גליון 1434 מתאריך 3 במרץ 1965

חברת ״ קו מו לו ס ״ ,החברהשהפיקהאתסרט
ה מיליוני ם ״ יהודית מ עי ד ה על נ סיונ העם
מ כונ תהכ בי ס ה. קנדי ס א 0י.
ולהלן ת רגו ם ע דו ת ה:
א דוני ם נכ בדי ם,
״עם סיו ם צילומי הסרט ״י הו די ת ״ ,י ש לי ה עונג
להודיע לכםשהשתמ שנו ב מ כונ תהכ בי ס ה ״קנדי״
ב תנ אי ם ק שי ם ביו תר ונו כ חנו ב פ עול ההמ צוינ ת
שלה ל ש בי עתר צוננו המוחלטת׳־.

כל מי שרכ ש ״קנדי׳ מעיד מנסיונו על שביעות רצונו המלאה.
פרסום פלד

הגליון האחרון של ביזנס דייארי, עלון
כלכלי, מכיל את הקטן המעניין הבא:
״העולם הזה הודיע לקוראיו שהוא העלה
את מחיר העתון במקום לקבל תמיכה במחיר׳
כפי שהוצע לו על־ידי משרר ה־מיסחר.

דובים ולא יער. העתונות היומית
העלתה את מחיריה היות והממשלה ביטלה
את התמיכה.
״העיר לי ד׳׳ר יפה, :יש אמנם עתונים
שאנחנו מעוניינים שמחירם יהיה גבוה עד
כמה שאפשר יותר, כדי שמיספר קוראיהם
יקטן. העולם הזה ביניהם׳.״

מי זה ״אנחנו״?
עד כמה שידוע לי, חי הד״ר יהושע יפה
על חשבוני, ודווקא חי לא רע. הוא ״יועץ
לשר המיסחר והתעשיה לענייני מחירים
ושיווק, וממונה על הגבלים עסקיים.״ לא
ידעתי שתפקיד זה כולל את קביעת קו
הממשלה לגבי עתונים — מי רצוי ומי לא.
אילו העז פקיד אמריקאי, החי על חשבון
משלם־המיסים, להביע דיעות מסוג זה, היה
עף. אך הד״ר יפה לא יעוף. כי ישראל אינה
אמריקה, ולא ככל הגויים ישראל.
כל זה אינו חשוב כל־כך. חשובה יותר
העובדה שפקיד ממשלתי בכיר מעז לשקר
במצח נחושה.
ואלה העובדות:
כאשר החליט העולם הזה כי התמוטטות
מערכת־המחירים הממשלתית מחייבת את
עליית מחירו, זכה לצילצול טלפוני של
פקיד בשם כגן, מטעם מטה המחירים במשרד
המיסחר והתעשייה בתל־אביב. כגן
זה תבע, בשם השר שלו, שלא נעלה את
המחיר.
ראש מינהלת העולם הזה ענה לו, באדיבות,
כי הבקשה הזאת היא בבחינת חוצפה.
ממשלת ישראל, המטילה מזה 15 שנה חרם
כלכלי טוטאלי על העולם הזה, האוסרת על
שריה לפרסם מודעות חשובות בשבועון
זה, אינה יכולה יבוא אלינו בתביעה כזו.
השיחה הטלפונית התחממה, ובשיא הדברים
החזיר ראש־המינהלה שלנו את השפופרת
לכנה.
הדבר לא הרתיע את כגן מלהופיע במשרדי
המערכת, לשיחה פנים אל פנים.
בשיחה זו הציע שמישרדו יתן סובסידיה
לנייר הנצרך על־ידי העולם הזה, אם לא
נעלה את המחיר. אמרנו לו כי אין העולם
הזה מוכן לקבל סובסידיה כלשהי מידי
ממשלה כלשהי.
כאשר התלקח היזיכוח שוב, הודיע ראש
מינהלת העולם הזה שאינו מוכן להמשיך
בוויכוח .״כל דיון נוסף יכול להתנהל רק
בין השר ספיר ובין העורך הראשי של
העולם הזה. שהשר יפנה אליו.״
הפקיד נדהם :״תן לי את זה בכתב!״
הבע.
בזאת נפסקה השיחה בצורה פתאומית
למדי.

אבל גם זה לא היה הסוף. למחרת היום
טילפן פקיד בכיר יותר, שהציג את עצמו
כמנהל מחוזי של משרד המיסחר והתעשיה,
וחזר על התביעה שלא נעלה את המחיר.
השיב ראש המינהלה :״אדוני היקר, הבוקר
קראתי שממשלת ישראל העלתה את
מחיר שיחות הטלפון. הדבר מייקר את
עבודתנו בהרבה מאות לירות לחודש. מניין
לכם החוצפה להעלות את מחיריכם, ללא
כל צידוק — ולבקש מאחרים להימנע
מעליה מוצדקת, שהיא תוצאת מעשיכם?״
שוב חזרה השפופרת לכנה, וכך נגמר
המשא־ומתן.
יש לי עוד אכזבה קטנה לאותו דוקטור
שקרני: תקוזתו כי עליית המחיר תפגע
בתפוצת העולם הזה — לא נתאמתה. אם
יטריח את עצמו למשרד מס־ההכנסה, המפקח
בתשומת־לב רבה אחרי חשבונות העולם
הזה, יגלה לתדהמתו כי תפוצת השבועון
המסויים עלתה בחודש האחרון שוב —
למרות עליית המחיר, שכל קורא הבין את
סיבותיה.

מישהו השמיע השבוע מעל עמודי דבר
בכי מר.
לפני חודש, כך סיפר, הציגה הטלביזיה
הגרמנית סרט בשם ״ישראל בעיני צבר״.
הצבר הוא קובי ייגר, צעיר ישראלי שכוכבו
עולה בשמי הטלביזיה הגרמנית.
״והנה, מה מראה ומספר הסרט לקהל הגרמני
על ישראל? את הצד השני של
המטבע, ולפי נוסח העולם הזה, המשמש
לו מקור־השראה.
מובן שלא חסר ראיון עם אורי
אבנרי, עורך, השבועון הנפוץ ביותר במדינה׳
,המוכיח שעל ישראל להשתלב ב־
,מרחב השמי׳ ,וכי הערבים במדינת ישראל
אינם אלא אזרחים ממדרגה שניה, הסובלים
מהפלייה בכל מקום בארץ, וחיים בפיגור
במישטר צבאי
ראיתי את אותו סרט (בו היה לי הכבוד
לשוחח על בעיית העדות בישראל) והוא
מהתה מיסמך שקול מאד, המראה את האורות
והצללים, והמסתיים בנימה אופטימית.
מדוע
הוא מרגיז את דבר? האם לא שמע
דבר מעולם כי ערביי ישראל כפופים ל־מימשל
צבאי? האם לא נודע לו עדיין שיש
בישראל בעייה עדתית?
אני מניח שלא התוכן גרם לרוגז. מרגיז
הרבה יותר שעשרות מיליוני גרמנים
ואנגלים, שחזו בסרט מצויין זה, ראו את
עורכי העולם הזה ושמעו את דיעותיהם.
ואוי לעיניים שכך רואות.

אודי והכיטניקיב

חפץ אמין מחמוד,

דבורייה

דן בן־אמוץ נתן לקוראים שיעור מאלף
״איך לא לעשות מה״.
הייתי אחד מחסידיו הגדולים, עוד מימי
״שלושה בסירה אחת״ ,אך לכתוב מאמר
השמצות כזה על ד״ר הרצל רוזנבלום יכול
לעשות כל ילד בן חמש.
בכלל, כל תנועתו של דן ושבעת חבריו
המופלאים היא שלילית מיסודה, וחבל ש־הומוריסט
גדול הפך לליצן פשוט.
עמינדב רוזן, ירושלים
העולם הזה 1434

מ חזו ר

נמשכת ההרשמה למחזור ב׳ שיחל בלימודיו ב״4.4.65
ויימשך ששה חדשים.
בין המקצועות הנלמדים בבית הספר: העתונאות
בישראל ובעולם, תולדות העתונות, ידע העתונאות,
תורת הכתיבה העתונאית, מקורות האינפורמציה,
העתונות והחוק, ובן: עתונות-הרדיו ועתונות-הטלביזיה.
מתקב לי םבע לי השכלה תי כוני תבלבד

פרטים מלאים, הרשמה ותכנית הלימודים
בבית בני ברית, רח׳ קפלן חדר מם׳ ,5יום יום
בין השעות 4אחה״צ עד 7בערב. טלפון .222830

תננעת

החרות

סי עתת כל ת לבו
בהסתד רו ת ה עו ב די ם הכללי ת
מכתבים הביטניקים חובבי הגליל הם עיברים
יותר טובים מכל אלה המתעלמים מן
הבעיה הערבית.
עד עתה לא הזדמן
לי לכתוב ל־העולם
הזה, למרות
שהרבה נושאים
שאתם מטפלים
בהם נוגעים לי.
עתה, אחרי ההתעוררות
הציבורית,
אני מציע לכל חובבי
הגליל וחובבי התאקלמו ישראל: השתלבו בסביבה,
במרחב, המשיכו במסורת
של שיתוף־
פעולה שהיתר, קיימת בעבר בין שני העמים
שלנו.
בית חסנו
לעתונאות

מימשל צבאי הנאלץ לאסור צעיר כאורי
דייוזים, מוכיח כי הגיע לזיקנה מופלגת,
ויתכן כי יומו קרב.
כי רקזקנים ושוטים עושים שטויות
כאלה. דוגמות לכך לא חסרות.
חאדד איכרהיס, חיפה
רק ממשלה שתורכב מדן בן־אמוץ, עמוס
קינן, אורי זוהר,
זיוה יריב ורחל ה־מרחלת,
תוכל לפתור
את הבעייה היסודית
של חיינו:
מי נתן את ההוראה.
ממשלה כזו תקריא
את מאמרו של
בן־אמוץ (העולם הזה
) 1432 בכל כיתות
בתי הספר התיכוניים,
תצרף לספר
מראות ישראל, אדמגור בהוצאת מינהל ה הסברה,
את תמונות
המסע אל הגליל.
יכא־ אדמגור, תל-אביב
רוח החלוציות והפלמ׳׳חיות של חובבי ה גליל
נגעה אל לבי.
מחאה נגד מאסרו של אורי דייוויס, תוך
נהיגה במכוניות ממודל אחרון, קרעה את
לבי לגזרים.
איזה אומץ וגילויי הקרבה! לוותר על
(המשך בעמוד )4

ביום ראשון ג׳ אדר ב׳ תשכ״ה ,7.3.65 ,בשעה 7בערב,
יתקיים באולם ״אהל־שם״ בתל־אביב, רחוב בלפור 30

כנס ־ ארצי
שלמועמדיסיעתתכלת לבן ,
לועידת ההסתד רו ת ולמועצות הפו עלים
י רצ ו :

ח״כ מנחם בגין
ח״כ ד״ר יוחנן בדר
ח״כ אברהם טיאר
עו״ד שמואל תמיר
יושב ראש הכנס

מר אריה בן אליעזר

— סגן יו״ר הכנסת

הכניסה לפי הזמנות כלבד.

מקח־ שי קו פיו ת או טו מ טי

עם קוורץ־יוד — השיקופית בהירה ויפה יותר.

מקרן־שיקופיות ״ליזיגאנג״ ,היחידי עם
נורת קוורץ־יוד ׳ע 24 ושלט — רחוק
(01ז1:מ0ב)01:6-מז ) £6ומצוייד במחסנית
הפלא של ליזיגאנג.

ל ה שיג בחנו יו ת ה צי לו ם ה מו ב ח רו ת

מ ח סני ת ־ שי קו פיו ת
מחסנית גלויה עם פטנט
להצמדת השיקופיות לבל
תיפולנה גם כשהמחסנית
הפוכה.

מכתבים
(המשך מעמוד )3
אורגיות והוללות כדי להשכים קום ולצאת
לגליל!
מה חבל שאינני שייך לדור הזה!
בני דורי עסקו בשליחות אחרת: ייבוש
ביצות ומלחמה בקדחת. ידענו את אשר
עלינו לעשות, וביצענו הכל באמונה שלמה.
היום הכל השתנה: דור הפלמ״ח השמין,
הרתיח בעסקים ובעט.
יעקוב וינר, ניו־יורק
מה פתאום נחלצתם להגנתו של אורי
דייתיס, הבטלן מכפר שמריהו, המסתובב
בין הערבים כדי להשמיץ
את המדינה? הולאמה בתוניס
שורת חנויות של
הורי, ולא קם אפילו
ערבי אחד כדי
למחות על כך.
מה הרע שמקימים
עיר יפה בכרמיאל?
הרי משלמים
לערבים כסף טוב
כפיצוי על רכושם,
והם מנצלים את זה
לקניית מכוניות פרטיות
ולקיום רמת־מחייה
גבוהה.

ישעיהו סופר, צפת

הפיצוי המוצע לערבים עבור אדמותיהם
הוא מגוחך. חותמי הכרוז ״פיתוח ללא נישול״
תבעו הקמת מוסד בלתי־תלוי לשמיעת
עירעורים על כך.
הביטניקים הפתיעו אותנו לטובה — אך
זוהי רק התחלה.
המיבחן האמיתי שלהם יבוא רק עכשיו
— אם הם מוכנים להתמיד ולהמשיך, כפי
שעשה העולם הזה במשך שנים, או שבאו
על סיפוקם בהפגנה אחת ונחמדה.
אני מחכה.
חייב כירדן, תל-אביב

האמנם?
קורא

לכם לחדש את שער
הגליון הישן (העו לם
הזה )1135 בו
נכתב כי ״צד,״ל
מזיין את גרמניה״.
הוא הציע לכתוב
על השער החדש כי
״גרמניה הפסיקה לזיין
את צה״ל״.
אנו מטילים ספק
בכך. האמנם הפסיקה?

אחד
הציע

להשיג בחנויות הצילום
המובחרות.

ת שב ץ העוד הי ה 4434
טאוז ! )1 :לא-
צלול; )4בטנוז, הגדול
בכלי־הקשת לנגינה;
)10 מה?,
מי? (ארמית); )11

מלת־שלילה;
אביו של שר-הצבא
של שאול; )14 בליטה
רחבה בקרש הנכנסת
לחריץ בקרש
השני; )15 עץ־פרי
קוצני )17 :שלל

(בראשית
)19 בעל חיים טורף;
)20 כיסוי עליון
לגוף; )22 שורת
חוליות או טבעות
רבות אחווותזו
בזו; )25 כנף; )26
עץ שחלק י ו טשט־שים
לעיבוד עורות;
)27 זמן פנוי; )30
שארית מפעולת חיסור
בחשבון; )32
עמק בצפון איטליה;
)33 טלת־זרוז; )34
סוד; )36 ענד )37 .יונק מכרסם בעל אוזניים
ארוכות; )39 מצמצם את אפשרות הפעולה;
)41 שם מלד נוכרי שינגף ויפול על אדמת
ישראל (יחזקאל — תזוז אחרית הימים);
)42 הון, רכוש; )44 שם לשכונה בירושלים
ובחיפה; )46 ניצוץ; )48 בז בקר; )50
רטוב; )51 צמח־בר בעל עלי מעטפת קוצניים;
)53 בלע משקה )55 :מדת־לח עתיקה,
שלוש סאים (ישעיהו ח׳) )57 :כבש שמן;
)58 לעצמי; )59 לודר (לועזית); )60 שאינו
גבוה.
סאונד ) 1 :טפטוף דם; )2ישן; )3
כלי נגינה; )5קידומת לשם הולנדי; )6
נפעם; )7עני; )8כסות; )9הנהר שבאגדה,
הגועש בימות השבוע ובשבת נח נזעפו; )12

רהאוט האמת על האמת

דב רהאוט
ושמעון לוין,
אומן,

הולנד

ראוי הוא בן־גוריון שהממשלה תבנה
עבורו מכון לחקר האמת ולדורשי הצדק.
יעקב גורדון, פלורידה, ארצות־הברית
או לפחות לחקר חוקרי האמת.

הם מלהזכיר
תגובתי המאוחרת
קרה להן לגרושות
הישראליות (העולם
הזה?)1425 מה ה־זילזול
הזה בנישואין?

לפנים;
)15 השכבה הסיבית שמתחת לקליפת
העץ; )16 צפור־שיר קטנה ואפורה; )18
חסר־כל; )21 אפה עוגה; )23 היום השלושים
וחמשה בספירת העומר (בגימטריה);
)24 בעל חיים הטורף בלילה; )26 הסתתר
כרי להתנפל על אויב; )28 להיכן?; )29
קבוצת איים קטנים; )31 אפקט קולי או
חזותי ברדיו או בקולנוע; )32 פרה שזר־עוניו
משמשים למלוי עונות; )35 זאת;
)37 מחבב; )38 גן־חיות; )40 נקי וטהור;
)41 מלה הבאה לרבות; )43 מנחה; )45
מאטקה בעברית; )46 האדם העובד בשרות
השידור; )47 כלי לשמן; )49 חג, אחד
מהחגים שבהם עלו לירושלים; )52 עדין,
ענוג; )54 בגד; )56 סימן, קו; )58 מלת־תנאי
לעבר.

לנושא

ניצחי:

רחמנא ליצלן

אנו, החתומים מטה, חבר הפעילים של הישיבה
ע״ש הרב מפרעשבורג שיחי׳ ,בעיר
הקודש בני־ברק תובב״א, מכריזים בזה על
דעת הקהל ועל דעת המקום ועל דעת כל
הישיבה, הזצק״לים והמתהלכים על אדמתנו,
שהאברך המופקר ר״ל ל״ע שרון
אמיר (העולם הזה ,) 1426 לא נולד ו /או
לא גדל ו /או לא חונך לחופה, למצודת
ולמעשים טובים בישיבתנו קדישא.

ר׳ אלימלד פיינגורד, אכדשה
ליפסקי, גדלי׳ מצרמן, שאר ישוב
כן־כרוך ופסח כז׳ז׳ינסקי, בני-ברק
לרגע היה נידמה לנו שר׳ אלימלך פ״נ־גולד
ועמיתיו מתכוונים למכתב של קיבוץ
בית־השיטה (העולם הזה .) 1430

הזמנה למחדל
חיכיתי לרגע זה, והייתי בטוח כי יבוא:
פירסום תצלומי־חן
של אביבה פז.
פעם היא הופיעה טברייני במועדון
בית־גיל. לפני הופעתה
הזמנתי אותה
לריקוד, והיא לא
סירבה. מאז הפכתי
למעריצה הנלהב.

אופי נזרי,
טבריה

פרחים מוגנים
נזרי
באביב כפרחים
צצות בארצנו נע־רות־הזוהר.
גילה
אלמגור, למשל, הינד, בחורה מוכשרת,
שעמלה קשה כדי להגיע לעמדתה
הנוכחית, אך מה מצאתם בבתיה בנדיקט?
האם היופי קובע את הכל? מי שקרא
את דבריה (העולם הזה ,)1432 בוודאי חייך
לעצמו. הרי זה מגוחך שאדם מחלק לעצמו
כל־כך הרבה מחמאות.
אם גודיק היה ממשיך בחיפושיו, היה
מוצא לא רק זוהר ויופי, אלא יותר מזה.
אסתר לויתם, ירושלים

מוראל כטבריה
אוהדי כדורגל וחובבי הספורט בטבריה
מוחים על נוהגה של ההתאחדות לכדורגל,
המפלה ערים קטנות, מעודדת את ערי הארץ
הראשיות.
כבר בסיבוב הראשון של הליגה התרענו
על כך שסידור הטבלה נעשה ללא הגרלה.
עירנו סבלה מכך, ומוראל שחקניה ירד.
א. אמוזג, טבריה

טעות לעולם צודקת
הארימן יבוא להתייעצות בעניינים שוטפים,
בעלי עניין משוטף לשתי המדינות
(על המשמר).
דויד כך־נחום, בית-זרע
אשר, בת 6גנבה גבינה ודגים בשופרסל
(מעריב).
אתי מלמד, ירושלים
מכונות כביסה קסטור, הנחה ״( 1500/מודעה
במעריב).
ראובן לוי, נהריה

האם כל מוסד ה משפחה
הוא קרש־קפיצה,
שאפשר לקפוץ
עליו וממנו?
המערכת לא היתה
צריכה לטפל בנושא
עדין כזה. על
דברים כגון זה אין
להרבות בכתיבה.

אהובה בוכקר,

של כל מפלגה, לפקוח על־ידי כך את עיניו
של הבוחר.
אינני יכול לתאר לי מישהו שתפקיד זה
יתאים לו יותר מאשר העולם הזה.
המערכת חייבת להגיש לנו סידרת כתבות
כאלה, ולהוציאן אחר־כך בספרון.
ד״ר הנם שנוקם, פרנקפורט דמיין,
גרמניה המערבית

זבות קדימה כמדור זה תינתן
למבתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למבתכים.
מיכרז ניו־יורק, ארצות־הברית

דו״ח לבוחר
בעוד חודשים ספורים יעמדו רבים מאזרחי
ישראל בפני בעייה קשה: לאיזה מפלגה
לתת את קולם.
התשובה לשאלה זאת הופכת קשה יותר
מדי שנה, משום שחלק מן המפלגות משנה
את צביונו ותוכנו עם הזמן, אך אינו מחליף
את סיסמותיו ותעמולתו בהתאם לכך.
מן הראוי היה לעשות ניתוח חברתי־מדיני
של מגמותיה הפנימיות והחיצוניות

למערכת ״העול ם הז ה״ דרו שי ם:
( )1פתב ספורט,
( )2מגיה,
לעבודה ח ל קי ת. המעונייני ם מת־בק
שים לפנות בכ תב למערכת
״ העול ם הזה״ ,ת.ד , 136 .תל־אביב,
ולציין א ת שמותיהם, כתו־בו
תי ה ם, גילם, ה שכלתם, עי סו ק ם
הנוכחי ונסיונ ם ה קו ד ם (היכן,
מתי ומשך כמה זמן) .על המע־טפה
נא לציין ״עבודה״.

העולם הזה 1434

במרחב
מצרי
ה ש טי חהא דו ם
החלום ש״שועל המידבר״ ארווין רומל
לא הצליח להגשימו בכוח הצבא הנאצי,
ב־ , 1942 הוגשם השבוע במלוא מתיקותו
על־ידי גרמני אחר. וואלסר אולבריכט, נשיא
גרמניה המזרחית, התקבל באלכסנדריה כגיבור
מנצח. מוקפת אניוודמלחמר. של הצי
המצרי וסירות־גרר של מינרילת הנמל,
נכנסה אונייתו של אולבריכט, ידידות העמים,
לנמל הגדול. צפירות קיבלו אותה מכל
הסיפונים, שקושטו בדגלי מצרים וגרמניה
המזרחית.
הוראת השלטונות הפכה את אלפי פועלי
הנמל למקבלי־פנים ספונטאניים, שפתחו
בשירה ובריקוד, בליווי חלילים ומצלתיים.
באשר נקשרה האוניה לרציף, חיכו לאולב־ריכט
סגן ראש ממשלת מצרים, שייצג את
גמאל עבד־אל־נאצר, ועשרות אישי מדינה.
התותחים ירו 21 מטחים, ילדות הגישו
זרי פרחים לאורח ולאשתו. סאונו אל־ערב
העביר את התרועות ההמוניות הנלהבות.
אם היה חסר דבר כלשהו לקבלת־הפנים,
הוא סופק בקאהיר. גמאל עבד־אל־נאצר
בעצמו — בליווי חברי ממשלתו, צירי
בית־הנבחרים, ונציגי המדינות המקיימות
קשרים עם גרמניה המזרחית — בא לקבל
את אורחו המזוקן בתחנת־הרכבת הענקית
של קאהיר. שטיח אדום כיסה את הרציף,
ונשיא מצרים לחץ את ידי אולבריכס, ניצב
דום לצידו עד לאחר נגינת שני ההימנמים
הלאומיים, הובילו לאחר מכן לאולם קבלות־הפנים
הרשמיות של התחנה.
דוברים מדיניים בבון, שהתפללו בקול
רם כי נשיא מצרים לא יאלץ אותם לנתק
את היחסים הדיפלומטיים עמו, מיהרו להדגיש
כי עבד־אל־נאצר רק לחץ את ידי
אולבריכט. הוא לא חיבק אותו כשם שהוא
רגיל לחבק את טיסו, את המלך חוסלין

בפני חדירה גרמנית עמוקה. מומחים רבים
(מהם נאצים־לשעבר) נתקבלו בברכה, הון
גרמני הקים כמה מן המיפעלים החשובים
ביותר בתוכניות־הפיתוח החדשות. מרבית
האהדה כוונה לגרמניה המערבית, אולם
גם גרמניה הקומוניסטית זכתה בחלקה.
כאשר התקבל אולבריכט בהתלהבות כה
גדולה, היתר, בכך משום ״גניבת״ האהדה
שטופחה כלפי גרמניה המערבית — אבל
לא רק אהדה זאת. חלק מקבלת־הפנים
הגיע לו בזכות היותו גרמני.
הוא גם הגיע לו בזכות השקידה הרבה
בה טיפחה גרמניה המזרחית את יחסיה
עם מצרים. כי חרף העובדה שאין בין
שתי המדינית יחסים דיפלומטיים, התפתחו
ביניהן יחסים מגוונים ואמיצים. ראשיתם
במארס 1953 שמונה חודשים אחרי
ההפיכה הנאצרית — כאשר נחתם החוזה
המיסחרי הראשון, שהעניק אשראי של
192 מיליון מארק למצרים. האשראי לא
נוצל במלואו — בין השאר בשל שידוליה
המתמידים של גרמניה המערבלת, אשר
העניקה מיד אשראי של 780 מיליון מארק,
והתחייבה לתרום 500־ 800 מיליון מארק
לביצוע תוכנית החומש השניה של מצרים.
הצעד הראשון: מיפזזר. גרמניה
המזרחית לא נואשה. כנגד השפע הכלכלי
של בון, פיתחה תיאוריה מדינית שהותאמה
לסיסמות המדינות המתפתחות .״גרמניה המערבית,״
אמרה התיאוריה הזאת ,״מוכנה
להעניק אשראי כה גדול, ולהשאיר מאזן־
תשלומים לזכותה, לא מתוך אהבת המדינות
המתפתחות, אלא כדי שמדינות אלה
יהיו תלויות בחסדיה. גרמניה המערבית
שייכת למחנה האימפרלאליסטי, ועזרתה הכלכלית
אינה אלא צורה חדשה של שיעבוד
קולוניאליסטי.״
כנגד התלות הזאת, הציעה גרמניה המזרחית
סחר־חליפין. היא חתמה על שלושה
חוזים עם מצרים, במסגרת תוכנית החומש
השניה שלה, שהסתכמו ב־ 313.6מיליון

או מ ר
ה ר דיו

אנ סלם
השפתון

צכע

בסף ץ

אנסלם — הוא קיצור הדרך לזוהר.
א — אנסלם הוא אלוף השפתונים
! — נשיות מושלמת עם אנסלם
ס — סמכי על אנסלם, כי הוא לא
יכזיבך
ל — למדי ש״אנסלם׳׳ הוא היפה
בשפתונים
מ — מולדתו בפרים — עיר הזוהר!
והסיכום:

דג 3ר

פרמה -עו ר ם

השפתון החדיש בעולם, בגווני
אודם וברק כסף נהדרים, הוא

< £55.1 57 ££1 ,א83\ 1

* 1111*1 1111־ אנסים עוברים בדיזנגוף
* 1X11*1 1X11 אנסים קונים
רהיטי

ס קנ דינ בי ה
תל־אביב. ר חו ב דיזכגיר .146 של 231602 .

ה קו ס מ טי ק ה
מקצוע

מודרני,

אידיאלי

לאשה.

ב קו ס מ טי ק ה -
נשיאים עכד־אל־־נאצר ואולבריכט כקאהיר

יכולה את לעבוד בכל עת ובכל מקום.

בון נשמה עמוק, ובלעה
־את המרשאל עארף. הוכחה ברורד״ לדעתם,
כי אין לראות בטכס הזה קבלת־פנים בעלת
מלוא הסממנים הממלכתיים.
אך לפי כל קני־המידד. שנקבעו בביקוריהם
של ראשי־מדינות אחרים, היה
ביקורו של אולבריכט ביקור ממלכתי מובהק.
לא נעדר ממנו אף אחד מן הגילויים
המעידים על הכרה מדינית מלאה: מטחי־התותחים;
הנסיעה במכונית פתוחה מתחנת
הרכבת עד לארמון קובה, מעונו לשעבר
של פארוק,שהפך מישכן האורחים הרשמיים
של עבד־אל־נאצר; הפסקתיו־,עבודה אשר
שיחררה רבבות גברים למען יריעו ברחובות;
שידור צריחותיהן של המקהלות
ההמוניות; הסיורים המודרכים בבתי־חרושת,
בסכר אסואן, באתרים ההיסטוריים.
בזכות היותו גרמני. האהדה לאורח
הגרמני לא היתד, מאולצת. שכן עוד בימי
המאבק נגד השלטון האימפריאליסטי הבריטי,
ראו מצרים רבים בגרמניה — אוייבתה
של אנגליה — ידידה נערצת. בשיא מלחמת
העולם השניה, כאשר חדרו צבאות היטלר
ומוסוליני לתוך מצרים, ניסה גנראל עזיז
אל־מצרי להגיע אליהם במטוס, כש.־,וא
נושא עמו את כל הסודות הבטחוניים שעלה
בידו לרכז. כמה מחבריו הקרובים ביותר
של עבד־אל־נאצר רואים עד היום בגנראל
אל־מצרי גיבור לאומי.
ההפיכה הנאצרית פתחה את שערי מצרים
העולם יחזה 1434

מארק, ומומחיה בנו מיצפה כוכבים, רש תות
חשמל ומפעלי תעשייה.
בד בבד עם הקשרים המסחריים, נוצרו
קשרים מדיניים. תחילה הוחלפו מישלחות
מסחריות, אחריהן מונו נציגויות מיסח־ריות
קבועות, ולאחר מכן הוקמו קונסוליות.
שלב אחרון לפני ההכרה הרשמית:
מינוי ״נציג דיפלומטי״ .עוד כאן לא ראתה
בון את צעדי מצרים כהפרת תורת
האלשטיין, הקובעת כי יש לנתק את
היחסים עם כל מדינה המכירה בגרמניה
המזרחית.
השבוע, לקול תרועותיהם של רבבות
מצרים, הזיז גמאל עבד־אל־נאצר את גבול
המותר הלאה: קבלת־פנים ממלכתית לאולב־ריכט,
שלפי כל כללי ההגיון פירושה הכרה
בגרמניה המזרחית. בון נשמר, עמוק, בלעה
את העלבון.

הליגה

ר צונך במק צו עבעלע תי ד,
מכניס רוו חי ם?
הר שמי מי ד ל בי תהספרוהס לון הי דו עלקוסמטיקהגניה
תל־אביב, בן י הו ד ה 52 טל. 222773 .

בימים הקרובים נפתחים קורסים חדשים
מהרי והחליטי. המקומות ספורים.

מנוי,
קיבל ת ח שבונן —
נא פרע או תו בהקדם.

חלימות ד״די/ן
החודש נפתח מחזור חדש

משבטחב רי
מתוך שורת ההחלטות של ועידת הפיסגה
הערבית השניה בלטה אחת, שנועדה לחסוך
לעולם הערבי בושות הפוגעות ברעיון האחדות
הערבית. ההחלטה באה למנוע את
האפשרות שמדינה ערבית אחת תפנה את
(המשך בעמוד )6

נקבנות

לקבוצות בוקר וערב
פרטים והרשמה:
4—7.30 ,9—12

ת * שדומםויק19
<01? 16 / 1

62 2 5 / 9 / 2

במרחב
(המשך מעמוד )5
סיכסוכה עם מדינה ערבית שניה למוסדות
האו״ם. המנהיגים הערביים החליטו להקים
בית־משפם ערבי עליון, במסגרת הליגה הערבית.
על עבד־אל־ח׳אלק חסונה, המזכיר
הכללי של הליגה, הוטל להגיש למדינות
השונות תוכנית מפורטת להגשמת ההחלמה.
בשבוע שעבר סיימו חסונה ועוזריו את
עבודתם, והציעו תוכנית:
• כל מדינה ערבית תציג את מועמדותם
של כמה מבין שופטיה, ומועצת הליגה
תבחר מתוכם תשעה שופטים לבית־המשפם
הערבי העליון.
• על כל מדינה ערבית להתחייב לפנות
רק לבית־מישפט זה, בכל סיכסוך שיפרוץ
בינה לבין מדינה ערבית אחרת.
• כל מדינה בעולם שיש לה סיכסוך
עם מדינה ערבית, רשאית אף היא לפנות
לבית־מישפט זה.
• בית־המישפט מוסמך לפרש את ההסכמים
הקיימים בין המדינות החברות בליגה,
והחלטתו מחייבת.
• בית־המישפט מוסמך לחקור כל עבירה
על החוקים וההתחייבויות הבינלאומיים,
מצד מדינות הליגה.

