גליון 1438 מתאריך 31 במרץ 1965

מספר 1438

עונה 28

כ״ז אדר כ׳ תעכ״ה31,3.1965 ,

מדוע

איו לד
כסף

צחק רפאל

שואל
ם־מאז
בא במקוגגו!

7 ^ 7 7

פר> רו דו
מפקד החללית ״סטארדאסט 1״ יצא בראש מבצע סודי
לכיבוש החלל החיצון. משדות נבדה נורתה החללית
״סטארדאסט 1״ לעבר הירח. פרטים מלאים על המבצע
הנועז -כבר בשבוע הבא.

־האם אתה מונה
להנץ שטווים בלילה?

שלושה ניחושים — מי אמר את הפסוק
הבא על יחסי ישראל־בון? —
״יתב! שההסדרים וההסנמים המיוחדים,
הקיימים בינינו לבין גרמניה, עולים בערכם
על קשרים רגילים. אך בעצם היותם
מיוחדים, עלולים הם להיות גם חד־פעמיים
וזמניים. מדי פעם צריך להתקינם מבראשית

,אני מקווה כי אלה בינינו, שסברו כי
הסדר לסיוע בטחוני עדיף על קשרים מדיניים
תקינים, נוכחו עד כמה הוא רעוע
ובלתי־מחייב, ומה מוחשי הדבר שממשלת
גרמניה לא תרצה להמשיך ולערוך איתנו
הסכמים מיוחדים. במצב זה נישאר קרחים
מן ההסדרים המיוחדים ומקשרים רגילים
גם יחד.״
לא, לא ניחשת. מילים אלה אינן לקוחות
ממאמרו של העולם הזה 1412 לפני חצי
שנה, שנשא את הכותרת ״עיסקי טי־טי־ג׳י״
— אף שאותו רעיון הובע שם כמה פעמים
במילים דומות.
גם בניחוש השני לא קלעת למטרה. המילים
אינן לקוחות גם ממאמרו של העולם
הזה )1420״פסיכולוגיה של זנות״ ,שהיה
מוקדש כולו להבעת רעיון זה עצמו.
אל תנסה להמשיך ולנחש, כי לא תצליח.
המילים לקוחות ממאמרו של משה דיין,
שהתפרסם השבוע בהארץ.
אמנם, דיין לא דיבר כך כשהיה חבר
הממשלה. הוא לא פתח את פיו גם כאשר
אמר הארץ, לפני חמשה חודשים, במאמר
תשבחות נלהב על שמעון פרס :״מר פרס
אינו רוצה ביחסים דיפלומטיים עם בון...
הוא בעד המשך היחסים הקיימים, תוך ידיעה
ברורה שביחסים אלה יש לישראל התועלת
הדרושה, ומתוך הדגשה שהיום
זקוקה ישראל לגרמניה בשטחים מסויימים.״
דיין אומר את הדברים רק עכשיו, כש־הוויכוח
התרוקן מתוכנו המעשי, וכאשר
הוא מרוגז על שמעון פרס.
אך מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.

האם ידוע לך, כי בעזרת שיטות הדרכה מיוחדות
ניתן להגדיל את מהירות הקריאה פי , 4—2
שיטות חדישות אלו, וציוד מודרני מיוחד
לפיתוח כושר הקריאה, מופעלים עתה בארץ
ע״י המכון הישראלי לשיפור הקריאה.
בקורסים לקריאה מהירה של המכון תלמד
לקרוא מהר יותר >פי )4—2לקלוט טוב יותר
את החומר ולזכור אותו טוב יותר.

קורס מיוחד לתלמידי שישית, שביעית ושמינית ייערך
בחופש הפסח. המחיר 90. -ל״י בלבד.
ההרשמה: בית ציוני אמריקה, ימים א, ב׳׳ ד׳ ,ה׳ 8—6בערב.

ממן יטראלי לשיפורהקריאה בע מ
.העולםהזה * ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8סלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמסרס • דפוס משה שהם בע*מ, תל־אביב,
פץ • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו*ל: העולם הזה בע״ם.

ואם אנו עוסקים כבר בניחושים — מי
אמר את הדברים הבאים:
״כל הסדר של שלום בין ישראל וערב
עשוי לכלול קונפדרציה שתכלול את ירדן,
הגדה המערבית, רצועת־עזה וישראל.״
העולם הזה? אתגר? המינשר העברי?
לא — המילים לקוחות שוב ממשה דיין.
הן התפרסמו השבוע בדבר השבוע, כקטע
מספר־ראיונות העומד להופיע.
מי יודע — אם ימשיך משה דיין בדרך
זו, עוד עלול הוא להצטרף ברבות הימים
לפעולה השמית.
אגב, באותו ראיון הכחיש דיין בתוקף שהמציא
את הסיסמה. זבנג וגמרנו״ .על
כך אני יכול להעיד עדות מסייעת. מטבע-
לשון זו הוטבע על־ידי העולם הזה, כהגדרה
להשקפת עולמו של דיין עד כה. דיין
עצמו לא השתמש בו מעולם.

האם מעמסת הבחינות וחומר *הלימודים מאלצים
אותר לקרוא ספרי היסטוריה וגיאוגרפיה, ספרי
קריאה וספרי עזר, במשך שעות ארוכות מדי יום?

של עתונים זרים, או סוכנויות־חדשות בינלאומיות.
על אף הניתוק המוחלט בין ישראל
לבין המדינות הערביות, קיים קשר
בין מערכת זו לבין מקורות אינפורמציה
ערביים חשובים. אבל יש גם קשרים מסוג
אחר. סוג זה של קשרים התבטא בשני
סיפורים בהעולם הזה.
הכתבה הגדולה על מות המלך פארוק,
שהופיעה בשבוע שעבר, שפעה ידיעות
קטנות וקטעי־הווי, שהעידו כי נכתבו בידי
אדם שהכירם היטב. שלום כהן, מחבר הכתבה,
הכיר את ההודי הזה מקרוב. הוא
גם הכיר את פארוק מקרוב. כי בהיותו
תלמיד במצרים, היה חברו־ללימודים צעיר
בשם איברהים אל־מהדי. אביו של איברהים
היה עוסמן באשא אל־מהדי, מפקד המישמר
המלכותי, ולאחר מכן הרמטכ״ל האחרון
של הצבא המצרי לפני ההפיכה הנאצרית.
הבאשא איפשר לו לבקר בארמונו של
פארוק, לראות את המלך מקרוב.
כמזכרת מאותה תקופה נשארה בידי שלום
כהן תמונה מלכותית: פארוק זפארידה במלוא
זוהרם הצעיר. הנה היא:

לפני ארבע שנים, משנתגלתה לראשונה
פרשת מכירתם של העתים לגרמניה, כתב
העולם הזה (:)1238
״מתברר כי בחוזה המכירה הוחסר סעיף
שהוא תנאי בל־יעבור בכל חוזה בינלאומי
למכירת נשק: הסעיף האוסר על הקונה
למכור את הנשק למדינה אחרת. אס הוחסר
סעיף זה, היתה בכן כוונה ברורה. משמע:
הנשק לא נועד מלכתחילה לגרמניה.״
בשנים האחרונות הודו הגרמנים עצמם
כי שום צורך צבאי לא חייבם לקנות את
התת־מקלעים הישראליים. הם עשו זאת
מסיבות פוליטיות. הם ראו בעצם מכירת
הנשק מצד ישראל תעודת־הכשר יהודית לצבא
הגרמני החדש.
אותה כתבה המשיכה ברעיון זה:
״והגרמנים רשאים למכור את תת־מקלעיו
של עוזי גל לסי שיחפצו — לרוצחי המונים
באפריקה, או לדיקטטור פאשיסמי בדרום
אמריקה, ואולי גם לצבאו של גמאל
עבד־אל־נאצר בגבול סיני.״
יתכן כי חייכת אז למקרא ההשערה הפנטסטית,
כי נשק מתוצרת ישראל עלול
להימצא ביום מן הימים בידי הצבא ה־מיצרי.
אך השבוע התברר כי הכל יתכן
בממלכתו של שמעון פרס.
השבועון האמריקאי ניוז־וויק מסר בגליונו
האחרון כי שירותי־הביון המערב־גרמניים
גילו שחיילים מצריים צויידו בתת־מקלעים
מתוצרת ישראל. אותו מקור גילה כי גרמניה
המערבית מכרה עוזים לסודאן, וכי ספקי
נשק סודאנים מכרו אותם, כנראה, לצבא
המיצרי.

לא בכל הידיעות על הנעשה בארצות
הערביות חייבים אנו להסתפק בשירותם

פארוק ופארידה
הסיפור השני, המופיע במדור במרחב
בגליון זה, מספר על האזנה ישראלית לקו
הטלפוני המיצרי בכיס פאלוג׳ה. הסיפור
לא נכתב בידי שלום כהן —

על הצורה בה נוטרלה האזנה זו על־ידי
גמאל עבד־אל־נאצר למד רק השבוע, שעה
שערך את הרשימה במדור במרחב.

העולם הזה 1438

מועדון רחבה למועדון
בריכת שחיה אולימפית
בריכת שחיה לילדים
מגרשי טניס
מגרשי כדורעף
סככה לפינג־פונג
מלתחות

אם אתה גר ב,,נוהאביבים ״ תוכל מדי בוקר לרדת לבריכה הגדולה למשחה קצר
והתעמלות קלה, למתיחת איברים ממריצה שתעניק לך הרגשת רעננות במשך כל שעות
היום. לאחר שעות העבודה אתה גר ליד מועדון ספורטיבי אקסקלוסיבי בעל רמה
בינלאומית. מועדון בו תוכל לחטוף משחק פינג-פונג עם הבן ומשחק טניס עם הבת,
בו תוכל אשתך ליהנות מאויר ושמש, ממש ליד ביתה. כי ב״נוה אביבים״ מתכננים
מרכז ספורטיבי גדול, נוח ויפה עם בריכת שחיה אולימפית ובריכת ילדים רדודה, מגרשי
טניס, מועדון, באר, מסעדה, בקיצור מרכז צו תוכל לבלות את שעות הפנאי אתה ובני
משפחתך.

ג 1ובריא, נסטבריאה -בדיוהנויאה
מגורים בדירה ב״נוה אביבים״ יעשו א ת חייך בריאים יותר, מל אי ם יותר,
יפיםיותר.

והדירה, הי א מרכז אביבי נפלא לכל בני המ שפחה. חרר מגורים יפה
ומרווח, חדרי שינה רחבים ומאווררים, מ טב ח גדול, אמב שיה וב״ש נפרד.
כל זאת בבנינים רבי-קומות מפוארים, משובצים ביו גינות וד שאים בלב
תל־אביב החד שה, על גבעה ליד קרי ת האוניבר שיטה.
מרחב ענק, מ רווחי ם גדולים של יותר משלושה רחובות עירוניים ביו בנין
לבנין ומגרשי חניה. נוף מרהיב וים נשקפים מכל דירה ודירה. מגורים
ב״נוה אביבים״ יעניקו שלוה ובריאות מרעננת לגוף ולנפש.

דירה בנוהאביבים היא השקעה
טובה ובטוחה לכספך
ביצוע: צבי אורבך, פי. אי. סי — .החברה הכלכלית לישראל
ןןך )
! 1111

תל־ א בי ב. טלפ 224549 . 223082 11
חברת בנין בע־־ם. ר ח 1ב דיזוגז ף . 14

גורדו! לבינסון אילרג
הפמסגהזה** *3ז

מכתבים
צחוק -דחוק

•צחוק — צחוק״ (העולם הזה — )1437
אבל עצוב מאוד.
הגילוי שנמסר בכתבה הוא אחר הגילויים
המרעישים ביותר שנתפרסמו מעל דפי השבועון
בעת האוד
רונה, למרות שהוא
מתמצה רק בעשרים
מילים.
שרת־החוץ אם אינה יודעת על הצעת
שלום של אישיות
ערבית מפורסמת,
אין כבר כל
גבול לחוסר־הידיעה
שעלולים לגלות שליטי
ישראל.
אני מתאר לי איזה
רושם עגום עורובינשטיין

הגברת מאיר,
שעה שהיא נפגשת עם עמיתיה בארצות
השונות. קרוב לוזדאי שהם מבליגים בנוכחותה,
ואחר־כך, בחברת יועציהם, מתמוגגים
מצחוק ולעג למראה שרת־חוץ כזו.
העניין כבר יוצא מגדר רכילות והשמצה
אישית. זוהי סכנה לאומית!
אברהם רובינשטיין, תל-אביב
באותו גליון שבה נמסר על בורותה של
שרת־החוץ, הוזכרה גם הפגישה בין נשיא
יוגוסלביה, המרשאל סיסו, וח״כ יגאל אלון,
ערב מלחמת־סואץ.
גם אז התברר שמנהיג ישראלי לא יודע
את המתרחש מתחת לאפו. באותה עת נפגש
ראש הממשלה לשעבר, משה שרת, עם
ראש הממשלה ההודי, ג׳והרלאל נהרו, וגם
הוא הבטיח, מחוסר ידיעה, שישראל לעולם
לא תתקיף את שכנותיה.
מנהיגי ישראל לא יודעים כלום ולא לומדים
כלום.
ד. רוזן, רחובות
אין המשל דומה לנמשל. ה״ה אלון ושרת
היו באותה תקופה ח׳׳כים פרטיים, ללא
מישרה ממלכתית, שלא נסו שרת־החוץ של
ישראל.

מול בורגיבה
מכתבות העולם הזה על הצהרות נשיא
תוניסיה משתמע כי אין ממשלת ישראל
מעוניינת לפעול ברצינות למען הסדר של
שלום עם הערבים.
אם כך, מוטלת עליכם החובה לנסות ולהגשים
את רעיונותיכם הלכה למעשה. עליכם
לצאת בראש רשימה לבחירות הקרובות
לכנסת, שבמצעה תוכנית לשלום במרחב.
תוכנית כזו תזכה לבטח בקולות של בוחרים
רבים, ועם כל הכבוד שאני רוחש
להעולם הזה, נדמה לי שאין בכוחו של
עתון בלבד להחדיר רעיונות כה חשובים
לתודעת הציבור הרחב בארץ.
יוסף צדיק, פתח־תקתת

שניהם

לא אוכל לעבור בשתיקה על עמדתכם
בקשר לפצצת השלום של בורגיבה (העולם
הזה .)1435
אני מוכן להסכים אתכם כי המנהיג
התוניסי הוא גבר, אך לא יותר מזר -עובדה
היא כי בהמשך
מסעו ריכך את הצהרותיו,
הודיע כי
במקרה של מלחמה
בישראל ישלח את
צבאו להשתתף בה.
רמזתם בי יתכן
שנאצר הוא שותף
לדעותיו של בורגי־בה.
אך הסיבה לשתיקתו
היא אחרת
מכפי שציינתם: המצרי
יודע כי על־ידי
הצהרות כאלה
יפסיד התוניסי מיוקרתו,
ולכן הוא מניח לו להמשיך ולדבר.
ממשלת ישראל היא אמנם חלשה וחסרת״
אופי, אך בדבר אחד אין לה ולעם היושב
בציון שום ספק: אין למנוע מלחמה, כי
הסיבוב השלישי בוא יבוא.
רק העולם הזה ואנשיו חושבים אחרת.
יהודה כן־אריאל, ירושלים
אין שחד לרעת הקזרא בן־אריאל כי
״בהמשך מסעו ריכך (בורניבה) את הצהרותיו.״
החיפך נכון.

אוהבים

לרחיצה
״ נקה 7״
״נקה 7״ מטפח א ת העור
ומחזיר לו את רעננותו
הטבעית .״נקה 7״ מרחיב את
נקבוביות העור ומאפשר לו
נשימה תקינה .״נקה 7״ מנקח
׳ באופן יטודי ואינו משאיר
שום משקע בכיור ובאמבט
כיוון שהוא אל-סבון נויטרלי
(. 7מ ללא אלקלי.
״נקה 7״ ירוק עם ריח לבנדר #״נקה 7״ ורוד עם בושם צרפתי
תוצרת ביח״ר נקה בע״מ — המפיצים: חב׳ נורית בע״מ

הילמן סופר מינקס

אני קורא כמעט מדי שבוע את מאמריד
של אורי אמרי, וברצוני לשאול אותו, במיוחד
לאור המאמר ״מול בורגיבה״ (העולם
הזה :)1436 מד״ בעצם, אתה תצר״ סר
אמרי?

קרס־ו ״

העולם הזח *443

בני

פשה

ר ח׳ ריב ל . 16טלו 24גגודא

אתה טוען כי ברצונך לשנות את המיש־טר
ולהגשים את המדיניות שלכם. אם כך,
קום ופעל!
אתה דוגל במישטר דימוקרטי, ואינך
מתכוון לעשות מהפכה, לכן קיימות בפניך
שתי אפשרויות: להצטרף לאחת המפלגות
הקיימות, או להקים מפלגה חדשה.
קל מאד לשבת מאחורי מכתבה ולכתוב
מאמרים יפים, לשלול את המדיניות הקיימת
ולהציע מישטר אחר במקום זה הקיים
עתה. הרבה יותר קשה להיכנס לחיים
הפוליטיים, להאבק בפועל ממש על השלטון,
ולהילחם על הנהגת עקרונות חדשים.
תאר לך, מר אבנרי, שאתה היית מנהיג
מפלגת הרוב, ואתה היית צריך להקים קואליציה,
ולוותר לשם כך על כמה עקרונות.
האם היית מוותר אז על השלטון? אם היית
מדינאי אמיתי, יש להניח שגם אתה היית
מקים את הקואליציה, מתפשר, ופועל לשינוי
המצב לטובתך, כדי שבעתיד תוכל
להתפשר פחות ולהתקרב יותר למטרתך:
לכינון ישראל האידיאלית. כך דרכה של
מדיניות, וכך דרכו של מדינאי במדינה
דימוקרטית.
אך יתכן שאינך מדינאי, ואתה רואה את
עצמך רק כעתונאי, אם כך, אל לך לדבר
על תפיסת השלטון.
מניין ד,בטחון שאתם הייתם עונים ל־בורגיבה
״בזהירות, בחשבון, בתיכנון קר,
בקור רוח, מבלי לאבד אף לרגע את עשתונותינו,
מבלי להיגרר אחרי התלהבותנו
הכנה והדינמית״?
הרי גם המישטר הנוכחי פועל כך, בזה
שאינו מגלה לציבור פרטים על מגעים
סודיים בנוגע לם יכסוך הישראלי־ערבי. ה־מישטר
אינו מגלה פרטים אלה מטעמי
״זהירות, חשבון ו תי כנון ואתה מנצל
את שתיקתו ומפרסם מאמרים על הטיפשות,
הזיקנה וצרות האופק של המנהיגים המדיניים
של ישראל. איפה העקרון של ה״פייר
פליי״י
אריה סקורגיק, ירושלים
כל המגעים של המדינה ידועים למערכת,
סובאים בחשבון על־ידי הכותבים, גס כשאינם
ניתנים לפירסום.
מול בורגיבה נוהגים מנהיגי ישראל כבת
יענה.
ששון אליעזר, תל-אביב
בכתבה ״מול בורגיבה״ יש הנחה אחת
שאינה מדוייקת: שאין דג מסוגל לעוף.
זכורני כי בילדותי ביקשתי מדג לעוף,

והוא משום מה לא שעה לבקשתי. תפסתיו
בזנבו והשלכתיו אל על. וראה זה פלא:
הדג עף.
אולי יש לנהוג כך עם המישטר בישראל?
אליעזר דהן, רמת־גן
למרות התנגדותי לגישתכם כלפי המיעוט
הערבי, ולהשתלבות במרחב השמי, עלי
לציין כי כתבתו של העורך ,״ריח מסויים״
(העולם הזח ,)1435 עוררה בי הירהורים
מדאיגים על בעיות הפנים, הבטחון והחוץ
של ישראל.
א. פ ,.תל־אביב

מי אתה, מר רפאל?
כל מפלגה, שנציגיה בכנסת יתנו את ידם
להסרת פרשת רפאל מעל סדר היום, חשודה
כשותפה לפשע. כי
למה יש להגן על
אדם, אפילו שהוא
אישיות חשובה, כ־ששופט
נכבד קובע
כי הוא מעורב בפרשת
שחיתות?
לכן יש מקום לחשד,
כי מפלגה המסרבת
לדון בעניין
ולחשוף אותו, יוצרת
בכך תקדים,
כדי להגן על מישהו אברהמי מחבריה, במקרה שייתפס
בעבירה דומה.
אלי אברהמי, ירושלים
באנגליה מספיק שבעל כהונה רמה יוזכר
מלוכלכת, כדי שהוא
בסמיכות לפרשה
יתפטר. וכאן מחכים עד ששופט יצביע בידו
ויאמר: אשם אתה! כדי שהאיש יואיל
ללכת. וגם זה רק בנס.
אחר־כך יש לו עוד חוצפה לבוא בטענות,
כמו רפאל :״השופט החוקר היה חייב להודיע
לי ששפיגל הפר את שתיקתו.״
למה? מי אתה, מר רפאל, שתחייב שופט
להודיע לך על כל התפתחות במהלך החקירה?
אכי
רונן, חיפה
אחרי רפאל, חייב גם השר הממונה עליו,
משה חיים שפירא, ללכת, ולו מטעמי אתיקה
פשוטים.
שרה ברגמן, רחובות

ביקור הגברים הזרים
הביקורים האמריקאיים בכור בדימונה
באו להזכיר לאזרחי ישראל, ערב יום ה
עצמאות
הממשמש ובא: הכל בלוף! אין
בכלל עצמאות.
יגאל חכר, טבריה

אך היו טובים עוד פעם, ופרסמו דרכים
להצלת הכסף ולשמירה על החסכונות.
א. רוזנפלד, חיפה

קרח באן וקרח שם

תלוי מורד מן החבל

לשווא אתם באים בטענות לצנזורה.
גם את מאמריו של איש הבטחון הידוע
משה דיין, בהארץ, השבוע, מגלחים פה
ושם, ומשאירים אותו רצוף קרחות.
לא חשוב מי הכותב, אורי אבנרי או
משה דיין, אינטרס הבטחון עומד מעל
השיקולים האישיים!
דויד כהן, תל-אביב

מדוע לא הפגנתם נגד המימשל הצבאי
לפני שבע־עשרה שנה, בתחילתו, כשכל העניין
היה עדיין
טרי, וניתן היה לתקנו?
עתה,
אחרי שנים
רבות של הפחת ה־שינאה
בין שני העמים,
כבר מאוחר.
לערבים תהיה הרגשה
כמו תלוי שהורד
מהחבל.
האם בארצות ערב
קיימים אנשים
כמו אורי אבנרי,
אורי זוהר ואורי צלדכין דייוזיס, הלוחמים למען
יהודי ארצותיהם?
מ תי צללכין, כפר ליהנז!

אילו כולם היו כמוהו
רס״ר חזי, המפורסם בכל צה״ל, ראוי
לשבח, על כי יחידתו אימצה את בית־החולים
באר־יעקב.
נזדמן לי מיספר פעמים להיות נוכח בערבי
בידור המאורגנים על־ידו, לראות את
שימחת החולים ואת האווירה העליזה השוררת
אותה עת בין כתלי בית־החולים.
כולם קוראים לו אבא. בגלל הדמיון בי-

המטאטא שלא ירה

ג׳מילי

חזי

נינו, היו כאלה שניגשו אלי ושטחו בפני
את צרותיהם ובעיותיהם.
חבל שלא כולם הולכים בדרכי הרס״ר.
ברוך ג׳מילי, ביג׳י התימני, פתח־תקמה
שני השפמים המפורסמים — ראה תמונות.

איך
להציל את הכסף?
קראתי על התוכנית הסודית לפיחות ערך
הכסף (העולם הזה .)1435 כבר פעמיים
סבלתי מפיחותים כאלה, ב־ 1952 וב־.1962
הפסדתי אז הרבה מחסכונותי. אינני סוחר
או איש־עסקים, סתם שכיר, הצובר אגורה
לאגורה לעת זיקנה.
הייתם יחידים שפירסמתם את הפרטים
על התוכנית, ועל כך נתונה לכם תודתי.

צוטטתי שלא כהלכה בעניין עדין מאוד
— שיתוף תלמידים ערביים בשעורי הגדנ״ע
(העולם הזה .)1437
כוונתי, קודם כל, להערה המיוחסת לי
כי ״אינני רואה כל פגם בכך שתלמידים
ערביים יועסקו בעבודות נקיון במקום שיעורי
גדנ״ע.״ לא אמרתי זאת, וגם אינני
חושב כך.
הדברים המעיזתים הופיעו לראשונה ב־הארץ,
וצוטטו לאחר מכן בשבועונכם. הסברתי
לכתבכם כי אינם נכונים, והסברתי לו
כי השאלה כיצד לנהוג בתלמידים, המשוחררים
משיעור, נתונה לשיקולו ולתבונתו
של כל מנהל בית־ספר, ואינה עניין למשרד־החינוך
או לדובריו.
הדגשתי בפניו כי לא שמעתי כלל על
מיקרה קונקרטי בו מועסקים תלמידים ערביים
בעבודות־נקיון בשעת שיעורי הגדנ׳׳ע,
וכי המשרד לא נתבקש מעולם לחוות את
דעתו על־כך. ואמנם, מן הכתבה מסתבר
כי מיקרה כזה לא אירע כלל.
אני מבין היטב כי בהיעדר ציטוט כזה
לא היה מקום לכותרת ״גם מטאטא יכול
לירות!״ אך עם כל אהדתי לבעיות העריכה
שלכם, לא קיבלתי על עצמי לספק לכם
פתרונות.
אשר לצד העקרוני של בעיית השתתפות
(הסשן בעמוד )6.

(המשך מעמוד )5

מצוי בהר־ציון, המשמש כבהמת עבודה (ח־

התלמידים הערביים בשיעורי הגדנ״ע: עמדת
משרד־החינוך היא כי אותו הגיון, המונע
מן המדינה שיתופם של צעירים ערביים בשרות
הצבאי, הוא ההגיון המונע את שיתופם
באימון הטרום־צבאי. הכוונה היא
לאותם שיעורי גדנ״ע בהם נערך אימון
בנשק.

עולם הזה .) 1411

אולי אורן, דובר משרד החינוך והתרבות, ירושלים העולם הזה התייחס להגיון זה, פסל
אותו מבחינה מוסרית, חינוכית ובטחונית,
בקבעו כי גם מטאטא יכול לירות.

דגל שחור־אדום־זהוב
ביריד הספרים הבינלאומי, שייפתח בבירה
בימים הקרובים, עשוי להתנופף הדגל הגרמני
בין דגלי שאר האומות.
לא הממשלה, ולא שום גוף אחר, יכולים
לשאת באחריות הכבדה
הזאת, של
פגיעה בכבודם וב־ריגשותיהם
של נפגעי
השואה. כי הדגל
הגרמני מסמל
את הדם ואת החד

במידה שהממשלה
לא תאסור את הנפת
הדגל הגרמני,
היא לא תייצג את
בני העם, ובעיקר
את הנפגעים, המבגסל
כים
את זכר קרוביהם
אשר ניספו בשואה.
ח״כ בן־גוריון אמר כי מי שלא רואה כי
גרמניה היא אחרת הוא אידיאוט גמור. אענה
לו: זוהי אותה הגברת בשינוי אדרת.

גדעון פ. גסל,
חמודו של משיח

טבריה

דפדפתי בגליונות ישנים של
ומצאתי כתבה של זיוה יריב על המור ה
העזלם
הזה,

מועצת גדולי השכר
גננות גני הילדים בית־יעקב בירושלים
קיבלו את שכרן מאז חודש נובמבר .19(4
הן החליטו לשבות, ואף חילקו הודעות להורים
כי לא ישלחו את ילדיהם לגנים, החל
מהיום הראשון 21 ,בחודש זה (הודעה זו
מצורפת למכתב).
מועצת גדולי התורה, המוסד הדתי העליון
של אגודת־ישראל, התכנסה בבהלה, והחליטה
לבטל את השביתה. הרבנים חששו מאי־נעימות
ציבורית, והמורות, מתוך נאמנות לערכי
הדת, קיבלי את ההחלטה ונכנעו.
האם לשם כך קיימת מועצת גדולי התורה?
האם חסר לשנוררים הדתיים כסף כדי
לשלם לגננות הנושאות בנטל פרנסת משפחותיהן?
האם שכחו הרבנים את מצוות ההורה
:״לא תלין שכר שכיר״?

מסופר שם בי פועלים מקומיים החליטו
לקרוא לחמור בשם מוחמד. נידמה לי שאין
כמעט אדם שלא יודע כי מוחמר הוא נביא
האיסלאם, וקריאת חמור בשמו היא עלבון
לכל מוסלמי.
אני לא הייתי קורא מעולם לבהמה בשם
משה.

נאצל מוחמד,

אזהדה :
עסק־הביש של יהודית פרי, שנישאה לצעיר
אמריקאי עשיר (העולם הזה?,) 143
צריך לשמש אזהרה לכל אותן ההרפתקניות
המבקשות ללכת בעיקבותיה.

נהריה

לא נוכח, אף נושך

מישחק הגידושין

מכתב זה הוא הוכחה לתפוצתו הנרחבת

פירסמתם מכתב שלי על הגירושין, אך נראה
שלא הבנתם נכונה את דברי (העולם הזה
.)1434

של העולס הזה.

יואב לוי,

חולון

תצלום הקורא לוי במלונה — ראה תמונה.

לא התכוונתי בדברי כי נושא הגירושין
הוא כה עדין עד כי אין צורך להרבות עליו
את הדיבור, או את
הכתיבה. כוונתי היתד,
אחרת: יש לכתוב
על כך, אך לא
בשיטה שלכם.
אתם לקחתם כמה
טיפשות, ועשיתם מדבריהן
כתבה שלמה.
אך צריך לכתוב
על כך בצורה
שתוכל לתקן ולהביא
תועלת•
כי מי אומר שלהתגרש
זה מודרני?
בובה ד
לפעמים אין ברירה,
וצריך לעשות את זה. אך לא פעם אחרי
פעם, כאילו שזר, מישחק!

מאות עובדים ערביים, בתל־אביב סביבתה,
מחפשים דיור צנוע, ואינם מצליחים
למצוא אותו.
בדרך כלל אפשר להשיג חדר אנושי, אך
כאשר בעל־הבית שומע את שמות הדיירים
המיועדים, אחמד, מחמוד וסאלח, הוא נזכר
לפתע כי כבר השכיר את החדר.
התוצאות הן עגומות, ואפשר למצוא את
מאות מחוסרי קורת־הגג ברפתות עזובות,
בשרידי אוטובוסים חלודים ומתחת לכיפת
השמיים.
לכן אני מציע כי העולם הזה יפתח מדור
למודעות, בו יתפרסמו פרטים על חדרים או
דירות מצד אנשים המעוניינים להשכירם, גם
לערבים.
ערבים רבים, העובדים במשך השבוע בערים,
ישמחו לנטוש את מקום מגוריהם הנוכחי.

ניו־יורק,
ארצות־הברית

רמת חן

אהובה בובקר,

גם לערכים:

ישראל אלכסנדר,

התפתחות של דגמים
התפתחות של
אינה רק

דגמים

תוצאה של

ההתפתחות הטכנולוגית
בעולם כולו. זוהי בעיקר
תוצאה של מעקב שיטתי
ומתמיד אחר האפשרויות
להקנות לנוסע יותר
בטיחות, ביתר מהירות
ובמירב

הנוחיות.

זוהי התפתחות של
דגמים למען הנוסע
המלווה את ״ אגד ״
בכל שנות פעולתה.

עסקי פז

ירושלים

ברצוני להודות לכם על כתבתכם ״עסק
פז״ (העולם הזה ,) 1435 ולתקן טעות קטנה:
כתבתם כי החברתי לחברת פז את הזכות
להקים תחנת דלק. אך למעשה אני בניתי
את התחנה, ורק אחר כך החברי אותה לחברה
הנ״ל. חברת פז לא הוציאה אגורה
אחת על בניין התחנה.

שמעון ברניצקי,

בנימינה

טעות לעולם צודקת
פסנתרן במצב טוב, למכירה מיידית.
(מודעה במעריב).

רפאל טנא,

תל-אביב

תושבת דימונה בת ( 35 5מעריב).

