גליון 1439 מתאריך 7 באפריל 1965

מספר

וי -י־

,1439ה׳ ניסן תשב״ה 7.4.1965

שרווחטיפתו
שר יהווה זיס
הביא רגירו

שום חומר שהתפרסם בחודשים האחרונים
בעמודי השבועון המסדים לא עורר את
התעניינותם של עסקני המפלגות כמו דו״ח
הקלפי הנסיונית, לפני שלושה שבועות
(העולם הזה .)1436
מפלגה אחת — הליברלים העצמאיים —
.העתיקה את הדו״ח במודעותיה. בעתונים,
כהוכחה למעמדה בציבור. במפלגות האחרות
עבר הדו״ח מיד ליד, שימש נושא ל דיונים
פנימיים. מפלגה אחת שלחה אלינו
שליח דיסקרטי, כדי לעמוד על טיב שיטו ;־
־ תינו״ולקבל׳׳פרטים ״נוספי׳ 8על׳ התוצאות.
התעניינות זו מדגימה את מעמדו המיוחד
של השבועון המסדים. אף כי רבים שונאיו
בכל המפלגות, אין איש מטיל ספק ביושרו.
ידידים ואויבים כאחד משוכנעים כי אנו
מוסרים את תוצאות מחקרינו בתום־לב —
דבר שהוכח באופן מעשי בקלפיות הקודמות(
.בבחירות האחרונות קיבלה מפא״ ,,

למשל, ביום הבחירות, קצת פחות קולות
מכפי שקיבלה בקלפי הנסיונית של העולם

מבחינה זו, אין תחליף לקלפי הנסיונית

של העולם הזה. היא מספקת קרקע מוצקה,
שכל מפלגה יכולה לבנות עליה את חישוביה
ותוכניותיה. ספק אם יש בארץ מוסד
שני שהיה מסוגל לבצע עבודה זו, מבלי
לעורר אי־אמון בחוג זה או אחר.

מה יחסם של הנשאלים עצמם לקלפי?

מדווחים כתבי ״העולם הזה׳/
שהפע׳לו את הקלפי הגסיונית:

פרסום ד־ר •עין בסון

מיד כשנודעה זהותנו לנוסעי הרכבת,
הפכנו לכעין לישכת מודיעין וייעוץ. נוסעים
אחדים תינו לפנינו את צרותיהם, התלוננו
על קשיי דיור ועבודה.
אחרים הציעו למערכת להקים מפלגה
חדשה ,״שהמוסר ישלוט בה, ולא השחיתות,״
הבטיחו כי יצביעו עבור המפלגה
החדשה ,״כי היום אין עבור מי להצביע.״
נוסעים אחרים, שנתבקשו להטיל את
פתקי־ההצבעה לקלפי העולם הזה, שאלו
מה הבטחון שלא נשנה את תוצאות ההצבעה,
נגדיל על־ידי כך את קולותיה של
המפלגה שאנו חפצים ביוקרתה.
השבנו להם כי ציבור הקוראים שלנו
הוא השופט האכזר ביותר, ולא יוותר לנו
כשיווכח כי תוצאות הקלפי הנסיונית תהיינה
שונות בהרבה מתוצאות ההצבעה ביום
הבחירות לכנסת השישית.

הוויכוחים בין מצדדי המפלגות השונות,
שנתעוררו עקב הופעתנו, עברו חיש מהר
לפסים אחרים. נתהוו שני מחנות יריבים:
אוהדי השבועון המסויים ומתנגדיו. הוויכוחים
הקולניים נמשכו גם אחר־כך, כשהנוס־עים
ירדו מן הרכבות, נקבצו למוקדי ויכוח
ליד הרציפים.
תגובה אופיינית אחרת: נוסעים שונים,
ביניהם מבוגרים, הציעו לעזור לנו באיסוף
פתקי־ההצבעה. רק במיקרה אחד, נוכח הצפיפות
המרובה, הסתייענו בעזרה המוצעת.
היה זה חבר קיבוץ, שנסע מתל־אביב לחיפה,
מתוך כוונה להמשיך צפונה. הוא
חזר אתנו מחיפה לתל־אביב, חזר אחר כך
שוב לחיפה, להמשך נסיעתו המתוכננת.
בין המחמאות השונות, להן זכינו עקב
ביצועו של הסקר, היתד, אחת מיוחדת במינה:
רב קשיש התווכח בלהט למען קיומה
של הקלפי הנסיונית, הרגיע את המפקפקים
בכנותה, הבטיח להם כי הספירה
תהיה מהימנה.
אני מקווה שנוכחת לדעת שלא איכזבנו
אותו.

סטאטייסטיקה היא דבר גמיש מאד. זאת
מוכיח שוב הקורא היקר מניו־יורק, הד״ר
גרינדלינגר, במכתבו למערכת (ראה עמוד
,)3בו הוא מנתח את תוכן גליון
העולם הזה 1436 מי שלא ראה את ה־גליון,
ויסמוך על הקורא גרינדלינגר בלבד,

כל־כולו

יקבל את הרושם שהגליון היה
אוסף של דברים של מה־בכך.
אפשר לתאר את תוכנו של אותו גליון
גם בצורה אחרת. למשל:
• שער ועמוד אחד: דו״ח־סקופ על
תוכניות הממשלה לגבי כספו של האזרח
הישראלי. על דו״ח זה הגיב בשבוע שעבר
פינחס ספיר בעצמו, בנאום נרגז, בו העיד
על עצמו שאינו קורא לעולם את העולם
הזה, וכי הממשלה אינה מתכוונת להטיל
מלוזה־חובה אחרי הבחירות( .נזכיר זאת
לשר אחרי הבחירות).
• איגרת,העורך: ניתוח יחסי ירושלים־
בון לאור הגילויים האחרונים, ובייחוד על
רקע משפט אייכמן.
• מדור המכתבים למערכת: שלושה טורים׳
כמחציתם מוקדשים לדיון בבעיות
פוליטיות וחברתיות חשובות.
• מדור במרחב: שלושה טורים, כולם
מוקדשים לבעיות הנוגעות באופן חיוני לאזרח
הישראלי: מסעו של בורגיבה, מלחמת
כורדיסתאן, אירגון השיחרור הפלסטיני.
• הנידון: המאורע החשוב ביותר שקרה
בשנה האחרונה — הצהרותיו ההיסטוריות
של בורגיבה — והשפעתו על גורל
המדינה.
• חזית הסיבוב השלישי: דו״וו על
המצב בגבול הצפוני, נוכח סכנת המלחמה.
יתכן שאין זה חשוב לקורא היושב בניו-
יורק, אך הוא נוגע לחייו של כל אדם
בישראל, פשוטו כמשמעו.

• הקלפי הנסיונית: ראה לעיל.
• מדור תצפית: כמעט כולו מוקדש לתצפיות
פוליטיות. חלק מהן כבר התאמת:
סירוב בון להקים את שגרירותה בירושלים,
לחץ צרפת וארצות־הברית נגד יוזמה מלחמתית
ישראלית.
• במדינה: יחסי ישראל־גרמניה, המאבק
סביב הרכבת מוסדות מפאי׳י, הכפייה הדתית,
הצהרת הפעולה השמית, המאבק סביב
כור דימונה, ההכנות ליום־העצמאות, ועוד.
• בעולם: מלחמת ויאט־נאם, מהימות
אלאבאמה, ועוד.
• אנשים: כמחצית המדור מוקדש לאישים
פוליטיים.
אם ננכה מכלל שטח העתון את המודעות
(הדרושות לקיום כל עתון, והתופסות ב־העולם
הזה אחוז קטן יותר מאשר בכל
עתון גדול אחר בארץ) ,נמצא כי החומר
הנ״ל תופס כ 55 מן העתון, וכי כל
החומר הקל (ובכללו ביקורת הסרטים, הספורט,
התדריך, הפיליסון של זיוה יריב
ובו׳) תופס כ־״.450/
במילים אחרות: החלק הקל של העתון
בא בתוספת לחומר הרציני — ובוזדאי לא
במקומו.

מכתבים
מפלגה חדשה?
מר אריה סקורניק הציע במכתבו (העולם
הזה ) 1438 שעורכי העולם הזה יקימו
מפלגה חדשה ויילחמו על השלטון, כדי
לשנות את המישטר. תביעה זו נשמעת
לאחרונה, בגלוי ובמרומז,
גם במכתבים
של קוראים אחרים.
ברצוני
להביע את
התנגדותי להצעה זו.
אין לי ספק שאם
היו עורכי אמנם העולם הזה מתייצבים
לבחירות, היו
זוכים לשניים־שלו־שה
מנדאטים( .אני
עצמי הייתי מצביע
בעיניים עצומות בעד
גולדיו
כל רשימה שתורכב
על־ידי עורך העולם הזה).
אולם איזו תועלת יביא הדבר? מה תעשה
סיעה כזאת בכנסת? היא תוכל רק
לקרוא חמס ולהשמיע את דיעותיד— ,
העולם הזח ממילא,
והרי את זהעושה
ובצורה יעילה מאד.
כל עוד לא יחול שינוי מכריע במיבנד,
הפוליטי בארץ, אין מקומם של אנשים
צעירים ומוכשרים בכנסת. הם רק יסתאבו

אייה גולדין, רנזוז־גן

כרמיאל ואלאכאמה
בכתבת העורך ,״רב באלאבאמה״ (העולם
הזח 438ו) ,התעלם אורי אבנרי מעובדה
אחת בעלת חשיבות: המיעוט הכושי באר־צות־הברית
רואה את עצמו כחלק בלתי־נפרד
מן האומה האמריקאית.
לא כן הדבר ביחס לערביי ישראל.
גד נחמני, חיפה

אבות וכנים

אין כל דימיון בין
מאגודת ישראל, לבין
האדם שתמונתו
מופיעה לצד מכתבו
(העולם הזה .)1437
חכמים הזהרו ב־תמונותיכם.
אגב,
לא ידעתי
כלל שאנשי אגודת
ישראל נמנים על
קיראי העזלם הזה.

ח״כ מנחם פרוש

מעתה יוכל כל אחד להנות גם בקיץ מיתדונותיו של הפרי הזהוב.

ש תו

פרדס

משקאות משיבי נפש מפרי הדר טרי, שזנו למוניטין עולמי,
מיוצרים ע־י ־פדדט־ מוצרי הדר בע־מ, מחלוצי ענף ההדרים בארץ.

לבחירתך:

יצחק כן־שלמה, ירושלים העולם הזה, מצטער
ששיבץ במכתבו
של ח״ב מנחם פרוש את תצלום אביו.
תצלומו האמיתי של ח״ב פרוש — ראה
תמונה.

ח״כ פרוש

עולם הערב
אני משוכנע שהרוח האנטי־ערבית תשרור
בארץ עוד שנים רבות, כך שרעיונות העולם
הזה והפעולה השמית לא ימשכו אנשים
רבים, למרות תפוצתו הגדולה של השבועון.
לכן אני מציע שתייסדו ותוציאו עתון־
ערב אמיתי — שיופיע באמת בערב —
שיתן-כיסוי נאמן למה שמתרחש במרחב.
הצעה נוספת: הוציאו את העירום מן
העולם הזה! על־ידי כר תפסידו חלק מן
הקוראים, אך תרוזיחו קוראים חדשים.
יורם גונן, ירושלים

משפט לינץ׳
גליון העולם הזה ( 436י) ,הכיל, ב״28
עמודיו, את החומר הבא:
שבעה עמודי פירסומת; שמונה עמודי
מיזמה ומישכב של אזרחי ישראל ותייריה;
תיאור מרתק של הגבול הצפוני, מלווה תופסי בצילומים
מקום וברשימה של
ישובים וגבעות: העלאת
גירה מחודשת
של נאומי בורגיבה
הקדוש: שבחים לפעולה
השמית: אזהרה
דראסטית מפני
פיחות מתקרב; סרטים;
כדורגל ותש בץ•
עתה
אני מבין
מדוע הופסק הפיר־סוס
של שמות חב־גרינדלינגר
רי־המערכת.
ראשית,
חבל על המקום. הוא טוב עבור מודעות.
שנית, חברי המערכת מפחדים מפני משפט
(המשך בעמוד )4
המולם הזה 1439

ססג כדל 450 רו־ל-

0319

אשכוליות

68!1 0 3 1 9ז |814(1

תפוזים

$811*168110119

דבב ב 7ה ד״,ב7ך ע\ ־ סררססגכרש !

1י 0,טנני חימן־גימשיה שמנית
הרשמה לגומרי כיתות ח /ט׳ ,י׳
מגמות :

ר דיו -אלסט רוני ק ה
* ט כנ או ת מ כונו ת
* ט כנ או ת בניו

הרשמה לגומרי כיתות ח׳ ,ט׳ ,י /י״א
מכמות :
ריאלית

כולל הכנה לבחינות בגרות
כתות בסר
הומניס
פרטים והרשמה 0־ 13-10 בבוקר ום־ 7-4בערב
תל־אכיב חיפה דרך פ״ת (מול בית הדר) טל 35635 .

בלפור ( 5מול הטכניון) טל 69041 .
הישראלי החדשות שבועון הזה,-
.העולם
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, תל־אביב,
סין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזד, בע׳־מ.

ב 12.350 -

ד״יבלבד

מכתבים
(המשך מעמוד )3
לינץ׳ ,בגלל זילזולם בציבור הקוראים.
אולי שמעתם פעם על שבועון צרפתי בשם
ל׳אכספרס? כדאי שתציצו בו פעם.
ד״ר י. גרינדלינגר, בית־החולים
מיימונידס, ניו־יורק, ארצות־הברית
כתבה מפורטת על דרנו של ל׳אכספרס,
על פרישתו מן המאבק המדיני ועל הסתגלותו
לאווירה הכללית של התפרקות המציפה
את צרפת — ראה העולם הזד.) 1412( ,

מנוע קרם• שר חפץ 850 סם־ק
ה.ם1שך• גם בחולות.
הילוכים ׳וכרוו״ם

מראה מתחת לגשר

סחלים קפיציים
נפרדים לכל ג׳לגל
מבטיחים נסיעה
.חלקה• גם בשדה חתש

מיטב איחולי החלמה לזיוה יריב שלנו.
שתהיה בריאה, מהר ולתמיד, ושלא תיפול
שערה משערותיה ארצה.
אלוהים, שמור נא על שלומם של כל
אנשי העולם הזה.
חנן יקינטץ, חולון

ש ...ש שקדים

ב עי׳ ס
רחוב רי ב׳י ד , 2 4 1ט ד ׳ פנרו , 3 3 2 4 1רבד ־ -אביב

מגי

רק באיחור נודע לי על התחרות לבחירת
בעלת עיני־השקד (העולם הזה ,) 1437
אך מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. לכן אני
מציעה את מועמדותי.
הדבר הכי אהוב עלי בחיים זה שקדים.
הייתי אוכלת יומם ולילה שקדים, אילו רק

פוצי היו נותנים לי. גם השכנים יודעים לכבדני
אני באה לבקרם.
בשקדים כאשר
יש לי עיני שקד חומות, ויש לי גם פה
גדול. אני חושבת שהייתי יכולה לשכנע
די־סוב את אזרחי ישראל שחשוב מאד
לאכול שחדים, או לפחות להכניסם לפה.
פרצי, תל־אביב
תצלומה שלהמועמדת פוצי — ראה
תמונה.

בוני חאימפריה
כיהודי אמריקאי המבלה אח חופשותיו
בישראל, נדהמתי כשקראתי את דעותיה של
יהודית פרי, אודות תכונותיו וסגולותיו
של המין החזק באמריקה
(העולם הזה
.)1436
מובטחני, יהודית,
שכאב ד,כשלון של
נישואיך הוא שנרם
לסיפורך ולדעותיך
עלינו. עם חלוף הזמן,
יישכח הכאב
ותשתנינה הדיעות.
אל תשכחי, נערת־חן,
כי ״המטומטהאמריקאים״, מים כפי
שאת מכנה או תם,
בנו את האימפריה
הכבירה, לדאבוננו, בעזרת המין החלש.
חושבני
שציפית כי באמריקה יפלו בולם
שבי בקסמיך, אך נוכחת כי לא הוקדשה
לך תשומת־לב מספיקה. אל תשכחי כי נערות
ישנן בכל העולם. אפילו באמריקה.
לואים גודניים, תל־אביב

ל ת1

להש ^ ג

1ח נ וו לי וו ת
ה מ וו בחר וו ת

51/ 11/
מפיץ

בלעדי

קריאה מגרמניה

בי שראל :

הירשפרונג ושות׳בע״מ
שור?

אביסל

בדאגה רבה אני עוקב מזה שנים אחר
התקשות החזיתות בסיכסוך הישראלי־ערבי.
להתעניינותי יש סיבה מיוחדת. מטעמי
בריאות (ברונכיטיס כרונית) אני מבלה מזה
שנים חודשים ארוכים בארצות־המידבר
הערביות, בייחוד במצריים ובאל־צחרה ה־אלג׳ירית.
זה הביא לכך שהתמסרתי למחקרים
מסויימים לגבי העולם הערבי וישראל,
ואני משתתף בכמה עתונים מקומיים בנושאים
אלה.
קראתי בשבועון דר שסרן כי אתם חות־העולם
הזה 1439

ריס לפתרון צודק של בעיית ארץ־ישראל,
וכי עליכם להתגבר על התנגדות רבה בישראל.
אני כשלעצמי רואה בבעיית הפליטים
את גרעין הסיכסוך.
אני מבקש לשמוע יותר על כך, ואני
מוכן להתמסר אישית וללא הסתייגות לכל
פעילות למען השלום במזרח התיכון.
אני בן .26 אבי היה חבר רשום במפלגה
הסוציאל־דמוקראטית מאז שנת . 1917בשנת
1933 הפסיק את פעולתו כעתונאי.

וולפגאנג פרוינד, באדן־באדן,
מה קרה בפרדם ז

גרמניה

קראתי את הכתבה ״תקיפה בפרדם״ (העולם
הזה ,) 1438 ועד סוף הקריאה לא הבנתי
אם אכן היה אונס
או לא.
כתבתם בהרחבה
על כל מה שהתרחש
מסביב, והתעלמתם
מן המעשה עצמו.
מן הבטויים כמו
״כאשר התנפל עלינו״
,או ״אחרי זד,״,
לא מבינים מה קרה
שם בדיוק. מעניין
גם מה עשתה החיילת
בזמן שחברתה
נאנסה ו /או הותקהך

איתן הדר, פתח־תקווה
העולם הזה פירסס את סיפורן האישי
של החיילות, שלא התעכבו, כמובן, טל
פרטי המעשה. המשטרה עצרה חשוד באונס
של חיילת אתת. השניה לא בתזה מן
המקום, לפי עדותה, מפני שהיתה המומה,
ומפני שחששה שהאיש ירצח את חבו־ונה.
שתי חיילות מטומטמות נתנו לברנש אחד
לאנוס אותן.
כאשר הוא אנס אחת, היתד, צריכה השניה
לזרוק עליו אבן ילא לעמוד כמו
גולם. והנשים עוד מתלוננות אחר־כן־ כשקוראים
להן המין החלש!
ק. א ,.תל ׳אביב

ירח הרכש

שהיתי בנופש בנתניה, מצוייד במצלמה
עם טלה־אובייקטיב.
תוך כדי טיולי עקבתי אחר זוג בירח-
הדבש, והנצחתי אותם בתמונה.

ערבי אינו נחשב לאדם כלל.

אחמד מופה זחלאקה,
טלאי צהוב

תודתי נתונה לכם על הכתבה בדבר הסיסמות
בסיגנון נאצי שנכתבו על דלת חנותו
של יווני אורתודוכסי בירושלים (העולם הזה
.)1432
הזכרתם בה את הטלאי הצהוב, אותו חויבו
יהודים לשאת על דש בגדם במישטר הנאצי׳
וכתבתם כי רב יהודי טבע אז את
הסיסמה :״ישאוהו בגאון, את הטלאי הצהוב.״
ובכן, לא רב חיבר את הסיסמה הזו,
אלא מר רוברט ולטש, המכהן היום כחבר
מערכת הארץ.
אברהם שרן, תל-אביב
הקורא שרן צודק בכך שהסיסמה הוטבעה
על־ידי ולטש, אן טועה בעיתוי ההיסטורי.
הסיסמה חוברה בשנת , 1933 לרגל החרם על
החנויות היהודיות, שנים רבות לפני שחויבו
יהודי גרמניה לשאת טלאי צהוב. ולטש התכוון
לטלאי צהוב דמיוני בלבד.

חוות־דעת
הצלם שביים את התמונות של מילכה
סדאי (העולם הזה ) 1435 אינו יודע כלום
מן החיים. סיגריית המעשן
חשיש ומגיע למצב
של ״חלומות״ ,פשוט
חולם, ולא מחזיק
את הסיגריה בתנוחה
כפי שהיא מוחזקת
בתמונה.
באשר לחמיה —
נזדמן לי לעשן סיגריות
כאלו כסה והתוצאה פעמיב,
היתד, התקפת שיעול
ויובש בפה.
אחת מן ההזדממקסים
נויות
היתד, בחברת
הלהקה של ליונאל המפטון, פה בניו־יורק,
בגרינץ׳ וילאג׳.
העישון נפוץ כאן בחוגים רחבים, אך,
ריבונו של עולם, איך נהנים מזה אינני
מבין.
ניד מקסים, ניו־יורק,
ארצות־הברית

מכתב מרותי

כבר זמן רב שאני רוגזת על רותי,
עורכת המדור ״מכתבים למתי״ .הפעם
הגיעה חוצפתה וחוסר־מוסריותה לשיא של
ממש.
פעם היא ענתה לבחורה, כי כדאי לה
להמשיך ולהתנשק עם בחור המעורר את
סלידתה, רק מפני שהוא לוקח אותה למסיבות,
שם תוכל להכיר
בחורים אח רים
(העולם הזה
.)1436
!האחרון
בגליון
(העולם הזה )1438
היא מייעצת לאשה
נשואה שלא תחזור
לבעלה, לביתה ולילדיה,
מהם ברחה, מפני
שבעלה הכה
אותה.
מי שם אותך, רו־תי,
לשופטת ילפי־ברגר
סקת
בענייני אישות
כה עדינים? ואם את
עושה זאת, לפחות תתבססי על עקרונות
מוסריים של קדושת חיי־המשפחה וטוהר״
המידות.
רותי ברגר, חיפה

טעות לעולם צודקת
מי מביר? מי יודע?
אולי תוכלו, בעזרת השבועון, למצוא
את הזוג, ולהעביר להם את הצילום, שישמש
להם כמזכרת?

•שמעדן פיש, ושפים

הזוג המצולם בתמונה מתבקש להתקשר
עם המערכת, יזכה בתמונה.

קראו לו בלב
עבדתי כקבלן עצמאי לעבודות טיח ב־פרדס־חנה,
עד שנדרשתי לעזוב את העבודה,
מפני שלא היה לי אישור משרות התעסוקה.
מזכיר מועצת־הפועלים כינה אותי
בכינויי־גנאי, קרא לי כלב ואמר לי לחזור
לכפר.
למחרת הופיע במקום פקיד מועצת פועלי
פרדס־חנה, ואיים להביא בריונים שיכו כל
ערבי שיעז לעבוד בסביבה.
אין שום סיבה מוצדקת להתנהגות זו,
פרט לעובדה שלגבי אנשים מסויימים אזרח

כפר קרע

ק 1רס
לעתונאי
ס פו ר ט
(ליד בית הסנו לעתוגאות)
החלה ההרשמה לקורס מיוחד להכשרת עתונאי
ספורט שיחל בלימודיו .27.4.65-1
הקורס שמטרתו להקנות הכשרה עיונית ומעשית
בעתונאות הספורט וענפיה השונים יכלול ארבע
חטיבות לימוד מגובשות:

הבעה עתונאית בכתב
סיקור עתונאי של ארועי ספורט
חוקות השיפוט של ענפי הספורט השונים הספורט בישראל ובעולם

פרטים והרשמה כל יום בין השעות 4אחה״צ עד
7בערב במשרד בית הספר בית ״בני ברית״ רח׳
קפלן טל 222830 .

בולגריה קוראת לך
החלה ההרשמה לטיולי אביב
וקיץ .1965 טיולים ליחידים
ולקבוצות, ביקורים וסיורים
בסופיה, בהרי בורוביץ ובילוי
מרענן על חולות הזהב —
הרביירה של הים השחור.
התרגעות וריפוי במעינות המינרליים
המפורסמים.

לשבת מפא״י תחליט רק בשובו של
אשכול (כותרת בהארץ).
כבלים בעומס של 2עד 2טון (מעריב).
י. הירש, תל־אביב
חיסול שמלות אמריקאיות (מודעה במעריב).
יעקב
לוטן, ירושלים
מר רחבעם עמיר קיים יחסי ידידות
הדוקים עם אנשים מפני הישוב הערכי
(הארץ).
שולמית ציוני, תל-אביב
לשלמה דבי נולדה בנישואין הראשונים
ילדה בת .3
מיקי פלשקס, תל-אביב
קברניט אל־על תקף את גרושתו בכת
של אקדח (העולם הזה).
רינה הררי, חדרה

זבות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למבתבים.

פרטים והרשמה:

״ אוניברס״
חברהל תיי רו ת ו הובל ה בע־־מ
הנציגה הכללית של בלקנטוריסט

תל-אביב: רחוב רמב״ם 17
תל-אביב: רחוב אחד העם 11
2חיפה: דרך העצמאות 88
חוברות העולם הזה 1439

הסברה

תשלחנה

לכל

דורש.

במרחב
יח סי םמרח ביי ם
של־ ח בק א ה־ו־אל־חביב
בורגיבה סיים את מסעו הארוך.
אולם במקום השבחים והחיבוקים שהועטרו
עליו לפני שישה שבועות, המטירו על ראשו
עתונאים ושדרנים ערביים קיטונות של לעג
וביקורת. את הביקורת החשובה ביותר השמיע
מוחמר חסנין הייכל, איש־סודו של עבד־אל־נאצר
(ראה להלן) ,שכתב במאמרו השבועי
באל־אהראם :״בורגיבה, איש הפתרונות
החלקיים, היה בין האחרונים שהשלימו
את המאבק על חרות ארצם ...כדאי
לו להחליף את יועציו, כי אינם עומדים על
רמה מספקת שום ערבי אינו יכול להעלות
על דעתו דו־קיום בשלום עם ישראל.״
הנימה היתר, רחוקה עדיין מן ההשמצות
והגידופים שהושמעו בעבר הלא־רחוק. על
כן החליט נשיא תוניסיה לא לשרוף את הגשרים,
אלא ״להבהיר את העמדות״ .לשם
כך שלח לקאהיר את אחד מיועציו הקרובים
ביותר — אף כי רמתם של יועצים אלה לא
מצאה חן בעיני מצרים. מונגי סלים, שר החוץ
של תוניסיה, הוא גם אחד הדיפלומטים
המנוסים ביותר שלה, ייצג את ארצו
במשך שנים ארוכות באו״ם.
השליח הבהיר לקאהיר שאין בדעת תוניסיה
להיגרר אוטומטית אחרי הקו המצרי.
בראש וראשונה תבוא עצמאות זו לביטוי
בקשרים עם גרמניה. תוניסיה, אשר הוזה
הסחר שלה עם צרפת הסתיים, זקוקה ליחסים
הדוקים עם השוק האירופי המשותף.
בשוק זה יש לגרמניה מישקל רב ביותר —
ואין בורגיבה מוכן לעורר התנגדות גרמנית
לקשרי תוניסיה—השוק.
שני מחנות. סלים ביטא, בפגישותיו ב־קאהיר,
את גיבוש העולם הערבי לשני מחנות:
מחנה פרו־קומוניסטי, בראשותו של
עבד־אל־נאצר; ומחנה הרוצה לקשור את כלכלתו
ותפיסתו המחשבתית עם אירופה המערבית.
בראש מחנה זה התייצב בורגיבה.
הבעייה הפלסטינית, שבעיני הישראלים נראתה
כבעייה הבלעדית המפרידה בין תוניס
לבין קאהיר, שימשה רק נושא מישני בשיחותיו
של סלים. הוא הצהיר כי בורגיבה
נשאר נאמן לסולידאריות הערבית במאבק
זה, ממשיך לראות בישראל יציר הקולוניאליזם•
אך השר גם הבהיר כי בורגיבד, התכוון
בכל הרצינות לעיקר הדברים שהשמיע:
שפתרון הבעייה נתון בראש וראשונה בידי
העם הפלסטיני עצמו, כי על עם זה לחפש
פתרון הדרגתי, כי המלחמה לא תפתור את
הבעייה — וכי על ראשי המדינות הערביות
לחדול מהשמעת הצהרות־הסתה בלתי מעשיות,
דעות שבורגיבה חזר עליהן בעצמו
בבלגראד, בעת סיורו ביוגוסלביה.

100 הרוגים ומאות פצועים, ואילו ברחבי
הארץ הילכו שמועות על מאות הרוגים. בן־
לילה הפכה ההפגנה המקומית להתקוממות
עממית עצומה.
אולם בעוד שנציגי המפלגות והאיגודים
ניסו לגבש תוכנית־פעולה מוסכמת, התפרסמה
ביום שבת ברבאט הודעה קצרה. נמסר
בה, כי 14 אנשים הוצאו אותו בוקר להורג.
היו אלה כולם מארוקאים שעברו ל־אלג׳יריה,
ואשר לפי הודאתם אומנו שם במחנה
מיוחד ונשלחו חזרה לארצם כדי לבצע
מעשי־חבלה ולהקים מחתרת נגד המלך.
הם חזרו למארוקו בשלוש חוליות, סמוך
לתקופה שבה התנהלו קרבות־גבול בין ארץ
זו לבין אלג׳יריה. בראש החוליות עמדו
חיילים מארוקאיים שערקו מצבאם.
״השפעה זרד״ .ראשי האיגודים איימו
בהכרזת שביתה כללית, אך לא הגשימו את
האיום. ואילו ראויו רבאט שידר האשמה
מעורפלת, כי ״השפעה זרה״ היתד, מעורבת
בליבוי ההפגנות.
ה תה זו האשמה מן הסוג שהוטח לא
המאשרק* נגד מצרים. אלא ש*
פעם
בבירות
האשמת מארוקו לא היתד, מופנית כלפי
גמל עבד-אל־נאצר. ההשפעה הזרה שהוזכרה
היתר, השפעתו של אחמד בן־בלה. המהפכן
השמאלני לא הסתיר את אמונתו, כי שוב
אין מקום למישטר מלוכני בארץ השכנה.
כאשר טענה מארוקו כי מגיע לה חלק מן
המידבר המפריד בין שתי הארצות, התגברה
שינאתו של בן־בלה. כי מתחת לאותם חולות
לוהטים מונח אוצר עצום של נפט.
אולם לא היה צורך בהשפעת בן־בלה, או

מ א רו קו
הניצוץ הרא שון

ש״ש ..ש ק די ם ש״ש״ שלנו
שי נפלא ל חגי ם לכל המשפחה
שקדי כרמנו הם קטנים
ולכן מתוקים.
טעימים הם וטובים
ומחירם נמוך יותר.

דרוש ש ״ ש. ש ק די ם ש״ש ..שלנו
״השקד״ אגודה שתופית חקלאית בע״נז
גורדון לבינסון אילון

״כל ימות השנה ראינו מכוניות־פאר דוהרות
ברחובות, וכשנעלמו המכוניות — הופיעו
הטאנקים של גנראל אופקיר, שפתחו
עלינו באש!״ במשפט מריר זה סיכמו השביע
הרעבים וד,מובטלים של קאזאבלנקה
את מצבם העגום.
הניצוץ הראשון הוצת על־ידי חוזר של
משרד החינוך, שהודיע על שינוי רב־חשיבות
בשיטת־הלימודים: החל מן השנה הבאה יונהגו
בחינות מיוחדות, אחרי חמש שנות לימוד
יסודי. המוכשרים שבין הנבחנים יוכלו
להמשיך את לימודיהם בבתי־ספר תיכוניים.
הנחשלים ייאלצו לסיים את לימודיהם עם
גמר בית־הספר היסודי, ולחפש עבודה או
ללמוד מקצוע. הסיבה: חוטר תקציב. התלמידים
נחרדו, נהרו לרחובות.
הפרופסור היהודי. בראשם צעדו המורים•
כי גם הם היו בלתי־מרוצים ממצבם הכלכלי,
ומתוכניות משרד החינוך להגדיל
השנה את מספר שעות־ההוראה של המורים.
למחרת המהומות הכריז שר־החינוך :״אינני
מאמין שמורים, על אף תלונותיהם, יסיתו
תלמידים להפגין.״ הבולשת חשבה אחרת,
עצרה עשרות מורים — ואת הפרופסור היהודי,
יו״ר איגודם.
14 הו צ או ל הורג. הניצוץ שניתז מהפגנת
המורים והתלמידים הצית את אבק־השרי־פה
שהצטבר במישכנות־העוני של העיר הגדולה.
רבבות מובטלים וחלכאים הצטרפו להפגנות,
עקרו עמודי טלפון, ניפצו שמשות
של חלונות והפכו מכוניות. המשטרה לא
יכלה לפזרם, ואז ניתנה פקודת אש לצבא.
בהודעה הרשמית נמסר על שבעה הרוגים
ו־ 69 פצועים. אולם כתבים זרים דיווחו על

שליח סדים (כמרכז) **
מלחמה או פתרון הדרגתי?
בשליחים שאומנו באלג׳יריה, כדי לעורר את
המהומות של השבוע שעבר. כי הסכנה הגדולה
ביותר לקיומו של המישטר נעוצה בעוני
הממאיר של שכבות נרחבות, בצד ההתעשרות
של תומכיו ומקורביו. הפעם הוצתה
התבערה על־ידי ניצוץ ההפגנה של התלמידים.
מחר יהיה זה ניצוץ אחר. אך הסכנה
לקיום המישטר בעינה עומדת.

מצ ריי ם
איש ה סו ד
״מי שחושב שהוא הולך להילחם ביהודים
פחדנים, משלה את עצמו. מוטב לו לדעת שמחכים
לו חיילים אמיצים.״ מילים אלה פורסמו
לפני 17 שנה, בריפורטג׳ה ששלח כתבו
הצבאי של אחר סאעוז משדד, הקרב. אף
עיתונאי ערבי לא העז, לפני אותו כתב, לתאר
את החייל הישראלי כלוחם אמיץ. רעיון
זה נחשב כמעט לבגידה.
הכתב, מוחמד חסנין הייכל, היה עדיין ב*
המזרח הערבי, לעומת המערב הערבי
(המאגרב).
** בשיחה עם אורי אבנרי ונציג אלג׳יריה
באו״ם.
ה עול ם הז ה 1439

ד,צ־ערב
כתב

ראשית
דרכו העיתונאית. אך כבר אז
סיין באומץ־לב .״קחו את כל מנהיגי
ותנו לנו במקומם חיים וייצמן אחד!׳׳
בשנת , 1949 אחרי שקרא את ספרו
נשיא ישראל.
הפגישה הראשונה בין גמאל עבד־אל־נאצר
והייכל היתד, מיקרית. מספר חודשים לפני
הפיכת ה־ 23 ביולי 1952 ביקר הסגן־אלוף
הגבוה אצל גנרל מוחמד נגיב, כדי לדבר
אתו על תוכנית ההפיכה. נגיב הציג בפני
אורחו צעיר בעל קומה בינונית. היה זה
הייכל. עבד־אל־נאצר דחה את שיחתו עם
נגיב, חיכה שהייבל יסתלק. אך זה נשאר
יושב במקומו, פתה בשיחה על כניעת המלך

גלי את סוד עיני הקסם
עיני כל אשה הן החלון לנשמתה. השפעה מיסתורית של העיניים המביעות הפתעה, התפעלות
— גורמות להתפעלות — מושכות, מתחנחנות, מחייכות. כל זאת במבט קסום הנובע מגלוי
סוד עיני הקסם, עם מכלול מוצרי איפור העיניים של הלנה רובינשטיין

להבדטת אישיותך

העפרון לגבות משווה קו וצורה אלגנטיים לגבותייך.
ההדגשה נשארת טבעית ואיננ ה נראית לעין.