הדרום הערבי
התנאי: איחוד

פ ר סו ם ד ״ ריעקנ סון

החלטה אחרת של הוועידה (ראה לעיל)
היתד, לעזור לתנועות השיחרור בדרום
הערבי במלחמתן נגד הבריטים.
מזה שנים מנסים הבריטים לשווא לדכא
את המרד בעדן ובנסיכויות הסמוכות, אך
גם המורדים אינם יכולים להביא את מלחמתם
לידי הכרעה. ציוד דל וחוסר אספקה
סדירה מקשים עליהם את מלחמתם.
השבוע הודיע חסונה שאין ביכולתן של
ארצות ערב לעזור למורדים בתנאים הקיימים.
הסיבה: קיימות יותר מדי קבוצות
מורדים, וכל אחת משמיצה את השניה .״התנאי
לעזרה הוא שכל הקבוצות יתאחדו
בתנועה אחת,״ פסק חסונה.
ראשי הקבוצות מיהרו להביע את הסכמתם:
בזה אחר זה הודיעו על נכונותם
לכנס ועידה במסגרת הליגה כדי לדון בדרכי
איחודן. אם אמנם יתגשם הדבר, יעמדו האנגלים
מול עשרות אלפי בני־שבטים לוחמים
ומאוחדים. במיקרה זה יופנה המרד גם
נגד המהגרים הפרסיים, המיובאים לנסיכויות
המיפרץ במטרה ליצור שם רוב פרסי, במקום
הרוב הערבי הקיים שם כיום,

תוניסיה
כמהמע דו תשמאדה
זה התחיל בשינוי השם של המפלגה
השלטת: מפלגת הדסתור החופשית נהפכה
למפלגת הדסתור הסוציאליסטית, לפי הצעתו
של נשיא תוניסיה חביב בורגיבה. אך רק
מעטים ייחסו חשיבות לדבר.
כעבור מספר שבועות, ניגש בורגיבה
להוכיח שהוא מתכוון ברצינות לסוציאליזציה
של ארצו. לפי צוו שאושר על־ידי
הפרלמנט התוניסי, הלאים הנשיא את ד,מיכ־רות,
חברות־ד,תחבורה, תחנות־הכוח והרכבות.
אולם גם צעד זה לא שיכנע לגמרי,
עד שיצא צוו שני מאת הנשיא, שהלאים
את כל האדמות הצרפתיות בתוניסיה. ארבעה
מליון דונמים, שהיו שייכים למתיישבים
הצרפתיים, עברו לידי ממשלת תוניס,
שהחלה בחלוקתם בין איכרים תוניסיים מחוסרי
אדמה.
כתגובה על־כך הודיעה הממשלה הצרפתית
על הפסקת הסיוע הכלכלי לתוניסיה, ביטלה
את הסכמי המסחר והמכס אתה והחזירה
את המומחים החקלאיים הצרפתיים. צעד זה
של צרפת דחף את בורגיבה שמאלה יותר:
את המומחים הצרפתים ירשו מומחים סובייטים,
והסכמים כלכליים נחתמו בין תוניסיה
לבין רומניה, פולין, יוגוסלביה וגרמניה
המזרחית. הסכם אחר עם ברית־ד,מועצות
הבטיח לתוניסיה הקמת תעשיה מודרנית
תמורת ייצוא יינות, פירות ופוספטים.
״מצאנו שאין דרך להתקדמות זולת הדרך!
של הסוציאליזם,״ הכריז בשבוע שעבר
בורגיבה, בנאום שנשא בטכס בו הוענק
לו תואר דוקטור כבוד של אוניברסיטת
קאהיר .״נלמד גם מדרככם,״ הוסיף בהתכוונו
ל״סוציאליזם הערבי״ של נאצר,
ואילו במוסקבה הודיע שגריר תוניסיה
פתחי זוהיר, בראיון עם הזמנים החדשים
הסובייטי :״מצאנו שלא היינו יותר מאשר
שוק צרפתי. הגיע הזמן לשנות את פני
הדברים.״
העולם הזה 1434

עם ישראל. מאחר שבון נכנעה פעם
לאיום שמצריים תכיר בגרמניה הקומוניסטית׳
אין כל סיכוי שתהיה גיבורה גדולה
יותר בהזדמנות אחרת. מעתה ואילך יהיה
קיים וטו מצרי, ברור וגלוי, לגבי כל יח סיה
של בון עם ישראל — בשטח המדיני,
הצבאי, וגם הכלכלי.

• הוא יצר תקדים מדיני מסובן
ביותר לעתיד ישראל. כל מדינה בעולם
שמה לב לעובדה שאחת המעצמות
הגדולות בעולם אינהיכולה לעמוד בפני
הערבי,ונאלצת להתנכר לישראל. הלחץ וזאת דווקא המדינה שחבה לישראל את
ביותר. זהו צעד
המוסרי הגדול
החוב

• ארצות־הברית רואה את המעשה
בעין טובה. סוד גלוי הוא,
מזה זמן רב, שוושינגטון מחפשת דרך
עקיפה לחסל את דוקטרינת האלשטיין (העק־רון
הקרוי על שם דיפלומט גרמני בכיר,
והקובע כי גרמניה המערבית תנתק את
יחסיה עם כל מדינה שתכיר בגרמניה
המזרחית ).כי ארצות־הברית רוצה בביצור
הדו־קיום בשלום עם ברית־המועצות, וההת־עלמוי׳
מקיום גרמניה המזרחית הפכה מכשול
חשוב בדרך זו. מאחר שאמריקה עצמה
לא יכלה לעשות שום צעד לקראת הכרה
בגרמניה המזרחית, נרמז לא פעם כי היתה
שמחד, אילו מישהו אחר היה עושה את

•מאת-

אודי אבנר
גדול, ואולי מכריע, לבידודה המדיני של
ישראל.

• הוא זבה להילה חדשה של
יוקרה מדינית. העולם כולו ראה כיצד
הוא נוחל בקלות נצחון גדול. הוא זכה
להערצת ההמונים הערביים, הוכיח להם
שהוא גבוה משכמו ומעלה מכל שאר מנהיגי
ערב. יוקרתו תעלה באפריקה ובאסיה.
הוא הפך דמות בינלאומית ראשונה במעלה.

הוא ינכה מחיר מפולפל
תמורת השרות העצום שעשה ל-
כרית־המועצות. השאלה הגרמנית היא

שתדלנות: גולות עש 10 זת טענותיה בפני הארימאן

! דוי

הבעיה מם׳ 1של מוסקבה, והיא עולה
בעיניה בהרבה על כל שאלה אחרת. מוסקבה
רוצה לשמור על פילוג גרמניה, למען
בטחונה שלה ובטחון אירופה המזרחית.
לשם כך עליה להביא את העולם להכרה
בגרמניה המזרחית, כעובדת־קבע עצמאית.
ביקורו של אולבריכט במצריים, המדינה
הלא־קומוניסטית הראשונה המזמינה אותו,

הצעד הראשון. לכן לא קילקלה הזמנת
אולבריכט את יחסי קאהיר־וושינגטון. אולי
להיפך.

• צרפת מרוצה מן המעשה.
כל דבר המחליש את בון, מחזק את
פאריס. אין ספק שדה־גול עודד את עבד־אל־נאצר
בכיוון זה, וכי הדבר יביא להידוק
היחסים פאריס־קאהיר — על חשבון היחהודיע
(,השבוע
פאריס־ירושלים.
סים
ל׳אורור,
עתון צרפתי חשוב ומוסמך ביותר,
כי דה־גול החליט לשים קץ לכל צורות
״העזרה הפעילה״ של צרפת לישראל).
זוהי רשימה תמציתית
ההישגים. מה היה המחיר?
אין מחיר.

ומקוצרת

המעשה לא עלה לעכד־אל־נאצר
דבר.
בון מאיימת בהפסקת הסיוע הכלכלי למצריים.
נשיא מצריים צוחק מכך. ובצדק.
כי הדבר יעורר נגד בון את זעם אילי־

= 1אלטר אולכריבט, נשיא הקהיליה הן
גרמנית הדמוקראטית, מבקר במצריים,
מסייר ברחבי ארץ הנילוס, מקיים שיחות
עם גמאל עבד־אל־נאצר.
אודרל הארימאן, שליחו המיוחד של נשיא
אוצות־הברית, מבקר בישראל, מסייר ברחבי
ארץ התנ״ך, מקיים שיחות עם ״מנהיגיה
המדיניים של ישראל״ (כדברי קול ישראל):
לוי אשכול, גולדה מאיר, שמעון פרס ורב־אלוף
יצחק רבין.
להלכה: שני ביקורים דומים.

למעשה: ש:י ביקורים שאין
ביניהם אף קורטוב של דמיון.
הזמנת אולבריכט למצריים היא מלאכת־מחשבת
מדינאית. היא אחד המעשים המדיניים
הגדולים של השנים האחרונות.
יתכן שיש בה כדי להנחיל לרודן המצרי
את תואר אחד המדינאים הגדולים של
דורנו.
הארימאן לא הוזמן לישראל. הוא בא.
הדיונים עימו אינם בבחינת מעשה מדיני.
אין הם שייכים למישור המדינאות. הם
שייכים למישור אחר.
יתכן כי משרד־החוץ הישראלי אינו מבין
את ההבדל. אם כן, אין בכך שום פלא.

בי משרד־החוץ הישראלי הוא
הבל -חוץ ממשרד העוסק במדיניות.

שיעור
לתגגזגז
א וראה מה השיג נשיא מצריים ב־
^ מעשה יחיד זה של הזמנת המנהיג
הקומוניסטי הגרמני לארצו. לא הישג אחד
— אלא שורה ארוכה של הישגים, המשלימים
זה את זה, והמצטרפים למיפנה
מדיני ראשון־במעלה:

• הוא הבריח את גרמניה המערבית
להפסיק לחלוטין את ה סיוע
הצבאי לישראל. מאחר שגרמניה
לא סיפקה רק נשק מתוצרת עצמה, אלא

פעלה גם כסוכנת־משלוח של נשק אמריקאי,
הנחיל בכך מהלומה רבה לרכש הישראלי.

• הוא שם קץ לבל תקווה שגרמניה
תכונן יחסים דיפלומטיים

11111

הוא בבחינת שבירת־הקרח, מעשה נחשוני,
השווה למוסקבה כל מחיר. אפשר לסמוך
על נשיא מצריים שיגבה את המחיר המלא,
בשטח המדיני, הצבאי והכלכלי.

ההון הגרמניים, המייחלים לעסקים שמנים
בשווקים הערביים. ומבחינה כלכלית גרידא,
אין ההפסד שקול אפילו כנגד הסיוע הצפוי
מגרמניה המזרחית, אסירת־התודה. שלא ל־

דבר על הסיוע הצפוי ממוסקבה, מפאריס
ומוושינגטון.

סיכומו של דבר: הזמנת אול•
בריכט היא שיעור-לדוגמה כמדי־נאות
מעשית -ניצול הזדמנות
היסטורית, ברגע הנכון ובשעה
הנכונה, לשם הפקת רווח עצום
ורב־צדדי, כמחיר אפסי.
גז ד ע &י — גי הו ריגז טגבים
^ נגד כל אלה, יש למשרד־החוץ ה־ישראלי
רק טענה אחת, עליה הוא
חוזר עד בוש :״סחטנות״.

הרודן המצרי הוא ״סחטן״ .ה עולם
כולו חייב לקום נגד טכסיסי
ה״סחטנות״ הערכית.
אם זוהי סיסמה תעמולתית — ניחא.
אפשר לעבור עליה בשתיקה.

אך אם משרד-החוץ מאמין במה

הפרי יכול להבשיל במהרה — אך היו דרושים
זמן רב, תיכנון רב, עיקביות רבה,
כדי לשתול ולספח את העץ.
אמן השח־מת אינו זה המפתיע את יריבו
במת מבריק. גאון השח־מת הוא זה המפתח
בראשית המישחק את מערכת־כליו, מזיז
אותם לעמדות־מפתח ברחבי הלוח — וכך
יוצר לעצמו מצב בו הוא יכול לבחור,
בכל רגע, בכל מהלך הנראה לו.

ובכך כשרונו
נשיא מצריים.

העיקרי

לפני תריסר שנים הוא ירש מדינה עלובה,
עניה ומדוכאת. חיילים זרים שלטו בלב
המדינה. בזירה המדינית היתד, מצריים
עבד נרצע לאנגלים ולאמריקאים. איש לא
היה מעוניין בידידותה. ולה לא היה מה
להציע לאיש.
במשך תריסר שנים, צעד אחרי צעד, עמל
עבד־אל־נאצר לשנות מצב זה. היו לו הישגים,
והיו לו כשלונות. אך הוא לא
ד,ירפה מדרכו.

התערב עבד־אל־נאצר ביחסים בין בון וברלין
המזרחית, בין מוסקבה ותשינגטון, בין
וושינגטון ופאריס, בין פאריס ובון, אפילו
בין מוסקבה ופקין.

ככל אחת מן הזירות האלה הוא
גבה מחיר.
מחיר שפירושו: התעצמותה המדינית והצבאית
של מצריים. בידודה של ישראל.

רי ב
^ עו מ ת זאת

בין ג רג דו ת

— באיזה מצב נתונה
/ישראל? ליתר דיוק: איזה מצב יצרה
ישראל לעצמה?

בקום המדינה, נמצאה ישראל
בדיוק כמצב בו נמצא עתה גמאל
עכד-אל-נאצר.
היא היתד, בת־בריתן של וושינגטון ומום־
קבה כאחת. שתי המעצמות האדירות הצביעו
בעד הקמתה, עזרו לה לנצח במלחמה.
קרוב לוודאי שאחרת לא היתר, הקמת

לים משא־ומתן עם גרור. הוא בא להשכין
שלום בין שתי הגרורות — ירושלים ובון.
והוא בא לברר מה הם צרכי ישראל לקיום
בטחונה — ולהבטיח שישראל תקבל את
המינימום הדרוש לה, בתנאי שתרקוד
הלאה לפי החליל האמריקאי.
ומאחר שהאמריקאים — כמו כל העולם
— נאלצים להתחנן על חסדי עבד־אל־נאצר,
ומעוניינים למנוע זעזועים שידחפו את הערבים
לזרועות מוסקבה — הרי פירושו
של דבר כי הארימאן יצווה על ישראל
בצורה חד־משמעית: תקבלו נשק, בתנאי
שתתנו ערובות שלא תפתחו בסיבוב שלישי
לחיסול מיפעל־המים הערבי.

כל זה חשוב מאד, כלי ספק.
אכל אין לזה בל שייכות למה שקרוי
כעולם ״מדיניות״.
זזו ר ה לגבג\־

ף שארת שאלה אחת: איך הצליחה
^ המדינה להרוס תוך 15 שנים קצרות
את כל עמדותיה המדיניות? איך ויתרה
על עמדת־מפתח מצויינת בין הגושים, שהושגה
הודות למיקרה היסטורי, והפכה
את עצמה לבת־חסות אומללה?
אין ספק כי ״המנהיגים המדיניים של
ישראל״ — בן גוריון, שרת, גולדה, אשכול
ושות׳ — כלל לא הבינו את אשר הם
עושים.
ומכאן המסקנה: ממשלת ישראל לא ניהלה
מעולם מדיניות, מפני שאינה יודעת
מה זה. ממשלת ישראל ניהלה יחסי־חוץ על
פי מתכונת אחרת, מפני שאותה הבינה.
מהי מתכונת זו?

נקרא לילדה בשמה: שתדלנות.
זוהי האמנות העתיקה של הגטו.

כגטו אי־אפשד היה לשחק מיש-
חק פוליטי, לקבוע עמדות כין כוחות
יריבים, להציע כריתות, להפעיל
סחטנות.

שהוא אומר (ואני חושש שאבן
זה כך!) הרי אז כדאי לסגור את
משרד-החוץ.
כי אז חבל על כל אגורה המושקעת בו.
מי שמאמין ברצינות כי ״סחטנות״ היא
מילת־גנאי במילון המדיני, הריהו מעיד על
עצמו שהוא מבין במדינאות כפי שקוף
מבין במוסיקה של בטהובן.
העולם המדיני אינו כעולם הקסום של
גן־הילדים. אין הוא מתקיים על אגדות.
בעולם זה יכולה מדינה להשפיע על
מדינה אחרת רק באחת משתי הדרכים:

• יכולה היא להציע לה הצעה
שכדאי לה, מבחינת האינטרס
שלה, לקבלה.
• יבולה היא לאיים עליה במעשה
שכדאי לה, מבחינת האינטרס
שלה, למנעו.
שתי השיטות משמשות בערבוביה בכל
תמרון מדיני מוצלח. כל מדיניות מבקשת
להוכיח לזולת שכדאי לו להיות בן־בריתנו,
ושלא כדאי לו להימנות עם אויבינו.
זה אל״ף־בית. השיעור הראשון ממש בתורת
המדיניות.
אם הפעיל גמאל עבד־אל־נאצר שיטה של
סחטנות כלפי בון (״אם לא תפקירי את
ישראל, אפגע בך במקום הרגיש ביותר!״)
— הרי מעיד הדבר לשבחו כמדינאי.

וזנגגרי
* מאל עכד-אל־נאצר אינו

מכשף, ה־
^ מסוגל להוציא נצחונות פוליטיים מן
השרוול, בבחינת קוסם המוציא שפן מן
המגבעת.
ת מ תנו המזהיר האחרון אינו צריך להשכיח
את הדרך הארוכה בה הגיע אליו.
כשרונו העיקרי אינו בכך שעשה מעשה
והצליח.

כשרונו הוא כבך שיכול היה
לעשות מעשה בזה.
תמרון־אולבריכט הוא פרי שצמח על עץ.

שיטתו היתד, פשוטה: להיות תמיד במרכז
בין שני גורמים, מבלי להשתעבד
אף לאחד מהם. כך יצטרך כל גורם לשלם
לו בתמידות את שכר אי־הצטרפותו לגורם
השני.

זהו הקו -הגאוני בפשטותו -
הקרוי ״ניטראליזם חיוכי.״
מצריים תפסה מקום בין וזשינגטון ו־מוסקבה.
בין מוסקבה ופקין. בין ודשינגטון
ופאריס. בין מוסקבה ובלגרד. בין פקין
ודלהי. ועתה בין בון וברלין המזרחית.
העקרון הוא פשוט — אך לא פשוטה
הגשמתו. היה צורך במאמץ, בסיכון בלבלי
ובטחוני. המערב התנקם בו על פרישתו,
פלש (בעזרת ישראל) לשטחו. המערב עזר
לפרק את קע״ם. אך בסופו של דבר הגיע
נשיא מצריים למקום אליו רצה להגיע.
עכשיו הוא מלך. אין מדינה בעולם שאינה
מתחננת לחסדיה של מצריים — שהיא
גם כיום מדינה קטנה מאד ועניה מאד.
על־ידי סטיות קטנטנות, מחושבות היטב,
פעם ימינה ופעם שמאלה, הוא סוחט משני
הצדדים את הרצוי לו. הוא מתקדם בהתמדה
בדרך הזיג־זג.
כדי להגדיל את המחיר, נקט בשיטה
שניה ומשלימה: הפיכת מצריים למרכז של
כמה גושים חופפים: הגוש הערבי, הגוש
הערבי־אפריקאי, הגוש המוסלמי, הגוש ה־אפרו־אסיאתי.
כדוברם של גושים אלה גובר
רישקלו, וממילא גם מחירו.

כך הגיע לחופש-תימרון במעט
מוחלט. הוא יכול לרקוד על בל
החתונות, לרכב על כל הסוסים
כעת ובעונה אחת.
הוא יכול להתגרות בכל מעצמה גדולה
— ולצאת מן המיפגש כמנצח. הוא מחוסן
בפני כל מכה נגדית — כי בעולם המסוכסך
של ימינו אין שום מדינה יכולה להרשות
לעצמה לדחוף אותו (ואת הגושים שהוא
עומד בראשם) לזרוע המעצמה היריבה.
הזמנת אולבריכט היא דוגמה מובהקת
(כמעט אפשר כבר לומר: דוגמה קלאסית)
להפעלת שיסד, זו במציאות. במעשה אחד

המדינה אפשרית כלל.
תוך שנתיים קצרות הצליחה ממשלת ישראל
להרוס עמדה נהדרת זו. מוסקבה
הכריזה עליה מלחמה (ולפחות חלק מן
האחריות לכך רובצת על שכמה של ממשלת
ישראל) .ישראל הפכה חלק בלתי-
נפרד מן המחנה המערבי.
גם כשהחלה המלחמה הקרה להפשיר, לא
השכילה ישראל לשפר את יחסיה עם ברית־המועצות.
עוד לפני כן זנחה הזדמנות
היסטורית לקשור יחסים עם סין.
במשך שעה קלה ניסתה ממשלת ישראל
(כנראה בטעות, מבלי להבין את מעשיה
שלד ),לשחק לפחות על הניגוד בין לונדון־
פאריס לבין וזשינגטון. זה היה במיבצע־סיני.

אכל כשהחלה פאריס, כהנהגת
דה־גול, לפרוש מן האפוטרופסות
האמריקאית ולנהל מישחק עצמאי
התפוררו היחסים בין ירושלים ופאריס, וישראל חזרה לחיק אמריקה.
זהו
המצב הנוכחי. ישראל היא בת־חסות
אמריקאית. כשהיא זקוקה לנשק, קובעת
ארצות־הברית מי יספק לה את הנשק —
פאריס, או בון, או פלוני. כשרע לה, היא
רצה להתחנן אצל האמריקאים.

מצב זה אינו מאפשר פוליטיקה.
אפשר לומר: זהו מצב בלתי־פוליטי.
אין הוא מאפשר אפילו
פוליטיקה בלפי ארצות-הכרית. בי
אין אמריקה צריכה לשלם בשביל
דבר שכבר יש לה. אין אדם כורת
כרית עם מישהו הנמצא בכיסו.
מאחר שאין לישראל בן־ברית עלי־אדמות,
אין היא יכולה לתמרן. אין לה חופש־תימרון,
כי אין לה חופש־בחירה. יכולה
היא לקיים יחסים עם גרורות אחרות של
אמריקה. יכולה היא אף לריב עם גרורות
אחרות, כמו בון. ואז באים האמריקאים,
באי־רצון ובלית־ברירה, ומתודכים בין הגרורות.
זוהי
מהות שליחותו של הארימאן. אין
הוא בא לנהל משא־ומתן — כי אין מנה
לגטו
היה רק פרוץ. אחד. ועל חסדיו
של פריץ זה היה צורך להתחנן. זאת הייתה
מלאכתו של השתדלן — האיש המכובד
של הגטו, נציגו בפני הפריץ.
השתדלן אינו מדינאי. הוא עורך־דין.
תפקידו ״להסביר״ לפריץ כי היהודים הם
שהם נאמנים לו, שהם ראויים
בסדר,
לחסותו, שכל ההאשמות נגדם אינן צודקות,
שלעולם לא יעלה על דעתם לבגוד בפריץ.
מלאכה נושנה, והמוסדות הציוניים זוהי הצטיינו בה תמיד. הם ״הסבירו״ לתורכים
ואחר־כך לאנגלים, ואחר־כך לאו״ם ולאמרי-
קאים. עד. היום, כאשר סופגת המדינה
מהלומה מדינית, נשמעות תמיד הקריאות
שזה כשלון של ״מערכת ההסברה״.
לא כשלון של מדיניות (שאינה קיימת),
אלא כשלון של ״הסברה״ .ותפקיד השגריר
הישראלי, המנהל את ״יחסי החוץ״ ,הוא
להסביר לגויים את צידקתנו, ואת אי־הצדק
הנורא של הערבים.

וז א ריוו אן,
ך• משך כמה חודשים, ערב מלחמתה
תש״ח ובימי המלחמה עצמה, ניהלה
המדינה — מאונס — מדיניות כלשהי.
שליחים דהרו לוושינגטון ולמוסקבה, השיגו
הסכמים, הציעו הצעות.
אז סילוק
ראל.
הביא

היה לישראל מה להציע :
הבסיס הבריטי מארץ־יש•
זה היה דבר ממיטי, והוא
בני־כרית ממשיים.

בתום המלחמה השמיעו אותם מנהיגים
אנחה עמוקה של הקלה, וחזרו לעיסוק
הקרוב להם ביותר: לשתדלנות. כדי לנהל
שתדלנות, דרוש פריץ. לכן היה צורך
לזרוק את כל שאר הקשרים לים, ולהעביר
את היחסים עם אמריקה למסלול בלתי־מדיני.

זהו תיאור נוקב, אך אין הוא
מוגזם.
לא במיקרה הפכה
מאית לגטו בים עויין.

מדינת־ישראל העצ

כמיקרה הפכה אומה לוחמת,
גאה ומנצחת, לעדר יהודי-חסות.
לא לחינם אנו כורעים על ברכינו ומתחננים,
בעין דומעת ובלב דואב:

הארימאן הטוב, הארימאן ה גדול,
אנא הושיע ! אנא עזור לנו !
שהרי מזמן ויתרנו על הכלים המדיניים
הדרושים לנו כדי להושיע את עצמנו,
לעזור לעצמנו.

תצפית
במדינה העם
חימום ה 1בוד

יחסית. אולם גם היא וגם המפד״ל לא
יגיעו למעמד שאליו תגיע אחדות־העבודה
בזכות הסכם המערך.

וסתושד 31ו ת

שתי פצצות הרעידו השבוע את כפר הס,
ובטרם נדמו ההדים נשמעה ברחבי הארץ
הקריאה :״הפידאיון חוזרים!״ הפעם ניתן
להם שם חדש: ארגון אל־פתח.
הפיצוץ — הראשון מסוג זה מאז 1956
— נועד למוטט את מיגדל האימום של המושב
; הוא הצליח רק לעשות חור קטן
בבטון העבה, אך גם העיר משנתו את
ההסבר, כפי שניתן היה לנחש מראש,
אמנון צפוני 10 שצרח בבהלה. אביו
לא מצא חן בעיני זכות. בין השאר, התנגד
זאב, אשר שנים ארוכות כחבר קיבוץ דפנה
לפיסקות של הכרוז, בהן הודיע מדיחו —
וכמתיישב ליד גבול המשולש חישלו אותו
שהוא גם חברו במפא״י — כי:
נגד הפתעות מסוג זה, ניסה להרגיע את
• ״יוסף זכות, כיו״ר הוועדה לחלוקת
בנו. אך בטרם סיים את משפטו, הרעימה
שיכונים באור־יהודה, מנע כניסתם של עשהתפוצצות
שניה. היתה זו פצצה שהוצמדה
רות משפחות מסכנות, אחת מהן מבורך
למירפסת המיטבח של בית משפחת צפוני.
סופר, שבגלל 50 לירות לא נתן לו להיכנס
רק במיקרה לא נפגע איש מן הדיירים.
לשיכון.״
גששי המשטרה קבעו כי עקבות שלושה
אלמונים הובילו מזרחה, אל הגבול מול
טולכרם. מכיוון שרק אירגון ערבי אחד
התפאר לאחרונה בביצוע פעולות־חבלה בתור
ישראל, נזקף הפיצוץ בכפר הס לחובתו
של אל־פתח (״הכיבוש״) ,הפועל בהשראת
סוריה ובמימונה. אך לאחר הקביעה
הראשונה, הועלתה גם הסברה שאולי ידם
של סוכנים מצריים בדבר, כדי לסכל כל
אפשרות של הרגעה בין ישראל וירדן.
ייתכן כי הפיצוץ לא היה מעורר הדים
כה רחבים, לוליא היתד, זו שנת — 1965
השנה המיועדת להטיית היובלים ולהתחלת
הפעולות הצבאיות הקשורות בכך. שלב
ראשון לקראת פעולה צבאית רבת־מימדים
הוא תמיד ״חימום הגבול״ — כינוי אלגנטי
לשרשרת של מעשי אלימות וטרור משני
צידי הגבול.
כמו היריות היומיות־כמעט על השריונית
הישראלית בשביל הפאטרולים ליד תל־דן,
היה הפיצוץ בכפר הס ללא ספק צעד לקראת י החימום.
״תושבים נכבדים,״ פנה אליהו סעדון אל
אנשי אור־יהודה לפני שמונה חודשים, וניגש
להסביר להם בכרוז משוכפל את ״הסיבות
שהביאוני להדחת מר יוסף זכות מתפקידו
כסגן שכיר של ראש המועצה.״

• ההערכה בירושלים, לגבי תוצאות שליחותו של אוורל
הארימאן כישראל: אין לחשוש מפני תקיפות אמריקאית,
אם תמאן ישראל לקכל את דרישות ארצות־הכרית. בראש ורא
שוני!
דורשת וושינגטון, כי ישראל לא תנקוט כל צעד מלחמתי נגד לבנון
וירדן, בקשר לתוכניותיהן להטיית מי הירדן. בעוד שלוי אשכול עשוי לגלות
נטייה להתפשרות, תהיה עמדתה של גולדה מאיר תקיפה ביותר. הנחתה היא
שהנשיא ג׳ונסון לא ילך בדרכי אייזנהאור ודאלס, אשר הפעילו יד חזקה נגד
ישראל ואיימו בסנקציות בכל פעם שישראל סירבה להישמע לדרישותיהם. שותפת
לעמדתה התקיפה של שרת החוץ: אחדות־העבודה. המועמד הישראלי
להמשך הבירור בוושינגטון: אבא אבן, אשר ייפגש אולי עם הנשיא ג׳ונסון
בעניין זה.

• לוי אשכול יפנה באמצעות מתווכים לפינחס לבון, לבל
ישיכ לספרו של חגי אשד. ראש הממשלה, שדחה את תביעתו של לבון
להראות לו מיסמכים הנוגעים לפרשה, סבור כי פירסום הפרקים מספרו של
אשד הם הצעד האחרון שבן־גוריון מסוגל היה לעשותו בנושא זה, ורק תשובה
מצד לבון תספק לו חומר לחידוש הפולמוס.

• המפד״ל תציע עיסקה:
הסכמתה למינוי ח״כ חיים
צדוק כשר המיטהר והתעשייה,
תמורת מינוי משפטן
מכין חכריה כשופט בית*
המישפט העליון. מועמד ה-
דתיים, במיקרה זה:

חיפאי נפתלי ליפשיץ, הנחשב כמומחה
בחוקי האישות, שטח שה־דתיים
מעוניינים בו במיוחד. למרות
שהועלו שמותיהם של שופטים
דתיים כמו ד״ר יצחק קיסטר מתל-
אביב וד״ר בן־ציון שרשבסקי מירושלים,
כמועמדים לתפקיד זה,
תעמוד המפד״ל דווקא על הצעתה,
מכיוון ששני השופ טים המחוזיים
אינם חברי המפלגה.

