר נוסף. המשפט האחרון בכל שלב כזה
מכיל בתוכו רמז המכוון לשלב הבא, וכך
הוא יוצר ציפייה המקשרת בין שני השלבים.
אין
בעלילה שום עיכובים של דיאלוגים
ארוכים, השתפכויות על נוף, אהבה,
או מצבים רומנטים אחרים. במידה שישנם
כאלה, הריהם קצרים, מתומצתים ומהווים
בעצמם גורם מקדם.
האדם לאבדון! כל הדברים הללו
אינם פוגמים בטבעיות ובצורה המשכנעת
של ההתרחשויות. כל פרט בספר המורכב
מהווה גורם פונקציונלי בתוך המסגרת
כולה, ואחד הגורמים הבסיסיים בתוך המסגרת
היא האידיאולוגיה או האנטי־אידיאו־לוגיה
של הסופר. הבעייה העיקרית שהוא
עוסק בה היא הבעייה האקטואלית־נצחית
בדבר המטרה והאמצעים, ההזדהות הפטריוטית,
המצב היחסי של הטוב והרע.
ברית־המועצות הפועלת למען הסוציאליזם,
ומדינות המערב הפועלות נגד הסוציאליזם,
שתיהן משתמשות באותם אמצעים שפלים
למען מטרותיהן הנעלות. המטרות הנעלות
דורשות אנשי ביצוע מושחתים. אין שום
אפשרות לסודג מטרות אלה באופן שטחי
לצודקוו /ובלתי צודקות, גם אם ברור שישנן
כאלה וכאלה.
כשאדם פשוט מקריב את מושגיו הפרטיים
למען מושגי החברה, מתבלבל עליו
עולמו, והוא נותר כבודד שבעיותיו לא רק
שלא נפתרו, אלא החריפו יותר.
התוצאה: האנשים הקטנים מאבדים את
ההבחנה בין טוב לרע, נמחצים בין המטרות,
נאבדים תוך כדי המאבק בין האידיאולוגיות
היריבות.
העלאת בעייה כה חשובה, בצורה כה
חזקה, הופכת את סיפור הריגול לקריא,
מאפשרת לתארו כאחד הספרים החשובים
שנכתבו בעת האחרונה.

מק 1ר
שקט, חו שבי
ככוח מלכות זו ( אברהם

שלו, הוצאת

אוגדן 249 .עמי) .הסופר ישב על הבמה
בחמאם — לצידו של דן בן־אמוץ המארח
והמראיין — ואמר :״אני חושב שהספר
של צלם יומן גבע, שצילם את המאורע
החשוב, ביקש ממנו להפנות את
הפנים ימינה יותר. הוא היפנה את הפנים
ימינה, הציג פרופיל מהורהר ואמר :״אני
חושב שהספר שלי הצלם של גבע לא
היה מרוצה: דן בן־אמוץ הסתיר את הסופר.
הוא ביקש ממנו לזוז קצת. דן בן־אמוץ זז
והסופר אמר :״אני חושב שהספר ש לי...״
הצלם ביקש ממנו להתקרב למצלמה, להזיז
את הראש יותר ימינה. הוא התקרב למצלמה,
הזיז את הראש ימינה, עשה פנים
פוטוגניות ואמר :״אני חושב שהספר
ש לי וכו׳ הוא אמר מה הוא חושב על
הספר שלו אבל איש לא שמע: רעש המצלמה
הפריע.
אחר־כך ראו הצופים את הסופר ביומן
גבע, מצולם מצדדים שונים, והבינו מה
הוא חשב.
לספר שלו, רומן היסטורי על בעיות רד
התייוונות והחסידות, הכתוב בשפת המיש־נה,
קרה אותו מיקרה. המחבר ניסה לחשוב.
אבל כל פעם שהוא רצה להגיד מה
הוא חושב, הפריעה לו הכתיבה.

העולם הזח 0נ14

במרחב
יחסים מרחביים
הצייד המם\ ר
התפנית החדה ביותר בזירה המרחבית,
חלה לאחרונה בגיזרה התורכית. המדינה,
שעד לפני שבועות אחדים נחשבה לאבן־
פינה בברית המערבית, החלה לפתע משמיעה
קולות נייטראליסטיים רמים. שר־החוץ
שלה ביקה מעבר למסך־הברזל, וחברי-
הפרלמנט שלה ערכו סיבוב בבירות הערביות׳
במאמץ להוכיח כי תורכיה אינה
עבד נרצע של הברית האטלנטית, ועל כן
צריכות מדינות ערב לחדול מתמיכתן ה־בלתי־מסוייגת
בנשיא מקאריוס.
מסע זה, לרכוש ידידים ולהשפיע בחברה
המדינית, הבשיל פירות מהירים: מוסקבה מתלהבות וקאהיר הסבירו ששוב אינן

הקאריקטורה ש־ ״אחר סאעה״
הוא לא שמע את החדשות

לאגוסיס. שר־החוץ הסובייטי אנדריי גרו־מיקו,
אף נשא נאום ארוך להגנת זכויות
התורכים בקפריסין.
אבל לא כל העתונים המצריים היו זריזים
די הצורך, כדי לתפוס את המיפנה
בהתהוותו. כך קרה, ששבוע ימים אחרי
שתורכיה הוכרה רשמית כחוזרת־בתשובה
וכצועדת בדרך להיות פחות־או־יותר ידידת־נפשם
של הערבים, הופיעה קאריקאטורה
באחר־סאעת שהעלתה סומק בלחיי משרד
החוץ המצרי.
היא הראתה יד (אימפריאליסטית) המושכת
בחוטי הבובה הישראלית והשאה הפרסי.
בצד נחו שתי בובות נוספות ממחסן הגרוטאות
השנואות, שחיכו לתורן בהצגה:
צ׳ומבה השחור ותורכי רב־שפמים. הצייר
לא שמע, כנראה, את החדשות.
פלסטין אסור ל כ בו שבנברד
הכותרת המגרה באל־מוסאחר שאלה:
״מי הם מפוצצי צינורות־המים בתוך ישהשתרעההקדמהעוצרת־ראל?״

מתחתה
נשימה :״רדיו ישראל הפסיק את שידורו,
ובהתרגשות רבה הקריא השדרן הציוני
ידיעה אודות קבוצה ערבית שחדרה לארץ
הכבושה ופוצצה את הצינורות המהווים
התקפה על המיים הערביים. העולם הערבי
מחא־כף לפעולת־ד,גבורה, ולאחר מכן החל׳
שואל: מי הם חברי הקבוצה הזאת? האם
היא שייכת לצבא הפלסטיני, ומה נשמע עם
צבא זה? מה המכשולים העומדים בפניו?״
כתב אל־מוסאוור מיהר אל האדם שניראה
לו מוסמך ביותר, כדי להציג בפניו את
השאלות. הוא מצא את אחמד שוקיירי בדירתו
הנאה בקאהיר, כשהוא עטוף עבאייה
מצמר בהיר, כיאה למנהיג הרוצה לסמל את
העממיות הערבית של כהונתו.
הנסיון של אלג׳יריה. שוקיירי היה
מוכן לדבר, אבל לא על פיצוץ הצינורות,
או על אירגון אל־פתח (״הכיבוש״) אשר
אנשיו חדרו לישראל ואחד מהם אף נעצר
בה ומצפה למשפטו.
העולם הזח 1430

