גליון 1431 מתאריך 10 בפברואר 1965

מספר 1431

גח 28

ה׳ אדר א׳ תשפ״ה10.2.1965 ,

המחיר

100

אגורות

אי־אפ שר
הפדשה!

בו=גוד,וו מתגרה באשכול
ותובע:

10ד קו ת בלבד מתל-אביב, על גבעה ס מו ך
לצומ ת דרך פתח -ת קו ה וכביש גהה,
מו קמתו הול כתק רי ת הגנים החד שה

ו ג ני וגיו־בשיתוף
עם ״כלל״ חבר ה לה שקעות בישראל בע״מ

דירה בת 3חדרים ופינת אוכל
2מרפסות בכל דירה
תריס נע במרפסת הסלון באמבטיה במטבח, חרסינה ובשירותים
המחיר :

2 3 .0 0 0

#מקום למכונת כביסה
שיש בחדרי המדרגות
•> גמר מעולה ופיתוח מלא
י• 7קוי אוטובוס למקום.

ועוד 10.000ל״י משכנתא

בלבד

חברהד בנין בע״
הביצוע:

גולדשטיין

תל־ אביג סמטת בית השואבה 16 פינת אלנבי )98 טל׳ 622901/2
טל׳ 729178/2
רמת ־ גןרחובביאליק ,4 5
ירושלים רחוב שלומציון המלבה 4טל׳ 27 7 75
דחף

בשבוע שעבר העביר שבועון זה לפיד-
סוס פרק מספרו של חגי אשד על הפר*׳־,
כדי להתווכח עימו ולחלוק על הנחותיי.
כמו כל מילה המתפרסמת בעתון זה.
ללא יוצאת מן הכלל, הועבר גם חומר
זה לאישורה המוקדם של הצנזורה הצבאית.
אותו
פרק לא כלל שום סוד בטחוני,
חלקו הגדול דן בוויכוחים מדיניים עקרוניים
בין ראש־הממשלה ושר־החוץ דאז, מעה
,שר,ת. ובין שר־ד,בטחון דאז. פינחס לבון. ,
הצנזורה עיכבה (קרי: פקלה)׳אתיפ־ר:־מ•
•של חומר זה.

מזה כמה חודשים אני מתאפק בקושי
מלהרים את קולי נגד השרירות הגוברת
והולכתשל הצנזורה. מעשה אחרון יה
מגדיש את הטיאה.
איש אינו מתנגד לקיומה של צנזורה
צבאית אמיתית, הפועלת למען צרכים צבאיים
אמיתיים. איננו מתכוננים לפרסם בישראל
(כנהוג בארצוין־הברית) כי חטיבה
פלונית הועברה מן הנגב לגליל, וכי גדוד
אלמוני צוייד השבוע בציוד חדש, שהגיע
ממדינה פלמונית.
אולם צנזורה צרופה כזו היתד, תמיד
בבחינת אידיאל בלתי־מושג. למעשה התערבה
הצנזורה, מאז קום המדינה, בעניינים
שיש להם אספקטים בטחוניים שוליים בלבד•
בגלל מהותה שלי פעולת הצנזורה, לא
ניתן להתווכח על כך בפומבי.
התיאבון גובר עם האכילה, ותיאבון
מיספריו של הצנזור גדל בהדרגה. תחילה
נעזר בקנוניות עם עורכי היומונים, שהסכימו
ביניהם לעיתים תכופות להשתיק
פרשה זו או אחרת, ושד,טילו על הצנזיד
לבצע את ההחלטה לגבי העולם הזה. מעולם
לא היה לממשלה שום קושי להשיג
את הסכמת העורכים המכובדים להשתקת
כל עניין שהוא.
כן נדדה הצנזורה, צעד אחרי צעד, משטח
הבטחון לשטח יחסי־החוץ. קשרים
מסויימים עם מדינות מסויימות נפסלו ל־פירסום.
ענייני העלייה הושתקו — יא
מרצון חופשי, אלא בדרך של כפייה> .רפל
כבד ירד על שטחים רבים.

מאז עלייתו לשלטון של לוי אשכול,
לא חל שי׳פור במצב זה. להיפך: חלה
ירידה מתמדת, המגיעה לאחרונה לממדים
של הידרדרות.
במשך הזמן השתלטה, כנראה, בירושלים
הידיעה כי הצנזור יכול לבוא במקום המדינאי
שאיננו. ככל שמשרד־החוץ מאבד
את שארית אוניו, ככל שהאימפוטנטי־ת
הגמורה שלו מתגלה יותר לעין, כן גוברת
הנטייה להטיל על הצנזור להציל את
המצב על־ידי פסילת ידיעות.
דיברנו לא מעט, בשבועות האחרונים,
על הפיכת יחסי־החוץ של ישראל ליחסי־זנות.
כלומר: להפיכת יחסים אלה ל־
״דיסקרטיים״ ,כפי שהתבטא לאחרונה לה
מונד הצרפתי.
איך שומרים על הדיסקרטיות? אין קל
מזה, אם ישנו צנזור. כל פילגש, המעד־גיינת
לשמור בסוד את יחסיה עם הגברים,
היתד, שמחה אילו עמדה לרשותה צנזורה.
כך נוצר מצב בו הפכה הצנזורה לזרוע
מדינית מובהקת, לגורם חשוב ביחסי־החוץ
של המדינה. מדינה מסויימת נותנת
סיוע לישראל? הם מלהזכיר. קיים שיתוף
פעולה בשטח מסויים עם גורם מסויים?
סוד כמוס.
למרבה צערה, אין ממשלת ישראל יכולה
להטיל צנזורה על עתוני העולם. כך קורה
כי ידיעות, שהן חיוניות להתמצאות האזרח
הישראלי, מתפרסמות בכותרות שמנות
ברחבי העולם, ואינן מתפרסמות בישראל.
יכול עתון צרפתי, או גרמני,
או אמריקאי, בעל תפוצה של הרבה מיליי־נים,
להקדיש עשרה עמודים לעניין מסויים
הנוגע לישראל — ואין עתון ישראלי
יכול להזכירו כלל. אפילו לא מתוך הסתייגות.
אפילו לא תוך ציון המקור, בתוספת
הכחשת אמיתותו.

הגישה, המתבטאת בקו זה, היא ילד־-
תית. לעיתים נידמה כי הוראות הממשלה
בשטח זה נקבעות על־ידי מם־־כפים (שלא
לומר: סגני־טוראים בלתי״מוסמכים) .שהרי
לגמאל עבד־אל־נאצר באמת לא איכפת אם
ידיעה מסויימת, המתפרסמת בתריסר עתו־נים
חשובים ביותר בעולם, זוכה לאיזכור
(היכול להיחשב, חס וחלילה, ל״אישור״ן
בהצופוו. שום מדינה רצינית בעולם אינה
נוהגת כך. זהו פאטנט ישראלי מובהק.
אין זו, פגיעה רק. בזכו־ח, האזרח, גבהו־בתי
לדעת -את הידיעות ׳ הדרישות לגיביש
דיעותיו. אין זו רק הפיכת חופש־העתונות
ללעג.
זהו קודם כל אידיאוטיזם, פשוטו כמשמעו.

לאחרונה
חלה ירידה נוספת. אחרי שהצנזורה
הפכה זה מכבר זרוע של מדיניות־החוץ,
היא הפכה עתה גם זרוע במדיניות־הפנים.
הדבר
התפתח, כמובן, עוד בימי הב;־
גוריוניזם. כל אזרח זוכר את הכתמים
הלבנים, שהעכירו את האווירה הציבורית
בימי פרשת־לבון.
אולם מאז תפס אשכול את מקומו של
בן־גוריון, הוחמר המצב בהרבה. עתה
נעשה בצנזורה שימוש גלוי, ציני וכמעט
חסר־התיימרות, לצורכי תככים מפלגתיים.
לוי אשכול אינו מעוניין, משום מה,
בהזכרת הפרשה לפני ועידת־מפא״י. זה
עניינו. כראש פלג בתוך מפא״י, העסוק
במלחמת־אחים בתוך מפלגתו, יכול הוא
להיות מעוניין בהשתקת נושא בלת״נוד.
אבל כאשר הוא מנצל זרוע ממלכתית,
הנושאת את שם הכטחון, והלובשת מדי
צר,״ל, לשם השגת מטרה מפלגתית־כיתתית
מובהקת, הרי אין לכך כפרה. זוהי הידרדרות
למינהגים הנלוזים ביותר של הבטחו־ניזם
— אותו בטחוניזם שהוא מתיימ-
ללחום בו.
יכול להיות ויכוח על התרת פירטומם
של פרטי עסק־הביש. גם זהו ויכוח אידי־אוטי,
כי הפרטים ידועים בעולם לכל. אך
עוד ־ש בכך שמץ שבשמץ של הגיון. ולו
גם הגיון עקום.
אך כאשר ממשלת אשכול פוסלת פרקים
שאינם נוגעים כלל לעסק־הביש, אך ורק
מפני שהם שייכים לספרו של חגי אשד,
המשרת את בן־גוריון — הרי זו התעללות
פשוטה בחופש־הביטוי. וחופש־הביטוי של
דויד בן־גוריון יקר לנו כמו חופש־הב־טוי
של כל אדם אחר במדינה.

אמרנו זאת פעמים רבות, ונחזור על כך
בפעם נוספת: המצב בשטח זה הוא בלתי־נסבל.

ייתכן כי הצנזור, שהוא פקיד של שר־הבטחון,
יהיה השופט העליון בכל הנוגע
לביקורת על הבום שלו.
לא יתכן כי לזרוע המבצעת של השלטון
תהיה סמכות בלתי־מוגבלת למנוע
גילוי פרטים המטילים צל על עצמה,
או סתם פרטים שאינם נוחים לעסקן זה
או אחר בעת הסתבכות מפלגתית.
בית־המשפט כבר הכריז כי אין לו
סמכות להתערב, וכי הוא עומד חסר־ישע
מול ״שיקול־הדעת״ של הצנזורה, יהיה
אשר יהיה( .בין השאר: בעת בירור
צו־על־תנאי, אותו השיג העולם הזה בשעתי
נגד הצנזור).
מוכרח לקום מוסד ניטראלי כלשהו,
שיהיה בכוחו לרסן את השרירות המוחלטת
שהשתררה בשטח זה, הגובלת עתר,
בהפקרות.
אם הכנסת אינה מוכנה לדאוג לכך,
הרי היא מועלת בתפקידה. אם אינה
מסוגלת לדאוג לכך, הרי שזו סיבה
נופפת להחלפתה באחרת.

מכתבים

מיסוד ם של ה א חי ם גולדשטיין וחב׳ נכ סי ם של ה שקעות די ס קונ ט

אחים

מפלגה הדשה
יש לארגן תנועה חדשה בישראל — תנועת
המאה העשרים — במקום כל המפלגות
האחרות, שהן דוגלות הריאקציה, אי־הטול־רנמיות
והשובניזם היהודי־דתי.
סיסמות התנועה:
איננו רוצים להיות אתה בחרתנו;
ישראל לא תהיה גיטו עולמי של יהודים;
הלאה הסאחר־מאכר הקואליציוני;

הלאה הפרוטקציוניזם, הכלנתריזם וקניית
הבוחרים;
הלאה הבטחוניזם יחד עם הביסחוניסטים;
הלאה הפוליטיקאים הרמאים בשלטון וב־אופוזיציה;
תחי
מדינת ישראל דימוקראטית באמת ואם
לכל אזרחיה, יהודים ולא יהודים;
יחי חופש המצפון;
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 1431

ת ערוכ תהר הי טי ם של ״אמריקנה״ — מודל שנת — 1965
נפ תחה!

מהמבחר העשיר

אל פי ם כבר ביקרו, התפעלו, קנו ונ הני ם
ו ה מגוון של רהיטי ״אמריקנה״.
ב ת ערוכ ת ״אמריקנה״ מוצג מבחר עשיר של ר הי טי ם לסלון,
לחדרי שינה, פינו ת אוכל וכן רהיטי יבוא למשרד.
אכן, יש ויש מה לר או ת בת ערוכ תהרהיטים של

אמר> קנה
רמת-גן, דרן ז׳בוטינסקי .95 שעות הביקור מ״ 8—1ומ״.4—7

אספקה

סדירה

לכל

חלקי

הארץ

ו 111ר 1בו 1דהי 11י ם מנדל 6 5

שורק— אביטל

מכתבים
מעמוד )2
הכפייה הדתית:
עם ולא עדה:
המימשל הצבאי;
היה בן־אדם, ואחר־כך יהודי או

(המשך הלאה אנחנו הלאה קודם
ישראלי.
אני מציע לארגן את התנועה לפני הבחירות.
חברות לכולם: ערבים, דרוזים, יהודים,
פולנים ובו׳.

ש. ג .טוכרניצקי,
מחנו ת ריכוז

של צעיר בודד כרזה נגד נישול ערבים מאדמותיהם
ליד כרמיאל, והפילו אותה לבריכת
המים שברחבת הקריה.
ראוי לתת את הדעת על סטודנטים כאלה
ושכמותם. אינני רואה כיצד תתאפשר בעתיד
התקרבות בין עברים וערבים, אם
אלה יהיו מנהיגי המדינה.

יונתן אכיכ,

ירושליס

מות הארי

חולו!

תהיה דעתנו על אורי דייוויס כאשר תהיה,
ברור שאין הוא פועל על־מנת לפגוע ב־בטחון
המדינה.
יתכן שעבר על החוק מבחינה פורמלית,
אך אין מקום לספק שהמדינה נאחזה בכך
על־מנת לבצע מאסר פוליטי מובהק.
אילו היו רבים מבני הנוער פוקחים את
עיניהם לראות את חוסר ההגינות והיושר
במעשי השלטונות, היינו זוכים לראות במדינתנו
מחנות־ריכוז.
במצב הקיים יספיקו כנראה רק בתי־הכלא
הרגילים לטיפול בבעלי הסטיות הפוליטיות.

ד ,,תל־אביב
הייתי עד ראייה להתנהגות בזוייד. של
סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
בפעולה כמעס־צבאית הם נטלו מידיו

שלושה שהיו, ואינם עוד, אהבתי באנושות
של ימינו: קנדי, כרושצ׳וב וצ׳רצ׳יל.
עם הסתלקותם נשארנו חסרי מנהיג, אדם
שיעור־קומה, בעל בעולם כולו. עמדתי
מיספר שעות ליד
ביתו של צ׳רצ׳יל המנוח,
ועקבתי אחר
תוכניות הטלביזיה
באמריקה לאחר־מכן.
ברצוני להודות לעורך
על מאמרו
צירצ׳יל (העולם ה

,)1428,שהגיע
אלי להונולולו. אילו
הייתי מסוגל לכתוב
מאמר כזה, הייתי
גם חותם עליו.

דויד ארנפלד,

הונולולו, הוואי

בין דבר שטות אחד למישנהו — על
הפליטים הערביים שחובה להחזירם, על ה״
אפלייה העדתית הקיימת כביכול בארץ, ועל
הפעולה השמית — כותב אורי אבנרי מאמר
מצויץ, כמו זה על צ׳רצ׳יל. היה זד, מאמר
שקול, שהעריך את האדם בצורה אובייקטיבית.

העתונים האחרים, שמילאו את עמודיהם
בדברי־שבח, שכחו שצ׳רצ׳יל לא היה
טלית שכולה תכלת. שכחו את הפאסיביות
שלו ביחס להצלת יהודים בזמן מלחמת־העו־לם
השניה. שכחו שמילה אחת שלו דיה
היתד, כדי לפוצץ את הכיבשנים ואת דרכי-
התחבורה למחנות־הריכוז וההשמדה. שכחו
את מדיניותו ביחס לסגירת שערי הארץ
בפני פליטי השואה. שכחו את הלחץ שהפעיל
על מצריים בכדי שתוציא להורג
את לוחמי לת״י אליהו חכים ואליהו בית־צורי.

דרי • כאל, רמת־יצזזק

כנדת ה מערכת
נשואי־תערובת בין יהודים וערבים זה
נושא כאוב, וכמעט אין שבוע שאתם לא
מקדישים לו כתבה שלמה.
לדעתי אין מקום בחברתנו לנשואי־תערו־בת
כאלה. אשנה דעה זו רק אם אחת
מבנית האנשים הבלתי־גזעניים, כמו חברי

מערכת העולם הזה, תינשא לערבי.

אנוני־מי ץ

אריה שחר,

רצוף בזה טופס בקשת־קבלה לחברות
בהסתדרות הכללית של העובדים העבריים
בארץ־ישראל.
הטופס חולק השבוע ביחידתי על־ידי ה־רב־סמל.
אני חושב שזו תעמולה מפלגתית
האסורה בצבא.
מטעמים מובנים מחקתי את מיספרו הסידורי
של הטופס המצורף, ואיני מוסר
את כתובתי.

חייל ש איכפת לו טוהר הצבא,
צר,״ל

דברתי חמו שכעיב
פסק־דינו של השופט, בדיון על המעשה
המגונה באוטובוס (העולם הזה ) 1429 היה
זהה לפסק־הדין האישי שלי. למרות זאת
אינני חסיד של שיטת המושבעים, הניתנים
להשפעה של דעות קדומות ודימגוגיה משפטית.
ביחס
לפרטים העובדתיים המצויים בתיק,
רצוני להעיר: הסרט תום ג׳ונס לא הוצג
מעולם בקילנוע נונה בגבעתיים. ייעומת זאת
הוא הוצג בהדר, על גבול גבעתיים־רמת־גן,
מהלך עשר דקות מרמה. ברור, איפה, שהעדה
הראשית שיקרה.
פירסום התיק המישסטי הוא רעיון גדול.

נ 1ד 1ע י עו
דבדקול. ה.וא אובלי?
לטל ביזי ה

לכל מקל טי ה טל ביזי ה של גרץ ר מ קול 1ז — 1מ בעל מיבנה אוב אלי
(בצורת אלי פסה) .ה מיבנ ה ה או ב אלי — בניגוד ל מיבנה העגול — יוצר
קי מ רוני םוקש תו ת בעלי גדלים וצורות שונים. בל אחדמהקמ רוני ם
והקש תו תברמ קול מ ת אי ם לצליל מ סוי ם ב סו לםה טוני ם, או תו הו א
מעביר ב דיי קנו ת ונ א מנו ת.
ה מיבנה ה מיו ח ד של הרמ קו ל מאפשר, על-כן, לשמוע במקל טי גרץ א ת
כל גווני אוצר הצלילים ה מקו רי, מן הבס הנ מוך ביותר ועד לג בו הי ם
שבטונים, ב דיי קנו ת ונ א מנו ת מו שלמת.
בצילום: הדגס החדיש ביותר של מקלטי גרץ — מרקגרף —

*בס־ טלביזיה
הפצה ו שרותים: רנביט, תל־אביב. בךי הו ד ה ,26 טלפיו 59407

פתח־תקווה

אני מציע לפרסם עוד תיקים מעניינים, בכדי
לבדוק את כושר־השפיטה של הקוראים.

ירמיהו גרינשפן,

גבעתיים

הכתבה מעשה מגונה באוטובוס אינה ראויה
להופיע בשבועון המתיימר להיות רציני.
יש בכתבה כזו משום הונאת הקורא,
המצפה למאמרים רציניים, והמקבל ספרות
זולה כתמורה לכספו.
רהי סילמן, נתניה

עצת ידידים
תמהני על יעקב אלדר, הסבור שיש לתבוע
לדין את ידידיו של צבי רוזנבלט על
שיעצו לו להגיש תביעה לטיהור שמו מאשמת
רצח חיים ארלוזורוב (העולם הזה
.)1427
האם כך היה נוהג אלדר אילו סיפרו
לו ידידיו כי הוא נאשם ברצח?
לאה כסטריצקי, ניו־יורק,
ארצות־הברית

ידיד האדם

מסתבר ששונאי חתולים — כמו שונאי
בני־אדם — אינם חסרים בעולמנו (העולם
הזה .)1427

לי על

נישמותיהם

הטועות. הם

לפיו מוכרים כרטיסים במחיר מוזל לחיילי
צה״ל.
ליד הקופה תלוייה כרזה שבה כתוב:
״כל כרטיסי־החייל נמכרו.״ מנסיוני, ומנסיון
רבים מחברי, למדתי שכרזה זו תלוייה שם
דרך־קבע, וכבר עבר זמן רב מאז נמכרו
כרטיסי חייל בקופת הקולנוע, אם בכלל.
יעקב גרוסמן, בני-ברק

ואלוהים ברא את היהודיה
בשמי ובשם חברי, אני מבקש מכם להפסיק
את הפירסום על צעירים ערביים וצעירות
יהודיות.
אני מרגיש דברים
שאתם לעולם לא
תרגישו. אני עובד
בעיר, גר בעיר ואוכל
בעיר. אני יודע
טוב למה מתכוז־נים
האנשים שמצביעים
עלי ושואלים:
״זה גם מהחברה?״
ולצעירים הנקשרים
לצעירות: עזבו
את זה! למה לכם
מרג׳נה
בעיות? הדג לא יכול
להיות ציפור, והציפור
לא יכול להיות דג. כך ברא אותם
אלוהים.

שיקתמרג׳נה,
קיצוב מיני

מחמיצים אושר רב, אותו יכלו להפיק
בשפע מידידות עם חתולים.
אתם יכולים להיווכח בכך באמצעות הצילום׳
בו אנו נראים מאוהבים ומאושרים

עד אידקץ.

חוה גולדגרט,
המוהל המועל

תל-אביב

עוול נוראי נעשה לאליק איידוקובסקי
(העולם הזה .)1427

למרות שהוא נימול, נירשם אליק כנוצרי
בתעודת־הזהות. זוהי הונאה: לקחת חלק
מגופו של אדם, ולא לתת לו את המגיע
בתמורה.
אני מייעץ לו לתבוע את המוהלים והרבנים
לדין, ויהי אלוהים בעזרו.
דויד סגל, קופנהאנן

החיילים נמכרו
קולנוע רמת־גן ברמת־גן מצא שיטה מעניינת
כיצד לעקוף את הנוהג המקובל בארץ,

כ רי כו ת

העול דוה
קוראים המכקשים למסור
לכריכה את גליונות השנים
1963ו*( 1964 וכן כל שנה
אחרת) ,יכולים לעשות זאת
תוף שבוע, כאחת משתי
הדרכים :
• להביאם למשרד המערכת,
רחוב גליקסון 8תל־אביב,
כימי א /ב׳ ו-ג׳
בשבוע בין השעות 10ו־12
לפני־הצהריים, או בימים ד׳
דה׳ כשבוע בין השעות 4
ו־ 6אחרי־הצהריים.
• לשלחם בדואר לת״ד
,136 תל־אביב.
את מחיר הכריכה 6 -
ל״י לכל שנה -יש לשלם
מראש.
המערכת מוכנה להשלים
גליונות חסרים, במחיר 90
אגורה לגליון.

העולם הזה 1431

נערוזוו־ 3׳
הננו ל הודי ע כי הוזד שמו; ל מ חזו ר א׳ של
בי תהספרלע תונ או ת ( 5 2 .<>5ו| נ ס תיי מ ה.

אום אל־פאחם

אני תומך בדרישתו המתקדמת של הקורא
שמעון נמרי (העולם הזה ) 1430 בדבר ביטול
האיסור על האהבה המסחרית, אך אינני
מאמין שחלום זה יתגשם בארץ־הקודש.
אולי ניזכר, לכך בעולם הבא. בינתיים
נמשיך לרעוב לנשות העולם הזה.

החלהההרשמהלמ חזו ר ב׳
שיי פתחב־ 965ו 4 .4זיי משד
ששהחד שי ם.

תינתן סובסידיה למין! תהיה הזנות חופשית
וחוקית!
אם אין עדיין אפשרות לבצע שינוי כה
מהפכני ולהפוך את הזנות לחופשית וחוקית,
אז לפחות שינהיגו קיצוב: כל אזרח,
מעל גיל מסויים, יקבל תלושים שיאפשרו
לו להפיק הנאה במוסד ממשלתי, היגייני
ונתון להשגחה רפואית.

מתקבלים בעלי השכלה תיכונית בלבד

גבריאל ששבש,

חווה גולדגרט וידידה
בית הספר
דעתונאות

עובדיה ק,.

נערות אחרות

יפו

חיפה

אינני מעורה מספיק בעולמן של נערות־הזוהר
שלנו כדי לדעת מי היא אותה דפנה
נוי, שרבה או לא
רבה עם אמה, והעוסקת
היום בנאומים
כדי לאסוף כסף
למען ישראל (העולם
הזה

.)1429

מוזרה רק העובדה
שהיא, כמו רבים
אחרים, רואה
בזה עיסוק של כבוד.
אמה אף מוצאת
לנכון להתגאות
בכך. יורדן נגררתי פעם ל־אסיפת־שנור
מסוג
זה שנערכה לקהל יוצאי ליטה וגליציה. כמה
עסקנים מדושני־עונג וחנוטים בחליפות, שפכי
בפני הקהל דמעות־תנין על הרעב השורר׳
כביכול, בישראל. בפרפראות העלו
לבמה נערת־זוהר ישראלית. קשה היה לקשר
את מראה החיצוני עם הרעב ששרר בישראל.
יצאתי
משום בוש ונכלם על שיש לי
קשר איזשהו עם נאספי אותו אולם.
אינני דן לכף חובה את דפנה נוי ובנות
סוגה. לאחר הכל הן יצירות התקופה
בה אנו חיים. קשה רק להאמין שארץ עלובה
זו שלנו יצרה פעם נערות מסוג אחר:
חברות המחתרות הלוחמות — פלמ״ח, אצ״ל
ולח״י. נערות שפסגת חלומותיהן היתד,
להקים ישוב־ספר.

דנים יורדן,

חיפה

רק איש יחסי־ציבור מוכשר ביותר היה
מסוגל לנסח את מכתבה של דפנה נוי.
זה מכתב שהתמימות והטוהר ממש נוטפים
ממנו!

רגינה בדיבר,
טעות לעולם צודקת

תל-אביב

אם לשבעה ילדים התחזה כסוכנת ש״ב
(כותרת בידיעות אחרונות)

רפי כהן,

תל־אביב

תערוכה של ציירים ופסלים צעירים מגיל
,20 שנולדו אחרי ( 1931 מודעה במעריב).

גיל בלקינד,

פרטים מלאים, הרשמה ותכנית הלימודים
בבית בני ברית, רח׳ קפלן חדר מם׳ ,5יום יום
בין השעות 14.00-16.00 אחה״צ, טלפון .222830

חיפה

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

״אולפן גרג״ -בית ספר בלעדי לקצרנות

בהנהלת מר חיי םכר ־ קמא

פותח

החודש

)1קורם ערב של חודש אחד בלבד ( 2א בשבוע, כל פעם שעתיים)
)2קורס בוקר של שבועיים בלבד ( x 4בשבוע, כל פעם שעתיים)

כ חו פשת ־ הפסה

כמיוחדלתל מי די םולס טו ד נ טי ם

קורם של שבוע אחד בלבד (כל יום שעתיים) ל־

קצרנות עברית*אנגליח
ההצלחה

מובטחת 1לשם הבטחת מקום — הירשמו מיד :

ת ״ א: רח׳ גורדון ( 5טל .)236209 .חיפה * (רק קורם ערב) בי״ם ״במעלה״.

מג ר שי ם באשדוד בהזדמנות

וק יסר יה
ובתשלומים

כ״כ מגרשים באזורי פ תו חמתקד מי ם

כרמיאל

-כרמיה

-ובו׳

החל מ— 400ל״י הדונם

סוכנות רקדקעוח ״ צור
רחובפינסקר 2חדר 110
ת״א ע״י מוגרבי טלפון .59069 ,58656

בשלם
זיאט־נאם
אחות קטנה היתה דה
מנהיגי כל העולם מטיילים. קוראי ה־עתונים
התרגלו לביקורים אלה, עד בדי
כך ששוב אינם שמים להם לב. אזרחי
ישראל, ששריד,ם מטיילים ללא הרף וללא
מטרה, אדישים לידיעות אלד, במיוחד.
אולם ביקורו של אלכסיי קוסיגין, ראש
ממשלת ברית־ד,מועצות, בהאנוי, כירת
ויאט־נאם הצפונית, אינו טיול רגיל. עוד
לפני שיצא לפועל, עורר אימות של התרגשות
במשרדי־החוץ בעולם כולו.
כי עד כה היה ברור כי האנוי היא
האחות הקטנה של פקין. נסיונו של הדוד
ממוסקבה לנהל עימר, פלירט — מוכרח
להיראות בעיני סין כנטיון לבעילת קטינה.
ולא סתם קטינה, אלא בת־התפנוקים
של המשפחה.
מי יבוא? עד כה לא ניסתה ברית־המועצות
לקשור קשרים הדוקים עם ויאט־נאם
הצפונית.
סיבה אחת: חוסר־הרצון להרגיז את כין
יתר על המידה.
סיבה שניה: חוסר־הרצון להרגיז את
ארצות־הברית יתר על המידה. כי האנוי

א/לזהי׳לו

סקנדינביה ...החולצה החדי שה
באפנה החרפית ־ ספורטיבית
של ניבה, עשויה מא/לן ר
חו לצתסקנדינביה נו ח ה,
ח מי מ ה ללא משקל, דכה
ונעימה למגע, מ תכ בסת בקלות
קוסיגין בעת ביקור, במילת קטינה

נא\שז 15ץ £1-0יילא גיהי׳י
•46 באוו-פום1מאים ״*•ד

חולצות סקנדינביה של ״ניבה״ כבר מיוצאות בהצלחה למספר ארצות ברחבי תבל.
קורסים לפנה׳־צ, אחה־־צ וכערב

ה. דניאל
היועץ לעניני צילום

בכתות קטנות למבוגרים
אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית, רוסית,
ערבית, ספרדית, איטלקית, פורטוגזית

מצלמותו סר טי ם
ב מחירים מפ תי עי ם

קורסים מיוחדים לתלמידי בתי־ספר תיכוניים ויסודיים

תל־אכיב

חיסח

נחלת־בנימין ,2טל 56347 .

החלוץ ,27 מל 69265 .

׳ 1תד |י 1חר אנשים עוברים בדיזנגוף
י 1ת1־ 1׳1ת1־ אנשים קונים

רהיטי

7זקנד>נב>ה
תל־אביב, רחוב דיזנגיף ,146 טל 231602 .

תל-אביב, בן־יהודה
פינת ארלוזורוב
ציוד

בהשאלה

ו 4ו

אינה רק בת־חסותה של סין — היא גם יריבה
מושבעת של אמריקה. האלופים, הנשק
והחיילים של האנוי מתמודדים בשז־ות־הקרב
של ויאט־נאם הדרומית עם האלופים, הנשק
והחיילים של וושינגטון.
שיקול זה מאבד עתה את חשיבותו. כי
לכל בר־דעת ברור שארצות־הברית הפסיד־.
את המישחק בדרום ויאט־נאם, וכי נסיגתה
מארץ זו אינה אלא שאלה של זמן. וושינגטון
שוב אינה מחפשת נצחון. היא מחפשת
תנאים שיאפשרו לד, להסתלק בכבוד.
פירוש הדבר: השתלטות מישטרו הקומוניסטי
של הו צ׳י־מין על כל ויאט־נאם,
אולי אחרי תקופת־ביניים ״ניטראליסטית״.
מי יבוא במקומם של האמריקאים?
ענק קרום מאד. עד כה היה ברור
כי במקום הדוד סאם יבוא הדוד מאו. בי
הענק הסיני קרוב מאד, ואיש אינו יכול
לשלול ממנו את ההגמוניה על דרום־מזי־ח
אסיה.
אבל הו צ׳י־מין עצמו אינו מתלהב מכך.
אמנם הצטרף, בלית ברירה, לפלג הסיני
של המחנה הקומוניסטי, אך אין הוא מאושר
ממצב זה. הענק הסיני קרוב מדי,
חזק מדי.
במשך מאות בשנים לחמו בני ויאט־נאם
למען עצמאותה, נגד ההגמוניה של סין.
בואו של הקומוניזם לא שינה מצב זה.
הוא רק שינה את הכללים ואת הביטויים.
גשימעללראש. כל זה ברור למדינאי
ברית־המועצות, ועל כן החליטו
כי השעה כשרה ליוזמה חדשה. המטרה:
ליצור ברית האנוי־מוסקבה, שתעזור להאנוי
לשמור על מידה רבה יותר של עצמאות.
הסינים עצמם המציאו מונח קולע לקשרים
מסוג זה. הם קוראים לד,ם ״ברית־גשר״
.משמע: גשר המחבר שתי מדינות
רחוקות, מעל לראשו של שכן קרוב.
כזאת היא ברית טיראנה־פקין. אלבאניה
י (המשך בטסה־ )8
העולם הזה 1431

סגן שד הבטחון מסנד על עצמו בדאיון בלעדי מיוחד שנתו לשלום נהו ברישכתו
״אך ככל שניסו לשכנע אותנו, גברו טענותיו ,,מתוך
עקשנות לשמה.״
ד״ר להמן השתייך לקבוצת מגנס, חוג שבראשו עמד
ד״ר יהודה מגנס המנוח, ממיסדי האוניברסיטה העברית.
הוא האמין בכל לבו בידידות יהודית־ערבית. פרס זוכר
שאפילו התקפות הערבים לא עירערו את אמונתו של ד״ר
להמן. קל להבין את התנגשות ההשקפות והאופי בשלב
מוקדם זה, בין האדם המבוגר, חניך ההומניזם הליברלי
האירופי, והנער שמעון שגדל במציאות הישראלית.

״צעיר פעי? ותוקפני״

שמעון נדם כחניך ()1938

ך * כן * ש מן היה חבר־המורים חדור בהכרת ערכו של
^ כ ל אדם באשר הוא אדם, וההוראה בוססה על אידיאליזם
וחלוציות.כפר עלית־הנוער נוהל על־ידי החניכים.
היתר, להם תזמורת, עתון ומוסדות נבחרים. הנערים למדו
חצי יום, ובחצי השני עיבדו את האדמה. בפעם הראשונה
בחייו עבד שמעון עבודה גופנית בשדות. אף כי היה ילד
עירוני, חיוזר ומפונק, חלומו היה לצאת לקציר, למרות
שכל גופו כאב בסיום יום־העבודה. הוא לא היה טיפוס
למדן, וספרי הכימיה נשכחו נובח כוח־המשיכה של עצי
התאנה ומרחבי השדות.
שמעון וקבוצתו הקימו גרעין קיבוצי, ובהתלהבות רבה
הכינו עצמם לחיים שיתופיים. איש־המציאות מעלה זכרונות:
״היינו אוטופיים, שאפנו לא רק לשותפות חומרית, אלא
הכללנו גם את אופיינו האישי.״ ברצינות איומה דנו
באסיפות־הגרעין בהתנהגותו של כל חבר.
האידיאליזם והאחוזה של אותם הימים נשארו בלב חברי
הקבוצה זמן רב לאחר שנגוז תום הנעורים. פרס מאמין
שאין חברה המחשלת ומרחיבה אופקים ככפר עלית הנוער
בן־שמן.
הוא מכריז שהיה צעיר רציני שמעל לכל התעניין בקיבוץ
ובערכיו ובהגנה. אך הוסיף, כנראה משום שלא פסקתי
לחקור, כי היה גם קל־דעת. הוא הודה שמנעו ממנו
תעודת־סיום מכיודן שנעדר משיעורים. נתנו לו אפשרות
לגשת לבחינה מיוחדת, אך נכשל. בתאריך מאוחר יותר
קיבל תעודה — לפי דבריו :״יתכן שהיו לכך סיבות
אחרות.״
כצעיר פעיל ותוקפני הצליח לארגן את חניכי בן־שמן

בפיתוח תעשית־הנשק והרכש הישראלי, בעיקר אחרי עיסקת
הנשק המצרית־סובייטית; ובהידוק הקואופרציה הישראלית־צרפתית,
בעיקר לפני מיבצע סיני. ביקורו האחרון בצרפת,
שעה שחזר עם אשכול מביקורו בארצות־הברית, היה ביקורו
ה־ 57 בארץ זו.
פרס אינו רואה כלל פגיעה בהאשמה שהוא ודיין עבדו
וגדלו תחת חסות כנפיו של בן־גוריון.
יש לו תשובות מוכנות לשאלה מדוע חלוקות עליו
הדעות. הוא נשען אחורה בכסאו, ומודה שיש באישיותו
חסרונות כבדים .״אולם,״ הוא מוסיף בחיוך ,״שאל את
מבקרי, הם בקיאים בהם יותר ממני.״ נוסף לכך, חידושים
מהפכניים רבים שלו גרמו להתנגדות בציבור. הוא טוען
באירוניה, שלו היה נכשל יתכן והיו לו ידידים רבים יותר.
הוא שייך ל״צעירים״ במפא״י, כי לדעתו המנהיגות
הותיקה של המפלגה, מלבד בן־גוריון, לא היתד, מוכנה
לראות בהם שותפים, אלא מקבלי פקודות.
חלק מן העתונות תיאר בצורה מסולפת את יחסיו עם
בן־גוריון. האמת היא :״עבדנו כצוות מושלם, תוך אמון
והערכה הדדית בלתי־מוגבלים.״ כמו־כן בצמרות המפלגות
האחרות רגזו שתפקיד מרכזי במערכת ד,בטחון ניתן לאדם
כה צעיר.
״אני אקסטרוברט,״ הוא מודה ,״כמו ידידי דיין.״ (ואמנם
״פרס ודיין״ הוא צירוף שמות מקובל בישראל) ״ובזמנו
אמרתי דברים שעוררו התנגדות.״

״מעמיר; ,חזק והומני״

** אשר עלה אשכול לראשות הממשלה, היו אנשים
^ שהכריזו שפרם נגמר. הוא מחייך באומרו שההספדים
באו קודם זמנם.
הערצתו לבן־גוריון לא פחתה, אחרי 12 שנים במחיצתו.
לד,יפי, הערכתו גוברת מיום ליום. הוא מצהיר בהתלהבות:
״בן־גוריון הוא מעמיק, חזק והומני יותר ממה שאנשים
מתארים. הוא קם בבוקר במצב־רוח מצוין, ולמרות הבעיות
הנערמות עליו נשאר יציב ברוחו כל היום. למעשה, ככל
שהמשברים קשים גדל כוחו.״ פרס נח רגע, ואמר בכוזנה
רבה :״המזל הגדול ביותר בחיי היה ששרתתי במחיצתו.״
לסגן השר יום־עבודה גדוש: ב־ 7.30 הוא בא למשרדו,

מעדת הטעו למשרד הבטח!