• צפויה נסיגה מוחלטת
שד^ משרד־הפנים כפרשת
רינה איתני. הדתיים החליטו ש־
מפלגות ורש־עצר ר שמי ע
״אבא מסכים, אמא מסכימה,״ התבדחו
השבוע כמה ממקורביו של לוי אשכול,
״אפשר כבר לגשת לגועל־נפש.״ הכוונה
היתד, לשיחות התכליתיות עם אחדות־הע־בודה׳
כדי לקבוע את הצורה האירגונית
של המערך הזוגי.
עד כה הסכימו נציגי שתי המפלגות
לגבי הסעיפים העקרוניים, ועל סמך הסכם
זה החליטה ועידת מפא״י כי יש לגשת
להקמתו המעשית של המערך. בתחילת השבוע
הבא צריכה מועצת אחדות־העבודה
לאשר אף היא את המערך — ועד אז ניראה
כי חלק ניכר מן השאלות הטכניות והאישיות
הקשורות בכינון רשימה משותפת
להסתדרות, לכנסת ולרשויות המקומיות ימצא
אח פתרונו.
הממשלה הכאה. לשני הצדדים ברור,
כי כינון המערך צריו להיוון צעד ראשון
לקראת איחוד מלא של שתי המפלגות.
בצורה זו תוחזר למפא״י שיכבת־הביניים
של מנהיגותה, שאבדה לה עם פרישת סיעה
ב׳ ב־ . 1942 הירושה, במיקרה זה, לא תעבור
מידי לוי אשכול למשה דיין, כי אם
לישראל גלילי, יצחק בן־אהרן ויגאל אלון.
השאלה הראשונה שתדרוש את פתרונה
היא שאלת שיבוצם האישי של ראשי אח־דות־העבודה
במערכות השלטון. שלא במיק־רה
של קואליציה, הוכרה זכותה של מפלגה
זו לקבל לידיד, חלק בעמדות החשובות
ביותר: משרד הבטחון, החוץ, או האוצר.
שאלה מיוחדת הדורשת פתרון בהקשר
זה: האם לתת לישראל גלילי מעמד
גלוי של יורש־עצר? גלילי עצמו סירב —
מאז היותו סגן שר ד,בטחון במלחמת העצמאות
— ליטול לידיו כל תפקיד ממשלתי
.״הפעם,״ הדגישו חבריו באחדות־העבודה
,״לא יוכל להשתמט עוד!״
בשיחות, שנוהלו השבוע בין אשכול לבין
גלילי, ניסו השניים לצייר בקווים כלליים
את הממשלה הבאה, לאחר הבחירות לב־נסת
הששית. לפי הערכתם, עלולה הרשימה
המאוחדת מפא״י־אחדות־העבודה להפסיד כשלושה
מנדאטים. הנחה שנייה: גם בקואליציה
הבאה תר,יד. המפלגה הדתית־לאומית
שותפה חיונית, לאחר שתשמור על כוחה
או תעלה בציר אחד. את הקולות המעטים
שיחסרו להבטחת רוב יציב, יספק הפלג
הפרוגרסיבי של המפלגה הליבראלית. מפלגה
זו תהפוך בצורה זו ללשון־המאזניים
בקואליציה הבאה, תוכל לדרוש מחיר גבוה־

העולם הזה 1434

הפרקליט ח־

לא לגרוס להעלאת הפרשה בפני
בית המשפט העליון, על כן יופסקו
כל ההליכים המינחליים לשלילת אז־רחותה

איתני,

ודרכונה

יילקח
ממנה. כדי להציל את כבודם,
הודיעו פקידי משרד־הפנים כי זוהי
רק הקפאת הפרשה מחמת מחלתו
של השר, אך למעשה אינם חושבים
על חידוש ההליכים.

מירפסת־המיטבח שד בית צפוני ככפר הם, אחרי הפיצוץ
השנה המיועדת להטייה ולפעולות צבאיות
• ״יוסף זכות דאג לזכות יוסף!!! הוא
לקח לעצמו שיכון עם שלושה חדרים ברחוב
ההסתדרות מס׳ 4אור־יהודה. ולאחיו גם
כן שיכון של שלושה חדרים ברחוב כצנלסון
מס׳ 7באור־יהודה, כששניהם רווקים.״
• ״כשבימי כרטיסי המזון הודח מעבודתו
פעמיים ולבסוף מונה כפיקדון קטן,
אשר הרוויח כ־ 190ל״י לחודש בערך, ויצא
לו מיפעל־הפיס בהתמנותו כסגן ראש מו עצה
תמורת 48 אלף ל״י, והמפעל פיס
אמיתי והישר הוא רק 45 אלף ל״י.״
מורת־רוח ושאט־נפש. זכות ניצל את
זכותו האזרחית, הגיש קובלנה פלילית נגד
סעדון, בטענה כי מה שהאיש החזק של
אור־יהודה כתב בכרוז הינו הוצאת דיבה.
שופט השלום יהושע אברבך התחשב רק
בטענותיו של עורך־הדין אריה מרינסקי,
שייצג את זכות. כי סעדון עצמו לא הופיע
לדיון, לא שלח אף את נציגו.
קבע השופט :״לא אוכל שלא להביע את
מורת־רוחי של שיטות כאלה בחיינו המדיניים,
ואל מורת־רוחי אני מצרף את שאט־נפשי
על הידרדרות לתהום כזאת של ליבוי
יצרים
ועוד :״אינני יכול שלא להוסיף כי כרוז
זד, הינו כתב־שיטנד, בזוי, הפורט על כל
נימות הרגש, והכנתו, פירסומו ותיכנון
עיתויו מעידים על העדר מוחלט של כל
רגש אחריות והגינות ...יהיה זה לתועלת
הציבור אם התנהגות זו תוקע בחומרה.״
בסיכום: קנס של 500ל״י. אולם ברור
היה, כי בזאת לא הסתיימה הפרשה. זכות
הודיע כי ידרוש משר הפנים להדיח את
סעדון מכהונתו במועצה המקומית. ואילו
סעדון, שאינו ידוע כשתקן ניכנע, הבטיח
שהארץ עוד תשמע את דעתו על זכות.

• ייתכן כי עוד לפני הבחירות
לכנסת תתחיל
מפא״י כהוצאת עתון יומי

מ ט. ה .למרות שליטתה בדבר, סבורה צמרת מפא״י כי על המפלגה להוציא
יומון בעל סיגנון עממי יותר מאשר דבר, אשר יוכל לנקוט בפולמוס כלפי
מפ׳׳ם ותנועת העבודה הליבראלית ללא אותו רסן המחוייב בבטאון ההסתדרותי.
העתון יופיע בבוקר, יקבע לעצמו כמטרה ראשונה לכבוש את קוראי העיברית
בישראל השניה.

• מיקומו של עור־־דין שמואל תמיר כרשימת המעדר
ה מני לכנסת, יחייב את מרכיבי הרשימה לבצע אקרובטיקה
אי תמטית. כיון ששני הצדדים הסכימו על כך 31*0המקומות הראשונים,
הנחשב ם כר אליים, יחולקו בין הצדדים כך שלחרות יהיו 17 מקומות ולליבר־ל
ם , 14 היה תמיר מופיע ברשימה במקום ה* .32 אולם מאחר שלתמיר הובטח,
עם חזרתו לחרות, מקום ריאלי ברשימת המועמדים לכנסת, תובעת חרות את
^^^לעצמה^עבור^תמיר^ לצורך זה יחולקו המקומות ברשימה בצורה
הבאה 22 :המקומות הראשונים בצורה שווה — 11 לכל צד 4 .המקומות
הבאים לחרות. אחרי המקום ה־ 26 יוצב מועמד ליברלי אחד לפני שני מועמדים
של חרות, מה שיבטיח לחרות את המקומות ה״ו 3וה״ 32 ברשימה. במקרה כזה
יהיו לליברלים רק 16 צירים אם ייבחרו 31 נציגי הרשימה המשותפת לכנסת.

• יתגלה לד כי אישים מסויימים כמפא״י עודדו את ה-
פרוגרסיכים לפרוש מהמפלגה הליברלית. תמורת תמיכתם ב-
שינוי שיטת הבחירות, כמשאלתו של דויד בן־גוריון, הבטיחו אותם אישים

סיוע כספי ותעמולתי לרשימה עצמאית של הפורשים.

• היחסים כין שר האוצר פינחס ספיר לבין שר השיפון
יוס!* אלמוגי יתחדדו עוד יותר. יהיה זה על רקע החלטת הממשלה
לצמצם את הבנייה. על אף ההתנגדות הרצינית, הופקד הפיקוח על ביצוע החלטה
זו בידי אלמוגי, ושר האוצר סבור כבר בשלב זה כי אין משרד השיכון עושה
את המוטל עליו ברוח ההחלטה.

• שר הדתות עשוי לבטל את התקנה המיוחדת של בתי
הדין הרבניים, לפיה יכול עורף־דין להופיע לפני כתי-דין אלה
רק לאחר קכלת רשיון מיוחד ותשלום אגרה שנתית. אחרי שבתי-
הזין סירבו להרשות לפרקליטים הידועים כלוחמים בכפייה הדתית לייצג לפניהם
לקוחות, החל עורך־הדין התל־אביבי יוסף בן־מנשה מחתים מאות מעמיתיו על
פנייה לבג״צ שיקבע כי תקנות בתי־הדין הרבניים בעניין זה אינן חוקיות.

במדינה
פר שת דיינניס

ה 1ד ה אור
ד,ודעתו
של מפקד כלא מעשיהו הועברה
לפקודיו בדחיפות: יש לפנות את כל האסירים
המצויים בשטח הכלא והמבלים את
זמנם בטיול של שבת. להחזיר אותם לתאיהם.
להשתדל למנוע ביקורים של בני משפחה.
במחנה
מעשיהו, הידוע ככלא החופשי
ביוקר במדינה, הוכרז מצב חירום. האסירים,
שלא גילו שום נכונות למרד, נדהמו
מן השינוי הפתאומי בהתנהגות הסוהרים.
שמועה רדפה שמועה, והמתיחות הגיעה
לשיאה כשרץ משטרתי רכוב על אופנוע דהר
מן החוץ ובישר: הם באים!
והם באו.
״ 16.מ 00צ 6זר 311311 0
מאה צעירים וצעירות שהתאספו לקריאת
ועד הנוער לאחווה יהודית־ערבית הגיעו
לשער המחנה כששירה בפיהם. אף אחד
מהם לא חשב לעבור על החוק, להתנגש
בשומרים או להתגרות בהם. כי סיסמת
היום הייתה, :אנו לא מפירים את החוק!״

נוער מכל הארץ מפגין לפני כית־הסוהר כרמלה
הפגנה עליזה
לחינם. אף אחד לא חשב להטרידם, ולו אף
בקרב השוטרים. מפקד הנפה, עזרא גולדברג,
לרגע.
ומפקד כלא רמלה, דויד תורגמן, עקבו
להצגת הקומדיה המשטרתית נוסף עתה
מרכבם אחר המתרחש. ליד כלא רמלה פנו
למפגינים, ביקשו אותם להימנע מפרובקצ־יות.
התשובה: מילותיו של שיר־מחאה
אנגלי, המושר תדיר על־ידי חברי ועדת
חטאה׳ מיסודו של הפילוסוף הברימי בר־טראנד
ראסל.
כשזה לא הספיק, חוברה בו במקום הורה
חדשה. המילים שחזרו ונישנו,, :אורי דייוויס
— דייוויס אורי!״
מעולם לא ניראתה בישראל הפגנה כה
עליזה, למען מטרות כה רציניות, בליווי
משטרה כה מגוחכת.
301צ££י!׳

רג ע טול ג אוו ה

אסירים בבית־הסוהר מוגבלים בקבלת מכתבים.
על כן אי־אפשר היה לדעת אם קיבל
אורי דייוויס השבוע את המכתב שכתב לו,
ברגע של התרגשות, המשורר הערבי הצעיר
ראשד חוסיין.
חוסיין, בן הכפר העני מוסמוס, שכמעט
כל אדמותיו הטובות הופקעו, השתתף במסעד,הפגנה
לשטח .9מיד בחזרו רשם את
המילים הנרגשות.

וזה נוסח מכתבו של ראשד חד
סיין :

עלייה כרגל לבית־הסוהר
נוטרות רציניות
״באנו הנה במטרה למחות על מאסרו של
אורי דייוויס,״ הסביר עמנואל ברמן, סטודנט
תל־אביבי ממארגני המסע .״מכיוון שאין
אפשרות לבקר את אורי בכלא, החלטנו להפגין
על־ידי שירה מבחוץ, ואנו מקזזים
שהוא ישמע אותנו ויתעודד.״
בחצר הכלא נראתה לפתע דמות מוכרת,
המובלת על־ידי שוטר. לרגע היה נידמה כי
זהו דייווים. אן לא. היה זד, חברו למאבק,
אברהם טיבלום, שנידון לתשלום קנס 30
ל״י או עשרה ימי מאסר תמורתם. מכיוון
שנידון על הפגנת הזדהות עם מטרות
מאבקו של דייווים, עת נעצר באדמות דיר
אל־אסד, סירב טיבלום לשלם את הקנס
ובחר במאסר.
כשנתבררה זהותו, פרצה שירה אדירה
ליד השער :״אנו נתגבר שרו המפגינים
את הימנון הלוחמים נגד אפליית
הכושים בארצות־הברית, שיר דתי במקורו,
שהפן זה מכבר לשיר חופש אוניברסלי.
טיבלום הוחזר במהירות לכלאו, הספיק
עוד לנופף בידו לחבריו. קצין משטרה
שיצא מן הכלא פקד על הצעירים להתרחק
מן השער, לחצות את הכביש במרחק של
50 מטר .״אל פחד!״ ענה לו מישהו מהנוכחים
,״אין שום כוונה לפרוץ פנימה.״
הקצין שהזעיף פנים הודיע :״הפסדתם,
דייוויס בכלל לא נימצא כאן. באתם לשווא.״
סוד
נצחונה של המשטרה הוברר מיד:
כשעה לפני ההפגנה הועבר דייוויס לכלא
רמלה. שלטונית בתי־הסוהר, שלחובתם נרשמה
במשך שנים שודד, אינסופית של בז־יונות
ורשלנות, התעלו על עצמם בשבת.
הם היו נכונים לכל, עירניים וזהירים. אך

כוח ממונע. גיפ וניידת ליוו את מסע הצעירים
שזז לעבר כלא רמלה. שם, סברו
הצעירים, נמצא כנראה אורי דייוזיס. המסע
לבש אופי של הפגנה, העלה את המתח

לאורי, השלום !
אודה בפניך, שמעטים היו הרגעים שבהם
הרגשתי גאה על שאני חי בארץ הזאת. אך
עלי להודות כעת שהורות לך, חייתי לאחרונה
ימי־גאווה רבים. כן, אורי, אני כעת גאה
על שאני חי אתך בארץ אחת.
כאשר התחלת את מאבקו, הייתי נתון
במצב של ייאוש. מצב בו נאבקתי עם
עצמי על אמונתי באדם, ועם האחרים על
זכותי לא לשנוא איתם. רק שיאפשרו לי
זאת. כי מזה שבע עשרה שנים חי אני בציפית
להופעת המצפון של ארצנו. לא מצפון
שמופיע מעל דפי העתונים ובנאומים בלבד
— אלא מצפון שייר,לך על רגלים ברחוב
הראשי, עם ראש מורם. כשד,תמר,מה מצפ
ו ן כזה להופיע, שנים כה רבות — הת
ייאשתי.
עד שהופעת אתה, והחזרת אותי
למסלול התקווה.
כלא בתוך הנפש. האם תאמין לי,
באמרי שהרגע בו שמעתי את אמך מדברת
בחמאם היה ויישאר אחד הרגעים היפים ביותר
בחיי? אותו רגע הרגשתי כה עמוק
את גדולתו של האדם. הרגשתי זאת בשמעי
את אמך עומדת בגאון ותובעת מהקהל לא
לפעול למען שיחרורך — אלא להיאבק עמך
עד להגשמת תביעותיך.
אותו רגע דימיתי אותך בפני ולחשתי
לעצמי: זהו בן שאיפשר לאמו רגע של
גבורה!
אני יודע, אורי, שהמלים, ויהיו יפות
כאשר יהיו, לא יפתחו את דלת תאך, ולא
יכניסו אליו את זריחת השמש. אך למרות
זאת מרגיש אני שאינך בכלא — כי בחרת
בו. בכלא נמצאים אלה שבגלל פחדם ממנו
מוותרים על עקרונותיהם ומשתיקים את
מצפונם. אלה נושאים את הכלא בתוך נפשם.
הדיכוי
מסתתר. איני יכול לכתוב לך
הרבה, אורי. אך אני משוכנע כעת שהדיכוי
קיים רק כשאנו מכירים בקיומו. בלי הכרתנו
בו, אין הוא יכול להתקיים. כן, ידידי,
נוכחתי לראות את הגשמת הדעה הזאת
בעת המסע לגליל.
עם עוד מאות אחרים ראיתי איך הסתתרו
נציגי חוק־ר,דיכוי שלפיו נעצרת. הם נשארו
משותקים, בראותם מאות רבות של אזרחים
מכריזים על אי־הכרתם בחוק זה, ומפירים
אותו. ראיתי אותו רגע גם ערבים, שקיבלו
עידוד מהפגנת המאות, והפרו אף הם את
החוק הבלתי־צודק ללא היסום. אך איש לא
בא הפעם לעצרם.
ברגע ההוא כולנו, ערבים כעיברים, היינו
שווים. שווים בחזית אחת נגד אוייב אחד.
וזד, היה שוויון שאתה גרמת לו.
כן, ידידי, למרות היותך במעצר, וגם בגלל
זה, שיחרית באותו יום מאות אנשים מח־ששותיהם
או מהיסוסיהם לצאת למלחמה
בדיכוי, ולבטל את הכרתם בחוקיו.
לכן, אני מודה לך, אורי! מודה לך על
שהחזרת לי את אמונתי באדם.

סוהר (ימין) מגרש את האסירים

שירה מול חלון בית־הסוהר
משטרה מגוחכת

העולם הזה 43

על הוקע למנוייה שד ועדת החקירה לחקר עסס־ביש חוש
^ יום השני, השמיני בפברוארי, הוד־
. 1פסה מהדורה אחת של מעריב. לא
אירעה אז שום תקרית גבול, ושום ידיעה
סנסציונית לא הובאה לשולחן המערכת כדי
שתשמש הצדקה להדפסתה של מהדורה
שניה. אך בידי מוכרי העתונים נמצאו
אותו יום שני סוגי מעריב.
סוג אחד כלל בצדו השמאלי של העמוד
הראשון למעלה — במה שמתקרא בלשון
המקצועית של העורכים בשם אוזן —
כותרת ראשית שנראתה שיגרתית :״ישראל
הביעה את דאגתה באזני ארצות־הברית נוכח
אספקת נשק אמריקאי לירדן.״ הסוג השני
נמכר כשכותרת זו חסרה. הכתם הלבן
שהופיע במקומה הראה בבירור כי
אותיות הדפוס הושחתו בכוונה.
בין הדפסת שני הסוגים השונים עבר
זמן קצר בלבד. אולם באותן שעות כבר
הוצאו לשוק רבבות טפסים של העתון.
אחד מהם הגיע למשרד החוץ בירושלים,
וכאשר ראתה שרת־החוץ גולדה מאיר את
הידיעה שהתפרסמה באוזן, חשכו עיניה.
הידיעה על אספקת הטאנקים היתד, אחד הסודות
השמורים ביותר במדינה.
יום קודם לכן ערכה הממשלה דיון
מדיני מקיף. במרכזו של הדיון עמדה סקירתה
של שרת־החוץ על המצב המדיני של
ישראל. את עיקר דבריה ייחדה גולדה מאיר
למצב הפנימי של מדינות ערב, תוך הערכת
פעולותיהן העתידות של מדינות אלה
סביב בעיית הטיית יובלי הירדן.
בעת הערכת־המצב על עמדתה של ירדן,
ביקשה שרת־החוץ מחברי הממשלה לתת
אימון בניתוחה למרות שמסיבות מסויימות
אין היא יכולה לגלות להם את כל העובדות
הידועות לה. היא ציינה בפירוש כי
היא חוששת מהדלפה, ובעניין זה אין היא
מוכנה להסתכן.
אולם מה ששרת־החוץ העלימה מחברי
הממשלה פורסם למחרת היום בידיעה ראשית
במעריב. טלפון אחד למערכת הצהרון
הספיק כדי להשחית את הכותרת, ובכך
החלה הדפסת הסוג השני. טלפון דומה
הורם גם לידיעות אחרונות, שגם בו התפרסמה
אותה ידיעה עצמה. אולם גליונות

צהרון זה, בו פורסמה הידיעה בהצנעה,
כבר היו מודפסים כולם.
כאשר נודע לפני שבוע כי ראש הממשלה,
לוי אשכול, מינה ועדת־חקירה ,״כדי
לברר ולקבוע את הנסיבות והפרטים הקשורים
בפירסום ידיעות על סיוע צבאי
אמריקאי לירדן״ ,כבר הספיקו העניינים
להתגלגל במהירות רבה.

זדון או הים פ*ייה
ך ם במשרדי זז שגרירו ת״ ץ ^!
^ קאית בישראל קוראים את מעריב, וגם
שם נדהמו הפקידים הבכירים למקרא הידיעה.
כי ידיעה זו לא היתד, רק סודה
של גולדה מאיר, אלא גם אחד הסודות
השמורים של משרד־החוץ האמריקאי.
מזה שבע שנים לערך מספקת ארצות־הברית
נשק לירדן בכמות מוגבלת. אולם
לפני כשנתיים נתתם בין האמריקאיס ל־ירדנים
חוזה להספקת נשק בכמות גדולה
יותר. חוזה זה כלל את אספקתם של 42
טאנקים, מדגם אם־ .48 טאנקים מאותו דגם
קיבלה ישראל מגרמניה. טאנקים אלה הגיעו
לירדן רק בקיץ האחרון. בינואר 1965
החליטה הממשלה האמריקאית להיענות לפניית
ירדן ולספק לה נשק נוסף בשתי של
150 מיליון דולאר.
גם הירדנים וגם האמריקאים היו מעוג־יינים
לשמור סיוע זה בסוד. לחוסיץ מלך
ירדן היה הדבר דרוש במסגרת יחסיו עם
גמאל עבד־אל־נאצר. הוא לא היה מעוניין
להופיע במחנה הערבי המלוכד, אליו הצטרף,
כיוצא־דופן המקבל סיוע ישיר מ־ארצות־הברית.
פיצוץ
ההסכם הסודי, דווק*| בישראל,
עלול היה לשבש לא רק את יחסי ירדן—

מצרים אלא גם יחסי ירדן—ארצות־הברית.
העובדה שהסודות השמורים בין שתי מדינות
אלה נמסרים לישראל, העמידה את
האמריקאים במצב מביך כלפי הירדנים.
השגרירות האמריקאית דיווחה על הידיעה
לסטיים־דיפרממננו. מכיון שהידיעה
על אספקת הנשק האמריקאי לא פורסמה
בעתוני ארצות־הברית, שאינם כפופים לאיסורים
והגבלות של צנזורה בטחונית, יכלו
פקידי משרד־החוץ האמריקאי לראות ב־פירסומה
בעתון ישראלי דווקא, אחרי שה

הממשלה וכי המדליף יבוא על עונשו.
הוא נשא עמו הבטחה אישית של לוי
אשכול להרגעת זעמם של האמריקאים:
שממשלת ישראל תנקוט בכל הצעדים הדרושים
כדי שמקרים כאלה לא ישנו בעתיד.
מלבד
שלושת השרים ידעו על הידיעה
אותם פקידים ממשלתיים שבתוקף תפקידם
ניסחו, הדפיסו והעבירו את תגובת ממשלת
ישראל, בה הביעה את דאגתה על החלטת
האמריקאים לספק נשק לירדן.

אשכול־גולדה־אבן. בהשראתו של סגן שר־הבטחון
נכתבו בעתונות הישראלית מאמרים
רבים שתלו את הקולר באוריינטציה
האמריקאית של ממשלת אשכול לעומת האוריינטציה
הגרמנית של בן־גוריון.
פירסום הידיעה על הסיוע האמריקאי לירדן
יכול היה רק לשרת פרשנות זאת,
שכן הוא הציג את ארצוידהברית כמדינה
שאין לסמוך עליה, ולא רק ביום סגריר.
אם האמריקאים מספקים ישירות נשק לירדן
בשעה שהם מסרבים לספקו לישראל,

ידיעה נמסרה לממשלת ישראל, צעד מכוון
ומחושב מראש. בהתאם לכך יכלו להניח
כי להדלפה המכוונת שתי סיבות:
• כוזנת זדון מצד ממשלת ישראל לסכסך
בין ממשלות ירדן וארצות־הברית.
#תגובה היסטרית, בלתי מחוכמת אמנם,
נוכח פיצוץ הסכם הנשק החשאי בין
גרמניה המערבית לישראל. כי חוגים רבים
סברו שוושינגטון עומדת מאחורי פיצוץ
ההסכם.
שגריר ישראל בארצות־הברית, אברהם
הרמן, נקרא מיד לסטייט־דיפרטמנט, שם
הוטחו בפניו האשמות חמורות ביותר נוכח
הפירסום. אותה שעה ביקש שגריר ארצות־הברית
בישראל, תלט בארבור, פגישה עם
שרת־החוץ, השמיע באזניה את מורת רוחה
הזועמת של ממשלתו.
לגולדה מאיר שלא היו חסרות לה בעיות
גם מלבד התקרית עם ארצות־הברית, לא
נותרה הברירה אלא לתבוע מלוי אשכול
לגלות מיד את האשם בהדלפה, להענישו
בחומרה.

היו אלה שני תריסרי פקידים, החל ממנהלי
משרדי ראש־הממשלה, החוץ והבט־חון,
עוזריהם הקרובים של ראש הממשלה
ושרת החוץ, והמזכירות אשר הדפיסו את
המכתב.
בהתייעצות שנערכה בחדרו של לוי אשכול,
ניסה ראש הממשלה, בעזרת גולדה
מאיר, פנחס ספיר ואבא אבן, לברר כיצד
הודלפה הידיעה ומי היה מעוניין בכך.
כל הבירורים הובילו לכיוזן אחד. בבירור
ראשוני שנערך בין אותם פקידים
ממשלתיים שנגעו בפרשה בתוקף תפקידם,
הכחישו כולם כי הוציאו מפיהם שמץ דבר
על אודות העניין. ניראה היד, שהידיעה
הודלפה לעתונות לא באקראי, אלא על־ידי
מישהו שמסר אותה במתכוזן כדי לפגוע
באשכול ובגולדה. כפי שסברו הם, אירע
הדבר דווקא לפני הקרב המכריע עם דויד
בן־גוריון בזזעידת מפא״י•
מבין אלה שידעו על הפרשה היה רק
אדם אחד שהיה חשוד ברצון לפגוע באשכול
ובגולדה: סגן שר־ד,בטחון שמעון פרם.

כיצד אפשר לראות בהם ידיד שניתן לסמוך
עליו?
מיד אחרי ההדלפה מיהר אחד מראשי
דובריו של פרם בעתונות הישראלית, כתב
ידיעות אחרונות שייקר, בן־פורת, להתריע:
״האוריינטציה על ארצות־הברית עולה לנו
ביוקר רב — ויעידו על כך עיסקת הנשק
הירדנית־אמריקאית
כך שמבחינת התועלת הפוליטית לא היה
ספק שהדלפת הידיעה שירתה רק את הקו
המדיני של אדם אחד — שמעון פרס. ול־חשד
זה היו כמה סימוכין.
גם במעריב וגם בידיעות אחרונות הופיעו
שתי הידיעות על העיסקה ללא חתימה•
תחת הידיעה במעריב נכתב ״שירות
מעריב״ ,ואילו תחת הידיעה בידיעות אחרונות,
נכתב ״מאת סופר ידיעות אחרונות.״
עורכי הצהרונים
אולם כאשר התבקשו
להסביר מניין הגיעו לידיהם הידיעות, שלא
הועברו דרך הצנזורה, נחשפה התמונה
במלואה: בידיעות אחרונות כתב אותה
ישעיהו בן־פורת. במעריב הביאה לפירסום
שמואל שגב.
הטודידל־די והטווידל־דם של העתונות הישראלית
משרתים אמנם בשניי עתונים
יריבים, אולם שניהם משרתים, ואין זה
סוד יותר, אדון אחד: שמעון פרס.
שניהם הם אנשי אמונו, המספקים את
עיקר הידיעות לעתוניהם בכל הקשור ל־משרד־ר,בטחון.
אם קיים אמנם במציאות
המושג יונייטד פרס, הרי בן־פורת ושגב
הם ראשיו.
כאשר סוכמו כל החשדות בהתייעצות ש־קויימה
בחדרו של אשכול, חשו כל הנוב־

הדלפה בטרם ררב
ך • ידיעה על החלטת ממשלת ארצות־
\ ! הברית לספק נשק נוסף לירדן, ותגובת
ישראל על כך, היו ידועות במדינה רק
למתי־מעט. מבין שרי הממשלה ידעו על
כך רק שלושה: ראש הממשלה לוי אשכול,
שרת החוץ גולדה מאיר וסגן ראש־ד,ממשלה
אבא אבן. מיד לאחר פירסום הידיעה יצא
אבן לארצות־הברית בבהלה, בין השאר
כדי להרגיע את אנשי הסטייט דיפרטנזנט,
להבטיח להם שהפירסום לא נעשה ביוזמתה

אדוגס שד שגי משרתים
*** כועיים לפני פירסום הידיעה או*
/דות הסיוע הצבאי האמריקאי לירדן,
התפוצצה פרשת עיסקת הנשק בין גרמניה
וישראל. היתד, זו אחת המהלומות הגדולות
ביותר שניחתו על ממשלת אשכול.
כבר בשלבים הראשונים של המפולת
מיהר שמעון פרס לנער את חוצנו ואחריותו
לעניין. אנשי יזנייטד פרס בעתונות
הישראלית החלו מיד לפרסם פרשנות מדישהטילה
את כל האשם על הציר
ניו?
ובו

(המשך בעמוד 4ו)

במדינה
יחסים מרחביים

התג התחתן נות ־ או משלם לא נמס למיטה משותפת

טסח דבורה

חלו די ל ק׳ץ
על מסך הכסף של הטלביזיה ניראתה
רקדנית בטן בתנועות ריקוד אחרונות. מיד
לאחריה הופיעה יפהפיה שחרחורת שהציעה
לצופים מקרר חשמלי מאיכות מעולה. תוצרת
אמקור .״קנו אמקור.״ הסבירה בקולה
המתנגן ,׳״אנזקור טוב יותר, זול יותר.״
התמונה על המסך התחלפה. מטוס סילוני
נסק אל מעל הים .״בקרו במזרח התיכון,
טוסו באל על, נתיבי האוויר הישראליים,״
קרא קריין שחרחר. כשסיים את תוכניתו
לא שכח להזכיר לצופים כי ״כאן הטלביזיה
הלבנונית הלאומית.״
עלילת השידור, שניראתה כמהתלה, העסיקה
לאחרונה שני פירסומאים ישראליים,
הובא אף לידיעתו של משרד החוץ.
עסק מרחבי. לפני שנתיים נסע עזיז
אציל, נציגו של משרד פירסום צורה, לוועידה
בינלאומית של פירסומאים הנערכת מדי
שנה בניו־יורק. שם ניפגש עם פואד פארון,
נציג הטלביזיה הלבנונית, ואיש הבורסה
התל־אביבית בתקופת המנדט הבריטי. לא
חסרו להם נושאי שיחה משותפים, הן בשטח
המקצועי והן בשטחים אחרים. כי אציל,
שלמד פעם באוניברסיטה של ביירות, יכול היה
בנקל לדלות פרקי הווי מזכרונו, לשתף בהם
את עמיתו, המתגורר דרך קבע בבירת
לבנון.
השנה נפגשו השניים שוב, ובאותן הנסיבות.
הלבנוני שמע מאציל כי בישראל
מצויים כ־ 15 אלף מכשירי טלביזיה, וכי
רבים מבעליהם נוהגים לקלוט את שידורי
לבנון. הוא מיהר להודיע על כך לחבריו
ולנציג אי־בי־סי, החברה האמריקאית החולשת
על הטלביזיה הלבנונית.
עוד באותו יום הוזמן אציל, עם נציג
ישראלי נוסף, דויד שחם, למסיבה עם נציג
החברה האמריקאית. אציל, בנוכחות מכריו
הלבנוניים, הציע בהיתול להציג פירסומים
ישראלים בטלביזיה הלאומית של לבנון.
האמריקאי קיבל את הבדיחה ברצינות גמורה
של איש עסקים, שאל מיד לגובה הסכום.
באותה מסיבה הגיעו שני הצדדים להסכם
שבעל־פה. האמריקאי, קווין קוריגין, אף דאג
להרגיע את אציל, לשכנעו באפשרות הביצוע
:״יש לנו הסכם עם לבנון, לפיו הם
חייבים לפרסם כל מודעת פירסומת שאנחנו
מעבירים להם. אין בהסכם שום הגבלות.״
שני הפירסומאים הישראלים חזרו לארץ,
מיהרו להודיע על כך למשרד החוץ, לקבל
את חוות דעתו בעניין. אך משרד החוץ
הג־ב באלם.
לאחרונה התקבל במשרדם בתל־אביב מכתבה
של חברת הטלביזיה האמריקאית, אליו
צורף מחירון מודעות הפירסומת בטלביזיה
הלבנונית. המיכשול היחידי שנערם בדרך
לביצוע התוכנית, מסרו האמריקאים במכתב,
הוא השהיית תשובתו של משרד החוץ הלבנוני.

