גליון 1442 מתאריך 27 באפריל 1965

אחריות לשנה שלמה בולל
שירות, חלקים, מנורות ושפופרת
התמונה.
אוטוווקס עובר בדיקה קפדנית
ונשיו! הפעלה לפני מסירתו
ללקוח.

ההבדל

הוא

ברור!

א 1ט 1ו 1ק ס 101!0 1 ¥ ¥ו! 1
סוכנות בלעדית בישראל :

חברה

להנדסה

חקל אית לישראל בע״מ,
חיפה, תל־אביב

מפיצים בלעדיים :

חברת ווקסמוביל בע״מ, רח׳ הנמל ,48
טל ,61477 .חיפה
שחם לבינסון אילוי

הנד רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיץ
בשטח התערוכה
הפתוח כל יום בשעות
9— 13 ומ* 5עד חצות

.קארטינג״

הספורט שכבש את כל
אירופה.

11:7*2311

כיתות תידור
> 1יוי ת וערב לאכסלורנים

,ב ב רו ר !
171737171131
* החלה הרשמה לכיתות בוקר
* נפתחים קורסים חדשים -ערב

למועדי הבחינות נובמבר ,1965 ומרץ 1966
הנערכות מטעם משרד החינוך והתרבות
פרטים והרשמה 8—1בבקר 4—8בערב
ת ל ־ א בי ב
דרךפ* • ת 4 4
מו ל בי תהדר

חי פ ה
דזז־ בלפור 5
מו להטכניון

לפני שנה־וחצי, במשך כל אוקטובר
, 1963 פירסם העולם הזח סידרת כתבות
שזיעזעו את הציבור. הן נגעו במה שנחשב
עד אז כקודש־הקודשים של המדיניות
הכלכלית הישראלית: מיפעל המים
הארצי.
אחרי חקירה יסודית וממושכת, הגיע
אז צוות העולם הזה למסקנות שזיעזעו
גם את החוקרים עצמם: תוכניות המים,
שהוכנו ובוצעו במשך עשר שנים בידי
תה״ל — המוסד הממשלתי שפעל תחת
חסותם של דויד בן־גוריון ולוי אשכול
גם יחד — היוו שרשרת כישלונות ארוכה.
גם השלב האחרון והעיקרי של מיפעל
המים הארצי — מוביל הירדן, שהפך במסתורי
למוביל הכנרת — איננו אופן שונה משלביו הקודמים, גילה אז העולם
הזה. אחרי הוצאת סכום אסטרונומי של
250,000,000ל״י בנה תה״ל מפעל שיוביל
לדרום הארץ מים מלוחים, אשר אינם
מתאימים לצורכי החקלאות.
אישמן האחראים לבזיון היקר לא
הודה באשמתו, איש לא התפטר מתפקידו
ואיש לא פירסם הכחשות ברורות לגי־לוייו
המרעישים של השבועון המסויים.
מנהלי תה״לבחרו בשיסה אחרת, נוחה
להם הרבה יותר: הכחשות בעל־פה ואם,־
פות־הסברה נגד העולם הזה, לרוב בקיבוצים
.״בל המיספרים וכל העובדות שפורסמו
בהעולם הזה הם רק פרי דמיונם
החולני של עיתונאים רודפי סנסאציות
זולות,״ ניסו אנשי תה״ל להרגיע את
אנשי החקלאות .״המים המתוקים של המוביל
הארצי ישטפו את ההשמצות ואת
השקרים,״ הוסיפו הם.
בינתיים חלפה שנה מאז הפעלת המוביל,
ומים טובים ומתוקים עוד לא זרמו
בו. במקומם נשפכו על ראשי מנהלי
תה״ל השמצות חדשות. אבל הפעם לא
היו אלה פרי דמיונם של עיתונאים. מחברן
היה מבקר המדינה, שבדו״ח השנתי האחרון
שלו אישר את המיספרים והעובדות
העולם הזה לפני שנה־וחצי.
שגילה

לי אפשרותלהביא לפניך את כל אין הסידרה שפורסמה אז (תשעה עמודים גדושים)
,כדי להשוות אותה עם הפרק שכתב
מבקר המדינה על אותו נושא (שמונה
עמודים של דו״ח) .על כן אצטמצם
בכמה פרקים, הדנים בנושאים המרכזיים
של הבעייה.
העולם הזה :״לפני למעלה משלוש
שנים נולדה הגירסה האחרונה של תכנית
המוביל הארצי. מלבד כמה נקודות משניות,
היתד. היא שונה מהתכנית הראשונה בנקודה
מרכזית אחת: במקום לקחת נדים מן
הירדן — יקחו אותם מהכנרת.
״היה ידוע, כמובן, כי מי הכנות מלוחים
במקצת ממי הירדן, אך בכמה מסתכם
אותו קצת — זאת לא ניסה איש לחשב.
גם כאשר פורסמו המספרים המבהילים, שציינו
כי כמות הכלור באסר מי־כנרת
מגיעה ל־ 340 עד 350 מיליגראם, לא נחרדו
אבות המוביל. מנהל תה״ל, אהרון וינר, שנשאל
על כך, השיב בתום־לב, :אני אינני
מבין בחקלאות.׳
״כמויות הכלור במים עולות על מה שנאמד,
מגיעות ללמעלה מ־ 400 מיליגראם
לליטר*.
מבקר המדינה :״בתכנית המקורית של ה־מיפעל
נקבע שכשני שלישים ממי המפעל
יוטו מהירדן. במסגרת שנויים בתכנית המקורית
הוחלט על שאיבת כל כמות המים
מים כנרת. אולם בעוד שמי הירדן הם
כמעט מתוקים, מגיעה תכולת הכלור של
מי הכנרת לכדי 350מ״ג לליטר בממוצע
רב־שנתי, ועד כדי 400מ״ג לליטר בתנודות
עונתיות.״
• העולם הזה :״העבודות בבניית מו־ביל־הירדן
בלעו יותר מ־ 250 מיליון לירות.
אולם לא קדמו להן בדיקות רציניות של
כמות הכלור בכינרת. האחראים לקחו בחשבון
רק כמות ססאסית של המליחות,
מבלי להביא בחשבון את הגידול שהיה
צפוי כתוצאה ישירה מפעולותיהם.״
מבקר המדינה :״רק באוקטובר 1959 החלה
חברת תה׳׳ל בבדיקות שיטתיות ומקיפות
של מליחות המים בכנרת, שנמשכו למעלה
משנה. כתוצאה מהן נוכחו המתכננים לדעת,
בראשית ,1961 שהמליחות הממוצעת בכנרת
אינה 270־ 280מ״ג אלא 340־ 350מ״ג כלור
לליטר. החישוב של שיעור המליחות בשנים
1950 עד 1955 התבסס על ההנחה,
שהכנרת הייתה, בעת הבדיקות, במצב
של שיווי משקל רב־שנתי לגבי המליחות.
״התברר, שהבדיקות שנעשו לא היו
מספיקות, והמליחות הנמוכה שנמדדה הייתה
תוצאה ממחזור שנים גשומות באותה תקופה:
הנחת היסוד הייתה אפוא מוטעית.
עוד התברר, שכמות הכלור, המתווספת ל־

כנרת במשך שנה אחת, מגיעה לכדי 165,000
טון מלח — כמחציתן ממעיינות בחופי
הכנרת וכמחציתן מנביעות תת־קרקעיות,
שיש עוד לאתון — ולא, כפי שהניחו
גורמים מומחים במשרד החקלאות בשנות
החמישים 135,000 ,טון מלח לשנה, מהן
״/״ 65 מהמעיינות ו־/0״ 35 מנביעות. חברת
תה״ל המשיכה במדידותיה, ולפיהן הגיעו
שיעורי הכלור בכנרת בראשית 1961ל־370
מ״ג לליטר, ובראשית 1963ל־400—390
מ״ג לליטר.
״לדעת הביקורת היה אפשר וגם דרוש
להבהיר בשלבים מוקדמים יותר של התכנון,
שהשנים, עליהן התבססו החישובים
המקוריים, היו מן הגשומות, ומליחות מי
הכנרת באותן שנים לא ייצגה ממוצע רב־שנתי.״

העולם הזה :״לא נעשו כל בדיקות
המצביעות על כך שמליחות המים המיועדים
לא תסכן את החקלאות. למרות זאת
כמעט בסוח כי מליחות זו תביא נזקים
רציניים לפרדסים — הקטנת יבול ההדרים
ב־ 30 עד 40 אחוז, וירידה רצינית בטיב
הפרי, העלולה לסגור את שערי השוק
הבינלאומי בפני הדרי ישראל.״
תה״ל. הגוף המופעל על־ידי האחראים
לא היה מסוגל אפילו לבצע בדיקות אלה,
בעיקר מפני שאין ברשותו שום יחידה
אגרו־טכנית.׳״
מבקר המדינה :״בדיונים רציניים בשאלה,
מה היא תקרת המליחות של המים, שהחקלאות
יכולה לעמוד בה, החלו המתכננים
רק באמצע שנת : 1962 רמת המליחות
המותרת נקבעה, בעקבות דיונים במינהל
התכנון החקלאי ובמועצת המים, בתקופה
יוניי—ספטמבר ,1963 כאשר הסיפול בבחירה
של האמצעים להפחתת שיעור המליחות
היה כבר בשלבים מתקדמים.
״תה״ל עוסקת בתכנון אספקת המים הדרושים
למדינה מכל הבחינות ולא הייתה
סיבה סבירה, שלא תראה עצמה אחראית
גם לקביעתה של רמת המליחות, המשפיעה
במידה רבה על אפשרות השימוש במי המפעל
לצורכי השקאה.״
• העולם הזה :״הפעלת תוכנית מוביל־הירדן
מרחפת כסכנה איומה על החקלאות
המפותחת של הארץ. גם קביעת הנורמה
של מליחות המים המיועדים להעברה —
170 עד 250 מיליגראם בליטר — נעשתה
באותה צורה כמו שאר הפעולות במשק־המים
הישראלי, בלי שום מחקר רציני:
״ניתוק כל המעיינות המלוחים, איננה
רק עבודה עצומה, אלא גם בלתי אפשרית.
מעיינות אלה שופכים אל הכנרת כ־160
אלף טון מלח בשנה. עד עתה נמצאו המעיינות
המספקים לכנרת 100 אלף טון,
חלק מהם מפכים מתחת לפני המים, על
קרקעית האגם.
״כדי להתפיל 370 מליון מטר מעוקב
של מים, על מנת להוריד את מליחותם
מ־ 400 מיליגראם עד 200 מיליגראם של
כלור בליטר, יש להכניס כמות עצומה של
מיים, המכילה עד 50 מיליגראם כלור.
אולם ברשות תה״ל נמצאים — בכל הדיו
שמן הכנרת עד לראש העיין — י ק
50 מיליון מסר מעוקב מיים.״
מבקר המדינה*•:יש ספקות רציניים בדבר
כמויות המים שניתן יהיה להטות לנגב,
ולדעת הביקורת אין ודאות בדבר האפשרות
להשיג את המטרד. של 320

מליון

מים לשנה.
״אשר לשלב א, של המפעל, בו תוכננה
אספקה של 180 מליון מ 3מים לשנה במשך
שנתיים, לא ניתן לעמוד בהשגת מטרה זו,
תוך הנחה ששיעור המליחות בכנרת בעת
הפעלת המפעל הוא בגבולות 400—370מ״ג
כלור לליטר, ושתימצא, לצורך מיהול המים,
כמות מים מתוקים של כ־ 30 מליון מ. 3
עד שלא תימצא כמות מים יותר גדולה
לצורכי מיהול, אין לצפות, בתנאי המליחות
הנוכח־ים, להגדלה ניכרת של אספקת
מים הראויים לחקלאות בשלב זה.
״הדרך, עליה הוחלט, לשם הפחתת המליחות
לטווח ארוך, היא תפישה של מי
המעיינות המלוחים שבחופי הכנרת ושל
הנביעות שבקרקעיתה, לפני שיספיקו להתערבב
במי הכנרת. מסתבר, שעל בסים
נתונים אלה של תה״ל תספיק אותה תפישת
מים מלוחים, שלה נמצאה עד עכשיו
דרך, אחרי 15 שנה של ירידת גשמים
ממוצעת, רק להורדת המליחות לכדי 210
מ״ג כלור, שיעור שעודנו גבוה ממה שנקבע
לצורכי חקלאות בכל חלק הארץ
שהוא צפונית לראש העין.״

העולם הזה 1442

מועדון רחבה למועדון
בריכת שחיה אולימפית
בריבת שחיה לילדים
מגרשי טניס
מגרשי כדורעף
סככה לפינג-פונג
מלתחות

אם אתה גר ב ״נו האביבים ״ תוכל מדי בוקר לרדת לבריכה הגדולה למשחה קצר
והתעמלות קלה, למתיחת איברים ממריצה שתעניק לך הרגשת רעננות במשך כל שעות
היום. לאחר שעות העבודה אתה גר ליד מועדון ספורטיבי אקסקלוסיבי בעל רמה
בינלאומית. מועדון בו תוכל לחטוף משחק פינג-פונג עם הבן ומשחק טניס עם הבת,
בו תוכל אשתך ליהנות מאויר ושמש, ממש ליד ביתה. כי ב״נוה אביבים״ מתכננים
מרכז ספורטיבי גדול, נוח ויפה עם בריכת שחיה אולימפית ובריכת ילדים רדודה, מגרשי
טניס, מועדון, באר, מסעדה, בקיצור מרכז בו תוכל לבלות את שעות הפנאי אתה ובני
משפחתך.

גרף נויא,

נפט נוי א ה -נ די ר ה נוי א ה
מגורים בדירה ב״נוה אביבים״ יעשו א ת חייך בריאים יותר, מלאים יותר,
יפים יותר.
והדירה, היא מרכז אביבי נפלא לכל בני המשפחה. חדר מגורים יפה
ומרווח, חדרי שינה רחבים ומאווררים, משבח גדול, אמבטיה וב״ש נפרד.
כל זאת בבנינים רבי״קומות מפוארים, משובצים בין גינות ודשאים בלב
תל-אביב החדשה, על גבעה ליד קרית האוניברסיטה.
מרחב ענק, מרווחים גדולים של יותר משלושה רחובות עירוניים בין בנין
לבנין ומגרשי חניה. נוף מרהיב וים נשקפים מכל דירה ודירה. מגורים
ב״נוה אביבים״ יעניקו שלוה ובריאות מרעננת לגוף ולנפש.

דירה בנוהאביבים היא השקעה
טובה ובטוחה לכספך
ביצוע: צבי אורבך, פי. אי. סי — .החברה הכלכלית לישראל

העולם הזה 1441

חברת בגין בע־־ם. רחוב דיזעוף 16
תל־אביב. טלפון 224549 . 2 23082

מכתבים
כוחות חדשים
במשך שבע שנים אני קורא כל גליון של
העולם הזה. הסכמתי לדברים רבים שלכם,
אך פסלתי לגמרי
את כל דיעותיכם בענייני.
המרחב השמי״.
היה
ברור לי כי
ישראל רוצה בשלום
בכל מאודה, בעוד
שהערבים אינם רוצים
בשלום וזוממים
לכלותנו.
פרשת הנשיא בו־רגיבה
זיעזעה אותי
לגמרי. אני רואה כנאור עכשיו שאתם צדקתם,
ואני טעיתי.
אני חוזר בתשובה, ואתם יכולים לפרסם
זאת.
ממשלה זו אינה מסוגלת לעשות שלום,
וגם לא לפעול למענו. דרושים כוחות חדשים.
אני
שואל את עצמי מניין יבואו כוחות
אלה? ואין לי תשובה חוץ מזו: מי שצדק,
ומי שצדקתו הוכחה על־ידי המאורעות, הוא
שצריך ליטול את היוזמה לידיו.
אני רוצה בזה להתייחס לוויכוח שהתנהל
לאחרונה בין הקוראים על הקמת מפלגה
והליכה לכנסת. צריכים לראות את הבעיה
באור פרשת בורגיבה. מכיוון שהעזלם הזה
צדק, הוא צריך לפעול.

צפור

הנפש

העת !1המצחיק
היחידי במדינה הרצינית
קראו השבוע:

אריק איינשטייו הנוראי

דויד בנאור, תל-אביב
במקום שחוזרים בתשובה עומדים, אין
צודקים גמורים יכולים לעמוד.

כל הוויכוח הזה מוצג בצורה לא
נכונה. השאלה בכלל איננה אם העתון
העולם הזה יקים מפלגה — אלא אם
קוראי העולם הזה יקימו מפלגה. כי
העתון הצליח במשך השנים לרכז סביבו
את כל אלה שאיכפת להם — ולמדינה דרושה
מפלגה חדשה של אנשים שאיכפת להם,
שאינם יכולים עוד לסבול את השוביניזם
הזול ואת ההתנוונות הגוברת של ״חברת
השפע״ הישראלית.

שמואל לוינסץ,
זחירות, כן־גוריון:

חיפה

כאשר כבשנו את סיני, הכריז בן־גוריון
כי לעולם לא נצא משם. אך מספיקה היתד,
הוראתו של נשיא ארצות־הברית, דודיט
אייזנהואר, כדי שנפנה את כל השטחים
הכבושים. היה זה בן־גוריון עצמו, שמילא
את פקודתו של הנשיא האמריקאי, כמו ילד
סוב.
עכשיו יש לגיבור זה החוצפה להשמיץ
את אשכול בעניין דומה! ואין להתפלא
עליו: לא איכפת לו שהמדינה תחרב —
העיקר שהוא ינצח במלחמותיו הקטנוניות.
יש לבודדו לחלוטין בשדר,־בוקר, ולאסור
עליו כל פעילות החותרת תחת קיום המדינה.

חנן
נולדגרט,

* כמה קולות עוברים למפלגות שוביניסטיות
(מליברלים לחרות, ממפ״ם לאחדותה,עבודה,
ובו׳) בתקופות של מלחמה או
ערב־מלחמה?
אני אמא.
אסתר הלאום מעל הכל

מה החידוש בכך שמק״י — הגוף ה־אירגוני
היחיד שאיחד בקירבו יהודים וערבים
— עומדת על סף פילוג? ולא סתם
פילוג, אלא לפי ההשתייכות הלאומית?
יהודים לחוד וערבים לחוד (העולם הזה
.)1441

כל אדם נורמאלי, בעל הרגשת שייכות
לאומית וכבוד לאומי, ידע זאת מראש.
בי בסופו של דבר הלאום עומד מעל הכל,
ואין אדם יכול להתעלם מלאומיותו למשך
זמן ארוך.
אני שמח על הפילוג הצפוי, ובניגוד
לעורך העזלם הזה 1441 חושב שזה טוב
למדינה וטוב ליהודים. זה שובר אחת ולתמיד
את כל האשליות על אחוזת עמים
ובו׳.

רחסיג! כהן,

סינים ופלסטינים
הכתבה ״סינים במדבר סיני״
הזה )1441 היתר, מאלפת, אך חסר בה
הפרט הקובע.
על דעותיה של סין אנו לומדים רק מציטוטיו
של אחמד אל־שוקיירי, שבוודאי
איננו עד מהימן. לעומת זאת אינה מובאת
ההודעה המשותפת, שבלי ספק פורסמה בסוף
הביקור. הייתי רוצה לדעת מה כתוב
בהודעה המקורית, ולא הואריאציות של
שוקיירי.
(העולם

ישראל איזנברג, ירושלים
בבקשה. ההודעה המלאה שפורסמה בסיום
ביקורו של אל־שוקיירי בפקין, בחתימת
שני הצדדים — ראה להלן:

גילוי דעת
א. אוריאל,

עפולה

שלילית.

מי מעוניין ץ

כמו־כן המשתתפים הקבועים והחביבים:
חיים חפר, דן בן־אמוץ, עמוס קינן, אריה גלבלום, דוד
אביזץ — בתעלוליהם המצחיקים.
וכמו־כן רפורטאג׳ות מקפיאות דם, בדיחות זוועה וקריקטורות לא
נורמליות. מכתבים פקחיים של קוראינו המהווים חתך נאמן של
הישוב הפיקח.

12 עמודים 50 -אגורות
להשיג בכל הקיוסקים
טוב ציפור אחת ביד מחצי לירה בכיס!

תל־אביב

תל-אביב

עז רצוני לדעת מד, דעת קוראי העתון
נוכח גילוי המחבלים במסילת הברזל באזור
לוד ורמלה.

ספור הקרבות המרתקים של אליל הנוער העולמי.

ליאץ, רמת־גן

הספרות האנטי־מלחמתית הקלאסית מתארת
את האנשים שהיו מעוניינים במלחמות:
יצרני נשק, סוחרי
נשק, גנרלים שרצו
לעלות בדרגה, תעשיינים
שרצו לרכוש
חומרי־גלם ושווקים,
וכד.
הגיעה השעה שמערכת
העולם הזה
תקדיש מחקר מקיף
לשאלה: מי מעוניין
במלחמה אצלנו?
אני מתכוונת לומר:
למי יש אינטרס אישי
וכלכלי ביצירת ליאון אווירה של מלחמה?
למשל:
<•,בכמה טפסים עולה התפוצה של
עתוני־הערב בתקופות משבר ומלחמה? האם
זה מיקרה שהם מרעילים את האווירה באופן
שיטתי ומטיפים ללא הרף למלחמה?
׳•* באיזו מידה קושר משד, דיין את
סיכוייו לעלות לשלטון ולהדיח את אשכול
ביצירת אווירה מלחמתית?

שבועון מסויים
בעת קריאת מאמרו של העורף לרגל יובל
ד,־ 15 של המערכת (העולם הזה ) 1440 צצו
בלבי המחשבות הבאות:
ממשלת ישראל מתייחסת להעולם הזה —
כשם שממשלות ערב מתייחסות למדינת ישראל.
הערבים
אינם מכירים בישראל וקוראים
לה ״פלסטין הכבושה״ — ממשלת ישראל
אינה מכירה בהעולם הזה וקראת לו
״השבועון המסויים״.
הערבים מקיימים חרם כלכלי על המדינה
— הממשלה מקיימת חרם כלכלי על מ הון.
מדי פעם נוקטים הערבים באמצעי אלימות
— מדי פעם קרה הדבר (לפחות בעבר) גם
לעתון•
המדינה החזיקה ותחזיק מעמד. העתון
החזיק ויחזיק מעמד.
השאלה היא רק — מי יתפכח ראשונה —
הערבים כלפי ישראל או ממשלתנו כלפי
העתון?
כפטריוט של ישראל ושל העולם הזה
גם יחד — חזק ואמץ לקראת 15 השנים
הבאות!

אלימלך איתיאל,

ירושלים

ברצוני להודות לחברי המערכת של
העולם הזה, על האומץ שיש להם במלחמתם
בשחיתות, במאבקם נגד מדיניות הממשלה
ובמלחמתם נגד הכפייה הדתית.
למנהלה ברצוני להודות על דאגתה למיש־העולם
הזה 1442

לוח השבועון לחוץ־לארץ מיד עם צאתו,
עובדה שגורמת לנו כאן הרבה נחת.

יעקב

אברמוביץ, קנסס סיסי,
ארצות־הברית

הברה מקרוב
מי שהיה מעוניין למנוע בכל מחיר את
פירסומה של בלהה דויח־ביץ׳ כמלכת הצעדה

גולומב המנוח. הוז שרת וגולומב למדו
באותו מחזור בגמנסיה הרצליה בתל־אביב.

זבנג כוויכוח
כתבה כמו ״זבנג עכשיו״ (העולם הזה
)1439 היתד, חייבת להיערך בצורת ראיון
עם מר משה דיין, או תוך כדי ויכוח ציבורי
גלוי עמו. אם לא תיתכן הידברות עמו,
יש לשוחח ולראיין אישיות ציבורית אחרת,
המייצגת את אותה האסכולה.
במידה ואנשי ציבור, הנוגעים לנושא,
מסרבים להעניק לכם ראיונות או להיפגש
לשם ויכוח, זוהי שערוריה שחייבים לחו־קיעה.
כמי
שמאמין בדרככם הפוליטית, הרי
נידמה לי כי המשימה הטכסיסית כרגע
אינה שינוי הקו הרישמי כלפי המרחב,
אלא שינוי קו זה כלפי השבועון.

כשב רו לטכס פי ת מי ד מו בטח.
בעתהקניהובעתהמ כי ר ה.
אגי מקבלאתהת מו רההמלאה.

יי. ד ,.תל־אביב
עורכי העולם הזה מוכנים להתווכח עם
ח״כ משה דיין בכל צורה ועל כל במה
שיבחר.

שכיתה בתמנע
בלהה והכפילה
(העולם הזה ,) 1440 מוטב שהיה מגלה עיר־נותיבשלב
מוקדם יותר, ומונע את הפעלת
המטרטר, שפעלה בחדר־הרחצה לחיילות־דווקא.

נהריה

הכבוד לעירנות של מפקדי צד,״ל
בכל הדרגים. אך במיקרה של צעדת ארבעת
הימים היא היתד, מיותרת.
זה רק מוסיף לצה״ל, שאזרחי ישראל
יכירו מקרוב את חיילותיו הנחמדות.

אבי קורן,

רחובות

לחוליית הכיסוי של העולם הזה אין טעם!
הכפילה של בלהה יפה יותר, גאה יותר
וממושמעת יותר. לה היה מגיע כתר מלכת
הצעדה!

ראובן בהירי,

תל-אביב

מלכת הצעדה, בלהה דוידוביץ׳ ,ונפילתה

— ראה תמונה.

צבאות ההגנה לעמיה
בדומה לחברת אקדמאים, שם נוהג כל
אדם לכנות את חברו
בכינוי ״חבר״ או
״קולגה״ ,למרות שלפעמים
אדם המכנה
כך את עמיתו הוא
שונאו ויריבו, הריני
מציע שצבאות העולם
ינהגו בצורה
דומה, ילמדו מצבא
ישראל. זהו הצבא
היחיד שבשמו הרשמי
מופיעות המילים
״צבא ההגנה״.
ארליך
זה ישנה את האווירה
השוררת בין
יריבים ואוייבים, יתרום, אולי, משהו לשיפור
האווירה בין מדינות עויינות.

זווק ארליך, תל-אביב
הקורא ארליך -טועה לגבי יחודו של שס
צה״ל. המונח ״הגנה״ מופיע בשם של
צבאות רבים — בין השאר בשמות הצבא
הגרמני בגילגוליו השונים: רייכסוזר (״הגנת
הרייך״) ,וורמאכט (״עוצמת ההגנה״) ובונד־סודר
(״הגנת הברית״).

המשפחות הטובות

פרט אחד, שציינתם אותו כלאחר יד,
עניין אותי במיוחד: הקשרים המשפחתיים
בקרב אנשי הצמרת (העולם הזה .)1440
כתבתם כי משפחות שרת, הוז, אביגור
וגולומב קשורות זו בזו. אני מבקש כי
תפרטו בדיוק את הקשרים, ותציינו בהזדמנות
זו אם אכן קיימים עוד קשרים מן
הסוג הזה בשלוחות שלטוניות אחרות.
מפעם לפעם אני שומע רמזים על־כך,
אך שום עתון, עד עתה, לא תיאר את
המצב בשלמותו.
עובדות כאלה חשובות ביותר להערכת
השלטון במדינה. וצעירים כמוני, שלא מתמצאים
בסבך הפוליטי, מעוניינים לדעת
על־כך.

יעקוב דוידדכיץ,

באר־שבע

משה שרת נשוי לצפורה — אחותו של
שאול אביגור. אחותו של שרת, רבקה,
היתה אשתו של דוב הוז המנוח, ואחות
אחרת שלו, עדה, היתה אשתו של אליהו

העולם הזה 1442

אני פונה בזה לציבור החושב במדינת
ישראל, במטרה להביא לידיעתו מיקרה מחפיר
של פגיעה ב־חופש־הפרט
והתנגשות
בעקרונות היסודיים
ביותר של
חברה דמוקרטית.
עבודתי במכרות־הנחושת
בתמנע הופסקה
בחודש מארס
(העולם הזה ) 1438

בגלל פירסום חוברת,
הדנה בבעיות
יסודיות של אירגון
פועלים ושאלות של
בן־חורין
איגוד מקצועי. נפתח
נגדי מסע השמצות
פרוע, שבאחריתו, פורסם ״פסק דין״
נגדי, בנוסח המשטרים הטוטאליטריים של
סטאלין והיטלר.
במיקרה של פיטורים אאלץ להשתמש
בנשק האחרון, ולהכריז על שביתת רעב
בשערי המיפעל: למען כיבוד זכויותיו של
העובד ולמען כבודו האנושי.
אדיה כן־חורין, אילת
בינתיים פתח הקורא בן־חזרין בשביתתו
בתמנע.

שיד מול שיר
למשורר הערבי מחמוד דרוויש, היושב בכלא
(העולם הזה ,) 1441 והמחכה לדבריכם
לכך, שיהודי יכתוב שיר עליו, כשם שהוא.
כתב על אורי דייווים:
אני לא יודע כל פרטי כתב אשומך/ ,
אבל בטח שצריך לשים אותך בסהר/ :
נפלת על הראש לכתוב על מאבק עמך? /
כל טפש יודע שעם זה כלל וכלל אינו קים
ואין לו נחלה ותואר [ ,למה שיש רק
מעוטים — מוסלמים, נוצרים ודרוזים. האם
בזה לא די לך? /ובכלל — שירים צריך
לכתוב על אהבה, על צפרים, על טהר/ .
ופשוט — זה כלל איננו תך בותי לכתוב
על בית שהרסו (לפי טענתך וחוץ מזה
— שמעתי פעם שהערביים שרים על
אצילות סוסה, עיני אשה, יהלומי־ופז־המוהר.
/אז מה פתאס אתה כותב שירים על
הפקעת כברת קרקע תחוחה? /או ש
או ש או שתכתוב שירים לפי טעמו
של התובע הצבאי — או שתשב בסהר!

משה ברזילי,
.המוראל בבית־החולים

דלאל, בית־החולים
ביילינסון, פתח־תקווה

טעות לעולם צודקת
הוחלט על נסיגה

וגינוי חצי האי

גאליפולי (ידיעות אחרונות).

ידידיה מלמד,
מטרד החוץ

תל־אביב, טל 36356 .י חיפה, טל * 522189 .ירו שלי ם, טל 22 6 .

איזה גבר
לא יסכים?

׳דר. א.רובין

להכנס למטבח ולעזור לאשתו לנגב
את הכלים עם ״מוליגבת״ ,מגבת
המטבח המהפכנית.
״מוליגבת״ ,עשויה ס /ס \ 00 כותנה
ומיוצרת בשיטה משולבת של אריגה,
סריגה ותפירה, סופגת, מיבשת
ומתיבשת במהירות הבזק,
אינה משאירה סיבים לאחר הני גוב
ונשמרת כחדשה גם אחרי
מאות כביסות.
נסו כבר היום את ״מוליגבת״,
תוצרת מפעלי ״מולר טקסטיל —
גהריה״ ותהנו כבר בניגוב הראשון
מתכונותיה המיוחדות.
להשיג בחנויות אתא, המשביר
לצרכן, ובחנויות מובחרות אחרות.

.בי או דן וסמ טי ק אי
מומחה לבעיות שיער
ולבעיות קוס מ טיק ה

וני ת ח אוו!
יהד ־ז ־ני ־ג

מל 56980 .

תל-אביב

בערב חג־הפסח, כשכל העובדים במדינת־ישראל
קיבלו מתנת חג מטעם המעבידים,
יצאו עובדי בית־החולים ביילינסון ממורמרים
ובחוסר כל.
לדעתי, יחס כזה כלפי עובדים, המשקיעים
את כל מרצם וכוחם בטיפול בחולים במשך
כל ימות השנה, מעליב ומוריד את
המוראל.

רחמים

לי או גו לדברג 1ע ״ ח

ירושלים

ומטרד המושבות ה
בריטי
(ידיעות אחרונות).

שולה כ״ץ,

חיפה

זבות קדימה במדור זה תיגתן
למבתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

מצלמות וציוד עם
100 אחוז שרות

בו יהודה
פינת

מ 56
¥61111)111

01/־¥610501
ארלוזורוב

תל־אביב

טל 23— 67— 61 .

11113

מדהמה - 1965:1סיכומה שד סידרת המאמרים
ך* ל מאד להלהיב את הציבור למלחמה לסיכול תוכנית־ההטייה הערבית. אין צורך
\ /אלא להשתמש במושגים כגון. זכותנו ההיסטורית״ ,״כבוד״ ,״דם״. ,לא נחכה
כמו בגטו ורשה״ ,״ששה מיליונים״ ,״היטלר של המזרח התיכון״. ,המים הם חיינו״,
״נחבל בחבלה״ ,ובו׳.

אד מי שיודע להקשיב ולקרוא, ישיב לה לתכונה אחת המשותפת
לכל מאמרי־המלחמה ונאומי־המלחמה: אין הם נכנסים לפרטים.

אור׳ אבנר׳
הם סונים אל הרגש, אל היצר, אל החושים הפרימיטיביים, כפי שעשו מטיפי־המלחמה
בכל הדורות.

אין הם מנישים לציבור תוכנית ברורה, הניתנת לניתוח ראציונלי,
שאפשר לשקול בדיעה צלולה את יתרונותיה ומניעותיה.
קל להתחמק מצורך זה. די לומר :״זהו סוד בטחוני.״
אולם אין כאן שום סודות. איש אינו מבקש תוכנית בנוסח. :צה״ל יתקוף ביום פלוני,
בגזרה אלמונית, בצורה פלמונית.״ אך הקודים הכלליים של תוכנית־המלחמה ברורים
לכל בר־דעת — משני עברי הגבול — המסתכל במפת האזור וביעדי־המיבצע. רק
הפרטים המיבצעיים (שהם יכריעו לגבי הצלחתה הצבאית של הפעולה) יכולים להיות שונים,
ועל כן סודיים.
אי־רצונם של מטיפי־המלחמד, להיכנס לניתוח מעשי של הצעתם, יש לו יסוד אחר לגמרי.

בי ברגע שהרעיון יורד מענני המליצות והרגשות אל הקרקע המוצקה
של המציאות -הוא מתנפץ לאלן? רסיסים.
מעולם לא היתד, עוד תוכנית כה רופפת, כה חסרת־שחר (שלא לומר: כה אבסורדית) כמו
תוכנית מלחמת־הירדן בחורף . 1965/66

אין נזה רהשסויר!
ך חזור נא על עיקרי הדברים, כפי שנתבררו לנו, אגב ניתוח הגיוני, בסידרה זו:
^ מלחמה מיידית (דהיינו: תוך שנה מהיום) אינה יכולה להיות פעולת־חבלה. אין כוונתה
להסתער על מיתקני־ההטייה, לכבשם, להשמידם ולחזור אל מאחורי הגבול בטרם
עלות השחר.
למיבצע כזה אין כל ערך, כי אין עדיין מה להשמיד. עדיין אין סכרים, אין מיתקני־

אותה שעה ייערך גם מחוץ לכותלי האו״ם המירוץ הגדול בין המעצמות על חסדי־הערבים,
על פי המכניזם שכבר תיארנו: ברית־המועצות תתחרה בסין, ארצות־הברית תתחרה
בברית־המועצות, צרפת ובריטניה יתחרו בארצות־הברית וזו בזו.

קל מאוד לומר: נצפצף! על העולם .״לא חשוב מה ידברו הגויים -
חשוב מה יעשו היהודים״ .הכעייה היא שהגויים לא ידברו, אלא יעשו.
לא די בנכונות ״לצפצף״ ,כהצעת האדונים דיין, בגין ושותי. יש להוכיח איך נעמוד
בפני הפעולות הממשיות הצפויות.
אין כל אפשרות לנחש מראש מה תהיינה הפעולות האלה, כי לרשות האו״ם והמעצמות
עומד אוצר כמעט בלתי־מוגבל של אמצעים. אך כדאי להזכיר כמד, אפשרויות כדי ליצור
תמונה מוחשית:

• הקמת חיל־חירום של האו״ם, שיתפוס את אזור הגבול הישראלי*
סורי והישראלי־לכנוני (מהצד הערבי) ויבטיח את השלום שם.
חיל־האו״ם לא יגביל את הריבונות הסורית הלבנונית, לא יפריע לביצוע מפעל־ההטייה,
אך ימנע התקפה עליו,( .כשם שחיל־האו״ם בעזה אינו מגביל במאומה את הריבונות המצרית
שם, למרות שישראל דרשה זאת, ואף טענה בעבר כי הדבר הובטח לה).
•< קריאה של האו״ם לכל חבריה להפעיל סאנקציות נגד ישראל, עד שתציית להחלסות
האו״ם.

• הודעת ארצות־הכרית, צרפת ובריטניה על הפסקת כל משלוחי
הנשק לישראל, ובכלל זה החלפים לנשק שבכר סופק לישראל.
•< הודעה אמריקאית על הפסקת כל סיוע כלכלי לישראל( .במיקרד, קיצוני יותר:
החלמה של וושינגטון לבטל את שיחרור התרומות למגבית ממם־ההכנסה).
• הודעה גרמנית על הפסקה זמנית של הסיוע הכלכלי ליישראל (זה אינו בטוח, אך
קרוב לודדאי, בנסיבות הקיימות).

• הפעלת הצי הששי האמריקאי נגד ישראל.
למשל: נחיתה בלבנון ותפיסת הגבול הישראלי־לבנוני, לפי בקשת לבנון. למשל: הפעלת
מטוסי הצי כדי למנוע פעולות־מלחמה ישראלית בשמי סוריה, לפי בקשת האו״ם. בתנאי
המירוץ האמריקאי־סובייטי שיווצרו, לא הייתי מוציא מכלל אפשרות אף נחיתה על
אדמת ישראל.

• איום סובייטי במשלוח מתנדבים לסוריה -ואולי גם הגשמת
האיום. כמעט בטוח: משלוח טילים סובייטים (עם צוותות ההפעלה)
לסוריה ולמצרים.

הטייזז הזזזר הזזריני
יני מפרט רשימה (תמציתית) זו כדי ״להפחיד״ .לא הפחד חייב להכריע בשיקולינו,
>£אלא ההגיון. וההגיון אומר: ממשלת ישראל תסוג תחת לחץ זה.

זנע-שה הלאה?
שאיבה. יעברו שנים עד אשר יקומו אלה.
ניתן אמנם לחבל כיום בבולדוזרים אחדים, להפעיל טרור על עובדי ההטייה. לצורך זה
די בפעולות קטנטנות, מן הסוג שכבר בוצע. אך אם יעשה הדבר בצורת מיבצע צבאי
גדול, הוא יחטיא לגמרי את מטרתו. הוא לא יהיה רק בבחינת יריית פגז בזבוב. הוא
יקים את העולם נגדנו, יחשל את החזית הערבית וידרבן את מיפעל־ההטייה.
מי שמדבר על ״מלחמה מייד״ ,יכול להתכוזן רק למיבצע על פי הקווים הבאים:
צה״ל יכבוש את אזור ד,ד,טייר ,,ואת רכסי ההרים החולשים עליו.

