גליון 1440 מתאריך 14 באפריל 1965

זהו האבסורד העתונאי הקיים רק בישר
^ :אין דבר קשה ומסובך יותר מאשר
עבודה עחונאית שיגרתית המתרכזת סביב
נושא חיובי.
אבסורד זר, קיבל בשבוע שעבר אישור
בפעם נוספת, כאשר חוליות־הכיסוי של
העולם הזה יצאו לכסות את צעדת ארבעת־הימים.

מדווח
על כך אלי תסור, שהיה
אחראי על הכיסוי:

הולידמ עז ה

במדבר

א ת העם

.תורעולם* מדריכם בכל העולם
אם ברצונן לראות את המענין, היפה והמיוחד באירופה —
ה מ קו ב ל תורעולס״ ע בו ר ך ...עם ״תורעולם״ תראה
ובנוחיות ועוד ישאר לן, פנאי לפעולות אישיות ולקניות.
מעולים והמדריך המנוסה מטעם ״תורעולם״׳ ידאג שלן לא
אלא הנאה בלבד.

גם מחוץ למסלול
הרבה אן בנחת
תשהה בבתי־מלון
תהיה כל דאגה,

טיולים לדוגמה :
יציאה ימים
11.6
29.6
29.6

ארצות איטליה, שויצריה, צרפת
צרפת, אנגליה, בלגיה, לוקסמבורג, שויצריה, איטליה
צרפת, אנגליה, בלגיה, לוקסמבורג, שויצריה

אני ה
״בילו״
״בילו״
״בילו״

מחיר
1,725ל״י
2,265ל״י
1,810ל״י

טיולים אלה ורבים אחרים תמצא בחוברת הצבעונית של ״תורעולס״ .בקש
חוברת אצל סוכן הנסיעות שלך.

״תורעולם״ — פירושו הטיול המושלם .״תורעולם״ אצל כל
סוכני הנסיעות.

ת 1 1

הצלחת טיו לן מובטחת ברגע שתעלה על סיפון האניה החדישה והמשוב־ללת
״בילו״ .מיזוג אוויר מלא. בכל תא מקלחת ושרותים. אולמות בידור
וטלביזיה. נופש ובילוי על ״בילו״.

-.ר כ שו מק צוע מ ש תל ם

קו ר סי םבקדועדב

פ תי ח ת הקורס
איך היתה הכלה?...
זו השאלה הנשאלת לאחר יום חתונה
מפי אלה שראו את הכלה.
כדה: הקפידי להיות יפה בליל כלולותיך.
בראש ובראשונה שימי לב על
שמלת החופה, פני למומתים בסלון
״אמבר״ בת״א שם ידריכו אותך ויתאימו
לך שמלת חופה ההולמת אותך.

1.5.65
קבלת לקוחות בסלון בית-הספר לספרות ״דיאנד,״
יום־יום, בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א׳ ,ג׳ ,ה׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

ת א,ויינם(1בכד דיזנג1ף)טל 226066 .

בכל חודש מגיע משלוח חדש של
שמלות כלה וצעיפים שהוזמנו ע״י גב׳
״ארנה״ מנהלת הסלון בהיותה בפריס
ורומא.
בהנהלת חייים כ ר ־ קמא

סלון לכלות

״אמבר׳
רח׳ בן־יהודד ,59 .תל־אביב

בלהה דוידוביץ׳ ,טוראית בת 19 מיחידת
המטכ״ל, יצאה לצעדה מתוך תקווה ברורה
להיבחר כמלכת־הצעדה.
זהו תואר בלתי־ רשמי ובלתי־מחייב. הוא
מוענק זו השנה השלישית על ידי מערכת
העולם הזה, מתוך כוונה לשקף דרך סיפורה
של נערה חיננית אחת, המשתתפת
בצעדה, את המיבצע כולו.
מאחר שר,צעדה מתחילה מדי שנד. ביום
השני בשבוע, ערב סגירת העתון, נמשך
מיבצע זה רק במשך היום הראשון של
הצעדה, שכן שבוע אחרי זה, שוב לא
יהיה הנושא בבחינת חדשות.
שיטת הבחירות היא פשוטה. עם תחילת
הצעדה, ביום השני בבוקר, ניצבוק חוליות־הכיסוי
בנקודותיתצפית על מסלול הצעדה.
הן סוקרות את המיצעד הארוך של הצועדים,
העובר על פניהם, מציינות לעצמן
נערות אחדות, הבולטות בהופעתן, צעידתן
וחינניותן, מתוך כל השאר, ושיש בדמותן
כדי לסמל את רעיון מיבצע צעדת ארבעת
הימים.
לאחר מכן עוקבות החוליות במשך כל
היום אחרי אותן נערות, לאורך כל המסלול,
בוחרות מתוכן את הנערה המצטיינת
ביותר.
הרעיון ר,יכה שרשים בקרב משתתפי
הצעדה, שהוותיקים בהם מכירים כבר את
הכתבים והצלמים מצערות קודמות. השאלה
״מי תהיה מלכת הצעדה?״ היא אחד מנושאי
השיחה המרכזיים בין המשתתפים.
בלהה דוידוביץ׳ ,שהשתתפה השנה לראשונה
בצעדה, סברה שכל מה שעליה לעשות
כדי להיות מועמדת לתואר מלכת־הצעדר.
הוא לצעוד יפה, לשמור על הופעתה הנאה,
להבליט את חינניותה הטבעית ולהשתלב
באווירה הכללית, העליזה והתוססת של ה־צעדה.
הסתבר לה, תוך זמן קצר, שהמכשולים׳
העומדים בדרכה אל התואר, הם גדולים
יותר,

פותח
.1קו רסשלש כו עיי ם (בוקר וערב) 4 ,א בשבוע, כל פעם שעתיים,
ב־ 19 באפריל בתל ״ א כי ב (ההרשמה ב־ 18 באפריל בלבד, עד 8בערב).
.2קו רםשל חו דשאחד (אחה״צ/ערב) 2 ,א בשבוע, כל פעם שעתיים,
ב־ 9במאי ב ת לי א כי בוב חי פ ה.
ההצלחהמוכטחת ! הירשמו ללא דיחיי:
ת ל ־ א כי ס: רח׳ גורדון ( 5סל <236209 .חיפה: בי-ס ״במעלה״.

אחרי שהוחלט לבחור מבין כל המועמדות
בבלהה כמלכת־הצעדה, ניגשה חולית העולם
הזה למחנה הצעדה כדי לראיין את הנערה,
שלא ידעה עד אז על בחירתה, ולצלמה.
אך מפקדיה של בלהה היו בדיעה שחיילת
בצה״ל, המשתתפת בצעדה, היא סוד בטחוני
כמום.
הם אסרו עליה לדבר עם הכתבים או
להצטלם, איימו לשלחה לכלא־צבאי אם תפר
את הוראתם. סגן צעיר בשם ראובן, שהיד,
אחראי על מאהל חיילות המטכ״ל, איים
אף לשבור את מצלמותיו של הצלם אם
יצלם את בלהה. קצינה
בדרגת סרן הודיעה
לכתבים, שקיבלה
הוראה לא
להתיר צילומי חיילותיה,
תפר את ההוראה
רק אם תקבל
הוראה אחרת בכתב.
הכתבים
התקשרו
מיד עם קציני ה־עתונות
של הצעדה,
ואלה הודיעו במפורש
שלא התקבלה רס״ר קונפורמי
שום הוראה לאסור
ראיונות וצילומים, וכי זוהי יוזמה פרטית
של אותה קצינה. אולם גם הופעתו של
קצין־עתונות ביחידת המטכ״ל לא שברה את
האיסור.
העניין הובא לידיעתו של מפקד־הצעדר״
אלוף־משנה שלמר, אמבר, שציין ש״איך
דבר יותר טפשי מזה,״ הורה להתיר מיד
את צילום החיילת. הוראתו הועברה טלפונית,
על־ידי קצין־השלישות של הצעדה,
למפקדת מחנה־הנשים. קצינה ממחנה־הנשים
העבירה את ההוראה אישית למפקדי מאהל
בנות־המטכ״ל. אולם אלה נשארו בשלהם,
סירבו להתיר את צילום החיילת. היה זד,
אחרי שקצינה ח״ן ראשית, אלוף־משנד
סמלה לוי, שהתה במאהל זה, תמכה בהח לטה
לא להתיר את הראיון.
בינתיים חלפו שעתיים. העניין הועלה שוב
במסיבת־עתונאים עם מפקד־הצערה. הוראתו
האישית של_אלוף־משנה אמבר להתיר את
כניסתה של חולית־הכיסוי למאהל המטכ״ל,
העולם הזה 1440

הועברה שוב טלפונית. הפעם היה זה רס״ר
המאהל, קונפורמי, שהודיע כי אינו מוכן
לקבל את הוראת מפקד־הצעדה, אלא אם
כן תימסר לו בכתב.
בינתיים הועברה הוראתו של מפקד־הצ־עדה,
באמצעות קצינה ממפקדת מחנה־הנשים,
לבלהה עצמה. היא לבשה בגדים אזרחיים
כדי לצאת להצטלם, נעצרה על־ידי הרס׳׳ר,
שרשם לה בו במקום תלונה, איים לשלחה
לכלא. רק אחרי שהגיעה הוראה בכתב
ממיפקדולהצעדה לאפשר את הראיון, נאלץ
רס״ר קונפורמי להיכנע, ביטל את התלונה
שרשם.
אם אחרי כל ההפחדות, האיומים והעיכובים,
זכתה בלהה דוידוביץ׳ בתואר מלכוד
הצעדה, היא ראויה לו — ולא רק בשל
צעידתה וחינניותה.

ררר

בשבוע שעבר סיפרתי לך על דברי השר
פינחס ספיר, בתגובה על גילויי העולם הזה
בדבר תוכנית ממשלתית להטיל מלווה־חובה
אחרי הבחירות• כפי שגילה ידיעות
אחרונות, הכחיש השר את הדבר בשצף־
קצף, תוך ציון כי
לעולם אינו קורא
את ״העתון המסו־יים
הזה״.
השבוע פירסם ידיעות
אחרונות מכתב
של אחד מקוראיו,
עובד גושן מעתלית,
כלהלן:
״בידיעות אחרונות
מיום 28.3.65 ציטטתם
דברי שר ה־אוצר־המסחר־והתע־ גושן שיה,
בהם אמר ש־
״כל הדברים שנכתבו
בעתון מסויים על פיחות בעתיד)
מצוצים מן האצבע.״
״לא אכנס כאן לבעית היחסים שבין מר
ספיר לבין מערכת ״עתון מסויים״ .וכן —
אם לם חות נוטף ישנה הצדקה כלכלית.
אך באשר למלים :״מצוצים מהאצבע״ ,אני
מוצא לנכון להגיב:
״ב־ 25.10.61 קראתי בעתונות רמז די ברור
על פיחות מתקרב, ולאחר מכן הופיעה
ידיעה יותר ברורה ונאמר בה שהפיחות
יבוצע תוך חדשיים, וכי השער יועמד על
ערך של 3.5ל״י לדולר ארד,״ב.
״ביום ששי ,9.2.62 כזכור לכל ישראלי,
הוכרז מפי שר־האוצר דאז — על פיחות
ומאחר שהשתייכתי לקבוצת האנשים שהאמינה
ל,רמזים׳ לא נפגעתי כלל, כי למחרת
ה־ ,29.11.61 נקטתי צעדים מסויימים וחסכוני
הקטן ניצל.
״אנשים רבים שנפגעו אז מהפיחות זעקו
חמס וטענו שיש להסיר את חסינותו של
שר האוצר ולתבעו לדין על הונאת הציבור.
״לכן לא נוכל להתעלם מהידיעה בדבר
הפיחות החדש המתקרב.
״ובאשר לדברי השר ספיר, אין לי ספק
שכל אחד במדינה, מיחל שאותה ״נבואה״
בדבר פיחות חדש — תתבדה. אך מאחר
שאיננו נביאים — נחיה ונראה.״

2תשובות
ל 3-שאלות

חבל רק שידיעות אחרונות לא פירסם
את מכתבו המקורי של הקורא גושן, שהע־תקתו
נשלחה אלינו. כי הקורא גושן, בניגוד
לשר, לא דיבר על ״עתון מסויים״ .הוא
כתב על העולם הזה, ואף ציין ש״מגוחך
לא לכנות עתון בשמו״.
מבחינה זו דומה ידיעות אחרונות,
הפעם, לשר פינחס ספיר. גם הוא מצא לנכון
להעלים את שם העולם הזה בצורה שאינה
מכובדת ביותנן.
הדבר בולט במיוחד בסעיף הבא של
המכתב. הקורא גושן לא כתב ״ב־25.10.61
קראתי בעתונות רמז די ברור על פיחות
מתקרב הוא סתב דברים הרבה יותר
מפורשים :״בגליון העולם הזה מס׳ 1259
מיום ,25.10.61 במדור תצפית, הופיע רמז
די ברור על פיחות מתקרב. ואילו באותו
מדור, בגליון 1264 מיום ,29.11.61 הופיעה
ידיעה הרבה יותר ברורה ונאמר בה שהפיחות
יבוצע תוך חוד שיים...״
על סמך ידיעה זו של העולם הזה נקס
הקורא עובד גושן צעדים, והם שהצילו את
כספו.

.1כיצד למנוע את התייבשות העור ז
.2כיצד להתגונן בפני

קמטים ז ו

.3כיצד לשמור על נעורי העור,
גמישותו ויציבותוזז! שלוש שאלות
יופי אלה חיוניות לכל אשה. שני
תכשירים

מהווים

התשובה

המוחלטת של הלנה רובינשטיין.

ח31)1

11131011 חו£
$ח ס ! 8ו 0א

961603
!!)111510316

11181011 ים ״ 6.70( 510ל״י) — נספג בעור מבלי להשאיר
עקבות שומניים, מוסיף לחות מרעננת ומכין העור לקליטת האפור.
״!״?ס ״!ס ״ 11.45( 310ל״י) — התכשיר להוספת לחות
ולמלחמה בקמטים. מכיל תרכיזים קולאגניים 0011*19 בעלי
השפעה ישירה על התחדשות העור, יציבותו וגמישות רקמותיו.

^7 £11111181011־ 811111 0 6
^ 0 1 *63,111ס 811111
0 6 1 6 1 1 3 111311181(6111
רק בתמרוקיות המאושרות על־ידי הלנה רובינשטיין .

ה עול• חזח • 44ו

ד>רות

מכתבים

עם מיזוג אויר טבעי
מ* 23,000 עד 32,000ל״י...

מה ישתנה?

לא, אין כאן כל הגזמה.
בשדרות דב הוז בחולון מוקם עתה בית דירות בעל צורת
אוורור בלתי רגילה :
בכל דירה: צפון דרום
לדירה אחת: צפון דרום מערב
לדירה אחת: צפון דרום מזרח מערב
נוסף על תכונת נדירה זו נבנה בית זה עם מיטב השכלולים
החדישים ביותר.

מרבית הדירות בבית כבר נמכרו ונותרו רק:

2דירות בנות 2חדרים
מספר דירות בנות 2!/2חדרים
1דירה בת חדר אחד

23-24,000ל״י
30-32,000ל״י
16,000ל״י

החברה הבונה :

תפארת איריס בחולון בע״מ
משרד מכירות: משרד ״מאיר״ ,חולון, שנקר ( 46 מול קולנוע ארמון)
טל 820010 .
פרסום ארבל

1 11 81 11

מר אריה גולדין, המתנגד במכתבו ב־גליון
האחרון (העולם הזח )1439 להצעת
מר סקורניק בדבר הופעת עורכי העולם
הזה בבחירות, מחטיא את המטרה.
הוא אומר בזילזול כי רשימה כזאת. היתד.
זוכה לשניים־
שלושה מנדאטים
אולם איזה תועלת
יביא הדבר?״ אבל
ראינו לא פעם בעבר
כי ״שנים־
שלושה״ מנדאטים
יכולים לשנות הרבה
מאה למשל, בהצבעה
על המימשל
הצבאי ובענייני דת.
התשובה למר גול-
דין נמצאת ברשיכ״ץ
מות
״הכנסת״ באו־תו
גליון. הפרוטוקול
של התיכוח המדיני היה נראה אחרת
אילו היו מצויים באולם. שניים־שלושה״
צירים שהיו מסוגלים להוקיע את עמדת
הגברת מאיר בפרשת בורגיבה — ולענות
לבורגיבה מעל במת הכנסת.

גדעץ כ״ץ,

כ רי תהפלאלניקויוהברקה

פרסום סלומן

חליפתך

שלמה בן־יום ף,
ביקורת על המכקר

ראשון־לציון

קראתי בעתונות היומית כי מבקר המדינה,
הד״ר יצחק נבנצל, יצא בימים אלה את
הארץ לאירופה. בידיעה לא פורטו הסיבות.
כיורד, שעזב את ישראל לפני כמה
שנים, הגר בקביעות בגרמניה, אני יודע כי
הד״ר נבנצל נסע לחוג את הפסח בחברת
גיסו, רב קהילת מינכן.
מבקר המדינה, שלא חוסך ביקורת מאחרים,
חייב לשמש דוגמה, ולגלות את האמת
על מטרת נסיעתו.

יואל שטיין,

פרשת אלכסיה

מלון השרון,
הרצליה

התמונות המצויינות של האוניה אלכסיה,
בשעת מאבקה ליד חוף תל־אביב (העולם
הזה ,) 1439 עוררו גי זכרונות נוסטלגיים

ירושלים

חלום חלמתי הלילה, והנה אני, האזרח
הקטן, עומד עם המון עם רב, שבראשו
אורי אבנרי ושלום
כהן, ליד שער מג־דלבום
בירושלים.
חיכינו לאורחים
רמי־מעלה.
נשיא מצרים, עבד־אל־נאצר,
ומלך ירדן,
חוסיין, התקרבו אל
אבנרי וכהן, לחצו
את ידיהם, עלו ל־מכוניותיהם
ויצאו
לסיור ברחבי הארץ.
בכל מקום־ישוב
התקבלו האורחים באלמוג
תשואות,
ודגלי ישראל
וערב התנופפו אל־על.
היה זה לאחר חתימת הסכם השלום ה־ישראלי־ערבי,
אליו הגענו אחרי שמנהיגנו
אורי אבנרי הקים את מפלגת השלום, שזכתה
לרוב מכריע בישראל.

בקנותך כרית לניקוי הכלים ולניקוי ביתך,
הקפידי על השם ״סקוטש ברייט״
אל תסכימי לשום תחליף וחיקוי.

הזה, אך מוקיר את מלחמתו לחשיפת שחיתות
השלטון, ואת מאבקו נגד הכוחות ה־אנטי־דמוקראטיים
בציבוריות הישראלית. לכן
אני קורא למערכת השבועון להתייצב
בשורה הראשונה של החזית למלחמה בחוק
המושבים.

יעקב אלמוג,

פאריטה כחוף תל־אכיב

חדרה

המאורעות האחרונים הקשורים בישראל
אינם מסוגלים לנסוך אופטימיות ובטחון
בישראלי החרד לעתיד המדינה. לכן ברצוני
לשאול את עורך העולם הזה: האם ידועה
לך המילה האנגלית 1 01101
מתי אתה, או כל אדם אחר שאינו קשור
במערכי השלטון הקיים, תכנם לפעילות
פוליטית? מתי תחליטו לפעול לשינוי המצב
הקיים, בטרם

הקיצית

מ ב די ם מו ב ח רי ם
מו כנ ה ולפי מידה
עניבות, כותנות,
מעילי בית, מכנסיים.

צבי טרם,
מתון מדי

ברוקלין, ארצות־הבריוז

העולם הזה הפתיע אותי במתינותו, בכתבה
על סגן שר הבריאות יצחק רפאל (העולם
הזה .)1437

אתם הרי חשפתם מזמן את עברו. לכן
חיכינו שתעשו איתו הפעם חשבון סופי,
למען יסולק לגמרי מן החיים הפוליטיים
במדינה.
זה יהיד. טוב לכולם: לכנסת, לציבור־הבוחרים
ולמפלגה הדתית לאומית.

ת״א, רח׳ נחלת בנימיו *9
פנת אחד העם

צלומי מסיבות, חתונות
בסרט צבעוני 8מ״מ

משקפי מגע

רח׳ אבן גבירול 66
ככר מלכי ישראל ת״א
טלפון 231666

הדגמות והסברים כל יום בין 4—7
אחה״צ, המכון לקידום הראיה ע״ש
י. ל.גרוזובסקי, רח׳ נחלת בנימין ,21
טל ,621665 .תל־אביב.

5£$א 1£זסגז׳אסס

״קולורית״

לבעלי מצלמות ונוסוסות.
חמוקיו & גו דתחונניצ לו ם בי עוו או
20י ת רוגו רג וירחוןצלום .
תגזוו ־ ת 5 0א ג. ל ח דז־1£/
ד 7/ך בצ 3רו בו 3לך כ 1ודזדבדת״ מס־ .וחינם

גזו רושלח מי ד״;
ה שכן״
ל ת. ר 1542 רב׳ א
הנגדכבבדג״.

חכי מפד״ל,
טימשל צבאי במושבים

רחובות

בעת האחרונה חדלנו לשמוע על חוק
המושבים. ניראה כי הממשלה גמרה אומר
לדחותו עד לאחר הבחירות. אך עובדה זו
אינה צריכה להרדים את כל אותם האזרחים
והגופים החרדים לקיום הדימוקרטיה בישראל.
חוק
המושבים עומד להגביל את חופש
הפרט. הממשלה הסוציאל־דתית רוצה באמצעותו
ליצור מדינה בתוך מדינה, שבה
לא יהיה תוקף לחוקי כנסת ישראל. ב״מדי־נה״
זו לא יהיו סמכויות לבתי המשפט,
והאזרח יהיה נתון למרותה המוחלטת של
מפלגתו. אדם שיעז להביע את דעותיו ומחשבותיו,
אשר תהינה מנוגדות לקו הרישמי,
ייזרק מן המושב ורכושו יוחרם.
חוק המושבים הוא פשוט הרחבה של
חוקי המימשל הצבאי על חלק מן הישוב
העברי. תחת לבטל את תקנות החירום הבריטיות,
עושה להן הממשלה ניתוח פלסטי,
ומרחיבה את תחולתן.
אני מתנגד למרבית דעותיו של העולם

אלכביה כחוף יפו
מן הימים כאשר אוניות המעפילים, כמו
פאריטה וטייגר, היל. עלו על החוף.
להבדיל.

דויד רבינוכיץ,

תל-אביב

פאריטה ואלכסיה — ראה תמונות.

שיחה בהוליבוד
לאחרונה מצאנו עצמנו מעורבים בוויכוח
לוהט עם זוג אחים ערביים מירדן. המקום:
שטח־הפקר גמור — בית־קפה הוליבודי.
הם גרו בזמנו בקטמון בירושלים, ואינם
רוצים בשום פיצוי כספי עבור רכושם שם..
מטרתם היחידה היא לחזור לביתם.
בני שיוזנו היו צעירים אינטליגנטיים, וגילו
גישה פרוגרסיבית ביחס לכל בעייה
כלל־עולמית עליה שוחחנו. רק בשאלה הפלסטינית
גילו נוקשות: לקבל את הפל, או
להילחם על־כך.
הם גם העירו את תשומת־לבנו שישראל
שוגה שגיאה פסיכולוגית בגישתה לערבים
הפלסטיניים. היא טוענת כלפיהם: מי אמר
לכם לברוח? בכך היא מעוררת בהם את
העולם הזה 1440

הרצון להילחם ולקבל בחזרה את רכושם
שאבד.
בהמשך השיחה הם העירו כי יש להם
הרבה מה ללמוד מאתנו, וכי יהיה זה לברכה
לעמי המרחב כולו אם יבואו שני
הצדדים להסכם, יפרקו את הצבאות ויתמסדו
לבניין של שלום.

כתי

דגן, הוליבוד,
ארצות־הברית

רציפות הדורות

האם שמתם לב לדמיון המפליא בין ה־יהח־ייזים׳
,בציור העתיק שפירסמתם, ובין
קלסתר פניו של מר יהודה זים, בתמונה

תית, היא עובדה חותכת ומשכנעת נגד
גזענות, עליונות לאומית וקנאות דתית מכל
סוג שהוא.
נישואי־תערובת הם תופעה נפוצה בכל
חברה המשוחררת ממשפטים קדומים, והעובדה
שתופעה זו החלה להתפשט בארץ
היא רק מעודדת. זהו סימן לקידמה. אין
ספק כי התופעה תתפשט ותתגבר עם שיחדור
האשד, הערביה מהשיעבוד המיוחד לה.

פנחס גורדהר,

קרית מבעון

התשובה להצעתו של אריה שחר (העולם
הזה ,) 1431 שחברי מערכת העולם הזה

יתנו לבנותיהם להתחתן עם ערבים כדי
להוכיח שהטפתם למען שוויון־זכויית היא
כנה, היא קצרה בתכלית: להילחם לטובת
מישהו — אין פירושו שאתה חייב להינשא

עיקר המאבק הוא למען חיסול ההפליה,
הנישול וחוקי־החירום. בעיית נישואי־התע־רובת
היא רק תוצאה מהיחס הכללי אל
האזרחים הערביים. כשמאבק זה ישא פרי
ויסתיים בניצחון, ממילא תיפתר בעיית נישו־אי־התערובת.
כל אחד יוכל להתחתן כרצונו.

יהודה זים

יהודי זים

שהופיעה על שער אותו עתון
הזה?)1439

(העולם

גרשון כנדור,

צפת

-שתי הפנים של זים — ראה תמונות.
פאראדוכס למקרא ידיעות שונות בעתונות, כמו:
״הבדואי שה רג גנב ערבי וכו׳
אני נזכר במאמריו של הסופר היהודי אחד־העם,
שדיבר על ההסכמה הכללית ממנה
סובלים היהודים.
הצרה היא שאנשים נוהגים להקיש מן
הפרס אל הכלל, ולהוציא מסקנה מחטאיו
של אדם בודד על תכונות העם אליו• הוא
משתייך.
פעם סבלו מכך היהודים. עתה הם נוקטים
אותה שיטה כלפי הערבים.
מוחמד ריאן, סטודנט באוניברסיטה
העברית, ירושלים
גם הקורא ריאן מקיש מן הפרט אל
הכלל, קובע כי היהודים, ככלל, נוקטים
בשימת ההקשה מן הפרט אל הכלל.

בניין הקברות
כתבתם על בית־קברות מודרני, שיוקם
בעיר האיטלקית רוזאנו, ושיכלול, בשני
גורדי שחקים 14 ,אלף יחידות לקבורת מתים
(העולם הזה .)1435

השבוע ביקרתי בבית הקברות בירושלים,

׳מודל בניין הקברות
ביום השנה למותו של קרובי, וראיתי כי
קצב הגידול של שטח בית־הקברות הוא
מהיר ביותר.
אולי תשובו ותעלו את הבעיה מחדש,
כדי להוות לחץ על המוסדות המתאימים,
שיקחו את הדוגמה האיטלקית?

מלביאל איזיק,

ירושלים

צילום התוכנית — ראה תמונה.

למען נשואי תערובת
אני מברך על כל מקרה של נישואי־תערו־בת,
מאותו הטעם שאני מחייב נישואין בין־
עדתיים. המקרה האחרון משרת את מיזוג
הגלויות, והראשון את מיזוג העפים.
האם לא יתכן כי התהליך ההיסטורי של
התהוות העמים יפנה את מקומו לתהליך
הפוך של התמזגותם? האם התהליך של הווצ־רות
האומה האמריקאית אינו דוגמה של
אפשרות כזו?
על כל פנים, ההכרעה של כל אדם בשאלה
כה חשובה, כמו אהבה ונשואין, ללא
התחשבות בשייכות הגזעית, הלאומית והד
שושנה
פלד,
חגדנ״עים הערביים

פותם של התלמידים הערביים בשעורי ה־גדנ״ע
התעוררה רק
לפני שנה. כתלמיד
בבית־ספר תיכון עירוני
א׳ בחיפה, רצוני
להעיר כי אצלנו
התעוררה בעייה זו
לפני כארבע שנים. הוא בית־ספרנו
מוסד משותף לעברים
ולערבים. כולם
לומדים יחד, עם אותם
מורים ואותה.
הנהלה. סלאמה לפני ארבע שנים,
כשהערבים, תלמידי
הכיתה החמישית, ביקשו להשתתף בשעורי
גדנ״ע, הם נתקלו בתשובה שתאמה בדיוק
את גירסת משרד־החינוך מן החודש האחרון:
הערבים אינם משרתים בצה״ל, ולכן אין
טעם שישתתפו בשעורי הגדנ״ע.
אני שואל: דווקא משום שהערבים אינם
משרתים בצה״ל, מה סכנה יש בהשתתפותם
בשעורי גדנ״ע, ביחד עם חבריהם העבריים,
איתם הם מבלים בצוותא בלימודי
חיפה

צד,״ל מופקד על בטחון המדינה, ומשרד
החינוך מופקד על חינוך הנוער. לדעתי אין
לערבב את התחומים הנפרדים. אך אם
מוצאים שני הגופים הנ״ל כי יש לקיים
שעורי גדנ״ע במסגרת הלימודים, מוטב
שיעשו זאת בצורה אחרת: מסעות וטיולים
להכרת הארץ, אמון גופני, צופיות על כל
שלוחותיה, טופוגראפיה וכד.
שיעורים כאלה יתאימו לכולם: לעברים,
לערבים ואפילו לאינדיאנים. הם לא יגרמו
לשום נזק. ההיפך: שיתוף בין בני העמים׳
בנושאים כאלה, יביא לליכודם וליצירת יחס
שווה של אהבת הארץ. את האימון ברובה
נשאיר לחייל, כי ידוע שטירון בצה״ל מסוגל
לתפעל רובה תוך זמן אפסי.
הסכנה האמיתית ליחסים בין העברים והערבים
נעוצה במדיניות הממשלה דווקא:
כל האזרחים שוזים, אך האזרחים העבריים
שווים יותר. אחרת אין להבין מה הסכנה
בכך שצעיר ערבי לימד לירות ברובה.
הסיכויים שערבי יכוון אלינו את ה״
רובה גדולים יותר, אם בגיל בית־ספר נתנו
לו מטאטא ביד, קיפחנו אותו והפליגו
אותו. ערבי שיגדל בארץ כשווה בכל, ית׳
יחס אל הארץ כארצו, ולעם בכללותו כעמו.
מוטב
לכן לא לתת להם רובים, לתל־מידים
העברים והערבים. תחת שיאחזו בנשק,
מוטב שיאחזו איש ביד רעהו.
י. ראמץ, תל־אביב

שקט בקולנוע
ההפרעות באולמות הקולנוע הפכו לתו״
פעת־קבע יומיומית.
הצעתי: להנהיג באולמות את השיטה הנהוגה
בכמה ארצות־חוץ, לפיה נפסקת הקרנת
הסרטים עם התגברות ההפרעות, ומוקרנת
הודעה האומרת כי ההקרנה תתחדש
כשישרור שקט באולם.

אהרון בהן,

(ליו בית חסנו דעתונאות)
קורס ראשון ויחיד בסוגו בארץ
שיכשיר עתונאי ספורט לתפקידם
יפתח ב־.27.4.65

חיפה

בכתבתכם ״גם מטאטא יכול לירות״ (העולם
הזה )1437 נאמר כי בעיית השתת־

אנואר סלאמה,

7ן 1ו ־ סלעתתא * 1 1 3 0־11

כפר־סבא
מיותר השורות שנכתבו על אבי המנוח יוסף
(המשך בעמוד *)

הלימודים בקורם ייערכו פעמים
בשבוע בשעות הערב על מנת לאפשר
גם לאנשים עובדים להשתתף בלמודים.
בוגרי הקורס יהיו מצוידים בכל הידיעות הדרושות
לעתונאי ספורט: כיצד לסקר ארועי ספורט, כיצד
לדווח עליהם, איך מכינים כתבה לעתון, חוקות
השיפוט של ענפי הספורט השונים, הספורט בישראל
ובעולם, ועוד.

פרטים והרשמה:
כל יום בין השעות 4אחה״צ עד 7בערב במשרד
בית-הספר בית בני ברית, רח׳ קפלן, טל.222830 .

דחף

טנג׳ נ ו /ן
1כו

וזכו 171־ ? 1 *1ודו לאמסטרנים השבוע נפתחים קורסים חדשים
למועדי הבחינות נובמבר ,1965 מרץ 1966
הנערכות מטעם משרד החינוך והתרבות
פרטים והרשמה 8—1בבקר 4—8בערב

תל־אביב
דרך פ־ ־ת 44
מול בית הדר

העולם הזה 1440

חיפה

דו1־ בלפור 5
מול הטכניון

מכתבים
(המשך מעמוד )5
ריבלין (בקשר עם תרומה לאוניברסיטת בר־אילן)
בכתבתכם (העולם הזת ,)1438 היו

מיותרות לחלוטין, מד. עוד שאץ כל שמץ
של אמת באימפליקציות הנובעות מהן.

ישעיהו יריב (ריבלין),
״מי יכנה בי ת

תל-אביב

חוק הגנת הדייר, שנחקק על ידי ה־מנדטור
הבריטי, היה חוק חיובי בזמן מל־חמת־העולם
השניה. עתה הוא הפך להוק
פסול.
אז נועד החוק למנוע ספסרות דירות.
אך כיום, כשהארץ מלאה שיכונים, מגן
החוק על הדיירים ומקפח את בעלי־הבתים.
בין בעלי־הבתים נמצאים חלוצים רבים,
שהעסיקו בזמנו פועלים יהודיים, ותרמו
הרבה למפעל הציוני. עתה הם נמצאים מקופחים,
ולא נהנים מפרי עמלם. אפילו דמי־המפתח
משמשים מקור־הכנס־־ .נאה ׳לדייר,
ואינם מגיעים לבעל האמיתי של הנבס.
מבחינה סטאטיסטית ברור שעל כל בעל-
בית ישנם הרבה דיירים. דהיינו: בבחירות
כדאי לשמור על קולות הדיירים, ואפשר
להפקיר את קולות בעלי הבתים. אד האם
לזאת צדק ייקרא?

דויד גולדברג,
היטדר והגזים

תל-אביב

בכתבה ״הנשק המבחיל״ ,על מלחמת הגזים
בוזיאט־נאם (העולם הזה ,) 1438 נכתבו על שבח דברי היטלר.
כתבתם כי היטלר
מנע את השימוש בגזים
במלחמת־העולם
השניה, כי לא שכח
את הזוזעות של מל־חמת־הגזים
בזמן מלחמת
העולם הראשונה.
האמת היא
אחרת: רוצח העמים
לא השתמש בגזים,
כי ידע שבנות־ה־גובלמן
ברית
מסוגלות להש־תמש
בגזים נגח.
תאי־הגזים, שהרעילו מיליוני אנשים, אינם
פחות מזוועים מאשר קרבות בין צבא
לצבא בחזית, ויתכן אף יותר.
כחייל במלחמת־העולם השניה, אני מפגין
בזה את צערי על המילים שנכתבו בשבו״
עונכם, כאילו מנע היטלר את השימוש
בגזים בגלל סיבות אנושיות.

צבי בובלמן, שדה חמל
העולם הזה ציין את העובדה שהיטלר
לא השתמש בגזים בקרבות, קשר זאת
בעובדה שהוא עצמו נפצע מגזים רעילים
בחזית. לא היתה בכך כל הבעה של הערכה
מוסרית.

מי אתה?
הכתבה של זיוה יריב על הליגה לידידות
ישראל־גרמניה (העולם הזה ,) 1439 מעידה

אל יאונו! -

ני>ן י

אתה!

העובד, הפקיד, חבר המשק
תוכל לבקר בחו״ל

לעזרוזך יחוע!

>4המועדווהישראלי
לנופש תיירות וק מפינג
והחברה לתיירות ע מ מי ת

״נתיב־עס״בדח
14 יום
28 יום
27 יום
29 יום

להדחתכ לי ם
חסכוני ויעיל
מגן על הידיים

כשר לפסח
תוצרת ביח״ר נקה בע״מ

מציעים לך:
— 598 .ל״י
— יון, רודוס, תורכיה
— יון, תורכיה, איטליה, שוויץ, צרפת — 1145.ל״י
— ספרד, צרפת, שוויץ, איטליה
— 1300.ל״י
— איטליה, שוויץ, לוקסמבורג
— 1385.ל״י
בלגיה, אנגליה, צרפת

פנסיון בבתי־מלון טובים
טיולים באוטובוסים מפוארים.
קמפינג בכל אירופה בזמן בלתי מוגבל,
כולל נסיעה עם מכוניתך, השאלת ציוד.
— 998 .ל״י
קמפינגבחו״ ל
בתשלומים נוחים

לקבלת פרטים נוספים, חוברת עם טיולים נוספים, ולהרשמה,
פנ המיו :
תל״אביב, פרישמן ,14 נתניה, הרצל 4ירושלים, דוד המלך ,8
אשקלון, מרכז נפתי.

על שליטי ישראל,
ועל כשרונם המדיני,
יותר מעשרות מאמרים
רציניים.
עם גדעון דיינה
יוזם הליגה לידידות,
מואילים לוי אשכול
וגולדה מאיר להתווכח.
על דברי נשיא
תוניסיה, אל־חביב
בורגיבה, אין הם מגיבים
ברצינות הראויה.
אמור
לי עם מי חבר אתה מדבר ועם מי
לא, ואומר לך מי אתה.

רינה חבר,
טעות לעולם צודקת

ירושלים

טיל מדגם רב שוגר היום מבסיס ואנדנ־ברג
(על המשמר).

קורא,

תל־אביב

תדי קולק — לחובת אפריקה־א״י להשקעות
(כותרת במעריב).

חיים בן מרדכי,

ירושלים

נדחתה בקשת צו־על־תאי של פעיל אל־ארד
(כותרת במעריב).