בישראל ובלבנון עוסקים בנתיים שרי־החוץ
בבעיות המים — את בעיות האתר
ינסו לפתור כנראה במועד מאוחר יותר.
משטרה שגדד פ ה -שודד ש
היום הראשון לפני שלושה שבועות בישר
רעות למישטרת תל־אביב. בבוקר ניתקבלה
ידיעה על פריצה למלטשת יהלומים ברחוב
עמק יזרעאל, ועל שוד יהלומים בשווי של
כרבע מיליון ל״י. הטלפונים במשרדו של
ראש־מטה המחוז הצפוני טירטרו מאז ללא
הפוגה, המטירו הוראות ביצוע נמרצות.
כי ראש המטה ראה היטב את חומרת
הפשע, חשש מכשלון. הדאיגה אותו עובדה
נוספת: שימת הפריצה לכספת המלטשה
הוכיחה כי אנשי מקצוע מעולים מעורבים

שבוע לאחר־מכן מסרה המישטרה לכתבי
הצהרונים על נצחונה הגדול. בפעולה נימי
רצת נעצרו ארבעה חשודים, כולם ידועים
כאנשי העולם התחתון. לפי גירסת המיש־טרה
היו הנעצרים מעורבים בפריצות קודמות
שלא פוענחו עד אז.
אך פרט אחד העמיד בספק את גירסת
חוקרי המישטרה: בדירה שבה נעצרו הארבעה
לא נמצאה כל סחורה גנובה ושום כלי
פריצה. שום הוכחה לא ניראתה כמסייעת
לחשדותיה של המישטרה.
ראשון הנעצרים, מנחם פלשפן, הידוע ב־
(הנזשן בעמוד ) 13

ך״* גס כין שני הפלגים, מהם מורכבת המפלגה הליברלית
ן | בישראל, ייכנס לתוקפו ביום החמישי השבוע. ביום זה יתמו
עשרת־ימי־התשובה שהעניק הפלג השולל את המערך בין תנועת-
החרות והמפלגה הליברלית לקראת הבחירות לכנסת השישית, לבין
הפלג המחייב מערך כזה. יום קודם לכן, ביום הרביעי, ייערך כנס
של כל השוללים והאיום בגט ייהפך לעובדה קיימת. בסוף שבוע
זה יהיו בישראל שני גופים שיקראו לעצמם בשם ״המפלגה הליברלית.״
הגירושין
הפוליטיים יביאו לסיום תקופת נשואין שנמשכה כמעט
ארבע שנים. אך ספק אם אחד הצדדים יצטער עליהם באמת. למרות
אי־הנעימות והסיבוכים הכרוכים בכל תהליך של גירושין, ינשום
כל צד לרוזחה. כי הנשואין לא רק שלא היו נשואין מאושרים,
הם היו נשואין מוזרים, כמעט פרברסיים.
המפלגה־הליברלית הוקמה כדי לאחד שתיים מהמפלגות הוותיקות
ביותר בארץ — הסתדרות הציונים הכלליים והמפלגה הפרוגרסיבית.
כמחותנים נוספו אליהם אנשי ״הכוח השלישי״ — אנשים בעלי
השקפות הקרובות לאחת משתי המפלגות, שלא היו חברי מפלגה.
מהרגע הראשון היה ברור כי אין אלה נשואי אהבה אלא נשואי
חשבון. החתן (הציונים הכלליים) לא נראה די גברי בעיני הכלה.
והכלה (הפרוגרסיבים) לא נראתה מעולם יפה בעיני החתן.
אבל לחתן נימאס להישאר רודק כל חייו. אחרי ירידת המדהימה
מ־ 23 צירים בכנסת השלישית ל־ 7צירים בכנסת הרביעית, חזו
הציונים־הכלליים ירידה נוספת בכנסת החמישית. נמאס להם להשאר
באופוזיציה עקרה. זו׳ היתד, מפלגה
חסרת כוח ארגוני, מפוררת ושסועה
מבפנים. היא היתד, מורכבת מעשרות
ארגונים כלכליים ואיגודים של יוצאי־ארצות,
שלכל אחד היו אינטרסים שונים,
לעיתים קרובות מנוגדים.
החתן חיפש אחר שידוך. הניסיון
להשתדך לפני הבחירות לכנסת החמישית
לתנועת־החרות לא עלה יפה.
לצה״ב היה ברור שהכלה תלבש את
המכנסיים בבית.
משום כך קפצו על השידוך השני, עם
המפלגה הפרוגרסיבית.
ספיר
זו היתד, כלה הרבה יותר צנועה,
אבל היא נראתה כעקרת־בית טובה.
הפרוגרסיבים, שזכו בכנסת הרביעית בשישה צירים, היו
הרבה״ יותר סולידיים. הם לא היו מעולם מפלגה במובן המקובל
בישראל. בוחריהם, להוציא את אלה שהשתייכו לקיבוצי ומושבי
העובד־הציוני, לא היו מעולם מאורגנים. ואילו עסקניהם ניהלו את
המפלגה כמוסד משפחתי, כמעין מועדון סגור בו יודע כל אחד

את מקומו ותפקידו.
חשבון כדאיות נשואין אלה היה פשוט: יחד, בתלבושת חדשה,
היו למפלגה החדשה סיכויים לצבור יותר קולות מאשר סכום
המצביעים עבור כל פלג בנפרד. בכוח חזק חדש זה הם יוכלו
להיות מועמדים אפשריים לקואליציה עם מפא״י, שתצסרך להתחשב
בכוחם ולחלק עימם את שלטונה•

החתן הוכה בהלם

— *אכזבות הראשונות הופיעו כבר בליל־הכלולות. אחרי
\ 1החופה התברר שמפא״י אינה רוצה כלל להכניסם למשפחת
הקואליציה. נזעמים על משחק הבחירות שניהלו הליברלים בר,צ
טרפם למועדון־הארבע (חרות—מפ״ם— אחדות־העבודה והליברלים),
העדיפו מנהיגי מפא״י שותפים קואליציוניים חלשים וזולים יותר.
הזוג החדש נאלץ להשאר ארבע שנים במצב של עקרות פוליטית.
מיד אחר־כך באו אכזבות נוספות. החתן הוכה בהלם כאשר
התברר לו שהכלה כלל אינה עשירה כפי שהוטעה לחשוב. כל
צד הביא עמו לחופה את המחותנים שלו. הצה״ב הביאו את
הקונפדרציה העולמית של הציונים־הכלליים בראשותו של הד״ר
עמנואל ניומן, שהיוותה את מקור המימון העיקרי שלהם בחו״ל.
הפרוגרסיבים הביאו את הקונפדרציה הציונית־כללית של רוז
הלפרין והד״ר ישראל גולדשטיין, שמילאה תפקיד דומה עבורם.
רק אחרי הנשואין הסתבר שהמחותנים מצד הכלה לא היו מעונ־
״נים כלל בנשואין, סרבו לסייע להם מבחינה חמרית, העדיפו
לתמוך ישר במפא״י. אכזבה נוספת לחתן נגרמה כאשר התברר
שארגז הנדוניה של הכלה — כרטסת החברים הרשומים ומשלמי־המיסים
שלה — ריק כמעט לגמרי.
כך אירע שהנשואין, עליהם הוכרז בקול תרועה רבה, לא הגיעו
מעולם לידי מימוש, כפי שנוהגים לומר הרבנים. בני הזוג לא
חיו חיי אישות, ישנו מהרגע הראשון בחדרים פוליטיים נפרדים.
היצור החדש, המפלגה הליברלית, דמתה לאותו דחופונזשוך —
היצור האגדי בעל שני הראשים מסיפור דוליטל הרופא. היו למפלגה
החדשה שני נשיאים — פנחס רוזן ופרץ ברנשטיין. היו לה
שני ראשי־מפלגה — יוסף ספיר ומשה קול; שני מזכירים כלליים —
יוסף תמיר ויצחק ארצי; שני מנהלי מחלקת־ארגון, שני מנהלי
מחלקודהסברה וכן הלאה.
הרכוש שהביא עמו כל צד לא נרשם מעולם כרכוש משותף.
המבנים של הציונים־הכלליים נשארו רשומים על שם חברת המועדונים
של הצה״ב והוא הדין למימי המפלגה הפרוגרסיבית.
יותר מכן: נשואין אלה לא נרשמו מעולם. המפלגה הליברלית
אינה רשומה, כמרבית המפלגות בישראל, כאגודה עותומנית, כך
שאין לה כל מעמד משפטי, מלבד נציגותה בכנסת.
משום כך, כאשר הסתבר בשבועות האחרונים כי הזוג עומד בפני

פירוד, לא היתד, זו הפתעה לאלה שהכירו את מצב העניינים
מבפנים.
השאלה הנשאלת היא: אם במשך שלוש וחצי שנים יכלו נשואין
אלה להחזיק מעמד, מדוע התפוצצו דווקא עכשיו?
הכלה, שיזמה את הגט, מאשימה את הבעל בבגידה. ליבו של
הבעל, היא סוענת, נוטה אחר אשד, אחרת — תנועת־החרות. היא
לא תוכל להשלים לעולם עם חיים במשולש.
למעשה, הבגידה היא רק תואנה. לפירוד יש שלושה אספקטים
שונים.
טענתם של אותם פרוגרסיביים לשעבר, כאילו אין הם מוכנים
להשלים עם מערך ימני עם חרות — אפילו אם המדובר הוא
בהחזקת פילגש ולא בביגמיה — בשל ניגודים אידיאולוגיים, אמוציונאליים
והיססוריים, אינה נראית רצינית אפילו בעיני אלה
המשמיעים אותה.
הניגוד בין שני הפלגים במפלגה הליברלית קיים כשלושה מישורים:
המישור
הטכסיסני־הפוליטי.
#המישור האינטרסאנטי.
• המישור האישי.
מבין שלוש חזיתות־התנגשות אלה נראית הראשונה כמכובדת ביותר,
משום כך מעמידים שני הצדדים פנים כאילו היא העיקרית
והקובעת. למעשה יש תפקיד חשוב דווקא למישור השלישי, הפחות
מכובד מכולם.
חילוקי הדעות במישור הטכסיסני־פוליטי נובעים מהבדלי תפיסה
יסודיים, שמקורם עוד במפלגות האם מהם הורכבה המפלגה
הליברלית. בעוד שהצה״כ לשעבר חותרים ליצירת אלטרנטיבה
חזקה, שמטרתה לתפוס את השלטון בישראל בדרך דמוקרטית,
רואים עצמם הפרוגרסיבים כחלק אינטגרלי
של המשטר המפא״יי. הם אינם
שואפים להחליף אותו אלא להשתלב

שני השותפים רואים סכנה למדינה
ולכלכלתה במערך השמאלי שמקימה
מפא״י עם אחדות־ד,עבודה. אולם בעוד
שהפלג הצה״כי סבור כי נגד ריכוז־כוח
שמאלי יש להציב ריכוז״כוח ימני,
סבור האגף הפרוגרסיבי, שניתן לשבור
את המערך השמאלי או להחליש אותו
דווקא בהצטרפות לקואליציה.
הודה יצחק ארצי, המזכיר הכללי של
המפלגה הליברלית מהצד הפרוגרקול
סיבי:
״אנחנו
לא נגד יצירת חזית משותפת עם חרות באופן עקרוני.
אבל אנחנו רוצים להשאיר בידינו את חופש התמרון הפוליטי. מערך
עם חרות לפני הבחירות מחסל חופש תמרון כזה. אחרי הבחירות
הכל אפשרי. חופש התמרון הוא הנכס היקר ביותר שיש למפלגה
הליברלית ואין אנו מוכנים לוזתר עליו.״

חשבון שד כדאיות

לאחורי הסיסמות הפוליטיות קיים חשבון נוסף שכל
צד עושה אותו. זהו חשבון הכדאיות. המספרים המשחקים
תפקיד בחשבון זה הם מספרי הצירים בכנסת.
הצה״כ לא הרתיחו כמעט כלום ממיזוגם עם הפרוגרסיבים. הם
זכו בתוספת של ח״כ אחד משורותיהם לעומת הכנסת הרביעית.
הפרוגרסיבים זכו בשניים. המנדאט ה־ 17 בכנסת החמישית ניתן לנציג
הכוח השלישי במפלגה, הפרופסור יצחק קלינגהופר.
הצה״כ משוכנעים כי גם אחרי הפילוג הם ירתיחו יותר מאשר
בהופעה עם הפרוגרסיבים. לדעתם עשויים הפרוגרסיבים לזכות,
אם יופיעו ברשימה עצמאית, בלא יותר משלושה צירים בכנסת
השישית. בהנחה זו הם מנהלים את המשא־ומתן לרשימה משותפת
עם תנועת־החרות. כיום יש לשתי המפלגות 34ח״כים. אם להחסיר
את שלושת הח״כים שיקבלו לפי חשבונם הפרוגרסיבים — יהיו
למערך הימני, אם יקבל את אותו אחוז הקולות שקיבלו חרות
והליברלים בנפרד לכנסת החמישית 31 ,צירים.
הצה״ב מוכנים ש־ 31 השמות הראשונים ברשימת המועמדים
יורכבו על בסים של 17 לחרות ו־ 14 לצה״כ. זהו רווח נקי של
לפחות 5ח״כים ליוצאי הצה״ב( ,אם להתחשב בעובדה שגם להבא
יקבל נציג הכוח השלישי מקום אחד בכנסת).
חשבון זה של הצה״כ אינו מצוץ מן האוויר. הם מסתמכים ומתבססים
על מה שנקרא בפיהם ״רצון ההמונים.״ לדעתם, אין היחס
המספרי של 45 לשוללי המערך (לטענת הפרוגרסיבים) ואפילו
לא של 36 לטענת הצה״ב) כפי שהתגלה בהצבעה במרכז, משקף
את המצב בציבור הבוחרים הפוטנציאלי של המפלגה הליברלית.
״אני בטוח ש־/0״ 95 ממצביעי המפלגה הם בעד המערך,״ אמר
המזכיר הצה״כי של המפלגה, יוסף תמיר.
לדעת מחייבי המערך, הנטייה הכללית בצבור היא בכיוון של
איחוד. יש לכך סימוכין בטענותיהם של גובי מיסי־החבר של
המפלגה הליברלית, שמזה חודשים באים ומספרים לגזברים :״החברים
מסרבים לשלם מיסים. אומרים: תתאחדו עם חרות ואז נשלם!״
לפרוגרסיבים יש חשבון אחר, המראה שגם מאזנם עשוי להסתיים
ברוזח נקי. קודם כל הם סבורים ששמונת הח״כים, שיש להם
כיום, מובטחים להם כאקסיומה. נוסף לזה הם עשויים לזכות,
לטענתם, בקולותיהם של בוחרים ציונים־כלליים לשעבר, המתנגדים
מבחינה אמוציונאלית לחרות. הם בטוחים גם בהצלחה בקרב 150

במרינה

המעמד ההיסטורי דג:
אחרון בבית־ציוני־אמריקה בין נציגי תנועת החרות (מימין) לבין

נציגי המפלגה הליברלית לריון בהקמת המערך הימני. בישיבה השתתפו
12 נציגים מכל צד. גוף דה התחלק לשתי וערות שעל כל אחת
הוטל תפקיד: האחת לקביעת מצע משותף והשניה לבעיות ארגוניות.

אלף העולים החדשים, שנוספו לרשימת הבוחרים מתוך הגידול
הכולל של 250 אלף בוחרים.
החוג החזק ביותר במפלגה הפרוגרסיבית הוא חוג יוצאי־רומניה.
משום כך בטוחים הפרוגרסיבים בהצלחתם אצל בוחרי עליה וו.
אם לא די בכל אלה, יש לפרוגרסיבים מקור צפוי חדש של
קולות: מאוכזבי מפא״י. לדעתם עשויים בין 570ל ־ ס 107 ממצביעי
מפא״י, בנגוריוניסטים המתנגדים למערך, להביע את מחאתם נגד
ממשלת אשכול בכך שלא יצביעו בעד מפא״י. הברירה היחידה שיש
בידם, כדי לא לעבור לקיצוניות אחרת, היא להצביע בעד הפרוג־רסיבים.
משום כך מצביע גם חשבונם של שוללי המערך הימני
במפלגה־הליברלית על רווח של כ־ 5ח״כים בכנסת השישית.
איזה מחשבונות אלה נכון, זה יתברר רק כשייפתחו הקלפיות.

כאשר הסתבר שמפא״י אינה מעוניינת בשיתוף הליברלים בקואליציה,
היה חזקא סרלין הנשכר היחיד. אולם למרות מעמדו
הייצוגי הוא הורחק בהדרגה מכל השפעה במפלגה.
הארבעה חילקו ביניהם את עמדות־המפתח. יוסף ספיר מונה
כיושב־ראש הנהלת־המפלגה. משה קול מונה כיושב־ראש המרכז.
הררי נבחר כיושב־ראש הסיעה בכנסת ואילו אלימלך רימלט נשאר
מקופח. היה צורך להעניק לו תפקיד. הוא קיבל עמדה בתנועת־העבודה־הליברלית,
אבל שם היה חייב להתמזג עם הרוב של העובד־הציוני.
כדי לפצותו הוקם גוף שנקרא בשם הועדה־המדינית, שהוא
הועמד בראשו. היה זד, גוף מכובד שניהל דיונים ברמה גבוהה,
אך חסר כל סמכות. שכן לא היה בידו לקבוע את הקו המדיני
של הסיעה בכנסת.

חלוקת העמדות

ך ! שבתה של תנועת־־החרות לחיוב״ המערך הוא פשוט
| | וברור לכל. גם אם תפסיד מספר מנדאטים לטובת הליברלים,
יחלץ אותה המערך מבדידותה המזהירה. כאופוזיציה מלוכדת יהיה
למערך יותר משקל. המערך יאפשר לה
גם הופעה בבחירות להסתדרות, אם
תגשים מפא״י את סתמה למנוע בעד
הופעת סיעת תבלת-לבן בבחירות ש ייערכו שם. במקרה כזה ישמש איגוד-
העובדים של הציונים הכלליים, שינטוש
את תנועת־העבודה־הליברלית, כשתיל
עליו יצמח אילן המערך הימני בתוך
ההסתדרות.
אולם מאחורי כל החישובים התועל־תיים־מפלגתיים
של שלושת הצדדים, קיימים
גם חישובים מסוג אחר, שהם למעשה
הקובעים בפרשת הפילוג. רימלט המעניין הוא שאת היוזמה לגט
נתנה דווקא אישיות שאינה בעלת
חישובים אינטרסאנטיים אישיים. זהו זלמן סוזאייב, מי שהיה ח״כ
בכנסת השלישית מטעם הצה״ב, ופרש מפעילות מפלגתית אחרי
הבחירות לכנסת הרביעית.
סוזאייב, שהוא יבואן נייר, נציגם של הסוחרים הגדולים, התאכזב
מירידתה של המפלגה, לא ראה כל סיכוי מוחשי לעלייתה
היה זה הוא — בסיועו של עורך הארץ גרשום שוקן, שהוא
מחסידי המערך הימני במטרה לשבור את כוחה של ההסתדרות
במדינה — שנתן את הדחיפה הראשונה לפילוג במכתב גלוי
שפירסם בהארץ באוקטובר אשתקד. במכתב זה העלה סוזאייב
מחדש את רעיון המערך הימני של חרות והליברלים, השמיע אף
איום, כי החוגים שתמכו בעבר במפלגה הליברלית לא יסייעו מבחינה
כספית למי שלא ילך לקראת מערך.
יוזמתו של סוזאייב היתד, רעיונית בלבד, ולא הסתתרה מאחוריה
סדנה להפיק מכך תועלת אישית, שכן סוזאייב אינו תופס כל עמדה
או תפקיד במפלגה הליברלית.
מכתבו היה נשאר ללא הד, לולא היתד, הקרקע כשרה לכך
במישור היחסים האישיים בתוך המפלגה הליברלית.
כי בשלוש וחצי השנים של החיים המשותפים הסתמנו כמה
מגמות בתוך המפלגה ׳.קודם כל הסתבר שלמרות הכפילות במנגנון,
השתלטו למעשה הצה״ב על המנגנון. וזאת מהסיבה הפשוטה
שאנשיהם היו יותר מוכשרים.
אולם בניגוד למציאות השוררת במפא״י, למשל, שם יש למנגנון
השפעה על מערך הצמרת, היה המצב הפוך במפלגה הליברלית.
דווקא הפרוגרסיבים הם שהשתלטו על עמדות המפתח במנהיגות
הפוליטית של המפלגה.
שני המנהיגים הישישים של המפלגה ברנשטיין ורוזן, פרשו
למעשה מפעילות. הזירה נשארה פתוחה למנהיגים מדרג שני:
משה קו ל׳ ויזהר הררי מצד הפרוגרסיבים, ויוסף ספיר ואלימלך
רימלט מצד הצה״ב.
היה עוד מנהיג פוטנציאלי אחד, מצד הצה״ב, אולם הוא חוסל
עוד עם הקמת המפלגה. היה זה עורך־דין יוסף סרלין, מי שכיהן
כשר־הבריאות, בעת שהצה״ב היו בקואליציה.
סרלין היה במשך שנים מועמד לרשת את מנהיגות הצה״ב. אולם
בטחונו העצמאי המופרז, וחוסר כשרונו בטיפוח יחסים אישיים,
חיסלוהו. מיד אחר הבחירות לכנסת החמישית, כשהמפלגה הליברלית
עדיין קיוותה לשיתופה בקואליציה, עשו אנשי הצה״כ וה־פרוגרסיבים
יד אחת כדי למנוע אפשרות מינויו של סרלין כאחד
משרי המפלגה. כולם הציעו אותו לתפקיד סגן יו״ר הכנסת מטעם
המפלגה. סרלין הבין את המלכודת אולם לא יכול היה להתנגד.

המחגות גערבים

18מרותהחלוקה הפורמאלית השודד, של עמדות הכוח, הת־
/ברר כעבור זמן קצר שהפרוגרסיבים השתלטו על השמנת
שבמחלבה. הררי, כיושב־ראש הסיעה, זכה בכל הכיבודים והנסיעות.
הוא מונה כחבר משלחת ישראל באו״ם, הוא נסע בשליחויות ממלכתיות
מבלי שהותיר כמעט לרימלט דבר.
ספיר וקול הסתדרו ביניהם תחילה יפה, תיאמו את העבודה
והשלטון על המפלגה. אולם שניהם קורצו מחומר שונה.
קול התגלה במפתיע כטכסיסן מבריק
שהעתיק את השיטות המפא״ייות, בסגנון
שרגא נצר, למפלגה הליברלית. הוא
התבצר בתנועת־העבודה־הליברלית. זהו
הגוף התוסס והפעיל ביותר במפלגה,
מאחוריו עומדים קיבוצי ומושבי העובד־הציוני.
ללא שום יחס לכוחם תפסו
אנשי גוף זה, וקול בראשם, יותר ויותר
עמדות־מפתח. האגף האזרחי של הפרוג־רסיבים,
בראשותו של הד״ר פרדר,
השתתק או שותק כמעט לגמרי.
עסקני הצה״ב אכלו את עצמם בשקט
בראותם כיצד קול ואנשיו קוצרים
את פירות העבודה המשותפת. המרירות
הף יף ד
הצטברה בתוכם והיא שהכשירה את
הקרקע לקראת הקמת המערך של סוזאייב. רימלט האדמוני והנמרץ,
שראה את עצמו מקופח כל השנים, התייצב בראש תובעי
המערך. ספיר, ההססן והשקול, הצטרף אליו.
להיות שר בישראל —
משה קול,שראה אתשאיפת חייו —
הולכת ונמוגה נוכח האפשרות של הקמת מערך ימני, התנגד לו.
בתחילה לא נראתה היערכות המחנות היריבים ברורה כל כך.
כי במרוצת השנים התגלו פרוגרסיביים רבים לשעבר, כל אחד
מסיבות אישיות שלו, כתומכים נלהבים של המערך. כאלה היו
מרדכי שטרן, ממנהלי רסקו, ד,ח״כ לשעבר אידוב כהן, עורך־דין
קלימנטינובסקי ורבים אחרים.
אולם כאשר התברר שהקרב על המערך עלול להוביל לפילוג,
התגלה כי למשה קול יש כוח השפעה כמעט מאגי על חבריו.
בסיסמת ״שלימות המפלגה קודמת לכל,״ חזרו רבים מתומכי המערך
והצטרפו אל קול. לבסוף התגבשו מחנות כמעט מוגדרים. מצד
אחד שוללי המערך — כולם ללא יוצא מהכלל פרוגרסיביים לשעבר.
מצד שני תומכי המערך — הצהיב לשעבר, אנשי ״הכוח השלישי״
בראשותו של פרופסור קלינגהופר, וכמה פרוגרסיביים לשעבר כמו
התעשיינים ד״ר מוסברג וקליר, הפרופסור רבאו, נציג העדה הספרדית
ויקטור חזן וד״ר האנס קאפל ממנהלי רסקו•
רבים אחרים שמרו לעצמם את חופש ההכרעה עד לסיום המו״מ.
הפילוג שיבוצע עתה מציב כמה בעיות פרוזאיות ביותר.
הצהיב יקבלו את •71 מועדוני המפלגה הרשומים על שמם
ואילו הפרוגרסיבים יקבלו את 21 השייכים להם. מה יהיה בקשר
ל־ 17 המועדונים, שנרכשו על שם המפלגה־הליברלית?
״אנו מקרים שנגיע לידי הסדר. נעשה הכל כדי למנוע בזיונות,״
הודיע מזכיר השוללים, יצחק ארצי.
״אילו לא היה לפרוגרסיבים לאן ללכת זאת היתד, בעיה,״
אמר מזכיר המחייבים, יוסף תמיר .״אבל הם יכולים לחזור למקום
שם ישבו כל השנים.״
הבעיה היחידה השנויה במחלוקת היא שם המפלגה. שני הצדדים
תובעים עליו בעלות. בעוד שבתנועת־העבודה־הליברלית טוענים
הפרוגרסיבים כי בידי הרוב הזכות להמשיך ולהחזיק בשם, אין הם
מקבלים את אותו עקרון לגבי המפלגה כולה.
מכיון שאיש לא רשם פאטנט על שם המפלגה, תכריע ועדת־הכנסת
למי מגיע שם המשפחה, לחתן או לכלה.

(המשך מעמוד ) 12
כינוי מנחם הפסיכי, עזב רק לאחרונה את
בית־הסוהר, אחרי שריצה ארבע שנות מאסר
מתוך שש. סיבת השיחרור המוקדם: התנהגות
טובה.
החשוד השני, צבי שויצר, שוחרר אף
הוא אחרי ריצוי שני שלישי תקופת מאסרו.
יחד עמו נעצרו שני עמיתיו, משה ספוז׳ניק
ושמואל מנדלבאום. האחרון היה מעורב בזמנו
בשוד המפורסם בבנק הפועלים ברמת־יצחק.
שוטרים
וגנבים. אחרי הודעת הנצחון
המשטרתית הוטל איפול מלא על המשך החקירה.
האיפול לא התייחס לכתבי העתונות
בלבד, הוא הונהג גם כלפי עורך־הדין
ישעיהו לויט, שקיבל על עצמו את ההגנה
על ארבעת החשודים. לא ניתנה לו שום
אפשרות להיפגש עם לקוחותיו, לשמוע את
גירסתם ואת טענותיהם.
כל אחד מהם הובא לבית־המישפט בדרך
מיסתורית, בנפרד ובלי הודעה מראש. והכל
נעשה כדי למנוע את פגישתם עם לויט.
אך עורך הדין הצליח לפגוש אחד מהם,
צבי שויצר, כשהובא אל שופט השלום. הוא
ניצל את ההזדמנות כדי לברר את פרטי
ההוכחות המצויות בידי תובע המשטרה, גילה
לתדהמתו כי כאלה אינם בנימצא.
אחרי שדרש כי תינתן לו האפשרות להיפגש
עם שאר לקוחותיו, ניקבע לכך המועד
ביום -החמישי האחרון. כשבא לפגישה
בשעה היעודה, הועמד בפני עובדה: הפגישות
בוטלו.
אך השוטר שהודיע על ביטולה השרירותי
של הפגישה שכח להוסיף פרט מעניין:
בלילה שקדם למועד הפגישה אירע שוד
יהלומים נוסף במלטשה בבני־ברק. שווי
היהלומים השדודים היה 60 אלף דולר.
שיטת השוד הייתה זהה לזה שאירע ברחוב
עמק יזרעאל.
א 1את עבודת המישטרה לא ניתן להפסיק׳
שתי פקודות מעצר חדשות הופעלו
נגד שניים מתוך ארבעת החשודים. ספוז׳ניק
נאשם בהכאת שוטר ,׳ושויצר נאשם בעבירת
תנועה אותה ביצע זמן רב לפני כן.
מכיוון שפקודת המעצר הראשונה עדיין
בתוקפה, יושבים כל הארבעה בכלא בצוותא.
החקירה עדיין נמשכת.

דרכי חיים
אה 3ה בין-דאומ*ת
עלילת הסיפור ניראתה כמהדורה ישראלית
של רומיאו ויוליד .,רומיאו הישראלי
נקרא יוסי, צעיר ובעל משק חקלאי בכפר
תבור. יוליה, שגדלה בשכנות, בכפר מסחה
הערבי, הייתה צעירה נאה, בת משפחת
אבו־חשיש.
היא, כמו רבות מחברותיה, הייתה נוהגת
לצאת לכפר העברי השכן, לעבוד בו כשבירת
יום. שם גם הכירה את יוסי, ושם
התאהבה בו.
באחת מן הפגישות גילתה הצעירה את
סודה ליוסי: היא נכנסה להריון. באותו
יום לבש יוסי את חליפתו החגיגית ומיהר
לכפר השכן, לבית משפחת אבו־חשיש.
לאחר שתיית הקפה המסזרתית ,,ביקש יוסי
מאב המשפחה את יד בתו .״היא יקרה
מאד,״ אמר האב כשחיוך נסוך על פניו.
״אנו דורשים מוהר בסך 30,000ל״י.״
יוסי הביע נכונות לשלם את הסכום.
אך אז נודע לו כי לא היתד, זו הצעד,
רצינית .״הבת שלנו ערבייה, והיא תישאר
בין הערבים,״ הכריז אבו־חשיש.
יוסי נידהם אך לא נירתע. הוא אהב את
הצעירה, אך יותר מכל חשש לעתידה. כי
בסופו של דבר יוודע דבר ההריון למשפחה,
ואז, לפי נוהגי מסורת ערביים, תהייה
הצעירה נתונה בסכנת רצח. יוסי מיהר למשטרת
עפולה, שטח בפני השוטר את כל
פרטי הפרשה.
המשטרה פתחה מיד בפעילות לא־שיגר־תית.
מפקד התחנה בא יחד עם שוטריו לכפר
מסחה, אסף את כל בני משפחת אבו־חשיש,
הודיע גלויות :״בתכם בהריון. אם
שער אחד יפול מראשה, כולכם תהיו אחראים.
אתם חייבים לשמור עליה.״
למחית היום בא יוסי לבני משפחת אבו־חשיש,
הציע להינשא לבתם. הפעם התקבלה
הצעתו. הוא שילם אף מוהר. לא שלושים
אלף ל״י, כפי שדובר, אלא עשרת אלפים,
כפי שיכול היה. לאחר מכן התקיימה
החתונה ברב פאר, השתתפו בה בני שני
הכפרים, הערבי והעברי.
איש לא שמע. סיפור זה נמסר לכתב
(המשך בעמוד ,)16

(המשך מעמוד )11
חים כי מהעז עשוי לצאת מתוק, וכי
מהתקרית החמורה עם ארצות־הברית הם
עשויים להרוויח דבר אחד: סילוקו של
שמעון פרס מעמדתו במשרד הבטחון, מבלי
שהדבר ייראה בנקמנות אישית.