מב<371

להעמקת המבע

משלים א ת איפור העין ומעניק עו מק להבעה. לצללית
על העפעף באחד או שניים מן הגוונים

האקסק לו־

סיביי ם העומדים לבחירתך. גוון בהיר ליו ם — כהה
ב מקצ ת לערב.

להדג שת צורת העין
עם ;14י41כ1״ 1גרדי!

נשכחות. ציירי ב מכ חול
הטיפה המרה או השאיפה המתוקה?
לאנגלים .״ומה עושים קצי;־ הצ-־אי׳ שא!
הייכל בליגלוג.
עבד־אל־נאצר ל; :נענה לאתגר. אילו רצה,
יכול היה י;1.שתי ; את העיתרא׳ בתשובה
מרתקת ולספר גו על הקצינים החופשיים.
אך הוא העד ף להיות זהיר ושתק. הוא לא
ידע אז כי אותו עיתונאי יהיה כעבור שנים
מעטות איש סודו וידידו המקורב ביותר.
ואכן, אחרי שעלה עבד־אל־נאצר לשלטון,
מונה הייכל כעורכו של החשוב בעיתוני
מצרים: אל־אהראם.
בגי לוי לב. נשיא מצרים מצהיר בדרך-
כלל על מדיניותו בנאומים פומביים. אך אין
הוא יכול לנאום כל יום. יש גם דברים שמוטב
כי יופצו בצורה בלתי־רשמית. זה מה
שעושה הייכל מדי יום שישי, במאמר המתפרסם
תחת הכותרת בגילוי לב.
מאמרי הייכל מתוייקים בכל משרדי החוץ,
המעוניינים לדעת את הקווים הכלליים לפיהם
מתנהלת מחשבתו של נשיא מצרים. אין
פירוש הדבר שהייכל הנו שופר המוציא
קולות רק כשנישפים בו. יתכן שההפך הוא
הנכון — בעיקר כשהוא כותב על ענייניה
הפנימיים של מצרים. לא פעם מתח הייכל
ביקורת קטלנית על התנהגותם ושגיאותיהם
של אישים רמי־מעלה בממשלת מצרים, או
על דרכי המישטר בבעיה זו או אחרת.
אומץ לבו לא בגו בהייכל גם כאשר התנגש
עם איש צמרת: ראש הממשלה עלי
צברי. זה היה לפני ארבע שנים, כאשר גילו
שלטונות מצרים שכמה פקידים בכירים נתנו
לסוחרים רשיונות־יבוא, תמורת שוחד. בין
פקידים אלה היה אחיו של עלי צברי, ולכן
לא העז אף עמון במצרים לפרסם את רשימת
החשודים. רק אל־אהראם פירסם את כל
שמות החשודים, כולל שם אחיו של ראש
הממשלה. מאותו יום הפך צברי לאויב מספר
אחד של הייכל.
הטיפה המרה. אילו שרר במצרים מיש־טר
קומוניסטי, אפשר היה להדביק להייכל
את תואר האידיאולוג של המפלגה הקומוניסטית
המצרית. אך גם המישטר וגם הייכל
אינם קומוניסטים. להיפך :״אין לקומוניסטים
שום עתיד בעולם הערבי,״ קבע הייכל במאמרו
השבועי, לפני כחודשיים.
כיצד קרה שאדם בעל שיעור קומה כזה
— שהוא ידידו המקורב של הנשיא, ואשר
ליווהו בכל מסעותיו ונפגש עם כל מנהיג
אותו פגש נאצר — לא השיג מישרה רשמית
נכבדת יותר מזו של עורך עתון יומי?
ההסבר המקובל הוא, שעורך אל־אהראם ידוע
כשודין מושבע, שאינו מהסם לחלל בפרהסיה
את צו הקוראן נגד אלכוהול.
אך מתקבל יותר על הדעת שהייכל אינו
נושא את עיניו למישרתו של שר פשוט,
אלא שואף לתפוס בבוא העת את מקומו של
יריבו: ראש הממשלה עלי צברי. עד אז הוא
מתבצר במערכת העתון החשוב. בגלל ידידותו
עם הנשיא, הוא אף יודע סודות רבים
שראש הממשלה אינו יודע אותם.
המוגי, חזרי #30ו

תראנ ה עינייך גדולות יותר ובלתי
ה מיו חד

קו דק על העפעף

קרוב ככל האפשר ל ב סי ס הרי סי ם 5 .גוונים עומדים
לבחירתך.

למב ט רך ומק סי ם
ריסייך

י היו

ארוכים

0א ס1,

מבליט,

של ממש. לרשותך גם

ארוכים.

מב טך

צובע ו מוסיף

סאס!

לריסייך

ומלטף.
אורך

הצובע א ת

ריסייך מבלי להאריכם.

למראה רענן וצעיר
מ קלון 41.0 £ ,ג 1ס;)

1ג 0£א 0 0

מכסה על ס מני עייפות ומס תיר

עגולים מגלי סוד מתחת לעינייך. ס מני
ו ה חלי קי בעדינות 1, .א 0 0
0 0 x 0 1 :^1,

נקוד ת
המוצר

החדיש ביותר של הלנ ה רובינשטיין משלים א ת מערכת
המוצרים לאיפור העין.

בכל פרופמריה מאושרת על ידי הלנ ה רובינשטיין
תמצאי דברי הסבר ועצה על התאמת האיפור וצב־עיו
לעינייך ולאישיותך, לשעות היו ם ולשעות הערב

1 3 ,1 1 1 3 1 1 1 8 1 6 1 x 1

^110 16 11

גורדון לבינסון אילרן

בעולם
א רצו תהב רי ת
צ ל בי בו ע די
תוכל גלן רוא
את כל
הם פרים
שחלמת עליהם...
לא תצטרך להשקיע את מיטב זמנך בקריאת החומר
המקצועי ההכרחי עבורך...
שעות היממה יספיקו לפתע לכל צרכיך...
כי תוכל לקרוא הכל מהר פי כמה ותקלוט ותזכור כל
דבר טוב יותר.
נצל את השיטות החדישות לטיפוח כושר הקליטה והזכרון,
להגברת העירנות והריכוז, ליצירת הרגלי קריאה נכונים
ולהגדלת מהירות הקריאה.
בקורסים לקריאה מהירה של המכון הישראלי לשיפור
הקריאה, בעזרת ציוד אופטי מודרני ושיטות למידה
חדישות, תלמד לקרוא במהירות גדולה פי ,4—2לקלוט
את החומר טוב יותר ולזכור אותו זמן רב יותר.
שעורי הדגמה חופשיים, הסברה והרשמה :
בית ציוני אמריקה, ימים א׳ ,ב׳ ,ד׳ ,ה׳ 8—6בערב.

מנון ישראלי לשיפזו ה1ן רזאה בע מ
ת״א, טל 234630 .

רכ שו מ ק צו עמשתלם

קורסי בקרוערב

פתיחת הקורס
1.5.65
קבלת לקוחות בסלון בית-הספר לספרות ״דיאנד,״
יום־יום, בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א׳ ,ג׳ ,מ׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

תארייום(1ככד דיזנג1ף)טל 226066 .

תחילה ר,ם קראו לעצמם ״קוקלוס״ —
מילה יוונית שפירושה ״מעגל״ .הם היו
חצי־תריסר צעירים במדינת טנסי בדרום
ארצות־הברית. היה זה למחרת מלחמת־האזרחים,
והצעירים ביקשו להחזיר לחיילי
הדרום את זכוולהבחירה, וללחום באנשי־הצפון
שבאו לעשוק את הדרום.
במהרה נפוצו שמועות־זוועה על הארגון.
נאמר שהוא מורכב מרוחות החללים של
צבא הדרום, היוצאות בלילות לרצוח כושים.
שחורים ולבנים חששו לצאת בלילות מבתיהם,
הכאות, רציחות והצתות התרחשו מדי
לילה. הן היו פחות נאצלות מכפי שתואר
בספר ובסרט חלף עם הרוח.
במהרה שינה הארגון את שמו. השם
״קוקלוס״ שונה ל״קו־קלוכס״ ,חיקוי לקול
ההדק של אקדח. להשלמת הצליל המבהיל
נוספה גם המילה ״קלאך — מילה
סקוטית (בכתיב משובש) שפירושה משפחה.
בראש נזשפמת ההדק עמד, תחילה, הגנרל
נתן בדפורד פורסט, אלוף של חיל״
הפרשים הדרומי. הוא נוכח לדעת כי יסודות
פליליים הסתננו לתוך ארגונו, והסיק
מסקנה של כבוד. שלוש שנים אחרי הקמת
האירגון הוא פקד על התפרקותו.
קוסםודרקון. במלחמת־העולם הראשונה
קם הקלאן לתחיה. חבריו שוב
לבשו סדינים לבנים, חבשו ברדסים מחודדים
שהסתירו את הפנים (עם חורים לעיניים)
ושרפו צלבי־עץ בלילות. הם השליטו
מישטר של טרור בדרום, הסיפו ל־שינאת
הכושים, הגיעו לכוח מדיני רב.
רק ערב מלחמת־העולם השניה החל כוחו
של הקלאן לרדת. חוקרי הממשלה גילו
כי מנהיגיו רימו את מם־ההכנסה. פלגים
יריבים תתקוטטו ללא הרף, הפכו את
השנאה הגזעית לעסק מכניס. באווירה של
שחיתות ורקבון שקע האירגון.
הוא קם מחדש, בשלישית, כאשר פסק
בית־המשפט העליון כי ההפרדה הגזעית
בבתי־הספר אינה חוקית. מאז עולה כוחו
של הקלאן בהתמדה. כיום הוא מונה כ־25
אלף פעילים, כמעט כולם מזויינים, וידו
בכל מעשי הלינץ׳ ,הרצח והטרור על רקע
גזעי במדינות הדרום.
הקלאן מצטיין בתוארים ילדותיים. ראש
הארגון הוא ״קוסם קיסרי״ ,סגנו הוא
״דרקון גדול״ ,ואחריו בא, ענק״ .חבר
פשוט נקרא ״רוח רפאים״ או ״טרור״.
המדים אינם סתם סדינים פשוטים, אלא
מלבושים יקרים ומקושטים.
אולם מבעד לסמלים המגוחכים בולטת
עובדה רצינית מאד. הקלאן מבטא את
השינאה הגזענית העמוקה של בני הדרום,
והוא מוכן להמחיש שינאה זו בדם.
״ כרעודאפשר אנשי הקלאן
הם שרצחו את שני היהודים והכושי,
שהיו פעילים למען זכויות הכושים. המושבעים
הלבנים זיכו אותם מכל אשמה.
הם רצחו, לפני שבוע, אשד, צפונית לבנה
שהסיעה במכוניתה כושים ממשתתפי ה־מיצעד
באלאבאמה. הכריז ״הקוסם הקיסרי״
:״זה לא היה קורה לה אילו נשארה
בבית ליד חמשת ילדיה, כמו שצריך.״
השבוע קרא הנשיא ג׳ונסון בנאום משודר
נזעם לצאת למלחמה בקלאן ולחוקק חוקים
נגדו. הוא איים על אנשי הקלאן שמוטב
להם לפרוש מהארגון ״מיד, כל עוד זה
אפשרי״ .ועדה של בית־הנבחרים הודיעה
שתחקור את פעולת הקלאן ושלושה ארגונים
פאשיסטיים אחרים, מאותו סוג.
אולם רבים חוששים כי איסור הקלאן
רק יגביר את הסכנה. כי אז רק יירדו
רבבות חבריו המזויינים למחתרת. הקלאן
לא ייעלם, אלא כאשר תתייבש הביצה בה
הוא צמח: הבורות של הדרום המפגר, שינא־תו
לכושים, ליהודים, לקאתולים ולעולים החדשים
מכל הסוגים.

גרמני ה
לנאצי ׳ 111 קו רו ת
המשבר חלף. ראש־הממשלה לודביג אר־הארד
מינה שר־משפטים חדש, מאנשי מפלגתו.
המפלגה הדמוקראמית־החופשית הסכימה
להישאר בקואליציה, למרות התפטרות
שר־ד,משפטים הקודם, אבאלד בוכר, שהיה
נציגה.
מאחורי המשבר הממשלתי עמד משבר
מפלגתי. לא חיתה לו חשיבות רבה בפני

עצמו. אולם השיקולים שנתגלו בו היו
חשובים מאד להערכת דמותה של גרמניה
הנוכחית ,״האחרת״.
ל שון ה מ אזניי ם. הדמוקראטים־החופ־שיים
רגילים לכנות את עצמם בשם ״המפלגה
הליברלית״ .אך למעשה הם ומדר
בת של יסודות שונים ומשונים — החל
באנשי הימין ונאצים־לשעבר וכלה כליברלים
אמיתיים. מאחד אותם בעיקר האינטרס
המפלגתי — והשאיפה לקיים ב גרמניה
מפלגה שלישית, בצד שתי מפלגות־הענק:
הדמוקראטים־הנוצריים של ארהארד
(ובכללם הסניף הבווארי העצמאי של
פראנץ־יוזף שסראוס) והסוציאל־דמוקראטים
של וילי בראנד.
בשעתו העביר הקאנצלר קונראד אדנו־אר
חוק, שהנהיג בגרמניה את אחוז החסימה.
לפי חוק זה, נשלל בל ייצוג
ממפלגה שאינה זוכה בחמישה אחוזים.
בבחירות האחרונות עברו הדמוקראטים־
החופשיים אחוז זה. לא זה בלבד שנשארו

אנשי קו ־ קדוכם ־ קראן
לא חלף מם הרוח
בפרלמנט, אלא אף הפכו בו ללשון־המאז־אין
רוב בלעדיהם.
ניים. לנוצרים
צוחקת. אולם
ה ש לי שי ת ש אינ ה
מישאלי דעת־הקהל הוכיחו בשנה האחרונה
כי מספר האוהדים של המפלגה
נמצא בסימן של ירידה. גם בחירות מקומיות
אישרו זאת. בפעם הראשונה עמדה
המפלגה בפני סכנה מבהילה: שלא תעבור
בבחירות הכלליות, השנה, את אחוז־החסימה.
משמע: שתיעלם מן הזירה הפוליטית הארצית.

המפלגות הגרמניות נאלצות להילחם
באדישות הציבור, המואס בכולן. הגרמנים
דומים מבחינה זו לישראלים: שום מפלגה
קיימת אינה מלהיבה אהתם. אין הם רואים
עוד מה ההבדל בין האתת לשניה. העסקנים
הוותיקים, האפורים, יוצאים להם
מן האף.
אם זה היחס לשתי המפלגות הגדולות,
הרי הוא חמור שבעתיים למפלגה השלישית,
הקטנה. היא נראית לרבים כמיותרת
לחלוטין, מה גם שאינה שונה משתי
האחרות בשום דבר מהותי.
מעבר למחסום. במצב זה שאלו ה־דמוקראטים־החופשיים
את עצמם: איך אפשר
ללכוד בוחרים חדשים, שיעזרו להם
לקפוץ מעל למחסום־האחוזים? התשובה
נמצאה בחוק ההתיישנות.
בגרמניה יש נאצים ותיקים, שדחיית
ההתיישנות לגבי פשעיהם היא כצנינים
בעיניהם. גם צעירים רבים, שאין להם
יחם לעבר, סבורים כי משפטי־הנאצים
נמאסו, וכי יש לשים להם סוף־סוף קץ.
השבועון הניאו־נאצי הגדול, נאציונל־צ״טונג,
מטיף מדי שבוע למען ההתיישנות,
למען עבד־אל־גאצר ונגד כינון היחסים
עם ישראל, אותם הוא מתאר
ככניעה מבישה ליהדות הבינלאומית.
לכן נזכר לפתע שר־המשפטים בוכר כי
הארכת ההתיישנות נוגדת את החוקה׳ ואת
עקרונות מדינת־החוק. כאשר העביר ארהארד
החלטת־פשרה, שהאריכה את ההתיישנות
בארבע וחצי שנים לגבי רצח־ללא־פקודה
בלבד, התפטר בוכר בתרועה גדולה. הוא
האמין שילכוד בכך קולות רבים, מבלי
להפסיד קולות ליברליים קודמים.
העגלם הזה 1*39

מלחמה ב - 1965-כתבה ראשונה בסידרת מאמרי
ך* הרב הראשון של הסיבוב השלישי כבר החל. חלק ממנו ממלא את כותרות ד,עתו־
| ) נים. חלק חשוב יותר גועש במחשכים.
אין זה עדיין קרב בין צה׳׳ל ובין צבאות ערב.

זהו הקרב בין וושינגטון, שמנוי וגמור עימה למנוע את המלחמה
כפל מחיר, ופין חוגים מסויימים בצמרת ירושלים, הרוצים כמלחמה
בכל מחיר.
הציבור הישראלי צופה בקרב זה מן הצד, כאילו אין הוא נוגע לו. הוא יודע שאם
*ינצחו האמריקאים, לא תפרוץ המלחמה. אם לא יצליחו האמריקאים, עלולה המלחמה לפרוץ

--מאת

אודי אבנדי
כבר ב־ . 1965 אך אין הדבר מטריד אותו יותר מאשר המלחמה בוויאט־נאם. הוא נראה
רחוק מאוד.
אולם אם תפרוץ המלחמה — ישלם ציבור זה את המחיר. בניו שלו יפלו בקרב. בתיו
שלו יופצצו. מכיסו שלו ישולמו ההוצאות.

לכן אין זה עניין לאמריקאים ולפוליטיפאים. זהו עניינו של כל אזרח
בישראל. ומוטב שניתן את דעתנו על ת׳כניות המלחמה, לפני שיהיה
זה מאוחר מדי.

בווב לבולזן גזה או רע לגזלזזגזה?
ן* שנם חוגים כישראל

המאמינים כי המלחמה דרושה, שהיא חיונית לקיום המדינה ול־

בטחונה.

חוגים אלה כוללים אנשים הנמצאים כתור הממשלה והסמוכים לממ׳י

אחת יכולים לקרות הרבה דברים. יתכן שהפריץ ימות. יתכן שהסוס ימות. יתכן שאני
עצמי אמות.
חוכמה עתיקה זו נכונה שבעתיים לגבי המצב במרחב השמי. יש נימוקים רבים לכך
שלא כדאי לפתוח במלחמה כיום, כדי למנוע דבר שיהיה אקטואלי רק בעוד שמונה שנים.
*•*1* 4בין השאר:
• תוך שמונה שנים עשוי העולם הערבי להשתנות ער ללא־הכר. שרשרת המהפכות
הערביות רחוקה עדיין מסיומה. יכולים לקום מישטרים חדשים בסוריה ובעיראק. יכולים
לחול שינויים עמוקים במישטר המצרי.

תהליכים עמוקים, אשר הנשיא כורגיבה הוא רק סימפטום אחד
שלהם, יכולים לשנות לגמרי את האווירה, לחפיר את המלחמה
למיותרת.
ס גם ללא שינויים מהפכניים, עשויים הערבים להחליט בשקט כי מוטב להם להסתפק
בכמויות המגיעות להם לפי תוכנית ג׳ונסטון, אפילו יוכלו, מבחינה טכנית, להטות כמות
גדולה יותר.
• כל עוד לא היטו הערבים כמות גדולה מזו המגיעה להם, לא יקבל העולם בשום
פנים את הטענה שישראל חייבת ללחום כדי להגן על המים. המצב המדיני של ישראל,
במיקרה של מלחמה, יהיה עד אין שיעור יותר גרוע לפני התחלת הד,טייר, בפועל,
מאשר אחרי ההטייה.
י• מבחינה צבאית גרידא, אין מה להרוס בראשית ביצוע ההטייה. רק בתום הביצוע
יהיו קיימים בשטח הערבי מיתקנים פגיעים, כגון סכרים,

^ אז קיתן יהיה למנוע את הביצוע רק בדרך צבאית אחת -כיבוש
השטח והחזקתו, דבר שיקומם את העולם בולו נגד ישראל.
• פגיעות קטנות ומכוונות, כמו זו שבוצעה לפני שבועיים באזור דן, יכולות לעכב את
המיפעל הערבי במשך חודשים ושנים, בלי כל צורך במלחמה.
• יתכן מאוד שקיימות דרכים לחבלה במיפעל הר,טייר, באמצעים חוקיים לגמרי, ללא
כל שימוש באמצעים צבאיים. דרכים אלה, הקשורות בבעיות גיאולוגיות, לא מוצו עדיין.
< #תוך שמונה שנים יבולים לחול שינויים מהפכניים במשק המים, כתוצאה משיכלול
תהליכי ההתפלה. יתכן שתהליכים אלה יפחיתו בהרבה את תלות המדינה במי הירדן.

שלה, ראשי מערבתי־החוץ ומערכת־־הכטחון, וכוחות ציבוריים אחרים.
ביחד הם מהווים כוח מדיני עצום.
יש הבדלי־מה בין חוגים אלה. משה דיין רוצה במלחמה לאלתר. שרים מסויימים מאמינים
כי יש להמתין עוד כמה חודשים, כדי להכשיר את הקרקע המדינית ולהציג לערבים אולטימטום
ברור. אולם אלה הבדלים טכסיסיים, חסרי משמעות מהותית.
לעיתים נידמה כי חוגים אלה כבר שיכנעו את עצמם במידה כזאת, עד שהם דומים לקורבנות
של היפנוזה,־עצמית. אחרי שהחליטו כי המלחמה דרושה, שוב אין הם מוכנים לבדוק
את ההחלטה מחדש. כל תופעה חדשה — כגון מסעו של בורגיבה — שוב אינה מעלה
בליבם את השאלה אס אומנם ההחלטה נכונה, אלא רק את השאלה אם זה טוב למלחמה
או לאו.

על בן עוררו הצהרות בורגיבה בחוגים אלה מורת־רוח רבה. כי
בורגיגה היכל כתובניות־המלחמה, הן מבחינה ישראלית־פנימית, הן
מבחינה מדיניודחיצונית.

גם הפעילות האמריקאית, כגון ביקוריהם של הארימאן וטאלבוט, נמדדת באותה אמת־מידה.
האמריקאים רוצים למנוע את המלחמה. משמע שהם הפכו אויבי אינטרס המדינה, ויש
לקדש עליהם מלחמת־שיחרור. כך קורה שאותם אנשים, ששקדו במשך 17 שנה לשלב את
המדינה במערך האמריקאי, מדברים עתה בלשון אנטי־אמריקאית מובהקת.

השאלה ״טוב ליהודים או רע ליהודים?״ הפכה עתה לשאלה :״טוב
למלחמה או רע למלחמה?״
קשה להתווכח עם בעלי החלטת־ר,מלחמה. לא רק המיגבלות הטבעיות של הצנזורה מונעות
ויכוח יסודי, אלא גם גישתם של לוחמי־המנע עצמם. כאשר באים לסתור את ההנמקה
השגורה בפיהם, מתגלה מתחתיה רובד שלם של הנמקה אחרת, וחוזר־חלילה.
־ העוגה ההגיונית של מלחמת־המנע עשויה רבדים־רבדים, שכבות־שכבות, ונידמה שאין כל
אפשרות להגיע אל ד,שיכבה התחתונה ביותר.

יתכן כי מתחת לכל הרבדים ההגיוניים, שהם ראציונליים בהחלט,
מסתתר יסוד אי־ראציונלי מובהק.
גם עם יסודות אי־ראציונליים צריכים להתמודד. אך אי־אפשר להתווכח עימם. לכן ננסה
להתוזכח, להלן, עם הרבדים ההגיוניים, או הכאילו־הגיוניים בלבד.

וזפריץ יגזווז או וזבוב עזות
ך י* הנמקה הגלויה, הפומבית, למלחמת־המנע היא פשוטה בתכלית, ועליה מבוססת
י 1התעמולה הרישמית של הממשלה, כלפי פנים וחוץ כאחד.
הנמקה זו אומרת כך :
הערבים החלו בפעולה להטיית יובלי הירדן. הם מכריזים כי לא יסתפקו בהטיית הכמות
המגיעה להם לפי תוכנית ג׳ונסטון, אלא יטו כמות נוספת. אם יעשו זאת, יפגע הדבר
בכדאיות של המוביל הארצי.
מי המדינה דינם כאדמת המדינה. מלחמה בהטיית המים דינה כמלחמה בפולשים לאדמתנו.
לכן, ברגע שיתברר כי הערבים אומנם ניגשו לביצוע תוכניתם, עלינו לפתוח במלחמה כדי
למנוע את הביצוע.

מי שיעיין היטב כשרשרת הגיונית זו, יווכח מיד היכן החוליה
החלשה: חולית העיתוי.

מיפעל־ההטייה הערבי הוא מיבצע גדול — לא פחות מן המוביל הישראלי. הקמת מיפעל
כזה מצריכה שנים רבות. הערבים מדברים על שש שנים. בחודש שעבר הכריז המהנדס
בלאם, מי שהיה המומחה מם׳ 1של ממשלת ישראל לתיכנון המים, כי השלמת המיפעל
הערבי תארך לפחות שמונה שנים.

אם יסתיים המיפעל הערבי רק ב־ ,1973 אז מה הטעם לפתוח במלחמה
נגדו כ ,1965-או אפילו ב־? 1966

הבדיחה היהודית מספרת על אותו יהודי מיסכן, שר,פריץ איים להרגו אם לא ילמד את
סוסו לקרוא תוך שנה אחת. כאשר התייפחו בני משפחתו, ניחם אותם היהודי: תוך שנה

במיקרה כזה ייתכן שיימצא כי אין יחם סביר בין עילת המלחמה ( 100 מיליון הקוב,
שהערבים יכולים להטותם מעל לכמות המגיעה להם) ובין מחירה הצבאי והמדיני.
כל אחת מהנקודות האלה יש בה כדי לזרוע ספק רציני לגבי כדאיות המלחמה לאלתר.
כולן יחד יוצרות ספק חמור ביותר.

עקרון משפטי קובע כי בהתעורר ספק, יש לתת לנאשם ליהנות ממנו.
כעניינים של מלחמה ושלום אומר ההגיון האנושי כי בהתעורר ספק,
צריך• לתת לשלום ליהנות ממנו.

גבול וזגבבל ווזבלוזי־נבבל
ך• אשר מגיע הוויכוח לנקודה זו, מסתבר שיש ללוחמי־המנע הנמקה אלטרנטיבית.
^ הנמקה זו באה לשנות את בעיית העיתוי. היא בוטאה בבירור על־ידי משה דיין, למשל.
וזו ההנמקה:

ויי

לא עצם הטיית־המים מחייבת אותנו לפתוח במלחמה, אלא דווקא התחלת הביצוע של
תוכנית־ההטייה.
המיים אינם דרושים לערבים, וההטייה לא נועדה אצלם לצורכי פיתוח. זהו אקט מלחמה
כלפי ישראל, שכל כוונתו לפגוע במרינה. נגד אקט זה יש לקום כבר בתחילתו, מבלי
להמתין לתוצאותיו.
יש גבול בין הנסבל על־ידינו לבין הבלתי־נסבל על־ידינו. גבול זה חשוב לא פחות מגבול
המדינה שעל פני האדמה. אם לא נחניק את נסיון־ההטייה בעורו באיבו, יסיקו הערבים
כי גבול זה זז לטובתם, והם ינסו להזיזו לאורך כל הקו. במיקרה זה יש לצפות לסגירת
סיצרי־טיראן, לחידוש מלחמת הפידאיון, ובו׳.

יופיה של הנמקה זו טמון בעובדת היותה מופשטת לגמרי• איד אפשר
להתווכח עם מושג במו ״הגבול כין הנסבל והכלתי־נסכל״ ,שהוא כמעט
מיסטי?
אך אם נוריד את הדברים למישור המציאות, הרי פירושם: אם לא נתקיף את מיפעל
ההטייה מיד, יתגרו בנו הערבים במקום אחר.

התשובה על בך נוגעת אף היא למישור המציאות: אדרבא, נחכה
ונראה.
אם יסגרו המצרים את מיצר־טיראן, תהיה זאת סיבה הרבה יותר טובה ומשכנעת לסיבוב
השלישי מאשר התחלתו של מיפעל ההטייה. תחת לעמוד מול התנגדות משפחת־העמים
כולה, נמצא במיקרה זה מידה רבה של הבנה בעולם.
הוא הדין לגבי אפשרות של חידוש מלחמת הפידאיון, תחת דגלו של אחמד שוקיירי.
תהיה זו עילה סבירה ולגיטימית למלחמה במדינה שממנה יבואו הפידאיון.

האמת היא שבל התגרות אפשרית של מדינות־־ערב תהיה עילה טובה
יותר למלחמה מאשר חפירתה של תעלה מעבר לגבול, כמיסגרת
מיפעל שיושלם בעוד שנים רבות, ושאיש אינו יודע למה בדיוק יועד.
ובעיקר: כל ההנמקה הזאת בנויה על ספקולאציה גרידא. משה דיין מאמין כי אי־פתיחת
מלחמה תביא להתקפה ערבית במישור אחר. משה דיין לא נתגלה, עד כה, כנביא מוצלח
ביותר. מנהיגות אחראית אינה פותחת במלחמה על סמך ניחוש כזה.

ה\2ם־ להרגך, השכגד להרגו
^ חדי סילוקו של רובד זה, מתגלית מתחתיו שיכבה של הנמקה שלמה חושה. זוהי
\ 1ההנמקה הקלאסית של מלחמודהמנע, במובנה הצבאי הצר.
וזו לשונה:
מצבה של ישראל, מבחינת ציודה בנשק, הוא ברגע זה טוב יחסית. אין סיבו׳ רב לכך
שנקבל בעתיד הנראה לעין די נשק כרי לשמור על מאזן־הכותות הנוכחי בינינו
ובין מזינות־ערב. לעומת זאת עומד בשנים הקרובות לזרום נשק רב לירי הערבים.
מאחר שהמלחמה בינינו ובין הערבים היא ממילא בלתי־נמנעת, מוטב להרביץ מייד, כש מצבנו
היחסי הוא טוב ביותר. בכל תאריך אחר יהיה המצב יותר גרוע.

לכאורה, קשה למצוא הנמקה הגיונית יותר. ורק דבר אחד מעיד
לרעתה: ההיסטוריה הוכיחה עשרות פעמים את איוולתה.
הנמקה זו השמיע היטלר באוזני אלופיו, כאשר בישר להם לראשונה על כוונתו לפתוח
במלחמה. הנמקה זו שימשה נר לרגלי הגנרלים היפאניים, ערב ההתקפה על פרל־הארבור.
אחרי הירושימה ביקשו אישים רבים בארצות־הברית לפתוח במלחמה נגד ברית־המועצות,
כל עוד לא היתד. לה פצצה גרעינית משלה. וכיום מציעים גנרלים אמריקאיים אחרים לנצל
את מלחמת ויאט־נאם כדי להפציץ את מיתקני־הגרעין בסין, על סמך הנמקה דומה. בשני
המיקרים ניצח ההגיון — כי המנהיגים האחראיים הבינו שהקומוניזם מתפשט גם בלי עזרת
האטום, וכי הזירה המכרעת תהיה מדינית וחברתית, לא צבאית.
מיבצע־סיני הוסבר אף הוא, בחדרי־חדרים, בעזרת נימוקים כאלה. אולם הוא לא עצר
אף לרגע את תנופת התקדמותו של עבד־אל־נאצר. להיפך, הוא קידם אותה, הביא לאיחוד
מצריים וסוריה.
החולשה היסודית של רעיון מלחמת־המנע טמונה בצרות־האופק שלו. לוחם־המנע רואה
את כל הבעיות בסטאטיסטיקה של כלי־נשק: כך־וכך טאנקים, כך־וכך טילים, כך־וכך מטו־סקט,
כך־וכך׳תותחים.
אין הוא תופס כי הנשק הוא רק חלק ממאזן־הכוחות בין שתי מדינות. המאזן הוא
גורם דינאמי. גורמים רבים אחרים — מדיניים, כלכליים, פסיכולוגיים — עשויים להשפיע
לא פחות, ואולי יותר. זהו הלקח העיקרי של מיבצע־סיגי, למשל.

מאזן־הבוחות כין ישראל ומצריים עשוי להיות טוב ברגע זה -אם
ינוצל כדרך אחת. אותו מאזן עצמו עלול להיות שונה לגמרי, אם ינוצל
כדרך אחרת. כי אז יכול נצחון צבאי מוגבל להפוך, תוך שעות מעטות,
למפלה מדינית מוחצת.
24 שעות בלבד אחרי שבישר לעולם את הקמת מלכות ישראל השלישית, הודיע דויד
בן־גוריון לאומה, בקול בכייני, על כניעתו לאולטימטום של אייזנהואר.
מאחר שגורמים רבים משפיעים על מאזן־הכוחות האמיתי בין שתי מדינות, גם אין כל
אפשרות לקבוע מראש, בטווח של שנים, מסמרות לגבי התפתחותו. שינוי קטן בעולה
המדיני יכול לשפר את סיכוייה של ישראל לרכוש נשק. שינוי אחר — למשל, התגברות
האגף השמאלי במישטרו של עבד־אל־נאצר — יכול לצמצם את המשאבים המוקדשים בעולם
הערבי לרכישת נשק.

כל חישוב המתיימר לקבוע מראש, בוודאות גמורה, שינויים במאזן•
הבוהות, מפוקפק מיסודו. רק ממשלה כלתי־אחראית תצא למלחמה על
סמך ניחוש כזה.

גזתנג נזרגיו בגרגיבך?
רעיון של

מלחמת־מנע סובל מליקוי יסודי עוד יותר. ליקוי זד, לבדו פוסל אותו

ן 1לחלוטין.
החוליה המכרעת בשרשרת ההנמקות כלולה במילים :״מאחר שהמלחמה בינינו ובין הערבים
היא ממילא בלתי־נמנעת בהעדר מילים אלה, מתמוטט הטיעון כולו.

אך מי קובע כי המלחמה היא אכן בלתי־נמנעת?
מסעו חסר־התקדים של אל־חביב בורגיבה פותח פרספקטיבה חדשה לגמרי. דווקא לכן
הוא מרגיז כל־כך את לוחמי־המנע שחדלו לחשוב.
לא עצם יוזמתו של בורגיבה חשובה בהקשר זה. חשוב שיוזמה כזאת היתד, בכלל אפשרית.
חשובה הכרזתו, השבוע, כי גם מנהיגים ערביים רבים אחרים חושבים כמוהו, אף
שאינם מעזים עדיין לגלות זאת בפומבי.