ממשלת ישראל תודיע בי לא תפנה את האזור, אלא אחרי שתקבל
ערוכות ממשיות לכד שהערבים ויתרו לצמיתות על הטיית המים.
אם מדינה ערבית אחרת (קרי: מצריים) תתערב ותתקוף את ישראל, על הקרקע אף
באוויר, ישמיד צד,״ל את צבאה במכה נגדית מוחצת.
זוהי התוכנית היחידה שיש לה מידה של סבירות* .לא תיתכן תוכנית אחרת. מי שמפליג
בכיוזן אחר, אין לו מושג על מה הוא שח.
אפשר להשמיע מאה ואחת טענות נגד תוכנית זו, ואחדות מהן ניתחנו בסידרה זו.
אך הטענה העיקרית, הקובעת, המכרעת, היא זו:

לתוכנית זו אין שמץ של סיכוי להצליח.

״הצלחה״ של מיבצע צבאי אין פירושה השגת היעדים הצבאיים — כיבוש השטח, תפיסת
המוצבים, וכו׳ .הצלחה פירושה: השגת היעדים המדיניים, אשר למענם תוכנן המיבצע.
במיקרה שלפנינו:
• יעד ראשוני: הפסקת מיפעל־ההטייה הערבי לצמיתות.
• יעד מישני: משיכת ר,מיצרים לתוך המלחמה, והשמדת כוחם הצבאי.

אין שום אפשרות שאף! אחת משתי המטרות האלה תושג.

ווה יעשו הגויים?
* ניח כי צה״ל ביצע את המלאכה והגיע בקורבנות מינימאליים ובמהירות הבזק אל
^ היעדים שנקבעו לו. אני סומך על חיילי צד,״ל ועל מפקדיו שאמנם ישיגו את הדבר.

מה הלאה?
תוך 24 שעות תתכנס מועצת ד,בטחון של האו״ם ותצווה פהאחד על ישראל להפסיק
את האש ולהחזיר את צבאה מייד, וללא תנאים, אל מאחורי קו שביתת־הנשק.
תוך 72 שעות — אם יהיה צורך בכך — תתכנס העצרת הכללית של האו״ם למושב־חירום
ותחליט — שוב פהאחד — על אמצעים לביצוע ההחלמה.
גמאל עבד־אל־נאצר יכריז כי אין צורך לסכן אף חייל ערבי אחד, וכי העוצמה המדינית
של הערבים והעולם האנטי־אימפריאליסטי די בה כדי לשחרר את האדמה הקדושה של
הערבים מן התוקפן הציוני( .אך הוא ינצל את המצב כדי להוציא את צבאו מתימן,
ולהכניסו — אם אפשר — לירדן וללבנון).
הליגה הערבית תודיע שאם לא יסוגו הישראלים תוך שבוע, יפסיקו הערבים את זרם
הנפט למערב (ואולי אף יסגרו את תעלת־סואץ).
* השבוע חזר על תוכנית זו בטאו! רישמי של ממשלת קע״ם. העתון טען שהתוכנית

הגיעה לידי ממשלות המערב.

היה דרוש הרבה פחות מכל אלה בדי להכריח את דויד בן־גוריץ ואת
משה דיין(אותו משה דיין, לא משה דיין אחר!) לנטוש את סיני ועזה.

הלחץ העולמי יהיה אדיר, והוא יתבטא באמצעים צבאיים, מדיניים וכלכליים. אך אל
נתעלם מגורם חשוב עוד יותר: הלחץ הפסיכולוגי.
ילד יכול להפעיל את הרוגטקה שלו ולהעמיד פנים שהוא מצפצף על דעת המבוגרים.
ילד פוליטי (וכאלה אינם חסרים אצלנו) יכול להטיף ל״זבנג וגמרנו״ ולהעמיד פנים שלא
איכפת לו מד, יגיד העולם.
אולם לדעת־הקהל יש השפעה עצומה. דעת־הקהל הטובה בעולם המערבי נתנה לישראל
עזרה מכרעת בתקופת הקמת המדינה, ויצרה את האווירה שבה פעלו אז הממשלות.
אותה דעת־קהל, והפעם בממדים עולמיים, תהיה עתה עויינת לישראל, והיא תשפיע על
הממשלות בכיוון הפוך.
עד היום לא הצליחו הערבים לבודד את ישראל בזירה העולמית. בשום הצבעה לא עמדה
ישראל לבדה מול כל העולם (זולת בשאלת הפליטים, וגם אז נקט נציג ישראל
בטכסיס מחוכם והצביע עם הרוב נגד עמדת עצמו).
אולם הסיבוב השלישי יביא, בלי שמץ של ספק, להצבעה של כל חברות האו״ם, פד,
אחד, נגד ישראל — פעם אחרי פעם. בכך תגשים ישראל את חלומן של ממשלות ערב:
להעמיד את ישראל במצב בו עומדות כיום דרום־אפריקה ופורטוגל.

אנו מרבים לדבר על הסכנה שכהטיית משאכי־המים כידי הערבים.
אולם הטיית המשאבים המדיניים עלולה, כטווה ארור, להיות עוד
הרכה יותר מסובנת.
אפשר למדוד את המים במטרים מעוקבים. איך אפשר למדוד את הנזק שייגרם לישראל
אם תהפוך במשפחת־העמים לדרום־אפריקה שניה?
אפשר למדוד אחוזים של מליחות. אך האפשר למדוד את הנזק שייגרם לישראל אם
יהפוך שארל הדגול לארבה הגלוי והמושבע?
באחד מראיונותיו סיפר בורגיבה כי טיטו לא הסכים לכלול את ישראל, בצד דרום־
אפריקה ואנגולה, ברשימת המדינות בהן קיים מישטד קולוניאלי. בורגיבד. הוסיף כי
פידל קאסטרו וז׳אן־פול סארטר תמימי־דעים עם טיטו בשאלה זו. זהו אחד הנימוקים
המשכנעים ביותר בהם מנסה בורגיבה לשכנע את עמיתיו הערביים שאין להם סיכוי
לבודד את ישראל.

והנה באים מנהיגים ישראליים ומתכננים מיבצע שיגשים את חלומם
של הערבים!

אל נבובן

מזז־החדגזשת !

ך 1נימול! המכריע נגד תוכנית ר,״זבנג עכשיו״ הוא, איפוא, שאין לו כל סיכוי להשיג
( | את מטרותיו. היא לא תסכל את תוכנית־המים הערבית, ובוזדאי לא תגרור את עבד־אל־נאצר
לתוך מלחמה שאינו מעוניין בה.

צה״ל יקבל את פקודת הנסיגה.
כנגד זה טוענים בעלי התוכנית כי אפילו לא תועיל התוכנית, הרי גם לא תזיק. לכל

הפחות תוכיח לערבים כי כוחנו הצבאי עימנו, תעלה את יוקרת צה״ל ותפגין את נכונותנו
לשמור על. הגבול בין הנסבל והבלתי־נסבל״.
זוהי טעות מרה. נוסף על הזילזול הגמור בחיי־אדם המתבטא ביחס קליל זה למלחמה,
הרי מתעלמת גישה זו מעובדת־יסוד:

דמחרת־־המיבצע לא נעמוד כאותו מקום כו עמדנו ערם־המיבצע.
המצב לא יחזור לקדמותו.
מיבצע שנכשל, שלא השיג את מסרתו, ישפיע על המצב בכמה וכמה צורות, כולן
חשובות.
משה דיין אמר, לא מכבר, כי אין ערך לכוח־הרתעה, אם אין נכונות להשתמש בו.
זה נכון. אך עוד יותר נכון הכלל הבא:

כוח־־הרתעה שהופעל ולא הצליח -חדל מלהרתיע.
כוחו של צה׳׳ל הופעל במלחמת־סיני, השיג הישגים צבאיים רבים, העלה את יוקרת
צה״ל — אך הוכיח לעולם הערבי כי כוחם המדיני של הערבים עולה על כוחם הצבאי
של הישראלים.

אם נחזור על התרגיל הפעם, בתנאים רעים יותר ובתוצאות עגומות
יותר, נוכיח כי נצחון צבאי של צה״ל הוא חסר־ערד לגבי ההכרעות
האמיתיות.
זהו שיקול חשוב ביותר. אין איש בר־דעת בישראל החולק על חשיבותו של כוח־ההרתעה
של צה״ל, בכל פרספקטיבה מדינית, הן על רקע המדיניות המלחמתית הנוכחית,
הן על רקע מדיניות־שלום אפשרית.

אל נכזכז כוח־הרתעה זה לריק!
במיסגרת הוזיכוח הכללי על מי־הירדן, יש ערך לאיום צבאי. אל נתעלם מכך, ועל
נזלזל בכך.

אד איום זה יש לא ערף כל עוד לא הופעל.
מיפעל־ההסייה הערבי יושלם בעוד חמש, שש או שמונה שנים. רק אז יצטרכו הערבים
להחליט סופית, ובפועל, אם להסתפק במים שהוקצבו להם לפי תוכנית ג׳ונססון, או
להסות את כל המים שיש ביכולתם להטות( .כנראה כ־ססז מיליון קוב יותר, אך גם
זה אינו בטוח).

ער לאותו רגע -ועד ככלל ! -יש משמעות לכוח־ההרתעה, כתנאי
שלא כוזבז קודם לכן.
(ונוסיף כאן הערה כללית:
צה״ל אינו צעצוע. מלחמה אינה מישחק.
א־יש מאיתנו, זולת קומץ זעיר של פאציפיסטים, אינו חולק על זכותנו וחובתנו להגן
בכוח הנשק על קיום המדינה ועצמאותה.
אך דווקא על כן יש להתייחס אל המלחמה כאל האמצעי האחרון, שאסור להשתמש בו
אלא בשעה שקיום המדינה מונח על כף המאזניים.
גישה אחרת לא זו בלבד שאינה אנושית — היא גם פוגעת בקיום המדינה. כי
אינפלאציה של מיבצעים צבאיים תוריד את ערך נשקנו כאמצעי מרתיע).

\זאף של הנזוגנגז־ליוגז

^ ין זה הנימוק היחיד נגד פעולה צבאית, שאין לה סיכוי להשיג את מטרתה
ר 1ולמנוע את המשך מיפעל־ההטייה.
רוח אביבית נושבת עתה במרחב השמי. ניצנים ראשונים, עדינים מאד, של רצון־לשלום
החלו נראים על אדמת הערבים.

הטאנק הראשון של צה״ל, שיחצה את הגבול, ידרוס ניצנים אלה.
הם לא יצמחו מחדש תוף שנים רבות.
אפשר לסלוח לחייל מקצועי, אם הוא רואה את העולם כולו דרך הכוונת העליונה. אין
זה מתפקידו לראות את התמונה בשלמותה( .אם כי אפשר לדרוש מקצין שיבין כי המלחמה
המודרנית אינה רק ״המשך המדיניות באמצעים אחרים,״ כדברי קלאוזביץ, אלא כפופה
עתה לנסיבות המדיניות בכל שלב ושלב, גם תוך מהלך הקרבות עצמם).
אולם מנהיג מדיני, הרואה את יחסי ישראל־מרחב דרך הכוונת העליונה, הוא יצור
אינפאנטילי.

כל שאלת מי־הירדן אינה אלא חלק ממכלול הבעייה הישראלית•
ערכית. אי־אפשר לדון בה אלא על רקע הבעייה השלמה.
התעמולה הישראלית משמיעה את הטענה כי הערבים כלל אינם זקוקים למי־הירדן,
וכי כל מיפעל־ההטייה שלהם לא בא אלא כאקט של תוקפנות נגד ישראל.
זוהי טענה מוגזמת, כי האדמה הערבית (בעיקר הירדנית) זקוקה למים לא פחות מן
האדמה הישראלית. המים יכולים לעזור ביישוב פליטים ערביים בעמק הירדן, כשם שהם
יכולים לעזור ביישוב עולים יהודיים בנגב.
אך יש גרעין של אמת בטענה. הכוח הריגשי והפוליטי העומד מאחורי תוכנית־ההטייה
הערבית, והמדרבן אותה לקראת הגשמתה, הוא אנטי־ישראלי מובהק.

פירוש חדכר: תוכנית־המים הערכית היא פונקציה של המלחמה
הכללית הנטושה כין הערכים לבין ישראל.
משמע: מניעת ההטייה היא רק חלק מן הצורך לשנות את יחסי ישראל־ערב בכללותם.
מיבצע־המים הערבית יחלש, ויתאים את עצמו לתוכנית ג׳ונסטון, ככל שיחלש מתח•
המלחמה הכללי במרחב.
מיבצע־המים הערבי יתגבר, ידורבן ויומרץ, ככל שתגבר אוזירת־המלחמה במרחב.

מיכצע צכאי ישראלי, שאין ככוחו לשים קץ למיפעל־ההטייה, יכיא
כהכרח לדירכונו ולהגברתו.
אותה שעה ישים המיבצע הצבאי חסר־התוחלת קץ להפגת המתיחות, ישים לאל את
יוזמות השלום (הגלוייה של בורגיבה, והפחות־גלוייה של חוגים אחרים) ,ימנע התערבות־שלום
של גורמים זרים (כגון דה־גול, טיטו, האמריקאים או הסובייטים).

בעיית מי־הירדן דומה לא?,של המונה-ליזה. הצד הצכאי של הכעייה
דומה לנחיריה.

מותר לדון באף לבדו. מותר אפילו לדון על הנחיריים לבדן. אך אסור לשכוח אף לרגע
כי האף הוא חלק מתמונה הרבה יותר גדולה, ואין לו משמעות אלא כחלק מתמונה גדולה
זו. גם אין הוא החלק החשוב ביותר של התמונה. הוא בוזדאי פחות חשוב מן הפה, בעל
החיוך המפורסם.
השבוע היה לי הכבוד להתוזכח על במה ציבורית עם ח״כ חרות חיים לנדאו על הנושא
של סידרה זו. בעת הוזיכוח שאל איש מן הקהל את לנדאו: מה תעשה אם אחרי המיבצע
הצבאי המוצע על־ידך (אותו סירב ח״כ לנדאו לפרט) ימשיכו הערבים בביצוע מיפעל־ההסייה
שלהם?
על כך ענה לנדאו, באורח חד־משמעי :״נתקיף שוב ושוב ושוב ! ״

זוהי פרספקטיבה שאינה מפחידה את המטיפים למלחמת־המים. כי
זוהי ממילא התצפית שלהם לטווח ארוך.
אדם הרואה לפניו תמונה שלמה שכולה שחורה, אדם המאמין כי לא יתכן שלום בין
ישראל ועמי־ערב בדורנו, וכי מלחמת־נצח בינינו ובין הערבים ודאית (ואולי גם רצויה)— :
אדם כזה יכול להגיע למסקנה כי אין מד, להפסיד במלחמה קטנה על מי־הירדן, אפילו
אין בה תועלת.
אדם הרואה לפניו תמונה שלמה שיש בה צבעים רבים, משחור ועד לבן, המאמין כי
השלום אפשרי (ורצוי) וכי מעשינו ישפיעו על הסיכויים להשיגו — אדם כזה יתנגד
לסיבוב השלישי ב־ ,1965/66 אלא אם כן יוכח לו כי יש בו הכרח מוחלט, כי אי־אפשר

האיש בבאטל־דדס: מה יחליט אשכול?
לדחותו, וכי הוא ישיג את מטרתו.

כסדרה זו הובחנו את ההיפך.

אין

פרא!

*ש השואלים: מה האלטרנטיבה למלחמה? הרי מוכרחים למנוע את הטיית מי־הירדן•
1בידי הערבים. אם אתה פוסל את המלחמה — מה אתה מציע?
מבחינה הגיונית, אין צורך לענות על שאלה זו במיסגרת הדיון הנוכחי. כדי לפסול
את המלחמה, די בהוכחה שאין לה שמץ של סיכוי להשיג את מטרתה, וכי היא תחמיר
את המצב שבעתיים.
אך כדאי לנסות ולהשיב על שאלה זו. היא עומדת לנגד עיני כולנו.

נקדים ונשים: אין דרך בטוחה וקלה למניעת ההטייה. מה שקולקל
על־ידי מדיניות אווילית וקלת־דעת כמשך שכע־עשרה שנה, לא ניתן
לתיקון על־ידי תרופת־פלא.
בשטח זה, אולי יותר מאשר בכל שטח אחר, גבלה מדיניותה של ממשלת ישראל
ברשלנות פושעת, במובנה הפלילי. נזכיר שלוש עובדות:
כאשר הציע המלך עבדאללה, בימים הראשונים של המדינה, תוכנית־מים שהעניקה
לישראל יתרונות עצומים (ואף היוותה הכרה מעשית בקיומה) לא קפצה ממשלת ישראל
על המציאה, עד שהיה מאוחר מדי והמלך נרצח.
•י לאחר מכן סמכה הממשלה על חוות־הדעת של מומחי־המים שלה, שקבעו בצורה
מוחלטת שאין בכוח הערבים להסות את יובלי הירדן, וקבעה את העקרון שבהעדר הסכם
בין המדינות, רשאית כל מדינה לעשות כאוות נפשה במים העוברים בגבולותיה. על סמך
הנחה זו הוחל בעבודות המוביל הארצי.
•י אחרי שהושג ביוני 1954 הסכם עקרוני בין אריק ג׳ונסטון וממשלות ערב על
״תוכנית ג׳ונסטוך המפורסמת, ולפני שהסכם זה הפך סופי ורישמי, אירע העסק־הביש
המפורסם. בפברואר 1955 נתנו דויד בן־גוריון ו/או משה דיין את הפקודה להתקפה הגדולה
של צה״ל על עזה — פקודה אווילית ששינתה את ההיסטוריה של המרחב. כך יצרה ממשלת
ישראל אווירה שבה שוב אי־אפשר היה לאשר את ההסכם, והליגה הערבית החליטה
ב־ 1955 לדחות את תוכנית ג׳ונססון.
מאז התדרדרו הדברים במדרון, עד שהגיעו למצב האומלל הנוכחי.

איך אפשר לשנות את המצכ?

הפתרון האמיתי הוא, כמובן, לעודד את יוזמת השלום של ערבים כמו בורגיבה, לפתח
יוזמת־שלום ישראלית מקבילה, ולפעול למען יצירת אודירה שתשכנע את הערבים, לפני
השלמת מיפעל־ההטייה (דהיינו: תוך שש או שמונה שנים) להשלים בגלוי או בשקט עם
תוכנית ג׳ונסטון.
במיסגרת זו, כדאי לפתח יוזמה מיוחדת בקשר עם מיפעל־המים.
אפשר לבחור בין כמה אפשרויות, כגון:
בוררות זבל״א בינלאומית (נציג אחד מכל צד, נציג ניטראלי מוסכם על שניהם),
אם הערבים יסכימו מראש לקבל את מסקנותיה;
תיווך של איש כמו דה־גול או טיטו (ואולי או־טאנט).
(איני מתכוון כאן ל״מיצוי האפשרויות המדיניות״ ,בנוסח גולדה מאיר. נוסח זה אינו
אלא אולטימטום מוסווה. הוא קובע מראש גבול של זמן, ותובע מן הערבים להיכנע תוך
חצי שנה תחת איום של מיבצע צבאי. שום אדם המכבד את עצמו לא יקבל על עצמו
לתוזך בנסיבות אלה, ושום ערבי המכבד את עצמו לא יקבל תייזך כזה).

מטרת יוזמת־השלוס הישראלית צריכה להיות להשיג תוך שנתיים־
שלוש (דהיינו: זמן ניכר לפני השלמת המיפעל הערכי והתחלת
ההטייה בפועל) הסכם גלוי או סודי עם הערבים על חלוקת המים,
והקמת מנגנון־פיקוח בינלאומי שיפקח על חלוקת המים כפועל.
(המשך בעמוד )8

ואה הראה?
(המסך מעמוד )7

סיכוי־ההצלחה של יוזמה זו תלוי כל־כולו
בהתפתחות המאורעות במרחב בשנים הקרובות
— ובידינו להשפיע על כך השפעה
רבה לכאן או לכאן.

זזרוגן גזור ריאליונן
ן* וויכוח הציבורי על המלחמה־לאל־
^ תר, שאנו עומדים עתה בראשיתו, ינסו
מטיפי־המלחמה להעמיד בפני הקהל את ה־׳
ברירה: לוותר על המים או להילחם עליהם.

זוהי ברירה כוזבת, ויש להפריכה
בבל הזדמנות.
הברירה המציאותית היא הפוכה:

להפסיד את המים במלחמה, או
להשיג אותם בדרכי שלום.
הוכחנו בסידרה זו שאין שמץ של סיכוי
להשיג את המים בסערת־קרב. המציאות
המדינית הבינלאומית, שהיא המסגרת לכל
פעולה צבאית, מסכלת אפשרות זו מראש.
לעומת זאת יש סיכוי סביר להניע את הערבים
לקבל את דינו של ג׳ונסטון, בלבוש
זה או אחר, בדרכים פוליטיות.
עד לפני שלושה חודשים היה האזרח
הממוצע בישראל מתייחם לקביעה כזאת
כאל מליצה ריקה. עתה, אחרי פרשת בור־גיבה,
נוכח גם האזרח הממוצע לדעת כי
מדיניות־השלום, אותה הצענו במשך שנים,
היא סבירה.

בשעה שהבטחוניזם הפף אש־לייה
ועבר לעולם החלומות, נתגלה
הרעיון המרחבי בריאליזם,
העומד כשתי רגליו על קרקע ה מציאות.

זז ז

ינג שוז

א ש כו ר?

** ד כאן הניתוח ההגיוני. מכאן והלאה
/נשאלת שאלה מעשית: מה תעשה ממשלת
ישראל?

איד תיפול ההכרעה?
לוי אשכול עומד כיום בפני שני לחצים
סותרים.

• הלחץ הפנימי למען מלחמה
ב חו ר ף . 1965/66 לחץ זה בא מתוך
מפא״י (משד, דיין) ,מתוך מערכת־הבטחון,
מתוך הממשלה (גולדה מאיר ויגאל אלון),
מצד האופוזיציה הימנית (מנחם בגין) ,ומצד
העתונות (שני הצהרונים, שהם שוחרי־מלחמה
מקצועיים, והארץ, הכפוף לצעירי
מפא״י) זהו לחץ אדיר. אסור לזלזל בו.

• הלחץ החיצוני, ובעיקר האמריקאי,
נגד המלחמה. לחץ זה
מצוייד בפיתויים (אספקת נשק) ובאיומים.
גם זה לחץ אדיר.
רבים מאמינים כי איש כמו אשכול ייכנע
בהכרח ללחץ החיצוני. אנשים רבים (ביניהם
אנשי־שמאל) סומכים ברגע זה על הלחץ האמריקאי
ובטוחים שימנע את המלחמה.

אני כופר כביטחון זה.
השבוע הופיע לוי אשכול בחיפה כדי לחזות
בהורדת טילי הוק. הוא לבש באטל־דרס.

דמותו של האיש כבאטל-דרם
מפחידה אותי.

1£5ד £מ * 016

וו א שינג טון

הבית הלגן
אנדרטת הזיכרון לוואשינגטון
ואנדרטת הזיכרון לגיפוסון

פילסו־ כיד המלך קופסת מכסובב • תוצרת דובק בע׳־מ

יש דמיון רב בין מצבו של לוי אשכול
כיום לבין מצבו של אנתוני אידן ערב
מיבצע־סיני.
כמו אידן, חי אשכול כל חייו בצילו של
לוחם מדופלם (צ׳רצ׳יל שם, בן־גוריון פה).
כמו אידן, לא נתבע מעולם להכריע בענייני
שלום ומלחמה. כמו אידן, התמחה ועלה
לגדולה בשטח אזרחי אפור (דיפלומטיה שם,
כלכלה והתיישבות כאן) .כמו אידן, יש בו
הרצון הטבעי להוכיח לציבור בכלל, ול־מערכת־ר,בטחון
בפרט, שאינו נופל מקודמו,
שאינו סמרטוט, שאינו רך־לב, שהוא ״גבר״.
במצב דומה הפך שר־הבטחון פנחס לבון,
בשנת ,1954ל״אקטיביסט״ קיצוני, לבטחו־ניסט
חסר־אחריות, שפקד על ביצוע פעולות
צבאיות מיותרות (אליבא דמשה דיין).

אם יישאר המצב הפנימי בישראל
בפי שהוא, יש סכנה שהאיש
בבאטל-דרם החדש ייגרף בעוד
במה חודשים בזרם ההתלהבות
המלחמתית העקרה. הוא ייצא להרפתקה
מיותרת, מזיקה וחסרת•
תוחלת, שתביא בכייה לשנים, אם
לא לדורות.
לא הארימאן ולא ג׳ונסון ימנעו זאת. ואוי
לנו את תתקבל בירושלים החלטה נכונה
תוך כניעה ללחץ זר.
התפקיד למנוע את ההרפתקה רובץ כל־כולו
על שכמה של דעת־הקהל האחראית,
הנבונה, הצלולה בישראל עצמה.

על שכמך־ שלף.

העהלם הזה 442ז

במדינה העם מול האת&ר
השרב הבריח את האזרחים מבתיהם,
דחף אותם לעבר שפת־הים. הנערות פרחו
בשמלות־קייץ צבעוניות. הריח הכבד של
סוף־האביב ריחף באוויר, בישר זנת ראשית
הקיץ.
אפשר היה לסלוח לאזרח הישראלי אילו
נפטר בשבוע כזה מדאגות קיומו הלאומי,
אילו ויתר על קריאת עתונים, התמסר לנוף
ארצו ולמימי ימיו.
אולם הוא לא עשה זאת. הוא חטף את
העתון, הקשיב בדריכות לחדשות הרדיו.
כ גם אחרון הישראלים הרגיש, השבוע,
כי מאורעות גדולים מתחוללים סביבו, מאורעות
העשויים לשנות את עתידו ואת
עתיד מדינתו.
הם היו קשורם בשם שהזדקר בכל כותרת
ראשית, בכל מהדורת״חדשות: בורגיבה.
עסקנים אפורים. מאורעות אלה,
שהצביעו לראשונה על סיכויי השלום בצורה
המובנת לכל אדם, יכלו לעורר תגובה
בלתי־מהולה של קורת־רוח. אולם על
האזרח הישראלי ירדה מועקה גוברת והולכת.
הרדיו
סיפר לו כי הגברת גולדה מאיר
מסרה דו״ח בישיבת הממשלה — והוא

היא מצאה רק עסקנים קטנים מאד ונורמליים
מאד. השאר רשום בתולדות השואה.
כיפמארק ישראלי. האתגר העומד
בפני ישראל, ושבורגיבה נתן לו עתה דמות
ברורה (אך לא סופית) שונה מן האתגר
של השואה. עתידה של ישראל לא יובטח
במלחמה, אלא במניעת המלחמה.
לא פעם נתנו היהודים לעמי־העולם מדינאים
גדולים. כזה היה בנימין ד׳ישראלי.
כזה היה ליאון טרוצקי. כאלה היו המדינאים
של תור־הזהב בספרד.
נידמה כי במדינת ישראל העצמאית ייבש
דווקא מקור זה. המישטר הקיים לא העלה
שום ד׳ישראלי חדש, שום ביסמארק ישראלי.
הוא העלה רק עסקנים המסוגלים
למסור לעסקנים אחרים ״דו״ח על המצב
המדיני״ ,ולחזור בפעם האלף ואחת על
סיסמאות שדופות שלא נשתנו במשך 17
שנה.
היסטוריה אנש המדידות
״עכשיו אנחנו ידידים, וצריכים לשכוח
את המלחמות,״ אמר מחמד ביליקי,73 ,
שרגלו רוסקה בגאליפולי.
הוא חיבק את הגבר התמיר ואדום־
הפנים שעמד מולו, היה זה אוסטרלי,
טיולי לכל הכבוד — והשבוע היו ראויים לתשו־מת־לב
רבה יותר מאשר טילי החוק שנפרקו
לעיני ראש־הממשלה בנמל חיפה.
לפני כלפור. מיבצע־גאליפולי נועד להימשך
שלושה, ימים. תוך זמן זה קיוו
הפולשים להגיע לאיסטנבול, להכריח את
תורכיה להיכנע. אילו הצליחו בכך, היתד,
ארץ־ישראל משתחררת בשנת , 1915 וספק
אם בריטניה היתד, מכריזה אי־פעם את
הכרזת בלפור.
כעבור 259 ימים ולמעלה מ־ 200 אלף
אבידות ניתנה פקודת הנסיגה. הגולל נסתם
על קברות ההרוגים, רובם אוססראלים ו־זילנדים,
וגם (זמנית) על הקאריירה של ויג־סטון
צ׳רצ׳יל. כי צ׳רצ׳יל יזם את המיב־צע
ביש־המזל. גיבור המערכה היה אלוף־
מישנה תורכי בעל כושר צבאי גאוני, שהפך
לאחר מכן מייסד תורכיה החדשה: מוצ־טפה
כמאל, המכונה אתא־תורך (״אבי
התורכים״).
לקח החגיגה. גם אתא־תורך וגם צ׳ר־צ״ל
זכו לראות בחייהם את שני עמיהם
באים ביחסי־ידידות. האוסטרלים והתורכים,
שהתחבקו השבוע בחופי־הנחיתה, זכו לראות
את ארצותיהם משולבות בברית מדינית
וצבאית — מערכת נאס״ו־סיט״ו.
זהו אחד הלקחים של יום־הזכרון גם
לגבי האזרח הישראלי: האויבים של אתמול
הם בעלי־הברית של היום. האויבים של
היום יהיו בעלי־הברית של מחר. כי גלגל
ההיסטוריה מסתובב ללא הרף. צרכים חדשים
יוצרים מערכים חדשים.

יחסי חוץ
ביקוד לבטלה

ראש מחלקת ארצות־הברית במשרד החוץ
אפילו לאטרח להפסיק את חופשת־זהחג
שלו בטבריה, כדי לקבל את פני האורח
החשוב. כי יעקב הרצוג ידע, שביקורו
של פיליפס טאלבוט הוא מישחק של יוקרה.
ההודעה הראשונה על ביקורו של סגן
שר החוץ האמריקאי לענייני המרחב העמידה
על רגליו את משרד החוץ בירושלים. דובר
על סיבוב מקיף של סגן־השר בבירות הערביות,
ובישראל, שיהווה המשך לשליחותו
החשובה של איוורל הארימן. במשרד החוץ בוושינגטון ידעו על הרגישות הקיימת
לגבי הטיית מי הירדן. ההערכה היתה, כי
טאלבוט יבוא להגביר את הלחץ על ישראל
להימנע מתגובה צבאית. השאלה ודתה:
מה עלול לגרור אחריו לאו ישראלי לדרישותיו
של סאלבוט?
לפני שבוע הזדעזעו אמות הסיפים של
היילי גאליפולי מתנפשים בחון? הפלישה ()1915
משרד החוץ ושל לישכת ראש הממשלה
אויבים היוס, בני־ברית מחר
בירושלים. פיליפס סאלבוט מסר הודעה
בקאהיר על שינוי פתאומי בתוכנית־המס־שזרועו
הימנית חסרה. היא נקטעה בגא־יכול
היה לתאר לעצמו את המעמד. הוא
עות שלו .״נקראתי להתייעצויות דחופות
ליפולי.
שמע רמזי־דברים של לוי אשכול ואבא
בוושינגטון,״ הודיע סגן השר .״אטום מהסצנה
הנרגשת, שנערכה השבוע בחצי־אבן.
הוא קרא מאמרים ראשיים מגומגמים
כאן לסעודיה ומשם ישר לוושינגטון.״
האי, הפגישה מאות מבין הלוחמים הזק״חרמן
הוא אסון.״ ביטול הביקור
ומלאי־סתירות בעתונים.
גם מי שאינו מתעניין במיוחד בבעיות נים, אשר ניסו לפני שני דורות לרצוח בישראל הטיל מבוכה גדולה מזו שהשהמרחב
ובמדיניות־החוץ של ישראל, הרגיש איש את רעהו, באחד הקרבות הגדולים
תררה כאשר נמסר בתחילה על עריכת
של ההיסטוריה.
בנבכי ליבו: משהו יסוד איננו בסדר.
הביקור. גולדה ראתה בשינוי התוכנית
היא נערכה במלאת 50 שנה ליום בו נחת נצחון לעבד־אל־נאצר. מכיוון שטאלבוט ידוע
אפשר היה לשמוע זאת מפי נהג המונית,
מפי מלצר בבית־קפה, מפי פועל בחדר־ חיל־המשלוח של בעלהת־הברית בחצי־האי,
בוושינגטון כאיש האוריינטציה הערבית,
החולש על מיצר הדארדנלים, בנסיון לכחששה
גולדה כי תוכנית שנרקמה בקאהיר
האוכל של מיפעלו. האיש ברחוב חש
בוש את איסטאנבול ולשבור את האגף
תזכה לטיפול ישיר בוושינגטון, מבלי שתהשמשהו
גדול קורה. והוא חש גם כי אין

אוסטרית
— הגרמנית החזית של הדרומי
יה לישראל אפשרות לומר את שלה.
בצמרת ישראל אדם המסוגל לטפל בדברים
תורכית.
על כן הוחלט מייד לדרוש מהסטייט
גדולים. באותו ליהודה. ראשוניים חיילים
דיפרטמנט לקיים את התוכנית המקורית,
היתר, זאת תגובה פשטנית, אך היא הכילה
יום החלה גם ההיסטוריה הצבאית של
ולהורות לטאלבוט לבקר גם בישראל. הופחלק
גדול מן האמת: ענייני המדינה מנוהאומה
העברית החדשה. כי בגאליפולי נוסה על כל הלחץ של נציגי ישראל, שהבהירו
הלים בידי עסקנים אפורים, חסרי דמיון
בפעם הראשונה החייל העברי החדש.
כי אם יפסח טאלבוט על ירושלים יגרום
ומעוף — בעוד שהשעה זקוקה למדינאי כדי לתורכיה,
נשלח לא ישראלי שום הדבר למתיחות בין שחי המדינות. הסטייט
גדול, שובר לוחות השיגרה ופורץ גדרות
להשתתף בטכס הגדול. ותיקי גדוד־נהגי־ דיפרטמנט גילה רוחב־לב, אם כי הזהיר
המוסכם. אצל נתקבלו
בירושלים, התכנסו הפרידות
את השגרירות הישראייית בוושינגטון שי
הפקודה שלא באה. פעם אחת בדור בטכס ירושלים, עירית ראש ואצל הנשיא
יהיה זה ביקור־ לבטלה, שכן אין לטאלבוט
האחרון כבר נתהווה מצב כזה ביישוב
עלוב למדי. כי ישראל היא מדינה ללא עבר״ מה להודיע לאחר הביקור בקאהיר.
העיברי. היה זה במלחמת־העולם השניה. של הפרק
האמיתיים. לשרשיה כבוד וללא השגריר אברהם הרמן ניסה להסביר זאת
יהוד אירופה עמדו בפני סכנה שלא
ונשכח. כמעט נהגי־הפרידות
בשדר ארוך לירושלים. אך הדבר רק עודד
היה לה תקדים בהיסטוריה. לירושלים הגיעו
אחת הסיבות לכך נעוצה בעובדה כי את גולדה לחזור ולהתלונן כי ״הרמן הוא
ידיעות מדוייקות על הנעשה. מליוני הקורהשם
״נהגי־הפרידוח״ נראה כיום כמשפיל.
אסון״.
בנות, שהיו נטולי הנהגה וחסרי־יכולת
לעומת החיילים הקרביים של תקופה מאוהפעילות
הקדחתנית. ערב החג
לראות את המצב בשלמותו, המתינו לפקודה
חרת יותר, נראה נהג־הפרידה כאיש־שרותים
נחת טאלבוט בלוד, והוא נלקח לפגישה
שתבוא מירושלים החופשית־יחסית. הם האעלוב.
חטופה
עם שרת החוץ וראש הממשלה.
מינו שהמנהיגים שם, שיכלו לדון ולהחליט
אך אין בכך שמץ של אמת. הקרב הנורא
מסרה ההודעה הרשמית :״השיחות נשאו
במשרדים שקטים, יקבעו הנחייות לדרכי
של גאליפולי התנהל כולו ברצועת־חוף צראופי
כללי.״
התנהגות ותגובה.
צרה, שלא היה בה אף מקום אחד שלא
בצהרים סעד טאלבוט על שולחנו של יהודית קהילה כל מעולם. באה הפקודה לא
ועקשני. אמיץ אוייב של לפגזיו חשוף היה
מנכ״ל משרד החוץ. לאחר מכן יצא בהנאלצה
למצוא בעצמה את דרכה — ולרוב
נהגי־הפרידות, שהובילו מים, מזון ותחליקופטר
למצדה. משם חזר לבאר־שבע
היתר• זאת הדרך למחנה־ההשמדה. ואילו
מושת לקווים הקידמיים, הסתכנו יותר
ונתקבל על־ידי ראש־העיר. למחרת נלקח
העסקנים הציוניים — וייצמן, בן־גוריון,
מיושבי הקווים עצמם, שרבצו בחפירותיהם.
לביקור בהיכל הספר בירושלים.
שרת — התרוצצו בין לונדון וירושלים,
בעיני חיילי גאליפולי עצמם, לא היה הבדל
אחרי הפעילות המדינית הקדחתנית, היה
דיברו ללא־סוף, לא החליטו דבר.
בין נושא־כידון ומוביל־תחמושת.
טאלבוט זקוק ליום־מנוחה באתונה בטרם
השעה היתד. גדולה וחסרת־תקדים — אך
לכן ראויים אנשיו של יוסף טרומפלדור ימשיך לוושינגטון.
הע 1לם הזה 1442

פאטוא
סו כנו תנסיעות
ב ע״ מ
טיולים מאורגנים גאירופה החל מ 21-יום =
1,330-ל״י

פ* ט ר*
טיול־פאר לסקנדינביה — סקוטלנד
— אנגליה. כולל 7ימים
באר? הפיורדים 30 .יום במטוסי
״אל על״

חופשות־מרפא
בצ׳כוסלובקיה
קרלסבד,
28 יום,

פישצ׳ני מרינבד בטיסה 1,545ל״י

פ*טד*
מועדון — 33
טיול הצעירים
טיול מיוחד
לבני הגילים 33—21

לרווקות ורווקים בלבד ספרד, צרפת, אנגליה

נופש בשויצריה
וטיול באירופה
9ימי נופש במלון 0ז> 1מ
החדש והמפואר

משולבים ב־ 22 ימי טיול מנפולי
עד פריז וונציה ס״ה 39 יום,
באניות צים

פ א טו *

נסיעות מוזלות
לרומניה והונגריה
במטוס ובאניה
החל מ־— 745.ל״י
נסיעות מוזלות לארה״ב
.ו . 8.2ס

וכן תוכל לסדר אצל
״ פאטרא ״ כל נסיעה וכל
טיול. נסיון, ותק, סניפים
ברומא, פריס ולונדון.
שרות נאמן

פ א 17ר א
סוכנות נסיעות בע״מ נחלת רחוב
ת ל ־ א כי ב :
בנימין ,63 טל 623411 .
י רו ש לי ם: פינת רחוב יפו
ורח׳ שטראוס, טל 22186 .
פלמר ,3
חיפה: שער
טל 66622 [ 62975 .
ראשון לציון: רחוב הרצל
,68ת. ד111 .