דויד סנדובסקי, חיפח
צבי בן־נתן, קרית מוצקין
ואיתן הדר, פתח־תקווה

זכות קדימה במדור זה תינתן
למכתביהם שד קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

בעולם
ידי חור קטנטן, עתיד הסכר כולו להתמוטט.
גאזים לישראל. כרגיל, הופתעו האמריקאים
על־ידי התגובה העולמית. בהתאם להג
שה המב חי ל
עיקרון ש״אשמת רבים — חצי זיכוי״ ,החלו
מאז נשמעה לראשונה הזעקה ״גאז!״ מעל
מאשימים את זולתם בשימוש בגאזים דומים.
לחפירות החזית הצרפתית בשנת , 1915 במל־הבריטים,
כך טענה וושינגטון, השתמשו
חמת־העולם הראשונה, לא השתחררה האנובגאזים
דומים בקפריסין, לפיזור הפגנות.
שות מתחושת־ההלחלה כל אימת שהוזכרה
חוץ מזה מכרו הבריטים גאזים כאלה ל־21
מילה זו.
מדינות. כדי לשתק את הביקורת מצד חודור
שלם ראה בנעוריו את תצלומי־הזוועה גים יהודיים, אף הוסיפו האמריקאים כי גם
של מורעלי הגאז מתים ונכים, עיוורים ו־ישראל
רכשה גאזים כאלה בבריטניה.
אכולי־ריאות. אותו דור למד גם כי השימוש
באורח פלא התחדשו, לפתע, גם ההאשבגאזים
היה מיותר לגמרי: הוא לא הכריע
מות כי המצרים השתמשו בגאזים בתימן.
את המלחמה, לא היקנה שום יתרון אף להאשמות
אלה הועלו גם בעבר, אך לא הואחד
מן הצדדים.
כחו מעולם. אך יתכן מאוד כי המצרים,
יתכן כי יש מקורות עמוקים יותר לחלכמו
ישראל, קיבלו גאזים מידי הבריטים,
חלה זו. הלוחמה הכימית והביורוגית —
וכי הם מנסים אותם במלחמתם התימנית, .
הרעלת מי־השתיה, הרעלת האוויר לנשימה,
קרוב לוודאי כי אין אלה גאזים מרעילים
הפצת מגיפות ושיטות דומות — מעוררת (שאת השימוש בהם קל מאוד להוכיח) אלא
בלב האום פחדים המושרשים בעצם ההווייה גאזים מבחילים.
האנושית מימים ימימה. היא מעוררת בו
המצרים עצמם הודיעו השבוע שבדקו,
בתמרון צבאי גדול, את
ההגנה בפני גאזים. משמע:
שיחידות מצריות השתמשו
בגאזים בתמרון, כדי שיחידות
אחרות תוכלנה לבדוק
את אמצעי־ההגנה. ואילו בלונדון
נודע כי עיראק רכשה
מסיכות־גאזים.
כל זה היד, עשוי לעורר
מחשבות בלב האזרח הישראלי,
שבתחילת השבוע
היה אדיש למדי לגבי השימוש
בגאזים בויאט־נאם הרחוקה.
כי לפתע התעוררה
האפשרות כי בכל מלחמה
עתידה בין ישראל והערבים
יופעלו גאזים, ולאו דוזקא
בחזית. אם כן, לא ירחק
היום ומסכת־הגאז תהיה
תלוייה על קירו של כל
אזרח בתל־אביב.
תועלת — למיץ יש
בפרשת הגאזים גם אירוניה
מסויימת. כי האמריקאים
עצמם הודו, בחצי פה, כי
השימוש בנשק המבחיל לא
הביא להם שום תועלת.
במיקרה אחד הותקף ב״
גאזים כפר, אשר חשדו כי
מתאכסנים בו אנשי הזזיאט־קונג.
אולם כאשר נכבש הכפר,
נסתבר כי אין בו
אנשי גרילה. במיקרד, שני
הותקף כפר שנמצא ריק לגמרי.
אף לא במיקרה אחד
הביא ד,גאז תועלת כלשהי.
אולם הוא הביא תועלת
רבה מאוד לקומוניסטים.
״הגשנו להם נשק תעמולתי
מצויץ על מגש,״ התלונן
עתון אמריקאי. הוא לא
חיילים מוכנים להתקפת גאזים ()1915
הגזים. כי האנושות, שלא
אפילו היטלר לא רצה
שכחה כי האמריקאים הם
שהשתמשו לראשונה בפצצות אטומיות (ללא
מלידה נוראה אף מפצצות אטום.
צורך צבאי, כפי שהוכח מאז) ,חוששת
כשנסתיימה מלהמת־העולם הראשונה שכב
עתה כי בחיפושים אחר מוצא מן המלחמה
בבית־חולים גרמני פצוע־גאזים, שסבל מעיוובוויאט־נאם
ינקטו האמריקאים שוב בשיטות
רון זמני. כאשר הזר אליו מאור־עיניו, התמסר
לפוליטיקה וחרת את שמו בהיסטוריה
בלתי־אחראיות.
האנושית: אדולף היטלר. אולם היטלר לא
א ש מן ה ש מי
שכח מעולם את זוועות הגאזים. אף שחולל
פשעים נוראים הרבה יותר, לא השתמש מהסערה
סביב השימוש בגאזים בוויאט־נאס
עולם בגאזים מרעילים בקרבות — ובכך מנע
האירה באור ברקים שאלה המטרידה זה
סיוט זה במלחמת־העולם השניה.
מכבר את חוגי האינטליגנציה המתקדמת באירופה
המערבית: מהי, בעצם, מהותה של
גאז גורר גאז. השבוע נחרדה האנושות
המלחמה באותה ארץ אומללה?
כולה למישמע מילת־הזוועות. האמר קאים
מאז החל חיל־האוויר האמריקאי בהפצצות ׳
השתמשו בגאזים בוויאט־נאם.
כבדות, נמסר כל כמה ימים על השמדת׳
עברו ימים עד שנקבעה, פחות או יותר,
״ריכוזי הוויאט־קונג״ בדרום, ועל חיסול
מהותם האמיתית של הגאזים. תחילה דיברו
״מיתקנים צבאיים״ בצפון. לצורך זה הש־האמריקאים
על ״גאז מדמיע״ ,אך נסתבר
תמש חיל־האוויר האמריקאי, כפי שהודיע
שהיד, זה תיאור כוזב. אולם הם התעקשו
בעצמו, בנאפאלם* לבו•
להשתמש במושג ״גאזים בלתי־מרעילים״.
הודעה זו עוררה בבריטניה תרעומת לא
לבסוף דיברו על ״גאזיס מבחילים״.
פחותה מזו שנתעוררה בעיקבות השימוש
לדבריהם, היו אלה גאזים הומאניים בהחבגאזים.
כי מבחינה מעשית, זהו נשק זוועתי
לט. הם גורמים לבחילה, להקאה ולשילשול,
יותר. הנאפאלם הבוער, ד,נידבק לגופו של
נוטלים מן הקורבן את כושר־הפעולה למשך
אדם, אינו ניתן לכיבוי בשום דרך שהיא,
כמה שעות. לכן הם אנושיים יותר מפצצות
זולת הטבילה בשמן — דבר שאינו אפשרי
קטלניות, ד,הורגות את הקורבן.
ברוב המיקרים.
אך הסברים אלה לא הרגיעו את העולם.
סיפורי זורעה. למה מתכוון חיל־ו׳,אווירי,
המדענים מיהרו לציין כי גאזים אלה אכן
בדברו על ״ריכוזי ויאם־קונג״?
יכולים להרוג: תינוקות, זקנים, חולי דרכי־צבא
הוויאט־קונג (קיצור השם המלא של
הנשימה ואנשים אחרים, שאינם בכושר מלא.
(הנזשן בעמוד )8
גרוע מזה היה חשש אחר: שבשטח זה,
עבירה גוררת עבירה. בעמל ובמזל הצליחה
* נאפאלס (ולא נאפלאס, נפי שרגילים
האנושות להקים סכר מול השימוש בגאזים
ישראלים רבים לבטא זאת בטעות) הוא צי־מרעילים
ושאר שיטות הלוחמה הכימית והרוף
ראשי השמות של שני חומרים כימיים.
ביולוגיה. אם ייפרץ סכר זה, ולוא גם על־

דאט־נאם

העולס־הזה 438-ז

קריאה דא 7ר חו ת טובה
תל־אביב (י.ע.ל ,).ישיבה דחופה של פעילי מכון ״האזרח״
נתקיימה כאן אתמול לדון כנושא :״התודעה לאזרחות טובה״.
הכל הקשיבו בענין רב להרצאתו המאלפת
של ד״ר איתן ד,מאירי שהכריז
בהתרגשות :״הגיעה השעה לצאת למרחב!
שומה על האזרחים מכל החוגים
לתת ידם לביצוע המשימה. אנו
מצווים כאן הפסיק בדבריו והחל
לפתע לחטט בכיסיו. פתח וסגר את
דלתות שולחנו, הפך מגירותיו ונראה
נסער ביותר. מסתבר שחפש חפץ כלשהו.
התנהגותו
היתד, מוזרה ביותר —
דבר שעורר פליאתם של הנאספים .״מה
קרה לדוקטור? מהו מחפש? מדוע עצבני

הוא כל כך?״ ,התלחשו בין הקהל
ולא הבינו פשר התנהגותו. לפתע אורו
פניו של הדוקטור, ובקריאת נצחון, אמר
בהתפעמות :״הנה מצאתי אותה סוף
סוף!״ ,כשהוא מרים מן הריצפה קופסת
קנט שנשמטה ונפלה מהשולחן. שלף
סיגריה והציתה בהתלהבות .״אתכם הסליחה.
לפתע חשתי בתשוקה עזה ל־סיגרית
קנט, כך שלא יכולתי להתרכז
ולהמשיך בדברי״ .נשף במלוא ההנאה
ופסק :״כן רבותי, אנו מצווים
בראש וראשונה לשמש דוגמה לאחרים״.

החולצה הי*
101011 הסיגנון והאיכות

החולצה המלהיבה בל גבר

) —>1x11,1 1(101111,1א

בעולם
(המשך מעמוד )7
החזית לשיחרור ויאט־נאם) שולט כיום בשלושה
רבעים מן השטח של ויאט־נאם הדרומית.
בשטח זה הוא מהווה את המינהל
האזרחי והצבאי. אין כל אפשרות להבחין
שם, ממבט הטייס, בין לוחם ובלתי־לוחם,
בין איש ויאט־קונג מאורגן לבין אזרחים
סתם, הסרים למרותו. אין לוויאט־קונג ״בסיסים״
מחוץ לכפרים.
אין ספק, כי במקומות אלה מפציץ חיל-
האוויר האמריקאי כפרים אזרחיים, המשמשים
— לדעתו — בסיסים אזרחיים או צבאיים
לוויאט־קונג. חיסול כפרים בפצצות
נאפאלם מתקרב, למעשה, לשיטות ג׳נוסייד.
נשק הטרור. לא פחות חמורות ההתקפות
על הצפון. בהתקיפו ״דרכי תחבורה״,
״בסיסי חיל־הים הצפוני״ וריכוזים ״קומוניסטיים״
.מפציץ חיל־ד־,אווירי, בלי ספק, ריכוזים
ניכרים של האוכלוסיה האזרחית, כמו
בכל מלחמה אווירית. השימוש בנאפאלם למטרה
זו מגביר את הזוועה. המטרד, האמי־

ה ייזיסאהי
ההנהלה החדשה של מפעלי ״ארטיק״ מכריזה על
הסיסמה צריבה:
א) להיות קצרה וקולעת ובעלת סיכוי להיקלט
בקלות>
ב< לבטא א ת איכותם ועליונותם של מוצרי
״ארטיק״ על כל המוצרים האחרים מסוג זה.

בין

ראשון :־ 2 5 0 .ל״י
בתחרות

המשתתפים

יוגרלו

} 0שעוני >ד שווייצריים

עיניים בחו שן־

את הסיס מ או ת יש לשלוח עד 11.4.65 לת.ד.
1736ת״א עבור ״תחרות סיס מ או ת ארטיק״.

אין

נאה

מזה

לא שה

בהריון!

ה אל בו ם ״ת שעה ירחי לידה
אלבום צילומים ראינועיים ובו 132 תצלומי-עומק על
התפתחות העובר, מלווים הסבר עדכני, מאת ג׳ .ל.
פלאנאגן. עברית: נ .דינור. עריכה: פרופסור יוסף
אשרמן.
מהדורה שלישית.

אש על רוחות רפאים
תית היא, בלי ספק, להמאיס את המלחמה
על הצפון, על־ידי פגיעה באוכלוסיה.
ככל שתיוודע האמת בחוגים רחבים יותר
בעולם, כן תגדל התנועה למען סיום מלחמת
ויאט־נאם. אלא שאיש אינו יודע איך
ניתן להשיג זאת למעשה. כי כל ההפצצות
לא קירבו את השלום אף בצעד אחד. האמריקאים
מקווים להשיג ״עמדת מיקוח״,
ואילו הקומוניסטים, הבטוחים לחלוטין בנצח
ונם, אינם רוצים כלל להתמקח.
יתכן כי החוליה החלשה בשרשרת תתגלה
דווקא בסייגון עצמה. אם יתמוטט שם ה־מישטר,
ויתגברו הכוחות התובעים שלום,
לא יוכלו האמריקאים להחזיק מעמד.

ת ח רו ת סיס מ או ת

פרס

נחתים ומכשירי ראדאר

בכל חנויות הספרים. הוצאת ״סדן׳׳ ,בית השרון, סל ,35609 .תל־אביב.

הסיפור בשבועון טייס ריתק כל ישראלי,
ששירת אי־פעם בצבא בתנאי מלחמה. סופר
שם על מכשיר־פלא, הדומה לחלומו של
החייל הרגלי: מכשיר־ראדאר קטן, לשימושם
של שומרי־מוצבים בלילה.
מכשיר זה, שאינו גדול יותר ממכשיר־קשר
רגיל, מוצב בעמדת־השמירה. הוא מגלה
כל תנועה בחושך. תחת לשבת דרוך ונפחד,
ולחשוש מפני כל רחש, מביט החייל
בלוח הראדאר. אם יזחל האוייב לקראתו,
הוא יגלה אותו ממרחק ניכר, ימטיר עליו
כדור מאיר או יכסה את השטח באש
בפעם הראשונה הופעל מכשיר זד. על־ידי
הנחתים האמריקאים שנחתו בקירבת שדה־התעופה
דאנאנג, ליד הגבול הצפוני של
דרום ויאט־נאם, ונערכו להגנה היקפית סביבו.
כבר בלילה הראשון גילו את חיילי ה־ויאט־קונג
שזחלו, הביסו אותם בקלות.
המשף הסיפור. עד כאן סיפורו של
טייס. אותו שבועון פטריוטי שכח לציין את
ההמשך. הוא סופר ביומונים האמריקאיים.
מסרו עתונים אלה: מפקד הכוח האמריקאי
בדאנאנג, אלוף פרדריק קארץ׳ ,פקד על
חייליו לחדול מלפתוח באש על ״רוחות
רפאים״.
נסתבר כי מכשירי־הראדאר הם יעילים
יותר מדי. אין הם מבחינים בין אדם זוחל,
לבין גבעולי־עשב הנעים ברוח. על כן גרמו
לעשרות אזעקות־שווא בכל לילה, הביאו
לביזבוז רבבות כדורים ופצצות של מרגמות.
כך נגוז, לפי שעה, חלומו של החייל הרגלי,
בוויאט־נאם ובישראל. גם להבא יצטרך
לסמוך בעיקר על עיניו ואוזניו, לפחוד מרחשים
בלילה.
הסולס חזה *1*3

נ י 1111

לום חלמתי הלילה, והנה אני עומד
| | בדרך־המלך בין סלמה ומונטגומרי אשר
במדינת אלאבאמה, ומחנה עצום ורב של
מפגיני־החופש צועד לקראתי,
בראש המחנה פסעו כהני כל הדתות,
שלובי זרועות. היו, שם קאתולים ופרוטסטנטים,
בני, תריסר כתות נוצריות. וביניהם,
במרכז השורה הראשונה, צעד איש שחבש
כיפה יהודית.
אימצתי את עיני כדי לזהות את הרב
הדגול, שהכל נהגו בו ביראת־כבוד בולטת.
אף שמתי לב לכך שמאות כושים חבשו
כיפות, כאות של כבוד לרב.

כאשר התקרב המחנה אלי, ראיתי
כבירור את פניו של הרב. היה
זה יצחק רפאל.

הוא צעד בקומה זקופה ובראש מורם,
ובפיו שירד, אדירה: אנחנו נתגבר1
לא הופתעתי לראותו( .הרי זד, היה בחלום
).להיפך. הדבר נראה בעיני טבעי.

בי היכן מקומו של עסקן דתי,
הממי!? להשרשת ערפי הנביאים
כחיי האומה, אם לא בשורה הראשונה
של הצועדים למען החרות,
האחווה והשוויון כין הגזעים?
ואכן, כאשר הרהבתי עוז בנפשי וניגשתי
אליו, העניק, לי, תוך כדי הליכה איתנה,
ראיון קצר.
הדת היהודית, כך אמר לי, דוגלת בשלטון
הצדק עלי אדמות. היא תובעת ממאמיניה
לוותר על הנאות העולם, לבוז לשררה
ולכסף, ובלבד שיילחמו בכל רגע של חייהם
למען ערכי־הנצח. כפי שאמר הנביא ישעיהו:
״שמעו דבר אדוני, קציני סדום! האזינו
תורת אלוהינו, עם עמורהו
״למה לי רוב דבחיכם, יאמר אדוני. שבעתי
עולות־אילים וחלב־מריאים ודם־פרים,
וכבשים ועתודים לא חפצתי.
״חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, היו
עלי לטורח, נלאיתי נשוא.
״ופרשכם כפיכם, אעלים עיני סכם. גם
כי תרבו תפילה, אינני שיניע•
״רחצו, היזכו, הסירו רוע מעלליכם מנגד
עיני. חדלי הרע•
״למדו היטב, דרשו משפט, אשרו חמוץ׳
שפטו יתום, ריבו אלמנה!״

בל זה חל על יהודי סתם, אמר
רפאל. והרי עלי, שאני עסקן דתי,
חל הדבר שבעתיים.

לכן אין מקומי אלא במקום זה, מול
אלות הקלגסים של מישטר הדיכוי וההפלייה.
ורק על דבר אחד צר לי: שלא נתן לי
צור ישראל חלק בגורלו של הרב ישראל
שלמה בן ־מאיר.
וכי מד. קרה לרב בן־מאיר? תמהתי.
הוא מסר את נפשו על קידוש השם,
כמיטב היהודים בכל הדורות, אמר רפאל,
ומחה דימעה מפניו. הוא היה בין אנשי־הדת
הראשונים שנהרו מכל חלקי הארץ
לסלמה, לשמע מעשי הזוועה שאירעו כאן.
בערב הראשון תקפוהו ארבעה בריונים
ברחוב והרגוהו. אפילו הקאתולים רוצים להכריז עליו כעל קדוש, למרות שהוא יהודי.
נזכרתי שאכן קראתי ידיעה על מותו
של איש־דת לבן, שבא לעזרת לוחמי־הצדק.
טבעי היד, בעיני (זה היה בחלום) שגורל
זה נפל בחלקו של עסקן דתי יהודי.

כי הרי זה ההבדל בין עסקן דתי
לבין בל עסקן אחר: שהוא דוגל
במוסר הצרוף, שהוא מובן להקריב
את הכל -וגם את חייו -
למען ׳הצדק והיושר ועשרת הדיברות.

לףל
ך* אותו רגע התעוררתי. עברו כמה
^ דקות, עד שתפסתי כי אמנם היה זה

חלום. שמחתי, כי איני רוצה ברעתו של
הרב ישראל שלמה בן־מאיר.

ברור השם, אמרתי בלבי, הוא
חי. זה שמת היה כהן־דת נוצרי
כשם ריב. סתם איזה גוי.
בתחושה של הקלה עצמתי את עיני,
ושוב שקעתי בשינה. חלמתי חלום שני.
עמדתי על דרך־המלך בין דיר־אל־אסד
וכרמיאל אשר בגליל, ומחנה עצום ורב של
לוחמי־צדק צועד לקראתי.
בראש המחנה צעדו רבנים מכל כנפי
הארץ, אשכנזים וספרדים, בשטריימלים וב־טרבושים
ובמגבעות ובכיפות סרוגות, ובפיהם
פרקי תהילים והשיר אנחנו נתגבר!

במרבז השורה הראשונה, בין
מנהיגי המפד״ל, שוב צעד יצחק
רפאל. והפעם, למרבה השימחה,
צעד לידו הרב ישראל שלמה כן
מאיר, חי ובריא.
ניגשתי אליו וברכתיו על מינויו כסגן
שר־הבריאות, נוסף על תפקידו כסגן ישר־הפנים.
אך הוא הביט בי בעיניים תמהות

העצום כין ישראל וארצות־הכרית.

י כארצות־הכרית -אין זה
^ חלום. הדת המאורגנת פועלת ולוחמת
למען זכויות האדם וטיהור החברה — שם.

וכין כל הלוחמים למען החופש
והצדק ואחוות־האדם שמור מקום
של כבוד לנציגי הדת היהודית -

לא פעם, בשבועות האחרונים, רציתי
לחוש אל סלמה אשר באלאבאמה. רציתי
לראות במו עיני את המאבק הדגול של
מיטב האמריקאים, שחורים ולבנים, נוצרים
ויהודים, נגד תועבת הגזענות.
רציתי לחזות בעיני באנשי־דת אמיתיים,
שאינם מוכרים את אלוהיהם בשוק החופשי
לכל המרבה במחיר. שאינם הופכים את
ספרי־קודשיהם קרדום לחפור בו. שאינם
מקדישים את חייהם לאחוזי־תקציב ולמיט־בחי־אוניות
ולחוקי־שבת, אלא למאבק בעוזל.

שאינם לוחמים בחזירים על ארבע,
אלא בחזירים על שתיים.

כאשר מחינו נגד הטבח של קיביה —
שום קול דתי לא הצטרף לקולנו. כאשר
עמלנו, תוך סיכון עצמי, להביא לגילוי
פרטי הזוועה של כפר־קאסם — שום רב
יהודי לא הרים את קולו. כאשר צעדנו
בחוצות ירושלים כדי להמריץ את הכנסת
לבטל את המימשל הצבאי — שום רב יהודי
לא צעד בשורותינו. ואפילו בעת מסע
הביטניקים לשטח — 9שום עסקן דתי
לא נראה בשטח.
ולמה להתרכז רק בשטח המאבק למען
זכויות הגרי בכל מאבק שהוא, על כל
עניין של מוסר וצדק — מתי נשמע אי־פעם
קולו של עסקן דתי במדינת ישראלז מתי
הקריב עסקן דתי אי־פעם קורבן כלשהו?
מתי סיכן אי־פעם את נוחיותו — שלא
לדבר כלל על סיכון חייו?
תלמידי־חכמים הלכו לבית־הסוהר — במאבק
אלים נגד מוסדות דת מתחרה. עסקני
דת הרימו את קולם — למען כפיית
השבת וכפיית הכשרות, שדבר אין להם־ עם
המוסר והצדק והיושר והחופש.

נן לגגזי אלאבאנזה העהעריע על אנשי-הדה בראש ההפגנה בסלנזח
ושאל: איזו כהונה? מה לנו ולמישרות ממי
שלתיות?
וכי העלית על דעתך כי אנחנו נשב ב״
ממשלה העושקת את המיעוט הערבי?
האם אתה מאמין כי אנו, המתפללים
שלוש פעמים ביום, נשכח את ,1מצווה ה־קדושה
:״וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי
גרים הייתם בארץ מצריים!״?

״׳איזה טעם היה בקיומה של מפלגה
דתית, אמר יצחק רפאל, לולא
עמדה בראש המאבק לביטול
המימשל הצבאי, ההפלייה כין העדות
ובל שאר צורות העושק?
ואל תשכח את אגודת ישראל, התערב
יהודי חובש־שטריימל, חבר מועצת גדולי
התורה. לנו העזו להציע רשיון של בנק
כדי שנצביע בעד מימשל הרשע. דחינו את
ההצעה בשאט־נפש. כי״ כל חיינו קודש
לתורת קדשינו, ואנו מטהרים את לבנו
לקראת בוא• המשיח, אי״ה.
כאן התערבה משטרת ישראל. אלותיה
הלמו בראשי המפגינים, אך איש מבין
אנשי־הדת לא זעק ואל נמלט. הם הובלו
לבית־הסוהר, כשפניהם זבים דם, והם
ממלמלים פסוקי־תהילים.

כאותו רגע התביישתי שאין ביפה
לראשי.
התכופפתי כדי להרים כיפה, שנשמטה
מראש אחד הפצועים. באותו רגע הלמה
האלה בראשי.
התעוררתי. שמחתי שראשי עודנו בריא
ושלם. אך גם הצטערתי.

הצטערתי על ההבדל העצום כין
חלום ומציאות. וגם על ההבדל

רציתי לראותם, את בחורי־החמד ממיב־ללות
הכנסיה ומהסמינר היהודי, שעזבו
את בתיהם ומיהרו לסלמה בשמעם את ידי־עות־הזחיעה
על מעשי האכזריות של הקלגסים
החמושים. את הכמרים והמטיפים
והרבנים שנטשו את נשותיהם ועלו על הרכבת
או המכונית או המטוס הראשון, מפני
שכך ציווה עליהם מצפונם הדתי. את כהן׳
הדת ההרוג ועמיתיו הפצועים, קדושי המאבק
למען הצדק. ואת הרב אברהם הנשל,
ראש הסמינר היהודי והוגה־הדיעות הדתי,
שצעד במרכז השורה הראשונה.
האם אך מיקרה הוא כי דווקא אנשי־הדת
בולטים במאבק לזכויות הכושים? שמנהיג
המיבצע, מארתין לותר קינג, הוא בעצמו
כהן־דת בפטיסטי פעיל? שדובר של ר,כנסיה
הקאחולית הציע השבוע להעניק מעמד של
קדוש לכומר הפרוטסטנטי שנרצח בסלמה?
הכנסיות האמריקאיות רחוקות מלהיות
טלית שכולה תכלת. אולם אם הדת המאורגנת
מסוגלת, בשעת חירום, להוציא מתוכה
כוחות כאלה — ראויה היא להוקרה
ולהערצה. יכול אדם בר־לבב להצטרף לדת
כז א ת, או לפחות לכבדה בכנות.
ואפשר להוסיף: אין זה מיקרה שכל זה
מתרחש בארץ בה קיימת הפרדה גמורה
ומוחלטת בין המדינה והכנסיה, בה אין
לכמרים ולרבנים דריסת־רגל בעניינים ממלכתיים,
בחוקים ובמעשי המימשל.

אין הם מקבלים משבורת מידי
המדיגה. אין הם יבולים לסחור
כקולות כסינאט. על בן הס פגויים
לעסוק בענייני הנשמה.

מה שונה כל זה מן המציאות ה־
^ עגומה במדינת ישראל!

ואם יש מישהו במדינה הדומה
למושל הנרי ואלאס באלאכאמה
הרי זה דווקא שר־הפנים הדתי,המפשפש במוצאם הגזעי של הורי
אמה של רינה איתני!

ך* עצם ימי־הזוהר של הדת האמרים
קאית בקרב על אלאבאמה, התפרסמה
המפלגה הדתית בישראל במישור אחר לגמרי.
סגן־שר
דתי נאלץ להתפטר, אחר ש־שופט׳־חוקר
ייחס לו מעשי־שחיתות נלוזים.
כדי למלא את מקומו מינתה מפלגתו סגן־
שר אחר, שזוכה בשעתו מאשמה פלילית
על רקע דומה, אך שמבחינה ציבורית
רחוק היא מלהיות נקי מכל רבב.
לא אבוא כאן להדביק את תתית השחיתות
בציבור של מאות אלפי יהודים דתיים.

אך איני פטור מלשאול אותם:
מדוע דווקא אלה נציגיבם? מדוע
אינכם מסוגלים למצוא נציגים
אחרים?
מדוע מפלגה זו, אשר רוממות הדת בפיה,
מלוכלכת יותר משאר המפלגות?
כל עוד לא יקום הציבור הדתי בישראל
ויערוך טיהור יסודי במחנהו, כל עוד לא
ינטוש את כפיית מינהגי ימי־הביניים, כל
עוד לא יתייצב בשורה הראשונה של הלוחמים
למען ערכי המוסר במדינה — לא
ירכוש את לבו של הנוער העיברי.

כי דת שאינה מוסרית -אינה
עושה נפשות. היא יבולה רק לעשות
בסף.

״את איד־ אבנדי

תצפית
במדינה העם
ציד דו שרים־קאהיד

• התופעה המדינית המרכזית במרחב, בחודשים הקרובים :
הכרית החדשה כין לונדון וירושלים. ברית זו תזכיר במידה רבה את
הברית שהיתה קיימת בין ישראל לבין צרפת, בתקופת שהובילה למיבצע סיני־סואץ.
גם את האנגלים תדחוף השאיפה לפגוע בגמאל עבד־אל־נאצר, ולהגן
על אינטרסים בריטיים מפני פגיעה מצרית. אינטרסים אלה מרוכזים בעדן
ובנסיכויות הנפט הערביות, ולונדון חוששת מפני שאיפתו המוצהרת של נשיא
מצרים לסלק אותה מן ״הדרום הערבי״ .תמיכתה של לונדון תתבטא בעזרה
מסוגים שונים. אולם יחד עם זאת תסתייג אנגליה מפעולה צבאית נגד ההטייה.

#אל תתן אמון בהצהרות מטעם משרד החוץ הישראלי,
כאילו גם צרפת ממשיבה לתמוך בישראל

בייחוד אין זה נכון

ביחס לתמיכה צרפתית אפשרית, במיקרה של מלחמה על מי הירדן. ביקורה
האחרון של גולדה מאיר בצרפת היה כשלון מוחלט, והבהיר כי שוב אין לישראל
תומכים בבירה הצרפתית, מלבד כמה מוותיקי החוגים הבטחוניים הצרפתיים,

שיתוף־הפעולה בין כוחות־השלום במרחב
הוא עדיין בגדר חלום. אך שיתוף־
הפעולה בין הכוחות הפועלים נגד השלום
הוא מציאות.
זאת הוכיח השבוע שוב הנשיא אל־חביב
בורגיבה, כאשר מיתקסת־השלום שלו
הגיעה לשלב החמישי.
הוא קשור בשמו של מוחמד מסמודי,
שהיה שר״ההסברה ואיש־אמונו של בוהגיבה
(כמו בשיר בן־יחמד לפניו) .מסמודי, שחזר
לאחרונה להיות איש־אמונו של בורגיבה,
מכהן עתה כשגריר תוניסיה בפאריס. הוא
הוזעק לביירות להתייעצות עם בורגיבה,
אחרי פיצוץ פצצת־השלום שלו בירושלים.
בסעודה של כתבי־החוץ בפאריס הכריז
מסמודי :״לא יתכן להציג את כל הבעיות
במונחים של מלחמה ב־ 17 השנים האחרונות
הפך קיומה של ישראל עובדה קיימת
היצרים מאפילים על הבעיה היהו־

שנותרו על כנם מתקופת מבצע
סיני. כשלון דומה נחל שמעון פרס.

#יסתבר בי הערכות הממשלה
לנכי עתיד היחסים
עם גרמניה המערבית היו
אופטימיות מדי. בון תרכז את
מאמציה בעתיד הקרוב למניעת חיסול
עמדותיה בעולם הערבי, ורק
בשלב שני תיגש לקשירת הקשרים
עם ישראל. אולם, היא כבר הבהירה,
כי גם אז יהיה האינטרס שלה ב־ישראל
שני במעלה, בסולם העדיפו־יות
הפוליטיות שלה במרחב.

#אין ספק בי הבחירות
להסתדרות יידחו. החלטה על
כך התקבלה במפא״י ובאחדות־העבודה,
אם כי טרם נקבע המועד
החדש לעריכת בחירות אלה. ישיבת
הוועד הפועל של ההסתדרות,
שנועדה להתקיים בשבוע הבא כדי
לדון בשאלה זו, נדחתה ללא מתן
הסבר.

+המפלגה הדתית לאומית
תגרום צרות ללוי אש
בול. העסקנים הדתיים רוגזים על
ראש הממשלה כי לא נענה לדרישתם,
בדבר הרכבת ועדת־חקירה
חדשה בפרשת יצחק רפאל, אלא
החליט למסור את המשך הטיפול
לידי היועץ המשפטי. במיוחד כועס
משה שפירא על אשכול, על כי
לא הישהה את פירסום מסקנות
השופט משה גולן, ולא ניסה לטש־טשן.
מנוי וגמור עם ראשי המפד״ל א1
לתמוך בעתיד הקרוב במתנגדיו של
אשכול, בתוך מפא״י.

• צפוי לחץ ככד מצד
הנהלות האוניברסיטאות על
הממשלה, להגדיל את תמי־בתה
הכספית. הלחץ יהיה מופ־

שגריר מסמודי כשער ״ז׳אן אבריק״ *
״ישראל זכתה להבנת הכל״

נה בראש וראשונה כלפי שר האוצר פינחס ספיר וכלפי ראש הממשלה. הנהלות׳
המוסדות להשכלה גבוהה מבורות כי תוכלנה לסמוך במערכה זו על תמיכתם של
אבא אבן וזלמן ארן.

#נשיא בית־המשפט העליון לשעבר, יצחק אולשן, עשוי
להתמנות כראש מועצת העתונות. אחרי פרישתו של זאב שרף מתפקיד
זה, הועלתה מועמדותו של אולשן באורח בלתי־רשמי, בפני כמה מראשי
מוסדות העתונים, וההחלטה על כך תתקבל בקרוב.

#הפגנתם של עמום קינן, יגאל תומרקין ואורי זוהר נגד
חוקי החירום, מול משרדו של ראש הממשלה כירושלים,
ע שוי ה לג רו םלת גו כ ת ״ שרשרת. כוונתם של השלושה לפתוח בהפגנה,
בה יתחלפו המפגינים מדי 24 שעות, במעין מירוץ שליחים.

דית־ערבית. דרושה תאורה אחרת כדי לגשת
לפתרונה הנשיא בורגיבה זרע זרעים
העתידים לנבוט, במוקדם או במאוחר.״
בכך חזר מסמודי על דברי בורגיבד. עצמו.
אך הוא הרחיק לכת ממנו בפרט חשוב
אחד. בורגיבה הקפיד להדגיש בכל הצהרותיו
כי ישראל, עם בל היותה עובדה
קיימת שיש להשלים עימה, היא תופעה
שלילית. הוא חזר על כך השבוע בתורכיה,
כאשר הבליט את העוול שעשתה ישראל
לפליטי פלסטין, ואת קשריה עם העולם
האימפריאליסטי.
מוחמד מסמודי אף הוסיף לדבריו, בפעם
הראשונה, הגדרה חיובית על ישראל.
אמר הוא :״ישראל פתרה את בעיית קורבנות
הנאציזם, שזכו להבנת הכל, לרבות
העולם הערבי.״ שום מנהיג ערבי לא חילק
מעולם שבח כזה לישראל.
״ניצול ציני״ .עתוני ישראל התייחסו
אל ההצהרה רבת־המשמעות כאל דבר של
מה־בכך. שני עתוני־הערב מיקמו אותה,
* המוקדש לציון החזרת מעמדו של מם־
מודי כאיש־אמונו של בורגיבה.

כאילו אחרי הידברות ביניהם, אי־שם בעמוד
. 15 כמעט אף עתון עיברי אחד לא נתן
את ההצהרה במלואה.
קול ישראל הוסיף לידיעה זיוף בולט.
הוא סען שמסמודי גינה את ״הפירסום
הרב״ שניתן להודעות בורגיבה בישראל
— כאילו הצדיק את התעלמות הממשלה
מהן, וכאילו הסתייג מהצהרת הפעולה
השמית וגורמים דומים שהעלו את מעשה
בורגיבה על נס.
האמת היתד, הפוכה. מסמודי גינה את
״הניצול הציני״ של הודעות בוהגיבה על-
ידי ישראל. כוונתו היתד״ בלי ספק, להודעת
גולדה מאיר בעתון לה מונד, כד.
התייחסה אל דברי בורגיבה כגננת לדברי
תלמיד מפגר, אמרה בסגנון עולבני שהם
סימן של ״ראשית ההתפכחות מצד הערבים.״
סטירת לחי. גולדה עצמה אמרה השבוע,
בחוזרה משליחות חסרת־הישגים בפאריס
:״עדיין לא קראתי את הנוסח המלא
של דברי בורגיבה חודש אחרי שנאמרו.
בנאום גדול ומקיף על מדיניות־החוץ־
הישראלית שנשאה בכנסת, עלתה על עצמה
בלהט מלחמתי, תיארה את ״אשליות״ בור־גיבה
(מבלי להזכירו בשם) כסכנה לכוננות
הלאומית.
לוי אשכול, ששהה אותה שעה בלונדון
כדי לחדש את שיתוף־הסעולה הישראלי־בריטי
נגד מצריים, נתן לבורגיבה תשובה
משלו. הכריז הוא: ישראל אינה יכולה
להחזיר אף פליט אחד, כי הפליטים הם
אויבי ישראל. לעומת זאת מקווה ישראל
להעלות שניים עד שלושה מיליון יהודים.
אילו רצתה ישראל לנצל את דברי בור־גיבה
להתחלת דו־שיח, היתד, רומזת לפחות
שתיתכן גישה חדשה לבעיית הפליטים —
שהוזכרה בכל דברי בורגיבה. החזרה על
הקו הישראלי הנוקשה ביותר גגד פתרון
מוסכם של בעיה הפליטים, שהובלט גם
בדברי גולדה בכנסת, מהווה סטירת־לחי
מצלצלת ליוזמה התוניסית.
מה זימרה הסנונית? עלה על כולם
אבא אבן, המועמד לתפקיד שר־החוץ. אמר
הוא באסיפה בתל־אביב, בדברו על הכרזת
בורגיבה :״מי שאומר שאפשר לקיים ׳חסים
בין יהוודים וערבים אינו אומר שוס
דבר בעל ערך, שכן המדובר לא ביחסים
בין אגשים או ׳עדות, אלא בין מדינות
ריבוניות. מי שמתעלם ממדינת ישראל
לצורך יחסים אלה, מתעלם מן העיקר.״
היה זה סילוף היוזמה התוניסית מעיקרה.
כי בורגיבה אמנם דיבר על כבוד
הדדי בין ״יהודים וערבים״ ,אך קבע באורח
חד־משמעי את הצורך להכיר במדינת ישראל,
באמרו כי ״חלוקת ארץ-יש,ראל היא
פתרון רצו בכך שם את הדגש על
המדינות, לא על העדות.
כמו כל דוברי הממשלה, ניסה גם אבן
לרמוז כי בורגיבה שינה כמד, פעמים את
דעתו, ועל כן אין ערך לדבריו .״סנונית
אחת אינה מבשרת את האביב, ומה גם
שהסנונית משנה (את זימרתה מזי יום
ביומו.״
גם זה היד, סילוף, שהוחדר באופן
שיטתי לתודעת הציבור. האמת היא כי
בורגיבה נקט בכל מסעו קו ברור ועיקבי:
ישראל עשתה עוול לעם הפלסטיני, והיא
חייבת לתקנו. אילו אפשר היה לחסלה
בכוח הנשק, יש טעם לדבר על כך, אך
אין כל אפשרות כזאת. לכן יש להכיר
בישראל ולהגיע עימה להסדר של שלום,
תוך פתרון בעיית הפליטים.

