גליון 1441 מתאריך 20 באפריל 1965

מספר 1441

שנ ה 28

י״ח ניסן תשכ״ה20.4.1965 ,

המחיר

משה סנה

סיעה ערבית

סיעה יתרת

פילוג?

הנס אולריך קמפסקי נחשב לכתב־החוץ
מס׳ 1של גרמניה המערבית. בחודש שעבר
נתקבל פעמיים לראיון אישי על־ידי גמאל
עבד־אל־נאצר. לאחר מכן בא ישר לישראל.
מנוי וגמור היה עמו להיפגש כאן עם
שלושה אנשים: דויד בן־גוריון, שמעון
פרם ועורך העולם הזה.
לשתי הפגישות האחרונות הקדיש מאמר
משותף. כותב קמפסקי בזיד־דויטשה צייטונג
(״עתון דרום־גרמני״) ,אחד משלושת היומונים
הרציניים החשובים בארצו:
...נשאלת השאלה: כמה ז מן יכול להימשך
המצב הנוכחי (של מלחמה בין יש ראל
והערבים)? האם אין בישראל מתגבשים
במרוצת הזמן, כוחות השואפים להתפייסות
ולהבנה עס הערבים?
קיימים כוחות כאלה, אבל עדיין חסר
להם כוח פוליטי ממשי. הם התלכדו בתנועה
הקוראת לעצמה הפעולה השמית. מייסדיה
הם אנשי האינטליגנציה הצעירה, שהרוב
הגדול רואה בהם רכי־לבב, ואולי אפילו
בוגדים בציונות.
הפעולה השמית רוצה שישראל, כמדינה
ניטראלית ומשוחררת מתלותה באימפריאליזם,
תשתלב במזרח התיכון. כתנאי מוקדם,
וכהוכחה של רצון טוב, על ישראל,
לדעתה, לפצות את פליטי ארין־ישראל ולהציע
להם שיבה.
תוצאת (המדיניות הקיימת) תהיה,
לדעת דובריה, מדינת־צלבנים חדשה, גטו
מזויין.
ראש־הבטחון שמעון פרם אינו מוכן להיכנס
לוויכוח על כך. הוא דוחה את רעיון
ההבנה הישראלית־ערבית בפסוק אחד :״כאשר
כלב רודף אחרי חתול, לא החתול
הוא שצריך לבקש שלום.״

זה היה, כמובן, לפני פצצות־השלום של
אל־חביב בורגיבה. אחרת היה גם מר פרם
מתקשה ״לדחות את רעיון ההבנה בפסוק
אחד.״
בכל זאת נשאלת השאלה: האם אין זה
משונה שסגן שר־הבטחון משווה את ישראל
לחתול הבורח מפני כלב?
האם זוהי הפוזה ה״גברית״ ,שופעת־הכוח,
של הבטחוניזם הישראלי?

גם דר שטרן, גדול השבועונים המצויירים
בגרמניה, הקדיש להעולם הזה מקום
רב בסידרת־כתבות שהקדיש לאחרונה לישראל.
לא במיקרה סיים את הסידרה בראיון
עם עורך העולם הזה, בדיוק כפי שעשה
לפני כן סרט־טלביזיה גרמני על
ישראל.

ל ה׳ ש׳ו ג
בחנויות
המובחרות

מפיץ

בלעדי

בישראל :

הירשפרונג ושוונ׳בע״מ
שורק

אביטל

!גימנסיה רייאזדיתו

הרשמה לשנת הלמודים תשכ״ו
תיכון עיוני במגמות :

גרפיקה

ציור ופסול
במה ותיאטרון
ארכיטקטורה

לכיתות ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב

הומניסטית וריאלית

תיכון מקצועי במגמות ;:
אמנותית

ט כני ת

דיו־ אלקטרוניקה

סכנ או ת:
עו ר סו ס:

בנין, מכונות
בנין, מכונות

מסחרית
פקידות הנהלת
חשבונות

כולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכות מטעם משרד החנוך

מורים אקדמאיים

רוב הצעירים (בישראל) מתנדנדים בין
רוח־התנשאות מובהקת כלפי האוייב הערבי
ובין תמיהה ראשונה אם לא יהיה צורך,
באחד הימים, להגיע לידי הבנה עם הערבים.
נושא דברם של המתונים הוא העתונאי
אורי אבנרי. את שבועתו, העולם הזה, משווים
לעיתים קרובות עם דר שפיגל.
אבנרי אינו תובע רק שלום עם הערבים.
הוא מטיף לפדרציה של כל מדינות המרחב,
ובתוכן, כמובן, ישראל ומצריים.
נפגשתי עמו בדירתו בתל־אביב. זקן
אפור משוות לו מראה כמעט ת נ ״ כ י...
״אנו תולים תקוות גדולות בנוער שלנו,״
אמר .״הממשלות — שלנו כמו ממשלות
קאהיר ודמשק — הכניסו את ארצותינו
למבוי סתום.״
אבנרי ליכד סביבו צוות של עמיתים
צעירים וחסרי־מורא, המפיצים את הרעיונות
הפוליטיים האלה, נושאים הרצאות ומתייצבים
לוויכוחים פומביים בבתי־הספר ובאוניברסיטאות.
ישראלים
רבים רואים בהם בוגדיס ורכי־לבב.

אבנרי אומר :״ההבנה בינינו ובין
הערבים היא צורך קיומנו. עתיד המדינה
מחייב הסדר עם הערבים.״
זוהי קרן של תקווה בישראל.

כתות כוקר

קטע מראיון של ישעיהו בן־פורת עם

דויד בן־גוריון :
כן־גוריון כבר חמש שנים יש
השמצה מאורגנת נגדי, ולא איכפת לי. אינני
מתפעל לא מחנופה, ולא מהשמצה.״
בן־פורת :״כשאתר, אומר השמצה, אתה
מתכוזן להעולם הזה?״
כךגוריץ :״ההשמצה היא לא רק מהעולם
הזה.״

• שכר לימוד מודרג

פרטים והרשמה 8—13 :בבוקר; 4—8בערב

כמשרד כית־הספר: רחוכ אלנבי ,19 תל־אביב

העולם חז ה 1441

מכתבים

נגד מפלגה
הרעיון, בו תומכים כמה מן הקוראים,
כי עורכי העולם הזה צריכים להקים מפלגה
שתתחרה על קולו של הבוחר הישראלי
לכנסת השישית, מבוסס
על טעות יסודית.
דוגמה
לכך יכול
לשמש מכתבו של
גדעון כ״ץ (העולם
הזה ,) 1440 המניח
כי סיעה של שניים־ מנדאטים שלושה
היתד, יכולה לחולל
שינוי בבעיות חשובות,
כמו בהצבעה
על המימשל הצבאי.
כ״ץ שוכח כי ה־ני

מישטר הקיים יכול
לשחד ולקנות כל מפלגה, מאלה הקיימות היום.
אם עד עתה הוא נאלץ לקנות רק את
קולות הדתיים, בהצבעה על המשך קיומו
של המימשל, הרי בתנאים אחרים, כשרשימת
העולם הזה תסכן את קיומו, הוא לא יהסס
לקנות מפלגות אחרות, כמו מפ״ם או חרות.
ההנחה כי רשימה חדשה תשנה משהו,
מבוססת על אשליה כאילו קיים עוד מישחק
פוליטי הגון בחברה הישראלית.
מוטב שעורכי השבועון ימשיכו בתפקידם
הנוכחי, מאשר יטמעו באותו מוסד נבחר —
שיאה לו הכינוי ״בית שפתותיים״.

עמנואל גידון,
רב כאלאכאמה

ירושלים

אחרי קריאת הכתבה ״רב באלאבאמה״
(העולם הזה ,) 1438 אני חושב כי יש לתבוע
מן הציבור הדתי בישראל כי יתעורר מתרדמתו
העמוקה ויערוך טיהור יסודי במחנהו.
יש לדרוש מן הדתיים כי לפחות יקיימו
את המצווה הקדושה הכתובה בתנ״ך :״וגר
לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ
מצריים״.
. 0ג ,.נצרת

חלום חלמתי הלילה, והנה אני נמצאת
במועדון כליף, ורואה את שימלתה של ריטה
קאדילאק, החשפנית המפורסמת, עולה בלהבות.
ריטה עצמה פרצה במחול סוער,
ומולה, על הבמה, עמד פסיכיאטור והסביר
את בעיית הזנות.
יצאתי לקנות את העולם הזה, והנה, בחלומי,
מצאתי כי על השער האחורי מופיעה
תמונה של מיצעד לוחמי החופש באלאבאמה.
שום חומר על מין וסנסציות לא הופיע
בגליון, כי השבועון עסק, בחלומי, רק בבעיות
פוליטיות ורציניות. את ענייני המין,
הגירושין והבגידות, השאיר השבועון לצה־רונים,
שמוטב לקרוא להם צהובונים.
כשהתעוררתי, התפלאתי רק על עובדה
אחת: שהורי הרשו לי ללכת למועדון־לילה.

תקווה דהאן,
הצד השני של המטבע

ירושלים

עורך העולם הזה פירסם שיבער, עקרונות,
המבטיחים את חופש העתונות במדינה (ה

5וכחים ל 2 |5י מיצים
שאלת שיגן־ י^יק המקומי* ,
ל־תרוגה.

״הארץ״

17,2.65

י י״ן יק הסקומי מתקרבת׳

״קניס ^
י־ילו ריבים׳ 11
|יי ״ ל־הות £
יטבעי• בתי
ן חרושת אחדים כבר
התחילו בניסויים די
| ,לייצור מיציין

״י לי

׳ם המדוברים, לא! \
< !יהיו המיצים י
•חיש מ יקרים הרבה ב>|
י ״ו ׳<הם
!׳< מהדרים הנמכר 1
^ עתה.

\ עלו

הרא שוני י
הבט חנו כברבעונה זו ״7ו7וצ:יא
-^ 73 דך אורב מ ב רי הידר \7רי,
מיובריב! דיבי הרז^חן־ החד עו.

ממן הדרים טבעי
ללא ת מ ציו ת כלשהן

3ווס1ן68ז$ז$#

הדד

ובמו זי ם< ,ת/ט־בו 17 ידרנ
מיץ־ כ 7ב7ורנ7ן (7ד 7זוו\1
רנ מוז וד־ימוו
כזיו<כריכד ע״י
״פרדס״ מוצנרי הד ר. בע״נז,
כזתדוצני ענף ההדרי ם. בארץ.-

עולם הזה ,) 1440ש
ניתן
לתרגמם, כמעט
ללא שינוי, לצורת
חוק משפטי. ולא
סתם חוק, אלא אחד של מחוקי־היסוד
מדינה מתוקנת.
אך התפלאתי מאד
כי דווקא אורי אב־נרי
לא נתן במאמרו
את הצד השני
של המטבע: אי־אס־שר
להפריד בין המצב
השורר כיום
כן־שלום
בשטח זה ובין מהותו
של המישטר. או ההיפך: אי־אפשר לדרוש
את הגשמתם של עקרונות חופש־העתונות
מבלי לשנות את המישטר. זה בזה דבוקים
השניים. כל שינוי של אחד מהם הוא
אשליה מתוקה.

איש הזהב

אלי בך־שדום,

סכנת המלחמה

תל-אביב

בניתוח סכנות המלחמה בין ישראל ל־ארצות־ערב,
טמון למעשה סוד מצבה ה־
(המשך בעמוד )4

העולם הזה 1441

בן יהודה 6 8 ,ח!א
מתנות לחג מצלמות
מצלמה אוטומטית 72 תט׳
170ל-י* מטרטר, אוטומטית
מ־ 180ל״י; מצלמות לנוער
מ־ 40ל״י; ספרית סרטונים
חדשה 8מ״מ; פרוז׳קטורים
להשכרה — 7.ל״י ליממה.
פילם חינם לקונה מצלמה

בכתות קטנות למבוגרים
אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית, רוסית,
ערבית, ספרדית, איטלקית, פורטוגזית
קורסים מיוחדים לתלמידי בתי־ספר תיכוניים ויסודיים

תל־אביב

היסח

נחלת־בנימין ,2ס> 56347

החלוץ ,27 סל 69265 .

חיפה

אני מציעה לרשום את אל־חביב בורגיבה
בספר הזהב של הקרן הקיימת.
מכיוזן שאין לי די כסף כדי לכסות את
ההוצאות בעצמי, אני מציעה שקוראי העולם
הזה יתרמו למטרה זו.
אני תורמת את הלירה הראשונה.

תמר מיח־ז,

לפנה״צ, אחה״צ ובערב

התחנה ליעוץ
בשאלות מין ונשואין
פתוחה בכל יום שני וחמישי
בבית הבריאות שטראוס, רחוב
בלפור ,14 תל־אביב, חדר מספר
,7בין השעות 8—6בערב.

הנף רשאי לנהוג
במבוניות מרח
ללא רשיון
בשטח התערוכה
הפתוח כל יום בשעות
9— 13 ומ־ 5עד חצות

״קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה.

(המשך מעמוד )3
מדיני הקשה של ישראל.
פעם היינו חופשיים להכות את הצבאות
השכנים בכל עת שרצינו. פעולות התגמול
הוכיחו זאת. מאוחר יותר, כשנוכחנו כי
אין זה מספיק, הרחבנו את החזית וביצענו
את הפעולה הגדולה ביותר — מלחמת־סיני.
כיום השתנה המצב לרעתנו. למרות הנשק
הרב ולמרות העליונות הצבאית שעדיין יש
לנו, אין אנו חופשיים לפעול.
זה מוכיח כלל ישן, אותו שוכחים כל
אבירי המלחמה של ישראל: כוח הנשק אינו
הגורם היחידי בהערכת מאזני־כוחות בין
מדינות. לכן כמעט מיותר הוזיכוח שהחל
בו עורך העולם הזה 1439 עם בעלי התיאוריות
הביטחוניסטיות בארץ. די לציין את
הכלל הזה, כדי למוטט את כל תחזיותיהם
ותוכניותיהם של אנשים מסוגו של משה
אברהם בירנבדים, רמת־ג\
דייו•

עקרונות הצעיר

הזה ) 1439 הוכיחה כי אתם מסוגלים להתייחס
באובייקטיביות גם לגוף הפוליטי
השנוא עליכם ביותר: מפלגת השלטון.
לפחות אחד מהם אני מכירה אישית, את
דודיק גולומב, ויודעת כי הוא צעיר מוכשר,
עם עקרונות פוליטיים וחברתיים מגובשים.
גיליתי
זאת לא במסגרת מפלגתית, שבה
מסוגל אדם להציג פוזה מסויימת כדי לאחז
את עיני הבריות, אלא בשורות התנועה
המאוחדת, בה שימש דודיק כמדריך, לפני
למעלה מעשר שנים.

גד אור,
טעות לעולם צודקת
משחק מחושם (כותרת
ספורט).
גיבור פנים״ — לא מפחיד אותי כלל.
אני מזמין אותו לקרב פנים אל פנים,
ואקבל את שיפוטו של כל אדם הגון, אם
יש בכלל כאלה בקרב המין האנושי.

גיבור,

תל־אביב

מעוז לאורי

האריה שלכם — ״בלי מורא, בלי משוא

ה ב 1ל בי * 7י

אחרונות)

במקום כסא ריק, אותו ביקשה אגודת

1ז ב 7ד * 1תייב 7

יצחק בהן,

ירושלים

אילת

זבות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

בסלון הטלביזיה תוכל להפעיל בבת אחת שני מקלטים שונים, מכוונים לאותה תחנה —
ותוכל להשוות בדיוק את טיב פעולתם.
כל טלביזיה שתבחר בסלון מובטח לה שרות יעיל ע״י מיטב המומחים בארץ.
מומחי סלון הטלביזיה יעזרו לך גם בבחירת האנטינה המתאימה למקלט שבחרת למקום
מגוריך ולתחנות שאותן אתה רוצה לקלוט.

תל-אביב, רח׳ בן-יהודה ,71 טל 235739 .

חידה (ידיעות

פ. יונה,

בחר במקלט הטלביזיה המתאים לסלון שלך.
בחר אותו באוירת סלון אמיתית -בסלון הטלביזיה.
בחר אותו מבין חמישה-עשר דגמים שונים, שנבדקו כולם ע״י מומחינו ונמצאו מתאימים
לתנאי־הקליטה בארץ.
בחר לך מקלט טלביזיה, רק לאחר שתראה אותו בפעולה ורק לאחר שתשווה אותו למקלטי
טלביזיה אחרים.

ט ל ביזי הלס לון -ב ס לון הטל ביזי ה.

תל-אביב

למסעדת פינג׳אן יש עבר במאכלים מזרחיים
וגם על הגריל (מודעה במעריב).

לסלון

תל-אביב

בחדשות ה
גדי
כן־גהום,

דניאל בירנבוים החוזה

א. א , .פתח־תקעה

ברכותי ואיחולי למדינת ישראל, שתגיע
לרמה כה גבוהה, בכל השטחים, עד שלא
יהיה צורך במדוריו הזועמים של העולם
הזה, ובמהלך חמש־עשרה השנים הבאות
יהיו כל מדוריו של השבועון חייכניים
זלמן שנוקפרצקן, תל-אביב
בלבי•

מי הגיבור?

הכתבה ״אלה הם צעירי אשכול״ (העולם

מעוז להציב
להזכיר את
צות, הצבתי
שנבצר ממנו
שנאמר: טול

ליד השולחן בליל הסדר, כדי
סבלות היהודים בברית־המוע־כסא
ריק למען אורי דייודים,
לחוג את הסדר כהלכתו. כמו
קורה מבין עיניך.

בעולם
אמריקה
ה קלד ה החד שה
אילו שאלו את פקיוי וושינגטון לפני
חודש מיהו האדם הנורא ביותר בשם
ראול ביבשת האמריקאית, היו עונים בלי
היסוס :״ראול קאסטרו!״ כי אחיו של המנהיג
הקובאי, העומד בואש צבאו, ידוע
כשונא קיצוני של היאנקים.
אילו נשאלו אותם הפקידים את אותה
השאלה השבוע, היו עונים, שוב בלי היסום:
״ראול פראביש!״
וזה למרות ששמו של פראביש אינו
ידוע כמעט מחוץ לחוגים מצומצמים מאד.
צפון נגד דרום. האוייב החדש אינו
חייל, גם לא מהפכן מקצועי. הוא ארגנטיני
אפור וצנוע, דוקטור לכלכלה המכהן כראש

של סתם כלכלן. אולם התיאוריה של
פראביש הצליחה לעורר תגובה חזקה בכמה
מבירות אמריקה הדרומית. היא הפכה גורם
מלכד לכל הכוחות הלאומניים, האנטי־יאנ־קיים,
המתחרים באנטי־יאנקיים השמאלניים.
לפי ידיעות שהגיעו צפונה, מתנהלות
שיחות חשאיות בין כמה בירות דרומיות,
לשם העלאת הצעות פראביש באורח רישמי
בוועידה הכל־אמריקאית, העומדת להתכנס
בחודש הבא בריו דה״ז׳נירו. הכוח היוזם:
צ׳ילי.

צ׳יל׳
ה לו ח השליש*
הגל האנטי־יאנקי המציף את מדינות אמריקה
הלאטינית (ראה לעיל) מדהים את המומחים
בוושינגטון שבעתיים מפני שהוא
בא מן הארץ בה תולה ממשלת ג׳ונסון
את תקוותיה החזקות ביותר: צ׳ילי.
בצ׳ילי נעשה נסיון מוצלח, שנראה לוושינגטון
כפתח־תקוזה. בבחירות האחרונות
התגבש שם ״כוח שלישי״ ,בדמות מפלגה
נוצרית־דמוקראטית. נציגה, אדוארדו פריי,
נבחר לנשיא המדינה, למרות שרבים היו
בטוחים בנצחון המועמד השמאלי, שנתמך
על־ידי הקומוניסטים. בחודש שעבר זכתה המפלגה
הנוצרית־דימוקרטית לרוב בפרלמנט.
רקכון או קומוניזם. הבעייה שהטרידה
את ארצות־הברית בדור האחרון
במרחב הדרום־אמריקאי היא שלא היו אלא
שני כוחות:
• המישטרים הקיימים, שכולם ריאקציוניים
קיצוניים, והסומכים על הצבא. מיש־

קח־ס
לעת מאי
ספורט
(ליד בית הספר לעתונאוש
נמשכת ההרשמה לקורס עתונאי
ספורט שיחל בלימודיו ב־27.4.65
הלימודים ייערכו בשעות הערג על מנת לאפשר גם
לאנשים עובדים להשתתף בלימודים.
במהלך הקורס יבקרו התלמידים בארועי ספורט שוגים׳
ילמדו לסקרם כהלכה, לדווח על מהלכם, להצביע
על נקודות תורפה במשחקים ועל ליקויים בשיפוט,
בתום הבחינות יהיו בוגרי הקורס מצויידים בכל
הידיעות הדרושות לעתונאי ספורט.

נשיא פריי

הרעל של ראול
הועדה הכלכלית של האו״ם לאמריקה הלא־טינית.
בתפקיד
זה גיבש פראביש הלכה חדשה,
המכה עתה גלים בכל בירות אמריקה הדרומית
והמרכזית. היא מסוכנת לעתיד
ארצות־הברית יותר מכל שליחי קאסטרו.
טוען פראביש: המאבק האמיתי בעולם
אינו בין המזרח והמערב, אלא בין הצפון
העשיר והדרום העני.
תיאוריה זו אינה חדשה כל עיקר. אבל
פראביש נתן לה משמעות אקטואלית. טוען
היא: הצפון האמריקאי עושק את הדרום
האמריקאי. הוא משלם לאמריקה הלאטינית
מחיר מגוחך תמורת חומרי־הגלם, אותם
מספק הדרום לצפון, ושעליהם מחייתו. אין
תקומה לדרום, אלא אם יכריח את ארצות-
הברית לשלם מחיר הרבה יותר גבוה תמורת
חומרי־הגלם. דבר זה יערער, כמובן,
את כלכלת הצפון.
סופו שר מוגרו. כדי להגשים שאיפה
זו, מציע פראביש הצעה מרגיזה מאד: לסלק
את ארצות־הברית מארגון מדינות
אמריקה, ולהפוך את הארגון לגוף לאטיני
גרידא. הצעה שניה: לסלק את ארצות־הברית
מן הבנק הכדאמריקאי לפיתוח, המחלק
את הכספים הצפון־אמריקאיים לדרום.
למראית עין, זוהי הצעה כלכלית גרידא.
אם תתגשם, תאבד וושינגטון כל השפעה
על הכספים שהיא עצמה מקציבה לפיתוח
אמריקה הלאטינית.
אך למעשה עומד מאחורי ההצעה הכלכלית
רעיון מדיני עוד יותר מסוכן. אם
תתקבל דעתו של פראביש, תישבר אגדת
שותפות־הגורל בין כל חלקי אמריקה. אגדה
זו, המתגלמת בדוקטרינה של מוגרו* ,מבטיחה
את ההגמוניה של וושינגטון בכל
רחבי היבשה האמריקאית, הצפונית והדרומית.
היבשת תתפלג בגלוי לשני חלקים:
אמריקה האנגלו־סאכסית, התעשייתית והעשירה,
ואמריקה הלאטינית, העניה.
לגורל את האשמה. ודשינגטון לא
היתר. מתרגשת, אילו היתד, זאת הצעה
• דוקסרינה שגובשה במאת שעברה על־ידי
נשיא ארצות־הברית ג׳יימס מונרו, לפיה
תילחם ארצות־הברית בכוח הנשק נגד כל
נסיון של מעצמה לא־אסריקאית לחדור למרחב
האמריקאי.
העולט הזה 14* 1

ההרשמה מסתיימת ביום א׳ 25.4.65

נשיא מוגרו
דוקטור נגד דוקטרינה
טרים אלה לא היו מסוגלים ומוכנים לחולל
אף את הרפורמה המתונה ביותר.
#המהפכנים השמאליים, המבקשים להפיל
את המישטרים הקיימים. מהפכנים
אלה שואבים את השראתם מהאבאנה, ממוסקבה
ומפקינג.
ארצות־הברית מוכרחה ללחום במהפכנים,
כי התבססות קומוניסטית באמריקה
הלאטינית היתר, מאיימת על כלכלתה ועל
בטחונה. תוך כדי כך נאלצה לתמוך ב־מישטרים
הריאקציוניים הרקובים. אך וזשינג־טון
יודעת כי מישסרים אלד, יפלו, במוקדם
או במאוחר, כמו מישטרו של צ׳יאנג קיי־שק
בסין.
אנטי־יאנקים. לכן נתקבל נצחון ה־נוצרים־הדמוקרטים
בצ׳ילי כאות מבשר־טו־בות.
המפלגה החדשה שואפת לרפורמה
סוציאלית, לדחיקת רגלי הפיאודלים וד,נצ־לנים
הגדולים, להקמת מישטר בורגני מתקדם.
אילו ניצחה תנועה זו בכל היבשת,
יכלה להוזת תשובה לקאסטרו.
לכן רגישה וושינגטון לכל סימן לכך
שממשלת צ׳ילי נותנת יד לתוכנית המכוונת
נגד ארצות־הברית. אך ספק אם ניתן למנוע
את הדבר. כי כל נסיון רציני לחולל
רפורמה של ממש באמריקה הלאטינית, מוכרח
להתנגד לאינטרסים של המונופולים האמריקאיים,
להתבסס על תודעה המונית
לאומנית, שהיא בהכרח גם אנטי־יאנקית.
אם אמנם יתגבש קו זה, תצטרך ארצות־הברית
לחזור לקו הקודם שלה: ברית עם
אילי־הניצול, המתנגדים לכל רפורמה שהיא.
ברית זו, המזהה את ארצות־הברית עם
הכוחות השחורים ביותר באמריקה הלא־טינית,
תתנקם בעתיד בבעליה. כי כל
אמריקאי נבון מבין כי כשלונה שוב אינו
אלא שאלה של זמן.

פרטים והרשמה גם בחול המועד פסח כל יום בין
השעות 4אחה״צ עד 7בערב במשרד בית הספר
בית ״בני ברית״ ,רח׳ קפלן ת״א, טל.222830 .

י-רכ שו מקצוע משתלם

סו ד ם׳ בסר

ב תי ח ת הקורס
1.5.65
קבלת לקוחות בסלון בית*ד.ספר לספרות ״דיאנד,״
יופ-יום, בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א׳ ,ג׳ ,ה׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

ת א,ריינ ם ( 1ככ ד דיזנ ג 1ף)טל 226066 .
.העולם הזד,״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226783ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס פשה שהם בע״מ, תל־אביב,
פץ • 6העורך הראשי: אורי אמרי • המו״ל: העולם הזד. בע״ם.

במרחב
יחסים מרחביים

איחוד ה פנו רו ת
רעיון חדש נזרק בשבוע שעבר לזירה
העברית־ערבית. הוא בא ממרחקים, וכוונתו
היתר, לרתום את התפוצות לפתרון המלחמה
במרחב.
בראיון שהעניק קונסול ירדן בסאן פאו־לו
שבברזיל לנציגי העתונות בעיר זו,
הכריז תאופיק מטר :״בני הפזורה הערבית
והפזורה היהודית בעולם צריכים להקים
תנועה משותפת לקידום השלום במזרח התיכון!״
העובדה
שעתונות בראזיל העניקה מקום
נכבד להצהרה, ושזו הועתקה גם בארצות
אחרות, העידה כי רעיונו של הקונסול •י
הירדני היה בעל כוח־משיכה. כי בעוד שקשה
להפשיר את הקיפאון בזירה המרחבית
עצמה, יהיה זה קל מאד ליצור ברחבי
העולם אירגונים לידידות יהודית־ערבית, על
מנת שאירגונים אלה ישליכו את יחסי־הידידות
לזירה המרחבית.
הצהרתו של תאופיק מטר נתנה לממשלת
ישראל הזדמנות, להוכיח, אם היא אמנם
מעוניינת לנקוט בפעולה מעשית בכיוון זה.
15 מיליון. הצהרתו של הקונסול היתד,
מעניינת לא רק בשל הצעתו הממשית, כי
אם גם בשל הצורה בה ראה את מעמדה
ותפקידה של ישראל במרחב. דיווח ז׳וו־נל
לו בראזיל, מחשובי העתונים של ריו דה־ז׳אנרו:

תחריט
מתוך ״הגדה של פראג״ משנת 1526

מר תאופיק מטר הצהיר, ני ״צאצאיהם
של הערבים והיהודים, שהתיישבו בבראזיל
ובארצות אחרות, הם היחידים המסוגלים
לתרום להשכנת שלום בין יהודים וערבים
בארץ־ישראל. יש לזכור, כי מיספר היהודים
והערבים הפזורים בעולם עולה על מספר
היהודים והערבים החיים באותו אזור. לדעתי,
יש להקים תנועה כזאת גם בארצות
אחרות, כי גם היהודים וגם הערבים במזרח
התיכון נמצאים תחת לחץ של מזינות
המונעות כל יוזמה להשכנת שלום.
״תולדות העם היהודי מעניקות לו מעמד
המנוגד לכל תהליך של השתלטות אימפרי־אליסטית.
הקשיים שהוא עומד בהם — מאז
העבדות במצרים ועד הכחדתם של המיליונים
בימי היטלר — מוכיחים שזהו עם
חדור סבל.
״מדינת ישראל היא כיוס הסכנה הפוטנציאלית
הגדולה ביותר למדינות השולטות
על הנפט של המזרח התיכון. כי
היהודים אינם מרשים ניצול אוצרותיהם על י
ז׳ עמים אחרים, אלא עושים למען גילוי
אוצרות אלה וניצולם התעשייתי בארצם הס,
נדי שיוכלו להבטיח את הגנתם ואת קיומם
העצמאי. רוח זאת עשויה להדביק —
ומדביקה — את הארצות השכנות.״
למינוס הבהיר מר תאופיק מטר, כי
מרבית הפזורה חסרבית ( 5מיליון) והיהודית
( 10 מיליון) מבוססת היטב, והיא חולשת
על יותר מי&יסט של כלכלתן של ארצות
מסויימות. זהו נו ח אדיר ליצירת המכשיר
שהוא מציע לקידום השלום.

אלג׳יריה
שיפוט מ הי רמאד
הכל העיד על רצונו של אחמד בן־בלה
לחסל אח הפרשה במהירות: הקמת בית-
המשפט המהפכני לשיפוט פלילי, החלטת
השופטים לנהל את המשפט בדלתיים סגורות,
הישיבות הרצופות לפני ואחרי הצד,ריים.
היה ברור, כי חוסיין איית־אחמד
וחבריו, שהואשמו בהקמת מחתרת צבאית
נגד המישטר, יועמדו מהר מאוד מול כיתת־הירי.

מחווה אחד עשה בית־המשפט: הוא
הרשה לאשתו של חוסיין להיות נוכחת בעת
הדיונים, ובאמצעותה הגיעו החוצה
תיאורים מקוטעים על המתרחש באולם.
כמו ברוב המשפטים מסוג זה, הסתבר
כי המאבק לא התנהל בין התביעה וההגנה,
בי אם בין ההגנה לבין השופטים. הם לא
הרשו חקירת עדים כבקשת ההגנה, איימו
על הנאשמים, הפחידו עדים והשתיקו בלי
הרף את ששת עורכי־הדין של ההגנה.
״מדוע ממהר כל־כן־ בית־המשפט?״ התלוננו
פעם אחר פעם הפרקליטים.
לבסוף, אחרי שאחד הנאשמים התעלף,
ואחרי שאיית־אחמד עצמו עמד על סף ה־התמוטטות,
הגישו ששת הפרקליטים האלג׳י-
ריים והצרפתיים את התפטרותם. ביח־ד,משפט
קיבל את ההתפטרות, ומייד אילץ אותם
להמשיך בהגנה, כפרקליטים ממונים

העולם הזה 1441

מטעמו. אותה ישיבה נמשכה עד ארבע
לפנות בוקר.
כשורת החג. עוד בטרם ניתן פסק־
^— הדין, שלחה אשתו של איית־אחמד — מי
שהיה יועצו הקרוב ביותר של בן־בלה —
מכתב אישי לנשיא .״אינני מבקשת סליחה
לבעלי,״ כתבה ,״כי הוא היה מתכחש לבקשתי
זאת. שכן תמיד פעל מתוך הכרה,
והיה מוכן לשאת באחריות למעשיו.
אני פונה אליך בקריאה, שתבין כי מה
שדרוש לאלג׳יריה עתה אינה נקמה — אלא
איחוד כל בניה הטובים.״
למחרת הסתיים המשפט. גזר־הדין: מ1זת
לאיית־אחמד ולאחד ממפקדי המרד המזויין
שהונהג על־ידו בהרי קביליה; מאסר ארוך
ליתר הנאשמים. על גזר־הדין, נאמר, אין
עירעור.
ואז התבררה סיבת חפזונו של בית־המש־
*** פט. כי יומיים לאחר שנגזר דינם של המור־

גרצחת ריזק
בימים ההם היתה נשארת בבית

דים, התפרסמה הודעה חגיגית מיוחדת ב־אלג׳יר.
נאמר בה, כי לרגל חג עיד אל־אדחא
העניק הנשיא בן־בלה חנינה מלאה לכל
האסירים במדינה. הוא עצמו פתח בטכס
רב־רושם את תאי כלא ברברוסה בבירה,
הודיע כי הבניין ישמש להבא כמוזיאון.
מרבית בתי־הסוהר האחרים במדינה יהפכו
לבתי־ספר.
אילו ׳התמהמה בית־המשפט המיוחד, והרשעתם
ש /איית־אחמד וחבריו היתד. מתעכבת
עד לאחר החג, לא היו נכללים
בחנינה כללית. אולם הודות לשיפוט המהיר
קיבלו אנשי הקבוצה חנינה, מבלי
שבן־בלה יצטרך לעשות כל מחווה מיוחד,
ומבלי שייראה כאילו הוא נכנע לדעת־הקהל
בארצו ומחוצה לה, נגד המתתם של
מנהיגיה הראשונים של המהפכה האלג׳ירית.
מצרים האיש שלאהתאפק
העוברים ברחוב סעד זגלול באלכסנדריה
לא האמינו למראה עיניהם.
בעוד רבים מהם מלווים במבטי־הערצה
את הפקידה הצעירה ד,יפר,פיה שיצאה מהחנות,
ניגש אליה גבר צעיר, הפילה על
^המדרכה, דקר אותה בגרונה, והחל בורח.
ך לפתע הסתובב וחזר אל קורבנו. הוא נפל
על הצודאר החתוך והתייפח בבכי .״תלו
אותי! תלו אותי! אינני יכול לחיות בלעדיה!״
צעק בהיסטריה.
אברהים ריזק לא היה רוצח מועד, או
איש העולם התחתון. הוא עבד כמורה, היה
ידוע כאדם שקט ומנומס. כאשר נשא לפני
י! שנה את אולגה היפהפיה לאשה, קינאו בו
כל מכריו.
ימי־האושר של אברהים היו מעטים: רק
שלושה חודשים חיה אולגה לצידו. אחרי
כן עזבה את הבית ולא חזרה עוד .״אהבתיה
כמו מטורף, וחיכיתי לשובה שנה שלמה.
ידעתי שבגדה בי. אבל אהבתיה כל־כך, שהייתי
מוכן לסלוח לה. היא המשיכה לרמוס
י#ת כבודי ולשבור את ללבי,״ התייפח אבר־הים
לפני חוקריו.
עדיין אוהב אותה. לפני חודשים
אחדים פגש אברהים את אולגה ברחוב, ניסה
לשכנעה לחזור אליו. אך מלידה, צעיר

־די אולך! ומעתהגם חול צו ת ־דיאולן
לנ שים. עיצובאופנתינהדר, מבחר
דוג מ או ת, ספורלויבית או מהודרת, קל ה
ונעי מ ה לכל הז ד מנו ת.
״דיאולן״ נ ש אר ת מיד ידיאולך...
בזאת כל גברמשוכנע, וגאה כי על
חו לצת ״דיאולן״ הנ פל א ה הוא יכול ל ענוב
עתהעניבההע שוי ה ״דיאולן״ לוהור
וי חיד במינו.

