גליון 1437 מתאריך 24 במרץ 1965

מספר 1437

הממשלה

ה פנה א ת

בית
הסם־
לעתונאות

באמת לא איכפת לי שליטרטורנאיה גאזטת

?ול * ₪ו בי בלימודיו

(״עתון ספרותי״) מעתיק את מאמרינו. להיפר׳
זהו אחד הבטאונים החשובים ביותר ב־ברית־המועצות,
ולכבוד ייחשב לנו הדבר,
שעתון זה מעתיק את מאמרינו.
גם לא איכפת לי כל־כך שהבטאון משתמש
בקטעים ממאמריהם של אורי אבנרי וזיוה
יריב על הקונגרס הציוני למטרותיו
שלו, שאינן זהות דווקא עם כוונת הכותבים.
זכותו של כל אדם היא לצטט את דברי זולתו
למטרותיו שלו.
מה שאיכפת לי הוא שאותו בטאון סובייטי
חשוב העתיק את המאמרים הנ״ל תוך
ציון כי העולם הזה ״קשור למפלגת מפא״י
השלטת.״
זה כבר קצת יותר מדי, ואני מצפה להת־

היתר, קרובה ללבנו, שיכנעה אותנו שזהו
מיקרה יוצא מן הכלל. הכינונו לה העתקים
מן התצלומים המזעזעים ביותר.
את התוצאות תוכל לראות בתמונות המתפרסמות
כאן, המדגימות יפה את ההבדל
בין צלום לבין יצירת האמנות. מאחר שהתערוכה
פתוחה רק במשך שבועיים, מוסב
שתראה שם את האוריגינל, בהקדם.

חברי המערכת התרגלו לרעיון, כי מילוי
תפקידם עלול להיות כרוך בסכנות. השבוע
למדו, כי לא תמיד אורבת הסכנה במקום
האירוע. בשתי תאונות־דרכים נפרדות, עמדו
שלושה מהם על סף המזזת.
תאונה אחת קרתה לצוזת שהיה מורכב

על צוות ההוראה נמנים עתונאים בכירים
ומרצים אוניברסיטאיים
מתקבלים בעלי השכלה תיכונית בלבד

ההושמה מסתיימת ביום א׳
28.3.65

פרטים והרשמה: במשרדי בית־הספר, בית ,,בני
ברית״ ,רה׳ קפלן ת״א, טלפון ,222830 יום־יום
כין השעות 4אחה״צ עד 7כערב.

הריסות שטח : 0כציור •טל רות שלום
נצלות רישמית של הבטאון הנכבד.
אחרת נצטרך לשלוח לו מכתב באמצעות
עורך־דין•

ש״ש ..ש ק די ם ש..ש ..ש לנו
ש> נפל א ל חגי ם לכל המשפחה
ש ק די כ ר מנו הםק טני ם
ולכן מ תו קי ם.
ט עי מי םהםו טו בי ם
ו מ חי ר ם נמוך יותר.

דרוש ש״ש. ש ק די ם ש״ש ..שלנו
״השקד״ אגודה ש תופי ת חקלאית בע״נז
גורדון לבינסון אילון

האמנות הולכת בעיקבות החיים.
השבוע יוכלו מבקרי התערוכה הכללית
של אמני ישראל להיווכח עד כמה נכון הדבר.
רות
שלום, ציירת צעירה שהיתר, חברת
משק להבות־הבשן, אך נטשה אותו בגלל
דעותיה השמאלניות, זועזעה לפני כמה חודשים
על־ידי פיצוץ בתי הבדואים בשטח .9
היא קראה על־כך בכמה עתונים, ביניהם גם
השבועון המסויים.
בו במקום החליטה הציירת להקדיש למאורע
זה את התמונה שתציג בתערוכה הכללית
השנתית של הציירים. היא ראתה את
השטח, התרשמה מן הנוף. אך היה חסר לה
דבר אחד: ההתרשמות הבלתי־אמצעית ממאורע
הפיצוץ עצמו.
התרשמות זו מצאה בתצלומיו של צלם
העולם הזה, שהגיע למקום שעה קלה אחרי
הפיצוץ. העדשה האובייקטיבית של הצלם
הנציחה את הכל: את הילדים הבוכים על עיי
המפולת, את המשפחות המכורבלות בלילה
הגלילי הקר מתחת לכיפת השמיים, את הזעם
ואת האבל.
רות שלום ביקשד לעיין בארכיון התצלומים
שלנו. בדרך כלל איננו נוטים להיענות
לבקשה כזאת• אך מטרתה של הציירת, ש
מד,כתב
רן כסלו ומד,צלם יגאל מן. בשובם
מצפת, שם חקרו את פרשת התלמידים הערביים
והגדנ״ע, עף גלגל קדמי ממכוניתם. הם
נסעו אותה שעה במידרון, ורק במיקרה לא
התהפכה המכונית לוזאדי.
ד,תאונה השניה אירעה לזיוה יריב, שעה
שחזרה מנשף־פורים במלון רמת־אביב. היה
זה בשעה 3.30 לפנות בוקר, אחרי שכיסתה
עם צלם המערכת את נשף־ד,תחפושות, במסגרת
סיקור נשפי פורים. היא קיבלה את
הזמנתו של עורך־הדין צבי גרוסמן להסיעה
הביתה. משניגש גרוסמן למכונית, גילה כי
חלונה נפרץ וכי נגנבו מתוכה כל תעודותיו
ותיק מיסמכים חשובים. ייתכן שהגניבה,
אחרי הבילוי העליז בנשף, השפיעה על
נהיגתו. מכל מקום, בהגיעם לגשר רידינג
שעל הירקון, סטתה המכונית שמאלה, שברה
את מעקה העץ שעל הגשר הרעוע,
התהפכה לתוך הנחל.
גרוסמן סבל מהלם, ואילו זיוה יריב
נחבלה קשות ואושפזה בבית־חולים. חברי
המערכת נזכרו במה שאמרה, כאשר הוטל
עליה לדודח על חגיגות פורים :״הנשפים
האלה! אפשר למות מהם!״
כמעט.

מכתבים
לא לסגת:
מדוע הופסקה הפעולה, שהחלה אך בקושי

המיצעד על גלגלים לשטח ,9שבו השתתפתי,
הקזה רק התחלה מעידדת, שחובה
להמשיך בה.
אם מישהו מבץ הקבוצה שהתחילה ב־מיבצע
נסוג, משום־מה, יש להמשיך בלעדיו:
בעד פיתוח ללא נישול, נגד הפקעת
אדמות הערבים, נגד המימשל הצבאי, ובעד
התקרבות עיברית־ערבית.
יש להמשיך את המאבק בהרי הגליל על־ירי
כניסה המונית לשטחים הסגורים, ובערים
הגדולות על־ידי אסיפות מחאה והפגנות.
אסור
לסגת!

י. ואן־דייק,

רנזת-גן

מכתה לנזירה
בכתבה על נזירה לוי ,״רק שתי כליות
לאמא״ (העולם הזה ,) 1435 נאמר כי מועדון
רוטרי הבטיח לרכוש עבורה מכונת כביסה
משוכללת ,״ועד
עתר, לא נמסרה מכונה
כזו לנזירה״.
רצוני להעיר:
( )1המועדון החליט
על רכישת המכונה
לפי המלצת
הרופא המטפל בגב׳
נזירה לוי.
( )2ניסינו לעניין
יצרנים מקומיים כדי
שיתרמו מכונה כזו,
אך ללא הצלחה.
( )3הואיל וכך,
גייסנו את הסכום
הדרוש ממקורות שונים, ובעוד כמה ימים,
אחרי שנבדוק את סידורי החשמל בביתה,
נעביר את מכונת־הכביסה לגב׳ לוי.
( )4כמה מועדוני רוטרי החליטו לשתף
פעולה עם הרוטריונים מאשקלון, ויצויין
כאן במיוחד מועדון ״שרון״ בהרצליה, שהעביר
לרוטרי באשקלון סך 500ל״י לקרן
העזרה.
יעקב גרומן, נגיד רוסרי

לגוף פוליטי, לשם שינוי מצבה של המדינה.
על עורך השבועון מוטל התפקיד לארגן
גוף כזה.
17 שנה של תככים בצמרת, של מצב
מלחמה עם שכנינו, של חוסר יוזמה לשלום,
של פגיעה בחרות האורח על־ידי מימשל
צבאי וחוקי־חרום קולוניאליים, מספיקים
כדי לעורר את האזרחים לפעולה.

יצחק

על החיים ועל המוות
שמתם בפי ישו הנוצרי את האימרה :״מי
שחי על חרב, ימות בחרב״ (העולם הזה
,)1435 ולא כן הדבר.
הוא אמר כי ״המשתמש בחרב ימות בחרב״׳
וההבדל הוא גדול. הוא התנגד
לשימוש בחרב, אפילו לצרכי הגנה, וידוע
כי בר־כוכבא, למשל, הוציא להורג כמה
״משיחיים״ שלא אבו להתגייס לשורות המורדים
ולהילחם במשעבד הזר.
ישו הרחיק לכת, וקבע כי מצוות דת
אבותיו — ואהבת לרעך כמוך — אינה
מתיישבת עם הלאומיות. כי המיטיב עמך
יכול להיות זר, שאינו בן אברהם.
לחידוש זה קראו תלמידיו ״בשורה״ ,או
״אוונגליון״ ביוונית.

בישראל, תל־אביב
בסיסמת רוטרי :״שרות לזולת מעל הפרט
— מרבה שרות מרבה שכר.״

מפלגת ״העולם הזה״
הגיע הזמן שאוהדי העולס הזה יתלכדו

פרסום ד־ר •עקכסין

מ. ה .ב3י, תל-אביב

הבשורה על פי מתתיהו, כ״ו :״ויאמר
אליו ישוע: השב חרבך אל מקומה. כי כל
תופשי חרב — בחרב יאבדו.״

הנוכחים והנעדרים
בשמו של ח״כ ירא־שמים, מר מנחם
פרוש, מנה העולם הזה ( )1434 שלושה
ח״כים: דויד בן־גור־יון,
מרדכי נמיר ומאיר
יערי, שנמנעים
זה שנים מלהופיע
בכנסת.
כדי לא לתת מכשול
לפני תמימי־דרך
הריני מודיע, שאם
ח״כ פרוש מסר לכם
אח האינפורמציה
הזאת, הרי
הוא נכשל בכמה
מצוות ״לא תעשה״.
י ע רי
האמת היא, כי
הנני מופיע שבוע־שבוע,
בדייקנות של שעון, בכנסת, משתתף

עופר, ניו-יורק,
ארצות־הברית

בכל ההכרעות של סיעת מפ״ם ובד,כרעותיה
של מליאת הכנסת, ומה שנמסר בשמו
של מר פרוש הוא כולו פרי הדמיון.

ח״ם מאיר יערי,

מרחביה

הגב׳ זיוה יריב שמה בפי דברים שלא
אמרתי, היינו שהח״כים נמיר, בן־גוריון
ויעדי אינם מבקרים
בכנסת מזה כמה
שנים.
מה שאמרתי הוא
שישנם אישים במפלגות
השונות שהמפלגות
לא תוותרנה
עליהם, ויבחרו
כחברי־כנסת בהם אפילו לא יופיעו
בכנסת.
לשם דוגמה בלבד
של אישים כאלה
נקבתי בשמות הנזפרוש
כרים.

מנחם פרוש,

ירושלים

ובד השאר
עורך העולם הזה צדק כשקבע כי ספרו
של חגי אשד בא לטהר את משה דיין
ולהציגו כטלית שכולה תכלת. אך לא צדק
בכותבו כי מטרה נוספת של הספר הנ״ל
היא להציג את בן־גוריון כזקן ועובר בטל
(העולם הזה .)1433

הספר, כמו מרבית פעולותיו האחרונות
של בן־גוריון, בא להוכיח כי קיים רק אחד
בדורו. השאר הם אפסים, לא־אחראיים וגורמים
לבזיונות. כאלה הם לדעתו, שרת, לבון
אשכול וכל השאר.

אלי מרום,
מעבר לאהבה ושנאה

פתח־תקווה

היה לכם יותר אומץ מאשר למפלגות.
כתבתם דוגרי ולעניין, שיש לכונן יחסים
דיפלומטיים עם גרמניה (העולם הזה .)1436
כי נתאר לנו שמדינות העולם ישקלו את
הכרתם בישראל בשיקולי אהבה ושנאה.
המצב יהיה כלהלן: ברית־ר,מועצות תבטל
את הכרתה בישראל, מדינה בורגנית המשמשת
חממה לגידול מיליונרים ונצלנים.
ארצות־הברית תבטל את הכרתה במדינת ההסתדרות
והתנועה הקיבוצית, המתערבת
בתהליכי הכלכלה, מפריעה ליוזמה החופשית
ומעודדת את הקולקטיביזם המשקי.

! נדי

המדינות הקתוליות היו מחרימות את
מדינת הקלריקליזם היהודי, והמדינות ה־דימוקרטיות
היו מנדות את מדינת המימשל
הצבאי, וכן הלאה.

רן הורוביץ,

פונדק התרבות
כל הסובל מדלקת פרקים והנזקק לאמ־בטיית
אדים, יכול לעשות זאת ליד כיכר
דיזנגוף, במועדון התרבות של ההסתדרות.
לאחרונה ניגשתי לשם
בקשר לתרגום
ספרותי מסויים, ו*מראה הזדעזעתי עיני:
מחנק, ואנשים
לא פוזיטיביים, שאינם
חברים במועדון,
זוללים חמיצה
רוסית עם כיסונים.
אני תובע ממחל־קת־התרבות
של ההסתדרות
כי תפעל
להחזרת האוזירה הנעימה
ששררה במוארליך
עדון
בעבר, כדי שישמש
היכל תרבות, ללא מיזוג של אנשי־רוח
עם אנשי־דיזנגוף, בתוספת חמיצה עם
כיסונים.
היכל תרבותי אינו צריך לשמש פונדק!

זורק אדליד,
אצכזן הזהב

א. ג /.בעל חנות, תל־אביב

אין לי מה להפסיד מפיחות הכסף, אך
עניין אותי צד אחר, אותו הארתם בכתבה:
הקשר בין המדיניות הכלכלית ובין התככים
הפוליטיים בצמרת השלטון.
נראה שאין להפריד בין השניים: התככים
בצמרת אינם פוגעים רק במוראל האזרחי
(המשך בעמוד )4

ג בי ^נגד *
אמריק*

כיד הכוני

דינן

תל-אביב

מיד עם תום קריאת הכתבה על התוכנית
לפיחות הכסף (העולם הזה ,)1436 מיהרתי
להמיר את הכסף שבחשבון הבנק שלי, כדי
להינצל מהשוד החוקי שמתכננת הממשלה.
הספקתי לקנות כמות מסויימת של זהב,
ואני מקווה שהזמן שנותר לי יספיק כדי
להבטיח את שארית כספי.
במידה שתחזיתכם תתממש, אני מבטיח
להקדיש 250/0מרווחי למערכת העולם הזה,
לשימושה כראות עיניה.

סי־גריוח

חיפה

מ כוני תהפארהאמ רי ק אי ת

מכתבים

ר מבלר 1965
(המשך מענזוד )3

ובחומה המוסרי של המדינה. הם פוגעים
בכיסי של האזרח וברמת המחייה שלו.
׳ 11 39ד ח )ולג בי

3 !1 111/1)11ו 13ל
טל 56980 .

בני פשהקרסו ״
רח׳ רינ ל >3241 .*117 .26ת א

יהושוע גרינברג,
בדרכים סלולות

חדרה

קראתי כשימחה כי שר־העבודה החליט
לבנות סוף־סוף אוטוסטראדה אמיתית, בלי
הצטלבויות, מחדרה עד חיפה (העולם הזה
.)1434

אך לפני שבונים אוטוסטראדה, מוטב,
לדעתי, לבנות נהגים המסוגלים לנסוע ב־אוטוסטראדה.

ימשיכו נהגי ישראל לנהוג כמו שהם
נוהגים עכשיו בכביש החדש תל־אביב־נתניה
— כי אז ניסע גם באוטוסטראדה במהירות
של 25 קמ״ש.

יחיאל מור,

חדרה

אשת לפידות
בתמונות מתצוגת הגאלה של שבוע הייצוא
(העולם הזה ,) 1435 הופיע שמי כלי״
אורה צוקרמן. שמי
הנכון הוא ליאורה
לפידות.

ליאורה דפידות,
תל־אביב

וידוי ;גדי

עוד סני ףנוסף .

אשר ישרתך בנאמנות, במהירות ודיוק מקסימלי.

בבכר

מסריק,

נקוי יבש מעולה של בגדים מכל סוגי בדים
טפול מיוחד לאריגים סינטטיים ועדינים
נקוי וילונות ללא פתיחת הכפלים
•י צביעה
אימפרגנציה מעילי גשם

אנמגה

גם תקון אמנותי, תקוני גזרם י, צמר ובד/

תטילו על כתבכם
בארצות־הברית
לגלות את הצד השני
של המטבע, ,ולכתוב
את וידויו האישי
של בעלה של
יהודית פרי (העולם
הזה .)1436

התה המלכותי
לאחרונה, החלו להגיע מחדש לארץ, משלוחים של התה המלכותי ״מלרוז״.
בשיוזקו של תה ״מלרוז״ ,הוחל עוד בשנת ,1812 בהרשאתה של הוד
מלכותה המלכה אליזבט השניה, ומאז הוא נודע ברחבי תבל בשל טיבו
המשובח. פרסומו של תה ״מלרוז״ בא לו על שום צורת הגידול והעיבוד
המיוחדים של עלי התה, המקנים לתה ״מלרוז״ את הטעם והארומה
הספציפיים לו.
השותה תה ״מלרוז״ ,חש מיד במשהו פיקנטי בטעמו; דבר הנובע
ישירות משלל הזנים המיוחדים, שגודלו במיוחד עבור ״מלרוז״.
חברת ״ברי״ ,הסוכנת הבלעדית של ״מלרוז״ בישראל, הביאה ארצה
מכונות אלקטרוניות מיוחדות. מכונות אלה, ממלאות, אורזות ועוטפות את
עלי התה הכתושים, בשקיקים — במשקל של 1גר׳׳ 1׳/2גר׳ ו־ 2גר׳,
ובתפיסות במשקל של 100 גר׳ בתפזורת — וכל זאת ללא מגע יד אדם,
או מגע עם האויר. כמו־כן נארז התה גם באריזות מיוחדות, במשקל של
1ק״ג, לבתי הארחה.
את תה ״מלרוז״ ניתן לזהות, לבד מטעמו הנפלא, גם באריזתו ההדורה.
הקופסות המכילות את התה ״מלרוז״ מרהיבות במראן. האריזות הן בגוונים
ובגדלים שונים, בהתאם למשקל המצויין על כל קופסה זקופסה. אריזה נוטפת,
חיצונית, של נייר צלופן שומרת על הארומה.
אכן, טעמו ומראהו של תה ״מלרוז״ — מלכותיים באמת!
הסיבה העיקרית לפופולריותו של תה ״מלרוז״ היא תכונתו המעוררת.
את עלי התה של ״מלרוז״ רצוי לא לבשל במים, אלא לצקת את המים
הרותחים על העלים הכתושים.

.ה עו ל ם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, תל-אביב,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע׳־מ.

מידה לוי,
ירושלים

איפה כרבה?
הסקופ הלא־פולי־טי
שלכם, על והנערה
שמחכות לה
24 מיליון לירות
(העולם ישראליות לפידות
הזה 436 יז׳ אינו
יורד ברמתו ובמתח
שבו מכל גילוי פוליטי איזשהו.
הרבה קוראים בודקים עתה את כל קשריהם
האישיים, ומאמצים את כל כוח זכרו־נם,
כדי לגלות את ברכה.

שרה אפשטיין,

הרצליה

הדיר לשלום
הרוצה בשלום יכון לצעדים הבאים; ביטול
המימשל הצבאי והענקת שיוויון לכל;
ביטול הפקעת האדמות ופיתוח הכפר הערבי;
שרות כל האזרחים — עיברים וערבים כאחד
— בצה״ל; השתתפותם של ערבים במוסדות
המימשל ובממשלה.
מלבד כל השינויים הפנימיים האלה, חייב
לבוא שינוי נוסף: החזרת הפליטים הרוצים
בכך, או תשלום פיצויים לאלה שיוותרו על
זכותם לחזור.
א. ד ,.חיפה

ספורט ללא חתירה
ברצוננו להעיר על הכתבות שפורסמו
לאחרונה בעתונים רבים בארץ אודות המעצרים
בכפר טירה.
ברוב הכתבות האלה נמסר שרוב העצורים
היו מפעילי מועדון הספורט והתרבות של
אל־ארד.

ברצוננו להדגיש כאן, כמו שעשינו בהזדמנויות
רבות אחרות, שמועדון־הספורט
והתרבות אינו שייך לאל־ארד, ולא לשום
גוף פוליטי אחר במדינה. כל חבר במועדון
הוא בעל דעה משלו ביחס לתנועות ומפלגות
בארץ.
זו לא הפעם הראשונה שחברי המועדון
נעצרים בפקודת המושל הצבאי, ומבלי שהמשטרה
תייחס להם אשמה כלשהי. זו
גם לא הפעם הראשונה שהמועדון מתואר
כמרכז לתנועות חתרניות, הפועלות נגד
בטחון המדינה.
למרות ההכחשות וההסברות שלנו, לא
הצלחנו לשכנע את העתונאים, שלא חדלו
מלהשמיץ אותנו ולהסית נגדנו.
אנו מגנים את פעולות המסתננים, וכל
פעולה אחרת הגורמת לסיכסוכים ואובדן
חיי־אדם מאיזה צד שהוא, ומגנים את ההשמצות
וההסתה נגד כפר טירה ונגד
מועדון הספורט והתרבות.
רק על־ידי הבנה וכבוד הדדי יכולים
שני העמים לחיות יחדיו תוך שלום.

מרחת

סמארה, מזכיר המועדון
לתרבות וספורט, טירה

זר;,י ציץ
קראתי בצער כי מאיה הנאווה מפחדת
מזקנים בני 33
(העולם הזה .)1436

אני מקודד, שבעוד
חמש שנים ׳׳היא
תזדקן עד כדי־כך,
שלא תחשוש להתחתן
עם צעירים בני
— 55 כדוגמת יוחנה,
אשת המשורר
יונתן רטוש.

יעקב אלדד,
זקן מזוקן בן ,33
תל־אביב

אלדד

איד הגענו
החודש הוא חודש אדר, שבו נאמר
״ונהפוך הוא׳׳ ,דהיינו: עד היום אתם כתבי
01 ואני קראתי, ואילו היום אני אכתוב
ואתם תחרקו שן ותבליגו:
( )1אני נותן לכם בטחונות שמהיום
עד לעשר שנים לא ישא שום פרי הרעיון
השמי, שלו אתם מטיפים.
( )2בקורתכם על עסקני הדת היא חיו-
בית, אך מלחמתכם בדת גופא היא אבודה.
( )3עמידתכם לימין המחנה הקומוניסטי
והערבי צופנת בחובה סכנה, ומתסיסה את
ניצני המרד.
( )4אורי דייווים הוא צעיר ותמים, אך
לא כן אנשי הבוהימה. אלה חייבים לנטוש
את הפוליטיקה ולחזור לבמת התיאטרון.
( )5כל זמן קיומכם אתם יורים חיצים
מורעלים בכולם. יוצא, איפוא, שמאז קום
המדינה, יושבים בה שודדים, רוצחים, מועלים׳
אנסים וכו׳ .איך בכל זאת הגענו
למה שהגענו?
אנשל פאדסט, ניו־יורק, ארצות־הברית
את התשובה לכך נא לראות בספרו של
חגי אשד.

היכן הארי?
איפה האריה השואג, המסמל את סיסמתכם:
ללא מורא,
ללא משוא פנים?
קצצו איזה מודעת
פירסומת, והבטיחו
את הופעתו.
ולמה לא מופיע
שמו של הכותב ליד
כל כתבה וכתבה.
זה יגביר את
הכתבים, אחריות יתן אפשרות לכל
קורא לדעת את החיוב
ואת השלילה סגל שבעבודתו.

דויד סגל,

קופנהאגן, דנמרק

כלי בדונה
בגליון העולם הזה 1415 פורסמה תמונתו
של העציר אלי בולקין, יוצא את בית
המשפט בליוזי שוטרים.
תמונה זו מראה כמו־כן דמות של נערה
המביטה על בולקין. הכותרת מתחת לתמונה
מציינת :״בולקין בליווי מוגבר זוכה להערצת
יצאנית.״
לאחר פירסום התמונה נודע לנו כי
פקידה של עורך־דין תל־אביבי, הגברת ש.ג,.
ועוד אי־אלו אנשים, מצאו כי קיים דמיון
בין דמות הנערה שהופיעה בתמונה ובין
הפקידה הנ״ל.
אין לנו אלא להביע את צערנו על כך,
ולהדגיש במפורש כי לא היתד, כחינה כלשהי
לפגוע בגברת ש.ג. הנ״ל. בודדאי ובוודאי
שאין לייחס לה את המלים המופיעות
בכותרת לכתבה ולתמונה זו.

מערבת ״העולם הזה״
טעות לעולם צודקת

שוטר צבאי שערך ביקורת, נתקל בחייה
שהיה לבוש בצורה מרושלת (מעריב).

יעקב בן־אכרהם,

תל-אביב

השופט היווני ינהל את המשקה בין
שתי הנבחרות הלאומיות (חדשות הספורט).

ראובן אסנין,

חיפה

להשכיר דו־משפחתי, חדש 3 ,חדרים (מודעה
בידיעות אחרונות).

בתיה בהן,

תל-אביב

זבות קדימה כמדור זה תינתן
למבתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למבתכים.
העולם הזה 1437

בשלם
כ ד 1ר הארץ
רואי ש חו רו ת
היד, זה שבוע רע לארצו ת־הברית.
הקאריקטוריסם ביל מולדין צייר חייל אמריקאי,
העומד בשוחה אי־שם בוויאם־נאם,
כשמאחוריו מתפוצץ פגז המהומות הגזעיות
של אלאבאמה.
כעבור יומיים התפוצץ פגז, שהוא הרבה
יותר חמור לגבי עתידה של ארצות־הברית:
הנצחון הגדול של הסובייטים בחלל החיצון.
כל צופי־הטלביזיה בעולם (וגם הישראלים,
הצופים בשידורי ביירות) הבחינו בסמיכות
שלוש הפרשות. הם ראו ביומני־החדשות,
בזה אחר זה, את הקטעים שהראו את פלו־
.גות־הסער הלבנות של אלאבאמה מסתערות
באלות ובשוטים על מפגינים כושיים שקטים,
.את הקטעים שהראו את החללנים הסובייטיים
בעת מסעם, ואת הקטעים המראים את
.ההפצצות האמריקאיות בצפון ויאט־נאם.
קשה לדעת באיזו משלוש המערכות ספגה
ארצות־הברית את המהלומה המכאיבה
ביותר. מי מסוכן יותר לעתיד ארצות־הב־רית:
המדען הסובייטי החותר אל הירח,
לוחם־הגרילה המאיים לגרשה מיבשת אסיה,
או הגזען ההורס את אחדות האומה מבפנים?
בכל שלוש המערכות מתגלה הנשיא ליד
דון ג׳ונסון כאישיות כושלת. בבעיית־הגזע
הוא פועל באיחור, ורק תחת לחץ כבד. ב־ויאט־נאם
הוא נתן בעצמו את הפקודה להפציץ
את הצפון, ונאלץ החודש להודות כי
״עד כה לא הביאו ההפצצות שום שינוי לטובה.״
ואילו הפיגור האמריקאי בחלל קשור
גם הוא בשמו, כי בשנות כהונתו בסינאט
גחשב ג׳ונסון למומחה המרכזי לענייני החלל.
המצב
היה שחור בעיני האמריקאי —
שחור כצבע עורם של הכושים באלאבאמה,
שחור כחלל החיצון, שחור כמחשכי הג׳וד
גל האסיאתי.

היקום
3ג ״ פאל הירח

במאמץ ניכר הגיעו האמריקאים אל טף
הישגם החדש: שיגור חללית ובה שני חל־לנים
מקצועיים. הם נועדו לסובב את כדור־הארץ
שלוש פעמים
לא היה זה הישג כביר. כי עוד באוקטובר
האחרון, ערב הדחת כרושצ׳וב, הצליחו הסובייטים
לשגר שלושה אנשים בחללית אחת,
שסובבה את כדור־הארץ 16 פעם ב־24
שעות. רק אחד מהם היה חללן מקצועי, בעוד
שני האחרים היו מדען ורופא.
בכל זאת תלו האמריקאים את מיטב תקוותיהם
במיבצע זה. הוא נועד לרפא, במידה
מסויימת, את הפצעים המכאיבים שעל פני
גאוותם הלאומית. כי עד היום אין האמריקאי
יכול לסבול שדווקא בשטח בו חגגה
אמריקה בעבר את נצחונותיה המזהירים ביותר
— הטכניקה של הייצור — עולים
עליה עתה הסובייטים.
בעייה לחייט. אולם הסובייטים לא ישבו
בחיבוק ידיים. הם התכוננו לפצוע את הגאווה
האמריקאית פצע עמוק עוד יותר —
והעיתוי נקבע בכוונה לרגע רגיש זה. עוד
לפני שהמיבצע האמריקאי החל, הוא איבד
את חשיבותו. ברית־המועצות צעדה צעד
עצום חדש קדימה.
הפעם שלחו הסובייטים רק שני חללנים,
הסתפקו במסע קצר־יחסית של יממה. כי רק
עשר דקות ביממה זו היו חשובות — ואכן
היו אלה דקות בעלות חשיבות היסטורית.
בפעם הראשונה מאז בריאת העולם יצא האדם
אל החלל ממש, בגפו.
האדם הוא יצור שברירי מאוד. הוא זקוק
לתנאים, המתאימים בדיוק לאותם השוררים
על־פני כדור־הארץ, כדי לחיות, ולו רק
שניה אחת. לכן הקדישו חוקרי־החלל מן הרגע
הראשון את עיקר תשומת־לבם לחליפת־החלל:
החליפה המאפשרת לאדם לצאת מן
החללית, לנוע באופן עצמאי במהירות של
רבבות קמ״ש, לנשום, לשמור על חום־
גופו הרגיל, לדבר ולפעול.
המיבצע הסובייטי הוכיח כי חליפה זו
קיימת עתה — ובכך סולק המיכשול העיקרי
שנותר במסע אל הירח.
חיילים כחלל. המתכננים הצבאיים בעולם
לא יכלו להתעלם מחשיבותו הצבאית האדירה
של ההישג הסובייטי. כי ברגע שניתן
לאדם לפעול בחלל, הוא יכול להפוך את
החלל לעמדה צבאית.
האדם היוצא מן החללית יכול להקים
בסיס חללי, שיורכב מחלקים שיובאו בחלליות
רבות. בבסיס זה יוכלו לחיות חיילים,

א /ג בו

ב בי
־ד7ק ו 7ץ ר־ז

7־* נ ור־דיור־נ ר ע71־
יהיה זו כבב 7ר. ב ן, ע ם .
ב כעי הד י- 1רנבוץ-יבולי כ 7א 7/זךי ^ו
כי הרגשת הנו חיו ת ו בלי מ ת הרעש הי א רק אחתמת כונו תיו ה רבו ת
וה שימו שיות של שטיח ירושלמימאקרילן •
שטיח ירושלמי העשוי מסי בי אקרילן בעובי ועיבוד מיו ח ד לשטי חי
ם הינו גמיש יו תר מכל שטיח אחר, אינו סופג כ ת מי ם ולכלוך ולכן
ק ל לנ קוי, דו ח ה עש, אינו יוצר עובש ו הינו אל־אלרגי• מיוצר במספר
צבעים מר הי בי םהמ אפ שרי םהתאמה לכל סגנון רי הו ט ודיר ה.
ניתן להשיגו במבחר רב של גדלים ס טנ ד ר טיי ם או להת אי מו לכל גודל
וצורה רצויה וב מיו חדמ קי ר אל קיר• מ חי רי ם נו חי ם•

<6ראוו-פרסומאי

(המשך בעמוד )6
ה עו ל! הזה 1437

בשלם
(המשך מעמוד )5

שיוכלו להסתכל מקרוב בכל מקום על־פני
כדור־הארץ, לפקח על כל תנועה, לשגר בדייקנות
מוחלטת טילים ששום מנגנון־הגנה
לא יספיק להזהיר בפניהם ולהשמידם בדרכם.
בסיסים
כאלה, סובייטיים ואמריקאיים, הפכו
עתה לאפשרות ממשית. הקמתם תיתכן
כבר בשנות השבעים. הם יהפכו את הטילים
הביניבשתיים הקיימים לציוד מיושן, משהו
שרק מדינות קטנות מאוד ומפגרות מאוד
ישחקו בו.
הראשון בלבנד. אך קרוב יותר לתודעת
הציבור היה לקח אחר של המיבצע הסובייטי.
זהו לקח כפול:
6מועד הטיסה לירח קרוב עתה מאוד.
כי חליפת־החלל תאפשר לחללנים לצאת מן
החללית הגדולה, שתרחף מחוץ לכוח־המשי־כה
של הירח, לעבור לג׳יפ־חלל קטן, בו ינחתו
החללנים על פני הלבנה. היא גם תאפשר
להם לצאת שם מן הג׳ים, להתהלך על
הירח עצמו.
0האדם הראשון שידרוך על אדמת הירח
יהיה סובייטי. הפיגור האמריקאי מגיע

קיבלו רק פקודה לעצור את ההפגנה, אך
לא לפזר אותה,״ קבע התובע הכללי. אלא
שפלוגות־סער אינו זקוקות לפקודה כדי לעשות
שפטים בבני גזע הנראה להם כנחות.
מי היא המשטרה י באמריקה אפשרי
מצב זה בגלל החלוקה המוזרה של הסמכויות
המישטרתיות. חלוקה זו נובעת מן החוקה,
והיא נועדה במקורה דווקא כדי למנוע
עריצות.
המישטרה המקומית כפופה לשריף, איש
הנבחר בבחירות ישירות על־ידי האזרחים.
במדינות הדרום נבחרים בבחירות אלה הגזענים
המובהקים והאלימים ביותר. מובן שאלה
מעוניינים להפעיל כל אמצי כדי למנוע
מן הכושים את זכות הבחירה — כי הם
עצמם יהיו הראשונים שיפלו קורבן להצבעת
הכושים.
בצד המישטרה המקומית קיימת מישטרת
המדינה, הכפופה למושל. במדינה כמו אלא־באמה,
שבראשה עומד גזען קיצוני כמו המושל
ג׳ורג׳ ואלאם, מהווה מישטרה כזאת
כוח גזעני אכזרי, המוכן להפר כל חוק לשם
דיכוי הכושים*.
לממשלה הפדראלית כמעט ואין כוח מיש־טרתי
משלה. לרשותה עומד רק משרד־החקי־

האם אתה מעה
ל הנ ץ 0עו ר ם

ג לי להק
סגני־שריף בסדמה תוקפים מפגינים
למה אלאבאמה?