צעיוה אמויסאית
שנוכבה עוהבשמ׳
הרסוד -מנויזה :

סגן השר המתגונן
אחר שפרם עצמו הכחיש בכל תוקף
כאילו הוא או אחד מאנשיו הדליפו
את הידיעה לשגב ובן־פורת, החליטו אשכול
וגולדה לבחור באמצעי קיצוני. היה זה אותו
אמצעי ששמעון פרם והחוגים שהוא
מייצג דורשים לבירור מקרים כגון זה:
ועדת חקירה משפטית.
כך פורסם לפני שבוע ברשומות הצוו הממנה
ועדת חקירה, מהסוג שבן־גוריון ופרס
תובעים לחקירת הפרשה, כדי לחקור
את עניין ההדלפה ,״שפירסומה עלול היה
לגרום נזק לענייני המדינה.״
כחברי הוועדה מונו שמואל בנדור, משנה
למנהל הכללי במשרד ראש־הממשלה; גבריאל
בך, סגן פרקליט המדינה וצבי אהרוני,
לשעבר קצין לתפקידים מיוחדים במשטרת
ישראל.
ועדת חקירה זו רשאית בתוקף כתב
הסמכתה לחקור בשבועה כל מי שתמצא
לנכון, כולל חברי ממשלה. רק אדם אחד
הוצא מחוץ לסמכויותיה למרות שהביע את
נכונותו להחקר: ראש הממשלה לוי אשכול.
פקודת ועדות החקירה מאפשרת לוועדה
מעין זו לחייב עדים להעיד בשבועה ולהשיב
על כל שאלה שישאלו, מלבד אם
התשובה עלולה להפליל אותם עצמם.
עד כה העידו בפני הוועדה גולדה מאיר,
אבא אבן, שמעון פרם, מנהלי משרדי ראש־הממשלה,
החוץ והבטחון, סגניהם ועוזריהם.
כמו כן נחקרו שישה עתונאים: ישעיהו
בן־פורת ושמואל שגב, מפרסמי הידיעה
שהודלפה; אריה דיסנצ׳יק ממעריב ודב
יודקובסקי מידיעות אחרונות, בתוקף היותם
העורכים האחראיים של עתונים אלה; אריה
צימוקי מידיעות אחרונות ויוסף חריף ממעריב
— שני הכתבים המדיניים של עתו־נים
אלה, המספקים להם את הידיעות ממשרד
החוץ וממשרד ראש הממשלה.
מטבע הדברים הוא, שידיעות מסוג הידיעה
שהודלפה, נמסרות למערכות על־ידי
שני כתבים אלה. אולם הפעם התברר כי הידיעה
שבתחום הכיסוי שלהם לא הגיעה
דרכם.
אחרי שחקירת השרים וחקירת פקידי
הממשלה לא הביאה לגילוי מקור ההדלפה,
ניסתה ועדת החקירה לגלותו על־ידי חקירת
שתי וערב של העדים. לפי צורת החקירה
נראה היה שהוברר כבר שהידיעה הודלפה
מתל־אביב ולא מירושלים, אולם הוועדה
היתד, צריכה לברר מי האיש שמסר אותה
לשני הכתבים באותו פרק זמן.
שגב ובן־פורת השיבו לכל השאלות ש־שנשאלו.
ניכר היה שהוועדה מצויידת בחומר
רב על מגעיהם וקשריהם. בין השאר כלל
חומר זה ידיעות על שיחות טלפוניות ש־ניהלו
בימים שסביב ההדלפה. רק על שאלה
אחת סירבו הכתבים לענות: ממי קיבלו
הידיעה המודלפת?
הסתמכם על העקרון של האתיקה ה״
נאי ת, לפיו אין עתונאי מגלה מקורות
יורמציה, הצהירו הכתבים שהם נכונים
ת למאסר ובלבד שלא לענות על שאלה
הם לא היו צריכים לחשוש, שכן ספק
אם הוועדה תשתמש בזכות השמורה
ר, להאשים את הכתבים בסירוב למסור
ת בפניה, גם אם זו אינה עשויה לד.פ־אותם•
תוצאה
מכך נראה שהוועדה לא תוכל
:וא חומר ראיות מספיק שיאפשר לי־צ־על
אדם מסויים ולומר: זהו המדליף!
תסתפק כנראה במסקנות כלליוה יב״
צות לגבי העתיד.
דתה שעה טרחו חוגי פרס, שהחשדות
!נו אליהם, להחדיר גירסה אחרת על
צת ההדלפה. לפי גידפה זו נפל פיס
1כודת שהוטמנה לו. היה זה דווקא אחזאשכול,
כך אומרת הגירסה, שהדליף
הידיעד״ ׳ סרד א ו.תה פוון עתינאים

ועים כאנשי פרס, כיי
ם 2״ ~יג1
*אשמת ההדלפי׳ בפרם יכי
־ד,בטחון להתגונן בפני החשדות, לחשוף
;ם כוונת זדון להדיחו.
:ירסה זאת נראית מגוחכת. שכן אין
מקום להגיון בכך שאחד מאנשי אשכול
יהיה מוכן לפגוע באינטרסים חיוניים של
המדינה, לסכן את היחסים עם ארצות־הברית
ולסבך את אשכול וגולדה בסכסוך דיפלומטי
— וכל זאת רק כדי לפגוע בשמעון פרם.

I Iד * 1ז ל 1י ח 1ל [ 1 1 1 1 1 \ 1 ״ 1ג׳וזי כץ מופיעה כרקדנית ראשית בהצגה איך
I I I 1 17 1 1להצליח בעסקים בלי להתאמץ, באלהמברה.

ג׳וזי מופיעה שם לצידן של רקדניות מקצועיות, למרות שלא למדה מעולם ריקוד.
כל הגברים הישראליים אומרים שגיתי
כץ היא בחורה יפה מאוד. אבל לג׳וזי זה
לא איכפת. היא לא אוהבת את הגברים
־,ישראליים. היא אוהבת רק את שמוליק.
הגברים הישראליים מגעילים אותה, כי הם
לא ג׳נטלמנים, הם בוגדים. איך היא יודעת?
היא היתד, שלוש שנים חברה של אחד מהם,
של שמוליק קראום. היא יודעת.
עכשיו, לאחר שראתה בדיוק מי הם הישראלים,
אחרי שהחליטה שהם לא בשבילה,
היא עוזבת את הארץ וחוזרת לאמריקה.
שמוליק, החבר שלה, אולי יבוא לשם אחריה.
אחרי שהוא יגמור להתחתן.
ג׳וזי נולדה בפנסילווניה, באמריקה. האבא

פשוטה. בערבים היתד, רוקדת עם שמוליק
ריקודים סלוניים. יום אחד ראו כמה יפה
היא רוקדת עם שמוליק, וערכו לה בחינה.
היא הפכה לרקדנית ממש, על הבמה, בלי
שמוליק.
היא רקדה בבאייאדרוז, בדון קישוט, בפרח
של הוואי, ובגברתי הנאווה. עכשיו היא רוקדת
באין להצליח בעסקים. אומרים שהיא רקדנית
מאוד ראשית שם. כל מיני מומחים וגודיק
אומרים שהיא רקדנית ג׳ז מאוד טובה, ואיך
היא עשתה את זד, בלי ללמוד בכלל. אומרים
גם שאילו היה לה כשרון ללמוד עברית,
היה יכול להיות לה כשרון להיות קומיקאי,ת.
אבל אין לה.

להצגה איך להצליח בעסקים ללא מאמץ.
היא ישבה שם לצידה של האם, כששתי
הנשים חרדות לגורלו. גיורא גודיק יעץ לה
לא פעם להפסיק את יחסיה עם שמוליק, אך
ג׳וזי ניסתה להעמיד פנים של לא־איכפתיות.
באותה תקופה נראתה כעליזה. אך נראה שהמשפט
— ובעיקר פסק־הדין — הרס משהו
בתוכה. היא הורידה 4קילו ממשקלה.

לפני שהיא נוסעת לאמריקה, היא מוכנה
להסביר לארץ למה היא לא טובה בשבילה,
ולמה היא עוזבת אותה: הייתי כאן שלוש
שנים, כי הכרתי את שמוליק והוא שיכנע
אותי להישאר כאן. כשהכרתי אותו, הוא
היה נשוי. אחר כך, לאחר שלושה חודשים,
הוא התגרש. שנתיים שלמות היינו מאושרים,
עד שהוא תפס את הג׳וק לנסוע לפאריז.
לא נסעתי אחריו, כי הרגשתי שהארץ היא

״נשברל•
171 האר^ו!

סלה הוא בעל חנות לחלקי מכוניות וטלביזיה.
האחות הצעירה שלה היא אמא לשתי
בנות, והיא לבדה עדיין רווקה. אין לה לא

למרות ההצלחה הגדולה שיש לה בארץ,
היא אינה מרוצה. מה יש לה כאן מכל
ההצלחה הגדולה הזאת? כלום. שם באמריקה,
יהיה לה אוטו, יהיו לה שמלות. ואולי, אולי,
יהיה לה שמוליק. אם ירצה.

בעת משפטו של שמוליק קראום בביתר,משפט
המחוזי, בו הואשם בהוצאת כספים
בטענות־שח־א ונשפט לבסוף לתשעה חודשי
מאסר, נראתה ג׳וזי בכל הישיבות, למרות
שבאותם הימים נערכו החזרות האחרונות

בעל ולא ילדים ולא חלקי מכוניות וטלביזיה.
היא הגיעה לארץ עם קבוצת הבונים. שלחו
אותה לקיבוץ אורים בנגב. היא היתד, שם
שנתיים, החליטה שהארץ היא לא בשבילה,
וחזרה לאמריקה. היא היתד, שם שלושה
שבועות, החליטה שאמריקה היא לא בשבילה,
וחזרה לארץ. היא היתד, כאן שלוש
שנים. עכשיו היא החליטה שהארץ היא לא
בשבילה. היא עומדת לחזור לאמריקה.
במשך שלוש השנים האחרונות, אותן
בילתה כאן, היא גילתה את שמוליק ומצאה
שיש לה כשרון. בהתחלה היא היתד, פקידה

ןןןןעןן * ן ן ״ במשך שלוש שנים ניהלה
1/ג׳וזי רומן ססו שן עם שמו־
/ 1 11/ 1111
ליק קראום, מלווה בניסיון התאבדות ומכות. אך ג׳וזי
מצהירה כי אינה אוהבת את הגברים הישראליים, וכי

הם נוטעים בקירבה רק הרגשה של
כשבועיים נשפט שמוליק לתשעה חודשז
אשמת הוצאת כספים בטענות־שווא. א
הוציא, כביכול, מאשה אמריקאית שהבט׳

11 § 11111

:וים הישואו״ם בוגדים, רכלנים. ועושים מהנשים שרהס סמרטוט!״ קובעת גיור כ״ץ
לי אמביציה.
להיות אמא.
מוכנה בכל
ואיך לבשל.
החלום שלי

האמביציה היחידה שיש לי היא
ללדת מהר ארבעה ילדים. אני
רגע ללמוד איך לחתל ילדים
הריקוד אצלי הוא רק הובי.
הוא החתונה. אם אני אצטרך

בנים רבות

הבעתן

וצורתן

אתחתן לעולם עם צבר. הישראלים מגעילים
אותי. הם לא מתחשבים באשה. הם אגואיסטים.
הם לא יודעים מה זה לתת תשומת־לב
לאשה. מה זה פינוק וכל זה. רק בגיל
שלושים וחמש הם מגיעים לבגרות, אבל
אז כולם כבר נשואים.
אומרים שהאמריקאים הם סבונים, אבל
הישראלים יכולים ללמוד מהם איך לתת
לאשר, הרגשה שהיא אשה, ולא סמרטוט.
הישראלים קובעים פגישה בשעה עשר, ובאים
אליה כעבור יומיים. הם בוגדים לפני
הנשואים ואחרי הנשואים. הם מנסים להוכיח
בזה שהם גבריים. מי שיש לו יותר חתיכות,
סימן שהוא יותר גברי. זו הוכחה זו?
הם רכלנים יותר מהנשים. הצרה איתם
היא שבבגידה הם לא רואים שום דבר רע.־
התירוץ הרגיל שלהם הוא שאם האשד,
רוצה ומבקשת מהם, למה שהם לא יסכימו?
הם כמו כלבים. כשנותנים לכלב עצם,
הוא מוכן תמיד לקחת אותה.
אני לא יכולה לסבול את זה יותר. שמו־ליק
לא אשם בכך. ככד, הוא נולד. הכי-
הרבה זמן שהוא יכול להחזיק מעמד זה
חודשיים. אחר כך אני מרגישה שהוא מתפוצץ.
הוא מרגיש כמו בבית־סוהר, כי זהו
שמוליק.
בעוד חודש כבר לא אהיה כאן.

פניה היפות של ג׳ו־זי
מצליחות לשנות
בהתאם לתלבושת.

מרכז החבריא

ג׳וזי, שהתגלתה כרקדנית בשעה שרקדה במועדון־לילה,
הופכת למרכז ההתעניינות בכל מסיבת־ריקודיס. בתמונה
היא נראית רוקדת (משמאל) במסיבה שנערכה לאחר הופעת הבכורה של גברתי הנאווה.

הבית שלי, והיה לי סיפוק בעבודה.
אבל עכשיו אני רואה שאין כאן עתיד
לרקדנית. אם היא לא הופכת לשחקנית,
אין לה מה לעשות כאן. אין כאן טלביזיה
ואין כאן סרטים.
אמנם יכולתי להפוך לשחקנית. רצו ללמד
אותי דיקציה ומישחק, אבל פתאום נשבר
לי. בעוד חודש אני עוזבת את הארץ, לשנה
או שנתיים לפחות.
כאן בארץ אני מרגישה שאני עומדת על
מקום אחד. אני צריכה לעבוד כמו חמור
בשביל לקנות לי שימלה. בניו־יורק, במשכורת
כמו שיש לי כאן, הייתי יכולה להרשות
לעצמי לנהוג באוטו משלי, והיה נשאר
לי כסף גם בשביל לאכול וגם בשביל להתלבש.

ואסר,
ב הכספים לשאתה.

בניו־יורק לא איכפת לאף אחד עם מי
אני הולכת, ומה אני עושה. אני יכולה
ללכת עם גוי, או כושי, או כל אחד. כאן

כל אחד דוחף את האף שלו לעניינים שלי
ושואל למה אני הולכת עם זה ולא עם
האחר.
אני באתי מבית טוב, ואני לא מצטערת
על חמש השנים שהייתי בארץ. הכרתי
כאן גם אנשים טובים. אבל אהבה היתד, לי
רק אחת. שמוליק קראום. המשפט שלו
לא השפיע עלי, כי אני יודעת למה הוא
מסוגל ולמה לא. תמיד הייתי מוכנה לסבול
את כל החתיכות שלו, ואת כל העניינים
שלו, בגלל זה שאהבתי אותו. ידעתי שמה
שהוא לא יעשה, תמיד הוא יחזור אלי.
שמוליק אוהב רק אותי.
אולי כשהוא יגמור את העניינים שלו פה,
הוא יבוא אלי לאמריקה, שם אני אהיה
ליד האנשים שלי, ובין העם שלי. אני ארגיש
יותר טוב.
יורם קניוק ניסה לשלוח אותי לחו״ל
ללמוד, אבל אני יודעת שכשיש כשרון, זה
לא מספיק. צריך לעבוד קשה.
אומרים דווקא שיש לי כשרון, אבל אין

לעזוב את הבמה בשביל בעל, אני לא אחשוב
על זה פעמיים.
אבל אני לא כמו כל הבחורות כאן, שתופסות
להן דירה וביטחון בחיים, רק בכדי
שיגידו שהן נשואות. אני רוצה שהבעל
שלי יהיה בעל טוב ואבא טוב. אחרת אני
לא אתחתן.

החיים בתור רווקה הם לא רעים בכלל.
למרות שאני רוצה כבר להתחתן, אני לא

הסנזל וזנזיסחרי
של ג׳וזי, הצעירה
שכוכבה דרן בשמי הריקוד בארץ, הוא
זוג רגליים ארוכות וחטובות ועיני איילה.

נערת הסכם

במדינה
(המשך מעמוד ) 13
העולם הזה על־ידי אחד מידידיו של אחמד
מוהדי, הצעיר הערבי מכפר איקסאל שנרדף
במשך חודשים רבים בגלל אהבתו לשרה
כהן׳ היהודיה מראשון־לציון. הוסיף ידידו
של אחמד :״אתה רואה, גם אצלנו יש בעיות,
אך בסוף מסתדרים. לא חשוב אם האנשים
יהודים או ערבים, העיקר שיש אהבה.״
כתב העולם הזה שיצא לסביבת התבור
לברר את פרטי הסיפור, גילה כי. בשלושה
מקומות לא שמע עליו איש: בכפר תבור
העברי, בכפר מסהר, הערבי ובמשיטרת
עפולה.
פרשת רומיאו ויוליד, הישראליים נשארה

לאחר מכן כי מזל שחור רודף אותם. לפני
שבועיים ניצלו מאסון דומה לאחר שתימרון
ההגאי הצליח לייצב את האונייה, אך הפעם
אירעה הפינאלה של פינאל.
סירת ההצלה היחידה שלהם הייתה קשורה
לדופן הימני, וטבעה גם היא. סירות
ההצלה של נמל אשדוד היו משותקות בגלל
קדושת השבת. עובדי הנמל ניסו אמנם
להפעילם, אך לשווא.
עשרים וחמש דקות גורליות חלפו ללא
עזרה. מלבד המכונאי שנכלא, טבע איש
צוות נוסף שאיבד את הכרתו בעת האסון.
רק אז הגיעה למקום סירת הצלה איטלקית
השייכת לאוניית מחפר אחרת.

ניצול עידני (לפני האסון)

אחי הטובע זועק

גאם ולינדפורס ב״דלתיים סגורות״
תיאטרלי, מכני ואיטי
קולנוע סרטים
ה\יהינו הוא ה אד
בדלתיים סגורות (גת; תל־אביב; ארגנטינה)
אינו סרט המיועד לכל אחד. הוא
מעניין רק את אלו שאוהבים את סארטר
ואת אלו שאוהבינד להפריע באולמות הקולנוע.
זוהי
הגירסה הקולנועית של מחזה, פרי
עטו של סארטר, האומרת כי בשביל
לחיות בגיהינום אין צורך למות. האדם הוא
הגיהינום של עצמו. הוא מכשיר העינויים
של עצמו. תודעת החטא רודפת אותו תמיד.
במבטיהם של האנשים איתם הוא חי
הוא תופס את עצמו, רואה כמה הוא מוגבל
ובזוי, ובוחל בעצמו.

טרמפ ימי
בגדר חלום תמים של נערים ערביים, על
תקופה חדשה, בה תירש האהבה את מקום
השנאה בין העמים.

הים
שבתג;דושה
המחסנים של אוניית המחפר בגדו בה.
בעוד שדלתו של המחסן השמאלי נפתחה,
ופלטה את החול שנצטבר בו, נשאר בן זוגו
הימני אטום, עירער את שיווי המשקל. ההגאי
עוד הספיק להורות לאנשי הצוות
לנטוש את האנייה, והופ! פינאל מארינח,
שיצאה זה עתה מנמל אשדוד, נטתה לימין,
התהפכה והחלה לשקוע.
מי שלא קפץ למים נזרק אליהם: שמונה
אנשי הצוות הפורטוגזי, מודד ישראלי ושני
אורחים שתפסו טרמפ ימי של שבת. רק
המכונאי נשאר כלוא באונייה וטבע עמה.
אחד האורחים, איזידור דונסקוי, שהעלה
לאוניים את ילדו בן ה־ ,3סיפר :״בשארית
כוחותי השלכתי את בני בחזרה אל האונייה,
לידיו של חברי צבי רוזנבלום. הוא
עוד נשאר עליה כמד, שניות, כנראה בגלל
משקלו הרב, תפס את הילד וקפץ עמי למים.
הכל התרחש במהירות.
״עתה ביצעו שני אנשי צוות מעשה של
גבורה: הם חזרו לאונייה, ותוך סכנה
נוראית הצליחו להוציא ממנה שולחן של
עץ, להשליכו לסביבתו של צבי. הוא שם
עליו את בני הקטן, עירני, ומשך אותו
קדימה. כך הוא ניצל״.
השכת השחורה. אנשי הצוות סיפרו

שקיעה במצולות
משרד התחבורה ירכיב עתה ועדת חקירה.

בריאות

מלחמהב שומן
כאשר חייב אדם שמן לעבור ניתוח, נוהגים
הרופאים להעבירו תחילה טיפול מרוכז
להרזייה, כדי שתקל עליהם מלאכתם.
שיטה זו נוסתה בארצות־הברית, נהוגה עתה
גם בישראל. בעקבות הצלחתה החלו הרופאים
שואלים את עצמם: מדוע רק לחולים
הזקוקים לניתוח? מדוע לא תנוסה השיטה
גם על שמנים סתם?
כך החלו מגיעים למחלקה הפנימית של!
בילינסון בפתח־תקזזה והדסה בירושלים
שפני־נסיון, שבמשך שנים נלחמו ללא הצלחה
בעודפי־השומן שלהם. במשך 14 יום
מפעילים הרופאים את נשקם החדש — שהוא
גם הישן ביותר: צום מוחלט.
במשך שבועיים אלה אסור לשפן־הנסיון
לאכול כל דבר שהוא. מותר לו לשתות רק
נוזלים נטולי־קאלוריות, כמו מים או קפה
ממותק בסכרין. כדי להקהות את צירי הרעב
במשך היומיים הראשונים, נותנים לו
כדורים. בימים שלאחר מכן, שוב אינו
זקוק לכדורים אלה, והוא מקבל רק ויטאז
מינים עם הנוזלים. מדי ערב נבדק השתן,
כדי לוודא שלא עבר על הוראות הצום.
התוצאה: כתום השבועיים יורד האיש בס!
קילוגראם בממוצע, מעיו הצטמקו ועליו
רק לשמור על דיאטה קלה לאחר מכן, כדי
לא להשמין מחדש. נזק לבריאות, עד כמה
שניתן לקבוע בשלב זה של הניסויים: אין.

שלושה אנשים מתים נידונים לגיהינום. הם
ניכלאים בחדר ריק וסגור של בית מלון —
הוא הגיהינום הסמלי. המהפכן מוג הלב
שבגד והסגיר את ידידיו (מורגאן שטרן),
אשת החברה הגבוהה שרצחה את פרי־ביט־נר,
שהשחית את מידות גופה (ריטה גאם),
והלסבית (וזיויקה לינדפורס) המשעבדת והרומית.
העונש
העצמי. צילומי פלש־בק מראים
את עברם החוטא ואת הנסיבות בהן הגיעו
והיזדמנו לחדר הסגור. אז מתחילה שרשרת
העינויים.
כל אחד מזכיר לזולת את הגיהינום שלו.
הלסבית מזכירה למוג הלב, בלי הרף, שהוא
מוג לב. היא עצמה נידונה לסבול מאהבה
שלעולם לא תבוא על סיפוקה, מפני שאשת
החברה הצעירה בה היא חושקת, אינה
מחזירה לה אהבה. כי אשת החברה אוהבת
את מוג־הלב, המתעב כל כך את עצמו עד
שאינו יכול להחזיר לה אהבה.
הבימוי הוא תיאטרלי, מיכני ואיטי. המשחק
מצויין.

הנ שי א ה בהריון
נשיקות לנשיא (ירון; תל־אביב; אר־צות־הברית)
היא קומדיה הוליבודית המאיימת
בהומור של קילשונים, שאם פעם
תיבחר ארצות־הברית נשיאה במקום נשיא,
ועוד נשיאה יפה, זה מה שיהיה:
האופוזיציה. תשכח את תפקידה המסורתי,
תתאהב בנשיאה.
דיקטאטורים מחו״ל ימסרו לה את ליבם,
וכל מערכת מדיניות החוץ תיתמוטט.
היא תימסור את ליבה לאומה ולא תהייה
אמא טובה לילדיה.
הילדים בלי השגחת האם יתרוצצו בבית
הלבן^ יפריעו, יגרמו למהומות ויגורשו
מבית־הספר.
הבעל הבודד יחכה לילות ארוכים במיטה
הכפולה לגברת הראשונה במדינה, שלעולם
לא יהיה לה זמן וחשק לד,ענות לתביעותיו
החוקיות. מפני שהמדינה היא מעל הכל,
וגודל התפקיד חשוב יותר מחובות ה־מישפחה.
פעם
בשנה הוא יפגש, במקרה, עם אשתו
במיטה. בתור נקמה הוא יכניס אותה להריון,
ואז היא תיאלץ להיתפטר.
היא תעלה על הדוכן מול אלפי הבוחרים,
כשהדגל זרוע הכוכבים מתנפנף ברום. היא
תגיד בחיוך אימהי של הריון מתקדם:
״רבותי, מיליונים הכניסו אותי לבית
הלבן. אבל רק איש אחד הצליח להוציא
אותי משם.״
ופרד מקמורי, זה הבעל, יטפח אז על

החזה הגברי של עצמו ויאמר, גאה׳ לסובבים
אותו בקהל :״אני האיש.״

י ל דו תקשה מאוד
מושחת מלידה (מוגרבי, תל-אביב, אר-
צוודהברית) מנסה להיות סטיב מקויין —
פצצת־המין הגברית האחרונה שתרמה הוליבוד
לאנושות. סטיב, שהוכיח את עצמו
בסרטים קודמים גם כשחקן מעולה, מופיע
הפעם בתפקיד הגבר־המקצועי, ביצירה שאינה
מציעה שום דבר זולתו.
הסרט, העשוי בנוסח סרטי הדרום, עם
המון שממה, ריקנות, אבק ונשים זקנות
ומרשעות, מנסה לעורר רחמים על סטיב,
החל ברגע הראשון. המיסכן יש לו רק
חלום אחד — להיות האלביס פרסלי מספר
שניים של ארצות־הברית. אבל כולם מתנכלים
לו. אין מבינים את נטייתו הטבעית
למוסיקה, גם כשהוא נאלץ לרצוח בגללה
או להחליף מהלומות עם שיכורים.
החברה האכזרית, שאינה מבינה לנפשו
של אמן, שולחת אותו לכלא לתיקון עבריינים,
דבר המרחיק אותו מאשתו וילדתו,
אותה לא ראה מאז לידתה.
החברה גם מסרבת להבין שהוא אינו
סתם כזה. היתד, לו, עד כמד, שהדבר יראה
בלתי־מקורי, ילדות קשה. הוא אומנם מנסה
לתקן את עצמו בנטיעת עצים, כמעט
כמו סאלח שבאתי, אבל זה אינו תחליף
הולם שיספק את התוקפנות החבוייה במעמקי
נשמתו.
שמו המקורי של הסרט הוא הגשם חייבו
לרדת. זה נכון, אבל מדוע חייבים לראות
את זה בסרט?

יומן החדשות
כשקרול ביייקר תגמור לשחק את חייה
של הכוכבת ג׳ין הדדי, היא תשחק אולי
את חייה של הכוכבת קרול בייקר המשחקת
את חייה של הכוכבת ג׳ין הרלו. הסיפור
כבר נכתב בידי אחד שקוראים לו ד;יאל
שטין, ואחד שקוראים לו אלי וואלאך
רוצה להפיק אותו לסרט# .ו הצילומים של
המרגל שחזר טך הכפור כבר החלו. במאי
הסרט הוא מרטין רייט והמרגל הוא
ריצ׳איד ברטו־ן. עוד לא ברור אם
הבמאי יהרוג את הגיבור בסוף הסרט או
לא. זה תלוי איך שהוא יתנהג • .י אלי*
ז 5ט טיילור תהייה אשה בת 38 בסרט
מי מפחד מתירג׳יניה חלף. היום היא בת
,33 אבל בעלה אומר שלא יהיה קשה לה
למלא תפקיד לש אשד, המבוגרת מכפי גילה,
כי היא כבר עשתה את דה בסרטים קודמים.
היא באמת נראית כאילו שהיא יכולה לעשות
את זה השחקן סל מינאי לומד
להפנט. הוא כבר היפנט פעם בחורה אחת
שתבוא איתו הביתה, ופעם שניה הוא
היפנט את עצמו לישון. כשהוא שיחק ב־אנסודוס
הוא היפנט את הצופים שלו לישון•
אבל עכשיו הוא עושה את זה הרבה
יותר טוב. יש לו נסיון# .ן כריג׳יט
גארדו חלתה בהצטננות. ג׳אן מורו
חלתה בשפעת. אורסולה אנדרם פצעה
את ברכה. אלן דיילון שוכב במיטה עם
אספירין. ועוד אומרים שלא קורה דבר בעו״קרבן
מתיחות בון־תל־לם
הקולנוע.
אביב״ קוראים עיתוני העולם ל או ו ה לי*
און. את סיפור חזרתה לארץ הם מספרים
כך :״השחקנית הישראלית הצעירה אוזר,
קרלבר נאלצה לעזוב את ברלין, בה כיכבה
במחזהו של ארתור מילר לאחר הנפילה.
תיאטרון שילר הפסיק את ההצגה, הכריז
שאינו רוצה להתחייב לשום דבר כל עוד
שוררת מתיחות חריפה בין בון לישראל.״
לנו סיפרו את זה קצת אחרת.
העולם הזה 1434

עו ב ק טן

איבה ישבה בדד
הכנסת היא מועדון נפלא. עוגות טריות, תה
חם, עיתונים מהיום ובורסות אצילות לרכיבה.
אין חובות. עושים מה שרוצים. פשוט נעים.
אין שום חוק המחייב חבר־כנסת להשתתף
בישיבות. לעומת זאת אין שום חוק האוסר
לנהל דיונים סוערים באולם ריק. וכך יש תמיד
ישיבות חשובות מאד, אבל לעולם אין יושבים
בהם חברי־כנסת. קואורדינאציה מושלמת. ה־מיזנון
מרוויח, והעם לעולם אינו מפסיד.
הכל היה בסדר. לולא הח״כ דבורה נצר.
יום־יום הולכת הח״כ הנאמנה לכנסת ויושבת
לבדה באולם: שומעת לבדה. מצביעה לבדה.
לא נעים לשבת לבד באולם כה גדול. וב־משך
ארבע שנים תמימות חיפשה הח״כ המיו־אשת
את הרגע בו תובל לנזוף בחברים שאינם
באים לישיבות, והנותנים לה ככה להינמק ב בדידותה
המזהרת והנוראה. ארבע שנים היא
חיפשה את הרגע לנזוף במישהו, ולא מצאה.
כי האולם היה תמיד ריק.
לכן, השבוע, כשנערכה ההצבעה על חגי
אשד, והאולם היה פתאום מלא, ניצלה החברה
את ההזדמנות, הפסיקה את הוויכוח הלוהט
וזעקה זעקה גדולה :״חברים! למה אינכם מו פיעים
לישיבותי!״ למה הם נותנים לה לשבת
לבדה באולם? למה?
הייתי מזועזעת. כינסתי מושב־חירום טלפוני
של 20ח״כים והתייעצתי איתם על הבעיה.
זו אכזריות, הערתי, לתת לחברה מסורה לשבת
לבדה באולם משך ארבע שנים תמימות. היודעים
חברי־הכנסת איזה רושם רע יעשה ה דבר
על ציבור הבוחרים? להניח לאשה חסרת־הגנה
לשמוע לבדה נאום על תקציב־המדיגה?
יש לעשות משהו, אמרתי. יש לחוקק חוק שיחייב
בל ח״כ להופיע בכל ישיבות הכנסת. וכל
מי שייעדר, אחת דתו — להענש.
ח״כ מנחם כהן ממפא״י ביקש מייד את
רשות־הדיבור. הגשתי לו את הטלפון, והוא
הכריז לקהל נעלם בן חצי מיליון איש :״אני
נגד עונשים! הפתרון האחד והיחיד לבעייתה
של דבורה נצר הוא: בחירות איזוריות !!״
כמו האיש ההוא, שכל דבר מזכיר לו מין.
שאלתי סליחה, מה הקשר, והוא שמח להגיד
מהו :״בבחירות איזוריות יהיה נתון הנבחר
לביקורתם המתמדת של בוחריו. הם ייפגשו
איתוז ויבקשו ממנו שיספר להם על מהלך
העבודה בכנסת, ומה דיברו היום בישיבות.
אז, הוא לא יוכל להרשות לעצמו להעדר מהישיבות.
כך לא תשב עוד נצר לבד.״
ח״כ מרדכי ביבי מאחדות־העבודה שפע בוז
גלוי :״הח״כ לא נבחר כדי לשבת בכנסת. יש
לזכור שיש לו עשרות תפקידים אחרים וחשו בים
יותר: מסיבות, קבלות־פגים, הרצאות ב סניפים,
נסיעות לחו״ל, טיולים בארץ, שלי חויות,
שיחות עם בוחרים, ישיבות במפלגה,
ועידות וקוקטיילים. הח״כ נצר אינה יכולה
לדרוש ממנו שאחרי כל זאת ישתתף גם ב ישיבות
הכנסת שלה.״
״ח״כ פרוש,״ שאלתי ,״כיצד לדעתך יש להע ניש
ח״כ הנעדר מישיבות, ושאינו רוצה לשבת
עם ח״כ נצר באולם? הסבור אתה שקיום מושב
קיץ בזמן הפגרה, כעונש, ישים קץ להפקרות?״
נציג אגודת ישראל היה פסימי, בניגוד לכל
עיקרי תורתו הקדושה .״לא, לא,״ נענע הח״כ
בראשו עטור־הכיפה ,״שום עונש לא יעזור. אס
המפלגה זקוקה לח״כים, שום דבר לא יעזור
להביאם לכנסת. אגב, כמה שנים לא הופיעו
הח״כים נמיר, בן־גוריון ויערי בכנסת?״