שושנה פהן,

ירושלים

זבות קדימה במדור זה תינתן
למבתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למפתכים.
העולם הזה 1440

בעול גרמניה מטוסי ברחוב הרא שי
מרחוק זה נראה כמישחק של ילדים חסרי־אחריות.
מטוסים סובייטיים חגו בשמי ברלין
המערבית, הגיחו בגובה של כמה עשרות
מטרים מעל לרחובות הראשיים, הבהילו ילדים
ונשים, ירו פגזי־סרק רעשניים מעל לבניין
הפרלמנט.
אותה שעה עברו שיירות של טאנקים בריטיים
ברחובות, ערכו ״הפגנות־כוח״ ילדותיות.
ואילו האמריקאים העמידו את מכוניותיהם
הצבאיות בפוזה מלחמתית מול המחסום
המזרח־גרמני, שניתק במשך שעות ארוכות
את מערב גרמניה מן הכביש המוביל
לברלין, דרך גרמניה המזרחית.
אחרי יומיים־שלושה נגמר הכל. הילדים
חזרו הביתה, והשלום חזר לגיזרת ברלין. ה־מישחק
נסתיים.
הכל כגלל ישראל. לשם מה היה דרוש?
התשובה היתד, קשורה בברלין המזרח־תיכו־נית
— ירושלים.
התפוצצות עיסקת־הנשק הגרמנית—ישראלית,
הזמנת אולבריכט לקאהיר, האיום הערבי
בניתוק היחסים עם בון, והעיכוב שחל
בכינון היחסים עם ישראל — כל אלה החלישו
את מעמדה של ממשלת ארהארד בצורה
רבה, ודווקא בשנה של בחירות.
ארהארד ואנשיו ישבו וטיכסו עצה: מה
לעשות כדי לטשטש את הרושם שהממשלה
היא חלשה, עלובה וחדלת־אונים? התשובה
נמצאה חיש מהר: לעשות משהו חזק וגברי
בברלין.
מה אפשר לעשות בברלין? פשוט מאוד:
לכנס בה ישיבה של הפרלמנט זלמערב־גרמני.
סדר צייד להיות. ברלין אינה חלק
רגיל של גרמניה המערבית. לפני ההסכמים
הבינלאומיים, שדווקא המערב מקפיד עליהם
(בעוד הסובייטים טוענים שפג תוקפם מזמן)
יש לברלין מעמד מיוחד, והיא כפופה לשלטון
ארבע מעצמות־הכיבוש. לכן אין הסובייטים
מסכימים לכך שבברלין יתכנס הפרלמנט
של מערב־גרמניה.
אילו היו המערב־גרמנים דומים לישראלים,
היו מתעלמים מן העמדה הסובייטית עוד
ביום הראשון של הקמת הקהילה הפדרלית,
מחליטים כי הפרלמנט יתכנס באופן קבוע
בברלין, כשם שהכנסת הישראלית מתכנסת
בירושלים, בניגוד להחלטות או״ם. כך היתר.
נקבעת עובדה קיימת, ויתכן שהעניין היה
נשכח מזמן.
אולם הגרמנים הם עם המכבד את המילה
הכתובה, וסדר צריך להיות. על כן נקבע
מושב הפרלמנט בבון הרחוקה. כאשר ניסו
לכנס את הפרלמנט לישיבה מיוחדת בברלין,
לפני שבע שנים, גרמו הרוסים למשבר בינלאומי.
מאז לא חודש הנסיון.
הים הרוגז. החודש, נוכח מעמדו העלוב
של ארהארד, הסכימו מעצמות־המערב ב־חוסר־רצון
שהפרלמנט יתכנס שוב בברלין.
הם ידעו שזה יביא לצרות.
גם הגרמנים ידעו זאת. ולראייה: כאשר
נתבקשו להקים את שגרירותם בירושלים,
השיבו בשלילה מוחלטת. טענתם :״ירושלים
דומה לברלין. איננו יכולים לעזור לכם להפר
את החלטות או״ם בירושלים, כי בזאת 1ניצור
תקדים שיעזור לרוסים להפר את ההסכמים
הבינלאומיים בברלין.״
בכל זאת הפרו בעצמם קו זה. הם, וגם
האמריקאים, האמינו כי ברית־ר,מועצות אינה
מעוניינת כרגע במשבר חדש, וכי תסתפק
בהפגנת־רעש.
וכך היה. כאשר נגמרה ישיבת הבונדסטאג,
נגמר גם המשבר הקטן.
רק הביטאון הרישמי של גרמניה המזרחית
הסיק מוסר־השכל. כתב הוא :״אין זה
מעשה חכם מצד אי להרגיז את הים המקיף
אותו!״

ארצות הברית
״ ח פנ הלמד לי פ מן \״
העתונות האמריקאית דומה לעתונות הישראלית
בענייני חוץ ובטחון. כשהממשלה
אומרת ״בום״ ,היא עונה כולה, כהד מן
ההרים ,״בום״ .זהו המצב גם לגבי מלחמת
ויאט־נאם.
רק איש אחד נוהג אחרת. ואלטר ליפמן,
הפרשן הקשיש, מותח ביקורת על הממשלה.
לדעתו, הסתבכה ארצות־הברית במלחמה זו
בטעות, ומוטב שתסתלק משם בהקדם האפשרי.
עליה להציע לוויאט־קונג תנאים סבירים,
לפתוח במשא־ומתן, לנטרל את דרום ויאט-
נאם, לשים קץ להרפתקה המסוכנת.
כל זה מרגיז מאוד את הנשיא ג׳ונסון.
קודם כל, מפני שג׳ונסון אינו אוהב ביקורת
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 1440

״דיאולך! ומעתהגם זזולצות ־דיאולן־
לנשים. עיצובאופנתינהדר, מבחר
דוגמאות, ס פו ר טי בי ת או מהודרת, קלה
ונעימה לכל הזד מנו ת.
״דיאולך נ שאר ת מיד ״דיאולך...
בזאת כל גברמשוכנע, וגאה כי על
חול צ ת ״דיאולן״ הנ פל א ה הוא יכול ל ענוב
עתהעניבההעשויה ״ די או לךס הו ר
ויחיד במינו.

0101011

בי דיאולך בלוכדיף לך ררן...
פרסום סחיק

חיילים ויאט־נאמיים (במסכות גז)
לנשיא לא

היה מושג

(המשך מעמוד :7

תו צרת דו ב ק בע׳־מ

פילסו כי דהמלך • קופסתמכסובב
אנו הראשונים
ולכן גם לנו הנסיון
ב 1£1150110018א1א!$1
1 1פיד

א. רובין. ס$ו^.,ס5.ק

.ניאו 7ןוסמטי 7ן אי

מומחה לבעיומ שיער
ולבעיות קוס מ טיק ה

תל־אביב, רחוב פינסקר 2
טלפון 57028

* 1 1 1ז

11113

ממש בי״ס לקיץ, וגם הזדמנות
נעימת לטיולים באירופה

כל זאת מובטח לד אצל:

לי ש

בע״מ

משרד נסיעות ותיירות
ת״א; רח׳ מונטיפיורי 25

ההרשמה גסגרת
בסו]? חודש אפריל

בן יהזדה 6 8 ,ו סז
מתנות לחג מצלמות
מצלמה אוטומטית 72 תם׳
170ל׳׳י! מסרטה אוטומטית
מ־ 180ל״י; מצלמות לנוער
מ־ 40ל״י; ספרית סרטונים
חדשה 8מ״מ; פרוז׳קטורים
להשכרה — 7.ל״י ליממה.
פילם חינם לקונח מצלמה

בכל צורה שהיא. הוא רגיש לביקורת בצורה
בלתי־נורמלית. שנית, אין ג׳ונסון רוצה
שיגדירו אותו כמחרתר־מלחמה.
מי נותן תקציב? מזה כמה חודשים
נטושה המערכה בין השניים.
פעם תפס ג׳ונסון חבר־קונגרס, שמתח אף
הוא ביקורת על גישתו למלחמת ויאט־נאם.
כאשר תבע הנשיא הסבר ממנו, התנצל חבר-
הקונגרס שלא הביע אלא את דעותיו של
ליפמן. השיב ג׳ונסון,בחיוך מתוק :״אה, מר
ליפמן! בסדר, ידידי. בפעם הבאה, כשיהיה
דרוש לך תקציב להקמת סכר במחוז שלך,
תפנה־נא למר ליפמן!״
אולם ליפמן לא נשאר חייב. לפני שבועיים
נאם ג׳ונסון נאום מצטדק, טען שכל מדיניותו
אינה מכוונת אלא להחזרת ההסכם ה־ויאט־נאמי
משנת 1954 על כנו. השיב ליפמן
במאמר קצר ומוחץ: לנשיא אין מושג על
מה הוא מדבר. כי דווקא אותו הסכם נוגד
לחלוטין את הקו של ג׳ונסון כיום*.
בימים האחרונים מתח ליפמן ביקורת קטלנית
על הנשיא, בטענה כי הלה מסרב להיכנס
למשא־ומתן, מעמיד תנאים אשר האנוי
ופקין אינן יכולות לקבלם. הנשיא ודובריו
ענו כי ממילא אין האנוי ופקין מוכנות לשיחות.
השיב על כך ליפמן: אפילו יתאמת
הדבר, כדאי לאמריקה להציע משא־ומתן
ללא־תנאים, כדי להוכיח לעולם כי היא מוכנה
לפתרון המשבר.
מלון המלד דויד. השבוע בלע ג׳ונסון
את הגלולה המרה, נהג בדיוק לפי הצעות
ליפמן. גרמו לכך שיחותיו עם שר־החוץ הבריטי,
שנקט אותו קו כמו הפרשן המכובד.
הודיע ג׳ונסון, בנאום דרמאתי: ארצות־הברית
מוכנה להיכנס למשא־ומתן לסיום
המלחמה, ללא תנאים מוקדמים. אך הוא לא
קיבל הצעה שניה של ליפמן: להגדיר בפירוש
מהן מטרות־המלחמה של ארצות־הברית
בוויאט־נאם.
עתה חזר הכדור לקומוניסטים. יתכן שלא
יפתחו בשום משא־ומתן, מתוך הנחה כי
ממילא כבר השיגו נצחון בשדה־הקרב, וכי
סילוק האמריקאים שוב אינו אלא שאלה של
זמן. פיצוץ השגרירות האמריקאית בסייגון,
בדומה לפיצוץ מלון הנזלן דויד בירושלים
בשעתו, נראה כהתחלת הנצחון הסופי.
התגובה הראשונה של האנוי ופקין אישרו
חשש זה. הן קבעו כי על האמריקאים להסתלק
מוויאט־נאם לפני פתיחת משא־ומתן.
פקין אף הוסיפה כי כל משא־ומתן צריך
להתנהל בין הלוחמים עצמם: מפקדי הוויאט־קונג
ומפקדי הצבא האמריקאי.
אך יתכן כי אלה הם צעדים תעמולתיים
בלבד, וכי בשבועות הקרובים תימצא דרך
למשא־ומתן. אם כן, יגיע חלק נכבד מן
התודה על כך לפרשן הקשיש והאמיץ בוושינגטון
הרחוקה, המצפצף על דעת־הקהל
הבטחוניסטית.
* בשנת 1954 הושג בי 1כל המדינות
הסכם, ששם קץ למלחמת־השיחרור הוויאט־נאנוית
נגד צרפת. לפי הסכם זה נקבע קו
זמני בין צפון ודרום ויאט־נאם, והוסכם ש תי!״
כמה חודשים יתקיימו בחירות כלליות
לקביעת המישטר במדינה כולה. אולם ממשלת
הדרום, בהשפעת האמריקאים, הפרה את
החוזה וסרבה לקיים את הבחירות, בידעה כי
מובטח בהז רוב לקומוניסטים גם בדרום.
ההסכם אוסר בפירוש החזקת צבאות זרים
בוויאט־נאם.
העולם חזה 1448

יינז־־ון:
טית בישראל ביחסיה עם העתונות.

קרון ראשון: חופש-העתונות חייב להיות
> מובטח בחוק.
יתכן שהדבר יפתיע אזרחים רבים, אך זוהי עובדה: שום
חוק ישראלי אינו מבטיח את חופש־העתונות. במידה שהחוק
מזכיר בכלל את העתונות, הרי בא הדבר להגביל את חרותה.
חופש־העתונות אינו תופעת־לוואי שולית של הדמוקראטיה
הוא אחד מעמודי־התווך שלה. בלעדיו אין העם יכול לבחור
באופן חופשי את ממשלתו ואת בית־נבחריו, תוך ידיעה המצב
לאמיתו. בלעדיו לא תיתכן הכרעה דימוקראטית כלשהי.

לבן אין העתונות החופשית חשוכה פחות
מן הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות
השיפוטית. היא מהווה את הרשות הרביעית,
הרשות המיידעת.
חוקת המדינה — כאשר תקום, סוף־סוף — חייבת לקבוע
כי חופש העתונות הוא חרות מוחלטת, שאינה ניתנת להגבלה
על־ידי שום חוק, צו או תקנה. כל עוד אין חוק למדינה
— למרבה החרפה! — יש לקבוע זאת בחוק רגיל.

חוק זה חייב לבלול את ביטול כל החוקים
הקיימים המגבילים את חופש העתונות.

** רב פסח תש״י — באפריל — 1950 הופיע גליון
מס׳ 651 של העולם הזה, גליון שהפך סימן־דרך ב־עתונות
העברית.
היה זה הגליון הראשון של ״השבועון המסרים״ — כי
באותו שבוע עבר העולם הזה לידי עורכיו הנוכחיים.
באותו יום החלה ההרפתקה העתונאית הגדולה, שהטביעה
מאז את חותמה על הנוף הציבורי של ישראל.
היום מלאו 15 שנה לאותו מאורע. האריה השואג, הנושא
את הסיסמה ״בלי מורא — בלי משוא־פנים״ ,עלול
היה להזדקן. הוא לא עשה זאת. שאגתו נשמעת מדי
שבוע, צעירה ורעננה.

בין

מושל
• רשיון לסרב

השאר:
חוק־החירום הבריטי, המתיר למושל המחוז (או לצבאי)
לאסור כל עתון ״מטעמי בטחון״.
חוק־העתונות המנדטורי, האוסר הוצאת עתון ללא
מידי מושל־המחוז (כיום פקיד שר־הפנים) ,הרשאי
לבקשה ואף לבטל רשיון קיים, כאוות נפשו.

כמישטר דמוקראטי, זבאי בל אדם להוציא
עתון, ללא צורך בבל רשיון שהוא, בשם שהוא

העתונות, ופגיעה ממאירה בזכותו של האזרח לדעת עובדות
שהן חיוניות לשלומו ולשלום מדינתו. על פעולה זו אין כל
אפשרות של עירעור, לא בבית־המשפט ולא בכל מוסד אחר.

נוצר מצב בו מהווה הצנזורה (בלומר: מש-
רד־הכטחון) גם פוסק יחיד, גם תובע, גם
שופט סופי וגם מוציא-לפועל.
כדי לתקן מצב זה, דרושים שני אמצעים:
• קביעה ברורה ומינימלית של התחום בו מותר לצנזורה
בכלל לפעול.

• הקמת מוסד ציבורי מוסמך, כלתי־תלוי
כמשרד־הבטחון ובממשלה, שכפניו אפשר יהיה
לערער על פעולת הצנזורה ולקבל החלטה
תוך 24 שעות.

** קרון שלישי: תינתן חסינות למקורות•
> האינפורמציה, בחוק ובפועל.
האדם המוסר ידיעות לעתון משתמש בזכותו הדמוקרטית,
וממלא חובה אזרחית. הוא זכאי לעשות זאת באורח סודי,
ללא הטרדה וללא חשש מפני נקמה שלטונית.
פירושו של דבר, למעשה:
• לא יחייב בית־משפט כל עתונאי לגלות את מקורות
המידע שלו, מסיבה כלשהי.
• יבוטל הסעיף השרירותי בחוק בטחון־המדינה המגדיר
כעבירה בטחונית את מסירתו של חומר בלתי־סודי ו־בלתי־בטחוני
מצד פקיד המדינה לעתון.

• לא ינוצל שרות-הכטחון, או בל מוסד
מודיעין אחר, לגילוי מקדרות־מידע של עתון.
• לא יהיה עיקוב אחרי עתונאים, לא תקויים האזנה
לטלפונים של עתונים ועתונאים, לא ייפתחו מכתביהם, וכן

היא מרגיזה את השליטים, מפחידה את
המושחתים, מעוררת את האדישים ומעודדת
את הלוחמים לשינוי -כמו ביום הראשון.

1ם אופייני בתום השנה ה־ 15 הוכיח כי מלחמתו של
׳ העולם הזה למען חופש העתונות עוד רחוקה מן הנצחון.

גם עתה -שנתיים אחרי מיגור הכן־גוריו־ניזם
ועליית לוי אשכול לשלטון -נאלצים
אנו ללחום על חופש זה יום־יום ושעה־שעה.
חופש־העתונות הוא עדיין, כמידה רבה, בבחינת
אשליה.
ביום אופייני: ויכוח סוער עם הצנזורה, על פסילת חומר
שאינו נוגע לענייני־בטחון, במובן האמיתי של המושג. דו״ח
של מינהלת העולם הזה על המשך החרם מצד מוסדות הממשלה
וסרובם למסור לנו מודעות. מכתב של חייל, המבקש
לשלוח לו את העתון בהנחה, מאחר שזה אינו מצוי
בחדר־התרבות של יחידתו (ושל כל יחידה אחרת בצה״ל).
הודעה של כתב על סרובו של פקיד ממשלתי אחראי למסור
לו אינפורמציה לגיטימית. ידיעה על בילוש אחרי אנשינו.
הודעה ארסית נגד העולם הזה בפי שר בממשלה.
אומנם, פה ושם, עם כניסת אנשים חדשים לעמדות־מפתח,
נשתפרו יחסים על בסים אישי, בלתי־רשמי.

אף מבחינה רשמית נמשך החרם הטוטאלי
של השלטון על ״העולם הזה״ ,ואף הוחמר כבמה
שטחים כתקופת אשכול.

מה הגורם לכך? האם זה המשך השיגרה של ימי בן־
גוריון, פחד מפני שרידי הבן־גוריוניזם? האם מבטא מצב
זה אח מהותם האמיתית של השליטים החדשים?

ואולי צמרת חדשה-ישנה זו, שלא הבירה
מעולם מישטר דמוקראטי אמיתי, כלל אינה
מבינה מה צריף להיות היחס אל עתון בלתי־תלוי
במישטר חופשי?

ך* ניעה השעה לנסח, בצורה ברורה ומעשית, מה צרי!
) כים להיות היחסים בין ממשלה דמוקראטית ובין עתון
חופשי, לוחם וביקורתי. ואין הזדמנות טובה יותר לכך
מאשר גליון היובל של העולם הזה•
לכן אוותר הפעם על הסממנים המקובלים של מאמר־יובל
— הטפיחה העצמית על השכם, הרשימה הנפוחה של
הצלחות והישגים, ההבטחה החגיגית להמשיך בורך במישנה־מרץ
— ואנסה להגדיר עקרונות לצ׳רטר של חופש־עתונות.
צ׳רטר שיהווה יעד מוחשי למאבקנו, שיוכל לעמוד לנגד
עיני כל אדם בשלטון, החותר לדמוקרטיזציה אמיתית, שיתן
בידי הציבור אמת־מידה למדידת הפער בין הדרוש והמצוי.

ביום חגנו ה ,15-על סמך 790 גליונות של
מאמץ ומאבק, אנו מצהירים וקובעים: אלה
העקרונות החייבים להנחות ממשלה דמוקרא־

זבאי לדבר ברחוב ולהתפלל בבית-בנסת. תלד
תו היחידה היא בקהל הקוראים־האזרחים,
שיקרא -או לא יקרא -את עתונו.
קיימים חוקים סדירים להגנה על הציבור בפני ניצול־לרעה
של חופש העתונות: החוק נגד הסתה לדבר־עבירה,
החוק נגד הוצאת־דיבה, ועוד. חוקים אלה חלים על העתון
והעתונאי, כשם שהם חלים על כל אזרח אחר.
אסור שתחול הגבלה אחרת כלשהי על חופש־העתונות.

>•* קרץ שני: לא תיתבן צנזורה על העתונות,
> אלא למניעת פירסום סודות צבאיים מובה קים.
למרבה
הצער, רחוק המצב בישראל כיום מעקרון זה.
ודודקא לאחרונה חלה הידרדרות חמורה נוספת.
כיום מנוצלת הצנזורה לשלל מטרות שונות. היא מגינה
על אינטרסים סיעתיים ומפלגתיים, מסתירה דיוני הממשלה,
מעלימה מאזרחי ישראל ידיעות הידועות לכל העולם,
מופעלת לצורך יחסי־החוץ של המדינה, ועוד ועוד.
במצב המיוחד של ישראל, אין קושי במציאת תירוץ
״בטחוני״ לפסילת כל ידיעה שהיא, המפריעה למישהו. כמעט
ואין ידיעה בארץ שאין לה נגיעה כלשהי בענייני
בטחון כלשהם. מה גם שהצנזורה מגינה על עצמה, ואין כל
אפשרות להתווכח בפומבי על החלטותיה לגופן.
פעולת הצנזורה מהווה כיום צימצום חמור של חופש-

הלאה, אלא כשקיים חשד סביר כי מבוצעת עבירה בטחונית.

• הנותן הוראה להפר עקרון זה, או המבצע
הוראה בזאת, יישא באחריות פלילית.

* 6קרון רביעי: לבל עתון תהיה גישה חוס
> שית לאינפורמציה ממלכתית וציבורית.
לא תנוצל אינפורמציה כזאת לשיחוד עתונים, ולא תיחסם
הגישה לאינפורמציה כזאת לשם הענשת עתונים.
שתי שיטות פסולות אלה נהוגות כיום על־ידי מוסדות
המדינה והציבור, ואין כל הבדל ביניהן ובין שוחד רגיל.
פקיד המונע אינפורמציה מפני כל העתונים, כדי להנחילה
לעתון מסויים תמורת פירסומו האישי — הריהו כמשלם
שלמונים לאותו עתון. כי לגבי העתון אין הבדל בין קבלת
שוחד במזומנים לבין קבלת אינפורמציה, העוזרת לו להגדיל
את תפוצתו ואת הכנסותיו.
אותו כלל נכון לגבי מניעת אינפורמציה מעתון. משויים,
כדי להענישו על ביקורת שמתח על אותו פקיד, וכדי להרתיע
עתונים אחרים. מאחר שכל עתון משתדל לבסס את
תפוצתו על טיב האינפורמציה שלו, הרי פירוש הדבר
הטלת קנס כספי עליו.
כדי לפתוח מחדש את דרכי האינפורמציה הלגיטימיות,
ולשים תוך כדי כך קץ גם לשיטות השיחוד וההענשה,
תיקבענה ההנחיות הבאות:
(המשך בעמוד )28

במרינה

הסכים בול כי הערבים משלימים בהדרגד,
עם קיומה של ישראל, ושתגבר נכונותם
להגיע לידי הסדר עימד..״

העם

שיעור ב\י מ גו
ההודעה הרישמית של לשכת־העתונות
הממשלתית על מסיבת העתזנאים שקיים
ראש־הממשלה השבוע במועדון העתונאים,
הכילה קטע מרתק על הצהרות בורגיב־,

ד רו סי הבאהבה
אילו היה קם יאן פלמינג ישראלי, לא
היה מתקשה בעיצוב דמות גיבורו.
ג׳יימס בונד הישראלי (ששמו יהיה; מן
הסתם, יעקוב בן־דן) יסייר ברחבי ברית־המועצות.
בתחתית הכפולה של מזוודתו
יישא חבילת־מצות. בקת של אקדחו יהיו
חבויים תפילין. נרתיק זעיר בשפופרת
מישחת־השיניים שלו יכיל סידור־תפילה
במיקרופילם.
הספר יהיה מורכב כולו מתיאורים דרא־מאתיים.
איש מחלקת הרצח והנקם של
הש״ב הסובייטי ירדוף אחרי 007 הישראלי,
אך הלה יצליח למרות לזאת להגיע אל בתי־הכנסת,
לחלק את התפילין.
הספר הטוב ביותר של פלמינג (קרי:
פלמון) הישראלי היה יכול להופיע ערב
פסח, לשאת את השם אצבע המצות. הוא
יתאר כיצד נוסע 007 לאודיסה, במכונית
?!ונמסה של קייזר־אילין, אשר לוחות־השריון
שלה לא יהיו אלא מצות מוסוות. בהגיעו
לעיר הדרומית יחלק 007 את המצות ליהודים׳
ישים במקומן לוחות־פח, ויחזור כלעומת
שבא.
טיול לאודיסה. אילו היה כל זה
מופיע בספרים, לצורכי בידור ושעשוע,
לא היה בכך כל רע. אך לרוע המזל
מתרחשים דברים מעין אלה במציאות. יאן
פלמינג הישראלי אינו כותב ספרים, אלא
מנהל מדיניות־חוץ.
שני דיפלומטים ישראליים מן השגרירות
במוסקבה הגיעו לאודיסה, הציעו למתפללים
היהודיים בבית־הכנטת מצות לפסח,
.מאחר שנאסר עליהם לאפות מצות״ .כאשר
פורסם הדבר השבוע באיזבסטיה, בטאון
הממשלה הסובייטית, לא הוכחש פרט מרכזי
זה, אף שהשגרירות הכחישה כמה הגזמות
בהמשך הסיפור.
אילו היו השניים שליחים של מחתרת
דתית או ציונית, לא יכלו להזיק אלא לעצמם
וליהודים של אודיסה. אולם השניים
הם שליחי מדינת ישראל, דיפלומטים ריש־מיים.
על כן גובל מעשם בטימטום. טימטום
זה כבר הפך לשיגרה בשגרירות הישראלית
במוסקבה, שנוסדה על־ידי גולדה מאיר.
אין סיכויים. תפקידו של דיפלומט
הוא לייצג את האינטרסים של מדינתו באוזני
המדינה אליה נשלח — בכל ימות
השנה, דגם ערב פסח.
אין זה מתפקידו ללחום למען הזכויות
הדתיות של האזרחים במדינה הדוגלת באידיאולוגיה
אנטי־דתית רישמית.
אין זה מתפקידו לקיים קשרים עם מיעוט
באותה ארץ, בייחוד כשזו ארץ טוטאלי־טארית,
הרואה בעין רעה מאד קשר כלשהו
בין אזרחיה ובין מדינות זרות. אפילו
במדינת ישראל. הדמוקראטית לא היה הש״ב
רואה בעין יפה אילו חילקו אנשי השגרירות
הסובייטית בחשאי ספרי־קוראן במים־
גדים של נצרת ועכו.
הנזק הנגרם על־ידי מעשים כאלה ליהודי
ברית־המועצות, המוחשדים כתוצאה מכך
כגיים חמישי, גלוי לעין. רק בעלי מצפון
ציוני מיוחד־במינו יכולים להתעלם מכך.
אך הנזק הנגרם למדינת ישראל ולבטחונה
ברור שבעתיים. קבע השבוע לוי אשכול,
יום לפני שפירסם איזבסטיה את סיפורו:
״אין סיכויים לשיפור היחסים בין ישראל
וברית־המועצות בעתיד הקרוב.״
לשון אחרת: אין סיכוי שמוסקבה תשלח
פחות טאנקים לקאהיר, או שתתחיל לשלוח
טאנקים לחיפה.

יחסי חוץ
ע לי לו תדה־גז לדה
גולדה: שמע־נא, צ׳ארלי,

אני רוצה
שתגיד ללבנוני הזה, זה שבא אליך בשבוע
הבא, שאם לא יפסיק מייד את מיפעל־החטייה
שלו אנחנו ניתן לו זבנג על הראשו
ד ה ״ גו ל נ תסלחי לי, הגברת מאיר, אבל
צרפת דווקא מתנגדת לזה שתתנו ללבנונים
זבנג על הראש.
גולדה: לא חשוב למה שאתם מתנגדים.
תעשה מה שאני אומרת לן.
ד ה ״ גו ל: אבל הגברת מאיר, בבקשה,
אני דווקא מנסה לשפר את היחסים בין
צרפת ולבנון, ואם אמסור להם את ההודעה
שלך זה יקלקל ל י

(ראה לעיל).

הנה הוא כלשונו :

גולדה: די, צ׳ארלי, תפסיק
שמעת מה שאמרתי לן.

לקשקש.

בצורה זו, פחות או יותר, התנהלה פעולתה
של שרת־החוץ הישראלית בעת ביקורה
האחרון בפאריס — אב להאמין להדלפה
זדונית, שפורסמה השבוע בישראל, ושגרמה
לתדהמה בפאריס.
סיפר הכתב הצבאי של הארץ: אישיות
רמת־מעלה באירופה נתבקשה, בעת ביקורה
האחרון של הגב׳ מאיר בפאריס, להודיע
לנשיא לבנון, העומד לערוך ביקור ממלכתי
.,פאריס, שישראל תפתח במלחמה נגדו, אס
לא יפסיק את עבודות ההטייה בארצו.
נוסח ההודעה לא השאיר ספק כי המדובר
בנשיא דה־גול. כדי לסלק כל אפ
שרות של טעות, חזר חארץ בעבור יומיים
וזיהה את דה־גול בשמו.
אולטימטום. עצם הבקשה אינו מעיד
על חוכמה מדינית רבה.
ידוע כי הנשיא דה־גול פועל עתה במלוא
המרץ כדי להחזיר את צרפת לעולם הערבי.
ביקורו של הנשיא שארל חילו בפאריס
נועד בדיוק למטרה זו. כי לבנון היא בתי
בריתה המסורתית של צרפת, מזה מאית
בשנים.
כדי לרכוש את לב לבנון, וגם להתקרב
לסוריה, הודיעה פאריס לאחרונה בפה מלא
שהיא מתנגדת בחריפות לכל פעולה צבאית
מצד ישראל נגד מיפעל־ההטייה הערבי.
רק כסיל יכול היה להאמין כי במצב זה
יסכים הדגול למסור ללבנון אולטימטום
ישראלי, הסותר לחלוטין את הקו שלו.
נער שליח. אך אם עצם הרעיון היה
מטופש, הרי ההדלפה היתד, פשע. בהועידה
לנשיא צרפת תפקיד של נער־שליח ישראלי,
ך.וא״ העליבה את המדינאי הצרפתי הרגיש.
מי אחראי להדלפה? קשה היה להתעלם
מן העובדה כי זמן קצר לפני הפירסום
חזר שמעון פרס מביקור בפאריס, וכי ההדלפה
עצמה הופיעה בעתון המקורב ביותר
לפרס, ומפי הכתב הצבאי דזזקא.
בכך הצטרפה ההדלפה להדלפה הקודמת,
בדבר אספקת טאנקים אמריקאיים לירדן,
שהמריצה את ראש־הממשלה להקים ועדת־חקירה
לגילוי מקורה. ועדה זו נכשלה.
ההדלפה החדשה פוגעת ביחסי ירושלים—
פאריס. כשם שד,הדלפה הקודמת פגעה ביחסי
ירושלים—וושינגטון. אך קודם כל היא
פגעה בשמה הטוב של ממשלת ישראל.
יתכן שבכך טמונה כוונתה האמיתית. אחראי
לה, בלי ספק, אדם המבקש להוכיח כי
סידרי־השילטון בארץ מתמוטטים, וכי הממשלה
הקיימת שוב אינה מסוגלת לנהל
את המדינה. מי זה יכול להיות?

יחסים מרחביים
בו ר גי בהממ שי ר
אל־חביב בורגיבה אינו שוקט על שמריו.
פעם אחרי פעם, בעיר אחרי עיר, הוא
חוזר על נושאו המרכזי: על הערבים להכיר
בקיומה של ישראל, על ישראל להשתלב
במרחב, ועל הערבים לגבש תנאים סבירים
להסכם שלום.
השבוע חזר פעמיים על נושא זה. בפעם

הראשונה, בראיון עם עתון צרפתי, הביע
את הדיעה כי יש לכונן שלום על בסים
תוכנית־החלוקה של .1947 משמע • :על
הערבים להכיר בקיומה של ישראל, ועל
ישראל להחזיר את השטחים שכבשה בעת
המלחמה מעבר לגבולות שנקבעו לה (כגון
יפו, נצרת ועכו) .שם ייושבו הפליסים
הערביים.
בורגיבה יודע היטב כי אין בישרא; אף
חוג רציני אחד המסכים להסדר כזה —
והוא עצמו אמנם הביע באותו ראיון את
הדעה שישראל לא תסכים לכך. מדוע, אם
כן, השמיע בכלל את ההצעה?
התשובה לכך מצוייר, בהערתו שגם עבד־אל־נאצר
הציע, לא מכבר, הצעה דומה.
(השבוע, בראיון לעתון צרפתי, הסתפק נאצר
בפחות: בהחזרת ד&ליטים כתנאי לשלום).
נשיא תוניסיה רצה פשוט להבליט כי
למעשה אין הבדל כה רב בינו לבין נשיא
מצריים. גם הלה, למרות דיבוריו התוקפניים,
מוכן בעצם לשלום עם ישראל, אלא
שאינו מעז להגיד זאת בגלוי.
כפי שאמר בורגיבה בהזדמנות שניה:
״מנהיגי ערב יצרו מצב־רוח מלחמתי,
ועכשיו הם בעצמם שבויים בידי מצב־הרוח
שהם יצרו
השם המפורש. הצהרתו השניה של
בורגיבה השבוע, אותה השמיע אחרי שנת־קבל
כגיבור חוזר על־ידי המוני תוניס,
היתד, הנועזת והמרחיקודלכת ביותר.
אמר בורגיבה, פשוטו כמשמעו: יש למצוא
בסיס לדו־קיום של ישראל וארצות־ערב.
העוקץ היה בהזכרת שמה המפורש
של ישראל.
הצהרה ברורה וחד־משמעית זו היתד.
תוצאת ד,בטחון העצמי המתגבר של נשיא
תוניסיה, בטחון יזה נבע מכמה ־יבותז
#ו שום מנהיג ערבי לא יצא בחריפות
נגד הצהרותיו. אפילו מנגנון־התעמולה המצרי
האדיר לא השמיץ את בורגיבה, הס,תופק
בהתקפות מתונות עליו על רקע אחר —
סירובו לנתק את יחסיו עם בון. אין ספק
כי מנהיגים ערביים רבים שמחו על כך
שנמצא סוף־סוף מישהו שהיד. מוכן ומסוגל
להגיד את אשר אין הם מעזים עדיין לבטא
בגלוי.
#בסיבובו האחרון התגבש מעמדו של
בורגיבה כראש מחנה ערבי חשוב. מארוקו
ולוב הצטרפו בגלוי למחנהו. לבנון רמזה
על הצטרפותה הבלתי־רשמית, בהתאם למעמדה
המיוחד. ירדן, המפלרטטת עם מצריים,
עודדה את בורגיבה. אפילו אחמד בן־
בלה רמז בימים האחרונים שלא יעדיף את
יחסיו עם קאהיר על יחסיו עם שכניו,
ועל כן הוא מתכונן להיפגש עם מלך
מארוקו, שותפו של, בורגיבה.
הצהרותיו של בורגיבה עוררו תשו־מת־לב
והערכה בבירות המעצמות הגדולות,
חיזקו את מעמדו הבינלאומי. ביחוד זכה
לעידוד מצד צרפת.
אפילו אדם זהיר כמו רב־אלוף אוד בול,
ראש משקיפי או״ם בארץ־ישראל, מצא עידוד
בעמדת בורגיבה. אחרי שהעניק בירושלים
ראיון בלתי־רגיל לכתב הניו־יורקי של העולם
הזה, דויד הורוביץ, דיווח הכתב :״הוא
נראה אופטימי לגבי הסדר ישראלי־ערבי בעתיד.
בהזכירו מצידו את הצהרותיו של בורגיבה,

מרכן— משה (למרחב) :נאשר לן יבלת
בזמנו את ראשות הממשלה, הכרזת פעמים
רבות, שלבנו לשלום עם הערבים. הייתי
מבקש להנזביר כיצד קרה הדבר, שלאחר
הכרזותיו הרבות של בורגיבה, אמנם היו
תגובות פה ושם מצד המוסדות הממשלתיים,
אולם מאוחר ומעט מדי.
תשובת מר אשכול: אני לא כל כך
מסבים להסמכת הפרשיות הללו, למה שאמרתי
ני ידנו מושטת לשלום ולדברים
אשר אמר בערך נעבור שנתיים בורגיבה.
מה שאני אמרתי היה לפני, בתוך ואחרי
בורגיבה. בזח רציתי לבטא מה רצונה
האמיתי, הרצון הנן, הרצון הנוקב של
מדינת ישראל, ממשלת ישראל, של עם
ישראל והקריאה לשלום עם הערבים היתה
בהזדמנויות שונות. משום כך אני לא
קושר אחז בשני. השאלה שנשאלת בארץ
ואשר אתה שואל אותה, השאלה אם זו
היתה הזדמנות שצריך היה להתנפל עליה
כמוצא שלל רב? ופה יכולות להיות דעות
שונות. אני כשלעצמי חשבתי, שמתוך נמה
ניסוזקים לעצם העניין, לעניינו של נאצר,
זאת אומרת על כל מה שמסביבנו, אולי
מותר לנו לא כל כן מהר להזדרז ולתופף
בכל התופים. ניתן לו לדבר עוד פעם
פעמיים, אולי שלוש וארבע פעמים, נראה
כמה זה יימשך ועד נמה הוא מתמיד.
נראה: אולי פעם יזכיר גם את מדינת
ישראל ולא רק את היהודים. אני גם חושב,
שהתלהבותנו המהירה מדי יכולה נם להזיק.
אני נרגע מסתפק במה שאסרה שרת החוץ
בכנסת ועוד תהיינה הזדמנויות. זה לא
אומר, ני מתחת לשכבה לא צריכה מדינת
ישראל, ממשלת ישראל ואישי ממשלת
ישראל לשבת בחיבוק ידיים. יש לכרות
אזנייס ולהקשיב. זז פרשה לחוד, אך זה
לא צריו להיעשות — לטובת הענין —
בפומבי רב. אם עתון עושה על אחריותו
מה שהוא עושה וכותב, זה יפה מאד,
אך ממדינה ומממשלת מותר לדרוש גישה
קצת אחרח) .הייתי אומר, כי זה צליל
מרענן במקצת, אך אני מפחד, כי אני נכנס
יותר מדי לתשבחות, שיכולות להחליף
אותו בעין רעה מצד אויבנו. אך הצליל
הן זה ראו.י מאד וצריך לעשות ואולי נם
נעשים מעשים, נדי לבדוק את הדברים
יותר.