מלחמת־מנע תהרוס כל אפשרות כזאת. היא תסיג אחורה את הערכים
המתקדמים עתה לקראת רעיון של שלום. היא תפנה את השטח
למען אותם הטוענים כי ישראל היא אוייבת־נצח לעמי ערב.
הרעיון של מלחמת־המנע בא במקום היוזמה להידברות עם העולם הערבי, במקום
היוזמה לטפח את הזרעים שזרעו בורגיבה וחבריו.
אין זה מיקרה שדווקא גולדה מאיר וצמרת משרד־החוץ נמצאים בשורה הראשונה של
המטיפים למלחמת־מנע. ואין זה מיקרה שגולדה ושות׳ ניסו השבוע, בעת הוויכוח בכנסת,
(המשך בעמוד )22

במרינה העם
נחוץ: מ שרד-חו ץ
מאז הנחיל גמאל עבד־אל־נאצר לישראל
הישג קל, כאשר הכריח את בון לכונן
יחסים דיפלומטיים עם ישראל, נשכחה שר־שרת
הבזיונות והכשלונות של משרדי,חוץ
הישראלי.
השבוע הגיע ירח־דבש קצר זה לקיצו.
משרד־החוץ עמד שוב במרכז המאורעות
— והוא לא היווה מראה מרהיב־עין.
בעיטה ספרדית. לפתע, ללא הקדמה
כלשהי, ספגה ישראל בעיטה מכאיבה בחלקה
האחורי. נודע כי נמלי ספרד נסגרו
בפני ספינותיה, בצורה חסרת כל
תקדים. איש לא הבין מדוע — ופחו.ת מכל
הבין זאת משרד־החוץ.
משרדה של גולדה מאיר, המצטיין בדרך
כלל בכושר־הדיבור שלו, החל מגמגם
בכל החוגים המדינים. לא היה לו
מושג מה קרה, ולא היה לו מושג מה
לעשות.
פטירה איטלקית. אם בלט המשרד
בחוסר־אונו בספרד הקאתולית, הרי היה
עלוב עוד יותר באיטליה הקאתולית.
האפיפיור דרש דרשה, שבמרכזה עמדה
אחריותם של היהודים לצליבת ישו. היה
זה מעשה־פיום בולם כלפי העולם הערבי.
אולם יום לפני כן הופיע נציג משרד־החוץ
הישראלי, נתן בן־חורין, באסיפה
של מה־יפית, שהזכירה את הימים המכוערים
ביותר של הגטו. היתד, זאת
אסיפה מטעם מלחכי־הפינכה של הוואתי־קאן,
שנועדה לשכנע את ממשלת איטליה
שלא להתיר את הצגת המחזה ממלא
המקום. פיוס ה־ , 12 מלך השתקנים של
ימי השואה, הוגדר בה כחסיד אומות
העולם.
סהות בכית. אולם כל זה היד, כאין
וכאפס לעומת הנעשה בבית. גולדה מאיר
נשאה שני נאומים גדולים בכנסת, ב־מיסגרת
הדיון על תקציב משרדה.
מבחינה אינטלקטואלית, דומה גולדה
מאיר לגננת. היא מצטיינת בדוגמאטיות,
בנוקשות ובצחיחות רעיונית• אולם הפעם
היא עלתה על עצמה. היא הציגה באורח
מושלם את חוסר יבולתה להבין את המציאות
המשתנה, את חוסר נכונותה ל-
פתח יוזמה מדיגית כלשהי, ואת רצונה
הבולט לעלות על כל הגברים בפוזות
מלחמתיית (ראה להלך). דומה ומעשית, מחשבתית מבחינה
משרד־החוץ כיום למחלקת־מישנה בלתי
יעילה של משרד־הבטחון, בעוד שגולדה
יוצקת בנאומיה מים ליד שמעון פרס.
לא בלי צדק סיכם אתגר את הדיון על
תקציב משרד־החוץ :״חסכו 53 מיליון,
חסלו את משרד־החוץ!״
השאלה היה רק אם יכולה מדינת״ישראל
להרשות לעצמה להמשיך ולהתקיים בלי
משרד־חוץ.

ה כנ ס ת
הסטי־־פט•! ש ל *ולדה
באולם הדיונים של הכנסת, הנטוש ללא
תקנה מחבריה הנבחרים, נשתררה השבוע,
סוף־סוף, מתיחות. לא היה בכך פליאה.
שכן, נאום תשובתה של שרת״החוץ בוויכוח
המדיני הפך מופע סטריפטיז פרלמנטרי.
בעוד שנאום־הפתיחר, הצטיין בטישטוש
העמדות לגבי השאלות הבוערות על הגביל
ובמרחב, ובהתקשטות־יתר בדו״ח ההישגים
של ״נציגינו״ ,הרי שבנאום תשו־בתה
נשרו, בלחץ המתווכחים, עלי התאנה
אחד אחר מישנהו. הטון נעשה צורמני,
ושרת־החוץ עירומה.
״האם זה רציני?״ רק אז הגיעה
גולדה לנקודה שהסעירה בשבועות האחרונים
את הזירה המרחבית: מסעו של אל-
חביב בורגיבה. בנאום הפתיחה אף לא
מצאה גולדה לנכון להזכירו.
בינתיים שנה ושילש נשיא תוניסיה את
הכרזתו השקולה ללא נסיגה, והשבוע חזר
עליה בבלגראד ביתר תוקף. לכן היה זה
טבעי שבארץ ומחוצה לה תיעצר הנשימה
מסקרנות, לדעת את תשובתה העניינית של
שרת־החוץ הישראלית. אלא שזו לא באה.
במקומה הזדקר המחדל של גולדה בכל
מערומיו, כשמלל תגרני מנסה, לשוא, לחפות
עליו. הוא מצא לו הד נאמן בתגובה
האווילית של כמה מחברי הכנסת האחרים.
קובע פרוטוקול הישיבה:

גולדה מאיר
(צחוק באולם)
שרת-החוץ אציב אתגר בפני
כל חברי־הכנסת — יקום מישהו ויסביר
לי בדיוק מה הן תוכניותיו של בו ר גי ב ה...
קריאה: גם הוא אינו יודע.
דויד הכהן (מפא״י) :באיזה יום, באיזו
שעה7
שרת החוץ: מה הפתרון של בור־גיבה
לבעיית ישראל ומדינות ערב?
ויקטור •טם־טוב (מפ״ם) :לא פתרון
של מלחמה.
שר־התוץ: אתה מדבר בשם בורגי־בה?
אולי תחכה עד שאסיים? אני אומרת
— ואינני מתביישת להגיד — שאינני יודעת
עלינו להתפלל שהמנהיגים הערביים
האחרים ילכו בדרן זו ויגיעו לפחות לאותה
מסקנה הגיונית, ושיהיה להם האומץ לומר
לעמיהם כי הגיע הזמן ללכת בדרך קונסטרוקטיבית,
במקום הדרך ההרסנית שבה
הם הולכים. האם זה מספק אותך?
תוסיק טובי (סק״י) :להתפלל זה דבר
טוב. אבל את צריכה להכיר בזכויות העם
הערבי הפלסטיני, כי רק להתפלל זה לא
מספיק.
היו״ר ישראל ברזילי ( מפ״ ם) :חבר־הכנסת
טובי, זו לא קריאת־ביניים. זה
כבר נאום.
שרת החוץ: לא אשאל את חבר־הכנ־טת
טובי, אבל כן אשאל את חבר״הכנסת
ברזילי: מה אתה רוצה שנעשה? אני אציע
לממשלה שאתה תיקע אל בורגיבה, או
שתביא לארץ את בורגיבה או את שליחו,
או שתיסע אל בורגיבה ותנהל אתו בארצו
משא־ומתן על שלום בין הערבים ובין
ישראל.
ויקטור שם־־טוב: מדוע אין את
מציעה לבורגיבה תוכנית קונסטרוקטיבית?
שרת החוץ: חבר־הכנסת שס־טוב,
אתה, חבריך וחברותיך נוסעים — לא בניגוד
לדעת משרד־החוץ — לוועידות של
נשים דמוקרטיות, של גברים דמוקרטיים,
ועידות שאליהן באים ערבים מתקדמים. ב־דרך
כלל — ובזאת אני מודה — חוזרים
השליחים שלכם ומספרים על הוועידות. אבל
עוד לא שמעתי מאף אחד מכם — ואני
בטוחה שאינכם מחזיקים זאת בסוד — ש הנה
מצאתם ערבי אחד, שניים, שלושה
ויקטור שם־טוב: בורגיבה
(צחוק באולם)
שרת החוץ: אני מלאה הערצה לחבר־הכנסת
ויקטור שם־טוב על שהחזיק.
בסוד עד עכשיו את הסיפור כי הדברים
שאמר בורגיבה הוא אמר ביוזמתו של
חבר־הכנסת שם־טוב. ואילו אני חשבתי עד
עכשיו שבורגיבה אמר את הדברים על
דעתו הוא. אס יש לן חלק בדברים שאמר
בורגיבה, תבוא עליך הברכה. אתה יודע
מה? במקום חבר־הכנסת ברזילי, תיסע אתה
אל בורגיבה בשם הממשלה, או תביא אותו
לכאן, או תביא לפחות שליח שלו.
תוסיק טובי: את חושבת שדיבורים
כאלה הם רציניים? שרת־החוץ, האחראית
להשגת שלום, כך תדבר?

מרחמה 31 ,ון?
גם בעניין המתיחות בגבול הצפוני, סביב
נסיונות־ההטייה הערביים, לא נקטה גולדה
בלשון שונה. ח״ב מפ״ם יעקוב ריפתין,
שערך הסתערות מרוכזת של קריאות־ביניים,
לחץ את גולדה לקיר עד שהמרצע
העולם הזה 1439

יצא מהשק: המקהלה־בשני־קולות שעורכים
בעניין זה גולדה ודיין מצטמצמת לשני
טונים הסמוכים מאוד זה לזה. בעוד שדיין
אומר -״זבנג וגמרנו״ ,אומרת גולדה: ה־זבנג
עוד יבוא (ראה כתבה בעמודים 10־.)9
או בנוסח שלה :״ואז אני שואלת אתכם:
במצב כזה מה פירוש המילים, נגן על
זכויות המים׳?״
מספר הפרוטוקול:
שרת ״ החוץ נגן על זכויות המים
שלנו. ניסע אל כל מדינות העולם ונסביר
את הדברים. אתם תסעו; אתם תסבירו.
נעשה הכל על מנת למנוע מלחמה,
זאת־אומרת — למנוע הטיית מקורות-המים. אלוהי ודנין
או אולי אתם חושבים שאפשר להגן על
מלבד המתיחות ששררה בו, לא נעדרו
זכויות המים שלנו גם כאשר תהיה הטייה?
מן הדיון המדיני (ראה לעיל) גם קוריוזים.
נעשה את הכל בדרכי שלום ונועם, על־המוצלח
והמעניין שבהם היתד, חזית אגודת־מנת
למנוע את ההטייה. אבל נניח לרגע
ישראל־מק״י, כנגד הופעתו של השופט חיים
אחד — והלוואי והרגע הזה לא יבוא —
כהן במועצת האו״ם בז׳נבה, בה תקף את
שעל אף מאמצי ההסברה והרצון הכן שלנו
ברית־המועצות על ש״האפלייה לגבי הדת
למנוע זאת, בכל־זאת יהיה הדבר. ואז אני
היהודית בברית המועצות החמירה מאז
שואלת אתכם: במצב כזה, מה פירוש הסיום
תקופתו של סטאלין.״ משה סנה
מלים ״נגן על זכויות המים״?
תקף את כהן אישית, הזכיר את הכרזתו
יעקבריפתין (מפ״ם) :מה דעתך על
כי תוקי־ה,אישות של ההלכה דומים לחוקי
מאמרי חבר־הכנסת דיין? אולי כדאי בהזנירנברג.
דמנות
זו לשמוע את דעתך?
קרא ח״כ אגודת־ישראל שלמה לורנץ:
שרתהחח: תשאל את חבר־הכנסת
״ברצוני לעמוד על עוד תופעה אתת דייו יוצאת מן הכלל, הגוררת אחריה תופעה
תופיקטובי: מלחמה, נכון? זו התשובה
שאת רוצה: מלחמה. נכון? ואת
מדברת על שלום.
שרתהחוץ: היות ואני בטוחה שגם
לחבר־הכנסת ברזילי וגם לחבר־הכנסת ריפ־תין
ידועה חשיבות המים לבנין הארץ, להתיישבות
בארץ, למשקים הקיימים ולמשקים
שיקומו, אני שואלת אתכם שוב: מה
פירוש המלים ״נגן על זכויות המים״?
יעקבריפתץ: מלחמה — לא!
שרת ־ החח: חבר־הכנסת ריפתין, יהיה
לכם האומץ להגיד באוזני כולם ובאוזני
כל הציבור בארץ, שאם הערבים בכל־זאת
יתעקשו ויקחו מאתנו את המים, נחיה בלי
המיס. אדרבא, הגידו זאת, כי אין פירוש
אחר לדברים שאתה אומר. אלא שאיו אני
מאמינה שכך תגידו; אני לא מאמינה שכך
תעשו. אבל אם כן — הגידו זאת לעם
בישראל; הגידו לו שתעשו הכל כדי להשפיע
על הערבים שלא יקחו מאתנו את
המים, אבל אם בכל־זאת יקחו — שיקחו.
...יתכן שחבר־הכנסת ריפתין יגיד על
כך שנעשה הכל כדי שלא יקחו מאתנו
שסח, אבל אם יקחו — יקחו. אני לא אוכל
לומר דברים כאלה, היות ולא ארשה שילוחו
מאתנו שטח. באותה מידה לא אסכים
גם שיקחו מאתנו מים. אין אנו יכולים
לחיות בלי שטח, וגם בלי מים אין אנו
יכולים לחיות. איפה כאן החכמה, אם אין
זו חכמה אופוזיציונית. ,שאנשים הרוצים
(ואני מאמינה שאתם רוצים) לעשות הכל
בכדי שהערבים לא יגשימו את התוכנית
שלהם, יסתפקו בהכרזות כאלה.
יוצאת־דופן אף היא — וזאת הופעתו של
והרי תוכנית זו של הטיית מקורות
השופט העליון חיים כהן כמגן על חופש־הירדן,
במצריים היא נולדה. אחד מחברי-
הדת של יהדות ברית־המועצות.
הכנסת אמר שלבנון אינה רוצה לקחת חלק
״תופעה זו מביאה אותי לידי הזדהות
בביצוע התוכנית. נכון. מי מכריח אותה?
עם חבר־הכנסת סנה. אולי זוהי תופעה
ממשלתיישראל מכריחה אותה? דיין מכריח
אינני מתבייש בד״
דופן, אבל
יוצאת
את לבנון? נאצר מכריח אותה!
אני שואל: האם לא יכולנו למצוא אישיות
יעקבריפתץ: אני מבין שאת אינך
תורנית, או אישיות דתית, במקום אותו
חולקת על דיין?
איש המכריז בעל־פר, ובכתב, כאילו אותם
שרתהחח: אני אינני חולקת על
עקרונות, שאותם יהודים, שהוא הלך להגן
זכותנו להגן — לא במילים — על זכותנו
עליהם בפני האו״ם, רואים אותם כעקרועל
מים אלה. ולא רק שאני אינני חולקת
נות מקודשים, הם כעין חוקי־נירנברג,
על דברי דיין, אלא שאני בטוחה שהרוב האו
חוקים גזעגיים?״
מכריע של המדינה אינו חולק על דבריו.
שלוש ארנבות ביריה אחת. בהייתי
רוצה לראות את אנשי המשקים
הכנסת ציינו ח״כים מבודחים את מזנון שלכם, שמקורות־מים אלה הם מקורות־הסים
הישג המערך החדש מק״י־אגודה לזכותו
שלהם, מה הם יאמרו וכיצד הם יגיבו אס
של סנה, שתפס שלוש ארנבות ביריד,
יישארו בלי מים.
אחת:
יעקבריפתין: הם מגיבים כמוך, ו#הוא
הפריך את האיצטלה הדתית
אינם רוצים במלחמה.
של הופעתו האנטי־סובייטית של חיים כהן.
שרתהחוץ: ואני רוצה במלחמה? כך
׳#י על־ידי הוקעת הופעתו של חיים
אתה אומר? אני רוצה במלחמה?
כהן נגד הדת היהודית לפני כשנה, העמיד
רותהקטין (אחדות העבודה) :כיצד
סנה את נציגי האגודה בחזית אחת עימו
אתה מדבר, חבר־הכנסת ריפתין?
נגד פעולות הממשלה בעניין הדת היהוא
שהצנועה. לא רק בורגיבה זכה
דית בברי,תיד,מועצות, ופוצץ את החזית
לתשובה בלתי־רצינית מפי שרת־החוץ. גם
המסורתית בעניין זה.
שתי הצעות מעשיות שהועלו במהלך הדיון
נדחו במחי־יד.
• על־ידי סתירת דברי חיים כהן על
אופי הדת היהודית, רמז סנה (שזכה
האחת, אותה הביא ח״ב מק״י משה סנה,
בעצמו לחינוך יהודי בפולין) לסובייטים
הציעה תיזזו בינלאומי בעניין יובלי הירדן.
כיצד אין לכתוב על הדת היהודית. כי
היא נענתה בתשובה מתחמקת, שאינה נוגלדעת
סנה ,״האמת המדעית היא כי הדת
עת לעצם ההצעה. קבעה גולדה: הפניות
היהודית מבססת את הבלעדיות שלה, את
למועצת־הבסחון נחלו כישלון. אולם הצעתו
הנבחרות שלה, לא על גזע מאמיניה, כי
של סנה לא התייחסה כלל למועצת־הבטחון,
אם על תורת אמונתה.״
אלא לתיווכו של או־תאנט.
ההצעה השניה — של ח״כ מפ״ם ישראל
התלוצץ ח״כ מפ״ם במזנון :״גולדה
ברזילי — העלתה שוב את הדרישה לפירוז
מתווכחת עם הארימן, וסנה עם הפוליטרו־גרעיני
של המרחב, אשר תמיכת וושינגטון,
קים במוסקבה.״
לונדון ומוסקבה מובטחת לה. מול הצעה
ריאלית זו העלתה שרת־החוץ הצעה בלתי־מציאותית
לגמרי, פירוק־הנשק הכללי:
חבר־הכנסת ברזילי חוזר בכל נאום לענין
פירוז האזור מנשק גרעיני. מה אעשה ודרישות׳
הן הרבה יותר צנועות, ואני רוצה
רק פירוז מטנקים 4 ,
מפציצים חדשים וצוללות חדשות,
ועוד כלים פרוזאיים? אינני דורשת פירוז
האזור מנשק סופיסטיקייטד, מנשק גרעיני,
אלא רק מטנקים
אני אדם צנוע.

העולם הזה 1419

ת צפי ת

• מפ״ם עומדת לפרפס תופנית־שלום כוללת. אחרי שנים של
לבטים, שמקורם בהבדלי־גישה פנימיים ניכרים, עומד מאיר יערי להביא בפני
מרכז המפלגה הצעה מפורטת, שנועדה לענות על יוזמת־השלום של הנשיא
בורגיבה. בין השאר יציע יערי: הסכמת ישראל להצטרף לפדרצ^ז מרחבית,
החזרת מיספר מוסכם של פליטים, כינון מסגרת כלכלית משותפת לישראל

ולממלכת ירדן, טס זכות לגישה חופשית לנמל חיפה. אין ספק כי המרכז
יאשר את התוכנית.

• מתגבשת האפשרות, ששמעון פרם ייאלץ להתפטר
מתפקידו כסגן שר הבטחון, עוד לפני הבחירות לכנסת. לוי
אשכול לא סלח לו את התייצבותו במחנה בן־גוריון, בריב הגלוי שפרץ בוועידת
מפא״י. נוסף לזאת הוא רואה בו אלמנט מתחרה במשרד הבטחון. על-ידי
הרחקתו אף יספק את אחת הדרישות העיקריות של אחדות־העבודה לקראת הקמת
המערך.
• שטח 9בגליל העליון עומד בפני פיתוח נרחב. על-פי
תוכניות המתקרבות לשלבי ביצוע, יקים שם צה״ל שני מחנות גדולים. כמו כן
יוקמו אזורי מגורים למשפחות החיילים שיועסקו בבסיסים אלה, ותיסלל
רשת ענפה של כבישים.

• גל של פשיטות־רגל מאיים על הכלכלה הפרטית. המחסור
החמור באשראי, שלא הוקל גם אחרי ה־ו 3במארס, הביא מספר רב של
מיפעלים לידי משבר. אחדים מהם עומדים בפני פירוק רשמי תוך השבועות

גירוש ספרד השני
הקרובים. פשיטת־הרגל שלהם תסבך מיפעלים נוספים, הקשורים בהם.

• הממשלה תגיש תיקון לחוק הבחירות, אשר יקבע בי
להבא תקוצר התקופה בין ההודעה על עריבת בחירות לכנסת,
לבין יום הבחירות, ל־ 84 ימים. לצורך זה יוחזק פינקס הבוחרים במצב
של כוננות מתמדת.

• הדתיים יופיעו בבחירות לכנסת הששית כשהם מחולקים
לשני נושים. גוש אחד יכלול את המפד״ל ומספר קטן של חב רים
מפועלי אגודת־ישראל, ואילו הגוש השני יחיה מורכב מאגודת־ישראל, פועלי
אגודת־ישראל וחוגי הישיבות מבני־ברק. לא יצליחו הנסיונות להקים חזית
מאוחדת שתכלול את כל המפלגות הדתיות, לאחר שח״כ המפד״ל משה אונא
הביע דעתו למען גיוס הבנות הדתיות לשרות לאומי. דבר זה קוסם נגד
מפלגתו את החרדים הקיצונים של האגודה, והם הודיעו כי לא יצטרפו
לרשימה שבה יופיע גם אונא.

• צפוייה שורת גילויים על הצורה כה מנהלת המפד״ל
את משרד הפנים. גילויים אלה יכללו פרשות בהן ניצלו כמה עסקנים את
המנגנון הממלכתי למטרות אישיות ולטובת סניפי המפלגה והמועצות הדתיות.

• שרגא נצר לא יצליח במאמציו להקים את הכוח השלישי
כתור מפא״י, בכוונה לפשר כין קבוצות אשבול וכן־גוריון.
תומכו העיקרי של נצר, ראש עיריית כפר־סבא מרדכי סורקים, אינו מוכן
להזדהות עם תוכניתו של נצר, נשאר עם קבוצת המיעוט של אנשי בן־גוריון.
כתוצאה מכך נשאר נצר מבודד לגמרי, אחרי שקודם לכן נטשו אותו כמעט
בל אנשי הגוש התל־אביבי.
• הקונסוליה הישראלית בבוסטון תורחב. בעקב הפעילות
הרבה אותה מגלים דיפלומטים וסטודנטים ערביים בקרב חוגי האינטליגנציה,
באוניברסיטת הרווארד ובמכון 1.1.1 .החלים משרד־החוץ להגדיל את הצוות
הישראלי, כדי שיהווה משקל־נגד לתעמולה הערבית.

במדינה
<וו; >ו ״ 1ד

הממ שלה

111ל

רונד־/1ינן י 1נ!נ1

עברית: רנהשני
הוצאת ״ סדן ׳ /ת״א35609 .

111119

1פי ד
בן יהן דה 6 8 ,ח!׳א
מתנות לחג מצלמות
מצלמה אוטומטית 72 תם׳
170ל״י; מסרטה אוטומטית
מ־ 180ל״י; מצלמות לנוער
מ־ 40ל״י! ספרית סרטונים
חדשה 8מ״מ; פרוז׳קטורים
להשכרה — 7.ל״י ליממה.
פילם חינ ם ל קונ ה מצלמה

ימי קיץ -ימי קסם
ורומנטיקה

?£/זו0 /עצ

היילי מילס

ברל אייבס
דורותי מקגייר
דבורה ווליי
פורום פילם בקרוב בקולנוע

״הוד״

פרסום צימט

1 111/1)11ו 3ר 13ל ) 01*1139 ולגבי
טל 56980 .

נו אנשי המוך החוש

הבט חו תבמקרר

שירת מ ג בי ם של הפרימיטיבים רואה אור לראשונה
הדפסה אמנותית

בקרב עסקני המפד״ל רווחת לאחרונה
ההרגשה הבלתי־נעימה, כי שותפיהם לקואליציה
הממשלתית אינם מתחשבים בקשייה
המיוחדים של המפלגה הדתית
לאומית. קשיים אלה מתרכזים, בראש ורא־שונה,
סביב פרשת השוחד, בה מעורבים
יהודה שפיגל ויצחק רפאל.
גם חברים מושבעים של המפלגה, שהתרגלו
מזמן למחשבה כי העסקנים הסוחרים
בערכי־הדת אינם טהורים כשלג,
זועזעו מן המשמעות הציבורית של מסקנות
השופט משה גולן בפרשת השוחד.
על כן החליטה צמרת המפלגה, כי יש
לעשות משהו ליצירת מישקל־נגדי. הם גמרו
אומר לפתוח בהסתערות מחודשת, שתאפשר
להם לרשום לזכותם הישגים דתיים
נכבדים. הישגים אלה, האמינו, יעוורו עיני
מסתייגים.
יעדי ההסתערות לא היו חדשים. הם
נקבעו במפורש, בהסכם שנחתם עם כינון
הקואליציה הנוכחית, לפני כארבע שנים.
חלק מן ההסכם בוצע והוא מחזק את
הכפייה הדתית. אך נותר עדיין חלק שהוקפא
במקרר הממשלתי. עתה החליטה ה־מפד״ל
לחממו, ולהגישו כמעדן לבוחריה.
חוק כלי עונש. המנה העיקרית צריכה
להיות חוק השבת. חוק זה נועד
לאסור תנועת רכב ציבורי בכל הארץ,
פרט לחיפה. רבבות נוסעי המוניות והמשאיות,
הנוהרים מדי שבת לשפת הים או
למרחבי המדינה, יהיו חייבים להישאר
להבא בבתיהם. מקומות בידור, מוסדות
תרבות — אפילו מסעדות — לא יורשו
לשרת את הקהל בשבת.
הצעת־חוק ברוח זו הוכנה על־ידי שר
הדתות זרח ורהפטיג. אך מיד נתקלה
כהסתייגותו של שר העבודה יגאל אלון,
אשר קבע כי חוק הנוגע לשבתון הוא
בסמכות משרדו. הוסכם על־כן, כי גם הוא
יגיש הצעת־חוק בנידון, והעניין הוקפא.
מדי פעם ניסה ורהפטיג לחדש את הדיון
בחוק׳ אך תמיד נערמו על סדר־יומה
של הממשלה נושאים בוערים הרבה
יותר. כאשר הבין, כי אין זו השהייה
טכנית אלא תכסים־התחמקות מצד שותפיו,
דרש להעביר את העניין לטיפול מזורז
במישור הקואליציוני, שאינו כפוף לסדר־יומה
של הממשלה. הורכבה ועדה של
מפא״י־אחדות־העבודה־המפד״ל, כדי למצוא
מוצא מהיר.
המוצא לא נראה השבוע באופק, אולם
הצעה חדשה של שר התחבורה ישראל
בר־יהודה הבטיחה לסבך עוד יותר את
העניינים. הוא הסכים לחקיקת חוק השבת,
אך הציע כי יהיה זה, חו ק הצהרתי״,
ללא קביעת עונשים למפיריו. משהו כמו
חוק יום העצמאות. תהיה בחוק מסוג
זה הכרה ממלכתית ביום־המנוחה המסורתי,
אך יחד עם זאת לא תיכפה מנוחה
זו מטעמים דתיים על אזרחים חופשיים.
המפד״ל טרם עיכלה את הרעיון, והדיון
נשאר רחוק מסיומו.
החשדות. דרישה שניר, של המפד״ל
היא צימצום מספר ההיתרים הניתנים ל־מיפעלים
לעבוד בשבתות. גם סעיף זה
כלול בהסכם הקואליציוני, ולכן לא יכלו
שותפיה לסרב לה. אולם כמו במיקרה
של חוק השבת, נמצאו תמיד נושאים
דחופים יותר לדיון. על כן הוחלט להקים
ועדה מיוחדת, שתבחון את הבעייה.
בראש הוועדה הועמד עוזרו המיוחד
של ראש הממשלה, זאב שרף. מאז ערכה
הוועדה מספר ישיבות, אך עם כל ישיבה
הסתבר שהעניין מסובך יותר, וקשה
להגיע לידי סיכום. כמה עסקנים של
המפד״ל הרחיקו לכת עד כדי־כך בחשדו־תיהם,
שהאשימו את שרף כאילו הוא
מערים בכוונה מיכשולים בדרכה של
הוועדה.
תיסכול זר, גרם השבוע להתפרצות .,כאשר
הודיעו ראשי המפד״ל שאינם מוכנים
לחכות יותר. אם אין הכנסת מספיקה
לטפל בדרישותיה במסגרת עבודתה השוטפת,
עליה להתכנס למושב מיוחד.
בפגרת חג הפסח, כדי להעביר את החוקים
אשר המפד״ל חפצה בהם.
אולם סיכוייה של המפד״ל לכנס את הכנסת
לישיבה מיוחדת היו קלושים. אך
גם אם תכונם הכנסת — אין כל בטחון
שהקואליציה תסכם עד אז את דיוניה
שלה בדרישות המפד״ל, עד לשלב בו
תוכל להביא הצעות־חוקים לאישור הכנסת.

ץ נו לי אשו ^ ביקש לוי אשכול ב4
קול דראמתי את צירי הוועידה העשירית
של מפא״י.
אולם ראש־הממשלה ושר־הבטחון היטיב
לדעת כי שלטונו, במשך השנים הקרובות,
לא יכון על רצונם או אי־רצונם של צירי
הוועידה להעניק לו את האשראי המבוקש.
השלטון אינו ניתן במתנה. שלטון יש לכביש•
וכדי להתבסם בו יש לבצרו. עובדות
אלה התבררו ללוי אשכול במלוא משמעותן
לפני כחמישה חודשים, בעת שנלחץ לקיר
על־ידי עסקני מפלגתו. הוא נאלץ אז להתפטר׳
וליטול על עצמו את המשימה להרכיב
את הממשלה מחדש.
מיבצע כיבוש השלטון של לוי אשכול
התנהל בשלושה שלבים:
• שלב ראשון — טיהור המנגנון הממשלתי
מאנשי בן־גוריון, שתפסו עמדות
מפתח בקרב הפקידות הבכירה. שלב זה, בו
הוחל מיד עם חזרתו של אשכול לראשות
הממשלה, התנהל במקביל לניטתולם של אד

בן־גוריון וצעיריו, נגד אשכול, נשאר נצר
במיעוט, שלטונו עורער. אולם נצר לא חוסל.
בידו נשאר עדיין המנגנון המפא״יי.
מול הרוב המוחלט שריכז אשכול בידיו,
במוסדות הנבחרים של המפלגה, ניצב כוח
נגדי. כי כמעט כל עמדות המפתח במנגנון
המפלגה הוחזקו בידי אנשים שהם תומכי
המיעוט שהתגבש במפא״י. אנשי הכספים
והארגון נשארו בשליטתו של נצר. נישולם
מעמדותיהם, והכנסת נאמני אשכול במקומם,
היתר, המשימה הבאה.
קשייה של משימה זו נבעו בעיקרן מחימר
כוח אדם לאיוש העמדות. כדי להשתלט
על המנגנון היה אשכול זקוק לאנשים
שלא יהיו רק נאמניו, אלא שיהיו מחוננים
בסגולות כמו: יכולת אירגון, מסירות ו־כישרון
למגע בינאישי. מול החצי־צעירים
ד,שאפתניים של בן־גוריון, היה צורך להציב
צעירים נמרצים, בעלי כושר ביצוע, שיוכלו
להתמודד עם הצד שכנגד.
מאחורי אשכול לא ניצב כל גוף מאורגן
שהיה מסוגל לספק את האנשים הדרושים.
מול ״צעירי ביג׳י״ לא היתה קיימת במציאות
שום כת של ״צעירי אשכול״ .כדי לגבש

אדה ה

ליובה אליאב

אריאל אריאלי

שי ביג׳י בממשלה עצמה.
• שלב שני — הבטחת העורף המפלגתי
באמצעות כיבוש המוסדות הנבחרים
של מפא״י. הרוב של 59 אחוז, בו זכה
אשכול בוועידת מפא״י, בקשר לעניין הפרשה,
איפשר לו יצירת רוב של שני שלישים
בכל הדרגים של מוסדות המפלגה — במרכז,
במזכירות ובלישכת הצמרת שלה.
• שלב שלישי — כיבוש המנגנון ה־מפא״יי
והחדרת תומכיו לכל עמדות המפתח
במנגנון המפלגה. זוהי החזית שהמערכה בה
נמצאת עתה בעיצומה, אחרי שהחלה לפני
שבועות מספר. לפי כל הסימנים עתיד לוי
אשכול לנצח בה, כשם שניצח בשתי המערכות
הקודמות.
.האם עתיד נצחון בזירה זו לאבטח את
שלטונו של אשכול בכל האגפים, או שמא
יהיה זה, כדברי יריביו, נצחון פירהוס?
הללו טוענים כי :״עוד נצחון כזה — ו־מפא״י
לא תהיה מפא״י!״

כוח כזה, היה צורך לקבץ אנשים מעמדות
אחרות, אנשים שאינם עשויים במתכונת
אחת, ושבינם לבין עצמם אין הרבה מן המשותף.
לאחרונה
הצליח אשכול לגבש קבוצה ראשונה
של צעירים, המהווה את חיל החלוץ
שלו לכיבוש המנגנון המפא״יי. שניים מהם,
אריה אליאב ואברהם עופר, ניסה אשכול
להכניס גם ללישכת הצמרת. אך הוא הצליח
להכניס רק את אליאב. כנגד זאת פשט חיל
החלוץ על עמדות המפתח במנגנון: אליאב
מונה כמנהל מחלקת האירגון; דויד גולומב
מונה כממונה על ההסברה; אריאל (״אל״)
אריאלי מונה כמרכז קרן הבחירות של
מפא״י; אשר ידלין מונה ליושב־ראש ועדת
הדור הצעיר, ואברהם עופר הוצע לתפקיד
מרכז הבחירות.
מי הם צעירים אלה, ששמותיהם עשויים
להתפרסם תחת שלטונו של אשכול? מה הם
סיכוייהם להצליח בתפקידיהם החדשים?

ההשתלטות עד המנגנון
ן • ל,רב על מנגנון מפא״י הוא הקרב הן
) קשה והחשוב ביותר.

מערד לאיראן

המנגנון הקבוע של מפא״י הוא השליט האמיתי
של המפלגה השלטת. הוא חולש על
סניפי המפלגה בכל ימות השנה, ולא רק
בשעת הכרעה. הוא מייצג את המפלגה כלפי
חבריה, ובו תלויות כל טובות ההנאה, אותן
מסוגלת מפלגת השלטון להעניק לתומכיה.
עד כה היטיבה להבין זאת רק דמות אחת
במפא״י — שרגא נצר. במשן שנים ארוכות
היה הוא השליט הכל יכול של מנגנון
ד״מפלגה, ריכז על־ידי כך כוח עצום, נחשב
כמושך העיקרי בחוטים שמאחורי הקלעים
במפלגה כולה. תוצאות ההצבעה בוועידת
מפא״י היוו מהלומה מוחצת למעמדו של
שרגא נצר. למרות התייצבותו לצד דויד

** דמות הבולטת והמרכזית ביניהם, היא
( | גם הדמות היוצאת־דופן שבין החמישה.
זהו אריה (״ליובה״) אליאב 43 ליובה, מי
שהיה ממארגני עליה ב׳ ,ושהוביל מספר
אוניות מעפילים לארץ (את אשתו הוא הכיר
על אחת מהן) ,הוא המקורב הנאמן ביותר
על אשכול.
תכונותיו הבולטות ביותר: דינאמיות, אידיאליזם
צרוף, יושר אישי וביצועיזם במובן
החיובי של המילה. ליובה, שהיה סגן־אלוף
כבר במלחמת העצמאות, היה לפני שנים
רבות מזכירו של אשכול בתפקידו כיושב־ראש
מחלקת ההתיישבות של הסוכנות. בתפקיד
זה רכש את אמונו של אשכול.
אשכול, שהכיר בכושרו האירגוני של
אליאב, הטיל עליו מספר משימות נכבדות.