כה כירושלים, מוות בקאחיר.
אין ספק שממשלת ישראל חששה מפני
בורגיבה, מפני שזה עלול לגלות לעולם
כי היא אינה מוכנה לשום ויתור למען
השלום. על כן שיתפה פעולה עם גמאל
עבד־אל־נאצר, שיצא גם הוא למלחמה נגד
בורגיבה.
בעוד ממשלת ירושלים ניסתה להתעלם
מיוזמת בורגיבה בטענה שאין לה ערך,
הוקיעה אותה ממשלת קאהיר בטענה הפוכה•
קרא דוברו הראשי של נשיא מצרים:
״שום ערבי אינו יכול להעלות בדמיונו דו־קיום
בשלום בין הערבים וישראל, כפי
שתוארה על־ידי בורגיבה!״ וכאילו רצה
להשיב לאבן, הוסיף חסנין חייכל :״אפילו
על דו־קיום בין הערבים והיהודים אי־אפשר
לדבר אלא אחרי חיסול ישראל.״
אך התשובה המוחצת ביותר לתגובה
העלובה של ממשלת ישראל מצאו הסטו־דגטים
בקאהיר, שהודרכו על״ידי המישטר.
הם צעדו ברחובות, נשאו כרזה־ ״בגידתו
של בורגיבה — דינר, מוות1״

ה עול ם הזר<436 ,

חסד לך כסף -אין ה סוו א ה -כאת
עצמו כ״איש התנופה״! כאדם הנותן לעם ישראל משק
יצרני, לפי מיטב כללי התיכנון והעידוד המודרניים. לא ב־מיקרה
היה מופיע בכל יומן קולנוע, כשהוא חונך מפעל.
דולק הורוביץ הוא כלכלן בעל מוח ביקורתי. במציאות
של ישראל לא יכול היה מוח זה שלא להיות פסימי. במרוצת
השנים התגבשה בו ההכרה, כי מדינת ישראל — שאינה
יוצרת די למחייתה — מנהלת חיי בזבזנות מסוכנים. היא
מקימה מפעלים שאין להם צידוק כלכלי, צורכת סחורות-
יבוא מבלי להחזחי מטבע־חוץ על־ידי יצוא. מבחינה כלכלית׳
נראית לו המדינה כגן־עדן של שוטים.
למצב זה עוד נוספה בעייה חמורה שניה: חוסר ידיים-
עובדות. אין היום ענף במשק, שאינו סובל ממחסור בעוביים•
התוצאה: דרישה מתמדת להעלאת־שכר, המגדילה את
הוצאות הייצור ומייקרת את הסחורה, עד כי אינה מסוגלת
להתחרות בשווקי חו״ל. ובמקביל: גידול מתמיד של יכולת
העובד לקנות מיצרכים שאפשר היה לייצאם לחו״ל, או
מיצרכים שהמדינה חייבת לייבאם.

פחד מפגי פיחות גומל

ספיר: החלום חווווד
ר,יד הכנר, לא טרח אפילו לבדוק את חשבונו של ה־
^ לקוח, לפני שנטל חותמת גדולה והטביעה על ד-צ׳ק
שהיה מונח לפניו. ליד השורה ״נא לפנות למושך״ סימן
צלב קטן. פירוש הדבר היה, כי הצ׳ק נמשך ללא כיסוי, וכי
בחשבונו של הלקוח לא היה כסף.
צ׳ק מסויים זה היה אופייני לרבבות, המצויים כיום בשוק
הישראלי. הוא ניתן על־ידי קבלן, לבעל־נגריה שביצע עבודה
באחד מבנייניה הנגר חתם על גב הצ׳ק, הסב אותו לסוחר
עצים. סוחר העצים העבירו הלאה, ומשם התגלגל הצ׳ק עוד
ועוד. עם כל גילגול, נוספה על גבו חתימה. לבסוף הגיע
מועד פרעונו של הצ׳ק — והוא ״קפץ״ מחוסר כיסוי.
שעה שהצ׳ק עשה את דרכו הארוכה, לקראת החתמת
המשפט ״נא לפנות למשוך״ ,הופיע אותו קבלן אצל מנהלי
הבנק שלו .״יש לי שטרות של דיירים שקנו אצלי דירות,״
אמר לו .״האם תוכל לתת לי מזומנים תמורת השטרות?״
בעבר היתד, העיסקה מתבצעת ללא דיחוי. כי גם הבנק
וגם הקבלן היו מעוניינים בה. היה מעוניין בה גם אדם
שלישי, שהקבלן לא ידע את זהותו. אותו אדם שלישי הוא
בעל כספים, המעוניין להלוות את כספו תמורת ריבית
חוקית. אולם כדי להיות בטוח כי הכסף שהוא מלווה לא׳
ילך לטמיון, עשה זאת באמצעות בנק. כאשר היה הקבלן,
או לקוח אחר, פונה למנהל הבנק, בבקשה כי יתן בסן*
מזומן תמורת השטרות, היה הבנק מתווך בין בעל־הכספים
לבין הקבלן.
הקבלן היה זוכה בהלוואה הדרושה לו, בעל־הכספים היה
מוצא השקעה כדאית לכספו, ושניהם יחד היו משלמים דמי־עמלה
לבנק. כי הבנק היה חותם על השטרות, ובזאת הופך
להיות ערב. אם מסיבה כלשהי לא נפרעו השטרות במועדם,
היה הבנק אחראי לפרעונם כלפי בעל־הכספים. מכיוון שכל
הצדדים יצאו מרוצים מן העיסקה, הפך הסעיף ״תיווך שטרות״
לאחד הסעיפים הפעילים ביותר בענף הבנקאות.
והנה, כאשר הופיע הפעם הקבלן אצל מנהל הבנק, ציפתה
לו הפתעה בלתי־נעימה: המנהל סרב לבצע את העיסקה.
הקבלן ביקש שירות אחר: שהבנק יתן לו הלוואה. אך גם
לזאת סרב המנהל. כאשר עזב הקבלן את החדר, הסתמנה על
פניו דאגה עמוקה. הוא לקח בחשבון שיקבל כסף מהבנק,
כדי לכסות את הצ׳ק שנתן לנגר, ועוד חצי־תריסר צ׳קים
אחרים. מניין ישיג עתה את הכסף? מהשוק השחור —
יהיה זה טירוף. ראשית: הריבית הגבוהה. שנית: המלווה
בשוק השחור לא ירצה למסור את שמו, ואז לא יסכים מס־הכנסה
להכיר בהלוואה. להיפך: לפי פסק־דין של בית-
המשפט העליון מהחודש שעבר, לא זו בלבד שלא יכיר
בריבית כהוצאה, אלא אף יצא מן ההנחה כי הקבלן לא
לווה כסף מאלמוני, אלא שזה כספו שלו, ועליו להסביר
מניין בא לו. תסבוכת בלי סוף .״אין ברירה,״ הירהר,
״הצ׳קים יקפצו.״

נים ארוכות חזה דולק הורוביץ בתהליך שניראה לו
4 /כממיט שואה כלכלית על המדינה, וניסה לבלום אותו
או לשנותו. את הביקורת שלו היה משמיע בחוגים סגורים
של כלכלנים או של מעצבי המדיניות המשקית של המדינה.
לעתים רחוקות היו הדי הביקורת מגיעים החוצה.
אך דברי הנגיד לא חדרו להכרתו של האזרח הרגיל. הם
נראו לו כשייכים לספירה גבוהה וזרה, המעניינת רק ודאו־רטיקנים
וכלכלנים מקצועיים. היחס השתנה עם הפיחות של
שנת . 1962 לפתע נגעה התיאוריה הכלכלית לכיסו של כל
אזרח. מכיוון שבמשך חודשים הכחישו שרים ודוברים ממשלתיים
בכל תוקף כי אכן יבוצע פיחות הל״י, החל האזרח

לשים לב לא רק להצהרותיהם של אנשים כמו דולק הורוביץ׳
אלא גם לשמועות וחשדות שהציפו את הרחוב.
כל הטלת־מס, כל פיקוח חדש, נראו לו כחלק ממזימה
רחבה לגזול ממנו את כספו. הרגשת חוסר״בטחון חדרה
לכל ענפי המשק. המיסחר בקרקעות מת. הבורסה מעדר;
ונפלה. אנשים לא ידעו מד. לעשות עם הכסף המזומן שבידם.
באווירה זו, נשא הנגיד, לפני שישה חודשים, נאום במועדי!
המסחרי והתעשייתי בתל־אביב. הוא חזר והשמיע
את אזהרותיו החמורות, לגבי עתידו של המשק הישראלי,
הוא קבע כי הגרעון במאזן המסחרי גדל בשנת 1964ב־130
מיליון דולאר. אם יימשך תהליך זה, הזהיר, צפויה שואה
כלכלית. תגובת הציבור לנאום זה היתר, טבעית. פרשנים
ויועצים החלו שואלים מה יקרה אם תתאמת נבואתו של
הנגיד, ומצבה הכלכלי של המדינה יורע עוד יותר. האם יהיה
לממשלה מנוס מביצוע פיחות נוסף של הלירה?
התוצאה הראשונה! רבים מאזרחי ישראל, המקבלים מטבע
זר מחוץ־לארץ, החלו שומרים עליו. במקום להמירו כולו —
או חלק גדול ממנו — בלירות ישראליות, החלו ממירים רק
חלק קטן. מקור חשוב, ממנו היתר. מערכת הבנקים ניזונה
בלירות ישראליות לניהול עסקים, יבש בצורה מדאיגה.
גורם שני לצימצום כמות הלירות העומדת לרשות המשק
היד, גידול הגרעון במאזן המסחרי. ככל שרב הייבוא, היו
היבואנים והצרכנים צריכים להמיר אצל האוצר סכומים
גדולים יותר של לירות ישראליות, תמורת מטבע חוץ, לתשלום
עבור הייבוא.
שני גורמים אלה — הפחד מפני פיחות והגידול בגדעון
הברזים גסגרו
המסחרי — וכן הגרעון הקופתי של האוצר, שהגיע ל־244
מיליון ל״י בתשעת החודשים הראשונים של שנת התקציב
** צבו של הקבלן לא היה יוצא־דופן. להיפך, בחודשים , 1964/65 גרמו לכך, שאמצעי־התשלום (הכסף המתגלגל
}* 1האחרונים היה זה מצב כמעט כללי בחלקים גדולים של
במשק) גדלו בשנת 1964 רק ב־״ ,6.17 לעומת גידול של
המשק. יבואנים, בעלי־מלאכה, חרשתנים גדולים, סוחרים 33.3״/0בממוצע בשנה שלפניה.
הבנקים, בהם מרוכזת מרבית הכספים, מצאו את עצמם
זעירים — לכולם חסר כסף.
עומדים בפני מחסור חמור בכספים המופקדים אצלם. על כן
מה קרה? לאן נעלם הכסף?
קטנה יכולתם להלוות כספים למבקשי האשראי,
התשובה במונחים מקצועיים היא זו: המחסור בנזילות
הינו תוצאה של הקפדה יתרה על ביצוע מדיניות צימצום

האשראי. במילים פשוטות: הצרה החלה כאשר הורה בנק
ר!נסות ועונשים
ישראל לכל הבנקים להפסיק לתת הלוואות או לעסוק בתיוזך
שטרות, מעל למידה שנקבעה מראש.
^ וראות כני! ישראל קובעות, כי כל בנק חייב לד,פ־אולם
זוהי תשובה חלקית בלבד. אם חסר כסף לנגר, לחנ(
1קיד בבנק ישראל ״ 697 מכלל הכסף המופקד אצלו על־ווני,
לזוג הצעיר העומד לרכוש דירה וליצואן המיליונר —
ידי לקוחותיו. לכסף זה קוראים ״נכסים נזילים״ .ביתר ״317
זוהי תוצאה של התנגשות בין המציאות הצבועה בצבעים
מכספי הפקדונות יכול הבנק להשתמש באופן חופשי למתן
ורודים, לבין התיאוריה הרואה שחורות. זוהי התנגשות בין
הלוואות ולניהול עסקיו. אולם אם הוא עובר על הגבלה זו,,
שר האוצר פינחס ספיר, שיצר את המציאות המנופחת, לבין
ומלווה יותר, מן המותר לו — כלומר, אם הוא מקטין אתי
נגיד בנק ישראל דויד (״דולק״) הורוביץ, הרוצה להוציא את
הנכסים הנזילים שהוא חייב להפקיד בבנק ישראל, מוטל
עליו קנס לפי החוק. קנם זה מחושב בצורת ריבית על
האוויר מן הבאלון המנופח ששמו הכלכלה הישראלית.
אותו סכום החסר מתוך הנכסים הנזילים, וגובהו נקבע
היחסים בין השניים לא היו טובים מעולם. אולם ההתנגבזמנו
ל־>־ 187 לשנה.
שויות התכופות ביניהם לא צצו על רקע אישי, אלא נבעו
לפני כמה חודשים, החליט נגיד בנק ישראל כי קנס זה
מלהט האמונות הכלכליות שלהם. פינחס ספיר אוהב לראות

אינו משיג את מטרתו, וכי בנקים נוטים להתעלם מן ההגבלה
ונותנים הלוואות מעל לשיעור המותר. על כן תוקן
החוק, ובמקום קנס של 187,הונהג קנס שנע בין 4ל 18ל־
־ .387 ככל שעולה הגרעון בנכסים הנזילים של בנק מסויים,
כן גדל אחוז הקנס.
לא היה זה הצעד היחידי שנקט דולק הורוביץ לצימצום
האשראי. במקביל הורה, כי על הבנקים להגביל גם את עים־
קות תיווך השטרות. בעוד שבעבר לא היתד, שום הגבלה
על עיסקות אלה, הודיע עתה הנגיד כי מותר לבנק לעסוק
בתיווך שטרות כל עוד לא עולה הסכום הכולל על סכום
שהוא פי שלוש מהון הבנק, או פי אחד־וחצי מן הנכסים
הנזילים של אותו בנק — לפי הסכום הקטן יותר. בנק
שיעבור על הגבלה זו, וינסה להרוויח דמי־עמלה על עיסקות
גדולות מן המותר, יהיה צפוי לקנס של 7אחוזים, בעוד;
שהעמלה אשר הבנק גובה על תיוזך שטרות היא 0—47,ל•2
מבחינתו של בנק ישראל, היה הגיון רב בהגבלות אלה,
והן באו למתן את הפעילות המשקית. כלומר: על־ידי ציפו־צום
הכספים שבמחזור יאלצו בעלי־העסקים להגביל את עסקיהם,
לפטר עובדים מיותרים, או אפילו לסגור מפעלים
שאינם כדאיים. עובדים, שהיו רגילים להיכנס לחובות,
ייאלצו לוותר על מותרות — או אפילו על דברים חיוניים,
העולים בכסף רב למדינה. המיתון בפעילות הכלכלית יקטיך
את הדרישה לידיים עובדות, יעזור לייצוב השכר.
עם מגמה זו מסכים גם ספיר, אך רק מן הפה ולחוץ.

המלחמה החלמאית

ילך באו שתי ההגבלות של בנק ישראל במועד אחר,
\ £ייתכן כי המשק היה מתגבר איכשהו עליהן. אולם הן
באו דווקא בשיא של שני התהליכים האחרים — הפחד מפני
פיחות, והגידול בגדעון המיסחרי — שאף הם גרמו לציט״
צום רב בכסף המסתובב בשוק. המחסור בכספים הפך בבת
אחת חמור ביותר, ולאחרונה גברו המחאות והזעקות.
קבוצות־לחץ שונות החלו דורשות משר האוצר להתערב
לטובתן, להבטיח להן אשראי תקין. בראשן עמדו החקלאים
ובעלי־התעשייה. קבוצות־לחץ נוספות חיכו לתוצאות לחצן
של השתיים הראשונות, כדי להגיש אף הן דרישות לאשראי.
ספיר, שהודות להלוואות־הפיתוח שלו קם חלק ניכר מן
המפעלים הזקוקים עתה לאשראי, לא יכול היה לאטום את
אוזניו. מה עוד, שמזה שנים מטיחים בפניו כלכלנים רבים
— ובראשם נגיד בנק ישראל — את האשמה, כי בגלל
תאוותו לראוותנות זרע את זרע הפורענות המתנקם עתה
במפעלים אלה. כי במקום לחלק את תקציב הפיתוח, למשל,
לעשרים מיפעלים, בסכומים שיבטיחו הן את הון ההשקעות
והן את ההון החוזר — הוקם מספר גדול יותר של מפעלים
ללא כל הון חוזר, המחפשים עתה את ההון החסר.
פעל גם לחץ מסוג אחר על שר האוצר. זהו לחץ פוליטי,
הקשור בבחירות המתקרבות. היה ברור, כי לפני בחירות לא
תרשה מפא״י משבר כלכלי חמור, שיביא לסגירת מיפעלים
ולפיטורי פועלים. על כן היה ברור, כי שר האוצר יעשה
מאמצים לקרוע את עניבת־החנק שכרך בנק ישראל על
מקורות האשראי.
על פי החוק, נתונה הסמכות הסופית בעניין מסוג זד,
בידי בנק ישראל. אולם ניראה היה, כי ספיר יצליח להפעיל
על דולק הורוביץ את הלחץ הדרוש, כדי לאלצו להרפות,
לפחות חלקית, את אחיזתו. אם לא — יורע המצב. כי
לספיר אין מקורות כספיים שבעזרתם יוכל לפתור את מצוקת
האשראי. על כן ישתדל בכל מאודו לדחות את הצרות
הצפויות, לפחות עד לאחר הבחירות. אחר־כך תתעורר ה־

בעייה מחדש.
אם המלחמה בין הנגיד והשר נראתה חלמאית, היה זד,
מפני שהמשק הישראלי הוא משק חלמאי. הוא חונך להיות
משק טפילי — ולפתע דורשים ממנו כי יהיה עצמאי וכי
ישא את עצמו.

!במדינה
מפלגו ת
ומה ע עופיד א?
לראשי המפלגה הדתית לאומית היתד, השבוע
דאגה גדולה אחת: למנוע בכל מחיר
קשירת שמו של שר הבריאות משה שפירא
לפרשת השוחד של תל־גיבורים. השאלה
היתה: באיזו מידה יצליחו?
הם לא חששו במיוחד מפני דעת־הקהל, או
מפני ביקורת של גוף עויין או של מפלגה
יריבה. הדאיגה אותם הרבה יותר עמדתם
של שניים מחברי המפלגה עצמה. היו אלה
חברים שיכלו לספר הרבה על שפירא. השניים:
יהודה שפיגל היושב בבית־הסוהר,
ויצחק רפאל, שנאלץ להתפטר, והעומד בצל
ביקורתו המרשיעה של השופט המחוזי משה
גולן.
תקווה ואמונה. מבחינה ציבורית, אפשר
היה קמתוח על משה שפירא את הביקורת
הפשוטה, כי הוא שר הבריאות ועל כן אחראי
לכל הנעשה במשרדו. בוודאי אם נעשה
הדבר על־ידי אנשי הדרג העליון של פקידות
המשרד. אחריותו הפרלמנטרית למעשה השחיתות
חייבה אותו להתפטר, לא פחות
מאשר מסקנות ועדת החקירה שחייבו את
סגנו להתפטר.
אולם לביקורת מסוג זה אין משמעות
רבה במציאות המפלגתית של ישראל. גם
מחלתו של השר, המחלים עתה משיתוק חלקי,
תרמה לריכוך הביקורת הציבורית, ועל
כן זו לא הטרידה את מנוחתם של ידידיו.
לא כן הביקורת הפנימית, מצד חבריו״
למפלגה. בראש וראשונה נראתה אפשרות,
שדווקא יצחק רפאל יסכן את מעמדו של
השר. ייתכן כי זו היתד, אחת הסיבות העיקריות,
שדחפו את סיעת המפד״ל בכנסת
לפרסם גילוי־דעת המזדהה עם רפאל. ח״כ
משה אונא הגדיר הצהרות אלד, כפזיזות
ומזיקות. ד,ח״כ, שחבריו במפלגה רואים בו את
איש המוסר והמצפון, איחל גם הוא הצלחה
ליצחק רפאל במערכה העומדת לפניו .״אבל
דווקא משום כך,״ גרס ,״יש להימנע מקביעת
מסמר בשלב המוקדם הזה, כאילו הצלחת
רפאל כבר הושגה, או מובטחת מראש.
ולא כן.״
תוך כדי כך גילה, כי בישיבת צמרת ה־מפד״ל
שדנה בהתפטרות רפאל, הוחלט במפורש
לא להביע ״תקווה ואמונה״ שיעלה
בידי רפאל להשיג את מבוקשו, אלא רק;
״תקווה נאמנה״ .אלא שידידים זריזים של
רפאל, לדעת אונא, גיוונו את תגובותיהם
ברוח אחרת. ידידים אלה היו יותר ידידיו
של השר שפירא, מאשר של סגנו רפאל.
הצ׳ק לא התפר. כאשר נעצר יהודה
שפיגל, עם התפוצץ הפרשה, היתד, השאלה:
האם ידבר? הוא שתק, עד לשלב האחרון,
כאשר הופיע בפני השופט גולן. ואז היו
גילוייו מכווונים כולם נגד רפאל.
השבוע ידעו ידידיו האינטימיים של רפאל
לתת את ההסבר לכך. היה זה הסבר שלא
בישר שלזזה למשה שפירא. הם אמרו: שפי־גל
מסר את עדותו על פי הנחיותיו והדרכתו
של עורך־דין ידוע. על סמך עדות זו
הורשע רפאל. אבל רפאל יודע כי עורך־
הדין המסויים ד;,ה הוא איש אמונו של
שפירא, והועמד לרשות שפיגל על־ידי שפירא
עצמו. הם קושרים עובדה זו בעובדה
ששום דבר לא נאמר נגד שפירא, על אף
שהוא הממונה על שפיגל ועל רפאל גם יחד.
לא נאמר דבר, למשל, על אותו צ׳ק
מפורסם, בו נופף שפיגל לפני שנשלח למאסר,
ושלדבריו היה חתום עליו השר
שפירא. שתיקה זו נעמד, מאוד לאוזניי
שפירא ואנשיו.
שני הכרים כשכונה. כדוגמת שפיגל,
בשלבים הראשונים של הפרשה, לא היד,
רפאל מוכן השבוע לומר דבר נגד אחרים׳.
הוא קיווה כי המפלגה — ובראשה משה
שפירא — יתייצבו לימינו, יעזרו לו לצאת
מן הבוץ.
אם אומנם ינהל מלחמה זו, תהיה זאת
מלחמה ארוכה וקשה. כיצד ינהג אז? האם
ירכז את מלחמתו נגד שפיגל בלבד? או
שמא ינסה, בשלב מסויים, לומר כי לא הוא
האחראי העליון למה שנעשה במשרד הבריאות,
שמעליו עמד השר שפירא?
מה עוד, שד,התרמה אשר ביצע שפיגל ב־עיסקת
בית־ד,חולים בתל־גיבורים לא היתד,
ההתרמה הראשונה מסוגה לטובת קופות המפלגה
ומוסדותיה השונים. רפאל ידע על
עיסקות רבות שקדמו לה. הוא גם יודע ש־שפירא
יודע על עיסקות אלה.
בשבועות הקרובים, לדבריו, עומד רפאל
לצאת להתקפה חריפה נגד השופט גולן. והרי
לפני שנים היו יצחק רפאל ומשה גולן
חברים, שגרו בשכנות בקריית־משה בירושלים.
אף שפירא הוא ידידו של רפאל.
,1אם יבוא היום והוא יילחם גם בו?

ועדת החקירה שר
ני קבצנים נכנסו לבדיקה רפואית.
חולצותיהם המזוהמות עוררו את סלידת
הרופא, והוא הודיע :״לא אטפל בכם עד
שתחליפו את חולצותיכם.״ יצאו השניים
לחצר והחליפו ביניהם את החולצות המזוהמות•
הם חזרו לרופא והודיעו :״החלפנו.״
אך הזוהמה לא נמוגה.
כך בדיוק נהגה השבוע המפלגה הדתית־לאומית.
מסקנותיו של השופט המחוזי
משה גולן, בפרשת השוחד במשרד הבריאות,
הכריחו אותה להסיר מגופו של משרד
הבריאות את החולצה המזוהמת, בדמותו
של יצחק רפאל. אך היא מיהרה להלביש על
גוף זה עצמו חולצה מזוהמת לא־פחות,
בדמותו של ישראל שלמה בן־מאיר.

קניית כותרים כעזרת שימורים

ך*< קאריירה של בן־מאיר במפד״ל אינה
> ) ארוכה כמו זו של יצחק רפאל. אך גם
בתקופה הקצרה בה הוא נימנה עם אישי
הצמרת של המפלגה, הספיק הגבר השמנמן,
בעל החיוך הערמומי, להיות גיבורן של
מספר פרשיות מפוקפקות.
מבין עשרות הרבנים האמריקאים הצעירים
שהגיעו למחנות העקורים של גרמניה,
כרבנים צבאיים של צבא ארצות־הברית
וכקציני־סעד של אונר״א, היה ישראל שלמה
רוזנברג היחידי־כמעט שלא יכול היה להיקלט
מחדש בארצות־הברית, עם תום שליחותו•
זמן מה ניסה לנהל מחדש את קהילתו
בעיר הרטפורד במדינת קונטיקאט, אך ללא
הצלחה יתרה.
הרב יליד פולין, שהגיע כילד לארצות־הברית,
ואשר הוסמך ב־ 1930 כרב ומספר
שנים לאחר מכן גם כעורך־דין, בחר לו
שטח־פעולה חדש. ב־ 1950 עלה לישראל,
מצא את מפלגת המזרחי ללא הנהגה יעילה,
הצליח להשתלט על מנגנון המפלגה הדתית
הקטנה. ואז החל מתמסר לפיתוח מיפעלים
כלכליים. אחד המפעלים הללו, שנשא את
השם נובטח עוז, קיבל רשיון לייבא 144
אלף קופסאות בשר מאנגליה.
חלק מד,קופסאות חולק באמצעות מוסדות
המפלגה, כשוחד לבוחרים. המוסדות
היו המשמרת הצעירה של המזרחי, מוסדות
פועלי המפלגה, חברה קדישא ובנק המזרחי.
כפי שהסביר בן־מאיר בעצמו :״אסור לשכוח
שהמשלוחים נמשכו שנתיים וחצי,
ושבינתיים נערכו פעמיים בחירות לכנסת.״
אולם אין בישראל חוק נגד קניית בוחרים
בעזרת שימורים. בן־מאיר הסתבך רק כאשר
הסתבר, כי לא רק לשם שמיים חולק
הבשר, אלא שזו היתד, עיסקה ענפה, בה
העבירו אנשי המזרחי באנגליה כספים
למפלגתם בישראל. כדי להבטיח תמורה
גבוהה ככל האפשר לכסף המועבר, הוא
הובא בצורת בשר: חלקו אומנם חולק
באמצעות מוסדות המפלגה, אך היתרה
הוצעה לשוק הרעב לבשר, שחוקי הצנע של
דוב יוסף מנעו ממנו אספקה שופעת של
מיצרך זה. חלקו נמכר במחירים מופקעים.
אולם כל זה לא היה ידוע למשטרה הכלכלית.
לעומת זאת היה ידוע היטב לעסקן
צעיר של המזרחי, בשם מיכאל צור. יום
אחד התקבל צור כפקיד בכיר במשרד המיס־

בתקופת הפושות

נראה יצחק רפאל עומד, כשלצידז ד״ר שטרן
המפורסם, שהפן גיבור ראשי בפרשה של יבוא
בשר מאנגליה על־ידי שלמה בן־מאיר. נאשר נתפס הבשר במחסן של בן־מאיר, בשיא
תקופת הצנע, הכריז ני המחסן הושכר לד״ר שטרן, ואין הוא אחראי לעיסקות שבוצעו בבשר.

כי הוא מבקש להשביעו כיורשו של המנוח.
חברי המזרחי היו מזועזעים מחוסר־הטאקט,
ורוזנברג נאלץ להסביר בפומבי :״ייצוגה
של המזרחי בכנסת היד, חלש מאוד: יש לנו
רק שני נציגים. באותה תקופה, כאשר מת
פינקס ז״ל, חלה חבר־הכנסת השני, הרב
נורוק, ויצא לווישי. הייתי מוכרח להיחפז.
לא רציתי להשאיר את מפלגתנו ללא ייצוג.״

זיכוי -לא טהור
ך* כנסת נשרשה יריעה רחבה לבש־רונותיו
של רוזנברג. וכך, כאשר נערכו
חילופי־גברי קואליציוניים, קפץ ד,ח״כ
הזוטר על עגלת הממשלה, והתמנה כסגן
שר הסעד.
אולם מכיוון שלסיעתו היו רק שני ח״כים,

על החוק לפיקוח על המטבע הזר. הוא
הטיל את האחריות לכך על שלמה רוזנברג.
במציאות הממושטית של ,1954 היתד, זו
אחת העבירות החמורות ביותר במדינה.
חיים כהן היפנה את נורוק למשטרה,
והח״ב, בעל הזקנקן הלבן, מסר עדות
שהפכה יסוד להאשמה נגד רוזנברג. חקירת
המשטרה הסתעפה. נערך חיפוש במחלקת
הכספים של המרכז העולמי של המזרחי
בבית מאיר בירושלים, והוחרמו עשרות
תיקים ומיסמכים של המפלגה. היה ברור,
כי הצ׳ק של זלמנוביץ׳ לא היה יחידי.
אולם עגלת החקירה נעצרה לפתע. מנהיג
התנועה העולמית של המזרחי והפועל המזרחי,
שר הסעד דאז משה שפירא, מיהר
לראש הממשלה דאז משד, שרת, תבע להפסיק
את החקירה. הוא טען: או שיחקרו

האיש שירעו

את רפאל

חר והתעשייה. זמן קצר לאחר מכן השכילה
המשטרה לגלות את מחסני הבשר
בתל־אביב: רוזנברג ידע לספר, כי לרגל
נסיעה לחו״ל מסר את המחסן למבטח־עוז,
והחברה השכירה אותו לאחד ד״ר שטרן.
אך שלמה רוזנברג הפך בכל זאת מוקד
של חקירה מטעם משרד הפיקוח.
לפתע נאלצו החוקרים להתחשב בגורם
חדש: העסקן הכלכלי הפך להיות חבר״
כנסת. כי באותם הימים מת שר התחבורה
דויד צבי פינקס, שעמד בראש סיעת המזרחי
בכנסת. בטרם כלו שבעת ימי האבל,
הזדרז רוזנברג להודיע לנשיאות הכנסת

לא יכול היה מינוי זה לבוא בתוספת למינוי
הקודם, של מנהיג המזרחי הרב מרדכי
נורוק, כשר הדואר. בו ביום שנודע על
מינויו של רוזנברג כסגן־שר, נודע גם על
ביטול כהונתו של נורוק כשר. עד יומו
האחרון לא סלח זאת נורוק לעסקן שצמח
מתחתיו ומוסט את מעמדו.
יום אחד ביקש נורוק ראיון דחוף עם מי
שהיד, אז היועץ המשפטי של הממשלה,
חיים כהן. הוא סיפר לו כי לפני זמן קצר
השיג תרומה בסך 25 אלף דולאר מיהודי
שוזיצי בשם ז׳אק זלמנוביץ׳ ,והוא חושש
כי העברתה לישראל היתר, כרוכה בעבירה

איך מעבירה ההסתדרות את כספי התרומות
שלה לישראל, או שיניחו גם למזרחי. שרת
הרים טלפון, והורה לחיים כהן להחזיר מיד
את התיקים המוחרמים. כהן חרק שן,
ניסה להתנגד, ולבסוף נתקבלה פשרה, לפיה
תימשך החקירה רק לגבי החומר הממשי
שנתקבל מנורוק.
אלא שכאן לא היה עוד צורך בשום
חקירה. העדות של נורוק הספיקה לשם
הגשת בקשה מטעם׳ היועץ המשפטי להסרת
חסינותו של חבר־הכנסת רוזנברג. היתה
זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של הכנסת,
שהוגשה בקשה כזאת. החסינות הוסרה וה־

3ושת השוחד אילצה את יצחק וכאל דהתנטו -המכר ד שמה במקומו מיסכו חזק
יועץ המשפטי הגיש תביעה פלילית נגד

החקירה המוקדמת התנהלה בפני שופט
השלום התל־אביבי ברוך גלעדי. חצי־תריסר
עדים סיפרו על עיסקות שונות, שבהן היה
משורבב שמו של טגן־השר. העד המרכזי
היה נורוק. אלא שכאן ציפתה לחיים כהן
— שהופיע בעצמו כתובע — אכזבה קשה.
נורוק לא חזר על העדות שמסר במשטרה,
אלא ניסה להתחמק מהשאלות שהוצגו לו.
בבניין התביעה נוצרה לפתע פירצה, ודרכה
הצליח רוזנברג לחמוק. השופט קבע י כי

התנגדה מעולם למועמד מפלגתי כלשהו
לטיול השנתי לאו״ם, במסגרת ״מישלחת
הייעוץ הפרלמנטרית״ .אך לנסיעתו של
בן־מאיר, כנציג המפד״ל, התנגדה בכל התוקף•
במקומו הציעה את ח״כ מיכאל חזגי,
והיו שפירשו זאת בהסתייגותה של גולדה
מן הרבב שדבק בבן־מאיר בימי הפרשיות.
המפלגה דהתה את תביעתה של גולדה,
ועמדה על זכותו של בן־מאיר לייצגה
במישלחת החשובה. היא אפילו איימה בגרימת
משבר קואליציוני אם תתעקש שרת
החוץ. לבסוף נכנעה מאיר, ובן־מאיר נסע

ן של המפלגה הדתית־לאומית, באחת
מהתייעצויותיו. מימין: יו״ר המרכז
העולמי של המפלגה הרב בצלאל כהן; מנהיג המפלגה משה שפירא;

המטה הנלל

אמנם נראה שנעשו עיסקות בלתי־חוקיות
הקשורות בתרומתו של ז׳אק זלמנוביץ׳,
אך היועץ המשפטי לא הביא, לדעתו, הוכחות
מהימנות כדי להעביר את משפטו של
הנאשם לבית־המשפט המחוזי.
היה זה זיכוי — אך לא טיהור.

מאיר ובן-מאיר

ף* שכיל המפלגה היה זה מספיק.
^ רוזנברג חזה לתפקידו, כשצל מוסרי
כבד רובץ עליו. אבל המפלגה עשתה ממנו
גיבור, והוא עצמו עזר לה במשימתה בכל
יכולתו. הוא לא שבח את עזרתו של השר
שפירא, וכאשר החלו גישושים לאיחוד
המזרחי והפועל המזרחי, כדי להקים את
המפלגה הדתית הלאומית, מצא שפירא
בתוך המזרחי בן־ברית נאמן בדמותו של
רוזנברג. כמה מחבריו של רוזנברג טענו
לאחר מכן כי למעשה חיסל את המפלגה
העצמאית, ואיפשר לשפירא להגשים את
חלומו הנושן. של במפלגה המאוחדת דרך כוכבו
רוזנברג, שהצטיין בגמישותו הרבה. למרות
שבאופן רשמי ייצג את האגף הימני של
המזרחי, המורכב מחנוונים, חרשתנים ובעלי־בתים,
מצא תמיד שפה משותפת עם אנשי
האגף השמאלי, מיוצאי־ הקיבוץ הדתי. הוא
גם הפך אחד ממטפחי הקשרים של המפד״ל
עם מפא״י, למרות שבתוך המפלגה הופיע
תמיד כתקיף וקיצוני נגד קשרים אלה.
בזאת הלך בתלם שחרש משה שפירא.
כי ראש המפד״ל מאמין שלפני מפלגתז רק
דרך אתת — קואליציה עם מפא״י. בשטח
זה, כמו בהרבה שטחים אחרים, מצא שפירא
בישראל שלמה רוזנברג מוציא־לפועל נאמן.
כאשר נתמנה כשר הפנים, במקומו של
ישראל בר־יהודה, מינה את רוזנברג —
ששינה בינתיים את שמו לבן־מאיר, והצמיח
זקנקן על סנטרו — לסגן שר הפנים.
על כן, כאשר סירבה שרת החוץ לפני
שלוש שנים לצרפו למישלחת ישראל באו״ם
— נפגע בן־מאיר קשות, גולדה מאיר לא

תואר דוקטור. רק אז חזר — אך לא לצה״ל,
כי אם לקתדרה שאביו הכין לו באוניברסיטת
בר־אילן. כי סגן־השר הוא גם חבר
הנהלת האוניברסיטה, הנתונה כולה להשפעת
המפד״ל.
פוזנר לא שת;ק. גם הורים אהרים הצביעו
על בנו של סגן־השר, שאינו ממלא את יהודה חובתו בצה״ל. לבסוף התייצב
רוזנברג בלישכת הגיוס. אלא שגם שם היתד,
דרכו מכוסה בשטיח פרוטקציונרי עבה.
הוא סודר בג׳וב, במחנה סמוך לביתו, כדי
שיוכל להמשיך ולהופיע כמרצה מן המניין

באזור הפיתוח בהרצליה, לאוניברסיטת בר־אילן.
תרומה אחרת נתרמה על־ידי יהודה
טוקטלי לטובת ישיבת תורה ועבודה בפתח־תקווה,
שבן־מאיר נימנה עם ראשי עסקניה.
שמו של בן־מאיר קשור גם בהקמתן של
הקריות החסידיות של האדמורים, כמו קריות
באבוב, סאסוב ומקאלוב. קריות אלה התגלו
כולן כעסקים קרקעיים פורחים וענפים,
שנהנו מקרקע ממשלתית זולה.