0101011

בידיאולןמוכדיףלך דדך...
פרסום סלניק

(המשך בעמוד )8
העולם הזה 14+1

במרחב
(חסשך ספסוד )7
בשם ג׳ורג׳ ,שחיזר אחריה עוד בהיותה
סטודנטית, משך את ידה מידי בעלה והשניים
הסתלקו.
באותו רגע עבר במקום אחיה הבכור של
אולגד* וגיסה להציל את אחותו מידי דורג׳,
אך המחזר העניק לאח מכת־אגרוף שגרמה
למותו המידי. .אחיה היה קורבנה הישיר,
אבל היא האשימה אותי במותו,״ הסביר.
אברהים.
אולם לא בוגדנותה של אולגה דחפה את
אברהים למעשה הרצח. .היא אמרה לי
שאינה אוהבת אותי, ומעולם לא אהבה
אותי, וזה שבר אותי. מאותו יום, לפני
שבוע, החלטתי לרצחה,׳׳ הסביר.
.האם אתה שונא אותה כעת?״ שאלו
אחד העתונאים.
.אני? איך זה יכול להיות? אני עדיץ
אוהב אותה! אתה בטח חושב שאני משוגע.
אבל אני אומר לך שלא. אני אוהב את
אולגה שרצחתי, ושבגללה יתלו אותי. אני
רק מצטער שלא יכולתי להתאפק ולתת לה
להמשיך ליהנות מהחיים,״ אמר אברהים ופרץ
בבכי.
בכל מקום אחר בעולם, היה זה פשע
שיגרתי. אולם במצריים היתד. לו משמעות
חברתית מיוחדת. שכן אולגד, ריזק היתד.
דוגמה של האשד. המצרית החדשה, זו הלומדת
באוניברסיטה ויוצאת לאחר־מכן לעבוד,
פוגשת מעריצים ואינה נרתעת מלג־טוש
את בית בעלה. .בימים ההם,״ סיכמו
כמה עתונאים. ,ז ה לא היה קורה.״ כי
בימים ההם היתד, אולגה נשארת בבית,
ויולדת בנים לאברהים, גם ללא אהבה,

אירא!
*ריות באר מון
כמינהגו בימים בהם אין הוא משתתף
בטכסים רשמיי* ישב בשבת שעברה השאה
הפרסי ליד הגד, מכוניתו, ונהג בעצמו מארמון
המגורים שלו לארמון־העבודה בטהראן.
כרגיל עצר, את המכונית ליד המדרגות
הרחבות, בחזית הארמון. אולם שלא
כרגיל, עצר הפעם ליד כניסה צדדית, ולא
ליד הכניסה הקבועה. שינוי זה הציל מן
הסתם את חייו של מוחמד ריזא פחלוי.
ברגע שהשאר, יצא ממכוניתו, פתח אחד
מחיילי המישמר המלכותי באש תת־מיקלע
לעברו. אילו נכנס השאה דרך השער הרגיל,
היה החייל יורה בו ממרחק שני צעדים. אך
השער שבחר בו הפעם היד, מרוחק 40
מטרים מן החייל, והקלעים החטיאו את
מטרתם.
שעה ששומרי־הראש הקיפו את השאר.
וליווהו בריצה אל תוך הבניין, המשיך
החייל הצעיר ללחוץ על ההדק. גנן ושניים
משומת המלך נפצעו פצעים אנושי* אך
בטרם נפחו את נשמתם הספיקו החיילים
להשיב אש ולהרוג את החייל המתנקש.
חזרה א ל ההגה. הידיעה הראשונה
שהתפרסמה על־ידי לישכתו של ראש הממשלה
מסרה, כי חילופי־ד,יריות בארמון היו
עניין פרטי בין ־כמה ־מחיילי המישמר. ראש
הממשלה הכחיש נמרצות כי השאה היד,
מעורב בצורה כלשהי בתקרית.
למחרת התפרסמה הודעה שניה, הפעם
מלישכתו של השאה עצמו, ובה פרטים
מדוייקים על התנקשות־הנפל. ההשערה הראשונה
היתד״ כי אחת הקבוצות האופוזיציוניות
הטילה על החייל הצעיר לרצוח את
מוחמד ריזא. מכיוון שרק לפני שלושה חודשים
נרצח ראש־ממשלתו של השאה, חסן
עלי מנצור, קישרו השמועות את שני המקרי*
נסיון
ההתנקשות לא היה מאורע מדהים
בחיי איראן, שם מוכר הרצח כנשק פוליטי
מקובל. השאה עצמו נורד. ב־ 1949 על־ידי
סטודנט, שעמד במרחק מטר אחד ממנו, ורק
בנם לא מת מפצעיו.
העובדה יוצאת־הדופן בתקרית השבת היתד״
כי בפעם הראשונה היה איש־צבא שניסה
להתנקש בשאה. עד כה נחשב הצבא
כמישענתו הנאמנה ביותר של השאה, והוא
טיפח אותו בהתאם. על אחת כמד, וכמר,
נחשב המישמר המלכותי למהימן. הנחה זו
זועזעה קשות על־ידי החייל הצעיר, אף
כי מפקד המישמר הסביר כי היה זה חייל
בשירות סדיר, שלא ספג את רוח היחידה.
יומיים לאחר היריות, המתה טהראן מרוב
שמועות על נטיון של הפיכה צבאית,
על רצח השאה או לפחות על פציעתו. ואז
התיישב מוחמד ריזא שנית ליד הגה מכוניתו
— הפעם מכונית ספורט איטלקית פתוחה
— ונסע ברחובותיה הסואנים ביותר של
העיר, ללא ליוזי או מישמר.

הפולס חזה 1441

ך * כנה של פי לוג מרחפת על פני מק״י. סכנה זו
מתגברת והולכת מיום ליום.

אם יקרה הדבר, תתפלג המפלגה לשני
פלגים, שיהיו כמעט שווים ככוחם וכמישקלם.
הפלג האחד יהיה כולו עיברי. בראשו יעמדו שמואל
מיקוניס, משה סנה ואסתר וילנסקה.
הפלג השני יהיה כמעט כולו ערבי. הוא יכלול את כל
הערבים של המפלגה, בתוספת מיספר קטן של עיברים,
רובם ותיקי הפק״פ ואנשי־המנגנון. בראשו יעמדו תופיק
טובי, אמיל חביבי ומאיר וילנר.

למק״י יש אוהדים מעטים, ושונאים רכים.
אך אלה גם אלה חייכים להצטער על הפילוג,
אם יחול.

בדרך זו אפשר להביא לביטול המימשל הצבאי, לשינוי
המדיניות האנטי־ערבית של הממשלה ולהגשמת שאר השאיפות
של בני טייבה ונצרת.

ך* פלג השני רואה בקו זה כפירה בעיקר ואיזזלת
| ) טכסיסית גם יחד. את דעתו של פלג ב׳ ניתן להגדיר
כלהלן, אף שראשיו (טובי, חביבי ווילנר) בוודאי יתנגדו

לכך בחריפות:

הנסיון להשפיע על הרוב העיכרי כישראל
נידון מראש לבשלון.
הדבר יתכן רק במצב מהפכני קיצוני, שאינו נראה
כיום בעין. למעשה מתכודן פלג א׳ להצטרף למחנה הציוני,

כי מק״י היא המיסגרת הפוליטית היחידה בישראל
שהיא דו־לאומית במהותה, שעיברים וערבים שותפים בה
שותפוח־אמת, בזכויות שזזת ובמישקל שווה.

אם תתפרק מיסגרת זו, ייקבע כלל הרה־סכנה:
כשום מקום שהוא, ואפילו כמפלגה
קומוניסטית, לא תיתכן שותפות עיכרית־ערבית
אמיתית כישראל.

א קל לבודד ולהגדיר את הגורם היסודי לפילוג.
< בכל פילוג מעין זה משמשים בערבוביה קינאות
אישיות ואמביציות אישיות, סיסמות ריקות ועקרונות
של ממש, ויכוחים אמיתיים והעמדת פנים.

תנועה הקומוניסטית העולמית נחרץ הדין, בסופו
* 1ש ל דבר, על־ידי מוסקבה. אם יחול פילוג במק״י, ייערך
מירוץ נואש בין שני הפלגים לעבר הקרמלין.

במי תביר מוסקבה?
לכאורה, ברור שמוסקבה צריכה לתמוך בפלג א׳ .הוא
קרוב יותר להתפתחות הקומוניזם בארצות אירופה. מנהיגו,
שמואל מיקוניס, הוא הנציג הוותיק של מק״י בפורום
הבינלאומי.

לכן לא נצא נשכרים אם נתעמק בדברי הפלגים, ננבור
בהכרזותיהם ונפשפש בעמדותיהם הרשמיות. עלינו לחפש
את ההגיון הפנימי של הדברים, ההכרזות והעמדות, כדי
להבין לאן הם חותרים, ובמה הם חלוקים.
בכל פילוג יש הידרדרות מהירה לתוך תהום של האשמות
הדדיות, הרעלה גוברת של האוזירה. ריב משפחתי הוא תמיד
מר יותר, מכוער יותר, מריב בין זרים. הפילוג המאיים
על מק״י לא ייצא מכלל זה.

אך יש גם שיקול נגדי.
פלג א׳ יהיה כולו עיברי. פלג ב׳ יהיה, אמנם, ערבי
בעיקרו — אך יהיו בו חברים עיבריים רבים. יתכן
שחבריו יעמידו בראשו דווקא את מאיר וילנר.

האם תובל מוסקבה להעריך פלג חד-לאומי
על פלג דו-לאומי?

ככל זאת, בך נידמה לי, יש לפילוג משמעות
עקרונית, החורגת מעבר לבל שיקול אישי.

האם תוכל לנהוג כן מבלי שתואשם על־ידי פקין
בהעדפת ה״לבנים״ על ה,,אסיאתים״ ,בהעדפת הרביזיוניסטים
על לוחמי־השיחרורז

משמעות זו נעוצה במהות המדינה, וכל גוף עיברי־ערבי
עלול להיתקל בה.

** כיוון שאיני קומוניסט, אני פטור מלהתערב בוויכוח
הפנימי של מק״י. מאחר שאני שולל את המטרה המר־כזית
של מק״י — הקמת מישטר קומוניסטי בישראל —
גם אין לדעתי שלי מישקל רב.

ת דעתו של פלג א׳ ניתן להגדיר כלהלן, אף שראשיו
(מיקוניס וסנה) בוודאי יתנגדו לכך:

המפלגה הקומוניסטית
קודם בל, ישראלית.

הישראלית

היא,

העקרון הפולי־צנטריסטי (״רב־מרכזי״) ,שהוטבע על־ידי
הקומוניזם האיטלקי ושנתקבל על־ידי התנועה העולמית, קובע
שכל מפלגה קומוניסטית חייבת לדאוג קודם כל לעניינים
במדינתה שלה, לכלכל את מעשיה על פי מציאותה הלאומית
המיוחדת.
עקרון זה מטיל על מק׳׳י את החובה לפעול בישראל,
לפי המציאות הישראלית, כדי להביא לשינוי בישראל.

־/״ 85 מאזרחי ישראל הם עיכרים. כהם
תלויות בל ההכרעות -החל ככיטול המימשל
הצבאי ובשינוי המדיניות המרחבית, וכלה
בתוספת־היוקר וכזכות השביתה.

הקו המסורתי של מק״י נטל ממנה כל אפשרות להשפיע
על רוב זה. הוא בודד את מק״י בציבור העיברי, הקשה על
גורמים אחרים לשתף עימד, פעולה, דן אותה לקיום של
תופעת־שוליים פוליטית.
לכן על מק״י לשנות את עמדותיה המסורתיות. עליה
לתבוע את עלבון המדינה מן השוללים את זכות קיומה,
אפילו יהיו אלה קומוניסטים (כמו אולבריכט) או סוציאליסטים
ערביים (כמו עבר־אל־נאצר) .עליה להדגיש בכל
מעשיה, גם בהתקפותיה החריפות על מדיניות הממשלה, את
דאגתה לבטחון המדינה, לפיתוחה ולשלמות גבולותיה הנוכחיים.

בדרך
זו תוכל המפלגה לעצב אתדעת־הקהל,
לגדול בהדרגה, לחסל את מישקעי־השינאה
שנוצרו בימי פק״פ ומק״י, ליצור חזיתות•
פעולה עם מפלגות וגופים אחרים, להשפיע על
הכרעות הרוב ואולי (מי יודע?) אך להיכנס
אי־פעם כעתיד לקואליציה ממשלתית.
הנהנים העיקריים מקו זה יהיו ערביי ישראל. כי רק

פלג א׳ טוען שהוא מייצג את הקו המתקדם ביותר, זר,
שגובש באיטליה על־ידי פאלמירו טוליאטי המנוח, ושנתקבל
במוסקבה של ברז׳נייב. הפלג השני אינו, בעיניו, אלא שריד
סטאליניסטי מאובן. לא מיקרה הוא שדוזקא ותיקי פק״ס
השמרניים ביותר הצטרפו לפלג ב.,
יתר־על־כן, כמו כל הסטאליניססים, חשודים גם אנשי
פלג ב׳ בנהירה חשאית אחרי סין. סין מסיתה את הערבים
נגד ישראל. סין תומכת באירגון־השיחרור ההרפתקני ושוחרר,מלחמה
של אחמד שוקיירי. סין מנסה לדחוף את עבד־אל־נאצר
ובן־בלה לעמדה קיצונית ביותר. האם אין קו
וילנר־טובי־חביבי, המבקש להמריד את ערביי ישראל, משתלב
יפה בתמונה זו י
בעיני פלג ב׳ ,כל אלה הן עלילות שפלות. הוא מכריז
בפירוש על נאמנותו המוחלטת למוסקבה. ואילו קו הפלג
הראשון אינו, בעיניו, אלא רביזיוניזם, טיטואיזם וגרוע
מזה. אין זה מיקרה שדוזקא משה סנה, הציוני־לשעבר, הוא
הדובר הראשי של פלג זה.

אצל הקומוניסטים, שסיגלו לעצמם במרוצת
הדורות ז׳רגון שלם משלהם, קשה עוד יותר
להגיע לשורשי הדברים.

העובר על התנועה הקומוניסטית הבינלאומית.

שגי פלגי מק״י גם יחד מתיימרים לייצג את
הקו האדוק של מוסקבה. אך כמו כל דת,
ניתנת גם האורתודוכסיה של מוסקבה לפירושים
שונים.

רלגד גגזגה: גזי הולך לאן?
לבגוד במהות הקומוניסטית, ללא כל׳סיכוי להגיע להשפעה.

לעומת זאת יש למק״י סיכוי כביר להשתלט
לחלוטין על 15 מאזרחי ישראל -הציבור
הערכי.

אחרי חיסול אל־ארד, נשארה מק״י ללא מתחרים בשטח
הערבי. היא יכולה להיות לדוברו הבלעדי.
לצורך זה חייבת מק״י לנקוט קו התואם את מצב־רוחו
של ציבור זה: שלילה קיצונית של קוי כל המפלגות
העיבריות, חידוש התביעה ל״זכות ההגדרה העצמית של
ערביי ישראל עד כדי היפרדות״ ,תמיכה בגבולות החלוקה.
מעשה־טירוף הוא למתוח ביקורת חריפה על גמאל עבד־אל־נאצר
ועל אחמד בן־בלה, שהם גיבורי ערביי. ישראל.
מה גם ששניים אלה הם מנהיגיו של הסוציאליזם הערבי.
הרחוב הערבי הולך ומתייאש מן הרחוב העיברי 17 .
שנר, אחרי הקמת המדינה נישאר המימשל הצבאי בכל חומרתו,
נמשכים הפקעת האדמות ופיצוץ הבתים, וגילויי־ההפלייד.
היומיומיים הפכו לשיגרה. הכוחות העיבריים
הלוחמים למען הצדק הם חלושים (כמו הוועדים השונים)
או בלתי־עיקביים (כמו ־מרד הביטניקים״).

לבן יש גל של ראדיקאליזציה כרחוב הערכי,
ורק מק״י יבולה לרכב עליו. שטות גמורה
היא לוותר על בכורה זו, תמורת נזיד-העדשים
של שבחים כעתונות העיכרית.

ץ הו ויכוח ישראלי מובהק, הנובע מן המציאות הישן
ראלית. אך אפשר לראות בו הקבלה מסויימת לוויכוח

גיוונו

אולם באזרח ישראלי, כסוציאליסט חופשי
ובאיש הרעיון השמי, אני חייב לאמר בי פילוג
בז ה שלמק״י הוא אסון.
מעולם לא דגלתי בסיסמה ״חוץ מחרות וממק״י״ ,אף
לא בסיסמה ״חוץ ממק״י״ .בוחרי מק״י הם אזרחי המדינה,
וזכותם היא לפעול בה ככל אזרח אחר. באותם השטחים
בהם -נוקטת מק״י עמדות נכונות (לדעתי) ,כמו בחזית
הערבית, שטות היא לוותר על כוחה, תחת לרתמו למאבק
חיובי ומשותף.

פילוג מק״י יביא לקיטוב חמור כין עיברים
וערכים כישראל. הוא ישרוך את הגשר המדיני
האחרון העומד עדיין מעל לתהום הפעורה
ביום בין שני העמים בארץ.
בניגוד לדיעה המקובלת, פועלת מק״י כיום כגורם מרסן
ברחוב הערבי. היא מהווה עדות חיה לאפשרות של שיתוף־
פעולה בין שני העמים. היא עוצרת את הראדיקאליזציה
ברחוב הערבי.
הפילוג ישנה את המצב. הפלג הערבי יידחף, אף בעל
כורחו, לעמדות יותר ויותר קיצוניות. ההבדל המהותי בין
שלילת המישטר במדינה לבין שלילת המדינה ייטשטש בעיניו.
ומאידך: השלטונות עודם מתאפקים במקצת בדיכוי מק״י
הדו־לאומית. הם לא יגלו התאפקות כלפי פלג ערבי. הם
יפתחו במסע של טרור נגדו, בדומה למסע נגד אל־ארד.
הדמוקראסיד. הישראלית תתערער עוד יותר, וראשי הפלג
הערבי יהפכו קדושים בעיני בני עמם. יתכן שאחדים מהם
חותרים דווקא לכך.

בשלב זה איני יבול אלא להביע את התקווה
שהפילוג יימנע. כמיקרה מיוחד זה משתלבת
טובת מק״י עם טובת המדינה.

אנדי־ אבנו־י

תצפית

במדינה

9ישראל תושפע מן השינוי המתגבש במדיניות־־החוץ של

ארצות״הברית. שינוי וה נוגע לעמדות האמריקאיות באסיה, והוא מושפע
ממהלן המלחמה בוויאס־נאם, ומהתחזקותה של סי! הקומוניסטית. בדעת יועציו
של הנשיא ג׳ונסון לגבש שני קתי־הננה, בין אסיה לבין אירופה׳ ן:שהקו
הראשון נישען בעיקר על פרס, והקו השני עובר בארצות המרחב. ישראל,
ירדן ולבנון נחשבות ננקודות־מישען עיקריות של הקו השני. יעשה גס נסיון
מרוכז לנטרל את השפעתו של גמאל עבד־אל־נאצר.

החלה המוצע לישראל: חימוש מוגבר, אותו רואה וושינג•
טון במעין ביטוח לטווח־ארוך נגד התחזקות מצרית, ויחד
עם זאת התחייבות ישראלית שלא להשתמש בנשק זה
כהתקפה על ירדן או למון. הפרת תנאי זה תביא להתערבותם של
נוחות אמריקאיים.

• הפגישה בין לוי אשבול לבין לודוויג ארהארד היא וזד־אית,
תיערך זמן קצר לאחר בינץ היחסים הדיפלומטיים.

מן הנמנע, בי הפגישה תיערך בגרמניה עצמה, ולא בארץ שלישית.

#מיד עם פתיחת מושב הקיץ של הכנסת יערכו הדתיים
הסתערות למען אישורם של שלושה חוקים

:חוק השבת, תיקון

פ רג ה

העם
א בי ב ! אביב !
חג־הפסח הוא חג האביב. הוא נחוג
בכל התקופות, בכל התרבויות. זמן רב
לפני שהדת היהודית זיהתה את החג
עם האגדה של יציאת מצריים, כבר נחוג
החג בארץ כנען. בני השפלה וההר,
הגליל והעמקים, התייחדו עם הטבע, שוטטו
בנוף ארצם — אז כמו היום.
השבוע נעו מאות אלפי ישראלים. בכל
צעד ראו את צבעי האביב, הריחו
את ריחות האביב. רוח הטבע המתחדש
חדרה ללבם, הביאה עימד, אופטימיות שלא
נבעה משום טיבה מיוחדת.
אולם השנה, שלא כמו בשנים קודמות,
היתד, לאופטימיות זו סיבה מוצקה.
כי האביב לא שלט רק בטבע הדומם, הוא חיות השדה ועוף השמיים. בין ליבלב גם בעולם המדיני.
השתיל ששתל אל־חביב בורגיבה באדמת

נהגו, איש־איש לפי דרכו, כאילו היה
מנוי וגמור עימם לעקר את יוזמתו של
בורגיבה. כל אחד מהם המציא לכף שיסה
מקורית חדשה.
• שיטת ל ד אשכול: בורגיבה
אומר רק מה שאנחנו אמרנו כל הזמן.
משמע: נשיא תוניסיה חוזר, בעצם, על
קו ציוני מקובל. טיעון זה נותן בידי
אוייבי־השלום בקרב הערבים נשק מצויין:
בורגיבה עושה את רצון הציונים.
• שיטת אבא אכן: יוזמת בור-
גיבה מעידה על ההתפכחות בעולם הערבי.
משמע: כל הערבים מטומטמים, אבל
בורגיבה מטומטם קצת פחות. מאחר שהדובר
הוא אבא אבן, איש צעיר שלא
התנסה מעולם בשום מאבק! ואילו המדובר
הוא בבורגיבה, מנהיג מהולל של
מלחמת־שיחרור מזויינת, שרבץ בבתי־סוהר
והמסכן עתה שוב את חייו — הרי הימה
בכך שחצנות שגבלה עם המגוחך.
• שיטת גולדה מאיר: אם ירצה
אותו בבורגיבה
לבוא לישראל, נקבל
ברכה• משמע: בורגיבה הוא חוזר־בתשובה,
ועליו לעלות ברגל למדינה הציונית כדי
לקבל כאן ברכה. הדבר פורסם ברחבי
העולם, העמיד את בורגיבה באור שלילי
ביותר. הוא ייאש אפילו את ידידי״ישראל
הנאמנים ביותר במשרדי־החוץ הזרים.

• שיטת משרד־חחדן הישר־•
א לי: יוזמת בורגיבה מוכיחה את ירידתו
של נאצר. משמע: נסיון ברור להקים את
מכונת־התעמולה האדירה של עבד־אל-
נאצר נגד יוזמת בורגיבה, בה בשעה ש־בורגיבה
עצמו עושה את הכל כדי לזהות
את עבד־אל־נאצר עם יוזמתו.
• שיטת שמעון פרם: בורגיבה
מעביר את המלחמה מ 1הזירה הצבאית
לזירה המדינית. משמע: נשיא תוניסיה
אינו פועל למען השלום, אלא המציא נשקי
חדש נגד ישראל. כל יוזמת שלום פוגעת,
בעצם, בישראל. הכרזה זו צוטטה השבוע
בהרחבה בעתוגי טוניסיה, נראתה שם כתגובה
מוסמכת של ממשלת ישראל.
שיטות אלה היו ברובן טבולות בשבחים
ריקים לבורגיבה ,״מלמעלה למטה״ ,ב־אנשי־תרבות
המוצאים מילה טובה למצח־צח־נעליים
המראה סימני תבונה. אולם
בעליהן לא הצליחו להשמיץ אלא את
עצמם. כי גם האזרח הישראלי הממוצע,
שאינו בקיא בהלכות מדיניות, החל מפקפק
בפעם הראשונה אם מנהיגים אלה אומנם
מעוניינים — או מסוגלים — להשיג
שלום.

שלו ש מ חגו ת

״אתה מותסחז, בורגיבה!״
בחוק ניתוח מתים, ותיקון בחוק נישואין וגירושין. התיקון בחוק ניתוח מתים
נועד להגביל את סמבות הרופאים, ואילו התיקון בחוק נישואין וגירושין בא
להטיל את תחולת השיפוט הרבני גם על זוגות מעורבים.

#חרות תעורר ככנסת את שאלת פעילותו של נשיא
המדינה כפרשת התפטרותו של אהרן בקר. לדעת חרות, אסור
היה לנשיא לערב את מישקל מישרתו הממלכתית ביישוב סינסון־ פנים־מפא׳׳יי
או הסתדרותי.
#בנק אגודת־ישראל ייפתח מיד אחרי החג. על אף שהרשיון
לפתיחת הבנק ניתן לאגודת־ישראל כאתנן על מעשה פוליטי, ואף זכה בשל
כן לכינוי ״בנק המימשל הצבאי׳׳ ,נמצאות רוב מניותיו בידי אנשים שאינם
שייכים למפלגה. גם רוב חברי ההנהלה של הבנק אינם אנשי המפלגה. ליד
הבנק תוקם חברה להשקעות, שמנהלה הכללי יהיה כפי הנראה פינחס רוזנברג,
שהיה מסובך בעיסקות־ההפסד של חברת דיזנגוף מערב״אפריקד* ושותפו״
לשעבר של מנכ״ל משרד המיסחר והתעשייה מיכאל צור בחברת זורו.

• אחרי שירדו סיכוייו של אשר בן־נתן להיות שגרירה
הראשץ של ישראל כגרמניה המערבית, תוצע לו מישרה
דיפלומטיתאחרת. במשרד החוץ נשקלת מועמדותו של מנכ״ל משרד
הבמחון לשעבר כשגריר בבראזיל.
#שכיתת הטלפונאים היתה סנונית ראשונה. צפויות
שביתות רציניות בכמה שירותים חיוניים אחרים, תחת לחצם הגובר של בעלי
הדרגות (והמשכורות) הנמוכות. טענתם העיקרית של דורשי השביתות: ששת
החודשים הקרובים הם ההזדמנות האחרונה לתקן עיוזתי־שכר, כל עוד עומדת
ספא״י בפני סערכת־הבחירות הכפולה להסתדרות ולכנסת. בכמה מקומות־עבודת
גדולים של הממשלה, כבר מתנהלים גישושים שמטרתם להיענות בשקם
לפחות לחלק מתביעות העובדים, כדי למנוע שביתות.

המרחב הנץ כל יום עלעלים חדשים.
אפילו עתוני ישראל, שרובם אמונים על
רוחות המלחמה, לא יכלו להתאפק, פרחו
בכותרות ראשיות של שלום ותקווה.
אמנם, החורף לא נסוג ללא קרב —
לא בטבע, גם לא בעולמו של אנוש.
משני עיברי הגבול עוד ניסו רוחות־מלחמה
זועפות לגרש את הרוח החדשה.
המאבק בין חושף ואור, בין חורף
ואביב, בין שיגרה וקידמה, הוא עתיק
כימי עולם, מהווה נושא נצחי לדתות
ולשירה, אך בגבור ריחם של פרחי האביב,
קשה היה להאמין כי האתמול
הקר והקודר ינצח את השאיפה אל האור.
ורק על דבר אחד יכלו אזרחי ישראל
להצטער השבוע, אילו היתד, דעתם סנוייד.
לכך: על כי מנהיגיהם הנבחרים, שריהם
ומדינאיהם, ניצבים בשתי רגליהם על אדמת
האתמול הצחיח, מנסים בכל כוחם למנוע
בעד רוחות האביב להפיל את בניין שיגרתם
העלובה

יחסים מרחביים
איר ל ה דו ם
האם מנהיגי ישראל מתנגדים לשלום?
או שמא הם איבדו זה מכבר כל כשרון
לפעול למענו?
שאלות אלה החלו רווחות, ולאו דווקא
בלחש, בין ידידי ישראל בבירות אירופה.
ישראלים בפאריס, בלונדון, ברומא ובבירות
אחרות החלו שומעים אותן בתכיפות
מטרידה.
ואכן, הנציגים המדופלמים של ישראל

מה צריכה ממשלת ישראל לעשות כדי
לעזור לבורגיבהז על כך ענה השבוע
בורגיבה עצמו :״עלינו לפעול להבטחתם
של פיצויים ושילומים לפליטים הערביים,
ולפעול לכך שההחלטות הבינלאונדות ב־עניין
הפליטים יבוצעו הלכה למעשה.׳׳
הוסיף בורגיבה, במשפט שהופנה במישרין
לממשלת ישראל :״צריכות לבוא
הצעות והצעות־נגד ופסולות בינלאומיות
לפתרון בעיית פלסטין. המצב מחייב הער-
כה מחודשת, ואסור לנו לומר שאיננו
מסוגלים לעשות זאת.׳׳
היו אלה דברים ברורים. בורגיבה הזמין
מישראל ״הצעות נגד״ ,יוזמה ל״פעולות
בינלאומיות״ .במילים אחרות: תחת לחבק
את בורגיבה או לנצלו לרעה (ראה לעיל),
על ממשלת ישראל לפרסם הצעות־שלום
שיצעידו את העניין קדימה, ושיתנו גם
לערבים את ההרגשה כי הקפאון נשבר.
כן על ישראל להפעיל מוסדות בינלאומיים
ומתווכים מתאימים.
ל תו וךכינינו גולדה

מאיר השיבה פניה זו ריקם. אמרה היא,
השבוע, בראיון :״אילו מישהו היה מקבל
על עצמו ל א לתווך בינינו לבין הערבים
לגבי עצם הבעיות, אלא להביא לפגישה
ישירה בין שני הצדדים, היינו בוודאי מברכים
אותו על כך.׳׳
בלומר: דחייה מפורשת של רעיון התיווך
(למשל של דה־גול, טיטו או או
טאנט) ,ושל רעיון תוכנית־שלום ישראלית.
במקום אלה באה דרישה שהיא בלתי־מציאותית
לגמרי: שמנהיגי ערב ייפגשו
בגלוי עם מנהיגי ישראל, בלי כל תנאים
מוקדמים, ומבלי שהוכשרה הקרקע
לכך מבחינה נפשית ומדינית.
בלשון פוליטית, זוהי דחייה מוחלטת
של יוזמת בורגיבת
טיטו נכנס לעניין. אולם בורגיבה
הלך בדרכו, תוך התעלמות גמורה מעמדת
חע1לם חזה 1441

סגוגו
סיני
*** נג ל,ו ואן פוי!״ קרא אחמד אלשוקיירי,
ו־ 20 אלף סינים הריעו לו

בהתלהבות.
היו אלה ארבע המילים היחידות שראש
אירגון השימרור הפלסטיני למד בסינית,
אבל הוא הבטיח לשקוד להבא על שיעוריו.
״יום יבוא,״ נדר בפקין ,״בו אוכל לומר
בשפתכם יותר מאשר תחי סין העממית.״
אם כן, ייתכן מאוד שישמיע את דבריו
באוזניהם של מתנדבים סיניים ברצועת עזה
ובמידבר סיני. כי סין הקומוניסטית, הסביר
אל־שוקיירי בתום ביקור של 15 יום שם,
היא עתה בת־בריתו של העם הפלסטיני.
״היא הבטיחה את מלוא העזרה המדינית
והצבאית לשיחרור פלסטין.״

שוקיירי(בחליפה לכנה) ואל־מדני (מעיל ארור) כפקין
טיפוס מאוס וטיפוס כמו מאו

פגישה בבאנדונג
ן* עניין התחיל ב־ ,1955 כאשר השתתף
( ן אל־שוקיירי בוועידת באנדונג. שם פגש
לראשונה את ראש ממשלת טין צ׳ו אן־לאי,
ששאל אותו כמה שאלות על פלסטין. אל־שוקיירי
השיב לו ארוכות .״ומה עשיתם עד
כהי״ שאל צ׳ו.
״שום דבר,״ השיב אל־שוקיירי.
למחרת נשא הסיני נאום ארוך על בסיסים
צבאיים, על מאבק העמים לשיחרור, על האימפריאליזם
המערבי בארצות הערביות. בסוף
הוועידה טס אל־שוקיירי לקאהיר, ומשם
למושבו הקבוע בניו־יורק. אולם הקשר שנוצר
בבאנדונג לא נותק: הפליט הפלסטיני,
שייצג את הממלכה הסעודית באו״ם, המשיך
להתכתב עם הקומוניסט בפקין. כאשר נבחר
אל־שוקיירי כנציג אירגון השיחרור הפלסטיני
בליגה הערבית, הריץ אליו צ׳ו אן־לאי
מיכתב ברכה, ובו גם הזמנה מטעם המכון
הלאומי לענייני חוץ, לבקר בסין.
מכיוון שבראש המכון עומד ראש ממשלת
סין בכבודו ובעצמו, היחד, מובטחת לאל־שוקיירי
קבלת־פנים ממלכתית. הרכבת שהביאה
אותו ואת יתר חברי המשלחת הפלסטינית
מהונג־קונג, התקבלה בפקין על־ידי
צ׳ו אן־לאי ושר החוץ שלו, המרשאל
צ׳ן יי. האורחים אוכסנו במלון מפואר,
״שאינו נופל ממלון הילטון בקאהיר,״ סיפר
שוקיירי.
בלילה הראשון הופיעו שוקיירי ווג׳יה
אל־מדני — מפקד צבא השיחרור הפלסטיני
—בפני קהל של 20 אלף איש. אל־שוקיירי
מנהיגי ישראל. הוא ראה את תפקידו
בהכשרת האווירה בעולם הערבי. יתבן
שהיה בטוח כי בישראל ישתלטו, בבוא
המועד, כוחות חדשים ורעיונות חדשים.
תחילה פעל אצל שכנו הקרוב והמסוכן
ביותר: אחמד בן־בלה. לצורך זה הפעיל
את המרשל טיטו. עוד בעת ביקורו של
בורגיבה אצל טיטו בבלגראד, הזמין אצלו
תשובה לשאלה. שאל אז בורגיבה, לדבריו:
״האם מישטרה של ישראל הוא קולוניאלי?״
(כפי שטוען בן־בלד .),הודיע בורגיבה: טיטו
״סירב לתמוך בגירסה זו, למרות ידידותו
לערבים.״
השבוע בא טיטו לביקור אצל בן־בלה.
בן־בלה הכריז באוזניו הכרזה שבוודאי
תואמה עימו מראש :״דרוש פתרון מדיני
אשר יאפשר לפליטי פלסטין לקבל מחדש

את זכויותיהם.״ היתד, זאת הכרזה מתונה
לאין ערוך מכל הצהרותיו הקודמות של
בן־בלה. היא מעידה על כוונת בן־בלה
להתקרב שוב לבורגיבה, וגם על כך ש־טיטו
עזר לבורגיבה, הפעיל את מלוא
השפעתו.
נאצר הסכים! אחרי הטיפול בבן־
הסולם הזח 144-1

סיפר להם במשך שעתיים את כל פרשת
פלסטין ,״והם הביעו על־ידי תרועות בלתי־פוסקות
את הזדהותם עם מאבקנו.״

דעתו של ציו
ך* משד 15 ימי הביקור קיימו אל־שוקיירי
וחבריו שש פגישות עם צ׳ו
אן־לאי. דעותיו של ראש הממשלה, כפי שצוטטו
בפי אל־שוקיירי:
#על מדינת ישראל :״השוד הבינלאומי
הגדול ביותר של המאה העשרים ...שוד
של ארץ וגירוש תושביה להיות פליטים.
טין תפעל למען החזרת הפליטים לבתיהם
ישראל הינה בסים אימפריאליסטי במזרח התיכון.״

הטיית יובלי הירדן :״אלה מים
ערביים. זכותם של הערבים לנצלם בתוך
גבולותיהם. סין תומכת בהם במאבקם על
המים.״
#על גרמניה המערבית :״האימפריאליזם
האמריקאי עשה קנונייה עם המיליטאריזם
המערב־גרמני כדי לחמש את ישראל. סין
תומכת בעמדה הערבית האחידה נגד השילוש
הבלתי־קדוש הזה.״
#על האימפריאליזם במרחב :״האימפריאליזם
האמריקאי יצר את ישראל, ככלי לביצוע
מטרותיו התוקפניות. לצורך זה אף
ניצל את אירגון האומות המאוחדות, שהוא
כלי בידיו. עתה מאיימת אמריקה על המדינות
הערביות, האפריקאיות והאסיאתיות
בלה, בא הטיפול בעבד־אל־נאצר.
הודע בורגיבה: בעת ביקורו בקאהיר,
ימים מעטים לפני השמעת הכרזתו ההיסטורית
בעיר העתיקה של ירושלים, השמיע
את רעיונותיו באוזני עבד־אל־נאצר.
הלה לא התנגד להם, הבטיח לא להתקיפו.
הפער בין שני הנשיאים היה, לדברי בור־גיבה,
קטן.
נשיא מצריים לא הכחיש תיאור זה.
להיפך ,,השבוע השמיע, בוזאיון עם העתון
התוניסי דן אפריק, הצעת־שלום ברורה.
קבע הוא: ארצו תסתפק בהחזרת הפליטים
ובביצוע החלטות או״ם. המושג
״החלטות או״ם״ הוא רב־משמעי, אעו
מתייחס בהכרח לגבולות החלוקה.
גמחנה השלישי. בך נראה המערך
הערבי לגבי בורגיבה, השבוע:
• בעד בורגיבה: תוניסיה (שהפרלמנט
שלה אישר רישמית את יוזמת נשיאו),
מארוקו, לוב, לבנון, ירדן, וכנראה גם
סעודיה וסודאן.