האם מעמסת הבחינות וחומר הלימודים
מאלצים אותך לקרוא ספרי היסטוריה
וגיאוגרפיה, ספרי קריאה וספרי עזר, במשך
שעות ארוכות מדי יום?
האם ידוע לך, כי בעזרת שי טו ת הדרכה מיו ח דו ת
ני תן להגדיל אתמ הי רו תהק רי א ה פי ,4—2
ועם זאתלק לו טאתה חו מ ר ולזכור או תו טוב
יו ת ר!
שיטו ת חדי שו ת אלו, וציוד מודרני מיו ח ד
לפי תו ח כושר ה ק רי א ה, מופעלים עתה בארץ
עי׳יהמ כון הי שראלי לשיפור ה ק רי א ה.
ב קו ר סי םלק רי אהמ הי ר ה של ה מ כון תל מד
ל קרוא מהר יותר, ל ק לו ט יו תר אתה חו מ ר
ולזכור או תו טוב יו תר ו מ הי רו תהק רי א ה שלך
תגדל פי .)4—2

קורס מיוחד לתלמידי שישית, שביעית ושמינית ייערך
בחופש הפסח. המחיר — 90.ל״י בלבד.
הר שמה: בי ת ציוני א מ רי ק ה, י מי ם א׳ ,ב׳ ,ד׳ ,ה׳ 8—6בערב.

נן נ 1ן יטואלי לשיטר הקויאה בע מ
ת״א, טל 234630 .

עתה לכמה שנים, ואין עוד סיכוי סביר שבשלב
מאוחר זה של המירוץ ידבירו האמריקאים
את הסובייטים.
זה מכבר רגילים הליצנים במערב לשאול:
״האמריקאי הראשון שיגיע לירח — מה הוא
ימצא שם?״ תשובתם היא :״דגל סובייטי!״
השבוע חדלה התשובה מלהיות הלצה.

ארצות הברית
ס דו ג! תהסער
הפרצופים נראו מוכרים. באמריקה קוראים
להם ״חלאה לבנה״ .באירופה היו רגילים
לקרוא להם ״פרולטריון הסמרטוטים״ .הם
מילאו את פלוגות־הטער של אדולף היטלר
בימי מלחמתו על השלטון. עתה הופיעו
שוב — באלאבאמה.
המהפכה הנאצית האמיתית החלה בגרמניה
כאשר הפכו הנאצים, ביום שהגיעו לשלטון,
את אנשי פלוגות־הסער ל״שוטרי עזר״ ,נתנו
בידיהם נשק חוקי ואת ההיתר להפעיל את
טרור־הזוועות שלהם בשם החוק.
באלאבאמה קיים נוהג דומה. השריף בכל
נפה רשאי לגייס מתנדבים, להעניק להם תואר
של ״סגני־שריף״ ,לתת גושפנקה חוקית
למעשיהם. רבים מבין המתנדבים הם אנשי
הקו־קלוכס־קלאן, ששנאת הכושים היא תוכן
חייהם.
•טוטים נגד ניטים. זה קרה בסלמה, העיירה
הקטנה בה לוחם רוב של 15 אלף כושים
חסרי זכות־הצבעה במיעוט של 14 אלף
לבנים, המונע בעדו זכות זו. השבוע זה
קרה במונמגומרי, בירת מדינת אלאבאמה.
לעיני מצלמות הטלביזיה של כל העולם
הסתערו סגני־השריף הרכובים על מפגינים
בלתי־אלימים, כושים וסטודנטים לבנים שחשו
לעזרתם. הם היכו בהם באלות, אחרי
שדחפום אל הקיר וניתקו את דרך נסיגתם.
הם דרסו בפרסות סוסיהם נערות לבנות ושחורות,
שכבר נפלו ארצה תחת המהלומות.
הם דהרו אחרי הבורחים כקוזאקים שיכורי-
דם בימי הפוגרומים. הם היכו בשוטיהם
בנשים כושיות, בהנאה סאדיסטית בולטת.
כאשר נעשה נסיון לברר מי היה אחראי
להשתוללות, לא נמצאה שום תשובה .״הם

רות הפדראלי (אף־בי־א״) ,שאינו עוסק בשיטור
אלא רק בחקירות, וכן קומץ קטנטן
מאוד של ״מרשאלים״ ,שהם שוטרים פדראליים(
.ראש המרשאלים הוא אותו מק־שיין
שבא בשעתו לישראל כדי להחזיר לאמריקה
את המרגל סובלן).
כוח פדראלי זה אינו מספיק להפעיל את
החוק, וגם אינו מוסמך לפעול נגד המיש־טרה
המקומית. לכן, בשעת־חירום, נאלץ
הנשיא להשתמש בכוח צבאי, להפעיל חיילים
לקיום הסדר הציבורי.
גם הצבא מחולק לשני חלקים, בהתאם לרוח
החוקה. ישנו צבא פדראלי, הכפוף לממשלה
המרכזית. אך קיים גם ״המשמר הלאומי,״
הכפוף בימים כתיקונם למושל כל
מדינה. אולם הנשיא יכול, באמצעות צו מיוחד,
להעביר יחידה כלשהי של ״המשמר הלאומי״
מסמכות המושל לסמכותו שלו. כך
עשה השבוע, כאשר נטל לידיו את הפיקוד
על ״המשמר הלאומי״ של אלאבאמה וציווה
עליו לשמור על שלום המשתתפים במיצעד
הגדול למונטגומרי. אולם סידור זה הוא רק
זמני מאוד, ואינו יכול לשמש כפתרון של
קבע.
דגנה מפני דמי״טטרה. נוכח מצב זה.
נשאר הכושי במדינות הדרום למעשה ללא
הגנה מישטרתית. הוא יודע כי השוטר הלבן
הוא אויבו המושבע, המוכן לכלאו ללא סיבה,
להכותו, לענותו, ולעיתים אף לרצחו
נפש.
במצב קשה עוד יותר עומד השופט הפדראלי,
כשהוא מוציא צו־על־תנאי לטובת הכושים.
אין לו כוח לביצוע הצו. כך פקד
השבוע שופט פדראלי על שלטונות אלאבא־מה
להרשות לכושים לערוך את מיצעד־ההפגנה
מסלמה למונטגומרי. אותו שופט
נאלץ להטיל את ביצוע הצו על אותם השוטרים
שמנעו את אותו מיצעד עצמו ביריות,
באלות ובגאז מדמיע.
מצב זה אינו ניתן לתיקון — מבלי שינוי
(המשך ב ע מו ד <8
* שוטרי המדינה קרויים 3־61 גן. 51316 71-00
שם זה דו מ ה מאוד ל־ 8ז6נן 00ז 7ו מז 510
(״פלוגת סער״) ,ועל כן נקראו כך ה ש בו ע
שוטרי אלאבאמה ברוב העתוני ם האמריקאיים.

העולם הזה 1437

המתנה

הנאה

לחג

להשיג בחנויות המובחרות
מפיץ בלעדי בישראל: הירשפרונג ושות׳ בע׳־מ

איו

האל בו ם ״ תשעהיר חי לידה־

נאה

מזה

לא שה

בהריון ! ן

(המשך מעמוד )6

של החוקה. ואין דבר קשה יותר בארצית־הברית,
מאשר שינוי החוקה.

דאט־נאם

אלבום צילומים ראינועיים ובו 132 תצלומי-עומק על
התפתחות העובר, מלווים הסבר עדכני, מאת ג׳ .ל8 .
פלאנאגן. עברית: נ .דינור. עריכה: פרופסור יוסף
אשרמן.
בכל חנויות הספרים. הוצאת, סדן״ ,בית השרון, טל ,35609 .תל־אביב.

מהדורה שלישית.

שנת לימודים חינם!
סגל מורים אקדמאיים יבין או תן לבחינות מוקדמות ובגרות בהת את לאפשרויות
זמנך, בערב ו /או בבוקר, בבתות ק טנות המבטיחות טפול אישי בבל תלמיד.
העומדים בבחינות המוקדמות עשויים לזבות בסטיפנדיות להמשן לימודיהם
אצלנו. א ם לא תעמוד בבחינות לאחר שתתבונן להן אצלנו — נלמד או תן שנה
נוספת חינם לקראת אותן בחינות.

- 6 .4.65

יום פ תי ח ת הלימודים לבחינות
מו ק ד מו תובא רו ת
למועדים: נובמבר ,65 מרץ 66 ויולי .66

א נו מחכים לר ב
ב תי־ספר לבגרות בע״נו, תל־ א בי ב

רח׳ אנטוקולסר,י ,4בנין כיה״ם כן־יהודה (ליד אכן
גבירול פינת ארלוזורוב) בשעות 5.30-8בערב.
רח׳ סמולנסקין ,7כשעות 8-1לפנה״צ, טל 229960 .
בינג־ליניאל

מבוז

> שו אלי
לשפות

אנגלית צר פ תי ת
בשיטה אור־קולית
£ 1ט 5ו 0 -\/וסט 4
תל־אכיב, הס 12
חיפה, שמריהו לוין 30
(פינת אלנבי )33
פתדו־תקוה, ההסתדרות 15
חולון, טרומפלדור 8רמלה, רח׳ סמולנסקין 31
(פינת שינקו )21
רחובות, ויצמן 48
רמת־גן הרצל 68
נתניה, מקדונלד 5
עפולה, המועצה המקומית

שלכניות ערב ב־ 6שבושת
*1111־ 1/11 *1־ אנשים עוברים כדיזנגוף
* 1111*1 1 /1 1־ אנשים קוצים
רהיטי

ס קנ דינ בי ה
תל-אבינב רחוב דיזנגוף ,146 של 231602 .

בשלם

״דר. א.רובין
בי או 7ן ז 7זמטי 7ן אי
מו מחה לבעיות שיער
ולבעיות קו ס מ טיו ת
תל־אביב, רחוב פי נ ס קו 2
טלפון 57021

ש לו ס מו צנ ח
מסוכן להיות איש־מלחמה בוויאט־נאם הדרומית.
אך עוד יותר מסוכן להיות שם
איש־שלום.
בזאת נוכחו לדעת שלושה צעירים, שפתחו
בעצומה למען השכנת השלום. הם נאסרר
מייד על־ידי שלטונות־הצבא, נידונו לגירוש
לצפון ויאט־נאם.
איך מגרשים אדם ממדינה אחת, בה הוא
אזרח, למדינה אחרת, שהיא אוייבת? בין
שתי מדינות ויאט־נאם אין מעבר מאנדל־באום,
ואין מתוזכי או״ם.
תחילה חשבו הגנרלים של סייגון להעביר
את השלושה בגשר, המפריד בין שתי המדינות.
אך היה ברור להם כי אנשי הצפון לא
יקבלו את הקורבנות בדרך זו. לכן צץ במוחם
הפורה רעיון גאוני: להצניח את ה שלושה
במיצנחים מעל לאדמת האוייב.
סוכנים ומטומטמים. החלטה זו היתד,
עלולה ליצור תקדים בינלאומי מעניין. ממשלת
ישראל, למשל, יכלה להצניח בצורה דומה
את אנשי אל־ארד מעל לאל־עריש.
אולם התקדים לא בוצע, לפי שעה. האמריקאים,
השולטים במדינה, לא נתנו לגנרלים
לבצעו. הם חששו, בצדק, מפני הזעזוע הבינלאומי,
אם תופעל שיטה כה בארבארית.
יתכן שהטרידה את האמריקאים מחשבה
אחרת: בקרוב לא יספיקו המיצנחים בוויאט־נאם
לגירוש שוחרי־השלום. כי תנועת השלום
במדינה הדרומית גוברת מיום ליום.
היא מדאיגה את האמריקאים יותר מתנועת־המלחמה
של הוויאם־קונג.
תוכניות־השלום הן רבות ומגוונות. כת ה־קאו־דיי,
המונה כמיליון מאמינים, תבעה שהקומוניסטים
יפסיקו את המלחמה, לפני ש האמריקאים
יסתלקו. תנועות אחרות, פחות
זהירות, תובעות כי קודם כל יסתלקו האמריקאים,
יניחו לבני ויאט־נאם להסתדר
ביניהם.
אין תנועות אלה מוגבלות לרחוב. כתבת
אמריקאית בסייגון דיווחה השבוע כי ממשלת
סייגון מורכבת כלהלן: רבע השרים
מורכב מבודהיסטים שוחרי־שלום, רבע שני
מורכב מסוכני צרפת (הדוגלת בניטרול המדינה)
ואילו המחצית השניה של הממשלה
היא ״חבורת מטומטמים״.
פצצות ומכונות. מצב זד. לא יתוקן על־ידי
הפצצת ריכוזי התעשיה או האוכלוסיה
בצפון. ההפצצות גם לא יפגעו בגדודי ה־ויאט־קונג,
הלובשים עתה מדים כצבא סדיר,
והטוענים כי שלושה רבעים משטח המדינה
הדרומית נתון בידיהם.
אם תגבר בסייגון תנועת השלום, מתוך
עייפות או מתוך אמונה כי הקומוניסטים
ינצחו ממילא, ייחרץ גורל המלחמה סופית.
האיש שניבא מראש התפתחות זו, שארל
דה־גול, הפגין השבוע רישמית את אי־הזדהו־תו
עם המדיניות האמריקאית. בשעה שמטו-
סים אמריקאיים הפציצו ״מטרות צבאיות״
בקירבת האנוי, הודיעה פאריס כי העניקה
להאנוי אשראי מיסחרי לקניית מכונות.

עולם חד ש
ס מי םלכל דור ש
״גם ישראל נכשלה בזה!״ קבע ג׳ון מק-
קלאלן, הסנאטור האמריקאי שעמד בראש
הוועדה שחקרה את העולם התחתון באר־צות־הברית.
הוא
התכוון לשיטה שנוסתה בכמה מקו מות,
ובראש וראשונה על־ידי הבריטים, לטיפול
בנארקומאנים.
הרעיון המרכזי של הניסוי: אי־אפשר לדרוש
מנארקומאן להיגמל לפתע מן השימוש
בסמים משכרים. אם אין נותנים לו
את הסמים הדרושים לו, הוא יקנה אותם
בעולם התתתון. אם יהיה לו צורך בכסף,
יבצע פשעים.
לכן מוטב לממשלה לתת בעצמה את
הסמים לנארקומאן, ללא תשלום — בתנאי
שהאיש יעמוד תחת פיקוח רפואי ממשלתי.
חקירת מק־קלאלן קבעה כי בחוצות אר־צות־הברית
נמכר כל שנה הרואין במחיר
150 מיליון ל׳׳י. אך כשהוצע להנהיג באר־צות־הברית
את השיטה הבריטית־ישראלית,
נתעוררה התנגדות חריפה .״שימה זו פסולה
מבחינה רפואית!״ קבע רוב המומחים.
טענה שניה: אין השיטה מקיפה באמת
את כל הנארקומאנים. בבריטניה, למשל, זוכים
כיום בטיפול זד 532 .נארקומאנים בלבד
.״זהו מיספר בלתי־מציאותי לגמרי,״
אמרו האמריקאים בבוז.
העולם הזה 1437

1111־: 11

ך* גברת גולדה מאיר היא שרתו
| החוץ של מדינת־ישראל. זה ידוע.
מדינת-ישראל חפצה בשלום עם מדינות־ערב.
גם זה ידוע.
ענייני השלום, וכל היחסים בין ישראל
ומדינות ערב, מסורים בידי משרד־החוץ,
שבראשו עומדת הגברת מאיר. גם זה
ידוע.

אכל הגברת מאיר אינה מתעניינת
בענייני השלום. היא עסוקה
בדברים חשוכים יותר.
זה לא היה ידוע עד כה ברבים.
אבל זה נודע השבוע.

להקדיש ס/״ 70 מתקציביהם להוצאות בטחון.
השלום בוא יבוא. אבל רק שוטה
יינבא מתי הוא יבוא.
בקיצור: תשובה שקולה ומדודה. כפי
שממשלה אחראית רגילה להשיב לאיגרת
בולגרית על הצורך בפירוק־נשק עולמי,
או על נאום של ראש ממשלת הקד,יליד,
המאלגאשית על ביצור הסובלנות בין ׳הגזעים.
המסקנה
המתבקשת מדברי הגברת מאיר
היא שהשלום הוא עניינם של הערבים
בלבד. הם צריכים להתפכח. הם צריכים
להבין שהשלום דרוש. להם. לנו אין זה

מצא משרד־החוץ הישראלי לנכון להעביר
לשרת־החוץ — בירושלים או בפאריס —
את נוסח ד,ד,צד,רד״
(׳ואל יחשוב איש בי משרד־החוץ פוסח,
במיקרה, על עתון צרפתי זה. כאשר העז
לה־מונד לפרסם סידרת מאמרים שלי על
בעיית־הפליטים, שלא תאמה את הקו הרשמי,
עפו המיברקים הבהולים הלוך
וחזור, ונפתחה פעולה נמרצת ורבת־מעוף
לחיסול הנגע.
מסתבר, איפוא, כי מר פיאר ג׳מאיל
חשוב עוד פחות ממני).

מיהו פיאר ג׳מאיל, שדעותיו

זה נודע באמצעות העתון החשוב
ביותר של צרפת. הגברת
מאיר עצמה הכריזה על פך.

ך* גברת מאיר נסעה לפאריס. ובפא־

אפשר ממש לראות את מר קוב
דה-מרוויל מנענע בראשו כתמיהה
מאופקת, ואת הנשיא שארל דה־גול
מרים את גבות-עיניו באירוניה
עדינה.

לשם עניינים חשדכים מאד.

לא לשם ליבון האפשרויות הנובעות
מהצהרותיו האחרונות של מר אל־חביב
בורגיבה, כפי שיכלו אנשים תמימים
לחשוב.
אמנם נותנת הדעת כי בורגיבה פעל
בתיאום עם נשיא צרפת. אמנם נודע כי
למחרת הצהרתו הראשונה הזמין אליו
בורגיבה לביירות את שגרירו בפאריס.
אבל כל פרשת בורגיבה היא עניין של
מה־בכך, לפחות בעיני הגברת גולדה
מאיר.
אם כן, לשם מה נסעה?

ומה חשוב באמת?

חשוכים כאמת יחסיה של מדי
נת־ישראל עם השוק האירופי המשותף.
בי ישראל היא, בידוע,
מדינה אירופית, ועתידה מונח
אי-שם בין האמכורג ובורדו.

היא חושבת שהצהרות בורגיבה הן
״חיוביות ומציאות״ות״ .כי השלום חשוב
מאד לעמי ערב. אל להם, לעמי ערב,

כל הגב,־ ת גולדה מאיר מוכנה
ללמוד. היא שאלה את! אריק רולו
מה טיב הצעותיו של פיאר ג׳מאיל, וכששמעה
את הפרטים היא הגיבה מייד.
ג׳מאיל הציע, כידוע, כי ישראל תעניק
את זכות־השיבה לפליטים הערביים. לאחר
מכן, הציע, יחיו העיברים והערביים
יחד במדינת ישראל, תוך שוויון־זכויות
והסכמה הדדית, כמו המוסלמים והנוצרים
בלבנון (שם הנשיא הוא תמיד נוצרי,
וראש־ד,ממשלה תמיד מוסלמי).

קל לנהש: היא נסעה לטיפול
כבעיות שהן חשוכות כאמת.

כף נודע לעולם (וגם לנו) ,בפעם
הראשונה, שלגכרת מאיר אמנם
יש דעה על בך.

כאשר שרפו השבוע מפגינים מוסלמיים
את הבנק התוניסי בביירות. במחאה על
הצהרות־השלום של בורגיבה, הם תקפו
גם בית־ספר נוצרי בטריפולי, שתלמידיו
סירבו להצטרף להפגנה, והרגו את מנהלו.
כתגובה על כך ערכו אנשיו של ג׳מאייל
הפגנה נגדית סוערת בעיר זחלה (מולדת
העראק המשובח) ,תוך תמיכה באל־חביב
בורגיבה.
כל זה ברור לכ 7אדם העוקב מקרוב
אחרי מאורעות המרחב. כל זה ברור,
בין השאר, לצמרת המדינית של צרפת,
שכולה קוראת את לר מונד. על רקע
זה יש לקרוא מחדש את אותן עשרים
המילים היבשות של אריק רולו:
״מאדאם גולדה מאיר לא ידעה דבר על
הצעת־השלום, שנוסחה לאחרונה על־ידי
מסיה פיאר ג׳מאיל, מעל עמודי לה מונה״

( ) ריס היא נועדה עם עמיתה הצרפתי.
מסיה קוב דה־מרוויל.
לשם מה?

לכן שוחחה הגברת מאיר ארוכות עם
מר קוב דה־מרוויל על ענייני השוק,
לאור ההתקרבות האחרונה בין ירושלים
ובון. היא יצאה מן השיחה מרוצה, ומסרה
הצהרה חיובית על נכונותה של צרפת
לעזור לישראל להתקשר עם השוק.
כדי לבצר הישג זה, אף נאותה הגברת
מאיר לקבל לראיון מיוחד את עורך לה
מונד לענייני המרחב, מר אריק רולו.
השיחה התפרסמה למחרת היום בהבלטה
בעמוד הראשון של העתון החשוב.

יתכן כי מר רולו אינו מחשיב די
7הצורך את החשיבות הגורלית שנועדה
ליחסי ישראל עם השוק האירופי. כי
מר דולו הוא יהודי יליד־מצריים. פעמים
רבות שוחח עם מנהיגי העולם הערבי,
החל בגמאל עבד־אל־נאצר וכלה בעבד־אל־׳סאלאם
עארף. נידמה לו, משום־מה,
כי היחסים בין ישראל והעולם הערבי
חשובים יותר מאשר היחסים בין ישראל
ואירופה המערבית.
על כן כיוון רולו את השיחה לעבר
ההצהרות המהפכניות האחרונות של מנהיגי
ערב בעניין השלום. הוא רצה לדעת
מה חושבת הגברת מאיר על נאומיו של
מר בורגיבה.

גיבה. על בן היה לה המשך מעשי
מאד.

מוכן מאליו כי ניסוח זה בא
רק לסכר את האוזן הערכית.

נוגע. אנחנו איננו צריכים לעשות דבר
בנדון.

כקיצור: זהו מחזה פנים־ערבי.
ממשלת ישראל היא צופה מן
הצד. צופה מפוכחת, וקצת משועממת.
לכן
אין מקום ליוזמו/־שלום מצד ישראל,
להצעות חדשות משלה, או אף למחווה
ישראלי כלשהו שיוכל לשמש עידוד לערבים
שוחרי־השלום.

^ ך לא קטע זד, של הראיון מהווה
את שיאו. זה טמון בקטע של עשרים
מילים צרפתיות יבשות. הנה הקטע, כלשונו:

״מאדאם
גולדה מאיר לא ידעה
דבר על הצעת־השלום, שנוסחה
לאחרונה על־ידי מסיה פיאר
ג׳מאיל, מעל עמודי, לה־מונד״/
לא ידעהדבר .
הדבר ממש לא ייאמן. אך מדוע תשקר
הגברת מאיר?
אותו ראיון פורסם בלה מונד לפני
שהגברת מאיר יצאה את ישראל, בדרכה
לצרפת. מיזם פירסומו, ועד למועד פגישת
הגברת מאיר עם המראיין של לה נוונד,
עבר כמעט שבוע. בכל אותו זמן לא

מעניינות בה מעט את הגברת
מאיר ואת משרדה?

ף* יאר ג׳מאיל הוא, להלכה, השר
^ 2לעבודות ציבוריות, מעין יגאל אלון
לבנוני.
למעשה הוא הרבה יותר מזה. הוא המנהיג
העליון של מפלגת החטיבות (״אל-
כתאייב״) ,המפלגה החשובה ביותר בלבנון,
המייצגת את הנוצרים המארוניים.
כאשר משמיע ג׳מאיל הצהרה מהפכנית
על יחסי ישראל־ערב, אין ספק כי הוא
פועל תוך תיאום עם מוסדית העדה הנוצרית.
יש גם להניח כי התייעץ תחילה
עם הנשיא הלבנוני שארל חילו, שהוא
נוצרי.

לבן חשובה הצהרה זו, מבחינה
מסויימת, אף יותר מהצהרתו של
כורגיכה.
כי בורגיבה, עם כל היותו מנהיג ערבי
דגול ומרכזי, אין לו גבול משותף עם
ישראל. אין הוא מעורב במיסעל הטיית
יובלי־הירדן. ואילו לבנון היא גם שכנה
וגם גורם מרכזי בסיכסוך־המים.

יתר על כן: כל ילד מכין בי
עיתוי הצהרתו של ג׳מאייל היה
מחושב. הוא קשור ביוזמת כור

למעשה זוהי הכרה בישראל כמות
שהיא, אחרי פתרון בעיית הפליטים. שהרי
אפילו תחזיר ישראל את כל הפליטים,
כולל כל אותם שלא ירצו לחזור, וכולל
המתים שלא נמחקו עדיין מן הרשימות —
גם אז לא יתקרב מיספר הערבים בישראל
למחצית האוכלוסיה, בעוד שההסדר המיוחד
הקיים בלבנון מתאפשר רק הודות
לשוויון המיספרי הקיים שם בין מוסלמים
ונוצרים.

ג׳מאיל לא נתן, איפוא, אלא
מעטה אחר להצעתו של כורגיבה:
להכיר כישראל בגבולותיה הקיימים
ולשלבה כמיסגרת מרחבית,
אחרי שתתרום תרומה מכובדת
לפתרון בעיית הפליטים.
הצעה זו זיעזעה, כנראה, את הגברת
מאיר על למעמקי נשמתה. כותב רולו:
״שרת־החוץ הישראלית הגנה בשצף־קצף
( 0 £ז> 1£ג £ 0 £11£ ¥ז\ ) 7\.על נקודת־ההשקפה
הישראלי,ת המסורתית, לפיה אין
כל אפשרות לקלוט מיספר נוסף של
ערבים במדינה העיברית. היא קבעה כי שום
ישראלי אינו דוגל במדינה דו־לאומית.״
אולם, הוסיפה הגברת מאיר ברוב חסדה,
כגננת טובה בגן־ילדים ,״טוב בכל זאת
שעוד מנהיג ערבי הטריח את עצמו לדמיין
פתרון של שלום לבעיית ארץ-
ישראל.״

אתה ילד טוב, פיאר, ועכשיו
תשב ותפסיק להפריע.

ן ץ.גובת הגברת מאיר על מנעו־ן
4תיו של ג׳מאיל מוכיחות כי היא חם־
(המשך בעמוד )12

״״״ א 1ו־יאבנ די

,במדינה
הע ם
״בדי ונשי״
הסורים הרגו טראקטוריסט ישראלי, שעיבד
אדמה ריבונית ישראלית. הישראלים
הרגו טראקטוריסט סורי, שעבד במיפעל־הר,טייר,
על אדמה ריבונית סורית.
קורא נאור יכול היה להעלות על דעתו
כי יש קשר בין שני המיקרים, וכי זוהי
שיטה של תגובה מקומית מחושבת.
אבל האזרח, שאינו רגיל להתעמק בקריאת
ידיעות, קיבל רושם אחר לגמרי.
הוא קרא כי גם במיקרה ר,שגי היו הסורים
התוקפים, וכי הטראקטוריסט הסורי
נפגע ״בלי משים״ ,כאשר טאנק ישראלי
ירה מתוך הגנה עצמית בעמדותיהם,
*ו ע קי הידד. שאלד. רבה היא מה
הטעם בהודעות מסוג זר״ שאינן מכובדות
ביותר. יתכן כי הודעה פשוטה על המצב
העובדתי היתד. מועילה ומכובדת יותר.
אך חשובה יותר תוצאה אחרת. על־ידי
יצירת הרושם כי למטבע יש רק צד
אחד, וכי הסורים הם התוקפים ללא
הרף מתוך רשעות ורעות־רוח, נוצרת
תמונה מסולפת לגמרי של המציאות. כך
מתחמם לא רק הגבול — אלא מתחממת
גם דעת־הקהל הישראלית, שאינה בקיאה
בעובדות.
חימום כזה הוא מסוכן בחברה דמוקרא־טית,
העומדת בפני הכרעות! גורליות. כי
הכרעות אלה, על מלחמה ושלום, חייבות
להתקבל בדיעה צלולה, על־ידי ציבור היודע
את העובדות לאשורן.
ציבור מחומם אינו מסוגל לכך. הוא
מסוגל רק לצעוק הידד.

מי פילל* מ׳ מילל* השופט גינה את רפאל 1-

מלאךוש מו -

שהוא ניהל. אין הוכחות מספיקות שבדיווח
זה הביא שפיגל לידיעת מר רפאל את כל
פרטי התנודות שחלו בכל השלבים השונים
של המשא והמתן לגבי סכום השלמונים;
אך דבר אחד נראה ודאי, שעל סכום של
60,000—50,000ל״י, שסמוך ליום מעצרו
היה שפיגל בטוח שיקבלו משותפיו לעברה
( 40 אלף ל״י מתוך סכום זה נתפסו על־ידי
המשטרה ביום מעצרו) הודיע למר רפאל.
• ביום 9.12.62 קיבל מר יצחק רפאל
מידי שפיגל שיק על־סך של 10,000ל״י.
אח השיק הזה משך שפיגל מחשבונו הפרטי
בבנק, כאשר לא היה בו כיסוי מלא לסכום
הזה. מר רפאל פדה את השיק למחרת היום
(יום .)10.12.62 כסף השיק הזה נתקבל על־ידי
שפיגל מאדם שזהותו לא נתגלתה לועדה•
הנסיבות האופפות את העיסקה של
השיק הזה — עצם נתינתו, זמן נתינתו, סכומו,
מקורו, ואופן החזרתו, מצביעות שמר
רפאל היה בסוד העניין.
• סגן שר־הבריאות ידע ונתן אישור לכך
שמטעם הנהלת משרד הבריאות יימסר
הטיפול המשפטי הכרוך בהקמת בית החולים
בתל״גיבורים לידי עו״ד פרטי, שהיה
ידוע לכל כשותפו של שפיגל, ושהחזיקו ביחד
משרד משותף עד ליום בו עבר שפיגל

יחסים מרחביים
ר? מנה•* אחד
סוף־סוף ניתן גם לדויד בן־גוריון לדבר.
שלושה שבועות אחרי ההצהרה, המהפכנית
של אל־חביב בורגיבה, שבועיים
אחרי ההצהרה של פיאר ג׳מאיל (ראה
הנידון) ,נשאל על־ידי העתונאי הגרמני
האנס אולריך קמפסקי על ענייני השלום
והמלחמה.
הכריז דויד בן־גוריון :״נאצר הוא הפוליטיקאי
היחיד בעולם הערבי בעל שי־עור־הקומה
ומעמד־המנהיגות הדרושים כדי
לנהל עימנו משא־ומתן.׳׳
כך מחק, במחי־יד אחת׳ את כל המדינאים
שהביעו לאחרונה את סמיכתם ברעיון
השלום, תוך סיכון חייהם, והעלה
על נם את המדינאי הנחשב, בעיניו, ל־אוייב
השלום.
שלום ״ץ־ שעתיים. המנהיג הקשיש
לא הסתפק בכך.
״אבל נאצר אינו רוצה בשלום,״ סיפר.
״בעבר הבאתי את האמריקאים פעמיים
לכך שיגששו אצלו. פעם קיבלתי דחיה
ברורה. בפעם השניה ביקשתי למסור לנאצר
שאני מוכן לבוא לקאהיר, אלא שאני
חושש שאי־אפשר לערוב שם לבטחו-
ני. לאחר מכן מסר לי המתווך כי נאצר
אמר לו שהוא יודע שאין סכנה לבטחונו
בירושלים. הוא גם יודע שיכול היה להשיג
הסכם עם בן־גוריון.״
הוסיף בן־גוריון :״איני יודע בעצמי
באיזו מידה זה היה רציני.״
מי רציני? יותר קל לדעת, לאור
סיפורים אלה, שבן־גוריון עצמו אינו רציני.
כי גישה כזאת לבעיות שלום ישראל־ערב
אינה נאיבית בלבד.
גם !תינוק דבית־רבן מבין כי השלום
יכול להיות מושג רק במאמץ ממושך,
אחרי מאית מגעים סודיים — וכי פגישה
פנים־אל־פנים אינה יכולה להיות אלא השיא
הסופי של המערכה. הדיעה כי פגישה
חד־פעמית בין אויבים מושבעים יכולה לבוא
במקום מדיניות — היא בדיחה. יתכן
מאד שנאצר אכן התייחס אליה כאל כזאת.
אין זו הפעם הראשונה שבן־גוריון משמיע
סיפורים מסוג זה. המכנה המשותף:
הוא משמיט תמיד את כל הפרטים, היכולים
לתת משמעות כלשהי לסיפור: נזתי
היתד, היוזמה, מי ה״ה המתווך, מה היה
הרקע. קשה להניח, למשל, שהיה טעם
ביוזמה כזאת שבוע אחרי העסק־הביש,
או למחית ההתקפה על עזה.
הננרל לא! ידע. עד כמה חשובים
דוזקא הפרטים, מסתבר מהמשך הסיפור:
״אבל כאשר ביקשתי ברצינות מן ה־מרשאל
טיטו שיתווך בינינו, דחה טיטו
(המשן בעמוד )11

•הודה שפיגל; האיש שדיבר
ופט אכזר וחסר־התחשבות עשה ה*
/שבוע דבר נורא. הוא מסר לראש הממשלה
מיסמך העוסק כולו ברמאויות, בשוחד,
בשחיתות בצמרת, והוא צירף מסקנות
שהשחירו ברבים את פניו של בחיר-
העם, סגן־שר בישראל. בקשיחות־ליבו אילץ
את סגן־השר להתפטר.
הממשלה קיבלה את מסקנות השופט בצער:
מפלגתו של סגן־השר הכריזה שהיא
״מחזקת את ידיו״ של החבר החשוב: השר
הממונה עליו הביע את בטחונו שהוא יצליח
להוכיח את צידקתו והאמת תצא לעיני
כל ,״ועוד תשוב במהרה לשרת את העם
והמדינה״; ראש הממשלה מסר הודעה רשמית,
בה הביע את התקווה כי ״אכן יוכיח
סגן־השר את צידקתו.״
ואילו סגן־השר עצמו זעק לשמים כי נעשה
לו עוול. כי השופט לא נהג כשורה. כי
יש לפסול את מסקנות השופט. כי יש למנות
ועדת־חקירה של שלושה שופטים, שתוכיח
כי הוא היה בסדר ורק השופט טעה.
לא היה חסר הרבה, כדי שכל הכבודה הזאת
תתבע להעמיד לדין את השופט על כי
העז להוציא מסקנית כאלה.