שקר ככנסת

ך* ] מאיר הוא אדם פיקח, אך לעתים
קרובות מדי הוא מזלזל בפיקחותם
של אחרים. תמיד נידמה לו שאיש לא
יבחין בערמומיות המלווה את תכסיסיו.
כך קרה בפרשת רינה איתני. כאשר הבחין
בן־מאיר, כי הפרשה מתקרבת לנקודת־משבר
ביחסים בין מפא״י לבין המפד״ל,
מצא תכסיס מחוכם: הוא יזם הודעה, לפיה
נתגלה כאילו אמה של רינה איתני היא
יהודיה. בדרך זו אפשר היה לסתור את
הבעייה, שנתעוררה עם שלילת דרכונה של
רינה על־ידי משרד הפנים. כי אם האם
יהודיה — גם הבת יהודיה, וזכאית לדרכון.
אלא שרינה איתני הכשילה את התכסיס,
עמדה על כך שאמה היא גרמניה נוצריה.
בן־מאיר הופיע בכנסת, העז לשקר במצח
נחושה לבית, בטענה כי משרד הפנים לא
ניסה כלל לשלול את אזרחותה של איתני.
עתה, משנידמה כי הפרשה שככה, עם
כניעתו של משרד הפנים, הסתבר כי בן-
מאיר לא אמר את המלה האחרונה. משרדו
עומד לתבוע את ביטול אזרחותה של האם.
לא היה זה המיקרה היחידי בו שיקר
סגן שר הפנים, ביודעין, לכנסת. בכל
מדינה אחרת היה בוודאי נדרש ללכת הביתה•
בישראל הוא הולך מחייל אל חייל.

יצחק רפאל; נשיא המזרחי בקנדה צבי זמברובסקי; נשיא המזרחי
בארצות־הברית מכם קירשבלום; שר הדתות זרח וורהפמיג (מוסתר);
שלמה בן־מאיר (מוסתר למחצה) ויהודה אלינסון, גיזבר המפלגה.

לניו־יורק, על חשבון משלם המסים.
מדוע נאבק בן־מאיר כד, קשה על מקומו
במישלחת? לכאורה, היה זה מאבק עקרוני
של מפלגתו, שלא לאפשר תכתיבים חיצוניים
מי ומי ייצג אותה בפורום העולמי. אולם
היתד, גם סיבה אישית, שדחפה את בך
מאיר לרצות להיות בניו־יורק באותה
תקומו: בתו שושנה עמדה להתתתן באר־צות־הברית,
והח״ב, הידוע כקמצן נוקשה,
רצה לחסוך לעצמו את הוצאות הנסיעה
לחתונה, ולצרף את הטוב אל המועיל.

הבן והצבא

דשה פחות ידועה, הנגררת כצל
£,/אחרי סגן שר־הפנים בן ה־ ,55 קשורה
אף היא בעיסקי משפחה. זוהי פרשת גיוסו
לצר,״ל של בנו יהודה רוזנברג.
בן־מאיר אוהב להופיע מעל במת הכנסת
בנאומים פאטריוטיים. הוא גם מתמצא יפה
בכל ענייני הצבא, כי במשך שנים אחדות
כיהן כחבר פעיל בוועדת החוץ והבטחון
של הכנסת. אבל ידיעות אלה לא חייבו
אותו אישית.
בנו לא התגייס לצבא בגיל ,18 מפני
שהיה תלמיד ישיבה. כאשר החליט הבן
להשתלם בפסיכולוגיה, קיבל ללא קושי את
השיחרור הדרוש משלטונות צד,״ל, יצא
ללמוד את המקצוע בארצות־הברית.
אלא שאחר משפחת בן־מאיר עקב אב
שכול, שליבו שתת דם על בנו הצנחן, שמצא
את מותו בקרב המיטלר, ב־. 1956
יעקב פוזנר, מוותיקי הפועל המזרחי, פנה
במכתב אל משה שפירא, שאל מדוע מחוסנים
בניהם של כמה ממנהיגי המפלגה
מפני שירות צבאי. במיוחד הציג את השאלה
לגבי בנו של סגן השר, בן־מאיר.
שפירא הבטיח, במכתב אישי לפוזנר, כי
נסיעתו של יהודה רוזנברג לארצות־הברית
היא זמנית, וכי מיד עם שובו ארצה ימלא
את חובתו לצה״ל, כמו כל צעיר אחר.
זמניות זו נמשכה עד שיהודה רוזנברג סיים
את חוק לימודיו בפסיכולוגיה והוכתר ב־

באוניברסיטת בר־אילן. כך יכול היה גם
לשרת בצה״ל וגם לעבוד באוניברסיטה.

הקרקע היקרה

ך* משרד הפנים בן־מאיר הוא כל־
.*6יכול. כי שפירא רוחש אימון מלא לסגנו,
מאפשר לו לייצגו בכל מקום. עורך־הדין
השנון, שחבריו מתפעלים מכושר הפילפול
שלו, גילה בסעיפי החוק, כי למשרד הפנים
סמכויות־שלטון עצומות בכל שטחי־החיים
כמעט. הוא החליט להפעיל סמכויות אלה
עד תומן, לקידום השתלטות המפד״ל.
תחילה עשה זאת בשמח התקציבים. די
היה לקבל רמז מאיזה סניף של המפלגה,
כי ראש הרשות המקומית לא מילא אחר
תביעותיה הסחטניות של המפלגה — ומיד
מצא המנגנון של בן־מאיר פגמים בתקציבה
של אותה רשות מקומית. התקציב לא
אושר, ואותה רשות הוטרדה על־ידי הממונה
על התקציבים במשרד הפנים.
כאשר הודיע, למשל, ראש עיריית צפת
לשעבר, אברהם הכהן, כי ישלם משכורת
לרב הספרדי דויד דיין, שנבחר בניגוד
לרצון המפד״ל, נתקל מיד בסירוב של
משרד הפנים לאשר את תקציב העיריה.
בהשיים גדולים עוד יותר נתקל מרדכי
אלון, ראש המועצה המקומית בקריית
נצהת, שניסה למנוע פעילות של המסד״ל
בעירו. לעומת זאת זכו ראש עיריית רמת־גן
אברהם קריניצי, וראש עיריית בת־ים
לשעבר דויד בן־ארי, ביחס מיוחד מצד
משרד הפנים, בגלל הידידות בינם לבין
סגן השר ואנשי המפד״ל המקומיים.
בן־מאיר גילה גם את כוחו של משרד
הפנים בשטח תיחום הקרקעות. שר הפנים
יכול, על־ידי חתימתו בלבד, להפוך קרקע
חקלאית זולה לשטח־בנייה עירוני יקר.
בשנים האחרונות תרמו כמה מראשי
סוחרי הקרקע במדינה סכומים גדולים ביותר
למוסדות המקורבים למפד״ל. בין היתר:
תרומה של 100 אלף ל״י, שנתרמה על־ידי
יוסף ריבלין המנוח, בונה קריית ריבלין

הכוכב העולה

לאומית יורד במדרגות, כתום ישיבה בכנסת1 .

בדירה של

במדינה

באמת

תמצאי

ערכי נצח•׳

הכל:

בית מגורים בן 12 קומות, בצומת
רח׳ יהודה הימית ורח׳ יפת ביפו
דירות מרווחות בנות 3ו 4-חדרים
מרפסות רחבות ידיים
3כווני אויר לכל דירה
שטח מיוחד לחנייה 2 ,מעליות
משוכללות עד לקומת החניה
מגדל בטחון, מקלטים תת• קרקעיים אספקת גאז וקולט אשפה מרכזיים
מרכז חנויות ליד הבית לנוחיות
הדיירים.
המחיר: החל מ000־ 30.ל״י
ועוד 10.000ל״י משכנתא

חברה לבנין בע״מ
אחים

הביצוע:

גולדשטיין

משר די ם:
תל־אביב, סמטת בי ת ה שואבה ( 16 פנת אלנבי )98
טל 622901/2 .
טל 729178/9 .
רמת־גן, רח׳ בי אלי ק ,95
טל 27775 .
ירושלים, רחוב שלומציון ה מלכ ה ,4

ס £0 0 1

מועדון הים התיכון -אכזיב

המשא־המתן בין חרות והליברלים נמשך
בעצלתיים. אמנם בבר הוסכם על חלוקת
הכסאות בכנסת, בין המפלגות, אך גורם
מסתורי עיכב את הדיונים, אף שתוצאותיהם
בטוחות מראש. בינתיים עסקו הצדדים
בוויכוח על המצע — אף שאיש לא חשב כי
יש ערך מעשי רב לניסוחו.
כאשר הביא ח״ב הליברלים פרופסור הנס
קלינגהופר טיוטא משלו, שלפו אנשי חרות
מן המגירה מצע שהכינו לפני כעשר שנים,
בעת נסיון קודם של הידברות בין חרות
והציונים־הכלליים. הם הציעו אותו מחדש,
ללא תיקונים.
כבר הסעיף הראשן גרם לוויכוח חריף.
הציעה חרות :״זכותו של העם היהודי על
ארץ־ישראל בגבולותיה ההיסטורים אינה
ניתנת לעירעור.״
לליברלים לא היה כל חשק להופיע תחת
דגל שתי־גדות־לירדן. כי הדבר היד, מוכיח
לסל כי הם נבלעו על־ידי חרות.
מין, לא לאום. גם סעיפים אחרים
גרמו לוויכוח.
כך הציעו אנשי חרות סעיף דתי :״השרשת
הערכים הנצחיים של הדת היהודית
בחיי המדינה״ .זוהי חזרה על סעיף רביזיוניסטי
נושן, שבא להצדיק הצבעה למען
הכפייה הדתית, מבלי להגיד זאת בפירוש.
הליברלים הציעו להחליף את המלים
״הדת היהודית״ במלים ״המסורת היהודית״.
מוזרה יותר היתד, הצעת חרות לחוקק חוקה
שתבטיח שוויון לכל האזרחים ,״בלי הבדל
דת, עדה, לשון ומין.״ שאלו הליבראלים:
מדוע אין הסעיף מבטיח שוויון גם בלי
הבדל לאום?
השיב נציג חרות בתמימות: אין בישראל
לאומים. גם הערבים הם ישראלים.
טענה זו לא נתקבלה על־ידי הליברלים,
שהזכירו כי אפילו מגילת־העצמאות של
המדינה מבטיחה שוויון ללא הבדל לאום.
הקרם על המקום. בינתיים נטוש
בשני המחנות קרב על המקומות ברשימה.
עורך־הדין שמואל תמיר, שבינתיים מובטח
לו, במיקרה הטוב ביותר, רק המקום ה־23
ברשימה, מבקש להקדים את עצמו למקום
חשוב יותר. שיטתו: נסיון להופיע כנציג של
״כח שלישי״ שיצדיק מיקום מוקדם יותר.
מועמד אפשרי לכוח כזה: חלק ממורדי
המושבים.

יחד, אינה מייצגת אותנו כראוי, עלינו
לקחת את העניינים בידיים, להתארגן על
מנת לשמור על האינטרסים שלנו.״
הוא חיכה בסבלנות להופעת העלון, קיווה
ברוב תמימותו למצוא בו את מאמרו. אך
הוא התאכזב. המאמר לא הודפס.
בן־חורין לא אמר נואש, מסר את המאמר
לשיכפול, הפיץ אותו בין חבריו לעבודה.
בצד כמה עלבונות, זכה גם לתגובות
אוהדות.
עורכי עלון תימנע לא יכלו לעבור לסדר
היום מבלי להגיב על מאמרו של בן־חורין,
פירסמו בין השאר, מאמר שזור השמצות
אישיות :״הזקן והתכונות האישיות (של
בן־חורין) הם מקריים בלבד. אך יש להניח
שבכל הנוגע להגיון במעשיו — יש קירבה
בין השניים.״ הקשר בין הופעתו המרושלת
של בן־חורין ובין דעותיו יוצאות הדופן,
עליו ניסה לרמוז המאמר, היה ברור לכל

קורא.
סלע איתן. אבל הבוסים לא הסתפקו
במאמרי השמצה, נקטו בצעד דראסטי יותר,
השעו את בן־חורין מעבודתו. הם טענו
כי הוא הפר, על־ידי פירסום המאמר, את
אחד הסעיפים בחוזה העבודה.
בן־חורין לא שקט על שמריו, הקים שע־רוריה,
ומצא תומכים בין חבריו לעבודה.
ועד העובדים נאלץ להעביר את העניין
לטיפולו של דב סלע, מזכיר מועצת פועלי
אילת.
סלע הזמין את בן־חורין לבירור .״אתה
עשית דין לעצמך, עקפת, על־ידי פירסום
מאמרך את הצינורות המקובלים,״ הטיח
בפניו.
בן־חורין הופתע למשמע הטענה, הביא
עדים שסיפרו כי מסר את׳המאמר לפירסום
בעלון תימנע, ורק אחרי שנדחה, שיכפל
אותו על דעת עצמו ועל חשבונו, הפיץ
אותו בין העובדים.
אבל סלע נשאר איתן כסלע, דחה את
טענותיו של בן־חורין .״אחרי שעורכי
העלון סירבו לפרסם את מאמרך, מדוע לא
פנית אלי?״ שאל .״לא רציתי לפנות לשום
גורם מחוץ למפעל,״ הסביר בן־חורין. אבל
תמנע התחלת העונה במועדון ב״9.5.65
הרשמת החברים החל ב־1.4.65

במועדון הים התיכון

רחוב כ״ט בנובמבר מם׳ 15 תל־אביב, טלפון 444554
בימים ב /ג׳ ,ד׳ וה׳ בין השעות 4—6אחה״צ.

מועמדים חדשים לחברות במועדון הים התיכון,
יתקבלו בהמלצת חבר במועדון.

חד ש!

חד ש!

אנריקו מסיאם

ז׳ק ברל

• מקומן בשמש
• נערות ארז
ולהיטים נוספים
״ 7ארך נגן
מתקליטי

• אמסטרדם
• הביישנים
• גני הקזינו
ולהיטים נוספים
מתקליטי
״ 7ארך נגן

מצחנ חו ש ה
לפועלי מפעל הנחושת בתמנע אסור
להפעיל את הראש. ובוודאי שלא להתמרמר
או להעלות תביעות. כך, לפחות, סבורים
כמה מן הבוסים המקומיים העומדים בראש
ועד העובדים.
הפועלים צריכים לעבוד. את השאר מוטב
שישאירו לאנשי המינהל ולעסקנים. הם כבר
יחליטו מד, טוב לפועלים.
הבוסים, אומנם, שכחו מזמן את הימים
שהם עצמם עשו את העבודה השחורה, אם
בכלל. על כן בוערת בהם חמתם בכל פעם
שהם נתקלים בפועל שחור המעז להביע
דעה שאינה קשורה באופן ישיר בענייני
עבודה. ואריה (״פרקש״) בן־חורין ,30 ,הוא
אחד מאלה.
מאמר משוכפל. שיטות העבודה של
ועד עובדי תימנע לא מצאו חן בעיני בן־
חורין, שלא הסתיר מחבריו לעבודה את
אי־שביעות רצונו .״מה אתה מציע לעשות?״
שאלו החברים, ספק בלעג, ספק ברצינות.
בן־חורין לא רצה להישאר חייב, כתב
מאמר בשם ״איך לנהל את ועד העובדים״,
מסר אותו לעורכי עלון תימנע, קיווה כי
בכך פרע את חובו לאותם חברים ששאלו
מד. היד, עושה אילו נבחר לוועד.
מאמרו של בן־חורין לא הכיל שום
גילויים מרעישים, העלה רק כמה, תביעות.
בין השאר :
לפרסם מעל לוחות המודעות את
חוזה העבודה הקולקטיבי, על מבת שכל
פועל בתימנע ידע מהן חובותיו וזכויותיו.
• לבנם את ועד העובדים לעיתים מזומנות,
לישיבות פומביות בפני כל העובדים.
#להקים אירגונים מקצועיים, מעין וע־די־פעולה,
שתפקידם לייצג את העובדים
בפני ההנהלה.
קבע בן־חורין בדברי הסיכום :״אם ההסתדרות
שהיא המעביד ונציגת הפועלים גם

פורה כן־חורין
זקן מיקרי
גם טענה זו לא סיפקה את המזכיר .״בקרוב
אוציא את המסקנות שלי,״ פסק, ולבן-
חורין לא היה ספק למה הוא התכוון.
בינתיים עורך כורה הנחושת המזוקן
שסזתת שבת מול הכניסה למיפעל, תובע
את החזרתו המיידית לעבודה, ללא שום
תנאים.
כי הפעם החליט בן־חורין ללכת ער הסוף.
הוא רוצה, כניראה, להוכיח לבוסים כי
גם פועלים שחורים יבולים לחשוב, להתווכח,
להציע הצעות, להתארגן׳ ואפילו להעיף
כמה עסקנים מכסאותיהם, אם יש צורך
בכך.

פ שעים
\ ונבמחב רו טור
״אוי איזה שקרנים הם השוטרים האלה,״
נאנח פייסל (״מייק׳י) סבאדי ,32 ,״איזה
מין חוקים יש במדינה המחורבנת הזאת.״
הוא נופף בידיו מול שופט השלום התל־העולם
הזח >ג14

אביבי חיים שטינברג, הוסיף כמד. קללות
עסיסיות.
השופט עיין בנידות שלפניו, הציץ בפניו
של סבאדי, ציודה עליו לבלום את פיו.
״אל תעשה את עצמך תמים כל כך,״
הסביר, ,אני מכיר אותך היטב, כי כל
כמה חודשים אתה מובל לכאן על ידי
המשטרה.״
סבאדי התרגז .״אני לא עשיתי שום דבר,״
צעק בחימר״ ,אין להם שום סיבה להחזיק
אותי במעצר.״
אבל חוקרי המשטרה היו סבורים אחרת.
הסביר לשופט סמל המשטרה שניהול את

נדירות. היתד. קופצת לכמה זמן אל שכנתה,
שותה אצלה כוס־קפה או שתיים, תופרת
אצלה שמלה או שתיים, וחוזרת לביתר״
עם הזמן היא החלה לגשת אליה לעתים
יותר קרובות, לשהות אצלה יותר זמן.
בעלה התמרמר. הוא לא הבין כמה כו־סות־קפד.
אפשר לשתות ביום, וכמה שעות
אפשר לתפור שמלות• הוא גם לא הבין
למד, צריכה אשתו כל־כך הרבה שמלות,
ומדוע, בעצם, אין הוא רואה את השמלות
החדשות שהיא סופרת לעצמה. ואם היא
אינה תופרת לעצמה שמלות, אז מה היא
עושה במשך ימים ולילות אצל שכנתה
התופרת, מלבד שתיית סירים של קפד? ,
הצהרה כשבועה. לפני זמן לא רב
השיג הבעל את התשובה לשאלותיו. התברר
שלתופהת יש, מלבד מקצוע, גם בעל.
אותו בעל היה נוהג לבלות את ימיו ולילותיו
עם חברתה של אשתו. כשהשכנה
היתד. נמצאת איתו, היתד. התופרת יושבת
בסלון וקוראת ספר.
כשהדבר נודע לבעל, הוא השיג את
עדותה של התופרת, החתים אותה, בנוכחות
עורך־דין, על הצהרת העובדות הידועות
לה, והגיש תביעת־גירושין נגד אשתו.
אבל בינתיים התחרטה התופר,ת על עדותד״
הכחישה אותה. לתביעת־הגט לא נותר על
מה לסמוך.
הבעל מחפש הוכחות חדשות.
סאנה לחצוסחאפנהסל[
..הצעירההעובדת)
^ ^/ירנרבדז־יימנדז
ס*ביום־

ר בי עי

7 .4 .6 5

\ן ב*/געורנ:
5 4ו ־ 6א ר 7ה ״ ב

חוק
ט ד בון ש בו ר

יצחק סורק
מחת לא־מיקרי
החקירה, :החשוד תקף תייר בשם ג׳רלד
נסהורן, גנב ממנו שעון שערכו נאמד ב־
100ל״י.״ הוא התנגד בתוקף לשחררו
בערבות, טען כי סבאדי עשוי להדיח,עדים,
!תוך שימוש בכוח. הוא דרש לעצור אותו
ל־ 10 ימים.
לעבריין המועד, שהוא דמות ידועה בעולם
התחתון התל־אביבי, היתר, גירסה אחרת.
הסביר הוא :״אני מכיר את התייר.
הוא חבר טוב שלי. איך אני יכול לגנוב
שעון מחבר שלי?״
אך זה בדיוק מה שהמשטרה רוצה לדעת•

דרכי חיים
א שרי המאמין
מי שלא האמין עד עכשיו באמונות
טפלות, יכול להמשיך לא להאמין בהן.
אבל אם יזדמן לו להסתכסך עם יצחק
פולק, שייזהר מעין הרע השוכנת בו.
נגד יצחק פולק, סוחר הקרקעות, התנהלו
שלושה משפטים. משפט אחד על
העלמת מיליון וחצי לירות ממם־הכנסה״
משפם שני על הונאת הערבי חאג׳ מוחמר
מפארי, בכך שהחתים אותו על יפוי־כוח
להעברת אדמותיו מבלי שידע על כך.
משפט שלישי: תביעה אזרחית של אותו
ערבי על אותה הונאה.
יצחק פולק לא לקח לליבו את שלושת
המשפטים הללו, הלך לכלא בשימחד״
הוא ידע מה שכל מאשימיו לא ידעו.
הוא ידע שכל המנסים להתחיל איתו יגמרו
ברע. הרבי שלו מבני־ברק הבטיח כך.
רשימת המכות. לפני זמן לא רב
החלה ההבטחה, שניתנה לו, להתקיים.
הקצין שטיפל בחקירתו לקה בהתקפת־לב.
שריף שנטי, האיש שמימן את משפטו של
הערבי מאחורי הקלעים, והיה צריך לקבל
חמישים אחוז מהרווח במיקרה של זכייה,
נרצח. חאג׳ מוחמר נהרג בתאונת־דרכים.
השבוע הסיק יצחק פולק את המסקנות:
הוא תרם תרומה גדולה לרבי.

בי קו ראצלה תו בדת
זוג צעיר, מיוצאי דרום צרפת, חי לו
בשלום בדירה קטנה בפרבר קטן, בסביבת
בני־ברק. היתרי לו ילדה קטנה חמודה, ושכנה
נעימה, שהיתר. גם שכנה וגם תופרת.
האשד״ שלא היו לה הרבה עיסוקים
בבית, נהנתה מאוד משכנותה של התופרת.
היא היתד. מבקרת בביתה, שותה אצלה
כוס־קפה ותופרת אצלה שמלות.
בהתחלה היא היתד. עושה את זה לעתים

חעולס חזח

*141

אפשר לרמות את הממשלה בכמה שיטות.
רמאות גדולה, למשל, ניתן לבצע על־ידי
הצהרת הון כוזבת. אפשר להרוזיח באמצעותי
אלפי ל״י, מאות אלפים, ואפילו
יותר. ברמאות קטנה ניתן להרוזיח כמה
אגורות. בטלפון למשל.
אזרחים רבים נהגו להרים את שפופרת
הטלפון הציבורי, לפנות למודיעין ולהתלונן
על תקלה במכשיר. המרכזנית נהגה לקשר
את המתלונן המדומה למספר שביקש, וזה
שוחח בהנאה, לאחר שהרוזיח את דמי
האסימון. בסוף זה נימאס למשרד הדואר,
שהנהיג שיטה חדשה: המתלונן מתבקש למסור
את כתובתו, ובולים ישראליים נשלחים
לביתו, בערך נקוב השחיר. לערכו של
אסימון.
אך נותרו עוד שיטות אחרות. בין השאר:
להקיש במזלג הטלפון מספר הקשות רצופות
כמספר הסיפרה הראשונה של הטלפון
המבוקש, להפסיק לכמה שניות, להקיש
שוב ברציפות כמיספר הסיפרה השניה, וכך
הלאה. הקול מן העבר השני נישמע באפרכסת
.״כן זה אני. סידרתי את הדואר,״
עונה הזייפן בהנאה לבן־שיחו.

הפה הפרטי והאוזן הציבורית.
הבלוף הטלפוני התפשט בחוגים רחבים,
הפך למכת המדינה. משרד הדואר המרומה
נעלב, החליט לטפל באזרח באמצעות החוק.
החודש פורסמה הצעת חוק לתיקון פקודת
בתי הדואר — תשכ״ה .1965 בדברי ההסבר
נאמר כי:
״מתרבים המקרים של השגת קשר טלפון
ללא תשלום, בין ללא חיוג ובין בצורה
אחרת. זה מורגש במיוחד בטלפונים ציבוריים,
אולם גס אצל מנויים. שימוש כזה,
לא רק שהוא מפחית את ההכנסות עבור
שיחות, אלא עלול גם לגרום נזק לציור
הרגיש שבמרכזיות הטלפונים. מוצע להגדיר
מעשה זה כעבירה פלילית.״
לכן קובעת הצעת החוק כי:
״המשיג קשר טלפון על־ידי תחבולה, על
מנת להשתמט מתשלום תמורתו, דינו —
מאסר שלושה חרשים.״
באותה הזדמנות החליט משרד הדואר כי
אין להסתפק בהגנה על מתקניו ועל מקורות
הכנסותיו. יש להטות אוזן גם לתוכנן של
השיחות.
קובעים דברי ההסבר באותה הצעת חוק:
״סקרים של הטרדה באמצעות הטלפון
מתרבים והולכים. לפי החוק הקיים אין
אפשרות להאשים את המטריד בעבירה פלילית
ויש לתקן מצב זה. באנגליה נקבע
כבר בשנת 1953 כי הטרדה בטלפון או במברק
שתכנו כוזב — היא עבירה פלילית.
ההוראה המוצעת באה לאפשר הענשת אנשים
שמשתמשים בטלפון כדי להטריד את
מנויי הטלפון.״
לכן מציע המחוקק להטיל מאסר של
ששה חודשים על כל מי שישתמש בטלפון
כדי להעליב, להציע הצעות מגונות או
להרגיז.
אך על שאלה אחת לא מצא עדיין משרד
הדואר תשובה: איזה אמצעי ביקורת או
פיקוח מצויים בידו, כדי שיוכל לצוד את
עברייני הטלפון.

תל־אביב: בי ת אל-על

הינהניה שכוכבו זרח בהוליבוד פנתה שר|
הג׳וקים של אילנה נמצאים כבר זמן
רב בתוך ראשה. הם נולדו בו לפני חמש
שנים, כשחברת פוקס גילתה אותה והזמינה
אותה להיות רות בסרט סיפורה של רות.
אחר־כך, כשישבה בהוליבוד מבלי לקבל שם
תפקיד נוסף, הם תיכננו לה תוכניות. אמנו־תיות
וסנטימנטליות.
״אני רוצה לכתוב סרטים,״ הודיעה לעולם
באותה תקופה ,״יש לי כבר רעיון
אחד. זד, סיפור אהבה על שלוש נשים.
שלושתן בגיל שונה. הן באות למקום־נופש.
זה יהיה כנראה ונציה, אבל עוד לא הייתי
שם. אחת היא מבוגרת. אני נורא רוצה
שאנה מאניאני תעשה את זה. כשאתה כותב
תסריט, אתה כותב אותו כבר בשביל מי
שצריך לשחק. כיוון שאני שחקנית, אני
יודעת מה זאת כתיבה לצורך סרט. אני

יש לך. הוליבוד זה בעצם אבסטרקט. אין דבר שנקרא הו
פעם היה זה רחוב אחד. היום יש שם תעשיות ברזל. וה
שגרים שם, בכלל לא מתעסקים בביזנס הזה של קולנוע
״נמאס לי כבר לשבת שם בלי עבודה. הודעתי להם כבר
לא אעבוד בשנה זאת, אעזוב אותם. כל פעם ש ^
לבוסים, הם טופחים לי על השכם ואומרים, :יש לנו תו
גדולות בשבילך.׳ הם לא מוכנים להוריד אותי בבת
מהרמה של סיפורה של רות. שם הייתי כוכבת.

אילנה עדן והמחזאי!יסיח ארוז׳ :הזוג המאו

חנוננת

אילנה עדן בתפקיד רות המואביה, כפי שהופיעה בהוליבוד לפני
חמש שנים, בתפקיד ראשי בסרט סיפורה של רות. ן!יה זה הסרט
היחידי בו ׳כיכבה בהוליבוד. היא הסבירה :״זה לא המקום בשבילי לעשות סרטים.״

* 3ארצות הנאורות, שניחנו בחיי
תרבות זוהרים, יש המון זוגות יפים,
כשרוניים ומפורסמים, המעסיקים ומניחים
את דעת העיתונות והציבור.
אצלנו, בארץ שלנו, היו בסך הכל איזה
שניים וחצי משוררים, הנשואים לשלוש
ורבע ציירות, ונסים אלוני הנשוי לאילנה 1 אלוני.
עכשיו גם זה אין לנו. משום שהזוג
נסים־אלוני־אילנה־אלוני עומד להתבטל. הדבר
נודע לקהל הישראלי שוחר־האמנות
בעת מסיבת־הפורים, שנערכה במועדון הסנטר
הכפול. במסיבה, שהיתר, מוקדשת
לאמנות ואמנים, אירעו ארועים אמנותיים

שונים.
אירעה הבדיחה של אורי זוהר על האיש
שנסע באופנוע. אירע הנזקץ׳ הנצחי
של שני המגמגמים. אירעה פתיחת הראש

של הסופר עמום קינן, וריקוד סוער של
ריסה קאדילאק.
אבל על כל האירועים הללו האפיל האירוע
של הזוג אלוני. הוא התחיל כשנסים
אלוני ישב, שמח וטוב־לב, בחברת ידידים.
הוא נמשך כשאילנה אלוני, היפה והמלכותית,
הופיעה בפתח. הוא הגיע לשיאו
כשנסים הודיע :״איפה שהיא נמצאת, אני
מסתלק!״ הוא הסתיים בהפי־אנד, כשנסים
קם ועזב את המסיבה.
ההפי־אנד הזה נמשך כבר כמה חודשים.
הזוג הזוהר חי בנפרד, ומתכנן בנפרד את
גירושיו .״זה לא בגלל שלו יש בחורה,
או שלי יש בחור,״ הסבירה אילנה ,״זה
בגלל סיבות לגמרי אחרות. בכלל, אנחנו
עוד לא מתגרשים, אנחנו רק נפרדנו לכמה
חודשים, ואחר כך נראה. אני חושבת שהאשמה
זאת אני. יש לי ג׳וקים בראש.״

יכולה לכתוב ספר, אבל זה יהיה משהו
אחר. אני מאוהבת במדיום הזה. לא איך
שהוא יוצא בהוליבוד, אבל
״כן, אז השניה היא אשה מלאה, בגיל
שלושים. עדיין לא יודעת מי תשחק את זה.
ואחת צעירה, צועניה, ואני אשחק את זה.
שלושתן באות בעונת־נופש אחת לוזנציה.
זאת צריכה להיות עיר על הים. לא משנה
איזה עיר. מובן שאכניס לשם גם את המוקיון
ואת השופט. לא חשוב, זה רעיונות
פילוסופיים.
״נראה מה יצא מזה. החבר שלי, טוני
ודלאני, יביים את זה. טוני הוא איטלקי
עם רוח איטלקית, מאותה אסכולה של
פליני. כשאחזור להוליבוד, אתחתן איתו.
יש לו איזה תואר של רוזן. הוא לא כזה,
אבל נולד ככה. אין לו חצי מיל על הנשמה.
יש לו אחוזה. אבל בזמן המלחמה
עברו שם המון חיילים, גנבו הכל, גם
התושבים. הוא ימכור את האדמה ויקנה
בית בריביירה. אבל בעצם הוא לא רוזן,
כשישמע את זה יהרוג אותי.
״לילדים שלי יהיו שני שמות. אחד עברי
ואחד איטלקי. כשיגדלו, יחליטו באיזו דת
הם רוצים לבחור.״

*\ כ ל ככר אז, בעוד היא מתכננת תונד
> 4יו ת שרק אנו יודעים מה יצא מהן, כבר
אז ידעה שהוליבוד רימתה אותה :״החוזה
שלי,״ הסבירה באותה תקופה ,״הוא כמעט
חוזה רגיל. סידרו אותי בעצם עם החוזה
הזה. כשחתמתי, לא היה לי סוכן, והם
דווקא שמחו שלא היה לי. עכשיו יש לי
סוכן, ויליאם מורים.
״לבדי לא הייתי באה אף פעם להוליבוד.
כבר אז, לפני שנתיים, ידעתי שזה לא
המקום בשבילי לעשות סרטים. פשוט פחדתי
ללכת לשם. אבל לבוא לשם עם חוזה מוכן,
זה כבר משהו אחר. זאת עיר זאת, הוליבוד.
כל הסיפורים הנוראים האלה על הוליבוד
נורא הפחידו אותי. חשבתי שאוכלים
שם בני־אדם חיים. אבל תלוי איזה מזג

פרסומת חיה

האמריקאית של תי;
העונות, המפרסמת את הצגת בעלה, נסים אלוני, לפני ה

לקאדיירה ונישאה למחזאי מבויק-החודש החליש להיפרד

2ים

יוזז

עדן ובחזרה
״הם, למשל, לא רוצים שאעשה טלביזיה.
עשיתי. רציתי לדעת מה המדיום הזה.
נוכחתי, תסלחו לי, שזה חרה. הסיפורים
עלובים נורא. זה מדיום מתאים לראיונות
ולחדשות — אבל לא יותר מזה. הופעתי
בתוכנית של ברבארה סטנוזיק. לעולם לא
אעבוד יותר עם אשה. היא לא הכי צעירה,
אבל בכל זאת משחקת את הסטאר. שיחקתי

״ראיתי כאן סרטים הודיים מצויינים וסרטים
של אינגמר ברגמן. אני אוהבת את
הדרך שלו. הלכתי לראות שלוש פעמים
את הירושימה אהובתי. יש לי רעיון לעשות
איזה סרט בארץ. לקחת איזו אגדה יוונית,
או סיפור תנ״כי, ולעשות אותו פילוסופי
מודרני. לא כמו סרטים מהמיתולוגיה.
״יהיה סרט אחד בסתיו שיעשו אותו

בארץ. יתכן שאשחק בו. השם: עורי דבורה.
זה סיפור על ברכה פולד. משה שמיר יכתוב
את התסריט. אני מתה לעשות סרט
ישראלי, אבל לא כאלה שעושים כאן.
״אם היה סרט שהייתי יודעת שאני רוצה
לעשות אותו, הייתי מוכנה לא רק להתפשט,
אלא לעשות אפילו אקט מיני. אבל זד, תלוי
ברמה של הסרט. תלוי עם מי אני עוסקת.