בלתי־מתנגדים

לבורגיבה,

רמז

זהיר להסכמה: מצריים (כולל תימן הרפוב־ליקאית)
,אלג׳יריה
• נגד בורגיבה: עיראק, סוריה, ואיו־

— וישראל משמשת לה גשר׳.

גשר! ומדריכים
^ משלחת הפל סטיני ת אף זכתה לפגי(
| שה עם הנשיא מאו טסה־סונג. לדברי
שוקיירי, הבהיר מאו כי סין אינה נתפסת
לתעמולה הציונית, וכי ברור לעם הסיני שהמלחמה
בציונות אינה מלחמה גזענית, או
תוצאה של שינאה דתית .״הם יודעים,״ הכריז
אל־שוקיירי ,״שמאבק הערבים הוא חלק
בלתי־נפרד של מאבקם האדיר של עמי אסיה
ואפריקה נגד האימפריאליזם בכל צורותיו.״
על כן הבטיחו מנהיגי סין את מלוא עזרתם
לאירגון השיחרור הפלסטיני .״בעתיד
הקרוב,״ התפאר אל־שוקיירי ,״נקבל מסין
נשק ואנשים. נקבל מדריכים שילמדו את
חיילינו להשתמש בנשק זה.״
הצעד המעשי הראשון לקראת מימוש הבטחות
אלה יהיה הקמת נציגות פלסטינית בפקין.
תהיה זו הנציגות הראשונה של איר־גון
השיחרור מחוץ לארצות הערביות —
נציגות שאין דוגמתה בירדן, למשל. בראש
הלישכה הפלסטינית בסין יעמדו נציג מדיני
ונספח צבאי. אל־שוקיירי מיהר להודיע את
שמו של הנספח, עוד בטרם עזב את הבירה
הסינית. יהיה זה רשיד ג׳ריוע, קצין פלסטיני
המשרת עתה בצבא הסורי.

הצמרמורת

**•כיוון שאירגון השיחרור נולד ביוזמה
מצרית, ואחמד אל־שוקיירי אינו יכול
גון־ד,שיחדור הפלסטיני של אחמד אל־שוקיירי,
הנתמך על־ידי סין (ראה מיסגרת).
אל המחנה השלישי יש לצרף, כנראה,
את ממשלת ישראל, שעדיין לא ויתרה
על הרעיון לפתוח במלחמת־מנע על מי־הירדן
(ראה כתבה).

נוסף לכל שיטות החבלה, המציא השבוע
מנהל מחלקת ד,עליה של הסוכנות היהודית,
ברוך דובדבני, שימה משלו, שנועדה להוכיח
לעולם כי בורגיבה הוא שונא־יהודים
בכלל, ושונא ישראל בפרט. בכנס של יוצ־אי
האי ג׳רבה שבדרום תוניס, שנערך בחג
הפסח באשקלון, קרא בפאתוס :״בורגיבה,
שלח את עמי!״
אולם שלא כפרעה שבהגדת פסח, אין
נשיא תוניסיה שם כל מיכשול בפני יציאתם
של יהודי ארצו. בשנים האחרונות אף הצטמצמה
הקהילה היהודית מ־ 60ל־ 20 אלף,
כשהעוזבים מחסלים בהדרגה את עסקיהם
ויוצאים את ארצם באופן חוקי, מצויידים
בדרכון תוניסי.
אלא שרוב המהגרים היהודיים אינם מגיעים
לישראל, מעדיפים להשתקע בצרפת. על

לעשות דבר ללא הסכמת המצרים, היתד, השאלה
המכרעת, עם שובו לקאהיר: מה
יחסו של עבד־אל־נאצר לסינים?
אל־שוקיירי לבדו אינו יכול להתיר כניסתם
של חיילים סיניים למדבר סיני. לשם כך
דרוש אישורו של נשיא מצרים.
על כך לא ניתנה שום תשובה רישמית מ־קאהיר.
אולם הפירסומים שהופיעו בעתוני
מצרים רמזו על יחסו האפשרי של עבד־אל־נאצר.
הם היו מלאים תיאורים נלהבים על
ביקור המשלחת הפלסטינית בסין, ולא חסכו
שבתים למה שראו שם. קטע לדוגמה :״מפעלים
חדשים, שהוקמו לתפארת לאורכה ולרוחבה
של סין החדשה, כדי להבטיח את
עתידם ואושרם של מיליוני פועלים. כפרים
שטופי חדווה ויצירה, שתושביהם שרו ד,ימ־נונים
למנהיגים הכבירים שלהם׳...
רמז שני אפשר היה להסיק מידיעה קצרה׳
על צאת מישלחת מדענים מצריים לסקר
לימודי במיתקני האטום של סין.
ייתכן שפירטומים אלה היוו רק צעד
ראשון לקראת הידוק רציני של היחסים בין
קאהיר ופקין. אפשרות זו העבירה צמרמורת
לא רק בוושינגטון, אלא גם במוסקבה. רק
בירושלים נידמה היה כי האדישות העילאית
של משרד החוץ לא הופרה. שם נטו לראות
בביקורו של אל־שוקיירי טיול היתולי־למח־צד,
של טיפוס מאוס.
אך כאשר מאחורי הטיפוס המאוס מזדקף
טיפוס כמו מאו — כי אז מתחיל העניין
להיות רציני.
כן טעה דובדבני בכתובת. הוא היה צריך
לקרוא :״דה־גול, שלח את עמי!״

יחסי חוץ
הז מנ הלשלסחחרת
בתיקו של הד״ר קורט בירנבאך היתד
מצויה הזמנה אישית מהקאנצלר הגרמני,
לח״ב דויד בן־גוריון, שיבוא לגרמניה כאורח
רשמי.
תוך כדי דיונים עם אשכול והנציגים הישראליים,
הזכיר בירנבאך את ההזמנה —
כהוכחה נוספת לרצונה של בון לשיפור
היחסים. מיד נעלמו השלטה והנימוס הדיפלומטי
שעטו הישראליים. גולדה מאיר
הסבירה לנציג הגרמני, כי מסירת ההזמנה
לא תגביר את הידידות בין שתי הממשלות
— כי אם להיפך. בשעה שצמרת מפא״י
מנהלת מאבק־הכרעה נגד מנהיגה הקשיש,
היא לא תראה בעין יפה בל יוזמה זרה
שתאפשר פעילות בינלאומית של בן־גוריון.
על כן, כדי שלא ירבץ על גרמניה המערבית
צל של התערבות בענייניה הפנימיים
של ישראל, עוד בטרם קשרה עימה
קשרים דיפלומטיים, השאיר בירנבאך את
המעטפה בתיקו, נטל אותה בחזרה לגרמניה.

מלח

כ 1 9 6 5 -

כתבה ,

ברגע שיחדור צה״ל לרמה הסורית, תהפוך זו שדה־קרב כץ כרית־המועצות
וסין.
באקפי רמקולים חוזרת התעמולה הסינית יום־יום על סיסמה אחת: מוסקבה בגדה במל־חמת־השיחרור
של העמים באסיה, באפריקה ובאמריקה הלאטינית. מוסקבה השבעה והשמנה
התפשרה עם הקאפיסליזם העושק. מוסקבה הלבנה עושה יד אחת עם אימפריאליזם של
הגזע הלבן.
ברגע שיתקיף הצבא של ישראל (*הלבנה״) את המדינות הערביות (״האפרו־אסיאתיות״),
תתמוגג סין מנחת מהפכנית. היא תופיע כמגינה הגדולה של הערבים, כאוייבת־ישראל האימפריאליסטית.
היא תאשים את מוסקבה בבגידה, בפחדנות, בחוסר־אונים.
כל זה יכריח את ברית־ד,מועצות להיות עוד הרבה יותר תקיפה מאשר בפעם שעברה.
האיום במשלוח מתנדבים וטילים יהיה רק חלק קטן מן המיתקפה הסובייטית. היא תרעיק
עולמות באו״ם, תבטיח לערבים כל עזרה שהיא, תצא בהתקפת־מחץ על המערב, אותו היא
תאשים בברית נסתרת עם ישראל, בקנוניה לנישול האומה הערבית הנאצלת.

אין אף נימול, נגדי אחד שירסן את כרית־המדעצות.
אומנם ביקש לוי אשכול, עם עלותו לשלטון, לשפר את היחסים בין ירושלים ומוסקבה.
אולם היתד, זאת שאיפה שהצטיינה, בעיקר, בתמימות מלבבת. כי אשכול קיווה להשיג את
הדבר בדברי־נועם, מבלי לתת שום תמורה. הוא גילה יחם ידידותי במיוחד לשגריר הסובייטי
בישראל, אך באותה שעה עצמה נאמו נציגי ישראל במוסדות בינלאומיים נאומים חוצבי־להבות
נגד דיכוי היהודים בברית־המועצות — והשתלבו יפה במערכת התעמולה של ארצות־הברית,
שהיתר, מעוניינת מאוד להסיח את הדעת ממאורעות אלאבאמה. בסדרי־פסח של
צה״ל הושאר כיסא ריק לצורך תעמולה אנטי־סובייטית. והמיבצע העיקרי של ממשלת
ישראל היה להדק את היחסים עם בון, אוייבתה בנפש של מוסקבה.

מכאן ברור כי כרית־המועצות תטיל את כל עוצמתה האדירה על
כף המאזניים לרעת ישראל, ברגע שתתלקח המלחמה.
ב־ ,1965 כמו ב־ , 1956 תהיה להתערבות סובייטית זאת תוצאה כפולה. היא לא תהתה רק
איום ישיר על ישראל. היא תהתה גם לחץ מכריע על המערב, שיצטרך להתחרות עם ברית־המועצות,
כדי שהערבים לא יידחפו לזרועות מוסקבה.

ך• מלחמה פרצה בסוף ,1965 או בראשית .1966 כבשנו במכה אחת את הרמה הסורית.
( ) הכרזנו קבל עם ועולם שצה״ל לא יפנה את הרצועה לאורך הגבול, בה נועדה תעלת־ההטייה
הערבית לעבור. אפילו מצאנו איזו שהיא מפה עתיקה, המוכיחה — לטענתנו — כי
אותה רצועה כלל אינה שייכת לסוריה, אלא לארץ־ישראל של ימי המנדאט.
שום מדינה ערבית אחרת לא התערבה. באורח צבאי. גמאל עבד־אל־נאצר הודיע כי יפעיל
את צבאו לגירוש התוקפן הציוני מן האדמה הערבית הקדושה רק אחרי שייכשלו; כל המאמצים
להשיג זאת באמצעים מדיניים. קו־הנפט האמריקאי (מסעודיה ללבנון) ,העובר באזור
הקרבות, נותק. הנפט הערבי חדל מלזרום למערב.
קול התותחים השתתק. הקרב עבר לזירה המדינית הבינלאומית.

טוב ויפה. מה הלאה?

הה 1נ! 1תנ ה הלילה הוגז?
* *1שה דיין1 ,ביא הניאו־פרימיטיביזם, אומר: לא איכפת לנו מה יגידו המעצמות. לא נקבל
)3עצות מן הגייים מה לעשות.
כשבאה סיסמה זו מפי הרמטכ״ל שצעד בראש צה״ל מתעלת־סואץ עד נחל־עוז, הרי הי#

מתמיהה למדי. הרי דיין לא נטש את השטחים העצומים של חצי־האי סיני, בתוספת רצועוד
עזה, מפני שהדבר התחשק לו. הוא נסוג, מפני שהמעצמות הגדולות ציוו עליו לסגת.
יכול דיין כיום לרמוז כי דויד בן־גוריון היד, סמרטוט, עובר־בטל וחלש־אופי, וכי הוא —
דיין — לא היה נסוג מסיני אחרי מיבצע־קדש. יכול הוא לרמוז כי התנגד לנסיגה, כשם
שהוא טוען עתה כי התנגד לביקור המפקחים האמריקאיים בכור הגרעיני של דימונה בימי
ממשלת בן־גוריון.

בבל זאת חייב דיין תשובה על השאלה: איך היה הוא עומד מול
הלחץ של המעצמות כ־? 1956

הסובייטים איימו לשלוח מתנדבים ולהפציץ את ישראל. יועציו של בן־גוריון שיכנעו אותו
(אומנם בטעות) כי טילים סובייטיים הוצבו כבר בחלב, לפעולה נגד ישראל. האמריקאים
איימו בחרם כלכלי ומדיני. בעלי״בריתנו — האנגלים והצרפתים — התמוטטו בגבור הלחץ.
כל זה היה לפני שמונה וחצי שנים, בשיא המרד ההונגרי, ערב הבחירות לנשיאות בארצות־הברית,
לפני שנסתיימה מלחמת־השיחרור האלג׳ירית, בטרם החל הענק הסיני מטיל את
צילו על המרחב.

אם כן, מה יהיה־ המצב בחורף? 1965/66

האם המציאות המדינית הבינלאומית נוחה עתה יותר למיבצע צבאי ישראלי? האם התמיכה
בישראל תהיה רבה יותר? האם הלחץ הנגדי יהיה קטן יותר?

לשון אחרת: האם יש סיכוי כלשהו שישראל אמנם תובל להמשיך
ולהזיק בשטח הסורי שכבשה, בדי לשים ר,ץ לתוכנית־ההטייה הערכית
או שמא תוברח ישראל לסגת משטח־הביכוש בכושת־פנים, מבלילהשיג דבר, זולת מתן הבשר בינלאומי סופי להטייה הערבית?

זוהי, למעשה, השאלה המכרעת בכל ויכוח על הרעיון של ״זבנג עכשיו״ .כדי להשיב עליה
בדייקנות, עלינו לנתח את עמדת כל אחת מן המעצמות בנפרד.
מיגגזלבה: אגלט ־יגזבגוגזגזווזץ
ין שמץ של ספר! לגבי עמדת ברית־ד,מועצות. המדיניות שלה מוכתבת לה על־ידי
הנסיבות הבינלאומיות.
בעת מיבצע־סיני סער המרד בהונגריה, בן־גוריון קיווה כי מרד זה יעסיק את הסובייטים,
ימנע בעדם התערבות בענייני המרחב. היתד, זאת הערכה חובבנית. קרה ההיפך: ברית־המועצות
עטה על המציאה של סואץ, כדי להסיח את דעת העולם מן הבזיון של בודפשט,
(ויש אומרים: גורל המרד ההונגרי נקדן במעבר רימיסלה).
כיום עומדת מוסקבה מול אוייב מסוכן עד אין ערוך יותר ממורדי בודפשט: הענק מפקין.

יש כאן תגוכת־שרשרת פשוטה. ברית־־המועצות תפעל נגדנו כדי
למנוע את חדירת סין למרחב. המערב יפעל נגדנו כדי למנוע את
התנכרות השפעתה של ברית־המועצות.

גגטזעגבוך ן: לנזנוע אג להוזז־יר
** ה יעשה הנשיא לינדון ביינס ג׳ונסון? מה תהיה תגובתו על המיבצע הצבאי הישראלי?
קיימת אגדה אודות ההשפעה האדירה של יהודי ארצוודהברית. לאגדה זו יש גרעין
גדול של אמת. אכן, יש ליהודים השפעה עצומה בכמה מישורים בארצות־הברית: בעתונות,
בטלביזיד״ בקולנוע, בשני בתי הקונגרס.

אך מי שמאמין עדיין בי די כהשפעה זו כדי להכתיב לוושינגטון
את מדיניותה, שוגה באשליות.
הנשיא אייזנהואר נעץ את הסכין בגבה של ישראל בשיא מערכת־הבחירות שלו. הוא
ציפצף על הקולות היהודיים, והצליח.
הנשיא קנדי, ראש המפלגה הזוכה בדרך כלל ברובם הגדול של הקולות היהודיים, לא
היסס להפעיל לחץ אדיר על ישראל כדי להכריח אותה לפתוח את הכור הגרעיני בדימונה
בפני המפקחים האמריקאיים.
יתכן כי הנשיא ג׳ונסון רגיש לדעת הבוחרים יותר משני קודמיו. הוא פוליטיקאי מקצועי,

המבקש לזכות במירב הקולות. הוא לא יהיה אדיש לקולות היהודים.

אך הנשיא ג׳ונסץ הוכיח בי בשעת־חירום הוא מסוגל להחליט
החלטות קיצוניות, ולאוו דווקא פופולאריות, כאשר יועציו המדיניים
והצבאיים תובעים זאת ממנו.
במיקרים כאלה גילה גם כשרון נדיר לשתק כל ביקורת שלילית בעתונות ובבתי הקונגרס.
רק פוליטיקאי או עתונאי אמיץ מאוד מעז במצב כזה להטיל ספק בתבונת הנשיא.
ביום הפלישה של צד,״ל, יתייצבו לימין ישראל כמה עתונאים וכמה פוליטיקאים, התלויים
בקולות יהודיים. נגדה יתייצבו:
• משרד־החוץ האמריקאי, שיעדו העיקרי הוא כיום למנוע את גלישת המחנה
הניטראליסטי לתוך התחום הסובייטי. הערבים מהווים את מרכז המחנה האפרו־אסיאתי. יחד

מאת

א ו די

אבנר!,

עם הניטראליסטים האחרים, יש להם רוב באו״ם. בקיצור: כמו ב־ , 1956 ישתדל משרד־החוץ
האמריקאי להיות יותר אנסי־אימפריאליסטי מאשר הסובייטים.
• משרד־הכטחון האמריקאי, ששיקוליו יהיו דומים לשיקולי משרד־החוץ. הכוחות
המזויינים של ארצות־הברית, שהשפעתם אדירה (הודות לקשריהם ההדוקים עם התעשייה
הכבדה) ,לא ירשו לסובייטים לעקוף את תורכיה ואיראן, להתבסס סופית בעולם הערבי. מה
גם שבמיקרה כזה צפוייה סכנה לכל המיתקנים הצבאיים האמריקאיים בעולם הערבי —
בסעודיה, בלוב וכמקומות אחרים. סכנה מקבילה צפוייה לזרם הנפט, הדרוש למערכת־ד,בטחון
האמריקאית.
• חברות״הנפט הגדולות, היודעות כי כל התלקחות לאומנית במרחב תביא בהכרח
להלאמת מיתקניהן. אין לשכוח לרגע כי צינור־הנפם החשוב של חברת עראמקו עובר בדיוק
ליד הגבול של קיבוץ דן, באזור־ד,קרבות הצפוי.

זוהי תשלובת בבירה של בוהות ואינטרסים, והיא שתכתיב את
המדיניות לנשיא ג׳ונסץ.
מדיניות זו תהיה דו־שלבית:
• למנוע בכל מחיר את המיבצע הצבאי הישראלי, כדי למנוע את הצורך לבחור בין
הקולות היהודיים בבית לבין האינטרסים הממלכתיים של ארצות־הברית במרחב. לחץ זה,
שיהיה מקביל ללחץ המופעל למען קיום פיקוח מתמיד ורצוף על הכור בדימונה, יופעל על־

נול ״ שית

בסידרת

במדינה

מאמרי

מנגנון

ידי הנשיא ג׳ונסון עצמו, שאין דומה לו בכשרון להפעיל לחצים מאחורי הקלעים.

• אם ככל זאת ייערך המיכצע, תפעל ארצוודהברית ככל כוחה
להחזרת צה״ל לגבולו, במהירות המירבית.
כל זה בטוח כמידה כזאת, עד ששוב אין לראות בכך ניחוש או השערה. זוהי המציאות.

פארים: ביתפם זי ביצים גנזציאוגז
יו גיזחד של מדיניות־החוץ הישראלית אשר בה מרבים כל־כך בדברי־איוולת, כמו
\ £הגיזרה הצרפתית.
״שום דבר לא השתנה ביחסי צרפת—ישראל,״ מכריזה גולדה מאיר בשובה מפאריס .״יחסי
ישראל—צרפת מבוססים על סנטימנסים עמוקים,״ מצהיר למחרת היום שמעון פרם, בשובו
מפאריס .״זוהי ברית של אמת,״ מכריזים שניהם במקהלה.

בל אלה הם, במחילה מכבודם, פיתפותי ביצים.

עד לשיחרור אלג׳יריה, היתד, קיימת ברית צרפתית—ישראלית. כמו כל ברית, היתד, מבוססת
על אינטרסים צוננים: מלחמה משותפת בתנועה הלאומית הערבית, ובעיקר בשלוחתה
הנאצרית, בה ראו הצרפתים (בטעות) את מרכז המרד האלג׳ירי. צרפת היתד, מעוניינת בכך
שישראל תפתח חזית שניה, שתעסיק את קאהיר.

בל זה השתנה כיום שזכתה אלג׳יריה בעצמאותה. בי באותו יום
התרוקנה הברית מתובנה העיקרי.
הנשיא דה־גול לא החליט אז לנטוש את ישראל. כמדינאי מפוכח (המצטיין דווקא בחוסר
״סנטימנטים עמוקים״ לגבי מדינות אחרות) הבין כי כדאי לצרפת לשמור על בסיס בישראל,
כדי לאפשר לה חופש־תימרון במרחב. מה גם שישראל קנתה מצרפת נשק בכסף טוב, דבר
שהוא חשוב למדי לקיום תעשיית־הנשק הצרפתית.
בד בבד עם שמירת קשרים שקטים עם ישראל, החלה צרפת הגוליסטית מכשירה את הקרקע
לשיבתה של צרפת למרחב הערבי. רק עתה, עם חלוף תקופת־המעבר שהיתר, דרושה
לקבורת מישקעי־השינאה מאתמול, פתח דה־גול במיבצעים יזומים ממשיים בכיוון זה.
כמשך מאות בשנים היתד, צרפת המעצמה האירופית מס׳ 1בעולם הערבי. מעולם לא,
ויתרה על חלומה לחזור ולתפוס את מקומה זה. מעולם לא ויתרה על קשריה התרבותיים,
הרלרליים, המדיניים־ד,סמויים והמודיעיניים עם הארצות בהן שלטה אך אתמול.

ויחידות לתרבות, שאפשר לפתוח עוד אחד,
תרבותי מאד, שיהיה קודש לשלמה קודש.״

הידו שה
כשהקים משרד־ד,חינוך לפני כשנה וחצי
את האגף לתרבות, חשבו רבים כי האגף
נוסד כדי להעמיד בראשו את יצחק נבון,
למצוא תעסוקה למי שהיה מזכירו המדיני
של דויד בן־גוריון.
״כשימצאו לנבון ג׳וב חדש, יחסלו את האגף
לתרבות,״ ריננו במסדרונות משרד־החינוך.
היחידי.שלקח
את תפקידו ברצינות היה
נבון עצמו. הוא נתגלה במהרה כאדמיניסטרטור
מעולה, אירגן שורה של פעולות
שהוסיפו לפרסטיז׳ה האישית שלו, למורת
רוחו של שר־ד,חינוך זלמן ארן, יריבו
במישור המפלגתי. ארן אף האשים את
נבון לא פעם באירגון מיבצעים רעשניים,
שנועדו, לדבריו, לפירסום עצמי.
נבון עמד בראש המיבצע לביעור הבערות
בריכוזי העולים, פיקח אישית על
חבר המורים והמדריכים, שנשלחו לפינות
נידחות כדי ללמד שם קרוא וכתוב. .

חינוך
.תיכון חד ש״ ־ חדוזו
״מה עושה דני, אחיך, שלמד אצלנו
לפני עשר שנים?״ שאל הד״ר יהוייקים
(״פאפו״) פאפוריש, מנהל בית־הספר תיכון
חדש, א.ת הצעיר המהודר שלחץ אח ידו.
;,הוא לומד ארכיטקטורה בארצות־הברית,״
השיב הצעיר. המנהל נראה שבע רצון.
״הוא היה תלמיד טוב, ואני חושב שיצא
ממנו ארכיטקט מצוין,״ הסביר והמשיך
ללחוץ את ידיהם של בוגרי בית־הספר,
שהתאספו השבוע בבנין הגמגסיה התל־אביבית,
לפגישת 28 המחזורים שסיימו
בה את לימודיהם.
אקדמאים וקיבוצניקים. בפגישת
המחזורים הקודמת, שנערכה לפני חמש
שנים, ביוזמת המנהלת המפורסמת טוני
הלה, שנפטרה בנתיים, שררה אווירה אחרת.
כי תיכון חדש היה אז בית־ספר מיוחד
במינו, כשם שבראשו עמדה מנהלת

צרפת רואה בלבנון את קרש־הקפיצה לשיבתה למרחב. היא רואה
בסוריה את בסיסה המייועד השני.
רוצה הגורל שדווסא אלה הן שתי הארצות שהתחייבו להטות את יובלי הירדן.

אם תתלקח האש סביב מיפעלי־המים, תעמוד צרפת בפני דילמה
ממאירה: לוותר על חלומה בן מאות־השנים כמרחב, או לוותר על
ישראל.
מכאן: מדינה קטנה, נאמנה# ,ידידותה אומנם בטוחה, אך שאין בכוחה לתת הרבה.
משם: המעמד המסורתי של צרפת בארצות הלבאנס, שמקורו בזכיון שהעניק השולטאן
סוליימאן המזהיר למלך צרפת בשנת .1535 הקשר של צרפת עם ארצות המאגרב, המתקשרות
באמצעותה עם השוק האירופי. ובעיקר: חלומו של שארל דה־גול לעמוד בראש גוש
עצמאי ,״עולם שלישי״ ,בו היה רוצה לשלב גם את מדינות ערב.

היתכן ספק כלשהו לאן יטו כפות המאזניים, אם תהיה בחירה?

אבל צרפת רוצה למנוע את הצורך בבחירה. היא רוצה לשמור על קשריה עם ישראל יחד
עם החזרת קשריה הערביים. לכן, יותר מכל גורם אחר בעולם, מעוניינת צרפת ברגע זה
למנוע מלחמה בין ישראל ושכנותיה. זהו חלק מן הרקע למסע־השלום של אל־חביב בורגיבה,
נשיא תוניסיה וידיד צרפת.

דק גורם אחד יבול להכריח את צרפת לנטוש את ישראל: ישראל
עצמה. כרגע שתתקיה את סוריה או לכנץ, לא תהיה לצרפת ברירה.
בשנת 1956 נהנתה ישראל ממיטריד, אווירית צרפתית, מנשק צרפתי ומוויטו צרפתי באו״ם.

בחורף 1965/66 לא תהיה צרפת קיימת כחשבון המלחמתי הישראלי,
אלא כגורם שלילי כלבד.

לוורון: טורה בנזתד, גזטיחז בגלוי
* <1כיל כל המעצמות הגדולות, רק אחת תראה התקפה ישראלית בעין טובה — בריטניה.
1-3ב־ 1956 לחמה בריטניה על שארית האינטרסים שלה בתעלת־סואץ. בירדן ובעיראק. עמדות
אלה נפלו. כיום לוחמת בריטניה על עמדותיה האחרונות בדרום חצי־האי ערב.

אם תיפול עמדה זו, תרד על בריטניה המכה הגדולה כיותר מאז
אובדן הודו: אובדן הנפט הערכי.
נפט זה הוא היעד העיקרי של גמאל עבד־אל־נאצר. בלעדיו, לא יבטיח לחם וקידמה
למיליונים מוכי־הרעב בעמק־היאור. בלעדיו, לא יאחד את העולם הערבי. לכן לא תיתכן
פשרה במאבק בין לונדון וקאהיר, אלא רק הפוגה.
המהפכה התימנית היתד, ראשית הסוף לשלטון הבריטי בנסיכויות הנפט. בכוח אל־אנושי
הצליחה בריטניה, בעזרת הסעודים, לעצור את המצרים, לסבך אותם במלחמת־אזרחיט
יקרה וממושכת. אך הבריט־ם יודעים: כל עוד ישנו צבא מצרי בתימן, על גבולה של עדן,
צפוייה סכנודמוות להשפעתם.
(גם אם יסולק הצבא המצרי משם, תהיה ההפוגה זמנית. כל בריטי יודע כי במקודם או
במאוחר תאבד בריטניה את הנפט היקר. אך כל בריטי אומר: מוטב במאוחר מאשר במוקדם,
כי כל שנד, מוסיפה לכלכלה הבריטית המתנדנדת מיליארדים חיוניים).

ככל שיגבר האיום הישראלי בצפון, כך יקטן הלחץ על העמדה הבריטית
כדרום. בבל שיבלוט האוייב הישראלי, בן יישבה האוייב הבריטי. בל
טאנק בריטי בגבול דן יחסוך שני טאנקים בריטיים בגבול עדן.

זהו הרקע לקבלת־הפנים הלבבית לה זכה לוי אשכול בלונדון. לא במיקרה, ולא הודות
של ישראל.
לכושר־השיכנוע הפנטסטי של אשכול; גילו הבריטים הבנה

אך מכאן ועד לתמיכה בריטית גלוייה בהתקפה צבאית של ישראל
רחוקה הדרך עד מאד.

בריטניה מעוניינת כיום שצד,״ל יפתח בהתקפה.
אך ברגע שצד,״ל יתקוף, תהיה בריטניה מעוניינת להתייצב בראש המקטרגים על התוקפנות
הישראלית. כי בדרך זו תקהה בריטניה את עוקץ האיבה הערבית, תקל על נסיכי־הנפט
ועל שאר הקוויזלינגים שלה בעולם הערבי להחזיק מעמד.
בשיא משבר .1956 כאשר התקדם צד,״ל תוך תיאום הדוק עם המטכ״ל הבריטי, שקלה
ממשלת בריטניה הצעה להפציץ את ישראל. כל התערבותה בפורט־סעיד באה, להלכה, כדי
להגו על התעלה מפני התוקפנות הישראלית.

החודש, תוך בדי גילוי הבנה לצורכי ישראל, השמיע ראש ממשלת

בריטניה אזהרה חמורה לישראל, לבל תתקיף את הערכים.
מי שאינו מבין את הבריטים, יכול לראות בכך ״דו־פרצופיות״ .לפי ההשקפה הבריטית,
איו זאת אלא מדיניות נבונה, שקולה ומקצועית.

סיכומו של דבר: גם המעצמה היחידה בעולם המעוניינת בהתקפה
ישראלית, תתייצב נגדה במלוא שיעור־קומתה כרגע שתיערך ההתקפה.
מה תהיינה תוצאות הסיבוב השלישי, אם
יפרוץ השנת ז על בך במאמר־הסיכום של
סידרה זו, בגליון הבא.

