גליון 1433 מתאריך 24 בפברואר 1965

לפני שבועיים סיפרנו לך על הידרדרות נוהלי הצנזורה, עם ניצולה המחפיר בידי ראש־הממשלה
לצרכים מפלגתיים וסיעתיים,
השבוע אני נאלץ להוסיף לך כמה פרטים מבישים נוספים.
כזכור לך, הודענו כי הגשנו לצנזורה לפני חודש פרק מספרו של חגי אשד, על מנת
לפרסמו מעל עמודי העולם הזה. דע\.נו היתד, כי חגי אשד היה פקיד המדינה שעה שחיבר
את הספר, וכי שכרו שולם לו מכיסו של משלם־המיסים. על כן היה הספר שייך לציבור,
וכל עיתון זכאי לפרסמו, כדי להתווכח על השגותיו.
הצנזורה הודיעה לנו, למחרת היום, כי היא אוסרת את פירסומו של הפרק. האמתלה
היתר, כי טיפול הצנזורה בספר טרם נסתיים, וכי על כן היא מעכבת את הפירסום.
אותה שעה התחייבה הצנזורה להודיע להעולם הזה, מייד עם גמר טיפולה בספר, על
החלטתה לגבי אותו פרק. לא היתה זאת רק התחייבות ג׳נטלמנית. כאשר הצנזורה מעכבת
חומר, חובתה להודיע על ביטול העיכוב.
ביום השישי בשבוע שעבר נגמר רישמית טיפול הצנזורה בספר. הספר הוחזר באותו יום
לדויד בן־גוריון, עם מחיקות הצנזורה. הפרק שהוגש לצנזורה מטעם העולם הזה לא
נמחק. משמע, שמבחינה בטחונית היה כשר לפירסום.
אולם הצנזורה לא הודיעה על כך לעתון זה.
במילים אחרות: באותו רגע בו נמסר לאזרח דויד בן־גוריון כי אותו פרק מותר לפירסום,
נשאר הפרק אסור לפירסום לגבי אזרחים אחרים — עורכי שבועון זה וקוראיו.
מדוע באה אפלייה בולטת זו? מובן מאליו שהיתה לה סיבה שקופה מאוד, שאינה נוגעת
כלל לצנזורה. ראש־הממשלה ושר־הבטחון, החולש על הצנזורה, קיווה אז כי בן־גוריון
יימנע ממסירת הספר לפירסום, בעוד הוא מפעיל את כל הלחצים המפלגתיים על בן־גזריון
בכיוון זה, השתמש בצנזורה הממלכתית (בצורה הנוגדת את רוחו של החוק, ואפילו של
חוק־החירום) כדי למנוע בכוח את הפירסום בשבועון זה.
ביום השלישי האחרון, בשעות הבוקר, השמיעו הטלפונים במערכת צילצולים קדחתניים.
הצנזורה נאותה להודיע לנו כי הפרק שהגשנו מותר עתה לפירסום,
הודעה זו הוסיפה עלבון על חטא. כי באותו בוקר — כמה שעות לפני כן — כבר
פורסם אותופרקעצמו בהארץ, ביוזמתו של דויד בן־גוריון.
מן הראוי שמערכת הארץ תיטע עתה עץ על שמו של הצנזור הראשי ביער ההפקרות
של הקרן הקיימת.

לנה לצפוניים 1לע־!אפילו 7ול.רבלון־ לא יעני!) לצפרניו את מל1א הזון !

קסגולי סו די ומת מי ד ה כו לל עי סוי, ני ק\י, א חיי,
צפו• ו כ סוי נלכהובס כנ ת מגן י ק נו לצפ דנין ה וו ק,
או רןשל מו ת וזו הר• ר ק רבלון מני שהלדסדרה
מו שלמת של תכ שירי ם ל טי פו ח הצפרניים• ( מי ט ב
ה ס לו ני ק בעול םמשתמ שי םבהצלחהב או ת ם תכ שי רי ם
עצמם)• השתמ שי ב תכ שירי ם א לו שלב אחר שלב,
ב ת כני ת ט פו לשלמה — וי היו לך צפרניי םנפל או ת 1

אמצעי ביטניקי לשלום

116* 1011ץ> 681ח)]^ 11 6״ ^ 11א 6א
ג חו ד ט. הצפורן ה מטופחת״ ,הצעה מיו חדת 1

לרשותך סדרה מושלמת של מוצרי טיפול
ו כו לםשל

בצט־ניי ס -

ב הנ ח ה 1מערכת תכשירי טיפול גצפרניים•
להשיג גכל המרסומריות•

לפנה־צ, אחה־צ ובערב

בכתות קטנות למבוגרים
אנגלית, עברית, צרפתית גרמנית, רוסית,
ערבית, ספרדית, איטלקית, פורטוגזית
קורסים מיוחדים לתלמידי בתי״ספר תיכוניים ויסודיים

תל־אדיב

חיפח

נחלת־בנימין ,2מל__ 56347 .החלוץ ,27 סל 69265 .

הנודו-׳ל
| ט 1יזר 1־|

והכפור!

שירי
ממש

הוצאת ספרים בע״נז

דיאנה שפילקה,
משוגעת דייוזיסניקית, ירושלים

ספר שירים

יונתןרט וש

לאחר שהשתתפתי בטיול הביטניקים לגליל,
ולאחר שקראתי את הכתבה •מרד ה־ביטניקים״
(המזלם הזה ,)1432 ניראה לי כי
אפשר להפוך את המיבצע החד־פעמי למסורת
של קבע.
כל מישפחה, המוכנה להיקרא ביסניקית,
תמשיך לטייל, באופן פרטי, במכוניתה לגליל,
תארגן לעצמה פיקניק־של־שבת בכפרים
הערביים.
כך ניתן יהיה לקשור קשרים עם אחינו
הערביים סביב כוס קפד, מהביל, להזמינם
לאחר מכן לביקור גומלין.
להרבה משפחות זד, יפתור את הבעיה די־ניצחית
של ״לאן נוסעים בשבת?״ והילדים
יוקסמו מהמיסתוריו
החבוי במילים: שסח
סגור, משטרה ובתי־סוהר.
תוצאה מיש־נית:
פחות רעש ופורנוגרפיה
בימי שישי,
ותעסוקה בריאה
לאנשי הבוהימה
העליזים.
כאיריאליסמית, אני
רואה בטיולים אלד,
מנוף ליצירת אוזירה
של שלום בעתיד.
ומה זה איכפת ל- שפילקה רוזנבלומים אם ה־שלום
יבוא על־ידי אמצעי ביטניקי, או בג־לל
מאסרו של יקה אחד ואוהדיו המשו־

חדש

מכתבים

זכיתי להיות שותפה לחודיה הנהדרת של
הטיול ההפגנתי לאיזורים הסגורים.
חוץ מהערך הפוליטי של ההפגנה, נהניתי
גם באופן אישי. בפעם הראשונה ראיתי
מקרוב את אורי אבנרי, ששמעתי עליו
ויכוחים כה רבים, את אורי זוהר, שלא
היה כל־כך זוהר הפעם, ואת כל חותמי ה־כרוז
של •חובבי הגליל״ ,שתמיד הכרתי
אותם דרך העתון.
מלבד זאת פגשתי חברה מקיבוץ מגן,
מברעם, ואפילו מגן־שמואל. פגשתי שני
מדריכים שלי לשעבר, מפקד שלי מהצבא, ואת
הסופר ראובן קריץ, שאני מעריצה.
היה נפלא להיווכח שכל אלה שייכים לסניף
הישראלי של ״אינטרנציונל בעלי הרצון
הטוב,״ שכתבתם עליו לא פעם. שום
מפלגה לא אירגנה את המסע, וזה מוכיח
שגם אצלנו האינטרנציונל חזק יותר ממה
שחושבים.
אחתהעם, קרית־חיים
העובדה שהכביש, המחבר את עירי עם
עכו, נחשב לשטח סגור, התגלתה לי לראשונה
מכחבחכם (העולם הזה .)1431

סכנה אפשרית: אם במסיבה פרטית אד־רוך
על רגלו של המושל הצבאי ואשכח
להתנצל, קיים סיכוי סביר שלמחרת היום,
בדרכי לעכו, אאסר באשמת כניסה לשסח
סגור.
סכנה ודאית: אם הזרוע הקדושה של ה־מפד״ל
תשתלם על מנגנון המימשל הצבאי,
עתידים כל נוסעי השבת בכביש להיאסר

לפי אותה אשמה,
א. ש ,.צפת
הצעתי לתמונת שער: פוטומונטג׳ המראה
את אורי דייוויס ואת מרסין לותר קינג, כשהם
מובלים למאסר בישראבאמה.
הצעה נוספת: להוציא תוספת קבועה לשבועון
שתוקדש להישגי הערבים.
בי ישנה דעה המייחסת את הפילוסופית
ליודנים, את ההנדסה לרומאים ואת האיחוד
של הפילוסופיה וההנדסה לערבים. כלומר:
הערבים הם אבות המדע.
אל תציגו את הערבים בתור יצורים הזקוקים
לרחמים. זה מביא רק שימחה ל-
פאטריוסים. הערבים אינם זקוקים לרחמים.
הראו אותם כאבות הרפואה, אבות המדע
׳ובגדולי הכובשים. הרבו בתרגומים מערבית,
לא רק בעניינים פוליטיים, אלא בכל שמחי־החיים.
כך תמלאו תפקיד חשוב בקירובם
של שני עמים, שכבר היה להם עבר משותף
בתקופות היסטוריות. קודמות.
פנחס כהן, אילת

אלוהים נפקד
אחרי מאסרו של אורי דייזזים התעוררו
הרבה יהודים למאבק נגד חוקי־החירום הבריטיים,
שאיפשרו את המאסר המביש.
יהודים רבים שמעו
לראשונה בהזדמנות
זו על הפקעת אדמות
אזרחים ערביים.
אני רוצה לספר
על מיקרה אחד, שאירע
בכפרי:
המועצה המקומית
רצתה לבנות בית־ספר,
ומחוסר מקום
החליטה לבנותו על
אדמת ההקדש המוסלמי.
אחרי ש דרוכי
כבר
החלו בבניה ו השקיעו
בה הרבה
כסף, באה הוראה מלמעלה להפסיק את ה־עבודה.
אנשי
המימשל הצבאי טענו שאדמת ה
הקדש שייכת לאלוהים, אך מכיוון שאלוהיב
איננו, גורל רכושו כגורל רכושם של כל
התושבים הנפקדים. הממשלה שמה את ידה
על האדמה, והפסיקה את הבניה.
איכיהיס י מ בי, בקה אל-גרבייו

כל אדם והאמת שלו
בכנסת, בהשיבו לדברי ח״כים של מק״׳
העולם הדה 1433

ומפ״ם, אמר שר־המשפטים על אורי דייודס:
.קשר, להבין איך איש מאוזן, הרוצה שיתייחסו
אליו ברצינות, מודיע כי אינו מוכן
להכיר בסמכות המושל הצבאי. הודעה זו
מעידה על זילזול גמור בחוקי המדינה, וקשה
לראות בכך תמימות־לב.״
נידמה לי שאותם דברים יכול דוב יוסף
לומר על עמיתדמנהיגו דויד בן־גוריון, המזלזל
בחוקי המדינה והמודיע שיעשה הכל
לגילוי האמת שלו.
כמו שאורי דייודים שווה לדויד בן־גוריון
כלפי החוק, כך גם האמת שלו ראוייה שיתייחסו
אליה כמו אל האמת של ביג׳י.
י. ראמון, תל־אביב
אני מסכימה לתוכן מאמרו של העורך
.לכלוא אותו!״ (העולם חזה ,)1431 אולי
מתוך אי־הכרת העובדות או אולי מתוך
תמימות. אבל צורת הכתיבה ניראית לי
דמאגוגית במיקצת, ואני קתטזנת אפילו לפרס
טכני כמו שימוש באותיות שמנות
ומודגשות.
הפנייה במאמר אינה אל הגיונו של הקורא,
אלא אל יצריו הפראיים. אין בו ניתוח
הגיוני, אלא חזרה אינסופית כמעט על הטענות
של הצד השני. :לכלוא אותו, ימח
שמו! שיבין שהחיים מורכבים מפשרות בין
רוצח ונרצח, בין גוזל ונגז ל...״
העורך כותב על אמונתו בדור החדש והצעיר.
גם אני מאמינה בו, ומקרה להשתייך
אליו ברגע שיצמחו לי כנפיים, אם אומנם
יצמחו כאלה. בינתיים אני לומדת בתיכון
ונלחמת את מלחמותי הפרטיות בלבד.
תקווה דהאן, ירושלים

היטל גרמניה
מעז יצא מתוק!
עתה, כשגרמניה הפסיקה את משלוחי
הנשק לישראל, אפשר להתחיל במגבית חדשה
וגרנדיוזית.
ראש־הממשלד. כבר נתן את האות, ו
מאות
שליחים, משפחותיהם וקרוביהם, כבר
דרוכים לנסיעה לחוצלארץ.
בינתיים אפשר להטיל גם מיסים חדשים.
עמרם גרנות, ירושלים

ובכלל, איך יורדן כזה נקלע למסיבת
שנור? האם היה אז ציוני? ואם הוא ציוני,
איך הוא כותב שארצנו עלובה? ומה הוא
עוד עושה בארץ כזו?
שנוררית לשעבר, תל־אביב

קראתי כתבה בעתון מקומי כאן, לפיה
התאמנו חיילים ישראליים במחנות הצבא ה־מערב־גרמני.
הכתבה
מספרת שהם התאמנו
שם במסגרת הסכם
שנחתם בין ממשלת
ישראל וממשלת
גרמניה המערבית,
בזמן שלטונם
של שני הזקנים —
אדנואר ובן־גוריון.
עוד יהודים שקראו
את הכתבה, והעובדים
כמוני בתזמורת
הפילהרמונית
של רוטרדם, הזדעז-
שטיינברג
עו מן הגילוי.
עד מתי תמשיך ממשלת ישראל לאכול
את פירות הבאושים שהותיר לנו הזקן?
פנחס שטיינברג, רוטרדם, הולנד
עד שיפסיקו לתת לה.

מאחורי הסורגים

הוזמן להלווייתו של צ׳רצ׳יל במיוחד.
האם יש לכם די אומץ כדי לפרסם
עובדה זו, הסותרת את כתבתכם על הנושא
הנ״ל (העולם הזה?)1430
יעקב אביבר, חיפה
יש. היוומה להזמנה המיוחדת באה מישראל

תמיד אתם עוזרים לכל נרדף וכלוא. הגיע
הזמן לפעול למעני.

כוכבים רחוקים

זעזוע בהולנד

שלום שלום ולא שלום
אם רציתם, על־ידי פירסום כתבתו של
שלום כהן על שמעון פרם (העולם הזה
,)1431 להשוות את אופן כתיבתכם לזה של
העתונים הסולידיים, הרי שקלעתם למטרה.
תחילה נדהמתי מן התוכן ומן הצורה.
הכל היה תפל. רק בסוף הבנתי את הטריק.
יוסף פלשר, חיפה

זוהר ושנור
ברצוני להסב את תשומת ליבו של הקורא
דנים יורדן (העולם הזה )1431 לעובדה
שאדם צריך לדעת על מה הוא כותב. בעיקר
כשדבריו מתפרסמים בעיתון ובצירוף
תמונה.
מה הוא מתקיף בחריפות כזאת את דפנה
נוי? האם למכור איגרות של הבונדס זה
שנור?
אני עבדתי פעם בשנור כזה, ואני יכולה
לציין שנערות־הזוהר ומלכות־היופי שעובדות
בזה אינן מלקקות דבש.

לפי אילו קני־מידה אתם מחלקים ציונים
למחזות וסרטים במדור תדריד?
במה, למשל, חטאו אלקטרה, המאהב,
או שלמה המלך, שהענשתם אותם בהפחתת
כוכב?
מדוע נוטלים אתם חלק בהשחתת טעמו
של הקהל? האם. חובה״ לראות את הסרט
גבירתי הנאווה? האם. רצוי״ לראות את
יחפים בפארק?
ולבסוף: מפליא אותי האמרגן גיורא גו־דיק
— מפיק כל־יכול — שלא בחר לפתות
את תיאטרונו הפרטי במחזה של סמואל
*קט, מחכים לגודיק.
י. כיטר; תל־אביב

יצחק יחזקאל
כל הילדים משחקים, ורק אני כלוא על־ידי
הסורגים.
יצחק יחזקאל, גבעתיים

אני מתאר לי שכאשר פרס קרא את הראיון,
הוא חלם לרגע שזוהי המציאות. בסוף
הוא הסתדר כמוני, גילה את הקונץ.
אריה שחר, פתח־תקווה

בדיילי אכספרס הלונדוני התפרסמה תמונה
של דויד בן־גוריון, וצויין שם שהוא

בעולמנו יתכן הכל: עוד ניזכר, שגם
(המשך בעמוד )4

הזמנה מיוחדת

אוטוווקס מצטיין בהבדלהברורבזכותהיתרונות הבאים :
הנתונים המיוחדים :

הנתונים הבלעדיים
.1אחריות לשנה שלמה כולל שירית, חלקים, מנורות ושפופרת התמונה.
.2מעבדות מנוהלות בידי מומחים. כל מכשיר עובר בדיקה קפדנית
יגסיון הפעלה לפני מסירתו ללקוח.
.3״עין בקרה״ ( 6ע ) 113.810 £המבטיחה כיוון מצויין אל התחנה
המבוקשת.
.4לאוטוווקס תא־פוטו 1104,0 ? 6818401 המווסת אוטומטי ת את
בהירות התמונה, בהתאם לשנויים בתאורת החדר.
.5מנורה אחורית דולקת השומרת מפני עייפות העין, מבטיחה ראייה
טובה ומונעת את הנגוד בין החשכה בחדר לבין ההקרנה על המסך.

* ו 1ט 1וונ ; 0
גו ד מן לנמסזן-אילוז

בישראל:

אוטוווק ס מצוייד בטרגספורמטור השומר על מתח אחיד של המנורות
בעת הפעלתן. פעולה זו מבטיחה למנורות אריכות חיים ומונעת
שרי פתן.
לאוטוווקס שני רמקולים אליפטיים בחזית ובצד המבטיחים טון
מופלא וצליל ״הי-פי״.
מתג מיוחד להכוונת הצליל לטונים גבוהים ולטונים נמוכים.
— ? 6111046 001141-01 מתקן אוטומטי להפעלה מרחוק.
4ת 6ת1נן 111ן< 31 £ת 410ק — 0ציוד נוסף לבחירה.
האזנה שקטה באזניות (ובהפסקת רמקולים) למניעת הפרעה מאחרים.
14ז6וז 1ק ע1ך< 31 £מס 41 גן — 0ציוד נוסף לבחירה.

ג 0 ¥ 0ד1

חברה להנדסה חקלאית לישראל בע״מ חיפה — תל־אביב

סוכנות

בלעדית

מפיצים

בלעדיים: חברתווקסמוביל בע״מ, רחוב הנמל ,48 טלפון ,61477 חיפה

לכל אדם משכיל

כל ענ פי
המדע:
הי ס טו
ספר
אמנ
כלכ

מכתבים

40ס פ רי םהמ הווי ם אוני ב ר סי טהעמ מי ת
ה אנ צי ק לו פ די ה * של המאההעש רי ם
רי ה

2.25ל״י

ספר

״עולם הדעת״ הינה ההוצאה העברית של הסדרה
הצרפתית שכבר הופיעו בה 1155 ספרים. סדרה זו
שזכתה למוניטין עולמי ותורגמה עד כה ל־ 22 לשונות
— נכתבה בידי טובי אנשי המדע בצרפת — ונערכה
בארץ ע״י מיטב העורכים והמתרגמים.
כל ספר מקיף וממצה את נושאו בצורה יסודית, מכיל
הבהרות ותוספות עבור הקורא הישראלי ומעודכן עד
לשעת הדפסתו.
הקובץ כולו מהווה אנציקלופדיה מדעית מושלמת :
הקורא המתקדם ימצא בו אוצר בלום של ידע ואילו
מורה, סטודנט ותלמיד תיכון ימצאו בו עזר רב בלימודיהם.
הקובץ מוגש וערוד בצורה מובנת ומרתקת ומשמש
אוניברסיטה עממית להשכלה בכל שטחי החיים.
״עולם הדעת״ זכה בארץ להמלצה נלהבת מטעם מוסדות
החינוך, העתונות ואישים שונים. הפורמט נוח
והעטיפה צבעונית.

מחיר 40הספרים 9 0 . -ל״>
להשיג בכל חנויות

הספרים

והסוכנים בארץ

תנאים מיוחדים לצבור המורים דרך ״ספר מובחר למורה״
ע״י ״מסד״

ה 1צא ת מ. מזר חי

גורדון לבינסון אילו!

מבוו

(המשך מעמוד )3
שלום כהן מהעולם הזה יכתוב על שמעון
פרס כמו שלום כהן מהג׳תזלם פוסט.
ח, ב ,.ירושלים
וייתכן גם להיפן.
•יי 1 .ובזירה

פנינו למשרד החינוך והתרבות במכתב
הבא:
״העלאת שכר הלימוד בבתי־הספר התיכוניים
עלולה להביא לתוצאות חמורות:
״תגבר הנשירה של מעוטי היכולת, וההשכלה
התיכונית תהפוך נחלתם הבלעדית
של בני־העשירים;
״יצטמצם אחוז בעלי ההשכלה האקדמאית,
החיוניים למדינה בכל שטחי החיים.
״מתוך האמור לעיל, אנו מתנגדים להעלאה,
ופונים אליכם לבטל את הגזירה.״

ראשי מועצות תלמידים בשני בעשרה
בתי־ספר תיכוניים, אזור
תל־אביב

בושה וחרפה?
מפא״י — מפלגת המימשל הצבאי, הדיכוי,
הנישול מעל אדמתנו, ההריסה של
בתינו, הרצח של
אהינו בכפר־קאסם,
ההרג של בנינו בגבול
רצועת עזה —
זכתה ב־ 11 מנדא־טיס,
שהם רוב מוחלט,
באום אל־פאחם,
הכפר הערבי הגדול
ביותר בישראל.
זוהי בושה איומה,
חרפה לכל ערבי
בעל כבוד.

חוסיין מחמוד
שדפנה, איקסאל
בבס סכם ודורשיו

שדפנה

לבל אשד, יש שאיפה טבעית להיות סכסית.
כל השחקניות (העולם הזה 0432 הן
צבועות כשהן עושות עצמן שהן לא מעונאילנה
חן, תל-אביב
י ^ ,בסכס•
...כ שמי שהו לא יודע לרקוד, הוא אומר
שהבמה לא טובה.
הן יכולות לטעון
שהצלם לא טוב.

> שראלי

סכסית אמיתית,
הרצליה

לשפות

אנג לי ת

צרפת>ת

שי ט ה או ר־ קולי ת

48010 ¥18041
תל-אכיב הס 12
(פינת אלנבי )33
חי ל ץ טרומפלדד־ 8
(פינת שינקר )21
רמת־גן הרצל 68

חיפה שמריהו לוין 30
נתה״תקוה ההסתדרות 15
רמלה, רח׳ סמולנסקין 31
רחוכות ויצמן 48
נתניה מקדונלד 5

ו\וולטיות ערב3.־ 6שבושת

לפי דעתי, יש לראות
בחיוב את הופעתן
של נערות־זוהר
על במות התיאטרון.
אחרי
שנים, בהן
שלטו בתיאטרון בני
הדור הישן, דוברי
עיברוסית, יש בכך
משום ריענון הבמה הישראלית.
איתמר גלעדי, רעננה

ייצור חתיכות כע׳׳מ
בל הכבוד לכם!
יש לכם חלק נכבד מאוד ביצור החתיכות
של ישראל. אני עוקב אחר התפתחותה של
בתיה בנדיקט מאז היבחרה לסגנית מלכת־המים,
ויכול להעיד כי לזכותכם אפשר לזקוף
את מיטב יפהפיות הארץ: יהודית מזרחי,
עליזה גור, זיווה שפיר, דליה לביא
ובתיה.
מרדכי כן־ששון, תל-אביב

טעות מעולם צדקה
השבוע, במסיבת עובדי היומון קול העם,
הוקראו טעויות נבחרות מגליונות שונים:
פילי מק״י התרימו את התושבים.
הנואף עמד בדבריו בעיקר נגד זיונה
מחדש של גרמניה.
אנו דורשים לחבר את כל התושבים לרשת
הביוב.
האולם היה מלא מפה אל פה, וניראו בו
נשים מכל שוכבות הציבור.
בשעה 16.00 פרקי זנות מפי משפחת
מלבסקי.
ת ,.0 .תל־אביב

קיבלת חשבונך ־־־
נא פרע אותו בהקדם.

טעות לעולם צודקת

חזית בעלות הברית המנצחת התפוררה
עם תוף המלחמה( .אתגר)
בנימין גונדר, תל-אביב

תל־אכיב, רה׳ אלנבי 74
רחוב נחלת בנימין 44
חיפה, רחוב הרצל 37

תל־אכיב, רה׳ אלנכי 74
רחוב נחלת בנימץ 44
חיפה, רחוב הרצל 37

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 1433

ב שלם
האד ם
הצבעהנ \ דההצב עו ת
מי מעוניין לפוצץ את עצרת האו״ם?
האמריקאים טוענים: הסובייטים. כי הסובייטים
אינם משלמים את המגיע מהם
לקופת האו״ם.
הסובייטים אומרים: האמריקאים. כי האמריקאים
תובעים לשלול מברית־המועצות
את זכות־ההצבעה בעצרת, כל עוד לא
סילקה את החוב*.
השבוע השמיעה אלבאניה הקטנה טענה
מקורית: גם וושינגטון וגם מוסקבה מעודי־נות
לשתק את עצרת האו״ם. כי בעצרת
אין להן זכות וטו, כמו במועצת הבטחון.
לברית־המועצות לא היד, מעולם רוב בטוח
בעצרת. ואילו לאמריקאים היה אומנם רוב
מובטח בעבר, אבל רוב זה נמוג עם
הצטרפות עשרות מדינות חדשות לאו״ם.
עתה שולטות במליאה מדינות אפרו־אסיה,
שאינן רוקדות לפי חלילו של אחד
משני הגושים הגדולים. לכן מעוניינים שני
הגדולים, לדעת האלבאנים, לחסלה על־ידי
מניעת כוח־ההצבעה שלה.
נגד .2כדי ״לשבור את הקנוניה*,
הציעה אלבאניה להצביע מייד על חידוש ה־

מוסוליני (שמאל) ומלך איטליה
ממלא המקום — של מי?
הצבעות בעצרת, שהופסקו מאז פרץ הסיב־סון־
.באו״ם השתררה בהלה.
אך התמרון נכשל. יתכן שנציגי רוב
המדינות הקטנות הסכימו בליבם לדעתם
של האלבאנים. אך הם חששו שאם יחודשו
ההצבעות, ייאלצו שני הגדולים — מטעמי
יוקרה — להתעקש ולפוצץ את האו״ם.
לכן נערכה רק הצבעה אחת — ובה
הוחלט, ברוב של ( 97 כולל ישראל) נגד
( 2אלבאניה ומורטניה) ,עם 13 נמנעים
(כולל צרפת) ,להימנע לפי שעה מכל
הצבעה.
היתד, זאת הצבעה פאראדוכסית, כי
ארצות־הברית לא התנגדה לכך שברית-
המועצות תשתתף בה, כדי שגם זו תוכל
להצביע למען דחיית ההצבעות.

איטליה
בשא לו הי ם
העולם מלא פאראדוכסים. אך המאורעות׳
שאירעו השבוע ברומא אינם בבחינת פארא־דוכס.
הם דווקא הגיוניים בהחלט.
שחקנים בעלי־מצפון רצו להציג בעיר־הנצח
את ממלא המקום, המחזה המייסר
את שתיקתו של האפיפיור פיוס ד.־12
בימי השואה.
המשטרה ניסתה למנוע את ההצגה ב*
לדעת הסובייטים אין החוב קיים כלל.
הם שילמו את חלקם בתקציב השוטף.
הם מסרבים לשלם רק עבור כוח האו״ם
בקונגו, שאיפשר את רצח לומומבה, ונדבצ־עיס
אחרים של האו-ם שלא אושרו על־ידי
מועצת הבטחון. מוסקבה טוענת כי רק
למועצת־הבטחון זכות ההחלטה במיקרים
כאלה.
העולם הזה 1433

טכסיסים נלוזים. היא קבעה כי המיבנה,
בו עמדה ההצגה להיערך, אינו כשר
לתפקיד זה. השוטרים שמו מצור על הבניין,
לא נתנו לקהל להיכנס. השחקנים
הצליחו להסתנן פנימה, ערכו שביתת־שבת
ושביתת־רעב, הצליחו לבסוף לקיים הצגה
אחת מאחורי מחסום המשטרה.
אז הודיעה ממשלת איטליה שהיא אוסרת
את ההצגה רישמית. הנימוק: הקונקורדאם
(הסכם) שנחתם בין ממלכת איטליה והתא־תיקן
בשנת ,1929 אוסר כל פגיעה ביוקרת
הכנסיה בתחומי איטליה.
האבא וילדיו. אין דבר יותר הגיוני
מזה. כי הקונקורדאט קשור בקשר הדוק
עם מאורעות ממלא המקום.
שני אישים ניצחו על השגתו: הדיקטטור
הפאשיסטי, בניטו מוסוליני, והאפיפיור דאז,
פיוס ה־, 11
אותו פיוס הגיע לשלטון בשנת , 1922
שנה אחת לפני המיצעד המפורסם של
״החולצות השחורות* של מוסוליני לעבר
רומא. פיוס לא פייס את הפאשיסטים —
הוא היה בן־בריתם מן הרגע הראשון.
כי הוא האמין שיש לכנסיה רק אוייב
אחד: הקומוניזם. וכדי למגר את הקומוניסטים,
היה מוכן לכרות ברית עם השטן.
את זאת, בדיוק, עשה. במשא־ומתן מייגע,
שנמשך שנים, שם קץ למאבק ההיסטורי
בין איטליה והוואתיקן. כשחתם על הקוד
קורדאם, בו ויתר ויתורים כלכליים רבים
לממשלה הפאשיסטית, הסביר את ותרנותו:
״אני כמו אב המנהל משא־ומתן עם ילדיו*.
כעבור ארבע שנים הגיע אדולף היסלר
לשלטון בגרמניה, ופיוס ה־ 11 מיהר לחתום
על קונקורדאט גם עימו. הוא הטיל תפקיד
זה על שר־החוץ שלו ועוזרו המקורב,
הקארדינאל פאצ׳לי — שהפך יורשו בשם
פיוס ה־.12
לפני שמת, בשנת ,1939 ערב מלחמת־העולם,
עוד הספיק פיוס ה־ , 11 בעזרת
יורשו, לתת תמיכה מכרעת למרד הגנרל
פראנקו, שהקים דיקטטורה פאשיסטית בספרד,
בעזרתאדי־רעל גרמניים וכידונים
איטלקיים.
אדולו* והאלוהים. פיוט ד,־ 12 לא היה
אלא תלמידו וממשיך־דרכו של פיוט ה־.11
הוא שמר על הברית עם הפאשיסטים מכל
הסוגים והמינים, סבר כי המלחמה הקדושה
בקומוניזם מקדשת את כל האמצעים —
גם את שתיקתו נוכח השמדת מיליוני
היהודים.
יתכן כי פיוס ה־ 12 לא היה ממלא מקומו
של ישו — אבל הוא בוודאי היה ממלא
מקומו של פיוס ה־.11
גישה זו היא הנושא העיקרי של המחזה
ממלא המקום. מחברו שם בפי האפיפיור
את דיעותיו האמיתיות, ההיסטוריות: ש־אדולף
היטלר הרשע ממלא שליחות אלוהית
בקדשו מלחמה על רוסיה הקומוניסטית,
וכי על כן אין להפריע לו מתוך רחמים
על כמה יהודים אומללים.
כיום אין זה נעים לכנסיה להזכיר עובדות
אלה. היא לוחמת במחזה כפי שלחמה,
בשעתו, בתיזות של מארטין לותר.
הפעלת הקונקורדאט משנת 1929 למטרה
זו היא הגיונית בהחלט. מדוע לא תשמש
הברית הקאתולית־פאשיסטית של סיום ה־11
להגנה על הברית הקאתולית־נאצית של
פיוס ד,־?12

בית

חסנו
לעתונאות תחזור ב,

נ מ שכ ת ה הר ש מה למחזור ב׳ שיי פתח
ב* $5-4-4ויימשך ש שה ח ד שי ם.
על צוות המודים והמרצי ם בבי תהספר
נ מני ם ע תונ אי ם בכירים ו מר צים מן
ה אוניב ר סי ס ה.
מתקבלים בעלי השכלה תיכונית בלבד
פרטים מלאים, הרשמה ותכנית הלימודים
בבית בני ברית, רח׳ קפלן חדר מס׳ ,5יום יום
בין השעות 4אחה״צ עד 7בערב. טלפון .222830
דחף

ארצות הברית
הקרב שד סדמה
המהפכה הכושית בארצות־הברית תוכרע
ליד הקלפי. הבעייה הגדולה של הכושים
היא: איך להגיע לשם?
במחוזות רבים של ארצות־הברית, בייחוד
בדרום, מהווים הכושים רוב. במחוזות אחרים
הם מהווים מיעוט גדול, המסוגל להוות
את לשון־המאזניים בבחירות. אולם אין הכושים
יכולים להצביע.
מדוע לא? כדי לזכות בזכות הבחירה, חייב
האזרח להיכנס לפינקס הבוחרים. כניסה
זו אינה אוטומאטית, כמו בישראל, אלא
תלוייה בהערכת ועדה מקומית. הוועדה
מוסמכת לקבוע תנאי־מינימום השכלתיים.
במחוזות רבים, מנוצלת אפשרות זו בגלוי
ובזדון. האזרח הלבן נשאל מה שם הנשיא
הנוכחי, עונה נכונה ודרשם. האזרח הכושי
נשאל מה הנוסח המילולי של התיקון
השביעי לחוקת ארצות־הברית, מי היה
הנשיא ה־ 23 של המדינה, מה פירושן
של מילים קשות שאינן מופיעות אפילו
במילון.
העיר על כך כושי במרירות :״אם כל
הבוחרים במדינת אלאבאמה הם כה מלומ־
(המשך בעמוד )6

״ העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226783ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמסרם • דפוס משה שהם בע*מ, תל״אביב,
סין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו*ל: העולם הזה בע*ם.

בשלם
(המשד מעמוד )5
דים, איך זה בחרו במושל שהוא אידיאוט?״
איד להפר חור .,ההסתערות על הקלפי
הפכה, על כן, חוד־המחץ של המהפכה
כולה. ססודנטים ואידיאליסטים לבנים אחרים
נהרו דרומה, כדי לעזור לכושים להירשם.
אחדים מהם, בעיקר יהודים, נרצחו. אלפי
צעירים וצעירות נכלאו. מאות רבות הוכו
ועונו.
בשבועות האחרונים נערך במדינת אלאב־אמה
אחד הקרבות המרים ביותר על זכות
הבחירה. בראש המיבצע עומד, אישית וגופנית,
הכומר מארטין לותר קינג, שקיבל
זה עתה את פרס נובל לשלום. כיעד
נבחרה העיירה הקטנה מלמה, בה נשללה
זכות־הבחירה כמעט מכל הכושים. האוייב
הוא השריף (ראש המישטרה המקומית)
ג׳ים קלארק, בריון שנבחר על־ידי התושבים
(הלבנים) לתפקידו בשל נכונותו להפר את
החוק למען המטרה הלבנה הקדושה.
ככל מיבצעיו של קינג, נערך גם זה
תחת דגל אי־האלימות. תחילה ניסו הכושים
להיכנס לבניין הרישום בשער הראשי,
למרות האיסור, נאסרו בהמוניהם. לאחר
מכן נצטוו לבוא בקבוצות קטנטנות, הפרו
את הצו. לבסוף עמדו בתור שהשתרע
לאורך ששה רחובות.
בריאות הנפש. עד כה נאסרו בעיירה
טלמה 3400 כושים, ובראשם קינג עצמו.
שני המנהיגים היריבים — הכושי והשריף
— נפלו למישכב מרוב עייפות ותשישות.
כאשר שמעו הכושים כי קלארק השנוא
שוכב בבית החולים, ערכו ״כנס
תפילה״ מתחת לחלונו, התפללו לאלוהים
כי ״ג׳ים קלארק יבריא בנפשו ובגופו.״
בניגוד למאבק נגד חוקי־החירום בישראל,
זוכה המרי הכושי לתמיכת הממשלה המרכזית
ובתי־המשפט הפדרליים. השבוע
ציווה שופט פדרלי על שלטונות העיר
סלמה לטפל לפחות ב־ססז בקשות־רישום
ליום, ולבטל את בחינת־ההשכלה הזדונית.
היה זה צעד חשוב לקראת הנצחון.
כל פוליטיקאי אמריקאי מסתכל לעבר
טלמה, כי תוצאות הקרב עשויות לשנות
במידה רבה את כל החשבונות המפלגתיים
בכל הארץ. בישיבה האחרונה של הנהלת
המפלגה הרפובליקאית האשים אחד מראשי
המפלגה את בארי גולדווטר כי שגה מישגה
פאטאלי בבחירות האחרונות .״אין טעם ״
לחזר אחרי הקולות הלבנים בדרום,״ קבע,
״כי בקרוב יהיו הקולות השחורים שם
חשובים הרבה יותר!״

רפואה
העגבת חוו ר ת

...אין-אנו יודעים מי אתה, היות ואין אנו מכירים
אותך עדיין, אך דבר אחד ברור לנו: אתה תהיה בעל
מקצוע (משתלם היטב) מעולה, בעת סיום לימודיך
באחד המקצועות הנלמדים בבית ספרנו.

החלה ההרשמה לקורסים:

* שרטוט בנ>ן
•* עיצובפנים וריהוט מסתיימת ההרשמה לקורסים :

• •¥שר טו ט מ כונו ת
* טכנאות רדיו
ההרשמה במשרדי בית הספר

תל־אביב, רחוב אלנבי מם׳ — 93 בין השעות 17.30—20.00
הנחות מיוחדות לעולים חדשים, לחיילים/ות ולחיילים משוחררים !