בסיפורה של רות לא הייתי עושה זאת בשום
אופן. זו לא פורנוגרפיה, זה החיים,
לא? על כל פנים כך אני חושבת.״
אבל אילנה עדן לא התפשטה בסרטים,
לא נישאה לרוזן איטלקי, ולא כתבה תסלאנה
מאניאני. כל זה בגלל מי? ריטים בגלל נסים אלוני.
הוא נסע אליה לאמריקה, לקח אותה משם
והביא אותה לארץ. וכאן, בארץ, במקום
להיות רוזנת, היא הפכה לעקרת־בית, במקום
לשחק בסרטים שלה ובמיטב סרטי
הוליבוד, היא ניגשה לכל מיני מבחני בד
ישראליים וניכשלה בהם. היא לא כתבה
סרטים, לא כתבה מחזות, רק הופיעה מפעם
לפעם באיזושהי הצגת בכורה והשתתפה
בשני מחזות של בעלה.
וכל זה קרה דווקא לה, לאילנה עדן, שהיתר,
שחקנית מפורסמת עוד לפני שדליה
לביא ידעה מה זה סרט, שדיברה עם סנדברג
עוד לפני שידעו כאן מה זאת ספרות,
ושקראה את קאמי עוד לפני שידעו כאן
מד, זאת השכלה.
עכשיו, לאחר שתתגרש מבעלה, היא
תשוב אולי להיות שחקנית, סופרת, פילו־שם
נערה צ׳כית, מין עוזרת־בית. באתי
לארצות־הברית והתחתנתי שם עם בן של
מיליונר. אבל בעצם היתד, לי בגימיה. אל
תשאלו. ברבארה היתד, שם עורכת־דין, ובעלה
הוא ג׳וזף קוטן. יש לד, לב טוב.
דבר נורא. הסופר שכתב את זה מהסוג של
אפס תחת אפס תחת אפס. אבל היד, מעניין
לעבוד. אתה מכניס אצבע לתוך המים, רואה
שזה לא בשבילך והולך.״

מרותשחכרת פוקס, הטלביזיה והוליבוד
קצת איכזבוה, המשיכה להיות
אופטימית, חיה את חייה הזוהרים, והכינה
את עצמה לקראת העתיד הגדול שהיה צפוי
לה :״היום. אני אילנה עדן,״ אמרה ,״אבל
אשנה את השם הזה כשאעזוב את החברה.
גם כן שם. יש לי כמה הצעות חדשות.
אבל כנראה שהשם יהיה אילנה וזלאני. לני
מלאני. מצלצל יפה, לא?
״אז זה עניין כזה, התבגרתי, היכן שהוא.
חזרתי לארץ עם הרגשה אחרת. זה עניין
של זמן. משך שנתיים אלה חייתי חיים
שקטים ומלאים יותר. כן, דווקא בהוליבוד.
״אני קוראת הרבה. יש שם חנויות ספי
רים פנטסטיות. יש קאריקאטורה של חשפ־נלת
אחת המתפשטת וקוראת ספר של קאמי.
כן, גם אני קוראת את קאמי. כל החיים
שלי מביאים אותי לשבילים שאני לא תמהה
עליהם. אני מאוד מעוניינת בפילוסופיה.
עכשיו אני קוראת את סרטר, באנגלית.
״משוגעת לקולנוע, יש שם סרטים טובים.
אני הולכת שלוש פעמים לשבוע. חוץ ממה
שמראים בסטודיו: סרטים ישנים עם הרצאות
של מפיקים ובמאים. סטיסנס, למשל,
מראה כל מיני סרטים ישנים שלו. אגב,
אני ידידה של המשורר קארל סנדברג ה־זקן.
סטיסנס מראה לו את הסרטים שלו.
פעם אחת נתן לי סנדברג ספר. זה היה
ספר לילדים בשם הרוח, הים ואני. שאלתי
אותו, :מדוע נתת לי את הספר?׳ הוא
השיב, :משום שאת ילדה ואני ילד ,.סמכו
עליו, הזקן הזה, הולך לו.

לקראת חיים חדשיס

אילנה, שעזבה את
הוליבוד לפני חמש
שנים כדי להינשא לנוחזאי״הבנואי נסים אלוני, נפרדה ממנו. מסבירה

אילנה :״זה לא בגלל זה שיש לו מישהי אחרת, או שלי יש מישהו
אחר..נראה שאני אשמה. יש לי עוד דו קי ם בראש.״ אילנה תנסה,
כנראה, לחדש שוב את הקריירה הקולנועית שהתחילה בהוליבוד.

למתוח נהג־ ומתתו את החבר ׳ותו מוי.
ך ק ישות חזקות העירו משנתו את
^ שומר בית־החרושת לתערוכות אספקה,
הנמצא בלב אזור פרדסים מצפון לפתח־תקווה.
מישהו הקיש בחזקה ובתוקפנות
באבן על גבי דלת המתכת של החדר בו
נימנם. היה זה בשעות הלילה של היום
השישי האחרון. השומר הקשיש הציץ מבעד
לחלון. בחוץ עמדו שתי נערות פרועות
ומבוהלות, ביקשו להיכנס פנימה. הוא
סרב לפתוח להן, למרות כל תחנוניהן. לבסוף
שלפה אחת הנערות את תעודת החייל
שלה, הראתה אותה לשומר. מראה
התעודה שיכנע אותו והוא פתח בפניהן
את הדלת, ר,ירשה להן להשתמש בטלפון.
הן התקשרו מיד עם משטרת פתח־תקווה:
.נסענו בטרמפ,״ הן סיפרו ,״הנהג תקף
אותנו אחרי שאיים לרצוח אותנו. בואו
מיד לכאן!״
״אין לנו עכשיו ניידת,״ השיב להן היומנאי
,״היא תגיע יותר מאוחר. אולי
אתן יכולות להגיע הנה בטרמפ?״

״גוח דכסוע בטרגום״
ך • עכור יומיים, כאשר התפרסמה ה־ידיעה
על הנהג האלמוני, שאסף במכוניתו
שתי חיילות שהמתינו לטרמפ, אנס

ה בפרדס

הארץ בטרמפים. נסענו כל-כך הרבה, ורכש חיפשה בכל הארנקים שלה, ולבסוף לא
נו נסיון כה רב, עד שאנחנו יכולות לקבל מצאה את התמונה.
דוקטוראט לטרמפים.
זה לא לקח הרבה זמן עד שהבחור הציג
מלבד הבעיה התקציבית, זה הרבה יותר את השאלה :״אפשר להתח־ל איתכן?״ נורא
נוח לנסוע בטרמפים. לא צריך להמתין לא התיחסנו לשאלה הזאת. אנחנו רגילות
לאוטובוס. בכל מקום שנערה צעירה נע לטיפוסים האלה שמנסים תיכף להתחיל.
מדת — עוצר לד. טרמפ. גם יותר נוח, הוא דחף אחת מאיתנו, זו שישבה לידו,
יותר מהר ויותר מעניין לנסוע במכונית במרפק, והיא השיבה לו מיד דחיפה וזזה
פרטית. תמיד מוצאים נושא לשיחה עם הממנו.
אבל הוא חזר על השאלה :״אפשר
נהג. זה נותן הזדמנות להכיר אנשים, לש להתחיל איתן•?״
מוע סיפורים וללמוד מנסיונם של אחרים.
זאת הצביעה מיד על השניה מאיתנו
אמנם בסופו של דבר קורה בכל טרמפ
אותו דבר — הנהגים, ולא משנה באיזה ואמרה :״לא כדאי לך להתחיל, היא בחורה
גיל הם, מנסים להתעניין אם אפשר להתחיל מאוד חזקה, היא תכה אותך.״ הוא ניראה
עם הנוסעת. אפילו מדברים על העניינים בהתחלה כזה קטנצ׳יק, ולא העלינו כלל
האלה. אבל בסופו של דבר אלה הם רק על דעתנו שהוא מסוכן.
הסתבר שזאת מאיתנו שדיברה עברית
דיבורים, וזה טבעי — אנחנו נחמדות.
התחלת הדרך ביום השישי היתד. טובה. מצאה חן בעיניו במיוחד, אולי מפני
עד חיפה הגענו בטרמם עם זוג תיירים שיכול היה לדבר איתה. אבל דוזקא משום
מגרמניה. מחיפה לקח אותנו נהג שהיה כך, ומפני שהתחיל להידחף אליה במרפקיו,
נורא משועמם. אך היינו במצב רוח טוב. היא ביקשה להתחלף במקומות. ביקשנו שנהג
זה הוריד אותנו בחדרה, בכביש\ יעצור את המכונית לרגע והתחלפנו במקומות.
השרון.
היינו עדיין במצב־רוח נפלא,
והחלטנו שבטרמם הבא נדבר רק אנגלית
אז צץ פתאום לנהג שלנו רעיון חדש.
ונשחק כאילו אנחנו תיירות. היד. עוד אור הוא נזכר שהוא צריך לאסוף חברה שלו
בחוץ, ולפתע הגיעה מכונית אפורה מדגם בנתניה. אמרנו לו :״אבל אתה בהרצה,
הנרי ג׳י ועצרה לידינו. יחד עמה הגיע גם איך אתה יכול לקחת עוד נוסעת?״ ״אין

טש כזה. גם כשאמר פתאום :״אם יתברר
לי שאתן לא אנגליות והחברה שלך יודעת
עברית, אני אחתוך לד, את הגרון בסכין,״
לא התיחסנו אליו ברצינות.
חזרנו לכביש השרון, ותוך כדי דיבור
לא הבחנו שעברנו את צומת בית־ליד.
אבל פחדנו להגיד לו, שלא יכעס, והמשכנו
לנסוע הלאה. הוא נהג בצורה לא זהירה,
וסיפר לנו כי בסך הכל קיבל את רשיון
הנהיגה שלו לפני שבועיים. הוא נהג גם
בצורה מוזרה. כל הזמן נסע במהירות של
60 קילומטר בערך. פתאום התחיל לדהור
ב־ 140 קמ״ש. כשצעקנו עליו, הוא ירד
עד למהירות של 40 קמ״ש.
אז זד. התחיל להיראות מוזר. אבל עד
היום אנחנו לא תופסות איך לא חשדנו
בשום דבר, ומדוע לא ירדנו פשוט מהמכונה.
דיברנו בינינו באנגלית, ותיכננו שכשנגיע
לנתניה, נעצור באיזה מקום לאכול,
ואז נמצא איזה תירוץ כדי להיפטר ממנו
ולא להמשיך לנסוע איתו.
פתאום, באמצע הנסיעה, הוא אמר שהוא
רוצה שאחת מאיתנו תנהג. לא רצינו, מאחר
שאיננו יודעות לנהוג. אז הוא עזב
פתאום את ההגד״ והודיע שהוא לא נוגע
בו יותר. זאת מאיתנו שישבה לידו היתה
מוכרחה לתפוס את ההגה, כדי שהמכונית
לא תסטה מהכביש. נהגנו ככה קצת, עד
שהוא לקח את ההגה חזרה.

״לרגע השתרר שקט״

הוא בית אריזה של אחד הפרדסים ליד מושב סגולה, צפונית
לפתח־תקווה, לידו עובר השביל בו בוצע הפשע. נל זמן הנסיעה
לא חשדו שתי החיילות בנהג, הבינו את כוונותיו רק באיחור.

זהו המקום בו אנס הנהג האלמוני
1 1111191ן 1
את אחת משתי החיילות אותן הסיס
11111 ^ 11 11 1
בטרמפ. המכונית היא מאותו סוג בה נסעו החיילות. הצריף מימין
אחת מהן לעיני חברתה הנפחדת עד מוזת,
סערה כל הארץ. בתודעת הציבור עדיין
שמורה בטדיותה פרשת רעיה גולן, הסמלת
שנרצחה לפני 15 חודש, אחרי שביקשה
טרמפ מנהג בדואי בדרך מבאר־שבע לערד.
נדמה היה שפרשה זו הנחיתה מהלומת
מוזת לאחת התופעות האופייניות של ההווי
הישראלי — הטרמפים, שימשה לקח לאלפי
הצעירות עם הידיים המושטות שמילאו את
דרכי הארץ.
השבוע הסתבר ששום דבר לא השתנה.
הידיעה על אונס החיילת לעיני חברתה
היתד, מזעזעת, במיוחד נוכח העובדה שהפשע
לא בוצע באיזו פינה נידחת לחיילת
בודדת. זה אירע במרכז הארץ, ולנערות,
שלשם בטחון יצאו לצוד טרמפים בצמד.
כיצד זד, יכול היה להתרחש? היתד, התגובה
הספונטאנית נוכח הידיעה.
את התשובה ניתן אולי למצוא בסיפורן
של שתי חיילות הנח״ל, שתיהן צבריות
בנות 20 מתל־אביב, בוגרות תיכון, פיקחיות
ומפוכחות,

זהו סיפורן המלא:

ביום השישי האחרון, אחר־הצהרים, יצאנו
בדרכנו מהצפון לתל־אביב. כרגיל עשינו
זאת בטרמפים. זד, לא משהו מיוחד בשבילנו.
שנה שלימה אנחנו כבר נודדות בדרכי

ג׳יפ, ממנו קפצו שני חיילים שרצו גם
הם טרמפ. אבל נהג ההנרי ג׳י אמר :״אני
בהרצה, אני יכול לקחת רק אותן.״ הוא
ביקש מאיתנו שנשב לידו במושב הקידמי.
הוא ניראה טיפוס מזרחי, כבן 25 עד
,30 לבוש בסוודר כחול ובעל שפם דק
מאוד, אולי בעובי של חצי סנטימטר. הוא
שאל אותנו לאן אנו רוצות להגיע, וענינו
לו :״לתל־אביב.״ ״טוב,״ הוא אמר ,״אני
אקח אותכן.״

״אפשר להתחיל איתכן?״
ך* יפרנו לו שאנחנו תיירות הלומדות ב־
^ אולפן, ואנחנו נוסעות לאילת. אחת מ־איתנו
דיברה באנגלית, בתוספת כמה מילים
בעברית עילגת, והשניה תירגמה לו בעברית.
אמרנו לו :״אתה בטח צרפתי,״ וזה למרות
שהוא בכלל לא ניראה כזה .״לא,״ הוא
אמר ,״אני עיראקי כן רואים עליך!״
אמרנו. אז הוא התרגז :״אז למה לא אמרת
את זה תיכף?״
בהמשך הדרך המשכנו למתוח אותו. סיפרנו
לו ששתינו נשואות, ושלאחת מאיתנו
יש ילד בן .3למרות שלא רצה, היא התעקשה
להראות לו את התמונה של הילד,

דבר,״ הוא אמר• ,אני אקח גם אותה.״

״הוא עזב את ההגה״
ף מענו אז בכביש השרון, והוא חיפש
^ פנייה לכביש נתניה. הוא עשה רושם
של אחד שלא מתמצא בדרך, ואמרנו לו
שכשנגיע לסיבוב בית־ליד נראה לו היכן
הוא צריך להסתובב.
לפתע, לפני סיבוב בית־ליד, הוא פנה לדרך
צדדית. התעצבנו על שהוא לא נותן
בנו אימון שאנו יודעות את הדרך, אבל
עדיין לא חשדנו בשום דבר. הוא אמר:
״מכאן צריכה להיות דרך,״ וחשבנו שאולי
הוא מכיר את המקום.
הוא עלה עם המכונית על דרך עפר, עד
שהגענו לדרך חסומה. זה היה אזור תעשייתי
כזה, והיו שם המון ערימות
כורכר על הדרך. ראינו שהדרך לא מובילה
לכביש נתניה וצעקנו עליו :״תחזור לכביש!״
אבל הוא אמר :״אני יודע שצריך
להיות פה כביש!״ לבסוף, כשהדרך נגמרה,
הוא נאלץ להסתובב חזרה.
אז הוא התחיל להאשים את זאת מאיתנו
שדיברה איתו בעברית, כאילו היא שאמרה
לו לפנות לדרך הזאת. חשבנו שהוא מטוש־

ך* תאום הוא הציע לנו לקחת אותנו
^ לאילת. ניסינו להפחיד אותו, וסיפרנו
לו שהבעלים שלנו מחכים לנו בתל־אביב.
הוא שאל את זאת שדיברה עברית למד, אין
לה ילדים, ואמר :״בטח הבעל שלך לא
מוצלח!״
נסענו ככה עד הצומת שלפני פתח־תקוזה,
שם יש פנייה ללוד. במקום זה ניצב שלט
דרכים הצריך להראות שהדרך ממנה באנו,
מכיוון רמתיים, מובילה לחיפה. אבל מישהו
סובב את השלט, כך שהוא מצביע לעבר
הכביש המוביל מערבית, לשכונת סגולה,
כאילו משם יש דרך לחיפה*.
ראינו את השלט והוא אמר :״זהו זה,
מכאן יש פנייה לכביש נתניה.״ הצענו לו
שאנחנו נרד שם והוא ימשיך לבדו חזרה
לנתניד״ אבל הוא לא הסכים והמשיך לנסוע
במהירות.
פתאום ראינו שהכביש נגמר. חצינו פסי־רכבת
ועלינו על דרך עפר המובילה בין
פרדסים. הוא המשיך לנהוג בדרך זו כמה
קילומטרים, וכל הזמן אמר :״אני יודע שיש
כאן דרך! אני יודע שמכאן אפשר להגיע
לכביש החוף!״
לפתע הוא עצר ואמר שמתחשק לו לקטוף
כמה תפוזים. היה כבר חושך בינתיים
וצעקנו עליו. הוא המשיך לנסוע עוד כמה
מטרים ואז הוא התחיל לשחק עם האורות.
כל הזמן האורות נדלקו ונכבו .״קילקלתי
את המכונה!״ הוא צעק בעצבנות. פתאום
כבה האור לגמרי והוא עצר את המכונית.
גם אז עדיין לא חשדנו בכלום. ראינו
שהוא אידיאוט והרגשנו את עצמנו נורא
חזקות לידו. חוץ מזה אנחנו היינו שתיים
והוא נראה כזה קטנצ׳יק.
כשהמכונית נכבתה הוא יצא החוצה לבדוק
את המנוע. הוא חזר ואמר שנחכה עד
שהבטריה תתמלא. אנחנו לא מבינות במכונות
והאמנו לו. הוא הציע שנעשן
בינתיים סיגריה״
לרגע אחד השתתר שקט ואז התחלנו
שתינו לדבר בינינו באנגלית. הראינו לו
שאנחנו כועסות על מה שקרה. הוא התחיל
להתרגש. אפשר היה להבחין בוזריד כחול
מעל הרקה הימנית שלו, שכל הזמן התנפח.
החלטנו לצאת וללכת ברגל עד הכביש.
אבל ברגע שזו מאיתנו שישבה ליד הדלת
ניסתה לפתוח אותה, הוא תפס אותה במעיל
ונתן לה סטירה.
פתאום הוא שינה את פרצופו לגמרי. הוא
התחיל לדבר בקול תוקפני. הרגשנו פתאום
• בבדיקה אמנם הסתבר שהשלט מצביע
לכיוון בלתי נכון — המערכת.

קולנוע
סרס ,
״ן ישן
מיסתורי האיש כתיבה (מקסים,

זוהי מכונית הפשע -האס ראית אותה י
שיש לו כוח בלתי רגיל והתחלנו להבין
שזה לא משחק.

״גורדגו מחדש״
* דהמנו מהצורה שהוא התחיל לדבר
^ אלינו פתאום. הוא נראה עצבני מאוד.
כאשר ניסה לגעת בשניה מאיתנו, זו החזקה,
היא החטיפה לו סטירת־לחי ויצאה
החוצה. הוא התנפל עליה בצעקות :״למה
הרבצת לי?״ דחף אותה חזרה למכונית.
היא קיבלה מכה בראש והוא איים עליה:
״אני ארצח אותך!״
ניסינו להרגיע אותו לפי מה שלמדנו
בפסיכולוגיה. דיברנו איתו ברכות ואמרנו
לו שהוא נתן קודם סטירה, ושזו שנתנה
לו סטירה עשתה זאת משום שהתעצבנה
כשניסה לגעת בה. אמרנו לו שאם זה
מרגיז אותו שיתן לה סטירה חזרה אבל
שימשיך לנסוע. הוא כל הזמן לא הפסיק
לאיים שהוא ירצח אותה.
שתינו התישבנו במכונית והוא עמד
בחוץ. אחר כך התישב ברווח הקטן שהשארנו
לו. שאלנו מה הוא רוצה מאיתנו.
הוא הצביע על זו מאיתנו שדיברה עברית
ואמר :״אני רוצה לעלות עלייך!״ עשינו
כאילו אנחנו לא מבינות, ואז הוא אמר זאת
בשפה יומיומית. הוא אמר שהוא רוצה
את שתינו ושהוא ירצח אותנו אחת אחר
השניה. ביקשנו שיצא החוצה, משום שאנחנו
רוצות להתייעץ בינינו.
נשארנו לבד במכונית, לא ידענו מה
לעשות. הסביבה היתד, מפחידה ואנו היינו
נפחדות עד מתת שהוא אומנם ירצח אותנו.
עודדנו אחת את השניה והחלטנו להתאבן
כדי שלא ירגיש עד כמה אנחנו נפחדות.
החלטנו להשתמש שוב בשיטה הפסיכולוגית.
קראנו
לו לשבת לידינו ולספר לנו מה
מעיק עליו ושננסה לעזור לו. הוא לא רצה
לדבר. ביקשנו שיסע למקום אחר ואז
נבלה איתו. הוא סיפר פתאום שיש לו
שתי אחיות ואח, והשתתק.
או החלטנו להסיח את דעתו ממה שרצה
ואמרנו לו :״תסתכל לנו בעיניים ותגיד
אם המכונית שלך.״ הוא השיב :״כן,״ אבל
לא הסתכל לנו בעיניים. כאשר התנפל
עלינו פחדנו פחד מתת. כל אחת מאיתנו
פחדה על חברתה פן יזיק לה וירצח אותה.
אחרי זה אמרנו לו :״תיסע הלאה, תיקח
אותנו ואז לא נתלונן במשטרה.״ הוא אמר:
״טוב, עכשיו ניסע.״ כנראה ניבהל מכך
שהרגשנו שהמכונית גנובה. הוא עשה כאילו
אינו יכול להתניע את המכונית וביקש
מאיתנו לצאת החוצה לדחוף אותה.
פחדנו שעכשיו הוא ינסה לדרום אותנו.
הוא התישב ליד ההגה ואנחנו דחפנו את
המכונה. אז שמנו לב למספר שלה:
.79—525 לפתע, בשתנג אחד, הוא הדליק
את המכונית והסתלק.

ברגע הראשון שמחנו שנפטרנו ממנו.
אחר כך פחדנו שיחזור וברחנו לתוך הפרדס.
ניצלנו את כל מה שלמדנו בתנועת
הנוער ובצבא כדי לנוע בהסתר. כל ריש־רוש
הפחיד אותנו. החזקנו אחת לשניה
ביד. זחלנו והלכנו על ארבע, עד שהגענו
לפסי הרכבת. דיברנו בינינו, וכל אחת
שאלה את השניה מה היא הרגישה. פתאום
הרגשנו שמחת חיים שניצלנו, כאילו נולדנו
מחדש.
הלכנו לאורך פסי הרכבת ויתכן שהיינו
מגיעות ככה לירושלים. כשראינו אור בבית
ליד מפעל תעשייתי, נגשנו ודפקנו
בדלת. כשהשומר פתח לבסוף, טלפנו למשטרה.
כאשר
לבסוף הגיעה הניידת סיפרנו להם
את כל הסיפור. סיפרנו גם שהתיקים הגדולים
שלנו והכסף נשארו במכונית. השוטר
התבלבל מכל הסיפור ושאל :״אז על מה
אתן מתלוננות, על תקיפה או על גניבה?״
בתל־אביב חיכו לנו החברים שלנו כדי
ללכת יחד למסיבה. טילפנו אליהם והודענו
שנגיע יותר מאוחר. אבל במשטרה החזיקו
אותנו בחקירות כמעט עד הבוקר.
עכשיו, כשאנחנו מסתכלות אחורה, אנחנו
לא מסוגלות להבין איך היינו כל כך
תמימות, ודוזקא אנחנו שחושבות את עצמנו
לחכמות. עכשיו זה כל כך ברור שלא
היינו בכלל צריכות לנסוע איתו. אנחנו
גם לא מבינות איך לא התנפלנו עליו והר־בצנו
בו. אבל הוא היה חזק נורא, ואיומי
הרצח שלו הפחידו אותנו.
מסרנו הכל במשטרה, כדי להביא לתפיסתו
של מטורף מיני מסוכן לציבור. אם
יתפסו אותו מגיע לו מאסר עולם.

כצורה שיגרתית
00ד כאן סיפורן של שתי החיילות.
עד כה לא הצליחה המשטרה למצוא
עקבות שיובילו לזיהוי הפושע. המכונית
בה נהג התגלתה כגנובה, אולם עד כה טרם
הצליחו למצאה. לצעירות הוצגו אלבומי
פושעים של עברייני־מין וגונבי מכוניות,
אך הן לא הצליחו לזהות את אותו נהג,
שהציג עצמו בשם אברהם, ותקף אותן.
עתה עוסקים חוקרי המשטרה בחיפוש
אחר המכונית, בתקווה למצוא בה נקודות
אחיזה לגילויו של האיש.
אולם גם אם יתפש ויועמד למשפט,
ספק אם פרשה זו תלמד לקח לטרמפים־
טיות המוסיפות למלא את דרכי הארץ. בהעדר
שרות הסעה מסודר לחיילים בדרכים,
כפי שמקובל בכל צבאות העולם, ייאלצו
החיילות גם בעתיד להסתייע בטרמפים.
כאשר חזרו החיילות השבוע למקום שרו־תן,
עשתה אחת מהן את הדרך בצורה ה־שיגרתית
— בטרמפ.

תל־אביב; ארצווז־הברית) הוא סרט שעצם
הצגתו היא מיטתוריח. גילו הוא 17 שנה.
הוא נוצר בידי אחד המפורסמים שבבמאי
הוליבוד — אלפרד היצ׳קוק, במאי סרטי
המתח הנודעים. ויחד עם זאת, שלא כשאר
סרטי היצ׳קוק• ,כמעט שאינו זכור לאיש.
אין זה סרט במתכונת סרטיו הרגילים
של היצ׳קוק. אין זה סרס מתח לשמו.
לפני 17 שנה היה המתח רק אמצעי בידי
היצ׳קוק כדי לומר בעזרתו כמה דברים
חשובים יותר. במקרה זה: נגד התיאוריה
הניצ׳ניאנית אודות בני האינטלקט העליון
שכללי המוסר המקובלים אינם חלים עליהם.
מסיבה לגוי. הסרט מתרחש כולו
בדירה אחת של שני חדרים. שני סטודנטים
צעירים ומבריקים, המזכירים את שני הסטודנטים
היהודים שרצחו בזמנו אדם רק
כדי להוכיח שהם מסוגלים לבצע פשע
מושלם (כפיה של מאיר לוין) ,מגשימים
הלכה למעשה את התיאוריה של הגזע
העליון. הם רוצחים את חברם הטוב, מטמינים
אותו בארגז שעל גביו הם עורכים
מטיבה להוריו של הבחור וידידיו.
הרעיון השטני, כשלעצמו, ותגובותיהם החולדות
של השניים, מספקים את האימה
שבסרט. את המתח מספקת דמות שלישית,
דמותו של ג׳יימס סטיוארט, מורם הרוחני
של השניים, המוזמן אף הוא למסיבה.
הוא האיש המתחיל לחשוד מהרגע הראשון

להיפטר מאמה. הם מתכננים תוכנית של
פשע מושלם, ונכשלים.
לאחר לילה מעייף של ארגה סוערת מול
זרקורי המצלמות, יושבים אינגריד טולין
ומקסימיליאן של בפינה שקטה, שותים תה,
ומספרים את קורותיהם בסרט ובחיים.
״בסרט,״ מספרת אינגריד טולין ,״חושבים
אותי כל הזמן למתה. בהתחלה חושב סטא־שהפכתי
לאפר בכבשנים של ניסלס דכאו, ופתאום הופ, אני מופיעה. זה משע־שע,
לא? אחר כך הוא רוצה להיפטר ממני
והורג אותי, או לפחות חושב שהרג אותי.
כאשר הוא קורא למשטרה כדי להודיע על
מותי, ד,ופ, אני מופיעה. זה מצחיק מאוד.
״דבר נוסף שמצחיק אותי הוא שאנשים
מתפלאים על שאינני עובדת עם ברגמן,
הם כאילו מגנים אותי על שבגדתי בפיג־מליון
שלי. אבל זה לא צודק, כי עשיתי
עוד סרטים בחיי מלבד תותי בר, פני
המכשף והשתיקה. שיחקתי למשל בסרט
הנקרא ארבעת האבירים של האפוקליפסה,
וזה לא היה של ברגמן.
״בכלל, הייתי רוצה לשחק תפקידים לגמרי
אחרים מאלה שברגמן נתן לי. הייתי
רוצה לשחק תפקידים של מרלין מונרו,
כמו, למשל, זר, שהיה לה בחמים וטעיס.
אבל אני לא יודעת לבחור לעצמי את
התפקידים שלי, וכשמציעים לי תפקיד הי־רואי
כמו זה שבשיבה של אפר אינני
יכולה לסרב.
״זוהי הסיבה שאני מתכוננת לעבור לצד
השני של המצלמה, כדי לביים בקיץ זה
סרט. זה יהיה בצפון שוודיה, בתנאי, כמובן,
שאמצא משקיע מספיק מטורף שיהיה מוכן

אהבה סוערת מול זרקורי המצלמות
שמשהו אינו בסדר במסיבה המוזרה. האם
יגלה את הגויה שבארגז? מה תהיה תגובתו?
הסרט
אינו אלא תיאטרון מצולם, מבוסס
בעיקרו על משחק דרמתי מעולה, שאינו
מקובל בסרטי הוליבוד, גם לא אלה שמלפני
20 שנה. למרות גילו וזרותו זהו סרט בעל
עוצמה, שאינה מתבטאת דווקא בתכונותיו
הטכניות. טעמו הוא כיין הישן שנשמר
היטב.

אנגליה
ב חו דהמדכ או
בלב אנגליה, במרחק של שמונים דקות
מלונדון, נמצאת פאריז. זוהי פאריז שהוקמה
לצורך הסרטת הסרט שיבה של אפר.
היא שוקקת חיים, מוארת והומיה. באחד
מבתיה, בחדר קטן, מרוהט בריהוט קל,
מבלים אינגריד טולין ומקסימיליאן של את
לילם הראשון, כשהבמאי לי טומפסון (תותחי
נברון) עומד מעל מיטתם ומנחה אותם.
שיבה של אפר הוא סיפורה של רופאה
יהודיה בשם מישל, שנשלחה למחנה הריכוז
בדכאו. בתום המלחמה, לאחר שנחשבה
כבר למתה, היא חוזרת לביתה. איש אינו
מכיר אותה. היא הזדקנה והשתנתה.
לפני המלחמה היא נישאה לבחור בשם
סטאניסלס, נער שעשועים לא־יוצלח, שהכירה
ב־( 1938 כל התקופה שלפני שיבתה
ממחנה הריכוז מועברת בעזרת פלש־בקים).
סטאניסלס, הבעל, אינו מרוצה משיכתה של
אשתו, כי הוא עסוק בניהול רומן עם
בתה מנשואיה הראשונים. הבת מציעה לו

לסכן את כספו בהרפתקה שאין בה לא
סוכנים חשאים ולא נשים ערומות.״
למקסימיליאן של אין שום סיכוי לשתק
בביומה של אינגריד טולין. הוא אינו ילד,
אינו כלב ואינו עץ. לעומת זה הוא שחקן
אמיתי, רגיש ומעמיק.
״אחרי טופקאפי,״ הוא מספר ,״סירבתי
לארבעה תפקידים טובים שהוצעו לי. לפי
דעתי, במקצוע שלנו, האמנות הגדולה ביותר
היא הידיעה לסרב. צריך באמת הרבה אומץ
כדי לירוק על כמה עשרות אלפי לירות.
יותר מדי שחקנים מוכנים להופיע, לא
חשוב באיזה סרט, כיוזן שהם רוצים דירה
חדשה או מכונית מודל אחרון.
״יש במאים שהייתי מוכן לשלם כדי
לעבוד איתם. מבמאי גדול יש תמיד משהו
ללמוד. הוא בעצם היוצר היחידי בסרט,
השחקן הוא רק פרוג׳קטור.
״זוהי הסיבה שאני משחק בתיאטרון.
שיחקתי בהמבורג את המלט ואת נעלי
השטן. אבל היום, אפילו התיאטרון אינו
מספק את רצון היצירה שלי, לכן אני
כותב. אני כותב בדרך כלל מחזות תיאטרון
שנזרקים לסל, לפני שהם מספיקים
לצאת לאוויר העולם. עד עכשיו כתבתי
מחזה אחד הראוי לעלות על במה. אני
מתכונן להעלות אותו במילנו.
״הקולנוע, בכל אופן, מעניין אותי פחות
ופחות. הייתי רוצה, כמו אינגריד טולין,
לעבור לצד השני של המצלמה, אבל אין
לי שום סיכוי להשיג כספים לשם כך.
לא אסכים לשחק בסרטים שאני אביים. כדי
לעשות את זה צריך להיות צ׳אפלין. אפילו
אורסון וולס לא הצליח.

במדינה ארגונים חדירות
יהודי עבדקן, חובש כיפה ונושא בידו
צרור נקוב, נראה רוכב על גבי חזיר, בכרזה
אותה נשאו החודש מפגיני הלינה למניעת
כפיה דתית בירושלים.
ההסבר שנירשם בצד הציור — ״עיסקה
כשרה״ — נועד להזכיר לציבור הירושלמי,
כי עסקני הדת אינם משקיעים את כל מיר־י
צם רק בעקרונות דתיים מופשטים, אינם
מהססים לערוך עיסקות נושאות רווחים,
אפילו בניגוד לעיקרי אמנותם. למשל: הל-
וואה שנתן לפני שנה סניף בנק הפועל המזרחי
בעכו, בה לקח הבנק, כמשכון עבור
כספו, דיר חזירים.
היהודי המצוייר, שחוטמו הארוך הזכיר
את הקאריקאטורות של דר שטירמר הנאצי,
הרתיח את עורכי הצופה, יומון המפד״ל.
במאמר שפירסם השבוע, חירף הצופה את
פעילי הליגה, שהעזו לצייר ״יהודי דתי רוכב
על דבר אחר,״ כינו את עוזי אורנן, יד׳ר
הליגה, כ״מנבל־עט״ ,וראש ״כת קטנה של
שונאי יהודים״.
הסביר עוזי אורנן :״בהפגנה לוקחים חלקו
מתנדבים רבים, שחלקם אינו מוכר לנו כלל.
ההיענות לקריאתנו היתד, רבה, וההכנות־נעשו
על רגל אחת, כך שלא היתר, אפשרות
לבדוק את כל הכרזות והסיסמות.
״להבא. נשתדל להימנע מפגיעות ביהודים
דתיים, כי לא זאת מטרתנו. לשם כך הח
קול
ישראל, השתכנע לבסוף כשרושגולד
הציע לו לשמש כמפיץ של המוסיקה, שתשודר
מתחנה ממשלתית.
בחודשים האחרונים הושמעה המוסיקה בעיקר
לפרולטריון הצווארון הלבן, בבנק לאומי,
בנק דיסקונט, בנק לסחר חוץ ובמשרדי
איי־בי־אם. בקרוב יהנו ממנה גם פועלים
שחורים בבתי־החרושת.
מיפעלים שלא יהפכו למנויי טלמוסיקה,
לא יוכלו להנות משרותיה. כי מוסיקת־הרקע
משודרת בתדירות מיוחדת, במעגל סגור, ואינה
נקלטת במכשירי־הרדיו הרגילים.
בינתיים משודרות נעימות טלמוסיקה מן
האולפן בגבעתיים, החולש על גלי האתר
בטווח של חמישים קילומטר. בעתיד, כש־תוקמנה
עוד תחנות, יעבדו כל אזרחי ישראל
בשימחה, מדן ועד אילת.

ד ר כי חיים
מעגלהקס מי ם
״מאיר, תברח! המשטרה באה!״ צעק צעיר
שחרחר, שעמד ליד קופת קולנוע הוד, שמר
על חברו, שמכר כרטיסים במחיר מופקע.
מאיר ביטון ( )27 הכניס לביס את הכרטיסים
שנותרו לו, נדחק בין הקהל הרב שהצטופף
בכניסה לקולנוע, הצליח גם הפעם
להימלט מידי החוק. אבל הספסר הצעיר
ידע כי בסופו של דבר ייתפס, ישלם בריבית
על כל לירה שהרוויח בדרך זו.
בכל יום מבטיח לעצמו ביטון מחדש כי

שלט־המריכה כהפגנת הליגה
״כת קטנה של שונאי יהודים״
לטנו להקים בנק של סיסמות וכרזות, שיוכנו
מראש ויבחנו בקפידה. הן יישמרו
לעת צורך. כי מטרתנו אינה לפגוע בדתיים,
אלא להילחם בכפייה הדתית בלבד.״
מעתה יוכל כל אזרח, שיחפוץ בכך, לגשת
לבנק האנטי־דתי, לשאול כרזה, ולערוך
הפגנת יחיד. אם יוכיח את מהימנותו,
יוכל גם לפתוח חשבון עובר־ושב.