שוקיירי פתח בהרצאה על הצבא הפלסטיני
:״הנשיא גמאל עבד־אל־נאצר העמיד
לרשות הצבא הפלסטיני את רצועת עזה
וסיני, ויחידותיו מתאמנות שם. יחידות
אחרות מתאמנות בסוריה ובעיראק. עשרות
צעירים פלסטיניים התקבלו במיכללות הצבאיות
במצרים ובעיראק. ובקרוב אף יתקבלו
צעירים נוספים במיכללה הצבאית
בסוריה.״
כיצד יגוייסו חיילי צבא זה?
״אגלה לך סוד,״ השיב שוקיירי ,״בקרוב
יחול גיוס־חובה על כל צעיר פלסטיני החי
בתחומי הרפובליקה הערבית המאוחדת, עיראק
וסוריה. השלב הראשון בהקמת הצבא
יושלם בחודש ספטמבר הקרוב, וכאשר יתכנסו
נשיאי ומלכי ערב ברבאט, יונח בפניהם
דו״ח על כך. ברור שצבא זה לא
יהיה צבא קלאסי, או צבא סדיר, כי אם
צבא שחרור, כדוגמת הצבא האלג׳ירי שלחם
בצרפתים. בכלל, קיימתי שיחות עם הנשיא
בן־בלה ועם סגנו, הקולונל הוארי בומדיאן,
וכל מה שאני מוכן לומר כרגע הוא שאנחנו
ננצל את נסיונם ...הם ישלחו מדריכים.״
יש לחכות לאות. אך למרות הנימה
האופטימית, לא יכול היה שוקיירי להעלים
כמה עובדות ששימחו אותו פחות. למשל:
יחס הממשלות הערביות השונות לאירגון
השיחרור הפלסטיני, ולצבא הפלסטיני.
״אנחנו עכשיו בפתח של תקופה חדשה,
ועד לרגע זה הכל מתקדם יפה. לכן איני
רואה כל תועלת בציון הקשיים העומדים
לפנינו. נכון, יש קשיים. די להזכיר, שלא
כל מדינות ערב הסכימו להקמת מחנות
הצבא הפלסטיני על אדמותיהן. אם פעם
ישתבש המצב, לא אהסס לגלות את כל
הקשיים. אבל עכשיו יש אוירה טובה•״
הכתב חזר לשאלתו הראשונה והעיקרית:
מי בכל זאת פוצץ את הצינורות בישראל?
שוב התחמק שוקיירי ממתן תשובה.
״סודות ...בטחון ...תוכניות גימגם.
למחרת שידר רדיו קאהיר עצמו את
הסיבה מדוע אין לדבר על אירגון אל-פתח,
או להתלהב ממעשיו .״אסור לפעול למען
שיחרור פלסטין בנפרד,״ הכריז הקריין•
כלומר: אסור לסוריה להפעיל את החבלנים
על דעת עצמה, ולסבך את המדינות הער׳
ביות במלחמה עם ישראל. יש לחכות לכך
לאות מקאהיר — אות אשר גמאל עבד־אל־נאצר
אינו מראה לעת עתה נכונות לתתו.

עיראק
האל מנ ההע שיר ה
״מוהר כזד״״ רתח השבוע נציג עיראקי
בניו־יורק ,״לא שולם אפילו בשביל נסיכה•״
ג׳נבייב ארנו הייתה ידועה עד כה כארו־סתו
של מלך עיראק פייצל השני. כאשר
נרצח המלך הצעיר, במהפכת ר,־ 14 ביולי
, 1958 היה ברור כי בזאת תמה שאיפתה
הקצרה אל הייחום המלכותי.
ג׳נבייב עצמה חשבה אחרת. כאשר הגישו
נציגי עיראק הרפובליקאית בקשה לבתי׳
משפט בחצי־תריסר מדינות, שאלה יצהירו
כי ממשלת קאסם זכאית לקבל לידיה את
כל הכספים שהופקדו בבנקים זרים על־ידי
המלך המחוסל, מיהרה הצעירה הצרפתית
להגיש בקשת התנגדות. היא אף טענה, כי
הכסף מגיע לה, בהיותה יורשתו החוקית של
פייצל. וזאת על ם מך העובדה שנשמרה בסוד,
שזמן קצר לפני הירצחו נשא אותה המלך
לאשה. הנשואין נשמרו בסוד, הצהירה, רק
מחשש פן יעוררו רוגז עממי על נשואי
המלך עם נוכריה.
התקציב האמריקאי. המאבק על הירו-
שה נמשך עד השבוע. ג׳נבייב, שהיגרה בינתיים
לארצות־הברית והפכה אזרחית אמריקאית,
שיכנעה בית־משפט בניו־יורק, כי אכן היא
אלמנתו החוקית של פייצל. על כן ציווה
בית־המשפט למסור לה שני־שלישים מעזבונו
של המלך, שהיה מופקד על שמו בבנק ניו־יורקי.
חלקה של האלמנה בירושה: קצת
למעלה מ־ 60 אלף דולאר.
אך הרבה יותר חשוב מן הסכום, היה
העקרון המשפטי שנקבע. שכן בהסתמכה
על פסק־הדין האמריקאי, מיהרה ג׳נבייב
לחדש את תביעותיה באנגליה ובשוויץ, שם
הפקיד מלך עיראק סכומים ניכרים. ידוע,
למשל, כי בבנק אחד בלונדון מוקפא סכום
של חצי מיליון לי״ש, על שם המלך המנוח,
ואילו בשוויץ, מולדת החשבונות הסודיים,
ידוע על מספר פקדונות דומים, המסתכמים
בעשרות מיליונים.
״אני מתכוונת לשכור בלשים ולגלות כל
חשבון שהיה לבעלי היקר,״ הכריזה האלמנה
העשירה. עם הכסף שקיבלה בניו־יורק, תוכל
להרשות זאת לעצמה.

פרסום פיינר
״ הע ו לם הזה״ ,שבועון החדש ות ה ישרא ל י
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, תל־אביב,
סין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״ם.

גיבוו צעיו קבץ ותוך השר-והי 13ח אח
תשומת הלב למשבחת איוב המודרנית
לא ניראתה בקרית־גת מעולם.
מקרה כזה טרם התרחש בעיר העולים.
פרוספר הדוש, שנקש על דלת אחד מקרונות
ה״רכבת״ ,לא הביא עימו הודעת תשלום
מיסים, כהרגלו, או מכתב משרדי
מדאיג אחר. למכתב שבידו היה תוכן לא־שיגרתי
:״ידוע לנו כי האסון שפקד אותכם
גרם, מלבד הכאב והסבל, גם להוצאות
בלתי־צפויות מראש, ומנע מבני המשפחה
לעסוק במלאכתם, בעיקר בימי השבעה.
אנו מעבירים אליך המחאה על־סך שלוש
מאות ל״י בהשתתפותנו בהוצאות השוטפות
של בני המשפחה בימים אלה״.
הרוש נשא אתו גם חבילה, עטופה בנייר
חום, נושאת חותמות דואר וכתובת :״מועדון
רוטורי קרית־גת. עבור משפחת החייל
אדמונד דיין ז״ל״ .שם השולח :״חיים בר־ישע,
משק דגניה״.
ברוך, אב המשפחה, הסיר את העטיפה,
התבונן בבגדי הילדים שהונחו בקפידה.