״העגבת חוסלה!״ צהלו הרופאים לפני
עשר שנים. ואמנם, בשנת 1955 הגיעה
המחלה לנקודת־שפל דרסאתית, שלא היתד.
כדוגמתה מאז הביא קולומבוס את המחלה
רבת־האימים מאמריקה לאירופה.
אולם המחלה היתד, הרבה יותר עקשנית
מכפי שסברו האופטימיסטים. היא ערכה
את כוחותיה מחדש, פתחה בהתקפה נגדית
רבת־תנופה. בעשר השנים האחרונות עלתה
המחלה בתמידות בכל ארצות־תבל, הגיעה
עתה שוב לממדים מדאיגים*.
כל רכיעי -מת. מה גרם לעליה המבהילה?
בדו״ח שהוגש לאחרונה לאירגון־
הבריאות העולמי של האו״ם, המסכם את
תוצאות המחקר ב־ 105 ארצות (כולל ישראל)
,הוזכרו,׳ בין השאר, הסיבות הבאות:
• יעילות הפניצילין יצרה תחושת־בטחון
כוזבת. מאחר שקל להשיג את
התרופות, החלו הגברים והנשים מתייחסים
בזילזול לסכנת ההידבקות. בכך הם שונים
מאד מאבותיהם, שחיו בתקופה בה מת
כל אדם רביעי שנידבק במחלה**.
• המיסגרות החברתיות הנושנות נשברו
ברוב ארצות־תבל. כל עוד היה האדם שייך
לשבט, למשפחה, לחמולה, לגטו או ל־ ־
מיסגרת מצומצמת אחרת, והיה כפוף למוסר
הנוקשה שלה, היתד, סכנת ההידבקות קטנה י
יותר.
• המעבר מן הכפר אל העיר, הקיים •
בכל העולם, הגביר את המגיפה. העגבת •

היא מחלה עירונית מובהקת.
• נדידת הפועלים מארצות־ד,מחסור ל
ארצות־השפע
מסייעת לריבוי העגבת.
הפועלים הזרים, שמיספרם גובר ברוב
הערים שבארצות המפותחות, אינם חיים
חיי־משפחה תקינים, נזקקים לאהבה מיקרית.
הוא הדין לגבי ארצות־הגירה.
• האלכוהול עזר בכל התקופות להפצת
המחלה. בחברת־השפע מצוי הכסף בכיסי
הנוער העובד, המרבה בשתייה.
• התנועה המוגברת של החיילים והאזר־

קינג(מימין) כדיר למאסר
אס יש קול, יש קשב
חים בים, ביבשה ובאוויר, שאין לה תקדים
בכל תקופה קודמת, מגביר את התהליך.
• עם שינוי דפוסי המוסר המודרני,
גבר המגע המיני בקרב הנוער, המגיע
לבגרות מינית בגיל מוקדם יותר מאבותיו
ואמר,ותיו, ואינו ניתקל עוד במחסומים
המוסריים הקודמים. העגבת והזיבה גברו
גם בקרב ההומו־סכסואליים.
ויכוח חריף אחד לא הגיע לסיומו: האם
גברה המחלה בעיקבות חיסול בתייר,בושת
החוקיים בארצות רבות? המחקר הראה רק
כי העלייה החדשה בשיעור העגבת שווה
בארצות הסקנדינביות, בהן חוסלו בתי־הבושת
החוקיים לפני עשרות שנים, לזו
שבארצות כמו צרפת ואיטליה, שם חוסלו
רק לאחרונה.
מסתבר כי בארצות רבות מסרו היצאניות
המקצועיות את תפקידן, כמפיצות
העגבת, ל״חובבות״ ,לנערות־בילוי, לנערות-
טלפון, לנערות־בארים ולדומיהן.

עולם חד ש

• מלחמת מנע. מה היה קורה אילו
היו צריכים להתייחס לחתולים ביראת־כבוד?
להתחנן בפניהם שיואילו בבקשה להפסיק
לילל מתחת לחלון, שיזוזו קצת, אם הם
יכולים, מהכביש, או מפח הזבל, או מחדר
המדרגות החשוך? לאן היה העולם מגיע?
לאן שהגיעו ההודים. יש להם ארבעים
מיליון פרות, כולן קדושות.
יועץ אמריקאי, שחקר את הבעייה, הציע
לפרות ההודיות להשתמש בסוג מסויים של
כדורים נגד הריון. אלה כדורי ד.ש.או.אי. .
הם מוחדרים לרחם הפרה, מונעים את
ההריון.
למרות שהדת ההודית אוסרת את השימוש
באמצעי־מניעה, הצליחה הממשלה
לעשות נסיון ראשון בשטח זה. התוצאות
היו משביעות רצון. משרד החקלאות ההודי
מתכנן כבר את הפצת הגלולות.
• אל הים. גם לדנים, כמו לישראלים,
יש ארץ צרה, עם הרבה ים וגבולות.
• ביוון עלה מיספר המיקרים החזשינזי
לא מזמן! סיימה המועצה התעשייתית
בשנה ל־ססו אלף תושבים מ־0 956( 3
ל־ .)1962( 22 באיטליה — ס־:1954( 4״ שלהם את תיכנון העיר התעשייתית אבדור.
ל־ .)1962( 13 בארצות־הברית — מ 1955( 4יהיה בה מקום ל־ 25.000 פועלים. היא
ל־ .)1963( 12 בצרפת — ס־ )1955( 3ל־.0מ ״ תשתרע במרחק של 10 קילומטרים ממרכז
קופנהגן, בצפון. בנייתה תחל ב־.1967
(.)1962
עדיין אי אפשר לבקר בה. היא נמצאת
** בישראל מתו ב־ 8 1962 איש כתוצאת
בלב הים.
מעגבת. ב־963ז — .9
העולם הזה 1433

בם רחב
יחסים מרחביים
א ח בי ב•
נמל־התעופה של קאהיר המה השבוע
כמו בימים הטובים של ועידות־הפיסגה.
אך הפעם היה זה לכבודו של אורח יחיד.
נשיא תוניסיה, חביב בורגיבה, נתקבל
בהתלהבות היסטרית.
ברדתו מן המטוס המתינו לו נשיא
מצרים גמאל עבד־אל־נאצר, ואורחו המלך
חוסיין הירדני. אולם למחרת היום מיהר
חוסיין לטוס בחזרה לארצו, ולהשאיר את
הבמה והזרקורים לרשותו הבלעדית של
האיש מתונים.
כוכב המזרח• היתד, זו התחנה הראשונה
במסעו הגדול של בורגיבה. האיש,
שעד לפני שנה נחשב למנהיג הערבי המתון
ביותר אחרי נשיא לבנון, ואשר הותקף
בפי רדיו קאהיר כסוכן המערב וישראל,
רצה להפגין בסיור זה את השתלבותו
במערך הערבי המחודש.
נקודת השיא הראשונה אירעה באולם
הגדול של בניין האופרה בקאהיר, שניבנה
ערב הצגת־הבכורה של האיידה ב־.1871
הפעם שלטה על הבמה האישה המפורסמת
ביותר בעולם הערבי: הזמרת הקשישה
והמופלאה אום קולסום. אין בכוחה של
מצרים הרפובליקאית — כשם שלא היה
בכוחה של מצרים המלוכנית — להעניק
כבוד גדול יותר לאורח, מאשר לערוך
למענו קונצרם מיוחד של אום קולסום.
״כוכב המזרח״ ,כפי שהיא מכונה רשמית,
מרתקת מיליוני מאזינים ברחבי העולם

גמאל עבד־אל־נאצר, שנשא בהזדמנות זו
נאום חריף נגד גרמניה המערבית ונגד
ישראל, עשר. כמיטב יכולתו לעמוד בצל
ולתת לאורח את מלוא הדימום. כי כשם
שהיה חשוב לחביב בורגיבה להצליח במסעו
ולכבוש ידידים במרחב, היה חשוב
למארחו להוכיח לו כי כדאי מאוד להיות
ידידו של עבד־אל־נאצר.
שלא כמו רוב אויביו הוותיקים של
נשיא מצרים, בורגיבה הוא מנהיג ערבי
אותנטי, שעמד בראש מלחמה לאומית מנצחת.
כל התקפותיה של קאהיר עליו לא
הצליחו לקעקע את מישטרו. שכן הוא
שולט על המפלגה שהנהיגה את המלחמה
בצרפתים, והשולטת כיום במדינה. בשתי
ועידות־הפיסגה עמד בורגיבה בראש המחנה
המתון, ורק אחרי לחץ ממושך נכנע לקו
הנאצרי.
כבוד־המלכים שהושפע עליו השבוע בא
כדי לכבוש, את לבו לקו זה. היה זה
גם גילוי נוסף של הקו המצרי החדש:
מה שאין בכוחן של אלף קללות להשיג,
יכולה להשיג מילה אחת. עבד־אל־נאצר
הרעיף על אורחו אלף מלים טובות.

הנהלת חשבונות
הכנה לסוג ג׳ ב־ 3חדשים בלבד הפ תי חה כ־^ 2.3

^ למתחילים,

פרטים והרשמה
מ־ 9_ 4 ,!2—8בערב

^יי י

פקידות לנוער

קורס ערג מזורז,

5חדשי לימוד

פרטים והרשמה
מ־ 0—4 ,12—8בערב

סוריה

דדיחר ״

הפתיחה כ־2.3

בן־יהודה ,74ת״א
טלפון 220314

״אולפן גרג״ -בית ספר בלעדי לקצרנות

הקיצוני ה שמאד
שני אנשים עמדו השבוע במרכז החדשות
בדמשק. אחד מהם נכנם לסוריה,
השני עזב אותה, אך השניים היו קשורים
בנשק סובייטי במרחב. הראשון היה מזכיר
המפלגה הקומוניסטית הסורית ח׳אלד בקד-

בן־יהודה ,74ת״א
טלפון 220314

בהנהלת מר חיים כר־קמא
פותח

)1קורס ערג של חודש אחד כלבד

השבוע

( x 2בשבוע, כל פעם שעתיים)

)2קורם כוקר של שבועיים בלבד
)3גחופשת־חפסח כמיוחד לתלמידים ולסטודנטים

( x 4בשבוע, כל פעם שעתיים)

קורס של שכוע אחד בלכד (כל יום שעתיים) ל

קצרנותעבויוו״אנגלית
ההצלחה

מובטחת 1לשם הבטחת מקום — הירשמו מיד :

:רח׳ גורדון ( 5טל .)236209 .חיפה ג (רק קורס ערב) בי״ס ״במעלה״.

רכשו מ ק צו עמש תל ם
תיד זמן קצר,
.בהדרכה מקצועי ת
מעולה

כורגיסה ועכד־אל־נאצר
מילה טובה כנגד אלף קללות
הערבי, כאשר רדיו קאהיר משדר אחת
לחודש את שיריה המוקלטים. כאשר נודע,
כי דחתה את ההצעה להופיע ברשימת
המועמדים לבית־הנבחרים המצרי, היתד,
התגובה המיידית של האיש ברחוב :״בטח,
היא לא מסכימה לעמוד אחרי עבד־אל־נאצר.״

האשד, זאת — שגילה המשוער
מתקרב ל־סז — הביא גמאל עבד־אל־נאצר
לבדר את חביב בורגיבה.
היא שרה את השלאגר האחרון שלה:
אנת עומרי (״אתה חיי״) ,סולו הנמשך
קרוב לשעודוחצי. אין כמעט שיר ערבי
שאין בו המלה חביבי, ואנת עומרי אינו
יוצא מכלל זה. אלא שבהזדמנות זו נתנה
הזמרת הגדולה להבין, כי החביב הוא
בורגיבה. פעמיים חזרה על הבית בו מוזכר
החביב יותר מאשר בכל בית אחר. הקהל
הבין את ההקדשה, מחא כפיים. חביב
בורגיבה, שישב בתא הנשיא יחד עם אשתו
הצרפתיה בחברת גמאל עבד־אל־נאצר ואשתו,
זרח מאושר. צורה ברורה יותר להכריז
בפני העולם הערבי כי נשייא תוניסיה
הוא בחור כארז — לא תיתכן.
אלף מלים מוכות• השיא השני בא
במרכזה הדרומי החדש של מצרים: אסואן.
אחרי סיור מודרך בסכר הגבוה, ניתן
לבורגיבה ללגום מלוא פיו מן השיכר
של ההערצה ההמונית. באסיפה ענקית העלו
עסקנים מקומיים על נס את מאבקו נגד
הצרפתים, וראשי־מקהלות הפסיקו את הנאומים
בקריאות קצובות, עליהן חזרו
אלפי גרונות היסטריים.
חעולם הזה 1433

אש, שהורשה לחזור למולדתו אחרי גלות
של שבע שנים, ומוסקבה תלתה בו תקוות
פוליטיות רבות.
השני היה וולטר סנודן, המזכיר השני
של שגרירות ארצות־הברית, שנאלץ לעזוב
את דמשק בפקודת הממשלה הסורית, אשר
האשימה אותו בריגול. ליתר דיוק: הוא
נאשם בהצעת שוחד של שני מיליון דולאר
לגנראל סורי, כדי שזה יספק לו אינפורמציה
על טיל סובייטי חדש, הנמצא ברשות
הצבא הסורי. כאילו כדי להעניק
פרס לדמשק על שמירת סוד־הטיל, הודיעה
מוסקבה כי היא עומדת לחתום על עיסקוד
נשק חדשה עם סוריה.
שני המאורעות גם יחד באו להדגיש
את חיזוק הקשרים בין מישטר הבעת לבין
הסובייטים.
כסיס לתימרון. היה זה שינוי חשוב
במפה המרחבית. כי אחרי הפיכתו של
עבד־אל־סלאם עארף בעיראק, נותרה סוריה
הבעתית בבדידותה. ראשי המישטר נודו
בקאהיר, בעוד ראדיו בגדאד קורא בקולות
צרודים להמוני סוריה להתקומם נגד ״החיות
המיפלצתיות הבוגדניות״.
הטבח שערכו אנשי עארף בקומוניסטים
ובאנשי הבעת גם יחד, בעת תפיסת השלטון,
דחף את המפלגה הקומוניסטית הסורית
לגשש אצל ראשי הבעת המקומי בדבר
הקמת חזית מאוהדת. אך הגנראל אמין אל־חאפז,
ראש מועצר. ההפיכה, ומישל עפלק,
הוגה־הדעות של ד׳.פלגה, דהו א־ .ההצעה.
אחד השיקולים: רקד־ חזית זו עלולה
(המנטן בעמוד )8

קור סיס בקרוערב

פתיחת הקורס ,
1.3.65
ת־א,ד**נס ו|ככר דיזנגוף ן קל 26066 .

קבלת לקוחות בסלון בית־הספך לספרות ״דיאנה״,
יום־יום, בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א׳ ,ג׳ ,רד, הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

_ מגר שי ם
בא שדוד

וקיסריה

בהזדמנות ובתשלומים
ב״כ מגרשים באזורי פתוח מתקדמים

כרמיאל

-כרמיה -וכו׳

החל מ— 400ל״י הדונם

סוכנות לקרקעות ״צור״
רחובפינסקר 2חדר 110
ת״א ע״י מוגרבי טלפון .59069 ,58656

במרחב

יו!ולהס
דברמ סו ת ר!

(הסשן מעמוד )7
להחריף עוד יותר את המחלוקת בין דמשק
לבין קאהיר ובגדאד. כי גמאל עבד־אל־נאצר
אינו מרשה קיום מפלגה קומוניסטית בארצו,
ועבד־אל־סלאם עארף רואה בקומוניסטים
סוכנים זרים המסכנים את מישטרו.
המישענת היחידה של הבעת נשארה
מוסקבה. כי למרות שגם מספר ארצות
מערביות נתנו מענקים ומילוות לסוריה,
לא חדל רדיו דמשק להוקיען כאימפריא־ליסטיות
וקולוניאליסטיות. ואילו מוסקבה
סיפקה לא רק מילוזת וציוו, אלא גם נשק.
השבוע נאלץ חאפז לשלם את המחיר
הפוליטי שחייבה תלות זו: הוא הסכים
לשובו של בקדאש מגלותו בפראג ולחידוש
פעילותה של המפלגה הקומוניסטית. הדבר
הרחיק את דמשק עוד יותר מקאהיר, ואילו
לברית־המועצות ניתן בסיס יציב יותר ל־תימרון
בעולם הערבי.
הססן רכרוכי. שובו של בקדאש, בעל
המיבנה הרחב והפנים המשופמים, יוכל
רק להקשיח יותר את הקו הסורי נגד
ישראל.
בעוד הקומוניסטים המצריים קוראים להבחין
בין העם הישראלי לבין ממשלת
ישראל, ובעוד המפלגה הירדנית דוגלת
בפירוש בקיומה של מדינת ישראל, חזר
בקדאש והצהיר, כי כל יהודי הוא ציוני —
ומכיוון שהציונות פסולה לחלוטין, הרי
יש ללחום בכל יהודי ולגרשו.
בוועידת המפלגות הקומוניסטיות הערביות,
שנערכה בפראג לפני כשנה, היה בקדאש
הקיצוני ביותר כלפי ישראל. הצטרפות
הקיצוני השמאלי לנבחרת הסורית לא
תפריע לראשי הבעת, המשתדלים מזה שנים
להוכיח כי הם הגורם האנטי־ישראלי ה־עיקבי
ביותר במרחב, וכי גמאל עבד־אל־נאצר
אינו אלא הססן רכרוכי.

קפריסין

סדם 01ד*ד •פקבסין

ה *נרל והנ שיא

התורכים ישבו בשקט ועקבו אחרי המאבק
שהתחולל בקרב העדה היוונית. מצד
אחד ניצב הארכיבישוף מקאריום, נשיא
המדינה. מולו התייצב ג׳ורג׳ גריוואס, מנהיג
המחתרת האנטי־בריטית לשעבר וכיום ראש
המסה הכללי של צבא קפריסין. כאשר
חזר לאי, אחרי פרוץ הקרבות בין התורכים
והיוונים, נתקל גריוואס ביחסו העויין של
מקאריוס. הנשיא ניסה בתחילה לדחוק
את רגליו מכל עמדה של ממש, נאלץ לבסוף
למנותו מפקד המישמר הלאומי.
קציני הצבא הסדיר היו כולם פקודיו־לשעבר
של גריוואס, והם היו נאמנים לו
יותר מאשר לנשיא. כאשר הפך הגנראל
הצמוק את המישמר הלאומי לכוח של
ממש, נכנע לו הנשיא, מינהו ראש המטה
הכללי — ובזאת הכיר, רשמית, במעמדו
כאיש מספר שניים באי. אולם גריוואם
אינו מסתפק במעמד זה; הוא רוצה להיות
האיש מספר אחד — לפחות במה שנוגע
לקביעת עתידה המיידי של קפריסין.
קברות להמונים התורכים. ההפתעה
הגדולה ביותר שחולל מקאריום, עם התחלת
הקרבות באי, היתר, הצהרתו כי הוא שואף
לעצמאות. במחי־יד השליך הצידה את דגל
אנוסיס, שתחתו לחמה המחתרת באנגלים.
בגידה זו בסיסמה הישנה היא אשר דחפה
את גריואס לשוב לאי.
עתה ברורים לגמרי ההבדלים בין השניים.
גריוואס מצהיר השכם והערב כי
יעודה הבלעדי של קפריסין הוא האיחוד
עם יוון, אינו מסתיר את העובדה שהוא
נשמע יותר לאתונה מאשר לארכיבישוף.
הוא נישען על כל הכוחות המזויינים של
העדה היוונית, כשיחידות הצבא היווני המוצבות
באי משמשות לו רזרבה. ואילו
מקאריום חוזר ומכריז, כי יש תחילה
להקים מדינה עצמאית, בה יהיה לרוב
היווני שלטון מוחלט. רק או, יסכים להצגת
הבחירה בין אנוסיס, ופירוד. הוא נהנה
בעמדתו זו מתמיכתה הבלתי־מסוייגת של
המפלגה הקומוניסטית החזקה, ושל חלק
ניכר מן המחנה הימני.
בינתיים מחכים התורכים בשקט. ההנחה
היסודית שלהם היא, כי רק אחרי שיוכרע
המאבק בין גריוואס לבין מקאריום יתפנו
היוונים לחדש את המלחמה בהם. אולם
ייתכן מאד כי שני היריבים יחליטו לדחות
את ההכרעה הפנימית, ינסו להפתיע את
המיעוט התורכי ולהכניעו במלחמת־בזק.
כדי לשרש כל תיקוות־שוא ממוחותיהם
של התורכים, הזהירם השבוע גריוואס:
״עוד יהיו כאן הקאטוסבות (קברות המוניים)
.והם לא יהיו הקאטונובות של
יוונים, אלא של תורכים.״
העולם הזה 1433

ונצ פי ת
במדינה העם
מו חדלהפר חוק!
שני אזרחים הפרו את החוק. שניהם טענו
שהם עושים זאת מפני שהאמת קודמת לכל,
ומפני שאינם מוכנים להשלים עם מעשה־עוול.

מה רב היה ההבדל ביניהם!
• אורי דייוויס, שנידון לשמונה
חודשי מאסר׳ חזר לבית־הסוהר, אחרי
שבית־המשפט הצבאי העליון סירב לשחררו
בערבות. הצעיר, שהפסיק את לימודיו כדי
להתמסר למאבק ערביי הגליל נגד הפקעת
אדמותיהם, הלך בדרך־הסבל בעיניים פקוחות,
בידעו כי ידו הנחושה של השלטון
תכה בו במלוא המחץ.
• דויד כן־גוריון תבע בקולי קולות
שיאסרו אותו בעוון הפרת החוק, אך הוא
ידע היסב שאין כל אפשרות כזאת. הוא
נהנה מחסינות פרלמנטארית מוחלטת, שגם
הוא עצמו אינו יכול לוותר עליה. אין גם
כל סיכוי שרוב הכנסת יחליט לבטל אח
חסינותו. כל דבריו היו, איפוא, התפארות

ריקה,

בשעה שדייוויס נמק בבית־הסוהר, התהלך
בן־גוריון כגיבור בוועידת־מפא״י, ונאמניו
ערכו תהלוכות־נצחון לייליות אל ביתו. באותה
שעה עצמה הפר בן־גוריון את החוק
מדי יום ביומו, ביצע את אחת העבירות
הבטחוניות החמורות ביותר שאירעו אי־פעם
במדינת ישראל. הוא מסר לפירסום
יומיומי את ספרו של חגי אשד.
הקטעים שפורסמו אמנם אושרו על־ידי
הצנזורה — אך כל מילה בהם היתד, הפרת־חוק
חמורה. הם מפירים את הסעיף בחוק
בטחון המדינה, המטיל עונש כבד על כל
פקיד ממשלתי המעביר חומר כלשהו (גם
לא־סודי) לאדם ״שאינו מוסמך לכך״ .על
סמך סעיף זה נשלח לבית־הסוהר חי חסי־דוב,
ארכיבר צעיר של משרד־המשפטים,
שנענה לדחף פטריוטי ומסר לפירסום ב־העולם
הזה מכתבים בלתי־סודיים על קנו־נייר,
שנרקמה להגנה על עד־השקר יחזקאל
סהר.
ספרו של חגי אשד מורכב מחומר שנלקח
על־ידו, בהיותו פקיד־המדינה, ולפי הוראת
שר־הבטחון דאז, מארכיונים סודיים ביותר
של צד,״ל, משרד־הבטחון, משרד ראש־הממשלה
ומשרד־החוץ. זוהי הפרת־חוק
פשוטה, ברורה, גלוייה.
חרג פיפיות. אשד עצמו אינו גיבור,
לא מסר את הדברים לפירסום על דעת
עצמו. הוא מסתתר מאחורי גבו של דויד
בן־גוריון. בן־גוריון הוא המפרסם.
כך הוכנסה ממשלת ישראל — ומדינת״
החוק כולד — ,למבוי סתום. אדם אחד מפר
מדי יום את חוקיה בגלוי, בחיוך של ליגלוג
ובציפצוף על הכל. הוא יודע שהוא מחוסן,
ושגם אילמלא היה מחוסן, לא היה איש
מעז לגעת בו.
זוהי חוב־פיפיוו ./כי הפרת־חוק זו מצד
האיש, שהתיימר לגלם את בטחון־ישראל
במשך 15 שנה, קוראת לכל אזרח בישראל:
מותר־ להפר את החוק, אם אתה מאמין כי
הצדק הוא לצדך.

מדיניחז
ס חו רהת מו רתד
ש ו ״ החוץ: אדוני הקאנצלר, איננו יכולים
לעמוד בפני הלחץ המיצרי. עלינו להפסיק
את הסיוע הצבאי לישראל. אני חושש
מפני התנובה הישראלית. היא עלולה להשחיר
את פנינו בעולם ולהזיק מאד ליחס׳־
ווחוץ שלנו.
הקאנצלר: אל תדאג. תציע להם כסף.
ש ל ״ ה חו ץ: אדוני מאמין שהם יסתפקו
בכסף, אחרי שניתן להם *!טירת־לחי
כזאת 1
הקאנצלר (בתנועה של זילזול תהומי):
היהודים ז היהודים תמיד יקחו כסף!
איש אינו יכול לדעת אם אמנם התקיימה
שיחה מעין זו בבון, לפני שבועיים. אולם
אם נתקיימה, הוכח בינתיים כי הקאנצלר
הצטיין לפחות בהבנת היהודים העומדים
בראש מדיגת־ישראל.
כאשר נדון משבר ירושלים—בון בכנסת,
בשבוע שעבר, לא חסרו דברים בוטים. הממשלה
השמיעה מילים כדורבנות. לב כל
יהודי יכול היה להתמלא גאווה על ממשלתו.

בעלי האוזן הפוליטית שמו לב לכך
שלא היתד, במילים הבוטות כל התחייבות.
העולם הזה 1433

לא הופסקו היחסים עם גרמניה המערבית,
לא נאמר דבר על מה שיקרה אם גרמניה
לא תשנה את עמדתה.
זה לא היה, כמובן, מיקרה. כי לפני כן
הציעה ממשלת בון לישראל 20 מיליון
דולאר במזומנים — סכום ההזמנות הצבאיות
שלא בוצעו עדיין לפי ההסכם הסודי
בין גרמניה לישראל.
כשממשלת ישראל רואה דולארים, היא
לוקחת איתם. היא יכלה להעמיד פנים גאות,
להכריז על החלטתה הנחושה שלא להיכנע.
אך אותו רגע כבר דיגדגו לה הידיים. כי
כסף זה כסף.
השבוע קבעו פקידי בון בסיפוק כי ישראל
ויתרה על ״עמדתה הנוקשה״ .מאחורי
הקלעים התנהל משא־ומתן. השגריר שינער,
ראש משלחת ישראל בבון, הודיע בראיון
כי הוא מתכונן לחזור לגרמניה ולחתום שם
על הפרוטוקול האחרון של השילומים. וע־תוני
ישראל בישרו בכותרות יומיות שמנות
שבון תתנקם בעבד־אל־נאצר.
כאילו לא קרה דבר.
מיטהר אייבמן. אם כל זה לא הספיק
כדי להרוס את שארית הכבוד שרחש העולם
לישראל, הרי בא השבוע גילוי נוסף.

• תוכנית־הפעולה של מחנה כן־גוריון לעתיד המיידי:
דרישה לכנס מושב שני של ועידת המפלגה, לפניו יוכאו
שתי רשימות של מועמדים לכנסת. בראש רשימתם יציבו את דויד
בן־גוריון, אשר יסרב להופיע בראש רשימת המרכז, שתוגש על־ידי אשכול.
הוועידה תידרש לבחור בין שתי הרשימות בשלמותן. מתוך יחסי״הכוחות הקיימים׳
ברור כי אין לרשימת בן־גוריון סיכוי לזכות ברוב קולותיהם של חברי
הוועידה.

• לפני כן, מקווה אשבול להשלים את שיחותיו על המערך,
להביא לאישור מזכירות מפא״י את פרטי ההסכם על חלוקת
העמדות השלטוניות לאחר הבחירות. תפנית חדשה, המסתמנת כאפי
שרית ביותר: הוא יודיע לאנשי אחדות־העבודה, שבניגוד לעמדתו עד כה,
הוא מוכן להעניק להם עמדה מרכזית במשרד הבטחון. במיקרה זה: תיווצר
מישרה חדשה, של סגן ראש הממשלה לענייני בטחון. המועמד לתפקיד זה:
ישראל גלילי.

• תיתכן כבל זאת פגישה בין לוי אשבול לבין לודכיג
ארהרד. ממשלת בון תתמיד בהצעות הפיצויים לישראל, אס כי לא תהיה
מוכנה לחדש את מישלוחי הנשק. מסיבות של נוחיות בינלאומית, מעוניין או־הרד
למנוע — בתנאים שלו — את חיסולם המוחלט של היחסים עם ישראל.
בירושלים עצמה תגבר הנכונות להסדר.

אחת ההפתעות, כמיקרה שתיערך הפגישה: לא ישותף בה
שמעון פר .0סגן שריהבטחון, שהופיע עד כה כמרכד המדיניות הגרמנית של
הממשלה, נחשב עתה כמסו־גל
להקשות על הסדר־פשרה,
בו לא ישתפו לוי אשכול.

• יונמך הטון במסע
ההסברה הישראלי,
בבל הקשור להטיית
יובלי הירדן.
האזהרות המושמעות בפי
דוברי ממשלת ישראל יהיו
מאופקות יותר, ולא ידובר
על מלחמה קרובה. הסיבה:
ארצות־הברית מרוגזת ממסע
האיומים הישראלי, סבורה
כי הוא סלול ללבות אש,
במקום להרתיע. יחד עם
דאת יימשכו הבירורים המע־שיים
בדרג הגבוה ביותר ב־ישראל,
כדי לגבש עמדה כלפי
ההטייה.

#צפויה הסתערות
מחודשת של הדתיים
על ריכוזי העולים. הם

.תנו לי אט 1ראי לארבע שנים!״
עורך שבועון גרמני סיפר השבוע בטלביזיה
של ארצו, על סמך מקורות מהימנים,
כי גרמניה המערבית הסכימה לספק את
הנשק לישראל תמורת הבטחת בן־גוריון
לחפות על שליטי גרמניה המערבית במשפט
אייכמן.
הדבר עצמו היה סוד גלוי בימי משפט
אייכמן. גדעון האומר, שליחו האישי של
בן־גוריון במשפט, מנע בכוח את הבאת
כל העובדות שיכלו להשחיר את שליטי בון
— ובכללם האנס גלובקה, יד ימינו של
קונרד אדנואר, פרשן חוקי נירנברג בזמן
השלטון הנאצי.
ממשלת מזרח־גרמניה שלחה למשפט זה
שליח יהודי רם־מעלה, שנתקל בקיר אטום.
ר,אומר ואנשיו העליבו אותו גלויות, התייחסו
אליו כאל שליח אוייב. כך הוחמצה
הזדמנות של זהב לקשור קשר ראשון —
ועל מישור הוגן — עם המדינה שהפכה
לאחר־מכן בת־בריתו של עבד־אל־נאצר.
אם פיקפק מישהו באמיתות הסיפור על
ההסכם המחפיר, הרי בא משרד־החוץ הישראלי
והכחיש אותו רישמית. ואין הוכחה
טובה יותר לאמיתותו של סיפור מאשר הכחשתו
על־ידי משרד החוץ. הוכחה נוספת:
אישור מטעם פראנץ־יוזף שטראוס, ידידו
של שמעון פרס וחסיד החנינה לנאצים. הוא
הודיע בפירוש שמשלוחי הנשק עזרו לגרמניה
למנוע את הפיכת משפט אייכמן לבמת
תעמולה נגד גרמניה המערבית.
כמו בימי אייכמן עצמו: סחורה תמורת דם.

יקימו בתי־ספר למלאכה ו־מועדוני־נוער,
אשר ישמשו
בסים לפעילות מפלגתית,
לקראת הבחירות לכנסת. ה־מפד״ל
קיבלה לא מזמן תרו־מה
של שני מיליון דולאר
!זאיש־העסקים האמריקאי אוסקר
גרוס, אשר היתנה תנאי
אחד בלבד: הכסף ינוצל לחינוך
מקצועי בקרב העולים.

• מזכיר ההסתדרות אהרן בקר יזום שורה של החלטות
כמוסדות ההסתדרות, שמטרתן מניעה חוקית של הופעת סיעת
חרות בבחירות להסתדרות. בי! השאר: תועבר החלטה, האומרת

כי לא תוקם סיעה בהסתדרות, אם זו קשורה במפלגה אנטי־פועלית. החלטה
נוספת: כל חבר הסתדרות, הרש,ום -גם כחבר הסתדרות העובדים הלאומית,
יימחק מפינקס־הבוחרים של ההסתדרות הכללית.

• אחדות-העבודה תלחץ למען חקיקת חוק, אשר יחייב
את כל המפלגות לפרסם את תקציב הבחירות שלהן, וכן
יגביל את מערכת־הכחירות לשישה •טבועות כלבד, לפני יום
ההצבעה.
• פעולת הזדהות רבת ממדים עם אורי דייוויס מתארגנת
לקראת שבת זו. חוגי נוער מתכוננים לארגן מסע אל בית״הסוהר, בו יושב
דייוויס, לעודדו בשירה בציבור מתחת לחלון תאו. המסע יצא בשבת בבוקר,
בשעה , 10.30 מכיכר מלכי ישראל בתל־אביב.

• המערך הימני בין תנועת החרות והמפלגה הליברלית
יקום רק אם יקבלו אנשי חרות את תביעת הליברלים להררי
3רשימה משותפת לבחירות לכנסת על בסים של שוויון.

אחרי שמרכז המפלגה הליברלית ייפה ברוב של /0״ 59 את ידי ההנהלה לנהל
משא״ומתן עם חרות על הקמת המערך, יקחו מנהלי המשא־והמתן בחשבון את
האפשרות של פרישת האגף הפרוגרסיבי מהמפלגה הליברלית. הליברלים יתבעו
שגס במקרה זה תורכב הרשימה לכנסת בייצוג שתה לחרות ולליברלים,
תוך התחייבות מפורשת מצד הליברלים שאם המפלגה הפרוגרסיבית תופיע בנפרד
לבחירות, יתפטרו מבין הליברלים שיבחרו לכנסת ברשימה המשותפת, אותו
מיספר של צירים בו יזכו הפרוגרסיבים. תובעי המערך בקרב המפלגה הליברלית
עדיין מקווים שמתנגדיו לא יפרשו, בגלל חוסר־האפשרות לגייס כספים להופעה
ברשימה עצמאית.

בחורף

מוס

ואין בזה כל פלא; אוכלים יותר, יושבים יותר, ולא
עוסקים בספורט — לבעיה זו רק פתרון אחד והוא:
״ 0י 1כךיב״ הממתיק ללא קלוריות וללא טעם
לואי. רבבות משתמשים בו, נסה גם אתה ותיוכח לדעת
כי ל״סוכרטיב״ אין מתחרה בטיב.
״ סוכרטיב ״ הממתיק האידיאלי
למאכלים דיאטטיים, מרק פירות,
עוגות, קפה, תה, ומשקאות קלים.

מיוצר

ע״ייבר * ״

בע״מ

אזור, טל 824940 .

! הורש יס
במרינה יחסי חוץ
שדחאת עמי ־ בדחןחדש
לאוזן מוסיקאלית ניתן היה להבחין השבוע
בגווני־צליל חדשים, שבקעו מאחת ההחלטית
של ועידת מפא״י.
היתד. זו ההחלטה שדנה ביחסי ישראל
עם ברית־המועצות, ואשר נוסחה ברוח דב־ריו
של ראש הממשלה בוועידה. אמר לוי
אשכול :״הממשלה עושה מאמצים לקדם
ולשפר את הדו־שיח בינינו לבין ברית־המו־עצות...״
הוא הביע תקווה, כי ״המשטר
הסובייטי והציבור בברית־המועצות יכירו
בצדקת המאוויים האנושיים לאיחוד משפחות.״
היה
זה אך המשך לקו החדש, שבלט
בדיון שקיימה הכנסת, שבוע לפני כן, בהצעתו
של ח״כ חרות אריה בן־אליעזר,
ואשר גם בו ניתן היה להבחין בנימה מתו־נה
ובלחן חדש שליווה את המילים העתיקות,
שלח את עמי,
אוד אדום. המדובר היה בעצומתה בת
מאה אלף החתימות של אגודת מעוז, התובעת
את עלייתם של יהודי ברית־המועצות.
כל מי שעקב אחר התמורות בפעולת
ההחתמה — שראשיתה לפני שנתיים ימים,
בקול שופר גדול, מעל דוכנים בכיכרות,
וסיומה בקול דממה דקה — יכול היה לחוש
בגיבוי הממשלתי, שניתן להחתמה בשנתה
הראשונה, לעומת הריסון בשנתה האחרונה.
מבט חודרני יותר יכול היה לחשוף בנקל
את החוטים המובילים מן התמורות בפעולתה
של מעוז, אל מוקד התמורות במדי-
ניות־החוץ הישראלית:
• כקיץ 1963 נתנה שרת־החוץ למשלחת
מעוז, שהתייצבה לפניה, אור ירוק לפתוח
בפעולה רבתי ובעידוד גורמים ממשלתיים.
האופייני לפעולתה של אגודה זו, בעבר
ובהווה, הוא שיעבוד כל מכלול היחסים של
ישראל עם ברית־ד,מועצות למסע למען עלייתם
של יהודיה. קו זד, השתלב יפה בסגנון
הבן־גוריוני של מדיניות־החוץ הישראלית.

כקיץ 1964 אותת לוי אשכול באור
אדום למעוז, ברסנו כליל את פעולתה, מתוך
חשש לחבל בשיפור היחסים עם מוסקבה.
חלף זאת הקימי נשיא ההסתדרות הציונית
וראש הממשלה את ״הוועד הציבורי למען
יהודי רוסיה,״ במגמה לתחום את הקטע
הרגיש של העליה משאר המישורים —
התרבותי, המדיני והמסחרי — בהם הסתמן׳
לאחרונה שיפור ניכר.״ אקט זה השתלב
יפה בסגנון האשכולי של מדיניות־החוץ,
אשר העתיקה את נקודת הכובד מבון לווא־שינגסון,
והסתגלה מעם לקו הדו־קיום בשלום
גם לגבי היחסים עם מוסקבה.
• כעת ובעונה אחת הפעיל משרדי,חוץ
האמריקאי לחץ על נחום גולדמן,
שירסן את פעילותם של האירגונים האנטי-
סובייטים בארצות־הברית, בפעולה למען יהודי
ברית־ד,מועצות. אירגונים אלה, הקשורים
למפלגה הרפובליקאית, הפריעו ללינדון
ג׳ונסון במערכה נגד בארי גולדוואטר, שניטשה
בעיקר על חיוב או שלילת הדו־קיום
עם ברית־המועצות ומתן שיוויון זכויות לכושים.
בעוד שהדו־קיום הכריע לצד הריסון,
מעוניין ג׳ונסון בהמשך הפעילות המרוסנת
למען יהודי ברית־המועצות מתוך אספקט
״כושי״ :להוכיח בהארלם שגם במוסקבה
קיימת הפלייה, ולהפחית בכך את ״ההשפעה
האדומה״.
לא שחור ולכן. השתקפותם של כל הגורמים
הללו, באה לידי ביטוי ב״טונים החדשים״
שנשמעו בשבוע שעבר מעל דוכן־
הכנסת ובדבריו של לוי אשכול מועידת
מפא״י.
בדבריו של נציג חירות, אשר העלה את
הנושא על סדר־היום, בלטה נימת ההצטדקות
:״כל מי שיאמר, כי בטענותי אלו אני
משמיץ את ברית־ד,מועצות, או מנהל תעמולה
נגדה, אינו אלא שריד של התקופה
הסטאליניסטית העכורה הוא אף הזכיר
את זכויותיה בשנים ההן, כשעמנו, הדווי
ביותר בין העמים, הרים את נס המרד
במלחמה להקמת מדינתו לאלתר, במלחמה
בשלטון הזר אשר שלט במולדתו, נהנתה
תנועת התחייה הלאומית, בשלבים שונים,
מדיניים ואחרים, מתמיכתה של ברית־ד,מועצות
וארצות הדמוקראטיה העממית באי רופה״.״
(המשך
בעמוד ) 15
* השבוע נודע בי במסגרת חילופי אט־נים,
יבוא לישראל הכנר הסובייטי דויד
אויסטרן. כמו כן תערוך סיבוב הופעות בארץ
להקת הבולשוי הנודעת.
העולם הזה !1433

ספרו של חגי אשד על הפרשה -האמת, לא כל האמת, לא רק האמת
*** ני עתונים ערכיים החלו השבוע
בפירסום תרגום ערבי של ספרו של
חגי אשד. יש להניח כי מנגנון־התעמולה
הערבי יתרגם את הספר לאנגלית ולשפות
אחרות, ידאג להפצתו ברחבי העולם.
אם קראת את הקטעים שפורסמו בעתו־נות
היומית, או אם תקרא את תמציתם
המתפרסמת בעמודים הבאים, תביו בנקל
מדוע.