תרבותן נבון
קודש לקודש

רק שני אנשים ראו את עצמם מקופחים
מהפירסומת הרעשנית שליוותה את
מיבצעיו של נבון. היו אלה ראשי המחלקות
באגף לתרבות, הדוקטור שלמה קודש, ראש
המחלקה להנחלת הלשון, ויוסף מלקמן,
ראש היחידה לתרבות.
היה זה קודש שהגה לפני כמד, שנים
את הרעיון להקים אגף מיוחד לתרבות.
הוא סבר לתומו כי משרד־ד,חינוך יעמיד
אותו בראש האגף החדש, התמרמר כשנודע
לו על מינויו של נבון. הוא נטל
לעצמו חופשה, ויצא לארצות־הברית כשליח
הסוכנות.
מלקמן המשיך לעמוד בראש היחידה לתרבות,
חיכה בסבלנות לשעת־כושר מתאימה
כדי לתפוס את מקומו של יצחק

נבוו־ __
פרישה על תנאי. בשבועות האחרונים
נפוצו שמועות כי נבון עומד לפרוש ממשרד
החינוך. הסביר השבוע אורי אורן,
דובר משרד־החינוך :״בשלב זה מוקדם עדיין
לדבר על פרישתו של נבון. יהיה עליו
להתפטר רק אם יצורף לרשימת המועמדים
של מפא״י לקראת הבחירות לכנסת הבאה.״
לאחר הכינוס האחרון של צעירי מפא״י,
שנערך החודש, גדלו סיכוייו של נבון
להיכנס לרשימת מועמדי מפא״י במקום
ריאלי. תומכים בו חברי הגוש במפלגה,
ובמיוחד שרגא נצר.
השבוע כתב שלמה קודש לידידיו בארץ,
הודיע להם כי הוא עומד לחזור
בקרוב. הוא לא שכח את חלומו הישן,
להתמנות כראש האגף לתרבות. אך בעת
שהותו בחוצלארץ, לא שכך המאבק על
ירושת נבון. לאחרונה הובטח כסאו של
נבון למלקמן, מתחרהו של קודש.
אך במשרד החינוך והתרבות, שבו יש
אגף לתרבות, שאחת ממחלקותיו היא היחידה
לתרבות, התלוצצו השבוע העובדים.
אמר אחד מהם :״יש פה כל־כך הרבה אגפים

יוצאת־דופן בחינוך העברי.
כשהקימה טוני הלה את
התכוונה המחנכת בעלת הדעות השמאליות
להקים גמנסיה שבה ישררו יחסים חופשיים
בין מורים ותלמידים .״זה בית
ספר סוציאליסטי מתקדם,״ שיננה היא למחזורים
שעברי תחת ידה. תלמידיה פנו
למוריהם בשמם הפרטי, לא נמנעו מלבקש
את עצתם בבעיותיהם האישיות.
בבית־הספר נערכו לעיתים מזומנות׳ סמ־פוזיונים
על נושאים פוליטים וחברתיים,
שעוררו לא פעם את התמרמרות ההורים.
כמה מהם טענו כי טוני רותמת את
תלמידיה לפעילות פוליטית מזיקה.
לפני שנתיים, כשנערכה בירושלים הפגנה
נגד המימשל הצבאי, שלחה טוני
משלחת של תלמידי השמינית .״לא יתכן
שהתלמידים שלנו ישארו אדישים למתרחש
סביבם,״ הסבירה להורים שבאו אליה בטענות.
אבל
בשנים האחרונות לא יכלה טוני
לעמוד מול הפצרותיהם של כמה הורים.
היא נאלצה להתחשב בדרישותיהם, הנהיגה
בתיכון חדש את לימודי השפה הצרפתית
.״הנובו־רישים של צפון תל־אביב
אינם מבינים שהבנים שלהם צריכים לדעת
ערבית. הם רוצים שידעו לפטפט צרפתית,״
התמרמרה אז.
לאחר מותה של טוני הפך תיכון חדש
לגמנסיה רגילה. תלמידי השמינית שוב
אינם מתחנכים להליכה לקיבוץ, פונים רובם
ככולם לאוניברסיטה. טוני מעולם לא
התלהבה מד,אקדמאים שבין בוגריה, חיבבה
יותר את הקיבוצניקים שביניהם.
אבל רוב בוגרי תיכון חדש שהתכנסו
השבוע לפגישת המחזורים באו לבושים
בהידור, כי למעלה ממחציתם היו סטודנטים
או אקדמאים.
״אילו טוני היתד, רואה את בעלי העניבות
האלה, הייתה מזדעזעת,״ התמרמר
קיבוצניק צעיר, שבא לבוש בחולצה כחולה,
שהיתה פעם התלבושת הבלתי־רישמית
של תיכון חדש.
תיכון זזידש,

במדינה
מינזשל צבאי
מבין ה חו מו ת
מעולם לא חסן־ מחמוד דרוויש ,23 ,מאמצים
כדי להרגיז את המימשל הצבאי. בהיותו
משורר מחונן, הוקיע דרוויש בשיריו את
מדיניות ההפליה נגד בני עמו, החל בהפקעת
אדמותיהם וכלה בהריסת בתיהם. המינד
של הצבאי לא שכח לו את פשעו, ושמו
הוכנס לרשימה השחורה.
לדרוויש היו גם סיבות אישיות להתקיף
את המימשל, ויחד עימו גם את המישסר.
הוא בעצמו פליט, יליד כפר ברווה, ממנו
הוגלה עם בני משפחתו, המתגוררת היום
בכפר ג׳ודיידה שבגליל. אדמת משפחתו
הופקעה, והבית שבנתה לעצמה בכפר ג׳ו־דיידה
נועד להריסה. למרות שבעלי הבתים
הסמוכים קיבלו כולם רשיונות בנייה, סרבו
השלטונות לתת לאביו של דרוויש רשיון
כזה. הבית ניבנה לכן ללא רשיון.
אך המשורר הצעיר לא הקדיש את שיריו
רק לכאבי בני עמו. כאשר נעצר אורי דיי״
וזים, היה דרוויש המשורר הישראלי היחידי
שהקדיש שיר למענו. כתב דרוויש:
זה שקשר אל פרק־ידו אזיקים /ופתח
את עפעפי הפצע ה א דו ם זה שהוביל
פסיעותיך לכלא — /ני הוא פחד מאהבה /
ומענפי הזית — /אותו, אורי, אנחנו מכירים•.
אוריו
קח את כף־ידי אל כף ידך /ותן
את כף ידן בכף־ידי /למען אוסיף אל
רצונן רצון /ותוסיף עוז אל לבי / .כי

אסיר דרוויש
מי ישיר לו?
דרכנו אחת היא / :צועדיס! עו לי ם!/ו סי ס־מתנו
אחת היא / :איננו נכנעים / .הוי,
אורי, זעם־הגהר על המים הטחובים!

בשבוע שעבר החליט המושל הצבאי לנקום
במשורר המרגיז. הוא הובא לבית־דין
צבאי, נאשם בכניסה לחיפה ללא רשיון, שם
הוא עובד בירחון הספרותי של מק״י אל־ג׳דיד.
גזר־הדין 120 :לירות קנם או 20 ימי
מאסר.
דרוויש נכנס לכלא ביום בו שוחרר אורי
דייוויס למשך יומיים, כדי שיוכל לבלות את
החג בחברת בני משפחתו. הוא חיכה בתאו
למשורר עברי, שיקדיש לו שיר, בדומה לזה
שכתב הוא למען דייווים.

ב רו ך דיין אמת
בתחילה. ,נראתה הבעייה פשוטה: בגלל
מותם או יציאתם לקיצבה של חמישה
דיינים של בתי־הדין הרבניים, הוטל על
הוועדה המתאימה למנות חמישה יורשים,
כדי להשלים את התקן הארצי של 75
דיינים. השלבים הראשונים של התהליך
המורכב עברו ללא סיבוכים: פורסם מיכרז,
וקרוב: ל־ 30 רבנים הציגו את מועמדותם.
מתוכם קיבלו 15 את ה״כושר״ הנחוץ.
בשלב זה החלה הבעיה להסתבך. כי
שלושה מן המועמדים היו ספרדים, והרב
הראשי הספרדי יצחק נסים דרש בכל
תוקף כי יזכו במישרות החשובות. הוא
טען, כי ממילא מופלים הספרדים לרעה
בשטח זה. אולם הדבר היה מותיר רק
שתי מישרות למועמדים אשכנזיים — בעוד

שהמפד״ל התחייבה בפני שלושה רבנים
אשכנזים כי תעניק להם את המינוי. נוצרה
מחלוקת חמורה בין הרב הראשי האשכנזי
יהודה איסר אונטרמן, איש המפד״ל, לבין
יצחק נסים: כל אחד דרש מינוי שלושה
רבנים מבני עדתו.
כאשר לא הסתמנה שום אפשרות של
פשרה, נאלץ שר הדתות לדחות את ישיבת
הוועדה. כי אמנם יכולים חברי הוועדה
— המורכבת משרים, ח״כים,
הרבנים הראשיים ושופטי בית־המשפט העליון
— להכריע ברוב קולות. אולם
במיקרה זה, היה ברור כי יתהווה קרע
פומבי בין שני הרבנים הראשיים.
לבסוף נאלץ השר לקבוע מועד לישיבה,
ולהסתכן בפיצוץ רעשני. ביום השלישי
האחרון התכנסו חברי הוועדה באוירה
קודרת. רק שר הדתות זרח ורהפטיג לא
ניראה מודאג. בפיו היקה בשורה: אותו
בוקר עצמו נפטר במפתיע הדיין הרב
פינחס אליהו פרידמן מתל־אביב, והתפנה
מקום לדיין חדש.
וכך זכה הרב נסים בשלושה דיעים
ספרדיים, והרב אונטרמן בשלושה דיינים
אשכנזיים.

תוך 25ש <>1תצטרך \ם אחה רשמת
** הפכה עומדת להתחולל במדינה.
(<) זו תהיה מהפכה אכזרית, חסרת־רגשות, נטולת־מעצורים. היא תפיל קרבנות מכל
צד, ללא הבדל מעמד, עדה או מין. היא תעמיד בסכנה ציבורים שלמים. היא תפגע
ותהרוס גם את אלה הנראים שלווים ומחוסנים. היא תקבע את גורל חייו של כל
פרט במדינה. וכמו כל המהפכות, היא תעמיד בסימן שאלה את עתידה של המדינה.
לא תהיה זו הפיכה במישטר. היא תהיה הרבה יותר הרסנית ומסוכנת ממנה. מהפכה
מדינית או צבאית ניתן למנוע. אפשר להתגונן מפניה. גם אם היא מצליחה, אורך חייה
קצוב. היא ניתנת לעירעור. אולם את המהפכה המתרגשת ובאה על מדינת ישראל לא
ניתן למנוע. אין אפשרות לברוח מפניה, אפילו במדינה שלא ידעה מהפכות מימיה.
זוהי המהפכה הקיברנסית.

שואה כלי אזהרה
** תי היא תתחולל?
יש אומרים, ואלה האופטימיסטים ,״לא לפני 1990״ .כלומר, בעוד 25 שנים. הפסימיסטים
חוזים את שעת הש״ין בעוד 5שנים בלבד. רואי השחורות כבר רואים אותה על הטף,
כשהיא עומדת לפרוץ בכל רגע.
אולם אין זה משנה מתי בדיוק יונף דגל המהפכה, מתי יפשטו גדודיה על פני ערי
הארץ ומושבותיה, מתי תשתלט כליל על המדינה. כאשר יקרה הדבר, במוקדם או במאוחר,
יחוש כמעט כל אזרח במדינה את תוצאותיה על בשרו.
כי טבעה המובהק ביותר של מהפכה זו, הוא בכך שהיא מערערת כליל מסגרות חברתיות
ואינדיבידואליות. היא משנה לא רק את סביבתו ותנאי־חייו של האדם, החש עצמו כיום
עומד בשתי רגליו על קרקע מוצקה — היא הופכת את כל עולמו על פיו. היא משנה את
רדי1 הטיהור ה ג דו ל
כשהתמנה יורם רונן, לפני חמש שנים,
לעורך יומן החדשות, הפך היומן בן־לילה
לאחת התוכניות הפופולאריות, של קול־.
ישראל.
רונן גייס צוות של כמה כתבים צעירים,
שעזרו לו להפוך את התוכנית המשעממת
לסידרה יומית של רפורטאז׳ות
מרתקות.
אבל״הצוות של רונן לא מצא חן בעיני
מנהלו הכל־יכול של שרות השידור.
״אני עצמי הייתי פעם איש מחלקת החדשות,
ואני יודע מהם התפקידים המוטלים.
על כתבי היומן,״ הסביר חנוך גיבתון.
הוא השתמש בסמכותו, פסל כמה רפור״
טאז׳ות וצינזר קטעים שלא נראו בעיניו.
אבל למרות המכשולים שנערמו לפניו,
הגדיל רונן את צוות כתבי היומן, ערך
יחד עם ירמיהו יובל מהדורה מורחבת
של יומן החדשות, ששודרה בשבת בבוקר
וזכתה להצלחה ניכרת.
.גיבתון החליט להתחכם. הוא מינה כמה
מנאמניו לתפקידי מפתח ביומן, השתמש
את צעדיו של העורך.
בהם כדי להצר
הנשירה. כתבי היומן, שלא יכלו לעבוד
בתנאים אלה, החלו לנשור. הראשון
הוא ביקש חופשה ללא
היה אלי קינן.
תשלום, נסע לפאריס. כעבור שנה, כשביקש
להאריך את חופשתו, הודיע לו
.גיבתון כי הוא מפוטר. גיבתון לא שכח
לו את חטא השתתפותו הפעילה בהפגנת
סטודנטים, נגד הדחת לבון.
לפני שנה הלך גם ירמיהו יובל בדרכו
של קינן. יובל, הנחשב לאחד הכשרונות
המבטיחים בסגל האקדמאי של האוניברסיטה,
ביקש חופשה ללא תשלום, על מנת
להשלים את עבודת הדוקטור שלו בפילוסופיה
יוונית. גיבתון הודיע לו כי חופשה
כזאת פרושה למעשה התפטרות• יובל
נפגע, התפטר, נסע לסורבון.
לא עברו חודשיים, והעורך עצמו נאלץ
ללכת בעקבות כתביו. לאחר שורה של
חיכוכים עם מנהל שרות השידור, הודיע
רונן כי הוא מתפטר, נרשם למכללה
לביטחון לאומי, הוריש את משרתו לחגי
פינסקר, מנאמניו של גיבתון.
אבל פרישתם של השלושה לא סיפקה
עדיין את תאבונו ההולך וגדל של חנוך
גיבתון. הוא ביקש לערוך טיהור יסודי.
עיקר זעמו הופנה עתה אל מיכה שגריר•
הוא לא שכח לו חטא ישן: מיכה
הפר הוראה מגבוה, לא מסר לשידור פרטים
שנועדו להשחיר את דמותו של דר׳
רוברט סובלן, ערב הסגרתו. גיבתון ניהל
נגדו מסע לחישות, אבל מעמדו של שגריר
נשאר בכל זאת איתן. כי לצידו של
הכתב התל־אביבי, טוביה סער, היה שגריר
הרוח החיה ביותו החדשות.
לפני חודש הודיע שגריר על פרישתו,
הוצף מיד בהצעות קוסמות מצד כמה
עיתונים, דחה את כולן, החליט לפנות
לעסקי סרטים.
פרישתו של שגריר היוותה את המהלומה
הסופית שניחתה על יומן החדשות. היומן
שינה את דמותו, הפך מסידרת רפורטאז׳ות
מרתקת לתוכנית מלל משעממת, משודר רק
אתת ליומיים.
(המשך בעמוד נ):

ערכיו, את השקפת עולמו, את שאיפותיו, את יחסיו החברתיים, את מקום המגורים שלו,
את ה־ 13^ 6מ 1שיש לו על עצמו. היא מחייבת שינוי של כל סידרי החברה, החל בארגון
מחדש של מערכות החינוך, דרך החלפת אמצעי התעסוקה והפרנסה, וכלה בתפיסות חדשות
בבעיות בטחון המדינה או בבעיות הבידור בשעות הפנאי.
כאשר תתחולל המהפכה, עלולים לרדת מגדולתם אישים התופסים כיום עמדות מפתח
בכל שטחי החיים. מהנדסי מיכון ובנין, שמאחוריהם עשרות שנות ותק, ימצאו את עצמם
ללא תעסוקה. רבבות פועלי חרושת עלולים להישאר מחוסרי־עבודה. סטודנסים, שזה עתה
סיימו שנות לימודים מפרכות וזכו סוף־סוף בתואר אקדמאי, ייאלצו לחזור ולחבוש את
ספסל הלימודים. רבבות פקידים במנגנונים מנהליים יתדפקו על פתחי לשכות־העבודה.
אוכלוסיות שלימות תיאלצנה לנדוד למקומות ישוב חדשים, לחפש מקורות קיום ופרנסה.
הכל יתרחש כחתף, כמעט ללא אזהרה מוקדמת, מבלי לתת שהות מספקת לאנשים להכין
את עצמם לשינויים הדראסטיים, מבחינה פיזית ונפשית.

שי גו י פ גי העדר ם

* * ה הי א מהפכה איומה זו? מה טיבה ומה תכונותיה?
המהפכה הקיברנטית היא מהפכה של הייצור. היא כוללת שינוי קיצוני.בפיתוח שיטות
ייצור שונות, הופעת עקרונות חדשים לאירגון מפעלים ומוסדות, גידול דראמתי של
מקורות האנרגיה העומדים לשירות האדם, וכתוצאה מכך — שינוי בסיסי ביחסי האדם
לסביבתו.
בתולדות האנושות אירעו עד כה שתי מהפכות דומות. אחת מהן היתד, המהפכה החקלאית.
היא הפכה את האנושות מחברה של ציידים ומלקטי מזון לחברה המייצרת את מזונה.
המהפכה השניה, החדשה יותר, היתד, המהפכה התעשייתית.
שתי מהפכות אלה שינו את סידרי החברה האנושית. הן קידמו את הציביליזציה וחוללו
תמורות משפחתיות, מעמדיות ומדיניות.
גם המהפכה הקיברנטית תעשה כך. אלא שההבדל בינה לבין קודמותיה הוא במרווח
הזמן. המהפכה החקלאית נמשכה אלפי שנים, אולי רבבות. המהפכה התעשייתית השתרעה
על פני 200 שנים.
קצב התפתחותה של המהפכה הקיברנטית הוא גדול הרבה יותר. היא נמצאת עתה
בחיתוליה בלבד. רק כ־ 20 שנה חלפו מאז החלו להכיר בה. לא יותר מעשר שנים עברו
מאז ניתנה לה דריסת רגל ממשית בכמה מן המדינות המפותחות. וכבר עתה היא סוחפת
את מרבית המדינות המפותחות, משפיעה עליהן באופן כלכלי ומדיני.
לפי כל התחזיות לא יעברו יותר מ־ 25 שנה עד שמהפכה זו תשנה כליל את פני העולם,
את ההיערכות החברתית שבו ואת המפה המדינית שלו.
כלומר: עוד בטרם יבינו מרבית בני־האדם מה זו קיברנסיקה, או מה זו קיברנציה, היא
תקבע כבר באורח מוחלט את גורל חייהם, ואת מערכות האידיאולוגיה והמוסר שלהם.

ה מ כונ ה ת שי ר ״ אגו גתגבר ! ״
ף* יברנטיקה היא מדע שהמינוח העברי שלו יהיה בח־דאי קבירנוט, מלשון קברניט. שכן
\ /היא נגזרת מאותו מקור ממנו נגזרת המלה העברית קברניט — המלה היוונית
61116*63 1שפירושה הוא הגאי. תפקידו של הקברניט הוא להנחות, להוביל. מדע
הקבירנוט הוא מדע ההנחיה. הקיברנטיקה היא המדע של המנגנונים בעלי ההנחיה העצמית.
הדיוטות נוטים להחליף את מושג הקיברנטיקה במושג אוטומציה. סימפוזיון שנערך לפני
שבועיים בישראל, לדיון בבעיות הקיברנטיקה, נשא את השם ״סימפוזיון על אוטומציה.״ היה
צורך בכך, למרות ההבדל המהותי בין שני המושגים, משום שאילו היו מכנים את הכנס
בשם ״סימפוזיון על קיברנטיקה״ ,היו רק מתי־מספר מבינים במה המדובר.
אוטומציה — היא המדע של המיכון. אותה מכונה שבצידה האחד משלשלים מטבע,
ואילו מצידה השני יוצא שלגון או כוס מיץ, אינה מכונה קיברנטית. זוהי מכונה אוטומטית.
גם מכונת חישוב אלקטרונית משוכללת אינה מכונה קיברנטית. אולם מוח אלקטרוני,
שאינו מבצע רק פעולות, אלא מסוגל גם לבקר אותן, לגלות בהן טעויות ולתקן את עצמו
בהתאם למימצאיו — זהו כבר מנגנון קיברנטי.
המהפכה הקיברנטית היא שילוב של שני מדעים אלה — האוטומציה והקיברנטיקה.
שילוב זה יצר מושג חדש — קיברנציה — המאפיין את המהפכה.

ות מקצועו, מקום מגורו ואווח חייו

מנגנון של קיברנציה הוא מנגנון של מכונה אוטומטית, המונחה על.ידי מנגנון קיברנטי,
המפעיל את המנגנון האוטומטי, מכוון את פעולותיו, מתקן את שגיאותיו, ומוזסת את
תיפעולו בהתאם למטרה הסופית. המנגנון הקיברנצי כולו אינו רק תחליף לשרירי האדם
ואף לא תחליף למוחו. הוא גם תחליף לפעילות האירגונית והביקורתית שלו. אם עד כה
החליפה מכונה אחת את פעולות ידיו של האדם, ומכונה אחת סייעה לפעילות מוחו, ועל
האדם היה רק לקשר ביניהם, בהתאם לנתונים, הרי עתה ניטל ממנו, באמצעות הקיברנציה,
תפקיד התקשורת בין המכונה והמוח. כתוצאה מכך ממלאת המכונה מעתה לא רק את
תפקידם של הפועלים, אלא גם את תפקידיהם של הפקידים, המנהלים, המארגנים, המייעלים
והמתכננים, שעבודתם קשורה כיום במוצר שאותו מייצרת המכונה.
המחשה פשטנית ומוגזמת ניחנת בדוגמה מתעשיית המכוניות. אם עד עתה סייעו מכונות
חישוב מסובכות לאגף התיכגון לתכנן מכונית טובה יותר, ומכונות ייצור עזרו לעשרות
פועלים לייצרד״ כשפועלים אחרים היו צריכים לבדקה ולהכשירה לנסיעה, הרי עתה הפכו
כל אלה למיותרים. ניתן להרכיב מכונה אחת, שעובד אחד יכניס לתוכה מצד אחד לוחות
פלדד״ בד־ריפוד וצבע, ומצידה השני תצא מכונית שלמה, הראויה לנסיעה. כפי שהתבטא
אחד מאנשי המדע האמריקאיים :״המכונה עוד תשיר עבור העובד את, אנו נתגבר!׳״

מכונות מסוגלות לגדול

ך מהפכה הקיכרנטית היא בראש וראשונה תוצאת ההישגים המדהימים של מדעי
ן 1האלקטרוניקה והמתימטיקה. אולם כמדע תיאורטי מופשט היא יצירתו של אדם אחד —
האמריקאי נורברט וינר, שנפטר לפני שנה.
השימוש המעשי הראשון בתורת הקיברנטיקה החל בתקופת מלחמת העולם השניה,
בייצור הטילים המונחים. בניגוד לקליעים שהונחו אל מטרתם מהקרקע, היו אלה טילים
המונחים באופן עצמאי. כלומר: מנגנונים מיוחדים שהותקנו בהם, היו עשויים לתקן כל
סטיה שנוצרה במסלול תעופתו של הקליע, ולנוזטו חזרה אל אותה המטרד -וכל זאת,
מבלי להיות קשורים למעבדות ומכשירים שעל הקרקע.
אחרי מלחמת העולם השניה הועתקה תורת הקיברנטיקה לפסי ייצור של שלום, ואז
החלה להתפתח בצעדי ענק. היא הוחדרה למערכות ייצור תעשייתיות ומנהליות, שוכללה
בצורה שקשה לאדם שאינו בקיא בה לעקוב אחריה.
כדי להמחיש את הישגי הקיברנציה כיום יש לציין, כי המדענים מדברים עתה על יכולתן
של המכונות הקיברנציות לא רק להבחין, לחזות את העתיד ולבחור בעצמן את המטרה,
אלא אף לגדול באופן עצמאי, על סמך הנסיון שצברו, וליצור מנגנונים ופעולות שהם מעבר
לתפיסת המוח האנושי.
זה אינו חזון לאחרית הימים. המהפכה הקיברנטית כבר נמצאת בעיצומה בחלקים רבים
של העולם. כ־ 20 אחוז מהייצור של התעשיה האמריקאית כיום מיוצר על ידי מנגנונים
קיברנטיים. בברית־המועצות האחוז הוא גדול יותר, למרות שאין מספרים מדוייקים על
כמותו. אפילו סין העממית, שהבעיה המרכזית שלה היא בעיית גידול אוכלוסייתה, מפנה
את הפוטנציאל המדעי שלה לפיתוח הקיברנטיקה. וזאת, למרות שאחת הבעיות הבסיסיות
של המהפכה הקיברנטית — אבטלה, הנוצרת בגלל פליטת עובדים ממערכות ייצור
שיגרתיות — חמורה לגביה יותר מאשר לגבי מדינות אחרות.
לגבי המשמעות המדינית שטומנת בחובה המהפכה הקיברנטית: האיחוד האירופאי הינד
במידה ניכרת תוצאה של מהפכה זו, שחייבה את מדינות אירופה המערבית לתאם את
הייצור שלהן בהתאם לתפיסות חדשות.
ובישראל?
עד כה אין במדינה שום מנגנון קיברנצי אחד. אף אחד מהמוחות האלקטרוניים הנמצאים
בארץ אינו מנגנון בעל הנחיה עצמית. הפלישה הראשונה של הקיברנציה לישראל, תבוצע
כנראה באמצעות אוניות צי״ם. חברה זו היא הראשונה בארץ המתכננת רכישת מנגנונים

תאוסוגאית לני אתיבאשף(נשער ״סייס״)
קיברנטיים לכמה מאוניותיד, החדישות.

פחות עכורה, יותר זמן

* * מבטרא שון ושטחי נראה כאילו הקיברנציה אינה מהפכה כלל, היא, כביכול, שיכלול
נוסף של אמצעי הייצור, שלב נוסף בהעלאת רמת־החיים של האדם.
אך אין טעות גדולה מזו.
לקיברנציה השפעה מכרעת ומהפכנית על כל שטחי החיים. כמה דוגמאות:
#בראש וראשונה מביאה הקיברנציה גידול של פריון הייצור. גידול כושר הייצור,
כלומר התפוקה המוגברת של המכונה, מוזילה את מחירה כיחידת ייצור. כבר כיום מגיע
מחירה של מכונה קיברנצית לשליש משכרו השנתי של פועל, אותו היא מחליפה.
#׳ כתוצאה מהגדלת כושר הייצור של המכונה גוברת האבטלה.
!#האבטלה אינה רק בין פועלי התעשייה. המהפכה הקיברנטית נושאת עימד, מערך
חדש של חלוקת כוחות בסקטורים שונים של המשק: פחות עובדים בתעשייד״ פחות
עובדים מינהליים, פחות עובדים בשירותים. לעומת זאת: עליה של העובדים הצבוריים,
כמו עובדי חינוך, הוראה, סעד ובידור.
* 1כושרה של המכונה הקיברנצית גדול פי כמה מכושרו של האדם להסתגל אליה.
רמת ההשכלה והאינטליגנציה של מכונה קיברנסית כיום שווה לרמתו של בעל תעודת־בגרות.
אולם בעוד שנים מספר תהיה רמתה שוזר, לרמתו של בוגר אוניברסיטה. הפער בין
הרמות ילך ויגבר.
בעתיד הלא־רחוק, יצטרך האדם לשנות את כל מערכות החינוך שלו, כדי שיוכל
להתמודד ולהפעיל את המנגנונים הקיברנציים. בוגר בית־ספר עממי יהיה חייב להיות בעל
רמת ידיעות שיש כיום לבעל תעודת־בגרות. בעל תעודת־בגרות יצטרך להיות ברמתו של
בוגר אוניברסיטה. בוגרי אוניברסיטאות יהיו חייבים ללמוד שנים רבות נוספות, כדי שיוכלו
להגיע לרמה של מפעילי מכונות קיברגטיות.
#מלבד הבעיה של הכשרת דור חדש לקראת עידן הקיברנטיקה, קיימת גם
הבעיה של אימון מחדש של אותם העובדים, במקצועות שונים, שנפלטו ממקומות
עבודתם.
#ו שבוע העבודה יקטן בצורה קיצונית, כמעט בכל השכבות. כתוצאה מכך ייווצר אצל
העובד עודף בלתי־מנוצל של שעות פנאי, שיהיה צורך למלאו באמצעי בידור, נופש וספורט.
#המהפכה הקיברנטית תחייב חלוקה חדשה של אמצעי המחיה. התפיסה ששכרו של
העובד נקבע לפי פעילותו היוצרת או השירותית, שוב לא יהיה לה מקום. הקשר המסורתי
הקיים, בין העבודה להכנסה, יעבור מן העולם. החברה האנושית תמשיך להיות חברת שפע,
אולם יהיה זה שפע שהוא יציר של מכונות. ההכנסה ואמצעי הקיום יצטרכו להיות זכותו.
הטבעית של כל אדם יוכל משפחה, ללא כל קשר לתעסוקה.
כתוצאה מניתוק הקשר בין העבודה וההכנסה יחול שינוי ערכים מהותי בכל מה
שנוגע למוסר החברתי, למלחמת המעמדות ולתורות האידיאולוגיות והפילוסופיות, בדבר
מקומו של האדם, יעודו, או קשריו הלאומיים.

המשפחה תתפורר

לה הן רק חלק מהשפעותיה המהפכניות המיידיות של הקיברנציה. בעתיד רחוק
יותר מנבאים לה השפעות עמוקות נוספות. כך למשל, בעתיד הרחוק, עשוייה הקיברנציה
להרוס את התבנית החברתית של המשפחות. הקשרים המשפחתיים יוחלשו, כאשר ראש
המשפחה יהיה משוחרר מנטל הדאגה לפרנסת משפחתו בעבודה שיגרתית, ולרשותו יעמוד
זמן פנוי למכביר. תפיסות המוסר המיני ישתנו אף הן כתוצאה מכך.
קיימות אף השלכות לגבי מדינת ישראל. בעידן הקיברנציה לא תהיה משמעות רבה
לעובדה שישראל היא מדינה קטנה המוקפת אוייבים שמספרם 20 מונים משלה. מלחמות
לא תהיינה עוד ענין המוכרע בשדה הקרב, אלא התמודדות בין מערכות קיברנטיות. כתוצאה
מכך ישתנו בהכרח כל התפיסות הדנות ביחסי ישראל ושכנותיה.
סקירת השפעותיה של המהפכה הקיברנטית מציגה מחד, את כל הסכנות האורבות
והמאיימות שבה. אבל מאידך, הקיברנציה היא תהליך המשחרר מאגרים עצומים של
פוטנציאל אנושי, המציב לרשות האנושות אפשרויות בלתי מוגבלות כמעט של קידמה ושפע.
כיצד תשפיע הקיברנציה על חברה מסויימת, בצורה חיובית או בצורה שלילית? התשובה׳
לכך תלויה בהכנותיה המוקדמות של אותה חברה לקבלת פניה של המהפכה. תכנון מדוקדק,
דבר הנעשה ברוב מדינות העולם הנאורות, עשוי לתרום רבות לקידומה של אותה מדינה.
חוסר תיכנון — עלול להיות הרסני.

דגו ועתיר? שוטרים מפורים הפגנת גונסריס

באיזה מצב נמצאת ישראל? האם תוכל המדינה לחמוק מהמהפכה הקיברנמית? סח יהיו
משמעויות מהפכה זו לגבי הכלכלה, התעשיה והחברה הישראלית? מה היא תצפיתה של
המכללה לבטחון לאומי? על כך ברשימה השניה בסידרה, בגליון הבא.

צעירה תדאביבית מוחה בתוקף נגד אנשי הבוהימת הטוענים

מנוחת צהו״ם

לאור השמש האילתית, מנוצלת לטבילה במי־הים הצוננים
או לשכיבה על החול ה רן והחמים. היום עובר על
הביטניקים, ללא כל מעשה שהוא. הסירה הישנה הנמצאת על החוף, משמש כבית נוח.

דגל בריטניה
שירד

באופן

מיוחד

מונף מעל לסירה, הנושאת את הכתובת ״שגרירות הרפובליקה
הביטניקית המאוחדת״ .בתמונה נראה צוות ההסרטה
לאילת בכדי להכין סירטון על חייהם של הנוודים באילת.

מאת

פ 3ד־ ״פי•״ אטינגר

ר* הכרה ישבו מסביב למדורה. טוני
( ן פרט על גיטרה ומיי שרד. שירי־עם
שקטים ועצובים. מסביב היה חושך. רק
מלמעלה שפך הירח אור חיוור על תריסר
צעירים מוזרים, לבושים בלויי־סחבות. התבוננתי
בפניהם. הם נראו לי שונים מן
הפרצופים שהייתי רגילה לראות עד כה
ברחוב.
הקשבתי לצליליה הנוגים של הגיטרה,
שליוו את שירתה של מיי, והרגשתי את
עצמי כאחת מן החבורה. האמת היא כי
עד לאותו רגע הייתי זרה להם לחלוטין.
נתקלתי בהם לא פעם בבתי־הקפה של
רחוב דיזנגוף. קהל העוברים והשבים היד,
מתקר,ל סביבם, לועג ללבושם הרשלני
והמרופט, קורא לעברם ביטויי גנאי .״סתם
מלוכלכים,״ אמרה לי אחת מחברותי, כששאלתי
אותה מי הבחורים שישבה איתם

אני מכירה אנשים רבים שהיו רוצים
להיות ביטניקים, והיו משלמים הון תועפות
כדי שברחוב יסובבו אחריהם את
הראש ויאמרו ״אתה רואה את זה שעומד
שם בפינה? הוא ביטניק!״
איזי בן־יעקב, בעליו של המרתף המפורסם,
הוא אחד מאלה. הוא אפילו חושב
את עצמו ל״מלך הביטניקים״ .מצחיק, בחיי.
מה לביטניקים ולמלך? אנו, הביטניקים
האמיתיים, שונאים מלכים למיניהם. כי ביט-
ניק אמיתי מסרב לקבל על עצמו כל

מרות, לא
ואין אף י
שאנחנו ר
הוראות, ל
לעשות?

1.דעל!

/אחרת
לאכול בנג:

בכסית.

כבר אז השתוקקתי להכירם מקרוב, לנסות
ולטעום מטעם חייהם חסרי הדאגות.
על כן קפצתי בשמחה על הצעתו של אחד
מידידי, שהציע לי לשהות כמה ימים במושבת
הנוודים באילת.
כך חדרתי בן־לילה אל החברה הסגורה
של הביטניקים.
כיום, כשאני עוברת ברחוב, ואנשים
שולחים לעברי מבטים מלאי השתוממות
ופולטים כמה הערות גנאי, איני מתרגשת.
אני יודעת: האנשים הקטנים האלה אינם
מבינים אותי, כי אין הם יודעים מה זה
להיות ביטניק אמיתי. בשבילם אני סתם
נערה מלוכלכת, המתעצלת להתרחץ, אבל
כל זה באמת לא איכפת לי.

מיטדד סניטאר׳
ו מן

מזכיר
עיריית אילת הסביר השבוע כי העירייה לא
תרשה לביטניקים להקים לאורך רצועת־החוף פרבר
מזוהם, המכער את הנוף והמבריח את התיירים המכובדים, הנוהרים למקום בעקבות השמש.
מוור

די לאז

פני כמה חודשים קראתי בעיתון
שאיזה עיתונאי, בשם הרצל רוזנבלום,
הדביק לדן בן־אמוץ וחבריו מכסית את
התואר ביטניקים. התגלגלתי מצחוק. מה
הוא חושב לעצמו העיתונאי הזה, שכל
מי שמתחשק לו יכול להיות ביסניקי

14| *1171 שגריר רפובליקת הביטניקיס
( | 11 #11/1שמאל) ,גורש מאילת, עבר
1111
על גבי המדרכות בגיר, ואוסף את המטבעות שזורקים ל!