הח״כ האנס קלינגהופר היה נמרץ ושואף־נקם.
״עונש!״ הוא דפק על השולחן .״אני מציע
לנקות משכורתו של הח״כ כמיספר ימי היעדרותו,
כמו שעושים בשווייץ.״
״מה? מה הוא אומר? להוריד מהמשכורת?״
הזדעק המורד הצעיר, הח״כ אריה בן־אליעזר
מחרות ,״איזה משכורת? מה משכורת? זאת
משכורת?! לדבר העלוב שמקבל הח״כ היש ראלי
אתם קוראים משכורת?״
״אולי,״ ניסיתי לפשר ,״רצוי להטיל עליו
עונש סימלי, כמו נאום־חובה מטעם מינהל ההסברה,
על כל יום היעדרות?״
״שטויות! אי־אפשר להטיל עונש על ח״כ
רק בגלל שהוא לא רוצה לשבת בישיבות הכי
משעממות בעולם,״ הסתער ח״כ יוסף סרלין
(ליברלים) שהראה את זיו פניו לכנסת בפעם
האחרונה לפני שלושה חודשים בדיוק .״יש עוד
צד לדבר. יש ויכוחים עקרים, שאין טעם ל אופוזיציה
להשתתף בהם. המשמעת הקואליצ יונית
מחסלת ממילא כל הסתייגות.״
״לא נכון!״ התרגז מנחם כהן ממפא״י ,״אם
יש מישהו שחייב להיות באולם כל הזמן, זה
קודם כל האופוזיציה. לקואליציה יש הצדקה
להיעדר. אנשיה תופסים משרות חשובות.״
שר־האוצר, פינחס ספיר, היה מאד בלתי־חברותי
:״אני מופיע בכנסת מתי שאני צריך
להופיע ! אני גם לא שמעתי כשנצר אמרה שלא
באים לישיבות, כי לא באתי לאותה ישיבה.״
שר־העבודה יגאל אלון היה כה רציני. הוא
הבין מאד את חומרת המצב, אך קולו היה אי תן.
הוא דיבר אלי בטלפון מקיבוץ גינוסר.
״אלף: יש להוריד את האש״ל מחברים הנעדרים
מישיבות המליאה. גם אם הם נוכחים
במזנון.
״בית: יש להקריא את שמות הנעדרים בקול
יום־יום. על העיתונות לפרסם את שמותיהם.
״גימל: יש חברים המחרימים לגמרי את
ישיבות הכנסת. אינני רוצה להזכיר שמות
(ראה ח״כ פרוש) .נגדם יש לעשות דבר אחד:
ח״כ שאינו מופיע במשך שלושה חודשים ללא
הסבר סביר, דינו כאילו הגיש התפטרות.״
הח״כ משה ברעם ממפא״י אמר שהוא מזועזע
לגמרי. עונשים לח״כים ! מי שמע על כך ! צריך,

ח״ב דבורה נצר
הוא אומר, להשפיע על החבר, בדרכי־שלום, שיבוא
אל הישיבה. לדבר אתו כמה זה חשוב
לעם, לשוחח בנועם, ואם צריך, שהנשיא גם ינזוף
קצת.
״חם וחלילה!״ כמעט התעלף ויקבור שם־טוב
ממפ״ם .״לנזוף בח״כ? מה זה, הוא ילד? הנשיא
צריך להעיר את אוזנו בעדינות, כאילו
דרך אגב.״
השר יוסף בורג חושב שחשוב יותר שהח״כ
ייצא לעיירות־פיתוח, מאשר שיישב בדיונים.
די בכך שהוא יופיע רק להצבעות חשובות. ואם
בכלל לא יופיע, אין זה עיסקה של הכנסת,
אלא של המפלגה שלו. שלא תבחר בו בפעם
הבאה. זה יהיה עונשו.
הייתי עייפה. אני לא החברה של הח״כ נצר.
היא יכולה לדאוג לעצמה. אבל הח״כ משה
סנה אמר רגע, יש לו עוד משהו מוחץ:
״אני בעד הטלת עונשים על ח״כים. השאלה
מתי. כי יש וצריך להטיל קנם דווקא בעד
נוכחותו של ח״כ בדיונים, ויש וצריך לתת לו
פרם דווקא בעד היעדרותו.״
עד אז תצטרך הח״ב נצר לשבת לבדה.

ז אנם שובת נמוים
האביב בא, ולי אין כלב. כמה מחריד. אביב
בלי כלב. ולכן, כשקראתי ביום השישי בהארץ
את המודעה בעמוד הראשון כי איש בשם
אילן קריגר רוצה למכור כלב אפגאני בן שלו שה
חודשים, עם שלשלת יוחסין, צילצלתי מיד
למספר 824508 בין 10—8בבוקר, למרות שהיה
עדיין ערב.
החלטנו להיפגש בקפה. מר קריגר אמר
בטלפון :״אם תראי איש עם כלב, תדעי שאחד
מהם זה אני.״
חיכיתי בקפה. פתאום ראיתי איש עם כלב.
האיש ניגש ואמר :״זה אני. וזה הכלב.״ שניהם
היו גבוהים, פניהם ארוכות וצרות, והם דמו
זה לזה, אבל האיש דמה קצת יותר לכלב, מכפי
שהכלב דמה לו.
הוא שלף מהתיק את תעודת־היוחסין של

כלב אפגאני
ז׳אנט־מארי, זו הכלבה, המשתרעת על שמונה
דורות, והחתומה על־ידי יושב־ראש המועצה
המלכותית לכלבים של בריטניה.
ז׳אנט ישבה ליד השולחן, שתתה תה וחלב
ואכלה עוגת תפוחי ־עץ, והיתד, זהובת־שיער
כמו שבדית, בעלת פנים שחורות כעורב, ונר אתה
יפה ומושלמת. אנשים עברו, הסתכלו
ושאלו :״מה זה? כלב?״
״בעצם, מדוע אתה מוכר אותה?״
״אני לא מחלק כלבים במתנה. הנסיון
הוכיח לי שכלב הניתן בחינם מקבל יחם איום.
אנשים מזלזלים במתנות. כלב, שמשלמים בעדו
מחיר הגון, מקבל טיפול הגון.״
״מדוע אתה רוצה להיפטר ממנה?״
״מרוב רחמים. אני איש עסוק מאד. יש לי
משרד־ביטוח בבת־ים, ואני בן .26 אין לי זמן
להעניק לכלבה האפגאנית את היחס שדורשת
כלבה אפגאנית.״ הוא קנה אותה בלונדון.
ז׳אנט־מרי גולדה ב־ 11 באוקטובר, במזל
מאזניים, באחוזתה של ליידי וסטברי ממחוז
קנט. לאמה קראו זלדה, והיא היתה מלכת־היופי
של בריטניה בשנת 58׳.
לאביה קראו פאשה, לסבתה — סאלינה,
לסבא — הילסמן, לסבא של הסבא —
ג׳ינג׳יס חאן, לסבא של הסבא של הסבא —
אלנבי. לסבתא מצד אמא קראו — יונה. יתכן
שהיא היתד, ממוצא יהודי.
״דאנט הי א שיא ה טי פ שו ת !״ ה כ ריז בג אוו ה.
״אתה מעוניין למכור אותה, מדוע אתה אומר
שהיא שיא הטיפשות?״
״כדי שיקנו אותה. כלבה חכמה עושה צרות.״
הוא ביקש לקרוא לי קטע מסויים מתעודתה
של ז׳אנט. נאמר שם כי הכלבים האפגאניים
מוצאם מאפגאניסתאן. הם כלבי צייד בעלי מבע
אנושי מבלבל, מצטיינים בנימוסי־חברה וטורפים
נמרים .״שימי לב,״ הדגיש מר קריגר,
״טורפים נמרים!״
״חשוב מאד לטרוף נמרים,״ אמרתי.
״נכון מאד,״ התרגש האיש ,״וזה עוד לא
הכל למה שמסוגלת כלבה אפגאנית. היא מצילה
תינוקות מהקומה השישית בעת שריפה, היא מג לה
קבורים בשלג, מצילה טבועים, נלחמת בגר מנים.
היא אחת הכלבות היחידות בעולם הנוכחות
וגם נושכות.״
״בכמה אתה מוכר אותה?״
״ 900 לירות. אבל אני לא מוכר.״
״מה קרה?״
״התחרטתי. משוגע מי שמוכר כלב כזה.״

,במדינה
פיתוח
הדשא שר הב ארון

בבוקר העניקי לעצמך עם 1<1ט £1ז ^ 00
בטחון עצמי מן הבוקר עד הערב! עור
פנייך קורן ברגע קומך משנתך רעננות
ונעורים
1ז 1״£1זשע0כ< שומר את יופיו של רגע זה
ומשאירו על פנייך למשך כל היום. הוא
מעניק לעור פנייך במשך כל היום שקיפות
עמומה וקטיפתית.

איפור

ללא

פגם

כערב אחידותו ורכותו של 1<£ט £1ז ^ 00
עמידים בחום ובקור£1111)1 .זשע 0 0במבחר
גוונים תואמים לאישיותך. עם 1)1ט£1זשז\ 00
לובש עור פנייך את אותו גוון, המביא
הרמוניה לעינייך, לשפתייך, לשערך. גם
בתאורה נשאר איפורך טבעי ועמיד, במשך
כל הערב.

מבוקר

ערב

ס1ז? 11מ£ע 0כ< שלה לנ ה רו בינ ש טיין ע מו ם יותר. מכסה יותר. רך וג מי ש יותר
משפט נוודות ב שני ,
סטיב ודיק היו שני חברים. הם אהבו
איש את רעהו, ולא נפרדו מעולם. גם
כשהחליטו לעבור את הגבול, הם החליטו
לעבור אותו ביחד.
סטיב הוא אמריקאי ודיק אוסטראלי, אך
איש מהם לא רצה לפגוע ברגשותיו של
השני, ולכן הם התפשרו לדבר אנגלית.
סטיב היה בן 28 וסטודנט ניצחי.
דיק היד, בן ,21 מעשי יותר. הוא שר
ברחובות. בהתחלה באירופה, ואחר כך באילת,
שם פגש השנה את סטיב.
הם גרו על החול, בבקתת־הביטניקים.
ביום ישנו. בלילה עישנו. בין היום והלילה
שתו.
ובין יום ולילה אחד כזה הם החליטו
לעבור את הגבול לעקבה. זה היה ב־5
אחרי הצהריים, לא יום ולא לילה, והם שתו
ושתו. היתד, מסיבה וחתיכות. והיתד, שם
גם בחורה שוודית שאמרה לסטיב ולדיק:
״ניראה אם יש לכם אופי! ניראה אם תעיזו
לעבור את הגבול!״
סטיב אמר :״בשבילך נעשה זאת מייד.״
ור,שוודית הרעה צחקה ואמרה :״לא, לא,
לא תעשו זאת. כי אין לכם אופי!״
וכך הלכו מייד סטיב ודיק, עברו את הגבול,
והלכו לחפש באר בעקבה. לפני שעברו
את הגבול ביקשה מהם הנערה הוכ חה•
היא ביקשה כוס עם חתימה של אחד
הבארים בעקבה.
בדרך הם פגשו חייל ערבי .״תיסלח לי,״
שאל סטיב או דיק ,״איפוא יש כאן באר
בסביבה?״ הערבי, הבין שלפניו עומדים שני
מרגלים מסוכנים. הוא הזעיק את כל הגדוד.
סטיב ודיק קיבלו מכות רצח וישבו
שבועיים בבית הסוהר בעקבה. כששוחררו
ישבו שבועיים בבית הסוהר בישראל, והשבוע
העניק להם השופט הירושלמי פליקס
לנידא עוד חודשיים מאסר.
ברחבת בית־המשפט חיכתה להם הנערה
השוודית. הם חייכו אליה בחיוך גיבורים
גאה. והנערה הרעה אמרה:
״אמרתי שאין לכם אופי!״

החי

רק בחנויות התמרוקים המאושרות על־ידי הלנה רובינשטיין

:£ 10ן 8מ 1כ11111

האוטוסטראדה האמיתית הראשונה בישראל
תקשר את חדרה עם חיפה. יהיה זה
כביש דו־מסלולי, בנוי לצורך נסיעה מהירה,
ללא הצטלבויות מסוכנות. עובדי מע״ץ כבר
קבעו את התוואי, ועבודות־העפר הראשונות
עומדות לפני סיומן.
מכיוון שהכביש יעבור במישור החוף,
לא נתקלו המהנדסים והמודדים בשום מיכ־שול
טבעי. רק בהגיעם לקיסריה נבלמה
התקדמותם. כי בדרכם ניצבו אדמות מועדון
הגולף של הב א תן דה־רוטשילד. נציגי ה־בארון
תבעו להסיט את התוואי, כדי שלא
יילקחו עשרות דונמים יקרים של דשא, המשמשים
לתענוגם של חברי המועדון. אולם
הזזת התוואי יכלה להיעשות רק על חשבון
הפרדסים הפוריים של הסביבה. שר העבודה
יגאל אלון סבר, כי כבודו של הגולף במקומו
מונח, אך הפרדסים חשובים יותר.
הוא הורה לאנשיו להמשיך בעבודות־ההכנה.
לפתע נמצא משרד העבודה עומד מול
לחץ מרוכז של כל ידידי ד,בארון, אשר
ניסו להסביר מדוע יש לחוס על מידשאות
הגולף ולנגוס בשטחי הפרדסים. לשוא:
שר העבודה עמד בתוקף על דעתו.
כאשר יחלפו המכוניות באוטוסטראדה החדשה
בשנה הבאה, יהיה האספאלט שמתחתן
מונח בחלקו על כרי־הדשא של ה־בארון.

£ 161ד / 1נ ) 1ט 11ז 0 0 ¥ £
גורדון לבינסון אילון

0שרות עירוני. בירושלים נפל אזרח
מאחר־בנשף לתוך בור שנחפר על־ידי
פועלי העיריה, נחלץ ממנו, נתקל בתמרור
האזהרה ונחבט בראשו.
#ו הקלף האחרון. בחיפה הסגיר את
עצמו ישיש בן 92 לידי המישטרה, בטענה
שהוא עלול לבצע עבירה על ידי איבוד
עצמו לדעת׳ אחרי שהפסיד בקלפים וגורש
מן הבית על־ידי אשתו.
• עלי להבה. בחיפה התלונן לקוח
כי נכנס לטפח את זקנו במספרה, נכחה
על־ידי הסיגריה של הספר, נאלץ לגלח את
כל זקנו.
העו 02 הזה 1434

איתו ניהלה ריסה קאדילאק רומז בן שלושה
*3^ 11׳ 913^ 11 *1 1 1 3 ^ 11
חדשים באיטליה הוא מיקי הארגיטיי, בעלה

לשעבר של ג׳ין מנספילד. תמונותיהם התפרסמו בעיתונות האיטלקית. לדבריה של ריטה
עומד מיקי לבקר בארץ. לעת עתה הוא מסתפק בשיחות טלפוניות בקד רומא—תל־אביב.

אשר בברלין המערבית. השתתפו בה, ב־התחלה׳
רק היא והשחקן הערבי המפורסם
עומר שריף. זה קרי׳ להם לאחר שהוא.
ראה אותך, רוקדת ריקודי סטריפטיז. היא
מצאה חן בעיניו. הוא ביזבז עליה הון
כסף, ואמר לה שהוא אוהב אותה. הם
היו מאוד מאושרים, אבל לא יכלו להתחתן,
משום שהוא היה ערבי והיא יהודיה, וגם
בגלל שהוא היה נשוי ולא רצה להתגרש.
האושר שלהם נמשך שלושה ימים. בחום
שלושת הימים נסע עומר לספרד להשתתף
שם בסרט ד״ר ז׳יוואגו. הוא ביקש
ממנה שתחכה לו שישה חודשים, עד שיחזור.
היא לא הסכימה.
הוא רצה לקחת אותה איתו. הוא רצה
להביא אותה לספרד. הוא רצה לבטל את
החוזה שלה בסאלון עזן, אבל היא לא רצתה.
גם אשתו לא.
היא עזבה אותו, נסעה לרומא׳ ונפלה
ישר לתוך השרירים של מר עולם מיקי
הארגיטיי. זאת היתד, נפילה ממבט ראשון.
באותו זמן היא קיבלה את הגט מבעלה,
ג׳אן קלוד. הוא קיבל את הגט מאשתו ג׳יין
מנספילד, והם הפכו לזוג מאושר ללא בעלים
ונשים.
״הוא ממש טיפוס ענק,״ סיפרה עליו,
״אבל הוא מתוק ועדין, למרות הגוף שלו.
כשהייתי הולכת איתו ברחובית רומא, והוא
היה מחבק אותי, הייתי פשוט מתרוממת
בידיו. הוא נהדר. יש לי המון סימנים כחולים
ממנו. יבול להיות שהוא יבוא לבקר
אותי כאן.
״הצרה היא שלא יכולנו לדבר הרבה בי־ננו.
אני לא יודעת אנגלית, והוא לא יודע

סזמ 1יםכ חנלי ם
בק אדיל א ק
צרפתית. אבל הרומן שלנו נמשך בכל זאת
כבר שלושה חודשים. כשהייתי בפאריז, בא
אלי איזה עיתונאי ובדיוק באותו זמן מיקי
צילצל אלי. העיתונאי הזה השתגע מאיתנו.
במשך חצי שעה הוא שמע אותנו אומרים
אחד לשני איי לאב יו. יותר מזה אנחנו
לא יכולים לדבר.
״לפני שבאתי הנה, לא ישנתי בכלל. ביום
הייתי הולכת לראות אותו משתתף בהם־
רטה, ובלילה היינו מבלים. כשהגעתי הנה,
ישנתי שני ימים רצופים.״
אחרי שהיא גמרה לספר על המיקי שלה,
היא סיפרה שבאה הנה לשישה שבועות,
שהיא בעצם לא רק חשפנית היא גם
זמרת ושחקנית. היא הוציאה כמה תקליטים,
ושיחקה במחזה. היא סיפרה גם ששמעון
עדן בכלל לא כל כך כמו שאומרים. הוא
גר בסך הכל בדירה בת מיטה אחת. פעם
הוא לקח אותה ועוד חברה לישון אצלו.

היא הייתה צריכה לישון באמבטיה, כי לא
היה שם מקום לשלושתם. היא סיפרה גם
שלמיקי בן־קיקי, האמרגנית שלה, יש הרבה
שכל, והיא מסדרת לה כל מיני חוזים.
אחר־כך היא סיפרה שוב כמה שהמיקי
שלה הוא נחמד ומעניין, איך היא לא דיברה
איתן, ועל מה.
היא עדיין לא גמרה לספר. זיהו סיפור
ארוך מאוד, מפני שהם לא דיברו על הרבה
מאוד דברים.

אנגלים סילינוסי, שחקן קולנוע
יווני, הוא אהבתה האמיתית
של ריסה קאדילאק, כפי שהיא מספרת.
כמה שהוא היה יפה ונחמד ואמיץ! איזה
שרירים עדינים שהיו לו! ואיך שהוא הגן
בגבורה על החזה החשוף שלה, כל פעם
שנפלה ממנו החזייה!
זה היה פעם. כשהוא היה עוד מיקי
הארגיטיי, בעלה של ג׳יין מנספילד, היום
הוא כבר סתם איזשהו מיקי הארגיטיי,
ואף אחד אינו מדבר על החזה שהוא מגן
עליו.

רימה קאדילאק הובאה על-
ידי מועדון הלילה כליף,

ביפו, בנסיון להחזיר לעצמו את מעמדו.

למרות זאת הוא ממשיך בעבודה גם ללא
אור הזרקורים. הוא מגן עכשיו על החזה
הלא כל־כך חשוב של ריטה קאדילאק.
החזה הלא כל־כך חשוב הזה הגיע בשבוע
שעבר לארץ, כדי להופיע כאן במו־עמן־לילה
ולספר לכולם כמה המיקי החדש
שלה הוא גיבור ואמיץ ועדין.
האהבה בין השניים התחילה בסאלון עדן

השתהו המיצוי

ריסה, ששמה היהודי הוא ניקול יבטראחלסקי, ניהלה
רומן עם השחקן הערבי המפורסם עומר שריף (ימין).
משמאל: הישראלית מיקי בן־קיקי, המשמשת כאמרגנית של הקאזילאק בכל ההופעות שלה.

מי אתה?

ספח־ט

...אין אנו יודעים מי אתה,
היות ואין אנו מכירים אותך
עדיין, אך דבר אחד ברור לנו :
אתה תהיה בעל מקצוע (משתלם
היטב< מעולה, בעת סיום
לימודיך באחד המקצועות
הנלמדים בבית ספרנו.

כדורגל

החלה ההרשמה לקורסים

שרטוט בנין
* עיצוב פנים וריהוט מסתיימת ההרשמה
לקורסים :

* שרטוט מכונות
* טכנאות רדיו
ההרשמה במשרדי בית הספר

מלה

תל־אביב, רחוב אלנבי מם׳ — 93
בין השעות 17.30—20.00
הנחות מיוחדות לעולים חדשים,
לחייליס/ות ולחיילים משוחררים!

ג5מם םו! ששנד נב 111ס0צ5ם סע

•.ימשא3,רטי.אופנונ1וקטנוע

ת־־א ר 1וו1זו!1י11 ין ס 1ד85067 .

תו ק פנו ת מו פ רז ת
כאשר הסתיים השבת הדרבי התל־אביבי
הגדול בין קבוצות הפועל ומכבי בשיעור
0:1לטובת הפועל, היו 15 אלף הצופים
מאוחדים לפחות במסקנה אחת: השחקן הטוב
ביותר על המגרש היה שופט המשחק,
מנחם אשכנזי.
שום שופט כדורגל בארץ לא זכה להגיע
למעמד אליו הגיע אשכנזי — שצופים ילכו
לחזות במשחק רק משום שהוא שופט בו.
השופט הצעיר, בן טיפוחיו של סר סטנלי
רום, נשיא ההתאחדות העולמית לכדורגל,
זכה השנה גם להכרה בינלאומית כאשר
נבחר לשפוט במשחק הגמר בכדורגל באולימפיאדת
טיקיו. הוא אינו רק השופט הפו פולרי
ביותר במדינה, אלא גם המבוקש
ביותר. תוך השבוע האחרון, למשל, שפט
בארבעה משחקים. כל משחק קשה, כל
מיפגש פרובלמטי — מוטל כמעט באופן
אוטומאטי עליו.
יש לאשכנזי כמה תכונות העושות את
נוכחותו על המגרש לבולטת יותר מכל שאר
22 השחקנים המתרוצצים בו, ואת המשחק
עצמו לכבול במסגרת החוק. הוא רץ ומתנועע
על המגרש יותר מכל שחקן אחר,
מצוי תמיד במקום שם נמצא הכדור. יש לו
עיניים חדות שאין להעלים מהן שום עבירה.
הוא אמיץ ופסקני, וגם כאשר הוא שוגר,
לעיתים בהחלטותיו, הוא עושה זאת בצורה
כד, תוקפנית עד שאיש לא מעז להמרות
את פיו.
השבוע היד, נדמה כי אשכנזי מפריז קצת
בתוקפנותו, עובר את הגבול המותר לשופט.
במרן ום משרוקית. הדרבי אגרופים היה, כמו תמיד, משחק חם. ההתלהבות
ביציעים והמאבק • על היוקרה שילהבו את
השחקנים הצעירים משתי הקבוצות, שמש־הקם
לא נשאר תמיד בגבול ההגינות.
אשכנזי מנוסה במשחקים לוהטים כאלה,
יודע כבר מראשיתם כיצד ניתן להרגיע את
הרוחות. הוא ד,ירבה לשרוק כאשר בוצעו
עבירות, גם אם לא תמיד הצדיקו העבירות
את השריקה.
הדבר עורר את זעמם של אוהדי הקבוצות.
שכן ברוב המקרים בהם עבר כדורגלן עבירה
נגד כדורגלן יריב, נשאר הכדור בידי היריב.
אך אשכנזי התעלם כליל מחוק היתרון,
המורד, לא לעצור את המשחק במקרים
כאלה, עצר את המשחק והורה על בעיטת
עונשין..בכך הצליח להרגיע את הכדורגלנים.
אולם השקט היחסי נמשך רק עד המחצית.

אנשים
אד הרעד
בישיבה הראשונה בין נציגי תנועת החרות
והמפלגה הליברלית, שהתקיימה השבוע בקשר
לדיון על המערך הימני, העיר מנחם
בגין כי היד, מנטה אולי לשכנע את נשיא
הליברלים, פנחס דתן, בחיוניות המערך,
אלא שרוזן אינו רוצה לשבת עמו. אמר
ח״ב חרות אריה בן־אליעזר :״נו, הוא
כמו בן־גוריון!״ תיקן אותו בגין :״בן־
גוריון לא רוצה לעמוד איתי אפילו׳ ואילו
אדם אחד
רוזן אינו רוצה לשבת!״
שטרם נרגע מוועידת מפא״י האחרונה הוא
שר המשטרה בכור שיטרית. שיטרית,
שאינו מסתיר את מורת רוחו מבן־גוריון,
אומר :״אז מה אם לא ידעתי בזמנו מה

אלמגור ושני במוכרות עתונים
לבל גליון — חתימה
נעשה בישיבות הממשלה? בשביל זד. צריך
בן־גוריון להעליב אותי בפני שלושת אלפים
איש איש אחר שוועידת מפא״י עדיין
העסיקה אותו הוא ח״ב חרות מ ב
באדר. אמר באדר השבוע, בקשר להופעתו
המפורסמת של לוי אשכול בה ביקש
אשראי לממשלתו :״אשכול מבקש דבר שאף
אחד אחר במדינה לא יכול לקבל אותו —
אשראי לארבע שנים ועוד בלתי צמוד.״ #

1 111/1)11ו 13נ 1ל 39 נג׳דת׳אלגג ־
טל 56980 .

תל״אביב, רחוב #מסקר 2
טלפון •5702

בעיות ולבטים
בחיי

המין

מאת

הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים.
למכירה בחנויות
הספרים הגדולות

היתרון שהשיג הפועל חימם את האוזירה
במגרש במחצית השניה. שתי הקבוצות
ד,ירבו בעבירות אישיות מכוונות.
ההשתוללות הגיעה לשיאה כאשר רחמים
טלבי, החלוץ המכבי הנמרץ ביותר, וגורי־אלי,
חלוץ הפועל, החלו להחליף מהלומות
ולהתאבק מול עיניו של השופט במרכז
המגרש.
אשכנזי הרגיש שעצם נוכחותו אינה
משפיעה על השחקנים, לא הסתפק במשרו־קיתו.
הוא הפעיל את אגרופיו. הוא תפס
את שני השחקנים וניסה לנתקם זה מזה.
כשנסיונו לא הועיל, תפס את נוריאלי, תלש
אותו מעל טלבי, המשיך להתאבק עמו גם
כשטלבי כבר לא היד, בתמונה (ראה תמונה).
יתכן שזאת היתד, הדרך היחידה להשקיט
את הרוחות. אך היתה זו תופעה של איבוד
שליטה עצמית מצד השופט הטוב ביותר
בארץ.

בת רביו סמי־תעודתי שיקרא בשם בהתמוטט
ממלכה. נושא הרביו שיקיף את כל
תקופת שלטונו של דויד כך גוריץ: עלייתו
ונפילתו של ביג׳י. עתה עסוק שבא
בכתיבת ד,רביו יחד עם חיום הפר •
כאשר גילה הצייר גרשץ גרא טופס
פרסי עתיק של מגילת אסתר, בשוק הפיש־פשים
ביפו, לא תיאר לעצמו שהוא עומד
לפני המיפעל הגדול ביותר בקאריירה ה־אמנוחית
שלו. אחרי שעמד על המקח ורכש
את המגילה, התגבש בו הרעיון לצרף אל
סיפורה של אסתר המלכה ציורים בסיגנון
המיניאטורות הפרסיות העתיקות. הוא גייס
את אחיו הצייר, צבי (״ציצי״) גרא,
ושניהם יחד עמלו במשך חודשים ארוכים
על היצירה. החודש, לקראת פורים, יצאה

באחת מפגישותיו עם שליחו המיוחד של
הנשיא ג׳ונסון, אוורל הארימאן, אמר
ראש הממשלה לו יאשכול :״לא רק
לאמריקאים יש אוורל הארימאן, גם לנו יש.
יש לנו את אכריאל (אהוד) והרמן ( א ברהם,
שגריר בארה״ב נשואיו של
ג׳ורג׳ לאמכרקיס, מזכיר שני בשגרירות
ארצות־הברית בישראל, עם צרפתיה
חמודה בשם קלאודי, שנערכו לפני מספר
חדשים, לא פתרו לגמרי את בעיות הסתגלותו
לאקלים הישראלי. עובדה: לאחרונה
נזקק המזכיר לעזרתו של תנור נפט מתוצרת
ישראלית, דבר שכמעט עלה לו בחייו
ובחיי אשתו. אדי רעל שיצאו מהתנור בדירה
הסגורה איימו להרעילם. בנס התעורר
ג׳ורג׳ ברגע האחרון, פתח את החלון וכך
ניצלו. י • המאורעות הפוליטיים של השנים
האחרונות עשויים לעלות בקרוב על הבמה.
סופר דבר שלמה שבא הגר, רעיון לכתי
המגילה
שלהם לאור, והיא תהפוך כנראה
מיצרך פורימי נדרש.