חיל הכיבוש של לוי אשכול בהסתערות! לתפיסת המשון של מפא״׳הוא היה המנהל הראשון של חבל לכיש מיום
הקמתו. אחר־כך מונה כמנהל חבל ערד.
בין שני מיבצעים אלה כיהן אליאב תקופה
מסויימת כמזכיר ראשון בשגרירות ישראל
במוסקבה.
עמידתו של אליאב על עקרונות, חוללה
בשעתו, לפני שלוש שנים, סערה. ליובה
הגיע לחבל ערד כראש היחידה המינהלית
שליד משרד־העבודה, עליה הוטל לתכנן ולהקים
את עיר העתיד ערד. סיכסוכים וריב־סמכויות
בין שר העבודה, יגאל אלון, לבין
שר השיכון והפיתוח דאז, גיורא יוספטל
המנוח, חיבלו בעבידתו של אליאב, אחרי
שמשרד הפיתוח עיכב תקציבים.
אולם הקש ששבר את גב הגמל היה
ריב על הפוספאטים. חברת הפוספאטים, ש בראשה
עמד אז אלוף שלמה (״פיסטוק״)
שמיר, טענה על סמן־ סקרים שבידיה, כי באייר
ערד אין פוספאטים בכמויות המצדיקות
הקמת מפעלים באזור. חברת דשנים ו חומרים
כימיים בחיפה, שבראשה עמר אלכסנדר
(״סאשה״) גולדברג, טענה את ההיפן.
כיום ממוזגות שתי החברות בחברה אחת
— כימיקלים ופוספאנוים בע׳־מ. יוספטל קיבל
את חוות הדעת של חברת הפוספאטים.
ליובה, שהאמין בעתידו של החבל, קיבל את
דעת חברת הדשנים. בשיתוף פעולה עמה
החל ליובה בכרייה נסיונית של פוקפאטים
באזור ערד. יוספטל ראה בכרייה זו פגיעה
בסמכותו, כיוון שליובה לא הצטייד ברשיון
הדרוש מאת הממונה על המכיות, השייך למשרד
הפיתוח. הוא שלח משטרה לעציר

דויד גורומב

כיום נמצאים נצר ודיין מצד אחר של ה־מיתרס
המפא״יי, ואילו ליובה ניצב מנגד.
במקומו של אליאב מונה אז, כראש מחלקת
האירגון, איש אמונו של שרגא נצר —
בן־ציון וייסמן. וייסמן, שחשש למעמדו
תחת שלטונו של אשכול, עשה תפנית חדה
בוועידה האחרונה של מפא״י. הוא בגד ב־נצר,
הצביע יחד עם הרוב בוועידה ובוועדה
המתמדת. אולם נסיגתו לא הצילה את עורו.
מתוך הנחה שמי שבגד פעם עלול לבגוד גם
בשנית׳ לא היה אשכול מוכן להשאיר את
מחלקת האירגון בידיו של וייסמן. הוא מינה
את ליובה, ששימש לאחרונה כיועצו הקרוב,
לתפקיד זה, ווייסמן פרש לתקופה ארוכה
של חופשה.
גם תומכי אשכול עוקבים בחרדה אחר
צעדיו של אליאב בתפקידו החוש .״זהו תפקיד
המנוגד לאופיו,״ הס טוענים ,״הוא כמו
שתיל חדש שנשתל באזור מסולע שבו זורמים
מים מורעלים.״ שכן ראש מחלקת ה־אירגון
צריך לעסוק, בתוקף תפקידו, בעסקי
רכש מפלגתיים ובתככים, שאינם הולמים
את תכונותיו של ליובה .״כדי להצליח,״
טוענים האנשים המצויים בתוך העניינים,
״יהיה ליובה חייב להתאים את עצמו ל-
מפא״י, כפי שהיא היום, או לשנות את
מפא״י ולהתאימה לדמותו.״

^ ה פי צו ^ א שונ ה
מדת המפתח השניה בחשיבותה ב־מנגנון
מפא״י נמסרה לאריאל אריאלי

אברהם עופר

אולם דווקא תפיסת עמדה זו היתה כצנינים
בעיניהם של צעירי בן־גוריון. אלה, שראו
בעלייתו של אריאלי, שלא היה מעולם עסקן
מפלגתי, צעד נוסף במסגרת המסע לדחיקת
רגליהם, ניסו לחבל בעבודתו.

למי שייפים העמיגים?
התר,פה המוחצת הראשונה על ארי!
ן אלי ניתכה השבוע ביומון צעירי ביג׳י—
הארץ. איש יונייטד פרס, נפתלי לביא, פירסם
ידיעה כאילו הובעה בחוגי מפא״י אכזבה
מהישגיו של אריאלי בשטח גיוס הכספים
בהתנדבות, בקרב חברי המפלגה. לדברי הידיעה
אין הסניפים משתפים עמו פעולה.
הסכום, שאריאלי צריך לגייס מקרב חברי
המפלגה, הוא 4מיליון ל״י, שהם, לדעת
מומחים, רק 20 אחוז מהסכום הנדרש ל־מפא״י
לניהול מערכת הבחירות. המיכסות
אומנם אינן מתמלאות לפי התוכנית, אולם
לא בגלל חוסר שיתוף פעולה, אלא בגלל
החלשת המתח.
הידיעות המתפרסמות על דחיית הבחירות
להסתדרות גורמות לירידת המתח בסניפים.
אך מאחר שבשטח גיוס הכספים משתפים
פעולה אנשי הרוב והמיעוט, למרות נסיונות
החבלה, לא נראה שאריאלי עשוי לאכזב את
אלה שמינו אותו לתפקידו.
אולם חשיבות תפקידו של אריאלי אינה
נובעת רק מיכולת גיוס הכספים. עמדה זו
מעניקה כוח רב למחזיק בה, בשל הידיעות

אשר ידלץ

צעיר׳ אשכוד
את הכורים. ליובה טרק את הדלת, התפטר
מתפקידו.
אליאב, טיפוס של חלוץ מודרני (הוא מתגורר
עד היום בדירת גג שכורה) ,בעל קסם
אישי רב, שלמד סוציולוגיה והיסטוריה באוניברסיטה
בירושלים, נפגע מהתקרית עד
עמקי נשמתו. כדי לעודדו הוטלה עליי שליחות
חדשה: הקמת חבל כוזבין באיראן, במתכונת
של חבל לכיש וחבל ערד.

מים מורעלים
אשר נמסרה ראשות הממשלה לראשו־
^ נד, ללוי אשכול, הוא עשה נסיין ראשון,
בלתי נמרץ, לתקוע יתד במנגנון של
מפא״י. הוא הציע את ליובה אליאב לתפקיד
מנהל מחלקת האירגון של המפלגה, במקומו
של מיכה שביט, יד ימינו של שרגא נצר.
מחלקת האירגון היא אחת מעמדות המפתח
המרכזיות במפא״י. היא חולשת על
סניפי המפלגה בכל מה שנוגע לכספים, כוח־אדם
ופעילות, והיא המספקת את כוח האדם
למפלגה, בתקופה של צורך בגיוס. נצר לא
היה מוכן אז לוותר על עמדת הכוח החשובה
ביותר שלו. וכך, למרות מינויו של
אליאב לתפקיד, לא איפשרו לו לפעול. אנשי
המנגנון פשוט סרבו לשתף עמו פעולה, בפקודתו
של נצר, והוא נאלץ להתפטר.
תקרית זו גרמה למשבר. משה דיין, שראה
את ליובה כמקורב לצעירים, התפטר
בגלל זה מלישכת הצמרת בפעם הראשונה.

( ,)48 כלכלן יליד אסטוניה ובוגר אוניברסיטת
לונדון. עד לפני חודשים מספר היה
אריאלי אחד הפקידים הבכירים במשרד האוצר
— הממונה על הכנסות המדינה.
הוא החל את הקאריירד, שלו במשרד האוצר
מיד עם הקמת המדינה, עלה עד ל־פיסגה,
ממנה יכול היה להגיע רק לשתי עמדות
— המנהל הכללי של משרד האוצר או
שר האוצר עצמו. כל זמן שפינחס ספיר הוא
שר האוצר, לא יכול אריאלי לחשוב על
קפיצה כזאת. משום כך העדיף הפקיד הבכיר
לקפוץ, בפעם הראשונה, אל תוך הזירה
המפלגתית.
הוא קיבל על עצמו תפקידים כמרכז הבחירות
של מפא״י בירושלים, יושב־ראש
חוגי הצעירים שם, מרכז קרן הבחירות של
המפלגה, וכן יהיה, קרוב לוודאי, מועמד במקום
ריאלי ברשימת מפא״י לכנסת הבאה.
קשריו של אריאלי עם אשכול התהדקו
במשך שנות כהונתו של אשכול כשר האוצר.
אריאלי נחשב כאדמיניסטרטור מבריק, התמחה
במיוחד בגביית כספים.
כאשר החל אריאלי בתפקידו כמרכז קרן
הבחירות של מפא״י. הוא לא עלה על כסא
שהתפנה. כי גם אשכול לא יכול היה לוותר
על יהודה וייסמן, האיש שהתמחה במערכות
הבחירות האחרונות באיסוף כספים לקרן הבחירות,
הנמנה על אנשי המיעוט התומך
בבן־גוריון.
וייסמן הושאר על. כנו כמנהל מגבית הבחירות,
אריאלי מונה כמרכז קרן הבחירות.

שיש לו על מקורות הכספים של המפלגה.
כפי שהתבטא אחד מעסקני מפא״י :״מי שעוסק
בחליבה יודע למי שייכים העטינים.״
משום כך מהווה עמדה זו קרש קפיצה לעמדה
רמה יותר.

משפחות הצמרת
ני האחרים בקרב צעירי אשכול, דויד
(״דודיק״) גולומב ואשר ידלין, קרובים
לא רק מבחינת דמותם ותכונותיהם, הם גם
קרובי משפחה. ידלין, שמונה כיושב־ראש
ועדת הדור הצעיר, הוא גיסו של גולומב,
שמונה כמנהל מחלקת ההסברה.
גולומב 32 הוא הצעיר בבניו של אליהו
גולומב, מי שהיה מראשי מפא״י וממקימי
ההגנה. אחותו, דליה, נשואה לאשר ידלין
( ,)42 שהוא בן־דודו של אהרון ידלין, סגן
שר החינוך, הנמנה אף הוא על צעירי אשכול.
מבחינה זאת ממשיכים השלושה את
מסורת החמולות במפא״י. שכן שרת, גו־לומב,
הוז ומאירוב (אביגור) היו קשורים
בקשרי משפחה ונשואין בינם לבין עצמם.
משה שרת הוא דודו של דויד גולומב.
דויד בן־גוריון לא הצליח מעולם לרכוש
את אהדתם של בני המשפחות הללו, עוד
זמן רב לפני הקרע הסופי בין שרת ובן־
גוריון.
שני הגיסים, גולומב וידלין, קיבלו משרות
בוועד הפועל של ההסתדרות, לפי הזמנתו
של פינחס לבון, בתקופת כהונתו כמזכיר

ההסתדרות. גולומב, כלכלן, בוגר האוניברסיטה
העברית בירושלים וחניך התנועה המאוחדת,
עבד קודם לכן בבנק־ישראל. ידלין,
שלמד אף הוא כלכלה, בארצות־הברית, היה
ממייסדי קיבוץ חמדיה בעמק בית־שאן. בעוד
שגולומב לא היה פעיל בעסקנות מפלגתית
בתוך מפא״י, היה אשר ידלין מראשוני המשמרת
הצעירה של מפא״י, שהתארגנה בכפר
הירוק-ב־. 1949
לבון, שרצה בזמנו להכניס להסתדרות כוחות
צעירים ודינאמיים, קרא לשניים, למרות
שהזהירוהו כי אלה יהוו גייס חמישי.
ידלין מונה לתפקיד מרכזי במחלקה לאיגוד
מקצועי, עסק באיגוד עובדי המדינה, משמש
כיום כאחד ממנהלי קופת־חולים. גולומב שימש
כיועץ כלכלי וכמתכנן בכיר. התברר כי
אין השניים מהווים גייס חמישי, כפי שהוזהר
לבון.
בתקופת הדחת לבון היו שני הגיסים ממתנגדיה,
ולאחר ההדחה נראו שניהם נפגשים
לעיתים קרובות עם לבון במבצרו —
קפה ורה בתל־אביב. שניהם מוגדרים על־ידי
מכריהם כבעלי כושר אירגון וכ״גמי־שים״
בתפיסת עמדות פוליטיות בתוך המפלגה.
אולם בהשוואה לצעירים אחרים של
מפא״י — אלה המשתייכים למיעוט — נחשבים
השניים לבעלי עקרונות, מהאגף ה־
״ציבילי״ של צעירי מפא״י.

בעזרת חיל־הים
ך*• דמות החמישית בקרב צעירי אשכול,
( | אברהם עופר 48 ניתן להגדרה כ־
״צעיר של ספיר״ .אולי משום כך הוא יוצא
הדופן בקרב החמישיה
עופר הוא המפורסם ביותר בקבוצת הצעירים
החדשה. הוא היה הכוכב העולה של
צעירי מפא״י, עוד הרבה לפני שמשה דיין
ושמעון פרם זכו לכותרות בזירה המפלגתית.
בניגוד לארבעת חבריו, הוא עסקן מפלגתי
ותיק, קארייריסט מובהק שאינו צמוד
לעקרונות.
אילו היה מישהו בודק את עברם הצבאי
של נערי אשכול, היה אולי מגיע למסקנה
כי לוי אשכול מבסס את שלטונו בעזרת חיל־הים.
ליובה אליאב הוא בעל עבר מפואר
בעליה ב׳ .גרשון ז׳ק, מנהל הכפר הירוק,
שהוא כיום אחד מיועציו הקרובים והבכירים
של אשכול, היה מפקדו הראשון של חיל־הים.
ואילו אברהם עופר היה אותה תקופה
קצין כוח־האדם של החיל.
כוכבו של עופר זרח לראשונה שעה שעמד
בראש מרד הצעירים המפורסם במפא״י
ב־ . 1955 כתוצאה ממרד זה זכו הצעירים בעמדת
כוח, ועופר נבחר כמזכיר המפלגה במחוז
תל־אביב. אולם כבר באחת הישיבות
הראשונות של המחוז, כשגולדה מאיר ניהלה
את הישיבה, גערה בעופר :״אתה לא תדבר!״
ואנשי המועצה צעקו לעברו ״בוז!״
שרגא נצר החל לשנוא את עופר כבר אז,
ובעזרתה של גולדה מאיר הדיח אותו מכהונתו.
הריב עם שרגא נצר הסם את ה־קאריירה
הפוליטית של עופר, שהפך צילו
של משה דיין. דיין מינה אותו כסגן מנהל
כללי של משרד החקלאות, וכיושב־ראש
מועצות הלול והירקות.
בתפקידים אלה בא עופר במגע עם פינחס
ספיר, וחש מיד לאן נושבת הרוח. הוא
נטש את צעירי מפא״י, עוד לפני שנחלקו
לתומכי בן־גוריון ותומכי אשכול, הפך איש
חסדו של פינחס ספיר. ספיר דאג שעופר
לא יסבול מהתפנית שעשה. הוא מינה אותו
למנהל כללי של חברת אשדוד ולאחד מאנשי
משלחת ישראל ליד מועצת השוק האירופי
— תפקיד המכריח את עופר לקפוץ
לעיתים מזומנות לאירופה. מלבד הנשיא,
עופר הוא האדם היחיד במדינה הנוסע במכונית
ציטרואן סלון.
בוועידת מפא״י האחרונה הוכיח עופר את
עצמו, כשהעביר חלק ניכר מצירי הוועידה׳
מאזורי הפיתוח, מצידו של בן־גוריון לצידו
של אשכול. הוא עשה זאת בשיטותיו של
ספיר — שיכנועיט והבטחות. הצלחה זו
פתחה בפני עופר, אוהב הבילויים והנאות
החיים, את הדרך לעליה מחודשת בסולם המפלגתי.
אולם אפוטרופסותו של ספיר אינה
טובה כאפוטרופסותו של אשכול.
הכוח המועט שנשאר עדיין בידי שרגא
נצר, הספיק לו כדי למנוע את כניסתו של
עופר ללישכת הצמרת. הוא גם חסם בפניו
את קבלת תפקיד מרכז הבחירות לצידו של
משה ברעם, שהוא מנאמני אשכול. במקומו
של עופר יתמנה לתפקיד זה אחד מצעירי
אשכול האחרים — אריאל עמיעד, המנהל
ובכללי של משרד החקלאות.

עזו אב־ האבק
במדינה הנוי מ של הצב אי
ה פ גנ ה חוק־תבהחדט

655 מם םמק

דחליל מוזר עמד השבוע מול בניין
ראש־הממשלה בירושלים. הוא הפגין בשקט,
יחד עם אורי זוהר, עמום קינן
ויגאל תומרקין.

מדווח על כך עמום קינן:
פעם, לפני שנים לא רבות, עדיין מותר
היה בארץ להילחם למען הצדק•
אנשים נאורים כתבו ספורים בשם חיר־בת
חיזעף או השבוי. אפשר היד, לדבר
לאור היום על גזל אדמות נפקדים, על
שוד קרקעות. אפשר היד, להביא בעתו״
נות דוקומנטים מזעזעים על רשעותד, של
הרשות, במאבקה ללגיטימציה של השוד.
כמו אותו הסיפור על אותו ערבי, ששטח
סגור הפריד בינו ובין חלקתו, ולא
לחצות את השטח, כדי
לו רשיון ניתן ללכת לעבד את שדהו. ועל החוק, שיצא
ואמר שמי שלא עיבד את שדהו עד תאריך
זה וזה, איבד את זכותו על הקרקע. וכך
איבד אותו ערבי את אדמתו.
היום כבר אי־אפשר להילחם למען הצדק.
יגידו שאתה חבר של אורי דייוויס,

אם כן, למה גירשתם אותנוז
ממשלת המנדט
השדה הפתוח שלפני בניין ראש־הממשלה
רגיל להפגנות. מצאנו שם תיבות ריקות
של אלה שישבו לפנינו. לתיבות אכפת?
כך אכפת לממשלה.
תקענו את הדחליל באדמה, וחיכינו.
ממול היתד, הממשלה. בניין אטום. מהבניין
האטום לא נשמע קול. איש לא
יצא, איש לא נכנס, איש לא עבר ב־מיקרה.
מה פתאום יעבור )אדם מהישוב
במיקרה לפני הממשלה?
אז הממשלה היתד, בפנים, ואנחנו, הפגנו
בחוץ.
השמש זרחה, בשדה פרחו פרחים, צפו־רים
צייצו. משה ינוקא, הבטחוניסט הידוע,
הביא לנו יין ואוכל שאמא שלו
בישלה. אריה זקם בא לבקר והביא בקבוק
יין אדום.
בשעה 3.00 יצאה כל הממשלה מהבניין,
נכנסה למכוניותיה, התניעה אותן ונסעה.
הביתה.
אשד, אחת שאלה אם אפשר לקחת״ את
הדחליל בשביל הילד.
איש לא ידע מה זה חוקי־החירום.
איש לא הבין מרוע אנחנו נגד.

אחחת שחיים ן ןיוו ( /

לבחירתך, פרוגרס אוניברסל,
פרוגרס -7מ $11?£פרוגרס 511?£8-8
7/777
פרסום גל

אל המברהמ ציג ה

במת בידור 65

קינן, הומרקין(עומד) וזוהר מפגינים עם הדחליל
למה גירשתם אותנו?

זמר הלהיטים הבינלאומי

בהופעה בלעדית בישראל
החל מיום ד׳ 7לאפריל
באולם ״אלהמברה״ ערב־ערב
ב־ ,8.30 במוצ״ש ב־9.15

שבוע״ בלבד

״אורי זהר, יפה ירקוני, מקהלה הילדים ע״ש
צדיקוב, אקרובטים מאוסטרליה, הזמורה בידור
( 30 נגנים).
כרטיסים: רוקוקו, לאן, כנף, כוכב, שרותרון, מסך, רונבה.
ביפו: זילברמן, שד׳ ירושלים 32 ואצל גוטווין. בה־ים :
היוזם. רמה*גן: רכניץ. חולון: משרדי הכרטיסים.

בוגד, עוכר־ישראל. תהליך הלגיטימציה
של השוד נשלם, קם דור חדש שלגביו
המציאות החדשה היא עובדה, וזהו. היום
אסור אפילו לדבר על כך.
מי שלא מאמין, שינסה ללכת להפגנה
בשטח ,9נגד מעצרו השרירותי של אורי
דייוויס. גל השינאה שהקיף את המאות
המעטות שהלכו לשם, שינאה לוהטת ואלימה,
הוא אות מבשר רעות למי שעדיין
נותרו עינים בראשו שנותר.
וחוץ מזה, מה הלאה? מה עוד אפשר
לעשות? אנשים טובים יאמרו לך: ד,פגו,
אבל באופן חוקי.
הדחליל נגנב. אז ההפגנה בשטח 9
נסתיימה. ואחר־כך ישבו אנשים טובים
ולא מצאו מה לעשות עוד, כדי לזעזע
את דעת־הקהל, את הכנסת, את הממשלה.
הם פשוט מסרבים להיות מזועזעים. ואין
בריקדות לעלות עליהן. ואסור להיות
בלתי־חוקי ולהזדהות עם האוייב.
החלטנו ללכת לערוך הפגנה חוקית נגד
חוקי־ר,חירום הבריטיים, לפני בנין משרד
ראש הממשלה, בקריה בירושלים.
יגאל תומרקין צייר דחליל בריטי ־פה
מאד, לבוש מדי שוטר ממשטרת־המנדט,
מחזיק בידו דגל בריטי. הדחליל נשא
כתובת:

ביקור גומלין בריטי
חזרנו!1 !:
אנו נדהמים לראות ששמרתס על חוקי
החירום שלנו.
האם שכחתם — הרי אנו חוקקנו אותם
נגדכם!

איש לא שמע על הבריטים.
רק איש אחד עבר ואמר בתום־לב:
מה זה, הרי כבר אין ספר לבן! זה היה
בזמן הבריטים! הסכמנו איתו.
חזרנו ב־ .4.30 הדחליל נגנב. יצירה של
תומרקין שתה 10 הפגנות.
השמיים, הפרחים, השמש והצפורים
עדינו, שרצינו לומר לממשלה שלנו מה
דעתנו. והכל באופן חוקי ודמוקרטי. מסרלא העתונות לעתונהתג
הודעות נו הדפיסה.

אשמתנו היא אם אין קומוניקציה.

ד מויו ת
ח״ מלכה
״היום קמתי משנתי רעננה ואמרתי לרדת
מהמטה על מנת לחזור הביתה.״ כך
כתבה לפני שבוע הגברת סמוקת־ד,לחיים,
ששכבה במיטתה בבית־החולים איכילוב,
״לאחר שחככתי את עיני ואני עדיין אחוזת
שינה, ולאחר איזון כוחותי, חשתי
שעדיין אני שייכת למיטה, שעדיין לא
הגיע הזמן להתמודד עם תפקידי השונים,
הפוקדים אותי בוקר בוקר בבית.
״מה קרה? מה על התחושה של בריאות
אשר מילאה את כל יצורי גווי זה
היום הראשון שהרופא שלי נכנס לחדר
ואמר לי לשבת במיטה ואף גם
הרשה לי להוריד את רגלי בכיוון הרצפה.
על־ידי זה ניתנה לי האפשרות לראות
את יפי היקום, את תנועת החיים.״
(המשד בעמוד ) 18

ובקופת האולם משעה 6אחד,״צ.
העולם הזח 1439

הקא רי ק טו רהה גרמנית
של הי הו די
זי ס מן המאה
ה־ .18 בצד השמא לי
מצוייר כלוב
של ברזל בו ניתלה
זי ס לר אווה.

ך* יהודי זיס 1738—1698 שר הכספים של הדוכס
1 1מוירטנברג — הצליח להגביר את השפעתו בכל רחבי
המדינה, הפך לשליט כמעט בלתי־מוגבל בחצר הדוכס. הוא
נפל קורבן לקנוניית אנשי חצר, שעצרו אותו וסגרוהו בכלוב
של ברזל. את הכלוב הם תלו על עמוד גבוה במרכז
העיר. כשהצגת הראווה נמאסה לתושבי העיר, הוצא היהודי
זיס להורג בתליה. שמו האמיתי: יוסף אופנהיימר.
אלה הם תולדות חייו של היהודי זיס, בלשון אנציקלופדית.
יתכן
כי הדמיון בין צירוף השמות זים— אופנהיימר
וזים—אופנהיים הוא אך מקרי. אך יתכן גם שדמיון זה הוא
שהוליד השבוע את רעיון חטיפתו של המיליונר זים, במרכז
תל־אביב, כשהחשוד בחטיפה הוא אדם בשם משה
אופנהיים.

סדיצור של הצוואר

^ יש העסקים התל־אביבי זיס עזב את ביתו, ברחוב כ״ט
בנובמבר, מספר דקות לפני שמונה. היה זה בוקר היום
הרביעי, וכדרכו מדי יום, נסע זיס במונית למשרדו, בשדרות
רוטשילד . 15
כמה דקות לאחר מכן, בשעה ,8.20 צילצל הטלפון בביתו
הפרטי, ואדם, שהציג את עצמו כעובד הדואר, ביקש לנתק
את הטלפון למשך עשרים דקות. באותה עת צילצל הטלפון
גם במשרדו של זיס. קול אלמוני בישר לו כי שריפה פרצה
בביתו, וכי בעזרת המכונית של המהנדס השכן, שנזדמנה
במקרה לסביבה, יוכל להגיע למקום האסון. המטלפן האלמוני
הציג את עצמו כאיש משטרה.
יהודה זיס ירד בחיפזון אל הרחוב, בחברת אחיו אהרון.

עד לאותו יום לא היה זים מוכר למרבית אזרחי המדינה.
אך הסיפור הסנסאציוני העמיד אותו במרכז ההתעניינות.
הסיפורים על תולדות חייו שימשו נושא בכל שיחה, עוררו
את הסקרנות הציבורית. מיהו היהודי זים?

^ ^ בעל ^ הו ^ ט חו ר
^ הו ד ה זי ס יצא בתום מלחמת העולם השניה ממחנה
ריכוז, ללא פרוטה בכיסו. באנדרלמוסיה ששררה אז בגרמניה,
הצליח זים לעשות את כספו הראשון, על־ידי
הספקת סיגריות לשוק הרעב. עם הכסף שצבר עלה לישראל.
כאן
גילה העולה החדש כישרון רב בעסקים. נודע לו כי
חברה מסויימת קנתה מגרש גדול כדי לבנות עליו בית־חרושת.
הוא מיהר למקום, בדק את השטח, ומייד לאחר
מכן הצליח לקנות חלקת אדמה צרה, המבדילה בין מגרש
החברה לבין הכביש הראשי. הוא גדר את המגרש החדש
שלו, וניתק על־ידי־כך את שטח הבנייה מהכביש. החברה
הביעה את נכונותה לשלם עבור החלקה פי חמש מהסכום
אותו שילם עבורה זיס בעצמו.
מאז הפך זיס לדמות מרכזית במיסחר האדמות בישראל.
הוא עסק גם במלטשות יהלומים ובמסחר תכשיטים, אך את
עיקר מרצו השקיע בקרקעות.
לפי השמועות, מעריכים את הונו של יהודה זיס במאה
מיליון לירות. אך זהו סכום מוגזם. כי את מרבית עסקיו
עשה זיס לא בכספו, אלא על חשבון משקיעים יהודיים
מאירופה, קנדה, ארגנטינה וישראל. אחדים ממשקיעים אלה
העדיפו להישאר בצל, מסיבה זו או אחרת.
גם בסיפורים על מזלו המתמיד של זים היו הרבה הגז־מות.
כי לפני למעלה משנה חל משבר רציני בשטח עסקי
הקרקעות, ומחירי המגרשים התחילו לרדת. הדבר פגע גם
בעסקיו של זיס. כדי ליצור ממגרשיו הרבים בשטח הרצליה
גוש אחיד, רכש איש־ד,עסקים הדינאמי חלקות רבות במחירים
גבוהים מאד. כמה מן המשקיעים בהברותיו באו
לאחר מכן בטענה כי העיסקות לא היו מוצלחות. אנשים
שכספם הושקע באמצעות יהודה וים, התמרמרו על ההפסדים.

רקע זה התפתחו השערות פנטסטיות, עם היוודע דבר
חטיפתו של זיס. במצב השורר בשוק הכספים בארץ, לא
היה כל צורך בהוכחות, או בהנחות סבירות, כדי שלפני
החוקרים יועלו באותו שלב גירסות סנסציוניות לא פחות
מן החטיפה עצמה. בין השאר:
9בעלי־הון נרגזים מאמריקה שלחו את שליחיהם,

חשוד אופנהיים בכית־המשפט
״רציתי לעשות טובה!״
מהנדס בעיר הפולנית פיוטרקוב, ונקרא על שם הנפטר.
עם שני ילדיה הקטנים עלתה רחל לארץ, כשנה לפני פרוץ
מלחמת העולם השניה.
״בפולין הייתי מורה, אבל כאן קיבלתי רק עבודה
בהדסה, בתור עוזרת בבית־ד,חולים,״ סיפרה האם השבוע
.״עבדתי עבודה שחורה, כדי לתת חינוך מתאים
לבני. עשיתי הכל רק עבורם. עוד לפני שגה עבדתי עם
בעלי יום־יום בקיוסק שלנו, כדי לעזור להם.״
הבן הצעיר, מרדכי, סיים את חוק לימודיו בפאקולטה

חטיפת היה
לאחר דקות ספורות נעצרה לידם מכונית, והשניים נכנסו
לתוכה. אהרון זיס ירד ליד רחוב אחד־העם, כדי לקחת את
מכוניתו הפרטית, ויהודה המשיך לנסוע עם הנהג, שהציג
את עצמו כנהגו של המהנדס.
ליד היכל־התרבות נעצרה המכונית בשניה, ואדם נוסף,
שהוצג כמהנדס עצמו, עלה ונכנס לתוכה. ליד רחוב דובנוב
נכנס המהנדס לפעולה, זרק לפתע חבל פלאסטיק קשור בפלצור
על צווארו של זים. אך זיס לא התבלבל. הוא הספיק
עוד להכניס את שני אגרופיו מתחת לחבל שהושלך על
צווארו, השתחרר ממנו וזרקו אחורנית. שניה לאחר מכן
פתח את דלת המכונית והשליך את עצמו אל הכביש. המכונית
הגבירה את מהירותה והספיקה להעלם לפני שזים הבחין
במספרה.
איש העסקים, כשבגדיו קרועים, עצר מונית שחלפה במקום,
והורה לנהגה להביאו לתחנת משטרה סמוכה. אך
כשגילה הנהג סימני היסוס, שינה זים את דעתו ואמר לו
לנסוע לכיוון משרדו. שם שינה את דעתו שנית .״ראיתי שני
אנשים חשודים ליד הכניסה,״ הסביר זיס ,״לכן פחדתי להיכנס
ועברתי לצד השני של השדרה. נכנסתי לבנק ארץ־ישראל
—בריטניה, ומשם הזעקתי את המשטרה.״

כדי להכריח את זים להחזיר להם חלק מן ההפסדים. השליחים
ניסו להפחידו, אך זים הצליח להימלט מידיהם בצורה
דראמטית ברחוב דובנוב.
י • הגירסה השניה מייחסת את אותם המניעים — הפעם
לבעלי הון מישראל. הם עצמם, או שליחיהם, היו החוטפים,
וזים ידע היטב את מניע החטיפה.
חשדות דומים התעוררו אצל חוקרי המשטרה, וזו הסיבה
שהם הציעו לזים להיחקר במכונת אמת.

3ו8ר — מיליון דולר
ד להשערות אלה לא היו חיים ארוכים. למחרת
\ ו החטיפה נעצר חשוד. היה זה המהנדס משה אופנהיים,
קצין צה״ל לשעבר.
מאותו רגע נפתחה, בצילו של סיפור בלשי גדול ומרתק
— דראמה קטנה, של אשד, פשוטה בגיל העמידה, המתגוררת
יחד עם בעלה השני בסימטת גור־אריה השקטה.
רחל אופנהיים, אמו של החשוד בחטיפה, התאלמנה לפני
34 שנים, כשבנה הבכור, משה, היה בן שלוש. הבן השני,
מרדכי, נולד חמישה חדשים אחרי פטירת האב, שהיה

זים (משמאל) עם השר שפירא (ימין) ,עוכד בן־־עמי והרב מפוניגז׳
המיליונרים בסכנה

למשפטים, ולפני חמש שנים פתח משרד עורך־דין בתל־אביב.
משה ניסה את מזלו בחו״ל. אחרי שהשתחרר מצה״ל, לפני
כתשע שנים, היגר לארצות־הברית, הוסמך כמהנדס־בניין
באוניברסיטת טקסאס, חזר לפני חצי שנה לארץ.
״אני אשמה במה שקרה,״ טענה השבוע האם .״רציתי
שמשה יבוא לארץ כדי שלא יתחתן עם גויה באמריקה. הוא
רצה לחזור לשם, אבל אני החזקתי אותו לידי ובגלל זה
קרה הכל!״
בבית־משפט השלום בתל־אביב, אליו הובא החשוד להארכת
מעצרו, הכחיש אופנהיים את שייכותו לחטיפה. הוא
סיפר שבא לביתו של זיס, כי ראה יום קודם לכן מכונית
חשודה, ממנה ברחו בחיפזון שני אנשים. הוא קשר את
בריחתם עם סיפור החטיפה.
סיפר אופנתיים לשופט :״ראיתי כי המכונית היא פתוחה,
הסתכלתי פנימה, סגרתי את הדלת והמשכתי לדרכי.״ היה
ברור מסיפורו כי בכל מיקרה שטביעות אצבעותיו תמצאנה
במכונית החטיפה, יוכל אופנהיים לטעון כי מקורן בעובדה
שסגר את דלתה.
אך מרשיעות יותר היו הנסיבות בהן נעצר החשוד: בשעות
אחר־הצהריים, ראו בלשים פרטיים ממשרד חקירות
מודיעין לאזרח, אליו פנה זיס בבקשה להעמיד לרשותו
אבטחה, אדם המסתובב ליד ביתו של המיליונר. האיש התקשר
מטלפון פנימי, וביקש להתראות עם זיס עצמו. מיד
לאחר שיחת טלפון זו, הובא האיש על־ידי אחד מן הבלשים
לדירתו של המיליונר.
סיפר השבוע זיס לכתב העולם הזה :״האיש הוכנס לחדר־העבודה
שלי ושם ישב תחת שמירת אחד הבלשים. כשנכנסתי
לאותו חדר, זיהיתי אותו מיד כאדם שישב אחרי
במכונית ושניסה לחנוק אותי בחבל. העמדתי פנים כאילו
איני מכירו, יצאתי לרגע ומסרתי על הזיהוי לבלשים.
״הוא דרש בתוקף לשוחח עימי בארבע עיניים. הסכמתי.
אז הודה בפני כי הוא השתתף בחטיפה. הוא חזר על פרטי
החטיפה, והתווכח איתי אם הצלחתי להדוף את החבל אחורה,
או שהחבל נקרע ולכן ניצלתי. הוא אמר לי כי מטרת החטיפה
היתד, לקבל כופר נפש בגובה של מיליון דולר. הוא
הודה כי הנסיון נכשל, ולכן מוכנים חבריו להסתפק במחצית
הסכום. ראיתי כי האיש מוכן להתמקח עימי על המחיר.
הוא אמר לי בגלוי, :אני נמצא בידך, אתה יכול למסור
אותי למשטרה. אבל אנשי נמצאים בחוץ, והם לא ישכחו
אותך׳.״
לדברי זיס סיפר לו אופנהיים על תוכנית החטיפה, והוסיף
כי היתד, אף תוכנית לחטוף מיליונרים אחרים, כמו מאייר.
הוא סיפר לזים על עיקוב ממושך שנערך אחריו, וציין בפניו
את שמות המקומות בהם ביקר בימים האחרונים.
כשסיים אופנתיים את שיחתו עם זים, נעצר על־ידי הבלשים
הפרטיים, ואלה מסרו אותו למשטרה. שם התכונן
החשוד להכחיש את כל פרטי השיחה, אך לא ידע כי כל
מילה שאמר לזים הוקלטה, וסרטי ההקלטה נמסרו לידי
חוקרי המשטרה.