דוקעה מוחלטת
** ח?!רה? דבר פשוט, וצפוי לחלוטין:
הנשיא התורן של בית־המשפט המחוזי
בירושלים, השופט משה גולן, הגיש לראש-
הממשלה את תוצאות חקירתו בפרשת השוחד,
בה הורשע סגן המנכ״ל של משרד־הבריאות,
יהודה שפיגל. הוא עשה זאת בתוקף
כתב־המינוי שנתן לו ראש־הממשלה
לפני חמישה חודשים, לשמש ועדת־חקירה
משפטית, אשר תחקור אם עוד מישהו מצמרת
משרד הבריאות היה מעורב בפרשת
השוחד המבאישה.
השופט קיים 53 ישיבות, שמע את שפיגל
עצמו, את ראשי המפד״ל, את יתר המואשמים
במשפט השוחד, אנשי משטרה ועתוג־אים.
ב־ 500 העמודים של פרטיכל החקירה
הצטיירה תמונה שלמה של הפרשה, מן הרגע
בו הודיע המהנדס התל־אביבי מיכה פרי
למשטרת תל־אביב, כי מבקשים ממנו שוחד
עבור ביצוע עבודות בית־החולים החדש ב־תל־גיבורים.
מסקנות השופט:
״על השאלה שהועמדה בפני ועדת־החקירה
— האם היה פגם במעשיהם ובהתנהגותם
של אנשים במשרד הבריאות מלבד יהודה
שפיגל בקשר (לפרשת השוחד) ,התשובה
היא, למרבה הצער, חיובית.
״במי? בסגן שר הבריאות מר יצחק
רפאל.״

לוי אשנול ויצחק רפאל: קנוניה של ניסוח
השופט ניגש למנות את מידת הפגם:
• בזאת שבהסמיכו את שפיגל לנהל ולסיים
את המשא ומתן עם המרכז לתיכנון

ופיתוח בע״ס, בנוגע למסירת העבודות הכרוכות
בהשגחה, תיכנון ופיקוח בשכר על
הקמת בית־החולים בתל־גבורים, העתיד להיות
מוקם על־ידי משרד הבריאות ועיריות חולון
ובת־ים, ידע שבמשא ומתן זה יעלה שפיגל
בפני הצד השני שעמו ניהל את המשא והמתן
את עניין התרומה, מעשה שהוכרז על־ידי
בית־המשפט על כל ערכאותיו כעברה
על החוק לתיקון דיני עונשין (עברות שוחד)
תשי״ב—.1952
• באחת הישיבות סוכם ביניהם שהכספים
שיגיעו לידי שפיגל במשא ומתן שניהל
כאמור, יוקדשו 50 אחוז למוסד הרב קוק,
שמר רפאל מכהן בו כיו״ר ההנהלה, ו־50
אחוז לישיבה בני יהודה שעל שם הרב
מימון ז״ל, ששפיגל מכהן כיו״ר שלה.
• שפיגל דיווח לסגן שר הבריאות מזמן
לזמן על ההתקדמות במשא־ומתן האמור

לעבוד במשרד הבריאות, וזאת בלי שאיש
מהיועצים המשפטיים העובדים בלשכה המשפטית
של משרד הבריאות ידע על כך אותו
זמן, ובלי שברר תחילה אם יש אפשרות
להשתמש בשרותיו של הייעוץ המשפטי הממשלתי
או שראוי לפנות לעורך־הדין הפרטי
האמור.
#סגן שר־הבריאות העלים ממשרד ה־העבודה
וממע״ץ את כוונת הנהלת משרד
הבריאות להקים את בנין בית־החולים בתל־גיבורים,
מחוץ למסגרת מע״ץ, על־ידי גורמים
פרטיים.
בסך־הכל: הוקעה מוחלטת, לכל אורך הקו.

עשתה ממשלת ישראל, ברגע שהונחו
לפניה תוצאות החקירה? תחילה דחה ראש
הממשלה את פירסומן לשלושה ימים, עד
אשר יטכס עצה עם שותפיו הדתיים כיצד
לבלוע את הגלולה המרה. רק לאחר שהושג
הסכם, נמסרו המסקנות לפירסום, יחד עם
ההודעה על התפטרותו של רפאל מתפקידו
כסגן־שר. היה זה פירסום שכוון כולו ל־

המפד״ל. הדעה הרווחת היתד״ כי המפלגה
הבטיחה לדאוג לעתידו כאשר יצא מבית־הסוהר,
ועל כן החליט להיאסר ולשתוק.
רוח אופטימית זו אפפה את יצחק רפאל
כאשר נקרא אל השופט גולן. כה בטוח
היה בעצמו, שלא טרח לקחת עמו עורך־דין.
לפני הופעתו, קיימה הוועדה 26 ישיבות.
מן הישיבה ד,־ 27 החל רפאל מופיע בהתמדה,
וככל שהתקדמה החקירה, גברה הרגשת
אי־ד,נוחות שלו. בארבע הישיבות האחרונות
הבין כי מצבו אינו מזהיר, החל מופיע
בלוויית הפרקליט נפתלי ליפשיץ.
מה שרפאל לא ידע, בתחילת מתן עדותו,
היתד, העובדה הפשוטה, כי יהודה שפיגל
החליט סוף־סוף לפתוח את פיו .״השופט
החוקר היה חייב להודיע לי ששפיגל הפר
את שתיקתו!״ רטן רפאל השבוע.

״עיוות־רין משווע!״

יצור את הרושם, כי רפאל המיסכן והתמים
נפל קורבן לעלילה אפלה של השופט ושל
יהודה שפיגל. או לכל היותר, קרה לו אסון
בלתי־נעים, ויש לעודדו בשעתו הקשה. קול
ישראל רמז רק במעורפל במה מצאו השופט
לוקה, וכמעט הגיש לו זר־פרחים לנחמה.

המשטרה לא חר!רה
** אשר נקרא רפאל להופיע בפני וע־
^ דת־החקירה, הלך בלב קל. הוא כבר הצליח
לעבור את השלבים המוקדמים של הפרשה
מבלי שיקרה לו דבר, וגם משלב
מאוחר זה האמין כי יצא נקי.
בטחונו היה מוצדק למדי. שכן כבר ברגע
הראשון בו התפוצצה הפרשה, נקשר
שמו באופן הדוק עם עיסקת השוחד. העולם
הזה 1324 שהופיע מיד אחרי מעצרו של
שפיגל, קבע על שערו :״סגן השר יצחק
רפאל אחראי!״ וליד הכותרת הראשית, תביעה
שנתמלאה בחלקה השני רק כעבור שנה
ורבע :״תוסר חסינותם של ראשי המפד״ל,
תוקם ועדה ציבורית לחקירת פרשת שפיגל!״
אך למרות האצבע המראה לעברו, הצליח
סגן־השר בעל העבר העשיר להתחמק. אף כי
שפיגל עצמו הודיע לחוקריו, מייד לאחר שנעצר,
כי השוחד לא נועד לכיסו הפרטי,
אלא נלקח כ״תרומד,״ למען מוסדות של המפלגה
הדתית־לאומית, לא הרחיקה חקירת
המשטרה לכת עד משרדי המפד״ל, או
הבוסים של שפיגל במפלגה ובמשרד הבריאות.
שעה שמטה מחוז תל־אביב השמיע
רמזים, שהוא מעוניין מאוד לחקור את סגן־
השר יצחק רפאל, נכנס לתמונה המפקח הכללי
דאז, יוסף נחמיאס. על פי בקשתו של
רפאל, נפגש עמו במלון דן בתל־אביב. ההודעה
שפורסמה לאחר מכן על דעת השנים
הבהירה, כי המפכ״ל הרגיע את סגן״
השר שאין לו מה לחשוש. אבל רפאל לא
הסתפק בארגעה זו. הוא דרש — וקיבל —
מידי שר המשטרה בכור שיטרית מכתב, המאשר
לו כי אין בידי המשטרה כל חומר
נגדו. כל תינוק יכול היה להבין, כי אם לא
הותר לחוקרי מחוז תל־אביב לאסוף חומר
נגד סגן־השר, מובן שלא יהיה בידי המשטרה
חומר כזה.
העיקר שרפאל הצליח לעבור את הסכנה
הראשונה הזאת ולהישאר בראש משרד הבריאות,
שעה ששפיגל נגרר ממעצר למעצר,
ומבית־משפט אחד למישנהו. שפיגל סבל —
וחייך. כאשר שאלו אותו מדוע אין הוא
פוצה פה ומגלה כל הידוע לו, חייך ושתק.
כי כל הזמן הזה היה תחת לחץ עצום מצד

ראשי המפד״ל, שהבטיחו לו כי כדאי לו
יותר לשתוק מאשר לדבר. בשלב מסויים,
ניסה שפיגל להשיג חומר אישי נגד השר
משה שפירא, מתוך תקווה כי בעזרת חומר
זה יצליח לאלץ את ראש מפלגתו להצילו
מן הביצה שבה שקע. משלא הצליח להשיג
את החומר, נשאר תלוי בחסדי שפירא ורפאל,
סמך על הנשק האחרון שנותר לו: האפשרות
שיפר את שתיקתו.
שפירא ורפאל העריכו כראוי את הסכנה
הצפויה לדמותם הציבורית ולשמה של מפלגתם,
אם יגלה שפיגל כל הידוע לו על
העיסקות המפוקפקות שנעשו למימון המפלגה.
שכן חלק גדול מעיסקות אלה בוצע
בידי שפיגל עצמו, שהיה אחד העסקנים החשובים
ביותר של המפד״ל, ובעל סיכויים
מצויינים להיבחר לכנסת, כמועמד מספר ,14
מטעם מפלגה זו. שפירא התערב אצל לוי
אשכול, אך ראש הממשלה לא יכול היה
להפסיק את ההליכים המשפטיים נגד שפיגל.
לכל היותר יכול היה להניא את התביעה הכללית
מלחשוף את אחריותם של רפאל ושל
שפירא לעיסקה. הסד שני עשה עמם, כאשר
דרשו הליבראלים בכנסת את פיטוריו של
סגן־השר. אשכול השיב כי העניין נמצא סוב
יודיצה, ועל כן אין להתערב בו עדיין.

ך• א היתה יו התלונה היחידה שפיארה
/את הכרזותיו של רפאל השבוע .״עי־וות־דין
משווע!״ זעק בשצף־קצף. דרישתו
הראשונה היתר, מופנית ללוי אשכול, לבטל
את מסקנותיו של השופט גולן ולמנות וע־דת־חקירה
חדשה.
בלא משים, האיר רפאל באור מיוחד את
בעיית הוועדות המשפטיות, מן הסוג שדויד
בן־גוריון דורש להקים. כי הנה, אחרי שועדה
כזו מונתה כחוק, והשופט פירסם את
מסקנותיו, קם האיש המוקע — שהסכים מתחילה
למינוי הוועדה — וטען כי ועדה מסוג
זה כלל אינה מסוגלת לטפל בבעייה,
ועל כן יש להקים ועדה חדשה. ומה אם
מימצאי ועדה זו לא ימצאו חן בעיניו?
בצורה זו חיזק יצחק רפאל את הטענה,
כי אין טעם במינוי ועדת־חקירה, במקרים
בהם יש לברר מעשים פליליים. זהו תפקידו
של בית־המשפט, ולשם כך הוקם מנגנון
של תביעה ושל הגנה.
״עורכי הדין שלי שוקלים הגשת פניה ל־בג״ץ,
לדרוש ביטול מסקנות ועדת־החקירה,״
הכריז רפאל. ואם יסתבר כי הדבר אינו
מעשי ,״ישקלו נקיטת צעדים משפטיים.״
קיימת דרך פשוטה בתכלית, לבדיקת נכונותו
של יצחק רפאל להסתכן במלחמה משפטית.
עליו להודיע, שהוא מסכים לעמוד
לדין, כמו כל אזרח אחר, על ההאשמות המובאות
במסקנותיו של השופט גולן.
לשם כך עליו לנקוט בצעדים לשם ביטול
חסינותו הפרלמנטארית. אך אלה שהכירו
את יצחק רפאל הביעו ספקות רציניים
אם אומנם יעשה כך. מה עוד שסיעות
הכנסת חברו יחדיו בקנוניה אינסטינקטיבית
והחליטו כי לא ידונו כלל בפרשה.

סוף השתיקה

אט־לאט נוצר הרושם, כי שפיגל השתכנע
לשתוק עד הסוף. רפאל, שהיה
מדוכא בשלבים הראשונים של השערורייה,
התאושש, חזר לסורו והחל מטייל ברחבי
העולם, כדי לייצג בשימחה את מפלגתו ואת
משרדו. הפרשה נראתה כמשתכחת.
על כן, כאשר הסתיימו כל ההליכים המשפטיים,
ובית־המשפט העליון אישר את גזר־דינו
של יהודה שפיגל — שנתיים מאסר —
ושוב עלתה על הפרק דרישתם של הליבראלים
לסלקו מתפקידו, עשה רפאל צעד שניראה
לו בטוח ומבריק מבחינה תכסיסית.
הוא פנה בעצמו לראש הממשלה, כי יקים
ועדת־חקירה משפטית אשר תבדוק אם אומנם
היה פגם במעשיו. על פי המלצתו של
שר המשפטים דוב יוסף מונה השופט גולן
כוזעדת־חקירה. לפני המינוי עוד נועץ השר
ברפאל, וזה נתן את הסכמתו.
עתונאים, שניסו לדובב את שפיגל ביום בו
אושר גזר־דינו סופית, וקיוו כי תחת השפעת
ההלם של ההכרעה המשפטית הסופית
יפתח את פיו, נוכחו לדעת כי שפיגל עדיין
שומר על מוצא פיו. הוא המשיך לחייך ולשתוק.
על כן הניחו, כי יקח את סודו עמו
לבית־הסוהר, וכי כבר הגיע לידי הבנה עם

—במדינה

(המשך מעמוד )10
הבקשה בצער, מפני שאין בכך תועלת.״
מתי היתד, פניה זו? הפרטים ידועים
בחוגי יודעי־סוה פניה כזאת אמנם נערכה,
זמן־מה אחרי מיבצע־סיני.
סירובו של טיטו מובן יותר לאור הפרטים
הבאים: ערב מיבצע־סיני ערך טיטו
קבלת־פנים למשלחת פרלמנטרית ישראלית.
במסיבה זו שאל את ח״כ יגאל אלון אם
ישראל עלולה להתקיף את מצריים. אלון,
שלא ידע דבר על תוכנית המיבצע, הבטיח
שישראל לא תתקיף שכניה לעולם. מאוחר
יותר לא הסתיר טיטו את מורת רוחו על
כי הישראלים רימו אותו.
גישוש ו של בן־גוריון בא לאחר מכן.
אין תימה בכך שבעיני טיטו הנרגז נראה
הדבר כחסר־טעם לחלוטין.

מדיניות האי ש: שדא חייך
סוף־סוף הוזמנו הצלמים לחדר. המנהיגים
הישראליים ישבו איש־איש בפוזה
מתאימה, חייכניים ומשוחררים. רק איש
אחד ישב קפוא, מבלי להזיז עצב בפניו:
הדוקטור קורם בירנבך, שליחו המיוחד
של לודביג ארהארד.
״הוא נראה כמו גנרל גרמני בשעת
חתימת הכניעד״״ העיר אחד העתונאים.
אולם בירנבך היה רחוק מאד מכניעה.
הוא היה הרבה יותר קרוב למעשה של
משבר: הפסקת המשא־והמתן, שיבה הביתה
ודחיית הדיונים לכמה ימים.
ערגמשכר. בירנבך לא הסתיר את
מורודרוחו. לדעתו היתה העמדה הישראלית
בלתי־סבירה בהחלט.
כי בבקשו לכונן יחסים דיפלומטיים,
הציע בירנבך הצעות מרחיקות־לכת מאד
לממשלת ישראל. הצעות קוסמות אלה
השתרעו על שטחים רבים. חסר בהן רק
שטח אחד: הסיוע הבטחוני. בון לא היתד,
מוכנה בשום פנים להמשיך בסיוע זה. ואילו
הישראלים התעקשו בנקודה זו, לא
זזו אף כמלוא הנימה. הגרמני נשאר קפוא.
בסוף, שעה קלה לפני פרוץ משבר ממשי,
השתכנע לוי אשכול שהגיעה השעה
לשנות את הקו. הוא הפך גמיש יותר,
היה מוכן להסכים לנוסחה כלשהי, שלא
תכריח את הגרמנים לשנות את עמדתם
העקרונית. אך גם זה לא הספיק. בירנבך
יצא בלי סיכום סופי, וקבע סיבוב שלישי
לשיחות.
תופסים בגרון. האם היה כל המקח־וממכר
הזה גבון?
החוגים הגרמניים הבכירים בבון הביעו
בגלוי את דעתם: לא,
אמר גרמני בכיר :״היתד. לכם הזדמנות
חד־פעמית. בגרמניה היה רצון טוב כלפי
ישראל. והנה, דווקא בשעה כזאת אתם
מתעקשים על דברים קטנים.״
הוסיף אותו איש, :׳מה יצא לכם מזה?
יצרתם בקרב הציבור הגרמני את ההרגשה
הבלתי־נעימה שאתם ניסיתם לנצל, כמו
חנוונים קטנים, את הרגע בו נלחצה הדיפלומטיה
הגרמנית אל הקיר. שאתם
תופסים אותנו בגרון.״
כטחץ מופרז. יתכן כי בירנבך עצמו
הסכים עם דעה זו. הגבר הנוקשה, שבילה
שנים רבות בארצות־הברית, ושהגיע לדרגת
מנהל האימפריה הכלכלית האדירה
של חברת טיסן, אינו רגיל לסוג המשא־והמתן
שבו התנסה בישראל.
אולי השתבש מצב־רוחו גם מפאת
סידורי־ד,בטחון המופרזים שנעשו סביבו.
כמעט בכל יום הועבר ממלון אחד לשני,
ממלון ׳השרון לאוויה וחזרה, ומשם ל־המלך
דויד וחזרה, כדי לשמור על חייו.

יחסי חוץ
ח שבון הברון

בררו החוצה

ההתקפה שערך השבוע ח״כ חרות מנחם
בגין על גרמניה המערבית היתר, מוחצת.
בדיון על הודעת ראש הממשלה לוי אשכול,
על כינון יחסים דיפלומטיים עם בון, האשים
דוברה הראשי של האופוזיציה את מנהיגי
גרמניה המערבית בהאשמות נוקבות 17 :
שופטי בית־המשפם העליון היו נאצים 27 ,
נשיאי בתי־משפם מחוזיים כיהנו בתפקידם
בימי הרייך השלישי, מיניסטרים שונים היו
חברי האס־אס, ונאצים מוכרים.
בשיא ההתקפה חשף פרטים מעברו של
הקאנצלר המערב־גרמני:
״אני מאשים את הקאנצלר הגרמני דהיום
בכך שהוא שיתף פעולה עם המשטר הנאצי
(המשך בעמוד )12

הנידון 1

החולצה הי*
101011 הסיגנון והאיכות

החולצה המלהיבה נד גבו

(המשך נזענווד )9

רה כל חוש פוליטי ודמיון מדיני יוצר.
אך לא בכך העיקר. העיקר טמון באותן
עשרים מילים. הבה נחזור עליהן:
״מאדאם גולדה מאיר לא ידעה דבר על
הצעת־השלום, שנוסחה לאחרונה על־ידי
מסיה פיאר ג׳מאיל, מעל עמודי לה מונד.״

כמילים אלה פסלה הגברת מאיר
את עצמה כאדוראית לכל טיפול
נוסף בבעיות ישראל־ערב.
יותר מזה: היא פסלה את משרד־החוץ
הישראלי, במתכונתו הנוכחית, כמוסד המסוגל
לטפל בבעיות השלום.
האם לא הגיעה השעה להסיק מכך
את המסקנה המתבקשת מאליה — שיש
להוציא מידי משרד־החוץ את הטיפול בבעיה
המכרעת לגבי עתידנו הלאומי?
האם אין זה ברור לחלוטין כי בעיה
זו מעניינת את משרד־החוץ לאין־ערוך
פחות משאלת קשרינו עם השוק האירופי
המשותף, ובעית יחסינו הדיפלומטיים עם
גרמניה המערבית — שני נושאים שהגברת
מאיר דיברה עליהם, באותו ראיון,
בהתלהבות ובהרחבה?

האם אץ שאלת השלום -שא
לת־־השאלות של עצם קיום מדינת
ישראל -חשוכה מדי מכדי להשאירה
בידי מי שאינו מעוניין בה?

פני קרוב לעשר שנים הצעתי ל/ראשונה
להקים מיניסטריון מיוחד
לענייני ערב, והריני חוזר על דרישה וו
בפעם המאה,־ואחת.

משרד־החוץ אינו משרד של
שלום. הוא משרד של מלחמה.
הוא מופקד על החזית המדינית של
מלחמת ישראל-ערב. הוא ערוך כל־כולו ללוחמה
פוליטית. הוא משתמש ביחסי־החוץ
של ישראל כדי להשיג נשק נגד הערבים,
למגר את ההתקפה המדינית של הערבים,
לעמוד מול החרם הפוליטי של הערבים.
מחלקת המזרח התיכון של משרד־החוץ
ממלאה, במיסגרת זו, תפקידים מלחמתיים
מובהקים. חוץ ממערכת־הבטחון, זהו הגוף
האנטי־ערבי ביותר במנגנון הממשלתי.
גוף לוחם זקוק לאידיאולוגיה לוחמת.
גם זו אינה חסרה. שח לי, לפני כמה שבועות׳
פקיד בכיר של משרד־החוץ, אום נבון
וסימפאטי :״האם אתה בטוח כי שלום
ישראלי־ערבי יהיה טוב למדינה? האם לא
יביא להתפוררות החברה הישראלית? האם
אין המצב הנוכחי של חוסר־שלום דרוש
לליכוד ולהחזקת המוראל הלאומי?״ -

בשרווחת אידיאולוגיה בזאת כהוגי משה דיין, אין בכך רע. אך
כשהיא רווחת כמשרד המופקד -
להלכה -על השגת השלום, הרי
זה אסץ.

ך * גברת מאיר לא תשתנה. משרד־החוץ
( | לא ישתנה. אם יבוא שר חדש במקום
השרה, ישקע גם הוא בשיגרה הקיימת.

אין משרד זה מצוייד -לא מבחינת
השקפתו, לא מכחינת מיב־נהו,
לא מבחינת בוח-האדם שלו,
לא מבחינת ציודו, לא מבחינת
תקציבו -לפעול למען השלום.
הוא עוסק בהפעלת יחסי־החוץ של ישראל.
אולם בזירה הערבית אין לנו יחסי־חוץ.
יש צורך ליצור אותם. לכך אין משרד
החוץ מסוגל.

לכן יש צורף כמיניסטריון חדש
-משרד לענייני המרחב.

!-רכ שו מ ק צו עמשתלם

קורסי בקדוערב

בתיחת הקורס
1.4.65
ת־א,דייגס ו(בכד דיזנגוף[ טל 26066 .
קבלת לקוחות בסלון ביודהספר לספרות ״דיאנה*,
יום־יום, בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א׳ ,ג ,-ה /הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

משרד שבראשו יעמוד שר בכיר, שיכלול
צוות גדול של מומחים (״מטכ״ל לבן״,
כפי שקראנו לו פעם, להבדיל ממטכ״ל החאקי
של צה״ל) ,שלרשותו יעמדו תקציב
ואמצעים וציוד, בהתאם לתפקידו המיוחד.
אפשר לשאול: מה טעם בהקמת משרד
כזה במיסגרת המישטר הקיים, כשברור לכל
בר־דעת שמישטר זה אינו ערוך לקראת
שלום, אינו מעוניין בו ואינו פועל למענו?
התשובה היא, שאפילו במישטר הנוכחי
יביא עצם קיומו של משרד כזה לשינוי
כלשהו. יונח בסים שאפשר יהיה לבנות
עליו בבוא היום. בצד קולות המלחמה יישמע
אז, בישיבת הממשלה, לפחות קול
אחד של שלום.

ואולי בדאי להקים משרד כזה
רק כדי שהגברת גולדה מאיר לא
תפריז, באוזני דעת-הקהל העולמית,
שלא שמעה מעולם על הצי
עת־שלום מהפכנית של מנהיג
ערכי בביר.

במדינה
(המשך מעמוד ) 10

כל שנות קיומו. אני מאשים את ד״ר לודוויג
ארהארד בכך שהיה יועץ אישי של הגאוליי־טור
הנודע לשימצה, בירקל, במחוז הסאהר,
ועמד בראש המכון ההיטלריסטי למחקר כלכלי.״
הגרמני
שלי. מאוחר יותר, כאשר ח״כ
מפא״י דויד הכהן, מי שמכהן כיו״ר ועדת
החוץ והבטחון של הכנסת, קיבל את רשות
הדיבור, הזכיר הדיון את הסיפור הידוע על
שני הברונים הגרמניים, שלכל אחד מהם
היה יהודי של הסות. כשהכה ברון אחד את
היהודי של עמיתו, פנה האחרון ואיים עליו:
״אם תמשיך להכות את היהודי שלי, אאלץ
להכות את היהודי שלך!״
הכהן הפך את היוצרות: אם האופוזיציה
מתקיפה את הגרמני המערבי, נתקיף אנו
את הגרמני המזרחי. כאילו שמול הגרמני
של הקואליציה ניצב הגרמני של האופוזיציה.
״איזה יחסים כלכליים יש לנו עם אול־בריכט?״
הרעים לפתע בשאלה. ח״כ מפ״ם
אמה תלמי ענתה לו :״נורא קל להתפרץ
לדלת פתוחה.״ חבר מפלגתה, ישראל ברזילי,
שלא הבין לאיזה עניין התכוון הכהן
כשהזכיר את נשיא גרמניה המזרחית, בעת
דיון על קשרים דיפלומטיים עם יריבתה המערבית,
פטר את דברי הכהן במילה אחת:
״שטויות!״
ענה הכהן :״זאת לא השמצה. תעמוד פה
ותנאם במשך 25 רגעים על אולבריכט.״
״אינני רוצה, לא תכתיב לי!״ ענה ברזילי.
הוסיף הכהן :״על המנוול הזה, האנטישמי
הזה תדבר! ולא תזכיר פה את הנאצים של
גרמניה המערבית.״
הוא שוסע שוב בקריאות ביניים, אך לא
הירפה :״יש לי הערכה משלי על המנוול
הזה, האנטישמי. קנה־המידה שלי הוא אנטישמי
או לא אנטישמי, ואין אישור אחר.״
תמימים, ששמעו את דבריו של מי שהיה
בעבר ציר ישראל בבורמה, חשבו כי בהמשך
דבריו יסיק הכהן את מסקנותיו בעיק־ביות,
יתנגד משום כך גם לקשרים עם גרמניה
המערבית. אך כאן נכונה להם הפתעה.
הכהן
חייב את קשירת היחסים הדיפלומטיים
עם גרמניה המערבית, דרש לקבל את
הצעתה ״ללא כל היסוס.״ למה? כדי שיהיה
נוח להשחיר את פניה:
״איך אתם רוצים שנלך בין כל העמים
ונסביר את מצבנו ונשחיר את הגרמנים,
ואת העם הגרמני, בפנים, בביתו, לא נשחיר?
נשחיר! אבל לשם כך עלינו להיות
בפנים, לדבר כשווים אל שווים.״

הכנס ת
הנ עדר׳
הוויכוח הארוך על החלטת הממשלה לקשור
קשרים דיפלומטיים עם גרמניה המערבית,
והמאמץ שהיה כרוך בהצבעה השמית
(ראה לעיל) ,נתנו את אותותיהם בחברי הכנסת
רק למחרת היום. כאשר עלה שר האוצר
פינחס ספיר על דוכן הנואמים, כדי
להשיב לשורת שאילתות, נכחו באולם, מלבדו
ומלבד היו״ר, רק שני נציגים של העם.
השר התגבר על תחושת־העלבון, החל
קורא את תשובותיו לכסאות הריקים. לפתע
הפסיק. כי תוך כדי קריאה שם לב לכך, שלא
רק חברי הכנסת נעדרים ממקומם. גם
הכתבניות, הרושמות כל מלה בפרטיכל, לא
באו. שר האוצר משך את תשומת לבו של
היו״ר לדבר, ומיד נשלח רץ שהזעיק שתי
כתכניות.
היה זה, לדעת מומחי הכנסת, שיא ה־העדתיות
עד כה. אולם קדמו לו ימים רבים,
בהם אפשר היה למנות על אצבעות יד אחת
את הח״כים הנוכחים בישיבות. לפחות מבחינה
אחת הטרידה הבעייה את מזכירות הכנסת,
אשר ביקשה לדעת אם אומנם מוצדקים
חשבונות האש״ל שמגישים ח״כים לא־ירושלמיים:
האומנם נוכחים הם בכנסת באותה
תכיפות שהדבר נרשם בחשבונותיהם?
איש המזכירות פנה לראש סדרני הכנסת,
ביקש ממנו העתק של הרשימה, אותה מנהלים
הסדרנים באורח פרטי. ברשימה זו
רשום שמו של כל ח״כ הנכנס דרך אחת
משתי הדלתות של הבית, כדי שהשוערים
ידעו להשיב למבקרים השואלים על ח״כ זה
או אחר. אך ראש הסדרנים סרב למסור את
הרשימה למזכירות .״אם רצונכם לערוך ביקורת
על נוכחות חברי הבית,״ השיב ,״הציבו
רשימה משלכם, ובקשו מן הח״כים לחתום
עליה.״
לזאת לא היתד, המזכירות מוכנה, פן
ייעלבו הח״כים. כי בכל זאת אי־אפשר לדרוש
מהם לחתום את שמם כמו פועלים
בבית־חרושת.
העולם הזה 437ד

הכידבוד ביב הסר

הרבכ בו ד
ו 1לדימונה
השאלה החשובה היא: מה בונה ישראל בדימונה?
זאת שאלה המעניינת לא רק את האזרח הישראלי. היא
מעניינת לא פחות את הערבים. אבל לא הישראלים ולא
הערבים יכלו לדרוש מן הממשלה כי תגלה את סודה
הגרעיני.
לא כן ממשלת ארצות־הברית, שגם היא אבתה מאוד
לדעת מה כוונותיה של ישראל בדימונה. היא הצליחה
לקבל תשובה. תחילה בעזרת מטוסי־הריגול שלה, המצויירים
מטוסים אלה
במצלמות מיוחדות לצילום מגובה רב ביותר.
חדרו לתחומה האווירי של ישראל, צילמו את הכור המוקם.
פעם הצליחו מטוסי חיל־האוויר ליירט שני מטוסים אמריקאים
בשמי ישראל, אילצו אותם לנחות בלוד. אחרי הסברים
נבוכים משני הצדדים, הורשו המטוסים להמריא. מאז,
נרמז, אין מטוסי־הריגול נוהגים בחופשיות כה מעליבה
מעל שטחה הריבוני של ישראל.
אבל את מלאכת המטוסים המשיכו הדיפלומטים של
וושינגטון. בראשם עמד הנשיא המנוח ג׳ון קנדי. הוא לא
הסתפק בהבטחותיו של דויד בן־ויריון• כי הכור נועד אך
ורק למטרות שלום. במכתב תקיף דרש כי ישראל תרשה
למומחים אמריקאיים לערוך שני ביקורים מדי שנה בכור
של דימונה,

האמריקאים לספק לה נשק קונבנציונלי בכמויות ומן הסוגים
הנראים לה.
באשר לדרישת הנשיא קנדי, כי ישראל תרשה ביקורים
קבועים של מדענים אמריקאיים, השיב בן־גוריון בלאו
החלטי ותקיף. לאו דווקא מפני שיש לישראל מה להסתיר,
הבהיר,

ההפרדה
אך הוזיכוח לא פסק. אלא שבמקום המלה ״כניעה״,
הודגשה המלה ״ביקורת״ .השאלה שחזרה ונשאלה היתה:
האם סיורי האמריקאים בדימונה הם סתם ביקורים, או
ביקורת? הגיב דובר משרד החוץ :״אין כל יסוד לחששות,
כאילו יש בביקור בכור של דימונה שמץ של פיקוח מצד
גורם זר.״
אולם גם ההכחשות הנמרצות •ביותר לא יכלו לטשטש
את העובדה, כי וושינגטון לא היתד, מעוניינת בטיולים
מודרכים בדימונה, רק מתוך שאיפה להכיר את נוף הנגב.

צרפתי

רו׳ אשמו
זאת, על כל פנים, הגירסה שהיתר, ידועה לחוגים המצומצמים
שד,תמצאו בבעיותיה של דימונה. זאת גם הגירסה
שהופצה בישראל לפני שבוע, כאשר פירסם ניו־יורק טיימס
את הסקופ שלו על ביקורים אמריקאיים בדימונה. לציבור
הרחב נאמר, כי ההיענות לפניות האמריקאיות באה רק
אחרי שבן־גוריון עזב את השלטון. סופרו הצבאי של הארץ
אף השכיל להדגיש בבירור את כניעתו ושפיפות־קומתו של
לוי אשכול.