ליגלוג וזילזול. מדוע נאלץ ראש-
הממשלה לגמגם בצורר, כד, אומללה על
פרשר. כה חשובה?
כאשר הצהיר בורגיבה את הצהרותיו
הראשונות, נתקבלו הדברים באי־רצון בולט
בירושלים. משרד־הבטחון הביע בגלוי.עמדה
שלילית, טען כי יוזמת־השלום התוניסית
תקלקל את סוכויי. הרכש של ישראל.
סגן־ראש־הממשלה ליגלג על בורגיבה,
אמר שסנונית אחת אינה מביאה את האביב,
מה גם שהסנונית מחליפה בכל פעם את
זמרתה.
לוי אשכול הכריז בלונדון כי ישראל
לא תחזיר אף פליט ערבי אחד — דבר
שנתפרש בצדק כדחייה מכל וכל של הצעות
בורגיבה.
גולדה מאיר אמרה בזילזול, חודש אחרי
ההצהרה הראשונה, שלא קראה עדיין את
הנוסח.
אולם לוי אשכול הוא פוליטיקאי ממולח,
והוא הבחין כי הפעם הצליחה ממשלתו
לזעזע את דעודהקהל הרצינית. הצהרות
בורגיבה עשו רושם עמוק מאד בישראל.
עמדת הממשלה לא יכלה להתפרש אלא
כאישור לטענת אותם הטוענים כי המישטר
הקיים כלל אינו מעוניין בשלום — או
שחסר לו כל כשרון לפעול למענו.
תירוץ ואי־אמת. לכן הכ^ל,אשכול,
בדבריו ד,מגומגמים, שני קווי הגנה חדשים,
זה מאחורי זה.
הקו הראשון: ממשלת ישראל גמגעה
בכוונה תחילה מכל תגובה, מפני שחששה
כי תגובה חיובית תזיק לבורגיבד״
זהו, כמובן, תירוץ. איש לא תבע מממשלת!
ישראל להכריז הכרזות נלהבות בזכות
בורגיבה. לעומת זאת נתבעה הממשלה להשמיע
הצעות־שלום סבירות ומוחשיות מצידה,
העולם הזה : 440

ער מה שרתו את אהרן בקד להתפטר -ורתזוו מהתפטרותו

הבהירות נער המזכיר
ך • מזכיר הכללי של ההסתדרות היתה
/בשנים האחרונות בעייה עם נעליים.
הזוג שירש מקודמו, פינחס לבון, היה
גדול מדי בשבילו, והוא לא התבייש לומר
זאת בגלוי. לא פעם שאל אהרן בקר את
עצמו: איו היה לבון נוהג במיקרה זהי
ערב הדחתו מתפקידו, בשיא המשבר סביב
העסק הביש ב־ ,1961 הציע לבון עצמו
את אהרן בקר כיורשו. הוא ידע שחסר לו
שיעור־קומה מכריע, וכי אינו מצסיין ב־כושר־המנהיגות
שלו. אולם, לדברי לבון
עצמו ,״יש לו יושר פועלי.׳׳ כלומר: הוא
האמין שיורשו הצנום, בעל המיבטא הרוסי,
לא ימכור את ההסתדרות לצעירי בן־

גוריי!•
אלא שהמזכיר החדש החל את הקאריירה
שלו ברגל שמאל. לא זו בלבד שהרגיש
כי אינו ממלא את הנעליים, אלא שכמה מן
האנשים החשובים ביותר בבית הגדול שמו
לו רגל וניסו להכשילו. לא היה כמעט
יום, בו לא דרך לו מישהו על יבלת. עד
שלבסוף הגיעה סבלנותו לקיצה. הוא דפק
על שולחן מזכירות מפא׳׳ י והודיע שהוא
מתפטר! שימצאו להם מזכיר חדש להסתדרות.
אבל
כעבור שלושה ימים בלע את גאוותו,
וחזר בו מן ההתפטרות. מה הריץ אותו
אל ההתפרצות ובחזרה?

הכייס החמישי

> 1יצגים אמרו
/הבימה מציגה הקומדי פראנסז. במזכירות
מפא׳׳י מציגים את הקומדיה של בקר.״
היתר, זו קומדיה עגומה, שהחלה ביום
בו נבחר בקר לתפקידו החשוב. אשכול לא
העריך אותו, פינחס ספיר לא התחשב בו,
בן־גוריון בז לו. ואילו בתוך הבית הגדול
עצמו התפתחו שלושה מוקדים של התנגדות
ותככים, אשר חתרו בהתמדה תחת מעמדו:
#ירוחם משל היה ראש מדור פועלי
התעשיה תחת בקר, כאשר זה היה ראש
המחלקה לאיגוד המקצועי. כבר אז הצטיין
כמתנגדו של בקר, חתר תחת סמכותו, ולא
הסתיר את שאיפתו לסלקו ולרשת את
מקומו. כאשר הסך בקר מזכיר ההסתדרות,
ומשל נהיה לראש המחלקה לאיגוד המקצועי,
לא באו שאיפות התככן הוותיק על
סיפוקן. הוא המשיך לחתור תחת המזכיר
החדש, אם כי כלפי חוץ הרעיף עליו
חיוכים ודברי־נועם. בין יודעי הסודות של
הבית, נחשב משל כאיש של מזכיר מפא״י
ראובן ברקת, ששאיפתו רבת־השנים היתד,
להתמנות כמזכיר ההסתדרות.
#יהודית שמחונית וזאב און הם ה־גייס
החמישי של בן־גוריון בתוך הוועד הפועל.
לא פעם דחפו את בקר לעמדות קיצוניות,
וברגע האחרון נטשו אוחו. כך גם
הפעם, כאשר רמז שהוא מתכוון להתפטר.
שמחונית ואון הבטיחו כי יתפטרו גם הם,
לאות סולידאריות. אנלם כאשר הגיע הרגע,
ובקר הגיש את התפטרותו, שוב שכחו
השניים את התחייבותם.
#אנשי הממשלה, ובראשם לוי אשכול
ופינחס ספיר, התייחסו אל בקר כאל בובה
נטולת רצון־עצמי. בימי לבון נשמר איזון
קפדני בין כוחה של הממשלה לבין זה

כדי לגלגל את כדור־השלום קדימה.
הממשלה עשתה את ההיפך. אשכול בלונדון,
וגולדה בירושלים, חזרו על הקוד,ישראלי
הנוקשה ביותר, הזהירו בשי, מלא
בפני ״אשליות״.
הקו השני: ממשלת ישראל פועלת בשקט,
״מתחת לפני הקרקע״ ,ומקיימת מגע עם
שוחרי־השלום הערביים לקידום העניין. אך
מוטב לא לדבר על כך.
זוהי פשוט אי־אמת. מגעים כלשהם,
בדרג העלוב ביותר, מתקיימים כל העת.
אולם שום מגע חשאי רציני לא נתקיים
בעקבות הצהרותיו שלבורגיבה. הודעת
אשכול לא באד, אלא לזרות חול בעיני
האזרח הישראלי, הנוטה תמיד להתרשם
מרמזים על פעולות סודיות ומגעים חשאיים.
אום
מגמגם כשאין לו משהו רציני
העולם הזה 1440

של ההסתדרות ומדי פעם אף פרצו ויכוחים
חמורים בין השתיים. אך בימי בקר
השתרשה בקרב הפועלים ההרגשה, שהועד
הפועל הוא מחלקה בלתי־חשובה של משרד
האוצר.

החלטה כפיטכח של גולדה
ך* יתד! זו אחת הטעויות הגסות של

| | אשכול, שלא ידע לנקוט בקו ברור
כלפי בקר. הוא היסס בין חיזוקו לבין
סילוקו, נתן לגבר הצנום בן ה־ 59 להישחק
בין המחנות. השמועות התכופות, כי מפא״י
עומדת להחליף את מזכיר ההסתדרות,
עירערו עוד יותר את מעמדו.
לפני שנתיים־וחצי התכנסו במיטבחה של
גולדה מאיר בירושלים כמה מחברי הצמרת
של מפא״י, כדי לדון ברצינות בהחלפתו
של בקר. אף הוצע שזלמן ארן
יתמנה כמזכיר ההסתדרות. הדבר נודע
לבקר, והוא עמד על סף הגשת התפטרותו
ההפגנתית. הוא נעדר בכעס ממשרדו בועד
הפועל, ולאחר זמן מר. נפל למישכב.
אנשי אשכול ניסו להרגיעו, הבטיחו כי
אינם מתכוונים להדיחו, וכי מעתה יתמכו
בו ויחזקו את מעמדו. ואז פרץ המשבר
הגדול בין בן־גוריון לבין וותיקי המפלגה,
שבעטיו התפטר הזקן מראשות הממשלה.
בתקופת המעבר נשאר בקר על כנו, ורווחה
ההנחה שהוא איש אשכול. אך
המזכיר לא שכח את העבר, ולקראת הוועידה
האחרונה של מפא״י החל נוקט עמדה
נייטראליח. למרות שבשיחות פרטיות הגדיר
את צעירי בן־גוריון כסכנה להסתדרות,
הוא לא הצטרף לגולדה ולארן בהסתערותם
הטוטאלית על בן־גוריון. הוא אפילו החל
רואה את עצמו מגבש עמדת־כוח נייטראלית,
בראש ההסתדרות.
הוא גם ידע על מה בדיוק יבנה את
עמדת־הכוח שלו, צפה לבחירות הקרובות
להסתדרות כנקודת־המיפנה בקאריירה שלו.
הוא האמין, כי לקראת הבחירות תיאלץ
מפא״י לפייס את ציבור הפועלים, ובכך
תחזק את מעמדו של המזכיר הכללי. בגלל
ריוזח הזמן (חצי־שנד ).בין המועד שנקבע
לבחירות אלה, לבין מועד הבחירות לכנסת,
האמין כי מערכת־הבחירות תיסוב
על נושאים הסתדרותיים טהורים.

המזכיר משתעשע ברעיון
פתע צפו השמועות הראשונות על

/כוזנת אשכול ואנשיו לדחות בפעם
השלישית את מועד הבחירות, ולהצמידן
ככל האפשר למועד הבחירות לכנסת. הנימוק
היה פשוט: צעירי בן־גוריון משוכנעים
כי רשימת המערך תנחל תבוסה רצינית
בבחירות להסתדרות, ודויד בן־גוריון
יוכל לרכב על גל האכזבה ולשוב לראשות
מפא׳׳י, לקראת הבחירות לכנסת. צימצום
הפער בין שני מועדי הבחירות היה חוסם,
לדעת אשכול, אפשרות זאת.
בקר, אשר בעצמו העביר את שתי הוד
לטות־הדחייה הקודמות, הודיע מיד על התנגדותו
לדחייה השלישית. הוא חשש, שאם
יוצמדו שתי המערכות, שוב לא יתנהל
המאבק על מישור הסתדרותי, בנושאים הסתדרותיים,
כי אם רק על המישור הביני
לומר. הצהרתו של אשכול אינה חורגת
מכלל זה.
הכנסת הסיגו׳ בביס, הבינוי באוויר
השבוע, משסיימו, הכנסת במזג אוויר
אביך את מושב החורף שלה, הספיקו עוד
כמה הצעות־חוק להידחק אל שולחנה לקריאה
ראשונה באחת מהן, חוק פינוי ובינוי
של אזורי שיקום, מקופל מוסר־השכל.
הצעת־חוק זו הזכירה לרבים אח משמעותו
הראשונית־הדימוקראטית של ביתו,נבחרים.
כי למרות שד,הבאה בשמו של
שר השיכון יוסף אלמוגי, מקורה בדרישתם
של שכונות־העוגי. אם כי במקווה, נוסחה
על־ידן בצורה פחות מפוצצת ויותר קולעת:
דירה חמורת דירה.

מפלגתי הכללי. ידברו על מדיניות־חוץ, על
מימשל צבאי, על הפרשה. מערכת הבחירות
להסתדרות תהיה סרח־עודף למערכה הכללית.
בקר שוב לא יעמוד במרכז של מאורע
גדול, שעליו יוכל לבנות עמדת־כוח, אלא
ישתרבב איכשהו לתוך מאורע לאומי כולל.
משך כמה שבועות השתעשע ברעיון, כי
יש ביכולתו לסכל את תוכנית הדחייה.
אנשי בן־גוריון — ובראשם שימחונית ואון
— דחפו אותו קדימה, ציירו בפניו תוכנית
משכרת, שהיתר, בנוייה על הניתוח
הבא:

התוצאה לא היתד, נתונה אף לרגע בספק: ברוב
מכריע החליטה המזכירות לדחות את
הבחירות לסוף ספטמבר. לשוא ניסה בקר
להתנגד, להסביר כי כבר הוצאו קרוב למיליון
ל״י מתקציב ההסתדרות על הכנת
הבחירות, וכי־ מרבית ההוצאה תלך לטמיון
בגלל הדחייה. לבסוף הודיע בהתרגשות שהוא
מתפטר מתפקידו.
תגובת המפלגה היתד, סטירת־לחי מצלצלת.
המזכיר ברקת הודיע כי אינו מוכן
לקבל את ההתפטרות, ומיהר לנעול את
הישיבה. אשכול, גולדה, ספיר וארן קיבלו

בקר וספיר
תשובת המפלגה — סטירת לחי מעליבה

בכל פעם שנערכה הצבעה בוועד הפועל
על דחיית הבחירות, התנגדו לה כל סיעות
המיעוטים, וההצעה התקבלה על חוד הרוב
הזעום שיש למפא׳׳י. הפעם, לחשו באוזני
בקר, יצביעו כמה מנציגי מפא״י בוועד
הפועל נגד הצעת הדחייה — וממילא לא
ייוותר רוב למפא״י.
היה זה חשבון־שוא. כי מאז ההצבעה
האחרונה השתנו פני הדברים בוועד הפועל:
נוצר למעשה המערך, ורעיון הדחייה בא
הפעם כדי להגן על האינטרסים של מפא״י
ואחדות־ד,עבודה כאחת. לכן עשה בקר
חשבון מופרך, כאשר חשב שיוכל לסמוך
על חזית מאוחדת של המיעוטים נגד מפא״י.
לא זו בלבד, אלא שהגיעו אליו שמועות,
כי מישרתו כבר הובטחה לאיש אחדות־העבודה
יצחק בן־אהרן, בעל היוקרה האישית
הרבה,

ברים אלה הובהרו לבקר בכל הי(
קפם, בישיבת מזכירות מפא״י ביום
החמישי האחרון. נערך אמנם ויכוח, אך

את ההודעה בשוויון־נפש. הם לא התייחסו
ברצינות להתפטרות, ראו בה הצגה היסטרית.
לדעתם, התפטר בקר רק כדי שיוכל
לטעון — במיקרה של מפלה לרשימת המערך
בבחירות להסתדרות — כי הוא
הזהירם מראש. סיבה שניה להתפטרות,
לדעתם: הוא ידע, כי בישיבת הוועד הפועל
שעמדה לדון בדחייה, התכוונה מפ״ם להגיש
הצעת אי־אימון במזכיר ולדרוש את התפטרותו.
לכן העדיף להקדים אותה.
מכל מקום, הם לא נבו^לו מן ההצגה, רק
דחו בשלושה ימים את־ייישיבת הוזעד הפועל
שנועדה ליום הראשון. הם ידעו, כי
בשלושה ימים אלה יחזור בו בקר מן
ההתפטרות. אם לא יחזור — לא יצטער
איש.
ביום השני נפגש סוף־סוף ברקת עם
אשכול. אולם לא היה זה אשכול שהזמינו
לשיחה, אלא הוא עצמו שביקש פגישה.
היתד, זו הליכה לקאנוסה, כשאהרן בקר
לבוש בגדי־חרטה ומביע את צערו על כל
ההצגה.
נחמה אחת היתר, לו: אחרי הבחירות,
יעמוד מישהו אחר בנעליים הבלתי־נוחות.

לסיסמה זו, שתהפוך ברבות הימים לחוק,
יש היסטוריה. הוריו החוקיים של חוק זז!
הינם תושגי גורדיה, סומייל, מנשיה ויתר
שכונות העוני שהקימו ועדי־פעולה כתגובה
על נסיונות המשטרה לפנותם בכוח.
מאחורי אלות המשטרה עמדו חברות
ההון, המקימות את ה״סיטי״ במגשיה, גור־די־השזזקים
של נימאייר בנורדיה ומלונות־הפאר
במחלול. ועדי הפעולה שהתארגנו בשכונות,
הם שדחפו את אלמוגי להגשת הצעת
החוק. אלא שבסעיפי החוק היה הפינוי
רב מן הבינוי.
סוכות כתחליף לדיור? סעיף אחד,
למשל, קובע כי דייר לא?פונה, אלא אם
ניתן לו ״דיור חילוף״ .כעבור שלושה
סעיפים, קובעת הצעת־החוק כי אדם הזכאי
לדיור חילוף ״רשאית הרשות להעמיד לרשותו
דיור חילוף ארעי.״

לדברי ח״כ חרית יוסף שופמן, יכול
הדיור הארעי להיות גם סוכה. הוסיף יהח״ב:
״לגבי הפינוי יש בחוק זה סמכויות רבות•
אבל לגבי בינוי, החוק הוא חוק שאין
מאחוריו כוח של ביצוע, ואי־אפשר לבצע
אותו בעזרת בתי־המשפט של המדינה.״
סמכות הפינוי היא החלטית, וברגע שהועדה
האחראית קובעת שיש לפנות בית
או מיגרש — אין עירעור על החלטתה.
בועדה זו ישבו נציגי משרדי השיכון,
האוצר, הבטחון, הבריאות, הסעד, העבודה,
הפנים, מינהל מקרקעי ישראל, ראשי העיריות
הגדולות, מרכז השלטון המקומי
זעמיוז־ו).׳ חסרים ברשימה הארוכה: נציגי
שבונות־העוני.
סיכום שופמן :״כשקראתי את הצעת־החוק,
הגעתי למסקנה שאפשר לקצר את
הכותרת לחוק פינוי.״

סתם הצגה

מרחמה ב״ - 1965 כתבה שניה בסידרת מאמרי

וגוו החוסדח
^ פני כמה חודשים, כשאך החלו עבודות ההטייה של הערבים, הסתכל קצין ישראלי
/במשקפת אל מעבר לגבול והפליט, בלי משים :״בחיי, הס עובדים כאילו רצו שנתקיף
אותם!״
אותו קצין לא חשב על פליטת־פיו, ויתכן כי שכח אותה למחרת היום•

עמוקה.
אולם היא ביטא א*0

התוואי הערבי מתמשך לאורך הגבול, במרחק של כמה מאות מטרים ממנו. בכמה מקומות,

אין פירוש הדבר שעד אז יתעלם לקיומה של בעיית־סלסטין. להיפך. הוא ישתמש בה בכל
שלב ושלב — כדי להשיג את מטרתו הבלתי־אמצעית.

אם יביא משה דיין לאיחוד העולם הערבי תחת שרביטו של עבד־אל
נאצר, הוא ימלא בדיור. את התפהיד שנועד לו בתפיסת סגן־האלוף־
1 1 לשעבר גקאהיר.
לאור זה, הבה ונבחון את הרעיון של ״זבנג עכשיו״

-הרעיון של מלחמה ב־.1965

שלושה בנזטז אזדג! — של צגז״ל

אור׳ אבנר׳
כשהיתה לערבים האפשרות לבחור בין תוואי המקורב לגבול לבין תוואי המרוחק ממנו יותר,
בחרו — כאילו בכוונה — בקו הקרוב ביותר.
כל זה, כאילו ביקשו לומר :״יאללה, נראה אתכם מתקיפים אותנו!״

דיין בשירגח שבר־אל־^אצר
סור להפריז בהערכת שיכלו ופקחותו של אוייב פוטנציאלי. אך אסור גם לזלזל בו.
תוכנית־־ההטייה הערכית היא מחובמת, וממונות בה במה ובמה

מלכודות.
תוכנית זו צצה ערב הפעלת המוביל הארצי הישראלי. גמאל עבד־אל־נאצר לא רצה אז׳
לפתוח בהתקפה צבאית על ישראל, למרות כל ההכרזות המלחמתיות הקודמות. על כן הוצעה
תוכנית־ההטייה כתחליף. היא אושרה על־ידי ועידת־הפיסגה של ראשי המדינות הערביות,
שכונסה לצורך וה.
מבחינה צבאית, מעתיקה תוכנית זו את שדה־הקרב. תחת שהערבים יתקיפו את ישראל,
בתנאים הנוחים לישראל מבחינה מדינית וצבאית, הוזמנה ישראל להתקיף אח הערבים, על
אדמה ערבית.

1צורף הדיון, נשרטט תמונה היפותטית של הסיבוב השלישי. אין צורך להיות מצוי
/בסודות הממשלה והמטכ״ל, כדי ליצור תמונה כזאת( .כדברי הגנרל הבריטי וייוול- :עק־רונות
האיסטראטגיה והטאקסיקה פשוטים עד כדי אבסורד. הקשיים מתעוררים רק לגבי
הביצוע״).

נניח שקבענו את מועד הפעולה לסוף ,1965 או לראשית .1966

עד אז נכשיר את הקרקע מבחינה מדינית ותעמולתית( .״נמצה את כל האפשרויות המדיניות,״
כלשון־הזהב של גולדה ).כלומר: נכריז בקולי־קולות שישראל לא תוכל להתקיים ללא
100 מיליון קוב המים שהערבים מסוגלים לגזול מאתנו, מעבר לתוכנית ג׳ונטטון. נתבע מן
הערבים להתחייב בפירוש שיסתפקו בכמות שהוקצבה להם בתוכנית ג׳ונסטון, ולתת לנו
ערובות מוחשיות למילוי התחייבות זו.
אין בכך כל סכנה לסיכול הפעולה, מאחר שברור כי הערבים אינם מסוגלים לתת ערבות
פומבית כזאת. אפילו אין הערבים מתכוונים למעשה אלא לקחת את הכמות שלהם לפי תוכנית
ג׳ונסטון *,לא יבטיחו זאת קבל עם ועולם. כי הדבר ייראה ככניעה־ללא־תנאי לאיום
הצבאי של ישראל
ביום המיועד יפתח צה״ל בהתקפה גדולה לאורן הגבול הסורי. תוויה חדירה לעומק, לשם
כיבוש הרסה הסורית.
ישראל תבריז כי תחזיק באזור מיפעל ההטייה, עד אשר יינתנו לה ערובות בינלאוסיות
לאי־חידוש מיפעל־ההטייה.
אותה שעה תאיים על לבנון וירדן בפעולה דומה, אלא אם כן יחדלו מייד מביצוע מפעל
ההטייה בשטחיהן.

תוכנית זו מתאימה עד בדי כך למגמותיו של עבד־אל־נאצר, עד
שנראה באילו הובנה על־ידי המטב״ל בקאהיר.
כי במכה אחת (של צה״ל) ישיג נשיא מצרים את המטרות הבאות:

• הוצאת צבאו מתימן.

כיום׳ תקוע מיטב הצבא המצרי בארץ הרחוקה, שם הוא עסוק במלחמה שאין הוא יכול
לנצח בה. עבד־אל־נאצר משתגע להחזיר את צבאו הביתה, אך אינו יכול לעשות זאת מבלי
לנחול תבוסה צבאית, מדינית ופסיכולוגית מוחצת.
כל זה ישתנה כאשר יתקיף ״האדיב הציוני״ את ״האדמה הערבית המקודשת״ .מול הפשע
הציוני החדש, תקום זעקה כל־ערבית. המוני ערב יתבעו מנשיא מצרים וממלך סעודיה לסיים
מייד את המלחמה ביניהם. מול לחץ זה ייאלץ פייצל להסכים לפשרה בתימן. בצנעה תקום
קואליציה כלשהי של המהפכנים והמלוכנים, והצבא המיצרי יוכל לחזור הביתה בכבוד, כדי
״לעמוד מול האדיב המשותף״ .הוא יוצב בגבול ישראל.

• הפלת מישטר אל־כעת בסוריה.
ממשלת דמשק היא, כיום, האו ייקח העיקרית של עבד־אל־נאצר במרחב. הפצע של התפרקות
קע״ם טרם הגליד. התמוטטות אל־בעת בדמשק היא יעד מס׳ 1של קאהיר.
הטענה המצרית העיקרית נגד דמשק היא שאין סוריה יכולה להגן על עצמה, מול מזימות
הציונים, ללא איחוד צבאי מלא עם מצריים. כיבוש הרמה הסורית בידי צד,״ל יוכיח את נכונותה
של טענה זו. היא תשכנע כל סורי שהצלת ארצו כרוכה ומותנית באיחוד מחודש עם
מצריים, או לפחות בהקמת ממשלה סורית המשולבת במערך המצרי.
הסיבוב השני הביא לאיחוד סוריה ומצריים. שנות השלווה היחסית לאחר מכן הביאו
לפירוק האיחוד. הסיבוב השלישי יביא לחידוש האיחוד, בצורה זו או אחרת.

• הקמת בסיסים מצריים כלבנון ובירדן.

היוזם האמיתי של התוכנית הוא גמאל עבד־אל־נאצר. ואכן, היא משרתת כל־כולה את
האינטרסים של קאהיר. לישראל נועד בה התפקיד של הזאב הרע, הדוחף את העדר הערבי
לזרועותיו של עבד־אל־נאצר.

לשון אחרת: התוכנית מבקשת להפוך את ישראל למכשיר נאצריסטי,
לחיל־החלוץ של התנועה הנאצרית.
היתד, דרושה חוצפה מסויימת כדי לייעד לישראל תפקיד כזה. אך נשיא מצריים מכיר,
כנראה, את משר, דיין, והוא סבור כי דיין הוא אופייני לישראל כולה. התוכנית גזורה כולה
למען הפסיכולוגיה הדיינית.

כיום אין שליטי ירדן ולבנון מוכנים בשום מחיר להכניס צבא מצרי לארצותיהם — בידעם
היטב כי הדבר יהפכן למחוזות במדינה נאצרית מאוחדת. לכך מתנגדים חוגי השלטון, והבורגנות,
בכל אותן ארצות. התנגדות זו קיבלה חיזוק רב מאוד עם יוזמתו האחרונה של הנשיא
בורגיבה, שהתייצב בראש הדוגלים בעצמאות כל ארץ ערבית.
אולם התנגדות זו לא תוכל להחזיק מעמד כאשר יפלוש צה״ל לארץ ערבית, ויאיים באופן
מוחשי על לבנון וירדן. חוגי השלטון שם יאבדו את השליטה על ההמונים. המתיחות המלחמתית
תגביר את ההתלהבות הלאומית הקיצונית, תתן תנופה אדירה לשאיפת־האיחוד, המפעמת
בקרב ההמונים בכל עמי ערב. הסיסמה תהיה :״רק נוכחותו של צבא מצרי על אדמתנו
תגן עלינו בפני הפולשים הציוניים! ,
מי יוכל לעמוד בפני לחץ זד, בנסיבות כאלה? השליטים הפרו־מערביים בעמאן ובביירות
ייאלצו להיכנע לו, אלא אם כן תבוא מייד תגובה אנטי־ישראלית מוחצת ומכרעת מצד
מעצמותיה,מערב, שתשים קץ לסכנה הציונית( .על אפשרות זו נעמוד בהמשך הניתוח).
במיקרה הטוב ביותר (לקאהיר) יביא הסיבוב השלישי לכניסת צבא מצרי לירדן וללבנון,
כלומר: להקמת ממלכה נאצרית מאוחדת לאורך כל גבולות ישראל. במיקרה הרע ביותר,
תשתלבנה שתי המדינות לפחות במערך המדיני הנאצרי.
כי הלקח העיקרי של הסיבוב השלישי, לגבי העולם הערבי, יהיה זה: שום מדינה ערבית
לא תוכל להחזיק מעמד לבדה מול צד,״ל. רק העולם הערבי המאוחד, המלוכד סביב הצבא
הערבי החזק ביותר׳(המצת) ,יוכל להגן על עצמו.

היא מבקשת לנצל את התגובות האינסטינקטיביות של הכטחוניזם
הפרימיטיבי למען המטרות ארוכות־הטווח של הנאצריזם.

זוהי, במוכן, הטענה המרבזית של התעמולה הנאצרית מזה עשר
שנים. רק משה דיין מסוגל לשבנע את עמי ערב כנבונותה.

קשה לקבוע כיום אם עבד־אל־נאצר רואה את הפתרון הסופי של בעיית פלסטין בחיסולה
הצבאי של ישראל, או בניוונה המדיני־הכלכלי, או בהסדר של שלום עם ישראל. הוא מכריז
פעם כך, פעם כך. יתכן מאוד כי דחה את ההכרעה בין אפשרויות אלה לשלב הרבה יותר
מאוחר, על מנת להחליט בעתיד לפי המציאות שתשרור אז.
לעומת זאת ברור כי מטרתו הבלתי־אמצעית של עבד־אל־נאצר, לעתיד הנראה־לעין, היא
לאחד את העולם הערבי תחת שרביטו. כל עוד לא תושג מטרה זו, אין עבד־אל־נאצר מתכוון
ליזום פתרון של בעיית פלסטין, לכאן או לכאן.

הגזלבגדגז הגגריגז

מהן מטרות אלה?

ן* ך, עוד לפני שעמדנו על התוצאות הבינלאומיות הצפויות של הסיבוב השלישי, ולפני
^ ששקלנו את ההישגים הצפויים והבלתי־צפויים לגבי מי־הירדן עצמם, כבר ברור כי
י כפי שטען השבוע שארל מאליק, הסז־ינאי הלבנוני בעל השם העולמי, שכיהן בשעתו
כנשיא עצרת או״ם.

במרמה
מענו!
קיווווט לחד רו ה מ כו ערת

הסיבוב השלישי יצעיד את עבד־אל־נאצר צעד גדול קדימה, לקראת השגת יעדו הנוכחי
והעיקרי.

לשון אחרת: כמצב הבטחוני של ישראל יחול שינוי מכריע לרעה.
זוהי המלכודת.
אחדים מלוחמי־המנע שלנו אינם מתעלמים ממלכודת זו.
ההתקפה על מיפעל־ההטייה הסורי מהווה, לדעתם, רק את השלב הראשון של הסיבוב
השלישי. מטרתו האמיתית אינה נוגעת כלל למי־הירדן בצפון, אלא לגיזרה אחרת לגמרי —
בדרום.
אם נקבל גירסה זו, מצטייר ההמשך של המיבצע ההיפותטי הנ״ל כלהלן:

רחבעם עמיר יכול היה להיות כיום קצין
בכיר בצד,״ל. כי הוא עבר את כל השלבים
המוקדמים, המציינים את הקאריירר, של
הגנראלים הישראליים: שרות בהגנה ביבי
ניאל; תפקידי תיכנון בש״י, יחד עם ראובן
שילוח, לקראת הקמת מחתרת עברית במיק־דה
שיצליח רומל לכבוש את ארץ־ישראל;
התגייסות לצבא הבריטי; שתי צניחות אל
מאחורי קנוי האוייב. במלחמת העולם (איטליה
וסלובניה); שיחדור מן הצבא הבריטי
בדרגת סגן, וצירוף מיידי למנגנון־הקבע
של ההגנה.
במקביל לזאת — בוגר בית־הם פר התיכון
העברי בווילנה, בוגר הסמינר למורים בבית־הכרם,
מורה ביבניאל, מנהל בית־הספר
הריאלי בחיפה.
אך הקאריירה הצבאית שלו סטתה לאפיק
צדדי, שחרץ את גורלו. כאשר פינו ערביי
חיפה את רובעיהם בעיר, חיפש מטה ההגנה
קצין שיפקח על האזור והכבוש. הוא בחר
במועמד שניראה לר מתאים במיוחד: רחב־עם
עמיר, שזה עתה נטש את מישרתו
כמנהל בית־הספר הריאלי, כדי ללבוש חאקי.
היה זה, למעשה, המושל הצבאי הראשון
של מדינת ישראל. בנובמבר של אותה
שנה אף קיבל רב־סרן עמיר?זבלודובסקי)
מינוי רשמי כמושל צבאי לגליל המערבי
ולכפרי מחוז חיפה. איש הצבא הפך להיות
איש המנגנון הממונה על מישטור וניצול
ערביי המדינה.

׳אזרחים סוג כ׳.

כמליץ־יושר, אליו יוכלו לפנות שתדלנים
ערביים בתלונות נגד שרירות המנגנון המטפל
בהם. לכל היותר, יותר לו לעשות מדי
פעם מחווה פעוט של רצון־טוב.
אחרי פלמון עבר התפקיד לידי זיאמה
דיבון, שאף הוא צמח על אותו הווי ״ערבי״
של ימי ההגנה. בניגוד לפלמון, לא היו
לו אשליות ביחס לתפקידו, אף כי ידיעת
הערבית שלו, והתמצאותו בתרבות הערבית,
שיוו מעט חן לתפקידו האומלל. כיום הוא
שגריר ישראל באדיס־אבבה.
היועץ השלישי היה אסון — אפילו בעיני
בן־גוריון והמושלים הצבאיים ששירתו אותו.
כי באורי לובראני הצעיר התרכזה מנה
גדושה של שחצנות צברית פוגענית. יחסו
אל הערבים היה חדור בוז, ובהרצאה אחת
אף תיאר את הצורה בה הוא רואה את השתלבות
הערבים בחברה הישראלית: כפועלים
שחורים, ללא השכלה, הנידונים לעולם להיות
מופלים. אזרחים סוג ב׳ לעולם ועד.
כשלון הדיפלומטיה האישית. מבחינה
זאת, קשה היה להניח איזה יועץ
חדש יהיה גרוע מלובראני. רחבעם עמיר לא
העליב את הערבים שנפגשו עמו. על אף
שלא ידע ערבית, הבהיר שבדעתו לעודד
פעילותי תרבותית ערבית. אך הסתבר במהרה
ששירותו במשרד החוץ היה בעוכריו. הוא
סבר, כי בעזרת הדיפלומטיה האישית יוכל
לדכא את שאיפות הערבים — ויחד עם זאת
להיראות בעיניהם כאדם הרוצה בטובתם.
הוא הצהיר, למשל, כי השם נויבצע יהוד
הגליל ״כבר גרם לנו נזק רב ברחוב הערבי•״
לכן הציע לקרוא למיבצע בשם המצלצל
של ״שילוב תוך קידמה והתקדמות״ .אך
מאחורי השם החדש, נמשכה המדיניות

אחרי שצה״ל כבש את הרמה הסורית והכריז ני ימשיך להחזיק בה עד לפתרון בעיית
המיס, תקום זעקה גדולה בעולם הערבי. זעקה זו תהיה מכוונת לעבר קאהיר. תוכנה יהיה:
״גמאל, הושע־נא!״
עבד־אל־נאצר לא יוכל לשבת בחיבוק־ידיים, מבלי לאבד את מעמדו כמלהיג העולם הערבי,
והוא יצטרך לחוש לעזרת הסורים המותקפים.
אם יתקיף את ישראל, תרד עליו המכה המוחצת של צה׳׳ל. אם יסתפק בסגירת מיצר־נזיראן,
יתן הדבר עילה לצה״׳ל לכבוש מחדש את חצי־האי סיני.
כך או אחרת, ייכנס עבד־אל־נאצר למלכודת. צבאו הקרבי ייהרס, מצבורי הנשק החריש
שלו יושמדו. במצבה הבטחתי של ישראל יחול שינוי מכריע לטובה. תהיה לנו מנוחת למשך
חמשישש השנים הקרובות.

תוכנית יפה זו תלוייה כולה בתשוכה לשאלה אחת: האם ייכנס
נשיא מצריים למלכודת זו?
ומכיוון שהמלכודת שלנו בדרום גלוייה לעין, כשם שגלוייה המלכודת שהכין לנו עבד־אל־נאצר
בצפון, השאלה האמיתית היא: האם ייאלץ עבד־אל־נאצר להיכנס למלכודת זו
מאונסז

האם יוכרח לרקוד לפי החליל של משה דיין, תחת שמשה דיין
ירקוד לפי החליל שלו?
לדעתי, אפשר לענות על כך במידה רבה של ודאות. כי עבד־אל־נאצר אינו איכות חדשה
ובלתי־נודעת בזירה המרחבית. ראינו את תגובותיו במשברים רבים, עמדנו על שיטותיו. ועל
טיב שיקוליו.
לא פעם עשה מישגים טכסיסיים חמורים, במצב של התגרות. הוא טעה בהערכת המצב
בתימן. הוא טעה בחישוב התגובה המערב־גרמנית על ביקור אולבריכט. הוא טעה באמונתו
שבריטניה וצרפת לא ייגררו להרפתקת סואץ—סיני.
אחד ממישגיו החמורים ביותר היה לפתוח במלחמת־הפידאיון נגד ישראל, בתקופת
פעולות־התגמול הגדולות לפני מיבצע־סיני. חוץ מכל שיקול מוסרי, היוו מעשי הפידאיון
איוולת מדינית. הם השתלבו יפה בתוכניות צה״ל, סיפקו עילה מצויינת למיבצע־סיני, אותו
נועדו פעולות־התגמול להכין

לעומת זאת ראינו כי עכד־אל־נאצר לא עשה מעולם מעשה המסכן
את צכאו, כידעו היטם שהצכא הוא כסיס שלטונו.
בראשית מיבצע־סיני לא היסס לתת לצבאו את הפקודה להיסוג אל מעבר לתעלה, למרות
שהנחיל בכך לצה״ל נצחון קל ורב־רושם. היה צורך באומץ־לב רב כדי לתת פקודה זו. הוא
הציל בכך את צבאו ואת מישטרו, הפך את מפלת־סיני לנצחון פוליטי כביר.

רק פתי יאמין כי עכד־אל־נאצר יתקיף את ישראל כשנת 1965 או
,1966 יסכן את צכאו ואת נשקו החדיש ויזמין תכוסה צבאית לעצמו.
רק מפני שצה״ל כבש את הרמה הסורית. הוא לא יחלום על כך.

מול פני הסכנה יתגלה עבד־אל־נאצר, כמו בכל המיקרים הדומים בעבר, כפוליטיקאי זהיר,
מפוכח ובלתי־רגשני. הוא יעדיף את הצבא בידו על ציפורי הנפש הערביות שעל העץ.
הוא יגיד לעולם הערבי: אם אתקיף את ישראל, אכנס למלכודת ישראלית.
לא אפתח במלחמה כשהדבר רצוי לישראל, אלא כשהדבר יתאום את האינטרס הערבי.
הסורים עצמם אשמים במצבם הנוכחי, כי במשך שנים סרבו להתאחד עם מצריים ולקבל
את. הגנת הצבא המצרי. אל יבואו עתה לבכות, כאשר הם קוצרים את קציר מעשיהם הבוגדניים.
אין
צורך בהתקפה צבאית על ישראל, כדי לגרש אותה מסוריה ־ולשחרר את אדמת
הערבים. נגרש אותם מן הרמה הסורית, כשם שגרשנו אותם ממידבר סיני: באמצעים
מדיניים.

אין צורך להקריב אף חייל ערבי אחד לשם החזרת צה״ל לגבולות
ישראל. המעצמות הגדולות יעשו זאת למעננו. הן יכריחו את ישראל
לסגת ללא תנאי, ותוך ימים מעטים. הן ינחילו לעולם הערבי, בהנהגת
קע״ם, נצהון מזהיר על האוייב הציוני -נצחון שישראל רא תשכח
אותו לעולם.
האם יעשו זאת המעצמות הגדולות! האם עשויה
מלחמה בשנת 1965 לשאת פרי פלשהו לישראל!
על פן במאמר הבא בסידרה זו.