קו לו ת המצביא
• קונראד סבינרסקי, במאי פולני
צעיר ( ^36 הזוכה עתה לתהילה רבה באירופה
המערבית, עזב השבוע את הארץ
אחרי שביים את המחזה הפולני המודרני
הכרטסת בתיאטרון זוית. למרות שבגרמניה,
למשל, הוא מקבל תשלום של אלפי
דולארים עבור כל הצגה שהוא מביים, הסכים
סבינרסקי לבוא ולביים בזוית תמורת
כרטיס נסיעה והוצאות בלבד. שחקני וזית
מלאי התפעלות מעבודתם עמו. כך למשל
מחייב המחזר, השתתפותם של 18 שחקנים.
לוקסוס כזד, לא יכול תיאטרון בזוית להרשות
לעצמו, כיון שבמשאית הקטנה של
התיאטרון הנודד על פני הארץ יש מקום
רק ל־ 9איש. סבינרסקי הצליח להעמיד את
ההצגה כך שיספיקו רק 9שחקנים להצגתה,
מבלי לפגוע כשלימות ההצגה ובתוכנה.
י #קולותיהם המוקלטים של המרשל
הסובייטי ז ׳ וקוב ; של הפילדמרשל
הבריטי מונטנומדי ושל הגנרל האמריקאי
אייזנהואר, יושמעו במופע המלחמה
האחרונה, שיוצג לקראת מלאת 20
שנה לסיום מלחמת העולם השניה. לא יהיו
אלד, הקלטות ישנות. מארגני המופע הקליטו
שאלות לשלושת המצביאים׳ ובאמצצית ע־תונאים
זרים ביקשו לקבל מהם את תשובותיהם
המוקלטות • .גילה אלמגור תוזמן
כנראה כנציגת הקולנוע הישראלי לפס־טיבאל
הסרטים שיערך הקיץ במוסקבה. גילה,
ששימשה מארתת של משלחת הקולנוע
הסובייטית שביקרה לאחרונה בארץ, תקבל
כנראה את ההזמנה כאורחת רשמית של
הפסטיבאל .׳•י אגב, גילה, יחד עם אמנים
אחרים כמו שושנה שני ואריק לביא.
אורי זוהר וחיים טופול, הפכה השבוע
למשך ערב אחר למוכרת עתונים. ה־אמנים
סייעו לעורכי כתב העת הסאטירי
ציפור הנפש למכור את הגליון הראשון העצמאי
שלהם. למרות שהרכיבה משקפיים
שחורים (״אני היום אינקוגניטו״) נאלצה
גילה להעניק לכל קונה אוטוגראף על הע־תון.
לבסוף לא יכלה לעמוד בלחץ, הפסיקה
והכריזה :״מצטערת, בעוד חמש דקות יש
לי הצגה!״
הטולם הזה 1434

אהבה ננותונת מ?וכ?כת
כשאמרו לי שג׳ורג׳ אולמה הגיע לארץ,
שאלתי מי זה, אבל יותר אני לא עושר,
שטויות כאלה.
אני יכולה לספר בבוז, לכל הבחורים
ועמק־הארצות, שג׳ורג׳ אולמר הוא זמר
דני, יהודי, תושב צרפת, מפורסם מאוד־מאוד.
הוא היה פעם בארץ, בשנת חמישים
ושש. עכשיו הוא הגיע הנה שוב.
מי שלא יודע מיהו ג׳ורג׳ אולמר, סימן
שהוא לא מכיר זמרים דנים, יהודים, תושבי
צרפת, מפורסמים מאוד, שהיו בארץ בשנת
חמישים ושש, ועכשיו הגיעו אליה שוב.
על מה יכול זמר מפורסם מאוד לספר
לקהל הישראלי? הוא יכול לספר לו על
הנשים בחייו. זה מה שהוא באמת סיפר:
״אני לא מחליף נשים, מה שאני מחליף, זה
רק מכוניות .,יש לי אשד, אחת, ואני נשוי
איתר, כבר עשרים שנה. יש לי ממנה בת
יפר,פיה, בת שש־עשרה, שהוציאה כבר את
התקליט הראשון שלה, ובן בן שמונה־עשרה,
הלומד בקולג׳.
״אין לי הצלחה אצל נשים. כל אשה הפוגשת
אותי שואלת אותי אם יש לי כסף
בבנק. לכן אני אוהב כסף, כי אני אוהב
נשים.
״אני אוהב נשים בכלל, אבל אני משתגע
אחרי נשים שחורות. אני מוכן לעכל גם
בלונדית, אבל רק בתנאי שעורה, לפחות,
יהיה ש ח |$בסיבוב הופעות שלי בתוניס,
אלג׳יריה וברוקו גיליתי את הנערות היפות
ביותר בעולם. הן היו -בדרך כלל יהודיות
עב* עיניים שחורות. דברים כאלה אני מוצא
ג ׳£פאן, בארץ.
״כשהתחתנתי עם אשתי היא היתד, שחקנית
מפורסמת בשם בטי ג׳ידה. כל
החברים שלה צחקו ממנה, בגלל שהיא
מתחתנת עם סתם בן אדם. היום כבר לא
צוחקים ממנה יותר.״
הוא יודע כבר לספר גם על אמריקה,
בה בילה שנה :״באמריקה לא קורה שום
דבר. אם כבר שומעים על משהו שקרה

המאייה שאינה ערומה
סוף סוף התאהב איי כי נ תן בפעם החמש־מאות־ומשהו. הוא
נסע לשם כך עד לטהראן. הוא ביזבז על זה עשרה ימים תמימים.
כל זה לחינם. אבל זה היה שווה.
בעצב הוא לא נסע לטהראן בשביל להתאהב. הוא נסע לשם
בשביל סופשבוע. במיקרה הוא גם התאהב שם, אבל זה יכול היה
במיקרה גם לא לקרות לו. קורים מיקרים, לפעמים.
הוא הוזמן לטהראן על־ידי חבר שלו. הוא הגיע לשם כתייר
פשוט, ללא שום קשרים וייחום, אבל כעבור יום הוא כבר בילה
במ -אמי, מועדון־הלילה בו ישב אחיו האמיתי של השאח הפרטי
בכבודו ובעצמו.
אייבי לא התרגש מהקשרים החשובים האלה. הוא ישב בשקט
וצפה בתוכנית. השקט שלו נמשך עד שמאייה ק אז א ביינ ק ה,
הזמרת המפורסמת, עלתה אל הבמה. אז הוא הרגיש שזאת אהבת־החיים
החמש־מאות־ומשהו שלו. זה קרה לו ממבט ראשון.
אחרי ההופעה הוא ניגש אל מאחורי הקלעים, אמר לזמרה שהוא
אמרגן, ושאל אותה אם היא רוצה להופיע בתל־אביב. היא שאלה
אותו אם הוא ישראלי, ואם כן אז למה הוא לא מדבר איתר, עברית.
התברר שגם היא יהודיה מישראל. הם נפלו איש על צוואר רעותו.
אחרי הפגישה הנרגשת הם סיפרו זה לזו את תולדות חייהם.
נודע לאייבי שד,יהודיה הזאת, כמו שהיא, סתם מרוקאית שנולדה
בחיפה, יודעת לשיר בצרפתית ובערבית, והוציאה כבר חמישה,־עשר
תקליטי שירה. כמו כן היא שרה פעם לפני עבד־אל־נאצר והשר
הלבנוני ג׳ומבאלאט.
היה לה גם הכבוד להחזיר לפרים, בנו של עלי חאן, את כל
היהלומים שהוא נתן לה, בגלל שלא רצה לשאת אותר. לאשה,
אחרי שהתברר לו שהיא יהודיה.
לבו של אייבי נכמר בו מרחמים. ביחוד הוא התעצב כשנודע לו
שמאייר, היפה אינה־ יכולה לחזור אל עמה ומולדתה ישראל, כי אם
היא תחזור יוטל עליה חרם ערבי, והיא לא תוכל יותר לשיר בפני
עבד־אל־נאצר, ולהחזיר לכרים חאן את התכשיטים שלו.
אחרי שהוא היה מאוהב, התברר לו שבטהראן אין מקום בשביל
להתאהב. אבל זה היה מאוחר מדי. התברר לו שיש שם חוק נוקשה*
האוסר על זוג בלתי־נשוי לעלות לאותו חדר בבית־המלון.
הוא שהה בטהראן עשרה ימים, הספיק להילחם עם כל החדרנים
שהיו שם, ולהיות מאוהב מאוד ללא תוחלת.
ערב אחד הוא ניסה להערים עליהם. הוא לקח אותה למלון שלו
בחמש בבוקר, אמר לחדרנים שהוא מזמין אותה אליו לכוס קפה.

ענייו של גז ע
כל דבר בעולם הוא יחסי. גם הגזענות.
מה שנחות בשביל גזען אחד, אינו בהכרח
נחות בשביל ד,גזען השני. זה תלוי ביחסיות
הגזע של ד,גזען.
לויוויאן דל־גיאנקו יש אב נוצרי
ואם יהודיה. לגזען יהודי זה יכול היד,
להפריע. אך לוויוויאן זד. לא איכפת. היא ליברלית
ואנטי־גזענית. בתנאי שזה לא נוגע
לערבים,
דווקא לה, שהיא לא כל־כך אוהבת ער־

ג׳ורג׳ אורמר
שם, סימן שהוא באמת קרה. כל מיקרה
הופך לסקנדל.
״צריך לשחק שם כל הזמן את תפקיד
הצדיק. לא לעשות שטויות, לא לשתות,
וללכת לכנסייה. אם קורית לך שם שערו־ריה,
זה הסוף שלך.״
גם. על הארץ יש לו דעה טובה משלו.
הוא סיפר לי על אחד הדברים שמצאו כאן
חן בעיניו :״בפעם שעברה שהייתי כאן
גרתי במלון אכדיה. בזמן שהותי במלון
שמתי לב שכל הכותונות המלוכלכות שלי
נעלמות. כשהגעתי היו לי שמונה־עשרה

אבל בפרס אפילו החו מי ם מכירים את השיטה הזאת, אמרו לו
.שיזמין אותר. לקפה בלובי.
הוא התרגז, לקח את המזוודות שלו והלך איתר, למלון שלה. שם
אמרו לו את אותו הדבר.
לסיכום הוא יכול להגיד שטר,ראן זה לא מקום בשביל רווקים.

מאייה קאזאכיינקה
בתום עשרת ימי האהבה שלהם נסעה מאייד, לצרפת. הוא היה נוסע
אחריה עד לקצה העולם, אבל בדרך לקצה עולם היא עברה בביירות,
וזה היה קצת רחוק מדי בשבילו.
הוא חזר ארצה לבדו עם כמה כדים ריקים ארבעת אלפים שנה.

בים׳ קרה מיקרה ערבי מצער. הוא הופיעה
בתצוגת־אופנה בכפר הערבי טירה. זה לא
;קרד, לה בכוונה. לגמרי בטעות, אמרו לה
שהתצוגה תהייה בטירת־הכרמל. היא חשבה
שזה בסדר, שזה יהודים, והסכימה.
תצוגת־האופנה בטירה נערכה בהשתתפותה
של חנה חדטי, אשתו של אבא. הופיעו
בה שלוש דוגמניות: אילנה פורת, ויוו־יאן
דל־כיאנקו ודוגמנית חיפאית.
התצוגה נערכה באולם קטן. הנשים הת־

כותנות. כשנשארו לי רק ארבע התחלתי
לברר את העניין.
״התברר שהיתר, שם נערה אחת שהיתר,
מאוהבת בי. היא סחבה ממני את הכותנות
המלוכלכות שלי. כל פעם היתד, ישנה באחרת.״

האמנות הוא אומר :״אילו היה אלוהים
יורד מהשמיים ומנסר, לעשות אמן, הוא
היד, יוצר אדם אחד שנקרא סמי דייוויס.
סמי דייווים הוא אלוהים בשטח האמנות.
ישנה גם אשר, אחת שאני מוכן לשמוע
אותה, זוהי הזמרת אלה פיצג׳רלר. האשד,
הזאת שרה כמו גבר.״
כל בחורה כהת־עור ושחורת־עיניים, ד,מ־עוניינת
להתאהב בו, יכולה לעשות זאת
במשך החודש הקרוב.

חעוד ל?\עונ>־>\7פוח
משוררת אחת לא בגדה בצייר שלה עם המאהב שלה. ואשה אחת לא ברחה לחוץ־לארץ
עם החבר הכי טוב של בעלה. בכל זאת קרה השבוע משהו, ודווקא הרבה יותר מצחיק:
מחנכת בית־ספר מפורסמת ניהלת רומן סוער עם התלמיד שלה.
כשהתלמיד למד בשישית, הוא היה יפה מאוד, בנו של פקיד בכיר וקצת פרוע. כשהוא
הגיע לשביעית, הוא המשין להיות יפה מאוד, בנו של פקיד בכיר, ועוד קצת פרוע.
כל פעם שהוא היה קצת פרוע, שלחו אותו קצת לשיחה עם המחנכת. במשן השנה
הוא היה הרבה פעמים קצת פרוע, והרבה פעמים קצת בשיחות עם המחנכת.
על מה שקרה אחר־כך בין המחנכת השחרחורת, בת העשרים וכמה, לבין הנער היפה,
אין מה לספר. כל מי שיש לו חוש־הומור בריא יודע כמת שזה היה מצחיק׳.ולמי אין
חוש־הומור בריא?
אולי למחנכת עצמה.

הסוער, והכנים אותה למכונית שלו. הם
יצאו משם כשכל הכפר רודף אחריהם בקריאות
ממורמרות.
ויוויאן מצטערת מאוד על ד,מיקרה. היא
טוענת שמעולם לא היתד, הולכת לטירה,
אילו היתד, יודעת שזהו כפר ערבי .״הקהל
באולם היה דווקא טוב,״ היא מספרת ,״לא
היו בכלל כמו ערבים. כולם היו לבושים
טוב, והיתד, שם גם אשת ראש־העיר. רק
בחוץ כל הזמן הפריעו. הכי נורא היה
כשהתלבשנו. הם הפריעו, אני קיללתי אותם,
והם הבטיחו שכשאצא יחתכו אותי.
״לא חשבתי שיש חיות כאלה בעולם. גם
בג׳ונגל אין חיות כאלה. לא נעים, לא
הייתי רוצה שכל הסיפור הזה יתפרסם. לא
רוצה שיחשבו שאני אחת שמופיעה בטירה.״

מר אפן ועי חסתן

ויוויאן דל־כיאנקו
לבשו באחד החדרים. בזמן שהתלבשו, ניסו
כמה פירחחים להתגרות בהן, לירוק עליהן
ולזרוק עליהן אבנים.
ויוויאן התרגזה, קיללה את כל הערבים
וכינתה אותם בשם ש מארצה חייעס. הערבים
אינם מבינים אידיש, אבל יש להם חוש
לאינטונציות. הם הבינו שוויוויאן אינה מברכת
אותם. יש אומרים שהיא טרחה גם
לתרגם את עצמה לערבית.
כשנגמרה התצוגה, חיכה לה בחוץ קהל
של אנשים. הם רצו להכות אותה. החבר
שלה, תח ש, הגן עליה. הוא משך אותה
בריצה אחריו, פילס לה דרך בין הקהל

האף של שחקנית הקא מרי לבנת
שלם ה תנ הג תמיד בסדר גמור. הוא
ישב לו ב שקט בין שתי הל חיי ם שלה,
הריח מ ה שאמרו לו ל הרי ח, ונכנס רק
ל מ קו מו ת שמותר הי ה לו ל היכנס.
הוא חי ה אף כשרוני מאוד, למד
דר אמה בפאריז, ביצע תפקיד של בייבי
סי טר לצידו של שמואל עצמון ב בית
במצב טוב, וקיבל קו מפלי מנ טי ם.
אחר־כך הו א עזר ללבנ ת שלם להתא
הב בגדעון שמר, הו א עזר לגדעון
שמר להתאהב בלבנת שלם, וחי לו חיי
אושר ונ ח ת בין שניהם במשך שנתיים
ת מי מו ת.
עכשיו הו א נאלץ להיפרד מהם. הי א
מאסה בו. לפני כמה שבועות ה חליפ ה
או תו במי שהו א חר, חדש, בלתי-ידוע.
או תו הדבר קר ה בזמן ה א חרון גם
לאף של נערת-חזוחר אילנה פדרמן.
הוא א מנ ם לא הי ה כל־כך כשרוני כמו
האף של לבנת, אבל הו א חי ה זו הר
מאוד. הו א ה חולף לפני שבוע. הא ף
החדש, שבא ב מקו מו, מ כו ס ה עדיין ב תפרי
הלידה. האמא שלו מ תכ חשת לו,
היא אינ ה מוד ה בלידתו, הי א טוענ ת
שהוא או תו אף ישן וו תי ק, ששימש
או ת ה כל ימי חיי ה.

אמנהז
תיאטרון
עד השחיטה
מי מפחד מוירג׳יניה דולף ! ׳

כמעט בחינם
ב 6.950-ל״י בלבד
הילמן אימם
שלך.

ה ש דון
ברוחם לצעירים
בפחות ממחיר־והשאר
המיסים

15-תשלומים
חדשיים.

(הבימה;
מאת אדוארד אלבי; הבמאי — היי קיי־לוס;
תפאורה — יוסף קארל) אף אחד! כי
וירג׳יניה וולף, משוררת ומסאית אנגלית ידועה,
אינה קיימת כלל במחזה. שמה מופיע
בו רק בפארודיה על שיר ילדים אמריקאי
אותו משמיעים במחזה ובו שרים ״מי מפחד
מהזאב הרע?״ הזאב המופיע בשם משפחתה
של המשוררת איפשר לסטודנטים לספרות
שנאלצו ללמוד את מסותיה, לשבש את
השיר.
אבל אם אף אחד אינו מפחד מוירג׳יניה
וולף עצמה, פוחדים כולם מהמחזה הנושא
את שמה. פחדה הנהלת הביסה שהחליטה
להעלות את המחזה, הפסיקה את החזרות
והעלתה אותו שוב רק אחרי שהחליפה
במאי, תרגום ותפאורה. פחדו ארבעת השחקנים
עליהם הוטלה מעמסת נשיאת המחזה.
פחדו כל אלה שהכירו את המחזה, וחזו
כיצד יראה אחרי שיועלה בהבימה.
פחדם של כל אלה נמוג ואיננו. מחזהו
של אדוארד אלבי הכתוב בסגנון תיאטרון
האבסורד של ז׳אן ז׳אנה, קאמי וסארטר,
ושאותו הגדיר טנסי ויליאמם כ״מחזה הגדול

שם לב כי אלבי המשחק בגיבוריו על הבמה,
משחק בעצם גם בו, מעביר אותו בבת אחת
מצחוק פרוע לשנאה תהומית, מבוז וגועל
לפיוט ועדנה, מהזדהות להסתייגות, וחוזר
חלילה במעגל אינסופי של מתח והתרגעות.
אם כל מחזה חותר בעקביות לקראת הק־ליימקם
שלו — השיא הדרמתי, משיג אלבי
שיא דומה בכל צרור משפטים, כשכל אהד
גבוה מקודמו. זוהי אורגיה פרועה של חוויות
תיאטרוניות שבסופה יוצא הצופה סחוט
אך מזוכך, מבלי שיוותר בו אפילו הכוח
לשאול: מה בעצם רוצה המחזה לומר?
על כל הצלפה -דקירה. מה רוצה
אלבי להגיד בחזיון גיא ההריגה הפרטי שלו?
לא הרבה. רק זאת שכל אדם מפוצל בין עצמו
לבין האשליה שיש לו אודות עצמו. האני
האמיתי של כל אדם הוא הזאב הרע. ומי
מפחד מהזאב הרע?
כולם.
מרתה (מרים זוהר) ,בתו של נשיא האוניברסיטה,
היא ההתגלמות המודרנית של
המכשפה. היא הר געש מהלך על שתיים,
פולט נהרות של זוהמה מילולית ותשפוכת
של אדי רעל. היא גסת־רוח, שתיינית, נואפת
ושחצנית, וכל זה כחיפוי על נשמת הילדה
הרעבה לאהבה המצויה בה, ועל האם שלא
התממשה בה. בעלה ג׳ורג׳ (מישא אשרוב)
אינו נופל ממנה בארסיותו ובכושרו האינק־

ההצעות בתור!,ז לגבי
המלאי הקיים כלבד.

קרסובע״מ
בני מנטה
דוזנ ב דיב״זל 11 2 4ל 3 3 2 4 1 .ת -א

מריב זוהר ב״מי מפחד מוירג׳יניה וולח?״
בית־מטבחיי ם אנושי

1־ ו:* 5י ; 110 ן ןוו 5י ו ׳• ו ז *

יותרויותר אנשים עוברים בדיזנגוף
׳ 1ת ר 1׳ 1ת ד אנשים קונים

רהיטי

ס קנ דינ בי ה
תל־אביב. ר חו ב זייזנגח׳ .146ס ל231602 .

בידינו

ארוט״נו
*111

1נוי0,/1י1נ!נ1

שירת העגבים של הפרימיטיבים רואה אור לראשונה
ליקט: א .די־נולה. עברית: רנה שני

מהדורת פאר
מעוטרת פיסול פרימיטיבי
בהדפסה אמנותית
הוצאת ״סד!״ ,ת״א, טל 35609 .

היחידי שנכתב באמריקה ביום מן הימים,״
זוכה בהבימה לביצוע כמעט מושלם, לקונצרט
מענג של משחק המבוצע תחת
שרביטו של מנצח רב הבעה. לא לחינם
יוצאים מבקרים מהמחזה כשבפיהם אנחת
רתחה :״סוף סוף יש תיאטרון בארץ!״
אם בסופו של דבר נשאר נפחד רק קהל
הצופים הרואה את ההצגה, אין בכך כל רע.
כי זוהי בדיוק מטרת המחזה.
אורגיה של חוויות. זהו מחזה חסר
עלילה לכאורה. לא קורה בו כלום ויחד עם
זאת קורה בו הכל. ארבע נפשות המשתייכוון
לעלית החברתית של החברה האמריקאית —
שני מרצים באוניברסיטה ונשותיהם — נמצאים
בכפיפה אחת במשך שלוש שעות קטנות
של לילה. הם שותים אינסוף כוסיות
משקה, מתנועעים קצת ומדברים. אך איזה
דיבורים?
אם כל מילה שלהם היתד, כדור, היה במחזה
מלאי תחמושת למלחמת עולם שלישית.
כמות הרעל והארס שבדבריהם דיה כדי
להרעיל עדר של פילים. רמת הסלנג עומדת
בתחרות עם כל כתבי הנרי מילר, והאנרגיה
המושקעת בהשמעתו שוה לתפוקתו של כור
אטומי.
מילים מושחזות, משפטים חדים, ורעיונות
מורעלים הופכים את הבמה הבלתי משתנה
של חדר אורחים אינטימי לבית־מטבחיים
אנושי. כולם שוחטים את כולם. כל אחד
מבתר את כל השאר לאלף נתחים, עורף אה
ראשיהם, מתעלל בקרביהם, פושט את עורם
ומוצץ את מח עצמותיהם. נחלים של דם
וערימות של עצמות נערמים על הבמה.
מול סאדו־מאזוכיזם זה בריבוע, הכתוב
בכשרון גאוני לדיאלוגים ובכושר אבחנה
כמעט חולני לנקודות התורפה הסמויות ביותר
של נפש האדם — מוצא הצופה את
עצמו משתולל מהנאה תיאטרונית. הוא אינו

ביזטורי. על כל הצלפה שהיא מצליפה בנשמתו
הוא מחזיר לה דקירה בלב, מחפה ב־נצחונותיו
הברוטאליים על האמת של כשלון
שאיפותיו האינטלקטואליות.
שני האורחים הנקלעים אל תוך הדו־קרב
הפרטי שלהם, ניק (אלכסנדר פלג) והאני
(דליה פרידלנד) ,מרצה לביולוגיה ואשתו
פחוסת הירכיים, אינם טובים מהם. כל
אחד הוא בועת אויר נפוחה של אשליה,
מאחוריה מסתתר הפחד הגדול מפני ההתמודדות
העצמית.
כל זה אולי נותן מושג קלוש על מימדי
האתגר הניצב בפני הבאים להפוך מחזה
כזה להצגה. אין כאן פשרות. או שעושים
את זה טוב, ואז השחיטה היא שחיטה,
והדם הנשפך הוא אדום. או שמסתפקים בשריטות,
ואז נשפך מיץ עגבניות סינטטי.
היי קיילוס כבמאי, יוסף קארל כתפאורן,
ולפחות שניים מצוות הארבעה — אבל
השניים בתפקידים החשובים (זוהר ואשרוב),
לא רק שניתרו עד לקו המטרה, אלא שקיפצו
אף קצת מעליו.
אפילו תרגומה של, תרצה אתר — תרגום
שבמקרה זה מהווה משימה קשה במיוחד
נוכח הגסות המכוונת שבפי האינטלקטואלים
— מניח את הדעת.
בעוד שדליה פרידלנד ואלכסנדר פלג, על
אף מאמציהם הראויים להערכה, אינם נראים
כטיפוסים המתבקשים מתוך המחזה, משכנעים
זוהר ואשרוב כי התפקידים נתפרו
למימדיהם. מרים זוהר נפלאה. היא גועלית,
מיוחמת, צעקנית ורעה, עד כמה שרק ניתן
להיות כזו על הבמה. מישא אשרוב מצויץ
כאינטלקטואל בהצגת החשפנות שהוא מנצח
עליה.
קצב, מתח, מיסתורין וסערת רגשות, הם
רק חלק ממה שמחזה גאוני זה בביצוע
מעולה מבטיח לחוזים בו.

הסולם הזה 143

בעולם
ארצות הברית
ה צי רעהה עו ק צני ת
ארצות־הברית זקוקה לפועלים. אך לא קל!
היה לפועלים להגיע לארצות־הברית. כי
לפני דור נתקבל חוק הקובע כי הכניסה
לארצות־הברית חייבת להתאים להרכב הנוכחי
של האוכלוסיה שם.
לפי אותו חוק, ניתנה ״מיכסה״ של רש־יונות־כניסה
לכל ארץ. המיכסות הגדולות
ניתנו לארצות שמהן באו גם בעבר מהגרים
רבים לארצות־הברית.
למעשה הגביל חוק זה את זכות־הכניסה
בעיקר לבני ארצות ״הצירעה״ .השם האנגלי
של הצירעה (״ואסס״) הורכב מראשי־התי־בות
של המילים ״לבנים — אנגלו־סאכסים
— פרוססטנטים״ .כלומר: בריטים0 ,קאנ־דינבים,
גרמנים ו כו/
שני זכוכים. לאחרונה נעשה נסיון נמרץ
להמיר חוק זה בחדש. הנשיא ג׳ונסון, שהוא
״צירעה״ ,המשיך בקו של הנשיא קנדי,
שהיה אירי־קאתולי. קו זה מבקש לבטל את
המיכסות, להעניק זכות־כניסה לכל דורשיה
ללא הבדל דת וגזע, בהתאם לכשרונות.
בכך מנסה ג׳ונסון להרוג שני זבובים
בבת אחת:
• להפריך את הטענה כי ארצות־הברית
היא מדינה גזענית. טענה זו מזיקה לאמריקה
בזירה הבינלאומית, בייחוד באפריקה
ובאסיה.
• לאפשר את כניסתם של פועלים מקצועיים,
ובעלי כשרונות אחרים הדרושים למשק
האמריקאי, שאינם באים במיספר מספיק
מארצות הצירעה.
למה הבשים? היה ברור כי הצעת־החוק
החדשה לא תתקבל ללא קרב.
קרא הסנטור סאם ארווין צאצאם של מע־בידי־עבדים
אנגלו־סאכסיים :״הלבנים ד,אנ־גלו־סכסיים
הם שהפכו את אמריקה לארץ
גדולה! האם ניתן מעמד שווה לעולים מחבש,
למשל, כמו לעולים מאנגליה ומהולנד?
מה עשו החבשים למען אמריקה?״
יעקוב יעבץ היהודי קפץ ממקומו :״לא
אעבור בשתיקה על טענה זו!״ צעק .״אני
בן של מהגרים. אמי באה מאותו חלק של
האימפריה התורכית, שהוא כיום ארץ־יש־ראל.
אני בא מארץ שהיתר, שייכת אז
לממלכה האוסטרו־הונגרית (גאליציה) .דם
רב וזיעה רבה נתרמו לבנין ארץ זו על־ידי
עולים ממזרת אירופה, מאיטליה ומארצות
אחרות!״
קרוב לוודאי כי לא הנימוקים הרגשניים
יכריעו בסופו של דבר את הכף, אלא הצרכים
הכלכליים. אם כן, תקלוט ארצות־הברית
להבא 166 אלף עולים חדשים
בשנה, מכל הארצות — ולאו דווקא מארצות
הצירעה.

כו חו ת ה שחור
״נשמור עליו, כאילו היה הנשיא ג׳נוסון!״
הכריז ראש מישטרת שיקאגו.
האיש המוגן הוא אליהו מוחמר, מנהיגם
של מאה (או מאתיים) אלף מוסלמים שחורים
— הגוף הגזעני השחור הטוען כי
הכושים הם גזע עליון, וכי עליהם להקים
מדינה נפרדת משלהם באחד מחלקי ארצות-
הברית.
כמה ימים לפני כן הרגו שליחיו של
מוחמד את תלמידו־לשעבר — מאלקולם
ליטל, שקרא לעצמו מאלקולם אכס.״ הם
קטלו אותו ביריות באמצע אסיפה המונית.
מאז פשטו חסידים של אכס ברחבי אר־צות־הברית,
כדי להרוג את ראשי המוסלמים
ולהצית את מועדוניהם.
משורה ישחרר רק המוות. הפרשה
כולה דומה לפארודיה עגומה של המאבק
בין אצ״ל ולח״י בשנת , 1940 שגם הוא
עלול היה בנקל להפוך למלחמת־אחים עקו־בה־מדם.
המוסלמים
השחורים הוא האירגון הפורש
הראשון מן הציבור הכושי. הם מורדים
ב״מוסדות הלאומיים״ של הכושים, הנכנעים
ללבנים. הם מוכנים לאחוז באמצעי אלימות,
(המשך בעמוד )24

5000
י רו ת
1911170

טיסה לאירופה וח 1רה
במטוס חברת ״בנה׳

מקלט טלוויזיה ״נודמנדה״

פרסים

אלה

ואחרים,

יחולקו

בין

בשווי

אלפי

לירות

משתתפי

תחרות התשב צי םשל מו ס ף

ה א רז

פרסים מלאים והת שבק הדאשוו יתפרסמו
בגליון

הבא

* חברי אירגון המוסלמים השחורים נוהגים
לשנות את שם משפחתם הקודם,
לקרוא לעצמם אנס (״אלמוני״) ולשנות
את שמותיהם הפרטיים לשסות מוסלמיים
(כמו מוחמר, אמיר ונו׳) .הסיבה: השמות
הקודמים באו בירושה מתקופת העבדות,
ומקורם בשמות האדונים הלבנים.

הסולם הזה 434ו

בשלם
(המשך מעמוד )23
ולרשותם עומד ארגון צבאי (צעירים המאורגנים
ביחידות קטנות, נקראים פרחי
האיסלאם) .סיסמתם יכלה להיות. :משורה
ישחרר רק המזדת*.
מאלקולם אכם כפר בסיסמה זו — ושיחרר
את עצמו מן השורה. גרוע מזה: הוא
הקים אירגון יריב, קיצוני עוד יותר —
אירגון האחדות האפרדאמריקאית. אירגון
זה החל מגייס חברים מבין המוסלמים
השחורים. לכן. שוחרר״ — בדרך המוות.
״ירצחו א*תי! ״ מאז נטושה מלחמת־האזרחים
השחורה, ואלפי שוטרים, לבנים
וכושים, הועמדו במצב הכן.
קאסיוס קליי, אלוף־האיגרוף שהצטרף למוסלמים
השחורים, חרד לחייו. איש יחסי־הציבור
שלו לשעבר, ליאון אמיר, שפרש
מן המוסלמים והצטרף למאלקולם אכם,
מכריז :״הם ירצחו אותי!״ בכמה מקומות
כבר הוצתו מועדונים, ביניהם המיסגד המרכזי
של המוסלמים בשיקאגו.
קשה להאמין כי השוטרים אמנם ייצאו
מגדרם כדי לשמור על חיי המנהיגים משני
הצדדים. הם לא יצטערו יתר על המידה
אם יהרגו איש את רעהו.

ויאט־נאם
מן ה מ בו ך
הקאריקטוריסט ביל מולדין, צייר מלחמת
העולם השניה המבקר עתה את בנו־החייל
בוויאט־נאם, שירטם מבוך. בלב המבוך
מקדם חייל אמריקאי בברכה את בואו של
חייל דרום־קוריאי, שנשלח לעזרתו. אומר
האמריקאי :״סוב שבאת• אולי אתה זוכר
את הדרך?״
הרמז הגלוי של מולדין: האמריקאים
אינם יודעים באיזו דרך לצאת מן המבוך
ששמו ויאט־נאם.
ללא תנאים מוקדמים. איש אחד
היה מוכן להראות השבוע את הדרך —
אך לא זכה לתודות האמריקאים. הם ראו
בו בוגד.
שארל דה־גול פירסם, בשותפות עם הסובייטים,
הצעה לכנס ועידת־שלום לענייני

נשים אוהבות
לוד קינג סייז
הן נהנות
מהטעם העדין
ומהסינון המושלם
של פילטר פחם.
תציע סיגרית
לוד קינג סייז
לבת״לוויתך
ותוכח בעצמן.