ביל!ורים
וביקורת

שמעון כוס

יתיר גם להבא ביקורים מדעיים בכור. מבפנים קמו עליו
מתנגדיו השונים, כדי להקניטו ולרמוז שבימי דויד בן־
גוריון לא היתר, כניעה כה מחפירה לתכתיבים אמריקאיים.
אשכול לא שתק. באותו יום עצמו בו הופיעה הכתבה
הקנטרנית בהארץ, התפרסמה תשובתו הבלתי־רשמית במעריב.
נאמר בה :״אנשי מדע אמריקאיים ביקרו בכור של
דימונה כבר לפני ארבע שנים.״ כלומר: אם היתד, כניעה,
הרי שלפני אשכול נכנע דויד בן־גוריון לאמריקאים. מלבד
זאת, ההחלטה לא נתקבלה בסוד על־ידי לוי אשכול, אלא
שהוא שיתף בד, חוגים פרלמנטאריים — גם מאנשי
האופוזיציה.

מיתקן

סוד

שום דבר מכל ההתרחשויות האלה לא הגיע לידיעת
האזרח הישראלי, שכן הממשלה הודיעה כי העניין סודי,
והעתונים נאלצו להסתפק ברמזים מעורפלים על מה שנקרא
״הנושא העדין״ .הדבר היחידי שידעו אזרחי ישראל על דימונה
בוודאות, נבע מתוך הכרזתו של דויד בן־גוריון בכנסת,
ב־ .1960 הכריז אז ראש־הממשלה: ישראל החלה בבניית
כור אטומי מחקרי לצרכי שלום, בעוצמה של 24 מיגאודאט.
חומר התידלוק של הכור בדימונה יהיה אוראניום טבעי,
להבדיל מאוראניום מעושר. הכור יקורר במים כבדים.
הודעה זו נמסרה שלוש שנים אחרי שהחלה בניית הכור.

התשובה העיקבית של דויד בן־גוריון, לכל דרישה אמריקאית
כי ישראל תתחייב שלא לייצר נשק אטומי, ודתה
פשוטה והגיונית: לפי הערכתו, לא נשקפת סכנה אטומית
לישראל בזירה המרחבית. הסכנה נובעת רק מנשק קונבנציונלי.
על כן אין הכרח שלישראל תהיה פצצה אטומית.
אולם כדי להגביר את תחושת־הבטחון שלה, חייבים

דויד בן־גוריוו

הוא כתב :״ההיתר שניתן למומחים האמריקאיים לבקר
בכור האטומי של ישראל בדימונה, אושר בניגוד לעמדתם
של מספר יועצים בכירים של ראש הממשלה ושר הבטחון,
אשר הזהירו את מר אשכול מפני כניעה ללחץ האמריקאי
בעניין דימונ ה ...כפי שנודע, היו בין אלה שהביעו עמדה
נגד הביקור האמריקאי, מספר מדענים בכירים ואישים בכירים
הבקיאים בענייני מדע. מר אשכול הכריע בוויכוח למען
מתן היתר לביקור, בציינו כי הוא נוטל את האחריות על
ע צ מו ...אחד מעוזריו של מר אשכול ציין בקשר לכך:
,זהו מתן היתר לחדור לחדר־המיטות שלנו׳!״
בם ך הכל: תמונה של אדם נכנע ועלוב, בניגוד משווע
ליועציו הבכירים, העומדים איתן על מישמר כבודה של
המדינה. לא היה קשה לנחש, כי בראש היועצים הבכירים
האלה ניצב שמעון פרס, הרואה בכור של דימונה את
״התינוק״ הפרטי שלו.

כך מצא את עצמו לוי אשכול עומד במלחמה כפולה
על הכור של דימונה: מבחוץ לחצו עליו האמריקאים, כי

על פי הנתונים הידועים על דימונה, משתמשים לצורך
תידלוק הכור באוראניום טבעי (להבדיל מאוראניום מועשר),
והוא יקורר במים כבדים. מקורות חומר התידלוק והמים
הכבדים נשמרים בסוד.
מה חיפשו המדענים האמריקאים בדימונה? בראש
וראשונה מיתקן־הפרדה, שבעזרתו ניתן — באמצעים
כימיים — להפריד בין חומר התידלוק לבין פלוטוניום.
רק בפלוטוניום מסוג מסויים, שניתן להפיקו מאוראניום
טבעי, אפשר לייצר נשק גרעיני. אם אין במקום מיתקן־
הפרדה מסוג זה — שהוא מיבנה מסובך, התופס שטח
גדול — ואם אין פלוטוניום, פירוש הדבר שאין מייצרים
במקום נשק גרעיני.
המדענים האמריקאיים מצאו, כי ״ישראל אינה משתמשת
בכור הגדול־יחסית לייצור פלוטוניום.״
לכן, שבועות מעטים אחרי ביקור המדענים, זכתה ישראל
לביקור אמריקאי נוסף: נציגו המיוחד של הנשיא ג׳ונסון,
השגריר הנודד איוזרל הארימן, הגיע לשיחות סודיות. נרמז
כי בא לדבר על אספקת נשק ועל הטיית הירדן, על יחסי
ישראל־גרמניד, ועל סיוע כלכלי. לא נאמר שהוא בא לדבר
על הכור בדימונה. אך עובדה היא, שבתיקו נשא שאלות
נוקבות דווקא בעניין זה.
שיב הובהרה לו העמדה היסודית של ממשלת ישראל,
כפי שהוגדרה על־ידי דויד בן־גוריון בשעתו: לישראל לא
יהיה צורך בפצצה אטומית, אם תקבל נשק קונבנציונלי
כראות עיניה. על שאלה זו נסב רוב הוויכוח, כשהארימן
ממאן להתחייב לכמויות ולסוגים, ויחד עם זאת דורש
החלטה לטווח ארוך, כי ישראל תרשה ביקורת אמריקאית
שוטפת בדימונה. שכן עמדתו של הנשיא ג׳ונסון אינה שונה
מזו של קודמו: נגד ריבוי נשק גו עיני בעולם, בידי מדינות
גרעיניות חדשות.
כאשר התנפצו השבוע גלי ההסתערות על דימונה, מצד
מתנגדיו המקומיים של אשכול, אחרי שחלה הפוגה בהסתערות
האמריקאית, מיהרו דוברי ראש־ד,ממשלה להבטיח כי
לא ניתנה שום התחייבות לאמריקאים להתיר להם לבקר
בדימונה בקביעות. סוד הכור, שנחשף לרגע, לא יהיה
הפקר גם בעתיד. כך, על כל פנים, רמזו דוברי הממשלה.
דימונה תשוב להיות אטומה.

תצפית

במדינה

#ההתחרות הסינית־סובייטית תורגש כזירה המרחבית
בצורה מוחשית כיותר. מוסקבה תנסה לחזק את העמדה הערבית נגד
בון, תבטיח לספק בעצמה את כל העזרה שהובטחה מקודם על־ידי גרמניה
המערבית, ואילו פקין תימנע מלגעת בבעייה המערב־גרמנית, תשקיע את
מאמציה בבעייה הארץ־ישראלית. היא תעודד את הגורמים הערביים הרוצים
לתת צביון של מלחמת־שיחרור למאבקם של ערביי פלסטין. לשם כך, תשתדל
להעניק אפוטרופסות ישירה לצבא השיחרור הפלסטיני, תזמין, בין השאר,
קאדרים פלסטיניים לאימונים בסין. האיש שלה במרחב, בשלב הראשון, יהיה
נפי הנראה אחמד שוקיירי.
#צפויה הסתערות דתית מחודשת על לוי אשכול. אחרי
שיצחק רפאל נאלץ להתפטר, בשל חלקו בשערוריית השוחד של תל־גיבורים,
הגיעו ראשי המפד״ל למסקנה כי עליהם להציג בפני הציבור הדתי הישגים
מרשימים, כמישקל־נגדי לחרפת תל־גיבורים. בשלב ראשון ילחצו למען העברתו
המיידית של חוק השבת, וייתכן בי יעלו גם את הדרישה למנות איש המפד״ל
כשד הבריאות.

מטרתה העיקרית של כסיעת לוי אשכול ללונדץ: למצוא

מפלגו ת
התחלת המירוץ
עוד מעט יתחיל המירוץ. המתחרים מתבקשים
להתייצב ליד קו הזינוק, אבל
רק רץ אחד מופיע. היתר עסוקים ב־מיקלחת,
או מחפשים את תלבושתם.
כזה היה השבוע מצב המפלגות הישראליות,
העומדות על סף מערכת־הבחירות.
מכולן היתד. רק אחת מוכנה למירוץ:
מפ״ם. היא כבר הכינה את סיסמותיה,
ומטה־הבחירות שלה הוא היחידי בין המטות
המפלגתיים הפועל על כל שלוחותיו.
כי מפלגה זו נמצאת במצב המאושר,
בו אין היא מפולגת על־ידי סיכסוכים
פנימיים ואין מנהיגיה שקועים בנסיונות
מייגעים של חיבור או פילוג,
מיבחן־הכוח הראשון, בבחירות להסתדרות
פועלי־הבניין, בו עלה כוחה של
מפ״ם בכמה אחוזים, השחיז את תאבונה.

תועמלן זכין
לינקולן, לא מארכס
השנים האחרונות. ,תנסה לשכנע את הבוחרים
כי ההנהגה המפא״יית אינה מייצגת
את הפועלים.
אם יהיה הדבר תלוי בה, היא מבטיחה
לשים קץ לניתוק המנגנון מבעיות הפועלים,
להעלות את רמת־השכר, לבלום את הקיטוב
החברתי, לקצר את שבוע־העבודה
בקיץ לפועלי־הייצור, להבטיח את מיזוג העדות
על־ידי מתן אפשרויות לשכבות
הנחשלות לחנך את ילדיהן המקופחים,
לחסל את מישטר הבוסיזם במיפעלים ה־הסתדרותיים
הגדולים ולשתף את הפועלים
בהנהלותיהם וברווחיהם.
כל זה היא תציע לבוחר, בצירוף ־,־
קריאה :״שינוי — עכשיו!״
רבנות לידו דין

חירום אנזריגץ אי
תחליף להסדר עם גרמניה, שהופסק כגלל איומי קאהיר. גם
הפעם עשוי ההסדר להיות משולש, כשארצות־הברית משמשת שושבין. ההנחה
היא, כי בריטניה לא תחשוש לעשות עיסקות גלויות עם ישראל, וכי היא
ממילא בין המדינות הערבות לגבולותיה. לצורן זה יגיעו ללונדון, במקביל
לבואו של אשכול, גם נציגים אמריקאיים מוסמכים.
#אשר כן־נתן לא יהיה שגריר ככון. המינוי הובטח לו בתקופה
שהיה נראה כי יהיה ריק מתוכן, עם גמר הסכס־השילומים. עתה, עם כינון
היחסים הדיפלומטיים המלאים, והידוק קשרי ירושלים־בון, סבור משרד־החוץ
ני זהו התפקיד השני בחשיבותו בשרות־החוץ של ישראל. קרוב לוודאי כי
ייבחר דיפלומט מנוסה, שנולד בגרמניה. מועמד סביר: אחוד אבריאל, יליד
וינה.

#אל תאמין בי תראה טלכיזיה ישראלית תוף שנתיים.
אמנם נקבע כי תוך שנה וחצי תתחיל הטלביזיה הכללית לייצר חומר, וכי
ההקרנה עצמה תתחיל בעוד שנתיים. אולם מומחים זרים, שבדקו את התוכניות,
מצאו כי אינן מציאותיות, מאחר שהן מבוססות על בורות גמורה לגבי ההכנות
והמיתקנים הדרושים. לדעתם יעברו שנים עד שיהיה הכל מונן להפעלה.
#ייעשה נסיון שקט לעודד את שוק הקרקעות. בהשראת משרד
האוצר יזום מינהל מקרקעי ישראל עיסקות של מכירת קרקע במחירים זולים,
מתון תקווה לסובב מחדש את גלגלי שוק המקרקעין, אשר עיסקותיו היו מקור־הכנסה
רציני. של האוצר. בגלל שינוי זה במדיניות המקרקעין, לא תביא
הממשלה את ההצעות שכבר עובדו, ואשר מטרתן היתה לקבוע הגבלות רציניות
למינהל מקרקעי ישראל.
#עיתץ יומי חדש עשוי להופיע כחודשים הקרובים. עתונאי
ישראלי, שנסע השבוע לארצות־הברית, ינסה להשפיע על אנשי ברית עברית
עולמית שם להשתתף במימונו של עיתון יומי בעברית קלה. הוא יבטיח להם,
כנראה, שגס משרד החינוך עשוי להתעניין בתוכניותיו ולהשתתף בחלק מן
ההוצאות.

על כן, כאשר הועלה לפני שבועיים הרעיון
לדחות מחדש את הבחירות להסתדרות,
היה קולה של מפ״ם התקיף
שבין קולות המתנגדים לרעיון הדחייה.
היא רוצה שהשופט יירה את יריית־הזינוק
ללא דיחוי.
כישרץ מכירה. סיסמתה המרכזית
של מפ״ם לקראת הבחירות להסתדרות
לא נלקחה הפעם מכתבי מארכס או לנין,
אלא הותאמה מאימרתו המפורסמת של
אברהם לינקולן. היא אומרת :״להסתדרות
של הפועל, עם הפועל, למען הפועל.״
אין זה מיקרה! מפ״ם הקימה הפעם
מנגנון־הסברה מסועף, הכולל גם כוחות
צעירים. בראש מסה־ההסברה הוצב גבר
בעל שיער בלונדי מכסיף ועיניים כחולות
בהירות. דוב זכין 41 חבר קיבוץ להבות
הבשן על הגבול הסורי, היה בבחירות
הקודמות דובר המפלגה. לאחר מכן נשלח
מטעם השומר־הצעיר לארצות־הברית, וכאשר
שב למוד־נסיון למשקו, ידע כי גם
העקרונות הצודקים ביותר זקוקים לכיש-
רון מכירה.
העקרונות עצמם לא השתנו. מפ״ם
סבורה, כפי שהותה סבורה בפעמים הקודמות,
כי היא יכולה לשמש כתובת
רצינית לכל המבקשים אלטרנטיבה לשלטון
הקיים בהסתדרות. המערך? לא מדאיג
אותה כלל .״את כל הצדדים השליליים
של התחברות מפא״י ואחדות־העבודה כבר
פירטו אנשי אחדות־העבודה עצמם,״ חיווה
זכין את דעתו .״ברור כי זוהי התחברות
מתוך חולשה ויאוש.״
״ ע כ שי ו במלחמתה על קולותיהם
של 860 אלף חברי ההסתדרות, תרכב
מפ״ם על התופעה הבולטת ביותר של

המספר ההולך וגדל של נישואים אזרחיים,
שנערכו לאחרונה ביוזמתו של
עורך־הדין יוסף בן־מנשה, לא גרמו הרבה
נחת לדתיים.
הדיינים בבתי־הדין הרבניים, שבפניהם
מופיע בן־מנשה לעיתים קרובות, החליטו
להצר את צעדיו, לערם בדרכו מכשולים.
בן־מנשה
לפני כמה שבועות הופתע
למשמע דרישה מוזרה שהיתר, בפי דייני
בית־הדין הרבני בפתח־תקווה. הם לא
הרשו לו לייצג בפניהם את מרשו, טענו
כי בן־מנשר, אינו מוסמך להופיע בפני
בית־דין רבני .״כדי להופיע בפנינו דרוש
רשיון מיוחד,״ הסבירו.
בן־מנשה היה יכול להשיג רשיון כזה.
כל מה שהיה עליו לעשות, לשלם דמי
אגרה בסך 5ל״י. אבל עורך־הדין הלוחם
בדרך הבכפייה
הדתית החליט ללכת
קשה. הוא פנה אל בית־הדין הגבוה, ביקש
צו־על־תנאי.
השבוע נענה בית־המשפט לבקשתו, הוציא
בנתיים צו־ביניים, לפיו רשאי בן־
מנשה להופיע בפני בתי־דין רבניים, עד
שהעניין יתברר סופית.
אבל דייני בית־הדין הרבני בצפת, שבפניהם
הופיע השבוע בן־מנשה, סבורים
כניראה כי החלטות בית־המשפט הגבוה
אינן חלות עליהם. למרות צו־ד,ביניים
הם מסרבים להרשות לו לייצג בפניהם
את מרשיו, בטענה ששמו אינו מופיע
ברשימת עורכי־הדין הרשאים להופיע בפני
בית־דין רבני.
לבן־מנשה לא נותרה ברירה. השבוע
הוא הגיש תלונה נגד דייני צפת, האשימם
בבזיון בית־המשפט.

דרכי אדם
אהבתה חו תן
כשהציע ד״ר אלכסנדר (״אלכס״) פריד
( )64 לגרושתו של בנו, ג׳ון שטיינברג
( ,)32 לעזוב את ארצות־הברית ולעלות
לישראל, קיבלה ג׳ון את ההצעה, לא
העלתה על הדעת כי מאחוריה מסתתרת
מזימה כל־שהיא.
הרופא הקשיש דאג לסדר את שני
ילדיה במוסד אלוני־יצחק, שילם את שכר
הלימוד עבורם. ג׳ון שטיינברג חשבה הי
סוף־סוף עלה בידר, לפתוח דף חדש בחייה•
אבל תקוותיה ניתבדו חיש מהר. כי
חותנה הגיע ארצה זמן קצר אחריה.
תקיפה כבית מלון. יומיים אחרי
שהגיע ללוד ניסה, לדבריה, הרופא לאנוס
אותה בחדרה במלון אסטור. שכניה מן
החדרים הסמוכים ׳ועובדי המלון, שנזעקו
(המשך בעמוד )18
העולם הזח 1437

״אד תחנו דחס הביס!״
וגחן להם מסאסאיס. הוא שנח נ׳ -

ך* רגשתי כאילו מישהו שפך כד מים
ץ קרים על ראשי, כשהמדריך אמר כי
עלינו לעזוב את הכיתה. תחילה לא הבנתי
את כוונתו, אך הוא הסביר את עצמו מייד,
ולא נשאר מקום לשום ספקות. :הגדנ״ע זה
לא בשביל ערבים. לא ידעתי מה אעשה.
הסמקתי. רק לאחר זמן־מה הפניתי את מבטי
אל מאיר שוורץ, חברי לספסל הלימודים,
ואף הוא הסמיק ותקע את עיניו בשולחן
שלפניו. באותו יום לא הייתי מסוגל להחליף
עימו מילה.״
הנער השחרחר, בעל סבר הפנים הנבון,
סיפר את סיפורי השבוע, זמן רב לאחר ההתרחשות.
אך גם עתה עלה הסומק בפניו,
עקב הרגשת הקיפוח שתקפה אותו.
אותה עת מלאו בנים ובנות את חצר
בית־הספר המקצועי עמל בצפת, כשכולם
לובשים את מדיו האחידים. אפילו גזען
קיצוני היה מתקשה להבחין בין תלמידים
שבאו מהכפר הערבי רמה, לבין תלמידים
שבאו מהמושבה העברית ראש־פינה.

פקודה מגכוה

** ה כעצם קרה בבית־הספר עמל, הנחשב
כבית־ספר לדוגמה בצפת ובכל סביבתה?
לפני מספר שבועות הופיעו תלמידי כתה
ג׳ במדי חאקי, התכוננו לשעור גדנ״ע. אך
הפעם לא התחיל השעור בדרך השיגרתית.
המדריך, מיכה ציונמן, פתח את השעור בדרישה
כי כל התלמידים הערביים יצאו מן
הכיתה. הוא הסביר, כי מהיום ואילך לא
ישתתפו הערבים בשעורי הגדנ״ע .״אנחנו
לומדים פה על כל מיני דברים הנוגעים ל־

מן התלמידים העבריים הכריזו כי אף הם לא
ישתתפו בשעורי הגדנ״ע, באם יגורשו חבריהם
,1ערביים. לאחר איומי המדריך נשארו
המורדים העבריים בכיתה.
אך גם הרצון הטוב של התלמידים העבריים
לא היה יכול לשנות את הרגשתם של
המסולקים. נפוצו אף שמועות על צעדי הפלייה
נוספים, אותם עומדים לנקוט נגד הערבים.
מפה לאוזן סופר בבית״הספר כי מנהל
בית־הספר לא רק שתמך בהוראות טיהור
הגדנ״ע, אלא הגדיל לעשות, ומצא עבור התלמידים
המגורשים עיסוק אחר: עבודות
נקיון במעבדות ובבתי־המלאכה של בית־הספר.

המצפון

ן* שמועה זו אין שמץ של אמת,״ הב*1
/ /ריז השבוע בתוקף מנהל בית־הספר,
צבי כבודי .״יתכן כי התלמידים הרגישו
עצמם מקופחים מכל הצדדים, אך לאמיתו
של דבר, כל העניין התרחש בצורה אחרת
לגמרי.״
וזה הסיפור לפי גירסתו של המנהל: בית־ספר
עמל בצפת הוא מוסד חינוכי חדש באופן
יחסי, הקיים בסך הכל ארבע שנים .״היה
לי קשה מאוד לארגן צוות מורים ומדריכים
הדרוש לחינוך תיכוני ומקצועי,״ הסביר צבי
כבודי .״צפת אינה תל־אביב, ואנשים בעלי
השכלה מתאימה מוכנים לבוא הנה להינפש
בעונת הקייץ, אך לא להעתיק הנה את
מקום מגוריהם ועבודתם.״
למרות זאת הצליח כבודי למצוא אנשים
מתאימים לכל המקצועות, פרט להדרכה ב־

שני עמים

נפגשו בבית־ספר עמל בצורה חיובית ביותר: חברות ללימודים
ולעבודה משותפת. אתע זערקא מגוש־חלב (החובש את כובע
בית־הספר) ומאיר שוורץ מראש־פינה. שניהם עובדים בשעור חרטות על מחרטה אחת.

מן, המדריך, טען תחילה כי הוא קיבל הוראה
ממפקדת הגדנ״ע. לאחר מכן שינה את
הסברו, טען כי הפקודה הגיעה אליו מקצין
השדה שלו. התפלאתי על כי צה״ל מתערב
בחיי בית־הספר, בצורה בלתי רגילה כזו.
אז מסר לי מיכה את גירסתו השלישית:
הוא פעל על דעת עצמו, כי כך ציווה עליו
מצפונו. מייד לאחר מכן ביקשתי מצה״ל
שיקח בחזרה את המדריכים. כבר למעלה
משבועיים אין שיעורי גדנ״ע בבית־הספר.״

ערבים. אחד מהם, מורה לשרטוט וטכנולוגיה׳
הוא גם תלמיד שלי לשעבר. לכן ברור
כי המקרה עם מדריכי הגדנ״ע נראה לי כמכה
קשה, ובפגיעה בשיטתי החינוכית. לא
הייתי מסוגל לעבור על־כך בשתיקה.״
ניראה היה, כי פרשת שעורי הגדנ״ע ב־בית־הספר
הצפתי היא בבחינת מקרה
בודד: תלמידים ערביים גורשו משעורי
גדנ״ע, ללא ידיעתו של מנהל בית־הספר.
לכן סולקו מדריכי הגדנ״ע, והעוול תוקן.

גם מטאטא יכול לירות!
גדנ״ע. מדי שנד, בשנה התחלפו מדריכי ה־גדנ״ע
בבית־הספר. השנה, החליט המנהל
להפסיק את חיפושיו. הוא פנה לצה״ל, ביקש
לשלוח לו שני מדריכי גדנ״ע מבין חיילי
הצבא. נשלחו שני חיילים דתיים, בני ,19
חובשי כיפות.
״אני חושד כי הם נשלחו לא משום שהיו
הכי מתאימים לתפקיד, מבין חיילי היחידה,
אלא משום שהיו דתיים, ומפקדם רצה למנוע
מעצמו כאבי ראש,״ אמר כבודי.
כאשר סולקו התלמידים הערביים משעורי
הגדנ״ע לראשונה, לא ידע כלל המנהל על
המתרחש. רק לאחר זמן מה נודע לו על־כך
במקרה, כאשר פגש בתלמידים המסתובבים
בחצר בזמן שעור. כשהסבירו לו את סיבת
העדרותם מן השעור, הופתע המנהל כליל.
״קראתי אלי את שני המדריכים, וביקשתי
מהם הסבר על פעולותיהם, אשר נעשו ללא
שום תאום עם הנהלת בית־הספר. מיכה ציוני

את דברי מנהל בית־הספר מאשר מכתב
פיטורין של שני מדריכי הגדנ״ע, הנשמר
בתיקי המזכירות. אין זה האישור היחידי
לגירסתו. האישור הנוסף טמון באישיותו
של המנהל עצמו.
צבי כבודי נולד בגרמניה, נכווה בילדותו
מכל צורות ד,הפלייה בבתי־הספר הגרמניים,
שכוונו נגד ילדים יהודיים, בעת עליית הנאצים
לשלטון. טרם פרוץ מלחמת העולם,
הצליח כבודי, יחד עם הוריו, לעבור לפולין.
בעת המלחמה לחם כקצין חיל־האוויר בשורות
הצבא האדום והצבא הפולני. בשנת
1948 עלה ארצה, השתתף במלחמת השחרור.
״כל חיי לימדו אותי לשנוא גזענות והפלייה,
על כל צורותיהן,״ סיפר כבודי השבוע
.״אני גאה כי אצלי בבית־הספר אחוז
התלמידים הערביים מתקרב לעשרה, וכי הצלחתי
ליצור אווירה של שוויון. בבית־הספר
שלי, לא רק שלומדים, אלא גם מלמדים

אך בפיו של דובר משרד החינוך, אורי
אורן, היתד, גירסה אחרת :״עמדת משרד ה־חינוך
בעניין זה היא ברורה. לא נכון כי
התלמידים הערביים לא המשיכו להשתתף
בשעורי הגדנ״ע. הנוסח הוא לא נכון, משום
שהתלמידים הערביים לא השתתפו בשעורים
כאלה מעולם. בבתי־ספר תיכוניים ערביים
אין בכלל שעורי גדנ״ע. הבעייה התעוררה
רק השנה, כאשר נכנסו תלמידים ערביים
לבתי־ספר עבריים.
״משרד החינוך קבע כי הערבים לא ישתתפו
בשעורי גדנ״ע, וזה לאו דווקא מטעמים
בטחוניים. פשוט, הערבים לא חייבים
לשרת בצבא, ולכן אינם נזקקים לגדנ״ע.״
דובר משרד החינוך הוסיף :״עמדה זו היא
רשמית, ונמסרה לכל מנהלי בתי־הספר, הפונים
אלינו בשאלה זו.״
הדובר הוסיף כי איננו רואה כל פגם בכך
שתלמידים ערביים יעסקו בעבודות נקיון
במקום שיעורי הגדנ״ע.

עבודות בקידך

המשל

צבי כבודי הרגיש בהפ ליית
גזעית כאשר היה
תלמיד בגרמניה הנאצית. הוא התנגד בכל
תוקף לסילוק תלמידיו משיעורי גדנ״ע.

בטחון המדינה, ולא רצוי כי הערבים ישמעו
עליהם,״ הסביר המדריך בפשטות ,״זוהי
פקודה מגבוה.״
אתע ווהבי, חנה סמיר וחג׳יב קוריאר
עזבו את כיתתם נעלבים. עד עתה חשבו
את עצמם כשווים לשאר תלמידי בית־הספר,
היו אף גאים על כי הינם לומדים בבית־ספר
עברי. הם ראו בכך דרך טובה לקליטתם
בחיי המדינה. לפתע חשך עליהם עולמם:
הם נודו מבני כיתתם, בגלל השתייכותם
הלאומית.
אתע וחבריו הלכו ישר אל משרדו של
המנהל. אך המנהל לא נמצא באותה עת במקום,
ודבר סילוקם נשאר בגדר חידה. אך
מעשה הסילוק חזר ונשנה, מדי יום ביומו,
בכל הכיתות אשר בהן לומדים תלמידים
ערביים ועבריים. הודעת המדריך. הביאה בכל
פעם לאותן תוצאות: מבוכה בין הנערים
הערביים והעבריים גם יחד. באחת מכיתות
ב׳ היתד, התגובה חריפה יותר: חלק

ח 1111141 קבוצת תלמידים•ערביים מביח
ע י ! 4 1 1 5 1 1יי | 1
שנאסר עליהם להשתתף בש

יחד יעם חבריהם העבריים, ותחת זאת הופקרו לרגשות של עלבון, השפלה ומרירות.

^ ך כחקירה נוספת התברר כי עמדת
\ 1משרד החינוך אינה כה רשמית כפי שטוען
דוברו. לא רק מנהל בית־ספרבצסת, אלא
גם עמיתיו בשני בתי־ספר אחרים, ברמלה
ובלוד, שגם בהם לומדים תלמידים ערביים,
לא ידעו על עמדת משרד החינוך.
מנהל בית־טפר תיכון אזורי בלוד, זאב
ביסקוויצקי, אמר :״התלמידים הערביים נכנסו
לבית־הספר שלנו ומשתתפים בכל שטחי
עבודתנו החינוכית. לא קיבלתי שום
הוראה ממשרד החינוך. על אי־השתתפותם
בשעורי הגדנ״ע. אם אקבל הוראה כזאת,
אמלא אותה בצער אישי רב, ונגד מצפוני.״
אם כן, למי ניתנה ההוראה? נראה שהכרעתו
של משרד החינוך לא הספיקה עוד
לצאת מכותלי המשרד. רק הדיה, שהגיעו לצפת,
גרמו לשערוריד, הגזענית.
קשה להבין איזה נזק ייגרם לבטחון המדינה
אם ילמדו תלמידים ערביים להחזיק
רובה או לזחול בקוצים. אך ברור כי כל
נזק כזה יהיה קטן בר,שתאה לרגשי ההתמרמרות
והשינאה שיצטברו בהכרח בלבו
של תלמיד שנשאר בחוץ, כשמטאטא בידו,
כאשר חבריו מסתודדים בשיעור מושך.
וכאשר נוצרת בלב נער שינאה למדינה
— גם מטאטא יכול לירות.

נעות בלונדית ותכולת-עיניים חוכוזה
מה עשה אותה למדגימת המדינה, מלבד
המידות הארוכות והצרות שלה, השמש שלה,
השיער הבלונדי, העיניים הכחולות ולאד,
פלצ׳ר? לפי דבריה, היה זה הנסיון והעבודה
הקשה. במשך שנים, למשל, היא עבדה
על האיפור שלה. כל יום היתר, משנה אותו,
מחליפה אותו ומציירת אותו שוב ושוב בכל
הצורות האפשריות. עכשיו יש לה כבר נס־יון
בשטח זה. בקלות רבה, ללא כל מאמץ,
היא משנה את האיפור שלה, מחליפה אותו,
ומציירת אותו שוב ושוב מחדש.
היא עוקבת, בצרפתית ובאנגלית, אחרי כל

מצטלמת כמעט רק איתו. הוא צלם שיכול
לצלם לאל ולזוג. יש לו סיגנון וכישרון.׳׳
נערות הזוהר החולמות על עתיד בממלכת
הדוגמנות, חושבות שאין דבר יותר קל מאשר
לעמוד בפני המצלמה עם הבגד הדרוש.
עלמה יכולה להסביר להן שהן טועות :״אם
בבגד אין תנדעד״״ היא אומרת ,״הוא אינו
שתה כלום. אני והצלם שלי משתדלים להכניס
לתוכו תנועה.
״מה שפחות חשוב בשביל דוגמנית זה
הפאר. אני אינני יוצאת מגדרי כדי להיראות
מפוארת. אני נורא מפוזרת, תמיד שובחת
משהו. לקה על הציפורניים, תכשיט, או
משהו אחר. אני לא יודעת, אולי רואים את
זה. אבל בגלל הדאגה הזאת הכל נראה בסדר.
המתח הזה, שבא עם הדאגה והפחד
שזה לא יהיה טוב, עושה אותי מסוגלת
לעמוד עשרים וארבע שעות בפני המצלמה.
אני עומדת בפניה עד שנוצר בינינו הקונטקט.
אני עושה את העבודה שלי ביסודיות.
״באים אלי מפרסמים ומבקשים ממני להציג
בתמונה את הכפל הזה או את ד,כפ־

לא הורג!
הנעשה בעולם האופנה. היא מתאפרת שוטף
בשתי השפות. כל זה היה כמובן מתבזבז
לולא היה לה צלם טוב.
״הצלם שלי,״ היא מספרת ,״הוא הצלם
הטוב ביותר בארץ. כשאני עומדת מול המצלמה
שלו, אני לא רואה אנשים, לא שומעת
כלום. קיימים בשבילי רק הצלם והמצלמה.
יש בינינו קונטקט בלתי רגיל. אני

״מה אוון, צו ותמיד שטוו שמשי״
ך* שאלה נשאלה על־ידי מודעות ד,פירן
! סומת של אל־על. התשובה שניתנה על
ידן פשוטה מאוד. צרות, ארוכות ושטופות-
שמש הן עלמה בן־פורת ומדינת ישראל. המודעות
מוכיחות זאת בעזרת תמונותיה
הארוכות ( 170ס״מ) של עלמה בן־פורתהרזה
( 49 קילו בבוקר 51 ,קילו בערב) והשזופה.
מלבד זה שעלמה מציגה את המדינה, היא
מציגה גם שמלות, חולצות, מכנסיים ובגדיים.
אבל היא מציגה אותם בצורה לגמרי מיוחדת
ובלתי־ישראלית. כשהיא לובשת שמלה,
היא אינה נראית כאילו שאלה אותה מהאמא
שלה, וכשהיא מחייכת אל המצלמה, אין
היא נראית כמו זוג לחיים שהרכיבו עליהן
ריסים מלאכותיים ואף פלאסטי. כשהיא מרימה
את ידה כדי להראות את הבגד אותו
היא לובשת, אין היא נראית כאילו מגרד
לה משהו בגב.
בקיצור, היא אינה דומה לדוגמנית ישראלית.
היא נראית בהחלט כמו משהו שנולד
לידה חוקית בין דפי הזוג או האל. אבל היא
לא נולדה שם. היא נולדה בבית ישראלי

פשוט, של פרדסן אמיד הגר ברחוב דובנוב.
לעולם האופנה היא הגיעה משום שרצתה
להרוויח כסף. היא ידעה שנערה כמוה יכולה
לעשות זאת בשלוש דרכים: או להיות מזכירה
של איש חשוב, או להיות מזכירה של
איש בלתי חשוב או להיות דוגמנית. היא
בחרה בדרך השלישית.