אינו מונע מאיתנו לגלות את מהותה של
היצירה, כדי שלא תכה בסנוורים נשמות
תמימות, הקוראות את הדברים מבלי לדעת
את הרקע.
חגי אשד נשכר -אין מילה אחרת -
כדי לעזור לבן־גוריון לפרוע חשבון אישי.
אבל אשד אינו טיפש. אין הוא משליך את
יהבו על איש שאבד עליו הכלח — ולכן
גם אין בן־גוריון מופיע בספר כגיבור, אלא
רק כבטלן אומלל שאינו יודע בין ימינו
לשמאלו, ושכל מנוול יכול להשפיע עליו
כעל ילד.
לעומת זאת השליך אשד את יהבו על
איש שהוא — כך היה נידמה לו — יוכק
לעזור לו בעתיד. הספר כולו נכתב למען
משה דיין. למעשה אפשר לומר: דיין כתב
את הספר, כי דיין סיפק את מרבית ה־חומר,
ונתן את כל ההנחיות הפוליטיות.

כי מעולם לא פורסם -לא בישראל׳
לא בעולם, לא כארצות־ערב
ספר המשמיץ את צמרת המדינה כצורה פה נוראה.
ואין זו השמצה סתם. זוהי השמצה המת־בססת
על מיסמכים רישמיים. היא הוכנה
בידי אדם שקיבל לצורך זה משכורת מטעם
המדינה. היא נמסרה לפירסום על-ידי
דויד בן־גוריון, ונושאת את הגושפנקה האישית
שלו.
על כן אין לפקפק כי זהו — בעיקרו —
תיאור כללי נאמן. כמיסמך המתיימר לפתור
את הבעייה. מי נתן את ההוראה״ _ אין
לו ערך רב. אך כמיסמך המתאר את המצב
בצמרת המדינה — זוהי תעודה מחרידה.

אבן, אחרי קריאת הספר -גם
הפרקים המותרים לפירסום כלבד
מגיע הקורא לידי מסקנה שישכארץ שני משה דיין, הנושאים
את אותו השם, אד שאיו דמיון
1 1 ביניהם.

גמז \2וזביש ח^זיגזי:
סעזשלגז ישראל
ף* י אץ חגי אשד מתאר את הנעשה
בעיריית קרית־גת. הנפשות של ספרו
הם ראש־הממשלה ושר־החוץ, שר־הבסחון
והרמטכ״ל, קצינים בכירים ונציגים בכירים
של המדינה.
הוא מתאר תקופה בה נשלחו צעירי ישראל
למוזת בפעולות צה״ל, בה חירפו את
נפשם מדי יום בקרבות, נפצעו ונהרגו.
בתקופה זו, כפי שמגלה עתה דויד בן־
גוריון באמצעות חגי אשד, רימו ראש־הממ־שלה,
שר־ד,בטחון והרמטכ״ל איש את רעהו,
העלימו אינפורמציה בטחונית חיונית זה מזה,
יזמו פעולות שלא אושרו על־ידי הממשלה
ומסרו עליהן דו״חות כוזבים.
הרמטכ״ל מאשים את שר־הבטחון כי יזם
פעולות ללא צורך, כדי למצוא חן בעיני
הקצינים. באותן פעולות נהרגו בני־אדם.
ושר־הבטחון מאשים את הרמטכ״ל כי

פעל מאחורי גב השר והממשלה, שהפר
פקודות. הוא מאשים את צמרת צה״ל בכך
שכל אנשיה מפטפטים, ומסכנים בכך את
בטחון־המדינה.

בל זה בשעה שהצין? גל של התלהבות
לאומית את המדינה, באשר
הורים ישבו דבוקים בחרדה
למכשירי־הרדיו, כאשר מיטב ה צעירים
הסתכלו באמון ובאמונה
באותם מנהיגים עצמם.
גרוע מזה: באותה תקופה, כפי שמגלה
עתה בן־גוריון, באמצעות אשד, לא היתד,
כלל ממשלה בישראל. לא היד, גוף שיכול
היה לדון ברצינות בבעיות המדינה ולקבל
החלטות. חמשת שרי מפא״י העלימו את האמת
מעיני שאר השרים. שר־החוץ ושר־הבטחון
רימו זה את זה ולחמו זה בזה,
מבלי לדעת זה על מעשי רעהו. ראש־הממשלה
קרא על פעולות צה״ל בעתונים,
והרמטכ״ל טען כי ראש־ד,ממשלה הורם
את המדינה.
כל זה בשנת — 1954 השנה בה הגיע
עבד־אל־נאצר לשלטון מלא במצרים והביע
נכונות להיפגש עם שרת כדי לבדוק את
אפשרויות השלום — ותחת זאת הפך אוייב
מושבע של ישראל. השנה בה השתלבה ישראל
סופית במערך האימפריאליסטי, בה
החלה שרשרת־ד,מאורעות שהובילה למיבצע־סיני.
יתכן שבכל 17 שנות קיום המדינה,
לא היתד, שנה כה מכרעת, שנד, בעלת
אפשרויות כה עצומות וסכנות כה רבות.

כלי לרצות ככד, מגלה חגי אשד

מדוע הוחמצה ההזדמנות ההיסטורית
ליצירת שלום כר-קיימא
במרחב, מדוע נכנסה ישראל למבוי
הסתום והרה-השואה בו היא
תקועה ביום.
זוהי המסקנה העיקרית של הספר — והיא
חשובה עד אין ערוך יותר מאשר השאלה
המישנית־מאוד לגבי ההוראה. כי עסק־הביש
המקורי, לו מוקדש הספר, הוא כאין וכאפס
לעומת עסק־הביש הנורא הבא לידי גילוי
בספר זה — עסק־הביש הקרוי ממשלת
ישראל.
בתום הקריאה שואל הקורא את עצמו,
בבהלה ובחרדה: האומנם השתנה המצב מאז?
האם המצב בצמרת המדינה בשנת
1965 שונה מכפי שהיה בשנת?1954 הרי

השליטים של היום הם חבריהם ועמיתיהם
של גיבורי ! 1954 אותם הכוחות החברתיים
והמפלגתיים ששלטו אז — שולטים גם כיום!
מאז
1954 ועד היום לא השתנה המישטר
בישראל. המישטר של אז שולט גם כיום. רק
כמה אישים הוחלפו.

נתן את ההוראה. הם חיפשו הוכחות —
אמיתיות או כוזבות — לתשובה שכבר
היתד, להם מראש.

זוהי עובדה מכרעת ׳,שיש לזכור
אותה בהערכת יצירה זו כולה.
אין זה דו״ח של חוקר אובייקט בי, בר־לבב
ונקי־כפיים, שיצא לגלות את האמת
והגיע, אחרי לבטים ומאמצים, למסקנה
מסויימת.

זהו דו״ח של איש שנשבר מלכתחילה
למטרה אחת ויחידה: לשכנע
את הציבור בי ההוראה
ניתנה על-ידי פינחס לבון.
ואם לוקחים בחשבון את האפשרויות האדירות
שעמדו לרשותו, כשליחו המיוחד
והכל־יכול של ראש־הממשלד, ושר־הבטחון

(.דאז) ,הרי התוצאות הן עלובות למדי.
כמעט ואי-אפשר להתווכח ברצינות עם
ספרו של חגי אשד. ולאו דווקא באשמתו.
כאשר מחקה הצנזורה כ־ס/ס 50 מספרו המקורי,
ובכללם כל החלקים המעניינים והחשובים
באמת, היא שמה קץ גם לכל ויכוח
ענייני. איך אפשר לסתור דברים מחוקים?
איך אפשר להשיב ברמז על רמז? איך

האם אפשר להשאיר כידי מיש־מאת

אוד•
אבנר
טר זה את גורל המדינה, לחיים
ולמוות -את גורלנו שלנו, את
קיומנו ועתידנו -מבלי להתחייב
בנפשנו?
לשם 1ו\ז

נשכר

אשד?

^ דויד כן־גוריון ו/או לחגי אשד מ/גיעה
תודת האומה, על כי הנחילו לה
תיאור מחריד ונאמן זה. הם הזהירו אותנו.
מהיום והלאה שוב לא יוכל לטעון איש,
בבוא האסון, כי לא הוזהר.
אבל זאת לא היתה, כמובן, כוונת ה״ה
בן־גוריון ואשד. הם גילו ערימה זו של
זוהמה מצחינה בעל כורחם, כדי לחפש בה
מחט — מי נתן את ההוראה.
אומנם, הפועל ״חפש״ אינו תואם את
כוונתם. הם לא חיפשו תשובה לשאלה: מי

אפשר להוכיח כי טענה מסויימת כוזבת
מיסודה — כאשר ההוכחות הנגדיות מחוקות
על־ידי הצנזורה?
קראתי את הספר במלואו, לפני המחיקות,
והריני מוכן לקבוע כי בוזיכוח חופשי, ללא
הגבלות צנזורה, אני מוכן לסתור כל טענה
של חגי אשד בנפרד, ואת כל טענותיו גם
יחד. אך כל עוד אי־אפשר להיכנס לפרטי
עסק־הביש, כל עוד אי־אפשר להביא את
העדויות שאשד מתעלם מהן (כגון עוות
האדם השלישי) — אין כל טעם בח־יכוח
כזה. שני הצדדים יופיעו בו כשידיהם קשורות
מאחורי גבם, ורק צד אחד (בן־גוריון)
מוכן להתעלם בכל רגע מהגבלות החוק.

נזשה דיין ובגישה ח
ורם חום ר*יבולת להתווכח בצורה
עניינית עם ספרם של בן־גוריון—אשד

ישנו משה דיין המופיע בספרו של חגי
אשד. זהו אדם תמים וישר, הדואג לכך שייעשה
צדק, המקפיד על פרטי הנוהל כמו
קצין פרוסי; מדינאי מרחיק־ראות שראה את
הנולד וצדק בכל הנחותיו; אדם שקול, אחראי,
מסור ונאמן.
וישנו משה דיין שונה לגמרי — זה
הידוע לציבור, שחבריו קראו לו מוישת ד׳.
זה האיש המזיז חביות של משטרת־התנועה,
הסוחר בעתיקות, החופר במקומות אסורים
והורס אתרים ארכיאולוגיים; האיש הערמומי
המפר פקודות ומוסר דו״חות כוזבים, האיש
שטעה בכל הערכותיו המדיניות, בעל הגישה
ד,אינפנטילית של. זבנג וגמרנו״; האדם שהפך
את חוסר־האחריות לאידיאולוגיה, ואף
מתפאר בכך בגלוי.
אחת משתי דמויות אלה היא יצירת הדמיון,
ומכיוזן שאיננו יכולים להניח כי
עינינו ואוזנינו רימו אותנו במשך שנים
רבות, אין מנוס מן המסקנה כי הייצור הדמיוני
הוא דווקא משה דיין של חגי אשד.

ואם הגיבור הראשי של הספר

קיים רק כדמיון -איד אפשר להאמין
לספר, כשהוא מדבר על
פרטים הידועים לציבור כהרבה
פחות?

השיטגו! של גזלן ליין
* באן אנו מגיעים אל העיקר -שין
טתו של חגי אשד. אין היא מקורית ביותר.
היא ידועה לכל שופט.
זוהי שיטתו של עורך־דין מן הסוג הידוע
בכל בית־משפט — האיש המתקיים לו אישם
בגבולות האתיקה המקצועית, מושיעם
של קליינטים מפוקפקים הזקוקים לסעד נואש.

השיטה המבקשת להוכיח משהו בכל
האמצעים, הכשרים והבלתי־כשרים, עד ש־אי־אפשר
עוד להבחין, בסופו של דבר, בין
הכשר והבלתי־כשר בטיעונו, כי זה דבוק
בזה וזה מעורב בזה.
עיקריה של שיטה זו הם:
• בחירת המיסמבים. במשך חודשים
ארוכים ניתן לאשד לנבור בכל הארכיונים
הסודיים של המדינה. לשום אדם אחר
לא ניתנה מעולם הזדמנות זו. אשד עצמו
מספר כי מעיני ועדת השופט העליון כהן,
למשל, הועלמו מיסמכים מכריעים, וכי אף
אחת מכל הוזעדות הרבות שפעלו בעניין זה
לא ראתה מעולם את כל המיסמכים גם
יחד.

על כן יבול היה אשד להחליט,
(תמשך בעמוד 04

תמצית הפרקים הראשונים מסכה שר חגי אשד שהותוו השבוע לפרסום

הכל דימו את הכל
למען אותם קוראים, שלא
היתה להם הסבלנות לקרוא
את הפרקים הארוכים של
ספרו של חגי אשד (אחרי
שהצנזורה הוציאה מהם
את רום הפרטים המעניינים)
,הנה תמצית הפרקים :
* לבון ודיין מול שרת. בשנת 1954 התקרבד, אר־צות־הברית
למצריים החדשה. מול פני הסכנה, קמו בישראל
שתי אסכולות. האחת, של ראש־הממשלה משה שרת והשגריר
אבא אבן, דגלה בהשגת ערובה אמריקאית לשלום ישראל.
השניה, של שר״הבטחדן פינחס לבון והרמסכ״ל משה
דיין, דגלה בצימצום המאמץ הדיפלומטי ובעריכת פעולות־
״תגמול״ צבאיות להרתעת הערבים.

נית ביותר לתהום שרבצה בין מעשי לבון ודיין לבין תפיסת
שרת, ניתנה על־ידי שרת בכנסת, בראשית ,1955 כאשר
קבע :״לפני מדינת ישראל יש ברירה אם ברצונה להיות
מדינה של חוק או מדינה של שוד, אם רצונה להיות מדינה
של. שיקול מפוכח וראיית הנולד או של השתוללות־יצרים
פרועה*.
בדברו על ״שוד* ו״השתוללות יצרים פרועה״ התכוון,
כמובן, למעשי לבון ודיין.

* גישה ישרה, כלי דיין. אי־האמון ויחסי־האיבה
ששררו בין שריד,בטחון ובין הרמטכ״ל הביאו לכך שלבון
דרש גישה ישירה לאנשי צה״ל, ובראש־וראשונה לראש

* הקצין הבכיר שיקר. הידיעות על כשלון עסק-
הביש החלו מתפרסמות טיפין־טיפין החל מה״ 24 ביולי. הודעה
מפורטת פורסמה בארץ ב־ 28 ביולי, ורק אז נודע גם לראש-
הממשלה על העניין.
שליח מטעם שרת נפגש עם הקצין הבכיר, שאלו על עסק-
הביש. הקצין ענה לו ל א היו הוראות לבצע.
היו הוראות לתיכנון, לכוננות.״ השליח (אדם בכיר בצמרת
המדינה דאז) העיר לאחר מכן כי ״חזרתי לראש־ד,ממשלה
ומסרתי את ההודעה (של הקצין הבכיר, כי לא ניתנה הוראה
לבצע) .הוספתי שאיני מאמין לו.״
חגי אשד טוען כי ההודעה השקרנית של הקצין הבכיר
לשליחו של שרת ניתנה מפני שלבון אסר על הקצין לקיים
מאחורי גבו מגע ישיר עם שרת.
כששאל שרת את לבון באוגוסט על עסק־הביש, ענה לבון
(לדברי שליחו של שרת) :״אני על זה אינני יודע.״

* ד י ין לאשאל. בעת העסק היה משה דיין בחו״ל.
(אין חגי אשר מנסה אפילו להסביר או לתרץ מדוע ולשם
מה ).כשחזר דיין, לא דיבר עם לבון על עסק־הביש. על
שתיקה זו, בין שריד,בטחון והרמטכ״ל, על עניין בטחוני
שאין למעלה ממנו בחשיבותו, אמר דיין :״היחסים לא היו
כאלה שיכולתי לשאול את לבון אם הוא מסתייג (ממתן
ההוראה).״
מזכירו של לבון אמר לדיין, לדברי דיין :״לבון אינו
מסתייג. אבל הייתי בשיחה שבה ניתנה ההוראה לתיכנון,
אך לא לפעולה.״ העיד אותו מזכיר :״כל הקשר שלו (של
דיין) עם השר (לבון) היה דרכי. רק לעיתים נדירות פנה
אליו אישית.״

* נגד פינוי הבריטים. אותה שעה התכוננו הבריטים
לנטוש את בסיסיהם בתעלת־סואץ. ממשלת ישראל
סברה (משום מה) כי יש קשר בין פינוי זה לבין המערכה
על חופש־השייס של ישראל בתעלת־סואץ ובמיצר טיראן.
היא לחצה על הבריטים שלא לצאת מאזור התעלה. קו זה
היה משותף לשרת, לבון ודיין.
* פרשת ״כת-גרים. כחלק ממערכה זו, נשלחה
האוניה הישראלית בת־גלים לתעלת־סואץ, נעצרה שם על־ידי
המצרים. דיין התנגד לפעולה זו, הציע לשלוח אוניה
דרך מיצר־טיראן החסום, תוך ליווי צמוד של צה״ל ונכונות
לפרוץ את המעבר בכוח.

פעולות -כדי למצוא חן. לבון עלה ב״אקטי-

ביזם״ שלו על בן־גוריון. הוא התפאר בישיבת המטביל
בכך שייזם יותר פעולות־״תגמול״ מאשר קודמו( .אשד מתאי
נאום־התפארות זה באירוניה, רומז כי לבון יזם פעולות־
״תגמול״ מיותרות אן ורק כדי למצוא חן בעיני קציני
צה.״ל. טענה זו הושמעה על־ידי דוברי דיין—פרס עוד בימי
פרשת .)1961
* מלחמת דיין—לבון. משה דיין התפטר כאשר
ביטל לבון, מאחורי גבו, עיסקה של קניית טאנקים מצרפת.
לבון פעל לפי עצתם של קצינים בכירים שבאו אליו
בחשאי( .אשד אינו מסביר מדוע היה צורן בחשאיות. הסיבה
הסבירה: האנשים חששו שדיין יתנקם בהם אם ימתחו
בגלוי ביקורת על החלטותיו).
דיין חזר בו מהתפטרותו, אך רשם ביומנו :״המשבר
חוסל והעניין אינו מסודר *.משמע: המלחמה בץ שר־הבטחון
והרמטכ״ל נמשכה. דיין גם הזכיר כי מלחמה דומה
היתד, קיימת בין שר־הבטחון לבין מנהל משרד־הבטחון
(שמעון פרס).
#מלחמת הכל בכל. בעקבות פעולוודו־,״תגמול*• ,ש־יוזמו
על־יוי לבון ודיין, החלה מלחמה ביניהם ובין ראש־הממשלה
שרת. לבון העלים מעיני שרת את פעולות צד,״ל,
התייחס אל שרת בזילזול אישי .״עד מהרה מצא את עצמו
לבון בין הפטיש והסדן. לאחר שהעלים ידיעות במתכוזן
ממשה שרת, החל לחשוד שהרמטכ״ל מעלים ידיעות גם
ממנו.״ (אשד אינו מכחיש שהיה יסוד לחשד זה, כלומר,
שהרמטכ״ל העלים את פעולות צה״ל מעיני שר־הבטחון).
המסקנה: שלושת האישים האחראים לבטחו! המדינה —
ראש־הממשלה, שר־הבטחון והרמטכ״ל — שנאו זה את זה,
רימו זה את זה, חשדו זה בזה והעלימו עובדות חיוניות
לבטחו! המדינה זה מעיני זה.
״פלוני* (איש בכיר במדינה) תיאר את המצב כ״שנאת
אחים״ ,״טירוף* ו״מלחמת הכל בכל״.
דיווח ״פלוני* לוועדת אולשן—דורי :״היו פעולות בגבולות
שראש הממשלה לא קיבל עליהן ידיעות מראש, וגם
לאחר מעשה קיבל אותן בצורה מסולפת.״
שרת כתב ללבון בסוף מאי : 1954״מתרחשים דברים שאינם
מגיעים לידיעתי. אני שומע הודעות בקול ישראל וקורא
אותן אחר־כך בעתונות, מבלי שאדע את רקעו האמיתי.״
בנסיון ליצור סדר כלשהו בצמרת, הוקמה ועדת־שרים
סודית של מפא״י-,בהרכב שרת, לבון, לוי אשכול, גולדה
מאיר, זלמן ארן.

• התערבותו של בן״גוריון. כל אותו זמן היה
קיים קשר ישיר בין דיין ובן־גוריון, שהיה (כביכול) אזרח
פשוט.
דיין התייעץ עם בן־גוריון מאחורי גבו של לבון.
כששאל אותו בן־גוריון בתחילת יוני : 1954״מה אתה
רוצה, מלחמה?״ השיב דיין שאינו בעד מלחמה, אך שהוא
מוכן למלחמה בכל רגע שהערבים יתנגדו לפעולות ישראל,
כגון הטיית הירדן. גם גולדה מאיר ואחרים היו שותפים
לדעה זו.

• ״השתוללות יצרים פרועה״.

ההגדרה הקיצו

מתןההוראה. ביום ד,־ 15 ביולי 1954 הודיע
הקצין הבכיר שההסכם הבריטי—מיצרי עומד לפני חתימתו
והציע ללבון לפרסם (מאחורי גבו של ראש־ד,ממשלה ושרד,חוץ)
הודעה כי ״פינוי סואץ מהווה שינוי מכריע ראשון
של המצב במזרח התיכון מיפנה הנוגע ישירות לעצם
בטחונה וקיומה (של ישראל ישראל נאלצת לבחון מחדש
את עמדתה ואת האפשרויות העומדות בפניה לאור
מצב חדש זה.״
באותו יום נשאר הקצין הבכיר ביחידות עם לבון, אחרי
הישיבה השבועית אצל שר־ד,בטחון.
למחרת היום נערכה בביתו של לבון שיחה דחופה בין
לבון והקצין הבכיר, שוב ביחידות, ושם נתן לבון לקצין
הבכיר את ההוראה לעסק־הביש( .לבון מכחיש טד היום
שבכלל נתקיימה אי־פעם שיחה כזאת).
יום לאחר מכן, ה־ 17 ביולי, הועברה ההוראה לעסק־הביש
למבצעים.

• מתי ידע בן־גוריון ז מייד עם שובו מיהר דיין
לשדר,־בוקר, סיפר לבן־גוריון על עסק־הביש. בן־גוריון הזדרז
(לדברי אשד) לרשום זאת ביומנו, בתוספת ההגדרה:
״קלות־דעת פלילית.״

משה ו״ן
אגף־המודיעין. דיין התנגד לכך בחריפות, תבע כי כל מגע
יהיה דרכו. לבון התעלם מהתנגדות זו.

* מאהורי כל גב. בתקופה זו נוצר קשר אישי ישיר
והדוק בין לבון ו״הקצין הבכיר״ .אשד טוען כי לבון והקצין
הבכיר קיימו מגע הדוק מאחורי גבו של הרמטכ״ל —
אך באותה שעה מספר אשד עצמו כי הקצין הבכיר דיווח
לדיין על לבון (ומתח עליו ביקורת) מאחורי גבו של לבון.

* מתיחות לבון— שרת. ביולי 1954 הגיעה המחלוקת
בין לבון ושרת לשיאה, בסיכסוך על ועדות שביתת־הנשק.
פעולות־ד,״תגמול״ של לבון ודיין, שגרמו לתגובות
בינלאומיות, העלו את חשיבותן של ועדות שביתת־הנשק,
שטיפלו בתקריות. הייצוג הישראלי בוועדות היה נתון בידי
צה״ל, ומשרד־החוץ של שרת התלונן כי נציגי צד,״ל פועלים
ללא תיאום עימו. הדברגרם לאנדרלמוסיה, ביחסי־החוץ,
ולמתיחות גוברת בין שרת ולבון.

* לא באמצעים ״מקובלים״ .בתחילת יוני נודע
לאגף־המודיעין כי ההסכם בין מצריים ובריטניה על פינוי
הבסיסים הבריטיים באזור תעלת־סואץ עומד להיחתם ב־23
ביולי, וכי ניתן להשהותו רק באמצעים שאינם ״אמצעים
מדיניים מקובלים״ .על רעיון זה חזר הקצין הבכיר בתז־כירים
לדיין וללבון.

*.דיין ״נידנד״ .בעוד שדיין לא דיבר עם לבון על
עסק־הביש, לחץ על הקצין הבכיר להכין דו״ח בכתב, שיר־שיע
את לבון. בניסוחו של דיין :״הקצין הבכיר לא היה
האיש שלקח ברצינות את החשד שלבון יכחיש. את השאלה
אני עוררתי, והייתי צריך לנדנד לו.״
ואילו הקצין הבכיר עצמו העיד :״דיין כעם על הקשרים
ביני לבין לבון, ורצה להיפרע ממני.״ (משמע: הקצין הבכיר
הבין כי דיין מכניס אותו לבוץ, בהכריחו אותו לכתוב דו״ח
נגד לבון. יש בכך הגיון רק אס הדו״ח היה כוזב).
עובדות אלה מביאות למסקנה (שאשד עצמו מתעלם ממנה)
כי דיין הבין מייד שיש כאן הזדמנות של זהב לדפוק את
לבון וגם את הקצין הבכיר, אירגן ביסודיות ובכוונה תחילה
את השערוריה סביב השאלה ״מי נתן את ההוראה״.
* הקצין הבכיר נכנע לדיין. הקצין הבכיר היסס
לעזור לדיין .״באותם הימים יוצא הקצין הבכיר לאירופה,
בשליחות מיוחדת, לפי יוזמת הרמטכ״ל ...יום לאחר
צאתו דורש הרמטכ״ל לקבל מיד את הדין־וחשבון פקודת
ד״רמטכ״ל מתבצעת בו ביום על־ידי ממלא מקומו של
הקצין הבכיר.״ ממלא־מקום זר, ידוע בכינוי ״קצין-ד,מילואים״
,והוא האיש שהעביר את ההוראה למבצעים.
משמע: דיין שלח את הקצין הסרבן לחו״ל, כדי שיוכל
לסחוט דו״ח מקצין־המילואים. דו״ח זה מפליל׳ את הקצין
הבכיר — כי כתוב בו כי הקצין הבכיר נתן את ההוראה.
כשחזר הקצין הבכיר, הראה לו דיין דו״ח זה — וכך הכריח
אותו לגולל את האשמה על שכמו של לבון.
כדברי אשד :״עתה אומר דיין לקצין הבכיר שהדו״ח (של
קצין־הר־לואים) איננו מלא. כתוב בו כי קצין־ד,מילואים קיבל
את ,־,הוראה מהקצין הבכיר. אך חסרה בו החוליה על
מתן ההוראה לקצין הבכיר עצמו*.
הקצין הבין שנדפק, טען מייד כי קיבל את ההוראה מ־לבון.
דיין פקד עליו לנסח זאת בכתב. כשהגיש הקצין הבכיר
את הדו״ח שלו לדיין, טען דיין כי הטלת האחריות על
לבון אינה די חד־משמעית. הוא החזיר את הדו״ח לקצין
הבכיר, וזה כתב אותו מחדש, ניסח בצורה חריפה עוד
יותר את הסעיף המטיל את האחריות על לבון.

^ י /עי די י ס, שפם

שסתר לגלות-
^קומו- ,

7ייי ״ \שעה נגד
״,ע #ל־ידי דיין,

/ר׳ר ]1דהאחריות על

ד <00
קרה לפני שלבון הכחיש
סי׳ ג׳י^ 0
7 7עייה בכלל התעוררה. כפי
^ ג ין לגי לראשונה את האפשרות ש.נ׳>
7שדיבר בכלל עם לבון!
7י; ל׳י +

כקלללות? מייד לאחר מכן נתבקשה
להבכיר לעבוד עבודה סודית בלילות.

עימה מיסמכים, בחדרו של נחמן קרני

,ורב ביותר של שמעון פרס) .דבר זה
,לגירסה כי הוכנו אז מיסמכים מזוייפים,
!של קנו־לבון.
ה־שהעמידו
לבון,

טוען כי הוכנו אז מיסמכים אחרים, גם הם קשורים
,,ן־הביש.

• דיי ן פו צץאתהפרשה. הפצצה של הפרשה
פוצצה על־ידי משה דיין בישיבת המטכ״ל ב־ 1בנובמבר
.1954 שם פירסם דיין את הדו״ח, אותו סחט מידי הקצין
הבכיר, ושכלל שני סעיפים עיקריים( :א) הטלת האחריות
למתן ההוראה על לבון, ו(ב) הטענה כי החלק הראשון של
עסק־הביש, שבוצע לפני התאריך שבו ניתנה (כביכול) הוראת
לבון, בוצע בלי פקודה בכלל.
כאשר מסר הקצין הבכיר דו״ח זה בישיבה של המטכ׳׳ל,
בנוכחות קצינים רבים, נפתחה פרשת־לבון רישמית. אי־אפשר
היה עוד להסיר את הפרשה מסדר־היום — ובזאת
רצה דיין.
הודה דיין בעדותו לאחר מכן :״האחריות להדגשת אחריותו
של שר־הבטחון בסקירה בישיבת מטכ״ל ב־ 1בנובמבר
רובצת על י. היו שאלות ותמיהות. המוסד (ישיבת
מטכ״ל) אינו מוסד קונספירטיבי.״
כלומר •:היה ברור כי הדברים לא יישארו בגדר סוד.
הוסיף דיין :״רציתי ללחוץ את העניין של לבון והקצין
הבכיר עד הסוף בזה שאמרתי כי ההוראה היתה משר־הבסחון,
הסרתי את העניין מן השולחן. אלמלא הייתי אומר
כן, אפשר היה לתבוע ממני בירורים.״
כלומר: אלמלא כן אפשר היה לחשוד כי דיין נתן בעצמו
את ההוראה לקצין הבכיר, שהיה כפוף לו במישרין.
מובן כי הדבר לא ״הסיר את העניין מן השולחן,״ אלא
להיפן — העלה אותו על השולחן, שם הוא מונח עד היוס.
בזאת, כמובן, רצה דיין, בשאיפתו לחסל את לבון ולהחזיר
את בן־גוריון לשלטון.

9שרתלארצהלדעת. בניגוד לדיין, שרצה לפוצץ
את העניין, לא הזדרזו שרת ושאר שרי־מפא״י לחקור
מי נתן את ההוראה. הם לא ביקשו מלבון אפילו להראות
להם את פקודות־המיבצע ושאר המיסמבים.
חגי אשד תמה על כן, בצדק. סיבה אפשרית היא שכל
השרים היו משוכנעים אז כי היוזמה לעסק־הביש באה מצד
דויד בן־גוריון, שאיש לא עירער על סמכותו, למרות שהיה
אזרח פשוט בשדה־בוקך.
לבון עצמו טען כי אין טעם בחקירה בשלב זה, כי
חקירה כזאת תיוודע ברבים, וגם בחוץ־לארץ ,״ותסכן את
חיי הנאשמים״.

$מהאמרל פון נ איש אינו יודע מה אמר לבון,
כאשר נודע לו כי בישיבת המטכ״ל הוטלה עליו רישמית
האחריות לעסק־הביש. כי לבון, שהוא שתקן ומסוגר מטבעו,
לא דיבר כלל. כל הדברים שיוחסו לו באו מכלי שני.
דיין טען שמזכירו של לבון אמר לו :״לבון מתנהג כמו
אביר. היא אינו מכחיש ואומר: שגיאות עושה כל אחד.״
המזכיר, אפי עברון, העיד :״רק בהזדמנות אחת, כשסיפרתי
לו (ללבון) כי הכל מאשימים אותו וכי הדברים הגיעו
גם לבן־גוריון, הרמטכ״ל ואחרים, הגיב, :משונה שאנשים
שעשו בחייהם שגיאות שעלו בחיי אחרים, מאשימים אחרים.׳
...לבון הוסיף, :איש מהם אינו מבקש לברר את העניין
במישרין׳.״
פרם סיפר כי מזכירו של לבון אמר לו :״גם בן־גוריון
שגה ונתן הוראות שעלו בחיי אדם. אך יתכן שהקצין
הבכיר או אנשיו לא ביצעו כהוגן.״
על סמך פסוקים אלה, מפי כלי שני ושלישי, מבקש חגי
אשד להסיק כי לבון לא הכחיש תחילה (בנובמבר )1954 את
אחריותו לעסק־הביש.
כאשר הביא אפי עברון את דו״ח הקצין הבכיר ללבון,
והעיר לדבריו ללבון כי יש כאן אי־דיוקים, ענה לו לבון,
שוב לדברי עברון ,״יש יותר מאשר אי־דיוקים.״

• לרמות את הכנסת. אחרי ששרת, לבון, דיין
והקצין הבכיר רימו איש את רעהו, עשו נסיון משותף

הומטכ״ל דייו ושר־הבם חון לבון במיסדו צה׳ ל()1954
לרמות את ועדת־החוץ־והבטחון של הכנסת.
לדברי אשד, פנה לבון אל דיין והקצין הבכיר וביקש
מהם, בשם שרת, שיגידו לוועדה כי ניתנה אומנם הוראה
לתיכנון, אך לא לביצוע עסק־הביש. דיין הסכים לא להכחיש
את הנוסחה הזאת, אך לא הסכים (לדבריו) לתמוך
בה בפה מלא. משמע: לפי הודאתו שלו עצמו, היה דיץ מוכן
לשקר לכנסת רק על־ידי שתיקה, לשם העלמת האמת ממנה.
לבון הסיר את הצעתו, כי לא הסתפק בשתיקת דיין.
חברי ועדת־החוץ־וד,בטחון, שהיו צייתנים וחסרי־אונים כרגיל,
כלל לא שאלו מי נתן את ההוראה. לא היה אפילו
צורך לרמות אותם.

• מלכודת לקצין הכפיר. אשד עצמו נותן גם
הסבר אחר לשתיקתו המוזרה של לבון. כאשר אמר לבון,
למזכירו, בדצמבר, כי הקצין הבכיר משקר, והמזכיר שאלו
מדוע שתק עד כה, השיב לו לבון :״אין לי הוכחות. אין
לי עוזרים. לא דאגתי לשמור על מיסמכים.״
מאותו רגע יצאו לבון ומזכירו למערכה סודית, כדי
להכין תיק נגדי — מול תיקו של דיין. לדברי אשד היתד,
זאת ״מערכה בלשית מוזרה וגואלת״ (לעומת המערכה היפה
והטהורה של דיין).
תחילה ״הרדים״ לבון את הקצין הבכיר, כדי להכניסו
למלכודת. הוא אמר לו שהוא, לבון, ישא ״באחריות הפוליטית
והפרלמנטארית״ לכל מה שקרה.
לבון ומזכירו גילו כי ב־ 31 ביולי התקיים אצל שר־הבטחון
דיון על העניין הקשור בעסק־הביש. לדברי אשד, הם החליטו
להוכיח כי ההוראה לא ניתנה ב־ 16 ביולי, כטענת הקצין
הבכיר, אלא ב־ 31 ביולי, אחרי שעסק־הביש כבר בוצע
ונכשל סופית. הקצין הבכיר נשאר, לפי גירסה זו, ביחידות
עם לבון אחרי הישיבה, בה נדון הרקע הקשור בעסק־הביש,
ואז הוציא הקצין הבכיר מלבון את ההוראה — מבלי שלבון
ידע כי העסק כבר נכשל.
באותה ישיבה, ב־ 31 ביולי, השתתף ש. עשת. עשת לא
היה בארץ ב־ 16 ביולי. בשיחה עם לבון נזכר הקצין הבכיר
כי בישיבה, שהתקיימה לפני מתן ההוראה, נוכח
עשת. הוא אישר זאת ללבון בכתב, וטען כי אותה ישיבה,
בנוכחות עשת, התקיימה ב־ 16 ביולי.
כך נכנס הקצין הבכיר, לדברי אשד, למלכודת שהוכנה
לו. הוא אישר בכתב כי קיבל את ההוראה אחרי ישיבה בה
נכח עשת — מבלי לדעת כי עשת לא היה כלל בארץ ב־16
ביולי, אלא השתתף בישיבה רק ב־ 31 ביולי.
העיד אחר כך לבון :״בגלל התנהגותי במשך כל הזמן,
הוא (הקצין הבכיר) חי בגן־עדן ...העובדה שבמשך תקופה
כל־כך ארוכה אני שתקתי ולא שאלתי שאלות, הרדימה
את חושי הזהירות האינסטינקטיביים*...

$הקצין לא זכר. כדי להוכיח כי הקצין הבכיר
רימה אותו, והוציא ממנו את ההוראה אחרי שכבר ידע כי
עסק־הביש נכשל, קרא לבון לקצין הבכיר ב־ 27 בדצמבר
ושאל אותו :״מדוע דיווחתה לי רק ב־ 8באוגוסט על ה־כשלון?
בדו״ח שלך אתה כותב, כי כבר ב־ 25 ביולי ידעת
על כך!״
הקצין השיב בכתב :״אינני יכול לזכור, אך ברי לי שהידיעות
בנפרד הועברו באותו זמן״.

• הוראה אחרי מעשה? ב־ 28 בדצמבר קרא לבון
שוב לקצין הבכיר, האשימו גלויות, בנוכחות קצרנית, כי
רימה אותו, וכי הוציא ממנו את ההוראה אחרי שעסק־הביש
כבר נכשל. באותו יום קרא לבון בפעם הראשונה
לדיין והגיש לו את הוכחותיו. דיין הופתע, כנראה, דיבר
עימו על סילוק הקצין הבכיר.

• הוכחה מכרעת. עוד באותו יום התמוטט כליל
הטיעון שהכין לעצמו — לדעת אשד — לבון.
כי אחרי השיחה עם דיין קרא מזכיר לשכת שר־הבטחון,
חיים ישראלי, את דו״ח הקצרנית, וכך נודע לו בפעם הראשונה,
על פעולתו של לבון להוכחת צדקתו( .אס לא ידע
על כך קודם לכן, מסתבר כי לבון לא האמין לו, וראה בו
סוכן של דיין).
מיד שלף ישראלי מתיקיו מיסמך מכריע: פתק בכתב־ידו

של הקצין הבכיר, בו הודיע ללבון ב־ 26 ביולי על כשלון
עסק־הביש, ועליו חתם לבון בראשי־תיבות. אם ידע לבון
ב־ 26 ביולי על כשלון עסק־הביש, לא יתכן כי הקצין הבכיר
הוציא ממנו הוראה רטרואקטיבית, במירמה, ב־ 31 בחודש.
מכאן שהטיעון שהכין לעצמו לבון (לדברי אשד) התמוטט,
ולבון נאלץ להכחיש שנתן בכלל אי־פעם את ההוראה.
באותו יום היה צריך לבון להיפגש עם שרת. כדי להרוויח
זמן (לפי גירסת אשד) ,הציע לשרת למנות ועדת־חק׳־רה, בי
״מייחסים לי הוראה שלא נתתי.״ כך נולדה, לסי בקשת
לבון, ועדת אולשן־דורי.