יועץ עמיר כפעולה.
המושל הצבאי הראשון ליהודה

בתפקיד זה קצת פחות משנתיים. כאשר
בא הגל הגדול של שיחרורים מצה״ל,
במחצית , 1950 הוא פנה לידידו משכבר,
ראש הש״י ראובן שילוח׳ וזה פתח לפניו
את שערי משרד החוץ. היתר, זו התקופה
בה חיפש המשרד דיפלומטים ואנשי־מינהל.
עמיר נתמנה מנהל המחלקה למינריל ולתקן,
וכעבור שנים אחדות יצא אל מרחבי הייצוג
בחו״ל. תחילה כקונסול וקונסול כללי
בלונדון, לאחר מכן כציר ישראל בפולין.
הוא שב לירושלים עטור הילת הדיפלומטיה.
אך עברו לא הירפה ממנו. לפי
המלצתם של הבטחוניסטים שסובבו את
בן־גוריון, פנה ראש הממשלה למשרד החוץ
בבקשה שיואיל להשאיל לו את עמיר, למלא
את התפקיד של יועץ ראש הממשלה לענייני
הערבים.
תפקיד זה הוא אחד האפלים ביותר במנגנון
הממשלתי, וכל קודמיו של עמיר יצאו
ממנו מרוטים. היועץ הראשון, מיד אחרי
הקמת המדינה, היה יהושע (״ג׳וש״) פלמון,
׳מוותיקי הש״י והמחלקה הערבית של ההגנה.
לפלמון היו אשליות לגבי תפקידו, והוא ראה
בו מנוף, למדיניות ערבית ענפה. אך בן־
גוריון הבהיר לו כי אין לו שום צורך
בעצות, כי הוא כבר קבע מה בדיוק היחס
שיש להראות אל ערביי ישראל. תפקידו
של היועץ, כפי שנקבע על־ידי בן־גוריון,
יהיה רק לקשט את חזית המיבנה המכוער
של. המימשל הצבאי .,הש״ב והבוטים המפלגתיים.
כלפי חוץ יצטרך היועץ להופיע

הישנה של הפקעת הקרקעות של ערביי
הגליל ופיצוץ בתיהם.
הוא הירבד, להוביל שרים בסיורים בישובים
ערביים, הירצה בפני חברי מועדון
רוטרי על הצורך לערוך, מיפגשי חברה
משותפים בין יהודים וערבים, וציטט סטא־מיסטיקה
על הרחבת רשת החינוך לילדים
ערביים. אולם כאשר נערך הנסיון הרציני
והמקיף ביותר בשטח ההתקרבות העברית־ערבית
— הוא חיבל בו במזיד.
היד, זה אחרי שמנהל המחלקה הערבית
של ההסתדרות, יעקב כהן, הגיע למסקנה
העגומה שכל הפעילות ברחוב הערבי מצטמצמת
לחוג מוגבל, וכי מתרחב והולך
הפער בין שני הלאומים. על כן היה יבין
יוזמיו של מיפגש חסר־תקדים של כל האישים
והגורמים הפעילים בשטח הערבי _
החל במפא״י והבישוף ג׳ורג׳ חכים, וכלה
בנציגי מפ״ם, מק״י, הפעולה השמית ואל-
ארד. באותו מיפגש הוחלט על פעולה
בתחום החברתי והתרבותי, תוך התחייבות
מצד המשתתפים שלא לנהל במסגרת הנוף
החדש שום פעילות פוליטית מפלגת. הצהרותיהם
היוו מינשר להבנה ולידידות בין
שני העמים, שנשא את שמותיהם של מתונים
וקיצוניים, אנשי־שלטון ומתנגדיהם כאחד.
אדם אחר לא היה מרוצה מן היוזמה:
רחבעם עמיר. הוא גייס את כוח מישרתו
וכוחה של מפא״י כדי לחבל בה, וכתוצאה
נאלץ יעקב כהן להימוג, ועמו כל האישים
(המשך בעמוד ) 14

תצפית

במדינה

• על את הגברת ההצהרות האנטי־ישראליות של קאהייר,
תעשה מצריים מאמצים להבטיח את שמירת השקט על גבולה
עם ישראל. אחרי שבחודשים האחרונים קרו מיקרים של היתקלות סישמרות

(המשך מעמוד ) 11

הערביים והעבריים הקשורים בממשלה או
במפא״י. הנימוק שהשמיע עמיר: הוא אינו
מוכן לשבת יחד עם נציג אל־ארד. אולם
היה ברור כי נפגע על שהיוזמה לא יצאה
ממנו׳ אלא מיעקב כהן.

צה״ל. במסתנניס מרצועת עזה, הודיעה מצריים שחדירות אלה בוצעו בניגוד
לרצונה. כדי להוכיח את דבריה, נתנה לחיילי נוח־החירום של האו״ם רשות
לירות בכל אדם, הנמצא במרחק 50 מטרים מקו הגבול, בצד המצרי. עד כה

צייד האלמנטים הכלתי-רצויים.

אסרה על חיילים אלה לירות בתושבי הרצועה, אלא אם נתפסו על קו־הגבול
ממש.

בשבוע שעבר, הסתבר כי פיקוחו של עמיר
על העניינים הערביים עומד להסתיים. בהודעה
מירושלים נמסר, כי רחבעם עמיר
יפרוש בקרוב מתפקידו, כדי לקבל מישרה
המתאימה לו יותר: מנהל המחלקה לחינוך
יהודי בגולה מטעם הסוכנות היהודית. יורשו
לא נקבע סופית, אולם איש שהוזכר בחוגי
הממשלה היה סגן־ניצב אהרון שלוש.
אם אמנם תתאמת השמועה, ושלוש יתמנה,
יהיה בכך מיפנה לחומרה. כי שלוש,
בן אחת המשפחות הוותיקות בארץ, רכש
את הכשרתו בעניינים ערביים כקצין המחלקה
לתפקידים מיוחדים במשסרה. מחלקתו
במטה הארצי אינה, למעשה, אלא הזרוע
המבצעת של שרותי הבסחון, ותפקידה

• ניראה כי הסורים לא ייזמו תקריות גבול כעתיד הקרוב.

אחרי שנפלו במלכודת שטמן להם צה׳ל, כאשר פתחו באש מל סרקסורים
ישראליים ליד כורזים וקיבלו את מכת־הנגד באפיקיההסייה החשוף, ניכרת
החלטתם לנהוג בזהירות בגיזרות הגובלות עם אפיק ההטייה, על מנת לא לספק
אמתלה להתערבות ישראלית.

• אין במעט ספק, כי מפ״ם תפנה לכית־המשסט המחוזי
בתלונה נגד דחיית מועד הבחירות להסתדרות.

יהיה בכך שינוי

עקרוני בעמדתה הקודמת של מפ׳׳ם, אשר סברה כי אין להוציא סיכסוכיס
הסתדרותיים אל מחוץ לאירנון הפועלי.

• השלב הבא במאבק אשבול־־כן־גוריון יסוב על המקום
הראשון בדשי.
מת מפא״י לבחירות
לכנסת.
בעוד שמנוי וגמור
עם אשכול לעמוד
בראש הרשימה, וש־בן־גוריון
הודיע מתוך
עלבון שהוא לא
יבקש מקום זה לעצמו,
ינסו אנשי המיעוט
במפלגה לדרבן
את בן־גוריון לשוב
בו מהחלטתו.
הם מאמינים, שאם
ידרוש בן־גוריון להיות
מס׳ 1ברשימה,
תאלץ׳ אהדתם של
י המוני המפלגה את
,אשכול להיכנע לבן!
גוריון אולם ראש־הממשלה

רואה
ב צעד

כזה פתח להפ־לתו
אחרי הבחירות,
לכן הבהיר כי ייל-
חם נגד העמדתו של
בן־גוריון בראש ה־רשימה.

קיימים סימנים
ברורים,
על הכוונה להקים
מעין ״חטיבת
אנשי־רוח״
מטעם השלטון.

/יד״ מ ׳דועוליג/

עמדתם של הוגי־הדעות,
הפילוסופים
ואנשי־הסדע המרוכזים
סביב האוניברסיטה
העברית בירושלים נראית לכמה מראשי השלטון כעצמאית וביקורתית מדי.
במיוחד נראית כבלתי־רצויה עמדתם המפוכחת כלפי הילת־הקדושה בה מתעמרת

״בובר? מוי וגז?״

מערכת הב סחון. על כך הוחלט להקים מרכז מתחרה, אשר אוניברסיטת תל־אביב
תשמש לו מוקד אירגוני, ואשר בין פעיליו יתבלטו מדענים הידועיס כביטחוניס־טים
מובהקים.

• תועלה מחדש ההצעה להנהיג בחירה אישית של ראשי

העיריות והמועצות המקומיות. ח״כ הליבראלים העצמאיים פינחס רוזן
יעלה את ההצעה במושב הבא של הכנסת. העובדה שמפלגתו אינה מתחרה
רצינית על ראשות רשויות אלה תובא על־ידו כהוכחה שאין הצעת־החוק מיו־עדת
לעשיית הון מפלגתי.

• חוק השבת יהיה אחד המוקדים העיקרים של הוויבוחים
כמושב הבא של הכנסת. בעוד שמפא״י תיענה לדרישת המפד״ל, ותסכים
לגיבוש הצעת־חוק סופית, ייתכן שבגלל קירבת מוסד הבחירות לכנסת יעודד
אשכול את אחדות־העבודה להמשיך בנסיונוודההשהייה שלה. אולם גם אם תונח
הצעת־החוק על שולחן הכנסת, עשויה היא להיתקל בהתנגדות חריפה, כשמפ״ם,
מק״י והליברלים העצמאיים מתייצבים נגדה, ואפילו חלקים ניכרים מנציגי
חרות והליברלים מסתייגים ממנה. לעומת זאת, איימה המפד״ל בגרימת משבר
קואליציוני, אם לא יאושר החוק.

•״״שינוייס בולטים עשויים לחול כשבועות הקרובים כהר•ן כבו של בית המשפט המחוזי בירושלים. משרד המשפטים עומד
,לפרסם בקרוב את רשימת המועמדים למישרת שופט מחוזי בירושלים. בין
ן המועמדים הרציניים: סנן פרקליט המדינה גבריאל בך, הנחשב בין חבריו-
למקצוע כאחד המוחות המבריקים בפרקליטות המדינה.

העיקרי הוא לתפוס. אלמנטים בלתי־רצויים*
באוכלוסיה הערבית.
בקרב האזרחים הערביים גברה לאחרונה
התחושה כי מתקרבים ימים מסוכנים. אם
אמנם. תפרוץ מלחמה בגלל הטייתו יובלי
הירדן, ברור לערביי הגליל שהם יסבלו
ממנה. הם גם חשים בנוכחותם ובלחצם
של אנשי אל־פתח, וככל שתגבר חדירת שליחים
אלה, כן יסתבך מצבם של ערביי ישראל.
מינויו של שלוש, בתנאים אלה, עשוי
להתפרש בצורה אחת בלבד: כי המימשל
הצבאי והש׳׳ב הגיעו למסקנה, שאין עוד
טעם להעמיד פנים כי היועץ לענייני הערבים
נועד להשיא עצות קונסטרוקטיביות.
עליו רק לשמש כקצין־קישור בין מנגנון
הש׳ב לבין ראש הממשלה, פן יגונבו לאוזניו
רעיונות על אחווה וידידות בין העמים.

תעשיה
חו ד ה שרידים
דברים קשים נאמרו בשנים האחרונות
על אופייה של התאחדות בעלי־התעשיה:
.מושב־זקנים״. ,חבורת שתדלנים״. ,משרתי
ספיד* .אמרו אותם דווקא חברים טובים
של ההתאחדות.
אופי זה לא היה מיקרי, כי מאז התפתחה
תעשייה של ממש בישראל, התרגלה להיות
תלוייה לשבס ולחסד ברצונם של משרדי
הממשלה. אץ מיפעל אחד במדינה, שאינו
יונק בספינה הלוואות ותמריצים ממשרד

האוצר או משרד המיסחר והתעשיה. על כן,
כאשר היה השר מעלה רעיון כלשהו, הפך
הרעיון מיד חוק בל־יעבור לבעלי התעשייה.
נשיאה הראשון של ההתאחדות, בעל
לודזיה אריה שנקר המנוח, היה בעל יוקרה
אישית רבה. הוא סבר כי כוחה
של התעשייה זעום, לכן העדיף להבטיח
את האינטרסים שלה בעזרת קשריו האישיים
עם גדולי המדינה. כאשר נפטר לפני
חמש שנים כבר היו לתעשייה הישראלית
שרירים, אולם היא לא הורגלה להשתמש
בהם. על כן המשיכו יורשיו של שנקר
ללכת בדרך השתדלנות.
מרד נגד בדיחה תפלה. הדוגמה
הגדולה האחרונה ניתנה חצי שעה אחרי
ששר האוצר הכריז על פיחות הל״י, ב־
.1962 הוא קרא אליו את ראשי ההתאחדות,
דרש מהם כי יכריזו על יציבות המחירים.
כלומר: גם אחרי שהפיחות יגרום לעלייה
ניכרת של מחירי החומרים והשירותים,
עליהם להמשיך ולמכור את 0חורתן פ במחיר
הישן. היה ברור לתעשיינים, כי הגשמה
נאמנה של מדיניות זו פירושה ספיגה
ניכרת של הפסדים. הם ניסו להתמקח, אך
לבסוף נכנעו. הם ידעו כי אין מיפעל בארץ,
שהאוצר אינו יכול להביא להריסתו.
מפעלים שעמדו בהבטחתם בכנות הגיעו
אל עברי פי האבדון. אחמם שמרו על
יציבות המחירים, אך הורידו את טיב
מוצריהם. ההחלטה המצלצלת על. ספיגה״
רוקנה מכל תוכן, הפכה לבדיחה תפלה.
במצב זה זז משהו בתוך ההתאחדות.
באחד הדיונים השיגרתיים של הועד הפועל
של ההתאחדות הרים אחד החברים את נם
המרד, ומיד התרכזה סביבו קבוצה בראשות
משה לוי, בעל מיפעל קדמה למתכות.
קבוצה זו לא התנגדה רק להמשכת
הבדותה על דבר הספיגה, אלא אף תבעה
שינויים מהותיים בגישת ההתאחדות לכל
בעיות ד,תעשיה. היא דרשה הנהגת ״מישטר
תעשייתי״ ,בו תינתן עדיפות לפיתוח התעשייה,
יונהג מישטר־עבודה חמור יותר;
תוקל מצוקת האשראי וההון־החוזר, ויוקטן
מם־ההכנסה של התעשייה בהשוואה למס
המוטל על ענפי שרותים. חבר הנשיאות זלמן
סוזאייב הצהיר שהוא תומך בקבוצת המורדים
וכך יצאה האופוזיציה למרחב.
לאל נו שכת הרמז. השבוע חגגה האופוזיציה
את נצחונה. כאשר התכנסו
חברי ההתאחדות לאסיפתם הכללית, היה
ברור כי יחולו שינויים מרחיקי־לכת בהרכב
הנשיאות. על פי סעיף בתקנון ההתאחדות,
שאיש לא שם אליו לב קודם לכן, אין
חבר הנשיאות יכול לכהן יותר מארבע
שנים. כאשר הודיעו אנשי האופוזיציה,
כי כוונתם הפעם להפעיל סעיף זה, העלו
כמה מחברי הנשיאות הצעה לשנות את
הסעיף. ברוב גדול נדחתה הצעתם, וכבר
במהלך האסיפה הכללית היד. ברור לחברי
הנשיאות העיקמים כי לא ימשיכו בתפקידם.
יו״ר הנשיאות — שהוא גם יו״ר מועצת
המנהלים של בנק דיסקוונם — ד״ר אוגוסטו
לוי, דאה לאן נושבת הרוח, הודיע מראש
כי לא יציג את מועמדותו מחדש. סוזאייב,
שהפך לסמל האופוזיציה, ניראה כמועמד
הבטוח ביותר לרשת את המקום, ואילו
משה לוי כבר הספיק להיבחר לראשות אגף
המתכת של ההתאחדות.
סוזאייב ( )54 לא התכוון דק להביא
לשינוי בסיגנונה החיצוני של ההתאחדות.
כאשר דיבר השבוע על תוכניותיו לגבי
עתיד הגוף, היד, ברור שהוא מתכוון גם
להפעיל את השרירים. אומנם היה ברור
לו, כי אין התעשייה יכולה לצאת למלחמה
בפינחס ספיר, למשל. אולם ברור היה
לכל אחד, שאין גם צורך לנהל מלחמה
בשר האוצר, המיסחר והתעשיה. .סוף-
סוף״ ,הכריז סוזאייב. ,מה שאנחנו רוצים
אינו שונה ממה שהממשלה רוצה להשיג.״
אולם אם לא היה מקום לדבר על מלחמה,
השתרע לפני התאחדות בעלי התעשיה* שדה
רחב למאבק, שחלק נכבד ממנו יופנה נגר
ועדי־העובדים התקיפים• ברור כבד עתה, כי
ספיר יהיה בן־בריתם של התעשיינים במאבק
זד. אף דוברי ההסתדרות נתנו להבין,
כי גם הם עשויים לשתף פעולה כלשהי
עם התעשיינים. שכן הסיסמה של. מישטר
תעשייתי״ אינה נראית רק לתעשיינים שכבשו
את הנהגת ההתאחדות. היא קוסמת גם
לאלה שהכתיבו בעבר את רצונם לתעשיינים.
* בארץ קיימים 3000 נזיפטלים׳ המט-
סיקים יותר מ־ 50 פועלים כל אזדד. מתוך
מספר זה• ,לי ש ״ך לבעלים פרטיים,
והיתר להסתדרות ולמוסדות ציבור.
חפולס חזח 1440

הררית השנתי ה־ 15 שר מבקר הגדיש חושו מחוה ישראלית שיגותית
הספר העבה, הכולל את מימצאי הביקורת של מבקר המדינה, לא יגרום לשום
שערורייה.
אף שר אחד לא י סיק מסקנה אישית, ויודיע על התפטרותו. שום מנהל
כללי לא יעוף, ושום פקיד ממשלתי לא יועמד לדין. כי הספר, הכולל חומר־נפץ
רב־עוצמה, ה פן כבר, מזה שנים, לעניין שבשיגרה.
במשך כל ימות השנה המועל מועל, הביצועיסט מבצע והחלמאי חולם, ומבזבז
את כספי המדינה לשווא.
שהיתות המיפעל המשרד והטלפון
ך > מ י לוי נטש את ישראל. אך פינחס ספיר דואג לטפח
^ יורשים תחתיו. מימצאי הביקורת בדו״ח מבקר המדינה
מתארים דוגמה כזו בהרחבה.
בשנת 1958 הוקם באחד האזורים הכפריים הערביים
מיפעל לשימורי מזון. שותפו בו משקיעים עברים וערבים,
והוא נועד לעבד את התוצרת החקלאית של כפרי הסביבה.
המיפעל זכה להלוואה בסך 404,000ל״י, שהיוז 70^0מההשקעה
הכוללת.
חלפו שנתיים, ובטרם שהחל לרוץ, נכנס המיפעל לקשיים
כספיים. במאי 1960 ניתן צו של בית־משפט לפירוקו. אך
מה שקבע ההגיון הכלכלי והמשפטי לא שיכנע את שר
המסחר והתעשיה. זה הורה להעניק למיפעל הלח־אה
נוספת, חיפש עבורו משקיע חדש. ההפסד שנגרם לאוצר
המדינה בשלב זה 634,000 :ליי.
אך זה לא הספיק עדיין. בשנת 1962 אושרה למפעל
הלוואה נוספת, שעליה נאמר בדו״ח :״המשרד לא בדק את
תוכנית ההשקעה, ובמכתבו אל הבנק לפיתוח התעשיה, בו
אישר המשרד את מתן ההלוואה, ציין שבדיקת התוכנית
תיעשה בידי הבנק׳.
ביוני 1963 הגיש המיפעל בקשה להלוואה נוספת בסך
רבע מיליון ליי. משרד המסחר והתעשיה אישר את מחצית
הסכום, ואחרי עירעור מצד המיפעל אף אישר את הסכום
במלואו .״לא נערכה בדיקה,״ קובע המבקר׳ ״אם אמנם
יש לצפות לכך שבדרך זו תובטח כדאיות המפעל.״
בשלב זה נקט המשרד בדרך מוזרה, התחייב בפני ה־מיפעל
כי ישכנע את המועצה לשיווק פרי־הדר שתקציב לו
כל שנה 7000 טון תפוחי־זהב. המשרד לא הצליח לשכנע
את המועצה, שילם למיפעל פיצויים על־כך ( 140,000ל״י).
קובע המבקר :״התחייבות המשרד לאספקה שנתית של פרי־הדר
אין לה בסיס חוקי ואינה בתחום סמכותו.״
כשעמד המפעל על סף חיסולו, אחרי שהושקעו בו
מיליונים, טירטרו עדיין הטלפונים במשרד המסחר והתעשיה.
ד,מטלפנים, שביקשו הלוואות נוספות, לא ידעו עדיין כי
שירותי הטלפון משולים לכלי אין חפץ בו, אינם מסוגלים
לעזור לאיש.
כי כך קבע המבקר :״מימצאי הביקורת על פיתוח רשת
הטלפונים מצביעים על ליקויים חמורים בתיכנון, בתיאום,
בשילוב העבודות וביעילות הביצוע.״
מד, נשאר?

פעם בשנה, לקראת סוף שנת־הכספים, מתחוללת התעוררות קטנה, כשדו״ח מבקר
המדינה יוצא לאור. רק מעטים מסוגלים גם אז לקרוא ספר בה עבה — 700 עמוד
— ולהבין, מתוך סימונו היבש, קובץ מספריו, ומושגיו הטכניים־בלכליים, כי
נפרשת בו עלילה זוועתית.
זהו סיפורם של אנשים שבמשך אלפיים שנה חלמו על מדינה, וכשזו ניתנה להם,
הם מנהלים אותה בכה סתם. ללא מחשבה, ללא תיכנון אריך־טווח, תוך ביזבוז
משווע ותוך מעילה באימון שניתן להם על־ידי אזרחיה.

סיממו

עד כה לצימצום ההוצאות? על כך אין המבקר אומר מילה.
הוא מציין רק כי ״ייצור התותחים הוא הישג טכני חשוב
אולם מהממצאים עולה כי התחזיות היו אופטימיות מדי
ולא התחשבו די הצורך בקשיים שהתהוו. היכולת להגיע
לאומדנים שיעמדו במידה רבה בנסיון המציאות, אף לגבי
תכנית ייצור חדשה, היא אחד התנאים המוקדמים לגבי
תעשיה שצד,״ל תלוי בד, במידה •רבה.״
המבקר לא הוסיף פרטים נוספים, לא הרחיב את היריעה
בנושא זה.
כי משרד מבקר המדינה אינו מסוגל, תוך שנד, אחת,
להקיף את כל המשרדיים בשלמותם, לחקור את סידרי העבודה
בכל האגפים, לבדוק את נוהלי כל המחלקות ולעבור
על פרטי כל התקציבים. הוא עושה זאת בצורה חלקית,
בוחר לו תחום מסויים, המשמש כעין מידגם, ומבקר את
פעולותיו וסדריו.
נסיון הביקורת הוכיח את קיומו של החוק ״נגעת —
פגעת״ .דהיינו: במקום שהמבקר הניח את ידו, שם, כאילו
בדרך נם, נמצאו אי־סדרים כספיים או נוהליים.
במשרד הדתות למשל, נערכו פעולות הביקורת רק בבתי־דין
רבניים. בתי־דין אלה גובים אגרות עבור הפעולות
המשפטיות שעליהם לבצע. במקרים רבים נדרשים המתדיינים
להפקיד פקדונות כספיים, בקשר למשפטי גירושין או
פסיקה בענייני ירושה. כשהפקדונות מתקבלים במזומנים
או בצ׳יקים, הם מועברים לגזברות משרד הדתות, אך
תשלומים בצורת שטרות נשארים בקופת בית־הדין.
המבקר מצא כי במקרים רבים אין האגרות מופקדות
בבנק, לזכותו של המשרד הראשי, ופיגורי ההפקדה הגיעו
לעיתים עד כדי חודש. בבית־הדין הצפתי, למשל, נמצא הכסף
ביום הביקורת מוחזק על־ידי הקופאי, מחוץ למשרד.
בתי־דין רבים אינם ממציאים דו״חות חודשיים כנדרש
לפי החוק, והמבקר מצא 275 שטרות, על סכום כולל של
137,790ל״י, שלא ניתנו עליהם קבלות. בבתי־הדין של
תל־אביב ופתח־תקוזה נמצאו הפרשים של אלפי לירות, בין
הסכום שנרשם בספרי הגזברות של משרד הדתות ובין
הסכום שנרשם בדו״ח ביתיר,דין. בפתח־תקודה נתגלה רק
עתה, שמאז 1959 לא נעשתה התאמת פקדונות בין גזברות
המשרד ובית־הדין.
כהערת אגב, מוסר המבקר :״הוזעדה שמונתה על ידי
הנהלת משרד הדתות, לאישור בקשות לקבלת מענקים
והלוואות, להקמת מבנים לצורכי דת, פעלה בלא שהותוו
הנחיות לטיפול בבקשות. הוועדה לא רשמה הנמקות להחלטותיה
...גם בשנת 1964 המשיך המשרד לאשר הלוואות
נוספות ללווים, שלא דיווחו לו קודם לכן על מידת השימוש
בהלוואה קודמת.״
תמיכת סעד
למזבלה

מחיר

•ייי —יי•
התרתח הקדוש
ך* ומתיו של משרד ד,בטחון הינם הסודות הכמוסים
^ ביותר במדינה, לכן מוגבל הפירסום של מימצאי הביקורת
הנוגעים לו. אך מספיק להציץ בהם מבעד למשקפיו
של הד״ר יצחק נבנצל — מבקר המדינה — כדי להיוזכח
כי לא הכל כשורד, בממלכתו של שמעון פרס.
ד,תעשיה הצבאית, למשל. זו נדרשה על ידי צה״ל לבדוק
את האפשרות לייצר תותחים ותחמושת. הרעיון שישראל
תייצר את תותחיה בעצמה כד, קסם לאנשי הבטחון, עד
כי הללו מיהרו לחשב את הוצאות הייצור, הגישו את
תוכניתם וקיבלו את האישור לפעולה.
עד אוקטובר 1964 היתד, ההוצאה הממוצעת לכל תותח
גדולה למעלה מפי 2.5מהסכום שחושב עבורו בתחזית.
כמה כסף הוצא מעל המשוער? מי אחראי לכך? מה נעשה

1פעיית עודפי הירקות, המצטברים בישראל מדי שנה,
/יש פתרונות שונים. כלכלנים קרי־מזג קובעים כי יש
להשמידם, ואנשי מוסר רגשניים קובעים כי יש לחלקם
לנזקקים.
ועדת הכספים של הכנסת, בהצעותיה לדו״ח מבקר המדינה
משנת ,1962 קבעה שיש צורך למנוע את השמדת
העודפים, ויש להתקין סידורים מתאימים שיאפשרו את
הספקתם למוסדות סעד ולנצרכים.
הדו״ח הנוכחי קובע כי משרד החקלאות והמועצה לייצור
ושיווק ירקות זילזלו בקכיעותיח של ועדת הכספים. מתוך
כמות של 16,000 טון ירקות, שנותרו כעודף ב־ ,1963 לאחר
שלא שווקו לצריכה רגילה ולצורכי ד,תעשיה, סופקו רק
1270 טון לצד,״ל ולמוסדות נזקקים 9000 .טון נמסרו
להזנת בעלי־חיים ו־ 5500 טון הושמדו.
מתוך עודף של 27,580 טון. שנצטבר בסוף שנת ,1964
סופקו רק 1,290 טון לצד,״ל ולמוסדות, ו־ 10,680 טון
סופקו להזנת בעלי־חיים ,15,600 .טון הושמדו. כי על החלטות
של מוסדות ממלכתיים נבחרים אפשר לצפצף.
חולשתו של הדו״ח במקרה זה, כמו במקרים רבים אחרים,
מתבטאת בכך שאינו קובע מי אחראי להפרות נוהל כד,
גסות, בדרג הפקידות הבכירה, ואיזה אינטרסים משקיים־
כספיים עומדים מאחוריהם.
מים מלוחים
ימתקו?
** תה, כששאלת המים הפכה לשאלה לאומית ממדרגה
{ נ ראשונה, כשאזרחי ישראל עלולים כל יום להיקרא
לשירות צבאי ולהילחם עבור מים, יש משמעות מיוחדת
לדברי המבקר בפרק ״משק המים״.
כי המוביל הארצי — המיפעל המשקי הגדול ביותר שהוקם
בישראל, הפך בה לסמל של חוסר אחריות, ניראה
כאילו בוצע מתוך טימטום מוחלט.
״אפשר וגם דרוש להבהיר,״ קובע דו״ח המבקר ,״בשלבים
מוקדמים יותר של התיכנון, שהשנים עליהם התבססו
החישובים המקוריים, היו מן ד,גשומות, ומליחות מי הכינרת
באותן שנים לא ייצגה ממוצע רב־שנתי.
״היה גם צורך להביא בחשבון, בעת התיכנון, את עליית
שיעור המליחות שיש לצפות לה במרוצת המחזור של שנים
שחונות, ולבדוק באם, ובאיזה מידה, יוכל המיפעל לספק
גם בתקופות של מליחות גבוהה מים המתאימים לצורכי
החקלאות.
״בדיונים רציניים בשאלה, מה היא תיקרת המליחות
של המים שהחקלאות יכולה לעמוד בה, החלו המתכננים
רק באמצע שנת .1962״
אך אז היה כבר מאוחר מדי.
כלומר: אחרי שנים של עבודה מאומצת, השקעה כספית
ענקית, וסיכסוכי גבול, נתגלה כי המים שיוזרמו במוביל
יהיו בעלי דרגת מליחות גבוה יותר מן המותר עבור
החקלאות. הסיבה: הרוח הביצועיסטית שפיעמה בקרב
המתכננים, לא איפשרה להם להתפנות לחקר בעיית המליחות,
לקבוע באורח מדעי את כדאיותו של המיפעל.
תה״ל, לדברי המבקר, ניסתה להתחמק מאחריות להזנחה,
טענה כי ״אין זה מתפקידו של המתכנן לקבוע את דרגת
המליחות המותרת בחקלאות.״ תה׳־ל הסתפקה בביצוע גרידא,
לא התעניינה בשאלות כמו: איזה מים עתידים לזרום במוביל?
ולאיזה צרכים?
המבקר לא מקבל את ההתחמקות, קובע כי תה״ל היתד,
חייבת לתת את דעתה בשאלת מידת המליחות המותרת.
אם דרושה היתד, לבירור השאלה מומחיות חקלאית, מוסיף
הוא, היה עליה לקבל אותה בעוד מועד.
אך לא רק ביחס למליחות מביע המבקר את דעתו. הוא
מנתח ביסודיות הזנחה אחרת בבניית המוביל הארצי, קובע
כי הנתונים בדבר כמויות המים נלקטו ברשלנות, וללא
רציפות.
המדידות של כמויות המים בוצעו במכשירים מיושנים,
במשך שנים, ורק על סף ההשלמה הוכנסו לשימוש מכשירים
חדישים יותר. אלה לא הספיקו כבר כדי לתקן פגמים
קיימים.
הרוח הביצועיסטית שליוותה את מיפעל המים הולידה גם
מהתלות עגומות, כמו סיפור הצינורות העזובים.
במסגרת מיפעל המים הארצי הזמינה חברת מקורות 5
ק״מ של צינורות בטון בעלי קוטר ״ .70 שווי ההזמנה:
שני מיליון ל״י. רק אחרי ביצועה התעוררה השאלה מה
אפשר לעשות בהם. התברר כי ההזמנה נעשתה עוד לפני
שהיתר, בכלל החלטה עקרונית על שימושם ועל קוטרם.
הצינורות המוגמרים, שמספרם הגיע ל־ 1025 יחידות, הוח־סנו
בחלקם ליד חיפה ובחלקם ליד תל־אביב, חיכו שם עד
שייקבע גורלם. וכשזה ניקבע, לאחר שנה, הוכיחו הצינורות
כי גם להם יש מה להגיד. הם מחו על היחס המזלזל מצד
גורמי הביצוע, התפוררו לאיטם.
״הוצאות היתר,״ קובע הדו״ח ,״שנגרמו עקב הפגמים
שנתגלו ועקב הצורך בהעברת הצינורות ממקום למקום,
הסתכמו ב־ 57,000ל״י בקירוב. בסכום זה לא הובאו בחשבון
ההפסד מחמת אי־ניצול ההשקעה בסך שני מיליון
ל״י במשך למעלה משנה, וההפסד מחמת פגמים בצינורות
נוספים העלולים להתגלות עד מועד ההנחה.״
סוד הסיפור נתגלה בהסברה של חברת מקורות: ההזמנה
נעשתה כדי להבטיח תעסוקה לעובדי בית־ד,חרושת לצינורות
יובל גד — שמצב תעסוקתם הוחמר, עקב השלמת ייצורם
של צינורות גדולים יותר.
מוסיף המבקר :״להזמנת הצינורות נתקבל גם אישורם
של ראש הממשלה ושל שר החקלאות.״

במדינה
עבזדה
מפתח הז ה 3
הקהל שנאסף לפני שבוע באולם המודרני
של בית פראנק סינאנורה בנצרת, ניראה
בעיני יגאל אלון כמתאים להשמעת כמה
משפטים משלו על הכרזותיו של אל־חביב
בורגיבה .״אני תחת הרושם העז של הנאומים
האמיצים אשר השמיעו נשיא תוניסיה,
וראש עיריית נצרת, על הצורך בשלום
מוזר שצריכים להיות אמיצים
כדי לדבר על שלום.״
דעתו האישית של שר העבודה על האומץ
והשלום :״אנחנו אמיצים די הצורך כדי
לגונן על ארצנו. אבל אנחנו אמיצים יותר
להעדיף לחיות בשלום עם האזרחים הערביים
בתוך המדינה, ועם הארצות הערביות.״
אפשר היה לחוש בדריכות המאזינים. כי,
לדברי ראש עירייתם, יהיו הם הסובלים
הראשונים מכל מלחמה ישראלית־ערבית.
אולם אלון לא בא לבירת הגליל כדי
לשאת נאום מדיני, אלא כדי להשתתף בחגיגות
לציון העשור הראשון של המרכז
להכשרה מקצועית בנצרת.
פיקוח אישי. אלון, בעצמו יליד
הגליל ודובר ערבית רהוטה, בולט לעיני
הציבור יותר כחבר הממשלה מאשר כשר
העבודה. כי הוא הקפיד על הקמת צוות
יעיל בראשות המשרד, סומך עליו שיבצע
את העבודה של משרד העבודה. אולם על
שטח אחד פיקח השר אישית: השטח הנוגע
לערבים.
ירביים פוליטיים טענו כי עשה זאת מתוך
שיקולים מפלגתיים טהורים, כדי לרכוש
קולות ערביים לאחדות־העבודה. הועלה
גם נימוק אובייקטיבי: הערבים מהודים
כיום חלק חשוב מכוח העבודה של המדינה,
לכן ראויים הם לטיפול מתאים. אלון עצמו
הסביר בהזדמנויות שונות, כי יש לעשות
מאמצים כדי לשרש מלב האזרח הערבי
את הרגשת האפלייה.
אחת ההוראות הראשונות שנתן, עם
כניסתו לתפקיד, היתר, להבטיח ייצוג ערבי
במועצות ציבוריות, כמו המועצה לביטוח
לאומי, המועצה לשירות התעסוקה, מועצת
האיגודים השיתופיים. לתקן העובדים הבכירים
של משרדו הוסיף יועץ מיוחד לעניינים
ערביים, ליד מנהל שירות התעסוקה.
שני כבישים חדשים. אין זו מישרה
ריקה מתוכן, כי ״המיעוטים״ מהווים קרוב
ל 20 של כוח־העבודה במדינה (בעוד
שהם רק כ־׳ 12.50/0מן האוכלוסיה) .בדרך־
כלל נהוג לחשוב עליהם כעל מצבורים של
פועלים שחורים. במידה רבה, זהו אומנם
המצב; אולם הוא נמצא בתהליך של שינויים
עמוקים.
בני הכפרים הערביים, שהחלו את דרכם
כפועלים שחורים בבניין ובתעשיית הבלוקים,
התמחו במקצועות מבוקשים. הם תופסים
יותר ויותר עמדות של מנהלי־עבודה,
טרקטוריסטים, נגרים, מכונאים, נהגים, מסגרים.
במקביל, פונים צעירים משכילים,
שהדרך אל המישרה הממשלתית הנוחה
חסומה בפניהם, אל בתי־הספר המקצועיים
ואל המרכזים להכשרה מקצועית. אל נוער
זה פנה אלון בנאומו :״בימינו אין זה מספיק
לרצות לעבוד, צריך לדעת איך לעבוד.״
מכיוון שמשרד העבודה ממונה גם על
סלילת הכבישים בארץ, ניתן היה בשנים
האחרונות לראות את יגאל אלון גוזר לעתים
מזומנות את הסרט החוסם כביש
חדש לכפר ערבי. כאשר פרצה מגיפת ה־חצבת
בשני הכפרים הגליליים ניסרה וינוח,
לפני שנה, וילדים מתו מחוסר כביש־גישה
להסעתם המהירה לבית־חולים, הורה אלון
למשרדו לתת עדיפות לסלילת כבישים לשני
כפרים אלה. מכיוזן שתקציב המשרד
לעבודות ציבוריות נקבע מבלי לקחת בחשבון
את שני הכפרים, הוחלט לבטל
סלילת כבישים לישובים עבריים כדי לממן
את הסלילה הקשה בגליל. בעוד מספר שבועות
מתכוזן אלון לגזור שם שני סרטים
נוספים.
אולם את הדגש העיקרי בשטח הערבי שם
אלון על חינוך מקצועי לנוער. ברוב המקרים,
זהו חינוך במוסדות מעורבים, לצד
נערים עבריים. דבר זה נראה לו כל־כך
חשוב, שהקדיש לו מישפם ערבי רהוט,
בתוך הנאום שנשא בעברית .״המקצוע
הוא מפתח זהב,״ ציטט פיתגם ערבי עתיק,
,תנו אותו לאדם והוא יפתח בו את שערי
הפרנסה.״
שומעיו פרצו במחיאות־כפיים. לא כל־כך
בשל תוכן הפיתגם, כמו בשל צליל שפתם
היוצא מפיו של השר.

נעות הסטריפטיז ניסתה לבדר את הלקוח ־ או הוא רצה יותר
אוקי אל־פהום היה משוכנע, כי
בסוף הלילה יזכה בחסדיה של המא־רחת.
עד לבוא הרגע המיוחל ישב בחברתה
במועדון־הלילה רמת־הדר, והוויסקי נשפך
כמים — על חשבונו. בסך הכל, כך העיד
לאחר מכן במשטרה, הוציא 459ל״י.
שרה שוורץ ראתה את תפקידה באור אחר
לגמרי. נהוג שמארחת־באר תדרבן את הלקוח
לשתות, כי בעל־המועדון משלם לה
אחוזים ממחיר המשקה. בתמורה היא מעניקה
ללקוח מנועם חברתה, מפטפטת איתו,

ובינתיים השתכר בבארים בחיפה.
קצת אחרי חצות קמתי לשיר איזה שיר
יווני. שאוקי ניגש אלי באמצע השיר ואמר
לי :״בואי לרקוד.״ עניתי לו :״אתה לא
מסוגל לרקוד במצב כזה.״
הוא משך אותי אליו בכוח והמיקרופון
נמשך עם החוט. הגיטריסט לקח ממני את
המיקרופון, ושנינו עמדנו זה מול זו.
יש לי שרשרת עליה תלוי שעון. הוא
קרע את השרשרת עם השעון ושם אותה
בכיסו. המשכתי לעמוד מולו ואמרתי :״תח
זיר
את השעון.״ כתשובה נתן לי סטירת־לחי
שעשיתי שלושה סיבובים במקום ועקב־הנעל
נשבר לי מזה. צעקתי לבום שלי:
״תביא את המשטרה מיד!״ הבוס צילצל
למשטרה וניידת הגיעה. קראו לי החוצה,
שם מסרתי עדות ושוטרים ׳הכניסו את
שאוקי לתוך הניידת.
אבל לפני שלקחו אותו לתחנת המשטרה
ניגש אלי הבוס וביקש שאוותר על התלונה.
יש לנו הרבה קליינטים ערבים מנצרת,
ולא כדאי להסתבך במשטרה בגלל דבר

כזה קטן.
תחילה לא רציתי, אך בסוף הסכמתי וביטלתי
את התלונה. השוטר אמר שאני
טיפשה. שוטר אחר ניגש אלי ואמר לי
ששאוקי רוצה לבקש ממני סליחה. עניתי
לשוטר :״אני לא רוצה שום דבר. רק תקחו
אותו מפה.״ השוטר הסביר. לי שעכשיו,
אחרי שביטלתי את התלונה, אי־אפשר לקחת
אותו. הניידת הסתלקה.
נכנסתי לבאר. הייתי נורא עצבנית והתלבד
בפינה. כך ישבתי כעשר יישבתי פתאום ראיתי את שאוקי בדלת.
דקות.
גם הבום ראה אותו, וראה שהמצב מתוח.
לכן ניגש ועמד מול שאוקי ואמר לו :״אני
לא אתן לך להתקרב אל שריטה!״
שאוקי תפס את הבוס וחיבק אותו, נתן
לו שלוש נשיקות על המצח והתחנן לפניו
רק לבקש ממני סליחה. הבוס
ושאוקי ניגש, נעמד מולי ואמר:
״קרעתי לך את השעון — אני משלם. נשברו
הנעליים — אני משלם.״ כל מה שלי
אמרתי לו ״טוב, בסדר,״ כי ראיתי
שיכור.