ף* פני שלוש שנים התחילה ללמוד דוגמ־
/נות אצל לאה פלצ׳ר.בתום שלוש שנות
הלימוד גילה אותה מכון היצוא הישראלי.
היא נבחרה גם כאחת משש הדוגמניות לתצוגת
האופנה של הבונדס. התצוגה אומנם
התבטלה ברגע האחרון, אבל כבר היה מאוחר
מדי להשיב את הנעשה. עלמה הוכרה
כדוגמנית מבוקשת.
בהתחלה היא היתד, מבוקשת על־ידי משכית,
לולה בר וגדעון אוברזון, הדגימה רק
את הדגמים שלהם. אבל אחר־כך, לאחר שהתגלה
הדמיון המפתיע בינה לבין מדינת
ישראל, היא החלה להדגים את המדינה בפני
תיירי העולם.

ונוים נערמה

בצאתה ממלון בתל־אביב, פגשה עלמה בן־פורת במפתיע בבעל בית־ח
מיואש, שהיה קרוב לדמעות. הוא התחנן לפניה להופיע בתצוגה, הן
להיערך תוך שעתיים, הסביר :״את השימלה היפה ביותר, שתיכננתי, לא הייתי מוכן למסור לשום דוגמנית א|

המתה-והפכה דוגמנית צילום מס׳1

צלומי נסיון

צלם החצר

בניגוד לשאר הדוגמניות, מצטלמת עלמה רק אצל צלם אחד,
פיטר הרצוג (בתמונה) .לזכותו היא זוקפת חמישים אחוז
מהצלחתה. לדעתה של עלמה, הרצוג הוא צלם־האופנה היחידי בארץ בעל שיעור־קומה עולמי.

לה צבעים יפים, ושהצלם שלה אינו מסוגל
לעשות לה. תמונות שאינן יפות.
לפני ארבעה חודשים היא התחתנה עם העיתונאי
שייקר, בן־פורת. אבל זה לא שייך
לקאריירה שלה. וגם לא מועיל לה .״העובדה
שבעלי הוא שייקר, בן־פורת אינה עוזרת
לי,״ היא מודה .״לפעמים אני אומרת לו:
,שייקר״ יש לך קשרים עם כל העולם, למה
שלא תעזור ליי׳ אבל הוא אומר שיהיה לי
יותר סיפוק אם אעשה את הדברים לבדי.
״גם בדברים אחרים הוא לא משתמש בפרוטקציה
שלו, אז בטח שהוא לא ישתמש
בד, לגבי. אני בעצמי דווקא טיפוס פרוטק־ציונרי,
אבל בסך הכל, שייקר, דווקא שמח
שיש לי תעסוקה שאני נהנית ממנה.״

מרות שהיא הגיעה אל פיסגת הדוגמנות,
יש לה חולשות אנושיות פשוטות.
יש לה עוזרת פעמיים בשבוע, היא
אוהבת הלבושות ספורטיביות ולזלול הרבה.
היא הורידה חמישה קילו בזמן האחרון, והיא
אוהבת את הצבעים כחול, לבן ואדום.
היא גם סובלת מחלומות של כל בת־תמותה.
חלומות על מכונית פרטית וחיים
מעניינים. כבר בגיל צעיר לא היו לה שאיפות
גדולות. היא לא חלמה על קאריירה
של דוגמנית או שחקנית, לא רצתה גבר
עשיר ולא חיי פאר.
כל מה שרצתה, היה שהגבר שלה יהיה
מעניין ושיאהב את הכלב שלה. היא לא
אוהבת אנשים שאינם אוהבים את הכלב
שלה, שאינם מעריכים את גאוניותו ושאינם
מעניינים.
רושת
מה עוד? כן, היא אוהבת לרקוד, אוהבת
:ומדת
לשחק גולף, אוהבת לרכב על סוכים, אוזרת!״
הבת ללכת לים, ומשתגעת אחרי בעלה.
קיי ינ

סטוטינית

עלמה מרבה להצטלם להנאתה, בזמנה החופשי .״אני ממש
מתרגשת לפני כל צילום, כמו שחקנית במה לפני פרמיירה.״

חתונה על הגג

חתונתה של עלמה עם העיתונאי שייקה בן־פורת,
שנערכה לפני ארבעה חודשים, הפכה מאורע ציבור/
בו השתתפו אנשי צמרת המישטר בישראל, אנשי החברה הגבוהה, עתונאים ואומנים רבים.

עלמה מופיעה בבגדים שונים. כאן
היא נראית מציגה חליפה בהשראה
תימנית, כשהיא מצולמת באחת מסימטאותיה של יפו העתיקה.

לצד הצילומים הספורטיביים, מופיעה עלמח
גם בצילומי תלבושות אלגנטיות, כשהיא
איפורה ואת עמידתה לבד, אותו היא מציגה.
אלגנטית מתאימה

ב 1״ ח 1ר

מלון

נהריה

כמדינה

רחוב ויצמן מם׳ ,74 טל׳ 9 2 0 1 0 6

מתכבד להודיע על פתיחת עונת הנופש וההבראה

(המשן מעמוד )14

ב חג הפסח תשכ״וז

הצעקות,

לכבוד הפתיחה ייערך ״ סדר ״ מפואר, בניהולו של חזן מפורסם

בהשגחת הרבנות המקומית

מטבח כשר

ה /ה /ה 1< :חי ק כ/־ח/ר

920105

הבטיחו

מקומות
מראש שורק־אביטל

י״רי
סוף כל סוף נמצ א הפתרון האידיאלי
לתלית כ בי ס ה

המכשיר ״תלי״ במצב סגור

ני תן להרכבה בכל מ קו ם בדירה
מיוצר מ א לו מיניו ם ב שי ט ת טרוד
עוצר מיו ח ד 870 8
מתקפללא חר ה שמוש ב אופן או טו מ טי
בעל מראהאסת טי
להשיג בכל החנויות לכלי בית ומטבח

מיון! ר ע״י ״פיליבה בע״בר
שורק-אביטל

משטרה? מיטה
מתחי! ומנציגי

מעשה ב־4

מיהרו

לחדרה,

הצילו
לשמע אותה.
ג׳ון התחילה להתייחס בחשד אל אביו
של בעלה לשעבר. חשדותיה גברו כשראתה
אותו, לדבריה, מחבק את התחתונים
והסזיות שלה. הוא אף התחיל
לבקר אצלה לעיתים מזומנות, ניסה לשדל
אותה להינשא לו. ג׳ון סיפרה כי הרופא
לא הסתפק. בשידולים, אלא ניסה לאיים
עליה ולהכריחה להינשא לו.
דון דחתה את שידוליו בתוקף, אבל
הרופא הקשיש לא ויתר בנקל. הוא נקט,
לדברי ג׳ון, בשיטה מחוכמת, החל להשמיץ
אותה, לספר למכריה כי היא מקיימת יחסים
עם מספר גברים.
היא ניסתה להתעלם ממסע הלחישות שניהל
נגדה חותנה, אבל הרופא נטפל אל
ילדיה במוסד אלוני־יצחק, השמיץ בפניהם
את האם. הילדים הנדהמים כתבו לאימם,
ביקשו הסברים. כתב פאול ,)10( ,בנה הצעיר
של דון :״סבא משוגע לגמרי. אילו הייתי
במקומך, הייתי צוחק ממנו.״
אבל דון לא צחקה. הסבירה היא :״הזקן
הרעיל את הילדים שלי, השמיץ אותי בפניהם,
גרם להם על־ידי כך סבל נפשי רב.״
בינתיים פנה אלכסנדר פריד ליועץ המשפטי,
ביקש למנותו לאפוטרופוס על הילדים.
בקשתו נדחתה, אבל הוא התמיד
בביקוריו באלוני־יצחק, נפגש עם הילדים
לעיתים מזומנות, המשיך להשמיץ את אימם.
האם האומללה החליטה לשים קץ לביקורים
אלה. היא פנתה, באמצעות עדרך־
הדין חיים סופרין, לבית־המשפט המחוזי,
ביקשה להוציא צו־מניעה נגד חותנות שיאסור
עליו לבקר אצל נכדיו ולהתראות
עימם.
סימן בולט. השבוע סיפר אלכסנדר
פריד בבית־המשפט כי דון היא אישה
בלתי־מוסרית, טען כי ראה אותה ערומה
בחברת גבר זר. היה זה, לדברי פרקליטה
של דון, שקר גס. הוא חקר את הנתבע,
הסתייע לצרכי החקירה בשיטה מיוחדת
במינה .״אם ראית אותה ערומה, כפי שאתה
טוען,״ אמר ,״האם תוכל להצביע
על איזה סימן בולם בגופהז״
לד״ר פריד לא היה ידוע על סימן מעין
זה. הוא כלל לא העלה על הדעת שהפרקליט
המנוסה טומן לו פח מחוכם. עורך-
הדין ביקש להעביר את הדין אל לשכת־השופט.
הצדדים נכנסו ללשכה, הופתעו למשמע
ההוראה שהפנה סופרין אל מרשתו.
״התפשטי!״ ציווה עורך־הדין.
דון התפשטה, הראתה לנוכחים את הכוויה
הבולטת בחלק התחתון של גופה.
״אם הנתבע ראה את דון ערומה, כפי
שהוא טוען, כיצד לא הבחין בסימן בולט
זר?,״ שאל בתרועת ניצחון.
המשך המשפט נדחה לסוף החודש. בינתיים,
מבטיח סופריין להכין עוד כמה הפתעות
מסוג זה.

תו ר ת הג מו ל
העציר שעמד לפני שופט דשלום התל-
אביבי חיים שטיינברג, לא הבין מה רוצים
ממנו. הוא הקשיב לדבריו של השוטר ש
הקומדיה
הקולנועית המצויינת
לפי מרסל אשאר והארי קורניץ
בהצגת בכורה ארצית

^ 8801
(בצבעים)

* פיטר סלרם
* אלקה זומר
* הרברנז לום

ה אי דיו טי ת

* ג׳ורג׳ סנדרס

האזיוטיח

סרט ״יוניטד ארטיסטם״ בקרוב ״ מאי ״ חיפה ,״ הבירה ״ ירושלים

ניצב על דוכן העדים, לא נתן לו לגמור
לדבר, שיסע אותו באמצע דבריו.
״אני לא עשיתי לה שום דבר,״ הסביר בהתרגשות
,״אתם יכולים לשאול אותה.
באמת, תשאלו אותה לפני שאתם עוצרים
אותי.״ קולו של העציר רעד מרוב
התרגשות.
זקי סוסה ,27 ,התקשה להבין מדוע עצרה
אותו המשטרה .״לא מספיק שהצלתי נערה
צעירה מהתדרדרור״ ועוד באים אלי בטע־נית,״
הסביר לקהל הסרסורים שמילא את
אולם בית־המשפט, עקב בערנות אחרי חילופי
הדברים בין סוסה והשופט.
סוסה נעצר בגלל נערה בת .14 לדיברי
המשטרה הוא כלא אותה בחדרו, ברחוב
60 ביפו, לא נתן לה לעזוב את החדר
במשך שבוע תמים. הוא לא הסתפק בזה
שקיים עימה יחסי מין, הזמין גם את
חבריו לקחת חלק באורגיה.
לסוסה היתד. כמובן גירסד, אחרת. הוא
התקשה אמנם להסביר מדוע כלא את הנערה
בחדרו, טען להגנתו כי ריחם עליה, אסף
אותר, לביתו כדי להגן על כבודה. הוא
לא הבין מדוע נטפלה אליו המשטרה, נראה
מדוכדך למשמע החלטתו של השופט, שהוציא
נגדו פקודת מעצר ל־ 15 יום.
״זה לא פייר,״ הסביר לשוטר שליווה
אותו אל מכונית העצירים ,״אני עשיתי לה
טובה, ורציתי להציל אותה, וזה הגמול.״
העולס הזה 1437

מי שדף את
ף יידת המשטרה טיפסה במעלה הגבעה
^ של השטח הגדול השעה היתה׳־קרוב לחמש
לפנות בוקר, וברובע הבי-דור היפואי
לא נראתה שום תנועה. חוגגי פורים האחרונים
נסעו לבתיהם. דממה וחושך כיסו את

השטח.
אבל לא לגמרי. מתוך הבניין׳ הערבי המוצק,
בו שוכן מועדון־הלילה כליף, בקע
אור מהבהב. הניידת נעצרה, והשוטרים ניגשו
לחקור את פשר האור. הם נוכחו לדעת
כי בתוך הבניין משתוללת שריפה רצינית.
השאלה הראשונה, ששאלו חוקרי המשט־

סטריפטיז? אולי זהו המפתח לתעלומה?
אולי ההצתה היא מעשה ידיהם של שומרי־מוסר
קנאיים? אך חוקרי המשטרה דחו
השערה זו, מיהרו לעצור את שלמה כהן.

גפר וארבע כשיט
* *ז ה חודשים אחדים הפך כליף נקודת^
/משיכה לכמה מן הטיפוסים המשונים
בעיר. בצד הלקוחות הסולידיים, תפסו יותר
ויותר מקום צעירים גברתניים וקולניים, שבאו
בלוויית נערותיהם המפורכסות.

.נשארתי בלי שימרה!

קוננה החשפנית ריטה קאדילאק, למחרת
השריפה שכילתה את חדר־ההלבשה
של כליף. אך כדי שלא תתקרר, הבריקה הקאדילאק לסוכנה בפאריס שישלח לה שמלה.

חשוד בהצתת המועדון, הסתבר כי החשד
נגדו נבע אף הוא מהתנהגות אלימה בכליף.
נאמר, כי כהן ( )22 הופיע לפני חודש ב־מועדון,
בלוויית ארבע נערות, ביקש שולחן.
כאשר השיבו לו שאין שולחן פנוי, ניסה

והנה, דווקא עתה, בעונת־השיא של מוע־דוני־הלילה,
בין פורים ליום העצמאות, הו־צא
האולם הגדול מכלל שימוש.
כאשר הביאה המשטרה השבוע את ה־חשוד
לפני שופט, הכחיש כהן כל שייכות

אחת הבדרניות של מועדון הלילה היפואי כליף בשעת הופעה

#11111
באולם הגדול של המועדון, אשר הוקם בקומה השנייה של
הבניין. הודות להתקנת אולם זה שיגשגו עסקי המועדון. השריפה הרסה אותו כליל.

להשתלט על שולחן תפוס. המשטרה הוזעקה,
וכהן נאלץ לעזוב את המקום.
כעבור ימים אחדים נתגלה בקירבת המועדון
סמרטוט טבול בנפט. כהן נעצר מיד,
הואשם בנסיון להצית את כליף. אולם הוא
הכחיש את האשמה, ומכיוון שלמשטרה לא
היתד, כל הוכחה נגדו — הוא שוחרר.
למחרת שיחתרו, ביום החמישי. האחרון,
אכלה האש את כליף, וכהן נעצר שנית.

להצתה. אך הוא נעצר לששה ימים.
אם לא תמצאנה הוכחות נגדו לא יהיה
למשטרה מנוס, אלא להתחיל לחשוב בביתן
אחר: אולי בכל זאת העלו מתנגדי
הסטריפטיז את האש בכליף?

העיקר — מד שיא נשרף

עד גג־פח דוהס
שרר

הרס

מוחלט.

לפי

הערכה

ניכרים סימני השריפה הגדולה. צריחי יפו מתנשאים
מבעד לשרידי הגג השרוף, ובתוך האולם עצמו
ראשונה הסתכם הנזק בשריפה ברבע מיליון ל״י.

רה למחרת היום, שעה שסקרו את תוצאות
הדליקה הגדולה, היתר : ,מי שרף? כי כבר
בשלב הראשון של חקירתם גילו סמרטוט
טבול בנפט, ששימש להצתה. הנזק היה חמור,
נאמד ברבע מיליון לירות. והעיקר: האש
הרסה לחלוטין את האולם הגדול שבקומה
העליונה, בו נערכו הצגות הסטריפטיז.

לא מזמן אירעה תקרית חמורה, כאשר
אחד הלקוחות האלה, הידוע כגבר אלים, נטפל
לחשפנית ריסה קאדילאק, עם סיום הופעתה.
בעל המועדון, חיים לוי, הזעיק את
המשטרה. הפרשה חוסלה רק אחרי שאותו
גבר חתם על התחייבות כי לא יבקר בכליף.
כאשר עצרה המשטרה את שלמה כהן, כ־

יי^11111
^ נזק דדראמאטי ביותר היה זה שנגרם
ן \ לריטה קאדילאק: שימלתה המפוארת,
ששווייה אלף דולאר• נשרפה בלהבה. מכיוון
שבכל זאת עיקר קיסמה אינו בלבוש, אלא
במה שלא נשרף, נשאה קאדילאק את האבי־דה
בחיוך, טילגרפה לסוכנה בפאריס שישלח
לה שימלה חדשה — וההצגה נמשכה.
בעל המועדון ניסה אף הוא להעמיד פנים
מחייכות, והורה להמשיך בהצגה. אם לא בקומה
העליונה, אזי בקומת הקרקע. אולם
קשה היה לו לחייך בלב שלם. כי למרות
שהבניין מבוטח, ויש להניח שחברת הביטוח
תשלם את הנזק, היא לא תוכל לפצותו עבור
אובדן־ההכנסות הצפוי לו משתפת האולם
העליון.
אולם זה הציל את חיים לוי ממצב כספי
קשה. כי עד לפני שנתיים ניצל את הגג רק
בחודשי הקיץ, ואילו קומת הקרקע לא הכילה
מספיק לקוחות כדי לשאת בהוצאות הגדולות
של המועדון. לוי אף היה מוכן אז
להעביר את הנהלת כליף לאחרים. אולם לאחר
שסגר את הגג, והפכו לאולם גדול
ונוח, חל שיפור ניכר במצב המועדון. די
היה בסוף־שבוע מוצלח אחד, כשהאולם
הכיל כ־ 400 איש, כדי לכסות הוצאות של
שבוע שלם.

נער העסס

זזיים לוי, שהס־ביזז
כי הבניין
מבוטח, הורה להמשיך ולהציג בקומת הקרקע.

ספורט כדורגל אין נסי
אותה תמונה חזרר, פעמים אין ספור,
שחקני הפועל תל־אביב עברו את הגנת
טבריה, כולל השוער הוותיק גולדפארב,
אך באורח פלא לא נכנס הכדור לשער
הטבריני.
״המשחק מכור!״ שאגו הצופים והמטירו
קליפות תפוזים על השחקנים. המפציץ
התל־אביבי, איש חיל־האודיר דניאל דניאלי,
עשה ברחבת ה־ 16 הטברינית כבתוך שלו,
הגיע אל מול שער היריב, אך שכח להפציץ.
הקהל לא היה סלחן, קרא במקהלה:
״דניאלי הביתה.״
היו לצועקים סיבית טובות לחשוב, כי
הפועל תל־אביב מתאמץ להחמיץ ולא
מתאמץ ומחמיץ. צופים בעלי זכרון זכרו,
כי בשנים קודמות היו האגודות השייכות
למרכז אחד, כד,פועל או מכבי׳ עוזרות
האחת לשניה בזמנים קשים. באורח פלא
היו קבוצות תחתית זוכות בנצחונות מפתיעים
על קבוצות צמרת, נמלטות בזכותן
מירידה לליגה נמוכה יותר. כדי למנוע
עסקות מפוקפקות מעין אלה, החליטה ההתאחדות
לכדורגל כי המשחקים בין האגודות
השיבות למרכז אחד יערכו בתחילת
כל סיבוב משחקים, לפני שיתברר מי
תהיינה האומללות שתזדקקנה לנסים.
העונה, כבר בתחילת הסיבוב השני של
המשחקים, היה ברור כי הפועל טבריה
ובית״ר תל־אביב עומדות להפרד מהליגה
הלאומית. לפני משחקי השבת נותרו להן
עוד עשרה משחקים כדי לנסות ולהינצל
מסכנת הנשירה. המועד האחרון בו ניתן
היה לצפות לחסדי אגודה אחות עמד לחלוף
אף הוא. החל מהשבוע יהיה על
הפועל טבריה לשחק נגד קבוצות מכבי,
ומאלה אין בדרך כלל לצפות למעשה חסד
או רחמים.
קליפות בננות לשחקנים. הכל
היה מוכן לכך, שבאורח נם תזכה השבת
הפועל טבריה, לפחות בנקודה במשחקה
נגד הפועל תל־אביב. הטברינים זכו למספר
הישגים במשחקיהם האחרונים בטבריה.
לאחר שבראשית העונה הפסידו כמעט נגד
כל קבוצות הליגה, הצליחו לפתע דיטברי-
נים לסיים בתיקו 1:1עם שמשון, תל־אביב,
לסחוט 0:0נגד הפועל חיפה, ולהדהים
בנצחון בשעור 0:1במשחק נגד הפועל
פתח־,תקווה) ,הראשונים בטבלה. במקרה
השתייכו כל שלוש הקבוצות, שלא
זכו להישגים בטבריה, למרכז אחד: הפועל.
הצופים המעטים, שהטריחו עצמו לאיצט־דיון
בלומפילד היפואי, ראו כי לקבוצה
עלובה כהפועל טבריה אי־אפשר לתת ל-
״חולל״ הפתעות.
אנשי תל־אביב החלו את המשחק כשהם
רדומים, עשו רושם כאילו הם משלימים
בשבת את האימון השבועי, אותו הפסידו
בשל משחק נבחרת ישראל נגד שוייץ.
אי קריאות הבוז של הקהל עוררו אותם
לבסוף. נוריאלי בעט לראשונה במשחק,
0:1לתל־אביב .״ליגה א׳ ליגה א׳!״ צעקו
הצופים, המטירו קליפות על הטברינים.
דני בורסוק אמנם הוסיף שער לקבוצתו
במחצית השניה, אך נראה היד, כי חלוצי
תל־אביב שכחו שמטרת המשחק היא הבקעת
שערים.
התל־אביביים, שהם משענתו העיקרית
של המאמן הלאומי צ׳יריץ׳ ,שלא הצליחו
להבקיע שערים כששחקו במדי הנבחרת
נגד שוייץ החלשה, אכזבו גם מול יריב
חלש פי כמה, כהפועל טבריה. פרידריך
פרץ מדי פעם באגפו, מסר למרכז, אך
איכשהו הצליחו הטברינים כמעט תמיד
להרחיק את הכדור. דני בורסוק הסתפק
בכך שנגע ארבע פעמים בכדור במחצית
הראשונה. חזום רץ.
אך זה הספיק כדי לנצח את הפועל
טבריה, ולזו נותרו עוד תשעה משחקים
נגד קבוצות שאין לצפות מהן כי תוותרנה
בקלות על נקודות נוספות.
אך לפחות במשחקים אלה לא יצעק
הקהל ״המשחק מכור!״ ,אם יזכו בהם
אנשי טבריה.

יחי השוויון
?!בוצת הכדורגל ;של בני יהודה תל-
אביב שואפת כפי הנראה לשמור על שיווי־משקל
ביחסה לאנשי פתח־תקווה.
לאחר שסיימו לפני תשעה שבועות את
משחקם נגד הפועל פתח־תקוה בתוצאת
התיקו ,1 : 1הגיעו לאותה תוצאה לאחר 90

דקות משחק נגד מכבי פתח־תקווה. אך
השיוויון היה למראית עין בלבד.
סיפורם של שני המשחקים הוא סיפור
התקדמותם של לובשי החולצות הזהובות
מפרברי תל־אביב. בעוד שבמשחק נגד הפועל
פתח־,תקווה ניצלו בני־יהודה בנס
מהפסד, תודות לשער שיוויון שהצליחו
להבקיע, למרות שנשארו עם עשרה שחקנים
בלבד, הרי שבמשחק נגד המכבים ממלבס
נתנו הם את הטון.
מכבי פתח־תקוה עלתה למשחק כשהטעם
המתוק של שלושת נצחונותיה האחרונים
עדין בפיה, לא נבהלה מהאמביציה של
בני־יהודה, זכתה בשער ראשון תודות ל־נסיון
העדיף של חלוציה. זלצר, שהיה
עדין רחוק מכושרו הטוב, העלה בדקה
ד,־ 29 כדור מימין, לעבר שער בני־יהודה.
הקיצוני השמאלי של מכבי, הסטודנט יוסי
רוזנצוזיג, לא התבלבל. השער הובקע, קבע
:0 Iלפתח־תקווה.
המכבים עשו רושם לרגע כאילו הם
מתכוונים לרוץ לאליפות ברצינות, אלא
שמשחקם לא היה מגובש די צרכו. דני
בגלייבטר, ה״מוח״ של המכבים, לא מצא
את עצמו, והמכונה חרקה. הקהל זעק:
״בני־יהודה לשחק!״ שער השיוויון רחף
באוויר. חלפו 5דקות ומלך השערים של
הליגה, יצחק (״זכי״) מזרחי, בעט בעיטת
IIלשמאל השער.1:1 .
תקוות המכבים להתחרות עם אנשי הפועל
מעירם, במרוץ לאליפות, קטנו במידה
ניכרת בשל רגש השיוויון של בני־יהודה.
ארבע נקודות יקרות הפרידו בשל התיקו
בין הפועל, המובילה בראש, לבין מכבי,
הנמצאת במקום החמישי.
בני־יהודה ״נזהרו״ מלנצח. במחצית השניה
הם שלמו במגרש, אך לא הבקיעו
שערים.
ברה אלמוג הטעה לא פעם בהגנה
הפתח־תקוואית, ובלם מכבי, אהרונוב, השאיר
את זכי מזרחי יחידי מול שוערו
בדך. גרונדמן בעט בעיטת עונשין מ־16
מטר, אבל שוער פתח־תקווה, חיים בוך,
המשיך לחייך. הכדורים לא עברו את קו
השער.
זעק צופה יפואי משולהב כלפי שחקני
בני־יהודה, כשאלה ירדו מהמגרש בתום
המשחק :״איך לא נצחתם אחרי משחק
כזה, איך?״
אך הקהל היה מרוצה משחקניו. אחת הצופות
זרקה תפוז שלם לעברו של ברה
אלמוג. לאות חיבה כנראה.

מ׳ צחק מי צחק
אחרי שחזרה בשבוע שעבר קבוצת הפועל
פתח־תקוה מאיצטדיון בלומפילד ביפו, היה
מצב רוחם של השחקנים מדוכדך. שכן,
שעה קלה קודם לכן, איבדו הללו כליל
את סיכוייהם להלחם על גביע המדינה
לשנת ,1965 אחר שירדו מנוצחים ממפגשם
עם מכבי תל־אביב, בשעור .3:2
ביום השני השבוע, הזדעזעה העיר פתח־תקוזה.
מעל דפי היומון חדשות הספורט
הזדקרה כתבה רועשת בנוסח של ״אני
מאשים״ ,פרי עטו של כתב היומון, ישר
מפיו של השוער הפתח־תקוואי, יצחק
ויסוקר.
ויסוקר האשים בכתבה מספר שחקנים
מקבוצתו באדישות, חוסר רצון ומשחק
גרוע, תלה בהם במישרין את הקולר
להפסד האחרון. הדבר היכה בתדהמה את
שחקני האגודה המלבסית, אשר החליטו
שלא לעבור לסדר היום מבלי להגיב על
האשמותיו של חברם לקבוצה. רבים מחבריו
של ויסוקר רגזו, טענו כי תקע להם
סכין בגב.
ויסוקר, שרק בשבועות האחרונים חזר
לשדה הכדורגל, אחר שהחלים מפציעה
קשה, הרגיש כנראה כי הפעם מתח את
החבל יתר על המידה. הוא מיהר להכחיש
בפני חבריו כי אמר דברים אלו לכתב
העתון, וכדי להמחיש את טענותיו מיהר
למשרדי המערכת, שם קבל על הכתבה,
תבע את עלבונו בעל־פה.
כתב העתון נקרא אל )מזכיר המערכת.
כשנתבקש לתת הסבר לכתבתו זו, אמר,
כי כל מה שנכתב בד, הוא אמת ,״דברי
אלוהים חיים,״ ישר מפיו של יצחק ויסוקר.
נוכח
המצב העדין שנוצר, ,תסתפק כנראה
מערכת חדשות הספורט במכתב הכחשה
נמרץ של שוער הנבחרת בעבר, בעוד
שהעיר פתח־תקוזה לא תדע, כנראה לעולם,
אם אמר יצחק ויסוקר דברים אלה — אם
לאו.

ניצב בכל גאוותו לצד אשתו השניה נארימאן, ובנו
| 1 1 1 1 1 1פואד, שבועות אחדים אחרי שנולד יורשו ב־ . 1951 הוא
| #1111
קיווה שלידה זו תעזור לשנות את דמותו בעיני העס, תהפוך אותו להיות שוב סמל ודוגמה.
״אמרו לנו פואד מת /אמרנו פארוק עומד
/ .אה, בעל הוורדים בלחיים /יא
פארוק, מאור־עיגיים / .אה, יא פארוק —
תחייה לנו.״

כך שרו המצרים לפני 29 שנים, כאשר
ירש פארוק היפהפה את כתר אביו. השבוע,
כאשר מת פארוק השמן במסעדה רומאית,
לא בכה איש במצרים על מאור־ד,עיניים שכבה.
אבל המצרים זכרו.
הם זכרו את העלם בהיר־ר,עיניים, בעל
הגיזרה הדקה והחיוך הכובש, שהפסיק את
לימודיו באנגליה בהגיע אליו הבשורה על
מות אביו. הם זכרו את היד המנופפת שלום
להמונים, שעה שהמלך החדש נסע במרכבה
המוזהבת לטכס הכתרתו. הם זכרו את התקווה
הלוהטת, כי המלך הצעיר ינהיג את
עמו בדרך לשיחרור מן הכיבוש הזר. אפילו
אויביו המושבעים ביותר של אביו, ראשי
מפלגות הוואפד, תלו אז תיקודת בפארוק.
פארוק לא הכזיב את עמו. על כל פנים,
לא מייד. שנים ארוכות נשארה דמותו הציבורית
חיובית ואהודה. הוא צולם בתחרויות
ספורט, לבוש מדים צחורים של אד־

האחות האהובה =״
שנישאה לשאה הפרסי וחזרה למצרים אחרי
גירושיה. כאשר ביקרה בחזית ארץ־ישראל
בשנת , 1943 לבשה פאוזיה סדי גנראל.

מירל, יורה ברובה צייד, נוסע מדי יום
שישי במכונית אדומה להתפלל באחד המיס־גדים
ברחבי הממלכה. המגע השבועי הזה
היה הקשר החזק ביותר בין, המלך לעמו.
כאשר נשא לאשר, את סאפינז זולפיקר היפה,
ושינה את שמה לפארידה (״האחת והיחידה״)
,לא היה כמעט בית מצרי בו לא
נתלתה תמונת הזוג היפה.

״משחרר העם המצרי:״

ד * ני מ ה הביר,ודתית הראשונה שהוש־ן
) מעה נגדו, נתקלה בסלחנות ההמונים.
היה זה כאשר פיטר את ראש־הממשלה ה־ח־אפדי,
מוצטפה אל־נחאם, והורה לפזר את
בית־הנבחרים. ההמון, שנאלץ לבחור בין
אהבתו למלך הצעיר, לבין הערצתו למנהיג
הקשיש שעמד בראש המאבק נגד האנגלים,
סלח לפארוק .״לא הוא אשם,״ היתד, הדעה
הכללית ,״אשמים היועצים שירש מאביו.״
היתד, בכך מידה של אמת. פארוק הצעיר,
שהערצת עמו סיחררה את ראשו, לא סבל
את מוצטפה אל־נחאס. הוא נעלב מהתנש־אותו
של ראש־הממשלה, וכאשר הופיע פעם
אל־נחאס לטכס פומבי 20 דקות אחרי שהופיע
המלך, וזכה לתשואות היסטריות,
גמר פארוק אומר לחסלו.
אבל לא רק תחושת העלבון האישי דחפה
את פארוק. פעלו גם שתי נשמות אפלות,
בעלות השפעה עצומה, עליו ועל חצרו.
היו אלה המדינאי הימני עלי מאהר, וראש
אוניברסיטת אל-אזהר, השייך מוצטפה אל־מראגי.
הם שיכנעו את פארוק כי האנגלים
הם האוייב מספר 1של האיסלאם, וכי מלך
מצרים חייב להנהיג את המלחמה באימפריאליזם
הבריטי.
פארוק, שבימי צעירותו היה עד למאבק
האדיר נגד הבריטים, חלם על היום בו יצליח
להנהיג מאבק זה אל הנצחון. הוא לא
הסתיר את שינאתי לאנגלים, סובב את עצמו
ביועצים ובגנראלים שהיו ידועים כאוד,די
איטליה וגרמניה. כאשר פרצה מלחמת העולם
השניה הביע בפומבי את אמונתו, כי
תבוסת בריטניה היא בלתי־נמנעת. תבוסה
זו, הכריז, תבטיח לעם המצרי את מלוא
חרותו.
למרות לחץ האנגלים, סירב פארוק להרשות
לממשלותיו השונות להכריז מלחמה
על איטליה או על גרמניה. גם כאשר הפציצו
האיטלקים את אלכסנדריה, ופלשו לתוך
שטחה של מצרים, סירב להכריז מלחמה.
הוא הודיע כי תוקפנות זו מכוונת אך ורק
נגד האנגלים, לא נגד מצרים, הורה להרחיק
את הכוחות המצריים מאזור הגבול.
כאשר ניתקה ממשלתו את יחסיה עם מם־

נשערה עי נס המינות תישמר את המוחנ-השבוע מת בגויה כאשמאי זקן נו 45

כן־ התפרק פרוק
שלת וישי הצרפתית, הביע פאהוק בפומבי
את אי־שביעות רצונו, על שלא נשאל על
החלטה זו ועל שלא התייעצו עמו לפני שמסרו
את ההודעה לווישי. בהשראת מחאה
זו פרצו מהומות־רחוב בקאהיר. סטודנטים
מאל־אזהר ומהאוניברסיטה החילונית על שם
אביו סואד, הפגינו נגד הממשלה, קראו לחיי
המלך ״משחרר העם המצרי״ .הם נשאו כר־

לראות בהם כובשים זרים, יותר מאשר לוחמים
להצלת העולם החופשי. להיפך: אויבי
האנגלים נראו להם בידידיהם. כאשר ניסה
גנראל מצרי לברוח אל הגרמנים, בעזרתו
של פארוק, הצליחו האנגלים לעצת לפני
ההמראה. כתגמול, פירקו את המנועים של
כל מטוסי חיל־האוויר המצרי. הקצינים הצעירים
רתחו מד העלבון הצורב .״ננקום
את נקמתך, יא פארוק!״ נשבעו.
_ אבל פארוק לא הוביל את צבאו ואת עמו
להתמודדות המכרעת עם האנגלים. בבוקר
שיי ה־ 4בפברואר 1942 הקיפו חיילים ברי

התפזרו באפם־מעשה. כמה מהם בכו
בדמעות של בושה וכעס. אחד מהם היה סרן
צעיר בשם גמאל עבד־אל־נאצר. סגן־אלוף
בשם מוחמד נגיב הגיש בו־במקום את התפטרותו
מן הצבא.
אבל ה־ 4בפברואר 1942 עבר בשקט. איש
לא שם לב כי ביום זה מת המלך הצעיר
והיפה.