פניו הכחושות, מכוסות זיפי זקן, לא גילו
אף שמץ של התרגשות. הוא נראה כמי
שלא הבין את תוכן המכתב, מופתע קימעה
לקבל חבילה מאדם לא מוכר.

כמו מ?ך

* • וכדה נוספת שנראתה לא מובנת ל־ברוך:
למה הפך אדמונד לגיבור?
ברוך בא ארצה ב־ , 1956 ללא שום יו־מרות
להיהפך לגיבור. הוא רצה רק לחיות
— וחי בקושי.
קרית־גת היתד, מורכבת אז מפחונים
בלבד. רק אחרי שנתיים החלו בונים את
ה״רכבות״ ,שבאחת מהן קיבלה משפחת
דיין דירה, ממנה יצא אדמונד לעבודתו
בפעם האחרונה.
״שם עמדה מיטתו של אדמונד,״ הצביע
ברוך על פינה ריקה בחדר הקטן. המיטה
לא הוצאה, היא רק הועברה לחדר סמוך,

איש־מופת אדמונד דיין
וגם מנורה. כשחזר מהעבודה היה נוהג
לשבת עם הילדים ולעזור להם בשיעורים.

אדמונד, בנה המסור של משפחת
דיין, כפי שנראה בתחילת
שירותו הצבאי, שלסיומו נותרו לו 10 חודשים.

החייל

חלקה הגדול של עיר העתיד קרית־גת
מורכב מסלאמס. ואכן, שיכונים אלה, שזכו
לכנוי העממי ״רכבות״ ,דומים יותר לקרונות
משא מאשר לדירות אנושיות. חלקן
הגדול של הדירות תפוס על־ידי מיטות,
ועל 34 ממ״ר נאלצים לחיות ואף לישון
שתים־עשרה נפשות.
היו שנים־עשר איש. נשארו אחד־עשר.
האדם החסר נקבר לפני שבוע, ובהלוויתו
השתתפה העיר כולה. ננאמו נאומים: על
גבורה ועל הקרבה עצמית, והלוויה כזו

מסוס האסון המשולש

המקום בו נפלה אסתר לנחל הסוער 1
מרוחק כ־ 50ו מטר מהגשר החדש (.)2
ליד הגשר מעד וטבע שמואל אפריגן. ליד הבניינים החדשים 3קפץ לנחל אדמונד דיין.

קטן יותר וצפוף יותר מקודמו. ישנים בה
עתה ארבעה ילדים קטנים.
אך אדמונד ישן כמו מלך: לבדו במיטה.
ואכן מעמדו במשפחה דמה לזה של מלך.
לא בגלל היותו בכור — יהודה מבוגר ממנו
בארבע שנים — אלא בגלל שנחשב לטוב
שבבנים. הוא נחשב לעתיד המשפחה
ולתקודתה. יהודה חזר מן הצבא לפני שנה
וחצי, התכונן להתחתן. אך לשם כך נזקק
לדירה משלו, וכל פרוטה שהרוויח חסך
למטרה זו. אדמונד אמר על כך :״אל תדאג
אבא׳ אני אעבוד וארוויח כסף. יהיו לך
חיים טובים.״

משפחת הקוובו

אסתר וייסמן (ראשונה מימין) יחד עם אחיה ואביה.
ביום האסון היה האב, ניסים, בשרות מילואים.
על מיקרה האסון, בו מעדה בתו ונסחפה בשטף הנחל, נודע לו למחרת מקריאה בעתונים.

הי י ד אד הים

•-מ שפחה הועידה את אדמונד ללי(
| מודים. הוא סיים את בית־הספר היסודי,
החל בלימודים תיכוניים. את הכיתה החמישית
גמר בהצטיינות, המשיך בהצלחה בביתה
השישית, אך לא זכה לסיימה.
עד לפני ארבע שנים היה מקור הפרנסה
בעבודת הדחק של אבי המשפחה. ואז זכה
ברוך בעבודה קבועה, ראשונה בחייו, כפועל
חקלאי בפרדם.
אך הקביעות לא היתד, מוחלטת. בקיץ, להשתכר אפשר
יום־יום, כשעובדים 280—300ל״י בחודש. בחורף, כשהימים
גשומים, מסתיימת האידיליה. את משכורתו
האחרונה קיבל ברוך לפני חודשיים.
אדמונד נאלץ להפסיק את לימודיו בתיכון,
אך לא נטש את רעיון הלימודים
כליל, נרשם לבית־ספר לקציני־ים בעכו.
את הבחינות עבר בהצלחה, אך נאלץ להסתפק
בכך. שכר הלימוד הכולל 600 ,ל״י,
ניראה סכום פנטסטי עבור משפחתו. הנער
החל לעבוד בתחנת בנזין מקומית.
״הוא הרתיח מאתיים לירות בחודש, וכל
גרוש הביא הביתה,״ סיפר השבוע ברוך.
״הוא קנה בשביל הבית את הכל. גם דוד

פה, ליד השולחן, ישב יום־יום עד הערב.
כשהקטנים הלכו לישון היה יוצא אדמונד
לבלות עם החברים.״
אך השלווה המשפחתית נסתיימה במהרה.
להשתלמות כקצין ימי לא זכה, אך הדרך
לים נשארה פתוחה בפניו, כשהתגייס לחיל
הים.
כבר בתחילת דרכו בצבא, הציף את קציני
הסעד בבקשות לשיחרור משירות. הצבא
אומנם איפשר לו השתלמות מקצועית, אך
דרישות העזרה בבית ניראו לו חשובות
יותר. המשפחה נזקקה לכסף.
את השיחרור המבוקש לא קיבל, זכה
במקומו לחופשה בת ארבעה חודשים כדי
לעזור למשפחה.

תשע זירות לכית־הספר
•יה היה היום האחרון. למחרת היה
( חייב אדמונד לחזור לבסיסו, להמשיך
בשירות עשרה חודשים נוספים.
גשם זלעפות ניתך על הארץ ללא הפוגה.
בבוקר ניראה היה כי מבול חדש עומד
לשטוף את האדמה. כשהתכונן אדמונד ללכת
לעבודה פנתה אליו אמו :״למה לך
ללכת בגשם כזה לעבוד בבניין? מחר אתה
חוזר לצבא וכדאי שתישאר היום בבית.
תשאר עמי.״
אדמונד סירב :״אני חייב ללכת דווקא
בגלל שזה יומי האחרון, אמא. מחר כבר
לא ארוויח, וחבל על כל גרוש.״ ואכן, לכל
פרוטה שהרוויח אדמונד היה משקל של זהב.
מהכסף הראשון שקיבל הפריש תשע לירות,
שילס אותן לבית־הספר. סכום זה
הבטיח ארוחה אחת ביום לרבקה, יוסי ו־רותי.

בקרית־גת מקבל כל תלמיד ארוחה
אחת ליום במסגרת בית־הספר, עבור תשלום
סימלי של שלוש לירות לחודש. מש־

פחת דיין נאלצה לשלם תשע ל״י לחודש
— סכום ממשי ובלל לא סימלי עבורה.