עבודה
ה ע בו ד ה היא חיינו
לפיחות ערך
בצמרת המדיעתיד
ורוד לפחות,
יעבדו

אם תתגשמנה התוכניות
הכסף, המתבשלות לאחרונה
נה (העולם הזה ,)1436 יצפה
פועלי ישראל: הם ישתכרו
יותר ויהנו מהחיים.
דאג לכך מהנדס־הייצור אליהו רושגולד
( ,)33 לשעבר גיזבר משק גונן, שחזר מ־ארצות־הברית
ונשא באמתחתו גילוי חדש
לישראל: מוסיקת־רקע, המנוגנת ברציפות ב־מיפעלים,
מעוררת את הפועלים, מגבירה את
הפריון ומנעימה את החיים. כל מי שלא
יעבוד — יפסיד.
בכלעגל הסגור. רושגולד התקשר, בעת
שהותו בארצות־הברית, עם חברת מוסק,
שהתמחתה באספקה ובהפקה של מוסיקת
רקע, חזר לארץ כסוכנה, הקים חברה ישראלית
בשם טלמוסיקה.
המיכשול העיקרי שניצב בדרכו היה משרד
הדואר, שסרב להתיר את הקמתה של
תחנת־השידור המיוחדת, החיונית לצורך זה.
משרד־הדואר חשש, כנראה, מתחרות עם

לא ישוב לעסוק בספסרות, ובכל יום הוא
שב בדרך־פלא לעמוד ליד שערי הקולנוע,
למכור כרטיסים.
השבוע החליט ביטון לשבור את מעגל־הקסמים.
הוא פנה אל העולם הזה, ביקש
שיעזרו לו למצוא עבודה שממנה יוכל
להתפרנס בכבוד. הסביר הוא :״אני פושע
מועד. יש לי הרבה תיקים. אני אפילו לא
זוכר כמה. התגלגלתי בין כל בתי־הכלא
במדינה•.״
הוא התחיל בקאריירה הפלילית שלו עוד
בגיל צעיר. כבר בגיל 16 מצא את עצמו
הנער, שעלה ממרוקו, בין חומותיו של
מוסד עוגן, שם קיבל את הכשרתו המקצועית
בחברתם של כמה פושעים נודעים.
חיל הים הזר. גם כשלבש את מדי
חיל־הים, לא סר ביטון מדרך הפשע, בילה
שנה וחצי בכלא צבאי, בעודן עריקה אל
אוניה זרה.
עם שיחתרו מצד,״ל למד ביטון מקצוע
חדש, מכניס יותר. הוא הפך להיות כייס,
התמחה בשליפת ארנקים מאנשים שנדחקו
בתור לאוטובוס. בזמן ששהה מחוץ לכותלי
הכלא הצטרף ביטון לכנופיות של פורצים
צעירים, השתתף בכמה פריצות נועזות,
נשלח לתקופת מאסר ממושכת.
לפני שנה, כשיצא ביטון מן הכלא בפעם
האחרונה, נישבע לא לחזור לשם
שנית. הוא חיפש עבודה, אבל איש לא
היה מוכן להעסיק פושע מועד, בעל עבר
פלילי כה עשיר. מאז הוא מסתובב באפס
מעשה. בימים שהפרוטה אינה מצויה בכיסו,
הוא מספסר בכרטיסי קולנוע. הוא

חי שבוע מהכסף שהוא מרוויח ביום אחד,
חוזר מדי פעם אל קופות הקולנוע כדי
לאזן את תקציבו.
הוא פנה לכמה מוסדות, תיאר את מצבו,
ביקש תמיכה. אך בכל מקום נתקל באותה
תשובה :״אנחנו לא מטפלים בעניינים מסוג

הסביר השבוע ביטון :״אני מיואש, כי
אין לי כבר לאן לפנות, ואם לא אמצא
מישהו שיהיה מוכן לעזור לי, לא תהיה
לי ברירה אלא לשוב אל חברי מן העולם
התחתון. חבל על בחור צעיר כמוני, שיהיה
פושע. גם אני יכול לעבוד ולהתפרנס
בכבוד.״
אבל ביטון אינו דואג רק לעצמו. יש
לו חברה, המתגלגלת כמוהו בשולי החברה,
עוסקת בזנות בכל פעם שהיא נזקקת לכסף.
״היא בחורה סובה,״ מסביר ביטון ,״אבל
אם לא יימצא מישהו שידאג לשיקומה, היא
תוסיף לשוטט ברחובות מחוסר ברירה.״

דרכי אדם
בין ש תי ערים
לגבר מזדקן קשה לחיות בלי אשה. אין
מי שיבשל, אין מי שיכבם, אין מי שינעים
מעט את החיים האפורים.
מנשה לוי ,55 ,הרגיש היטב בחסרונה של
אשתו. היו ימים שהסתת הירושלמי חי חיי
אושר, בחברת אשתו מלכה לוי ,54 ,בדירה
קטנה בשכונת שערי־צדק בירושלים.
אבל כל זה כבר שייך לעבר. כי אחרי
25 שנות נישואין, החליטו בני הזוג להתגרש׳
לפנות איש איש לדרכו.
כשלחצה מלכה על בעלה לעזוב את
ירושלים ולעבור לתל־אביב, לא העלה לוי
על דעתו כי שינוי מקום המגורים יגרור
אחריו כמה תוצאות מרחיקות לכת.
השניים רכשו דירה קטנה ביפו, המשיכו
לחיות בצוותא בחברת ששת ילדיהם. אלא
שבמקום שאין הפרנסה מצויה, אין גם אושר
מצוי. לוי התקשה למצוא עבודה במקצועו,
התפרנס כפועל בלתי מקצועי. לאחר שנפצע,
תוך כדי עבודתו, אושפז, ומאז נהג להסתובב
באפם מעשה.
״אני רוצה שנחזור לירושלים,״ ביקש
מאשתו ,״אני לא יכול למצוא כאן עבודה.״
אבל האשה סירבה לשמוע על כך. משום
מה רצתה להתגורר בעיר הגדולה, דחתה
בתוקף את שידוליו של הבעל.
העניו הגיע אל בית־הדין הרבני, שפסק
כי על האשד, לציית לבעלה, ללכת אחריו
לכל מקום שיראה בעיניו. אבל מלכה סירבה
לחזור לירושלים, עמדה בסירובה גם לאחר
שבעלה איים בתביעת גירושין.
הדיינים, שניסו תחילה לפשר בין בני
הזוג, ראו שאין ברירה, קבעו את תנאי
הגט. הם העבירו לרשות האשד, את הבית,
שהיה רשום על שמה. לוי, שנאלץ לוזתר
על הבית, חשב כי בכך חוסל העניין, חזר
בגפו לירושלים.
בינתיים קיבל לוי מכתב מבית־הדין
הרבני, שבו נאמר לו כי עליו לשלם לאשתו
דמי כתובה בסך 3000ל״י. הוא לא הבין
מדוע. כששאל, הסבירו לו כי כך כתוב
בפסק־הדין. לוי סרב להאמין .״אני לא הסכמתי
לסידור הזד״״ הסביר ,״הרבנים סידרו
אותי.״
הוא פנה באמצעות עורך־הדין יצחק
רקובסקי אל בית־הדין, ביקש דיון חוזר,
אבל בקשתו נידחתה.
בנתיים עליו לשלם את הסכום, אחרת
יוכנס לבית הסוהר. אך הוא לא חושש,
מסרב לשלם .״לא אתן לה אף אגורה,״
הצהיר השבוע ,״לא איכפת לי ללכת לבית
הסוהר.״

בגופו העת נמצא וער
ברעד עכברי
קהל הסקרנים שמילא השבוע את רחבת
בית־משפט השלום בתל״אביב, חיכה בקוצר
רות לניידת שהביאה את החשודה .״סתם
אחת,״ נאנח אחד הצופים. כי ויקטוריה
(״ויקי״) צדוק 45 כלל לא דמתה לרוצחת
קלאסית בסרט הוליבודי.
האשד, השחרחורת ונמוכת הקומה, שהובלה
אל אולמו של שופט־השלום התל־אביבי
חיים שטיינברג, דמתה יותר לעקרת בית
רגילה. בנסיבות אחרות לא היה איש מעלה
על הדעת כי המשטרה מאשימה אותה ברצח
ידידה, תוך שימוש ברעל עכברים.

ללא כוונת רצח
ך* נאשמת ישכח על ספסל הנאשמים,
ן ) תלתה עיניים בוהות בקהל שמילא את
האולם עד אפס מקום. אחר־כך הפנתה את
ראשה, הקשיבה בתשומת לב לדבריו של
המפקח משה כץ, ראש לישכת החקירות
בנפה הדרומית.
העיד כץ בשבועה :״אנחנו מאשימים אותה
ברצח בכוונה תחילה, על־ידי כך שנתנה
ליוסף עפי רעל עכברים מסוג טאליום פ 1ס־פאט,
ועל־ידי כך גרמה למותו.״ הוא הסביר
לשופט כי החקירה טרם נסתיימה, ביקש
צו מעצר ל־ 15 יום.
לפרקליטה של הנאשמת, עורך־הדין נתן
קנת, היתד, גירסה אחרת. הסביר הוא :״ויקטוריה
צדוק חפה מפשע, ואני סבור שהמשטרה
תגיע בסופו של דבר למסקנה שהיא
אינה מעורבת בכל העניין.״
הפרקליט הממולח ידע כי אין בכוחו למנוע,
את מעצרה של מרשתו, הנאשמת באשמה
כה חמורה, ניסה לצמצם את תקופת
המעצר. הסביר קנת לשופט :״אין שום טעם
לעצור את מרשתי למשך 15 יום, כי גם
תקופה קצרה יותר תספיק למפקח משה כץ,
שהוא איש משטרה מוכשר מאוד, לסיים את
החקירה.״
השופט נענה לבקשה, ציווה לעצור את

החי
• מוסר כליות ז בבני־ברק, על סף
ביתו של הינוקא, נמצאו תכשיטים בשודי
5000ל״י, חלק מהרכוש שנגנב מאותה
דירה שבוע קודם לכן.
הסוואה: בלוד עוכבה טיסתו של
אזרח שנחשד בהברחה, לאחר שארז את
גרביו באריזה של טרנזיסטור, את גופיותיו
באריזה של מצלמה יקרת־ערך, ואת חול־צותיו
בעטיפות תקליטים.
• משענת קיר רצוץ: בתל־אביב
נשען קבלן לעבודות בניין על מעקה מרפסת
שבה עבד, מוטט את הקיר, נפל עימו
ונחבל בעינו.
#ו עדלאידע: תושב חיפה שחזר מחתונה,
נכנם למועדון־לילה, הוסיף לשתות
בו, יצא משם כשהוא נוהג במכוניתו, עקר
תמרור תנועה תוך כדי נהיגה, התעורר
בבוקר בחדר מעצר משטרתי.

בבית המשפט

טוריה צדוק, מובלת על־ידי שוטרים בלבוש
אזרחי (השני מימינה והראשון משמאלה).

וחקיות העולם הזה גירתה אהבה מחומשת
ויקטוריה לעשרה ימים בלבד.
מה יקרה בתום תקופת המעצר?
קיימות כמה אפשרויות סבירות:
6שהחשודה תצליח להוכיח כי אינה
מעורבת בפרשה, תשוחרר מן המעצר.
• שויקטוריה צדוק תישבר בחקירה, חודה
באשמה.
• שהיא תסרב לשתף פעולה, תכחיש בתוקף
את האשמה החמורה המיוחסת לה.
אולם היא עלולה ליפול בפח שחוקריה
המנוסים עשויים לטמון לה. כי כבר בשלב
זה, לדברי חוקרי המשטרה, מצוי חומר העשוי
להרשיעה בדין: בחיפוש שנערך בבגדיה
גילו החוקרים כמות קטנה של רעל
עכברים מסוג טאליום פוספאט. השאלה היא
כמובן באיזו מידה תצליח המשטרה להוכיח
כי ויקטוריה השתמשה בחומר זה כדי לרצוח
את ידידה.
אולם קיימת עוד אפשרות אחת: ויקטוריה
צדוק תודה שהיא נתנה לידידה רעל עכברים׳
תטען להגנתה שלא התכוונה לשים קץ
לחייו.

פרעון החוב
ףוסףע פי 44 ידידה המנוח של הנאש־
׳ מת, היה מסוכסך איתר, באחרונה. הסיבה
לסיכסוך: רותי (״באבו״) מנחם 30 גרושה,

סיפר השבוע קלפן תל־אביבי ידוע לכתב
העולם הזה :״ויקי תפסה פעם את רותי,
איימה עליה שאם לא תעזוב את עפי, היא
תוציא לה את העיניים.״
אבל האיומים לא הועילו. עפי הוסיף להיפגש
עם אהובתו החדשה, למרות שהמשיך
לחיות בביתה של ויקטוריה. הידועה בציבור,
שקינאתה בערה בה, התחננה בפני יריבתה
שתניח לעפי .״את בחורה צעירה ויפה,״ הסבירי,׳
לרותי ,״תתפסי לך מישהו אחר, ותשאירי
אותו בשבילי. אני כבר זקנה ואף אחד
לא מסתכל עלי.״ אבל גם התחנונים לא
הועילו. ויקטוריה ניסתה, עתה, לדבר על
ליבו של ידידה, השפיעה עליו שישא אותה
לאשר״ אך לשווא.
בשבועות האחרונים היד, עפי רתוק למיטתו,
וויקטוריה טיפלה בו במסירות מופתית׳
הוכיחה לידידים שבאו לבקרו, כי היא
אשד, נאמנה ואוהבת.
הסביר השבוע סלים בלבול 45 בעל
מועדון קלפים ברחוב רענן, המכיר את עפי
עוד מעיראק :״אם ויקי נתנה לו את הרעל,
היא עשתה זאת רק כדי שהוא יחלה, ולא
יוכל לעזוב את הבית ולהיפגש עם רותי.
היא רצתה להוכיח לכולנו שהיא מטפלת בו
כמו שצריך, ושהיא יכולה להיות אשד, טובה
ונאמנה.״ יתכן מאוד שגירסתו של בלבול
קולעת אל הבול, חושפת את מניעיה האפשריים
של ויקטוריה.
ויקי לא היתד, נזקקת לרעל עכברים כדי

71 *711111 *111ומךןחןיןןןןך ניראיס באולם בית־משפט השלום בתל־אביב,
9 \ 9 1111 11 1111( 1111 לשם הובאה ויקטוריה צדוק לשם הוצאת
פקודת מעצר. הפרקליט, נתן קנת, ניראה כשהוא לוחש דבר מה באוזנה של ויקטוריה.
בעליו של מועדון הקלפים אברמלה גפן
( ,)55 שבמועדונו הכירה את עפי.
אבל גם ויקטוריה לא היתד, כל השנים
נאמנה לידידה ללא גבול• אחרי שנפרדה מבעלה
הערבי, שלו ילדה שתי בנות, הנמצאות
כיום בירדן, הכירה את יוסף עפי,
חיתה עימו, בגדה בו מספר פעמים בחברת
ידידו הטוב יוסף (״סוסו״) דנה 50 נשוי
ואב לילדים.
הסביר השבוע יוסף דנה :״הייתי חבר
טוב של עפי וויקי. לפני כמה זמן, כשהם
היו מסוכסכים ביניהם, התעסקתי קצת עם
ויקי. כל החברים שלי יודעים על כך. גם
אשתי יודעת.״ דנה הרבה לבלות בחברת
ויקי, יצא לפעמים לבלות בחברתן של שתי
נשותיו: החוקית והמאהבת.

נקמת דם

ך * ו סו, ש הו א בלי ספק ידידם הקרוב ב־
^ יותר של הנאשמת והמנוח, סבור שחלה
כאן טעות טראגית ואפופת מיסתורין, שבעקבותיה
מצא עפי את מותו. הוא מסרב
להאמין שידה של ויקי בדבר.
מצד שני הוא מתקשה להצביע על אדם
אחר שעשוי היה לגרום למותו של עפי.
״הוא היה אהוד על כל החברים,״ הסביר
סוסו ,״ולא היו לו אויבים. קשה לי להאמין
שמישהו רצח אותו.״
בינתיים יושבת ויקי במעצר, אולם נראה
שאפילו אם חוקריה יגיעו למסקנה שאין נגדה
שום ראייה העשוייה להרשיעה בדין, לא
יהיה זה סופה של הפרשה העגומה. כי
חבריו של יוסף עפי, המבקרים בקביעות במועדוני
הקלפים של תל־אביב, נשבעו לגלות
את רוצחו ויהי מה. הם הבטיחו כי יגלוהי
ולא יהססו לנקום את נקמתו.

המאהב שד הידוסהינצ־בור: וסף ונה
ספרית המתגוררת בכרם התימנים. עפי הכיר
את רותי במועדון הקלפים של אברהם (״אב־רמלה״)
גפן ברחוב אלנבי. הוא היה מבאיו
הקבועים של המועדון, שאת רצפותיו שטפה.
עפי הירבה לבלות בחברת הצעירה השחרחורת,
עורר בכך את קינאתה של ויקטוריה.

אשתו של המאהב: דר דנה

להוכיח את מידת נאמנותה ומסירותה, טוען
בלבול, אלמלא פרע עפי את חובו, בסך
עשרת אלפים ל״י, שקיבל ממנה כהלוואה,
לאחר שהפסיד את כל כספו במשחקי קלפים.
כי כל זמן שהיה חייב לה כסף, לא
חששה ויקטוריה כי עפי ינטוש אותה. אבל

דווקא בימים האחרונים הצליח עפי לפרוע
את מרבית החוב, עורר את חששותיה של
ויקי כי הוא עומד לנטוש אותה לאנחות.
בינתיים הציגה רותי מנחם אולטימטום בפני
עסי: או היא, או ויקטוריה. תוך כדי
כך ניצלה את הזמן כדי לנהל רומן עם

בעל המועדון

נהגו להיפגש ויקי, עפי וחבריהם, לבילוי.

אנשים
יחסי חינו כ ״ ס

שאלהשד מין

יחסים בלתי חינוכיים שוררים לאחרונה
בצמרת משרד־החינוך, בשל המתיחות הקיימת
ביניהם בזירה המפלגתית בתוך
מפא״י, אין שר החינוך, זלמן ארן, מדבר
עם ראש אגף החינוך, יצחק נכון, מי
שהיד, בעבר מזכירו של דויד כן־גוריון,
וכיום מראשי הבנגוריוניסטים. השניים אינם
מחליפים ביניהם אף מלה, דנים בענייני
המשרד בעזרת מתוזך המעביר את מכתביהם
# .במצב לא נעים מצא את עצמו
מזכיר אגודת העתונאים בתל־אביב, משה
ר ץ. ועדת חברים של אגודת העתונאים
חייבה אותו להתנצל בפני כתב הג׳רוסלם
פוסט מארק סגל. השניים נוכחו בשעתו
במסיבת עתונאים שנערכה בביית־סוקולוב
עם מנהיגי המפלגה הליבראלית העצמאית.
סגל שאל שאלה מסויימת, הזכיר בה את
המושג סוס טרויאני. רון העיר אז כלפי
סגל :״אתה יודע בכלל מה זה סוס טרויאני?״
סגל הנעלב הגיש קובלנה נגד המזכיר,
זכה בהתנצלות• .י לפני מספר שבועות,
כשקבוצה של צעירי מפא״י נסעה
לגרמניה, על חשבון ארגון סטודנטים גרמני
די״ס, הוצע לנחום רז, מנהיג צעירי
מפא״י במחוז תל־אביב, להצטרף למסע.
רז, הידוע בקנאותו לבן־גוריון, דחה את
ההצעה. כשנשאל לסיבת הדחיה, השיב כי
עליו להשתתף בוועידת מפא״י ולעזור לבך
גוריון. השבוע נסעה קבוצה נוספת לסיור
דומה, כשנחום רז וידידו, עורך־הדין אברהם
יהל, משתתפים בה. רז פנה למזכיר מפלגתו
ראוכן טרקת כדי שזה יכיר בקבוצה,
יתן לנסיעתה גושפנקה רישמית
של המפלגה. ברקת סירב. רז לא נואש,
הציע לדובר מפא״י, יוסי שריד, להצטרף
למסע. גם הדובר סירב.

על פגישה מוזרה שהיתר, לו סיפר לאחרונה
הפרופסור (לספרות) -י*ו ו קורצ*
וייל. הוא נפגש לשיחה עם המשורר דויד
אבירן, לפי בקשתו של האחרון. תוך כדי
שיחה, הציג אבידן, לדברי קורצוייל, את
השאלה :״האם לאדוני יש סיפוק מיניי״
הפרופסור הקשיש נדהם מהשאלה .״ידעתי
שאבידן שאל זאת כדי שיהיה לו אחר־כך
מה לספר בכסית.״ הוא השיב לאבידן בערך
כך :״כשהייתי בגילו לא התעסקתי
בבעיות כאלה. משום כך אני עכשיו פרופסור
קורצוייל ואדוני הוא מה שהינו.״
•• שופט השלום מאיר רובין ניסה לפשר
בין שני הצדדים בתביעה על חוב
כספי שהובאה בפניו. אולם בעל החוב
סרב להסכים לפשרה, עמד על כך שהשופט
יתן פסק־דין. אמר לו השופט :״אני

שהוא שותפו של ח״כ חרות הד״ר יוחנן
באדר במשרד פרקליטות, התגלה השבוע
כבעל תחביב מקורי. אחרי שכפר ביסודות
המדעיים ובאמיתות הכירומנטיקה — קריאת
האופי לפי תוי כף היד — ניסה להוכיח
כי כל אדם מסוגל לנחש דברים לפי תגובות
ומראה חיצוני, בהעמידו פנים שהוא קורא
את כף היד. נסיון של נחשון לעשות זאת
הדהים בהצלחתו את כל הנוכחים. מאוחר
יותר גילתה השחקנית גילה אדמגור
כי עוד כשר,יתר, תלמידתו של נחשון,

יעל אטיב
לידה באושוויץ

גאולה בדבי
עליה מתימן

אביבה פז

הופעה במינכן

נטע עפרוני
לימודים בירושלים

חייב למלא את רצונו של אדוני, אולם
לפני שאני עושה זאת, ירשה לי לספר לו
סיפור ששמעתי זה עתה במסדרון. עמוד
שם שני יהודים ואחד איים על השני שיגיש
נגדו משפט אם לא יפרע לו את שטרותיו.
השיב לו השני, :אני לא יכול לשלם על
מה שחתמתי בעצמי, אז אתה חושב שאשלם
על מה שאיזה שופט יחתום באחת
המסיבות הרבות שנערכו לרגל יובל ד,־50
של מזכיר המפלגה הליבראלית יוסף
תמיר, נערכה פגישה מקרית שהפכה
לסוערת ביותר. פרופסור דויד צ׳רינגר,
מרצה להיסטוריה מאוניברסיטת קמברידג׳,
פגש במסיבה את ד״ר מוריץ לינקר,
רופא עור ידוע. השניים התגלו כשני חברים
ותיקים, שישבו יחד על ספסל לימודים אחד
לפני 40 שנה, לא ראו זה את זה מאז.
• עורך־הדין התל־אביבי משה נחשץ,

בעת שהיה מורה בבית־ספר בפתח־תקתה,
הוא נהג לקרוא אופי ומאורעות בעבר לפי
השבוע נערכה מסיכף
היד, לתלמידיו.
בה בבית־השריון ביד־אליהו לרגל נשואיו
של הסופר משה ראשקס, שנישא לפני
מספר חדשים בלונדון. בין 300 האורחים
במסיבה בלטו סגן שר ד,בטחון שמעון
פרם וקצינים בכירים. האורחים ציפו לראות
את החתן בחליפת אסקוט מהודרת,
אותה לבש בחתונתו בלונדון, אך הם התאכזבו.
התברר שהחליפה הושאלה בערב
החתונה, הוחזרה מיד עם סיום הטקס •
בין כוכבי הזמר המפורסמים העומדים להגיע
בקרוב לישראל, יהיו כנראה גם הזמרת
הצרפתיה ממוצא מצרי דאלידה
והזמרת האמריקאית קוני פראנסיס• .
בשבוע שעבר, כשכתב יומן החדשות של
קול־ישראל, חיים (״כיימול״) גיל, התרוצץ
בירושלים כדי לערוך מישאל על שאלת
היחסים הדיפלומטיים בין גרמניה וישראל,
ניתקל לשימחתו ב ר אי ף אליאס, צעיר
ערבי המנהל את מועדון־הלילה בכחוס. הוא
שמח לגוון את ציבור הנשאלים, לצרף אליהם
ערבי. ראיף טען כי הוא נגד כינון
יחסים דיפלומטיים עם גרמניה. כששאל
כתב הרדיו לסיבה, השיב :״יש שש מיליון
סיבות.״ התשובה הוקלטה והשניים נפרדו.
השבוע פגש ראיף את כיימול, שאל אותו
מדוע הושמטו דבריו מן השידור. השיב
איש הרדיו :״אין כאן עניין של צנזורה,
אבל היה לא נעים לשדר תשובה מוחצת
כזו מצד ערבי, בעוד שרוב היהודים לא
התנגדו כלל לקשרים עם גרמניה.״

הידוק יחסי
לרגל כינון היחסים בין ישראל וגרמניה
החליט, כנראה, השבועון הגרמני המצוייר,
דר שטרן, להדק את היחסים בדרג צעיר
יותר. הוא הקדיש כתבת־ענק לסיבוב שערכו
שני כתביו, בני ד,־ ,29 בישראל. הם
דיווחו שנתקבלו בכל מקום בזרועות פתוחות
על־ידי הצעירות, למרות היותם גרמנים.
רק ההורים הסתייגו, לפעמים. בין
הדוגמות הבולטות לנוער הישראלי, שהופיעו
בעמודי שטרן: הסטודנטית הירושלמית
נטע עפרוני, הרקדנית אכיכה פז
(תוך ציון שכבר הופיעה במינכן) ,השחקנית
גאולה נוני (תוך הבלטת מוצאה התימני)
והשחקנית יעל א ביט (עליה נאמר בהב־

לטה שנולדה באושוויץ) .השבוע תיקנה יעל,
שהחלה לאחרונה בקאריירה בימתית כמח־ליפתה
של דינה דו רון ביחפיס בפארק,
את הטעות: הוריה אמנם היו באושוויץ.
אולם היא נולדה אחר המלחמה, בלורד# .
פרט פיקאנטי סיפר כתב השבועון הגרמני
במאמרו: הוא נמצא בבית־ד,שימוש של
בניין הוועד הפועל, כאשר נכנס איש, הסיר
את עניבתו, פרע את שערותיו ויצא. אחריו
באו שני ושלישי, ועשו את אותו הדבר.
מסקנתו של הכתב: מנהיג־פועלים ישראלי
צריך, כנראה, להיראות עממי • .הציירת
היפר,פיה עמליה ארטל, חזרה
לאחרונה משהות ממושכת בחו״ל, עם רכוש
גדול: עשרות יצירות של ציירים ישראליים
היושבים בפאריס. תצוגה זו, ראשונה במינה,
של מבחר מיצירות עשרות הציירים
הישראליים בעיר האורות, תיפתח השבוע
במועדון חוסות-עכו בעכו, בחסות שגריר
ישראל בפאריס, ואלטר איתן. בין 16
הציירים המציגים מיצירותיהם בתערוכה:

שמעץ אטני, חנה אשל, שלמה
קסום, דוד מסר, עלימה ריטר ו-
טריסטיד מיגט # .צמד הדודאים התלכד
מחדש. אחרי שאחד הדודאים, ישראל
גוריץ, הופיע בעוסאר־ניאם, הצטרף אליו

באחד הערבים, מטעמים נוסטאלגיים בלבד,
בן־זוגו לשעבר, טני אמדורסקי, המנהל
עתה עיסקי ביסטרו באליבי. נראה שזה מצא
חן בעיניהם, והדודאים יופיעו בקרוב יחד
בעומאר־כיאם .׳•י המזל הרע הפך לאחרונה
למלודד. הקבוע של כוכבת הקולנוע אליז־טט
(אלישבע) טיילור. היא נרדפת על־ידי
שרשרת של אסונות הבאים האחד בעקבות
השני. אחרי מותו הפתאומי של בן נהגה
הפרטי, נער שרחשה לו חיבר, רבה, דרס
האב האומלל ברולס־רויס הפרטי שלה, זקנה
אירלנדית. בפרק הזמן שבין שני מאורעות
אלה נגנבו תכשיטיה. בטרם הספיקה להתאושש
הוגשה נגדה תביעה בשמו של אדי
פישר, בה דרש בעלה לשעבר לקבל
לחסותו את בתה, ליזה טוד. לאחרונה
חלה אביה בטרומבוזה במוח. ליז מיהרה
לטוס ללונדון לסעוד את אביה בחוליו.

פ סו קי ה ש בו ע
•י ח״ט חרות יעקט מרידוד,
על הרגע בו יופיע שגריר גרמניה בירושלים
:״רק אי־נעימות? גועל נפש!״
• סייף אל־דין זועטי, ראש עיריית
נצרת :״מלחמה היא התקדמות ונסיגה של
כוחות. בכל מקרה של מלחמה ישראלית־ער־בית
יחיה הישוב הערבי בארץ תחת אימת
ההרס והחורבן. מי שיינצל בשעת התקדמותם
של הכוחות, יושמד בעת נסיגתם.״
0מקם פוגל, מדען ירושלמי :״לילדים
צריך להרביץ פעמיים בשבוע, גם אם
לא מגיע להם. שידעו שאין צדק בעולם.״
העולם הזת 1438

החנוה שר אלוהים
ריטה רייש לא תקריב לעולם את הקא־ריירה
שלה כדי להתחתן. מי שמפקפק בזה,
יכול לשאול אותר״
אז ביום השלישי טילפן אליה מריו מורני
לן וכטיפלאס. לא, באמת, אתם לא מכירים
את מריו מורנו קונטיפלאסי הוא הלא
האלוהים של מכסיקו. השחקן הכי חשוב
שם. הוא שיחק במסביב לעולם בשמונים
יום, והוא גם תורם למוסדות צדקד״
אז ביום השלישי הוא טילפן אליה ואמר
לה שהוא מאוד מתגעגע אליה, ונורא אוהב
אותה, ושאם היא לא מאמינה לו, אז שתשאל
את המזכירה שלו. היא שאלה את המזכירה
שלו, והמזכירה אמרה סי.
הוא באמת מאוד אוהב אותה. הוא כבר
אהב אותה כשהיתה קטנה, בת ארבע־עשרה.
זה היה כשהיא באה לסיבוב הופעות עם
הלהקה שלה. אבל היא היתד. קטנה מאוד,
והוא היה נשוי מאוד לאשר, יהודיה מרוסיה.
אז הם לא יכלו להתארס.
אבל אחר כך, כשהיא היתד. כבר בת שמו־נה־עשרה,
היא באה לשם שוב, והם התארסו.
הוא נורא אהב אותה, ונתן לה צמיד
וטבעת־יד,לומים, כי הוא נורא טוב־לב, וגם
אלגנטי מאוד, ושקט.

רימה רייש
הם היו קצת הולכים יחד וקצת מפסיקים,
קצת הולכים יחד וקצת מפסיקים. כי לא
היתד, כל־כך התאמה ביניהם, וגם האמא
שלה לא רצתה שתלך עם נוצרי. אז בסוף
היא החליטה שזה לא עסק וצריך להיפרד
ממנו. היא פשוט לא הרגישה שזהו זה.
אולי, אילו היתד, בת עשרים וחמש, או
משהו כזה, אז זה לא היה כל־כך נורא,
אבל ככה, שהיא היתד, כל־כך צעירה, ולא
היה לה כל־כך הרבה נ סיון...
אז הם נפרדו. למרות זאת הוא לא ביקש
ממנה בחזרה את הצמיד ואת טבעת־ד,יד,לומים.
כי הוא נורא טוב־לב, וגם סגור,
ובעל חוש־הומור, ובכלל הוא האלוהים של
מכסיקו.
יש לו ממש לב זהב. אחרי שהם נפרדו
והכל, אז הוא קנה לה מכונית פיאט ספורטיבית
אדומה, סתם ככה מתוך טוב־לב. זה
היד. לפני חמישה חודשים, כשהם נפגשו באירופה.

חשוב. למרות המכונית הזאת, היא
בכלל לא מעוניינת לחזור אליו. היא היתד,
רוצה להתחתן דווקא בארץ. עם ישראלי.
כן, היא גם הכירה את מרלון ברנדו.
בהתחלה היא לא הכירה אותו. היא הכירה
רק את אנה, זאת הבחורה שהתחתנה עם
יוג׳ין פרנקי, האבא של מרלון. היא נורא
צעירה, רק בת תשע־עשרה.
אז פעם אחת היא באה לאנה, לבקר אותה,
ופתאום היא ראתה שם את מרלון. הוא
היד, נהדר, כל־כך מקסים. כל הערב הוא

ב ו 1זו ב ת? ילד !
״ואני רציתי שיהיה לי ילד, כל כך רציתי שיהיה לי ילד!״ במשך
שלוש שעות ערב־ערב, משתוקקת מרים זוהר עד גבול השגעון
לילד. זה קורה לה במחזה מי מפחד מוירג׳ינית וולף, בהבימה.
כשבעלה במחזה, מישא אשרוב, שואל אותה :״בן או בת?׳׳ היא
עונה לו בצעקה :״ילד!׳׳ והקהל יוצא מזועזע עד עמקי־נשמתו מן
המחזה, שבמרכזו עומד זוג עקר, ונלהב ממישחקה המזהיר של
מרים זוהר, המיטיבה כל כך לגלם את הדמות הטראגית של האשד,
חשוכת־ד,ילדים, המשתוקקת לילד יותר מלכל דבר אחר בעולם.
איש מהצופים אינו מסוגל להעלות בדמיונו לרגע, שד,אשד, המזדהה
לחלוטין עם תפקיד האשד, העקרה — נמצאת בחודש הרביעי
להריונה.
״זה לא היה בתוכנית עכשיו,״ מספרת מרים זוהר ,״כשנודע לי
שאני בהריון, לא ידעתי מה לעשות. לרגע חשבתי לסלק אותו. אבל
חשבתי שממילא אני רוצה בעוד ילד, ואם זה בא עכשיו, אז שכבר
יהיה. לא הודעתי שום דבר על־כך לתיאטרון. רק יומיים יפני
הפרמיירה הודעתי להנהלה שאני בחודש השני להריוני. הם דווקא
גילו הבנה. הם מבינים שאשר, נשארת אשה.
״עשיתי אולי מעשה שלא הייתי צריכה לעשות. אבל זה קרה,
וזה קורה לעוד שחקנים. אני לא היחידה שיכולה לשחק את התפקיד
הזה. אני חושבת, למשל, שחנה מרון היתר, יכולה לעשות אותו
טוב מאוד. אבל גם היא בהריון. כולנו בהריון. אורנה פורת היתד,
יכולה גם היא לעשות את זה, אבל עד כמה שידוע לי, היא לא
אוהבת את המחזה.״
כיצד היא מסוגלת במצבה לבצע תפקיד הדורש השקעת אנרגיה
עצומה?
״זה קשה מאוד. סידרו לי עכשיו לוח של שבועיים הופעות
מלאות, ערב־ערב. רק אחרי ויכוחים הם הסכימו לקצץ קצת במופעים.
בעצם גם לולא הייתי בהריון לא הייתי מסכימה להופיע
ערב־ערב.
״זאת שמשחקת את התפקיד הזה בצרפת׳ מדלן רוכינזון, הת־מוטטה
פעמיים בהצגה. זה תפקיד מאוד קשה. דורש המון מאמץ.
״העבודה הזאת יכולה להרוג, וכל האנרגיה שצריך להוציא בהצגה.
אפילו עם ההריון שלי איבדתי ארבעה קילו לפני הצגת־הבכורה.
אבל אני מרוצה, וההצגה הולכת מצויין. אין כבר להשיג
כרטיסים לעוד שלושה שבועות.״

ישב ושתק, ולא דיבר כלום. היא חושבת
שהוא האיש הכי מעניין בעולם. הוא ממש
האידיאל שלה. כל־כך שקט ומעניין, ולא
מדבר כשלא צריך. היא פשוט מאוהבת בו.
אבל היא לא חושבת שהיא טיפוס בשביל
כל מיני רומנים ופלירטים. היא אחת כזאת
שאוהבת ללכת על בטוח. טוב, היא לא כמו
ד,אמא שלה, וכל החברה שחושבים ישר על
חתונה וכל זה, אבל היא חושבת שכשעושים
צעד, צריך לעשות את הצעד הנכון. למה
שהיא מאוד מאמינה באהבה.
פעם היה לה רומן עם שחקן ישראלי אחד,
שהתחתן לפני כמה זמן. אז השחקן הזה
אמר לה שאו שהוא מתחתן איתר״ או שהוא
מתחתן עם אשתו. אז היא אמרה לו
שיתחתן עם אשתו, כי היא לא רוצה דברים
כאלה.
עכשיו, למשל, היא הכירה ישראלי עשיר
אחד, ואולי היא תתחתן איתו, אם היא תראה
שזה ברצינות. בכלל עוד מעט האמא
שלד, נוסעת לחוץ לארץ, והיא בטוחה שאז
יקרה לה משהו נורא מעניין. אבל כדי שזה
לא יקרה יותר מדי, אז היא הולכת לגור עם
חברה.
היא חושבת שהאמא שלה נורא חתיכה
ואטראקטיבית. היא תמיד שומרת עליה ואומרת
לה מה לעשות, והיא תמיד שומעת
בקול האמא שלה, למרות שהיא רוצה לא
לשמוע בקולה. אולי, כשאמא שלה תסע,
אז קונטיפלאס יבוא לבקר אותה. הוא האלוהים
של מכסיקו. אבל היא יותר אוהבת
ישראלים.
לאחר שאנחנו יודעים כבר מיהו קונטי־פלאם,
נשאלת רק השאלה מיהי ריסה רייש.
ובכן ריטה רייש היא נערה יהודיה ילידת־רוסיה.
היא נולדה במחנד,־ריכוז בבאלטה.
אביה מת באותו מחנה. בגיל ארבע, עם תום
המלחמה, היא עברה לרומניה והחלה לשחק,
לשיר ולרקוד, בלהקה יהודית ברומניה. היא
שיחקה שם לצידה של מרים זוהר ולצידה
של אמה.
אחר־כך עלו האם והבת לארץ. הן גרו
במעברה, והמשיכו לשחק בתיאטרון באידיש.
כשריפה היתד, בת שלוש־עשרה, היא
יצאה עם להקת־משחק לסיבוב־הופעות בעולם,
ואז החלו קורות־חייה.
בימים אלה היא קיבלה תפקיד ראשי בסרט
הש.ב. הישראלי בפעולה. אולי, אם היא
תמשיך שם, עוד עלולים קורות־חייה להיות
מעניינים.

