גליון 1432 מתאריך 17 בפברואר 1965

מספד 1432

שנה 28

ט״ד אדר א, תשכ״ה17.2.1965 ,

המחיר

# 1 0 0גורות

חדש!

חדש!

הצלליות

קליף

מתוך הצללים 13 להיטים
>פרפידיה בי״ הקטנה ; 1861
ואחרים<
״ 12 ארן נגן
מתקליטי

לא פעם אמרנו שקוראי העולם הזה הם
כתבים מיוחדים. בהיתקלם במאורע הנראה
להם ראוי לפירסום, הם ממהרים
לדזזח לנו על בך. לעתים קרובות הם
שולחים לנו כתבות שלמות, בליווי תצלומים.
אולם
לא די בכך. קוראי העולם הזה
משמשים גם מישמר להגנה על המדינה
מפני גילויים של קנאות, גזענות, קיפוח

מלוכלך!״ ״בן זונה!״ ״נוצרי פתח הדלת!״
אותו קורא הזכיר, בצדק, שאין הבדל
בין סיגנון זה לבין סימון האנטישמים בגרמניה.
כדי שתוכל להשוות את הדברים
בעצמך, הנה תמונה שצולמה ביום ה־1
באפריל 1933 בגרמניה. היה זה היום בו
הטילו הנאצים, שזה אך הגיעו לשלטון,
את החרם הראשון על בתי־העסקים היהודיים(
.אגב, זה היום בו המציא רב יהודי

16 להיטים
>רצועת סינוו־ד;
בי-באפ-א-לולה ; דני ואחרים)
״ 12 ארך נגן
מתקליטי׳י

-ח ד שן-

רביעית שער הזהב

פרנק אייפילד

14 שירי דת״כושיים

14 להיטים
(אני זוכר אותך; בלוז של
חולי א הב ה; שיירת הפרדות
ועוד<

״ 12 ארן נגן
מתקליטי

״ 12 ארן נגן מתקליטי ברלין 1933 ,

האטרקציה של
ספורט החורף בישראל

״ק אר טינג״
פתוח מ־ 4עד הצות
מגרש ״יריד המזרח״
מול תחנת ״פז״

והסתה לאומנית ועדתית. ייתכן שהקריאה
בעתון חידדה את חושיהם בשטח זד— ,
או להיפך: מפני שהם מצטיינים בחוש־צדק
מיוחד, הצטרפו למשפחה הגדולה של העולם
.הזה.

כך, למשל, שלח לנו קורא ירושלמי את
התמונה העליונה. הוא מודיע כי צילם
אותה בבירה, ביום חג־המולד האורתודוכסי,
בחודש ינואר. זוהי חנותו של חנווני יווני,
שסגר את חנותו ביום חגו. על הדלת הנעולה
רשמו אלמונים בגיר .״נוצרי כלב

את הסיסמה :״ישאוהו בגאון — את הטלאי
הצהוב!״)
על חלון־הראוזה של החנות הסגורה רשמו
הנאצים :״שתרקבנה ידיך, חזיר יהודי
שכמותך!״

מכתבים
״ * 013111:83 13001

תכנית לנוער לקיץ 1965
בי״ס קיץ באנגליה משולב בלימוד, ספורט, בילוי נופש
וסיורים באנגליה ובאירופה בהשגחת מדריך מוסמך.

מי דפק את מיץ
מוכרחים להודות שצדקתם.
במשך החודשים האחרונים כתבתם בדייקנות
על מה שעלול להתרחש ביחסי
גרמניה־ישראל.
נבואתכם השחורה נתקיימה במלואה.

גבריאל לחמי,

תל-אביב

איפה משרד־החוץ ואיפה
אם יוחלפו התפקידים —
הזה יתמנה לשר־החוץ ושרת־החוץ תתמנה
כעורכת השבועון — תהיה התוצאה ברורה:
נצליח בפוליטיקה, אך נפסיד שבועון.
העולם הזה?!
עורך העולם

ח. הל*י,

ירו שלים

חבל, לא?

ההרשמה החלה: מגידו (ברקוביץ) טיולים מאורגנים וליחידים
תל-אביב אחד-העם ,20 טל 50441 ,57484 .

עיינתי עכשיו, אחרי משבר היחסים עם
הגרמנים, בגליונות ישנים.
מצאתי גליון אחד (העולם הזה , 0175
שעל שערו ניראים שני זקנים מיודדים:

קונראד אדנאור ודויד בן־גוריון. הכותרת:
״מי דפק את מי?״
מי באמת?

רות ברנשטיין,

חי פ ה

פעם כתבתם על אחד השערים
הזה ) 1135 כי ״צה״ל מזיין את גרמניה.״
עכשיו צריך לתת שער אחר :״גרמניה
הפסיקה לזיין את צה״ל״.

(העולם

ר א שון־לציון

הידיעה על כניעתה של גרמניה לעבד-
אל־נאצר מילאה את לבי שימחה.
השפלנו את עצמנו עד תחתיות הקיום
האנושי והלאומי; מכרנו את כבודנו, את
רגשותינו, את צוזאתם של ששה מיליונים
מאחינו. גייסנו את כל הובנו ואוננו, את
כל שליחינו ושתדלנינו, סופרינו ומשוררינו,
בכדי להפוך את המאורעות העגומים שקרו
העולם הזה 1432

לעמנו, בזמן המלחמה, לקטסטרופה שאינה
עומדת בשום יחס ופרופרציה למציאות ההיסטורית.
האם
לא רצחו הגרמנים עשרים מיליון
רוסים? ו האם לא השמידו מאות אלפי צוענים?
האם לא טבחו המוני בני עמים
אחרים?
אך בני כל העמים האלה אינם מובנים
לסחור בזכר אהוביהם;
הם אינם מוכנים
להפוך את שואת
העבר לפרנסת
ההווה.
לא, יעזרו לנו המליצות
היפות, ההמזוייפת צדקנות והאומללות
המפוב־רקת.
עם פושט יד
אין קושרים יחסים
דיפלומטיים — לכל
היותר זורקים לו מרגולין נדבה להרגעת ה־מצפון.

מיכאל
מרגולין,
בארות הרוסות

תל־אביב

במסגרת פעולתנו למען יחסי שיתוף ואחווה
בין יהודים וערבים, אספנו צרכי
לבוש לתושבי השבט ערב אל־סוואעד, בגליל.
בסיורנו במקום חזינו, לתדהמתנו

הרבה, שתנאי חייהם של תושבי המקום
הם מתחת לכל ביקורת. כתוצאה מהריסת
בתיהם בקיץ שעבר, הם גרים בפחונים
דולפים בתנאי החורף הגלילי הקשה. תושבים
אלה נאלצים ללון בבוץ מחוסר
ריצפה מתחתיהם. בארות הסביבה נהרסו
אף הם בפעולת ההריסה, ומימיהם מזוה־מים.
במים מזוהמים אלה חייבים התושבים
להשתמש לצרכיהם, דבר העלול להביא למחלות,
ולפגוע במיוחד בתינוקות הרכים.
לאורי מצב זה הננו תובעים משלטונות
הסעד והבריאות לספק לתושבים אלה תמיכת
סעד הוגנת ושרותי בריאות אלמנטריים,
כמו ליתר הנזקקים במדינה.

ועד הנוער הישראלי לאחווה
יהודית־ערבית, חיפה

מיפרץ תעמולתי
במדור ב מר חב של
הופיעה כתבה בשם ״פלסטין השנייה״ ,אשר
למרות היותה נאמנה וכתובה באובייקטיביות,
הכילה מספר אי־דיוקים שברצוני
לתקנם.
מחוז כוז׳יסתאן אינו מאוכלס שני מיליון
ערבים. בתוך האוכלוסיה הכללית, המונה
שני מיליון, מצויים 300 אלף פרסים, החיים
ברצועת הגבול העיראקי, והדוברים ערבית.
הם נמנים על בני הכת השיעית, ומסוכסכים
מזה דורות עם הערבים.
העולם

הזה () 1429

למען אורי דייוויס
בגיליון האחרון (העולם הזה )1431 אתם
מגלים את פרצופכם האמיתי.
די בכך שכמה יושבי־קרנות ברחוב די־זנגוף
ימצאו אחד — אורי דייוזיס —
לעסוק בו, ואתם קופצים על המציאה,
מעודדים אותם ומדריכים אותם.

שולמית כדמן,

כל הכבוד לאורי דייוזים!
הוא עשה צחוק מכל חוקי־החירום, והצליח
יותר מכל מפלגות האופוזיציה.
אימוץ וחזרה על מושג גיאוגרפי לא
נכון, שימוש בשם ״המיפרץ הערבי״ במקום
השם הנכון ״המיפרץ הפרסי״ ,מקורו בתעמולה
של עבד־אל־נאצר, הגורמת צער
לקוראים יוצאי איראן.
הואיל והמיפרץ הפרסי ידוע ומוכר בשם
זה מקדמא־דנא, מצאתי לנכון לשלוח לכם
צילום של מפה עתיקה, המוכיחה את ציד־קת
טענתי.

נתן כן־דוד,

תל-אביב

״המיפרץ הפרסי״ הוא המפריד בי! חצי-
האי ערב לבין פרס .״ה מיפ רץ הערבי״ הוא
או תו חלק של האוקיינו ס ההודי הגובל עם
חצי־האי ערב. אם המיפרץ הפרסי הוא חלק
מן המיפרץ הערבי או לאו — הוא חלק
של הגדרה (ראה מפה).

לא ברור לי מניין נמצצת הגירסה שעד
יום מותו של צ׳רצ׳יל היה הסיפור בדבר
נאומו המפורסם, על המלחמה בבקבוקי־בירה
ריקים, בגדר סוד לתושבי אנגליה.
סיפור זה מופיע בספרו של רוברט טיי־לור
צ׳רצ׳יל — ביאוגרפי ה של אדם גדול,
בסוף פרק .16 הספר יצא לאור בבריטניה
איתמר פלאי, ירו שלים
בשנת ,1952
מובן מאליו שהדבר לא היה בגדר סוד.
העולם הזה ( )1430 ציין את הדבר באירוניה,
לאחר שעתוני ישראל הפכו את האנקדוטה
לסק 1פ בינלאו מי, הבלי טו הו בע מודים הראשונים.
(המשך
ב ע מו ד )5

ירקות טריים מגיעים יום יום בכל עוגות
השגה ישר מן השדה למפעלי עטים,

א 1ד ז 1

עוברים מיד מיון ורחיצה קפדנית ותהליך
בישול בדוק השומר על מלוא ערכם התזונתי•

א פונ ת הג
עם גזי

נצרת

סקופ ישן

ס דון י
עמ 1

אילת

ירקות עסיס מעובדים, ללאתוספת
תמרישימורוצבעי לו א כל, והעם
מצוינים להבנת כל תבשיל,לפי טעמך האישי•

לכן רק ע סי ס מציע:

כל הירקות ־ בל השנה!

יעזגה שגוי
י ע מגז ד

צנ< באור-פרסומאים

הצגות בכורה:
גבעתיים ״שביט״ יו ם ו׳ 19.2ב־ 9.00
ירו שלים ״מיט של״ מוצ״ש 20.2ב־ 8.45
תל־אביב
יום

״ מ וג ר בי ״

21.2

ב־ 8. 3 0

יום ב,

22.2

יום >׳

23.2

מוצ״ש 27.2ב־ 9.30 —7.00
טבריה

״אביב״ יו ם ד׳ 24.2ב״ 9.00

נ ה רי ה
עכו

״ הוד״

יו ם

ה׳ 25.2

ב־ 9.00

״ גן־עדף,

יו ם

26.2

ב־ 8.30

מאת: אהרן מגד
מו סי ק ה: יוחנן זרא>
נעמי שמר, אריה לבנון
פז מונים: נעמי שמר
דירי מנוסי, אברהם בירמן
הבמאי:

גדשן שמר

כוריאוגרפיה: אהובה ענברי
תפ אור ה ותלבו שות:

דוד שריר
הנ הל ה מו סי ק לי ת:

אריה לבנון

} 0מ שתתפים
* זמרים
* רקדני ם
* תזמורת
העולם הזה 1432

מכתבים
סוף רע -הכל רע
בשבועון הנפוץ בקרב שכבות העמלים
לא הייתם צריכים לעבור בשתיקה על שביתות
עובדי בתי־הספר, המטבחים, המחסנים
ושביתת השמשים של עירית תל־אביב.
מרדכי נמיר, יאש העיד, שכח כבר את
מרדכי נימרובסקי, מזכיר ההסתדרות לשעבר,
שהיה מארגן פועלים ושולח אותם
לשביתות בעיריה.
כעת, כדי לשבור שביתה, כל האמצעים
כשרים. סגן מנהל מחלקת־הח׳נוך של עירית
תל־אביב, מר אביבי, נתן היראה להפעיל
ילדים כדי לנקות את הכיתות.
לבסוף נותר לנו רק לאחל להם, כי
מפלת מפא״י בהסתדרות פועלי הבניין תהפוך
תחילת מפלתם הגדולה במיבחניט הבאים.

זבי
שרעפי ואסף שקדי,
אין קאריקטורה בעירה

תל-אביב

שבוע לאחר צאתו של גליון העולם הזה
( ,)1428 בו הופיעה קאריקטורה על וינסטון
צ׳רצ׳יל, הופיעה קאריקטורה דומה בשבועון
הבריטי הנודע ספקט״טר.
איך הצלחתם להעתיק קאריקטורה מעתון
אנגלי, שהופיע שבוע אחריכם?
אגב, מעריב מצא לנכון להעתיק את

ריהביליטציה, האופפת כיום אישים צרפתיים
כפטן, ויגאן ולאוואל, בהקשר עם תפקידם
ואחריותם לכיבוש צרפת בידי הנאצים.
מבחינה צבאית נכשל ויגאן, כשהחליף
את הגנראל גמלן בחזית בלגיה. השהיית
החלטתו, הנוגעת להתחברות
עם הכוחות
הצרפתיים צפונה
מן הסום, הביאה
לשיבוש הקשר בין
מטות הברית, ולאחר
מכן לכיבוש צרפת
ואירופה כולה. מדינית מבחינה
הוא היד. תבוסתן
כפטן.
הונציגר, גנראל שעמד בראש המשלחת
הצרפתית בגורודצקי
שיחות
שביתת־הנשק
בקמפיין, סירב לחתום על התנאים הקשים.
הוא עשה זאת רק לאחר שקיבל פקודה
מפורשת מוויגאן. ויגאן אישר את הכניעה.

גבריאל גורודצקי,
מות האלוף

למה לא כתבתם אף מילה על מותו של
פרופסור יוחנן רטנר ז״ל?
בין כל עמודי העולם הזה המוקדשים
לאינפורמציה, לא מצאתי את המאורע הזה
נזכר כלל. הרשוני, לכן, בשם כל מוקירי
זכרו, להזכיר לקוראים כמה ממעשיו:
המנוח היה אמן, מחנך, הומאניסם ואיש
צבא. הוא עלה ארצה ב־ ,1923 כשמאחוריו
קאריירה מזהירה בצבא הרוסי, ולימודי
ארכיטקטורה בגרמניה.
כאדריכל מקורי ופורה הוא בנה עשרות
בניינים חשובים בארץ, והעמיד דור שלם
של ארכיטקטים מעולים לשרות המדינה.
גם בהישגיה הצבאיים של המדינה נטל
חלק, כאחד ממפקדי ההגנה, כאלוף וממלא
מקומו של רמטכ׳׳ל צד,״ל במלחמת תש״ח.
הוא היה דיפלומט בשגרירות ישראל ב־ברית־המועצות,
קשר קשרים בין שתי המדינות,
שלא נוצלו אחר־כך על־ידי המנהיגות
הפוליטית הישראלית חסרת־המעוף.
בנו הבכור ניספה בעת שירותו כטייס
בחיל־האויר לפני שתים־עשרה שנה.

כנימין רילף,
כדא דמון

״ספקטייטר״
הקאריקטורה האנגלית. האם חשש שיצטרך
לשלם שכר להעולם הזה עבור העתקת הציור
המקורי?

צפי ליכטנשטיין, ירו שלים
אין מעריב נו הג לשלם שכר־סופרים עבור
ת מונו ת שהוא מעתיק, ללא רשות, מהעולם

הזה.

חי או מת

אני אב לתשעה ילדים ומפרנס יחיד של
המשפחה.
אין לי עבודה קבועה, ואני פונה יום־יום
ללישכת־הסעד בבקשות עזרה. אך הם לא
מתעניינים אם האדם חי או מת, ולא עוזרים

לכן אני מזהיר אותם בפעם האחרונה:
אם לא ייענו לבקשתי, אתנצר.
אם מדינת ישראל לא עוזרת לי, יתכן
והנוצרים יעזרו לי.

בל האחרים

נחום עפר,

בית־שא!

המדור מכתבים משמש כלי מבטא לכל
מיני בני־אדם מטופשים, הניתנים להשפעה
בקלות, והנוטים לקבל את דעותיו המסולפות
של העולם הזה.

פרי מאן,

תל־אביב

הגנרל

תיאורו של הגנראל מקסים ויגאן
הזה ) 1450 לוקה בחסר.
מן הראוי היה שלא תיסחפו ברוח ה־
(העולם

מ ת חי לי ם הלימודים

בבז! חסנו לעתונאות מחזור א׳ של בי ת ה ספ ר
מ ת חיל היום בלימודיו.

ל ע תונ או ת

על צוות המורים והמרצים בבי ת ה ספר
נ מני ם ע תונ אי ם בכירים ומרצים מן
ה אוניברסי טה.
נ מ שכ ת ההר ש מה למחזור ב׳ שייפ תח
בי 4 4 $ 5ויימשך ש שה חד שי ם.
מתקבלים בעלי השכלה תיכונית בלבד
פרטים מלאים, הרשמה ותכנית הלימודים
בבית בני ברית, רח׳ קפלן חדר מס׳ ,5יום יום
בין השעות 4אחה״צ עד 7בערב. טלפון .222830

ניו־יורק, ארצות־הברית

אני אסיר בכלא דמון, הפונה אליכם בשם
רבים מחברי לכלא, היודעים ששום עתון
אחר לא יבוא לעזרתם.
בקשתנו היא אחת: שלחו כתב וצלם,
בלי להודיע מראש, בכדי שיוכלו לכתוב
ולצלם את זוועות הכלא.
בזמנו כתבתם על הכאת אסיר בכלא
שאטה. אותו סמל שהיה מעורב במיקרה,
משרת עתה בדמון וממשיך במעשיו. יותר
מזה: הוא עכשיו יותר אכזרי, מביתן שיש
לו גיבוי של קצין תורן בשם בן־סבו.
יש מיקרים מסויימים של התעללות, כמו
חוסר התחשבות בהוראות הרופא ושליחת
אסירים חולים לעבודה. אך יש פגמים שיטתיים
כמו אוכל לא טוב, גניבת אספקה,
חוסר מקלחות חמות וצפיפות רבה. אין גם
לימוד מקצוע, כמו שאומרים השופטים.
א. מ , .כלא ד מון

הח״ן של שמוליק
כל הכבוד לשמוליק קראוס (העולם
1)1430
אני מעריכה את
כושר הארגון שלו,
אך ברצוני להעיר
לו: בעתיד, לשם הסדר
הטוב, רצוי שתנהיג
תלבושת אחידה
לחיל־הנשים שלך!

הזה

דליה דקל,
חיפה

הוא בוכה שהן
מנצלות אותו, אך לפי
מה שכתוב ב־עתונים
ברור שהנשים
הוציאו כסף
עליו, ושמעולם לא הוציא עליהן אגורה.
רק לקחת הוא יודע. ולתת? רק סיפוק
גופני. על זה צריך לבכות?
לדעתי הוא לא חתיך. יש לו רק לשון

שרה כן־נחום, חלקהי אותה אדרת בשיגוי הגברת

פתח־תקחה

להוציא את הנ׳׳ל.

העולם הזה 1432

ירו שלים

היום

בכתבה על ״איש טבע בירדן״,
הזה )1428 הודפסה תמונתו של ״אבי ה־
(העולם

( ה מ שן ב ע מו ד )6

אולפן גרג״ -בית ספר בלעדי לקצרנות
בהנהלת מר חיים בר־קמא

פותח

בשבוע הבא

!) קורס ערב של חודש אחד כלכד
)2קורם פוקר של שבועיים פלפד ( x 4בשבוע, כל פעם שעתיים)
)3כחופשת-הפסח במיוחד לתלמידים ולסטודנטים
( x 2בשבוע, כל פעם שעתיים)

קורס של שכוע אחד כלבד (כל יום שעתיים) ל־

קצתות עברתאנגלית
ההצלחה מוכטחת1

לשם הבטחת מקום — הירשמו מיד :

ת״א: רח׳ גורדון ( 5טל .)236209 .חיפה ( 1רק קורס ערב) בי״ס ״במעלה״.
מגרשים באשדזד

וקיסריה

בהזדמנותובתשלומים
כ״כ מגרשים באזורי פתוח מ תקד מי ם

כרמיאל -כרמיה -וכו׳
החל מ— 400.ל״י הדונם

סוכנות לקרקעות ״צור
רחובפינסקר 2ח דר 110
ת״א ע״י מוגרבי טלפון .59069 ,58656
פרסום לאור

מכתבים
(המשך מעמוד )5

תכנית הישראלית״ ,מר וולטר קליי לאודר־מילק,
בפגישה עם שרת־החוץ, הגבי גולדה
מאיר.
היות ומר לאודרמילק מוכר לנו, הרינו
להסב תשומת־ליבכם לטעות.
הגברת הנראית מימין אינה גב׳ רחל
ינאית, אלא רעיתו של מר וולטר קליי
לאודרמילק, אשר נלוותה אליו לסיור בארץ.

מזכירות האגף לשימור קרקע,
משרד החקלאות, תל־אביב
יותר:
כתבו יותר על ספורט וקולנוע!

אלקריף

אברהם אלקריף ואהרון חן,
מו שב שפר

אני: וצרי והיא יהודיה
רחל המרחלת הזכירה אותי בכתבתה על
אירית אוכמן (העולם הזה ,) 1430 וברצוני
להוסיף כמד, פרטים.
הייתי מציל בבריכה באמריקה מולדתי,
כשהכרתי את
אירית לפני שנתיים.
היא יהודיה, בת להורים
שהיגרו מישראל
לאמריקה. בתחילה
חיבבו אותי
הוריה מאד, עד שנודע
להם שאני נוצ־

סקנדינביה ...החולצה החדי שה
באפנה החרפית ־ ספורטיבית
של ניבה, עשויה מא׳/דזר־י׳לו.
חו לצתסקנדינביה נו ח ה,
חמימה ללא משקל, רכה

7 7ונעימה למגע, מ תכב ס ת בקלות
סו!\לךדד 5ן ע 1ללא ג׳היץ.

הגל

בת 1ר-פו 10 מאים ״*•ד

חולצות סקנדינביה של ״ניבה״ כבר מיוצאות בהצלחה למספר ארצות ברחבי תבל.

ה. ד נ יא ל
היועץ לעניני צילום

מצלמות

בכתות קטנות למבוגרים
אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית, רוסית,
ערבית, ספרדית, אי טלקית, פורטוגזית

ב מ חי רי ס

וסר טי ם
מ פ תי עי ם

קורסים מיוחדים לתלמידי בתי־ספר תיכוניים ויסודיים

תל־אביב

חיפה

נחלת־בנימין ,2טל 56347 .

החלוץ ,27 טל 69265. .

׳ 1ת ר ויו ת ר ־ אנשים עוברים בדיזנגוף
׳ 1ת ר 1׳ 1ת ר אנשים קונים

רהיטי

ס קנ דינ בי ה
תל־אביב. רחוב דיזנגוף .146 טל 231602 .

די. אז הנן שלחו
אותה לישראל לחודשים. שלושה היא
כתבה לי בקביעות,
וכשחזרה לאמריקה
רצה ישר
אלי.
ההורים המשיכו
להקשות עלינו, וחירשו
לנו להיפגש
רק בסופי־שבוע. כך
הם חשבו להמאיס
עלינו את החיים.
כשכל זה לא עזר,
החליטו לשלוח אותה למוסד סגור לנערות,
ומשם העבירו אותה לישראל. כשנפרדנו,
היא בכתה.
בהתחלה אמרו הוריה שעליה להיפרד
ממני מפני שאני נוצרי. כשזה לא עזר,
טענו שאיני די עשיר, ואחר־כך אמרי שאיני
ניראה די טוב עבורה.
בעוד שהוריה איימו להחרים אותה אם
תינשא לי, הרשה לי אבי לעשות כל דבר
שיגרום לי אושר.
בינתיים אני מתכונן לחזור לאמריקה, ללמוד
רפואה, ואני בטוח שברגע שניפגש נינשא.

אדי הגל,
טעות לעולם צודקת

תל־אביב, בן־יהודה
פינת ארלוזורוג

ו 4ו

יו״ר תנועת החרום, מר מנחם בגין
(חרות).

חקירה מוקדשת של ״האיש במזח־דה״
(מעריב).

שלמה דרורי,
ציוד

בהשאלה

תל־אביב

תל-אביב

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 1432

נעול
זיאט־נאם
יו פי טר ו ר שו ר
מכל הפעולות המדיניות והצבאיות, אין
אווילית יותר מפעולת־התגמול.
זה הוכח לא פעם בארץ־ישראל. וזה מוכח
עתה שוב בדרום־מזרח אסיה.
פעם אחרי פעם המריאו מטוסים אמריקאיים
מבסיסיהם בדרום ויאט־נאם, הפציצו
״מטרות צבאיות״ בצפונה. בירת הצפון,
האנוי, טענה כי המטרות לא היו צבאיות
כל־כך, אלא מרכזים של אוכלוסיה.
העילה לתגמול: התקפות הלוחמים הקו
עוד
יותר בין מאורעות ויאט־נאם וסיכויי
ישראל.
פעולות־התגמול האמריקאיות יוצרות תקדים
בינלאומי, שלא קל יהיה להתעלם ממנו
להבא. נידמה שהוא מכשיר — בדיעבד
ומראש — כל פעולה דומה מצד ישראל.
אפילו האמצעים דומים: בוזיאט־נאם, כמו על
הגבול הסורי, הופעלו מטוסים, כדי למנוע
היתקלות על הקרקע.
אלא שלא תמיד יש ערך לתקדים. במדיניות
קובעת האימרה הרומאית :״מה שמותר
ליופיטר, אינו מותר לשור!״
מה שמותר לארצות־הברית האדירה, אינו
מותר בהכרח למדינה קטנה ונידחת בחוף

כיצד את מרעננת את עור פנייך?
היו זמנים בהם יכלו רק גבירות נכבדות להקדיש שעות ארוכות לריענון
עור פניהן. מאז חלפה תקופה ארוכה. כיום אין גם לגבירות זמן מספיק
לעצמן. צורת החיים דינאמית, אויר. לא נקי, אבק, דאגות וחפזון גורמים
נזק ליופייך — ואותותיו ניכרים מיד בפנייך. השתמשי, איפוא,
לריענון עור פנייך ולהמרצתו.
ב־סנתס 5 1 0
תכשיר זה הוא אחד התכשירים בשיטת 1־2־ 3הבטוחה של הלנה רובינשטיין
לשמירת יופייך. ן .־ 010:111561ק 066 לניקוי יומיומי חודר של
העור . 2 :סותס׳! 11:11 3 1 0־ 06:1111.3 101ז\\ 8 1 0 0 6להזנת עור
פנייך ולמניעת קמטים ; להגנה על העור ולשמירת לחותו במשך שעות
היום, וכבסיס מצויץ לאיפור — £11111151011ז\\ 6ס .81011
להשיג רק

בחנויות התמרוקים

הלנה

המאושרות על־ידי

רובינשטיין

1 1 6 1 6 1 1 3 , 1 ? ,111>11181(6111
״מי מנצח -כוחות־החופש או הדימוקרטיה העממית?״*

גורדון לבינסון אילון

לטוס צפונה — או לעוף החוצה?

מוניסטיים על מחנות הצבא האמריקאי בדרום,
בנוסח התקפות לח״י ואצ״ל.
״הרתעה״ ו״הפרעה״ .פעולות התגמול
לא יכלו להביא כל תועלת. הפגיעות
לא היו די *מורות כדי לקעקע את המצב
בוזיאט־נאם הצפונית. הריסת כמה מיתקנים,
או הריגת כמה תושבים, אינן יכולות להיות
שקולות כנגד הסיכוי הוודאי של השתלטות
המישטר הקומוניסטי על מדינה גדולה ועשירה
כמו ויאט־נאם הדרומית.
ואם אין התגמול יכול ״להרתיע״ —
בוודאי שאינו יכול ״להכריע״ .הכרעה תיתכן
רק אם תמטיר ארצות־הברית פצצות
גרעיניות על צפון ויאט־נאם, או אם תשגר
לתוכה את חילות־הקרקע שלה. בשני ה־מיקרים
מובטח לגמרי שתפרוץ מלחמת־עולם
(ראה להלן).
נשק לאובדי עצות. פעולת תגמול,
לפי עצם מהותה והגדרתה, היא פעולה
שלילית. מאחר שהיא באה ״לגמול״ למישהו
על מעשיו, ולשלם לו ״כגמולו״ ,הרי היא
משאירה בהכרח את היוזמה בידי היריב.
כי לגמול פירושו — להגיב. ומי שמגיב,
מניח ליריב את הזכות לקבוע את הזירה
ואת המועד לקרב.
מי שאוחז בנשק התגמול, אינו יכול
לנצח. הוא יכול לספק רק את הרגשות של
י״ייי
עצמו.
כל זה ברור. על כן מהודה התגמול תמיד
אמצעי בידי אובדי־דרך ואובדי־עצה. מי שנכנס
למבוי סתום, ואינו יודע איך לצאת
ממנו, נוטה לקו זה, המצטיין בנוחיותו.
זה נכון לגבי אמריקה, כשם שזה נכון
לגבי ישראל.
תקדים בשמיים. אולם יש קשר ישיר
העוקם הזה 1432

הים התיכון, שאין לה ויטו באו״ם ושלא
נותרו לה ידידים רבים בעילם.

המיצעז־ אל המידדון
בשלוש בירות בעולם רכנו המדינאים
והאלופים על גבי המפות של דרום־מזרח
אסיה. בשלושת המקומות הם שאלו את
עצמם: האם יובילו פעולות־התגמול למל־חמת־עולם?
איש
לא רצה במלחמה. אך לכל היה
ברור כי מישגה קטן, טעות קטנה בהערכת
הזולת, עלולים להביא להידרדרות האבן
הראשונה, שתביא למפולת הנוראה.
• בוושינגטון עומדת הממשלה בפני
לחץ גובר והולך
הנשיא ג׳ונסון מעוניין בענייני־פנים הרבה
יותר מאשר בענייני־חוץ. בענייני־פנים
הוא שופע רעיונות, יוזם מיבצעים נועזים
נגד העוני, ההפלייה והבורות. אך בענייני־חוץ
הוא איש ההולך בתלם, עקר וחסר־מעוף•
ככל
שמתמוטטות העמדות האמריקאיות
בדרום ויאט־נאם, כן גובר עליו הלחץ
לעשות משהו דראסטי. איש כמו קנדי היה
מסוגל, אולי, להסיק את המסקנה ולצוות
על נסיגה מהירה. ג׳ונסון אינו מסוגל לכך.
במשך חודשים ארוכים ניסה ללכת ב־
״דרך השלישית״ — לא בדרכם של תובעי

דרב שו מ ק צו עמש תל ם
תוך זמן קצר,
.בהדרכהמק צו עי ת
מעולה

קורסים ב קר ו! 1ר ב

בתיוזת הקורס
1.3.65
ת־ א, ריינ ס ו(ככד דיזנגוף) על״226066 .
קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות ״דיאנה״
יים־יים, בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א /ג׳ ,ה׳ ,הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

2 0 0 | 0הנחה
על כל המלאי

(המשך ב עמוד )8
קאריקטורה של ביל מולדין, שהתפרסם
כח״ל־ק אריקטורי סט בצבא ארצות־הברית
ב מלח מ ת העולם השניה. מולדין מבטא עתה
את הקו הליברלי ה מ תון בארצות־הברית.