**ז מעץ פרס אינו מכחיש שבישראל חלוקות עליו
\[ /הדעות. סגן שר ד,בטחון, שהיה חניך עלית הנוער,
הקסימני בכנותו, בשיחתנו במשרדו בתל־אביב, משם הוא
מנהל את מערכת הבטחון החיונית לישראל.
בחדר, המקושט בתמונות קיר וצמחים ופונה לתוך גן
סגור מטופח, שרתה אוירה של שלוה וניתוק מן ההמולה
של חיי העיר מבחוץ. בדיבור רהוט עזב סרס את עולם
הספקת הנשק והיחסים הבינלאומיים, וחזר לתקופה שכינה
״השנים המעצבות של חיי״ — השנים שבילה בכפר בן־שמן
של עלית הנוער.
״אין ספק,״ אמר פרס כשהוא נשען בנוחיות מאחורי
שולחנו הגדול העשוי עץ אלון ,״היו אלה שנים גורליות.״
ילד-תל־אביבי בן 15 בא למשק. חמש שנים לפני־כן עלה
לארץ עם הוריו מהעיירה וולוז׳ין שברוסיה הלבנה. הוא
הסתגל בקלות מכיוון שכל המשפחה דיברה עיברית וחיתה
במסורת יהודית וציונית מעמיקה.
בבן־שמן למד לראשונה את טעם ״המציאות הישראלית״.
בן־שמן היתד, מוקפת כפרים ערביים, ואף כי היחסים
האישיים עם השכנים היו ידידותיים, היחס הרשמי של
הערבים היה עוין. זה היה ״מזרח תיכון אופיני״ — יום
אחד סועדים בידידות, ולמחרת מחליפים יריות. באי קטן
זה של ילדים שררה רוח של חינוך מתקדם וחלוציות; בחוץ
ניגוד מוחלט — יריות בחשכה ומארבים .״בפעם הראשונה
בחיי נפגשתי בבעיות ממשיות של הגנה,״ אמר פרס.
הוא גם למד מה פירושו של שלטון זר בארץ. הוא
זוכר בבהירות חיפוש אחרי נשק בלתי־לגלי של ההגנה
בבן־שמן. הוא עדיין רואה את עצמו יושב על הרצפה
שמתחתיה היה הסליק, בשעה שחיילים בריטיים סרקו את
בן־שמן.
ככל שסגן השר המשיך לדבר, הוברר שבהיותו צעיר
התעניין הרבה יותר בנעשה סביבו מאשר בלימודים. בבן-
שמן היו בעיקר ילדים של עולים חדשים. היא נוסדה כאשר
ד״ר לד,מן, מנהלה הנודע, הביא קבוצת יתומים מליטה.
בכפר היו שלוש קבוצות של חניכי עלית הנוער, וקבוצה
רביעית מורכבת, מישראלים וילדי עולים. מכיודן שהיה
חמש שנים בארץ, נחשב שמעון לותיק, ועזר לתת לקבוצה
הרביעית צביון ישראלי.
האוירה בכן־שמן היתד, מיוחדת, כי ד״ר להמן היה אדם
מיוחד במינו. גישתו המתקדמת לחינוך מצאה מאוד חן
בעיני שמעון וחבריו .״ניצלנו זאת בהנאה,״ חייך סגן השר.
החניכים הוציאו לאור עתון, אשר שמעון היה עורכו. כבר
אז עמד במרכז מחלוקת, כאשר פירסם מאמר השולל את
לימוד התנ״ך.
ד״ר להמן אציל־הנפש נדהם. הוא הזמין את חברו,
הפילוסוף הנודע מרטין בובר, להרצות בפני המתמרדים.

העולם הזה 1431

שדו כהן
בנוער העובד, בניגוד לחוקת המוסד. הוא נבחר למפקד
עמדה .״אך אל תתרשם מזה,״ הוא חייך, כי בעמדה
המוקפת שקי־חול היו רק שלושה אנשים. הסכנה העיקרית
היתד״ שסמוך לעמדה גרו הורי הנערה שברבות הימים
הפכה רעייתו. הוריה היו מורים בבן־שמן. אך בת השכנים
התחברה איתו רק בתקופה מאוחרת יותר.

עוזב ב־ 7בערב. לעתים קרובות נמשכות הישיבות עד
שעות הלילה המאוחרות.
והעתיד? טעות בידי החושבים שהוא מחפש לעצמו תו־ארים.
הוא יותר מעוניין בביצוע דברים מאשר בתואר.
לדבריו :״תוארי אף פעם לא מנע ממני לבצע דברים
שלדעתי היו חיוניים.״
בנימה הרת־משמעות זו נפרדנו, והדלת האטימה־לקולות
של המשרד נפתחה למבקר הבא בסדר־היום, ולבעיותיו
שחשיבותן אין־יודע.
(מאמר זד, פורסם בעתון הדסה מגאזין. המראיין אינו
ראש מערכת העולם הזה, כי אם שלום כהן, כתב ג׳רוסלם
פוסט).

״האינטלקטואל שבמשפחה״
*וני ה, שהיא עתה עקרת־בית חרוצה, היתד, גם היא
חברה בגרעין. בפרוץ המלחמה העולמית התגייסה ל־אי־טי־אם,
חיל־הנשים הבריטי, ושירתה במצרים. אחרי־כן
הצטרפה לקיבוץ אלומות, שגם שמעון היה חבר בו. הם
נישאו ב־ 1945 בבן־שמן. כמו קיבוצניקים רבים אחרים
בשרות ממשלתי, פרם הינו עדיין חבר בקיבוץ אלומות.
למשפחת פרם שלושה ילדים. הבכירה, צביר״ בת ,18
החלד, שרותה הצבאי במסגרת הנח״ל. יהונתן, בן ,12
לומד בבי״ס עממי בתל־אביב, והוא מתעניין ב״סוסים
וצפורים״ .הצעיר, נחמיה, בן ,6בגן־ילדים וחולם על ביתד,ספר
.״כנראה שהוא האינטלקטואל שבמשפחה,״ התבדח
פרם.
אשר לעבודתו במשרד הבטחון, יש לפרס מבקרים משני
סוגים — אלה הסבורים שלולא בן־גוריון לא היה מצליח
לעלות; ואלה הסבורים שיש לו השפעה חזקה מדי על בן־
גוריון במדיניות ההגנה, ובבחירת המדינות המשמשות
כידידות וספקות נשק לישראל — בעיקר צרפת.

״חסרונות כבדים באישיותו״
ך* תחילת הקריירה הבטחונית שלו, כשפרס היה רק
^ בן ,26 הוא עזר להקים את חיל־הים הישראלי, אחר־כך
עמד בראש משלחת־קניות צבאית בארה״ב, ובאותו זמן
למד במכללה למחקר חברתי בהחזרה בשובו, ב־,1952
כאשר נתמנה כמנהל־כללי של משרד הבטחון, זוהה כאיש
בן־גוריון, שהיה אז ראש־הממשלה ושר־ד,בטחון.
פרם נחשב כאחד הטכנוקרטים הבולטים בארץ; הוא
אדמיניסטרטור המעדיף ״ביצוע״ על תיאוריה. הוא בעד
קידום המחקר השימושי והטכנולוגיה, אותם ניצל היטב
במערכת הביטחון. אין עוררים שהיה לו תפקיד מרכזי

בשלם
(המשך מעמוד )6

הקטנה פחדה מפני יוגוסלביה הגדולה,
ולאחר מכן מפני ברית־המועצות האדירה.
על כן התקשרה עם סין הרחוקה, שאינה
יכולה לסכן את עצמאותה, אך היכולה
להמעיט את הלחץ הסובייטי עליה.
גם ברית ירושלים־טהראן וברית ירושלים׳
אדיס־אבבה דומות לגשרים כאלה, מעל
לראשי העולם הערבי.
יורש נוח יותר. קוסיגין בא להאניי
בראש משלחת בדרג גבוה ביותר, כרי
לבנות גשר כזה. הוא כבר הבטיח להאנוי
עזרה מול סכנת ההתקפה האמריקאית, ששוב
אינה אקטואלית.
לפני שנה היתד, יוזמה זו מעוררת גל
של זעם באמריקה. כיום פוטרים אותה
האמריקאים במשיכת־בתף. בלבם כבר השלימו
עם נטישת אסיה הדרומית. קרוב לוודאי
שהם יעדיפו, כיורשים, את הסובייטים על
,פני הסינים.
אולם הסינים יהיו פחות סובלניים. התוצאה
הבטוחה: החרפה נוספת של המאבק
בין שני הענקים האדומים.
גרמניה פאניקה מול פאנקוב
בעוד שאלכסיי קוסיגין מסייר ונואם ב־האנוי
(ראה לעיל) ,לומד ואלטר אולבריכט
כמה מילים ערביות, לקראת ביקורו ב־קאהיר.
גם זהו ביקור בעל חשיבות ממדרגה
ראשונה.
מובן מאליו כי הישראלים מפנים אד.
עיקר תשומת לבם להשפעת הביקור על
מאזן ירושלים־קאהיר ועל יחסי ירושלים־
בון. אך גם בלי צדדים אלה, זהו ביקור
בעל חשיבות היסטורית.
כי זוהי הפעם הראשונה שראש ממשלת
גרמניה המזרחית מבקר במדינה זרה, שאייה
קומוניסטית. ולא במדינה סתם, אלא במדינה
התופסת עמדת־מפתח בעולמם של
הבלתי־מזדהים.
בדרכה של ״הקהיליה הדמוקראטית הגרמנית״
זהו תמרור חשוב.
״השטחים השדודים״ .פירושו של
תמרור זה: כשלון של גרמניה המערבית
להחרים את גרמניה המזרחית, להעמיד
פנים כאילו אינה קיימת.
במשך תריסר שנים זכה נסיון זה להצלחה
רבה, בדומה לנסיון הערבים להחרים
את ישראל. בון הטילה חרם על
״ממשלת פאנקוב״* ,איימה לנתק את יחסיה
עם כל מדינה שתכיר בקיומה.
היה טעם מדיני לעמדה זו כל עוד
היתד, תקווה כלשהי לאיחודה הקרוב של
גרמניה. אולם תקווה זו מתה ברגע שגרמניה
המערבית התקרבה לבעלות על נשק
גרעיני. שום ממשלה סובייטית שוב אינה
יכולה להרשות את האיחוד — שפירושו
סיפוח המזרח הקטן־יותר למערב החזק
והעשיר, והאדרת העוצמה המערב־גרמנית.
בון לא ויתר ד,מעולם על תביעתה ״להחזיר
לגרמניה״ את השטחים שאיבדה
בתום מלחמת־העולם השניה. שטחים אלה
שייכים עתה לברית־ד,מועצות, לפולין ול־צ׳כוסלובקיה.
אם תשתלט ממשלת־בון על
גרמניה המזרחית, יהיה השלב הבא נסיונה
להשתלט על שטחים אלה. על כן מאוחדת
כל אירופה המזרחית נגד האיחוד.
טופחג דו ל ה. על כן ברור לחלוטין
כי קיומן של שתי הגרמניות יישאר עובדה
קיימת במשך שנים רבות, ואולי במשך
כמד, דורות. אולם גרמניה המערבית מסרבת
להסיק מכך את המסקנות, להשלים
בהדרגה עם המצב, להקים גשרים בין
שתי הגרמניות.
בעלי־המחשבד, הבלתי־תלויים במערב מנסים
לשנות גישה עקרה זו. אמר לא מכבר
עורך שבועון גרמני לעורך שבועון ישראלי,
בשיחה פרטית :״אנא, הכירו בגרמניה המזרחית!
בכך תעשו לנו טובה גדולה,
כי הדבר יעזור לממשלת בון להשלים עם
המציאות.״
ישראל לא עשתה זאת. אולם קאהיר,
בנטלה את היוזמה הנועזת בידיה, הצעידה
עתה את התהליך צעד גדול קדימה. מכאן
הפאניקה שהשתלטה בשבוע האחרון במשרדי
בוז*
פאנקוב היא שכונה בברלין המזרחית,
בה נמצאים משרדי ממשלת גרמניה המזרחית.
בון משתמשת במושג מגוחך זה
כדי להימנע מן הצורן לקרוא לה ״ממשלת
ברלין״ .הדבר מזכיר את נסיון הערביס
לקרוא לממשלת ישראל בשם ״שלטונות־תל־אביב״.

העולם
הזה 1451

ףךך

ר ! ין

** ריכים לדפוק את הבחור הזה, אחת
ולתמיד. צריכים לכלוא אותו למשך
ימים ושבועות וחודשים. צריכים לשים
אותו בצינוק, שלא יראה אור שמש.
בתקופות טובות יותר היו סוקלים אותו
באבנים. היו משליכים אותו לבור של טיט.
היו מעלים אותו על הצלב. היו שורפים
אותו על המוקד.
אצלנו, בתקופה רכרוכית של מליצות
אנושיות, אפשר רק לכלוא, ורק למשך
שמונה חודשים.

אלוהים ושוחד, בין אחוות־עמים וגירוש
ערבים, בין מיבצר הדמוקראטיה ומימשל
צבאי, בין שיחרור המולדת ושיחרור הכסא.
עד שיבין כי הצדק חשוב מאד, כמובן,
אבל יש דברים חשובים יותר, כגון צרכים
ממלכתיים, ובטחון המדינה, ובטחון המפלגה,
והתקציב של מחלקת ההתיישבות, והרווחים
של ג׳ימי לוי, והקולות של קריית־גת,
והקואליציה של כפר־יאסיף, והאינטרסים
של המנגנון, והמניות של מפעלי
ההסתדרות, והמישרות והמשכורות והנסיעות
לחו׳׳ל.

שישב בין מרגלים ורוצחים, אנסים ו־רועי־זונות.

שיבין בי אמנם חשוב להגיד
את האמת, אבל לא תמיד את בל

אז שישב, ימח שמו.

אוח1

טר הקיים. צעירים שלא איבדו עדיין את
האשליות המסוכנות המציינות את גילם.

מה יהיה אז?
מי יקרא אז את מאמריהם של עתונאים
מכובדים, שמכרו את עצמם בנזיד עדשים?
מי יצביע אז בעד מפלגות, שהוציאו
קושאנים על כל חלקה טובה, ומוכרים אותה
כל יום מחדש?
מי ישלם אז מיסים כדי לקיים מנגנון
מנוון ומושחת, מנשל ומדכא?

זה יהיה נורא.
הבריות יתחילו להקשיב לאנשים המאמינים
בכנות במה שהם אומרים. הם יתחילו
לחפש להם מנהיגים המוכנים להגשים את

שישב מאתיים וארבעים יום. ו־אחר־פך
עוד פעם ועוד פעם.

ף • יהב חו ר הזה הוא מסוכן. הוא מער־
^ ער את אושיות חברת־השפע הישראלית.

הוא מציק. הוא מטריד. הוא
מרגיז.
הנה הסתדרו, ברוך השם, כולם. נכנסו
לדירה החדשה, בעלת השטיחים החדשים,
יושבים בכורסה העמוקה, פותחים את בקבוק
הוזיסקי ומתכוננים ליהנות מן החיים
— ובא הבחור הזה וצועק.

לכלוא אותו, ימח שמו!
המהפכנים הגדולים של אתמול הסתדרו
במישרות טובות, מתחככים במסיבות־קוק־טייל
בשרי הממשלה, קורצים בעין בחוזרם
על המליצות המצלצלות של אתמול, מתחנפים
קצת אל הפקיד הבכיר המחזיק בידו
את התקציב.
והנה בא הבחור הזה, ומדבר על אמת
וצדק, ומוכיח במעשיו שהוא מאמין בהם,
ומזכיר לכל האחרים שהם מכרו זה מכבר
את אמונתם בעד הנאות עלובות.

לכלוא אותו, ימח שמו!
עורכי העתונים יושבים במשרדיהם, ב־מיגרש
שניתן במתנה מידי העיריה, מעל
למכונות היקרות שניקנו בעזרת הממשלה
מכספי השילומים, ומנסים לכתוב מאמר
שימצא חן בעיני השליטים החדשים, שלא
ירגיז את נותני המודעות, שלא יפגע ב־כרטיסי־החינם
לקולנוע ולתיאטרון ולאוניה
ולמטוס, שיבטיח הזמנה לפגישה בבית ראש־הממשלה
ושר־הבטחון.
והנה בא הבחור הזה וטוען שהאמת אינה
מילה ריקה, וכי למען האמת יש לסבול
ולהקריב קורבנות, וכי האמת תצא לאור
אפילו כל העתונים ההגונים ישתתפו ב־קנונייה
להשתיקה ולהדיחו־ ,מעמודיהם.

לכך נדאג אנחנו.
אנחנו —י כל מי שעמד במאבק זה
בשנים ארוכות של בדידות ונידוי, וכל מי
שדוגמתו האישית של הבחור הזה דחפה
אותו להצטרף למאבק עתה, וכל מי שהמשך
המאבק יעורר את מצפונו מחר ומחרתיים.

רכיס מאיתנו נבדלים מן הבחור
הזה בגישות ובהשקפות. לא נטשטש
הבדל זה, ולא נעלים אותו.
הוא סרבן־מלחמה. ואילו אנחנו הלכנו
למלחמה, ושפכנו את דם עצמנו וזולתנו,
כשבלבנו ההחלטה הנחושה שאם נישאר בחיים,
נקדיש את שארית חיינו למניעת
מלחמות ולכיבוש השלום.
הוא הולך יחיד, ומאמין בנצחונו שין
המוסר הצרוף של הפרט. ואילו אנחנו מאמינים
שהמוסר זקוק לכוח, וכי כוח פירושו
כוח פוליטי, וכי כוח פוליטי זקוק למכשירים
המוניים המסוגלים להילחם על השלטון.
הוא מאמין בטיהור הפרס, שבלעדיו לא
תיכון חברה טובה יותר. ואילו אנחנו
מאמינים בטיהור השלטון, בהקמת מישטר
חדש, שיגשים את עקרונות המוסר במציאות
המדינית והחברתית, ויאפשר את חינוכו
של אדם טוב יותר.
זהו הבדל נושן, והוא קיים מאז קום
החברה האנושית הראשונה. ארתור קסטלר
הגדיר את שני הקצוות בספרו היוני ו־הקומיסאר.

בחיים המעשיים, משלימים
שני הקצוות זה את זה, וזקוקים
איש לרעהו.
על כן משתלבים שני המאבקים האלה —
מאבקו האישי של הבחור הזה, ומאבקם
של הכוחות הציבוריים המגוייסים בחזית
זו מזו; שנים — במאבק אחד ויחיד.

לכלוא אותו, ימח שמו!
עסקני המפלגות יושבים בכנסת, גובים
משכורות נאות עם זכות לפנסיה, צווחים
איש נגד רעהו במליאה ומתלוצצים
יחדיו כעבור רגע במזנון, נואמים על אלוהים
ומלכות ישראל וחברת העובדים, וחושבים
בינתיים על חלקם במגבית היהודית
המאוחדת ועל נסיעתם הקרובה לפאריס
במיסגרת המישלחת הפרלמנטרית.
והנה בא הבחור הזה, ומתערב בענייני-
ציבור מבלי לקבל משכורת, מבלי לתת את
דעתו על הצורך לקבל חלק מהתקציב,
ומוכיח במעשיו עד כמה התנוונו והסתאבו
המפלגות.

הסוהר. שום חומה לא תהיה די עבה, שום
גדר לא תהיה די גבוהה.

מאבק אחד ויחיד -לטיהור המדינה
שאנחנו הקמנו אותה, והשייכת
לנו.
לפיתוח הארץ לטובת כל יושביה, ללא
הבדל לאום וגזע ודת ועדה, ללא הפלייה
ונישול וקיפוח.
נגד גליל ״יהודי״ ,נגד גליל ״ערבי״,
נגד גליל הוטנטוטי.

למען גליל ישראלי.

אורי דייורגז שובת ריר אגגזרג, ריור רו שרר ראש הגזגזשרגז
האמת, ולא תמיד רק את האמת,
ושלאמת יש שני צדדים, ושלא
את הבל מותר להגיד, ושרק ראשי
המדינה, יבולים לדעת את הכל,
ובי למען צרכים מסויימים מותר
גם לשקר, פן יוודע בגויים.

** ד שיבין את כל זאת, מוכרחים לריח־
^ זיקו בבית־הסוהר. פשוט אין ברירה.
אי־אפשר לתת לו להתהלך חופשי.

כי אהבת האמת והצדק -מחלה
מדבקת היא.

תחילה נדבק בה איש אחד.
לאחר מכן נדבקים בה אנשי־רוח ואמנים,
לכלוא אותו, ימח שמו!
אותם שקראו ספרים רבים מדי וראו מחזות
ץ רבים מדי.
כלוא אותו,ימח שמו, עד שילמד
לאחר מכן עלולים להידבק סתם אנשים
/לקח. עד שיבין, סוף־סוף, את המציאות. טובים. חיילים ששפכו את דמם למען
לכלוא אותו,עד שיהיה
כמו המדינה, ודמותה חשובה להם. אזרחים שכולם.
אינם
מתעניינים בפוליטיקה, אבל עוד זכועד
שיבין כי החיים מורכבים מפשרות — רים להם מושגים מסויימים שלמדו על
פשרה בין רוצח ונרצח, בין גוזל ונגזל, ברכי אבא ואמא. ותיקים שלא הספיקו
בין אמת ושקר, בין טוהר וזוהמה, בין עדיין לשקוע בבוץ החמים והנוח של המיש־

אשר הם מבטיחים, המסוגלים לקיים בעצמם
את אשר הם מטיפים לזולתם.

והסוף מי ישורנו?

זה יהיה סופו של המישטר הקיים. זה
יהיה שינוי כל חוסר־הערכים. זאת תהיה
המהפכה.

לכן אי־אפשר לתת לבחור הזה
להתהלך־ חופשי.
אולי הוא נחמד, כשלעצמו. אולי הוא
אפילו סימפאטי. אבל הוא נושא את החיידק
המסוכן — חיידק האמת והצדק.
וכשם שאין מנוס מבידודם של חולים,
אפילו סימפאטיים, הנושאים חיידקים של
חולירע וטיפוס, כן אין מנוס, במישטר
הקיים, מכליאתו של אדם החולה במחלת
האמת והצדק.
צריכים לבודד אותו. לכלוא אותו. לסתום
את פיו. להשתיק את קולו.

בדי שיישבח. כדי שהבל יובל
לחזור לקדמותו. בדי שישככו האימות
שעל פני הביצה.

^ כל הבחור הזה לא יישכח. הוא
\ 4לא יישכח כל עוד הוא יושב בבית־

נו מודים לבחור הזה, מפני שהוא
\ £נתן דחיפה חדשה, אישית ודראמאתית,
למאבק הגדול של בני־אור בבני־חושך.
אך לא על כך בלבד נתונה לו תודתי.
אני מודה לו, מפני שהחזיר לי את האמונה
בדור החדש.
מזה חמש־עשרה שנים היה נידמה לנו,
בני דור המחתרות והפלמ״ח ושדות פלשת,
כי הדור הבא אחרינו הוא רכרוכי ועלוב,
דור של עסקני־סטודנטים מתקוטטים וזנבות
מפלגתיים שכירים, דור החולם על קאר״
יירה עלובה והנאות עלובות.

והנה בא הבחור הזה, ומוכיח
שאין זה בך.
שיש המוכן ללחום, להקריב, לחפש את
הדרך הקשה, לשאוף אל הגדולה האמיתית.

ובמקום שישנו אחד בזה -אין
ספק שישנם רבים.
ואם היה נידמה לנו, זמן כד; ,ך ב, כי
קולנו הוא קול קורא במדבר, ואין׳ כתובת
לדברים, ואין נושא למעשים — $נר, בא
הבחור הזה ולימד אותנו אחרת.

על כך אנו חבים לו תודה.

ואין לתודה זו אלא הבעה אחת
לדאוג בי המאבק יימשך, וביהדוגמה האישית לא תישכח.

״י״ 1א11־ יאבנדי

תצפית

במדינה

• הממשלה עומדת כפני החלטה קשה כיותר: כיצד לנהוג
כמיקרה שמאות אזרחים יחדרו לשטחים הסגורים, כמטרה
כרודה להיעצר. אם תמלא המשסרה את מבוקשם, יביא הדבר לנוישפטים
שישמשו במה מצויינת לתעמולה נגד חוקי החירום הידועים־לשימצה, יפרסמו
את הדבר גם ברחבי העולם. אם תימנע ממעצרים, תה פון את החוק ללעג,
תודה למעשה באי־מוסריותו. קרוב לוודאי כי העניין יובא להחלטת לוי אשכול
עצמו, וכי תיפתח פעולה נגדית שקטה מאחורי הקלעים, כדי להפחיד ולהרתיע
את היוזמים.

• הכעייה החמורה כיותר שתעמוד כפני ממשלת ישראל
כשכועות הקרוכים: אזהרתה של ממשלת ארצות־הכרית, לא
להגיכ ככוח על תוכניות ההטייה. ושינגטון תדרוש מישראל מתינות,
בטענה כי ככל שישראל תמעט לדבר ולאיים, ייתכן שהשאלה תאבד את
דחיפותה גם אצל הערבים. טענה נוספת בפי האמריקאים: ההטייה לא תמנע
מישראל את כל מי הירדן, תותיר כמות מספקת לתוכניות הישראלוות. נוסף
לזאת יציעו האמריקאים להגביר את קצב פיתוחו של מיפעל־ההתפלה הגדול.
סכל מקום תועמד דרישה אחת תקיפה: שישראל. לא תפגע בכל צורה שהיא
בלבנון.

• כמיקרה שיוחלט
על פעולה,
יהיה זה כדי לפגוע
כפיקוד הערכי
המאוחד, יותר מאשר
כדי לפגוע
כמיפעל ההטייה.

העם
מן הבד אד הכבד
בין משבר לפרשה, בין טיולים ומחלות,
הספיקה ממשלת ישראל לערוך השבוע
משהו המכונה ״דיון מדיני״ .שרת־החוץ
מסרה ״סקירה״ ,והממשלה דנה בה.
האווירה היתד, קודרת. הערבים עומדים
להטות את יובלי הירדן, הפיקוד הערבי
המשותף הפך מציאות, סימן־שאלה גדול
מרחף על הסיוע הגרמני ועל היחסים
עם צרפת ותורכיה.
נהוג במדינת ישראל שכל הצלחה מדינית
היא הצלחתו של משרד־החוץ, או
הממשלה. ואילו כל כשלון הם נחלת המדינה
כולה. ציינה שרת־החוץ, הנושאת באחריות
למצב :״המדינה עומדת בפני
בעיות קשות.״
איש לא קיווה לשמוע מפי שרת־החוץ,

מתגבשת הערכה בקרב
הממשלה, כי מיבצע נגד
סוריה, ירדן, או אפילו
לבנון ישיג את סטרתו
המצומצמת, אך חשוב
מזה — הוא יוכיח שוב
למדינות הערביות השונות,
כי אין בכוחו של
הפיקוד המשותף להבטיח
פעולה ערבית יעילה.
הערכה זו מתבססת
על ההנחה, כי גמאל
עבד־אל־נאצר עסוק מדי
בחזיתותיו השונות, מ־.
שיסתבך

כדי

במלחמה

של ממש עם ישראל.

• חיים צדוק לא
יהיה, כנראה, שר
כממשלה הנוכחית.
ההתנגדות הראשונה לכך
היתה אומנם של
המפד״ל, אשר דרשה
תמורה למינוי זה, אולם
לא זאת הסיבה לביטול
המינוי. ההתנגדות
המכרעת התגבשה
דווקא בקרב מפא״י, והשרים
אלמוגי ודוב יוסף
הודי עו ללוי אשכול, כי
אם ימנה את צדוק ל
התערבות
יהורית־נורבית

ממשלה — יתפטרו הס מסנה, יגרמו משבר שאין בכוחו של אשכול לעמוד
בו. תביעתם: אין לשנות את הסטטום־קוו במעמד השרים.

• ועידת מפא״י תערו* תוף התפשרות-מאונם כין שני
הכוחותהמתגוששים. אולם מיד לאחר הועידה יפתח בן־גוריון במיתקפה
כללית נגד לוי אשבול, כדי להפילו יחד עם הממשלה. מטרתו הראשונה:
מניעת המערך עם אחדות־העבודה, ויהי מה.
• הרכ הראשי יצחק נסים יצא לכיקור קצר כאנגליה. כדי
למנוע הכרעת־רוב במועצת הרבנות הראשית בעד מספר החלטות שהרב נסים
אינו מעוניין בקבלתן, הוא יודיע על יציאה לחופשה ויתבע לעכב כל הכרעה
עד שובו. נסים מתנגד בעיקר לקבלת החלטה של הרבנות, המאשרת הסכם בין
הספד״ל לבין מפא״י על מינויו של הרב דויד דיין כרבה הספרדי של צפת.

• גכרו הסיכויים, כי ככל זאת יחול פילוג כמפלגה הליכר־לית.
כמה מראשי הציונים־כלליים לשעבר סבורים כי איחודים עם הפרוגר־סיבים
לא עלה יפה, יחתרו לקראת פילוג אפילו ללא וודאות שיוקם מערך

ימני, בינם לבין חרורו.

• סימן-שאלה מרחף על המשך י הופעתו של ״ציפור הנפש״,
המוסף הסאטירי כ״ידיעות אחרונות״ .אחרי שעורך ידיעות אחרונות,
חרצל רוזנבלום, כתב מאמר ארסי נגד עורכי המוסף, בשל הצטרפותם לפעולה
לגזען שיחדור אורי דייחיס, מתכוננים הללו לענות לו באותה לשון. יתכן
כי הדבר יביא לפירוק השותפות, שהחוזה עליה עומד ממילא להסתיים בעוד
חודש.

תוצאה אפשרית אחרת של אותו מאמר: משפט־דיכה של
עמוס קינן נגד רוזנכלום, שרמז במאמרו כי קינן אמנם זרק את הפצצה
בבית השר המנוח פינקם, וכי הדבר הביא למות השר. קינן זוכה זיכוי מוחלט
במישפט שנערך לפני כעשר שנים.

או מפי הממשלה, הצעות חדשות כלשהן
לשינוי המצב ולמניעת הסכנות. לכן גם לא
אוכזבה שום תקווה. ברור כי הצמרת
המדינית הנוכחית של ישראל איבדה ־מזמן
את הכושר לפלס דרכים חדשות, לגלות
יוזמה מהפכנית ונועזת. ,לערוך י חשבון־
נפש כללי.
אספירין לשחפת. לכן נדחפת. המדינה
לקראת מלחמה, שאויביה רוצים בה.
העיר השבוע הרמטכ״ל, יצחק ר^ין: כיבוש
השטח של מיפעלי־ההטייה הערביים ״לא
יהיה מן המיבצעים הקשים ביותר שעמדו
לפני צה״ל.״
מבחינה צבאית צרה זה היה נכון —
אבל במציאות ימינו, ל,מאבק הצבאי הוא
חלק קטן מאד מכל מערכה. י הרמטכ״ל לא .
גילה — כשם שלא גילתה שרת־החוץ — י
איך תעמוד המדינה בפני המהלומות המדיניות
שתרדנה על ראשה במיקרה שתצא
להתקפה.
גם לרמטכ״ל וגם לגולדה היתה על כך
רק תשובה אחת. התשובה העייפה של מיש־טר
עייף :״הסברה בעולם
היה זה כאילו הציעו גלולות של אספירין
לשחפת מדינית מתקדמת.

מפלגו ת
הסנה לא אוכל
הידיעה העבירה רטט של גיל בחוגי כל
המפלגות. הד״ר משה סנה, כך נאמר, הודח
על־ידי הלישכה המדינית של מק״י מתפקידו
כעורך קול העם.
אילו נגעה הידיעה לכל עסקן אחר של

מק״י, לא היתד, זוכה אלא לפינה קטנה
בעתונים. אך מכיוון שנגעה לסנה ,״הדוקטור״
בד,״א הידיעה, זכתה לכותרת ראשית
בצד,רון.
כי לסנה היתד, דרך ארוכה אל מק״י.
האיש שהיה מנהיג הפלג הפרוגרסיבי של
הציונים־הכלליים בפולין, שהגיע לדרגת ראש
המיפקדה הארצית (.רמ״א) של ארגון ההגנה,
שהצטרף במלחמת תש״ח למפ״ם המאוחדת,
שהנהיג את הפלג השמאלי בה, שפרש מ־מפ״ם
בעת משפט־פראג, שהקים את ״סיעת
שמאל״ העצמאית והגיע משם למק״י —
הרגיז בדרכו הרבה אנשים.
לכן היתד, התגובה הראשונה של עסקנים
רבים, בשמעם את הידיעה :״מגיע לו! שיזרקו
אותו גם ממק״י!״
האישהשביעי. מה שגרם לשמחה
זו לא היד, אלא סימפטום קטן ומיקרי של
המאבק הפנימי במק״י (העולם הזה ,) 1430
בו עומד רוב החברים העיבריים מול רוב
החברים הערביים.
סנה הוא אחד הדוברים הבולטים ביותר
של סיעת־הרוב, המבקשת לנהל את המאבק
הקומוניסטי תוך הבלטת חיוב המדינה. עם
החרפת הוויכוח הפנימי, לקראת כינוס
ועידת המפלגה, תבע לפתע איש המיעוט
בלשכה המדינית להוציא מידיו את עריכת
העתון. הנימוק, שהוא סביר לכאורה: בראש
דלעתון חייב לעמוד איש ניטראלי.
נימוק זה שיכנע את האיש השביעי ב־לישכה
המדינית, שהוא ניטראלי. כאשר
עמדו שלושה אנשי הרוב (מיקוניס, וילנס־קד״
סנה) מול שלושה אנשי המיעוט (טובי,
וילנך וחביבי) הכריע השביעי, שהיווה את
לשון המאזניים: עסקן בשם סאשד, חינין.
למהלא? הכרעה זו לא שיקפה את
יחסי־ד,כוחות, ולא היתד, בגדר החלטה, כי
הלישכה המדינית אינה מוסד המוסמך לקבל
החלטות. היא מעין ועדת־מישנה, הממליצה
המלצות לוזעד המרכזי.
לפני שהתכנס ועד זה, השתררה במפלגה
אוזירה של ערב־פילוג. הסניפים, השייכים
לרוב, גוייסו וקיבלו החלטות למען
סנה. הלהט הפנימי גבר.
אך איש לא היה מעוניין בפילוג. לכן,
כאשר התכנסו 19 חברי הוועד המרכזי, יחד
עם 11 המועמדים (שאין להם זכות־הצבעה),
נעשה נסיון אחרון לאחות את הקרע. הציע
המיעוט: לדחות את הוזעידה, כדי למנוע
משבר.
ברגע פסיכולוגי זה הציע מישהו: אם
רוצים במניעת משבר, מדוע לא יוסר מסדר־היום
עניין הדחת־סנה? טכסיס זד, הכריע
את הכף. רוב גדול, ובכללו גם דורשי
ההדחה, הצביעו בו במקום על הסרת העניין
מן הפרק.
הוזעידה לא נדחתה. אך היא תתקיים
רק אחרי הבחירות להסתדרות, דבר שיתן
זמן לכל הפלגים לנסות למצוא לשון משותפת.
עסקני
שאר המפלגות אוכזבו. הסנה בער,
אבל הוא לא אוכל.

