גליון 1435 מתאריך 10 במרץ 1965

קליף

רביעית שער הזהב

16 להיטים
(רצועת סינורך, בי־באפ-א-
לולה? דני ואחרים)

14 שירי דת כושיים
״ 12 ארך נגן
מתקליטי

״ 12 ארך נגו

המכוני ת ה ספו ר טי בי ת

לויד״

המכוו הבינלאומי להתכתבות

ההולנדית -דאף

אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספהט חינם
תל־אכיב, ת .ד4185 .
בני מעוה קד ם 1בע!מ
ו-יז י־יג״ל 4ג- ,נ 1ד41 .ג? 3ת״א

חו פשה
ב ל תי נשכחת
לזוגות
בי דחהדבש
בתהמנחה ריקודים
לצלילי תזמורת גבתון
ותכנית בין־לאומית
במועדון הלילה הפתוח מדי ערב
הופעת אומנים בין־לאומיים וריקודים
,עד השעות הקטנות.

לכל זוג, שי מטעם המלון
הזמנת מקומות מראש

סלון

גנתון

טלפון 20860

אם קראת את פרקי ספרו של חגי אשד,
או את תמציתם שפורסמה בשבועון זה,
יתכן כי עלה בדעתו לשאול: היכן היה
העולם הזה כאשר קרו כל הדברים הנוראים
האלה?
בשנת ,1954 כמו בכל שנה אחרת,
נכתבו עשרות מאמרים נגד השבועון ה־מסויים,
על כי הוא הורם את המוראל
של צה״ל, משחיר את דמות המדינה ומערער
את אמון הציבור במנהיגיו הנבחרים.
אמרו עלינו, בכתב ובעל־פה, כי אנחנו
עוכרי ישראל, בוגדים וסוכני האוייב.
אולם העולם הזה גילה, באותה שנה,
רק חלק קטן מן האמת הנוראה. והיום
אתה יכול לשאול, בצדק: מדוע?

איננו יכולים לטעון להגנתנו כי לא
ידענו מה המצב. אף כי לא היו מצויים
תחת ידינו המיסמכים הסודיים, שנמסרו על־ידי
בן־גוריון לחגי אשד, הרי היה לנו
מושג ברור מאד על המצב בצמרת המדינה.
ידענו כי נטושה מלחמה בין ראש־הממשלה
ושר־הבטחון. ידענו כי שר־הבסחון אינו
מדבר עם הרמטכ״ל ועם מנהל משרד־הבט־חון,
וכי שני אלה אינם מדברים עימו.
ידענו כי הרמסב״ל מבצע פעולות מאחורי
גבה של הממשלה, וכי הוא מצפצף על
הוראות ראש־הממשלה. ידענו כי שר־ד,בטחון
אישר פעולות ללא כל קשר עם הצרכים ה־בטחוניים
האמיתיים, כדי למצוא חן בעיני
צמרת צה״ל. ידענו כי הרמטב״ל פועל בלי
אישור שר־הבטחון,
ידענו זאת, כי אז — כמו תמיד — היו
לנו יחסים מצויינים עם כמה מן הקצינים
הבכירים, שכאבו את כאב המדינה, ושרחשו
אמון גמור לשבועון זה, למרות החרם הרשמי
שהיה מוטל עליו גם אז מטעם משרד-
הבטחון.
בכל זאת פירסמנו רק קורטוב מן האמת.
מדוע?

סיבה אחת נעוצה, כמובן, בצנזורה.
לא יכולנו לפרסם כי משה דיין התפטר
כמה פעמים מתפקידו, וכי הוחזר לתפקידו
על פי פקודת האזרח דויד בן־גוריון.
אילו היה העולם תזה מפרסם אז חלק מן
הידוע לו, והדברים היו נודעים בעוד מועד
לציבור הרחב, יתכן כי הדבר היה מביא
לתגובה ציבורית בעוד מועד ולשינוי פני
הדברים. יתכן כי הממשלה היתר, מעזה להדיח
את הרמטכ״ל, או שהממשלה עצמה
היתה נופלת — ובכר היתד, נמנעת שורת
האסונות הלאומיים של ,1954 שהעסק־הביש
המפורסם היה רק אחד מהם.
ברור כי הצנזורה, הפועלת על פי הגיון
של סגני־מישנה, מילאה אז תפקיד שלילי
ביותר. כדי לשמור על, המוראל של צה׳׳ל׳׳,
היא הרסה את מוראל המדינה. במנעד, אינפורמציה
חיונית מן האזרח והבוחר, נתנה
מחסה לכוחות אפלים, ולהצטברות הליכלון
והזוהמה, שגם חגי אשד מגלה רק חלק מהם.

אף לא נטען כי הצנזורה בלבד מנעה
את פירסום הדברים. היו גם שיקולים אחרים
— והגיע הזמן שתדע אותם, בייחוד
אם נמנית עם קוראי העולם הזה לפני 11
שנה.
מה היית עושה אתה אילו נודע לו,
באחד מימי ,1954 שאמש בוצעה פעולה,
בה נהרגו אנשים, וכי פעולה זו בוצעה
בניגוד להוראות הממשלה וללא צורך בטחוני
הגיוני?
נניח שאתה עורך שבועון. אתה יודע את
האמת. אתה יודע ששום ע.תון אחר לא יעז,
לגלות את האמת, אפילו הגיעה לידיעתו.
אבל לפניך מונחות התמונות של בני
המשפחות השכולות. אתה רואה תמונות של
אמהות זועקות בלוזייה.
האם היית מעז להגיד למשפחות אלה
כי בניהם נהרגו לשחיא? שהם נפלו קורבן
לאינסריגות בין ראש־הממשלה, שר־הבסחון
והרמטכ׳׳ל (כפי שמגלה עתה חגי אשד, בשם
דויד בן־גוריון)? האם היית מוכן להגיד
זאת לרבבות משפחות אחרות, שבניהן שירתו
אז בצה״ל, ושהיו חרדות לגורלם?
אנחנו עמדנו במצב זד, עשרות פעמים,
ומצוקתנו הנפשית גברה משבוע לשבוע.
ידענו שחובתנו כלפי המדינה הדמוקראטית
היא לכתוב את האמת, אפילו תימחק על־ידי
הצנזורה. אך ידענו גם שיש לנו אחריות
אנושית כלפי המשפחות ואחריות לאומית
כלפי בטחון המדינה, שהיה נהרס אילו
נודעה אמת זו.
על כן נהגנו בהתאפקות. לא פעם רמזנו
כי פעולות מסויימות אינן מוצדקות. אמרנו
פעמים רבות כי הקו המדיני של פעולות־התגמול
הוא מוטעה מיסודו. התקפנו בחריפות
את פינחס לבון, על מעשיו בשטח

הבטחון. אמרנו כי נטושה מלחמה בינו
לבין משה שרת.
אמרו לנו אז כי אלה דברי בגידה ו־כפירה,
בבחינת נעיצת סכין בגב האומה
הלוחמת. אך כיום ברור לנו כי שגינו בביתן
ההפוך: לא גילינו את האמת די צרכה.
התאפקנו יתר על המידה. אטור היה לנו
להתחשב בחרדת המשפחות. כי בכך סייענו
לכוחות החושך, שהמיטו אסון על המדינה.

באוקטובר ,1953 בעת כהונתו של פינחס
לבון כממלא־מקום שר־הבטחון, בוצעה
פעולת־קיביא הנוראה, שויעזעה את העולם.
תוך ימים מעטים הפכה ״השחיטה של
קיביא״ לשם דבר ברחבי תבל.
ידענו כבר אז כי לא היה כל קשר בין
ביצוע פעולה זו ובין ההוראות שניתנו
על־ידי הממשלה החוקית של ישראל. היא
היתד, כל־כולה פרי אופיו האישי של משה
דיין, שחניכיו האישיים ביצעו את הפעולה.
לא יכולנו לכתוב זאת. תחת זאת כתב
אורי אבנרי מאמר בעל תוכן חריף, אך
בסגנון מתון מאד, ובו הדגיש את הצורך
לשמור על טוהר הנשק העיברי, לבל ייכתם
על־ידי פישעי־מלחמה (העולם הזה .)836
כעבור ימים מעטים נערכה התנפלות זדו־

״העולם הזה״ -יוני * 1954
נית על אבנרי ועלי. בצאתנו בחשכת לילה
ממשרד־המערכת הותקפנו על־ידי קבוצת
צעירים, שהיו מצויירים בידיות של טוריות.
עד היום איננו יודעים מה היה יעד המעשה:
להתנקש בחיי אבנרי, או לחטוף אותו.
על כל פנים, הנסיון סוכל על־ידי עוברים
ושבים. המתנפלים הצליחו רק לשבור
את שתי ידיו של אבנרי, ולהנחיל לי
זעזוע־מוח. הופעת העתון לא הופסקה אף
לשבוע אחד.
לא עבר זמן רב, וידידינו מסרו לנו כי
המתנפלים באו מבין משתתפי פעולת קיביא,
וכי פעלו על פי פקודה מגבוה. מקור
הפקודה: משה דיין.
בהתאם לכך פנתה המערכת במכתב רישמי
אל שריו•,בטחון, פינחס לבון. במכתב פורטה
ההאשמה, ושר־הבטחון נתבע לפתוח בחקירה
רישמית לגבי התנפלות זו.
שר־הבטחון פינחס לבון לא מצא מעולם
לנכון להשיב על מכתב זה — או אף לאשר
את קבלתו.

* הנותרת מימין :״המאבק בתוך ה ממשלה
— לבון נגד שרת״ .הכותרת השניה
נוגעת להופעתו של דויד בן־גוריון בפני
כנס־נוער בשיין־סוניס, שנערך באותו שבת.
ושנועד להזכיר לציבור את קיומו של האזרח
בשדה־בוקר.
העולם הזה 1435

מכתבים
שועלים בכרמים

(העולם הזה .)1434

אני יכול להבין שסרבן־מלחמה כמו אורי
דייווים מתנגד לייהוד הגליל.
אני יכול להבין אפילו שהביטניקים מרחוב
דיזנגוף, שאינם מתמצאים בענייני
בטחון, הולכים בדרך

אולם איני יכול
להבין בשום אופן
איך תומכים בזה
עורכי העולם >הזה,
שהיו חיילים קרביים
במלחמת העצמאות,
אנשי פלוגת ״שועלי
שמשון״ המהוללת,
ושר,עורך הראשי שלהם
נפצע, וכמעט
׳נהרג, על־ידי ד.מצ־

הראייה: עשרות אנשים עברו את אותן
העבירות ולא נענשו. כי הסיבה האמיתית
למאסרו של אורי נעוצה ברצון החוגים
השליטים לשתק את פעילותו.

כדגן

רים.

האם אפשר להגיד
עכשיו על שועלי שמשון כי ״אחזו לנו
שועלים, שועלים קטנים מחבלים כרמים,
וכרמיאל סמדר״ (שיר השירים ב׳ ט״ו)?

אביגדור כדגן,

רחובות

עד שיפוח היום ונסו הצללים (שיר השירים

מכל הדיווח המצויין שלכם על פרשת
אורי דייוזיס, שום דבר לא החריד אותי
כמו הגילוי כי אי־אפשר להשיג בחיפה אולם
לאספה שאבא חושי מתנגד לה (העולם
הזה .)1433

רק עכשיו אני מתחילה להבין את משמעות
המסע הקיצוני שלכם נגד ״חושים־
תאן״ בשנת ! 1955

אסתר בנדור, חיפה
לאחר ביטול האסיפה בקולנוע מירון
בחיפה, הצליחו מארגני המשפט הציבורי
על אורי דייוויס להשיג את אולם דומינו.
אולם ארבעה ימים לפני הסועד הקבוע הודיעו
בעלי האולם ליוזמים — פרופסורים
ואנשי ציבור — כי לצערם אינם יבולים
למסור להם את האולם, מסיבות מובנות.

שמחתי לקרוא (העולם הזה )1433 כי
התארגן חוג הסולד מפעולת האדונים דן
בן־אמוץ ואורי זוהר נגד מתיישבי כרמיאל,
אך אני מניח כי העולם הזה שן קר בכותבו
כי החוג קרא לאזרחים לפעול בעילום־שם.
החתום מטה, תושב הארץ וחבר קיבוץ
יגור משנת ,1936 מצהיר כי הוא רואה בהפגנות
סביב עניין אדמות כרמיאל עזרה
ישירה לתעמולת נאצר ושוכיירי.
צר לי עליכם, בן־אמוץ וזוהר, אנשי
פלמ״ח וצה״ל לשעבר, הנגררים אחרי הפעולה
השמית והכנענים, השואפים להפוך את
מדינתנו לפרובינציה באימפריה של נאצר.
האינכם מבינים כי בפעולתכם הנכם יוצקים
שמן על מדורת הפעולה השמית? או
שמא שייכים אתם לאותה חבורה?
האין זה מגוחך כי יהודים שבעים ר
משופעי טוב, יוצאים במכוניות הדורות
ומלוזים בחתיכות נאות, לתבוע את עלבונם
של הערבים ״המסכנים״?

שרגא ריקליס,

משק יגור

קראתי את מכתבה של דיאנה שפילקה
(העולם הזה ,)1433

המכנה את עצמה כמשוגעת
דייודיסני־קית.
אני
מזמין אותה,
וכל משוגע אחר מסוגה,
לבוא לבקר
בכפתו ולהתארח בביתי
הצנוע.

איברהים גנאים,
בקה אל־גרבייה

בכתבתו נגד הרצל
רוזנבלום (העולם
הזה ) 1432 הזכיר

גנאים

דן בן־אמוץ את יר־מי
ברדנוב ז״ל, כמי שהקריב את חייו
למען אידיאלים דומים לאלה שלו.
כצנחן לשעבר, רצוני להעיר שירמי נילחם
נגד ד,פדאיון, ובן־אמוץ עושה את ההיפך,
ומעודד יסודות עויינים בתוך המדינה.

אידן כהן,

תל-אביב

אפילו אם נצא מתוך ההנחד. שחוקי־החירום
צודקים, המימשל הצבאי הכרחי ו־ההפקעות
הן צורך חיוני, גם אז יש
להבין שאורי דייזזים לא נאסר בגלל העבירות
הפורמליות שבהן הואשם.
את זה לא הבין הקורא ישעיהו סופר
העולם הזה 1435

תל־אביב

מי העבריין?
בגליון אחד, בשני מדורים שונים, כתבתם
דבר והיפוכו. איך זד, קרה לכם?
ראש המערכת שלום כהן כתב במדור
קורא יקר (העולם הזה ,)1433 כי חגי אשד
היה פקיד המדינה שעד, שחיבר את ספרו,
וכי שכרו שולם לו מכיסו של משלם ה־מיסיס.
על־כן הסקתם מסקנה הגיונית: הספר
שייך לציבור, וכל עתון זכאי לפרסמו
כדי להתווכח על השגותיו. מסקנה נוספת
ובלתי־נמנעת, אליה מגיע הקורא היקר: בן־
גוריון עשה צעד נכון כשמסר את הספר
לפירסום.
אך לא! באותו גליון, במדור ״במדינה*,
כתבתם כי בן־גוריון הפר את החוק בכך
שמסר חומר מארכיונים סודיים ביותר של
צד,״ל, משרד־ד,בטחון, משרד־ראש־הממשלה
ומשרד־החוץ, לפירסום.
אני מבין מכך שכאשר העולם הזה רוצה
לפרסם חומר סודי — מותר לו, כאשר בן־
גוריון רוצה לעשות כך — אסור לו.

אריה סקורניק,

ירושלים

לפי חוק בטחון־המדינה הפירסום הוא
בבחינת עבירה לפקידי המדינה — חגי אשד
ו/או דויד בן־גוריון — המוסרים לאנשים
בלתי־מוססכים חומר שהגיע אליהם בתוקף
תפקידם.
הדבר אינו בגדר עבירה לכל אדם אחר.

גוף בריא לנפש בריאה
בגליון העולם הזה ( )1433 יוחס לי המשפט
דלקמן :״מה שטוב
לגוף של המורים,
רע לנשמה של
החינוך״.
מה שנאמר על־ידי
הוא ההיפך הגמור
מהנ״ל שיוחס לי.
בדיון מסויים עמדתי,
בין השאר, על
יוזמתו של משרד
החינוך ופעילותו להעלאת
רמת השכר
של ציבור המורים
״לגופו של המורד,
ולנשמת החינוך״.

זלמן ארן,
מה ידוע 1

שר החינוך, ירושלים

אני מצרף למכתבי קטע מתוך הניו־יורק
טיימס המוסר פרטים מלאים על העזרה
הבטחונית של גרמניה לישראל.
האם גם בארץ ידועות לאזרח אותן העובדות
הידועות כאן לכל תושב אמריקאי?
יונה ברגר, לוס אנג׳לם,
ארצות־הברית
הדברים הותרו לפירטוס בישראל אתר, י
פירסוסם בעתון האמריקאי.

פארן -היום
במקום להביע לכם את רגשות תודתי על
ההנאה הנגרמת לי ולישראלים אחרים הנמצאים
כאן, עקב קריאת העולם הזח, אשלם
לכם באותה מטבע ואמסור לכם אינפורמציה
מעניינת.
אחד מחברי מועצת־העיריה כאן הוא רוי
פארן, מי שהיה קצין במישטרת המנדט
בארץ־ישראל, שנאשם בחטיפת נער ירושלמי
שהדביק כרוזי לח״י. הצעיר שנחטף
עונה ונרצח, אך פארן הוברח על־ידי הבריטים,
וכל מאמצי לח״י להענישו עלו
בתוהו.
השבוע, בתוכנית-רדיו פתוחה לקהל, רואיין
האיש. כמה ישראליים, שנכחו בה, הפריעו,
ואחד מהם טען כי אין זה מובן
כלל כיצד הגיע אדם כפארן לעמדה מכובדת,
בעוד ששני מיליון ישראליים חושבים אותו
לרוצח.
קהל המאזינים דרש להפסיק את ההפרעה,
ופארן עצמו הסביר שמילא את חובתו וזוכה
על־ידי בית־דין צבאי. הוא הוסיף שאינו
שונא יהודים או איטלקים, למרות
שלחם נגדם.
כשחלק מן הקהל ביקשו שיספר מה קרה
באמת, התחמק וטען כי כתב את הכל בספר.
מכיוון
שלפארן יש שאיפות להגיע ל־

הסנו
לעתונאות מחזור ב׳

נמשכת ההרשמה למחזור ב׳ שיחל בלימודיו בי 44.65
ויימשך ששה חדשים.
בין המקצועות הנלמדים בבית הספר: העתונאות
בישראל ובעולם, תולדות העתונות, ידע העתונאות,
תורת הכתיבה העתונאית, מקורות האינפורמציה,
העתונות והחוק, וכן: עתונות-הרדיו ועתונות-הטלביזיה.

מתקבלים בעלי השכלה תיכונית בלבד
פרטים מלאים והרשמה: במשרדי בית הספר ״בני
ברית״ רחוב קפלן, תל־אביב, טלפון ,222830 יום־יום
בין השעות 4אחה״צ עד 7בערב.

ההרשמה מתקרבת לקראת סיומה
חליפות מוכנות ולפי מידה

מפנס״
גיורה אמריקאית צרר.
בצבעים החדישים

עניבו ת, כו תנו ת
בגד • י ם ובו׳

ריב נס ל ד
ת״א, רח׳ נחלת בנימין 59
פנת אחד העם

פו לי טנני חונזן
התנדבה העברית לטנ שת
השבוע נפתחים קורסים חדשים

שרטוט

כנץ מכונות
ארכיטקטורה
גרפיקה ציור ופיסול

רדיו־אלקטרוניקה

פרסים והרשמה: בק השעות 1—8בבוקר8—4 ,
בערב, רחוב אלנבי מספר ,19 תל־אביב

(המשך בעמוד )4

(המשך מעמוד )3

פרלמנט, חושבני שאתם חייבים לחשוף את
דמותו ואת הרקע למעשה. יתכן שהפירסום
יעורר הדים, וימנע מן האיש להיבחר לכהונה
הרמה.

ד״ר בנימין פישר,

המרכז הרפואי, קלגרי, קנדה

ישראלי, לא ציוני
השנוררית האלמונית שהשמיצה את בעלי
ופחדה לחתום בשמה (העולם הזה ,)1433
חייבת לדעת כי בעלי ואני רואים את עצמנו
כישראלים, ולא כציונים.
אילו קראה
השנוררית גם מדו רים
אחרים בהעולם
הזה, מלבד את רוחי
ורחל המרחלת,
היתד. יודעת במה
נבדל ישראלי מציוני.
אני,
כמו רבים
אחרים, חושבת שמכירת
איגרות בונדס
היא פעולת שנור, ושום
כתר מלכת־יו־יורדן

אינו מוסיף כבוד
לעוסקים בפעולה זו. אחרת גם אין להבין
מדוע אותה שנוררית, החושבת זאת למכובד,
פחדה לחתום בשמה על המכתב.
בסופו של דבר מוצאות השנורריות הזוהרות
ניחומים בחיק מיליונרים מיסכנים
בחו״ל, ונשארות ציוניות אדוקות — במרחקים.

מדלן
יורדן,

סקופ משולש

חיפה

בדו״ח המיוחד על עסק־הביש החדש (ה
עולם
הזה ,)1434 שכחתם להדגיש עובדה
חשובה: מבלי להתזדכח על מדיניות הממשלה,
מבלי לנתח את הבדלי הגישות וחי־לוקי־הדעות
השוררים בקרב חבריה, הרי
הפרט המעניין ביותר הוא חוסר יעילותה
של הממשלה.
ממשלה שחבריה אינם מסוגלים לשמור
סוד מדיני־בטחוני חשוב ביותר, אינה מסוגלת
לעבוד כהלכה. ממשלה כזו מהודה סכנה
לארץ ולעם.

אלי שטיין,

חיפה

תמונת השלישייה החשודה, בה נראה שמעון
פרם ממתיק סוד עם שני כתבי חצה־רונים,
שמואל שגב וישעיהו בן־פורת, מהווה
סקופ עיתונאי־צילומי ממדרגה ראשונה.
עסק עסק תרדוף!

חייל,

איישם

אביבה רוזן,

אילת

ספורט ההפקר
מתי ניזכר, לראות תחרות כדורגל אמיתית,
בתמורה לכסף שאנו משלמים?
ההכאות והתקיפות של שתקנים, שופטים
וכוזנים, הפכו דברים שבשיגרה. לדעתי יש
לסלק אחת ולתמיד כל שחקן שירים יד
או רגל על יריבו או על שופט, ולהפחית
נקודות מכל קבוצה שעל מגרשה יתרחשו
התפרעויות.
אולי נלמד מהגויים? באלג׳יריה, למשל,
פורסם חוק בדבר סילוק קבוצות מתפרעות
מן הליגה.
זכורני, לפני עשרים שנה, כשהתקיימו תחרויות
על הגורן בין ילדי שכונת מחנה־יהודה
וילדי שכננו הערביים מפג׳ה. לא
אשכח שבקבוצת פג׳ה היו כמה שחקנים בלי
נעליים, ואז נתנו שחקנינו את נעליהם ליריביהם.
זאת הייתה רוח ספורטיבית אמי
תית.
איפה היא היום?

ברק* ג׳מילי,

ביג׳י התימני,
פתח־תקווה

גרמניה האחרת
אמואר, יוזם הקשרים והעזרה מן הצד
הגרמני, איננו נאצי. הוא ידיד נאמן של
ישראל.
תגובת ישראל, למרות
חומרתה הנוראית
של הבעייה,
היא צעקנית, ילדותית
וחסרת כל הגיון
מדיני.

יאיר גוטמן,
רסת־השרון

מפלגת האמבה
המפלגה הליברלית,
בדומה ליצור הנחות
החד־תאי הנקרא אמ־בד״
מתרבה על־ידי גוטמן התפלגותה לשניים.
כל אחד משני החלקים המתפלגים ממשיך
בקיומו העצמאי עד להתפלגותו הבאה. וכך
ד,לאד״
בעתיד נגיע לכך שבמקום מפלגה אחת
המלכדת חברים רבים, תתקיימנה הרבה מפלגות
בנות חבר אחד: מפלגת ספיר, מפלגת
קול, מפלגת רימלט וכו׳.
מפלגת הררי, למשל, שבד, יהיה חבר אחד
בלבד, תכלול שתי סיעות: סיעה אחת תחלוק
על מדיניות־החוץ הישראלית, והסיעה השנייה
תייצג את אותה המדיניות עצמה בעצרת
אוים.
אבימרן, רחובות

מי שהתרחץ כגן־הדסה
נהניתי לקרוא את כתבתה של זיוה יריב

על גן־הדסה (העולם הזה 1432 והנני תקודד,
שהיא תשרת את המטרה אשר לשמה
נכתבה.
הנני מודה לכם בשם חברי האגודה,
ואשמח לשתף עמכם פעולה בכל נושא.

א. שצקי,

יו״ר אגודת ברית מכבים־עתיד,
תל־אביב

לא ידע מין את מינו
לרחל המרחלת
היא מספרת כי
חזור ארצה, תוך
בלונדון, לקראת

ידע מדעי מיוחד במינו.
תלמה מכנס עומדת לכדי
הפסקת השתלמותה
הולדת בנו של אמה

(העולם הזה .)1433

מניין לה שהרך העתיד להיוזלד הוא
ממין זכר?
עד עתה עבדו מדענים רבים כדי למצוא
שיטה לניבוי מינו של העובר, אך לשווא.

רחל שינמן, אילת
רחל המרחלת התנוונה לבן ו/או בת
וכו׳.

טעות לעולי צודקת
הנאשם מהרהר על ההרשעה (מעריב).
אבירם שובל, חיפה
חוקרי מס הכנסה שובטים (יום־יום).
יצחק קופרמן, תל-אביב
רי ש העיר מרדכי נמיר (מעריב).
נאוה כץ, תל-אביב

העלון הכלכלי מכיל את הקטן המעניין
(העולם הזה).

י. אריכא,

תל־אביב

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

- ,גגז

אין וו פונגות בזזשבון ארא נוגווזה רווגן כון:
אגן ג1זזנן ןך בנושך 5שניגן בתכנית

כבק שתך

תגדיר הריבית הנזצבוברת שר /0״ 9אגז זזגוכונותיך
ברא פדות ת־/0״ — 54 פבוור נונזנן תכנסת.
יתרון נופף — אפשרות הבבודת נגדך כבפך נגר־ירי
הצמדה
פרטים

נוספים ימציאו לך ברצון בסניף הקרוב של

בגק לא ו עי לי בראלנע״ ע

בסרחב
ס עו די ה
המלחמה מתחדשת
במסדרונות האסיפה הלאומית המצרית
חיכו בדריכות, ביום הרביעי האחרון, להופעתו
של סגן־הנשיא, המרשאל עבד־אל־חכים
עאמר. על סדר־היום נרשם
נושא אחד: דו״ח על תימן, ונקבע כי
הישיבה תתקיים בדלתיים סגורות. כפי
שפירסם לאחר מכן אל־אהראם, מסר עאמר,
בין היתר, כי במלחמת תימן נהרגו עד
כה 105 קצינים מצריים, ו־ 1502 חיילים.
היה ברור מדבריו כי אין זה הסוף,
וכי אחרי ההפוגה של חו,דשי החורף
עומדת מלחמה זו להתחדש במלוא התנופה
.״גס הנסיון להגיע לידי הסבם
עם סעודיה נכשל,״ הודיע.
כעבור יומיים הובררה מידת הכשלון.
במאמרו השבועי פתח עורך אל־אהראם
חסניין הייכל בהתקפה מרחצת על המלך
פייצל הסעודי. אוירת הידידות, שטופחה
בשתי ועידות־פיסגה, הופרה. העילה להתקפה:
בקשת סעודיה כי ארצות־הברית
תספק לה נשק חדיש — ובעיקר מטוסים.
״סעודיה חייבת לסרב לקבל נשק אמריקאי,

החולצה היא

אחרון כחודש הריגול המרחבי. ההודעות
הראשונות פורסמו בדמשק. נמסר על ד.וצ־אתם
להורג של שני סורים, אשר מסרו
לידי דיפלומט אמן־יקאי תריסר קליעים של
תותח סובייטי חדיש.
כאשר הודיעה משטרת ישראל על מעצר
חמישה צעירים ערביים בחיפה, באשמת שייכות
לרשת־ריגול סורית (ראה במדינה),
מיהרה דמשק להכריז :״ישראל עשתה זאת
על פי הוראת האמריקאים, שביקשו נקמה
על תליית שני סוכניהם.״
רשת־הריגול השלישית שימשה נושא מרכזי
בראיון שהעניק גמאל עבד־אל־נאצר
לעתון גרמני. היא נראתה לו מספיק חשובה,
כדי להאריך עליה את הדיבור. כי העצורים
היו גרמנים, אזרחי גרמניה המערבית, ונשיא
מצרים ביקש למנוע את הרושם באילו
נעצרו בגלל הסיכסוך בין קאהיר לבון.
״הם נעצרו בגלל קשריהם עם ישראל,״ הכריז
,״לא בגלל קשריהם עם גרמניה.״
הסתבר, כי שרותי הביון המצריים עקבו
מזמן אחרי פעולתה של הרשת הגרמנית.
הם ידעו, למשל, כי ראש הרשת, וולפגאנג
לוץ 44 שלח חבילות־תופת לכמה מדענים
101011 הסיגנון והאיכות

החולצה המלהיבה בל גגו

עבד־אל־והאב ואום־ל,ולתום
אללה מעניק — ולבן לחיים בשרניות

כדי לא לאפשר לארצות־הברית לתת נשק
לישראל באמתלה של איזון כוחוית,״ כתב
הייכל.
לדעתו, נלכדה סעודיה ברשת מחוכמת
של האמריקאים. אחרי שגמאל עבד־אל־נאצר
אילץ את בון להפסיק את משלוחי
הנשק לישראל, הציעה וושינגטון לסעודיה
שתבקש ממנה נשק — וכאשר באה
הבקשה, ראו בה האמריקאים היתר לשלוח
נשק לישראל.
היכן ישתמשו כנשק. אולם לא
הבחינה הישראלית של עיסקת־הנשק ה־אמריקאית־סעודית
הדאיגה את הייכל, ואת
ידידו הטוב נשיא מצרים. הם חשבו
על נשק זה בהקשר למלחמת תימן.
כתב הייכל :״הנשק שסעודיה מקבלת אינו
נקלט אצלה, ואיש אינו יודע היכן ישתמשו

כאשר כתב זאת, ידע עורך אל־אהראס
שוושינגטון פנתה בדרישה תקיפה ל-
קאהיר, כי אם אמנם יתחדשו הקרבות
בתימן, חייבים המצרים להימנע מכל פגיעה
בסעודיה. הפנייה האמריקאית הרגיזה את
עבד־אל־נאצר, ובמקום למסור את ההבטחה
המבוקשת פתח בטאונו המהימן
ביותר בהתקפה על סעודיה.
הייכל לא הגביל את זעמו לעיסקת־הנשק,
אלא החל עורך חשבון מלא
עם המלך פייצל, האשימו בבזגדנות מפני
שלא ניצל את אחיזתו על הנפט כדי
לפגוע באמריקה, או לפחות לאיים בפגיעה,
אם אמריקה תספק נשק לישראל.
הוא לא הותיר ספק, כי בהתחדש המלחמה
בתימן, ,תתחדש גם מלחמתו הישי
נד, של עבד־אל־נאצר נגד סעודיה, בתקווה
להניח את ידו על הנפט שלה.
ריגול חודש הריגול המרח 3
מרוב ההודעות על גילוי רשתות־ריגול בדמשק,
בחיפה ובקאהיר, ניראה החודש ההעולם
הזה 1*35

גרמניים במצרים. כפי שסיפר דובר שרותים
אלה לעתונאים בקאהיר :״הסיסמה היתד,
נעלים. כל פעם ששודרה סיסמה זו על־ידי
הישראלים, ידע לוץ כי הגיע הזמן
לבצע פעולת־חבלה נוספת נגד הטכנאים
הגרמנים.״
סודות חדר־האמבטיה. לדברי המצרים,
הלה לוץ נאצי בעבר, והוא גויים
לפני חמש שנים על־ידי הישראלים כדי
לפעול במצרים. הוא הגיע לקאהיר מצוייר
בסכומי־כסף עצומים, הציג את עצמו כמומחה
לגידול סוסי-מירוץ ערביים. הוא רכש
וילד״ בה התגורר עם אשד, גרמניה שהוצגה
כאשתו, הצליח לחדור במהרה לחברה הגבוהה
המצרית, הסתובב חופשית בין הטכנאים
הגרמנים הבונים מטוסים וטילים במצרים.
פעמיים
בשנה היה נוסע לאירופה — לדברי
המצרים, כדי להתאמן ולהצטייד בהור־ראות
חדשות. לפני מספר חודשים גילו המצרים
את פעילותו, הניחו לו לפעול תחת
פיקוח, עד אשר נתגלו קשריו עם זוג נוסף
של גרמנים. ייתכן שהיו מניחים לו הלאה,
לולא נודע להם, כי אחד מאנשי הרשת עומד
לעזוב את מצרים. אז ניתנה ההוראה לעצור
את כל החשודים.
כאשר נכנסו הקצינים המצרים לביתו,
התפעלו מחדר־האמבטיה שלו. במיוחד משכה
את תשומת ליבם ערימה של סבון
יארדליי, ובדיקה קצרה גילתה חומר־נפץ
בתוך הסבון. ואילו המאזניים, שבעזרתם
שמר על מישקלו על־ידי שקילה קבועה,
התגלו כמקום־מחבוא של מבשיר־שידור.