• ועדת אולשן-דורי. ב־ 2בינואר 1955 החלה
ועדת אולשן—דורי את חקירתה. לבון עבר בה להתקפה
כללית, רמז כי יש למשה דיין חלק חשוב בעסק־הביש, אך
שאין לו הוכחות לכך. תוך כדי כך חשף את כל המצב
שנוצר במערכת־הבטחון, ובכלל זה אי־האמון ההדדי הכללי,
הפרת פקודות, העלמת עניינים מעיני. שר־הבטחון.
לפתע שינה שרת את תנאי־המינוי של ה!זעדה. לאחר,
שהטיל עליה תחילה לחקור רק את האחריות לעסק־הביש,
כבקשת לבון, הטיל עליה באמצע עבודתה לחקור את כל
המצב במערכת־הבטחון, למרות התנגדותו הנמרצת של
לבון( .בכן החל מסע כללי של השמצות הדדיות, שמטרתו
היתה, בלי ספק, להביא לסילוקו)

#דיין ״מודה״ .בערמומיותו הרגילה, נקט משה
דיין עמדה זהירה וצדקנית בוועדה. הוא הודיע שהתנגד למינוי
הוזעדה, מפני שברור לו כי משה שרת ״לא יסיק את
המסקנות* — דהיינו, לא יפטר את לבון( .משמע: עוד
בראשית הדיון קבע דיין כמושכל־ראשון כי לבון אשם, וכי
הוועדה תגיע למסקנה זו).
לאחר מכן ״הודה* דיין שידע כל הזמן כי לבון מרמה
את שרת ומעלים ממנו עובדות חשובות על פעולות מערכת־הבטחון
.״לא הסתרתי את שותפותי הפאסיבית בהטעיית
שרת על־ידי לבון( *.האמת היתה במובן שונה: דיין לא היה
שותף פאסיבי, אלא שותף אקטיבי ביותר לעשר 1ת מעשים
שנעשו במשן השנה בניגוד לדעת ראש־הממשלה, בלי פקודתו
ובלי ידיעתו) .הוסיף דיין :״אני מסתייג לחלוטין מתפיסתו
הפוליטית של שרת ורואה בזאת שאינו מאשר פעולות,
נזק לענייני המדינה. אין לי סיבה לעזור לו בכך״.
גם לבון קבע בעדותו :״היתד, זאת השיטה המקובלת ב־צה*ל
לבצע פעולות מעבר להוראות ולהגיש אחר־כך דו״חים
כוזבים ברוב המיקרים חיפיתי על מעשים אלה.״ (כלו־סר:
לא דיין עזר ללבון לרמות את שרת, אלא לבון חיפה
על דיין, שרימה את הממשלה כולה ופרק כל עול).

• לכון: אץ סוד כצה״ל. כדי לנמק מדוע לא
פתח מיד בחקירה לבירור האחריות לעסק־הביש, השמיע
לבון בוועדת אולשן—דורי האשמה נוראה: שאי־אפשר לשמור
שום סוד בצה״ל.
״יש מציאות ארורה שאם אני מדבר עם מישהו על איזה
שהוא עניין — מחר זה הופך לקניין הכלל ...היו לי נס־יונות
מרים שאם דיברתי בארבע עיניים, למחרת כל הצבא
ידע. כל הצבא — זה הנשים. כל הצבא — זה העתונות.
כל הצבא — זה כל היישוב.״
מזכיר שר־הבטחון טען בוועדה כי לבון נתן לקצין הבכיר
הוראת־תיכנון לעסק־הביש, אך לא הוראת־ביצוע. הקצין
הבכיר השיב כי המזכיר הוא ״בחור מסוכן לציבור
משום שהוא רכלן, אינטריגאנט וחסר יושר אינטלקטואלי.״

#הקצץ הככיר נגד סגנו. אחת הנקודות החשובות
שעמדו לפני ועדת אולשן—דורי היתד, הסתירה בתאריכים:
בעוד שקצין־המילואים, שהעביר את הפקודות לעסק־הביש,
קבע בדו״ח הראשון שלו כי העסק התחיל ב־ 2ביולי,
טען הקצין הבכיר כי קיבל את ההוראה מלבון ב־ 16 ביולי,
וכי רק אז החל העסק. קצין־המילואים חזר בו וטען כי
הדויח הראשון שלו כוזב (אחרי שהופעל עליו לחץ עצום
מצד דיין והקצין הבכיר).
אשד עצמו, הטוען כי לבון נתן את ההוראה והתכחש לה,
מוכן להניח ״לקולא* כי לבון האמין שרימו אותו, וכי ההוראה
שנתן ב־ 16 בחודש כבר היתד, אחרי מעשה.

(המשך מעמוד ו ו)

בחופש גמור, איל,
לות״ -ואילו מיסנלפלו.-

ט > 9ו א

1כגיוס ! !
ב נו ת וו שנ ה

קורטינה, קורסייר, זפיר, זודיאק, טאונום,
פלקון, פירליין, קומט, מרקורי, גלקסי, טנדרברד
לפכי שתקנה — למוניה פנ ה !

תל־אביב, ארזי תורוג ,100 טל 235704 .

8זסגק^ן סס
מכונת הקרנה אוטומטית
עם עדשת 2 0 0 *4
לסרטונים 8מ״מ
נהדר,
* עיצוב
טכניקה מודרניים.

חידושי

* מופעלת בקלות על־ידי 5
מנענעי־פסנתר.
* אפשרות להקרנת הסרטון
קדימה, אחורה ותמונה
עומדת.
* כיוון המהירות לפי הרצוי.

דלתות ומחיצות מפלסטיק
להפרדה גיו חדרים.

פלסט־דלת,

ז 0ג? מ 001

תוצרת

ת״א, שד׳ רוטשילד ,93 טל 623780 .
פרסום ד.י.ל.

פרסום שחם

בכל ספרו הארוך אינו מופיע /דיי *׳ גידגל יזר--,
יגי ^׳
אחד שיש בו כדי לסתור את מסק-

*!דר}׳י י׳זסל ^י גויו ז

סופית• לאו י אופיו של אשד׳ אופיו
בן־גוריון, ואופי ספרו, אפשר להניח יפיגז *י גו* ג 1ם,ז ^ +רעיי1.׳ ״זזי
נוגן -ם ׳*וי* ,מיז
ג בו*•-י יייך.
פשוט גנז כל מיסמך שלא התאים לבניין

שלו (אם לא הושמד קודם לפ ו על־ייי יי׳
מעוניינים, ששלטו בתיקיות במשך שנים ״ו־י* י בור רן ׳ -ס די
ארוכות, י-־יי•
״ייייי
לי -יינירן
1י ^ -דיגז ׳
להשמדת
--י ...עדויות).
ושהיו מומחים
אין שקר בטוח יותר מאשר בחירת מיס־מכים.
כאשר צד מעוניין שולט בארכיון ורק?.י?יי?׳ *
גו^״ינז-יולכל הצדדים האחרים אסורה הגישה אליו
ישנג & י י
בספרימה ׳ י
יימו?
מטעם חוק בטתון המדינה — די בעובדה

פשוטה זו כדי לשלול מראש כל אמון בכל
קושי לזייפסל מייד טיעון.
חר מעשה. ד,אנ-/
כזייפנים מקצועיים
• העלמת עובדות. כשישנה עובדה
העיקרית. שום מומחה ״יד
שאין לאשד הסבר מתאים לה, ישנידמה לו
להוכיח — בשנת - 1965
כי הוא יכול להעלים אותה מבלי להיתפס,
לא נכתב ב־ 1ביולי 1954
הוא עושה זאת.
ב־ 1באוגוסט .1954
ישנה עובדה פשוטה מאוד: האום השלישי
המומחה מס׳ 1לעסק־הביש, נקרא ל•
ההסגר האלטרנטיבה
העיד בפני ועדת אולשן—דורי( .ורק דרך טה מקובלת בכל משפט. הנאש
אגב נעיר: אוי לוועדה זו, ששני חבריה
פס כשהוא עומד ליד הגופה, מחזיק
הם עד היום עבדים נרצעים של בן־גוריון,
ובגדיו מגואלים בדם. טענת עורך־הדין ז
ושניהם נטורי־קרתא של דת הבטחוניזם!)
איש נזדמן במקום כדי לפגוש בחורה
לפני שהופיע, הודח האדם השלישי על־ידי
כיר ברחוב, ושאת שמה אין הוא זוכלן
״קצין המילואים״ והקצין הבכיר לעדות
הוא ניסה לעשות הנשמה מלאכותית למח
ועל בן בגדיו מגואלים בדם. הוא הרים אול
שקר, כפי שקבעו שני שופטים עליונים
(הלוי וכהן).
האקדח בהיסח־הדעת, בחשבו שזה עט נובע
שנפל מכיסו.
אחרי שהוכנה עדות־השקר, ולפני שהוהרבה
עשרות דוגמות של שיטה
פיע בוזעדה, הופגש האדם השלישי עם משה
דיין. האדם השלישי טוען כי בפגישה זו זו פזורות בספרו של אשד. אפשר
ניתן לו להבין שדיין מעודד אותו לשקר, לומר שזה כשרונו העיקרי של
ומבטיח לו פרם על כך.
אשד: הוא לא נואש למצוא סיבה
מה אומר חגי אשד עק פגישה
מוזרה ומברעת זו? הוא פשוט
אינו מזכיר אותה.
החלקת עובדות. אשד מזכיר

עובדה כלשהי, אך עובר על פניה כאילו לא
היתד, חשובה.
למשל: בדיוק בעת העסק־הביש נעלם
משה דיין מן הארץ. לפי דברי אשד עצמו,
שררה באותם הימים אווירה של סוף־העולם
בצמרת המדינה. מצב־רוח של ״כלו כל
הקיצין״ ,קיום המדינה בסכנה. מדוע נעלם
הרמטכ״ל דווקא בשעה גורלית זו?
אשד אינו יכול להעלים את הנסיעה. אבל
הוא פשוט מתעלם מן הצורך לתת לה
הסבר. הוא אומר שהרמטכ״ל נסע לצורך
״השתלמות״.
ידוע כי הרמטכ״ל לא השתלם. הוא נסע
לאמריקה׳ ושם הצהיר משרד־הבטחון האמריקאי
רשמית כי דיין לא הוזמן וכי אינו

אורח רצוי. אם כן, מדוע נסע?
אשד לא אומר זאת, מפני שיש רק שני
הסברים סבירים:
(א) דיין נסע בקשר עם העסק־הביש, כדי
לפעול פעולה מסויימת ברגע שהעסק יסתיים
בהצלחה( .מי שיודע מהו עסק הביש,
יבין זאת בנקל).
(ב) דיין נסע כדי ליצור לעצמו אליבי,
במקרה של כשלון העסק, מאחר שידע כי
אין לו כיסוי פורמאלי.

שני ההסברים אינם סותרים זה
את זה, אלא משלימים זה את זה.
המכנה המשותף: דיין ידע על העסק
מראש. משמע: הוא נתן את
ההוראה.
• הטענה הכלתי־מוכחת. זהו

אחד הטריקים הנושנים ביותר במחסנו של
הכזבן.
וזו השיטה: אתה טוען טענה מסויימת,
בלתי חשובה כשלעצמה, ומצרף אליה הוכחה
משכנעת. אתה טוען טענה שניה מסוג
זה, אף היא בצירוף הוכחה אמיתית ומשכנעת.
בין שתי הטענות אתה מגניב טענה
שלישית, שאין עליה שום הוכחה, והיא
שקר גמור.

הקורא הרגיל, שאינו משפטן
חריף, ישוכנע על־ידי שפע המיס-
מביס וההוכחות, ולא ישים כלל
לב לכף בי הטענה העיקרית, הקובעת
לגבי כל הטיעון, מופיעה
בטענה־סתם, ללא כל הוכחה.
אשד משתמש בשיטה זו ביד רחבה.
בדברו על הופעת לבון בפני ועדת־אולשן,
הוא מביא הרבה ציטטות של העדים וחברי
הוועדה. באמצע הוא אומר :״לבון שיקר
באמרו הקורא מקבל את הרושם כי
ועדת אולשן־דורי קבעה זאת — ואינו שם
לב כי זוהי דעתו הפרטית של חגי אשד
בלבד, ואין לה כל תימוכין.

כלשהי לבל אחת מעשרות העובדות
שאי-אפשר להעלימן, והמר־שיעות
לגמרי את הקצין הבכיר,
את דיין ואולי אוג בן-גוריון.

הנה פרט קטן. ברגע המכריע של המע־רכה
נגד לבון יצא הקצין הבכיר לאירופה.
נטען כי מטרת הנסיעה היתד, לטשטש את
עקבותיו ולפברק הוכחות נגד לבון, תוך
מגע עם האדם השלישי. אשד יודע טענה זו,
ועל כן הוא ממציא הסבר אלטרנטיבי —
הקצין נשלח על־ידי דיין לשם מטרה מסו־יימת(
.מאחר שמטרה זו אינה מוזכרת
בנוסח שהותר לפירסום, קשה להגיד כאן
עד כמה שהיא מגוחכת).
דוגמה אחרת: המזכירה זוכרת ששינתה
מיסמך והוסיפה פסוק האומר שלבון נתן
את ההוראה. זה נכון, אומר אשד. אבל
המזכירה התכוונה, מבלי לדעת זאת, למיס־מך

״~אד~שיא־השיאים של״שיטה זו
מושג על-ידי אשד בטפלו בנקודה
המכרעת של בל הפרשה -מתי
התחיל עסק-הביש.
הקצין הבכיר טען כי קיבל את ההוראה
מלבון ב־ 16 ביולי. הוא לא בחר בתאריך
זה במיקרה. הוא בחר בו, ברגע הראשון,
מפני שיומיים לאחר תאריך זד, שוגרה הוראה
בצורה ובדרך הניתנת (במיקוד ),להוכחה
מוחלטת( .קשה לפרט כאן עובדה
מכרעת זו, מפני שאינה מופיעה בפרקים
שהותרו לפירסום)•

אולם עסק־הביש התחיל שבועיים
לפני בן. על כך יש הוכחות.
הקצין האחראי (״קצין המילואים״) כתב
על כך דו״ח רישמי, שגם אשד אינו יכול
להתעלם ממנו. מומחה גדול עוד יותר —
״האדם השלישי״ — העיד שההוראה ניתנה
זמן ניכר לפני כן, וכי ההכנות המעשיות
התחילו כמהחודשים לפני המועד
הנקוב.

זוהי העובדה המרשיעה כיותר
נגד הקצין הכביר, דיין רשות׳ -
לטובת לבון. בי איש אינו טוען כי
לבון נתן את ההוראה.במועד בזה.
מה עושה אשד? הוא בונה בניין פאנ־טסטי
ממש של טענות (שאינן מופיעות בפרקים
לפירסום) .מסתבר שכולם, מלמעלה
ועד למטה, פעלו עד ד,־ 16 ביולי בלי הוראות,
בניגוד להוראות. פלוני הוא בוגד.
אלמוני אידיאוט. שלמוני סוכן זר. באלוני
שיקר. קאנילוני זייפן. כך אומר חגי אשד.
מבצעיו של עסק־הביש — חשודים. האדם
השלישי — שקרן מועד. קצין־ד,מילואים —
חיבר דו״ח כוזב. הקצין הבכיר — אולי
צדיק הדור, אך אולי גם שקרן, זייפן ורמאי.
לבון — נבל בן־נבל. וכך, בכל שרשרת
הפיקוד, מלמעלה עד למטה, ישנה רק
חוליה טהורה אחת: משה דיין.
העולם הזה 1433

במדינה
(המשך מעמוד סז)
ואילו הדובר הקומוניסטי, הציע אמנם,
להוריד את ההצעה מסדר־היום, אך הפעם
בנימוק מפתיע; רמז לאפשרות עליה מברית־המועצות.
הוא טען :״אם יהודי, אזרח סובייטי׳
רוצה לבוא הנה, הוא יודע לאן לפנות
ומה לעשות בארצו בכדי לספק את רצונו
— במידה שהשמצה אנטי־סובייטית של מעוז
מחוץ ובתוך החוגים השליטים בארצנו
לא יחסמו בפעולתם את הדרך לכך ׳.בניגוד
לתעמולה המסורתית של שחור־לבן, הודה
ח״כ שמואל מיקונים במציאותם של גילויי
אנטישמיות בשולי החברה הסובייטית, אך
טען כי ״ידוע לכל שהאנטישמיות בברית־המועצות
היא פשע פלילי ובמידה שמופיע
בשולי החברה הסובייטית גילוי כזה, הוא
נענש באופן החמור ביו תר...״
אין א דלן יי. הטון המאופק ציין אף את
דבריה של שרת־החוץ, אשר התעלמה בדברי
תשובתה בכנסת מן האו־קיי שלה לאגודת
מעוז, באומרה, כי ״פעולה זו נעשתה בלי
התייעצות עם הממשלה ׳.אך הדגישה את
״הכבוד והשיקול״ שהיא רוחשת ליוזמיה.
בנטלה שנית את רשות־הדיבור להשמעת
הערה, אמרה גולדה מאיר, כי בניגוד לדברי
הנציג הקומוניסטי, לא קיימת כל סתירה
בין הכרזותיו של ראש״הממשלה בדבר ידידות
עם ברית־המועצות לבין פעולת נציגי
ישראל ״בעצרת, בסוכנויות או באגודות השונות
המסונפות לעצרת...״
אלא שעל אף האוקטבה המשותפת בה
הושמעו דבריהם של ראש־הממשלה ושרת־החוץ,
אי־אפשר היה להתעלם מהבדל הצליל,
הבולם במיוחד לאור דבריו של לוי אשכול
בוועידת מפא״י. בסוגיה זו עדיין פועל על
גולדה כוח משיכתו של הקוטב הבן־גוריוני,
בעוד שאשכול פונה לדרך חדשה.
ציונות פיזור בלויות
לסי אימרה עממית ידועה, ציוני טוב
הוא יהודי המתגורר בחו״ל, המשכנע יהודי
שני שיסייע בכספו ליהודי שלישי לעלות
לישראל.
לאחרונה התברר כי הגדרה זו זקוקה
לתיקון, כי אינה כוללת סוג מסויים של
ציונים טובים, המתגוררים אמנם בחו״ל,
אך כל פעילותם מכוונת למטרה אחת:
למנוע מיהודים אחרים את זכותם לעלות
לישראל — זכות המוקנית להם על־פי
חוק השבות.
כינו לכינה. הנוהג הוא כי כל יהודי,
המתכוון לעלות לישראל, ניגש לקונסול
הישראלי שבסביבתו, למען יטביע את אש־רת־העולה
בדרכונו.
אך הקונסול אינו ממהר לעשות כן —
למרות שזהו עיקר תפקידו. תחילה הוא
שולח את המבקש לוועדת־עליה ציונית,
שחבריה הם עסקנים מקומיים, לרוב אורתודוכסים,
והללו בודקים בציציותיו של
כל מועמד לעליה.
על כמה מקורבנות הבדיקה, דיווח השבוע
שליח הארץ במערב אירופה, עמוס
אילון:
#עתונאי יהודי, באחת מבירות אירופה
המערבית, ניגש לקונסול הישראלי, לסידור
ענייני עליתו. הקונסול היפנה אותו לוועדת
העליה המקומית, שאף אחד מחבריה
אינו חולם לעלות אי־פעם לישראל.
אלה גילו חיש מהר כי העתונאי נשוי
לאשה ממוצא אינדונסי. הם אמנם אישרו
את זכותו לקבל מעמד של עולה — אך
קבעו כי אשתו תחשב לתיירת בלבד.
העתונאי מחה, אך הסכים — להרגעת
מצפונם הדתי של חברי הוועדה — כי
אשתו תתגייר. אך גם זה לא הועיל.
הרב האורתודוכסי קבע סופית כי רצון
העליה אינו סיבה מספקת לגיור.
התוצאה: המשפחה גנזה את תוכניתה
להגר למדינת היהודים, החליטה להישאר
בגולה הדווייה.
#פיסיקאי צעיר, חניך תנועת־נוער
ציונית בבריטניה, הופנה על ידי הקונסול
לודעדה. זו פסקה סופית: הבעל יקבל זכויות
כעולה רווק. אשתו הנוצריה תוכל לנסוע
לישראל, אך לא תוכר כעולה. למדען
הובטחה דירת רווקים ליד מקום עבודתו
בעתיד.
התוצאה: ויתור סופי על כל תוכניות
העליז־״
<• אדריכל צעיר, שאת מרבית שנות
ילדותו בילה בחברת אביו היהודי במחנות־הסגר
נאציים, לא הוכר על־ידי הוועדה
כעולה. כתייר, אמרו לו חברי הוועדה,
העולם הזה 1433

יוכל תמיד לבקר בישראל. לא עזרה לו
חברותו רבת־השנים בתנועת־נוער ציונית,
ולא סייעה לו העובדה שכבר שהה בישראל
במשך שנת־שירות שאורגנה על־ידי הסוכנות
היהודית. אמו הנוצריה שימשה לו כרועץ.
התוצאה: במקום עליה — התישבות של
קבע. אך בחו״ל.
ברחבי אירופה מתרחשים מאות מיקרים
כאלה מדי שנה. אך העסקנים הציוניים־
דתיים עקשנים בעמדתם: סוהר הגזע מעל
הכל.

פרשת דייחיס
תנו פ ה \ ובדת
שום מישטר קולוניאלי אינו יכול להיות
חכם. השבוע הוכיחו אנשי המימשל הצבאי
ועמיתיהם כי אין הם חורגים מן הכלל
הזה.
אורי דייווים הגיע אל בית־המשפט הצבאי
העליון. הוא, באמצעות עורך־הדין
אמנון זכרוני, הגיש עירעור על פסק־הדין
שדן אותו לחודשיים מאסר (בתוספת שישה
חודשים קודמים, שהיו תלויים נגדו על
תנאי) ,בעוון כניסה לשסח סגור ליד כרמיאל.
אותה שעה ביקש לשחררו בערבות
עד לבירור העירעור.
אילו היה למימשל שכל, היתד, בקשה
זו מתקבלת. דייוויס היה משוחרר זמנית,
העירעור היה נשמע בעוד זמן רב, העניין
היה נשאר סוב־יודיצה. בכך היתד, נשמטת
הקרקע, לפחות חלקית, מן המערכה הספוג־סאנית
הגדולה שהחלה מתארגנת בארץ
למען דייוויס ונגד חוקי־ד,חירום, שתנופן זה
גוברת והולכת.
אולם השכל לא נמצא. בית־המשפט החליט
כי אין לדייווים סיכוי לנצח בעירעורו,
סירב לשחררו. אחרי פגישה קצרה עם אמו
כסופת־השיער, בבית המשפט הצבאי, חזר
הצעיר המזוקן לכלא.
״שמי: לא חשוב״ .אך המערכה לא
נשתתקה.
״חוג חובבי הארץ״ ,שאירגן את מסער,מחאה
לכרמיאל (העולם הזה ,0 432 פיר־סם
מודעה, ביקש את אזרחי הארץ לטלפן
למשרד ראש־ד,ממשלה במשך שלושה ימים,
להודיע לו על מחאתם נגד חוקי־ד,חירום.
סלפון המשרד הוצף בקריאות.
אין מחמאה גדולה יותר מאשר החיקוי.
למחרת פירסום המודעה, סירסמו אלמונים
מודעה נגדית. היא קראה לטלפן לביתם
של דן בן־אמוץ ואורי זוהר, למחות נגד
״החוג המחבל בבטחון המדינה״.
אך היה הבדל רב־משמעות בין שתי המודעות.
הראשונה פורסמה בשם חוג מוגדר,
שחבריו ידועים. הוא קרא למטלפנים לזהות
את עצמם בשמם ובכתובתם.
המודעה השניה פורסמה על־ידי אלמונים,
שהתחבאו מאחורי השם ״נאמני ישראל״.
הם קראו למטלפנים ״להסתפק בהצהרה
הבאה — שמי: לא חשוב, אבל אני מביע
בזאת את סלידתי ממפעלכם.״

דייוויס ואמו בבית־הדין הצכאי
אי־אפשר להשתחרר
היתד, זאת הודאה בכך שבישראל של
1965 אין איש מוכן להזדהות בשמו עם
עמדת המימשל — בעוד רבים מוכנים
להזדהות בשם עם אדם היושב בבית־הסוהר.

המ שפט 1דחה
במסע־המחאה לכרמיאל בלטו חברי הקיבוצים
של מפ״ם. הדבר היה בבחינת
נס — כי יום לפני כן פירסם איש צמרת
מפ״ם הצהרה המגנה את הפעולה, מפני
שהיא ״מפירה את החוק״ *.סזנתו היתה
לחוקי־החירום של הנציב העליון הבריטי.
באותו יום החליטו ידידיו של אורי
דייווים בחיפה להגשים רעיון, בו הגו זה
מכבר: לערוך מישפט ציבורי על דייוויס,
כדי להביא את מעשיו לידי דיון פומבי.
אולם בחיפה אין איש יכול להשיג אולם,
אם אבא חושי אינו רוצה בכך. היוזמים
— ביניהם הפעולה השמית, מק״י, פרופסורים
בלתי־תלויים מהטכניון ואנשי־רות
— מצאו כי כל האולמות נסגרו בפניהם.
בחושיסתאן אין חופש־ו־,ביטויי, ובוודאי אין
חופש־ר,אסיפה.
ייצוג הולם. המוצא נמצא בעזרת צעירי
מפ״ם. הם התקשרו עם היוזמים, ביקשו
להשתתף בפעולה, הציעו כי האולם יישכר
בשם מועדון צוותא המפ״מי. אפילו אבא
חושי אינו יכול לאסור מסירת אולם
למפ״ם.
הדבר הצליח. אולם קולנוע מירון נשכר,
המודעות על המשפט פורסמו ברחובות
וברדיו. אך 24 שעות לפני מועד האסיפה
הודיעו אנשי מפ״ם כי הם מסתלקים מן
השותפות — וכי לא ימסרו את האולם
למישפט הציבורי. הוא בוטל.
מה גרם למעשה המוזר? הסביר איש
צמרת מפ״ם :״ההתקשרות לא היתד, על
דעת מוסדות מפ״ם. עשו זאת צעירים
מקומיים, בלי רשות. גם לא הובטח ל־מפ״ם
ייצוג בדרג מתאים במישפט
הציבורי.״
הבטיחו אנשי מפ״ם: הם מוכנים להשתתף
בחידוש המשפט, אם יינתן להם בו ייצוג
הולם יותר.

בתורנותדבית ־ ה סו ה ר
בחוגי־נוער רחבים התעורר השבוע רעיון
מקורי להבעת הזדהות. הם יסעו בשבת
הקרובה לבית־הסוהר, בו כלוא דייוויס,

תלמידה לבין
לושה להיאסר

* היה זה ח״כ מפ״ם ויקטור שס־טוב,
שהצהיר על עמדת מפלגתו בעת אסיפה
ירושלמית, שנתכנסה על מנת להגביר את
המאבק למען שיחרורו של אורי דייוויס.

יביעו לו את אהדתם על־ידי שירה בציבור
לכבודו (ראה תצפית).
אולם לא כל הצעירים והצעירות יישארו
מחוץ לחומות. אחדים הביעו ויביעו את
הזדהותם עם דייוויס על־ידי כניסתם לבית־הסוהר
עצמו.
אלה הם עשרות הצעירים והצעירות
שהצטרפו אל דייוויס במסיק-הזיתים הבלתי־חוקי,
שנועד למחות נגד הפקעת הכרמים
הערביים, לפני ארבעה חודשים. כולם הואשמו
בכניסה לשטח סגור. עתה הם
מוזמנים, בזה אחר זה, לבית־המשפט,
נידונים לקנס( .העולם הזה .)1431
אחרי שדייווים הוכנס לבית־הסוהר, החליטו
הצעירים ללכת אף הם בדרך זו, לסרב
לשלם את הקנס, לבחור במאסר.
כת 17 מחכה. מאז הולכים הצעירים
כמעט מדי יום למאסר של שבועיים־
שלושה. אך לא תמיד זה קל.
הראשונה שנשפטה לקנס של 25ל״י,
או ל־ 5ימי מאסר, היתד, אהובה לבין,
תלמידת השביעית בגמנסיה. אהובה בת
ד,־ 17 ביקשה לשחררה לכמה ימים —
כי בינתיים רצתה להשתתף במסע־המחאה
לשטח .9על כן שילמה הנערה 5ל״י
על החשבון, כדי למנוע מאסר בו במקום.
אחרי המסע הלכה אהובה למישטרת תל־אביב,
ביקשה לאסרה. המישטרה סירבה.
״זה נוגע למישטרת נצרת,״ הודיעה.
אהובה עלתה לאוטובוס, נסעה לנצרת.
שם הצטערו :״אין לנו כאן פקודת־מאסר.
תצטרכי לחכות׳,
השביעיסטית היפה מחכה.

בסשת מאסו־הזעם
הכללי שעורר מעצרו של אורי
דייוויס לא הצטמצם ברחוב העיברי. גם
בכפרים הערביים עורר המעצר סלידה מהתנהגות
השלטונות, אהדה למאבקו של
הצעיר.
ג׳אלב אחמד חביב־אללה, צעיר מעיו־מאהל
שליד נצרת, היה אחד מהם. הוא
רצה להפגין את אהדתו לאורי דייוויס,
מבלי לעבור על החוק. הצעיר, חניך מפ״ם,
אסף את ידידיו ושיכנעם לחתום על מכתב,
שהופנה לראש־ד,ממשלה, ובו בקשה לשחרר
את האסיר. יותר מזה לא יכלו
לעשות.
ג׳אלב עצמו חשב שאפשר לעשות דבר
נוסף. הוא פנה אל ראש־הממשלה, ביקש
לצוות לכלאו לתקופה של עשרה ימים.
ההסבר :״אני מבקש שתורידו את עשרת
(המשך בעמוד )18

של בן־גוריון. שלטונו של בן־גוריון וכוח
השפעתו המאגי על המפלגה חוסלו לפני
חדשיים, כאשר התפטר לוי אשכול מראשות
הממשלה ולא השאיר למרכז המפלגה את
הברירה אלא לבקשו להרכיבה מחדש. עתה
הם נקברו סופית.
ואיש לא היטיב לדעת זאת מאשר אלה
המכנים את עצמם בשם ״אנשי בן־גוריון.״

חיסול נצר ואלמוג׳

ך* עוכדח החשוכה כיותר שנקבעה
י 1בזזעידה העשירית לא התיחסה כלל
לבן־גוריון. היא נגעה בשני אנשים שחת־יצבו
לימינו: יוסף אלמוגי ושרגא נצר.
שני אלה שלטו עד כה על שני הכוחות
המאורגנים היחידים במפא״י: אלמוגי על
גוש חיפה ונצר על הגוש התל־אביבי. הם
היו השליטים ד,כמעט בלעדיים של מנגנון
המפלגה. הם היו מסוגלים לקבוע החלטות
ולהשיג הכרעות רק באיום הכוח הניצב
מאחוריהם.
עתה נקבע ברורות כי כוח זה אינו אלא
דחליל. שני גופים מאורגנים וממושמעים
אלה גם יחד, בתוספת כל הצעירים הזועמים

ןןןךך 1נושא מעל בימת הנשיאות של ועידת מפא״י את הנאום
4 ! 1111 שעורר התרגשות ומהומה בקרב צירי הוועידה. נאום זה
היה מתוח מזהיר של דמותו ותפקידו של מנהיג, בו קרע שרת

יתר ים
רגשותו

בצורה אכזרית את הילת הקדושה העוטפת את דויד בן־גוריון. שרת
נשא את דבריו, כמינהגו, בעברית רהוטה ומבריקה, זכה בסיומם
לנשיקתה של גולדה מאיר, שהפגינה בכך את התנגדותה לבן־גוריון.

השבוע חוסר שנית נוהם שר בן-גוויון, נצר והצעירים

* ו, אתה שבע־ רצון?״ נשאל דוד
* 19 בן־גוריון על ידי חסידיו כאשר בישייו
לו בהבעה של חדור. ואושר על תוצאות
ההצבעה בוועידת מפא׳ ׳י, שם זכתה הצעת

החלטה של המיעוט בקשר לפרשה ב־״/״41
של הקולות.
אבל דוד בן־גוריון לא היה שותף לצהלת
חסידיו. במולך המוכן לבלוע את הקרבן

של משה שרת, אליו היה מרותק בשל שבר ברגלו, היה
אפקט דרמתי שזיכה את שרת בתשו&ות כבוד ממוש־כות,
אך הוא הסתייג כבר בתחילת נאומו מהתשואות, שהיו מכוונות למצבו ולא לדעותיו.

כסא הגלגלים

שהוגש לו, אבל לא להשביע בו את רעבונו,
לא היה ביג׳י מוכן להתרצות :״אינני שבע־רצון,
אבל עכשיו אינני מיואש!״
כאשר סופרה תגובה זו לגולדה מאיר.
אמרה היא: הוא היה שבע־רצון יותר אילו
בולם היו מצביעים נגדו. זה היה הופך
אותו לקדוש. עכשיו הוא רק בלתי צודק.״
חסידיו של בן־גוריון יכלו לטפוח לעצמם
על השכם, לעודד את עצמם כי זסו
להיבה יותר ממה שציפו. וזאת למרות
שהשיגו רק 848 קולות מתוך 1100 הקולות
שרק לפני שבוע, לפי דבריהם, היו מובטחים
להם. הם יכלו להריע בשופרות ולהכריז
כי מעתה לא תוכל מפא״י להתעלם
אולם ניסנופים אלה
ממיעוט חזק של
לא היה בהם כדי להסתיר את עובדת היסוד
שהתבררה עם תום הוזעידה העשירית של
מפא״י: מפא״י שלאחר הוזעידה שוב אינה
אותה מפא״י שלפניה.
מפא״י שלפני הח־עידה היתד, עדיין מפא׳׳־

בן־גוויון

מובס. למרות שאוהדיו הצעק
וועידה, יצרו את הרושם כאיי
רוב, ידע ביג׳י כי הוא לוחם בקרב אבוד. בנאומי
לשכנע, חזה במו עיניו כיצד החלק הארי של מפלגת

ןוץך ואלמוגי, שני האנשים החזקים של ספא״י
בעבר, שהוועידה העשירית נטלה מהם

את כוחם בכך שהציגה את חולשת כוחם המאורגן.

בחברת תומכיו במסדרון. הגוש
| 11 | 1התלכד סביב פרס ואנשי ביג׳י ם
עשרות חמומי־מוח פרועים, שהרעישו עולם

המנצח ניצב מעל ביג׳י המובס, כשביניהם
יושב נשיא המדינה ׳זלמן שזר. במשך כל
זוועידה לא הסתיר ראש־הממשלה את עצבנזתו זהת־
:של ההתמודדות הגלויה הראשונה שלו נגד ביג׳י,

וכל המקופחים של המפלגה! אלד, והחסידים
העיוורים של בן־גוריון עם אותם פשרנים
שחיפשו דרכים להרגיע את האל הזועם על
מנת להשכין שלום־בית במפלגה — כולם
יחד אינם אלא מיעוט במפא״י.
כי 410/0שהצביעו בעד החלטת המיעוט
לא הצביעו בעד החלטה הקוראת לתמוך
ללא סייג בדרישתו של ביג׳י להקמת ועדת־חקירה
משפטית בענין הפרשה 848 .קולות
ניתנו להצעת פשרה, שקראה לתמוך עקרונית
בדרישת הזקן אך להשאיר בידי השרים
את חופש ההכרעה. היתה זו הצעה שבן-
גוריון עצמו הודיע ברורות שהוא מסתייג
ממנה ולא יהיה מוכן להשלים עמה.
אולם לקבוצת נצר־אלמוגי־דיין לא היה
חשוב כל כך אם בן־גוריון מסכים עמם עד
הסוף או לא. להם היה חשוב להתארגן
ככוח בעל ציון מספרי, בעזרתו יוכלו
להמשיך ולתפוס עמדות־מפתח במפלגה ובמוסדות
ההסתדרות והמדינה. כבר למחרת
ההצבעה העלו את סיסמת ד,־ 410/<,כדי לדרוש
ייצוג יחסי מקביל במרכז המפלגה
ובשאר מוסדותיה. זו היתד, התארגנות של
התגוננות היקפית מפני התקפת טיהור של
לוי אשכול.

שהתייצבה בראש הלוחמים בצורה אישית נגד בן־גוריון, נשאה בוועידה את
1 1 #111 הנאום התוקפני ביותר נגדו. בנאומה, שתואר אחר־כך על־ידי אנשי בך
גוריון כ״ארסי״ ,שמה ללעג את כוח זכרונו הלקוי, הציגה אותו כתעלולן וכבדאי.
האחרון על אותו אחוז מועט של צירים
שניתן היה להשפעה.
היו אלה טכסיסים זולים של הפגנת־כוח
צעקנית. מי שלא מצ־י במצב העניינים היד,
עלול להתרשם בצורה מסולפת, לוא היה
בא לשפוט על מפא״י רק לפי מה שהתרחש
בהיכל־התרבות.
כאשר עלה בן־גוריון לנאום, או כאשר
קיבלו אנשיו את רשות הדיבור, רעדו אמות

יס הרעישו את ההם
מהווים את האפילו
לא התאמץ
מפנה לו עורף, זו

הסיפים של ההיכל מרעם התשואות. לעומתם
התקבלו נאומי אשכול בתשואות קלושות,
לוו לעיתים קרובות בקריאות התנגדות
ובוז.
די היה להעיף מבט אחו בצועקים וב־מריעים
כדי למוד מאיזה אלמנטים מורכב
״הכוח החדש״ .היו אלה קבוצות מאורגנות
של צעירים, שלא היה כל הבדל בינם לבין
(המשך בעמוד )18

הפעם הראשונה לאחר פשרות שנים, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.
לאחר הוועידה ניסו מעריציו, לשווא, ליצור רושם כי הוא ינצח בעתיד.
בן־גיוריון לא הסתיר, לעומת זאת, את קורת־רוחו ממחיאות הכפיים המאורגנות
שליוו את דבריו, חייך בהנאה כל אימת שתומכיו הפריעו למתנגדיו.
היא לא השיגה את מטרתה. כבר בבחירת
מרכז המפלגה החדש הסתבר כי אנשי אשכול
למדו את הטכסיסים בהם הבטיח בעבר
שרגא נצר את שלטונו על המפלגה. אל
251 חברי המרכז הנבחרים צורפו עוד 35
חברים ממונים בצורה ששינתה את יחסי
הכוחות כך, שבידי אשכול מצוי כיום רוב
של שני שלישים במרכז. אותו יחס נוצר
גס בשאר מוסדות המפלגה.
אולם גם יחס זד, אינו אלא פיקציה בלבד.
האישור שנתנה הוזעידה להקמת המערך עם
אחדות־ד,עבודה מבסס את שלטונו של לוי
אשכול על המפלגה בצורה מושלמת. כאשר
יוקם המערך, יהווה הרוב שיווצר עם צירוף
אנשי אחדות־העבודה לאנשי אשכול רוב
מוחלט שפירושו, קבורה סופית ומוחלטת
של צעירי מפא״י ושל אותם מאנשי הגוש
וחיפה שלא יחזרו למחנהו של אשכול.

חיממדיה אלימה
וצאות אדה היו ברורות עוד

סגן ראש־הממשלה מטיל את

^ 1 1פתק ההצבעה לאחת הקל^
11 1
פיות. משמאל נראה יושב איש ביג׳י אהוד אבריאל.

| 1לפני הוועידה. היה ברור ששום
ושום שיכנוע מעל במת הוועידה לא
בהם כדי לשנותן. משום כך בחרו
״הכוח החדש״ ,כפי שכינו את עצמם,
סיסים אחרים כדי לנסות ולהשפיע
נאום יהיה אנשי בטכברגע

ע ך 1ן 11ןךן תמזגה אופיינית מאחורי הקלעים של המעידה, שסימלה את פני
1 1 1 17111 מפא״י כיום: שני יריבים מתווכחים בלהט ובתנועות ידיים על נושא
הפרשה, שעמד במרכז המעידה העשירית. ויכוחים כאלה נראו לרוב במסדרונות ההיכל.