ל״שרינ

התיישב מולי, הזמין זזיסקי
דיבר כלום. אפילו לא הסתכלתי
פתאום הרגשתי כאב איום בלחי ה
אחר׳ בקבוק אנגלי לקחו הפנים.
כשראיו

ימנית
ונפלתי מהכסא על אותה לחי. הרמתי
את היד לנגב את הפנים, וראיתי שידי מלאה
שברי־זכוכית ודם. הבנתי שהוא שבר לי
בום בתוך הפנים. קמתי ונעמדתי לרגע,
והדם המשיך לנזול. נפלתי והתעלפתי.

לקחתי
.כשחזו
כל ה אויבים וכבר י

״בד הבחורות מקנאות״

1 * 11 ^1 0 1שרה שווארץ, ליד
באר, בפוזה הקלאסית

של מארחת הממתינה להתחלת הלילה.

רוקדת איתו. יותר מזה — אין זה נהוג
להעניק. כי יש הבדל מהותי בין מארחת־באר
לבין יצאנית.
הבדל זה ניטשטש בעיני הגבר בהיר־השיער,
שבא מנצרת כדי לבלות בחיפה.
כאשר התבררה לו הטעות, הוא נטל בקבוק,
ניפץ אותו והשחית את פני המארחת ב־שבריו.

הסיפור שהתפרסם, אחרי שמשטרת
חיפה פתחה תיק נגד אל־פאהום, באשמת
תקיפתה ופציעתה של שרה שוורץ. את
הפרטים החסרים סיפקה ״שריטה״ עצמה,
שחלקה על חלק מן הפירסומים. להלן סיפורה
האישי.

״עשיתי שלושה סיבובים״
ף ערב שכת ישבתי כדרכי בפינה של
הבאר ברמת־הדר, שם אני עובדת מזה
שלושה חודשים כרקדנית סטריפטיז וזמרת
של שירים יווניים. חכיתי להתחלת התוכנית
בחצות. ב־ 12 בדיוק נכנס שאוקי אל־פאהום.
אני מכירה אותו בתור חבר של החברה
שלי. היא עובדת ברמת־הדר כבר שש
שנים ויוצאת איתו הרבה זמן.
אמרו לי ששאוקי היה כבר קודם ב־רמת־הדר,
אבל מכיוון שהיה מוקדם והבאר
היה סגור, ביקשו ממנו לחזור מאוחר יותר.

משתזף על שפת־הינו, בחברת ידידה. שאוקי
אל־פאהום הוא יליד נצרת, בן לאחת המשפחות
החשובות ביותר בעיר זו. הוא גס מקורב — בקשרי נישואין — למשפחה

גיבור העלילה

השניה החשובה 1
גבות ונאה, בעל
מאדמותיו, ומאז 1

במדינה
חינוך
ל א גן־־ ל די ם

ליל הדמים, נראית שרה שוורץ בשעת הופעה במועדון־הלילח
רמת־הדר. שני גברים, שהוזמנו מקרב באי המועדון. ,עוזרים
להשתחרר מן הלבוש המיותר, כחלק מהצגת הסטריפטיז שלה.
אחוי מנסה

שהלקוח השחית את פניה בשברי זכוכית, שנב אין פניה של שרה
שוורץ זוהרים וצוחקים. על לחייה הימנית נותרה צלקת ארוכה, והיא
להסתירה על־ידי מטפחת שחורה המכסה את ראשה ואת פניה.

1נודע לי שכאשר שכבתי מעולפת הוא הרים
ורצה לשבור אותו על הראש שלי, וקפטן אחד
ך.יה במקום תפס אותו מאחור והוציא אותו החוצה.
אותי לבית־חולים רוטשילד, שם תפרו לי את
לי חתך באורך של 13 סנטימטרים, והמון תפרים.
את עצמי בראי, קיבלתי שוק והחלטתי להתאבד.

כדי שלא יקבלו אותי. אבל זה לא עזר.
זו שאירגנה את השביתה מופיעה בריקו־די־בטן
ברמת־הדת ועושה שם מה שהיא
רוצה. היא עובדת שם כבר שש שנים,
ואם היא רואה בחורה יותר יפה ומושכת
ממנה היא מגרשת אותה מיד. אותי היא

ברמת־הדר

שנאה מהרגע הראשון.
אני חושבת שהיא גם מתה מקנאה ורוגז,
וחושבת ששאוקי רצה להתעסק איתי.
אני אפילו לא החלפתי איתו מילה
ולא שתיתי איתו כוס מים.
בעתונים כתבו רק שקרים. כתבו שפיתיתי
אותו בדברי, וישבתי ושתיתי איתו ב־
500 לירות, ואחר־כך ברחתי. זה לא נכון.
אני לא הייתי מתביישת להגיד, אם זה היה
נכון. מה איכפת לי? 500 לירות זה מראה
שאני לא סתם, שאני פין־מה.
אני אפילו לא הייתי חושבת לשבת
איתו ליד השולחן, מפני שהחברה שלו
היתה בטח דוקרת אותי בסכין. היא איימה
עלי שהיא תגמור לי את החיים והיא
שאני לא אהיה יום נוסף בחיפה, אם
בעיתון את האמת. אבל אני לא פוחדת
ממנה ולא מהאיומים שלה. רק מה, אחרי
כל מד, שקרה לי — ובעצם לה זד, הגיע —
היא עוד נסעה לבקר את שאוקי בנצרת,
ואמרה שהיא תעזור לו לצאת מכל העניי

הסטודנטים בטכניון החיפאי זוכים פעמיים
בשנה בתלוש צהוב, הדומה לתלוש
משכורת. אך ערכו יקר בעיניהם יותר מכל
משכורת אפשרית. כי בתלוש הצהוב רשומים
ציוניו של כל תלמיד, ומה שחשוב
מכל, ממוצע הציונים.
כשהתגודדו החודש הסטודנטים בפתח המזכירות,
בבניין הטכניון הישן בהדר־הכרמל,
התמרמרו שוב על שיטת הציונים
המקורית, אותה הנהיג נשיא הסכניון רב־אלוף
יעקוב דורי.
שיטת הציונים יאה למוסד המחבב מספרים.
בכל בחינה, הנערכת במקצוע כלשהו,
יכול התלמיד להשיג אחד מחמשת הציונים
הבאים( 4 :למי שצבר בבחינה בין ,־907
ל־ס1 :)65—75( 2 ;)75—90( 3 ;)1007
( )55—65ו־ס 0—55 אך בכל מקצוע
מספר הנקודות הוא שונה. השיטה מסובכת,
אבל כדברי דורי. :הטכניון אינו גן ילדים.״
התקנון קובע כי רק בעל ממוצע גבוה
מ־ 2.2יכול להמשיך בלימודיו. התוצאה:
תלמיד שקיבל בכל המקצועות ציון של
( 737,כמעם־טוב למי שאינו תלמיד בטכניון)
,יצטרך לחזור על שנת הלימודים,
ללמוד שוב את כל המקצועות. ואילו חברו,
שהשיג שתי נקודות יותר — יקבל מילגה.
סטודנט שהצליח בכל הבחינות, וציוניו
נעים בין 557,ל־ ,657,דינו, לפי תקנותיו
של רמטכ״ל הטכניון, גירוש לצמיתות.
מדוע אץ מקום? שיטה זו שונד
לחלוטין מזו הנהוגה באוניברסיטה העברית
למשל. שם נערכות בחינות במקצועות השונים,
וסטודנט חייב לעבור מספר מינימלי
של בחינות, על־מנת לעלות לשנת הלימודים
הבאה. במידה שאינו מצליח במקצוע
מסויים, עליו להיבחן בו בשנה החדשה.
בראשית שנת הלימודים קוננה הנהלת
הטכניון, כי מחוסר מקום נבצר ממנה לקבל
250 מועמדים, שעברו את בחינות הכניסה.
אחת הסיבות לחוסר המקום: מספרם הרב
של הסטודנטים הנאלצים לחזור פעמיים על
אותה שנה. בשנה האחרונה למשל, חיממו
שיב את אותו הכיסא, כשליש מן התלמידים,
במרבית הפקלוטות.

עתוחת
מלחמהבבחבהצב אי
כדורים, אבל לא מספיק. כולם בכו
י, אבל אני יודעת שהם בכו רק כלפי חוץ.
זורות היו שמחות שזה קרה לי. אני מוקפת
אני לא מאמינה באף אחד. כל הבחורות מקנאות בי,
כוע לפני שהגעתי לעבוד ברמת־הדר עשו שם שביתה

״כו 7ם אהבו אותי

ל העיר, משפחת ראש־העיר סייף־אל־דין אל־זועבי. הוא
1יער בהיר ועיניים כחולות. לפני מספר שנים מכר חלק
ובז רבבות לירות. שאוקי שוחרר בערבות של 200 לירות.

^ 3ני לא עובדת כבר למעלה משבוע
ואני לא יוצאת החוצה. אני נמצאת
בדכאון, ואני דווקא בחורה שמחה תמיד.
עבדתי בירושלים בכל הבארים וכולם אהבו
אותי. כאן צחקו ממני כל הבחורות, שהחברים
שלי לא באים לבקר אותי. אני לא
רוצה עניינים. חברים שלי צילצלו מירושלים
ורצו לבוא בשתי מוניות לסדר את החשבון
עם כולם. אבל אני לא אוהבת בושות, אז
אמרתי להם לא לבוא.
זה הכל מפני שכולם מקנאים בי
לי הצלחה כזאת אצל בחורים ובעבודה. אני
בחורה שקטה ולא אוהבת לריב. יש לי
ילדה יפהפיה בת שלוש, ורק בשבילה
חיה. היא בירושלים עם בעלי־לשעבר.
בת 27 ובאמת עברתי הרבה בחיים. הייתי
ביוון, בקפריסין ובתורכיה, והופעתי שם
בבארים. תמיד היתר, לי הצלחה, אבל לא
חשבתי שדבר כזה יקרה לי. כמו שאני לא
פחדנית, האיומים האלה בכל זאת משפיעים
עלי, ואני חולמת בלילה שהורגים אותי.

1מה עתה?

שואלת את עצמה
שריטה. האם תשוב
להופיע בשירה וריקודים במועדון כסקודם?

בתוך מערכת מעריב גועשת מלחמת־אחים,
כשכתב אחד לוחם בחברו. מצד אחד ניצב
שמואל שגב, שופרו המוכר של שמעון
פרס; ומנגד — אלי לנדאו, הכתב הצבאי.
לא פעם התלונן לנדאו על כי שגב —
הכתב לעניינים ערביים, הכניס לעתון ידיעה
בטחונית, מפני שמערכת ד,בטחון רצתה
לעקוף את הכתב הצבאי. ואילו שגב חזר
וטען, כי לנדאו אינו מכסה כיאות את השטח
ד,בטחוני.
לפני שבועיים התפרסמה באחד מעתוני
הבוקר ידיעה, כאילו נחטף בלונדון נאצי
שעבד בשרות המצרים. שגב התקשר עם ידידיו
במערכת ד,בטחון, ואלה מסרו לו כי אין
שחר לידיעה. זוהי, בסך הכל, תוצאה של
מתיחת הראשון באפריל. שכן בתחילת
החודש הניחו חומדי־לצון במשרד החוץ
מיברק על שולחנו של המנהל הכללי, ד״ר
חיים יחיל, ובו פרטי הסיפור הדמיוני.
שגב שמר את העובדות לעצמו. רק אחרי
שאלי לנדאו פירסם במעריב את הסיפור,
גילה שגב המתמוגג את חרפתו ברבים.
הגישה העקיפה. אך למרות מלחמתו
של שגב, נשאר מעמדו של לנדאו יציב
בעיני עורכיו, שהמשיכו להקפיד על תיחום
ברור בין שני הכתבים.
השבוע הסתבר, כי שגב יכול לעקוף גם
את החלטת עורכיו. הוא עשה זאת באמצעות
ל׳אינפורמאציון, העתון היומי ש־מפא״י
מוציאה בשפה הצרפתית. עתון זה
הודיע לתא הכתבים הצבאיים שליד אגודת״
העתונאים, כי שגב ישמש ככתבו הצבאי.
חברי התא, שאלי לנדאו הוא אחד מפעיליו,
דחו מיד את הפנייה. הם ידעו כי
אינם יכולים להכתיב לעתון מי יהיה כתבו
הצבאי, אולם מכיוון ששגב אינו אהוד
עליהם, מצאו נימוק אחר לסירובם להכי נו
כחבר התא. הם קבעו, כי לא ייתכן
שבתא הקטן ישבו בעת ובעונה אחת שני
כתבים צבאיים מאותו עתון. לכן, אם ירצה
שגב להיות כתב צבאי, יהיה עליו לנטוש
את מעריב, או לגרום לפיטוריו של לנדאו.
או שתא הכתבים הצבאיים יכנע לתימרון.

במדינה

המימשל הצבאי
השבת הג שו מ ה
הגשם הוא לפעמים בן־הברית הטוב ביותר
של תומכי המימשל הצבאי. כך, לפחות,
סבורים ארבעה צעירים מאנשי ועד הנוער
לאחווה עבריודערבית: משה רייך, אהוד
שליש, יעל מוזם ועימנואל ברמן.
בשבת שעברה הוזמנו הצעירים לכפר
דיר־אל־אסעד, בו התארגנה באותו יום אס־פת־מחאד.
נגד מעצרו של אורי דייוולס.
כשהגיעו במונית להצטלבות, ראו במרחק־מר״
בדרך המובילה לכפר, טנדר משטרתי,
שחיכה, כנראה, לאורחים הצפויים.
הארבעה לא הצטיידו ברשיון־כניטה מטעם
המושל. לכל הארבעה יש הרשעות קודמות
על כניסה לשטח סגור. מכיוון שאיש מהם
לא היד, מוכן באותו יום למעצר, החליטו
לוותר על הביקור בכפר. הם תפשו מקומות
על כביש עכו—צפת, חיכו לטרמפ הביתה.
לביצוע תוכנית צנועה זו הפריע הגשם
השוטף, אשר ירד אותה שעה. בסביבה
לא היה שום מחסה, פרט לגגו של הטנדר
המשטרתי הקרוב. הצעירים רצו לניתן
המכונית, ביקשו רשות לחסות מפגי הגשם.
הם קיבלו את הרשות המבוקשת, ומיד
לאחר מכן הודיעו להם השוטרים רשמית
כי הם עברו את גבול השטח הסגור,
ושהם עצורים.
גג יציב יותר מצאו העצורים במשטרת
מגד אל־כרום, בה הואשמו כדין בעבירה
על תקנות החירום. שעתיים לאחר מכן
הם השתחררו בערבות עצמית. ברגע שיצאו
מבניין תחנת המשטרה, פסק הגשם.

מדינת ישראל אינה יכולה לקיים יום־
עצמאות בלי אורי זוהר. זה היה ברור השבוע
לשופטים הצבאיים, כשהוזמן זוהר בפניהם,
הורשע בעבירה על תקנוודהחירום,
בכך שנכנס לשטח ,9ליד דיר־אל־אסד, בד,פ־גנת־אהדה
לאורי דייתיס, יחד עם עמוס קינן
ויגאל תומרקין. הם לא שלחו אותו למאסר
בעונת החגים.
לשופטים יש, כנראה, זמן מיותר. על
כן לא הזמינו את כל השלושה למשפט
משותף אחד. כל אחד מהם הוזמן לחוד,
ביום אחר. זוהר נשפט לקנס 200ל׳׳י או
מאסר 20 יום, ומאסר־על־תנאי של 60 יום.
זוהר העדיף לשלם את הקנס, תחת
ללכת למאסר. התלוצץ אמרגנו, שליווה
אותו :״הוא לא יכול לשבת ביום־העצמאות
בבית־הטוהר. הוא צריך להרוויח כסף, כדי
שיוכל לשבת בשאר ימות השנה.״
כשבא תורו של קינן, הפליט, בלי להניד
עפעף :״אני מבקש רחמים ! ״
השופטים הצבאיים הנדהמים עטו על המציאה
:״האם אתה מתחרט על מעשיך?״
*לא,״ השיב קינן ,״אבל אפשר לבקש
רחמים בלי להתחרט.״
העונש: כמו זה של זוהר.

1 1 1 3

בספת משווינת

״קנדי מ שמע

.בטו ־ ו ז

רכישת ״קנדי״ מהוה השקעה בטוחה וחסכונית.
חזקה
ומוגנת מפני כל תקלה אפשרית
שרותיה בטוחים ונאמנים, אחריות מלאה —
שרות אחראי בכל פינה בארץ.

נקמתהר בני

קי! ך י״״ 5מכונת הכביסה המועדפת בעולם כולו

2 2 2 ^ 3
חדש בארץ !!!

סרטי 8מ״מ עם קול
פסח לטיולי
פילמים צבעוניים!

קומר 17 טוו

מ ט ען ענ ק — מנוע הסכמי * 1כ״ס

אנו מסדרים פס קול
לסרטי 8מ״מ קיימים
אנו מציעים— :
^ מכונת הקרנה 8מ״מ עם קול
הדרכה וייעוץ

״ ק ו לו רית ״
רח׳ אבן גבירול 66
ככר מלכי ישראל ת״א
טלפון 231666

בנינושהקרכ 11ב ע ־ מ
ונז

ויב ״ ל .1 4

ס ל 1 9 1 1 4 1 .ת״ א

מעבדה משוכללת ביותר, לסרטים
צבעוניים.
מבחר גדול של מצלמות חדישות.
אביזרים למצלמות.
מכשירי־ברק אלקטרוניים מהחברה
הידועה ״ ״16£12
— אין טיול בלי מצלמה —

פ 1ט1

ברנר

הרוגז הקדוש של בית־הדין הרבני בתל-
אביב, על בית־המשפט העליון בירושלים,
עלול לעלות לאנה מריה פורדם בסכום
נכבד של 2500 לירות.
לפני כשנה פנה פרדריק פורדם לבית־הדין
הרבני בתל־אביב, בבקשה לבטל את
נישואיו הקודמים ולהתיר לו לשאת אשד,
אחרת (העולם תזה .)1399 לצורך זה בא
פורדם לישראל, קיבל מעמד של תושב
ארעי וציק בבקשתו כי אשתו גוייה. הוא
נרשם כיהודי לכל דבר.
אנה מריה פנתה למשרד עורכי־דין בהונג־קונג,
ודרכו לעורך־הדין התל־אביבי יוסף
בן־מנשה. לאחר הופעתו של בן־מנשה ב־בית־הדין
הרבני, נדחה הדיון מפעם לפעם,
עד שלבסוף — אחרי החלטת בית־המשפט
העליון כי לבחי־דין רבניים אין סמכות
לדון בענייני משפחות מעורבות — בוטלה
התביעה לחלוטין.
במקרים כאלה מטיל בדרך בלל בית-
הדין את נטל ההוצאות על הצד שחוייב
במשפט. הפעם נהג בית־הדין אחרת .״אם
אין לנו סמכות לדון בענייני הזוג המעורב,״
קבעו הדיינים ,״אין לנו גם זכות לפסוק
בעניין ההוצאות המשפטיות.״
השבוע הגיש עורך־הדין בן־מנשה בקשה
לצו על־תנאי, בכדי לערער על החלטת
הדיינים. כי מריה פורדס, אזרחית הונג־קונג,
אינה חייבת לטבול ולהוציא את כספה בגלל
שרירות ליבם ורוגזם של דיינים רבניים.

חיכה ^ חובהחלוקז3

חעמס חזח 1**0

עו פםה טן
שאבס! שאבס!

בחוץ זרחו הכוכבים בחשכת ימי־הביניים.
היה קר, ושיירות של גויים שטופי־זימה טיילו
ברחובות האפלים, גלויי־ראש.
בפנים, באולם נוסבאום באוניברסיטת בו־אילן,
היה חמים ונעים, וח״ב טובה סנהדראית
נמנמה על הכסא בחיוך של אושר. אור יקרות
של השכינה הציף את הכנס הארצי הראשון של
180 המהנדסים הדתיים בישראל, ותזמורת־כינורות
שמימית השמיעה מוסיקת־רקע חרי שית
שאבס־שאבם.
זה לא היה סתם כנם.
זה היה כנס־חירום. כי המצב הולך ומחמיר
מיום ליום. המדינה בסכנה. אויבינו מאיימים
להשמידנו. הנאצים מסתובבים חופשיים. פסה
האמונה מהארץ. ובשעת־חירום כזו מעיזים יהודים
לעשן בשבת!
״מורי ורבותי!״ זעק דוקטור מהנדס יחזקאל
ליפשיץ, הממונה על ייבוא ציוד־מכונות במשרד
המסחר והתעשייה ,״אני רוצה להזהירכם —
בלי שמירת קדושת השבת במדינת ישראל —
גם מדינת ישראל לא תוכל להתקיים. אם ימ שיכו
לחלל את השבת ולעבוד בשבת, לא נתקדם
לא במסחר ולא בתעשייה.״
לכן הוחלט להקדיש את חמש השעות הבאות
לנושא כיצד להשתמש בהישגי־המדע לצימצום
חילול־שבת בתעשייה.
פרופסור שכטר מאוניברסיטת בר־אילן הציע
להקים מיפעלים מיוחדים, בהם לא יעבדו בשבת.
יעבדו בהם כל השבוע, וביום השישי ב־צהריים
יסגרו אותם עד היום הראשון בבוקר.
״אבל זה לא יתכן,״ התפרץ מהנדס עטור
זקן צהוב ,״הפועלים יעשו סאבוטאג׳ות. כל
הפועלים בישראל רוצים לעבוד בשבת, כדי
לקבל יותר כסף.״
״בשביל זה קיימים אנחנו, המהנדסים ה דתיים,״
הרגיע מהנדס־העיר בני־ברק, אלכסנדר
כהן, אחיו של השופט העליון .״עלינו להחדיר
את תודעת הדת לפועלים, הרוצים לעבוד בשבת.
עלינו לשכנע את הציבור כי זה מאד
בריא לא לעבוד בשבת.״
״לפני שאנחנו מטיפים לאחרים, עלינו להטיף
קודם כל לעצמנו, למהנדסים הדתיים,״ אמר
מהנדס ליפשיץ .״כי אנחנו בעצמנו אשמים במצב
הפרוע של היום. מדוע לא התערבנו כשהתחילו
לעבוד בשבת במיפעלים בנגב? מדוע
לא שלחה הרבנות הראשית נציג לכל בית-
חרושת, לבדוק את העניינים? מדוע היהדות
הדתית לא נוקטת ביד חזקה יותר? מדוע אנחנו
בעצמנו לובשים בגדים משעטנז?״
הפרופסור (לפיזיקה) זאב לב, מהאוניברסיטה
בירושלים, היה רגוע יותר, כי לפני שנתיים הוא
קיבל את פרס ישראל. חוץ מזה הוא יושב־ראש
אגודת אנשי־מדע־שומרי־תורה, וזה חשוב מאד
להיות חבר באגודה הזאת.
״קשה מאד,״ הוא גילה ,״לחסל את המיפעלים
שכבר עובדים בשבת. אבל לעומת זאת אפשר
להקים מיפעלים חדשים, עם חידושים מדעיים
מיוחדים, שלא יהיה צורך לעבוד בהם בשבת.
לשם זה יש להקים מכון מדעי־דתי שיתכנן את
הכל.״
״אבל זה מה שמשרד הדתות שואף כל ה זמן׳״
העיר בתמהון שר־הדתות, הדוקטור זרח
ורהפטיג .״אבל עד היום לא מצאנו צוות מד ענים
שיהיה גם דתי.״
״זה צריך לעלות מיליונים,״ העיר,פרופסור
לב .״תקציב שוטף, תקציב מחקר, ותקציב ל הקמת
כל מיפעל כזה.״

״לכן אני מציע שהקמת המיפעלים הללו
תהיה אל־מיפלגתית,״ התפרץ דוקטור ליפשיץ.
״ווס אפס?״ התפרצו הארכיטקטים, האינג׳י־נרים
והאגרונומים של הפועל המיזרחי.
״כדי שזה יוקם על חשבון תקציב המדינה,״
חייך הדוקטור בניצחון.
וכך הוחלט ביום החמישי, במעמד הוד קדושתו׳
הרב הראשי לישראל, שר־הדתות וד.ח״כ
סנהדראית, להקים את המכון המדעי בשירות
התורה. זה יהיה מוסד ממשלתי. יעבדו בו
אנשי־מדע דתיים בלבד, ויקבלו משרות מה מדינה.
הם יתכננו מהיום והלאה את כל המים־
עלים החדשים שיוקמו בישראל. כל מיפעל כזה
יעלה פי מאה יותר מאשר מיפעל רגיל. אבל
זה יהיה כדאי. כי אלוהים לא יכעס יותר. כי
במיפעל החדש לא יוכלו לעבוד בשבת. גם אם
ירצו. הוא יהיה גוי־של־שבת אוטומאטי. ד,מיפ־על
עצמו יעבוד בשבת, והפועלים ינוחו אותה
שעה בבית וילמדו תורה.
לצידו של המכון המדעי הדתי הוחלט להקים
גם בית־דין דתי. לפני בניית כל מיפעל לאומי
חדש יגישו המדענים הדתיים את הצעותיהם
לבית־הדין. הדיינים יישבו כמה ימים ולילות
עם הרבנות הראשית, ויערכו השוואות עם חוקי
התורה. אם בהצעת המדענים יש פיסקה הנוגדת
את תורת ה׳ ,תיקרע התוכנית לגזרים,
והמדענים יתחילו להכין הצעה חדשה. אם ה־

ליד השולחן, יושבת לוליטה, כלבתו המאומצת.
שלוש
האוניות שבדרך לכאן נושאות 25 טון
פסלים, אותם נתן הנדבן רוז במתנה למוזיאון
ישראל. טדי קולק הקדיש לו ול־ 100 הפסלים
25 דונם משטח המוזיאון. זה ייקרא: גן האמ נות
של בילי רוז.
הפסלים שווים מיליון דולאר, ויש בהם או־ריגינאלים
של רודן, מאיו, מור וליפשיץ. מדוע
נתן אותם בילי רוז לטדי קולק?
״אני גר בדירה של 50 חדר בניו־יורק. יש
לי 11 משרתים, נהג, וכמה ידידים. הם היחידים
הרואים את הפסלים שהיו מפוזרים
בחדרים. אני חושב שאני תורם לתרבות ה אנושית,
אם במקום 200 איש בשנה, יראו את
הפסלים 20 אלף יהודים ביום.
״מדינת ישראל רעבה מאד לתרבות ולאמנות.
זה האופי היהודי. אני יודע. גם אני כזה. אבל
אין לכם סיגנון במדינה הזאת ! אתם חובבים !
אתם תינוקות מפגרים.״
״כן, מר רוז.״
״אין לכם מושג מכלום ! אתם חושבים שאתם
משהו, אבל אתם אפס !״
״כן, מר רוז!״
״אתם חושבים שיש לכם ציירים! אין לכם!
אתם חושבים שיש לכם סופרים ! אין לכם
אפילו אחד!״
״כן, מר רוז.״
״אתם חושבים שאתם יודעים להכין סטייק.
אתם לא יודעים!״
״כן, מר רוז. מי אתה, מר רוז?״
״אני!? אני!? זה כתוב בספרים! אני פי־לאנטרופ!
אני אספן אומנות עולמי! אני מפיק
בינלאומי! ניהלתי 11 מועדוני לילה! הכנתי
חמשה ירידים עולמיים ! הייתי אלוף־העולם
בקצרנות בגיל ! 17 אני משקיע ידוע! כתבתי
שירים שכל אמריקה שרה אותם ! אני מנהל
תיאטרונים! הייתי הומוריסט הכי מצחיק ב־ארצות־הברית!
ואני החבר הכי טוב של בגין!״

התנ ך שד בודה

המהנדסים הדתיים בכינוס
הצעה תתקבל ותזכה לאישור הדיינים, לרבנות,
משרד־הדתות, ייבנה המיפעל בכספי הממשלה.
בסוף הכנס ביקש הרב שאר־ישוב, סגן ראש
עיריית ירושלים, לספר אנקדוטה מצחיקה. הוא
היה לא מזמן בארצות־הברית, ומדען אמריקאי
שאל אותו :״אולי בכלל אי ־אפשר לבנות מיס־על׳
שלא יגרום לחילול־שבת? מיפעל שלא
יצריך שום פועל במשך יום שלם?״
השיב לו הרב שאר־ישוב בחיוך סלחני, כש עיניו
מאירות:
״מיסטר, אילו לא הייתי מאמין שאפשר ל הקים
מיפעל כזה׳ לא הייתי יכול להיות יהודי
מאמין ודתי. כי תורתנו עץ־חיים היא למח זיקים

המהנדסים הצטחקקו ביניהם על טיפשות ה גויים׳
והרב נרייה, הרב של בני עקיבא, עלה
לשולחן ואמר בצחוק רם :״אז אם יכלו להמ ציא
את האטום, מה הבעייה להמציא את האו־טומאט
של שבת?״
בתפילת ערבית חגיגית, ובאווירה של תקווה
והתרוממות הרוח, הסתיים הכנס. כשכולם רצו
להתפזר, קם פתאום מהנדס שחור זקן וכיפה
ושאל :
״רבותי, נניח שנמצא את הפתרון המדעי ל בעיית
חילול־שבת, נניח שנמצא את האוטו-
מאט הזה, מי ערב שהמדינה תסכים להשתמש
בו בכלל?״
בבוז אין־קץ הביטו בו מאות העיניים. והוא
השפיל את ראשו בבושה.

לחיי הספינוח שבדה־שלוש
האונים של בילי רוז הן כבר בדרך
לכאן. אבל בילי רוז כבר כאן. במלון המלך
דויד. לצידו יושבת בתו המאומצת, ויקי. ל־צידו
השני אשתו המאומצת, ג׳ויס, וממולו,

בכינוס הי״ג לתנ״ך, שנערך השבוע, דיברו
על התנ״ך. אבל זה לא חשוב. היתה שם פולה
בן־גוריון.
היא התחבקה והתנשקה, ככתוב בתורה, עם
ידידיה מתקופת התנ״ך. ופתאום קרה דבר מו זר.
היא הפסיקה. היא ראתה כנראה משהו איום.
בעיניים בורקות אש, ובצעדים מאיימים, התקרבה
פולה לעבר כתב הניו־יורק סיימם, ביל
בליר, שעמד בכניסה ושוחח עם עתונאית אמריקאית•

אתה עושה כאן?״ שאלה פולה בזעם.
״אני משער שאני צריך לכתוב על הכנס,״ ענה
הכתב יפה־התואר.
״כן, אבל מה אתם עושים כאן ביחד, אתה
והאשה הזאת?״
״משוחחים על התנ״ך, גבירתי.״
״אני מכירה את אשתך. זאת לא אשתך.״
״נכון מאוד.״
״מי זאת?״
״עתונאית.״
״ואיך אתה מסביר את זה? אב לשלושה ילדים
ובעל לאשה נחמדה?״
״אני כותב על הכנס.״
״אתה צריך להתבייש, אדון בליר,״ נזפה בו
פולה .״אני אספר את הכל לאשתך. מחר.״ היא
הפנתה לו את גבה והלכה להתנשק עם ידידים.
בהפסקה מיהרה פולה למסדרון, לבקר את
כתב הניו־יורק טיימס. הוא שוחח עם ידידתו
העיתונאית.
״מה, אתם עוד כאן?״
״הכנס עוד לא נגמר, גברת בן־גוריון.״
״אבל יש לך אשה, אדוני. אשה נחמדה ושלושה
ילדים קטנים.״
״כן, אני יודע. אני במקרה מפרנס אותם,
לכן אני עוד כאן.״
״מדבר עם אשה זרה, אה?״

״לא להתנצל, ללכת הביתה מייד. לאשתך ולילדים
שלך.״ ובאצבע מאיימת הוסיפה :״אני
מזהירה אותך שאספר מחר הכל לאשתך.״
ונוגה אלוהים זרח על פניה בסיום התוכחה.
שיפחתכם הנאמנה, זו אני, היתה במיקרה
נוכחת במקום, ומייד אצה לביתה וחרתה את
התוכחה בציפורן שמיר, למען ישמעו וייראו.

3׳/מ ׳ד׳יל

ספורט איגדוף נוק־אוט ל שו פ טי ם
הצימוק הושאר לסוף. באליפות ישראל ב־איגרוף
הוחלט, כי הקרב במשקל כבד בין
חיים שואף ממכבי תל־אביב לסיסי גרבו מבית
ר תל־אביב ייערך בסיום. המארגנים
קיוו כי המאבק בין השניים יהווה את שיא
התחרויות, שנערכו זה יומיים, וכי הקהל
יחזה באיגרוף ברמה גבוהה, יחזור עם זב־רונות
נעימים הביתה. המאבק בין השניים
היה אומנם שיא, אך שונה מזה שציפו לו.
קריין המאורעות החגיגיים של איצטדיון
יד־אליהו, נוח קליגר, הכריז על שמות המתאגרפים,
ושופט הזירה מטיל־האימה, שלמה
אדיר, בדק את כפפותיהם של השניים.
״הזירה חופשית לסיבוב הראשון!״ קרא הקריין
.״בוקס!״ ציווה השופט.
השניים החליפו בתחילה רק מהלומות
בודדות, שמרו את עיקר כוחם לסיבובים הבאים•
בסיבוב השני הוחרף המאבק. שואף,
ששמו שקול בשדה האיגרוף לשמו של
שייע גלזר בכדורגל, היה אולי טכני יותר,
אבל גרבו נלחם בחירוק שיניים, הצמיד מספר
פעמים את יריבו לחבלים .״סיסי! סיסי!״
שאג הקהל.
הסיבוב השלישי עמד להביא את ההכרעה.
שואף ניסה לשווא למצוא את נקודת התורפה
אצל יריבו, ספג תוך כדי־כו מספר רב
של מהלומות. הקרב הסתיים. שופטי הנקודות
סיימו את הרישום, והקהל התכונן להכתיר
את אלילו החדש: סיסי גרבו. נוח
קליגר הזדרז להכריז :״המנצח בקרב זה ואלוף
ישראל במשקל כבד — חיים שואף ממכבי
תל־אביב.״ ״בוז!״ זעק הקהל. שואף
קפץ בשמחה, הניף את יריבו הכבד אל על.
גרבו זינק מן הזירה, עבר בשני צעדים את
המרחק שהפריד בינו ובין שולחן המזכירות׳
הפכו בבעיטה, עם הגביעים שהיו מונחים
עליו. לרגע נראה היה כי הוא עומד
להעביר שעור מזורז באיגרוף לכל חברי
ועדת האיגרוף שישבו מאחוריו .״זה לא
הוגן!״ זעק בחימה.
הקהל זרם למגרש. בקבוקים עפו מכל צד.
חובבי האיגרוף שבקהל הראו את יכולתם.
אליפות ישראל באיגרוף לשנת 1965 הסתיימה.

כשהוא
מוקף ככני משפחתו׳ פתום
הקרכות׳ סיפר כיסי כרכו לכתכ
.העולם הזה״:

אני בן ,25 ומתאגרף כבר עשר שנים.
מתוך נסיוני אני יכול לקבוע שהיה מגיע לי
לנצח. לפני חודש ניצח אותי שואף בכבוד,
ולא היו לי שום טענות, אבל היום עליתי
עליו. התאמנתי הרבה והייתי בכושר טוב,
כי רציתי לנצח אותו. שואף נתן לי ראסייה
ומכה מתחת לחגורה, אבל בכל זאת המשכתי
ברמה טובה. עליתי עליו במכות.
כשאמרו ברמקול ששואף ניצח, עלה לי
הדם לראש. איך אפשר לעשות דבר כזה?
שופט הזירה סלומון אדיר אמר לי שהוא
לא ישפוט יותר עם שופטי הנקודות האלה.
השופט הראשי ז׳אק לוי אמר לי שבשני הסיבובים
הראשונים היה תיקו, ובסיבוב האחרון
היה לי יתרון בנקודה. אז איך אפשר
להגיד שהוא ניצח?
אין לי כבר רצון לשחק, אם האיגרוף בארץ
הוא ככד״ ועוד כמה יעזבו את הענף
אם הוא לא ישתנה. התאגרפתי נגד אלוף
יוון, נגד אלוף תורכיה ונגד סגן אלוף החובבים
העולמי, הכושי ג׳ק אנדרסון. אף
פעם לא היו לי בעיות ואף פעם לא ראיתי
שיעשו דבר כזה, כמו שעשו לי היום. אני
אחכה שיהיו שופטים חדשים, ואז אני אדע
אם כדאי להמשיך באיגרוף או לא.