משקפ י מגע

$£$א 1£ז׳ס&זאסס

נא לבקרנו בלי התחיבויות
בל יום בין 9—14

מעבדה אופטית ״אישונלנם״
רח׳ שניאור ,5פינת פינטקר,
תל־אביב, טלפון 55029 :

מ צ פי ת

במרינה

* התוצאה הישירה היחידה לפי שעה של יוזמת כורגיבה
להשכנת שלום תהיה הקפאה התוכניות לתגובה ישראלית
על הטיית יוכלי הידרן. לוי אשכול נאחז ביוזמה זו כדי לדחות את
ההחלטה על מלחמה בעתיד הקרוב.

#הגישה הישראלית להצעות בורגיבה תכביד עוד יותר
על היחסים עם פאריס. הובהר לשגרירות ישראל, כי הנשיא דה־גול יביע
מו רת־רוח מצורת הטיפול הישראלי בכל הפרשה. שגריר תוניסיה בצרפת, אשר
קיים השבוע את שיחתו הראשונה עם הנשיא דה־גול על נושא זה, עומד לדווח
על כך לבורגיבה, לשם קביעת המשך מערכתו.

#שרגא נצר ילחץ על לוי אשכול, שיצרף לוועדת המשא־ומתן
על המעיד גם נציג בולט של צעירי בן־גוריון, יציע
את שמעון פרם או את משה דיין. במיקרה שדרישתו לא תתקבל,
יאיים בפרישה מן הוועדה, ובחבלה בהסכם. סיסמתו, שתוצע לאיחוי הקרע
במפא״י :״מפלגה שלמה למערך שלם.״

#המפד״ל תוסיף להתייצב מאחורי יצחק רפאל, כפרשת
השוחד של תל־גיבורים. ה מדיניות מלכודת
עצמית
הכל ציפו להודעה הרישמית על כינון היחסים
בין ממשלת ישראל והקהיליה הפדרלית
הגרמנית. היא לא באה.
מה קרה?
לכאורה הוסכם על הכל. בין השאר: על
כך שגרמניה תשלם לישראל סכום גדול,
תמורת הפסקת משלוחי־הנשק לישראל. מאחר
שרוב הנשק לא היה ממילא מתוצרת
גרמנית, וגרמניה שימשה רק כמתווכת חשאית,
היה זה אולי עסק טוב לישראל.
כל זה נוסח על־ידי הגרמנים, לפי מיטב
הסדר הגרמני, בהודעת־הסיכום. כשקרא אותה
לוי אשכול, התחלחל.
להתרגש ולשכוח. כי אשכול טמן לעצ־

תביעה של סיעת למיפנד, להסתייג
מסגן־השר לשעבר. לפחות עד לגמר
החקירה המשטרתית, נדחתה
על־ידי הרוב, שבראשו עומד שר־הפנים
משה שפירא. שפירא, היודע
על קיום המחאת־תרומה של שפיגל,
אשר בה קשור גם שמו הוא, ואשר
עלולה להיות מנוצלת על־ידי רפא?
אם ידגיש שהופקר על־ידי מפלגתו,
החליט להתייצב מאחורי סגנו החשוד.

#דוגמה
חדשה של הסחטנות
הדתית תינתן כקרוב,
כאשר יציע שר החי-
ניד והתרכות להעניק מענק•
הצלה גדול לאוניברסיטת
ירושלים. על מנת שהקצבה חד־פעמית
זו תקבל את אישור הממשלה,
ישולמו נם דמי־לא-יחרץ ל־

אוניברסיטת בר־אילן,

כדי

ששרי

המפד״ל לא יעוררו קשיים.

א00₪0

+תתרחכ החזית בתוד
מחוז תל־אכיב של מפא״י.
למען הפסקת כהונתו של
מרדכי נמיר בראש-העיר.
מתנגדי נמיר יציעו, כי בראש הרשימה
לבחירות העירוניות הבאות
יוצב סגנו של נסיר, אברהם שכטר.
הצעה אחרת: למסור את ראשות
העיריה לאהרן בקר, כדי לפנות את
מקומו כמזכיר ההסתדרות לאיש
אחדות־העבודה יצחק בן־אהרן.

• גם אם יופיע ח״ב פינחס
רוזן בראש הרשימה של
הליכראלים העצמאיים לכנסת,
עשוי הוא להתפטר
לאחר שייבחר. עם המנהיג ה־

שער ,,ז׳אן אפריק״ :פרס והפצצה *

קשיש היה מנוי וגמור, עוד קודם
לכן, שלא יציג את מועמדותו להבא.
אולם אחרי שהיה בין ראשי המתנגדים למערך הימני, עשוי הוא לתת את שמו

תוך שנים מעטות, ואולי כבר עכשיו

לרשימה העצמאית, כהפגנת הזדהות.

• ימרד מיוחד-כמינו עלול לפרוץ כבית-הסוהר ברמלה.
האסירים מתרגשים לרגל גורלו של ״האדם השלישי״ ,אשר בגלל התנגדות
שרות־הבטחון לא נוכה השליש המקובל מתקופת־מאסרו. אין זה מן הנמנע
שהאסירים יכריזו על שביתה, כאות של סולידריות לאיש.
• צפוייה הקלה יחסית בשוק הכספים. אחרי הצימצום החמור
באשראי, שהעיק על ענפי המשק השונים בחודשים האחרונים, יועמד לרשות
כסה סן המיפעלים הגדולים ביותר בארץ — בעיקר בסקטורים התעשייתיים -
אשראי ממשלתי ניכר, בתנאים נוחים. מכיוון שמיפעלים אלה ניצלו אשראי
יקר של השוק החופשי, ישתחרר בשבועות הקרובים חלק מכסף זה, ושוב
יוכל להיכנס למחזור, לשימוש ענפי־משק שונים. יחד עם זאת, צפוייה
עליה בשיעורי הריבית השחורה.

• המחזמר ״הוי, איזו מלחמה נחמדה!״ יבוא לישראל.
נמה אמרגנים ישראליים מתחרים ביניהם בהבאת הלהקה המקורית של המחזה
הלונדוני, שעורר סנסציה בינלאומית על־ידי שירי־מלחמה עליזים ותוכן פאצי־פיסטי
קיצוני. תחילה השיג שמעון עדן בברלין את האופציה על ההצגה בארץ,
אך הוא ויתר עליה.

מו מלכודת. בהתלהבות הראשונה, אחרי הפסקת
משלוחי־הנשק, הכריז קבל עם ועולב!
שישראל לא תקבל לעולם כסף במקום נשק.
הוא רמז שגרמניה רוצה לקנות את מדינת־היהודים
בכסף.
כל זה נאמר — והיום אי־אפשר להשכיח
את הדברים. אשכול פחד, בצדק, כי מנהיגי
חרות יטיחו את הדברים בפניו, יאשימו אותו
בכניעה מבישה. לכן תבע אשכול מן הגרמנים
להשמיט קטע זה מן ההודעה — מבלי
לשנות את ההסכם עצמו.
אבל לגרמנים נמאס לנהל עיסקי-סתר עם
ישראל. מאחר שעיסקי־סתר כאלה אינם מתאימים
בכלל למות הגרמני המסודר, ובון
כבר נכוותה בעסק־הנשק החשאי, תבעה בון
את פירסום ההודעה במלואה. היא רוצה לשכנע
את הערבים סופית שמשלוח הנשק
לישראל אומנם הופסק.
כך נגרם עיכוב. בון עצמה אינה מצטערת
על כך. כי כל יום העובר לפני כינון היחסים
מאפשר לה להרגיע את הערבים, להוריד
את המתח האנטי־גרמני במרחב .״הערבים
מתרגשים מהר, אבל גם שוכחים מהר,״ אמר
פרשן גרמני אופטימי.
האטום דברי גדולי בעיד קטנה
הכותרת של שער הגיליון האחרון של

דאן אפריק היא החלטית. מעל לתמונה של
שמעון פרס מבשר השבועון, שהפך להיות
אחד העתונים החשובים במרחב :״ישראל —
בקרוב הפצצה.״ בראש המאמר המשתרע על
עמוד שלם, משפט המצביע ישר על המוקד:
.בצד הכביש המוביל מסדום לבאר־שבע
עומדת עיר קטנה, בה מתרחשים דברים
גדולים.״

להלן מאמרו של ״ז׳אן אפריל,״.
המתורגם מצרפתית:
השאלה שוב אינה שאלת הירדן! בעייה
זו הושארה מאחור.
כפי שקורה לעתים קרובות, שוב אין
דאגת דעת־הקהל למצב בין ישראל והמדינות
הערביות מתאימה לדאגותיהן הסודיות
של הממשלות. מעל גבי העתונים עוד
ממשיכים להציג את השאלה: האם תקדים
ישראל את פעולות ההטייה על־ידי יוזמה
צבאית פתאומית? אולם בשביל הממשלות,
אלה הן דאגות מישניות. לגבי דידו, מאיימת
על שלום המזרח התיכון סכנה פחות מיידית
אך חמורה יותר: סכנת הופעתו הקרובה
הנשק האטומי באזור. של נודע לנו מודשינגטון, כי בשובו של
איוורל הארימן מביקור בישראל מסר
דו״ח סודי לנשיא ג׳ונסון. בסיכומו, מגיע
דו״ח זה למסקנה כי עבודות האטום של
ישראל ״לצרכי שלום״ הגיעו כבר לשלב
כה מתקדם, שאפשר לחשוב על ייצור פצצה
אטומית כעל אפשרות מעשית תוך זמן
קצר ביותר. אף ייתכן, כי המדענים הישראליים
כבר ייצרו דגם ראשון.
יחסי הכוחות. עד כמה שאינפורמציה
עלולה להיראות סנסציונית, היא לא זו תפתיע את יודעי־הדבר.
יש לנתח את חישובי האחראים לבטחון,
בתל־אביב. לדעתם, נוטים עדיין יחסי הכוחות
לטובת ישראל. הם מעריכים שאין
לשום צבא ערבי מיסגרת פיקודית המשתווה
לזו של הצבא הישראלי. הם משוכנעים, כי
חולשתם הגדולה של הכוחות הערביים היא
חוסר־הנסיון ואי־ההתאמה לטכניקה המודרנית,
מצד המוני חייליהם הפשוטים ומרבית
המש״קים שלהם. בנקודה זו יש עדיין
לחיילים הישראליים יתרון גדול. לבסוף,
הם סבורים כי אנשי־הצבא האחראיים של
הערבים לא בחרו נכונה את היעדים של
תוכניות־החימוש שלהם.
אולם עם זאת הם משוכנעים, שהכל
ישתנה בהכרח, ככל שיתקדם תיעוש העולם
הערבי — ובמיוחד של מצרים — וככל
שיגבר זרם הציוד המגיע מן הארצות הסוציאליסטיות
ותעלה הרמה האינטלקטואלית
והטכנית של הקאדרים הצבאיים הערביים.
כדברי אחד מחברי הממשלה הישראלית:
״יבוא היום בו יהיה נכון לומר ששני
מיליון ישראלים עומדים מול 50 מיליון
ערבים.״
דימונה. מסקנתם פשוטה: לטוזח ארוך,
תעמוד ישראל במצב חמור, אלא אם יחול
— וכאן אנו שוב מצטטים את דברי אותו
שר ישראלי — ״שינוי איכותי ביחסי הכוחות.״
במלים אחרות: אלא אם תהיה
בידי ישראל הפצצה האטומית.
למעשה, החליטו המנהיגים הישראליים
לייצר נשק גרעיני עוד לפני זמן רב. הם
ידעו שלא יוכלו לסמור בכך על שום עזרה
מן החוץ, אלא אם ידובר בעבודות אטומיות
״לצרכי שלום״ .הם הגיעו למסקנה,
כי עליהם לנצל רק את כוחותיהם הם, וכי
יהיו דרושות להם שנים רבות עד שיעמוד
לרשותם כוח גרעיני של ממש.
להרפתקה האטומית של ישראל יש שם:
דימונה. בדרך המובילה מסדום לבאר־שבע,
בצפון מידבר הנגב, עומדת עיר קטנה
חדשה לגמרי, הצומחת בתוך נוף של חול
וסלעים. כאן הועמד הכור האטומי אותו
בנו הישראלים — בחלקו הודות לקניית
חומרים ופטנטים בצרפת ובארצות־הברית.
כאן, בדימונה, ערכו המומחים האמריקאיים
שליוו את הארימן את ביקורם. אין להניח
שהישראלים טרחו במיוחד להסתיר את
חשיבות ההתקדמות של עבודותיהם. אף
ייתכן שהעדיפו להעמיד את ארצות־הברית
בפני המציאות, ולהבהיר להם ששום דבר
אינו יכול עוד למנוע שישראל תהיה, תוך
זמן קצר פחות או יותר, מעצמה גרעינית.
לגבי וושינגטון, זהו אות־אזעקה בעל
(המשך בעמוד )*14
* הכותרת מעל לתמונתו של פרם:
״ישראל — בקרוב הפצצה״ .שאר חלקי
השער מוקדשים לנושאים אחרים: השוק
המשותף וועידת באנדונג.

העהלם הזה 1442

אודי אבנר־ על

רוח רעה מהלכת אימים על המרחב השמי — הרוח הרעה
של אל־חביב בורגיבה.
כל המישסרים הקיימים במרחב עשו יד־אחת למלחמת־מצווה
עד חרמת על הרוח הרעה הזאת — גמאל עבד־אל־ואצר
וגולדה מאיר, אל־ארראם ומעריב, גנראל חאפז וגנראל
דיין, בן־בלה ובגין, אל־שוקיירי ואשכול.
אי המנהיג הערבי שלא נתן דופי בבורגיבה, שסוכן ציוני
הואל אי המנהיג הישראלי שלא חזר והסיח, כלפי בורגיבה,
את האשמה המכתימה שהוא זומם להרוס את ישראל?

ה1זיפ1גז שד שבר־אר-גאצר
** ל הנ׳׳ל הוא, כמובן, פארודיד, על המאניפסט הקומות
ניסטי של מארכס ואנגלם. או קשה שלא להשתמש
בסבסם זה.
כי אכן זוהי העובדה הבולטת ביותר במרחב השמי כרגע:

נוצר שיתוף־־פעולה אוטומאטי כין השוביניזם
הערכי והכטחוניזם הישראלי.
שני הקצוות נוגעים זה בזה. אבירי המלחמה בשני המחנות
פועלים במשותף נגד שוחרי־השלום בשני המחנות.
בצד הערבי חל השבוע המיפנה המכריע. אחרי כמה שבועות
של אי־התקפה, שהתפרשה (בצדק) כהסכמה אילמת ליוזמת
בורגיבה, ציווה עבד־אל־נאצר לשנות את הקו. המכונה
הפוליטית והתעמולתית האדירה שלו פתחה בהתקפה שלו־חת־רסן
על בורגיבה הבוגד.
מדוע התאפק עבד־אל־נאצר עד כה? התשובה היא, קרוב
לוודאי: הוא היה מעוניין בהפגה מסויימת של המתיחות
לאורך גבולות ישראל. אין הוא מעוניין במלחמה על יובלי־הירדן,
כי אין הוא רוצה לחוש לעזרת הסורים.

לכן, כל עוד פעל בורגיבה כמסגרת המצומצמת
של הפגת־מתיחות זמנית, שתקה קאהיר.
אולם בורגיבה לא הסתפק בכך. יוזמתו קיבלה תנופה
בינלאומית אדירה, דיידהדה בעולם. לכל בר־דעת (מחוץ לישראל)
ברור כי בורגיבה אכן רוצה בשלום, כדי להשמיט
מידי עבד־אל־נאצר את הדגל האנטי־ישראלי, אשר מתחתיו
הוא מנסה להקים את שלטונו המונוליטי במרחב.
מסע־השלום של נשיא־תוניסיה הפך סכנה לשאיפתו זו של
הנשיא המצרי. עוד נעמוד, בהמשך הדברים, על הפונקציה
של ישראל במאבק הפנים־ערבי. נסתפק כאן בציון העובדה
שעבד־אל־נאצר הכריז מלחמה על בורגיבה, וכי מלחמה זו
תיערך סביב השאלה: היכולים הערבים להשלים עם ישראל?

כמלחמה זו זכתה, זוכה ותזכה מצריים בסיוע
מכריע מצד ממשלת ישראל.

\זוזיפ1ה של אשכול
יי* מעט כאותה שעד בה חל המיפנה של קאהיר נגד
^ בורגיבה, חל מיפנה דומה בירושלים.
במקום הגימגומים והפיטפוטים, שציינו את התגובה הראשונה
(ראה עמודים ,)13—12 החל מסע ישראלי מכסן נגד
בורגיבה. הוא היה פחות גלוי ממסעו של עבד־אל־נאצר,
אך הוא לא היה פחות תכליתי ואפקטיבי.

הוא נקרא ״מסע־הסכרה לעמדת ישראל״,
והחל כישראל עצמה עוד לפני שהחל כרחכי
העולם.

לעמדה זו של ממשלת ישראל יש סיבות רבות. הן נוגעות
לאינטרסים מפלגתיים וכלכליים, להיערכות המדינית הפנימית
והחיצונית, למישקע פסיכולוגי ולרקע הרעיוני, לשיגרת
המעשים ולהרכב האישי של השלטון. ננסה לנתח סיבות
אלה בהמשך הסידרה.
לפי שעה עלינו להתמודד עם הטענות הגלויות, כפי שהושמעו
בישיבת הממשלה, במאמרים הראשיים של עתוני־המלחמה
ובהכרזות האופוזיציה הלאומנית. אפשר לתמצת אותן:

• בורגיבה מסובן יותר מעבד-אל-נאצר.
• כשעבד־אל־נאצר משמיע איומי מלחמה, הוא מגביר
את הכוננות הבטחונית בישראל ומעמיד את מעצמות־המערב
על הסכנה הצפויה לישראל. כשבורגיבה מדבר על שלום,
הוא מרדים את הציבור הישראלי ופוטר את מעצמות־המערב
מן החובה המצפונית לדאוג לבטחון ישראל.
• למעשה אין בין קאהיר ותוניס אלא הבדל טכסיסי.
קאהיר מדברת על הצורך בהשמדת ישראל. תוניס מעמידה
פנים שהיא מוכנה להכיר בקיום ישראל, אך מעמידה תנאים
שישראל אינה יכולה לקבלם.
• בורגיבה מגלה את קלפיו כאשר הוא תובע מישראל
לחזור לגבולות החלוקה ולקבל חזרה את הפליטים. קבלת
תנאים אלה, פירושם השמדת ישראל, שלבים־שלבים.
אם ישראל לא תקבל את תנאי בורגיבה, יהיה מצבה
רע הרבה יותר מכפי שהיה קודם לכן. העולם עלול להתפתות
ולהאמין כי הערבים רוצים בשלום, וכי ישראל מפריעה
לשלום. המעצמות עלולות לסרב למכור נשק לישראל
ולהימנע מלתמוך בה בזירה הבינלאומית.

• זוהי בדיוק כוונתו של בורגיבה. הוא
טכסיסן מוכשר יותר מעבד-אל-נאצר. אין הוא

העראי

מבקש לשים קץ למלחמה בישראל, אלא רק
להעתיקה זמנית מן הזירה הצבאית למדינית.

דעה זו הושמעה, בנוסח זה או אחר, על־ידי גולדה מאיר
ומנחם בגין, שמעון פרס ואבא אבן, עתוני מפא״י ועתוני־הערב,
ורוב שרי הממשלה שהשתתפו השבוע בדיון בישיבת
הממשלה.
אין טעם שנפקפק בכנותם של כל האנשים הטובים האלה
— אם כי אחדים מהם משתמשים בטיעון כזה כדי לחפות
על מגמות הנוגדות את השלום בתור שכזה. אך לא כוונת
הטוענים היא הקובעת, אלא תוכן הטיעון.

הוא מבוסס, לדעתי, על אי-הבנה מוחלטת
של הנעשה כמרחב.
ועל כן הוא יכול להשפיע — ואכן משפיע — על אזרחים
רבים, אשר להם בוודאי לא הוקנתה מעולם הבנה כזאת.

שלגשה שלביפ לש לגם
^ ל המדבר על השלום במרחב כאילו היה דיר אקטואלי,
^ היכול להתבצע מחר בבוקר ,״אילו הערבים רק רצו
בכך,״ הרי הוא כסיל או רמאי.
המכשולים העומדים בדרכו של השלום הם עצומים. יש
מישקע עצום של שינאה הדדית משני הצדדים — גלוייה
יותר אצל הערבים, אך לא פחות עמוקה אצל היהודים. ישנן
בעיות מעשיות חמורות ביותר, כגון בעיית־הפליטים. יש
מצב פנים־ערבי ופנים־ישראלי המפריע לשלום. ויש התערבות
מן החוץ.
לכן מוכרחה כל מיתקפת שלום להתחלק לשלושה שלבים:

• שלב א׳ :הכשרת הקרקע הפסיכולוגית.

בשלב זה יש ליצור אווירת־שלום בקרב הערבים, ורק מנהיגים
ערביים יכולים לעשות זאת. אותה שעה יש ליצור
אווירת־שלום בקרב הישראלים, ורק מנהיגים ישראליים יכולים
לעשות זאת.
במילים אחרות: בשלב זה של ״הכשרת הלבבות״ מדבר
שוחר־השלום הערבי אל הערבים, ושוחר־השלום העיברי אל
העיברים. הם יכולים לעזור איש לרעהו רק בעקיפין, על־ידי
הוכחת העובדה ש״יש עם מי לדבר בצד השני״.
שלב כ׳ :הכשרת הקרקע הפוליטית. אחרי
שכבר נוצרה בשני המחנות אווירה המאפשרת את השלום,
וקמו בשני הצדדים ממשלות המסוגלות לפעול למענו, יש
להפשיר את המצב הפוליטי על־ידי שורה של מיבצעים
משולבים. כלומר: יש להשיג הסדרים חלקיים בבעיות שונות,
כגון הפליטים, עצירת מירוץ־החימוש, תיאום מדיניות־החוץ,
ועוד.

* שלב ג׳ :השגת השלום הבולל.
תיאור זה (שהוא בהכרח סכמאטי) מאפשר את שיבוץ
יוזמתו של בורגיבה במקומה הנכון — וגם את הבנת
מהותה ופרטיה.

הוא גם מאפשר להפריך במה וכמה טענות
מגוחכות.

רברי. מרגיבדז: וזטילר והגופל
ין אנהנו עומדים עתה בפתח שלב ג׳ .אנו רחוקים
ממנו — הן בישראל, הן בארצות־ערב.

אנו עומדים -אולי! -כראשית שלב א .,
זוהי משמעותו הגדולה של מיכצע כורגיכה.
אילו עמדנו בפתח שלב ג׳ ,היתד, חשיבות רבה לפרטי
תוכנית־השלום של בורגיבה. היינו שואלים את עצמנו, בכל
הרצינות: האם אנחנו יכולים לקבל פרט זה או אחר? האם
אנחנו צריכים לדחותו מדל בכל, או לראות בו בסיס למו״מ?

אולם, ביום, שאלות אלה כלתי־רלבנטיות.

אנו עומדים בפתח שלב א׳ .משמע: מנהיג ערבי מדבר אל
הערבים על שלום, מבקש להחדיר ללבם את הצורך להכיר
בקיום ישראל.
עצם הדרישה הזאת היא מהפכה עצומה. אילו קם היום
משה ויין ודרש להחזיר לישראל מיליון ורבע פליטים ערביים,
היה זה כאין וכאפס לעומת מהפכה זו.

זה העיקר. בל השאר הוא טפל.

ברור ששוחר־שלום ערבי, המבקש לחולל מהפכה כזאת
בלב הציבור הערבי, ישתמש בכל הנימוקים העשויים לסבר
את האוזן הערבית. הוא לא יגיד :״אני אוהב את ישראל.״
הוא יגיד :״הלוואי ויכולנו להשמיד את ישראל, אבל אי־אפשר.
לכן דרוש שלום.״ או :״נדרוש את גבולות החלוקה.
אם לא יסכימו, לא הפסדנו, ומצבנו הבינלאומי ישתפר.״
כל שוחר־שלום בישראל יבין סיגנון זה על נקלה. כי כל
אחד מאיתנו השתמש, במאות ויכוחים פומביים, בנימוקים
דומים כדי להמתיק את גלולת־השלום למאזינים שחונכו
לשינאת־הערבים ולאמונה במלחמה הבלתי־נמנעח.
ניקח דוגמה מעשית יותר: כאשר עשה מאיר יערי השבוע
מעשה אמיץ והתווה תוכנית־שלום מטעם מפ״ם, לקח גם
הוא בחשבון את תגובת הציבור הישראלי, הסתפק בניסוחים
שהציבור יכול לעכל אותם בשלב הנוכחי.
יערי יודע, כמובן, ששום מנהיג ערבי לא יסכים לתוכנית
זו כדיוק כלשונה. כך יודע גם בורגיבה כי שום מנהיג
ישראלי לא יסכים לתוכניתו שלו כלשונה. אבל יערי מדבר
אל העיברים, ובורגיבה אל הערבים. שניהם נוקטים קו נבון,
כשמטרתם ליצור אווירת שלום בקרב עמיהם.
כל זה הוא בבחינת אלף־בית למי שהתנסה, ולו אך במעט,
בפעולה למען השלום במרחב. ואולי אין פלא בכך שהדבר
אינו מובן כלל וכלל למנהיגי ישראל.

כי להם חסר נסיון זה לחלוטין.

מדוע פועל בורגיבה למען השלום, מדוע החליט
לפעול דווקא עכשיו ז איך מבקשת ממשלת
ישראל לחבל ביוזמתו — ולמה ו על כך
בהמשך סידרה זו.

האתגר-והמענה

מה תוא אתו בדיוק-מסע־השלום שר בורגיבה והתגובות עריו בישראל

פצצת־השלום התפוצצה, למעשה, עוד לפני שנשא אל־חכיב כורגיכה
את הצהרתו הראשונה כעיר העתיקה כירושלים. היא התפוצצה כגליון
,,ז׳אן אפריק״ של ה־ 27 בדצמבר האחרון, בצורת הצעה מפורטת של
העורר בשיר כן־יחמד לפתרון הסיבסוד הישראלי־ערבי על־ידי הקמת
פדרציה מרחבית, כה תהיה ישראל חכרה. העובדה שבדיחמד היה
שר־חחסכרה התוניסי, וששבועונו חינו כעל מעמד פוליטי חשוב, נתנה
להצעתו מישקל רב. כן־יחמד הוזמן פעמיים אל כורגיכה בתוניס, סמוך
להופעת המאמר, על כן יש לזכור את הצעת הפדרציה באשר קוראים
את הצעותיו של כורגיכה. אין ספק, כי מאחורי ההצעות הראשונות
דבר

דבר־

טרגדיה זו תפקידו של המנהיג לפתח
את הכרתו של העם כדי שיבין את כל
התנאים של מאבקו ומלחמתו — ולא
להיות פאנאטי כדי למצוא חן בעיני ההמונים.
מעולם לא עודדתי את העם ה־תוניסי
לשפוך דם

ן אדחביב התשובה
^ 1מוגינה הישראלית

• — 7.3.65 סופר מעריב לעניינים
ערביים:
ה וש ם לב כי בורגיבה לא קרא להכרה
במדינת ישראל כיחידת מדינית
עצמאית, ובמידה שקרא לשיתוף פעולה
יהודי—ערבי, הרי שיתוף פעולה זה
מוגבל לתחום האנושי והדתי, ללא הבהרה
מה דעותיו ביחס לקיומה העצמאי
של ישראל.

• — 7.3.65 אל־חביב בורגיבה, ב־מסיבת־עתונאים
בעיר העתיקה בירושלים:
רציתי
לראות בעצמי את המצב בירדן,
ס 114/

ולכן נעניתי להזמנתו של המלך הוסיין
לערוך ביקור. במשך הזמן הקצר בו
שהיתי בירדן, ניתנה לי ההזדמנות להיווכח
בעצמי בתוצאותיה של הטרגדיה!
הגדולה ביותר שאירעה במאה זו של
טרגדיות, מלחמות, דם והרם.
ישנם כאלה המאמינים כי מלחמה ו*
שפיכות־דמים פותרות בעיות, אך מלחמה
ושפיכות־דמים לא פתרו מעולם
בעיה אחת. על כן, בהתקרבנו לסוף המאה
העשרים, רואים אנו עולם מקועקע
על־ידי חוטר־יציבות ומרגישים שהוא
עומד על סף מלחמה, העלולה לפרוץ
בכל רגע. אנו מצפים שמלחמה זו תפרוץ
במזרח התיכון, המזרח הרחוק או
אפריקה
אנו רוצים בשלום־אמת, המבוסם על
אהבה ואחווה. הייתי מייחל רק שנלמד
לקח מן הטרגדיות של העבר ונשוב ל־הגיון
הבריא. וכאן אני מתכוון במיוחד
למנהיגים, כי הם הנושאים במירב האחריות.

— 7.3.65 ידיעות אחרונות:
נאומו של בורגיבה הוגדר על־ידי חוגים
מדיניים בירושלים כצעד נועז, ללא
תקדים מצד מנהיג ערבי. חוגים אלה
מציינים, כי בורגיבה הוא הסנהיג ה־מוסלמי־ערבי
הראשון, אשר העז לצאת
נגד היסטריית המלחמה של המנהיגים
הערביים. הם מציינים, כי הנאום משקף
מידה של התפכחות, לא רק מצד הנשיא
הטוניסי בלבד, אלא גם מצד מנהיגים
ערביים אחרים, וביניהם המלד הירדני
חוסיין.
עם זאת מזהירים אותם חוגים
מפני היתפסות לאשליות, ביחס למידת
נכונותו של בורגיבה לפעול בהתאם לדברים
שהשמיע.

״גזלורגזות לא פתרו בנויות

בתוניסיה נלחמנו באימפריאליזם —
בלי שינאה, אך גם בלי פשרות. לבסוף
נוצרו התנאים לשיתוף הוגן עם המדינה
שקודם לכן שלטה בנו. לחמנו באימפריאליזם,
כי אינו עולה בקנה אחד עם
אחוות האדם. לחמנו באימפריאליזם, אך
ברגע שהוא נסוג, הושטנו לעם אשר
שלט בנו יד לשיתוף, ידידות ואחווה.
מה שעשינו בתוניסיה חייב לשמש דוגמה
ליתר העמים. אני מוכן לתת הבהרות
נוספות על כך.
שאלה: מה הרושם שלך על
מצבה הבטחוני של ירדן, לאור
העובדה שגבולה עם ישראל משתרע
לאורך 360 קילומטרים, ומה
דעתך על התחייבות המדינות
הערביות להגיש עזרה לירדן
ולעזור לפליטים לשוב לבתיהם?
כדי
להשיב לשאלה זו, יש לגעת בשאלה
הפלסטינית בכללותה. כולכם יודעים
את עמדתי בעניין זה. סיורי לאורך
קו שביתת־הנשק היד, חוויה עצובה ו־איפשר
לי להבין את הטרגדיה של עם
פלסטין הנאמן — אותו עם שבמשך כל
קיומו שלטו בו אחרים. מצבים פנימיים,
מלחמות עולמיות, מאמצי היהודים וטעויות
הערבים במשך 23 השנים האחרונות,
יחד עם הטרגדיה שלהם בקרבות
— אלה היו הגורמים ליצירת המחזה
העצוב שניגלה לי.
עלינו עתה לפעול למציאת פתרון ל־

— 7.3.65 פורז ידיעות אחרונות,

ד׳י׳ר הרצל רוזנבלום:
דברי נשיא טוניסיה, ח .בורגיבה, שהושמעו
בירושלים העתיקה, היו דברים
יוצאי־דופן. כ׳ מנהיג ערבי, מהראשונים
במעלה, הקם ותובע מחיקת המושג מלחמה
מעולם המושגים הערביים ביחס
לישראל, והמציע פתרון של שלום אתנו
תוך ציון ש״החלוקה אינה דבר רע בכלל׳
— הוא מנהיג מחדש.
דברי בורגיבה לא באו כ״אכס־פרומפט״
,כ״התפרצות -רגעית, אלא קדמו
להם דיונים באותו נושא על דפי ה־עתונות
הטוניסאית, דיונים ששלטה בהם
אותה רוח: חיפוש דרכים להתקרבות
ערבית—ישראלי ת.
...כ מו ב ן שעדיין נשאר חשש רב
שמא אין בהצהרתו של בורגיבה משהו
מעין טכסיס: להוכיח ל״סטייט־דיפרט־מנט׳
כי אכן המדובר ב״שלום׳ באזורנו
וכי אין, איפוא, לאמריקה צורך להיענות
לתביעות הזיון הי שראליו ת ...ברם, אס
אין כאן חתרנות ערבית נוספת, יש לנו
בהצהרה ההיא עניין.
אם המדובר הוא בהלך־מחשבה חדש
באמת אצל שכנינו, נוכל רק להתברך
על כן, שבתוקף עמידתנו רבת הגאון
והסבל חינכנו את שכנינו הערבים לדעת
שמוטב אולי גם להם לבוא לידי הידברות
איתנו.

הארץ:

— 8.3.65

מסוגמן י היעד הסופי כפי שהוגדר על־ידי בדיחמד. מה עוד, שגף
יחמד ליווה את כורגיכה במסעו האחרון כמרחב, ניצל את הסיור כדי
לברר את תגובתם של מנהיגים ערביים להצעת הפדרציה המרחכית.
הוא אן* קיים מגעים כאלה בארצות לא־ערביות, הנוגעות לעניין.
הקטעים המובאים להלן מאפשרים לעקוב אחר התפתחות ההצעות של
אל*חביכ כורגיכה, והתגובות שהן עוררו במדינת ישראל ומחוצה לה.
הפרק הראשון, המתפרסם השבוע, מתייחס לשתי הצהרותיו
הראשונות של בורגיבה, ולהצהדתו של פייר ג׳מאייל, שבאה
כהשפעתן. ממול -התגוכות הישראליות. ההמשך כגליון חכא.

סופרו

המדיני

הצהרתו של נשיא טוניסיה נתקבלה
בירושלים תוך הפתעה על המועד

והמקום שבהם הושמעה. בורגיבה הוא
יא רק המדינאי הערבי הראשון שהעז
לומר דברים ברוח זו בגלוי במדינת
ערבית; אף מבין מדינאי המערב לא
היה מי שיאמרם בפומבי בארץ ערבית
בזמן האחרון.
גם בורגיבה עצמו לא דיבר עד בה
בצורה זו, ורק לפני זמן לא רב. בעת
ועידת ראשי מדינות אפריקה, היה הוא
אשר נשא את הנאום הקיצוני האנטי־ישראלי
שאותו לא יכול היה נאצר לשאת
מפאת היותו המארח.
אחת הסברות שהועלתה בירושלים
ביחס לנאומו היא שבורגיבה הגיע לירד!
מסעודיה, ושם הראו לו עובדות
ומעשים על מלחמת תימן, בה הרגו
חייליו של נאצר אלפי ערבים. הובאו
לפניו גם מספרים על כלכלתה של מצרים,
ועל הסתבכותה הנואשת המונעת
ממנה כל התקדמות בפיתוחה. אף כי ברגע
זה אין בורגיבה מסוכסך במיוחד
עם נאצר, הרי קיימים חילוקי־דעות יסודיים
בין שני המדינאים, והוא ראה לנכון
להזהיר את תושבי ירדן הידידותית
מפני היתפסות ברשתו של נאצר.

אפשרי לשתף פעולה עם היהודים על
בסים של כבוד הדדי. ידינו קשורות
לידיהם, מכיוון שגם הם עם הספר. הדתות
קשורות אחת לשניה, ויוצרות
שמח רחב לשיתוף־פעולה, על בסים כיבוד
החופש והכבוד שלנו. דבר כזה
ייתכן. אנו מכירים את הארץ הזאת, שבה
זרם בעבר הדם. ואשר בה לחמו
הצלבנים. הפראנקים כבשו את ירושלים
ודם זרם כמו נחלים. כיום חיים בה
מוסלמים ונוצרים כמו אחים, ואילו יכלו
לחיות כך בעבר לא היו נערכים מסעות
הצלבנים. עוד יבוא יום, ויהיה ברור
לכל כי טרגדיות אלה חסרות־טעם. בארץ
הזאת יש שטח נרחב לקהילות אתניות
ולדתות שונות לחיות יחדיו בכבוד הדדי
ותוך שיתוף־פעולה.

״הזזדג\2ח היא
שאלה: האם הבאת תוכנית לפתרון
בעיית פלסטין, אותה תציע
לראשי המדינות שעמם תיפגש
בסיור הנוכחי? מה דעתך
על תוכנית החלוקה?
אילו אמרתי שיש לי תוכנית לפתרון
בעיית פלסטין, הייתי מרמה אתכם. אינני
במצב לגבש תוכנית, אך הייתי יכול —
על אף המרחק בין תוניס לבין האזור
הזה — לפגוש את המנהיגים הערביים
באזור ולדון בתוכנית כזאת. האחריות
העיקרית מוטלת על העם הפלסטיני ועל
האזור הזה — אבל אנו, מצידנו, מוכנים
לעזור.
הגיע הזמן שהאוויר ינוקה בקשר לשאלת
פלסטין, ושיושם קץ לפיצול, לכפיית
מנהיגות ולאחדות־דרך־טרור. לכך
דרוש זמן, ויש להכין תוכנית הגיונית,
ויחד עם זאת להעלות בשיטתיות את
רמת־המחייה של העם. אל לנו לחזור

הסכנה היא שכל מדינה ערבית הגובלת
עם ישראל מרגישה כי במיקרה
של מלחמה תישאר לעמוד לבדה מול
ישראל. על כן מרגישה כל מדינה שהיא
חייבת להקדיש 70^,מתקציבה למטרות
צבאיות ומלחמתיות. זוהי סכנה, מאחר
שהכוח אינו מונח בחימוש. יש להקדיש
רק חלק מתקציב זה לחימוש. להתרכז
על חימוש בלבד, פירושו חתירה
תחת כוחם של הערבים, וזה עלול לגרום
שואה.
אני מכיר את בעיותיהן של תוניסיה
ופלסטין. האחרונה היא בעייה של אימפריאליזם
בריטי—ציוני, והוא דומה לקולוניאליזם
הצרפתי בתוניסיה, כמובן
שהוא מבקש להשתלט על משאביה של
מדינה ולשקם עם אחר באותה ארץ...
אך החלוקה היא הרע במיעוטו,
זוהי דעתי, אינני פוחד אם דעה זו
מעמידה אותי בסכנת רצח, כי התנאים
הקיימים פותחים גם פתח לאלטרנטיבה.