הממ שלה
המוקש שלא הזיק
חברת הכנסת אמה תלמי רצתה לדעת,
מדוע אין הממשלה מפעילה את חוק שירות
לאומי ת שית במלואו. ליתר דיוק: מדוע
לא יגוייסו כל האנשים שפוטרו מחובת
שירות בטחון בגלל דתיותם, והם בגיל 18־,26
לשירות בטחוני בישוב חקלאי או במחנה
עולים, במוסד רפואי, חינוכי וכדומה.
סקרנותה של ח״ב מפ״ם לא התעוררה
מעצמה, אלא רק אחרי שקראה את הצהרתו
של ראש אגף הנוער והנח״ל במשרד
ר,בטחון, אלחנן ישי, כי הוא רואה בהפעלת
החוק הנ״ל צורך חיוני, וכי הוא
אף מוכן להפעיל את שירות הבטחון
במסגרת האגף שלו.
תשובתו של שר העבודה, אשר לידיו
נמסרו הסמכויות להפעיל את החוק, היתר,
כנהוג לגבי תשובות לשאילתות
קצרה,
בכנסת. הוא אמנם הודה, כי נערכות
התייעצויות בין משרדי ר,בטחון, העבודה
והבריאות, לגבי אפשרות גיוס בנות דתיות
לשרות רפואי, אך טרם נפלה החלטה
בנידון.
״תשומת לבי,״ סיים יגאל אלון ,״הוסבה
בשעתו לדבריו של אלחנן ישי אם
יש לראש האגף הצעות מעשיות בנידון,
הרי שהיה עליו לפנות אל השר הממונה
עליו, במקום לעתונזת.״
אילו רצה שר העבודה לומר את כל
האמת, היה בוודאי מסביר, כי הצעתו של
אלחנן ישי הועלתה בשעה שלוי אשכול
העולם הזה 1431

מה הניע את מזכיו הארס ו שגו משלחת
שתציע עיסקה סודית ביו ישראל לירדן

ך * בוצה קטנה טיפסה לאורך הדרך שא
ן בין העמדות הירדניות והישראליות
י בגיא בן־הינום. לפני שבועיים בלבד
היתד, דרך זו עדה לתקרית חמורה, כאשר
פתחו הירדנים באש לעבר סיור ישראלי. כי
הירדנים אינם מכירים בזכותה של ישראל

לסייר לאורך דרך זו.
קבוצה דומה צעדה בין עצי־הזית על הר־הצופים.
כאן, לפני זמן לא רב, התעופפו
כדורים ופגזי מרגמות. קצין משטרה ישראלי
התנועע בלי חשש בראש הקבוצה, לעיני
הירדנים מנגד, הסביר את השטח ל־בני־לווייתו.

בנקודה אחרי נקודה, משני צידי הגביל
הישראלי—ירדני, סיירו קבוצות קטנות,
שהרכבן השתנה ממקום למקום. רק
שניים מבין חברי הקבוצה לא השתנו. היו
אלה פייר ספינלי ואינדרג׳יט ריקייה, נציגיו
המיוחדים של מזכיר האו״ם, או תאנט. תפקידם
המוצהר: לבדוק את נקודות־התורפה
של הגבול, ולהמליץ על דרכים לארגעה.
בעתונות דובר על מטרד, מסויימת יותר:
בירור דרישתה של ירדן, כי ישראל תפנה
את המובלעת המפורזת שלה בהר־הצופים.
דובר גם על הצעה־נגדית שהועלתה על־ידי
ישראל, באותו הקשר: שתמורת פינוי הר־

האו״ם שיגר חיילים או משקיפים לקונגו
ולעדן, לקאשמיר ולסואץ. אך רק במקום
אחד לא הצטמצמה נוכחות זו במשך השנים,
כי אם הלכה וגדלה: ישראל ושכנותיה. המשקיפים
הראשונים הגיעו ארצה כבר ב־
, 1948 כדי לפקח על הפסקת־האש הראשונה.
מאז הלך מספרם וגדל, עד כי הפכו למעין
צבא־קבע קטן אך יקר מאוד, ממוכן כדבעי
ומקבל משכורות גבוהות מאוד. מיבצע סיני
הגדיל עוד יותר את הוצאות האו׳׳ם, כאשר
שוגר צבא של ממש להפריד בין ישראל
ומצרים ברצועת עזה ובסיני, ולהבטיח שייט
חופשי במיצרי טיראן.
מול סירובם של הרוסים ושל תריסר
מדינות אחרות לשלם את חלקן במימון
הפעולות הצבאיות של האו״ם, נטל או
תאנם את תקציב האירגון והחל בודק מד,
אפשר לקצץ בו. ההוצאות על גבולות ישראל
עמדו בראש הרשימה. לפי עצתו של
סגנו, ד״ר ראלף באנץ׳ ,האיש שניצח על
חתימת הסכמי שביתת־הנשק, החליט או
תאנט לגשת לפעולה מעשית.
ניתוח ראשון הראה, כי האו״ם חייב להחזיק
על גבול ישראל מנגנון גדול, כדי להשאיר
על כנו מצב שמעולם לא נועד להיות
מצב־קבע. ההסדרים להפעלת מנגנון זה

צולמה לפני מספר שבועות על־ידי הירדנים,
בשעה שעברה בשכונת שייך ג׳ראח,
בדרכה אל ההר. בראש נוסע אוטובוס משוריין, אחריו שתי מכוניות של משקיפים ומשאית.

השיירה להו הצוניס
• גישה חופשית אל המקומות הקדושים
ואל מוסדות תרבות, והשימוש בבית־הקברות
שעל הר־הזיתים;
#חידוש עבודתה של תחנת־השאיבד,
בלטרון:

לא תוותר ישראל על המובלעת המיותרת?
מה עוד, שהמוסדות העזובים יוכלו לשפר
את חלקם של הפליטים האומללים.
לאמיתו של דבר, ידעו השניים כי הר־הצופים
אינו כה בלתי־חשוב לישראל.

מה צפו ד הר הצופי
הצופים, תפנה ירדן את הבליטה שלה בלטרון.

מצב
זמגי שר5,א
ף * ה פתאום העלתה ירדן את תביעתה?
לכך ניתנה תשובה חלקלקה, כי אין
זו הפעם הראשונה שירדן מעלה דרישה זו.
אך מדוע דווקא הפעם, מכל הפעמים, מצא
מזכיר האו״ם לנכון לשלוח מישלחת רבת־מעלה
לבדיקת הדרישה?
ההסבר שלא פורסם: כי הרעיון הועלה
הפעם לא על־ידי הירדנים, כי אם על־ידי או
תאנט עצמו. לא דחפו אותו רגשות אנטי־ישראליים.
עניין אותו אך ורק מצבו הכספי
של האו״ם. מצב זה, המאיים עתה לשתק
לחלוטין את הגוף העולמי, הסתבר בגלל
סיבה עיקרית אחת: ההוצאות הרבות למימיו
כוחות האו׳׳ם, המפוזרים בעולם,

נעשו עם חתימת הסכמי הפסקת־האש, או
בעת חתימת שביתת־הנשק, מתוך הנחה שהסדרים
אלה הם זמניים בלבד. עד למציאת
הסדר סופי, נקבע, ישמור האו״ם על ה־סטטוס־קוו.
הדוגמה הבולטת ביותר לסוג
זה של הסדר: מעמדו של הר־הצופים.
ההסכם הישראלי—ירדני נחתם ב־,3.4.49
והסעיף הרלבנטי הוא סעיף ,8הקובע כי
מיד אחרי החתימה תוקם ועדה מיוחדת,
מורכבת משני נציגים של כל צד, אשר
תקבע את הדרכים לביצוע כמד, סעיפים
״שעליהם כבר הושגה הסכמה עקרונית״.
הסעיפים שלגביהם הושג ההסכם:
• חופש תנועה בדרכים חיוניות, בכללן
דרך בית־לחם—ירושלים, ודרך לטרון—
ירושלים;
• חידוש עבודתם הסדירה של המוסדות
התרבותיים וההומניטאריים שעל הר־הצופים,
וגישה חופשית אליהם;

השיירה ללטרון

צולמה לפני קרוב ל־ 17 שנה, ליד קיבוץ חולדה, על־ידי
אורי אבנרי, אז חייל חי״ש תל־אביב. היתה זו
השיירה האחרונה בכביש זה, והיא נתקלה במשוריינים, נאלצה לשוב. מאז מנותק הכביש.

לחם על חייו הפוליטיים נגד בן־גוריון.
ישי לא פנה אל השר הממונה עליו, כי
כל מטרת ההצהרה היתר. לסכסך בין השר
לבין שותפיו הדתיים.
המוקש אותו טמן ישי אמנם התפוצץ,
אך אשכול מיהר אז להבטיח לדתיים
שאין כל ערך להצהרתו של הפקיד ההעולם
הזה 1431

בכיר, אותו ירש מדויד בן־גוריון.
עתונות הכל בגדל מקף קטן

כך אמרה הידיעה

במעריב,

• אספקת חשמל לעיר העתיקה, וחידוש
התנועה בקו מסילת־הברזל לירושלים.

למי גחדן ההר ל

דווקא סיבה זו דחפה את אנשי האו״ם
להציע כי תבוטל. שכן, שאלו, איזו הצדקה
יש להוציא את כספי האו״ם, ולנצל את
חיילי האו״ם, כדי לשמור למען ישראל על
עמדת־התקפה?
הרמז ניתן לירדן, וזו חידשה את דרישתה
לפינוי הר־הצופים.

ך א;ץ׳ ותאנט ערכו את מאזן סעיף .8
^ הם מצאו, כי חחנת־השאיבה בלטרון
שוב אינה חיונית, מאחר שישראל עקפה
אותה והניחה צינור חדש לבירתה; אספקת־חשמל
לעיר העתיקה מירושלים העברית
לא חודשה, ושוב אין צורך בה, מאחר
שהוקמה תחנה ירדנית חדשה לצורך זה;
התנועה במסילת־הברזל לירושלים חודשה,
לאחר שבוצע תיקון־הגבול הדרוש, והירדנים
מסרו לישראל את מחצית כפר בית
צפאפה.
לעומת זאת קפא המצב לחלוטין בכל
הנוגע להר־הצופים, למקומות הקדושים היהודיים
בעיר העתיקה, ולפתיחת כבישי
לטרון ובית־לחם. יחד עם העמדות האלה,
קפא גם כוח־האו״ם העצום, עליו הוטל ב־
1948 לפקח על המצב, מתוך אמונה כי י מצב זה יבוא על תיקונו במהרה.
לגבי חסימת כבישי לטרון ובית־לחם, לא
התעוררו כל סיבוכים. שתי המדינות השאירו
על מקומם את המחסומים, סללו כבי־שי־עקיפה
חדשים. הר־הצופים נשאר כאי
ישראלי בתוך ים ערבי. שום דבר לא נעשה
לחידוש עבודתם הסדירה של המוסדות התרבותיים
וההומניטאריים שעליו — האוניברסיטה
העברית ובית־חולים הדסה — אבל
היה הכרח להמשיך ולהבטיח גישה חופשית
אליהם. ליווי השיירות הדו־שבועיות הוא
תפקידם העיקרי של משקיפי האו״ם באזור
ירושלים.
על סמך עובדות אלה שאלו באנץ׳ ותאנט:
איזה צורך יש עוד להפעיל כוח של האו״ם
לשמירה על המובלעת הישראלית? שכן,
ברור לחלוטין, כי ירדן לא תסכים להפעלתם
המחודשת של האוניברסיטה ובית־החו־לים
על־ידי ישראל. מאידך, ברור לגמרי שישראל
שוב אינה זקוקה לשני מוסדות אלה,
כפי שהיתר, זקוקה להם בעת חתימת ההסכם.
כי בינתיים קמה קיריה אוניברסיטאית
מפוארת, ואילו בית־חולים הדסה החדש
עולה לאין שיעור על זה הישן העומד
שומם על הר־הצופים.
אם כן, עלה במוחם של השניים, מדוע

מכיוון שמלחמה כזו שוב אינה נשקלת
ברצינות, היו בממשלה הישראלית השבוע
רבים שקיוו, כי מתוך חישובי־החיסכון של
או תאנט תצמח תועלת מעשית לשתי המדינות.
אם לא יהיה בחליפין משום פית־רון
המצב בכללותו, הרי לפחות ייעלמו
שני מוקדי־התגרות משני צידי הגבול.

״מתכוננת להחתים ברחובות ובבת־ים עצומה
למען שיחרור אורי דייווים.״
קוראים רבים תמהו, מן הסתם, מדוע
מתכוננת מפ״ם לערוך מיבצע זה דווקא בשני
מקומות אלה, שאינם מן החשובים
ביותר בארץ. מדוע לא בירושלים ובתל־אביב?

התמיהה הרבה ביותר עוררה הידיעה
דווקא במפ״ם עצמה. אך התמיהה הפכה
חיש־מהר לחיוך, כאשר גילה מוח חריף
כי הידיעה בולה שונתה על־ידי מקף קטן
אחד.
״מפ״ם,״ התכוון מעריב להגיד ,״מתכוננת
להחתים ברחובות ובבתים עצומה...״

סתם טכ טיט?

* 1ממשלת ישראל היד, ברור, כי בעתיד
/הקרוב היא עלולה להסתבך במלחמה
עם שכנותיה, בגלל התוכניות להטיית מי
הירדן. במיקרה זה, יהיה מצבה באו״ם עגום
ביותר. היא החליטה, כי אין להרגיז כבר
עתה את המזכיר הכללי, ועל כן מיהרה
להסכים עקרונית עם הדרישה. היא העמידה
תנאי: יוותרו הירדנים גם הם על עמדה
התקפתית מובהקת, ויוציאו את כוחותיהם
מלטרון. בצורה זו תוכל ישראל לחדש את
התנועה בכביש רמלה—ירושלים, וייעלם
מן השטח גורם למתיחות מחודשת.
האם תסכים ירדן לכך? ההצעה לא היתד,
חדשה, הועלתה לא פעם בדיונים שבין שתי
הממשלות. הפעם הועלתה כמכסים ישראלי,
מתוך הנחה שהמלך חוסיין לא יעז לבצע
עיטקת־חליפין ישירה עם ישראל, ואז יפול
האשם לכישלון השליחות של ספינלי ו־ריקייה
על ירדן לבדה.
אבל בצד החישוב הטכסיסי הסתמנה, לפחות
אצל חלק מן השרים, ההכרה, כי אם
תבוצע עיסקת־החליפין יהיה בכך צעד רצוי
לקראת נורמאליזציה של הגבולות.

במדינה בחירות קור קשור לסלע
בית הספר הלן פוגל, רה׳ פרוג ,5תל־אביב,
טל ; 232378 .הרשמה מיידית: בימים א׳ ב׳ ג׳ ד׳
בשעות 6—7בערב. רשמיות דיפלומות תקבלנה הבוגרות
מ 1X01111ט מנהל בי״ס המרכזי בפריס

פרסום מלניק

ויי

מכלל תתל -אביב
להכ שרת מ הנ ד סי ם
מיסודם שלי
המכונים הישראלים להכשרת מהנדסים בע״מ
ההד שסה

למחחר בי

נפתחה

הכשרת מהנדסי
בשעורי ערב

הנדסת

מכונות * ייצוד

• 13־1

הסטודנטים יוכנו לתואר

4מ ה נדם
באחת האגודות הבריטיות הבאות :
8־661נ 1נ£ונ 01 1160113111031 £וז 1381:]);11) 10

< 11!{׳1 ! 01 1 1 ^ 10861 ׳ 8ט 1י X116 1 !1811 ) 1! )1011 0 1 1

661 *8ן 1£11ז 1118111111]01] 01׳ 0 1 1 ] £סו!!,

פרטים, תכנית לימודים, תנאי קבלה והרשמה
לפי פניה אישית או בכתב:

מכללתת׳ אלהכשרתמ הנ ד סי ס
תל־אביב, ת .ד ,20207 .רה׳ גורמן 53 פנת ריינס,
בימים א׳ ,ג׳ ,ד׳ ,ה׳ ,בין השעות .20.00—17.00

אולם ״נחמני״ ,ת״א, יום שישי 12.2ב־8.30

סאר 17ר

ערב

תכנית קריאה
סארטר והתיאטרון -ד״ר זאב רביב

בדל תיי ם סגו רו ת
בהשתתפות:

סטלה אבני
פנינה גרי

שמואל עצמון
מו ס קו אלקל עי

נא להצטייד בכ ר טי סי ם מראש
כ ר טי סי ם להשיג אך ורק במ שרדים, ובמשרד
טלפון , 226292 תל־אביב.
הצגות רגילות בבית מפעל הפיס, תל״אביב,
כל יו ם ד׳ ב״ .8.30 במוצ״ש ב״9.00— 7.15

התיא טרון

!-דב שו מ ק צו עמשתלם
תיד זמן קצר.
,בהדרכה מקצועית
מעולה

קורסים בחר וערב

פתיחת הקורס ,

1.3.65
ת־א,דייגס ו!ככר דיזנגוף) טל 26066 .
קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות ״דיאנה״,
יום־יום, בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א׳ ,ג׳ ,ה׳ ,הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

יכולה לערוב לנו שלא ירמו אותנו,״ הסבירו.

המפלגות האחרות לא חסכו מאמצים.
המפד״ל הקימה רשימה, שבראשה הועמד
משרת מפא״י והמימשל הצבאי לשעבר, שהתמרד,
נגד מפא״י מפני. שלא ניתן לו
להיות ראש רשימה בטוחה .״הוא מסתובב
מבית לבית ורוכש קולות. לפני שהוא מסיים
הוא משביע את האנשים על הקוראן,״ טענו

כותרות העתון בן ארבעתהעמודים,
נכתבו בכתב־יד יפה, מעשה ידי אמן,
ששימש בזמנו גראפיקאי ראשי של השבועון
המצרי אח׳באר אל־יום. הן גם
הודפסו בשחור ואדום, כנהוג בעתונים
הגדולים בארצות ערב.
גם תוכן הכותרות היה
מעניין. כל מלה עוררה את
הרושם שכת מוסלמית קנאית
הכריזה ג׳יהאד נגד אויבי
האיסלאם .״ההמונים, על
כל שכבותיהם, מתקוממים
כדי לחסל את האתאיזם הקומוניסטי!״
זעקה כותרת
בשחור .״אין בינינו מקום
לכופרים!״ צרחה כותרת
שניה באדום .״הקומוניסטים
הם הגורם לכל התלאות בעולם
הערבי!״ הסיתה כותרת
שלישית, שחורת פנים.
אם מישהו חשב שמדובר
בעתון לאומני ערבי שהופיע
בימי המסע האנטי-
קומוניסטי בארצות ערב —
טעה. קול אום אל־פחם הופיע
במדינת ישראל, מטעם
מפא״י. אין פירוש הדבר
שמפא״י התאסלמה. להיפך,
בעוד כותרות בטאונה הסיתו
את מוסלמי אום אל־פחם
נגד ״הכופרים הקומוניסטים״
,העבירו נציגיה בכנסת
חוק חדש להפקעת רכוש
התקף המוסלמי.
תוכן המאמרים היה צורמני
עוד התר מהכותרות.
״הזאבים האדומים הם הסיקאריקטורה
מפא״יית באום אל־פהם*
בה לכל התלאות שעברו על
עינו של עיני פקוחה
העולם הערבי הם שחטו
את התינוקות בעיראק. הם
אנסו את הנשים והנערות של מוסול,״ קבע נגדו מועמדי מפא״י.
גם אחדות־העבודה ומפ״ם הקימו רשימות
מאמר ראשי.
״הם משתפים פעולה עם הריאקציה כדי משלהן. אך אף אחד מנואמי מפא״י לא
להכות את הכוחות הלאומיים,״ נכתב ב הסית נגדן. קול אום אל־פחם אף כלל את
מאמר אחר, שנועד כנראה לרכוש את אהדת שתי הרשימות האלה בין ״הרשימות החיו־״
הלאומנים הערבים ולעוררם נגד מק״י. גם ביות״ ,כפי שכינה את 17 רשימות מפא״י.
קאריקטורות לא הסרו. הציורים הראו את
ה קו ףוהסלע. אום אל־פחם נחשב
מק״י בדמות חרק, כשפלאח ערבי רודף לכפר הערבי הגדול והאומלל ביותר בישראל.
אחריו והורגו במטאטא; או את מק״י תולה עשרת אלפים ערבים גרים בו. יותר ממאה
על עמוד תליה את ״הכבוד״ .קאריקטזרה אלף דונם, שהיו שייכים לתושביו, הופקעו
אחרת הציגה קומוניסט מתחבק עם השטן. בשם הפיתוח. כתוצאה מהפקעת האדמות
מה דחף את מפא״י להוציא עתון לאומני, נהפכו אלפי איכרי הכפר לפועלים שכירים
שכולו מיועד להסתה נגד מק״י? התשובה במשק העברי .״אום אל־פחם דומה לקוף
פשוטה: הבחירות למועצה המקומית באום הקשור לסלע צחיח,״ רגילים אנשי הכפר
אל־פחם, שהתקיימו בתחילת השבוע. לאחר להכריז .״על הסלע אי־אפשר לנטוע דבר.״
מפלתה בבחירות למועצת הכפר יפיע שליד
גם כאשר נשארו לכפר כמה אלפי דוננצרת
— שם נבחר ראש מועצה ממק״י — מים הרריים, שכמאה משפחות יכלו לעבדם
פחדה מפא״י מתוצאות דומות בבחירות ב ולהתפרנס מתבואתם, מיהרו השלטונות והכאום
אל־פחם. ליעקב עיני, מנהל המחלקה ריזו על שטחים אלה כעל שטחים סגורים,
הערבית במפא״י, נרמז מלמעלה שאם ייכשל המיועדים לתמרוני צה״ל. לא פעם זרעו
גם באום אל־פחם, לא תהיה ברירה אלא תושבי הכפר את האדמות האלה, תוך כדי
לערוך טיהורים בין פעילי מפא״י ביישוב סיכון חיים, אך בבוא מועד־הקציר לא יכלו
הערבי. הוא הבין את הרמז, יצא בכל כוחו לקצור את אשר זרעו, בגלל התמרונים הלהציל
את אום אל־פחם מידי מק״י.
צבאיים. היחי שהדרך
הגזע
השמי. עיני האמין
במשך 12 שנים מיאנה מפא״י להקים
דה להביא לנצחון מפלגתו באום אל־ באום אל־פחם מועצה מקומית. לבסוף מונפחם
היא סיסמת ״הפרד ומשול״ .הוא תה מועצה, שכל חבריה נקבעו על־ידי ההרכיב
17 רשימות משפחתיות, שכולן קשו מושל הצבאי. המפד״ל היתה המפלגה הרות
במפא״י, גרם על־ידי כך להתחרות יחידה שיוצגה על־ידי חבר אחד במועצה,
מלווה תגרות ותככים בין נציגי המשפחות. הודות לעובדה ששר הפנים הוא דתי. יתר
96 מועמדי מפא״י התרוצצו יום ולילה 14 ,חברי המועצה הממונה היו על טהרת
חילקו כרוזים, ביקרו בבתים והתחננו בפני תומכי מפא״י.
התושבים שיתמכו בהם. עשרות אחרים
מאז עברו חמש שנים. המועצה לא עשתה
גויסו לעזרתם. חוליות של פקידי מפא״י במעט דבר לפיתוח הכפר, פרט לסלילת
בכל המוסדות, החל באנשי ההסתדרות והי־ כמה קילומטרים של כבישים. בהתקרב מועד
.מימשל הצבאי, וכלה בחברי־כנסת ושרים, הבחירות נבנה בית־ספר. מפעל המים תוכנן
פקדו את אום אל־פחם ונאמו עד עייפה. לפני הקמת המועצה הממונה, ובגלל מעי׳״כולנו
בני הגזע השמי,״ הכריז השר בכור לות וגניבות, שאיש לא ידע עד כד, את
שטרית ,״אכלנו לחם ומלח יחד.״
סודן, חלפו עם הרוח עשרות אלפי הלירות חשב סורקים,
ראש עיריית כפר־סבא, מרדכי
שנאספו מאנשי הכפר. פח מים, שהובל מבקול
רם שאולי די. היה בשלוש־ארבע רשי הבאר העתיקה עד לביתו של תושב הכפר,
מות מטעם מפא״י. דבריו עוררו בהלה בין עלה אז 15־ 10 אגורות .״חמור שמוביל
אנשי עיני, אבי 17 הרשימות, והמתרגם פחי מים לתושבים משתכר יותר ממנהל
נתבקש לא לתרגם את המשפט הזה. אך בית־ספר,״ התמרמר מורה.
סורקים ביקשו בתקיפות, לתרגם כל מלה.
רק לאחר שנערכה מגבית שניה בין
(המשך בעמוד 5ו)
העבודה המעשית נעשתה בביקורי־בית.
חוליות־מימשל צבאיות ואזרחיות ביקרו אצל
* קומוניסט מתחבק עם השטן, שעה ש־כל
ראש משפחה. המועמדים נשאו, בכיסיהם
פלאח משתמש במילותיו של שיר ערבי
את הקוראן, השביעו עליו כל מי שהבטיח
מפורסם :״אל תכחישו, ראיתי אתכם יחד.״
,להצביע בעדם .״רק. שבועה על הקוראן
העולם הזה 1431׳

המדיניות הגרמנית של ישראל היא ממלכת התוהו ובוהו -ונאצו קוצר את הקציר

הבזיון

*ץ רועת־הצהלה הראשונה של ד-,
1 1ערמות מישראלית יעל ״משבר רץ־
קאהיר״ חלפה במהרה.
במקומה באה ״אזהרה״ של שמעון פרס
בפני חדירת גרמניה המזרחית ,״שגם בה
גרו הנאצים״ ,למרחב. יועצו של עבד־אל־נאצר,
חסניין הייכל, הזהיר את בון שנשיא
מצריים לא יסכים לבקר בה, אם
לא תופסק מייד העזרה הצבאית לישראל.
והכתבים הישראליים החלו שולחים כתבוה
קודרות על כניעת בון לסחטנות הערבית.

אי־אפשר היה עוד להסתיר את
הדבר: בהזמינו את ואלטר אול*
בריכט לקאהיר השיג עבד-אל-
נאצר הישג רראמתי.
עוד לפני חודש, היתד, ממשלת ישראל
על הסוס. היא ניהלה מערכה נגד הרק
ההתיישנות, תבעה את. סילוק המדעניים
הגרמניים ממצריים, דרשה שילומים ומלוות.
במעשה אחד בלבד השמיט המנהיג ה־מיצרי
את הקרקע מתחת לעמדה זו.
היוזמה היא עתה בידיו, גון מוכה בתדהמה,
ואילו ממשלת ישראל השתתקה לחלוטין,
ממתינה לתוצאות בפחד גובר.

המיצרי נתן דוגמה של מהלד
מדיני נועז, מחושב ומוצלח. מש
רד־החוץ הישראלי נתן דוגמה של

השלים עם העזרה למצריים, כדי לשמור
על העזרה לישראל?
כנהוג בישראל, לא נתקבלה שום החלטה
— וגם לא היה מי שיחליט. בן־
גוריון עוד היה אז ראש־הממשלה, אן
איבד זמן רב לפני כן את השליטה על
ו עניינים. הוא כבר היה עובר בטל. שמעון
פרם עשה בשלו, ומשרד־החוץ עשה בשלו.
למרבה הצער, היו אלה דבר והיפוכו.
יתכן כי מישהו אף העלה על דערי
שישראל יכולה לתפוס את החבל בשני
קצוותיו. דהיינו: היא יכולה להקים צעקה
נגד עבודת המדענים במצריים, עולמית ובאותה שעה לשמור על הסיוע הגרמני
לישראל.

שום החלטה מבדטית לא נתקבלה.
באשר התפוצצה פרשת יוסף
בן־גל כשווייץ, לא ידע איש מה
לעשות. משם ואילך התגלגל הבל
ללא הבנה, ובחוסד־ישבל מוחלט.
הממונה על שרותי־ד,בטחון, שהיה תמיד
מקורב למשרד־החוץ, החל במסע־התעמולר,
ההיסטרי נגד ״פיתוח נשק־השמדה מיצרי
בידי מדענים גרמניים״ .עתוני ישראל,
ולאחר מכן עתוני העולם, הצטרפו לזעקה.
שעה שהה שמעון פרס בחו״ל. אותה הוא הופתע ונדהם על־ידי ההתפתחות.
כי המסע פגע בדיוק באותם החוגים ה־

*11111 101131ו )3ו1ו^/1 1 3 3ל 1־ 1 0 1ר ו 1 7 3 1 ) 6 1 6

בחשיבות הסיוע הגרמני, ושישראל יכולה
להתקיים היטב בלעדיו.

העניין הגרמני מילא תפקיד
חשוב כהפיכת-החצר, שהביאה לסילוק
בן־גוריון מן השלטון.
** ה היה המצב עד החודש האחרון.

נאצר הופך את \זשו2־זז\

כך נשאר הכל כפי שהיה. משרד־התוץ.
והממשלה בולה, המשיכו במסע (מצומצם
יותר) נגד המדענים במצריים. אוחד, שעה
תמכה הממשלה גם בקו של פרם, לשמירה
על הסיוע הגרמני לישראל.
בינתיים עלתה בעיית חוק ההתיישנות
של פשעי־הנאצים. שוב נחלצה ממשלת
ישראל למלחמה, ויהדות העולם כולד
גוייסה למיבצע גדול נגד ההתיישנות.
מיבצע זה הזיק מאד לגרמניה, חיזק בעולם
את ההרגשה כי גרמניה המערבית
לא טיהרה את עצמה מן הכתם הנאצי.

^ נדרלמוסיה זו היא המשך ישיר
של התוהו־ובוהו שהשתרר במדיניות
הגרמנית של ישראל לפני שנתיים, ערב
התפוצצות פרשת־המדענים.
המצב היה אז כלהלן:
6המדענים הגרמניים פעלו ב׳פיתיה
טילים ומטוסי־קרב במצריים. לא יכול היה
להיות ספק שפעלו בהשראת חוגים מסי־יימים
במשרד־ו־,בטחון הגרמני, שראו בכיי
שדה־מיבחן לפיתוח נשק גרמני.
#גרמניה נתנה סיוע מסויים לישראל.
מובן ששני המיבצעים הגרמניים היי
מתואמים היטב, אם כי יתכן שהממשלה
הגרמנית הרישמית כולה לא ידעה על
כך. יש לכן תקדימים מאלפים בהיסטוריה
הגרמנית שבין שתי מלחפות־העולם.

אילו היתה קיימת כישראל
מנהיגות מדינית אמיתית, היתה
מתכנסת באחד הימים ומחליטה :
מה חשוב יותר? העזרה הגרמנית
למצריים או לישראל?
האם לוותר על העזרה לישראל, כדי
להפסיק את העזרה למצריים — או ל
לודכיג
ארהארד, שהוא איש איי
לי-ההון, לא יכול היה על בן לקבל
את הדרישות הישראליות במלואן
או בעיקרן, גם אילו רצה בכך.

שטראוס יצא בשצף־קצף נגד התובעים
את ביטול ההתיישנות. כי הנאצים, שיהיו
הקורבנות של ביטול ההתיישנות, הם בוחריו
של שטראוס, וחבריהם־לנשק לשעבר
של אלופי הצבא החדש.
הקשר ההגיוני בין המדענים במצריים
ובין חוק ההתיישנות מופגן על־ידי ה־בטאון
הניאו־נאצי נאציונל־צייטונג, שהוא
שבועון־ד,חדשות השני בגודל תפוצתו בגרמניה.
עתון אנטי־שמי זה, המתקיף את
ישראל בכל גליון, מתנגד לשילומים, מוק״ע
את ממשלת בון על ״כניעתה לסחיטת
הציונים״ ,משרת את הליגה הערבית ומשמש
כלי־ביטוי למדענים בקאהיר. הוא
גם הבטאון העומד בראש המאבק למען
חנינה כללית לפשעי־הנאצים.

ביקורת כללית
נזבל בשני

} הממשלה הגרמנית נהגה אף היא בחוסר־החלטה,
ורצתה לתפוס את המרובה.
מצד אחד נכנעה במיקצת ללחץ הישראלי
בעניין המדענים, החלה מוציאר, את המפורסמים
שבינהם מקאהיר. תוך כדי כך הוכיחה
כי צדקו המוענים שהמדענים כפופים
להשפעתה. כי ברגע שהחליטה להחזירם,
הצליחה בכך — למרות שטענה
במשך שנים כי המדענים כופרים במרותה,
וכי אין לה השפעה עליהם. אותה שעה
שקלה גם אפשרות של דחיית ההתיישנות.
בשני העניינים נתקלה באופוזיציה חזקה
בגרמניה עצמה. לצד הנאצים־לשעבר והנא־צים־למחצד,
התייצב הימין המסורתי, ואילי־ההון
אדירי־ר,השפעה, המעוניינים בשיוהים
הערביים.

בך נוצר מצב אבסורדי. בי הדוגלים
העיקריים בחוק ההתיישנות
הם החוגים הקשורים כשמעון
פרס -הימין הקיצוני, החולש
על מערבת־הבטחון הגרמנית.

תחת הכותרת ״סיוע צבאי לישראל, טילים לנאצר —
תבוסת המדיניות הגרמנית במזרח הקרוב״ מפרסם
השבועון שטרן כתבה של כמה עמודים. בתמונה, חיילות צה״ל מנקות רובים מדגם גרמני.

אנדרלמוסיה, כילבול מחשבתי וחוסר
פוח-גברא.

כול תומך בשני הקווים הסותרים
גס יחד.

בינתיים צצו בבון הצעות שונות ומשונות
של פשרה. למשל: להגביר את הסיוע
השקט לישראל, תוך פיוס מצריים באמצעות
מענקים כספיים• או: לכונן יחסים
דיפלומטיים עם ישראל, אך להפסיק אח
הסיוע. או: לדחות את ההתיישנות, תור
התעלמות משאר תביעות ישראל.

השחקן הגרמני ביקש לברור את
הקלף הזול ביותר, ולשימו על השולחן.
ואז בא עכד־אל-נאצר,
והפך את השולחן בולו.
ברגע שהזמין את אולבריכט, הוא נתן
נשק עצום בידי הכוחות האנטי־ישראליים
בגרמניה. כי אי־ההכרה בגרמניה המזרחית
היא עדיין המטרה מם׳ 1של בון זראה
בעולם) ,והיא חשובה בעיניה עד לאין
ערוך יותר מכל שאר השיקולים.

בך השתרר תוהו-ובוהו כמדיניות
הישראלית. משרד-החוץ לוחם
ברחבי העולם נגד ההתיישנות
ונגד המדענים. פרם רוצה בהמשך
הסיוע ומחניף לימין הגרמני. אש־

הגרמני

€ 1 0 ? /וו 3ו 1וו 11ס ; 1 § 1וו 1131ו ח 1וו 11־- 0 1 0 1

אחראים לסיוע לישראל. אלה החוגים ששמעון
פרס חשב את עצמו למקורבם:
הריאקציה המיליטריסטית הגרמנית, שמצאה
לה מיקלט במשרד־הבטחון של בון, בהנהגת
פראנץ־יוזף שטראוס.
פרס אץ חזרר, לישראל, עשה סקנדאל
אצל בן־גוריון, שלא ידע מאומה. כתוצאה
מבך פוטר הממונה.

פרס הלך בדרכו שלי. הוא הזמין לארץ
את שטראום, כדי לפייס את אנשי־הימין
וצמרת־הבטחון בגרמניה. אולם גם
מתנגדי הקו שלו לא טמנו את ידם בצלחת.
הם טענו ׳שפרס מפריז בהרבה

6000

0 )1 6 1
;*או*<*6י14188ז]3ט£1

פושנויגז וירידי ישראר

ממילא לא החזיקה הכרעה זי
מעמד.

@ 3 1 1 1 ]<1ז 6ת?0

0 6 1־ 1 8 1

361-? 011111£ז )161118)11611 18ז 12 )16נ ^ 11נ \ ¥31־ 061

הקו שנתקבל, למעשה: הסיוע
הגרמני לישראל חשוב יותר מעבודת
המדענים במצריים. כדאי
לשתוק על נושא ב /כדי לשמור
על נושא א/
ך>* כרעה זו לא היתר, ברורה וחד}
| משמעית, כי איש לא העז להשמיע
אותה בפומבי, להסביר אותה בגלוי ל־דעת־הקהל
האנטי־גרמנית בישראל. בכנסת
וברחוב העמידה קבוצת בן־גוריון פנים
כאילו היא ממשיכה ללחום בגרמניה.