״יש לי כבר בת אחת׳״ מספרת מרים זוהר ,״היא בת שנה
ועשרה חודשים. קוראים לה תמי. אני חושבת שתמי היא התפקיד
הטוב ביותר שלי. אני נשואה כבר ארבע שנים (לפירסומאי אריה
גלכלום) ,מאוהבת בבת שלי. היא נהדרת. כשאני חולה, למשל,
או עייפה, היא אומרת לי, :אמא, תרגיש סוב, לא בעיות.׳
״אני מטבעי מאוד אשה, וכנראה שבאיזה שהוא מקום אני יותר
אשד, מאשר שחקנית. אני מאוד מאושרת בחיי־ד,משפחה שלי. אבל

מרים זוהר ואריה גלבלום (בנשף פורים)
נראה שעם כל הדברים שאני עושה הרסתי לי את הילדה שלי. היא
הולכת כל פעם לשכנים ומתלוננת בפניהם, :אמא כל היום עבודה׳.״
לאחר הדברים הללו נודע לי, באופן פרסי בהחלט, שמחליפתה
של מרים תהיה אלישבע מיכאלי. אלישבע, שכמעט היתר, פעם
אשתו של מישא אשרוב, וסבלה מהתמוטטות לאחר שנפרדו,
תוכל עכשיו לנקום בו. ערב־ערב היא תטיח בו חרפות וגידופים
שישים בפיה אדוארד אלגי, מעל הבימה המשפחתית של ויר־ג׳יניה
וולף.

ד^ת בר חוב גו־יהודה
ליצהר! גרציאני יש יומרות ד,ומורים־
טיות. הוא שואף לרשת את מקומו של
שאול כיכר בשטח ההומור המותח.
זה התחיל אצלו עוד לפני שנתיים, כשחזר
מאמריקה. הוא נתן קונצרט בעין־גב,
וכשחזר משם, היה בפיו סיפור שהטיל אימה
והערצה על שומעיו.
הוא סיפר להם שכשיצא מעין־גב סעד, בדרך.
תחת לפנות ימינה בכיוון צמח, נסע
שמאלה, בכיוון האוייב. הוא עבר את הגבול,
פגש בחיילי האוייב, שקידם אותו ביריות.
הוא הכנים באדישות לרוורס, נסע אחורנית,
והשאיר את האוייב הנדהם בפה פעור וכדורים
שורקים.
במשך כמה חודשים הוא היה גיבור לאומי,
עד שהתברר שכל המעשה אירע רק
בראשו השובב והנחמד. לפגי חודש החליטו
פשנל, חיים טופול ואורי זוהר להחזיר
לו מתיחה. הם צילצלו לביתו, הודיעו ל־

#ו חברתו הציירת של משורר ידוע,
שעזב א ת אשתו הפסלת, הגיעה ארצה
מאמריקה לאחר שנפרדה מבעלה הצייר

• שארבעה זוגות, חלקם מצהלה,
חלקם מסביון, וחלקם מורכב מבתו של
אישיות ציבורית ידועה, התבוללו והתערבו
זוג במשנהו?

אשתו שמחפשים אותו דחוף מהתזמורת הפילהרמונית.
כשהיא הסבירה להם שאיננו
בבית, הם ענו לה שחבל, משום שעכשיו
יצטרכו לחפש מנצח אחר לתזמורת,
גרציאני חזר הביתה, קיבל בצער רב את
הסיפור על העבודה שהפסיד. רק לאחר זמז
הבין מה שהשלושה עוללו לו, והחליט להבהיל
אותם בהלת־תגמול. הוא בא אליהם וסיפר
להם שביום הרביעי שעבר, בשעה
אחת־עשרה וחצי, הוא נסע ברחוב בן־יהודה,
ופתאום מד, הוא רואה? שני אנשים מכוסים
כסיות עוצרים אותו ומאיימים עליו באקדחים.
הוא לא נבהל, נתן ספיד ומיהר להסתלק
מהמקום. השניים רדפו אחריו, ירו
עליו, ניקבו לו את כל המכונית בכדורים,
אבל הוא לא פחד כלל.
בסוף הוא ראה שזה לא עסק ועצר. הם
ניגשו אליו, ירו בו עוד שני כדורי־אזהרה,
ומד, התברר? שאלה הם שני שוטרים ישראליים•
הם לקחו אותו למשטרה והגישו נגדו
תביעה על אי־ציות להוראות המשטרה. הוא
ניסה להסביר להם שהוא יצחק גרציאני, המנצח
הגדול, אבל הם לא הבינו שום דבר
במוזיקה, ולא שעו לטענותיו.
אורי זוהר ופשנל התלהבו מהסיפור, סיפרו
אותו לכל חבריהם, ובמשך כמה ימים
העריצה כל העיר את גבורתו של גרציאני,
והתמרמרה על עריצות המשטרה.
בפעם הבאה, כשהוא יספר להם על שני
אינדיאנים שקירקפו אותו ובישלו את גופו
על מחבת, הם יצטרכו לחשוב פעמיים לפני
שיאמינו לו.

הנ כ ד של רבלוו
לפני חמש שנים התחתן יגאל מוסנזץ עם יוריש סורוהה׳ בתו של אחד המיליונרים
העשירים ביותר בעולם, האיש שעשה את כספו ממרחית פניהן של נשות העולם במוצרי
רבלון.
מנשואי־הכסף הללו הרוויח יגאל כמה וכמה דברים חשובים. הוא הרוויח חותן מיליונר,
שסרב להכיר בו. הוא למד שלא בעושר האושר. הוא רכש לעצמו מקצוע — טייחות. הוא
הוליד בן ״נבון ויפה־עיניים״ ,וכיום יש לו אחת הגרושות העשירות ביותר בעולם.
אבל נשואי״הכסף הללו גרמו לו נם הפסד מסויים. הפסד כספי. היום, לאחר הגירושין, הו^
שולח מדי חודש דמי־מזונות לאשמו, כדי שיהיה לה ממה לקנות מזונות לנכד הקטן של
רבלון.

קברניט ״אל ער־ חסו את גוושתו בנח של אקדח
יקרה אם אכבה לפתע את כל ארבעת המנועים?״
מכיוון שבמיקרה זה היה המטוס נופל לאבדון, העדיפו
פקודיו להעמיד פנים כאילו חמד הקברניט לצון: הם התאמצו
לצחוק, כלשמע בדיחה מוצלחת. אבל בשובם ללוד,
ציינו את דבריו המוזרים בדו״ח שהם חייבים למסור אחרי
כל טיסה
פעם אחרת שאל באמצע הטיסה :״מה הייתם עושים,
אילו לקחתי פתאום גרזן והתחלתי להרוס את המכשירים
בתא?״
הדו״ח שנמסר הפעם למפקח. הסייס של החברה לא
הותיר ספק, כי מצבו הנפשי של הקברניט פלדמן התערער
עד כדי כך, שהוא מהווה סכנה למטוס ולנוסעיו. הוא
קורקע ונשלח על־ידי החברה לבדיקה ולטיפול פסיכיאטרי.

ספץ במלתחה

(!בו־נ־ט פוו#ן
*• *5ופציס אינם מתרגשים בקלות. פסקי־הדין שהם
כותבים מצטיינים בסיגנונם המלוטש והקר. אן התיק
שהיה מונח לפני שופט השלום הפתח־תקוואי אברהם חלימה
דחף אותו לכתוב מילים נרגשות. הוא כתב :״אנקה קורעת־לב
עולה מבין שורותיו של תיק זה. זהו מקרה. אשר המלה
טרגדיה אינה מספקת כדי לתארו נכונה.״
הוא התבונן בשני המעורבים בפרשה. מצד אחד עמד
גבר נאה, בעל הופעה מרשימה. מנגד ניצבה אישה בלונדית,
יפהפיה האומרת כולה תרבות ואינטליגנציה. שניהם רחוקים

•להידרדרות הנפשית לא ניכרה רק בתא־הטייס. היא
( )מילאה גס את חלל הווילה הנאה של משפחת פלדמן.
הקפטן היה מטיח פעם אחר פעם בפני אשתו שהיא בוגדת
בו, וכי לא ישלים עם זה. שלוש פעמים הרים עליה יד,
היכר, אותה נמרצות, עד שהיא נאלצה להתלונן במשטרה.
כאשר היתר. דעתו מתיישבת עליו, היה מבקש סליחה
ומסביר כי הקינאה מעבירה אוהו על דעתו. שהוא, בסך
הכל, אוהב אותה מאוד מאוד.
אך המשטרה נקטה בעמדה, כי אין האהבה יכולה לשמש
עילה לתקיפת האשד, האהובה. הוא הובא לבית־משפט
השלום בפתח־תקווה, והשופט אהרון חלימה הטיל עליו
קנס של מאה לירות ומאסר־על־תגאי של ארבעה חודשים,
לתקופה של שלוש שנים. לבסוף נעתר הבעל הקנאי להפצרות
אשתו, והסכים לתת לה גט. השניים האמינו כי
על־ידי פירוד סופי ינותק גם פתיל־ד,קינאה הקושר אותם.
לפני שנתיים התגרשו. סיפרה על כך אשתו :״זה היה
נורא. זה לקח תשעה חודשים. באמריקה או בדרום אפריקה
זה היה לקוח תשעה ימים.״

ד,־א ביקשה סליחה מן הידיד שהיד, בחברתה, קמה לפתוח
את הדלת. בפתח עמד בעלד,־לשעבר•
לאחר מכן סיפר כי בא להסדיר איתר, את הצורה שבה
יוכל לראות את שני ילדיו. היה זה תירוץ שקוף, אבל
הוא השתמש בתירוץ זה יותר מפעם, כאשר היו יצריו
דוחפים אותו לשוב ולראות את רותי. מכל מקום, בהיכנסו
לבית, ובראותו שם גבר זר, שוב יקדה בו חמתו. קינאתו
התפרצה החוצה, והוא ציווה על הגבר לעזוב מיד את
הבית. מה שהיה ברצונו לעשות נגע רק לו ולרותי.
הגבר הנבוך הסתלק. רותי היתד. נפחדת ומרוגזת. היא
לא רצתה לדבר עם סם. ואז שלף אקדח מכיסו .״מפליא
שלא ירה בד״״ אמר לאחר מכן השופט.
סם סובב את האקדח בידו, ובאוחזו בקנה החל הולם
בכת הכלי על ראשה של גרושתו. היא צרחה, אך נזכרה
מיד כי הילדים ישנים, והשתתקה .״שבי!״ פקד עליה,
״אני רוצה לדבר איתן!״
היא ישבה מולו, זבה דם, עד אור הבוקר. רק אז
הצליחה לצאת החוצה ולהזעיק את השכנים• אלה טילפנו
מיד למשטרה, וכעבור שעה קלה העביר אמבולנס את
האשד, הפצועה לבית־ד,חולים ביילינסון.
הקפטן נעלם, בהשאירו אחריו את האקדח המגואל בדם.

שיעזוב את הארץ.
אשר נעצר והובא לבית־המשפט, היה ברור כי הוא
(** זקוק לבדיקה פסיכיאטרית. הוא נשלח להסתכלות בבית־החולים
בבאר־יעקב, וכעבור חודש וחצי הוחזר לביתר,משפט,
בליווי חוזת־דעתו של הרופא, שקבע כי סם פלדמן
אחראי למעשיו, מסוגל להבחין בין טוב לרע .״אין לי
ברירה,״ פסק השופט ״אלא להפעיל נגדו את המאסר־על־תנאי.״
וכך הובל הקפטן בן ד,־ 39 בכנפיים קצוצות אל
ביורד,סוד,ר.
אולם לפני כן עוד ערך פרקליטו מאבק נואש .״אין טעם
לשלוח אותו לבית־הסוהר,״ הצהיר .״הדבר לא יעזור לו.

א3ן דח מ 1ל הרא ש
מאוד מן הטיפוסים הממלאים בדרך כלל את האולם הקטן
של השופט.
הגבר נימנה על קומץ נבחר במדינה: קברניט של מטוס
סילון של אל־על. האשד, היפה היתר, אשתו־לשעבר של
הקפטן. מד, הביא אותם לבית־המשפט?

האיש שהפציץ את קאהיר

*#יחכרת אל־על היה שמואל (״סם״) פלדמן בעל מעמד
2נכסף• נוסף לארבעת הפסים המוזהבים, המציינים את
דרגתו כקברניט, נשא על שרוולו גם כוכב מוזהב — אות
שהוא אחד המפקחים של ההברה. כי הטייס הוותיק והמנוסה
לא היה רק קברניט של בואינג, אלא גם ״טייס פיתוח״
של החברה. כלומר: הוא האיש שנשא באחריות להכין
את טייסי חברת התעופה הלאומית לקראת העתיד.
הוא הגיע למעמדו בדרך הארוכה והקשה. דרך שהחלה
בארצות־הברית, שם נולד ושם שירת כקצין חיל־האוויר
במלחמת העולם השניה. כאשי פרצה מלחמת העצמאות
של ישראל, התנדב סם לחיל האוויר שלה, כאשר זה היה
עדיין בהתהוותו. התפקיד שהוטל עליו: להטיס אהד משלושת
המפציצים בי־( 17״המיבצר המעופף״) ,שנרכשו
בחשאי באמריקה והוטסו לישראל. בדרך הפציץ את קאהיר.
בחיל האוויר הישראלי נעשה סם מפקד טייסת מפציצים.
הוא השתחרר אחרי המלחמה, כאשר חברת אל־על חיפשה
טייסים מנוסים למטוסי־הנוסעים הראשונים שלה. הוא
התקבל מייד כקברניט.

אך הגט לא שם קץ לפרשה. ר,קינאה עוד יקדה בליבו
של הקברניט המקורקע. כי הוא המשיך לאהוב את רותי,
על אף שהיא כבר לא היתד, אשתו. באחת הימים התפרץ
לבית בשעה שאשתו לא היתד, שם, התנפל בטירוף על
מלתחתה, שלף סכין והחל קורע את בגדיה בדקירות פראיות
.״אני אהרוג אותך!״ מילמל.
כך הוכן הרקע לפרק האחרון של הסיפור, שלדידו של
השופט חלימה אין המלה טרגדיה מספקת כדי לתארו
נכונה.

.ואז שדף אקדח
>ז< ה קדה לפני חודשיים. בשעה 10.30 בלילה נשמע
( צילצול בדלת הוד־לה, שנותרה בבעלותה של רות פלדמן.

כשיצא מבית־הסוהר — אפילו בעוד עשר שנים — לא תהיה
שים ערובה שתבטיח את שלומה ובטחונה של המתלוננת.״
הציע הפרקליט :״הדרך היחידה להבטחת שלומה של
גרושתו היא שיעזוב את הארץ למספר שנים. כל זמן
שיישאר כאן הוא יהיה עסוק בטרגדיה המשפחתית שלו
ולא יוכל לשכוח את אשתו־לשעבר. הוא בעצמו מוכן
לעזוב את הארץ לכל ימי חייו.״
אולם בספר החוקים הישראלי אין עונש של גירוש מן
הארץ באשמת תקיפה. אפשר רק להעניש במאסר. אך
לפני שחתם על גזר־הדין, היפנה השופט בקשה אל שר
הפנים, כי ברגע שיצא סם פלדמן מבית־הטוהר יתן צוו
ליציאתו מהארץ — ויאסור את שובו למספר שנים.
אולי אז ינותק סוף־סוף פתיל ד,קינאה והאהבה הקושר
את סם פלדמן לרותי זהובת־השיער.

להניף גרזן בתא הטייס

•** ין השחרור לבין התחלת עבודתו כטייס אזרחי, הכיר
>4מם אשד, צעירה בעלת שיער זהוב. רותי היתד, אף
היא דוברת אנגלית, שהגיעה מדרום־אפריקה מיד אחרי
מלחמת העצמאות, כאשר פגשה את סם היתד, נשואה
לאדריכל תל־אביבי, ואם לבנו. היא התגרשה מבעלה, נישאה
לטייס.
היו להם כל הסיבות לקוות לחיים מאושרים. ואמנם,
שני ילדיהם — בת ובן — נולדו כאשר היחסים
ביניהם היו מצויינים. אך כעבור זמן קצר החל סם מספר
לחבריו בתא־הטייס שאינו מאושר בבית. ברגעים אינטימיים,
שנוצרו בטיסות הארוכות מעל לאוקיינוס האטלנטי, היה
פותח את סגור ליבו. העיק עליו החשש כי אשתו אינה
נאמנה לו. קינאה עצומה כירסמה בו.
עד כדי כך, שהקברנים־לדוגמה החל מתנהג בצורה
שנראתה משונה לאנשי־הצוות שלו. אם בתחילה היה מספר
רק ליושבי תאיר,טייס על יחסיו הרעים בבית, הרי שעם
הזמן החל קורא גם לדיילים ולדיילות, ומקונן באוזניהם
על גורלו המר. הם ריחמו עליו, אך התפלאו מדוע הוא
לוקח את העניין כל־כך ללב. שכן מצב דומה שרר גם
במשפחות אחרות של אנשי צוותי האוויר, ובשום מיקרה
לא, פגע הדבר כה קשות בבעל.
אבל סם פלדמן לא יכול היה להיות אדיש לאשתו. הוא
אהב אותה עד לטירוף — ואכן, לאט החלו חבריו לחשוד
כי הוא מתקרב לטירוף מסוכן. פעם, למשל, שאל את
יושבי התא שלו, שעה שהמטוס טס מעל לאוקיינוס :״מה

כפי שנראתה, כאשר הופיעה המשטרה
בביתה. תמונה זו של רות פלדמן
, 4 11ן 1 צולמה על־ידי צלם המשטרה, וצורפה לתיק המשפטי, כ־

מיסמן של התביעה. היא מראה את הפצע בראשה, שנגרם
ממכת האקדח, ואת הדם על בגדיה. בצד שמאל: הצהרת
צלם המשטרה, שצורפה לתיק המשפטי, יחד עם התמונה.

המתנה הנאה לחג
ל ה שיג ב חנויו ת ה מו ב ח רו ת
מפיץ בלעדי בישראל: היושפרונג ושות׳ בע״נז

שורק—אביטל

ספרים
דיעות
ארבעהמ׳ יודע

פינת אוכל

משפח תי ת

שולחו 4 +כ ס או ת משמשת כסאות
להול כרהיט גם ואלגנטיים
נוחים

בית חרושת לרהיטי עץ ואלומיניום
שורק־אביסל

למה שקורה
הוצאו,ת־הספרים קוראות
בזמן האחרון בספרות העברית :״יבול בלתי־צפוי
של רומאנים ישראליים מקורים.״
היבול הבלתי־צפוי הזה מורכב מארבעה
ספרים של ארבעה סוכרים, הנמנים עם בוני
הספרות הישראלית הצעירה.
נמנים עימם שני משוררים לשעבר: חיים
גורי (עסקת השוקולד) ויצחק שליו (פרשת
גבריאל תירוש); ושני סופרים לשעבר;
חנוך ברטוב (פצעי בניית) ואהרון מגד
(החי על הוות).
ארבעתם שבים בספריהם אל העבר הקרוב,
או כפי שהם קוראים לו :״ההווה
הרחוק״ .הם מטפלים בתקופת המאורעות
או מלחמת־העולם. על הסיבה לכך יש
לארבעתם איזה שמונה דיעות או יותר:
9יצדיק ש ליו תאר בספרו דמות
של מורה לוחם בתקופת המאורעות, המחנך
ארבעה מתלמידיו למלחמה מתתרתית. זהו
ספר הפרוזה הראשון שלו. לפניו הוציא
שני ספרי שירה (אוחזת ענף השקד, קולות
אנוש חמיס) שזכו בשני פרסים ספרותיים,
ושני ספרי שירה (קול ענות, ,אלוהי חנושק
לוחמים) שלא זכו בשני פרסים ספרותיים.
יש לו קול סבלני של מורה מנוסה
(הוא מלמד תנ״ך בסמינר בית־הכרם בירושלים)
.הוא מדבר לאט־לאט ובזהירות:
״לשיבה אל העבר ישנן כמה סיבות. הסיבה
העיקרית היא שאין נחת בהווה. בדרך כלל
אדם מתחיל לזכור זכרונות כשאין לו מד,
לעשות עכשיו, או
כשמה שהוא עושה
עכשיו אינו מניח
את דעתו. הוא מתגעגע
לימים בהם
עשה משהו. בימים
של לפני קום המדינה
היה הנוער
שקוע בעשייה. היום
הוא מתגעגע
לעשייה זאת, ולסיפוק
שהיה עימה.
הכוח המפנה את
ש ליו
הראש אחורנית —
זד, המראה הבלתי־נעים
שרואים לפנים.
״הסיבה השנייה נעוצה בהתפתחות נורמלית,
אנשים, שבתקופה ההיא עשו משהו,
מגיעים היום לגיל שבו נמנע מהם להיות
פעילים. הם רוצים להנציח את הזמן בצורה
זו או אחרת.
לעומת הספרות הזאת, של עכשיו, היתד,
ספרות הפלמ״ח, שכתבה על הדברים בו
בזמן. החסרון העיקרי של ספרות זו הוא
הריח המובהק של זיעת ד״אנו אנו׳ .יותר
מדי כותבים את הדברים מתוך שיר תהילה
עצמי. העולם כולו משתקף באספקלריית
האני וגבורותיו. חסרון אחר של ספרות זו
הוא היעדר הפרספקטיבה, המונע בעד האפ־

״ל וי ד״

״דר. א.רובין ס.,1^15ס5.ק
.ביאו 7ןוסמטי 7ן אי
מומחה לגעיות שיער
ולבעיות קוס מ טיו ת
תל־אביב, רחוב פינסקר 2
טלפון •3702

המכיו הבינלאומי להתכתבות
לסי שיסד. אפריקאית

את פאר התוצרת
והטוב בשרותיס,

מכירת מ צל מו ת
ופיתוח ס ר טי ם

אלפי מתכתבים

פרוספקט חינם
תל־אכי־כ, ת .ד4185 .

בקר או תנו והצטרף
למבינים בצילום !

חיי ם גו רי
ספסר יהודי נתן מכה

החודש נפתח מחזור חדש

נקבנות

לקבוצות בוקר וערב

ת״א, בן־יהודה 141
(פינת ארלוזרוב)
טל.236761 .

פרטים והרשמה:

4—7.30 ,9—12

שרות לראות את הדברים מרחוק. רק הזמן
והמרחק מקנים אפשרות של ראייה אובייקטיבית.
״הצד
החיובי של ספרות זו הוא בכך
שהקורא נעשה עצמו קרוב להתרחשות.
ישנה העשייה של ההווה בתוכה, ישנם
החיים בתוכה. אך בכללו של דבר, חסרונותיה
רבים ממעלותיה. אין שום יצירות
גדולות שנכתבו בזמן המאורעות עצמם.
הכתיבה הנכונה היא הכתיבה מפרספקטיבה.
״אני, למשל, את מיטב שירי לא כתבתי
-יה*זלס הזה 1434

סמוך לדברים. אמנם השיר אלוהי הנושק
לוחמים נכתב סמוך לנפילתו של אותו
נער שהוא נושאו של השיר. היתד, בו
הצעקה של ההווה. אבל בדרך כלל היתד,
לי נטייה להמתין.״
• חיים גורי היה ידוע עד עכשיו
כמשורר וכמנציח מלחמת־תש״ח והפלמ״ח.
שירי־ר,מלחמה, שלו היו מלאים שקיעות

אהרון מגד
דוב נכנס לקן צרעות

אדומות ושתיקות סגולות. בספר־ד,פרוזה
הראשון שלו אין שום צבעים. יש בו
סיפור של שני חברים, הנפגשים בעיר
שלאחר מלחמה. האחד מהם אינו יכול
להשלים עם ההשלמה הכללית סביבו. הוא
מת. השני משלים, וממשיך לחיות.
החברים הטובים של חיים גורי קוראים
לו ג׳ורי. הבלורית הפרועה והחיוך המבוייש
שלו נשארו לו עוד מימי הפלמ״ח. היום
הוא כבר עיתונאי ותיק בלמרחב .״התופעה
של הסתכלות בעבר היא מקרית,״ הוא אומר
,״ואם היא אינה מקרית לגמרי, הרי היא
תוצאה של פנאי מסויים להרהר אחרי
מקורות־חיים ושורשים, שבחלקם הם או־טוביוגרפים,
ובחלקם הם קשורים בביוגרפיה
של הדור כולו.
״רק במאמץ רב ניתן למצוא מכנה משותף
לארבעת הספרים, מלבד העובדה שהם מה־ווים
חריגה מעבר לאקטואליות. הסיבה לכך
היא שבין שנות המלחמה ובינינו היתר,
הפרדה, היה הזעזוע של הקמת המדינה.
רק עכשיו, כשנוצר הזמן לחשוב, התלוצץ
הנושא ההוא כמו פצצת־זמן מאוחרת.
״הנושא, שאני עסקתי בו, הופיעו לו
מפרעות כל הזמן. המכה אצלי היתר, הביקור
שלי, לפני שנה, בווינה. ביקור שסיכם
את כל רווח עשרים השנה שהיד, ביני לבין
המאורעות. אחר־כך באה פרשת פרופיומו,
ושם היתר, דמותו של רחמן, היהודי הזר,
שקנה שכונות שלמות של לבנים, הכניס
לתוכם כושים, ומכר אותם יותר ביוקר.
הסיפור הזה של רחמן שימש לי. כבסיס.
״השירים שלי, שכתבתי בתקופה הרחוקה
יותר, הם בחלקם חטאות־נעורים. ובחלקם
נושא לקנאה שלי בעצמי כצעיר בעשרים
שנה.
״את הספרות ההיא קשה לשפוט מבחינת
ביקורת ספרו!תית צרופה. העובדה שהיא
עמדה במוקד החוויות לא מוסיפה לה ערך
ספרותי, אבל גם לא גורעת ממנה. אני
סבור שסופרי הדור הזה עשויים לחזור
לנושאים מסויימים, הקשורים בתקופה ההיא,
מעבר לזמן שעבר ומעבר לשקט. יתכן
שדבר זה עלול להצמיח יצירות יותר בשלות
לגבי האחרים וגם לגבי.״
• אהרון מגד מציב בספרו, השישי
במספר, את חיי ההווה מבעד לאספקלריה
בוהמית, מול דמות חלוצית מהעבר. הוא
מעמיד את שני הדורות זה מול זה, מבקר
את דור ההווה בעזרת דור העבר, שאף
הוא אינו יוצא נקי בעיניו.
הוא עורכו של וזשא, המוסף הספרותי
של למרחב. יש לו כבר שלושה פרסים
ספרותיים ופנים של סופר עברי — מצח
גבוה, מהורהר, ועניים עצובות.
״הספרות,״ הוא אומר ,״אינה קצרת־נשימה.
אי־אפשר לעמוד עם שעון ביד
ולהגיד: עכשיו שתים־עשרה, נכתוב על
שעה אחת־עשרה. היה רע מאוד אילו היינו
רודפים עם הספרות אחר הזמן. בכלל, מה
זה עבר? 15 שנה זה עבר? זה הוזה.
ההווה הוא דבר המורכב מהצטברויות
של עברים. תל־אביב זה לא רק השיכונים.
,הל־אביב, בתור הוויה, זה גם השיכונים,
וגם מה שנבנה לפני עשר, חמש־עשרה
וחמישים שנה. חבל רק שאת הבתים הראשונים
הורסים. אין מהות להווה בלי העבר.
״אצלנו יש קוצר־נשימה של קוראים ומבקרים,
הרואים את הסופרים כשכירים של
החברה, ועומדים מאחורי גבם עם שעון
ביד, ואם לא כותבים על שנות 64־ 65 תיכף,
המולם חזה 1438

מפיחים מין קריאת אזעקה שיש משבר
בספרות. צריך לתת לדברים לשקוע ולהתגבש.
״להיפך,
רק עכשיו יתחילו לכתוב בהרבה
יותר גיבוש על תקופת מלחמת־ד,עצמאות,
הפלמ״ח, או המחתרת, דברים שבשעתם היו
עדיין היוליים. הרי בעצם נכתב רק מעט
מאד על שבעים שנה של יישוב עברי חדש.
אפם קצה.
״לא שכתבו פחות טוב או שיכתבו יותר
טוב, אלא שיכתבו אחרת, מתוך פרספקטיבה,
בצורה יותר שקטה. בכפר זה,
בעצם, לא כתבתי על העבר, כתבתי רק
על התייחסות אל העבר. נושא הספר של״
הוא אדם שאינו יכול לכתוב על העבר,
בגלל התייחסות מפויימת של ההווה אל
העבר. נכנסתי אל, תוך קן הצרעות של
ההווה עם כף הדוב שלי.
״העניין הוא שהיחס שלנו אל העבר משתנה
מפעם לפעם. זוהי תוצאה מכך שיש
לנו מין הווה שאין לו דוגמה בעמים אחרים.
ההווה שלנו משנה צורה יום־יום.
ולפעמים, כשאנשים מחפשים בתוכו את
הזהות שלהם, הם פונים אל העבר, אל עבר
קרוב או עבר רחוק •
הנץ* בר טוב הוא חבר מערכת
למרחב, והיה במשך שנתיים סופר העיתון
בארצות־הברית. פצעי בגרות הוא רומן
הבריגדה. ביסודו הוא, תיאור אכזבתם של
המתנדבים למלחמה בנאצים• שכמיהתם לנקמה
לא באה על סיפוקה.
אומרים עליו שהוא נראה כמו משהו
בין אהרון מגד למשה שמיר. אבל זה לא
נכון. הוא נראה בדיוק כמו חנוך ברטוב.
יש לו צחוק אחורי, והוא מוכן לספר לה־עולם
הזה כל דבר, בתנאי שלא יכתוב
עליו איך תוך כדי דיבור בגד באשתו עם
גרושתו של מזכירו.
הוא מתנגד להכללת ארבעת הספרים
החדשים בקטגוריה אחת .״אצלנו,״ הוא
אומר ,״יש בכלל מצב כזה: לא כותבים
הרבה. הארץ היא קטנה, מיספר הכותבים
— יחסית למיספר הקוראים — הוא גדול
מאוד. תופעות בכלל, גם בפיזיקה יסכל
דבר, נמדדות במיספרים גדולים. במיספרים
קטנים יש הרבה סיכויים לטעות.
״זד, מה שקורה
בספרות. יום אחד
כתב משה שמיר
רומן הסטורי. ישר
כתבו עשרות תיזות
על החזרה להסטור־יה,
וכל זה.
״אחר־כך, אחריו,
שנתיים לא כתבו
ספרים. למה לא כתבו?
ככה, יש חב־רת־שפע,
עבודה לא
חסרה. רובם עוסקים
בדברים אחברטוב
רים.
״בעוד
חדשיים יתחילו לשאול למד, זה,
בבת אחת, מופיעים כל־כך הרבה ספרים.
מבחינה סטטיסטית אין לזה משמעות. חנוך
ברטוב לא כתב, כי היה לו מצב־רוח רע.
כי היד, חולה, כי נסע לחוץ־לארץ, כי רב
עם אשתו. זהו זה. לא כתב, ודי.
״עכשיו בקשר לעבר ולהווה, אי־אפשר
למדוד את זר, כמו כוסות קפה. כוס זו
שתיתי כבר, זה עבר. כוס זאת אני שותה,
זה הוזה. בארץ שלנו אין עבר.
בכלל. מה זה עבר, ומד, זה הווה, אצל
אנשים שרק עכשיו הם אוספים את עצמם
ומנסים לראות איפר, הם עומדים בעולם?
״אז, בתקופה של הבריגדה, אני הייתי
נער בן שבע־עשרה. אחרי זד, באו שנים
בהן חיפשתי את עצמי בעולם בו חייתי.
התחלתי שואל את עצמי את כל השאלות
הללו. מד, זה ישראלי, מה זה יהודי, מה
זד, גרמניה.
״אני אינני סופר שחייו מלאים מן הספרות.
עשיתי במשך השנים מיליון דברים
אחרים. הספרות, במידה שכתבתי אותה,
היתד, רק איזה השלכה של חיי. לא קמתי
בגיל תשע ואמרתי, :תשמע, חנוך, אלוהים
משח אותך להיות סופר בישראל. תיזהר
כשאתר, עובר את הכביש, תשתה הרבה
חלב ואל תעשן סיגריו,ת.׳
״אני חייתי חיים שגזלו ממני הרבה
משנותי הטובות. ורק עכשיו, כשאני נעצר,
אני רואה שעברו עשרים שנה. דלן עכשיו
אנחנו יכולים לשאול את עצמנו מה קורה
פה. זה מדובר בשאלה — אנחנו וגרמניה.
האם זה שייך לעבר? נדמה לי שעניין זד,
יד,יד, עוד אקטואלי ימים רבים בלבו של
כל יהודי. פעם שאלו איזה מרצה שלי מד,
זאת היסטוריה, והוא אמר שהיסטוריה זה
ראיית העבר בעיני ההווה, למען העתיד.
במובן זה גם הספר שלי הוא היסטוריה.״

ש..ש ..ש ק די ם ש״ש ..שלנו
שי נפלא ל חגי ם לכל המשפחה
שקדי כרמנו הם קטנים
ולכן מתוקים.
טעימים הם וטובים
ומחירם נמוך יותר.

דרוש ש ״ש. ש ק די ם ש״ש ..שלנו
״השקד״ אגודה שתופית חקלאית בע״נז
גורדון לבינסון אילון

האטרקציה של
ספורט החורף בישראל

״ ל! ארטינג ״
פתוח מ־ 5אחה״צ עד 9בערב
מגרש ״יריד המזרח״
מול תחנת ״פז״

01 ם צ
-81115
ם זס**01
*7101

אזי*•• ו0

ב רי תהבלאוניקני 1הבר ! 7ה
בקנותך כרית לניקוי הכלים ולניקוי ביתך,
הקפידי על השם ״סקוטש ברייט״
אל ת ס כי מי לשום תחליף ו חי קוי.