יג 1בבזיעוטו.״
8.3.65

סופרו

הצבאי

הארץ:
בהביעם קורת־רוח על הכרזתו המפתיעה
של חביב בורגיבח, ציינו אתמול
חוגים שונים, כי יחד עם ההערכה לקריאה
יוצאת־דופן זו מפי מנהיג ערבי,
יש לבחון מיהם העומדים מאחורי בור־גיבה
בעניין זה ואם הדברים לא ישמשו
את אלה המסרבים לחזק את ישראל
נוכח ההתעצמות הערבית.
חוגים אלה מציינים נם את העיתוי
המיוחד של ההכרוה — ימים ספורים
אחרי אזהרתו החוזרת של ראש ממשלת
ישראל מר לוי אשכול, כי ישראל תגיב
ביד חזקה אם תימשכנה ההסתננויות
של אנשי פתח לישראל במגמה לחבל
בה. לאחרונה התפרסמו גם ידיעות רב!ת
על דאגתה של ישראל לגבי התוכניות
הערביות להכפיל את צבאו של חוסיין
בסיוע מערבי. בקשר לכך צ״ז הרמט-
כ״ל, כי אם תצא התעצמות זו לפועל,
לא תהיה לישראל ברירה אלא לבדוק
מחדש כסה מושגי־יסוד בקשר לירדן.
לא מן הנמנע כי אזהרות אלה של ישראל•
ודאגתה למה שמתרחש בירדן. הניעו
את חוסיין לקבל את הכרזתו של בור־גיבה
ואף לדרבנו לכן.
...צויין כי אל לה לישראל להיות
מופתעת אם ארצות־הברית, שנתבקשה
לאחרונה לחזק את ישראל נוכח ההתעצמות
הערבית, תנצל עתה הכרזה זו
כדי להוכיח שאין לישראל לדאוג וכי
הערבים הם למעשה רודפי־שלום ולכן
מוטב לצמצם את הדרישות לנשק חדיש.

— 8.3.65 הודעת מדכירת הצומ־שלה:
בתשובה
לשאלה בעניין נאומו של
נשיא טוניסיה מר בורגיבה אמרה הגב׳
מאיר, כי היא עדיין לא קיבלה הנוסח
המדוייק של הנאום ולכן אין היא יכולה
להגיב.
. 3.65 יו — ידיעה של עתי׳׳ם:

הזמנה לנשיא טוניסיה לבקר בישראל
הושמעה אתמול על־ידי סגן ראש עיריית
עכו, מר מחמוד חובשי, בקבלת־פנים ש נערכה
בעיריית עכו למפקח הכללי של

המשסרוז, מר פנחס קופל. מר חבשי
אמר, ני מה שבורגיבה רואה כחזון־
לעתיד קייס כבר למעשה בטנו, בה
חיים זה ליד זה מוסלסים, נוצרים ויהודים,
מתון כבוד הדדי. מר חובשי הוסיף,
כי הוא מזמין את בורכיבה לבקר בעירו
נדי שיווכח בכך במו עיניו.

שקיימת אפשרות — ואפילו היא קלושח
ביותר — להידברות ישראלית—ערבית.
דבריו של בורגיבה בירושלים העתיקה.
השבוע, נתקבלו אף הם בחשדנות.
במידה ססויימת יש יסוד לחשדנות זו,
כי מאז הכרזתו הקודמת, בה הכיר בעובדת
קיומה של מדינת ישראל׳ הש מיע
בורגיבה פעמים מספר את קולו במקהלה
המשותפת של שליטי ערב נגד
קיום ישראל.
על כל פנים, נדמה שעצם העלאת
רעיונות ברעיונותיו של בורגיבה, ותהא
הכוונה המסתתרת מאחוריהם אשר תהיה,
חייבת להתקבל על ידינו באהדה, תוך
ניצולם המירבי בתעמולה הישראלית בעולם;
שכן אס תשפיע עמדתו על שליטי
ערב או לאו׳ אין ספק שהיא תעורר
במידה כלשהי את דעת־הקהל במדינות
השכנות למחשבה החורגת ממחשבת־השיגרה
על השמדת ישראל.
— 12.3.65 #שר העבודה יגאל•
אלון, בכינוס ארצי של ספקחי־עבודה ב נתניה:
בדברי
בורגיבה נשמע צליל חדש,אמיץ ונבון יותר מזח שמשמיעים רוב
שליטי ערב. עלינו לעקוב בתשומת־לב
ולעודד בזהירות כל גילוי של התפכחות
ורצון טוב במחנה הערבי. אס כי שלום
ממשי ושיתוף פעולה הוא היעד הסופי,
הרי שיש לחתור גם להסדרי־בינייס עם
ארצות ערב שגס אס לא יהיה בהם מצב
של שלום, יהיה בהם כדי למנוע התלקחות
של מלחמה.

בדברי תשובתו אסר מר קופל, שאס
נשיא טוניסיה — הומצא כיום במרחק
שעתיים נסיעה מענו, לרגל ביקורו בביירות
— יקבל את ההזמנה, תדאג המשטרה
שהוא ייכנס בשלום וייצא בשלום
מגבולות ישראל.
הפתח;

• — 11.3.65 נשיא מפלגת ה־פלאנגות
פייר ג׳מאייל, בראיון עם סופר
לה מונד בביירות:
זה 15 שנה מבקשים המוסדות הבינלאומיים
לשוא למצוא הסדר לבעייה הכאובה
של פלססין. המעצמות הגדולות
האמינו קודם שהזמן ירפא את כל הפצעים,
והנה — הזמן רק ליבה את האש.
כי מעולם לא היה נשקף איום על
השלום באזור, דווקא בשל פלססין, כפי
שהוא נשקף כיום. זוהי אחת הבעיות
הבינלאומיות הגדולות המתעוררות בחריפות
והמתכות לפתרונן, כמו בעיות
ברלין, לאוס, קפריסין וכד. נתברר גם
שההתפתחות הכלכלית והחברתית של
האזור התת־מפותח הזה תלויה במישרין
בפתרון הסיכסוך.
השלום בפלסטין יכול להיות מושתת
רק על עקרונות הצדק היסודי. צדק זה
מתחיל בהחזרת הפליטים, שאו*ם אינו
פוסק להמליץ עליה מאז החלטתו המפורסמת
ב־ . 1948 לאחר שיתקבל עקרון
זה, מציע אני פתרון לבעיית פלסטין
לפי הדוגמה הלבנונית. גם בלבנון יש
חלק מהאוכלוסיה המסרב לתמוך בכל
תוכנית של איחוד או של פדרציה, אך
האחדות הלאומית הלבנונית מחייבת
תמיד ויתורים הדדיים מצד כל העדות
היושבות יחד תחת אותם שמיים, וש־בחרו
להן באופן סופי מולדת אחת,
לבנון. אפשר היה לתאר אותם תנאי-
חיים, ואף מעמד קונסטיטוציוני במסגרת
של פלסטין ערבית—יהודית.
לאחר שהפליטים יוחזרו וייושבו מחדש
בחסות או״ם ועל חשבונו, תמנה
אוכלוסיית המדינה הפלסטינית ערבים
באותו מספר כמו יהודים. שתי העדות
יקימו, לפי דוגמת לבנון, מדינה עצמאית
שתקיים את היחסים הכלכליים והכלכליים
הטובים ביותר עם שכנותיה הערביות.
אפשר
לחשוב על ההצעה הזאת מה
שרוצים — בתנאים הקיימים היא היחידה
שתיתכן והקרובה ביותר למציאות.
ישראל, במצבה כרגע, אינה בת־קיימא.
תמיד תהיה זקוקה, כדי להתקיים, להגנת
ארצות־הברית. מצד אחר, הערבים
לא יוכלו להשיג מחדש את מולדתם
השדודה אלא במחיר מלחמה, שבעוד
ארבע או חמש שנים לכל היותר שוב
לא יוכלו להעלותה על הדעת, כפי שאמר
זאת נשיא סוריה אמין אל־חאפז —
אלא אם ירצו להשתמש בנשק לא קונבנציונלי.

נותר, איפוא, אלא למצוא פתרון
של פשרה, שיסדיר את הסיכסוך מבלי
שיהיו בו לא מנצחים ולא מנוצחים.

לפי דוגוזוז לבנון
— 12.3.65ח״כ הכנסת הראשונה

שמואל מרלין, במאמר חתום בהארץ:
האמת היא שאין זה נכוו כי מנהיגי
ערב מעולם לא השמיעו הצהרות
בניוון הפוך למלחמה ולהשמדה. סדי
פעם, במסיבות שונות ובלחץ של מאורעות,
הביעו כמה ממנהיגי סרב דעות
ותקוות להסדר שלום. מה שאומרים עכשיו
על בורגיבה ״הראשון״ ועל הנאום
״היחיד״ אינו הולם את המציאות ההיסטורית.
עזאמת
היא שהוא האחרון ולא הראשון.
האחרון פשוט משום שהוא נאם
רק השבוע. לפניו היו ביטויים אחרים,
אומנם פחות סנסציוניים ובפחות ביקו־רת־עצמית
כלפי הערבים, פחות נועזים
בסיגנוו ופחות פרובוקטיביים כלפי הערבים.
אולם היו הצהרות שקדמו לו,
אפשר לכתוב ספר, אומנם צנוע, על
תולדות האותות, הביטויים וההצהרות של
מנהיגי ארצות ערב ועתוניהן, שנאסרו
בדבר הצורך להגיע לידי הסדר ולא על־ידי
מלחמה.
את דבריו של חביב בורגיבה ושל
שליטי ערב האחרים יש לקבל לא בזיל־זול
ולא בהתלהבות, אלא רוח עניינית,
דבר שלישראלים קשה מאוד לעשות. כמובן
שהישועה תבוא לא מבורגיבה, לא
מהנשיא ג׳ונסון ולא משינוי עמדתה העו ינת של ברית־המועצות, ואפילו לא
מדא־גול. היא תבוא במאמצים מרוכזים
ומתמידים לעצב ולגבש תוכנית ישראלית
לשלום האזור.
— 12.3.65 מאמר בחתימת ״מע•
יין״
במעריב:
היתה אצלנו התרגשות השבוע: חביב
בורגיבה הצהיר ני יהודים וערבים יכו לים
לחיות יחדיו. היו מי שראו ב כן
סנונית ראשונה לבוא אביב ישראלי—
ערבי. אן כל אלה לא שמו לב, כנראה,
כי בורגיבה לא הזכיר את ישראל, אלא
דיבר על היהודים והערבים.
ייתכן שיש לו גס דעות ססוייסות בקשר
לפתרון הסינסון הישראלי—הערבי.
בעבר, כאשר נזקק לעזרת גורמים
שונים במערב, היה מחווה דעות קיצוניות
פחות מדעות חבריו וראשי־המס־שלות
הערביים. אן בוועידת־הפיסגה הערבית
האחרונה לא הוכיח מתינות יתרת
ביחסו לישראל. להיפן, אם הוכיח משהו,
הרי זה היה שהוא פיקח יותר מעמיתיו
השליטים הערביים. בעוד שליט
סוריה הציע לפתוח במלחמה בישראל,
הציע בורגיבה שהערבים ידחפו את יש ראל
לפתוח במלחמה מצדה — משוס
שהוא אינו רוצה להסתכסן עם המעצמות
ועם האו״ס.
— 12.3.65 אהרן שמיר, בידיעות

אחרונות:
לפני כארבע שנים נפגשתי בלונדון
עם חביב בורגיבה, נשיא טוניסיה. הדעות
שהביע באותה פגישה על יחסי
ישראל—ערב לא היו, אומנם׳ חדורות
אהבת־ישראל, אן כבר אז נוכחתי ש מנהיג
מוסלמי זה מבסס את גישתו לבעיה
על יסודות יותר הגיוניים ומציאותיים
מאשר רגשיים.
בעוד כל יתר המנהיגים הערביים התעלמו
אז ומתעלמים ן ם עתה מקיומה
של מדינת ישראל, והיא מכונה בנאומיהם
והצהרותיהם בשם ״ממשלת תל־אביב״
או ״ממשלת בן־גוריון״ — הכיר בורגי־בה
בעובדת קיומה של המדינה וכינה
אותה בשמה המפורש. הוא הטיל אומנם
על ישראל את חובת פתרון בעיית הפליטים
הערביים ופיצויים על אובדן
רכושם, אן הוא דיבר על כן בהתאפקות,
ללא התפרצויות היסטריות וללא
התביעה המסורתית להשמיד את ישראל.
חוגים ישראליים רשמיים התייחסו אז
בביטול גמור לדבריו של בורגיבה, ומאז
עד עתה לא נעשה כל נסיו! לנצל את
הדברים בתעמולה הישראלית, כהוכחה

״לנז\ז לרגזות את נ1צגזנו?״
• — 12.3.65 אל־חביב בורגיבה,
במסיבת־עתונאים בביירות, בנוכחות כ־
300 עתונאים ערביים וזרים:
אני מוכן לשלוח צבא תוניסי להילחם,
אם כל המדינות הערביות יחליטו על
מלחמה. אך על הערבים לדעת כי לא
יעלה בידם בשעה זו להחריב את ישראל
באמצעות מלחמה. על מנהיגי הערבים
להעדיף גישה המבוססת על שיקול־דעת
ולא על רגשנות. עליהם לגלות יחס
מציאותי לגבי בעיות העולם.
פליטים, שעימם שוחחתי בביקורי האחרון
בירדן, קידמו בברכה את הצעתי
ליישב את הבעייה שלבים־שלבים. אבל
כאן בלבנון ישנם עתונאים שהם יותר
פלסטיניים מבני־פלסטין עצמם. יש גם
כמה מדינות ערביות, שהן יותר נאצריות
מעבד אל־נאצר עצמו.
תאמרו לי בוודאי, כי יחס־הכוחות בפלסטין
אינו דומה ליחס הכוחות שהיה
בתוניסיה, בעת מאבקנו לעצמאות, ועל
כן יש לחשוב על מלחמה ללא רחמים,
אם רוצים באמת להוציא את הסרטן מן
הגוף הערבי.
אם תאושר מדיניות זו, של הכל או
לא־כלום, על־ידי רוב הארצות הערביות,
מתחייבת תוניסיה לקבל את ההכרעה.
אמרתי זאת בפיסגה הערבית ואני חוזר
על זה עכשיו. אבל אני מאמין, כי לפי
קצב העניינים לא נתקדם בצורה זו צעד
אחד. אבל כדי להרדים את ההמוני*
ימשיכו להגיש להם סיסמות פרובוקטיביות
והבטחות חסרות־שחר.
עתונאי לבנוני משסע את דבריו:
לא על זה מדובר. בד,צ־הרתך
בירדן אמרת כי לא צריכים
להיות במאבק זה מנצחים
או מנוצחים...
אני עומד על מה שאמרתי. כי אחרי
הכל. מה טעם לרמות את עצמנו? אנחנו
היום במצב של מנוצחים. אני מעדיף,
כהתחלה, מצב ניטראלי. אלא אם יש לך
פתרון אחר.
אותו עתונאי: הפתרון היחידי
הוא מלחמה חדשה של מאה
שנים נגד האוייב הישראלי. אס
לא תחוסל ישראל, אין זכות־קיום
לעולם הערבי כולו.
זה הרעיון שלך. הרשה שגם לי יהיה
רעיון משלי.

— 14.3.65 שמואל שגב, סופר

מעריב לעניינים ערביים:
תהיה זו, במובן, טעות מצידנו
להניח, כי הכרזותיו של בורגיבה פירושן
השלמה עם קיומה של ישראל ונכונות
לקשור עמה יחסים בעתיד. דווקא
בשבוע שבו דיבר בירושלים העתיקה
על ״הסכם יהודי—ערבי״ ,נושלו יהודים
נוספים בתוניס ממקורות פרנסתם ונאלצו
לצאת את המדינה שאבות־אבותיהם
חיו בה מאז הסאה השביעית.
מבחינתו של בורגיבה נועדות ההכר־וות
לסלול את הדרן לוויתורים ישראליים
בשטחים שונים, מתון מגסה להגיע
עמה להסכם בעתיד. הנחה זו מקבלת
חיזוק דווקא לנוכח הדברים שהסביר
בורגיבה עצמו בשיחה עם העתון הירדני
עמאן אל־מסא. נשיא תוניסיה הסביר
לכתב הירדני, כי לדעתו שיחדור פלסטין
יבוא רק כאשר הפלסטינאיס עצמם
יקחו את גורלם לידיהם ובסיקרה זה
יהיו צפויים לסיוע מצד מדינות ערב
ה שונו ת ...על כן, במישור הישראלי—
ערבי אין לצפות לשינוי מהותי בעתיד
הקרוב.
(חשיבות רבה יותר יש להכרזות בור־גיבה
במישור הפנים־ערבי ).כאן קרע
בורגיבה באוסץ־לב את המסיכה מעל
פניו של נאצר, אשר ניסה לנצל את
״המלחמה בישראל״ כדי לרתום את כל
מדינות האיזור למרכבתו הפרו־סוביי־טית
העובדה שבורגיבה יצא בהצהרותיו
רק אחרי ביקורו בקאהיר מקשה,
כמובן, על נאצר לתקוף אותו בגלוי.
מתון כן יש לצפות, כי התנהגותו
של בורגיבה בימים הקרובים עלולה
ללבוש אופי אנטי־ישראלי ״ראוותני״...
אין זה מן הנמנע כי בורגיבה אף ינסה
לנצל את ביקורו בתורכיה כדי להסית
שם נגד י שר אל...
— 14.3.65 יו״ר ועדת החוץ וה־

בטחון של הכנסת, ח״כ מפא״י דויד הכהן,
במסיבת מועדון בית ברנר בתל־אביב:

לראות בדבריו של בורגיבה ביטוי
לניגודים השוררים במחנה הערבי, ובמיוחד
בימוי לרצון להחליש את השפעתו
של נאצר באיזור.
— 14.3.65 שרת החוץ גולדה

מאיר, בארוחת־צהריס של מועדון העתו־נות
בתל־אביב, בתשובה לשאלות מדוע
לא הושמעה עד כה תגובה רשמית להכרזת
בורגיבה:
שמענו אני חושבת שאני צריכה
לחכות עוד קצת בטרם אגיב. הדברים
שהושמעו הס מרשימים, אן יש בהם גס
מן הסתום. בדרן כלל סוב לשמוע גם
קול שאינו מדבר על השמדה ומלחמה.
אבל כדאי שלא תהיה תגובה שטחית,
והייתי מעדיפה — מבחינת הממשלה
ומבחינת משרד החוץ — לחכות עד ש נלמד
בדיוק את כוונת הדברים ואת
רקעם.

במדינה
(המשך מעמוד )10

משמעות חמורה במיוחד. כי בפעם הראשונה
מאז חתימת הסכם מוסקבה על הפסקה
חלקית בניסויים אטומיים — ומאז שוזיתרו
על מניעת צרפת מלבנות פצצות משלה —
עומד להיות מופר העקרון של מניעת ריבוי
נשק גרעיני.
מועד אחרון: שלוש שגיב. מיותר
להדגיש, כי יש בידי הממשלות הערביות
השונות די ידיעות כדי לעמוד על מידת
הסכנה. אולם לא ברוד עדיין איזה מסקנות
יסיקו מכך.
ידוע, כי המרשאל חאפז מעריך שלמדינות
הערביות ״אין יותר משלוש שנים כדי לנהל
מלחמה קונבנציונלית״ נגד ישראל. הוא
פיתח את השקפתו זו בישיבות הסודיות
שנערכו בעת ועידות־הפיסגה הערביות.
לפי בל הסימנים, אין עתה בידי היש־דאלים
— ולא יהיה השנה או בשנה הבאה
— מספר חשוב של פצצות אטומיות מיב־צעיות,
כלומר פצצות הניתנות לשימוש
ולהובלה לצורך הפצצת יעדים כלכליים או
אסטרטגיים בשטח ערבי. אולם ההגיון
אומר, שפצצות כאלה יהיו בידיהם תוך
שנים אחדות — אולי אפילו תוך שנים
מעטות מאד.
אין ספק כי תהיר, להם אז אפשרות
לפגוע פגיעות קשות מאד באויביהם, במיק־רה
של מלחמה. אך ברור לא פחות, שאם
יהיו הראשונים שיפעילו נשק גרעיני, יסתכנו
הישראלים באובדן התמיכה שיש להם
כיום בעולם, אפילו מצד בני־בריתם היציבים
ביותר.

הקלפי הגסיוגית
אותו הדבד

לפנה״צ, אחה״ג ובערב

בכתות קטנות למבוגרים
אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית, רוסית,
ערבית, ספרדית, איטלקית, פורטוגזית
קורסים מיוחדים לתלמידי בתי־ספר תיכוניים ויסודיים

תל־אכיב

חיסח

נחלת־בנימין ,2טל 56347 .

החלוץ ,27 סל 69263 .

הזמ1ה

ל דיי חי ם
אם הנן לבדך
א ן חובב הרפתקאות

1 1 1 1־ 7 1 1 1

בידור ו התידדות — אתה
מוזמן ל״מועדון ,״33 טיול הצעירים,
חברה צעירה ( 21 עד
)33 ועליזה. יציאה ב״ 15.7אל
מקומות רחוקים, מענינים ומבדרים:
צרפת, ספרד, אנגליה.
פרטים והרשמה אצל
* כל סוכני הנסיעויז•
— פירושו
הטיול המושלם. ל

מתנות לחג מצלמות
מצלמה אוטומטית 72 תט׳
170 ליי; מסרטה אוטומטית
מ־ 180ל״י; מצלמות לנוער
מ־ 40ל״י; ספרית סרטונים
חדשה 8מ״מ; פרוז׳קטורים
להשכרה — 7.ל״י ליממה.
פילם חינם לקונה מצלמה

התאריך: היום הראשון, למחרת חג־הפסח.
המונים השתמשו ברכבות, כדי לחזור
לבתיהם ולבסיסיהם. ברכבות אלה
עבר צוות הקלפי הנסיונית של העולם הזה.
כמו בכל הפעמים הקודמות, נערך המיב־צע
במפתיע, ללא הודעה מוקדמת, בך
ששום מפלגה לא יכלה להתכונן למישאל.
מאחר שהרכבות היו בתנועה בעת ההצבעה,
גם לא ניתן להזעיק אוהדים, לשנות בעזרתם
את התוצאות.
הקלפי הראשונה נערכה ברכבת שיצאה
מתל-אביב לחיפה בשעה .7.05 למעלה ממחצית
נוסעיה (כ־ס )607 היו חיילים, דבר
הנותן משמעות מיוחדת להצבעה.
הקלפי השניה נערכה ברכבת שיצאה
מחיפה, בכיוון לתל־אביב, בשער. 10.00 ,
הקהל היה מגוון, חתך אופייני של הציבור
הישראלי.
הקלפי השלישית נערכה בשתי רכבות
— תל־אביב בית־שמש ( )17.04 וחזרה
מבית־שמש לתל־אביב 18.37 כמו בכל
רכבת ירושלמית, בלטו בקלפי זו הדתיים.
הנסיון מוכיח כי שילוב שתי רכבות ירושלמיות
עם שתי רכבות חיפאיות יוצר
חתך אופייני לכלל המדינה.
ירידה למפא״י, עליה לימין. הדבר
הבולט בתוצאות (ראה טבלה) הוא הדמיון
המפתיע ממש לתוצאות שש הקלפיות שנערכו
לפני ששה שבועות. לא זה בלבד
שהנטייה הכללית זהה, אלא שאפילו ה־מיספרים
זהים לגבי כמה מן הרשימות.
הדבר מאשר בלי כל ספק את המגמות
הבאות:
#אילו נערכו הבחירות השבוע, היה
המערך השמאלי (מפא״י, אחדות־העבודה
והערבים הקשורים במפא״י) זוכה ביחד
לאחוז לו זכתה מפא״י לבדה, יחד עם
ערבייה, בבחירות האחרונות.
#המערך הימני (חרות והליברלים אחרי
הפילוג) היו זוכים יחד כמעט לאותו
אחוז לו זכו חרות וכל הליברלים בבחירות
האחרונות.
י • הדתיים (כל המפלגות הדתיות יחד)
זכו בערך לאותו אחוז כמו בבחירות האחרונות.
שתי
עובדות מפתיעות, שנתבררו כבר
בקלפי הקודמות, התחזקו השבוע בצורה
חד־משמעית:
• עמדתם החזקה של הליברלים העצמאיים׳
שזכו לרוב הקולות שנשרו ממפא״י.
יחד עם קולות המערך הימני, מוכיח הדבר
שהאגף הימני במדינה נמצא בסימן של
עליה.
• עלייה מסויימת של מפ״ם, הזוכה
בחלק מן הקולות הנושרים מן המערך
השמאלי. מעניין שמפ״ם עלתה במיקצת
מאז הקלפי האחרונה וזה אחרי שפירסמה
את תובנית־השלום של מאיר יערי.
העולם הזה 1442

האחוז של מק״י הוא ׳קצת יותר גבוה
מן הקלפי הקודמת, אך תואם את האחוז
הנוכחי בכנסת.
צוותות הקלפי התרשמו כי מיספר הערבים
בין נוסעי הרכבות׳ בהן נערכה ההצבעה׳
נופל בהרבה מאחוזם בציבור הבוחרים׳
דבר המחייב תיקון מסויים של
האחוזים הסופיים לטובת המפלגות השמאליות.
״רשימה
חדשה!״ הפעם׳ בניגוד לקלפי
הקודמת, הכיל פתק ההצבעה שאלה
נוספת :״האם אתה סבור כי יש צורך
ברשימה נוספת בבחירות!״
על שאלה זו ענו רק 202 מבין המצביעים
(חלקם מבין אלה שנמנעו מהצבעה,
חלקם כאלה שהצביעו בעד אחת המפלגות).
מבין אלה, השיבו 129״לא״ ,ואילו 73
ענו ״כך. לחישוב האחוז, יש לצרף את
אומרי ה״כך שנמנעו מהצבעה, לאותם
שהצביעו בעד אחת המפלגות, ,דהיינו: סך־
הכל של 447 קולות מבין אלה, מהווים
אומרי ה״כך 16.3ואומרי ה״לא״ —
סל•29
הפתק נתן לאומרי ה״כך את ההזדמנות
לציין באיזו רשימה חדשה היו רוצים.
התשובות היו מגוונות מאד. חישוב האחוזים,
לפי השיטה הנ״ל, מראה כי רק
לשלוש רשימות יש סיכוי ממשי לעבור
את אחוז־החסימה, אילו התייצבו לבחירות:
רשימה של עדות־המזרח 4.7רשימה
של נזן היסוד 3.2ורשימה של העולם
הזה 3.2יתכן כי למיספר האחרון
יש לצרף את ה־ס/ס 0.9שהציעו רשימה של
״הפעולה השמית״ ,כך ששתי ההצעות יחד
קיבלו 4.1מכלל המצביעים.
שאר אומרי ההן מתחלקים כלהלן 2
לא פרטו איזו רשימה חדשה היו רוצים.
״/״ 0.5ביקשו רשימה של קבוצת סולם,
ואותו אחוז ״כוח ליברלי אמיתי״ .האחרים
ציינו (כל אחד קול אחד) :״ימנים קיצוניים״,
״רשימה שמאלית חדשה״ ,״רשימה דמוק־ראטית״
,״רשימה אנטי־דתית״ ,״אחדות
העבודה״ ׳׳קבוצת מצפן״.
איש אחד ביקש רשימה של ״כוחות
צעירים חדשים בעלי רעיונות ׳בריאים,
בפרט בפתרון בעיית הערבים.״
מפלגות נשוא׳ נוחיות
הכום הורמה. החתן והכלה שתו. אך
החתן לא דרם את הכוס ברגלו.
כי הנשואין, שנחוגו השבוע על־ידי תנו־עת־החרות
והמפלגה הליברלית המוקטנת,
לא היו נשואי־אהבה רומנטיים, שהסעירו
את הדם וישמשו נושא למשוררים. היו
אלה נשואי־נוחיות מובהקים.
גם החתן וגם הכלה כבר עברו את עלומיהם
הראשונים, ולא גותרו להם הרבה
אשליות. לכלה לא היו אלה נשואין ראשונים
או שניים, אלא לפחות שלישיים.
מי יהיה ׳הבעל? רווחיו של החתן
החרותי בנשואין אלה היו ברורים למדי.
השידוך כדאי לו מאד. בין השאר:
י • שבר את החרם הפסיכולוגי, שהיה
מוטל עליו מאז קום המדינה, ולמעשה עוד
מאז פרישת ז׳בוסינסקי מן ההסתדרות הציונית.
הוא נכנס לטרקלין המכובד של
הציבור האזרחי, בדלת הראשית. אפילו לא
יחזיק השידוך מעמד לאורך ימים, יתרגלו
רבבות בוחרים אזרחיים מתונים לרעיון
שהם מצביעים בעד רשימה שבראשה מת
נוסס
שמו שיל מנחם בגין.
• נוצרה בפעם הראשונה אפשרות שחיות
תיכנס לקואליציה ממשלתית, למשל
בהרכב דיין—פרם—דתיים—מערך־ימני נראה
להלן).

• נוצר שידוך בו ברור מן הרגע
הראשון מי יהיה השותף החזק. כי חרות
היא גם מפלגה גדולה יותר, גם מפלגה
אינטנסיבית יותר, גם מפלגה מלוכדת יותר
מן הליברלית, אחרי שזו התפלגה.
מה תרוויח האשה? פחות ברור,
לעומת זאת, מה יהיו רווחיה של האשה
הליברלית.
לגח״ל (גוש חרות־ליברלים) יש סיכוי
סביר לזכות ב־ 34ח״כים, שמהם יהיו 15
ליברלים. יתכן שבמיסגרת המפלגה הליברלית
המאוחדת היה האגף הציוני־כללי־לשעבר
זוכה בפחות מקומות. אך הדבר
רחוק מלהיות בטוח, כי בחברת־השפע הישראלית
היקה צפוייה ממילא נשירה של
קולות ממפא״י שהיו נודדים אל המפלגה
הליברלית.
הסיבה העמוקה יותר של התהליך כולו
חבויה, אולי, ברגש של תיסכול, הגובר
בכל פוליטיקאי ישראלי אחרי כמה מערכות
של בחירות. הסביר זאת, השבוע,
עסקן ליברלי :״הולכים לבחירות עוד פעם
ועוד פעם, ושום דבר אינו משתנה. זה רע
בשביל הדמוקראטיה, כי הקהל, ובעיקר
הנוער, מתחיל להתיאש מכל אפשרית של
שינוי. המערך יוכיח שיש אלטרנטיבה, שאפשר
להביא לשינוי.״
רגשות דומים הביאו, במערכה האחרונה,
לאיחוד הפרוגרסיבים והציונים הכלליים,
ולהקמת המפלגה הליברלית. עתה הביאו
לפיצוץ אותה מפלגה, ולהקמת מערך חרות־ליברלים.

מאחר שיזהו רק מערך־בחירות־וכנסח,
ללא איחוד אמייתי, ספק אם המערך יביא
לשינויים גדולים בתודעת הציבור ובסיכויי
הבחירות• בעתיד הנראה־לעין לא יהווה
המערך הימני אלטרנטיבה לשלטונה של
מפא״י.
מר״ל! חם. שוללי המערך חוששים כי
התוצאה האמיתית שלו תהיה חיזוק מחנה־המלחמה
במדינה, על־ידי צירוף הליברלים,
שאין להם קו ברור בענייני מדיניות, לחרות,
שיש לה קו ברור מאד.
״זה לא גח״ל,״ רטן ליברל־עצמאי ,״אלא
מר״ק. איחוד שהוא מיליטריסטי־ריאקציוני־קלריקלי!״
אולם
הליברלים מבטיחים שלא יצביעו
עם חרות בניגוד להכרתם. ולראייה: במצע-
הגוש לא קיבלו הליברלים את דרישת!
חרות לשאוף ל״גבולות ההיסטוריים של
ארץ־ישראל״ .הדבר נשאר בבחינת הודעה
חרותית בלבד, תוך הסתייגות ליברלית
אילמת אך ברורה. גם בשאלת גרמניה
הצביעו הליברלים נגד חרות, בעצם ימי
המשא־ומתן.
״נכון שלא אמרנו כלום על פרשת בור־גיבה׳״
התנצל עסקן ליברלי ,״אך זה לא
בגלל חרות, אלא מפני שהיינו שקועים
במשא־ומתן.״ חוץ מזה, הוסיף ,״מנחם
בגין איננו קיצוני יותר מיזהר הררי, שקבען
את הקו המדיני של המפלגה הליברלית
המאוחדת, ושהלך דווקא עם הליברלים
העצמאיים.״

בראש הרשימה
ערב התכנס מרכז מפא״י, השבוע, לדיון
בשאלות חוץ וביטחון, חל מאחורי הקלעים

קלפי ..העולם הזה

הכוס לא נשברה

מיפנה בזירת ההתגוששות שבקרב המפלגה
השלטת.
זהירות, מתח גבוה! בעוד הכרזתו
של דויד בן־גוריון, כי ״עוד חזון למועד״
לפסוק בעניין עמידתו בראש רשימת מפא״י
לכנסת, מעוררת ניחושים בדבוז חזרתו
לראשות הממשלה, כבר החליט אשכול:
לא, באלף רבתי. הנמקתו העיקרית למקורביו,
עם פותחו בפעולה נגדית נמרצת:
קיבלתי אמון כראש־הממשלה לארבע השנים
הבאות. ומי שיעמוד בראשות הממשלה
חייב להתייצב בראש הרשימה. אי לכך, לא
אסכים להופיע בראש רשימת מפא״י אחרי
בן־גוריון.
פעולתו הנוכחית של אשכול למימוש
עמדתו מורכבת משני מהלכים:
>•! במהלך הראשון מנסה הוא להשפיע
על תומכי בן־גוריון, שיופיעו עימו ברשימה
אחת; בלעדי הזקן. מטרתו של צעד זה:
לפורר את המיעוט |בן ( 40 האחוז, עליו
נשען בן־גוריון, ולבודד את קבוצת פרס-
דיין.
הסיכויים בשלב זה נראים, פחות או
יותר׳ כך: אצל הגוש התל־אביבי, בראשותו
של שרגא נצר, מסתמנת נטייה ברורה להיענות
לאשכול. עם הגוש החיפאי ההתדיינות
עדיין בעיצומה, ונראה כי אשכול מוכן
לרוכשו, אפילו תמורת מינויו של אבא
חושי לסגנות ראש־הממשלה.
י • המהלך השני מדבר בשפת־המיספ־רים,
והוא בנוי על חישובים אריטמתיים
מובהקים. מטרתו, להקציב לחסידי בן-
גוריון מיספר כזה של מקומות ברשימת
מפא״י, אשר ימנע — במקרה של פרישתם
ממפא״י בכנסת הששית — היווצרות רוב
עם הימין, שעלול לערער את מעמדו של
אשכול.
צעד זה מבוסס על ההנחה, כי המערך
מפא״י־אחה״ע, יחד עם מפ״ם והליברלים
העצמאיים, יהוו דוב קואליציוני, גם בלעדי
אנשי בן־גזריון.
אם יקבלו תומכי בן־גוריון לא יותר מ10
מקומות בכנסת הששית, הרי פרישתם

ס״ה כל
הקלפיות

לפני 6
שבועות
()1133
()114

סה״ב

201

134

118

453

נמנעים

קלפי׳

אחוזים של רן ולות בשרים :

מעיד שמאלי

39,6

37,4

18,5

33,7

()374

מעיד ימני

31,7

29,3

17,5

27,5

כל הדתיים

10,7

15,1

מפ״ם

13,8

12,4

11,2

מק״י

15,5

ליבראלים עצמאיים

״/״ 100״/״ 100״/״100
נ 111 ם ן 1או ו וו נ[1

העולם הזה 1442

בגין וספיר חוגגים את הקמת הגוש*

םוו 1וווננ1ו**11111111

תשאיר את אשכול, כך הוא מקווה, עם
רוב לעומת האגף הימני.
תשובת בן־גוריון :״תבונס הוועידה!״

צעירי צעירי
ועידת מפא״י, שנערכה לפני למעלה
מחודשיים, החליטה כי צעירי המפלגה מתחת
לגיל 35 רשאים להתארגן כחטיבה נפרדת,
במסגרת סניפי מפא״י ברחבי הארץ.
הסניפים מיהרו לבצע את החלטת הוועידה,
למורת רוחם של הצעירים המקצועיים,
שראו בה כוונה לפגוע במעמדם.
רק הסניף הירושלמי לא הזדרז לבצע
את ההחלטה, דחה את בקשותיהם החוזרות
ונשנות של צעירי הצעירים המקומיים.
השבוע פקעה סבלנותם של הצעירים
הירושלמים. הם התכנסו לישיבה מיוחדת,
שבה נכחו קרוב ל־ 50 איש, החליטו להבי
ריז על מרד גלוי אם ועדת הדור הצעיר
לא תענה מיד לדרישותיהם.
״חברי ועדת הדור הצעיר עברו כבר
מזמן את הגיל המאפשר להם לפעול במים־
גרת המשמרת הצעירה, ואנו רואים את
עצמנו פטורים מחובת הציות להחלטותיהם,״
הסבירו השבוע צעירי הצעירים.
אבל ועדת הדור הצעיר, שבראשה עומד
אריאל אריאלי, לא זזה מדעתה. אחד מאנשי
הוועדה, פקיד בכיר במשרד ממשלתי, הסביר
השבוע לכתב העולם הזה, כי חברי
הוועדה נבחרו כחוק, ועל־כן רק הם מייצגים
את צעירי מפא״י בירושלים.
״הטענה של צעירי הצעירים משוללת
כל יסוד, כי הם מעולם לא נבחרו,״
הסביר הוא .״אדרבא, שיציגו את מועמ־דותם,
ואם יבחרו יוכלו לסעון שהם המי
ייצגים האמיתיים של הדור הצעיר בסניף
הירושלמי.״
נציגיהם של צעירי הצעירים נפגשו עם
אריאלי, איימו כי לא יהססו להכריז על
מרד ולהפר את החלטותיה של ועדת הדור
הצעיר. הם טענו כי מאחורי ההחלטה מם־
תתר אמנון גולן, מנאמניו של שמעון פרם,
המשמש כמזכיר החוג של הצעירים המקצועיים.
אולם
אחד האנשים המרכזיים בסניף מפא״
,בירושלים, הידוע כיריב מושבע של
הצעירים המקצועיים, טען כי אין שחר
לטענה זו. הסביר הוא :״צעירי הצעירים
מעולם לא התבלטו בסניף המקומי, אולם
כמה מהם תופשים עמדות מפתח בכמה
מוסדות במשרדי ממשלה, ועל כן סבורים
הם שמגיע להם להיות עסקנים מהשורה
הראשונה. הם מקימים רעש רק כדי לקדם
את הקאריירה המקצועית שלהם. אני בטוח
שאילו היו מציגים את מועמדותם בבחירות
לוועדת הדור הצעיר, לא היו נבחרים.״
בשלב זה נראה כי צעירי הצעירים לא
יצליחו להזיז את אנשי הוועדה מהחלטתם,
אולם הם עומדים לפנות אל מזכיר המפלגה
ואל ראש הממשלה, להסביר להם את
טענותיהם. בנתיים מבטיחים כי בסניף
מפא״י בירושלים עוד יהיה שמח.
* למעלה: תמונות נשיאים אמריקאיים,
המקשטות את קירות בית ציוני אמריקה
בתל־אביב.