נערים בני גילי. הייתי עושה כל מה שאומרים
לי, ומקפידה שלא להרגיז את
ההורים. מעולם לא העליתי על הדעת שיש
בעולם צורת חיים אחרת. אף פעם לא
חשבתי שאני יכולה לחיות איך שאני
מבינה ואיך שאני רוצה, מבלי להיות
תלוייה באיש.
היום, כשאני מביטה אחורה, איני יכולה
שלא לחייך לעצמי. איזו טיפשה הייתי,
אילו חוויות נהדרות הפסדתי באותן שנים
שהייתי נערה רגילה! כמו אלף נערות
אחרות שאני פוגשת מדי יום ברחוב.
אבל מה אפשר לעשות? אני רק מודה
לאלוהים ששלח אלי את הידיד, שלקח
אותי אז לאילת ועשה לי הכרה עם
העולם הנפלא שאני כיום חלק ממנו.

מוסיקה, סמים וחתיכות

י* רתי באילת למעלה משנתיים. אני אומי
^ רת ״גרתי״ ,כאילו שבאמת היה לי
בית. לביכיניקים אין בית, אין מולדת, אין
מקום קבוע: היום גרים פה, מחר במקום
אחר.
קרוב לשנתיים ישנתי על שפת הים. מדי
ערב הייתי מביטה על השמיים, וידידים
היו פורטים לי על הגיטרה שירי־ערש.
כאן לא היתד, אמא שתאמר לי :״עם
הבחור הזה תצאי, ואם ההוא לא תלכי.״
הייתי חופשיה ללכת עם מי שרציתי,
והחברים התחלפו כמעט מדי יום. כי אין
לך ביטניק שיושב במקום אחד הרבה
זמן. אני רק מקווה כי יבוא יום ואפגוש
את כולם בעיר נידחת, ביבשת רחוקה.
בכלל, צורת החיים הזאת הכניסה אותי
לחברה שאינני יודעת אם יש עוד כמוה
בעולם כולו. קחו למשל את סולטי. הוא
אמריקאי. בחור זהב. אין פינה בעולם
שלא ביקר בה. הוא ישב אפילו בכמה
בתי־סוהר באירופה והתגלגל איכשהו לאילת.
התאהבתי בו כמעט מהרגע הראשון. היו
לו שערות מקסימות, וזקן פרוע. הוא

מלא אחר שום הוראות או פקודות. לנו אין ״מלך״,
יליט שיגיד לנו מה לעשות. כי אנחנו עושים מה
צים, חיים כפי שאנו מבינים: בלי פקודות, בלי
יא מרות אירגונית. מי זה איזי, שיגיד לנו מה

ילדות קשה
מ־ 14 שנה חייתי חיים נורמאליים, כמו כל בחורה
בת גילי. הייתי רגילה לקום בבוקר, בשעה קבועה,
ושמנת, ללבוש בערב שימלה פרחונית ולצאת בחברת

באילת, אריד זנבי
לתל־אביב, מצייר
העוברים והשבים.

היחידה בחבורה הקוסמופוליטית של הנוודים היא פיי אטינגר,
| | 11 1111 אשר הוקסמה מאורח חייהם החופשי של הביטניקים, הצטרפה
אליהם. היא מתכוננת עתה להצטרף אל ידידה, השוהה עתה בהודו, לאחר שגורש מהארץ.

הזהירו אותו כמה פעמים, גרשו אותו
מהארץ. כעבור חודש כתב לי מהודו. אני
מקווה להגיע אליו בקרוב.
טיפוס אחר שהכרתי באילת הוא סנט־מייקל.
בן 19 בסך הבל, וכבר ביטניק
אמיתי. היד, לו שיער בלונדי ארוך, זקן
תייש דליל, גיטרה ישנה והורים עשירים
בפילדלפיה. אבל הוא מאס בחיים אפורים
של בן עשירים מפונק, שינה את שמו
וחצה את האוקיאנוס. הוא עבד כמה שבועות
במועדון בכחוס בירושלים, ואת הלירות
הבודדות שהרויח שם חילק בין
החברים. גם הוא לא מצא חן בעיני המשטרה.
אמרו עליו שהוא מסריח ושהוא
משתמש בסמים משכרים. אבל השוטרים
הפרובינציאליים שלנו לא מבינים, שכדי
לנגן עם כל הלב ולהגיע לאכסטזה, מוכרחים
לעשן מעט חשיש. זה מעביר אותך
לעולם אחר, אל ספירה שונה, צובע את
כל העולם בצבעים חדים ובהירים, יפים
יותר מן המציאות.
בכלל, בארץ הזאת לא יודעים להעריך

אנשים כאלה. השכנות של אמא תמיד
אומרות לה :״איך את מרשה לפיי להסתובב
עם הגויים המצחיקים האלה?״ מה
הן מבינות, הזקנות הטיפשות הללו? הן
חיות עדיין במאה הקודמת, ומעולם לא
שמעו על הביטניקים.
אני גם מזדעזעת מגילויי הגזענות בישראל.
ובשום אופן אינני יכולה לתפוש
מדוע מקימים כל־כך הרבה רעש כשתום־
שים בחורה ששכבה עם ערבי. מה יש,
הערבים הם לא בני אדם?
אנו, הביטניקים, איננו מתחשבים בארץ
המוצא. לאיש מאיתנו לא איכפת אם אתה
אנגלי, יהודי או ערבי. אני אומנם לא
מתעניינת בפוליטיקה, וכל הקישקושים של
הפוליטיקאים מעניינים אותי כמו השלג
דאשתקד. אבל אני חושבת, שאם לערבים
בארץ היה קצת שכל, הם היו
באים ומצטרפים למשפחת הביטניקים. תראו
איך היינו מקבלים אותם. לא כמו הפטפטנים
האלה שעושים את עצמם ביטניקים ועור־המשך
בעמוד )20

נראה פרא לא מזוייף. שעות על גבי
שעות הייתי מקשיבה לצלילי הגיטרה שלו,
ומשהו היה צובט את ליבי.
סולטי היה איש־ג׳ז שאין רבים כמוהו.
הוא היה מנגן עם כל הלב, לא כמו אלה
שמנגנים במועדוני הלילה של תל־אביב. רק
שני דברים קטנים היו דרושים לו כדי
להגיע לאכסטזה: מעט חשיש וכמה לגימות
קוניאק. ימים שלמים היה יכול לשבת עם
הגיטרה שלו ולנגן. אבל הפרצוף שלו
לא מצא חן בעיני המשטרה. לאחר ש

| 1ך | 1ה 1*11111 הן הרכוש היחידי של שני הנוודים הצעירים,
0 11 שגורשו מאילת, עברו לתל־אביב, מנגניס ברחו־
( 1111
בותיה שירי״עם אמריקאיים, מעוררים את תשומת ליבם של העוברים והשבים.

היא ביטניקית צפירה ויפה, המוטיטה כפל ריק לעבר קהל
הסקרנים הרב אשר התאסף סביב החבורה המוזרה, אשר ישבה
על מדרכות תל־אביב וניגנה בגיטרנת. היא מבקשת באדיבות תרומות למען הביטניקים.

הקופאית

בי־י^ 4 3י -ג!

1-1 3 : 1

י עו כ )יןךדח׳ א ח 1ה עם . 56ת״ א

למסיימי כיתרת ח־—עי— י׳—י״א— י״ב

החלה ההרשמה לפיתות תיכוניות,סדירות,
כשעות היוב והערב, המיועדות להכנה

במדינה נהמ שן מעמוד ־) 14

אבל שגריר לא יהיה המוהיקני האחרון.
יומיים אחרי שהודיע על עזיבתו, נסע לפאריס
גם טוביה סער, כדי להשתלם שם
בהפקת תוכניות טלביזיה.
חנוך גיבתון יכול סוף־סוף לנשום לרוחה.
יו מן החדשות נשאר בידי נאמניו,
חגי פינסקר ועמום גורמן, שלא יעזו
להמרות אתי פיו. אבל המנהל הפעלתני
של שרותי השידור לא תסתפק בטיהור
הגדול, ביקש להוכיח כי הוא הוגה רעיונות
מבריק ומקורי. הוא סיפר לאחרונה כי
יש בדעתו להוסיף לתוכניות קול ישראל
סידרה מיוחדת לפנסיונרים.
התלוצצו השבוע כמה מעובמ הרדיו:
״התוכנית לפנסיונרים תהיה ראויה לשמה
רק אם חנוך גיבתון יאזין לד, כפנסיונר.״

מ שפט
ה ש תי קההגדולה
קהל הסקרנים שמילא השבוע את אולם
המשפטים של שופטת־השלום התל־אביבית
הדסה בן־עתו, הצטופף סביב צעיר שחרחר
ונמוך קומה, שישב על ספסל הנאשמים
בין שני שוטרים.
חסן־עלי עומאר ,21 ,השפיל את מבטו,
ניסה להתעלם מהערותיהם הלגלגניות של
הסרסורים, שהתקהלו סביבו .״אני לא
מאמין שהוא אנס את החיילת,״ הסביר
מישהו בקול רם ,״הוא נראה מיסכן
כזה, עלוב. איך הוא הצליח להתגבר על
שתי חיילות?״
חופר מז ל. רוב החשודים שהובאו
אותו יום בפני שופטודהשלום שוחררו
בערבות. הסבירה השופטת :״אני משתדלת
לשחרר אותם, כדי שיבלו את החג
בקרב משפחותיהם.״ יוצאים מכלל זה
היו החשודים שנעצרו השבוע, להם מיחסת
המשטרה עבירות על רקע מיני. ב־מיקרים
אלה נענתה השופסת לבקשת המשטרה,
הוציאה צזדי מעצר .״אין להם
מזל,״ התלוצץ שוטר ,״השופטת רגישה
לפושעי מין.״
עומאר, שנעצר לפני שלושה שבועות
כחשוד באונס חיילת לעיני חברתה (העולם
הזה ,) 1438 משך בכתפיו כשנישאל
אם יש לו מה לומר .״אסביר הכל בבלחש.
משפט,״
הפטיר
נציג המשטרה, רב־טמל משה כהן, הסביר
כי החקירה טרם נסתיימה וכי המשטרה
אוספת עדיין עדויות. הוא ביקש
מבית־המשפט שיוציא צו־מעצר לשבוע את נוסף, הבטיח כי המשטרהתעמיד
החשוד לדין, עוד לפני תום תקופת המעצר
.״יש נגדו עדות של שתי החיילות-
הטרמפיסטיות,״ הסביר ,״כבר השבוע נמסור
לפרקליטות את גליון האישום.״
החשוד ביקש לומר דבר־מה, התחרט,
המשיך לעמוד בשקט כשהוא סוקר מפעם
לפעם את הקהל שנאסף באולם. ברגע
האחרון נזכר איש המשטרה כי שכח
להוסיף פרט חשוב .״אם נשחרר את החשוד,
קיימת סכנה שהוא יברח וימצא
מקלם מעבר לגבול,״ הסביר.
הטענה שכנעה כנראה את השופטת,
שהוציאה נגד עומאר את ציד המעצר.
איש משטרה ותיק הסביר השבוע כי
הוכחות׳ חותכות כי
בידי המשטרה יש
חסן־עלי עומאר הוא האיש שביצע את
האונס. לדבריו, הצליחו שתי החילות
לזהות אותו, ואף מסרו עדות העשויה
להרשיע אותו בדין.
אם אמנם יורשע, עלול עלי־חסן עומאר
להשלח לתקופת מאסר ממושכת.

ישר אלי אד ה
• ״הארץ״ ,יום ר:

בי ת ה ספ ר הי חי די ב מ דינ ה :״

• המנוהל על ידי סגל מורים אקדמאיים מנוסה
• המבוסס על שיטות הוראה חדישות
• המקיים מעקב מתמיד על כל תלמיד
פרטים והרשמה

גמנסיה אקסטרנית, רח׳ המסגר ,62 תל־אביב, בכל יום
בין השעות 8.00 בבוקר ד 7.00 בערב, טל&ון .36487

הד אגדות מדחף בסינזטאות צפת, יזזד
עם פועם־חייס מודרני. כשמבקרי מועדוני־הלילה
חוזרים לבתיהם בשעות הלילה הקטנות,
יוצאים תלמידי־החכמים של עיר־המיסתורין
לתפילותיהם.

• ״הארץ״ ,יום ד:
ניצולי מחנות ההשמדה באירופה יעלו
לירושלים במלאת 20 שנה לנצחו! בנות)
הברית על הנאצים. מטעם הוועדה היוזמת
נמסר, ני הוחלט להוציא החל מהשנה
את הרוח הגלותית מהפגישות השנתיות
של יוצאי המחנות ולהכניס בהן רוח
ישראלית, בלי לשכוח את העבר. דובר
התעדה אמר, כי הוחלט לתכנן השנה
את המיפגש ״לא בעצרת אבל — אלא
במפגש רמים, לא בנאומים — אלא סביב
מדודות, לא ב,יזכור׳ אלא בשירה בציבור״.
חעולם חזח 1*41

חה׳ אחת החגוחח שהוחדגו ן ןל-ידי הגשמה! אחדי
צייר לנשף.
המסיבה החלה באווירה משעשעת. כל האורחים
עברו תחילה בפרוזדור נמוך, בו
נשמעו קולות מפחידים, שבקעו מרמקולים
מוסתרים. רק אחרי שער הגיהינום — כפי
שכונה פרוזדור האימה — קיבלו בעלי־הבית
את אורחיהם, כשהם מחופשים לאנשי־חלל.
מה שהתרחש לאחר מכן, תואר בגירסות
שונות וסותרות. בעלי־הבית טענו כי הנשף
הצליח, למרות שהצייר הביא עימו אורחים
בלתי קרואים. המוראל היה גבוה, טענו הם.
לפי טענות אחדים מן האורחים, היה זה
נשף משעמם. הפטיפון התקלקל, חסרו משקאות
חריפים ואפילו אוכל לא היה בכמות
מספקת.
אך האטרקציה של הנשף התרחשה בשעות
הקטנות של הלילה, כשבעל־הבית
הביא ארגז גדול, הכריז על הגרלה. סוף
ההגרלה נירשם בתיק המשטרה. יוסף הואשם
בו בהחזקת תמונות פורנוגראפיות
ובהפצתן.

פירגוגראסיה +אמצעי־מגיעה
^ פני שנפ ת ח התיק הפלילי נגד יוסף
/סמים, נפתח במשטרת חיפה תיק אחר,
אשר בו הופיע יוסף במתלונן.
שעה קלה לאחר שהאורחים עזבו את ביתם,
הרגישה -אסתר סמיט כי ארנקה נעלם,
ובו סכום של 180 ליי ומיסמכים אישיים.
בהודעות האורחים למשטרה נמסר כי המארח
העשיר גבה דמי השתתפות בנשף,
בסכום של עשרים ליי לאדם. לאור העובדה
כי הארוחה שהוגשה בו היתד. צנועה, וכי
הצייר — משה בן־ארי — לא קיבל שכר
תמורת עבודתו, נשארה רק הצדקה אחת לגביית
דמי ההשתתפות: ההגרלה, ששימשה
כגולת הכותרת של המסיבה.
שמונה תלונות, שהוגשו על־ידי באי־הבית,
מסרו כי לפרסים שחולקו לבעלי־המזל, צורפו
תמונות פורנוגראפיות ואמצעי-מניעה.
ביום הראשון השבוע הופיעו שלושה בלשים
בביתו המהודר של ממיט, הציגו צו
חיפוש, ניגשו ישר לארון הספריה ומצאו
את אשר ביקשו: חבילה גדולה של תמונות
פורנוגראפיות, שנותרו לאחר החלוקה ל-
אוורחים.

שביצע ערב המסיבה.
למחרת הנשף הופיע ••וטף במשטרת חיפה
ומסר הודעה על גניבת הארנק מביתו. על
השאלה מי הם החשודים בגניבה, ענה יוסף,
תוך כדי ציון שמותיהם של כמה מבאי־ביתו
בליל המסיבה. המשטרה פתחה בחקירה.
יומיים
לאחר מכן מסר סמים לחוקרים
פרס נוסף: הארנק עם התעודות התגלה פתאום
בכים הפנימי של אחת מחליפותיו, בר.
לא השתמש ימים אחדים. אך מאה ושמונים
הלירות נעלמו מתוכו. מכיוון שלכסף אין
סימני היכר מיוחדים, התקשתה המשטרה
באיתור הגנב.
אך לפתע חל מיפנה בחקירה. כמה מן
האורחים מסרו הודעות מפתיעות על מהלך
הנשף בביתו של הסוחר, הפכו תוך כדי־כך
את סמים ממתלונן לחשוד.
לפי טענתו של סמים לא נגבו מן האורחים
דמי כניסר. היה זה רק תשלום לכיסוי
ההוצאות. כולם שילמו, לטענת סמיט, פרט
לצייר ואשתו, שהיו מוזמנים תמורת העבודה.

חולקו גם שום תמונות פורנוגראפיות,
המשיך סמיט לטעון. לחמישה מבין פרסי
ההגרלה הוא צירף צילומים, אבל היו אלה
תמונות עירום רגילות. לאחדים מן הפרסים
צורפו אמצעי־מניעה במקום באלונים. כמובן
— כבדיחה .״כולם צחקו נורא, והיה
באמת שמח מאוד,׳׳ סיפר בעל־הבית.
איך בכל־זאת הגיעו לידי המשטרה תמונות
פורנוגראפיוחי <היתה לי חבילה של
תמונות כאלה בבית, כבר הרבה שנים. אני
הבאתי אותן עוד מחוצלארץ. החזקתי אותן
כל הזמן בבית, ואפילו אשתי לא ידעה על
קיומן. יום לפני הנשף, כשהתחלתי להכין
את ההגרלה, הוצאתי את כל החבילה, כדי
לבחור תמונות אחדות. אותה עת היה אצלי
בן־ארי, שקישט את הבית. הוא בא יחד עם
אשתו.
״גם הצייר וגם אשתו ראו את החבילה.
היא ביקשה ממני לראות את התמונות, אבל
אני סרבתי. רק לאחר שבעלה הסכים, נתתי
לה לראותן. מיד לאחר מכן החזרתי את החבילה
לארון, והצייר ראה זאת. זו הסיבה
שהבלשים ידעו מייד היכן לחפש.׳׳
לפי טענת סמיט, כל העדויות אשר נמסרו
נגדו במשטרה, הן עלילה שאורגנה על־

נשף ת מ ונ ו ת הגירוי
ך* תיר ׳,המשטרתי העבה הכיל, נוסף ל)
) פרטי העדויות, כמות גדולה של תצלומים.
רק אחדים מהם ניתנו להגדרה כתמונות
עירום. לרובן — כ־ 70 תמונות — אין
הגדרה צנועה זו מתאימה. גם בהן ניראים
גברים ונשים עירומים. אך חשובות הרבה
יותר מהעירום עצמו, הן התנוחות בהן
צולמו הגיבורים: יחסי מין בצורות שונות,
תוך הבחנה דקה בפרטים, ואורגיות מיניות,
שבהן נוטלים חלק אנשים רבים.
גם לפי החוק וגם בהתאם למוסכמות המקובלות,
יש לצילומים אלה רק הגדרה־אחת:
תמונות פורנוגראפיות.
בעדויות שנאספו בתיק דובר על נשף
פורים מפואר, שנערך בווילה על הכרמל. על
גבי התיק החום, תחת הכותרת ״משטרת
ישראל — נפת חיפה — אגף המוסר׳׳ ,מופיע
שמו של יוסף סמיט, סוחר חיפאי ידוע
ומכובד- .

היתד, מתוכננת. ומאורגנת בהלכה . .נו 0ף לבאי
הבית הקבועים, הוזמנה עוד חברה
מאורגנת אחרת, כדי להשלים את מספר האנשים
הדרוש לנשף חגיגי מוצלח, בין המוזמנים
היו אנשי־שם, בעלי עסקים מחיפה
ומתל־אביב, מהנדסים, מנהלת בית־ספר תיכון
ואיש משרד הבטחון.
יומיים לפני הנשף הוזמן לווילה צייר חיפאי
צעיר, כדי להכין קישוטים לקראת ההילולה.
שמו של הצייר נמסר על־ידי אחד
ממארגני הנשף, ידידו הקרוב של בעל־הבית.
כתמורה לעבודתו, הוחלט להזמין את ה־

״כל זה הוא תוצאה של נקמה מלוכלכת,
מצד אנשים שהכנסתי לביתי,״
טען השבוע יוסף סמיט, בפני כתב העולם
הזה .״אנשים אלה החליטו להרוס אותי, ופגעו
בי בצורה קשה.״

״פולס צחי,ו ;ודא!״
ן* רגיזה אותו במיוחד העובדה, כי בין
4 1המתלוננים היה גם הצייר בן־ארי. תרומתו
המיוחדת לשורת התלונות היתד, מבוססת על
העובדה כי לא קיבל שכר לעבודות הקישוט

ידי הצייר, כנקמה על -התלונה הקשורה ב-
גניבת הכסף.
״אין לי ספק כי התיק ייסגר,״ הסביר
הוא ,״אז אתחיל אני בפעולת תגמול. את
כל אלה שמסרו נגדי עדויות־שקר, אני אתבע
לדין על הוצאת דיבה. אפילו שיעלו המשפטים
בעשרות אלפי לירות.״
אלא שכל הסימנים מראים כי המשטרה
כלל אינה מתכוונת לסגור את התיק. כנראה
שנשף פורים, שהתחיל בווילה המפוארת על
הכרמל, ימשך בחדריו האפורים של בית-
המשפט החיפאי.

שער הגיהינום
*וסן* ואסתר פטיט התפרסמו לראשונה
1בישראל, לפני כשבע שנים, בנסיבות שד
נות לחלוטין. הם היו אז זוג קיבוצניקים
צנועים, שלפתע ניתך על ראשם ברד של
כסף. שנים ספורות לפני־כן הגיע יוסף מ־ארצות״הברית,
התחתן עם בת קיבוץ, הצטרף
למשקה כחבר. אך לא לנצח.
יום אחד, לאחר פטירתו של דוד עשיר
בחוצלארץ, התברר לאסתר כי שישית מן
הירושה נפלה בחלקה. היה זה סכום נכבד,
שעורר בלבם של יוסף ואסתר את הרעיון
לנטוש את הקיבוץ.
הם עברו לחיפה, ומייד רכשו להם שם
בעולם המיסחרי של עיר הנמל. בעיר התחתית,
ברחוב העצמאות, פתח יוסף עסק.
באותה עת קנה הזוג וילה מפוארת, במרחק
כ־ 200 מטר ממרכז הכרמל. הווילה בלטה
אז במראה החיצוני בכל הסביבה.
בערב חג הפורים האחרון, התקיימה בבית
סמיט מסיבה, בה השתתפו 42 איש. המסיבה

הווילה על הכרמל י
פאי יוסף סמיט. בתום הנשף, טענו כמה ממשתתפיו, חילק בעל

הבית תמונות פורנוגראפיות למשתתפים, צירף אליהן אמצע•
מניעה. מערכת העולם הזה נאלצה למחוק חלק מן התמונה1 ,
ממיט8 .
שהיתה אחת סיני רבות באוסף הגזול שהוחרם בווילה של סם׳

י 1— 19

אני בי טני קי ת א מי תי ת
(המ שן מעמוד ) 17

כים הפגנות נגד המימשל הצבאי. כאילו
שזה יעזור להם.

רק דא אומנים

ף איו דכר שמרגיז אותי יותר מהטיפוסים
שרובצים. בכסית וקוראים לעצמם
ביטניקים. הם אולי ציירים, פסלים
או משוררים, אבל לא ביטניקים. אני רוצה
להסביר אחת ולתמיד: ביטניק אמיתי אף
פעם לא יכול להיות אמן. כי הביטניק
הוא מטבעו אדם שמעולם לא יצר דבר,
שאף פעם לא עבד בצורה מסודרת ולא
אימץ את מוחו יותר מדי.
קחו למשל אותי. מאז שהפכתי לביטני־קית,
לא עבדתי אף יום אחד. אומנם שטפתי
כלים בבית־מלון באילת, אבל זה לא
ניקרא.
תשאלו! מה עושים כשאין כסף ז גם
כן בעיה. מי צריך כסף, מי? העיקר שיהיה
מה לאכול, וזהו. אם צריכים כמה לירות,
אפשר לעמוד ברחוב ולקבץ נדבות. עשיתי
זאת לא פעם.
לפני כמה חודשים נתקעתי עם ידיר
בחיפה, רצינו לאכול משהו ולהגיע לתל־אביב,
אבל הכיס היה ריק. בחרנו מידרכה
סואנת. הוא התיישב על המידרכה, שר
וליווה את עצמו בגיטרה. אני אספתי את
הכסף מהקהל שהתאסף סביבנו. תוך כמה
שעות היו לנו בכים 35 לירות.
נכנסנו למסעדה, אכלנו, נסענו לתל־אביב,
ואת שאר הכסף חילקנו בין החברים. כי
אנו, הביטניקים, עוזרים אחד לשני וחיים
האחד מהשני. יש לנו חוק לא־כתוב: כל
פעם שלמישהו יש כסף, הוא עוזר לחבריו.
הנצרכים.
בשבועות האחרונים ישבתי בתל־אביב.
רציתי להיות קצת אצל ההורים לפני שאני
נוסעת להודו. בכל זאת הורים זה
הורים.
יום אחד פגשתי ברחוב את אריך דנבי,
ביטניק הולנדי בעל דרכון בריטי, שהגיע
לארץ מבית־הסוהר בשוויץ. הוא סיפר לי
בצער שעירית אילת החליטה להרוס את
הביקתות שלנו ולסגור את המקום. סירבתי
להאמין. כעבור יומיים שמעתי שכתבו על
כך בעיתונים. הזדעזעתי.
עירית אילת לא מבינה איזה נזק היא
גורמת לשמה של ישראל ברחבי העולם.
כי אנו, המגיעים לכל פינה נידחת, נספר
בכל העולם איך מתייחסים אלינו כאן,
בישראל.
החברה שאלו אותי מה אפשר לעשות
נגד עירית אילת, כי אני הישראלית היחידה
בין הביטניקים. אמרתי להם שאלך לדבר
עם ראש העיר. אסביר לו מי אנחנו ולמה
כחרנו באילת. אני מקווה שהוא יבין.
אחרת נאלץ לאחוז באמצעים ואפילו להשתמש
בכוח.
אני, חושבת שראש עירית אילת מזלזל
בכוחנו. אבל אני מבטיחה לו שיש לנו
מספיק כוח והשפעה ברחבי העולם. בניו־יורק
יש ארגון בין־לאומי של ביטניקים,
שבראשו עומד ביטניק בשם בוב. אני אישית
לא מכירה אותו, אבל שמעתי עליו רבות.
בכל פעם שביטניק מסתבך בצרות וזקוק
לעזרה, הוא פונה אל בוב. גם אנחנו
נפנה אליו אם לא תהייה לנו ברירה.
** ד כאן סיפורה של ״פיי״ אטינגר.
׳ ג מזכיר עירית אילת, ישעיהו שטיין, שהגיב
על האשמותיה של הביטניקית, הסביר
כי עירית אילת אינה מעוניינת להפוך את
העיר למושבה של ביטניקים.
״האנשים האלה אינם מקפידים לשמור
על חוקי התברואה,׳׳ הסביר הוא .״לנו
לא איכפת איך הם מתנהגים ומתלבשים,
אבל בשום אופן לא נרשה להם להפוך את
חוף הים לפרבר מזוהם של מיבנים, המוקמים
משרידי חביות וסירות ישנות.״
הוא טען כי הביטניקים, שהשתלטו על
רצועת החוף, מהווים מיטרד סניטארי חמור,
מבריחים את התיירים הרבים היורדים לאילת.
מזכיר
העיריה סבור כי אין לעירית
אילת מה לחשוש מפני האיום של הביטני־קים,
כי יפנו למרכז שלהם בניו־יורק,
ויתלוננו על היחס העויין .״כל עיר אחרת
בעולם היתד, נוהגת כך, ואף אחד לא היה
סובל את הליכלוך שלהם,״ הסביר.
אבל הביטניקים לא ויתרו בנקל. הם
הוסיפו לזרום בהמוניהם אל העיר הדרומית,
הקימו מחדש את ביקתותיהם
ההרוסות.
עירית. אילת נאלצה השבוע למצוא פית־רון
אחר למיטרד הסניטארי. היא גייסה את
הביטניקים לעבודה כפועלי ניקיון.

עליזה

חנה אליעזר

סימה קנוש

״שוס דבר לא קרה

״אין לי ברירה

״תחילה פחדנו

^ ותו בוקר הורגשה תנועה מוגברת
בתחנות האוטובוסים, בתחנת הרכבת
ובכבישים בכלל. החג התקרב, מיספר הנוסעים
גדל, וביניהם ערב רב של חיילים
וחיילות, שבאו מבסיסיהם ומיהרו למשפחותיהם
לבילוי ימי חופשת־החג.

• חנה אליעזר, בת ,19 מרמת־החייל
ג בחיי, זו הפעם הראשונה שאני

לפני שבועיים. תחילה פחדנו, אך הפחד
עבר והנסיעות נשארו. כמובן שנוסעים
בטרמפים. הורי עשו רעש בבית, ואני
אפילו הבטחתי כי אסע רק באוטובוס או
ברכבת. אך זה לגמרי לא מעשי. לבסיס
שלי אי־אפשר להגיע בשום אוטובוס. אני

אך אין לי ברירה. אני מוכרחה להגיע לבסיס
בזמן, ואוי לי אם אאחר. לי מעולם
לא קרה מיקרה דומה. אני מקווה כי גם
היום לא יקרה. ולמה שפתאום היום יקרה?

נוהגת לנסוע רק עם אנשים מבוגרים, ואי־תם
לא קרה לי שום מיקרה, ואפילו שום
שיחה לא נעימה. אם היו שיחות כאלה,
היה זד, דווקא עם חיילים, ולא עם נהגים
אזרחיים.

נוסעת בטרמפים. בדרך כלל אני נוהגת
לנסוע באוטובוס, אך היום איחרתי, ואין
לי ברירה אלא לחכות לטרמפ. ברור שקראתי
על מה שקרה עם שתי החיילות.

הטה/יכיסטיות
רק ימים מעטים לפני כן פורסמה הידיעה
על אונס של חיילת בנוכחות חברתה.
האנס נעצר, הודה באשמה, אך בכך לא
נסתיים עדיין המיקרה עצמו. הבעיה העקרונית
של בטחון הטרמפיסטיות הרבות
התעוררה מחדש בקרב הציבור. מעל דפי
העיתונות, בשיחות ובוויכוחים, חזרו ונישנו
דרישות המסזנות לצה״ל, לפתור את בעיית
התחבורה לחייליו, ובעיקר לחיילותיו.
אך בכבישים עצמם לא השתנה דבר. כבר
משעות־הבוקר המוקדמות של ערב החג
מלאו הכבישים אלפי חיילים וחיילות, המחפשים
אפשרות להגיע לביתם בהקדם האפשרי.
חיילות כחיילים נעו בדרכים בצורה
השיגרתית: טרמפים.

£יו תו בוקר

* סימה קנוש, כת ,18 ירושל מית:
אנחנו כולנו קראנו על מה שקרה

• ברבה טנונו, בת >י ,1חיס־

יצאו צוזתות העולם הזה

לכבישי הארץ, אספו טרמפיסטיות במכוניותיהם
וחקרו איך השפיע האונס האחרון,
והוזיכוח בקרב הציבור, על תנועת
הטרמפים של החיילות. מישאל־הבזק הוכיח
מעל לכל ספק, כי השפעת הפשע היא אפסית,
בדיוק כמו השפעת רצח החיילת
רעייה גולן, שהתרחש בנסיבות דומות לפני
כשנה.
רוב החיילות לא התייחסו גם הפעם לעניין
ברצינות. ואלה הן התשובות האופי־ניות
שנאספו במשאל מפי החיילות:

• עליזה, בת ,18 תל-אכיכית :

אני בצבא רק שלושה חודשים. אך בכל
אותה תקופה, אני נוסעת בטרמפים, פעמיים
ביום, ושום דבר לא קרה. כל העניין לא
מפחיד אותי. ומה יש פה לפחד?

אסתר חווה
,רק עם חיילים אחרים

הקיבוצניקית
״זה מפחיד כל אחת מאיתנו

״זה רא יסדה ר! אוגרות ווב הש־מניסם יות,שנשארו עו*יו
צוותות,.העולם הזה״ ברחבי האוץ אחו תק־נת שת החיילות
אית: אני חושבת שאלה הן שטויות.
הכל תלוי בהתנהגות הבנות במכונית. אותי
זה לא מפחיד. אני נוסעת בטרמפים כדי
לחסוך בזמן, וגם אם היתד. לי אי־פעם
שיחה, היא לא הביאה לשום מקרה רציני.
עם אף נהג לא קבעתי פגישה. אינני
אוהבת פגישות מיקריות.

• אסתר חווה, כת ,18 מירושלים:
אני נוסעת בטרמפ תמיד בליודיית
חיילים אחרים. אף פעם לא נכנסתי למכונית
זרה לבדי. לא משום שקראתי מה
שקרה לפני שבועיים, אלא משום שאני
יודעת שדברים כאלה קורים. למה לי צרות?
כך אני בטוחה. ובאמת, אף פעם לא קרה
לי שום דבר. איש לא הציע לי אפילו
פגישה.

@ קיבוצניקית מיחידרדהצנחנים
(לא רצתה למסור את שמה) :מובן

שהמיקרה שקרה מפחיד כל אחת מאיתנו,
אך בסופו של דבר מיקרה כזה קורה לאחת
מאלף, ואף אחת אינה חושבת שזה יקרה
דווקא לה.
אני דווקא נוסעת בטרמפים לעיתים
קרובות מאד. זה יותר מהיר ויותר זול.
אצלנו בקיבוץ כסף זה גורם מכריע. כמובן,
לא פעם קורה שנהגים מתחילים בכל מיני
שיחות, אך אף פעם זה לא רציני, ואין
אפילו על מה לספר. ובכלל, איך בחורה
יכולה לספר על דברים כאלה?

הנהג איך אני מעזה לנסוע עם אנשים
זרים. אחר כך אמר: מה היית עושה, אילו
עכשיו הייתי מגביר את מהירות הנסיעה
ומוביל אותך לאיזו פינה חשוכה, כפי שקורה
לעיתים קרובות? עניתי לו כי אני
כנראה יותר מדי בטוחה בעצמי, ויותר מדי
מאמינה באנשים. אז הוא אמר לי שהוא
רק צחק, וכך הגענו בשלום למחוז חפצי.
אך אני בצבא רק חודשיים. יתכן ולכן אין
לו יותר מה לספר. אך אני מקודה שגם
בגמר השרות לא יהיה לי מה לספר.