ג כו רתד שד יו סי

קדמונו ־ שי ל ם תשע ל״י במקום
\ 4שתים־עשרה, כי קלרה הפסיקה ללכת
לבית־הספר כבר בראשית השנה. כאשר
התגייס הבן נאלצה אמו, ג׳ארמן, לצאת
לעבודה. היא ניסתה למכור ירקות בשוק
העירוני פעמיים בשבוע, יכלה יחד עם זאת
להמשיך ולטפל בילדים. אך המועצה המקומית
סירבה לתת לה רשיון. כל פעם שהתקינה
את דוכנה, הופיע מפקח עירוני שהטיל
את הסחורה לבוץ.
ג׳ארמן נאלצה להחליף את עבודתה, הפכה
לפועלת בפולגת, המיפעל המבוסם היחיד
בקרית־גת.
מיליונר יהודי מאוסטרליה השקיע בו
מיליונים, שיחד עם כספי הממשלה הפכו
את המיפעל לגאוות העיר. מן המיליונים
המושקעים נהנתה גם משפחת דיין6,5 :
ל״י ברוטו כשכר יומי.
כדי לזכות בסכום זה היתד, דרושה
ריאורגניזציה משפחתית. מישהו מבני המשפחה
היה נאלץ להישאר בבית כדי לטפל
בילדים. תורה של קלרה הגיע. היא נאלצה
להפסיק את לימודיה באמצע השנה השישית,
למלא את מקומה של האם.
החודש עומד להתקיים משפט: היועץ המשפטי
לממשלת ישראל נגד ברוך ו־ג׳ארמן
דיין, הנאשמים בהפרת חוק לימוד
חובה.
אין זר, המשפט היחיד המאיים על משפחת
דיין. משפט נוסף קשור בנסיונה של
אם המשפחה להפעיל את כשרונה המסחרי.
לפני עשרה חודשים, כשיצאה ג׳ארמן
לשוק, נשאר יוסי בבית כדי לטפל בילדים
הקטנים. דירתה של משפחת דיין היתד, אז
גדולה יותר, כללה צריף עץ קטן שניבנה
ליד הכניסה האחורית של הדירה. השתמשו
בו כחדר שינה נוסף וכמקום איחסון
לבגדי המשפחה.
יוסי הדליק פתיליה כדי לחמם חלב
עבור שמעון, אחיו הקטן, שהיה אז בן
שמונה חודשים. אש הפתיליר, אחזה בווילון
החלון שבצריף. יוסי אץ לכבות את האש,
הפך תוך כדי־כך את הפתיליה, והצריף
עלה בלהבות.
אחרי השריפה פנה ברוך ללישכת הסעד
בבקשה להענקה. יחד עם תשובת הסירוב
קיבל תיזכורת כי חובו למכבי־האש מגיע
לסכום של שלושים ל״י. אם החוב לא

משפחת הגיבור

הקטנה.

המשפחה, המונה שתים־עשרה נפשות,

מתגוררת בדירה

ששטחה 34 ממ״ר .״דירות טובות ועבודה, נותנים רק לאלה
שיודעים לצעוק ולשבור שולחנות במשרדים,״ טוען ברון, אבי
המשפחה המשתכר כפועל חקלאי בפרדס, בעיירת העולים קרית־גת.

הגידו בקרית גת
יפרע, הוזהר ברוך, יופנה העניין לערכאות
משפטיות•
איש לא הזכיר אז את תפקידו של יוסי
בשעת השריפה. שכחו כבר שהילד לא
ניתפס לבהלה, גילה תושיה, הציל את אחיו
הקטן מלהבות האש. בכוחותיו האחרונים
הצליח יוסי להוציא את אחיו מהצריף,

ורק כשהרחיקו מתחום הסכנה, הזעיק את
השכנים לעזרה.
יוסי הציל את חיי התינוק, אך לא
ידע אז כי ביצע מעשה של גבורה. גם
אדמונד לא חשב על גבורה כשנחלץ החודש
להציל ילדה טובעת.
נחל לכיש ניראה באותו יום כנהר אימ
תני.
ילדי הסביבה נאספו על גדותיו כדי
לחזות בהשתוללותו. ביניהם היתד, גם אסתר
וייסמן, ילדה בת תשע.
לפתע נשמע צעקה :״אסתר נפלה למים״!
הכל התרחש במהירות הבזק. הנחל סחף
את הילדה לכיוון הגשר — במרחק 150
מטר. שם מיהר לעזרתה שומר מחסן חומי

רי הבניין, שמואל אפריגן, שהושיט לה
את אחד מצינורות המחסן כדי שתיתפס בו.
אך הצינור היה קצר. אפריגן צעד קדימה
להקריבו לילדה, מעד ונסחף במימי הנחל.
בהתרחשות צפו מאות צופים המומים.
רק אחד מהם לא איבד את עשתונותיו. הוא
עמד אז ליד שטח הבנייה החדש.
מרגע נפילתה של אסתר למים, עד הגיעה
לקירבת הבניינים החדשים, לא עברה יותר
מדקה. תוך דקה זו הוריד אדמונד את
מעילו, הסיר את שעונו, מסרו לחבר וקפץ
אל המים. גופתה של הילדה כמעט ולא
ניראתה עוד במימי הסחף העכורים. רק
מפעם לפעם צצו ידיה.
גופות החייל והשומר נתגלו לאחר יומיים•
החיפושים אחר גופת הילדה נמשכו
גם לאחר מכן.

ארבעה במיטה אחת חבילה מקיבוץ
הפסיקה את לימודיה כדי לקחת על עצמה את עול הטיפול בילדים בעת שאמה עבדה.

הרוש, שליח המועצה המקומית של קרית־גת.

הכחל היבש

ץ חל לכיש גילה את טבעו ההפכפך.
הוא נרגע בינתיים, ומימיו הרדודים
זורמים עתה לאיטם.
בקרית־גת אין איש שלא מצביע על ביתה
של משפחת דיין. מועדון רוטורי המקומי
אירגן ועדת־עזרה, והקציב שלוש מאות ל״י
לכל אחת מן המשפחות השכולות. משפחת
החייל קיבלה מענק נוסף — חמשת אלפים
ל״י — מהרמטכ״ל. ביום השישי האחרון
הגיעה חבילת בגדי ילדים מחבר דגניה,
כנראה ראשונה מתוך רבות שיגיעו אחריה.
אך גם זה יחלוף. נחל לכיש יבש וייהפך
לוזאדי רגיל. משפחת דיין הגיבור תישכח,
תתפנה לצרותיד, הרגילות ולדאגותיה היומיומיות.
אך תחסר לה התקוזה שהובטחה
על־ידי הבן הטוב אדמונד, שנחשב במשפחתו
למלך.