ה ח בו ר ה

היכנס פנימה, מסרו להם המנהיגים כי
החליטו רשמית לא לדון בחוק המוצע
אלא לאחר שתישמע דעתם של חברי
המושבים של המפלגה. אך המורדים חידשו
את זעקתם, עד שהוזעד־הפועל החליט
כי עד לגמר הבירור המקיף שהובטח —
תתנגד המפלגה להצעת־החוק.
היד, זה נצחון־על־תנאי למורדים, המתכוננים
להתמודדות הגדולה כאשר תוגש
הצעת־החוק לאישור הממשלה, ולאחר מכן
לאישור הכנסת. עידוד נוסף קיבלו מן
הקצה השני של הנוף המושבי: מפ״ם
הודיעה אף היא, שהיא מתנגדת לחוק
בניסוחו הנוכחי. זאת חרף העובדה, שדווקא
מפלגה זאת, המבוססת בעיקרה על התנועה
הקיבוצית התקיפה ביותר, חייבה
עד כה עקרונית את הצעת־החוק. כי בינתיים
הסתבר שחברי מפ״ם במושבים
מהווים גורם לא מבוטל — לפי אומדן
אחד, יש בכוחם לבחור ציר אחד לכנסת.
לכן היתד. מפלגת הקולקטיביזם נאלצת
להתחשב בדעתם, להודיע שהיא מתנגדת
לחוק אשר מהותו היא קולקטיביזציה-
מאונס של המושבים.

(המשך מעמוד )17
אלה הנוסעים בשיירות אופנועים של חרות
למשל. רק חלק קטין היו צירים בוז־עידה.
לשיא
של היסטריה אלימה הגיעו הדברים
בטרם הצבעה, שעה שהוקראו הניסוחים של
הצעות ההחלטה שהועמדו להצבעה. ישראל
ישעיהו, שקרא את הצעת הרוב, שוסע
במקהלה של צריחות, ששום קהל של אל-
בים פרסלי או החיפושיות לא היה מתבייש
בהן.
מאות צירי מפא״י הוותיקים, אנשי הע־ליה־השניה
ונציגי הקיבוצים, נצבו מול
מקהלת אחוזי האמוק בפיות פעורים ובעי־נים
תמהות, כאילו הם חולמים חלום-
בלהות.
חוויית רגעים אלה באה לידי ביטוי באחד
העתונים שכתב :״יש אנשים שהשנאה היא
מקור חיותם, עליה יחיו וישגשגו. תמצא
אותם גם במחנה הגדול של חברי מפא״י!״
זה לא נכתב בחרות, גם לא בקול־העס.
עתוני האופוזיציה נזהרו מלהשתמש בביטוים
חריפים כאלה. זה נכתב בדבר.

ך* מרחמות

מיהר הרוצח?
ה א מי ^י מז,

( | באולם הוועידה. הם נערכו באולמות
סמוכים ובמסדרונות• תחילה הייתה זו ה־תעדה
המתמדת ששימשה כזירת התמודדות.
תפקידה של ועדה זו היה לנסח את ההח־לטות
שיוגשו להצבעה בפני הווע״דה. שם
היה רוב מוחלס לאנשי אשכול, שכפו את
דעתם על אנשי המיעוט, עד שאלה פרשו
במאורגן מהתעדה עוד בערב הראשון לוועי־דה.
מאבק
דומה התנהל בכל אחד מהגופים
המאורגנים של מפא״י, אשר בשעת דיוני
התעידה היו צריכים לבחור את נציגיהם
למרכז המפלגה. כל האבחנות ששימשו בשנים
קודמות מימדים לבחירתו או פסילתו
של אדם לתפקיד כלשהו — נפלו. קנה
המידה היחיד נשאר: איש אשכול או איש
ביג׳י.
במספר מקרים נמשכו הלחצים עד הרגע
האחרון כמעט. כך, למשל, כאשר התכוננו
אנשי ״הכוח החדש״ לכנס את נאמניהם
בבית הבינוה, הופיע אחד מאנשי אשכול,
בן־ציון וייסמן, האיש הממונה על עיירות־הפיתוח
במפא״י, ציתה על נציגי עיירות
הפיתוח לא להשתתף בכנס. על אף העובדה
שדתקא נציגים אלה היו הצעקניים ביותר
במחנה בן־גוריון, כשסגזק אם לרבים מהם
היה ברור בכלל על מה נסוש התיכוח, לא
יכלו להרשות לעצמם להמרות את פיו של
הבוס. הסביר ציר מאפקים, שבלם קודם
לכן בתעמולה רעשנית לטובת ביג׳י :״מה
אני יכול לעשות? בהצבעה חשאית אני
יכול להצביע כרצוני, אבל אינני יכול
למרוד בגלוי. מה אעשה אם פתאום יקטינו
לנו את התקציב?״
באולם הוועידה עצמה לבש המאבק אופי
דרמתי רק לעיתים נדירות. שני רגעי השיא
היו דווקא עת הופיעו שתי נשים מהשורה
השניה של העסקנים. תחילה היתד. זו רחל
ינאית בן־צבי, רעיית הנשיא המנוח, שביקשה
את רשות הדיבור. בקול ספוג עצב,
בנימה אמהית רגשנית שהעלתה דמעות
בעיני צירים רבים וזיעזעה גם את הנוקשים
שבין הנוכחים, נקטה רחל ינאית, אולי
שלא ברצון, בטכסיס ריטורי. תחילה העתירה
תשבחות לבן־גוריון, ושעה שכל נאמניו
מחאו לה כף בהתלהבות, עשתה תפנית של
180 מעלות .״אבל מה אתה רוצה מאיתנו?״
שאלה .״איזו מבוכה אתה מכניס בנו?״ כל
מוחאי־הכף נאלמו דום.
מיד לאחריה עלתה אשד. ששימשה היפוכה
הגמור. היתד. זו עסקנית אלמונית של
הגוש התל־אביבי בשם מינה חפץ. במבטא
רוסי ובקצב שידור עברית קלה ברדיו,
נשאה נאום דמגוגי וצרחני לטובת בן־
גוריון. תאוות הקרב ועריפת הראשים נשמעה
מדבריה, עמדה בניגוד גמור לדמותה
הגוצה. העיר על כך אפרים בן־ארצי, מנהל
אל־על, בתמיהה :״רובספייר היה כלב
לעומתה!״
היא סיימה את נאומה בקריאה נרגשת:
״מיהו הרוצח?״ ובדיוק ברגע זה עלה דויד
בן־גוריון על הבמה כשהוא מלווה ברעם
התשואות של אוהדיו.
ברגע אחר בוזעידה נראה לפתע השליח,
שרץ כל זמן הרעידה מאחורי שולחן הנשיאות,
העביר פתקים בדואר פנימי בין היושבים
לידו, כשהוא מגיש פתק לדויד בן־
גוריון. ביג׳י הרכיב את משקפיו כדי לקרוא
את הפתק, הזעים את פניו ואחר קרע אותו
לגזרים והשליכו לארץ. כל אלה שעקבו
אחר תנועותיו הנרגזות תמהו לדעת מה היה

עת 1נ 1ת
ציפור הנ פ ץ

״תתכיישי לדכר ככה 1״ מטיחה פולה כן־גוריון(שמאל) כאגרוף קמוץ
וכפנים נזעמות, כלפי שרודהחוץ גולדה מאיר. היה זה אחרי נאומה
התוקפני של גולדה בוועידת מפא־״י, כו לא היססה לתקוף את כף גוריון
אישית. פולה ישכה כל אותה עת מאחורי שולחן הנשיאות, כבעם גלוי.
כתוב בפתק המיסתורי.
הפתק נכתב על־ידי אחד הצלמים שנכחו
באולם. הוא ביקש, בשם כל הצלמים, מבן־
גוריון להצטלם יחד עם לוי אשכול כדי
להמחיש שלמרות חילוקי הדעות ביניהם,
שוררת אחדות במפא״י. פתק דומה נשלח
גם ללוי אשכול, שהגיב על הבקשה בחיוב.
ביג׳י אפילו לא השיב.

גלעזץ ש 7שוטים

ן * משךש לו ש ה ימים שיתקה הוועידה
1את כל המדינה. כל הפקידים הבכירים,
כל אנשי המפתח במוסדות המימשל, כל
מנהלי החברות הגדולות, כולם חברו יחד,
נמצאו בהיכל התרבות. זוהי תופעה טבעית.
כמעס בכל מדינה מקובל שכינוס מפלגת
השלטון גורם להפסקת הפעילות הציבורית.
אולם הסיבה שגרמה לשיתוק הפכה את
המצב לבלתי־נורמאלי.
היה צפוי וברור שהפרשה תעסיק את
הוועידה. בירוד המשך צורת הטיפול בד,
היה צורך חיוני למפא״י, למדינה ולאזרחיה.
אולם ברגע בו הפכה הפרשה לנושא המרכזי
והבלעדי של הוועידה, גבל הדבר בפסי־כופאתיה
המונית.
אורחים ומשקיפים נייטראלים לא יכלו
להסתיר את תדהמתם. בידי האנשים שניהלו
את הוועידה נתונות אפשרויות ההכרעה
בעניני המדינה החיוניים ביותר. הם שקועים
בבעיות ששום מוצא או פתרון לא נראה
עבורן. מאזן כלכלי שלילי חמור, בידוד
פוליטי מחריף, החמרה של המצב הבטחתי
וסכנות חברתיות פנימיות — כל אלה לא
שימשו נושא לדיון, לא זכו למחשבה או
בירור. בעיות אלה נזכרו רק בהצעות החלטה
שיגרתיות שחוברו על ידי קבוצת אנשים
קטנה בחדרי חדרים.
לא נמצא אף ציר אחד שיעלה על במת
הוועידה ויפריע את מנוחת גן־העדן של
השוטים. לא נשמע אף נאום אחד שהציב
את מפלגת השלטון אל מול הבעיות האמיתיות
שחובתה לבררן. שגעון הרדיפה
הפאתולוגי של דויד בן־גוריון גרף עמו
את כל מפא״י, על כל מחנותיה, בצורה
שעוד תתנקם בה בעתיד. עד כמה היתד,
הוועידה תלושה מהמציאות ניתן היה להיווכח
למשמע הפרק בנאומו של בן־גוריון
שלא התייחס לפרשה, אלא נגע בבעיה
העיקרית של המדינה כפי שהיא נראית
בעיניו: חינוך חובה חינם עד גיל . 16
כך נסתם סופית הגולל על מפא״י של
בן־גוריון ונעריו. בוועידה העשירית פשטה
מפא״י את הדמות שהיתר, לה עד כה, אך
לא טרחה ולא הצליחה לתפור לעצמה דמות
חדשה. הוועידה העשירית השאירה אותה
עירומה.

במדינה
(ו,משך מעמוד )15
הימים האלה מתקופת־המאסר של
דייוויס״.
הוא לא קיבל עדיין תשובה.

אורי

מז שבים
הוכל ח־־ קדו אי ם
מהומה בלתי־רגילה הטרידה את הוועד־הפועל
של המפד״ל, בישיבתו השבועית
ביום החמישי האחרון. קשה היה לראשי
המפלגה להתרכז בדיוניהם, בקומה השלישית
של בנין הקאסטל, כשבקומת הקרקע
מקימים כמה עשרות טיפוסים בלתי־מהוק־צעים
רעש המולה. לבסוף ירדו שני שליחי
האולימפוס אל ההמון הבלתי־קרוא, ניסו
לברר את סיבת הרעש הטורדני.
היו אלה חברי 16 מושבים של המפד״ל,
מן הגליל ועד הנגב הצפוני. המכונה
שהזעיקה אותם לתל־אביב הופעלה על־ידי
ידיעה קצרה, שפורסמה שלושה ימים קודם
לכן ביומון המפלגה. נאמר בה, כי בישיבתו
הקרובה של הוועד־הפועל ייערך
״דיון וסיכום״ לשאלת חוק המושבים.
הידיעה הדליקה אות־אזעקה במטה ״מורדי
המושבים״ .מיד נשלחו מיברקים לכל מושבי
המפד״ל, שישגרו מישלחות למרכז המפלגה
כדי למנוע קבלת החלטה התומכת בהצעת־החוק.
המיברקים נשלחו אמנם על־ידי
אנשים השייכים למושבי מפא״י, אך במלחמה
זו ניטשטשו הגבולות המפלגתיים.
איכרי המפד״ל ביטלו יום־עבודה ונסעו
לתל־אביב — להפתעתם של חברי הוועד־הפועל.
המורדים
ככיפ ה. כאשר ירדו ח״כ
מיכאל חזני ומרכז הוועד־הפועל אל האיכרים
הזועמים, נתקלו במטר של האשמות.
״איך יכול הוועד־הפועל לדון ולסכם בעניין
חוק המושבים, מבלי שיטרח לשאול
לדעתם של חברי המושבים עליו?״ רצו
האיכרים הנזעמים לדעת.
חזני נאלץ להבטיח כי לא יסוכם דבר
בישיבה הזאת. מרכז הוועד־הפועל נסוג
יותר תחת הלחץ הקולני :״הוועד הפועל
לא ידון בכלל בסעיף זה היום. אין לכם
מה לחשוש.״
הנסיגה החלקית לא סיפקה את המורדים
בכיפה. כנס־המחאה התפזר אמנם, אך
הושארו מישמרות בבניין הקאסטל, לוודא
שהוועד־הפועל לא ידון ויסכם.
עד עשר בליל צבאו המישמרות ליד
דלת חדר־הישיבות. כאשר הותר להם ל
עורך
ידיעות אחרונות בא השבוע על
סיפוקו :״הביסניקים״ שכה הרגיזו את ד״ר
הרצל רוזנבלום לא תפסו את מקומם השבועי
מעל עמודי הצהרון. ציפור הנפש —
המוסף הסאטירי בעריכתם של דן בן־אמוץ,
חיים חפר, עמום קינן ושמעון צבר —
קיפלה את כנפיה ונעלמה.
בעיני עתונאים רבים עוררה הפסקת־ההופעה
פליאה קטנה מזו שעוררה התחלת
ההופעה, לפני 11 חודשים. כי קשה היה
למצוא חומר המתאים פחות לצהרון הזעיר-
בורגני מאשר יצירותיהם השבועיות של
חברי הרביעייה. אך המו״ל נוח מוזס
האמין, כי זוהי התשובה הנכונה למוסף
המצוייר של הארץ, שלדעתו כוון דווקא
לרמתם האינטלקטואלית של קוראי ידיעות
אחרונות.
נחתם הסכם, שהבטיח למערכת הציפור
חופש־ביטוי מוחלט, בתנאי שהדבר לא
יסבו את העתון במישפטי־דיבה, לא יפגע
בעובדים אחרים של ידיעות אחרונות, לא
יפגע בדת היהודית. לכך הוסיפו העורכים:
״ובדת הנוצרית והמוסלמית.״
מתחת לחגורה. ציפור הדרור נקלעה
למערבולות אין־סוף. לא היה כמעט שבוע,
בו לא עירערו בעלי ידיעות אחרונות על
חלק מן החומר — בעיקר בנושאים דתיים.
פעם סירב מוזם להדפיס מאמר של עמוס
קינן, בו ליגלג על השר יוסף אלמוגי.
ההדפסה עוכבה, ולקינן הוצעה נסיעה לפאריס
— אם רק יסכים להוציא את
שמו של שר הפיתוח. לבסוף נענה קינן —
תוך ויתור על הנסיעה — ובמקום שמו
של אלמוגי הופיע באותה רשימה שמו
של השר עקיבא גוברין.
יחסי הרביעייה עם חברי־המערכת הקבועים
של ידיעות אחרונות לא היו טובים
יותר. אלה האשימו אותם בשחצנות, רטנו
על שכרם הגבוה יותר. במיוחד שנא
אותם העורך, בעל הדעות הריאקציוניות
והשוביניסטיות ביותר בעתונות העברית.
כאשר נשפט אורי דייודיס ונכלא, הוקדש
כמעט כל המוסף הסאטירי של אותו שבוע
למסע נגד המאסר. המו״ל הסתייג במיקצת,
בהטעימו כי אין הנושא פופולארי, אבל
הוא לא התנגד לפירסום. ואז בא מאמרו
הראשי של רוזנבלום, אשר שפך חימר,
וקללות על ״הביטניקים״.
״מכה מתחת לחגורה!״ נזעק בן־אמוץ,
הכין תשובה שגם היא לא התחשבה במיוחד
במיקומה המדוייק של החגורה. ואילו קינן
איים בהגשת מישפט דיבה, תבע התנצלות
אישית של רוזנבלום.
תביעתו של קינן הועברה לטיפולו של
עורך־דין, הביאה לבסוף לפירסום התנצלות
מטעם העתון. את מאמר־התשובה שלו
הקריא בן־אמוץ באוזני מוזם. הלה התחלחל,
הודיע כי לא ירשה את פירסומו.
אך רשות־התשובה שנשללה מבן־אמוץ על-
ידי עתונו שלו, ניתנה לו על־ידי העולם
הזה 1432 התוצאה: ברגע בו הופיע
המאמר נגד רוזנבלום, נפחה ציפור הנפש
את נשמתה.
השבוע, אחרי התרוצצויות ולבטים, החליטו
הארבעה כי הציפור תקום לתחייה,
תעוף שנית. אם לא על כנפי ידיעות
אחרונות, הרי בכוחות עצמה. אחרי הפסקה
של שבוע, התכוננו להופיע מחדש,
כעתון סאטירי עצמאי. כדי להימנע מסיבוכים
סביב זכות־ד,בעלות על שם העתון,
החליטו לקרוא לו ציפורה נפש.
העולם הזה 1433

ורם והקירוגומים
יוחס מטמור חזר במוצאי־השבת מביקור
בן חודש אצל
אשתו קטי מט־מור,
היושבת במילנו.
הדו״ח
שהוא השיג
שם על חיי
משפחתו הוא כזה:
אשתו מרוויחה סכום
צנוע של חמש
מאות לירות לחודש׳
היא מתכוננת
לעבור לליסאבון.
הבן הקטן החדש
שלו חולה. הבן הגדול
בסדר. כל המשפחה
מדברת איטלקית
שוטפת.
ההחלטה החשוק

בה, שהוא החליט שם, היא שהוא אינו
מתגרש מאשתו.
המסקנות: הוא שמן בכמה קילוגרמים

טובים.

ה ה תבוללו ת
ה7ן>מת
היא היתד. ממוצא סיני׳ עבדה כדוגמנית
וחיה בישראל. לכן האנשים חריפי־הלשון
קראו לה הדוגמנית הסינית של ישראל.
האמא שלה היא סינית. האבא שלה הוא
הולנדי. הם גרים ברמת חן. הבת שלהם
נראית אכזוטית מאוד ומדברת עברית רהוטה.
שמה רבקה לכן.
חוץ מזה היא בסדר. בכלל לא נראית
כמו סכנה צהובה. האנשים חריפי־המוח
אומרים עליה שהיא נחמדה מאוד, נוטה
למצבי־רוח וילדותית באופייה. זהו ניתוח
מום מך.
הגברים בארץ פחדו ממנה. אף אחד מהם
לא רצה להיות אחראי להוספת עוד כמה
סינים קטנים לשש מאות המיליון(?) שישנם
כבר.
אבל יום אחד, לפני תשעה חודשים, כשעבדה
כפקידת־קבלה בבניין אל על, נכנס

רבקה לבן

למשרד שלד, גבר צעיר, יפה, אכזוטי, אלמן
ממשפחה מאוד אמידה.
הוא הסתכל בה במבט אכזוטי. היא
הציצה בו במבט סיני. מבטיהם נפגשו.
ליבם -רטט, והוא הזמין אותה לאכול איתו
ארוחת־ערב. קראו לו קליין.
הם בילו כאן עשרה ימים. אחר־כך הוא
נאלץ׳ לעזוב אותה ולחזור למולדתו שבצ׳ילי
ולבתו בת השלוש שנשארה בסנטיאגו.
הנערה בכתה קצת, התנחמה קצת, ובחודש
ינואר נסעה לביקור בניו־יורק. שם
נפגשה שוב עם הבחור האכזוטי האמיד
שלה.
היא התבוללה בו. בשבוע הבא הם יבואו
לארץ — נשואים.

א יל יה איננו
מיהו איליה קאזאן? זאת יודעים כולם. מיהי ידידתו, איתר, בא לארץ — זאת יודעת רק
אני.
ביום הראשון שעבר התאספו צלמים רבים בנמל־ד,תעופה של לוד. הם באו לצלם את
נבחרת שווייץ בטניס.
עוד לפני שהנבחרת הספיקה להצטלם דיה, למצות את כל הפוזות הספורטיביות שלה,
נחת לתוכם פתאום איליה קאזאן הגדול, כולו אינקוגניטו מכף
רגל ועד ראש. הצלמים עטו עליו, לא הותירו ממנו ישייר אחד
בלתי־מצולם.
איליה הגדול התרגז. הוא הלך למנהל אל־על, דרש ממנו להודיע
שהוא בא הנה בעילום־שם, שהוא לא רוצה לראות את התמונות
שלו בעיתונים ושהוא בכלל לא איליה קאזאן. הנימוקים האלה
שיכנעו את המנהל. הוא הורה לצלמים לא לפרסם את התמונות.
אז גילו אותו אמרגני הצגות־ר,בכורה, ביום הראשון תודיעו שהוא
יבקר בהצגת״הבבורה של לאחר. הנפילה. אחר־כך גילו שהוא יחזה.
בסרטו אמריקה אמריקה. .אחר־כף החליטו״ שהוא. ישתתף . .בעוד.

׳בכורה, ובעוד הקרנה חשובה . ,ובעוד אירוע-תרבותי. .
איש אינו יודע כי בשעה שכל -התרבות הזאת התקיימה בשלום.
בלעדיו, הוא טייל לו בארץ במכונית שכורה, הסתובב בגליל ושהה
בטבריה ובמלון שרתון בתל־אביב.
הוא עשה כל זאת בחברת הנערה האלמונית, חבושת כובעי
הפרתה, שירדה איתו בעילום־שם מהמטוס. היא יהודיה אמריקאית

בשם מרים לוין•
קאז אן
הם הגיעו ביחד מאמריקה, בילו כאן שבוע קצר, וביום החמישי
עזבו את הארץ בדרכם לבומביי.
לאחר הנפילה ואמריקה אמריקה מתנחמות כעת על העלבון. ערב־ערב משעה שבע עד
אחת־עשרה.

מרד

ח תונ ה
בהד>ון
החידושים האחרונים באופנת נשות המזרחי
יעמדו השנה בסימן החצאיות המגיעות
אל מתחת הברכייט.
הגרביים יהיו כהים ועבים, הצוואר יהיה
מכוסה, ולא יהיו שום שינויים באורך
השרוולים. אופנת הגברים תמשיך לכסות
את עצמה בכיפה.
אפשר היה להיווכח בזה בתצוגת האופנה,
שנערכה בשבוע שעבר על ידי נשות
המזרחי. הכל התנהל שם על הצד הצנוע
ביותר; ׳השרוולים, הגרביים; הצווארלינים יחד
כיפות׳ ׳,הכל היה במקומו הראוי וכיסה את
הטפחיים הנכונים.
האטרקציה של הערב היתר, שמלתזחויפה
לבנה• ,צחה כשלג. הכלה החסודה. ,שנשאה
אותה, הייתה הדוגמנית הצעירה נחמה
מוסאייף. היא טפפה על מסלול התצוגה
בחיוך ביישני, ואף מורם על־ידי. ניתוח
פלסטי.
צעדי החן הקלילים והתמימים שלה
עוררו את התפעלותן ודמעתן הזכה של
כל הנשים הכשרות שחזו בה.

וופילו׳ שיס

הגברים של היום רודפים אחר הנשים
של היום, והנשים של היום רודפות אחר
הבצע. כששלושתם נתפסים, פורצת ביניהם
מלחמה עקובת־דמים. המנצח הוא תמיד
עורך־הדיז•
זה קרה לא מכבר לגיבור הסיפור שלי.
הוא היה גבר מכובד. בעל בעמיו, בעל
לאשר״ בעל פילגש, ואב לשלושה ילדים.
בת ושני בנים. האחד מהנדס, השני לומד
רפואה באמריקה.
על הבעל, האשד, והילדים אין לי מה
לספר. זה לא השטח שלי. נשארה רק הפילגש.
היא היתד, צעירה, נחמדה, היתד, לה
דירה, היו לה שלושה חדרים, היה לה
ריהוט מודרני, ומאהב שהחזיק אותה ואת
כל הדברים האלה.
יום אחד פגשה הפילגש את אחת מחברותיה.
הן החליפו סיפורים על תנאי חייהן.
הפילגש סיפרה לחברתה על הדירה בת
שלושת החדרים שלה, על הריהוט המודרני
שלה, על המאהב שלה, ועל אשתו. החברה
סיפרה לפילגש על הדירה בת שלושת ההדרים
שלה, על הריהוט המודרני שלה, על
המאהב שלה ועל אשתו.
נוצרה ביניהן אחווה מעמדית, של מעמד
בעלות שלושת החדרים, הריהוט המודרני
והמאהב. התגשם חזון חברתי ישן: פילגשות
כל הגברים — התאחדו!
הן המשיכו להחליף ביניהן פרטים, עד
שהתברר כי המאהב של החברה דומה דמיון
מוזר למאהב של הפילגש. היו לו אותו
שם, אותה צורה, אותה אשר״ ואותם הילדים.
הדבר הזה העלה בלב שתי הנשים את
לחשד שהן מחזיקות באותו המאהב.
הן חקרו את העניין, וגילו כמה עובדות
מאלפות. הן גילו שאותו מאהב לא רק
בגד בשתיהן, אלא גם גנב את לבן. הוא
רשם על שמו את כל שלושת החדרים,
והריהוט המודרני, שנתן להן למזכרת אהבה.
שתי
הנשים המרומות שכרו בלש פרטי.
הבלש חיפש, חיפש, ומצא עוד פילגש אחת,
עם עוד שלושה חדרים, ועוד מערכת ריהוט
מודרני, הרשומה על שם האיש.
יתכן ולו שכרו בלש נוסף, היה מוצא
עוד פילגש אחת ועוד ועוד.
התברר שלאיש הזה היתד, מין חולשה לדירות
מרוהטות. הנשים נעלבו עלבון כלכלי
קשה. הן התאגדו למלחמה, איימו על
אהוב־ליבן, אמרו לו שאם לא ירשום את
הדירות על שמן הן תשלחנה מכתבים לי־
|לדיו, תערוכנה ביקור אצל אשתו, ותפרן
סמנה את הפרשה במדור שלי.
י המאהב העביר את הטיפול בעניין לעורך־

דין, המחפש דרכים להשקטת המרי ההמוני
ולהרגעת הרוחות.
אם היו לו קצת פחות רוחות, היה אולי
יותר קל להרגיע אותן.

סקופ ברת׳ ידוע
רופא־ילדים ידוע עומד לשאת לאשה
את אשתו הידועה של מנהל־פירסום
ידוע.
הרופא המצליח פגש את האשה ה״
יפהפיה בטיול מאורגן לסקנדינביה. בין
השניים התפתח רומן סוער, והם התאהבו
זה בזו.
אבל הם אינם יבולים להינשא זה לזו
ולחיות חיי אושר שלווים, משום שהבעל
הקשוח מסרב לתת לאשתו היפה גט,
ובכך הוא מונע את שובה לחיקו של
רופא־הילדים הידוע.
האשה האומללה סובלת מאוד, משום
שבעלה האמיד לא זו בלבד שהוא מסרב
לתת לה גט, אלא שהוא גם דורש תמורת
הגט את הדירה המשותפת שלהם,
הדירה בה נולדה וחיתה, ובה קשורים
זכרונות ילדותה.
האשה היפהפיה אינה יבולה לוותר
על דירת הולדתה, משום שהבעל הקשוח
רושש אותה מבל רכושה, בסך-
הכל רבע מיליון לירות, אותן קיבלה בירושה
ממשפחתה האמידה. הוא השקיע
את הכסף במפעל הפירסום והודות
לכך הפך לאיש משגשג מאוד בתל-אביב.
דרך אגב, בל זה קרה באמת.

ה א נכון ש:

נחמה מוסאייף (ימין) ואחותה
אחר כך התברר לי שהיא עשתה את זה
בחודש השמיני להריונה.
שאלתי אותה איך ריבה צנועה כמוה
מעיזה להעטות חרפה כזאת על בית ישראל.
היא ענתה לי שלפני שמדברים על זה בכלל,
היא רצה לקחת משם את הכסף המגיע לה
כשכר עבודה.
פוליגמיה מלס מכירים את התועלת הפיזית שבפו־ליגמיה.
א!ף אחד אינו יודע על התועלת
הכלכלית שהיא מביאה עימה. חוץ מאב־

רהב מיימון (.)42

• שחקנית ״אוהל״ ,בקי סוזיו,
לאברהם מיימון יש שתי נשים ועשרה
עזבה את ידידה הבמאי, פיטר פריי־יזדים.
שתי הנשים נשואות לו כחוק. לפי
שטאדט, לאחר שזה החליט לא להיהחוק
של תוניס, שם נשא אותן. הן נזניפ־פרד
ממנה, לא לנסוע לווינה ולהישאר -לדת באהבה בביתו ובילדיו. הוא ובנו בכורו,
בן השש־עשרה, מפרנסים את המשפחה,
בארץ ז
* תלמה מכנס, יתה של עדה. עוסקים בצילום.
מכנס, שנסעה להשתלמות בלונדון,
בכל יום שבת יוצאים האבא והבן לשני
עומדת לחזור ארצה בחודש יוני, לקראת
מיגרשי־ספורם שונים, אוספים צילומים של
הולדת בנו של אמה ז
מישחקי הכדורגל.
בכל יום ראשון יוצאות מהבית שתי
#שלולה סנטיאגו, הסטריפטיז־תנשים
עם שתי חבילות של צילומים. האחת
>זית, קיבלה השבוע ממעריץ ישראלי
הולכת למערכת העיתון מעריב. השנייה
שלוש פרוות, שמחירן שתים־עשרה אלף
למערכת ידיעות אחרונות.
לירות ז

במדינה

שבת קודעו
.קומץ בעלי בתי־הקפה בנתניה נלחם בעוז
נגד העיריה. רקע המלחמה: חוק עזר עירוני
מתיר לפתוח בתי־עסק בשביתות בשעות
מסויימות, אך אוסר הגשת קפה ומאכלים
אחרים מחוץ לכותלי בתי־העסק באותן
השעות.
לפי טענתם של בעלי בתי־הקפה היד, זה
חוק גזלני שהוליד מס עירוני חדש. הם
העדיפו לא להפסיד את. לקוחותיהם —
התיירים הבאים לנתניה דווקא בימי שבת —
׳ולשלם קנסות מדי שבוע בשבוע. בעת
ובעונה אחת הם פתחו במערכה נגד העירית׳
הפיצו כרוזי הסברה ברחובות.
המלחמה קבלה אופי עקרוני יותר כשניגש
חיים סהנא, בעל קפה דוגית, לעורו־הדין
התל־אביבי אהרון שפו, סיפר לו על
מצוקתו. פפו, פעיל הליגה למניעת כפיה
דתית, נראה לו כאיש המתאים לניהול
המאבק•
עודך־הדץ קיבל צל עצמו לייצג עוד
בעלי בתי־קפה שנגדם הוגש כתב״אישום
זהה: הפרת חוק עזר עירוני על־ידי הגשת
ארוחות בימי שבת מחוץ לכתלי בית־העסק.
עבור כל עבירה כזאת ציפה להם קנס
בגובה של 25—15ל״י. פפו תיכנן להפוך
את המשפטים הקטנים למאבק עקרוני כלל-
ארצי, להילחם במסגרתו נגד הכפיר, הדתית.
כבר בישיבה הראשונה שהתקיימה בסוף
ינואר הוא פתח בהתקפה טוטאלית. הוא
הודה בשם מרשיו בעובדות אבל כפר באשמה.
הוא טען שחוק העזר העירוני, הקיים
משנת , 1957 הוא בלתי־חוקי. נימק עורך־
הדין את טענתו: העיריה יכולה לחוקק
חוקים בשטח סמכותה רק מטעמי סניטציה,
מיסוי או בניה. אך על החוק הזה הוחלט
מטעמים דתיים מובהקים׳ ואין העיריד, מוסמכת
להתערב בענייני דת. זוהי סמכותם
של מוסדות המדינה.
בא־כוח העיריה הודה בפני השופט כי
החוק נחקק מטעמים דתיים, אך ביקש לדחות
את הדיון כדי להביא גם נימוקים
נוספים. המשפט נדחה לחודש הבא.
אם יקבל הסניגור את פסק־הדין המבוקש,
הפוסל חוק עזר של עירית נתניה, תהיה
זו התחלה של שורת משפטים דומים בתל־אביב
ובערים אחרות•
הסכנה הצפוייה: קיומו של המשפט יזרז
את החוגים הדתיים למאבק למען חקיקת
חוק שבת כללי בישראל, שיתן אוטומאטית
גושפנקה משפטית לכל חוקי העזר המקומיים.

ישראלי
בחו״ל
ח1ון העצ מו ת הי ב שו ת
ישראלים החוזרים מצ׳ילי, דומים כמעט
בכל לעמיתיהם החוזרים מצרפת למשל. או
מאנגליה. כולם מספרים על הנוף, על הבילויים
ועל העסקים. ההבדל הקטן: מצ׳ילי
יש כאלה שלא חוזרים בכלל. הם נקברים
שם לנצח.
השבוע סיפר על כך אולגר בודרביץ,
כתב השבועון הפולני פשקרוי, שביקר
בצ׳ילי לאחרונה.
כשהגיע לעיר הנמל אריקה, נתקל בבעל
מסעדה איטלקי שהציע לו לערוך טיול
למדבר הסמוך .״שם,״ הבטיח האיטלקי,
״תראה דברים מעניינים.״ חושו העתזנאי
של בודרביץ דחף אותו לצאת למסע, הבטיח
לו תגליות מפתיעות. ואכן, בלב
המדבר גילה בורות ענק מלאים בעצמות
בני־אדם, שנשמרו עקב היובש במשך אלפי
שנים.
הסביר האיטלקי :״לא כל העצמות הן
ישנות. יש גם כאלה טריות, כמעט חיות.״
כשנכח בעל המסעדה כי העתונאי מחייך
בחוסר אימון, הוסיף וסיפר :״לפני זמן לא
רב הופיעו בשסח שני ישראלים. הם חיפשו
מישהו בסביבה. אותו הם לא מצאו, אך
הם עצמם נמצאו מאוחר יותר מפוזרים
בחלקים. ידיים, רגליים, ראשים, הכל נפרד,
כל חלק לחוד. כף רגל אחת נעלמה בכלל,
כנראה שמישהו לקח אותה למזכרת.״
מוסיף העתונאי: אריקה, שהייתה עד לפני
שנים מספר נמל חופשי של דרום אמריקה,
שימשה מיקלט בטוח לפושעי מלחמה נאציים.
ואיפה שנאצים שורצים, נמצאים גם
ישראלים שמחפשים אותם.
פרט נוסף: האיטלקי — יוזם המסע אל
המדבר — היא בעצמו קצין גבוה במשטרה
הפאשיסטית האיטלקית, נמלט מאיטליה בעת
כיבושה על־ידי בעלות הברית.

¥ 1 ) 1111 אמיד היא נערה שחרחורת, בעלת יופי אכזוטי. לא
נוזמן מלאו לה עשרים שנה. היא עונדת בדוגמנית.
1 1 1 1 1 *1
יש אוסרים — דוגמנית מבוקשת. יש לה נס עתיד. היא מתכוננת
להיות דיילת באלאיטליה. היא נמנית עם הנשים בעלות חצאי־הפיאה.
יש לה קוקו גדול, כולו ממולא בשיער מלאכותי שחור. אבל היא

לא משתמשת בזה הרבה. בבוקר היא משתמשת תמיד בשיער הטבעי
שלה. בערבים, לפעמים, כשיש נשפים גדולים, היא פוטרת את עצמה
בפיאה. הכל מסתכלים עליה בהערצה. נס היא מרגישה לגמרי
אחרת כשהיא לובשת פיאה. זה משנה את האופי. כמו בכל התמונות
בעמודים אלה, נראית שהנז מימין בשערה הטבעי, משמאל — בפיאה.

ךךךך 5פוקס היא עקרת בית פשוטה, אשתו של אלי פוקס,
11 ^ 1 1 >1מאמן הכדורגל של ביתר תל־אביב. היא אם לשני
ילדים. מסתובבת בדרך כלל במכנסיים, בשיער בלונד קצר, ועורה
שזוף היסב בחורף ובקיץ .״צבע השיער הטבעי שלי הוא שחור.

תמיד חלמתי לגדל את השערות, וללכת בתסרוקת פוני. אבל לצערי
מחירי הפיאות הם גבוהים, ווה כנראה יישאר עוד בגדר חלום פד
שאיזשהו ידיד יביא לי פיאה במתנה.״ בינתיים קיבלה בהשאלה את
הפיאה בה היא נראית משמאל. ידידיה מתקשים לבחור בין השתיים.

ןךי ך שטיימן היא אשה עובדת, העוסקת כבר עשרים־ושמונה
שנים במקצוע הספרות. יש לה הבנה מקצועית בפיאות

נוכריות. היא מספרת :״בארץ זח התחיל להיכנס לאופנה, אבל זה
עוד לא כמו בחוץ־לארץ. שם עומדים בתור כדי לקנות את זה. כאן
ישנן נשות רופאים, שחקניות, סטריפטיזאיות, וסתם נשים קרחות,

המוסיפות לעצמן את השיער המלאכותי. מחיר הפיאות בארץ נע
בין שלוש מאות וחמישים לירות, לשש מאות לירות. השיער הוא
מבעי, והעבודה היא עבודת־יד. בצרפת אפשר לרכוש פיאה טובה,
משיער אמיתי, במחיר 300ל״י לפחות, המכסימום: אלף ל״י ויותר.
אני נוטה להוסיף לעצמי צמה מלאכותית. את השאר אינני אוהבת.״

השגעון

החדש

פיא

ה ח תי כו ת:

שש נשים ישראליות מציגות נעמוויס
ארה את שעה הטבעי(מימי!) ופיאותיהן
פעם היתד. האשה חיה ומתה כמו שנולדה.
עם אותם פנים, אותן ידיים, אותו
ראש. היום, כשהאשה המודרנית יוצאת
מביתה, היא חובשת לראשה את הפיאה
הנוכרית, מרכיבה לעיניה את הריסים המלאכותיים,
מלבישה על אצבעותיה את הציפורניים
התותבות, שלא לדבר על האף
שהוא כבר לא מה שהיה. בסוף, אמנם
מבחינים בכך שזאת לא היא, אבל אז
כבר מאוחר מדי.
לפיאה הנוכרית יש היסטוריה ממושכת

וזקנים מלאכותיים.
היום כבר קשה ללטף גבר אירופי או
אמריקאי. הוא מתפרק כולו בתוך היד.
הישראלים מחזיקים עדין מעמד.