לא שיש גם חיילות היכולות — או,
^ יותר נכון, המוכנות — לספר יותר. סיפרה

מיקי איון, כת ,21 תושבת תל־אביב,
המשרתת עתה כצבא־הקבע:
קראתי את הכתבה בהעולם הזה,

והעניין נראה לי מוזר מאד. תחילה אף
לא האמנתי לסיפורן של שתי הבנות. איך
שלא יהיה, אני בטוחה כי הן לא נהגו
בשכל רב. אינני מבינה למה הן לא ירדו
מן המכונית, כשידעו כבר כי הנהג איננו
בסדר. היתד, להן לפחות הזדמנות אחת לעשות
זאת: בשעה שהן התחלפו במקומות.
אני נוסעת בטרמפים כבר שנתיים, וכמובן

שקרה לי לא פעם שנהגים התחילו עימי
בשיחה על נושאים אינטימיים. אך במיקרה
כזה אני עושה את הכל כדי להטות את
נושא השיחה. בדרך כלל אני מצליחה, ואם
לא — גם זה קרה כמה פעמים — אני
פשוט יורדת. לכן איני מאמינה כי המצב
יכול להגיע לאונס. אולי זה מצחיק, אך
אני חושבת שלאונס דרושה הסכמה של
שני הצדדים. קרה לי פעם שהייתי במצב
מסוכן, לאו דוזקא בשעת הטרמפ, אלא כשכבר
ירדתי מהמכונית. נכנסתי לסימטה
חשוכה, ושמעתי שמישהו רודף אחר׳ .עצרתי׳
הרמתי אבן כבדה, ואמרתי לאיש :״או
שאתה מסתלק מיד מהמקום, או שאני
שוברת לך את הראש!״ הוא הסתלק.

וד סיפור של טרמפיסטית מנוסה, הנעה
כבר בכבישי הארץ שנתיים באותה שיטה,

החיילת אריאלה, כת ,21 תל־אביבית:
בדרך כלל כל פעם שאני נוסעת
בטרמפים, חוזרת אותה השיחה. הנהגים
מתחילים בשאלות על עברי, על תוכניות ,
לעתיד ,׳והעיקר — האם אני רוצה להתחתן,
ואם יש לי כבר חבר. לאחר מכן, כשהם
סבורים שהם מכירים אותי מספיק, באים

• זיוה אפיו, בת ,18 מקרית־
1מוצקין: אותי זה לא מפחיד. איני פוחדת
מגברים. אף פעם לא קרה לי שום דבר.
איש לא הציע לי דבר( .כאן התערבו בשיחה
חבריה של החיילת, חיילים שחיכו עימד,
לטרמפ :״זיוה, את כבר שכחת מה שקרה
לך?״ אמר אחד מהם ,״למה את לא מספרת
את האמת?״)

• ויקטוריה, בת ,18 מפתח־

ברכה מכונו(שמאל) 1.
״אותי זה לא מפחיד

הסיפורים האישיים שלהם. הסיפורים׳; אופייניים
לפי שני דגמים. דגם אחד: הנהג מספר
כי הוא נשוי, אך לא מצא הבנה בחיים
משותפים. אשתו אינה חברה של ממש.
דגם שני: הנהג מספר איך רודפות; אחריו
בחורות, ואיך שהוא מסרב, ולבסוף איך
נכנע לדרישותיה,ן. בשלב השלישי אחדים
מהם מנסים להפעיל את ידיהם, אז אני
מספרת שעברתי קורם לג׳ודו — וכי־ אני
מצטיינת במקצוע זה. בדרך כלל זד, עוזר

ךלא תמיד מסתיים הכל בכי טוב —
סיפרה אחת מן החיילות, אשר ביקשה
לא לפרסם את שמה :״אני בת קיבוץ, ועוד
לפני שהתגייסתי לצבא, היה לי נסיון רב
בנסיעות בטרמפים. לא תמיד נסיון מעודד
בייוחר. פעם אחת יצאתי מהקיבוץ לחתונה
של קרובת־משפחה. היה זה בשעות הערב.
הנהג, אדם מבוגר, ללא שום הקדמות, החל
לשלוח ידיים. כשהורדתי לו את היד, עצר
את המכונית ואמר לי — רדי. ככה —
אז אין לי מה להסיע אותך. נשארתי באמצע
הכביש בלילה. פעם שניה, כשהייתי כבר
חיילת, היה העניין קצת יותר מסובך. הנהג
היד, תוקפני ביותר. כך בסיבוב, כאשר האיט
את מהירות הנסיעה, פתחתי את הדלת,
וקפצתי החוצה. נפלתי על הכביש והוא
המשיך בנסיעתו, כאילו כלום לא קרה. אך
למרות הכל, לפעמים, כשאין ברירה אחרת,
אני עדיין נוסעת בטרמפים.

ת קוו ה: עכשיו אינני נוסעת לעיתים
קרובות בטרמפים. אך לא בגלל הכתבות
בעיתונים, אלא פשוט משום שהועברתי לבסיס
אחר, והתחבורה אליו נוחה. אך לא
מזמן, במשך שלושה חודשים, נסעתי כמעט
יום־יום בטרמפים, ודררקא נזדמנו לי נהגים
נחמדים מאד. בדרך כלל הנסיעות האלו היו
די מעניינות.

• שתי חיילות הברות, בלונדית
ושחרחורת, האהת חיפאית וה שניה
תל־אביבית: ודאי שמה שכתוב
בעיתונים משפיע עלינו, אך אין
לנו ברירה. עד שהצבא לא יסדיר טרמפים
מאורגנים, דבר לא ישתנה. שום כתבות
לא תעזורנה. הצבא חייב להסדיר את הנסיעות
של חייליו, כדי שיהיו בטוחים
וכדי שלא יבזבזו את כל החופש בציפיה
על הכבישים.

• שושנה שנכב בת ,18 מחולון:
אני נוסעת פעמיים ביום, ותמיד בטרמפים.
לחיילת זה לא קשה. בדרך כלל
הנהגים עוצרים, לא כמו לחיילים. רוב
הנסיעות היו מעניינות. תמיד אפשר לתפוס
איזו שהיא שיחה מעניינת. רק פעם אחת
היה לי לא כל־כך נעים. נסעתי אז במכונית
פרטית, היה כבר חושך. פתאום שאל אותי

זיוה אפיו
״איני פוחדת מגברים

י כל אותו הבוקר, רק חיילת אחת
^ עמדה בתחנת האוטובוסים, מול מיפגש
הסטייקים ליד הרצליה, וחיכתה לתחבורה.
״אני לא משתתפת במישאל שלכם,״ אמרה
החיילת ,״אני לא אופיינית. אני נוסעת רק
באוטובוסים.״

,ן )1ן י ) ן ן | ן 1,ן, ן 1ן ן | ן 1ן ן 1, 1ן, ן ן 1,ן | ,ןןן | 1ןןןןןן 1ןןןןיןןןןןןןןןןןןןןןןן | ןןן: ן 1ןןןןן 11ן ן 11111! 111| | 1 1 1 11
סשרט רכיבה
האס הו ט הרא שון
מאז דהרו הרומאים במסלולי קיסריה, לא
ניראו בסביבה אלא סוסים של שומרי־שדות
ופרדות של פלחים. השבוע שוב
נישמעה שעטת פרסות דוהרות לאורך חולות
חוף קיסריה, למורדות ההיפודרום
הרומאי.

חברתחקסמובילגאהלה ציג א ת
ה מ כוניו ת ה בינ ל או מיו תפאר תו צרת
$1£8 £¥מג מ * 1ו101 ין* א 1 £8א ( 1ארהב) 1
סקאוט
טנדר

יוו מ פ קיג

חנעה קידמית; מנוע 4צילינדרים ן טטתוממז עיליים ן 25 כוחות
סוס לרישוי ן מנוע בעל מומנט גבוה הבנוי לעבודה מאומצת>
תא נחג מפח פלדה טנור ומבודד; ארגז במעמס של 1000ק״ג
למטען ונוטעים; שלדה חזקת מותאמת במיוחד לדרכים קשות.

< 0עווז
טנדרים

לייגו

דיוטי

ב* 3דגמים 0 *1000 :במעמס מותר של 710ק״ג; 1100־ 0
במעמט מותר של 1000ק״ג; 1200־ 0במעמט מותר של 1400
ק״ג ; ארגז מטען באורו של 2.1מטר או 2.6מטר עם כנפיים
פנימיות או חיצוניות. תא נהג מרווח ל* 3איש, אפשרי תא נחג
כפול של 6נוטעים ( 4דלתות) .מנוע 6צילינדרים; 40 כוחות
טוס לרישוי, חזק וחסכוני.
הזמנת הדגמים הנ״ל אפשרית גם עם הנעה קידמית. לייט דיוטי
הטנדר הבנוי לעבודה מאומצת ולחיים ארוכים.

מדווחת זיוה יריב על המירוץ
שהוכרז מראש כאסקוט הישראלי
הראשון:
זה היה יום גדול לאליהו גורמן, בעל
בית־הספר־לרכיבה מתל־אביב. ארבעים שנה
הוא יזם את המאורע. אולי מיק״ קשה
לדעת אצלו. זה היד, ממש מירוץ, לא
להאמין. היו 50 סוסים ו־ 5000 אנשים. ממש.
אז מה אם האנשים החזיקו בידיים. תינוקות
וסנדוויצ׳ים ממצות במקום מישקפות? מה
אם לא היו הימורים ושום גנגסטר לא
ניראה בשטח?! אז מה אם לרוכבים לא
היחה תלבושת רוכבים?! אז, מה עם הרוכבים
הערבים ניפנפו בהתלהבות בשוטים
לשמיים ולכל הצדדים, והרוכבים היהודים
רכבו זקופים כמו תרנים במקום להיות
צמודים לצזזאר הסוס? ! אז מה, באמת? !
עוד ילמדו. אנחנו צעירים. העיקר שזה
היה מירוץ.
מתח חשמל שרר בשטח כשהדגל הונף
ושורת הרוכבים זינקה וחלפה ממול במסלול,
בשעטת מלחמה, כשהיא מתיזה ענן
של חול ישר לתוך פרצופם הנילהב של
1000 צופים, שעמדו פשוט בתוך המסלול.
ואיזו התרגשות חזיית ציפיר, כשהאנשים
הקריבו את הסנדוויצ׳ים מהמצות לעיניים,
לראות בבירור האם יצליחו הרוכבים לדרוס
את הקהל העצום שעמר בתוך המסלול,
או לא.
למעלה על הגבעה היתד, המסעדה של
שדות־ים. הצופים ישבו שם בהפסקות, הז
מינו
ז1ם פרסו ומשקאות משכרים אחרים,
ממש כמו במירוצים של ניומארקט ודרבי,
והחליפו ביניהם תחזיות מקצועיות, ד,שעלות
וסיכויים, על המירוץ. למשל, האם יש
עוד סיכויים לאשר בן־נתן להיות שגריר
בבון או שהוא כבר הפסיד. לגמרי במירוץ?
ארתור היפה ישב שם בפינה והיה יפה.
לידו ישב בנו היפה ובתו היפה. היד, מפקד
מחוז תל-אביב, קנך, שבא לראות את
בנו, שהשתתף באחד המירוצים. והיתד, שם
עוד, חוץ מעשרות בדואים, אברי הסביבה,
ותיירים — הברונית האיטלקית. בנוונוטה,
הדודה של הבלון אדמונד של רוטשילד.
כך הסבירו לי.
׳ גורדון זכה במירוץ של ,1400מ׳ על
הסוסה נוגה. .מיקי פבזנר הבלונדית, רב־טי״ת
בת ,20 זכתה במירוץ לנשים על סוסה,
לבנה בשם סלמה. והערבי הטוב ביותר
היד, סלח מחמוד דיאב מהגליל, שזכה
במקום שני במירוץ 1200מ׳.
החברה לפיתוח קיסריה, שהיתר, כה אדיבה
והואילה לתרום את הגיבוי המוסרי למירוץ,
הבטיחה שהמירוצים יהפכו לקבע. בל״ג
בעומר יהיה מירוץ גמלים ובשנה הבאה
יהיו הימורים.
איש אחד אמר שהמירוץ הזר, הזכיר לו
יריד כפרי של סוסי־הרבעה. הישראלים
פשוט לא מפרגנים. נכון שאולי זר, לא היד,
בדיוק אסקוט, אבל זה בהחלט היד, דובק
פילטר.
כדורגל ניבוי בנבחרת
לפני שנה, כאשר יצאה ניבחרת הנוער למשחקי
אליפות אסיד, לנוער בכדורגל, התפוצצה
שערוריית הגילים המזוייפים. השבוע,
עם יציאתה של נבחרת הנוער למשחקי
האליפות שייערכו החודש בטוקיו, התפוצצה
שערורייה אחרת: שערוריית ההרכב.
מבין 18 חברי הנבחרת, ידעו 17מ־

הספקה מיידית, שרות נאמן,
מלאי גדול של חלקי חילוף

׳ 3 ! 1 1 0 | 111ל

ן סוכנות בלעדית בישראל

1חברה להנדסה חקלאית לישראל בע״מ חיפה—ת״א| .
| מפיצים בלעדיים

1חברת ווקסמוביל בע״מ, הנמל 48 טל ,61477 .חיפה| .

גורדץ (שמאל) מנצח כמיירוץ
בשנה הבאה: הימורים

ה 7ן ו

הצרפתי

ס־ע ל אי רו פ ה...
ובקר בדרכן
באתונה, גנואה, מרסיי, נאפולי, סיציליה ועוד.
סע באניה

א//יז

ההפלגות הקרובות:
17.6 ,3.6 ,20.5 ,6.5

א 0וז0/1ו4 \/א $£ 0£ו<;/1אג/מז 1£א 0ג/ק1א 00

מירדן הנשים
בל״נ בטומך: סירוץ גמלים
הפולם חזה 1441

ראש על נסיעתם לטוקיו. לשחקן ה־ 18 הודיעו
על כך רק ביום השישי האחרון, ערב
החג. עד אז היו שני מועמדים למקום זה:
אורי קדמי, שחקן מכבי תל־אביב, ויונתן
צבי, ממכבי חיפה. עמנואל שפר, מאמן נבחרת
הנוער, החליט לקחת עמו את קדמי,
להשאיר את צבי בבית.
״לא נשתוק על כך ׳,התרתחו השבוע עסקני
מכבי חיפה .״יונתן צבי נופה מהנבחרת
בשל שיקולים בלתי ספורטאיים אנו
מאשימים את מכבי תל״אביב בלחץ על המאמן
ואנו תמהים עליו שנתן את ידו לכך!״
מה הסתתר מאחורי האשמות של מכבי
חיפה?
נ5ן מונ המאמן. יונתן צבי שותף בהרכב
הראשון של כל משחקי המיבחן של נבחרת
הנוער. אורי קדמי, לעומתו, לא רק שלא
השתתף בכמה ממשחקים אלה, אלא שבמשך
חודש לא השתתף במשחקי קבוצתו, וגם במשחקיה
האחרונים לא הצטיין במיוחד.
אולם שלושת כדורגלני מכבי תל-אביב בנבחרת
הנוער הפעילו לחץ על המאמן ל־צרופו
של בן קבוצתם לנבחרת. ביחוד פעל
בשטח זד, גיורא שפיגל, קפטן נבחרת הנוער
וחלוצה המצטיין .״בלעדי אורי קשה
לי לשחק,״ אמר. נוסף לזאת רמזו כמה מאנשי
הנהלת מכבי תל־אביב למאמן שפר,
כי עדיין לא מינו סופית מאמן לקבוצתם
לעונה הבאה, וכי הוא מועמד הבא בחשבון.
טוענים אנשי מכבי חיפה :״ניהלנו משא-
ומתן עם שפר למינויו כמאמן בקבוצתנו!
לעונה הבאה. המשא־ומתן התפוצץ. שפר
נקם בנו בגלל זה.״
אנשים אדוק ההדדךלמצדה
השבוע נודעה הרשימה המליאה של שרי
ממשלת־ישראל, שמצב בריאותם הוא מדאיג
וחמור עד כדי כך, שאין הם יכולים לנסוע
במכוניות מתוצרת הארץ. כדי לשמור על
חייהם, צריך משלם המיסים לרכוש להם
מכוניות לוקסוס, בשווי של 42 אלף ל״י
המכונית. בין מקבלי המכוניות, שניצלו
את הסעיף בהחלטת הממשלה המתיר רכישת
מכוניות לשרים חולים נמצאים: שרת־החוץ
גו לדהמ אי ר, סגן ראש־הממשלה
אכאאכן: שר הסעד יו ס ף כו ר ג ! שר
הדתות זרחורהפ טי ג ! שר החקלאות
חיי םגכתי ושר המשפטים ד ב יו ס ף.
העיר על כך אחד משרי הממשלה, המסתפק
במכונית מתוצרת הארץ :״למשלם המיסים
היה יותר זול לבנות להם בית־חולים!״ •
נראה שכל מוסדות המדינה קשרו קשר כדי
להמעיט בערכו של ראש־עירית תל־אביב
מרדכינ מי ר. אחרי שבשבוע שעבר נאלץ
נמיר לזזתר על הצגת הגאלה של הקומדי
פראנסייז, משום שלפי הוראת משרד־החוץ
הקצו לו מקום רק בשורה השניה ביציע,
נאלץ נמיר השבוע לוותר על אירוע נוסף
— סקס של חיל־ד,שריון, שנערך על פיסגת

עדן וחתיכות ככרלין
5דון נ׳ואן

בקורטוב של אירוניה: פרס חקר אומו ארו
כות
מדוע יש לידידו, סראנץ ; יוסף
שטראוס, אויבים כל־כך רבים בגרמניה.

לחו ץ ל אר ץוב חז ר ה

נצחו ן מ תו ך שי 1ד ה
האלופה הכמעט״קבועה של הכדורגל הישראלי
עשתה זאת שוב השבת. קבוצת הכדורגל
של הפועל פתח־תקווה ניצחה בשבת
החולפת את מכבי יפו, בשעור ,2:3לאחר
שהיסואים כבר הוליכו .0:2
התחלה טובה — סוף שחור. היפואים
הציגו בתחילה את אחד ממשחקיהם הטובים
ביותר העונה — הדהימו את אנשי פתח־תקווה
בשני שערי בזק, תוך 13 דקות. אלא
שההגנה החלשה של מכבי יפו היתה בעוכרי
הקבוצה כולה. שוער יפו הוציא
שלוש פעמים את הכדור מרשתו, העניק ל־פתח־תקוואים
שתי נקודות ליגה.
ההפסד היה אכזרי עבור היפואים, שספגו
שער ברגע קריטי, לאחר שהשופט קבע
בעיטת 11 מוטעית לחובתם. בדקות הסיום,
כשהיפואים לחצו בכל כוחם, פסל השופט
שער משווה של ישראל אשכנזי, בטענה התמוהה
כי נכבש ביד .״זה השטן שנכנס
בשופט נגדנו,״ זעם יפואי בתום המשחק.
איש מאחד־עשר היפואים שירדו מן המגרש,
לא תפס כי אכן קבוצתו הפסידה. אבל
שופטים כברבש הם המכריעים תוצאות משחקים
על מגרשי הכדורגל בישראל. הפסד
מכבי יפו הפך עובדה. הפועל סתח־תקווה
מובילה, כרגיל, בראש, בהפרש של ארבע
נקודות לזכותה.
אבשלום רצכי 28 שהפף לאחר ה
משחר,
לגיבור אם המושבות׳ פיפר:

אנחנו כבר רגילים לנצח אחרי שהיריבים
שלנו מובילים. גם בשבת היה ככה. מכבי
יפו ניצחה אותנו בסיבוב הראשון ב־,1:3
בבלומפילד, והם רצו לעשות לנו את אותו
הדבר בבית. המישחק עוד לא התחיל והם
כבר חשבו שהם מצליחים.
אחרי רבע שעה קיבלנו שני גולים. הרגשתי
שזה לא זד״ קיבלנו את הגולים באשמת
ההגנה שלנו, עוד לפני שידענו מה
הולך בכלל. הרגשתי שאם נילחם, יש לנו
עוד סיכויים. השוער של יפו עזר לנו קצת,
ובועז קאופמן הכנים את הכדור לשער. שחקני
יפו נלחמו חזק מאוד, בעטו ברגלים
שלנו לא פחות מאשר בכדור.
ברבש פסק פנדל אחרי שהכדור נגע בטעות
ביד של בלם מכבי יפו, אברהם לוי.
אני כבר משחק מספיק זמן כדורגל, בשביל
לדעת שעל דבר כזה לא נותנים סנדל. אבל
כנראה ששופטים לא תמיד משחקים כדורגל.
אחרי שהתוצאה היתד 2:2 ,ידעתי שמי שיתן
עוד גול — ינצח.
שמואל רוזנטל בעט את הכדור ווליי מן
האוויר לשער, כשהשוער של יפו רחוק משערו.
הכדור פגע בקורה. רצתי יחד עם
בועז קאופמן, זינקתי לכדור, עצמתי את
העיניים — אני תמיד עוצם עיניים כשאני
נוגח — ונגחתי את הכדור. פחדתי נורא שאפספס.
בכל הקאריירה שלי נתתי אולי גול
אחד או שניים בראש, אבל הכדור הזה היה
בתוך הרשת. המשכנו עוד עשרים רגע במלחמה,
וזהו זה, ניצחנו .2:3כל הסיכויים
שניקח השנה את האליפות.
בעצם, נימאס לי כבר כל המאבק לאליפות,
כל שבת יש לנו מלחמה ואנחנו לא
נהנים. כל קבוצה שמשחקת נגדנו רוצה
להפתיע ולנצח.

מייק וחתיכות ככרלין יוסטינוב המצדה. חיל־האויר העמיד הליקופטר מיוחד
לרשות ראש־העיר ורעייתו. אולם הליקופטר
זה התקלקל שעה קלה אחרי שהמריא,
חזר לשדה־דב בתל־אביב. הליקופטר שני
הצליח להטים את הזוג נמיר מספר קילומטרים
לפני שהתקלקל גם הוא. הליקופטר
נוסף זכה באותו גורל. רק ההליקופטר
הרביעי פעל כשורה. אבל הוא החזיר את
ראש־העיר הביתה, לפני שהגיע לפיסגת
המצדה. י • וכאילו לא די בזאת, הכריז גם
ראש-עיריית רמת־גן, אכרהם קריניצי,
מלחמה על עירו של נמיר. בטקס חנוכת
הקולנוע החדש׳ ארנזח, ברמת־גן, נקרא
קריניצי לשאת נאום ברכה. קריניצי שיבח
את מקימי הקולנוע החדש, טען שקולנוע
זה יגרום לכך שתושבי רמת־גן לא יצטרכו
ללכת לבתי הקולנוע של העיר ״שאינני
רוצה להזכיר את שמה!״ #הפרופסור
יעקכ טלמון, מרצה להיסטוריה חדשה
באוניברסיטה העברית בירושלים, שלל באחת
מהרצאותיו האחרונות את הלאומנות, טען
כי כל לאומיות מתגלגלת בסוסו של דבר
ללאומנות. כדוגמה הביא את הגינוי ומעשי
האלימות שנוקטים נגד זוגות מעורבים עבי
רים־ערבים בארץ. שיסע אותו אחד ממאזי־ניו
:״מה תגיד אם בתך תתחתן עם ערבי?״
השיב פרופסור טלמון מייד :״אם זה יהיה
רצונה — לא ארדוף אותה בשל כך!״ •
צלם הפירסומת הישראלי יצחק סכרין,

שחזר לאחרונה מאנגליה, אחרי מספר שנות
השתלמות, זכה בקבלת פנים מוזרה ערב
כדי לצלם
חג הפסח. הוא יצא
קטעי נוף עבור סלון הטלביזיה, שעמד
להיפתח בתחילת חול המועד, גילה לפתע
בי הוא מוקף בניידות משטרה ומשמרות
צבא. הוא נעצר במקום, כחשוד בצילומים
למטרות ריגול. כל טענותיו כי הצילומים
נערכו כרקע לביתני סלון הטלביזיה לא
הועילו, והוא נילקח למעצר עם אשתו, ,שעזרה
לו בצילומים. רק בערב, אחרי שהמשטרה
פיתחה את סרטי הצילום וגילתה.
כי מופיעים בהם רק קוצים, שוחרר הצלם
בערבות. י• שחקנית הקאמרי חנה מרו|
גילתה השבוע, בראיון עתונאי, כי ״אנשי־הדת
בארץ הצליחו לקומם אותי נגדם, אפילו
מרחוק.״ בין השאר סיפרה חנה על
פגישה עם שר-הסעד, הד״ר יוסף כורג.
״הוא ואשתו הם אנשים משכילים ומבריקים.
מצאנו לשון משותפת. אולם דווקא משום י
כך אינני מבינה איך אדם כמוהו אינו נלחם
בבורות ובחוסר־ההבנה הגמורה, השוררת
בארץ בין הדתיים והמציאות.״ #בראיון
שפירסם העתונאי הגרמני הנם אולריד
קמפס קי נלעתונו זיד־דויטשה צייטונג, מודד,
סגן־שר ד,בטחון שמעון פרס כי
למרות שהוא אדריכל האוריינטציה של
גרמניה כ״מחסה ליום סגריר״ ,אין לו כמעט
מושג על המתרחש בגרמניה. סיפר קמפסקי,

צעירה ישראלית נוספת, שנסעה לארצות־הברית
כדי לחפש את עתידה, מצאה שם
את בחיר־ליבה. מרגלית אנקורי, ה-
שחקגית־זמרת, שעזבה אח הארץ לפני קרוב
לשנתיים. ,בדי להופיע במועדון צברה של
ליאו פולד, נישאה, בשבוע שעבר לצעיר
אמריקאי, בעל סלון יופי בניו״יורק. מרגלית,
הקשורה עדיין בחוזה הופעות למספר
חדשים בקנדה, עומדת לצאת למונטריאול,
ומיד עם תום החוזה יש בכוונתה לנטוש
את הבמה ולהתחיל בחיי משפחה שלווים1* .
גם הדוגמנית הישראלית ג׳ון כארון,
שעלתה מדרום־אפריקה, מצאה חתן בארצות-
הברית. היא עומדת להינשא בשבועות הקרובים,
אולם לא תיפרד מהקאריירה שלה,
כיתן שהיא מצליחה כדוגמנית אופנה גם
בניו־יורק # .לידיעתם של אותם אמנים
ישראליים המחפשים צורות מקוריות נגד
פעולות מסויימות של המישטר: הזמרת ג׳ון
כאייז, מצאה שיטה מקורית להפגנת מחאה.
היא שילמה השנה לשלטונות מם ההכנסה
האמריקאי, רק 40 אחוז מהסכום שתבעו
ממנה. הסיבה: הזמרת טענה שאינה מובנה
לממן את אותם 60 האחוזים בתקציב זד
מיועדים לחימוש 1+ .שני המארחים הישראליים
המפורסמים ביותר בברלין נפרדו.
מוטקה (״מייק״) קליגר, מי שהיה מנהל
עסקיו של שמעץע דן, עבד לנהל
שורד, של מועדוני־לילה אחרים בעיר. אולם
מייק לא נטש את סיגנונו של עדן. כאשר
ראה את סידרת התמונות של סיטר
יוסטינוב, בה הדגים את בעלי־ההרמון בכל
הדורות, אסף סביבו כמה יפהפיות גרמניות,
ביים סידרה דומה משלו. אותה שעה הופיע
שמעון עדן עצמו כגיבור ראשי בכתבה
גדולה בשבועון המינכני רביו, שנשאה את
הכותרת ״החיים המתוקים בברלין״ ,ושבה
מצולם עדן במועדוני, מוקף חתיכות. נאמר
שם כי עדן הוא מלך הדולצ׳ח זיטח, והי
הוא דון ג׳ואן מקצועי. מספר הכתב: כמה
פעמים במשך הערב נעלם עדן עם יסהפיז!
(כל פעם אחרת) במשרדו הקטן, השוכן
מאחורי ארגזי בירה, וחזר כעבור רבע
שעה, כשבגדיו מקומטים ועניבתו שמוטה
הצידה. טוען הכתב הגרמני: העניבה שמוטה
בקפידה רבה מדי, דבר שניתן להסיק ממנו
כי עדן מביים את כל ההצגה כדי לשמור
על שמו הטוב ולעשות רושם על הגרמנים.
>•< אחרי שרץ חוליו נטש את שלישיית
;גאולה גיל בארצות־הברית, הוא מתכנן
חזרה לישראל, מתעתד להופיע במסעדת
יואלס׳ בתל־אביב בעוד שבועיים.

מסוק ה שבוז!
#סגן שר חכטחון שמעץ פרם
על הצהרות השלום של אל־הביב בורגיבח:
״דבריו מכוונים לערבים — והם שחייבים
להאזין להם ולומר את דברם.״
• ח ״כ דוד כן־גוריון, באותו עניו!
״בורגיבה נמצא בצפון-מערב אפריקה, ו־בעייתנו
היא במדינות המזרח התיכון.״
23 העזלם הזח 1441

אי־אפשר בלי משות
ליל־הסדר הוא ליל־שימורים. ולכן׳ ברחוב ,42
ברחוב , 132 ברחוב 91 וברחוב 60 ביפו לא
ישנו האנשים בליל־הסדר, ואפו לחם במאפיות
עד אור הבוקר.
כי בפסח מיצווה לאכול לחם. פסח הוא חג״
החרות וחג־הלחם. אפילו אנשים חופשיים׳ שכל
השנה אוכלים מצות ואינם מכניסים לחם לפה,
מכבדים את קדושת החג ונוסעים ממרחקים ל יפו
לאכול לחם. אפילו חולי־לב, הנמצאים ב־דייאטה
חמורה, נוסעים לטעום׳ לפחות כזית,
מן הלחם. כי זו מיצווה. עומדים שעות בתור
ביפו לקנות לחם. קונים בשוק השחור. משום
שפסח הוא לא חג סתם. הוא מסורת. ובלי מסורת
אין עם יכול להתקיים.
בליל־הסדר יצאתי לסייר במאפיות ההומות
של יפו. אווירת־חג שררה ברחוב .60 הכוכבים
נצצו במרום. אברכים צעירים וקשישים, יקירי
יפו ושלומי אמוני ישראל, נשאו ברינה על
שכמם שקי־קמח ענקיים. בפנים׳ במאפיות, לשו
אנשים את הבצק׳ כשמפיהם בוקעת שירה אדי רה
:״בשביל מה אבכה עליך, חבובה, חבובה׳
חבובה. בשביל מה אבכה עליך, חבובה, חבובה,
חבובה, אם כל כך הרבה זמן עבר מאז, חבובה,
חבובה, חבובתי.״ המילים: עבד־אל־חלים חאפז.
ליד מועדון הסנטר הכפול אמר מנהל המאפייה,
חסן אבו־באקה, שהיה לבן מקמח, ואצ בעותיו
דביקות מעיסת הלחם הקדוש:
״אני יודע שפסח הוא חג קדוש. היהודים יצאו
ממצריים, ולכן אוכלים הרבה לחם. במקום 18
אלף פיתות שאני מכין בשבוע רגיל, אני מכין
בשבוע של פסח 80 אלף. שנה־שנה אני מחכה
ליום קדוש זה. אני מתחיל בהכנות שבועיים
לפני כן. מגיים עובדים מכל הארץ׳ שעובדים
אצלי בשלוש משמרות׳ בלי הפסקה. השנה
שכרתי עובדים נוספים, כדי לעמוד בלחץ. כדי
שלא יהיו מכות בתור׳ כמו בשנה שעברה. אני
מכבד את חגי היהודים.״
ביקשתי שיסביר לי את הטקס המיוחד של
אפיית הלחם. הוא הסביר :״מביאים קמח. לוק חים
מים מהברז ושופכים לתוך הקמח. לשים
את הבצק. מחלקים למנות׳ מניחים עד שיחמיץ
ומכניסים לתנור.״
בחח החל משתרך תור של מדקדקי־המיצווה
הראשונים, שבאו לקנות לחם לחגוג את החג.
שורה של פרייבטים יהודיים שומרי־מסורת.
ברחוב אילת אכלו אנשים אחדים מצות, וה רעש
שבקע מדירתם הפריע לאווירת החג.

נשנר. ברי סנסיאנסיס
לקראת חג־הפסח חזרה משלחת צעירי מפא״י,
בראשותו של נחום רז, מביקורה הראשון הריש־מי
בגרמניה. הביקור נמשך שבועיים, באישור
מנהיגי מפא״י. הקבוצה׳ בת 15 איש, שגילם ה ממוצע
30׳ חזרה מלאת רשמים וחוויות.
אחד המשתתפים הסכים לשתף אתי פעולה
ולמסור את רשמיו מהטיול. הגה הם כלשונם:
אני יודע שגרמניה היא בעייה עדינה. אבל
אני לא ילד. אני פוליטיקאי. אחת משאיפותי
היא להיכנס למשרד־החוץ. ולכן אני רואה את
פרשת היחסים עם גרמניה מתוך גישה בוגרת.
משמע: הפרדת הסנטימנטים מהשכל. בשדה־התעופה
בלוד השארתי את כל הסנטימנטים,
וגמעתי לגרמניה רק עם השכל.
כולנו חשנו כי לפנינו משימה גדולה וחשובה
עד מאד. ידענו כי לא קל יהיה. ולכן, ברגע ש
קיבלתי
את ההזמנה המפורשת׳ מיהרתי לביתי
לארוז את החפצים.
מטרת הנסיעה היתה לימוד מקרוב של בע יות
החברה הגרמנית׳ והיא מומנה על־ידי איר־גון
סטודנטים גרמני הנקרא דיס — דויטשה
אישראלישר! סטודיינגרופן, או השד יודע מה.
ראפקה בש נתן לנו את ברכתו, ליטף את ה קרחת
של נחום רז ואמר :״סע, בני, סע.״
ב־ 5אפם־אפם הגענו לשדה־התעופה במינכן.
העיתונות והרדיו כבר המתינו לנו. שאלו אותנו
למטרת בואנו, ואנחנו השבנו :״באנו ללמוד את
יסודות הדמוקראטיה הגרמנית.״ היינו שם 0נ־סאציה.
לחוגי השלטון חילקנו בקבוקי מי־ירדן,
והם חילקו לנו סיגארים.
כשהיינו רואים איש בן ,50 היתה מייד מנקרת
השאלה במוחנו: מה הוא עשה אז? אבל
התגברנו על רגשותינו. ידענו שאנחנו פוליטי קאים,
ועלינו להיות נוקשים.
היו לנו פגישות רבות עם חוגי־השלטון. ה דבר
הראשון שהם היו מספרים לגו בשמחה
היה שגם הם עונו במחנות־ריכוז. זה נתן לנו
רעיון לבקר פעם בדכאו׳ אבל, לא היה זמן.
נסענו מייד לוויסבאדן, ללמוד את בעיות החברה
הגרמנית.
למדנו המון, והיתר. בינינו תחושה של אח ריות
ואווירה רצינית. לא יצאנו בכלל לבלות,
ואם היינו יוצאים לבאר, גם אז היינו מתווכחים
על בעיות רציניות.
ניהלתי יומן אישי. בערב הייתי מתיישב ורושם
את החוויות שעברו עלי במשך היום. עיתונים
ישראליים אחדים כבר פנו אלי שאפרסם אותו
בהמשכים. אני עדיין מהסם. כי יתכן שאכתוב
מזה ספר.
בכלל, ברגע שדרכה רגלנו על אדמת גרמניה,
חל בנו משהו מוזר. שוחחנו בינינו לפתע על
אידיאות של ההכשרה והקיבוץ, ובררנו לעצמנו
כמה הם חשובים. נעשינו פתאום רציניים. הת חלנו
לחשוב.
אכלנו המון. בשר׳ בשר, בשר. החברה הת רשמו
מזה. אבל עלי, צבר שביקר בכמה מסעדות

נחום רז וידיד
בפאריס, עשה האוכל רושם רע מאוד. כמעט
שלא מצאתי ירקות כמו גזר, חסה ועגבניות. אני
זוכר ש$עם הזמנתי סלט ירקות. להפתעתי הגי שו
לי שעועית חמוצה מקופסאות.
היינו מאוד מגובשים בינינו. ערב־ערב היינו
מתיישבים בבתי־הקפה עם כוסות בירה ביד
ושרים בהתלהבות אנו באנו ארצה, האמיני יום
יבוא. מסביב יתום הסער. אני זוכר ששרנו
שעות׳ והגרמנים היו מביטים בנו בהערצה. ני סינו
ללמד את הנוער הגרמני ארץ זבת חלב
ודבש׳ אבל הם סרבו לשיר. הם גיראו לנו
מאוד מתוסבכים.
נחום רז היה מארגן השירה בציבור, והוא
תרם רבות להידוק היחסים עם גרמניה. פה ושם
רקדנו הורה, אבל פשוט לא היה זמן לזה. בסוף
הסמינר קיבלנו קצת דם, והתחלנו לרקוד טאנגו
עם הסטודנטיות הגרמניות. אבל שלא יתקבל
הרושם שלא התווכחנו איתן על בעיות רציניות.
למשל, רקדתי עם בחורה אחת והיא אמרה שהיא
בעד אספקת נשק לישראל. היא סיפרה לי
שהיא מאוד פסימית ביחס לעתיד גרמניה. כי
הנאציזם פורח והיא דווקא נוטה לסוציאליזם.
אחר כך רקדתי עם בחורה אחרת, ופתאום
היא לחשה לי לאוזן שהיא קראה השבוע. את
הקאפיטל של מארכס.
הגרמניות עשו עלינו רושם יבש מאוד. ניסינו
קצת לפלרטט איתן, אבל הן היו מתחמקות. אבל
הן היו מוכנות שנזמין אותן לבאר ולארוחות־ערב.
חוסר הנשיות ממש פרץ מהן, ואנחנו החברה,
שכל־כך רגילים לנשיות הישראלית,
סבלנו איום.