בשלם

פ ר סו ם ד ־ ריעקב סון

(המשך מעמוד )7

הנסיגה, ולא בדרכם של תובעי המלחמה
הטוטאלית נגד צפון־ויאט־נאם. אך! עתה
מסתבר כי אין דרך שלישית, וספק אם
קיימת הדרך השנייה.
אם ירחיב את המלחמה — יפציץ את
בירת צפון ויאט־נאם, יפגיז את ערי החוף,
יאיים על סין ולאוס — אין לדעת במה
ייגמר העניין. קוריאה הוכיחה שאין לשחק
בסין. איומי מוסקבה אינם ריקים.
אך אם ייסוג מודיאט־נאם, יביא הדבר
לזעזוע נורא בארצות־הברית עצמה, מבלי
להחזיר את השקט לדרום אסיה. סין כבר
הודיעה כי היא עומדת לפתוח במאבק
הגורלי הבא — ״מלחמת שיחרור״ בארץ
תאי (היא סיאם) ,עמוד־התווך של ההשפעה
האמריקאית באותו מרחב.
ברור על כן כי המלחמה לא תסתיים
עם נסיגת האמריקאים מודיאט־נאם ורק תעבור
לארץ חדשה — אלא אם כן יושג הסדר
כולל בין ארצות־הברית וסין. הסדר
כזה אינו נראה אפשרי, כל עוד מסרבת
ארצות־הברית להכיר בעצם קיומה של סין.
וגם אין כל בטחון כי אכן יהיה אפשרי
אם תשנה וושינגטון את דעתה ותכניס את
סין לאו״ם.
ג׳ונסון, כמו לוי אשכול, הולך תמיד
בדרך ההתנגדות הקלה ביותר. דרך זו היא
עתה הדרך העקרה של ה״תגמול״ .לטוס
צפונה — כדי לא לעוף החוצה.
• ב מו סקבה עומדת הממשלה בפני
לחץ דומה.
קבוצת קוסיגין־ברז׳נייב רוצה להמשיך
בדרכו של כרושצ׳וב, להרחיב את הברית
האמריקאית־סובייטית הבלתי־כתובה. זהו יעד
חשוב — אך אין הוא יכול להיקנות
בכל מחיר.
מוסקבה אינה יכולה להרשות לעצמה לשלם
תמורתו באובדן יוקרתה בכל העולם,
בעליית סין כמנהיגת המלחמה הקומוניסטית
והאנטי־קולוניאלית.
אם תזנח מוסקבה את ויאט־נאם הצפונית
בשעת צרה, יוכח סופית שסין צדקה ב־האשמותיה,
וכי שום לוחם ומהפכן אינו
יכול עוד לסמוך על מוסקבה השבעה
והשמנה. הדבר ישים קץ לגישושים של
האנוי כלפי מוסקבה (העולם הזה .)1431
לכן לא תוכל מוסקבה להתעלם מהתקפות
ארצות־הברית, אם אלה יעברו את
הגבול הנוכחי. זוהי המשמעות של איומי
מוסקבה — ורק כסיל יתעלם מהם.
0בפקין נמצאת הממשלה במצב נוח
הרבה יותר.
מאו ססה־טונג הוא מומחה למלחמות־שיחרור,
ומלחמת ויאט־נאם מתקדמת בדיוק
לפי הקודים הקלאסיים. הכל ברור וצפוי.
הקומוניסטים בודיאם־נאם התלבשו בשעתו
על מלחמת־השיחרור הלאומית, אחרי שהמעמד
הפיאודלי והבורגנות בגדו בה. במלחמה
אכזרית, אך רבת־תהילה, הם גירשו
את הצרפתים. הצפון זכה לעצמאות לאומית,
תחת שלטון דיקטטורי קומוניסטי.
בדרום השליטו האמריקאים ממשלת־בו־בות.
היא לא הצליחה לגבש לעצמה בסיס
עממי כלשהו. הפיכה רודפת הפיכה ב־סייגון.
ואילו הצבא הקומוניסטי התבסס
בכפרים, ואין ספק שינצח.
על כן יכולה פקין לחכות. מאו וחבריו
גילו תמיד סבלנות רבה מאד, והם רגילים
לחשוב במושגים של שנים.
אך פקין יכולה גם להחליט כי כדאי
לדחוק את הקץ, כדי לבייש את מוסקבה,
להנחיל לארצות־הברית מפלה מוסרית ולהביא
את העולם לעברי פי פחת של מלחמה
גרעינית — מלחמה שכל המדינות, חוץ
מסין, פוחדות מפניה.
ואם מישהו יפספס זו ברגע זה ניראה
כי עוד יש סיכוי לעצור את המיצעד אל
המדרון. אם כל הצדדים יתאפקו, יתכן כי
המאורעות ילבשו את הצורה הבאה:
י• וושינגטון תמשיך בהפצצות, לצורך
סיפוק היצרים בבית, אך תגביל אותן גם
להבא למטרות בלתי־חשובות, לא תתגרה
בקומוניסטים יתר על המידה.
׳ 0מוסקבה תקבע כי לא תתערב, כל
עוזז לא יופצצו מרכזים חשובים, כגון
האנוי. עד אז תסתפק בעידוד מוסרי ל-
האנוי, במשלוחי נשק ובפעולה דיפלומטית.
!#פקין תזדיין בסבלנות, בידעה כי
תבוסת האמריקאים היא בלתי־נמנעת.
זה יכול להתפתח כך. אך זה יכול גם
להתפתח אחרת — אם מישהו יפספס.
שתי מלחמות־העולם הראשונות פרצו בגלל
טעויות המדינאים והאלופים, שלא
העריכו נכונה את גבול הסבלנות של
יריביהם.
העולס הזה 1432

שני זסנים נגגשו בבית מרון -והסכימו
ער עיסקה שגומה השבוע לאסון מדיני
ין זה כשלון. אין זו מפלה. אין זו תבוסה. אין זו אף התמוטטות. זוהי שואה
מדינית, פשוטה כמשמעה.

לא היתה בתולדות מדינת ישראל שואה דומה לזו, זולת הכרזת-
המלחמה של סטאלין על המדינה בימי משפט פרא: ועלילת הרופאים.
אותה שואה, לפני תריסר שנים, היתה תוצאת עבודתם המשותפת של כמה מראשי ישראל
5הפסיכו־פאטיה האנטי־סובייטית של דויד בן־גוריון, ההשתעבדות האמריקאית של משה
שרת, והציונות הילדותית של שגרירת ישראל במוסקבה, גולדה מאיר. על כל אלה נוסף
שגעון־הרדיפה של יוסף דז׳וגאשווילי ם טאלין, בסוף ימיו.
התוצאה של אותה שואה היתר. קטיעת הרגל השמאלית של בדיניות־החוץ הישראלית. היא

אור אבנר
נשארה עומדת בקושי על רגל אחת, בקצה המחנה המערבי, כשכל רוח קלה עשויה להפילה.

מאז היו הרבה כשלונות, גדולים וקטנים. אולם לא היתה שואה
שניה, עד שקרה מה שקרה בימים האחרונים בבירת גרמניה המערבית.
זזוז שגז נזגז די
^ וד יעבדו חודשים, ואולי שנים, עד שיתברר מלוא היקפה של שואה זו אולם קוויה
> הכלליים ברורים כבר עתה, מאחורי מסך־העשן של התעמולה הישראלית הרישמית,
הפועלת יומם ולילה כדי להמתיק את הגלולה ולרכך את המהלומה.
וזה סיכום־הביניים הראשון של הנזק:

#יחסי ישראל־גרמניה הגיעו לנקודת האפס.
הסיוע הבטחוני של גרמניה לישראל ייפסק. גרמניה לא תכונן יחסים דיפלומטיים עם
ישראל. המדענים הגרמניים לא יוצאו ממצרים. אחרי שממשלת ישראל התקשתה לבחור
בין היעדים האלה, היא נשארה עתה בחוסר כל, מבלי להשיג אף אחד מהם.

#שואה זו אינה חד־פעמית, ואינה ניתנת לתיקון. היא לצמיתות.
כסילים יכולים לנחם את עצמם — ואת הזולת — בתקווה שבעבור הזעם יתחדשו ימים
כקדם. הם מאמינים שאפשר להציל משהו. לפחות בשטח הכלכלי. שאפשר לחדש את הקשרים
בשקט, בשוך הסערה.
זוהי שטות גמורה. עבד־אל־נאצר יודע עתה כי יש בידו נשק יעיל ביותר נגד גרמניה.
הוא יפעיל אותו בכל עת שירצה. כאשר ימצא זאת לנכון, יאיים שוב שהמדינות הערביות
יכירו בגרמניה המזרחית. בעזרת איום זה יוכל למנוע את חידוש הקשרים בעתיד, ואף
לשים קץ לקשרים שעוד נותרו בין ישראל וגרמניה, במישור הכלכלי.

#בוזבז כליל ההון האדיר ביותר שהיה בידי ישראל: מעמדה
המוסרי במדינת קורבנות־הנאצים.
גרמניה החדשה לא יכלה לקום בלי הכשר יהודי. ללא הכשר זה לא יכלה להצטרף שוב
למשפחת־העמים, להקים צבא חדש, לשים את אצבעה על ההדק האטומי.
הכשר זה ניתן — ושוב אי״אפשר לשללו אחר־מעשה. בצדק אמרו השבוע הפקידים

למרבה המזל, אין אף סיעה בצמרת המדינה יכולה להטיל את האשמה על זולתה,
ולטשטש תוך כדי כך את האחריות המשותפת.

גם אילו ניסה בן־גוריץ להטיל את האחריות על אשכול, או אילו
ניסה פרם להטילה על גולדה, היה הכזב מתפוצץ בפניהם.
דויד בן־גוריון, בכבודו ובעצמו, הוא אדריכל המדיניות הגרמנית של ישראל. הוא גילה
בפרשה זו קלות־דעת וחוסר־אחריות, חוסר־הבנה גמור לגבי גרמניה (״אני מכיר רק גרמני
אחד: את קונראד אדנואר בתוספת נאיביות תהומית. במשך שנים הפיץ סיסמות ריקות
(״גרמניה החדשה אינה כגרמניה של היטלרד — ״ישנה גרמניה אחרת!״ ובו׳) מבלי שהיה
לו מושג על מה הוא מדבר.
שמעון פרס היה איש־ד,ביצוע העיקרי של מדיניות זו. המוח העקום של האיש, שרכש
את השכלתו הפוליטית בעיסקי טי־טי־ג׳י של ההגנה, הטביע את חותמו על כל מערכת־היחסים
של ישראל עם בון.
גולדה מאיר ניהלה את היחסים המדיניים. היא היתד, אחראית להישארותו בבון של
השגריר שנער, כנציג (בלתי־מאומן) של ישראל. שנער הוא איש־עסקים סימפטי מאוד, אך
מעולם לא היה, ולעולם לא יהיה, מדינאי. כמו שגרירים ישראליים רבים, שכח במשך הזמן
אם הוא מייצג את ישראל כלפי ארץ־מושבו, או את ארץ־מושבו כלפי ישראל.
לוי אשכול הפך שותף אחר־מעשה. הוא לא הניח את היסוד למדיניות האווילית, אך במשך
קרוב לשנתיים, כשעוד ני תן היה ל שנות את הכל ולהציל את הכל, לא עשה כמעט דבר.

כל אלה יחד -ראש־הממשלה והממשלה כולה, משרד־החוץ ומשרד־הבטחון,
שותפים גם למעשה -וגם לאחריות לתוצאות.

ה שו אההשניה
הבכירים בבון, לכתב ישראלי :״איננו חיים עוד ב־.1949״ אז סבלה גרמניה מזכר זוועות
הנאצים, ושום מדינה הגונה לא יכלה להושיט לה יד בגלוי. ישראל עזרה לגרמניה למחוק
את הכתם — ובון שוב אינה זקוקה לישראל.
אילו היה קיים הון זה כיום, יכלה ישראל להשתמש בו כדי להתקשר עם ברית־המועצות,
בדי להציב שוב רגל אחת במחנה השני, להחזיר לעצמה מידה של חופש־תימרון. הזדמנות
זו אבדה.
גרוע מכל: הון עצום זה בוזבז מבלי שהופקה ממנו תועלת כלשהי. לא הושג אפילו
המינימום שבמינימום: כינון יחסים דיפלומטיים תקינים.

• נקבע תקדים שמדינה אירופית אדירה יכולה לסרב לכונן יחסים
עם ישראל.

תקדים זה ישפיע, במישרין או בעקיפין, על כל יחסי ישראל. פעם אי־אפשר היה להעלות
על הדעת כי מדינה אירופית תתנכר לישראל, אחרי כל אשר עשו בני־אירופה ליהודים. עתה
זה הפך עובדה. ובחיים מדיניים — עובדה גוררת עובדה.

• נקבע כי המדינה החמישית או השישית בעוצמתה בעולם אינה
מסוגלת לעמוד בפני אולטימטום ערבי.

גרמניה עומדת עתה במרומי הסולם העולמי, ישר אחרי ארצות־הברית, ברית־המועצות,
סין, בריטניה, ואולי צרפת. אם מדינה כזאת אינה יכולה לעמוד במיבחן — איך יעמדו
בו מדינות קטנות? אם בארז נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?
זוהי השלכה ארוכת־טווח, והיא חשובה לעין שיעור יותר מכל האחרות. כל מדינאי מפוכח
בעולם — לבן, שחור, חום או צהוב — יבין כי כאן נערך מיבחן של כוח — וכי מיבחן
זה הוכיח שאין ישראל שקולה כנגד מצרים, התופסת עמדת־מפתח בעולם הערבי והאפרו־אסיאתי.

אשם?

ין זר אלא סיכום ראשון. השתלבות כל התוצאות האלה, זו בזו, עלולה להביא ברבות
הימים לתוצאות חמורות עוד יותר.

השאלה הראשונה היא: מי האשם?

שום שואה מדינית אינה בבחינת גזרה מן השמיים. מעשים מדיניים הם מעשים של בשר
ודם. לא העובדות האובייקטיביות לבדן הן הקובעות — אלא כשרונם או אי־כשרונם של׳
מדינאים לנצל עובדות אלה.
בשום מיקרה לא היד, מושכל־ראשון זה ברור יותר מאשר במדיניות הגרמנית של ישראל.
כי בשום מיקרה לא חברו יחד, בצורה כה גלויה ובולטת, קוצר־ראייה וחוסר כבוד עצמי,
אי־הבנת נפש הזולת זנאיביות פושעת. ולראייה: פרשנים פקוחי־עין, ביניהם שבועון זה,
ניבאו מראש את התהליך לכל שלביו, ואף ניתחו את סיבות השואה שנים וחודשים לפני
שאירעה. איננו חכמים לאחר מעשה.

מי, אם בן, נושא באחריות?

פה ושם היו ביניהם הבדלים קלים של גישה, לגבי פרט זה או אחר (כמו בפרשת המדענים)
,אך לא היה ביניהם שום הבדל לגבי התפיסה הכללית — וזו הביאה לשואה.

ע0י \2תלוי נול בלעזגז
* * ר היתד! תפיסה זו? מה היה החטא הקדמון ביחסה של ישראל לגרמניה המערבית?
אותה תפיסה האחראית לכל עסקי־הביש של הממשלה, מאז קום המדינה ועד הלום —
והלאה.

זוהי התפיסה הילדותית האומרת שאפשר להציויח ביחסי־מדינות
במעשי־התחכמות, בעסקים שמאחורי הגב, ברמאויות ״גאליצאיות״

קטנות.
זוהי תפיסתם של אנשים שלא התבגרו מאז ניצחו על יחסי־החוץ ועל פעולות־הרכש של
אירגון מחתרתי, שהתנהלו בהכרה באפלולית של שטח ההפקר בין עולם תחתון ועולם עליון.

הם מנהלים מדיניות ב׳ ,כשם שניהלו פעם עליה ב׳.

זוהי תפיסתם של אנשים שכל גישה ממלכתית זרה להם, ושממילא גם אינם יכולים להניח
יסוד למדיניות ארוכת־טווח במישור בין־ממלכתי.
זוהי תפיסתם של אנשים הרגילים לנהל מונולוגים, המקשיבים רק לעצמם, שאינם מסוגלים
לחדור לרוחו של עם אחר, וממילא אינם מסוגלים לנחש מראש מה יעשה עם אחר
במצב מסויים.

בל התכונות האלה התגלו באותה פגישה פנטסטית של קונראר
אדנואר ודויד בן־גוריון בניו־יורק.
כפי שנודע עתה בגרמניה, הוסכם בשיחה זו על הסיוע הבטחתי של גרמניה לישראל.
הסכם זה מזכיר עסקי־ביש רבים אחרים של ממשלת ישראל( .למשל: ההתקשרות עם
צרפת ערב מיבצע סיני־סואץ) .למראית־עין היה זה עסק נהדר. ישראל קיבלה משהו תמורת
לא־כלום.

אך ראייה מפוכחת ומבוגרת היתה מגלה מייד שהעסק בולו תלוי
על בלימה.
מדוע?

לגרמניה יכול היה להיות רק נימוק אחד להסבם בזה: הרצון להימנע
מכינון יחסים דיפלומטיים. לרצון זה יכול היה להיות רק נימוק אחד:
החשש שאילו כוננה בון יחסים עם ירושלים, היתה קאהיר מכירה
כגרמניה המזרחית.
לשון אחרת: עצם ההסכם כבר היה תוצאה של בחירה גרמנית לרעת ישראל. רק מפני
שגרמניה העדיפה במישור המדיני את קאהיר על ירושלים, הסכימה להסכם החשאי על
הסיוע הבטחתי.

(המשך מעמוד )9

הפחד הגרמני מפני התגמול הערבי היה אבי ההסכם -וממילא נחרץ
גורלו מראש.
שהרי היה ברור מראש כי ההסכם יתפוצץ ברגע שיחליטו הערבים להפעיל את אותו
התגמול נגדו. משמע: ההסכם כולו היה תלוי בהסכמתם האילמת של הערבים.

ן\ז \זיגז צפר נזראש!
** דינאי נכון היה אומר לאדנואר: החליטו עכשיו. החליטו החלטה ברורה להתעלם
מראש מכל תגמול ערבי.

כלומר: כן־גוריון היה צריך לתבוע מגרמניה בינון יחסים גלויים
עם ישראל, תוך הסתכנות מודעת לספוג את מהלומת התגמול הערבי.
אילו הועמדה גרמניה בפני ברירה זו לפני עשר שנים — היתר, זו נכנעת לאולטימטום
הישראלי, כשם שהיא נכנעת עתה לאולטימאטום הערבי. לא היתד, לה אז כל ברירה. היא
היתד, זקוקה לישראל עד לאין ערוך יותר מאשר לערבים.
אילו הועמדה גרמניה בפני ברירה זו לפני חמש שנים, בעת פגישת אדנואר—בן־גוריון —
היתד, מתלבטת, אך מקבלת עליה את הדין. כי בידי ישראל עוד היה הנשק הגדול של זכר
השואה, היכולת להרוס את מעמדה הבינלאומי של גרמניה המערבית. זה היה לפני משפט
אייכמן.
היה צריך להיות ברור שככל שההכרעה תיפול מוקדם יותר, כן טובים יותר סיכויי
ישראל. כל שנה שעברה החלישה את עמדת־ד,מיקוח של ישראל, חיזקה את יכולתה של גרמניה
להתעלם מישראל, וממילא חיזקה את הערבים.

היה צריך להיות ברור גם בי אי־אפשר למנוע את ההכרעה. היא
היתה מוכרחה לבוא, במוקדם או במאוחר. מוקדם היה עדיף על
מאוחר.

אפשר לשמור עיסקה סודית בסוד — במשך חודש, במשך חצי שנה, אולי אפילו במשך
שנה. לעמים מסויימים יש מסורת של עסקים חשוכים, והם מסוגלים לנהלם בחשאי במשך
שנד,־שנתיים.
אולם כל מי שמבין את נפש העם הגרמני, יודע כי גרמניה מצטיינת בתכונות ד,הפוכות

המוח הגרמני הוא פורמלי, משוגע־לסדר, משוגע־לנוהל. מעולם לא
הצליחו הגרמנים כעסקי־חושך -אפילו לא כימי הדיקטטורה הטרד
ריסטית של הרייך השלישי.

רק כסיל יכול היה להאמין כי הבורגנים הטובים בבון מסוגלים לנהל עיסקי

לאורך ימים. פקיד גרמני, או אלוף גרמני, פשוט אינו דומה לשמעון פרסקי.
ידיעה אלמנטרית של עובדות־החיים בגרמניה היתר, מלמדת שההסכם החשאי יוודע, וכי
ברגע שיוודע, הוא יקומם נגדו את כל האומה הגרמנית. היה צפוי מראש שההסכם יאחד
נגדו לא רק את הנאצים הוותיקים, שונאי ישראל; ולא רק את אילי־ההון, המעוניינים
בשוק הערבי; אלא גם את כל היסודות הדמוקרטיים והליברליים בגרמניה, ד,סולדים מפני
הסכמים חשאיים, והמתנגדים לכך שממשלתם תרמה אותם ותנהל עסקים ממלכתיים
מאחורי גבם.
טי־טי־ג׳י

בציאגגז בשתן גזפישפשים
*1זה בדיור, מה שקרה. לא במפתיע, לא במיקרה, לא כתוצאה מתקלה. אלא באופן הגיוני
| לגמרי, צפוי לגמרי.
ביום מן הימים החליטו עבד־אל־נאצר וידידיו הגרמניים לפוצץ את העסק. הם יכלו
לעשות זאת זמן רב לפני כן. אין ספק שידעו את העובדות זד, מכבר.

הם פשוט המתינו לרגע הנוח להם ביותר.
די היה בפיצוץ, כדי להקים את גרמניה על רגליה. לא היה צורך בלחץ ערבי על
דעת־הקהל הגרמנית. דעת־הקהל — גם הטובה, הדמוקרטית, המתקדמת — התלקחה מאליה
כאשר נודעו לה העובדות.

כבל רחבי גרמניה לא נמצא אף עתון חשוב אחד -אהד ! -שהגן
על ההסכם. הוא ניראה כולו שחור, מכחיל, שפל.
זה לא יכול היה להיות אחרת. אשר קרה — מוכרח היה לקרות.

איך כבל זאת יבול היה בן־גוריון להאמין שזה לא יקרה?
שני זקנים נפגשו בבית־מלון ניו־יורקי. בן־גוריון רחוק מלהיות טיפש, אך אין לו
הבנה רבה בעניינים בינלאומיים( .זאת הוכיח בהרבה הזדמנויות אחרות — החל בנסיגה
מסיני ב־ 1949 וכלה בפלישה לסיני ב־ .)1956 ואילו אדנואר הוא — לפי מיטב העדויות הגרמניות
— טיפש פוליטי.
אדנואר הציע לבן־גוריון את העיסקה, כתחליף ליחסים גלויים. בן־גוריון לא הבין את
המשמעות, ובוודאי לא את התוצאות הצפויות. כמו רוכל בשוק־הפישפשים הפלונסקאי,
ראה רק שיש בה מציאה. נותנים משהו בחינם. ודודקא משהו הקרוב ללבו של בן־גוריון
הוא קפץ על המציאה.

אבל העסק לא היה בחינם. שום דבר כעולם אינו בחינם.
ן זכם־ בי\עד \־ח־כ^ בלילה
ה ההבדל בין חכם ביום וחכם בלילה, בין מדינאי ורוכל בשוק. האחד רואה את
ן הנולד, השני קופץ על ״מציאות״.
מדינאי היד, אומר לעצמו: אם תכונן גרמניה יחסים דיפלומטיים גלויים עם ישראל, הרי
הושגה הכרעה. הכרעה זו אי־אפשר יהיה להחזיר לאחור. לאחר מכן אפשר יהיה להשיג

סיוע ממשי.

הנמר בידי מנצחיו*
הכו שי לא החליף את עו רו —
במדינה העם
עוד יש גי בו רי בישראד
היחליף כו שי עו רו, נמר חבר בו רו תיוז

השבוע נסתבר כי הכושי הגרמני לא החליף
את עורו. הוא נשאר שחור. וגם ממשלת
ישראל לא החליפה את עורה. היא
נשארה בת־הגטו, בכיינית, שתדלנית.
גם מפא״י לא השתנתה. היא פתחה את
ועירתה, כשהיא שסועה ומוכה, כורעת תחת
נטל שנאותיה הפנימיות. חוות־דעת משפטיות,
שנרכשו בשוק הפתוח, הצדיקו דבר
והיפוכו בפרשת־לבון. עיסקי־המערך נסחבו
הנה והנה.
לכל הוויכוחים הפנימיים במפלגת־השלטון
היה רק מכנה משותף אחד: הם לא נגעו
לשום מחלוקת רעיונית, לשום ויכוח על
ד#רו המדינה, לשום הבדלי־גישות אף כלפי
הבעיות הבוערות.
מול התמוטטות המערכות המדיניות של
ישראל, מול המשבר הכלכלי המאיים, מול
המצב ד,בטחוני המחמיר, מול הסכנה שישראל
תיגרר למלחמה שהערבים מעוניינים
בה — עמדה מפא״י, על כל פלגיה, וסיב־סוכיה,
אובדת־עצה ואובדת־דרך.
אפילו מול הגל הגואה של המרי האזרחי,
בעיקבות הטיפול המחפיר בפרשת אורי
דייווים, עמדו הממשלה והמפלגה נבוכות
ומגוחכות.
נמר בוואדי. אך אם הכושי לא החליף
את עורו, הרי יש נחמה: גם הנמרים לא
החליפו את חברבורותיהם. והנמרים היו
הרבה יותר סימפאטיים מן הכושים הפוליטיים.
סיפור
השבוע היה סיפורו של נמר אל
מוני,
שירד מפיסגת החרמון והגיע לוואדי-
נמר בגליל הצפוני. שם התמודד פנים־אל־פנים
עם רועה ישראלי, הבדואי עבדאללה
קאסם, שחתך את גרונו ונפצע תוך כדי כך
גם הוא.
נעים היה להיווכח כי ארץ־ישראל לא
השתנתה מאז ימי התנ״ך: הנמרים עודם
נמצאים בארץ, וגם הגיבורים עדיין מצויים

מושבים
א 1הרה אחרונה
האם קם במדינה כוח פוליטי חדש? במשך
כמה ימים השבוע ריחפה שאלד, זו מעל
לראשיהם של ״מורדי המושבים״ — האיכרים
שהכריזו מלחמר, על הצעת חוק
המושבים. היו שיעצו להם :״עליכם לעשות
את הצעד המכריע, להתארגן ולהופיע כגוף
פוליטי. רק בדרך זו תוכלו לנהל מאבק
מוצלח״ .על כן, כצעד ראשון, הוצע להגיש
רשימה כסיעה נפרדת בבחירות להסתדרות
הכללית.
אך ההצעה הנגדית ניצחה. היא אמרה:
״התלכדנו סביב עקרון אחד — ללחום
על חרות האזרח. אין לנו מצע מפלגתי
מקיף, ואף לא ליבננו את שאלות־היסוד
של עולמנו. אנחנו התלכדנו כדי ללחום
בחוק המאיים להפוך אזרחים לאריסים״.
על כן הוחלט כי האגודה להגנת חרויות־היסוד
של חברי ה מו שבים בי שראל תציג
רשימה נפרדת אך ורק בבחירות להסתדרות
הפועלים החקלאיים, אשר ייערכו במקביל
לבחירות להסתדרות הכללית.
הסביר אחד מדוברי האגודה :״6000
חברים חתמו על העצומה נגד הצעת החוק.
• סמל המ שטרה עמוס חדד שירה בנ מר
אחרי שג רונו נחתך, ו שומ ר־ היערות סוליי-
מאן רעד (מעשן) שהזעיק עזרה.

ואילו ה״מציאות״ -אינן מחייכות למאומה. נותנים היום, לוקחים
מחר. הסכם סודי תלוי בולו בהסכמת הנותן, והנותן יבול להתכחש
לו בבל עת שזה נוח לו.

ישראל קיבלה את הצעצועים — והם בוודאי היו נחמדים וטובים וחשובים. אבל הם
לא היו ללא־תחליף. הרמטכ״ל אמר, השבוע, כי אפשר להשיג כיום נשק בכל כמות
דרושה. זה רק עניין של כסף.
הנה כי כן — קיבלנו כסף. קיבלנו משהו בחינם. ועכשיו אנחנו משלמים את המחיר,
מחיר בלתי־נמנע, מחיר מחוייב־מראש:

שואה מדינית, שיש לה השלכות שחורות כיותר על בטחון המדינה
השלכות שאי־אפשר למדוד את חומרתן בנשק.ב ש\זו ל א ־וו תזא לי
ף* מדינה נורמאלית מתפטרת הממשלה אחרי מפלה כזאת, נערכות בחירות חדשות
ומסולקת •מפלגת־ד,שלטון מן ההגה למשך שנים ארוכות.
במדינה בלתי־נורמאלית, היתד, מפלגת־השלטון מסלקת את שרת־החוץ וסגן שר־ד,בטחון,
כדי לשמור על עצמה.

אבל מדינת ישראל אינה נורמאלית, ואפילו לא בלתי־נורמאלית לפי
המושג הנורמאלי.

במדינת ישראל מתכנסת הממשלה ומנסחת הודעה חסרת־תוכן. ומתכנסת הכנסת כדי
לתת לדוברי כל המפלגות את ההזדמנות לחזור על הודעת הממשלה במקהלד,־מדברת
ולהוכיח את אפסותם המחשבתית.
ואותם מדינאים דגולים ובטחונאים דגולים, שהוכיחו בפרשת גרמניה קבל עם ועולם
את חוסר־כשרונם הפינומנאלי — הם שימשיכו לנהל את ענייני ישראל, לעצב את מדיניותה
(אם אפשר לקרוא לזד, מדיניות, מבלי לאנוס את המילה) ולדווח לאומה על כשלונותיה.

גיבור עבדאללה קאסם בכית־החולים
— והנמר לא את חבר בו רו תיו

עד מתי?

1 0 5535

העולם הזה 1432

אנו מאמינים כי אלפים רבים נוספים תומכים
במאבקנו. כאשר יטילו כל אלה את
פתקיהם לטובתנו ביום הבחירות, יהיה
בריר לכל המפלגות מר, כוחנו — וזאת,
מבלי שאנחנו עצמנו נופיע כמפלגה מתחרה.״
להוריד
את ה״את״ .מה בכל ואת
יאמרו ראשי האגודה לחבריהם, ביום הב־חירותי
בעד מי יציעו להם להצביע? את
מי להחרים?
״מבחינה זאת״ ,השיב יצחק גורן, איש
מושב חרות ,״אני בן־גוריוניסט. אני בעד
הורדת ד,״את״ .הא׳ של המפא״י, והת׳ של
אחדות־ד,עבודה״.
כך דיבר אדם, שבמשך 40 שנה החזיק
פינקס־חבר במפא״י. עמיתיו באגודה היי
חריפים עוד יותר בביקורתם על מפא״י.
״נפקחו עינינו ...רק עכשיו אנחנו רואים
איזה בור שחיתות היא מפלגה זו ...הד־מוקראטיה
היא רק פראזה ריקה ...רוצים
להפוך אותנו לעבדים הם משפטים־
לדוגמא השגורים בפי איכרים שגדלו —
או אף נולדו — בשורות מפא״י.
ראשית דאגתם היתד, למשק שלהם. הם
נחרדו מסעיפי החוק המוצע, השוללים
למעשה מחבר־המושב כל זכות על משקו,
אינם מתירים לו להורישו או לחיות בו
כרצונו. הדאגה הפרטית הפכה תודעה ציבורית
עמוקה, כאשר השתכנעו המורדים
שחוק זה הוא צעד ראשון לשלילת כמה
מן החרויות היסודיות ביותר של האזרח.
ההחלטה להציג רשימה נפרדת בין העובדים
החקלאיים נועדה לשמש אזהרה אחרונה
למפלגות השולטות במושבים, ובראשם
מפא״י.
אם לא ישעו לאזהרה, ייתכן מאד כי עד
לבחירות לכנסת יהפוך מרד המושבים אחד
הגורמים החשובים במערכת הבחירות.