ללונדון

ללא

תחנת
ב״ניים

החל מה־ 6ובמרץ 1965
מ סו סי הסילון ה ח די שי ם ביותר 0ו\ / 0 .
אובל

בשר

למהדרין

לפי

בק שת

הנו ס ע

בדבר פרטים על שרות הטיסות הסילוני של
פנה לסוכן הנסיעות שלך, או למשרדי

6.0.^.0רחוב הס .4תל־אביב
622521,622522,622523,622524,622525
שדה החעונה דוד 971028 :
חיבה 89370 :

טוס ע

)806
10113-11111

שפט

15 11ז6 1? 1

טבנ*ק1ם
תדריך העולם הזר. ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
היכן לבקר השבוע, לפי סדר העדיפויות
הבא חובה לראות;
— אפשר לראות.
— רצוי לראות;

* בלוז למיסטר צ׳ארלי

אלקעווניעה
דדיו -מל זיזיה

כל ת למ יד מקבל בח ינם
מערכת כלי שרטוט משובחים

(הבימה)

מחזה תעמולתי על חיי הכושים בארצות־הברית,
מעניין אבל לא מרעיש, חלש מבחינת
המיבנה, בינוני בביצוע.

ו §ייי מנ?

י ח פי םבפ אי ל) (תיאטרון גיורא

גודיק) — ולא סתם, אלא בשלג ניו־יורקי.
בררר! אבל זה מצחיק. זוג צעיר (תאומי
ודורון) בדירה קרה, מספק ערב מהנה,
תוך פיטפוטים על — מה בעצם?
המאהב (הבימה) ביצוע נקי
ומלוטש של מערכונו הציני של הארולד
פינטר אודות תרומתם של המאהב והזונה
למוסד הנשואין. משחק מהנה של דליה
פרידלנד ואלכסנדר פלג. כהקדמה מוגש ביצוע
משעמם של העלמה יוליד, לאוגוסט

סטרידנברג — אפשר להחמיץ.
אלקטרה

(התיאטרון

שרמוגו מכונות
בנין וארכמוקעודוז
חיפה.

ח ז׳ בלפו ר •3טל.

ח ד הרצל 44׳ טל 3403 .
ירושלים׳ בי״ס. חורב״ ,רח׳ המלך ג׳ו רג׳ ,טל 25214 .
תל־אביב, רח׳ בן יהודה ( 26 לפני בני 1אל־על)

שלמה המלך ושלמי ה־ס
נדלר (התיאטרון הקאמרי) אילי גורליצקי
מזהיר במחזמר ישראלי ראשון, המצטיין בפאר
בימתי ולשוני. מחזהו של סמי גרוני-
מן בעיבודו של נתן אלתרמן.

המכונית הספורטיבית

מגרש ״יריד המזרח״
מול תחנת ״פז״

תשבץ הפול חוה 1430

(גורדון, תל-

אביב) וידוי אישי רגשי של פדריקו פליני.
מצעד הרפתקאותיו, זכרונותיו, דמיונותיו
ולבטיו של במאי קולנוע בגיל העמידה.
יצירת מופת. מרצ׳לו מאסטרויאני( .ראה
מזור קולנוע).

* נפתולי התאווה (מוגרבי, תל-
אביב) גורמים להתנגשות עיוורת ביו אן
באנקרופט לבעלה השלישי, פיטר פינץ׳.
מתרגשים הרבה, אבל בקצב איטי ודראמאתי.
(תל־אביב,

אינגריד ברגמן מטיפה מוסר לעולם בשמלת־דיור.
אלד. שראו את ביקנר הגברת הזקנה
בהבימה ישמחו להיווכח שהגברת קיבלה
בהוליבוד טיפול קוסמטי, איבדה מחצית שנותיה,
ואילו לסריסים הוחזר אונם והנידון
למוזת זוכה בחנינה.

חלף עם הרוח
אביב)
הוסרט קלארק
עותיה

(פאריז, תל־

האפוס האמריקאי הטוב ביותר ש־אי־פעם,
בו מחזיר בן־הכט ז״ל את
גייבל ז״ל ולסלי הנזארד ז״ל לזרושל
סקארלט בת־האלמוות.

הרפתקאות כריו

(אוריון,

תל-אביב) סאטירה מענגת על סרטי הגיבורים
הסינטטיים בנוסח ג׳יימס בונד. ז׳אן פול
בלמונדו.

אמריקה אמריקה
אביב) גלגוליו של צעיר יווני בתורכיה של
שלהי המאה ה־ ,19 המודרך על־ידי מניע
אחד: השאיפה להגיע לאמריקה. סרס נפלא

גגת, תל-

של איליה קאזאן.

גבירתי הנאוה
אביב) גירסה הוליבודית מפוארת של המחזמר
שובר הקופות. רקם הריסון.
פיתוי נוסח איטליה גאר-
נזון־דוד, תל-אביב) סאם ירה שרשית על מין
וכבוד בסציליד -סרסו של פייסת ג׳רמי.

נפאר, תל-

העולם הזה 1430

,,קארטינג ״
פתוח כד 4עד חצות

1005151ש שנ ר נ 11[2ס 5ג15 ום.!7

תל־אביב)

האטרקציה של
ספורט החורף בישראל

ההולנדית -לאל

אדם לכל עת (התיאטרון
הקאמרי) סר תומאס מור, איש הרוח הבריטי
בן המאה ה־ , 16 מקריב את חייו
כדי להישאר נאמן למצפונו, במאבקו עד
המלך ויועציו המושחתים. בעיות מוסר,
מצפון ודת, במחזה מעולה, המדגיש את
אחריותו של האדם הקטן, המאפשר באדישותו
את השתוללות העוולה. אברהם בן־
יוסף, אורי לוי, אריק לביא.

הביקור

•56889

הקאמרי)

הטרגדיה היוונית העתיקה אודות הבת הנוקמת
באמה, לפי הגירסה של אוריפידס.
בביום של גרשון פלוטקין, השם את הדגש
על חוסר־הטעם שבגאולת־דם ונקמה. אורנה
פורת חוזרת לבמה אחרי שנתיים.

שמונה וחצי

כל תלמיד בונה לעצמו
מקלם רדיו חד יש

הוראה מעשיו! ועיונית-למשא,פרנזי אופנוע זקטנוע

ת״א רח׳נח בנימין ו נול 55057 .

מאוזז )1 :בהמות,
צאז ובקר; )4
בנו בכורו של הור־דום
הסלר מאשתו
הראשונה; )10 נושא
משרה דתית בישראל
)11 :בעל חיים
טורד; )13 חייב;
)14 רעדה; )15עריץ
(לועזית); )17
מידת־לח עתיקה (ב־תיב־חסר);
)19 מרכז
מערכת הדם; )20
החליף; )22 חרוט
(לועזית); )25 בעל־חיים
לילי; )26 בעל
מלאכה (כתיב חסר);
)27 העברת ביבים
ותעלות למים ולשם־
כים; )30 כר קרוי
פרק הזמן הראשוז
אותו עוברת בנסיעה
מכונית חרשה; )32
נשף הקודים או מסכות
(לועזית); )33
כנוי לאלוהים; )34
צווי מז השורש
״הלד״; )36 בנו של יהודה; )37 מלכת
חדייב (צפוז ארם־נהריים) ,שנתגיירה עם
בניה ועלתה לירושלים )הזמז: תקופת בית
שני); )39 מלחיז איטלקי; )41 דבר על
לב, ניסה להשפיע בדבורו; )42 ילדה או
אשה ביחס להוריה )44 :מזבלה, ביצת מים
מזוהמים; )46 כד )48 :משתחוה; )50 קריאת
התפעלות והשתוממות; )51 תבשיל רד
וטמיר ממיני דנז או ירקות; )53 הנוזל
המרווה צמאוננו; )55 מלה הבאה למעט;
)57 בנד אבל עשוי מארינ נם; )58 מלת־בקשה;
)59 אחיד, מאותו המי! (לועזית);
)60 שאי! לו בעלים.
סאונד )1 :לוח
סים ומוציאים לחם
עתיקה; )3הרחיק
מדבר; )5מדמויות