נ שיקו ת מוו ת
המהומה, בתום הקרב האחרון, האפילה
על כל מה שקרה לפניו. בארגנם את אליפות
ישראל באיגרוף קיוו מנהלי האיגרוף
במדינה לתת תנופה חדשה לענף ספורט
זה. הם רצו להראות כי אפשר לארגן
ספורט הנראה ברוטאלי, בצורה נקיה, וכמעט
שהצליחו בכך. הקרבות התנהלו בצורה
הוגנת, המתאגרפים הקפידו להתנשק בתום
החלפת המהלומות.
בערב התחרויות הראשון בלט רמי שרעבי,
,20 מכפר שלם, שהשכיב בנוק־אוט רב־עוצמה
את יריבו המנוסה אריה לנדאו.
״בשבוע שעבר היו לי שני אימונים בלבד,״
אמר שרעבי לאחר נצחונו .״מה יהיה נגד
צנעני אני לא יודע. כולם אומרים לי שהוא
יגמור אותי תיכף.״
אברהם צנעני ,22 ,אלוף המכביד, האחרונה
במשקל תרנגול, גמר איתו, אך לא מיד.
הוא נזקק לשם כך לשלושה סיבובים. אמר

שולמית מזרחי עמדה

צנעני, כשהוא קורן, בחדר ההלבשה :״לא
נסחפתי לסימון הברוטאלי של שרעבי. זה
לא היה קרב טכני, אבל העיקר שניצחתי.״
סיכם את המאבקים צופה תל־אביבי :״לפני
שיהיו מתאגרפים טובים צריכים להיות
שופטים טובים. באלה המסוגלים לרשום
הפסד, אפילו לוותיק כמו שואף. צריך לשכוח
את צבעי האגודות כשרושמים את הנקודות.
כי בלי זה אין איגרוף ואין
ספורט.״
כדורגל סוף הפרא
במשך כל סיבוב המשחקים השני בליגה
הלאומית לא ירדו כדורגלני בית״ר תל-
אביב מנוצחים מן המגרש. הם שכחו, כמעט
לחלוטין, מתי הפסידו לאחרונה במגרשם
מטיל האימה שליד נלי־ניל. השבוע זה קרה.
לאחר תשעים דקות מישחק, נגד הפועל
תל־אביב, צבאו מאות אוהדי בית״ר על חדרי
ההלבשה. פרשי המשטרה דהרו לשווא,
הלוך ושוב, כדי לפזר את ההמונים. אוהדי
בית״ר לא יכלו לעכל את הרעיון כי קבוצתם
הפסידה בתוצאה הגבוהה .0:3
הבית״רים החלו את משחקם בנוקשות,
ניסו לשבור את שחקני הפועל תל־אביב,
ממש כפי שעשו זאת שבוע לפני־כן לכדור־גלני
מכבי תל־אביב. אך הפעם זה לא הלך.
מגן הפועל, דויד פרימו, הוכיח כי הוא
יודע לבעוט באותו כשרון ברגל היריב ובכדור.
הוא שיתק לחלוטין את הבית״רי
ז׳אקי פורסוגז, שניזקק, לאחר תשומת הלב
של פרימו, לטיפולו של רופא, לזריקה ול־תחבושת.
במחצית השניה צלע פורטוגז, לא
הועיל הרבה לקבוצתו. האחים משד. ונחמיה
חליבה הזהירו בתנועת יד את חלוצי הפועל,
שנמנעו ככל האפשר מקרבות מגע עם ה־בית״רים
המפחידים. הם ניצלו שלוש שגיאות
בהגנת בית״ר, הפכו אותן לשערים.
גיבור הנצחון של הפועל תל־אביב היה
ללא ספק המקשר הימני דניאל דניאלי. הוא
תיעתע לא פעם בהגנת בית״ר, הבקיע את
השער השני לזכות קבוצתו, כשהחדיר לרשת
כדור שנהדף על־ידי שוער בית״ר
יוז׳י סוריאנוב. אנשי בית״ר לא סלחו לו.
חמש דקות לפני הסיום התנגש נחמיה חליבה
בגסות בדניאלי, שהתעלף וקם בקושי
על רגליו. כי פוגע בבית״ר לא יינקה.

שערוריות
הבטחת שווא
אוהדיה המושבעים של מכבי יפו, שליוו
השבוע את קבוצתם לחדרה, לא שבעו נחת.
למרות שהיפואים חזרו לביתם עם שתי
נקודות, לאחר שגברו על האלופים מרמת־גן
בתוצאה ,0:2לא שיפרו בהרבה את מצבם
בטבלה, הוסיפו להזדנב בתחתיתה״
לא רוצים לשחק. בעוד שבעונה החולפת
עמדו היפואים על סף האליפות, פתחו
השנה את העונה ברגל שמאל. חובבי הכדורגל,
הממלאים מדי שבוע את היציעים
באיצטדיון בלונזפילד היפואי, נדהמו לראות
שבוע אחרי שבוע את כוכביה הצעירים של
הקבוצה היפואית מגלים אזלת רגל גמורה.
רק מעטים ידעו שלשחקני יפו נמאס לשחק.
כמה משחקני הקבוצה נשלחו בסוף העונה
הקודמת לחוצלארץ, חזרו ימים אחדים לפני
תחילת המשחקים, לא הספיקו להתכונן כראוי
לקראת המאבק על האליפות.
לשחקנים הפחות מצטיינים, שנשארו בבית.
הובטח בתמורה סכום כסף. עד היום
לא קויימה ההבטחה, דבר שעורר את התמרמרותם.
נושא
לוויכוחים סוערים, בין שחקני הקבוצה
וחברי ההנהלה, שימש שיתופו של
אברהם (״בובי״) קלמי במשחקים. לאחר שנטש
את קבוצתו בסוף העונה הקודמת,
היגר קלמי לגרמניה. הוא חזר בתחילת העונה,
אולם חבריו׳ סרבו לשחק לצידו.
הודות להתערבותם של כמה עסקנים, חזר
קלמי ללבוש את מדי הקבוצה, עורר את
זעם השחקנים האחרים, שהטילו עליו חרם.
הם מסרבים עד היום למסור לו את הכדור.
קלמי, שהיווה בשנה שעברה את אחד מעמודי
התווך של הקבוצה, מגלה לאחרונה
חולשה מדהימה.
במצב זה נאלצו השחקנים למצוא שעיר
לעזאזל. הם האשימו את מאמנם, נטקו
וולב, בכישלונותיו,ם, גרמו לסילוקו. אך חילופי
המאמנים לקראת סוף העונה לא הביאו
לשיפור מצבה של הקבוצה.
במחזורים המעטים שנותרו עד תום העונה,
יצטרכו שחקני מכבי יפו לגלות יכר
לת יוצאת מן הכלל כדי להחלץ מן התחתית,
לתפוס לפחות מקום במרכז הטבלה.

השופט המחוזי יורן
״להחמיר בדין!״

ך שוב סובב עירעור זה על עבירות!
/ /מוסר הכרוכות בזנות• אף השאלה המתעוררת
בו — מהו גבול המותר בדרך
עיסוקן של פרוצות המשוטטות בעיר, דהיינו,
לגבי שידול לקוחות בפרהסיה —
איננה חדשה.
״אכן, אין העובדות כשלעצמן, או עיקרי
הדברים בפרשת העובדות, שנויים במחלוקת.
המשיבה, יצאנית על־פי עיסוקה הרגיל, פיתתה
עוכר־דרך למעשה זנות, בעמדה ברחוב,
על־ידי השמעת מילים שהספיקו כדי
להניעו שיבוא איתר, במגע מיני תמורת
אתנן. היא קיימה את המגע עימו במקום
אפל, ליד בניין שצויין בגליון האישום כמקום
ציבורי. אולם שופט השלום, שדן בעניין
בהרחבה, לא שוכנע כי דיבורה היווה
,שידול׳ למעשה זנות, במובן הסעיף ,)1(167
וכן שהמקום בו ביצעה את המישגל היה
,מקום ציבורי׳ .על כן זיכה אותה משתי

צץ בראשה בנסיבות מיקריות לגמרי. באחד
הימים נסעה שולה עם מכר על אופנוע.
היא ישבה במושב האחורי, כששתי רגליה
לצידו האחד של האופנוע .״היתד, לי חצאית
צרה מדי ולא יכולתי לשבת בצורה
אחרת,״ סיפרה השבוע. אך יתכן כי החצאית
הצרה היוותה את הגורם העיקרי שהביא
אותה לשוטטות ברחובות העיר מדי
לילה.
האופנוע נעצר על־ידי שוטר־תנועה, וכעבור
חודשיים נשפטה שולה בבית־משפט
לתנועה, נקנסה ב־ 10ל״י עבור ישיבה מסוכנת
על אופנוע.
״עשר לירות זה לא כסף,״ סיפרה היא,
״אך אז זה היד, עבורי סכום נכבד מאוד.
כל לירה מן המשכורת שלי היתה מיועדת
מראש למטרה מסויימת. לכן לא שילמתי
את הכסף, והוכנסתי למעצר במשטרת הצפון,
ל־ 24 שעות.
״היתר, זו הפעם הראשונה שישבתי במשטרה.
יחד איתי ישבו רק זונות. הן התפארו
בפני על הרווח הגבוה שבמקצוע 200—150 :
לירות בלילה, ולי לא היו עשר לירות לשלם
את הקנס.״
באותו לילה החלה שולה לחשוב על החיים
הקלים הכרוכים במקצוע הזנות. היא
החליטה לנסות רק פעם, ומאז הפכה למקצועית.

נזו
ד ^ מתהב ^ להדעת
ך* שהתחילה את עבודתה במקצוע ה-
^ עתיק ביותר בעולם, היה קיים כבר ב־תל־אביב
מרכז זנות חדש. חלק מן היצאניות
עברו מיפו ומסביבות רחובות הירקון ובן־
יהודה, לקטע של כביש פתח־תקווה, בין
בית־מעריב והקריה.
היו שם גם תנאי עבודה חדשים• סביבה
זו, הזרועה בתי־מלאכה ומוסבים זעירים,
מתרוקנת כמעט כליל בשעות הערב. אשד,
המסתובבת בערב על המדרכה הצרה של
כביש פתח־תקווה, או בסימטות החשוכות

הקרב עס
האשמות. יתר על כן — ועל כך קובל
נציג היועץ המשפטי — השופט המלומד לא
הסתפק בקביעת העובדות בעניין שהיה לפניו,
ובמסקנות שחייב היה להסיק מהן מבחינה
משפטית, כי אם דן בנושא הזנות
בכלל, ובמידת הצורך להשתמש בכוח המשטרה
והחוק כדי לבלום או למעט פורענות
חברתית ישנה־נושנה זו.״
במשפטים אלה פתח השופט המחוזי עזרא
יורן את פסק דינו, בעירעור היועץ המשפטי
לממשלה נגד שולמית מזרחי.
אותן מילים סיימו שלב חדש במלחמה
משפטית ממושכת, על חופש הזנות ועל
הגדרה מדוייקת של עבירות בשטח זה. זירת
הקרב עברה עתה לבית המשפט העליון, ובמרכזה
עומדת יצאנית תל־אביבית שלא
חפצה כלל בפירסום לו זכתה.

שלידו, בולטת לעין. היא אינה זקוקה להסברים,
וכל עובר אורח מבין את מטרותיה.
הלקוחות העיקריים של היצאניות באזור זה
הם נהגי מכוניות פרטיות ומשאיות, הבאים
לשם במטרה ברורה למצוא אשד, תמורת
תשלום.
כאלה היו לקוחותיה של שולה, כשנעצרה
בפעמים הראשונות, והועמדה לדין באשמת
שידול לזנות. המקרה שהפך לסלע מחלוקת
בוויכוח המשפטי, התחיל דווקא ברחוב
צדדי וחשוך, המקשר את כביש פתח־תקווה
עם רחוב המסגר. שולה פנתה אז
לגבר צעיר, שהתקרב אליה, בהצעה מסחרית
:״עשר לירות.״
העיד הגבר הצעיר לאחר מכן :״באותו
ערב התחשק לי, והלכתי למקום בו ידעתי
כי אמצא מה שאני רוצה. עשר לירות זה

עשר לירות זה לא כסף
*** ולה, שהיא ילידת הארץ ,)22( ,ה־

חלה לעסוק בזנות רק לפני כשנה. התקופה
הזו לא הותירה עדיין שום סימנים
מיוחדים על פניה, כרגיל אצל חברותיה לעבודה
הלילית. פרט לעיגולים שחורים סביב
עיניה, נשארו פניה של שולה חלקים, כשל
נערה צעירה ורגילה בגיא״
היא אינה מוכנה למכור לכל שואל סיפור
רומנטי ונוגע ללב, שנועד להסביר כיצד הגיעה
למצבה הנוכחי. שום מאהב לא ניצל
אותה, ולא אילץ אותה למכור את גופה
כדי לפרנסו.
גם עתה לא שולט בשולה מזרחי שום
סרסור. היא אחת הפרוצות היחידות, העובדות
ברחובות תל־אביב באופן עצמאי .״אני
שונאת גברים אשר חיים על חשבון בנות,
ומנצלים אותן עד לפרוטה האחרונה,״ טוענת
היא .״אני גם לא צריכה שום הגנה.
אני חזקה מספיק כדי להגן על עצמי.״
עד לפני שנה עבדה שולה במיטבח, באחת
המסעדות ברמת־יצחק. היא התחילה
לעבוד שם כדי לעזור למשפחתה היפואית,
המטופלת בשמונה נפשות. אך תמורת עבודתה
הקשה, מן הבוקר עד הערב, השתכרה
רק 150ל״י לחודש.
הרעיון לחפש את פרנסתה בשטח הזנות

פרקליט סנובסקי
״אלחם עד הסוף!״

נסימטה נידחת והזמינה לקוחות -והפנה סלע־ מחלוקת משפטית
סון. הוויכוח התבסס הפעם לא על עובדות
המעשה, אלא על תקדימים מן המשפט האנגלי,
שהובאו כדי להגדיר את מושג השידול
מבחינה משפטית.
סיפר התובע על משפט אנגלי, שבו הורשע
נאשם בשידול למעשה מגונה: הנאשם
יצא מבית־שימוש ציבורי, הלך ברחוב כשהוא
מנענע את החלק התחתון של גופו ושולח
נשיקות באוויר לכל גבר העובר לידו.
הוא נשפט לאחר מכן על שידול למעשה
הומו־סכסואלי.
לעומתו, הזכיר הסניגור תקדים אחר, לסתירת
דברי יריבו. הוא סיפר על נאשם
שזוכה מאשמת שידול, למרות שכתב על
קיר בית, לעיני עוברים ושבים, כי :״אני
זונה ממין זכר. אני מקבל את לקוחותי בדירתי

בית־המשפט האנגלי קבע כי היתד, זו הצעה
בלבד — לא שידול.

הגיבורה עייפה
בע השופט יורן, בססק־דין אליו הצטרף
גם השופם חיים בנטל:
י י״שופט השלום המלומד קבע בבירור,
כי המשיבה, בעומדה ברחוב, פנתה אל המתלונן
במילים, עשר לירות׳ ,והוא הבין
את כוונתה, נתן את הכסף והלך איתה. אולם
השופט המלומד סבר, כי לא היה בכך
משום, שידול׳ ,כיוון שהמילה, שדל׳ ,או
; 3011011 באנגלית, פירושה הצק בבקשות,
הפצר בעקשנות או הטרד (116ג);1ת 0ק 1מ, ) 1
ואילו המשיבה לא הפצירה במתלונן, לא
הציקה לו בדיבורה, ולא הסרידה אותו.
״אכן, יש לציין, ראשית, כי הפירוש הנ״ל
אינו הפירוש היחיד או הבלעדי של המילה
; ,3011011 והוא מתברר עוד יותר על־ידי ההבדל
הקיים בץ החוק באנגליה ובסקוטלנד
בנידון זה. וכך, בסעיף )1( 167 שלנו, נאמר כי
שידול יכול להיות 6־)1 01• £681111־01׳*ו זג>.1
ק כאשמת מזרחי
״נמאס ליו׳

מחיר מתקבל על הדעת. לכן הסכמתי מיד.״
שולמית מזרחי לקחה את הכסף והביאה
את המשלם לכוך חשוך, כדי למכור את
סחורתה. בעת המעשה הופיע במקום שוטר,

בקרב המשפטי שהתנהל בשעת העירעור,
ניצבו זה מול זה שני יריבים תקיפים. מול
סניגורה של שולמית, עורך־הדין משה
סנובסקי, ניצב פרקליט המחוז אליעזר ליב־

חופש השידול ו עצר
את היצאנית וגבה עדות מן הלקוח.
היא הועמדה לדין בפני שופט השלום
יוסף קירסוני, והואשמה באשמה כפולה:
שידול לזנות ומעשה מגונה במקום ציבורי.
אך השופט זיכה אותה, בפסק־דין מפורסם
(העולם הזה ,) 1426 הסביר כי המילים שנאמרו
על־ידי הנאשמת אין להגדירן בשידול.
בעת בירור הפרט השני של כתב האישום
לא הסתפק השופט בעדויותיהם של השוטר
והלקוח, יצא בלוויית הצדדים לביקור במקום׳
כדי לברר האם אירע המעשה במקום
ציבורי.
כתב אז השופט קירטוני בפסק־דינו :״בביקורי
התברר שהמקום, שהעד כינה אותו
בשם, שקע׳ ,הוא מיבנה כעין מוסך למכוניות,
ואורכו הוא כ־ 20 מטרים לערך. רוחבו
כ־ 3.5מטרים, והוא נמצא במרחק כ־ 25 מטרים
מפינת רחוב המסגר. המקום בו הבחין
העד בנאשמת הוא במרחק של כ־ 15 מטרים
מן הכניסה למוסך. הרחוב אינו מואר.
״על סמך ביקורי במקום. שוכנעתי שהמקום
בו באה הנאשמת במגע מיני עם הגבר
— לא רק שאינו מקום ציבורי, אלא
שבלילה אי־אפשר לראות מד, שנעשה
במרחק של כ־ 15 מטרים מפתח ד,מיבנה. אין
לי כל ספק שלוליא הרצון לבדוק אח המקום,
על־ידי הרב־שוטר נחמני — אשר ידע על המקום
כמקום־מיפגש לעברות זנות, ולוליא
אור הפנס בו השתמש — לא היה יכול
לראות בנעשה בחושך, במרחק של כ־ 15 מטרים
מהפתח וכ־ 20 מטרים מן הרחוב.״

זונה ממיז זכר

סק״דיגו של השופט קירטוני, שזיכה
^ את הנאשמת, הביא לתגובה מהירה מצד
התביעה: עירעור שהוגש שבועיים לאחר־מכן.
יתכן כי התגובה לא היתד, מהירה כל
כך, לוליא תקף השופט את המשטרה עצמה,
בטענה ששוררת בשורותיה אי־הבנה בקשר
להגדרות של עבירות הקשורות בזנות.
״הזנות עצמה אינה עבירה,״ טען השופט.
״לאור המחסור בכוח־אדם, נראה לי כי טוב
תעשה המשטרה אם תעסיק את כוחותיה
המוגבלים בתפקידים אחרים, מלבד תפיסת
זוגות בפינות הנידחות של העיר,״ קבע הוא.

שופט שלום קירטוני
״מה זה שידול?״

כלומר: גם העוויה בלבד מספקת, וממילא,
סמי מכאן, הצקה בבקשות או בהפצרות בעקשנות.
״אולם
לפי החוקים שבאנגליה ובוויילס,
להבדיל מסקוטלנד, נחוצה היתד, הטרדה לצורך
עבירה זו, ובלעדיה אי־אסשר היה להרשיע
פרוצה בשידול. לא כן בסקוטלנד.
כאן די היה תמיד, לצורך ההרשעה, בהוכחת
שוטטות למטרת זנות.
״אין ספק כי לפי הסעיף )1(167 שלנו אין
צורך בהוכחות הטרדה, ועליכן די היד. בדיבורה
של המשיבה כדי להוות את העבירה
של שידול על־פי סעיף זה.״
עורך־הדין סנובסקי לא הסכים עם הגיר־סר,
הסקוטית, בפירוש מושג השידול, שהובאה
בפסק־דינו של השופט יורן. הוא מתכונן
להגיש עירעור נוסף, לבית־המשפט העליון,
הודיע כבר על נכונותו להילחם שוב
בזירה המשפטית•
רק׳אשד, אחת התעייפה בינתיים מן המאבק.
זוהי גיבורת הפרשה, שולמית מזרחי.
גם הפעם היא מסבירה את החלטתה ללא
התרגשות, בצורה עיסקית בלבד :״הזנות לא
משתלמת• הכסף בא קל, אך אין בו תועלת.
חשבתי לחסוך כסף לדירה טובה, אך גם את
זה לא הצלחתי לעשות. יותר מדי כסף עולים
המשפטים ועורכי־הדין.״

עפור הנפ ש
שייקה אופיר מדגים את הרכישות החדשות
-למוזיאון ישראל -

פסל

חופש

אנשים
ה פ גנ הבדילה
את תום מושב החורף של הכנסת, עם
צאתה לפגרת הפסח, ציינו השבוע ח״כים
רבים בהקשת כוסות לחיים. מירב הסיבות
לשתייה כדת, היו לחברי ועדת־העבודה
שהניחה, סוף־סוף, על שולחן הכנסת את
חוק הביטוח הלאומי, שעל הכנתו עבדה
שעות נוספות. משבירך ח״כ פועלי אגודת־ישראל,
יעקב כ״ץ, את חברי הוועדה
בברכת ״חג שמח״ ,התפתח דו־שיח משעשע
בינו לבין ח״כ מפ״ם יעקב ריס*
תין, שהוסיף למנין החגים אליהם התכוון
כ״ץ (חג הפסח ויום העצמאות) גם את האחד
במאי. השיב לעומתו כ״ץ :״מסכים,
בתנאי שלא תחלל השבת!״ היקשה ריפתין:
״ואם נקיים את ההפגנה במוצאי־שבת?״
הוא נענה בתשובה מוחצת :״אזי אצטרף
אליך לשורה באותה מסיבה זכה
היו״ר הקודם של הוועדה, שר התיירות
עקיבא גוכרין, לעקיצה עקיפה, משכיוון
ריפתין את דברי ברכתו ליו׳׳ר הנוכחי של
הוועדה, משה כרעם :״שהכניס אמנם
קצב עבודה אינטנסיבי, אך אם לא יעמוד
בו, נשלח גם אותו לממשלה.״ הזהיר אחד

וועד הפועל של ההסתדרות • .תרעומת
חריפה בלפי אי־דיוקים שנכללו, לדבריו,
בקטע שהופיע במדור זה (העולם הזה ,) 1438
הביע המשורר המזוקן דוד אבירן. המדובר
בסיפור אודות הפגישה שנערכה בינו
לבין המבקר הספרותי, פרופסור ב די ד
קורצוויל. טענת אבידן: הפגישה קויימה
לפי יוזמת פרופסור קורצוזיל ולא לפי יוזמתו.
אבירן מגדיר גם כאבסורדית את הטענה
כאילו הציג למארחו שאלות על חייו
המיניים .״הגבר היחיד שחייו המיניים מעניינים
אותי, הוא אני עצמי,״ קבע המשורר.
״אני מתעניין אך ורק בחיי המין של נשים,
ובוודאי לא של נשים בגילו של קורצוזיל.״
על השאלה, מה הם הצדדים באישיותו של
קורצודיל שכן מעניינים אותו׳ השיב אבי־דן
:״הוא איש מאוד נעים בשיחה פרטית,
מארח תרבותי ומשעשע, בעל הומור ביתי
מיוחד במינו. לעצם הענין, הפגישה בינינו
קויימה על רקע התעניינותו של קורצוזיל
בכתיבתי ולא על רקע התעניינותי בכתיבתו.״
• אגב, כמה ממכריו של קורצוזיל
נזכרו בעקבות הסיפור הנ״ל כי אין זו הפעם
הראשונה ששמו של המבקר משתרבב

הבחורה

ומלבד זאת:

קרע ואל תמסורלחברך ! ש יק נה •

הכתרת יוספה קדרן
סגנית בשווייץ

עוד מימי קדם הוכיח הפטרול (דלק)
את פעולתו הטובה בטפול בשער הראש
הדלק מפעיל את זרם הדם ונותן לשרשי השיער את האלמנטים הדרושים לו,
זהו התנאי החשוב ביותר לשמירת השיער כבימי הנעורים.
המדען הצרפתי 11.41114 לקח כיסוד את תכונות הדלק, הוסיף אלמנטים
פעילים והמציא נוסחה אידיאלית לטפול בשיער ועור הראש.
על בסיס מדעי ובלי תעמולה רעשנית הוכר הפטרול האן 1141114פענסזמ׳ ט?
בכל רחבי תבל כתכשיר האידיאלי לשמירת רעננותו, עושרו ויופיו של השיער,
וכתכשיר להבראת שיער חולה ונושר.

״אליביפוו״ הרובוט
עונה לצלצולי הטלפון כהעדיד•
סוכני

מה נשמע — דן בן־אמוץ
טור ראשון — חיים חפר
זלמן המשוגע — עמוס קינן
האמת העירומה — אריה גלבלום
ענין של טעם — דוד אבידן
ועוד ...ועוד ...ועוד...
וגם הגדת ״צפור הנפש״
לרגל יציאת מצרים

מכירה

בישראל:

״רדיו דוקטור״ ,שרות להקלטה ישראלי

תל־אביב, רח׳ אידלסון ,4טל 56433 .
המומחים להתקנת מיקרופונים,
הקלטות על סרטי טייפ ותקליטים.
סוכנים של ׳811£?4£1,1/י* הטייפירקורדר המקצועי.

)01 וז8קו1

מח׳׳כי מפא״י את ריפתין :״אם זה יגיע
לאוזניו של גוברין, תיאלץ לצאת עימו
לדו־קרב בהצגת הגאלה החגיגית שנערכה
השבוע לרגל הופעת הבכורה של
התיאטרון הפאריסאי קומדי פראנמיז, אירעה
תקרית, שבעקבותיה עזב ראש־עיריית
תל־אביב מרדכי נמיר עם רעייתו את האולם.
הסיבה: רק בהגיעו לאולם הסתבר
לנמיר שמקומו הוא בשורה השניה ביציע,
ואילו מוזמנים אחרים, כמו שרי־הממשלה,
זכו למקומות בשורה הראשונה. נמיר נעלב,
ראה בכך פגיעה במעמדו כראש־העיר,
העדיף להסתלק.

מאבקב בו ק ר
במצב קשה נמצא השבוע דן כן־אמוץ,
אחרי שלקה בשטף־דם פנימי כתוצאה מ־אולקוס.
הוא הוכנס לבית־החולים, שם
החליט הרופא לתת לו הזנה מלאכותית בזרוע.
התפרץ בן־אמוץ :״אבל אדוני הרופא,
אני גסטרונום המשורר אכרהם
כרעה, הלוחם למען החדרת התודעה היהודית
בישוב, הבחין כי על משקוף הדלת
במועדון מילוא חסרה מזוזה. הוא
התישב מיד, וכתב מכתב מחאה לאגודת
הסופרים, צרף אל המכתב מזוזה, בבקשו
לקבעה על דלת המועדון. כעבור ימים אחדים
קיבל מכתב תשובה בו נאמר לו כי
מועדון מילוא מוחזק על ידי מפא״י, ולכן
אין לאגודת־הסופרים כל סמכות להתערב
בניהולו. ברעוז לא ויתר. הוא קם בעצמו
באחד הבקרים, ניגש למועדון, וקבע במו
ידיו מזוזה על הדלת. אחרי זה פתח במאבק
למען קביעת מזוזות בכל משרדי ה־

לשמם של משוררים צעירים. לפני כשנתיים
טעו קורצודיל כי המשורר נתן זך, שהיה
תלמידו בבית־הספר היסודי, היה ילד רגיש
וחלוש ושהוא, קורצודיל, נאלץ לפיכך להגן
עליו מפני הילדים החזקים יותר. וידוי אחר
של הפרופסור, שכלבו מכונה אנטון פאב־לונדץ׳
(על שמו של הסופר הרוסי אגסון
פאבלונניץ׳ צ׳כוב) :״למעשה אני בוהמיין
בטבעי ולא אקדמיקאן, רק שאין לי פנאי
לכך השבוע הגיע לארץ מכתב חתום
בידי הקוסמטיקאית הלנה רוכינשטיין,
שנכתב על ידה ביום בו נפטרה. במכתב
זה׳ שהיה מופנה למנהלי חברתה בארץ,
סיפרה אשפית היופי כי היא מתכוננת לבקר
בקרוב בארץ. אגב, בצוואתה, הורתה
הלנה רובינשטיין לקברה בטקס יהודי מלא.
כמו כן הורישה לבנה היחיד סכום של 40
אלף דולאר לשנה, מהונה • .הרקדנית
הישראלית יוספה קורן, שנישאה לא מכבר
לתעשיין הצרפתי־יהודי נתן קופילביץ׳,
בילתה חופשה בשוויץ, הצטרפה לתחרות-
יופי שנערכה באחו הקנטונים, זכתה לתואר
אחת הסגניות של המלכה. כדי להסתיר
את זהותה, הופיעה יוספה בשם בתה —
סברינה.

דא׳גה ב מ טו ס
מה היא דאגתו של חבר־כנסת שעה שהוא
עולה למטוס המסיסו בשליחות האומה
לחו״ל? לאחד החיכים, ח״כ מפא״י דוד
הכהן, כך הסתבר, אין דאגה אחרת מאשר
לבדוק אם חברת אל־על אמנם מקפידה למלא
את החרם שהיא מטילה על העולם הזה.
סיפרו השבוע דיילות חברת התעופה ה־

שיק פריזאי — באודם צרפתי
העולם הזה 440ו

לאומית :״בכל פעם, לפני שהכהן עולה
למטוס, הוא פונה אל הדיילת ושואל:
,מיידלה, יש פה העולם הזה?׳ הוא שואל
זאת בקול מודגש ורם כדי שכל הנוכחים
בטווח שמיעה ישמעו שהתשובה היא שלילית.
אחר־כך הוא מספר בדיחות באידיש.״
• המייג׳ור ולסלי אהרון, שהשתתף
כחבר הנבחרת הבריטית בתחרות הגולף
הבינלאומית שנערכה בקיסריה, ידע לספר
לכל המעוניין כי ברי לו שהמקל בו עשה
משה רבנו ניסים ונפלאות לבני ישראל במידבר,
היה מחבט גולף. כשנשאל מאין לו
ההוכחות שזה היה אמנם מחבט גולף,
השיב :״אין הוכחות שזה לא היה מחבט
גולף!״ #בהצגת הבכורה של המחזה
הכרטסת בתיאטרון זוית, אחרי שבמערכה
האחרונה התלבט גיבור המחזה מיכאל
כפיר מספר פעמים בחיפושיו אחר תפוח־עץ,
קם עם רדת המסך השחקן אריק
לכיא, שהיה בין הצופים, והגיש לכפיר
במתנה תפוח־עץ. הנוכחים מחו לאריק כף
על תשורתו המקורית. הם לא ידעו ש־תפוח־העץ
היה על הבמה, נפל עם עלות
ד,מם ך ישר לרגליו של אריק, שישב בשורה
הראשונה. כפיר, שלא מצא את
התפוח במקומו על השולחן, אילתר במקום
תמליל חדש, ואריק שמר עבורו את התפוח
עד סוף ההצגה # .בהקלטת התכנית האחרונה
של המישדר הפופולארי הפיל הלבן
(תכנית של מכירות פומביות של חפצים
שנרכשו משוק הפישפשים) ,היתד, זו השדרנית
זוהר אוריין, שהסתכנה והציעה
סכום של 40ל״י, תמורת מעטפה סגורה
שהיתר, בידי מנחה התכנית אורי זוהר,
מבלי שתדע מה יש בה. דמעות עמדו בעיניה
כשאורי קרא בפניה את תוכן המעטפה:
״המציג כתב זה במשרדי אל־על, יקבל תמורתו
כרטיס טיסה תל־אביב—פאריס וחזרה
פאריס—תל־אביב, בתנאי שיהיה בידו דרכון
בר־תוקף ואשרת כניסה צרפתית.״ הנוכחים
בתכנית הריעו לזוהר המאושרת.
רק אז נזכר אורי זוהר להקריא לה עוד
פיסקה בכרטיס :״ובתנאי שישלם את דמי
הכרטיס ואת ר,מיסיס החלים עליו.״ •
אגב׳ אורי זוהר נידון השבוע על ידי בית־משפט
צבאי בנצרת לקנס של 200ל״י
ולשני חודשי מאסר־על־תנאי, בשל כניסתו
ההפגנתית לשטח האימונים 9בגליל. אורי,
שהתלבט אם לשלם את הקנס או להיכנס
לבית־הסוהר, נעזר בעצת האמרגן מרקו
תורג׳מן, שליווה אותו :״כדאי לך לשלם
את הקנס, כדי שתוכל להופיע בחגיגות יום־
העצמאות ולאסוף כסף לתשלום עוד קנסות
כאלה.״ #כוכב הזמר האמריקאי המופיע
עתה בארץ; ,יל סדקה, גילה במסיבה
שנערכה לכבודו בביתה של הזמרת
יפה ירקוני, כי שמו המקורי הוא ניסים
צדקה + .השבוע מלאה שנה לנישואי
במאי הקולנוע איוואן לנג׳אל עם השחקנית
דינה דורון. ביום השנה הופיעה
דינה בהצגת יחפים בפארק שנערכה בנהריה.
בהצגה זו היא מקבלת מדי ערב חבילה של
קופסות קרטון מידי השחקנית צפורה
פלד, המופיעה עימד, במחזה. היא הופתעה
כשהפעם לא היו קופסות הקרטון ריקות.
באחת מהן מצאה דינה מצלמה ועליה פתק:
״מבעלך האמיתי.״ איוזאן וצפורה תיכננו
לה זאת כהפתעה.

!7103׳ ה ש בו ע
• שר דתיי דורג עקיבא גוכרין, בוזיכוח חירות לענייני מערכת
דווקא״
במזכירות להסתדרות: ההסתדרות הבחירות

מפא״י על דחית הב״דווקא
מתוך דאגה
אסור לנו לעשות את
על ענייני ההסתדרות

• ח״כ מפא״י כבה

אידלסון,

באותו מעמד :״ציבור הנשים לא ילך לבחירות
סמוך לחגים ! ״

• ראש הממשלה לד אשכול
לעתונאים :״טוב לראותכם תמיד, אך לא
סוב לקרוא אוהבם תמיד.״

• ראש עירית חיפה אבא הו-
שי, בתשובה לטענה כי מספנות ישראל
נהנות מסובסידיה ממשלתית :״מי בארץ
הזה לא מקבל סובסידיה?״
• פרופסור אהרון ברגמן, בפתיחת
הכנס של האיגוד לקידום המדע :״עבר
הזמן בו אפשר היה לסמוך על האינטואיציה
של המנהיגות המדינית. תבונה כיום אינה
יכולה לבוא במקום ידע.״
• הד״ר חיים גמזו, מנהל מוזיאון
תל־אביב, בתשובה להתקפת אגודת־ד,ציירים
עליו :״אני לא אעשה להם את הטובה הזאת
— אני לא אתפטר!״
העולם הזה 1440

ח תיכ ת ת מו ר ת מיליון
מסיאם רסטיש, בנו של שר־ד,חקלאות היווני, נמצא בארץ באופן סודי מאוד־מאוד. נא
לא לספר לאף אחד. הוא בא לכאן מסיבות רציניות, נעלות, וסודיות מאוד. ביום השלישי
הוא ייכנס לבית־החולים עין־גדי, ושם יעשה לו רופא בן שישים ברית־מילה, בנוכחות
רב מוסמך.
מסיאם רסטיש הוא צעיר שחרחר, בן עשרים ושש. ביוון הוא נחשב לנער־שעשועים.
הוא עצבני מאוד, ומעשן כל הזמן סיגריות ונשים. כשהוא היה ביוון, הוא קיים כל מיני
קשרים חקלאיים עם בתו של שר־ד,חקלאות, משה דיין. לכן עכשיו, כשהוא כאן, מטפלת
בו אמה, רות דיין.
כמובן שכל זה עדיין לא מהווה סיבה לעשות ברית־מילה. הסיבה האמיתית היא יהודיה
עשירה מאוד, שאביה מתעסק בקונגו בעסקי־יד,לומים. ליד,ודיה הזאת יש נדוניה של מיליון
לירות, והמון שכל לעסקים :״היא שמנה, נמוכה, ולא יפה,״ מספר עליה הנימול־לעתיד,
״אבל יש לה שכל לעסקים. היא האדם היחידי בעולם שהייתי מוכן להפקיד בידיו כל
עסק. יש לה ראש פנטסטי לעסקים. היא ממש אדם עליון בזה. היא בוגרת בית־ספר
למסחר, וטיפוס נאמן. היא לא תבגוד בי, כי יש לה מיליוני דולארים אמיתיים.״
כשהוא גילה אותה והחלים להתחתן איתר״ התברר שהוריה מוכנים לקבל אותו כבן־
משפחה רק אם יהפוך ליהודי בנשמתו ובבשרו.
כשההורים הנוצריים שלו שמעו על תוכניותיו, הם נתקפו בכעס ואסרו עליו באיסור
חמור לבצע אותן. אביו הפעיל לחץ על הרב הראשי של אתונה, והרב סרב למול אותו.
אבל הבן לא נבהל מזה. הוא בא לארץ הרבנים, וכאן ימולו אותו כמה שרק ירצה. אבל
זה צריך להיעשות בסוד :״אני לא יכול לעשות לזה פירסומת,״ הוא מתנצל ,״בגלל הכבוד;
לאבי, וגם מתוך פחד ממנו.״
אבל בכל זאת הוא היה רוצה שיידעו מיהו .״אני כנראה פל״־בוי רציני. הנשים ביוון
משתגעות אחרי. אני שקרן בכל מה שנוגע לנשים.״
לעת עתה, עד שהוא יהפוך לאיש המיליונים, הוא מציג את עצמו כמפיק־סרטים. כשאנשי-
הסרטים כאן שמעו את זה, הם ביקשו ממנו להביא הנה את אליקי, על־מנת שתופיע
בסרט הישראלי הש״ב בפעולה, אבל הוא אמר שלמרות שאליקי היתד, מאורסת לו פעם,
היא עכשיו אפם ביוון .״רק אצלכם היא עוד משהו.״
המשפחה היוונית שלו ניתקה עימו את הקשרים, ומסרבת להכיר בו כבנה. אבל העם
היהודי יקבל את הבן האובד אל חיקו, מיד לאחר שייפטר מערלתו.