*ורש־העצר מתחתן

את קיומו, נוהלה החצר בידי מועצת עוצרים,
שהחלטותיהם חייבו את החסידים לא
רק בענייני דת, אלא גם בענייני כלכלה.
פוליטיקה והתארגנות.
ב־ 1940 הוציאו הנאצים גזר־דין מוות על
הרבי מבלז, אך אנשי הס״ס שהגיעו לעיירה
לא תיארו לעצמם כי היהודי הצמוק
הוא המנהיג המבוקש. מספר ניכר של אנשי
החצר הואשמו בהעלמת הרבי והוצאו
להורג. בינתיים פתחו החסידים בהונגריה
במאמצים להוציא את הרבי מאזור הכיבוש
הנאצי. קצין גרמני בכיר שוחד ב־ 25 קילוגרם
של זהב וב־ 10 אלפים דולאר, יצא לבא,
הביא עמו במכונית צבאית לבודאפשט
את הרבי ואת אחיו הצעיר מרדכי.
מאז לא נפרדו השניים. יחד עלו ארצה
והשתכנו בבית גדול, שחסידיהם רכשו עבורם
ברחוב אחד־העם בתל־אביב. בבית זה
נולד בר׳לה, שנקרא על שם סבו יששכר
דוב. אמו של הילד לא רצתה שבנה יהיה
רבי, לכן עברה המשפחה לרחוב קריית־ספר,
במרחק ניכר ממרכז הכת. אבל לאחר מות
אביו, באו זקני החסידים ולקחו את הילד

ת צ פי ת
• ואלה טענותיו העיקריות של חגי אשד, בספרו שחלקים
ממנו יתפרסמו כימים הקרובים על-ידי כן־גוריון:
שלכון נטל לידיו, לפני העסק הביש, את הפיקוח הבלעדי על
הצוות שנועד לבצעו, וזאת כלי ידיעת ימרת ומאחורי גבו.
שהחלק הראשון של העסק הביש בוצע כלי הוראה מצד
הממונים.
שהחלק השני של העסק הביש בוצע על פי הוראה שנתן
לבון לקצין הכפיר בשיחה פרטית כביתו של לבון, שלא
כנוכחות עדים.
שעם היוודע כשלון העסק עשו לבון והקצין הבכיר יד אחת
להעלמת הפרשה מידי צמרת מפא״י והממשלה.
שמשה דיין סיכל את קשר־ההשתקה על־ידי כך •טפוצץ את
הפרשה רישמית כישיבת המטב״ל, ואילץ את הקצין הבכיר
למסור את הפרטים.
שלבון ניהל חקירה סודית, תץ• הונאת המעורבים, כדי
להוכיח שנתן את ההוראה רק אחר־מעשה, ובי היה קורבן
של תכבי הקצין הבכיר.
שלבון ויתר על נסיון זה כאשר
גילה מזכירו הוכחות
נוגדות, ועל בן דרש לבון את
מינוי ועדת דורי־אולשן בדי
להרוויח זמן.
גירסה חד-צדדית זו, המבוססת
על העלמת עובדות רכות,
עיוות עובדות אחרות והמצאת
עובדות אחרות, יגרום לוויכוח
ציבורי רב, בין השאר מעל
עמודי ״העולם הזה״ .אולם גם
ויכוח זה ייתקל כמכשול: סירובה
של הצנזורה להתיר ל•
פירסום דברים הידועים לכל
כחו״ל, דהיינו מהות העסק הכיש
ופרטיו.
• ״מרד הביטניקים״~ילו ויגבר,
יעמיד את הממשלה כפני
בעיות קשות. הפעולה הבאה:

עד גיל חמש היה בר׳לה ילד כמו כל ילדי
רחוב קריית־ספר בתל־אביב. לפתע התייתם
קריאה לציבור לטלפן לנזשרד ראש־מאביו,
ואז הפך להיות לא רק ליתום, אלא
הממ שלה, למסור לו אי שית את הדרישה
גם. ליורש־עצר. אביו היה אחיו הצעיר של
לבטל את חוקי־החירום. שיטה זו, הנהוג ה
הרבי מבלז. החסידים חשבו שלאחר מות
בארצות־הברית, עלולה ל שתק את פעוהרבי
חשוך־הילדים, יעלה האח לכיסא המקודש.
מותו הפתאומי של מרדכי רוקח,
לת המשרד. שלב מאותר יו ת ר: צו ם
אביו של בר׳לה, השאיר את בית בלז ללא
המוני מ מו שך לפני מ שרד רא ש־המנד
יורש־עצר.
שלה, כהמ שך לצו מו של אורי דייוויס,
הרבי הראשון של חסידי בלז היה רבי
שהופסק על־ידי מאסרו.
שלום רוקח, שזכה לכינוי ״שר שלום״.
פעולות אלה יהיר רק חלק מן
עליו סיפרו, כי הדיר שינה מעיניו במשך
התנועה הגוברת, ה מתפ שט ת בחר־אלף
לילות רצופים, כדי לזכות לגילוי
גים רבים. ע שרות הצעירים, שהצטרפו
אליהו הנביא. בלילה ד ,1001-,כך אומרת
לאורי דייוויס בע ת מסיק־הזיתים הבלתי־האגדה
החסידית, הופיע אליהו והחל מלמדו
חוקי ונעצרו, יסרבו לשלם את הקנסות
סתרי תורה. כמה פעמים ביקשה הרבנית
לכבד את האורח הקשיש בכוס חמין, אך
שיוטלו עליהם, ילכו לבית־הסוהר. זירה

האורח לא שתה.
״נ א צי:
אחרת: מ שפט ציבורי על אודי דייוו יס.
רבי שלום, שמוצאו היה מאמסטרדם, התיישב
בעיירה בלז שבגליציה. הוא הפך את
תחת חסותם. מפעם לפעם השמיעה האם
בהשתת פו ת אנשי״רוח רבים, שייערך ה שבת בחיפה.
העיירה למרכז חסידי גדול, ואל נכדו כבר
טענות על שמרחיקים ממנה את בנה יחי•
הולכת ומתגבשת החלטתה של שרת־החוץ להחליה את
היו עולים לרגל מדי חג לא פחוזז, ממאה
דה, אך החסידים לא ויתרו. בר׳לה סימל
שגריר ישראל בוושינגטון. גולדה מאיר סבורה, כי השגריר אייב הרסן
אלף חסידים מרחבי אירופה המזרחית. את
בשבילם המשך השושלת. בהגיעו לגיל תשע
חייב לפנות את מ קו מו לאדם חדש — כנראה סגן מנכ״ל המשרד גד&ון רפאל.
התנועה גיבש בעיקר בנו של ״שר שלום״,
הועבר לישיבה של חסידי בלז בירושלים.
היא סבורה, כי אחרי השואה הגרמנית תהפוך ה שגרירות בוו שינגטון נקודת־רבי
יהושע מבלז, שיסד תנועה בשם מחגם
שם נישאר מבודד, כששני אברכים
המוקד החיונית ביו תר של ה מדיניות הישראלית. עוד לפני כ שנתיים הוצע
זיקי הדת, כדי ללחום בתנועת ההשכלה
שומרים עליו מכל פגע רע.
להחליף את הרמן, אך הדבר נדחה מטעמים אישיים.
הברלינית, שהחלה חודרת גם לפולין ול־יום
הבר־מיצווה של הילד נחוג לאחר
גליציה.
• אין במעט כל ספק, כי עוד בימי כהונתה של הכנסת
שדודו, הרבי האחרון בשושלת בלז, נפטר.
הנוכחית יועבר חוק־השבת המבוקש על-ידי המפד״ל. תוצאתו
מכל החצרות החסידיות בפולין היתד,
לכן היו כאלה שתבעו להכריז ביום זה על
העיקרית של חו ק זה: שי תוק כל תנו ע ה של כלי־רכב ציבוריים ב שב תו ת —
בלז היחידה הבנוייה כמפלגה פוליטית. היא. בר׳לה כעל רבי יששכר דוב השני מבלז.
ובעיקר מוניו ת ומ שאיו ת ה מובי לו ת מתרחצים לחוף הים.
השתתפה בבחירות לועדי הקהילה, הושיבה
הזקנים לא הסכימו. לפני החתונה, פסקו,
רבנים ופיטרה אותם, קיימה נציגות מיו•
לעומת זאת, תיתכן תזוזה כלשהי, כיחס למצבם שד
אין להכתירו. ואז החלו לחפש בת־זוג. החדת
ליד הממשלה האוסטרו־הונגרית, ש־ז
וגותמעורבים. ח״כ המפד״ל משה אונא העלה בפני הנהלת מפלג תו
הצעה הראשונה באה מקריית צאנז שבגליציה
היתד, אחד ממחוזותיה. בכל פעם
הצעה, לפיה תסכים הרבנות כי ענייני האי שות של זוגו ת מעורב ים אלה יועברו
נתניה: הרבי מקלויזנבורג הציע את בתו.
שנערכו בחירות לפרלמנט האוסטרי, היה
זקני בלז דחו את ההצעה, מתוך נימוק כי
מטיפולה לטיפול בית־ מ שפט אזרחי. בצו רה זו ייפתח פתח לנ שואין אזרחיים
שר הפנים בא במיוחד מוינה לבלז, ומקבל
הרבי מקלויזנבורג נמצא בריב עם כמה
את ברכתו של הרבי. ברכה זו היתד, שווה
של אזרחים בני ד תו ת שונות, ויוקל הלחץ ל מען הנהגת נ שואין אזרחיים בין
חצרות גדולות, והשידוך עלול לסבך את
200 אלף קול.
במריבות. בלז יהודים.
באחד המסעות הצטרף לשר המאיור אם־
• בעת סיורו של נשיא תוניס בבירות המרחב, המתחיל
הצעה אחרת הגיעה מהרבי מסקווייר ב־טרד,אזי,
גם צעיר יהודי ממשפחה מתבוללת
השבוע, יגע הכיב בורגיכה בשני נושאים המעניינים את
ניו־יורק. הרבי, החולש על קרייה חסידית
בפראג. היה זה המשורר גיאורג לנגר. בלז
בר׳לה כי הבטיח
טאון, סקווייר בשם גדולה ישראל. בבירו ת הערביו ת ינסה להעלות מחדש את הצעתו, כי ה מדינו ת
כה מצאה חן בעיניו, שלא חזר לביתו. הוא
יהיה יורש־העצר לא רק של בלז, אלא גם
הערביות לא ייכנסו במלחמ ה עם ישראל, אלא יעודדו את העם הפלסטיני לנהל
הפך ל״יושב״ בחצרו של הרבי, אכל את
שלו. הוא אף הסתמך על כך, שאשתו היא
היושקה, מרק־גריסים של חבורת היושבים,
את מאבקו ב מ תכונ ת המקובלת של מלחמה אנטי־קולוניאלית, רק אם תתפתח
נכדתו של רבי יששכר דוב הראשון מבלז.
ורק כעבור 20 שנה חזר לפראג ופירסם
אך גם לכך לא נתנו הזקנים את הסכמתם.
ספר בצ׳כית בשם סודות המיסתורין היהודי.
מלחמה זו למימדים של ממ ש, והעם הפלסטיני יבקש עזרה מבחוץ, יגי שו לו
לבסוף באה ההצעה מחצר ויז׳ניץ בבני-
ספר זה, שתורגם לכמה שפות, הינו עד
ה מדינות הערביות סיוע צבאי. בורגיבה נקט ב קו ז ה גם בועיד ת הפיס ג ה
ברק: הרבי הזקן, העומד בראש החצר,
היום הספר הקלאסי להכרת החסידות.
הערבית, הסביר כי בכך יזכ ה המאבק נגד ישראל באהדה רבה יותר בעולם,
הציע את נכדתו שרה׳לה. לא היתד, זאת שנה מאה
הצעות שידוד• ב־ ,1924 בדיוק
הפעם הראשונה שנקשרו קשרי־שידוכין בין
אך לבסוף נכנע לעמדה של יתר המדינות.
מאז נוסדה שושלת בלז, עלה לכס האדמו״ר שתי החצרות, לכן נראתה ההצעה לזקני
רבי אהרן רוקח, נינו של ״שר שלום״ .הוא
הנקודה השנייה הנוגעת לישראל: בורגיכה ינסה להשפיע
בלז. בפגישה בין ראשי בית בלז לבין ההיה
אז בן ,32 רזה ונמוך, מנותק מן הרבי
מויז׳ניץ סוכמו התנאים. בר׳לה לא ראה
על תורכיה לנתק לחלוטין את קשריה עם ישראל, ועל פרם
עולם. היה זה הניגוד הגמור של אביו, רבי
את הכלה המיועדת. די היה שאמו פגשה
לאחות את הקרע שלה עם מצרים ולצמצם את קשריה עם
יששכר דוב גבה־הקומה, שניהל בעצמו את
הס־הכלה ואילו הסכמתה. את ונתנה אותה ישראל.
הוא מקווה שק שריו עם המערב, ומ עמדו ה מ תון, יעז רו לו בכך.
כל מערכותיה של חצרו. בימי רבי אהרן,
(המשך ב ע מו ד )18
שחסידים היו אומרים עליו כי יצר־הרע שכח
העולם הזה 1432

זאת לא תוכנית

-זאת אינה אגוה

1 -ה כבו קווה במציאות

הירדן מוסב לאחור
ך* טיית מקורווז הירדן יצאה מגדר
( 1מושג מופשט. היא אינה עוד בבחינת
מילים הנזרקות בנאומים מאיימים. היא אינה
עוד אותיות המודפסות ברשימות שחצניות׳

חיל נתיב־ההטיה של מים אלה ללבוש
צורה.
ניתן לראות זאת בעין בלתי מזויינת.
מקיבוץ דן, משאר־ישוב, מתל אל־קאדי

50 פיצוצים ליום

מבוצעים עתה בתוואי ההט־ייה
של נהר החצבני. ב־תמונה
מצביע החץ על עשן בהיר העולה אחרי פיצוץ שבוצע

גם לא ציורים יפים על גבי מפות מצועצעות.
אפשר לראות אותה, לשמוע אותה,
לחוש אותה ממש.
ברגע זה זורמים עדיין המים באפיקיהם
הטבעיים. הליטאני, החצבני והבניאם גולשים
ממקורותיהם שמעבר לגבול, מצטרפים
אל הדן ומתאחדים בירדן. אבל מצידו
השני של הגבול, בתוך השטח הסורי, מת־

שבו וזיחפר התעלה׳ כשיושלם.
תחילה הופיעו בשטח עמודים לבנים
לסימון. הם צצו בשיפולי הרמה, במרחק
של כחצי קילומטר זה מזה. אחר־כך נשמעו

יום הצטרפו עד כה לנתיב של שמונה
קילומטר לערך. קטע אחד, הקטן ביותר,
נסלל במרחק של שני קילומטר צפונית
לתל דן, בין נוחילה המזרחית לבין הכפר
הסורי הגדול מער־שבעה. קטע שני נסלל
על גבעה הידועה בשם תל־חמרה.
בקרב דן המפורסם לפני כחדשיים, שימש
תל זה כמטרה להפצצת מטוסי חיל־האוויר
הישראלי. הם הטילו עליו פצצות
נאפלם, שהציתו את ד,צמחיה הסבוכה.
למודי לקח ההפצצה החלו הסורים לברות
את הגבעה, ,גילחו״ אותה למשעי. גילוח
זה וסלילת התואי חשפו את אדמתה האדומה
של הגבעה.
בקטע השלישי, הארוך ביותר, סללו
הסורים במרחק של קילומטר אחד מהגבול
הבינלאומי עם ישראל את נתיב ההטיה על
רמת־הבניאס.

בסלעי אחד ממורדות הר החרמון. הפס הבהיר המתמשך מימין
היא הדרך שנסללה עד כה בעזרת פיצוצים. מקום זה נמצא פחות
ס־ 500 ממר מהגבול הצפוני של ישראל, צפונית־מזרחית לתל דן.

ומכל נקודת־תצפית אחרת באזור. למרגלות
הגבעות שממול לגבול הישראלי, לאורך קו
הגובה 350 מטר המתפתל ברמה הסורית
של מורדות החרמון, הולך ונחשף קו כהה.
זו אינה עדיין תעלת־ההטייה. בסך הכל
מיישרים הסורים דרך עפר ברוחב של שמונה
מטר בקירוב, בשלושה קטעים שונים
ההולכים ומתקרבים זה אל זה. זהו התואי

שהעלו כל פעם
באו הדחפורים.
שפינו את הסאותם
לתהום

הפיצוצים. פיצוצים עמומים
ענן לבן וסמיך. אחריהם
חמישה דחפורים צהובים
לעים המפוצצים, השליכו
ופילסו את דרך העפר.
זוהי עבודה איטית הנמשכת מזה מספר
שבועות. מדי יום מפנים הדחפורים שטח
של כמאה מטרים. אבל מאה מטרים בכל

שחורים מסמנים קטעים שהוכשרו לחפירה.

זהו צילום אויר אלכסוני, שבוצע מתוף שטח ישראל לעבר השטח
הסורי הנמצא מזרחית לקיבוץ דן, בו מבוצעות עתה כמלוא הקיטור
הפעולות הראשונות של תבנית ההטיה הערכית. משמאל נמצא הבפר

בניאס, שלפניו נראה אפיק נחל הכניאם המהווה את הגבול הבינלאומי
עם סוריה. מימין, על רמת הבניאס, מצביעים החיצים הלבנים על
הקטעים שבבר הוכשרו לקראת חפירת התעלה שתטה את מי החצכני

0.5ק־־מ מהגבול

מבוצעת עבודת הכ שרת התוואי בו תיחפר תעלת
ההטייה המרבית ב ת ון השטח הסורי. ת מונ ה זו
מראה עד כמה קרובה תהיה תמלת ההטייה לגבול הישראלי. הגבעה בחלק הקדמי של

מדוע החלד, ביצוע תכנית־ההטיה הערבית
דווקא בקטעים אלה?
מבחינה הנדסית זהו אחד הקטעים הקשים
ביותר של תואי־ההטיה כולו. מי
החצבני דר,ליטאני זורמים מצפון לדרום.
הבניאס זורם מצפון־מזרח מערבה. בקטע
זה, מול הכפר בניאס, יש להעלות את
המים לגובה של כמאה מטר׳ להזרימם מזרחה
כדי לעקוף את הבליטה שבגבול הישראלי.
רק אחר־כך ניתן יהיה להזרים את
המים דרומה לאורך הגבול המזרחי של
ישראל, כשגובה פני־הקרקע הולך ויורד
בהדרגה.
אולם לא רק שיקול זה ד,ינחה את הסו
רים
בהתחלת עבודת־ההטיה דווקא בקטע
זה. לפעולה זו יש משמעות הפגנתית
ברורה. שכן העבודות במקום זה מבוצעות
במקום הקרוב ביותר לגבול הישראלי,
בשטחים שניתן להבחין בהם מהצד הישראלי
יותר מבכל קטע אחר של הגבול.
זהו גם האזור הרגיש ביותר, בו בא לידי
ביטוי הקרב על המים מספר פעמים.
אם באזורים אחרים של הגבול הישראלי־סורי
מתלקחות תקריות סביב בעיות של
קביעת קו הגבול, של חזקה על שטחים
באזור ד,מפורז ושל חדירות, הרי כאן
התחוללו התקריות סביב בעיות המים.
אפילו כיום, בתקופה של ארגעה יחסית

הת מונה היא תל־דן. ברקע הגבוה נראים חורבו ת המבצר הצלבני קלעת נמרוד. הגבעה ב מרכז
ידועה בכינוי תל־חמרה בשל צבעה האדמדם. הקו במרכז ה הוא תוואי ההטייה. החץ מי מין
מצביע על החלק שנסלל. החץ משמאל מצביע מל המקום אליו הגיעה עד כה העבודה.

בגבול׳ יורים הסורים בכל פעם ששריונית
ישראלית עוברת על שביל הפטרולים ליד
מקור־הדן שלמרגלות תל דן. יריות אלה,
המיועדות להפגין את אי־השלמתם של הסורים
לבעלותה של ישראל על קטע צר
זה של חמישים מטר, הפכו דבר שבשיגרה,
אינן זוכות עוד לתגובה ואף לא לפירסום.
משום כך ברור שהתחלת העבודה דווקא
בשטח רגיש זה היא בעלת אופי הפגנתי.
יחד עם זאת היא משמשת גם מבחן לתגובה
האפשרית של ישראל. אם תשלים
ישראל עם העבודות בקטע זה ותאפשר
לסיימן ללא הפרעה, יהיה בכך משום קביעת
עובדה מוגמרת מצד הסורים.
כאשר הצהיר הרמטכ״ל, רב־אלוף יצחק
רבין, לפני שבוע, כי מבצע־תגמול על
עבודות־ההטיה לא יהיה מהמשימות הקשות
שניצבו בפני צד,״ל, רמזיו דבריו בין ד,שאי

ארס משקיו

מעל נקודת תצפית
הנמצאת על
תל דן, מ ת בונן משקיף או״ם דרך מ שקפת
פריסקופית לעבר האזור הסורי בו מבוצעו ת
פעולות ההטיה. מי מין נראה תל חמרה.

׳/׳שראר

המרחק

מפה זו מצביעה על המרחקים
מהגבול בהם
תעבור תעלת ההטיה הערבית של מקורות
הירדן. הצלבים מסמנים את הגבול הבינלאומי
ואילו הקו ה שחור מ ס מן את התואי
בו תעבור התעלה במרחק קילומ טר מהגבול.

והכניאס אל הירמוך. כקצה הימני של התמונה נראים כתי הכפר הסורי
עין־פית הנמצא כמרחק 3קילומטר מהגכול. הקטע כתמונה כין
הכפר כניאס לבין עין־פית, משתרע לאורך של כארכעה קילומטר.

גם למתרחש עו,ר, באזור זה. אם תחליט
ממשלת־ישראל למנוע בכוח את ביצוע
פעולות־ההטיר, כבר בתחילתן, לא יהיה
כאן צורך במבצע־כיבוש, או פשיטה צבאית.
במצב העבודות כפי שהן כיום, ניתן
להפריע אותן ולמנען בעזרת אש, אפילו
של כלי־יריה בינוניים, מתוך שטח ישראלי.
השאלה במקרר, זד, היא: כיצד יגיבו
הסורים הנמצאים באזור בעליונות טאקטית
ברורה ומה תהיינה תגובות השרשרת כתוצאה
מכך?

צה״ל שומר

מבט ד ר! עמדה
קידמית של
צה״ל בג בול הצפון, בו י נמצאים החיילים
ב כוננו ת מתמדת מול כל נ סיון חדירה
צפוני־ מזרחי של הגבול הישראלי עם סוריה.

באורות דדוקים נוסעות מאה המכוניות, בש״ות ע ,01 רעבו השטח הסגור סדיר

״מדד הביטניק״

ן ין נועות רכות בהיסטוריה זכו לשמותי־ן
1הן מפי יריביהן. שמות־הגנאי וכינויי־

בכיכר מל כי
ישראל
מחכים הנאספים להתכנסו ת המפגינים.

הליגלוג שהודבקו להן, הפכו לתארי־כבוד.
כאלה היו הבריוני ם והסיקריקי ם בימי
ההצהרה חוברה

ברגע

עמוס קינן מעיף מבט
ב״הצהרה בהן־צדק״ ש האחרון
ל הח ת מת מפירי־החוק.

הבית השני; הגויזי ם (״קבצנים״) של מלחמת־השיחרור
ההולנדית,

הסאנס־קולוטים

(״חסרי המכנסיים״) של המהפכה הצרפתית,
הדסקאמידאדוס (״חסרי החולצות״) של פרון
בארגנטינה, הכנענים והשבועון המסויים
בישראל החדשה.
השבוע נוסף לרשימה הארוכה שם חדש:

הביטניקים.
המציא אותו הד״ר הרצל רוזנבלום, כאשר
התנפל בשצף־קצף על התנועה הספונטאנית
שנתעוררה בעקבות מאסרו של אורי
דייוויס. הוא ביקש להבליט את השתתפותם
של אנשי הבוהימה בתנועה זו (ראה ע מודים
.)21— 20 הוא הצליח להדביק לה שם.
״מרד הביטניקים״ מקיף פרופסורים, סופרים,
אנשי־רוח מכל הסוגים, גיבורי־מלחמה
בשטח כים.

גאל תו מ ר קין וגבריאלה זקס
יורדים לגיא, תוך אכילת כרי־מאחוריהם
נראה בתסונוק דידי מנוסי.

דור המשך

בשטח הסגור

שיירת מאה ה מכוניו ת עוברת
על פני המחצבה המופקע ת, בשטח
שעליו נטו ש מאבקו של אורי דייוויס. דייוויס נ שלח ל שמונ ת

חוד שי מאסר בגלל הי מצאו בשטח זה. ערב המיבצע הודיעו
הכתבים הצבאיים כי ז הו ״ שטח צבאי א מיתי״ — ו הודו בכך
שבשאר ה שטחים הסגורים מ שמ שים צרכי הב טחון רק כתירוץ.

כרבים

אחרים,

תינו קו

להפגנה.

וסרבני־מלחמה, מפקדי מחתרת ועתונאים,
חברי־משקים וסתם נוער טוב שאיכפת לו.
איש מהם לא נעלב מן התואר. הם אימצו
אותו לעצמם ברוח טובה.
כי אותו תואר עצמו הודבק, על־ידי רות־בלומים
אחרים, לצעירים שהרימו את נס
המלחמה בפצצה האטומית בבריטניה. מיב־צעי
המרי שלהם שימשו מטרה לחיצי־לעג,
מפני שבלטו בהם סטודנטים, נערות־זוהר
ואנשי בוהמה. אבל תוך שנים מעטות חוללה
תנועה זו, בהנהגת הלורד ראסל, מהפכה
בתודעת שתי המפלגות בבריטניה.
אותו תואר הודבק לצעירים האמריקאיים׳
שירדו דרומה, בקול שירה ובנגינת גיסא־רות,
לעזור לכושים להשיג את זכויותיהם.
הם נרצחו, הוכו, נאסרו בהמוניהם. אך הם
תרמו תרומה מכרעת למהפכה הגדולה, המשנה
עתה את פני ארצות־הברית.
״מרד הביטניקים דומה לתנועות אלה. מאז
קום המדינה לא היתד, תנועה כזאת.

^ שעה היונה עשר בבוקר, ביום השבת.
ן !זו הי השעה בה נחים אנשי הבוהימה,
אחרי לילה עליז.

!628

דגע שר ההדגשות

צעירי דיר־אל־אסד ה מ תינו בכבי ש ומוחאי ם
כפיים לשיירה, העוברת על פניהם בדרכה
לשטח הסגור. משמאל: דן בן־אמוץ מדבר ברמקול אל האנשים שהתאספו בשטח.
הפגנת ה״ביטניקים״ שנערכה ביו ם השבת האחרון בבוקר, עוררה התעניינו ת רבה בארץ.

קיבוצניקים ג
עומדים ליד איש עינבל.

נתן

ילין־מור

שה שתתף

מאחוריהם נראה
גם הוא בטיול.

ישיבתית, ללא נציגים, ללא סדר־יום, ללא
קיום רישמי.
על ההזמנה ל״חובבי הגליל״ לבוא ולהפר
את החוק בכרמיאל היה צריך מישהו לחתום׳
כדי שלא יתעורר חשד בציבור. איך
חותמים, כשאין אירגון ואין ועד? כך נולד
הרעיון שיחתמו אותם השבעה שהלכו ראשונים
בעקבות אורי דייוויס, וששמותיהם
כבר פורסמו בעתונים. איש מהם אינו איש־מפלגה,
אינו שייך לשום חוג רעיוני מוגדר•
(מחוסר שם, החלו קוראים להם, השבת,
(המשך ב עמוד ) 18

שמונה מאות איש מפירים החוס -וממתינים לשווא למשטרה
מלכי־ישראל
האמנים ההאמינו
שאף
אחד לא

הראשונים שהופיעו בכיכר
בתל־אביב, לפי קריאת שבעת
צעירים ל״חובבי הגליל״ ,לא
מישהו זולתם יופיע .״שטויות!
יקום בשעה כזאת!״ התלוצצו.
אבל ה״ביטניקים״ באו — ואט־אט התמלאה
הכיכר הגדולה .״ביטניקים שקמים בעשר
בבוקר!״ התפעל סופר צעיר ,״זהו נס!״
לא היה זה הנס היחיד. בהמון הצעיר והגועש
החלו בולטים כובעי־טמבל וחולצות
כחולות. חברי משקים ואנשי החטיבה הצעירה
של מפ״ם באו מכל קצות הארץ. זה
היה נס שני, כי יום לפני כן פירטם עתון

המפלגה בהבלטה נאום של ח״כ מפ״מי,
ויקטור שם־טוב, שגינה את הפעולה בחריפות,
טען כי אסור להפר את החוק.
שמו״צניק המפר את דעת ראשי מפלגתו
דומה לביטניק הקם בשבת בבוקר. זוהי
מהפכה — ורק עניין גדול יכול לחולל זאת.

**,אות צעירות וצעירים צובאים על
בעלי המכוניות, מבקשים טרמפ למיב־צע.
אין תחבורה אלא לחלק מהם.
קל היה להזמין מראש אוטובוסים מיוחדים,
או משאיות. הרעיון עלה באחת ההת־יעצויות,
נפסל מיד. משאיות ואוטובוסים הם

סימן לאידגון — ואילו מרד זה אינו מאורגן,
והוא בורח מפני כל סימני האירגון.
זהו אחד מסימני ההיכר של המרד הזה.
אין הוא רוצה ללכת בדרכי השיגרה. לכן
נקבע שלא יהיו שלטים, סיסמות, דגלים.
שלא יהיה שום דמיון לפעולות המפלגות
השונות, לשיגרה המקובלת שנמאסה על
כולם.
לכן אין גם ועד, אין מועצה, אין הנהגה.
ההחלטות מתקבלות בהתיעצויות טלפוניות,
בשיחות, על־ידי אנשים שאיש לא מינה אותם,
ושלא מינו אפילו את עצמם. כשכבר
אין מנוס מישיבה — הרי זו ישיבה־אנטי־

הודעת עבירה

היום למטה הארצי של המ שטרה, הגיש לסמל
הנבוך את הצהרת ו ח תי מ ת מפירי־החוק.

שתי שחקניות־אופי, שתי רקדניות ונערת־זוהו

הסכםר

שיחשבו
״אינני ן

בתיה בנדיקט

״כ שהייתי

אפיגה פז
״אינני טיפו ס מי ני.