מ צ ריי ם
3 3 1 3המזרח
״מי שאינו מבין את זימרתה של אום
קולתום, לא יבין לעולם את נפש הערבים*,
קובעת אימרה עממית ערבית. לכן תיב־
(המשך בעמוד )6

ן־רב שו מ ק צו עמשתלם
היד זמן קצר,
בהדרכה מקצועית
מעולת

קח־ס־ם 1 3 3ועד 3

פת־חת הקורס
1.4.65
ת־א,די>גק וז כנו דיזגגוף) קל״226066 .
קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות ״דיאנה״,
יום־יום, בין השעות 1—9בצהרים—3 ,ד בערב
בימים א /ד, ה /הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

במרחב
(המשך סעסוד )5
ננו סוכני מודיעין גרמניים ובריטיים לחטוף
את הזמרת (שפירוש שמה בעברית:
אמו של בעל הלחי הבשרנית) בתקופת
מלחמת העולם השניה, להעסיקה בתחנות
השידור שלהם, ולכבוש בעזרתה את אהדתם
של ההמונים הערביים. אם לא יצאה
תוכניתם אל הפועל, היה זה בין השאר
בגלל חששם של סוכני המודיעין כי
עצם החטיפה של אשה כה אהובה תשיג
את ההיפך, תגביר את שנאתם של מיליוני
הערבים.
ערב פירוקה של קע״ם, חזר קולה
של הזמרת לשרת מטרות פוליטיות, כ־שתחנת
שידור אלמונית, שהוקמה כנראה
בעזרת סוכנים מערביים, שידרה במשך
שעות רבות את שיריה. המטרה הייתה
לצוד את אוזני המאזינים הערביים, למנוע
אותם מלהקשיב לשידורי קאהיר.
כי הזמרת הקשישה הופכת פופולארית
יותר ויותר מדי שנה.
?{צת הנשיא. למרות גילה אין היא
נוהגת לשיר שירים באורך רגיל. מדי
חודש, בהופעה פומבית המתחילה ב־ 10 בלילה,
מרתקת אום קולתום את מאזיניה במשך
שעות רבות, מסיימת את הופעתה בשלוש
לפנות בוקר. תחנות השידור של מצריים
מבטלות אז את כל התוכניות האחרות,
ומשדרות את הופעתה המלאה. בתוכנית
ארוכה כזו מבצעת הזמרת רק שניים־
שלושה שירים, וקולה נן סמע בסוף התוכנית
ערב יותר מאשר בראשיתה. גם
בישראל מצויים חסידים רבים של אום
קולתום, רובם יוצאי הארצות הערביות.
לכן לא היה בכל רחבי העולם הערבי
זמראחד, או זמרת, שחשבו לאפילו
התחרות
במלכת הזמר המיצרייה, שזכתה
לכינוי הרשמי ״כוכבת המזרח״ .גם גדול
המלחינים הערבייר, הזמר מוחמד עבד־אל־והאב
(שפירוש שמו בעברית: עבד המעניק
— אחד מכינויי אללה) ,הכיר בעדיפות
מעמדה של אום קולתום, לא חלם להגיע
לפיסגתה.
אך חלומו הישן של כל חובב שירה
ערבית היה, להאזין לארם קולתום השרה
לפי מנגינותיו של עבד־אל־והאב. לבסוף
עלה בידי אחד מחובבים אלה ליזום את
הגשמתו של החלום. היה זה נשיא מצריים,
גמאל עבד־אל־נאצר.
באחת המסיבות של אישי הצמרת המצרית,
בנוכחות שניהם, הציע עבד־אל־נאצר
כי עבד־אל־והאב ילחין אחד משיריה
של אום קולתום. כעבור כמה חודשים
נתמלאה בקשתו, בביצוע־הבכורה של אנת
עומרי (״אתה חיי״) ,ומיד עם סיום ההופעה
זומנו שני האמנים לארוחת ערב בבית
הנשיא.

שיר לאהבה נכזבת.

01010 1,110)1000

אנת עומרי

הפך מאז לשיר הפופולארי והמושר ביותר
בעולם הערבי, דחף את עבד־אל־והאב
להלחין שיר חדש לאום קולתום.
שמו, אתה האהבה, לא היה מיקרי. כתב
אותו משורר מיצרי נודע, אחמד ראמי,
שהיה במשך שנים רבות ידידה הקרוב
של אום קולתום.
בשנות השלושים, כשאהבתם של השניים
הייתה בשיאה, ביקש ראמי לשאת את
אום קולתום לאשה. הזמרת סירבה, טענה
כי אינה רוצה להצטרף לאשתו הראשונה
של ראמי, לחיות ביחד עם צרתה• .גם
לגרום לגירושיך אינני רוצה,״ הוסיפה
אז. מיד לאחר מכן, כדי להשתיק את
הרכלנים, מיהרה אום קוילתום להינשא
לד״ר אל־נקיב, אחד מרופאי מצרים הנודעים.
אחרי זמן קצר, כשהתגרשו בני
הזוג, רשמה משמרת קאהיר דו״חות רבים
על קטסות במקומות ציבוריים. הסיבה: בכל
מפגש חברתי ובכל ביודקפה, נהגו להתווכח
על אודות אלילת הזמר המצרייה.
נושא הוויכוח: האם התחתנה אום קולתום
ואחר־כך התגרשה, או שכלל לא נישאה
לדיר נקיב, והפיצה שמועת שווא•
השבוע, כשהשמיעה אום־קולתום את אתר.
האהבה בהופעת בכורה באולם אל־אזבקייה
הקאהירי, נהרו אליו ההמונים, ביניהם
אורחים שבאו במיוחד לצורך זה מארצות
ערביות אחרוה
שלוש שעות ניצבה הזמרת על הבמה
ושרה את מילות הארבה למחבר, שישב
נירגש בקרב הקהל. ואילו המלחין הנרגש
הסתתר מאחורי הקלעים, התפלל וקרא
קסעים מן הקוראן. כשנשאל לסיבת התפילה,
השיב עבד־אל־והאב :״אני מתפלל
למען הצלחת ההופעה ולמען האהבה בין
בני האדם״.
העסלם הז ה 1435

1נדו !

^ וי אשכול הוא פחדן. לוי אשכול
/הוא סמרטוט. לוי אשכול איננו גבר.

רק באו אליו האמריהאים וציוו
עליו להעביר את מיצעד יום-העצ־מאות
מירושלים לתל־אביב -
וכבר הוא נכנע.
מה איכפת לנו מה אומרים האמריקאים?
מד. איכפת לנו שהמיצעד בירושלים הוא
הפרה של הסכם שביתת־הנשק עם ירדן?
מה איכפת לנו שבמיצעד צריכים להופיע
טילי חוק שניתנו לנו על־ידי האמריקאים,
וכי האמריקאים מתנגדים להצגתם בירושלים
דווקא?
אחרי ככלות הכל, לא הקמנו את המדינה
כדי שתהיה מושבה אמריקאית! איננו רוצים
שמגן־דויד יהיה הכוכב ד,־ 51 בדגל ארצות־הברית!
איננו רוצים שראש־ממשלתנו יהיה
פקיד אמריקאי, המקבל הוראות מהססייט־זפארסמנט
ומהפנטאגון!

שנים קודמות, אך הלחץ נידחה בטענה כי
זכותה של ישראל לבצע מצעדים בבירתה
לשם, קישוט׳ הכניעה הוחלט לערוך מיפגן
צבאי מצומצם בירושלים
יש לציין, כי ההכנות לסיצעד בירושלים
נערכו מזה שבועות על־ידי גורמי
צה״ל, מבלי שיעלו על דעתם כי לבסוף
תיכנע הממשלה ללחץ האמריקאי.״

כאן ישנם כל היסודות של מסע־ר,לחישות :
״כניעה״ ,״חוגים בטחוניים״ שקיבלו ב־
״פליאה״ וב״מורת־רוח״ ,״גורמי צה״לי
אשר ״לא העלו על דעתם״ ש״הממשלה
תיכנע״ ,הנסיון לערוך ״קישוט״ ל״כניעה״.

ובעיקר: הרמז הברור כי בדבר
הזה לא יבול היה יקרות בימים

שפסלה ידיעות המזיקות בהרבה פחות ל-
מוראל הצבאי.
+יש לציין, כי דובר צה״ל לא פירסס
הכחשה לידיעה — אף שהיא מייחסת ל־
״גורמי צה״ל״ דיעות פוליטיות, ולמעשה
מעניקה להם מעמד של מפלגה.

• אלה הרי
כיש

יש לציין, שאם עישבי־כר
לא יושרשו מייד, ביד חזקה,
יגדלו ויהפכו במהרה לעסק-
חדש.

^ ולם לא די בציון האופי האנטי־
\ | דמוקראטי של המסע נגד החלטת הממשלה
בעניין המיצעד.

ואם לוי אשכול אינו מסוגל להתנהג
כגבר ולהגיד לאמריקאים שילכו לעזאזל,
אז שילך הוא עצמו לעזאזל!

כולתי להמשיך במאמר זה עד סוף
7העמוד, באותו סיגנון. זה יכול היה
להיות מאמר פופולארי מאד. כמה מאנשי-
הבטחון המדופלמים ביותר במדינה היו ׳
טופחים לי על הגב והיו אומרים לי:
סוף־סוף כתבת משהו שהוא בסדר!
לצערי אינני יכול לעשות זאת.

כי בל מילה מן המילים הנ״ל
היא שטות גמורה.
וכל עשרות הידיעות והמאמרים והקאדי־קאטורות
ברוח זו, שפורסמו בשבוע האחרון
בעתוני ישראל, הינם — במיקרד,
הטוב ביותר — פרי האיוולת.

כמיקרה הרע כיותר הם הרבה
יותר מזה.

** יה מסויים עולה באפי — הריח של
( אלף תשע מאות חמישים וארבע.
כיום, כמו אז, גוברות הלחישות המוד־רכות,
האומרות כי ראש־הממשלה הוא עסקן
חלש־אופי, הנכנע לכל לחץ מן החוץ.
כיום, כמו אז, נרמז כי בראש מערכת׳
הבטחון עומד אזרת שאין לו, דם״.

כיום, במו אז, נאמר בחדרי*
חדרים בי אי־אפשר לסמוך על
הממשלה, המורכבת מעסקנים
עלובים, ושאינה מסוגלת לעצב
מדיניות כלשהי. לבן נותר רק
גורם אחד המסוגל לקבוע את
הקו: מערבת־הכטחון.

נה מאמר שפורסם בראש העמוד
( { הראשון של הארץ, היומון המשרת את
משה דיין. חתם עליו הסופר הצבאי, ה־מואמן
למשרד־הבטחון.
הכותרת :״העברת המיצעד מהבירה —
בלחץ ארצות־הברית /פליאה ומורת־רוח
בחוגים בטחוניים״.
ובגוף הידיעה יש לציין . ,כי
חוגים בטחוניים קיבלו את ההחלטה בפליאה
ובסורת־רוח.
״צויין כי הלחץ האמריקאי שלא לערוך
מיצעדים צבאיים בירושלים הופעל גם ב

על עיסקות נשק, כמו על כל עסק
אחר, חלה האימרה האנגלית הנושנה :״מי
שמשלם את שכרו של מנגן־החליל, הוא
הקובע את המנגינה.״

ף* עכר הצליחו פרס ושות׳ להעמיד
^ פנים כאילו הצליחו להשיג נשק שלא
באמצעות ארצות־הברית, כאילו יש להם
אוריינטציה פוליטית עצמאית, מקורית, אלטרנטיבית.

ביום
אנחנו יודעים שזאת היתה
אחיזת־עיניים.

לכן -הקץ לכניעה: יוחזר ה•
מיצעד לירושלים הבירה!

הם מצטרפים למסע מתוכנן של הכת
הבטחוניסטית, שמטרתו לחתור תחת ממשלת
אשכול ולהציגה כעדה של חדלי־אישים.
לצורך זה גוייסו כל הקאריקטורים־
סים והכתבלבים והחתנים של יונייטד פרס,
כל סוכניו של משה דיין, בתוספת עדר־רב
של תמימים שנתנו את ידם למסע זה מתוך
נאיביות עילאית.

של ארצות־הברית.

רק מי שמובן לוותר על הנשק
האמריקאי, רק מי שמסוגל להשיג
נשק ממקור אחר -יכול לחלום
על מידה כלשהי של עצמאות
מדינית.

לוי אשכול גשגזנוון פרג! ^סיייריגו ליד טילי ״הו2ן״
עכרו, באשר ענייני־הכטחון היו
נתונים בידי דויד בן־גוריון ושמעון
פרם.

חשוב עוד יותר להבליט את הצביעות
והשחיתות הטמונות בו.

בי מסע זה -מקורו בחוסר
יושר אינטלקטואלי, ויעדו הוא

** י הם אותם, חוגים בטחוניים״ ,ה־ גניבת־הדעת.

מרהיבים עוז בנפשם להביע פליאה ומורת־רוח
על החלטות הממשלה החוקית של ישראל,
כאילו היינו חיים בסייגון של 1965
או בירושלים של?1954

כמישטר הדמוקראטי ישנו רק
״חוג בטחוני״ אחד הזכאי להחליט
בענייני־בטחון: שר־הכטחון
הנבחר על־ידי הכנסת.
אולם שר־ד,בטחון לא קם נגד ההחלטה של
ראש־הממשלה, כי הוא ראש־הממשלה. וגם
הרמטכ״ל — בכך אני בטוח — לא מסר
לכתב הצבאי (הכפוף לו רישמית) על פליאתו
ומורת־רוחו.

אם בן -מיהו החוג הכטחוני
המסתורי?
האם זה סגן־שר־ד,בטחון? האם אלה
קצינים בכירים הסבורים שיש להם זכות
וטו על החלטות הממשלה?
אם מותר להשתמש בסגנונו של אותו
כתב צבאי, הרי:
#יש לציין, כי שר־הבטחון לא הדיח
למחרת יום הפירסום את סגנו (ובכך גילה
את אותה חולשת־אופי ש״ד,חוגים הבטחו־ניים״
מייחסים לו).
#יש לציין, כי הצנזורה הצבאית לא
פסלה את הידיעה לפני פירסומה, למרות

בעליו מפטפטים על עצמאות, מבלי לדעת
על מה הם שחים.
הם עצמם השתתפו — בפועל ובהתלהבות
— בעיצוב הקו המדיני, השולל כיום
את שרידי העצמאות של ישראל.

והם מתנגדים ביום -יותד מ־ראש-הממשלה
השנוא עליהם -
לבל מדיניות העשוייה להחזיר
לישראל קורטוב של עצמאות־אמת.

לה הן העובדות היבשות: מי שקיומו
תלוי בקבלת נשק אמריקאי, אין לו
ברירה אלא לקבל את תנאיה של ארצות־הברית.

שרוצה לקבל טילי הוק מוושינגטון,
אינו יכול לומר לוזשינגטון: אעשה בטילים
ככל העולה על רוחי, ואת לכי לעזאזל.
כי אז לא יקבל מחר טילים ׳נוספים.
מי שנמצא באמצע משא־ומתן עדין,
שמטרתו לקבל, סיוע בטחוני״ אמריקאי
כמעשה של חסד — אינו יכול להרשות
לעצמו לריב עם האמריקאים על עניין של
מה־בכך.
ארצות־הברית לא תיתן לישראל נשק
כדי שזו תתגרה בירדן, שהיא בת־בריתה

אמריקה היא שציוותה על צרפת, לפני
עשר שנים, לספק לנו נשק. מחוץ לתקופה
הקצרה של הרפתקת־סיני, פעלה צרפת בשטח
זה באישור אמריקאי, ולמעשה כסוכנת
אמריקאית.
זו האמת שמאחורי המליצות היפות של
מר פרס על ״ברית המבוססת על סנטימנטים
עמוקים״.
אמריקה היא שציוותה על גרמניה, לפני
חמש שנים ולפני שנה, לספק לנו נשק.
בכל הפרשה העגומה הזאת פעלה גרמניה
כמשרתת של ארצות־הברית בלבד.
זו האמת המרה מאחורי הפטפוטים של
מר פרם על ״מחסה ביום סגריר״.
״אלטרנטיבות״ מדומות אלה מגיעות עתה
לקיצן. הסיוע הגרמני התמוטט. הסיוע הצרפתי
גוסס.
במילים אחרות: מזה 15 שנה תלוייה המדינה,
בעקיפין, באישור אמריקאי להשגת
נשקה. אולם עתר• היא תלוייה בחסדי אמריקה
במישרין.
מגוחך הוא להעמיד פנים, במצב זה,
כאילו יש בחירה בין ״עצמאות״ ו״כניעה״.
הבחירה נעשתה לפני שנים רבות, ושותפים
לה ד,״ה בן־גוריון, דיין, פרס, שרת, אשכול
והגב׳ מאיר.

הם בחרו כהוסר־עצמאות.

ף* ק פעמיים בכל שנות קיומה הצי
ליחה ישראל להשיג נשק של ממש באורח
עצמאי.
פעם אחת אירע הדבר בתקופה שקדמה
לסיני. אז השיגה נשק עצמאי מצרפת, כדי
לעשות בו את עבודתה של צרפת. זה
היה מצב חד־פעמי, והוא לא יחזור.

מעניינת הרכה יותר הפעם האחרת
-כאשר שלחה לנו כרית•
המועצות את הנשק שהכריע את
הכף במלחמת תש״ח.
זה היה בימי־הזוהר הקצרים של עצמאות
ישראל. מעמדנו המדיני איפשר לנו להשיג
נשק מן המערב ומן המזרח כאחד. היה
זה מצב אידיאלי, והוא בוזבז תוך שנה־שנתיים
על־ידי מדיניות אווילית והרת־שואה.
אני מאמין שאפשר לחזור לימים ההם.
אני מאמין כי הנהגה נועזת, מפוכחת ונבונה
יכולה, תוך זמן קצר, להחזיר למדינת
ישראל את מעמדה הנייטראליסטי בעולם,
ובכך להחזיר לה גם את חופש־הבחירה
ביחס לנשק.

זהו המיצעד האמיתי אל העצמאות
-מיצעד־העצמאות היחידי
שיש לו ערך.
אולם לא לכך מתכוונים ״חוגי הבטחוך
של מר פרם, ו״גורמי צד,״ל״ של הארץ.

על בן מוטב שישתקו, כשאנשים
רציניים מדברים על עצמאות.

במדינה העם רוחות אביב
כי הנה הסתו עבר,
הגשם חלף הלך לו.
הניצנים נראו בארץ,
עת הזמיר הגיע,
וקול התור נשמע בארצנו

לפתע בא השרב. בראשית השבוע עוד
שרר החורף בארץ. כעבור יום כבר שלט
האביב. המונים נהרו אל שפת־הים, התרפקו
בשמש המחממת, שעדיין לא היתד. לוהטת
מדי.
אותו הדבר בדיוק אירע באקלים המדיני.
בראשית השבוע שרר חורף סגרירי. לפתע
התבהרו השמיים — ורוח של אביב באה
ממערב וממזרח.
מידים חשוכות מפז. ההתחלה היתד׳
עגומה מדי. הממשלה החליטה להעביר
את מיצעד העצמאות של צה״ל מירושלים
לתל־אביב, בלי ספק תחת לחץ אמריקאי
מוסתה. ההחלטה גרמה לתחושה של השפלה,
נוצלה מיד על־ידי הגורמים המעוניינים להסתת
הצבא נגד הממשלה (ראה הנידון).
חמור הרבה יותר היה סיום ביקורו
של ואלסר אולבריכט בקאהיר. כי המנהיג
הגרמני הקומוניסטי חתם על הצהרה אשר
שום מדינאי אירופי לא חתם עדיין על
כדוגמתה.
גמאל עבד־אל־נאצר יכול היה לבקש
מאולבריכט כל תמורה שהיא, תמורת הזמנתו
ההיסטורית לקאהיר. הוא בחר בתמורה
של מילים — כי נשיא מצריים יודע מה
ערכן. הוא החתים את אולבריכט על
הצהרה משותפת שהגדירה את ישראל כיצירת
האימפריאליזם.
לא פעם חתמו מנהיגים אפרו־אסיאתיים
או קומוניסטיים על הכרזות שגינו את
המדיניות האימפריאליסטית של ממשלת ישראל.
אך מעולם לא הוגדרה ישראל עצמה,
בהצהרה כזאת, כיצירת ידי האימפריאליזם
— כי הצהרה כזאת פירושה הזמנה לחיסול
ישראל, לא לשינוי מדיניותה.
ההכרזה נתנה למק״י את ההזדמנות לעשות
מחתה של עצמאות. בטאונה מיהר
לגנות את ההצהרה, הצביע על ההבדל העקרוני
בין שלילת מדיניות של מדינה —
לבין שלילת המדינה עצמה.
כל המאורעות האלה השתלבו ברקע הקודר
של התמוטטות המדיניות הישראלית.
תוניפי וגרמני. ולפתע באה התבהרות
— ודתקא משני ביתנים בלתי־צפויים לחלוטין.
שני
מאורעות גדולים שינו את מזג־הא־תיר.
לשניהם היה מכנה משותף: לישראל
לא היה כל חלק ביצירתם. בשניהם היתד,
ישראל בבחינת אובייקט, לא היוזמת.
מנהיג ערבי דגול, הנשיא אל־חביב בור־גיבה,
פוצץ בירושלים העתיקה, בטתח־ראייה
של ישראל, פצצת־שלום נועזת, חסרת תקדים
בהיסטוריה הקרובה של המרחב השמי.
כל הסימנים העידו כי היה זה מעשה יזום
ומתוכנן, וכי תהיה לו ד,שפער, מרחיקת־לבת
על המצב במרחב (ראה מסגרת).
הקאנצלר של גרמניה, שסטר זה עתה על
לחייה של ישראל כדי לפייס את נשיא
מצריים, החליט לפתע כי הוגדשה הסיאה.
כדי להוכיח כי אינו פחדן, וכי שום מנהיג
ערבי אינו יכול לבעוט בעכוזה של גרמניה
מבלי להיענש, הכריז במפתיע על רצונו
לכונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל (ראה
להלן).

שני הדברים גם יחד לא הית מיפנה
מכריע. אולם הם באו ללמד את מ איד,שחורות
המקצועיים כי מצבה של ישראל
רחוק מלהיות אבוד, וכי מנהיגות בעלת
מעוף ותנופה היתד, יכולה — אילו היתד,
קיימת — לחולל גם כיום שינויים גדולים
במצבה של ישראל במרחב ובעולם.
מרגלים ואנטי־מרגלים. גם בשסח
אחר לגמרי ניתנה לאזרח הישראלי זריקה
חזקה של עידוד. היתד, זאת הזירה הניצחית
של ריגול וריגול־נגדי.
בחיפה נלכדה קבוצה קטנה של מרגלים־
זוטרים מבין הנוער הערבי הישראלי. הדרג
היה נמוך, והכושר אפסי. אך התופעה
הזכירה שוב כי בהעדר ביטוי טבעי וחוקי
לרגשות הנוער הערבי המקומי, הוא נדחף
בהדרגה להרפתקות מסוכנות.
חשובה לאין שיעור יותר היתה רשת־ריגול
שעל לכידתה הודיעו המצרים ב־פירסומת
רבתי. לאזרח הישראלי נודע, מפי
המצרים, כי מזה שנים פעלה במצריים
רשת יעילה בורג גבוה, מורכבת מגרמנים,

שהשתלטה על כמה מן הסודות הצבאיים
החשובים ביותר של מצריים והעבירה אותם
לישראל.

ומאורוג1זאי הרחוקה באה ידיעה מחשמלת
עוד יותר: פושע־מלחמה נאצי הוצא להורג
במחתרת. לא נותר ספק כי הדבר בוצע
בידי מנגנון יעיל ומנוסה, וכי זוהי התחלה
של שיטה חדשה: הריגת הפושעים במקום
ד,ימצאם. הסיבה הסבירה לכך: חטיפתם היתד,
גורמת לסיבוכים בינלאומיים (דוגמת
אייכמן) ,והבאתם לגרמניה היתד. מנחילה
להם רק כמה חודשי מאסר נוח.
בסוף השבוע היה לאזרח הערני מצב־רוח
הרבה יותר טוב מאשר בראשיתו. הוא
התחיל לשמוע את קול התור.

י ח סי ח 1ץ
חתונה לפילגש
יחסים דיפלומטיים בין גרמניה וישראל
יסתמו את אחד החורים הבולטים ביותר
במערכודהחוץ של ישראל. אי־קיומם היווה
.תופעה מסוכנת — כי היה בכך הודאה
שאחת המדינות החשובות ביותר בעולם
אינה מעזה להכיר למעשה בישראל.
גרמניה בפעם הכאשר
הציעה אך ראשונה יחסים אלה לישראל, לפני תריסר
שנים, חששה ממשלת ישראל לקבל את
ההצעה. היא לא יכלה להעלות על דעתה
ששגריר גרמני יגיש כתב־האמנה לנשיא
ישראל, שתזמורת צד,״ל תגגן את צלילי
דויטשלאנד איבר אלם •,שהדגל הגרמני
יתנופף בירושלים.
במרוצת השנים, כאשר השילומים ריככו
את התנגדות דעת־הקהל הישראלית, התהפכה
הקערה על פיה. ישראל היתד.
מוכנה לקשור יחסים — אך בון חששה
יביאו להכרת הערבים בגרמניה שאלה המזרחית.
השלישי אינו צוחק. אי־הרצון לקשור
יחסים הפך מאז המניע המרכזי של
מדיניות בון כלפי ישראל.
דויד בן־גוריון, בהשפעת שמעון פרם,
ניצל מניע זה כדי לסחוט מגרמניה כסף
ונשק. הגרמנים היו מוכנים לשלם, ואף
להסתבך בעסקות־נשק מפוקפקות, ובלבד
שלא תתעורר בעיית היחסים הדיפלומטיים.
כך נוצרו יחסים של פילגשות, ושני
הצדדים היו מרוצים.
כל עוד היו עסקות־הנשק מצומצמות,
סבר גם עבד־אל־נאצר כי הן עדיפות
על יחסים דיפלומטים בין בון וירושלים. הוא
הבין — יותר מבן־גוריון — את חשיבות
חוסר־היחסים, כתקדים למדינות אחרות.
אך כאשר הסכימה גרמניה ביוני ,1964
בלחץ אמריקאי, לספק לישראל כמויות
גדולות של נשק, ולאו דווקא מתוצרת
גרמנית, שינה נשיא מצריים את דעתו.
עתה סבר כי חשוב יותר להפסיק את
משלוחי־הנשק.
נסיעה לקאהיר. דיעה זו נתמכה
על־ידי חוגים חשובים מאד בגרמניה עצמת
המשלוחים הסודיים עוררו מורת־רוח
בין אנשי־צמרת רבים בבון. אחד מאלה
היה אויגן גרסטנמייאר, יו״ר הכנסת הגרמנית,
ידיד ישראל, אחד מגיבורי הקשר
האנטי־היטלראי של יולי .1944 גרס־טנמייאר,
שביקר לא פעם בישראל, נסע
לקאהיר כדי לשכנע את עבד־אל־נאצר להסכים
לכינון יחסים גרמניים עם ישראל,
תמורת הפסקת הסיוע ד,בטחוני.
לא ברור מה השיב הנשיא המצרי
הפיקח, אך הגרמני קיבל את הרושם כי
דרך זו אפשרית.
ואז פוצץ נשיא מצריים את כל העניין
על־ידי הזמנת אולבריכט. בתדהמתה הראשונה
ביטלה בון את עסקות־הנשק עם
ישראל. היא היתד, מוכנה לכל כניעה —
בתנאי שמצריים לא תפר את דוקטרינת
האלשטיין, לא תביע הכרה כלשהי בגרמניה
המזרחית
למזלה של ממשלת ישראל, לא הסכים
עבד־אל־נאצר לתנאי זה. אולי זילזל בבון
יתר על המידה, אולי ערך חשבון לטווח
(המשך בעמוד )12
אחרי נפילת הרייך השלישי הועתק
ההמנון הלאומי הגרמני מן הבית הראשון
לבית השלישי של אותו שיר, שמילותיו
פחות לאומניות.