שפועה בחזית
ך* איש שנותר לשבת על כס־המלוכה ה(
1מצרי אחרי אותו יום היה אדם מוכה,
יצור שתיעב את עצמו על כי נכנע — אך
לא היה מסוגל להתקומם נגד מכניעיו. הוא
חיפש פיצוי בתענוגות.
האיש שקודם לכן נשמע לעצותיו של
ראש אל־אזהר, לקח עתה ליועץ ולאיש־אמונו
סרסור־זונות איטלקי, העניק לו תואר
באשא והטיל עליו לספק את תאוותיו הפרועות
ביותר. פארוק הנערץ הפך להיות
פארוק השמן והמקולל. תחילה ידעו על השינוי
רק אנשי החברה הגבוהה של מצרים,
שראו אותו לעתים קרובות במועדוני־הלילה
או ליד שולחנות ההימורים. המלך הירבה
לבלות בחברת נשים, ביזבז סכומי ענק
ליד שולחנות ההימורים.
אך סיפורי מעלליו הגיעו גם להמונים
הרחבים. כאשר נוגן ההימנון המלכותי, והופיעה
על המסך תמונתו של פארוק, בתום
כל הצגת קולנוע, היו החיילים האנגלים שבקהל
שרים בקול רם, לצלילי ההימנון הלאומי:
קינג פארוק קינג פארוק, ינעל אבוק,
ינעל אבוק. כלומר: המלך פארוק המלך פא־רוק,
יקולל אביך יקולל אביך. והקהל המצרי
לא הגיב. פעם, בצאתו מהצגת קולנוע,
זוהה סארוק על־ידי הצופים. אך במקום
קריאות־ההידד של ימים עברו, נשמעו קריאות
בוז.
סופר כיצד היה מופיע במועדון־לילה,
סוקר את הנשים הנוכחות בו, ושולח את
עוזרו להזמין אחת מהן לשולחנו. רק מעטות
העזו לסרב. כאשר נפרדה אחותו ה־יפהפיה
פאוזיה מבעלה, השאה מוחמד רזא
של איראן, וחזרה לארמון אחיה בקאהיר,
החלו מרננים כי הוא הלך בדרכי הפרעונים
וחי עמה. כאשר החל מופיע במשקפיים
כהים, נאמר מיד כי המשקפיים באו רק כדי
להסתיר את עין הזכוכית שלו. שכן קצין
המישמר שלו וקר אותו בעינו, לאחר שהמלך
לקח ממנו את ארוסתו.
לשעה קלה, ב־ ,1948 נידמה היה כי הצליח
להחזיר את עטרתו ליושנה. היה זה
בעת שציווה על צבאו לפלוש לארץ־ישראל.
אולם שעה שחייליו נלחמו, כותרו ומתו ב־

הומות הקומית ״״״
בעתוני קאהיר, מייד אחרי המהפכה: פארוק
כונה כאיש הרקדניות, הקלפים והתחפושות.

סביבות נגבה ובנגב, והוא עצמו התגנדר
במדי המפקד העליון, הגיעו לחזית ידיעות
על בילוייו הפראיים במועדוני־הלילה של
קאהיר ואלכסנדריה. כאשר התגלה, כי לצבאו
סופק נשק קלוקל, ידעו הקצינים לקבוע
שהנשק ניקנה בזול על־ידי מקורבי המלך,
וכי אלה צברו הון מן העיסקות. קצינים
צעירים נשבעו, כי בשובם למצרים
יסלקו את המלך הרקוב. ביניהם היה רב־סרן
בשם גמאל עבד־אל־נאצר.
השבועה התגשמה כעבור ארבע שנים, במהפכת
יולי .1952 במקום ארבעת הטנקים
הבריטיים הקיפו עשרות טנקים מצריים את
ארמונו. פארוק לבש מדים של אדמירל מצרי,
עלה על היאכטה הפרטית מחרוסת, ויחד
עם אשתו השניה וילדיו יצא לגלות באירופה.
הוא מת שם, כפי שהתבטא השבוע עתונאי
צרפתי שהכירו בימי זוהרו, שכוח אל ואדם.

פארוק ניצב על מדרגות ארמון ראם אל־תין באלכסנדריה,
^ 017171
ך 111
לבוש מדי אדמיראל מצרי, לפני רדתו אל המעגן הפרטי, בו

עגנה היאכטה מחרוסה. היה זה סוף שושלת מוחמד עלי האלבאני. מגלות זו לא שב לארצו.

זות שהזמינו את היטלר ומוסוליני להיכנס
לקאהיר ולשים קץ לכיבוש האנגלי.
פארוק דרש את התפטרותו של ראש הממשלה,
חוסיין סירי, מתוך כוונה למנות
במקומו את עלי מאהר.

טנל,ים כחצר הארמון

יה זה באחד הרגעים הקודרים ביותר
| 1של מלחמת העולם השניה. צבא רומל
ניצב בשערי אלכסנדריה, וניראה היה כי שום
כוח לא נותר כדי שיעמוד בינו לבין כיבוש
מצרים (ואחריה, ארץ־ישראל) .בסימפוזיון
פומבי במלון קונטיננטל, על דרכה של מצרים
בעתיד המיידי, הצהיר יועצו של פא־רוק,
עלי מאהר: סופה של האימפריה הבריטית
הגיע, על מצרים להתכונן לרגע ה־שיחרור.
לרגע
זה ייחלו מצרים רבים, ובראשם
מרבית הקצינים הצעירים של הצבא המצרי.
מכיוון שהאנגלים נמצאו במצרים מכוח כיבוש
הארץ ב־ ,1882 המשיכו מצרים אלה

טיים את ארמון עבדין — אותו ארמון המשמש
עתה מישכן רשמי של נשיא מצרים.
שעה שחיל־הרגלים האנגלי פירק את הנשק
מידי המישמר המלכותי, ניצבו ארבעה טנקים
מול מדרגות הארמון. שגריר בריטניה,
סיר מיילס לאמפסון, צעד פנימה, בחברת המפקד
האנגלי המקומי, הגנרל סטון.
השניים התפרצו לחדרו של פארוק, כש־הגנרל
האנגלי נושא בידו אקדח שלוף .״אנו
דורשים את פיטורי הממשלה, ומינויו של
נחאס במקומו!״ פנה השגריר בתקיפות למלך
מצריים.
הראיון המשפיל ארך חצי־שעה. אך תוך
פרק־זמן זה נשבר פארוק לחלוטין. הוא
הרכין ראש בפני האנגלים, ולא שב יותר
ללחום בהם. מיד אחרי צאת השגריר לאמפ־סון,
קרא אליו המלך את מוצטפה אל־נחאס,
הטיל עליו להקים ממשלה פרו־בריטית. כאשר
הגיעה הידיעה לקצינים הצעירים, התקהלו
כמה עשרות ליד מועדונם בקאהיר.
״נצעד לארמון!״ קראו אחדים ,״ננקום את
נקמת המלך!״

פארוק ואשתו נארימאן על חוף הים בקאפרי,

ררווחרןך 1 1
בירח־הזבש שלהם. אולם בני המקום ידעו, כי

מאחורך דמות הבעל המסור, מנהל מלך מצרים אורח־חיים פרוע, מתהולל ומהמר בלי רסן.

חדש!

-חדש!

שבולי פז

לה בוהם

ק ט עי ם נבחרים בביצוע :
וי ק טו רי ה דה לוס אנג׳לס
יו סי בירלינג
בניצוח: סר תו מאס ביצים

16ל הי טי ם י שראליי ם
בביצוע:
#הגבעתרון
* מקהלתמ בו או ת עירון
#צמד הפרברים
* ח מי שי ת הגלבוע

״ 12 ארך נגן
מתק לי טי

״ 12 ארך נגן
מתק לי טי הדארצי

חדש!

חד ש!

גיוזפה די ס ט פני

רי מ ס קי קו רסא קו ב:

שחרזדה

שירים נ א פו לי טניי ם
14מ ל הי טיו הידועי ם

ה מנ צח: סר תו מאס ביצים

״ 12 ארך נגן
מתק לי טי

״ 12 ארך נגן
מתק לי טי

• 1ת 1 11׳ 1־ אנשים עוברים בדיזמוף
׳ 1ת ר 1׳ 1ת ר ־ אנשים קוני ם

רהיטי

ס קנ דינ בי ה
תל-אביב. דחיב דיזנגוף ,146 של 231602 .

אנשים
ד בני ס * 111ש•]••
דויד כן־גוריון היד. במצב־רוח מרומם,
כאשר קיבל השבוע לראיון את כתב־החוץ
הגרמני הנודע, האנס אורליך קמפסקי
( .)42 הוא הכריז מייד כי אינו דוגל בסיסמה
״אבות אכלו בוסר ושיני הבנים
תקהינה״ ,ושאל את הגרמני אם הוא יודע
את מקור הפסוק. בן־גוריון נדהם כאשר ענה
העתונאי בשלילה .״מה, האם אינך נוצרי?״
שאל בתרעומת, קפץ ממקומו, פישפש בארון
וחזר כשבידו תנ״ך גרמני אדיר. מבלי
להסס רגע, פתח את ספר יחזקאל,
הצביע על הפסוק בפרק י״ח. לאחר מכן
התווכח על התירגום הגרמני # .בהמשך
השיחה הפליג בן־גוריון בשבחה של סין
העממית, בה הוא משתוקק לבקר .״הייתי
מבקר אצל מלך נפאל, שהזמין אותי,״ אמר,
״אבל אמרתי לו: רק בתנאי שתגניב אותי
מעבר לגבול לתוך סין!״ ש, ימים מעטים
לפני כן נתקבל קמפסקי אצל גמאל עכר־אל״נאצר,
שקיבל אותו בביתו, כשהוא
לבוש מכנסיים מרופטים וסוודר כחול. בין
השאר שאל אותו לדעתו על ואלטר אדל
בריכט. כשענה קמפסקי המערב־גרמני כי
אולבריכט הוא ״שועל ערמומי״ ,השיב
הנשיא המצרי בלי היסוס :״אה, כן, אבל
הוא צריך להיות כזה לקמפסקי
עצמו היתד, הצעה מעניינת. כאשר הכריז
עבד־אל־נאצר, בנאומו האנטי־גרמני הגדול,
כי הוא מצפצף על העזרה שנתנה בון להעברת
המיקדש העתיק באבו־סימבל, העומד
להיות מוצף, וכי ״הגרמנים יכולים
לקחת את המיקדש!״ ,השיב קמפסקי בו
במקום :״למה לא? נקח אותו!״ הציע הוא:
להעביר את המיקדש לעיר מולדתו, מינכן,
ולהפכו מצבה לסיוע־הפיתוח הגרמני למצריים
# .להפתעה נעימה זכה השבוע
שופט בית־המשפט המחוזי בתל־אביב, ד״ר
יצחק קיסטר, שהוזמן ללשכתו של שר־המשפטים
ד כ יו ס ף, בירושלים. השופט,
המוכר כמומחה בדיני אישות, התבשר כי
מונה לשופט בית־המשפט העליון, במקום
שהתפנה עם פרישתו של יצחק אולשן,
נשיא בית־המשפט .״אינני יודע מי המליץ
על מינויי,״ הודה קיסטר לאחר מכן ,״בכל
זאת נסעתי לפגישה בספיישל, וזו לי הפעם
הראשונה שאני נוסע לבירה בנסיעת מונית
מיוחדת אי־נעימות נגרמה למפקד
משטרת מחוז תל־אביב, ניצב י?ן קכ יקנו,
שעה שמכוניתו פגעה בהולך רגל ופצעה
אותו. שוטר שעבר בקירבת מקום גבה
עדויות, התנצל על כך בפני מפקדו• .
על מעמדו של אדם מעידה מכוניתו. כלל
זה נתברר כנכון לגבי ח״כ משה דיין.
בעת כהונתו כשר החקלאות נהג במכונית
שברומז מדגם ,63 ועתה, בהתאם למעמדו
הנוכחי, הוא נוהג בפליינזוט .55 השבוע
הכניסה לזגג־מכוניות בתל־אביב, כדי למנוע
את דליפת מי הגשמים, טלפן משם לאשתו,
רות דיין, שבאה מיד, הסיעה אותו במכוניתה
הפרסית: פולקסואנן .64 למחרת הודיע
דיין כי הוא מסרב לכהן בלשכת הצמרת
של מפא״י, שבה ישנו רוב לתומכי ראש
הממשלה לוי אשכול. מזכיר המפלגה,
ראוכן כדקת, הגיב על כך בחיוך :״אין
לנו משטרה צבאית לאלץ מישהו לכהן
בתפקיד מסויים.״ +הרב ידידיה פרנקל,
המוכר כרב השכונות של תל־אביב,
עוסק לאחרונה בכתיבת ספר על גיבורי
ישראל. השבוע התברר כי בספר, שיקרא
צדיקי האומה, יוקדש פרק לאורי נחלניק,
יהודי פולני שנרצח על־ידי הנאצים בימי
מלחמת העולם השנייה, ואשר היה ידוע
כאחד ממלכי העולם התחתון של וארשה• .
באווירה של ימים עברו בילו השבוע עסקני
שני פלגי הליברלים, במסיבת היובל שנערכה
ליוסף תמיר, מזכיר המפלגה הליברלית
לשעבר. תמיר, הממשיך לכהן כמזכיר הפלג
הדוגל במערך עם חרות, הזמין למסיבה
את יריביו, זכה מצידם לשפע של
ברכות, מבלי שאף אחד יזכיר את הפילוג
הטרי ואת היריבות הנוכחית.

רס!׳ יש צ דו ת
לאתלטית הבינלאומית, אגנם קלטי,

,,לויד ״

המכין חבמלאומי לחתכתבווז
אלפי מתכתבים
לסי שיסה אפריקאית

פרוספקט חינם
תל־אביב, ת.ד4185 .

אויבי

הנוער

מחלות המין
(מהדורה שנייה)
מאת ד״ר מרדכי זיידמן

מורה להתעמלות במכון ווינגנו, אירעה השבוע
תאונת־עבודה. היא הרימה את אחת
מתלמידותיה, לצורך הדגמת תרגיל, הוכרעה
על־ידי משקלה 64 ,קילוגרמים, קיבלה שבר
והועברה מיד לבית־חולים # .שחקן הקולנוע
הצרפתי, ז׳אן פדל כלמונדו, הספיק
כבר להופיע בסרטיו במראות שונים.
בין השאר, בתלבושת כומר, בלבוש מתאגרף
ובמחלצות אביר. החודש הוסיף תחפושת
חדשה, שעה שהצטלם בהונג־קונג,

בשביל סרטו החדש תלאותיו של סיני בסין.

הוא הופיע מחופש לנערת זוהר, כדי להימלט
מרודפיו .״לא חסר לו דבר,״ אמר
אחד החוזים בהסרטה ,״פרט לכמה סנטימטרים
*יקף החזה (ראה תמונה
שקספיר איננו באמת איננו. השבוע תשבוק
הקומדיה חיים לכל חי, ואת מקומה תירש
תוכנית של שירי עמים בניצוחו של אפי
בלמונדו פגם בחזה

נצר. יופיעו בה, על במת החאמם, אריק
לביא בשירים באידיש, ושמעון בר בשירים
רומניים • .אזרחי ישראל הפסידו
בנתיים הזדמנות לחזות במחזמר כנר טל
הגג, הזוכה להצלחה גדולה בברודביי. גיורא
גודיק, שלא רצה להסתכן לבדו,
הציע להבימה להשתתף עמו בהפקה. התיאטרון
סירב, אם כי גודיק הסכים לבטל
תביעה שהגיש בזמנו נגד הנהלת הבימה,
על שהפרה חוזה עמו, נטלה את האולם
בו הוצגה גבירתי הנאווה בטרם עת. הוא
גם הסכים ששחקן הבימה שרגא פרידמן,
ישחק בתפקיד הראשי, אם כי בכיסו
של בומגון צור נמצאת הבטחתו הכתובה
של גודיק כי תפקיד זה שמור לו.
אך הכל היה לשווא, הבימה נשארה בסירובה.

פ סו קי ה ש בו ע
• השליח המערב-גרמני, ד׳׳ר
קורט בירנבאן• :״חיי־הלילה בירושלים

שקטים יותר מאשר בברלין, אך סוערים
יותר מחיי הלילה של קריית הוואתיקן.״
• אבא אבן :״השלום הוא שאיפת־אמת
של ישראל, אך אינו תנאי בלעדי לקיומה.״

זאב שרף, יו״ר מועצת העתונות
לשעבר, שהתמנה ליועץ ראש הממשלה:
״הציבור בארץ ממושמע, ומקבל בהכנעה
תופעות שציבור גאה יותר לא היה סובל
אותן.״
• חגי אשד, על נושא ספרו :״תיאורם
של שיבושים והסתלפויות, שחלו לפני
שנים באחת ממחלקות צה״ל, ואשר מיספר
המעורבים בהם לא עלה על מיספר האצבעות
של כף יד אחת או שתיים.״
• יוסף תמיר, מזכיר המפלגה הליברלית,
על שר התחבורה :״הוא שואף
להמיר את עידן הנהיגה במכונית בעידן
הרכיבה על חמורים.״
• המשורר אבות ישורון, על היחס
לערביי ישראל :״אני מאמין כי ביחס
חם וגלוי־לב אפשר להפוך גם חשדן ו־חורש־מזימות
לרוחש אמון.״
הטולם הזה 1437

גייבלי ויסקי

מבלי

התחפש לרב־חובל, וסיפר
שהוא יכול לשתות חבית
להשתכר. ככה הוא חושב.

תמול לא נהרגתי. המכונית בה נסעתי
נפלה מגשר רידינג לתוך הירקון.
מעקה הגשר נהרס, המכונית צללה למטה,
התהפכה והתרסקה במים הרדודים. הגלגלים
היו למעלה, ואני והנהג למטה, בפנים,
לא נהרגנו. כי לא כל יום פורים.
מדאה בבית־החולים אמר לי המנתח להודות
לאלוהים. הוא לא מאמין באלוהים, הוא
אמר, אבל אחרי אתמול, אולי.
אתמול היה יום־שישי, ופורים. המערכת
שלחה את הצלם ואותי לכסות את הנשף
היפה ביותר של פורים. הנשף המסורתי
עודף מרץ, הנחגג כבר 17 שנה.
גברת פוחובסקי הראשונה, אשת דוקטור
פוחובסקי מראשוני תל־אביב ומייסד בית־החולים
ברחוב לילינבלום, ערכה את הנשף
הראשון. בתה, המהנדסת, ממשיכה במסורת.
היא אינה מזמינה סתם ככה כל אחד. לא
הגברת שאג־פוחובסקי. היא מזמינה לנשף
שלה רק אנשים חשובים, או עשירים. את
העילית. היא חוקרת אודותם לפני שהיא
מזמינה, היא מבררת המלצות. לא ככה סתם.
לנשף התחפושות, שנערך ביום שישי, במלון
רמת־אביב, הוזמנו באופן ״אישי בהחלט״
,כך היה כתוב בהזמנה 400 ,אנשים
חשובים ועשירים.

הפודסנים

רוזנשטיין, היתה מלכת־הע־ן

1 #11 רב. היא התחפשה מרבים
ארוכים ורקדה עם הצייר מנחם גפן.

היה פרופסור אשכנזי, שהתחפש לאף
נדול. היה ח״כ הכנסת הראשונה שמואל
מרלין, שאמר לכולם שהוא התחפש ל־סמוקינג.
שלום זיסמן, ממלא־מקום ראש־העיר
רמת־גן, התחפש לדון־ז׳ואן. הוא לבש
מכנסיים ורדף אחרי כל הבחורות. אשתו
לבשה חצאית רחבה וחולצה אדומה. היא
אמרה שהיא התחפשה למוכרת־דגים. בנימין
ג׳יבלי, מנהל קייזר אילין, היה מוקף
חדרניות ומלצריות מחופשות. הוא קרא לי
לעזרד״ שאחלץ אותו מהעניבה החיה. היה
לו כובע של רב־חובל בכיר וחולצת פלאנל
אדומה משובצת. המלצריות היפות שאלו
מתחת אותו אם הוא התחפש ל .--ג׳יבלי
שאל :״מי זהי״
״כאילו שאתה לא יודע מי זה
הן ציחקקו.
״בחיי שאני לא יודע מי זה. קוראים לי
זלמנוביץ.״
״לא! ברצינות?״ הן כבר לא היו בטוחות
כל־כך. אולי הצביעו להן על מישהו אחר
והן טעו, הן חשבו.
״אני נשבע שקוראים לי זלמנוביץ,״ הוא
הרים את הוויסקי למעלה, כשיד ימינו על
ליבו ההולם. שודד־ים התקרב אליו. זה

מראשון־לציון, שולמית ובנימין מכנס, היו ליצנים עצובים ויפים,
בנשף התחפושות המסורתי עודף מרץ, שהתקיים ברמת־אביב. מי
שלא בא מחופש, לא נכנס לנשף. לזאת דאגה מארגנת־הנשף מזה שנים, הגברת שאג־פוחובסקי.

מזכיוו שר בן־גודיון

לשעבר, יצחק נבון, שהוא כיום מנהל אגף
התרבות במשרד החינוך והתרבות, התחפש
לשודד־יס. הוא שדד נשיקות מנערות פות, וכששאלו אותו מי הוא, ענה :״אני רופא חשוב.״

היה מזכירו האישי־לשעבר של ראש הממשלה
לשעבר, יצחק נבון. ג׳יבלי ידידו
פנה אליו :״נכון שקוראים לי זלמנוביץ?״
״בטח,״ אמר שודד־הים ,״כמו שלי קוראים
מוישה.״
וג׳יבלי, בחיוך ניצחון, פנה לחדרניות
הנבוכות :״אמרתי לכן!״
מלכת־היופי, סגנית־מיס־תבל רינה וזיס־יעקובסון,
מכרה גפרורים מתוך מגש, ב־גרבי־רשת
ארוכות ומכנסיים קצרים. קנו
ממנה גפרורים באלף לירות. בנדיבות לבה
תרמה הכל לאילנשיל־פוליו. היא הסבירה
לכולם שלא יביטו עליה שהיא ככה, ניר־
רגשו אית עייפה קצת, כי יש לה כבר שלושה
ילדים. וכולם אמרו לה שלא! לא יתכן.
מלכה רוזנשטיין, בצמה בלונדית ארוכה
וגרבי־רשת שחורים, אמרה לגברים הסובבים
אותה כי בעלה בחוץ־לארץ, וזה היה
מפתה מאד. ושיש לה גם שלושה ילדים,
וזה היה עוד יותר מפתה.
הארכיטקט רפי בלומנפלד התחפש לכלום.
בנימין ושולמית מכנם היו ליצנים
עצובים, והצבע הלבן שנמרח סביב הפה
חדר לפיהם. כשדיברו, התיזו סביבם אבקה
לבנה מהפה. מרים זוהר ובעלה אריה גלבלום
היו מלחים, ושחקנית־הגולף הדרום־אפריקאית,
פילים מאייר, היתה קליאופטרה. מיסטר
דדלי ויליאמס, מזכיר ראשון בשגרירות

סג ראש־העיר

הבריטית בראנגון, היה יפאני. הוא בא לישראל
לחמישה ימים לחופשה. למה? הוא
שמע שיש נשף סוב.
בשעה שלוש וחצי שרו כל הקליאו־הפטרות,

ושודדי־הים
מלצריות והחדרניות והליצנים, את התיק־ווה,
והלכו לנשפים אחרים.
המכונית, בה התכוננתי לנסוע, עמדה
ברחבת מלון רמת־אביב, פרוצה. החלון ה־קידמי
היה מרוסק, והרשיון ותעודת־הזהות
נעלמו. במכונית הפרוצה הזאת נסענו לכסות
את הנשף הבא. ובגשר רידינג זה
קרה.
המעקה נשבר, המכונית עפה שמונה
מטר באוויר והתהפכה כשגלגליה למעלה,
על הגדה הרטובה. זחלנו דרך חלון צדדי
שבור (הוא נשבר על לחיי הימנית) ויצאנו
לחול. ראיתי שאני עדיין בהכרה ואז התעלפתי
מרוב התפעלות על עצמי.
מכונית חוגגת חלפה על הגשר, והנוסעים
צעקו בעליזות לעבר פנינו השותתים־
דם :״מה זה, התחפשתם להרוגים?״ הם
לא האמינו.
בבית־החולים אמר לי החירורג: זעזוע־

מאת

זיו ה יריב

מוח קל.
רופא אף־אוזן־גרון אמר: סדק קל באף.
האורטופד אמר: הברכיים חבולות קלות.
הרופא הכללי אמר: פציעה כללית בכל
הגוף.
אני שוכבת בבית־החולים. בעצם, אסור
לי לכתוב. הרופא צריך להיכנס כל רגע,
ויהיה אסון. אבל המערכת הרודנית שלחה
להודיע שאם לא אמלא את הדף, יהיה
אסון גדול יותר. אז מילאתי. ואתכם הסליחה.

ריס מרינה חים־יעקובסון, סלכת־יופי לשעבר.

במדינה

^ויב
<ן ו;(ו״1ד

1 11 רגוי]|>1ויב!ו1

מחסה חול;׳

שירת העגבים של הפרימיטיבית רואה אור לראשונה
הדפסה אמנותית

הגביר העיף מבט בקבצן שהתייצב ב־פניו.
הוא היה נכה, עי 11ר, קטוע רגליים,
רחמיו של הגביר נכמרו.
״זרקו אותו החוצה!״ צעק לבסוף לעבר
משרתיו .״הוא שובר את הלב שלי!״

עברית: רנה שנ י
הוצאת * סדן ״ ,ת״א35609 .

המראה החדש מפריז לאביב 1965
תצוגות האפנה לאביב 1965 בפריז ובבירות אירופה האחרות פסקו
כי האפנה החדשה לעונה זו היא נשית, רכה וסגלגלה. הבגדים,
התסרוקות והאיפור מצטיינים בצבעים שקטים, בגוונים עדינים, בעיצוב
רך ובקוים הרמוניים.
פמלבושים — קפלים, כיווצים, וולנים ושפע של בד הם הסימנים
הבולטים.
בתסרו קו ת — גלים גולשים ברכות על העורף. בערב, פאר,
קטנה על קדקד הראש עם תלתלים נופלים, לתוספת הוד ואצילות.
באיפור — 23 00106 20010 של רבלון לאביב .1965
יש בו רמז מן הרומנטיקה המרטיטה ומלוא החופן חן נשי. מראה
פריזאי חדש זה מקורו בהשראה משותפת של ענק בתי האפנה
? 16116 231013111 ואמן,האיפור הבינלאומי של רבלון .00 > 21100161
המראה החדש הופיע זה עתה בתצוגות האפנה של 6 831111310־ 1ז? 16
בפריז.

חוק

כל נכה הנזקק לסעד, או פועל שפוטר
משום מה מעבודתו, או שקופח בצורה זו
או אחרת, יכול היה עד עתה לאחוז בנשק
בדוק: הוא היה מגיים את בני משפחתו,
כולל נשים, זקנים וילדים, עורך שביתת״
שבת, או שביתת־רעב, מול המשרד הממשלתי
המתאים, או במיפעל בו עבד, או בבנייני
הסוכנות,
מצפונם של הפקידים היה נוקף אותם, כל
פעם שהיו מעיפים מבטים קודרים אל עבר
השובתים שישבו בדרכם. לא נעים היה להם
לראות נכים, זקנים וילדים, המתייסרים ביסודית
של שביתת־רעב.
דכה נתחכמה. החודש פורסמה הצעת
חוק מטעם הממשלה, שנועדה להשקיט את
מצפונם המעודן של פקידי הממשלה ומנהלי
המוסדות. שוב לא יחזו בתופעות כאלה
מול חלונות משרדיהם.
קובעת הצעת החוק :״אחראי לחוסה (קטין
שלא מלאו לו 14 שנה, נכה וזקן) העושה
אחד המעשים המנויים להלן, דינו מאסר
שלושה חודשים או אלף ל״י קנס.״ הצעת
החוק מפרטת את סוגי העברות:

בביתך בית־ספר לפריצת קופות. דור שלם
של פורצים זוכה באקדמיה שלך להכשרה
מקצועית. אנחנו משוכנעים שמפצחי הקופות
הם חניכים שלך.״
מנדלבוים התייחס לכל העניין כאל בדיחה
גרועה( הסביר שלא היו דברים מעולם.
״בחיפוש שערכתם בביתי לא גיליתם דבר,״
טען. אבל חוקרי המשטרה לא הרפו. הפעם
היתר, להנ •1הצעה מפתה.
רמז דר תעלה על הסוס שלנו,״ הציעו
החוקרים ,״ד,דבר עשוי להשתלם לשני הצדדים.״
מנדלבוים הבין, לדבריו, את הרמז,
טען כי אינו יכול לשמש מודיע משטרתי,
מפני שמאז שביצע בזמנו את שוד בנק הפועלים
בנחלת־יצחק, אין לו כמעט שום
קשרים עם העולם התחתון.
החוקרים המשיכו ללחוץ ומנדלבוים הוסיף
לשתוק. בחקירות שהתנהלו לאחר מכן
התלוצץ על חשבון חוקריו, לעג להם בגלוי.
בתאו הבודד, בבית המעצר באבו־כביר,
חיכה מנדלבוים בסבלנות לתום תקופת המעצר,
מתוך הנחה שהמשטרה, שלא הצליחה
להביא נגדו שום ראיה, לא תתנגד לשיח־

• גורם או מרשת שהחוסה יימצא במקנס
הפתוח לציבור, כדי להסב תשומת־לב
הציבור לענין שהאחראי מעונין בו.
• גורם או מרשה שהחוסה יימצא במקום
כל שהוא, כדי להפעיל על אדם לחץ
לעשות מעשה או לחדול ממעשה.
• נמצא עם החוסה במקום הפתוח לציבור,
והדבר גורם להסבת תשומת לב הציבור
לענין שהאחראי מעונין בו.

דברי ההסבר המלווים את הצעת החוק להגנה
על חוסים תשכ״ד— 1965 אינם משאירים
מקום לספקות:
אין החוק המוצע בא למנוע אדם מהעלות
דרישותיו וסהביע רצונו בפומבי בדרך שימצא
לנכון, אך ככל שמעשיו עלולים לפגוע
בשלומם של הקסינים, הנכים או הזקנים. יש
למנוע אותם.

מי יעז. לומר עכשיו שהממשלה אינה דואגת
לקטינים, זקנים ונכים?

מ שטרה
אקד מי הלמפצ חי קו פו ת

להדגמת פרטי האיפור אנו מצרפים בזה תרשים ותדריך של המראה
החדש 23 00106 20010 אפור הפנים האביבי מבליט שלשה מוקדים:
שני גלגלי העינים וגלגל הפה. הראשונים עמוקים וקסומים — מעוטרים
בגווני אפור רכים ותואמים את צבעם הטבעי, והאחרון שקט, רוטט
ומשוח בקו השפתיים הטבעי.
אפור הפנים הוא בגוזני בג׳ נכנעים, שלא להסיט את המבט משלושת
המוקדים.
והרי הסברינו להמלצות הנתונות בתרשים :
81099 86311111111 לגבות — יעניק לעיניים עומק.

£> 6 ¥61961 .2בקפלי העפעפיים — ידגיש את מבע העיניים.
£> 6 ¥61961 .3צללית לעפעפיים — יעניק לעיניים אפקט מעוגל.
1)1 £>•611061• .4ס!) 21 מסגרת בהירה לכדורי העיניים.
£311013511 ריסים ארוכים, להענקת מבט קסום.

00)100 £> 611061 ? 60011ז להגדלת העיניים. הקו מתחת לריסים

(התחתונים) בולט כלפי מטה דמוי ריסים מאורכים־יתר.
.7לאיפור הפנים, גוני? 116 863011101 861865 המצויים בכל
תכשירי האיפור של רבלון:
2096 ? 31 6)1869900)1 00011(301
2096 ? 31 — £3511100 0356
(!? 00011 410)1 01099 2.1)!01)1 19131)6 21
־? 00011 ¥ 0 )1 01099 £306 ? 399)161
3 ? 680131ז16ן1ס!6סס 0
> 51010ז 3 0ז6ק1ס!6סס 0
81051 011 .8לסימוק לחיים — מוברש בקלילות קרוב מאוד ומתחת
לקדקד עצם הלחי. סימוק זה מאציל זוהר נוסף לעינים.
151101< .9ן — 23 £0106 21 לשפתיים. משוח בקו הטבעי אבל מורחב
במרכזן לשם העגלת השפתיים.
— 23 £0106 21311 £030161 לתואם שפתיים וצפרניים.