(המשך בעמוד )24

*<אן** 9ס

)165014ו11ח8ז׳<!1101

18ו* זוז&י־יס <9 8י $ 4 * 5 1 081*0 8 6
־׳9 691י> 8 9 4 *3 8יזה יי 1* 8 189
ד 1 46 * 18ד*6**!1641י 968ז מ* 1ו 8§ 6[02! 6*0?*8* 64

זז *6 8י|40 וו 1* <18 4י 11** 0ש604091189 1118 *86 1* * 6| 6)3
•<ץ;ו 0 * 1ס*<6 9 * 010161 *16 * 0 ^81ז<489168ז 118־161*8 7 0 ^ 8 1*158948
8* 111 <1601ז * 0 9י?98. 1*111844 1* 851 8*0691 5081516 * 41 0* 8 ,

X11*18* $6*01611מ ) *9 04618ז! *1118)1, * 6 * 6* 61 $18 :*18* 666
י *9 0 6 8 * 96111• 986691 418 068840*8 648*0983! *1* 0918* 9 * 6
*־ י חס 881* 6 8ו יו9 0 9 0 * 6 * 0 * 4 148 684055 *5461 * 61* 0! !5 0 8 5 * 3 (1
* פ מ 9 0ע א 10 1ז 8י* * 3 *<;04 <84״ * 8 1 8* 8*115661911 0
ן3ס 6<11 9ו<־ 0!$8 ** 551״$18*065 4468*1 80* 640*5 6• * 15>0**88
׳י< 0 !0מ 8 643* 0 . 1 * 3 0 4 9ג 8 5 -־ 04081*< 58א *(1*09404*1״* 00
001491*98 §661*911*9* 0 28 *6!5 *4 !0> 8859 3

•ת 9זמז 1<*0״*שא*619881*1 5103 08* 648180 8460* $1 3 50980*4
:״ 6 | 1**0וו <60 * 8£04ז א 5>!*9ז 8נ < 9ו*!*ז ^ 6486 * 8ו )!6 9 6 8 1 1 8 3 ,1 * 5 0

ס<081 וף3 !8ס 9טסח 8ז<1זז! 48311(6 5 4
׳** 95-1״ !$ו 6 9ז 6ז 1מ 1א ׳ ״1*6049 8001 1(8)064 4691881* 11* 4118׳ 0 * 5189
* ח* 811״ י !? 5 1818* !14040*69 <019691*8118811111646 1984 .41691>69
; •ן 9 0 <60-)*0ק*ז? ־ 04604 1*8 0 198! 840* 1ז4׳*ו>80 9 *8*0 9 6 0 *>111
!־£ 6 * 8 )8 9 !< 0* 1ח 3ז )94 08319848 \9 6 50*1181 *19 1*<3 8 9 8 5 8 0 * 8 8
*65 1)<90*1849813*0 096? <609016 9

.־* 10 6 0 4* 131* 962 31831
26 * 1*101 0 0ס 1* 6 9 5640, 8 6 1 8ז 9 * 4 *4 * 8יז*9 (0 ! )6**5018)16 8
ז 9 6 ?6ח * י!916*8900^948115!6

תעמולה ]אצית

השבועון הגרמני הנפוץ נאציונל צייטונג (״עתון לאומי״
תומך במצריים. הכותרת :״מי מפעיל סחטנות כדפי בון
ישראל או מצריים? — הטירוף של המדיניות הישראלית של גרמניה.״ בתמונות: נאצר ואשכול.

במדינה
טוב לגבר ע פרמה-עורם

מה אומר
הרדיו

אנ סלם

השפתון

צבע

כסף 1

אנסלס — הוא קיצור הדרך לזוהר.
א — אנסלם הוא אלוף השפתונים
— 3נשיות מושלמת עם אנסלם
— 8סמכי על אנסלם, כי הוא לא
יכזיבך
ל — למדי ש״אנסלם״ הוא היפה
בשפתונים
מ — מולדתו בפריס — עיר הזוהר!
ו ה סי כו ם;

השפתון החדיש בעולם, בגווני
אודם וברק כסף נהדרים, הוא

(המשך מעמוד )12
תושבי הכפר, הובטחה להם אספקת מים
בבתים.
כן תפנוקים. אחד האנשים האומללים
ביותר במערכת הבחירות של אום
אל־פחם היה עמנואל שבאבו, המושל הצבאי
של הכפר. זוהרו ואימתו ירדו עד
כדי כך, שלא יכול היה למצוא רשימה מבין
רשימות מפא״י, שתסכים להתקשר בהם־
כם־עודפים עם שני אנשי חסותו, שכל אחד
מה הקים רשימה עצמאית. הראשון הוא
חלמי סעד ,״הילד המפונק של שבאבו״ ,כפי
שמכנים אותו התושבים; והשני הוא עבד
אבו־שקרה, נושא־אקדח ידוע, המכונה בשם
תושבי הכפר הפרנג׳י.
מה יהיו תוצאות הבחירות באום אל־פחם?
״עם קירקס זבילבול כזה, בני, רק אלוהים
יודע לענות על השאלה הזאת,״ התבטא
אחד מזקני הכפר .״אבל הקומוניסטים
יקבלו הרבה.״
״אם תתנו רוב לקומוניסטים, לא תקבל
המועצה אף פרוטה כמענק או הלוואה,״
איימו אנשי עיני על תושבי הכפר. והיה
ברור שאיום זד, יעשה את שלו.

יחסים מרחביים
דו־וודח
הוויכוח על תוכנית הפדרציה המרחבית,
בו פתח עורך ז׳אן אפריק בשיר
בן־יחמד, עבר את הגבול והחל מתגלגל
גם בתוך ישראל. השבוע עומד כתב־העת
ניו אונולוק לפרסם את תגובותיהם של
אישים ישראליים לרעיון הפדרציה. התגובות
כוללות, בין השאר, את דבריהם

• פרופסור מארטין כוכר: גורלו
של המזרח הקרוב תלוי, ללא ספק,
בשאלה אם יגיעו ישראל והעמים הערביים
לידי הסכם הדדי, לפני שיהיה מאוחר מדי.
אין לצערי אפשרות לדעת כמה זמן ניתן לנו
לנסות להשיג זאת. הקריאה לשאוף להסכם
כזה — הקריאה הראשונה המגיעה אלינו מארץ
ערבית — עשויה לקבל משמעות
היסטורית, אם תעורר הדים בקרב האומה
הערבית.
אני גם משוכנע, כי ההבנה בין העמים
הערבים לבין ישראל חייבת ללבוש צורה
של איחוד פדראטיבי, או יותר נכון איחוד
קונפדראטיבי — הצורה האחרונה
פירושה אוטונומיה לאומית רחבה הרבה
יותר, לכל חלק מן האיחוד מותר לנו
להשוות את המצב הנוכחי של עמינו למצב
העולם בכללותו; ניוונה של האנושות
יהיה בלתי־נמנע, אם במקום המלחמה
הקרה תבוא רק אי־מלחמה. מה שחייב
לבוא צריך להיות לא פחות מאשר שיתוף־
פעולה של אמת, בטיפול בבעיות הגדולות
של האנושות.
על מנת שמשימה כה עצומה — למעשה
משימה חסרת־תקדים — תצליח, יש צורך
שנציגים רוחניים של שני העמים יפתחו
בדו־שיח ביניהם, דו־שיחה המבוסס על
כנות הדדית והכרה הדדית. רק דו־שיח כזה
יכול להביא לטיהור האוירה, וללא טיהור
מוקדם כזה יהיו הצעדים הראשונים בדרך
החדשה נדונים לכשלון. הנציגים הרוחניים
חייבים להיות אנשים עצמאיים במלוא
מובן המלה; הם חייבים להיות אנשים
אשר שום חישוב לא יפריע להם לשרת
את העמדה הצודקת. אם יתחיל מייד דו־שיח
בין אנשים כאלה, תתפשט חשיבותו
הרחק מעבר לגבולות המזרח הקרוב. ייתכן
כי יוברר אם בשעה כה מאוחרת בהים־
טוריה, עוד מסוגלת רוח האדם להשפיע
על גורלו.
• דויד כן־גדריון: קיבלתי בתודה
מאמרו של בשיר בן־יחמד, וקראתי אותו
בעניין רב, ואין לזלזל גם בקול שוחר
שלום בקרב ערבים. אולם קשה להתעלם
מהעובדה המרה והחמורה שבדרך כלל
הולכת האיבה לישראל ומתעמקת בקרב
המון הערבים בכל הארצות, לרגל ההטפה
הארסית שאינה נפסקת ברדיו ובעתונות
נגד ישראל, נגד ״הציונים״ (גם אינם רוצים
להגיד היהודים) ,הנזכרים תמיד יחד
עם האימפריאליזם והקולוניאליזם. החבאת
ראשינו בחול ואי־ראיית האמת המרה —
לא מקטינה ההסתה. שכנינו מתרבים במידות
גדולות ובמהירות רבה. הם מתקדמים
במובן החמרי והתרבותי, ושינאתם
הולכת וגדולה.
יש לקדם בברכה כל שוחר שלום —
אבל הם קולות קוראים במדבר — לצערי
הרב.
(המשך בעמוד )18

1ן יי | יןך 1 7 1ו 1דויד בן־גוריוו בחצר ביתו שבשדרות הקרן־הקיימת
11111111 בתליאביב, ביום הראשון השבוע, שעה שהוא מוסר
11 1 /1 1 1
בידי שליחים את המכתב הזועם לממלא־מקום מנהל משרד־הבטחון משה קשתי. את
המכתב כתב ביג׳י ברוגז, בכתב־ידו, ראה בו תגובה למכתבו של משה קשתי לחגי אשד.
וי אשכול יכול היה השבוע לומר על
עצמו, כי לפחות בנקודה אחת הוא
נביא. כי כבר לפני למעלה מחודשיים ידע,
שיבוא יום ודויד בן־גוריון יבקש להיאסר.
אז נאנח אשכול באוזני נשיא הקונגרס הציוני,
הד״ר נחום גולדמן :״מה אעשה
איתו? תגיד לי, מה לעשות? הוא רוצה
לעזוב את המפלגה — בבקשה, שיעזוב.
אבל הוא עוד ירצה שיאסרו אותו, שיהיה
מארטיר.״
השבוע מילא דויד בן־גוריון אחר הנבואה,
אבל לא היה בכך כדי לנחם את אשכול.
על שולחנו של ראש הממשלה היה
מונח מכתבו של הזקן, כתוב בכתב־יד, ובו
האתגר: אסור אותי, אם תעז!

אשכול כמנצח במלחמתו עם דויד בן־גוריון,
אחרי הרכבת ממשלתו מחדש, שררה מועקה
כבדה במחנהו של הזקן. חגי אשד, שזוהה
עם החלק המעיק ביותר של המועקה —
הספר על הפרשה — היה מדוכא ביותר.
חברים, שבעבר מיהרו להתבדח עמו ולהפגין
את קשריהם, מיהרו עתה לספר לכל
העולם כי הם מנדים את העתונאי הממושקף•
ואילו ביתו של בן־גוריון, בו היה אולי
יכול לשאוב עידוד, היה אף הוא שרוי ב־מועקה.
היתד, ההרגשה, כי כל העכברים
גמרו אומר לנטוש את האוניה הטובעת של
הקברניט הזקן.

״מכתב נבזי!״

ך• רן־אור חשובה היתד, העובדה, כי
מוער!ה במחנה דזר,ן
\ /הצנזורה גמרה את בדיקת הספר והחי
זירה אותו לדויד בן־גוריון. בסך־הכל
נמחקו ממנו רק קטעים מעטים, שלדעת
ך* מכתב נשלח לאלוף־מישנה משה קשו
ן תי, ממלא מקום מנכ״ל משרד הבטחון. הצנזור היתד, מחיקתם הכרחית מבחינה בס־המחכה
לאישור רשמי למינויו כיורשו של
חונית. אך מה שהותיר הצנזור היה מסאשר
(״ארתור היפה״) בן־נתן. המען לא
פיק כדי לשרת את מטרותיו של הזקן.
היינו: להוקיע את פינחס לבון כנוכל שנתך
היה מיקרי, שכן יומיים לפני כן כתב קשתי
את ההוראה לעסק־הביש, ואחרי כן הכחיעצמו
מכתב, שפתח את הפתח לבן־גוריון.
שה וסיבך את הקצין הבכיר, כאילו הוא
מכתבו של קשתי הופנה לחגי אשד, ובו
אשר נתן את ההוראה על דעת עצמו. לא
הודיע מ״מ המנכ״ל למחבר הספר מי נתן
את ההוראה, כי אסור לו לפרסם את פרי זו בלבד, אלא שבחלקים אשר נותרו בלתי־מחוקים,
הצטיירה תמונה עגומה מאוד של
עסו בכל צורה שהיא. היתד, זו מהלומה
תככים פוליטיים, של בוגדנות בצמרת, של
קשה לאשר, כי בשבועות האחרונים עשר,
קלות־דעת פושעת במה שנוגע לעניינים הסידורים
לפירסום הספר בהמשכים בידיעות
חיוניים ביותר של המדינה.
אחרונות. על פי עצת עורך ד,צד,רון, אף
את זאת התכוונו חגי אשד ודויד בן-
טרח לברר את זכויותיו החוקיות על הגוריון
לפרסם. הם אף החלו בעריכה וסיג־יצירה.
הוא פנה לפרקליט תל־אביבי, המתנון,
לצורכי הפירסום העתונאי. והנה, לפתע,
מחה בעניינים אלה, והלה הביע את דעתו
כי לחגי אשד שמורה זכות־ד,יוצרים. עד הגיע מכתבו של משר, קשתי. הוא כתב:
ראש הממשלה ושר הבטחון הורני לכדי
כך, שעל פי עצת הפרקליט הודיע אשד
לידיעות אחרונות, שאם יקפוץ עתון אחר הודיען כדלקמן:
ו) זכות היוצרים בסקר שחובר על־ידן
ויעתיק חלק מן הספר, בטרם יסתיים ה־פירסום
המלא בצהרון — יגיש נגדו תבי הנו רכוש המדינה, גם בתוקף החוזה (לפיו
הועסקת) וגם על פי החוק, ובין היתר לפי
עה משפטית על גניבה ספרותית והפרת
זכויותיו־,יוצרים.
סעיף 5ו־ 8ו לחוק זכות־היוצרים.1911 ,
לפיכן פרסומו של הסקר או של כל חלק
התעסקות זו, והתקווה כי יצירתו ד.סנ־סציונית
תראה אור, עודדו את אשד דווקא הימנו מהווה פגיעה בזכות־היוצריס של הבשבועות
הקשים שלו. כי מאז יצא לוי מדינה.

על רקע שער העולם הזה בו מופיעה. תמונתו של חגי
אשד, מנהל שר השיכון והפיתוח יוסף אלמוגי ׳שיחות
עם פסקני מפא׳ י. אלמוגי היה הכוח המארגן העיקרי של הסיעה החדשה אשר הוקמה
השבוע בספא״י, המאחדת את הצעירים עם כל האישים המקופחים תחת שלטונו של אשכול.

מאחורי הגב

כל משפח׳ מפא״• התאחוו ויצוו >ולם חוש כוי להכחיד את רו׳ אשכול
)2בדיקת הסקר על־ידי הצנזורה והקביעה
על־ידה שאין היא רואה סניעה ל־פירסום
חלקים ממנו אינה מהווה רשיון
מהממשלה לפירסום אותם החלקים.
)3בנוסף לאמור לעיל, הרי פרסומו של
הסקר או חלקו, על ידך, מבלי לקבל את
הסכמתה של הממשלה יהווה עבירה על פי
פרק חמישי לחוק לתיקון דיני העונשין (בטחון
המדינה) תשי׳׳ז.
ו הסח
תחוש״

המכתב הגיע לידי אשד ביום השישי האחרון.
במשך יומיים התהלך מדוכא, ותריסר
פעמים נועץ בידידים אם לא הגיע הזמן
שיארוז את חפציו וישוב ללונדון, שם כיהן
ככתב דבר עד שנקרא לשוב ארצה על־ידי
בן־גוריון. רק ביום הראשון הלך לביתו של
בן־גוריון בתל־אביב, הוציא מכיסו את המעטפה
הרשמית של משרד הבטחון.
דויד בן־גוריון קרא את המכתב הקצר,
וניכר על פניו כי חימתו יוקדת עם כל
מילה נוספת .״מכתב נבזי!״ הפליט לבסוף.
במשך אותו בוקר התמלא הבית מבקרים
לרוב. הם לא ידעו על המכתב, אלא באו
לבית מנהיגם כדי לטכס עמו עצה על המאבק
שייערך בוועידת המפלגה. כי בינתיים
נוצר גורם חדש, שקירבם בחזרה אל ספיגתו
של הזקן: הוקם הכוח החדש, ושוב
נישאו דרישותיו של בן־גוריון כדגל המחנה
הבטחוניסטי.
חסידים אלה נכחו בעת קריאת המכתב,
והם הוסיפו לאווירת העלבון הצורב. ברור
היה לכולם, כי קשתי אינו אלא עושה־דברו
של אחר. לא היה גם איש, שלא הביע את
דעתו, כי במיקרה זה אין ״האחר״ אלא
אך ורק לוי אשכול. הם הטילו את האשמה
גם על שמעון פרם, שכן ידעו כי פרם התנגד
בחריפות לפירסום הספר. כי בספר זו,
מתואר גיבור גדול אחד — משה דיין —
ואילו שמעון פרם אינו אלא נמושה. אולם
כדי שלא יאשימוהו בכך גלויות, השאיר
את כתיבת המכתב לקשתי.

ערוות השלטון

ויד כן־גוריון נטל את העט שעל שולן
חן־הכתיבה שלו, העתיק תחילה את
תוכן המכתב שהגיע לחגי אשד, ומיד לאחר
מכן כתב מכתב משלו לקשתי. הוא כתב:
אתה מתבקש להודיע לכבוד ראש
הממטזלה ושר הבסחון, שהגדתי למר חגי
אשד, שהסקר — כלומר החלקים שהותרו
על־ידי הצנזורה — יפורסם על־ידי, ואני
מוכן לקבל על עצמי כל העונשים המגיעים
לפי דעת ראש הממשלה ושח הבטחון
בעד הפרסום, באשר אני רואה חובתי ה־האזרחית
למדינה להביא לידיעת העם כולו
עיוות־הדין שנעשה על־ידי ועדת־השבעה ועיוות
האמת שנעשה על־ידי חבר ועדת־השב־עה
(לוי אשכול) במוסדות מפלגתיים.
ואקבל ברצון כל עונש המגיע לי לפי
החוק בעד הבאת האמת לציבור.

מכיוון שהתוצאות, על פי החוק שציטט
קשתי, הן 7עד 15 שנות מאסר, היה האתגר
ברוד.
אלא שהאפשרות כי ביום בהיר אחד ידפוק
קצין של המחלקה לתפקידים מיוחדים
על דלתו של דויד בן־גוריון, ויודיעו כי
הוא מואשם בעבירה על חוק בטחון המדינה,
ועל כן הוא עוצר אותו — הם
קלושים ביותר. אפילו רצה היועץ המשפטי
להפעיל את החוק במיקרה של פירסום הספר,
ייתקל במיכשול טכני גדול מאוד:
דויד בן־גוריון הינו חבר־הכנסת, ועל כן
מוגן הוא על־ידי חסינותו הפרלמנטרית
מפני תביעה משפטית מכל סוג שהוא. אף
אם יודיע כי הוא מוותר מרצונו החופשי
על חסינות זו, אין היועץ המשפטי רשאי
להתחשב בוויתור זה ולהעמידו לדין. לשם
כך דרושה החלטה של הכנסת עצמת, כי
היא מבטלת את חסינותו של איתו ח״כ.
לכל הדעות, יהיה קשה מאוד למצוא בכנסת
את רוב־הקולות הדרוש לביטול חסינותו
של דויד בן־גוריון.
על כן, לא היה במכתבו של כן־גוריון
למשה קשתי משום סיכון־עצמי ממשי. היתר׳
זו, יותר מכל, קריאת זעם וזילזול לגד
האיש שירש את מקומו במשרד הבטחון,
והמעז להשתמש נגד דויד בן־גוריון בכלים
ובחוקים שהוא עצמו חיקלם לשימוש נגד
אויביו.
בסביבתו הקרובה של לוי אשכול, היתד,
התגובה על מכתב בן־גוריון נזעמת לא
פחות .״איך הוא מעז?״ התרתח אחד מיועציו
הקרובים של ראש הממשלה .״איזה
ערך יש לבטחון־המדינה ולשיקוליו של שר

הספר, ועל כן אין לפרסמו בינתיים.
כך קרה, שמיר אחרי שכתב את מכתבו
לקשתי, מיהר בן־גוריון לנסח מכתב אל
הצנזור. הוא דרש ממנו בתוקף, כי יסיים
את עיונו בספר ויחליט סופית מה מותר
לפירסום ומה לא. הוא, כשר בטחון לשעבר,
ידע מה נמחק מטעמים בטחוניים מוחלטים,
ומה מטעמים מפלגתיים־אישיים.

הסח החרש 7
ד,בטחון, אם יכול מישהו לקום ולהכריז:
,אני מצפצף על שר הבטחון ועל שיקוליו.
אני אחליט מה מהווה עבירה על חוק ה־בטחון
ומה לא. לא מוצא חן בעיניכם —
איסרו אותי!׳
״בן־גוריון אינו פוגע רק בלוי אשכול.
מלחמתו האישית דחפה אותו אל מעבר לגבול
המותר. הוא עכשיו מתכוון למוטט
את אשיות שלטון החוק.״
מבחינה עקרונית, צדק אותו איש. אלא
שלוי אשכול התנהג במיקרה זה בדיוק
כפי שהיה דויד בן־גוריון רגיל להתנהג
בימי שלטונו. הוא התעטף בקדושת הבט-
חון, כדי להגן על מניעים פוליטיים שאין
להם כל קשר עם בטחון המדינה. הסיבה

האמיתית שבגללה החלים אשכול לגנוז את
הספר בכל מחיר, אינה בטחונית צרופה.
הוא חושש ׳שמא תוצג ערוותו של המשטר
כולו לעיני ד,עם י
עובדה היא, כי הצנזורה העבירה, אחרי
מחיקות, את הספר לדויד בן־גוריון. רק
לאחר מכן נכנם לוי אשכול לתמונה, וב־נצלו
את סמכותו כשר ד,בטחון, הורה בכל
זאת לעכב את הפירסום. אחרי שהופעל השיקול
הצבאי־בטחוני הצרוף, נכנס לפעולה
השיקול המפלגתי־עסקני, חיזק את איסור
הפירסום. כשר הבטחון ׳,אף לא התקשה
אשכול להפעיל את הצנזורה כדי לבצע את
תכתיבו. הוא פשוט העביר הודעה דרך
הצנזורה, כי יש לערוך בדיקה חדשה של

מעמד הכוח החדש

^ אנשים המאושרים ביותר בכל ה(
| התפתחות היו אותם חסידים של הזקן,
שנקבצו בביתו ביום הראשון. חידוש מלחמתו
של הזקן על גילוי כל פרטי הפרשה
סיפק להם תחמושת יקרה למלחמתם. דווקא
הצורה בה השמיע הזקן את אתגרו היתד,
חשובה, כי היא יכלה ללכד חברים הססניים
סביבו, ולהגדיל את סיכוייו של הייצור
הבנגוריוניטטי החדש, שנולד רק השבוע:
הנוח החדש שבתוך מפא״י.
לידתו של הכוח החדש לוותה ברעמים
מאיימים ומפחידים. שני בטאוני הבנגוריו־ניסטים
— בטאונו של משה דיין הארץ,
ובטאונו של יוסף אלמוגי, ידיעות־אחרונות
— יצאו השבוע בכותרות מפוצצות שנועדו
ליצור את הרושם בציבור כי הם מהווים
כוח רב־עוצמה, וכי נצחונו של לוי אשכול
בוועידת מפא״י הקרובה מוטל בספק.
היתד, זו לוחמה פסיכולוגית ברורה .״אישים
בצמרת מפא״י מודאגים מהתארגנותו
של הכוח החדש!״ הכריזה כותרת אחת.
״נאמני ביג׳י יציעו לגוש חזית משותפת!״
איימה כותרת שניה.
מאחורי כותרות אלה הובאו מספרים מפחידים
לא פחות. מנהיגי הכוח החדש התפארו
כי כבר עתה מובטחים להם 1100 קולות
מתוך 2300 צירי ועידת מפא״י. אם
להוסיף לאלה את קולות הגוש התל־אביבי,
ואת הקולות הבלתי בטוחים, ניתן היה להסיק
לפי סיכום זה כי הנצחון בוועידה מונח
כבר בכיסו של דויד בן־גוריון.
אלא שהתרברבות צעקנית זו היתד, רחוקה
מלשקף את האמת, וזאת ידעו דווקא
מנהיגי הכוח החדש, למרות העמדת הפנים
שלהם. גולם ההפחדה החדש נולד בצהרי
היום החמישי בשבוע שעבר, כאשר התכנסו
כ־ 120 איש במועדון המפא״יי יחדיו, בו
שכן בשעתו קפה פילץ.
מארגני הכנס היו משה דיין, יוסף אלמוגי,
אבא חושי ומזכיר תנועת־המושבים
עוזי פיינרמן. מלבדם בלטו בקבוצה עוד
מספר שמות ידועים. היו שם טדי קולק
ויצחק נבון, הלל דן וגדעון בן־ישראל, חנה
למדן ודויד ליפשיץ. את עיירות הפיתוח
ייצגו שאול בן־שמחון ומרדכי בן־פורת,
ואת איחוד הקבוצות והקיבוצים ייצגו יוסף
יזרעאלי ואריה בהיר.
השמות היו ידועים, אך באותה מידה
היה ידוע גם המכנה המשותף שלהם. המשותף
למרבית אנשי הכוח החדש היתד,
עובדת קיפוחם תחת שלטונו של לוי אשכול.
היו שם המטוהרים, אלה העומדים על
סף הטיהור, ואלה שברור להם כי יאבדו
את כסאותיהם בתקופת הכנסת השישית.
מכנה משותף נוסף: מלבד נציגי חיפה,
חושי ואלמוגי, הם ייצגו רק את עצמם.
שום כוח ממשי לא עמד מאחוריהם.
מטרת הכנס, שלמעשה גיבש סיעה חדשה
בתוך מפא״י, היתה :״להבטיח את שלמות
המפלגה ואת מקומו של דויד בן־גוריון
בתוכה, ולא לתת למפא״י להדרדר שלא באשמתה.״
זו היתד, המטרה המוצהרת. אולם
המטרה האמיתית היתה: נסיון נואש אחרון
לשמור על עמדות בתוך מפא״י ומוסדות
המדינה.
הכוח החדש לא היה למעשה אלא הכוח
החלש.

הכל תלוי כל,ור׳

ת כאי כנס הכוח החדש לא העסיקו
בעיות אידיאולוגיות או עקרוניות. נוח
היה להם להיאחז במאבקו הדון־קישוטי של
בן־גוריון בעניין הפרשה ונגד המערך, כדי
ליצור דגל אחד שילכד את כל המקופחים
והמטוהרים. מה שעניין אותם באמת היו
בעיות מתמטיות פשוטות: כמה צירים יצליחו
לרכז בוועידה?
1100 קולות (שהם כ־/0״ 47 מצירי הוועידה)
נאספו במחי־יד אחת. מחוז חיפה הבטיח
את כל 350 הנציגים שלו. המושבים הבטיחו
שליש מנציגיהם — .95 סדי קולק
ויצחק נבון הבטיחו 35 צירים מנציגי ירושלים.
גוש דן הבטיח לפחות .120 נציגי
(המשך בעמוד )19

יו׳ גבו על חזה אשה: סצינת מ־שגל האשת גנח אח יריבתה, להנאתו שר הגב
^ סיכות ליל־שכת יצאו מהאף. החוזי־כות
אותן החתיכות. הנשים כבוי לא
אותן הנשים. הבעלים בטח שלא. ההנאות
הפשוטות נעשו מסובכות המין משעמם.
מרוב שיעמום הוא מבחיל. וכמה ויסקי־סודה
אפשר לשפוך לבטן אחת עם כבד
הרוס?
לכן החליטה החברה הישראלית, המשחקת
גולף בחורף ועושה סקי־מים בקיץ, להכניס
קצת תוכן רוחני למסיבות.
סרטים פורנוגראפיים, למשל.
זהו צו־השעד האחרון של החברה הישר
אלית הצועדת אל הקידמה. רק אתמול גיל

שגים, בנים של האבא, טייסים, דיפלומאטים,
אינטלקטואלים. עסקנים מפלגתיים המחפשים
בסצינות־האהבה המוקרנות פיצוי על השיג־אה
השוררת במפלגה.

נחום רז, יחד עם ידידו, עורך־הדין הצעיר אברהם יהל*.
* אחרי שרחל המרחלת סיפרה על כן (העולם הזה ,)1426
ביקש רז לאשר לו שרק השתתף במסיבה, אך לא הסביר בגילופין
את הסרטים הפורנוגראפיים שהוצגו בה. אישור זה ניתן לו.

בערב תרבותי כזה רואים עד ע׳
סרטים. אורכו של כל סרט -10
דקות. לכל סרט יש עלילה וזוויות
בחורה מכוערת צועדת לתומה ביער.
הבחורות בסרטים האלה מכוערות. הבחו

עיסוק לערב אכוד
פשוטה. הולכים כרגיל למסי־
*** שיטה כשז
( { בה בבית נפרטי. זה יכול להיות ערב
שבת, ערב פסה או ערב אבוד. כל ערב
שלמחרת לא הולכים לעבודה.
בשתים־עשרה בלילה קורה משתו חשות
נורא. מכבים את החשמל. מסדרים את ה
כיסאות, הבורסות והספות בשורות
מקבילות, כמו בקולנוע.
על הקיר ממול, בין
רפרודוקציה של רנואר ואורי־גינאל
של בזם, מוקרנות עוב־דות־החיים
המופלאות, המוגשות
מזווית ראייתן של יצא־
בחעדון הסרט הרע
.תה את הוויסקי, וכבר היום היא אינה יודעת
איך שותים אותו. מהר היא עוד תגלה
את השוט. ימכרו שוטים מוזהבים בחנויות
מיוחדות לשוטים, ובמסיבות ערבי־שבת תעלה
כל הצלפה חמש לירות. כמו אצל העמית
הנאורים.
בינתיים הולכת החברה לראות סרטיב
פורנוגראפיים. לא סתם חברה. חברה טובה.
לא בורגנים זעירים. בורגנים גדולים. לא
פועלים שחורים. צווארונים לבנים, רופאים,
עורכי־דין, תעשיינים בכירים, סוחרים משג־

ניות צרפתיות, יפאניות ואיטלקיות. הסקרנים
מצפים לראות כבר ישראליות.
לסרטים הם מסוגים שונים ומשונים —
החל בסרטי־מישגל, המשופעים בסטיות מיניות,
וכלה בסרטונים ״נועזים״ ,החודרים
אל מאחורי־הקלעים של מועדוני סטריפ״טיז
ותצוגות־עירום.
סרטים מן הסוג האחרון מוצגים במסיבות
חברתיות שונות. הם הוצגו, למשל,
במסיבה של הבוהימה הדיזנגופית, בה השתתף
עסקן־מפא״-־ וצילו של דויד בן־גוריון,

סרט איטלקי מתאו ליל כלולות של זוג לסביות וסאדיזם בסרט צרפתי: אשה תלו״

תמונות ארח הו א3ס
הצח ממה שמוצו!
במסיבות ישראליות
היפות הולכות להיות דוגמניות או מלכות
יופי. וכן צועדת לה בחורה מכוערת ביער.
מאחורי שיח אוכמניות פורח אורב לה הפושע
המכוער, ומביט בה בתאווה. הוא
מבצע בה תקיפה, והיא מנפנפת בידיה ל-
שמיים לעזרה. השמיים אינם שומעים, כי
הסרט אילם. הפושע מבצע בה את זממו
בפעם השנייה, השלישית, הרביעית, החמישית•
בפעם העשירית הוא ניכנע. סי כבר
עברו עשר דקות והסרט חייב להיגמר.
או עלילה על מוכר עיתונים:
פעם היה מוכר עתונים. הוא דפק בדלת
ומכר עיתון לגברת אחת. פתאום גילתה הגברת
שאין לה 15 אגורות לשלם, אבל היא
מוכנה לפצות אותו בדרך שלה. גם הוא
מוכן.
או נערה בודדת המגיעה לעיר ושוברת
חדר במלון. היא נכנסת לחדר, מתפשטת
לאיטה, מסתכלת בראי, מרימה יד, מרימה
רגל ומסיטה לתומה את הוילון. ומה שהיא
רואה! גבר מצליף בשוט לבחורה מכוערת.
הנערה צווחת, וגם לה הוא מצליף בשוט
ועוד כל מיני דברים.
ויש הסיפור על הפיקניק. זוג הולך לפיקניק.
ליד המעיין הוא מגלה עוד זוג שהלך

הבעת של תאווה: הגונה מתון סוט שנוי על אונס קטינות
לפיקניק. הם מחליטים לארגן ארוחה משותפת
ועליזה.
הסצינות אינן מכתירות דבר, ולרוב מתחיל
הסרט במישגרים ללא כל הקדמה. כאשר
ביקש הצלם לצלם את התמונות המופיעות
בעמודים אלה. בהצגה שאורגנה
במיוחד עבורו, היה לו קשה למצוא קטעים
שניתן לפרסמם בעתון מהוגן.

המשטרה אינה מתערבת
-,ןןף^ ,ו.ווו 1י ז ^ ו י, ו1וו זו ,0י

ך* ,ישראל נזופציים סרטים אלה במח־
—1תרת. המפיצים הם קבוצה בת שלושה
גברים, ויש להם מסריטים ואנשי־קשר. אנשי
הקשר יוצאים למסיבות, מתיידדים עם
אורחים, ובין היתר מזכירים דרך־אגב שהם
יכולים לארגן סרטים לפעם הבאה. בפעם
הבאה באים אורחים נוספים. השמועה מתפשטת.
כיום מופצים הסרטים בכל רחבי
הארץ.
הסביר אחד המקרינים :״התחלנו לעבוד
עבודה מלאה רק בשנה האחרונה. יש ביקוש
עצום. לפעמים אנחנו דוחים הזמנות לחודש
ויותר, מפני שבסך הכל מסתובבים בשוק
המקומי 70 סרטים. זה מלבד האנשים הפרטיים
שרכשו סרט פורנוגרפי אחד או
שניים בטיול בחו״ל, כדי לשעשע את המשפחה
והאורחים.״
ערב־הסרטד, עולה 150—100 לירות. ב
מסיבות
נהוג לאסוף את הכסף מהאורחים
בדלת. הסרטים מיובאים על־ידי המפיצים
עצמם, או על־־די ידידים מאנגליה, צרפת,
והשוק החדש והזול — הונג־קונג. החוק
אינו מתערב. הסביר דובר המשטרה, יעקב
נאש :״כל זמן שזה נעשה בבתים פרטיים
— זה לא עסקנו.״-
־)תגובות הצופים תמיד זהות. על הבורסות
יושבים זוגות נשואים, רווקים, רווקות,
גברים בגיל טוב ובגיל כבר לא טוב, ומעמידים
פנים אדישות, או מחייכים חיוך
שווה־נפש וסלחני. כאילו כל מה שמוקרן
לפניהם הוא עניין תמים ועליז עד מאוד.
אבל האמת ידועה לכל. יש התרגשות והתפרצויות
צחוק היסטריות.
הגברים מספרים בדיחות גסות באמצע ההקרנה,
להסוואת המתה. מפליטים הערות
לגלגניות בקול רם על הפעילות המתרחשת
מולם. הנשים שותקות. בהתחלה הן אפילו
מסרבות להשתתף בחווייה. הסירוב נמשך
חצי דקה. בסוף הערב הן רוצות עוד.
במסיבה של רווקים ורווקות נשמעות הערות
אסוציאטיביות, בקצב של מאה לדקה.
כל אחד מרגיש שהוא מוכרח ליילל משהו
לתוך החשיכה :״האיכות מתאימה להברי
מפא״י. איזה קסם אישי! הוא התחיל ישר
במהלך שני! ארטיק טוב יותר, טעים יותר.
גלגלי העולם חורקים שן במיפעל. סוף טוב,
הכל טוב.״
רק הסרט רע.