עץ שבאמצעותו מכנימהתנור;
)2טדת־יבש
את עצמו ממעשה או
ספר ״בראשית״ )כתיב

חסר); )6עוף השוכז בסביבות המים; )7
משקה אהוב בישראל, שצבעו כהה; )8כלי
נשק הרסני וחדיש; )9רקב, חומר רקוב;
)12 נקי, טהור )15 :שנאה, תרעומת; )16
נמול למעשה רע; )18 מרבד ושטיח אמנו־תיים
(לועזית); )21 נפטר; )23 קידומת
לשם הולנדי; )24 אות אנגלית; )26 אסף,
אגר )28 :קריאת כאב; )29 ארון של אב!
או מתכת לעצמות מתים; )31 חלחלה,
צמרמורת; )32 ערבב; )35 מקום מרעה;
)37 נשמע מרחוק; )38 עיירה בדרום הארץ;
)40 סמוז )41 :הנמצאת בפה; )43 מספר,
הנרשם בנימטריה, שבאמצעותו הביעו בתלמוד
טרחק עצום ורב; )45 כלי לדישה;
)46 מדמויות ״יוליוס קיסר״ לשקספיר;
)47 לעתים רתוקות )49 :נוזל לכתיבה;
)52 קיים )54 :אות עברית; )56 בית הצפור:
)58 בעל אחוזה ונשוא פנים (לועזית).

אומרים עלי שאני ג׳יגולו! -מתלונן שמואליק קראום, שנאשם,

הידידה

הקבועה של שמואל קראוס
היא הרקדנית ג׳וזי כ״ץ,
עמה חי שמוליק בישראל במשך שנתיים.
ג׳וזי היא רקדנית באי]־ להצליח בעסקים.

חצי תריסר נשים לפחות, בעת ובעונה אחת?
מי הוא הצעיר לו הודבק לראשונה בגלוי
התואר ג׳יגולוז
״אני לא ג׳יגולו!״ מחה השבוע נמרצות
שמואל קראום, אחרי ששוחרר בערבות עד
למתן פסק־הדין .״את התואר ג׳יגולו מייחסים
לבחורים צעירים המוכנים למכור את
עצמם לנשים מבוגרות וזקנות תמורת כסף.
לי הדביקו את התואר הזה בגלל שיצאתי
הרבה עם נשים מבוגרות ממני. אבל אני
לא לקחתי מהן כסף עבור זה. חוץ מזה
אני בסך הכל בן ,29 והנשים הכי מבוג־גרות
שחייתי עמן היו בגיל .35 זה המכסימום
שאני מובן להגיע אליו.
״התחלתי להתעסק עם נשים מבוגרות
כשהייתי בן .14 עד עכשיו איני מוצא כל
רע בהתעסקות עם נשים מבוגרות. אצל
המבוגרות הפרי פשוט יותר בשל. חוץ מזה
אצלי זה פרינציפ: לעולם לא לקחת כסף
מאשר. שאתה שוכב איתה. תמיד היה לי
כסף לצרכי, והפעם היחידה שלוויתי כסף
מנשים זה היה לצורך עסקים.
״זה היה אחרי ארבע שנים שהייתי על
הים. ירדתי לבאר־שבע כדי לפתוח שם
מועדון־לילה. לצורך זה לוויתי קצת כסף
משתי סטודנטיות. אבל החזרתי להן את
הכסף עד הפרוטה האחרונה.״

על הסיבה בגללה דבק בו התואר
ג׳יגולו מספר שמואל קראום :

כנראה שנולדתי למשפחת דון־ז׳ואנים. ב־

מנצלות

משפחה אומרים שאני יורשו של סבי. הוא
היה עורך־דין שידע הרבה שפות והרבה
נשים. הוא התחתן והתגרש מספר פעמים,
ואפילו במשפחה לא זוכרים כמה בדיוק.
רק אחרי מותו התגלתה שושלת שלמה של
נשים וילדים יוצאי חלציו. הוא היה צ׳כי,
ובאופן רשמי בלבד היו לו 13 ילדים.
אבי היה בן יחיד שנולד לספרדיה ירושלמית
שהיתר, פעם אשתו של סבי. גם אבי
הוכיח שדמו של סבי זורם בעורקיו. הוא
היה גבר יפה ולא טמן את ידו בצלחת.
מילדותי הייתי מוקף בנשים ״אוהבות״.
עד היום אני חושב שהחתיכה הטיבה ביותר
שהיתר, לי בחיים היתד, ילדה אחת,
בת שש וחצי. אני הייתי אז בן שמונה.
עד היום היא לא יודעת שלמעשה אהבתי
אותה. היא התגוררה בדירה מתחת לדירת
הורי בירושלים. הייתי מוכרח להפסיק להתעסק
איתר, אחרי שהורינו רבו.
אינני יודע מר, הנשים מוצאות בי. אני,
לעזאזל, מעורר בהן כנראה רגש אימהי.
כולן רוצות לעזור לי• אד בסיכומו של

האשה החוסיתו״״״

הספיק להינשא לה בביקורו האחרון בצרפת לפני מספר חודשים.

ך• צי תריסר נשים, שהיו אלמוניות ה(
|־אחת לגבי רעותה, ישבו לפני שבוע
באולם בית־המשפם המחוזי בתל־אביב, ונעצו
עיניים מעריצות בנאשם יפר,־ד,תואר.
בצרפת המתינה לו אשתו החוקית. מלבדה
ציפה לו שם עוד לב שבור של דיילת
צרפתיה. בארצות־הברית עקבה במתיחות
אחר משפטו צעירה אמריקאית שהיתר, מוכנה
לרמות את הוריה כדי לזכות בו כבעל.
בתל־אביב מיהרה רקדנית יפהפיה ידועה,
שהיתר, נערתו במשך שנתיים, לפגוש בו
כל אימת שהובא לבית־המשפט ולהביא לו
חבילות לבית־הכלא. ועל דוכן העדים עמדה
צעירה ישראלית נוספת, שאהבתה אל
הנאשם הביאה אותה לבית־הסוהר, שם ניסתה
אף להתאבד לפני שבועיים.
הגבר, שערימה גדולה של לבבות שבד
רים נערמה לרגליו, היה שמואל (״שמוליק״)
קראום ,29 ,גבר,־קומה ומגודל שיער, בדרן
לעת מצוא, בעל מספר תפקידים קטנים בסרטים
ישראליים, ודמות ששמה המקצועי
כגבר הולך לפניה לאורך כל הדיזנגוף.
השבוע הסתיים הדיון המשפטי במשפטו
של קראום. הוא הואשם בהוצאת 3000 דו־לאר
בטענות־שווא מצעירה אמריקאית בשם
שרץ כ״ץ ,24 ,אחרי שהבטיח לה נשואין
תמורתם. בסוף שבוע זה יחרוץ בית־המש-
פט את דינו של שמוליק, אשם או לא אשם,
וההימורים בקרב תושבי הבוהימה התל-
אביבית על תוצאות פסק־הדין המריאו
מעלה מעלה.
מי הוא האיש שהצליח, אחרי עבר־אהבים
כה עשיר ומפואר, להסתבך עם

ה? 1111ה ך \ 1ו 1ה שדין כ ץ, הוז-רת האמריקאית
! 11י 1 8 1 1 . 4 1111 1שרצתה להינשא לשמואל קראום, 11 שלחה לו כסף, האשימה אותו אחר־כך בהוצאת הכסף בטטנות־שוא.