מפצחי קופות היהלומים העמידו בחודש
האחרון את משטרת תל־אביב על רגליה. ביום
שבו נתקבלה הידיעה על פריצת מלטשת
היהלומים ברחוב עמק יזרעאל ( 7העולם
הזה ,) 1434 ניסתה המשטרה להפעיל את
מודיעיה, אך ללא הצלחה.
* אולם הדבר לא הפריע לדובר המשטרה,
ניצב משנה יעקוב נש, למסור לכתבי ה־צהרונים
הודעות ניצחון.
הכתבים הזריזים סיפרו לקוראיהם כי המשטרה
הצליחה לעצור ארבעה חשודים, שבדירתו
של אחד מהם התנהל, לפי גירסתה,
בית־ספר לפריצת קופות.
ארבעת העצורים ישבו בתאי המעצר, כש־מהלומה
נוספת ירדה על ראשו של ראש
מטה המחוז, כרעם ביום בהיר: שודדים אלמונים
פרצו למלטשת יהלומים בבני־ברק,
שדדו יהלומים בשווי של 60 אלף דולאר.
לחוקרי המשטרה היד, יסוד סביר להניח
כי השוד בבני־ברק בוצע בידי אותה כנופיה
שפיצחה את הכספת ברחוב עמק יזרעאל•
כי בשני המקומות בוצע השוד באותן
השיטות.
אבל הדבר לא הפריע למשטרה להחזיק
במעצר את ארבעת הצעירים. חוקרי המשטרה
היו בטוחים אומנם שהם חפים מפשע,
אולם הם היו דרושים מסיבה אחרת.
הכשרה מקצועית. על מה שעבר
עליו בתקופת המעצר, סיפר השבוע שמואל
מנדלבוים ,25 ,לכתב העולם הזה :״כשעצרו
אותי, לא הבנתי במה מדובר, על כן
ביקשתי חקירה, אבל המשטרה סירבה.״
רק מאוחר יותר סיפרו לו חוקריו כי המשטרה
מייחסת לו את התיכנון והביצוע
של שוד היהלומים ברחוב עמק יזרעאל.
מנדלבוים טען כי יש ביכולתו להוכיח
אליבי. הסביר הוא :״בערב שבו בוצע שוד
היהלומים מכרתי סטייקים בדוכן שלי, ליד
מגרשי התערוכה. עשרות אנשים ראו אותי
והם יבולים להעיד על כך.״
לאחר שנודע על מקרה השוד השני, נטו
חוקרי המשטרה להאמין לגירסתו, אולם
עתה היתד, בפיהם טענה אחרת :״אתה מנהל

חשוד מנדלבוים
על סוס המשטרה

רורו בערבות. אבל* המשטרה אפילו לא דרשה
ערבות .״החקירה נסתיימה ואין לנו
התנגדות לשחרר את העציר,״ הסביר נציג
המשטרה לשופט השלום התל־אביבי יהודה
טריביש. שלושת העצורים האחרים שוחררו
אף הם ללא ערבות.
השבוע ירדה מהלומה נוטפת על ראשו
של ראש מטה המחוז. שודדי היהלומים, שנשארו
עדיין אלמונים, ביצעו באותן השיטות
ובאותם מכשירים שוד נוסף, גנבו יהלומים
בשווי של 100 אלף ל״י.
המשטרה עדיין אובדת עצות נוכח גל הפריצות
ומעשי השוד הנועזים, וחוקריה
אינם יודעים מאיזה כיוון להתחיל בחקירה.
בינתיים יצטרכו אנשי המדור לעיקוב ול־בילוש
למצוא שיטות אחרות, יעילות יותר,
להקמת רשת מודיעים.
כי חניכי האקדמיה הדמיונית לפיצוח קופות הינם, מן הסתם, תלמידים מצטיינים.

ה שוטר מ שו טר ב טור
מר, שמבדיל בין שוטר עברי לבין בן־
תמותה פשוט הוא המיתרם הקטן. כל תזוזה
קלה של אותו מיתרס מעבירה את השוטר
העברי לצד השני.
השוטר כהן היה שייך לצד הנכון של
המיתרס. לא היה שום ספק בכך. היו לו
מדים, היה לו כובע, היתר, לו דרגה של
סמל ומיספר אישי .4506 הוא עסק אפילו
במקצוע החדיש ביותר בעולם המשטרתי
— רישום דו״חות על חנייה אסורה. הוא
מילא את תפקידו בנאמנות ושיטתיות.
אבל בוקר אחד, כשיצא לעבודתו על
הווספה המשטרתית שלו, הבחין במכונית
החונה במקום אסור. הוא העמיד את הווספה
בפינה וניגש לרשום דו״ח למכונית.
כשחזר לא מצא את הווספה. היא נגנבה.
הוא פנה למשטרה כדי להודיע על הג־גיבה.
ואם המשטרה לא היתד, עסוקה באותו
זמן ברישום דו״חות על חנייה אסורה,
יתכן שהצליח(־ ,לתפוס את הגנב.

העולם הזה 1437

במרחב הפליטים ונד מהה חו ל מי ם *
הסיבוב השנתי בקרב הישראלי־ערבי,
הנערך בזירת האו״ם, לא יתקיים .,השנה.
בגלל תסבוכת החובות, לא יובא לדיון
הדו״ח של מנהל סוכנות הסעד לפליטים.
אך הוא פורסם בנתיים בצינעה.
מספר הפליטים, כפי שנרשם בספרי
הסוכנות, מגיע ל־ ,1,250,100 מזע! 54</0
ביחץ 230/0 ,ברצועת עזה 130/0 ,בלבנון,
ס /ס 10 בסוריה. מדי שנה נרשמות 42 אלף
לידות, ורק 8000 מיתות. על כן מהווים
הפליטים אוכלוסיה צעירה יחסית, שמחציתה
מתחת לגיל .18
סוכנות הסעד מספקת קורת־גג ל־390/0
מכלל הפליטים, והיא מקיימת לצורך זה
55 מחנות 24 :בירדן 15 ,בלבנון8 ,
ברצועת עזה 8 ,בסוריה. פחונים, או
קסרקטינים מבלוקים של בטון, באו במקום
האוהלים. יתר 61 האחוזים מבין פליטי
פלסטין מתגוררים מחוץ למחנות, לרוב
בכפרים גדולים או בפרברי הערים, ונטמעים
בהדרגה באוכלוסייה המקומית. אך
בזאת הם אינם מאבדים עדיין את זהותם
כפלסטיניים, שכן שמותיהם ממשיכים להופיע
ברשימותיה של סוכנות הסעד, והם
מקבלים את מנות המזון החודשיות. המעניין
הוא, שתנאי־מחייתם נופלים מאלה
של המחנות, ולכן נערמות בקשותיהם
של פליטים הרוצים לשוב למחנות.
המחנה הקטן ביותר הוא מר אליאם
בלבנון ( 425 פליטים) ,והגדול ביותר הוא
מחנה רפיח ( 41,544 פליטים) ,ולרשות
תושביהם הקימה הסוכנות בתי־ספר, מרפאות
ומרכזי תזונה. ט־ ,ושם הוקמו
קואופרטיבים קטנים, או מועדוני־נוער, המשלימים
את הרכב הערים הזעירות הללו.
פתרון ער־ידי התבוללות. את המאמץ
העיקרי — אחרי חלוקת המזון —
עושה סוכנות האו״ם בשדה החינוך. היא
מקיימת 403 בתי־ספר, בהם מלמדים 4284
מורים 145,458 תלמידים, מהם 62,420
בנוח. לכל ילד מובטחות שש שנות לימוד
חינם. למצטיינים נותגת אפשרות ללמוד
שלוש שנים נוספות, אולם רק מעטים
מהם יכולים לזכות בחינוך תיכון.
כדי לפתח את רשת החינוך, מתעתדת
הסוכנות לצמצם את הוצאותיה בסעיף
התזונה. צעד ראשון: למחוק מרשימת
מקבלי המנות את רבבות המתים הרשומים
עדיין כחיים, ואת הפליטים המתפרנסים
מעבודה קבועה.
הרעיון עצמו אינו חדש, אולם כל פעם
שהוא הועלה בפומבי נתקל בהתנגדות
חריפה, בהפגנות ובאיומים. כי הפליטים
חוששים, שבמסווה של חסכון מבקשת
סוכנות הסיוע להביא לחיסולה ההדרגתי
של בעייתם, תוך כדי זירוז התבוללותם
בקרב האוכלוסיה המקומית. מכיוון ש־ארצות־הברית
תרמה 23 מיליון דולאר,
מתוך תקציב כללי של 38 מיליון דולאר
לשנת , 1965 רווחת הדעה כי אין זו
כוונה דמיונית, אלא עמדה הנובעת מן
האהדה האמריקאית לישראל.
בדו״ח האחרון שלו, הביע מנהל סוכנות
הסעד, מייקל מיקלמור, את ההערכה כי
ס /ס׳ 40ס /ס 50 מהפליטים תלויים לחלוטין בקרנות
הסוכנות; ס/ס30־ס /ס 40 תלויים במידה
חלקית, ואילו ס /ס 10־ ״/ס 20 הספיקו להתבסם
ויכולים להתפרנס ללא עזרת הסוכנות.
המדינית בהן מתגוררים הפליטים טוענות
כי מספרים אלה אינם נכונים, וכי כל
הפליטים תלויים במענקי הסוכנות.
:בטי השתאה. על מה חולמים
הפליטים? על כך אין הדו״ח משיב. סופר
לה־נוונד אדוארד סעב, הידוע כלאומני
קיצוני, ביקר במחנות הפליטים ודיווח
מביירות :״תהיה זאת טעות לחשוב כי
הרגשתם הלאומית נמוגה, או שפצעיהם
הגלידו מחמת השיכחה. גם הזמן שחלף,
והחינוך המאפשר לצעירים למצוא עבודה
משתלמת בנסיכויות הנפט, לא ריככו את
כאבם1 .הכמיהה לשוב למולדתם ,1ינה
חזקה יותר מכפי שהיתר, לפני 5־ 4שנים.
״נידמה להם, כי שוב לא תיתכן פלישה
זרה כדי לעזור לישראל, כפי שהיתר,
בסואץ. הם מאמינים יותר ויותר, בי
מתקרב יום הנקמה. הקמת אירגון ה־שיחרור
הפלסטיני, וצבאו הסדיר, פתחו
פתח חדש לשאיפה זו.״
ישראל, שבמשך 17 שנד, לא עשתה
דבר כדי לעקור את נבטי ר,שמאה, המשיכה
גם השנה להתעלם מבעיית הפליטים,
כאילו לא היחד, זו מיטען הנפץ הגדול
ביותר במרתב. אולם היא לא התעלמה
העולס הזה 1437

עשן מצוי מגדה סנסציה:

צבא
השחתה דישראד
^ ארק ממשלתה של מערב גרמניה עזרה לישראל. גם
/הזונות של האמבורג עושות את שלהן. כך, על כל פנים,
טען השבוע שליחו המיוחד של אחר־סאעה בגרמניה. הכריז
השבועון הקאה,ירי בכותרת צעקנית :״ישראל חולשת על הצבא
החזק ביותר של נשים ערומות בגרמניה המערבית!״
היד. זה חלק מן המסע הקדחתני נגד גרמניה המערבית,
שהחל עם הזמנת !זאלטר אולבריכט למצרים. אחרי שהש״ב
המצרי עצר גרמנים, שלטענתו ריגלו לטובת ישראל, ואחרי
שגמאל עבד־אלמאצר העניק למנהיגי גרמניה המערבית תוארים
כמו רמאים, רוצחים, שקרנים ואימפריאליסטים, בא תורו של
המין לצאת למלחמה.
״השתלטו על העולם בעזרת המלחמה והמין,״ זוהי, כתב
מחמוד עוואד, אחת מהוראות החוקה הציונית העולמית .״חוקה
זו שמה תלמוד, וישראל מבצעת את הוראותיו בדייקנות
בגרמניה המערבית. היא החדירה את חידק המין לגוף העם
של גרמניה המערבית, הקימה רחובות שלמים ליצר הרע.״
אחד מרחובות אלה, לדברי העיתונאי המצרי, מכניס ארבעה
מיליון מארק ביום אחד. הוא ממשיך :״ישראל הקימה ממלכה
עצומה למין בגרמניה המערבית. האם יתמוטט אופיו של העם
הגרמני בפני החידק — או שמא יביס העם את החידק החדש?״

151

רק מן הסכנה; היא התעלמה באותה
מידה גם מהסיכויים הטמונים בגישה חדשה
אל בעיית הפליטים. סיכויים שהוארו באורח
דרמתי על־ידי הצהרותיהם של אל־חביב
בורגיבד, ופייר ג׳מאייל בשבוע שעבר.

עיראק
אי בההמארח* ,
עשרות סופרים ומשוררים מרחבי העולם
הערבי התכנסו בבגדאד, להשתתף בוועידה
החמישית של הסופרים הערביים. נציגים
ממשלתיים לרוב קיבלו את פניהם, אך רק
פד, רשם נראו סופרים עיראקיים בעלי שם.
הדבר לא הפתיע איש מבין האורחים. הם

י* 131

^ > 1 411י•10

י!0ו
יל ילי ״י411 4

המין -תעשייה בבדה

ך* שליח המיוחד יצא, לדבריו ,״להרים את המסך מעל
ן ) לממלכת המין הציוני בגרמניה המערבית הכבושה״ .לשם כך
הלך לרחוב סנקט פאולי בהאמבורג. שם גילה כי הציונות
הפכה את המין לתעשייה כבדה, אולי ד,תעשיה הכבדה ביותר
בגרמניה המערבית.
קטעים לדוגמה, מתוך הדו״ח המיוחד במינו:
• מרכזה של תעשיית המין היהודית היד, עד לשנות
העשרים של המאה הזאת בווינה. עתה, בשנות הששים של
המאה, עבר המרכז להאמבורג. המעבר מוזינד, להאמבורג היה
קשה, כי באמצע הופיע היטלר והיהודים שילמו מחיר יקר
בשל הופעתו. אבל אחרי שהיטלר נכשל והובס, החלו אלה גובים
יותר מאשר שילמו.
• ההנחה היסודית של העם היהודי היא שאי־אפשר להמית
עם; אפשר רק לעזור לו למות. לשם כך יש להזריק בו את
החיידק הקטלני, ולתת לו להתפתח. זה מה שעושים היהודים
לעם הגרמני, בעזרת המין.
• במלכודות־המין ברחוב זה מאבדים הגרמנים את כספם
ואת שפיות־דעתם. ס/ס 80 מן העסקים שייכים ליהודים, המתמחים
בהצגות חשפנות וסרטים פורנוגרפיים, ובניהול בתי בושת.
הצעירות המוכרות את גופן ברחוב זה שייכות ברובן לאירגונים
האוספים כספים לטובת התנועה הציונות.
עוזאד גילה שהציונים אינם מסתפקים רק בגריפת ממון,
אלא מבקשים גם לעשות הון פוליטי מסיר הבשר. הנה,
למשל, מועדון־לילה מפוקפק המכריז על הופעת הרקדנית
המצרית פרידה המהוללה, שהופיעה במיטב מועדוני קאהיר, אך
נאלצה לברוח משם מטעמים פוליטיים. העתונאי החרוץ נכנם
לראות את פרידה .״הרקדנית הזאת,״ פסק ,״לא ראתה מימיה את
מצרים. אולי גם לא שמעה עליה. היא מדרום־אפריקה, ושמה
אינו פרידה. לריקוד המצרי שהיא מגישה אפשר לקרוא בכל
שם — רק לא ריקוד, ובוזדאי לא מצרי.״
מומנט פוליטי שני: הכתב ׳נכנם למועדון ריקודים, בחברת
קצינים של אוניה מצרית. במרכז עמדה מארחת, ולצידה לקוח.
״זד, בחור מישראל,״ הודיעה לקהל ,״נא למחוא לו כפיים״.
איש לא מחא כפיים. ההיקש: בניגוד לאותה נערה ולבוסים
שלה, אין הלקוחות הגרמניים מתלהבים מישראל.
סוכן־ספנות גרמני בשם גרץ סיפר לשליח המיוחד :״לכל

411

י 0י1

בחורה מגיע אחוז מסויים מהכנסותיה. אחוז קבוע שני נכנס
לכיסו של בעל־העסק, שהוא כמעט תמיד יהודי. העודף —
לא פחות מ־״/ס — 50 נכנס לקופותיהם של האירגונים הציוניים,
למימון פעולות ההגירה לישראל ולחיזוק מסע התעמולה
הישראלי באירופה. ואוי לבחורה שתנסה לרמות בחשבון!״
לפי חשבון זה, זורמים מדי לילה לאותן קרנות ציוניות שני
מיליון מארק. אף בחלומותיה הוורודים ביותר לא חלמה הקרן
הקיימת על הכנסה כזאת.

האפתטכע הספינה?

^ חדי לילו הקדחתני בסנקט פאולי, יצא העתונאי לבילוי
שקט יותר, בחברת קברניט ד,אוניה המצרית כוכב אסואן
ואשתו. הם בחרו במועדון־לילה שקט, מחוץ לרחוב הציוני:
״ניגשה אלינו צעירה יפר,פיה, הצביעה לעברי ושאלה אם
מותר לה להצטרף לשולחננו. הירהרתי הרבה לפני שעניתי
לה, :בשימחה רבה. אבל בתנאי אחד: שיהיה לך ברור שאני
לא משלם כסף, אינני שותה אלכוהול ואינני קונה אהבה.׳
״על פני העלמה — שמה אן מארי — הצטיירו סימנים של
הפתעה בולטת, .הו,׳ השיבה, ,אל תדאג. אתה חושב אותי לאחת
הנערות מסנקט פאולי? אני גרמניה, לא יהודיה. אתה יכול
להירגע. מה שאתר, רואה במקום הזה היא גרמניה האמיתית.
בלי מין, בלי מיסחר׳.״
סיים מחמוד עודאד את הדו״ח שלו :״דבר אחד נחרת בלבך,
אחרי ביקור בסנקט פאולי: אינך יכול לשכוח, כי יש ליהודים
חשבון ארוך עם העם הגרמני, וכי הם מנסים להתנקם. לא
די שהם משתלטים על מיבצרים גלויים של כוח, כמו העתונות,
הבנקים והחברות הגדולות. הם השתלטו גם על עיתות הפנאי
של האזרח הגרמני.
״משל עתיק אומר: כל מי הים אינם יכולים לטבע ספינה,
כל עוד אינם חודרים לתוכה. היהודים חדרו לתוך כל דבר
בגרמניה המערבית. האם תטבע הספינה?״

ידעו היטב כי מיטב הסופרים והמשוררים
העיראקים יושבים בגלות. כי מאז תקופת
שלטונו של גנרל קאסם עברו על אנשיך,רוח
בעיראק סערות רבות. הדיקטטור
דק־הקול אילץ סופרים לאומניים רבים
לברוח אל מחוץ לגבולות מולדתם. כאשר
נהרג, ואל־בעת עלתה לשלטון, עזבו את
עיראק הסופרים הקומוניסטיים והנאצרים־
טייס גם יחד. כאשר הגיע עבד־אל־סאלם
עארף לשלטון, ברחו סופרים אחרים. כל
אחד מהשליטים האלה שלל מכמה סופרים
את אזרחותם העיראקית, בהתאם להשקפת
עולמו שלו. כך התרוקנה עיראק מסופריה.
הסופרים הגולים לא שתקו. הם ייפו את
כוחו של אחד מהם, ד״ר צאלח ח׳אלס,

לוזעידה שהתכנסה
לשגר בשמם איגרת
בארצם, ואשר בד, יוצגה עיראק על־ידי
סופרים זוטרים. האיגרת תבעה את התערבותם
של באי הוועידה, כדי להחזיר לגולים
את אזרחותם העיראקית.
אך הוזעידד, לא קיבלה החלטה ברורה
בנושא זה. חבריה העדיפו לפעול בדרכי
הדיפלומטיה השקטה אצל הנשיא עארף.
כי באותו שבוע עצמו שיגר ועד האסירים
הפוליטיים בעיראק מכתב לנשיא עבד־אל־נאצר
ולנשיא בן־בלה, בו נתבקשו השניים
להתערב אצל שלטונות בגדאד. כתוצאה
מכך שוחררו מרבית הקומוניסטים והשמאלנים
העצורים. הסופרים קיוו כי פנייה
שקטה תשיג חנינה גם לעמיתיהם הגולים.

ספרים
תרגום
אנ אדבא בי ת גאון
האדרת (סיפורים סאת נ. ו .גוגו?;
תירגם מרוסית׳ יצחק שנהר; הוצאת שוקן).

או טווו ק ס מצטיין בנ תוני ם
הבלעדיים הבאים:
.1א חריו ת לשנה שלמה כולל שירות, חלקים, מנורות
ושפופרת התמונה.
.2מעבדות מנוהלות כידי מומחים. כל מכשיר עובר בדיקה קפדנית
ונסיון הפעלה לפני מסירתו ללקוח.

״עין בקרה״ ( 0 1 3 ^10 6
המבוקשת.

המווסת
ל אוטוווקס תא־פוטו •? 11010 86818101
בהירות התמונה, ב ה תא ם לשנויים בתאורת החדר.

מנורה אחורית דולקת השומרת מפני עייפות העין, מבטיחה ראייה
שובה ומונעת א ת העוד בין החשבה בחדר לבין ההקרנה על המסד•

ו ו 1ט 1ו 1ק 0

המבטיחה כיוון מצויין אל התחנה
אוטומטית

סוכנות בלעדית בישראל:

חברה להנדס ה ח קל אי ת לישראל בע״מ, חיפה, תל־אביב
מפיצים בלעדיים:

חברת ווקס מוביל בע״מ, רח׳ הנמל ,48 טל ,61477 .חיפה

אומרים על גוגול שהיד, חצי אנאלפאבית.
לא ידוע אם זה הועיל לו או הזיק לו. מד,
שברור הוא שהספרות הרוסית של היום
סובלת ממחסור באנאלפאביתים.
לניקולאי ואסילייביץ גוגול לא היו שום
כוונות להיות גוגול הגדול. הוא לא רצה
למחות נגד המישטר או המציאות של זמנו,
ראשית המאה שעברה, ולא הבין כלל מדוע
הצנזורה של הצאר אוסרת את יצירותיו
ומדוע מורדים שונים מקדשים אותן. כל
מה שהוא התכוון לעשות היה לתאר את
מה שראה, איך שראה.
הוא רצה לעבוד כמרצה באוניברסיטה,
אלא שלא היתד, לו די השכלה לשם כך.
הוא עבד קצת במישרד־הסנים, קצת בהוראה
ובינתיים כתב. יצירתו הראשונה התקבלה
ללא שום התלהבות. הוא עבר בכל החנויות
בהן הוצגה למכירה, קנה את כל הטפסים
ושרף אותם. עשרים שנה לאחר מכן
הוא עשה את אותו הדבר לחלק השני של
הנפשות המתות, אחת היצירות הגדולות
בספרות הרוסית. עשרה ימים לאחר מעשה
השרפה השני, הוא נפטר.
רוח מטיילת בלילה. ביצירותיו של
גוגול יש עירבוב של מיסטיציזם והסתכלות
במציאות. את המציאות של זמנו הוא יותר
מספר מאשר כותב. סיפוריו מלאים הערות־ביניים,
אסוציאציות שלא מן העניין, סיפורי־משנה
שאין שום יחם בין חשיבותם לאורכם,
ומלים המשמשות במקום תנועות ידיים ופנים.
השלד
של סיפור האדרת נלקח ממעשה
שאירע. גוגול השתמש במעשה האמיתי,
שינה אותו קצת, הוסיף לו קצת, והפך
אותו לאתת מיצירות־הפאר שלו. זהו סיפור
על איש קטן, מצחיק, שידע לעשות רק
דבר אחד בחיים: להעתיק אותיות. הוא
עבד במשך היום בתור מעתיק במישרד,
ובשעות־הפנאי שלו, בערבים, ישב בביתו,
והמשיך להעתיק להנאתו.
שאיפתו היחידה של האיש היתד, לקנות
לעצמו אדרת. במשך שנים הוא אסף פרוטה
לפרוטה, קיצץ באוכל, באור הנר בבית,
בתיקון הנעליים והבגדים, עד שלבסוף נאסף
הסכום הדרוש. הוא קנה לעצמו אדרת•
בליל הקנייה התנפלו עליו שודדים וגנבו
ממנו את הקנייה החדשה.
הוא ניסה לפנות למשטרה, למפקחים,
לרשויות השונות, איש לא התעניין בו
ובגניבה שלו. אחרי הרבה מאוד ריצות
ופניות ובקשות הוא חלה ומת. לסיפור
הוסיף גוגול תוספת מיסטית
ריאלי זה
מוזרה. הוא המשיך וסיפר על רוחו של
המת, שהיתר, מטיילת בלילות וגונבת מקצינים,
מפקחים, ואנשי רשויות שונים את
אדרותיהם.
החוטם הנודד. היסודות הפנטסטיים
אצל גוגול מעורבים ביסודות הגרוטסקים.
ההומור החריף והגאוני שלו, הפך את יצירותיו
לסאטירות חריפות על הביורוקרטיה.
ההומור שלו מבוסם בדרך בלל על אסוציאציות
של הקטנה. האנשים מזכירים לו
בעלי חיים, בעלי החיים מזכירים לו אברים,
האברים מזכירים לו חפצים, וכן הלאה.
סיפור החוטם, למשל, מספר על אדם שאיבד
את חוטמו. הוא קם בוקר אחד ומוצא
שחוטמו איננו. הוא יוצא מביתו מיואש
ומרוגז, ולפתע בשער אחד הבתים. :נתרחש
לעיניו חזיון אין פשר לו: לפני השער
נעצרה מרכבה. דלתותיה נפתחו, ואדון
לבוש מדים יצא משם בכפוף ועלה במרוצה
במדרגות. ומה גדלה חרדתו של קובאליב,
יחד עם פליאתו, בהכירו כי אין זה אלא
— החוטם של עצמו.״
התברר שהחוטם הזה היה יועץ,-מדינה,
ומובן שקשה היה לשכנע אותו לחזור א;
מקומו הנכון.
מקור איד ל ה בין א ת קישון
שמיניות באוויר (הומורסקות מאת
אפריים -קישון; ציורים בידי דוש; הוצאת

ספרים נ. טברסקי ).כל מה שאפשר להגיד
על אפריים קישון כבר נאמר. ידוע עליו
שהוא המציא את ההווי הישראלי, את ה־בייבי־סיטר,
את הפקיד העברי, את גמזו,
את אחד האמשים הללו, ואת אשתו הקטנה.
אומרים שהוא המציא גם את ההונגרית ואת
ההומור, אבל זוהי סתם השמצה.

מה הופך אדם כמו קישון לנציג ההומור
הישראלי? בשיחה פרטיית, ברגעים של גילוי־לב,
הוא מובן להודות שזה הכשרון וחוש־ההומור
שלו. אבל אלה הן הגדרות בלתי־מדוייקות.
מטריית
כשמש. הקריאה בספרו הגג
של קישון מוכיחה בפעם ד,־ 13 שכדי
להיות נציג ההומור הישראלי צריך להיות
גם טכנאי טוב. קישון הוא טכנאי טוב עם
הרבה כשרון *,הוא אמן המצבים המצחיקים.
מצב מצחיק, למשל, הוא מצבו של איש
היוצא מהבית עם מטרייה, ונתקל ביום
שמש יפה. מצבו הופך להיות יותר מצחיק
אם הוא מאבד את המטרייה באחד המקומות
בהם הוא מסתובב, נאלץ לרוץ לחפש אותך,
בגשם השוטף, שהחליף את מקומה של
השמש.
ככל שחוזרים על מצב מגוחך זה, הוא
ד,ופי מצחיק יותר. קישון יודע זאת. האיש
שלו מוצא את המטרייה בקפה קאליפורניה,
ן בו ישב. מחזיר אותה הביתה. מסתבר שזאת
גוגול אותה אדרת בשינוי הצמרת

אינה המטרייה הנכונה. הנכונה כבר הוחזרה
על־ידי מישהו אחר. הוא יוצא מהבית כדי
להחזיר את המטרייה הבלתי־נכונה. הוא
לוקח את הנכונה, כדי להגן על עצמו מפני
הגשם. בחוץ זורחת השמש.
הוא נכנס לבית־קפה כדי לשתות משהו.
שוכח שם את שתי המטריות. מגיע לקא־ליפורניה.
מבחין באבידה. חוזר לבית הקפה.
בגשם שוטף כמובן. לוקח משם מטרייה
אחת. עובר במקום אחר. מוצא את
שתי המטריות הקודמות. הולך לקאליפורניה
תחת שמש זורחת, עם שלוש מטריות ביד.
זה עוד נמשך ונמשך, גם לאחר שהפרינציפ
כבר ברור לגמרי.
ח״כ כג׳ונגל. החזרה על הדברים הופכת
אותם מוגזמים. ככל שהם מוגזמים
יותר כך הם מצחיקים יותר. ואם נוסף
לכך הם גם ידועים ומוכרים לקורא, הם
מעוררים בו את השמחה של ההיכרות,
ולכן הם יותר מצחיקים.
זוג המתכונן לצאת למסיבה הוא דבר
השייך לכל הווי משפתתי. ההווי הזה הופך
יותר משפחתי ואינטימי כשהאשה מתלבשת
הרבה זמן והבעל מחכה ומתעצבן. ככל
שזמן ההתלבשות שלה ארוך יותר כך הזב־תנות
והדמיון של הקורא מתעוררים יותר.
קישון נותן לה להתלבש עד אין סוף.
הוא יודע איך להביא עד לקצה הגיחוך
מצבים בהווי המדיני והחברתי. הוא גותן
לפועל מתברגן לשלוח את העוזרת שלו
במקומו במצעד האחד במאי. הוא לצעוד מטיס חבר־כנסת מחופשה בג׳ונגל אפריקאי
להצבעה חשובה על* :חוק כנוביץ מורחב
לאיסור מסך העשן בחיים הציבוריים בארץ.״
הוא מנפח עד אבסורד את המשלחות
המנופחות של ישראל לוועידות בינלאומיות.
הוא יודע לצרף צירופים בעלי משמעות
בולטת וברורה. כמו :״בטרם פיחות הלירה״,
מטוזח המסים״ ,או *להיגמל
*יציאה
מדו״חים״ .בכל אחד מהצירופים הללו מצפה
הקורא למילה אחרת במקום זו המופיעה
בצירוף. הציפייה גורמת לכך שהמילה האחרת,
זו שלא הובאה, תיתן את משמעותה
למילה המובאת. הפער בין המשמעות למילה
יוצר הפתעה מצחיקה.
מי שדברים אלה אינם מצחיקים אותו,
צריך להכיר בעובדה שאין הוא !מבין את
קישון ואת יסודות ההומור.

,לה שיג ב חנויו ת ה מו ב ח רו ת למכ שירי רדיו
העולם הזה 1437

דיאמנט

— •עזקד התפרסם בארץ בגלל השיר
| 9השקדיה פורחת, ובגלל ענפיו הארוכים,
שנמכרו בשוק, במקום גלאדיולות, לחדר־האורחים.
מרוב עצים שכח האזרח הקטן שלשקר
יש גס מעלות אחרות: אפשר לאכול
אותו ולהבריא — אם הוא מתוק. ואפשר
גם למות ממנו — אם הוא מר ונבלע בכמויות.
יש בו רעל חמוד בשם ציאן,
האהוב כל־כך על גיבוריה של אגאטה בריס־טי.
בגלל
כל הסיבות הללו, וגם משום ש

עיני־עגל טהורות, סטודנטיות עם עיניים
חכמות, טלפוניסטיות עם עיניים מטופשות,
ושלוש נערות בלי עבודה, באו בלי עיניים.
הן הרכיבו מישקפיים שחורות וסירבו להורידן.
הן אמרו לשופטים שיאמינו להן
שיש להן עיני־שקד נהדרות, כל הבחורים
אומרים להן זאת, אבל היום, במיקרה, הן
אדומות, ולכן הן מתביישות להסיר את
המשקפיים. השופטים האמינו להן ולא בחרו
בהן.
כל המועמדות הצהירו לפני השופטים ש
השנה
היה יבול של 450 טון, החליטה
האגודה לשיווק השקד בארץ להחדיר את
תודעת השקד לאזרח 7000 .מגדלי השקדים
הישראליים חשבו שאם נערה יפה בעלת
עיני־שקד מחשמלות תעבור מבית לבית,
מביודחרושת לבית־הרושת, וממוסד למוסד,
ותסביר לאנשים במה שחשוב לאכול שקדים,
יגדיל הדבר את הצריכה הלאומית.

הדבר הכי אהוב עליהן בחיים זה שקדים.
כל היום והלילה הן אוכלות שקדים ושקדים,
והן לא מכניסות לפה בוטנים, ואיך
אפשר להכניס לפה בוטנים. הן הודיעו שהן
תמיד חלמו במעמקי ליבן לייצג את השקד
הישראלי, וללכת מבית לבית, אפילו לנסוע
לפאריס ולונדון, ולשכנע את כולם שחשוב
מאד לאכול שקדים, תמיד והרבה, גם אם
זה משמין.
השופטים היססו בין שני זוגות עינים.
של דליה דיאמנט, הגראפיקאית בת ה־,22
שהן חומות זרועות נקודות של זהב, ושל
רות קושניר, בת ה־ ,25 ירושלמית נשואה,
שהן סתם חומות.
רות קושניר ניצחה .״בחרנו בה, כי יש
לה לא רק עיניים גדולות,״ אמרו אחר־כך
השופטים ,״יש לה גם פה גדול.״
ובפה הזה היא.תשכנע את אזרחי ישראל,
החל מהשבוע, שחשוב מאד להכניס שקדים
לפה.

כ־דקש

*י* פ עיי ה היתד, למצוא את הנערה בעלת
( \ עיני־השקד. מגדלי השקדים פירסמו מודעה
בכל העתונים, בה הודיעו כי דרושה
נערה בעלת עיני־שקד. באו מאה. התחרות
נערכה ביום הראשון בבית־האיכר בתל־אביב.
באו
פקידות עם עיני־שקד כחולות, מזכירות
עם עיני־חתול, לוטשות־יהלומים עם
עיני בוטנים, שמיניסטיות עם עיניים סיניות,
תיירות עם עיניים (אנגלו־) סקסיות, מורות

יעקב

במדינה

בי חקב רו ת •מ•

אן פנת אבע־ 1965

המראה החוט מפוח

לפניך ן גוני איפור רכים ו חדי שי ם

ל שפתיך ולצפרנייך ג צבעי ם אביביים

. 8£10£5וט 1£ז ט 8£4

גוני ־ 0 0 1 0

מ ראך יהיה כה חמים וחיננ י
בגוני האיפור הר כים הללו ...