ך* כת אהת יש לנו גם גילה אלמגור,
גם יונה לוי, גם דליה פרידלנד, גם
בתיה בנדיקט וגם אביבה פז. זוהי הזדמנות
טובה כדי לברר מה בעצם יש בהן.
הקהל אומר שיש בהן סכם. אבל אי־אפשר
לסמוך עליו. הוא רק קהל. כתבת העולם
הזה ביררה את הדבר מהמקור המוסמך, הראשון,
עצמו:

אמרה בתיה בנדיקט: כוכבת
בעסקים :״אני בחורה סכסית. אני לא עושה
שום דבר כדי להיות כזאת. זה בא לי באופן
טיבעי. נולדתי כזאת. כדי להיות בעלת
סכס, צריכה האשד, קודם כל עיניים.
שם נמצא רוב הפכם. אחרי העיניים בא
הפה. במקום השלישי באות הרגליים.
״אצלי — אני פשוט צריכה להציג את
איך להצליח

שמנה,

היי

הדברים האלה. הם עושים את שלהם. ב־סכס
אין חוקים. יש גברים האוהבים את
הטיפוס הילדותי, ויש את הטיפוס הבשל.
״יש גברים הרוצים למצוא באשה את
האם, ויש הרוצים להיות האבא שלה. אני
אינני הטיפוס האמהי. אני הטיפוס הנשי.
אני נשית בבוקר, בצהריים ובערב. מהרגע
שאני מתעוררת, אני יפה ומושכת.
״בהצגה איך להצליח בעסקים אני בולטת
מבחינה נשית בעיקר בסצינה הראשונה. ישנה
גם הסצינה של המסיבה, בה כל הנערות
מלובשות באותה התלבושת ואני צריכה
להתבלט ביניהן. אני עושה את זה.
דווקא בסצינת האמבטיה, כשאני לבושה

במגבת בלבד, אינני משחקת מישחק מיני.
המגבת עושה את זה בשבילי.
״כשהייתי צעירה ושמנה, הייתי יותר מדי
מינית. היום אני חושבת שאני בסדר.״

״אני יא טיפוס נזושף!״

^ יונה לוי, הרקדנית היפה מנאסר א־דין,־
/יש דעה אחרת על עצמה :״אני בהחלט
לא טיפוס מושך,״ אמרה ,״אני טיפוס רגיל
בהחלט. אני מושכת את תשומת־הלב משום
שאני אחרת, שונה, יש לי יופי אכזוטי. לא
מוצאים הרבה בחורות עם יופי כזה.
״אני לא מתלבשת אף פעם בצורה סכסית,
לא משתמשת בכל מיני תלבושות שיב־ליטו
אותי, לא מוסיפה לעצמי שום קיש־קושים.
גם בלי זה אני מספיק בולטת.
״בנאסר א־דין אני רוקדת. אני חושבת
את עצמי בראש ובראשונה לרקדנית. התלבושת
שלי בהצגה היא קצת חשופה, אבל
זה שייך לתפקיד. גם על הריקוד שלי אי-
אפשר להגיד שהוא סכסי. הוא אוריינטלי.״

״אין לי זמן רסכס!״
ליה פרידלנד גם היא אינה רואה
1את עצמה כאשת סכם .״הפכתי להיות
סכסית מאז הצגת המאהב,״ היא אומרת.
״מטבעי אני אינני כזאת. אף פעם לא רצו
אחרי ברחוב. אף פעם לא הצביעו עלי ילא
אמרו שאני מושכת או משהו כזה. עכשיו,
בזמן האחרון, התחילו לעשות את זה. כל
אשד, רואה בזה קומפלימנט. גם אני.
״מובן שאני אינני יכולה לדעת אם אני
מושכת או לא. צריך לשמוע את זה מאחרים.
״בהתחלת ההצגה שלי, המאהב, אני משחקת
תפקיד של אשד, רגילה. אחר־כך אני
מנסה להיות מלאת סכם. אני עושה את זה
על־ידי בגדים שיבליטו את כל מה שאפשר
להבליט, ביחוד את מה שיפה.
״כל זה, כמובן, אינו מתבטא בחיים הפרטיים
שלי. אין לי זמן לזה.״

״נשית׳ לא ספסית!״
הפז סכס

לא־טבעי הוא

מגוח ך

הדדי

הכנדיקט

מספיק סכסית

בסכם אין חוקי ם

^ ילה אלמגור מסרבת בכלל לשמוע את
המילה סכם .״לא הייתי רוצה אף לרגע

:ספרות ער וקע חתונתה החושה בתיאטרון

דש על
הבמה

רביעי זה תועלה אישיר,נזארירין
מונרו כהצגת־עד
בימת ״הקאמרי׳/
ה של גילה אדמגור.
ימים לפני כן הגדירו
יב את בתיה בנדיקט, ה־
•?נמחזה אחר כ״מארידין
הישראלית״.
ז שעה מתמוגגת העתו־זצרפתית
למראה יונה
ם רט ״רק לא כשבת״.
הוזמנה לצרפת, תוארה
הנערות היפות כיותר
!זו לאחרונה על גכי ה־
*ותה שעה היא מופיעה
:מה בישראל.
צז כבל תיאטרון יש עתה
ת זוהרת, שנבחרה בגדל
יגם כגלל -יופיה. מה
צרות עד כף בעצמן ז

לאני מלכת הסכם,״ היא אומרת,
ודת בתחרות עם שום בתיה בד

דיקט ושום אחת אחרת. אפשר להגיד עלי שאני נשית, אבל
לא יותר מזה.
״במשך שנים הייתי החתיכה שי הבימה. אחר־כך הפכתי
להיות החתיכה של הקאמרי. עכשיו אני עומדת למלא את
תפקידה של נערת־זוהר, הדומה למרילין מונרו, בלאחר
הנפילה.

״את ההצגה ראיתי עוד בניו־יורק. הציגו אותה כשהגוזייה
של מרילין מונרו היתר, חמה עדיין. לדעתי, אם ארתור מילר
היה מחכה עם זה עוד עשרים שנה, היו אומרים שזאת הצגה
גדולה. עובדה שמחוץ לאמריקה מקבלים אותה בהתלהבות. לא
רואים בה את הביאוגרפיה של מרילין מונרו, אלא את הטרגדיה
של אנשים אנונימיים.
״לדעתי, מרילין מונרו היא מוצר אמריקאי טיפוסי, שיצא
מבית־החרושת של האלילים שלהם. התפקיד שלה קוסם לי מאוד.
״בזמן החזרות, תקופה של חודש וחצי, לא ראיתי את העולם.
הלכתי לישון כל יום בשמונה. כשאני עובדת, אני עובדת
ברצינות.

גילה אלמגור

מארלין מונרו

״אני יודעת שאילו היה לי איזה פגם על
הפנים, לא היו נותנים לי את התפקיד.
זהו תפקיד הדורש נתונים חיציניים. למרות
זאת, זהו תפקיד־אופי גדיל. זהו אחד
התפקידים הגדורים שנכתבו בעשר השנים
האחרונות לשחקנית צעירה.״

תפקיד כזה, הייתי יכולה למלא אותו בהצלחה.
כל אלה שמנסות להיות מיניות,
לא באופן טבעי, נראות מגוחכות.
״אנשים המכירים אותי לא אומרים שאני
יפה או מושכת. אומרים שאני מעניינת.״

״איני מוכנה למכור
* *4,בחינה פיזית לא הייתי צריכה ל־
1*1התכונן הרבה לתפקיד. הדבר היחידי
שעשיתי הוא שהורדתי כמה קילוגרמים. זה
כדי להיות יותר קלה, ולהרגיש את עצמי
יותר טוב על הבמה. מה שמעניין הוא שברגע
מסויים הבנתי שלא איכפת לי איך
אני אראה על הבמה.
״בכלל, הגעתי לגיל שבו לא כל־כך חשוב
לי איך אני נראית, פעם, כשהייתי צריכה
רהצטלם באיזה צילום, הייתי סוחבת איתי
מראה קטנה ולא מפסיקה להסתכל בה. כשחזרתי
מאמריקה זה הפסיק לעניין אותי.
״טוב, אם מישהו יצביע עלי ברחוב ויגיד
שהבחורה השמנה הנמוכה והעגולה הזאת
היא סכסית, זה לא יעליב אותי. יותר טוב
כך מאשר שיגידו שאני דוחה.
״הגעתי לשלי: כזה בחיי שכל מה שאני
רוצה הוא להיות שחקנית מצויינת. אינני
מוכנה למכור סכם בלבד. חוץ מזה אינני
חושבת את עצמי ליפה. אני לא מוצאת בי
שום פגם מיוחד, אבל גם שום דבר שהוא
יותר מאשר נורמלי.

״יא אומרים ערי•••״

לי יופי אכזוטי

ך ם אביב פז, שתשחק את ריקה זראי
^ בחנזש־חמש, היא בדעה אחת עם כל
שאר חברותיה :״אני חושבת שמטבעי אינני
טיפוס מיני. אולי, אילו היו מטילים עלי

האלמגור
לא רוצה סכס

״הננו מצהירים כי נכנסנו לשטחים הללו מתוך ידיעה שהדבר
אסור. מטרתנו היתה להנד חוק זה, הנוגע כזכויות האזרח.״״
(הנו שן מעמוד ) 15

בשם ״שבעת המופלאים״ .השבעה: השחקנית
גילה אלמגור, העתונאי דן בן־אמוץ,
הפסל יצחק דנציגר, השחקן אורי זוהר,
המרצה ד״ר אריה זקס, העתונאי עמום קינן,
הצייר יגאל תומרקין).

יש קשיש אחד בא לכיכר, החל תוקף
בזעם את הנוכחים .״סוכני נאצר! סוכני
המופתי!״ צעק.
הוא התרגז שבעתיים, מפני שראה לפניו
חבורות של צעירים עליזים ונערות נאות,
שהחליפו בדיחות, צחקו בקולי קולות. בכיכר
שררה אווירה של יציאה לפיקניק.
אותו פטריום קשיש לא יכול היה לדעת
כי אווירה• עליזה זו מהווה גם היא המשך
למסורת מסויימת: מסורת הפלמ״ח. בימים
ההם, ערב פעולה, כשידעו הכל כי מוטל
עליהם תפקיד מסוכן וחיוני, וכשלרבים רעד
הקורקבן, היתה התגובה הגלוייה: צחוק.
לזר היה נידמה שניקלע לחבורת פוחזים.
ורק יודעי־דבר ידעו כי צחוק זה מסתיר
רצינות עמוקה.
מאז נכתבו על כך הרבה ספרים ושירים,
אך הרוח עצמה מתה — עד שקמה השבת
לתחייה. שוב עפו אותן הבדיחות הישנות.
שוב נמסרו הצהרות חשובות והוראות־בי־צוע
קפדניות בתוספת הלצות ובנוסח היתולי.

מבין המאות הרבות שהצטופפו בכיכר,
לא היה איש שלא התלבט בביתו אם
ללכת או לאו, אם מותר וצריך להפר חוק,

בכפר הערכי

כמה מ מפגיניה בכפר הערבי דיר אל־אסד,
מטפסים בסי סמה הצרה אל בי ת מזמינם.

אם הוא מוכן להיאסר למשך שבועות וחודשים׳
כמו אורי דייווים. ומכיוון שכל אחד
ידע כי השני ענה על שאלות אלה בחיוב,
הם היו מוכנים להחליף בדיחות, להעמיד
פנים שזהו טיול נחמד ונאה.

שרות המכוניות, שעמדו בערבוביה,
> הפכו לפתע שיירה. בלי הוראות, בלי
מאמץ, בלי תיכנון.
גם זה מזכיר קצת את הפלמ״ח. התכונה
בלטה במשך כל היום: למרות שלא היו
מפקדים. היתה משמעת. בכל רגע היה נידמה
ששורר תוהו־ובוהו — אך הכל ״דפק״
להפליא, בסדר מופתי. כמו אז.
מישהו — היה זה, כנראה, יענקלה אגמון,
מנהל הקאמרי לשעבר — הציע שכל המכוניות
יסעו באורות דלוקים. הוא ראה זאת
באמריקה. שם משמש מינהג זה להלוויות.
השיירה הענקית נסעה צפונה — עשרות
רבות של מכוניות, כשהאורות דלוקים לאור
היום. פה ושם צעקו נהגים :״אורות!
אורות!״ שוטר אחד ליד מיכמורת אפילו
רדף אחרי השיירה כדי להעיר את תשומת

לב הנוסעים לכך ששכחו לכבות את האור.
פסוק אחד. עמוס קינן מוסיף נימה חשובה:
אך רבים מן הנהגים בכבישים הבינו מיד
מכיוון שהעתונים התלוננו על כך שהביט־מה
טיב האורות, ומה טיב השיירה. איש
ניקים מפגינים נגד העוול שנעשה לערבים,
לא היה צריך להסביר להם דבר. הם נופפו
אך לא נגד העוול שנעשה ליהודים — להווי
בידיהם לאות ברכה, צעקו כמה מילים של
ידוע לכל מאן דבעי שהנוכחים מפגינים גם
עידוד. בלי שלטים וסיסמות הפיצה השיירה
נגד הפליית יהודי ברית־המועצות, מלחמת
את תורתה.
קונגו, הקרבות בוויאט־נאם, דיכוי הכושים
והפקעת רכוש יהודי עיראק.

ברגע האחרון ממש נוסחה ״הצהרה בהן־
יי• סיבוב עכו המתינה אפתעה. ליד הר
4נאפוליון חיכו מכוניות רבות — טנצדק״
.ד״ר אריה זקס, מרצה לספרות אנגלית,
קורא אותה ברמקול:
דרים של קיבוצים, מכוניות של בני חיפה,
עשרות צעירות וצעירים שחיכו לטרמפ מר״אנו
החתומים מטה, אזרחי ישראל, מודיעים
בזה, כי היום, שבת? 1בפברואר
דני.
איש לא הזמין אותם. לא היתד, שום , 1965 נכנסנו לשטחים בגליל המוגדרים בהידברות.
ככל מעשי היום, היד, זד, מעשה
אזורים סגורים, ללא קבלת ה־תר לכך מן
הרשות המוסמכת, המושל הצבאי.
ספונטאני. אנשים שמעו על היוזמה, החליטו
להצטרף, ידעו שהשיירה תצטרך לעבור
״הננו מצהירים בזה, כי נכנסנו לשטחים
במקום זה והמתינו.
הללו מתוך ידיעה ברורה, שהדבר אסור
פגישה נרגשת. נעים לדעת שיש עוד, שעל
פי החוק. מטרתנו היחידה היתד, להפר
היוזמה התפשטה ברחבי הארץ. פד, ושם נפחוק
זה, מתוך שעזה אמונתנו, כי חובתו
גשים מכרים. פה ושם נעשות היכרויות
של כל אזרח להילחם נגד כל חוק שיש בו
חדשות, נקשרים קישרי־טרמפים. קדימה.
אי־צדק והפוגע בזכויות היסוד של האזרח,
גם ביטניקים ציניים יכולים להתרגש. זד,
והשולל ממנו את חרויותיו המקודשות, כקרה
בסיבוב כפר־יאסיף. תריסר ערבים עמגון
חופש־ביטוי, וחופש־תנועה.
דו בשולי הכביש, נופפו בכתבות שצוירו
״אנו מצהירים בזה, כי אנו רואים את
בחיפזון, בעיברית ובערבית :״תחי הידידות
תקנות ההגנ ה (שעת חירום) 1945 ,כחוק
בין העמים!״ הם קראו על המיבצע בעתון,
הראוי לשלטון דיכוי, שמדינת ישראל ירשה
חיכו במשך שעות לשיירה, כדי להביע באותו
מן השלטון הזר ושתכליתו היתד— ,
צורה זו את רגשות האוכלוסיה הכבולה של
לדכא את מילחמת העם העברי לעצמאות
המושל הצבאי.
ולחופש. אנו רואים בקיומו של החוק הזה
עוד רגע גדול: מישטרת מג׳ד אל־כרוס חרפה והשפלה למדינת ישראל, וניגוד גמור
מתנוססת על אם הדרך. אם יהיה מחסום,
לרוחה הדימוקראטית.
יהיה כאן. אבל אין. המישטרה נראית ב״אנו
מצהירים בזה, כי בהפירנו את העזובה.
רק שוטר אחד מציץ מחלון.
חוק האמור אנו מוחים נגד כוונתו ומטרתו
לפי הנחייה קודמת, צופרת המכונית ההממשית
— הפלייתם לרעה של חלק מראשונה
שלוש פעמים, ועוד פעם שלוש פעאזרחי
המדינה, שלילת זכויותיהם ונישולם
מים. שאר המכוניות מצטרפות. עשרות־מאדמותיהם.
עשרות
עוברות על פני הבניין הדומם, צופ״אנו
מצהירים בזה, כי בהפירנו את תקרות
במקלה: טוט־טוט־טוט! טוט־טוט־טוט!
נות ההגנה ( שעת חירום) 1945 ,כוונתנו
אין זו גבורה, לצפור ליד המשטרה. אבל
למחות נגד מאסרו ושפיטתו של אורי דיי-
יש גדולה משונה לרגע זה. הלב מתמלא
וויס, שלא עבר עבירה אחרת אלא זו, שגאווה.
כי זה מעשה סימלי: מוכנים למרוד,
עברנו גם אנחנו, החתומים מטה, היום.
מוכנים להיאסר, למען עניין צודק.
״אנו מצהירים בזה, כי אנו מאמינים ו י משוכנעים
שבהפירנו את חוק העוול אנו
ך יד דיר־אל־אסד ממתינות שוב מכועושים
מעשה פאטריוסי, להרמת קרנה של
/ניות, וקהל גדול. אלה הקדימו לבוא,
ישראל בעולם. אנו מאמינים, כי ביטולו של
או באו מן הכיוון ההפוך. שוב סצינות של
החוק יסיר כתם מעל דמותה של ישראל,
התיידדות, ושוב קבוצה של ערבים נרגשים,
וישמש התחלה לתיקון היחסים בין שני העם
פלאקאטים פשוטים.
עמים במדינה: הרוב היהודי והמיעוט ההמכוניות
יורדות מן הכביש, נכנסות לערבי.
שטח.
זהו שטח־אימונים מס׳ .9האדמה ה״אנו
מצהירים בזה קבל עם, כי לא פחות
מופקעת. אך שום חייל אינו יורה. איש
מכל אזרח אחר נשואות עינינו לפיתוחה
אינו נראה בשטח. רק שני חמורים עליזים
המהיר של ארצנו, לטובת כל היושבים בד״
דוהרים לקראת השיירה, מסתכלים בה בולטובת
כל אלה שרצונם לבוא אליה ולבנות
סקרנות.
בה את ביתם. אנו מאמינים כי חוק־העוול,
יפי המקום עוצר את הנשימה. גבעות ההמבוסם
על נישול סוג אחד של אזרחים,
גליל, גאיות, כפר יפהפה ממול. בלב עולה
סותר את שאיפת הפיתוח ומהווה מוקש
מחשבה פאתסית: זוהי המולדת שלנו. לאדיר־כוח
תחת עתידה של המדינה. אנו
מענה נלחמנו. היום אסור לנו להיכנס
קוראים לכל איש ישר בישראל להצטרף
אליה. אנחנו מפירים חוק. לכן אנחנו
אל מחאתנו נגד חוקי העוול ואל סיסמתנו:
מפירים חוק.
״פיתוח ללא נישול.״
אבל הפה אינו משמיע מחשבה פאתטית,
צעירות עוברות בקהל, כדי להחתים את
אלא בדיחות .״בואי, תפסתי לך אבן!״ קורא
הנוכחים — ״רק מי שרוצה״ — על פיסות־קיבוצניק
פרוע־שיער לנערה בלונדית .״אם
נייר. תוך דקות נאספות כמה מאות חתימישהי
תלד כאן היום,״ אומר דידי מנוסי,
מות — ולאחר מכן מתלוננים רבים כי לא
״יקבל הילד כרטיס שיתן לו זכות להיכנס
הספיקו לחתום. הרשימה היא מגילת־כבוד:
לשטח הסגור כל ימי חייו!״
מיטב השמות של חיי הרוח והאמנות, אנואומנם,
יש כמה נשים הרות בשטח. יש
שי כלכלה, נוער. ושוב בולטים בני הגם
ילדים קטנים, הרוכבים על כתפי אבו משקים.
תיהם, כמו בנו של השחקן שמואל אומני,

יש כלב יפה. כל זה מתאים למעמד: כי
ך* זה כגמר העניין. אבל יש המשך, ש־אין
זו הפגנה של קנאים קמוצי־שפתיים,
איש לא חשב עליו. ערבים מבני הכפאלא
פיקניק עממי של אנשים טובים, הלוחרים
הסמוכים פושטים בין הבאים, תובעים
מים למען ההגינות והחופש.
מהם לבקר בבתיהם.
שני קיבוצניקים על אופנוע דוהרים לעבר
כעבור דקות הומות סימטות הכפרים מהמישטרה,
להודיע על נוכחות מפירי־החוק
מבקרים. חדרי־האורחים מתמלאים. פעוטי
בשטח. המישטרה אינה רוצה לשמוע.
הכפרים מסתכלים בהערצה במכוניות. על את מעמיד
זה דרכו של מרי אמיתי: הוא
קפה מהביל נקשרים קשרים בין בני ההשלטון
בפני ברירה אכזרית: לאסור את עמים, נמסרים פרטים על המצב באזורי ה־מפירי־החוק,
ובצורה זו לתת תנופה לתעמימשל.
גם ביקור זה הוא הפרת החוק.
מולה נגד חוק־העוולה — או להתעלם מן
אסור להיכנס לכפרים בלי רשיון.
ההפרה, ולהוכיח על־ידי כך שהחוק הוא
לאחדים מבין הבאים, ותיקי המאבק ה־אבסורדי.
יהודי־ערבי
— אנשי מפ״ם, מק״י, הפעולה

השמית — אין זו חוויה חדשה. אך לרוב־
^ קהל עומד קבוצות־קבוצות במעלה הרובם
של הבאים, שלא שהו בכפר ערבי
ו | גבעה — ורק אז מסתבר כי בינתיים
מזה שנים, זוהי חוויה נרגשת. עולם חדש
הפך למחנה גדול.
נפתח לעיניהם. המיבצע כולו מקבל מימד
היוזמים חשבו שיבואו עשרות, אולי מאה
חדש.
או מאתיים. אולם כאן נאספו לפחות שש
״זה יותר חשוב מההפגנה!״ מפלים ראשד
מאות, אולי שמונה מאות. בני כל הארץ —
חוסיין, המשורר הערבי ,״כי זה יתן להמוני
מן הנגב (אנשי משק מגן) ועד בני עמק
הכפריים את ההרגשה שהם אינם עזובים,
החולה.
שיש הרבה יהודים הדואגים לגורלם!״
דן בן־אמוץ מדבר ברמקול. תחילה סוכם
כאשר נוטשים אחרוני המבקרים את הכפשלא
יהיו נאומים — אך אי־אפשר להתרים׳
תוך מטר דיברי־נימוסין, מתחיל לרדת
פזר מבלי לבטא בפירוש לשם מה באו. דן
גשם. כאילו חיכה אלוהים בסבלנות לתום
משמיע עשרה פסוקים. אורי זוהר משמיע
המיבצע.
במדינה פיקה לראות את בר׳לה במבט חטוף, כאשר
בא לבית סבה לקבל את ברכתו לאירוסין.
הפגישה הראשונה. השבוע התקרב
בר׳לה ליום־הולדחו ה־ד . 1ובני־ברק הפכה
מוקד להתעניינותם של כ״ 10 אלפים חסידי
בלז שנותרו בעולם. מאמריקה, אנגליה ובלגיה
הגיעו מטוסים מלאי חסידים, כדי
להשתתף בחתונה הגדולה. גויסו 200 אברכי־ישיבה
לשמירת הסדר, ורב־סרן של צה״ל
הופקד על חיל־המישמר החסידי.
רק יום לפני החופה פגש בר׳לה את כל-
תו, המבוגרת ממנו בשנתיים. בהתאם ל-
מינהג בלזאי עתיק, נערכה קבלת־פנים ב־בית
הכלה, אליה הופיע החתן, כדי לקיים
את מיצוות הגמרא ״אסור לו לאדם לקדש *1
אשד, עד שיראנה תחילה.״ השניים הוצגו זו
בפני זה, ולתרועותיהם הקצובות של ה־

הינוקא מבלז (לממה משמאל)
ריקוד כמצתת

הגמרא

מחותנים יצאו במחול חסידי, כשבר׳לד,
מחזיק בקצה אחד של המטפחת ושרד,׳לה
בקצה השני. היתד, זו חזרה אינטימית על
המחול הגדול, בו משתתפים בני־הזיג וכל
זקני שתי החצרות, אחרי החופה.
עתונות מרד פועלי העט
מזה 25 שנים שולטים באגודת העתונאים
בתל־אביב, המאגדת את מרבית עתונזן ישראל׳
אותם העסקנים, נוסף למזכיר הקבוע
של האגודה, משה רון, מנהל אותה ועד
בן תשעה חברים, שהיה מורכב כל השנים
בעיקר מעתונאים קשישים, אשר עיצבו את
דמות האגודה כמוסד חסר־אופי, המשמש
נציג המישטר כלפי הציבור יותר מאשר כנציג
האזרחים כלפי המישטר.
אחת מדאגותיהם הקבועות של שליטי האגודה
היתד׳ למנוע כניסת צעירים למוסדות
האגודה. לפי סקר שנערך לאחרונה,
קרוב ל־ס 450/מכלל העתונאים בישראל הם
צעירים שטרם מלאו להם 40 שנה. ייצוגם
של אלה בועד האגודה ומוסדותיה היה
אפסי במשך כל השנים.
הסיבה לכך אינה קשורה דווקא בחוסר
פעילותם של העתונאים הצעירים, אלא בשיטת
הבחירות למוסדות האגודה התל־אביבית,
שנערכו כביכול לפי שיטת הבחירות
האישיות. למעשה מושתתות בחירות
אלה על הסכמים מוקדמים, בניצוחו של
המזכיר הכללי רון. התוצאות הבלתי־ננד
נעות:
• בית העתונאים בתל־אביב חדל למלא
את ייעודו, משמש בעיקר מוסדות־ציבור
שונים החולשים על כל חדריו.
• לאגודת העתונאים משתייכים עתוג־אים,
המשמשים גם כמעבידים בתוקף היותם
בעלי־מניות בעתון בו עובדים חבריהם־
לאגודה. אלה מתנגדים בקביעות להטבת התנאים
הכלכליים של העתונאים השכירים,
שסיגלו לעצמם את השם ״פועלי העם״.
#רינונים מלווים בקביעות חלוקת פרסים
ספרותיים ועתונאיים.
1 #בירורים אתיים ועקרוניים של האגודה
מתקיימים בחדרי־חדרים, מבלי שניתן
לחברי האגודה דו״ח עליהם.
צעד ראשון לשינוי. השנה התארגנה לראשונה
קבוצה של צעירים, כדי לנסות
לכבוש את מוסדות האגודה ולשנות את

העולם הזה 1432

צביונה. עתונאים צעירים מ־ 12 יומונים, בראשותם
של אריה אבנרי (ידיעות־אזזרונות),
זאב שיף (הארץ) ,רומן פריסטר (על המש מר)
ועמי שמיר (למרחב) ,הציגו רשימת

מועמדים מתחרה למועמדים השיגרתיים של
המנגנון הוותיק.
במשך שבועות התנהלה נגדם מערכת
לחישות. על תומכי הרשימה הופעל לחץ,
ובכמה עתונים אף הציגו מול המורדים
מועמדים מתחרים צעירים.
אולם כאשר התקיימו השבוע הבחירות
לאגודה, יכלה קבוצת המורדים לזקוף לזכותה
הישג ראשון: ארבעה מחבריה נבחרו
לוועד בן תשעת החברים. שלושת
ממלאי־המקום לחברי־הועד שייכים כולם לקבוצת
הצעירים.
השבוע נראה היה שזהו רק צעד ראשון
לשינוי פני הדברים באגודת העתונאים ה־תל־אביבית.
משטרה פעולת
ת\ מו ד
המחזה המלודרמאטי על חטיפה בראשון-
לציון הסתיים השבוע באופן בלתי צפוי
בשביל הבמאים ממשטרת ישראל. שלושת
החשודים הערביים, וביניהם גם אחמד
מוהדי, המאהב של החטופה־כביכול שרה
כהן, זוכו בבית־המשפט המחוזי. אחרי
שמיעת עדויות התביעה קבע השופט חיים
בנטל שהתביעה לא הביאה הוכחות מספיקות
כדי להרשיע את הנאשמים — ושיחרר
אותם אף מהחוב להשיב להאשמות.
היה זה ניצחון גדול לשני עורכי־ד״־ין
שהתייצבו בהתנדבות להגנתם של שלושת
הצעירים, למערכה הציבורית שניהל העולש
הזה נגד השיטות הגזעניות נוסח מיסיסיפי
שהפעילה משטרת נם־ציונה נגד הצעיר
הערבי שהעז להתאהב בבת־זוג יהודיה
(העולם הזה .)1429 , 1423
אך פסק־הדין לא שם קץ לפרשה, מיד אחריו
הגיבה המשטרה בפעולת־תגמול: היא מסרה
שהיא מתכוונת להעמיד לדין את שרה כהן,
באשמת מסירת הודעה כוזבת במשטרה.
״אכריח את השופט!״ כבר אחרי
העדויות הראשונות של בני משפחת כהן,
היה ברור גם לתובע מה יהיו תוצאות
המשפט. הוא ידע זאת אף בטרם התחיל
המשפט עצמו. שבוע לפני כן שלחה שרד,
מכתב לשופט המחוזי, בו סיפרה על בל
מה שקרה במשפחתה ובתחנות משטרת
נס־ציונה ורמלה, ומה אילץ אותה למסור
עדויות נגד אהובה. היא הודתה במכתבה
שמסרה הודעה כוזבת, מפחד נקמת משפחתה
ותחת השפעת המשטרה עצמה.
משום מה הגיע המכתב לידי התובע.
זו היתד, גם, כנראה, הסיבה מדוע לא העמיד
התובע את שרה על דוכן העדים,
כעדתו הראשונה. הוא קרא לה להעיד רק
.אחרי עדויות אחרות, בכוונה לבקש מהשופט
להכריז עליה כעל עדה עויינת.
< השופט דחה את בקשתו, מכיוון שהצעירה
עשתה רושם של עדת־אמת, שעה שהסבירה
בקול שקט ושליוו איך הכריחו
אותה לחתום במשטרה על הודאה נגד
אחמד.
אבל בהפסקה של אותה ישיבה אמר
התובע בשיחה פרטית* :אני אכריח את
השופט להעמיד אותה לדין. המשפט הזה
עלה כבר יותר מדי למדינה. לא יתכן
שמישהו לא יהיה אחראי״.
האחראים היו כמובן, שוטרים וקצידם
של משטרת נס־ציונה. אבל דווקא על אחריות
זו לא היה מוכן התובע לדבר.
עו דמשפט. לא היתד, זאת פעולת־תגמול
יחידה של המשטרה נגד הנאהבים.
מיד אחרי קריאת פסק־הדין שזיכה את
אחמד, הוא נעצר באולם בית־המשפט על־ידי
שוטרי משטרת נס־ציונה. הנימוק היה
שאחמד צריך היה להתייצב בבית משפם
השלום בעפולה, באשמה דומה לזו שעליה
תובא חברתו לדין: מסירת הודעה כוזבת
למשטרת עפולה.
בתחילת הפרשה, אחרי ששרה נעלמה פתאום
מביתו של אחמד בכפר איקסל, מסר
הצעיר הודעה במשטרה, בה אמר שיחד אתה
נעלם מביתו סכום כסף מסויים. זמן קצר
לאחר מכן פנה אחמד שנית למשטרה,
הודה שהודעתו הראשונה היתה כוזבת,
וביקש סליחה מהשוטרים. השוטרים לא
סלחו לו.
רק אחרי התערבות חריפה של עורו־הדין
אמנון זכרוני לא נעצר אחמד בבית־המשפט
המחוזי. הוא התייצב כעבור ימים
מספר בבית משפט השלום בעפולה. השופט,
שהתחשב בסבל שעבר כבר על אחמי
בחודשים האחרונים, דחה את הדיון, כדי
לאפשר לו לפנות ליועץ המשפטי בבקשה
לעכב את ההליכים.
העולם הזה 1432

מנוי לשנה על ״העולם הזה״ —
בדואר אויר לאירופה 60ל״י.

זזג חז א פ;ז היז 7של עסה

הפבואדזפד סי ב ש

פרס של 250 -ליב מזו מני ם
יקבל כל אחד המזמין א ת ההגדה וממציא לנו
יחד עם הזמנתו את הפתרון של השאלה
ה מ תי מ טי ת כמפורט דלמטה :

א>ך לפתור את השאלה?
יש לשים מספרים בתוך תשע
המשבצות של הרבוע בסדר
כזה שאחרי שנחבר את ה מספרים
ביניהם בכיוונים מאוזן,
מאונך ואלכסון תמיד יופיע
המספר . 15 יש להגיע למספר
הזה פעמים רבות ככל האפשר.