ההוגן המעופו

זוהי זיאנה, דיילת חברת אייר פראנם, שהתאהבה בשמואל
קראום בעת המיסה. היא היתה סוכנה להתגרש כדי
להינשא לו, אן שמואל נאלץ לשאת את פלורנם סמואל, שנחשבה קטינה לפי החוק הצרפתי.

דבר אני
מנוצל. כי
את הצורך
נותנת להן
מזה כלום.

חושב שלמעשה אני הוא העצם
העובדה שאני מעורר כהן
לעזור ומספק עבורן צורך זה,
המון. לי באופן מעשי לא יוצא

הדיילת -פצצה

נה למשל, סבתא שלי. השבוע היא
הגיעה במיוחד מירושלים, אחרי ששמעה
שמצבי הכספי דחוק ושאני זקוק
לכסף לצרכי המשפט שלי.
אחרי שסרבתי לקבל ממנה כסף, היא
אמרה לי :״כולם מחכים לכך שאמות כדי
לזכות בירושתי. אל תתבייש וקח את הכסף,
כי רק לך אני מוכנה לתת אותו.״
יש לה כנראה כסף, לסבתי. היא עוד
זוכרת שכשהייתי ילד קטן היא היתה נורא
קמצנית. הייתי בא אליה אז כדי לבקש
כסף בשביל גלידה, והאמצעי היחיד לשכנע
אוחד, היה לשבת ולספר לה סיפורים. קיבלתי
ממנה אז כל מה שרציתי.
בסך הכל הייתי נשוי פעם אחת בארץ.
אלה היו נשואין שנכשלו. מלבדם היו לי
כמובן הרבה רומנים מוצלחים. לפני חצי
שנה החלטתי לנסוע לחו״ל כדי לפתח את
הקאריירה שלי. במטוס אייר־פראנם, בדרך
לצרפת, הכרתי דיילת צרפתיה, דיאנה.
עוד במטוס היא נתנה לי את כתובתה.
אבל היא נדהמה כשראתה שבפאריס מחכה
לי נערה אחרת. זאת היתד, פלורנס סמואל,
נערה צרפתיה בת ,20 שהכרתי בזמנו במועדיו
עומאר־כיאם ביפו. משפחתה קיבלה
אותי בזרועות פתוחות.
כעבור כמה ימים צילצלתי אל הדיילת
הצרפתיה שהכרתי. התברר שהיא הספיקה
בינתיים להתחתן עם בחור קנדי עשיר. למזלי
נסע בעלה לקנדה, ואני עברתי לגור
אצלה. אחרי שבוע היא החליטה שהיא
רוצה להתגרש ולהתחתן איתי. היא היתר,
פצצה, אבל לא יכלתי למלא את מבוקשה.
מסתבר שבצרפת החוק אינו כמו בישראל•
כשפלורנם סמואל היתד, בישראל, הרי
לפי החוק היא נחשבה למבוגרת. בצרפת,
בגיל ,20 היא עדיין קטינה. עד גיל .21
אז הייתי צריך להתחתן איתה.
אחרי נשואי קיבלתי דירה נהדרת עם
ארבעה חדרים. קיבלנו שתי מכוניות, אחת
לי ואחת לאשתי. אך בכל אופן הייתי מעדיף
לנסות ולהגיע לכל זה בכוחות עצמי.

הצעיר

יפה

**ד כאן סיפורו של שמוליק קראום.
> ,כאשר הגיע הגבר לארץ, לפני כשלושה
חודשים, כדי לבקר את אביו
החולד״ הוא נעצר והועמד לדין באשמת
מאורע שאירע לפני נסיעתו ונשואיו. על
פרשה זו הושמעו שתי עדויות סותרות,
שבית־המשפם יצטרך לקבוע איזו מהן היא
הנכונה.
העדות הראשית של התביעה היתה עדותי׳
של מרייטה לרנר ,30 ,פקידה ילידת
רומניה, המתגוררת ברמת־גן.

סיפרה מרייטה על העילה להגשת
התביעה נגד קראום :
את הנאשם הכרתי בבית־קפה בתל־אביב.
ישבתי שם עם מכירה מארצות־הברית בשם
שרץ כ״ץ. הכרתיו דרך מכירה בשם מישל.
אמרתי למישל ששריו רוצה להתחתן. מישל
אמרה לי שהיא מכירה צעיר יפה.
הלכנו יחד לביסטרו פורטו־ריקו, ושם
הכרנו את שמוליק ק ר או ם ...כאשר הלכנו
הביתה אמרה לי שרץ כי הנאשם מוצא
חן בעיניה. באנו לבקר אותו אחרי מספר
ימים. נסענו איתו לרחוב דיזנגוף לביתר,קפה
קליפורניה.
למחרת היום פגשתי אותו ושאלתי״״מה
הוא חושב על שרץ כ״ץ. הוא אמר שהיא
מוצאת חן בעיניו, אך איננו יודע מה
להחלים, אם יתחתן איתר. או לא. התחיל
לרדת גשם, והנאשם אמר שיחזור בעוד
עשר דקות. חזר והביא מטריה ומפתח,
ואמר שהוא וחברו נכנסו רק עכשיו לדירה
ושאבוא לראות את המרד״ הלכתי איתו.
שם אמר לי שאני מוצאת תן בעיניו יותר

בהוצאת נספים מאשה, אבר האמת היא נ׳

אותי!

משוין והאמנתי לו.
נפגשתי איתו מספר פעמים. הוא אמר
לי שהוא אוהב אותי והאמנתי לו. באחת

קיבלתי 3000 דולאר פחות מחיר המברק.
הוצאתי 9000 לירות לפי בקשת הנאשם,
והוא אמר שהוא הולך לרופא שיניים. מסרתי
לו כסף זה. באותו ערב או למחרת, אמר
לי שצריך עוד 3000ל״י וביקש שנוציא
אותם. אמרתי לו שאין לי זמן והוא כתב
צ׳ק בעצמו. אני חתמתי על הצ׳ק. לא
ראיתי את הכסף שוב. בשאר הכסף קניתי
כרטיס נסיעה עבורי לארצות־הברית ושמלות
ומתנות לשרין.
עד כאן עדותה של מרייטיה לרנד. עבור
חלקה בפרשה, נדונה היא לארבעה חדשי

״נמאסו נר הנשים!

׳ • אומר שמואל קראום, ששמו הולך לפניו
כאחד מנערי־הזוהר והדוך ז׳ואניס של רחוב
דיזנגוף. אחרי שהסתבך בבת־אחת עם חצי תריסר נשים, הצהיר כי היה מעדיף חברת קופים.