בכלל, מדינת ישראל היא אחת המפגרות
בשטח זה. תרבות הפיאה עדין לא נקלטה
בה. .משתמשות בזה רק הנשים החדישות
ביותר, אותן שהגיעו זה עתה מספורט החורף
בשווייץ או אותן שגרות בבני־ברק
ובמאה שערים. ישנן גם כמה נשים אמיצות

המעיזות לקנות את הסחורה בחנויות המעטות
המייצרות אותה בארץ. היא עולה
להן כמו שהיא עולה לאשר, האירופית,
בין 300ל־ 600 לירות. את הטיב שלה
הן בודקות כעת על ראשיהן.

אבל עיקר בעייתה של חובשת הפיאה

11ך ! י ד ״ 1 1סגל היא אדריכלית
9 1 1 1במקצועה, אשתו של
האדריכל דב סגל .״את הפיאה,״ היא מספרת׳
״הביא לי בעלי מציריך, שם הפיאות
יותר יקרות אפילו מאשר בפאריז. מחירה
שלוש מאות דולאר. הפיאה הזאת משנה
אותי לגמרי. פעם הייתי במסיבת קוקטייל
בשגרירות האוסטרלית. הידידים הטובים ביותר
שלי לא ניגשו אלי. רק לקראת סוף
הערב ניגשו כמה ידידים והתנצלו בפני. הם
הסבירו לי שחשבו שבעלי התחתן עם אשה
אחרת, או סתם מצא לו איזושהי בחורה
צעירה. לא היה נעים להם. אי־נעימויות כאלה
קורות בכל פעם שאני יוצאת בפיאה.״

יהודית

היא ספרית, המטפלת מזה שלוש שנים בפיאות
נוכריות. היא בעלת שיער קצר, ובלונדי. מספרת
היא :״צריך עצבי־ברזל בכדי לטפל בפיאות אלה. די קשה להכין
את התסרוקת, אותה רוצה הלקוחה, כשהיא לא נמצאת במקום. את

יותר מאשר לכל שאר האביזרים הנוכריים.
היא נולדה על ראשיהן של בנות מצרים
העתיקה, עטרה גולגלות של שופטים ונשים
יפות במאות השש־עשרה, השבע־עשרה
והשמונה־עשרה, עטפה בצניעות ובטהרה
את ראשיהן המגולחים של בנות ישראל
הכשרות למהדרין בגיטאות אירופה.
במאה העשרים חלה בה דמוקרטיזציה.
היא התפשטה במהירות, ובגוזנים ובצבעים
שונים, על ראשיהן של כל נשות תבל.
איבדה אי שם, בבתי החרושת, את הצבע
השחור של ארץ מולדתה, סין או סיציליה.
בארצות הנאורות יש לכל אשד, מודרנית
חמש—שש פיאות, בחמישה—שישה צבעים
שונים. היא מתאימה את צבע הפיאה לצבע
הבגדים, לצבע המכונית, לצבע הגבר
איתו היא יוצאת. כשהשיער מתלכלך היא
מורידה אותו, שולחת אותו למיספרה ומקבלת
בחזרה ראש נקי, חפוף ומסודר.
היא יכולה, אם היא רוצה, להשתמש
רק בחצי פיאה, ברבע פיאה, או בשמינית
פיאה, לשים אותה בכל חלקת ראש הרצויה
לה. בתור קוקו, זנב סוס, פוני, צמה,
או בתור סתם תלתל שובב הגולש לו על
קצה המצח.
הגברים, לאחר שעקבו בהתעניינות אחר
כל זה, סירבו להישאר מפגרים וגבריים.
הם אימצו את שיגעון השיער הנוכרי.
התחילו בזה אלה שלא היו דומים באופן
טבעי לחיפושיות. המשיכו בזה אלה שכן
היו דומים באופן טבעי לחיפושיות. אחרי
שהם גמרו לכסות את עצמם בשיער, הם
החלו לתלות על עצמם שפמים מלאכותיים

הפיאות עם השיער הטבעי אנחנו משתדלים לא לייבש תחת המכונה.
לי עצמי יש פיאה משיער מלאכותי. מדי פעם אני משתעשעת ושואלת
לי פיאות, בהן אני מצליחה להוליך שולל את מיטב ידידי,
ולהופיע בדמויות שונות אחת מהשניה, בהתאם למצב־רוחי.׳*

ןןןן בדאון היתה פעם בעלת בית־ספר לדוגמנות. כיום נט־ן
ן שה את המקצוע .״את הפיאה הבלונדית שלי,״ היא
מספרת ,״שלחה לי אמי מפאריז. זאת פיאה אוריגינלית של קאריטה.

הישראלית מתח לה בעת החפיפה. ספרי
הארץ לא איכפת להם אם השיער הוא
מלאכותי או לא, העיקר שיהיה תחתיו
ראש. הם לא רגילים אחרת.
הצרה היא שלנשים המודרניות אין זמן
לשים במיספרה גם את השיער וגם את
הראש. בכלל, לרובן אין בדרך כלל ראש,
לאחר כל האינפורמציה הזאת מי שיראה
אח בת ישראל העולה מן הרחצה כששערה
השחור, הגולש על כתפיה, נוטף
טללים ומור, שיבדוק היטב לפני שהוא
מאמין למראה עיניו.

לצערי הצבע השחור לא מתאים לי. זה לא הצבע שלי. אני הולכת
עם הפיאה למסיבות בערבים, או כששערי אינו מסודר. היא עלתה
לאמי אלף לירות.״ רבים אינם יודעים להבחין אצלה בין אמת לפיאה.

ספנרט
כדזרגל
אנשים שיד ב סו ד

הכל היה מוכן למאבק סוער ומתוח. היציעים
הפרימיטיביים של מגרש הפועל
פתח־תקוה היו גדושים קהל נלהב, שעתיים
לפני שנישרקה שריקת הפתיחה. זה היה
צריך להיות הקרב המרתק והמרכזי של
משחקי הליגה הלאומית השבת.
20 שנות מאבק של יוקרה השקיפו על
22 הכדורגלנים של הפועל פתח־תקוה ומכבי
תל־אביב. בסיבוב הראשון של משחקי
הליגה ניצחו המכבים בשיעור . 1:3עתה
ציפה להם יום של נקם. כדורגלני הפועל,
שהפסד במשחק זה עלול היה לשלול מהם
את מקומם בצמרת טבלת הליגה, רצו לא
רק לנקום ולשמור על מקומם. הם היו
חייבים גם להוכיח לקהל אוהדיהם שהפסדם
האחרון בליגה, בתוצאה של 0:4להפועל
תל־אביב, היה רק פרי של חולשה מקרית.
הרקע היה מוכן. היה גם כוח אדם לביצוע.
מול הקבוצה הפתח־תקואית בהרכב
של כוכבים ותיקים בראשותם של סטלמן־,
קאופמן, נהרי ורצבי, אליהם צורפו צעירים
נמרצים כמו רוזנטל ו־ודלקן, ניצבה קבוצת
מכבי תל־אביב, הצעירה והמבטיחה ביותר
מבין קבוצות הליגה הלאומית.
אולם כאשר החל הכדור להתגלגל, התברר
כי ההר הוליד עכבר. שום דבר שהתחולל
על המגרש לא הזכיר קרב ברמה
ובאיכות מצופים.
לא לנצח ולא להפסיד. אי-אפשר
לטעון שהמתח המעצבן הוא שגרם לכן
שהמבצעים שנראו על המגרש היו חסרי
מחשבה: ההתקפות היו בלתי תכליתיות:
מהלכי הכדור והשחקנים היו גסים ופשוטים!
לא נראו כמעט שום מבצעים מרתקים,
ורק לעיתים נדירות נבעט כדור לשער.
כיום שורר מתח דומה כמעט בכל מיפגש
ליגהל אם אין זה קרב יוקרה — זהו קרב
נקודות• אם אין מתח בשחקנים עצמם —
דואגים האוהדים להעבירו למגרש.
מה שאירע הפעם היה תוצאה של שיטה
טאקטית מכוערת של שתי הקבוצות. היו
אלה בעיקר המכבים שפיתחו משחק שמטרתו
היתד. לא לנצח ולא להפסיד. הם
התאמצו יותר להפריע ליריב מאשר לשחק
בעצמם. נגרפו לכך, מאוחר יותר, גם שחקני
הפועל.

הדמות שמעריצי דויד בן״גודיץ המתינו
יותר מכל, כדי לשמוע את תגובתה
של תוצאות ההצבעה בוועידת מפא״י, היתד.
פולה בן*גוריון. זו סיכמה את דעתה
במשפט אחד :״גם כן נצחון של אשכול!
כל הפראנקים תומכים בו, ובראשם שיטרית
וישעיהו!״ •י במוצאי־השבת ציל־צל
קול נשי למערכת דבר, ביקש למסור
ידיעה לפירסום בשמו של ראש־הממשלה
לוי אשכול. הכתבנית שרשמה את ההודעה
העירה לפתע בטלפון :״אוף, נשבר לי
כבר מהאשכול הזה!״ האשה מהעבר השני
הופתעה :״איך את מדברת? תני לי מיד את
העורך!״ רק אז זיהתה את עצמה כמרים
אשכול, רעייתו של ראש הממשלה. כשקיבלה
את העורך נזפה באזניו :״רצוי
שתלמד את הכתבנית שלכם לדבר בכבוד
על אדם מבוגר ממנה, שהוא גם ראש
הממשלה.״ העורך התנצר בפני הגברת אשכול,
רשם בעצמו את המשך הידיעה מפיה.
• ח״כ מפא״י שמואל דיין עבר השבוע
ברחוב לילנבלום בתל־אביב. נהגי מוניות
שהכירוהו, החלו מדברים ביניהם בקול רם
אודות בנו. אמד אחד מהם :״מה אתם
אומרים לזה? מוישל׳ה דיין רוצה להיות
ראש־ממשלה.״ האב הסתובב, ובמלוא הרצינות
שאל את הנהג :״למה לא?״ •י דיין
עצמו התעניין אותה שעה בוועידת מפא״י
בבעיה אחרת. כשראה כי צלם העולם הזה
הירבה לצלמו, שאל אותו :״מה אתה מצלם
אותי כל־כך הרבה? מה אתם עושים עם
כל הצילומים האלה?״ הצלם הסביר לח״ב
כי הצילומים מתוייקים בארכיון ובכרטסת
מיוחדת. הגיב על כך דיין :״אני בטוח שיש
לי אצלכם כרטיס שחור!״ •י מאוחר יותר,
כאשר משהשרת סיים את נאומו הדרמתי
בפני צירי הוועידה, ביקשה יעל דיין
לעלות על הבמה. אביה תפס אותה בידה
ואמר לה :״גברת דיין בואי כבר, אנחנו
הפסדנו את המערכה לשר הסעד יום!?
בו רג, שנכח כאורח בוועידת מפא״י, היתד,
בקשה אחרת לצלם. אמר הוא :״אשתי אוהבת
לראות אותי בלי כרם. אז כשתפרסמו
את הצילום, תרטשו את הבטן, כך׳ שאהיה
הוויכוח ד״פנים־מפלגתי המתנהל
יפה!״
לאחרונה במק״י עבר גם לפסים ספרותיים.
הקרבן: שיר שנכתב בידי משורר המפלגה
אלכסנדר פן, שנפסל על־ידי מערכת
קול־העם. הסיבה: מובעים בו רעיונות שהוגדרו
כסטייה לאומנית • .לחץ מפלגתי

האכזבה היתד. גדולה משום שדווקא כדורגלנים
צעירים, שרובם משחקים עדיין
בנבחרת הנוער הישראלית ושכמה מהם
נמצאים רק בראשית התפתחותם, שיחקו
בצורה כזו.
דוגמה לכך יכול לשמש גיורא שפיגל,
המקשר המוכשר של מכבי תל־אביב. הוא
שיחק מישחק נירפה, החטיא את השער בצורה
משזזעת.
הקהל, בעיקר קהל אוהדי תל־אביב שמילא
את היציעים, לא יכול היה להבליג על
זעמו נוכח עצלנותו של הכוכב הצעיר. כאשר
חלף על פניהם נקראו לעברו ביטויים
חריפים. שפיגל הצעיר סבר כנראה שהוא
יכול כבר לצפצף על קהל אוהדיו, הדגים
לפניהם ״תנועה מזרחית״.

אחר הצליח לעכב את הוצאתו לאור של
ספר בשם ההדחה, שנכתב על ידי סטודנט
ירושלמי בשם ברוד ניטלים. גיטליס,
לשעבר יושב־ראש הסתדרות הסטודנטים מטעם
מפא״י, הודח בזמנו מכהונתו בעזרת
חברי מפלגתו. בספרו חושף גימלים תככים
מפלגתיים של עסקנים ידועי־שם. הספר
יופץ בקרוב, למרות דרישת המפלגה לגנזו,
יחשוף שערוריות בסניף מפא״י בחושיסתאן.
<#במחזה לאחר הנפילה המוצג בתיאטרון
הקאמרי, יש קטע בו אומרת גילה אלמגור,
המופיעה בתפקיד מאגי :״אני בעד הקומוניסטים
מפני שהם בעד העניים, לא?״ ברגע
בו השמיעה גילה קטע זה בהצגת הבכורה
נשמע באולם צחוק לגלגני. הנוכחים שסובבו
את ראשם לכיוון הצחוק, ראו את

ההד הו לי דעכבר

הד״ר
מנחת.

משה

סנ ה

ורעייתו

מתמוגגים

מ אמר אנונימי
האיש המגוחך ביותר במדינה היה השבוע
רב־אלוף יעקב דורי, מנהל הטכניון בחיפה.
אחרי שהיומון הארץ פירסם בשמו כי דבר
סירב להדפיס מאמר ששלח לו בו התייצב
לצד דויד בן־גוריון בענין הפרשה, נאלץ
דורי, נוכח הכחשת מערכת דבר לחזור בו
בצורה מגוחכת: הוא טען שאמנם שלח מא

לדבר והמאמר לא התפרסם, אבל הוא
שלח את המאמר לדבר ללא חתימה, בצורה
אנונימית • .יותר פיקח היה רב־אלוף
אחר, יגאל ידין, המנהל את עבודות
החפירה במצדה. יום אחד קיבל ידין הודעה
בטלפון הפנימי המקשר את המשלחת עם
המחנה, בה הודיע לו הממונה על חלוקת
דואר כי הגיעו שני מכתבים עבור אנשים
שאינם נכללים ברשימת העובדים במשלחת.
״למי מיועדים המכתבים?״ שאל ידין. האחראי
קרא את הכתובות על גבי המעטפות:

יוסיפום פלאכיוס ואלעזר כן־יאיר.

ידין הבין מיד כי זאת מתיחה, הורה לדוור:
״החזר את המכתבים לדואר וציין שהם
נפטרו.״ מאוחר יותר, כאשר הגיע ידין
למחנה, ביקש לראות את המכתבים. הסתבר
שהם הוחזרו לדואר באר־שבע בתוספת
ההערה :״נפטרו!״

תפקיד אחדא•
אופנת הפיאות הנוכריות שהגיעה למימ־דים
של שגעון, פסחה על שחקנית האוהל
טובה פרדו. גם כאשר יכלה לגייס לעזרתה
את התירוץ של כורח מקצועי וללבוש
פיאה אדמונית, כפי שמחייב אותה תפקידה
במחזה קורטוב של דבש, העדיפה טובה
להיות טבעית — או כמע־טבעית: היא צבעה
את שערה באדום לוהט # .בעת שהותו
בלוס אנג׳לס, לרגל זכייתו בתואר של אחד
משחקני העתיד המבטיחים ביותר של הקולנוע
השנה, הוזמן חיים (״סאלח שבאתי״)
טופול כאורח־כבוד של מועדון
הפליי־בוי החדש, שנפתח בשורות סאנסט
בהוליבוד לפני שבועיים. מועדון זה שייך
לרשת המועדונים האקסכלוסיביים של ירחון
הגברים הנודע, והכניסה אליו היא רק
לחברים המצויירים במפתח מיוחד. לטופול,
שהגיע למועדון עם מוזמן אחר, אפרים
קישון, ניתנו שתי שפנפנות כליווי מיוחד.
בדרך כלל אסורים הצילומים במועדוני הפלייבוי,
לבד מאשר לצלמי הירחון. אך
לאורחים מישראל ניתן היתר מיוחד כדי
שהצלם הישראל שהביאו עמם, נתן ארדה,
יוכל להנציחם. התרשמותו של טופול:
בניגוד לשם שיצא למועדוני הפליי־בוי, הרי
השפנפנות שם הן כנרות חנוכה — לראייה
בלבד, אך אסור להשתמש בהן• .י יותר
מכל הנוכחים בהצגות המחזמר איך להצליח
בעסקים מבלי להתאמץ, תמה כוכב ההצגה
ג׳וקי ארל!ין על הביקורות שציינו כי

קולו הוא חלש וכמעט אינו מגיע לאזני
הצופים באולם .״יש לי קול מהדהד, אולי
החזק ביותר בארץ,״ ציין ג׳וקי. ואמנם אלה
שנכחו בחזרות אישרו זאת. רק אחרי בדיקה
הסתבר כי המיקרופונים, שבעת החזרות
היו מכוונים כלפי ג׳וקי, כוונו עתה כלפי
התזמורת המשתיקה את קולו. מישהו הציע
לג׳וקי להדביק גומי־לעיסה על המיקרופונים
באותו מחזכדי
להוציאם מכלל פעולה.
מר מופיעה גם הזמרת הילה שרת, בת
קיבוץ אפיקים. כאשר נשאל אביה, מנצח
המקהלות יהודה יטרת, שהוא אחיו של

משה שרת :״כיצד זה שנכדתו של הבילויי
יעקב שרת מופיעה במיוסיקל אמריקאי?״
השיב יהודה :״מה יש? גם זה תפקיד אחראי.״
• יורי לויתן, הקריין היהודי של
רדיו מוסקבה, הוא הקריין שמזה שנים
רבות מקריא את החדשות החשובות ביותר
בתחנת השידור הסובייטית. היה זה הוא,
שבתקופת המצור על סטאלינגראד השמיע
את החדשות מהחזית• חברת בימות, העורכת
בחודש הבא ערב המוקדש למלחמת
העולם השניה, במלאות 20 שנה לסיומה,
הזמינה את יורי להופיע ולהשתתף בערב
זה. במקרה שלא יוכל לבוא התבקש לויתן
לשלוח הקלטות משידוריו בתקופת המלחמה
משרד להקת המחול טינבל מוצף
לאחרונה במכתבים של צעירים ערביים המבקשים
לקבלם ללהקה. היתה זו אחת
התוצאות של הופעת הלהקה בנצרת. ערב
אחד הופיעה בנצרת קבוצת צעירים אשר
שרה וניגנה מתחת לחלון המלון של הלהקה.
במסיבת הפרידה שנערכה ללהקה
בבית משפחת אבו־נביל, לא הסתירה במאית
הלהקה והרוח החיה שלה, שרה לוי-
תנאי, את התפעלותה ממשפחת המארחים,
המורכבת כולה ממוסיקאים וזמרים, הביעה
את האמונה כי גיבוש יצירה ערבית ״תאפשר
ייסוד תיאטרון־מסול,ישראלי דוילאומי.״

פסוקי ה שבוע
• דובר מפא״י, יוסי שריד, על
מצב המפלגה לאחר הוועידה העשירית:
״מפא״י בחופשה!״
•,שר החינוך זלמן ארן. :מה
שטוב לגוף של המורים רע לנשמה של
החינוך!״
• מאו צה טונג, בראיון לסופר האמריקאי
אדגאר סנאו :״לניקיטה כרושצ׳וב
לא ערכו פולחן אישיות משום שהיה חסר
אישיות.״
• דויד בן־גוריון, בתשובה על הטענה
שהנוער בארץ יורד :״אני כבר 58 שנה
בארץ ואם בכל שנה הנוער היה באמת
יורד כפי שאומרים, היינו כבר בצד השני
של כדור הארץ.״

• שר התיירות עקיבא גוב
דין :״כולם תולים בי תקוות רבות, אך
אני חושש שבסופו של דבר יתלו אותי על
התקוות.״
העולם הזה 1433

עו 3קטן
נצח גנאי׳ רא ישסו
שמעתי שיש פועלים בארץ. למדתי על זה
בבית־הספר. ידידים גם סיפרו לי שפעם הם
ראו פועל אחד. אני לא ראיתי פועל מעולם.
הייתי קטנה. לכן הלכתי לוועידת מפלגת פועלי
ארץ־ישראל, לחפש פועלים.
לא היה לי מושג איך צריך להיראות פועל.
האם יש לו ראש על הכתפיים? עם שפם? נעליים?
נשוי ז לא מצאתי.
ביקשתי מחבר־הכנסת יוסף פישר ש יעזור
לי למצוא פועל. הוא סקר את ההמונים
שמילאו את המיזנון. הוא סקר את נחום רז,
אלקנה גלי, ממלון וכל האחרים, וחזר באכזבה
להביט על עצמו .״או־קיי, אז אני הייתי פעם
נגר,״ הוא אמר ניכנע .״אבל אל תצטטי אותי.״
לאנשים מסויימים יש שיגעון גדלות. אבל אני
כן מצטטת אותו. פעם הייתי תמימה, ולא הייתי
מצטטת כשהיו מבקשים ממני לא לצטט. כך
רכשתי לי מחנה אויבים. היום אני חכמה. אני
יודעת שאם הח״כ בן־ישראל אומר לא לצטט,
סימן שכן לצטט.
המשכתי לחפש פועלים. יצאתי לרחבת היכל
התרבות ומצאתי את המכוניות הכי יפות בעולם.
מצאתי דגלים אדומים, עניבות אדומות, גרביים
אדומים, עיניים אדומות, אבל שום פועל לא.
ופתאום, כן, פתאום, ראיתי אותו. הוא נישען
על הדלפק. הוא היה גבר צעיר, חליפה מודל
אחרון, עניבה צרה וקוקטית, ונעלי אלבים. עי ניו
היו תקועות אי־שם, כאילו באמת היו מרוכזות
בכבוד־אמת־חובה־מצפון־זכות־מוסרית־וס־כנות־מבית־ומחוץ,
שבקעו בצרורות מהרמקול,
שהעבירם ישר מהאולם. הייתי בטוחה שהוא־הוא
הפועל הניכסף ושהוא רק מתחפש לכבוד המעמד.
״תסלח לי, אולי אתה במקרה פועל?״
״לא,״ השיב נפגע ,״אני חבר מפא״י.״
ביקשתי סליחה על הטעות, ואחר־כך עשינו
סיבוב משגע בדיזנגוף במכונית הקונסול שלו,
מודל ,65 ודיברנו על החיים וצעירי מפא״י. הוא
אמר שהוא בעד הצעירים, כי הוא צעיר. הוא
בן ,26 ציר מפא״י מחצור, רפי אלדור שמו.
הוא הגיזבר. ואני האמנתי שהוא מהפרולטריון !
ואז ראיתי עוד איש קטן, שהסתובב עם מגש
בין החליפות המגוהצות. הוא היה מגיש־התה
של הוועידה. היה בו דמיון מדהים לבן־אדם,
אבל יחד עם זאת הוא נראה שונה כל כך מהאנשים
שהיו סביב. אחר־כך הבנתי למה. הוא
היה פועל. הפועל היחידי בכל הוועידה. אבל
הוא לא היה חבר מפא״י. הוא היה חבר חרות.
בפואייה טייל השין־בית, כאילו הוא היה שין־
בית. צייר־פורטרטים עשה מאנשים קאריקטו־רות,
והם שילמו לו שתי לירות על כל חתיכה.
צירים אמרו לי לשים לב לדראמתיות שבאווירה
למתח. ושהגיבורים עייפים אך דרוכים.
לא הרגשתי כלום. ראיתי אנשים עליזים ו־שבעים
אוכלים ושותים, שותים ואוכלים. גלי
צירי מפא״י שטפו את המיזנון, וכמעט הטביעו
אותו. אליעזר ברגמן, מנהל המזנון, אמר בבכי
מר :״ככה זה נמשך כל יום. אנחנו 18 שעות
על הרגליים. עוד יום אחד — נתמוטט.״
״מבחינה עסקית״ ,הסביר עובד מזנון ,״זה
הקונצרט הטוב ביותר שהיה לנו. ההפסקה נמשכת
בלי הפסקה, כשהקוגצרט נמשך באולם.״
הפועלים במזנון לא האמינו שבני־אדם יכו־
^ם לאכול כל-כך הרבה. אבל צירים הם לא
בני־אדם. הם צירים 7000 .סנדוויצ׳ים 3000 .
כוסות קפה 4000 .מיצים 5000 ,תה 10 ,קוניאק.
בכל פינה דרכו לי על הרגל אנשים מאושרים,
ששתו קפה עם סוכרזית ואנשים עוד יותר מאו־שרים,
ששתו קפה עם סוכר. אלקנה גלי ממש

הבטחון ניענע בעצב את ראשו :
״לא, לא,״ הוא נאנח, והמשיך בקול מלא יגון,
״הם אינם מאושרים כמו שהם נראים. לפניך,
גבירתי, עומדים אנשים שסועים ואומללים. אנשים
עם לב פצוע. הפעם איכפת להם הכל.״
הבנתי. זוהי הסיבה שהם אוכלים כל־כך הר בה.
אנשים אומללים אוכלים הרבה. זה ידוע.
בפינה אחת סיפר נחום רז בדיחות. בפינה
שנייה סיפרו בדיחות על נחום רז. הן היו יותר
טובות. והנה, חולפת יעל דיין. כולם פתאום הול כים
בכיוון שלה ואומרים :״שלום יעל, מה את
עושה כאן ז״ והיא עונה לכל אחד :״שלום.
מתעניינת.״ והנה האבא של יעל דיץ. איך
קוראים לו? ״בואי הביתה,״ הוא אומר לה ,״מ מילא
הפסדנו.״ ושם בצד עומד טדי, ומרגיע
את ביל בלייר הנרגש, מהניו-יורק טיימס, שאין
מה להתרגש. הנה הוא, טדי, לא מתרגש, הוא
מכיר את הדברים האלה בעל־פה, וגם הלילה
נוותר על שינה — לחינם. לא יהיה פייט.
פתאום רצים אנשים. רצים כאילו בא טייפון,
או שריפה. אני רוצה להימלט מהזרם, אבל הזרם
גורף אותי בכוח ואני רצה ריצת אמוק עם
כל האנשים שמכריחים אותי לרוץ. מה קרה?
זה מה שקרה: חגי אשד מחלק אוטוגרפים.
ח״כים, צירים מערי־שדה־ופיתוח מנפנפים מולו
בהזמנות הלבנות לוועידה, בחתיכות קרועות של
דבר ובתמונות שצלם הוועידה צילם עוד אתמול.
״חגי, תחתום לי כאן!״ אני שומעת קריאות.
אחר־כך אמר לי חגי אשד, בנאקה :״כן,
קשה להיות גיבור לאומי.״ מאז שזה קרה לו,

הגיבורים עייפים
אין לו חיים פרטיים, הוא אומר. כשהוא יוצא
לרחוב, זה אסון. אנשים, שאין לו מושג מי הם,
חוצים למענו את הכביש כדי ללחוץ את ידו
ולשאול ״מה נשמע, חגי?״ כשהוא נכנם למסעדה׳
כולם קמים ומבקשים שימסור ד״ש לזקן.
בבתי־קפה משתתקים ושותים בצמא את דבריו.
שואלים אותו ברצינות ובדאגה :״מה יהיה,
חגי?״ אומרים לו :״אתה נכנסת להיסטוריה.״
במיסדרון הקרוב לבמה מטייל לו גוברין, שכבר
מזמן ניכנס להיסטוריה. אט־אט צועד הוא.
עם ידיים שלובות מאחור, וראש זקוף ומתוח.
הוא מביט בתיקרה, אבל אינו מביט לצדדים.
אסור לו. הוא איש חשוב. הוא שר בישראל.
על ספסל בצד נרכן דויד הכהן על גליון ה־נאום
שלו, ועורך תיקונים אחרונים, לפגי שה־כתבנית
תמסור אותו לעיתונות. גוברין, ממרו מי
האולימפוס, אומר לו בליגלוג הנשמע לעצ מו
חביב :״תתבייש לך, דויד הכהן, לתקן את
הנאום שלך אחרי שכבר הקראת אותו !״
דויד הכהן מרים את הראש בכעס אמיתי.
איפה חוש־ההומור שלו? ״שמע, גוברין, תפסיק
לבלבל לי את המוח. שוואנץ.״ לדויד הכהן יש
תמיד הברקות גאוניות. הוא המציא את המילה
״סמארקאטש״ בכנסת.
בסוף הגיע הרגע הגדול. ההצבעה. על זה כתב
למחרת דבר :״בקומה זקופה צעדו החברים ל ק
לפי ״ בן־גוריון ירד הראשון מהקומה השנייה,
שם היתה הקלפי. הוא התיישב במזנון ליד חגי
אשד. גם פולה. הם שתו תה חם עם לימון. בן־
גודיון היה אדום בפנים, ופולה שאלה את שו־מר־הראש
של בעלה מי זאת הבחורה עם התם׳
רוקת הזאת שעומדת שם. שומר־הראש אמר ש־זאת
עיתונאית .״עיתונאית? עם תסרוקת כזאת?
לא יכול להיות!״ קבעה פולה.

מעגל חי של חברי־המפלגה הקיף את השול־חן
הקטן והביט במחזה האינטימי בהערצה. בן־
גוריון נראה קטן כל־כך. הוא היה עייף ועצם
לדקה ארוכה את העיניים. האנשים סביב כיבדו
את הדומיה. רק איש אחד מאשדוד, אברהם
הדר׳ לא יכול היה להתאפק. הוא פרץ את ה־שורה
וזעק בלהט האמונה למנהיג היושב כאן
לפניו, ושותה תה חם עם לימון :״בן־גוריון !
כשישבת בוועידה, חיברתי למענך חרוזים!״
המנהיג בויקש לשמוע והאיש מאשדוד הזדקף,
כיעכע בגרון, הצמיד את הידיים לצדדים, הביט
ישר על בן־גוריון ודיקלם בקול רם:
״נצעד נא בעוז /בגאון ובאון /יחד איתך /
החבר בן־גוריון.״
״יפה מאוד, יפה מאוד,״ צחק בן־גוריון. פולה
חייכה. ופרם, שהגיע למקום, שאל :״ואתה יודע
מי זה? הוא כוח רציני מאשדוד!״
״אם כך,״ העיר בן־גוריון ,״עלינו לחבר מייד
חרוז על אשדוד.״
״חיברתי כבר! חיברתי כבר!״ ציווחח האיש
מאשדוד בהתרגשות ,״חיברתי בזה הרגע!״
״נשמע,״ ציווה הזקן.
״טוב מאוד /לחיות באשדוד.״ דיקלם האיש
בגאווה.
״יפה מאוד,״ אמר בן־גוריון ,״אבל זה קצר
מדי. אני הייתי מוסיף , :טוב מאוד /לחיות ב אשדוד
/ומשם להמשיך לנדוד.,״
פרס, איש המעשה ואיש המיעוט המכריע,
רצה ללכת הביתה, והוא סיכם את המושב:
,החורז חרוזים /בכיסו אין זוזים .,״
ואז צעק איש ממרחבי האולם :״ניצחנו, ני צחנו
מי ניצח?״ שאלו אותו .״אנחנו!״ ״מי
זה אנחנו?״ ״הרוב !״
כולם צחקו. כי ההצבעה רק התחילה. בן-
גוריץ הלך לישון.
באחת בלילה סיפרו שבן־גוריון קיבל 41
אחוזים. צעירי מפא״י התחבקו והתנשקו וצעקו
לשמיים :״ניצחנו, ניצחנו!״ לי הם הסבירו כי
כל הכוונה לא היתר. להשיג רוב, כי אם מיעוט
גדול. לקחו אותי, יחד עם עשרות מכוניות מלאות,
לבשר לזקן את הבשורה.
שורת המכוניות טסה לכיוון קק״ל, וחגי אשד
אמר :״איזה יום יפה נהיה פתאום ! קודם הייתי
כל כך מדוכא!״
כולם צחקו לאיד המנצחים, ואמרו :״עכשיו
תהיה להם תקופה משעממת ואפורה כמו נמיר
בעצמו. לא תהיינה להם עוד ההברקות הגאוניות
של בן־גוריון. זו הנקמה שלנו במעריצי אשכול.״
השוטר עמד לפני הבית החשוך של המנהיג,
וסירב להעיר את בן־גוריון. השכנים יצאו ב־פיג׳מות
עם פסים למירפסות. צעירי מפא״י החליטו
שהם מוכרחים לרמוז לביג׳י שהם כאן.
נחום רז פתח הראשון בשירה אדירה: דויד
- ,מלך ישראל, חי חי וקיים! בבית ראשון הוא
היה סולו, אחר־כך הצטרפו אליו כולם לשירה
אחידה, כשעיניהם נשואות בתפילה השמיימה
— לחלון חדר־השינה של ביג׳י.
אחר־כך שרו דויד מלך ישראל במנגינה השנייה.
ואחר־כך הנה מה טוב ומה נמים בשתי
המנגינות. שום אור לא נדלק בחדר־השינה.
היתה שם סטודנטית מהפכנית אחת, שפרצה
בקול צווחה אדירה בשיר: הגביע הוא שלנו,
הגביע הוא שלנו, של צעירי מפא״י.״ הכל הצ טרפו
אליה בהתלהבות. האוזניים כאבו לי. הס תובבתי.
ח״כ גדעון בן־ישראל עמד מאחורי ו שר
ישר לתוך אוזני הימנית: הגביע הוא שלנו.
היה חושך. השוטר כעס :״אתם עושים כאן
מהומות באמצע הלילה!״
״עוד שיר אחד ונסתלק!״ התחנן נחום רז.
השיר הבא היה: ארבעים ואחד מי יודע, אר בעים
ואחד אני יודע! רמז דק ל־ 41 האחוזים,
במנגינה של חד גדיא. ועוד לפני שהסתיים השיר
החליט מישהו גיבור לסדר את השוטר
והתחיל באמצע בשיר נוסף: הבו שירה ונשירה.
וראה זה פלא. אור נגוהות זרח לפתע מחלון
חדר־השינה. השירה פסקה. דומיית אלוהים שררה
בקק״ל. כולנו המתנו חרדים למטה — לחלון
שייפתח למעלה, ולמנהיג בפיג׳מה שיעטיר
עלינו מברכתו .״אם הוא יצא בפיג׳מה, הוא
יתקרר. אסור לו עכשיו להצטנן. צריך לצעוק
לו שילבש חלוק!״ דאגו הצעירים בקול אימהי.
אבל בן־גוריון לא הצטנן עכשיו, ולא יצא
בפיג׳מה. הוא לא יצא בכלל. הוא הודיע בטלפון
הפנימי לשוטר שיפסיקו להפריע לו לישון, ש כולם
ילכו הביתה, כי הוא רוצה לישון.
וכך אמרו שוב כן לזקן, והלכו הביתה לישון.

במרכז ^העיר ^-
יריות

במ״ן תח^1ת המשס

דסיהת₪*₪1

כד חסת״ם המאבס בין שתי חבורות שלחמו ברמלה
בלשון יומיומית היא נקראת רמלה.
חברי הכנופיות לאי היו דומים במאים ל־גאנגסטרים
הקשוחים של שיקאגו משנות השלושים,
לא הונצחו עדיין בספרות על־ידי
דאמון ראניון ישראלי.

החבורה המזדקרת

הדוסר

נימים מדם, בנו של בעל
בית הקולנוע, יושב טל מפסל
הנאשמים של בית המשפט המחוזי.

אירוע ראשון: נציגי שתי הכנופיות נפגשו
בתחנת, המשטרה, במשך חצי שעה
שרר בחלל חדר ההמתנה מתח שלפני הסערה,
עד שנפרק בשלולית של דם. אחד
מן הממתינים שלף מכיסו אולר, נעץ אותו
כהרף עין בבטנו של נציג הכנופיה היריבה.
אירוע
שני: מכונית הילמן שחורה נעצרה
:יציאה משטח תחנת הדלק. האיש ליד
ההגה הסתכל ימינה, כדי למצוא רגע מת-

אים ולעזוב את התחנה. לפתע, התקרב אליו
איש נושא אקדח. חמש יריות נורו בכיוון
־,אדם שנהג בהילנון. היורה נמלט מהמקום
כשהוא יורה כדורים נוספים תוך כדי
בהלה.
שיקאגו זאת אינה נמצאת ביבשת אמריקה
הצפונית. מקומה הגיאוגרפי הוא
במרחק של 22ק״מ מזרחה מתל־אביב.

•*שכון ן התנהלו בבית המשפם המו
!חוזי בתל־אביב שני משפטים פליליים
קשורים זה בזה. אחד נגד גיסים מדם,
שנאשם בנסיון לרצח, ושני נגד שמשון דנוס,
שנאשם אף הוא באותו פשע. שניהם התנהלו
בשני אולמות נפרדים. בשניהם הופיעו
עורכי דין שוגים, אך בשניהם נחשפה אותה
היריעה: ההיסטוריה האלימה של שיקאגו הישראלית.
שרשי
העבר נעוצים בראשיתה של רמלה
העברית, עת הגיעו אליה שתי משפחות
מכובדות: משפחת מדם הטורקית ומשפחת
דנום העיראקית.
באותה תקופה היה מנחם מדם אחד מאנשי
המפתח בעיר• תקופה זאת נזכרת
בתיקי המשטרה ברשימה ארוכה של תיקים
פליליים שנזקפו לחובתו של מנחם. הרשי-
מה כוללת 13 הרשעות. ביניהן: תקיפות,
השגות גבול פליליות, גנבות והחזקת רכוש
גנוב.
ותיקי רמלה יודעים לספר שבאותה תקופה
עמד מנחם בראש חבורה שלימה שנודעה
בכינוי ״הכנופיה הטורקית״ .החבורה,
שהתעסקה בעיקר בעסקי ברזל׳ לא הסתדרה
תמיד עם פקודת החוק הפלילי של ישראל,
אך הכניסה רווחים שמנים לכיסיו של מנחם
מדם.

כעבור זמן יצא מנחם מפעילות אקטיבית,
פתח בית־קולנוע, הפך לאזרח רמלאי מכובד.
עברו רק סייע לו לרכוש ידידים
ולהצליח בחברה הרמלאית.
באותן השנים לא היה ויקטור דנוס מוכר
כלל בעיר. הוא היה צעיר מדי, ולזכותו
רק 11 הרשעות, רובן על קטטות זעירות.

פלוגת המחץ

היווה

שמשון, דנוס, שנידון השבוע
לחמישה־עשר חודשי מאסר,
טען במשפט שהגן על כבוד משפחתו.