בורגיבה בשער ״דן אבריק״
^ עתונאים ישסו כשפיותיהם פעורים.
| | הם היו כה נדהמים, עד כי לא עלה
על דעתם לקפוץ הכסאותיהם ולדהור לעבר
הטלפונים. כי ה^אך ח הנכבד של מסיבת-
העתונאים, אל־חביב בורגיבה, נשיא תוניסיה׳
גיבור מלחמת־השיחרור של המגרב, אמר
דברים שלא ייאמרו — ושלא נאמרו מעולם.
תוכן דבריו היה, בפשטות: אין טעם
להסתכל אחורה. יש לפתור כל בעייה כפי
שהיא כיום, תחת להשתעשע במליצות ריקות
חלוקת ארץ־ישראל היא עובדה קיימת

על הערכים לחתור להסכם עס
ישראל הקיימת, בתנאים סבירים.
דברים מעין אלה נאמרו על־ידי מנהיגים
ערביים רבים בשיחות פרטיות הם נרמזו
אפילו בראיונות עם עתונאים זרים. אך
מעולם לא נאמרו על־ידי אישיות ערבית
רשמית, בפומבי, לקהל ערבי.

גזניצגץ ג1ז\זדדי \2פן1י2־
^ פשר היה לחשוב שהרעיון צץ ב־אותו
רגע בלבו של בורגיבת שבעמדו
בירושלים העתיקה, מול ירושלים העברית,
אחרי שראה את הפליטים, הגה ברעיון
והשמיע אותו בהיסח הדעת
אך לא כך היו הדברים. שום מיבצע
לא הוכן בקפידה רבה כל־כך, אחרי הכנה
יסודית כל־כך, כמו פצצת־השלום של אל-
חביב.

הניצוץ הראשון הוקרב לפתיל
הפצצה לפני חודשיים וחצי.

שבועון בשם ג׳ן אפריק (״אפריקה הצעירה׳)
פירסם מאמר בשם ״הערבים והיהודים״
.העתונות הישראלית הקדישה תשומת־לב
מעטה בלבד למאמר זה. רק עתון אחד
— דו־השבועון אתגר — פירסם אותו במלואו.
כמה עתונים אחרים הזכירו אותו
בחצי־פה. רוב העתונים החשובים לא הזכירוהו
כלל.
אך אילו היה קיים בישראל מנגנון ממלכתי
להשגת שלום במרחב, היה המאמר
מקפיצו ממקומו. כי מאמר זה, בבסאון זה,
היה בעל. משמ עות מהפכנית
כותב המאמר, בשיר בן־יחמד, היה בעבר
יועצו הקרוב ביותר של אל־חביב בורגיבה.
בתור שר בממשלת בורגיבה פעל לא פעם
כמקשר בין המנהיג התוניסי וממשלת פאריס.
שבועונו, שנקרא אז אפריק אקסיון
(״פעולה אפריקאית״) ,נחשב לבטאונו האישי
הבלתי־רישמי של בורגיבה, זכה בשל
כך לתשומודלב עולמית
לאחר מכן התרחק בן־יחמד מבורגיבה.
הסיבה: בן־יחמד התקשר עם חוגי השמאל
בצרפת, השמאיל יותר מהר מאשר בורגיבה
עצמו. אז שינה את שם שבועונו, העביר
את מרכז המערכת מתונים לרומא. אך ה
שבועון
הוסיף לשגשג, נחשב לא רק לשבועון
המקצועי הטוב ביותר ברחבי אפריקה
והעולם הערבי, אלא גם לבטאון
היסודות המתקדמים בתוניס.

לאחרונה שוב התקרב השבועון
לנשיא.
הדבר היד, הגיוני, כי בורגיבה עצמו
יצא לדרך שמאלנית מובהקת, הפקיע את
האחוזות הגדולות של הצרפתים, פתח ברפורמה
סוציאלית מקיפה משלו. כרגיל, היה
זה מיבצע מעשי, מתוכנן, ללא סממני הדמגוגיה
הצעקנית המציינת מיבצעים דומים
של בן־בלה האלג׳ירי ועבד-אל־נאצר ד,מיצרי.

טמזאגז ש2־ \זבנג2־0־ וזערבי
** ל רקע זה היה מאמרו של בשיר בן־
^ יחמד זכאי לתשומת־לב מרובה מאד.
הוא היה מהפכני בתוכנו.
אחרי הקדמה זהירה, בו גינה בן־יחמד
את האנטי־שמיות ואת הציונות, הציע תוכנית
מעשית לשלום יהודי־ערבי. עיקריה:

• ישראל היא מציאות, שאי־אפשר
למחקה כמלחמה.
+הערבים לא ישלימו עם הסטאטוס־קוד,
ועוד פחות עם האיום המתמיד על
גבולותיהם, המשתמע מן האופי הציוני
של ישראל.
• ישראל אינה יכולה לפתור את ״הבעיה
היהודית״.

• תוקם פדרציה גדולה של
ארצות המרחב, וישראל תצטרף
אליה כמדינה פדרטיבית ,״כמו
טכסאם כארצות־הברית״.
• ישראל תחזיר חלק מן הפליטים ותם־
צה את האחרים.
• הפדרציה תאפשר לכל המדינות החברות
בה לפרוק את נשקן, תשים קץ
לחדירת כל האימפריאליזמים.
אף שהדבר לא נאמר בפירוש, היה ברור
כי בן־יחמד התכוון להכיר בישראל בגבולותיה
הקיימים. מאחר שדיבר על ״ארצות
הברית של המזרח התיכון״ ,קרוב לוודאי
שלא התכוון לכלול בה את מדינות המגרב
הערבי.
לא במיקרה ניסתה התעמולה הרישמיח
של ישראל להתעלם ככל האפשר מהצעה
זו. כי ישנו רק גוף אחד בישראל שתוכניתו
זהה עם תוכנית זו: הפעולה השמית, הדוגלת
בהשתלבות ישראל במרחב ובהקמת
״ארצות הברית של המרחב השמי״ .כמו
בן־יחמד, מציעה הפעולה השמית כי ישראל
תחדל מיומרתה לייצג אומה עולמית,
אלא תראה את עצמה כהתגלמות האומה
העברית החדשה שקמה בארץ־ישראל.

הצהרה היסטורית של נשיא תוניסיה המס״ו במרחב ־ מתחת בחח ושלום

הפוסלת חשגדת סור וגינת

נשאר רק פער אחו בין שתי התוכניות*:
בעוד שהפעולה השמית קובעת, כתנאי בל־יעבור,
שישראל תצטרף לפדרציה כמדינה ריבונית
-ועצמאית, דיבר בן־יחמד על ישראל
ש״לא תהיה מדינה ריבונית ואוייבת״ .אך קרוב
לוודאי כי בן־יחמד השתמש בניסוח מעורפל
זה כדי לסבר את אוזן הקורא הערבי. הוא
יודע היטב כי אין כל סיכוי לכך שישראל
תוותר אי־פעם מרצונה על ריבונותה.

״ישרנר גזדיר&יסי הזזגשבינר,״

ך* יום שוב לא ייתכן כל ספק בכך
שמאמר זה היה כדור־נסיון של בורגי-
בה, לקראת מסעו במרחב.
שבועיים אחרי פירסום המאמר המקורי,
פירסם דן אפריק שורה של תגובות ערביות
(וגם מאמר שהופיע בבתב־עת מפ״מי בישראל)
סיכם אותן בן־יחמד עצמו:
״(התוכנית) עוררה, פה ושם, תגובות
עויינות ואוויליות, והאשמות שגורות. אלה
היו מעטות, והן באו כולן מאנשים בעלי
השכלה מועטה, שאיש אינו מייחס להם
חשיבות או משקל, או מעתונים קטנים שאין
להם כל השפעה.
אין אנו מתיימרים לחשוב שאנו
המצאנו רעיון זה של פתרון. יהודים וערבים
רבים דמיינו איותו וחושבים עליו.
זכותנו היחידה היא שניסחנו אותו פומבית
בכתב.״
ובפסוק האחרון, כמה מלים שהיו צריכות
כבר אז לעורר מחשבה רבה :״ישנם
מדינאים החושבים, כמונו, שאין זה עניין
של הזייה, כפי שאפשר לחשוב לכאורה.
הזמן ריפא גם פצעים אחרים.״

#ההטפה לזריקת היהודים לים היא
סיסמה ריקה.
מנהיגי הערבים צריכים לשפר את
רמת־המחייה של אזרחיהם, תחת להקדיש
״ 707 מתקציביהם לחימוש.
#גם הציונות וגם הערבים עצמם גרמו
לטרגדיה הפלסטינית. הליגה הערבית נושאת
באחריות רבה עבור האסון.
#היהודים והערבים הם בגי גזע אחד
״מאז ימי אברהם, יעקב ויוסף״ ,והם
חיו בידידות ובאחוזה בכל הדורות. גם
עכשיו הם יכולים לחיות בצוותא על בסיס
של כבוד הדדי, ליצור שלום של אמת תוך
שיתוף־פעולה והבנה.
#פתרון השאלה צריך להיות נתון בידי
העם הערבי הפלסטיני עצמו. שאר עמי
ערב יכולים רק לייעץ.
שום מנהיג אינו נושא נאום כזה על
אדמתו של מנהיג אחר, מבלי לקבל מראש
את אישורו. אין כל ספק כי בורגיבה התייעץ
לפני הנאום עם המלך חוסיין — וכי
חוסיין נתן לנאום זה לפחות אישור אילם.
בכך אין פלא — כי חוסיין הוא היום
המנהיג הערבי ך,מעוניין ביותר בשלום. כבר
לפני שנה נשא באמריקה נאום סנסציוני,
שלא זכה כמעט להד בישראל, בו הביע נכו
האם
מהווים מאמציו של בורגי•
כה והמאמר של כן־יחמד מעין
הכשרת־הקרקע לקראת יוזמה
צרפתית, כדור־נסיון של דה־גול?
לא פחות מעניינת אפשרות אחרת: שבור־גיבה
מייצג קודם כל את האינטרס של המערב
כולו, ובראש־וראשונה של ארצות־הברית.
על רקע זה יש חשיבות מיוחדת
לכך שנאם את נאומו בירדן, בת־בהיתה
העיקרית של ארצות־הברית במרחב, וכי
המשיך משם ישר לביירות, בת־בריתה השניה.

תחת
זאת הגיבו הפקידים -
כפקידים שהפריעו להם לישון.
היתה זאת תגובה מנומנמת של
אי־רצון.
״עוד לא קראתי את הנוסח המדוייק,״
אמרה גולדה ביום הראשון. למחרת היום
פירסמו ״הכתבים המדיניים״ ,המשכתבים את
דברי משרד־החוץ, אוסף של דברי־הבאי
בלתי־רלבנטיים על יחסי תונים־קאהיר —
כאילו אין כל חשיבות לדברים אלא בכך
שבורגיבה פגע, כביכול, בעבד־אל־נאצר.
״הכתבים הצבאיים״ ,המביעים את דעת
משרד־הבטחון, עוד עלו עליהם. הם רמזו
רמזים קודרים, בשם ״חוגים שונים״ ,כי
נאום בורגיבה עלול• להפריע למאמצי הרכש
של ישראל, וגם ליוזמה צבאית ישראלית

השבוע נסתכרה זהותו שיל אחד
המדינאים האלה: כורגיבה.
אל־חביב בורגיבה יכול להרשות לעצמו
להגיד את האמת, כי איש אינו יכול לערער
את מעמדו כמנהיג ערבי לאומי ואותנטי.
הוא המנהיג הבלעדי של העם התו־ניסי
— האדם שעמד בראש מלחמת־שיחרו־רו,
שהלך לכלא, שהשיג את העצמאות, שתמך
ללא־היסום במלחמת־השיחרור של אל־ג׳יריה
השכנה, שגירש את הצרפתים מן
הבסיס הימי האדיר בביזרטה, ושלא חשש
להרגיז לאחרונה את דה־גול על־ידי הפקעת
רכוש המנצלים הצרפתיים בתוניסיה.
אחרי שהכשיר את הקרקע בשבועון המקורב
אליו, יצא לפני שבועיים למסעו.
הוא ביקר בקאהיר, נתקבל על־ידי גמאל
עבד־אל־נאצר כגיבור. לנגד עיני שמנה ו־סלתה
של קאהיר ישב אל־חביב ליד גמאל,
בתא המלכותי של בניין האופרה, ואום־
קולתום הגדולה הושיטה לו את ידיה ושרה
״יא חביבי!״ לאחר מכן נסע לסעודיה, זכה
לקבלת־פנים מלכותית מצד פייצל.
אין ספק שבקאהיר ובריאד הפנו האורח
והמארחים את השיחה לאותו מאמר, ביררו
את דעותיהם. יש לכך משמעות רבה, בי
בהגיעו לירושלים העתיקה כבר ידע אל־חביב
מה דעתו של עבד־אל־נאצר על דעותיו.

יתכן
מאד שהתרשם כי אין ה*
מיצרי מתנגד לקו־מחשכה זו.

אי-אפשר 2זרג \2ריסי!
ף כך הורם המסך על המערכה הבאה:
| מסיבת־העתונאים של בורגיבה בעיר העתיקה.
גם תוכנה וגם מקומה היו חשובים.
הפעם ניסח בורגיבה את הדברים בצורה
קצת אחרת. אך הדמיון בתוכן הדברים,
וגם בכמה מן הנוסחות, לא הותירו ספק
כי הכוונה לאותה תוכנית עצמה.
עיקר דבריו הפעם:

• חלוקת ארץ־ישראל ״אינה
גרועה כיול״ .ככף הציע להכיר
כקיום ישראל, וגם כגכולותיה הנוכחיים.

תיאום
עם גורמים בינלאומיים.
השבוע, ביום הראשון, הזעיק בורגיבה
אליו לביירות את שגריריו באלג׳יר, ברא־באט
— ובפאריס. המטרה המוצהרת: סיכום
תוצאות ביקוריו עד כה.
למרות מאבקיו עם דד,־גול בשאלת הבסיס
בביזרטה, ובשאלת ההפקעות, עדיין קרוב
בורגיבה לנשיא צרפת. דד,־גול רמז לאחרונה
כי הוא מבקש להחזיר את השפעת
צרפת למרחב כדי לתווך בין ישראל והערבים(
.ואולי להפך: הוא מבקש לתווך כדי
להחזיר בצורה זו את השפעת צרפת למרחב).

חון.
אלה גם אלה ביקשו להמעיט את
חשיבות הנאום.
אילו היתד, קיימת בישראל ממשלה הרואה
בהשגת שלום ישראלי־ערבי את יעודה
העיקרי, כי אז היתד, מגיבה על דברי בור־גיבה
בצורה מהירה ונמרצת. היא היתד, נוהגת
כשחקן כדורגל שנזרק לו כדור —
מפתחת מיתקפה רבת־תנופה, מגלה יוזמה
דינאמית כדי לחולל שינוי במצב.

* תוכנית הפעולה השמית, הן במקורה
והן במאסר של עורך העולם הזה שפורסם
בשעתו על־ידי ז׳ן־פול סארטר, היתה מונחת
לפני בן־יתמד. כן קויים בוועידות פירנצה
מגע אישי בין עורכי ז׳ן אפריק נעורן
העולם הזה.

קצת מים קרים
נות להכיר בקיומה של ישראל ולכרות
שלום עימד״ אם ״תחסל את העוול שנעשה
לערביי פלסטין״ .הכוונה היתה לפתרון
בעיית־הפליטים.

חוסיין נשא נאום זה, בשעתו,
מייד אחרי ביקור כקאהיר. כור־ניכה
נשא אף הוא את נאומו ה־שבוע
אחרי כיקוד כקאהיר. האם
זה מיקרה?
האם התכוון בורגיבה לעבד־אל־נאצר כאשר
גינה את הדמגוגים חסרי־האחריות, המטיפים
למלחמה? או אולי נכון ההיפך:
שנאם את נאומו דווקא תוך הסכמה עם
עבד־אל־נאצר, והתכוון במילות־הגנאי שלו
לשליטי סוריה? ואכן — מכונת־ד,תעמולה
העצומה של קאהיר לא הופעלה נגד בור־גיבה
למחרת היום.

!*והי רק שאלה אחת. שאלה חשובה עוד
( יותר היא אם פועל בורגיבה מתוך

האם יש קשר בין שליחות בורגיבה ושליחות
הארימן לישראל? האם זהו מאמץ
מתואם למנוע את המלחמה על יובלי־הירדן,
לחסום מירוץ־חימוש מחודש ולהצעיד את
העניינים לקראת הסדר שיהיה יזום על־ידי
ידידי המערב בעולם הערבי?

גזשדגט נזפריע ררבש
ך* ק לנכי עמדתו של גורם אחד לא
| היה שום ספק: עמדת ממשלת ישראל.
נאומו של בורגיבה היה מאורע מהפכני,
אולי היסטורי. אך -רוב עתוני ישראל לא
מצאו לנכון להקדיש לו אפילו ביום הראשון
את הכותרת הראשית. למחרת היום
כבר נשכח כמעט לגמרי. כמעט כל העתונים
עשו יד אחת והתייחסו אליו כאל אפיזודה
צדדית.
תגובה זו היתר, מודרכת על־ידי ממשלת
ישראל, באמצעות ה״כתבים המדיניים״ המפרסמים
את דברי משרד־החוץ, ו״ד,כתבים
הצבאיים״ המפרסמים את דברי משרד־הבט־

בעניין יובלי־הירדן. לפי אותו הגיון אפשר
היה להגיד: השלום הוא רע, כי הוא מפריע
לקניית נשק.
קשה, כמובן, לדרוש מגולדה מאיר שתקבל
את תוכנית הפעולה השמית, אפילו
כשהיא מובעת בפי מנהיג ערבי בכיר.
אך אפשר היד, לנצל את נאום־השלום של
בורגיבה גם מבלי להסכים לכל פרטי מאמרו
של בן־יחמד, אפשר היה להתייחס אליו
כאל נקודת־מוצא ליוזמה חדשה. אך משרד
החוץ וממשלת ישראל אינם מסוגלים לכך.
כי יוזמה חדשה מחייבת גישה חדשה.
בסוף השבוע נראה כי בורגיבה הצליח
כבר במכה הראשונה לאחד את שני חלקי
ירושלים. העתונות הירדנית והעתונות הישראלית
נהגו כאילו קיבלו שניהם פקודה
מידי ממשלה אחת, זו גם זו הורידה את
עניין בורגיבה מן הפרק.

אך הפצצה שפוצץ כורגיכה לא
תשתתק במהרה. היא עשוייה לפוצץ
שורה שלמה של פצצות
נוספות.

מדוע מתלקח הגבול הישואלי־סווי ליד שפו היוון לכינרת ־ דווקא עכשיו

תותח באלמגור
ך• תותחים נטלו שוב את רשות הדי)
*בור בגבול הסורי. במשך כמד. ימים
התנהל השבוע בגבול דו־שיח בשפת הפגזים.
אחרי ארבעה חדשים של שקט יחסי, מאז
הקרב הגדול ליד תל־דן, שוב התחמם הגבול
הישראלי־סורי.
ההתלקחות החלה ביום השלישי בשבוע
שעבר, שעה שמוצבים סוריים באזור שפך
הירדן לכינרת, פתחו באש לעבר דחפור
ישראלי שעסק בעבודות הכשרת קרקע ב־קירבת
הגבול. למחרת חזרו היריות ונשנו.
אל הנשק הקל, רובים ומקלעים, צרפו
הפעם הסורים גם אש של תותח ללא־רחע.
פגז של תותח זה פגע בקירבת הדחפור,
ונהגו נשרט קלות בפניו. הפעם הושבה
לסורים אש חזקה, ששיתקה את עמדותיהם
ואיפשרה לדחפור להמשיך בעבודתו.
חילופי היריות באזור זה נמשכו גם
השבוע, כאשר צה״ל הפעיל, בתגובה ליריות
הסורים, אש של תותח טאנק.
לכאורה לא היה בכך כל חדש. תקריות
מסוג זה לאורך הגבול הסורי הפכו כבר
לעניין שבשיגרה. כמו תמיד, היו גם הפעם
לשני הצדדים טיעונים עקרוניים להצ־

דדח 1ז 1ד ^ 111171111111 711 זהו הדחפור שבגללו אירעו השבוע חילופי
| 0 1 1/11171 111 1 1 11 יריות תותחים. לפני הדחפור נראית מכונית
משקיפי האו״ם שבאו לשטח, אחרי שקיבלו לכן היתר משלטונות ישראל, בדי לבצע
בו מדידות ולקבוע כי הוא אמנם שטת ישראלי ריבוני שאינו נמצא בתחום האזור המפות.

דקת היריות והפעולות שקדמו להן. אך הפעם
הייתה לתקרית אלמגור משמעות מיוחדת.
היתד זו הפעם הראשונה בה הפעילו
הסורים את נשקם בשל עיבוד שטחים באזור
הנמצא כולו בתחום הריבוני המלא של
ישראל, ואשר שייכותו לישראל אינה שנויה
כלל במחלוקת. והיתד, זו הפעם הראשונה
בה התנהל הקרב באזור בו יש לישראל
עליונות טאקטית ברורה ומוחלטת. עליונות
שחסרה לה בשאר חלקי הגבול הסורי.

גכדל ללא גכול
** די להכין את הרקע לקרב התותחים
^ באלמגור -,יש להבין את ייחודו של
הגבול בין ישראל וסוריה, ייחוד המבדיל
אותו משאר הגבולות של ישראל ושכנותיה.

הפסקת האש במלחמת תש״ח מצאה את
הצבא הסורי, כצבא היחיד שהחזיק בידו
שטחי כיבוש שהיו שייכים לישראל לפי
מפת החלוקה של האו״ם. בעוד שבחלק
הארי של הגבול התבטאה חדירה זו בהחזקת
עמדות במרחק של קילומטר לערך מקו
הגבול הבינלאומי, הרי שבאזור אחד, אזור
משמר־הירדן, החזיק הצבא הסורי בראש־חץ,
שקצהו נמצא כחמישה קילומטר מקו
הגבול הבינלאומי, ליד איילת־השחר. היה
זה ראש־חץ דמוי משולש, שבסיסו, במקביל
לירדן, התמשך לאורך של כ־ 8ק״מ.
בהסכם שביתת־הנשק שנחתם בין ישראל
וסוריה, הסכימו הסורים לסגת אל מעבר
לקו הגבול הבינלאומי. אולם האזור שהוחזק
על ידם לאורך הגבול הוכרז כאזור מפורז.
הסכם זה כלל ויתורים משני הצדדים. כך
למשל, תמורת ויתורים מצד הסורים, הס־

כימה ישראל להכליל גם את עין־גב, ש־מעולם
לא נכבשה על־ידי הסורים, בתוך
השטת המפורז.
באזור המפורז נכלל כל השטח הישראלי
שממזרח לכינרת, צפונה מצמח. גם רצועת
החוף של הכינרת, ברוחב של 10 מטר,
למרגלות השטח הסורי שממזרח לכינרת,
נחשבת כאזור מפורז.
אזור מפורז נוסף נמצא ליד דן בצפון,
כשאורכו הוא כ־ 4ק״מ ורוחבו — במקום
הרחב ביותר — 2ק״מ.
לגבי נקודה אחת בלבד אין מחלוקת —
שלשני הצדדים אסור להחזיק כוחות צבא
בתוך האזור המפורז. לגבי כל שאר הבעיות
שמעוררים השטחים המפורזים, חלוקות
הדיעות בין שלושה גורמים: ישראל,
סוריה והאו״ם.
ישראל רואה באזור המפורז חלק משטחה
הריבוני, שמלבד תנועות צבא, מותר
לה להשתמש בו כרצונה. האו״ם והסורים
תובעים מצב של סטאטוס קוד לגבי האזור
המפורז, מחייבים את השארת המצב כפי
שהיה קיים בעת חתימת הסכם שביתת־הנשק.
כלומר: לכל צד מותר לעבד בשטח
המפורז רק את אותן האדמות שהוחזקו
בידו בעת חתימת ההסכם,
גבול האזור המפורז לא נקבע אף פעם
בשטח על־ידי מדידות מדוייקות. אין שום
סימון בשטח המהודר, את קו האזור המפות.
הגבול שורטט רק על גבי מפות לפי נקו־דות־ציון.
אך מיפוי זה גורם לעיתים קרובות
לחילוקי דיעות.
זהו הרקע למרבית התקריות הפורצות
מדי פעם לאורך הגבול הסורי. בכל פעם
שנדמה לסורים כי ישראל מנסה לעבד
שטחים או לבצע עבודות פיתוח בתוך האזור
המפות, בניגוד למה שהוסכם בהסכם
שביתת־הנשק, פותחים חייליה באש.
ישראל, לעומת זאת, רואה מחובתה להפגין
את ריבונותה לגבי האזור המפות,
דוזקא בצורה של ביצוע עבודות פיתוח ועיבוד
שטחים. כי בגבול זה, בו לא קיים
למעשה כל גבול, קובעת רק האדמה המעובדת,
או דרך הפטרולים של משמרות
צד,״ל ומשמר הגבול, את קו הגבול,

חדירה צכאית

פג 1לדחפור

העשן המיתמר במרכז התמונה עולה
בעקבות פגז שנורה לעבר הדחפור
הנמצא בתון קבוצת העצים שבתון המעגל השחור. השטח מימין הוא

החלקה בת 500 הדונאם אשר עובדה עד כה בידי הסורים, ושבעיבודה
החלו אנשי אלמגור השבוע. למעלה נראה הטרקטוריסט של משק
אלמגור, אחרי שנפצע בפניו מרסיסי הפגז שנורה מהצד הסורי.

א תמיד נשמר גם קו האזור ה/מפורז
על־ידי הטורים עצמם. בכמה
מקומות עיבדו חקלאים סורים שטחים הנמצאים
מעבר לקו האזור ד,מפורז, בתוך
שטח ישראל. בדרך זו ניסו הסורים לקבוע
עובדה קיימת לגבי האזור, מבלי להתחשב
בהסכם שביתת־הנשק.
קל להם לעשות זאת באזורים שאינם
מיושבים מהצד הישראלי. כך אירע באזור
שפך הירדן לכינרת, בו לא היתר, כל
נקודת ישוב ישראלית עד לשנת ,1961 בה
הוקם ישוב־הספר אלמגור, במקום הישוב
העתיק כותים, על גבעה החולשת על כל
האזור,
ב־ 1951 ניסו הסורים לקבוע עובדה באזור
זה על־ידי חדירה צבאית גסה. סיור צר,״ל
שסייר אז באזור גילה במקרה כי יחידה
סורית מחזיקה בעמדה בתל מוטילה, עמוק
בתוך שטח ישראל. רק אחרי קרב עקוב
מדם סולקו הסורים מהאזור, חזרו אל
מעבר לקו הגבול הבינלאומי.
באזור זה מעבדים חקלאים סורים מעמק
הבטחה (המשתרע למרגלות אלמגור, מזרחה
לירדן ),כמעט את כל השטחים הניתנים לעיבוד
שבתוך האיזור המפות. הם אינם
מקפידים גם על פרט נוסף מן ההסכם:
איסור הדייג בכינרת.
כשלושה קילומטר צפונית למקום בו
נשפך הירדן לכינרת, זורם הירדן בתוך
האזור המפות. צפונית משם, לאורך קילומטר
וחצי, הוא זורם בתוך שטת ישראל,
כשגבול האזור המפות הוא במרחק כמד,
עשרות מפרים מזרחית לירדן. אולם מצב זה
קיים רק להלכה על גבי המפה. למעשה
שלטו הסורים עד לזמן האחרון על רצועות
קרקע מחוץ לשטח המפות — עד לירדן. ב־נקודה
אחת, בחלקה הנקראת בשם חלקת

נגיעות במוצבים

האש הישראלית שהושבת בתגובה ליריות הסורים
שיתקה את מוצביהם. בתמונה ניתן לראות (בתוך
המעגלים) עשן הבוקע כתוצאה מפגיעות בשני מוצבים סוריים. אנשי צה״ל מניחים

שאחת הפגיעות הציתה מצבור תחמושת בשטח העמדות הסוריות. חלקת המריבה משתרעת
בקצה הימני התחתון של התמונה ואילו הכפר אשר בתיו נראים בחלקה העליון של
התמונה הוא הכפר הערבי משפע הנמצא בתוך סוריה, שאדמותיו נמצאות בשמח המפורז.