אותי, וכי אף פעם לא הרגישה טוב בחברת
גבר כפי שהיא מרגישה איתי.
לא ידעתי מניין לקחה כסף לנסיעתה. היא
סיפרה לי שמכרה את החנות שלה. היא
הציעה לי מספר פעמים כסף כדי שאלמד,
ואחר־כך אחזיר לה. היא סיפרה לי כי היא
בת למשפחה עשירה.
קיימתי עם מרייטה יחסים עוד בזמן
ששרץ היתד, בארץ. מרייטה אף פעם לא
אמרה לי שהיא רוצה להתחתן, כי עקרונית,
הנשואין אינם מוצאים חן בעיניה. באחת
הפגישות לפני שנסעה נתנה לי צ׳ק. היינו
בדירתי וקיימנו יחסים. היא ביקשה שאעשה
לה טובה ואכתוב לה את הצ׳ק מפני
שאינה יודעת עברית.

היא היתד, טובה אלי ונחמדה ולא
יכולתי לסרב לבקשתה, ולכן הלכתי ופדיתי
את הצ׳ק אחרי שמלאתי אותו כבקשתה
היא באה אחר־כך לחנות. אמרה לי, מה
שלומך מותקי׳ ושאלה אם זה בסדר. אמרתי
שזה בסדר. נתתי לה את הכסף שפדיתי.
אחרי שנסעה קיבלתי ממנה מכתבים וגם
צ׳ק על סכום 100 דולאר. לשרין כ״ץ לא
הבטחתי נשואין ולא דיברתי איתר, על זה.
את מרייטה לא אהבתי וגם לא אמרתי לר,
שאני אוהב אותה.
חייתי איתר, משום שאני חושב שגם
הרבה גברים אחרים לא היו מסרבים לעשות
כן. לא קיימנו יחסים הרבה פעמים. לא
הרגשתי אליה כל קשר נפשי. היא מצאה
חן בעיני כאשה. כל העזרה שקיבלתי ממנה
היתד. סיפוק מיני, מתנות מספר 1־100
דולאר. כן קיבלתי ממנה השראה של בטחון
שיש לי אדם שאוכל לסמוך עליו.

הקוף -חכר
הפגישות ביקש ממני לברר אם שרין עשירה
אחר־כך אמר לי להשיג כסף מ־שרין,
ושאנסה לומר לה שהוא רוצה אותת
ויבוא לארצות״הברית להתחתן איתר .,כתוצאה
משיחה זו הלכתי לשרין ואמרתי לה
שהנאשם רוצה בכל זאת להתחתן איתר״ אם
יהיה לנו כסף לעזור לו לחסל את חובותיו

שרין נסעה הביתה. היא שלחה לי מכתב
ששלחה כסף לבנק בתל־אביב. היא שלחה
3000 דולאר על שם הגברת רות דיין.
הנאשם אמר לי שרות דיין היא קרובה
שלו, והציע את השם הזה. אני מסרתי
אותו לשרין אני הוצאתי את הכסף.
הלכתי לרות דיין ואמרתי לה שישנו
כסף. היא צעקה עלי. ביקשתיה לבוא לבנק,
אך היא סירבה. דאגתי מה יהיה עם הכסף.
הלכתי לשמוליק והוא אמר שנשלח מברק
לשרץ שתחליף את השם רות דיין לשמי. בסוף

** ד כאן עדותו של שמוליק קראום.
האם הוא היה קורבן של קנוניה של
צעירה תככנית? על־כך יפסוק בית־המשפט.
אולם עד לפסק־הדץ קבע כבר שמוליק
פסק־דין משלו :״נמאס לי מכל הנשים!
הייתי נוסע עכשיו קצת לקנדה לחיות ביערות.
אני משתגע להיות בחיק הטבע בלי
נשים. אגב, בבית־הסוהר הכרתי בחור אחד
שסיפר לי שהחברים הטובים ביותר שלו
הם הקופים בגן־החיות. אפשר ללמוד מזה
הרבה על החיים.׳׳
על מרייטה אומר שמוליק :״היא פשוט
ניסתה להפיל אותי בפח ברגע שידעה כי
איבדה אותי. בעצם, האשד, היחידה שאני
חב לה משהו היא הרקדנית ג׳וזי כ״ץ, עמה
יצאתי במשך שנתיים. כשאני רואה את ג׳וזי
רוקדת אני משתגע.
״אני לא יודע מה רוצים ממני. אני לא
1ן |*1 11 לשמואל קראום, דמות ידועה בבוהימה התל־אביבית, שהיה בזמנו שחקן, רץ אחרי חתיכות. אני אפילו חושב שאין
״ 11)4111^11 זמר ובארמן, מעיד במשפטו בבית־המשפם המחוזי בתל־אביב בפני בי שום קסם. אני פשוט נקלע למקומות
שופט בית־המשפט מרדכי קנת. בעדותו הכחיש הנאשם את כל ההאשמות שיוחסו לו. לא־נכונים שאחרים אינם נקלעים אליהם.״
מאסר. לפני שבועיים, זמן קצר לפני
ראה להעיד במשפטו של קראום, ניסתה
להתאבד בכלא. אחרי שסיימה את עדותה
בבית־המשפט התעלפה, ובמשך 0כ דקוח
שכבר, במסדרון בית־המשפס עד שהכרתה
חזרה אליה.

מרייטה -מקור להשראד
ך ירסתו של שמוליק קראום על הפרשה
^ כפי שנגולה בבית־המשפט, היתד, אחרת

סיפר הוא :

בחברת סניגורו של
קראום, פורך־דץ צבי
ליזמקי. אשתו של משח דיין לא העידה.

רות ד״ו

כשהכרתי את מרייטה ושרין כ״ץ כבארמן
בפורטו־ריקו נפגשנו שם מסו
מרייטה אמרה לי ששרין רוצה
תל־אביב, ואמרתי שאני מוכן ברצון
אות לה את העיר. לקחתי אותה
הכרמל ולרחוב דיזנגוף ושם נפרדנו. מאו
לא ראיתי את שרץ כ״ץ.
כעבור שלושה ימים באה מרייטה לבדה
היא אמרה שבקרוב היא נוסעת לארצות׳
הברית ועומדת לקבל שם תפקיד כדוגמנית
היא הציגה את עצמה כבעלת שלושה
קפד״ האמנתי לה. התידדנו. היא טילפנו
אלי כל יום ונפגשנו. היו לנו יחסים
אינטימיים, והקירבה שלנו נמשכה עד שלושה
ימים לפגי נסיעתד״
לפני נסיעתה היא אמרה שהיא אוהבת

שמואל קראום באחד סשבסת התפקידים אותס גילם בסרטו
של אורי זוהר חור בלבנה. בתמונה נראה שמואל בתום
ינה של דו־קרב בין שני בוקרים, בשאהובתו( ,כריססיאן דאנקור) מקוננת טל גוויתו.

וות במידבר

א׳ אדר א׳ תשב״ה3.2.1965 ,

ן ו3ואשם בהוצאת
בסך מ ת ״ ו ת
אמריקאית

בתיה בנדיקט:
הפצצה
עד הבמה

המחיר

ס ס * אגורות