תנאי הה תחרות

קבלת הפרס איננה תלויה במזל. אין כאן הגרלה. כל
אחד השולח יחד עם ההזמנה את הפתרון הנכון יקבל
פרס של — 250.ל״י.
יחד עם ההזמנה והפתרון על המשתתף בהתחרות
לשלוח את הסכום של 7.50ל״י, מחיר ההגדה כולל
האריזה והמשלוח, באמצעות ה מח את דואר.
הזמנות ופתרונות יתקבלו רק עד יום 26.2.1965 ועד
בכלל. ביום 12.4.1965 יפורסם בעתון זה הפתרון
הנכון בציון שמות וכתובות הזוכים. כן ישלחו באותו
היום הפרסים לכל הזוכים.

הפתרון הנכון הופקד בידי נוטריון בחיפה במעטפה
סגורה.

כל פתרון שיתקבל אצלנו ירשם
יופיע על האריזה של ההגדה.

הסדורי

ההגדה האמנותית תשלח למשתתפים אחרי קבלת
ההזמנה והתשלום, לפי סדר קבלת ההזמנות. מבקשים
לא לשלוח פתרונות על גבי גלויות. יש לשלוח את
ההזמנה והפתרון לפי הכתובת :״המפיץ״ מאיר
ברנשטיין, שדרות הנשיא ,25 הר־הכרמל, חיפה.

והמספר

-י ש לגזור החלק הזה של המודעה ולמלאו ול שלחו במעטפ ה יחד עם ההזמנה.

אבקשך לשלוח לי את ההגדה האמנותית של פסח.
רצו״ב ה מח א ת דואר ע״ס 7.50ל״י.
בפתרוני, המספר 15
מופיע ...פעמים.

נא לרשום את השם והכתובת
המלאה לשם משלוח ההגדה.
השם ...

השם ...
הכתובת ...

החתי מה

המאמו שאיים ליצוו את המשבו החמוד ביותו שר השנה בעתונות העיבדית
אין ״העולם הזה״ נוהג להתערב בוויכוחים פנימיים של עתונים
אחרים. אולם הוא תמיד מוכן להעמיד א ת עמודיו לרשותו של
צד בוויכוח, שנחסמת בפניו האפשרות להשיב על התקפה, אפילו
אין ״העולם הזה״ מזדהה בהכרח עם כל דעותיו ודבריו של

המשיב. בהתאם לנוהג זה, נותן ״העולם הזה״ בעמודים אלה
מ קו ם לתשובתו של דן בן־אמוץ, אחרי שהותקף בחריפות על־ידי
עורך ״ידיעות אחרונות״ ,ד״ר הרצל רוזנבלום, שבוע ימים אחרי
ה תקפ ה דומה עליו מצד שלום רוזנפלד, מעורכי ״מעריב״.

תיקון טעות -ותשובה
לדוקטור הדוגל רחנבדו
מאת

דן ו א מו ץ

מערכת ״צפור הנפש״ היא עצמאית לחלוטין, ואינה תלויה מבחינה
פוליטית כעתון ״ידיעות אחרונות״ המשמש לה כמארח, מו״ל ומפיץ.
אנו רשאים לכתוב על כל מה שעולה בדעתנו, ובכל צורה שנראית
לנו. מותר לנו להתקיף את ארצות־הברית וברית־המועצות, את מפא״י
וחרות, את בן־גוריון ואשכול, את משרד־החוץ ומשרד־הסעד, את
ף י ״מה נ שמע״ של השבוע שעבר נפי״
לה טעות־דפוס מצערת וזדונית אשר.
בגללה הואר באור לא נכון האדם הלא
נכון.
הקוראים אשר שמרו את הרשימה באלבום
המשפחתי שלהם, מתבקשים בכל לשון
של בקשה להכניס בה תיקון קטן ויחיד,
שרק בזכותו יחזור הכל למקומו, גם אם
לא כל־כך בשלום.
מיטב ההשמצות שהטלתי שם ב״שובי־י
ניסט״
פרופסיונלי בשם פלד היו מכוונות
בעצם לגראפומן מקצועי בשם בלום. אין
1זאת כי אם בוצע כאן מעשה־חבלה בכוונ-
ן תחילה. אחרת לא אוכל להבין איך אפשר
להחליף בשיטתיות פעמים רבות כל־כך
את השם פלד בשם בלום.
אמנם קיים דמיון מסוים בין שני האנשים,
אפשר לומר אפילו שקיימת ביניהם
קירבה משפחתית מסויימת, אך בכל זאת
איך אפשר להחליף שם כה פשוט כבלום
בשם כה מסובך בפלד? שניהם אמנם בני
אותו גיל. שניהם בעלי קרחת. שניהם
מאמריסטים ליפי משלוח־ידס. שניהם ינקו
את חלבם משדה הימני של אם אחת
וגדלו לשחק בליגה הלאומנית, כימנים
קיצוניים, שניהם שותים בהתמוגגות את
התה הפושר שחברי הממשלה מוזגים
להם במזנון־הכנסת, שניהם אינם מסוגלים
להרדם בלילה מבלי להתכסות בדגלי הלאום,
שניהם יהודים פרופיסיונליים, המודדים את
העולם במטר היהודי ושניהם מתרגמים
את מחשבותיהם העמוקות ביותר מאידיש
לעברית.
כפי שאתם רואים, קיים דימיון מסויים
בין האדונים פלד ובלום. אך כאן, רבותי,
נגמר הדמיון. שהרי הראשון חכם, אף כי
אין לו תואר אקדמאי, ואילו השני, המכנה
עצמו דוקטור, הוא פשוט טיפש. טיפש
מהסוג הגרוע ביותר, שסווג כבר על־ידי
חז״לינו כ״אינו יודע שאינו יודע.״ (כבר
אמרו עליהם גדולים מאתנו שאחד נחש
והשני שוטה, ומר בלום יכול להמשיך
לצעוק עד רדת השלג שהוא הוא הנחש,
וזה לא יעזור לו. איש לא יאמין לו).
הראשון בקיא בכל זאת במלאכת הכתיבה
והשני מגבב קש, מפריח מוץ, ומעלה
אבק עד מחנק. הראשון מנופח, ואילו
השני ריק מאוויר וחסר שאר־רוח מכדי
להפריח עפיפון של תינוקות.
בקיצור: איך אפשר להשוות? זה בכל
זאת פלד, ואילו זה בסך הכל בלום.
סתם בלום של כלום. אדם קטן היושב
על כסא עתיונאי סטאנדרטי, כשרגליו מתנדנדות
באוויר וראשו מרחף בספירות
העליונות של הקיוסקים. הוגה־דעות שנתקל
לראשונה במילה ״הגיון״ בתשבץ־לעקרת־הבית,
מבלי שידע עד היום את פרושה
המדוייק ודרכי השימוש בה. קוזאק קטן
של הקדוש־ברוך־הוא, סולדאט בפנסיה הצווח
״החזיקו בי, או שאני מחריב את
העולם!״ ישורונצ׳יק שמן היורק ובועט
כפאשיסט לכל דבר, גמד המתעקש לשאת
שריון אבירים ולהסתער כדון קישוט על
כל ונטילטור. בקיצור: בלום.
צר לי מאוד, איפוא, שהשמות הוחלפו

במה נ שמע של השבוע שעבר. אך, כאמור,
במעט רצון רע מצד הקוראים ניתן עדיין
לתקן את המעוות. כל מה שאמרתי על
מר סלד, אני חוזר ואומר במישנה תוקף,
במישנה אמונה ובתוספת כל קיתונות הביב
הפובליציסטי העומדים לרשותו של מר בלום.׳
ואף כי מר בלום — אשר לגביו היה
תמיד מר פלד מוקצה מחמת מיאוס ואר־כי־אויב
שאסור להזכיר את שמו, מוכן
פתאום לשכוח הכל ולייסד ציר עם מר
פלד, נוכח סכנת, הבוהמה המאיימת על
עולמם המסודר, ציר שהוא מעין ברית־קנאים,
או לפחות שותפות זמנית בשם
בלומפלד ב ע״ מ (וכמיפגן אחווה רא,שון
מוכנים ודאי שני קיצונים ימניים אלה
להופיע נגד קבוצת נסית במשחק־ראווה
במיגרש בלומפילד).
אף כי מר בלום מוכן להקריב את כל
היקר לו כדי לשים קץ לביטניקים ולחל־טוריסטים
המדירים את השינה מעידו, הרי
ספק גדול הוא אם מר פלד, שאפשר
להאשימו בכל חוץ מטפשות, יסכים לקבל

הרבנות ואת הפעולה השמית. מותר לנו אפילו להתקיף את אלמוגי
ושמעון פרס.
כנושא אחד בלבד אסור לנו לנגוע, והוא ד״ר הרצל רוזנכלום, עורף
״ידיעות אחרונות״ .אף מאחר ולמר רוזנבלום מותר להתקיף אותנו,
והוא אף ניצל רשות זו לרעה, ומאחר ופירסום רשימה נגדו ב״צפור
הנפש״ היה גורם להפסקתו של העתון, לא ראיתי אפשרות אחרת
להביא לידיעת הקוראים את תגובתי אלא על־ידי פרסומה בדיד זו.
מיים של הדוקטור, יורשה לי למסור
במילים ספורות את תמצית ורוח דבריו:
באופן כללי חוזר ד״ר רוזנבלום ולועס
את נימוקיו של מר שלום רוזנפלד במעריב
נגד האמנים שהצטרפו למאבקו של אורי
דייוויס. אלא שהוא עושה זאת ביפחות
כשרון, ובפחדנות הראויה לרחמים.
כדי לא להסתבך במשפטי־דיבה, עושה
מר רוזנבלום הכל לטישטוש סימני־ההיכר
האישיים של ה״ביטניקים״ .את דבריהם
הוא משבש בכוונה, ובפי אחד מהם שם
חצאי־מילים שאמרו אחרים. אך מלאכת
תפירת רשת־ההסוואה, שמאחוריה מנסה
הפולקובניק האמיץ הזה להסתתר, היא
גסה כסיגנון כתיבתו בכלל.
מבין התפרים העבים והטלאים הילדותיים
ניתן לזהות — ,
ב״יקה״ שלו את אורי דייוויס;
ב״יהודי העשיר במכנסים קרועות ולפעמים
בלי מכנסים״ צירוף של יגאל תומרקין
וכותב שורות אלה;
ב״ביטניק המסביר למה הלך לתחנת

אים בו את מדורי. הבידור ומהווים לא
אחת את חומר הקריאה המרתק והקריא
ביותר בעתון שבו הוא מעניש אותנו
יום־יום בשלולית הגיגיו.
לאחר ניפוי מייגע בערימת. הפיטפוטים
של מר רוזנבלום נשארות בנפה הטענות
הבאות:
( )1ל״יקה״ אסור להטיף מוסר לעם
היהודי הצלוב.
( )2אויבי־העם המושבעים מנצלים את
המשוגעים התומכים בדייוויס למטרות שלהם.

)3הדייוויסים למיניהם צריכים לצעוק
חמס נגד פדורנקו זבן־בלה, לפני שהם
מרימים את קולם נגד עוול המתרחש כאן
לעיניהם.
( )4עמום קינן חייב להסביר לדוקטור
איך הוא הגיע לספסל הנאשמים (במשפט
שבו זוכה על־ידי בית־המשפט המחוזי)
לפני שהוא מסביר למה הוא חדר לשטח
תשע.
( )5השטח הגדול ביפו נלקח מאוכלוסיתו
הקודמת על־ידי כמה מועדוני־לילה.
( )6דם רב נצטרך להקריב כדי לתקן
את מה שהביטניקים הורסים במדינה הזו.י

ו״ ר הרצו רוזנבלוס
את היד המושטת ולהסתכן בברית עם
אום שלולא טפשותו היה הוא ממציא
ורושם פאטנט בלעדי, על הטפשות.

חשבון עם העורך.
*,ץ וב. עד באן עסקנו בטעות־דפום מצ־
5/ערת, וכעת נעבור לעניין אחר לגמרי.
כוזנתי למאמר־שיטנה צפעוני בשם ״ביטני־קים״
שד״ר רוזנבלום פירסם ביום ב׳ השבוע
בידיעות אחרונות. לאלה מן הקוראים המדלגים,
כמוני, בדרך כלל, על שפכיו היו
המשטרה
בגליל״ את עמוס קינן;
ניהיליזם
ב״אכזיסטנציאליסטים שדרכם
טוטאלי, שלילת הכל וזיהום הכל״ את
חברי מערכת צפור הנפש;
וב״ביטניקים״ את החותמים על עצומת
״פיתוח ללא נישול״ ,ביניהם אמנים כמו
גילה אלמגור וחיים טופול, שלהם שמח
להעניק ה״דוקטור״ פעמיים רצופות את
״כינור דויד״ ,ושבחברתם הצטלם בלב
מפרפר וחיוך מלאכותי, ואומנים אחרים
שצילומיהם מפארים את מוספי־השבת של
עתונו ופרטים על חיי הזוהר שלהם ממל
צ׳אנס
אחד גוסף

ך מרות הפרובולן ציה הגלויה, לא אנך
/ריח את עצמי לענות בכובד־ראש על
טענות שפלות אלה. יתגלגל לו הדוקטור
בשלולית שלו כאוות־נפשו. מה גם שעל
חלק מהטענות כבר עניתי למר רוזנפלד,
ואם מר רוזנבלום לא קלט אר, הדברים
שם, אין סיכוי רב שיקלוט אותם כאן גם
אס אחזור על הנימוקים בעברית־איטית־לעולה־ולתלמיד־המפגר.
ובכל זאת ניתן לו
צ׳אנס אחד נוסף:
(א) כל אזרח, ויהי זה האזרח הפשוט
ביותר, רשאי לנקוט עמדה ציבורית ולה־ביעה
בדרך שאותה הוא מוצא לאפקטיבית
ביותר( .דוקטור יקר, אתה פשוט חייב
להסכים להנחה דימוקראטית ראשונית זו.
הלא חת;מת על אשיית יסוד מעין זו
במגילת־העצמאות, או שמא לא קראת את
הכתוב, מר הרצל ורדי?)
(ב) במדינת ישראל מותי גם ל״יקה״
להטיף מוסר ולא רק לליטאי. ובכלל,
החלוקה הזו לעדות וארצות־מוצא היא
גזענית־במקצת, ומריחה בשמץ של ריח
פאשיסטי המזכיר זמנים אחרים וארצות
אחרות( .זו ודאי הייתה פליטת־פה, תאמר.
לא התכוונת להסית נגד יוצאי־גרמניה.
את המלאכה הבזויה הזאת אתה שומר
למאמריו על ערבים בנס־ציונה, שהעזו
לצאת עם נערות יהודיות).
(ג) מאחר ואין כל ערך מעשי למחאותינו
נגד אפליית הכושים באמריקה, דכויים התרבותי
והלאומי של יהודי ברית־המועצות,
שנאתו של בן־בלה למדינת־ישראל, מסורת
החאראקירי ביפאן, הפקעת רכוש היהודים בארצות במצריים, השחיתות החברתית
הלאטיניות, המשטר הבלתי־דמוקראטי יבוונ־סואלה
— האם אתה מציע שלא נרים גם
את קולנו נגד השוחד בפרשת תל־גיבורים,
העוול שבחוקי־החירום והמימשל הצבאי,

קולנוע
סרטים
התח בי ב: איסוף רא שי

חייו הכפולים של דני קרייג

דן בן־אמוץ
ניצול חוקי־הבטחון למטרות מפלגתיות,
חוסר־הישע של מדיניות משרד־החוץ, טיט־טום־ד,מוחין
של כותבי מאמרים ראשיים
המשלים את עצמם שהם מעצבי דעת־דקהל?
רק תגיד לנו דוקטור. אנחנו פשוט רוצים
להבין אותך. ואל תגמגם.
(ד) האם חייב עמוס קינן להסביר לך
אישית את מה שהוסבר היטב ובפירוט
רב בבית־המשפט המחוזי? או שמא אינך
סומך גם על השופטים שלנו? אולי אתה
רוצה להיות גם שופט? בבית־המשפט
העירוני הצטברו הרבה תביעות נגד תושבים
שאינם מקפידים על הנקיון סביב
פחי־הזבל. אני משוכנע שאדם בעל
מוח אנאליטי חריף כמוך יכול היה לתרום
לא מעט בשטח זה.
(ה) השטח הגדול של יפו נכבש על־ידי
לוחמי לח״י, אצ׳יל וההגנה, ולא על־ידי
בעלי החמאם, עומר נ איי ם ובו׳ .או
שמא היית עסוק באותן שנים במשהו אחר,
ולא היר, לך זמן לתת את דעתך על השתלשלות
ההיסטוריה? אגב, לידיעתך הפרטית,
דוקטור, ותואיל נא לרשום זאת
אחת ולתמיד בפנקסך (במידה ופרטים
חשובים פורחים מראשך) :וזחאזזם נבנה
ושייך לכנסיה היוונית. אדם אחד (תחי
היוזמה הפרטית!) חכר את המיבנה מהפנסיה
היוונית ,׳והשכירו לשני ביטניקים, בתקווה
שישתמשו בבמה זו כדי שיוכלו לבעוט
(בין היתר) באחוריהם של אפסים מנופחים,
המנצלים לרעה את אמצעי־התקשורת שנפלו
בחלקם.
(ו) הדם הרב, שיצטרכו להקריב כדי
לתקן את מד, שאנחנו הורסים במדינה
הזאת, לא יהיה דמך, דוקטור. את הדם הזה
נצטרך להקריב, כנראה, אנחנו וידידנו, המוכנים
להיהרג על דברים שאותם הם
עושים לצחוק כל יום שני וחמישי. זה
קרה כך גם בעבר. ביטניקים ״ששללו
הכל וזיהמו הכל״ וצחקו מכל הקדוש
לאומה, כמו עמום לב, חיים בן־דור, גאלינ־קה,
דאבמבם, ירמי, והרבה־הרבה אחרים
וטובים נתנו את דמם וחייהם כדי שיוכלו
להגיד בארץ זו את מה שעולה בדעתם,
וכדי שיוכלו לשים לצחוק מעשי איוולת
המתרחשים סביבם.
כך שלבעיית הדם, מר רוזנבלום היקר,
אינך צריך לדאוג. ממך הוא לא יידרש.
אתה תוכל להמשיך לשפוך דיו למען
הארץ הזאת, כפי שעשית זאת בעבר, וכפי
שתמשיך לעשות ודאי בעתיד. אין לי ספק
שאתה מוכן להגן על מדינה זו עד טיפת־הדיו
האחרונה שלך, ומה שמעסיק אותי
ברגע זה הוא רק מתי, מתי יתרחש הנס
הגדול הזה?
יש לך עוד משהו להוסיף, דוקטור?
אוזני קשובות, עיני פקוחות, ועטי שלופה
ודרוכה. אני מוכן לפגוש אותך בכל מקום,
ובכל שעה, עם או בלי סקונדאנסים.

(מקסים, תל־אביב; בריטניה) הוא תיופה
נהדרת לאלה הסובלים מנדודי־שינה. אחרי
שיחיו בסרט זה שנתם לא תינדוד עוד •—
היא תיעלם לגמרי.
לא צריך להבהל יותר מדי. בסך הכל
זהו סרט־זוועה חביב, המספר על בחור
חביב ונחמד העוזר לכל מיני אנשים חמודים.
הוא מטפל בזקנות נכות, מסייע להן
לשקם את בתיהן ואף משעשע אותן בלילות
הארוכים והקרים. את העוזרת הוא
מכניס להריון ואת הבת שהגיעה לפרקה
הוא מלמד פרק בהילכות מין.
זהו דני קרייג (אלברט פיני) שכלפי חוץ
נראה כמו כל אנגלי טיפוסי: פרצוף של
בובודשעוה, מבט קפוא, המון נימוסים
ונכונות לעזור לזולת ואפילו קצת חוש
הומור. אבל כדי שהצופים לא יטעו חם
וחלילה, ולא יתפתו להלבד בקסמיו של
הבחור כמו כל הגשים שבסרט, מסבירים
להם כבר בתמונת הפתיחה שבעצם הבחור
החביב אינו כל כך חביב. הוא רוצח אכזר
ואיום. כמעט מטורף. הוא רוצח נשים עי־ו־מות
במהלומת גרזן, מטביע אותן באגם,
אבל את ראשיהן הוא שומר בתוך תיבת
כובעים נעולה, כדי שיוכל להתבונן בהם
בשעות הפנאי ולהירגע.
אשראי מבחבז. אחרי פתיחה כזאת,
אוחז מתח נורא את הצופים מי תהיה
קרבנו הבא של המטורף? האם תהיה זו
הזקנה הנכה עמה הוא משחק ב״נדמה לי״
באילו היה בנה? או שמא תהיה זו העוזרת
התובעת ממנו להצהיר על אבהותו
כלפי בנה? או אולי תהיה זו העלמה המהוגנת
המתמסרת לו אחרי שתי כוסיות
משקה חריף?
פעם עוד היו מחפשים תירוץ כלשהו
להסרטת סרטי־זוועה ממין זה. היה להם
מוסר־השכל חברתי, או יעוד רפואי. במקרים
יותר מסובכים הם היוו שיעור מזורז
ומתומצת בפסיכופאתולוגיה. אבל כאן האי־מה
מוצגת לשמה. אפילו לא כדי ליצור
מתח, רק כדי לחלחל.
אחרי שברור לכולם שדני קרייג הוא
מטורף מסוכן, שאסור להרגיזו, לא טורחים
יוצרי הסרט אפילו לרמוז למה הוא כזה.
ככה זה. צריך להתרגל לרעיון שיש אנשים
כאלה בעולם ואין צורך לשאול שאלות.
התעלומה
היחידה שבסרט היא השתתפותו
של אלברט פיני בו. הוא אינו מופיע
רק כשחקן, ובתור שכזה הוא משקיע מאמצים
רבים כאילו שיחק בתום ג׳ונס בשנית.
הוא מופיע כאן גם כמפיק. כל האשראי
שצבר שחקן צעיר וכשרוני זה עד כה,
והמשמש את כוח המשיכה העיקרי של
הסרט, מבוזבז במחי יד. יחד עם הנשים
והסרט הוא רוצח גס את שמו הטוב.

היא זונה פשוטה עם החייל שלה.
נערת־הטלפון נותנת שיעור במין לתלמיד
שמינית בתול (תומאס פרוש) .השמיניסט
מתנה אהבים עם אשת המורה שלו (אלב־סנדרה
סטוארט) .המורה שלו מנהל פרשיית־מיטה
עם מזכירה (דליה לביא) .המזכירה
נחשקת על־ידי הבום (פיטר ואן־אייק) .אבל
הבום הבודד בכל זאת מבקש נדבה אצל
אשתו הגרושה (נדייה טילס המסלקת אותו,
ויוצאת לרחוב ביגואר מוכסף לצוד סטודנט
רעב ללחם.
הסטודנט שכבר לא כל כך רעב מתנה
אהבים עם בתו הצעיירה של גנראל. היא
ממשיבה את המיזרוניאדה שלה עם מלצר
במלון שלה. המלצר פוגש שחקנית במה
(לילי פאלמר) המלמדת אותו במיטתה איך
להיות יפה ולשתוק. בקרון השינה של
רכבת האקספרס היא חברתו לחווייה המינית
של דיפלומאט צעיר החוזר מוועידה בינלאומית
אל גברת בת ה־ 70 שלו שהוא
מאהבה כדי לעלות בקאריירה.
המעגל מסתיים כשהדיפלומאט פוגש את
נערת הטלפון של תחילת הסרט. בבוקר
מגיע רגע התשלום והוא מעיר באי־נוחות:
״אני מבין שאני צריך לשלם בעד ה־שאמפניה.״
היא
עונה לו בגסות רוח :״זה לא רק
השאמפניה.״ הוא שם את הכסף מתחת
לספר כמקובל, והיא יוצאת לרחוב ושרה
את שיר המעגל על החיים העליזים והמצחיקים
נעדרי־האהבה.
ספרד שקססיר ישנו
שקספיר בכלל לא מתרגש מזה שקברו
אותו בחמאם, בוזבימה ובחיפה. הוא מתנחם
כעת בספרד, בעזרת חברו למקצוע —
אורסון ולס.
מזה שלושים שנה נמשכה העבודה המשותפת
של שני גאוני במה אלה. מזה שלושים

רים כדי לבדוק את יציבותה, מסדר גדוד
שלם של צבא אנגלי הדומה יותר —
למרות המדים — לאיברים ספרדיים קופאים
מקור.
משך כל הזמן אין הוא מוציא את ה־סיגאר
מקצה הפה. בסך הכל הוא מעשן
עשרים סיגארים ליום. בתור תוספת הוא
שותה בקבוק קוניאק, בקבוק יין אדום,
כמה כוסיות יין־חרס וכמה כוסיות של
תקילה.
בחצות־לילה של אחד מימי הצילומים חלה
אחד משחקניו. ולס לא התרגש מזה, צילצל
מיד לרומא, פאריז ולונדון. בשלוש בלילה
תפס בטלפון את השחקן האיטלקי ולטר
קיארי. כעבור שש שעות היה האיש במקום,
לאחר שוזיתר על תפקיד בסרט אחר. ל־אורסון
ולס אין מסרבים. אפילו ז׳אן מורו
הגדולה הסכימה לעבוד איתו תמורת שכר
זעום.
עם ממדים כמו שלו, מובן שאינו מסתפק
בסרט אחד בעת אחת. כך, בעוד ידו האחת
אוחזת בשקספיר, הוא קופץ מפעם לפעם
לבימת צילומים אחרת, כדי להיות ג׳והן
סילבר, בעל רגל העץ, בסרט אי המטמון.
מעשה דון קישוט. זה עוד לא הכל.
לפני עשר שנים הוא החל לעבוד עם השחקן
פרנצ׳יסקו רגווירה על סרט בשם דון קישוט.
הסרט הגיע כבר לאורך של שש שעות,
ועדיין אינו גמור. בספרד פגש ולס את
הדון קישוט שלו, והחליט לנצל את ההזדמנות
כדי לבצע עוד כמה סצינות נוספות
בסרטם המשותף.
האנשים סביבו אומרים כי אין הוא מסתפק
בשקספיר, סרוונטס וססיבנסון. הוא
מסוגל לטרוף עוד חמישה כמותם במנה
אחת.
החולשה האנושית היחידה שלו: מבטאו
האמריקאי הבלתי־שקספירי. הוא יודע זאת.
על כן הוא מסרב להשתתף בדיאלוגים שצריכים
להיערך בינו־פאלסטאף לבין חבריו
האנגליים למשחק: ג׳ון גילגוד, מרגרט
רוטרפורד וקיט בקסטר. הוא מתבייש. הוא

מיודונ״אדה
מעגלהאהבה (ארמון דוד, תל־אביב,
אוסטריה) הוא מעגל התאוזה. אין אהבה
בחיים יש תשוקות רגעיות. המוסר אינו
רק יחסי, הוא בכלל אינו קיים.
אמיתות מרות אלו המוגשות על רקע
עליז של וזאלס ווינאי, אינן ניראות כה
מרות בעצם, וגם לא הכי חשוקות והכי״
מסעירות כשבמאי גרמני־טהור מטפל בהם.
הטיפול האירוני והדקיק בדקאדנטיות של האהבה
זקוק לאצבעות צרפתיות. לגרמנים
יש פשוט עור עבה מדי. הבמאי אלפרד
ודידמן סבור שהוא פסיכולוג, ספקן, ובעל
כושר הסתגלות חודרת.
הוא וולגארי.
כך עשוי שלושת רבעי מהסרט הבנוי
לפי המתכונת הקלאסית של המעגל נוסח
ארתור שניצלר. שרשרת של שתים עשרה
סיפורים קצרים על שתים־עשרה זוגות, שכל
אחד הוא המשכו של השני כמו בטלפון
שבור.
הרעיון המרכזי החוזר בכל אחד מהם
אומר כי המין הוא ארוחת בוקר. האדם
הוא חייה. אבל חייה נחמדה ולא צריך להתרגש
מזה. כי מחר ממילא ימותו כולם
וצריך להספיק הרבה כדי לחיות היום.
ולכן הבו לו מיזרונים, כמה שיותר —
יותר טוב, אם אפשר.
זה לא שאמפניה. את המעגל פותחת
נערת־טילפון (הידלגארד נף) .במעגל הנהדר

שנה משחק, מציג ומביים ולס את שקספיר.
עכשיו, לאחר שהעביר אותו אל כל בימות
העולם, לאחר שהנציח אותו בשני סרטים,
הוא עשה עוד צעד אחד קדימה. הוא כתב
יחד איתו תסריט.
הוא קרא לו פעמוני לילה. זה יהיה הרכב
של חמישה מחזות שקספיריים היסטוריים,
שיסובו סביב דמותו המיוחדת של פאלם־
טאף. בגילגול החדש שלהם, הם יהוז מעין
פארסה. כל הזכויות שמורות לשקספיר
את ולס.
ויהי בשלוש כלילה. את פאלסטאף
ישחק כמובן אורסון ולס עצמו. זה לא
קשה לו, משום שהוא משחק אותו בחיים
הפרטיים שלו. הוא גדול, שמן וחזק!
שולט בצבא־הניצבים שלו שלטון ללא מיצרים;
מסתובב על בימת ההסרטה כמו
מלך; נותן לחשמלאים פקודות בצרפתית;
מדריך את השחקנים באנגלית ומדבר אל
הטכנאים בספרדית. הוא דופק מסמר בתפאורה,
קופץ על תיקרה בגובה ארבעה מט
נתן
לכל האנגלים האלה לדבר מול המצלמות
לבדם, שלח אותם לביתם, לאנגליה,
ועכשיו הוא עובר בכל ארבע־עשרה מקומות
הצילום ועונה להם. השגעון הזה עלה
לפרודוקציה בכמה מיליוני פרנקים נוספים.
בסך הכל יעלה הסרט חמישה מיליון
ל״י, כסף שבו אפשר לייצר חמישה־עשר
סרטים ספרדיים נורמליים. המשקיע מיואש
לגמרי, הוא שקוע בחובות. כל פעם, כשנדמה
לו שהעניינים כבר נגמרו, מסתבר
שהם רק התחילו. לולס אין תסריט כתוב,
ולא תוכניות מוגדרות. הוא עושה אימפרוביזציה
על בימת־הצילומים. העבודה היתד,
צריכה להימשך תשעה שבועות, אך היא
תארך כנראה חמישה־עשר, אם לא יותר.
שאר האנשים במקום אופטימיים מאוד.
כל אלה שחזו כבר בהקרנות של קטעים —
מלאים התפעלות. הם טעונים שולס היה
ונשאר ילד־הפלא של הקולנוע.
ב־ 6במאי ימלאו לאורסון וולס חמישים
שנה.