הגופיה* ,עיבדו חקלאים סורים שטח הנמצא
מערבית לירדן, מעבר לתחום האזור
המפות, בתוך שטח ישראל.
התקרית שפרצה השבוע התרחשה כאשר
טרקטור ישראלי החל לעבד חלקה זו, הנמצאת
מחוץ לאזור המפות, בתוך שטח ישראל,
שעובדה עד כה בידי פאלחים סוריים.

כידון למחשבה
זו הפעם הראשונה שחלקת ה־
\ | גופיה מעוררת מחלוקת. עוד לפני
שמונה שנים התלוננה ישראל בפני רעדת
שביתת־הנשק הישראלית־סורית, כי חקלאים
סוריים חודרים באזור זה לשטח ישראל
ומעבדים קרקע ישראלית. דו״ח של משקיפי
האו״ם אישר טענה זו. אולם שום דבר לא
נעשה למניעת החדירה.

אלוף פיקוד הצפון, אלוף דוד אלעזר (שני משמאל) נראה
צועד, חמוש בעתי, בחברת מלויו, בקירבת גבול האזור
המפורז, שם פרצה התקרית. האלוף הגיע למקום אחרי יריות הסורים, צפה בתגובת חייליו.

זוהי מפת שמח שפך המ
דןןך^ ,
ירדן לכינרת. במרכז

נראה השטח המעובד עתה על־ידי אלמגור.
מימין, המוצבים הסוריים מהם נפתחה האש.

לפני שנתיים תבעה ישראל ממודדי ה־או״ם
לסמן את קו האזור ד,מפורז בשטח
זה, כדי למנוע חדירה סורית לשטח ישראל.
* על שם גופיה ששימשה כנקודת ציון
למדידה שבוצעה עתה על־ידי משקיפי או״ם.

אולם האו״ם התחמק מביצוע משימה זו.
דו״ח משקיפי או״ם ממאי 1964 אישר שוב
בי החלקה המדוברת נמצאת כ־ 180מ׳ מעבר
לאזור המפורז, בתוך שטח ישראל.
בניגוד למקומות אחרים בגבול, שם מתפתל
קו האזור ד,מפורז, הוא מתמשך בשטח
זה בקדם ישרים מנקודת ציון אחת לשניה,
כך שאין מקום לאי־הבנות. זכותה
של ישראל לעבד שטח זה, אפילו אם עד
היום עובד בידי חקלאים סוריים, אינה ניתנת
לערעור.
השאלה הנשאלת היא אחרת: מדוע בחרה
ישראל לעבד שטח זה דווקא עכשיו, כשברור
שהעיבוד יגרור אחריו תקריות? האם
אין חימום הגבול דווקא בשטח בו נמצאות
העמדות הישראליות על גבעות החולשות
על כל השטח הסורי המשתרע בעמק, מהודה
השלכה לגבי אזורים אחרים בהם המצב
הוא הפוך, ולסורים יש עליונות טאקטית?
העמדה הישראלית הרשמית טוענת כי
אין כל משמעות לעיתוי עיבוד שטח
זה דווקא עכשיו. שטח זה לא עובד קודם
לכן משום שהעדיפו לעבד שטחים הנמצאים
דרומית לאלמגור, ליד שפך הירדן. עתה,
משעובדו כל השטחים למרגלות אלמגור, עד
לגבול השטח המפורז, רק טבעי הוא שניגשו
להכשיר את השטח הנמצא צפונית
לאלמגור. יש כאן רק המשכיות, ואין

שפו הירדן

לחפש שום כוונה אחרת.
אולם אפילו לא היתד, העמדה הישראלית
המוצהרת בבחינת איום לגבי הסורים, היה
בה כדי לעורר את הסורים למחשבה בכידדן
זה. הישובים הערביים הנמצאים בעמק הבטחה,
ליד שפך הירדן, עליהם נאסר לשאוב
מים מד,כינרת, נזקקים למי הירדן העוברים
בתוך השטח ד,מפורז. במקום זה יש לישראלים
עליונות ועדיפות, והם יכולים להפריע
לסורים בנקל.
השלכה נוספת היא לגבי עבודות־ההטיה
שמבצעים עתה הסורים במלוא הקצב ליד
אזור דן. פעולת הטיה בלתי מסובכת, לאורך
של שלושה קילומטרים, עלולה להטות את
אפיק הירדן, מהמקום שהוא זורם בו בתוך
שטח ישראל, כך שישפך לכינרת בשטח
ישראלי שאינו מפורז.
מבצע כזה אינו שקול כנגד פעולת ההטיה
של הסורים, אולם הוא עלול לגרום לסבל
רב לתושבי עמק הבטחה, עד שהסורים
ישלימו את מפעל ההטיה שלהם.
אומנם אין זה איום מפורש, אולם מפעולות
ישראל ומתגובת הסורים משתמעת גישה
ברורה: ישראל אינה משלימה עם ההטיה
הסורית, והיא יכולה להגיב במקום הרצוי לה.

זהו המקום בו נשפך הירדן לכינרת. הגבול הבינלאומי עובר כמה
עשרות מטרים ממזרח לירדן ואילו קו האזור המפורז כקילומטר
ממערב ־לו. במקום בו נראית קבוצת עצים ליד השפך מצוי המוצב הסורי הקרוי מוצב השפך.

ת צ פי ת

6לפי כל הסימנים, לא תרפה ארצוודחברית מלחצה על
ישראל, כדי שזו לא תיזום שום פעולה צבאית נגד שכנותיה,
בשל מיפעלי ההצייה. תמורת זאת יבטיחו האמריקאים לצמצם בשקט את
היקף ההטייה עד למסגרת החלוקה שהוסכם עליה בתוכנית ג׳ונסון. בישראל עצמה
טרם נפלה ההכרעה, ולא ברור אס תשעה הממשלה לאזהרות אלה; ובמיקרה

שלא, כיצד תתייחס לפתרון־כפוי של חלוקת המים.
לכאן או לכאן, מובא בחשבון בי שנת
1965 תהיה שנת־הכרעה.

• על רקע הדיונים האלה, כדבר תגובה אפשרית לתוכנית-
ההטייה, יחריפו כשבועות הקרובים היחפים בין כמה מן
המפלגות בישראל. בעיקר יורגש הדבר ביחסי מפ״ם ואחדות־העבודה.
מפ״ם תאשים בפירוש את אחדות־העבודה באקטיביזם מסוכן, וכמה ממנהיגיה
אף יוגדרו כיורשי הקו של משה דיין מלפני מיבצע סיני,

• תשמע יותר ויותר על התוכנית לדחות את הבחירות )[
להסתדרות, או
להקדים את מועד
הבחירות לכנסת
-או שני
הדברים גם יחד.
השיקול היסודי: למערך
מפא״י־אחדות־העבודה
קיימיס סי־כויים
להשגים טו־ביס
יותר בבחירות
לכנסת מאשר בבחי־רות
להסתדרות. שינוי
סדר ההצבעה

במדינה
(המשך מעמוד )8

ארוך, העדיף את המזרח על המערב.
על כל פנים, הוא ערך לאולבריכט קבלת-
פנים ממדרגה ראשונה, הגיע עד לסף
ההכרה הרישמית בגרמניה המזרחית.
מיקלעים ותחתונים. כל זה העמיד
את לודביג ארהארד במצב בלתי־נסבל.
בלאו הכי השתכנעו גרמנים רבים שהוא
סמרטוט חסר־אופי (ראה בעולם) .עסקות־הנשק
שלו עם ישראל — זכו לביקורת
קטלנית **.כניעתו למצריים זכתה לביקורת
קטלנית עוד יותר.
היה עליו לעשות משהו. הוא לא העז
לנתק את היחסים עם קאהיר — כי לכי
התנגדו האמריקאים, הבריטים, ובעיקר הצרפתים,
וגם אילי־ההון הגרמניים. לכן
החליט השבוע, בהתקפה בלתי־צפוייה של
אומץ־לב, לכונן יחסים דיפלומטיים עם
ישראל. הוא העמיד את מצריים בפני
הברירה לבלוע את הגלולה, או לנתק
מצדה א.ת היחסים עם בון.
השליח הגרמני המיוחד שהגיע השבוע
לישראל הביא עימו הצעה פשוטה: כינון
יחסים דיפלומטיים בון־ירושלים, הפסקת
משלוחי הנשק, מתן תמורה כספית עבור
ההזמנות שהוסכם עליהן ושלא בוצעו.

6ז0
**<*8׳$יה* <9*4יד 05 יז

ינצל יתרון פסיכולוגי
זה להטבת תו־צאות
הבחירות הפו־עליות.

שיקול נוסף,
שבשלב ראשון
לא יזכה לפיר־החשש
סום

של כמה מוותיקי
מפא״י, כי
דויד בן־גוריון
רוצה בכל זאת
לשוב לראשות
הממשלה. במיק־רה
זה ינסו מקורביו
לפגוע בסאמץ־הבחי־רות
להסתדרות, ולאחר
הכשלון יקימו
מפת הרכש של הצבא הגרמני* ן זעקה, יקראו לבן־גור־תחתונים
ומצפון רע
יון להתייצב בראש
הרשימה לכנסת ולהציל
את המפלגה ממפלה נוספת. דחיית הבחירות להסתדרות לא תותיר
אשה חוקית. אין סטק כי ממשלת
ישראל תסכים לכך, אחרי מליצות רבות.
לבן־גודיון את הזמן הדרוש לביצוע התימרון, בין פירסום תוצאות ההצבעה לבין
גם אין לה ברירה: יהיה זה מעשה-
המועד האחרון להגשת רשימת המועמדים לכנסת.

• מכל מקום, צפוי מאבק קשה בתוף ההסתדרות, נגד
דחייה כלשהי של מועד הבחירות. נוסף למיפלגות המיעוט,
לכן גס מקורבי בן־גוריון, המהווים גוש רציני בוועד הפועל. ואילו
שהתנגדה עד כה עקרונית להוצאת בעיות מסוג זה אל מחוץ למסגרת
הפועלים, עשוייה אף לעיין בפנייה לבית־המשפט העליון, או להציע

יתנגדו
מפ״ס, תנועת הצעת־

חוק לפיקוח ממלכתי על הבחירות להסתדרות.

• שגריר ישראל בארגנטינה, יוסף אבידר, עשוי לשוב
כקרוב לחיים הפוליטיים בישראל. אבידר שהה לא מזמן אצל בני
משפחתו בירושלים, ניצל את הזמן לשיחות עס כמה מאנשי הצמרת, החלים
בעקבות כך לפרוש משרות החוץ. לא מן הנמנע שאבידר, המקובל על שני
הפלגים במפא״י, אף יוצע כמזכיר המפלגה.

+״חור בלבנה / ,סרטם המבריק של אורי זוהר ועמוס
קינן, ייצג את ישראל בפסטיבל הסרטים בקאן. למרות ההתנגדות
שנתעוררה בוועדה המוסמכת, בטענה כי הסרס הוא יוצא־דופן ונוגד את הקו
המקובל של התעמולה הציונית, ואחרי שרוב אנשי־התרבות, שעימם נועצה
הוועדה, הביעו דיעה חיובית, נתקבלה החלטה שההעדה. לא תתנגדי׳ למשלוח
הסרט. נימוק חשוב: אין לישראל סרט אחר שאפשר לשלחו, מאחר שאי

אפשר לשגר לקאן סרט שכבר הופיע בפסטיבל אחר, כמו סאלח שבתי.
אולם אין עדיין בטחון שמנהלי הפסטיבל אמנם יקבלו את הסרט.

איוולת עליון לוותר על כינון היחסים.
כי ברור שזוהי הזדמנות חד־פעמית: כי
לא אהבת מרדכי הישראלי הביאה את
בון לכך, אלא הרצון להעניש את המן
המצרי. רצון זה לא יחזור שנית.
יתכן שהיה זה נעים יותר אילו הסכים
הגבר הגרמני להעביר את ישראל ממעמד
של פילגש למעמד אשד, חוקית בנסיבות
יפות יותר. אך נשים רבות למדו בעבר
כי לא חשוב מדוע מוכן גבר להתחתן
— חשובה הרבה יותר הכתובה עצמה.
נשיא מצריים לא הגיב עדיין בניתוק
יחסיו עם בון. יתכן שהוא ממתין להחלטה
ערבית מאוחדת, שלא קל יהיה להשיגה
מול לחץ אמריקאי נגדי. ויתכן
גם שאין לו עניין בניתוק גמור, שיצמצם
את כושר־התמרון שלו.
* למטה מימיו המשבצת של ישראל:
תת־מקלעיס ותחתונים.
** בין השאר פירסס השבועון הגרמני
שטרן לא מכבר מפה של ואספקת ציוד
לצבא הגרמני. במפה מופיעה ישראל כמספקת
״תת־מקלעים ותחתונים,׳ .במאמר
נאסר כי את התחתונים והתית־מקלעים
אפשר לקנות בגרמניה, ובי אין צורך
לקשור רכש ציוד במצפון הגרמני הרע
דלפי היהודים.

מ פ לגו ת
מחיר הנאמנות
בקרב 500 חברי המפלגה הפרוגרסיבית
לשעבר, שהתכנסו השבוע באולם בני־ברית
בתל־אביב כדי להודיע על פרישתם מהמפלגה
הליברלית ועל הקמת המפלגה
הליברלית העצמאית, לא בלט איש בנוכחותו.
כל הנוכחים היו עסקני ומנהיגי
הפרוגרסיבים מאז ומתמיד. לעומת זאת
בלט אחד בהעדרו — מרדכי חיים שטרן,
מנהל רסקו וחבר מועצת עיריית תל־אביב
מטעם המפלגה הליברלית.
בימים האחרונים היה שטרן 51 יליד
וינה ושומר מסורת, האיש הפעיל ביותר
במפלגה הליברלית. בעוד שעסקני שני
הפלגים היריבים כבר עסקו בהכנות המעשיות
לפילוג, ניסה שטרן לתווך ביניהם,
למנוע את הפילוג.
בשעת ההצבעה שנערכה לפני שלושה
שבועות בהנהלת המפלגה הליברלית, על
הקמת המערך הימני עם תנועת החרות,
נעדר שטרן מהארץ. שוללי המערך צרפו
את קולו לקולות השוללים. אולם חשבון
זה היה בניגוד גמור לדעתו של שטרן
עצמו.
כי שטרן היה למעשה האיש היחיד
שתבע לא רק הקמת מערך עם חרות,
אלא איחוד עם מפלגה זו במסגרת מפלגה
דמוקרטית ישראלית. יוזמתו נולדה עוד
זמן רב לפני היוזמה שדחפה את ראשי
הליברלים למשא ומתן להקמת המערך
עם חרות.
עתה, נוכח איומי הפילוג של חבריו
הפרוגרסיבים לשעבר, ניסה שטרן למצוא
הצעות פשרה, כמו דחיית הדיון על המערך
עד אחרי הבחירות להסתדרות, או
שיתוף פעולה עם חרות כבר בכנסת
הנוכחית, אך הקמת רשימה משותפת עמה
רק אחרי הבחירות לכנסת השישית. הצעותיו
נדחו על ידי שני הצדדים.
כסא תמורת נאמנות. הפרוגרסי-
בים האמינו כי שטרן, כמו שאר ה־פרוגרסיבים
שחייבו את המערך, ישאר
לבסוף נאמן לחבריו הקודמים, יצטרף
למסגרת שיקימו. אולם שטרן הפגין את
אי־הזדהותו עמם, לא הופיע לכנס הליברלים
העצמאיים, למרות שהופעל עליו לחץ
מצד פנחס רוזן ומשה קול.
את מילתו האחרונה עוד טרם אמר.
אולם קרוב לוודאי שהוא לא יפרוש
מהמפלגה הליברלית, יהיה הנציג הפרוג־ריסיבי
הבולם ביותר שיצטרף למערך
הימני.
היתד, לו סיבה טובה לעשות זאת:
לשטרן הובטח כי הוא יעמוד בראש הרשימה
של המערך הימני לבחירות לעיריית
תל־אביב. כיוון שהוא ידוע כיהודי
שומר־מסורת, ישמש הדבר לחץ על המפלגות
הדתיות לתמוך במועמדותו לראשות
העיר בקואליציה שתקום אחרי
הבחירות. ויתור על סיכוי לכס ראש־העיר
לא היה כדאי תמורת נאמנות
פרוגרסיבית.
נאצים מוות בארג!
הודעה קצרה הריצה השבוע את משטרת
מונטבידיאו, בירת אורוגוואי, לבית קטן
בפרברים. הדלת היתד, נעולה, על כן
חדרו השוטרים דרך החלון. הבית היה
רווי צחנה — צחנת גופה בתהליך של
ריקבון. באחד החדרים עמד ארגז גדול
בתוכו נמצאה
מוכתם בדם קרוש.
מקופלת גופתו של הרברט צוקרום —
בדיוק כפי שנמסר באותה הודעה קצרה.
ההודעה המקורית נמסרה למשרד סוכנות
אסושייטד פרס בבון, מפי דוברים
אלמונים שכינו את עצמם כנציגי איר־גון
בשם לעולס לא נוכל לשכוח. נאמר
בה כי צוקרוס, רוצח יהודי לאטביה
בימי הכיבוש הנאצי, הוצא להורג ב־23
בפברואר וגופתו מונחת בארגז.
משטרת אורוגוואי קבעה את שיטת ההמתה:
צוקרום ( )65 הוכה תחילה בפטיש
בראשו, הוכנס לתוך הארגז ושם נורה
בחמישה כדורי אקדח. על חזהו הונח
פתק, כתוב אנגלית, שאמר כי הוצא להורג
בשל רציחתם של 30 אלף יהודים
בלאטביה. מי, לדעת המשטרה, עשה זאת?
הקצין החוקר משך בכתפיו :״יהודים
כנראה. אולי קומאנדו ישראלי.״ לא נותרו
כל הוכחות לזיהוי הנוקמים, אף כי היו
(המשך בעמוד )16
חיו ל ם חז ח * 1*3

חיוה לוי ־ שנידבה
כליה אחת להצלת
בנה ־ :1א יכלה
להציל <?ת בתה

שוטר מתחנת אשקלון נקש על דלת
( 1הבית הערבי ברחוב קופת חולים. היה
זה בצהרי יום השבת, כשכל בני משפחת
לוי נמצאו בביתם והתכוננו לארוחת הצרי־ריים.
״האם
נזירה לוי גרה פה?״ שאל השוטר,
״קיבלנו ידיעה נזירה לא נתנה לו
לסיים את דבריו. אולי משום הבעת פניו,
ואולי בגלל חושה האמהי המפותח. היא
ניחשה את טיב הידיעה .״לא פה, רק לא
פה,״ אמרה לשוטר בלחש ,״אסור למאיר
לשמוע את זה. אסור לו
חושיה של נזירה לא הטעו אותה. דקות
ספורות קודם לכן טילפנו מבית־החולים
ב״לינסון לתחנת המשטרה באשקלון, ביקשו
למסור ידיעה למשפחת לוי: בתם לאה
שרוייה במצב קשה. ההורים מתבקשים
לגשת מיד לבית־החולים.
בצהרי אותה השבת מיהרה נזירה לוי

1 1411 לאה לוי (ראשונה מימין) ואחיה מאיר, בקיבוץ נחשונים, בחברת
1111 קרובות משפחתם. מאיר נהג לבקר את אחותו לעיתים קרובות.

מאוחר, יותר, כשמצבה של לאה החמיר, נאלצה לעזוב את המשק, עברה טיפולים רפואיים.

ר ק שתי כליותלאמא
לבית־החולים, שם חיכתה לה ידיעה מעצי־באה:
לאה, בתה בת ה־ , 17 ואחותו של מאיר,
נפטרה.

ן * שכוע האחרון של השנה שעברה
4חישמלה ידיעה סנסציונית את הציבור
הישראלי. נאמר בה כי צוות רופאים של

פדאגוגי ביפו. בת שניה, ויולה 5ניזקקה
לאישפוז דומה. האב, שהתפרנס משמירת
לילה, לא הרוויח דיו כדי לפרנס משפחה
כה גדולה, חילק את נטל הפרנסה עם אשתו.
לכן יצאה נזירה לעבוד בקטיף בפרדסי
הסביבה, נודעה כקוטפת הזריזה ביותר באשקלון.

רק מעטים ידעו כי האם שנידבה אבר
מגופה להצלת חיי בנה, עמדה אז בפני
ברירה אכזרית. לא רק מאיר סבל ממחלת
האורמיה. המחלה הממארת פגעה גם באחותו
לאה, הצעירה סמנו בשנתיים, השפיעה
עליה בצורה דומה.

זהות. שניהם טבלו מאותה מחלה בכליות,
מחלה שהותירה להם שנות חיים ספורות.
לאחר מכן אושפזה לאה לעיתים תכופות
בבתי־חולים שונים, וכשכל חבריה התגייסו
לנח״ל, נאלצה לעזוב את המשק. עליית־הנוער
דאגה אז להכניסה לבית־טפר מקצועי
לתפירה.
באותה עת חל משבר חמור במצב בריאותו
של מאיר, והיה זה רק מקרה שתרומת
האם הופנתה אליו. הניתוח הצליח,
ומאיר עזב את בית־החולים לפני כחודש
וחצי. את מקומו שם תפסה אחותו.

לאה, שהתחנכה במוסד עליית־הנוער בקיבוץ
נחשונים, דמתה עד גיל 14 לכל חב

זירה, ששמה נודע בכל הארץ כאם גי־
^ בו ר ה, חזרה לביתה הרעוע כדי לפגוש

יצא

מבית־החולים,

רק לאחרונה
ממשקלו.
התערה הציבורית למען משפחת לוי לא
יכלה להושיע. ועדה זו, שהורכבה מעיתונאי
מקומי וממזכיר קופת־חולים המקומית, לא
הצליחה לגייס מוסדות ציבוריים למיבצע
העזרה. כל מאמציה לרתום לעזרת מש־

נזירה־אחר׳

היום, לאחר הניתוח
והאסון,
ניראת אס המשפחה מבוגרת בעשר שנים.

כך נראתה הין

בטרם הוצאה
מגופה הכליה שהועברה לבנה החולה.

נזידה־לפני

בית־החולים ביילינסון ביצע ניתוח מסובך,
ראשון מסוגו בארץ: כלייתה של אם הועברה
לגופו של בנה, חולה אורמיה שגופו
הורעל במשך שנים. היתד. זו נזירה לוי,
האם האמיצה, שהועמדה אז במוקד ההתעניינות
הציבורית, הפכה לגיבורת היום.
בשבועות שחלפו לאחר־מכן מלאה העתר
נות היומית ידיעות מפורטות על מצב
בריאותם של האם ובנה. נמסר בהן על
הדירה החדשה אליה עומדת משפחת לוי
לעבור,על ועדה ציבורית המטפלת בבעיותיה,
על העזרה הרבה שהוגשה למשפחה
מטעם המועצה המקומית, ועל מגבית שאורגנה
עבורם בכל רחבי הארץ.
ניראה היה כי משפחת לוי עתידה לשנות
את אורח חייה השיגרתי, לעבור עם ששת
ילדיה לתנאי מחייה נאותים יותר מאלה
שידעה עד כה.
מצבה של המשפחה אף חייב שינוי כזה:
מתוך ששת ילדי המשפחה הייתה בת אחת,
רפואי•
(,)11 מאושפזת במכון
שולמית
לאה רותיה. היא היתד, עירנית כמוהן, נטלה
חלק פעיל בלימודים ובחיי החברה.
לפני למעלה משנתיים חל בה שינוי מפתיע,
שדמה לשינוי שחל באחיה .׳מוריה
וחבריה הבחינו כי הנערה הנמרצת הפכה
מלאנכולית. היא איבדה את העניין בחברה,
והיו מקרים שנרדמה בעת השיעורים. עד
מהרה הפכה לנערה מסוגרת ומתבודדת, ורופא
הקיבוץ שבדקה, המליץ לשלוח אותה
לביילינסון לבדיקות נוספות.
היא הוכנסה לבדיקות בבית־החולים ביום
בו הגיע לשם אחיה. תוצאות הבדיקות היו
לוי בצרות נוספות. בעלה אושפז אז בבית-
חולים לאחר שקיבל התקפת לב, והיא עצמה,
לאחר ניתוח הכליה, לא היתד, מסוגלת
לעבודה קשה.
לשכת הסעד המקומית, בניגוד למה שפורסם
בעתונים, סירבה להעניק תמיכה למשפחה,
ואילו כספי המגבית, שהסתכמו ב־
10,000ל״י, נועדו לדירה חדשה. היה זה
צו הרופאים שחייב את משפחת לוי לרכוש
דירה נוחה יותר, כדי להקל על מאיר את
החלמתו וד,בראתו. כי בינתיים לא נמצאה
עבורו אפילו מיטה נוחה בבית, והנער, ש
פחת
לוי מוסדות כמו ויצ״ו, אירגון
אמהות עובדות ומועדון רוטרי המקומי,
עלו בתוהו.
העיד על כך הסיפור הבא: היומון הארץ
מסר, מפי כתבו באשקלון, כי כאשר חזרה
נזירה לוי מבית־החולים מצאה הפתעה
נעימה בביתה. נשות מועדון הרוטרי המקומי
ניקו את הבית, טיפלו בילדים, כבסו
את בגדיהם.
הסיפור, שהיה פרי הדמיון, פורסם לפני
שנזירה יצאה מבית־החולים. נשיא הרוטרי,
שרצה למנוע עגמת נפש מן האם האמיצה,
הבטיח כי מועדונו ירכוש עבורה מכונת
כביסה משוכללת. עד עתה לא נמסרה מכונה
כזו לנזירה.

ש בו ע, כשקיצה של לאד, קרב, נשלח
| ן מאיר לבית־הבראה. מצב בריאותה של
אחותו נשמר מפניו כסוד כמוס, סוד שהיה
גלוי לכל שאר בני המשפחה. ואומנם, בעת
אחד מביקוריה האחרונים בבית־החולים, כש־מיררה
נזירה בבכי, הבטיח אחד מצוות הרופאים
כי יעשה כל מאמץ כדי למצוא מתנדב
שיתרום אחת מכליותיו, .
אך לאה נפטרה, מבלי שמתנדב כזה נמצא.

זוהי התמונה (ימין) שהופיעה לפני עשר שנים, כאשר
צולמה כרמלה גולדברג בפוזה של סילבאנה מאנגאנו. במשך
השנים השתנו צלמיה, אן התנוחות נשארו, כשהצלמיס מתרכזים בעיקר על עיניה, חזה ורגליה.

1955־1965

^ פני שהשכועון המסויים גילה
/את כרמלה הרכז (גולדברג) ,היא היתד,
לגמרי בלתי־גלוייה. גלויים היו רק מידותיה
הסוכות 98 :־60־. 100
השבועון המסויים שלח בה מבט אחד
וקבע: היא דומה לסילבאנה מאנגאנו. על
כן חיפש ביום־גשם שדה של בוץ, ליד
משמר־השבעה, העמיד אותה בגרביים
שחורים במים. התוצאות: דלקת־ריאות
קטנה לברמלה, הצטננות לצלם ותמונה
מעניינת, אותה פירסם השבועון המסויים
לפני עשר שנים בין תמונות דומות של
סילבאנה, סופיה לורן וג׳ינה לולובריג׳ידה.
אבל השבועון לא אמר מי היא מי.
הקהל הנדהם נוכח שוב בצדקתו של
השבועון המסויים. הוא היה בטוח שסופיה
היא סילבאנה, שסילבאנה היא כרמלה,
ושכרמלה היא סופיה, ג׳ינה וסילבאנה.
כשזה נתברר כנ״ל׳ הבינה כרמלה שמקומה
הוא לצידן של סופיה לורן וג׳יגה.
היא נסעה לעולם הגדול. בהתחלה נשאר
העולם אדיש לנוכח כרמלה. אבל אחר
כך הוא נכנע ונכבש.

פנים רבות

לה, הנראית כספרדיה, כאיטלקיה, או כשבדית.

ך* התחלה הי א התחתנה עם זמר־אופרה
^ ישראלי צעיר בשם אמנון זלמנוביץ, שאיבד
לאחר מכן את קולו. אחר־כך היא היתד,
הזונה בסרט עיר ללא רחמים. אחר־כך
היא קיבלה תפקידים קטנים בכמה סרטים
חשובים. בסוף, בתור גולת־ר,כותרת לקריירה
שלה עד כה, היא הופיעה לצידה
של אליזבט טיילור בקליאופטרה, כאחת
משלושים רקדניות.
השנה היתד, כרמלה האטרקציה בפסטיבל
הסרטים של סורנטו. עיתון הפסטיבל כתב
עליה את הדברים הבאים :״כרמלה הרפז היא
שחקנית בעלת אישיות חזקה. מבין מליו־נים
שמנסות, ישנה כרמלה הרפז, שהיא
סיפור בפני עצמו. היא סמלת לשעבר
בצבא ישראל, שם הנשים עוברות שירות
צבאי. מכל אלה המיוצגים בפסטיבל, היא
היתה האטרקציה העיקרית* לא היה לה
צורך בשמלה חשופה או ביחסים עם
אנשים מתאימים. היא אישיות בפני עצמה.
כולם דיברו רק אודותיה. אין לה מתחרות.״
עכשיו
היא נמצאת בארץ. היא מהווה
כאן אטרקציה, אישיות בפני עצמה, אחת
ויחידה בסגנון שלה.
היא מסתובבת עם גרבי־רשת שחורים,
עם גוף בולט מאוד המכוסה בקושי
בחצאית־עור קצרצר, וחולצה צרה .״אני

ית -חזרה כשחקנית
חבות מידות גופה של כרמלה גולדברג־הרפז
לא השתנו במשך השנים. גס
כיום מתפרסמים ממדיה בעתונות חוץ־לארץ. בדרך כלל חושבים אותה

100: 60:98

לשבדית או לרוסיה. אין מאמינים שישראלית היא בעלת מידות כאלה.
עתון בריטי, שסיפר כי שירתה בצה״ל וכי סיירה לאורך הגבול כשהיא
מצויירת בתת־מיקלע, הוסיף :״ואכן, נערה כדאת דקוקה להגנה מרובה.״

זיבל

המנתה מציג את כרמלה בפסטיבאל
סורנטו (למטה) ,שס הוגדרה כאט־וע.
הצלם הנודע ביותר של חתיכות ברלטניה,
(מימין) .למעלה נראית כרמלה בסרט היסטורי.