במרינה עתתות שינו בנוך
.עבדים בנפשם,״ כינה מנהיג חרות בפסקנות
את אותם הישראלים, החושבים כי
על ישראל לפתח יוזמת־שלום משלה, נוכח
הצהרותיו החוזרות ונישנות של אל־חביב
בורגיבה (ראה כתבה).
״המדיניות הבורגיבית,״ הוסיף ח״ב מנחם
בגין ,״אחת מטרתה: חיסול ישראל,״ וכל
יוזמה ישראלית שתבוא בעקבותיה, היא
״גלותיות נמשכת.״
כשהופיעו דבריו של בגין ביומון חרות,
לפני שבועיים, לא ידע כותבם כי. עבדים
בנפשם״ מצויים גם בשורות מפלגתו. אחד
מהם, עקיבא נוף 28 חבר מועצת חרות,
מסר אותה שעה למערכת היומון מאמר
מפרי עטו, שעורר חלחלה אצל עורכו אייזיק
רמבה. העורך נתן הוראה לעכב את מסירת
המאמר לסדרי הדפום, התכוון למנוע את
פירסומו. כי המאמר הכיל דברי כפירה בעיקר
החרותי, מתח ביקורת מוסווית על
עמדת מנהיג־המפלגה וביקורת גלויה על
עמדת העתון.
בורגיבה דמגכית. קבע נוף, מי
שהיה בעבר מזכיר תא־הסטודנטים של
חרות באוניברסיטה העברית בירושלים, ועד
לעת האחרונה מזכיר מחלקת ההסברה
וחבר המרכז של המפלגה:
.ראש המדינה התוניסאית לא אמר שלוש
פעמים ביום, כי לדעתו יש להרחיב את
ישראל מד,חידקל עד לסואץ. הוא אף לא
הציע כי משרדי־האוצר של מדינות ערב
יתרמו למגבית היהודית המאוחדת. אבל
הוא אמר דברים שלא שמענום מפי אף
מנהיג ערבי בשיעור־קומתו קודם לכן1,משך
שבע־עשרה השנים הללו. הוא אמר דברים
שלא רק יחסית למה שנאמר בשבע־עשרה
השנים הללו, כי אם גם החלטית, בעומדם
בפני עצמם, יש בהם כדי לעורר אפשרויות
לדו־קיום בשלום. הוא אמר דברים המקנים
לישראל אפשרות תימחץ נרחבת בהעלאת
תשובה להצעותיו.״
המרדן הצעיר לא היסס למתוח בהזדמנות
זו ביקורת על עמדותיו של העתון,
קבע כי בשטחים מסוימים מפגר הוא אחרי
הלו המחשבה השורר במפלגה. כשתנועת־החרות
מנהלת מאבק נגד המימשל הצבאי,
קבע נוף, מופיעות ביומון ידיצות מגמתיות׳
ומסולפות, המשרתות את המימשל הצבאי.
כשנשיא ארצות־הברית קובע כי ״עיני אמריקה
מופנות לאלאבאמה, ועיני העולם
מופנות לארצות־הברית,״ מדווח העתון על
מצעד החופש האמריקאי בעמודים הפנימיים.
לפי
ז׳בוטיגפקי. המאמר נגנז. עורך
זורחת שבע נחת, חשב בי העניין נקבר
בטרם נולד, נידון לשיכחה. אך הוא הופתע
כשהטלפון טירטר במשרדו, פעם אחרי פעם,
וחברי מפלגה, חסרי־עמדה ובעלי־עמדה, עוררו
את השאלה מחדש, מחו, תבעו את
פירסום המאמר, בהסתמכם על עיקרון
חופש־הוויכוח.
השבוע נאלץ רמבה להיכנע, פירסם את
המאמר של נוף, בצירוף הערה כי המערכת
חולקת על הדיעית המובעות בו. נוף עצמו
סירב לרחיב על־כך את הדיבור, מתוך
נאמנות למפלגתו, קבע רק ״כי יש מקום
לשקול אפשרות לכנס ישיבה של מועצת־המפלגה
לדיון בבעיית יחסי ישראל־ערב,
לאור ההתפתחויות האחרונות, שבמרכזן
הצהרותיו של נשיא תוניסיה.״
התלכדותם של חברים בחרות, סביב
מאמר הקורא את ״מפלגת האופוזיציה
הראשית לפעולה, שיש בה תבונה מדינית
וצעידה לעבר השלום הנכסף,״ עלולה אולי
להעיב על מנהיגיה, המרבים לדבר לאחרונה
על מלחמה חדשה.
קבע נוף :״שנוי עמדתה של חרות בשאלת
השלום והמלחמה אינו מנוגד לתורת
זאב ז׳בוטינסקי. ההיפך. הוא מותאם לה.״
סטודנטים הקץ לתעלולי
״מארגני הבחירות באלאבאמה יבולים עוד
ללמוד הרבה ממנהלי הבחירות באוניברסיטה
בירושלים. זה מה שקורה כאשר
מפא״י שולטת בגוף אחד שלטון מוחלט.״
כך אמר השבוע ברוגז הסטודנט הירושלמי
(למתימטיקה וכלכלה) מיכאל אלבין.21 ,
הרוגז היה מוצדק. הליקויים בהסתדרות
(המשך בעמוד ) 17

״אתה וון זיואו מכורסם!״ אמו האומונ׳
חסנו הרמת־גני, שהנו נער מוחו
** לון התסרוקות של אהרון וטורי, ב־
^ רחוב ארלוזורוב ברמת־גן, היה מלא
מפה אל פה. נשות החברה הגבוהה של
רמת־גן הצטופפו בסלון הצר והארוך, חיכו
בסבלנות לתורן.
אהרון וטורי ,)30( ,הסתובב בין נערות
המספרה, העיר פה ושם כמה הערות מקצועיות.
אותו
שבוע היה וטורי נרגש במיוחד. רק
לפני ימים ספורים סיים את ההבנות האחרונות
לקראת תצוגת התסרוקות הראשונה
שעמדה להיערך בחסות חברת החן
שלו,
הצרפתית אוריאל.
על גבי כן מיוחד, בקומה השניה, היו
ערוכות צנצנות וארוכות־צוזאר, שהכילו את
תמיסות הצבעים שהוכנו לקראת התצוגה.
וטורי עשה הכנות ממושכות לקראת המאורע.
כי לא זו בלבד שהיתר, זו התצוגה
הראשונה בקאריירה שלו כספר נשים, אלא
גם התצוגה הראשונה מסוגה בארץ, שבה
עמד הפיגארו הצעיר להציג, בפני קומץ

אהוון וטוו׳

ונרגש, צילצל אליו האלמוני. הפעם היה
בפיו פזמון חדש.
״יש לך בת, לא?״ שאל האלמוני בקול
מבשר רעות ,״היא בת שמונה ולומדת ב־בבית־הספר
עמידר, נכון? אתה רוצה שיום
אחד היא לא תשוב הביתה, והכל בגלל
כמה לירות עלובות?״

השירוב הגורדי
*** עדותיו של הספר סמרו מרוב פחד,
^ אבל הוא לא איבד את עשתונותיו.
״אתה יודע מה? תן לי כמה דקות לחשוב
וצלצל אלי שוב. אני אודיע לך מה החלטתי,״
הבטיח. האלמוני הסכים להצעה.
וטורי מיהר להזמין את המשטרה. ברגע
שהבלשים הגיעו למקום נשמעו שלושה ציל־צולי
טלפון. על הקו היה האלמוני .״נו,
מה החלטת?״ שאל בקוצר־רוח. וטורי הודיע
לו על סירובו. האלמוני רתח .״אני
מבטיח לך שבעוד כמה ימים אתפוס את
הילדה שלך ואאנוס אותה לעיניך, מבלי
שאתה תוכל לעשות דבר,״ הבטיח.
השוטרים, שהביאו עימם רשמקול נייד,
הקליטו את דבריו, קבעו לאחר מכן כי
האלמוני טילפן מחולון.
כבר למחרת דאג וטורי להסתיר את בתו
בת ה־ 8במקום בטוח, מיהר אל התצוגה,
כשהוא מלווה באנשי המדור המרכזי לעיקוב
ולבילוש.
~ אנשי המשטרה היו בטוחים כי האלמוני
יופיע בתצוגה, התערבו בין קהל הספרים
ונערות הזוהר. אבל האלמוני איכזב אותם,
לא הופיע.
לפנות ערב שב וטורי לביתו כשהוא קורן
מאושר. התצוגה שלו זכתה להצלחה שעל־

תה על כל המשוער. הדגמים המקוריים שהציג זכו י
רבים, מצד נציגי החברה הצרפתית המארגנת.
רק צל קטן העיב על שמחתו של הספר המצליח. ה
שאיים לאנוס את בתו, הסתובב עדיין חופשי, מבלי שה
תצליח לשים עליו את ידה.

פיגארו

נבחר של נשות החברה, צביעת שיער ארוך
בצבעי פלטין.

״מתם מתיחה״
^ וי, שוב איזה קליינטית קבועה
רוצה להזמין תור ליום השישי,״
נאנח וטורי כשהטלפון טירטר. הוא הרים
את השפופרת, אבל מן העבר השני נשמע
קולו של גבר צעיר .״הלו, סלון וטורי?״
שאל האיש ,״אני מבקש את סלון התיס־רוקות.״
הספר
המפורסם הציג את עצמו, שאל
במה יוכל לעזור .״תקשיב היטב,״ יעץ
האלמוני ,״אני רוצה שתשלם לי כופר נפש,
אם אתה רוצה למנוע שפיכת דם.״
וטורי לא הבין תחילה במה המדובר,
סבר לתומו כי חלה כאן טעות מצערת.
אבל האלמוני לא הותיר מקום לספקות.
״כדאי לך לשמוע בקולי,״ הציע וטרק את
השפופרת.
אבל וטורי לא נבהל .״סתם מתיחה לא
מוצלחת,״ הסביר הוא לנערות המספרה
שלו.
למחרת שוב צילצל הטלפון בסלון התסרוקות
.״אני מקווה שקיבלת את ההצעה
שלי,״ אמר האלמוני .״אם אתה מוכן לשלם
לי את הסכום שאני דורש, תדביק על חלון
הראווה של הסלון קבלה של תרומה על־סך
100ל״י לאילנשיל־פוליו. זה יהיה סימן
עבורי.״
וטורי לא ענה, טרק את השפופרת בכעס.
״מה הוא רוצה ממני הנודניק הזה?״ התמרמר
באזני לקוחותיו הזוהרות.
אבל לאלמוני היתד, סבלנות של ברזל.
הוא הוסיף להטריד את וטורי במשך שבוע
תמים, איים עליו, ניסה להפחיד אותו, אך
לשוא. כי הפיגארו הרמת־גני התייחס אל
העניין כאל מהתלה תפלה.
יום לפני שעמדה להיערך התצוגה ש־ווטורי
חיכה לה בקוצר־רוח, כשהוא מתוח

וסור׳ נכשלה: דמותו שר הספר כפי שהוא גו

בטלטן, וא״ם וחטוו את בתו הסטש שר
גיבור שד הסתננות רומנטית מסתורית
האלמוני טען כי מעולם לא השמיע איום
כזה, הסביר כי יתנקם בווטורי על השקרים
שהפיץ עליו.
אבל למרות הכל לא ויתר האלמוני על
הסכום שדרש בתור כופר .״אני יודע שאתה
דון־ז׳ואן שמתעסק עם כל החתיכות
שבאות לסלון שלך,״ הסביר הוא ,״אני כבר
אסדר אותך כך, שאף אחת לא תיכנס
אליך עתר. כל הבעלים יפחדו, ולא ירשו
לנשים שלהם לבוא למספרה שלך.״
האלמוני טען כי יש לו קשרים עם
מערכת העולם הזה, וכי יפרסם בשבועון
תמונות של וטורי, שלא יוסיפו לו
כבוד רב.
וטורי נתקף פחד, חשש כי פירסומו

!זבחים
למוני,
שטרה

וטורי העלה השבוע את הסברה, כי האלמוני
שאיים עליו, אינו אלא אחד מחבריו
למקצוע, שעינו צרה בהצלחתו. לדעתו התכוון
המתחרה להכשיל את תצוגת התסרוקות׳
שהיוותה השבוע מאורע חשוב בתחום
המקצועי של ספרות הנשים.
״ככה זה כשיש לבעל מקצוע הרבה מתחרים
שעינם צרה בו,״ נאנח השבוע הפיגארו
המצליח.

מאהב גע? כודחו
ף!ן כריו למקצוע^^זפיגארלהרמת־מי
( 1הרבו להתלוצץ על חשבון הקולגה.
״עוד משחר ההיסטוריה ידועים הספרים

למחרת שוב טילפן האלמוני. הפעם
הוא דיבר בטון שונה במקצת .״אתה
שקרן מלוכלך,״ הטיח בכעס ,״למה סיפרת
לעיתונאים שאני איימתי עליך בטלפון ואמרתי
שארצח אותך?״

נשים, נשים, נשים: תנקיד וסננה רסנו

כדון־ז׳ואן ירחיק ממנו את מיטב הלקוחות
הקבועות.

מתחרה קנאי

ניע לעיני אנשים קנא״ס

הרון וטורי התחיל את הקאריירי.
^ שלו בתור ספר נשים לפני שנים מעטות.
לאחר שהשתחרר מצה״ל, פתח הצעיר
השחרחר ויפה־התואר מספרה לגברים, החליט
מאוחר יותר כי מקצוע ספרות הנשים
מושך יותר. הוא רכש לעצמו סלון ברחוב
רמודגני שקט, טיפח חוג לקוחות קבוע,
המורכב מנערות זוהר רמת־גניות.
הצעיר המוכשר התקדם במקצועו, הפך,
תוך פרק זמן קצר, לאחד הספרים המבוקשים
באזור תל־אביב.
וטורי לא הסתפק בהצלחה מסחרית, נסע
לחוצלארץ לעיתים מזומנות, השתלם בכמה
סלונים בעלי מוניטין בין־לאומי. הוא נהג
לומר אז כי ספרות נשים אינו סתם מקצוע,
״זוהי אמנות של ממש.״
הצעיר, שהשתחרר מצה״ל כשהוא חסר־כל,
הפך במשך שנים מעטות לספר־נשים
אמיד ומצליח, עורר את קנאתם של מרבית
חבריו למקצוע.

בתור דון־ז׳ואנים מושבעים,״ הסביר השבוע
אחד מהם, שהעיד על עצמו כי הוא חובב
חתיכות מושבע.
הוא סיפר כי לא פעם נאלץ להסתתר
מפני בעל קנאי, שעינו היתר, צרה בליטופים
העדינים שהיה מעניק לאשתו בעת העבודה
.״המקצוע הזה הופך אותנו לדון־
ז׳ואנים בעל כורחנו,״ הסביר.
הוא היה מוכן להמר על סכום גבוה כי
האלמוני שטילפן אל וטורי ואיים עליו,
לא היה אלא בעל קנאי, שביקש להתנקם
בצורה זו באיש המטפח את חינה של אשתו.
״מה הפלא שהאלמוני הטיח בפניו שהוא
דון־ז׳ואן?״ הסביר.
וטורי עצמו, שבגלל מקצועו הוא מוקף
כל היום בחתיכות, לא הוציא מכלל אפשרות
כי אכן האלמוני הוא בעל קנאי .״אני
יודע שאומרים עלי שאני דון־ז׳ואן, אבל
זה באמת לא איכפת לי,״ קבע באדישות.
גירסה זאת נראית באור שונה לגמרי,
בהתחשב בעובדה שהאלמוני איים לאנוס
את בתו של וטורי. הסביר הקולגה של
הספר הרמת־גני :״הבעל הקנאי ביקש
כניראה להשיב לו באותה מטבע.״

במרינה
(הנזשן מעמוד )16

הסטודנטים שליד האוניברסיטה העברית
בירושלים הם כה רבים, עד שנדמה כי קל
יותר למנות את הדברים המתנהלים כהלכה
מאשר את הליקויים.
יושב ראש הסתדרות הסטודנטים, איש
מפא״י אהוד שגיב, איננו סטודנט. כשנתגלה
הדבר לא התפטר מתפקידו, אלא הזדרז
להירשם לאוניברסיטה, נתקבל בדרך נס למרות
האיחור. מפעולות היושב־ראש לאחרונה:
נאום בפני חבר הנאמנים של האוד־ברסיטה.
כבוד היושב ראש אמר בו :״אני
מברך אתכם ליובל ה־ 40 של האוניברסיטה,
בשם הסטודנטים, כלומר, נותני העבודה
שלכם.״ הנאמנים הזדעזעו, הקימו מהומה
באולם והמונולוג של אהוד שגיב הגיע
לסיומו.
סגנו, יורם גורדון, אף הוא לא היד,
סטודנט ואף לא חבר חוקי בהסתדרות
הסטודנטים. הדבר נתגלה בעקבות סכסוך
פנים־מפא״יי ופורסם על־ידי מזכיר הסתדרות
הסטודנטים אמנון בר־לב. השפעת הגילוי
על מעמדו של סגן היושב־ראש:
אפס. מי שכבר נבחר, מדוע יתפטר?
רבע מיליון לשנה. שפע השערוריות
השפיע סוף־סוף גם על ציבור הסטודנטים
האדיש. לקראת הבחירות הקרובות בקרב
הסטודנטים התארגנה קבוצה הקוראת לעצמה
ליכוד, אשר החלה לאיים על השלטון
המפא״יי המוחלט בקרב ציבור האקדמאים־
של־העתיד.
בבחירות האחרונות השתתפו 20 בלבד
מכלל הסטודנטים, מתוכם זכתה מפא״י לשליש
הקולות, השתלטה עקב־כך על כל
הסתדרות הסטודנטים. מפעולות מפא״י:
ביטול פרלמנט הסטודנטים, החנקת כל
פעילות פוליטית של אגודת הסטודנטים.
הסתדרות הסטודנטים חולשת על תקציב
שנתי של רבע מיליון לירות — רובו מדמי-
חבר של הסטודנטים. אולם שום דו״ח
מפורט לא פורסם על אופן השימוש בתקציב
זה. אנשי ועדת־הביקורת, שהיו אף
הם מומלצי מפא״י, התפטרו מתפקידם.
״הציבור היחיד כמעט של אנשים חושבים
הם אולי הסטודנטים,״ אמר איש ליכוד,
מיכאל הד (בנו של הפרופסור למדעי המזרח
אוריאל הד) .״הרגשנו שאנחנו מוכרחים
לעשות משהו,״ הוסיף הוא.
הסטודנט (למשפטים) בועז וזקסמן הסביר
כי :״אף מפלגה אינה תומכת בנו. אני
בטוח שנזכה ברוב בבחירות. אנו נחדש
את פרלמנט הסטודנטים ונקים במות לוויכוחים.
משהו מוכרח לזוז.״
השיטה האזורית. פעילות אנשי ליכוד
לא עברה ללא תגובה. הם הותקפו,
בין השאר, על כי אינם אלא מסודר, לאנשי
מפא״י, השואפים בדרך זו להתנקם בחברי
מפא״י אחרים.
משהו זז גם בקרב תא מפא״י, הדואג
לשלטונו. הבחירות להסתדרות הסטודנטים
נקבעו ל־ 3במאי — מיד עם תחילת הלימודים,
לאחר חופשת הטרימסטר. קביעת
תאריך כזה היא בניגוד לתקנון, הדורש
זמן של שבועיים להגשת מועמדים ושבוע
לעירעורים. אפילו טפסים להגשת מועמדות
אי־אפשר היה להשיג.
הבחירות נערכות בשיטה איזורית, כשכל
פקולטה בוחרת מספר קבוע־מראש של
נציגים. בחלוקת האזורים הראתה מפא״י
מה היא עלולה לעשות אם תצליח להנהיג
שיטה זו במדינה כולה: היא חילקה את
האמורים כך שתוכל לזכות במספר צירים
רב ככל האפשר.
המודד לציר צריך להיות כ־ 100 קולות.
במיקרה שמניין הקולות בפקולטה מסויימת
קטן יותר, מצרפים שתי פקולטות או יותר
לאזור־בחירות אחד. אולם בפקולטה למינד,לעסקים
יש לתא מפא״י השפעד, כמעט״
מוחלטת, וברור שפקולטה זו תבחר ציר
מפא״יי. על כן, למרות שלומדים בה רק
11 איש, נחשבת הפקולטה לאזור־בחירות
בפני עצמו.
דוגמה שניה: על־פי התקנון יכול כל
אזור־בחירות לבחור במכסימום של ארבעה
צירים. אולם אנשי מדעי־ד,מדינר, נחשבים
אף הם למעוז מפא״יי. על כן יוכלו לבחור
שמונה צירים, במקום הארבעה המותרים
בדרך כלל.
השבוע קיוו הסטודנטים כי מתקרב הסוף
לתעלולי תא מפא״י. כמה מהם פנו לעורר־הדין
הירושלמי עמיהוד בן־פורת, וזד, שלח
מכתב התראה להסתדרות הסטודנטים. אם
לא ישא מכתבו פרי, הוא עומד לפנות
לבית־המשפט, כדי שזה יצוזה על קיום
בחירות הוגנות.

ט נ ני נוו
מכון ישראלי להכשרה טכנית
נפתחים קורסים חדשים

קורסים נוספים לבחירתך: רדיו־אלקטרוניקה
גרפיקה שימושית, עיצוב פנים, חשמלאות
בנין, חשמלאות רכב, קרור ומזוג אויר.
פרטים והרשמה 8—13 :בבוקר 16—20 ,בערב.

מל-אביב
דרך פ ׳ו! 44
ג׳וול. בי תחדר
חיפה דוז׳ בלפור 5
׳ מו להט כניון

לבעדימצלמותומסרם ! ו3

הצ 17 וף ואגודת חונני צ/־ום גיטואו
20י ח רוגו רבוירחוןצלום .
חכזורת 5 0א ג. ל חוז ו

ת 7ך.נצ 3רו כו 3ק־כ 1ורזהבו־רג ב7כד 1 .ר זי נ ־

| גחרז /׳ ולחכ 7י ז ־

ל ת. ר 1542ח • א
רזנגדכרנרע ...

ספורט כדורגל
מכות, מכות
אם רמת הכדורגל הישראלי אינה גבוהה
עדיין, הרי במה שנוגע למתרחש סביב
המגרש הגיע הכדורגל הישראלי להישגים
נכבדים, ששום מעצמת כדורגל דרום־אמרי־קאית
לא היתה מתביישת בהם. הישגי השבת
האחרונה היו אופייניים.
בפתח־תקוזה הפסיק השופט, לאחר 43
הדקות הראשונות, את משחק הכדורגל בין
בית״ר רמת־גן והפועל יהוד. ציין השופט
בדו״ח שהגיש לאחר המשחק :״שניים משחקני
יהוד איימו לרצוח אותי.״
החיים חשובים יותר מכדורגל, לכן סירב
השופט להמשיך ולמלא את תפקידו.
״ נקמה׳ במגדיאל. שיא חדש הושג במגדיאל.
בתום המשחק בין בית״ר מגדיאל
לבית״ר ראש־העין, שתיהן קבוצות ליגה
ג׳ ,נזקקו שישה מתושבי ראש־העין לטיפולו
של רופא. סיפר חובב כדורגל מג־דיאלי:
״אנחנו
עוד לא שכחנו את המשחק שלנו
לפני חודשיים בראש־העין. בקושי יצאנו
משם חיים. האוהדים של ראש־העין זרקו
עלינו אבנים, ואם לא היינו בורחים משם
במכוניות, אני לא יודע איך היינו יוצאים
משם בכלל.
״בשבת זו היו צריכים החברה של ראש־העין
לבוא אלינו. אני מתאר לעצמי שהם
ידעו כי אנחנו לא שכחנו. לפני המישחק
הם הודיעו לנו שהם לא באים. היו להם סיבות
טובות לא לבוא. אך הם התגברו על הפחד
ובאו בכל זאת. המישחק התחיל עם לחיצות
ידיים. חשבנו שהכל יעבור בשלום, ונצחנו

״השחקנים של בית״ר מגדיאל נסעו עם
המאמן שלהם הביתה. רק לאוהדים של מגדיאל
היה זכרון ארוך. הם חיכו לאוטובוס
של ראש־העין, הכינו לו מארב ליד בית-
הקולנוע. אני לא יודע אם אלה מראש־העין
קיבלו באמת מכות כל־כך חזקות כמו
שמספרים, אבל הכל מגיע להם. שידעו
להתייחם אלינו יפה כשאנחנו באים לראש-
העין.״
לשרשרת ההתפרעויות נוסף מקרה טראגי•
במשחק כדורגל ידידותי, שנערך בכפר
הגלילי סכנין, התנגש כאמל מוחמד בדראן,
,16 עם שוער הקבוצה היריבה עלי עבאדי
באשיר. כאמל נהרג מעוצמת המכה — גרם
לצביטת לב לכל אוהדי הכדורגל בארץ.
המלחמות והמהלומות סביב משחקי הכדורגל
הורידו עוד יותר את ערכם הספורטיבי
העלוב בלאו־הכי. אחד הגורמים להידרדרות:
המשטרה, השולחת לאיצטדיון בלוט־פילד
המגודר 50 ,שוטרים, שוכחת לשלוח
את שומרי החוק למשחקי הליגות הירודות.
היא מביאה לכך שדוזקא קהל הצופים
במקומות הרחוקים ממרכזי הספורט, יתרגל
לכך שאפשר להכריע משחקים לא רק על-
ידי מישחק טוב, אלא גם בכוח הזרוע.

אתלטיקה
ט*דוך העסקנות

אחת השאיפות הכמוסות ביותר, של כל
חובב ספורט ישראלי, היא לחזות כספורטאי
ישראלי הזוכה במדליה אולימפית.
לאחר שבע־עשרה שנות אימונים עדיין
רחוקים האתלטים הישראליים מיעד זה. החלום,
שאי־פעם ינוגן ההימנון הישראלי בטכס
אולימפי, עדיין רחוק מהתממשות.
כשחזרה נבחרת ישראל, עטורת ביזיונות,
מטוקיו, היתד, נחושה החלטתם של מנהלי
הספורט הישראלי לעשות הכל לתיקון המצב.
הם הקימו ועדות־חקירה, האשימו את כל העולם
מלבדם.
השבוע עמדה להתכנס הנהלת ההתאחדות
לספורט, כדי לתהות על מה שלא נעשה
עד כה בשטח האתלטיקה. אך שעה שמעצמות
ספורט, כארצות־הברית וברית־המועצות,
כבר חושבות על האולימפיאדה שתיערך ב־
1968 במכסיקו, ממשיך הספורט הישראלי
לשקוע, כשהריב בין האגודות, מכבי והפועל,
מהתה את תוכנו העיקרי.

הסביר השבוע אברהם גרץ,
מומחה מם׳ 1לאתלטיקה בישראל

״מה שנעשה כאן זה פשע. אנשי הפועל,
מרוב דאגה לכסאותיהם בהתאחדות, שכחו
את האתלטים. אם המצב יימשך בצורה
כזאת לא נגיע לשום מקום. הפסיקו להסתכל
על האתלט ועל הישגיו. מעכשיו מס־

תכלים על צבע הגופיה שלו, בכדי לקבוע
אם הוא ספורטאי טוב או לא.
״זה התחיל עוד לפני הנסיעה לטוקיו.
זורק הדיסקוס מהפועל, גדעון אריאל, שלח
איזה תעודה מפוקפקת כאילו הוא זרק את
הדיסקוס למרחק 55 מטר. הוא נסע לאולימפיאדה.
בטוקיו הוא זרק בעשרה מטר
פחות.
״היה לישראל סיכוי להצליח בריצת ה־מארתון,
אלא שהרץ אליעזר עזריאל לבש
חולצה עם סמל מכבי. אירגנו לו מיבחן
ביום שרב במסלול איום, וכשלא עמד במינימום,
קפץ איש הפועל עמיצור שפירא
מרוב שמחה.
״לפני שנה היתד ליגה מסודרת באתלטיקה.
מכבי תל־אביב זכתה במקום הראשון.
השנה כבר אין ליגה. אנשי ועדת
האתלטיקה פשוט לא עשו שום דבר. אין
גם נבחרת ארצית באתלטיקה. תורכיה ביטלה,
מסיבות בלתי־ידועות, את התחרות עי־מנו.
צריכה להתקיים תחרות בינלאומית עם

פנטילט (בטוקיו)
״אני האדם הממורמר ביותר בארץ״

יתן, אך אם היא תתקיים איש אינו יודע.
ישנם ספורטאים מוכשרים בארץ, אך איש
אינו דואג להם. אם לא יזוז כאן משהו
תארגן מכבי אליפות נפרדת, ונאלץ גם
להשתתף במכביה לבד. אנחנו לא נשתף
פעולה עם אלה ההורסים את הספורט.
״כן, אנשי הפועל עשו מעשה גדול אחד.
הם מינו כמאמן את עמיצור שפירא, למה
שצריכה היתד. להיות נבחרת האתלטיקה של
ישראל. המכסימום שהוא יכול לעשות, זה
לסחוב לי את התיק. בטוקיו הוא התרגש
ורעד יותר מהאתלטים. במקום להרגיע אותם
הם הרגיעו אותו. הוא יצא עם הרץ
דויד שימחוני לצרפת. שימחוני הגיע ל-
מירוץ באיחור, והפסיד בשל כך את המקום
הראשון.
״יש תקווה לאתלטיקה בארץ. זה הספורט
היחידי. אפשר לעשות הרבה, אבל לא כאשר
מסתכלים על הכסא.״
אך גרין לא היד. האדם היחידי שרגז
השבוע.
מאמן מעצבן .״אני האדם הממורמר
ביותר בארץ,״ אמר הרץ למרחקים בינוניים,
יאיר (״פנמי״) פנטילט 26״אני הייתי
הנציג הכי טוב של ישראל בטוקיו, הייתי
הראשון שעשיתי משהו מהריצות הבינוניות.
עכשיו מתייחסים אלי כמו לאפס. על כל
דבר אני צריך להתחנן.
״יש שנאה בין מכבי והפועל, וסביב זה
מסתובב כל הספורט בארץ. שברתי את
השיא שלי ב־ 1500 מסר ארבע פעמים:
ברומא, אנקרה, פרים וסלוניקי. גם בחינגייט
שברתי את השיא, אך שם לא רצו לאשר
לי אותו. פתאום החליטו שמשך אותי רץ,
ולכן השיא לא חוקי. לפני טוקיו קבעו לי
מינימום שאם הייתי משיג אותו הייתי תופס
את המקום השישי בעולם. למיכל למדני
קבעו מינימום למקום ד,־ 400 בעולם.
״עמיצור שפירא היה האתלט הכי גרוע
בארץ. עכשיו עשו אותו מאמן. מאז הוא
עושה הכל כדי לעצבן אותי. אבל לא
יעזור להם שום דבר. כמו שהצלחתי לעבור
את כל רוסיה — אצליח גם כאן.״
אנשי מכבי הממורמרים התכוננו לקרב
הכרעה עם אנשי הפועל. בינתיים לא חל
כל שינוי, ואי־שיתוף הפעולה בין שני המרכזים
נמשך. הסובל היחידי: הספורט הישראלי,
שנשאר בשליטתם של עסקנים קטנוניים.
העוולס
הזה 1442

הרפתקות
ג׳וני המשוגע
שם משפחתו של ג׳וני אינו הולידיי אלא
?ארי. אבל בכל זאת הוא זמר, והוא גבר,
ונשים אוהבות אותו, אם כי עד שהגיע לגיל
שלושים לא היתד, להן הזדמנות להוכיח לו
את זה, כי הדודה
ד,אנגליה שלו לא
הרשתה לו להתקרב
אליהן.
בגיל שלושים, לפני
חמישה חודשים,
הוא היה כבר גדול,
אז הוא עזב את הדודה
שלו, ואת אנגליה,
ועלה לטבריה,
למועדון מינוס .206
שם התברר לו שאשר,
זה לא רק בשביל
להתחתן.
ג׳וני
את הלילה הראשון
בחייו הוא בילה עם בחורה מאילת. היא
באה לטבריה, צילצלה אליו, ושאלה אותו
אם זה נכון שקוראים לו ״ג׳וני המשוגע״.
הוא אמר לה שכן, והיא ענתה לו שגם היא
קצת משוגעת, ואולי הם יכולים להשתגע
ביחד. הוא הסכים.
הבחורה השניה בחייו היתר, נערה שהכיר
במועדון מינוס .206 הוא הציע לה להתחתן
איתו. אחר־כך התאהב בה. אחר־כך בילה
איתה. ואחר־כך היא סיפרה לו שהיא עומדת
ללדת את הילד שלו. אחרי זד. לפני חודש,
הם עמדו להתחתן.
אבל בסוף גילו לו שהיא לא כל־כך צנועה.
הוא ביטל את נשואיו והתנצל :״ידעתי
שהיתר, לה היסטוריה עם גברים, אבל היית׳
מאוהב בה, והיא אמרה שיש לה ילד שלנו-״
אחר־כר כל זה קרה לו עם בחורה אחרת.
וזה עדיין רק ההתחלה. הוא רק בן שלושים,
וכל העתיד לפניו.
כל זה לא היה כל־כך עצוב, אילו היה
ג׳וני מעוניין באשה עם איזה תכונות מיוחדות.
אבל הוא מעוניין באשה לגמרי פשו-
סד״ בתנאי כמובן שתהיה מוזיקאלית, ושתהיה
ספורטאית, ושתהיה קטנה, ושתהיה
נקייה, ושתהיה אשה. הצבע לגמרי לא חשוב

הוא היה מעוניין גם למצוא את הוריו,
שנעלמו במלחמת־העולם, ולחבר מוזיקה
קלאסית. אבל זה לא שייך לגשים.
יש לו אחות, שהיא אחות בתל־השומר.
האחות הזאת משוכנעת שיש לו עשרות
בחורות, ושהוא ג׳יגולו. אבל היא לא מבינה
כלום בנשים. גם הוא לא.
הוא כבר ראה הרבה בחייו, אבל אף פעם
לא ראה בחורות כמו בישראל. הוא תמיד
חשב שאנשים קודם מתחתנים, ורק אחר־כך
מתחילים עם כל הטקס. כאן בארץ הוא
נוכח שהנערות חיות בשביל הרגע, ובשביל
הטקט. הוא פשוט מזועזע מזה.

לחיים חזן היו שתי נשים בזו אחר זו.
האחת עמדה ללדת את בנו, והשנייה עמדה
להתחתן איתו.
אבל הוא ביטל את נשואיו עם זו שעמדה
להתחתן איתו, לאחר שזאת שעמדה
ללדת את בנו תבעה אותו למשפט על
אבהות בלתי־חוקית.
ובזה עדיין לא נסתיימו סבלותיו. בעוד המשפט
של הראשונה נמשך, נשלחה השניה,
אמירה אדר, על־ידי אביה הרופא ועל־ידי
אמה לאמריקה. הוחלט שהיא תישאר אצל
קרובי־משפחה במשך שלושה חודשים, עד
יעבור הזעם. אחר־כך היא תחזור ותתחתן
עם אהובה הכדורסלן. אם עדיין תרצה בזה.
היא תרצה בזה.
היא בעצמה אמרה :״אני מאוד אוהבת
אותו, כי זה הוא עצמו. אין כוח בעולם
שיחזיר אותי הביתה.״
עוד אסון זה נמשך ואסון חדש בא עליו.
בשבוע שעבר קיבל טרומבוזה ברגל. הטרומי
בוזה פשטה לכיוון הריאה. ביום החמישי
והשישי הוא שכב בבית־החולים בתל־השומר,
נותח, ורק בתחילת השבוע יצא מכלל סכנה.
כשנאבק על חייו, התגעגע לאמירה, אבל
אמירה היתד. רחוקה.
עכשיו לא רק שהוא חולה וטובל, אלא
שגם הפסיד בגלל מחלתו נסיעה למוסקבה,
יחד עם נבחרת ישראל בכדורסל. הוא היה
צריך להתמנות, כנראה, כקפטן של הנבחרת
הישראלית.
אם נסיעתו למוסקבה היתד, מתבטלת רק

ג לי ס

בגלל מחלתו, דיינו. אלא שגם אילו היה
בריא, היה עורך־דינה של הראשונה תובע

חזן ואמירה
ממנו להפקיד מאה אלף לירות ערבות, כדי
שיוכל לצאת מהארץ לפני תום משפטו.

ף.ץ ום נכוו ש:

אני ואת

#י רומן לוהט מתנהל מזה כמה
חודשים בין מפיק ידוע ורקדנית יפה־פיה!
הרומן החל עוד בחו״ל, שם
העמיד המפיק את עורך־דינו לרשותה
של הרקדנית, כשניהלה את משפט גירושיה.
היא קיבלה לאחרונה תפקיד
מרכזי באחת מהצגותיו.

(ועוד אחד)

המשוררת דליה רכיל,וביץ התגרשה. אין
בזה אומנס שוס דבר חדש. היא התגרשה
.כבר לפני חמש שנים, לאחר שהיתה משן
שנתיים וחצי ידידתו של הסופר יוסף כר־יו
סר׳ ומשך שלושה חודשים אשתו• אבל
הפטם היא לא התגרשה
מיוסף בר•
יוסף׳ אלא מיצה?
לבני, עורך במחנה,
בעלה בשלוש וחצי
השנים האחרונות.
כשהיא היתה עדיין
נשואה לו, אמרו
שהיא ניסתה להתאבד
בגלל ריב
שפרץ ביניהם, ואז
היא אמרה :״במסגרת
עבודתו של בע-
לי בעורן במחנד״
דליה
יש לו הרבה שונאים.
יכול להיות שהם הפיצו את הסיפור.
״לי, בסן־הכל, יש משאלות רגילות מאוד
מהחיים. אני חולמת על בית עם גינה ושלושה
ילדים. בית עם גינה יש לי כבר. חסרים
רק הילדים, כן שאני בחלקי אדם מאושר,
ואין לי כל סיבה להיפרד מהחיים.״
לעת עתה היא נפרדה רק מבעלה. לפני זה
היא קיבלה סטיפנדיה לאמריקה, לשם היא
עומדת לנסוע בשבועות הקרובים, ואחרי זה,
השבוע, היא הופיעה בהצגת־בכורה של
המלחמה האחרונה, מחובקת באושר עם בעלה
לשעבר.