מי יכול לדעת?
יוסי ינאי התפרסם מאוד בגלל היותו
דמות ציבורית ידועה בחיי־הלילד. של תל־אביב.
הוא התפרסם גם בגלל היותו כתב
צעיר ויפה של במחנה, ובגלל כל מיני ד,ר־פתקות
אחרות.
תלמה מכנס התפרסמה מאוד מסיבות
אחרות לגמרי. היא התפרסמה בגלל הצורה
היסה והמושכת של מכונית־ד,ספורט שלה,
בגלל קשרי המשפחה שלה אל עדה מכנם
המפורסמת, שהיא אמה, ובגלל האח הקטן

שבדית
ב ת קו פ ת
נ סי ח
ראש ממשלת־ישראל לשעבר, ויו״ר הנה־לת
הסוכנות היהודית, משה שדת׳ סילפו
מירושלים למרגריטה לומברון׳ שנמצאה
באילת, והודיע לה שהבעל הראשון שלה,
זה שאבד לה, נמצא כעת באיי הבתולה. הוא
שלח לו, לשרת, גלויה משם.
משה שרת, מרגריטה לומברח יטופח־!
אליגון, נפגשו באילת לפני ארבעה חודשים
התברר ששרת היה ידיד טוב של בעלה הראשון
של מרגרימה. בגלל הבעל המשותף
הפכו מרנריטה ומשה ידידים, למרות שהבעל
הזה ברח, ובמקומו בא בעל אחר, איזה רופא
שבזי.
בדיוק בזמן הזה הגיע גם רפי נלסון
לאילת. הוא עשה הברה עם כל השלושה,
ומשלושתם התאהב דחקא במרגריטה לוס־ברון,
השבדית תכולת־העיניים.
כשהוא גמר להתאהב בה, היא נסעה חזרה
לשבדיה. בשבדיה היא התאהבה בו, וכתבה
לו שהיא רוצה להתחתן איתו. הוא הזמין
אותה לחזור הנה. היא חזרה לארץ, בחברת
אשכול ורעייתו. היא לא שוחחה איתם. כי
לא היה לה על מה.
כשהיא תתחתן עם רפי נלסון, וכשרפי
נלסון יתחתן איתה, יהיו אלה הנשואין השלישיים
של שניהם. אבל לא ידוע אם זה
יקרה להם. כששאלתי אותו אם זה יקרה או
לא, הוא ענה :״היא נמצאת אצלי עכשיו
בתקופת־נסיון.״

שהיא עומדת לקבל בזמן הקרוב.
עכשיו עומדים שני האנשים המפורסמים
הללו להתאהב אחד בשני. הם עשו זאת
קצת עוד לפני שתלמד, מכנם נסעה ללונדון,
ללמוד שם שפות, אבל אז זה לא היה
רציני.
עכשיו, לאחר שיוסי השתחרר מן הצבא
והחל עובד במוזיאון ישראל בירושלים, ולאחר
שנפוצו כל מיני שמועות על איזשהו
רומן בין תלמה היושבת בלונדון לבין אבי
אברמוביץ׳ ,דייל אל־על, התאהבו יוסי
ותלמד, זה בזו מחדש. הוא עומד לנסוע
אליה ללונדון, והם מתכוננים לבלות חודש
בריביירה.
כשנשאל יוסי אם הנסיעה שלו קשורה
באבי אברמוביץ׳ ,הוא ענה :״ראשית, את
׳הנסיעה הזאת תיכננו כבר מזמן. שנית, אבי
אברמוביץ׳ אינו התחרות בשבילי.״ כשנשאל
אם הוא עומד לשאת את תלמה לאשת, ענה:
״מי יכול לדעת דבר כזה?״
הזוג יחזור לארץ לקראת לידת האם.

לא חיו ת
אנ חנו
המלחמה הנואשת בין סריטה לבעלה
עמי סולל נסתיימה. תנאי־השלום
הם: היא תצא מהדירה המשותפת שלהם,
תקבל מבעלה דירת־חדר חמודה,
ובעד זה הוא לא ינתק לה עוד את
החשמל, ולא ינסה לסגור לה את המים.
שלל המלחמה יחולק רק ביום
מתן הגט. לא לפניו.
כשנשאל עמי איך זה, לאחר מלחמה
כה עקובה, הפך לידידה הטוב ביותר
של אשתו, עגה :״מה אנחנו, חיות?״

לא לגעת
באלען׳ !
למרות שבן־השעשועים של שר־החקלאות
היווני הודיע שאליקי היתה מאורסת לו, ושעכשיו
היא כבר אפס ביתן, נסע אליה מרדכי
נכון והחתים אותה על חוזה להופעה
בסרט שייקרא .7211 היא תהיה השוטרת
הראשית בו.
הוא חזר משם ביום השבת, כי אשתו
קיבלה הקסנשוס, אבל יש לו די רשמים סן
הפגישה החשובה. מתברר שאליקי בכלל לא
אפס ביוון. עובדה שהיא עומדת לקבל תפקיר
ראשי בסרט חשוב מאוד של מרדכי
נבון.
בכלל. היא עכשיו אשה נשואה לסאפא
מיכאל. יש לה וילה מפוארת, מול ארמונו
של המלך, ארוסה־לשעבר, והיא משחקת בתיאטרון
פרטי משלה, יחד עם בעלה והשחקנים
הפרטיים שלה. כל הקהל הפרסי
שבא להצגות נהנה מהן.

אליר,י
בימים אלה, באיחור של חמישה חודשים,
היא מתכוננת לנסוע ללונדון, לירח־זבש גן
עשרים יום. משם היא תגיע עם בסלה לישראל.
ביקשתי
מנבון לספר לי על פגישתו עם
השחקנית המפורסמת. הוא סיפר לי שהשזד
קנית המפורסמת ביקשה סמנו לדבר עברית
בסרט. הוא הסכים לזה בתנא׳ שתאמר לו
חמש מילים עבריות. היא אמרה :״לא
לדחוף. בבקשה. לא לגעת׳
שאלתי אותו אם היא תתפשט בסרט, כמו
דליה מהמלחים. הוא ענה :״איפה ראית
שוטרת מתפשטת?״
בסרטים, כמובן.

החס נכון ש :
• לאחר פרידה ממושכת שבח ר בק
המיכאלי להיות ידידתו של מנחל
הבמה שלה, אשרחגקיוז

מה תורה לזוגו ת?
בבני־חזוג. אילנו!
שלמה וישינסקי•

מה קורה לשני בני־זוג, שזה עתה נפרדו האחד מהשניה? זה תלוי
עדן, למשל, מטיילת במכונית מורים מיינור , 1950 יחד עם השחקן
נסים אלוני, לעומת זאת, מבלה את ימיו במגרשי הכדורגל, אוהד שס את מכבי תל
אביב, ואת לילותיו הוא סבלה להנאתו במשחק קלפים ובשתיית קפה.
מה שקורה לזוגות אחרים זה פחות חשוב.

מכונית פורצי היהלומים ערתה ער מהסוס המשטרה
התחתון כמהתלה גרועה. כי אחרי שוד העוזיס המפורסם,
נעלם צפניה שווילי כאילו בלעה אותו האדמה. ימים ספורים
לאחר העלמו המיסתורי נפוצו בין אנשי העולם התחתון
שמועות לפיהן הצליח, להימלט לגרמניה.
המשטרה ניסתה השבוע לטעון כי מעולם לא האמינה
לשמועות אלה, שהופצו על־ידי שווילי במתכוון, וכי היה
ברור לה עוד מן הרגע הראשון שהפורץ המבוקש נמצא
בעולם התחתון יש גירסה אחרת. הסביר השבוע פורץ
ידוע לכתב העולם הזה :״אנשי המשטרה היו בטוחים ש־שווילי
נמצא בגרמניה. הם רצו למצוא מתווך שינסה להתקשר
איתו במקום מושבו, שישפיע עליו לגלות את מקום
המחבוא של העיזים.״
קציני המדור המרכזי לעיקוב ולבילוש רמזו לא פעם כי
יחליט שווילי לשוב ארצה, יהיו מוכנים להתפשר עימו,
להאשים אותו רק בהחזקת רכוש גנוב, להתעלם משאר
פרטי האשמה.
אותה שעה הסתתר צפניה שווילי בחדר שכור בפרבר תל־אביבי,
קיים מגע מתמיד עם חוג מצומצם, לעג למאמצי
המשטרה לאתרו בגרמניה.

חשוד עמנואלי(מסתיר פניו) כין בלשים
תכשיטים באבטיח

שלושה צילצולי טלפון העירו את אהרון שוורץ,50 ,
משנתו. על הקו היה מנהל העבודה של מלטשת היהלומים
שלו, ברחוב עמק יזרעאל. .הכספת נפרצה,״ הודיע
המנהל בקול נרגש. שוורץ טרק את השפופרת, מיהר למקום׳
נדהם למראה המלאכה המושלמת שביצעו השודדים.
״מעולם לא העליתי על הדעת שאפשר לפרוץ קופה כזאת,״
הסביר השבוע לכתב העולם הזה.

המפתח לפיענוח התעלומה
ך* על המלטשה הזעיק את המשטרה, מסר לחוקרים את
* 4אומדן ערכה של הסחורה הגנובה, הסביר כי הוא יכול
לזהות חלק מהיהלומים הגנובים על־פי צורת העיבוד האופיינית
לבית המלאכה שלו. הוא הדגיש כי חלק ניכר מן

אגדת צסגיה שווילי
עה ש שווילי הסתגר בחדרו, הילכו בין אנשי העולם
16/התחתון אגדות אין־ספור אודות הפורץ הנועז.
שמועה עקשנית שעברה מפה לאוזן אמרה ששווילי ממשיך
כל הזמן לבצע מעשי שוד נועזים מתחת לחוטמה של
המשטרה.
על אחד ממעלליו הנועזים סיפר השבוע אחד מידידו:
בתקופת המנדט, נעצר שווילי לילה אחד על־ידי מארב משטרתי
ברחוב המלך ג׳ורג׳ .הקצין הבריטי שעצר אותו הסביר
באדיבות כי הוא מייחם לו גנבת תכשיטים מחנות שנפרצה
אותו לילה. שווילי, שהחזיק בידו אבטיח, לא נבהל,
טען כי רק לפני כמה דקות עזב את המסעדה של אבו־ג׳ורג׳
בכרם התימנים. הוא הראה לקצין את האבטיח,
כי זה עתה קנה אותו מבעל המסעדה.
שודילי הוליך את השוטרים לאותה מסעדה, קרץ בעיניו,
בעודו עומד בפתח, לבעל המקום. הלה הבין מיד
המדובר.

אולם הוא מהווה רק חלק מן האגדות המתהלכות בעולם
התחתון סביב אישיותו של הפורץ הנועז.
חבריו של שווילי מעידים כי מעולם לא נשבר בחקירה
משטרתית, סרב בכל המקרים לשתף פעולה עם חוקריו,
להודות באשמה או למסור עדות העשויה להרשיע את
חבריו .״הוא גבר שאפשר לסמוך עליו,״ הסביר השבוע
אחד ממכריו .״החוקרים לא יצליחו להוציא מפיו אף מילה,
אפילו אם יהרגו אותו.״
חבריו מספרים~עוד~כי~בעיצומו~של~גל הפריצות שפקד
את מלטשות היהלומים, ביקר צפניה שווילי אצל ידיד המתגורר
סמוך לביתו של מפקד הבולשת. לפי גירסה זו, מיהר
אחד ממודיעי המשטרה לדווח על כך, אולם איש לא האמין
כי צפניה שווילי נמצא בארץ.

הקצה השלי
** פגיה שווילי וחבריו שביצעו, לפי גירסת המשטרה,
£את מעשי השוד הנועזים במלטשות היהלומים, לא פעלו
לבדם. המשטרה טוענת כי נעזרו בכמה שותפים פאסיביים
אשר, ביודעין או שלא ביודעין, שיתפו פעולה עם הפורצים.
אחד מאלה הוא ג׳רמן קמרמן ,45 ,אשר לדברי המשטרה
הניח בערמת אשפה את מפתחות החנות שלו ברחוב בני
ברק, על מנת לאפשר לפורצים להיכנס בלילה אל החנות,
להחביא בה את מכשירי הפריצה המשוכללים.
אולם בין כל החשודים שהמשטרה מייחסת להם שיתוף
פעולה עם כנופיית הפורצים היה רב־סמל שמואל עמנואלי,
,42 האדם האומלל ביותר. לאיש־המשסרה הוותיק לא היה
מגע בתוקף תפקידו עם העולם התחתון. הוא הועסק במשך

מי הסגיר אר
היהלומים היו בשלבים שונים של ליטוש, דבר שהיה מקל
על מלאכת הזיהוי.
פרטים אלה היו עשויים לעניין את אנשי המדור המרכזי
לעיקוב ולבילוש. כי על מנת למכור את היהלומים בשוק
השחור היה על השודדים למצוא מתווך שיסכים להחזיק
ברשותו סחורה גנובה, ולהעבירה לבעל מלטשה המעורר
אימון.
הסביר השבוע בעליה של המלטשה ברחוב עמק יזרעאל:
״אין שוס מתווך או בעל מלטשה הגון שיסכים לקבל יהלומים
מעובדים למחצה. אילו היו מביאים אלי יהלומים כאלה,
הייתי מודיע על כך מיד למשטרה.״
,בעל המלטשה נתן למעשה לחוקרים את המפתח לפיענוח
.התעלומה .,המשטרה היתד, צריכה לערוך סריקה קפדנית
ומדוקדקת בכל מלטשות היהלומים בארץ, לנסות לגלות
באחת מהן את הסחורה הגנובה. אולם חוקרי המשטרה
החליטו ללכת בדרך הקלה.

בעל המסעדה העיד כי שווילי קנה את האבטיח במסעדה,
כמה דקות קודם לכן. הקצין הבריטי השתכנע, שיחרר את
החשוד וביקש את סליחתו.
שווילי שוחרר בו במקום, אולם שמועה עקשנית אומרת
כי האבטיח שהחזיק בידו היה חלול וכי התכשיטים הגנובים
נמצאו בתוכו. קרוב לוודאי שאין זה סיפור אמיתי,

אשתו שד החשוד עמנדאלי(שמאל)
סילוק משיכון המשטרה
רוב הזמן כמורה לעברית, עבר בחודשים האחרונים לתפקיד
אדמיניסטרטיבי במטה הארצי.
אפילו אם יצליח פרקליטו המנוסה של עמנואלי, עורך־
הדין נתן קנת לזכות את מרשו, עלולה משפחתו של הרב־סמל
להישאר ללא קורת גג. כי המשטרה עומדת לפנות
בימים הקרובים את משפחת השוטר מדירתה בשיכון המשטרה
ביפו.
בחוגי העולם התחתון נפוצו השבוע שמועות רבות על
איש המשטרה שנעצר. בעוד ששמועה אחת טענה כי שמואל,
נפל קורבן לקנונייה משטרתית, טענו אחרים כי
הרב־סמל היה אומנם קשר בכנופיית הפורצים.

שרשרת פריצות

* ומיים לאחר שנודע על פריצת כספת היהלומים במלסשה
של שוורץ, עצרה המשטרה ארבעה צערים׳ ייחסה
להם את השוד הנועז (העולם הזה .)1434 כעבור יומיים
נפרצה — בשיטה דומה — הכספת במלטשת היהלומים
ברחוב בני־ברק
חוקרי המשטרה נאלצו לשחרר את העצורים, נשארו
אובדי עצות נוכח גל הפריצות. הם הבינו כי יש להם
עסק עם כנופיה נועזת, שאנשיה הם בעלי מקצוע ממדרגה
ראשונה. אולם לא היה להם אפילו מושג קלוש ביותר
באיזה כיוון להתחיל בחקירה.
הדבר לא הפריע להם להכריז כי כנופיית שודדי היהלומים,
שנלכדה השבוע, עמדה במשך כל הזמן תחת עינו
הפקוחה של המדור המרכזי לעיקוב ולבילוש, וכי השודדים
נעצרו בדיוק ברגע שנראה למשטרה כמתאים ביותר.
המשטרה טענה גם כי ראש הכנופיה שנתגלתה השבוע,
רפאל־צפניה שווילי, שנעלם מן האופק לאחר שפרץ לאחד
מבסיסי צה״ל, היה נתון למעקב מתמיד. הוא נעצר רק
כשהדבר ניראה חיוני, טענו אנשי המשטרה.
היתד, זו גירסה מפוקפקת למדי, שנשמעה בחוגי העולם

שווילי סרב להשתחרר

חשוד קמרמן(מרכז) בבית המשפט
מפתחות בעריסת אשפה

*תכן־ שמעצים של שווילי וחבריו פיזר מעם את הערפל
הסמיך שעטה עד כה את תעלומת שודדי היהלומים, אולם
אנשי העולם התחתון שואלים עדיין את עצמם מי מבין
העצורים שיתף פעולה עם החוקרים והסגיר את אותם ששיתפו
פעולה עם הכנופיה. כמה פושעים מועדים הסבירו
כי הם מוכנים להישבע שהיה זה משה דושי,40 ,
שלפי דבריהם קופח בחלוקת השלל, החליט משום כך
לשתף פעולה עם חוקריו.
גירסה זו מקבלת ביסוס יתר לאור העובדה שהמשטרה
לא שמה ידה על כל החשודים בבת אחת, עצרה אותם
בכמה גלי* לפי הנחיותיו של משתף הפעולה.
שווילי עצמו סרב השבוע בתוקף להשתחרר בערבות, הסביר
כי הוא מעדיף להישאר במעצר. פרט תמוה זה מרמז
אולי על קיומו של יריב מסוכן, שנותר עדיין בחוץ,
וששווילי חושש מפניו.
הסוד השמור ביותר השבוע היה איך נעצר שווילי
עצמו. היה זה לגמרי במיקרה: צפניה שחיילי נעצר כאשר
עלה על מחסום שיגרתי של המישטרה.

צלום: מולד,־״הרמתי

המתנה הנאה לחג
הירשפוונג ושות׳ בע״*

•ורק—אני**[

לה שיג
ב חנויו ת ה מוב ח רו ת

רוכבי אופנוע רקטנוע
הזדמנות חד־פעמית !

במרחב

סיור באירופה
פלסטין המטה

על גבי רכבך
הפלגות מחיפה4.8 ; 14.7 :
פרטים

והרשמה:

אחים אברהמוף
משרד נסיעותותיירות

תל־אביב, רח׳ אחוזת בית ,3טל5 321 7 / 8 :

נ ח וברת ה דיכ ה
זו תנסגא א ת

•יי• .זי

כל הפרשים
כקשר למחירים,
שיורים, ממלים
ו מקו מו ת כלוי
מעשנים

ביקורו של אחמד אל־שוקיירי בסין, והצהרות
פקין על תמיכתה במאבק הפלסטיני,
העמידו השבוע את אירגון השיחרור הפלסטיני
במרכז החדשות במרחב. כדי להבהיר
כי אין המדובר בדחליל דמיוני, הירבתה ה־עתונות
המצרית לפרסם ראיונות עם ראשי
האירגון, וכן תצלומים של חייליו המתאמנים
ברצועת עזה.
בפעם הראשונה אף פורסמה רשימה מלאה
של 23 חברי ההנהגה של האירגון, בראשות
אל־שוקיירי.
רק שישה מהם צעירים, עד גיל .30 היתר
הם, ברובם, עסקנים ותיקים, שהגיעו למעמד
ציבורי עוד לפני מלחמת־ד,חלוקה של
. 1948 בין הצעירים: באסל עקאל, בוגר
האוניברסיטה האמריקאית בביירות, ועד לפני
זמן קצר מנהל המחלקה המדינית בכוויית:
שפיק אל־חות, עיתונאי מצליח בלבנון: קאסי
אל־עבאדלה, מזכיר אירגון הלוחמים הוותיקים
בעזה, שופט ברצועת עזה עד להצטרפותו
לאירגון השיחרור, בעל דרגת אלוף־
מישנה בצבא השיחרור הפלסטיני.
התורם הראשון. הוותיקים מהווים אוסף
מגוון הרבה יותר, ואפשר לקרוא בו את
תולדות המפלה של ערביי פלסטין. בהג׳ת
אבו־גרביה, למשל, המכהן כיום כחבר הועדה
הצבאית של אירגון השיחרור, היה
מפקד שכונת שייך ג׳ראח בירושלים, בעת
הקרבות שקדמו להקמת המדינה• עבד־אל־ח׳אלק
נעמור היה עורך־דין ידוע בחברון,
אף כיהן זמן־מה כראש עיר זו.
ד״ר קאסם אל־רימאווי, ראש הוועדה המדינית
של אירגון השיחרור, למד באמריקה,
ולאחר 1948 הפך פעיל בפוליטיקה הירדנית.
הוא נבחר לבית־הנבחרים בעמאן, אף כיהן
כשר בממשלתו של המלך חוסיין. חבר אחר
לשעבר של בית־ד,נבחרים הירדני הוא סעיד
אל־עזי, שהתפטר מתפקידו ב־ ,1957 וחיפש
מקלט פוליטי בקאהיר.
גם הרופא ריפעת עאודה עורר את איבתו
של המלך חוסיין, בשל פעילותו בין הפליטים
הפלסטיניים ואהדתו לעבד־אל־נאצר. פעמיים
הועמד לדין על עבירות פוליטיות ופעמיים
נידון למיתה. הוא ישב ארבע שנים
בכלא עמאן, עד שנשיא מצריים והמלך
חוסיין השלימו ביניהם. אז שוחרר ויצא כדי
לעמוד בראש נציגות אירגון השיחרור ב־אלג׳יר.
מפקד
צבא השיחרור, ווג׳יה אל־מדני, הוא
יליד עכו, קצין־לשעבר בצבא הבריטי, ולאחר
מכן מפקד צבא כוויית. נשוי ואב לילד.
לצידו, בוועדה הצבאית, יושב המהנדס חאמד
אבו־סינה, פליט פלסטיני שהפך קבלן מצליח
בסעודיה. הוא היה הראשון שתרם כסף (50
אלף דולאר) לאירגון החדש.

הדרו הערבי

טיולים מודדפים לקבוצות, עוזבות ב־ 28 ביוני,
13 ליולי 14 ,ליולי 19 ,ליולי 25 ,ליולי ו־ 4לאוגוסט.
לכביד חברת ס.א.ס.
שד׳ רוטשילד ,22
תל־אביב.
נא להמציא לי את חוברת ההדרכה על בלוי חופשה
בסקנדינביה ופרטים בקשר לטיסות קבוצתיות.

עיר ...
סוכן הנסיעות שלי

החזית הלאומית לשיחרור הדרום התימני הכבוש,
הנתמכת על־ידי קאהיר. מפלגה זו לא

סרבה להשתתף בוועידה מתוך טענות נגד
תוכנית הדיונים המוצעת. היא התנגדה לועידה
עצמה, מתוך אמונה שרק על־ידי מרד
ללא־פשרות אפשר לשחרר את הדרום הערבי.
לדעתה, כוונתה של כל ועידה בלונדון היא
רק להקים מדינה שבה ישלטו שכירי לונדון
עצמה. סיסמתה :״עבר זמן הדיבורים. עכשיו
ידבר הנשק!״

תורכיה

א רי האחד שו א\

— ולו גם הינד, מלכת בריטניה. הם פשוט
לא רצו עוד במישטר, בו שואג רק אריה
אחד — האריה הבריטי.
נסיכים אחדים הסכימו להצטרף לפדראצ־יה:
אחרים תבעו עצמאות מלאה לאלתר;
אחרים דרשו מבריטניה שתעזבם לנפשם, כדי
שיחפשו לבדם את המיסגרת הנראית
להם. סנדס לא היה מוכן לזאת, והוועידה
נסתיימה בשערוריה: לפני תום השיחות ברח
ראש ממשלת הפדראציה לקאהיר.
מאז עלה הלייבור לשלטון, וסנדם חדל
לטפל בעתיד המושבות של הוד מלכותה. אז
הסתבר למפלגת הלייבור — שהתנגדה לטיב־צע
סואץ, ושהבטיחה למצוא שפה משותפת
עם הערבים — כי היא עומדת בפני אותו
מיבחן קשה בו נכשלו השמרנים.
הממשלה החדשה לא התאמצה בחיפוש
אחרי פיתרון מקורי, אלא הלכה בעקבות
קודמתה השמרנית, הציעה לנציגי הדרום הערבי
לכנס עוד ועידה בריטית—ערבית בלונדון.
היא רק הוסיפה לרשימת המוזמנים
נציגים של שלוש מפלגות האופוזיציה בנסיכויות
הדרום.
אך מזלה של ממשלת הלייבור היה גרוע
עוד יותר ממזלו של דאנקן סנדס. כי בינתיים
התגבר המרד המזויין, והצבא הבריטי בחציר,אי
נלחם עתה בשמונה חזיתות נפרדות.
שלוש מפלגות האופוזיציה, המנצחות על המרד,
לא היו מוכנות להיענות להזמנתה של
לונדון מבלי להעמיד תנאים.
רק הנשק ידבר. המפלגה הראשונה היא
מפלגת ראבמת אל־ג׳נוב (אחדות הדרום) ,אשר
דובריה הצהירו כי תוכנית הדיונים של
הוועידה המוצעת אינה כוללת את הדברים
העיקריים של מצעם. כי בעוד שמפלגה זו
תובעת ״עריכת בחירות חופשיות לפי החלטת
האו״ם, עצמאות שלמה ואחדות כל
נסיכויות הדרום״ — מבקשים האנגלים לדון
בוועידה רק על ״הכנת תוכנית שבסופה
תביא לידי עצמאותן של נסיכויות הדרום,
בתוך מסגרת משותפת.״
המפלגה השניה, מפלגת העם, העמידה שני
תנאים משלה: שהנסיכים והשולטנים לא
ישתתפו בוועידה, או לכל היותר שיצורפו
למישלחת הבריטית. נוסף על כך, על אנגליה
להודיע מראש שאיי קמראן, מיין וקורימוה
הם חלק בלתי־נפרד מהדרום הערבי ולא
״איי־כתר״ ,כפי שצויין בתוכנית הדיונים.
המפלגה השלישית היא הקיצונית ביותר,
והיא אשר פתחה במרד המזויין בדרום. זוהי

נימה יסודית אחת ליוותה את מסעו האחרון
של לוי אשכול באנגליה: שיש לישראל
ולבריטניה אינטרס משותף במרחב. כי
כשם שממשלת ישראל רוצה לפגוע בגמאל
עבד־אל־נאצר, כן רוצה ממשלת בריטניה
לבלום, לכל הפחות, את נשיא מצרים.
בעיקר היא מודאגת מהתקדמותו בחצי־האי
הערבי ובנסיכויות המיפרץ הפרסי. כי במשולש
זה, הנושא את השם *הדרום הערבי״
,טמון מאגר הנפט הגדול ביותר בעולם
—מאגר שחלק חשוב ממנו נמצא בידי חברות
בריטיות, והמהווה מישענת חשובה לכלכלה
הבריטית.
בחוף המערבי של משולש זה נמצאת עדן,
הבסיס הצבאי הגדול ביותר של בריטניה בין
האיים הבריטיים לבין סינגאפור במזרח הרחוק
.״את עדן,״ הצהיר לא מזמן שר ההגנה
הבריטי ,״אין בכוונתנו לפנות.״
המיבצר אינו שומר רק על נסיכויות הנפט,
אלא מהווה קרש־קפיצה למזרח אפריקה,
למצריים ולירדן. מכיוון שרדיו קאהיר
משדר מדי יום שלושה שידורים לדרום הערבי,
כדי לעודד את המורדים ולהאיץ בהם
לסלק את הכובש הבריטי, מצויים יחסי לוד
דון—קאהיר במתיחות מתמדת, לשימחתה של
ירושלים.
הראש ברח. התשובה העיקרית של בריטניה
לתביעת העצמאות של שבטי הדרום,
היתד, התחכמות. היא הודיעה על כינון פדראציה,
שתירש את מקום נסיכויות־החסות.
שר־המושבות הקודם, דאנקן סנדס, זימן
בלונדון את נציגי 20 הנסיכויות, ניסה בכל
כוחו לשכנעם להצטרף לפדראציה. אך בניד,מידבר
סרבו ברובם, ולא רק מפני שלא
היו מוכנים לחיות תחת שלטונה של אשר,

תנו ת רו מהדמ חו ק ק
העניין התחיל כמהתלה, אבל הוא הפך
נושא לוויכוחים רציניים ביותר. סטודנטים
של אוניברסיטת אנקרה העמידו קופות־התרמה
ברחובות הבירה, ביקשו מן האזרחים
לתרום למען קרן לתמיכה בחברי הפרלמנט
המקקיס.

היה זה אחרי שחברי בית־הנבחרים אישרו
חוק, המעלה את משכורתם החודשית ב־800
לירות תורכיות (כ־ 270ל״י) .מכיוון שהד,עלאה
נקבעה רטרואקטיבית להתחלת כהונתו
של הבית, ב־ , 1961 הסתכמה ב־ 35 מיליון
לי״ת.
היה זה לא רק חידוש בנוהלי הפרלמנט
התורכי, אלא אף במישור הבינלאומי. לנבחרים
היה הסבר פשוט: על פי החוק התורכי׳
רשאי כל נבחר למשוך — מייד עם
היבחרו — את המשכורת המלאה המגיעה
לו עבור כל ארבע שנות הכהונה שאליה
נבחר. אין כמעט נבחר שלא ניצל נדיבות
זו. התוצאה: עם התקרב מועד סיומה של
כהונת הפרלמנט, מצא רוב החברים את
עצמו שקוע בחובות.
בדרך כלל, היו חברי הבית נאלצים להסתדר
איכשהו. אך הפעם החליטו לאזן את
תקציבם האישי על חשבון תקציב המדינה.
הם ידעו כי צעד זה יעורר ביקורת ציבורית
חריפה. אך הדבר לא הפחידם, למרות שבעוד
חצי־שנה עומדות להיערך בחירות חדשות.
הם התנחמו בכך, שממילא אין למרבית הנבחרים
הנוכחיים סיכויים להיבחר מחדש.
אולם גם אותם שקיוו להיבחר מחדש, לא
חששו מזעם הציבור. המענק שהעניקו לעצמם
יאפשר להם לפזר כספים ביד נדיבה,
ולקנות בוחרים ביקורתיים.
העולם הזה : 440

במדינה
דרכי חיים
בדה עו רבמה
האשד, שנכנסה אל משרדו של מנהל
בית־החרושת אוסם בבני־ברק עיוותה את
פניה מרוב כאבים, ביקשה שיתנו לה
כיסא .״אני בהריון,״ הסבירה למנהל הניד־הם
,״כשעליתי במדרגות תקפו אותי צירי
לידה.״
המנהל פינה לה מיד את מקומו, התכונן
להזעיק אמבולנס• אבל האשד, מיהרה להרגיע
אותו .״עוד לא הגיעה שעתי ללדת,״
הסבירה.

ברוח טובה, טפח לכהן על השכם, ביקש
ממנו לא לספר על ד,מיוקרה לשאר העובדים.
היורדת
היתה גבר. כהן עזב את
המשרד, מיהר אל בן דודו המתגורר ב־קירבת
מקום. גם הוא לא הצליח לזהות
את הגבר המחופש, נפל בפח התחפושת שנטמן

רחמיו נכמרו על היולדת המסכנה שבעלה
נטש אותה, והוא מיהר אל תא
הטלפון הסמוך כדי להזעיק אמבולנס. רק
ברגע האחרון הזדהה כהן, מנע ממנו אי
נעימות.
הקורבן השלישי היד, רופא הנשים במחלקה
ליולדות של בית־החולים ביילי־נסון.
כהן שכר מונית, נסע לבית־החולים,
השתרע על הדש׳א מול אחד המבנים כשהוא
מתפתל מכאבים.
האחיות, שמיהרו לעזרת היולדת המסכנה,
הביאו אותה לחדר היולדות .״היא
עשויה ללדת בכל רגע,״ אמרו, ומיהרו
להזעיק את הרופא. בינתיים, כדי לא להפסיד
זמן, התחילו להפשיט אותה. אך
אחרי שהסירו את שימלתה, נידהמו לראות
כי היולדת האומללה אינה אלא
גבר מחופש.
האחיות המופתעות לא איבדו את חוש
ההומור. הן הורו לכהן להמשיך לשכב,
מיהרו להזעיק את הרופא.
הרופא שהגיע במרוצה, לא הבין מה
פשר החיוכים המיסתוריים. הוא התחיל
להפשיט את היולדת על מנת לבדוק אותה,
נרתע בבהלה בראותו כי מאחורי הלבוש
הנשי מסתתר גבר.
אבל המתיחה מצאה חן גם בעיניו. הוא
טפח לכהן על השכם בחיבה .״כל הכבוד,
הצלחת לסדר אותי,״ אמר לו.
השמועה על הגבר שהתחפש ליולדת
עשתה לה כנפיים בין עובדי בית־ר,חולים,
שביקשו לראותו. אבל מרדכי כהן נעלם.
השבוע סיפר לו ידיד מעובדי בדת־החולים
כי המנהל רוצה להעניק לו פרס,
כאות הוקרה על המתיחה המוצלחת.
אבל כהן לא הסתפק כניראה בפרס,
החליט למתוח גם את המנהל עצמו.
האשד, שהופיעה החודש במשרד הראשי
של בית־החולים ביילינסון ביקשה להיכנס
אל חדרו של המנהל .״מי אתי״ שאלה
המזכירה .״אני גברת כהן,״ ענתה האשד,
שכרסה בין שיניה.
המנהל יצא ממשרדו לשמע חילופי הדברים׳
העיף מבט באשה המוזרה .״מה
את רוצה ממני י״ שאל בתמיהה .״באתי
לקבל את הפרם,״ היתה התשובה. המנהל
הנידה,ם לא הבין ;תחילה במה מדובר,
אבל אחרי שכהן הסיר את הצעיף ת,פס
כי נפל גם הוא בפח.
״כשסיפרו לי שהצלחת לסדר את הרופא
של מחלקת היולדות, הייתי בטוח
שאלה שסיפרו לי על כך מגזימים. עכשיו
אני רואה שאתה ארטיסט גדול,״ הסביר
המנהל.
הוא הבטיח לכהן לשלוח לו את הפרם
דרך הדואר.

החי

כהן לאחר מכן
— צירי לידה

לאחר שראה כי התאוששה, ביקש המנהל
לדעת כיצד הגיעה למשרדו .״אני
אשתו של מרדכי כהן,״ הסבירה האשה,
״בעלי עובד כאן במחלקת האריזה.,״
המנהל הכיר את כהן היטב. הוא היה
אחד מעובדיו המצטיינים של המיפעל, התחבב
על כל חבריו .״רק לפני כמה דקות
היה אצלי בעלך,״ סיפר המנהל ,״הוא
אמר לי כי אינו מרגיש טוב, ביקש
רשות ללכת הביתה.״ המנהל אף התלונן
כי בשבועית האחרונים מרבה בעלה להעדר
מהעבודה.
באותו רגע הסירה האשה את הצעיף,
ולעיניו של המנהל הנדהם נתגלה מרדכי
כהן ,60 ,שרק לפני כמה דקות עזב את
משרדו. הוא קיבל את המהתלה הפורימית
העולם הזה 1440

•י סולידריות משפחתית. בחיפה
התגונן חשוד בגניבת מכונית בטענה, כי
בעל המכונית אותה גנב עמד לשאת את
אחותו, לכן התחשב בו, נטל אותה מבלי
להעירו בשעה מאוחרת של הלילה.
• יצא שכרו בהפסדו. באשקלון
נידון תושב מקומי לקנס 250ל״י ותשלום
דמי נזיקין בסך 36ל״י לרכבת ישראל,
לאחר שהתנגש ברכבת בשעת נסיעה, גרם
לה נזק פעוט, נפצע בעצמו וריסק תוך
כדי־כך את מכוניתו הפרטית.
•י גילגול חובות. בירושלים נכנם
אלמוני למסעדה, סעד את ליבו, נמלט מן
המקום לאחר שהניח על הדלפק פתק, בו
צויין שמו וכתובתו של אדם שלווה ממנו
כסף שנה קודם לכן.
• בלב נכח, מי לא ירא ץ לנמל
התעופה בלוד הובא השבוע כלב ענק, כלוא
בארגז, שהטיל אימה על העובדים המקומיים,
נהם ונבח במשך שעות, שוחרר לבסוף
על ידי דיילת אמיצה, שהאכילה והשקתה
אותו.
• בור המטרה. בבני־ברק הכנים
פועל מחלקת הביוב העירונית שני ילדים
לתוך בור ספיגה, אחרי שאלה לעגו לו,
ביזו, לדבריו, את מקצועו.

ש״ש״ ש ק די ם ש״ש ..שלגו
שי נפלאלחגים לכל המשפחה
שקדי כרמנו הם קטנים
ולבן מתוקים, מזינים,
טעימים הם וטובים
ומחירם נמוך יותר.

דרוש ש״ש״ שקדים ש״ש ..שלנו
״השקד״ אגודה שתופית חקלאית בע״נו
שחם לוינסון אילון

0הנידון

(המשך מעמוד )9
• כל פקיד ממשלתי וציבורי זכאי —
וחייב — לשוחח באופן חופשי ובגבולות
סבירים עם כל עתונאי מוסמך צל
עבודתו ותפקידו, למסור לו חומר לפירסום
או חומר־רקע שלא־לפירסום.

• לא תהיה בעניין זה כל הפלייה
בין עתון לעתון מטעמי הש־קפה,
השתייכות מפלגתית, קו ה
עתון וכל טעם אחר שהוא.

הכו כבר א ת
ת מו רתה אפיקו מן
מ צל מ ת קו ד ק אינ ס ט מגוי ק
האפיקומן נמצא
ומה גדולה תהיה ההפתעה, כאשר תגיש את הפרס מיד
בליל הסדר
המתנה הנאה, שלא תישכח במשך כל ימות השנה

£ 0 0 X 8

כה פשוט וקל לצלם במצלמת קודק אינסטמטיק. במקוס
להשחיל סרט על סליל מכניסים את מטען הסרט המיוחד
״קודפק״ £11111 031411)196ז 31ק 0 ^ 8מ ו מצלמים.

אינסטמגויק 50
אעסעמ טי ק 100
ניתן להשיג בכל חנות לצרכי
צילום בה תראה את הסמל הזה

_1גוו1 1

(עם פלאש) במחיר — 80ל״

סוכנים בלעדיים בישראל

דל תהחברהלמסחר בע־מ
בית הדר, ת.ד ,2938 .תל־אביב, טלפון .622461
שחם לבינסון אילון

ב־ 7ג\ ע מ > ם

תו תשדה
דו ב ד בני ם פטל אננ ס

• משמש
• לי מון •רוק
• וניל

• תפקידם של הדוברים הרישמיים הוא
לזרז את זרם האינפורמציה, להקל את הגישה
לפקידים מוסמכים ולשמש כתובת נוחה
לעתונאים. הדוברים לא יפצלו — כפי
שפועלים כיום רובם — למען חסימת הגישה
למקורות האינפורמציה, ולמניעת אינפורמציה
העלולה לפגוע בבוסים שלהם.
(ובאופן מעשי: יכול הדובר להיות נוכח
בשיחה בין עתונאי ובין הפקיד המוסמך, אך
אין הוא יכול לשמש תחליף לפקיד המוסמך
ולחסום את הנישה אליו).
י • כשיפנה עתונאי אל דובר בבקשה
להשיג לו אינפורמציה מסויימת על מעשי
משרדו, יפעל הדובר כמיטב יכולתו למילוי
הבקשה — כי לשם זה הוא מקבל את משכורתו.

קיבל עתון אינפורמציה שיש בה ביקורת
על פעולת משרד מסויים, יבקש ה־עתון
את תגובת הפקיד המואשם, ויכלול
את תשובתו בכתבה. וזאת בתנאי שהפקיד
יענה תוך זמן סביר ( 24 שעות) ,וכי לא
ינצל את הפנייה המוקדמת אליו כדי לחבל
בחקירת העתון, לאיים על מקורות אינפורמציה,
או להקדים את הפירסום על־ידי הדלפה
של גירסתו בעתון אחר.

וכעיקר: האינפורמציה השוטפת
על כל פעולת כל משרד תימסר
לעתונות כולה. האזרח עצמו זכאי
לבחור באמצעות איזה עתון הוא
•רוצה לקבלה.