) מלה תלוי בין ההליקופטר הצבאי והאוניה היוונית השקועה בין סלעי חוו מול ינו

ייי ״יי

אלכסיה
עד הסלע
ך* צפירות הצרודות של האוניה נש!
) מעו כמו געיותיה של חיה פצועה
ומבוהלת. כי זה בדיוק מה שא/ק אלכסיה

היתה, באותן השעות הקטנות של ליל השבת:
פצועה ומבוהלת.
האוניה היוונית הקטנה ( 3000 טון) הגיעה

)1התהלת המיבצע

הנבל הניראה בחלקה העליון של התמונה נמתה בי!
האוניה לבין החוף. מלח התיישב על כיסא מיוחד,
החליק עד לסירת־המנוע של נמל יפו. הוא נראה ברגע שרגלו דורכת על חרטום הסירה.

ברו למועדון

אל מול נמל יפו בשעה חמש אחרי־הצהרים.
היא המילה עוגן ליד שתי ספינות אחרות
שהמתינו לפריקה, והתכוננה לעבור את
השבת מול אורות השטח הגדול. רוח חזקה
נשבה, ורעמת הגלים הקציפה. אך הקברניט
ג׳ורג׳ דאמיגוס ( )28 לא דאג. הוא סמך על
האודה החדשה, ועל העוגן החזק.
ככל שהתקדם הלילה, התגברה הרוח. שתי
האוניות האחרות הרימו עוגן, הפליגו לשם
בטחון אל הים הפתוח. אך אלכסיה נשארה
לרכב על הגלים, מול הנמל.
בשעה אחת אחרי חצות השתוללה כבר
סערה. הרוח שרקה בין התרנים, וכל בירג
באוניה חרק ויבב תחת לחץ הטילטוליס.
לפתע ניתק העוגן, ואלכסיה המשוחררת
רצה על פני המים. היא לא הגיעה רחוק.
הגלים סחפו אותה צפונה, לעבר תל־אביב
— ישר אל הסלעים שמחוץ לנמל
הקטן. בחבטה עצומה, שזיעזעה את המבלים
במועדוני־הלילה שעל החוף, נתקעו הירכ־תיים
על הסלעים.
המכה שברה את להב ההגה. הגלגל
הגדול שבידי ההגאי הסתובב חופשי. לרגע
חשב הקברניט להפעיל את מלוא הכוח של
מנועיו, להשתחרר מן הסלעים ולצאת אל
הים הפתוח. הוא דחה את הרעיון, כי לא
רצה שאונייתו תיטלטל ללא הגה על הים.
הוא חשב כי מוטב להישאר תקוע על החוף.

ך * אללו חיפה, האללו חיפה!״ האל!
חוטאי היוזני שידר ללא הפסק קריאה
לתחנת־ד,אלחוט הימית, אך חיפה לא
השיבה. הגלים התנפצו אותה שעה על
דפנות האודה, וניתזו לגובה של חמישה
מטרים מעל לסיפון. שריקות ׳ הרוח התערבבו
עם שריקות המכשיר בתא האלחוט.
לפתע נשמע קול: היתה זו תחנה אחרת,
שהודיעה לאלכסיה כי חיפה אומנם קולטת
את קריאותיה, אף כי אלחוטאי דאוניה לא
שמע את חיפה.
״עליתי על סלעים,״ הודיע הקברניט.
״שלחו לי גוררת להוריד אותי.״ אך עוד
לפני שיצאו המילים מפיו של האלחוטאי,
ידע דאמיגוס כי בקשתו אינה מעשית. שום
גוררת לא תצליח להתקרב בים כזה.
אולם אם חיפה לא יכלה להושיע, התארגנה
העזרה בנמל יפו הסמוך. קבוצה
קטנה, שהוזעקה מבתים שונים בתל־אביב,
הכינה סירת־מנוע להפלגה. הסירה עברה

הניצול היחידי שהצליח לרדת בחבל מהאוניה אל סירת ההצלה 1
רק עם שחר החל מיבצע ההצלה. סירת
במאמץ רב את פתח הנמל, ופנתה צפונה,
האודה וירתה
המנוע התקרבה שוב אל
לעבר האודה המקורקעת. אורותיה של
אלנסיה ריקדו במחול מטורף. קשור לעברה כבל, שקצהו השני היה
לנמל. לאורך כבל זה הצליח רב־מלחים לאך
הסירה הקטנה לא יכלה להניע להחליק
על כיסא מיוחד מעץ, עד שהגיע
אוניה. הגלים האדירים, שהתנשאו לגובה,
לסיפון הסירה הקטנה. אך דרך זו היתד,
איימו לרסקה בכל רגע. אחד מצוות הסירה
מסוכנת מדי, כדי שיתר 13 אנשי הצוזת
קרא ביוזנית לעבר האודה המוארת :״נטשו
ילכו בדרכו של רב־המלהים.
את האודה!״ קולו של דאמיגוס השיב לו
ואז נכנס הליקופטרשל חיל־האוזיר
מן הירכתיים :״אנחנו לא יורדים!״ הסירה
לפעולה. בחמש גיחות חילץ את כל אנשי
חזרה בחוסר־אינים לנמל. משם התקשרו
הצוות. הקברניט ג׳ורג׳ דאמיגוס היה איש
אנשיה בסימני אור .״מה דרוש לכם?״ שאלו.
את הסיפין.
שעזב
״שתי גוררות שיוציאו אותנו,״ נענו. הצתת האחרון

11ל החוו

ההליקופטר מוריד שני
ניצולים נוספים. אמבו־
*נם מיוחד שהמתיו להם העבירם לנמל

שהחיינו

את הודייתם הביעו מלחי אלכסיה במוצאי־שבת,
אחרי שהספיקו לנוח מעט בבית־מלון. הם נסעו
?ריאנה, שם חינו להם כמה ממציליהס הישראליים, תזמורת שהשמיעה

שירים יווניים, וזמרת יווניה שירדה מן הבמה ולקדה מם הניצולים. כל
אותו זמן יכלו מלחי האוניה לה>1יף מבט מבעד לחלון מועדון הלילה
לעבר אורותיה של האוניה אלכסיה, שנשארה תקועה על החוף מנגד.

כוס הישועה
רע ברן ורוקד באקסטאזה, לחגוג את הצלתו.

במדינה

א י * יו ) 7 11* 0

* * 710 זס ) 011* 0

ב רי תהכלא לני חוי והברחת

(המשך מעמוד )14
היה זה המכתב האחרון ששלחה מלכה
אשרמן. אך תחושת ההחלמה היתר רק
הקדמה לריתקפת־הלב השלישיות! והאחרונה.
בית יוצא־דופן. החיים שנדמו ב־איכילוב
החלו לפני 68 שנים בנווה־צדק,
שכונתה הראשונה של תל־אביב. מלכה
אצילת־המראה היתד. בתו של משה וילנר,
אחד מעשרת המייסדים של השכונה. ללמדן
היהודי היו ארבע בנות ובן; הוא
בחר במלכה כדי להעביר לה את מורשת
תורתו. לילות שלמים היה יושב עם
בתו לאור עששית הנפט, מקריא לה
מתוך דפיו הגדושים של הש״ס הוזילנאי.
כעבור שנים רבות — לאחר שמלכה
סיימה את המחזור השני של גימנסיה
הרצליה, ולאחר שנישאה לרופא הצעיר
שנועד להתפרסם ברחבי העולם כולו כפרופסור
יוסף אשרמן, לאחר שהיא עצמה
הפכה סבתא — שוב גפתח הש״ס הגדול׳
ודפיו נפרשו בין האב ובתו. משה
וילנר היד. אז זקן מופלג, וחולה. בתו
העבירה א.ת מיטת חוליו לדירתה בתל-
אביב, והיתר. משננת באוזניו את דפי
הספר שכה אהב. וכך, על כנפי אותן

אינה סופגת ריחות

אינה מהלידה

אינה מתפוררת
!).ג אינה משאירה פירורי מתכת
לשטוף לאחר השימוש

דרשי אך ורק א ת

סקוטש-בו״ט
לניקוי והברקה

״דר. א.רובין ס.^15ס

האטרקציה של
ספורט החורף בישראל

״ קארטינג״

1ניאו 7ן 1סמטיקאי
מו מחה לבעיות שיער
ולבעיות קו ס מ טיו ת

פתוח מ־ 5אחה״צ עד 9בערב

יול־אביב, רחוב ממשקי 2

מגרש ״יריד המזרח״
מול תחנת ״פז״

מלכה אשרמן
במכתב האחרון — שיר מזמור לחיים ב לנקיוו
הפסח

כשר לפסח
תחת השגחת הרבנות הראשית, פתח־תקתה
תוצרת ביח״ר נקה. המפיצים חב׳ נורית בע״מ

מלים שהשמיע לאור עששית הנפט
שכונה הקטנה, עצם את עיניו בביתה.
היה זה בית יוצא־דופן, שאותו פקדו
במרוצת השנים רבבות נשים אשר ביקשו
את עזרת הגניקולוג הגדול. מלכה
אשרמן לא היתד, עוזרתו של בעלה במובן
טכני מוגבל, אלא השלימה. את הטיפול
הרפואי שבעלה היה מעניק לחולות, על־ידי
טיפול נפשי.
נשים ללא ספור יצאו מלאות־אושר מבית
אשרמן. אך במשך שנים חי הזוג
עצמו בצילה של טראגדיה. בנם השני
גסס 11 שנה; בן שלישי מת ממחלה
פתאומית בגיל ארבע. נינה, הבת הבכורה,
כאילו ניתנה על־ידי הגורל לפצות
את הרריה, שכן מילאה את הבית בחיוניות
ובשימחת־חיים. כיום היא אשתו
של הסופר יחיאל (״קצטניק״) דינור, אם
לבן ובת.
״קטונתי.״ מלכה אשרמן לא היתד,
רק יד־ימינו של פרופסור. היא יכלה
להיות פרופסור בזכות עצמה, בתחומי
השפה העברית ותולדות היהדות. היא
אירגנה בביתה חוגים ללימוד עברית —
אם של נשות רופאים אם של עולות
חדשות. היא אף הירצתה בפני מועדוני
תרבות. אך אם הוזמנה להשמיע דבריה
באוזני פורום כמו אגודת הסופרים, למשי׳
היתד. מייד דוחה את ההזמנה ב־צינעה
.״קטונתי,״ היתה ממלמלת. כי תמיד
סירבה להודות שהיא אדם גדול.

משפט
ע ד הו ד הפגיון
לרחמן אברהמי ,26 ,היה בזמן האחרון
הרבה כסף. הוא יכול היה להרשות לעצמו
לבלות בחברת פרוצה לילה שלם
בחדר במלון נווה־ים בהרצליה. בבוקר שלף
פגיון .״תני לי את כל הכסף שיש לך.״
הצעירה, בת ,26 סירבה. אך אברהמי
לא ויתר בנקל. הוא הנחית בפניה מהלומה,
פצע אותה בפגיון שבידו.
האשד, הבינה את הרמז. היא נתנה לו
50ל״י, קיוותה כי בכך יסתיים העניין.
אבל אברהמי לא הסתפק בסכום כה פעוט.
(המשך בעמוד )28
העולם חזח 1439

טוראית בת 19 הפכה סגל

של צעדת אדנטת חיגיס

בנות המסדל

צועדות לתוך אחד החניונים. ברובן הן פקידות בכל ימות השנה.
אולם בהדרכתה של הקצינה בת עמי, ותיקת הצעדות בארץ ובהולנד,
הן צעדו למופת, היו מועמדות לזכיה באחד מתארי ההצטיינות. בלהה היא שניה משמאל.
״לפני הסוף חשבתי שאשבר,״ סיפרה בלהה ,״אך המקלחות רעננו, ונתנו כוח להמשיך.״

׳ *111 היד ל|| 1

במחנה חולדה, אחרי
יום הצעדה ה**׳

ראשון, בודקת בלהה דוידוביץ את כפות
רגליה .״הייתי בטוחה שהן מלאות יבלות.
הן כאבו לי נורא. אבל לא מצאתי אף אחת.״

בלהה דוידוביץ׳

על־ידי נבחרה חוליות הכיסוי
של העולם הזה, שעקבו אחר כל הצועדים,
כמלכת הצעדה ה־ . 11 בלהה, ספרית במקצועה,
הלכה לצעדה מתוך תקווה לזכות בתואר זה

כל היה בדיוק כמו בשנה שעברה,
( | כמו בשנה שקדמה לשנה שעברה, כמו
בשנה הבאה. המחנה ביער חולדה, המיתקנים,
מסלולי הצעידה, המיצרכים בשק״ם,
החניונים, השירים, היבלות, ראש־עיריית
רמלה המעניק מעל במה ובעזרת מיקרו פון
ברכה אישית לכל צועד, הקקאו של
נשות הוועד למען החייל, הקבוצות והתל־בשות
של בנק־דיסקונט, בנק־לאומי, בנק־ישראל,
בנק־איגוד, בנק הפועלים. אפילו
מזג־האויר היה בדיוק אותו דבר: גשם
לפני, הרבה בוץ בשבילים, טיפטוף קל
בזינוק והתבהרות חלקית בהמשך.
ובתוך כל זה — האנשים. אותם ה אנשים,
עם אותם הכובעים, באותו הקצב.
נוספו רק כמה בדיחות חדשות
ועוד מדליה אתת על החזה.
מה שמשתנה הוא דווקא מה שלא משתנה
— מה שנראה חדגוני ואפור ואחיד.
אלה הן הקבוצות בסך ובחאקי של חיילי

ה 11111ע ה,1י ך מלכת הצעדה במחנה אהלי הסיירים המרובעים, שהפך לעיר
י*י י1 ׳ 1״ י 1הצעדה ביער חולדה (למעלה) .חלק מחווית הצעדה הוא ההווי
המיוחד הנרקם במחנה זה אחרי שעות הצעידה המפרכות. ביום הצעדה הראשון צעדה בלתה,
כמו כולם, לאורך מסלול של ו 4ק״מ. בתמונה למטה נראית בלהה (מימין) עם כפילתה —
טוראית לאה עס־שלם, רמת־גנית המשרתת בבסיס צה״ל, שהשתתפה כבר בצעדות קודמות.
בשל הדמיון חרב בין שתי הצועדות, החליפו רבים את מלכת הצעדה בלהה בחברתה לאה.

הצעות

צד,״ל. באותם המדים, הסמלים והדגלים
_ פרצופים אחרים, פנים חדשות, חיו״
כים טריים של חוויות ראשוניות —
שנתון חדש הטועם לראשונה את! טעמה
של צעדת־ארבעת־הימים.
להם, המנודבים למבצע, הקושי קשה,
הסבל בלתי נסבל, השירה מעודדת וסוף
הדרך הוא הישג. הם אינם, גיבורים, לא
משוגעים לרעיון, גם לא אידיאליסטים. הם
עייפים, וצולעים ומיובלים, אבל הם הגיבורים
האמיתיים.
סמלם של אלה בצעדת תשכ״ה היא
בלהה דוידוביץ, טוראית בת 19 מיחידת
המטב״ל. שנה בצבא, צעדה ראשונה. לפני
הצבא היתה בלהה, ילידת תל־אביב, ספרית
במלון דן.
״הרגליים כאבו,״ סיפרה בלהה ,״והמוראל
היה ירוד.״ ולמרות זאת, בשורה, היא
היתר, זוהרת, חיננית ומטופחת. היא היתר,
מלכת הצעדה.

ספורט
כ דו רג ל
דיג ה מ שוג ע ת
נמצאת בסכנת ירידה׳
כאשר קבוצה
להגיע להישגים בלתי
מסוגלים שחקניה
רגילים, אותם לא הצליחו להשיג קודם
לכן. זאת הוכיחו בשבת החולפת שתי
הפועל טבריהובית״ר
קבוצות התחתית, על שגברו בשבת האחרונה
תל־אביב,
יריבו,תיהן.
הטבריינים הבקיעו את מספרהשערים
הגדול ביותר לזכות קבוצתם העונה, הביסו
את מכבי יפו בתוצאה .3:6ב־22
משחקיהם הקודמים׳ כבשו הטבריינים 20
שערים בלבד.
הפועל טבריה נשארה עדין במקום האחרון,
אך עם הפרש של נקודה אחת
בינה לבין חיפה, הנמצאת לפניה. עובדה
זו הפיחה רוח קרב בשחקניה, עלולה
לגרום לנצחון נוסף.
רק למכבי חיפה לא אירע נם. הפועל
פתח־תקווה, הדוהרת לאליפות, היתר, חזקה
מדי עבור החיפנים. הם נאלצו שוב להיכנע
למלבסים, לגשם ולמזלם הרע, הפסידו
בתוצאה של . 1:2סכנת הירידה נראתה
ריאלית מאוד השבוע לחיפנים הצעירים.

סינוום
האישי של
ך* יום השני התאספה בבניין הרבנות מש־
^ פחת חזן, על כל ענפיה. היו שם כל
הקרובים והדודים והדודות של בני הדוד
רבקה חזן ויעקוב חזן. חלקם השתתף בצערה
של רבקה, חלקם השתתף בצערו של
יעקוב, וכולם קיוו שהמחלוקת בין השניים
תיגמר בשלום.
אבל המחלוקת היתד, ארוכה וכאובה. המרירות
והצער, שהיא הביאה עימד״ לא
העלו באופק שום סיכויים לסוף טוב, לו
ציפו קרובי המשפחה.
השניים חיו יחדיו במשך שלוש שנים, נפרדו,
וכשיעקוב עמד לשאת אשד, אחרת,
התברר שרבקה נמצאת בהריון, בשבוע החמישי,
ולדבריה, אבי הילד הוא יעקוב.
בית־הדין הרבני החליט על דחיית נשואיו
של יעקוב, הוציא נגדי צו עיכוב־יציאה מן
הארץ.
הצו ניתן. יעקוב ורבקה יצאו מבית־ד,משפט,
איש איש לדרכו. כשנשאלה רבקה למה
הביאה את הדברים לבית־המשפט, ענתה:
״לא כל דבר עושים בהגיון. למה שלא יתחתן
איתי?״ כשנשאלה חברתו של יעקוב, שחיכתה
לו בפתח בית־המשפט, מה דעתה על
העניין, אמרה :״זוהי לא מלחמה ביני לבינה.
זוהי מלחמה שלו.״
יעקוב וחברתו התרחקו מהמקום. רבקה

המאמן ה קו ס
״בית״ר תל־אביב! בית״ר תל־אביב!״
שרו האוהדים התל־אביביים מתחת לחדרי
ההלבשה של אליליהם. אנטוניו בונד
הבית״רי, השקיף מבעד לחלון לעבר
ההמונים החוגגים. הוא חייך ונפנף אליהם
בידו, באותה צורה כפי שנפנף כנראה
יוליום קיסר לאזרחי רומי, כשבישר
להם על נצחון בשדה הקרב. שני
פרשי המשטרה חייכו אף הם. השמחה
במחנה הבית״רים היתר, מלאה ומוצדקת.
בית״ר תל־אביב זכתה בשתי נקודות ליגה
יקרות. אפשרות ההמלטות מתחתית הטבלה
נראתה השבוע קרובה יותר מבבל
שבוע אחר השנה.
״זה לא חכמה, הם מכירים את מכבי
מבפנים ניסה איש מכבי לתרץ את
כשלון קבוצתו נגד הבית״רים. אכן, שלובית״ר

מעמודי התווך של קבוצת
לבשו בימיהם הטובים את מדי מכבי
תל־אביב: המאמן אלי פוקס, שעדיין לא
ראה את קבוצתו מפסידה, מאז קיבל
על עצמו לאמנה לפני כחודש (״הוא
קוסם התחבקו הבית״רים בתום 90
הדקות) ,יוסף (״יוסלה״) גדלדשטיין וזקי
פורטוגז. שלושה, שתרמו לא מעט ל-
נצחון קבוצתם.
בתום המחצית הראשונה נראה היה כי
המכבים יזכו בשתי נקודות ליגה, למרות
מישחקם החיוור. אורי קדמי נדחף בדקה
ד,־ 37 על״ידי מגן בית״ר גרוטם! השופט
מנחם אשכנזי הורה, על אף מחאות ה־בית״רים,
על נקודת ה־ . 11 גיורא(״גיגי״)
0:1למכבי .״ליגה א׳׳״
שפיגל בעט.
שאג הקהל.
אבנים ליריב. אולם הבית״רים ידעו
שאסור להם להפסיד׳ והמטרה מקדשת את
כל האמצעים. הם החלו במשחק חריף
של פגיעות אישיות, במטרה לשבור את
שחקני מכבי הצעירים. לגיורא שפיגל הוצמד
שומר ראש בדמותו של אטואר, שפגע
בכוכב נבחרת הנוער בהיותו עם הכדור
ובלעדיו. גם בית״רים אחרים לא טמנו
רגליהם בצלחת.
משה חליבה היבה את גיסים בכר באגרוף,
אולם אשכנזי לא הגיב. רק
כשמגן מכבי, עמום זולוטוב, החזיר דחיפה
לזקי פורטוגז, החליט אשכנזי להוציאו
מהמגרש. בהפסקת המשחק ניסה
אותו חליבה ליידות אבנים בכדורגלני מכבי׳
צעק לעברם :״אתם רוצים להוריד
אותנו לליגה א׳! אנחנו נראה לכם!״ כדור־רגלני
מכבי פחדו לרדת לחדרי ההלבשה
בשעת ההפסקה.
במצב זה, כשחודש המשחק, לא היה זה
יותר משחק כדורגל. המכבים הנפחדים
והמבולבלים הפסיקו לשחק, אי׳פשרו ליריביהם
להבקיע שני שערים, הפסידו את
המשחק.
כך הפכה, דווקא בית״ר תל־אביב, לאחת
הקבוצות הבודדות בליגה הלאומית
שניצחה את מכבי בשני סיבובי הליגה.
בסיבוב הראשון נצחו הבית״רים — 0:3
— ההפסד הגבוה ביותר של המכבים עד
כה השנה. תקוותם של המכבים לנצחון־
תגמול, התמוססה בגשם ובמשחק הברוטאלי
של יריביהם.

הכדורסלן ושת׳ הנשים
באנגלית ובמדעי־ד,מדינה. היא הספיקה להיות
שנה בניו־יורק, וללמוד בקולג׳ .כשפגשה
את יעקוב, חיתה לה חיי־רווחה בדירה מפוארת
בת ארבעה חדרים, מול היכל התרבות,
בחברת אביה הרופא, מנהל מחלקת המיון
בבית־החולים איכילוב, ובחברת אמה.
הם נפגשו לפני כשבעה חודשים, בעזרת
חברה משותפת, החלו לצאת יחדיו. בימים
הראשונים לא ידעו הוריה דבר על ידידות
מוזרה זו. משנודע להם. ציוו עליה להפסיקה.
היא סרבה, ברחה מביתה, עברה לגור בחדרו
הצר והקטן של אהובה, שאיכסן קודם לכן
את רבקה חזן.

רבקה חזן
נשארה עם עדת קרוביה ואוהדיה :״הוא
חלש אופי,״ הסביר גיסה ,״הוא בעצמו
אינו יודע מה הוא רוצה.״ המשפחה כולה
ניחמה את הנערה, התמרמרה על הבחור,
ואחת הדודות סיכמה :״אי־אפשר לעשות
קאריירה אצל בחורות מהפלות.״

אשתו של החבר
כל־כך

ך• קאריירה של יעקוב לא היו
>1הרבה הפלות, אבל גם בלעדיהן היא
היתד. עשירה ומלאת סקנדלים. הצלחותיו
אצל נשים הלכו בד בבד עם הצלחותיו בשטח
הספורט. הוא היה שחקן מוכשר בנבחרת
הכדורסל של ישראל, ובשנת 1962
נבחר על־ידי כתבי הספורט כשחקן־השנה.
הוא נולד בשכונת חסן־בק לפני עשרים
ושמונה שנה, לאב שהיה מוכר אלטע־זאכן.
היו לו שישה אחים ואחיות, וחיי עוני. הוא
עבד כמנפח־זכוכית, יצר צעצועים לילדים,
ולאחר העבודה היה משחק כדורסל.
במשך הזמן החל מתבלט. אנשים החלו
מכירים בכשרונו. ואז, כשהיה בדרך אל
פיסגת הכדורסל, הכיר כדורסלנית צעורה,
אוסנת, חברת הפועל תל־אביב וקיבוץ בית-
אלפא. הם התאהבו זה בזו במיגרש הכדורסל׳
ונישאו באווירה ספורטיבית אופטימית.
אבל הספורט המשותף לא הביא להם חיי
אושר משותפים. הם החלו רבים. האשה רצתה
לחזור לקיבוץ, הבעל סרב. כשנולד להם
בנם הראשון, הם קיוו שהמחלוקות ייפסקו,
שהעניינים יסתדרו. אבל הבן לא הצליח לסדר
את העניינים. בהיותו בן תשע חודשים
הם נפרדו, המשיכו אומנם לשחק באותו

מחסה בגשם, י ^
מעלה) ,הנמצאת בחודשי הריונה הראשונים,
בצאתה בודדה מבית־הדין הרבני, כשנגדה
נלחמים בבית הדין חיים חזן ואמירה(למטה).

למי שייד הילד?

מגרש, אך ללא שום קשר.
מאז גירושיו החל יעקוב מתדרדר. הוא
החסיר ימי־עבודה, היה מסתובב במועדוני
קלפים משעות הבוקר המוקדמות עד ל־שעות־הערב
המאוחרות, ניהל פלירטים ורומנים
עם נשים נשואות ובלתי־נשואות.
הוא חי תקופה מסויימת עם אשתו של רפי
ללקין, מנהל קבוצת הכדורגל של הפועל
תל־אביב, אם לשלושה ילדים, שעזבה את
בעלה ועברה לגור עם חזן.
עד שיום אחד פגש בקרובתו, רבקה חזן.
הוא הכיר אותה, לדבריו, במועדון־קלפים.
היא היתד, נאה, מעוררת תשומת־לב, ומצאה
חן בעיניו. הוא הזמין אותה לגור איתו
בחדרו הקטן והצר במנשיה.
שלוש וחצי שנים הם חיו ביחד. היא
כיבסה לו את בגדיו, הכינה לו את ארוחותיו׳
טיפלה בו ואהבה אותו. אבל להתחתן
הם לא יכלו, משום שיעקוב עדיין לא
הצליח להשיג את הגט מאשתו הראשונה.
לדבריה של רבקה, הוא ביקש ממנה,
לפני כשישה חודשים, לעזוב את חדרו, הסביר
לה שאם יפסיקו לגור ביחד, יתכן שאשתו
החוקית תסכים לתת לו גט. היא
עזבה את החדר. אבל הם המשיכו, לפי
דבריה, לחיות יחד, לפעמים בחדרו ולפעמים
בביתה.
באותו זמן הכיר יעקוב את אמירה אדר.
אמירה גדלה בבית אמיד, מרווח, קיבלה חינוך
טוב, גמרה את חוק לימודיה בבית־ספר
תיכון, נרשמה לאוניברסיטה, ועתה היא
עומדת לסיים את שנת־לימודיה השלישית,

ף* עתיים קיבל יעקוב את הגט מאש־
4תו הראשונה. השניים החליטו להתחתן.
אמירה השיגה שמלת־חתונה, יעקוב שכר
אולם, הכין כיבוד בעד מאתיים לירות. חמישים
איש הוזמנו, והכל היה מוכן.
אבל ביום הרביעי, לפני שבועיים, כשחזר
יעקוב מישיבת הנהלת הכדורסל, חיכתה
לו רבקה בחוץ. הם הלכו לבית אחותה, ושם
היא בישרה לו על הריונה.
המשך הסיפור תלוי בגירסות השונות
של שלושת המעורבים בדבר.

מספר יעקוב :

כשהיא פגשה אותי ביום הרביעי, היא
אמרה לי שהיא רוצה לדבר איתי, ושאם לא
אסכים, היא תיכנס אלי הביתה. הלכנו אל
אחותה. היא ביקשה ממני לדחות את החתונה
שלי לשלושה חודשים. אני בטוח שהיא
לא היתד, מעלה את כל העסק על דעתה.
אבל נראה שכל מיני אנשים הסיתו אותה.
בטח אמרו לה :״הלכת עם מישהו כל־כך
הרבה שנים, ועכשיו הוא מתחתן עם מישהי
אחרת!״
אחרי שאמרתי לה שלא אדחה את החתונה
שלי, היא אמרה שתבוא לבית־ר,מלאכה
ותשרוף לי את הפרצוף עם מי אש. היא
אמרה גם שתשלח מישהו שיהרוג את אמירה.
אחר־כך היא אמרה לי שהיא בהריון.
יכול להיות שהיא בהריון, אבל זה לא
ממני. אמרתי לה בצחוק, שאם היא בהריון,
אז אני אתמוך בילד שלה. בכלל, הרי הפסקתי
איתר, כבר לפני שמונה חודשים. לפני
חודשיים, כשלד,וריד, נודע שהיא עובדת כמארחת
במועדון כליף, הם ביקשו ממני שאני
אשפיע עליה להפסיק את העבודה. אולי
ראו אותי אז אנשים בבית שלה, ועכשיו
היא יכולה להביא אותם בתור עדים על זה
שנפגשתי איתה.
הפסקתי איתר, שבועיים לפני שהכרתי את

אמירה. גם כשהיינו הולכים זה היד, עם
הרבה תקופות מתות. ביום הראשון האחרון
היא באה לבית־הדין הרבני וביקשה לפתוח
תיק. היא אמרה שהיא בהריון. ביום השני
היא הביאה פתק מרופא, והיא אמרה שגם
תביא עדים על כך שביום הרביעי, כשהייתי
איתה אצל אחותה, קיימתי איתר, יחסים.
אחרי ששמעתי את כל זה, הסכמתי לבטל
את החתונה, בתנאי שהיא תשים שלושת
אלפים לירות בבית־הדין הרבני. אם יתברר
שכל הטענות שלה הן סתם טרדנות ונקמ־נות,
אז אני אקבל את הכסף. הוסכם שהיא
צריכה לשים 750ל״י במזומן ו־ 2250ל״י
בשטרות.
נודע לנו שהיא קיבלה את הכסף כהלוואה
מאביה של אמירה. בכלל, בהתחלה היא גם
אמרה שהיא לא נלחמת בשביל עצמה, אלא
בשביל הוריה של אמירה. אבל אחר־כך היא
טענה שסתם שיקרה.
החתונה שלנו כבר היתד, מוכנה לגמרי.
אחרי הצהריים, כשהוחלט לבטל אותה, קיבלה
אמירה הלם, ובכתה נורא. היא החזירה
את השמלה הלבנה שלה, אני החזרתי את
הכיבוד ואת האולם, וקיבלתי רק שישים
לירות במקום המאתיים ששילמתי, למרות
שהרבנים אמרו כי העבירו את המזונות שלנו
לחתונה אחרת.

״הוא שרת את בגדי!״
^ ד כאן סיפורו של יעקוב. הסיפור של
20 רבקה, כשעיניה הירוקות דומעות ושע־

הלוחמות עליו ביניהן
תי ממנו שלוש שנים, ואני מוכנה להילחם
על מה שסבלתי.
לא היו אצלנו בכלל הפסקות. אנחנו חיינו
כל הזמן ביחד. הפעם היחידה שנפרדנו זה
היה כשברחתי ממנו. גם לפני שלושה חודשים׳
כשהפסקנו לגור ביחד, המשכנו להי-
פגש. המשפחה שלו, ואשתו הראשונה, ידעו
ויודעים שהוא אוהב אותי.
עכשיו הם אומרים שאני הלכתי ולקחתי
כסף מההורים שלה. זה הרי סחיטה! מה
אני? סחטנית? גם אף פעם לא הייתי מארחת
בבר. רק ביקרתי שם שבוע, אבל לא עבדתי
שם. לכל בחורה מותר לבקר באיזה בר
שהיא רוצה.
לה יש מזל שהיא נולדה בבית עשיר. לי
לא היה מזל כזה. אבל כל מה שרציתי קיבלתי׳
למרות שהורי לא עשירים. כל מה שנשאר
לי זה הוא והילד.
הוא כנראה לא מאמין כמה שאני אוהבת
אותו. הוא משוכנע שאני רוצה להתנקם בו.
מה שאני יודעת זה שהילד שלי לא יהיה
ממזר. מה לא הייתי עושה בשבילו?! הייתי
מכבסת לו, מגהצת לו, מכינה לו מאכלים
מיוחדים, כשהחברים שלו מהכדורסל היו
באים לבקר אותו.
הוא שקוע בחובות, ורוצה כנראה להוציא
ממנה את הכסף. פעם הוא אמר לי שהוא
יתחתן איתה, ואחר כך יתגרש ויתחתן איתי.
הוא אמר שהוא יפיץ את משפחת חזן בכל
הארץ. מה זה כאן? הוליבוד? כמה פעמים
הוא חושב להתחתן ולהתגרש?

״מדינה של גנגסטרים״
^ ד כאן סיפורה של רבקה. בינתיים מט־שיכה
אמירה להתגורר בחדרו הקטן
של יעקוב, בחברת כלבם החמוד ריננו.

יעסונ חון(נגישחק ברומא)
רה השחור מתפזר על פניה, היה קצת
שונה, והרבה יותר עצוב.

סיפרה רכל,ה חזן :

כבר פעמיים הפלתי לפי הבקשה שלו. יש
לי עדויות על זה. הוא שילם בשביל כל
ההפלות האלה. עכשיו אני כבר בשבוע השביעי
או השמיני להריון. הם טוענים שכל
זה המצאה של הרופא שבדק אותי, שהוא
ידיד של אביה של אמירה. אבל הבאתי השבוע
תוצאות של בדיקה מעבדתית נוספת.
יש לי עדים שהוא הודה באבהות שלו,
ואמר לי :״אם את רוצה תפילי, אם את
רוצה תלדי, ואני אשלח לך מזונות.״ רק אני
והוא יודעים שזה הילד שלו. ברבנות, ביום
השני, הוא אפילו בכה ואמר לעורך־הדין
שלו ושלי שזה ילד שלו. הוא אמר לי:
״רבקה, אני אוהב אותך. לא נעים לי, אבל
היא עזבה בגללי את הבית שלה.״
כל המלחמה שלי זה רק בגלל הילד, כי
הרופא אמר לי שאם אני אעשה עוד הפלה,
אני לא אובל ללדת יותר. ביום הרביעי באתי
אליו ואמרתי לו ששמעתי שיש אצלו בחורה
בבית. הזמנתי אותו אל בית אחותי. כשבאנו
לשם, אמרתי לו בשמחה שאני בהריון,
כי חשבתי שלא אוכל יותר להיכנס להריון
בגלל ההפלות שעשיתי.
הוא היה תמיד אומר שהילד שלנו יהיה
מאושר, ושמה שהוא לא קיבל בעצמו, הוא
יתן לילד. פתאום הוא אמר :״אם את רוצה,
תשאירי אותו, ואם את לא רוצה, אל תשאירי.״
התרגזתי
נורא. מה זאת אומרת? אני הרי
רוצה להתחתן! הוא אמר שיבוא אלי למחרת.
ביום השישי פתחתי את העיתון חדשות
הספורט, וראיתי שהוא מתחתן. הלכתי הביתה
וסיפרתי את זה לאמא שלי. היא
אמרה שטוב שנפטרתי ממנו. אבל אני
פרצתי בבכי.
הוא לא משחק רק במגרש. גם בחיים הוא
משחק, פעם עם זאת ופעם עם זאת. מה הוא
חושב לו? ביום השישי סיפרתי לאמא שלי
שאני בהריון. בכיתי עד היום הראשון, וביום
הראשון הלכנו שתינו לרבנות.
תמיד הייתי אומרת לו שאו שהוא יתחתן
איתי, או שאני אעזוב אותו. פעם, אפילו,
לפני ארבעה חודשים, החלטתי לעזוב אותו.
אז הוא שרף לי את הבגדים, הרביץ לי
מכות, ואמר שאם אני לא אהיה אשתו הוא
ירצח אותי.