בגלל זה שהוא ביקר את אחיו יום־יום. הוא
עשה את זה מתוך דאגה לשלומו. אנחנו
בכלל לא מדברים על הנושא הזה.״

צי ד ה? ורן

סז ע רי ס
ביום הראשון נעצר יוסי צבר, בעלה של
יהודית גל, מלכת־המים של .1964 הוא
הואשם בסיוע לרצח. אחיו, פנחס סבאח,
הוא החשוד העיקרי ברצח סלים דבי. יוסי
שוחרר לאחר שלושה ימי־מעצר, וחזר בריא
ושלם אל אשתו היפה.
כשנשאלה אמה של יהודית איך השפיע
המעצר על יהודית, סיפרה: יהודית אוהבת
מאוד את בעלה. היא משוכנעת שפנחס לא
ביצע את הרצח. את יוסי עצרו, כנראה,
גירושי תפוח הזהב

חנה רה, נסיכת ים־סוף, המריאה
ביום הראשון, השמונה־עשר בחודש, ללונדון.
היא רוצה ללמוד שם בבית-
הספר לריקודים של אלכס מור, כדי
להיות מורה מדופלמת לריקודים.
היא רוצה גם להופיע בתוכניות טלביזיה,
בצילומי פירסומת, ואולי גם
להתגלות פתאום ככוכבת סרטים או
משהו מפורסם מהסוג הזה.
בכל אופן — מה שבטוח בטוח, היא
לקחה איתה לשם את ידידה העשיר
דובי שיף, בנו של חייס שיף, איש
המלונות. בחור יפה, בן ,18 הלומד
כלכלה באנגליה.

יהודית ויוסי

ער חוו אירת

עורך הדין צבי גרוסנגן, זה ששפן את זיוה יריב שלנו לירקון, יחד עם המכונית שלו ועם
עצמו, היה יכול להיכנס השבוע להרפתקה חדשה. רק שבעל המלון שלו לא נתן לו.
כי בעלי בתי־המלון בארץ הס אנשים הדואגים לשלומן של נערות חמודות.
הוא התאכסן במלון אילת, והזמין את אילנה כספייפדרמן לבוא לראות את חדרו. הוא
לא התכוון לשפוך אותה מהחלון או משהו כזה, רק לשתות קפה ולשוחח קצת, בחברת ידיד.
אילנה באה, רצתה לעלות לחדר, ובעל הסלון לא הרשה לה. הוא אמר שאצלו שותים את
הקפה למטה.
גרוסמן נעלב, עורר שערוריה קולנית, חזר לתל־אביב כועס ומאוכזב .״הייתי בכל העולם,״
הוא אומר ,״בכל מקום מרשים לירידים לעלות לחדר, ודתקא במלון אילת עושים בעיות.
הייתי בחדר עם חבר. בסן הכל רציתי להזמין אותה לקפה, ולא נתנו לי. בעל המלון הוא
סתם טיפש. עוד לא קרה לי דבר כזה בשום מקום בעולם!״

אילנה פספי־פדרמן

מט ספריי
מט ספריי
מט ספריי
מט ספריי

מייצב תסרוקתו ואינו דביק לשערך שומר על תסרוקתו ומגן על
שערר בפני רטיבות
מכיל בושם מיוחד שאינו
מתנגש עם הבושם שלו
יורד במשיכת מסרק קלה,
ומשאיר את שערר חלק, נקי
ומבריק.

העולם הזה 1442

קולנוע סרטים מנצלים ומנוצרים
אירוטיקה (גת, תל־אביב; איטליה—
גרמניה) מורכבת מארבעה סיפורים קצרים,
פרי עטו של אלברטו מוראביה, שנועדו לנפץ
את האגדה כאילו הגברים הם אבות
התאוזה המינית. זאת לא אמת. ההיפך הוא
הנכון: הגברים הם קורבנות המין הנשי,
הרודף אותם, מנצל אותם ולפעמים גם
משעבד אותם.
שלושת הסיפורים הראשונים במרובע, הם
אפיזודות קלושות. הרביעי הוא יצירת מופת.
בשלושה מסופר על עתונאי המנוצל
על־ידי קטינות ונשואות, על פרקליט היודע
לשמור כספו מתאח־ת הבצע של הנשים,
ועל תיירת המביימת אונס בסיציליה,
כאשר הוא אינו מתרחש במציאות לפי
משאלתה. הרביעי מספר רק על חייל הנוסע
ברכבת. אין בו כמעט תמליל. אולם חסרונו
של זה אינו מורגש.
החייל (נינו מנפרדי) נוסע בקרון נוסעים
בדרך חזרה לבסיסו, כאשר אל הקרון נקלעת
אלמנה שופעת אברים, המעוררת את
דמיונו ואת יצריו. הוא מנסה להתחכך בה,
למשש אותה, לנשקה ולגרותה.
במקום לסטור לו על פניו, היא יושבת
כל הנסיעה בפנים אדישים, כאילו העניין
אינו נוגע לה כלל. לבסוף, כשהם נשארים
לבד בקרון, אין היא מגלה התנגדות כשהחייל
בועל אותה. ולמרות הכל, כך מסתבר
בסוף, היא זאת המנצלת.
קאן סינמה כראש
שערוריית אי־השיתוף של ישראל בפסטיבל
הסרטים הבינלאומי בקאן הולכת ומתרחבת.

מדווח
אלי קינן:
באותו יום בו נודע בירושלים שפסטיבל
הסרטים בקאן מסרב לקבל את הסרט הישראלי
חור בלבנה, הגיעה לקאהיר טלגרמה:
״אנא, הזדרזו לשלוח את סרטו של אל־חראם.״
אין
כמובן שום קשר בין שתי העובדות
האלה, ואין גם רגליים לסברה שמצריים
התנתה, כרגיל, את השתתפותו; באי־השתת־פות
ישראל, ושהפסטיבל (קרי — משרד-
החוץ הצרפתי) נכנע ללחץ.
גם העובדה שהסרט המצרי הנ״ל הוא
סרט גרוע, שמקומו לא יכירנו בשום פסטיבל,
בעוד שסרטו של אורי זוהר הוא
סרט סוב על רמה בינלאומית, לא עניינה
את אנשי משרד־החוץ הצרפתי. הם אפילו
לא יכלו לדעת על כך, כי הם הזמינו את
הסרט המצרי מבלי לראות אותו. הם רצו
בנוכחות חתול מצרי בכל מחיר, וקנו אותו
בשק.
את הסרט הישראלי, לעומת זאת, הם ראו.
הסרט הגיע לפאריס במזוודה הדיפלומאטית,
וגברת דלאניי, מהנהלת הפסטיבל, מצאה אותו
יום אחד בבוקר על שולחנה, ללא הסברים.
(עוד מיבצע זריז של ג׳יימם הירשברג סוכן
)?001 השבוע התברר שמנהל הפסטיבל, מר
פברה לה־ברה, ראה את הסרט בצורה מו־

ה סנוב
הרוצח
ין ר,ונרי כונד סיים את תפקידו בגולדפינגר, הסארודיד. ש־
14/עשה הבמאי סידני פורי על ג׳יימס בונד. הוא הציל שם את
האנשים הטובים של המערב מהרוצחים האכזריים של המזרח, שרצו
להפוך את זהב ארצות־הברית לפצצה אטומית.
עכשיו הוא נמצא בבאהאמה, ובעזרת הבמאי הקודם שלו, טרנס
יאנג, הוא רוצח שוב את כל הרוצחים הרעים, שהתכוונו לרצוח את
הטובים בנשק אטומי. הוא רוצח אותם בחדר־המיטות שלו, נלחם
בהם בעזרת שפתונים מורעלים, קולבי־בגדים יורי־אש, יכטות ומטוסים
אטומיים.
עוד הג׳יימם בונד נלחם, ופילים (הרפתקאות בריו) דה־ברוקה עושה
עליו פארודיה נוספת, בהשתתפות ז׳אן־פול בלמונדו ואורסולה אנדרם.
אותו זמן יושבת מילן דמונג׳ו בבאהייה ומנצחת את הרשעים
שלה בעזרת הסוכן החשאי ,085117 שהוא איזה פרדריק סטפורד
הדומה, כמו שתי טיפות־מים, לשון קונרי.
בינתיים ממשיך ריצ׳ארד ברטון להיות האנטי־ג׳יימם־בונד החוזר
מן הכפור, ואנגלי אחד, עיתונאי לשעבר, מיכאל קיין, ממלא אולמות
קולנוע בתפקיד של ג׳יימס בונד אפרורי וקודר, מעין סוכן
חשאי של המשרדים, ג׳יימס־בונד־של־ד,עניים.
וכשכל זה מתבשל שם, ממשיך הקהל הישראלי להעריץ את
ג׳יימם בונד עצמו ולצחוק מכל הפארודיות והאנטי־פארודיות שנעשו
עליו, מהרפתקאות בריו, שליחות סודית בפראג, אדי קונסטנטין,
וכל אותם שגילו כי במאה העשרים אין אדם עליון, וג׳יימם
בונד הוא דמות מגוחכת כמו דון קישוט בתום המאה ד,־. 16

ף* מה הוא זכה לכל הפולחן הזה? מה יש בו, שאין בכל מיני
4גיבורים אחרים של דורנו? יש על כך כמה תשובות, והתשובה
העיקרית היא שאין בו מה שאין באחרים, אבל יש בו מה שיים
בהם, בכולם. הוא שטחי, אינפנטילי, רוצח, צודק, פשיסט, שונא־זרים,
אלים, דון ז׳ואן, אמיץ, ואיש חברה.
כל תקופה יוצרת לעצמה את הגיבור שלה, בצלם ובדמות בהם
היתד, רוצה לראות את עצמה. גיבור התקופה נראה כמו שבני־דורו
היו רוצים להיראות; עושה מה שהם היו רוצים לעשות, ומתנהג
כמו שהם היו רוצים להתנהג, אילו היו יכולים, או אילו היו מאפשרים
להם.
רודולף ולנטינו היה מתאר,ב עד עמקי נשמתו, ומת בכל סרט
למען יפר,פיה אחרת. ג׳יימס בונד אינו מתאהב בהן; הוא כובש
אותן באצבעו הקטנה. הגיבורים של קארל מאי רצחו והשמידו את
אדומי־העור. גיימס בונד רוצח ומשמיד צהובי־עור, שחורי־עור,
ואפורי־עור.
הוא מביא לידי ביטוי את הנטיות הסאשיסטיות, הגזעניות, של
בני דורו. הוא נוקם במפלצות הסיניות והרוסיות, על כל מה שהן
עשו לבגי־המערב, ובעיקר על זה שהן זרות ורחוקות ושנואות.
הוא הסמל הגברי של ימינו. הוא יפה, הוא מצליח אצל נשים,
ומעורר בהן את התשוקות המסוכיסטיות. כולן היו רוצות להיזרק
אל המיטה בידיים הגבריות האלימות שלו.

זרה מאד, כי מתוך שמונת הגלילים, עליהם
מורכב הסרט, הוא ראה רק שבעה, וגם
אותם לא לפי הסדר( .עוד תכסיס נועז
של ג׳יימס הירשברג נגד דוקטור קולנוע?)
מר שוסרי לה־פרה, מזכיר מרכז הקולנוע
הצרפתי, אמר :״אני גם יכול להראות
לך שלושה מכתבים בענייני קו־פרודוקציות
חשובות ששלחתי להירשברג, ושלצערי הרב
לא קיבלתי עליהם תשובה עד היום. אותי

שון קוברי (עם לוצ׳יאנח פאלוצי)
עד בלי זי

הוא האידיאל האבירי של ימינו. הוא מביא על סיפוקה את הכמיהה
של תקופת הספציאליזציה, הצוותות, והסרט הנע אל היחיד
הכל־יכול והכל־יודע.
הוא מאפשר לאנשים להעריץ מקרוב את הישגי הטכניקה של
המאה העשרים, ולספוג מהם תחושת כוח ועוצמה.
,הוא מעניין את האינטלקטואלים, המחפשים מתח ופעולה, ומעניין
את ההמונים, הנמשכים אחר אותו הדבר. הוא איש־הפעולה של
תקופת השלום הקר. את המתח של המלחמה והקרבות הוא מחליף
במתח של ריגול.
מלבד כל זאת הוא האידיאל הסנובי של תקופת השפע. הוא יודע
איזו עניבה לענוב, איזו חולצה ואיזו חליפה ללבוש. הוא יושב
במסעדות הטובות ביותר, יודע להזמץ את האוכל הטוב ביותר,
לבחור במשקאות המשובחים ביותר. הוא נוסע במכוניות היפות
ביותר והמשוכללות ביותר, גר בדירות המפוארות ביותר.
הוא הגיבור האמיתי של התקופה. אילולא היה קיים — היה צורך
להמציא אותו.

ץ* ל הצלחה מסחררת מביאה עימה גל של חיקויים. יש מעט
^ אנשים בעלי רעיון טוב, ויש המוני אנשים היודעים להעריך
רעיון טוב, ביחוד אם הוא מוכיח את עצמו מבחינה כספית.
בקולנוע מקובלת אמנות החיקוי יותר מאשר בשטחים אמנותייט
אחרים, משום שבקולנוע אנשי־הכסף הם המחליטים אם הסרט יוסרט
או לא. אנשי־הכסף אינם מוכנים להסתכן בהרפתקות אמנותיות. הם
רוצים דברים בטוחים. ג׳יימס בונד, אנטי־ג׳יימס־בונד, פארודיה על
ג׳יימס בונד, וג׳יימס בונד על הפארודיד, של ג׳יימס בונד, כל אלה
הם דברים בטוחים.
יום אחד יימאס ג׳יימם בונד על הקהל, כמו שנמאסו עליו כל
גיבוריו הנצחיים, האלמותיים. אז יהיה צורך להמציא ג׳יימס בונד
חדש. אבל דיה לצרה בשעתה. ג׳יימם בונד הנוכחי עדיין חי וקיים
— מלונדון ועד רמלה.

זה לא מפליא.״
אין תקציב. הקולנוע הישראלי רוצה
לצאת למרחב. השוק של ישראל הקטנה
יכול לקלוט רק מספר מצומצם של סרטים
ישראליים לשנה, מה שמעמיד את תעשית
הקולנוע בפני הברירה: למצוא שווקים
אחרים ולהיות תעשיה מקצועית — או
להפיק שלושה סרטים חובבניים לשנה ובשאר
הזמן הפנוי להילחם על סובסידיות
ממשלתיות.
בפני אותה בעייה עמדו גם היוזנים ויד
שבדים. הם הצליחו להגיע לשווקים חדשים

בררו ומורו כ״ויוה מאריה״
פעמיים מספיק

בעזרת היריד הקולנועי החשוב ביותר בעולם
— פסטיבל הסרטים בקאן.
קע״ם הבינה את זה. השנה, כמו בשנה
שעברה, יקבל כל אחד מאלפי באי־הפסטיבל
תיק יפה עם הסברים ענייניים וברורים על
האפשרויות של תעשיית־הקולנוע המיצרית,
על מחירי השכרת אולפנים, ציוד ושחקנים,
על ההקלות שנותנת ממשלת קע״ם למפיקים,
וצילומים מרהיבים של מיבחר הנופים
העומד לרשות הצלמים. עמיתו ד,מיצרי של
הירשברג יזמין את מאות המפיקים ודי־במאים
למסיבת־קוקטייל באולם הקאזינו המפואר,
ישוחח איתם ויזמין אותם לבקר
במצריים, יקבע עם כמה מהם פגישות
מיוחדות, ויחזור לארצו, כפי שזה קרה
בשנה שעברה, עם כמה חוזים חתומים להפקת
סרטים. הבמאי, התסריטאי וצוות השחקנים
של הסרט המיצרי, שהוטסו לקאן
על חשבון הממשלה המיצרית, יעזרו לו
בכל אשר יפנה.
לנספח־העתונות בשגרירות הישראלית אין
תקציב לזה, אבל ״יתכן שבמועדון־לילה
קטן בקאן תופיע בתקופת הפסטיבל איזו
זמרת ישראלית, אולי יפה ירקוני. אם זה

מעניין, אפשר לברר פרטים באל־על. לנו
אין תקציב.״

כוכבים
ב״ב סל הנשואין
המאורע האחרון שאירע בחייה של ברי־ג׳יט
ברדו היה כשלא התחתנה עם ידידה
בוב זאגורי. לפני זה היא הספיקה לא להציק
לחבריה במכסיקו, לא להרגיז את החיות
של מכסיקו, לא לריב עם ג׳אן מורו,
ולא להשתולל.
כל המעשים הללו כוסו עד לפרט האחרון
בידי מיטב עתונאי העולם. השבוע היא
הסבירה, לאותם מיטב העתונאים, מדוע לא
נישאה לזאגורי.
״כל כך הרבה נשואי־נפל מביאים לתוצאות
קשות, חברתיות או אישיות! האם אני
צריכה לספר לכם על זה בפרוטרוט כדי
לשכנע אתכם?
״אם אינני מסכימה להינשא לבוב זאגורי,
למרות שאני אוהבת אותו, הרי זה מפני
שפעמיים הסכמתי להינשא באופן בהול מדי,
לוואדים ולשרייה. הנסיון שלי עם סמי פריי!
לימד אותי שבאהבה הדבר היחידי הבטוח
הוא הרגע הנוכחי. אחר כ ך...
״מספר הכוכבות המתקשרות בקשרי־נשו־אין
ממש מדהים אותי. שמונים אחוז מהן
מתקשרות בגלל אהבה ממבט ראשון. לפעמים
גם בגלל אינטרסים, וזה תמיד נגמר
בקטסטרופה. אפשר לחשוב שהן אינן מכירות
את עצמן, ואינן יודעות עם מי מותר
להן להתקשר, ומתי.
״אני מכירה את עצמי. אני יודעת היטב
מי אני, מה אני רוצה ומה לעשות כדי שיהיה
לי טוב או רע.״

העולם הזה 1442

1) £י 11- 81ם 01ם 2
***יי 7 0 * 01

ב רי תהפלא

אנשים

10*4יא וס *>•01

לוי ק ני והברקה

כיסא הכבוד

בקנותך כרית לניקוי הכלים ולניקוי בימך,
הקפידי על השם ״סקוטש ברייט״
אל תסכימי לשום תחליף וחיקוי.

פרסים תלדק

מלוה ת ערוב תתח בי ב

בחדשי אוגוסט— ספטמבר תתקיים בתל-אביב
תערוכה כללית של תחביבאים.
כל המעונינים להשתתף יפנו בקשותיהם
בצרוף פרטים מלאים לועדה המארגנת:
תל-אביב, ת.ד.2865 .
הו עדההמא רגנ ת
ש לי דמטההתע רו כ ה

תיאטרון גיורא גודיק מציג:

תקרית בלתי נעימה נמנעה ברגע האחרון,
דקות ספורות לפני חתימת ההסכם בין
תנועת החרות והמפלגה הליבראלית, על
הקמת גוש פרלמנטרי לבחירות לכנסת השישית.
כאשר נציגי שתי המפלגות נכנסו
לאולם, בבית־ציוני־אמריקה, בו עמד להיחתם
ההסכם, הם מצאו את השולחנות ערוכים,
כשמקומו של כל אחד מצויין על־ידי
פתק. ליאון דולצ׳ין, חבר הנהלת הסוכנות
ונציג המפלגה הליבראלית,התבונן
בסדר היושבים, מצא שמקומו בשולחן
הליבראלים מרוחק מכסאו של היושב־ראש
יוסן! ספיר. מקומו של דולצ׳ין היה במרחק
ארבעה כסאות. הוא החליף את הפתק
שלו עם הפתק של יוסף סרלין,
ועל־ידי כך התקרב אל היושב־ראש בכסא
אחד. לרוע־המזל הבחין סרלין, שעמד בצד,
במעשהו של דולצ׳ין. הוא נעלב, עזב באופן
הפגנתי את האולם. חבריו מיהרו
בעקבותיו, ניסו להשפיע עליו לחזור. סרלין-
הסכים לחזור רק בתנאי שסדר המקומות
יהיה כפי שהיה בתחילה. לאחר מכן, במשך
לא החליפו ביניהם סרלין
כל הישיבה,
ודולצ׳ין אף לא מלה אחת • .שר־יגאל
אלון, השתתף בשידור העבודה אשר נערך לרגל מלאת שבע־עשרה שנה
למיבצע יפתח, המיבצע לשחרור הגליל.
כאשר נשאל האם אין פיתוח הגליל פוגע
בפיתוח הנגב, אמר אלון. :זה מזכיר לי
את הסיפור על השלושה שישנו במיטה
אחת, כשלרשותם רק שמיכה אחת. שני
הקיצוניים משכו כל הזמן, אך האמצעי
נשאר תמיד מכוסה. אם הנגב ימשוך מכאן
ימשוך מכאן, תישאר תל־אביב והגליל מכוסה תמיד.״ #הפרופסור למתמטיקה
וייצמן, חיים ליים פקדים, ממכון סיפר כי זכה להכיר את אבי הקיברנטיקה,
נורבט ויינר. ויינר עצמו לא היה יהודי,
אילם לדברי פקריס העיד אביו של הממציא,
ליאו ויינו״ ,שהיה פרופסור לשפות
סלאביות באוניברסיטת הרוזארד, כי ״אני
בא ממשפחה ספרדית בביאליסטוק. אנחנו
מצאצאי הרמב״ם, ושפת האבא שלי היתד,
איטלקית.״

שרביט המנצח

מחזה מאת:

ויליאם הנל*
עברית: שולמית הר־אבן
תפאורה: ע מי ר ם שמיר
בימוי: נולה צ׳ילטון
1למן לביוש
דדמן אוניקובסק

יגאל סרי־לוי
הבכורה2.5.1965 :
אולם נחמני תל־אביב

מכירת הכרטיסים החלה
במשרד ״רוקוקו״ וביתר המשרדים

תקרית בלתי נעימה אירעה בסיום המופע
המלחמה האחרונה, שנערך ביום הראשון
השבוע בבית־הבימה. לקראת סיום ההופעה,
היתד, מקהלת הילדים על שם צדיקוב צריכה
להופיע במרכז הבמה, על גבי הבמה המסתובבת,
שהובאו־ ,במיוחד לצורך המופע
מהתיאטרון העירוני בחיפה. חזקא ברגע זה
הפסיקה הבמה לפעול. המנצח, יצחק
גראציאני, שעמד עם התזמורת לפני
הבמה, פקד על המקהלה :״תזהו!״ אולם
הם כנראה לא שמעו את הוראתו. באילו
כדי להרגיז, זייפו אותה שעה גם הקרנות
שבתזמורת. גראציאני התחיל לנגן עימם
מחדש והם זייפו שוב. כך זה חזר כמה
פעמים. לבסוף התרגז גראציאני, זרק את
שרביט המנצחים על הבמה והסתלק מהאולם.
הקהל, שקם להריע למבצעים, צעק
במשך מספר דקות בקצב. :גרא—ציא—ני!
גרא—ציא—ני.״ אולם המנצח לא עלה על
הבמה הזמר הכושי ג׳ימי לויד, המופיע
לאחרונה במלון גינתון בטבריה, החליט
להצטרף למבצע מצעד הפרוטות של
אילנשי״ל פוליו. הוא מצא דרך מקורית
לכך. בסיום הופעתו, כאשר הקהל מבקש
ממנו הדרן, הוא מופיע עם קופסת התרמה
של הארגון, מבטיח לכל תורם לשיר עבורו
את השיר האהוב עליו. בערב אחד הצליח
לויד לאסוף בדרך זו סכום המתקרב למאה
ל״י. השחקנית חיה חרדית, היושבת
בלונדון, עסוקה עתה בהכנות קדחתניות
להפקת סרטה הראשון — לא כשחקנית.
חיה כתבה תסריט העוסק בבעיות החיפוש
אחר הזהות של האדם המודרני. נראה שבקרוב
יוחל בהסרטת הסרט לפי סיפורה. י •
שחקן הקולנוע הישראלי כני (תנו לי עשרה
אנשים מיואשים) כ הן, שנסע לפאריס, כדי
להשתלם בבימוי, זבד, שם לתשומת־לב
בקרב חוגי ההסרטה. הוא נבחר לשמש כ־עוזר־הבמאי
של ז׳אק טאטי, בסאטירה
מודרנית נוספת שזה עומד להפיק, כהמשך
לסרטו זה הדוד שלי נשיא בית־המשפט
המחוזי בתל־אביב, השופט נתן כר־זכאי,
אירח השבוע בבית־המשפט את נשיא ביתד,משפט
העליון האיטלקי, המסייר עתר,
בארץ. הוא הוביל אותו במסדרונות, וב־אטרקציה
מיוחדת החליט להכניסו לאולם,

שם מתקיים המשפט נגד כוכבת הקולנוע
דליה לביא. האיטלקי התלהב לרעיון,
אולם כשהגיעו לאולם, התברר שדליה כלל
אינה נוכחת באולם הדיונים באותה עת.
יותר מהאורח נראה מאוכזב מכך בר־זכאי
עצמו # .בחוגי האמנים הירושלמיים פשטה
הידיעה כי לצייר פנחס (״פיני״) משה
אירע אסון: רוזה נעלמה מביתו, והוא
מחפש עתה אחריה בכל העיר. ביתן שידידיו
של הצייר ידעו שאינו נשוי וגם אין לו
בת בשם רוזה, טרחו לברר מי היא הרתה
המיסתורית. התברר שזה השם שהעניק
הצייר לקסנוע שלו. ו • מגיפה פרצה לאחרונה
בחוג האדריכלים הישראליים. אחרי
שנים רבות בהן היתד, מקובלת התקשרות
בין אדריכלים להקמת משרדים משותפים,
הגיע תור הגירושין. לפחות חמישה זוגות
של אדריכלים, שעבדו עד־כה ביחד, נפרדו
או עומדים בפני פירוק השותפות ביניהם.
בין אלה, זוגות האדריכלים: יצחק ישר
ודן איתן; אריה שרון (האב) ו

מימין
אידלסון־ אלדד שרון (הבן)
וצכי הקר; רפי כלומנפלד ואלי•
עזר חזקיה ; חיים יאסקי ואברהם
אלכסנדרוני בסימפוזיון לבעיות האוטומציה
שנערך לאחרונה, עמד ישראל
מידן, איש המכון לפריון הייצור, בראש

אחת מוועדות המישנה, שהיה עליהן לדון
בנושאים שנגעו בהם כבר במליאת הסימפוזיון.
מידן פתח את ישיבת הוזעלה באמת
:״אני מקווה שלא נרגיש כאן כבעלה בישיבת השישי של זאזא גאבור
מרכז תנועת החרות, שנערכה השבוע, התנהל
ויכוח ארוך וממושך אם לאשר את
ההסכם של חרות עם המפלגה הליבראלית
להקמת הגוש המשותף. בסופו של ויכוח
מייגע, שנמשך כמה שעות, סיפר ראש
התנועה, מנחם מין, את הסיפור הבא,
מתוך בתנה שחברי המרכז יבינו את הרמז:
״מלצר כושי עמד על כבש האוניה, מתוך
כוונה לקבל דמי־שתיה מהנוסעים היורדים
ממנה. כל נוסע שירד שילשל לידו דולאר
אחד. לבסוף הגיעה קבוצת רבנים יהודיים.
אף אחד מהם לא נתן דמי־שתיה למלצר.
רק האחרון שבהם הוציא מכיסו 5דולאר
ושילם בעד כולם. אמר המלצר לרב, :אינני
יודע אם אתם היהודים צלבתם את ישו.
אבל מה שוודאי הוא, שעיניתם אותו עד
מוזת והוצאתם את נשמתו לאט לאט׳.״ חברי
מרכז תנועת החרות, שהבינו את הרמז,
חייכו למשמע המשל של בגין כוכבת
הקולנוע ד,גרמניה״ כריסטץ קאופמן,
(אשתו של הכוכב טוני קורטיס) ,הופ*
תעה ודאי כאשר קיבלה, לאחרונה, חליפת
סריג מישראל, שנשלחה אליה ממלון אנדיה.
הכוכבת לא הבינה ודאי למה זכתה במתנה
זו, אך על כל פנים שיגרה מכתב תודה
להנהלת המלון, הבטיחה כי בכל הזדמנות
שתלבש את החליפה, תדאג לפרסם שזה
דגם של תוצרת האופנה הישראלית, רק אז
התברר שהחליפה נשלחה לה בעצם על־ירי
מפיק הסרטים ארתיר פהן, בעת ששהה
במלון אכדיה, ששכח לציין את שם השולח
על גבי החבילה.

פסוק• השבוע
• אפריים קישץ • :חוגים בדרך
כלל מקורבים לדובר הממשלה רמזו היום
על אפשרות של תגובה רשמית להצעתו
של נשיא טוניסיה מר חביב בורגיבה, אם
כי הדגישו שאין לראות בכך כל נקיטת
עמדה ממלכתית, אלא הבעת אהדה מסתייגת
ביותר מסעם גורמים נאמנים על השלטון׳
הרואים בצעדיו המעודדים של הנשיא
בורגיבה נסיון מחפיר בהחלט להחזיר את
גלגלי ההיסטוריה ולכפות על ישראל פתרונות
פוליטיים שאין להעלותם על הדעת,
אלא דרך משר־ומתן ישיר בלא תנאים
מוקדמים, על בסים הכרת כל ארצות ערב
בקיומה של ישראל לפי הגבולות הנוכחיים
ולפי המצב הקיים בלי שינוי כלשהו, שאם
לא כן תראה ממשלת ישראל בהצעתו של
הנשיא בורגיבה מלכודת ערמומית ובזויה,
אשר עם כל החיוב שבה, איננה פותרת
את הבעיות השנויות במחלוקת אלא היא
מחמירה אותן למרות אומץ־הלב המשכנע
והרוח החדשה הנושבת מנאומיו של מר
בורגיבה, מדינאי נבון ומפוכח, אשר עם
כל השלילה שבו, הנו אחת הדמויות המסוכנות
ביותר שעשו אי־פעם שירות חשוב
כזה לארצנו, ועל כן יבוא הוא על הברכה
המתונה והבלתי־נחפזת, מי יתן ובאחד
הימים יפולו בינינו כל המחיצות, אבל עד
אז מה הוא רוצה מאתנו סלה.״

העמם הזה 1442

רומן שלי עם תומס פריץ, השחקן הגרמני,
הם סתם תעלול של פירסומת. הוא ילד
קטן וצעיר, רק בן שמונה,־עשרה. אני אפילו
לא פגשתי את הכתבים שכתבו את הרשימה
הזאת.
שמעתי גם שאומרים על ארוסי הקודם,
שהוא ג׳יגולו ומעשן חשיש. אבל לי לא
ידוע על זה. אולי הוא נעשה כזה עכשיו.
בכלל, העיתונים כנראה גם מגזימים.
מזמן לא שמעתי עליו, על ז׳אנפרנקו, ארוסי
הקודם, כי רוב הזמן אני עם ג׳ון.
אנחנו עומדים להתחתן, אבל לעת עתה,
באופן חוקי, אני נשואה עוד לג׳ראר, בעלי
הצרפתי. קיבלתי ממנו גט צרפתי, אבל
אין לי עדיין גט יהודי. מצד שני ג׳ון לא
יכול להינשא במשך חצי השנה הקרובה,
למרות שהוא נפרד מאשתו. כי לפי חוקי
אנגליה, הוא חייב לחכות מספר חודשים
לפני שהוא מתחתן בשנית.
כל השמועות, כאילו בגללי הוא התגרש
מאשתו ועזב את שלושת ילדיו, אינן נכונות.
זה פשוט אבסורד.

ך• כיקוד זה הבאתי איתי כל מיני מתנות
קטנות למשפחה. חוץ מזה הבאתי לאחי
ולאחותי אוטוגרפים של אליזאבט טיילור
וריצ׳ארד ברטון. הם ידידים מאוד טובים
שלנו.
לפני שבוע ביקרנו אותם בבית־המלון

לבושה בצניעות, לפי דרישת עורך־דינה,
שאסר עליה אפילו להתאפר. היא לבשה
חליפה משל דיור, וענק פנינים לצווארה.

ג׳ון סוליבאן (שמאל) ,שהגיע עם
וליה נימין) לארץ, ניסה להם־
תתר מפני הצלמים והעיתונאים הרבים שהתאספו בבית־המשפט.

שלהם. שתינו איתם קפה. ליז היא נהדרת.
יש לה הפנים היפות ביותר שראיתי. יש
לה חוש־הומור והיא אשה טובת־לב וחביבה
מאד.
הייתי אצלם גם בחג המולד האחרון. עם
ריצ׳ארד אני ביחסים מצויינים. הוא נורא
אוהב את הבדיחות האידישאיות שלי.
ליז אומרת שהיא יהודיה אמיתית, ושכולם
יכולים להגיד מה שהם רוצים. היא
תורמת המון כסף למגבית, אבל היא עושה
את זה בעילום שם ואף אחד לא יודע מזה.
היא לא רוצה פירסום. היא מאמינה בישראל
ואוהבת את היהודים.
אומרים עליהם שהם רבים ולא מסתדרים
ביחד, אבל כל זה שטויות. הם חיים נהדר.
מתנהגים כמו שני ילדים קטנים. אז, בחג-
המולד, היינו אצלם שבוע ימים. זה היה
בשוויצריה. הם הזמינו רק את ג׳ון ואותי.
אף אחד אחר לא היה מוזמן.
כולם מחכים שליז תהיה משהו מיוחד,
אבל היא לגמרי פשוטה ולבבית. היא בכלל
לא אכסטראבגנטית, וריצ׳ארד פשוט מעריץ
אותה.
יש לו המון שכל, והוא יודע להסתדר
מצויין בחיים. לו לא היה קורה מה
שקרה לי. נגדו אף אחד לא היה מעז
להגיש משפט.
כל המשפט הזה, זה בכלל לא עניין של
כסף. הכסף לא איכפת לי. מרגיז אותי
שמתייחסים אלי כאילו גנבתי או רצחתי.
אני לא הפרתי שום חוזה.

כשנשאלה דליה, המקבלת עתה סכום של כ־100
1 1 1111ן ך | 1״
אלף דולאר לסרט, אם כדאי לה לבזבז את

1 1 1 *1
זזופשתה בבתי־משפט בשביל סכום של 50 אלף ל־-י, תמורתם היה מוכן להתפשר עימה

הארוס החוש

הקיף את דליה בבואה לבית
ההל 111/1ך 11
המשפט. כל עובדי בית־הסשפט

עזבו את עבודתם ובאו לחזות בכוכבת. הם ליוו אותה גם בצאתה.

הקהל של הארצות הגדולות יודע כיצד
להתנהג עם הכוכבים העולמיים שלו. אנחנו,
שיש לנו רק דליה לביא אחת, איננו
יודעים בדיוק איך להתנהג איתה. ביחוד

דליה

חליפה של דיוד

מלא מפה־לפה. קהל הסקרנים, העיתונאים,
הצלמים, השמשים ופקידי בית־המשפט,
מילא את האולם בציפייה וסקרנות נרגשת.
השמש סיפר שלא ישן כל הלילה, הפקידים
לבשו את חולצותיהם היפות ביותר, כולם
חלמו על הרגע בו יעמדו נוכח עיניה
הגדולות של הכוכבת.

ך* התחלה הופיעו בבית־משפט אימה של
^ השחקנית וארוסה, הבמאי ג׳ון סוליבאן.
הארוס הופיע כעד בבית־המשפט והציג
את עצמו כבמאי סרטים. כשנשאל על־ידי
והשופטים כשהדבר נוגע לעניין כל־כך חילוני כמו
משפט אזרחי.
ביום השני השבוע נערכה הישיבה הראשונה
במשפט רפאל נוסבאום נגד דליה
לביא.
רפאל טען שהוא גילה את דליה כשחקנית,
תבע אותה על הפרת חוזה, דרש ממנה 60
אלף לירות פיצויים.
בבוקר הישיבה היה אולם בית־המשפט

עיתונאית, סירב להודות שיש לו איזשהו
קשר לשחקנית.
לאחר גמר ישיבת בית־המשפט סיפרה
דליה לכתבת העולם הזה:
באתי לישראל, לחופשה קצרה, במיוחד
בגלל המשפט. אני אהיה כאן שבועיים. הגעתי
עם ארוסי ג׳ון סוליבאן. אני יוצאת איתו
כבר שנה ושלושה חודשים.
כל הפרסומים שהופיעו בעיתונים על ה־

דליה מעידה

דליה העידה במשך יומיים בפני בית־הנזשפט הנוחוזי. דליה,
שזהו המשפט הראשון בחייה, התרגשה מאוד. היא סיפרה
על שרשרת ההתכתבויות שלה עם נוסבאום, טענה שאמה חתמה בשמה על החוזה משום
שהיא היתה עדיין קטינה, והאם לא הבינה על מה מדובר משום שאינה מבינה עברית.

בשלם
היאט־נאס
התחוית: סועד

לציכוסלונקיה עס גרוב
* אל תשלם יותר!!!

טיסות קבוצתיות לפראג!

* נסיעות למקומות מרפא מפורסמים:
במחירים ללא תקדים!
קרלסבד — מרינבד ועוד...
המחיר 1.045— :ל״י ועוד 134 כפוף לאישור ממשלתי)
* מבחר גדול של בתי מלון לכל תאריך
* קבלת אישור לאכסון בבית מלון עם ההרשמה
* תנאים מיוחדים גם לבודדים

הרשם בהקדם!!!

גלוב״

שרות נ סי עו ת בע׳־מ

הסוכנות הרשמית של צ׳דוק
רחוב הר סיני ,2
תל-אביב• :
ירושלים־
מלון המלך דוד,
רחוב בלפור ,2
חיפה:
ראשון לציון־
תחנת אגד,
רחובות :
רחוב הרצל ,176
פתח תקוה־רחוב
חפץ חיים ,4

615748 23441 69783 941005 951155 912473

גרמניה

ס ע סוב -סעעם גלוב
שורק-אביטל

למסיימי כיתות ח׳— ט׳ _ י׳ _י ״ א—י״ב
החלה ההרשמה לכיתות תיכוניות סדירות,
בשעות היום והערב, המיועדות להכנה

לבחינות המוקדנזות
לבחינות הבגרות
בית הספר היחידי ב מ דינ ה:
המנוהל על ידי סגל מורים אקדמאיים מנוסה
* המבוסס על שיטות הוראה חדישות
+המקיים מעקב מתמיד על כל תלמיד
פרטים והרשמה
גמנסיה אקסטרנית, רח׳ המסגר ,62 תל־אביב, בכל יום
בין השעות 8.00 בבוקר ו־ 7.00 בערב, טלפון .36487

קצת באיחוד, הגיעה ממשלת ארצות׳
הברית לעמדה המסורתית של ממשלת
ישראל :״משא־ומתן בלי תנאים מוקדמים״.
וכמו ירושלים, נוכחה גם וושינגטון לדעת
כי זוהי סיסמה עקרה, כשאין בצידה פירוט
מראש של תנאי־שלום סבירים.
אמנם, הנשיא לינדון ג׳ונסון הגיע, סוף
סוף, להגדרת, מסרת מלחמה״ אמריקאית
בוויאט־נאם, :עצמאות האומד, הדרום־ויאט־נאמית.״
אם יכיר הצפון בעצמאות זו,
תוכל המלחמה להיפסק.
לרוע מזלה של אמריקה, אין הצפון
חולם כלל לקבל תנאי זה. הוא מסתמך
על הסכם־ז׳נבה מלפני 11 שנה, הקובע
כי ויאם־נאם היא אומה אחת, המחולקת
רק זמנית לשני מדינות, עד שהתושבים
יקבעו בבחירות חופשיות מה המישטר
הרצוי להם.
הצפון מתנגד לבחירות, הנוגדות את
מיבנה המשטר. הדרום חושש מבחירות,
שבהן עלולים הקומוניסטים לנצח.
לכן אין כיום טעם רב במשא־ומתן ישיר.
,חלום בהקיץ של מטורף!״ כינה הז צי־מין,
מנהיג הצפון, את הצגת ג׳ונסון.
.אחיזת־עיגיים!״ קבעה פקין.
קרקע מול אויר. מה יהיה ההמשך?
זו הפעם הראשונה קיימת סכנה מוחשית
שהעולם צועד לקראת קוריאה חדשה, חמורה
יותר.
חיל־האוויר האמריקאי משמיד בהתמדה
את התעשיד של הצפון, שהוקמה בקורבנות
אין־קץ. סין מאיימת בשליחת מאות־אלפי.
מתנדבים״ — והעולם למד שלא
לזלזל באיומים סיניים. אם אמנם יזוזו
המתנדבים, יגורשו האמריקאים תוך שבוע
מכל ויאט־נאם — על הקרקע.
במיקרה כזה יענו האמריקאים, בלי כל
ספק, בהפצצה טוטאלית (ואולי גרעינית)
של התעשיה ומפעלי האטום הסיניים.
בינתיים ממשיכות פקין והאנוי להתאפק.
תקוותן הברורה: שצבא הוויאט־קונג עצמו
ינחל נצחון מכריע על הקרקע. אך ספק
אם תקווה זו תישאר ממשית, מול נכונות
ארצות־הברית לשלוח לוויאט־נאם את צבאה
הסדיר, שיחזיק לפחות בערים ובעמדות־מפתח
איסטראטגיות, בעוד שהוויאט״קונג
ימשיך לשלום בכפרים.
התחזית: סוער.