אנשים

סשרט

על מצבו הנפשי של ח״כ דויד כן־
גוריון סיפר השבוע נחום רז, בשעת

כדורגל
לא ציי ד לו־־ד
נבחרת הכדורגל הישראלית קיבלה דיש־בוע
שיעור מאלף כיצד יש לשחק כדורגל
נכון, תוקפני, מרהיב ותכליתי. השיעור
ניתן באיצטדיון בלומפילד ביפו, והמצעד,
היתר, נבחרת הנוער הישראלית.
מזה זמן רב לא רוו אוהדי הכדורגל
הישראלים נחת מקבוצה מקומית, כשם
שנהנו ממשחקה של נבחרת הנוער שזזתי
מודדה השבוע עם קבוצת וירמוס דון־בוסקו
האיטלקית וגברה עליה בתוצאה המשכנעת

ברובה הגדול היתד, זו נבחרת חדשה.
מאז שערוריית הזיופים של נבחרת הנוער
לפני היציאה לסאיגון, הוזרם דם צעיר
לשורותיה, נתגלו כשרונות חדשים. אחרי
ארבעה חודשי אימון, בהדרכתו של מאמן
נבחרת הנוער עמנואל שפר. היה תר־ד
שכאשר תצא נבחרת זו בעוד חודשיים
למישחקי גביע אסיה לנוער בטוקיו, לא
יהיה צורך לזייף תעודות כדי לחזקה ב־כדורגלנים
בוגרים.
7בטוחים. כפי שהתגלתה במישחק
המיבחן הראשון שלה נגד דון־בו סקו. אין
זו עדיין נבחרת מושלמת. נתגלו בה כמה
ליקויים וכמה בעיות שיש למצוא להם
פתרון בהקדם. אולם יסוד איתן יש לה.
את בסיס הנבחרת מהווה ציר ההתקפה,
המורכב משלושה כדורגלנים צעירים מבריקים.
אלה הם המקשר גיורא שפיגל
(מכבי תל-אביב) .החלוץ המרכזי מיכאל
לפרדון (הפועל חולון) ,והרץ שמואל רוזני
טאל (הפועל פתח־־תקווד ),שלושה אלה
מסוגלים לתכנן התקפות, להפעיל לחץ על
שער היריב ולהוביל את הקבוצה כולה
אם ימצאו להם שני קיצוניים מוכשרים,
שלא ניראו במישחק־המבחן הראשון. עשויה
להיווצר אחת ממערכות־ההתקפה הטובות
ביותר שנראו בארץ
המערך העורפי מבוסם אף הוא על ציר
משולש יציב ציר זד, מורכב מהבלם צבי
רוזן (מכבי תל־אביב) ,המגן מיכאל בלוי
(מכבי תל־אביב) ,והרץ אליעזר שלומוביץ
(מכבי נתניה) .למערך זה יש לצרף כנראה
גם את השוער אליהו בניש (הפועל חיפה).
שבמישחק־המיבחן לא יכול היה להציג את
יכולתו בגלל חולשת היריב, אשר בעט
במשך כל המישחק רק פעמיים לשערו.
מתנה למאמן. נצחונה של נבחרת
הנוער אינו צריך לסנוור. הכדורגלנים האיטלקים
הצעירים ששימשו לה יריב נושאים
אומנם את התואר של ״סגנית אלופת הנוער
האיטלקית״ .במדינה כמו איטליה,
בה פועלות כ־ 4300 קבוצות נוער, זהו
תואר האומר הרבה. אולם היכולת העומדת
מאחורי התואר, כפי שהשתקפה במישחק
השבוע, אינה מלהיבר, במיוחד.
הנערים הישראליים עלו על יריביהם בכל:
ככושר הגופני, במהירות התנועה, בירע
הטכני, במחשבה הטאקטית, רק השוער
מרטיני התבלט בקבוצה האורחת.
נערי ישראל לא יכלו להגיש מתנה נאה
יותר למאמנה החדש של הנבחרת הישראלית,
היוגוסלבי מילובאן צ׳יריץ׳ ,שניהל
את המישחק בגלל מחלתו של מאמן נבחרת
הנוער. הם הוכיחו לו שבישראל
מצוי חומר גלם, שממנו ניתן יהיר, להרכיב
בעתיד נבחרת כדורגל ראויה לשמה.

ישיבה על־כוס־תה בקפה באו ם התל־אביבי.
״שאלתי את הזקן, :מה אתה רוצה להשיג
במאבקך, בסופו של דברי׳ הוא ענה, :מה
אתה רוצה להשיג? ,אמרתי לו, :אני רוצה
מה שאתה רוצה, אך ספר לי מה זה,.״
בן־גוריון, מלא חשדות, ענה :״אספר לך
רק לאחר הוועידה.״ #חוסר אימון מפגין
ראש־הממשלה־לשעבר גם כלפי יד־ימינו לשעבר,
סגן־שר־הבטחון שמעון פרם. סיפר
רז :״כשראה בן־גוריון את המכתבים
ששלחו אלוף־משנה משה קשתי, מ״מ
מנכ״ל משרד־הבטחון, ושמעון פרס, לחגי
אשד, בו הודיעו לו על איסור פירסום
סיפרו מי נ תן את ההוראה, אמר בריתחה:
״נבזים! זה לא הם כתבו, וגם לא אשכול.
הכל כותב עבורם עורך־דין!״ הצעיר ה־מפא״יי
הוסיף אף דיברי־הסבר למצב רוחו
של מנהיגו הזקן :״הוא סובל. הוא סובל
בבית וסובל במפלגה. שומרי־ראשו קיבלו
הוראות מפורשות להיות צמודים לפולה במשך
כל שעות היום, לעזור לה בכל מה
שדרוש, רק שלא תעלה למעלד״ לקומה
השניה של דירתם, ותפריע לזקן.״ •
מה שבן־גוריון לא ידע באותו רגע הוא,
שאת נוסח המיכתב קבע לא אחר מאשר
חסידו הנלהב, שר המשפטים דום יוסף.
#סיפור נוסף שסיפר רז באותה הזדמנות:
״אני ניכנס ללישכתו של שמעון פרס, ואת
מי אני רואה שם? את משה דיין יושב
ליד מזכירתו האישית של שמעון ומכתיב
לה את מאמריו. אין לו עכשיו משרד, אז
הוא בא למשרדי חבריו. כל רגע הוא מפסיק
את ההכתבה, ושואל את המזכירה אם
הדברים מובנים.״

״אנטי־דמנקראט

אלה שהתעניינו השבוע בפרשנותו של
שר החקלאות לשעבר על בעיות המים
והטיית מקורות הירדן, נדהמו מחוסר התמצאותו
של משה דיין — לפחות בפרטים
קטנים. במאמר שפירסם בהארץ שכח דיין
אפילו את שמו של מי שהיה מתודך המים
האמריקאי בין ישראל והערבים, אריק
ג׳ונסטון, כינה אותו לכל אורך מאמרו
בשם ג׳ונסון הפילוג בין תומכי אשכול
ואוהדי ביג׳י במפא״י, גרם השבוע לסיכסוך
משפחתי חמור, במשפחתו של ראש עיריית
חיפה אבא חושי. הדבר אירע בכנס
צירי חיפה לועידת מפא״י. אחרי שאמנון
לין, ראש המחלקה הערבית במועצת פועלי
חיפה וחתנו של אבא חושי, הביע את
דעתו באסיפה בזכות אשכול, גינה אותו
חושי בדברי־התקפה חריפים. חנה חושי,
אשתו של אבא, התמרמרה לשמע הדברים,
הטיחה לאוזני כל בפני בעלה :״אתה אנטי־דימוקראטי!״
ועזבה את האולם. יחד עמה
יצא גם אחיו של אבא, איש חברת החשמל,
יעקב חושי. המשך הסיכסוך היה בבית,
אולם פרטים עליו לא נודעו. הסבר לשינוי
עמדתו של חושי, לטובת בן־גוריון, ניתן
השבוע מחוגי אשכול. הם אמרו כי צעירי
בן־גוריון הבטיחו לראש עיריית חיפה, כי שר יהיה ראש הממשלה — אם ינצחו.
התחבורה ישראל בר־־יהודה, שביקר
בפרו לפני מספר חודשים, סיפר :״ראיתי
שם מינהג משונה, שהנהגים נעצרים ברחובות
ליד רמזור ומצפצפים בעצבנות עד

שהאור מתחלף. לצערי גיליתי שבארץ המצב
הרבה יותר גרוע. כאן מצפצפים על
הרמזור ולא אל הרמזור.״ #מבקר המדינה
ד״ר יצחק נכנצל הגדיר השבוע במועדון
המסחרי את תפקידו כך :״הביקורת
שלי אינה לא מכונית שאפשר לנסוע אתה
לשדה ולעשות פיקניק, ולא הליקופטר
שאפשר לנחות בו בכל מקום שרוצים. אני
נוסע כמו רכבת על פסים שהמדינה הניחה
לה, ויכול להגיע רק לאותן המטרות שה־פסים
מגיעים לשם המיליונר איזאק
וולפסון בונה לעצמו בית ביד ויצמן
שברחובות. וזלפסון קורא לבית זה ״הצריף
שלי״ ,ועד היום הושקעו בו למעלד, מ־
150 אלף לירות. וולפסון מתכונן לבלות
בצריפו את חופשותיו בארץ • .שמעון
פרס היה צריך לנאום בפתיחה של בית־הספר
לעיתונות, ביום שני השבוע. הוא
שלח את נאומו במכתב, בו כתב בין השאר
:״ישנם שני מחנות. של שלום, בראשה
של ישראל, ומחנה של תוקפנות
בראשה של מצרים העתונאי יכול להיות
חבר מפלגה, אבל אסור שהמפלגה תהיה
עתונאי.׳

״אערער ! ״
בידיעות שהגיעו מארצות־הברית מתברר
שהזמרת חנה אחרוני, המופיעה עתה
בשיקאגו, והעומדת לנסוע משם לפורטו־ריקו
וללאם־וזגאם, הוזמנה על־ידי ועדת
יום העצמאות לסידרת הופעות בארץ. חנה
החליטה, כנראה בהשפעה בעלה, לשנות
את דמותה לגמרי, ונוסף לניתוח הפלסטי
שערכה באפה אימצה לה תספורת חדשה,
ההופכת אותה לאשר. חדשה יפה
ירקוני, המופיעה בקרנגי־הול בניו־יורק,
סיפרה על אחת החוזיות הגדולות שהיו
לה :״אני רגילה שבתום כל הצגת־בכורה
שלי, אני מקבלת פרחים מחצקל איש־כסית.
גם בתום ההצגה בקרנגי־הול, כשנכנסתי
לחדר, נדהמתי לגלות זר פרחים
מקסים, שנשלח על־ידי חצקל ועוד
קול עברי מן הגולה האמריקאית, הפעם
של אליס כונדפילד־קארכרט • :הסוכן
שלי הוא טריני לופז, עוזר לי בעבודתי
מיקי רוני. אני מקליטה בשביל
הארי כלפונטה 40 שירים ישראליים,
ומתחילה לעבוד אתו ועם התזמורת שלו,
ללמד אותם את השירים. הוא מתכונן ב־נראר,
לבוא ולהופיע שנית בארץ.״ ^
רפאל הלפרין צועד מאושר. לאחר שהעירייה
הרסה את הגדר והגג של המסעדה
שלו, צוזה בית־המשפט העליון על העירייה
לבנות מחדש את ההריסות • .ביום שלישי
שעבר הגיע לקפה קליפורניה ברני ברנט,
אחד הבעלים של חברת פז. תוך כדי שתיה
סיפר לאייכי נתן שהוא נוסע לארבעה
ימים לטהרן, בין השאר לפגישה עם השאה
הפרסי. ברנט הזמין את אייבי להצטרף
אליו לנסיעה. אייבי היה בטוח שמותחים
אותו, אך לאחר חצי שעה הסכים. עד
למחרת בשעה שבע ושלושים בערב לא
הצליח אייבי להשיג את היתר היציאה.
ברנט צילצל לטדי קדלק, וכאן התחילה
סידרת טלפונים שכללה את שלמה להט
מנהל המכירות של אל על, את יגאל גרא
המנהל הכללי של חברת פז ואת שמע ון
פרם שהוזעק מישיבה. המטוס יצא באיחור
של עשר דקות לטהרן — עם אייבי• .
גיבור המישפט הסנסציוני על הוצאת כסף
מתיירת. אמריקאית, שמואל (״אני לא
ג׳יגולו!״) קראוס, נידון השבוע ל־18
חודשי מאסר, ביניהם תשעה על תנאי.
״אערער!״ הודיע מיד.

״ההנהלה לא חילקה״

לפדדון ושפיגל מסתערים על שערו של מרטיני
הנבחרת יכולה ללמוד

הזמר כני כרמן עבר במכוניתו ליד
בית־הספר לדייג שבמכמורת. לפתע הוטלה
לעברו אבן, שנזרקה על־ידי אחד מתלמידי
בית־הספר וניפצה את זגוגית חלון המכונית.
בני לא התעצל, רדף אחרי התלמיד
ותפסו, הביא את הענין לידיעת הנהלת
בית־הספר. התוצאה: הנהלת בית־הספר לא
רק חייבה את התלמיד לשלם את הנזק שגרם,
אלא אף הזמינה את בני לערוך
הופעה בתשלום בפני תלמידי המוסד. י •
כשזמרים מוכיחים את עצמם בשטח ה־ספרוט
יכולים ספורטאים להוכיח את עצמם
בשטח הזמרה. כך למשל, התגלה לאחרונה
כשרון השירה של מישל פורטל, שוער
הכדורגל של מכבי חיפה. מישל המבלה
במועדון רונדו שבבית־המלון דן־כרנזל בחיפה,
נוהג ליטול לידו את המיקרופון,

חנה אהרוני
הכל יכול ל ה שתנו ת

משמיע מחרוזת שירים צרפתיים. הוא אינו
מצטיין אמנם בקול גדול, אך יש לו הרבה
רגש • .הציירת עמליה ארכל, השוהה
מזה ארבעה חודשים באירופה המערבית,
אירגנה מבצע מיוחד. היא הצליחה לארגן
את הציירים הישראליים היושבים בפאריס
במטרה לערוך תערוכה של יצירותיהם בישראל.
אולם לפני שתוצג התערוכה בישראל,
היא תוצג כנראה בלונדון # .הסתבר
שהשמועות הזדוניות שהופצו כלפי הנהלת .
הבינוה, כאילו חילקה בין חבריה את התפקידים
הראשיים במחזה אותלו של שקס־פיר,
אותו היא עומדת לחדש בקרוב, אין
להם על מה לסמוך. זכות הציוות הבלעדית
ניתנה לבמאי ההצגה, אמו מוסקוכיץ׳ ,י
ורק מקרה הוא שבין הצוזת שהרכיב נמצאים
כמה מחברי הנהלת הבימה.

0 9וקי השבוע

#ראש הממשלה לוי אשכול,
על טענותיו של דויד בן־גוריון נגד ממשלתו:
״סוף סוף הוא שלימד אותנו איך להיות
ממשלה.״
#זאב שיף בהארץ :״הטווחים למקורות
הבניאס הם רק מחצית הטרח של
מרגמה כבדד״י
דויד כן־גוריון, בשוללו את הצורך
לבחור בין אוריינטציה מדינית על
פאריס לבין אוריינטציה מדינית על וושינגטון•
:ילד אינו בוחר בין אביו לאמו.״
#הנ״ל, על הפסקת הסיוע הצבאי
של בון לישראל• :לא אשנא אותה על כך.״
#שמעון פרס :״בשטח הפרסום
אני מצדד בסודיות.״
#הדה כושס על הצגת שקספיר
איננו• :למה להוציא את שקספיר מקברו
לאחר 400 שנה ולחזור ולקבור אותו קבורת
חמור?״
#השחקנית יעל אכיכ, בראיון
אודות דמותו של הנוער הישראלי :״כשכולם
יהיו חלוצים גם אני אהיה חלוצה, אכל
כשכולם נוסעים בלארקים — גם אני רוצה
לארק!״
#הנ״ל כאותו מקום• :אומרים
שנוער צריך להיות מהפכן — אבל לי אין
מה להפוך. טוב לי — אז שדווקא אהפוך
את זה?״
העולם הזה : 432

האמת,ני סאגת
ולא רק האמת
אזרחי ישראל, הערים למתרחש בעולם,
יכולים לצפות בעתיד הקרוב למאורע בעל
חשיבות ממדרגה ראשונה. יצחק אליעז
רוב, בעלה של יונה לוי (אליעזרוב),
עומד להגיע לארץ ולמסור לציבור את כל
האמת על חיי־הנשואץ שלו.
במכתב ששלח לי מפארים הוא מודיע:
״אני מתכונן בשבועות הקרובים לחזור
ארצה, לאחר הופעות ברחבי צרפת עם

יצחק ויונה לוי
שלישיית הופה היי, ולהביא לידיעת הציבור
את דברי, שבוזדאי יהיו נכונים.״
לעת עתה הוא עדיין אינו מוכן למסור
פרטים נוספים. הוא יכול רק להגיד שהוא
בכלל לא כועס על אותו עתונאי מסויים,
הרואה את עצמו אחראי לה ונלחם לעשות
ממנה כוכבת־סרטים על חשבון חייה הפרטיים.
הוא לגמרי לא כועס על זה .״יש
משהו הרבה יותר מפוצץ,״ הוא מודיע.
לפני כשלושה שבועות, כשסיפרה יונה
לכתב העולם הזה על נשואיה, אמרה:

סחסו וספגל סגיר
לפני שנתיים היא היתד, נערת־החודש
של העולם הזה. היא הגיעה לזה בכוחות
עצמה, לאחר שהשתתפה בהצלחה בחזרות

״בשבילי אמנם הנשואין הם דבר קדוש.
לדעתי אסור להתחתן במחשבה שהנשואין
עלולים להסתיים בגירושין. אבל אני ובעלי
לא מצאנו שפה משותפת. הבעייה לא היתד,
זו שהוא היה תמיד איתי ושמר עלי. אילו היה
עולה בדעתי לעשות משהו, הייתי יכולה
לעשות זאת אפילו תחת שמירה.
״הבעיה היתד, עמוקה יותר. מלכתחילה
היתד. זו טעות מצידי להינשא. הייתי ילדה
כשהתחתנתי. בגיל עשרים ואחת כבר יודעים
היכן נמצאים בחיים. הגעתי למסקנה
שזה לא זה. נשואי היו טעות, וטעות אפשר
תמיד לתקן. ביזבזתי ארבע שנים לריק,
ואני רוצה להחזיר את הזמן שאבד לי.
אין זו אשמתי וגם לא אשמת יצחק, שאנחנו
נפרדים. פשוט, רק במשך השנים
הרגשנו בזה שאין אנו מתאימים אחד לשני.״
בתור
נציגת הציבור הישראלי שוחר הדעת,
פניתי אל יונה לוי וביקשתי ממנה
לספר לי את האמת המרעישה בלבד. היא
סיפרה :״הפחדן הזה,״ אמרה ,״לא יעז
לבוא לארץ. אם הוא ידבר שטויות, אז אני,
יש לי מה לספר. יש לנו תיק שלם ברבנות.
יש לי הוכחות מלאות לכך שהוא ניסה
לעשות ממני רקדנית בארים. הדבר היחידי
שהוא אוהב, זה כסף. אני יכולה לספר
עליו סיפורים בלי סוף, אבל אני מנסה
לשמור על גירושין שקטים יותר. אחת
הסיבות שאני לא נוסעת לפאריז, ולכל
מיני מקומות אליהם הזמינו אותי, היא
שאני רוצה לקבל את הגט כמה שיותר
מהר. אני מטפלת בזה.״
בינתיים ממשיכה יונה לוי להסעיר את
הקהל הבא לראות אותה בנאמר א־דין.
שניים מתוך קהל אנונימי זד. מוסערים
ממנה באופן בולט ונראה לעין. האחד הוא
חבר קיבוץ, המבקר אותה בקביעות. השני1
הוא רקדן בשם אהוד, המעריץ אותה עוד
מזמן היותה יחד עימו בלהקת הריקודים
של מיא ארכטוכה.

של מנהל ארקיע, צעיר מוכשר ויפר,־תואר,
שהוא גם מנהלה של לשכת־המסחר ישראל־אמריקה,
ובעלה לשעבר של דיילת אל על.

למעגל הגיר הקווקאזי.

לפני שהיתר, נערת־חודש, היתד, נערה
״,אמריקאית פשוטה ונחמדה, המנסה להצליח
,בעסקי־הבמה באמריקה.
כשהיתה אליין זלי קטנה ורקדה בהצגות
בית־הספר, ניבאו לה כל רואיה
עתיד מזהיר בתור שחקנית גדולה. הנבואות
עודדו את רוחה, והיא החליטה להיות
שחקנית גדולה. זה קרה בעיירה קטנה ליד
פילדלפיה.
כשהעתיד המזהיר הגיע, היא התקבלה
ללהקת בקס קאונטי פליירס בתור עוזרת
לבמאי, עוזרת למאפר ועובדת־נקיון. בזמנה
הפנוי היא עקבה אחרי השחקנים, הסתכלה
בהם בשעה ששיחקו, ולמדה.
לאחר שרכשה נסיון הסתכלותי עשיר,
החליטה שמקומה בניו־יורק. היא נסעה
לשם וזכתה למקום בין אלפי השחקנים
מחוטרי־העבודה בעיר הגדולה. בהתחלה
ניסתה ללמוד בחוג לדראמה, אחר־כך ראתה
שאין לו מה להציע לה. היא עזבה את החוג
והחלה עובדת כדוגמנית ומלצרית.
לאחר חמישה חודשים של עבודה מפרכת,
זכתה סוף־סוף לתפקיד ממשי בהצגה. זה
היה מחזהו של המחבר הרוסי ליאוניד
אנדרייב, מקבל הסטירה. היא שיחקה שם
יום אחד, וההצגה הורדה מהבמה.
היא לא התייאשה. המשיכה לחפש עבודה
וקיבלה בסוף תפקיד במחזה תשוקת שבע
השנים. אחר־כך היתד, הדרך כבר פתוחה
לפניה. היא זכתה לתפקיד בטלביזיה וב־מחזה
המתבסס על ספרו של ג׳אן הרסיי,
החומח.

היא היתד, ממשיכה בדרך זו, לולא פגשה
יום אחד בשושנה שני. שושנה סיפרה
לה על ארץ־ישראל והיהודים. היא הבינה
פתאום שלא זו הדרך, שמקומה, כמו כל
יהודיה נאמנה, הוא בישראל. היא למדה
עיברית ועלתה ארצה.
היא המשיכה ללמוד עברית באולפן, קיבלה
תפקיד בתור אשת המושל במעגל הגיר
ובתור נערת־החודש בהעולם הזה.
אחרי זה היא חזרה לאמריקה. השבת היא
נישאה בהצלחה ל א לי הו זמן 27 בנו

השליש הבוכה
האושר הוא דבר מוגבל מאוד. הוא אינו
מספיק בשביל כולם. כדי להינתן לאחד,
הוא צריך להילקח מהשני.
השבוע, באחיירד, האופטימית השוררת בתיאטרון
החיפאי בחזרות על הצגת אגדו ת
למבוגרים, היה איש אחד שהתהלך כאבל

ז*ו באפלה
בחזית זיוה רודן שורר שקט מוחלט
בזמן האחרון. שום תמונות־עירום מסעירות,
שום רומן מפורסם, שום שמלות
מרעישות. אפשר להשתגע.
אבל כל זה רק מראית־עין. האמת
היא שאירעו לה הרבה מאורעות בזמן
האחרון, רק שהעיתונים פשוט בגדו בה.
הם פסקו לדווח עליה, באופן זדנוי
לחלוטין.
למשל, האם מישהו בציבור יודע ש•
זיוה קנתה לעצמה דירה בת שני חדרים,
צבעה אותה וריהטה אותה במו
ידיה ןלא! אף אחד אינו יודע. כל
זה משום שהעיתונים לא טרחו להודיע
לו על כך.
או, האם מישהו יודע שהכלב הקטן
החמוד שלה אכל חצי עוגה, במסיבה
שערכה לכבוד שייקה אופיר ז חצי
עוגה שלמה ז עוגת שוקולד גדולה, שהוגשה
לו על מגש מיוחד. עוגה שזיוה
אפתה במו ידיה.
איש אינו יודע על כך, משום שהעי תונאים
לא טרחו לכסות את המאורע.
הם משאירים את הציבור בחוסר־ידיעה
מוחלט.
באפלה.

ויסוד כד 3וועדה

עד עכ שיו היה ברור שהעתיד הסנטימנטלי
של יהודיתפרי יתרכז ב שטח הריקוד.
יהודית, שהיתה רקדנית בל הק תכר מון,
שימשה כבת־זוגו הקבועה של רקדן הלהקה
זמיר זיו.
אבל יהודי ת לא נשארה דורכת ב מ קו ם
אחד. היא גדלה ובגרה ויפ ת ה, הפכה בחורה
חינני ת מאוד. עובדה: היא זכ תה בתו אר
הרס של מלכת־החן
י י י־ י י־ ייי

אדיין זלר
נוער למה זה מוברח לקרות לנ ל הנשים הזו־

תור נציגת החן של
פ רי
ישראל.
מובן שבמצב כזה
היא יכלה להר שות לעצמה לטפס בדרגה
אחת. היא עזבה את ידידה הרקדן ולקחה
לעצמה כידיד את מנהל להקת הריקודים
בעצמו — גדליה שיכא.
השניים נסעו לניו־יורק. היא התארחה

הרות? בהתחלה זה קרה לאדיזכט טיי־לור
וג׳ינה לולוכריג׳ידה, הן הופיעו
במסיבה ב מו סקבה, כ שהן י פו ת ובלעדיות,
שתיהן באו ת ה שמלה מפוארת. הן הסתכלו
באיבה אח ת על ה שנייה ו ה תעל מו ב שנא ה
אחת מנוכ חו ת ה של השנייה.
אחר כך זה הוצג ב איו להצליח בעסקים.
כל נ שו ת ההצגה הולכו ת לקנות לעצ מן
שמלה אכסלוסיבית מפוארת, כדי ל הופיע
בה ב מסיבה הגדולה. הן מגיעו ת למסיבה
— כולן באו ת ה שמלה בדיוק.
את זה ראו כולם. אך לא כולם ראו את
ההמשך.
זה היה במסעדת יואלס. הקהל הנוצץ
של ערבי־בכורה ישב ליד ה שולחנות הערוכים.
בין כל הקרואים בלטה הרקדנית
ג׳וזי כץ. היא היתה יפה מאוד, לבו שה
במכנסי־זהב ב תו ספת חולצת־זהב.
האנשים הסתכלו בה, התפעלו מ מנה,

כין חתנים. זה היה משה יסעור, עוזר
הבמאי של דויד לוין. בימים הראשונים של
השבוע הוא עבד במרץ, למרות מצב־רוחו
הרע. לאחר מכן הוא הזניח את עבודתו,
נעלם מהתיאטרון לכמה ימים.
את הסיבה למצב־רוחו הרע אפשר היד,
למצוא בידיעות המשמחות שהתפרסמו השבוע
בעיתונים.
״הבמאי פיטר פריישטאדט,״ סיפרו
העיתונים ,״נכנס, כבר לתוך המטוס, העומד
להמריא לוזינה, כשלפתע התחרט. דלת
המטוס נפתחה, הוא ירד בכבש המעלות,
לנמל־ו־,תעופה כדי למצוא שם את חזר ידידתו, שבאה להיפרד ממנו.״
הידידה, שחקנית האוהל כקי סוזי,
נפלה בשמחה לזרועותיו. הזוג המאוחד־מחדש
ימשיך לעודד זה את זו בעבודתם
המשותפת, הוא כבמאי והיא כשחקנית.
אגב, עוד לפני שהמריא פיטר, הציגה אותו
שוזי בפני הוריה בירושלים.
״זוהי ידידות נפלאה,״ הצהירה בקי
סוזי המאושרת בפני העיתונאים.
היא כבר שכחה את הידידות הנפלאה
שקישרה אותה במשך שנתיים עם משה

נתנו לה ליהנו ת מהספק, כל עוד לא הופיעה
האטרקציה הא מז תי ת של הערב,

בנדיקט.

בתיה

הארכה שניתנה לג׳וזי היתה ארוכה מאוד.
עברה שעת חצו ת, עברה השעה אחת,
עברה השעה שתיים, ובתיה בנדיקט עדיין
לא הגיעה.
שאלו את גיוראג 1דיק איפה הכוכבת,
מה קרה לה. הוא הסביר שקרה לה מה
שקורה לה תמיד. היא מ תפ שט ת או מתלבשת.

שעה רבע לשלוש היא הגיעה. נ שענת
על ז רו עו של גיסה, מכוסה בתסרוקת ענקית,
יפה מאוד, לבו שה ב מכנסי ז הב
עטורים בחולצת זהב.
שתי הנערות ה מוז ה בו ת ב חנו אחת את
ה שנייה באיבה נוצצת.

סוזי ופיטר
יסעור.

איתו חיה במשך שנתיים בבית

משותף.
אגב, בקי היא בעלת עבר תיאטרוני חדגוני.
כל תפקידיה הגדולים היו תפקידי
משרתות. היא היתד, משרתת בויקטור, היא
משרתת בכד ה שבור, הצגה אותה ביים
ידידה החדש. לכל המשרתות שהיא גילמה
היה חזה יפה וגלוי.
כשהיא באה לחזות בבכורה של איך
להצליח בעסקים, היא נראתה לגמרי לא
כמו משרתת. רק החזה נשאר כזה.
אצל שיבא. אחר־כך עברה יהודי ת לגור
ב מ לון, נעזרה על־ידי ידידה. אחר־כך היא
נשארה שם ב או פן עצמאי, ללא כל עזרה
וידידות.
היא כבר עמדה לחזור לארץ ולהחליף
את כל רקדניה בצבא־הגנה־לישראל. אבל
ברגע האחרון, באורח פלא, היא הכירה
אמריקאי טוב, שהציע לה הצעת־נ שואין
לאחר ח מי ש ה ימי היכרות. היא הסכימה,
שלחה שלושה כרטיסי־הז מנה, בצירוף שלושה
כרטיסי טיסה, ל שלו שה מבני מ שפחתה.

האם נכון ש:
משורר ידוע, בעלה של ציירת,
עזב את ביתו, את אשתו וילדיו, עבר
לגור בבית מסויים בתל-אביב, בו מתגוררת,
גם משוררת יפה שהתפרסמה
בזכות הרומנים שניהלה עם גברים
נשואים, ביניהם אדריכל ידוע ז
• ששדרן־רדיו ידוע מנהל רומן עם
צרפתיה, אותה הכיר בעת השתלמותו
בחוץ־לארץ ז
• שעתיד נשואיהם של יורם מטמור
ואשתו קטי מוכרע בימים אלה, בעת
הביקור שהוא עורך בעיר מגוריה
באיטליה נ

עו ב הנון

רוח וגשם ונשיאים א״ן
משך שנים רבות ידע התלמיד הישראלי כי
הוא הולך לבית־הספר ללמוד מקצוע חשוב
ומועיל בחיים: לנפנף בדיגלונים לכבוד אורח
רם־מעלה מחו״ל.
בישראל באים שמונה אורחים רמי־מעלה ליום׳
ולכן מערכת־השעות השבועית של התלמיד
היתר. עמוסה ביותר:
שעה ראשונה: מיסדר כיתתי בו בודקת
המורה אם הכיתה הופיעה בבגדי־הג ונעליים
מצוחצחות.
שעה שניה: המורה מחלקת לכל ילד דיגלון.
לכל ילדה זר פרחים ודיגלון.
שעה שלישית: כל בית־הספר מסתדר בשל שות.
יוצאים לרחוב ונעמדים משני צידי הדרך.
שעה רביעית: שרים ארץ־מולדת־ארץ־
נחמדת.
שעה חמישית: לפתע עוברת מכונית ביעף.
ברגע שהיא נעלמת באופק מתחוור למורה שזה
היה האורח. היא נותנת אות והילדים מנפנפים
לכל הכיוונים בדיגלונים ובזרי הפרחים, ושרים
חזק יותר ובהתלהבות עצומה יותר ארץ מולדת
ארץ נחמדת. לא חשוב שהאורח כבר בדרך
לירושלים.
שעה שישית: חוזרים לבית־הספר, מחזירים
את הדיגלונים לשמש והולכים הביתה.
השבוע החייט המנהל הכללי של משרד־החי־נוך
והתרבות ד״ר חנוך רינות, כי יושם קץ
לדבר. בחוזר ששלח לבתי־הספר קבע שיותר
לא יצא התלמיד לנפנף בדיגלונים, גם אם שר־הטקס
או ראש־העיר יבקשו זאת אישית ממנהל
בית־הספר. אם שר־הטקס כל־כך מוכרח —
שישכור אנשים מיוחדים לנפנף. תלמידים הוא
לא יקבל יותר.
דובר משרד החינוך אורי אורן, ניאות ברוחב
ליבו להסביר את הפקודה החדשה :״התלמידים
יוצאים נירגשים ובשירה על שפתיים לראות
את האורח הנכבד. עומדים שעתיים בשמש לו הטת
או בגשם שוטף, והסוף הוא שהם חוזרים
מאוכזבים. הם לעולם אינם מצליחים לראות
את האורח.
״הסיבות מובנות: המכונית עוברת ביעף, היא
סגורה, וגם כשהיא פתוחה לא רואים כלום —
המושבים נמוכים והאורח שקוע בתוכם. הילדים
מנסים לעמוד על קצה האצבעות וגם זה אינו
עוזר.״
בסיכום: יש רוח וגשם ונשיאים אין. התלמידים
חוזרים רטובים או מזיעים. למחרת נע דרת
חצי הכתה מסיבות בריאות .׳
המנהל הכללי קבע בחוזר כי רק במקרים
מיוחדים — כשיבואו אורחים רמי־מעלה ממש—
יותר לתלמידים לצאת לנפנף. מי הם אור חים
רמי־מעלה ממש?
״הנשיא ג׳ונסון, או דה־גול. גובהם 190 והילדים
יכולו לראותם בנקל.״

ו3ו1״ם ובוינה
פעם היתה בריכה. היא איננה עוד. היא לא
היתד. סתם בריכה. היא היתד. גן־הדסה.
טרקטורים גדולים ושמנים חורשים אותה
היום. מחר יהיה שם עוד מיגרש חנייה אחד.
את כל הדברים היפים בעולם הורסית כדי
לבנות מיגרשי חנייה. הרסו את סיליקאט ואת
גן גרוזנברג ויהרסו עוד הרבה דברים יפים
כדי לבנות מיגרשי חנייה. פעם, מרוב מיגרשי־חנייה
לא יהיה מקום לכבישים.