פרסום סלו־ק

במרחב
מצרים
זה הא*ש
תוצאות הבחירות לנשיאות במצרים לא
יכלו להפתיע איש. אולם לכבוד המאורע
טרחו עתונאי קאהיר וליקטו אוסף של פרטים
אישיים על עבד־אל־נאצר, שלא פורסמו
עד כה. היבול הצטרף לתמונה מעניינת:
שכנה של משפחת עבד־אל־נאצר, זקנה בת
,95 נזכרה בו בהיותו בן חמש .״הוא לא
היה מסוגל לשבת. הייתי אומרת לו לפעמים
שהוא נולד בעמידה. בחיי הנביא, התפללתי
פעם שאלוהים יעשה אותו ראש ממשלה.׳׳
מוחמד גאמע 65 מורו הראשון של
גמאל, נזכר: פעם נכנם המפקח לכיתה ושאל
את גמאל :״אם תתעה במידבר, ומישהו
יציע להראות לך את ארבעת כיווני הרוחות
תמורת 20 גרוש לכל כיודן — כמה תצטרך
לשלם לו?״ גמאל חשב רגע וענה :״רק 20
גרוש. מספיק שיראה לי כיוון אחד, כדי שאדע
את היתר.״
בהיותו בן 16 ניסה נשיאה־לעתיד של
מצרים את כוחו בכתיבה. מאמרו הראשוי

שוא ניסינו להטעות אותם. עד שלבסוף מצא
גמאל פתרון: הוא החליף את שני הטלפו־נאים
דוברי־הערבית בשני חיילים נובים, המדברים
שפה משלהם. מאז לא הצליחו היהודים
להבין אף מילה אתת.״
בעזרת דשם. החומר האקטואלי נאסף
בעיקר מתוך המכתבים המגיעים למשרדו של
עבד־אל־נאצר. שני מכתבים לדוגמה:
י • ״אדוני הנשיא ואחי האהוב: אני מעז
להתלונן לפניך על בני משפחתה של אשתי.
הם מסיתים אותה למרוד בי, והסיבה היא
שאני תומך בשלושת היתומים של אחי. אני
רוצה לחנך אותם, שיזכו לחיים מכובדים.
לכן אני מבקש ממך, אדוני הנשיא, לשלות
מישהו אל אשתי ואל משפחתה.״
הנשיא שלח נציג של משרד הסעד, שלאחר
בדיקה הורה להעניק לאיש המוטרד
סיוע כספי, כדי שיוכל לחנך את בני אחיו
מבלי להרגיז את אשתו.
י #״אדוני הנשיא: אני מכשף ושולט ברוחות
רפאים. באמצעות הג׳יו אני יכול
להוציא את נשמתו של קאסם מתוך גופו,
ובעזרת השם לזרוק אותה לגיהינום. יואיל
נא אדוני רק לצוות עלי, ואבצע את הדבר.״

כל* מטבח אלה ־ מ תנ ת חינ ם
לכל קונ ה דוד שמ שמירומית
עד סוף חג הפסח
שני סירי בישול גדולים, מחבת גדול עם ב סי ס לגריל,
מ חב ת ק טן, קו מ קו םנאה ופינג׳ן נוצץ לקפ ה סו רקי. כל
הכלים ע שויים מ אלו מיניו ם מיו חד. ה מז מין דוד שמש
מי רו מי ת מה־ 23.3.65 ועד ה־ 23.4.65 יקבל א ת כל הכלים
הללו חינם. הז מן עתה וקבל ת לפני פסח.
מ תנ ה זו הי א לכבוד יו ם ה הו לד ת העשירי של דודי השמש
של מירומי ת.
דוד השמש של מי רו מי ת הו א הי חי די ה מו ת קן עם ציפוי
סל ק טי בי השומר על חו ם ה מי םלת קופ ה ארוכה יותר.

שאל את האיש מ-

מיד 1מית

תל׳אביב: הירקון ,106 טלפון ;228195 יפו: אמון, שד׳
ירושלים ,28 טל ; 444176 .חיפה: רח׳ העצמאות , 17 טל.
; 62537 ירושלים: רח׳ בן סירה ,10 טל ; 25299 .כאד שכע :
רה׳ העצמאות ,49 טל !3061 .רחובות: רח׳ הרצל ,209 טל.
;951771 טבריה: רח׳ הגליל, סל ;20377 .נתניה , :תריסי
נתניה׳׳ שד׳ ויצמן ,8טל ; 2248 .פרדסחנה: נחמן בלום,
טל.7174 .

גורדון לבינסון אילון

זהו האוצר הקטן שנמצא בבגדיו של פארוק, כאשר הובאה גופתו אל
כית־החולים ברומא. הוא בלל: משקפיים בהים, שרשרת זהב, שעון
זהב 2500 ,דולאר, קופסה לגלולות, אקדח טעון, קוראן זעיר כעטיפת
בם ן .5כבנקים כשווייץ השאיר 3מיליון דולאר, שאת רוכס הוריש לכנו.
החסד האחרון הוענק לפארוק ע״י נאצר,־ שהסכים לקבורתו במצרים.
שזבה לפירסום נקרא וולטייר איש החופש.
ה פ רו סי,ציה — אללה. כאשר ביקש
גמאל להתקבל למיכללה הצבאית, הוזמן
לפני ועדה שחקרה את המועמדים. כפי שנזכר
ראש הוועדה החודש, התנהל בינו לבין
המועמד הצעיר דו־שיח בזו הלשון:
— שמך?
— גמאל עבד־אל־נאצר.
— במה עובד אביך?
— פקיד דואר.
— פקיד בכיר?
— לא, פקיד פשוט.
— מישהו במשפחתך היה קצין?

קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות ״דיאנה״,
יום־יים, בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א׳ ,ג׳ ,ה׳ ,הסלון פתוח עד 9.30 בלילר,

״ ותו ־ 1י 1ת ד אנשים עוברים בדיזנגוף
׳ 1ת ד 1׳ 1ת ד אנשים ק מי ם

רהיטי

ס קנ דינ בי ה

— אז למה אתה רוצה להיות קצין?
— כדי להגן על מולדתי.
— האם הבאת המלצות?
— אם אתה מתכוון לפרוטקציה, ד,פרוטקציה
שלי היא אללה.
בקשתו נדחתה. רק כעבור שישה חודשים,
כאשר חתמו הבריטים על הסכם 1936לפינוי
מצרים (פרט לאזור התעלה) ,והוחלט
להגדיל את הצבא המצרי, התקבל בנו של
פקיד הדואר למיכללה הצבאית.
כחזית הישראלית. במיכללה מצא עבד־אל־נאצר
זמן לקרוא. פעם, לאחר כיבוי האורות
בחדרי החניכים, תפס אותו הקצין
התורן קורא מתחת לשמיכות, לאור פנס־כיס.
היה זה ספר ביאוגרפיה על המנהיג
האיטלקי גאריבאלדי.
במשך 16 חודשי לימודיו לווה גמאל מספריית
המיכללה 34 ספרים, שעסקו באלכסנדר
הגדול, בנאפוליון, בביסמארק, באתא־תורכ
ובלורנס איש־ערב. שני ספרים עסקו
בבעיית פלסטין, אחד תיאר את סיני.
עם תום לימודיו, כשזכה לכוכב של סגן־
מישנה, החל עבד־אל־נאצר חולם על אירגון
הגוף שייקרא הקצינים החופשיים.
שירותו בחזית הישראלית סיפק יבול רב
למלקסי הסיפורים. אחד מהם נוגע לתקופה
בה היד, בכיס פצלוג׳ר.,
נזכר הקצין המצרי סעיד נלאל :״ביו שתי
יחידות שלגו קישר קו טלפון,} .יהודים הצליחו
להתחבר לקו ולהאזין לשיחותינו. ל

כך השיב עבד־אל־נאצר בכתב ידו:
״נעזוב את קאסם לעם העיראקי. הוא יחסל
את שלטונו המנוין של קאסם בלי עזרת ה־ג׳ין,
בעזרת השם.״

ת ע מול ה
הוד -או ״ ב
השחקן המצרי פריד שאוקי הוזמן לראיון
מעל מסכי הטלביזיה הלבנונית, נשאל
בין השאר, מה דעתו על תעשיית הסרטים
בלבנון.
שאוקי שאל אם מותר לדבר גלויות.
כמובן. אם כן :״אתם עדיין בשלב ההתחלתי•
בשלב התצוגתי, הייתי אומר. נותנים
כמה שירים, כמה ריקודים — וזהו סרם.
העלילה לא חשובה. גם אצלנו במצרים היד,
פעם כך. עכשיו אנחנו שמים דגש על העלילה,
כדי להאיר בעיות חברתיות וללמד
את הצופה דברים שחשוב לו לדעת אותם.״
המראיין הזכיר לשאוקי כי הערבים אוהבים
להתבדר. השחקן הרצין, הודה כי אכן
התנהל על כך ויכוח במצרים :״אך הגענו
למסקנה כי האמנות חייבת לשמש אמצעי
מחנך, ומכשיר לפיתות התודעה הלאומית.״
״הנה, למשל, הסרט האחרון שלי, ה־סרגל.
לכאורה סתם עלילת־מתח. אבל הוא
בא להגביר את ערנותו של האזרח הערבי,
כדי שיחפש מרגלים ישראליים הפועלים
בסביבתו. זהו סרט הבנוי על פעילותם של
אנשי המודיעין שלנו — אשר ידוע שהם
הטובים ביותר בעולם.״
שאל המראיין :״מדוע לקחת לסרט זה
שחקנית אמריקאית, כשיש במצריים שחקניות
מצריות כה מוכשרות?״
ושוב צץ רעיון חידוד התודעה הלאומית;
״עשיתי זאת בכוונה. האמריקאית היא רקדנית
המגיעה למצרים, לשורת הופעות. היא
,מרגלת ישראלית. אילו הייתי לוקח שחקנית
מצרית, היו הצופים מבינים שזה רק צ מן.
הבאתי שחקנית זרה, כדי שאצל הצופה
תתחשל ההכרה: אשד, זרה — מרגלת.״

מל-אביב, רחוב דיזנגוף ,146 של 231602 .

הנול• הזה •143

תדריך

איד להתגלח
בלי ראי

העולם הזד. ממליץ מה לראות, סח לשמוע,
היכן לבקר השבוע, לפי סדר העדיפו—
חובה לראות;
יות הבא :
— אפשר לראות.
— רצוי לראות;

במכונת הגילוח החד שה 81x13111א ס 4א 8
אתה יכול להתגלח אפילו בלי ראי. הי א כל

מפחד

מוירג׳יניה

כך שקטה! רק הק שב לקיצוץ הז קן, כאשר

דלף ( 5הביסה) הישג בלתי רגיל לתיאטרון
ישראלי. מרים זוהר נפלאה בתפקיד הראשי,
במחזה מודרני, משעשע ומדהים כאחד, בו
משחקות ארבע נפשות ברצח פסיכולוגי
ובהתאבדות רוחנית.

לא תשמע קול קיצוץ — סי מן שאין מ ה
לגלח.

לאחר הנפילה (התיאטרון

51x13111

הקאמרי) חשבון הנפש של אינטלקטואל הניצב
בפני כישלון אהבותיו ויחסי התקשורת
האנושיים שלו. וידוי כמעט־אישי של ארתור
מילר, בו תופסת חלק מכריע מי שהיתר.
אשתו. גדעון שמר, גילה אלמגור.

מגלחת בי סודיו ת תודו ת למבנה להבים מיו חד ולכן מ עני ק ה
א 8 8 /^ 11

גילוח חלק ביותר ו מ הי ר יותר מאשר אי־פעםx 8 1 13111 .

מצויידת

בלהב מיו חד נוסף, המופעל בנפרד, ל סילו ק זיפי שיער בודדים מהפנים, לטיפול בשפם,
בעורף ובח תי מ ת הפי או ת. ב קו פסהמ הוד רתבמ חי ר מוזל של 110ל׳׳י תודו ת להורדה
במי סי יבוא.

הנסיך הקטן, האגדה למבוגרים
••בסגנון סיפורי־ילדים, של הסופר הצרפתי
אנטואן דד, סנט אקזופרי, בעיבודו
הבימתי של יעקב אורלנד ובביצועו הפיוטי
של שמעון ישראלי.

ניתן גם להשיג את 5 *13א ס * 88

* בלוז למיסטר צ׳ארלי (הבימה)
מחזה תעמולתי על חיי הכושים בארצות־הברית,
מעניין אבל לא מרעיש, חלש מבחי־ות
ד,מיבנה, בינוני בביצוע.

מכונת גילוח ח שמלי ת אשר בזכות מבנה סכיני ה חי תו ך הומלצה
על־ידי שבע אגודו ת צרכנים בינל או מיות. עכשיו ב מחי ר מוזל —
90ל״י ב קו פסת פל סטיק.

יחפים כפארק (תיאטרון גיורא
טדיק) — ולא סתם, אלא בשלג ניו־יורקי.
בררר! אבל זד. מצחיק. זוג צעיר (תאומי
מיורון) בדירה קרה, מספק ערב מהנר*
תוך פיטפוטים על — מד. בעצם?

; 111

שרות

ת חנו ת

וספ קי ם

ירושלים :

מורשים :

קאופמן,

בנין

סנסור,

חדר

תל-אביב: רובין, רח׳ י סוד המעל ה ; 6חיפה: בראוו, רח׳ החלוץ ,44 או הז מן ישירות
מ ה סו כני ם הבלעדיים בישראל :

המאהב (הבימה) ביצוע נקי
ומלוטש של מערכונו הציני של האדולד
פינסר אודות תרומתם של המאהב והזונה
למוסד הנשואין. משחק מהנה של דליה
פרידלנד ואלכסנדר פלג. כהקדמה מוגש ביצוע
משעמם של העלמה יוליד. לאוגוסט
סטרידנברג — אפשר להחמיץ.

שלמה המלך ושלמי ה
סנדלר
(התיאטרון הקאמרי) אילי גורליצקי
מזהיר במחזמר ישראלי ראשון, המצטיין בפאר
בימתי ולשוני. מחזהו של סמי גרוני־מן
בעיבודו של נתן אלתרמן.

דלתה חברה ל מסחר מ-ם צ?.־.ג £5־גגצ
קררםפל! ידות

השדוו לצעירים ברוחם
הי ל מו

| הכנה מהירה ויעילה, בשלושה

א >מפ

חדשים בלבד, בפקידות כללית,

| כולל

בני

פשה

**• מיסתורי

האיש

מכס פינסקר
פינסקר ,24ת״א
7 - 4 12—10

ק ר סו ״

רח ריב־ל 16 טל ( 3241

הכנה

לבחינת

1!1ט - 1ב דנ ר
חי פ ה, ר חו בהחלתן 31

כתיבה

(מקסים, תל־אביב) סרט מתח לא מפחיד
של היצ׳קוק, מלפני 17 שנה, בביצוע מעולה
(.ראה מזור קולנוע).
גורלו של אדם (דומינו,
היפה) גלגוליו של חייל סובייטי במלחמת
העולם השניה, בסרט אנושי נפלא ללא
שמץ תעמולה.
האידיוטית (אוריון, תל־אביב)

ט כני קו ם
כל תלמ י ד מק בל בח י נם
סערכת כלי שרסוס משובחים

אלקטרוניקה

דדיו-טלויזיה

קומדיה בלשית מבריקד״ רומאנטית ומטורפת,
על־פי מחזהו של מרסל אשאר שהוצג
באוהל. פיטר סלרס ואלקה זומר.
הקרב על החוף (מוגרבי, תל־אביב)
סרט צרפתי על קרב הפינוי מדאנ־קירק,
שבא לפרוע את החשבון בין הצרפתים
לבנות־הברית. ז׳אן פול בלמונדו.
קאתרין ספאק.

גי ״ ס

* פתוח אפילו ביום ראשון

ערג׳

(צפון, תל־אביב; עצמון, חיפה) הוזי יצאנית
אתונה, אבל בלי מלינה מרקורי.
הרפתקאות בדיו (מאי,
חיפה) סאטירה מענגת על סרטי הגיבורים
הסינסטיים בנוסח ג׳יימם בונד. ז׳אן פול
בלמונדו.
אמריקה אמריקה >חן,
חיפה; חן, ירושלים) גלגוליו של צעיר
ימני בתורכיה של שלהי המאה ד.־,19
*מודרך ע״י מניע אחד: השאיפה להגיע
לאמריקה סרט נפלא של איליה קאזאן.

הומלס הזה 1438

הסוג.

עונת הטיולים החלה!
האם יש לך כבר מצל מ ת לעונה
החד שה?
מבחר עשיר של מצל מו ת בבל
סוגי ה מחי רי ם.
אביזרים רבים ל מצל מות!
מכשירי בזק במבחר גדול!

שרטוט מכונות
בנין וארכיטקטורה
חיפה.

כל חלמיד בונה לעצמו

סקלס רדי! חדיש

רה׳ הרצל .44 טל • 3403 .רח׳ בלפור .3טל 56889 .־
ירושלים. בי־״ם ״חורב״ .רדז׳ המלך ג׳ווג /טל 25214 .
,תל־אביב. רח׳ בן יהודה ( 26 לפני בנין אל־על)

ספורט
כ דורגל
ה ב רי ת ה מן התח תי ת

£11 5£0£1 < £א

בעוד שבתחילת עונת הכדורגל קרצה האליפות
לרבות מקבוצות הליגה הלאומית,
שראו נגד עיניהן את דוגמת הקבוצה האפורה
של הפועל רמת־גן, אלופת העונה ה׳
קודמת, הרי עתה, כשנותרו עוד שמונה משחקים
לכל קבוצה עד לסיום, הדאגה העיקרית
של מרבית קבוצות הליגה היא איך
להימלט מהתחתית המסוכנת.
בצמרת מובילה הפועל פתח־תקווה, בהפ־•-
רש של שלוש מודות, הפרש ה״מרשה״
לה להפסיד משחק מבלי להיפגע. בתחתית
המצב סבוך פי במה: הפועל טבריה שקועה
עמוק במקום האחרון, וניראה שרק נס יוכל
להצילה מירידה לליגה א׳ .בשבת הקרובה
יארחו הטבריינים את מכבי יפו, וה־יפואים,
ששכחו כבר מעמו של נצחון, ילחמו
כוודאי בחירוק שיניים כדי להוכיח שמכבי
יפו יכולה עוד לדבר. המועמדת השניה לירידה
כרגע — בית״ר תל־אביב. הבית״רים,

חיפה זכתה לבעיטת עונשין מ־ 20 מטר,
והמומחה החיפאי לבעיטות כאלה, ליאון קיו־ביק,
שהחלים זד, עתה מפציעה, בעם שטוחות
דרך חומת התל־אביבים. שוהם ניראה
קולט את הכדור. אך זה חלף בין רגליו
לתוך הרשת.1:1 .
אנשי הפועל תל־אביב נדהמו. קצב משחקם
נחלש בהרבה והכוחות במגרש התאזנו.
במחצית השניה של המשחק ניראה היה שה־נצחון
יהיה נחלת התל־אביבים, אלא שהחשבון
נעשה בלי שוהם.
דניאלי ניצל מסירה של הזום ושגיאה של
הבלם החיפאי גביזון — .1:2״יש אליפות!״
השלו את עצמם אוהדי תל־אביב. ראובן
(״רובי״) יאנג, שניהל את מרבית התקפות
קבוצתו, משך את שוהם משערו וכשעמד
מול השער הריק לא שגה ,2:2 .החיפאים
התנשקו, התל־אביבים תלשו את שערותיהם.
בניש, שוער חיפה, הראה ליריבו כיצד חייב
שעור לשחק, נעל את שערו עד לסיום.
הפועל תל־אביב, לה צפוי בשבת מאבק
קשה נגד מכבי שעריים, ברחובות, נשארה
במרחק שלוש נקודות מהמקום הראשון, כש
מופיע
בי שר אל!
ונס תז מו ר ת ״אלהמבדה״
( 30 איש)

ב ת כני ת

במת בידור ׳ 65
מכירת הכרטיסים מתחילה ג,,רוקוקו״
ושאר המשרדים

וצפור הנפש

ה שבועון היחידי בארץ להומור ו ס טי ר ה
בעריכת דובן־אמוץ, חיי ם חפר, ע מו ס קינן

שוער הפועל חיפה בניש מציל את שערו
לנעול את השער
שעלו השנה מליגה א׳ ,זכו אומנם לאחרונה
בכמה הישגים, לא הפסידו אף משחק מאז
החלו להתאמן בהדרכת אלי פוקס. אך ב־מיפגש
עם הקבוצה הצעירה של מכבי תל־אביב,
אין אף קבוצת ליגה מקווה להרבה,
ובוודאי לא ביתיר תל־אביב.
מכבי חיפה נמצאת אף היא במצב בו לא,
היו רגילים לראותה עד עתה. קבוצה זו
השתייכה בעבר הלא־רחוק לצמרת הכדורגל
הישראלי, אך הידרדרה בעונה הנוכחית. שחקנים
כאמר, שלפנברג וסוויסה עזבוה. בעוד
שלפני שנתיים כססו אוהדי הפועל בחיפה
את צפורניהם בעצבנות, שעד, שקבוצתם
ניצלה בחסדי האל וההתאחדות לכדורגל,
הרי השנה מצפים אנשי מכבי לנס, שרק
בעזרתו יוכלו החיפאים לגבור בסוף השבוע
על הפועל פתח־תקווה.

שערמ! 3ק ר

משגע פילים! מצחיק את הישוב!
מסמר המסיבות! מפחיד ילדים!
אוהב ואויב המדינה!
עמוד חדשות מצוצות מהאויר.
טור ראשון — ח. חפר. מה נשמע דן בן־אמוץ. זלמן
המשוגע ע. קינן. ה אמ ת העירומה א. גלבלום. עניין
של טעם — אבידן.
מדריך בידור מזעזע.
זוועת הארץ. ערכם האמיתי של נירות הערך.
מדור לגססרונומיה ונוסף לכל אלה כל המדורים
הקבועים.

12 עמודים 50 -אגורות

להסיג בכל הקיוסקים

הפצה ״גד״ טל• 23701 .

הקהל התל־אביב, שראה כיצד מפסידה
קבוצתו נקודה יקרה, שרק והשתולל מרוב
כעס, טען כי הפועל חיפה מבזבזת זמן.
המגן החיפאי, ל־און קיוביק, זכה למטר יריקות
וקליפות. השופט משה מזרחי האריך
את המשחק בין הפועל תל־אביב להפועל
חיפה בשתי דקות, ופרידריך התל־אביבי בעט
קרן מימין. החיפאים הרחיקו שוב לקרן,
הזום בעט שוב, ושריקה לסיום.
הפועל חיפה הצליחה לסחוט תיקו מירי-
בתה החזקה, שיש לה עדיין שאיפות לגבי
ראשות הטבלה.
השוער איננו. כאשר שוער מצטיין, עדייו
אין נצחון קבוצתו מובטח, אך כשהוא
כושל, כשלון קבוצתו כמעט בטוח. שוער
נבחרת הנוער הישראלית בעבר, יואל שוהם,
עצר בשבת החולפת את מרוץ קבוצתו לראש
טבלת הליגה.
התל־אביבים פתחו את משחקם בצורה
מלהיבה, שיתקו לחלוטין את יריביהם. אחרי
רבע שעה הם זכו בשער יתרון. נוריאלי
פרץ את הגנת חיפה, ז תי בורסוק בעם לרשת.
החיפאים ניראו אבודים. הפועל תל־אביב
ניהלה משחק נמרץ, שחקניה מסרו
את הכדור בדייקנות. אך שוהם קילקל את

התמונה.

היא מקווה להפסד כפול של הפועל פתח־תקווה,
כדי לתפרם את מקומה.

הנצחון ב א !
במשך אחד־עשר מחזורי ליגה רצופים היתד.
בצורת בכרם השמשוני: שמשון תל-
אביב לא ניצחה. בשבוע האחרון ירד סוף־
סוף גשם. לא סתם גשם. מבול. השמשונים
זכו באחד מניצחונותיהם הגדולים, הביסו
את הפועל ירושלים בתוצאה .0:4
הפיעל ירושלים, שנעזבה על־ידי מאמנה,
זכתה עד למשחקה נגד שמשון בהצלחה לא
מבוטלת, צברה 5נקודות בארבעה משחקים,
מהם שלושה משחקים מחוץ לירושלים. אלא
שהשבת, באיצטדיון בלומפילד, התהפך מזלם
של הירושלמים, והם הפסידו בתוצאה
אכזרית .׳׳
השמשונים נוכחו השבוע לפתע כי האדמה
רועדת מתחת רגליהם. לפני המשחק נגד
הירושלמים הפרידו רק שלוש נקודות בינם
לבין הקבוצות האחרונות בטבלה. הם פתחו
את משחקם בכוח, אלא שהשערים לא נפלו
במחצית הראשונה. משה רומנו בעם לקורה,
שמעון (״שמעלה״) כהן החמיץ בעיטה בלתי,
ישירה מרחבת ה־ ,16 ובלם שמשון, אלי
כהן, לא הצליח להבקיע את שער ירושלים
בבעיטת . 11
דווקא במחצית השניה, כשנראה היה כי ה־שמשונים
יתיאשו עקב ההחמצות המרובות,
בא המיפנה• אמנון יפת, שעבד במרץ רב,
העביר כדור לרומנו, שהבקיע את שער הירושלמים.
שגיאה של הגנת ירושלים, ומשה
רומנו בועט שוב — .0:2המבול בא לבסוף.
הירושלמים שכחו מה הם עושים על המגרש.
שמעלה כהן מפציץ מ־ 14 מטר ו־ .0:3עוד
דקה עברה, ו ממנו נוגח שוב 0:4רחמנות
על ירושלים,״ קורא אחד הצופים.
המבול נפסק.
אחרי הסערה החלה האדמה רועדת תחת
רגלי הירושלמים. עקב הפסדם, מפרידה רק
נקודה אחת בינם לבין ביתיר תל־אביב ומכבי
חיפה• במשחק הקרוב בין הפועל
ירושלים ומכבי פתח־תקווה, השואפת עדיין
לאליפות, אין תקווה להתייצבות הקרקע
תחת רגלי שחקני הבירד..
ז*הינדמ0׳הוה 1435

גערת הטיבוע
אנ!י רוצה לדעת מה קרח באן. בזמן האחרזן כל נערה
היא מיוחדת. נערה לא־מיוחדת היא משהו מיוחד מאד.
שגה תמימה חיפשתי נערה לא־,מיוחדת, עברתי הרים
וגאיות, חציתו את אוקינוס דיזנגוף השקט, נדדתי אלפי
קילומטרים בישימון של כסית־רוול ורוול־כסית, נאבקתי

מבקש

להודיע לאורי דייווים,

חייל בנח״ל
זה, שהוא בעדו.
הוא 1 / 1438 נגד אפליה גיזעית, וישמח להתכתב
ר|נן עם נערים ערביים מהארץ, וגס עם נערים ונערות
מארצהת־אחרות.

דרן

מדור

חתן עם גז

מוזר, אך כרגע אין לה תת>ן, אפילו לא אחד, והיא מאד
מעוניינה להכיר אחד כזה. כל הבילויים פשוט יצאו לה,
מהאף, ובבית לוחצים עליה שתתחתן. אמא שלה צועקת
עליה כל היום ״בתולה זקנה״ ,ואיך זה שיפהפיה כמוה•
אשכנזיה טהורה, בת , 19 שסיימה רק חצי־גימנסיה, עוד
רווקה.
לכן היא מחפשת עכשיו חתן גבוה מ־ 172 ומעלה, נאה
ומסודר, רצוי עם דירה מרוהטת וגז.
״הפעם,״ היא ( )2/1438 מנחמת את המועמדים ,״אני
מבטיחה שאתחתן אתו באמת, ולא סתם אנצל אותו לבילויים.
כי צריך פעם לחשוב על החיים ברצינות.״

״תיסלחי לי,״ מתנצל 3/1438״שאני לא יודע לכתוב
בחרוזים, או בפרוזה, או בהומור, ושגם אינני יודע לתאר
את עצמי בצורה פסיכולוגית. לצערי הרב אני בחור רגיל.
בלי שביל בצד, ובלי תסביכים. אם נותרו עוד נערות חביבות
בנות 21־ ,18 שאזרח אפור כמוני מעניין אותן, אז כל
הכבוד.״
אני ממליצה. איפר, אתן?

בעלי?א !;רוע
רותי יקירתי,

אני לא בטוהה אם זה המקום המתאים. וכי אני נשואה.
אבל אני מקווה לשמוע עצתך. בעלי ואני רבנו, ואני
עזבתי את הבית עם שני פנסים !בעיניים. אחר־כך הוא
טילפן למלון, ששם שכרתי חדר, וביקש סליחה ואמר
שנקבור את העניין. יש לי שני ילדים, הגרים עכשיו

אצל אמי, עד שנחליט מה לעשות. בעצם, אני רוצה להגיד
שבעלי היא לא בן־אדם גרוע, יש לו רק אופי איוב.
האם את חושבת שאני צריכה לחזור אליו?
ל. יפו
אל תחזרי לשום גבר הרוצה לקבור עניין — לא לפני
שתדעי איפה הוא מתכוון לקבור אותו. לגבר שלן יש יותר
מאהפי איום. חיי בנפרד עד שילמד לשלוט בעצמו. נבון
שהילדים שלן זקוקים לאבא — אבל הם גם זקוקים
לאמא חיה.

רותי יקירתי,

אומרים שאני מקסימה. רבים מבני חדרה מבקשים ממני
שאצא אתם בערבים. אך ערב־ערב, כשאני חוזרת הביתה,
נטפלים אלי טיפוסים מפוקפקים, השורקים לי ומנבלים
את פיהם על חשבוני. יש אף מאלה שמנסים לשלוח ידיים,
לנשקני, ללחבקני. אנא עזרי לי. אבקשך לפרסם שמי רק
ר. ע .חדרה
בראשי תיבות.
להיות יפה זה לסבול ולשתוק. זה המחיר, חביבתי.
שישרקו

להם

הגברים

״בין יתר הצרות שלי,״ נאנח ישראלי בגולת רומא,
״אני גם סטודנט לרפואה.״
שאר הציית של 4/1438 הן: הוא חושב שהוא מצחיק
נורא. לדוגמה קטע מצחיק׳ :
״ובכן, רותי, אגיש לך על קצה המזרק מבתב מקורי.
שעלה: לי על קצה המקור. בדרך כלל, וזה כלל ודרך,
אני טיפוס קשה־עורף, כי קשה לטפס על 180ס״מ. משום
כך ממאן אני לתלות! ריחיים על צווארי. אך בראש ובראשונה,
מחפש, את הראשונה שאינה מחפשת. כי לא כל
יום פורים.״
הא־הא־הא.
עכשיו הוא בן ,21 ותיצחקי, פעם באמת הוא עוד יהיה
רופא. בינתיים הוא רק התרופה, שרשם לך רופא־הלב
שלך, נערה חביבה.

כל הכבוד

היי יפו; ורנסבלי !

תרופה זמנית

אין להצליח בעסקים?
אין, באמת?

שמעתי בדיחה בשגרירות אחת:
מה ההבדל בין גמד סובייטי וגמד מערבי?
הגמד הסובייטי גבוה יותר.

יוסי :״אשתי היא טבחית איומה. אפילו עיתוני הבוקר
מגיעים שרופים לשולחן.״

הנאלחים

וינבלו

להם

הפה.
שאלתי מצאתי.
בשודדי־דרכיס בוורד, ובקאפרי, ולא
עוברי־אורח אם ראו במקרה, בשנה האחרונה, נערה לא״
מיוחדת עוברת במישעולי המולדת.
הס אמרו :״הנערות שיאנחנו רואים הם רק ספיישל.״
;צינית ו
עד שמצאתי אותה. ב־ 12 בלילה.
חיפאית אחת קובעת :״הרי שתינו יודעות שכל הציניות
בכניסה לעומר כאיים ושמרה על הסדר. זה
היא עמדה
שלך היא עטיפה.״ סליחה מי זה שתינו? מכל מקום,
התפקיד שלה — לשמור על הסדר. לעמוד בשקט בכניסה,
היא גאה לציין שהיא כבר הגיעה ל־ 172 סנטימטר, וגילה
ולשמור שגברים אלימים לא יתפרצו. היא כמו שימשון
.21 מי שרוצה לדעת מה היקף המותניים שלה שיתקשר,
מצברה, אבל יותר חזקה .״השקט שלה מרתיע אפילו
עוד היום, למספר .5/1438
גיבורים,״ אומרים גברים.
ממבט ראשון נראתה יהודית סולה מאד מיוחדת ויפהפיה.

מאוכזבת רציתי לעבור הלאה. אני חיפשתי לא־מיוחדת.
איש אינו מאמין לי כשאני אומרת שאני אומרת ברצינות
אבל היא עצרה אותי ננשבעה שהיא לא מנגנת בגיטארה,
שאינני רצינית.
כותבת שירים, ולא מעשנת חשיש. היא לא רוכבת לא סוסים, ושונאת מכוניות־ספורט ונהיגה במהירות מופעל
רזת.
היא
לא מציירת, לא שרה, לא רוקדת, לא רו,צה לחיות
התעלמי והמשוכי הלאה. התנחמי ב כן שמכוערת לא זובה
דוגמנית, והיא אף פעם לא חלמה להצטלם
שחקנית ולא
לקבלת פנים כזאת. אם הם מעיזים יותר, ושולחים ידיים
אסקוט טובה יותר. היא לא מעריצה אף אחד, אין

— קראי, לשוטר.
לה תקליטים של מוסיקה כנסייתית ודייב ברובק, אין
מה דעתן לבקש מבני חדרה, היוצאים א תן בערב,
לה הובי, כלב וחבר. היא אפילו לא יודעת שסילבי וארטן
שיואילו גס להחדיר או תן עד פתח הבית?
וג׳וני הולידיי מתחתנים ביוני. היא בכלל אונה יודעת מי

קאזאגובה
הם השניים.
פעם בשבוע היא חופפת את הראש, ושלוש פעמים ביום
רותי יקירתי
היא אוכלת בלי דיאטה. פעם היא תתחתן, אולי, עם
יש לי עיניים כחולות, ואני גברי, אך מסתבך יותר
בלונדי, או שחור, עשיר או עני, חכם או טיפש, יפה או
מדי עם בחורות. אין יזו האשמה שלי. הן מתחילות, אתי,
מכוער, ויהיו או לא יהיו לה ילדים. זה לא מעסיק אותה,
מחלקות לי קומפלימנטים ומתנות, ואחר כך, כשיש בעיות,
ואין לה הודעות מוכנות לציבור.
אומרים שאני האשם. נוסף לכך ישנה ברחוב שלי איזה
במעבר־חציה היא מחכה לאור ירוק, ובתור לקולנוע היא
אחת, המצלצלת לי לעבודה במוסך עשרים פעם ביום,
לא מתפלחת. היא זורקת לפח ברחוב, אבל לא| מנקה מה
ושולחת לי מפתבי־אהבד, שאני הגבר שלה, והיא תתאבד
שאחרים מלכלכים. היא לא סובה ולא רעה, לא דגרנית
אם לא אענה לה. יש לי כבר התמוטטות עצבים, וקשר,
ולא עצלנית. לא מיואשת ולא מאושרת.
לי להתרכז בעבודה מרוב הבילבולים עם הבחורות. ירדתי
ביום היא סטודנטית, שנה שניה?)ספרות וזדרמה באו־במשקל,
ואומרים לי שאני צהוב בפנים.
ניבהסיטה של תל־אביב, והיא תהיה או לא תהיה מורה.
אני מחפש שקט בחיים. וגם מנוחה. תגידי לי בבקשה
אבית, מזה 22 שנה, הנא מנהל סמינר בנתניה! ,והיא
איך אוכל לגרד ממני את הבחורות האלו?
נולדה, כשהיא היתה קטנה, בצ׳כיה. אבנר היא יפה מאד.
פשוט המשך לפטפט בסיגנון הזה.
היא מאד לא־מיוחדת. היום זה נקרא להיות מינחזת.

הבליקיני מת לפני שנולד. כי הוא היה גס, בלתי מוסרי.
לכן, לקראת הקיץ, תיכננו באמריקה בגדיים חדש, מוסרי
מאד. הוא מכסה את גוף הנערה הצנועה מהראש עד כפות
הרגליים. ההא כמו אוברול צמוד לגוף. אבל שקוף. הוא

עשוי כולו מרשת דייגים.
הנערות האמריקאיות לוב שות תחתיו חזיה ותחתונ, 01
בצבע הגוף. מרחוק, על החוף, הן ניראות ערומות.
ההישתזפות בבגד־וים בזה נותנת תוצאות מסעירות. ובבית,
כשהן מסירות אותו מעליהן, אין הן ניראות עוד ערומות
בכלל.
הן ניהאות כמו רשת.

סימון
האיש של שתי החיילות ר3וו?ר#ז 8כ?-יי*ו