קרון חמישי: לא תהיה הנד
> לייה בין עתץ לעתון כאמתלה
הקשורה בזמני הופעה.
זוהי, כמובן, השיטה העיקרית הנהוגה כיום
בארץ להפליית העולם הזה.
מכיוון שהעולם הזה הוא שבועון — והוא
כיום שבועון־החדשות היחיד בשטח המדיני־הציבורי
— קל מאוד להפלותו בטענה כי
אינפורמציה מסויימת מיועדת לעתונים היומיים
בלבד.

לפי הגיון שקוף זה, נמסרת אינפורמציה
ליומון כעל תפוצה ממשית
של אלפיים עותקים, ונמנעת
אותה אינפורמציה משבועון המגיע
מדי שבוע לידי למעלה ממאה
וחמישים אלף קוראים.
שיטה זו נהנית מתמיכתו המלאה של ועד
עורכי היומונים, המשתף לא פעם פעולה
עם הממשלה לגניזת אינפורמציה חיונית, בתירוץ
זה או אחר. הנוהג המקובל: הממשלה
מזמינה את עורכי היומונים, מוסרת להם
״בסוד״ אינפורמציה, בבקשה שלא לפרסמה.
העורכים מחליטים לגנוז את האינפורמציה.
במיקרים מסויימים הם אף פנו אל הצנזורה
הבטחונית, בבקשה לאסור את פירסום אותה
אינפורמציה בעתונים שאינם מקבלים את
מרות הוועד. קרי: השבועון המסויים.
על כן:

• כל עתוני-החדשות ייהנו מאותן
הזכויות בדיוק, כלי כל קשר
לעיתוי הופעתם.
• לא תהיה הפלייה ביניהם בהזמנה למסיבות
עתונאים, כינוסי עורכים, ישיבות־רקע
עם חברי הממשלה ואישים ממלכתיים
בכירים אחרים.

• לא תהיה הפלייה בשטחי
כיסוי בהם יש צויד ברשיון מיוחד
-כגון לגבי כתבים פרלמנטריים,
כתבים צבאיים, ועוד.
• במיקרים בהם יש צורך להגביל את
מיספר העתונאים! ,המכסים שטח או אירוע
מסויים, מטעמים טכניים (כגון חוסר מקום)
— תהיה החלוקה לפי גודל התפוצה, לא
לפי זמני ההופעה.

ס קרון שישי: לא תהיה הפלייה
> בץ עתונים לגבי הזמנת עותקים
כמוסדות ממלכתיים.
הדבר נוגע בעיקר לחיילי צר,״ל.

הצעיר הישראלי חייב למסור
את גופו לשרות בטחון המדינה,

אף אין הוא חייב למסור לה את
נפשו. הוא אזרח במדים, חייל
בצבא־אזרחים עממי.
לכן הוא זכאי לקרוא בצבא את אותו ה־עתון
שהוא קורא בחייו האזרחיים. הנסיון
לנתקו ממנו פוגע בחופש־האזרח ובחופש־העתונות
גם יחד.
על כן .:יבוטל החרם הרישמי המוטל ב־צה״ל
על עתונים מסויימים, בטענה שהם
״פוגעים במוראל״ — דהיינו: שהקו שלהם
אינו תואם את קו ושרד,בטחון־ ,או סגנו, או
כל אישיות בטחונית אחרת.

צה״ל יזמין עתונים לחייליו ב•
ייחם המדוייק של תפוצת העתר
נים בשוק האזרחי, ללא הפלייה,
גם לא זו המתעטפת בתירוץ של
הבדלה בין יומונים ושבועונים.

** קרץ שביעי: לא תהיה הפל•
> ייה בין עתונים לגבי מסירת
מודעות ממשלתיות וציבוריות.
זוהי, כמובן, השיטה המעשית העיקרית הנהוגה
כיום בישראל לחיסול חופש־העתונות.
למעלה ממחצית המשק הישראלי שייך לממשלה,
להסתדרות, לסוכנות היהודית ולגופים
אחרים הכפופים — במישרין או בעקיפין
— לצמרת מפא״י.
אם מחליטה הצמרת להטיל חרם על עתון
מסויים — הרי היא מטילה עליו קנס של
מאות אלפי לירות לשנה.

לגבי עתונים מסויימים, שהמודעות
דרושות לעצם קיומם, מהווה
הדבר גורפ-הרתעה מכריע וסופי.
לגבי העולם הזה, שהתרגל לחרם טוטאלי
זה, אין הנזק מכריע. אך במשך 15 השנים
הוא הגיע למיליוני לירות.
בתקופת אשכול חלה בשטח זה החמרה
נוספת. אפילו שרים שרצו למסור מודעות ל־העולם
הזה, מתוך הנמה שהעכלם הזה מהווה
אתי המכשיר היעיל ביותר לפנייה -אל
שכבות מסויימות של אזרחים, נתקלו באיסור
חמור מטעם לשכת־העתונות הממשלתית,
השייכת למשרד ראש־הממשלה.

זוהי שיטה מובהקת של שחיתות
ממשלתית. כי מודעה ממשל תית
אינה פרס למלחכי-פינכה.
היא נועדה להשיג מטרה מסויימת לטובת
הציבור, ועל חשבון הציבור. כאשר ניתנת
המודעה לעתון זעיר, שהשלטון רוצה ביקרו,
אך נמנעת מעתון בעל תפוצה אדירה, שהשלטון
רוצה להענישו, הרי זאת מעילה בכספי
משלם־המיסים, פשוטה כמשמעה.

על כן: מודעות ממשלתיות וציבוריות
תימסרנה לעתונים לפי
שיקולים אובייקטיביים גרידא -
גודל התפוצה והמחיר -וללא כל
קשר לקו העתון, השקפתו, יחסו
לממשלה הקיימת, תדירות הופעתו
ושיקולים אי-רלבנטיים אחרים.

גשמת עקרונות אלה אינה דרושה
( | לקיום העולם הזה. במשך 15 שנים ארוכות
וסוערות למדנו לחיות בלעדיהם.
גיבשנו שיטות משלנו להשגת האינפורמציה
הדרושה, תוך עקיפת המחסומים —
והרינו עולים לעתים תכופות על העתונים
אשר האינפורמציה מוגשת להם על צלחת,
כשוחד להבטחת נאמנותם לשליטים, וכאתנן
תמורת שרותים אישיים.
יצרנו בסיס כלכלי מוצק לעתון, ושום
גורם עויין שוב אינו יכול לחלום על הריסתו.
כי בסיס זה נמצא בלב הקוראים, המשלמים
ברצון את המחיר — כל מחיר —
הדרוש לקיומו ולפעולתו של השבועון ה־מסויים.
בסיס שני מצוי בשיטה העתונאית
המיוחדת של העולם הזה, המוצאת את ביטוייה
בשער האחורי, המפצה אותנו על אובדן
ההכנסות כתוצאה מן החרם הממשלתי
הטוטאלי.
אנחנו מגיעים לבסיסי צה״ל — בכיסי החיילים
והקצינים, ביניהם הקצינים הבכירים
ביותר. אנחנו מדברים לא פעם עם פקידים
בכירים — בתנאי מחתרת. אנו מגינים על
מקורות־המידע שלנו. אנו מקיימים אמצעי־בטחון
נרחבים.
חיינו כך 15 שנה — ונחייה כך, אם יהיה
צורך 15 ,שנה נוספות.

אך אם הגשמת עקרונות אלה
אינה דרושה לקיום ״העולם הזה״
הריהי דרושה לקיום הדמדקראטיה בישראל.
על כן נילחם למענה — ללא לאות, ללא
רפיון, ללא פשרה.

כלי מורא, בלי משוא-פנים.

י׳ עסיסצ.די עסיס
העול הזה • 44ו

טכניקום
אמנות תיאטרון
הגי בו ר רוצה דישון
הכרטסת (תיאטרון חית; מאת טדיאש
רוז׳ביץ׳; בימוי ותפאורה: קונראד סווינרסקי)
היא כרססת־ר,ביקור של במאי־תיאטרון צעיר
( ,)36 שבתקופה הקרובה עשוי להשפיע על
חיי התיאטרון בארץ. זהו קונראד סוזינרסקי,
בוגר האקדמיה לאמנויות בוורשה, מי שהיה
במשך שנים מספר עוזרו של ברטולד ברכט
בברלינר אנסמבל בברלין המזרחית, עבר
אחר־כך לשילר תיאטר שבמערב העיר, שם
גם ביים לאחרונה את מארה, של פיטר
ווים, זכה בפרס הביקורת הגרמנקתנ כיום
נחשב סווינרסקי כאחד העולים שבבמאי
התיאטרון באירופה.
מלאכת בימוי הכרטסת שלו בזוית, היא
פנינה תיאטרונית, מעוררת התפעלות• הוא
נטל מחזה, מחוה יפה אך לא־חשוב כשלעצמו,
שיש סכנה להציגו על במה: הוא
כתוב בסגנון הנמצא בשולי האוונגארד
וחסר מטען דרמתי של ממש. הוא נאלץ

כמאי סווינרסקי
בריחה אל המיטה
להשתמש בבמה קטנה, מוגבלת ומגבילה
שכמעט אינה מאפשרת תנועה ח פשית ל־19
הדמויות המופיעות במחזה. את 18 הדמויות
הוא נאלץ להעלות באמצעות 9שחקנים
בלבד, שאינם נמצאים בשורה הראשונה
של שחקני ישראל. לתפקיד הגיבור הראשי,
הנושא על כתפיו את המחזה, בחר שחקן
כמעט טירון.
ולמרות כל המגבלות האלה, העלה ם וזי־נרסקי
על הבמה, שצייר גם את תפאורותיה,
הצגה מקסימה, חיה ורוטטות שיש לה זכות
קיום עצמאית משלה ליד ההישגים האחרונים
של תיאטרוני ישראל — וירג׳יניה
חלף בהבימה, ולאחר הנפילה בקאמרי.
מכנסי־ל, רב ופיג׳אמה. מחזהו של
רוז׳ביץ׳ ,שאינו חדשני, מלבד העובדה
שנכתב כמו שהוא בפולין הקומוניסטית
דווקא, עוסק גם הוא בבעיה המטרידה
ביותר של הדור — מציאת הזהות העצמית,
קשרי השייכות והתפקידים בעולם שאחרי
מלחמת־העולם ועל סף מלתמה־אטומית.
גיבורו של רוזעיץ׳ (מיכאל כפיר) הוא
בעל שמות רבים, אך אף לא שם מסויים
אחד. הוא נמצא במצב של בריחה, בורח
אל המיטה, אל מתחת לשמיכה, אל השינה.
הרצון היחיד הקיים בו הוא הרצון לישון.
מה שמפריע לו לישון הוא דוזקא העולם
הפנימי המודחק שבו: קטעי זכרונות! ,תשוקות׳
הרהורים, חלומות, מאבקים פנימיים
— שאת כולם הוא שולף מתוך נשמתו כמו
כרטיסים מחוך כרטסת.
הגיבור האנטי־גיבורי, הלבוש במכנסי-
קרב, אך מתחת לסוזדר הבלוי מציצה פיג׳א־מה,
אינו גיבור זועם או מתלבט — הוא
חייכני, קליל, בעל חוש הומור — כמעט
מרחף על הבעיות ולא שקוע בהם. זה
אפייני לסגנון המחזה כולו. בסגנון האבסורד
של רוז׳ביץ׳ אין שנאה, אין יאוש( ,למרות
שברגע מסויים מנסה הגיבור לתלות את
עצמו) ,אין בדידות וריקנות. לעומת זאת
הוא מצטיין בהרבה תמימות, פיוטית כמעט,
הרבה סלחנות ואהבת־אדם.
אם יש הצלפה ותוכחה בדברים ששם
המחזאי בפיו של גיבורו, הרי זו הצלפה
סטירית מתוחכמת, שהגיבור אינה מכוונה

נמשכת

כלפי עצמו אלא כלפי העולם החיצון. הוא
שולח חיצים בכל: בחברה, בצביעות האנושית,
במשטר, בחינוך המיני, בעתונות,
בחינוך בכלל, במלחמה. אולם גם בשיא
חירפותם אין אלה חיצי רעל. הם דומים
יותר לאותם חיצי־בידור, שבקצה נושאים
עמם גומיה נדבקת במקום חוד מושחז
ומפלח.
מבין השחקנים, שאת כולם הצליח סוזינ־רסקי
לרתום לעגלת המחזה ולרוחו, ראוי
לציון מיוחד מיכאל כפיר, שחקן צעיר,
אינטליגנטי ומבין. במינימום של אמצעים,
כשהוא תוהה על מחית הדברים המתחוללים
בו יותר משהוא נוטל בהם חלק, מצליח
כפיר לרכוש את הזדהות הצופה ולשתפו
בבעיותיו ובחוויותיו.

ינ ל־ 4צ 1ע

תיכון

שרטוט

טכנאות

לו נונות

אלקט רוני ק ה
ר דיו ־ ט לויזי ה

בניו וארכיטקטורה
ג ר פי קהו ציו ר

למוד עיוני והכנה לבגחר!)
עבודה מעשית במקצוע
שכד בוגרי

הרשמת

למוד

כתות

כן • קיימת

הרשמה

מכונות בניו
א ר כי ט ק טו ר ה

ספרי הלמוד, כלי העבודה
והשרסוט מסופקים ע״י ביה־ס

מ 1ד ר *

לקור סי

ב שעות
ערב

12־ 9

מ ק צו עיי ב!

חיפה. רח׳ הרצל .44 מל • 63403 .וזז* הדר ,6טל 526369 .
ת ל ־ אביב. רח׳ נ 1יהודה 26 ולפני בנץ אל־כל)

מופעים

גמנסיה עיונית

הבט אחור ה בג עגו עי
וינסטון צ׳רצ׳יל, יוסף סטאלין, פרנקלין
רוזבלט ושארל דה־גול, ישמיעו את קולם
בפגי קהל המא־ינים הישראלי. לא יהיה ז־,
חזיון ספיריטואליסטי, למרות ששלושה מבין
המדינאים האלה, שקבעו את גורל האנושות
במלחמת העולם השניה, נמצאים כבר
בעולם האמת.
במשך, עשרה ימים יהדהדו קולותיהם
המוקלטים באולם בית־תביטה, במופע מיוחד
במינו, שיקרא בשם הסלחנזח האוזרונה;,
אשר יערך לציון מלאות 20 שנה לסיומה
שק מלחמה זו.
המופע, שיהיה אירוע ראשון בביצועה
של חברת האמרגנות החדשה בימות (בה
שותפים: חיים חפר, עמיקם גורביץ, יעקב
אגמון ואייבי נתן) ,עתיד להיות בעל משמעות
אבסורדית במיקצת. הוא יהיה בעל
אופי נוסטאלגי — עד כמה שמוזר להתרפק
על עברה של המלחמה האכזרית ביותר
בתולדות האנושות^ אולם המציאות היא
אבסורדית באותה מידה — שכן אחרי 20
שנה עשויים רבים להתגעגע לאותה תקופת
בה היו המזרח והמערב מאוחדים במאבק
נגד אויב אחד, ובה הולידו אידיאליים אנושיים
נשגבים, גילויים חד־פעמיים של גבו,

התנדבות ומסירות.
הצוות שיארגן את המופע הוא אותו צוות
עצמו שאירגן בשעתו את מצעד פזמוני
הישוב — היה היו זמנים. דן בן־אמוץ, חיים
חפר, עמיקם גורביץ׳ ויוסף מילוא ערכו
את המופע. יוסף מילוא ביים אותו. דני
קארוואן עיצב את הבמה והמנצח יצחק
גראציאני יהיה המנהל המוסיקאלי. אולם
למרות הדמיון בין שגי המופעים, יהיה
מופע זה הרבה יותר עשיר ומסובך.
את חוד השדרה שלו יהוד שתי דמויות.
מצד אחד ילווה את כל ההתרחשויות קריין
(מישא אשרוב) ,ואילו מנגד, יגלם שחקן
אחר (אלכסנדר פלג) שלבים בהתפתחותו
של נער גרמני בשם האנס, מתחילת המלחמה
ועד הנצחון הסופי.
מלבד 35 שירים, שיושמעו במופע על
ידי מקהלות ובודדים, ושיכללו שירים משירי
ההתנדבות היהודית והפרטיזנים היהודים,
שירי מלחמה בריטיים, צרפתיים, אמריקאיים,
סובייטיים, פולניים ויוגוסלביים —
יהיו במופע אלמנטים רבים. חרים, שישתלבו
זה בזה.
צוות בינתיאטרוני. כרקע לשירים
ולדברי הקריינות יוקרנו קטעים תעודתיים,
שלוקטו במיוחד מתוך ארכיונים ויומני-
קולנוע.
יחד עמם יוקרנו גם שקופיות, שיתארו
שלבים שונים ממאורעות המלחמה. הקלטות
של נאומים ואפקטים קוליים שונים, ראיוגות
מוקלטים שנערכו במיוחד עבור המופע, והו-
פעת ניצבים בתלבושית שונות; יהוו רקע
מסוג שונה.
מופע מורכב זה, בו יופיעו שחקנים
כמו יהושע ברטונוב, אהרון מסקין, אורנה
פורת, מרים זוהר, גילה אלמגור, יצחק
שילה, אילנה רובינו נעמי לוי ואחרים,
חייב את הבאתה של הבמה המסתובבת
מהתיאטרון החיפאי להביסה. הוא התאפשר
גם הודות לכך שבתקופה בה יועלה
(החל מד;״ 24 בחודש זה) ,יצא תיאטרון
הבימה ללונדון, והתיאטרון הקאמרי יעלה
מחזה חדש וישחרר את שאר השחקנים.
שיתוף הפעולה של מיטב הכוחות האנד
גותיים בארץ, במיבצע שלא יהיה בידורי
בלבד, אלא ישא עליו חותם של מגמד,
פאציפסטית, עשוי לעורר הדים גם מחוץ
לישראל. חברת טלביזיה אמריקאית גדולה
רכשה כבר עתה את הזכויות להפקת סרטון
טלביזיה אודות המופע, שיוצג באירופה
ובארצות־הברית.

ההרשסה

לכתות טי• יי״׳ .א ׳״ב

ל שנ ת לנוודים

תשב״ז

ומשכת ההו־שטה לכתות טי י־א, י״ב לשנת לנזזדים תשכ״ו

ב י ״ ס

ע 1נ ׳

תיכ 1ן

מגמה

מגמה

מתמ טי ת -פי סי ק לי ת

ספרותית
(הומניסטית)

(ריאלית)

כל ספרי הלמוד מסופקים לחמזיויס ע״י ניה-ם

שכד

מודרג

למוד

הרשמת בנגרי כתות ח׳ ,טי י א

הרשמה

קיימת

לקורסי

ערב

ב שעות 8־ 9-12 ;5

לב חינו ת

ב ג רו ת

! מוקד מות

חיפה. רח׳ הרצל ,44 טל • 63403 .רח־ הדר ,6טל 526889 .
ת ל -א ב• ב. רח׳ בן יהודה 26 נלפני בנץ אל־על)

פתרון השאלה המתמטית שפורסמה בעתון זה בפברואר 1945
השאלה המתמ טי ת :
״יש לשים מספרי ם בתוך המ שבצות של הריבוע בסדר בזה שאחרי שנחבר א ת המספרים ביני ה ם בניוזגי ם מאוזן,
מאונך ואלכסון. תמיד יופיע המספר . 15י ש להגיע למספר ז ה פעמים רבות ככל האפשר.״

י ש לשים ״מספרים מהו מספר? לפי המלון החדש של אברהם אבן שושן (דף 838
״מספר שלם. מספר שבור. מספד מעורב. סכו ם של מספר ושבר
״בכיוונים״ .מהו ביוון? (דף 570 במלון הנ״ל :
הפליגה בדרך ישר
מה פשר המלה • ביניה ם -בין״ ?
דברים שוני ם מ שני הצדדים

״מגמה. צד. נטיה לצד מ סוי ם. הספינה

לפי מלונו של יהודה גור (דף : )87״בתווך. באמ צע,

לכן מתברר ש :

בתוך ה ת אי ם מותר לשים מספרים שלמי ם או שברים.

לא פורש שהופעת אותו מספר במה פעמי ם אסורה ולפיכך הי א מותרת.

החיבור חיי ב להיות רק בכיוון ישר.

י ש לחבר א ת המספרים ביני ה ם, כלומר אפשר לחבר שני מספרים או יותר, בכיוון ישר.

הפת רון ש הו פקד ביד* נו ט ריון מחיפההוא:

בפתרון זה ניתן להגיע 14 פעמים למספר 15

7 ׳! 71 71

כיוון

א׳ ב ג׳

כיוון ו ח

ח• טי

די ח

ד זי

ג• 1׳ טי

ג־ ה ז־

ב דו׳

ד׳ הי
ב חה ח׳

שמות הפותרים נ מנ ה לפי הנוויזת התדזדזת
יחזק אל או פו צינ ס קי. רה• שלמה המלך .77 תל־אביב
אליעזר מרצקי. רח• בן יהודה , 2חיפה
בלה טל, רח־ חולון . 25 חיפה
י איר רון. דח־ פבזנד , 13 חיפה
שלום צדוק. רח־ ברזויל , 2חולון
ד. סולמן. רסקו ג־ 32 רמ תיי ם. רמת הדר
אוה רימר. רח• הלל . 26 חיפה
יהושוע קנול, שכונה די.

אירמין רפאלי. רח• בלום . 9רמת א בי ב. ת ל־ א בי ב
גיל א. האז. רח־ חי ב ת ציון , 13 רמת גן
ישראל ברון. רח• א לנ בי ,70ת ל־ א בי ב
לינה קונוו ט ה. רח־ ברזויל . 12 חולון
ד״ר אוטו ה אהן, רח• חי ב ת ציון , 13 רמת גן
אדיה נוימן. דח׳ נזרדוי . 14 רחובות
וילהלם זליג.,פו טו ״עדי״ ,רח־ יונה , 4חיפ ה
חסכון . 390/22 באר שבע

נתנו הוראה לבנק אלד! בע״מ, סניף הר הכרמל, חיפה, לשלוח היום,12.4-1965 ,
לכל אחד מהר שומים מעלה, א ת הפרס המובסת בסך 250 -ל־י.
בין הז כ אי ם י שנ םמשת תפי ם הר אויי ם לציון. בפתרונם הגדילו ע שות והגיעו להופעת המספר 15 בפתרונם 20 פעם.
בל הכבוד להם !
לא ז כ אי ם לפרס אלה שבמקו ם מספדי ם שמו במ שבצות הריבוע פעולות מתמ טיו ת, היו ת וה שאל ה דרשה מ ספרי ם
בלבד אז שלא מסרו המספד הנכון.
הננו מ בי עי ם בזה א ת תודתנו למ שתתפים בתחרות, והערכתנו המלא ה לצייר דוו גלבוע עבור ציוריו הנפל אי ם
המ ק שטי םאת ההגדה שנ שלחה לכל המ שתתפי ם.

מאיר ברנשטיין, שדי הנשיא ,25 חיפה.
העולם הזה 1440

קולנוע
האוסקאר
מ* שופט ד
כל העולם התרבותי עקב השבוע אחר
המאורע הקולנועי המדובר ביותר בעולם,
חלוקת פרסי האוסקאר. בין העוקבים היו
גמה ישראלים תמימים שסברו כי סלאח
שבתי, יקבל את הפרס לסרט הזר. מצד
שני היו כמה חובבי אמנות שקיוו כי האש ה
בחולות, סרט יפאני נפלא, יקבל פרם זה.
אבל הפרם עבר בשלום גם את סלאח
שבתי, גם את האשת בחולות, ניתן, לקול
תשואות הקהל, לאתמול היום ומחר, בתור
הסרט הזר הטוב ביותר של השנה, ולגברתי
הנאווה, בתור הסרט האמריקאי הטוב
ביותר של השנה.
עם כל הכבוד לכשרונותיהם הבלתי מבוטלים
של אפרים קישון וחיים טופול, קל
להבין. מדוע לא זכה סלאח שבתי בפרס.
לעומת זאת, קשה להבין מדוע זכו בו
הסרט גברתי הנאווה או אתמול היום ומחר.
מדוע ניתן פרם השחקן הטוב של השנה
לרקס הריסון על מישחקו בגברתי הנאווה,
ולא לפיטר יוסטינוב, למשל, על מישחקו
המצויין בטופקאפיטז מדוע את פרס השח־

אלא גם בין מייצרי הסרטים. על כן הרמה
האמנותית של רוב הסרטים האמריקאיים
אינה עולה על זו של גברתי הנאווה —
שהוא סרט שטוח וחסר עומק אמנותי —
ואילו הרמה הטכנית שלהם נמוכה ממנו.
מלבד השיקולים הטכניים והבלתי־אמנו־תיים,
קיימים שיקולים נוספים למתן הפרס.
שיקולים חברתיים, שיקולי קאריירה, שיקולים
כספיים ותועלתיים.
בשנה שעברה ניתן פרס האוסקאר לליז
טיילור, משום שהיא היתד, חולה ומיסכנה.
השנה ניתן פרם האוסקאר לג׳ולי אנדריוס,
משום שהיא היתד, צריכה, ואף רצתה, לשחק
את התפקיד הראשי בגברת׳ הנאווה, אותו
מילאה בהצלחה מסחררת על הבמה. מפיק
הסרט ג׳ק ורנר חשב שיש לה אף ארוך
מדי, ושם קטן מדי. הוא נתן את תפקידה
לאודרי הפבורן. הפרם ניתן לה בתור פיצוי
— והוטל על הפבורן למסרו לה. וולט
דיסני מקבל כמעט כל שנה איזשהו אוסקאר,
קטן או גדול. יש לו חברת־הפקה גדולה,
בעלת הרבה מאד השפעה ואמצעים• .
אם אלה הם שיקולים ידועים ומפורסמים,
הרי אין ספק שמלבדם קיימים הרבה מאוד
שיקולים קטנים ופחות״ידועים, המשפיעים
על בחירתו של כל אחד מאלפיים השופטים.

אחריות לשנה שלמה כולל
שירות, חלקים, מנורות ושפופרת
התמונה.
אוטוווקס עובר בדיקה קפדנית
ונסיון הפעלה לפני מסירתו
ללקוח.

ההבדל

הוא

ברור!

א1ט1ו 1ק / 0

111701 )0 1 7 1

סוכנות בלעדית בישראל:

חברה

להנדסה

חקלאית לישראל בע״מ,
חיפה, תל־אביב

מפיצים בלעדיים :

חברת ווקסמוביל בע״מ, רח׳ הנמל ,48
טל ,61477 .חיפה
שחם לבינסון אילו;,

אנדריום (ימין) מקבלת את האוסקאר מידי הפבורן
פרס־ם יטוציה

אגד שולחת פרחי
אביב לכל בי ת
י שר אל ב חג ה ח רו ת

קנית ההובר. של השנה קיבלה ג׳ולי אנדריוס,
על מישחקה בסרט מרי פופינס, ולא מו־ניקה
ויטי, למשל, על מישחקה האלוהי
במידבר האדום 7
אמנם קשה להבין זאת אך לא בלתי״
אפשרי. יש לזה סיבות רבות ושונות.
הסיבה העיקרית: מיספרם ורמתם של מחלקי
הפרם.
את האוסקאר מחלקת האקדמיה לאסנויות
ולמדעי הקולנוע. כל חברי האקדמיה משתתפים
בבחירה. הם מהווים כאלפיים איש
ואשד״ ביניהם אנשי עסקים הקשורים בתעשיות
הקולנוע, כוכבים, במאים, תסריס־אים,
נמושות גדולות ונמושות קטנות.
השופט הממוצע, האדם המחליט מי יזכה
באוסקאר ומי לא, הוא מין דבי ריינולדס,
או סנדרה דיי, או משהו מהסוג הזה, או
מתחת לסוג הזה. כל השופטים הממוצעים
הללו, לא רק שאינם מבחינים בין אמנות
לקיטש, אלא שאת רוב הסרטים האמנותיים
לא ראו כלל. כל שופט ממלא שאלון־
בחירה, לפי הסרטים שראה במיקרה _ ואיש
אינו דואג לכך שהשופטים יראו את
כל הסרטים הבאים בחשבון.
הקהל הממוצע הולך לראות סרטי־ענק,
סרטי־פאר, סרטי־קופה, ואינו הולך לראות
סרטים אמנותיים על רמה גבוהה.
הקהל הרחב של שופטי האוסקאר לא
רק שאינו מבין באמנות, אלא שהוא, כמו
רוב חובבי־הקולנוע המודרניים, מעריץ את
הטכניקה הקולנועית, ומחליף אותה לעתים
קרובות באמנות אמיתית.
הטכניקה של נברתי הנאווה, סרט שהושקעו
בו כל כך הרבה כספים, היא באמת
מושלמת. הוא זכה בצדק בפרס על הפסקול
המשוכלל ביותר, בפרסים על צילום בכלל,
צילום צבעוני בפרט, ובו׳ .מעריצי הטכניקה
אמם מצויים רק בין השוסטים האמריקאיים,

הלב האמריקאי המרחם על ליז טיילור
צריך גם להתפרנס, לקבל תפקידים בסרטים,
להתקדם בקאריירה, ובחירת האוסקאר יכולה
לעזור לו בכך.
לפרס האוסקאר יהיה ערך כשלא יהיו לו
כל־כך הרבה שופטים, כשייצרו סרטים אמריקאים
טובים יותר, כשטעמם של האנשים
ישתנה, וכשהקהל האמריקאי הממוצע יפסיק
להיות קהל אמריקאי ממוצע.

סרטים
לקחמ או ח ר
אמיצים כולם (חן, תל־אביב;
הברית — יפאן) הוא סרט הבא
באיחור של 20 שנה, את הלקח
ממלחמת העולם השניה. הלקח: אין
במלחמה.
הסרט נוצר בחלקו הגדול בידי אמריקאים,
שאינם סבורים כנראה כי אותו לקח יפה
גם לגבי מלחמת ויאט־גאם. אחרת היו
מעתיקים אולי את מקום התרחשות העלילה
לדרום־מזרח אסיה.
הרעיון המונח ביסודו של הסרט הוא
הומאני, פאציפיסטי ויפה. הביצוע: לא־כל־בך.
כדי להמחיש את האמת, שהמלחמה היא
בעצם עניינם של המדינאים, וכי מאחורי
המדים של הצבאות השונים מסתתרים בעצם
אותם בני־אדם, עם אותן חולשות ומעלות,
עם אותן שאיפות וחלומות, מבדד הסרט
שתי מחלקות אויבים, מנתק אותן מכל
המלחמה הגדולה.
מחלקה אחת היא מחלקת מגוייסים יפא־נים,
המשרתים כיחידת חיל־מצב באי אלמוגים
קטן, חסר כל חשיבות אססראמגית.
מאחר שמכשירי הקשר שלהם אבדו בסערך״
הם מנותקים למעשה מהעולם. אל * תו
אי נקלעת מחלקת נחתים אמריקאית, ש 8־

ארצות־להסיק, האנושי מנצחים

היול
הזה •144

שון קונרי(ימץ) בכלא הצבאי אינסטיטוציה במחנה השני.
שני מפקדי הכוחות, היפאני והאמריקאי,
קורצו מאותו חומר. שניהם השאירו מאחוריהם
בעיות של אהבה. שני סגניהם הם
אותם הטיפוסים: קנאי מלחמה, זוללי־אויבים
וצמאי־דם. שניהם מפרים באותה
צורה את פקודות מפקדיהם, מסבכים את
אנשיהם בצרות שלא לצורך.
לוליא ההפרזה שבהצגת הדמויות, יכול
היה סרט זה להיות אחד הסרטים הפאצי־פיסטיים
הטובים והבודדים שנוצרו בסיועה
של הוליבוד.

טוסם נוחת נחיתת־אונם. גם הם מנותקים
מכוחותיהם. שתי המחלקות עומדות! להשמיד
זו את זו, אלא שתוך כדי כך מסתבר
לשני המפקדים שהסיכוי היחיד להצלת
אנשיהם הוא בשיתוף פעולה עם האויב.
יחד הם מתגוננים נגד סערות הטבע, מסיעים
זה לזה בעזרה רפואית תמורת מזון
ומים. בין החיילים היריבים נקשרים יחסים
אנושיים ולבביים, הבאים במקום השינאה
שלהטה בהם קודם.
הזדמנות שהוחמצה. לשני המפקדים
היריבים ברור, שברגע שיהפכו מחדש לפוטנציאל
של צבאותיהם, יחזרו יחסי האיבה
לשרור ביניהם. אך כל עוד הם מנותקים
וזקוקים זה לזה, הם יוצרים כמעט יחסי-
אחוה.
צרתו של הסרט, שהופק ובוים בידי
פראנק סינטרה, המופיע גם באחד התפקידים
המרכזיים, היא המלאכותיות והכפייה שבסיפור
ובמישחק.
מתוך הנחה שקהל הצופים לא יתפוס את
הרעיון המרכזי הטמון בסרט זה, וכדי
להדגיש עד במה בני־אדם דומים זה לזה,
יש לכל דמות במחנה אחד כסיל תואם

הסרטה
3ל א 3מי ד 3ד
מלבד אנגליה הטובה, המנצחת, האנטי
נאצית, היתר, קיימת גם אנגליה האחרת.
זאת שבנתה מחנות הסגר בקפריסין, במאד
ריציום, בקניה ובאריטריאה.
הבמאי סידני לומאט מתאר בסרטו גבעת
האנשים האבודים אחד החלקים האפלים
ביותר של הצד האנגלי האחר. אותו צד

שהושיב בזמן מלחמת העולם האחרונה
עריקים, פאציפיסטים, משתמטים ומפירי
משמעת צבאית, בכלא אזרחי מיוחד במידבר
המצרי.
בתוך המחנה הבלתי־אנושי העלה לומאט
את בעיית הכבוד והערכים האנושיים. הוא
צילם את חיי הפרך וההשפלה של האסירים,
את. תהליך הפיכתם מבני־אדם לחיות מטומטמות.
הוא צילם אותם כשהם עובדים
עבודה מפרכת חסרת טעם — מטפסים על
גבעת חול עם שקי חול על הגב, במדבר
החולי הלוהט, מגיעים לפיסגת הגבעה, מריקים
את השק על מנת לשוב ולהעלות אליה
עם שק חדש.
הוא הראה אותם תחת שוטי השוטרים
הצבאיים, תחת השמש הלוהטת, מאבדים
את הצלם, נשברים ברוח ובנפש.
דו גמה לי שראל. את המחנה האפריקאי
המקורי העביר סידני לומאט לספרד.
את החיילים הבריטיים המקוריים החליף בצוות
שחקנים קשוח, עם שון קונרי בראשו.
קונרי, שהיה במשך תקופה ארוכה ג׳יימס
בונד, חוזר בסרט זה להיות בשר ודם. הוא
ממלא את תפקידו של האסיר בעל־ההכרה
במחנה. האיש שדורש להעמיד את המפקדים
לדין מצד אחד, ומשכנע, מצד שני, את
חבריו האסירים לא להתמרד. כי ברור שאם
יתמרדו — ידוכאו, מבלי שתיערך שום
חקירה על הסאדיזם בכלא הצבאי.
הפעם הוא לגמרי בן אדם, אינו משתמש
בנשים, באוייבים מובסים, ובחיוך העליון
שלו. הוא אנושי מאוד, טראגי מאוד, וצודק
מאוד.
האנשים שחזו בסצינות הראשונות של
הסרט מגדירים אותו כאחד הסרטים החזקים
ביותר, האלימים ביותר והמרשימים ביותר,
שנוצר אי־פעם.
לגבי הצופר, הישראלי, יש בו כדי לעורר
הירהורים עגומים. הכלא בו מתייסר קונרי
היה קיים, במציאות, בימי מלחמת העולם
השניה, כאשר חיילים ארץ־ישראליים שירתו
בצבא הבריטי. אלה שנועדו להיות עמוד־ר,שידרה
של צד,״ל לא התרשמו מכלא צבאי
״נורמלי״ של הצבא הבריטי, כי אם דווקא
ממחנה הסאדיזם המשתולל.
תדריך העולם הזר, ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
היכן לבקר השבוע, לפי סדר העדיפו—
חובה לראות;
יות הבא :
רצוי לראות אפשר לראות.

אמיצים כולם ( -חן, תל־אביב)
קופרודוקציה אמריקאינדיפאנית על מלחמת
העולם השניה בה מראים היפאנים כמה האמריקאים
דרו נחמדים, והאמריקאים מסבירים
עד כמה היו היפאנים אנושיים. פראנק
סינטרה מראך, עד כמה שני הצדדים מגוחכים(
.ראה מדור קולנוע).

* הרולס רוים הצהוב (אסתת

תל־אביב) הומור ומלודראמה בשלושה סיפורים
על גילגוליה של מכונית־פאר. רקם
הריסון, ז׳אן מורו, אינגריד ברגמן, שירלי
מקלין, עומאר שריף וג׳ורג׳ סקוט.
).נ זה הרחוב שלי (צפון, תל־אביב)
סרט בריטי מלוטש על החיים האפורים
והמתח האירוטי שבשכונת עוני לונדונית.

מיסתורי

כתיבה

האיש

(מקסים, תל־אביב) סרט מתח לא מפחיד
של היצ׳קוק, מלפני .17 שנה, בביצוע מעולה.

גורלו של אדם

(דומינו,

חיפה) גלגוליו של חייל סובייטי במלחמת
העולם השניה, בסרט אנושי נפלא ללא
שמץ תעמולה.
האידיוטית (אוריון, תל־אביב)
קומדיה בלשית מבריקה, רומאנטית ומטורפת,
על־פי מחזהו של מרסל אשאר שהוצג
באוהל. פיטר סלרס ואלקה זומר.

הרפתקאות

כריו

חיפה) סאטירה מענגת על סרטי הגיבורים
הסינטטיים בנוסח ג׳יימס בונד. ז׳אן פול
בלמונדו.
אמריקה אמריקה (חן,
חיפה) גלגוליו של צעיר יווני בתורכיה של
שלהי המאה ה־ ,19 המודרך על־ידי מניע אחד:
השאיפה להגיע לאמריקה. סרט נפלא של
איליה קאזאן.

...רזג י־־־להסח

ומסורת של דודי דודודז.
ותנד־ו מ תב ססת בי שע
עוד״ מ סו רתי?— :ו:
לתת בשי לחג תפסר־ז
ברנדי • לי עד• וורמוט

$ 100)11
סרס!ס >0 *1
הנף רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
בשטח התערוכה
הפתוח כל יום בשעות
9— 13 ומ־ 5עד חצות

״קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה.

העולם הזה 1440

(מאי,

׳ 1ת ר 1׳ 1ת ר אנשים עוברים בדיזנגוף
*!תר ויותד אנשים קונים

רהיטי

ס קנ דינבי ה
תל-אביב, רח׳ דיזנגוף ,146 טל 231602 .

ט &סר 1 4 4 0

שנ ה 28

המחיר — 1.ל*י

י״ב גיסן תשפ״ה14.4.1965 ,

המאוכזב התנקם ב1ארח

בקנוק

והדוד

1 1י;

שרה שוויץ
הם ארהת הפאוטה