נשי לצד־כ גילו
,מדוע שונאים את פראנץ־יוזף שטראוס?״
רצה שמעון פרס לדעת מפי עתונאי גרמני,
שבא לא מכבר לראיינו.
אתת התשובות כלולה במיסמך משפטי,
שהוגש לאחרונר. במישפט המתנהל בין
שטראוס ובין השבועון דר שפיגל. קבע
העתון בטענות־בכתב: שטראוס מושחת עד
היסוד. הוא ניצל את מעמדו הציבורי לתועלתו
הפרטית.
בין השאר: בעת ביקורו של שטראום
באמריקה, סיפקו לו פירמות אמריקאיות
״נשים לצורכי בילוי״ .בין השאר שכרה
פירמה אחת את ג׳יין מאנספילד כדי שתבדר
את השר הגרמני.
תשובתו של שטראום עצמו :״אני רק
יכול לומר, :טפויה! טפויה!׳ לא אשפיל
את עצמי לענות!״ ומכיוון שבני מפלגתו
הבאוואריים שונאים את העתונאים של הצפון,
ואולי גם מתנאים בכוח־תגברא של
נציגם, בחרו בו מחדש לכהונת יו״ר מפלגתו.
רק מוח גרמני. לא תמיד נמצא השבועון
המסויים בעמדה של התקפה. עליו
גם להתגונן. פרקליט המדינה הגיש נגדו
משפט על בגידה באמצעות זיוף.
נגד דר שפיגל כבר תלוי משפט אחה
על פירטום דו״ח סודי על ליקויי הצבא
הגרמני. המשפט השני מסובך יותר: העתון
נאשם ב״פירסום ידיעה כוזבת, שאילו
היתד, נכונה היתד! מהווה סוד בטחוני״.
תוכן הידיעה: תוכנית של אלופים גרמניים
לחסום את גבול בין שתי הגרמניות
בחגורה של מוקשים גרעיניים, ש-־בלמו
צבא פולש. טענה התביעה: הידיעה כוזבת
לגמרי׳ אך אילו היתד. נכונה — היה פיר־סומה
עלול לסכן את בטחון המדינה.
רעיון כזה לא עלה אפילו על דעתו של
שמעון פרס, במלחמתו בשבועון מסויים
אתר• רק מוח גרמני מסוגל להמציאו.
רק מוח גרמני יכול להבין איר יכולה
הידיעה להיות סודית ומועילה לאוייב —
גם כשאין בה שמץ של אמת.
העולם הזה 1442

ספרים תרגום

אהבות תפוחי הוהב
תפוזי מ א רונו (סיפורים מאת ואסילי
אלן סיונוב. תרגום חיים פלג. הוצאת ספריית
הפועלים — גלבוע 224 .עמודים {.ויקטור

קולטיגה אוהב את ליוסיה. הוא יושב
בקולחוז שלו ושולח לה מכתבי־אהבה. היא
אינה עונה עליהם. ניקולאי קלצ׳נוב אוהב
את קאטיה, שהיא אשת חברו, והמחפש
נפט אי־שם ברחבי רוסיה. גרמן קובליוב
עובד בתור דייג בספינה. כותב שירי אהבה ליוסיה לליוסיה. היאאינה עונה עליהם.
קראבצ׳נקו מחפשת אהבה ומעשים גדולים
בחוות־הנערות בסיביר.
כל הצעירים הללו,
שהם גיבורים
של סיפורים קצרים
שונים, יוצאים יום
אחד לעיר הנמל,
כדי לאכול שם תפוזים
שהגיעו באנייה
ממרוקו. הם נפגשים
זה בזה, מסדרים
את העניינים הרומג־טים
והחברתיים שלהם,
וחיים באושר
עד סוף הלילה. אקסיונוס בתוך תשלובת זו
של סיפורים, הצליח
ואסילי אקסיונוב, שהוא סופר רוסי מפורסם
ובוגר בית־ספר לרפואה, לתאר את
החיים, את האווירה ואת הדמויות בסיביר,
הנבנית — לדבריו — על־ידי חבורות
של אידיאליסטים צעירים.

ע ש 1ן תו של םמם מיל טר מ תם

מקור
17 קוקודיקו
ל[ו (כתב עת לאמנות וספרות — צורות
ותכניס חדשים, בעריכת דן עומר, יונה פישר
ורחל שפירא) בעולם התרבותי משתנים בלי

ויי

הרף אמצעי־הביטוי האמנותיים. התנאים החדשים
מערערים את הצורות האמנותיות
הישנות, מעמידים במקומן חדשות.
הקהל הישראלי יודע מעט מאוד על
הנעשה בשטחים אלה בעולם. כשהדברים
מועברים אליו, הם ישנים מאוד או שכבר
אינם קיימים.
שלושה צעירים ירושלמיים — האחד
מהם משורר, השנייה סטודנטית והשלישי
מבקר אמנות — לקחו על עצמם להביא את
האמנות המודרנית אל הקהל הישראלי, כל
עוד היא עדיין מודרנית ועדיין נחשבת
לאמנות.
איש מקרקר ומת. אחת הצורות החדישות
ביותר של אמנות זו היא ההתרחשות,
היוצרת יחידה אחת מאלמנטים ששימשו
עד עכשיו אמנויות שונות. ההתרחשות
המובאת בקובץ היא של אלן
קאפרו. היא נקראת טאטוא, ובוצעה בניו־יורק
בקרניבל האמנים והמשוררים.
היא נערכת בחלקה קטנה של חורשה
מלוכלכת, המלאה בגרוטאות ובסמרטוסים.
בין הגרוטאות שוכב איש ממורטט. לידו,
על הבמה, מפרפר תרנגול. הקהל המגיע
למקום שומע רעש נקישות, צריחות נשים
וצחוק ילדים.
קבוצת אנשים מגיעה לחורשה. מתחילה
לטאטא אותה. מישהו מביא מטאטאים.
מחלק אותם לקהל. מזמין אותו להצטרף.
העבודה הופכת יותר מהירה ורועשת.
מרחוק נשמעים רעשים. חמישה ילדים
נכנסים בריצה לשטח. קושרים את הקהל
בחוטים שבידיהם. אחר־כך קורים עוד כל־מיני
דברים ובסוף האיש מת.
זהו מה שנקרא התרחשות. יש כאן
מעין נסיון לצרף את היסודות המיתיים
באמנות עם היסודות החדשים של העולם
המודרני.
פולחן ופסולת. כפי הנראה, יש בצורה
זו יותר אחיזת־עיניים מאשר אמנות.
אין רע בשיתוף הקהל במעשה־היצירה,
אמנות האבסורד והאבסטרקט כבר הוכיחה
זאת. אבל כדי לשתף את הקהל,
דרוש אמן שיש לו מה לאמר ויודע איך
לאמר. לסבך את הקהל בסבך חוטים,
להציג בפניו פסולת וליכלוך, להכניס לכל
זה אווירה של פולחן, ולערב בתוכה יסודות
מודרניים בעלי השלכה מיתית —
כל אלה הם רעיונות טכניים מעניינים.
שאינם מגיעים לדרגה של אמנות.
מלבד ההתרחשות מובאים בקובץ נציגים
שונים של אמנות הציור, השירה•
הארכיטקטורה, המוזיקה המודרנית. התרגומים
מצויינים. הצורה נאה. וההרכב של
החומר מעניין.
העולם הזה 1442

פי לטרפחםפ עי ל ח די ש
מ תו צרת 0.ז5 1זא£א €0 *? 0
ב ב רי טני ה, מ ב טי ח
יעיל .
טינ 1 1

ת ע רו בתטב קי ם מ שו בחת
מ ב טי חהטעם דו מ ה
לסיגריהמתוצרת חו ץ.

ן -ר כ שו מ ק צו עמשתלם

״יזה
קורסים בקד וערב
פתיחת הקורס
1.5.65
קבלת לקוחות בסלון בית-הספר לספרות ״דיאנה״
יום־יום, בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א׳ ,ג׳ ,ד,׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

ת א, ריינ ם( 1ככד דיזנג 1ף)נ1ל226066 .
.העולם הזד שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע*ם, תל־אביב,
סין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המויל: העולם הזה בע*פ.

איך היתה הכלה?...
זו השאלה הנשאלת לאחר יום חתונה
מפי אלה שראו את הכלה.
כלה 1הקפידי להיות יפה בליל כלולותיך.
בראש ובראשונה שימי לב על
שמלת החופה, פני למומחים בסלון
״אמבר״ בת״א שם ידריכו אותך ויתאימו
לך שמלת חופה ההולמת אותך.
בכל חודש מגיע משלוח חדש של
שמלות כלה וצעיפים שהוזמנו ע״י גב׳
״ארנה״ מנהלת הסלון בהיותה בפרים;
ורומא.

סלון לבלות
״ אמבר ״
רח׳ בך יהודה ,59 תל־אביב

זה עתה

הופיע

מבצעים בגחתות

א. פצוץ הבולשת הבריטית
לילה במחתרת
מטוסים עולים באש
ב. המסתנן ליפו
נשק בריטי למחסני אצ״ל
רכבת הכסף
ג. כבוש המבצר
בני ערובה
17 בג׳ים
3ספרים המכילים סיפורי מבצעים אמיתיים
בתקופת השלטון הבריטי בארץ־ישראל.

להשיג בכל הגויות הספרים.
״הדר״ הוצאת ספרים בע״מ
רח׳ הרצל ,10ת״א

סוף סוף הותר למכירה!

מיקה הדס

ה ח ציי ם
סיפורה של צעירה י שר אלית
שריחפה בין ענני העשן האסור
ל השיג בכל החנויותודוכ ני הס פרים

בסרחב מצריים האטו לאחר צפיה של שנתיים צילצל הטלפון
במשרדו של צלאח הראית, יושב־ראש המועצה
הלאומית המצרית לאנרגיה אטומית.
מעבר לקו נשמע קולו של גבר :״גילינו
את האיזור העשיר ביותר באורניום!״
אחוז האורניום שגילו המדענים המצרים
בסלעי אזור אל־עטשן היד, גבוה ביותר.
בעוד שבהתחלה מצאו סלעים שהכילו רק
אחוז אחד של אורניום, גילו זה עתה
סלעים שהכילו קרוב לחמשה אחוזים.
גילוי זה מצא את מצרים עוסקת בבניית
הכור האטומי השני שלה, המיועד בעיקר
להמתקת עשרה מיליון מטרים מעוקבים
של מי ים, להשקיית 120 אלף דונם מדבריים.
המומחים המצרים הבטיחו להתחיל
בהשקייה זו בשנת .1969
רק לצרבי שלום? אפילו המצרים
עצמם לא טענו, כי ישתמשו באורניום רק
להמתקת מי הים. גם תעשיית הטילים
שלהם תנצל את החומר היקר ,״לשיגור
טילים או לוויינים לחלל״.
עם התחלת כריית האורניום, החליטה
מצרים לבנות כור שלישי באזור אל־דבעה,
בנוסף לשני הכורים הראשונים באינשאם
ובבורג׳ אל־ערב. הכור השלישי ימתיק עוד
עשרים מיליון מטרים מעוקבים של מים,
אשר ינוצלו להשקיית שטח נוסף.
על שימוש מלחמתי באטום לא נאמרה
מלה. אך כל עוד שישראל לא הביעה את
הסכמתה לפירוז המרחב מנשק אטומי,
ספק אם המצרים — שעד כה ביקשו זאת
— ימשיכו לשבת בחיבוק ידיים. המישלחת
שיצאה לסיור במיתקני האטום של סין
עשוייה להיות הרמז הראשון בכיוון זה.

הסיעה הפרו־מצרית. ואילו כל אלה יחד
לא מצאו שפה משותפת עם שלושת נציגי
הדרום הלא־ערבי.
כלפי חוץ הצטיינה ממשלתו של סר
אל־ח׳אתם ח׳ליפה בשל חלקה במלחמת
קונגו, כאשר הפכה את דרום סודאן לנתיב
העיקרי בו הועברו נשק ומדריכים לצבא
המורדים אשר לחם במישטרו של צ׳ומבה.
בעיני אמריקאים רבים, היה סיוע זה
גורם ישיר לצרות הפוקדות עתה את
סודאן. אין ספק, כי באפשרה סיוע מהיר
ומאסיבי עזרה ממשלת סודאן למורדי קונ ג ו להכשיל את מאמצו המרוכז של צ׳ומבה
להכחידם ולהשתלט על כל מחוזות הארץ
הענקית. בזאת הסבה על ראשה את זעמו
של המערב, ובעיקר של ארצות־הברית, שהיא
כיום התומכת החשובה ביותר של צ׳ומבה.
״האמריקאים לא היו צריכים לחפש רחוק
כדי למצוא את הנשק שיפיל את ממשלת
סודאן,״ כתב עתון שמאלני בחרטום .״הם
מצאו אותו איפה שהאנגלים טמנו אותו:
בדרום.״
מליחמת־תרגות. מאז זכתה סודאן
לעצמאותה לא ידעו שלושת מחוזותיה
הדרומיים יום אחד של שקט. השבטים,
שרובם עובדי־אלילים ומיעוטם נוצרים, התנגדי
בתקיפות להשתלטות דוברי־ד,ערבית
הצפוניים. כל עוד שלטו האנגלים, היה

מרוסיה, באמונה
עד לפני שנים אחדות היתד, אוניברסיטת
אל־אזהר בית־מדרש ענקי לדת האיסלאם
והשפה הערבית, מנותקת כליל מן המדעים
המדוייקים.
גמאל עבד־אל־נאצר גרס אחרת. לפני
חמש שנים ציווה להסיר את אל־אזהר
לאוניברסיטה מודרנית, וכתוצאה מכך נפתחו
בה פקולטות לכל נושא, החל ברפואה,
וכלה בהנדסה. מהפכה גדולה שניה: שעריה
נפתחו לנשים.
חכר קומסומוד דתי. צעירות וצעירים
מוסלמים מכל רחבי העולם התחילו
לזרום לאל־אזהר, אך ייתכן שהסטודנטים
המעניינים ביותר מבין הרבבות הלומדים
שם הם הסובייטים. ברית־ר,מועצות החלה
שולחת סטודנטים מוסלמים למצרים, מקרב
30 מיליון המוסלמים החיים בגבולותיה.
מוחיי־אל־דין קאנח׳אן אופייני לעשרות
הסטודנטים הסובייטים באל־אזהר, משתלם
ברפואה לצד לימודיו הדתיים .״אמי ידעה
את הקוראן על־פה בגיל תשע,״ סיפר
1לעתונאי מצרי .״אבי היה חכם־רת ידוע
ואימאם של המסגד הגדול בטשקנד. בגלל
זה חלמתי תמיד למזג בלימודי את המדע
והדת. הזדמנות זו ניתנה לי כאשר נפתחה
באל־אזהר פקולטה לרפואה. כעת אני רופא
ואיש־דת כאחד.״
בנו של המופתי של מוסקבה, שמם־אל־דין
באבגוף, הסתפק בלימוד הדת האיסל־מיתי
.״אני לומד את יסודות הדת האיסל־בתקווה
להיות לאחד מאנשי־הדת
מית,
הגדולים ברוסיה,״ הסביר חבר הקונוסונזול.
הגשר הבדוק. ברור כי סטודנטים
אלה יועסקו בשובם לארצם, בניהול המדיניות
הערבית של מוסקבה, יותר מאשר
בדת המוסלמית. כי מוסקבה הוכיחה מזמן
שהיא מאמינה בעקרון האומר, כי הגשר
הטוב ביותר להבנת אחרים הוא לימוד
שפתם.
הרוסים, המרוחקים מהעולם הערבי, לומדים
את שפתם. מדינת ישראל, היושבת
בלב העולם הערבי, מעדיפה שתלמידיה
ילמדו צרפתית כשפה שלישית _ אחרי
העברית והאנגלית — במקום ערבית.
סודאן מלחמת החלוקה
הממשלה שהפילה את הדיקטטורה הצבאית
של הגנראל איברים עבוד, לפני ששה
חודשים (העולם הזה ,) 1417 נידונה מראש
לכשלון. היא היתד. מורכבת מאלמנטים
שונים, שאחרי ההתלהבות הראכל־כר
שונה
של ביצוע ההפיכה המוצלחת החלו
מתבלטים בקרבה הניגודים בין הקומוניסטים
הקנאים הדתיים, ובין אלה לבין
לבין

סטודנטית רוסית ב״אל־אזהר״
השפה, לא הדת

קיים מחסום יעיל בפני חדירת הצפוניים
דרומה, מתוך כוונה לטפח מדינה נפרדת. אולם
משהפכה סודאן למדינה עצמאית, הוסר
המחסום. מורים, אנשי־דת ויחידות צבא החלו
משתלטים על הדרום, וחרטום הבהירה שכל
מחשבה על היפרדות שלושת המחוזות היא
אשלייה מסוכנת.
האינטליגנציה של שבטי הדרום נמנית כולד,
על טהרת המיעוט הנוצרי והיא התייצבה
בראש השבטים במלחמת־ד,תרבות שהתפתחה.
בשלבים האחרונים של שלטון הגנרל
עבוד התנהלה מלחמה של ממש, והיתר, זו
דווקא אסיפת־מחאה של סטודנטים בחרטום
נגד הטבח בדרום, שהציתה את אש ההפיכה
ההמונית שהפילה את עבוד.
כאות לרצונו בפתרון בעיית דרום, כלל
ח׳ליפה שלושה נציגים דרומיים בממשלתו.
אולם דוברי האינטליגנציה הדרומית כינו
את השלושה קוויזלינגים מכורים, הודיעו
כי לא ייתכן כל פתרון — פרט להיפרדות
הדרום מן הצפון. פועלים דרומיים, העובדים
בצפון, הפגינו ברחובות הבירה, התפזרו
רק אחרי שהצבא התערב ופתח באש.
אל־ח׳אתם ח׳ליפה הגיש את התפטרות
ממשלתו, הרכיב מייד ממשלה חדשה בלי
הקומוניסטים, הודיע על נכונותו לכנס
ועידה ולפתוח במשא־ומתן עם הדרום.
העהלם הזה 1442

סינורו האישי של אהר הצעירים הערביים שהוחזרו לישראל מן הכלא היוד!,

״ברחתי בגלל מקלחת!״
ך * שםש לי הוא קסאם אחמד. נולדתי בכפר טייבה שב)
ן משולש. כיום אני בן שש־עשרה.
לפגי שלוש שנים הייתי עדיין תלמיד בכיתה ז׳ .אבל
אני לא אהבתי את בית־הספר. למה שהיו שם כמה מורים
שנתנו לי מכות. כל פעם שלא הבנתי מה שהם מלמדים,
נתנו לי מכות.
אני ידעתי שאסור להרביץ לתלמידים. אבל חשבתי שאם
אגיד לאבא, לא יעשה כלום. למה שהוא עסוק מאוד. הוא
גם ספר וגם יש לו עשרה בנים ובנות, ונד, מעסיק אותו
כל הזמן.
יום אחד שמתי לב שכמה חברים שלי בכיתה עזבו את
הלימודים. בסוף השבוע פגשתי אותם והם סיפרו לי שהלכו
לעבוד בתל־אביב. אמרתי להם שהממשלה תקח את הוריהם
לבית־הסוהר, בגלל חוק לימוד־חובה. אבל הם צחקו ואמרו
שזה סתם שטויות, ושלממשלה לא איכפת. אז גם אני
ברחתי מבית־הספר והמכות והלכתי לעבוד בתל־אביב, והממשלה
לא עשתה כלום.
במשך שנה עבדתי בכפר אזור בשדה־ירקות. אספתי פת־רוזיליה
ודברים כאלה. אחר־כך חשבתי ללמוד מקצוע. נכנסתי
למוסך והתחלתי ללמוד פחחות.
בעל המוסר היה טוב אלי. בהתחלה שילם לי ארבע
לירות ליום, אחר כך שש. בסוף הגעתי לתשע לירות ליום.
אבל במוסך עבדו גם נערים יהודיים, בני הגיל שלי.
היינו לפעמים מתווכחים על משהו, ואז היו אומרים לי
שאני חתיכת ערבי. לפעמים שמעתי גם קללות על נאצר
ומוחמד. אבל אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות פחח, וזהו
זה. לכן שתקתי והרבצתי לפחים בפטיש, למה שאני לא
רציתי להסתבך בפוליטיקה.

״ קי ב? תי מכהכעין
ל א ברחתי לירדן מפני שהממשלה לקחה לאבי את
האדמה, או משהו כזה. קודם כל אין לאבא שלי אדמה,
שהממשלה תוכל לקחת. יש לנו רק דונם אחד זיתים בתוך
הכפר, ואת זה לא לקחו.
גם לא בגלל הקללות ברחתי. אני ידעתי שכל הערבים
מקבלים קללות, אז למה שאני דווקא אעשה בעיות בגלל
זה? אז לא בגלל זה ברחתי לירדן. אמנם היה לי תמיד
מצב־רוח רע, בגלל כל מה שעושים לערבים בארץ. אבל
אמרתי לעצמי: הגדולים ידאגו לזה.
המיקרה, שפוצץ את היאוש ממצבי בבת אחת, קרה לפני
חודשיים.
חזרתי אז מעבודתי בתל־אביב לכפר. זה היה בשבת
בבוקר. אותו יום נתקיימה בכפר חתונה, ואני רציתי
להשתתף בה. אז ביקשתי מאמא לחמם לי מים, כדי שאתרחץ
ואתלבש יפה. אמא העמידה מים על הפרימוס, ואני
חיכיתי עד שהמים יתחממו.
פתאום נכנס לבית האח שלי, יאסר, שהוא בן .19 גם
הוא רצה לעשות מקלחת. אז הוא ניגש למים שחיממתי
לעצמי ורצה להשתמש בהם. אני התנגדתי ואמרתי שאני
רוצה להתקלח לפניו, ושהמים הם שלי. אבל הוא התעקש
ואז התקוממנו. הוא נתן לי מכות על הגב ובחזה שלי.
אבל זה לא כאב לי הרבה. פתאום קיבלתי מכה בעין שלי.
זה כאב לי נורא.
הרגשתי כמו משוגע מרוב כאב, וברחתי מהחדר. רצתי
ברחובות הכפר עד שהגעתי לשדות. בראש שלי היו כל
הבעיות שלי. פניתי מזרחה והמשכתי לרוץ בין הסלעים.
נפלתי והקוצים דקרו אותי. אבל העין כאבה לי מאוד,
והמשכתי לרוץ. פתאום שמעתי קול צועק בערבית: עצור!

״ א ; יישראל״ :״
ן* עצר תי, כשא ני מלא פחדים. הסתכלתי לפני וראיתי
^ שני חיילים ירדניים חמושים. אחד מהם שאל אותי למה
העין שלי נפוחה.
״יאסר הרביץ לי,״ עניתי, כאילו מובן מאליו שהוא מכיר
את יאסר .״מי זה יאסר?״ שאל החייל .״זה האח שלי,״
עניתי.
אחר כך הוא שאל אותי בן מי אני. אז הבנתי שהוא
חושב שאני מהכפר הירדני הקרוב, פרעון. אז אמרתי לו
בקיצור שאני ישראלי, מכפר טייבה.
שני החיילים לקחו אותי למחנה צבאי ליד כפר פרעון.
שם הושיבו אותי בתוך אוהל, וקצין בא לחקור אותי.
אמרתי לו שברחתי בגלל המכות, והוא הסתכל על הפנס
חיי מותרות. בתחילה דחו מנהיגי
שתי המפלגות הגדולות בדרום — מפלגת
סאנו וחזית הדרום — את רעיון הוועידה.
הם תבעו מראש הכרה מצד ממשלת סודאן
בזכותם להינתק ולהקים מדינה חדשה.
ממשלת סודאן לא הימה מוכנה לכך.
לכן התערבו כמה מד׳׳נות אפריקניות וביקשו
את נציגי שתי המפלגות להשתתף
בוועידה. כאשר עמדו בסירובם, הודיע שר
הפנים של אוגנדה בפרלמנט של ארצו:
״מנהיגים דרומיים אלה, הטוענים שהם
העולם הזה 1442

זאת היתד, שעה קשה בשבילי. למה שכל פעם שהאסירים
הירדניים ראו אותי בחצר, אמרו לי שאני יהודי. כשהייתי
אומר שאני ערבי כמוהם, היו צועקים עלי ואומרים שכל
ערביי ישראל הם מרגלים ציוניים. הם היו חזקים ומבוגרים
ממני, ואני פחדתי להתווכח איתם. אבל זה כאב לי יותר
מהקללות בתל־אביב.
במשך שעות היום הייתי יושב עם האסירים שבחדר, והם
היו מספרים סיפורים ואגדות. לאחד מהם היה ספר הביוגרפיה
של אל־זיר* .בערבים היינו מתיישבים ומאזינים
לאחד מאתנו, שהיה קורא בספר. כל כמה ימים היינו
גומרים את הספר הזה, וחוזרים לקרוא בו מחדש. לא פעם
הייתי חושב שאולי גם אני אוכל לברוח מהכלא כמו שאל־זיר
ברח מכלאו, כמו שכתוב בספר. אבל החלון, שהיה
מסורג במוטות ברזל עבים, שם קץ לחלומותי.

״לא מדברים עם ילד:״

מאת

א ח מדיו ס ך קסא
הכחול בעיני ולא חקר אותי יותר. היו לי שתי לירות
ישראליות, והוא לקח אותם.
אחרי חצי שעה הובילו אותי לתחנת־המשטרה בכפר
פרעון. שם נחקרתי שנית. כשנשאלתי אם יש לי קרובים
בכפר זה, נזכרתי שיש לי דודה, ומסרתי להם את שמה.
באותו יום הועברתי לכלא בטול־כרם. שם הכניסו אותי
לחדר בגדול שנים על שלושה מטרים, וסגרו את הדלת.
החדר היה נורא מלוכלך ומסריח. בפינה עמד פח, שהיה
מיועד להיות לי מעין בית־שימוש. על הרצפה היו כמה
שמיכות קרועות ומלוכלכות. הבנתי. שהם יהיו מיטה וכיסוי.
לאם־לאט חדרה הרטיבות לעצמותי.
ישבתי על השמיכות והתחלתי לבכות. שכחתי שהעין
כואבת לי. סלחתי לאחי יאסר. הייתי מוכן עכשיו לספוג
ממנו מכות כמה שהוא רוצה — רק שאהיה בכפרי.
התחלתי לחשוב על אבא ואמא והאחים הקטנים שלי.
חשבתי על החתונה ועל המקלחת ועל הבוס שלי ועל
הנערים היהודיים שקיללו אותי — והמשכתי לבכות. עכשיו
אני לא יכול להיות פחח במוסך. אמרתי לעצמי שאני מוכן
לסלוח לנערים שקיללו אותי ורק שאחזור לישראל.

חזרה למוסד

״אלוהים ירחם עלי״
ף שאיתי לכדי בחדר הקטן שלושה ימים. אחר כך
^ העבירו אותי לחדר יותר גדול, שם היו שבעה אסירים
אחרים. כולם היו מבוגרים ממני. שלושה מהם היו ערבים
ישראליים שברחו לירדן. הרביעי היה ירדני בוגר־תיכון,
שאנס בחורה ונידון לשנה וחצי. השלושה האחרים היו
גנבים מקצועיים. אבל כולם היו בני .19—22
כל זה היה בחודש הצום, רמדאן. בישראל אני לא צמתי
אף פעם. אבל בכלא הירדני אמרתי לעצמי שאם אני אצום,
אולי אלוהים ירחם עלי ויחזיר אותי למשפחתי בישראל. אז
התחלתי לצום.
בערב היו הסוהרים מביאים לנו מרק־עדשים וירקות
מבושלים. דודתי, שהודיעו לה על מעצרי, התחילה לשלוח
לי אוכל מזמן לזמן. באוכל ובסיגריות ששלחה לי התחלקתי
עם שאר האסירים בחדר. כשסירבתי פעם לתת לאחד מהם
סיגריה, התנפל עלי ולקח את הסיגריות בכוח.
הכי גרוע היה כשרציתי ללכת לבית־השימוש. הסוהרים
סירבו לפתוח לי, ואמרו לי להשתמש בפח שבחדר. התביישתי
נורא, אבל הם צחקו.

,״אתה יהודי!״

ד יו ם, בתשע בבוקר, נתנו לנו לצאת לחצר הכלא,
01 ולטייל במשך שעה.

פליטים מדיניים, חיים כעת בבתי־מלון
מפוארים ודוחים את ההזדמנות שממשלת
סודאן נתנה להם. על־ידי כך הם מסרבים
לעזור לבני מולדתם, כי מנהיגים אלה התרגלו
לחיי מותרות וביזבוז מחוץ לגבולות
מולדתם. גורמים זרים, שאיפשרו להם
חיים אלה, מעודדים אותם לסרב, כדי שהמהומות
^בסודאן יימשכו.״ הגורמים הזרים:
האמריקאים וממשלת צ׳ומבה.
אחרי התקפה זו והתקפות דומות מצד
מנהיגים אפריקאים אחרים, הסכימו מנהיגי

•*דבר שהרגיז אותי הכי הרבה היה שהאסירים ה) | ישראליים, שחייתי איתם באותו חדר, סירבו תמיד
לענות על שאלותי. הם היו תמיד אומרים שאני ילד, והם
לא מוכנים לספר לי מדוע ברחו. רק מהדיבורים ביניהם
לבין עצמם הבנתי שבישראל היה להם קשה על הנשמה,
בגלל העלבונות והבעיות שהיו להם.
הירדנים פחדו לדבר על המלך, מפני שכל אחד חשב
שהאחרים מרגלים. יום אחד הכניסו לחדר עוד שני צעירים,
ערביים ישראליים מהכפר שלי> .הם היו מאלה שהוחזרו
לישראל החודש ).הם סיפרו שהירדנים הרביצו להם
הרבה, ולקחו להם את השעונים וטבעות־הזהב שהיו להם.
בחקירה שלהם האשימו האחד את השני שהוא פיתה אותו
לעבור את הגבול כדי לרגל בשביל ישראל. אבל אני חושב
שאמרו את זה בגלל המכות.
נשארתי בכלא הירדני שלושים ושבעה ימים. כמה ימים
לפני סוף רמדאן פתח הסוהר את הדלת ואמר לי לצאת.
הוא לקח אותי לקצין, וזה שאל אותי בחיוך אם אני רוצה
להישאר בירדן או לחזור לישראל.
אני רציתי לומר שאני רוצה לחזור לישראל. אבל פחדתי
שאם אגיד כך, יתנו לי מכות. אז אמרתי :״אני לא יודע!״
הקצין ביקש מהסוהר להחזיר אותי לכלא. ישבתי שם
וחיכיתי עוד כמה ימים.
יום אחד בבוקר הוציאו אותי מהחדר והכניסו אותי
למכונית־משטרה. לא אמרו לי מה הולכים לעשות בי. אבל
אחרי זמן קצר נעצרה המכונית ליד גשר. הרגשתי שאני
מכיר את הסביבה. זאת היתה הסביבה שבקירבת הכפר שלי,
קרוב לגבול. לגשר זה קוראים גשר־רתאע. ליד הגשר
ראיתי מכונית לבנה של או״ם. הירדנים מסרו אותי לאנשי
או״ם והלכו. אנשי או״ם מסרו אותי לשוטרים הישראליים,
והלכו. אני נשארתי במכונית המשטרה הישראלית.

^ שוטרים הישראליים לקחו אותי לתחנת־המשטרה
| 1בכפר־סבא. סיפרתי לחוקרים כל מה שאני יודע, למה
ברחתי ומה קרה איתי עד שחזרתי. אחרי שבוע ימים שוחררתי
בערבות.
אני יכול לומר עכשיו שבית־הסוהר הישראלי הוא יותר
טוב מבית־הסוהר הירדני. אבל אני לא אוהב בית־סוהר.
אני מבקש שיתנו לי ללמוד להיות פחח טוב במוסך.
עוד פעם אני רוצה לומר שבעל המוסך שעבדתי בו היה
טוב איתי. אחרי ששוחררתי, קיבל אותי בחזרה לעבודה,
בתשע לירות ליום. מזה התחייבתי לשלם לאבא 75ל״י
לחודש. בחודש הבא אקבל עשר לירות ביום. כך הבטיח
בעל־המוסך הטוב שלי. אבל בחודש הבא יהיה גם המשפט
שלי. אני לא יודע כמה אקבל. אולי שנה, אוליפחות. אולי
יותר. אני לא יודע כמה בדיוק.
בינתיים אני מרים מדי יום את הפטיש ומרביץ בפח של
המכוניות. הנערים שעובדים איתי ממשיכים להגיד שאני
חתיכת ערבי, ורואים בבריחתי לירדן חרפה גדולה. אבל
אני לא מתוזכח איתם ולא עונה על הקללות.
הרי כל הערבים שומעים דברים כאלה. אז מה פתאום
אני דווקא אתקומם נגד זה? אני רק רוצה להיות פחח טוב.
* אל־זיר — משורר וגיבור ערבי שחי לפני האיסלאם.
הוא התפרסם במלחמותיו בשבטים שרצחו את אחיו, המלך
כולייב, בהם לחם, עד שרצח את רוצח אחיו.

שתי מפלגות הדרום להשתתף בוועידה,
והיא ניפתהה לפני ארבעה שבועות בחרטום.
נוסף לסודאנים, נכחו בה משקיפים
מטעם ממשלות אלג׳יריה, גאנה, אוגנדה,
קניה, ניגריה, מצרים וטנזניה.
נציגי הדרום תבעו עצמאות. נציגי הממשלה
דחו בקשה זו, והוועידה כמעט התפוצצה.
ברגע האחרן ון הצליחו נציגי המדינות
האפריקניות השונית לגשר מחדש בין שני
הצדדים. התוצאה: החלטה לפתור את בעיות
הדרום בתוך המסגרת של סודאן המאוחדת.

״חלוקה פירושה פלסטין חדשה,״ הצהיר
נציג סודאני.
לפי מה שסוכם בוועידה ינתן לתושבי
הדרום שלטון מקומי, חינוך בקצב מוגבר,
הזכות להשתמש בשפת הלימוד שיבחרו
בה, חופש הדת והפסקת הלחץ להתאסלם.
אך השבוע התברר שההחלטות היו
חסרות־ערך. שלושת המחוזית הדרומיים
פתחו במרד מזויין נגד הממשלה, בתביעה
לעצמאות מוחלטת. כוחות צבא נשלחו
כדי לדכא את המרד, ועשרות נהרגו.

במדינה
משפט
עד התביעה

קוראת לך
החלה ההרשמה לטיולי אביב
וקיץ .1965 טיולים ליחידים
ולקבוצות, ביקורים וסיורים
בסופיה, בהרי בורוביץ ובילוי
מרענן על חולות הזהב —
הרביירה של הים השחור.

התרגעות וריפוי במעינות
המינרליים המפורסמים.
פרטים והרשמה:

״ אוניברס״
חברהל תיי רו ת ו הו בלהבע ־ מ
הנציגה הכללית של בלקנטוריסט
תל-אביב: רחוב רמב״ם 17
תל-אביב: רחוב אחד העם 11
חיפה: דרך העצמאות 88

חוברות

הסברה

תשלחנה לכל

האשד, שנקראה אל דוכן העדים שמה את
ידה הימנית ער דיתנ״ך שלפניה, נשבעה
לומר את כל האמת. נציג התביעה קם,
התכונן לחקור אותה, אבל היא הפסיקה
את דבריו.
לעדה הייתה משאלה קטנה .״אני מבקשת
למסור את העדות בדלתיים סגורות,״ התחננה
בפני השופט .״מטעמי צניעות לא
אוכל להכנם לפרטי הסיפור ב&ני הקהל
היושב באולם.״
היא סיפרה כי היא ביישנית מטבעה,
הסבירה כי לא יאה לאשר, בגילה ובמעמדה
לדבר בפומבי על נושאים שהשתיקה יפה
להם.
סניגורם של הנאשמים, עורך־הדין ישעיהו
לויט, התנגד למתן העדות בדלתייש
סגורות. טען הוא :״אין שום סיבה סבירה
שבית־המשפם יענה לבקשת העדה.״ הוא
הסביר לשופט כי יש באמתחתו הוכחה
חותכת כי בקשתה של העדה נועדה ליצור
רושם מטעה, העלה על שפתיו חיוך אירוני
למראה הרושם שעשו דבריו על העדה
האלגנטית והמטופחת.
הפרקליט הצעיר והממולח הסתפק בטענה
סתומה זו, השאיר את ההפתעה לקראת
הסוף. השופט נאלץ להענות לבקשת
העדה, ציווה על הקהל לפנות את האולם.
משאית ושמה תשוקה. העדה הצנועה
והביישנית סיפרה כי לפני כמה
שבועות עברה לתומה על־יד קולנוע מוג-
רבי, ראתה שם את שני הנאשמים כשהם

ברחוב הירקון.
העדה: זה לא נכון מה שאתה מתכוון.
אני נבר לא עוסקת בזנות.
לויט: מהתשובה שלך מסתבר שבעבר
עסקת בזנות. האם הבנתי ננווז?
העדה (פורצת בבכי) :כן, אבל זה
היה מזמן.
לויט: מדוע לא ציינת זאת?
העדה: התביישתי לספר. אבל בשנים
האחרונות אני לא עוסקת בזה.
לויט: כך את אומרת.
העדה: כן.
לויט: נשאת נתקלת בפקד יונה סיחקיס
ממפלג המוסר, באיזה שפה אתם משוחחים?
העדה: ברומנית.
לויט: אם בן, הרי שאת מודה שאה
נתקלת לעיתים קרובות בפקד סירקיס.
השאלה היא באילו נסיבות.