של אמירה. את הכסף ששמתי ברבנות לקחתי
מהגיס שלי. הם אומרים שעשיתי את
הכל בשביל ההורים של אמירה. למה שאני
אלחם מלחמות של אחרים? הייתי ׳אומנם
פעם אצל הוריה, אבל באתי אליהם כדי
לספר להם שבתם עומדת להתחתן. לא
ידעתי שהם מתנגדים. רק רציתי שיידעו
שהוא חי. איתי שלוש שנים, ואני הנערה
שלו.
הוא אומר שמאז שהוא הכיר את אמירה,
הוא כבר לא משחק קלפים. אבל זה לא
נכון. אני יודעת שעד היום הוא משחק.
פעם הוא אמר לי :״רבקה, יש לך כסף?
אם יש לך כסף אני אתחתן איתך. לאמירה
יש כסף.״ הגיס שלי הציע לו כסף, אבל
זה לא מספיק. הוא אמר לי :״תתני לי
להתחתן אתה, ואני אקח ממנה כסף ואתן

אין לי שום דבר נגד הבחורה הזאת, אבל
הוא אמר בפירוש שהנשואין האלה הם בשביל
כסף. אני לא פוחדת משום דבר, סבל־

סיפרה אמירה:

אין כוח בעולם שיחזיר אותי הביתה. אני
דווקא ביחסים טובים עם הורי, יש בינינו
פייר פייט. לפני חודש, כשהחלטנו להתחתן,
עזבתי את הבית. לא רצו שאני אתחתן איתו.
למה לא נותנים לבן־אדם לשכוח את העבר
שלו? אני לא יודעת אם אבי עמד מאחורי
התלונה של הבחורה. אבל אני יודעת שהיה
ייעוץ.
אני דווקא טיפוס מפונק. זה לא החבר
הראשון שלי. כך שאי־אפשר להגיד שפותיתי.
הוא חי איתר, שלוש שנים ולא התגרש מאשתו.
רק כשהוא התחיל ללכת איתי, הוא
קיבל את הגט.
אני מאוד אוהבת אותו. כי זה הוא עצמו.
בעיקר אני אוהבת לראות אותו משחק כדורסל.
אבל הוא חלש־אופי. אפשר לתקוע לו
סכין בגב, והוא יגיד תודה•
לא מזמן קיבלתי אזהרה ממישהו שרבקה
תשבור אותי ותשרוף אותי. זוהי מנטליות
שלא ידועה לי. אפשר לחשוב שאני חיה במדינה
של גנגסטרים.
עד כאן סיפורה של אמירה.
יעקוב מסכים עם אמירה שאין זו מדינה

אמידה אדר
של גנגסטרים, אבל הוא מודה :״אילו אני
הייתי אחיה של אמירה, והיא היתד, הולכת
עם אחד כמוני, הייתי שובר לה את השיניים.
שאלתי אותה פעם אם כל ההתנהגות
שלה היא לא מין דווקא נגד ההורים
שלה. היא ענתה לי שהיא כבר עברה את
הגיל של הדווקא.
״אני יודע שכולם אומרים עלי שאני חזן
חשש. אומרים שאני לא עולה על המיגרש
לשחק לפני שאני מקבל זריקה של סמים.
אבל כל השמועות האלה הם דברים שהפיץ
עלי איזה בעל של אשד, שהלכתי איתה. הרי
ידוע שאי־אפשר לקחת סמים בלי עישון,
ואני כבר לא מעשן שמונה חודשים.
״עם אביה של אמירה אני לא ביחסים,
אבל לפני שלושה חודשים קיבלתי טרומבוזה
ברגל. היא עלתה לריאות, וחליתי בדלקת
ריאות. זאת היתה הפעם הראשונה שהלכתי
לרופא. במיקרה, באותו יום, היחד, התורנות
של בית־ד,חולים איכילוב, אז האבא של
אמירה טיפל בי. שכבתי 24 יום.
״זה הפריע לי בגלל הספורט, אבל זה
עבר. אני כבר הופעתי באירופה המערבית,
המזרחית, וגם ברוסיה. הרגע הכי גדול שהיה
לי היה כששיחקתי נגד הגרמנים. הקפצתי
כדור ועלו עלי שלושה גרמנים. הם
רצו לקחת ממני את הכדור, ואני השכבתי
את שלושתם.
״הגירושין שלי לא פגעו במישחק שלי.
התחלתי אומנם לשחק קלפים, אבל מאז שהכרתי
את אמירה הפסקתי עם זה. אני לא
חושב את עצמי לרודף נשים. אפשר להגיד
שהנשים פשוט מתאהבות בי.״
ברור שאהבת הנשים תגרום לו עוד הרבה
צרות. בינתיים מתכונן עורך־הדין של
רבקה חזן, משה ארזי, להגיש נגדו תביעה
על הפרת הבטחת־נישואין.
עורך־הדין מוסיף :״ברור שמי שמתאימה
לו, זו רבקה ולא השנייה. הם נמצאים בשתי
שכבות שונות. הם לא יצליחו להסתדר.״

״כ:י לא יהיה ממזר!״
ך* וא אמר לי שאמירה היא עשירה, מן
! בית טוב ולכן הוא יתחתן איתה. ביום
הראשון הוא הציע לי כסף, כדי שאני אוותר
על הכל והוא יוכל להתחתן. אבל אני לא
הסכמתי. לא דיברנו על הסכום.
אני אף פעם לא קיבלתי כסף מההורים

עם ונקוו

בת דודתו הרחוקה, עמה חי במשך שלוש
שנים. באותה תקופה הפילה רבקה פעמיים.
״בעד הוולד הזה אלחם,״ אמרה ,״הוא יודע שהוא אבי הילד הזה.״

עם אנגידה

אותה עמד לשאת ביום השני. ברגע
האחרון בוטל טקס הנישואין, לאחר
שאהובתו הקודמת של חיים חזן, רבקה, הוכיחה שהיא בהריון.

על המזל ועל הפיס
איך מרויחים 50.000 לירות?
פשוט מאוד: קונים כרטיס ״מפעל־הפים״ ב־ 3לירות ומחכים ליום חמישי
שעה 7בערב.
אתה את שלך עשית. כל מה שאתה עוד צריך — טיפ טיפונת של מזל,
שדוקא כרטיסך יעלה בגורל. הגורל, אמנם עור, אבל מעתה אין סיכוים
שהגורל יטעה .״מפעל־הפים״ רכש לאחרונה מכונת הגרלה חדישה( ,יחידה
במינה בעולם) שנבנתה בנורבגיה והגיעה לארץ הפיס בליווי נכבד של שני
מהנדסים. המכונה מורכבת מ־ 4חלקים: חלק אחד מעלה בגורל את המספר,
חלק שני — את סכום הפרס, שלישי — מכונת כתיבה, הרושמת את מספרי
הפרסים. וחלק אחרון: מצלמה אוטומטית המצלמת את המספר. נוסף לכך
קריינית מקריאה לרשמקול את מספרי הפרסים וסכום הזכיות.
עבור המכונה כולל מכונה רזרבית שילם ״מפעל־הפיס״ 100.000ל״י.

מלחמה 1965

(המשך מעמוד ) 10
לקבור את יוזמת בורגיבה תחת גל של
צחוק ולעג, שגבל בדביליות פוליטית.
רק מי שהתייאש סופית לא רק מכל
אפשרות של שלום ישראלי־ערבי, אלא גם
מכל אפשרות של שיפור כלשהו במצב
הנוכחי במרחב, יכול להסכים למלחמת־מנע.
שהרי כל שיפור כזה, ויהיה הקטן
ביותר, יפריך את תורת מאזן־הכוחות־המש־תנה
לרעה.

אולם עובדה היא שיש שיפור.
בורגיבה מהווה הוכחה חותכת
לכך. ממילא מאכדת הנמקה זו
של הסיבוכ השלישי את כפיסה
ההגיוני.

להוריד להם אה הראש

ף* תחתיה מתגלית שיכבה עמוקה
עוד יותר. היא הפשוטה ביותר, ויתכן
שהיא גם האמיתית ביותר.
הנמקה זו אומרת :
עמדת ישראל מבוססת על יוקרת צה״ל.
יוקרה זו זקוקה לחידוש כל נמה זמן —
בערן אחת לכל עשר שנים.
נבר עברו שמונה וחצי שנים מאז מיבצע־סיני.
הגיע הזמן להרביץ, כדי להזכיר לערבים
את כוחנו.
בצורה נוקבת ביטא זאת השבוע מעריב
במאמר ראשי, שינק את השראתו ישר מן
המקורות הבטחוניסטיים המרכזיים:
״מניעת ההמייה היא לא רק שאלה של
שמירה על המים שנועדו לישראל. היא גם
אקט מדיני רב־חשיבות, שיוכיח מחדש לעמי
ערב את התהום הרובצת בין הצהרות מנהיגיהם
— ובייחוד של נאצר — לבין כוח
המעשה והביצוע.״

כאן אנו מגיעים למירכצים פרימיטיביים
כיותר של יצרים אי•
ראציונליים. לפסוקים כגון :״ה ערכים
מכינים רק את שפת הכוח״
״צריכים לתת להם מדי
פעם על הראש, כדי •טישתקו״
ועוד.
אם אומנם אין הערבים מסוגלים לבצע
את הצהרותיהם — מה הטעם לצאת למלחמה?

הלא
אי־אפשר לצאת למלחמה
בעת ובעונה אחת כדי להוכיח כי
הערכים אינם מסוגלים לבצע את
הצהרותיהם, וגם כדי למנוע בעדם
מלבצע את הצהרותיהם?
מכונת ההגרלה החדשה ס ל מפעל הפיס

נוסף למכונת ההגרלה החדישה משתמש ״מפעל־הפים״ גם במחשב אלקטרוני,
שתוך רבע שעה מכין רשימת זכיות מודפסת. יתרון המחשב שהוא חוסך זמן
יקר לאחר ההגרלה, שהיה דרוש עד כה לעדכון ולהדפסת מספרי הזכיות.
בהזדמנות זו בשורה לתושבי תל־אביב, הרוצים לדעת כבר בשעות הערב
של ימי חמישי באם זכו ומצטופפים מסביב לדוכני הפיס — כשהם דחוקים
ולחוצים ומעינים בפיסות גיר מקושקשות במספרים שמוכרי חפים מרשים
להעיף בהם עין.
כתוצאה מהכנסתו של המחשב האלקטרוני יודבקו זכיות הפיס כבר בשעות
הערב של יום חמישי במקום ביום שישי בבוקר כפי שהיה נהוג עד עתה.
יש לציין, כי קימת ועדה קבועה המורכבת מנציגי משרד האוצר, עירית
ת״א־יפו, משרד הפנים ורואה חשבון מוסמך, המשגיחה על סדרי ההגרלה.
״מפעל־הפים״ גאה לציץ, כי הציבור מביע את אמונו ב״מפעל־הפיס״ מדי
שבוע בשבוע על־ידי רכישת כרטיסי־פיס, במקומות מכירה רבים אוזלים
כרטיסי הפיס כבר ביום ד׳ .אי לכך החליטה הנהלת ״מפעל־הפים״ להוסיף
מאה אלף כרטיסים למחזור השבועי. כתוצאה מכך יהנה גם הציבור, היות
וסכום הזכיות יעלה מ־ 1.080.000ל״י ל־ 1.262.000ל״י.
אשפוז וחינוך :״מפעל־הפים״ מחלק 60 מהכנסותיו כפרסים לזוכים, אך
המיליונים הנותרים מוקדשים לשרותים ציבוריים חיוגים.
ל״מפעל־הפיס״ שתי מטרות עיקריות: האשפוז והחינוך במדינה.
בתי־החולים :״איכילוב״ בת״א ,״רוטשילד״ בחיפה ,״השרוך בפ״ת — אלה
רק חלק ממוסדות האשפוז במדינה, ש״מפעל־הפיס״ עזר בהקמתם ובהרחבתם.
בחינוך עוזר ״מפעל־הפים״ בבנייתם של מוסדות השכלה, החל בגני־ילדים
וגמור באוניברסיטאות ; עוזר להרחבתה של רשת החינוך ומחסל בעיות בוערות
כגון משמרת שניה בבתי־ספר.
מקרית שמונה ועד אילת לומדים כיום למעלה ממחצית התלמידים במדינה
ב ־ 7 0 0 0כיתות שנבנו ע״י ״מפעל־הפיס״.
די אם נציץ כי בשנת הכספים 55/56 העניק ״מפעל־הפיס״ למטרות חינוך
2 2מיליוןל״ י .
על הציבור הגדול של רוכשי כרטיסי הפיס לדעת שחלק מהתמורה של
כל כרטיס פיס מוקדש לכלל — ואתה בכלל זה נכלל.

יתכן בי תפיסה זו מגלמת בצורה המוש־למת
ביותר את דמותו הנפשית של לוחם־
המנע. הוא משיל לעיודר״הצבעים. מבין
כל עשרות הצבעים והגונים של הקשת הוא
מסוגל לראות רק צבע אחד: צבע המלחמה.
אכן, יוקרתו של צה״ל היא גורם חשוב
לקיום הסטאטוס קוד. כגורם מרתיע, אין
לו תחליף. אולם זהו גורם פאסיבי
לחלוטין. אין הוא מסוגל לשנות את המצב
לטובה. הוא יכול רק למנוע את הידרדרותו,
וגם זה רק במישור הצבאי.
אין זאת מטרה לאומית ״להוכיח לעמי-
ערב את התהום הרובצת בין הצהרות
מנהיגיהם לבין כוח המעשה והביצוע׳.
(אפשר לטעון את ההיפך: אם אמנם יש
תהום כזאת, כדאי שתישאר כך. אם נגלה
אותה ברבים, רק נגרום לשורת הפיכות
בעולם הערבי, שכתוצאה מהן יתגבש כוח
אנטי־ישראלי הרבה יותר יעיל ומלוכד).

לעומת זאת ישנה מטרה לאומית
ממדרגה ראשונה, הסותרת לגמרי
את רעיון מלחמת־המנע: להוכיח
לעמי-ערב כי צודקים אותם המנהיגים
הטוענים שיש מקום להסדר
שלום ולהשתלבות ישראל כמרחב.
אי־אפשר להוכיח את הדבר באמצעות
פגזים ופצצות־נאפאלם. ניתן להוכיחו רק
באמצעות יוזמות פוליטיות, הפרחת תוב־ניות־שלום
מושכות, קביעת תנאי־שלום סבירים׳
הידברות סמוייה ותעמולה גלוייה.

מבחינה זאת אפשר לומר כי
אכן ניתן לקרוא לסיבוב השלישי
המתוכנן כשם ״מלחמה מונעת״.
כי הוא ימנע כל יוזמת שלום,
יקפיא את ישראל למשך זמן רב
במצב של גטו מזויין ומנותק.
מה ת הי ה ד מו תה של המלחמה,
א ם תפרוץ ג~ 1965זמהי חיו ה-
נ מוניס הצבאיים ו ה מדיניים י על

במא מר

הבא

בסידר ה

אנשים
מו ת חי ס
הידיעה הבלעדית היתד, שייכת כולה ל־קול־ישראל.
היא הועברה תחילה בטלקס לכתב
קול־ישראל בפאריס, צ חק (״איז׳ו״)
ראגר, מירושלים. נאמר בה כי ראש־הממשלה
לוי אשכול, יפגש בתקופת
שהותו בפאריס עם הקאנצלר המערב־גרמני
לודכיג •י*! הרד. לפגישה הסודית, הובא
לידיעת ראגר, יצטרף גם סגן שר־ד,בטחון
שמעון פרס, שיצא לשם כך מהארץ בחשאיות
מוחלטת. ראגר רשם לפניו את
מקום הפגישה, כפי שהועבר אליו מהארץ,
יצא בדחיפות מהבירה הצרפתית. כעבור
מספר שעות העביר למחלקת החדשות של
קול־ישראל את השדר הראשון שלו :״הצילו!
אינני מצליח לאתר את מקום הפגישה בין
אשכול לארהרד.״ במחלקת החדשות, שם לא
ידעו על הידיעה שקיבל ראגר מהארץ, היו
סבורים שהכתב הצליח להשיג סקופ בינלאומי,
שידרו לו הודעה למצוא את המקום
ויהי מה. כעבור שלוש שעות החזיר ראגר
תשובה :״חכו לפרטים נוספים, אני בדרך!״
שום פרטים נוספים לא הגיעו. באיחור
תפס ראגר כי נפל קורבן למתיחה של הראשון
באפריל. בהתלהבותו לא שם לב לכך
שמקום הפגישה הסודית שנמסר לו היה
שאטו בורדל מאיר (״ממי״) דה*
שליט, לשעבר מנהל לשכת התיירות, גילה
השבוע כיצד הפך ליועץ הממשלה לענייני
גולף. באחד מביקוריו בלוס אנג׳לם, לקח
אותו השחקן דני קיי למועדון גולף חשוב.
למרות שממי שנא גולף מתמיד, הציג אותו
קיי :״לפניכם עומד אלוף ישראל בגולף.״
לממי לא היד, אז מושג בגולף, בדיוק
כמו היום, והחבטות שלו עוררו רחמים.
בקרב הקהל, שתרם אלפי דולארים למגבית..
כעבור זמן קצר ישבו ממי ותדי קולק,,
אצל דויד בך־גוריון בשדר,־בוקר. לפתע
סיפר תדי לביג׳י שממי זכה באליפות גולף
בלום אנג׳לס. ביג׳י השתומם :״ממי, ואתה:
לא סיפרת לי שאתה יודע גולף! אתה הרי:
יודע שהממשלה מחפשת זה כמה שנים;
יועץ גולף. מהיום אתה היועץ הממשלתי•
לענייני גולף הזמרת יפה ירקוני
הופיעה בשבוע שעבר בהתנדבות, מטעם
ארגון יעל, בפני חולי בית־החולים ביילינ־סח.
בין החולים שבאו להאזין לד. היה גם
נשיא המדינה, זלמן שז״ר, ששהה ב־בבית־ד,חולים
לצורך בדיקות. השיר השני
ששרה, היה שירה של המשוררת רחל,
ים כינרת שלי. בתום השירה, באו אליה
מנהלי בית־ד,חולים, לחשו על אזנה :״איך
העזת לשיר את השיר הזה בנוכחות שז״רי*
הם סיפרו ליפה, ששכחה כי רחל היתד.
אהבת נעוריו של שז״ר, כי הנשיא התרגש
למשמע השיר, הזיל דמעות.

דופקי !
ח״כ מפא״י דוד הכהן, כעם מאוד על
ח״כ חרות אריה אלטמן, שבנאום בכנסת
התריע נגד חוסר התקיפות במדיניות
החוץ הישראלית. התלהב הכהן בנאום התשובה
שלו בכנסת :״מה זה לתבוע מאר־צות־הברית?
להכות על השולחן בסטייט
דיפארטמנט, להכות על השולחן בקונגרס,
לדפוק על השולחן אצל הנשיא? כולם
אנשים טובים, ידידים שלנו. אבל דופקים!
מניין יש לך הרושם שלא דופקים? מה זה?
שרת־החוץ לא נוסעת לארצות־הברית? ראש־הממשלה
לא נסע לארצות־הברית? הוא נסע.
לשם לטייל? סגן ראש־ד,ממשלה לא היה:
בארצות־הברית? דופקים!״ י • הפרסומאי•
יהודה אבני פגש ברומא את קארוליך
ז ׳אפר, אשתו של כוכב הקולנוע סטיו•׳
ארט גרינג׳ר, שביקרה בישראל לפני•
שלוש שנים כדוגמנית, כשהיא נושאת בתואר
מלכת היופי של בלגיה. היא גילתה לר
שהיא בודדה, מאחר שבעלה מסריט בהוינג־קונג,
ביקשה מאבני להיות לידה שעה ש תעבור
ניתוח־לב. אבני קיבל את ההזמנוז.
בהזדמנות זו גילתה לו קארולין כי רזסינד
נים הכחולים שנגרמו לה בעת ביקורה בישראל,
מצביטות הגברים הישראליים, נעלמו
כבר + .צלם העתונות גיורא רדכמן,
המתין לפני שבוע ליד מטה המשטרה כדי•
לצלם את ויקטוריה צדוק, החשודה ברצח
ידידה ברעל עכברים. אחרי שהמתין כמד.
שעות, הסביר לו השוטר התורן בכניסה
כי לא מוציאים את החשודד״ שנבדקה ב־מכונודאמת,
מאחר שהמכונית, שצריכה זר
העבירה לכלא, לא הגיעה. רוכמן התנדב:
להסיע את החשודה במכוניתו, צילם;
אותה בהזדמנות זו.

בצרפתית — ארמון בית־הבושת.
העולם הזה 1439

עמליה מח3שת את עצמה
ביום השבת שעברה פתחה עמרידז אר־כ
ל את תערוכת הציורים שלד״ ובהזדמנות
זו, כיוון״ שכולם כבר ממילא מדברים עליה,
היא היתד, רוצה גם כן לומר כמה מילים
על עצמה:
״אני אוהבת לחיות ולהסתובב. לחיות חצי
שנה בארץ וחצי שנה בעולם. הייתי עכשיו
חמישה חודשים בחוץ־לארץ. בעלי מבין אותי.
הוא מכיר אותי ומשלים עם כל השג־עונות
שלי. הוא יודע שאו שהוא יסכים ל־

עמליה ארבל
אורודחיי או שהוא יצטרך לוותר עלי. הוא
יודע שאני מחפשת את עצמי.
״אני לא מטריאליסטית. אני לא רוצה
שום דבר. אולי לא יאמינו לי, אבל לא היה
לי שום רומן בחוץ־לארץ, למרות ההצעות
הפנטסטיות שהיו לי שם ממולטי־מיליונרים.
״הבאתי איתי מחוץ־לארץ כל מיני מזכרות.
הבאתי, למשל, כד מזכוכית מורנו,
שקיבלתי כפרס בתחרות־יופי. זה היה בנשף
של בעלי המכונות האוטומטיות. אני נבחרתי
למלכת־היופי של הנשף.
״אני טיפוס שחי בעננים. יש לי המון
בטחון עצמי. כל החיים שלי היו מחרוזת של
הצלחות מסחררות, עד שיכולתי לחשוב שאני
ואפסי עוד. אבל נראה שאני תמיד אח־זור
לעכו. כשחזרתי מחוץ־לארץ, לא הבאתי
לנחום סיפורים, הבאתי לו חוזים וחומר
ממשי. כשיש בעל ובית כזה, אז כל הפאר
של העולם לא שווה כלום.
בחוץ־לארץ אני חייתי כמו מיליונרית.
גרתי בהילטון והסתובבתי בחברה של עשירים.
אבל אני לא מאמינה בבגידה ובפליר־טים.
אין לזה שום ערך. אני מאמינה בשני
דברים, בידידות ובנישואין. אני חושבת שיש
לי המון נסיון חיים. מה שאני אוהבת
בגבר, זה שיבין ויקנה ביטחון לבת זוגתו.״

תורת ההסתברות
הס טודנ ט הצעיר הוא בן־תערובת.
אביו היה קצין ס קו טי אציל, שנהרג
ב מלח מ ת־ העול ם השניה, ואילו האם היא
ממ שפחה גרמנית א רי ס טו ק ר טי ת.
הסטודנטהצ עי ר ה כי ראתאש תו של

המרצה הצעיר (מדעי־הטבע) ב מ סי ב ת-
סיל בס טר עליזה ו מל א ת־ חיי ם. מובן ש־בשתים־עשרה
התנ שקו בולם, וגם ה ם.
אבל לא בפעם ה א חרונ ה.
ה ם המשיכו לחגוג אתה סיל ב ס טר ה מבורך
פעמיים בשבוע בדירתו ה מפו אר ת
של הס טו דנ ט, במו שבה הגרמנית בירוש לים.
כשהבעל יצא ל מלו אי ם איבד ה זוג
העליז מעט מחו ש־הזהירו ת המחייב,
ויצא לבלות ב מ קו מו ת צבוריים למדי:
פינק, וגונדולה הירושלמית, וכדומה.
משחזר הבעל ה מקורנן משירותו, ה חלו
שמועות נלוזות ועקשניות חודרו ת ל אזנו.
הוא מיהר להביאן בפני אשתו,
וקיבל א ת הת שובה עם הסיפור הידוע.
בך חזר הסיפור ונשנה, עד שיום א חד
החלי ט הבעל המח כי ם לברר א ת אמי תו
ת הסיפור, ביחוד שעקב נסיונו הרב
במדע הסט טי ס טי חישב שקיימת הסת ברות
מ סויי מ ת שחשדותיו מוצדקים.
הוא סיפר לאשתו א ת הסיפור הידוע
מ הרב ה סר טי ם צרפתיים, על ועידה ו־מכון־וייצמן,
לקחטכ סי ועקב וגילה.
סקנדל, צעקות, נסיון התפרצות, משטרה,
ה ש תק ה א קד מ אי ת, כרגיל.
אבל הוא או הב או ת ה, והם לא ית־

מלחמת המסיבות
מכת המסיבות, שפשטה בארץ, מכלה בה כל חלקה טובה. אנשים עושים מסיבה לכבוד
נשואיהם, לכבוד גירושיהם, לכבוד זה שהבעל חלה בשפעת, לכבוד זה שהוא הבריא ממנה,
לכבוד זה שנולד ילד, או שלא נולד ילד, או שקרה משהו מעניין בחיים, או שלא ק ר הב ה ם

שום דבר•
הקבלן יגאל זכאי ( )29 היה נשוי לתלמוד זכאי ( )25 די הרבה זמן, ללא שום מסיבות
מיוחדות. לפני תקופה לא־ארוכה הם החליטו שחייהם המשותפים אינם יכולים להימשך עוד.
הם ניסו להיפרד לזמן־מה, כדי לשוב איש אל רעהו בכוחות מחודשים.
תלמה נסעה עם הבת לאמריקה, וכשחזרה משם, החליט הזוג להיפרד סופית. אבל תלמה
לא רצתה להתגרש לחינם. היא דרשה גם עשיר. יגאל סרב לתת לה. התנהל ביניהם משא־ומתן,
ועד שיוחלט מחיר הגירושין, הם ממשיכים לחיות יחד בווילה שלהם בסביון.
ביום השישי שעבר חזר יגאל מעבודתו, וראה שביתו מלא כיבוד, ערוך ומוכן למסיבה.
הוא שאל את אשתו מה השמחה. היא סיפרה לו שזהו יום־הולדתה, והיא עורכת מסיבת־שמפניה
פרטית לארבעים מחבריה הטובים ביותר. הוא התנגד לכך שהיא תערוך את ימי־ההולדת
הפרטיים שלה אצלו בבית, והיא התנגדה לזה שהוא יתנגד לכך. הם רבו, והוא

עזב את הבית.
אחרי הצהריים הוא חזר. היה לו בקבוק־יין ביד, והוא הודיע לה שבא לשמוח בשמחתה.
בשעה עשר נשמע צילצול בדלת. הגיעו איזה חמישה אנשים אלמונים, וברכו אותה ליום־
הולדתה. היא הכניסה אותם. אחריהם הגיעו עוד חמישה אלמונים, ועוד חמישה אלמונים, ועוד
חמישה אלמונים. עד שהיא הספיקה להבין מה מתרחש שם, היה הבית מלא בשלוש מאות
אורחים לא־רצויים, כולם עליזים ומאושרים, שמחים בחגה וזוללים את המאכלים שהכינה
לארבעים מחבריה הפרטיים ביותר.
התברר שבעלה יצא לוורה, כסית ורוול, הזמין למסיבה של אשתו את מיטב שוחרי־המסי־בות
התל־אביבים. בשעה שתים־עשרה בלילה היה הבית מלא על גדותיו בחוגגים מזוייסים.
אי־אפשר היה להבחין שם לא במסיבה ולא בארבעים המוזמנים האמיתיים. אפשר היה רק
לראות את אילנה פדרמן (כספי) יושבת במרומי ברכיו של יגאל זכאי, או את שני עורכי־הדין
של שני כני־הזוג ניצבים הכן ליד מרשיהם.
תלמה הבינה שהמסיבה שלה נפלה בפח. היא שלחה את אחד מחבריה לעשות קצר חשמלי.
האורות כבו. יגאל יצא, וביד אמונה של קבלן־בניין השיב את האור על כנו.
לא נותרה לה ברירה אלא להזמין בחשאי את כל אחד מארבעים החברים שלה למיטבח
ולהאכיל אותם שם בסתר מהאוכל הפרטי שהכינה לו.
בשתיים וחצי בלילה התפזרו כל המוזמנים והלא־מוזמנים. הבעל, האשד, והמסיבה נותרו
.1 ג לבדם•

זאת דא אחותי !
שמעתי שעוד זמר מאוד־מאוד ידוע ומפורסם
הגיע זה עתה לארץ. ושהפעם קוראים
לו גלסדקה. רצתי אליו מהר, עוד
לפני שהספיק לשקת את עפר הארץ, כדי
לשאול אותו מיהו ומה דעתו על הגברים
והנשים בארץ.
פגשתי אותו במלון שרתון. הוא נמוך,
שחרחר ושמור היטב על־ידי האמרגן שלו.

תח> ה>ד>דות
אצל ג׳ורץ א ך 5ן ץ אין כל חדש, ובכל
זאת אין הוא יורד מן החדשות. הוא מתנהג
בסדר, לא שותה יותר מדי, לא מעשן יותר
מדי, לא מכה ולא צועק. בכל זאת מתנפלות
עליו החדשות בשצף קצף, כל פעם מחדש.
לפני זמן לא רב התנפלה עליו החדשה
האחרונה. היא סיפרה בסתר, מאחורי הקל עים,
מאוזן לפה ומפה לאוזן, שבינו לבין
הילה שרת מתנהל רומן, שהילה עומדת
לעזוב את הקיבוץ, את בעלה וילדיה, ולהיות
חברתו הקבועה.
בדרכה׳ הארוכה עברה החדשה גס את
אוזנו של ג׳וקי. הוא שמע את כל מה שהיה
לה להגיד עליו, וענה לה :״אם לא היא,
הייתי משתגע ביום הראשון של העבודה.
היא הבן־אדם היחיד בצוות שאפשר להגיד
עליו שהוא בן־אדם. אני אוהב את אשתי,
והיא אוהבת אותי. אבל מדי פעם, כשעצב־נים,
לא מזיק פלירט קנון בחוץ.
״עם הילה לא היה שום רומן. סי שהפיץ
את הסיפור הזה הוא (מנהל-הבמה) חופי.
הוא הפיץ שהיא עוזבת את הבית והקיבוץ
בשבילי. היא תופיע אצלי בתפקיד ראש׳ בהצגה
עצור את העולם, אני רוצה לרדת״
היא כישרון אמיתי. כל פעם שהיו בהצגה
איזה בעיות, השתגעו כולם וקיפלו את הזנב,
והיא היתה היחדה שנשארה לפתור אותן.
״ברגע שהתחלנו להתחבר מאחורי הקלעים
התחילו הבנות לרכל על רומן בינינו. אילו
היה משהו במה שדיברו, אז הייתי מסתתר
איתה. אני שמחתי מאוד שהיא רוצה להיות
בידידות איתי. בשבילי זה קומפלימנם.״
גרשו. תחתזאת הוא קונ הלה ענק
פנינים, ובקיץ ה ם נוסעי ם ל טיול באירופה.

אמאה שמרנית־מאד של ה ס טו דנ ט
העליז נ קר א ה דחופות, הזדעזעה מאד,
קיצצה הקי צב ה מאלף ל־ 800ל״י, שלא
י הי ה עוד כס ף לפינק ול מנדול ח, ואז
לא י היו צרות.