ה 1ו 1ה כרמלה הופיעה בארבעה־עשר סרטים במשך שש שנות היעדרותה
11 4 1 1 1 £ 1 1מהארץ. היא מילאה תפקידים רבים של צועניה וטיפוסים אכדוטים
שונים. את תפקידיה הרבים בסרטים מקבלת היא כדמרת, שחקנית ורקדנית מצליחה.

לא סכסית,״ היא מודיעה ,״אין לי שום
דבר נגד סכס, אבל אני טבעית.״
יש לה עוד כמה גילויים מעניינים:
״כשהייתי הולכת ברחוב, היו מבקשים
ממני אוטוגרפים, חשבו שאני סופיה לורן.
באיטליה השתגעו אחרי העיניים והחזה
שלי. אמרו שאני עולה בזה על אניטה
אקברג וג׳ינה לולובריג׳ידה.
״כולם חושבים שאני רוסיה או שבדית,
כי הגובה שלי הוא מטר שבעים ושלוש,
בלי העקבים הגבוהים. חושבים שהישראליות
מוכרחות להיות נמוכות. בעיתונים
האיטלקיים כותבים שאני עוצרת את התנועה
ברחוב, אבל כל זה לא משפיע
עלי בכלל. אין לי שום רומנים. יש לי
אמנם המון מחזרים, אבל אני לא שייכת
לסוג הנערות המחפשות חלומות שוזא.
״אני גם לא אוהבת את הגברים האיטלקיים.
הם יודעים להתלבש, שמים הרבה
ברילנטין, אבל אין להם אישיות. אני
מצידי מעדיפה את האמריקאים או את הישראלים.
הישראלים הם הכי טבעיים.״

* זהלא הכל: גם היתד, לה שפעת אסיא־ן
תית, היא שוחה הרבה, אוהבת פלאפל
ומנגנת על פסנתר. והיא גם אינה בדיאטה.
היא אוכלת הכל. אפילו שוקולד. כזאת
היא. מין שובבה כזאת. עוד מילדות.
אבל מי שחושב שהיא עדיין צברית,
טועה. היא כבר לא. היא השתנתה. היום
היא יותר אירופית. בתור כזאת יש לה
גם חברים אירופיים, מהם כמה מאוד
נגיסה בהיותה

בארץ

חשובים. יש לה ידיד אחד שהוא המנצח
הכי גדול בעולם. קוראים לו ג׳ובין מטה.
הוא כל־כך גדול עד שהיה צורך לבנות
אולם מיוחד בשבילו בקאליפורניה, כדי
שינצח בו. והאיש הגדול הזה, הוא החבר
הכי טוב שלה ושל בעלה.
פעם ביים אותה רוסוליני בתפקיד דרמא־תי
בסרט־טלביזיה תעודתי. זה חשוב לדעת
להבנת הקאריירה שלה. קאריירה זו התחילה
עם חלום ליל קיץ, ומאז היא הופיעה
בארבעה־עשר סרטים. בכולם היו לה תפקידים
קטנים, אבל בעלי חשיבות גדולה לגביה.
כלל היא מקבלת 300 דולאר בדרך ומעלה לסרט. פעם היא קיבלה 2000
דולאר. זה היה בסרט האוניות הארוכות,
שהוסרט ביוגוסלביה עם ריצ׳ארד וידמרק.
המשכורות חשובות לה, כי היא צריכה
להיראות תמיד יפה, וזד, עולה כסף.
אבל היא יודעת שלא העושר הוא העיקר.
ילדים זה יותר עיקרי :״אשה בלי
ילדים לא יכולה להיות מאושרת.״ יש
לד, גם חלומות. החלום הגדול ביותר
שלה הוא לקבל תפקיד גדול :״תפקיד בו
אוכל להציג לעולם את אישיותי.״

למרות דמותה הנשית, מנהלת כרמלה גולדברג־הרפז חיים פרטיים
סולידיים. היא נשואה מזה שש שנים לישראלי, אותו הכירה עוד
ושלמד זימרת־אופרה בווינה. אין היא מעוניינת בהרפתקות־אהבה.

מודעה

שווה

שנתלימודים חינם!
אנו פותחים כתות חדשות לבחינות ׳מוקדמות ובחינות בגרות
הנערכות מטעם משרד החינוך והתרבות במועדים: נובמבר ,65
מרץ 66 ויולי .66

סגל מורים אקדמאיים יכין אותך לבחינות אלה בהתאם לאפשרויות
זמנך, בערב ו/או בבוקר, בכתות קטנות המבטיחות טפול אישי
בבל תלמיד. העומדים בבחינות המוקדמות עשויים לזכות
בסטיפנדיות להמשך לימודיהם אצלנו. אם לא תעמוד בבחינות
לאחר שתתכונן להן אצלנו -נלמד אותך שנה נוספת חינם לקראת
אותן בחינות.
אנו מחכים לן במשרדינו :
ב תי־ ספר לבגרות בעי־מ תל־ א בי ב
רח׳ אנטקולסקי ,4בנין ביה״ם בן־יהודה (ליד אבן־גבירול פינת ארלוזורובן
בשעות 5.30—8בערב. רח׳ סמולנסקין ,7בשעות 8—1לפנה״צ, טל׳ .229960
אריאלה ]11ךיך דוגמנית הבית של
מתכנן־האופנה מליץ,
לבושה שמלה ירוקה וצעיף אפור, כשחלקת
העליון רקום חוטי־כסף. העפעפיים גם בכסף.

מניו

במדינה

לשואלי

(המשך מעמוד )12

שפות

אעלית צרפתית
ב שי ט ה או ר־ קולי ת

$1141ו/ץ 10-סט 4
חיפה, שמרתיו לוין 30
תל״אביב, הם 12
פתח״תקוה, ההסתדרות 15
(פינת אלנבי )33
חולון, טרומפלדור 8רמלה, רח׳ סמולנסקין 31
רחובות, ויצמן 48
(פינת שעקר )21
נתניה, מקדונלד 5
רמוגיגן, הרצל 68
עפולה, המועצה המקומית

אולכניות־נדבב 6שבושת
״ישראלי״

תי רי
סוף כל סוף נמצ א הפתרון האידיאלי
לתלית כ בי ס ה
המכשיר ״תלי״ במצב סגור

ניתן להרכבה בכל מקום בדירה
מיוצר מאלן טיניום בשיטת טרוד
עוצר מיו ה 8? 0 8
מתקפל לאחר השמוש באופן אוטומטי
בעל מראה אסתטי
להשיג בכל החנויות לכלי בית ומטבח

מיוצר ע״י ״פיליבה בע״מ
׳*ורק—ווני8ל

עדים שתיארו כיצד נראו שני הגברים
ששכרו את בית־המוות וקיבלו את פני
צוקרוס בהגיעו ביום המתתו במטוס מברזיל.
שחצנות
על חוף האגם. בניגוד
לאדולף אייכמן וליוזף מנגלה, לא הסתיר
צוקרוס את זהותו. אחרי נסיגת הגרמנים
מלאטביר, הגיע עד מארסיי, ולאחר המלחמה
היגר כ״פליט מדיני״ לברזיל.
ישראלי שהכירו שם הוא הצייר גרשון
קניספל, שנענה לפניית העולם הזה וסיפר:
שמעתי על הרברט צוקרוס מיד עם
הגיעי לברזיל, ב־ . 1959 באותה תקופה
פרצה השערורייה סביב בקשתו לאזרחות
ברזילאית. החוק המקומי קובע, כי כל
בקשה כזאת חייבת להתפרסם בעתונים.
וכך נודע הדבר לציבור היהודי, למהגרים
ממזרח אירופה, ולאנשי־רוח מקומיים
שנתקלו בשמו בספרו של ראסל על
פשעי הנאצים.
צעד זה שיל צוקרוס העיד על שחצנותו
של האיש, ועל חוסר־ההתחשבוית בסביבתו
העויינת. כאשר נלכד אייכמן על־ידי ישראלים,
ביקש צוקרוס משלטונות העיר סן
פאולו להוסיף לו שומרי־ראש. הדבר ניתן
לו ברוחב־לב על־ידי השלטון הריאקציוני־יחסית
של אוקם הימים. בחסות שומרים
לעסוק בעיסוקו מזה עשר
אלה המשיך
שנים: החכרת שלושה מטוסי־מים קטנים,
על שטח אגמה של סן פאולו, לארגו
סנטו אמארו, באזור שמנה וסלתה של
המושבה הגרמנית.
הוא מיעט להופיע במרכז העיר, וכשעשה
זאת היה לבוש במעיל מרופט ונשא
תיק עור מרופט. הוא בלט בדמותו הגבוהה,
בפניו השזופים, בעיניו התכולות
כפלדה, בתסרוקת־הקסרקטין שלו, שגילתה
את עורפו העבה. הוא הרכיב משקפי־ולחיו
הימנית היתר. מצוקרן
שחורות,
לקת. לפניו צעד שומר, ואחריו שומר
שני. בדרך כלל היה צועד בסן ז׳וזה,
רחובה הראשי של סן פאולו, בדרכו
לקונסוליה הגרמנית — השוכנת באותו
גוש־בניינים בו שוכנת הקונסוליה הישראלית.
בשטח
האגם היה נוהג ביתר חופשיות,
הופיע בתלבושת־ד,עבודה של חיל האמיר
הנאצי: בגדים שחורים, מגפיים שחורים,
מצחייה מועטרת בסמל הנשר — אך
ללא צלב־הקרס.
שועל במאורתו. חימתם של יהודי
העיר נגד פושע־המלחמה המהלך בתוכם
הגיעה לנקודת־שיא,

הם החליטו לעשות משהו נגד
צוקרום.
ידעו שיש
מכיוון שאותם
לי קשרים כלשהם עם השגרירות שלנו,
לשמש כמתווך,ולבקש מ־ביקשו
ממני
חעולס חזח 1*55

זיווה שמות

מציגה את השמלה היפו!
ביותר בתצוגה׳ שתוכי
גנה בידי סבינה שכטר, היתה עשויה מ־בטיסט
חום, כשחלקה העליון עטור סיגליות

השגרירות הדרכה ועזרה לביצוע המשימה
שנטלו על עצמם. השגרירות ביקשה שלא
ננקוט בפעולה בלתי־חוקית.
ערכנו כמה סיורים במקום, ששיכנעו
אותנו לקבל את עמדת השגרירות. כי
הסתבר לנו, שהרחקתו של צוקרום מסן
פאולו חייבת להיות שלב ראשון בכל
מיבצע לחיסולו — והרחקה זו נראתה
לנו כמעט בלתי־אפשרית. שכן שם חי
כשועל במאורתו, והתבצר בביתו. כנראה ש־הנוקמים
מצאו פתיון כדי להוציאו משם. אך
יתכן כי השנים הן שהגבירו את שאננותו.

אופנ ה
ללא חידושים
ביקורות חריפות נמתחו על שבוע ה־האופנה
הישראלי שהסתיים ביום השישי.
כתבי האופנה טענו שרמת התצוגות הייתה
נמוכה, הדגמים היו ישנים ובלתי־מעניינים.
על ביקורות אלה השיבה אלבה אלן,
מנהלת ענף ההלבשה במשרד המסחר וה־תעשיה
:״התצוגות שהתקיימו במשך השביע
לא היו תצוגות פרסטיג׳ה. היו אלה
תצוגות מסחריות בלבד, שסזנתן הייתה
להציג בפני הסוחרים דגמים מהאוספים הקיימים
בבתי־העסק. לא הייתה שום כוונה
להראות חידושים מיוחדים, מרעישים.״
הנהלת שבוע האופנה הייתה מורכבת׳
משלושה גורמים: מכון הייצוא, משרד המסחר
והתעשייה ,׳והחברה לתערוכות וירידים•
הנהלה זו שימשה כגורם מסייע, במסגרת
הסיוע הניתן לבתי עסק לאחר ביטול
הסובסידיות.
בסך הכל היו שתי תצוגות אופנה מסחריות
גדולות, בראשון ובשני לחודש.
מלבד זה התקיימו בחדרים הקטנים תצוגות
יותר קטנות של אוספים נבחרים לפי
דרישת הקונים. בתצוגות השתתפו 43 פירמות•
כל פירמה הציגה שני דגמים.
חוץ מתצוגות אלה התקיימה ביום החמישי
תצוגת גאלה בה הוצגו 19 דגמים מ־תפירה
מובחרת, על־ירי שש דוגמניות מעולות
(ראה תמונות למעלה).
הנהנות העיקריות מהתצוגה היו הפירמות
הקטנות, שאינן מצויירות בסוכנים המסתובבים
בעולם ומפרסמים את הסחורה.
הן זכו בפעם הראשונה לייצוג בינלאומי.
הצופים, בעלי חנויות מחוץ לארץ, ביניהם
הקונה הראשית של בית האופנה
הרולד, וסגן רשת השקם של צי ארצות־הברית,
הזמינו דגמים רבים לשנת .1966
בניגוד לפרסומים המסחררים על תוצאות
המכירה ביריד המזרח, אין לשבוע האופנה
שום תוצאות ברורות. המארגנים טוענים
שאין אפשרות לדעת כמה מוצרים נקנו
ואיזה, משום שהקונים והמוכרים אינם
מעוניינים בפירסומים.
ההזמנה הגדולה ביותר נערכה אצל גוטקס
— 150 אלף ל״י, ואצל תרים, חברת בת ל־גוטקס
— 30 אלף דולר. אצל בגד עור —
80 אלף דולר; אצל גליה־טריקוזה — ?0
אלף דולר; אצל מדו־בר — 20 אלף דולר. כמובן
שכל ההזמנות האלה הן רק חלק מהזמנות
שעוד תשלחנה במקרה של הצלחה.
הטווס הזח *1*3

ל ׳ א 1ח 1צ | ק ך מדגימה שמלה נו
עזת של גדעון
אבורזון, התפורה מלאמה מוזהב, ומורכבת
משני חלקים -שבעליון נפתח מחשוף עמוק.

עלמה בן־כורח

שהתגלתה כדוג־מנית
המוצלחת

ביותר בתצוגה, לובשת מכנסיים וחולצה של
פני ליידסטרוף בצבע כחול, ועליהם ג׳קט.
ים יהוד האליר
בעת הראיון שנתן ד וי ד כן ־ גו ריון
לפני שבוע לעתון הסטודנטים פי האתון,
הבחין ביג׳י ברשמקול המקליט את דבריי.
הוא הביט במכשיר בסקרנות, ולבסוף
אמר :״לזד, יש תכונה חיובית אחת:
שלא מסלף. אומרים שטויות — הוא אומר
שטויות. אומרים לא־שטויות, הוא גם כן
אומר.״ י• 1בעת הראיון נכנסה לחדר
פו ל ה כן״ גו ריון, שהגישה קפה לבעלה.
התעלמה מנוכחותו של המראיין ולא כיבדה
אותו # .שעה שנשא נאום בכנסת השבוע׳
ביטא שר המשפטים ד ס יו ס ף
את המלה חברות בסגול. תיקנו לו:
חברות יש לומר בחטף־פתח. אולם יוסף
עמד על שלו, אמר שוב חברות בח״ית
סגולה. תיקנו לו שוב. לבסוף לא הבליג
עוד ואמר :״התיקון שלכם אינו מחוייב
הדקדוק. יש לי על כך אישור ממשה
שרת וזה מספיק לי!״ #בישיבת ועדת
הנכסים של עירית תל־אביב, שנערכה השבוע׳
הפריע חבר־המועצה אברהם
שכטר מן מתנועת החרות, בקריאות־ביניים
לנאומו של נתגאלממ לון, נציג
הליברלים. העיר לו מטלון :״למה אתה
מפריע לי, הרי אנחנו מתחתנים בקרוב?״
השיב שכטרמן :״החתונה עוד לא נערכה.״
התערב בוויכוח נציג הדתיים־לאומיים
אבדתם כוי א ר, שאמר :״גם בתקופת
האירוסין יש כאלה שמתנהגים כמו זוג
נשוי.״ השיב לו על כך מטלון :״אבל
אני נגד יחסים מוקדמים י בנאומו
בזכות המערך עם מפא״י, במועצת אחדות-
העבודה, ביקש שר־התחבורה ישראל
כ ר ־י הו ד ה לענות לשאלתו של שולל
המערך, חבר הנהלת־הסוכנות משהארם.
ארם זרק כלפי בר־יהודה את השאלה:
״איפה המיפנה במערך המוצע?״ במקום
להשיב התכופף בר־יהודה, רכן על תיק
המסמכים שלו, חיפש בין הניירות וחזר
כל העת בקול על שאלתו של ארם:
״איפה המיפנה? איפה המיפנה?״ לבסוף,
כשמצא את הנייר שביקש, ושלא
נגע כלל לתשובה, פלטו צירי המועצה כמעט
פה אחד :״מצאנו את המיפנה!״ •

כנושא לסיפורים מגוחכים בחוגי אנשי
הקולנוע הישראליים. עתה מתייר ששמעו
הגיע אף למרכז הלאומי של הקולנוע
הצרפתי. לפי סיפור המתהלך במוסד זה,
הגיש הירשברג, כאשר נפגש עם נשיא
פססיבאל הקולנוע בקאן, מימייה ארל*
נגי ר, שי לנשיא בצורת שקל זהב.
ארלנג׳ר הניח את המטבע במקום בולט
על שולחן העבודה שלו. הירשברג הזדעזע
ואמר לו :״לא, לא! קח את זה
הביתה!״ למראה הבעת פניו הנדהמת
של ארלגג׳ר, הסביר לו הירשברג את
כוונתו :״פה יגנבו לך את זה!״ ארלנג׳ר
ניסה להתגונן :״אבל זאת המטבע שלי!״
נאנח הירשברג :״כן, אני יודע, אבל
אצלנו גונבים הכל!״ #משה ינוקא, ממנהלי
תיאטרון העונות, ערך השבוע מתיחה
אכזרית לצמד ידידים. הללו פגשו
אותו בבית־קפה. כיון שינוקא מוכר
כלישכת־מודיעין למסיבות, התעניינו לדעה
היכן נערכת מסיבה באותו ערב.
לנגד עיניו של ינוקא, לשעבר רב־סרן
צנחנים, עמדה מודעה שקרא באותו יום
בעתון, בה ביקשה משפחה מסויימת ל־המנע
מביקורים אצלה בגלל אבל. ינוקא
מסר לידידיו את הכתובת שבמודעה כ־כתובת
שם נערכת המסיבה. הידידים מצאו
את עצמם במצב לא נעים, כשהופיעו
באותו דירה כשבקבוק של משקה חריף
בידם, והתנצלו :״מצטערים, שמענו שיש
כאן מסיבה.״

ליאורה צוקיי*! ג ל,״
ברזון משיפון, בצבעים: ירוק, צהוב וסגול,
להם מותאמים כובע ונעליים באותם צבעים.

קולחע
ס ר טי ם
ואב בעור כבשה

הייה שלום צ׳ארלי

(תל-אביב, תל־

אביב, ארצות־הברית) .היית בחור טוב, ימח
שמך. חברו הנאמן של טוני קרטים. עד
שהתעסקת עם אשד, אחת יותר מדי, וקפצת
לים מנוקב קליעים מאקדוחו של בעל קנאי.
~ מד, עושה השטן אם לא להחזיר את
צ׳ארלי רודף־הנשים לעולם החיים — בגיל־גולו
החדש הדקא, בעורה של דבי ריינולדס
החתיכית? הוי צ׳ארלי, איזה תסבוכת! טוני
המיסכן כמעט. מוצא את עצמו מנשק
את חברו בתאוזה, וכשמופיע מחזר —
אוכלת אותו ר,קינאה.
אבל עוד נותרו אקדוחים יורקי־אש, וצ׳אר־לי
החתיכה צולל אל מעמקי הים כפי שעשה
קודם לכן כצ׳ארלי החתיך. אבל מי שעושה
את הקונץ פעם אחת, יכול לעשותו פעמיים.
וזד, מצחיק בסוף לא פחות מאשר בהתחלה.
מה עוד שדבי ריינולדם מוצאת סוף־סוף
את מקומה. בתפקיד הגבר־האשד. היא הרבה
יותר משכנעת ומקסימה מאשר כאשד, בלבד.

פצצת אטום עד מוססבה

אזעקה גורלית

(מונרבי, תל־אביב;

ארצות־הברית) הוא סרט המאיים שוב
שאם לא ייפסק החימוש הגרעיני, עלול
העולם להינזק. אולי בצורה סופית. זה
עלול לקרות בגלל תקלות טכניות פעוטות,

טירוף דעת, או טעות במחשב אלקטרוני.
בסוסי השבוע
הטעות האנושית או המיכנית, שכל־כך
• ח״פ מפא״י דויד בן־גווייון:
חוששים ממנה, מתרחשת בסרט זה שוב,
״מי שאינו רואה שגרמניה היא אחרת
ולהק מפציצים של פיקוד האוויר האסטרהוא
אידיאוט גמור!״
טגי של ארצות־הברית, יוצא להטיל מטענים
גרעיניים על מוסקבה. רק שני אנשים
• הנ״ל על הקצין הבכיר :״כל אחד
ישרים והגונים נותרו עוד בעולם: נשיא
יודע מי זה. אינני מבין למה הצנזורה
ארצות־הברית (הנרי פונדד ).וראש־ממשלת
פוסלת את שמו.״
ברית־המועצות. הם מבינים שאם יוטלו
הפצצות, למרות כל השיקולים החיוביים.
• חתן פרם־נוכל מארתין לדינר
לא ישארו להם עמים למשול בהם. לכן
קינג :״הפילוסופיה של עין תתת עין
הם עושים יד אחת כנגד כל העולם
מביאה בסופו של דבר לכך שכולם יהיו
כדי להשאירו בחיים.
עיוורים.״
אחרי ד״ר סטריינג׳לאב — סטירה מברי•
ראש ממשלת כריטניה ה־קה
על אותו נושא בכיכובו של פיטר
ארולד דילסון :״אילו היינו משקיעים
סלרם — קשה לומר דברים שלא נאמרו
במיבצע הייצוא שלנו עשירית מן הכשרון
בענין זה. אפילו אם אומרים אותם בשאנו
משקיעים בהונאת מפקח מס־ההכנסה,
רצינות, כפי שעושה הבמאי סידני (12
כי אז לא היה לנו גרעון במאזן־התשלו־המושבעים)
לומט בסרט זה.
מים הלאומי.״
התקוה היחידה שנשארה לעולם היא
• מזכיר האו״ם או תאנט:
שהאנשים הממונים באמת על האזעקות
״בעיתות מלחמה ואיבה, הקורבן הראשון
הגורליות, אינם רואים סרטים מסוג זה.
היא האמת.״

הם עוד יכולים להשתכנע שהעסק לא
נחמת אבלים
כל־כי־ נורא, ולעשות באמת איוו טעות
• ח״כ חרות בנימין אכניאל:
טיפשית או מעשה טירוף קטן. רק בשביל
״הישראלי מייצר כבושמן אפריקאי, ורוצה
הממונה על עידוד הסרט הישראלי,
השעשוע שבדבר.
ברמת חיים של אירוסי.״
אשר הירשכרג, משמש מזה שנים

במדינה
מ שפט
עסק פ!

1י 1 1 5אהד; ) נ דירביעורנ נזקזבזע

נפת חי ם קורסי ם:

ארכיטקטורה פנימית

שרטוט בנין
שרטוט מכונות

מלאכת יד ונוי

• קרמיקה

צילום ופיתוח
גרפיקה שימושית
ציור ותכנון אופנה
ציור ורישום

ההרשמה:
ת״א, בית בוסתן, ככר דיזנגוף, ע״י קולנוע ״חן״
בשעות 8—1לפנה״צ, ובשעות 5—8אחה״צ,
או במועצת פועלי תל־אביב/יפו, בית ברנד.

דרך

כדאית ל
מכירת סוף העונה

הענין נראה תחילה פעוט וחסר־ערך.
התביעה שהוגשה לבית־משפט השלום
בחדרה היתר, על סכום של 225ל״י
בלבד. אולם מאחוריה הסתתרו מיליונים
רבים. כי שני המתדיינים בתיק זה לא
היו אלא חברת הנפט פז בע״מ ושמעון
ברניצקי.
שמעון ברניצקי הוא מוסד בפני עצמו
בצפון הארץ. לנוהגים בכביש חיפה תל־אביב
הוא מוכר כבעלו של פונדק הדרכים
הגדול ביותר בארץ, זה שליד
בנימינה. לתתיקי הישוב הוא זכור כסוכן
הראשון של סוזקוני־ואקוס וחברת־הנפט־העיראקית
בארץ־ישראל, כולל עבר־הירדן.
הגבר הקשיש, שבתקופת המנדט היה ביתו
מקום המיפגש של הקצונה הבריטית, אך
שבאותה שעה שירת את שלושת ארגוני
המחתרת, זכור לרבים כדמות ססגונית.
הנשיא המנוח, יצחק בן־צבי, לא היה
ממשיך בדרכו לחיפה לפני שהיה עוצר
בפונדקו הגדול, כדי להחליף עמו זכרו־נות.
ברניצקי,
שרכש את חלקת הקרקע ליד
בנימינה אחרי שנודע לו כי הבריטים
עומדים לסלול שם את הכביש החדש
בין חיפה לתל־אביב (במקום הכביש הישן
שעבר דרך פרדס־חנה) ,הקים במקום מספר
מבנים. לחברת פז הוא החכיר את הזכות
להקים במקום תחנת דלק.
כאשר נוכח ברניצקי בשנה האחרונה כי
השטח שבתחום התחנה אינו מוחזק כראוי,
תבע ממנהלי חברת פז לנקותו ולעבד
את הגינה שבו. כשתשובתם התמהמהה
לבוא, הציע לחברה לבצע את עבודות
השיפוץ בעצמו. הוא קיבל על־כך אישור
בעל־פה, הגיש לחברה חשבון בסך 225ל״י.
פז סירבה לשלם.
בניגוד לעקרון של חברות הדלק הגדולות,
לפיו ״חברת דלק אינה הולכת
לבית־משפט,״ לא נרתעו מנהלי פז גם
מאיומו של ברניצקי כי יתבע אותם
למשפט. החברה, השייכת לקבוצת מיליונרים
בריטית ואמריקאית, החליטה להתעקש
על סכום של 225ל״י. מנהל החברה
בישראל, יעקב לחובר, אף הופיע בעצמו
בבית־המשפט בחדרה.
ברניצקי ראה כבר בכך נצחון. כאשר
הכיר השופט בצידקת תביעתו, חייב את
חברת פז לשלם לו 150ל״י, הפגין כי
המאבק לא היה על הכסף אלא על עקרון.
הוא חרם את הסכום שקיבל מפז למשפחות
גפגעי השטפון בקרית־גת.

המוסיקאית

מילכה למדה באקדמיה
למוסיקה
בתל־אביב, שם הכירה את המורה יצחק
סדאי ונישאה לו. אחרי חמש שנים התגרשו,
אך הוא נשאר ידידה ער היום.

ד ר כי אדם
שמחת ענ״ס

ת״א, רחוב נחלת בנימין 46

אפודות לגברות
צמר ו״אנגורה״
ג 1/ו־ 3/4שחדל

12.90 ,14.90

אפודות לגברות
צמר וג׳רסי 3/4שרוזל

19.90

ז׳קטים לגברות
צמר ו״אנגורה״

22.90

סטים לגברות
צמר ו״אנגורה״
טוב לגבר

פרמה ־ עורב

שמלות ג׳רסי

2חלקים

שמלות ג׳רסי
3חלקים

אפודות ילדים
״אורלון״ לבן

9.90

< 5^11(11655 516 6 6

,העולם הזה* ,שבועוןהחדשות הי שרא לי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ה
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע*מ, תל־אביב,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו*ל: העולם הזה בע*מ.

מאז שהרופאים אסרו על פיטר הול,
,36 לשתות קוניאק, התחיל הביטניק האנגלי,
בעל רעמת השיער הפרועה והזקן
המגודל, לשתות יין. אבל גם שתיין ותיק
כמוהו יכול להשתכר מכמה בקבוקים.
לפני שבוע ניכנס פיטר לקפה נסית,
חיסל שם כמד, בקבוקים. כטוב ליבו,
ביין עלה על השולחן, רקד לעיני הקהל
הרב שנידחק להסתכל במחזה.
חצקל איש־כסית ניסה להרגיע אותו,
אי לשווא. הביטניק השתולל עוד יותר.
״איש אל יעז להכנס אל בית־תקפה המסריח
והמזוהם הזד״״ צעק לקול רעמי
הצחוק של הנאספים ,״כאן מגישים טינופת
במקום סטייק.״
אהבה במדים. שתי השוטרות שבאו
לפזר את הקהל ולהשקיט את הביטניק
המתפרע, הצליחו רק להרגיז אותו עוד
יותר. הול התלהב למראה השוטרת חנה
סבג׳ ,ירד מהשולחן, חיבק אותר, במותניה
וליטף את ירכיה. השוטרת נרתעה
בבהלה, אבל הול לא ד,ירפה. הוא המשיך
ללטף אותה בעדינות, הפעם בחזה.
חברתה של חנה סבג׳ ,עליזה פרזנטו,
מיהרה להזעיק ניידת. השוטרים שהגיעו
למקום גררו את הול לנפה הצפונית,
האשימו אותו כחוק והובילו אותו לבית
המעצר באבו־כביר.
בבית־משפט השלום בתל-אביב הקשיב
הביטניק לפרטי האישום מבלי להבין מילה.
התורגמן הסביר לו שהוא נאשם
על פי סעיף 158 מפקודת החוק הפלילי,
דהיינו :״עשיית מעשה מגונה בגופו של
אדם אחר בלי הסכמתו.״
פיטר, שהופיע בלי עורך־דין, הירהר
(המשך בעמוד )22

המורה

עוד בהיותה תלמידה עז
רה מילכה לחבריה בשי
מורי מתימטיקה. כעת היא מורה במקצוע זו

** י חושש מהשיש? בוודאי לא מילכה
סדאי. המורה בת ה־ 26 אף כתבה
ספר, כדי להסביר מדוע אין לפחד מן
הסם. בהקדמה לספר, שיופיע השבוע, היא
תובעת :״להסיר את הטאבו החל על הנושא.
טאבו זה, שתכליתו להרחיק את הבריות
מן הסמים, משיג את ההיפך מזה —
הפגישה עם הסם מביאה לגילוי מפתיע
כי עובדות רבות שהיו ידועות קודם לכן
הנן מוטעות, מסלקת את האמון גם בעובדות
הנכונות, וממוטטת כליל את בניין
האיסורים שמסרו התערער לפתע. איש
אינו מטיל כיום ספק כי יש הכרח בנתינת
חינוך מיני גם לילדים ולנוער, בטרם נפגשו
בבעיות אלה. כלום לא הגיעה העת להסיט
ך מיקצת את מסך המיסתוריות האופף את
הסמים?״
הנסיון להסיט את המסך דחף את מילכה
לפרסם מחקר ראשון בנושא זה, לפני
כשנה. המחקר הופיע בעילום־שם מעל דפי
העולם הזה 1384 שכן המערכת ראתה בו
מיסמך אנושי ממדרגה ראשונה. כי מילכה,
ילידת פתח־תקווה, נחונה בכשרון סיפרותי*
שאיפשר לד, לבטא את החוזיות הבלתי־רגי־
* בנערותה 13—17 התחנכה במוסר של
קיבוץ שעה העמקים, עסקה, בין היתר,
בעריכת עתון המוסד.