נכון שמבחינה פוליטית הן היו בסדר גמור.
הן קראו להידוק היחסים ולהקמת גופים משו תפים•
או־קיי, אמרתי לאחת, בואי נקים גוף
משותף כבר הערב. אבל היא סרבה. טיפשה.
היא לא תפסה אפילו שזו היתד. בדיחה. מי היה
בכלל מעוניין בה? כל כך לא נשית ! ממש בבה
אידלסון הצעירה. הן דיברו כל היום על הגשמת
הסוציאליזם, וזה עלה לנו עד האף.
למרות שהיה קר, ורובנו היינו מצוננים עם
ארבעים מעלות חום, לא איבדנו לרגע את חוש־ההומור.
ברכבת לאורך הריין היה קם אחד מ אתנו
ושואל :״חברה, לאן מסיעים אותנו?״
ושני ענה :״להשמדה! להשמדה! לקיבוץ ול הכשרה!״
או שאחד מאתנו היה מנצל רגע של
שקט ומבהיל את החברה בצעקות :״האלט!
אכטונג!״ קל להסביר זאת מבחינה פסיכולוגית.
היינו מלאי־רשמים מזוועות הנאצים.
בדרכנו לברלין המערבית נתקענו בשיירת־המכוניות
הארוכה של חברי הבונדסטאג, ש נעצרה
על־ידי מחסומים של הצבא המזרח־גרמני.
הרגשנו מתיחות איומה, ובמיוחד חוסר־מעש.
החברה שלנו לא רגילים לבטלה. צחוק־צחוק׳
אבל ביצועיסט זה אופי. הרגשנו שאנו
צריכים לפעול. נחום רז פתח הראשון את ה־שירה־בציבור׳
לרכך את לב הקומוניסטים. שרנו
בכל לב במשך חמש שעות רצופות. שרנו
וולגה־וולגה, האינטרנציונל, בערבות הנגב, וכל
המזרח־גרמגים והמערב־גרמנים נעצרו להביט.
היינו שם תופעה יוצאת־דופן.
כנראה שעוררנו תשומת־לב. כי אחרי חצי
יום פנה חייל מזרח־גרמני למארחת שלנו ושאל :
״מי הם? ולמה הם שרים ככה?״ המארחת
שלנו אמרה בגאווה שאנחנו ישראלים. החייל
שאל אם אנחנו קאפיטליסטים׳ והיא ענתה ל־היפך,
הם ציונים. החייל אמר :״אד״ זה משהו
אחר,״ ונתן לנו לעבור.
בברלין המערבית ביקרנו את החומה, וראינו
את המצבות של אלה שקפצו אל החופש. זה
היה מזעזע. חשנו במעמקי ליבנו שזו עיר נצורה.
אחד המלווים שלנו אמר במרירות: אנחנו
כמו ירושלים במצור. ידענו שהוא צודק. ואז
חשנו כי גרמניה היא אחרת.
לשמחתנו מצאנו שהסטודנטים הגרמניים שונאים
שינאת־מוות את הסטודנטים הערביים. הם
אמרו לנו. יותר נכון, סולדים מהם. מהליכלוך
החיצוני, מהגסות, הפרימיטיביות והחוצפה ש להם.
כי הערבים צועקים כל הזמן להחזיר את
הפליטים, ואפילו הגרמנים יודעים שזה ארגו מנט
זול.
לא נפגשנו לצערי עם ארהארד. כי בדרך
כלל הפגישו אותנו עם שרים מליגה בי״ת, ו בחורות
מליגה גימ״ל.
עם מנהל מחלקת המזרח־הקרוב בבון היתד׳
לנו שיחה מקפת מאוד על בעיית המדענים.
שאלנו שאלות נוקבות, והוא ענת :״אם למדענים
יתנו לעשות פצצת־אטום בבון, הם לא יעבדו
במצרים.״ אחד מאתנו שאל :״מדוע רק עכשיו
קשרתם איתנו יחסים?״ והתשובה היתה :״ב פוליטיקה
קובעים מצבים, לא רק סנטימנטים.״
ברלין עשתה על החברה רושם של עיר מוצפת
אורות־נאון, חלונות־ראווה ושפע. החברה
התפעלו ואמרו: איזה עושר! אבל עלי זה לא
עשה רושם. הסברתי להם שמה שהם רואים, זה
עושר מלאכותי. כי הכל זה סובסידיות של
מערב־גרמניה. כמה חברה ביקרו במועדון־ה־לילה
של שמעון עדן. אני לא.
בכלל, בברלין הכל יקר, בניגוד למה שחוש בים
כאן. קנינו כמה חולצות, כי הן די זולות
יחסית. אבל החלטנו פה אחד לא לקנות נעליים.
הן עולות הון. נחום רז קנה צעצועים לבנים
של החברים שלו. אני קניתי לאשתי זוג גרבי־ניילון.
למרות שהיא הזהירה אותי בשדה־התעו־פה
לא לקנות לה, כי היא משיגה אותם כאן
ב־ 90 גרוש.
באחת החנויות מצאתי כותונת־לילה ארוכה
שקופה, משגעת. רציתי לקנות אותה׳ אבל ה תקציב
לא הספיק. זה הספיק רק לבייבי־דול
עם מכנסיים קצרים שקופים. מאוד נועז אבל
לא היססתי. אני אוהב להחליט מייד. סוף־ סוף,
ביצועיסט או לא? וקניתי. כשחזרנו לישראל,
הראיתי זאת בבית לאשתי, והיא ממש נבהלה
ושאלה •אם היא מוכרחה ללבוש זאת מייד. אמר תי
:״ברגע זה, דווקא, אין צורך.״
חזרנו בריאים ושלמים. קיבלנו כמה קילו.
רק נחום רז הפסיד כמה שערות.

איש צעיר
אולם לא צעיר מדי
אין זה מן ההנוח שיהיה בעל עסק עצמאי
אולם יש לו ב ס חוו מספיק במשרתו הגזנחית
והוא יודע שיוכל לעמוד בהתחייבויותיו
הוא ידידותי ואיש חברה
קרוב לוודאי שיש לו מכונית
אבל איו זה מן ההכרח
אשתו תוכל להגיע בקלות העירה באו טובוס
הוא מעריך את היופי
הוא אוהב שק ט
אבל מוכו להגיע בעשר דקות אל תוך המערבולת של העיר
הוא רוצה שילדיו יהגו מבטחון
במשחק, בחציית הכביש,
הוא יודע מהי איכות
הוא מביו בתכנון דירות וגם במחיר
הוא רוצה בנכס בסביבה הנמצאת בעלייה
ולכו רכש לעצמו
ד׳רת-חלום בתל־גגים

האם ר אי תכבדאת די רו תהח לו
החד שו ת עוד קרתבתר־ גני ם *
דירות בנות ג 1־ 4חדרים, פינות אוכל, מעליות, הסקה
מרכזית, אספקה מרכזית של מים חמים, אספקת גז
מרכזית, מכשיר׳ סליק לריסוק אשפה, אנ טנ ה לטלו׳ז׳ה,
חנייה, הכנה לטלפון חוץ.

תכנון של £122

כ כי צ 1ע שד

מעוניו בביקור במקום -
טלפן אלינו ונסיעך מביתך
משר די קרת: ת ל־גנ׳ ם, רח־ קפלגט קי 49
ט ל פו ני ם722121; 722668 :
או 721798 : 727081
ש עו תהמשרד: יו ם א׳ עדה׳ $ 0 0 0 0ו
יו ם ן׳ } 0 0 0 0ו

זזתחמסמתנה מ
נ תו 5־ ב ני ם

הגזהזומהטהסימה

ספרים
מקור

עכשיו (כתב־עת לספרות, אמנות וביקורות.
בעריכת ב רון חפץ, גבריאל מוקד ודן
מירון. הוצאת עכשיו ).הוא קובץ ספרותי

המתיימר לייצג את מה שקורה עכשיו בספרות
העברית. אם להאמין לנציג זה,
הרי שבספרות העברית לא קורה עכשיו
כלום. כל מה שקרה בה פעם הוא שקורה
בה ישוב ושוב, מתוך הרגל וחוסר־כשרון.
פעם הופיע אחד האוואנגרדים הישנים של
השירה, ביטל בה את הצורות הישנות,
משקלים, שורות, חרוזים, והכנים לתוך
הצורות החדשות תוכן חדש. מקסים גילן
סיים את המלאכה. הוא ביטל גם את
התוכן, לא השאיר שום דבר, מלבד דברי־סרק
באנאליים :״ אן כל זה נחלת העבר,
כעת שוכן על הגבעה באר /הר ה פן לעכבר
/מריסה של פאטמה /פרצוף דיז ד
גופי מוכר.״

לכל

ד בי ־נו קי ־ו ־י

ר 1י נ 1כ!

4ג אגורות גזי תפוחי־ע ץ >9 ...אג׳
עג בניו ת ואורז } 6אג׳
>6אג׳
גזר ותפ ו״א
>9אג׳
שזיפים ואורז
ב שר ע ם ירקות 69 אג׳
ועוד 8מוצרים נו ס פי ם

מעתה
במח > ר > ם
עממ ם
תרגום איש אינו מתאבד
דור חסר נחת (דאצ׳ה

מאראיני; תרגום
ג. אריון; הוצאת עם עובר) מה ש
ניתן
לרכי שה ב ב תי מרקחת וב חנויו ת ה מכול ת ה מו ב ח רו ת

חברה

ישראלית למזון

לתינוקות בע״כו

גבעת־ ב רנ ר\ 7 ,ל . 9 5 2 0 3 $ .ת ל ־ א ב׳ ב, ש ד׳ רועש׳ ל ד 25ל 2 .־611541

ח סי

צ י.בג ו ר־ 3 .ו~כ״גרז•

לפנה׳־צ, אחה״צ וכערב

דו. א.רובין ס1$.עו..ס.לק
.ניאוקץ סמטיקאי
מומחה לבעיות שיער
ולבעיות קוס מ טיק ה
תל״אביב, רחוב פינסקר 2
טלפון 57028

בכתות קטנות למבוגרים
אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית, רוסית,
ערבית, ספרדית, איטלקית, פורטוגזית
קורסים מיוחדים לתלמידי בתי״ספר תיכוניים ויסודיים

תל־אכיב

חיפח

נחלת־בנימין ,2טל 56347 .

החלוץ ,27 סל 69265 .

׳ 1׳ 1 1111ר 1ר אנשים עוברים בדיזנגוף
1׳ 1 1111ת ר אנשים קונים
רהיטי

סקנדינביה
תל־אביב, רח׳ דיזנגוף ,146 טל 231602 .

פעם היתר, מלחמה, וכל מיני צעירים
נלהבים הנציחו את ההווה הקצר שלהם
על הכתב. לשולמית הר־אבן אין מלחמה,
אין הווה קצר, ואין מה להנציח. בכל
זאת היא ממשיכה לעשות זאת בהתלהבות־נעורים
אנאכרוניסטית.
פעם חולק לאנשים חוש־הומור. אנשי
עכשיו הגיעו מאוחר מדי. בשבילם כבר
לא נשאר. הם משתמשים במה שיש להם.
(מדור ההערות — דג הדיו).
בתוך 76 העמודים של עכשיו יש שני
דברים הראויים לקריאה: ביקורת של דן
מירון על מסין, וסיפור של ראובן מירון.
לכל השאר אין ערך עכשיו, ולא יהיר,
ערך אי־פעם.

עושר מגיבוב של סרטים יצירה בעלת
אוזירה אותנטית הוא סופר כשרוני. דאצ׳ה
מאראיני היא לפעמים כשרונית, ולפעמים
לא. היא בת ,27 וכבר זכתה באיזשהו פרם
בינלאומי, שניתן עד כה לסופרים מינויים
בלבד.
הדור חסר־הנחת שלה הוא דור של צעירים,
החי בתנאי־דוחק ומנסה להתקיים בהם.
הנציגה שלו היא נערה בת שבע־עשרה,
הגרה בדירה צרה עם אביה ואמר״ כל
ערב חוזרת האם החולה מהעבודה, כשהיא
עייפה ורצוצה. היא שותה בום חלב ונופלת
על המיטה. כל ערב חוזר האב מהעבודה,
מתיישב על שרפרף קטן ומתעסק בבניית
כלובים שאיש אינו קונה אותם.
הם אינם מדברים זה עם זו, רק מסתכלים
האחד על השני בכעס, כשאחד מהם
לוקח מנה גדולה מדי של אוכל. האם
חוזרת הביתה מיום ליום עייפה יותר,
חולה יותר. האב שוקע יותר ויותר בכלובים
שלו, המסמלים יותר ויותר את חיי
הכלא שלו.
חיי המשפחה מתוארים יותר בעזרת שתיקות
מאשר בעזרת מילים. לכן הם נראים
זוזעתיים כל־כך, בלתי־אנושיים.
טירה ונ׳יגולו. בינתיים מאוהבת הבת
בגבר אמיד, השוכב איתר. בזמן שאינו
מבלה עם ארוסתו ואינו שוכב עם נערות
אחרות. היא לומדת פקידות. שוכבת עם
בן כיתתה. הולכת למסיבה. שוכבת עם
הנהג המוצא אותה ברחוב. נכנסת להריון.
מבצעת הפלה. מסרבת להיענות לאבי הנער,
שאותו היא אוהבת. אמה מתה. אביה שיכור.
היא מוצאת עבודה אצל עשירה מטורפת,
בעלת טירה וג׳יגולו. היא נזכרת
בעברה הבתולי. מבלה עם הטירה ועם ה־ג׳יגולו.
גומרת את לימודיה. מחליטה שהעתיד
יהיה טוב יותר.
זהו סיפור פשוט. העוני, בו חיים האנשים,
אינו מנוון. הם אינם שונאים מאוד
או אוהבים מאוד האחד את השני. הטרגדיות
שלהם אינן גדולות. איש אינו מתאבד.
בכל זאת בל הפרסים הפשוטים, הבלתי־חשובים
האלה, יוצרים אוסף של אנשים
מתוסכלים, שאינם רוצים הרבה מהחיים,
ואינם משיגים את המעט שהם רוצים.
הפרטים מזעזעים כשהם נוגעים ברגישות
בחיים עצמם. הם מעניינים כשהם נותנים
תמונה של המציאות המסויימת. הם משעממים
כשהם עוברים את הגבול הפונקציונלי,
ומתגבבים לאוסף אינסופי של קירצוף סירים
והורדת פירורים מהשולחן.
ה עו לי הזה 1441

נערת הטיבזע

תארו לכס איזה חג נחמד יכול היה להיות פסח, לולא בחרו היהודים לצאת דווקא בו
ממצרים. זה היה יכול להיות החג היפה ביותר. בלי מצות. בלי קושיות, בלי סדר, בלי
מרור, בלי ביעור חמץ. בלי דם וצפרדעים ועבודת פרך. סתם חג יפה. אז לניס הס
לא יצאו ממצריים שבוע מאוחר יותר?

הוא ככל זאת יפה
הפתיחה ודתה דראמתית מאוד :״אני חייל
בצבא ההגנה לישראל העברי 1/1441
ההמשך היה עוד יותר דראמתי מאוד :״והנני
רק בן עשרים אביבים.״
והסוף?
הסוף היה טראגי. טראגי כמו השורות הבאות:
״איני
רוצה להתפאר שיפה תואר אני או
לא יפה תואר, אבל אני בכל זאת יפה תואר.
יש לי רק צרה אחת: בחורות. כל בת שאני
יוצא אתה, חושבת את עצמה. אלוהים, מה
יש לבנות האלו?
״אני אוהב במיוחד בנות חברו־,׳מניות, ולא
חתיכות במיוחד. ככה אומר גם המפקד
שלי. העיקר שתהיינה בסדר. כי אם הן יותר
מדי פצצות, כל הרחוב מסתכל עליהן ולא
עלי, ואני שונא את זה, לא מתוך קינאה,
חלילה וחם.
״השבוע הייתי אצל מגדת עתידות והיא
אמרה לי, :תצחק, יצחק בני, אבל תהיה
לך הצלחה בחיים.׳ זאת לא בדיחה, קוראים
לי יצחק. עכשיו אני מעוניין להכיר מישהי
שגרה בסביבות פתח־תקווה עד תל־אביב, שלא
מפחדת לנסוע על וספה.״
הפחד הוא לא הוספה.

דיא מצאה את הוא
זאתי בתמונה — זו היא בעצמה, הסטודנטית
שכתבה את המכתב. זה שבתמונה —
זה הוא•
אז יום אחד היא מצאה את הוא.

ראשי מוטה מטה. וכך מצאתי אותו על
מידשאות האוניברסיטה.״
ליבה הלך שבי אחר מבטו הזועם וכר.
מאז היא אינה מקשיבה להרצאות וכר.
היא מקווה שהוא יצילנה משיממון החיים
וכר.
ושאם רק יזהה את שמו, היא מבטיחה לו
הכל, וכר.
וכר.

מילון שימושי

סלט מד — סלט חסה. סלט של בהמות.
ל)פה טפו — קפה גרוע, שיורקים את
הגרגרים שלו.
לעלות לו על הפיגומים — לעלות
לו על העצבים.

דרישה מופרזת בהחלט
בחור אחד ( )2/1441 מתכונן לצאת למסע
ארוך, בן חודשיים, לאירופה. יש לו
כסף, ופאספורט, אבל אין לו ידידה. נכון
שנוסע אתו עוד זוג אחד, חבר וחברה,
במיקרה, אבל נידמה לו שהוא ירגיש כמו
פרימוס ביניהם. לכן ד,ן א מחפש חברה
למסע — דקח־גו, בת 32־.25
״אם את מורה או גננת,״ הוא מסיים
״ויחד עם זאת נבונה, אז
בתיקווה,
תפאדל.״
אני חוששת שהוא ייאלץ לנסוע לבד.

אגודת שוחרי הפסיכים

יש אנשים הנהנים משום מה לשכנע
אותי שהם פסיכים. אני משתכנעת בקלות.
עושים זאת? פשוט מאד. הם
איך הם
שאנחנופסיכים!״
כותבים :״האמינו לנו
״אני משוגע על כל הראש.״
כשאני מפרסמת מכתבים כאלה, אני שואלת
את עצמי: אולי אני היא הפסיכית?
מכתב כזה ( )3/1441 למשל:
״אני פסיכי. לא נורמאלי ומשוגע על כל
הראש. בעיקר בגלל זה שאני פונה אליך,
במקום ללכת לפסיכיאטור שלי. הפסיכיאטור
שלי עוזר לי למצוא את עצמי ואת ה,אני
הפנימי שלי׳ .אבל ממך אני מבקש למצוא
אחת שתהיה מוכנה לא רק לסבול אותי הוא היא
קוראים לה טלי והיא סטודנטית בירוש ואת שגעונותי, אלא כשתהיה גם מוכנה
לאהוב עד לשגעון.
לים, בפאקולטד, לפילוסופיה ואומנות.
״רצוי שתהיה ירושלמית, בת 17־21
״מתוך רגש בושה של סטודנטית שנה א׳,״
ונורמאלית. כי מספיק משוגע אחד במשפחה.
היא מסבירה ,״אני צועדת בדרך כלל כש
״כאשר
תוקפת אותי רוח ד,אמלט, שגם
הוא היה משוגע מאהבה, אני כותב שירים
או שר פזמונים בליווי הרדיו או הפטיפון.״
כשהוא נורמאלי, וזה קורה לו לעיתים
רחוקות, הוא סטודנט בן ,24 שנה ג׳
במדעי הרוח והחברה באוניברסיטה בירושלים.
אז תגידו אתם.

מצכ״כלתי־תלין

י. רחמים, ת.ד 598 .ירושלים, כותב:
״אלף: הנני מצטער מאד על האיחור
בכתיבת מכתבי זה. וזאת משום המצב
חוששת אני שמא יסרב לענות לי. כי אני
חברת תנועה סלונית, צובעת עיניים והולכת

השאר יבוא מאליו, האמיני לי.

כריסטין הולט חזרה זה עתה לתל־אביב,
כשהיא נזמש מוקסמת מארצות־ערב.
היא ראתה הכל־הכל, וזה היה עצום. אין
שסופות החול קברו אותה במדבר. ו אין
הלגיונרים רעולי הפנים רצחו אותה ליד
ע מ אן והבדואים בפטרה התקיפו אותה בחרבות
שלופות. והרועה מעמאן ששדד את
כספה. וסוחר־העבדים מדמשק שהצמיד פגיון
לצווארה הלבן ונהם ״כל חיי חלמתי להתנקם
בבריטים.״
011, 0111181 נאנחת עכשיו כריס־טין
בהתפעלות, וגעגועים ועיניים עצומות,

כריסטין נולדה בלונדון, ואביה ביורקשייר.
הוא מעולם לא עבד• במשפחה שלהם לא
עובדים. חיים מירושות. גם כריסטין לא עובדת.
כי אילו היא היתה עובדת, לא היה לה
זמן לבזבז את הכסף, והמשפחה היתה כועסת.
כי סבא שלה היה איש מכובד מאוד
באנגליה. קולונל הולט הידוע. הוא הביס את
ההודים המתמרדים, בלי לשפוך טיפת דם
אחת. הוא תלה אותם.
כדי לא להתנוון באחוזתה ליד לונזון,
מטיילת •כריסטין בת ה־ 23 במזרח, וכותבת
שירים .״אני מעריצה את עזרא פאונד ושירים
מטאפיזיים מהתקופה האליזאבטית. איך
אנשים מסוגלים לסבול את שלי וקיטם?״
היא שואלת בתועבה.
בהיותה קטנה היא האמינה בישו ״הייתי
ילדותית מאוד,״ היא מסבירה את הטעות האיומה.
היום היא כבר לא, ולכן היא מאמינה
בבודהא. היא עברה לבודהיזם לפני שלוש
שנים. לא היה לה אז מה לעשות והיא מתה
משעמום. באותה תקופה היא גם האמינה
באתיאיזם והרגישה ריקנות איומה בחלל.
חידיד שלה, בפאקולטה לפילוסופיה באוניברסיטה,
הציע לה יום אחד להיות בודהיסטית
.״רעיון מצויין,״ היא קפצה משמחה.
באותו יום קישרו אותה עם נזיר בודהיסטי,
שלימד אותה בחמש דקות את
עיקרי הדת. יתכן שהיא היתה בגילגול
הקודם נמלה, אבל זה לא איכפת לה. איכפת
לה מה היא תהייה בגילגול הבא. היא
שאופת להיות מושלמת. לכן היא מקיימת
בקפידה את חמשת הסעיפים הבאים, ש יובילו
אותה ישר לנרוואנה.
(א) היא נימנעת מלרצוח אנשים.
(ב) נימנעת מלגנוב.
(ג) נימנעת מלישון במיטה גבוהה או
רחבה.
(ד) נימנעת מלקבל כסף וזהב.
(ה) נימנעת מעבירות מיניות.
אז מה דיברנו? כן. אז היא תמיד היתה

סי אשם?
רותי יקירתי,

למה אין לה?
רותי יקירתי,

אני יושבת כל היום בבית וכמעט שלא
יוצאת. את מרבית זמני אני מקדישה ללימודים
וקריאה, והנני בת .17 בזמן האחרון
התחילו בני משפחתי להטריד אותי .״מדוע
כל חברותיך יוצאות ומבלות ויש להן חבר,
ולך לא?״
בתחילה התעלמתי מזאת. עכשיו אני מודאגת
מאוד מעצמי. אני יושבת כל היום בבית
וחושבת כי בעצם אני די יפה וחמודה,
ומדוע דווקא לי אין חברים? מה לעשות
כדי להיות כמו כולם?״

יש לי חבר. תימני. אני אשכנזיה. אנחנו
יוצאים בסתר הרבה זמן, כי פעם נודע הדבר
להורי והם היכו אותי מכות רצח. אני
בת , 16 ומאוד אוהבת אותו. הורי אוסרים
עלי לצאת אתו, ואבי קיבל פעם התקפת־לב
מרוב כעס.
האם זו אשמתי שאני אשכנזיה?
דפנה לצאת החוצה. נערים אינם מתחבאים בספרים.
את צריכה לצאת למקום שהם ישנס,
כדי שיוכלו לראות בעצמם שאת זי יפה
וחסודה. הם נמצאים בהמוניהם על שפת הים,
בבריכה, בתנועת־הנוער, במסיבה סלונית.
תחליטי מה הטעם שלן, ואז בקשי מחברה
שלן שתיקח אותן לאחד המקומות הללו.

התנועה הסלונית הלאומית
רותי יקירתי,

הכרתי אצל דודתי קיבוצניק שרוף. שוחחנו
די הרבה, והבנתי מתוך דבריו כי הוא
בז לחיי העיר ולתענוגות החיים. במיוחד
הוא ליגלג על הנערות הגנדרניות. הייתי
מאוד מעוניינת להתכתב ולהיפגש אתו. אך

הבלתי־תקין של עובדי שירות הדואר למיניהם.
״כית:
מובן שלא איכפת האיחור שבכתיבה
או אי הכתיבה, אלא שאני הבעתי
זאת בהתנצלות על הטירחה אשר תיגרם

״גימד: אודה לך מאד אם תואילי לקרוא
את מכתבי ולהודיעני על כך.״
קראתי. אפשר לעזור לך בעוד משהו?

נשמע ברוול:
שוש :״הוא מתלבש כל כך יפה.״
יעל :״וכל כן מהר!״

שהוא שחור־עיניים ובעל שיער שחור כפחם,
היה מתחתן עם בחורה, שחורת־עיניים
ובעלת שיער שחור כפחם, ואחר־כך היה
נולד להם תינוק בעל עיניים כחולות ובלונדי?
הייתי
אומרת :״מזל טוב!״

ידיד סקרו

מגיע לה!
רותי יקירתי,

אסתר
לא. זו אשמת הורין. ואני משתתפת בכאבן
שהם כאלו. אן לצערי, כל זמן שאת
גרה בבי תן, עליך לשמוע בקולם. ובגיל 16
אינני מציעה לן לעזוב את הבית. סבלנות.
נסי לשכנע אותם.

מוקסמת מהמיסטיות של המידל־איסט. הזוהמה
הרומאנטית של העיר העתיקה. הרוצחים
האכזריים והנהדרים מפטרה. הבורות הנפלאה
של הבדואים. כל משפחתה אהבה
את המיזרח. אביה היה אומר תמיד כי
לורנס איש־ערב היה איש גדול ועשה רק
שטות גדולה אחת בחייו: שמת כל־כך
צעיר.
בעיר העתיקה היו לה פגישות עם האינטליגנציה
המקומית. האינטליגנציה אמרה
לכריסטין המשתאה, שהיא די סובלת את
הישראליים ושהיא מקווה לשלום מהיר.
בסוריה היא פגשה בורים, והם אמרו לה
שהם שונאים שינאת מוות את ישראל.
במעבר מנדלבאוס אמר לה קצין לגיונר:
״אז להתראות על שפת הים בתל־אביב,
בשנה הבאה. לכבוש את ישראל זו
בדיחה.״
עכשיו, עד שהיא תסיים את הכנותיה
לנסיעה להודו, יושבת כריסטין בקיבוץ
ובתל־אביב. עצובה, מלאנכולית וכו׳ .חסר
לה המידל־איסט.
״אז מי הכריח אותן לחזור לכאן?״
״!; 011, 0111151״ ,היא זעקה על בו־רותי
.״הייתי מוכרחה! לא יכולתי למצוא
בכל המידל־איסט, חלקי חילוף למכונית
שלי.״
נוגע ללב׳ ,לא כן?

על עקבים. אנא, אמרי לי מה לעשות בנידון?
החוששת כתבי
לו. אם הוא כל־כן שרוף לקיבוץ,
הוא לא רק יענה לך. הוא יציף או תן
במכתבים. הוא ירצה להעמיד או תן על
טעותן, ולשכנע או תן לעבור למחנה שלו.
העיקר שיענה, נכון?

מהרו^וזר^
רותי יקירתי,

מה היית אומרת, לו ידידך הטוב ביותר,

אני מאורשת לאדם נהדר, המאמין כי אני
טהורה ותמימה. אני צעירה נבונה, יפה ודי
מוכשרת, בת .21 תודה לאל, אינני שייכת
לבנות הטיפש־עשרה, הכותבות אליך. לאחרונה,
לא כאן המקום להסביר מדוע, הייתי
ביחסים אינטימיים עם חברו הטוב ביותר
של ארוסי. החבר הטוב ביותר הזה מאיים
שיגלה הכל, אם לא אסכים להמשיך ביחסינו
גם לאחר נישואי. אני אוהבת את ארוסי,
ואינני רוצה לסכן את עתידי. מה עלי לעשות?

אביכה

גייסי
את כל חוכמתן, יופיין וכישרונן
ואמרי לחבר הטוב ביותר (זה חבר זר>?) ש־המישחק
נגמר ביניכם, ואת מצפצפת אם יספר
או לא• אני מסופקת אם יעז. ואם כן,
אז — אין אומרים? — מגיע לן.

במדינה
השופרסל כי החליטה להגדיל את פרמיית
הביטוח.

פ ש עי ם
ס עו ד ת הנוכרי
הרחק מזרקורי הפירסומת, שליוז את כנופיית
שודדי היהלומים (העולם הזה ,) 1440

נתגלתה השבוע עוד כנופיה אחת, שעבדה
בשיטות חדישות.
למרות שאנשי המדור־ד,מרכזי לעיקוב ו־לבילוש
היו עסוקים השבוע בגבית עדויות
ובאיסוף חומר מרשיע נגד שודדי היהלומים,
מצאו בלשי המדור די זמן כדי לטפל
בכנופיה החדשה.
הם עצרו שני צעירים, האשימו אותם
בשורת התפרצויות וגניבות באיזור גבעתיים
ובני־ברק, ייחסו להם גם את השוד
הנועז בשופרסל של בני־ברק.
ארוחת צהריים. שעה שתושביה החרדים
של בני־ברק חזרו בשבת בבוקר
מבית הכנסת, חדרו הפורצים למשרדי ה־שופרסל
המקומי, התפצלו לשתי חוליות.

ד רכי חיים
ושעי מ סוכני
קהל הסרסורים שמילא את חצר בית־משפט
השלום ברחוב יהודה הלוי, לא
הסתיר את השתוממותו למראה שני זקנים
לבושי סחבות שירדו מן הניידת, כשהם
מלווים על־ידי שני שוטרים.
הסקרנים שהתקהלו סביב הזקנים פוזרו
על־ידי השוטרים, שניסו גם למנוע מהצלם
שנכח במקום לצלם אותם. הוא נדרש למכנים
את מצלמתו לנרתיק .״אסור לצלם את
הטיפוסים האלה,״ הסבירו השומרים.
״בן יעקב, תכנים אותם לכאן,״ הורה
סמל משטרה לשוטר שליווה את השניים.
הזקנים פסעו לאיטם, עשו רושם כי אינם
מבינים מה רוצים מהם.
מישהו מקהל הצופים ניסר, לשוחח איתס.
״למה הביאו אתכם לכאן?״ שאל. אבל שני

50011:1]- 81*1) 6
א 4*01 0• *4*10** 10*01

כרית המלא דנ*נן 1י זהברקה
בקנותך כרית לניקוי הכלים ולניקוי ביתך,
הקפידי על השם ״סקוטש ברייט״
אל תשכימי לשום תחליף וחיקוי.

פרסים סלדה

חדש בארץ

סרטי 8מ״מ עם קול
אנו מסדרים פס קול
לסרטי 8מ״מ קיימים
אנו מציעים— :
־ -¥מכונת הקרנה 8מ״ מ עם קול
+הדרכה וייעוץ

״ קו לו רי ת ״
רה׳ אבן גבירול 66
ככר מלכי ישראל ת״א
טלפון 231666

ונא״ 111׳ הכרמל

הקבצנים בכית״המשפט
אין מנוס
מניסויים

״יאללה, תעזבו אותם!״

וד,נסרים של מפעלי ״מולר טקס טיל
— נהריה״ הולידו את ״מולי״
גבת״ ,מגבת המטבח המהפכנית.
״מוליגבת״ עשויה ס/ס 100 כותנה,
והודות לשיטות ייצורה המיוחדות
— היא סופגת, מיבשת ומתיבשת
במהירות הבזק, אינה משאירה
סיבים לאחר הניגוב, ונשמרת כחדשה
גם אחרי מאות כביסות.
להשיג בחנויות אתא, המשביר ל צרכן
ובחנויות מובחרות אחרות.

3 9נני רוז׳ אלנגי

מל 56980 .

לבעלי מצלמות ו מ סו טו ת

הונסדולאגרדז!חו2ביצזורם גישואל
סג י ת ריגי ת ויו־רזון־ צלובו.