דוו רואו בסנ1ה
גבריותו של פוקח הירש אינה מוטלת
בספק. היא מוצגת יום־יום ברחובות תל-
אביב, מצוחצחת ומהודרת, משכנעת מכף
רגל ועד ראש. מה שכן מוטל בספל! היא
נשיותן של בנות־זוגו.
באחד מימי השבוע שעבר הלביש פוקח.
הירש את הגבריות שלו בחליפה מהודרת,
סירק אותה ורחץ אותה, בישם אותה חזר
ציא אותה לצברה, בחברת דוברי אנגלית.
הערב התחיל בצורתו הצפוייה מראש. פו־קה
התיישב במקום בולט. הנשים שבאולם
התאהבו בו אהבה נואשת. הוא התאהב בהן
בחזרה, והכל היה מסתיים באומו־ צנוע ומכובד,
לולא הופיעה פתאום בפתח הבדרנית
הנוכחית של המועדון, חשפנית צרפתיה הקוראת
לעצמה בשם הסתמי מרים.
היא הופיעה, סקרת את הקהל בעין מקצועית
.,ועיניה נפלו על המאהב של הערב.
דוק של אהבה כיסה את עיניה, היא ניגשה
אליו בצעדים מהססים ובלב רוטט, חייכה
*ליו חיוך ביישני ובקול רך וענוג ביקשה
ממנו לפתוח לה את הריצ׳רץ׳.
הוא נשק את ידה, פתח לה את הריצ׳רץ׳.
הבדרנית הבינה מיד שעומד לפניה אדם לא

הוא סיפר לי שהוא זמר. שאלתי אותו אם
הוא זמר נשוי או לא־נשוי. הוא הסתכל
בחשש אל האמרגן שלו. האמרגן אמר :״הוא
לא נשוי.״ הוא הביט בו בעיני־זמר זועמות,
וצעק עליו בקולו הערב :״אני לא אחביא
אותה הפעם, כמו תמיד. נמאס לי שהיא
תשחק את תפקיד האחות או המזכירה. היא
תבוא ותופיע כאשתי.״
האמרגן פזל אלי בעין מהססת, ואמר לו:
״אתה עושה שטות. אתה תפסיד את כל ההצלחה
שלך בארץ.
אתה מקלקל את כל
העסק.״ הזמר קם,
ובקול מתמרד ביקש
מהאמרגן שלו לעזוב
את החדר. האמרגן
עזב את החדר,
ונל סדקה שפך
בפני את ליבו
ההוליבורי האוהב.
״אני נשיי כבר
שלוש שנים,״ הוא
סיפר לי ,״הכרתי את
אשתי כשהופעתי בסדמה
מלון
של הוריה עם
התזמורת שלי. היא בת עשרים ואחת• אני
פשוט אוהב אותה. אני מבין שבשביל העיתונות
היה יותר טוב שאני אספר סיפורים
על זה שאני מתגרש ממנה, או רב איתר״
אבל עובדה שאני אוהב אותה. לפי ההוראות
של הסוכן שלי שמרתי על נשואי בסוד. שנתיים
חשבו כולם שהיא אחותי.
״באמריקה זה ידוע שברגע שאתה נשוי
יורדות הרבה מהמניות שלך כזמר. אמרו לי
שבארץ זה לא ככה, שכאן אוהבים אמנות,
ומעריכים את הזמר בגלל השירה שלו, ולא
בגלל צורת החיים והצורה החיצונית שלו.״

הלנ ה ה מייפה
השבוע נפטרה מלכת־ד,איפור העולמית,
הלנד! רובינשטיין. במותה נתגלו שלושים
השנים האבודות, אותן העלימה כל חייה.
־,יא היחד, בת 94 במותה, ולא בת שישים,
:פי שנראתה.
עם מותה נתגלו עוד כמה מסודותיה׳ הידועים.
התגלתה העובדה שהיתר, נשואה לשני
בעלים, בזה אחר זה, כמובן, ושבשנו־ י
זיה האחרונות ליווה אותה בתמידות פט־ריר)
או״היגנם, קצין העיתונות שלה.
הוא ליווה אותה בכל מסעותיה, העמיד
את אישיותו הנעימה לרשותה, כדי ליצור
את קשריה עם עולם הקונים והקונות, לשמור
על בריאותה ולהעריץ אותה בכל ליבו.
הוא כתב את זכרונותיה בגוף ראשון,
מפיה של האשה, בלי חתימת הכותב ה

מרים פשוט,
אלא דון ז׳ואן מדופלם. על כן משכה
אותו אל מרכז הבמה, העמידה אוחו מול
הזרקורים וציוותה עליו להפשיט אותה.
פוקה נבהל. ניסה לברוח. התבלבל. שכח
להיות דון ז׳ואן גברי ומושבע. הבדרנית
הסבירה לו שמתחילים את זה מן הגרביים.
הוא נתקף באימה, נאבק עם בת זוגתו
והצליח לברוח משם בפיק ברכיים ודפיקות־לב.
היא התפשטה לבד.
אחר כך באו אליו ושאלו אותו מה קרה
לו. הוא הסביר שהאשה בכלל לא משכה
אותו, כי היא לא היתה אשה אלא גבר:
״לא יכולתי לעשות את זה,״ הוא הסביר,
״היא לא חיזרה אחרי היא אנסה אותי.״
:מיתי. הוא הוציא ספר על אודותיה, וניהל
משאים־ומתגים בקשר להסרטת הביוגרפיה
שלה.
הוא היה יושב לידה בלילות, כשהיתה
פוחדת להישאר לבדה, ומברר אותד, כש־היתד.
משתעממת. הוא הקדיש לה את חייו.
הוא היה צעיר ממנה בערך בשלושים
שנה, ומעולם לא נשא אשה,

ש 3הנון
אויבה של גורדה
בישראל מתרחשים דברים מופלאים׳ כי אנחנו
עם־ סגולה.
השבוע, למשל, פגשתי איש נורמאלי. קוראים
לו גדעון רייגר, והוא הקים את הליגה לידידות
ישראל—גרמניה, והזמין את תזמורת ברלין ה מערבית
לישראל.
המדינה יודעת טוב מאוד להעריך נורמאלים
כמוהו, כי היום כולם משוגעים. ולכן ערכו
לכבודו מסיבת־עיתונאים חגיגית בירושלים.
דבריו צוטטו בכותרות בולטות בעיתונים. עורכי
העיתונים כתבו עליו מאמרי־מערכת רציניים׳
בגודל של מטר. האזרחים דיברו בהתרגשות י־כאב
על מיפעלו. משרד־החוץ הישראלי הכריז
שהוא מתנגד לריינר, והקדיש לו זמן׳ מחשבה
ומסע־הצהרות סוער, שנוהל מעל גבי העיתונות.
כל זה למה י כי ריינר הוא בסדר על כל דד
ראש. הרי אילו היה פסיכי, בכלל לא היו שמים
ל ב אליו ולא מתווכחים אתו.
אפילו לוי אשכול יודע שריינר נורמאלי, אח־רת
הוא לא היה מדבר עליו במסיבת־עיתונאים
בלונדון ואומר כי ״הזמנת התזמורת היא יוזמה
פרטית של האזרח ריינר.״ ראשי־ממשלה אינם
מדברים על משוגעים.
הלכתי לפגוש את האיש שמשרד־החוץ מתנגד
לו, שישראל לוקחת אותו ללב. קבענו שני־פגש
בקפה עטרה בירושלים. הוא נשמע בטלפון
נעים ומשכנע, גם כשהוסיף בנימוס :״לא יהיה
לך שום קושי לזהות אותי. בכים החליפה יש לי
עט עם מילוי אדום.״
לא חשוב איך מצאתי אותו. הוא ישב בפינה
וקם לכבודי. ניפנפתי לו בידידות ודיל היטלר.
שתי ידיו היו תפוסות. בימנית הוא החזיק הו־תמת
משרדית ענקית, ובשמאלית מזוודה מלאה
ניירות, שמשקלה היה כ־ 20 קילו.
״זה המשרד של הליגה,״ הוא הצביע על ה־מתוודה
,״אני סוחב אותו איתי לכל מקום׳ מפני
שאשתי איימה שתשרוף הכל. מוזר שאשה בע לת
השכלה מוסיקלית גבוהה כמוה תתנגד דווקא
לתזמורת ברלין.״
״מוזר מאוד,״ מילמלתי. אשתו עורכת־דין. יש
להם שני ילדים. הוא בן ,49 ועלה ב־ 1935מ־

ברלין•
פתאום הוא קם, הסתכל סביבו בחשד, ולחש
בפחד :״את תעודת־העיתונאי שלך, בבקשה!״
הראיתי לו, והוא נשם לרווחה. הוא אמר :״לרגע
פחדתי שאת מהשין־בית. כבר חמש פעמים הם
ניסו להתנקש בחיי. פעם הם הלבישו עלי שק
,וחטפו אותי למחנה־ריכוז פוליטי. אך ידידי
הצילו אותי, אחרי קרב קצר ונועז. זה אשכול
ששלח פקודה לחסל אותי״.
״אולי זה רק נדמה לך?״
הוא צחק ברחמנות לתמימותי .״כן, כן, את
עוד ילדה צעירה. אינך מסוגלת להבין מזימות
פוליטיות. על כל פנים׳ אני ראיתי במו עיני
את הפקודה. היא היתד, כתובה בכתב סתרים:
לזזסל מייד את ר. ידידי, פקיד בכיר בשין־בית,
הדליף לי.״
״אבל למה ירצה אשכול להרוג אותך?״
״כל ילד יכול להבין למה. הוא מפחד ממני.
הוא יודע שאני יודע יותר מדי עליו.״ הוא
חיטט בערימת הניירות׳ הגיש לי דף, החתים
אותו ברעש והכריז בקול נירגש :״גברת יקרה,
בזה אני מעניק לך את מיסמך הליגה לידידות
ישראל—גרמניה. הקונצרטים יתחילו בהקדם
האפשרי. דמי־הבר חמש לירות. משרד־החוץ
הבטיח לי 6000ל״י למימון הפעולה. מה שמר גיז
אותי עכשיו הוא שגולדה מעמידה פנים

כאילו היא אז יודעת מכלום.״
״מדוע אתה להוט כל־כך להביא תזמורת גר מנית?״
״אני
חושב שיש לזה סיבה פסיכולוגית. תמיד
רציתי להיות אמרגן. בילדותי קיבלתי חינוך
מוסיקאלי גבוה. אמי היתד, פסנתרנית מדופלמת,
ואחי החורג כנר ידוע.״
״אבל למה דווקא את תזמורת ברלין?״
״אני מכיר את הכנר הראשי. תזמורת טובה
מאוד.״
״כמה אנשים חברים בליגה?״
״בינתיים רק אני. אבל אני מצפה להיענות
של המונים.״
הוא סיפר לי שהוא שלח היום עוד טלגרמה
לארהארד׳ שיזרז את הקמת השגריו״דיות .״אנחנו
ידידים מאז הדחנו יחד את שטראום. אנחנו מתכתבים.
אני שולח לו כל שבוע מכתב. הוא הב טיח
למנות אותי לקונסול כללי של גרמניה
בישראל.״
״לא, באמת?״
״כן, יש לי מיסמכים. אך חוששני שאדחה את
המינוי. כי בתור אמרגן אהיה עסוק מאוד. חוץ
מזה אני מנהל חברת פאן, חברה בינלאומית ל החלפת
בולים׳ ויש לי עומס עבודה.״
״הם ייפגעו מאוד בבון אם תסרב.״
״חשבתי גם על זה. לכן טילגרפתי לארהארד

לבוא למסע־הרצאזת. קבע לי התאריכים• גראס.״
ריינר הוא איש רב פעלים. הוא שלח מודעות
לעיתונות הישראלית על חשבון ירושת אמו וה פיוטים
מגרמניה׳ והזמין את הציבור הישראלי
להרשם לסידרת הקונצרטים של התזמורת הגרמנית.
״האם
אתה בטוח שאין נאצים בתזמורת?״
״מאה אחוז. פקידים בכירים גרמניים, הנמצאים
בשירותי, חקרו הכל. רודולף אוגשטיין,
עורך דר שפיגל, הוא ראש הרשת שלי בגר מניה.״

האיש שערכו לו מסיבת־עיתונאים, ומש־רד־החוץ
מתנגד לו ורואה בו יריב פוליטי.
שאלתי את יושב־ראש אגודת העיתונאים בירו שלים
אם עורכים מסיבת־עיתונאים לכל מי
שרוצה.
״כן,״ ענה אריה צימוקי .״בתנאי שהוא משלם
100 לירות׳ והוא לא פושע. מצבו הנפשי אינו
מעניין אותנו.״
בינתיים רכש ריינר רשיון לאקדח. כי עכשיו
לא רק אשכול רוצה להרוג אותו. בשבוע הבא
הוא עורך מסיבת־עיתונאים שניה בבית העיתו נאים
בירושלים. הוא יבוא לשם עם אקדח טעון.
הוא כבר שלח את ההזמנה לאשכול, לוויכוח
גלוי שיערוך באותה מסיבה.
לא אתפלא אם אשכול יבוא.

האצורה שר החורים

גדעון ריינר
שאשתדל מאוד לקבל את תפקיד ד,ניספח התר בותי•
לא נעים לי לסרב להם לגמרי.״
״מה עשו לך הגרמנים, שאתה אוהב אותם
כל־כך?״
״לי, לא כלום. הם הרגו רק את אבי. אבל זו
היתד, מלחמה.״
ריינר שרת בצבא הבריטי בחיפה, ונהיה נכה־מלחמה.
לאחר קום המדינה הוא אהב לארגן הפגנות
סוערות של נכי־מלחמה מול הכנסת. הוא
אהב להציג את עצמו כבעל מיפעלים בינלאומיים׳
וכמנהל רשתות־ריגול בינלאומיות. היא
גם אהב סדר. לאחר שפוטר ממשרד־ד,פיתוח,
קנה טון נייר׳ מכל הצבעים, וערך בו סדר. כל
יום בבוקר הוא היה מקים לעצמו, בחדרו, מיפ־על
בינלאומי חדש׳ רץ לדפוס עם 10 קילו נייר
ומזמין כרטיסי־ביקור עם שם המיפעל ותפקי דיו•
לכל מיפעל היתד, לו חותמת מיוחדת.
כשישראל הכריזה על כינון יחסים עם גר מניה׳
הוא הקים למחרת בבוקר, בחדרו, את הלי גה
לידידות, רץ לדפוס והזמין כרטיסי־ביקור
חדשים, כמנהל הכללי של הליגה.
עוד באותו יום הוא שלח טלגרמה דחופה
לתזמורת ברלין :״בשם מדינת ישראל מזמינה
אתכם הליגה לידידות ישראל— גרמניה למסע
הופעות. האם אתם מוכנים? בכבוד רב המנהל
הכללי של המרכז ג. דיינו.״
הגרמנים אינם יודעים חוכמות. הם ענו לו.
הוא הראה לי את הטלגרמה שקיבל, למחרת
היום, מהנהלת התזמורת :״תודה עמוקה, באופן
עקרוני קיבלנו את הצעתכם. נא לברר את מו עדי
ההופעות.״ על החתום היה מנהל התזמורת :
סטרייזמן, בנו של אחד הקושרים נגד היטלר.
אחר כך הוא הזמין את וילי בראנד לביקור
בישראל, באביב. וילי בראנד ענה לו מיד. ראי תי
את הטלגרמה.
הוא הזמין לביקור גם את הסופר גינטר גראם.
גראס ענה לו מיד. קראתי את הטלגרמה :״מוכן

בשבת ירד גשם בוגדני ב־56־!11ס 001 £ 0
בקיסריה, ותחרויות־הגמר הבינלאומיות על
גביע רוטשילד נערכו עם מיטריות ביד.
הלב רחב מגאווה למראה האצולה הישראלית,
שגילגלה את ה־ 53115ל־ 110165 שב־ £מ111 טק
5מ66־ £1היקר מברמודה. רעדתי מהתרגשות
ומקור כשה־ 611101-5ק1ז 001 צעדו בבטן מוכנסת,
שזופים ותמירים כמו מחבטי־הגולף על שכמם,
אמרו ל־ 65׳\311ת ממעבדת אור־עקיבא, שעמדו
בדרכם 00 10 5611״ ,באנגלית טהורה ממו צא
ליטאי.
עיני היו מצועפות משיכרון החוויה, כי
ידעתי שלא לכל עם יש אצולה כזאת. אוברי
קפלן, דוגמן לתחתוני גברים מקומיים. דייב
הרבשטיין, מנקה שטיחים באחריות לשנה. וג׳ון,
ולני, והרולד, ומוניקה, ופיט, וכל האצילים מסב יון
ומכפר־שמריהו, שב־ 300 לירות לשנה משתייכים
למיסדר — 1ת 016ת \ 1־ 31 30)1׳} 556 £ 0׳
5.ז\\6־<11ת001£ 01115 81. 7\.
ואיזה מתח שם שרר בשטח, כש £0111-3011165
ודי־ 03)1)1165 חלפו מול זגוגית המועדון וגילגלו
את הכדור לגומת הסיום. כולם הפסיקו לאכול,
הניחו את קנקני הבירה, נטלו את המישקפות
והמיטריות, ויצאו אל המירפסת, כמו במירוץ
של אסקוט — הפה סתום, הפנים מאובנות,
בלי לזוז, בלי לדבר, בלי להשתעל — וצפו
בשחקנית היפאנית אמאמייאה, ד,הודפת את הכדור
בחבטה מסוגננת להפליא, אך למרבית הצער
אסייתית קצת .׳!000 <1 5501״ מחאו כולם
כפיים, וחזרו לקלאב לאכול, להתחתן, לבגוד
ולהתגרש ביניהם, ולספר איך זד, היה לפני ואחרי.
פשוט תענוג היה לראות כי כולם משפחה
אחת גדולה ומאושרת.
לאנשים פשוטים ולנייטיב דובר־ד,עברית
נראה הגולף כמישחק טיפשי. אנשים שמנים,
עשירים, זקנים וחולי־לב מזיעים, מנפנפים ב פראות
באלות ארוכות לעבר כדור זעיר ותמים.
אבל הוא בכלל לא מישחק טיפשי. אנשים כמו
אבא אבן וממי דה־שליט וטדי קולק יודעים
להעריך כראוי מישחק אינטליגנטי ואצילי כזה.
לכן הם משחקים בו לא פחות מפעם בשנה.
כשהאנשים עמדו בתור ללחוץ את ידיה המעודנות
של מאדאם לה־בארון־אדוארד, סיפר
לי נציג המועדון על הישגי המוסד:
פעם העיף אחד השחקנים כדור למרחק עצום.
הכדור הגיע לכביש הראשי של קיסריה, פגע
בעינו של נהג משאית אידיוט, שאיבד את
השליטה על ההגה והתהפך לתעלה, בה עבדו
פועלים מטומטמים מחדרה. כשהשחקנים הגיעו
אל הכדור, התברר שהוא מונח מתחת לפצועים
ולמשאית. הם שלחו מיד, מבוהלים, שליח למועדון,
לשאול מה לעשות במיקרה טראגי כזה.
ועד המועדון הובהל לישיבה דחופה, שלא
מן המניין, והחליט :״במיקרה כזה יש להמשיך
במישחק, באופן יוצא מן הכלל, בכדור אחר.״
ההחלטה נמסרה, והמישחק נימשך מיד.
והפועלים? הא־הא־הא! מתו, כמובן.

ה מ תנ ה הנ אהל חג
*יור* —1אבי#ל

ל ה שיג
ב חנויו ת ה מוב חרו ת
יפיץ בלעדי בישראל: הירשפרונג ושית׳ בע״מ

חסול הזה י148

ספרים
אנ צי ק לו פ די 1ת
! /שבחהאחת

ב־ 8באפריל נפתח קורס חדש :

א ־ כי מ ק?ורד! פנים
נפתחים קורסים: כנץ מפונות

ב־ 8באפריל
נפתח קורס חרש -ערב

קרור ומזוג אויר
פרטים והרשמה 8— 13 :בבוקר; 4— 8אחה ״ צ

תל־אביב
דרך פ׳־ת 44
מול בית הדר
חיפה רחוב בלפור 5
מול הטכניון

ט מינ/ן §
כיתות בוקר וערב

השבוע נפתחים קורסים חדשים
לאקסטרנים למועד הבחינות נובמבר 1965
הנערכות מטעם משרד החינוך והתרבות
פרטים והרשמה 8—1בבקר 4—8בערב

תל־אביב
דררפ ׳ ת 44
מול בית הדר
חיפה דו1־ ב ל פו ר 5
מוי הטכניון

ס ע 07 יויו ־ 3 1ה
ובקר בדרכן
בפיריאוס, אתונה, גנואה, פורטופינו ועוד...
טע באניה

ההפלגות הקרובות:
3.6 ,20.5 ,6.5 ,14.4.65

)011ז4¥164א
פרסו ם מלניק

1£א ^0ק1יז 00י

לכסיקון הגבורה (כרך א׳ — פר־טיזאנים
ולוחמי־מחתרת באזורים המערביים
של ברית־המועצות — י. ברנשטיין
ום. כהנוביץ׳) מתאר על גבי 183 עמודים
את תולדותיהם של כ־ 180 איש ואשד״
ביניהם משפחות שלמות שגורלן הוא גורל
השואה. אחת מהן:
• בז־כרוב כרד (בורים) ב ן נתן -
ופייגה. נולד בעיירה סרניק בשנת 1904
למשפחת איכרים. חקלאי.
בשלהי אלול 1942 נמלט בראש קבוצה
מגיסו סרניק ליערות סבוריצ׳ביק. היד.
יוצא לפעולות־נקם באוקראינים, שידם היתת
ברצח יהודים. פעל במיוחד ברכישת נשק,
שחילק אותו בין יהודים בלתי־מזויינים.
בסוף נובמבר 1942 יצא בקבוצה של
עשרה פרטיזנים לכפר ויצ׳אקה שעל־יד
סרניק. הומטרה על הקבוצה אש חזקה. האנשים
לא יבלו לעמוד מול כוחו של האוייב
והחליטו לסגת. בשובם לבסיס מצאו את
ב׳ שוכב במחפורת, פצוע קשה ברגלו.
כחודשיים ימים התענה ביסורים קשים,
ללא תרופות וללא טיפול. באותם ימים
ביקש לנגן על כינור. החברים השיגו
בשבילו כינור, ובערבים היה מנגן ללא
הרף• באחד מימי מרם גווע ומת.
י• כוכו ־ ו ב 2וי 7 8 3בן יעקוב ואסתר.
נולד בעיירה סרניק, בשנת . 1922 נפח.
בשלהי אלול 1942 ברח יחד עם אביו
ואחיו יצחק ליערות סבוריצ׳ביק הסמוכים.
הצטרף לגדוד פרטיזנים. לאחר שיחדור
האיזור מידי הגרמנים, במרס , 1944 גויים,
יחד עם רוב החטיבה, לצבא האדום. נפל
בחודש יוני בקרבות על שיחרור פינסק.
ברל

• בוברו־כמת תי הו
ובאשקת. נולד בכפר סבוריצ׳ביץ ליד פר־ניק,
בשנת . 1923
נמלט מסרניק בשלהי אלול . 1942 היה
מן הראשונים בקבוצת הלוחמים שממנה
צמח אחר־בך גדוד וורושילוב.
בתחילת פברואר 1943 יצא בקבוצה לפעולה
כלכלית בשביל הגדוד. בשובו ממילוי
תפקידו בא אליו קורצ׳ב, קומיסאר
הגדוד, אנטישמי מובהק, והאשימו שיצא
לפעולה ללא רשות מהממונים עליו (האמת
היתד, שהוא עצמו שלחו) ושלא הודיע מיד
עם בואו על תוצאות פעולתו. בלי לחכות
אפילו לתשובה, ירה בו והרגו בו במקום.
ניסן

• כוברוב מתתיהו
ופניה. נולד בעיירה סרניק, בשנת . 1926
ברח ליערות סבוריצ׳ביק הסמוכים בשלהי
אלול . 1942 אצל הפרטיזנים עזר
בהשגת מזון. באוקטובר 1942 מצאוהו שוטרים
אוקראינים ורצחוהו.
• בוברוב מתתיהו בן נתן ופיי-
גה. נולד בעיירה סרגיק בשנת . 1901 עסק
בהובלת סחורות בספינות־המשא שלו, ואחר
כך בחקלאות. בשלהי אלול 1942 ברח ליערות
סבוריצ׳ביק, היה במחנה המשפחות״
ואחר־כך בגדוד מדושילוב.
השתתף בקרבות, וגם ניהל את משק
הגדוד. בינואר 1944 חלה במחלת טיפוס,
ואחר כך בשחפת. מת אחרי המלחמה במחנה
של שארית הפליטה באוסטריה.
• בוברוב ניסן בן מתתיהו וביי־לה.
נולד בעיירה סרניק בשנת , 1901 סוחר
בקר וסוסים.
בשלהי אלול 1942 נמלט עם ילדו, מרדכי
בן ה־ ,7ליער ניקולאייוא, ואחר כך
הסתתר ביערות סבוריצ׳ביק. היה עוקב
אחר איכרים, שידם הייתה ברצח היהודים,
ונוקם בהם. בסוף שגת 1942 הצטרף לגדודי
של אינשצ׳נקו. פעל בקבוצת חבלנים.
במארס 1943 עבר, יחד עם מפקד־המחלקה
שלו, בזיקין, בכפר אחד, ושם מצא איכר
שהרג את אחותו רחל. ברשותו של בזיקין
ירד, בו למוות. משנודע הדבר למטהר,גדוד,
הובא לחקירה והואשם בהריגת אדם
שתואר כמקשר פרטיזני. הוצא להורג.
מששבו הפרטיזנים לבסיס, אחרי ביצוע
פסק הדין, החל מרדכי בן ר,־ 7ממרר
בבכי וצועק שיחזירו לי את אביו. הילד
נלקח ונורה בידי אחד הפרטיזנים.
• כוברובש מו א ר בן ברל ובאש-
קה. נולד בעיירה סרניק. היד. נפח, כאביו.
בשלהי אלול 1942 ברח מגיטו מ תיק
ליערות סבוריצ׳ב״ק והיה פרטיזן בגדוד
וורושילוב. נהרג ביער מפצצה שהוטלה
ממטוס גרמני בשנת . 1944

המומחית מס. ו
* 3אידוע אם הפירסום של הסופרת
< טרסקה טורם בא לה גם בגלל בעלה,
הסופר מאיר לוין, או רק בגלל טעמו
המיוחד של הקהל. בכל אופן היא מפורסמת,
וזוהי עובדה. ספרה נשים בצבא צרפת
נמכר בארבעה מיליון טפסים, מה שלא
היה קורה לה לולא היתה מפורסמת.
את מחצית זמנה מבלה הסופרת בחברת
בעלה הסופר בווילה שלהם בהרצליה. יש
להם שם אוסף של זכוכיות מקיסריה,
חתול, כלב, ובריכה קטנה מלאת מים,
המשקשקים בין אבנים בדמ־ת חלוקי נחל.
500
״ ! 8ווז1י<*י 01->• 0י י , .

ך ך סיפרה האחרת של

1 ^ 1 1 1 1סרסלוה מורס -שזכה

להצלחה באירופה ובארצות־הברית, העוסק,
בין השאר, גם באהבה בין נשים לסביות.
יש להם שם גם שני ילדים, נוף נהדר של
הים מצד אחד והחיילות של הרצליה מצד
שני.
טרסקה טורם כתבה כבר שבעה ספרים.
בכל אחד מהם משתתפות לפחות חמש
נשים, שכל אחת מהן חיה לפחות פעם
אחת עם אשה. זה קרה להן בכל הצורות
המרטיטות והמסעירות הקיימות.

מומחית לבעיות לסביות
ך י< רה ל הן מה שקרה לילדות תמימות ב־
\ /רומנים הזעירים :״היא חשה כי שפתיה
של קלוד יוקדות וצורבות את שלה לא
הבינה מה קורה לה. קלוד לא היתד. גבר.
אם כן, מה היא עושה לה? איזה תנועות
מוזרות! מה פירושן? קלוד פרמה את כפתורי
חולצתה״ ובו׳.
קרה להן מה שקרה לגיבורות חשופית

1ן |־ 11 ] 1 1ל 1ן ס פרה הראש ! של
סרסקח סורס, הסם־
11 # 1 1 1 1 1 1 1
פר על פגישתה הראשונה עם עולם הלסביות
בחלומות העולם השניה. שעה שהסזפרת
שרתה כחיילת בצבא צרפת החופשית.

לחייהן ולמינהגיהן של הלסביות קובעת כי:

ש רה אחת
בישראל

בסרטי פסיכולוגיה אמריקאיים :״קיץ אחד
ביקרה בשבדיה, ושם פגשה אשה, אליה
חשה הערצה מידית. זמן קצר לאחר מכן
הזמינה האשד. את אן לבוא לחדרה, והסבירה
לה דברים מסויימים,״ וכך הלאה.
קרה להן מה שקרה לנשים נהדרות בספר,ת
הסטאלגית :״הן היו שתיהן יפות
?הפליא, שתיהן בהירות־שיער. גופה של
האחת צעיר ודק, ושדיה קטנים ומהודרים.
האחרת עם גופה הנשי ושדיה העגולים כבדים
ומוצקים.״ או :״היא שמה את זרועה
על חזה של ססלל,״ וחוזר חלילה.
לאור נסיון עשיר כזה הפכה טרסקה
טורס מומחית לבעיית הלסביות. היא יכולה

מקיפה על חיי סטיות־המין בארץ :״בארץ,״
היא מסבירה ,״יש יותר הומו־סכסואל ם
מאשר לסביות. אלה הם בדרך כלל הגברים
מצפון אפריקה.
״יש לי הרגשה שהמושג הומו־סכסואלי
בארץ הוא בלתי־אמיתי. כל ההומו־סכסואלים
האלה מתחתנים וחיים חיי־אושר עם נשותיהם.
האלה מצפון־אפריקה עושים את זה
כתענוג, עבור כסף, לא בצורה רצינית. הם
עצלנים, וזוהי, כנראה, דרך טובה לעשות
כסף בארץ. הם לא הומו־סכסואלים רציניים.
הומו־סכסואלים רציניים באמת, כאלה שיכולים
לחיות רק עם גברים, יש בארץ איזה
שניים או שלושה.

מרפקה ט!וס
הלסבית לעולם לא תיקח נערה פשוטה, עם
נטיות נורמליות, ותהפוך אותה ללסבית.
היא תרגיש לפי חיוכים וכל מיני סימנים
אם הנערה נענית לה או לא.
״במחנה שלי היתד, בחורה אחת קלוד
דעת, שהיתר, מוכנה ללכת גם עם נשים וגם
עם גברים. זוהי לא לסבית אמיתית. היתד,
לה שם חברה, שחונכה להיות לסבית בצבא
(זוהי מיקי בסיפור שלי) .אותה בחורה
התחתנה אחר־כך, נולדו לה ארבעה ילדים.
לפני שש שנים היא התגרשה, מצאה איזה
לסבית מנוסה, והן חיות כבר שש שנים
ביחד. הן עובדות ומגדלות יחד את הילדים
שלה.
״יש לסביות שעורכות מסיבה כמו חתונה,
ומחליפות בה טבעות. בדרך כלל כל הלסביות
מתחלקות לשתי קבוצות, הקבוצה של
הנשים, שהן יפות יותר, והקבוצה של הגברים,
שהן יפות פחות.

בווילה שלה בהרצליה, עם בעלה הסופר מאיר
(כפיה) לוין. הם מתגוררים בווילה זו, אותה הם
תיכננו בעצמם, כשישה חודשים. אתם יחד מתגוררים גם שני ילדיהם, ואף חתול וכלב.

!1ח בעוה בביוז

להבחין ממרחק, בעין בלתי־מזויינת, בין
לטבית אמיתית ללסבית מזוייפת, לסתם
אחת שאינה לא זה ולא זה.
בארץ, למשל, היא גילתה לסבית אחת
ויחידה. כל השאר זה סתם זיוף, הן עושות
את זה לשם התענוג בלבד .״שאלתי
עליה,״ היא מספרת ,״ונודע לי שהיא מעילם
לא היתד, בחוץ־לארץ. זה מוזר, כי
היא התנהגה כלסבית לכל דבר, התלבושת,
ההליכה, הכל, ממש כמו אחת שמעתיקה
מאירופה. כל השאר, בארץ, עושות את זה
כמו לקיחת אופיום או משהו כזה, רק כדי
לצאת מהשיגרה של חיי־המין.״

הומוספס-אדים חיים באושי
* ש לול, לטרסקה טורס, עור שזוף, עיניים
7עירניות, צמיד על הרגל, ובעל מוכשר
מאוד, שמנמן ופרוע־שיער. יש לה גם ידיעה

״הומו־ככסואלים אמיתיים יש הרבה מאוד
באנגליה. גם באמריקה זה נפוץ מאוד. שם
הם חיים בזוגות, ויש להם הסברים פסיכולוגיים,
ועוד מיני הסברים המסבירים את
העובדה שהם אינם יכולים לחיות עם נשים.
שם זוהי תיאוריה של חיים.
״יש שם בתי־קפה מיוחדים, ועולם שלם
מיוחד בשביל אנשים מסוג זה.
״אני עצמי נולדתי בפאריס. אבי היה פסל,
ואמי סופרת. גדלתי באווירה בוהמית.
במלחמה נלחם אבי לצד דה־גול, ואחרי
כניעת צרפת עבר לאנגליה.
״אני ואמי עברנו גם כן לאנגליה, דרך
פורטוגל. אני התגייסתי לצבא. הייתי חמש
שנים בצבא של דה־גול. חייתי עם חמש
מאות נשים במחנה. שם נתקלתי לראשונה
בבעייה הלסבית.
״חלק מהנשים של המחנה באו לשם לסביות.
חלקן הפכו כאלה בזמן המלחמה.

השאיר אותה אלמנה ואם לבת. בינתיים נישאה
האמא שלה — ודווקא לגנראל ז׳אק
מאכי, מנהיג הימין הקיצוני בצרפת.
את מאיר לווין היא הכירה כשהיתה בת
שלוש. הם היו אז חברים, אבל זה לא היה
ברצינות. אחר כך היא פגשה בו שוב. הוא
עמד לנסוע לארץ, כדי להסריט כאן את
בית אבי. הוא הזמין אותה לבוא איתו.
היא באה.
עכשיו היא מפורסמת, היא אשתו של
סופר מפורסם, היא אם לשני ילדים, מבלה
הרבה חודשים תחת השמש של הרצליה,
וא הבת את היהדות :״אני יהודיה בהכרה,
אבל לא בדת.״
לא ברור אם כל זה טוב בשביל הכשרון
הספרותי שלה או לא. מה שברור הוא שזה
טוב בשביל היהודים.

״כל הלסביות הן תינוקיות באיזשהו מקום.
כל אשד, היא לסבית בגיל מסויים
של ילדות. אם היא אינה מצליחה לעבור
שלב זה של ילדות, כלומר אם האישיות
שלה אינה פונה לכוון הנגדי, היא נשארת
ילדותית ולסבית.
״רוב הגברים אוהבים נשים לסביות. זה
מחניף לגאווה הגברית שלהם. הם גאים
על כך שהצליחו למשוך אליהם אשד,שאינה
נמשכת לגברים.רוב הגברים שונאים הו־מו־סכאסואלים.
זה מגעיל אותם.
״יש הרבה גברים הומו־סכסואלים שאינם
יודעים שהם כאלה. אפשר להכיר אותם בכך
שתמיד כשמדברים על הומו־סכסואלים בחברה
הם נעשים קנאים ומדברים נגדם
בלהט.״

יהודיה! בהכרה

מ מה שיש לה להגיד על הלסבים והלסביות
בארץ ובעולם. השאר הלא הוא
כתוב בשבעת הספרים שלה.
היא עצמה אינה מוכנה להגיד אם התנסתה
בזה או לא. כל מה שהיא יכולה
להגיד זה שלסבית אמיתית אינה מתנסה
בדברים כאלה. או שהיא כן, או שהיא לא.
אין כאן עניין של נסיונות.
אבל בסיפורים יש לה הרבה נסיון. אילו
היתד, מספרת את כל מה שהיא יודעת, לא
היו מאמינים לה. היו אומרים שהיא המציאה
את כל זה. רצו גם להסריט את הספר שלה,
אבל זה לא יצא.
נישואיה למאיר לווין הם שניים במספר.
בפעם הראשונה, בשנת , 1955 היא נשאה
לג׳ורג׳ טורם, בנו־החורג של ליאון בלום,
המנהיג הסוציאליסטי המנוח. הוא נהרג ו

טרסקה
ובעלה במדרגות
המטרו הפאריסאי. בעי
האורות אספה טרסלן ה אוו רשמיה על הלסבי

בפאריס

מלון

במדינה

ב ן ־ חור נהריה

רחוב ויצמן מם׳ ,74 טל׳ 9 20 1 06

מתכבד להודיע על פתיחת עונת הנופש וההבראה

בחגהפסח תשב״ ה
לכבוד הפתיחה ייערך ״סדר״

מפואר׳ בניהולו של חזן מפורסם

מטבח כשר

בהשגחת הרבנות המקומית

ה/ה/ה 1< :חיק כ/־ח/ר
920105

שורק־אביטל

(הנושן מעמוד ) 18
״יש לך הרבה כסף,״ טען. הוא נופף
בפגיונו מול פניה, בצורה שלא הותירה
מקום לספקות.
הפרוצה הנפחדת הוציאה פינקס צ׳קיש.
״כל הכסף שלי נמצא בבנק,״ הסבירה.
אברהמי לא ויתר .״בואי נלך לבנק,״
,תבע.
השניים הלכו לבנק ואסתר הוציאה 158
ל״י, נתנה לו את הכסף.
הוא שילשל לכיסו את השטרות, הוציא
שוב את פגיונו, פצע אותה בפניה ובלשונה
ושבר לה אצבע.
כ!הקרהבלילה? בבית־המשפט כפר
אברהמי באשמה המיוחסת לו. הסביר הוא
לשופט־השלום :״הזונה הזאת גנבה ממני
3000ל״י. רק בבוקר, כשקמתי מהמיטה,
ראיתי שהכסף נעלם.״ הוא סיפר לשוס*
כי חשד בה מיד, ביקש ממנה להלוות
אליי לתחנת המשטרה, אבל היא סירבה.
״במקום לעצור את הזונה המלוכלסת׳
הזאת, שגנבה ממני את הכסף, באי•
ועוצרים אותי!״ התמרמר באוזני השוטרים,
שהובילו אותו אל מכונית העצירים.

ד ר כי חיים
בבדאתא בי ך
״אדוני השופט, אני לא יכול לשבת
יותר במעצר. כל העצירים מתעללים בי
וצוחקים ממני, כי אני מפריע להם לישון
בלילה. מה אפשר לעשות? אני נוחר כמו
חמור. זה מאלוהים.״
אברהם בן־אברהם ,55 ,ערבי יפואי ש התגייר
לפני כמה שנים, התקשה להבין
מדוע נעצר, ביקש להשתחרר בערבות.
״אני לא עשיתי שום דבר,״ הסביר לשופט,
שהוציא נגדו פקודת־מעצר למשך
10 ימים.
גם חברו של בן־אברהם, אחמד ארברייה,
,40 לא הבין מה רוצים ממנו .״אני לא
עשיתי שום דבר, אז בשביל מה אני צריך
לשבת?״ שאל.
החשוד השלישי, בן ,60 הבין אומנם
למה עצרו אותו, אך טען כי האשמה המיוחסת
לו מצוצה מן האצבע. הוא הסביר
לשופט כי ידה של אשתו בכל העניין,
״היא רצתה להתנקם בי,״ טען ,״על כן
הלכה למשטרה וסיפרה כל מיני סיפורים.״
האדם השלישי. הגירסד, של המשטרה
היתד, שונה במקצת. הסביר פישלי
אברמסון, סמל חקירות בנפה הדרומית :
״החשוד השלישי הכריח את בתו בת
ה־ 15 לקיים יחסי־מין תמורת תשלום עם
ארברייד, ובן־אברהם.״
הבת לא צייתה, דחתה את שידוליו בתוקף,
אבל האב הקשיש לא ויתר .״אני
כבר אראה לך מה זה לא לשמוע בקול
אבא,״ איים.
הוא הרשה, לדיברי המשטרה, לבן־
אברהם לאנוס אותה, גבה ממנו לאחר מכן
תשלום.
שלושת החשודים נעצרו לחקירה. אך
השאלה היא איך תצליח המשטרה להוכיח
כי האב כפה על בתו לעסוק בזנות, והרשה
לאדם זר לאנוס אותה לעיניו.
בשלב זד, נראה כי רק הנערה עשויה
לעזור למשטרה במהלך החקירה. אול•
ספק אם תרצה למסור עדות העשויה להרשיע
את אביה באשמה כה חמורה.