את בעיית החשיש -

ומספרת ערנן־בסנו

לות שעברו עליה בהיותה תחת השפעת
הסמים. בסיום המאמר יצאה מילכה בדרישה
נרגשת להתיר את עישון החשיש.
חזקא פירסום זה דחף אותה לכתיבת
ספרה. היא כעסה על כי העולם הזה קיצר
את תוכן דרישתה והסתייג ממנה, ובמשך
שבועות היתד. אומרת לחבריה :״יש לי
כל כך הרבה דברים לומר שהעולם הזה
לא הדפים, שהייתי יכולה לכתוב ספר.״
עד שאחד החברים יעץ לה, בצחוק :״אז
תכתבי ספר!״
היא התיישבה ליד שולחן הכתיבה שלה,
ובמשך שישה לילות חיברה את הספר.
״כתבתי אותו בנשימה אחת,״ סיפרה .״חברים
שקראו אותו עשו זאת גם הם בנשימה
אחת.״

איך זה קורה?
אחד מספר לשני. מכירים אותך. יודעים
שאתה ״משלנו״ ,ומציעים לך.
אם אתה פוגש במקרה אנשים שיש להם
קשר לעניין הם מגיעים לנושא, תוך כדי
שיחה וכאילו דרך אגב, במוקדם או במאוחר.
בתחילה זה נעשה, כמובן, על־ידי רמזים
זהירים אשר אינם נקלטים על־ידי זר, אך
מובנים ונקלטים על־ידי אלה המתמצאים
בדבר. לאחר הגישוש הראשוני עוברת השיחה
לפסים גלויים יומר, ונקשרים קשרים.
כך גם קרה שאנשים מכל קצוזת העולם
מצאו איש את רעהו משנפגשו כאן בארץ.
עד היום קורה לי שאני עוברת לתומי
ברחוב, ומופתעת לפגוש באנשים שאינני
מכירה כלל המציעים לי חשיש.
למדתי שאין פשוט מלהגיד ״לא״.

** כיוון שהספר נכתב על סמך אותו
נסיון ששימש חומר־יסוד לכתבה בהעולם
הזה, אין הוא טומן בחובו הפתעות רבות.
אולם הוא מספר על המשך הנסיון. והעיקר:
הוא מספק למילכה את מלוא היריעה ה־רצויה
לה כדי לדרוש את שינוי־היחס ל־חשיש
ולמעשניו.
אחרי שהיא מתארת בבהירות מרתקת את
מגעה הראשון עם הסם, ואת הטיפוסים השונים
שפגשה תוך כדי השתתפותה במסי־בות־עישון,
היא מספרת על הרגשתה ״בתוככי
גן־העדן״:
תקפה אותי הרגשת אושר בלתי־רגילה.
כל דבר מסביבי היה טוב, יפה, מעניין.
תמהתי רק מדוע לא גיליתי את כל היופי
והעושר האלה עד עתה.
אלמלא ידעתי כי כל זה לא בא לי אלא
עם החשיש, הייתי מסוגלת להאמין כי
אני אדם עליון, נביא, מלך — אולי אפילו
אלוהים.

*שותה החדשה הלכה וגברה. לדבריה:
״העולם לא היד, עוד בן ארבעה מימדים
עלובים. היו בו עכשיו הרבה יותר מימ־דים.
זה כבר היה מבהיל.״
היא הזניחה את עבודתה כמורה למתימטיקה
.״לא הייתי מעוניינת עוד בכסף,״
סיפרה ,״כל דבר שרציתי אי־פעם להשיג
או לעשות בכסף, נראה לי חסר חשיבות.
לא היה דרוש לי דבר — היה לי הכל.״

נס שחוו

כיסה גם את פניה של מילנה, כאשר הופיעה תמונה זד לפני שגה,
בכתבה מעל דפי העולם הזה. היא מראה שלושה מעשנים בשלב
מתקדם של שיכרות־סמים, ובויימה בדירתה של מילכה, שרצתה אז לשמור על עילום־שם.

לא חלפה עדיין. רציתי לרדת ״למטה״,
אבל זה לא בא.
זהו, אמרתי לעצמי, אני אבודה לנצח.
כל ימי אשאר מאושרת כל־כך, וזה ׳ נורא.
אף־פעם לא אוכל לרצות משהו. החומר

שבתי אל עצמי. זה ארך כחודש ימים.
עכשיו איש לא יוכל להגיד לי עוד
שאינני יודעת מה זה חשיש, ועבור
ידיעה זו שילמתי את מלוא המחיר.
השתדלתי לא לפגוש בחברי מהגג. ידעתי

^ הרי כן ראתה הרבה חשיש, אבל
עישנה מעט. היא ידעה היטב לאיזה
מצב אינה רוצה להגיע, וידעה כיצד לא
להגיע אליו. אם היא עוד מעשנת מדי
פעם, הרי זה רק כדי לזכות בכמה שעות
של שלזזה. היא אינה חוששת מכך, כי, לדבריה
:״רק אנשים מופרעים, מעט או
הרבה, מתמכרים לסמים. הם מרגישים רע
ללא הסם, לא רק מפני שהתרגלו אליו,
אלא משום שהרגישו רע גם לפני שהתמכרו
לו. אדם מאוזן מבחינה נפשית עשוי למצוא
בסם חודיה מעניינת ואף נעימה. אך כל
הפרשה תהיה לו לזרא, והוא יבקש לחזור
אל עצמו.״
מכל מקום, היא סבורה, החשיש — שלא
כמו יתר הסמים המשכרים — מזיק פחות
לבריאות מאשר סיגריות, או אלכוהול.
דעותיה עניינו לפני שנה את המשטרה.
אחרי פירסום הכתבה בהעולם הזה הופיע
אצלה שוטר, שביקשה להילוות אליו למטה
המחוז. שם הרצו באוזניה על כל הבעייה,
ניסו לשמוע מפיה מי הם האנשים שבחברתם
עישנה חשיש. מכיוון שאנשים אלה
היו כמעט כולם זרים, ועזבו את הארץ, לא
היה באינפורמציה שלה כדי להפריע לאיש.
ערב הופעת הספר — הנקרא החששים,
כשם כתבתה בהעולס הזה, חשבה מילכה
הרבה על האפשרות שגם הפעם תגלה בה

לגן עדן 1-חזרה
האושר הלך והחריף, והצברית הקטנטנה,
בעלת השיער השחור והעיניים השחורות־ירוקות,
איבדה את הקשר עם המציאות.
היא הפסיקה כמעט לדבר, מלבד עם חבריה
לשיכרון־הסמים. חדרה, שהיה. תמיד נקי
ומסודר, הפך להיות פרוע. אמנם היו
לה עדיין בארונה די בגדים נקיים, אבל
היא לא ייחסה כל חשיבות למראה החיצוני.
היא כתבה:
״זה היה כבר שגעון. ידעתי זאת.
ידעתי בהחלט שאינני עוד אדם נורמלי.
שאם רצוני לחזור אי־פעם לחיים עלי
לחדול מיד. האושר הפך לכאב. אושר עד
לכאב. ד,פימת הרבים והטעימים, שקודם כה
נהניתי לקוטפם ולאוכלם, הפכו למיטרד.
הלעיסה היא גם־כן ע בוד ה ...הרגשתי רע.
כל יום החלטתי להפסיק, ובכל יום מצאתי
עצמי מעשנת עוד ועוד״.
לבסוף הצליחה. וכך היא מתארת את
השיבה מגן־העדן המחושש:
עד שיום אחד הפסקתי. פשוט הפסקתי.
האושר המתקתק היה לי לזרא, ואימה אחזה
אותי נוכח הגלישה שלי במרחבי גן־העדן.
אינני יודעת איך עשיתי זאת. למעשה
לא עשיתי שום דבר מיוחד. מאי־שם דליתי
מעט כוח שבאורח פלא שרד לי עוד, ולא
חזרתי לעשן. זה אפילו לא היה קשה.
ביום הראשון הייתי עצבנית. הרגשת יי־דכאון
היתד, נוראה. כאילו נפלתי מגן־
העדן ישר לגיהינום. אבל כל סימנים פיזיים
לא נתלוז לדכאון זה.
היום הראשון עבר. הייתי ״מטושטשת״.
הכל נראה לי כמבעד לערפל סמיך. לא
השתוקקתי לעשן, אלא רק לצאת מהדכאון.
כבר למחרת היום התחלתי להרגיש טוב
יותר, ולאחר כמה ימים נוספים חלפה
לגמרי הרגשת הדכאון ונעלמה. אלא שלהפתעתי
נשארתי כל הזמן ״למעלה״ .לא
עישנתי יותר, אבל השפעת החשיש כמו

הזה נכנם לי כנראה למוח ושוב לא יצא
משם לעולם.
עבר שבוע, ואני עדיין ״למעלה״ .שום
ירידה. העולם המשיך להיות יפה ומרתק,
אבל אני פשוט התגעגעתי לקצת כיעור,
לקצת שיעמום, לתסביכי הישנים, לעצמי.
לו רק ידעתי על כך מראש. לו היה
מישהו מזהיר אותי אז כי אפשר להפסיק,
אבל אי־אפשר למחוק את מה שהיה. לו
היה מישהו מספר לי כי נרקומן בעבר
איננו ככל האדם גם בהווה.
האשנב דרכו הצצתי לגן־העדן לא נסגר.
זוהי דרך חד־סיטרית, אמרתי לעצמי, אין
ממנה חזרה.
למעשה לא חשבתי כל אותו זמן,ולו
פעם בלבד, על חזרה לחשיש. רציתי רק
להיות לבדי, רחוקה מן העולם, ולתת
לזמן לחלוף. אם גן־העדן נכפה עלי, לפחות
אסבול בתוכו בשקט.
חלפו שבועיים, ואני עדיין בגן־העדן.
נורא. איבדתי כבר כל תקווה שאוכל לצאת
משם.
אבל משהו בכל זאת קרה. בהדרגה,
מבלי שחשתי בכך בתחילה, התחלתי ״לרדת״
,פתאום היד, איכפת לי. מצאתי שאני
מתכנת תוכניות לעתיד — דבר שאף־פעם
לא עשיתי כשהייתי בתוככי גן־העדן. עכשיו
ידעתי שהזמן יעשה את שלו.
והזמן אומנם עשה את שלו. באיטיות,
אבל בהתמדה.
הדברים שבו לקבל את משמעותם הקודמת,
עיתוני הערב חזרו להיות משעממים
ויבשים. האנשים לא היו נחמדים וחכמים
עוד, אלא אנשים רגילים, על כל מגרעותיהם
וחסרונותיהם.
עכשיו הייתי מאושרת באמת. זה היה
אושר שונה — אושר נורמלי, אושר אנושי
פשוט, קטן, שצללים עשויים להעיב עליו,
אבל שמחתי על ששוב אני חשה אותו.

שהם ייפגעו מסירובי לעשן איתם, ולא
רציתי להעליבם. נוסף לזאת, חששתי לעמוד
בניסיון. היד, ברור לי שאינני רוצה בזה
עוד, אבל בכל זאת העדפתי להתרחק מזה.
אלא שאין זה דבר פשוט כל עיקר.
מי שאינו בעניינים אינו יודע איפה זה
בכלל קיים: מי שבתוכם אינו יכול להימלט
— הוא נפגש בזה על כל צעד ושעל.

המשטרה עניין. אם כן, תתן גם הפעם
את אותם ההסברים, תוכל מן הסתם אף
לטעון כי ספר, הנושא את שם־העט ״מיקה
הדס״ ,אינו יכול לשמש עילה להתערבות
המשטרה. מכל מקום, השאלה אינה מטרידה
אותה במיוחד. כי היא אפופה עננים של
תיקווה, שהכל יתייחסו אל סיפרה כאל
מינשר הלוחם למען מטרה חברתית חיונית.

מענות ביתית

להכנת הסיגריה ממולאת־החשיש, במטבח דירתה של
מילכה. גם תמונה זו בויימה במסגרת כתבתה הראשונה
של מילכה בהעולם הזה, והיא מראה את מילכת (יושבת, משמאל) עוקבת אחרי הפעולה.

מ כו ס ת הפאר
רנובלד 65

ספורט
כ דו רסל
מימנה 3דד 3

תא,דה׳ הכרמל 39 עי׳1־תאלנבי
בני נווטה קרנ 11 בע־מ

טל 56980 .

רנד רי ב ״ ל . 1 4טל 41 .נ_ 33ת^א

א נו מציעים !
את פאר התוצרת
והטוב בשרותים,

מכירת מצל מו ת׳
ופיתוח ס ר טי ם
החתונה...
כל חתונה עולה סכום כסף נכבד. עיני
כל האורחים בליל החתונה מופנות אל
הכלה. בהופעת הכלה בליל החתונה
קובעת השמלה.

יהושע רוזין. רוזין, שידע כי המפגש
עם הפועל הוא משחק של עצבים, הורה
לשחקניו לשחק לאט, לעכב את המשחק
ולהרבות בהחזקת הכדור. הם עשו זאת
בצורה יעילה, אך איבדו את יתרונם.
היתרון הקטן שהשיגו שחקני הפועל
רק יגביר את המתח לקראת המיפגש
השני ביניהם בסבוב השני של הליגה.
יהיה זה הקרב שיקבע את גורל האליפות,
שכן רק אם יצליחו בו המכבים
לנצח בהפרש גדול, דבר שבתנאים הנוכחיים
אינו נראה מתקבל על הדעת,
יזכו גם השנה באליפות.

סיומו של הדרבי בכדורסל, דמה
הפעם לסיום מקובל במשחק כדורגל.
שחקנים התפרצו לעבר השופט, צופים
זינקו לעברו עם אגרופים מושטים, ואנשי
משטרה עלו על המגרש לעצור את המתפרצים.
כי רגעי הסיום של המשחק
הגדול בין הפועל ומכבי היו המותחים
ביותר.
חמש דקות לפני סיום המשחק היה
מאזן הסלים של שתי הקבוצות .50:50
עד אז התנהל משחק שקול בין שתי
הקבוצות. כל כמה דקות השתנה המאזן
במגרש וקבוצה אחרת הובילה ביתרון 1113 בימי הטוב
קטן. הקהל שבאיצטדיון הכדורסל ביד
למרות שהמתח בצמרת ובתחתית האליהו
השתתק. אוהדי שתי הקב,צו.ת, שליגה
הלאומית בכדורגל, גובר משבת
צרתו במקהלות כל פעם שקבוצתם הובילה
לשבת, איבדה השבוע הליגה הלאומית את
ביתרון, נאלמו אחוזי מתח. עצבי ה־הבכורה
בתודעת חובבי־הספורט. הקרב
כדורסלנים, שעד אז נשמרו בצורה מתקהמרכזי
של השבוע לא התקיים בליגה
בלת על הדעת, התרופפו לפתע.
הלאומית, אלא בין שתי קבוצות של
קמינסקי הצליח לקלוע סל יתרון לליגה
א׳ :הפועל מהנר,־יד,ודה ובית״ר
ד,פועל. מיד אחריו הישוור, אברהם שט>~
נתניה׳ .
קמן, שלמרות צליעתו היה כוכב הבמשך
כל העונד, נצמדו שתי קבוצות
קבוצה התל־אביבית, אח התוצאה ל־אלה
לצמרת טבלת המחוז הצפוני של
.52:52 שתי דקות לפני הסיום קלע גוט
ליגה א׳ .המשחק ביניהם, שהסתיים בסל
נוסף להפועל. שוב היד, הכדור בידי

כ דו רגל

כלה ! הכנסי אלינו ואנו נעזור לך. אנו
נתאים לך את השמלה ההולמת אותך.
בכל חודש מגיע משלוח חדש של שמלות
כלה וצעיפים שהוזמנו ע״י גב׳ ארנה,
מנהלת הסלון, בהיותה בפרים ורומא.

סלון לכלות

״ אמבר״
רח׳ בן־יהודה ,59 תל־אביב

לפנה״צ, אחהי׳צ ובערב

בכתות קטנות למבוגרים
אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית, רוסית,
ערבית, ספרדית, איטלקית, פורטוגזית
קורסים מיוחדים לתלמידי בתי־ספר תיכוניים ויסודיים

תל-אביב

חיפה

נחלת־בנימין ,2סל 56347 .

החלוץ ,27 נזל 69265 .

דוגמאותחדישות של

ש מלו ת חולצות חצאיות
טרילין, ד י ולן, כותנה, ד נ טיל,

ן ךט

ח׳ אלנבי 5 7

שטרקמן. הוא התרפץ לעבר סל הפועל,
מעד במרוצתו, אולם הכדור נשאר בידיו.
השופט יצחק נהרי שרק להוצאת הכדור
מידו בגלל צעדים.
אז אירעה ההתפרצות הראשונה. אבירן
התפרץ מספסל המילואים של מכבי, רץ
בריצת אמוק לעבר השופט. אולם כלום
לא הועיל 90 .שניות לפני הסיום הצליח
קמינסקי להגדיל את יתרון הפועל ל־4
סלים. אוהדי הפועל כבר החלו לשיר במקהלה
:״יש אליפות!״ אולם הם השתתקו כש־כדורסלן
מכבי פרייטאג, צימצם שוב את
היתרון לשתי נקודות בלבד.
21 שניות לפני הסיום היתד, התוצאה
56:54 לטובת הפועל. הכדור היה בידי
המכבים. התקפה מוצלחת שלהם יכלה
למנוע את נצחון הפועל ולהשאיר אח
המכבים בלתי מנוצחים במפגשי הדרבי,
זו השנה השניה. אולם שוב הפעיל נהרי
את משרוקיתו, שרק לעבירה מצד שטר־קמן,
בצורה שנראתה בהתנכלות ברורה.
זוהר כהן, ניצל רק אחת משתי הקליעות,
קבע את התוצאה הסופית של
המשחק.57:54 :
״ לשחקלאט כך הסתיים הקרב שאיש
לא היה מוכן להמר עליו. בשנה
שעברה ניצחו המכבים בכל שלושת מפגשי
הדרבי (שניים בליגה ואחד בגביע).
הם היו גם הפייבוריטים לנצחון הפעם.
אולם כדורסלני הפועל השכילו הפעם
למנוע מהמכבים את הנצחון. תנחום כהך
מינץ, כוכב הקבוצה התל־אביבית, נשמר
הפעם בצורה מזהירה על ידי זייגר.
נוטראל במחצית השניה כמעט לגמרי.
השחקנים הנמוכים של מכבי, שעליהם הוטל
התפקיד להגביר את קצב המשחק
ולהתפרץ לסל היריב, לא היו הפעם
יעילים, בשל הסאקסיקה שנקט מאמנם,
תוצאת הפועל הקרב בעליה

תיקו ,1:1העלה קבוצה שלישית,
כפר־סבא, לראש הטבלה. אולם
על האליפות, שיזכה את האלופה
לליגה הלאומית, טרם הוכרע.

על משחק חשכת מספר שייע
נלזר, המשחק ככית״ר נתניה :
המשחק נגד מחנה־יהודה הוא משחק
קשה לא רק מפני שאף קבוצה, אפילו
מהליגה הלאומית, עוד לא ניצחה את
הפועל מחנה־יהודה במגרש שלהם. זוהי
קבוצה טובה, ללא־ספק הטובה ביותר
המשחקת בליגה א׳ ,ועולה בהרבה על
כמה קבוצות לאומיות שאני מכיר. בכלל,
הרמה בליגה הצפונית היא גבוהה למדי,
ולדעתי אינה נופלת מזו של הליגה הלאומית.
היתרון
של מחנה יהודה היה גדול
כבר מתחילת המשחק. הם ישבו כל
הזמן אצלנו בשער ובעטו הרבה. המשחק
שלהם בנוי על הקיצונים. הם משחקים
בפסים מהירים וקצרים, ואילולא ההגנה
הסובר, שלנו היינו חוטפים הרבה גולים.
שוויון כדקח האחרונה. באחד מאותם
הרגעים, כשד,שוער שלנו, תומרקין, קלט
עמדתי אני, כמו תמיד, על קו
כדור,
האמצע של המגרש. הייתי לבד, כשביני
ובין השער של מחנה יהודה רק הסטופר
והמגן השמאלי. תומרקין בעט את
הכדור, ואני העברתי את הבלם. עברתי עם
בחזה ולא נתתי לו לרדת להכדור
ארץ.
מזוית קשה בעטתי לשער והבקעתי אף בדיוק כמובימים רטובים.
אותו.
אחד לא יכול היה להגיד אחרי הגול
הזה שאני בן .37
מחנה־יהודר, הצליחו אמנם להשוות בבשניית
הסיום של המשחק, אבל
דיוק
לא לקחו מאיתנו שתי נקודות כפי שפחדנו.״
העולם
הזה 1435

)(חבה ראשוגה
״סוף־סוף גם האהבה הראשונה שלנו /
כל האהבות הראשונות שלנו /לא היו
אלא אגדה וקלות ראש.״

טרמפ לעויחרור

גניבה
ס פ רו תי ת
תמי יוסיפוג יכולה היתד, להיות היום
סופרת גדולה, לולא גנבו ממנה את יצירתה
הספרותית היחידה שהיתר, לה. ליצירה זאת
קראו הגסיסה, והיא סימלה את הגסיסה של
״התקוות ד,אבסולוטיות שלא קיימות.״ היה
מסופר שם על שבעה אנשים, שחיפשו יופי,
קאריירה, תשוקה, פירסום, ידידות, אד,בד,
בתולית ואהבה סופית. הם לא מצאו את
כל זה.
לפני שנה לקחה אותם תמי לווינה, כדי
לפרסם אותם ולהציג אותם בעולם, ובדרכה
לשם הם נגנבו ממנה ברומא, יחד עם המזוודה
שבתוכה עסקו בחיפושי התקוות הגוססות.
תמי
נשארה בווינה, בלי מזוודה. למזלה,
״ידידה היחידי בחיים״ ,סמי מולכו, נמצא!
באותה שעה לצידה. הוא עזר לה להתגבר
על האבידה, להסתגל לעולם החדש אותו לא
הכירה קודם לכן.
אחר כך עשו החיים את שלהם. תמי הפכה
להיות דוגמנית מצליחה בווינה, הרוויחה
הרבה מאוד כסף, ביזבזה הרבה מאוד כסף,
בילתה סופי־שבוע עם כל מיני חברות גבוהות,
ערכה ביקור ארוך בספרד, וכתבה
שוב את הספר האבוד על התקוות האבודות.
היא לא שכחה את ספרה הראשון, הקדישה
את השני לגנב האכזר.
בתור סופרת יש לה דעות מקוריות על
כל מיני בעיות מקוריות. היא חושבת שהגברים
בארץ אינם גברים :״יצאתי עם מאד,
בחורים ישראליים. הייתי גם נשואה במשך
חצי שנה לגבר ישראלי, יוסי אברמוביץ.
כל מה שיש להם בראש זה רק כסף. כשהם
יוצאים עם בחורה, הם עושים תמיד חישובים:
כמה הם הוציאו על הבחורה ואם זה
היה שווה להם.
״בחוץ־לארץ כל גבר יודע מה זאת אשה.
הוא נותן לה פרחים, נשיקה ביד ויחס. שם
שום גבר לא ייצא עם אשד, כשהוא בלתי־לבוש.
הגברים של וינה הם אומנם שמני
זנים, יש להם לחיים אדומות, אבל הם לבו־פיס
טוב. גם אנשי הבוהימה. לי, באופן
אישי, לא היתד, אף אהבה שם, למרות שהכרתי
את מכסימיליאן של. הוא גבר
לא־רגיל, אינטליגנטי ומוכשר באופן יוצא
מן הכלל.״
היא חזרה ל$רץ לאחר שנה של העדרות,
בתוספת 11ק״ג. היא אינה מתכוננת לשהות
כאן זמן רב. היא רוצה לשוב לספרד. אבל
מה שהיא באמת היתד, רוצה בחיים — קשה

שמומו איש
שמוליק קראום?

מי שהו ראה אולי את
אם מי שהו יראה את שמוליק קראוס, שיגיד
לו שאשתו מחפ שת אותו. היא באה הנה
כדי לעזור לו לצאת מכל סבך ה ח תננו ת
שלו, והוא נעלם.
היא יפה מאוד.

מלוב שת בטעם, מדברת

פלורנץ קראום
להאמין, אבל זה לא ספרד, לא זוהר ולא
ספרים; מה שהיא היתד, רוצה באמה בחיים
זה להתחתן וללדת ילדים.

גם המ שורר של ה שורו ת האלה,
התחתן. עד עתה הוא היה גרוש.
אשתו הרא שונה ילדה לו שני בנים, האחד
משרת כעת בצבא וה שני לומד באוניברסיטה,
נחשב לגאון ב מתמ טיקה. שני הבנים
גרים איתו מאז המאבק הציבורי שניהל על
העברתם מהאם אליו.

רצוש,

צבא־הגנה־לישראל ניצח בקרב שנערך בינו לבין נערת־ישראל
אופירה מרגלית. הוא לא הרשה לה לנסוע לתחרות על התואר
חיס עולם, והיא לא נסעה.
השבוע הוכח שהנצחון היה נצחון לטווח קצר בלבה לא הביא
בחשבון אפשרות של התקפת־נגה תוך שימוש בגורם האפתעה.
אופירה התחתנה, תעזוב את צה״ל, ובכך הוא מפסיד אותה ואת
ארבעת חודשי השרות שהיתר, עוד חייבת לו.
האסון הצבאי הזה החל להתפתח עוד בזמן שהנצחון היה בשיאו.
ביום בו יצאה הגזרה הצבאית, יצאה אופירה המיואשת מהמחנה,
כשעיניה אדומות מבכי, עמדה בכביש חיפה—תל־אביב וניסתה לתפוס
טרמפ.
במרצדס האפור והאלגנטי, שעצר לה, ישב בעלה לעתיד. תיכף
אפשר היה לראות את זה, לפי הגובה של הבחור, החיוך השפוך
על פניו, העובדה שהיה מבוגר ממנה ב־ 10 שנים, ד,שיזפון הצברי
שלו, זה שידע לרקוד והנזרצדס שלו.
מי שלא מאמין לסימנים כאלה, יכול היה לבוא ביום החמישי
למלון סמדר בקיסריה, לראות את חמש מאות המוזמנים, את החתן
אמנון כן־יהודה, ואת הכלה.
זאת היתד חתונה של ממש.
החתונה הזאת אימללד, אומנם את צד,״ל, אבל היא הפכה למאושרת
את האם של הנערה. בעוד הבת האחת שלד, מתחתנת, הגיעה
לארץ בתה השניה, פסנתרנית במקצועה, לסידרת הופעות בקונצרטים
של קול־ישראל.
היא לא ידעה אפילו על האושר הפתאומי של אחותה. היא נכנסה
ישר, לחתונה, הכירה שם לראשונה את גיסה החדש, שהוא בעל
חברת טרקטורים.

אופירה מרגלית (באמצע)

יונתן

צרפתית יפה וקצת עברית. היא תרבותית
מאוד, חביבה מאוד, ו מחפ שת מאוד את
שמוליק. בינתיים, בין חיפו ש לחיפו ש, היא
אינה מספרת את תולדו ת הנ שואין שלהם.
ואלה הן: כשהוא הגיע לצרפת, מצא אותם
אביה ביחד במיטה. כיוון שמערה עדיין
לא מלאו 21 ולפי החוק הצרפתי היא קטינה,
נמצא שמוליק במצב עדין. האב העמיד
בפניו שתי אפ שרויות חו קיו ת: או שישא
את ב תו לאשה, או שיגורש מצרפת. שמוליק
בחר באפ שרות הראשונה. הוא נשא את הבת
לאשה, נשאר בצרפת, וזכה ב חו תן עשיר
מאוד.
אבל בעיית היחסים בין הנשים שלו והחוק
לא נפתרה. כי כשהוא קפץ לארץ, הוא
הואשם כידוע ב הוצא ת כספים במירמה
מאשה אחרת, ובעוד הוא מחכה לערעור על
גזר־הדין, באה לחפש או תו פלורנץ, האשה
החוקית.
״ -היא אמרה לי, כ שדמעו ת בעיניה :״באתי
לעזור ל שמוליק, אבל עכ שיו החלטתי להתגרש

כ שסיפרו לו שא שתו בארץ, הוא ענה:
״מה? איפה? לא ראיתי אותה! היא ב טח
באה לבקר את המ שפחה שלי!״

נע\וא> מלכ>בו
במשך שנים היה אתי בן־עמרם מלך
הביטניקים. הוא זכה לתואר הזה בגלל המרתף
שלו, שהיה שווה 16 אלף לירות!
ובגלל הקיצבה החודשית בת אלף הלירות
שקיבל כחלקו בבניינים, במגרשים ובקולנוע
אורדע, שירשה משפחתו מאביו.
בעזרת אלף הלירות הוא מרד בכל המוסכמות
של החברה, וממעמקי המרתף בן
שישה־עשר האלף הוא ציפצף על הכל.
כשהביטניק בן הארבעים־וארבע התאהב
בנערה בת שמונה,־עשרה, הוא עשה את זה

אשתו החדשה היא בת־דודתו. היא. הגיעה
לארץ מחו״ל, בלוויית אמה. רטוש הוא
קרוב־המ שפחה היחידי שלה. הוא מבוגר
ממנה ב־ 38 שנים.
לפני הנ שואין הוא עיברת את שמה. היום
כי רטוש אינו
היא נקראת
רק אחד מגדולי המ שוררים העבריים החיים,
אלא גם מ לן הכנענים, ואין הוא יכול לשאת
אשה בעלת שם יהודי כ מו יוהנה.