י מהתקרה, חברתה מתעלמת עימה באהבים סוט בריטי: זוג מתעלס בשעת פיקניס

י >י י

במדינה

( :החשך מעמוד )14
• מאיר יערי: אין ספק כי המגמה
; ליצירת מסגרות מדיניות רחבות יותר היא
לגמה כללית בעולם של י מינו ...אכן,
; תוכנית להקמת פדרציה של מדינות ה׳
מזרח התיכון היא בהחלט בקו ההתפתחויות
המדיניות והכלכליות, ובקו האנטר־סים
של כל העמים באיזור.
מפלגתי, מפ״ם, ראתה מאז ומתמיד ב קונפדרציה בין ישראל וירדן מסגרת טובה
ביותר לפתרון סופי של בעיית ארץ-
ישראל, כולל פתרון בעיית הפליטים ואפשרות
לניצולם המאקסימאלי של אוצרות-
::״.הט3ע והמים של שתי המדינות, לטובת
שגי העמיס. הצטרפותה של קונפדרציה
כזאת למסגרת פדרטיבית רחבה יותר
עשויה לספק מסגרת נאותה לא רק להגשמתן
של שאיפות העמים הערביים ל־
;׳ ,אחדות לאומית מלאה — אלא גם להתרת
סבך הבעיות הקיימות ביחסים בין
עמים אלה לבין עמים לא־ערביים במרחב.
י כלומר לא רק בעיית ישראל־ערב, כי אם
בעיית הכורדים, עמי ורום סודאן ו כו

ד רכי חיים
אדביס והתותח
אלביס פרסלי של הוליבוד שובר לבבותנשים בכל. רחבי־העולם. אבל אלבים של
ראשון־לציון היה טיפוס אחר. כאשר שבר
לב מאהבה, היה זה ליבו שלו.
כינוהו אלביס לא משום שניגן על גיטא־רה,
או שנהג לנענע את אגן ירכיו בתנו־עות
מסויימות מאוד, הוא היה יפה כמו
.אלביס. היו גם שאמרו שאלביס יפה כמוהו.
שמואל (״סמי״) בן שמואל ,22 ,בן ל.משפחה
מיוצאי בולגריה, היה בסך הכל
:פחח אוטומובילים. אבל ליבו לא היה עשוי
מפח. היה לו לב של זהב. לא רק שנחשב
כבעל־מלאכה מעולה במקצועו, אלא שכל
אלה שרכבם ניזקק לטיפולו, היו יוצאים
ממנו מלאי התפעלות. הוא היה חרוץ, אחראי,
מסור וחביב.
אהבתו הגדולה של סמי היתד, נערה ראשונית,
בת למשפחה אשכנזית, המשרתת
כיום בצה״ל. הם יצאו יחד מספר חודשים,
וכל ידידיהם ידעו שהם מתכננים נשואין.
אולם לאחרונה הסתבר שעל דרכם לאושר
נערם מכשול. היו שאמרו שמוצאם העדתי
השונה הוא שעמד בדרכם. סמי עצמו סבר,
כנראה, שזה רק תירוץ, וכי חום ליבה
של החיילת פג.
,פגז בראש. היה זה בשבוע שעבר. סמי,
שאיבד את אחת מעיניו בעת שרותו הצבאי,
סיים את.עבודתו והלך לבית נערתו שברחוב
סוקולוב בראשון־לציון. הוא לא מצאה בבית.
נאמר לו שהיא הלכה לבקר את
חברתה. אבל סמי לא הסתפק בהסבר זה.
הוא רצה להיווכח שאמנם כן הדבר, נשאר
בחצר והמתין בהסתר.
השעה היתד, קרוב לחצות כאשר החיילת
הגיעה לפתח ביתה. היא לא היתה לבדה.יחד עמה היה גם צעיר, ידיד של חברתה.
הם פסעו דרך החצר ולא הבחינו באיש
האורב שם. הם נכנסו לתוך הבית וברגע
זה, כך סיפרו אחר־כך, שמעו רעש צעדים
בחצר. .הרגשנו שמישהו מתקרב לדלת
וחיכינו לצילצול,״ סיפרה הנערה.
אבל במקום צילצול נשמע קול נפץ.
מבוהלים יצאו השניים החוצה. שם, על
הקרקע, הבחינו בגופה המוטלת בתוך שלולית
דם. ראשה היה מרוטש לגמרי. זה׳
היה סמי.
נראה שהוא צפה מראש מה עתיד להתרחש,
שכן נטל עמו למארב כלי־ירי,
המכונה בשם תותח חפרפרות. זהו אקדח
היורה פגזים קטנים, אותם יורים החקלאים
לתוך מנהרות החפרפרות כדי להשמידן.
באקדח זה ירה בראשו.

החי
• לית דין ורית עורכי־דין. השבוע
נעצרו שלושה עורכי־דין כחשודים
בעריכת הצהרות כוזבות לשם קבלת פיצויים
בנפגעי הנאצים.
+מכונית ושמה תשוקה. בחיפה
נידון אדם לקנס 250ל״י, או 70 יום מאסר
תמורתם, על שהטריד בקביעות אשה בשיחות
טלפוניות, הציע לה בין השאר בילוי
במכונית־פאר.
• חיל הנחיתות. בתל-אביב נידון
סגך מישנה במילואים לתשע חודשי מאסר,
בעודן התחזות כרב־סרן בשירות סדיר, טען
להגנתו שעשה זאת בגלל רגשי־נחיתות.

נ תונסעע ת מער היו מוזיאון תראניב-וגנעוות אח התרחבות הגוי האזרחי.1הראשווובוגד-מ
גלי המרי האזרחי, שהתפשטו השבוע
במדינה במהירות מדהימה, כמעט והשכיחו
את המקור ממנו יצאו — שובת
הרעב אורי דייווים, המסיים את שביע
הצום השני, כאסיר בחדר־החולים של
כלא רמלה.
אך כמו כל תנועה ספונטאנית ועממית,
נישאה גם זו הרחק ממקורה, הקיפה
חוגים מתרחבים והולכים, ניתקלה ביעדים
שאיש לא שיער אותם מראש.

^ ע ג ^ חו ק

ף* עוד שדייווייס עצמו שקע בקריאת
1סיפרי פילוסופיה, שנשלחו לו לכלא
על־ידי הפרופסור הירושלמי ארנסט סימון,
הגיעו לאדמות הכפרים הערביים
בגליל — בענה, נאחף ודיר־אל־אסד —
אנשים אותם לא הכיר דייווים מעולם.

כוון המרי האזרחי לאחר מכן: שום חוק
אינו מחייב את השלטונות לעצור את
כל עוברי העבירה. עובדה המאפשרת לפעול
רק נגד אזרחים מסויימים, שאת
פעולותיהם מעוניינים השלטונות להגביל.
הגילוי, שהיה ידוע לכל אזרח ערבי
בישראל, ושאותו הוקיע בתמידות העולם
הזה, זיעזע אזרחים שלדים רבים, שלא
עסקו מימיהם במאבקים ציבוריים.
לפתע הוברר, שכביש עכו־צפת, למשל,
מצוי בתחום השטח הסגור הכולל את
מרבית הגליל. כך נמצא שכל הנוסעים
בו עוברים על החוק, צפויים למעצר כל
עת שיראה זאת לנחוץ המושל הצבאי
למחוז יצפון, או מפקד המישטרה המקומי.
הדוגמה הבולטת לשימוש השרירותי בחוק:
אורי דיידיס עצמו. הוא הפך מוקד
המאבק נגד הפקעת אדמות הכפריים הערביים,
אך לא נאסר בעוון פעילות זו.
האמתלה החוקית להאשמתו היוותה העוב־

דה שנכנס ללא היתר לשטח סגור.
לא סייעה לו עובדה אחרת: היותו
תושב קבוע וחוקי בדיר־אל־אסד, כפר
המצוי אף הוא בשטח הסגור. כי יש
הרבה שטחים סגורים, אבל יש כאלה
שסגורים יותר. דהיינו: בתוך השטח הסגור
של לב הגליל, הכולל את אזור
כרמיאל, מצוי שטח סגור נוסף, הידוע
בתור ״שטח 9״ .המעבר משטח לשטח
אסור על התושבים המקומיים, הנענשים
על־כך בתדירות כמעט קבועה.

הכל רישמי
>* אזרח הישראלי לא קרא על
| \ כך השבוע ביומנים. אלה, לפי רמז של
השלטונות, קשרו קשר של שתיקה על
המרי האזרחי, קיוו על־ידי כך לשתקו.
גם כשנאלצו מאוחר יותר לפרסם חדשות,
שממילא עברו כבר מפה לאוזן, פירסמו
אותן מקוטעות, תוך השמצות תוקפניות.
הגדילו לעשות הצהרונים, שכינו את
נושאי המרי האזרחי כביטניקים המשרתים
את אויבי המדינה, ואחד מהם אף רמז
על קשר של אחד העצירים עם הנחת
פצצה בביתו של שר התחבורה המנוח
צבי פינקס (ראה תצפית).
אך לשיא הגיחוך הגיעה מישטרת ישראל,
שאנשיה בגליל ניתקלו, לראשונה
בתולדות המדינה, במורדים כה מוזרים.
סיפר על כך דן בן־אמוץ לכתב העולם
הזה:

״כשהגענו לשטח המחצבות, ליד מישם־
רת מג׳דל כרום, לא ראינו איש. ניגשתי
למשטרה והודעתי על המצאותנו בשטח
הסגור. ענו לי שאנו יכולים לטייל, וכשיהיה
לשוטרים זמן, הם יגשו למקום.
״חיכינו יותר משעה, וכשלא באו ניגשתי
שוב והודעתי, :באנו להיעצר לפי
אותם הסעיפים שנעצר אורי דיייויס, יאנו
מבקשים שתפעילו נגדנו את החוק.׳ הם
ענו ששמעו, אבל סירבו לפעול. כששאלתי
את הקצין, באופן בלתי־רישמי, אם יש
סיכוי שיפעלו, עסה: אין כאן לא־רישמי,
הכל רישמי.״
קצין זה היה ערבי.

ה״ביטניקיס״

הניראים על
החמאם ביפו (מימין)
:עורך־הדין בן־מנשה, העתונאי בועז
עברון ודן בן־אמוץ, שכיהן כיו״ר האסיפה.

מטרת בואם המוצהרת: להיאסר כחוק,
להיאשם באותן האשמות לפיהן נידון אורי
דיידיס למאסר שמונה חודשים (העולם
הזה .) 1430

ביום הרביעי השבוע נעצרו הראשונים:
השחקן אורי זוהר, הצייר יגאל תומרקין
והעתונאי עמוס קינן. לדיבריהם, באו
למחות על קיום מערכת חוקי החירום
— ירושת השלטון הבריטי — המגבילים
את תנועתו החופשית של האזרח הישראלי.
״אלד, הם חוקים בלתי־חוקיים,״ קבע זוהר
לאחר שיחרורו.
המושל הצבאי לא ידע כיצד להגיב. דובר
המשטרה מסר על מעצר השלושה, אך טען
שקיבל הוראה שלא לפרסם את שמם. מגוחכת
עוד יותר היתד, תגובת המשטרה בשלב
הבא.
קבוצת מורדים שניה, שכללה את ה־עתונאי
דן בן־אמוץ, הפסל יצחק דנציגר,
המרצה לאנגלית ד״ר אריה זקם, השחקנית
גילה אלמגור והצייר שמעון צבר, הגיעה
לשטח ביום הראשון. כל נסיונותיהם להיעצר
עלו בתוהו, גילו יעד נוסף נגדו

| 11ך ע 1ך 1הפתיעה את קהל המאזינים בחמאם, קראה לו להצטרף למאבקו של
״יי בנה השובת רעב בכלא. הרחק משם, בלונדון, נערכה הפגנת מזזאה

של ועדת המאה ליד שגרירות ישראל, בדרישה לשיחרורו של אורי דייוויס מהכלא.

התנהגות יהמישטרה שמה ללעג
החוק1 ,שעל שמירתו היא מופקדת.

האח האמיץ

ך לי המרי המשיכו להינשא למרחוק.
^ בנצרת הפך אורי דייווים קדוש כמעט,
ניקרא בפי התושבים ״האח האמיץ״.
סיפר השבוע טגן ראש עירית נצרת
מטעם מפ״ם, עבד אל־עזיז זועבי :״אילו
ידענו מראש על משפסו של אורי, היינו
באים בהמונינו לקבל את פניו.״
אך קהל רב שדרש את שיחרורו של
האסיר, התכנס בשבת בחאמאס היפואי לאסיפה
קרבית רוגשת. רק קול אחד הושמע בה
נגד שיחרורו של דייוויס. היה זה הקול
של אמו, שישבה בתוך הקהל.
כשקיבלה את רשות הדיבור, עבר רחש
באולם• היו שציפו להתפרצותו־ ,ההיסטרית
של האלמנה כסופת־השיער, שבנה היחיד שובת
רעב בכלא. אך היא הפתיעה את שומעיה.
״לא צריך להילחם למען שיחרורו של
אורי,״ אמרה האם .״הוא התכונן למאסר,
ידע שכך יעורר אחרים ויהווה לחץ על
השלטונות. את המאבק, לכן, יש להמשיך
לשם אותן המטרות שבגללן אורי יושב
בכלא.״
דקות מעטות לאחר סיום האסיפה נעצרו
שניים ממשתתפיה, נאשמו בגרימת התקהלות
בלתי־חוקית, בשעה שחילקו כרוזים הקוראים
לשיחרורו של אורי דייודיס.

משפט מהיר וסודי

רבאחר שלא ניזכר כלל השבוע,
1/התנהל בבית המישפט הצבאי בנצרת,
1חיזק אף הוא את המרי האזרחי.
בהסתר מלא נערך משפטם המזורז של
שנים מתוך 31 הצעירים שנעצרו בכביש
עכו־צפת, באוקטובר האחרון, כשבאו לעזור
לכפריי בענה ודיר־אל־אסד במסיק
הזיתים ( ה עו ל ם הז ה .) 1415
עמדת הנאשמים במשפט השתלבה במרי
האזרחי, ללא שום קשר איתו וללא תיאום
מראש. עודד פילבסקי, סטודנט תל־אביבי
שהיה הנאשם הראשון, הודיע לשופט
שעבר על חוקי החירום בהכרה
מלאה, וכי בא לשטח מתוך מחאה על
הפקעת האדמות ונישול הפאלחים הערביים.
מתוך
חשש שעמדתו של הנאשם תשמש
כר,נחייה לבאים אחריו, פוצלו המשפטים
האחרים, והנאשמים הוזמנו לבוא שניים־
שניים מדי שבוע. שום ידיעה לא נמסרה
לעתונות, מחשש שתעורר תגובה נגדית,
תגביר את הפעילות נגד חוקי החירום.

חו ב בי הג לי ל
ש בו ע, בעוד שמתקיימות משמרות הן
! שביתה ליד משרד ראש־המשלה בירוש־לים,
כהזדהות עם דייוויס וכתביעה לשחררו,
דובר בתל-אביב על השלב המיידי
הבא.
בכרוז שנשא את הכותרת ״חובבי הגליל״
נאמר:
״אנו מתכוננים לצאת שוב ל טיו ל ל־אזור
כרמיאל, ומזמינים בזה את כל
ידידינו, וכל האנשים המעוניינים כמונו
להכיר את השטח, להצטרף אלינו.
״בעלי הרכב הפרסי, וכל שאר המעו־ניינים
בטיול זה, נפגשים בשבת, 13.2.65 ,
בכל מזג אויר, בשעה 10.30 בבוסר ב־כיכר
מלכי ישראל בתל־אביב. המשתתפים
מתבקשים להביא כריכים, שתייה, שמיכה
ותנ״ך•
״הערה: במיקרה שהטיול יופרע בדרך
בגלל סיבות צפויות מראש, מתבקשים המטיילים
להחנות את הרכב בשולי הכביש
כחוק, ולהמשיך בטיול ברגל.״

חותמי הכרוז: אורי זוהר, דן בן־אמוץ,
גילה אלמגור, יצחק דנציגר, עמום קינן,
יגאל תומרקין, ד״ר אריה וגבריאלה זקס
ושמעון צבר.

א בן? אג ס
^ פי בל הסימנים השיג אורי דייווים,
/בעזרת השלטונות, את מטרתו: לעורר
את הציבור של בעלי הרצון הטוב.
כמו אבן שנזרקה לאגם, גרם מעשה זה
למעגלים של מחאה, ההולכים ומתרחבים.
יתכן שיגיעו, לראשונה בישראל, לממדים
של מיבצע־מרי אמיתי — בדומה לתנועת
הלורד ראסל נגד החימוש הגרעיני בבריטניה,
ובדומה למיבצע בעל ברס־נובל לשלום, ה־ד״ר
לותר קינג, במאבק למען זכויות הכושים
בארצות־הברית.

0הכוח החדש :
(המשך

/ס 7110x0101 7116 (6)11)1

מעמוד ) 15

עיירות הפיתוח היו מוכנים להישבע על
מחצית צירי עיירותיהם — ,200 ואילו איחוד
הקבוצות והקיבוצים על שליש מקולו־תיו
— .50 הצעירים היו בטוחים ב־ססז
צירים. כל זה יחד נתן אומנם רק 950 צירים.
אבל מנהיגי הכוחהחדש היו משוכנעים
כי יזכו בעוד 150 קולות לפחות, מתוך
410 צירי הגוש התל־אביבי המפולג.
על הנייר היו אלה חישובים יפים מאוד.
אלא שהם היו רחוקים מאוד מהמציאות.
אפילו המספר הבטוח היחיד שניתן — 350
צירי חיפה, עושי דברם של אלמוגי וחושי,
לא היה כל־כך בטוח. חלק גדול מצירי חיפה,
נאמנים דווקא לישראל קרגמן, שהתגלה
כנאמנו המובהק של לוי אשכול. כך שגם
חיפה לא תופיע בוועידה כגוש מלוכד.
שאול בן־שמחון ומרדכי בן־פורת מייצגים
את ישובי הפיתוח באותה מידה כמו שטד•
קולק ויצחק נבון מייצגים את צירי ירושלים.
מלבד חבר נאמנים קטן, החייבים להם
תודה אישית על טובות שנעשו להם בימים
שהיו בעמדות מפתח, אין מאחוריהם כל
כוח. איש מהם אינו יכול להתמודד עם
הכוח הכלכלי המעשי שיש לפינחס ספיר
בעיירות הפיתוח.
המספר של 100 צירים לצעירים הוא מופרך
ודמיוני כמו ההנחה ששליש מקולות
איחוד הקיבוצים והקבוצות ינתן לכוחה חד
ש• ואילו ההשערה שהגולם החדש יזכה
ב־ 150 קולות הגוש מבוססת על ספקולציה.
למרות נסיונות ההפחדה הרעשניים לא
נבהלו תומכיו של לוי אשכול. הם ידעו כי
הקרב האמיתי יתחולל במוסדות ועידת
מפא״י, שם מובטח להם כבר כיום רוב
מוחלט. אם אומנם יקרה והעניינים יגיעו
להכרעה ישירה בהצבעה בוועידת המפלגה,
עשוי ה כו חהחדש, לדעת אנשי אשכול, לזכות
רק בשליש מצירי היזעידה.

62001 ? 11.1(.ז 1 2\ 6 3־ 1 £1115 ? 11.0 ., 2 0 6 ^ 1661ז \ 166נ 11011 6

68 .־2 ¥01110168-- 0¥61* 1,000,000 !¥01
11( 111־11€)1 €0311־1(101*6 . 111311 100 1631
8 £1*031 5 0031136318 , 27 003311*168.־01

3־ 1116 01086)1 !?30115 01׳ 1161 וס0ז6)1 £־£31116110 8111)1168,־001 016)11031 30)1 ?8}?061311־168, £1־1
661)1י001601 6165 30)1 5001010£1515־010 £0!?61־£1
101.־6 6660 111 ?1־ 66£01־3!?6 06*61ו*5, 1־01ק6־1
־01׳* 1510£ 1661£ 36001 1615 זנך 66 01051 501ז׳6
10 13£301
, 16686 60068
15 1631 1

(113 6*1
65130051616־5
3)1011) 311601186
11160 10־ *?1־63661־1
000-160601031
1־6 10160)16)1 £1־130£113£6( *?61* 10

.־311 50 100£ £01׳
5.־ 63)161ז 0£68810031 זון ־ £01ץ 11ז03ז
־66 360688 10 311 !?31־61 3 £1ע£64 0£ 161165
106 10 )161311־63500, 166 861 15 1־ 1615 1־£01
86x031 6

0 6 166£0־
68.5601131
־}10 30
61031־011801ס
113? !311611566־

--־51306 5016006, 11161־0016 00661׳.זס 11£6 1100130

״ ) 116 6111(110 811011111 1) 110ע 11׳ *
) 11686 £30 ) 8

ס< 11? 1615 1ס17*!, 0£,£.6.¥1635 166£6* 0
3־661661׳* 3156)1־£66 )!11651100 635 6660 1
0£ 561
16180£610
)1 560111
6660 £ 3 1 6 6 1 1 6 6
6)1$1116־
0116׳} 61
60068
)1 66 ? 111 6110 166־£01
•5 31 311־63)161־ 0£65510031 1ז630 )18 0£ 1100-!3
.־81 11016 10 01־ £ 6 1 1 3 6 1
1615 6 66116* 6, 15 810ז 6׳* 66 308י 1׳
06£186
116 166ת 1סס 10
6-618101־!>1
X 16013,־
1016111£601
0111260 18 611111166 10 1615

0 1 8666111£
011--׳ 663631־*ת*113060)1)11
?301113115 ססץ ץ3ו0 0131100ז10£0
1X666ץ

ן?({ 111 סס)166 1161061-06 306 1116 ¥611X18 0£ 06
3011)|011 6

(!03101
66 0161ץ- * 03!1 0111־
? 66 3.06111801
0131־0616015־1
0£ (61
1063
6־\ 0001״ 5130610£.־166£6 30 )1 110661 616 600 166 £31״1106110£ 510065״10015 5006 39 1׳ו 010? 6613 10111, 1111111 166 £ 0 0ע< 10£1־^!0161501001 306 6006110£ 0£ 00510015 1030
11010/658X011018״001 0635)11־61 £1־30£6 3!(!(31־ 13£65 811 זז 103

^ -11011 10 16) 01101) 17( 6)1 ,106
ס סס 1£61ז 10 0061(16065.. .ל? 661135006 ^10
־011681X110 10016 61 0 1*510 70110 10 111611
0 0 0 1 6 1 0 1 ( 0 1 3 0 6

65111$35 0116ך(ת6£0
)7611116״
151106־
״68/>011571
) 0 70(11011 1110י1)56
66 0011 0£ 730168 0630.
166 000* 6016006 0£־70x11 00118)1 16 />111. £01
1160316 635 66611־5008 1615 061־6516)1 !361־10161
־131 !11־ 661101 סס£66 £00^0101(6613 110168 6.״01 66101־1131100 £01־1 0£ 166 ? 6861־013)10 !331
ז 013110ז0£0ו106106. ¥00*11 £106 165 001)31 1׳* 0£60005 20065 10־61301501, 1116 618*00160
£3561005, 3

־1160131 1056011031100, 166 61־

>10100108:}׳ 80110131*1}18־01311011
(0£ £006, 610.,131
—10£01

הפוקר ש? חושי
166 £

0 0 631681־10 301
!?3106 10\¥1)11
60׳* 311
־*13011!1(1116)1
?£621)131(1111

־ 0111101״616660״ 631 306 166־31306 166 1־
0£ 60163
הבנגוריונים־

^ 1 0 1 8 0 1 6 0 1 1 5 1 5
610106111
של 6 1630.־1(6
שהתארגנותם3 1
־1110)11

1 6 כמעט 001 1116 ,־
11.5., 0303 האחרון ברגע־)13, 81
11310, 0601031
* /ו טים ,־נעשתה
י־61 8311£61־£31־66 16638 0£ ^131־11 1138 £31661

1 5 גדול,ד 311,־(130
רעש 631130י
)1, ? 3618130
1116 1^61661
שבועיים ,־
- 1־! 3£005 £[11*8061616, 061ג773*61001) £1115, 1
הוועידה , ,דבקול
לפני
־168 113*6 001111־ 000011־3 30)1 01661׳]\1313}1601 2306 ?055611...0£ 81. !׳600138 81 ,01035 ובצינעה בשקט
אשכול של מחנהו
מאורגן

160101

3016

.\0£081106, 81. £

־? .81 ,58151^ 0£ 30018
מזה שבועות רבים. רק שני גושים גדולים
ס 68510ז!3א160688 0£ 6ז3ץ0306 30)1 £־ 0£ 3??1.ץ 61. £1056י 8 7־606, ^ 6161 0£ £1
של צירים עדיין נשארו בלתי מוגדרים.
־£31־306 7631311 111601 13066)! 3116 ,1636^[ 61
X031 66־6 18 631ז66מ׳56 0£ 3601!35 ?{30 *61!,ץ 130ג 006 561 0£ 60065.ס 60610£5 166 0£
מצד אחד מהווה תעלומה עמדתו של אבא
־6 18 6001־6316)1 1161־ 1631 15 001 11־63*10111
115הכוח
היסוד 10 של
30 6 6 6 3 * 1 0 1 1 1 1 1 ( 3510110610£
כנס 0* 560
חושי. יומיים לפני -־
החדש, הופיע חושי בכנס צירי חיפה לx115?.ץ
5!1ז *6116!0003 *(30

וועידת מפא״י. אחרי שביג׳י סיים את נאומו
בפני כנס זה, עלה חושי, ולקול תשואות
אמר בין השאר :״אומנם רוב גדול של
חברים בחיפה מזדהה עם מר בן־גוריון,
אבל יחד עם זאת אמרו לי, כי כולנו צריכים
לדרוש ולשמור בראש ובראשונה על
אחדותה של המפלגה, לשמור על אישיר,,
ולעשות את הוועידה לא ועידה של הכרעה
אלא ועידה של פשרה!״
יומיים אחר־כך שינה חושי את סיגנון
דבריו בזווית חדה, קרא בכנס הכוחהחדש
להקים ברית שתתייצב סביב העקרונות של
ביג׳י.
מה אירע במשך יומיים אלה, שגרם לשינוי
סיגנונו של חושי? הוא פשוט זכה
בחלוקה בקלף חזק, וכמו שחקן פוקר מנוסה,
החליט להמר עליו, להכפיל את קופתו.
ביומיים אלה התברר כי בבחירות של
פועלי הבנין, היתד. חיפה המקום היחיד
בו זכתה מפא״י בנצחון, מול הפסדיה בשאר
חלקי הארץ. תוך ניצול הישג זה יכול
היה חושי להתייצב בין מנהיגי הכוחהח
ד ש, כדי להבהיר ללוי אשכול שיהיה עליו
להעלות את המחיר של חיפה תמורת הצטרפותה
אליו.
המחיר המשוער: השארתו של אלמוגי בממשלה
הבאה למרות צירופו של חושי
אליה.
אי־בהירות שררה גם בקשר למצב בגוש
התל־אביבי 410 צירי הגוש מפולגים בין
תומכי אשכול שבראשם עומדים נמיר ו־רבינוביץ׳
,לבין נאמניו של שרגא נצר, המשאיר
לעצמו את עמדתו כמשקל המאזניים.
אנשי אשכול מנסים להגיע למצב בו לא
תהיה עוד לשרגא נצר עמדת כוח כזאת,
כך שהרוב יהיה מובטח להם בלעדיו.
נצר עצמו, שהבחין במצבו העדין, מנסה
בימים האחרונים להחזיר לו את מעמדו
על־ידי נסיונות פשרה בין שני הגושים היריבים.
אולם נסיונותיו נכנסו למבוי
סתום, מול עקשנותו של בידי, ומול חוסר
הנכונות של נאמני אשכול, המעוניינים להביא
את הדברים דווקא לידי הכרעה סופית.
שבוע לפני פתיחת הסיבוב המכריע היה
כמעט ברור ששום טכסיסי פתע, ושום סיעות
חדשות, אין בהם כדי לערער את מעמדו
של לוי אשכול.

0 0 .סת 811־נס 116 0־1׳

—1^X211111116 1116 8001)8 31 ^ 0 €081
\^1)!1 1^0 01(11^3)1011

111 116-־*31100 £01־11 1116 ? 6861־6101־00 1׳} 1£

1160316־0 10 81£11 166 061־3610£ 501מ-- 1׳*10
נ00 ץ 111 5606׳* 6״! 000131066 10 11--

:־\ 0£ 8£^ 17;\ 1, 01צ 1^0 ,0¥0£)>£01נ£6 0100163 31־31־0 1161׳*! 8 ^ ¥1077 66
6-6106 01016, !106115666־ 631י?}?\1(0006 10 663
60X66. £x311110 306 ,0131^ 1116־£6 £01־10 131
66 10־6 £1־ 10 63}?5. ¥00 31־0101(6613 £01־}110נ׳1
6X3011031100 166 11610׳* 0 11 10 05־6101־1
?}6 0016111£. 001־*01610£, 0ת ־}3ק 06 306ד61י1
*•156 10 £0סס׳} 131־ 1615 10-63}? 11ז1£ 3£16
106 0£־60111 166^ !(1־ 1סס׳} 63610£, 60ז סס
|6111ס!?6ס 00 סו 11,49.80 !(108 !10513£6 00815
־1 0£ 001־!׳615 !131׳ 1511.־* 00׳} 1115131016015 !£
616356 0£ 166 60068־6-- 1ומ 301־6£1־!(0611031100 ? 1
061!0-- 013}? 63!?6 10 66 619ק 31־10 166 £60616־00 *?156 10 56001׳} 11016. 1£׳}000110066 31 30
116־1ס0׳} ־6613 £01ק010׳}3 00 0£ 166 £00!?31100־6 10 8606 166 ? 6861 66 301־31־1
116001 6613 166 16£1תס ת1־£01

מ 0מי1׳ ^ 11מפמזסז ^ מ׳ * 1£8ז1
103־1
£1( 1^:י01.01־ 0א13
0£ 115 6106ץ?6ז־ 166 6651 501־ £31ץ•6
מ131 נן 611 35׳* 0£655100315, 35 זק ע130ה
316£01 1631־ £1׳}1־0!(61־1ק 5, *?111 66־63661־1
־6X1515 6006 3 8006 10 £0166 306 60
״11£6160 16601.

3616 511? 03?6. .1־£6 !?0101065 10 601־131
| 00ז} 0 166 60065 10־6101־66 10 1־301 £1
!1016- .ע 106 306 ?3ז(6ן 131־*•11610 166 11
• 6 1 301 0101ץ1מ 016111£. 0ו6 1 0׳
ן 010?6613,׳} 53115666 * 116 166 £00מ11\3
60111 11,49.80 !1105 !>0513£6־*?111 1 1
| 0״ 31 006 11016 0) 10 6־00518—-611661
105131016013 0£ 11,11.— 6306, ,ץ161מ10ח
?111* ?0313£6.

| 6164x665

$41(7 ?051.461

ן ל) יג 711011,ץ ס )11ן)׳ו<:/0^ 0(1מ? /
.ע־.ז<׳1x1111 *01!1 1(011 /
־ ״ 0051 0/ !>001:1*1)(, 110*1)111*19 0
,<;0 *)1*1€? 0 *1)1 !>051091 50.1*10 *0111**1 1
ן 111*14 01*0 *0 *1 1/>1ה 109 0ר>*!1ן
1014.

//א, /מיו

10011ץ$016111:1/1) / 41(16

ז1005 306 501001160 0!?3103616 £0־<4861
״• 306 115 500!(0ע 11ז160ס113 3

£615 0131001016 0!(05 635 6016 3״
31 1636־06 306 3 £0061ס 6ז 6£6ז?}1־5060131״6.־10£ 03101

#67 ( 1670

21־61״ 0ו11£>? 1631 1 30־ 061ץ66־1 661
5 0£ 3£6, 1631 1 63*6 11!?66 31 166ז}?63
3 631־655 81^166 360*6 £01־3661
£1^0 ¥נ111 !<€6 16׳* 306 1631 1 0 1ויו 0 , 0

7116 711(1׳ 01$ 70111-1101
8 .ז 0ח 1מ1

: 011011 01

011:

א; ז 1 0

6 10 510־01׳* 60 0005011 1613 11056״1!?6 3 1063301*6 0£ 6006־ * 111 661ץ!1־06166605100,־166£6, 10 00101(1׳*61-- 10 600
״*? 156001 .

€1110006 71-111X1(16

306

) ת!-1ק ) 10380 ^ 0 110י! 0 --־5181131111

הגבול משדים דרומה הוא הגבול השקט ביותר של מדינת ישראל -עדייו

זהו אחד האזורים הנשכחים של המדינה.
שמות הישובים השתולים בו אינם מגיעים
כמעט לדפי העתונות. והמטייל־ם
הרבים פוסחים עליו. מבית־שאן פרוש
האזור כולו על כף היד. הגבול המזרחי
עם ירדן מתחיל בנקודה המרוחקת כארבעה
קילומטר דרומית־מזרחית לטירת־צבי, לפני
שהוא פונה מערבה לעבר הרי הגלבוע.
בצד הירדני משתרעת הבקעה ברוחב
של כשלושה קילומטר, עד למרגלות ־,־
הרים האפורים־בדירים. ומשני צדי הגבול,
הירדן — פרושים מרבדים ירוקים ובריכות
דגים.

מבא! תיפתח הרעה

זהו אזור הגבול חמשו־מזינזת:
לשלוש ת1 ישראל,
ירדן וסוריה, כפי שהוא נראה מקיבוץ שער־הגולן. באזור
זה מתכוונים הירדניס לבצע את מפעל ההטיה של הירמוך. החץ

המוכיד שלהם

*י• ד לפני ארבע שנים ניתן היה
להבחין בבירור, כי הירדן מפריד בין
שתי מדינות שונות. מצד זה של הגבול
היתד, פריחה — ומנגד שממה. אבל מאז
הפעילו הירדנים את תכנית ההטיה החלקית
של הירמוך, וחפרו באזור הגור־רשת
של תעלות השקאה, השתנו פני

האזור כליל.
כפרים חדשים, מאוכלסים בעיקר בפליטים,
צצו באזור. נבנתה רשת של כבישים,
הוקמו הוות חקלאיות, וגם הצד השני החל
לפרוח.
״יש להם עכשיו חקלאות די מפותחת,״
אומר משה זית ,43 ,חבר קיבוץ כפרי
משמאל מסמן את המקום בו יוקם סכר אל־מוחייבה, על גבול רופין מזה 22 שנה. משה, מרכז המטע
ירדן־סוריה. הקוים המקוטעים מסמנים את התואי המשוער של של הקיבוץ, מביט בהערכה אל הצד השני,
תעלת ההטיה של הירמוך עד לחץ הימני בקצה הצפוני של הכפר הנשקף לעבר מטעו .״הם התחילו לאל־עדסיה,
שם יוקם סכר אגירה נוסף. חלק ממי הירמוך כבר הוטו.
עבוד בטרקטורים וקוצרים כבר בקומביי־

כפו־דופין

משה זית, מרכז המטע
של כפר רופין:
״הטיית הירמוך תפגע במשקי עמק הירדן.״

המפעל הירדני 5״^

ם כיום מפעלי־ההשקיה
ממול לקיבוץ חמדיה.
בבקע שבקידמת התמונה זורם הירדן המהוה את הגבול. שני החיציס

יש משמר־הגכוד נימנם בתוך
מיטת־שדה. יחף ולבוש חולצה פרומת־כפתורים,
שכב על גבו בתוך המבנה המשמש
כעמדה קדמית. רק הרובה שהיה
מונח לידו העיד כי בעצם הוא נמצא
כאן על משמר הגבול.
בחוץ, במרחק מטרים ספורים, שטפו
זרמו להם המים באין מפריע. דרך שני
סכרים גדולים הם נפלו בקצף לבן אל
תוך אפיק של סלעי־בזלת שחורים —
מי הירדן מצד אחד ומי הירמוך מצד
שני. משם שיקשקו בשלווה סימלית בנתיב
מפותל אחד — נתיב הירדן היורד דרומה,
לתוך בקעת־הירדן יועמק בית־שאן.
גיזרת הגבול מנהריים — המקום בו
דן שורץ, רועה ממושב יר מתחברים הירמוך והירדן לנהר אחד —
דנה .״לעיתים קרובות אנחנו דרומה, היתד, שלוזה לחלוטין. משני עברי
משוחחים עם החקלאים הירדנים,״ הוא מספר.
הגבול, המסומן בגיזרה זאת על ידי אפיק

יוחיה

מימין ומשמאל מצביע ים על תעלות הטיה בהם זורמים מי הירמוך.
שלושת החיציס במרכז מצביעים על תואי ההכשרה של מפעל ההטיה
הגדול. אזור זה נמצא כ־ 15 קילומטר מדרום לשפך הירמוך לירדן.

הירדן עצמו, השמיעו נואמים הצהרות
מאיימות. לא היה ספק, כי כאשר תגיע
שעת הש״ין של הקרב על המים, תהיה
גיזרה זו אחת מגיזרות הסיבוב השלישי.
אולם, האם תתלקח גם היא?
אם גיזרות אחרות של הגבול הישראלי
משולות לחבית של אבק־שריפה או מטענים
של חומר־נפץ, הרי גיזרת־גבול זו, בין
ישראל לירדן, דומה יותר לחבית של
שמנת. זהו אולי קו הגבול השקט ביותר
שיש לישראל עם שכנותיה. אין
תקריות, אין השגות־גבול, אין סכסוכים
על המים, אין מסתננים. אפילו במלחמת
העצמאות, בסיבוב הראשון, כשכל טבעת
הגבולות של ישראל הוצתה, נשאר קטע
זה כמעט רוגע. משני הצדדים המשיכו
חקלאים לעבד את אדמותיהם ולקצור את
תנובת האדמה המדושנת והשופעת מיס.