ה חי

2 ¥ *4 0 8 5 6ג0 8 /

5ו * 8ק .

ושדישיתז
סלנדמא £ס 41

ו ה סו לני ם שלו

2ה צ גו ת בנל ערב
ב 1 0 45 וב!30

תהמ 1חהז<י/ינכנ׳ז 7ה

• סמל מיסחרי: בכלא רמלה, כ־ששוחרר
השבוע העריק היוגוסלבי אדם
ארזוביץ, כדי להטיסו לאיטליה, קיבל מתנות
מחבריו לכלא, זכה מידי האסיר מרדכי
לוק, הידוע כ״איש במזוודה״ ,במזוודה
כשי.
• קלאוסטרופוביה: בבית־החולים
המרכזי בבאר־שבע ילדה אשה בן, נטשה
אותו מיד לאחר מכן, הסבירה כי אף
פעם לא ילדה בבית־חולים, וכי המוסד
מטיל עליה פחד.
• שיעור לדוגמה: בעפולה נידון
השבוע מנהל בית־ספר למאסר שבועיי
על־תנאי, לאחר שד,יכה נהג אגד, בעיק־בות
ויכוח על מקום חנייתו של אוטובוס.
• רק כימי חול: בחיפה הוצא צו־מניעה
נגד אדם, האוסר עליו להימצא
בביתו, בחברת אשתו וילדיו, לאחר שנהג
להשתכר מדי יום, והותר לו, בפסק הדין
הרבני, לשתות משקאות חריפים רק בשבתות
וחגים.
העול הז ה 434ו

ק1לנ1ע*

ס ר טי ם
מ כוני ת וכל• דדר
הרדלם־־רוים הצהוב (אסתר, תל־אביב,
בריטניה) הוא הזזוט המקשר בין
שלושה סיפורי מלודרמה, שאין ביניהם
שום מכנה משותף, מלבד העובדה שהם
עוסקים ביחסים שבינו לבינה. הסרט שיוצר
בידי הצמד טרנס ראטינגן (תסריטאי) ואב־חיני
אסקויט (.במאי) — אותו צמד שהפיק
יצירה דומה בשם אנשים חשובים
ביותר — אינו מתכוון גם למצוא הקבלות
או מכנים משותפים בין הסיפורים. הוא
רק מספר סיפורים.
הרולס־רויס הצהוב, מכונית פאר יקרה
ופתוחה למחצה, שיוצרה בשנות השלושים,
משמשת בסרט זה לצרכים אחרים לגמרי
מאלה שלשמם היא נוצרה.
בסיפור הראשון היא מאפשרת לז׳אן מו־

נמשכת

ממים וחוסר תכליתיות בחיים, במתכונת
סרטי ״הגל החדש״ הבריטי. הכל מוגש
במקצועיות כמעט מושלמת. התסריט מצוין.
כמוהו גם הבימוי והמשחק. יש בסרט
מתח, קצב, התפתחות עלילתית והצגה מושלמת
של הטיפוסים. זוהי גם צרתו של
הסרט.
מרוב מקצועיות הוא מאבד את חוסר
האמצעיות הדרוש כל כך לסרטים מסוג
זה, המתכוונים להעלות על הבד נתח של
חיים.

טכניקום

ההר שמה

לכתות טי.

תיכון

שרטוט מכונות בניו ואר כי ט ק טו ר ה
ג ר פי ק ה וציור

טכנאות

אלקט רוני ק ה
רדק־ ט לו ק קז

למוד עיונטנהכנה לבגרוח)
ענודה מעשית במקצוע

שכר

די עז ת

לשנת

מקצו ע

הרשמת

ל סו רי

בוגר*

למוד

כ תו ת

ת שכ־1
מכונות בניו
א ר כי ט ק טו ר ה

ספרי הלמוד, כלי העבודה
והשרטוט מסופקים ע״י ביה׳ס

מודרג

כן קיימההרשמהלקורסי

חיפה. ר ח׳ הרצל .44 טל 63403 .

כ שעו ת

2ו־ 9

ערב מקצו עיי ם
ו ח ׳ ה דר ,6טל 526339 .

ת ל ־ אביב. רחי נ! הזוה 26 נלפני בניו אליעל)

נ סי ר כר ס! ם
רוג׳ה ואדים, מפיק האלילות, והמאהב
הגדול של כוכבות הקולנוע, הסכים למסור
את דעתו המוסמכת, המקצועית, על
האהבה ובל מה שקשור בה.

גמנסיה עיונית
נמשכת ההרשסה לכתות טי. יי• .״א. י ״ב לשנת למודים חשכ״1

ת •כון

בי״ ס מגמה מתמטית-פיסיקלית
עיוני מגמה
ספרותית

!ריאלית)

!הומניסטית)

כל ספרי הלמוד מסופקים לחלמידיס נדי ביה״ס

שכד
הר שמת

בוגרי

קיי מ ת

כ תו ת

הר שמה

ל מוד

ל קורס׳

ערב

חיפה. רח׳.הרצל ,44 טל 63403 .

ואדים עם בריג׳יט בארדו
להימשך לעשרים, להתאהב באחת
רו, אשתו הצרפתיה של סגן שר־החוץ
הבריטי (רקם הריסון) ,לבגוד בבעלה במגרש
החניה של מגרש מירוצי סוסים.
הבעל הציני צריך לעקוב אותה שעה
אחרי סוסו, המועמד לזכיה במירוץ, אולם
הוא מגלה את אשתו הנואפת במכונית
שקנה לה כמתנה ליום הולדתה.
סגן שר־החוץ מוצא פתרון בריטי ל־תגליתו.
הוא מחזיר את המכונית למוכר.
לאשתו לא יהיה רולס־רוים ולא יהיו בגידות.
פילגש ומיליונרית. הזוג השני המשתמש
ברולס־רויס כתחליף למיטה הם
שירלי מקליין ואלן דיילון. היא — נערת
מלתחה אמריקאית המבלה באיטליה יחד
עם מאהבה הגאנגסטר (ג׳ורג׳ סקוט) .הוא
— צלם רחוב נלהב, המתאהב דווקא בתמימותה
של פילגש הגאנגסטר. המתנה
היקרה ביותר שהיא יכולה להגיש לו
תמורת אהבתו, היא התעלמות והתנכרות
שתצילו מנקמת מאהבה.
זהו הסיפור הטוב והשלם שבין השלושה.
גם המשחק בו הוא המעולה
ביותר — הישג לא קטן בהתחשב ב־קאליברים
המופיעים בשאר הסיפורים.
בסיפור השלישי מאפשר הרולנדרויס
הצהוב ללוחם חופש יוגוסלבי (עומאר
שריף) להתעלם לילד, אחד עם מיליונרית
אמריקאית ריאקציונית ומזקינה (אינגריד
ברגמן) ,תחת מטר ההפצצות של הגרמנים
הפולשים ליוגוסלביה במלחמת העולם ה־שניה.
סיפור זה הוא קיטשי, מלאכותי
וקר, למרות שאינגריד האלוהית נראית בו
צעירה ב־ 20 שנה מכפי שהיא באמת.
הנסיעה ברולס־רויס הצהוב היא אולי
מרשימה לכשעצמה, אולם חווית הנסיעה
תלויה לא רק במכונית אלא גם בדרך.
זאת אינה קיימת בסרט.

ס* 13דרחוב
זה הרחוב שלי (צפון, תל-אביב;
בריטניה) הוא סרט שנועד להיות סרטי קופה
משום שהוא מוסרט לפי ספר רב־מכר,
סיפרה של נאן מינארד, באותו השם. הוא
מספר את הסיפור הרגיל על האשד, הנשואה
המאוכזבת (ג׳ון ריצ׳י) המחפשת נחמה
בזרועות השכן (יאן הנדרים מנסה להתאבד
כשמתברר לה שהוא מעדיף את אחותה
הצעירה.
עלילת הסרט מתרחשת בפרבר לונדוני,
עם הרבה עשן ואפרוריות, טיפוסים משוע־

״הייתי יכול,״ הוא אמר ,״להיות כל
חיי עם אשר, אהת, אם כי עד עכשיו
זה עוד לא קרה לי. אני חושב שאפשר
בהחלט לחיות עם אשר, אחת ללא סוף. אנשים,
בדרך כלל, מרגישים צורך להחליף את
נשותיהם, משום שהם אינם חופשיים עם
האשה שהם אוהבים. הם מפחדים להתגלות
בפניה בכל תשוקותיהם הכמוסות
ומחשבותיהם הנסתרות.
״לפי דעתי יש לקבל באופן חופשי את
כל התשוקות האנושיות. ולא להסתכל
על פעולות מסויימות בשטח האירוטי כעל
חולשות. מהרגע ששני אנשים הופכים לזוג
צריך להתקיים ביניהם חופש מוחלט.
בגלל זה אני חושב שאני, למשל, כשאני
חי עם אשה, אני בוגד בה הרבה פחות
מאשר בעל בורגני.״
הפילגש היא מאושרת .״בזמן האחרון
אני שומע כל מיני שמועות על
כך שאני עומד לשאת את ג׳יין פונדה
לאשה. שמעתי על זה בסן־טרוסז, שמעתי
על זה בשמוניק ובאמריקה. אני שמח
מאוד לשמוע זאת, אבל אין זה נכון.
״אינני מתנגד לנשואין. הנשואין הם
דבר אישי. אבל הס מהווים בשביל האשה
מסוכנים. למשל, אתה
בטחון, ולכן הם
קונה פרחים לפילגש שלך. היא מאושרת.
אתה קונה לה מתנה ליום ההולדת. היא
בעננים. אתה מתחתן. אתה מציע פרחים
לאשתך. היא אומדת תודה. אתה קונה
לה מתנה. היא אומרת תודה. זד, הופך
לדבר טבעי, ואם אתה שוכח לקנות לה
מתנה, היא כועסת עליך. כל מה שאתה
נותן לאשתך לפני החתונה, הופך חובה
לאחר החתונה.
״אני בעצמי נשאתי אשד. פעמיים. פעם
אחת חייתי עם אשה כאילו הייתי נשוי
לה. בשבילי זה אותו דבר. אמנם הצעתי
לה. לקתרין דנב, נשואין, אבל היא לא
הסכימה. היא סנטימגסלית מאוד, והד,ש־קפה
שלה על חיי־הנשואין היא בלתי־מציאותית.
בשבילה הבעל הוא נסיר ניל
סוס לבן.
״אני הייתי יכול להימשך פיזית לעשרים
נשים בב ת אתת. אבי חושב שההרמון
המזרחי היה מתאים לי מאוד. למה לאי
התשוקה הפיזית אינה מוגבלת, במידה
שהנשים מושכות אותך. אבל להתאהב
ממש אני יכול רק באשה אחת, וגם זד,
די קשה לי.״

מודרג

ב ש עו ת

לב חינו ת

בגרות

ומולזדמות

ודד הדר ,6טל 526889 .

קראו גם השבוע

(אנחנו צריבים להגיד לך?) ב
צבור
הובסו

אורי זוהר, הגבר המושך, הבדרן הנודע מדגים, בסידרת
צלומי חשפנות כיצד להצליח בעסקים (ועם נשים) בלי להתאמץ.

וכן:
•> טור
• ענין

ראשון — חיים חפר •
של טעם — דוד אכידן •

מד, נשמע — דן בן־אמוץ
זלמן המשוגע — עמום קינן
האמת העירומה — אריה גלכלום • וכל המדורים
השבועון החד-פעמי בהמשכים
משגע פילים — ומעצבן קרנפים

12 עמוד 50 -אגורות

העולם הזה 1439

9- 1 2

הקבועים.

__להשיג בכל הקיוסקים בדיצה מהירה __

17 די סטד
לרגל

ה ח גי ם
תדריך העולם הזה נונוליץ סה לראות, מה לשנדוע,
היכן לבקר השבוע, לפי סדר העדיפו—
חובה לראות;
יות הבא :
— אפשר לראות.
— רצוי לראות;

שנים

קריסטכ מיקס

זאת הי א
השקעהנ בונ ה

לאחר הנפידה (התיאטרון
הקאמרי) חשבון הנפש של אינטלקטואל הניצב
בפני כישלון אהבותיו ויחסי התקשורת
האנושיים שלו. וידוי כמעט־אישי של ארתור
מילר, בו תופסת חלק מכריע מי שהיתר,
אשתו. גדעון שמר, גילה אלמגור.

קריסטל אוטומט

אחריות

חנם

הנם יך הקטן, האגדה למבוגרים
בסגנון סיפורי־ילדים, של הסופר הצרפתי
אנסואן דה סנט אקזופרי, בעיבודו
הבימתי של יעקב אורלנד ובביצועו הפיוטי
של שמעון ישראלי.

מוצרי ״קריסטל״ בביתך
מבטיחים מיד כל היתרונות הגדולים•

מפחד

מוירג׳יניה

ודלף ( 1הבימה) הישג בלתי רגיל לתיאטרון
ישראלי. מרים זוהר נפלאה בתפקיד הראשי,
במחזה מודרני, משעשע ומדהים כאחד, בו
משחקות ארבע נפשות ברצח פסיכולוגי
ובהתאבדות רוחנית.

* כלוז למיסטר צ׳ארלי (הבימה)
מחזה תעמולתי על חיי הכושים בארצות־הברית,
מעניין אבל לא מרעיש, חלש מבחינת
המיבנה, בינוני בביצוע.

מכונות שאפשר לסמון עליהן לטניס רמת*
כביסה נקיה וצחה כ־ קריסטל•
אפשר לכבס כל סוגי גדים•
מכונות העושות כל העבודה במקומך•

יחפים כפארק (תיאטרון גיורא
גודיק) — ולא סתם, אלא בשלג ניו־יורקי.
בררר! אבל זה מצחיק. זוג צעיר (תאומי
ודורון) בדירה קרה, מספק ערב מהנר״
תוך פיטפוטים על — מה בעצם?

כל מכונת ״קריסטל״ ניתנת לנסיון של שבועיים*
בקרו מיד בסניפינו הרבים ותהנז כבר מהיום
מהיתרונות הגדולים של מכונות ״קריסטל״־

* * המאהב (הביסה) ביצוע נקי
ומלוטש של מערכונו הציני של הארולד
פינטר אודות תרומתם של המאהב והזונה
למוסד הנשואין. משחק מהנה של דליה
פרידלנד ואלכסנדר פלג. כהקדמה מוגש ביצוע
משעמם של העלמה יוליד, לאוגוסט
סטרידנברג — אפשר להחמיץ.

שלמה המלך ושלמי ה
סנדלר
(התיאטרון הקאמרי) אילי גורליצקי
מזהיר במחזמר ישראלי ראשון, המצטיין בפאר
בימתי ולשוני. מחזהו של סמי גרוני־מן
בעיבודו של נתן אלתרמן.
הערה

המביא

המודעה

הזאת

בזמן

הקנייה

יקבל

פרס

מביח״ר

״קריסטל־•

על ״קריסטל״ אפשר לסמור -על ״קריסטל״ כדאי לסמור

* * כדלתיים סגורות (תיאטרון
זוית) מחזהו של ז׳אי פול סארטר על ה־גיהנום
שמהווה אדם לחברו.

להשיג אצל טפיצי תוצרת ״קריסטל״ כארץ :

אילת: סגל סמג׳ה — שב׳ חדקל .463/14אשדודים: דנים — מרכז מסחרי .43אשדוד: אילדיס —
רח, הרצל .21 כהנא — רח׳ צ.ה.ל. קליין רוזנהק — רח׳ הרצל. כני ־ כרק: מאיר יוסף — רח׳ ר׳ עקיבזן
.41 כץ — רח׳ ר׳ עקיבא .60 כאר * שכ הופמן — רח׳ 14 מס׳ .26 פטמן — רח׳ טרומפלדור .63 איתני
— רח׳ הפלמ״ח .67כ ת ״ י ם: חיימוביץ — רח׳ רוטשילד .32דימונה: בכר קליפה — מרכז מסחרי.
הרצליה: אלקטרון — רח׳ סוקולוב .51 פרח — רח׳ סוקולוב .49זכרוןיעקב: קליינפלץ _ רה׳
המייסדים. חדרה: הכט — רח׳ הנשיא וייצמן. שוזיצר — רח׳ הרברם סמואל .68חיפה: בית אור (סוכנות
ראשית לצפון) רח׳ הרצל .42חולון: סוכנויות — רח׳ אחד במאי .8טבריה: ברגמן — חנויות רסקו.
יכנה: כהן יוסף — רח׳ מגדל .4ירושלים: ליפשיץ — (סוכנות ראשית לירושלים) רח׳ הרברט סמואל.
כפרסבא: פורת — רה׳ וייצמן . 107לוד: אורן — רה׳ הרצל .21 שניצקי — רה׳ הרצל .54 נו ףים :
ליפשיץ — רה׳ מרכז מסחרי. כםציונה: לרר שיכטוביץ — רה׳ וייצמן .35נתניה: לבני חלד — רח׳
הרצל .35 פריד — רה׳ שטמפפר .3סימון — רה׳ שד׳ בנימין .6שכב — רה׳ הרצל .43עפולה :
דושינצקי — רה׳ ארלוזורוב .6פתח ״ תקוה: וירושבסקי — רה׳ מוהליבר .4בריל — רה׳ חובבי ציון
. 14פרדםחנה: דוגלם שישפורטיש — דרך הבנים. צפת: ויסמן צייג — רה׳ א׳ מם׳ .80קריתגת :
זורגר — רה׳ מרכזי מסחרי .33רמלה: יולזרי — רה׳ שד׳ הרצל .73רחובות: טיקסין — רה׳ הרצל
רמתיים: שהרץ —
. 153ראשץלציון: מלודיה — רה׳ הרצל .85 גלי אור — רה׳ רוטשילד .44
תחנת אגד. ת ל ־ אביב: סקלם, סלון למוצרי קריסטל — רה׳ אלנבי .16 רב טון — אלנבי .79 סלון —32
בן יהודה .32 אור קור — אלנבי . 118 קסטרו — דרך יפו . 17 יובן — הכובשים .46 פרידמן — הם 6א׳ גולד
דב — סלמה . 139 קובו נפתלי — צ׳לנוב .54 פייגו — רמת אביב, רח׳ מרכז מסחרי .7פיסצקי — שב׳ התקוה
רח׳ ההגנה .71 דבם — שב׳ התקרה רה׳ ההגנה .56יפו: גרון — גבעת עליה, רח׳ 4מם׳ . 108 פינדר —
יהודה הימית .4ת ל ־י מונ ר: חקיה —
שדר׳ ירושלים .28 ברנדר — רה׳ רזיאל .30 אפיק בע״מ — רח׳
מרכז מסחרי.

ללא תשלו

* ההולם רויס הצהוב (אסתר,
תל־אביב) הומור ומלודראמה בשלושה סיפורים
על גילגוליה של מכונית־פאר. רקם
הריסון, ז׳אן מורו, אינגריד ברגמן, שירלי
מקלין, עומאר שריף וסורג׳ סקוט (ראה
מדור קולנוע).
^ זה הרחום שלי (צפון, תל־אביב)
ברט בריטי מלוטש על החיים האפורים
והמתח האירוטי ברחוב שבשכונת עוני לונדונית(
.ראה מדור קולנוע).

* * מיסתורי

האיש

(מקסים, תל־אביב) סרט מתח לא מפחיד
של היצ׳קוק, מלפני 17 שנה, בביצוע מעולה.
גורלו של אדם (דומינו,
חיפה) גלגוליו של חייל סובייטי במלחמת ץ
העולם השניה, בסרט אנושי נפלא ללא
שמץ תעמולה.
האידיוטית (אוריון, תל־אביב)
קומדיה בלשית מבריקה, רומאנטית ומטו רפת,
על־פי מחזהו של מרסל אשאר שהוצג
באוהל. פיטר סלרם ואלקה זומר.

הרפתקאות
ב מוזיאון וב

סיורי ם מודרכים
כפר הע תיק.
• סדורי לינה בבית או הקמת
או ה לי ם בחצר הנ שקפת אל הי ם.
•> קפ ה, ערבי הווי, כינוסי זמר
וטיולים.
#לשכת מודיעין פרטית.

הצטרף לאוהדי אכזיב
תרום לפיתוח המוזיאון

בתיבה

בדיו (מאי,

חיפה) סאטירה מענגת על סרטי הגיבורים
הסינטטיים בנוסח ג׳יימס בונד. ז׳אן פול
בלמונדו.

אמריקה אמריקה
חיפה) גלגוליו של צעיר יווני בתורכיה של
שלהי המאה ה־ , 19 המודרך על־ידי מניע אחד:
השאיפה להגיע לאמריקה. סרט נפלא של
איליה קאזאן.
ה*דל• הז ה ׳1439

ף * -וטרשישב בחדר המדרגות, בבית מספר ,93
• ) ברחוב הנשיא בפרדס־כץ, גירש את הילדים שהתקהלו
סביבו, המשיך לקרוא בספר שהחזיק. שם הספר: תעלומת
רצח.
פרט זה סימל, אולי יותר מכל, את התעלומה האופפת
עדיין את הרצח המיסתורי בפרדס־כץ.
בידי המשטרה נמצאים אומנם שלושה עצורים החשודים
ברצח, אולם ספק אם יעלה בידי החוקרים להמציא נגדם
חומר העשוי להרשיעם בדין.

מכתב אנונימי
יומיים לפני שנמצאה גופתו בתוך שלולית של דם, מצא
שלום (״סלים״) דבי ,40 ,מכתב אנונימי, כתוב בעפרון,
שהיד, מונח ברישול על מושב המשאית הצבאית המצוייר,
ברשותו.
כתב האלמוני בשגיאות כתיב בולטות :״ראיתי את אשתך
מסתובבת ליד הירקון, בחברת גבר זר.״ הוא לא הסתפק
במסירת אינפורמציה .״כדאי לך לעזוב אותה,״ הציע לדבי.
יתכן שדבי היה עובר לסדר היום, שוכח את כל העניין
כבר למחרת, אלמלא היו לו צרות עם אשתו החדשה ברטה,
,35 אותה נשא לאשר, שבועיים וחצי בלבד לפני מותו.
בשבוע שקדם לרצח קיבל דבי במה קריאות טלפוניות
במקום עבודתו, באחד מבסיסי צה״ל .״אשתך בוגדת בך,״
סיפר האלמוני ,״כדאי לך לשים עליה עין.״
משום מה היה נדמה לדבי כי הקול האלמוני היה קול
נשי, אולם הוא התקשה להעלות על הדעת מי מעונין
לסכסך בינו לבין אשתי.

שוטר כמקום הרצח
״לא כדאי לד להתרגש״

בידיהם הוכחות כי פינחס ניסה לסכסך בין בני הזוג.
אילו עלה בידי המומחים לכתבי־יד לקבוע בוודאות כי
פינחס צבאח כתב את המכתב האנונימי, כי אז לא היה
צורך במעצרים נוספים. בכך היתד, מתמוטטת חוליה חשובה
במערכת ההגנה של צבאח, שטען כל העת כי מעולם לא
ניסה לסכסך בין דבי ואשתו.
העובדה שהמשטרה מצאה לנחוץ לעצור חשוד נוסף,
מוכיחה שהגראפולוגים מתקשים לזהות את צבאח עם האדם
שכתב את המכתב האנונימי.
פרט נוסף בגירסתו של פינחס צבאח עשוי לחזק את
הסברה שהוא נפל קורבן לטעות מצערת או לעלילה זדונית.
בניגוד לגירסתה של המשפחה השכולה, הטוענת כי לדבי
מעולם לא היו אוייבים או שונאים, סיפר צבאח בבית־המשפט
כי המנוח הסתכסך, שלושה ימים לפני מותו, עם
אדם המתגורר בקירבת מקום. אדם זה הוא, לפי דבריו
של צבאח, פסיכופאט מסוכן.
הטענה הממשית היחידה, שנשמעה השבוע נגד צבאח,
הייתה כי בידיו נראו חתכים מחשידים. אולם החשוד טוען
בתוקף כי חתכים אלה ניגרמו לו אחרי שעזר לחנוזני
לקשור חבילה, וכי אותו חנווני יכול להעיד על כך.
גם לגבי החשוד השני שנעצר השבוע, ברוך בכור,
מסתמכת המשטרה על שורה של טענות דומות. סיפר השבוע
בבית־המשפט סמל ראשון מוריס קאלמרו, העוסק בחקירה:
״החשוד בכור התגורר כמה חודשים בדירתו של המנוח,
נאלץ לפנות את הדירה אחרי שדבי נשא אשד.,״ המשטרה
תנסה, כניראה, להוכיח כי בכור נטר לדבי איבד, כמוסה,
משום שנאלץ לפנות את דירתו.
לדיברי המשטרה, נתגלו גם נגד החשוד השני כמה

שלוש דקירות בצחאר

נרצח דכי
״אשתך בוגדת בך!״
צילצולי הטלפון התכופים והמכתב האנונימי העכירו את
רוחו. סיפר השבוע אחיו של שלום, מנשה דבי ,28 ,לכתב
העולם הזה :״יומיים לפני הרצח הייתי אצל אחי. הוא
ניראה מודאג ועצבני. שאלתי אותו מה קרה, אבל הוא לא
סיפר לי.דבר. רק אחר כך נודע לי מפי אשתו, כי באותו
בוקר קיבל מכתב אנונימי.״
ברטר, ניסתה לשכנע את מנשה שלא יתיחם ברצינות
לתוכנו של אותו מכתב .״אלמלא הייתי נאמנה לסלים לא
הייתי נישאת לו,״ הסבירה.
דבריה שיכנעו את מנשה .״בואי נלך אל ההורים שלי
ונספר להם על כל העניין,״ הציע. היא נענתה להצעה.
כעבור שעה קלה הופיע בבית ההורים גם שלום. הוא
החזיק בידו את המכתב, הראה אותו לנוכחים .״מי עשוי
לכתוב מכתב כזה?״ שאל.
למנשה לא היו הרבה ספיקות .״אני משוכנע שזה
פינחס,״ קבע הוא בבטחון, הציע לאחיו לפנות למשטרה,
לבקש את עזרתה בגילוי האלמוני. שלום דבי קיבל את
ההצעה, התכונן לצאת, אבל אשתו התחננה בפניו שלא
יעשה זאת .״לא כדאי לפנות למשטרה,״ אמרה היא, לדברי
מנשה ,״לא כדאי לך להתרגש מעניין כה פעוט.״
הסברה של מנשה, שכבר ברגע הראשון חשד בפינחס,
קיבלה עתה, לדבריו, ביסוס יתר .״ידעתי שברטה מחבבת
את פינחס,״ סיפר ,״וכששמעתי שהיא מתנגדת להביא את
העניין לידיעת המשטרה, כבר לא היה לי שום ספק שזה
הוא.״
על מנת להרגיע את בעלה, הציעה לו ברטר לד,שאר
עימד, כמה ימים בבית הוריו, עד שהעניין ישכח מליבו. אך
הוא דחה את ההצעה בתוקף .״אין צורך בכך,״ קבע.
״הוא לא היה נרצח אילו היה נשאר אצלנו לכמה ימים,״
קונן השבוע האב השכול, במורטו את שערות ראשו.

ביטויים מעליבים

י;חס (״פילצ׳י״) צבאח ,25 ,היה אורח קבוע
בביתם של שלים וברמה. הצעיר השחרחר, בעל הקומה
הממוצעת, נהג לבקר אצלם לעיתים מזומנות, לא נמנע
מביקורים גם כשדבי נעדר מביתו. ביקורים אלה לא מצאו
חן בעיני מנשה, שנטר לו איבה לוהטת.

סיפרה השבוע ברטר, דבי :״פינחס לא מצא חן בעיני
מנשה, והשניים היו מסוכסכים ביניהם.״
הסיבה לסיכסוך: איבון , 17 ,בתה של ברטר, מנישואין
קודמים. פינחס ניסה לחזר אחריה, אך נידחה על־ידה .״הוא
נמוך ומכוער,״ נימקה את סירובה לצאת עימו. מנשה, לעומת
זאת, הצליח יותר, יצא בחברתה מספר פעמים, אך חשש
כל העת מפני פינחס, שהתחרה עמו על ליבה של איבון.
היה זה, על־כן, טבעי, שכאשר נתגלתה גופתו של שלום
דבי ללא רוח חיים, מיהר אחיו לטפול את האשמה על
יריבו. חמש דקות לאחר שנודע לו על מות אחיו, קבע
מנשה בוודאות כי פינחס צבאח רצח אותו. ואומנם, שני
פרטים בהתנהגותו של פינחס ניראים תמוהים.
כמה ימים לפני מותו, יצא שלום דבי לחפש את אשתו
בחורשה ליד הירקון, כפי שיעץ לו האלמוני שטילפן אליו
באותו• בוקר. פינחס הצטרף לחיפוש, לדברי מנשה דבי,
הטוען בתוקף כי כבר באותו יום התכונן הוא לשים קץ
לחייו, להטמין את גוזייתו באחת החורשות, או להשליכה
אל המים.
אביו של שלום, אליהו דבי ,70 ,הטוען אף הוא בתוקף
כי פינחס צבאח רצח את בנו, סיפר השבוע כי ביום הרצח
המתין פינחס לשלום, סמוך למקום שבו נהג שלום להמתין
למכונית שתאסוף אותו.
אם גירסה זו תתאמת, יצטרך צבאח להסביר לחוקריו
לשם מה חיכה באותו בוקר לשלום דבי.
בני משפחתו של המנוח העלו השבוע את הסברה כי
האלמוני שהטריד את שלום בטלפון, ושלח לו את המכתב
האנונימי שהשמיץ את אשתו בצורה מכוערת, אינו אלא
פינחס, שהתכוון לסכסך בין בני הזוג, שזה עתה נישאו. הם
טוענים בתוקף כי האלמוני, שהטריד את מנוחתו של שלום,
הוא אשר שם קץ לחייו.
אחיו של דבי אינם נמנעים מלהאשים גם את אשתו
במות אחיהם, טוענים כי אינה נקיה מאשמה. טענה זו
נראית באור שונה לחלוטין, בהתחשב ביחסים ששררו בין
ברטר, ובני משפחתו של המנוח.
ברמה נמנעה אומנם מלהביע דעה על הוריו ואחיו של
בעלה המנוח, סיפרה לעומת זאת כי שלום נטר איבה לבני
משפחתה, לא חסך מהם ביטויים מעליבים.
עוד יותר תמוהה העובדה שברטה הסתגרה השבוע
בבית הוריה, נמנעה מביקור חמיה, כפי שמחייב הנוהג.
מכאן ניתן, אולי, להסיק כי היחסים בינה ובין משפחת
בעלה המנוח לא היו לבביים במיוחד, ועל רקע זה אפשר
להבין מדוע מיהרה המשפחה השכולה להטיל על האלמנה
אשמה כה חמורה.

שתי גייסות דומות
ך* רטה היא אולי היחידה שאין לה את מי להאשים
במות בעלה. היא ניסתה השבוע להפריח את טענותיו
של גיסה, הסבירה כי אין לה כל סיבה לחשוד בפינחס
צבאח .״הוא ידיד טוב שלנו,״ הסבירה היא ,״ואינני יכולה
להעלות על הדעת שהוא רצח את שלום. לא היתר, לו
שום סיבה לעשות את זה.״
היא סיפרה כי הכירה את פינחס בזמן שעבדה איתו
בבית־חרושת ויטה בבני־ברק, זמן רב לפני שהכירה את
בעלה. היא הוסיפה לספר, כי במשך הזמן שררו בין השניים
יחסים תקינים .״אינני מאמינה שהוא היה מעוניין לסכסך
בינינו,״ טענה כשהיא ממררת בבכי.
גירסתו של החשוד עצמו תואמת את גירסתה של ברטר,
דבי. הסביר הוא בבית־המשפט :״מעולם לא ניסיתי לסכסך
בין סלים ואשתו. עד יום מותו היה המנוח ידידי הטוב
ביותר.״ הוא סיפר לשופט כי סלים הכיר את ברטה דרכו,
וכי הוא שימש כעד בטקס הנישואין של בני הזוג דבי.
לחוקריו של צבאח היתד, גירסה שונה במקצת. הם
הסתמכו על העדות שמסרה משפחתו של המנוח, טענו כי יש

ראיות, אולם נציגה סרב לפרט אותן בבית־המשפט. הוא
טען כי הדבר עלול להזיק למהלך החקירה, היה מוכן לגלות
רק כי על נעליו נתגלו כתמים הנראים ככתמי דם. ליתר
בטחון עצרה המשטרה חשוד שלישי, האשימה גם אותו
בביצוע הרצח.
בשלב זה מוקדם עדיין לקבוע אם המשטרה תצליח
להמציא ראיות והוכחות כלשהן נגד החשודים. אולם כבר
עתה ברור כי הרוצח האלמוני, שדקר את דבי בשלושה

השוד כרצח (ימין) ובלש
״הוא. היה ידידי הטוב״
מקומות בצוזארו, העמיד את חוקרי המשטרה בפני מבוי
סתום, שספק אם יעלה בידם לצאת ממנו.

שיטת המעצרים

ך* קירה כפרשת רצח, מטבעה, מסובכת יותר
| ן מכל חקירה אחרת. כי הרוצח עשוי לחזור על מעשה
הפשע רק לעיתים נדירות, דבר שאינו מאפשר לחוקרים
להתחקות אחרי שיטות הביצוע ודרכי הפעולה.
זהו קושי אובייקטיבי, שבו נתקל כל חוקר העוסק
בפיענוח תעלומת רצח.
מאידך עשתה המשטרה כמה משגים חמורים, שלא
הוסיפו הרבה ליוקרתה. כל הפשעים החמורים שבוצעו
בזמן האחרון זכו מצד המשטרה לטיפול אחיד ושיגרתי.
עוד לפני שבדקו את הרקע והנסיבות, ביצעו אנשי
המשטרה, כמעט בכל המקרים, מעצרים מידיים, לא הצליחו
להביא נגד החשודים ראיות העשויות להרשיעם בדין, נאלצו
לשחרר אותם, ברוב המקרים אף ללא ערבות.
כך קרה בפרשת שריף שאנטי, שנשארה עד היום בגדר
תעלומה מסתורית. לטיפול דומה זכתה גם התעלומה של
מפצחי הקופות ושורדי היהלומים. המשטרה עצרה כמה
חשודים, נאלצה אחר־כך לשחררם.
לפי שעה נראה שגם חקירת הרצח ברעל עכברים (העולם
הזה ) 1438 נכנסה למבוי חסר מוצא, אם כי בידי המשטרה
נמצאת חשודה, הטוענת בתוקף כי היא חפה מפשע.
לפי כל הסימנים עשויה חקירת הרצח בפרדס־כץ
להסתיים בצורה דומה.

שנ ה 28

מספד 1439

מספר 1439ה׳ ניסן השכ״וז7.4.1965 ,

המחיר

הכוכב
שר הנבחרת הלאומית בכדורסל
התגרש מאשתו
־ מואשם
על־ידי מאהבת
באבהות בנה

ועמדלהתחתן עם

שלישית

מלכת הצעדה