יוחנה מירוז.

כשנשאלה על נ שואיה, אמרה :״ הב חו רי ם
שאיתס אני יכולה לצאת הם נהגים, פקידים
יוכו /אני מעדיפה איש מבוגר, משורר.״

יונתן רטוש
בצורה אצילית כיאה למלך. בהתחלה היא
הלך שבי אחרי שערה הערמוני הארוך של
נערתו. הוא קרא לה אנסטסיה, היא קראה
לו אולי, מלך הביטניקים.
אחר־כך הוא לקח אותה מבית הודיה אל
המרתף המלכותי שלו. הוא נעל עליה את
השערים, ונתן לה את כל מבוקשה, עד
מחצית המלכות. השערים נשארו נעולים
עד שר,יכו עליהם ה־הגרזנים
של בני
משפחת הנערה.
המשפחה הצליחה
לחדור למרתף, חטפה
את אנסטסיה והחביאה
אותה ב־צר,״ל.
אבל אפילו
צה״ל (ראה לעיי)
אינו יכול להילחם
באהבה זכה.
אנסטסיה תשתחרר
מהצבא ותינשא בשבוע
הבא לנסיך־ איזי חלומותיה. לכבוד החתונה
ויתר איזי על התואר שלו. הוא
פרש ממלכותו, החליף את המרתף בדירה
מסודרת, עם ריהוט ושטיחים פרסיים. את
השנה הראשונה לנשואיו יבלה הזוג בספרד.
בינתיים מסתתר הזוג הצעיר. שהמשפחה
שלד, לא תבוא עוד פעם עם גרזנים.

קנאה צודקת
כולם מתחתנים, אבל המצב בכל זאת עדיין אינו לאחר יאוש, כי

יגאל מוסנזון ()47

נשאר בלתי־נשוי. הוא רק הגיע לארץ, וכבר הוא אינו נשוי. המאושרת היא ר!תרין לודאר

( ,)24 שהגיעה לארץ לפני שלושה שבועות. הוא אינו נישא לה, כי :״כבר נכוויתי מספיק.
אם אעשה דברים, אעשה אותם בזהירות. איש מאיתנו אינו מדבר על חתונה. קשה גם.
להגיד אם מה שקורה בינינו הוא רציני. מה זה רציני? החיים הם רציניים?״
הנערה היא שחקנית. היא הגיעה לארץ ישר מספולטו, שם שיחקה במחזה של ברגמן,
שעובד אחר־כך לסרט. היא שיחקה את כל המחזה באיטלקית, למרות שאינה מבינה אף
מילה אחת בשפה זאת.
״היא נערה אינטליגנטית ונחמדה,״ אומר עליה יגאל ,״מעוניינים בה בשביל סרט שלי,
תמר אשת ער. מלבד זה, בעוד שבועיים עומד להגיע הנה מפיק אמריקאי, שיציע לה
כנראה הצעה רצינית.״
אומרים עליה שהיא מעריצה אותו ומקנאת לו.
בצדק.

במדינה

האם אתה
מרבה ומחא בוילה?

(הנזשד מעמוד )18

רגע, החליט להודות באשמה ולבקש את
רחמיו של השופט. הוא סיפר כי התגלגל
לארץ בחוסר כל, אחרי שפגש בנאפולי
ביטניק ישראלי שהציע לו לבוא לארץ,
לשהות בה כמה חודשים. השופט החליט
להתחשב במצבו של התייר המוזר, שלח
אותו לשיבעה ימי מאסר, וקנס אותו
ב־ 60ל״י.
השבוע עזב פיטר הול את כלא נזעשיהו,
הופיע שוב על מדרכות דיזנגוף כשהוא
שיכור כלוט .״בית״הסוהר הוא המקום
היחידי בארץ הזאת שבו אפשר לפגוש
כמה אנשים הגונים,״ הסביר לחבריו.

קצב החיים המודרני מחייב או תן לקרוא מדי יום
כמויות עצומות של חומר מקצועי, מיסמכים
עסקיים, עתונים וספרים.
כדי להספיק כל זאת אתה נאלץ, ודאי, לא פעם
לקרוא עד לשעה מאוחרת בלילה. בארצות אחרות
נפתרה כבר בעייה זו ע״י פיתוח שיטות הדרכה
מיוחדות, להגדלת כושר הקריאה והגברת כושר
הקליטה והזכרון.
שיטות חדישות אלו, וציוד מודרני מיוחד לפיתוח
כושר הקריאה, מופעלים עתה בארץ ע״י המכון
הישראלי לשיפור הקריאה.
בקורסים לקריאה מהירה של המכון תלמד לקרוא
מהר יותר, לקלוט יותר את החומר ולזכור אותו
טוב יותר (מהירות הקריאה שלן תגדל פי .)4—2
שעורי־הדגמה, הסברה והרשמה :
בית ציוני אמריקה 8—6 ,בערב.

נותרו מקומות בודדים לקורס הנפתח ב־11.3

מנ1ן יטראלי לטיפוו הקריאה נע מ
רח׳ בריינין ,3ת״א, טל 234650 .

בחסותו האדיבה של המדור לשרותי תרבות
שגרירות צרפת בישראל
אימפרסריו ברוך גילאון מציג:

חברה טובה
שתי גימנזיסטיות בנות שבע־עשרה ושני
נרקומנים ותיקים פרצו בעזרת מפתח
מותאם לדירה מוזנחת ברחוב נחמני, ערכו
בה הילולת חשיש. לפתע הופסקה ההילולה,
עוד לפני ששתי הצעירות הצליחו
לטעום את טעמו המשכר של הסם,
והארבעה נעצרו על־ידי אנשי חוליית הסמים
של משטרת תל־אביב.
״אנחנו מוכי הלם,״ סיפרה השבוע לכתב
העולם הזה אמה של אחת הצעירות .״הבת
שלנו ידועה כילדה שקטה וצייתנית. והמורים
שלה בגימנסיה יכולים להעיד שהיא
תלמידה טובה, שקדנית וחרוצה. אינני
יודעת מה קרה לה פתאום.״
״טוב מאד״ .האם לא עקבה בזמן האחרון
אחר תנועות הבת. היא ידעה שמזה זמן־
מה נטשה בתה את תנועת הצופים, העדיפה
לבלות במסיבות סאלוניות בחברת
צעירים בני גילה. היא לא העלתה על
הדעת שהבת תתגלגל ביום מן הימים
אל חבורה של נרקומנים מועדים.
״מהיום והלאה לא נרשה לה לצאת
מהבית,״ הבטיחה האם, כשדמעות חונקות
את גרונה ,״לא נרשה לה לצאת עם אף
אחד.״
האם, שהגיפה את תריסי דירתה, מנסה
להתעלם מן המבטים הסקרניים של השכנים.
״אני סובלת ממחלת לב,״ הסבירה ,״וכל
העניין הזר. משפיע עלי לרעה.״
גם, תלמידי הגימנסיה הרמת־גנית, בה
לומדת הגימנזיסטית השנייה בכיתה השביעית,
ידעו לספר כי חברתם לכיתה היא
אחת מן התלמידות המצטיינות. היא התחבבה
על כל חבריה, זכתה לאהדה גם מצד
חבר המורים.
סיפרה השבוע מורתה לספרות :״היא
אחת מן התלמידות הטובות בכיתה. בשליש
האחרון נתתי לה ציון ״טוב מאד״.
היא בלי ספק בחורה מוכשרת מאד ותלמידה
טובה. התפלאתי לשמוע על הפרשה
הזאת, ואין לי ספק שאחרים סובבו לה
את הראש וסיבכו אותה בכל העניין.״
שתי הגימנזיסטיות הנפחדות הסתגרו
השבוע בבתיהן, סירבו לראות איש. הן
הולכות לבית־הספר בסתר, כדי שלא יבואו
לצלם אותן, וממהרות אחרי הלימודים
לשוב לביתן, תוך ניסיון להתעלם מלחי־שות
הגנאי של ילדי השכונה.

אסירי ם
מי ומי

להקת הזמר הצרפתית המפורסמת

קומבניון !8שנסו!

ב תכנית חדשה משולבת זמר ומשחק ״לאוזן ולעין״ הכוללת שירי
צרפת ,״להיטים״ אוניברסליים והומרסקות מוסיקליות ויזואליות.

תל־אביב ״היכל התרבות״
להופעת הגאלה 9.3ב־ — 8.30 הערב

כל הכרטיסים ;מפרו
יום ה׳ 18.3ב־8.30
הצגות נוספות לכבוד
מוצ״ש 20.3ב־8.30
2חג הפורים
כרטיסים :״כנף״ ,״רדיו אוניון״ ,״רוקוקו״ ,״לאן״ ,״שרותרון״
ובערב ההצגה בקופת ״היכל התרבות״ __
חיפה ״ארמון״ מחר 10.3
רמת־גן ״רמה״ יום ה׳ 11.3
גבעתיים ״נגה״ יום ו׳ 12.3
ירושלים ״בניני האומה״
מוצ״ש 13.3ב־8.45
כרטיסים כהנא

נוער

הצגות יחידות :

רחובות ״בית העם״ 15.3
;הריה ״הוד* יום ג׳ 16.3
נתגיה ״שרון״ יום ד׳ 17.3
קרית חיים ״בית העם״ 19.3
עפולה ״קול־רון״ 22.3

הכל יחסי. גם החופש. כי ישנם אסירים
המוצאים בתוככי הכלא חברה טובה,
אפשרות להשכיל ולרכוש דעת, ידידים
של אמת ואנשים המבינים לרוחם.
אסיר כזה, שסיים השבוע תקופת מאסר
של שבע שנים, תוך נדידה מכלא אל
כלא, סיפר לכתב העולם הזה על כמה
מידידיו.
• האדם השלישי: רק מעטים
מתושביו הקבועים של כלא רמלה יודעים
את זהותו האמיתית. הוא עושה רושם
של אדם אינטליגנטי, ובאופן טבעי נתמנה
לאחראי על פעולות התרבות וההווי של
האסירים.
פעם פרצה מרידה של אסירים בכלא
רמלה. האדם השלישי, שעמד בראש המתמרדים,
הועבר לשאטה. הוא הגיע לשם
בדיוק בשעה שבחדר התרבות של הכלא
נערכה הרצאה. נושא ההרצאה :״הפ
רשה״.
המעטים שידעו את זהותו פרצו בצחוק
שעה שהמרצה הזכיר את שמו, הזמינו
אותו לספר את גירסתו. המרצה הנדהם
אף הסכים לפנית לו את המקום, אולם
האדם השלישי סירב באדיבות, המשיך
לשמור את סודו.

• ישראל כר: כשהגיע לשאטה,
ידעו כולם מיהו, חשבו אותו לאדם מסוגר
שאין לשוחח עימו. אך במהרה נתגלה
בר כאיש־חברה מובהק. הוא התיידד
במהרה עם האסירים, עזר להם לא פעם
בפניותיהם אל שלטונות הכלא. התחביב
שלו: לחלק סיגריות ליושבי הצינוק מתחת
לאפם של הסוהרים.
יום אחד הצליח מישהו לסחוט ממנו
כמה מילים על פרשת מאסרו. הסביר
בר :״אינני מרגל ומעולם לא פגעתי
בבטחון המדינה. בין כה וכה עתיד הקומוניזם
להשתלט על כל העולם; אני
רק הכנתי לכך את הקרקע בישראל.״
• הפרופסור קורט סיטה: היה
אחד מן האסירים המעטים שזבה בכלא
ליחס מיוחד. הוא קיבל חדר עבודה ב

הגימנזיסטית
״סובבו לה את הראש ו
קומה
השניה, יצא ממנו רק לעיתים נדירות•
שם המשיך בעבודתו המדעית. הוא
היה האסיר היחידי שזכה לקבל משקאות
חריפים, אחרי שטען כי אינו מסוגל לעבוד
מבלי ללגום תחילה כמה כוסיות
קוניאק. הפרופסור לא שכח את ידידיו,
נהג להבריח להם חלק ממשקאותיו.
• ישראל בן־ציוני: עשה רושם
של פסיכופאט על רוב האסירים. ניראה
כשחצן הסובל משגעון גדלות, והמאמין
כי ניחן בכישרון של סופר גאוני. כמו
עמיתו לכלא, קורט סיטה, זכה לקבל
חדר עבודה, המשיך לעסוק במקצועו
כשרטט מפות. יודעי דבר מבין האסירים
סיפרו כי הפורץ הנוצץ היה רכון על גבי
מפות סודיות ותצלומי אויר, וביצע עבודות
עבור שרותי הביטחון.
• יהודה יראוני: זכה בין כתלי הכלא
לכינוי ״הג׳ינג׳י החברה׳מן״ ,שופע
בדיחות, ולא ניראה כלל מדוכא.
• מרדכי (מוטקה) קירר: מסוב־סך
עם כל האסירים, טוען שהמשטרה
מחדירה לתאו סוכני ש״ב. הוא מסרב
לטעום מן האוכל שמגישים לו, לפני
שמישהו מהסוהרים טועם ממנו, מחשש
שרוצים להרעילו. בדרך כלל נמצא בבידוד.

הווי
• תקציב מאוזן. בתל-אביב זוכתה
השבוע אתי לה־דוס מאשמת גניבת 50
ל״י, נקנסה מיד לאחר מכן באותו סכום,
לאחר שנאשמה ביריקה בפניו של המתלונן
על הגניבה.
• זהירות, עבודה: באופקים התלונן
תושב מקומי כי נכלא בלישכח העבודה
למשך לילה שלם, לאחר שפקידי הלישכה
נעלו את דלתותיה, לא שעו לצעקותיו מבפנים.

תולעת ספרים. בתל-אביב נפצעה
צעירה, שעה שיצאה מספרייה, חצתה
את הכביש תוך כדי עיון בספר, נתקלה
במכונית דוהרת.

הצגה יחידה לכל העמק

פרסום בלקין

העולם הזח 1435

בעולם
גרמני ה
הסוד הכמוס
.אני עומד לגלות לי את הסוד הכמוס
ביותר בגרמניד״״ אמר לא מכבר עתונאי
גרמני חשוב לעורך העולם הזה, .זהו
סוד כל־כך שמור, שאפילו אני איני
מעז לפרסמו בעתוני.״ הוא הנמיך את
קולו ולחש. :לודביג ארהארד הוא איד־יאום
גמור!״
בשבועות האחרונים יצא הסוד לאור.
כיום יודע זאת כל גרמני: התנהגותו של
ארהארד בפרשת ירושלים־קאהיר היתה
דוגמה חד־פעמית של סימסום מדיני מוחלט.
״פשוט אין לו!״ ארהארד דיה פרופסור
לכלכלה. הוא עלה לגדולה בגרמניה
הודות להצלחתו, כשר־הכלכלה, לחולל את
.הפלא הכלכלי״ של הקאפיטליזם הגרמני
— קימום המדינה תוך שנים מעסות
מחורבות הנאציזם.
הודות לפופולאריות הרבה לה זכה בתפקידו,
הפך אליל הבורגנות הגרמנית, החולשת
במדינה. לא היה לו מתחרה לתפקיד ראש־הממשלה.
אולם כאשר צץ רעיון זה לראשונה,
התנגד לכך בחריפות קונראד
אדנואר, .פשוט אין לו שיעור־קומה הדרוש
לתפקיד זה!״ זעק הקאנצלר הזקן
עשרות פעמים, וסירב להתפטר.
אולם אדנואר סולק, וארהארד בא
במקומו.
ערמונים מן האש. גרמנים מעטים
בלבד מתעניינים בצד המוסרי של המשולש
בון־ירושלים־קאהיר- .הגרמני הממוצע שם

ראש הממשלה ארהארד
אחרי הטיפש, אפס
את ליבו רק לדבר אחד: שממשלתו נהגה
בטיפשות גמורה.
דעתו של אותו גרמני ממוצע מסתכמת

#׳ העיסקה שסוכמה בפגישת אדנואר־בן־גוריון
בשנת ,1960 לאספקת כמות
מצומצמת של נשק גרמני לישראל, עוד
היתה סבירה. ולראיה: ברור כיום כי
עבד־אל־נאצר ידע על כך תוך ששר.
שבועות (כפי שגילה ניו־יורק טיימס),
והוא לא נקט פעולה נגדית.
#העסק התחיל להיות מטורף כאשר
ביקר ארהארד בוושינגטון ביוני האחרון,
ושם נעתר ללחץ האמריקאי הכבד שהופעל
עליו. הוא הסכים, למעשה, להוציא
את הערמונים של האמריקאים מן
האש. כך הסכים, בין השאר, לספק לישראל
סאנקים אמריקאיים

• בכך לא שירת ארהארד שום אינטרס
גרמני, אלא רק אינטרס אמריקאי.
וזאת למתת שארהארד היה צריך לדעת
כי גרמניה חשופה ללחץ ערבי הרבה
יותר מאשר ארצות־הברית עצמה, בגלל
חלוקת המדינה לשתיים והדוקסרינד, של
האלשטיין.
שיכור כרוני. כדי לנקום יוזמה כלשהי,
ולא להיראות כחדל־אישים גמור, החהנגולם
הז ה 1435

לים ארהארד לבסוף לעשות את אשר סירב
לעשות מזה שנים: לכונן יחסים דיפלומטיים
עם ישראל (ראה במדינה) .אולם ספק אם
צעד זה ישנה את דמותו החלושה בעיני
הציבור הגרמני.
למרות התיקון המאוחר, קרוב לוודאי כי
בבחירות הבאות יאבד ארהארד את כסאו.
מתרבים הסימנים כי הרוב יינתן למפלגה
הסוציאל־דמוקראטית, וכי הקאנצלר הבא
יהיה וילי בראנד, המכהן עתה כראש עיריית
ברלין.
לפני כמה חודשים שוחת עתונאי גרמני
אחר עם עורך העולם הזה, גילה לו
בסוד כמוס. :וילי בראנד אינו רק שיכור
כרוני. הוא אפם גמור!״

אי רו פ ה
עבודה ודה
״האם אתה מוכן לעבוד שעה אחת נוספת
בשבוע כדי להיפטר מן הצורך בפועלים
זרים בגרמניה?״
בפני 21 אלף גברים ונשים הוצגה השבוע
שאלה זו, התוצאה 70 :אחוז מבין
הגברים, ו־ 64 אחוז מבין הנשים, השיבו
בחיוב. הם מוכנים לעבוד יותר — ובלבד
שהזרים יסתלקו.
מישאל קטן זה מצביע על אחד הפרא־דוכסים
הגדולים של חברת־השפע. אין היא
יכולה להתקיים בלי עבודה זרה, אך אין
היא סובלת את הזרים.
עבדד לשתוק. למעלה ממיליון איטלקים,
ספרדים, יוונים ותורכים עובדים עתה
בגרמניה המערבית. כמה מיליוני אלג׳ירים,
ספרדים ואחרים עובדים בצרפת. פולנים
כורים פחם בבלגיה, אפריקאים מנקים את
רחובות פאריס, בני סיציליה בונים את:
הבתים בשוויץ.
כל זה אינו מספיק. ישנו מחסור משווע
בידיים עובדות. בגרמניה המערבית בלבד
ממתינים 560 אלף מקומות־עבודה לעובדים
שאינם.
פעם ניצלו מדינות־אירופה את מושבותיהן
שמעבר לים. בינתיים באו המושבות לאי-
רופה עצמה. כל העבודות הקשות, השחורות,
עברו בהדרגה לידי זרים מארצות
מפגרות. בני־המקום עלו בסולם החברתי,
הפכו מנהלי־עבודה, פועלים מקצועיים, פקידים.
הם מוגנים על־ידי אגודוודמקצועיות
חזקות, מקבלים שכר שמן.
הזרים אינם מוגנים. אם הם פותחים את
הפה — מגרשים אותם הביתה. שכרם נשאר
נמוך יחסית — והוא מאפשר את עליית
השכר של בני המקום.
לנצל ולסבול. זוהי המציאות בכל
ארצות השפע.
יש מדינות שבהן קיימת עדיין אספקה
מקומית של כוח־עבודה זול: כושים באר־צות־הברית,
ערבים בישראל, איטלקים דרומיים
באיטליה הצפונית. אך עם גידול
המחסור בידיים עובדות, גובר בכל הארצות.
האלה הצורך לייבא פועלים זולים מחו״ל.
לא רחוק היזם בו יהיה צורך להביא לאירופה
הודים, סינים ואינדונסים.
אולם הידיים העובדות מחוברות לגוף.
וגוף זה מביא עימו הרגלים וסגנונות המרגיזים
את המנצלים. האיטלקי מביא עימו
את באר־האספרסו, והוא מפתה את בנות
המקום. הכושי מוצא חן בעיני הנשים
הלבנות. בגטאות של העובדים הזרים, התלושים
מכל חברה מסודרת, מתפתחים הפשע
והזנות.
איך לגבור על הבעייה? לא יהיה די
בתוספת שעת־עבודד• ,לפועלים מקומיים —
כי אלה לא ינקו את בתי־השימוש, לא
ישטפו את הרחובות, לא יישאו לבנים.
כמה ארצות — ובראשן שווייץ הצדקנית*
— החלו מגבילות את הכניסה לפועלים
זרים. אך רוב המומחים שמים את מיבטחם
בהתרחבות האוטומציה, שתבטל את הע־
(הסשן בעמוד )24
* השבוע פקדה ממשלת שווייץ על כל
המעבידים במדינה לפטר ־ 57מ! העובדים
הזרים. פקודה זו, שתביא לגירוש 30 אלף
פועלים זרים, אושרה על־ידי מישאל־עם,
בו הצביע הרוב נגד, ניכור המזינה* .למרות
שאסור. לפועל נוכרי להביא לשטייץ
את אשתו וילדיו, נמצאים כיום במדינה
850 אלף פועלים זרים (כמחציתם איטלקיים^
מתון אוכלוסיה כוללת של 5.8
מיליון.

ו 1ב 1י

נפתחים קורסים חדשים — ערב

רדיו -א ל 7ןטרוניקה טלויזיה המכינים לקראת התואר ,׳אלקטרונאי מוסמך׳

נפתחים קורסים חדשים

*.מכונות * בנין
* ארכיטקטורה (עיצוב פנים)

נפתח קורס חדש — ערב
קרור ומזוג אויר
פרטים והרשמה 8 —13 :בבוקר! 4—8א חה״ צ

תל־אביב
דרך פ״ת 44
מול בי ת הדר
חיפה רחוב בלפור 5
מול ה טכניון

נפתחים קורסים חדשים

11 7777ד ב
ומוקדמות לאקסטרנים
למועדי הבחינות: יולי— נובמבר 1965
הנערכות מטעם מסרד החינוך והתרבות
ספרי לימוד בהוצאת ביה״ם
פרטים והרשמה 13—8 :בבוקר ז 8—4אחה׳־צ

תל־אביב
דרך פ״ת ,44

מול בית הדר 1

חיפה
רה׳ בלפור , 5מול הטכניון

האטרקציה, של
ספורט החורף בישראל

״ קארטינג״
פתוח כד 5אחה״צ עד 9כערב
מגרש ״יריד המזרח״
מול תחנת ״סז״

בשלם
(המשך מעמוד

בודות השחורות ותצמצם את הצורך בפועלים
שחורים.
עד אז, אומרים המומחים, פשוט צריכים
לסבול — לנצל ולסבול.

קנ ד ה
מדינה חדשה

אולווווקס מצגויין בנ תוני ם
הבלעדיים הבאים:
.1אחריות לשנה שלמה כולל שירות, חלקים, מנורות
ושפופרת התמונה.
.2מעבדות מנוהלות בידי מומחים. כל מכשיר עובר בדיקה קפדנית
ונשיו! הפעלה לפני מסירתו ללקוח.
.3״עין בקרה 3£10 13^ 6ג ) המבטיחה כיוון מצויין אל התחנה
המבוקשת.
המווסת או טו מ טית א ת
.4לאוטוווקס תא״פוטו •? 11010 ? 6818101
בהירות התמונה, בהתאם לשנויים בתאורת החדר.
.5מנורה אחורית דולקת השומרת מפני עייפות העין, מבטיחה ראייה
טובה ומונעת את הנגוד בין החשכה בחדר לבין ההקרנה על המסך.

)• 111111ק ! 110¥01 0ג

!!קסנזוביל

סוכנות בלעדית בישראל :

חברה להנדסה חקלאית לישראל בע״מ, חיפה, תל־אביב
מפיצים בלעדיים :

חברת ווקסמוביל בע״מ, רח׳ הנמל ,48 טל ,61477 .חיפה
* 1*1 ״1111ת 1־ אנשים עוברים בדיזכגוף
׳*תר 1י 1ת1־ אנשים קונים

רהיטי

סקנדינביה
תל-אביב. רחוב דיזנגוף ,146 טל 231602 .