אז היתה פעם בריכה וקראו לה גן־הדסה.
מי לא למד שם לשחות! כל האנשים הגדולים
והקטנים, כל אלופי־השחייה, כל המאמנים, והילדים,
והפועל, ומכבי־עתיד, ואליצור, ונשות
אגודת־ישראל, וזבולון והאצ״ל וההגנה והלח״י
והאנגלים. וצולחי הכינרת והלמנש ושמות שלא
יגידו לכם כבר כלום. כמו עליזה וירץ, יונה
הירשלר, איתן פרוינד, נחום בוך, וישעיהו
אלבאום — 400 מטר חתירה.
היא היתר, בריכת השחייה הראשונה בתל־אביב.
לכבודה
ולזיכרה התאספו השבוע בכיכר מל־כי-ישראל
כל האנשים שאיכפת להם מאד שהורסים
את גן־הדסה, וערכו ליד הבטון היבש
של שרידי הבריכה הפגנת־אבל אילמת.
היא התגלתה במיקרה ב־ .1928 אז היתד, ברי כת
השקייה מוזנחת של פרדס ערבי, שהשתרע
מרחוב פרישמן עד שרונה. התקופה היתה מעניינת
מאד. הטביעה היתר, אופנה, מפני שה שהייה
לא היתה אופנה. לא היה איפה ללמוד
לשחות, חוץ מהירקון.
מי שקיבל שיעורים בירקון קיבל במתנה
בילהרציה, וכמה אלופי העתיד, ברית מכבי־עתיד
כמובן, יצאו לחפש בריכה. עזרא הויזדורף
(שחיץ־גב) ויואב אוורבוך (קראול) מצאו את
הפרדס. הוא היה שייך לנשות הדסה. הן תרמו
אותו לעירייה. לזכר הנם קראו למקום גן־הדסה.
היא עמדה על גבעת כורכר. למטה, בשביל
שהוא היום איבן־גבירול, עברה שיירת הגמלים

גן הדסה ()1939
מסומייל ליפו. מסביב היו עצי תפוזים, אקליפ טוסים,
ברושים, שני עצי תותים ענקיים, וקצת
הלאה כרם.
בכרם גר סלח. הוא היה ערבי ורצח בחרמש
ערבי אחר, שסחב אשכול ענבים מהכרס שלו.
כשהוא ניכנס לבית־הסוהר ניכנס כל הנוער
העיברי לכרם. תור הזהב של גן־הדסה הגיע.
שחו קצת וירדו לסחוב ענבים. שחו עוד
קצת וירדו לאכוי אבטיחים. שחו עוד קצת
וירדו לקטוף תאנים. המאורעות של 36 לא
הפריעו לאף אחד לשחות. גם לא היריות / 8
סומייל שממול.
יום אחד הביאה העירייה ספסלים. ביום
השני הביאו הבחורים בחורות. מאז השתרש
הביטוי: הוא לקח אותה לגן־הדסה.
השיר הראשון על גן־הדסה נכתב ב־ .1938 לא
היה אזרח שלא זימזם אותו. לא ידוע מי חיבר
את המילים. המנגינה לפי קסם בים כינרת:
״קסם בגן הדסה /על הטראסה שוכב הזוג /
בין שדי כסף /ידי גולשת /הוי מה נעים,
הוי מה טוב.״
המקום נעשה צפוף יותר ויותר. זוג היה
צריך להזמין ספסל חודש מראש. על זה יעיד
השיר הבא שחובר בספטמבר 1939 על־ידי שח־יין־חזה
אלמוני :״הירח מאיר /על זקן וצעיר /
היושבים בטראסה / .הירח צוחק /אני מתפוצץ
/כשזקן וצעיר בגן־הדסה.״
באותה תקופה עשתה העירייה מעשה נבלה.
היא הוסיפה כלוב אריות לגן־חיות, על חשבון
השטח של גן־הדסה. צפיפות האוכלוסיה במקום
הגיעה לארבעה זוגות־וחצי על מטר מרובע.
לא היו גנים רציניים אחרים בעיר. משורר
אלמוני בן אותה תקופה תיאר את המצב העגום
בשיר שכבש את היישוב ב־ .1940 המנגינה לפי
ת! סת! 06ת £6זיתסס :״תנו לי בת /לא

איכפת לי איזה בת ל א בגינת השרון /
ולא מתחת לטיר /לא על הירקון /הירח
שם מאיר /תנו לי לול /אפילו במחלול /
אבל עם קצת מזל /אמצא ספסל /בגן־הדסה.״
היא היתד, המוסד העירוני המנוצל באופן
היסודי ביותר בכל ארץ־ישראל. היא היתה
פעילה 24 שעות ביום ועשרים וארבע שעות
בלילה. ואילו היו כל הילדים שלא־נולדו־שם
בחיים כיום, היינו עתה מעצמה גדולה.
חוץ מרומנים סוערים היו גם שוחים לפעמיכן
בגן הדסה. היו שם התחרויות בינלאומיות ובין
ניבחרות צבאיות של מלחמת העולם השנייה.
יא היו ספסלים והצופים היו יושבים על העצים
ומפצחים בוטנים. חוץ מזה היה גם מוישה
המשוגע, שומר הבריכה. הוא היה אחראי לאז-
הרה הגדולה שהיתה כתובה בשחור על תחתית
הבריכה הלבנה :״אסור בהחלט להטיל מים.״ לא
היה לו זמן לשבת בשקט. תמיד היו רואים
אותו רודף אחרי מישהו ערום שניסה להתפלח.
השיטה שלו היתה לארוב לפושע, לחכות שיוריד
את בגדיו ואחר־כך לסחוב אותם, ולהבריח
את הבחור משטח הבריכה, ערום. זה היה
מצחיק אותו נורא.
יש אנשים שמאד איכפת להם שהורסים את
הבריכה. אנשים שהבריכה בנתה. גורג פלש,
למשל. היא עשתה ממנו חבר־כנסת.
הוא היד, השחיין הראשון במדינה שנבחר
לח״כ, והח״ב הראשון שהיה שחיין, ועד היום
גאים בזה אוהדי גן־הדסה. הוא לא יכול להאמין
שהורסים היום את גן־הדסה.
הוא ניזכר :״הייתי מכוכבי אירופה בכדור
מים וקפיטן ניבחרת הכוח ווינה. הייתי רגיל
לחדרי־הלבשה מהודרים ומיקלחות מוזהבות.
כשבאתי לגן־הדסה לא היה שם אפילו ליפט
להחליף חולצה. אני הבאתי אותו.״
כך החלה פעילותו הציבורית הראשונה. במשך
15 שנה הוא הזכיר לראשי הקונגרס הציוני
ופעילי הסוכנות את חשיבות השחייה לחישול
הלב והריאות של העם העברי. עד שבסוף
נוכחו בצידקתו ובחרו בו לכנסת השנייה, רשי מה

הוא אירגן את התחרויות הכי חשובות בגן־
הדסה. הוא ניצח את ניבחרת מישמר־המלך של
פארוק ד,־ 43 ופארוק הזמין אותו לקאהיר להצטלם
אתו.
גורג פלש זוכר כמו היום איזה הצלחה משגעת
היתד, לו בין הבחורות הנחמדות שבאו
לשחות בגן־ הדסה. כמה שהן העריצו אותו
ובאו להסתכל איך שהוא שוחה. סיגריות דובק*
הוציאו אז, לשוק סידרה של תצלומי ספורטאים י
אהובי הקהל. בשביל התמונה של פלש היו הנערות
נותנות חמש תמונות אחרות .״כי פעם,״
נאנח הח״כ לשעבר ,״ספורטאי היה גיבור
לאומי.״
אחר־כך הוא היה ח״כ. אבל כל בוקר לפני
שנסע לישיבות הכנסת היה מרביץ שחייה הגונה
בגן־הדסה. כשנערכה התחרות בין ישראל ויוון
בכדור־מים הוא ביקש ממזכיר הכנסת רשות
להיעדר לכמה ימים מהישיבות, מפני שהוא
צריך להתאמן. כשהקבוצה שלו ניצחה והוא
חזר למחרת לכנסת, ניגשו אליו הח״כים האח רים
ואמרו לו שישנו שחיין אחד אלוף לאומי,
בשם גורג־פלש ואולי הוא קרוב שלו.
״יהודים,״ אומר היום גורג פלש בצער,
״פשוט אינם יכולים להבין שחבר־כנסת יכול
להיות גם אלוף ספורט. במיוחד מרגיזה אותי
העובדה, שכשאנשים כאן רואים שחיין מיקצועי
הם מייד מזלזלים בו ככוח אינטלקטואלי.״
בקייץ הזה לא יהיה איפה ללמוד לשחות.
לא תהייה גן־הדסד .,יש אנשים שפשוט כואב
להם הלב מזה.

שף פסוק
המשפט איך להצליח בעסקים כבש את כל
שוק הפירסומת וכותרות העיתונים. קראתי ה שבוע
את המודעות הבאות: איך להצליח לצבוע
את ביתך מבלי להתאמץ? (בצבעי טאמבור).
איך לנחל מיפעל מבלי להתפוצץ? (ביטוח).
איך להצליח בקניית ווילה מבלי להתאמץ?
(רמת השרון קוראת לך!) איך להצליח בעבודה
מבלי להתאמץ? (בונבוניירה ליבר למנהל).
אבל לא מצאתי בשום מודעה את התשובה
•לשאלה הבאה: איך להתאמץ בלי להתאמץ?

במדינה
היסטוריה
אי לו.. .

לפני עשר שנים צעדו שני צעירים יהודיים
לתא הגרדום, בכלא המרכזי של
קאהיר. מערכת־שתדלנות עולמית לא הצליחה
להמתיק את דינם, כי גמאל עבד־אל-
נאצר ראה בהם סמל החתרנות נגדו ונגד
מצרים הרפובליקאית. המהנדס שמואל עזאר
והרופא משה מרזוק שילמו את המחיר
הגבוה ביותר! עשרת חבריהם לספסל־הנ־אשמים
שילמו בשנות־מאסר ארוכות.
ומישפם קאהיר מאז הפך סימך דרן־ בתולדות המרחב. נכתבו
עליו מאות מאמרים בעתונים ועשרות
פרקים בספרים. השבוע שפך עורך־הדיו
שלמה בהן־צידון אור על זווית אחרת של
הטרגדיה: בספרו החדש* בא לתאר את
דמותו של המהנדס הצעיר מאלכסנדריה.
קינת מאהב שכול. לכהן־צידון יש
יתרון לא־מבוטל בנושא זה, כי הוא עצמו
יליד אלכסנדריה. על כן נשמעים הפרקים
הראשונים על עלייתה וחיסולה של קהילת
עיר־מולדתו כקינה לירית של מאהב שכול.
התמונה מעניינת במיוחד, באשר היא מתארת
את התפתחות הקהילה חדורת־הציונות
בקירבתה הגיאוגרפית של ארץ־ישראל ול־

מכחול קשתי חדש לאי 13ו ענוג של הגסת

עזאר (אוטו־פורטרט)
כאשד שתי ה תנו עו ת נפרדו

צידה של התנועה הלאומית הערבית. בין
השורות מבצבצת האנחה העמוקה: אילו...
אילו השכילה התנועה הלאומית העברית
^מצוא שפד, משותפת עם התנועה הערבית,
אילו ידע היישוב העברי לנצל את האהדה
העצומה שהביא לו משפטם של שני שליתי
לח״י, אליהו חכים ואליהו בית־צורי.
כהן־צידון היה הראשון שמצא את משפחתו
של עזאר, אסף מפיה ומפי חבריו
את הפרטים המסוגלים לזרוע אור נוסף
ההפתעה
על הסיפור יידוע
הראשונה באה עם פתיחת הספר: ציור
דיוקנו של שמואל עזאר, כפי שהוא עצמו
ציירו, חודשים מעטים לפני שנתפס בידי

(המשך ב ע מו ד )26

* דראמה באלכסנדריה,
הפצה ישירה על־ידי המחבר.

העולם הזה 1432

הוצאת

האיפור במכחול — צו האפנה היום
האיפור במכחול קל יותר, מהיר יותר -וכה מרהיב!
הקץ לקווי הגבות הק שיחים של א ת מול ...אבקת הגבות
של ״רבלון׳ נמשחת בקלילות, באמצעות מכחול קשתי
שאותו יש לאבק בתנועה חד־כיוונית על גבי האבו•
לאחר מכן תוכלי לעצב, למלא, לעגל ולצבוע א ת
גבותיך במשיכת מכחול אחת•
ב־ 4גוונים רכים: שחור, אפור,

חום ו חום כה ה — בקו מפק ט צדפית חום•

גרסזם אדמון בץ־מ

הבול שת המצרית.

נאמן למצרים. שמואל (״סמי״) עזאר
היה בן 26 כאשר הוצא להורג. אבל חייו
הקצרים שיקפו היטב את שלוש ההשפעות
הגדולות שפעלו על יהודי מצרים: התרבות
הצרפתית, החינוך המצרי, האידיאל הציוני.
טאמי היה בנו הששי של דוד עזאר,
חייט שהיגר בצעירותו מתורכיה לאלכסנדריה•
הסב, הרב ניסים עזאר, לימד את הילד
המסוגר עברית, קירב אותו ליהדות. בית-
הספר המשוכלל של הקהילה היהודית
העניק לו השכלה צרפתית. אך אחרי ארבע
שנות לימוד אימץ לעצמו בית־הספר את
תוכנית־הלימודים של משרד החינוך המצרי,
ובן־לילה הפכה שפת־ההוראה ערבית — למרבה
מזלו של שמואל עזאר. כי רק הודות
לידע הבסיסי הרחב שקיבל בשפה הערבית,
יכול היה להמשיך את לימודיו הגבוהים,
ולסיים כמהנדס אלקטרוניקה.
באוניברסיטה האלכסנדרונית ספג לא רק
ידע, אלא גם את רוח הלאומנות הערבית

1/ם י0^ 6631111{111־ ׳61 של

קולנוע ״ תכלת ״ מציג :

שכוע שני

שיעורים באהבה...
לאלה היודעים ולרוצים לדעת !
כמובן רק למבוגרים !

הכינו כרטיסים
3הצגות ביום9.30 — 7.15 — 4 :

לפני הסרט מוצג סרטון
תערוכת נידיורק בצבעים.

סגיעל,
פרסום רץ

במדינה
טוכ לגבר

ר־מה-שר־פ

היום היא יכולה להיות שלו
מכונת הגילוח החשמלית
) 5 1 x 1 0 0

א ט ^ ת ס

ספקים מורשים ותחנות שרות :
ירושלים: קאופמן, חיי ,111 בנין סנסור
תל-אביב: רובין, רח׳ יסוד המעלה 6
חיפה: בראוו, רח׳ החלוץ 44
סוכנים בלעדיים :

דלתה

חברה ל מס חר בע״מ

בית הדר, תל־אביב
ת.ד , 293$ .ט ל622461 :

11113

1ן יה 1דה 6 8 ,ח!א
לכל מטרה
צרכי צילום והפרטה
• מצלמות #מסרטות
• פיתוח פילם והדפסה
ספרית סירטונים לשרותך

(המשך מעמוד )25
של חבריו. הוא השתתף בהפגנות הסטודנטים
נגד האנגלים, וכאשר געשה מצריים
בעקבות רצח הלורד מויין בידי חכים
ובית־צורי, ראה עזאר את עצמו כמזיגה
הגיונית של שהי שאיפות לאומיות. אך
ההתפעלות מלוחמי־המחתרת של ארץ־יש־ראל
פינתה את מקומה לאכזבה מן התנועה
הציונית, ועזאר חש יותר מיהודים אחרים
ביחס העויין.
הוא רצה לעזוב את מצרים, אך לא מתוך
שינאה. הוא הבין כי הדרכים בין שתי
התנועות הלאומיות ששלטו בנפשו —
נפרדו. במשפטו הצהיר, כי הוא נאמן
למצרים! אם השתתף בהטמנת פצצות —
עשה זאת כמחאה נגד האימפריאליזם.
הטענה נראתה בעיני המצרים בלתי־רצינית,
אמתלה פרימיטיבית כדי להתחמק
מתוצאות המיבצע המחתרתי הכושל. אך
כהן־צידון לא בא להתווכח בספרו עם
המצרים, או עם מי שנתן לעזאר ולחבריו
לבצע את מעשיהם. הוא צימצם
בכוונה את תפקידו: להאיר את דמותו
של עולה־הגרדום, וללחוש חזור ולחוש:
אילו...

דרכי אדם
עזה כ מוו ת
היא הופיעה לראשונה לפגי כשנה, ישבה
באחת הפינות של הבאר, שתתה קוניאק
לבדה עד שעת הסגירה של המועדון.
בין כל הטיפוסים המוזרים, הנוהגים
לבקר במועדון־הלילה הירושלמי בכחוס,
בלטה עזה, הנערה בת ה־ ,22 שחורת־השיער.
היה זה מברה המוזר, שמשך את תשומת־העין,
מבט שהסתתר מאחורי משקפי־ראייה
כהות. אחד מעובדי המקום נהג לומר
שעיניה מפחידות ומאשימות את כל העולם.
מאחר שהופיעה ערב־ערב, החלו המבקרים
הקבועים, סטודנטים ירושלמיים, לחזר אחריה.
היא דחתה את כולם, ורק לעיתים רחוקות
הגיעה לכלל שיחה עם אחד מבאי־המקום.
צלוחית ציאן־קאלי. בשבועות האחרונים
חל בה שינוי מפתיע. היא הרבתה
לחייך, לשוחח עם כל אחד, התגלתה כנערה
חריפה, מלאת חוש־הומור.
ערב אחד הזמינה לכוסית קוניאק סטודנט
למשפטים שהיה גם הוא אורח קבוע במועדון.
כשהביע את תמיהתו על השינוי
שחל בה, ענתה לו בחיוך שיינצל את ההזדמנות,
מאחר שאי־אפשר לדעת אם גם
בשבוע הבא תוכל להזמינו לכוסית.
היא אף הוציאה צלוחית קטנה, אותה
הראתה לידידיה הקרובים :״יש פה ציאן־
קאלי,״ אמרה .״לילה אחד אבלע את זה.״
השומעים גיחכו, אמרו לה שזה נורא
דראמתי להכריז הכרזות־התאבדות במועדון־
לילה. איש לא התייחס לדבריה ברצינות.
באחד מערבי השבוע שעבר קבעה פגישה
עם תלמיד כיתתה באוניברסיטה, שם למדה
ביאולוגיה. הידיד חיכה כשעה ליד בית־הקולנוע,
ומאחר שלא באה הסתלק בכעס,
נכנס לקפה הסטודנטים ניצן, כשהוא רוטן:
״קבעתי פגישה עם עזה, והיא דפקה אותי.
לא באה.״

מישהו צעק לו מאחת הפינות, בצחוק:
״גש אליה הביתה. היא בטח התאבדה...״
הידיד ניגש, צילצל בדלת דירתה, ומאחר
שאיש לא ענה, הסתלק.
ריח מחר. אחרי ארבעה ימים הרגישי
השכנים בריח מוזר הנודף מדירתה. מכיוון
שאיש לא ענה להקשותיהם בדלת, התפרצו
פנימה.
המראה שנגלה לעיניהם היה מזעזע.
גופתה של עזה היתר, מוטלת על המיטה,
ללא רוח־חיים. היא היתר, מתה מזה ארבעה
ימים, קבע הרופא.
ליד המיטה מצאו את צלוחית הציאן־קאלי.
ריקה.

החי
• ביתי הוא מיבצרי. בירושלים
פתחה אשד, את דלת ביתה כדי לבדוק את
מזג־ראוויר, נפצעה על־ידי משאית שעלתה
על המידרכה, שברה את הדלת וחדרה
לדירה.
• יש בורג כראש. בעכו נעצרה
צעירה כחשודה בגניבת שעון, לאחר ששוטר
ששמע את תיקתוקיו, ערך חיפוש בכליה,
מצא אותו מוחבא בתוך שערה.
י• בזכזן. בחיפה הוכרז סאלח אסעד
בזבז כעבריין נמלט, לאחר שהוציא צ׳ק
ללא כיסוי, ביזבז את תמורתו עד תום.

זה הכל התחיל כבדיחה. פיטר יוסטינוכ גילם את תפקיד המין• הערכי
העשיר כסרט ״ג׳ץ גולדפארב, כוא הכיתה!״ הסרט כו מופיעה גם
התימניה הנחמדה מנחליאל. הוא רצה לעשות לו פרסומת -עוד לפני
שנודע כי בתי־המשפט אסרו את הצגת הסרט כארצות־הכרית. לכן
תיכנן סידרה של תמונות לירחון־העירום האמריקאי ״פליי־כוי״ ,כה
תיאר איד היה נראה העולם, אילו נהגו ככל התקופות לקיים הרמון.

.3הנוי השג׳]׳

מלך אנגלי זה טעה טעות יסודית: הוא בלע את
ה מזון ב סי טונו ת, ואת הנ שים ב ק מעונו ת. היה עליו
להוציא להורג אשה אחת, כדי. לפנות מקום לשניה. אילו היה מארגן לעצמו הר מון
ערבי מושלם, הנולא נשים ופילגשים, היה נכנס להיסטוריה כ מ לן אנגלי נאור ורזה.

.4הגאנגסטד

ב שנות העשרים של מאה זו לא היו חייו של גאנגסטר
ב שיקאגו קלים, וגם לא ארוכים. המצב היה יכול
להיו ת שונה, אילו היו אל קאפונה ו שו ת׳ מסתפקים ב כנו פיו ת של נשים. אולי היו
גם אלה מקצרות את חי יהם, אן בוודאי שהיו עו שו ת זאת בצורה נעימה וחביב ה יותר.

פיטר יוסטינוב מציג את דבר ימי העורם -בעיניו שר שוחר ריבוי הנשים

הרמוניה בהרמון

הביטניק המקורי הוא אדם
ןןקך ןן ןן ון?1 1 0שירים שאיש אינו מבינם
יכול להיות הרבה יותר נעים, אילו היה יכול לחלק
מן הסוג שאינו מצוי ברחוב דיזנגו ף התל־אביבי. לכך

הגר בחדר ח שוך, מגדל זקן, כותב
ומצייר אבסטראקט. כל זה היו
את חוויו תיו עם קבוצת ביטניקיות.
לא היה מתנגד גם הד״ר רוזנבלום.

ה 1״ ך 1התרבות האנו שית לא הלכה בדרכי יו ס טינוב, ורק
״ 1 1 1 71 0 במרחב השמי נמצא הפ תרון המו שלם — ת תדסון

11111

11111 0
התואם את כללי החוק והמוסר. אולם גם כאן עולה מדד יוקר־יהמתייה, ורק שייך
עשיר מאד של נסיכות נפט יכול להר שות לעצמו להקים ה ר מון ולקיים את מצוות הנביא.

במרחב
פנות, אך הם יגיבו על כל תוקפנות, ולכל
מקרה שיהיה — יש לנו תוכנית־נגדית
מובנה.״

המים
מת תס ת־־ ם ההטי־די*
סימן־השאלה היחידי המסתמן כיום במערך
הערבי הרשמי, בחזית הטיית יובלי
הירדן, נוגע ללבנון. לא רק בישראל נשאלת
השאלה מה בדיוק כוונתה של השכנה
הקטנה מצפון; גם בבירות הערביות מעוררת
עמדתה של לבנון שאלות רבות. חלק
מהן הופנה השבוע אל מזכירה הכללי של
הליגה הערבית, עבד־אל־חאלק חסונה. הגבר
בעל הפנים הסמוקים והחינוך האנגלי,
השיב ברוח טובה על כל השאלות.
— ברוב המקרים שבהם חייבים הערבים
לנקוט בעמדה אחידה ופעול ה קולקטיבית,
בולטת עמדתה ה מיוחד ת של לבנון.
מתי ו אין נגיע למצב בו תיעלם הבעיה
הלבנונית?

״התשובה על שאלה זו היא עניינו של
הפרלמנט הלבנוני.׳׳
— האם סמכה לבנון את ידה על בל
ההחלטות של ועידת הפיסוה, ללא יוצא ת
מן הנלל?

שאל א ת האי ש ממירומית
מהו ה סו דשבאצטב או ת סו פאס לו ט
העו שה אתה חיי ם קלים
פתור את בעיות האכסון והתצוגה בעזרת סופאסלוט —
זוויתני מתכת מנוקבים, ופתאום תגלה שלרשותך מקום
שלא ידעת על קיומו ! לבטח תשבע נחת מהתוצאות.

שאל א ת האיש מ

י ד 1מית

משרד ראשי — תל־אכיכ, הירקון ,106 טלפון ;228195
משרד מכירות ומח׳ טכנית, תל־אכיכ, הירקון ,323
טל .444176 .חיפה: העצמאות ,17 טל ,62537 .ירושלים :
רח׳ בן סירה , 10 טל !25299 .כאר שכע: רח׳ העצמאות
,49 טל ; 3061 .רחוכות: רח׳ הרצל ,209 טל;951771 .
הרצליה: רה׳ סוקולוב, טל ;931004 .אשדוד: סוכנות
הדרום בע״מ, מרכז רסקו החדש, טל.958190 .

מקרו־שיקופיות חצי־אוטוממי

— וביצעה אותן?

חינוך
אל״ד-בי״ח לכל 3י ח
ועידת־הפיסגה הערבית השניה, לא דנה
רק בענין הטיית יובלי הירדן. בעיה חשובה
אחרת שהועלתה, הייתה בעיית הבורות
בעולם הערבי. השאלה הועלתה דווקא על־ידי
נשיא אלג׳יריה אחמד בן בלה, שבעצמו
למד לקרוא ולכתוב ערבית בימי שהותו
בשבי הצרפתי.
בתום הוועידה נתאספו באלכסנדריה נציגי
משרדי החינוך של כל ארצות ערב, שהחליטו
להכריז מלחמת־קודש על האנאלפאבתיות.
״בעולם הערבי נמצאים 42 מיליון אנשים
שאינם יודעים קרוא וכתוב,״ קבעו המחנכים
,״יש לחסל את הנגע הזה תוך עשר
שנים.״
מכיוון שקשה ללמד את כל האזרחים
בבת אחת, הוחלט להתחיל עם בני הגילים
10־ .40 כל חניך יעלה שתיים־וחצי לירות

״היא מתחילה בביצוע.״
— מדוע, אם כן, הוקמה תחנת־ שאיבה,
ולא הוקם עדיין סכר על נהר וזאן?

״מועצת מי־הירדן מבצעת כל אשר היא
רואה כחיוני לניצול המים הערביים באופן
יעיל — והקמת תחנת־שאיבה כלולה בהחלטות
ועידת לפיסגה והחלטות הצוות הטכני
של מועצת מי־הירדן.״
— ומה בק שר למי החצבאני?

״נערכות כעת פעולות לנצל את מימיו
בתוך הטריטוריה הערבית.״
— שוב בק שר ללבנון היא
להיתקל ב תגו בו ת ציוניו ת תוך כדי
ההטייה — האס היא הסכימה לתת
ערביים להיכנס לשטחה כדי להגן
עלולה ביצוע לכוחות עליה?

״למרות שזאת בעיה צבאית מובהקת —
הושגה הבנה לגביה, ברוח החלטות ועידת־הפיסגה.
כך שההגנה על לבנון מפני כל
תוקפנות ציונית תהיה מובטחת.״
— מה היא עמדתה הא מיתי ת של לבנון
לגבי אי רנון השיחרור הפלסטיני וצבא ה־שיחדור
הפלסטיני?

עבד־אל־חאלק חסונה צחק :״שאל את
האח אחמד שוקיירי.״
— ומה בק שר ל מדינות הערביו ת האחרות?
האם קיי מו את ה ת חיי בויו תי הן הנס־פיות
כלפי הארגון הפלסטיני ומיפעל ה׳
הטייה?

עם קוורץ־יוד — ה שיקופית בהירה ויפה יותר.

״אנו עומדים לקבל מכל מדינר. את חלקה
בתקציב. עד כה, רק עם מדינר, אחת לא
הגענו להסכם בנוגע לצורת התשלום: במזומנים
או בשרותים. אחרי שנגיע להסכם
עם מדינה יחידה זו, אפשר יהיה לומר
בבטזזון שכל המדינות הערביות מילאו את
התחייבויותיהן כלפי הליגה הערבית, המפקדה
המשותפת ואירגון השיחרור הפלסטיני.״
— נ חזור לעניין נהר הירדן. האם התחילה
מוריה בביצוע פעולו ת ההטייה של
מי הבניאם?

״נסעתי לדמשק וראיתי בעצמי את הפעולות
הנערכות על נהר ד,בניאס. בסוריה
הכל מתבצע בהתאם להחלטות ועידת ה־פיסגה,
ולפי לוח־הזמנים שנקבע בוועידה

— ומה עם ירדן? מה עשתה עד כה בק שר
להקמת סכר אל־מוחייבה על נהר הירמוך?

״ירדן כבר החלה בביצוע הפעולות הראשוניות
בקשר להקמת הסכר, ואני מקודה
שהתוכנית תבוצע לפי לוח־הזמנים שקבעה
הוועדה הטכנית לניצול מקורות הירדן.״

מקרן־שיקופיות ״ליזיגאנג״ ,היחידי עם
נורת קוורץ־יוד ^\ 24 ושלט — רחוק
(1!-01ת 01;0-00ת ) 1161 ומצוייד במח סני ת
הפלא של ליזיגאנג.

— אז מתי נוכל לומר בוודאות, שבאמת
סיימנו את פ עו לו ת ההטייה לניצול המים
הערביים לטובת האדמה הערבית?

לה שיג ב חנויו ת הצילום ה מו ב ח רו ת
פרסום שחם

״בסוף שנת 1967 נוכל לנצל את מי ה־שטפונות
של יובלי הירדן. בתחילה תיכננו
שהעבודה תסתיים בשנת ,1966 אלא שהקמת
סכר אל־מוחייבה תיקח לבדה שנה שלמה.״
— יש הטוענים שהמלחמה עם ישראל
תפרוץ עוד השנה, בגלל התחלת פעולו ת
ההטייה והקמת צבא ה שיחרור הפלסטיני.
אין היית מגיב על טענה זו?