נים. אפשר לראות מכאן בבירור את המוביל
שלהם. זהו קו המים המוליך את
מי הירמוך. בעזרת תעלות פתוחות הם
מובילים את המים לשדות, אבל היום עוד
אינם יכולים לנצל את כל המים הזורמים
בקו זה, והם שופכים אותם חזרה לירדן.
״לפני שנה בנו כביש, הניחו קו טלפון,
ורואים עכשיו תנועה די גדולה בצד של הם.
אבל אף פעם לא היו לנו כל סיכמו־כים
עמם• מלבד כמה פגזים שעפו מעל
המשק במלחמת העצמאות, בדרכם לבית־שאן,
נשמר כאן השקט. הם ואנחנו מעבדים
את האדמות עד הירדן, וכל צד מכבד
את העבודה של השני.״
מה יהיה כאשר יטו את הירמוך?
* הגור —
הירדנים.

כינוי

בקעת

הירדן

בפי

״את המים שלנו אנחנו מקבלים כבר
היום משלושה מעיינות בשטח ישראל,״
משיב זית ,״אבל השאיבה לבריכות־הדגים
נעשית ממי־הירדן. אם תבוצע ההטיה
יהיו המים מלוחים יותר ונצטרך לחשיב
אם להמשיך לגדל דגים.״
״הירדן לא יהיה יבש אף פעם,״ טוען
זאב ניצי 50 איש קיבוץ מעוז־ה־יב,
הנמצא צפונית לכפר־רופין .״מה שיקרה
הוא שמימיו יהיו מלוחים מאד. אם יהיה
מלוח לא נוכל להשקות בקיץ את השדות
בשאיבה מהירדן, כפי שאנו עושים עכשיי.
גם עכשיו אנחנו רק נעזרים במי הירדן
ואיננו תלויים בו כל כך. נצטרך להתאים
את עצמנו למצב החדש.״

ייי

המסתננים
ן* כית־יוס]? וירדנה, שני מושבים
^ המיושבים היום על ידי עולים מ־כורדיסתאן,
ניתן להשקיף מלמעלה למטה
אל השטח הירדני. דן שוורץ ,)28( ,עולה
מהונגריה העובד מזה שנתיים כרועה שכי־של
עדר מושב ירדנה, מביר היטב את
האזור. עם עדר הכבשים של המושב הוא יורד
עד קצה הנחל, נודד לאורכו קילומטרים רבים.
״יש שקט מוחלט בגיזרד״״ הוא מרווח.
״בזמן האחרון היו כאן המון פיצוצים
בצד שלהם, אבל זה קשור כנראה בעבודות
ההטיה וההשקאה. אפשר לראות לפעמים
כוחות צבא ירדניים מסיירים לאורך הגבול,
וכאשר יורדים חברה לקטוף קני־פוף ליד
הנחל, הם אפילו שוכבים ומכוונים נגדם
את הנשק. אבל זה רק מפחד. אף 1-עב
לא יורים. אין מסתננים.
״הם עצמם מפעילים באזור כמת ונהנית
שאיבה מהירדן. כאשר המשאבות שלהם
עובדות, כל האזור רועש, אבל חוץ מי•־,
יש שקט. היחסים איתם הם מצויינים.״
צפונה משם, עד למפעל החשמל המשותק
בנהריים, אין חדש בחזית הגבול. המים
המאיימים להצית את האש, מד,וים כאן גורם
מרגיע ומשקיט. במקום לסכסך, הם משלימים.
שני הצדדים נזקקים להם, אינם מפריעים
איש לרעהו.
הלקח פשוט וברור: מקום שם יש הליקר,
צודקת, של המים, תוך כיבוד זכויות
הזולת, שם שורר השלום.

> ¥ 1 7 1ח | 1 9 1 | 6ך בנקודה זו, קילומטר דרומית
11 לקיבוץ אשדות־יעקב, נשפך

כיום הירמוך לתוך הירדן. מי המפל הנופלים דרך הסכר הם מי

והיוון, היוון באמצע

קטע מאזור הגבול בין ישראל וירדן,
מנהריים דרוימה, בו מהוה הירדן לאורך
כ־ 30 קילומטר את הגבול בין שתי המדינות. הכפר למרגלות ההרים הוא הכפר הירדני וקץ.

הירדן. הירדן מתפתל כאן מערבה (.משמאל בתמונה) ואילו המים
הזורמים באפיק מימין הם מי הירמוך המניעים דרך סכר אגם־נהריים,
שבמרכזו עובר גבול ירדן־ישראל. כאשר יוטה הירמוך תיפסק הזרימה.

הצו היווני

על שפת הירדן עוסקים חקלאים ירדניים בקטיף תפוזים,
נראים בשעת עבודת ההעמסה על משאית. באזור זה של
הגבול בין ישראל וירדן מעבד כל צד את אדמותיו עד לקו הגבול ממש — הירדן.

אנשים

ברזל כוכבה הררי היא התימניה
החדשה אותה מציג שמעון דז׳יגאן השבוע
בתכניתו החדשה. כוכבה, הנשואה ל־עורך־דין
תימני ואם לתינוקות בת 11 חודש,
למדה אידיש בסמינר לגננות דתיות בבני־ברק.
בבחינות אותן ערך ברונו קוקטאריס,
מנהל אולימפיה, שהגיע ארצה לצורך הרכבת
תכנית חדשה, הוא התפעל בעיקר מהופעתה
של הזמרת נחמה הנדל. קוקאטריס ביקש
לראות גם הצגת נאסר א־דין בה מופיעה
הרקדנית יונה לוי, וזאת, לאחר שראה בפתיחת אותה בסרט רק לא בשבת.
התערוכה של הצייר זאב פרקש, המציג
קריקטורות מחיי התיאטרון, נראתה
בתו בת ה־ 10 של הצייר כשהיא מושכת
בבגדיו של זאב במשך כל הנאומים, בהם
נאמרו דברי הלל על הצייר. כשנשאל זאב
מה רצתה הבת, סיפר :״היא שאלה כל הזמן
,אבא, זה נכון מה שאומרים עליך
כשהתחילו המארגנים של ערב הים האכזר
— שייערך לכיסוי הנזקים של הסערה,
בה הפסיד המציל ועורך־הדין טופסי
קנצפולסקי את כל רכושו הימי
במכירת הכרטיסים, חישבו שאילו היו באים
כל הניצולים של טופסי במשך למעלה מסב
שנות עבודתו כמציל, היו ממלאים את
הי כ ל התרבות. טופסי טוען שבכל שנות
עבודתו לא היה אצלו אף מיקרה־מזזת אחד.
#בשעתו בלטה גינה לודובריג׳ידה
בשטח הסכם החשוף. לאחר מכן הפכה מכובדת,
כיסתה את גופה. עתה נראה שאינה
זוכה עוד בפרסומת מספקת — חזרה לתמונות
חצי־עירום.

רוצחי 3דדיו

ב ני נוע! הקר 111 בו׳1מ
וחי רי ב״ ל . 1 4טל? 3241

מכונת הקרנה אוטומטית
עם עדשת 191ס ס 2
לסרטונים 8מ״מ

חידושי

נהדר, עיצוב טכניקה מודרניים.
מופעלת בקלות על־ידי 5
מנענעי־ פסנתר.
אפשרות להקרנת הסרטון
קדימה, אחורה ותמונה
עומדת.
כיוון המהירות לפי הרצוי.

8ז?^0מ001
תוצרת

פרסום שחם

בויכוח שהתחולל בין המשפטן הפרופסור
אביגדור לבונטין לבין ח״ב מיכאל
חזני מהדתיים־הלאומיים, הטיח חזני :״מקודם
חשבתי שעל מדינת ישראל מאיימת סכנה
של לבנסיניות. עכשיו אני רואה שסכנה
עוד יותר גדולה היא סכנת הלבונטיניות.״
#פרופסור כן־ציון דינור, מי שהיה
שר־החינוך, קיבל ברכה מידיד ליום הולדתו
ה־ .85 הוא החזיר את הברכה בצרוף הערה:
״הקדמת בששה חודשים. נא לחזור אלי
במועד הנכון.״ •י הרמטב״ל יצחק דבין
הופיע בתחילת השבוע בפתיחת האספה
הכללית של אגודת העתונאים בתל־אביב.
אחרי ששמע את דברי יו״ר האגודה, עורך
עתון חרות אייזיק רמבה, שסיפר על
עבודתם הקשה של העתונאים, הגיב הרמט־כ״ל
:״אני מצטער שלא כיוזנתי את מסלול
חיי בצורה כזאת שאהיה עיתונאי. אולי
בדרך זאת הייתי תורם יותר לבטחון המדינה.״
• עתונאית שבאה לראיין את
פנחס לבון נתקלה בסרובו. הוא הסביר:
״לכי אל יונה כסה, הוא יהנה מזה
מאד. בשבילו זה ענין גדול. הוא ידבר לך
על מדיניות חוץ ועל מדיניות פנים, ועל
מה שאת רוצה.״ •י מרואיין אחר היה
פרופסור מרטין בובר, אותו ניסה לראיין
עתונאי צעיר. העתונאי דיבר אליו
במליצות ובמונחים לועזיים. לפתע פנה
אליו בובר :״ידידי הצעיר, אולי תדבר אלי
בצורה קצת יותר פשוטה ובמשפטים קצת
יותר מובנים בהשתתפות מפקח המשטרה
אליעזר טישלר, שהיה אחראי
על המיבצעים לגילויו של יוסל׳ה שוח־מכר,
וחברי הועד לגילויו של יוסל׳ה ועוד
ב־ 400 איש, נערך ביום השני השבוע טכס
בר־המצווה של הנער המפורסם ביותר במדינה.
אידה שוחמכר התרוצצה מאושרת
בין הקרואים, לאחר שהגשימה את
הבטחתה מלפני ארבע שנים, לערוך לבנה
טכס בר־מצוזה מפואר. כשנשאל יוסל׳ה אם
היה רוצה שגם סבו נחמן שטרקם ישתתף
בשמחה, העיר :״לא. חוץ מזה, זה
עניין משפחתי.״ הסבא נמצא כעת בלונדון,
לשם עבר עם שיחדור בנו מבית־הסוהר.
המוציא־לאור ראובן מ ,0שאשתו הציירת
חנה מס ערכה תערוכה בירושלים, פנה
מספר פעמים לקול ישראל וביקש שיזכירו
בכמה מילים את תערוכתה. משלא נענה,
כתב מכתב להנהלת שירות השידור :״האם
אדם צריך להיות פקיד בכיר, רוצח או
מועל כדי ששמו יוזכר בקול־ישראל?״ +
משפחתו של אפרים אילץ לא חדלה להתעניין
באמנות. נוסף לאוסף התמונות הגדול
של אפרים אילין, ולציוריה של
צפירה אילץ בגלריה המיוחדת הנמצאת
בביתה, קיבל אילין בנין לגלריה ביפו, בו
מוכרת את התמונות אמו של דב בן״
דרור, החשב הכללי של משרד האוצר.
ואילו כלתו נויה אילץ נוסעת לפאריס
להשתלם באמנות הציור.

בדיג״ט ביפו

לולוכריג׳ידה
עירום בקושי

לגובה, החל להדוף כדור ברזל, לאחי שסבל
לאחרונה מכאבי־גב והרופא לא הירשה לו
לקפוץ. השחקן הגבוה, המופיע בשם הפועל
תל־אביב בליגה לאתלטיקה, תפס בשבוע
שעבר את המקום הרביעי — מבין
ששה מתחרים — בתחרות בהדיפת כדור

הודאה מעשית

ת א רח׳

.אופנוע זקטנוע

1טד 550 67 .

קי בלת
חשבונך,
נא פרע
או תו בהקדם.

״ העולם

הזה״

שבועון החדשות הישראלי
המערכת והמינהלה: תל־אביב, גליק־סון
,8טלפון ,226785ת. ד• 136 .
מען מברקי: עולמפרס י דפוס משה
שהם בע״מ, תל־אביב, פין ,6טלפון
• 31139 העורך הראשי: אורי
אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

פסוק השבוע

• ח״כ מפא״י ישראל ישעיהו,
בראיון לסילבי קשת, על סיסמה לקראת ועידת
מפלגתו :״להיכנס בשלום ולצאת בשלום.״

חרות

יוחנן

בדר:

יוסלה שוחמאכר בכר־מצווה
סבא בגולה

ביום הראשון השבוע עזבו את הארץ אפרים
קישון וחיים טופול, בדרכם ל-
ניו־יורק, לקבלת פרסי גלובוס הזהב. גל
יה, אשתו של טופול, החליטה לא להצטרף
הפעם .״להוציא 5000 לירות עבור ארבעה
ימים — זה טירוף. חיים הבטיח לי שאסע
בסוף מרס להקרנת הסרט סאלח שבאתי
בניו־יורק.״ מאחר שבפסטיבל סאן־פרנציסקו
נאלצו חיים טופול ואפרים קישון ללוזת מהמארחים
עניבות־פרפר, הגיש הפעם קישון
מתנה לחיים, לפני עלותו למטוס, קופסה
ובה עניבת פרפר באותו יום עזב את
הארץ בדרכו לפאריס האמרגן יעקב (״קו־כה׳
י) זילברינג, כשבתכניתו להביא את
כריג׳יט כארדו. הוא רוצה לשכור את
איצטדיון בלוספילד לשתי הופעות. הוא התקשר
עם אמרגנה של בריג׳יט, ינסה לשכנעה
לבוא לישראל, בהשפעת קשריה החדשים עם
היהדות, דרך ארוסה היהודי כוב זאגורי.
קובה, השואף לגדולות, מתכתן לנסוע גם
לארצות־הברית, להחתים שם יהודי נוסף:
סמי דייוויס• .י בידיעות שהגיעו מפאריס
נמסר על סיכסוך בין הזמרת הישרא־לית־צרפתית
ריקה זראי, לבין חברת התקליטים.
כנקמה, הודיעה ריקה, היא תפתח
חברת תקליטים משלה # .חברי שלישית
גשר הירקון ניצלו את חופשתם בצורות
שונות. בזמן שיהורם גאון נסע להינפש
ברודוס, פתח כני אמדורסקי את מועדו־נו
אליבי, ואילו אריק איינשטיין חזר
להתעסקותו הישנה, האתלטיקה הקלה. אריק,
שהיה בזמנו אלוף הארץ לנוער בקפיצה

״כלכלת ישראל סובלת מפיחותיזם, פיתו־חיזם
ופיקוחיזם.״
• ח״כ דויד כן־גוריון, בראיון ל-
ג׳ואיש כרוניקל, על מדיניות הספר הלבן
אותה המשיך לנהל וינסטון צ׳רצ׳יל בזמן
מלחמת העולם :״אני יכול להבין את הדבר
והייתי עושה כמוהו.״
• הנ״ל :״אינני יודע מהו בנגוריו־ניזם
אבל בן־גוריון הוא אדם.״

• נשיא צרפת, שארל דה־גול,
כשנשאל למצב בריאותו :״אל דאגה, יום
יבוא ואמות״.

• נשיא מצרים, גמאל עכד״אל־נאצר
:״ארצות־הברית דומה לכלב נובח
שאינו נושך.״
• אברהם -קרניצי, ראש עירית
רמת־גן, בתשובה לחבר מועצת העיריה שהטרידו
בשאלות :״לך לישון!״

כוככה הררי
גילוי באידיש

• ניצכ אריה שור, ראש אגף החקירות
במטה הארצי, על חוסר הצלחתה
של המשטרה לגלות רוצחים :״המשטרה
עדיין צעירה.״
• כדורגלן יעקוב חודורוב :״מספיק
היום שאשה תבשל, בכדי שתהיה מלכת
המיטבח.״
• הנ״ל :״כל כדורגלני ישראל חובבים
— חובבי כסף.״
העולם הז ה 1431

סחיוזוז סלס תי ת
ביום השישי, ערב מותו של צ׳רצ׳יל, ציל־צל
הטלפון בביתו של יחזקאל סהר. הוא
הרים את השפופרת ואשה, שנמצאה מעברו
השני של הקו, זיהתה את עצמה. כמרכזנית
במרכזיית הדואר. היא שאלה אותו אם הוא
אותו יחזקאל סהר שהיה קצין בצבא הבריטי
בגדוד פלוני. הוא ענה לה שכן. היא סיפרה
לו שנתקבל עבורו מיברק הזמנה ממשרד־החוץ
הבריטי להלווייתו של צ׳רצ׳יל.
אותה הודעה קיבל גם המייג׳ור־לשעבר
אהרון וולסלי ,־ אביה של הזמרת שרון
אהרון. למחרת צילצלו השניים למשרד-
הדואר, כדי לברר את העניין. הפקיד אמר
שלא ידוע לו על כך, הם פנו למשרד־החוץ.
שם סיפרו להם שגם מינה רוגוזין,
חיפאית, חיילת לשעבר
בחיל הנשים
הבריטי, קיבלה ציל־צול
דומה.
האנשים החלו מתכוננים
לנסיעתם המלכותית.
תוך כדי
.הכנות פגש אחד מהם
במכר שלו, סיפר
לו בהתלהבות
על ההזמנה המכובדת
שקיבל, ועל זה
שהוא עומד לייצג
את מדינת ישראל בכן
־ א ד צי
הלווייתו של צ׳רצ׳יל.
המכר התפלא על כך שהוא עדיין אינו
יודע שזו היתד, מתיחה. כל העיר מדברת
על כן.
הקורבנות חיפשו את בעל חוש־ההומור
המלכותי. הם מצאו אותו בדמות מנהל
אל־על, אפריים כן־ארצי. הוא השתמש
בו באווירה העליזה של מסיבה חברתית,
שנערכה בביתו בערב־שבת.

טובח והנזהז הקתו?י
טובה דרורי הגיעה סוף־סוף לארץ! היא
פה! לאחר חמש שנוח העדרות כמעט־רצו־פה,
אפשר יהיה לחזות שוב בזיו פניה
הטבעיים, הגשמיים. מה? לא מכירים אותה?
אין דבר; אפשר לתקן את זה, אפשר לעטות
הכרה:
״נולדתי בתל־אביב. כשהייתי קטנה, הייתי
ילדה טובה ואהבתי לבן. למדתי להיות גננת
בסמינר לווינסקי, הלכתי לצבא ואחר־כך התחתנתי.
בעלי, קצין צנחנים, קיבוצניק לשעבר,
ראה אותי כשהופעתי בלהקת פיקוד
צפון לפני הצנחנים. קיבלתי את הצעת ה־נשואין
ממנו לאחר שבועיים של היכרות.

טובה דרורי
הוא אחד מאלה שהולכים לטייל מעבר לגבול
ויושבים בשבי. הסכמתי להינשא -לו,
בתנאי שלא ישתף אותי בכל הדברים האלה.
״בערב הראשון כבר רבנו. אני קראתי את
מיקי מאת של שלונסקי, והוא קרא את
מערכות. אחר כך נסענו לארצות־הברית
ועשיתי מהקיבוצניק הזה מהנדס. אני עבדתי
שם ולמדתי. הוא רק למד. התגרשנו, כי
הוא לא רצה להוריד את הזבל.
״הגירושין נערכו שלוש שנים לאחר החתונה.
אחריהם הפכנו לידידום טובים. כעבור
שנה וחצי הוא נישא לאמריקאית. האשד,
לא היתד, מוכנה לקבל את ׳הידידות
בינינו. לדעתי, רוב הנשואים המעורבים בין

קדוי משוגע

הרוו -ולא שוב

לתושבי ישראל אין מד, להתלונן, שום תלונות תרבותיות או כלכליות. בקיץ, כשהכל
לוהט ומזיע, הם יכולים תמיד לצאת למירפסת ולשחק קצת קלפים. בחורף, כשבחוץ נושבת
רוח, ויורד גשם וקר, הם יכולים תמיד להיכנס לסלון ולשחק קצת קלפים.
אשתו של אהרון רוזנפלד, קונסול־הכבוד של בלגיה בחיפה ומנהל בחברת אמרי?! ן
אקספורט ליין, משחקת קלפים לא בסלון או במירפסת, כשקר או חם במיוחד. היא
משחקת קלפים תמיד. בכל שעה, בכל מצב, בכל. מזג־אוזיר.
היא משחקת בביתר, בבת־גלים. כשחבריה למישחק מתעייפים, היא נוסעת לשחק
בזכרון ובבנימינה. כשנגמרים השחקנים בזכרון ובבנימינה, היא נוסעת לשחק בפאריס,
משתתפת שם במישחקי־מזל אמיתיים, כמו רולטה ובקרה. יש לה נהג, הלוקח אותה
ממישחק־קלפים למישחק״קלפים. כל זמן שהיא משחקת, הוא ישן ואוגר כוחות למישחק הבא.
גם כשבנה הצעיר נולד, היא לא נטשה את המישחק. ישבה ושיחקה עד הרגע
האחרון. אומרים שהוא נולד ליד שולחן הקלפים. עכשיו יש לה שלושה בנים ושישה
נכדים, אבל עדיין נמשך המישחק.
לפני כמה זמן קרה לה מיקרה לא נעים. תייר אנגלי איים להגיש נגדה תביעה
משפטית באמצעות עורך הדין שלו. לפי דבריו, הוא שיחק יום אחד בקלפים איתר,
ועם חבריה. בהתחלה הרתיח כמה מאות לירות. אחר כך עשו — שוב לדבריו — עיסקה
משותפת, בה הפסיד עשרת אלפים לירות. הוא טוען שהקלפים היו, מסומנים.
כששאלתי את שחקנית־הקלפים מדוע הוא טופל עליה האשמות מגוחכות כאלה, היא
ענתה :״הוא עוד ישלם בשביל זה. לא יחזירו לו אף פרוטה. הביאו אותו אלינו
לחברה שלנו, ואמרו שהוא בסדר. אבל הוא גנב גדול.״

מי מריבו ת
כשעמיחי סולל התחתן עם גילדה דורון,
מחליקת הקרח. של להקת רדלס, הוא
נתקל בהתנגדות עזה מצד משפחתו. כשהוא
התגרש ממנה, אחרי שהם לא הבינו זה את
זו, הוא גרם להרבה סקנדלים כספיים. אשתו
דרשה ממנו פיצויים גבוהים והרבה דמי־מזונות,
והוא סירב לשלם. אחת לכמה חוד־שים
הם נפגשו ב־בית־המשפט,
וביררו
את העניינים ביניהם.
התברר שהנשו־אין
האלה לא הש תלמו
כלל מבחינה
כספית.
אחר־כך הוא התאהב
בסריטה אב־׳,
רגל, ספרית בסלון
אנטה. הפעם זו הי־תה
אהבה אמיתית,
בלי דמי־מזונות, בלי
פיצויים ובלי בחי־פריטה
נוח
כספיות. הוא
קנה לה פנטהאוז של ארבעה וחצי חדרים
בקומה השתיים־עשרה בגורד־שחקים בנווה
אביבים. הם התחתנו בחתונה גדולה וב־יאהבה
עמוקה.
בימים אלה הוא התגרש ממנה, אחרי ש
ישראלים לאמריקאיות, ולהיפך, אינם מצליחים.
הזוגות אינם יכולים להשתוות.
״אחרי הגירושין, הגברים כולם נעשו לי
זרים. האמריקאים הם מטומטמים. מי יכול
להעריך אדם שהוא עבד בבית? ואם לאותו
עבד יש בית יפה, אז מה? יתכן שהגבר האמריקאי
הוא אשמתה של האשר, האמריקאית.
״למדתי
מישחק במשך שלוש שנים ב־ברגהוף
סטודיו, יחד עם גיל ה אלמגור.
במשך השנים הללו עבדתי בתור מזכירה במערכת
עתון של ההסתדרות העברית. הייתי
גם זמרת וקריינית. קריינתי בהופעות של
מוסדות יהודיים. שיחקתי גם בכמה תפקידים
בתיאטרונים.
״הבעייד, העיקרית שלי בחוץ־לארץ היתד.
היהדות הדתית. פעם אמר לי ך ב דתי, :אני
צריך לקום מחר להתפלל, ואת יכולה לישון
כמה שאת רוצה.׳ עניתי לו שבעד זה הוא
מטהר את חטאיו במשך חמש דקות, ואני
צריכה לשאת אותם על גבי ד,מיסכן כל
היום. הוא התרגז. קם ועזב את החדר. במשך
כמד, ימים חששתי שיפטרו אותי
בגלל זה.
״באחת המסיבות שם היכרתי סטודנט צרפתי
שלמד בקולומביה. קראו לו ז׳אן־פייר.
הוא היה קתולי. שנה שלמה הסתובבנו.
לפני בואי הנד, נסעתי אליו לפאריס. הכרתי
את האמא שלו, ואת כל משפחתו. זוהי
משפחה בורגנית טיפוסית. מאלה שאוכלות
שלוש שעות ארוחת־ערב. הם התייחסו אלי
יפה מאוד, והזמינו אותי לבוא לגור איתם.
״כשאמא שלי שמעה שאני מסתובבת עם
איזה בחור, היא כתבה לי מכתב דחוף וביקשה
ממני לברר אם הוא אינו כהן, ב־מיקרה.
כי אני הרי גרושה.״

הם לא הבינו זה את זו. היו הרבה סקנדלים
כספיים. היא רצתה את הדירה, והוא
סירב לוותר עליה. היא י לקחה אותה בכוח.
הוא התרגז, לאות מחאה הוא הוציא לה את
כל פקקי־החשמל מהדירה.
היא נשארה בדירה חשוכה ׳,והוא נשאר
עם פקקים. זה לא עזר. הוא המשין להתרגז
וסגר לה את ברז המים החמים. היא
הפסיקה להתרחץ, אבל המשיכה להחזיק בדירה•
הוא רצה לסגור לה גם את המים ה־קרים,
אבל השכנים התנגדו. המים הקרים
היו משותפים לכולם, וכולם היו זקוקים
להם.
היא לא חיכתה עד שהוא יסגור לה את
כל מה שעדיין נשאר פתוח בדירתה. היא
תבעה אותו למשפט.
עכשיו היא יושבת ומחכה, אי־שם בדירתה
הרחוקה, לקצת אור ומים חמים.

אנ חו ת לגיון
ג׳ון ברון עזבה אותנו לאנחות. דווקא
היה לה טוב כאן. האנשים בארץ היו מעריצים
ונחמדים אליה. היא עוד לא הספיקה
לרדת מן המטוס שהביא אותר. מדרום־אפ־ריקה,
וכבר הציפו אותה בקומפלימנטים. היו
עוצרים אותה ברחוב ואומרים לה כמר, שהיא
דקיקה ורזה ויפה. מה שדרך־אגב היה
נכו;.
נתנו לה הצלחה מסחררת כדוגמנית. נתנו
לה דירת־רווקים קטנטנה,ונחמדה בתל־אביב.
נתנו לה שני רומנים ישראליים סוערים.

האחד עם הרולד סטדסון,
והשני עם לני לנדם. לני הציע לה אפילו
הצעת־נשואין. זד, היה לאחר שנה של. חברות,
לאחר שהיא עצמה רצתה בכך, ואילו
בעל מירומית.

חיה מותה כבר לא תהיה מלכת החתיכות
של אילת. היא גם לא תהיה עוד ה׳
בארמנית היחידה בארץ, ומוכרת במפעל
הפיט ברחוב דיזנגוף. כל זה שייך. לעבר.
בעתיד היא תהיה אשתו של סאני, יהודי
תגלי אמיד, סוחר במגרשים ודירות.
שבעה חודשים היא עבדה במועדון־לילה
פלמנגו באילת בחודשי השביעי הוא הגיע
לשם, רכוב מל הג׳גואר הכחול שלד. וליא
ראתה אותו ונפלה למישכב. הוא העלה אותה
על הג׳גואר הכחול ודהר לצפון.
כשהגיעו לתללאביב, היא היתוך חולה

חיה מותה
מאוד. הוא השכיב אותה בית־החולים איכי־לוב,
טיפל בה באהבה ובמסירות, כל יום
זמש שעות. היא היתר, חולה בצהבת.
לאחר שלושה שבועות של מחלה הוא
הציע לח לקשור את גורלה בגורלו. עוד:
באותו יום היא הסכימה. למחרת היא כבר
הבריאה. ביום השני שעבר נערכק חתונתם
בקרב בני משפחתה בתל־ברוך. השבוע, ביום
השני, הס עזבו את הארץ.
אגב, לפני כמה שנים היא הכירה תיירי
זענצואלה. הוא הציע לה לקשור את גורלה .
בגורלו, וצירף להצעה כרטיס-סיסה הלוך
וחזור לוונצואלה. היא מסה לשם וחזרה.
הפעם הנ מרח הוא הלוך בלבד.

3יתמ שותף
פעם היו האנשים חיים להם בחיק הטבע,
או מתחת לגשר, או סתם בדירה משלהם.
היום קרה להם דבד מוזר. הם שוכרים לחם
דירות כדי לחיות בהן.
התחיל בזה נחום (״תחש״ן קפלן. הוא
קנה לו צריף שוודי, העמיד אוהו ע? אד 0ח
הרצליה־פיתוח, מסודר ומאורגן, מולן לכל
רגע בו יעדה בדעת בעליו. לחיות קצת.
אחר־כד הלך בעקבותיו הקבלן צ 3י ליפו־כי
ץ, ששכר את בית החיים שלו באפקה.
האנשים העניים יותר היו שוכרים להם
חדרים בתל־אביב רבתי, או בתל־אביב סתם.
העוד־יזתר-צנועים• היו מתארגנים לפי הגודל,
הסין, המוצא ודבר־העבירה, והוו
שוכרים להם דירה אחת משותפת.
הדירה האחרונה שזה קרה לה נמצאת
ברחוב מסויים בבית מסויים בתל־אביב. היא
משותפת לשישה אנשים — ביניהם שניים
נשואים — בעלי שישה מפתחות, בשישה
ימים שונים. היא עולה להם שלושים לירות
לגולגולת.
ההוצאות כוללות שכר־דירה ושכר כביסת
סדינים וציפיות.

הוא פיקפק. היא החליטה באיחור שאין לו
מה להציע לר״ נתנו לה את כל זה, והיא
לא רצתה. נטעה לה לארצות־הברית לתצו־גת־אופנה.
לקחה איתר, את זיוה שמדת, והחליטה
להישאר שם. כאילו שפה לא היה
לה טוב.
מי שחושב שזאת לא אבדה גדולה, וש־לחינם
אני מספידד, אותה, אינו יודע מד, הוא
חושב. היא היתה שחקניודהגולף הכי נחמדה
בקיסריה. היא היתה אפילו אלופה.
אלופה על באמת. עם מדליות.

צכוקר העניקי לעצמך עם {1׳11111ז0זו 00
בטחון עצמי מן הבוקר עד הערב! עור
פנייך קורן ברגע קומך משנתך רעננות
ונעורים
111נ£11ז6׳\ £0שומר את יופיו של רגע זה
ומשאירו על פנייך למשך כל היום. הוא
מעניק לעור פנייך במשך כל היום שקיפות
עמומה וקטיפתית.

בערב אחידותו ורכותו של 1)1ט£1ז0׳ו 00
עמידים בחום ובקור1)1 .ט{1זט׳ו £0במבחר
גוונים תואמים לאישיותך. עם 1<1ט £1ז6׳\ €0
לובש עור פנייך את אותו גוון, המביא
הרמוניה לעינייך, לשפתייך, לשערך. גם
בתאורה נשאר איפורך טבעי ועמיד, במשך
כל הערב.

מבוקר

ערב

חסיוןה*דמנ ן

(המשך מעמוד )13
התגובה הראשונה בגרמניה עודדה את
מצריים. רוב העתונים הגרמניים החשובים
תקפו את בון׳ 5ל שדחפה את מצריים
לידי צעד כזה. דעת־הקהל הגרמנית נרג-
זה, מפני שהסיוע לישראל הועלם מע־ניה
— נוהג שהאזרח הגרמני (בניגוד לאזר־ז
הישראלי) אינו מוכן להשלים עימו. גרין-
נים רבים טענו בגלוי כי המיצרי צודק.
כרגיל, העלה נשיא מצריים את המח-.
ברגע שהרגיש בהצלחת מכסיסו. עוד לפני
חודשיים נוצר הרושם כי הוא מוכן׳ ל־השלים
עם כינון יחסים דיפלומטיים נין
בון וירושלים, בתנאי שייפסק הסיוע לישראל.
עתה דרש את הכל: גם הפסקה
מיידית של הסיוע, גם אי־כינון חטים
עם ישראל, וגם עזרה כלכלית גדולה למצריים•
כל זה, כמובן, בתוספת המשך
עבודת המדענים הגרמניים בקאהיר.
בון נלחצה אל הקיר. האיום המיצרי,
יחד עם הלחץ הגרמני הפנימי, עשי אי•
שלהם. מה גם שבון הבינה כי האיום׳
המיצרי אינו בלוף, וכי עבד־אל־נאצר יכול
להגשים את איומו: להכיר בגרמניה המזל״
חית, לגרור אחריו מדינות אחרות. כניעת
גרמניה נראית עתה כוודאית.

ישראל הפכה עדה חסרת־־אונים
במישחק — וקורכנו הצפדי.

יתשריס בשרות !3אהיר
רץילגד ׳ כ ך הדר למרחב גורם נוסף,
4 1שישראל פשוט התעלמה מקיומו --
״הקהיליה הדמוקראטית הגרמנית״.

השבוע, כאשר הזהיר פרם כפני
חדירה זו, נשמע כילד שגילה את
אמריקה. ככד לא נבדל משאר
קברניטי המדיניות הישראלית.
ממשלת ישראל, כמו׳ דעת־הקהל הישר-
אלית. ,ניזונה מתעמולה אמריקאית. תעניו-
לה זו טוענת מזה שנים כי גרמניה המזרחית
אינה קיימת, שהיא גרורה חסרת־ישע,
שאין לה חשיבות ומישקל בעולם.
זאת היתר״ כמובן, אגדה. אחרי תקופה
ארוכה של משברים פנימיים, החלה גרמ־ניד
המזרחית מתפתחת בשנים האחרונות
בקצב מהיר, ומישקלה הבינלאומי עלה.
זוהי מדינה של 18 מיליונים, המעצמה
התעשייתית מם׳ 2בגוש הקומוניסטי. צריך
היה להיות ברור לכל בר־דעת, כי ב־מוקדם
או במאוחר יופיע גורם זה בזידד
העולמית, וממילא גם במרחב.

ממשלת ישראל, שהסתכלה כמהופנטת
לעכר כון, לא לקחה גורם
זה כהשכון כעוד מועד.
זוהי מחלה נושנה של משרד־ החוץ:
אין הוא רואה כוח בינלאומי חדש, אלא
כאשר הוא מופיע כבר לפני הד^ת.

קוצר־ראייה זה הכיא לאסון כיחסי
ישראל-סין. הוא הכיא לאסון
כיחסים שבין ישראל וגוש כאנ-
דונג. הוא מכיא עתה לאסון כזירה
הגרמנית.