מגרשים
!באשדוד

בהזדמנות ובתשלומים
ב״ב מגרשים באזורי פתוח מתקדמים

וקיסריה

כרמיאל -כרמיה -יכו׳

החל מ— 400.ל״י הדונם

שננות לקרקעות ״ צור
יודזזסוז
>0גז ובפינסקר 2חדר 1 1 0
תיי א ע״י מוגרבי טלפון .59069 ,58656

ופרסום לאור

מאז החלה ארצות־הברית בפעולות ישירות
נגד הצפון.
טענות אלה לא הפתיעו פרשנים מחוץ
לארצות־הברית. דעתם השקולה: הנשיא
ג׳ונסון לא פקד להפציץ את הצפון כתגמול
על התערבותו בדרום, אלא כדי
ליצור ״עמדת מיקוח״ לקראת משא־ומתן
על פתרון פוליטי מוסכם לבעיית ויאט־נאם,
שלא יהווה כניעה גמורה של
האמריקאים.
טילים ; נ ד לח ״י. השבוע נראה
כי טכסיס זה לא יצלח.
אמנם הביאו האמריקאים סוללות של
טילים חדישים ביותר לוויאט־נאם, הרחיבו
את שדות־התעופה לעיכול מפציצים כבדים
ביותר. אולם בינתיים משתלטים הוויאט־קונג
על מרבית שטחי המדינה, בשיטות
גרילה.
וכשם שהבריטים לא היו יכולים להשמיד
את אצ״ל ולח״י בתותחים כבדים,

״קיימת סכנה חמורה לעתידה של קנדה,
ולעתידם של כל הקנדים!״ קבע הדו״ח
הרשמי של ועדה קנדית ממלכתית. הסיבה:
האיבה הגוברת בין הקנדים
הדוברים־אנגלית לבין הקנדים הדוברים-
צרפתית.
כל קנדי שלישי דובר צרפתית. הוא
מזדהה עם צרפת, ממנה באו אבותיו,
ואין הוא רוצה להתבולל ברוב האנגלי.
אך לדעתו שולטים דוברי־האנגלית במדינה.
כמו
בישראל אמנם, אין הצרפתים
מקופחים רשמית. הם נהנים מכל הזכויות
המדיניות. הם שולטים באחת
ממדינות הפדרציה הקנדית — קוויבק —
ומהווים מיעוט רב־עוצמה במדינה שניה,
ניו־ברונסוויק. לפי החוק, שווה השפה
הצרפתית לשפר, האנגלית.
אם כן, במה הקיפוח? קודם כל הוא
כלכלי: אין הצרפתים חולשים על החלק
הראוי להם בחיי המשק ובמנגנון המדינה.
חשוב מזה: ברגע שדובר־צרפתית יוצא
ממדינת קוויבק, הוא טובע במבול האנגלי.
אם אינו יודע אנגלית על בורייה, אין
לו סיכוי להצליח בכל שטח כלכלי או
תרב תי. כל האוכלוסיד, הצרפתית נמצאת,
למעשה, בסכנה של טמיעה גמורה.
״אי־אפשר למנוע זאת,״ קבע יומון
אמריקאי חשוב ,״כי זה קרה בכל מדינה
רב־לשונית אחרת — החל באירלנד ובהודו,
וכלה בישראל ובפינלנד.״ ישנה רק מדינה
חשובה אחת בעולם היוצאת מכלל זה:
שוזייץ, בה חיות שלוש שפות (גרמנית,
צרפתית ואיטלקית) זו בצד זו, כל אחת
באזורה שלה.
עלה תידהר. באוכלוסיה הצרפתית
גובר רעיון ׳ ההיפרדות. פירושו: הפיכת
קוויבק, וחלק מניו־ברונסוויק, למדינה
עצמאית.
רעיון זה מבהיל את שאר חלקי המדינה.
הוא יביא לכך כי שאר האזורים של
דוברי־האנגלית ינותקו מן האוקיינוס האטלנטי,
שעל חופו יושבים הצרפתים.
הנשיא ג׳ונסון
קרוב לוודאי שיביא לכך כי כל — או
״הוא מלא חורים!״
רוב — המדינות של דוברי־האנגלית
יצטרפו לארצות־הברית.
אפילו ניסו זאת, כן אי־אפשר להשמיד
אולם רוב הקנדים טרם נתנו את דעתם
את הוויאט־קונג בטילים.
על סכנה זו. אמנם הנהיגה הממשלה בחודש
שעבר דגל לאומי חדש — עלה
של תידהר על רקע לבן, בין שני פסים
אדומים מאונכים — במקום הדגל הקודם,
שהיה בריטי. אך אין זה מספק עוד מ דצח
את דוברי־הצרפתית: אין הם רוצים רק את מאלקנלם אמס
בהיפרדות מן העבר הבריטי, אלא גם
״מי שחי על החרב, ימות בחרב!״
מן השותפות עם צאצאי־הבריטים האמר
ישו הנוצרי. פסוק זה הידהד בשולטים
בקנדה.
מאות מאמרים שנכתבו על מאלקולם אכס,
המוסלמי־השחור הפורש, למחרת מותו.
הסיכום הכללי של העתונות הלבנה: ברור
שפטרנו.
גבינה שוו״צית
אולם כעבור שבוע החלה ריאקציה.
״אין זה ספר לבן, אלא ספר שחור!״
השמחה לאידו של מאלקולם פינתה, לקרא
אלכסיי קוסיגין, ראש ממשלת ברית-
פחות חלקית, את מקומה לחרטה. כי
המועצות — והודה שלא קרא אותו.
בעוד המישטרה עסוקה בחיפוש אחרי
הרוצחים השחורים ובמאסרם, נודעו פרטים
״אין זה ספר לבן, אלא גבינה שוייצית!״
על חייו של הקורבן,.
הרעים הסנאטור האמריקאי ויין מורם,
״הוא מלא חורים!״
בחיר האלימות .״אם נסתפק במליצות
על מי שחי על החרב ומת
המיסמך ששימש נושא לשתי ההערות:
בחרב,״ אמר באיארד ראסטין, מנהיג כושי
ספרו הלבן של נשיא ארצות־הברית,
מתון ומכובד ,״הרי לא נבין את משמעותו
לינדון ג׳ונסון, שבא להצדיק את הפצצת
של מאלקולם. גרוע מזה: יהיה בכך ערובה
ויאם־נאם הצפונית על־ידי חיל־האוויר
לעלייתם של אחרים כמוהו.״
האמריקאי. טענתו העיקרית של המיסמך:
מזה שנים שולח הצפון חיילים, מדריכים
כי מאלקולם ליסל, שקרא לעצמו מאל-
ונשק לניהול מלחמת הוויאט־קונג בדרום
קולם אכס, גדל בזעם וחונך לאלימות.
ויאט־נאם.
כשהיה ילד, נאנסה אמו. אביו נרצח במשפט
לינץ׳ .בעודו נער, יצא לרחוב
פיצוץ לצרכי מיקוח. טענתו של
כדי למכור סמים משכרים, לגייס לקוחות
מורס היתר, המעניינת ביותר. הסנאטור
לזונות ולפעול למען הגרלות בלתי־וזוקיות.
פורץ־הגדר קבע כי במשך כל השנים
העידו אנשי משרד־החוץ והמטכ״ל, בהודות
לכשרונותיו המזהירים, ובעיקר
ישיבות סודיות של ועדות־סנאט, כי אין הודות לכושר־נאומו המשלהב, עלה מעיל
הצפון מושיט עזרה מעשית ניכרת ללמישור
זה. אולם מעולם לא שכח את
לוחמים הקומוניססים בדרום.
אווירת האלימות בה גדל, והוא הביא
אותר, לתוך תנועת־השיחרור הכושית.
הוסיף הסנאטור: אמנם נכון כי כיום
היא הרגד, אותו לבסוף.
חודרים לוחמים מבני־הצפון במיספד גדול
(הפטר בעטור )26
לדרום — אולם תופעה זו החלה רק

א ר צו ת־ ה ב רי ת

1יאט־נאם

העול* הזה 1435

הבוגרת: הפרק השרישוי בסירות הגירויים ער 1זמישחקים האסורים
שר האשוז בחבות השפע הישוארי! - 1מאחורי גבו שר בערה
רחל

מאת

המר חל ת

קורה לבני הזוג החדש. גם הם נראים כזוג יונים, יוצאים
לבלות כמעט מדי ערב. הוא עורך־דין חרוץ ומצליח, והיא
עקרת־בית מודרנית: מאכילה את בעלה במטעמים הטובים
ביותר במסעדות. לפעמים רואים אותה בבולינג
על הכרמל, או קוטפת פרחים ליד ראש־הניקרה. אפילו
למדה לגלוש על מיגלשי־מים בטבריה. מכיודן שיש לה
מכונית משלה, לא קשה לה להימצא בכל המקומות האלה
ולחזור הביתה לפני שהבעל גומר את העבודה. מה עוד,
שלפעמים הוא נוסע לירושלים הרחוקה, ללחום למען
לקוחי בבית־המשפט העליון ולהרוויח את שכר־טירחתו
בזיעת־אפו.
לפני כמה חודשים, נידמה היה לבעל המלומד• שאשתו
^ פעם, לשם שינוי, משהו משעשע: וילה יפה מסתירה משהו מפניו .״יש לך בעיות?״ שאל אותה ,״משע1
1בהרצליה (למה זה תמיד קורה בווילות יפות בהר -מם לך לבדך בבית?״ לא, דוזקא לא משעמם לה .״אם לא
צליה?) ,גבר קופץ דרך הדלת האחורית, מביט בבהלה משעמם לה,״ הירהר הבעל בליבו ,״זאת אומרת שיש לה
ימינה ושמאלה, מתכופף ומזנק אל הגדר החי. קפיצה — משהו שמשעשע אותה. מה זה יכול להיות?״
והופ עברנו. אבל לא בלי נזק: המכנסיים נתפסו בגדר,
מכאן ועד השאלה ״מי זה יכול להיות?״ היתד, הדרך
ודרך הקרע שנתהוזה אפשר היה לראות את התחתונים קצרה מאד. הוא היה חוקר עד בחקירת שתי־וערב, ובראשו
הלבנים.
ניקרה השאלה :״מי זה יכול להיות?״ היה מנסח חוזה
מה קרה? זה כל־כן־ נדוש, ועשו מזה כל־כו הרבה מיסחרי, ובשולי הטיוטה ששלח לכתבנית היה חוזר ומקשסרטים,
שאני רק אספר לכם את העובדות החיוניות. את קש מי? מי? מי? אבל לא היתד, לו שום נקודת־אחיזה.
השאר ראיתם ושמעתם בהזדמנויות רבות אחרות.
שום ראייה, אפילו לכאורה. הוא הבין שחשדותיו אינם
ובכן, זה קרה ביום הששי האחרון. זוג הנאהבים היד, סבירים, שכל ה־ 0336 שלו הוא דמיוני לחלוטין, פרי של
שקוע באהבה זוגית. היא: נאה מאד, אשתו של בעל בית־ קינאה חולנית.
כמה פעמים הרים את השפופרת, וביקש מהמרכזנית
חרושת ידוע, אם לשלושה ילדים. השניים הגדולים היו
בגן, את השלישי שלחה לטיול עם המטפלת. הוא: מהנדס לקשר אותו עם בלש פרטי תל־אביבי, שהיה מבצע בשבילו
צעיר, שהוצג לפניה דווקא על־ידי בעלה, כאשר התעוררה חקירות מקצועיות, הקשורות במשפטיו. אבל ברגע שהיה
שומע את קול הבלש מן העבר השני, היה משנה את
בעייה הנדסית מסובכת בבית־ה,חרושת. הבעל העביר את
פתרון הבעייר. לארוחת־ערב בבית, ומבלי לחוש בכך — דעתו ושואל אותו שאלות כמו :״מה מתקדם עם התיק של
יצר בעייה הנדסית חדשה: תוספת הקו השלישי יצרה משולש ההוא מטבריה?״ או :״רציתי לדעת אם אתה מזדמן בשבוע
ידוע.
הבא לחיפה. כן? קפוץ אלי לשיחה״״
מיסכן, מה יגיד לבלש? שהוא רוצה שיבלוש אחרי אשתו?
הבעל היה יוצא לעבודתו, והמהנדס היה מופיע פעמיים-
שלוש בשבוע .״אין לך מה לדאוג,״ היתד, האשד, מרגיעה לבסוף החליט לעשות משהו. הוא הודיע לאשת־חיקו שיש לו
את מאהבה ,״בעלי הוא דייקן. מעולם אינו מופיע לפני משפט בירושלים ושלא ישוב אותו לילה הביתה, כי למחרת
יש לו עסקים בתל־אביב. היא אמרה שזה נורא חבל, אבל
אחת־ושלושים.״
מוטב כך; שלא יתעייף. אפילו שאלה אם כדאי שהיא
הנסיון הוכיח למהנדס כי היא צודקת. אבל לא רק
הנסיון לימד אותו; הוא למד גם מסרטים ומספרי־כיס.
תצטרף אליו.
נכון, הוא לא נשאר ללון בירושלים, חזר בשעה עשר
1ושם מתארים איך שהבעל חוזר במפתיע ואומר למאהב:

מי? מ

״נבל! מה עוללת לי?״ ולאשתו :״האם לא נותרה לך שום
בושה? האם לא חשבת על ילדיך? ועל כבודי? בוגדת!״
אז המהנדס הצעיר הזה, גם כשהיה צולל למעמקי התענוגות,
לא היה שוקע לגמרי. חלק ממנו היה נשאר על
פני השטח. וכך קרה, שתוך כדי אותו עיסוק שהוזכר לעיל,
שמע אוטו נעצר ליד הווילה .״בעלך!״ אמר לאשה.
״שטויות!״ היא ענתה.
שטויות שטויות, אבל הגבר הצעיר קם והעיף מבט מבעד
לחלון. זה היה הבעל. חיש־קל התלבש, וכחץ מקשת ברח
דרך הדלת האחורית, בדיוק שעה שהאשה קיבלה את פני
בעלה בדלת הקדמית.
מכיוון שזה קרה רק ביום השישי האחרון, לא הספקתי
לשמוע מה הניע את הבעל לחזור בצורה כה פתאומית
הביתה. גם המאהב לא התמהמה בשטח כדי לשמוע את
ההסבר. הוא נכנס למכונית הספורט שלו וטס מהמקום.

מי היה
מעלה
על הדעת
^ יכני יכול להמשיך כך,״ הפציר המאהב .״די, עלייך
להתגרש. היי אשתי!״
הגט עורר הפתעה רבה בחיפה, כי אותה גברת ובעלה
היו ידועים כזוג יונים, ואיש לא היה מעלה על דעתו שהיא
עשתה משהו מאחורי גבו. כשהתחתנה מחדש, כעבור כמה
שבועות בלבד, לא נותר גבול להפתעה. כי בעלה החדש
היה ידידו הטוב ביותר של בעלה הקודם, ואיש לא היה
מעלה על דעתו שהוא יעשה משהו עם אשת ידידו הטוב
ביותר מאחורי גבו.
אך ההוכחה הייתה ברורה.
אבל כל זה שייך לעבר. העיקר זה הד,תה. כלומר: מה

011

בלילה ולא מצא את אשתו. היא חזרה לביתה רק למחרת
בבוקר. לשניהם היה ברור שהמישחק נתגלה. הוא רק רצה
לדעת :״מי זה יכול להיות?״
היא ביקשה ממנו נורא סליחה, והסבירה שלא ידעה איך
להודיע לו בלי לפגוע ברגשותיו .״אז מי זה יכול להיות?״
התעקש.
״בעלי הקודם,״ הודתה.
מי היה מעלה על הדעת שהיא היתד, מסוגלת לעשות וכד?

חפש את המיטה
וי, חברת־השפע הזאת! כל זמן שהזוג המסויים הזה
\ ) גר בדירה בתל־אביב, הכל היה בסדר. רק בנו וילה
מחוץ לעיר — והאושר המשפחתי נעלם.
הדירה בתל־אביב לא הייתה צנועה, חלילה, ולא נמצאה
בשכונת עוני. זאת היתר, דירה מפוארת בשדרות נורדאו,
כיאה ליבואן משגשג. והיא היתד, מלאה כל־טוב: רהיטים
יפים, ציורים, אהבה. לידת הבן, כאשר הבעל היה כבר בן
58 ואשתו בת ,30 חיזקה עוד יותר את קשרי־האהבה.
עד לאותו יום בו החליטה המשפחה להעתיק את הקן שלה
מן הכרך. ידיד טוב של הבעל אמר לזוג המאושר, כי פשוט
לא נאה להם לגור בעיר. מה עוד, שהילד החמוד זקוק
למרחבים ולאוויר צח.
ידיד זה הוא אחד הדון־ז׳ואנים הידועים ביותר בארץ.
אפילו בחוץ־לארץ שמעו עליו. כאשר הזמין אותו היבואן
לביתו בפעם הראשונה, והציגו בפני אשתו, אמר לה:
״היזהרי, עם האיש הזה אל תתחילי. הוא ידיד טוב שלי.״
היא שמעה לבעלה ולא התחילה עם הידיד. נתנה לו שהוא
יתחיל איתה.

כאשר גמרו הבנאים והנגרים את עבודתם, והח־ילה עמדה
על תילה, החלו מתכננים את הריהוט הדרוש. הידיד,
המוכר גם בתור 1ז 111ז113ת — 31-1(1161• 616£3כמו שופט-
כדורגל, אבל בענייני טעם וריח — פסק שבשביל וילה כזאת
מתאימים רק רהיטים מחוץ לארץ. מיטה עתיקה וכבדה
כזאת, סאלון לואי ,16 מיטבח נאפוליוני. דברים של ממש,
כפי שאתם מבינים.
הזוג אמר שזה רעיון מצויץ, אבל איך יקנו? הידיד אמר
שהוא מוכן לייעץ. איזה מזל, בדיוק בחודש הבא הוא צריך
לנסוע לדרום צרפת, ובדרום צרפת, כפי שכל אחד יודע,
ישנם הרהיטים הכי עתיקים והכי כבדים בעולם. הוא מוכן
לקנות מד, שצריך.
״אני לא מוכנה לישון במיטה שמישהו אחר קונה
בשבילי,״ פסקה האשה. על שולחן־אוכל לא דיברה. היא
בדיאטה. בסוף לא היתד, לבעל המיסכן ברירה, אלא להעלות
את ההברקה הגאונית :״אז תסעי את עם הידיד לשבוע
ימים, ותבחרי יחד איתו כל מה שצריך, אני כבר אדאג
לתשלומים.״
כך יצאו השניים בשעה סובה לדרום צרפת, לחפש מיטה
עתיקה וכבדה כזאת. הם לא הלכו לחנויות רהיטים, או
לסוחרי עתיקות, אלא לבתי־המלון הכי יפים, מתוך ההנחה
ההגיונית ששם ימצאו את המיטות הטובות ביותר. מיבצע
כזה לוקח יותר משבוע. יותר מחודש אפילו. בא הזמן
שהבעל התחייב למסור את הדירה בשדרות נורדאו, והאשה
— עם או בלי מיטה — לא הופיעה. הוא עבר יחד עם
הילד לגור בווילה הפנטסטית, שרוהטה בכמה רהיטים
זולים מרחוב הרצל.
יום אחד חזר הידיד .״איפה אשתי?״ שאל הבעל. הידיד
לא ידע בדיוק .״הלכה עם איזה אציל צרפתי, שאמר לה
שיש לו את המיטה העתיקה והכבדה ביותר שאי־פעם
נוצרה בדרום צרפת.״
היתד, זו ידיעה נכונה. האשד, בוחנת את המיטה הזאת
כאילו שהיא באמת עומדת למכירה. היא חיה כמו נסיכה
בטירה של אותו אציל, והמשרתים המגישים לה ארוחת־בוקר
לובשים כפפות לבנות. לפני כמה שבועות, כאשר
הגיעה ארצה קבוצה של מיליונרים יהודים מאירופה, היתד,
האשד, בין חברי הקבוצה. היא רק אמרה שלום לבעלה
ולבנה, ומיד טסה בחזרה לאירופה.
עוד לא מצאה את המיטה הנכונה.

בשלם
(המשך מעמוד )24
״הוא לא בחר באלימות,״ קבע ראסטין.
״האלימות בחרה בו!״
אירוניה של הגורל. עובדה טראגית
היא שדווקא לקראת סופו החל מאלקולם
אכם להתרחק מרעיון האלימות. לולא
נרצח בידי המוסלמים השחורים של אליהו
מוחמד, אשר מתנועתו פרש׳ יתכן כי
היה מתגלה ברבות הימים כמנהיג מזהיר
של התנועה הבלתי־אלימה של הכושים.
אולי הבין את אשר אמר לו ראסטין,
באחד הוויכוחים• :למיעוט של ס/ס 10 אין
סיכוי להתגבר בדרכי אלימות על הרוב,
החולש על המישטרה.״
הם רצחו. סיכם ראסטין• :כל עוד
לא יבינו הלבנים את שכונות־העוני ואת
האלימות שהולידה את מאלקולם, כל עוד
יניחו לדברים לקרות כפי שקרו להוריו
של מאלקולם, תגבר האלימות וירבו
מעשי־הרצח. האזרחים הטובים ינחמו את
עצמם במליצות על בך שמי שחי על
החרב, ימות בחרב. ואין הם מבינים
כי האמריקאים הלבנים חיים על החרב
מזה מאות בשנים.״
את אותו הרעיון הביע הסופר הכושי
הנודע ג׳יימס בולדווין, בצורה פשוטה
יותר. כאשר צבאו עליו העתונאים ה־

מאלקולם אכס
״מי שחי על החרב

לבנים ושאלוהו• :מי רצח את מאלקולם
אכם?״ ענה בפשטות ״אתם!״

עול םחדש
עולם האמת
בזמן האחרון התעוררו ויכוחים על
תנאי־המות בארץ. החיים מסרבים לתת

מספיק מרחב־מחייה למתים, והמתים מסרבים
למות בדוחק. בת־ים, למשל, ששטחה
הוא 7000 דונם, נאלצה להפריש
500 דונם לבית־קברות איזורי שנבנה
בתוכה.
רוזאנו, עיר קטנה בצפון איטליה, שסבלה
מאותה בעייה, פתרה אותה באופן
חסכוני. הפתרון הוא מיגדל־קברות, במקום
בית־קברות.

ברוזאנו מתגוררים , 9000 תושבים. ב־מגדל־הקברות
שלה יהיו 14 אלף יחידות־דיור.
הן יתאכסנו בשני גורדי־שחקים.
המתים יבלו בהם בשקט את חייהם, מבלי
לפגוע בשטתי־המגורים של אותם שעדיין
לא מתו.
בחזית הבניינים יהיה אולם־קבלה, באורך
של 24 מטרים. המלווים ייפרדו שם
מארונות מתיהם, שיועלו לחדריהם הפרטיים.
כל קומה תהיה מחולקת לארבעה
חלקים. בכל חלק יהיו שלוש
דירות נפרדות. לתושבים לא תהיה מרפסת
או חלון, או כל אפשרות אחרת
להציץ לקדירה של שכניהם.
התוכנית נולדה במוחה היפה של ארכיטקטית
צעירה בת מילאנו, מונדה ויגו.
היא הפכה אותה לשירטוט מפואר, והגישה
אותה למועצה העירונית. חברי המועצה
התלהבו. בעיקר קסם להם הצד החסכוני
של הרעיון. האדמה בצפון המאוכלס של
איטליה היא יקרת־ערי. מקום־מוות (לעשר
שנים בלבד) בסביבות מילאנו עולה 70
ל״י. במיגדל־הקברות אפשר יהיה לזכות
באותו מקום לנצח, תמורת חמש לירות.
נשארה רק בעיית כבוד המת. הוואתיקן,
שנשאל אם כבוד זה ייפגע בגלל החלפת
תנאי המגורים, ענה שלא. הוא אישר
את התוכנית.
האם תוכל מדינת ישראל לאמץ לעצמה
את הרעיון? התשובה תלוייה ביוזמת
העיריות והחברה קדישא.

הודעה דצבור
הננו שמחים להודיע כי אנו ממשיכים בייצור ובשיווק

מוצרי
לבל

סוגיהם,

הידועים

ארטיק
ברמת

איכותם

הגבוהה

המפעלים נרכשו ע״י משקיעי־חוץ:

£0 1=000 ?000007$ 110.ז1א111*161
כן ממשיכים לעבוד בשרות החברה המומחים הישראליים
אשר הודות להם כבשו מוצרי ארטיק, בטיבם המעולה
את השוק.
השילוב החדש של הידע המקומי והעולמי, בעזרת
המיכון המודרני, מבטיחים את הרמה הגבוהה של
הגלידות והשלגונים.
כמו כן בתכניתנו להגיש לקהל צרבנינו

מוצרי

ג לי ד ה

חדשים

לשמוש נוח וקל לעקרת הבית ולהנאת בני המשפחה.
הייעול והאוטומציה שהונהגו במפעלנו, יאפשרו לנו
לשרת את צרכנינו הנכבדים במבחר גדול, בטיב משובח
ובמחירים שווים לבל נפש.

הנ הלתמפע לי

סל־אריאלי

ש/ל 6״ת

הינולי הזה *35ו

טכניקום
תדריך העולם הזר. ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
היכן לבקר השבוע, לפי סדר העדיפו—
חובה לראות;
יות הבא :
רצוי לראות ב — אפשר לראות.

מפחד
אלקטרוניקה דדיו־טלויזיה

כל תלמידמקבל בזזינם
מערכת כלי שרטוט משובחים

מוירג׳יניה

דולף * (הבימה) הישג בלתי רגיל לתיאטרון
ישראלי. מרים זוהר נפלאה בתפקיד הראשי,
במחזה מודרני, משעשע ומדהים כאחר, בו
משחקות ארבע נפשות ברצח פסיכולוגי
ובהתאבדות רוחנית.

ב -׳*יי י ס

עדב

לאחר הנפילה (התיאטרון
הקאמרי) חשבון הנפש של אינטלקטואל מ יצב
בפגי כישלון אהבותיו ויחסי התקשורת
האנושיים שלו. וידוי כמעט־אישי של ארתור
מילר, בו תופסת חלק מכריע מי שהיתר,
אשתו. גדעון שמר, גילה אלמגור.
^ .נ^ הנסיך הקטן, האגדה למבוגרים
בסגנון סיפורי־ילדים, של הסופר הצרפתי
אנטואן דר, סנט אקזופרי, בעיבודו
הבימתי של יעקב אורלנד ובביצועו הסיוטי
של שמעון ישראלי.

* בלוז למיסטר צ׳ארלי

שרט זטמכונות
בגין וארכיטקטורה

מלק לדידי, ה חעדיש

חיפה. וזז׳ הרצל ,44 טל • 3403 .רוז׳ בלפור •3טל-56889 .
י רו שלים. בי*ס ״חווב״ ,רח׳ המלך ג׳ורג /טל 25214 .
ת ל ־ א בי ב. רח׳ בן יהודה ( 26 לפני בניו אל־על)

(הבימה)

מחזה תעמולתי על חיי הכושים בארצות־הברית,
מעניין אבל לא מרעיש, חלש מבחינת
המיבנד* בינוני בביצוע.

* איך להצליח כקסקיס מכלי
להתאמץ

(תיאטרון גיורא גודיק; אל־

׳ 1ת ר 1׳ 1תד אנשים עוכרים גדיזנגוף
״!תר 1׳ 1ת ר אנשים ק מי ם

המברה, יפו) מין, ערמה ותמימות בסגולות
להצלחה חברתית וכלכלית בקומדיה מוסיקלית
קלילה. אלברט כהן, בתיה בנדיקט.

יחפים כפארק

(תיאסרון גיורא

גודיק) — ולא סתם, אלא בשלג ניו־יורקי.
בררר! אבל זה מצחיק. זוג צעיר (תאומי
ודורון) בדירה קרר״ מספק ערב מהנה,
תוך פיטפוטים על — מה בעצם?
המאהכ (הבימה) ביצוע נקי
ומלוטש של מערכונו הציני של הארולד
פינטר אודות תרומתם של המאהב והזונה
למוסד הנשואין. משחק מהנה של דליה
פרידלנד ואלכסנדר פלג. כהקדמה מוגש ביצוע
משעמם של העלמה יוליד, לאוגוסט
סטרידנברג — אפשר להחמיץ.

אלקטרה

(התיאטרון

שלמה המלך ושלמי ה
סנדלר
(התיאטרון הקאמרי) אילי גורליצקי
מזהיר במחזמר ישראלי ראשון, המצטיין בפאר
בימתי ולשוני. מחזהו של סמי גרוני־מן
בעיבודו של נתן אלתרמן.

כדלתיים סגורות

ס קנ דינ בי ה
מל-אביב, רחוב דיזנגוף ,146 טל 231602 .

הוראה מעשיו! ועיוניונ-למשא פרסי אופנוע זקטנוו

ת״א רח׳ נהו בנימין ם 1נוד; 5067 .

הקאמרי)

הטרגדיה היוונית העתיקה אודות הבת הנוקמת
באמה, לפי הגירסה של אוריפידם.
בביום של גרשון פלוטקין, השם את הדגש
על חוסר־הטעם שבגאולת־דם ונקמה. אורנה
פורת חוזרת לבמה אחרי שנתיים.

רהיטי

משקפי מגע
זיס &יך אסס
הדגמות והסברים כל יום בין 4—7
אחה״צ, המכון לקידום הראיה ע׳׳ש
י. ל.גרוזובסקי, רה׳ נחלת בנימין ,21
טל ,621665 .תל־אביב.

(גת, תל-

אביב) מחזהו של ז׳אן סול סארטר אודות
הגיהנום שמהוה כל אדם לחברו, בהפקה
ארגנטינית עם שחקנים אמריקאיים.

* * גכרת מארפל כטקכות הרצח
המשולש (אסתר, תל־אביב) חידת
רצח משולשת במיטב המסורת של אגתה
כריסטי ובביצוע חזי הומור וטעם טוב.
שמונה וחצי (גורדון, תל-
אביב) וידוי אישי רגשי של פדריקו פליני.
מצעד הרפתקאותיו, זכרונותיד, דמיונותיו
ולבטיו של במאי קולנוע בגיל העמידה.
יצירת מופת. מרצ׳לו מאסטרויאני.

הרפתקאות כריו

(הבירה.

ירושלים) סאטירה מענגת על סרטי הגיבורים
הסינסטיים בנוסח ג׳יימס בונד. ז׳אן פול
בלמונדו.

אמריקה אמריקה

(ארמון,

חיפה) גלגוליו של צעיר יווני בתורכיה של
שלהי המאה ד ,19-,המודרך ע״י מניע אחד:
השאיפה להגיע לאמריקה. סרט נפלא של
איליה קאזאן.

פיתוי נוסח איטליה

חיפה) סיציליאנית נאה מתחתנת עם הגבר
שאינה רוצה בו אבל נושאת את עוברו
בבטנה. ניתוח רגש־הכבוד הסיציליאני בסרט
מרשים של פייטרו ג׳רמי.
ה ש תי ק ה

אינגמד ברגמן.
העולם הזה 1435

(רון,

ירושלים)

צלומי פורים
בצב עי ם
בבצוע

מעבדות

.ול.י . 0 1וג

0 0 1 ,0 1 1

לנשף פורים מוצלח
הזמינו את צלמי

״קולורית 66״
תל־אביב, אבן גבירול 66
ככר מלכי ישראל • סל 231666 :

תשבץה עו ד הז ה 1435
מאוזז )1 :
עיל עליון של
לים )4 :נבל,
רע (שופטים
)10 צווי מז ״ירד״:
) 11 ננסר, נשלם;
אלוהים)14 :

מלת־קריאה בינלאובשיחות
טלמית
פון;
)15 מנצר מעוזו
האחרון של בר־בוכבא
במלחמתו ברומאים
(נדרד לירושלים)
1מילת
קריאת להשתוטמות
ותטהוז; )19 כן;
)20 התחיל לפרות
או להוציא עלים;
)22 מרבבה קלה:
)25 לא-טוב; )26
ירק בעל טעם הריח
המשמש למאכל)27 :
מוכה שדפוז (בהשאלה:
חסר־תוכן, נבוב);
)30 תמיכה,
עזר )32 :מתנועע;
)33 בלי למאור)34 :
החומר ממנו מורכב חלק מאדמת הנגב;
)36 אות אנגלית )37 :דבר־מה ) 39 :מתהדר,
ננדרן ) 41 :שרשרת לקישוט הצואר)42 :
מלה הבאה למעט )44 :התאגדות של אנשי־מסהר
או בעלי־הטלאכת בימי־הביניים לשם
הסדרת עניני המקצוע (לועזית) )46 :אינפורמציה
בעברית (מלה שמר שרת העלה מן
המקורות); )48 חסר-טעם; )50 מטייל; )51
עיון, שנון; )53 לעולם, לתמיד )55 :נעל
חיים טורו* (כתיב-חסר); )57 טזנ-אויר בעל
טמפרטורה נמוכה )58 :בתוכו )59 :רשימת
היצירות האומנותיות המיועדות להצנה או
לביצו (לועזית) )60 :פרח בר בעל פרחים
צהובים ועלי־מעטפת קוצניים.
מאוגד )1 :מעיל עליון רחב ועבה:
)3דרד, כוון )5 :בבקשה )6 :מלחין יהודי
אמריקאני (ש״מ) )7 :מכינויי האלוהים)8 :

ח* של ספר; )9נז שעשועים (לועזית);
)12 נפטר; )15 נביא הגויים בימי בלק
בן צפור; )16 כפור, נחון; ) 18 החלטת השופט
שהאיש אשם; )21 פרא, לא־תרבותי:
)23 נכוה, בעל עמדה מכובדת; )24 קול
חוזר; )26 שימי לבד אל — (צווי); )28
קידומת לשם הולנדי )29 :עיר במערב אר־צוודהברית;
)31 שו־סלע, כר; )32 כלי
מלחמה; )35 תואר מכובד באנגליה; ) 37
העומד בראש מוסד ומכוון פעולותיו)38 :
צנור בגור המוביל דם אל הלב; )40 קליפת
הענבים; )41 המעיד בבית־הדיז; )43 משת־חוה;
)45 ראש מועצת דימונה לשעבר
(ש״מ) )46 :קושר קשר ננד הטדינח; ) 47
עור ביצה נדול הדומה לחסידה; )49 לבנה
דקה לעשיית ננוח; )52 רקבון; )54 אם
המרגלית; )56 הופיע; )58 ענר.