רושו — כפי שברור לכל — נסיגה אמריקאית
מודיאט־נאם. לכן מעמיד הנשיא
ג׳ונסון תנאי נגדי: הפסקת מלחמת זזודיאס־קונג
לפני פתיחת המשא והמתן.
הדרך ׳החוצה. אין זה תנאי מציאותי,
בי הוויאט־קונג הוא המנצח בשדר,־הקרב.
שום משא־ומתן אינו יכול לשנות עובדות
שנקבעו בזירה הצבאית.
אך מדינאים רבים מאמינים כי בסופו
של דבר יימצא ניסוח שיספק את הכבוד
האמריקאי, מבלי לשנות את העובדות. כי
אין דרך אחרת לצאת מתוך המבוך, זולת
האפשרות המטרידה את וואשינגטון: הסיכוי
כי ההפיכה הבאה בסייגון תעלה לשלטון
אנשים שירצו לשים קץ למלחמה
מאחורי גב האמריקאים.

עולם חדש
קרן ק ״ מ ח
עד עכשיו ידוע היה למי שהתעניין בזה
שקרן הלייזר היא משהו מסתורי, שמשתמשים
בו בסרטים של ג׳יימם בונד ובמכון
וייצמן.
בשבוע שעבר נעשה בעזרתה ניתוח מסובך
במוחו של שפן, על־ידי מדעני האוניברסיטה
העברית בירושלים( .פרום׳ לב וד״ר
פלטי).
צל השאלות מי היא בכלל, ומה היא
עושה בעולם ובארץ, ישנן כמה תשובות:
שמה המלא הוא: אור מוגבר על־ידי הזרמר.
מומרצת של קרינה. בקיצור קוראים לה
לייזר.
בשפה לא כל־כך מתקדמת זוהי אלומת־אור
חזקה, בעובי דק מאוד. הריכוז של
קרני האור בה מאפשר ראיית חפץ בגודל
של חמישים סנטימטר, ממרחק של אלף
קילומטר. כן הוא מאפשר ניסורם של גופים
בעובי סכץ גילוח (רקמות בעלי חיים,
מתכות, וכו׳).
קרן זו נחשבת לילדת־הפלא של הפיזיקה
המודרנית. האבות הרוחניים שלה, האמריקאי
טאנום והרוסים ניקולאס בזנה ואלכסנדר
שפוקהורב, זכו בגללה בפרס נובל.
כשגילו אותה, היא לא סיפקה שום צורך

$1אג• בעד 20 סיגי
תוזגדת ביח־ר לסיגריות ״לוד-

עשון מו שלםעם פי לטרפחם
דבשו מקצוע מ שתלם
תוך זמן קצר,
0 ^ 0בוז דדבה מק צו עי ת
מעילה

קורסי בקרוערב

הפגנה אנטי־אמריקאית בהאנוי*

בתיהת הקורס

.טו ב שבאת — אולי אתה זוכר את הדרך?״

1.4.65

ת־א.דייגס ו(בכר דיזנגוף) טל 26066 .
קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות. דיאנה״,
יום־יום׳ בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א׳ ,ג׳ ,ה׳ ,הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.
הישראלי החדשות
שבועון
.העולם הזה*,
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8סלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע*מ, תל־אביב,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

ויאט־נאם. הוא השתמש בנוסחה המקובלת
מאד בישראל: משא־ומתן ישיר, ללא ת־ .
נאים מוקדמים.
בהסכימם לכך, נסוגו הסובייטים מעמדה קודמת.
תחילה דרשו, כמו הסינים, כי האמריקאים
יפנו את כוחותיהם מוויאט־נאם, לפני פתיחת
משא־ומתן. עתה החליפו, בשקט, את
הנוסח. כתנאי למשא־ומתן הם דורשים רק
כי האמריקאים יפסיקו את ההפצצות בצפון
הקומוניסטי.
אולם דעת הקהל האמריקאית אינה מוכנה
לקבל בנקל את רעיון המשא־ומתן *,שפי *
השבוע כתב ההומוריסם האמריקאי
ארם בוכוואלד את הדו־שית הבא:
״איננו יכוליס לנהל משא־ומתן, כי א נחנו
מפסידים במלחנוה.״
.האם היינו יכולים לנהל משא־ומתן
אילו ניצחנו במלחמה?״
.למה היינו סעוניינים במשא־ומתן, אילו
ניצחנו במלחמה?״

חיוני. היא היתד, מעין פיתרון ללא בעייה.
אס־אט החלו מוצאים בשבילה בעיות בכל
השטחים:
הימאים מקווים להשתמש בד, כמכשיר
קישור וגילוי גופים תת־מימיים. הצבא האמריקאי
מתכוון לגלות בעזרתה את אנשי
הגרילה ביערות ויאט־נאם. הרופאים ישתמשו
בה בניתוחים מסובכים. רופא ידוע
מבוסטון טוען שהצליח להשמיד בעזרתה
את אחד הסרטנים המסוכנים ביותר. אנשי
הטלביזיה והרדיו רוצים להחליף בה את
הגלים המיושנים שלהם. רופאי השיניים
יהרסו על־ידה את החלקים הרקובים של
השן.
לעת עתה עוד לא משתמשים בה. מנסים
אותם על יצורים בלתי־חשובים וחפצים
דוממים. בעתיים ממשיך הסרטן להמית,
כאב השיניים להכאיב, לוחמי הגרילה ל־הילחם,
והרדיו והטלביזיה להתקיים.
• ברקע: תמונות מאו טסה טזנג זהו
צ׳י־מיו.
העולם הזה 1434

הבוגדת: נוק שני בסידרה ער המישחסים
האסורים של האשה -מאחורי גבו של בעלה
מאת

רחל

לא חזה

המר חל ת
שעה וחצי — ולפני גמר ההצגה
והיא היתר, נשארת עד הסוף. מי
אומר :״מיסכן, עסוק, צריך לרוץ
מייד אחרי ההצגה היתד, מטלפנת
סוף העלילה.

היה הוא קם ומסתלק,
שהיה פוגש אותו היה
לפני גמר ה סר ט-
אליו, כדי לספר לו את

משוגעת
^ אורות כסניף מפא״י, באחת הערים שליד תל־אביב,
1 1כבו. קולות החברים נדמו. הוויכוח בעד ונגד בן־גוריון
הופסק עד למחרת היום. בבית כולו לא נשארה נפש חיה.
האומנם?
לנוף המולדת

כמובן שלא. היו שם שתי נפשות חיות, שעשו חיים משוגעים•
העובדה התגלתה במפתיע, כאשר הגיעה קבוצת חברים
לסניף. רצו ללבן בעייה עקרונית־תנועתית, אשר לא
סבלה דיחוי. הם נכנסו לבית, העלו אור במשרדים. ואת
מי הם מוצאים שם אם לא אחד העסקנים המכובדים של
המקום, ועמו עסקנית כבודה לא־פחות? שניהם נשואים —
אבל לא יחד.
היד, דרוש מבט אחד בלבד, כדי להבין שהשניים נשארו
בסניף בעניין מפלגתי חשוב. המערך הזוגי, או משהו כזה.
החברים ניסו להסתיר את הפתעתם, אולם בשום אופן לא
יכלו להסוות את התפעלותם מן היחסים התנועתיים המסורים.
היו כאלה שחזרו לאחר מכן בחרדת־קודש על הסברה,
שאם מצאו את הזוג בלי כל חלקי־לבוש עליהם, הרי

**וכירים את המשל על הנמלה העמלה כל הקיץ,
; • 4כדי שיהיה לה מה לאכול בחורף? אספר לכם על משל
הפוך: על אחת שאוגרת גברים בחורף, כדי לעשות חיים
בקיץ.
היא סנובית גדולה, יושבת קבע ברוול וברורה, ונורא
אוהבת רכילויות. הילדים שלה כבר די גדולים, ובעלה
הוא איש־עסקים מצליח מאד, לכן יש לה פנאי לא רק
לשבת בבתי־קפה אלא גם להיות פעילה בכמה מן האירגונים
החיוביים ביותר בעיר. היא אפילו עורכת מסיבות בביתה,
לקידום המטרות החשובות של האירגונים.
בוודאי מצטיירת תמונה של מסיבות־תה, עם המון אמהות.

מערד־ !11
זה רק מפני שהלבוש הבורגני לא תאם את סימון העיסוק
התנועתי־חלוצי.
רק אדם אחד לא גילה הבנה חברית. היה זד, בעלה של
העסקנית, אף הוא חבר מפא״י ועסקן שלה במועצת־הפוע־לים.
הוא היה סבור, כי גם מפא״י אינה יכולה לדרוש זאת
ממנו. מכיוון שיש לו שני ילדים מאשתו, והיא הבטיחה
להפסיק את הרומאן האידיאולוגי הממושך, הסכים לסלוח*
אבל אומרים שהפעם יצביע ח׳.
סרטים שאין להם
סוף
ך * ואהחנה את מכוניתו ונכנס למסעדה היקרה. המלצר
ן ) בירך את המשפטן המכובד, עזר לו להתיישב .״אדוני
לבד?״ שאל .״לבד,״ ענה האיש ונטל את התפריט.
אבל הוא לא מיהר להזמין. בדק אח רשימת המטעמים
מלמעלה למטה, הפך את התפרים ובדק מחדש. דמות הופיעה
בדלת המסעדה. הוא היפנה אליה את מבטו .״הו!״ קרא
מופתע ,״גברת פלונית! איזה הפתעה נעימה! האם את לבד?
אם כן, הרשי לי להזמינך להצטרף אלי.״
הגברת נאותה בחיוך. המלצר חייך. רק הסועדים האחרים
חשבו שהקומדיה הזאת היא כנה. שהגבר באמת הופתע
לראות את האשד״ ושר,אשד, הגיעה במיקרה למסעדה
הזאת בזמן הזה. אלה מהם שהכירו את האיש ואת האשה
מצאו שזה טבעי לגמרי, שאדם זה יסעד עם הגברת הידועה
והמכובדת מאוד בחברה הירושלמית הגבוהה.
השניים סעדו את ליבם, וכאשר קמו ללכת שאל הגבר
בתמימות :״האם אוכל להסיעו?״ כאילו לא ידע שיש לד,
מכונית פרטית, יפה יותר משלן .״לא,״ השיבה ,״יש לי
אוטו, תודה.״
היא נכנסה למכונית שלה, הוא נכנם למכונית שלו —
וכעבור עשר דקות הגיעו שניהם לאותה כתובת ועלו
במדרגות לאותה דירה: קן־האהבה החמים שלהם. אבל
ירושלים היא עיירה קטנה, והם היו צריכים להחליף דירה
לעתים קרובות. כי שניהם נשואים, ולא רצו לעורר חשדות
על־ידי ביקורים ממושכים בבית מסויים.
אבל אהבה אינה צועדת על הקיבה בלבד. דרוש לה גם
מזון רוחני. השניים השיגו אותו בבתי הקולנוע. לצורך
זה פיתחו שיטה נחמדה מאד: הוא היד, קונה זוג כרטיסים,
משאיר כרטיס אחד אצלו ושולח לה את השני. הם היו
מגיעים לקולנוע בנפרד, אחרי התחלת ההצגד״ מבלים יחד

אבל לא. באים למסיבות שלה גם גברים מבוקשים, הידו עים
כאנשים מצליחים בשטח שלהם. כי היא מנצלת את
המסיבות האלה גם כדי לעזור לבעלה להצליח בעסקיו. מה
נוח יותר ממסיבה ביתית נאה, כדי לקשור קשרים עם
אנשים חשובים?
כך, על כל פנים, היא מספרת לבעלה, והוא מאמין לה.
כי באמת קשר במסיבות אלה קשרים עם אנשי־מיסחר,
ועשה כמה עיסקות מצויינות. נושאים חשובים לשיחה, בכל
המסיבות האלה, הס הציורים שאשתו מציירת. יש לה
נשמה אמנותית, אתם מבינים. אוהבת נוף להשתגע. רק
תנו לה לצאת מהעיר הרועשת הזאת, לנשום את אויר
ההרים או לספוג את שמש החופים הלוהטת.
ברור, שבשביל נשמה כזאת צריך משהו מיוחד, לפחות
בחודשי הקיץ, כשהילדים בקייטנה או אצל הסבתא, וכש־העסקים
ממילא רפויים. ומה טוב יותר ממעון קיץ קטן,
חבוי באיזה קפל־קרקע בין עצים וסלעים? בעלה קנה לה
אותו, והיא מבלה בו את חודשי הקיץ. מכיוון שזה קצת
רחוק, וביזנס הוא בכל זאת ביזנס, אין לו זמן לבקרה
יותר מאשר ויק־אנד אחד לשבועיים. כל יתר הזמן היא
סופגת אווירה ומציירת את המולדת שמסביב. ובאמת,
אפשר לראות עליה שהיא מאושרת ופורחת בחודשים אלה.
אבל היא אינה מציירת כל מה שהיא רואה מסביבה, כי
אז היתד, הופכת ציירת פורטרטים. שכן בין ביקור אחד של
בעלה למישנהו, היא בכל זאת אינה מנותקת לגמרי מעולמה
הישן — עולם המסיבות החורפיות. כמה מן הגברים
הנאים המבקרים בדירתה בחורף, באים בקביעות לבקרה
גם במעון־הקיץ.
סתם ספורט
של חול
•ס* אשד! המסייימת הזאת משוגעת לספורט. בעיקר
\ ן כדורגל. בזה, לפחות, היא שלמה עם בעלה. כי גם

הוא משוגע לספורט הזה. לא תמיד הם הולכים לאותו
מישחק, כי הוא אוהד מושבע של קבוצה מסויימת ומוכן
לרוץ אחריה לכל מקום בארץ. אשתו איננה אוהבת לנסוע,
אז היא בוחרת לה את המישחק המעניין אותה ביותר בתל־אביב
או בסביבה, והולכת ליהנות. לפעמים היא לוקחת
עמה את בנה, ואז חושבים שהוא אחיה. לא מפני שהוא
כל־כך מבוגר, אלא מפני שהיא נראית כל־כך צעירה.
אבל הכדורגל אינו מספק לה התרגשות רק בשבת, הוא
מרטיט את ליבה גם באמצע השבוע. כי שם, על המיגרש
הירוק, היא אינה עוקבת רק אחרי הכדור, אלא גם אחרי
הרגליים הבועטות בו, ואחרי הגוף הקשור לרגליים. בקיצור:
כששחקן מוצא חן בעיניה, זה לא רק בשל כושרו להבקיע
שערים. מכיוזן שבעלה קרוב מאוד לחוגי הספורט, ויש לו
גישה אל כל מקומות־המיפגש של הכדורגלנים, לא קשה
לד, להביע את הערצתה באוזני השחקן המוצא חן בעיניה.
בעלה, שלא ידע על הספורט של ימי החול, שמח על
יחסה הכללי. כי הוא מכיר נשים רבות של חברים, המתות
משיעמום כאשר מדברים על ספורט, והעושות לבעליהן את
המוות אם הם הולכים לראות יותר ממישחק אחד לחודש.
היא עצמה אינה רואה באד,בד,בים שהיא מתנה עם השחקנים
בגידה בבעלה. בשבילה זה סתם ספורט. מה עוד,
שהיא מקפידה תמיד לעשות את זאת רק עם חברי אותה
אגודה שבעלה אוהד. לעולם לא יעלה על דעתה לעשות
זאת עם שחקן מאגודה יריבה, כי אז זאת תהיה בגידה.
לפני חצי־שנה בערך ניתקה את יחסיה עם השחקן התורן,
ומאז היא מתעניינת בכדורגל כצופה מן הצד. רק הכדור
מרתק אותה, הרגליים שוב אינן חשובות. פשוט התעייפה
מן הספורט החביב עליה, ומצאה לעצמה עיסוק מעייף
פחות. עכשיו היא מתעניינת באמנות. החבר החדש שלה
הוא איש־עט נורא ידוע ונורא מכובד, בעל בעמיו. לא
מזמן אפילו ערכה מסיבה בביתה לכבודו, ולא הזמינה אף
כדורגלן אחד. בעלה ד,מיסכן לא מצא שפה משותפת עם
האינטליגנציה שמילאה את דירתו, וזה סיפק לו המון
מזון למחשבה.
הוא גבר יפה ונבון, והוא תיאר לעצמו שאם אשתו זנחה
את הכדורגל, משמע שעובר עליה משבר. הוא פקח את
עיניו, ותפס מה בדיוק הולך. אבל הוא אוהב את אשתו,
לכן שתק. מדי פעם אפשר לראות אותו בחברת מישהי.
אבל הוא מעדיף את אשתו, והוא רק מחכה שיימאס לה
האינטליגנט שלה כדי שתחזור אליו. יש לו סבלנות. הוא
יודע שהכדור הוא עגול.

ר* מרס מתלהבים

מ״צפוו הנפש״

השבועון היחידי בארץ
להומור ולסאטירה
יוצא בימי חמישי כיבבדעץ נפרד ללא תופפת עתון יומי
כל שהוא.

בעריכת: דן בן־אמוץ, חיים חפר, שמעון צבר, עמום קינן
12 עמודיב 50 -אגוו

לפנה׳־צ, אחה״צ ובערב

בכתות קטנות למבוגרים
אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית, רוסית,
ערבית, ספרדית, איטלקית, פורטוגזית
קו ר סי ם

מיו ח די ם

לתלמידי בתי־ספר

תיכוניי ם וי סודיי ם

תל־אכיב

חיפה

נחלת־בנימין ,2ס> 56347

החלוץ ,27 סל 69265 .

האטרקציה של
ספורט החורף בישראל

״קא רטינג״
פתוח פד 4עד הצות
מגרש ״יריד המזרח״
מול תחנת ״פז״

מקור
ל א חר המלחמה
עיסקת השוקולד

(מאת חיים גורי,
הוצאת הקיבוץ המאוחד) .היא הפרוזה של
משורר הפלמ״ח. זוהי יצירתו הפרוזאית הראשונה
של חיים גורי. אחת היצירות הראשונות
של הספרות הישראלית הצעירה.
נושאה הוא האנשים של תקופת לאחר־המלחמה,
אותם שהיו מסוגלים להתפשר עם
הדרישות של המציאות החדשה, ד,דורסת את
המציאות שקדמה לה, ואותם שלא היו מסוגלים
להשלים איתה, לחיות בה או למחות
נגדה( ,כי גם במחאה יש מין השלמה):
״אני אוזל והולך, אוזל והולך. המובן
מאליו שבמצבי שולל ממני את הקולות
הרועמים ואת הזכות להיות מיקרה נוסף
של עוול או תוספת חרפה. אני כאן מפני
שלא ראו אותי, ממשיך להיות בלתי־נראה.
אינני תורם דבר, ואינני גוזל בכך מאומה.
בל התנהגות אחרת תאלץ אותי לייחס
חשיבות למעשי ובכך, ביודעים, אתרום תרומה
אווילית ומרושעת לחוסר־הטעם העצום
סביב־סביב.״
זהו סיפור מוזר על שני אנשים זרים,
בלתי־ידועים, הנפגשים בעיר זרה, בלתי־ידועה,
בזמן בלתי־ידוע, לאחר מלחמה
בלתי־ידועה.
תקופת הסיפור יכולה להיות התקופה של
לאחר מלחמת־העולם. המקום יכול להיות
אירופה, ועיסקת השוקולד יכולה להיות עי־סקת
השילומים. אך אין לכך שום חשיבות,
משום שהספר נמצא מחוץ לגבולות הזמן
והמקום. הוא יכול לקרות בכל מקום, בכל
זמן, בשום מקום, או בשום זמן.
הנידונים למוות שבספר אינם יכולים לנסות
לתקן את העולם, משום שגם התיקון
האישי, המוגבל, היחידי האפשרי, כאילו נותן
הכרה לכל העוולות שנשארו בלתי־מתוקנות.
הנידונים
לחיים משלימים עם כל זה. ההשלמה
גוררת עימד, את הסחר־ומכר במעשים
גדולים, שנעשו או שלא נעשו. את
ההתפשרות עם החיים.
שני האנשים הזרים, שחיו בעיר הזרה,
נפרדים. האחד מפסיק לחיות, והשני חוזר
אל החיים, אל הנשארים, אותם שקמו על
חורבותיהם של המתים. הוא מבצע את
עיסקת השוקולד.
עלמות של שמש. כתיבתו של חיים
גורי היא מורכבת ומאונכת. יש בסגנונו
ליריקה נפלאה :״הנד, הם שבים מן האגמים
והיערות׳ וחופי־הים, מבתי־המלון הבינלאומיים׳
מחורשות־האורן וארמונות־השיש וה־דקלים,
מסעודות על המרפסת הרחבה תחת
סוככי־הבד, עלמות של שמש ושל מים.״
ואנטי־ליריקה גרוטסקית׳ קפקאית :״עם
זאת לא קפץ ידו וזכה לראות את שמו
חקוק בשיש מעל מיטות החולים ובבית־התמחוי
ובבית־היתומות, שצעקתן האילמת
ממלאה את חלל העולם.״
המשמעויות של הדברים מצויות במתחים
שבין השורות, בין הקטעים, בעירבוב של
הזכרונות במציאות, של העבר בהווה, של
דמויות ידועות בבלתי־ידועות.
בספר אין שום טכניקה ספרותית מקובלת.
אין בו דמויות אמיתיות, השתלשלות
של עלילה ומיבנה של סיפור. למרות זה,
זוהי ספרות טהורה, וספרות טהורה נמצאת
מעל לכל הפרטים הללו. לא חשוב אם היא
משתמשת בהם או אינה משתמשת בהם.
ספרו של חיים גורי מקדים את רוב סופרי
הדור בישראל, בני המאה התשע עשרה,
במאה שנה.

ח־ים ם לי הלום
החי על המת (רומן מאת אהרון מגד,
הוצאת מם עובד) הוא סיפורו של דור
תלוש, המנסה לחיות על חשבונו ובזכותו
של הדור שקדם לו.
את שני הדורות מייצגים בספר שני גיבורים.
האחד, יונה רבינוביץ, מתחייב תמורת
שכר חודשי קבוע לתאר את קורות
חייו של השני, אברהם דודידוב.
אין הוא מצליח בכך, משום שהוא טפיל.
אין הוא איש יוצר חי. דמותו של דווידוב,
הגיבור הלאומי, מאפילה עליו. אין הוא
מסוגל להתמודד איתה. הוא חי על חשבונה
במשך שנתיים, ולבסוף, לאחר שכתיבתו
נכשלת, הוא מועמד למשפט באשמת אי-
מילוי התחייבות.
אהרון מגד השתמש בטכניקה של סיפור-

בתוך־סיפור, בצורה אמנותית משוכללת.
שתי העלילות של שני הגיבורים שזורות
האחת בשנייה באופן טבעי, שוטף. שתי
הדמויות הנפרדות, המאירות אחת את השנייה,
מעוצבות עיצוב ריאליסטי, אובייקטיבי,
רב־צדדי.
אבל כל זה אינו מעלה את הספר מעל
לרמתו הבינונית. הסגנון הטוב, הנושא המעניין,
השימוש באמצעים משוכללים להפעלת
הדמויות, אינם מכסים על חוסר השראה
אמיתית.
חסר בספר ההרכב הגבישי, ההופך את
האפר ליהלום.

מה באמת

כל האמת (לקט מתוכנית הרדיו כל
האמת, ערוך בידי עדה בן־נחום; הוצאת
אלגד; 126 ענו׳) >ישנם כל מיני סוגים של
הומור. יש הומור כללי. למשל :״הדבר
העיקרי במיטבח הזר( ,המיטבח היחיד שי
ד,אוניה שלום) היא מסחטה ...היא סוחטת
את המיץ של האשכול, אותו אשכול שהיא
מחזיקה בין שיניה״ (עדה בן נחום) .הוא
כללי, כי הוא עשוי בשביל כולם — אותם
המבינים שהאשכול הוא ראש־הממשלה לוי
אשכול. מי שלא הבין את זה פעם הראשונה,
יבין בפעם השניה.
יש הומור ארוך :״מכיוון שמים פשוט
אין לנו, כדאי היה להשתמש במוביל להד

חיי־פ גורי
שוקולד ושילומים
רמת משהו המכיל הרבה מים. ומה מתאיב
להגדרה זאת יותר מאינפורמציה? הרבה
מאוד מים עם אחוז־מליחות משתנה. מצו
שני, גם המוביל עצמו, מבחינה טכנית,
מתאים מאד להזרמת אינפורמציה. נניח, אינפורמציה למשל, שיש בידי חתיכת
טובה עדה בן נחום) .רק מי שמצליח
לקרוא את הדבר הזה עד מופו, יודע אם
זה מצחיק או לא.
יש הומור מצחיק :״הולנד היא מדינה
קטנה, יפה ושטוחה, כמו הרבה שחקניות
קולנוע אנגליות״ (שמואל שי) .זה מצחיק,
כי זה נורא מזכיר את הצילה המצחיקה
חזה.
יש י הומור מטורף :״ווטרלו זד, שם של
עיירה בדרום צרפת בקוט ד׳אזור, שבתחילת
המאה השבע־עשרה היתר, אבן־מריבה.
פילים השני, שהיה בנו של האפיפיור פיוס
התשיעי, היה מאוהב בליידי המילטון,
שהיתר, בתו של מלך אנגליה באותה תקופה,
ורצה לתת לה את ווטרלו במתנה...
אבל דעת־הקהל, ובראשה שקספיר, התנגדה
לזה בחריפות, ובסופו של דבר פרצה מלחמה״
(עמוס קינן).
יש הומור רציני :״דמוקרטיה זד, משטר
בו כל אדם יכול לומר את מה שהוא חושב,
אבל למי יש חשק לחשוב?״ (אמנון ג׳קוב).
כל אותם שיש להם חוש־הומור די כללי,
המסוגל להקיף את בל הסוגים האלה, יוכלו
לקרוא בהנאה את אוסף הקטעים, הלקוחים
מתוכנית הרדיו כל האנות. תוכנית שבה
נשאלים אנשי־צוות שאלה, משיבים עליה
תשובות שונות, שרק אחת מהן נבונה.
העולם הזה 1434

1 1 111
העולם הזר. ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
היכן לבקר השבוע, לפי סדר העדיפו׳
1״ וזבא חובה לראות;
— אפשר לראות.
רצוי לראות;
עו ע * 61-ז

מפחד

מוירג׳יניה

וילף נ (הבימה) הישג בלתי רגיל לתיאטרון
ישראלי. מרים זוהר נפלאה בתפקיד הראשי,
במחזה מודרני, משעשע ומדהים כאחד, בו
משחקות ארבע נפשות ברצח פסיכולוגי
ובהתאבדות רוחנית( .ראה מדור אמנות).
לאחי הנפילה (התיאטרון
הקאמרי) חשבון הנפש של אינטלקטואל הניצב
בפני כישלון אהבותיו ויחסי התקשורת
האנושיים שלו. וידוי כמעט־אישי של ארתור
מילר, בו תופסת חלק מכריע מי שהיתר.
אשתו. גדעון שמר, גילה אלמגור.
+ +הנסיך הקטן, האגדה למבוגרים
בסגנון סיפורי־ילדים, של הסופר הצרפתי
אנטואן דד, סנט אקזופרי, בעיבודו
הבימתי של יעקב אורלנד ובביצועו הפיוטי
של שמעון ישראלי.
* כלדז למיסטר צ׳ארלי (הבימה)
מחזר, תעמולתי על חיי הכושים בארצות־הברית,
מעניין אבל לא מרעיש, חלש מבחינת
ד,מיבנה, בינוני בביצוע.

* איך להצליח בעסקים מבלי

להתאמץ (תיאטרון גיורא נודיק; אל־המברה,
יפו) מין.,ערמה ותמימות כסגולות
להצלחה חברתית וכלכלית בקומדיה מוסיקלית
קלילה. אלברט כהן, בתיה בנדיקט.
יחפים כפארק (תיאטרון גיורא
גודיק) — ולא סתם, אלא בשלג ניו־יורקי.
בררר! אבל זד, מצחיק. זוג צעיר (תאומי
ודורון) בדירה קרה, מספק ערב מהנה,
תוך פימפוסים על — מה בעצם?
המאהב (הבימה) ביצוע נקי
ומלוטש של מערכונו הציני של הארולד
פינטר אודות תרומתם של המאהב והזונה
למוסד הנשואין. משחק מהנה של דליה
פרידלנד ואלכסנדר פלג. כהקדמה מוגש ביצוע
משעמם של העלמה יוליד. לאוגוסט
ססרידנברג — אפשר להחמיץ.
*.ג* -אלקטרה (התיאטרון הקאמרי)
הטרגדיה היפנית העתיקה אודות הבת הנוקמת
באמה, לפי הגירסה של אוריפידס.
בביום של גרשון פלוטקין, השם את הדגש
על חוסר־הטעם שבגאולת־דם ונקמה. אורנה
פורת חוזרת לבמה אחרי שנתיים.

גאה

להציג

את אחד מגדולי הזמרים
הבדרן שהגיע ישר מלאס־וגאס

מ״קריזי הורס״ פאריס
0 1 0יר 0 ^ 111,0
בדרני האקרובטיקה הנודעים

נערת הגומי
אילוזיוניסט—

(1001,15

מקזינו דה פריז
מ 0 0א 1^ £ו *0ז 21
כוכבת הזמר הישראלית הידועה

והסולנים שלו
ערב ערב 2הופעות
בשעות 12.30— 10.45
נא להזמין מ קו מו ת מראש

שלמה המלך ושלמי ה
סנדלר
(התיאטרון הקאמרי) אילי גורליצקי
מזהיר במחזמר ישראלי ראשון, המצטיין בפאר
בימתי ולשוני. מחזהו של סמי גרוני־מן
בעיבודו של נתן אלתרמן.

* * בדלתיים סגורות (גת, תל-
אביב) מחזהו של ז׳אן פול סארטר בהפקה
ארגנטינית עם שחקנים אמריקאיים( .ראה
מדור קולנוע).

* * גברת מארפל כעקבות הרצה
המשולש (אסתר, תל־אביב) חידת

רצח משולשת במיטב המסורת של אגתה
כריסטי ובביצוע רפי הומור וטעם סוב.
^.*.ג^ג *טמונה וחצי (גורדון, תל־אביב)
וידוי אישי רגשי של פדריקו פליני.
מצע־ הרפתקאותיו, זכרונותיו, דמיונותיו
ולבטיו של במאי קולנוע בגיל העמידה.
יצירת מופת. מרצ׳לו מאסטרויאני.
הרפתקאות כריו (אוריון,
תל־אביב) סאטירה מענגת על סרטי הגיבורים
הסינטטיים בנוסח ג׳יימס בונד. ז׳אן פול
בלמונדו.

טכניקום

כל תלמידמקבלבחינם
מערכת כלי שרטורו משובחים
אלקטרוניקה דדיו -קלויזיה

אמריקה אמריקה (ארמון,

חיפה) גלגוליו של צעיר יפני בתורכיה של
שלהי המאה ה־ , 19 המודרך ע״י מניע אחד:
השאיפה להגיע לאמריקה. סרט נפלא של
איליה קאזאן.
פיתוי נופח איטליה (פאר,
חיפה) סיציליאנית נאה מתחתנת עם הגבר
שאינה רוצה בו אבל נושאת את עוברו
בבטנה. ניתוח רגש־הכבוד הסיציליאני ב־סרס
מרשים של פייטרו ג׳רמי.
-¥׳ רק לא כשכת (חן, תל־אביב;תל־אור, ירושלים) .קומדיה ישראלית בביום
צרפתי, מבוסמת על בדיחות יהודיות. רובר
הירש מגלם 13 דמויות אך אינו משחק אף
באחת. הרבה ציונות והופעה מרשימה של
דלית פרידלנד.
(רון, ירושלים)

אינגמר ברגמן.
העול 5הזה *143

בניו ואר כי ט ק טו ר ה
ח ז, ה רצ ל ,44 טל
רח ה מלך
.חוור ב
רושלים. בי״ס חו
תר אב
רח בן הוד ה 26 ולפו

מ הלט

בונה לעצמו
טל ורג
מ אל על)

25214