1£1ו)11־ו 0ז 1ס ס חן 1$16 זוג?1:1ז 3ח 616

ס1ז 11ז £8ז\ 0כ< של הלנה רו בינ ש טי ץ ע מו ם יותר. מכסה יותר. ר ך וג סי ש יותר
רק בחנויות התמרוקים המאושרות על־ידי הלנה רובינשטיין

מ 5£61מ1כ .111מ 1111101/11616113ז 0 0 ¥ £
גורדון לוינסון אילון

11113

2 0 0 | 0הנחה
עלכל המלאי

דינה

ו פי ד
בן •הנדה 6 8 ,ח!א
לבל מטרה
צרכי צילום והפרטה
• מסרטות
• מצלמות
• פיתוח פילם והדפסה
•* ספרית סירטונים לשרותך

אילו קיבלו ראשי משרד־החוץ משכורת
מממשלת קאהיר, לא יכלו לנהוג בטפשות
רבה יותר. ישראל העליבה את, גרמניה
המזרחית בכל הזדמנות. הוא דחתה את
ידה בימי משפט אייכמן. היא התעלמה
מיוזמתה בנוגע לפשעי הנאצים.
דוגמה בולטת: השבוע סנה הפרלמנט
המזרח־גרמני לכל הפרלמנטים בעולם, בתביעה
להרים את קולם נגד התיישנית
פשעי הנאצים. לא זו בלבד שממשלת
ישראל לא הגיבה כלל על פנייה זו, אלא
שעתוני ישראל וקול ישראל גם לא הודיעו
עליה. אך דווקא במאבק נגד ההתיישנות
יכלה ישראל להתקרב אל מזרח־גרמניה
בצורה יעילה, זולה ומוסרית.
שום דבר אינו מפריע עתה לגרמניה
המזרחית להשליך את יהבה על הגוש הערבי•
מנהיגיה, קומוניסטים ותיקים שישבו
במחנות־הריכוז של היטלר, ושעברם
טהור מבחינה זו, אינם סובלים מן התסבי־כים
שהגבילו את בון ביחסיה עם ישראל.
עתר, מתנקמת ברלין המזרחית בירושלים
בצורה גלוייה ופשוטה. היא מטיפה נגד
הברית בין ״ישראל האימפריאליסטית״ ובין
״ר,מיליטריסטים הגרמניים״ ,מחניפה לניטר־אליזם
החיובי של הערבים.
התוצאה: ישראל עומדת בפני פשיטת-
רגל גמורה של מדיניותה הגרמנית. כל
הלחצים פועלים נגדה — והיא עצמה
ביזבזה כל לחץ אפשרי שיכול היה להיות

השאלה שוב איננה: האס תפ סיד
ישראל כמישחק? השאלה
היא רק: מה ניתן עוד להציל?
הטזלם הזה 1431

במרחב מצרים מניעת הבדתי*1מ 1ע
הצום ר,ממושך של חודש רמדאן מסתיים
בחג עיד אל־פיטר אשר בא לסמל את
השיבה לחיי העולם, אחרי ההתנזרות הממושכת
מדברי אוכל ומתענוגות. בעקו־מה
הסטטיסטית של העולם המוסלמי,
מופיעים שלושת הימים האלה כנקודת־היווצרותם
של מיליוני וולדות, מעל לממוצע
השנתי. בשביל מצרים, הנחנקת מר־ביי
אוכלוסייתה, זוהי בעייה כלכלית חמורה.
השבוע, בהישמע יריית־התותח האחרונה
של רמאדן* ,שבאה לבשר את תחילת החג
העליז, זכו אזרחי מצרים במענק מיוחד
מן הממשלה: גלולות למניעת הריון,
חינם אין כסף. בסך הכל, הודיעה הממשלה,

נוסף לכך באה גם פנייה אל הגאווה
הגברית :״אל תהיה שפן. היה גבר, למד
ליהנות מהחיים בצורה מתוכננת.״
ואילו השייך אל־סייד סאבק, ראש מכון
הקוראן בקאהיר, שגוייס אף הוא ל-
מלחמודהמנע, הצהיר :״אמנם אין פסוק
מפורש על כך בספר הקדוש, אבל בשיחות
הנביא הוזכרה לא פעם זכותו של הגבר
לתכנן את גודל משפחתו לפי יכולתו
לכלכל אותה בכבוד.״
קפריסין לקראת חלושה
הנשיא מקאריוס אינו רגיל לתת לעניינים
להתפתח מאליהם. הוא אמן העובדות
המוגמרות, וככל שהעניינים נשנד

המצרי מרובה הירדים (קאריקטורה מצרית)
הקוראן גויים למלחמה מונעת

חולקו 10 מיליון תכשירים כאלה לאזרחים,
בתקווה שיבינו את הרמז.
עתה מצפים פקידי הלישכה הסטטיסטית
הממשלתית לראות, אם בעוד תשעה חודשים
תבוא עליה תלולה בלידות, תופעה שהפכה
חוק בל־יעבור בשנים עברו.
מיליון נפש לשנה. החלוקה ההמונית
הלחה רק שיא חדש במאבק הממשלה ל־צימצום
הילודה. היא הציבה שלטי־רהוב
המראים ילדים עזובים ורעבים, השואלים:
״מדוע הבאתם אותנו לעולם?״ קאריקטורות
בעתונים מראות בעל המחתים את תריסר
ילדיו בחותמת גומי ״כדי שאוכל להבחין
ביניהם לבין ילדי השכנים,״ או בעל, שאשתו
ילדה שלישיה, הנוטל רק תינוק אחד
ומשאיר שניים בידי המיילדת, תוך הערה:
״זה מספיק לי. את השאר קחי במתנה.״
בהרצאות במקומות־עבודה, ובמאמרים
רציניים בעתונים, מסבירים דוברי משרד
הבריאות ומשרד הסעד מדוע חייבת מצרים
להגביל את מימדי הילודה של אזרחיה:
#׳ בשנת 1901 חיו במצרים עשרה מיליון
תושבים. בשנת 1961 הגיעה האוכלוסייה
ל־ 26.5מיליון. לפי התחזית יהיו בעוד
שש שנים 35 מיליון מצרים. קצב הגידיל
הצפוי בשנים הקרובות :,מיליון נפש לשנה.
השטח החקלאי הניתן לעיבוד יגדל
אך במעט במשך תקופה זו. גם אחרי
שסכר אסואן יושלם, ויאפשר הגדלת השטח
המושקה בקרוב ל־״ ,350/לא תהיה
מספיק קרקע לקליטת הריבוי האנושי.
•י בגלל השיפור המתמיד במצב הבריאות
של האזרח המצרי, גדל הפער בין
פטירות לבין לידות. התמותה ירדה ב־15
השנים האחרונות מ־ 45ל־ 15 על כל אלף
תושבים.
״אל תהיה שפן:״ ״הריבוי הבלתי־מרוסן,״
הצהיר לא מזמן שר הבריאות
המצרי ,״מסוכן לעתידנו יותר מפצצת
אטום!״
ואילו חוברת־הסברה, שהופצה בבתי־קפה
ובמקומות שעשועים המוניים, פנתה לחוש־ההומור
הידוע של המצרי :״רצונך להפוך
את אשתך היפה לסמרטוט מכוער תוך
עשר שנים? רצונך לשקוע בהתנוזנות סנילית
בגיל?40 אם כן — עשה מהר ילדים.
כך גם תצליח להרוס את המדינה.״
* הצום מתחיל מדי יום עם עליית
השחר, מסתיים עס רדת החמה. ירייה בתותח
המוצב במצודת קאהיר העתיקה מכט־רת
את סוף הצום היומי, והיא משודרת
בראדיו לרחבי מצרים.
העולם הזה 1431

טים מידיו בכיוון שאינו ניראה לו —
הוא מרבה בקביעת עובדות מוגמרות.
כך עשה גם השבוע, הידיעות על
התקרבות אנקרה־מוסקבה והשפעתה של
זו על המרחב, זיעזעו את המיבנה המדיני
של מקאריום. מאז פסקו הקרבות
בין התורכים והיוונים באי, היה הנשיא
המזוקן משוכנע שהוא רוכב על גל
בינלאומי של אהדה ותמיכה, תוך הסתמכות
בטוחה על הגוש המזרחי והמדינות
הנייטראליסטיות.
הנחה זו התמוטטה כאשר ביצעה אנקרה
את התימרון הזריז שלה, פנתר,
למוסקבה ותיקנה את יחסיה עם הערבים.
יוון, ששאפתנותו ועצמאותו של מקאר־יום
עיצבנו אותה מן הרגע הראשון,
קיוותה כי ההתפתחות הבינלאומית החדשה
אף תחסל סופית את המתיחות בינה לבין
תורכיה. השבוע החליט מקאריום
להוכיח לכל העולם שהערכה זו מוטעית.
הפלישה אפשרית. ההודעה הרשמית
שפורסמה בניקוסיה היתד, מנוסחת
במיטב הנימוקים הדמוקראטיים הצודקים.
נשיא קפריסין הודיע, כי ביולי ייערכו
בחירות כלליות באי, בהן ישתתפו תורכים
ויוונים במעמד שווה.
אולם העקרון הדמוקראטי הצודק היה
מנוגד לחוקה שעל פיה קיבלה קפריסין
את עצמאותה מן הבריטים. חוקה לו
קבעה כי ייערכו שתי מערכות־בחירות
מקבילות, כשד,יוונים והתורכים מצביעים
בנפרד ובוחרים באחוז הנציגים ששוריין
לכל עדה מראש. אם ייערכו הבחירות
שאותן תיכנן עתה מקאריוס, ברור לגמרי
כי למיעוט התורכי באי לא יהיה
ייצוג משוריין של ס/ס .50 על כן מיהר
שר החוץ התורכי להודיע בסינאט באנקרה
:״מקאריוס חייב להבין שהאחריות
לחלוקת קפריסין תיפול כולה עליו. העדה
התורכית לא תשתתף בבחירות הנערכות
על סמך חוק־בחירות המנוגד
לחוקה.״
גם אתונה רגזה, מתוך חשש שבחירות
אלה יגבירו שוב את המתיחות בינה לבין
אנקרה, יעמידו את שתי המדינות
מחדש על סף מלחמה. אפשרות בטיחה
לא־פחות: ברגע שהיוונים בקפריסין ילכו
לבחירות, יכריז המיעוט התורכי על הקמת
מדינה עצמאית בחלק המוחזק בידו
— או אשר ייכבש בידי צבא־פלישד,
תורכי. מכיוון שהפעם לא תחשוש תורכיה
מפני התערבות סובייטית עויינת, נראית
פלישה זו אפשרית בהחלט.

איו

להצליח בעסקים
נרי דהחאגץ
ה מ חז מר ה ס קי רי הגדול של ברודוואי
בהפק תו של גיורא גודיק
״ #ן מ שתתפים ב מ שחק וזמר, רקדנים ורקדניות
* 1׳§ מקהלות ותזמורת.

כל ערב ב אול ם ״אלהמברה־ ב 0בימי ד׳
הצגת מנ חהב־סל 4ובמוצ״ש בי 6וב־ .9 .}0
כרטיסים להשיג ב״רוקוקו״ ובמשרדים
ובקופת האולם משעה .5ביום שישי בין .12-2
פרסום א. גלבלום

העולם הזה החליט להגיש לשרו שאול
שבע טביעות של יי ו״נ 1־ והוא ניתח את
אופי בעליהן ועברם בלי לדעת מ!׳ הם
״אנשים רבים כופרים ביכולת ראיית־העתיד על פי קווי־היד. הם אינם מבינים שיכולת
זו יש לה הסבר מדעי הגיוני. אדם מסויים, למשל, יכול להתחיל ללמוד נושא מסויים,
ובכן לפתח קודים מסויימים הקשורים לאותו נושא. באותם קווים יש סימנים ברורים על
התפתחות הלימוד באותו נושא. כל שינוי שיכלי או ריגשי מופיע מיד בתוזי כף־היד׳
ומביא עמו גם עדות לתוצאותיו בעתיד.״

תוצאות מדהימות

כדי להעמיד את הדברים במיבחן מעשי, החליט העולם הזה לערוך ניסוי מיוחד־במינו.
הוא לקח טביעות כף־יד משבעה אנשים, העוסקים בשטחים שונים, שאופיים ועברם ידועים
לציבור. את הטביעות האלה הגישה כתבת העולם הזה לעיונו ולבדיקתו של שלום שאול.
י התוצאות היו מפתיעות ביותר. מבלי לראות את בעלי הטביעות, מבלי שיהיה לו
אפילו מושג מי הם, מבלי לדעת עליהם דבר זולת תאריכי לידתם, ניתח שאול את
אופיים, את עברם, ואף אמר כמה דברים על עתידם.
הקורא, שיקרא את התוצאות בעמודים הבאים, יופתע מן הסתם אף הוא. כי אין איש־משפחה
מסור יותר מאשר חיים טופול (ותכונה זו נדירה דווקא בחוגי השחקנים והבוהימדי).
ואין ייפקפק בכך שדן שמר נטך, למעשים קיצוניים. כל יודעיו של נתן ילין־מור יודעים כי
אחת התכונות הבולטות של אופיו היא יכולתו לראות צדדים שונים של כל בעייה —
תכונה שייעדה אותו להיות מפקד לח״י, תפקיד שחייב שיקול וקור־רוח. ורגישותו של
ראשד חוסיין היא מן הידועות.
י העולם הזה נתן לכל בעלי הטביעות להגיב על חווודדעתו של שאול, כדי לעמוד על
מידת דיוקה.

קו הכור? וקד הרגש

שלום שאול מרמת־השרון מסוגל לקרוא את תכונותיו ואופיו של כל אדם מתוך כף ידו,
להעלות פרטים מדוייקים מתולדות חייו, ולנחש אפיל את עתידו.
הוא נולד בבורמה, הסתובב הרבה זמן בהודו, ושם קיבל את השכלתו המיסטית,
האסטרולוגית, הטלפסית, ההיפנוטית. שם רכש את חכמת הקריאה מכף־היד.
״בזמן המלחמה,״ הוא מספר ,״הובלנו, אני ובני משפחתי, בתור נתינים בריטיים להודו.
גרנו בבומביי, בכלכותה, בדלהי. רק שם נפגשנו עם יהודים במיספר גדול יותר. בבורמה
אין בכלל יהודים.״
שאול הגיע לארץ ב־ ,1959 ונתקבל כחבר־קיבוץ פשוט בכפר־גלעדי. מאז הספיק להיות

איך עובד הכירומן?
הנה, למשל, חלק מניתוח כף ידו של חיים טופול, שניתן על־ידי שלום שאול :
קו־הרגש יותר ארוך ורחב מקו־ההגיון.
קו־ההגיון מראה על רגישות. קו־הגורל שהולך במקביל לאצבע האמצעית התחלתו
מראה על התחלה מוקדמת בחיים.
קו השמש הוא אחד הקווים המעניינים ביותר בכף־היד. הוא מתחיל בשורש היד
ופונה לכיוון האצבע. אורכו ושילובו בקווים אחרים מוכיחים אם יתגשמו חלומותיו של
האדם או לא.
קו החיים מעיד, במקרה זה, על חיים ארוכים, על אדם בריא, בעל הרבה מרץ.
הקו המתחבר עם קו־החיים עוד בתחילתו מעיד על הרבה ביטחון בתחילת החיים, על
הרבה רגישות והרבה כוח רצון. אדם בעל קווים כאלה יתגבר בכוח רצונו על רגישותו.
יד רחבה מעידה על טוב־לב.
גבעת ונום, שהיא מפותחת, מעידה על הרבה רגש.
גבעת־הירח, שהיא מפותחת, מעידה על דמיון וגישה למוזיקה. דברים אלה חזקים

ידיים מגלות אמת

גנן, מתורגמן, מרצה במיסטיקה ומקשר של משלחות מבורמה. הוא הספיק להתחתן,
להוליד שני ילדים, לעזוב את הקיבוץ, לעבור לדירה ברמת־השרון ולשנות את המקצוע.
מגנן, מתורגמן, מרצה, מקשר, הוא הפך לגנן ביום ולקורא רשמי של כפות־ידיים בערב.
עם מיבטא וחיוך של נתין בריטי, הוא מספר על סודות המקצוע שלו :״כשהייתי
בבורמה, הסתובבתי בין המנזרים הבודהיסטים, התעניינתי בספרות הלועזית. שם למדתי
את ההבדלים בין המזרח למערב בנושאים כגון אסטרולוגיה, טלפטיה והיפנוזה. במזרח
לא מנסים להפוך את המיסטיקה למדע. במערב מנסים לתת בסיס הגיוני לנושאים האלה.״
מקורותיה של הקריאה בכף היד הם בטיבט, הודו, סין ויוון. גם אצל היהודים, בספר
הזוהר, מופיעה חכמה זו. עמי המזרח הרבו להתמחות בשטח זה. מן הספרות מתברר
שבהודו ובבורמה עסקו בנושא זה כבר לפני אלפי שנים.
״כירומנטיקה,״ הוא מסביר ״חכמת היד, היא הנושא המעניין ביותר שישנו. על־ידי
הקווים בכף ידו של האדם ניתן לעמוד על אופיו, כשרונותיו, נתוניו התורשתיים ודרך־
חייו. על־ידי שילובם של כל אלה ניתן לקבוע במה הוא עלול לעסוק, למה הוא מוכשר,
האם יצליח לתאם בין תנאי־חייו לתוכניותיו, ואיך הדבר עלול להשפיע על בריאותו
הנפשית והפיזית. לפי קודי־היד אפשר לדעת בוודאות על מאורעות מסויימים העומדים
לקרות לו כעבור כמה שנים: שינויים בקאריירה, בחיים המשפחתיים ובגורל.

במיוחד, אם גבעת הירח מתקשרת עם גבעת תנוס. דבר זה מעיד גם על כוח־תפיסד,
בלתי־רגיל.
אם האצבע הקמנה מתכופפת פנימה כלפי הקמיצה, סימן שהאדם הוא בעל תפיסה טובה,
ויש לו כשרונות של שחקן, למשל כישרון בחיקוי קולות.
אגודל ארוך, בזווית נכונה עם היד, מעיד על הרבה כוח־רצון, הגיון בריא וכושר־שיקול.
כשהאצבע הזאת פונה פנימה, זה מראה על אום אוריגינלי, בעל רעיונות אוריגינליים.
דבר זה גם מראה שהוא אדם עליז, שלא נוטה לעצבות.

ג 8מדע וגס מיסטיקה
״קווי ידו של האדם נולדים ברובם עם לידתו. כמה מהם, אלה הקשורים להתפתחותו
השכלית והנפשית, נוספים לאחר מכן. בשיטה הזאת ישנם יסודות מדעיים: הרפואה כבר
הוכיחה שלכף היד נשלחים העצבים החשובים ביותר של המוח. יש בה אולי גם
משהו מיסטי, אך לא המדע ולא המיסטיקה אינם מסבירים זאת במדוייק.
״הנושא מחולק לשניים: כירולוגיה וכירומנסיה הכירולוגיה עוסקת בצורת היד, צורת
האצבעות, צורת הציפורניים! וקווי הכף. הכירומנסיה עוסקת בקווים ובתווים הקשורים
בהתפתחות הנפשית והשיכלית של האדם. אפשר להגיד שהכירולוגיה נותנת את קווי האופי
ונתוניו. הכירומנסיה מספרת על דרך החיים.
״יש אנשים החושבים שהקווים נוצרים על־ידי קיפול הידיים. כלומר, הם משתנים
בהתאם לעבודתו של האדם. אך הסבר זה אינו נכון, כי הסימנים מופיעים בזמן הלידה.
הם אומנם מתפתחים בהמשך החיים, אך התפתחותם מותנית ברגישותו של האדם. אדם
רגיש יקבל קווים רבים יותר כתוצאה מעבודתו הפיזית. בקיבוץ שלי, למשל, גדלו
אנשים, עבדו והתחנכו באותם תנאים, אך לכל אחד היו קווי־יד שונים לגמרי.

שרות שאול בעת בדיקת הטביעות שבעמודים הנאיס

חיים שטל:
מצליח, טוב-לב,
איש־משפחה
חיים טופול,

שחקן, בן .29

חוותהדעת: היד היא מעניינת מאוד. אדם זה החל
לעלות ולהתקדם בזמן האחרון. לפני שנה חל שינוי רציני
בקאריירה שלו. כעת הוא נמצא על הפסים הנכונים. יש לו

החלטותיהם יהיו מוכנים לעשות הכל, מבלי להתחשב
בשום מכשול, בשום אדם,

נתן יליו-מור:

עורך עתון יומי בווארשה (די מאס — המעש — בטעון
באידיש של הארגון הצבאי הלאומי) ,בנוסף על פעילותי
באירגון תאי אצ״ל בפולין והדרכתם הפוליטית. הייתי
גם פעיל באירגון העלייה שלא ברשות הבריטים, שהקיפה
המונים.
ב־ 1בספטמבר אותה שנה פרצה המלחמה. ב־ 5בחודש
נשאתי אשה, וכעבור יום עקמו מווארשה המופצצת —
מזרחה. כעבור חודשיים הגענו כפליטים לליטר .,נכון
שחיי לא היו יציבים ביותר באותה תקופה, אך אינני
יכול להעיד שהם היו יציבים יותר קודם לכן.
בן )1943.( 30 ברחתי יחד עם 20 חברי לח״י ממחנה
המעצר הבריטי בלאטרון, כדי לתרום את חלקי למלחמת
המחתרת. בגיל )1945( 33 עמדתי בראש לח״י והשתתפתי
בהנהגת תנועת המרי העברי. כמובן לא חסרו כל אותן
שנים משברים ובעיות. יציבות בחיים ודאי שלא חפשתי.
בן )1949( 36 עמדתי למשפט כנאשם ב״ניהול אירגון
טרוריסטי״ לאחר ההתנקשות ברוזן ברנאדוט, ושוחררתי
מן הכלא לאחר שנבחרתי כחבר הכנסת הראשונה.
מלאטרון, או מן המחתרת, ודאי לא יכולתי לשאול
בעצתו של מגיד־עתידות. גם אילו יכולתי, לא הייתי
הולך אליו. אינני מאמין במגידי־עתידות. ואפילו האמנתי,
לא הייתי מעוניין בגילוי העתיד. שהרי בכך הייתי מונע
מעצמי את האמונה בחופש הבחירה של האדם. יותר
מעניין לחיות, כשאין יודעים מה יקרה בעתיד.
אם נכונים קוזי־האופי שמנה בי בעל חוכמת־היד —
ונידמה לי שהוא קלע לאמת במידה מפתעת — הרי
שאת כל הצרות הבאתי על עצמי במו ידי, לא בד,יסחר,דעת,
אלא לאחר שיקול ״משניים־שלושה צדדים״.
אין ספק, שאילו הייתי שואף לקאריירד, ויהי־מה, הייתי
מתאים את עצמי ואת מעשי לשאיפה זו. כיוון שאינני
כזה — לדעתי, לפחות — עניינו אותי החיים והמאבק
יותר מן הקאריירה. תמיד, כשהיה ניגוד בין מה שטוב
לכאורה לקאריירה האישית שלי, לבין מה שחשבתי לנכון,
עשיתי את הנכון בעיני. זה נתן לי את הנכונות לדחות
הצעות מפתות, ובלבד שלא לאנוס את מצפוני. אני
מקווה, שיעמוד בי הכוח ללכת בדרך זו גם להבא.
וימים יגידו מה טומן לי העתיד במחבואו.

רפאל קלצ׳קין :
מעשים קיצוניים
ושיקול דעת
נתונים רבים בשטח המוזיקלי. הוא יותר זמר מאשר שחקן.
הוא אדם טוב־לב. הרגש שולט אצלו על ההגיון. ההצלחות
שלו נובעות מהרבה כוח־רצון והתמדה. יתכן שתחילת שנת
1965 תביא לו עליות גדולות, הכרה ציבורית והצלחה חומרית.
באותו זמן הוא יגיע לדרגה גבוהה מאוד בקאריירה
שלו, לפירסום רב מאוד.
הוא התחיל ללא כלום והגיע לכל מה שהגיע בכוחות
עצמו. זהו אמן מכל הבחינות. הוא איש מוכשר ורציני.
שתי נקודות־השיא בהצלחתו היו בשנים 1962ו־ .1964 בשנת
1964 היו אלה בעיקר החודשים אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר.
הוא אינו חם־מזג וכאיש־משפחה הוא נאמן ומסור. עוזר
לידידיו וחבריו.
תגובתה של גליה טופול, אשת השחקן: זה נכון שחיים
אימפולסיבי. בשנת 1962 הוא נכנם לתיאטרון החיפאי,
בתפקידים ראשיים. בחודשים האמורים בשנת 1964 יצא
הסרט סלאח שבתי וזכה בפרס בפסטיבל סן פתציסקו.
בקשר לשנת ,1965 הרי רק אתמול נודע שזכה בפרס
עיתונות־החוץ, כשחקן צעיר מצטיין.
חיים טופול ג זה מדהים בנכונות שלו. מה שהכי משגע
אותי, זה קביעת החודשים.

נתןי לין ״ מו ר ; מפקד לח״י לשעבר,
חקלאית ועורך דו־השבועון אתגר, בן .52

יציב, עליז,
מנהל

חווה

חוות הדעת 1אדם זה החל לחיות את חייו מוקדם
מאוד. כבר בגיל 26 עשה רבות. דרך חייו לא הראתה
יציבות. כשהגיע לגיל ,33 עבר הרבה משברים ושינויים.
מגיל 33 עד גיל 36 היו חייו מלאי בעיות. חסרי יציבות.
יש לו נטייה לנהל, לארגן, לשלוט. אנשים מסוגו עובדים
בממשלה או מתעסקים בפוליטיקה. הוא היה יכול להגיע
להישגים רבים אך קילקל את אפשרויותיו בזה שנשאר
נאמן לאופיו. עשה מעשים פזיזים קיצוניים.
אילו היה בא אלי בגיל ,30 הייתי אומר לו שלא יעשה
שום מעשה פזיז, ואז יתכן שהיה יכול לשנות את כיוונו
ולהגיע לעמדה חזקה. הוא הרס את הקאריירה שלו.
אדם זה יכול לשקול כל דבר משניים־שלושה צדדים.
יש לו כושר הבעה, כושר־שיכנוע וכושר נאום, הוא
משפיע על אנשים ומשכנע אותם. אבל איך שהוא, בגיל
33 הוא קטע את דרכו. היום נראות לי דרכיו מפוזרות.
יתכן שהוא יגיע למשהו, אבל לא למה שיכול היה.
תגובתו של נתן ילין־מור ( :בגיל )1939( 26 הייתי

שמח מטבעו
.רפאל קרצ׳קץ:

שחקן, בן .56

חוותהדעת :׳ האיש התחיל בקאריירה מסויימת.
בערך בגיל 30 שינה את כל מהלך חייו. כאילו התעורר
מחלום. מגיל 30 פיתח בעצמו נתונים אמנותיים, דמיוניים.
הוא מפורסם בשטח המישחק או הסרטים. יש לו
הרבה אמביציות וביטחון עצמי, אך הוא מאוד לא גמיש.
היו לו כשרונות בשטח עבודת הידיים, פיסול, נגרות,
אבל הוא לא פיתח אותם, לא המשיך בשטחים אלה. הוא

דן שמר:
מבלי להתחשב
בשום מכשול
דן שמד,

שחקן האוהל, הורשע בזמנו ברצח קסטנר.

בן .29

חוות הדעת: זאת יד מוזרה מאוד. יש בה סימנים לא
טובים. קו הרגשות יורד למטה, והקו האמנותי עולה
למעלה. הסימנים מראים שלכשיגיע לגיל 36־ ,35 יהיו
הישגיו מרובים. הוא רגיש מאוד, פגיע ונוטה להיעלב.
רגשותיו אינם מופנים אל האנשים הנכונים. הוא עלול
לנחול הרבה אכזבות בשטח האישי.
זהו איש קיצוני, בעל כוח־רצון וכושר־ריכוז. קיצוניותו
גורמת לו לדרך מחשבה חד־סיטרית. תקופה זו של חייו
היא מאוד בלתי־יציבה. עלולה להביא עימד, הרבה אי־שקט.
היא תימשך עד סוף השנה הבאה. התקופה שלאחריה,
החל מגיל ,35 תהייה מוצלחת יותר.
הוא אדם בעל שאיפות. הגיע להישגיו בעזרת מאמצים
עצמאיים. בעיות רבות יגרמו לו בקשריו עם אנשים.
הם לא יבינו אותו, והוא לא יבין אותם. במידה מסויימת
נובע הדבר מקיצוניותו, המתבטאת גם ביחסו כלפי
משפחתו, הוא מוכר. ידוע. נמנה עם אלה שלשם ביצוע

בעל רגשות מפוזרים, הרבה כוח־רצון, אינו יציב. הוא
עליז, שמח מטבעו, לוקח את החיים בקלות. דברים אלה
אינם פוגעים בכשרון שלו. הוא מוכשר מאוד. בעיקר בשטח
הדיבור. על כן יתכן שמקום עבודתו הוא הבמה.
ההתקדמות שלו בעתיד תהייד, קשורה במצבו הפיזי. יתכן
שלא יהיה לו שום קשר עם הדברים בהם הוא עוסק
עכשיו. אילו היה יותר סבלני, יותר החלטי, יותר עקבי,
יתכן שהיה מגיע יותר רחוק.

ספרים

תגובתו שד רפאל ק״* ׳קין: זה נכון. רוב הדברים
מדהימים. בעיקר ההערות האחרונות בנוגע לכוח־הרצון,
האמביציה והאנרגיה שלי. הטעות היחידה אותה אני
מוצא כאן היא שהשינוי בחיי לא חל בגיל <30 אלא
בגיל .20 בקשר לכישרון הפיסול שלי הוא צודק. פעם
אהבתי מאוד לפסל, הייתי מפסל פסלים מנייר ומקרטון.
שירה הלו ח הע׳־די
שירי ממש

(יונתן רטוש; הוצאת הדר; 131 עמודים)

אחת מצורות הכתיבה של יונתן רטוש היא לקיחת
ביטוי מקובל, החזרתו למשמעותו המקורית, שנשכחה
או שלא נשכחה, ופירוט אותו מצב מקורי. למשל :״אין

ואשד חוסייו :

— /אפילו הוא לא כל נ ך

אמביציה, דמיון,

הוא מצליח שלא להידרדר להתחכמויות שטחיות, לפירוט
בנאלי, קלוש, רומנטי מדי, של אותו מצב.
מצויים בספר שירים, שבלי התחכמויות של חזרה
למקור הינם קלושים, מתחכמים באופן עצמאי :״אשה

אדם מכניס את ראשו
בריא /במיטה חולה.״ כשהוא משתמש בצורה זו, אין

באשר היא אשה /צריכה בעצם שלושה /אחד במיטה /
אחד בלב /ואחד למשוך עימו בעול חיי היום־יום.״
מצויים בספר דימויים שהם נדושים מדי :״ואיזה שתי
של משפטי קדם /עם ערב תסביכים.״ דימויים בלתי־מעניינים
:״עבותו כזב לחים.״ מצויים מישחקי צלילים
זולים :״לכן אומרים כל האנשים שהחיים קשים ומקוש־קשים
/ובעיקר אולי מטושטשים.״

כושר הבעה
ראשיד חוסיין:

משורר, ערבי, בן .28

חוותהדעת: הגיע להשגים טובים בחייו, בעיקר בגילים
28־ .27 אדם בעל אמביציות, בעל דמיון, כושר־תפיסה, כושר־הבעה.
הוא נתון למצבי־רוח סוערים, טוב לב מטבעו. חייו
היו מלאי מתח, אם כי בתחילה לא הראה שום סימנים
להתפתחויות מעודדות. נחל אכזבות בעיקר בשטח האישי.
יותר מאוחר נקשרו חייו למצבים ותנאים מיוחדים, קשים.
בגיל 27 אירעו בו התפתחויות שונות. הוא התחיל
משתחרר מלחץ פנימי וחיצוני. גילי המיפנה בחייו הם ,19
.28 ,25 ,22 אם יהיה מעוניין בכך יחול בגיל 31 מיפנה
חשוב בקאריירד, שלו. באותו זמן ישתפר גם מצבו החומרי
והוא ישיג הכרה ציבורית גדולה יותר.
יש לו הרבה כשרונות בשטח האמנות והדמיון. הוא בעל
כוח־רצון. אינו יכול להיות תחת לחץ. מגיל 37 ישתנה

אך ישנם בספר שירים שהם אמיתיים, כנים. בהם
מתגלה הכוח המשכנע, הספונטני, של רטוש, הקצב
המהפנט שלו. אחד השירים הללו, כף, הוא תיאור של
התרוממות אכסטאטית, והמוות שבא לאחריה :״ואז
תוטל גוויתן לבור /כי בא הערפד למוץ חיים /
את דם התמצית — /להמית /כי אין לו חיים /כי
אם /במותך /חלל.״

כוח זה, הקצב הנורא, הסוחף עימו את השיר והמשורר
יחד, מתגלה גם בשירים כמו שבר או בחירה. יש בהם
מעין השלמה פאטאליסטית מרירה של לוחם עייף :״וכל
השנים 1963 ,1958 היו שנות מתח בחייה. תקופת אי־השקט
עדיין נמשכת, והיא תסתיים רק בשנת .1967 עד
אותו זמן היא תעבור הרבה מאוד מאורעות. אהבת החיים
וההרפתקנות שלה יגרמו לכך שתעשה הרבה מאוד נסיעות.
בדרך כלל היא עקשנית מאוד, נוטה לכעוס.
תגובתה של חנה מרון: באמת נכון. הורי התגרשו
כשהייתי צעירה. זה מפליא, אבל בגיל 33 נישאתי לבעלי.
יש לי נטייה לכתיבה, אך עוד לא פיתחתי אותה. יש לי
אמנם אמביציה, אבל היא לא מתבטאת בשטח האמנות.

גיאו תירוש ;
הדברים ניתקו
באיזה מקום
ג׳אן תירוש

מצב בטחונו העצמי, וישתלט קצת על רגישותו המופרזת.
תגובתו של ראשד חוסיין: כמה שזה משונה! רוב
הדברים הם נכונים. בגיל 19 התמניתי למורה. בגיל 22 עזבתי
את ההוראה. בשבילי, כבן כפר קטן, זה היה מיפנהגדול.
קיבלתי עבודה בתל־אביב, בתור עורכו הספרותי של ירחון
מפ״ם. בגיל 25 פוטרתי מעבודתי ונעשיתי עצמאי.
בתחילת חיי היתד. לי באמת תקופה קשה. זה היה עם
קום המדינה כשהפקיעו את אדמות משפחתי. ההערכות
לגבי האופי שלי נכונות. זה כאילו שהאיש מכיר אותי.

:צייר לשעבר, במל גלריה לאמנות, בן .39

חוות הדעת: הקווים בידו חדים ועמוקים מאוד. הוא
בעל מרץ, בעל כשרונות ואמביציות. מלבד זה הוא טוב־לב.
אצבע הקמיצה, הבולטת אצלו מאוד, מעידה על כך
שהוא עלול להיות רציני מאוד בכל מה שהוא עושה. הוא
התחיל את חייו עם הרבה תקוות ואמביציות אמנותיות.
אבל באיזשהו מקום הדברים ניתקו, בערך בגיל .30
יש לו הרבה דמיון. הוא מוכשר בשטח האמנותי והחברתי.
תגובתו של ג׳אן תירוש: הוא די תפס את האופי
שלי. אמנם אני בא ממשפחה של סוחרי־אמנות ומוכרי־עתיקות
מפריז, אבל בגיל 30 בערך נוכחתי לדעת שהציור
שלי, בו אני עוסק גם עתה, לא שווה שום דבר. אני חושב
שטעה בקשר לאמביציה שלי. אין לי אמביציה.

שעה /או כמעט כל שעה /היא שעת הבחירה
ואין צריך לומר /גם כאשר נבחר /באשר אנו בו /
באשר הוטלנו.״
תרגום קדוש בבית השימוש
מדלגן{ל ה דו די ם (יג׳י אנדג׳בסקי; תרגום בנימין
טנא; הוצאת ספריית פועלים 196 .עמודים ).הוא ספר

טכני, המכיל בתוכו את כל אמצעי הטכניקה של ספרות
המאה העשרים. זהו סיפור על צייר מפורסם שהפך
למיתוס, להיסטוריה בעודו בחייו. המספר מנסה לפרוש
את אותו מיתוס בצורתו הארצית, האנושית. הוא מתאר
את שיבתו של האמן לחיי האהבה, החברה והאמנות,
לאחר פרישה שארכה שלוש שנים.
פתיחת הספר נותנת את דמותו של האמן מנקודת
ראותם של אנשים פשוטים, אפורים, מעריצים מהרחוב.
ככל שהסיפור מתפתח, מתקרבת נקודת־הראות, מתפתחים
ומתרחבים פרטי תיאור שיבתו של האמן אל
החיים. הסיפור מחולק בין עדויותיהם של אנשים שונים
שחזו בתהליך, או היו מעורבים בו.
בכל הקטעים האלה, הקודמים להופעתו של האמן
עצמו, מנסה הסופר ליצור שטף, למהר את התהליך.
הוא עושה זאת בעזרת חוסר רווחים בין הפיסקות, בין
הרפליקות שבדיאלוגים.
הצגתו של האמן עצמו נעשית בבית־השימוש, בשעה
שהוא עושה את צרכיו. הוא מכונה בשמות כמו :״המיתוס
האלוהי, קודש הקודשים החי, רוח הקודש״ ,ותיאור
מעשיו האנושים מפורט לפרסי־פרטים.
כל הסיפור אינו משכנע. הדמות של האמן הישיש
אינה מצליחה להיות חיה, אמיתית. אין שום פרט בסיפור
הנראה כן, מלבד שמות הרחובות ובתי־הקפה של פאריז.
כל זה משום שמלבד הקונצים המכנים הגסים, השיט־חיים,
אין בספר שום דבר. גם אותם קונצים אינם
אורגניים בתוך עצמם, אינם יוצרים איזושהי אחידות
משכנעת, ולו גם טכנית בלבד.
כל זד, היה נסבל איכשהו, לולא הסגנון הנורא,
המנסה להיות פיוטי, ומצליח להיות מעזזת ומסולף.
משפט כמו זה :״שכן האדם, ברייה בלתי יציבה
וגחמנית, אפילו במאורעות המצטיינים בגדולה ובזוהר,
מיוחדים במינם, פרוץ ומופקר, על פני היסודות ה־סאקראלים,
את ענייניו האישיים יעדיף,״ מעיד על אחת

משתי אפשרויות: או שהסופר אינו יודע פולנית, או
שהמתרגם אינו יודע עברית.