חסונה הייך :״ממה שאני יודע על תוכן
השיחות בוועידות ובפגישות השונות, אוכל
לומר לך: אנו מוכנים להגיב על כל מעשה
תוקפנות. אני רוצה גם לומר שהערבים,
מטבעם, אוהבים שלום. אבל אין זאת
אומרת שהם מוכנים להשלים עם תוקפנות
נגד מולדתם או נגד זכויותיהם. אני גם
רוצה להדגיש שהערבים לא יפתחו בתוקפרסום
שחם

מזכיר כללי חסונה
״הערבים, מטבעם, אוהבים שלום.״

מצריות, עד שילמד קריאה, כתיבה וחשבון
ב־ 300 שעות־הוראה 200 :שעות ללימוד
קריאה 50 ,ללימוד חשבון ו־ 50 לידיעות
כלליות.
אחרי תום הלימודים ימשיכו המורים
להיפגש עם חניכיהם במשך ארבעה חדשים,
כדי לוודא שאלד, יתמידו לקרוא ולכתוב
ולהשתמש במד, שלמדו. ההוצאות המשוערות
210 :מיליון דולר, לתקופה של עשר
שנים. כל המורים יקבלו משכורות שלמות.
״אם נסמוך על מתנדבים יהיה כל המיבצע
לשווא,״ קבע ד״ר יוסף קוטב, דיקן הפקולטה
לחינוך באוניברסיטת קאהיר, ואחד
ממתכנני המיבצע.
פירוש החרות. אין ספק שמיבצע
זר, עולה בחשיבותו על מיבצעים רבי־חשיבות
אחרים, הנערכים כיום בארצות
ערב .״החרות היא עורק־החיים של הדי־מוקרטיה,
ואי אפשר לתאר שאנשים שאינם
יודעים קרוא וכתוב יוכלו לנצל את הדי־מוקרטיה,
כי במצב של בורות קל יהיה
להפקיע את הרותם,״ סיכם ד״ר אחמד
ח׳ליסה, ראש המרכז הלאומי למחקר חברתי
במצרים, בנאום שנשא למועצת האומה
המצרית .״אנחנו מדינה דמוקרטית וסוציאליסטית.
אך אי־אפשר לבצע את הסוציאליזם
בארץ ש־״/ס 70 מאזרחיה הם אנאלפא־בודים,״
הוסיף.
המצב במצרים, בשטח זה, אינו הגרוע
שבין ארצות ערב. אחוז האנאלפבתיים
בארצות השונות: ירדן ,67.6תוניס ,68.7
אלג׳יריה ,80 מצרים ,70 סודן ,81.2סעודיה
אין סטטיסטיקה, סוריה ,60.8עיראק ,81.2
העולם הזה 1432

טכניקום

קטר אין סטטיסטיקה, תימן אין סטטיסטיקה,
כווית ,47.1לבנון , 13.1מרוקו ,89 לוב

כיצד תבוצע המלחמה בבורות? ועידת
המחנכים הערביים קבעה תוכנית מפורטת:
תחילה יוקם מנגנון מיוחד למטרה זו בכל
ארץ ערבית: מדינות־הנפט הערביות יעזרו
למדינות העניות. כל מדינה תחוקק חוק
בקשר למלחמה באנאלפבתיות. אונסק״ו
קיבל על עצמו להדריך מורים ערביים,
להכין ספרים ולקבוע תוכניות־לימוד.
כל מדינה ערבית תכלול בתקציב הפיתוח
שלה את התקציב השנתי הדרוש למלחמה
באנאלפבתיות. לא יוקם בית־חרושת מבלי
שתקציבו יכלול סכום ללימוד הפועלים
העובדים בו קרוא וכתוב. יוקמו גם בתי־ספר
מיוחדים לנשים, בעיקר באזורים
״בהב לא מקובל עדיין להרשות לנשים
ללכת לבתי־ספר.״
בהודש מרס הקרוב שוב יתכנסו נציגי
מוסדות החינוך בקאהיר, וכל משלחת
תדווח על ההכנות המעשיות שנעשו בארצה
לקראת התחלת ביצוע התכנית. שעת השי״ן
להכרזת המלחמה נגד האנאלפבאתיות —
בכל ארצות ערב — נקבעה לראשון בנובמבר
השנה.

כל תלמידמקבל בזזינס
מערכת כלי שרסום משובזזים

בנין ו א רכי ט ק טו ר ה

חיפה. רח׳ הרצל 44׳ טל • 3403 .רזז׳ בלפור •3טל.
ירושלים׳ ב״־ס. זזווב׳ .וזז׳ המלך ג׳ורג׳׳ טל 25214 .
תל־אביב. רח׳ בן יהודה ( 26 לפני בני! אל־עלן
תורכיה התימרון שהובסק

שגרירות ארצות־הברית באנקרה הכחישה
את הדבר נמרצות, אך קשה היד, לשכנע
את התורכים כי ביקורו של השגריר במשרדי
מפלגות האופוזיציה היה ביקור־נימוסין
תמים. מה עוד, שיומיים אחרי הביקור,
חברו ארבע המפלגות יחד כדי להפיל
את ממשלתו של איסמט אינונו.
בראש ד,מפילים עמד סולימאן דמיראל,
מנהיג מפלגת הצדק, המקווה להיות ראש־הממשלה
הבא. הוא אשר קבע, שיש להפיל
את הממשלה דווקא בעת ההצבעה על
התקציב. כאשר מנה יו״ר בית־הנבחרים,
בשבת האחרונה, את הידיים המורמות, הסתבר
כי התוכנית הצליחה: הבית הביע אי־אמון
בממשלה, ברוב של 225 נגד 197
קולות.
אך איש לא האמין כי ממשלת אינונו
נאלצה להתפטר בשל חילוקי־דעות תקציביים
עם האופוזיציה. חשובים הרבה יותר
היו חילוקי־הדעות לגבי מדיניות־החוץ, הגם
שלא הוזכרו כלל בעת הדיון הפרלמנטארי.
כי דמיראל ושותפיו התנגדו בכל החריפות
למדיניות־החוץ של אינונו — וביחוד לתפנית
החדה שביצעה ממשלתו לאחרונה, לכיוון
ברית־המועצות.
הצלת העוגן. בבחירות 1961 לא קיבלה
אף אחת מחמשת המפלגות התורכיות רוב
מוחלט. אולם מנהיג המפלגה הגדולה ביותר
ל שהוא בעצמו גנראל — נהנה מתמיכתהצבא. הוא גייס מספר נבחרים בלתי־תלויים,
שלט בעזרתם. המפלגה השנייה בגודלה,
מפלגת הצדק, הפכה מנהיגת האופוזיציה.
מפלגה זו הגדירה את עצמה כיורשתה
של המפלגה הדמוקראטית של עדנאן מגדרם,
אשר נתלה על־ידי הצבא ב־ .1960 שאיפתו
של דמיראל: להשליט מחדש את הרודנות
הימנית, שנשענה על בעלי־האחוזות מבפנים,
ועל ארצות־הברית מבחוץ.
סיכוייו גדלו ברגע שממשלת אינונו החליטה
להשתחרר מן הקשרים ההדוקים, הקושרים
אותה לארצות־הברית. מטרתו העיקרית
של המדינאי הקשיש ( )79 היתד, לזכות
בתמיכה רוסית בעניין קפריסין. הוא גם
שיחק ברעיון של הוצאת ארצו מן המחנה
המערבי, והצטרפות לגוש הנייטראליסטי.
את החלק הראשון של התימרון ביצע
בהצלחה: הרוסים הצהירו, וחזרו יהצהירו,
כי הם לא יתמכו בנשיא מקאריום על חש־בון
התורכים באי. ביצוע החלק השני היה
ממיס מכה נוראה על המדיניות האמריקאית.
כי תורכיה אינה רק עוגן החזית האטלנטית,
היא גם אחד הבסיסים החשוכים
של טילי ארצות־הברית המטווחים לליבה שי1
ברית־המועצות. סולימאן ימידאל שם קץ
לתפנית מזרחה — לפחות זמנית. כי הוא
ידוע כאוהד גדול של ארצות־הדד־ת, אף
מקיים קשרי־עסקים עם חברות אמריקאיות
גדולות הפועלות בתורכיה. מטרתו המוצהרת
הראשונה היתה: למנוע התרחקות תורכית
מארצות־הברית.
אך ברור היה, שהפלת ממשלת אינונו
חיסלה את השאיפה לעמדה נייטראלית, אשר
התפשטה בקרב האינטליגנציה והאיגידים
המקצועיים. דבר שני שניראה בי־יר אף
הוא: יחסה של אנקרה לישראל, שיתקרר
לאחרונה מתוך הנטייה הנייטראליסטית של
אינונו, יתקרר עוד יותר תחת ם־ל־מאן
דמיראל. כי על נקודה זו לא היתד, מחלו־.
קת בין שני היריבים: תורכיה חייבת לתקן
את יחסיה עם העולם הערבי, על חשבון
יחסיה עם ישראל.
העולם הזה 1432

כל תלמיד בונה לעצמז
מ קל םרדיו חדיש

״ ל וי ד״

ח ס כון ה בינ ל או מי להתכת בו ת

אלנד מתכתבים
לסי שיסה אמריקאית

פרוססקכז חינם
חל־אפיה, ת .ד418.; .

איך היתה הכלהי...
זו השאלה הנשאלת לאחר יום חתונה
מפי אלה שראו את הכלה.
כלה: הקפידי להיות יפה בליל כלולותיו.
בראש ובראשונה שימי לב על
שמלת החופה, פני למומחים בסלון
.אמבר״ בת״א שם ידריכו אותך ויתאימו
לך שמלת חופה ההולמת אותך.
בכל חודש מגיע משלוח חדש של
שמלות כלה וצעיפים שהוזמנו ע״י גב׳
״ארנה״ מנהלת הסלון בהיותה בפרים
ורומא.

סלון לכלות

״ אמבר״
רח׳ בן־יהודה ,59ת״א

ב שבת זו 20 ,בפברואר , 1965ב שעה , 10.30
באולם קולנוע מי רון, רח׳ הנביאים בחיפה,
ייערך

משפט ציבורי

אור• ד״וו־ס
על הפרתו את חו קי החירום.

כית־הדין 5פרופסור מרכוס ריינר.

כית ״ הדץ: פרופסור היימן, ד״ר שמואל
נגלר, מתי מגד, בועז עברון,
ד״ר קורט גרונמן.
ה ק טי גור: עורך־דין אמנון זכרוני.
הס״יגיר: עורך־דין מנחם וקסמן.

כנוכהות הנאשם.
כין

ה ^ די ם: אמו של הנאשם, דויד ארג־פלד,
רן בהן, סמיח אל־קאסם,
אמיל תומא, תושבי
דיר־אל־אסד. כמו כן הוזמנו
נציגי משרדי הממשלה. י

ה שב ץ העוד הז ה 1432
מאוזן )1 :נ־

אזלה, הצלה:
עצום, כביר, ענקי
(לועזית) )10 :אינו
אשם; )11 מתבדח
תמיד; )13 עיר כוהנים
במצרים; )14
(רבים
הקשקשים
של קשקשת) העוטפות
את גרגרי הדג!
והנזרות לרוח
בשעת הדיש;
קללה )17 :כסר:
)19 מספר, אומר;
)20 פגם, מום; ) 22
קמח מטוגז בשמז
לעיבוי המרק או הרוטב;
)25 אינו אוכל;
)26 מעל, בנידה
)27 :בעל ריה
רע, מקולקל; )30
יפה; )32
בסים; )33
ריחני המושם בקפה
להטבת טעמו;
)34 כסא מלכות:

ניצוץ;

מיעלי המקצועות; )39 הגיוני, בעל טעם;
)41 מספיק (ארמית); )42 מטבע יפאני;
)44 סוכת השומר; )46 מחשבה, רעיו!
(תהילים צ״ד); )48 נעלה, נכבד; )50 שרוי
במנוחה; )51 קריאה בקול גדול ורם; )53
שם פרח 55 נדכא, עלוב; )57 שניים;
)58 עבה, מגושם; )59 מיצר־ים בתורכיה,
אשר בו נגפו כוחות הצבא הבריטי־צדפתי
יטלהמת העולם הראשונה; )60 לקוי, פסול.
סאונד )1 :מעוד, משוטח ע״י לחיצה;
)2עלה יספר; )3טורח, קשיים; )5קריאת־צער;
)6רק אני ובלי נוכחות הזולת; )7
רעל; )8מילה הבאה בראש השם של מרבית
הלהקות האמנותיות, שבאות מררופ-אמרי־קה;
)9סופר ישראלי; )12 שאיז בו די

מקום; )15 אוצר; ) 16 רצח, טבח; )18 סיכה
לאיסור השערות )21 שליח; )23 קורת עץ
לכבישת זיתים ולעצירת שטו; )24 אות
עברית; )26 פשתז דק וטוב; )28 מלת־קריאה
לשמחה או לתמהוו; )29 סופר ישראלי,
אשר זה-עתה מלאו לו שמונים שנה;
)31 ראש עיריית ירושלים לשעבר (ז״ל);
)32 בעל חיים קרוב לעיזים ולצביים; )35
זקן, ישיש; )37 מכליו של החייט; )38 שם
יחידת־מטבע, המקובל בארצות רבות; )40
מצוי; )41 יוער, רונז; )43 לא־נוח; )45
דבר אהוב (יחזקאל כ״ד) )46 :שאפשר להסתכל
בערו; )47 צנים; )49 ציער, הרניי;
)52 תמיד; )54 עטיו; )56 מפני, משום;
)58 תור, פנים.

תדריך
העולם הזר, מ מליץ מה לראות, מה ל שמוע,
העדיפולפי
סדר
היכן לבקר ה שבוע,
— חוב ה לראות;
יות הבא :
— אפשר לראות.
— רצוי לראות;

*-¥איד להצליח כעסקים מגדילהתאמץ (תיאטרון גיורא גודי ק;

המברה, יפו) מין, ערמה ותמימות בסגולות
להצלחה חברתית וכלכלית בקומדיה מוסיקלית
קלילה. אלברט כהן, בתיה מדיקט
(ראה

מדור אמנות).

* * ה;סיך הקטן, האגדה למבוגרים
בסגנון סיפורי־ילדים, של הסופר הצרפתי
אנטואן דה סנט אקזופרי, בעיבודו
הבימתי של יעקב אורלנד ובביצועו הפיוטי
של שמעון ישראלי.

*•¥כדלתייס סגורות

(תיאטרון

זוית) מחזהו של ז׳אן פול סארטר אודות
הגיהנום של יחסי־אנוש. פנינה גרי, שמואל
עצמון.

* בלוז למיסטר צ׳ארלי

(הבימה)

מחזר, תעמולתי על חיי הכושים בארצות״
הברית, מעניין אבל לא מרעיש, חלש מבחינת
המיבנה, בינוני בביצוע.

יחפים כפארק

(תיאטרון גיורא

גודיק) — ולא סתם, אלא בשלג ניו־יורקי.
בררר! אבל זה מצחיק. זוג צעיר (תאומי
ודורון) בדירה קרה, מספק ערב מהנה,
תוך פיטפוטים על — מה בעצם?
המאהב (הבימה) ביצוע נקי
ומלוטש של מערכונו הציני של הארולד
פינטר אודות תרומתם של המאהב והזונה
למוסד הנשואין. משחק מהנה של דליה
פרידלנד ואלכסנדר פלג. כהקדמה מוגש ביצוע
משעמם. של העלמה יוליד, לאוגוסט
סטרידנברג — אפשר להחמיץ.

אלקטרה

(התיאטרון

הקאמרי)

הטרגדיה היוונית העתיקה אודות הבת הנוקמת
באמה, לפי הגירסד, של אוריפידס.
בביום של גרשון פלוטקין, השם את הדגש
על חוסר־הטעם שבגאולת־דם ונקמה. אורנה
פורת חוזרת לב&ה אחרי שנתיים.

* * שלמה המלך ושלמי ה
סנדלר
(התיאטרון הקאמרי) אילי גורליצקי
מזהיר במחזמר ישראלי ראשון, המצטיין בפאר
בימתי ולשוני. מחזהו של טמי גרוני־מן
בעיבודו של נתן אלתרמן.

רקלאכשבת (חן, תל־אביב; אר

נשת׳
עיירות הוווס

** סו דהרס מרדכי אלמליח הוא אדם
^ לבבי ונעים־ד,ליבות. הוא מדבר עברית
במיבטא מרוקאי, כשחיוך רחב לא מש מפניו•
הוא מוכן לקבל במשרדו כל אורח,
בתוכם גם עתונאים, ולתת הסבר מקיף לכל
בעייה. הרב אלמליח אף פעם לא מסרב,
ולא מגן על עצמו בפסוקי ההלכה.
הרב דב וולנר הוא הד,יפו הגמור מעמיתו.
הוא לא מחייך מעולם, ובכל התנהגותו הוא
שומר בקפדנות על הופעת הכבוד הקשורה
במישרתו הקדושה.
אלא שלשני אנשים אלה, שאופיים שונה
במידה כד, רבה, יש דבר משותף וחשוב:
שניהם מייצגים את שלטון הרוח בשני ישו־בי
הדרום. הרב וולנר הוא רבה הראשי של
העיר אשקלון, ואילו הרב אלמליח הוא מנהיגה
הרוחני של קריית־גת הסמוכה.
עוד דבר משותף לשני הרבנים הראשיים:
שניהם עלו לחדשות באותו שבוע. בשני
המקרים היו המאורעות קשורים בתפקידיהם,
אך הנסיבות היו קצת שונות.

אהבה ממבט ראשון
ך* פרשה שהסעירה השבוע את קריית

ן גת כולה קושרת את שמו של הרב
הראשי עם משפחת עולים חדשים מצ׳ילי.
בנימין גרינשפן יצא מצ׳ילי במטרה ברורה
להגיע לקריית־גת דווקא. הוא הוזמן על־ידי
ישראל פולאק, בעל המפעל הגדול למט-
וויות צמר, פולגת. פולאק, שאף הוא תושב
ציילי בעבר, הכיר את גרינשפן כבעל־מקצוע
מעולה. בקריית־גת כבר חיכו לו דירה, טובה
ומקום־עבודה כטכנאי בפולגת.
אבל זמן קצר אחרי עלייתו ארצה, החלו
הצרות. יחד עמו באד, אשתו, חווה, ש־נישאה
לו לפני שלוש־עשרה שנים, ובתה,
אריקה ,17 ,שנולדה מנישואיה הראשונים.
לפני כשבעה חודשים פגשה אריקה את
יוסף, צעיר בן ,23 בנו של הרב המכובד
אלמליח. יוסף התאהב בנערה הבלונדית
ממבט ראשון. למרות נכותו — חרשות באוזן
אחת ואילמות כמעט מוחלטת — הצליח
לספר לבחירת־לבו על רגשותיו,
לפני ׳חודשיים אף הציע לד, יוסף להינשא
לו, הצעה שאותה מיהרה אריקה לגלות
להוריה. ההורים לא היו מאושרים ביותן
מתוכנית החתונה. הם לא רצו שבתם תיג־שא
לנכה, למרות היותו בן למשפחה מכו־

מון, מיפה; תל־אור, ירושלים) .קומדיה ישראלית
בביום צרפתי, מבוססת על בדיחות
יהודיות. רובר הירש מגלם 13 דמויות אך
אינו משחק אף באחת. הרבה ציונות והופעה
מרשימה של דליה פרידלנד.

שמונה וחצי
אביב)

איך להצליח בעסקים בדי להתאמץ
המחזמר הס טירי הגדול של ברודוואי בהפק תו של גיורא
גודיק 74 -מ שתתפים במ שחק וזמר, רקדנים ורקדניות,
מקה לו ת ותזמורת•
כל ערב באולם ״אלהמברה״ ב־ >8.30 בימי ד׳ הצגת מנחה ב־; 4.30
ובמוצ״ש ב־ 6וב־.9.30
כרטיסים: ב״רוקוקו״ ובמשרדים ובקופת האולם משעה .5ביום ו׳ בין . 12—2
פרסום א. גלבלום
מצעד ולבטיו
יצירת

(גורדון,

וידוי אישי רגשי של פדריקו פליני.
הרפתקאותיו, זכרונותיו, דמיונותיו
של במאי קולנוע בגיל העמידה.
מופת. מרצ׳לו מאטטרויאני.

* נפתולי התאווה

(אוריון, ירוש
לים)
גורמים להתנגשות עיוורת בין אן
באנקרופט לבעלה השלישי, פיטר פינץ׳.
מתרגשים הרבה, אבל בקצב איטי ודראמאתי.

ה סי קו ר

(תל״אביב,

תל־אביב;

אינגריד ברגמן מטיפה מוסר לעולם בשמלת
דיור. אלה שראו את ביקור הגברת הזקנה
בהבימה ישמחו להיווכח שהגברת קיבלה
בהוליבוד טיפול קוסמטי, איבדה מחצית
שנותיה, ואילו לסריסים הוחזר אונם והנידון
למוות זוכה בחנינה.
+לילית (מונרבי, תל־אביב) אהבה מתוסבכת
בבית משוגעים. וזרן בייטי.

הרפתקאות כדיו

(אוריון,

תל־אביב) סאטירה מענגת על סרטי הגיבורים
הסינטטיים בנוסח ג׳יימס בונד. ראן פול
בלמונדו.
.העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותה ישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ, תל־אביב,
פין • 6העורך הראשי: אורי אמרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

אמריקה אמריקה (;ת, תל-

אביב; ירו שלים, ירושלים) גלגוליו של
צעיר יוזני בתורכיה של שלהי המאה ה־,19
המודרך על־ידי מניע אחד: השאיפה להגיע
לאמריקה. סרט נפלא של איליה קאזאן.

פיתוי נוסח איטליה

(פאר,

חיפה) סיציליאנית נאה מתחתנת עם הגבר
שאינה רוצה בו אבל נושאת את עוברו
בבטנה. ניתוח רגש־הכבוד הסיציליאני בסרט
מרשים של פייטרו ג׳רמי.

מודעת

ההחסנה ״־י־

על־ידי הרבנות בא שקלון נגד נתן קונוביץ,
מעל למודע ה מפלג תי ת של שר הדתות.

נרצו חשבוע שערוריות בגלל נסיוו הרבנים לנצל את שלטונם

הנבלות. בעצם?
בדת. אך אריקה התעקשה. היא חזרה והסבירה
שהיא מאוהבת ביוסף, מוכנה אף
להקדיש לו את כל חייה. היא לא הותירה
להוריה ברירה. והם הביעו את הסכמתם
לזיווג החדש.
סוף־סוף, באחד מערבי שבת, התקיימה
פגישת שתי המשפחות. בנימין, חווה ואריקה
ביקרו בביתו של הרב, זכו לקבלת־פנים
חמה. הרב אלמליח ביקש מהוריה של אריקה
את הסכמתם לנשואי הזוג הצעיר. כשקיבל
את הסכמתם, נאם הרב בהתרגשות,
הדגיש שזהו היום הגדול ביותר בחייו, סמל
מיזוג הגלויות.
בדבריו מלאי ההתרגשות המשיל הרב את
אריקה לרחל התנ״כית, איחל לה את מיסב
האיחולים המסורתיים, כשהוא מתבל את
דבריו בציטטות שונות.

פועל בניין, ויחד עם אריקה הפקיד את הסכום
במיפעל שיכון חסון. הדירה המיועדת נרשמה
על שם השניים 1500 .ל״י נוספות
הוציא יוסף מהבנק לרכישת רהיטים. גם
משפחת הכלה לוותה כסף בבנק, בערבותו
של הרב, כדי לקנות בגדים לאריקה, בהיכנסה
לחייה החדשים.
האידיליה נמשכה עד תחילת השבוע שעבר.
באותו יום פנה יוסף לאביו בבקשה

רב. הם פנו לרב האשכנזי של העיירה,
ביקשו ממנו את התעודה הדרושה. אבל גם
הוא דחה את הבקשה.
לא היה לו נעים להודות, כי הוא ׳עושה
זאת רק מטעמי סולידאריות מעמדית, וכי
אינו יכול לתת לזוג מה שעמיתו הספרדי
סירב בתחילה — מה עוד שהרב אלמליה
הוא הרב הראשי, ואילו הרב האשכנזי כפוף
לו. על כן נאלץ להצדיק את הוחייה באמת־

1 1 1 4 1 1 _ 1 1 \ 11י אלמליח, הטוען
״לא דובים ולא יער. איש לא היה במ שרדי.״
הפניה אליו נעשתה ב בי תו שבא שקלון.

מה אמרה הרבנית?
*** ימהתו של הרב לא נבעה מדבקותו

\ במשימות לאומיות כגון מיזוג גלו*1
יות.
היתר, לו סיבה אישית יותר: הוא שמח
על כי בנו הנכה מצא אשד — ,מצא טוב.
מועד החתונה נקבע לימי־השימחה של חג
הפורים הקרוב, והרב, אלמליח הודיע על
נכונותו לתרום ביד רחבה לעריכת החתונה.
הוא הציע סכום גדול של כסף, כדי לקנות
בחו״ל את הציוד הביתי הדרוש לזוג הצעיר
ואשר הכלה תוכל להביאו ארצה ללא
תשלום מכס, בהיותה עולה חדשה.
גם בעיית הדירה נפתרה בקלות. הוא לקת
על עצמו לסדר בסוכנות ובעמידר קבלת
שיכון בתנאים נוחים. במיוחד עמד על כך,
שהוא יממן חתונה צוהלת ומפוארת ל־700

קרואים.
הכלה קיבלה טבעת זהב מארוסה, ושתי
המשפחות החלו מתכוננות לחתונה המתקרבת.
אבל לא הכל התפתח לפי התוכנית.
התברר כי השפעתו של הרב לא היתד, גדולה
באותה מידה שהוא תיאר לעצמו ולאחרים.
הוא לא הצליח להשיג דירה, כי בסוכנות
השיבו שלמשפחת גרינשפן ניתנה
כבר דירה בעלותה ארצה.

בל החסכונות

זוג הנאהבים לא היתד, סבלנות לחכות.
יוסף הוציא מהבנק 3000ל״י שהסך כ־

1 \ 1 7 1 *1 *1 1 1ן | 1ן -ן ך טען הרב של קריית גת, כאשר פנ ת ה
אליו אריקה גרינ שפן לקבלת תעודת־רונקות.
111 111411 111 11
/ץ11
אריקה (ימין) יו שב ת נ 1ם הודי ה ו אחותה, מ תכוננ ת להגיש מ שפט דיבה נגד ה רבנות,
לדבריה, הופצו ש מועו ת בקריית־גת, מקום מגוריה, הפוג עו ת ב שמה הטוב ו מכ תי מו ת אותה.

פורמלית: להוציא לו ולבת־זוגו תעודות־רווקות,
הדרושות לכל מועמד לנשואין, בעת
שהוא בא להירשם ברבנות. האב היה מוכן
— אבל בתנאי אחד: שלפני כן יפקיד בנו
בידיו 1500ל״י מחסכונותיו, למימון נשף
החתונה. ואז נודע לאב המופתע, כי לא
נותרה לבנו אף פרוטה אחת מכל חסכונותיו.
הרב
הזועם גירש את בנו מן הבית, הכריז
שאינו רוצה יותר לראותו או את אריקה.
אבל הזוג הצעיר לא היה מוכן לבטל
את תוכניותיו בשל רוגזו הפתאומי של ה־

לות דתיות־כביכול. הוא טען באוזני הזוג,
כי אריקה אינה מבטיחה לבעלה בית כשר
וחיים דתיים לפי ההלכה. אי־לזאת, אין הוא
יכול לאשר שהוא והיא רווקים. ובאין
תעודת־רווקות — לא יוכלו להתחתן בטכס
הרבני המקובל.
אריקה עצמה הסבירה השבוע מה דחף
את הרב האשכנזי לדחיית הבקשה :״אולי
הוא שמע את השמועות שהילכו בקריית־גת
אודותי. שמועות אלו הופצו על־ידי אמו
של יוסף, הרבנית אלמליח. היא טענה בפני
כל מי שפגשה, שאני עבדתי תקיפה ארובה
כזונה ביפו.״
טענה מגוחכת, לכל הדעות, שכן אריקה
לא עזבה את קריית־גת מאותו יום בו עלתה
ארצה.

השגחה עליונה כשכר

של קונוביץ מכריזה כי למרות חרס הרב הוא מוכר ב שר
11¥8״< 1 1111י ר ! 1ה
! 1411 ) 111 1111 11/1כשר ״ ממשח טו ת 1מב תי־ח רו שת מה מעולים בארץ והמפורסמים
בכ שרותם, אפילו למהדרין מן המהדרין, והעו מדים תחת ה שגחת הרבנות הרא שית.״
שלוש פעמים קיבל נתן קונוביץ תעודת־הכ שר מן הרבנות, שהוסרה בגלל ח ש בונו ת אישיים.׳

ן * פרשה השנייה נוגעת לרב דוב וולנר
} 1מאשקלון. הוא לא נכנס למלחמה עם
עולה הדש חסר־הגנה. יריבו הוא אחד מותיקי
אשקלון ואחד מוותיקי הציבור החרדי
בעיר: נתן קונוביץ. בשיא המלחמה הודבקו
ברחובות העיר מודעות המכריזות בשש
שפות :״אזהרה־ חמורה: תושבי אשקלון!
הננו להודיע בזה שחנות העופות נתן קונו־ביץ
ברחוב עבודה על־יד השוק לא עומדת
תחת פיקוח הרבנות, ויש חשש נבלות וטריפות.
אסור לקנות ממנו בשר ועופות
לפי דתה״ק.״
קונוביץ לא נשאר חייב. הוא הדפים מודעות
משלו — אף הן בשש שפות — והכריז
:״למרות כל טענות הרמות — יש -לי
את הבשר הכשר ביותר בכל העיר — אפילו
למהדרין מן המהדרין.״
מה שחסר לו היתד, תעודת הרבנות המאשרת
זאת. תעודה זו הוצבה והוסרה מחנותו
שלוש פעמים. כאשר בוטל ההכשר
בפעם הראשונה, היה זה מפני שקונוביץ
הודיע על כוונתו לקנות בשר ממרבק. כאשר.חזר
בו, נדרש להפקיד פקמן של אלף
ל״י. בפעם השניה הוסרה תעודת הכשרות
כאשר שלח מכתב למועצה הדתית המקומית,
בו טען כי השוחטים עושים עסקים
מן הצד, וכי הרב וולנר משתף עמם פעולה.
הפעם, כתנאי להחזרת התעודה, נדרש להפקיד
3000ל״י, ולהסכים להצבתו של משגיח
קבוע בחנותו.
הוא שילם את הסכום, והמשגיח התיישב
לו על כיסא והשגיח. ביום השלישי להשגחה
לא יכול היה קונוביץ לסבול זאת יותר.
כי הוא ידע, שהמשגיח מקבל בעד ישיבתו

הבן החרש

התאהב בבת העולים מצ׳ילי. בגלל עמדת
אביו הבלתי פ שרנית, בוטלו הני שואין.

משכורת מתוך הפיקדון של 3000 הל״י.
הוא גירש אותו — ובדרכו החוצה הסיר
המשגיח בשלישית את תעודת הכשרות של
הרבנות.

נשל, פרטי

מ שותף לאריקה גרינשפן ולנתן קונו!
) ביץ, היתד, החלטתם לא להיכנע לרבנים,
אלא להעביר את מלחמתם לבתי־המשפט של
המדינה. אריקה ויתרה אומנם על תוכניותיה
להינשא ליוסף אלמליח, אבל היא תבעה מן
הרב התנצלות בכתב, כצעד ראשון לקראת
הגשת-תביעה משפטית׳-על הוצאת -דיבה
וניצול סמכויותיו החוקיות (מתן תעודת
רווקות) לרעה.
קונוביץ פתח את חנותו, פנה לעורך־דין
יונה גורן להגיש בקשת צו־על־תנאי נגד
הרבנות המקומית, שתסביר מדוע לא תחזיר
לו את תעודת־ד,כשרות — למרות שכל
סחורתו כשרה, ומצויידת בהכשר הרבנות
הראשית.
אבל בשני המקרים השיגו הרבנים את
שלהם: משפחת גרינשפן נפגעה על־ידי השערורייה
שפרצה סביב בתה; ואילו בימים
הראשונים לאחר החרם הרבני הפכה חנותו
של קונוביץ מן החנות העסוקה ביותר בעיר
לחנות ריקד״
שני אזרחים, שעלו על כוונותיהם של
רבנים, נפלו קורבן לנקמת הרבנים, שעיוותו
את הסמכויות שהמדינה הפקידה
בידיהם וניצלו אותן כנשק פרטי נגד אזרחים
חסרי־הגנה.