ידידיו. אחרי כל קטטה בה היו מעורבים אנשי
חבורתו, מיהר סגן־ראש־העיר לתחנת
המשטרה והפעיל אף, מלוא השפעתו כדי
להוציאם מהבוץ. ברוב המקרים היתה השפעתו
יעילה, והתיקים נגנזו בטרם הגיעם
לבתי המשפט.
עובדה זו הגדילה את בטחונם העצמי של
חבריו, נתנה להם הרגשת אדונות בעיר העולים.
הסביר אחד מהם :״המשטרה היתד,
אז אצלנו בכים הקטן. הכל היה מותר!״

הריב ע 7השליטה בשוק
^ היי ם התנהלו בשקט יחסי, עד
! 1להתנגשות הצפויה בין כוחו המבוסס
של מנחם מדם וכוחו החדש של ויקטור
דנום.
ההתפרצות אירעה בשטח צדדי, על רקע
של חלוקת סמכויות. גם מדם וגם דנוס
עמדו מזה זמן רב מאחורי עיסקות בנייה
בלתי חוקיות. כוי לבנות חדר נוסף בבית,
או להרחיב חנות בשוק, היתה דרושה
הסכמה של אחד משני הכוחות. רק אחר־כך
היה טעם לדאוג לרשיון בנייה חוקי.
ובעיר קטנה כמו רמלה לא היה די מקום
בשביל שני אישים הפועלים באותו תחום.
זמן מה התנהלו המאבקים בצורה מילולית,
תוך חרפות וגידופים. אך הכל חיכו
לניצוץ שידליק את התבערה.
לפני כשנה וחצי נתן מנחם מדם את
הסכמתו להרחבת אחת מחנויות השוק של
רמלה. הפעם החליט ויקטור דנוס לפעול
בכל המרץ. הוא עבר ליד החנות, ציווה
על הפועלים העובדים בבנייה לעזוב מיד
את המקום. הבנייה הופסקה, אך המתח

בין החבורות הגיע לשיאו.
ההמשך אירע אחרי שבועות ספורים. אז
נפגש ויקסור בבנו של היריב, ניסים מדם.
בקטטה שפרצה נחבל ניסים בפניו.
באותו יום הגיש ניסים מדם תלונה במשטרת
רמלה. מיד אחריו הגיע לתחנת
המשטרה הבום של ויקטור, סגן ראש העיר
חיים אשר. אחרי שיחתו עם מפקד התחנה
הוחלט לא לפתוח בהליכים משטרתיים. כדי
לגמור את הענין בשקט הסכים מפקד התחנה
לזמן את שגי הצדדים לסולחה.
הסולחה נקבעה לשעה ארבע אחר־הצה־רים.
באותה שעה היה מנחם עסוק בתל־אביב,
ואילו בנו בא לפגישה לבדו. מהצד
היריב הופיע ויקטור דנוס, כשהוא מלווה
בארבעה מחבריו, ביניהם חיים אשר.
ניסים ודיקטור נעמדו זה מול זה, חיכו
לקצין שיזם את הפגישה.

ץ יק צור דנוס הגיע לגדולות רק אחו
רי הבחירות האחרונות למועצת העיריה.
אז, בראש הרשימה העדתית העיראקית
הופיע חיים אשר, ידידו ומחנכו הנאמן.
היתר, זאת מערכת בחירות מיוחדת במינה
ואופיינית לרמלה. מאחורי חיים אשר לא;
עמד רק הכח הפוליטי של תנועתו. התנועה
לא הסתפקה בפעולה תעמולתית

גרידא] ,
הסתייעה גם בכוח האגרוף של פלוגת מחץ,
יריות במקום סולחה
בראש הפלוגה עמד ויקטור דנוס. הוא
סייע בכל כוחותיו להצלחת ידידו, שנלחע
^ ך הסולחה לא התקיימה. לפני שמפקד
על השלטון בעיר.
תחנת המשטרה, דויד תורגמן, הספיק ידידים היו
עדה, אותה בני
ויקטור וחיים,
להגיע למשרדו, שלף ניסים סכין, נעץ אותה
אישיים שעסקו בספורט משותף, חיים, שהבבטן
יריבו. ויקטור הספיק עוד להתנפל על
יה מתאגרף בעל ותק, משך את ויקטור
ניסים ולהכריעו ארצה, אך באותו רגע התלזירה,
הספיק לפני שנה לנצח את יריבו
ערבו השוטרים וה&רידו בין השנים.
הימני ולזרוק אותו אל הקהל. גם ויקטור
לאחר חודש וחצי של פירפורים בין חיים
קיבל כמה מדליות בהתאבקות, הגיע אף
ומוות יצא ויקמור מכלל סכנה. יריבו, שנעלתואר
של אלוף ישראל.
צר בעת הקסטה, שוחרר כעבור חודש בעתוצאות על השפיעו

הנתונים האלה
רבות.
הבחירות הקודמות. חיים, אשר זכה במעסצינת
ההמשך אירעה מיד כשהחליט הפרכת
הבחירות בנצחון עצום, נכנם למועצת
צוע. שמשון, אחיו הצעיר של ויקסור, ארב
העיריה, ובטריק קואליציוני קבל את תפבוקר
אחד ליד תחנת סונול המקומית. הוא
קיד סגן ראש העיר.
לא גרע את עינו ממכונית הילנזן שחורה
מאותו רגע התחיל גם ויקטור לעבוד
השייכת למנחם מדם. אחרי שעות של צי־בעירית
רמלה. ברשימת המשכורות החודפיה,
כשנסתיים הטיפול במכונית, הופיע
שיות נרשם ויקטור כמנהל עבודה במחלקה
בעלה, התניעה מתוך שלווה גמורה.
הטכנית. במקום עבודתו. הוא לא הופיע
לפתע נורו היריות. שמשון דנוס החטיא
בקביעות, אך הרבה;,לבלות בבתי הקפה
את מטרתו, אך ויקסור אחיו הצליח. לא
שבמרכז העיר. אחד מהם אף היד, ידוע כבפגיעה
ביריב, אלא בבניית אליבי מושלם.
רכושו הפרטי.
״לא הייתי שותף למעשה,״ טען הלה בתתפקידיו
הנוספים: צילו של סגן ראש
קיפות. הוא הוכיח שבילה את כל שעות
העיר, מזכיר העדה העיראקית ושומר ראשו
היום בבית קפה בשכונת התקווה, וכלל לא
של חיים אשר הגדול.
חיים נתן חסינות בלתי מוגבלת לבל״* ידע על תוכניתו של אחיו.

ויקטור דנוס, מחזיק את הן
1 111 סכין בידו, מסער על הרזו!־
נפלות שאירעה בבניין תחנת המשטרה
המשפט של שמשון התחיל והסתיים השבוע.
אחרי שסניגורו חיים קאזיס הצליח
להמיר את סעיף האשמה מנסיון לרצח לנ־סיון
לגרימת, חבלה גופנית׳ הודה שמשון,
נידון לחמישה־עשר חודשי מאסר. לא הועילו
לו טענותיו, באילו עשה את הכל כדי
להגן על כבוד משפחתו שנפגע.
באותה עת לחם סניגורו של ניסים, עורך
הדין ישראל הייק, באולם אחר של אותו
בית משפט. הוא טען כי שולחו פעל מתוך

הגנה עצמית כשהוא שרוי בפחד. פסק הדין
ינתן בשבוע הבא.
מפקד המשטרה הבטיח בינתיים כי שני
המשפטים האלה מהווים את החוליות האחרונות
בשרשרת הארוכה של פעילות הב־נהפיות.
ניראה
היה כי שיקאגו מתה בינתיים,
ורמלה הישראלית נולדה מחדש,

1 1 ? 1ד | 7מנחם מדם, שפניו מצול־
11 1 1 1קות, נזכר לדקירות סבון,
הוא המנהיג לשעבר של החבורה התורכית.

במדינה פירסום המדהמה הקדה
״בחורה יפה יכולה למכור מזגני־אוזיר לאסקימוסים,״
היא אימרה שגורה בפי פיר־סומאים
ומומחים לשיווק. השבוע ניגשה
סוכנות פירסום תל־אביבית להוכיח, כי בחורה
יפה יכולה גם למכור מזגני־אוויר לישראלים.

ריבוי החברות המייצרות מכשירים
כאלה בישראל, גברה ביניהן התחרות. במלחמה
הקרה על האזרח חם־המזג, משמשים
טיב המכשיר ומחירו נשק חשוב. חברת
תדיראן, בה שותף משרד־הבטחון, החליטה
להפעיל נשק אחר, המחושב להעלות את
מידות־החום של הלקוח, להפכו על־ידי כך
לאדם הזקוק עוד יותר למכשיר המקרר.
היא הפיצה לוח של השנה החדשה, המעוטר
בתצלומיהן של יפהפיות בשלבים
שונים של לבוש — או חוסר־לבוש (ראה
תמונה).
השבוע התעניינו בכך אנשים בעלי להט
אחר. בחוגי המפד״ל עוררו הנערות המעורטלות
של חברת משרד־הבטחון מורת־רוח,
שהעלתה במידה ניכרת את חום גופם.

דרכי חיים
3לוו ל דיזנ בו ד
השר זלמן ארן אמר שבארץ שרים האנשים
פחות מדי. צריך להגיד לו שכבר
שרים יותר מדי. שהרחובות מוצפים בבל
מיני ג׳ורג׳ים, מייקים, מישלים ופראנסוא־זים.
וגיטארות ומפוחיות־פה וקלארינטים. ו־אי־אפשר
לצאת מקולנוע ולשבת בקפה מבייי
לשמוע הוי סוזאנה, השושנה הצהובה נז־טכסאס,
קלימנטיין, ובלוז למפוחיות־פה.
נגני־רחוב הם אופנה חדשה בישראל. מובן
שהם אינם ישראליים. הישראלים אינם
יודעים לשיר. ישראלי שר ברחוב רק אם
הוא עיוור או שאין לו יד או רגל, או שהוא
פסיכי.

כביש, התייצבו מול רוול ושר־ בלהט האמונה
הוי סוזאנה. האנשים השתגעו מזה
וזרקו להם חמש לירות במטבעות קטנית.
להורים יש ר,אזינו. מייק הוא סטודנט
לרפואה. להוריו יש מסעדות בלונדון. טוני
הוא כלום, כך הוא אומר. הוא נווד. הוא
סובב את כל אפריקה המזרחית, כל אירופה
וכל אילת. כל החברים שלו כבר עברו את
הגבול לירדן. הוא עוד לא. מפני שלא היה
לו זמן. כשיהיה לו — הוא ישתדל. להוריו
יש קאזינו. הם יהודים.
הוא פגש את מייק באילת, בביקתות ה־ביטניקים
על החוף, והם התיידדו. אחר־כך
עלה מייק להכיר את תל־אביב וגנב מקיוסק
סיגריות רוטמן. הוא חש שהוא יתמוטט אם
יעשן עוד יום אחד סיגריה מקומית. היה לו
טעם יקר, אבל לא היה לו כסף. המשטרה
הכניסה אותו לתל־מונד. הוא ישב שבועיים.
הפדרציה של יהדות אנגליה הוציאה אותו.
הוא יצא לחופש ושיכנע את טוני לנגן
בדיזנגוף כמו שעשו בפאריס. גם כל החברים
שלהם מאילת התחילו לנגן ברחבי
הארץ. הם חילקו ביניהם את המדינה: זוג
אחד עלה לירושלים, השני לנצרת, אחד לחיפה
והשני לבאר־שבע. כשיאספו כסף
לכרטיס למחלקה שלישית, יעזבו את הארץ.
איזור ההשפעה של טוני ומייק הוא די-
זנגוף ובן־יהודה. הם בוחרים את שטח הקונצרט
לפי כמות האנשים. יש להם שעות
מיוחדות. לפנות ערב כשחוזרים מהעבודה,
אחרי הצגה ראשונה, אחרי הצגה שניה.
הם משתדלים לנגן ליד בתי־קולנוע המציגים
קוומדיות. הנסיון הוכיח להם שאנשים
היוצאים מטרגדיה מתעבים את הוי
סוזאנה.
מאוחר בלילה הם הולכים לבזבז את הכסף.
וכשאנשים הולכים לעבודה, הם הולכים
לישון.

החי
* מועדון יין־שרן ן. בתל-אביב נעצר
אדם כחשוד בנסיון להצית את מועדון ה

1תה 1׳ 1ת ר אנשים עוברים גדיזנגוף
׳ 1111־ 1׳ 1ת ר אנשים ק מי ם

רהיטי
סקנדינביה יזל-אביב רחוב דיזנגוף .1*6של 231602 .

סעב שלו ם
סע נכון
סע עם
חגו רו תבס חון

הנ עלה של ״ ת די ר אן ״
מיזוג אוויר ללהט דתי
אבל למייק קולינם וטוני ג׳קסון האנגלים
יש הכל. חוץ מכסף.
השבוע ניגנו בפעם הראשונה בפאסאג׳
דיזנגוף. טוני בן ה־ 20 אומר שזה היה גדול.
הוא ניגן בגיטארה ושר. מייק לא יכול
היה לשיר. בפה היתד, לו מפוחית ובזרוע
גיטארה. הם ניגנו עשר דקות. זרקו להם
שש לירות. מייק וטוני ארזו את הכלים והלכו
לאכול ארוחת־צהריים. אחר־כו רצו
קינוח־סעודה ובירה. הם שוב חצו את ההעולס
הזה 1433

לילה כליף, לאחר שהזמין בו מקומות וגילה
שהא נתפסו.
• גונבמגנבאינופ טו ר. בירושלים,
נידון שוטר למאסר ארבעה חודשים,
אחרי שהורשע באשמת גניבה מכיסו של
עציר, שנעצר על־ידו שעה קלה קודם לכן.
• דו־ ל ה־ ל ״י. בירושלים התלונן אדם
כי קנה פסנתר מחברו מבלי לראותו, שילם
לו 450ל״י תמורתו, ומשלא קיבלו, הוחזר
לו כספו בצורת המחאה ללא כיסוי.

השעה!!

התקינו חגורות בטחון שיעילותן הוכחה כבר ברבבות
מקרים.
הסט טיס טיקה הוכיחה שהשימוש בחגורות-בטחון
מציל חיי אדם!
חגורות בטחון אלו מותאמות לכלמכונית .
הן חזקות, נוחות ונאות. הרכבהבמקום .

מ. רביד

יבוא ושווק חלקי חלוף בע״מ
תל-אביב, רח׳ השרון ,12 טל 35893 .

אמנ1ת תיאטרון וכל ה תנ צ לו ת
לאחר הכפילה (התיאטרון הקאמרי;
מאת ארתור מילר. הבימוי — ליאונרד שאח)
הוא מהזה הנראה ונשמע כרקויאם לאלילה.
דמותה של מארילין מונרו, מי שהיתר,
אשתו של המחזאי, עדיין שמורה היטב
בתודעה, והופכת את בת־דמותה במחזה
— מאגי — לנפש המרכזית הפועלת
בו. כיון שהצופה יודע מראש שמאגי היא
מארילין וכיון שהוא יודע על דמות זו
הרבה יותר ממד, שמספר אודותיה המחזאי,
היא מקבלת בעיניו משמעות הרבה יותר
עמוקה ורחבה מאשר מעניק לה המחזה•
גישר, זו לא רק שהיא גורמת עוול
למחזאי, שלמרות התכחשותו המפורשת
יזהה אותו הצופה מיד עם קוואנטין, עורך־
הדין המופיע כגיבור הראשי בעלילה. היא
גם מסלפת את תכנו ומשמעותו של המחזה,
מדביקה לו אופי של הספד התנצלות.
לאחר הנפילה אינו הספד ואינו גם מחזר,
התנצלות. הוא נסיון כנר, ומעמיק להתמודד
עם אחת הבעיות המרכזיות של אינטלקטואל
בדור הנוכחי — הבעיה של ה־כשלון
המתמיד ביחסים וקומוניקציה אנו•

•*.פ:רימ ה -־ש: ר פ

שיחזור אוטוביאוגרפי. הזכרונות אינם אלא
פרקים בקונפליקט עז המצוי על הבמה כל
הזמן. קוואנטין עומד בפני פגישה עם
אשד, נוספת העומדת להמם לחייו. אשה
שהוא אוהב (מרגלית סטנדר) .לאור עברו,
הוא נאבק בעצמו על הזכות לנסות ולאהוב
פעם נוספת.
בירורים אמנותיים דומים מסתיימים בנקודה
זו בסימן שאלה, בנסיגה או בכניעה.
מילר פוסק ברורות כנגד היאוש
והחידלון, וגיבורו צועד באמונה ובתקוזה
לפרק הבא של חייו.
אל תהום הטירוף. הבמאי הדרום־
אפריקאי ליאונרד שאח השכיל, בהרבה
רגש וכשרון, לבנות הצגה המשרתת את
יעודו ומהותו האמיתיים של המחזה, תוך
ניצול מקסימלי של הבמה: תוך שימוש,
מהפנט כמעט, באפקטים של תאורה: תוך
ד,בתנה מדוייקת ומשמעותית, כמעט באמצעים
קולנועיים — של הצורה בד, מופיעות
ונמוגות הדמויות המשמשות ארגומנטים
בקונפליקט הפנימי של גיבור המחזה
— הצליח שלא להסיח את הדעת מהבירור
היסודי שלו.
צוות מעולה, בו מופיעים — אולי בפעם
הראשונה על במה ישראלית — שחקנים מצו־יינים
בתפקידים משניים, תורם להרמת ה־

^ 11^1555 51££:1 .1

המכללה
ה פולי טכני ת
מסתימת ההרשמה
לקורסי הערב הבאים :

גרפיקה שמושית
סרטוט בנין ואדריכלי

בנית מודלים של גנינים

בנית מודלים של רהיטים
עיצוב של חלונות ראוה ותצוגה •¥

רהוט ועיצוב פנים

הנדסת טלוויזיה

תהליכי מעבדה בצילום

סידור של דירות
אנגלית למתחילים ולמתקד־ ¥
מים (בשיטה אור״קולית)
קורסי עזר לתלמידי תיכון
במתמטיקה, פיסיקה ואנגלית ¥

מספר המקומות מוגבל —
הרשם מיד

11111
בן יה!דה 6 8 ,ח!א ׳
לכל מטרה
צרכי צילום והפרטה
• מצלמות
• פיתוח

אלמגור ושמר ב״דאחר הנפילה״
כשלון מתמיד ביחסים אנושיים

מסרטות

פילם

והדפסה

• ספרית סירטונים לשרותך

עצובים עליהם ימיהם ולילותיהם. רק
במרחק קצר מהם, למרגלות עיירתם, משתרעת
העיר הנוצרית, על רבבות תושביה,
והם זוכים לחופש מוחלט; אין איש מתערב
אצלם בעסקי־אמונה ואין איש מכתיב
להם אורחות־חיים. ואילו הם, היהודים, נאלצים
מתון כורח ללחום על זכות יסודית
זו, של אפשרות חיים כרצונם וכרוחם, זכות
שכה הרבה דמעות שפכו על היעדרה מהם,
או על צימצומה ..מי שמעז להמשיך
באורח־חייו ולתת לילדיו חינוך דתי —
דינו לשלילת פרנסתו, להרעבה שיטתית
ולרדיפות.
היכן קרה כל זה?
מאה פועלים ובריונים הופיעו באשמורת
הבוקר ליד בית־הכנסת, והם הניפו את
גרזניהס ושאר כלי־העבודה שלהם והרסו
באכזריות וללא חמלה את הצריפים ששימשו
במשך ארבע שנים בתי־ננסת ומרכז
תורני ליהודים שומרי־התורה. מלאכת ההריסה
נעשתה בלי לחוס על כבודם של
ארונות הקודש וספרי־התורה שהיו בתוכם.
מתפללים שהוזעקו למקום לשמע בשורת-
האיוב על הריסת בית־הכנסת נחרדו למראה
עיניהם. ציוד בתי־הכנסת וספרי־התורה נערמו
ערימות עפר ואבק, מתון בזיון נורא.
היכן קרה כל זה?
קישינב?1903 חברון?1929 גיטו וארשה
?1941 אוקראינה?1964
אזרחי ישראל לא יאמינו, אבל הדברים
קרו בנצרת עילית. תושבי נצרת עילית
עצמם אינם יודעים על כך, אבל הדברים
כתובים שחור על גבי לבן, בחוברת הדורה
שיצאה השבוע ממכבש דפוס התחיה הירושלמי,
והמכריזה בעברית ובאנגלית :״כפיר,
אנטי־דתית בנצרת עילית!״

השוחט החוויר מ 5חד

במשרדי המכללה הפוליטכנית
תל־אביב, רח׳ המסגר 62
טלפון ,36487 בין 8 — 19

1ת חוי! 1

בעזות תמונות מזויפות 1
ועלילות נגד המויזה
גובים חוגים דתיים
כסו לחיזוק שלטון
הבפ״זז הדתית בארץ

שית, מול הצלחה יחסית בשאר שטחי החיים.
בנסיון
לניתוח כנה של הבעיה חושף היוצר
את עצמו, מפנה את איזמלו כלפי פנים.
בגישה זו, הנצרכת למידה רבד, של אומץ,
הצליח מילר לכתוב מחזה מצויין בסגנון
בלתי שיגרתי, ועם מסקנה החורגת מהמסקנות
השיגרתיות של יצירות דומות.
במבט ראשון נראה כאילו שיחרר עצמו
מילר במחזה זה מחוקי הדרמה. על במה
שחורה וריקה, ליד שולחן־כתיבה, ניצב
גיבור המחזה, עורך־רין אמריקאי מצליח
(גדעון שמר) ,ומספר לדמות שאינה קיימת
את מכלול יחסיו האישיים עם האנשים
הקרובים לו בשלבים שונים של חייו. מכלול
זד, מהווה למעשה את האני שלו.
מופיעים בו, ולא בסדר כרונולוגי, הוריו
(שושנה ברגע ומיכאל גור) :אחיו (צדוק
צרפתי); אשתו הראשונה (אורנה פורת):
נערה חסרת תפקיד בחייו שאישיותו שיחקה
תפקיד בחייה כמעט שלא במתכוזן (זיוית
שחורי); ידידיו הקרובים במקצוע (אברהם
בן־יוסף ועודד קוטלר) ומאגי (גילה אלמגור)
האשד,־ילדה המופרעת.
אולם העלאתם של דמויות אלד, איגד, רק

נקי

מחזר, לאותו מישור אינטלקטואלי,
מרגשנות זולה, בו הוא חייב להמצא.
גדעון שמר מבצע כאן את הטוב שבתפ־קידיו,
כשד,מחזה עוזר לו לגלות בעצמו
תכונות משחק שלא נגלו בו עד כה.
תפקידו הוא קשר, ומסובך.הוא חייב לראות
את עצמו גם בעברו לא כפי שהיד,
באותם רגעים ספיציפיים, אלא כפי שהוא
רואה את עצמו ברגע בו הוא נזכר בהם.
הוא חייב להדגים את התפתחות דמותו
ללא אפקטים חיצוניים וללא השפעה חזותית.
הוא עושה זאת בצורה נבונה ומעוררת
כבוד. צוות השחקנים המשניים כולו ראוי
לשבחים על משחק מאופק ומחושב ברוח
המחזה. גילה אלמגור המופיעה בתפקיד
המסוכן של מאגי, המאיים לגנוב את הבכורה
מהדמות הפועלת הממשית, מצליחה
שלא לעבור את הגבול. כשהיא נזהרת
לשחק ולא לחקות דמות, שסימני ההיכר
החיצוניים שלד, שמורים בזכרון, היא מעצבת
תפקיד רב רושם של האשה־ילדד, התמימה־מינית,
שבדרכה אל האושר מגיעה אל
תהום הטירוף והאבדון.
ביצוע כזד, להצגה קשה מעין זו הוא
מאורע ראוי לציון בתיאטרון הישראלי.

^ וכרת זו לא הופצה עדיין בישראל,
( | אבל בניו־יורק הצעידה לפני שבוע מאות
מפגינים חרדים, שנשאו כרזות באנגלית
ובעברית נגד הפוגרום האנטי־דתי בנצרת
עילית. דאגו להפיצה שם עסקניה של קבוצה
דתית אנטי־ציונית, הנושאת את השם
יד לעולים — פעילים דארצות־הברית. סזנתם
הצינית היתד, גלוייה: לעורר רגשי זעם
ורחמים בלב יהודים תמימים, על מנת
שיתרמו דולארים למלחמת הפעיליס בעושי־הפוגרומים
בישראל.
לצורך זה ציירו תמונה קודרת של יהודים
החיים תחת מישטר של טרור, אך ורק
מפני שהם רוצים להתפלל ולתת חינוך דתי
לבניהם. מדינת ישראל — שמכרה את נשמתה
לכפייה הדתית למען הנוחיות הקואליציונית
של מפא״י — צויירה לצורך
השנור הדתי כיורשתם של הקוזאקים של
חמלניצקי ימ״ש. הנה קטע אופייני מתוך
החוברת:
אחד הרבנים אשר נשלח על־ידי יד לעולים
— פעילים דארצות־הברית לקריית
נצרת, כדי להופיע שם בשבת באחד מבתי־הכנסת
ולדרוש מענייני דיומא, נכנס עם
הגיעו למקום לביתו של השוחט, כדי לבקש
ממנו לאפשר לו את הדרשה ולקבוע לו את
השעה המתאימה. לאחר ששוחחו וקבעו מה
שקבעו, ביקש הרב לצאת מן הבית, אן
לפתע ראה את השוחט מחוויר, ממהר לחלון
ופורש את החילון לרוחב החלון.
השוחס עמד והציץ החוצה בהסיטו קמעה
את הווילון, ונעבור נמה רגעים פנה לרב:
״אתה ינזל כבר ללכת נתברר. שכל
החררה של השוחט היתה למראה אחד מ־

פקידי המועצה המקומית העובר ליד חלון
ביתו, והוא פחד שמא יבולע לו אם הפקיד
יראה שבביתו נמצא, רב הדור־זקן.
התיאורים הדראמטיים עוטרו בתמונות.
מתחת לתמונה המראה את בנייניה החדשים
של העיר החדשה כתוב :״מראה כללי של
נצרת עילית. עיירת עולים בת 15 אלף איש.
אחד המוקדים הקשים ביותר של שערוריית
הכפייה האנטי־דתית במדינה.״
וזאת — על העיירה ששמה קשור מזה
שלושה חודשים בשערורייה המחרידה של
רינה איתני, אשר דרכונה ואזרחותה הישראליים
נשללו ממנה בפקודת שר־הפנים
הדתי, בהסתמכו על חוקי־הלכה גזעניים
מימי־הביניים.

הפולשים הקדושים

ך* רק מיוחד מוקדש למאבקם של תו־
21 שבי נצרת עילית למען בית־כנסת. הרשעים
המנהלים את ענייני העיר הוציאו
כספים לרוב עבור ״צרכי תרבות מפוקפקים,
כגון קולנוע, תיאטרון, ספורט וכד.
אולם יקמצו את אצבעות ידם לאגרוף חזק
ושטני, כאשר יידרשו לתת תמיכתם עבור
הצורך הפשוט של הקמת בית־כנסת.״
קינה שפירושה יכול להיות רק אחד:
אין לכל המאמינים מקום שבו יוכלו להתפלל•
אך המצב אינו עגום כל־כך. כפי שמודים
מחברי החוברת, פלשו המתפללים לדירות
של עמידר, הפכו אותן לבתי־כנסת. כמה
דירות כאלה הפכו למקומות־תפילהי גם
על כך משיבה החוברת, ומגלה בלי־משים
את המספר המדוייק. כדי לנגח את ראש
המועצה המפא״יי מרדכי אלון, ואת החלק
הדתי המשתף עמו פעולה, יוצאים הפעילים
בהשמצה טוטאלית על הגבאים־מטעם :״מתוך
15 בתי־תפילד, הקיימים בדירות פרסיות
או בדירות שאליהן פלשו, מחזיק
ראש המועצה בשלטון על שבעה. ואכן
צפוי להם גמול יפה לגבאים ממונים אלה,
ולבתי הכנסת שלהם הממלאים אחר הוראות
ראש המועצה. הם זוכים לעזרת המועצה
המקומית בכך שמכשירים את המיבנים למטרה
של בית־כנסת, הורסים מחיצות,
מטייחים ומסיידים כראוי.״

שער ההוברת מדאה נוערים ההורסים בית־ננסת בנצרת
נגד כפייה, ולשונם הכשילה אותם והם
ציירו תמונה הסוכה: בתי־כנסת במספר רב,
שחלקם נתמך על־ידי המועצה המקומית,
השוקקים מתפללים — ויחד עם זאת, הדרישה
למנוע מכת אחרת את התפילה בנוסח
הניראה לה.

אסון ופשע גדול..
ף* אשר הוקמה נצרת עילית קבעה
*1החלוקה המפלגתית כי עיירה זו תהיה
אחוזתה של מפא״י, בדיוק כשם שהעיירה
נתיבות היא אחוזתה של המפד״ל. אולם
הדתיים לא קיימו את ההסכם, החלו לום־

לעצמם בדמיונם, הרי זה החזיון המבהיל
ביותר: שלילתם ממקום־עבודה ומפת־לחם,
הכל כדי להכריחם למסור את ילדיהם לחינוך
חילוני.״
אחרי שבמשך שנים דיברו על הצלת
ילדים מ״ציפורני המיסיון״ ,דיברו עתה על
הצלתם מ״ציפורני החינוך החילוני״.
אולם גם נצרת עילית היא ישראל, וצמרת
מפא״י מכרה אותה לצמרת המפד״ל מבלי
להתחשב באלון. הוא קיבל הוראה להיענות
לדתיים. ממילא היה נכנע, שכן משרד־הפנים
המפד״לי הפעיל נגדו את כל הנשק המיני
הלי. תקציבי המועצה המקומית לא אושרו,
אלא לאחר שהופרשו מאות אלפי לירות
למועצה הדתית. כך הוקם מיבנה חדיש

כנסת ובריכוזים דתיים, כשהם מקוננים על
הפוגרום ומשמיצים את מדינת ישראל. הם
ביקשו את היהודים המזדעזעים לחתום על
הצהרה נרגשת, המגנה את הריסת בתי־הכנסת
ומחייבת את החותם עליה לעזור
בבניית בתי־כנסת באמצעות הפעילים. כל
מי שחתם — תרם.
קופת הפעילים, המממנת את החלק החשוך
ביותר של הכפייה הדתית בישראל —
החלה מתמלאת מחדש.

פרי ש? דמיון חוזגי
ך• אשר הרסו פועלי המועצה המקומית
*1את שלוש הכיתות הריקות של הצריף,

פוגרום מפובו־ה
מחברי החוברת נתנו לכעסם להשתולל
גם בכיוון אחר, סתרו בצורה זו טענה
נוספת של עצמם, היא טענת הכפייה. הם
שאלו מדוע מתירה המועצה לבית־כנסת
רפורמי לפעול במקום .״אנשי הכת הזו
נכנסו למיבנה של חברת עמידר, בחרו להם
את המקום דווקא בקירבת ארבעה בתי־כנסת
אחרים. מאות מתפללים נפגעים קשות
מדי שבת בשבתו כאשר המתפללים הרפורמיים
באים ברכב ותוך חילולי־שבת אחרים,
למקום תפילתם, והם עורכים את תפילותיהם
בלוויית עוגב. המתפללים למאותיהם בבתי־הכנסת
שבסביבה נפגעים בצורה קשה ביותר,
שלחו את נציגיהם לחברת עמיזר לברר
כיצד זה ניתן מיבנה לרפורמיים?״
כמו בלעם שיצא לקלל ונמצא מברך,
כך בדיוק עם הפעילים: הם יצאו לקונן

דו״ח
מיוחד

שים עין על העיירה המתפתחת והמשגשגת
ביותר במדינה. הם החלו דורשים את
חלקם, כפי שהם רגילים בבל שטחי החיים
במדינה. דרישתם העיקרית: הקמת בית־ספר
ממלכתי־דתי מפואר. מרדכי אלון, האיש
שמפא״י הפקידה בידיו את השלטון
בעיר, נלחם בהם. הוא הבין, כי אחרי בית-
הספר יבוא גם מזכיר, ולאחר מכן יגיעו
סחטני הכשרות, מישמרות השבת, וכל יתר
כלי־הקודש שבעזרתם הבטיחה המפד״ל לעצמה
אחיזת־חנק במדינה.
העסקנים הדתיים פתחו בהתקפת־מצח, טענו
באסיפות־עם כי ברגע שיהודי שומר־מצודת
מבקש לרשום את בנו בבית־הספר
הממלכתי־דתי בנצרת, מופעל נגדו טירור
ממלכתי. כדברי החוברת :״דומה שכל חז־יונות־הפורענות
שיכלו עולים אלה לתאר

׳וגדול, אליו הועברו התלמידים שלמדו בשלוש
הכיתות של בית־הספר הממלכתי-
דתי.
כאשר שכן בית־הספר הדתי בצריף, נהגו
תושבים דתיים שגרו בסביבה להתפלל
בשבתות בכיתות הריקות. עם הקמת בית־הספר
החדש הועברו אליו גם הרהיטים
וכלי־הקודש ששירתו את המתפללים בשב.תות.
המועצה החליטה להרוס את הצריף
הריק, אולם תושבי הסביבה, שהתעצלו
להעתיק את מקום־תפילתם אל בית־הספר
החדש, תבעו להכיר בצריף כבבית־כנסת
קבוע. המועצה לא הסכימה, שלחה את
עובדיה לבצע את ההריסה.
מבחינה דתית לא היתה בכך פגיעה
במקום קדוש. כי הדת היהודית קובעת,
שאסור להרוס בית־כנסת כל עוד לא־ניבנה
במקומו בית־כנסת אחר. הפועלים הרסו
את הצריף הריק. המתפללים חזרו בערב
מעבודתם, נוכחו לדעת כי תוכניתם הוכשלה,
מיהרו אל הרב המקומי יצחק מילר, המנהל
מערכה פרטית משלו נגד ראש המועצה.
הרב שיגר מיברקים למספר רבנים בירושלים
ובבני־ברק, הודיע כי חילול קודש
נורא אירע — שלושה בתי־כנסר, חוללוונהרסו בצורה אכזרית.
הפעילים דארצות־הברית עטו על המציאה.
הם היו זקוקים לסיסמה מפוצצת למגבית
השנתית שלהם באמריקה. לפני שנה נופפו
בסכנת המיסיון, אירגנו הפגנות סוערות.
הפעם החליטו לארגז פוגרום. בביוליטין
שפורסם על־ידי המרכז שלהם בניו־יורק
והופץ בין הרבנים וראשי קהילות נאמר:
״אבל ובכי על חורבן שלושה בתי כנסיות
בארץ־ישראל. ידי עריצים הרסו בזדון עד
היסוד שלושה בתי כנסת בעיר העולים
קריית נצרת. כל בית ישראל בארץ־ישראל
חרדו ונזדעזעו מאימת האסון ומהפשע הגדול,
וקראו ליום צום ומספד ...לא ננוח
ולא נשקוט עד שיופסקו הרדיפות ...כל
אחד מאיתנו נקרא להצטרף ולתת עזרתו
להקמת ההריסות.״
שנוררים מטעם הפעילים עברו בבתי־ה־

לא היו הפעילים במקום. בכל זאת ידעו
להדפיס, בראש החוברת שלהם, שתי תמונות
קורעות־לב מן המאורע. האחת הראתה
מכונית הדורה עומדת ליד מיבנה שעליו
ניצבים פועלים. הכותרת מתחת לתמונה הסבירה
:״הרם ולא חמל. פועלים שליחי
המועצה המקומית בנצרת־עילית, בהריסת
שלושת בתי־הכנסת.״
היה זה שקר גס, שכל כוונתו לרמות
ולהונות. כי המכונית שייכת למרכז לטרי־רת
המשפחה, מיפעל דתי העוסק בבניית
מיקוואות ברחבי המדינה. המכונית לא
עמדה ליד בתי־הכנסת הנהרסים כביכול,
כי אם ליד בניין של מיקווה חדש.
התמונה השנייה שפורסמה על שער
החוברת היתד, מחרידה עוד יותר. היא
הראתה ארבעה יהודים עטופים בטליתות,
הכותרת:
הנושאים ספרי־תורר, ומנורה.
״מתפללים מבית־הכנסת נזעקו למקום ומצילים
את ספרי־התורה.״
היתר, זו תמונה שנגעה בנימי נשמתי
של כל יהודי המכיר את תולדות אירופה
המזרחית. כי כך בדיוק צויירו עשרות
ציורים של יהודים נפגעי־פוגרום, המצילים
ספרי־תורה.
על כן צהלו מפיצי החוברת: כי לא היה
איש מבין רואי התצלום אשר לא נחרד
והכניס את ידו לכיסו, כדי להרים תרומה
לשיקום הריסות הקודש.
אבל גם תמונה זו היתד, מבויימת ונד
זוייפת. היהודים הנושאים את ספרי התורה
והמנורה אינם מצילים את כלי־הקודש
מזעם ההורסים. הם רק נתבקשו על־ידי
עסקני הפעילים, שהגיעו במונית מירושלים,
לשמש כניצבים ביום הצילום התעמולתי.
הקוראים התמימים, שהאמינו כי לפניהם
תצלום אמיתי של פוגרום בעיצומו, ראו
בסך הכל שיחזור מפוקפק — לא של מחזה
שאירע בנצרת עילית, אלא של ציור המתאר
מה שאירע בעבר השחור של יהדות מזרח־אירופה.

קשר בין שני המאורעות לא היד,
אלא פרי של דמיון חולני.

אני חיננית מאוד

הכלכלן והכטלן
מה עושים שני בחורים המשתחררים מן
הצבא? דוגמה ( )1/1433 לא הכי מלהיבה,
הייתי אומרת.
״כל הבנות אותה סחורה /ולכן אין לנו
כל ברירה /אלא לפנות לעזרתך /ולנסות
להכיר באמצעותך /שתי טיפוסיות מעניינות
/ובעיקר, שתהיינה ...בנות! /
אנחנו שני בחורים /שמד,צבא כבר משוחררים
/אחד לומד להיות כלכלן /והשני
לומד להיות בטלן /אנו יודעים שזה לא
קל /אבל סומכים על המזל.״

מדוע הגבר הישראלי ממהר לגמור פגישה
עם נערה?
נדי לרוץ לספר לחבר׳ה.

האמת וכד האמת

האמת המוחצת של ( )2/1433 היא כזאת:
״אינני מחבב אותך בכלל, אבל אני מקווה
שתעזרי לי.״
אני אוהבת אותו מפני שכולם משקרים
לי ורק הוא לא. הוא מתנצל, למשל, שעיניו
כחולות ושערו בהיר וגובהו ,176 אבל אין
זו אשמתו. זו האמת.
או, שהוא מסביר שהוא סבון, מפני שהוא
לא יודע לרקוד. אין זו אשמתו, זו האמת.

נערת השב 1ע
הניט הזמן שנדבר קצת טל ירדנה הדר.
אין לנו היום דבר חשוב יותר לטשות, נכון?
גמרנו לדבר טל וטידת מפא״י, וטל הטיית
הירדן יש לנו זמן לדבר בשנה הבאה. ולכן
מוכרחים לדבר היום טל ירדנה הדר, אחרת
נמות משיטמום.
ירדנה נוסטת לאמריקה! כן, כן, זה נכון
וזה יהיה בטוד חודשיים. סי זאת ירדנה?
אל תצחיקו אותי. כל אחד יודע מי זאת
ירדנה. שאלו את ירדנה עצמה.
אילו היתה לנו תעשיית סרסים, אילו היו

או שהוא בקושי קופץ מהמקפצה בגורדון
ואין לו אופנוע. מה שיש לו להציע לך זו
רק האמת הערומה.
חלומו הוא ״נערה לא יפה ולא מכוערת,
לא טיפשה ולא חכמה, בגיל 16 וחצי עד
17 וחצי.״
הוא בן 18 וחצי. אילו הייתי במקומך
ובגילך, נערה, לא הייתי מהססת לרגע.

טיפש עשרה :״אני שסה בקפה רק טב־ליה
אחת של סוכרזית, כדי שלא אשמין.״

,24 נאה ובעל השכלה של שלוש כיתות
תיכון.״
נערה יקרה! לצערי שכחת לציין במכתבך
כמה פרטים חשובים: האם היו לך פעם
אבעבועות־רוח, מה את אוכלת לארוחת־הצהריים,
והאם את אוהבת איטריות.