חש מווו:
מקור פאדאדוכס נצחי

טיפוס עצמאי,
התחילה מוקדם
חנה מרון:

שחקנית התיאטרון הקאמרי, בת .4-1

חוותהדעת: העובדה שזאת יד שמאל, ולא יד ימין,
קצת מקשה עלי. קו השכל מתחיל אצלה משורש האצבע,
ונפרד מקו החיים. זה מראה על כושר־מנהיגות ואמביציות
רציניות. היא ירשה מהוריה, שהיו מנוגדים באופיים, ניגודי־אופי
חריפים. יש לה נתונים בשטח האמנותי ובשטח הציבורי.
בעלת הרבה דמיון, כשרונות כתיבה, שירה וכר.
יש לה ביטחון עצמי מופרז. היא טיפוס עצמאי מאוד.
עושה כל מד, שהיא רוצה לעשות. האמביציה עומדת אצלה
מעל לכל. היא התחילה את חייה בצורה יפה. פתחה
בקאריירה מוקדם מאוד. בגיל 33 עברו עליה מאורעות
שונים. בגיל 29 הגיעה לשיאים הראשונים בקאריירה שלה.

אני מאמין פילוסופי

(יונה פינק; הוצאת הקיבוץ

הארצי; 31ו עמודים) בעיית השניות, שהעסיקה את
הוגי הדיעות מאז ומתמיד, מהותה בסתירה הפאראדוכסלית
בין המציאות (האובייקטיבית, הבלתי־תלויד ).ותלותה
באדם (הסובייקט, שהוא חלק ממנה) .זוהי הסתירה בין
ההכרח להגדיר את הסובייקטיבי באופן אובייקטיבי,
וחוסר היכולת לעשות זאת. כלומר — הסתירה בין
תביעותיה של המציאות האובייקטיבית הכללית מן
המציאות הסובייקטיבית, וחוסר האפשרות להגשימן.
יונה פינק, פילוסוף בלתי־ידוע, חבר קיבוץ מעברות,
לשעבר מרצה לפילוסופיה בגרמניה ובאורוגוזי, אינו
מנסה לפתור בעיה בלתי־נפתרת זו. הוא רואה בה את
טבע הדברים, קורא לה דיאגוניזם, מזהה אותה עם
מעשה החוויה, רואה בביטויה את ביטויה של הנפש —
את התודעה.
אין הוא הראשון המעמיד פיתרון מעין זה לבעייה
ישנה זו. הוא הראשון המקיף בפיתרון זה שטחים
שקודמיו ובני דורו עדיין לא טיפלו בהם.
העולם הזה 1431

טבנ*ק1ם
תדריך העולם הזר. ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
היכן לנקר השבוע, לפי סדר העדיפו—
חובה לראות;
יות הבא :
— רצוי לראות אפשר לראות.

כל תלמידמקבל בזזינ ם
מערכתכ לי ש ר סו ם מ שו ב חי ם

א!ל 7ן ג 1רונ ״ 7ן ה
זדי - 1גולו > זיה

הנסיך הקטן, האגדה למבוגרים
בסגנון סיפורי־ילדים, של הסופר הצרפתי
אנסואן דה סנם אקזופרי, בעיבודו
הבימתי של יעקב אורלנד ובביצועו הפיוטי
של שמעון ישראלי.

* * בדלתיים

סגורות

( תיאט רו ן

זוי ת ) מחזהו של ז׳אן פול סארטר אודות
הגיהנום של יחסי־אנוש. פנינה גרי, שמואל
עצמון.
* בלוז למיסטר צ׳ארלי (הבימרס
מחזה תעמולתי על חיי הכושים בארצות־הברית,
מעניין אבל לא מרעיש, חלש מבחינת
המיבנד״ בינוני בביצוע.
יהפים בפארק (תיאטרון גיורא
גודיק) — ולא סתם, אלא בשלג ניו־יורקי.
בררד! אבל זה מצחיק. זוג צעיר (תאומי
ודורון) בדירה קרה, מספק ערב מהנה,
תוך פיספוטים על — מה בעצם?
המאהב (הבימה) ביצוע נקי
ומלוטש של מערכונו הציני של הארולד
פיגסר אודות תרומתם של המאהב והזונה
למוסד הנשואין. משחק מהנה של דליה
פרידלנד ואלכסנדר פלג. כהקדמה מוגש ביצוע
משעמם של העלמה יוליד, לאוגוסט
ססרידנברג — אפשר להחמיץ.
אלקטרה (התיאטרון הקאמרי)
הטרגדיה היוזנית העתיקה אודות הבת הנוקמת
באמה, לפי הגירסה של אוריפידס.
בביום של גרשון פלוטקין, השם את הדגש
על חוסר־הסעם שבגאולת־דם ונקמה. אורנה
פורת חוזרת לבמה אחרי שנתיים.

* * שלמה המלך ושלמי ה
סנדלר
(התיאטרון הקאמרי) אילי גורליצקי
מזהיר במחזמר ישראלי ראשון, המצטיין בפאר
בימתי ולשוני. מחזהו של סמי גרוני־מן
בעיבודו של נתן אלתרמן.
אדם לכל ן$ת (התיאטרון
הקאמרי) סר תומאס מור, איש הרוח הבריטי
בן המאה ה־ , 16 מקריב את חייו
כדי להישאר נאמן למצפונו, במאבקו נגד
המלך ויועציו המושחתים. בעיות מוסר,
מצפון ודת, במחזה מעולה, המדגיש את
אחריותו של האדם הקסן, המאפשר באדישותו
את השתוללות העוולה. אברהם בן־
יוסף, אורי לוי, אריק לביא.

רק לא בשבת ( חן, ת ל ־ א בי ב; א ר מון,
חי פ ה ) קומדיה ישראלית בביום צרפתי,
מבוססת על בדיחות יהודיות. רובר הירש
מגלם 13 דמויות אך אינו משחק אף אחת.
הרבה ציונות והופעה מרשימה של דליה
פרידלנד.

טמונה וחצי

( גו ר דון ,

א בי ב ) וידוי אישי רגשי של פדריקו פליני.
מצעד הרפתקאותיו, זכרונותיו, דמיונותיו
ולבטיו של במאי קולנוע בגיל העמידה.
יצירת מופת. מרצ׳לו מאסטרויאני.

* נפתולי התאווה

( או ר יון,

י רו ש
לים)
גורמים להתנגשות עיוורת בין אן
באנקרופט לבעלה השלישי, פיטר פינץ׳.
מתרגשים הרבה, אבל בקצב איטי ודראמאתי.

^.נ^ הביקור

ת ל ־ א בי ב;

אמפי תי אטר ון, חי פ ה ) אינגריד ברגמן מטיפה
מוסר לעולם בשמלת דיור. אלה שראו את
בי קו רהגברתהזקנהבהבימה ישמחו להי־ודכח
שהגברת קיבלה בהוליבוד טיפול קוסמטי,
איבדה מחצית שנותיה, ואילו לסריסים
הוחזר אונם והנידון למוות זוכה בחנינה.
לילית ( מו ג ר בי, ת ל ־ א בי ב) אהבה מתוסבכת
בבית משוגעים. וורן בייטי ( ,ראה
מ דו ר

קו ל נו ע ).

הלךעםה רו ה
פ ה) האפוס האמריקאי הטוב ביותר ש־הוסרט
אי־פעם, בו מחזיר בן־הכט ז״ל את
קלארק גייבל ז״ל ולסלי הוזארד ז״ל לזרועותיה
של סקארלט בת־האלמוות.
הרפתקאות כריו (אוריון,
תל־אביב) סאטירה מענגת על סרטי חגיבורים
הסינססיים בנוסח ג׳יימם בונד. ראן סול
בלמונדו.
אמריקה אמריקה נגת, תל-
אביב) גלגוליו של צעיר יוזגי בתורכיה של
שלהי המאה ה־ ,19 המודרך על־ידי מניע
אחו: השאיפה להגיע לאמריקה. סרט נפלא
של איליה קאזאן.
( חי פ ה,

העולם הזה 431ו

7 1ו 171מכוסת
בני! ו א רכי ט ק טו ר ה

כל תלמיד בונ הלעצמו
רדיו חדי ש
מקלם

חיפה. וזז׳ הרצל .44 טל • 3403 .רח׳ בלפור •3טל-56889 .
ירזשלים. בי-ס ״חווב״ ,רח׳ המלך ג׳ווג /טל 25214 .
ת ל ־ אביב. רח׳ בן יהודה ( 26 לפני בני[ אל־על)

ה הי ל מן המסח רי ת
האטרקציה של
ספורט החורף בישראל

חו מ ר

500ח ״ ג,

״ קארטינג״

.בני נוו ״ 1ה נ 1ר ס1״
ו ח׳ וי ב־י 24

תוו 99 טי 33241ת א

פתוח מ־ 4עד הצרת
מגרש ״יריד המזרח״
מול תחנת ״פז״

משקפי מגע

£5$א7*071£א):0

הדגמות והסברים כל יום בין 4—7
אחה״צ, המכון לקידום הראיה ע׳׳ש
י. ל.גרחובסקי, רח׳ נחלת בנימין ,21
טל ,621665 .תל-אביב.

מכירת סוף העונה

39 *3731311 !11,1)11 טיות׳אלנגי
טל 56980 .
איוניר האופנה הידועים התחילו
בתי במכירת סוף העונה בהנחה הממשית
על כל סחורות אופנתיות של בעוד העונה בעצומה.
ניכירת סוף העונה של
ידועה כמאורע מיוחד בכל שכבות
העם בשל האיכות הנעלה של
סחורותיו.

איוניר
לויד חמכוו הבינלאומי להתכתבות

אלפי מתכתבים
לפי שיסה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל-אביב, ת .ד4185 .

ת שב ץ העוד הז ה <431
סאונד )1 :אדם
פהות־ערר, בזוי; 14
מדינה בדרום-אמרי-
קח; )10 מבגי המשפחה;
)11 טנא; )13
מציאות; )14 העיר,
שבה הרגה אשת בפלת־רכב
אמצעות

אבימלד( .שופטים
ט 15 מפשיר
המפיח אויר ל־לבוי
האש; )17 אות
אנגלית, שהיתה חביבה
על צ׳רצ׳יל המנוח;
)10 נוסע על
המים; )20 מחול;
)22 הטוטרת; )23

מלת־שלילה;

עץ בלתי מעובד;
־ )2ספיי; אור, זורה;
130 בהמת־בית;
)32 הניח; )33 מטבע
צרפתי; )34 מונח
בחשמל; )36
״ב!״ באנגלית; )37
׳ ! 2הפיל; ):19 אבז
יקרה; )41 נרנרי תבואה קלויים (ויקרא
כ״נ); )42 עבר, כוו )44 ;:ברירה קשה,
שאלה הגורמת מבוכה (לועזית); )46 פטיש
נדול וכבד; )48 ספר בריתות; )50 סימז
של טוז מוסיקלי; )51 אבן יקרה; )53 אהי
הבעל, נים; )55 מלת־נור לנוכח ונוכחת;
)57 זאת; )58 חרוז )59 :שכונה בחיפה
ו״רחוב הנעלים״ התל־אביבי; )60 אם הבעל.
מאונד )1 :נשנב, אדיר; )2צווי מן
״לקח״ )3 :נזק, נרעוז )5 :קריאת צער; )6
שפה; )7ילדה או אשה ביחס להוריה; )8
בלי לחלוחית; )9התלקמוח, האספות; )12
מלת־נוף לנסתר; )15 עם שישב ממזרח לירד:
בימי קדם; )16 הציוד שנושא החייל עליו;
)18 אינציאטיבה בעברית; )21 בעל משקל

מועט; )23 מלת־שלילה; )24 מלת־זרוז; 26ן
קטע נוסף, חנית; על־ידי האמן, לפי בקשת
הקהל, אחרי נמר התוכנית (סלנג); )28
שקט, דממה; )29 מאנשי צמרת־השלטוז י־ברית־המועצות;
)31 צמח בר בעל פרחים
גדולים ולבנים; )32 אריג בצבע אדום עז;
85 ילדים קטנים; )37 הנביר את האש; )38
מחלה, קבה האדם מתנפח, מחמת הצטברות
נוזלים ברקטות המר; )40 חלק בולט בכלי
המשמש לאחיזה; )41 אויב; )43 בעל חיים
טורר (כתיב־חסר); )45 אילו־לא־היה; )46
ויכוח על המחיר (כתיב־חסר); )47 מקום
העונים של הרשעים אחר מותם, יפורים
קשים (בתיב־מלא); )49 משרד לרישום הקרקעות
(לועזית); )52 סוד; )54 מלודשאלה;
)56 אמיתי )58 :מלה המביעה ברירה.

קולנוע סרטים המין למען השלוס

כשרב לבדם בחדר

( תכלת,

ת ל ־ א בי ב;

נעשה מאהבה מתוך חשבון, ומתכנן אתי׳הפשע
המושלם, כדי לרשת את הדוד. הוא
מרושע, חורש־מזימות ונוכל. איזו אכזבה!
שון קונרי >— נוכל!? זה נורא — בשביל
קהל מעריצים שחונך משך שנה שלמה
לזהות את קונרי עם זרוע הצדק דד,מצפין.
בסוף מנצח מי שהקהל רוצה שינצח, כך
שהאכזבה לא כל כך גדולה.

גרמ ני ה — צרפת ) הוא סרט המוקדש לבעיות
החינוך המיני של ראשית המאה אז עדיין
לא היו סטאלאגים, ופאני היל היתר, מוקצה
מחמת מיאוס. אפילו לא היו סרטים מסוגו
של זה, שיוכלו להנחיל לנוער את לקח נס־יונס
של אחרים. הנוער היה חייב, כך מלמדת
היצירה, ללמוד לפתור את בעיות ה(133
מה שמספר׳?
חיים בדרך הקשה — דרך המיטה עצמה.
הבמאי רוג׳ר, ואדים, זה שנתן לעולם את
חלילה לנו לחשוב שהנערות של אותם
בריג׳יט בארדו, עזב את מכורתו הקולימים
היו פחות משתפות פעולה, או שהיה
נועית, צרפת, והלך לעשות סרט באמריקה.
מחסור במיטות. אבל היו מיכשולים אחרים:
שאלו אותו מדוע הוא הלך לאמריקה, והוא
הוריהם של בנייד,טובים, בפרוסיה לפחות,
ענה :״אתמול טילפן אלי עיתונאי אחד ולא
ראו בעין יפה כל־כך את העובדה שהבנים
ילמדו את סודות החיים
לפני הגיעם לגיל ,15
ולו רק מהסיבה הפשוטה
של צימצום מספר המתחרים.
הנה, למשל, ז׳אן דך.־
וארג (תומאם פריטש) בנו
של נשיא בית־הדין באחת
הערים הגרמניות, המשמש
גיבור סרט חינוכי זה.
כבר בגיל 7נוכח שאביו,
איש החברה הגבוהה, אינו
מתחשב בהבדלי המעמדות.
הוא ראה אותו במו עיניו
מנחם ומרעיף אהבה על העוזרת.
מאז החליט להיות
אזרח טוב ומהוגן כמוהו.
אלא שהוא התחיל מוקדם
מדי. בן 16 כבר הפך מאהבה
של שחקנית תיאטרון
(דליה לביא) .אולי לא היה
בכך כל רע לולא היתר, אותה
שחקנית גם פילגשם של
דודו ואביו. מובן שבמצב
כזה היה צורך להסביר לו
עד כמה הוא חוטא.
פדיטש ולכיא ב״כשהם לבדם כחדר״
מלחמה כמיטה. מלבד
האב נ תן דוג מ א
בני המשפחה, עמדו גם המחנכים
בדרכם של בני הנוער
להבנת סודות החיים. בגימנסיה הסשאל
אותי:
— זד, נכון מה שמספרים?
בירו שהגועל־נפש יעיל רק למטרה אחת —
כדי להוליד עוד חיילים לגרמניה. ושעה
— אני לא יודע. לא סיפרו לי.
שז׳אן הצעיר יצא סוף־סוף מחסותן של אל—
אבל הסרט הזה באמריקה, אתה לא
מנות ויצאניות, ומצא לו סוף סוף אהבה
עושה אותו?
— אה, כן, אני מקווה.
אמיתית בחיקה של צרפתיה קטנה (מריה
— אם כן, זה נכון מה שמספרים.
ורסיני) ,שלחו אותו לצבא ואותה למינזר.
— אבל מה?
המלחמה — מלחמת העולם הראשונה —
קראה לו. ז׳אן ניצב בפני דילמה חמורה:
— אומרים שאתה מסתלק לך לד,וליכוד
מפני שבפאריז כבר גמרו אותך. אומרים
אם לא יתייצב בגדודו — יומת. אם יצא
שאחרי הסרט הבא שלך יגמרו אותך גם
למלחמה — קרוב לודאי שאף שם יומת.
בהוליבוד, ושתחזור להיות צלם עיתונות.
אם כך, מדוע לא לבחור במלחמת המיטות?
זה נכון?
וכך מסתבר שהמין חשוב לא רק לבריאות
הנפשית, אלא גם להשגת השלום.
״עכשיו אתם מבינים למד, אני נוסע לאמריקה?״
שאל ואדים ,״באמריקה העיתוהאל
שהכזיב
נאים לא מציגים אף פעם שאלות כאלה.״
אמריקה, אמריקה, מה שהיא עושה לאנשים.
איטה של ר,ש ( או פי ר, ת ל ־ א בי ב; ב רי טני
ה) הוא סרט מתח אריסטוקראם׳ .לכן
איש עניו
סובל הצופה העממי.
יש בו אלגנטיות במקום ברוטליות; שלווה
הרי סטארדינג, הצלם האירי של הסרט
בריטית במקום מין; דיאלוגים תרבותיים
ג בי ר תי הנ אוו ה, אינו מרוצה. כן, הוא יושנונים
במקום נהמות רוצחים; זוועות שקדע
שהטכניקה של סרטו היא מעולה. התפטות
בצבעים טבעיים, על רקע צילומי־בארוק
אורה מצויינת, הצילומים על רמה גבוהה.
נפלאים של אוטו הלר, במקום אלימות מאבל
בכל זאת, מה שמפריע לו זו התאותחת
לגלגלי רכבת. ויש בו התשיעית של רה. הוא אינו מרוצה מהתאורה בסרט, הבטהובן,
הפאנטאסטית של ברליוז, במקום
מנורות של א די סו ן אינן מתאימות לו. מה
קונצרט לאקדח משתיק־קול ואבק שריפה.
שהוא היה רוצה זה שמש אמיתית, שלו,
יש בו גם ג׳ינה לולובריג׳ידה. ומזה לא שתשמש אותו לצרכיו. שאלו אותו אם
כל כך סובל הקהל. יש גם שון קונרי הוא לא יכול להשתמש בשמש שישנה
הדור־הלבוש, הג׳יימס בונד מהסרטים האח כבר בשמים. הוא ענה שלא. כי היא זזה.
רים, השותה מרטיני־וודקה־ופלח־לימון, ומהוא
סיפר גם על הגירסה הראשונה, הזה
אפילו משתגע הקהל.
מקורית, של ג בי ר תי הנ אוו ה. היא הוסרטה
ה כי הראשונות.
אבל
רק בשתי הדקות
ב־ 1930 ונקראה בשם הפשוט, הבלתי יומפעם,
לא כהרגלו, אין קונרי נילחם.
רני, פיגמליון .״זה היה סתם סרט,״ הוא
הנקמה המתוקה. ריצ׳מונד (ראלף רי־אומר
,״הוא עלה כולו פחות מאשר סצינה
צ׳ארדסון) הוא מולטי־מיליונר והיטלר קטן.
אחת בגבירתיהנא וו ה .״ אז היה עוד ברנארד
הוא אלמן זקן, עריץ, דיקטטור של משר שאו קיים. התייחסו אליו בזהירות. אבל
תים ומשפחה, ושונא כושים. הוא גר באיכבר
אז זה לא עניין אותו .״הוא לא רצה
מון פאר, וכמובן שהוא אוהב את בטהובן
בכלל לשמוע מהסרט,״ מספר סטארדינג,
ומרותק לכיסא־גלגלים. כל העריצים בעילם
״לאחר שביקשתי ממנו מאוד לבוא לראות
אוהבים את בטהובן או את ואגנר, מרית־ את הסטודיו, את התפאורה, הוא הסכים,
קים לכיסא־גלגלים ומתחתנים עם האחות־ אבל רק כדי לא לצער אותי. הוא נכנס
הרחמניה הצעירה (ג׳ינה) ברגע שהם מורד־לסטודיו,
לא הסתכל על כלום ויצא.״
אים סופית כי כבר מחר הם הולכים למות.
כשהסרט נגמר, היתד, קבלת־פנים. הוא
בא. זה היה ניצחון. בסוף ההקרנה ציינו את
טוני (שון קונרי) הוא אחיינו עתיר־רנימו־כולם,
את הבמאי, השחקנים׳ ,הסכנאים, הסיס.
הוא עוזרו בעסקים, אך מתכנן בסתר
ניצבים, כולם. כשהקהל עמד לעזוב את
את הנקמה באיש שהרס את חיי הוריו ואף
מסרב למסור לו חלק מהביליונים. היא האולם, קם איש אחד, עם זקן לבן,
משתמש בג׳ינה היפה, הכלה הצעירה של ואמר :״אני שותה לחיי ג׳ורג; ברנארד
שאו.״ זה היה הוא. שכחו אותו.
דודו, למטרותיו היעילות וד,שטניות הוא

יומן החד שו ת

איפור העינים היא א מנו ת נשית•
מעולם לא עמד לרשות הא שה
מבחר של תכשירים כ ה
מרהיבים וקלי ם לשמוש•
עם תכשירי רבלון תשיגי
איפור העפעפים, ה רי סי ם
והגבות בשלמות אחת,
שובת לב•
ה ת חילי א ת האיפור עם

לעפעפים• שימי על קצה
האצבע טיפה מת וך
השפופרת, משחי ממרכז
העפעף כלפי מעלה וה חוצה
עד שתווצר צללית•
צללית זו מ שוחה כק טיפ ה
ומעניקה לעיניך לוית־חן•
׳\ 5£1ג £ס 8׳ תעמיק א ת
גוון ה רי סי ם, תעניק להם
רוך ו ת אריכם
כחפצך••• עם

י הי ה ׳לעיניך
מבע קסום*

הדגישי

לבטוי מלוא־מבטך
א ת קוי הריסי ם עם
א 1מ ש חי במברשת
טבולה אתב סי ס הרי סי ם ב קו
עדין ממרכז העין כלפי חוץ
ומעלה•
£ 1 )21:10׳

ול א חרונה, גולת הכו תר ת
של איפור העינים —

של רבלון — לגבות•
אבקת האבן נמ שחת
בקלילות באמצעות
מכ חול קשתי שאותו
יש ל אב ק בתנועה חד־כווני
ת על גבי האבו•
לאחר מכן תוכלי לעצב, ל מל א,
לעגל ולצבוע א ת גבותיך, במשיכת
מכחול אחת•

דובבי א ת עיניך, במו ידין ; עצבי
או תן ! שני או תן ! גומי או תן !
העמיקי או תן!

— וכל זאת באמצעות המערכת המושלמת לאיפור העינים

של כרסום א-דנזון בע-נו •

העודס הזה 431ו

נערת הע 1ב1ע

רק כדי להזכיר לכם: בפעם שעברה העלה
אחד מכם הצעה לערון ויכוח פומבי על
הנושא הכאוב: האם הבנות מטומטמות יותר
מהבנים?
המכתבים שקיבלתי עד עתה מעודדים,
לצערי, את הדעה כי נערות: מטומטמוה
יותר. לפני שאפרסם אותם, אני מחכה עדיין
לתגובות נוספות. אם לא, חוששת אני,׳
אאלץ להיכנע לדעת הרוב.
אז מהר לשבה לכתוב.

כשירות זזמו זדת

היא ( )1/1431 התגייסה לאוניברסיטה בירושלים
בשחר נעוריה בדי לא ללכת לצבא.
עכשיו, בערוב ימיה, היא בת 17 וחצי,
ברצונה להתגייס לצבא כדי לא ללכת ל־זוניברסיטה.
אבל בבית לא מרשים. מכריחים
אותה להביא ב״א.
אז _ היא גמרה אומר בנפשה, לשרת את
־מולדת בהתנדבות׳ .איך? פשוט י מאד .״אני
מתנדבת בזה להרים את המוראל לכל חייל
קרבי נחמד ומשועמם המצפה למכתבים. הדרגה
לא חקובה.״

צייר מפורסם רצה לצייר את הנשמה שלי.

רות• י>ן ירתי

הלכתי לאטלייה, הוא נעל את
תתפשטי. הורדתי את המעיל
הכל. הורדתי הכל. ישבתי על
הצביע על הספה. הוא התקרב
הוא נ תן׳לי סטירה ביד אחת,
ביד שנייה, ואמר שהוא לא
אותי. כי אין לי נשמה׳.

הדלת ואמר
והוא אמר
הכסא, והוא
ואני צווחתי.
ואת הבגדים
יכול לצייר

הוא לא הטיפוס

לפגי מונח מקרה רגיל, אך אין זה משנה
את העובדה שזה מקרה מדכא מאד.
הולך בחיר׳,דווקא בחור טוב, לא מכוער,
משתחרר מהצבא, משתדל להיות אזרח למופת.
ומה הוא רואה? שלא נותנים לחיות
במדינה. אין אפילי בחורה אחת שתבין
אותו. לא רק שאין. גם לא ודתה.
אומנם היו ל־( )2/1431 כמה חברות, דווקא
די. יפות. אפשר לאמר חתיכות לא נורמאליות,
אבל אף אחת לא הבינה אותו.
הן רצו קונצרטים, ותיאטרון, ובארים וארוחות
ערב יקרות. הן לא הבינו שהוא
לא הטיפוס שיוצא. הוא רציני. הוא אוהב
להישאר בבית ולקרוא ספר. על הספה
בעיקר. והן, בולן לא הבינו זאת ולא רצי
לשבת על הספה,
כך שאולי תימצא סוף־סוף הנערה היעודה.
לא גבוהה במיוחד, ולא גמדה במיוחד.
בגיל 18־ ,17 מסביבות תל־אביב,
״ושתבין עיניינים.״ איזה עניינים?

מי רוצה ץ

דא אוהב שוויצריות
רות׳ יקירתי׳

אני אוהב בת בשם אביבה. אני בן שקט,
ולא אוהב בנות שוויצריות, המתרברבות
יותר מדי. אביבה היא בת שקטה ויפה.
יצאתי עם בנות והיא עקבה אחרי. כשאני
ביקשתי ממנה להיות חבר שלה, אמרה לי:
״אינני יודעת מה לענות.״
אני מאוד רוצה להיות חבר שלה. מה
לעשות, רותי?

אבנר כ.

לחזר אחריה. לשלוח פרחים. או משהו
אחר. פעם, פעמיים. מותר לן גם להגיד לה

( )3/1431 הירושלמי:
,,אני בחור יפה, כך אומרים עלי בעיר.
בקלות רבה יכולתי להיות כפילו של ז׳אק
שארייה. מי רוצה להתכתב אתי?״
לא בריג׳יט בארדו, על כל פנים.

המתימטיקה אומרת כי אפס ועוד אפס
הם עוד אפס. אינני מסכימה. אני סבורה
כי צירוף הרבה אפסים נותן טך־הכל מזעזע.

הירח הירח

״שעת לילה מאוחרת. ודרה מאיר בנגד
במובנים רבים. יש לו בן בצבא, בו אני
מאוהבת. אני חושבת שגם הוא אוהב אותי,
אבל הוא מתבייש להראות זאת. האם עלי
לחכות עד שהוא יעשה את הצעד הראשון,
או האם עלי לעודד אותו? אני בגיל של
הבן, אבל לא הייתי רוצה לוזתר על אביו,
לפני שאהייה בטוחה שבנו רוצה לצאת אתי.
זז מה לעשות?
הכצלת אני. דווקא בעד לרמות את הגבר־המרמה־את־אשתו.
כשזה בסרטים. בספרים. אבל
למה דווקא א ת צריכה לעשות זאת? ועוד
עם הבן?! זו לא רק טעות. זה מחפיר.
שכחי את האבא. את הבן. את כל המצב.
חפשי לן מקום עבודה אחר.
שלום יפה ברחוב ולשאול מה שלומה. לא
מתים מזה. אחר־כן נסת את מזלך שוב. אז
היא תדע מה לענות.

כסדר גמור

רותי יקירתי,

אני יוצאת קבוע עם בחור בערך שנה,
והורי מחבבים אותו מאוד. גובהי היה ,160
ומשקלי ,58 וכל אחד חשב שאני נראית
פאנטאסטי. בזמן האחרון קיבלתי עוד חמישה
קילו, אבל לעומת זאת גבהתי בסנטימטר,
החברה מקניטים אותי וקוראים לי
״שמיינה״ ,אבל החבר שלי והשכנים אומרים
שאני נראית בסדר גמור בבגדים, מה
עלי לעשות?

צביר א.
השארי בבגדים.

האדום והשחור
רותי יקירתי,

אני יוצאת עם גבר נשוי, הבוס שלי.
הוא מבוגר כפליים ממני, אבל עוזר לי

כל אחד רוצה להתחתן עם לינה לידכרג.
היא טובה כזאת, רצינית כזאת, נאמנה כזאת.
היא מסודרת כל־כך ותרבותית, וממשפחה
טובה. היא מושלמת כמו מודעת־שידוכין
מפוברקת. היא קוראת רק ספרות
קלאסית, מאזינה רק למוסיקה קלאסית ויודעת
לאפות עוגות קלאסיות משש ביצים,
כוס קמח, קורט קינמון 20 ,גרס סוכר
ועשרים דקות על אש גדולה. אז מי לא
ירצה להתחתן עם לינה כזאת?
קצת היא עתונאית וקצת סטודנטית, ובאה
קצת משבדיה לראות קצת את הקיבוץ.
היום כולם בשבדיה הולכים לראות את הקיבוץ.
לינה עושה מה שכול^
הכל אצלה ישר, נקי ומהוקצע. היא ברי אה
כל־כן. העיניים הכחולות נמצאות בדיוק
במקום שעיניים כחולות צריכות להיות.
האף מצביע על מרכז המצח. הרגליים יש רות,
השיער השחור ישר. היא בדיוק בת
עשרים.
היא מתפעלת בקול מסטרינדברג, כי כולם
יודעים שהוא גאון, כמו שכאן כולם
יודעים שביאליק הוא משורר לאומי וצרין
להתפעל ממנו בקול.
הקיבוץ לא כבש אותה. כי הקיבוץ לא
כבש שוס שבדי. והיא עושה מה שכולם.
בשדות־ים שלחו אותה לעבוד ברפת וב״
חדר־האוכל. ברפת היא הצליחה איכשהו
ליצור מגע י אנושי עם הפרות, אבל בחדר־האזכל
לא. הם כל־כן סגורים, הקיבוצניקים,
לדעתה. כל־כן פשוטים, ויחד עם
ן א׳ת מורכבים.
לפעמים היא כותבת לעתון היומי הכי
גדול בגטבורג על ספרות כללית ואמנות
קלאסית. אין לה חשק לעבוד בחדשות ולהתרוצץ.
שלווה ונוחיות, זה מה שהיא
דורשת מהחיים. פלוס בעל רציני ממשפחה
טובה ושני ילדים כחולים ובלונדיים.
בעלים, היא סבורה, זו לא בדיחה. כשמתחתנים,
לא צרין להסתכל על היופי ה־
׳חיצוני. כי היופי הוא מישחק־ילדים, והאופי
הוא מישחק־החיים.
בישראל מתנהגים אליה יפה מאוד. כשהיא
עוברת ברחוב, כולם שואלים אותה
מה שלומה, כולם שלא מכירים אותה. אנשים
חביבים כאלו יש בישראל• שואלים
אותה אולי היא צמאה, אולי קר לה, אולי
היא עייפה ורוצה לנוח באיזה מקום.

הות אור. רק אני ובדידותי נשארנו לבז׳.״
שמעונוביץ? טשרניחובסקי? אבירן?
לא. כוכב חדש. הוא בן ,)4/1431( 21
אשר החליט להקדיש את השיר הבא לכל
הנערות הבודדות כמוהו, המעריצות מוסיקה
וארכיאולוגיה. הריהו לפניכם:
אני יוצא עם אחרות, והיא יוצאת עם אחריב.
אני
מסכים עם זה מבחינה הגיונית. זאת
אומרת, אם לי מותר, למה לה לא יהיה
מותר? אבל מבחינה ריגשית אני מתנגד.
כלומר, כשאני יוצא עם אחרות, אינני מרגיש
שום רגשות־אשמה, אבל כשהיא יוצאת
עם אחרים, אני פשוט מתפוצץ מ־קינאה.
תמיד,
אחרי יציאה שלה עם אחר, נוצר

רותי יקירתי,

מצבי הכלכלי משביע רצון. יש לי אב.
לאבי יש בית־חרושת.
הוא קנה לי מכונית. אבל אף פעם לא
הצלחתי לגלות אס הבנות נימשכות אחרי
בגללי או בגלל כספי. כרגע אני יוצא די
קבוע עם נערה שאני די מאוהב בה. אני
יודע כי מצבה הכלכלי לא הכי טוב. הייתי
רוצה לדעת בגלל מה היא יוצאת אתי —
בגלל הכסף שלי או בגלל העיניים שלי?
אבנר הבט שוב בראי.
אבל לא זה החשוב. חשוב שאם אתה
איוהב אותה, והיא מסכימה לצאת אתך, ז־אתם
מאושרים — מה זה משנה בגלל מה
היא יוצאת איתן? אינכם עומדים להתחתן,

מתפוצץ מר,יגאה

בינינו מתח נורא. והערב הרום לכמה ימים.
בפעם האחרונה אמרתי לה —
או שהיא תקבל את התנאים שלי, או
שניפרד לגמרי, סוף־סוף אנו לא נשואים.
אמרתי לה שאני אוהב אותה, אבל אני מוכן
לוותר עליה לגמרי, אם היא תמשיך לצאת
עם אחרים. היא אומרת שאילו צד שלישי
היה שומע אותנו, היה רואה מיד מי צודק.
כצד שלישי, האם את סבורה שאני צודק?

רותי יקירתי,

בין חברתי וביני יש מין הסכם ג׳נטלמני:

?נאי

״אני חושבת שאחת הסיבות לזה — זה
שאני שבדית. אבל הם מאוכזבים אחר־כך.
אהבה חופשית קיימת בשבדיה רק בסרטים
של ברגמן.״ כי ככה אומרות כל אלפי התיירות
השבדיות לאלפי הבחורים באירופה.
רק דבר אחד לא עשתה לינה כמו כולם.
״הייתי באילת, ולא עברתי את הגבול.״

״בחוץ הרוח משתוללת / ,ירח אורו מאפיל׳
/העץ בחורש אם ישוח /ואני מקשיב
אל החן המיילל
״ושואף אני אותך לקחת /להזיל דמעה
על הראש המתולתל / ,יכולה את לבוא
בחלומי, או ככה סתם /בתסרוקת הזו או
בסינר לבן.״
הגבר הוא סגן־מישנה בצנחנים.
מה שהירח מעולל לאנשים! צריך לתלות
אותו!

מלאכים מפחידים אותי. הם כל כן טובים
עד שיסכימו אפילו להיות שטניים.

מהפדוביגציה הרחוקה
דבר אחד היא יכולה להבטיח לי מראש:
פרצופה אינו מפזר הפגנות.
דבר שני שהיא יכולה להבטיח לי מראש:
היא לא היתד מלכת־יופי, ולא תהיה.
אחר־כך היא כותבת :״מוזר עד מאוד
לכתוב לאדם שאין מכירים אוחו, ובעיקר
שאינו מכיר אותי.״ מכירים אותך. קראנו
כבר את שתי השורות הראשונות, וזה מספיק.
והיא
( )5/1431 לא רק לא־מלכת־יופי,
היא גם חיילת ומורה ״בפרובינציה של
באר־שבע.״ לפני הסוף היא מדגישה כי
אחרי שנים רבות היא הגיעה למסקנה שאין
צורך לשלוח תמונה במכתב ראשון.
את צודקת בהחלט, ואת חכמה מאוד.

אינני זוכרת היכן קראתי את המודעה
הבאה, ואם בכלל קראתי:
״ניגנבה מכונית מורים .1961 צבע כחול-
כהה, מספר ,324567 העונה לשם ג׳וני.״

המיזץ השימוש״:
החובל דנים יורדן שלח לי מחיפה:
ללכת. להתיישבות — לשבת ברוול.

מבית־הסוהר ברמלה שלחו לי מעריצים
את הביטויים הבאים:
לקבל שלישיית גשר הירקון — לקבל
שלוש שנים.
לקבל עופרים — לקבל שנתיים.
אני מחכה למילים נוספות.

מספר

1431

שנה 28

ח׳ אדר א׳ ו*7פ״ה10.2^1985 ,

המחיר 1 0 0א גו רו ת