רגכדררת 50 אג. לחרדתו

דג 7ךבצ 3ו־וכך 3דן 0 -זחדבנרת. בזכר 1 .דזי נ ם

!גזורו/עדרז סיד

--^ זד 1542תזא -רזטס
^ רזכגדכדבגיב __

אחת מהן עסקה בפיצוח הכספת של ה־שופרסל,
ואילו השניה חדרה אל משרדי
טלקו הנמצאים בקומה השניה.
אנשי הכנופיה, שניהלו מעקב ממושך אחרי
השומר הממונה על השמירה באיזור,
גילו להפתעתם כי הוא אינו עובד בשבת,
החליטו לבצע את השוד בשבת ולאור היום.
הם ידעו כי בקומה השניה יש מחסן קטן
שבו מרוכזים כלי עבודה, לא הביאו איחס
מכשירי פריצה משלהם. הם השתמשו בכלים
שמצאו במקום, החזירו אותם, לאחר השימוש,
למקומם.
הפורצים שהו במקום כחצי יום, ירוו
אל מחסני השופרסל, אכלו שם ארוחת צה־ריים
דשנה, לאחר שפרצו את מחסן המזון.
הם לא דאגו אפילו לסלק את שיירי הארוחה
ולהרחיק את הבקבוקים הריקים,
אותם מצאו חוקרי המשטרה שהוזעקו למקום.
פרס
מעניין: הפורצים הנועזים זנחו את
שיטת פיצוח הקופות בעזרת מכשירי ריתוך,
פיתחו שיטת פיצוח חדשה, על־ידי ניסור
דפנות הקופה והוצאת שיכבת החצץ
הנמצאת בין הדפנות.
מלאכה זו נעשתה בעזרת מכונת ההש־חזה
החשמלית המשמשת אח עובדי סלקו.
לאחר שסילקו את שיכבת החצץ, חדרו
הפורצים אל בית־המנעול של הכספת, דחפו
את לשונות המנעול כלפי חוץ, פתחו את
המיכסה ונטלו את כל הכסף שנמצא אותה
שעה בכספת 170 :ל״י.
המומחה של חברת מגך צ׳טווד, שבדק
את הכספת, נידהם למראה שיטת הפריצה,
הסביר כי מעולם לא העלה על דעתו כי
אפשר לפרוץ כספת בשיטה כזאת, על־ידי
פתיחת המנעול מבפנים.
בינתיים הודיעה חברת הביטוח להנהלת

הזקנים רק משכו בכתפיהם .״אינעל דינבום,
כולכם ממזרים,״ קילל אחד מהם, זקן כבן
,70 בעוד חברו העיוור מלמל במד, מישפטים
בלתי מובנים.
״מה המשטרה רוצה מהם?״ התעניין
עבריין מועד שחיכה במסדרון לתחילת
מישפטו .״לא יודעים.״ היחה התשובה.
השוטר שנילוה אל השניים סיפק את סקרנותם
של הנאספים .״הם קבצנים״ הסביר,
״עצרנו אותם במסגרת המבצע נגד קבצנים
המהווים מטרד ציבורי.״
אפילו הסרסורים הקשוחים הזדעזעו ל־מישמע
ההסבר .״יותר סוב שתתעסקו עם
פושעים•,״ צעק מישהו ,״יאללה, תעזבו אותם
במנוחה את שני המטכגים האלה.״
השניים לא תפסו מה כל הרעש, חיכו
בקוצר רוח לשיחרורם, על מנת לשוב אל
פינתם הקבועה ברחוב אלנבי, להמשיך
לקבץ נדבות.

החי
• מוכים השניים. ברמלה, הגיע
תושב מקומי לדירת חברתו, לפגישה, גילה
ליד דלת דירתה את חברו, מחזיק זר פרחים.
השניים התמרמרו על כי קבעה לשניהם
אותו מועד לפגישה, היכו אותה בצזזתא.
• מגן ע ל שופט -פטור. בטבריה,
לאחר משחק הכדורגל בין הפועל המקומי
ומכבי שעדיים, התנדב אחד הסדרנים להגן
על השופט מפני הקהל הנזעם, ניצל את
ההזדמנות, בעט בעכוזו מספר בעיטות
מדוייקות.
• האכלת וגם ירשת? בתל־אביב,
ניגש אחד הלקוחות במסעדה מפוארת לשולחן
בו סעדו לקוחות אחרים, הגיש להם
חשבון, גבה את הכסף והסתלק מן המקום.
10 הפול חזה 1441

תדריך

ק 1לו 1ע

העולם הזה ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
היכן לבקר השבוע, לפי סדר העדיפו—
חובה לראות;
יות הבא :
— רצוי לראות אפשר לראות.

סרטי

הכרטסת

זווית)

(תיאטרון

ביצוע שובה־לב של מחזה פולני אוונגארדי,
בביומו של קונראד סוינרסקי. פרקים וחלומות
בחייו של גיבור אנטי־גיבורי. מיכאל
כפיר.

מפחד

מוירג׳יניה

דולן הבימה) הישג בלתי רגיל לתיאטרון
ישראלי, מרים זוהר נפלאה בתפקיד הראשי,
במחזה מודרני, משעשע ומדהים כאחד, בו
משחקות ארבע נפשות ברצח פסיכולוגי
ובהתאבדות רוחנית.

לאחר הנפילה (התיאטרון
הקאמרי) חשבון הנפש של אינטלקטואל הניצב
בפני כישלון אהבותיו ויחסי התקשורת
האנושיים שלו. וידוי כמעט־אישי של ארתור
מילר, בו תופסת חלק מכריע מי שהיתר,
אשתו. גדעון שמר, גילה אלמגור.
* * הנסיך הקטן, האגדה למבוגרים
בסגנון סיפורי־ילדים, של הסופר הצרפתי
אנטואן דה סנט אקזופרי, בעיבודו
הבימתי של יעקב אורלנד ובביצועו הפיוטי
של שמעון ישראלי.
* בלוז למיסטר צ׳ארלי (הבימה)
מחזה תעמולתי על חיי הכושים בארצות
הברית, מעניין אבל לא מרעיש, חלש מבחינת
המיבנד* בינוני בביצוע.
*.נ *.יחפים כפארק (תיאטרון גיורא
נזדיק) — ולא סתם, אלא בשלג ניו־יורקי.
בררר! אבל זה מצחיק. זוג צעיר (תאומי
ודורון) בדירה קרה, מספק ערב מהנר״
תוך פיטפוטים על — מה בעצם ז
* * המאהב (הביסה) ביצוע נקי
ומלוטש של מערכונו הציני של הארולד
פינטר אודות תרומתם של המאהב והזונה
למוסד הנשואין. משחק מהנה של דליה
פרידלנד ואלכסנדר פלג. כהקדמה מוגש בי־צוע
משעמם של העלמה יוליד, לאוגוסט
סטרידנברג — אפשר להחמיץ.

שלמה המלך ושלמי ה
סנדלר
(התיאטרון הקאמרי) אילי גורליצקי
מזהיר במחזמר ישראלי ראשון, המצטיין בפאר
בימתי ולשוני. מחזהו של סמי גרוני־מן
בעיבודו של נתן אלתרמן.

טופקאפי

(אופיר, תל־אביב; אמ
פיתיאטרון,
חיפה) עלילת־מתח בלשית, קומית
למחצה, בביומו של ז׳ול דאטין. מלינה
מרקורי, פיטר יוסטינוב (שקיבל על
כך את האוסקאר) ,מקסימיליאן של באיסטנבול.

+הרולס־רוים
הצהוב

(אסתר, תל־

אריב; אורה, חיפה) שלוש אפיזודות, בהן
הופכת אותה מכונית הדורה לתחליף לחדר
מיטות. שירלי מקליין ואלן דיילון מעמידים
בצל את אינגריד ברגמן, עומאר שריף, רקם
הריסון.

זה הרחוב *טלי

(צפון, תל־אביב)

דרמת־רחוב, בה מנסה אשד, נשואה לצאת
מחיי־השיגרה ברומן עם השכן, המעדיף את
אחותה. ג׳ון ריצ׳י.

מטריות •טרבור:

(מקסים,

תל־אביב) אופרה קולנועית מקסימה ביופיה.
עלילת־אהבה פשוטה הופכת לפיוט נוגע
ללב. מוסיקה של מישל לאגראנד. קאתרין
דאנייב.

אמיצים כול 0

תל־אביב)

היפאנים מגלים את האנושי שבאמריקאים,
והאמריקאים למדים שגם היפאנים אינם
חיות, בסרט־מלחמה עם רעיונות פציפיסטיים.
פראנק סינטרה.

האידיוטית

(אוריון, תל-אביב;

הבירה, ירושלים) קומדיה בלשית משעשעת,
מבוססת על מחזהו המפורסם של מרסל
אשאר. פיטר סלרס, אלקה זומר.

פיתוי נוסח איטליה

אור, ירושלים) סרטו של פייטרו ג׳רמי,
הלועג למוסכמות החברתיות על מין, אהבה
וכבוד־המשפחה בסיציליה.
העולם הזה 1441

נמ שכת

ההר שמה

ט בני קנ ם
ל כ תו ת ט

שער ה תו ת חי ם
טופקאפי (אופיר, תל־אביב) — פירושו
בתורכית ,״שער התותחים״ .זהו אחד האתרים
המופלאים ביותר, באחת הערים המופלאות
בעולם — איסטנבול. בטופקאפי גרו
השולטנים האדירים והנוראים, וכל העושר
שחמסו בתבל מרוכז עתה בתריסר ארמונות,
המהווים את המוזיאון המדהים ביותר בעולם.
לב־לבו של המוזיאון הוא בניין האוצר,
ובלב הבניין ניצבת בכל הדרה בובה של
הסולטן סוליימאן המפואר, כובש איסטנבול.
על חזהו חגור פגיון משובץ יהלומים
אשר אותו החליטה מלינה מרקורי לגנוב.
בעלה ז׳ול (רק לא בשבת)׳דאסן אוהב
את מלינה ואת איסטנבול, על כן טופקאפי
היא יצירה שופעת פיוט ויופי, נוסף למתח.
העלילה מרחפת על פני הבוספורוס הכחול,
בלב הסימטות הקסומות וההמונים הצוהלים.
מכסימיליאן של, ראש הכנופיה, ממלא תפקיד
חשוב מאוד: להראות כמה טוב מיש־חקו
של פיטר יוסטינוב. יוסטינוב אומנם
אינו חבר הכנופיה, אולם בגלל סיבוכים
מטילים עליו תפקיד מרכזי בגניבה. הוא מצליח
להפליא — בגניבת ההצגה.

קאן

ה הז מנ השלאנשלחה
מדווח אלי קינן מר!אן :

פסטיבל הסרטים בקאן אינו רק המאורע
העולמי החשוב ביותר בשטח הקולנוע; הוא
גם סניף של משרד־החוץ הצרפתי.
כשמשרד־החוץ הצרפתי רוצה להרגיז את
האמריקאים, הוא מזמין לפסטיבל בקאן סרט
לא הוליבודי, הדן בהפלייה גיזעית.
כשצרפת מחדשת את יחסיה הדיפלומטיים
עם מצריים, היא מזמינה לפסטיבל הסרטים
בקאן סרט מצרי, אפילו אם הוא לא כל־כך
טוב, ואפילו אם מצרים לא מודיעה בזמן
על השתתפותה.
כשמשרד־החוץ הצרפתי משתדל להדק את
הקשרים עם אוסטראליה, הוא מזמין לפסטיבל
הסרטים בקאן סרט אוסטראלי. ואם
אוסטראליה הפיקה באותה שנה רק סרט
אחד, והוא רע — גם זה טוב.
ישראל אינה מוזמנת לקאן כבר כמה
שנים. כל שאר המדינות המקיימות יחסים
דיפלומטיים עם צרפת מוזמנות להשתתף.
אבל ישראל מנסה בכל זאת, שולחת סרטים,
ונתקלת בסרובים מוזרים.
ישראל שלחה השנה את חור בלבנה של
אורי זוהר ועמוס קינן. מיטב מבקרי הקולנוע
הצרפתיים ראו אותו והתפעלו ממנו.
הם בחרו בו, מתוך שלושים ושמונה סרטים,
כדי שישתתף בפסטיבל מבקרי הסרטים
הנערך במקביל לפסטיבל בקאן. כמה
מבין העיתונאים הללו הם יועצי הפסטיבל,
והם יעצו לפסטיבל לקבל את הסרט.
הנהלת הפסטיבל, המורכבת ברובה מאנשי
משרד־החוץ, סרבה. הנימוק: ישראל לא ענתה
בזמן על ההזמנה, שלא נשלחה לה.
איד לעודד כלי להתאמץ. באותה תקופה,
בה לא ענתה ישראל על ההזמנה, שהה
מר אשר הירשברג, הממונה על עידוד הסרט
הישראלי, בפאריס. הוא אכל היטב, התבדר,
וערך ביקורי נימוסין אצל כל אותם האנשים
המהווים את הנהלת הפסטיבל. הם
חייכו אליו, לחצו את ידו בידידות ישראלית־צרפתית,
והוא נתן להם שקלים ציוניים מזהב
למזכרת נצח. אף אחד מהם לא טרח
להזכיר לו שהוא מאחר לענות על ההזמנה
שלא נשלחה אליו. הירשברג מצידו, זכר
להזהיר אותם מפני גנבים העלולים לחמוד
את השקל הציוני, וכך התעודד הסרט הישראלי
ונקשרה ידידות עמוקה.
יהודי אחר, הממונה על עידוד הסרט ה־קובאי,
היה יכול ללמד את הירשברג כמה
פרקים בהילכות עידוד סרטים. שמו שאול
ילין. הוא נולד בפתח־תקווה. דודו הוא בעל
קולנוע אופיר בתל־אביב. לפני שנתיים נתקלה
קובה באותו סרוב מגוחך. המלבסי מקובה
מיהר לפאריס, לא אכל היטב, לא התבדר,
לא ערך ביקורי נימוסין, רק הזמין את
כל מבקרי הקולנוע, במאים, מפיקים, שחקנים
ידועים וכר להקרנה של הסרט הקובאי,
וקרא באוזניהם את תשובת הפסטיבל. למחרת
הוחלט להזמין את קובה, ואף להזמין
תזמורת קובאית בשכר מלא, לבידור באי הפסטיבל.
מאז מוזמנת קובה מדי שנה.
אבל לא איש כהירשברג ישפיל את עצמו
לעשות מה שכל מלבסי יכול לעשות.
כדי שיהיה ברור לישראל שהיא אינה
רצויה בפסטיבל, נתקלו עוד שני סרטים ב־סרוב:
מורדי האור וכלוב הזכוכית (שנבחר
גם הוא לפסטיבל מבקרי הסרטים) .חוץ מזה
הכל בסדר ולידידות ישראל־צרפת שלום.

יא• .״ב

שרטוט
מכ ו נ ות
למוד טיונ-י נהכנה לבגרוח)
ענודה מעשית במקצוע

שבד
הר שמת

ל שנ ת

טכנאות

אלקט רו,ני ק ה
רדק־ טלוקקז

בניו ואר כי ט ק טו ר ה
ג ר פי ק ה וציור

בוג רי

ל מו די ם

חשכ״ו

מקצ 11ו*נ־ י

מכ ו נ ות

א ר כי ט ק טו ר ה
:ניו

ספרי הלמוד, כלי העבודה
והשרטוט מסופקים ע״י ביה״ס

וזי,

כ תו ת

ב ש עו ת

4 -1 2

חיפה. רח־ הרצל .44 טל • 53403 .וחי הדר .6טל 526889 .
ת ל -אביב. רה׳ ב! יהווה ( 26 לפני בני! אל־על)

גמנ קי ה עיוני ת
נמ שכת

התרשמה

לכתותט

ל מו די ם

ל שנ ת

תשכ ״1

מגמה

מגמה
1מתמ טי ת-פי סי קלי ת

ספרותית

! הו מני ס טי ת )

!ריאלית)
כל ספרי הלמוד מסופקים לתלמידים ע״י ביה״ס
שכר הרשמת

בוג רי

כ תו ת

למוד

מודרג

ב ש עו ת

4-12

רה׳ הדר ,6טל 526889 .
חיפה. רח׳ הרצל ,44 טל• 63403 .
ת ל ־ א ב • ב. רח׳ בן יהודה ] 26 לפני בנין אל־על)

״ ׳ הופ״ע גליון מיוחד דרווה״מ

וגפור הנפש

העתון

שמצחיק

המדינה

מדוע למד הלן וך עברית? וכמו־פן ם ל,ופ מסמר שיער,
מצולם על שני עמודים, מסתורי הרצח ב״סימטת לאן״
כמו ־ כןהמדוריםהקבועים: מה נשמע — דן בן־
אמוץ * טור ראשון — חיים חפר * זלמן המשוגע — עמוס
קינן * האמת העירומה — אריה גלגלים * ענין של טעם—
דוד אבידן * כמו בן מורה נבובים לקולנוע ותיאטרון,
בדיחות, קריקטורות וחדשות שהיו צריכות לקרות ולא
קרו בגלל המשטר.

12 עמודים 50 -אגורות, להשיג בכל הקיוסקים
קרעואלתמסורלחברך; שיקנה ;

נתן גלבו ע מציג:
קולנוע בקרוב
ערב* ה בני ־ א ד

ליל יום העצמאות ,5.5.65 ,בשעה 8.30 בערב

חדרה, איצטדיון הפועל חדרה
מוצאי יו ם העצמאות ,6.5.65 ,בשעה 8בערב

נתניה, קולנוע ״שרוף
מוצאי יום העצמאות ,6.5.65 ,בשעה 10.30 בערב

חולון, איצטדיון הפועל חולון
יום ששי ,7.5.1965 ,בשעה 9.00 בערב

ירושלים, בנייני־האומה
מוצאי-שבת ,8.5.1965 ,בשעה 9.00 בערב

תל־אביב, איצטדיון הכדורסל ביד-אליהו
יום ראשון ,9.5.1965 ,בשעה 8.30 בערב

באר־שבע, קולנוע ״קרף
יום שני 2 — 10.5.1965 ,הצגות 9.15 — 7.00

חיפה, קולנוע ״ארמוף
יום שלישי 2 — 11.5.1965 ,הצגות 9.15 — 7.00
מכירת כרטיסים בכנף, שרותרון, וביתר המשרדים

ץ *4 1 7 8 8ב<

מורדי האור (חן, תל־אביב; ישראל)
הוא הסרט הישראלי הראשון שגיבוריו
אינם עיברים, אלא ערבים. אולם הסרט,
אף שעלילתו מתרחשת על רקע מלחמת־העצמאות,
ובתוכה, אינו דן כלל בבעיית
יחסי ישראל־ערב. זהו סרט המספר בראש
ובראשונה סיפור. סיפור על אנשים, על
בני־אדם במלחמה. ובני־אדם אלה הם גם
עברים וגם ערבים.
אלכסנדר הרמתי, ישראלי שירד לארצות־הברית
ושחזר לארץ כדי להפיק סרט
אותו כתב וביים בעצמו, יצר את הסרט
בשיטה בלתי־מקובלת בארץ. הוא הביא
צוות כוכבים זרים, וצוות הסרטה. הוא
לא שילם להם משכורות, הבטיח לשתפם
ברווחי הסרט. את הפצת הסרט מכר עוד
לפני שייצר אותו. כך שלמעשה הפיק את
הסרט מלא־כלום. אולי קשה לקרהא ־י־שיטת־הפקה
זו שיטה, אולם היא הוכיחה
את עצמה.
מורדי האור אינו סרט גדול. הוא אינו
יצירה אמנותית הראויה לפרסים. אולם
הוא סיפור קולנועי כן, משכנע, אנושי.
זהו סרט טוב.
סיפור דויד ואכשלום. עלזלת הסרט
מתרחשת בכפר ערבי קטן על הגבול,
בתקופת המאורעות שקדמו למלחמה
בין ישראל למדיגות־ערב. אל כפר זה
נקלעים תיירת אמריקאית (דיאנה בייקר)
שהגיעה לארץ־ישראל כדי לראות את המקום
בו נהרג ידידה בים־המלח. בדרכה
חזרה לצפון עולה מכוניתה על מוקש.
נהג עברי (טום בל) נוטל אותה ואת
הנהג הפצוע שהוביל אותה (אורי לוי)
למקום־הישוב הקרוב ביותר — שהוא
אותו כפר ערבי.
הנהג הפצוע מת במקום. הנהג השני
והתיירת נשארים תקועים שם, אחרי שאלמונים
גנבו חלק ממנוע מכוניתם. עד
מהרה מסתבר שמכונית זו עמוסה תחמושת
לישוב עברי נצור. אין הם יכולים
לעזוב את המקום, כיוון שכנופיה ערבית,
שבראשה עומד בנו של מוכתר הכפר
הערבי (דוד אופטושו) ,צרה על המקום.
הקונפליקט המרכזי אינו בין עברים
לערבים, אלא בן השייך ובנו. הבעיה
אינה ישראל־ערב, אלא בעיית היחס לאלימות.
המוכתר׳ המתייחם אל הזוג לא
כאל עברים אלא כאל אורחיו שהוא חייב
בהגנתם, מגן עליהם מפני כנופית בנו,
עד שהוא נאלץ להרגו.
יש בסיפור הקבלה מסויי׳מת לסיפור
התנ״כי על דויד ואבשלום, אולם זו
הקבלה מוצנעת, בלתי־מוגזמת. אחרי כל
הסרטים הישראליים וההוליבודיים אודות
מלחמת־העצמאות, יש בכנותו של סרט
זה מעין משב־רוח מרענן, גם לנוכח
העובדה שהוא מציג סוף־סוף ערבים, טובים
או רעים, כבני־אדם.
כוכבים המאדילין החדשה
האם היא מרילין מוגרו החדשה? כ־שמציגים
בפניה את השאלה, היא עונה:
״בתי־משוגעים מלאים אנשים שחשבו את
עצמם לז׳אן ד׳ארק או מ ת סטיוארם.
רוצה להסתכן בזה״.
אני לא
וירנה ליזי יודעת לחייך בשתי עיניה,
בשלוש גומות החן שלה ובשלושים־ושתיים
שיניה הצחורות. היא חייכה בהן, במשך
שמונה שנים, בעשרים וחמישה סרסיס,
בין השאר באווה ובנז״שפט דיבה. היא
עשתה את זה תחת שיער ג׳ינגי, בלמדי,
חום ושחור. אף אחד לא שם לב אליה,
עד שיום אחד היא קיבלה. תפקיד שנועד
למרילין מונרו, בסרט איך להרוג את
אשתך, לצידו של ג׳ק למון.
פתאום היא הפכה מרילין מונרו החדשה׳
מלכת הסקס, ב״ב האיטלקיה, וכד.
אין היא כל־כך מאושרת מזה, אבל היא
מסתפקת באושרו של הקהל :״לפעמים
זה די נורא להיות סמל מיני,״ היא
אומרת ,״המבטים של הגברים ברחוב מפחידים
אותי. זה נורא לדעת שאת מסוגמינית
במיליוני
תאווה
לת לעורר
זכרים.״
ערומה? למה לא? איך היא הגיעה
לזה? פשוט מאוד :״הציגו אותי בפני
מפיק אמריקאי. באותו זמן סיגלתי לעצמי
סיגנון רציני־רוחני של שחקנית אינטלקטואלית,
שיש לה שליחות אמנותית.
העול* הזה 1441

,מיסבנה שכמוני! לא ידעתי שהמפיק הזה
חיפש את ההיפך, משהו שמח, עליז
ומיני. למזלי השקו אותי שם, וכשהייתי
קצת שתוייד, שכחתי שאני שחקנית רצינית-
י״בעלת־שליחות. כך קיבלתי את התפקיד בי
איך להרוג את אשתן.׳״
ההצלחה של הסרט היתד, כל־כך גדולה,

י עד שמיד עם סיומו חזרה וירנה ליזי
^ להוליבוד כדי להשתתף בסרט אל מעבר
לנחל ולתוך החורשה, סיפור של המיג־גווי
שעובד לסרט. נראה שד,יא. תשתתף
בהמירה לקפקא.
נשאלת, כמובן, השאלה הנצחית: האם
היא תתפשט או לא? ״לגמרי לא איכפת
לי להראות את עצמי ערומה בפני המצלמה.
אני יודעת שהמפיק משלם לי
י בגלל הגוף שלי, ושהקהל בא כדי לראות
\ את הגוף הזה, ולא כדי לדעת מה יש לי

של הלב

מרלון ברנדו כבר מזמן לא היה איזה
מרקום אנטוניוס, או איזה זפאטה, למרות
שהוא עדיין ממלמל בסדר גמור, יש לו
עדיין מבט זועם, אף דומה לזה של
אפולו — קצת שבור בקצהו — ׳ושפתיים
* מקומרות, כמו שער יווני.
הסכים לשחק לצידו של
לא מזמן הוא
יול ברינר, בסרט הנקרא מוריקורי. הוא
אפילו הסכים ששמו לא יושם במקום
הראשון ברשימת המשתתפים.
פעם זה לא יכול היה לקרות לו• ,פעם
לא היה שום יול ברינר מעז להופיע
לידו, אפילו בקולנוע ממול, שלא לדבר
על אותו המסך.
אמנם הוא חדל להיות אדם עליון, אבל

! לעומת זה הוא הפך אדם חושב. הוא
ללא הפסקה. על כל
חושב כל הזמן,
שאלה הוא משיב במחשבה.
כששואלים אותו מר, שלומו, הוא אומר:

״בזמן האחרון זקנתי קצת ושמנתי. אבל
אין לי שום הרגשה כאילו שיניתי את
לשנה אני מרגיש את
צורת־חיי. משנה
עצמי בשל יותר, מוכשר יותר לעמוד בפני
האמיתות שלי.״
כששואלים אותו לאן הוא עומד לנסוע,
| הוא עונה :״לטאהיטי. שם האנשים יודעים
בלחיות ייתר טוב מאשר בכל מקום אחר
• י בעולם. הם מלאי פנטסיות, מלאי עדינות.
יש בהם אמת של הלב.״
כששואלים אותו מה הוא אוהב לעשות,
הוא משיב :״אני אוהב לטייל ביער ולרקוד.
אני אוהב לנסוע למקומות רחוקים
,ולהתבודד. אבל אני אף פעם לא נמצא
י לבד. גם בצמרת של עץ אני יודע ש־
האלילה חחרת
ף! איטליה חישבו אנשי הטלביזיה ומצאו שהופעותיה העלו
. 2את מיספר הצופים במיליון איש. בלונדון הגיע קולנוע
אמפייר להכנסת־שיא של 15.000ל״י בשבוע, בהקרינו את סרטיה
הישנים. בפאריס ממלא פסטיבל גרטד, גרבו את אולם קולנוע
שאח אליזה ערב־ערב עד אפם מקום. בישראל עומד קולנוע
מקסים להקדיש שבוע ימים לטובים שבסרטיה.
המיתום של גרטה גרבו עדיין אינו עומד לדעוך. הוא עדיין
לא מצא את תחליפו הנאות, לא בבריג׳יט בארדו, לא במרילין
מונרו ולא באליזבט טיילור. גרבו לא היתד, אלילת־מין, גם
לא מלכת־סקנדלים. היה בה משהו מסתורי, קדוש כמעט. הקהל
חשב אותה לאלה וסגד לה.
היא נתגלתה מיד לאחר סרטה השני. אבל בניגוד לאלילות של
היום, סירבה למלא בחייה הפרטיים את התפקיד שניתן לה על
הבד. לאחר שעות־ד,עבודה הסתגרה בתוך הבדידות הזוהרת
שלה, התחמקה מרודפי ד,אוטוגרפים, הבריחה את העיתונאים,
שיחקה במחבואים עם המפיקים ועם הידידים המועטים שלה.
היא התחמקה גם מהנשואין, למרות ההרפתקות המפורסמות

גובו ושאול בויה ב״מאריה ואלבסקה״
״האם את מאושרת אין תשובה
שניהלה עם השחקן ג׳ון ג׳ילבר, ממלא־מקומו של רודולף ואלנ־טינו,
עם ליאופולד סטוקובסקי המנצח ועם גיילור האוסר.
יתכן שהיא הסתגרה בארמון־השן שלה כדי לא לפגוע בדמות
המסתורית שגילמה על הבמה. אבל מלבד זאת, ברור היה שהיא
פחדה, משום שבעצם היא לא היתד, גרבו. היא היתד, נערה
שבדית בשם גרטה גוסטבסון, שעבדה כמוכרת־כובעים קטנה בחנות
כל־בו בשטוקהולם. היה דרוש לה הרבה כוח, הרבה אומץ
וחומות גבוהות, כדי לעמוד בפני האלוהות שהוענקה לה.
בשנת ,1941 לאחר עשר שנות מישחק, היא עזבה לפתע את
הבד, השאירה למעריציה את עשרות הסרטים שעשתה, ונעלמה
מאחורי זוג משקפיים גדולים כהים באחת הדירות האנונימיות של
ניו־יורק.
מה היא עושה שם? היא מתבודדת. לאנשי המעלית בביתה יש
הוראות חמורות לא לתת לאיש, מלבד העוזרת, לעלות אליה.
היא קמה יום־יום בשעה שבע בבוקר, מכינה לעצמה ארוחת־בוקר,
אוכלת אותה במטבח. כשד,עוזרת באה, בשער, תשע, היא
יוצאת מהבית. משעה תשע וחצי עד שתיים־עשרד, וחצי היא
עורכת את טיוליה׳׳ הנצחיים ברחובות הפחות־מרכזיים של ניו־יורק.
היא עושה זאת כל יום, בכל מזג־אזדיר, כשלראשה
מגבעת קטנה. לעיניה משקפיים כהים, ולגופה זוג מכנסיים
התאום שלי,
מרלון ברנדו

הטוב ביותר שבי, האח
האדם הרואה ומכיר את
האמיתי, נמצא איתי.
שהיא
״הקדמונים אמרו על יצירתם
צריכה להיות יותר נצחית מהאוויר. שחקן
אינו יכול להגיד זאת. הוא צריך תמיד
לסמוך על המזל ועל הניצוצות שיש בו.
ובניצוצות הללו אפשר להבחין רק במצב
של בדידות.״
מה שקשיי־החיים עושים לבני האדם!
הם מתחילים להגות דיעות בלא עת.

הסרטה
ב כ פו רעק לי או פטרה
וירנה ליזי
זה נורא לעורר תאווה מינית
העולם הזה 1441

בדובלין שבאירלנד הקים הבמאי מרטין
ריט ברלין שניה, קודרת, עשוייה מקרטון

שחורים ופולובר.
לפעמים היא עוברת בשדרות ההומיות יותר, השדרה הראשונה
או השנייה. כשמישהו מבחין בה שם ומסתכל בה, היא עושה
את עצמה כלא רואה. כשמישהו מנסה לדבר אליה, היא בורחת.
כשמישהו שואל אותה אם זו היא, היא עונה :״לא.״
בשעה אחת היא מגיעה לביתה, אוכלת שם את ארוחת־וחצי
היא יוצאת שוב לטיול, וחוזרת ממנו
הצר,דיים. באחת
בשעה ארבע וחצי. רוב חבריה מימים עברו נמצאים כעת
באירופה, חלק מהם מת, ואת אותם שנשארו היא פוגשת פעם
בחודש.
בין האחד בדצמבר עד לחמישה־עשר בינואר היא יצאה
מביתה בערבים רק פעם אחת, בשלושים בחודש, בין השעה
חמש לשש, כדי לשתות כוסית אצל חברים. בחג־המולד ובראשי,שנה
היא נשארה, כמו תמיד, בביתה.
יום־יום, ברגע שהערב יורד, היא הופכת בלתי־שקטה, ממהרת
לשוב לביתה. לעולם אין היא נשארת בחוץ לאחר השעה שבע.
את ארוחת־הערב שלה היא אוכלת לבד. לאחר הארוחה היא
מסתכלת בטלביזיה עד השעה תשע וחצי. אז היא נכנסת
למיטה, קוראת קצת ונרדמת.
מספר הטלפון שלה הוא סודי, ידוע רק לשנים־עשר איש, וגם
אלה אינם יכולים להתקשר איתר, בכל־עת, כי בדרך כלל
היא אינה עונה לצלצולים.
האם היא מאושרת? כשמציגים בפניה שאלה זו, היא מתחמקת
מתשובה. כששואלים אותה מדוע היא חיה בבדידות כזו, היא
מסבירה שמאז תחילת הקאריירה שלה בהוליבוד היא הפכה
חשדנית, שדרושות לה חמש־עשרה שנה כדי להתקשר לחברים
חדשים, ושאנשים רוצים להכיר אותה רק כדי שיוכלו לספר
שהכירו את גרטה גרבו.
מפעם לפעם מועברות שמועות כאילו היא עומדת לחזור
לקולנוע. אלה הן שמועות־שווא. היא לא תחזור. היא הצליחה
בכל, כולל הדבר הקשה ביותר לשחקנית — הפרישה. היא
יודעת זאת, מסרבת להיות משהו אחר מאשר אלילה בדימוס.
נשארה לנו דמותה בלבד. ששת הסרטים, העומדים להיות
מוצגים בתל־אביב, מראים את אותה הגרבו בשש ההתגלמויות
שלה, באלפי ההבעות ורבעי־ההבעות של פניה האלוהיים.
היא תמלא את האולם, תמשוך אליו המונים, משום שעדיין
אין לה תחליף בין כל אלילות הגוף של היום.

חיוור, עמום, כהה כמו האבן של ברלין
האמיתית. כעת הוא מצלם שם את הסצינות
הראשונות של המרגל שוחר מך
הכפור. תשאלו: למה באירלנד? הוא יענה:
למה לא באירלנד?
בדובלין המזרחית מטפסים כל בוקר
מכבי־האש על סולמות גבוהים, כדי להוריד
את הגשם, במיקרה שלא יירד מעצמו.
אבל הגשם יורד שם, למזלם, יום־יום
כסדרו.
בדובלין המערבית מתנודדתחזית של
פונדק ליד החומה האפורה. הטכנאים ו־החשמלאים
שותים לידה ויסקי אירי
משובח.
שלושה מיליון דולאר עולה הסרטת הרב־מכר
של ג׳ון לה־קרה. המרגל, לימם,
הוא ריצ׳ארד ברטון. בדרך כלל יש לו
עיניים מאירות, פנים חזקים וקול מתנגן,

אבל לצורך תפקידו הוא הפך איש קטן,
נפול, הנראה כאילו כל המלחמה הקרה
מתנהלת על כתפיו. יש לו מבט עקשני,
צוזאר מתוח, הוא נכנם לתוך עורו של
הפקיד קטן, הקפוא, של הרפתקה פרוזאית
עגומה. הוא האנטי־ג׳יימס־בונד האמיתי.
בערב,
לאחר יום־עבודה, הוא~חוזר ל־שנים־עשר
החדרים ששכר במלון גרשם
בשביל אליזבט טיילור, שתי המזכירות
שלו, המשרת שלו, ארבעת ילדיו, שתי
האומנות והמורה שלהם.
בתוך שנים־עשר החדרים הללו מחכה
ערב־ערב השחקנית היפה לבעלה, החוזר
מן הכפור.
בשטח זה, לפחות, עולה לימם על ג׳יימס
בונד. ההוא מעולם לא חלם על לילה עם
קליאופטרה.

מספר 1441

שנה 28

י׳׳ח ניסן תשכ״ה20.4.1965 ,

המחיר — 1 .ל ״י

דולציה בבית
המיליונר

אחת התמונות שנתפסו על-ידי המשמרה (מכוסה בחיפה, ממעמי צניעות, עד־ידי המערכת*