שמעתי הגדרה חדשה:
ק פי ט ליז ם: ניצול האדם על־ידי האדם.
קומוניזם: להיפן.

חשבון פשוט
אם לא איכפת לך שהוא חייל קרבי, לא
יהיה איכפת לו שאת לא הכי יפה.
מספרו (.)5/1433

שומרי׳ הלילה המסתובבים בגנים עירוניים
מהמים תחליף לתכשירי־מניעה.

חולי אהכה

הנערה שתמונתה נמצאה החודש בתל-
אביב על הריצפה, גורמת מאז לנדודי־שינה
וכאבי־לב למוצא הישר
שמיספרו הוא
( ,)3/1433 ולכמה מחברי
המערכת שהציצו
ונהיו חולים
גם הם.
אלמונית יקרה .׳
את רואה. מה המצב,
ואם יש לך
טיפת לב, הואילי-
נא להתקשר ולמסור
סרטים נוספים
על עצמך.
התמונה מחכה לך
במערכת.

את מכתבה של ( )4/1433 אמסור לכם
כלשונו. נחשו למה.
״אני הנני נערה בת 18 שנה. נולדתי
בישראל. את שנות חיי עד גיל שמונה
וחצי העברתי כתושבת העמק. מהעמק עליתי,
בלוויית הורי, לפתח־תקוזה, בה אנו
מתגוררים עד היום הזה. השכלתי היא
שמונה שנות בית־ספר עממי, שנתיים בית־ספר
לפקידות, חצי שנה קורס להנהלת
חשבונות. כרגע הנני לומדת בבית־ספר לשפות
ברליץ. השפה בה בחרתי עתה היא
אנגלית.
״השכלתי המוסיקאלית אינה רחבה, אם
כי למדתי חודשיים בחליל, ואני מנגנת בו
די טוב שירי־עם מסויימים. כיום אני עובדת
כמזכירה במשרד עורך־דין בפתח־תקווה,
והנני מאוד מרוצה מתנאי העבודה,
הן מהמשכורת המאפשרת לי הכל, והן מיחסו
של הבוס אלי.

״ברצוני להתכתב עם קיבוצניק בן —20

_ כזידון שימושי :

ליצן החכרה
רותי יקירתי,
דני חגג החודש את יום הולדתו ה־ .18 אני
בת .17 כל יום שישי אנחנו עם החבר׳ה.
באופן כללי אפשר לומר שאני די נהנית
מזה, אבל האמת, אני גם די נבוכה.
כי דני הוא טיפוס כזה שמנסה להצחיק
את כולם בכוח. הוא עושה דברים טפשיים,
כדי להצחיק, אבל בסוף כולם צוחקים ממנו.
פעם, למשל, הלכנו למסעדה מזרחית. הוא
העיר הערות טיפשיות על חשבון המלצר,
ובקול רם, והמלצר רצח אותנו בעיניים.
אני בטוחה שבפעם הבאה עוד יזרקו אותנו
החוצה. ניסיתי לשוחח איתו על הנושא,
אבל הוא לא מקשיב. האם אפשר לשנותו?
גליה, חיפח
בפעם הבאה נסי לצאת עם דני שלך בלי
החברים. לא יהיה קהל, והוא לא ינסה להצחיק
אף אחד. בסוף הפגישה תסבירי לו
שהוא היה נעים יותר מתמיד, ושאת מחבבת
אותו הרבה יותר כשהוא לא ליצן.
יתכן שזה ישפיע.

שלחו לי עוד מכלא רמלה:
לקבל עינבל — לקבל מאסר טולם.
סטופר — המזהיר את הכנופיה כשמגיעה
המשטרה.
תשש — גנב החודר באישון לילה לדירה
בה ישנים.
זינזנד — ,המכונית הסגורה הסביאה את
האסירים.
טורפדו — אחד המושך את תשומת לב
המשטרה בעוד החלק השני של הכנופיה
בורח טם השלל.
עשה מטבע — עשה כסף.
ראו קונצרט — ראו משחק כדורגל.

רותי יקירתי,
הנני נערה יפה ונבונה, בת , 17 ויוצאת
עם גבר נמוך, קרח, בן .36 יש לו מכונית
ספורט מ.ג 64 והדא מזמין אותי לכל המסעדות
והמקומות המפורסמים, אבל אני

לנו במאים וציידי־כישרונות, לא היתה ירדנה
היום סתם ירדנה. היא היתה ה־ירדנה.
אז הזדרזו בבקשה, ותעשו משהו, לפני שיחטפו
לנו אותה, כמו שחטפו את דליה
לביא, ותסלחו לי — את זיוה רודן.
יש לה כל הנתונים, לגברת בת ה־,20
להיות כוכבת מושלמת. היא בת תערובת.
חצי ספרדית חצי תימניה. שישה דורות בארץ.
היא יודעת להצטלם עם גיטארה. היא
לא יודעת לנגן בגיטארה. היא יפה, פוטו־גנית,
סכסית, משוחררת, מושחתת, לא טיפשה
כמו שעושה רושם, ואין לה סושג ב־מישחק.
מכנסי
ג׳ינס הם האלוהים שלה, ושערות
פרועות — סגן האלוהים. לדעתה היא פיר־חחית.
היא מצפצפת טל כל העולם. היא
מתחשבת רק באדם אחד: בירדנה. מעולם
היא אינה רוקדת כמו כולם. היא משתוללת.
הבחורים מפחדים לרקוד איתה. כשהיא
נוהגת במכונית, המכונית מתהפכת
תחתיה. כשהיא רוכבת על סוס, הסוס נופל
ממנה. כשהיא שותה, היא שותה. ואם היא
רואה איש מצחיק, היא צוחקת לו ישר
בפנים .״אני חסרת פשרות. אני או ש

או שהיא שונאת אנשים, או שהיא אוהבת
אותם. בשנה האחרונה היא גרה על החוף
באילת, יחד עם כל הביטניקים, .הייתי פד־אפ
מהחיים בתל־אביב. הייתי זקוקה לאמיר.״
בשנה שלפני האחרונה היא ברחה
מהיאחזות הנח״ל בקציעות, כי היא גילתה
שלא מתאים לה לעבוד קשה. יש לה עיניים
יותר סדי יפות.
סטיב הוא הארוס שלה. הוא אמריקאי.
״לא יהודי,״ היא סגלה בשמחה. יש לו

גיטארה ובעוד חודש יש לו משפט. הוא
נאשם בהסתננות לירדן. דרך אילת, כמובן.
כי מי שמנגן בגיטארה, ויש לו שערות
ארוכות, לא יעבור את הגבול בגליל, למשל.
ככה זה. חוק.
ואחר־כך הם יסעו לפאריס ויתחתנו. היא
לא אוהבת אותו ממש, זה בשביל ביטחון.
הם יגורו בבית על גלגלים, ויסתובבו בכד
העולם. סטיב ינגן ברחובות, והיא תאסוף
את הכסף בכובע, כמו שהם עשו לפני חודש
בחיפה 200 .ל״י ליום. עד שהמשטרה האשימה
אותה ביצירת פקקים ואסרה לה להפסיק.
לפני
חודשיים היא היתה בלהקת הטרמפים,
ושרה בחמאם. עכשיו מותר לראות
אותה בבלוז למיסטר צ׳ארלי .״התפקיד שלי
הוא לגרות את האיש הלבן, שלמה בר־שביט.
אני לא משחקת את זה. אני ממש
חיה את זה.״
בכלל אומרים לה שהיא טיפוס רודני
מאוד. היא צועקת על כולם, ואם מישהו
מסרב לעשות את רצונה, היא כורתת מעליו
את הראש. אסרו לה שהיא דומה למסלינה.
״מי זאת מסלינח?״ היא שואלת ,״טיפוס
חיובי לפחות?״ אבל היא יודעת לפחות מי
זאת גילה אלסגור. כי כולם אומרים שהיא
גם דומה לגילה, אבל הרבה יותר יפה. כך
אומרים כל ידידיה.
בינתיים היא מנהלת יוסן־חיים. אתמול
היא עשתה את המאזן השנתי ונוכחת לדעת
כי היו לה השנה 46 הצעות־נישואין,
37 הצפות לחו״ל בלי נישואין. היא סירבה
לכולם. כי היא אוהבת רק את מטיב. אבל
לא ממש.

מכונית כלי אישיות

לא נהנית במיוחד, מפני שאין לו אישיות.
כל פעם כשאני שואלת אותו מדוע הוא
כל־כך שקט, הוא אומר שהוא ״סתם מתפלא
על כל מיני דברים.״ מה את חושבת,
רותי, על מה באמת הוא יכול להתפלא
כל כך?
א רז ה, פתח־תקווה
אם הוא נמוך, קרח, ואין לו כל אישיות,
הוא מתפלא בוודאי מדוע נערה יפה ונבונה
בת 17 סעוניינת בו. אמרי לי באמת —-
מדוע?

זה מותר?

רותי יקירתי,
לפני שבוע הייתי במסיבה. הכרתי שם
חתיך אחד שעשה עלי רושם טוב. באתי לשם
לבד וגם הוא לבד. הוא הזמין אותי לרקוד
ואחרי כמה ריקודים הוא שאל אם באתי

לבד. אמרתי כן. אז הוא שאל אותי אם הוא
יכול ללוות אותי הביתה. הסכמתי, והוא
ליוזה אותי.
אנחנו גרים ליד שדרה, והוא שאל אותי
אם אני רוצה שנשוחח קצת לפני שאלך
לישון. התיישבנו על הספסל, והוא ניסה
לנשק אותי בכוח. התנגדתי, אבל הוא
בכל זאת נישק.
אני בת 15 וחצי. האם מוכרחים להתנשק
עם נער שמכירים רק חמש שעות?
גליה שושני, תל-אביב
לא מוכרחים. רק אם רוצים.

7רוץ כמו כ?כ
רותי יקירתי,
מה היית עושה במקומי אילו היית פוגשת
נער שאינו מעוניין שיתעניינו בו? אנחנו
מכירים מזמן. הוא נחמד, ויש לו אישיות
יוצאת מן הכלל, אבל הוא לא מעוניין
בחברה קבועה. הוא אמר לי זאת בעצמו,
בהזדמנות כשדיברנו סתם באופן כללי, לא
על עצמנו. הוא אמר שיש לו בעיות (אני
לא יודעת איזה) ונערה סתם תסבך את העניינים.
מה לעשות? אני לא יכולה להמשיך
לרוץ אחריו כמו כלב.
אולגה, ירושלים
החבר העסוק־נורא והלא־ניתן־להשגת שלך
מחפש נערה שאינה ניתנת להשגה. תני
לו מה שהוא מחפש: אל תרוצי אחריו. אבל
גם אל תיעלמי לו לגמרי. הישארי תמיד
בטווח־הראייה שלו.

ט בני קנ ם
תדריך העולם הזה ממליץ מה לראות, מת לשמוע,
היכן לבקר השבוע, לפי סדר העדיפויוון
הבא חובה לראות;
— רצוי לראות אפשר לראות.

לאהד הנפידה

כל תלמידמקבלבחינם
מערכת כלי שרסונו משובחים

(התיאטרון

הקאמרי) חשבון הנפש של אינטלקטואל הניצב
בפני כישלון אהבותיו ויחסי התקשורת
האנושיים שלו. וידוי כמעט־אישי של ארתור
מילר, בו תופסת חלק מכריע מי שהיתר,
אשתו. גדעון שמר, גילה אלמגור (ראה

מדור אמנות).

* * איד להצליה בעסקים מכלי
להתאמץ (תיאטרון גיורא גודיק; אל־

מכונות
ש 171ו ט
ב נין ואר בי?! לו טו ר ה

המברה, יפו) מין, ערמה ותמימות בסגולות
להצלחה חברתית וכלכלית בקומדיה מוסיקלילה.
אלברט כהן, בתיה בנדיקט
קלית
(ראה מדור אמנות).

הנסיך הקטן, האגדה למבוגרים
בסגנון סיפורי־ילדים, של הסופר הצרפתי
אנטואן דה סנט אקוופרי, בעיבודו
הבימתי של יעקב אורלנד ובביצועו הפיוטי
של שמעון ישראלי.

כל תלמיד בונה לעצמו
מקלם רד יוחדיש

חיפה. רזז׳ הרצל ,44 טל.
רח׳ בלפור 3טל.
ירושלים. בי״ס. חורב׳ ,רח׳ המלך ג׳ורג /טל 25214 .
ת ל ־ אביב, רח׳ בן יהודה 26 נלפני בנין אל־על)

-56839

בדלתיים סגורות (תיאטרון
זוית) מחזהו של ז׳אן פול סארטר אודות
הגיהנום של יחסי־אנוש. פנינה גרי, שמואל
עצמון.

* בלוז למיפטר צ׳ארלי

(הבימה)

מחזה תעמולתי על חיי הכושים בארצות־הברית,
מעניין אבל לא מרעיש, חלש מבחינת
המיבנה, ביגוני בביצוע.
יחפים בפארק (תיאטרון גיורא
גודיק) — ולא סתם, אלא בשלג ניו־יורקי,
בררר! אבל זה מצחיק. זוג צעיר (תאומי
ודורון) בדירת קרה, מספק ערב מהנה,
תוך פיטפוטים על — מה בעצם?
המאהב (הבימה) ביצוע נקי
ומלוטש של מערכונו הציני של הארולד
פינסר אודות תרומתם של המאהב והזונה
למוסד הנשואין. משחק מהנה של דליה
פרידלנד ואלכסנדר פלג. כהקדמה מוגש ביציע
משעמם של העלמה יוליד, לאוגוסט
ססרידנברג — אפשר להחמיץ.
אלקטרה (התיאטרון הקאמרי)
הסוגדיד, היוונית העתיקה אודות הבת הנוקמת
באמה, לפי הגירסה של אוריפידס.
בביום של גרשון פלוטקין, השם את הדגש
על חוסר־הטעם שבגאולת־דם ונקמה. אורנה
פורת חוזרת לבמה אחרי שנתיים.

מכונית הפאר
רמבלר 45
בני נו ש ה נץ רכז ו בעימ
רוז

דיב ״ ל . 2 4ט ל 3 3 241 .

תשבץה עו ד הזה <4 3 3

רקלאסשסת (חן, תל־אביב; ארמון,
חיפה; תל־אור, ירושלים) .קומדיה יש
+נפתולי
התאווה

לים) גורמים להתנגשות עיוורת בין אן
באנקרופם לבעלה השלישי, פיטר פינץ׳.
מתרגשים הדבוק אבל בקצב איטי ודראמאתי.
1ן ג לילית (מוגרבי, תל־אביב) אהבה מתוסבכת
בבית משוגעים. ודדן בייטי.
הרפתקאות כריו (אוריון,
תל-אביב) סאטירה מענגת על סרטי הגיבורים
הפינססיים בנוסח ג׳יימס בונד. ז׳אן פול
בלמונדו.

**¥אמריקה אמריקה (גת, תל-
אביב; ירושלים, ירושלים) -גלגוליו -של
צעיר יווני בתורכיה של שלהי המאה ה־,19
המודרך על־ידי מניע אחד: השאיפה להגיע
לאמריקה. סרט נפלא של איליה קאזאן.

פיתוי נוסח איטליה

(פאר,

חיפה) סיציליאנית גאה מתחתנת עם הגבר
שאינה רוצה בו אבל נושאת את עוברו
בבטנה. ניתוח רגש־הכבוד הסיציליאני בסרט
מרשים של פייטרו ג׳רמי.

להשיג: ת .ד ,2001 .רמת־גן

פתוחה בכל יום שני וחמישי
בבית הבריאות שטראוס, רחוב
בלפור , 14 תל־אביב, חדר מספר
,7בין השעות 8—6בערב.

* * שלמה המלך ושלמי ה
(אוריון,
ירוש

מבעדלפריזמת
החיים 2. -ל״י
ב) פרי עץ החלום 2 . -ל ״י

סנדלר (התיאטרון הקאמרי) אילי גורליצקי
מזהיר במחזמר ישראלי ראשון, המצטיין בפאר
בימתי ולשוני. מחזהו של סמי גרוני״
מן בעיבודו של נתן אלתרמן.

ראלית בביום צרפתי, סבוסבת. על בדיחות.
יהודיות. רובר הירש מגלם 13 דמויות אך
אינו משחק אף באחת. הרבד, ציונות והופעה
מרשימה של דליה פרידלגד.
שמונח * ח צי (גורדון, תל־א
בי ב) וידוי אישי דגשי של פדריקו פלמי.
מצעד הרפתקאותיו, זברונותיו, דמיונותיו
ולבטיו של במאי קולנוע בגיל העמידה.
יצירת מופת. מרצ׳לו מאסטרויאני.

אליו

התחנה ליעוץ
בשאלות מין ונשואין

תל־אביס, רח׳ אלנכי 74
דחוס נחלת בנימין 44
חיפה, רחוב הרצל 37

המנוי •־ קיבלת חשבונך,
רא פרע
אותו בהקדם.

״לויד״
המכון הבינלאומי ל ח תכו עו ת
אלמי מתכתבים
למי שיפה אמריקאית

פרופסקט חינם
תל-אכיב, ת .ד4185 .

מאוז ) 1 :1כלוא,
שבוי )4 :עיר בדרום
רוסיה האסיי־תית,
ליד ימת בי-
קאל; )10 סוד; )11
הגיע למקום)13 :
קגל געיית הבקר:
)14 הזמו שבו השמש
מאירה על ה־אריז;
)15 מלד גת,
אשר אליו ברח דוד
מפגי שאול; )17
מילה הבאה לרבות;
)19 די, מספיק; )20
תיקוז טעויו ת בכתב
או בדפוס; )22 צואת
עופות; )25 מקווה
מים קמו; ) 26
פוהלץ, עור של חיה
או עוף שמלאוהו קש
לשמר צורתו; )27
מילת־עזר המקשרת
את הגרסא והנשוא
במשפט שמני; )30
מומת, חלל; )32חבר
בממשלה; )33
לעצמי; )34 דבר
קיים; )36 האות ה־ 22 באלפא־ביתא האנגלית;
)37 אפינרמה, שיר קצר ושנוז; ) 40
כפר בגליל, אשר לידו נמצאות חורבות בית•
כנסת עתיק; )41 העלאת רוחו של מת על־ידי
מעשה קסמים; )42 שישית הסאה; )44
שם מסכת בתלמוד, בסדר נשים, העוסקת בדיני
יבום וחליצה; )46 ענף עץ הנפז; )48
שמא )50 :קריאת־התפדלוה; )51 מריבה;
)53 נהל אכזב; )55 רוח רעה; )57 מספיק;
)58 הב; )59 עיר נמל ברוסיה; )60 נחל
בשרוז•
מאונך )1 :בושה )2 :שלל; )3מחיצה
עשויה קנים קלועים בדמות רשת; )5מקוה
מים רבים; )6מהשדרנים הידועים ב״קול
ישראל״ (ש״מ); )7קריאת־כאב; )8עיר

בלבנוז; )9מדינה בדרום־מזרח אסיה; )12
איה? איפה?; )15 הרגש העמוק ביותר באדם;
)16 עוף השולה דגים במקורו הארור;
)18 בלי שלשים בו בצק; )21 בו מכסים
את הבית; )23 קציז צבא; )24 אות עברית;
)26 מילת־קריאה לצער; )28 ערמת אבנים:
)29 עיר נמל בבריטניה; )31 מהריקודים
הסלוניים; )32 אבן הריחים התחתונה)35 :
פקיד נבוה •על המלך בי מי קדם; )37 הרב:
)38 מקום שבו שורר קור (שופטים ג 40
העיר שכבש יהושוע; )41 מילת־ברירה)43 :
בבקשה; )45 ידיעה, הבנה (כתיב־מלא))46 :
נכבד ערבי (לועזית); )47 צלחת נחושת ה־משמשת
להשמעת קול (לועזית); )49 נרחיק
החרב; )52 משבטי ישראל )54 :מכינויי האלוהים;
) 56 נר; ) 58 עריטה.

קולנוע
סרטים
די בו ק אי טלקי
ה שמן (תמר. ,תל־אביב; איטליה) היא
דליה לביא. וסוב שזאת היא ולא חנה
רובינא, אחרת היה הסרט נראה כפארודיה
על הדיבוק של אנסקי.
אין אמנם בסרט עיירה יהודית גלותית,
וגיבוריו אינם מופיעים כשהם עטורי פיאות.
רקע העלילה הוא כפר בדרום איטליה את
מקום הרבנים ממלאים הפעם כמרים. אך
דליה לביא נראית כאילו נלקחה מעל במת
הבימה מהתפקיד הקלאסי של לאה׳לה.
מחלת הנפש של פוריפיציונה (דליה לביא)
היא אותה מחלה של לאה׳לה מהדיבוק.
בגלל אהבה נכזבת מתפצלת אישיותה לשניים,
וכוח טמיר פועל מתוכה ודוחף
אותה למעשים אשר לא יעשו. אבל התרופות
אשר ממציאים האיטלקים להוצאת
הדיבוק מלב הנערה, הן הרבה ייתר
דראסטיות מאלה שהיו מקובלות אצל יהודי
הגולה.
כאשר מתגלה הדיבוק אצל פוריפיציונה
מגרשים אותה מהכפר. היא מנסה להתחבא
בין כבשים, אבל אז מתברר לה ששם
מצוי גם זאב. הוא אונס אותה בדיר, אבל
הדיבוק עדיין מסרב לצאת. אז מביאים את
הנערה לקדוש נוצרי. הוא אונם אותה שוב,
אבל הדיבוק עדיין נשאר.
לבסוף מחליט הגבר, שבגלל אהבתה
אליו יצאה הנערה מדעתה, לקחת את
הטיפול לידיו. הוא מוביל אותה לגבעות

גז, והציאנקאלי האהוב של אגאסה.
הנוער מגיל 5־ 30 שמילא את האולם עשה
׳רושם שהיא נהנה מאד -.כך לפחות העידו
צווחות ההתרגשות שבקעו מפיו.

הבת, האמאוהמאהב
עולמו של הרני אוריינט

(ירון, תל-

אביב, ארצות־הברית) חצוי לשניים. החלק
הראשון משעשע ומבריק. השני — להפך.
וואלרי ומאריין בנות ה־ 14 הן גיבורות
הקומדיה ההוליבודית. הן באות, כמובן,
מבתים הרוסים, אחרת זה לא ניקרא.
והן מחפשות כמובן אהבה וחמימות ומיפלס
מהמציאות השיגרתית. הו מוצאות זאת
במשחקי דימיון שהן ממציאות. זה החלק
המוצלח שבסרט. הקהל רואה את העולם
כפי שהוא נישקף מזווית עיניהן התמימות
של טיפש־עשרה אמריקאיות.
יום אחד הן מחליטות להית שודדות
סיניות המשוטטות בפארק. פעם הן בתולות
נירדפות על ידי שודדי ים אכזריים. לפעמים
הן מתות משחפת ברחוב הסואן.
הן מאושרות בעולמן שאין לו שום קשר
עם המציאות, עד היום בו הן פוגשות את
אוריינט.
אוריינט הוא פסנתרן ממדרגה שלישית
ודון ז׳ואן ממדרגה ראשונה. הן מגלות
אותו בפארק כשהוא מנשק בתאווה לגברת
מהודרת השוכבת לצידו על הדשא. הן
מחליטות שתפקידן הבא בחיים הוא ל־להתאהב
בו. מאותו רגע הן הצל הנצחי
שלו, הגורם לשיעמום אינסופי.

האטרקציה של
ספורט החורף בישראל

,קארטינג״
פתוח מ־ 4עד הצות
מגרש ״יריד המזרח*
מול תחנת ״פז*

דליה לביא ב״השטן״
ריפוי באינוס

חבור סרטי קול
לסרטי ראי־נוע מכל סוגי רוחב,
באחריות ובמהירות ! מבחר עשיר
של מצלמות, מכשירי ברק, מכשירי
הקרנה, פילטרים למצלמות.
סרטים 8מ״מ. להצגה.
העתקת מסמכים בו במקום !

פ 1ט 1ברנד
חי פ ה, ר חו בהת לונן 31

איך היתה הכלה?...

תא,רה׳ הכרמל 39מ•דח)!לגבי
טל 56980 .

״לויד״

המכון הבינלאומי להתכתבות
אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פ רו ספקט חי נ ם

תל־אכיכ. י. 1ד4185 .

זו השאלה הנשאלת לאחר יום חתונה
מפי אלה שראו את הכלה.
כלה: הקפידי להיות יפה בליל כלולותיך.
בראש ובראשונה שימי לב על
שמלת החופה, פני למומחים בסלון
״אמכר״ בת-׳א שם ידריכו אותך ויתאימו
לך שמלת חופה ההולמת אותך.
בכל חודש מגיע משלוח חדש של
שמלות בלה וצעיפים שהוזמנו ע*י גב׳
״ארנה״ מנהלת הסלון בהיותה בפריס
ורומא.

סלון לכלות

״ א;מבר ״
רח׳ בן־יהודה ,59ת״א

ושם הוא שובב עמה, הפעם בלי אונס.
אבל הדיבוק עדיין נשאר. למסכן לא
נותרה ברירה אלא לתקוע סכין בליבה
של הנערה — לחסל אותה ואת הדיבוק

גם יחד.
רחמנות יהודית. זהו סרט חובבני,
עשוי בצורה רשלנית, שדליה לביא היא
השם המוכר היחיד המופיע בו. בפעם
הראשונה מוטל עליה כאן תפקיד של ממש.
היא אינה יכולה להסתפק בהצגת מחמדי
גופה. היא צריכה לשחק. ובשטח זה,
כך מסתבר לפי הסרט, אין לה מושג רב.
כמשוגעת הכפר היפה, המעוררת את
פחדיהם של תושבי הכפר הנבערים, אין
דליה מצליחה לעורר את רגשותיהם של
הצופים. לכל היותר היא מסוגלת לעורר
את רחמנותם של צופים בעלי לב־יהודי
שישאלו: מה עושה ילדה יהודיה בסרט
כזה?

רונח״במיטבדו
גברת מארבל כעקבות הרצח המשולש
(אסתר, תל־אביב, בריטניה) הוא
בלש נוטף של אבאטה כריסט־ הממציאה
כידוע, את הרצחים המחרידים ביותר כשהיא
מדיחה כלים במטבח.
לבלש הזה, שניקרא במקור מותה
של הגברת סנינס, נותר קצת ריח של
מטבח. הוא ביתי, חמים, ואיטי כמו מוח
חתול מהופנט על ידי תנור.
אבל ישנה מארגארס ראטפורד הדינאמית
והמופלאה, בת ודסל, המגלמת בכל כתבי
אגאטה המוסרטים, את דמות הגברת פארפל
הבלשית. יש הומור אנגלי משפחתי, ויש
שורה ארוכה של גוויות שהגיעו למעמדן
זד, בעזרת חבלים, סכיני־פטבח, אקדחים.

כדי לחסוך לעצמו זמן, צריך הצופה
לאמץ לעצמו את השיטה הבאה: לראות
את החלק הראשון של עולמו של הרני
אוריינט, לקחת טקסי, ולנסוע ישר לארמון׳
דוד לראות את החלק -השני של מעגל
האהבה.

היומן
ה חלו שניגגו
חודש תמים נעדרה הפירטומת מיומן
החדשות הישראלי. במשך 30 יום לא
קיבל האזרח שום דיווח שבועי על גס־קפה
ושום סקופ בינלאומי על וויסה. זה
היה חסר לו והוא היה מודאג.
אבל השבוע שוב ניפתחו בפניו מחדש
האופקים הרחבים: הפירסומת חזרה במלוא
הדרה ליומן החדשות. שוב יצעד הגז עם
הזמן, וגום־אוויר ישוחח על נקודות הכובד
של המיזרון הסקאנדינאבי, והפרות של
סועצת־החלב שוב יחייבו באינטימיות אל
הצופר, הנבוך.
וכן גז חלומם של רבים שקיוו כי
פעם עוד יהיה בארץ יומן חדשות אמיתי.
לא יהיה. המאבק הציבורי הממושך על
כבוד היומן היה לשווא.
״זר, היה חודש ניסיון״ מבכה את המצב
מרדכי נבון מגבע ,״קיודינו שבמשך הזמן
ימצא פיתרון למימון יומנים נקיים מפיר־מומת.
אבל שר האוצר לא החלים עדיין
כלום. אין לנו ברירה. מאלצים אותנו
לפנות אל הפרסומת*.
בכל זאת החליט השבוע ספיר משהו.
הוא החלים להקים עוד ועדה. תפקידה
יהיה לבדוק את מסקנות הוועדה הקודמת.
!1*01*0 1*11

נוק ואשוו בסיווה על הצו השני של המטבע: מה ששה אשת איש המחזיק פילגש
אחרי סידרת הכתבות שלי על הפילגש, נעלמה שלוותי הנפשית. טלפונים, מכתבים,
מיברקים הביעו את מחאתם הנימרצת של מאות גברים שראו את עצמם נפגעים.
הם לא טענו שהם בסדר, חלילה. טענו רק שהנשים עוד פחות בסדר. ולראייה: בעוד
שרק גבר אחד מתוך עשרים — אינני אחראית לסטטיסטיקה, היא גברית — לוקח לעצמו
פילגש, הרי שלפחות אשה אחת מתוך חמש בחברה הישראלית בוגדת בבעלה.
״רגע, רגע *,אמרתי. ,מה זאת אומרת בוגדת? מדוע לבעל מותר — ולה אסור?* אז
הסבירו לי, שיש הבדל בין סתם הצמחת קרניים לבין בגידה. שיש היום זוגות מודרניים
ומתקדמים, שכל אחד מבני הזוג נותן חופש מוחלט לבן או בת זוגו( .זה נכון. אני מכירה

מאת

רחל שתי
עוזרות

לפרופסור

כמה כאלה) .זה, אמרו הגברים, בסדר. אף אחד מן השניים אינו בוגד בשני. לכל היותר,
אפשר לומר עליהם שיש להם טעם למשולשים. אבל מה שלא בסדר, זה כשד,אשד, לא פייר.
פילה גדולה זו — פייר. מה היו הגברים עושים בלעדיה? ובכן, כשהאשה לא פייר,
אז היא נקראת בוגדת. כי היא עושה דברים מאחורי גבו של הבעל המיסכן, חדור־האמונה.
הירהרתי
בזה הרבה, ומצאתי שיש בזה משהו. כמה — זאת תוכלו לקרוא בסידרה
החדשה. כמובן — בלי שמות. כי אני מעוניינת לתאר מצב חברתי קיים — תקראו לזה
מחקר סוציולוגי, אם תרצו — לא סתם לספק רכילות קלוקלת לטחנות השמועות וההשמצות.

המר חל ת
לא שמה לב למתרחש. היא המשיכה את חלומותיה על
קאריירה אקדמאית .״אני מקווה להיות בקרוב עוזרת לפרופסור,״
גילתה לחברתה לא מזמן. היא לא ידעה של-
פרופסור שלה יש כבר עוזרת. אפילו שתיים.
אהבה לנסוע

ן* יא כל כך יפ1ז, שכולכם מכירים אותה. אין כמעט
} | שבוע שתמונתה אינה מתפרסמת באיזה מקום — וזה
כבר כסה שנים מאז שהיא זכתה להכרה ציבורית באחת
היפהפיות הגדולות של הארץ.
הסיפור על נשואיה המוצלחים לבדו סיפק חומר־מחשבה
לתריסר מסיבות •של, החברה הגבוהה, עורר את קינאתן של
כמה מחברותיה הטובות.
אז היתר. עדיין נערה רכה, שלא הספיקה לשרת בצבא.
בן־לילה השתנה עולמה. יום אחד היתד, פקידה או משהו
כזה, ולמחרת היתד. גברת מה־שמה: עשירה, מטופחת, מפונקת׳
מצולמת, מוקפת הערצה. כל זה — וגם משועממת. כי
הבעל האקדמאי היה יוצא לעבודה בבוקר, ואפילו נשיקת־הפרידה
הלוהטת ביותר לא יכלה להעסיק את מחשבותיה
כל שעות הבוקר.
מה עוד, שבעלה העמיד לרשותה שתי עוזרות, אשר דאגו
לכל עבודות הבית. זה פרט חשוב: העוזרות. עוד יופיעו
בהמשך הסיפור.
כאשר אפילו חשיעמום התחיל לשעמם אותה, אמרה לבעלה
:״החלטתי לקחת את עצמי בידיים.״ היא לקחה את
עצמה עד למשרד הרישום של אוניברסיטת תל־אביב, וכך

ך * ע ס קי םשלכעלה נחשבו למשגשגים ביותר, אולי
| )יבין עשרת העסקים המצליחים ביותר במדינה. זזה לא
כמו במחזה. הוא התאמץ מאוד. כשהיה מופיע בקוקטייל,
תמיד בא באיחור. בקושי היה לו זמן להחליף חליפה, לפני
שאשתו גררה אותו. כי צריך לעבוד קשה בשביל לעשות
את סוג הכסף שהאשה היתד, רגילה להוציא. ואם לא הסוג
היה חשוב — הרי הכמות.
היה לה הרגל יקר אחד לאשה: היא אהבה לנסוע לחוץ־
לארץ. האמת• ניתנת לד,אמר. גם בשינוי קל של המישפס:
היא נסעה לחוץ־לארץ לאהוב. היה לה חבר קבוע באיטליה,
ולמרות שרוב העסקים של בעלה התנהלו עם צרפת וגרמניה,
היא לא נסעה עמו לשם מעולם. תמיד היתד, יורדת ברומא.
״לא רוצה להפריע לך בעסקים, יקירי,״ היתד, מחייכת. מישהו
שטס פעם איתם נשבע שבאותה הזדמנות אפילו קרצה
לו. כאילו רצתה לומר לו :״אני יודעת שבניהול עסקים
אוהבים הגברים להיות לבד. אולי קל יותר לגמור עיסקה

הפכה להיות סטודנטית. מתוך הערצה לבעלה, בחרה בדיוק
במקצוע שבו הוא עוסק. הידידות פיטפמו בלחש :״אה, איזה
תיאום נפלא. השניים יהיו שותפים אפילו בעבודתם.״
היא עוד לא סיימה את לימודיה במקצוע, אבל על אהבה
כבר יכולה לחבר ספרים. כי על ספסל הלימודים פגשה גבר
צעיר וסימפטי, כמוה נשוי וכמוה צמא־דעת. אם קודם ניסתה
לעשות משהו בבית — הרי עתה עזבה אותו לגמרי,
כנחלתן של העוזרות. הבעל דאה את העוזרות הרבה יותר
משראה את אשתו. הן נתנו לו לאכול, נתנו לו בגדים
נקיים, נתנו לו בית מסודר. נתנו לו ונתנו לו.
האשד — ,הקוראת לבעלה בשם־החיבה ״פרופסור* — אף

בבאר מאשר במשרד.״
בנמל־התעופה חיכה לה תמיד החבר שלה. הפעם היחידה
בשנה שעברה בד, נסעה לצרפת, היתה עם המאהב. באותה
הזדמנות נשאר הבעל בישראל, כדי לטפל בעסקים. היא נסעד
לבדה, ולאחר שקבעה את התקדים, חזרה ונסעה בלי
בעלה. באחת הנסיעות נפגעה בתאונת־דרכים, ובעלה נאלץ
לאשפזה בסנאטוריזם אירופי יקר.
רומא, כפי שכל סוכן־נסיעות יכול להעיד, אינה פתח־תקודד
.,זה עולה יותר להגיע אליה. כאשר ניסה הבעל להסביר
לה שכדאי אולי לחסוך, ושהיא יכולה באותה קלות
לבלות שבוע ימים באכזיב, היתד, מסרבת להאמין לו .״מה?*

לחו״ל

הבוגדת

צחקה ,״כבר יש לך פילגש, שבגללה אתה רוצה לחסוך
עלי?״
מכיוון שגם העסק הישראלי הטוב ביותר אינו יכול לממן
את מחצית הוצאות־התיפעול של חברות התעופה בקו לוד—
רומא, הגיע עסק מסויים זד, אל עברי פי פחת. לפני שבועות
אחדים אף החלו מרננים בשוק, כי הוא בסכנת פשיטת־רגל.
ידידיו של האיש באו אליו, יעצו לו לנסוע לאירופה, לנסות
לגייס הון חוזר.
״אירופה?״ נזדעק האיש ,״ההון רק הולך לאירופה. הוא
אינו חוזר משם!״

ך* 0ישכו בקאליפורניה, ביום השישי אחרי־הצהרים:
ן \ היא והוא והוא והוא. הו־הו!
היא בסך־הכל אשתו של סוחר, שמימיה לא חלמה לראות
במה של תיאטרון מן הצד האחורי. אבל הלך לה, והיא
נחשבת היום לאחד הקישוטים הקבועים של החברה הבוהמית.
בעלה — דודקא חתיך, ומצליח מאוד בעסקיו — משו-
נע אחריה. מד. שהיא אומרת — בדרך כלל שטויות _ זד,
קדוש בשבילו,
הוא מת לילד, לבית יהודי טוב ומסודר. אבל היא אומרת
כל הזמן :״עוד מוקדם. אנחנו צעירים. אני אוהבת אותך,
אתה אוהב אותי — נלגום נא עוד מעט מיין החיים הקלילים.״
זד, הסימון הרגיל שלה, אז אתם יכולים לתאר לעצמכם
את הטיפוס.
יום אחד החליטה שבעל זד, בעל, וזד, לא מספיק. צריך
צאר,ב. החליטה והגשימה. מה שהרגיז את חברותיה הבי
טובות, זד, שהוא היה בחויר באמת נחמד, בעל חוש־הומור
ועיניים שחורות ממזריות. בחור כל־כך טוב, שהצליח אפילו
להיות חבר טוב של הבעל התמים. הוא היה מבקר אצלם
בבית, והם היו מבקרים בדירת־הרודקים שלו. לפעמים רק
היא היתד, מבקרת שם.
אני כבר יכולה לראות כמה ראשים נדים בחומרה, ומם״
לימים :״הוי, הבוגדת!״
אבל לא זאת הבגידה האמיתית. היא בוצעה בשלב יותר
מתקדם, כשד,יפר,פיה החליטה שלא די לה בבעל ובמאהב.
ביחוד כשהמאהב הפך כמעט לבעל שני, והיחסים בינה
לבינו נעשו קבועים ומסודרים. היא החליטה לקחת מאהב
חדש, ושמרה לעצמה את הזכות להחלים אם המאהב החדש
יבוא במקום המאהב הישן, או שהיא פשוט תקיים יחסים
עם בעלה, עם המאהב הישן, וגם עם המאהב החדש. מעין
שלושה בבגידה אחת.
כך הזדמנו הארבעה יחדיו לקאליפורניה, באותו יום שישי
אחרי־הצהריים. מאהב א׳ היה מתוח. הוא לא היה במוח
עדיין, אבל היתה לו הרגשה שחברתו בוגדת בו. מאהב ב׳
חייך לעצמו בהנאה מרובה, כמו חתול ששתה את כל החלב.
מאהב א׳ רצה לסמור לחברתו, להטיח בפניה מילים
קשות, להוקיע אותה כבוגדת. אבל הוא תרבותי. הוא התאפק.
והבעל?
הוא לא שם לב בכלל.

מספד 1433

המחיר 1 0 0

אגורות

בסידרת גילוייו

הבילויים מאחורי-
גבו של הבעל