,-רסיס אדמו! נע־ מ

. .עשירים, תוססים, עליזים,
מלאיםחיים וחן

5087 6£10£
70*5180 8£16£
68108ץאש *ז

*008*1155114

לאביב 1965 מבחר תכ שירי האיפור
של רבלון ב מב חר גוני 1 8£10£5טזוזנ8£* 1

אאוק *ז * א 0ו* 55ק

מצויים בכל תכ שירי האיפור של רבלון
שסגס * ״סססז*,־£1ק£)4״ ׳ס > 0ז *ק 107£

התמזגיעם רינ תהאביבבגונים
החד שי ם של שפ תונ׳ ם ולכות לצפרניים
גוני 001x 8 *1של

— להשיג בכל כרפומריוז ה מויז מכת ל מכירת סוג רי ״ו בלון ״

לכל התלמידים האקסטרניים!
תכני ת ה לי מו די םלב חינו ת הבגרות,
לפי ה ת כני ת ה חד ש ה של משרד
ה חיגיד אפשר לה שיג במ שרדי בית-הספר

השבוע נפת חי ם קו ר סי ם חד שי ם

ומוקדמות לאקסטרנים
למועדי הב חינו ת: יולי— נובמבר 1965
הנערכות מטעם משרד החינוך והתרבות
ספרי לימוד בהוצאת ביה״ם
פרטים והרשמה 13—8 :בבוקר 8—4 1אחה״צ
ת ל ־ אני ג
דרך פ״ת ,44 מול בית הדר 1

אזרחי ישראל, הנחרדים למקרא ידיעה,
אמיתית או כוזבת, על חילול בית־קברות
יהודי ברוסיה. בגרמניה ובירדן, עוברים
לסדר־היום בכל פעם שמדובר בחילול
בית־קברות לא־י׳הודי בישראל.
מאז הפך בית הקברות המוסלמי בצפון
תל־אביב, ליד מלון הילסון, לחורבה
מוזנחת, משמש המקום בית מחסה לפרוצות,
העוסקות במלאכתן בין המצבות
המוזנחות.
השבוע חרט אלמוני על אחת המצבות
את דיוקנו של נשיא מצריים, הו׳סיף
בכתב יד :״פה קבור עבד־אל־נאצר״.
״אני לא מבין מה כל הרעש,״ שאל
יהושוע צוקר 45 פועל בניין העובד
בקרבת בית הקברות ,״ברוסיה לא !מחללים
בתי קברות של יהודים?״
אולם השבוע הסתבר כי לא רק יהודים
מחללים את בתי הקברות המוסלמיים. למרבה
הפלא. עוסקים במלאכה זו גם כמה
מראשי העדה המוסלמית ביפו, בינהם הקאדי
שיך טאהר חמאה
שני פפקי־דין. בסוף השנה החולפת
חתם סעיד אל־הבב, הממונה על
בית הקברות המוסלמי בתל־אל־עריש, על
חוזה מכר, לפיו העביר לחברה לתיעוש
יפו למעלה מ־ 40 דונם משטח בית הקברות.
החברה
שילמה 10,000ל״י בתמורה,
כתשלום ראשון, אולם העיסקה לא יכלה

לבית־הספר,״ ביקשה מהתובע.
השופט העיף בקהל מבט חמור, ביקש
מאחד השמשים לשמור על השקט באולם.
אבל הגימנזיסטים צהלו בכל פעם שאתי
נכנסה לפרטי הפרשה שהביאה אותה, בפעם
השניה תוך חודש, אל ספסל הנאשמים.
סימט? חשוכה. התביעה האשימה
את אתי בגנבת ארנקו של אחד מלקוחותיה,
אחרי שקיימה איתו יחסים תמורת
תשלום. מיפר העד העיקרי, גבר נשוי
ואב לילדייך :״עמדתי על־יד הנאשמת,
וניהלתי איתר, משא־ומתן על המחיר,
אבל היא נטפלה אל אדם אחר שעבר
במקום, גררה אותו אל אחד הסימטות
ליד רחוב הירקון.״
על מה שקרה באותה סימטה חשוכה
יש חילוקי דעות. סיפר העד :״אחרי
רבע שעה פגשתי את האיש ההוא. הוא
סיפר לי כי הנאשמת ביקשה ממנו לפשוט
את המעיל, גנבה ממנו, תוך כדי כך,
את כל כספו.״
לאתי היתר, גירסה אחרת. העידה היא
בשבועה :״העד הזה משוגע לגמרי. אני
מכירה אותו. הוא רצה, לדפוק אותי,
מפני שלא נעניתי לשידוליו, והלך לספר
למשטרה מעשיות מצוצות מן האצבע.״
אתי כפרה באשמה, טענה כי ביקשה
מאותו לקוח 30ל״י. הסתפקה ב־25
ל״י, לאחר שראתה כי אין לו יותר
כסף :״אם לא היה לו בכים יותר מ־ 25ל״י,
מה יכולתי לגנוב ממנו?״ שאלה בתרעומת.
היא סיפרה לשופט כי אותו לקוח היה
חסר כוח־גברא, וכי לעגה לו. משום

חיפה
רח׳ בלפור ,5מול הטכניוו

קכר מחולל בכית הקברות המוסלמי בתל־אכיכ*
וברוסיה לא מחללים?

לצאת לפועל ללא אישורו של הקאדי
היפואי. כי שטת בית הקבחות רשום
כהקדש מוסלמי הנתון לפיקוחו של בית
הדין ר,שרעי.
הקאדי לא התנגד לעיסקה. הסביר הוא.
בפסק דינו המנומק :״היה זה מחובתי,
לתקן את הרישום (המאפשר את ביצוע
העיסקד זו ההצעה הרצוייה ביותר
למוסלמים.״
אולם הקאדי הישיש שכח כנראה כי
בכתב ההקדש, שנחתם על ידו בשנת ,1957
נאמר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים
כי לאור כל זה, הריני פוסק שהחלק
הנ״ל (שעליו מדובר בעיסקד ,),הוא
הקדש שלם, כלומר מקום קדוש, שאסור
לחלל כבודו והוא ישאר כך לעולם ועד.״
פסק דינו של הקאדי לא היה חמור
כל־כך, אלמלא העובדה שבית הקברות
המוסלמי בתל־אל־עריש הולך ומתמלא במהירות.
השבוע
התארגנו כמה מערביי יפו, פנו
אל עורך־הדין פישל הרצברג, כדי שינסה
לבטל את פסק דינו של הקאדי. הסביר
נציגם של ערביי יפו לכתב העולם הזה:
״אם פסק דינו של הקאדי יזכה לאישור
בערכאה גבוהה יותר, לא תהיה לנו ברירה
אלא לזרוק את המתים לים.״

מ שפט
הצגה יומית
״יאללה, תלכו מפה. מה זה, כאן הצגה
יומית?״ אסתר (״אתי לה־דום״) מזרחי
נופפה בידיה מול פניהם של דגימנזיסטים
הצוהלים שמילאו את האולם של שופט
השלום חיים שטיינברג .״תגיד להם שילכו

כך, טענה, הוא בדה את כל הסיפור, על-
מנת להתנקם בה.
לא החכר שרה. אבל התובע לא
ויתר בנקל .״מדוע ביקשת ממנו לפשוט
את המעיל?״ שאלה. אתי נאלצה להיכנס
לפירוט מקצועה .״אתה מבין,״ פנתה לשופט
,״כשעושים את זה, צריכים להתפשט.״
השופט
שטיינברג עיוות את פניו בכעס.
״אל תפני אלי כך, כי אני לא חבר
שלך,״ גער בה.
קהל הגימנזיטטים שוב פרץ בצחוק
קולני, שהוציא את השופט ׳מכליו. הוא
קרא לשוטר, ציווה עליו לעצור נער בן
16 שהשתולל מצחוק.

ה חי
9דוגמה חינוכית. בחיפה נדונה
אשה לשלושה ימי מאסר ולשישים ל׳׳י
קנם, לאחר שחיכתה וירקה בפניה של
מנהלת ביודספר, אחרי שזו לא קיבלה את
טענתה כי בתה מצטיינת בלימודים וראוייה
ללמוד בבית־ספר טוב יותר.
• ארוכה הדרן• לחרות. באוניה
שלום נתגלו השבוע שתי נוסעות, שהתגנבו
אליה בעת עגינתה בהאיטי, בחושבן
שהיא מפליגה לישראל, גילו לתדהמתן בי
הפליגה לסיור באזורים הקאריביים.
• מי לא יד? ? 5בתל־אביב התחפשה
תלמידת תיכון לשוטרת, החלה לכוון את
תנועת האנשים, העבירה את כל חברותיה
לבימת המוזמנים לחזות במסע העדלאידע.
* סל הקבר: קאריקטורה של עבד־אל־נאצר
והכתובת ״פה קבור עבד־אל־נאצר.״
העול הזה 1437

טכניקום
תדריך העולם הזר. ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
היכן לבקר השבוע, לפי סדר העדיפו—
חובה לראות;
יות הבא ;
— רצוי לראות אפשר לראות.

מפחד

כל תלמ יד מקבל בח י נם
מערכת כלי שרסונו משובחים

מוירג׳יניה

וודן( ¥ 5הבימה) הישג בלתי רגיל לתיאטרון
ישראלי. מרים זוהר נפלאה בתפקיד הראשי,
במחזה מודרני, משעשע ומדהים כאחד, בו
משחקות ארבע נפשות ברצח פסיכולוגי
ובהתאבדות רוחנית.

לאחר הנפילה (התיאטרון
הקאמרי) חשבון הנפש של אינטלקטואל הניצב
בפני כישלון אהבותיו ויחסי התקשורת
האנושיים שלו. וידוי כמעט־אישי של ארתור
מילר, בו תופסת חלק מכריע מי שהיתר,
אשתו. גדעון שמר, גילה אלמגור.
הנסיך הקטן, האגדה למבוגרים
בסגנון סיפורי־ילדים, של הסופר הצרפתי
אנטואן דה סנט אקזופרי, בעיבודו
הבימתי של יעקב אורלנד ובביצועו הפיוטי
של שמעון ישראלי.
*.כלו־ז למיסטר צ׳ארלי (הבימה)
מחזה תעמולתי על חיי הכושים בארצות־הברית,
מעניין אבל לא מרעיש, חלש מבחינת
המיבנה, בינוני בביצוע.

1*1 2

קומר -ך! טון
נסח סטען ענק— מנוע חסנוגי * 1כ״ס

שעורים

* איך להצליח בעסקים מבלי

ב ני נושהקרנו 1וכעונו

דת• ו-יב״ ,14 *1סל 88141ת״>*

שלמה המלך ושלמי ה
האידיוטית

(אוריון,

קולנוע).

הקרב
על ההון!

(מוגרבי,

אביב) סרט צרפתי על קרב הפינוי מדאנ־קירק,
שבא לפרוע את החשבון בין הצרפתים
לבנות־הברית. ז׳אן פול בלמונדו.
קאתרין ספאק( .ראה מדור קולנוע).

* פתוח אפילו כיום ראשון
(צפון, תל־אביב) הודי יצאנית אתונה, אבל
בלי מלינה מרקורי.

הרפתקאות כריו

(פריז,

תל־אביב) סאטירה מענגת על סרטי הגיבורים
הסינטטיים בנוסח ג׳יימס בונד. ז׳אן פול
בלמונדו.

אמריקה

אמריקה

חיפה) גלגוליו של צעיר יח־ני בתורכיה של
שלהי המאה ה־ ,19 המודרך ע״י מניע אחד:
השאיפה להגיע לאמריקה. סרט נפלא של
איליה קאזאן.

פיתוי נוסח איטליה (אסתר
נתניה) סיציליאנית נאה מתחתנת עם הגבר
שאינה רוצה בו אבל נושאת את עוברו
בבטנה. ניתוח רגש־הכבוד הסיציליאני בסרט
מרשים של פייטרו ג׳רמי.
העולם הזה 437ו

תל־אכיב,

57360

תשבץ הוווד הזה <437

סנדלר (התיאטרון הקאמרי) אילי גורליצקי
מזהיר במחזמר ישראלי ראשון, המצטיין בפאר
בימתי ולשוני. מחזהו של סמי גרוני־מן
בעיבודו של נתן אלתרמן.

קומדיה בלשית מבריקה, רומאנטית ומטורפת,
על־פי מחזהו של מרסל אשאר שהוצג
באוהל. פיטר סלרס ואלקה זומר( .ראה מדור

בערבית:

מורה ערבי מוסמך מציע שעורים בערבית,
ליחידים ולקבוצות.

המאהב (הבימה) ביצוע נקי
ומלוטש של מערכונו הציני של הארולד
פינטר אודות תרומתם של המאהב והזונה
למוסד הנשואין. משחק מהנה של דליה
פרידלנד ואלכסנדר פלג. כהקדמה מוגש ביצוע
משעמם של העלמה יוליד, לאוגוסט
סטרידנברג — אפשר להחמיץ.

תל־אביב)

^ 111־ 11

חיפה. וזז׳ הרצל 44׳ טל • 3403 .חז׳ בלפור •3טל 56889 .
ירושלים, בי*ס ״חורב״ .רח׳ המלך ג׳ווג /טל 25214 .
תל־אביב. רח׳ בן יהודה ( 26 לפני בניו אל־על)

להתאמץ (תיאטרון גיורא גודיק; אל־הסברה,
יפו) מין, ערמה ותמימות בסגולות
להצלחה חברתית וכלכלית בקומדיה מוסיקלית
קלילה. אלברט כהן, בתיה בנדיקט.
יחפים כפארק (תיאטרון גיורא
גודיק) — ולא סתם, אלא בשלג ניו־יורקי.
בררר! אבל זה מצחיק. זוג צעיר (תאומי
ודורון) בדירה קרה, מספק ערב מהנה,
תוך פיטפוסים על — מה בעצם?

מקלרידי ״ חדים

כל חתונה עולה סכום כסף נכבד. עיני
כל האורחים בליל החתונה מופנות אל
הכלה. בהופעת הכלה בליל החתונה
קובעת השמלה.
כלה 1הכנסי אלינו ואנו נעזור לך. אנו
נתאים לך את השמלה ההולמת אותך.
בכל חודש מגיע משלוח חדש של שמלות
כלה וצעיפים שהוזמנו ע״י גב׳ ארנה,
מנהלת הסלון, בהיותה בפרים ורומא.

סלון לכלות

״ אמבר״
רח׳ בן־יהודה ,59 תל־אביב

1ת 717״!#

מאוזז )1 :פרי
חמוץ הדומה לתפוח
ולאנס; )4עי ר
בי פו ) 10 :סוד; )1.1
תואר למקבל ס מי כו ת
להוראה ב עניני דת;
)13 אוקינום; )14
אבר ממערכת העי)15
מרצפת;
כול;
)17 מפו ת מים הנוצרות
טז ה א די ם
בלילה; )19 כלי למאור;
)20 בקבוק
למי־סודה; )22 רוום־
מיז ם בעברית; )25
אולי; )26
שמא,
אדם הי דו ע לד משכבר
׳ הי מי ם; )27
שיח נוי בעל פרחים
ריחניי ם סגולים;
)30 עונ ה דקה
א פוי ה על גחלים;
או ת עברית;

)33 אשר נשמה באפו;
)34 מספיק,
די; )36 בבקשה;
)37 הפציר; )39 כד
קראו בי מי ה מנדט למס המוטל על נכפים
שאינ ם נדים ( לועזי ת 41 השקע
שביו הזרוע לעצם הבתר ולצלעות; )42
שקט; )44 מתפתל, מתעוות, לא-ישר; ) 46
נחפז,
אחד מבני לוי; )48מ מוז; )50
ממהר; )51 בכי, מספד; )53 שם פרח;
)55 חלק, מנה; )57 או ת עברית; )58
כינוי רומז לנובחת; )59 סופר עברי, חברו
של בי א לי ק בעריכת ״ם פר־האנרה״; )60נ בי א
הגויי ם שנתבקש לקלל את ישראל ונמצא
מברר.
מאונו )1 :יוצא טז הכלל, לא־תקיז;
)2עוף דורם; )3שלטוז )5 :קריאת צער;
)6ארוז לבגדים; )7כי נוי רומז לנסתרים;
)8כתובת; )9סולם הדרנו ת בכהונה, במשרות,
ב פ קי דו ת ( לועזי ת); )12 בתוכי; )15
שקע בצורת זוי ת חדה בכונת התחתונה בכלי
י די ה; )16 אפלה; )18 טבעת של חבל או
של רצועה שאפשר להדקה; )21 ראש, מנ היג

— כד מבונה נם ראש הטבחים בבית־טלוז
גדול ( לו עזי ת); )23 נכרי שנכנס זה עתה
תחת עול הי ה דו ת; )24 נרו י אי ר — ראשי-
)26 מרדתבות
הנ הוגי ם ב חוגי ם הדתיים;
נות, אי־ציו ת; )28 רטוב; )29 כד כינו
את הפייטנים־ז מרים, שנדדו בפרובאנס, במאו
ת ה11-־ ,13 ושחזרו על פתחי א ר מונו ת
ושרו על אהבת־אבירים ועלילות־נבורתם;
)31 יתרוז, תופעה לא־רגילה ( א ר מי ת); )32
החלק הבשל והר אוי לאכילה בצמח; )35
תבואה מנוקה ממוץ; )37 צמח בר בעל
פקעת ופרחים יפים; ) 38 כתם בעור; )40
אוי ב; )41 לבוש האבלים; )43 נרגז, עצוב;
)45 כלי, לרוב מחרם, לגדל בו צמחים;
)46 עם קדום שי שב בעבר הירדן המזרחי;
)47 קבוץ ביז הרצליה לנ תני ה; )49 מבנות
שאול המלר; )52 רד, באופו כזה; )54 שם
תבלול בעיז
שבט מ שבטי־י שראל; )56
(כתיב־חסר); )58 נע, נד.

הצטרףלמפעלה ספדי ם המזבחרים
של ״הספריר. המינחדת׳

קן ל 11ע

ר טי ח

נפי שדר צי חו ת

המקוריים שלו, מייחד את הסרט כיצירה
שאינה דומה לשום דבר • שנוצר מסוג

האידיוטית (אוריון, תל־אביב; ארצות־ חו פשהל פני ה מוו ת
חברית) הוא סרס אידיוטי, מבוסס על מחזה
הקרב.על החוף
לא כל־כך אידיוטי, בו מתאמצים השחקנים

(נווגרבי, תל־אביב;

להציג משחק אידיוטי ולהצחיק בעזרת
בדיחות אידיוטיות. ועם כל זאת — אידיוט
מי שלא הולך לראות את זה.
הנוסחה: תשלובת של סיטר טלרס —
הקומיקאי הבריטי שהוא ללא ספק גדול
הקומיקאים הקולנועיים כיום — מוסיקה
של הנרי מאנציני, ובימוי של בלייק אדו־ארדס.
היא הוכיחה את עצמה בפנתר
הוורוד — קומדיה בלשית רומאנטית ומטורפת.
והיא מוכיחה את עצמה בסרט זה,
שוב — קומדיה בלשית רומאנטית ומטורפת
כפליים.

מפקד המישטרה קינא.

פרסום ד.י.ל.

הסרט מבוסס על מחזהו של
מרסל אשאר, שזכה בזמנו להצלחה
אפילו כשהוצג באוהל.
אולם הסרט מוכיח כי מחזה טוב
עשוי לכל היותר לספק רעיון
טוב לסרט. כדי שהסרט עצמו
יהיה טוב, דרוש הרבה יותר.
אם במחזה היתר, הדמות המרכזית
דמותה של המשרתת בבית
אצילים צרפתי, הנחשדת
ברצח, בסרט נוטל את הבכורה
הבלש הצרפתי קלוזו (פיטר
סלרס) — השלומיאל והלא-
יוצלח מכל הבלשים שנוצרו אי־פעם,
ולא רק על הבד. לידו
עשוי גס בלש של משטרת ישראל
להיראות כגאון. הוא עושה
את כל השטויות האפשריות,
הולך תמיד בכיוון הנגדי לעקבות,
מרחרח תמיד במקומות הלא
נכונים, ורק שורת ניסים
מצילה אותו מטיפשותו. למרות
כל זאת, רק טבעי הוא שלבסוף
יפענח את תעלומת הרצח המסובכת.
סיפור
המעשה של אשאר
תופס רק חלק קטן מהסרט. בעיקרו
מורכב הסרט ממסע
רדיפה של קלוזו אחרי חתיכה
בלונדית משגעת (אלקה
הוא בה שדווקא
זומר),

האטרקציה של
ספורט החורף בישראל

״קאר טינג״
פתוח מ־ 5אחה״צ עד 9כערב
מגרש ״יריד המזרח׳*
מול תחנת ״פז״

א נו מציעים !
את פאר התוצרת
והטוב בשרותים,

מכירת מ צל מו ת
ופי תו חסר טי ם

11113

מיא1

ת״א, בן־יהודה 141
(פינת ארלוזרוב)
טל.236761 .
999 דוגמאות חדישות של
שמלות חליפות
חולצות

דינה
ת״א, אלגבי 57

כ״האידיוטית״ *חשודה משגעת

חושד כי היא הרוצחת. רדיפה זו מביאה
אותו בין השאר גם למושב נודיסטים,
שם נאלץ הבלש לרדוף אחר קורבנו
בעזרת גיטרה. דמות אחרת שאמה מופיעה
במחזה המקורי, ושיש לה בסרט תפקיד
נכבד, היא דמותו של מפקד המשטרה
(הרברט לום) ,מטורף המקנא בקלוזו על
הצלחתו. בצורה המכניסה לסרט עוד הדבר,
גוויות.
זהו בעיקר משחקו הנפלא של סלרס
שהופך את הסרט לקומדיה מבריקה. אך
יחד עם זאת אין להתעלם מתרומתו של
התסריטאי הארי קורניץ, ששפע הרעיונות

צרפת) הר 1עוד סרט על אחד המבצעים
הגדולים .:התר של מלחמת העולם השניה
— קרב הפינוי בדאנקירק. אלא שבניגוד
לכל מד, שד,וסרט עד בה על נושא,
זה, אין זהל סרט הירואי. יש לכך סיבה
טובה. כל הסרטים ההירואים על דאנקירק
יוצרו בידי הבריטים. סרט זה גוצר בידי
הצרפתים.
מבחינתה של צרפק, וביחוד צרפת של
שארל דד,־גול, אין לבריטים להתפאר כל־כך
במבצע דאנקירק. הם אמנם הצליחו
להציל בו רבים מחייליהם, אך הפקירו את
חיילי צבא צרפת החופשית לגרמנים.

פיטר סלרס ואלקה זומר -
בלש טיפש

הסרט בא לפרוע את החשבון.
הוא מתאר את הנסיגה
בנישל
צבאות הברית,
גוד לכל מה שסופר עד כה:
מנוסה מבוהלת ובלתי מאורגנת
של רבבות חיילים, שנלכדו על
החוף ושימשו מטרות למטוסי
השטוקה הגרמניים, שקצרו בהם
ללא רחם. לא היתד, גם כל אפשרות
אחרת — מפני שמפקדי
הנסיגה היו קצינים בריטים, שבמקרה
הטוב ביותר, אם לא
היו מטומטמים, היו אנגלים —
עם כל הכלול במושג זה בפי
הצרפתים.
חופשה לפני המוות. על
רקע נסיגה זו, שמתחילת הסרט
עד סופו מצטיירת בדמות פצצות
ומטר כדורים הקוצרים בחיילים
הנסוגים, מנסה הסרט לספר
סיפור אנושי אודות ארבעה
חיילים צרפתיים. מאחר שלהם
אין לאן לסגת, הם מתארגנים
באמבולנס הרוס, מבלים
שם את שני ימי דאנקירק —
שני הימים הראשונים ביוני
.1940 מעין חופשת סוף־שבוע
שלפני המוות.
גיבור העלילה הוא סגן־משנה
צעיר (ז׳אן פול בלמונדו) ,שאיבד
את יחידתו, מנסה להתגנב
לאוניה שתעבירו את התעלה. הוא אינו
מבין את משמעותה ואת תוצאותיה של המלחמה.
וכאשר הוא הורג שני חיילים, אלה
הם שני חיילים צרפתיים המנסים לאנוס
קטינה צרפתיה (קאתרין ספאק).
זהו סרס בעל כוונות פציפיסטיות והומאמגיעות
לידי
אולם הכוונות אינן
ניות.
מגובש, נעדר
מימוש, שכן הסרט אינו
המונעת את
מתח, ועשויבמלאכותיות
המגע המבוקש עם ליבו של הצופה.
• בתמונות המופיעות בסרט, אך שנאסרו
לפירסום על־ידי החברה המפיצה, נועדו
רק ״להנאתם של אספנים פרטיים.״
העולם הזה 1437

כל מילה

שווה

י׳ייי-יי״י

זהב

צעירה \ ,י א רעייה ראם, והיא נאמנה

יא יפה, היא
| 1לבעלה — דבר לא נור מלי גם היא גם הוא נולדו
למשפחות וותיקות ועשירות;^.וא ירש את העסק הפורח
של אביו, והיא מטיילת במכונית שלה כדי לא להפריע. שתי
העוזרות לטפל בבית ובילדים. כשהבעל מופיע, היא נותנת
לו להרגיש כמו מלך. למסיבות הם הולכים תמיד יחד,
רוזוז רי ם

ייחד.

ראם

א חד

מהם

בלפלו־כזכז

גרף

גדררר

לכל הנוכחים שזה לא רציני.
השניים נפרדים רק כשהאשה נוסעת לחו״ל. לעתים גם

הבוגדת: חנוק החמישי בסידוח הגירויים ער המישחקים האסורים
שר האשה בחבות הוטבע הישוארית ־ מאחור גבו שר בערה

בין ק 1דשל חו״ ל

הבעל נוסע עמה, אבל לא תמיד יכול הוא לזנוח את
עסקיו. בהזדמנויות אלה הם בוחרים תמיד במקומות הכי
יקרים והכי אקסקלוסיביים; המקומות שהכי לא מתקבל על
הדעת שייתקלו בישראלים .״יש לי אותם מספיק בישראל,״
היא אומרת.
אבל כשהיא נוסעת לבדה, זה עושה לה משהו. כי היא
דווקא נפגשת עם ישראלים. לא עם המונים, רק עם כמה
דגמים נבחרים. אלה הם אותם הגברים המחזרים אחריה בלהט
בישראל, ושבקושי זוכים מפיה לשתיים־שלוש מלים. משהו
כמו :״נתראה בסן מוריץ,״ או :״חכה לי במאנילה.״
ואז, כשהיא מגיעה לחופשה האקסקלוסיבית שלה, בלי
בעלה, את מי היא פוגשת במלון אם לא אותו ישראלי
שנדחה בפומביות באותה מסיבה בתל־אביב? המיפגשים,
בדרך כלל, קצרים ונטולי־דאגה. בסיומן היא שוב אומרת
לו שתיים־שלוש מלים :״לא נתראה בארץ.״ וכך היא שומרת
על שמה הטוב.
איך בכל זאת נודע העניין? בגלל מחזר אחד קמצן.
וזה מה שקרה:
האשד, הזאת הגיעה לחופשה בבית־מלון אקסקלוסיבי
בחו״ל, ומי היא פוגשת באכסדרה אם לא ידיד ישראלי?
אלא שלא כמו בפגישות אחרות מסוג זה, היא בקושי
אמרה לו שלום .״נא להכיר את הורי,״ הוסיפה. כי הפעם
החליטו ההורים, ברגע האחרון ממש, להצטרף לטיולה של
בתם.
ג׳נטלמן אמיתי היה מבין את המצב, מקבל בחיוך את
התנכלות הגורל, ומחכה להזדמנות הבאה, עד שהגברת תלחש
לו את שתיים־שלוש המלים החשובות. אבל הוא לא היה
ג׳נסלמן ..כאב לו הלב על אלפיים או שלושת אלפים
לירות שהוציא כדי להגיע לשם. בערך אלף לירות למילה.

מאת ר חל המרדולת
המיטה השניה בתא מילא המאהב, שאף שילם עבור הכרטיס
הזוגי.
את היומיים הראשונים של ההפלגה בילו השניים כאילו
היה זה ירח־הדבש שלהם. סעדו יחד, רקדו יחד, השתזפו
יחד על הסיפון. בלילה השני של ההפלגה רקדו לצלילי
התזמורת, שתו שמפאניה צרפתית ונהנו נורא. קצת לפני
חצות הודיעה לו שהיא עייפה פתאום, ושהיא חוזרת לישון
בתא .״אבל אל תקלקל לעצמך את הערב,״ הפצירה בו.
״אתה יכול להישאר בנשף.״
הוא ליווה אותה לתא, ולקול הפצרותיה חזר לאולם
הריקודים. אבל ליבו לא הניח לו. מצפונו ייסר אותו. הוא
לא יכול היה להמשיך לבלות, כשאהובתו סובלת לבדה
בתא החשוך. הוא החליט לבקרה, לראות אם היא זקוקה
לכדור נגד כאב־ראש או משהו. דלת התא היתד, נעולה. הוא
נקש בה קלות .״מי זה?״ שאלה האשה, בקול מעורפל.
״זה אני,״ השיב ,״את צריכה משהו?״
״לא, לא, תודה, אני רק רוצה לישון.״
הוא אמר לה לילה טוב, וצעד בחזרה לנשף. אך באמצע
הפרוזדור נעצר .״מדוע נעלה את הדלת?״ שאל את עצמו
לפתע .״הרי ידעה שאין לי מפתח.״
חשד מכוער ניקר את ראשו. האיש חזר לתא, אך לפני
שנקש בדלת שנית, שוב ניקר החשד המכוער בראשו
ועצר בעדו .״חכה בחוץ,״ לחש החשד המכוער. הוא חיכה
בחוץ, וכעבור כמה דקות נפתחה הדלת. גבר צעיר במדי
קצין של האוניה יצא, וסגר את הדלת בעדינות אחריו.
אותו לילה ישן האיש על הסיפון. אבל את הלילה
שלאחריו, האחרון בהפלגה, הוא בילה בתאו. הבוגדת נאלצה
לישון על הסיפון.

^ 0ככר עוסקים בחו״ל, הרי עוד סיפור הקשור בעונת
הטיולים. מדובר בו על אחת, שבמשך חודשים ארוכים
ניהלה רומן סוער עם מאהב, מאחורי גבו של בעלה. בניגוד
לקודמת, לא עשתה שום נסיון להסתיר את הרומן. היתד.
מנהלת את המישחקים האסורים שלה בפרהסיה, נסעה
עם המאהב לבתי־המלון הגדולים, סעדה איתו במסעדות
שבאופנה.
כל־כך בטוחה היתד, בעצמה, שהחליטה כי הארץ קטנה
מדי בשביל אהבתה היוקדת. היא אמרה לבעלה שדי, היא
נחנקת, ושאם לא ירשה לה לנסוע לבדה לחו״ל — תשתגע
ותמות .״אני מוכרחה קצת חופש מהבית ומהכל!״ קבעה
בתוקף.
היא קצת הגזימה. שכן לא מהכל ביקשה להשתחרר
בהפלגה לאירופה. על כל פנים, לא מן הרומן שלה. וכך,
בלי ידיעת הבעל, הבטיחה לעצמה מקום בתא זוגי. את

ך* חידה הגדולה של רחוב מסויים על הר הכרמל היא
( ) זו: כיצד יכולספר־נשים מעולה ומפורסם לטפל בקביעות
בראשה של אשד — ,ובכל זאת הראש הזה פרוע ובלתי־מטורק?

עוד, שאת הטיפול השבועי מעניק אותו ספר לשכנתו
כשאינו נתון ללחץ העבודה, ולטירוף הנשים המכרכרות
סביבו. כל יום שני אחר־הצהריים, בו סגורות המספרות,
מופיעה השכנה בדירתו של הספר המפורסם, כששערה
פרוע וזקוק לטיפול. היא יוצאת משם כששערה כנ״ל.
הבעל, רופא מתבגר ונחבא אל הכלים, יודע על ביקורים

אלה. הוא אפילו מעריך מאוד את השיטתיות הייקית של
אשתו, העושה דברים קבועים במועדים קבועים. רק פעם
שאל אותה מדוע שערה פרוע כל־כך. ואז הסבירו לו, כי
אין זו פורענות. זה סיגנון .״בשביל מה אתה חושב אני
הולכת כל שבוע לספר?״ שאלה ,״רק כדי שיוכל לסדר לי
תסרוקת שתיראה כאילו היא פרועה באופן טבעי.״
זאת.

אבל גבר לא יבין

*** למה המלך הילל את אשת־החייל, אשר ״מרחוק
\1/תביא לחמה, ותקום בעוד לילה ותתן טרף לביתה.״
הוא בטח לא התכוון לגברת המסויימת שעליה יסופר להלן.
גברת זו שונאת תכלית השינאה לקום בעוד לילה. אפילו
בעשר בבוקר שנאה לקום. בעלה המסכן, שהיה צריך ללכת
לעבודה יחד עם כל האנשים ההגונים, היה נאלץ להכין
לעצמו את ארוחת־הבוקר ולצאת בלי נשיקה מאשתו, אפילו
בלי ״בוקר טוב״ קטן.
עד שיום אחד נמאס לו הדבר. אילו היד, גבר נורמאלי,
היה מושך את השמיכות מעל אשתו ודורש ממנה יחס עם
חמאה וריבה. אבל הוא היה חלש־אופי, אז ביקש פתרון
יותר קל. הוא מצא אותו בבית של חברו הטוב. החבר הזה
היה נשוי לאשת־חייל מן הסוג החביב על שלמה המלך,
שהיתר, קמה בעוד לילה ומכינה טרף לביתה עוד לפני
שהופיעה העוזרת. היא היתד. כל־כך חרוצה, שהיתר, מכינה
כמויות עצומות של קפה — הרבה יותר ממה שהיה בעלה
מסוגל לשתות.
כך עלה בדעתה — ובדעת בעלה של האשד, העצלה —
שהוא יכול לקבל אצלה מה שאין אשתו נותנת לו בבוקר.
הוא החל מופיע אצלה בדייקנות של שעון, ומקבל את
ארוחודהבוקר שלו. כל זה לפני שהעוזרת היתד, מופיעה.
אני מקווה שהצלחתם להבין בין השיטין, שהיא לא הזינה
רק את גופו, אלא גם סיפקה קצת מזון רומנטי לנשמתו
הרעבה.
כל זה, בעצם, הקדמה לסיפור האקטואלי. סיפור זה התחיל
ביום בו הודיעה אשת־החייל ללקוח שלה כי עליו למצוא
מסעדה אחרת. כי בינתיים מצאה עיסוק חדש, שדרש את
כל זמנה הפנוי.
העיסוק הזה היה ידיד אחר של בעלה, אשר בניגוד לכל
יתר בני החבורה שלהם נשאר רווק. היא התאהבה בו, עד
שהעניין הפך לשערורייה. כי העיסוק הזה הודיע למשפחתו
שהוא רוצה לשאתה לאשר״ המשפחה התנגדה, מפני שהאשה
היא אם לילדים. אבי העיסוק אפילו מצא לו שליחות ארוכה
באמריקה, רק כדי להרחיקו. אבל העיסוק קיצר את השליחות
וחזר לאשת־החייל. אז פנתה אמו לבעל העיוור, וסיפרה
לו הכל.