העדה לא הצליחה לענות על השאלה
האחרונה. היא פרצה בבכי, הודתה כי
היא עוסקת עדיין בזנות, הסבירה כי היא
עושה זאת על מנת לפרנס את שני ילדיה
הפעוטים.
אבל הפרקליט לא הסתפק בכך, אילץ
אותה להודות כי היא עוסקת בזנות בידיעת
המשטרה, וכי בתמורה לכך היא משמשת
מודיעה של המשטרה באיזור מוגרבי
והטיילת.
״עכשיו ברור מדוע היא בקשה למסור
את עדותה בדלתיים סגורות,״ הסביר לויט
בתרועת ניצחון ,״היא לא היתר. יכולה
לשחק את תפקיד האשה ההגונה בפני
הסרסורים שישבו באולם, כי הם מכירים
אותה היטב.״
החקירה הנגדית הוציאה את הרוח ממפ־

דורש.

תשבץה עו דהזה 1442
טאוזז )1 :חודש
הצום אצל ה־טוסלטים;
)4שם
מקום בימי הנכיא
ישעיהו, שנמצא, כנראה,
סדרום לירושלים,
לא רחוק סן
״השילוח״ ו״גיחוז״;
)10 קנה השבולת;
)11 אות אנגלית:
)13 דר )14 :אד ה־׳
עולה טנוף חם)15 :
כד; )17 ממלא מקום

אשה אשר לה יש
ילדים; )20״ג׳לי״
בעברית )22 :נוסת
הורעהלפירסום; )25
מקום גבוה)26 :
עסק, עניז; )27 תהלוכה
)30 :איש היקב,
אדם העוסק ביצור
יי )32 ::סטייל;
)33 צדף) 34 :
המקיף את היבשות;
)36״כן״ בספרדית:
,37 סוף, ימים אחרונים
(ארמית) )39 :ראשי תבות המציינים
את בלי־האוכל; )41 יושר, אורח־חיים מוסרי
(כתיב־מלא); )42 לא־חם; )44 מסד; )46
נובה המכס; )48 קריאת כאב )50 :חמישים
ושתים בגימטריה; )51 במרה מרובה, בשעור
נדול; )53 חבט פשת: או צמר, כרי להפריד
ביז שערותיהם הדבוקות; )55 הרבה; )57
כסא מלכות; )58 לא״עבה; )59 מנוע המנצל
את האנרגיה הכלולה בזרם של נחל, קיטור
או גאז (לועזית); )60 שטה של אופרה
נודעת.
טאונד )1 :עונה שטוחה; )2זז; )3
לוחץ, מזרז באכזריות לעבודה; )5בעל חיים
החי במים; )6במיתולוגיה: אל המדע והתגליות;
)7קריאת התפעלות ותמהה; )8
שער (ארמית) )9 :לטאה ממחלקת הדו־חיים,
מצויה במקומות לחים וטפרישה מיץ ארסי
צורב (לפי אמונת הקדמונים: לטאה זו היא
תולדת האש ואיז האש אוחזת בה))12 :

שתי אותיות המופיעות, זו ליד זו, בתנ״ד
וקוראים אות ::״אדוני״; )15 מלא־רגש (לועזית);
)16 תושב הכפוף לחוקי המרינה;
)18 אימרה, פתגם; )21 מסולם הקולות; )23
מכשף, קוסם; )24 שליח; )26 אריג בצבע
אדום עז; )28 אחר מן המשתתפים במשפט;
)29 תואר אציל באנגליה, בדרגה שבי: רוז:
לבי! בארה; )31 שיח בר בעל פרחים, המשמש
לנוי ולבושם; )32 מענית; )35 מדוכא,
עלוב; )37 העיר, אשר ממנה הובאת
אבישג, כדי לשמש בבית דוד הטלד; )38
בערה; )40 קרם; )41 אות עברית; )43 עדי;
וענוג; )45 מלחי; ישראלי מפורסם מאור
(ש״ם); )46 בית מלאכה, אשר בו מתקנים
מכוניות וסכים אות! (כתיב־מלא) ) 47 :טלא־ספקות;
)49 עיר, ם :העתיקות ביותר בארץ;
)52 מלה הבאה למעט )54 :שאה בו די
מקום; )56 איש ביחס לאביו ואמו; )58הנוזל
הזורם בעורקינו.

פונים אל קהל העוברים והשבים, משדלים
אותם לעלות על המשאית שחנתה בקרבת
מקום• היא הסבירה לשופט כי במשאית
ישבו כמה פרוצות, שעסקו במלאכתן
בבית־הבושת הנייד.
הסניגור הקשיב לדבריה בתשומת־לב,
רשם לעצמו כמה הערות, קרץ בשובבות
לנאשמים שישבו על ספסל הנאשמים. אבל
גם הם לא הבינו מדוע לויט מרוצה כל־כך.
כשסיים נציג התביעה את החקירה, קם
הסניגור ממקומו, הציג לעדה כמה שאלות
סתמיות. אבל ברגע שהיא חשבה כי הוא
עומד לסיים את החקירה הנגדית גילה הפרקליט
המנוסה את קלפיו.
סודיות משופשפות. במשך הדקות
הבאות התנהל הדו־שיח הבא, שנרשם בפרוטוקול:

לויט:

ספרי
לבית המשפט מה המקצוע

שלך.
העדה: אני
ואם לשני ילדים.
לויט: יש לי אליך בקשה מיוחדת
במינה. חלצי בבקשה את נעליך והראי לי
את הסוליות. עכשיו אימרי את האמת:
מדוע הסוליות משופשפות כל־נך?
העדה: מפני שהנעלים האלה ישנות,
ואין לי קגזף לקנות חדשות.
לויט: אינני בטוח בכך.
העדה: נשבעתי לומר את האמת, לא?
לו י ט: הרשי לי לספר לבית־המשפט את
כל האמת: הסוליות של הנעלים שלך
משופשפות מפני שכל ערב את מטיילת הלוך
ושוב לאורך קטע קצר ברחוב הירקון. ספרי
לבית־המשפט לאיזה מטרות את מסתובבת
עקרת בית.

אני

נשואה

רשי התביעה, הותירה אותר, ללא העד
העיקרי.

דרכי חיים
ציור הקס
דווקא במקום בו אין המוזות שורות
— בבניין המשטרה בעיר התתתית של
חיפה — מצוי משכן זעיר של יצירות
אמנות. שורה ארוכה של ציורים מכסה
את קיר המסעדה המשטרתית הנמצאת
בבניין, והציירת עצמה, פרנצ׳יסקה וול,
מוכרת אספרסו, כשהיא ניצבת במשך
מרבית שעות היום מאחורי הדלפק.
יפר מכל צד. מישר, ופרנצ׳יסקה
נפגשו ברוסיה בעת מלחמת העולם השניה.
הם הכירו זה את זו תוך כדי
הופעות משותפות. מישר. היה פסנתרן
ופרנצ׳יסקה קוסמת מקצועית, שתוף כדי
הופעות שובות־עין נהגה לצייר גם את
דיוקנות הצופים.
מישר. הפך חיש מהר לאמרגנה של
הקוסמת הצעירה, וזמן |קצר ׳לאחר־מכן
גם לבעלה. כשהגיע הזוג לישראל, קיבל
רשיון ממשרד הבטחון לפתיחת מסעדה
בבניין המשטרה.
אך פרנצ׳יסקה לא רצתה לוותר לחלוטין
על שאיפותיה האמנותיית, למרות
שרווחי המסעדה עלו יפה. היא המשיכה
לצייר — הפעם בצורה רצינית יותר —
המשיכה יחד עם זאת להגדיל את אוסף
ציוריה, פרי מכחולם של אמנים אחרים.
ציוריה, התלויים על קירות המסעדה,
עוברים ערב הצגתם את ביקורתם של
העולם הזה 1442

קציני המשטרה המקומיים. לפעמים !ערכת
גם ביקורת מקצועית יותר, מצד
אמני צפת ועין־הוד המזדמנים למקום.
אך לא תמיד משבחים המבקרים את עבודותיה.
יש ביניהם הטוענים כי הציור
שלה ריאליסטי מדי, רחוק מן המקובל
היום בציור המודרני. אך יותר משנפגעת
מכך הציירת עצמה, נפגע מכך בעלה.
הוא החליט שאין טעם להתווכח על־כך,
בעיקר בגלל העובדה שהוא עצמו אינו
מבין כלל בציור.
״אינני מסוגל לצייר אפילו שולחן אבטא׳
או למתוח קו ישר,״ הסביר מישה.
״בכל זאת ביקשתי מאשתי שתראה לי
איך משתמשים בצבעים, וקשקשתי בצבעים
על גבי בדים. אחר־כך הרכבתי ל־יצירותי
מסגרות יקרות ותליתי אותן
על הקיר. המומחים ראו את העבודות
וציינו כי יש שינוי ניכר בטיב הציור
של פתצ׳יסקה. הם כלל לא ידעו את
האמת.״
מישה. תולה את התמונות בכל פעם
באופן אחר — מכל ארבעת הצדדים —
מתגאה שהן מוצאות חן בעיני המבקרים
מכל צד שהוא.

המעצר. המשטרה לא הצליחה להביא נגדו
ראיות כי השתתף בביצוע השוד, הסתפקה
בהאשמתו בתקיפת שוטרים.
השבוע עומד להערך משפטו של ספוז׳ני־קוב.
יהיה זה בלי ספק משפט מעניין, כי
פרקליטו של הצעיר מצא סעיף בחוק, הקובע,
כי אדם שנעצר בנפת משטרה מסויימת
לא יובא למעצר בתחום שיפוטה של נפה
אחרת, אפילו אם הדבר נעשה בהסכמתו המפורשת.
במקרה כזה, קובע החוק, המעצר
הוא בלתי־חוקי.
פרקליטו של ספוז׳ניקוב יקשור סעיף זה
בסעיף אחר בחוק, הקובע כי לכל אזרח מותר
להתנגד למעצר בלתי־חוקי. הוא ינסה
לטעון כי סעיף זה חל על שולחי, שהיה
רשאי להתנגד למעצר הבלתי־חוקי — במקרה
זה, על״ידי הכאת שוטרים.
אם טענה זו תתקבל, תהיה זאת אחת הפעמים
הבודדות ששוטרים הוכו בשעת מילוי
תפקידם מבלי שהמכה יבוא על עונשו.

מעצר בלחי־חוק

העולם הזה 1442

סוד ההצדחה

מכונות
ב ני ןוארכיטקטורה
גרפיקהו ציו ר

למוד עיוני נהכנה לבגרוח)
עבודה מעשית במקצוע

* כד דיכפין־יתא ויאכל. בחיפה
נעצר אזרח, שסיים את ארוחתו במסעדה,
סירב לשלם, טען כי בפסח מותר לאכול
בחינם.
חד גדיא. בעכו נעצר צעיר שד,יכה
קצין ושני שוטרים, שהובילו את אחיו
למשפט, בו נאשם בהכאת שוטר ושני
קצינים.
כל התחלה — קשה. בחייה נעצר
אדם בשעת נסיון כייסות, כשהיד, בדרכו
לבסיס האימונים המשטרתי בשפרעם, לשם
נשלח כפרח־שוטר.
#מסחר הוגן. בבאר־שבע התלוננה
ילדה בת ,8כי אדם בן 55 ביצע בד,
מעשה מגונה, נתן לד, לירה בתמורה.

בניו
א ר כי ט ק טו ר ה

למוד

ע 1כ ר
הרשמת בוגר* כתות ח

מודרג

ט. י .י־א בשעות 8־ 12 ;5־ 9

ציעייס׳
.6טל 526389 .

גמנסיה עי1נ*ת
בי י ס

-ב לשנת

תיכון

למודים

תשכ״ו
עיוני מגמה

מגמה
מתמ טי ת־פי סי קלי ת

ספרותית

(הומניסטית)

(ריאלית)

כל ספרי הלמוד מסופקים לתלמידים ע״י ביה״ס

ר מ 1ד

שכר

הרשמת בוגרי כתות ח׳,

קיי מ ת

הר שמה

מודרג

ל קוו קי

ערב

ב שעות 8־ 9-12 :5

ל ב חינו ת

בגוו ה

ומוקדנזדר

הופיע הספר

קפיצ ה לצמרת
ג׳וק קארול

בהוצאת

ז א)0

• אתם נוער אתם ץ בגבעתיים,
בתערוכת הישגי הנוער, נעצרה קבוצת בני־נוער,
שעה שניסתר, לגנוב אנטנה ממכשיר־רדיו
שנבנה על־ידי נער.

הו 1י

ר ד > 1־ 7 1 * 1 * 1 7 1 7ספד הלמוד. כל העבודה
והשרטוט מסופקים ע׳׳י ניה״ס

חידושי

שהגיע לארץ עם

מכונות

אלקטרוניקה

כשבכיסו

לא היתד, אפילו פרוטה שחוקה.

17כנאות

מכונת הקרנה או טו מ טי ת
עם עדשת 200111
לסר טונים 8מ״מ

עליית־הנוער,

ל שנ ת

מקצועי

ת* 13ג

ש ר 17ו 17

עסקים

המיסשל הצבאי

בית המעצר באבו־כביר הפך בחודשים
האחרונים לביתו השני של משה ספוז׳ני־קוב
,28 ,עבריין מועד העוסק במכירת
סטייקים ליד מגרשי התערוכה.
לפני כמה שבועות נעצרה ניידת המשטרה
ליד דוכן הסטייקים, אבל ספוז׳ניקוב
לא התרגש. הוא כבר היה רגיל לביקוריו־.
השיגרתיים של הניידת ולמעצרו מדי פעם
בפעם.
בנפה הצפונית האשימו אותו בביצוע
שוד. אך לא כמו בפעמים הקודמות, שלחו
אותו הפעם אל בית־המעצר בפתח־תקווה.
ספוז׳ניקוב התנגד, התעקש לשבת באבי־כביר.
כשנעצרה
הניידת, ליד פתחו של ביתד,מעצר
בפתח־תקווה, הודיע ספוז׳ניקוב כי
ירד ממנה רק בכוח. שני השוטרים לא
היססו, התנפלו עליו, ניסו לגרור אותו פנימה.
אבל הצעיר הגברתן לא טמן את ידיו
בכיסיו, ד,יכה את שני שומרי החוק מכות
נאמנות.
כעבור כמה ימים שוחרר ספוז׳ניקוב מן

ההרש מז ה

כוזנ ת ט .״.
ל כ תנ

נמשכת ההרשמה לכתות ט י־א,

האיש בחליפה המהודרת, שישב בבאר
של מלון דן־כרמל בחיפה, משך תשומת־לב
כללית .״הוא תייר מארצות־הברית,״ הסביר
מישהו, למשמע מבטאו האמריקאי של המושל
בחיבה
איש.
יש צדק במדינת־ישראל. אם נוטלים מיונה
גולדרייך ,43 ,היד, אמנם תייר אממישהו
את זכויותיו האזרחיות, מטילים ריקאי, אולם איש לא העלה על הדעת, כי
עליו, כתמורה, חובות מיוחדות. סברי ג׳א־ הגבר המהודר היה רק לפני שנים מעטות
ריס הוא אדם כזה.
ימאי חיפאי שעבד על אחת מאוניות צי הבהתחלה
הוא רצה להוציא עתון (אל־ארד) .סוחר הישראלי.
אמרו לו שאסור. אחר־כך הוא רצה׳ להקים
רחיצת מכוניות. ב־ ,1952 כשפרצה
מפלגה (גם היא אל־ארד) .לא נתנו לו. בסוף
החליטו שהוא, כמו שאר חבריו ב־ שביתת הימאים, עגנה אונייתו של גולדרייך
בנמל אמריקאי. הידיעות שהגיעו מהארץ,
אל־ארד, אינו חוקי בכלל. לכן הוא צריך על דיכוי השביתה, עוררו את מורת רוחם
כל יום להתייצב במשטרת חיפה, בשעה של הימאים. גולדרייך, יחד עם עוד שני
ארבע אחר־הצהרים, ולהישאר
זריחתה. סגור בביתו מלחים, החלימו לנטוש את הים, להישאר
משקיעת־השמש ועד
בארצות־הברית.
הוא עשה כך מדי יום ביומו, במשך
שלושת הימאים קיוו, כי גם דלפונים
שלושה חודשים, עד שנמאס לו. כעורך־דין, חסרי־כל כמוהם, יוכלו להסתדר בארץ ההחליט
לנהל את מאבקו בתחום המשפטי, הגיש אפשרויות הבלתי־מוגבלות.
בקשה לצו־על־תנאי נגד שר־הבטחון, שיבוא
הוא פנה אל מכר בעל קשרים מתאימים,
וינמק מדוע מוטלות עליו חובות כה מוזרות,
כמו התייצבות ומאסר־בית. הבקשה שהקל עליו מעט את חבלי הקליטה, עזר
לו להשיג רשיון ישיבה ועבודה עד להתלצו־על־תנאי
נדחתה.
אזרחות.
עורך־הדין הצעיר לא התייאש, נבר בתק־אבל
גולדרייך לא נזקק זמן רב לחסדיו
נות־החירום, אותן ירשה מדינת ישראל מן
הבריטים. הוא קיוזה למצוא בהן פירצה, של מכרו. הוא שמע בעצת ידיד, הקים
חברה לרחיצת מכוניות, גייס לעבודה סטודרכה
יוכל להשתחרר מן ההטרדות המשטרתיות.
לבסוף היה נדמה לו שמצא את דנטים ישראליים.
עסקיו של גולדרייך התחילו לפרוח. הוא
מבוקשו.
הוא גר בחיפה. חיפה אינה כפופה ל־ הקים מוסך קטן לרחיצת מכוניות באחד
מימשל הצבאי. אם כן, מה סמכותו של מאיזורי הווילות של ניו־יורק, העסיק ב־אלוף
פיקוד־הצפון להטיל עליו מאסר־בית? מיפעלו חצי תריסר עובדים.
כעבור שנה הפקיד גולדרייך את המוסך
אך כשפנה שוב לבית־המשפט, חיכתה
לו אפתעה. ניתנה לו שהות של שבועיים בידי אחד מעובדיו, סטודנט ישראלי, יצא
לברר מה סמכותו של האלוף. תוך תקופה לכבוש את עולם העסקים הניו־יורקי.
לא עברו חודשים ספורים ויונה גולדרייך
זו קיבל מכתב אדיב מלשכת אלוף פיקוד־הצפון,
שהעמיד אותו על המצב העובדתי: הפך לבעליה של חברה לבניית מזחים. הוא
לפי תקנות־החירום רשאי הרמטכ״ל למנות הפך תוך זמן קצר לאיש עתיר נכסים, הקים
״מפקד צבאי״ לכל מקום בארץ. ל״מפקד ה ושיפץ כמה מזחים בחופה המערבי של
צבאי״ ישנן כל הסמכויות של מושל צבאי. ארצות־הברית, והכשיר את המקום לטיילת,
בשנת 1956 מינה הרמטכ׳׳ל את אלוף פי־ המשתרעת על פני כמד, קילומטרים, לאורך
קוד־הצפון ל״מפקד הצבאי״ של חלק מן החוף של מיאמי־ביץ׳.
גולדרייך, שהגיע השבוע לישראל, הספיק,
הארץ, הכולל את חיפה.
במלים אחרות: בשקט, ומבלי שהציבור עוד בהיותו בחוצלארץ, לשנות את שמו
הערבי אף ידע על כך, הוכנסה גם חיפה לגולדריץ׳ ,כיאות לאיש עסקים עשיר. אבל
רק חיפאים מעטים זיהו את המיליונר בעל
— בעקיפין — לתחום המימשל הצבאי.
המיבטא האמריקאי, כאותו צעיר שחרחר,

חוק

נמ שכת

317נ*ק 1ם
ל מנדי

תשכ ״ו

* עיצוב נהדר,
טכניקה מודרניים.

* מופעלת בקלות על־ידי 5
מנענעי־פסנתר.
* אפשרות להקרנת הסרטון
קדימה, אחורה ותמונה
עומדת.
* כיוון המהירות לפי הרצוי.

ז 0ג? 1מ 0 0

תוצרת

המהננה על הסף: נתנה שניה וסופית בסיווה ער המהננה הקיבונסית העומדת

שבוע עבודה בן

ך* אדם הישראלי יעבוד 600 שעות בשנה 55 ,שעות בחודש, שעתיים ביום. גם זאת
( ) הוא יעשה רק במשך 20 שנה מחייו. הוא יעבוד ממש רק מגיל 25 עד .45 עד גיל
25 הוא יישב על ספסל הלימודים. מגיל 45 יהיה זמנו פנוי, לנצל את העושר שצבר ב־20
שנות עבודתו.
האם זה הוא חזון אחרית הימים?
לא. זה מה שמבטיחים לו נביאי הקיברנציה, תוך 25 שנים, כאשר המהפכה הקיברנצית
תשתלט על ישראל.
בעוד 25 שנים, לכל היותר, תשתלט המהפכה הקיברנצית על מרבית המדינות המפותחות
בחצי הכדור הצפוני. הייצור התעשייתי העולמי, יהיה אז ברובו הגדול ייצור קיברנצי.
הקיברנציה תשנה אז את העולם מבחינה מדינית, כלכלית וחברתית. היא תביא רוזחה,
שעדיין אין לשער את מימדיה, לתושבי הארצות המפותחות. יחד עם זה היא תעמיק את
הפער הכלכלי, התרבותי והחברתי, בין המדינות המפותחות של חצי הכדור הצפוני לבין
המדינות המפגרות של חצי הכדור הדרומי. מה יהיה מקומה של ישראל בעולם חדש זה?
קיימות שתי אפשרויות.
אם ישראל לא תצליח לקפוץ בזמן על
עגלת הקיברנציה והמהפכה החדשה תיפסח
עליה, תיכלל ישראל ברשימת המדינות המפגרות.
תשרור בה אבטלה המונית, שעריה
יהיו סגורים לעלייה, הכלכלה הלאומית
תיהרס לגמרי, ואם לא ימצאו למדינה משאבי
תמיכה מבחוץ, היא תעמוד על סף
שואה.
אם תשתלב ישראל בעידן הקיברנציה —
זו מהפכת הייצור החדשה — ותיכנס למעגל
הייצור הקיברנצי, עשויים פני המדינה
להשתנות ללא היכר.
אחרי שלב ביניים, שבמעבר מתעשייה
קונבנציונאלית לתעשייה קיברנצית, שלב
הטומן בחובו סכנות ומשברים רבים, בתחומים
שונים של המשק והחיים, תבוא תקופה
של שפע ורתחה. ב־ , 1990 כאשר במדינה
יחיו, כפי המצופה 4 ,מיליון תושבים, תהיה
כלכלתה מבוססת, המאזן המסחרי שלה חיובי,
ומפירות הרתיחה יהנו כל אזרחי המדינה.
יש אומרים שקיימת גם אפשרות שלישית. אפשרות בה תהיה ישראל מדינה שכלכלתה
מבוססת על ייצור שרק בחציו הוא קיברנצי. אלה המשתעשעים ברעיונות כאלה, עשויים
לשלם מחיר יקר. הקיברנציה כמוה כהריון, או שהיא ישנה או שאיננה. אי־אפשר להיות
בהריון־למחצה. ואי־אפשר להיות קיברנצי־למחצה. כיודן שמשק שאינו בנוי כולו בשיטות
קיברנציות, אינו נהנה מיתרונותיה של הקיברנציה אך משלם את המחיר של חסרונותיה,
שהם בעיקר אבטלה, מחסור ונחשלות.

להידחף דרף

סדר!

^ די לקדם את פניה של המהפכה הקיברנצית, להכשיר כלים וקאדרים לקליטתה, להכין
^ את הקרקע מבחינה פסיכולוגית וסוציולוגית למהפכה שלימה בעולם המושגים, כדי
להעניק עיסוק מתאים לשעות הפנאי המרובות שיעמדו לרשות העובד — דרוש תיכנון
קפדני.
ברוב המדינות הנאורות הוקמו רשויות מיוחדות, בהם משתתפים מדענים, תעשיינים, נציגי
הפועלים ונציגי הממשלה, לתיכנון קבלת פניה של המהפכה הקיברנצית.
בישראל התגלגל נושא זר* עד הזמן האחרון, ברחוב, כתינוק מוזנח. מדענים עסקו בו
ובהשלכותיו באופן תיאורטי. סוציולוגים התוזכחו אודותיו בלהט ברמה אקדמאית. יש
לזקוף זאת לזכותו של שר־ד,עבודה יגאל אלון, שנטל את התינוק העזוב מן הרחוב,
ואימץ אותו למחלקות פריון הייצור וכוח־האדם שבמשרדו.
לפני שמשרד־העבודה פרש את חסותו על הקיברנציה, היה רק מוסד אחד במדינה שעסק
בד, ברצינות: המכללה לבטחון לאומי. תלמידי המכללה, שהם פקידים בכירים, קציני צבא
גבוהים ובעלי עמדות־מפתח במנגנון, שמעו הרצאות מפי מומחים בנושא, חית את דעתם
לגבי השאלה: האם יש מקום להכנסת הקיברנציה לישראל?
הסתבר שהדיעות בנושא זה היו חלוקות. מחייבי הקיברנציה הסתמכו על השיקולים
הבאים, כפי שהובאו בעבודת אחד מתלמידי המכללה:
#ו ישראל מצוייר, במצב של יתרון לגבי הכנסת הקיברנציה, משום שחלק גדול
מתעשיות הייצוא, שבכוונת המדינה לפתח,
הן חדשות יחסית.
!•* תיכנון הפיתוח התעשייתי בישראל
לא צריך להיות מבוסס על ייצור המתוכנן
בטריות ענק, אלא בתחומי ידע ספציפיים,
לא המוניים, בהם ניתן להפעיל את היתרון
היחסי שיש בידינו. בעיקרו: כוח־אדם בעל
ידע מדעי או טכני ברמה גבוהה. יחד עם
זאת אין כל סיבה שלא נוכל להתחרות
בידע ספציפי, פרי מחקרים עצמאיים, ובייצור
המבוסס עליו, שאינו כרוך בהשקעות
ענק•
ו•! חוק היתרון היחסי שריר וקיים גם
בעידן האוטומציה, ויתרונה היחסי של מדינת
ישראל טמון בניצול נכון של ידע ותנאים
אובייקטיביים של הארץ, מאשלג ועד
לכוח־אדם מדעי, טוב וזול יחסית.
לעומת זאת משתקפים נימוקי אלה השוללים
את הכנסת הקיברנציה לייצור התעשייתי
בישראל, בעבודתו של תלמיד מכללה
אחר, הטוען :
<#שום מפעל קטן, במימדים הקיימים אצלנו, לא יכול לעמוד בשווקי הייצוא בתחרות
עם מפעלי ייצור זרים באותו ענף. מייעצים לנו, על־כן, לנסות להידחף בסדקים מהותם
של סדקים אלה אינה קשורה דווקא במוצרים מיוצרי אוטומציה. מכאן, שד,סדקים בשוזקים
העולמיים, בהם יכול לבוא לידי ביטוי היתרון היחסי של ישראל, הם אלד, הקשורים

במוצרים המאופיינים על־ידי גורם הידע המדעי המעולה, הטעם המיוחד וד,מעודן, וחותמו
המיוחד של המוצר הנוצר בעבודת־ידיים.
•י סיכויי המשק שלנו טמונים דווקא בהנחה שככל שתיגבר האוטומציה, כן יגבר הביקוש
למוצרים עדינים ואקסכלוסיביים, ועל מוצרים אלה עלינו לבסס את הייצוא.

למלא תפקידים של עם ;דו?

ך* ילוקי דעות •דומים, בין מחייבי הכנסת האוטומציה לישראל לבין שולליה, התגלו
ן | גם בסימפוזיון שערך בתחילת החודש משרד־ר,עבודה על נושא זה. מטרתו של
הסימפוזיון, הראשון בסוגו שנערך בישראל, היתד. אקדמאית גרידא: להציג בפני המשתתפים,
ברובם אנשי־מפתח במשק הישראלי, את הבעיות העיקריות הנובעות מהמהפכה הקיברנטית,
וללבן במשותף את ההשלכות על החברה והמשק הישראליים.
אולם חדקא בסימפוזיון זה התברר כי אין כאן עניין של ויכוח, בין מחייבים מצד אחד
ושוללים מצד שני. המחלוקת, במידה שהיא קיימת, היא בין אלה המפוכחים, המבינים מה
פירושה של המהפכה הקיברנצית, לבין אלה שאינם תופסים את משמעותה.
כי כמעט כל מי שמצוי בנושא זה, ששמו קיברנציה, אינו מעלה כלל את השאלה אם
ישראל יכולה לוזתר עליו. אמר יגאל אלון :״אנו עם קטן החי בארץ קטנה. האחריות
הרובצת עלינו, כעם וכמדינה, גדולה לאין ערוך מהמימדים שלנו. תפקידנו בתחום הייצור,
כמו בתחום הרמה התרבותית והמדעית, הוא למלא תפקידים של עם גדול המטרה היא:
מדינה גדולה בכושר הייצור שלה. עלינו להגיע לשיאים בפריון העבודה והייצור, אפילו
למעלה מהמקובל בארצות מפותחות. אחרת אנו עלולים להתייצב בפני משבר כלכלי, על
כל מה שמשתמע ממנו, בתחום הסכנה לעצם קיומנו הלאומי.״
אלה שהשתעשעו ברעיון כאילו ישראל נמצאת בעמדת בחירה, בה היא יכולה לבחור
או לוותר על ייצור קיברנצי, התגלו כאנשים שאינם תופסים את מהות המהפכה העומדת
על הסף. הם דמו לאותם בעלי מטוויות, על סף המהפכה התעשייתית, שחלמו כי יוכלו
להמשיך ולהתקיים, תוך כדי ייצור המושתת על עבודת־כפיים, ולהתחרות בנולים המיכניים.
התופעה המדאיגה היתד״ שאנשים אלה הם דווקא האנשים הקובעים את המדיניות המשקית
של ישראל, כמו מנהל משרד המסחר והתעשייה, מיכאל צור, ומנהל משרד האוצר,
הד״ר יעקב ארנון.
שעד, שנשאו דבריהם בסימפוזיון, הם נראו כבעלי סוסים המחזיקים בסוסיהם ומוכנים
להתחרות ברכבות הקיטור ובמכוניות. על צורת תפיסתם השטחית, הגיב הפרופסור עמוס
דד,־שליט :״נדהמתי לשמוע חלק מהדברים ששמעתי. ברגע שאנחנו באים לשקול בדבר
הכנסת האוטומציה, אין לנו ברירה. אם אנחנו רוצים להישאר לא אומה של 2,5מיליון
תושבים, ואם אנחנו רוצים להישאר חלק מתרבות מערבית, צריך להקפיד ולוודא שרמתנו
האינטלקטואלית, התעשייתית והכלכלית, תהיה שתה לזו של המערב.״

חיזוק הטוב והרע
^ יה זה הפרופסור דד,־שליט, שהצביע, בדבריו בסימפוזיון, על הפעולה המיידית שיש
| | לנקוט, כדי לקדם את פני המהפכה הקיברנצית, כאשר תתחולל במדינה, בעוד 10
או 20 שנד״
דה־שליט ,)39( ,ראש המחלקה לפיזיקה גרעינית במכון וייצמן ברחובות, רואה את עיקר
תפקיד ההכנה בחינוך .״תפקידו הראשון של החינוך הוא להכשיר בני־אדם כאלה, שבבוא
הזמן, יוכלו לעבור מעולם חתיות אחד לעולם אחר של מושגים. תפקידו של בית־הספר
הוא להכשיר אותם במשך 12 שנים לעבור שינוי ערכים.״
מלבד החינוך הכללי לשינוי ערכים ומושגים,
סבור דד,־שליט שכבר כיום יש להכין
קאדרים לעידן האוטומציד״ ״האוטומציה נותנת
הגברה עצומה, של כל דבר טוב או רע.
יש ערך רב לאתר ולקבוע, כבר כיום,
כשרונות בודדים, אפילו אם הם מתי־מספר,
חמשה, ששה, או עשרה בכל המדינה.
״איבוד כשרון מסויים — איבודו של ילד
מוכשר אחד — יכול להיות איבוד שיגרום
נזק לעשרות או מאות אלפי אנשים. יש
לפתח

דה־־שליט
סיכוי היסטורי

מנגנונים לאיתור כ שרונות צעירים,

לעידודם ופיתוחם, אפילו המדובר הוא בפרטים
בודדים בכל המדינה ...יש להכין
תוכנית לימודים חדשה, בעיקר בשטח המתמטיקה,
כבר מגיל שש, ואז נראה תוצאות
בעוד 20 שנד״
״יש לנו בישראל הזדמנות היסטורית
להיכנס למעגל היצרני של המדינות הגדולות
ישראל יכולה לפתח את תחום התעשייה
החינוכית, תעשייה שמטרתה לייצר
מכשירים חינוכיים, מכונות לימוד, סרטי

לימוד של טלביזיה וכו
״אם נדע לקפוץ על העגלה, נוכל לקפוץ לתחום חדש בתחילתו. זה הרבה יותר קל מאשר
בשלב יותר מתקדם, כשהתחרות בחוץ היא הרבה יותר גדולה.״

האוטומציה וחוק השבת
^ חת השאלות שהועלו בסימפוזיון, אך נשארו ללא תשובה, היא השאלה, באיזו
\ 4מידה הקיברנציה היא נייטראלית מבחינה פוליטית? האם יש למבנה הפוליטי של
המדינה השפעה על קבלתה או דחייתה של הקיברנציה? ובאיזו מידה עשוייה האוטומציה
להשפיע על הבדלים פוליטיים־אידיאולוגיים?
עד כמה שהדבר נראה בלתי־מציאותי, זוהי אחת הבעיות החשובות ביותר של הקיברנציה,
ביחוד במדינה כמו ישראל.
את הקשר שיש בין הפוליטיקה והמהפכה הקיברנטית, ניתן לראות כבר בארצות־הברית.
בבחירות האחרונות הוכנסו שם לשימוש מכונות הצבעה אוטומטיות. על המצביע היד, רק
למשוך בידית קטנה, בהתאם לבחירתו. מכונת ההצבעה כבר צירפה את קולו למנין הקולות
הכללי. תוך דקות ספורות, בתום ההצבעה, סיכמה המכונה את מנין הקולות. עתה מדברים
כבר שבבחירות בעתיד הלא־רחוק, תהיינה מכונות שתקבענה גם עבור מי על האזרח
להצביע, בהתאם לנתונים שיש בידו. שכן המעלה הגדולה ביותר של המכונה הקיברנצית
היא יכולתה להביא לידי מיכון את כושר ההכרעה.
אולם בישראל הקשר בין המכונה לפוליטיקה הוא שונה לחלוטין. הוא נובע מהחתך

לשנות את בני מדינת ׳שואל ואת חייך

12ש עו ת
תדריך העולם הזה ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
היכן לבקר השבוע, לפי סדר העדיפו—
חובה לראות;
יות הבא :
— 44 רצוי לראות*- :נ — אפשר לראות.

המפלגתי הקיים בארץ. כך למשל, דווקא הדתיים הם מחסידי האוטומציה המלאה. שכן
הכנסתה וחדירתה לישראל יאפשרו להם להשליט, למשל, חוק שבת מלא. מאידך, דווקא
מנהיגי פועלים, חוששים בסתר ליבם מהמהפכה הקיברנטית, העשוייה להביא רווחה לפועל.
הסיבה פשוטה: בעידו הקיברנציה, יהיו פחות פועלים. אם כיום עוסקים כ־ 25 אחוז מכלהמועסקים בארץ בייצור תעשייתי, הרי בעידן הקיברנציה עשוי יחס זה להשתנות. למרות
שהייצור יגבר, יהיו מועסקים בו רק כ־ 10 אחוזים מכוח העבודה הלאומי. כשאין פועלים,
ואין קיימים גם אינטרסים מיוחדים של מעמד הפועלים, אין טעם רב בקיום מפלגות פועלים.
הקיברנציה עשוייה, לכן, להביא לידי שידוד מערכות במערך המפלגתי הקיים במדינת
ישראל.
כבר כיום מכינה הסתדרות העובדים, למשל, את עצמה. לכך שהיא עשויה לאבד את
תוכנה ומשמעותה לגבי העובדים בעידן הקיברנציה. הסביר איש ההסתדרות בצלאל שחר:
״מספר פועלי הייצור יפחת ויילך מרכז העבודה של בני־האדם יועתק לתחום השרות
יגדל הסיכוי של קבוצות קטנות להיבדל מן
ההסתדרות וללכת בדרכה. עלינו לבנות איס־טראטגיה
מקיפה לקראת אפשרות זו.״
גם דמות המנהיגות הפוליטית במדינה תשתנה.
קשה להניח שמנהיגים ועסקנים, שמוש־גיהם
שייכים לתחילת המאה, יוכלו לשמש
מנהיגים גם בעידן הקיברנציה. הזהיר פרופסור
דה־שליט :״בעתיד הלא־רחוק יצטרכו לתפוס
את מקומם, בין חברי הכנסת, אנשים בעלי
תחושה לתהליכים הטכנולוגיים.״
אספקט פוליטי נוסף הוא בעיית מעמד המדינה
במרחב. אם תקדים ישראל להנהיג את
הגזהפכה הקיברנטית בעתיד הקרוב, היא עשויה
להיות גורם בר־תחרות בשוק האירופי.
היא יכולה להקדים בתהליכי הייצור שלה לא
רק מדינות באירופה המזרחית, אלא גם מדינות
השייכות לאירופה המערבית, כמו איטליה.
ספרד, פורטוגל ואפילו נורבגיה. ארנון אולם אין ספק שהיא תהיה נושא המהפכה
הקיברנטית במרחב. בשל היתרונות שיש למושגים
של ראשית המאה
ישראל על שכנותיה בתחום כוח האדם המדעי
והחינוך, יש לה מיקדמה של עשרות שנים בהנהגת אוטומציה לגבי מדינות כמו
מצרים, סוריה או עיראק.
בטווח ארוך זהו סיכוי העשוי לקרב את השלום. הוא צופן בקרבו אפשרויות לא רק!
לשאר מדינות המרחב, אלא גם לישראל עצמה, שתוכל להרחיב ולפתח את משקה
וכלכלתה.

4 ¥יחפים כפארק (תיאטרון גיורא
גודיק) — ולא סתם, אלא בשלג ניו־יורקי.
בררר! אבל זה מצחיק. זוג צעיר (תאומי
ודורון) בדירה קרר״ מספק ערב מהנר*
תוך פיטפוסיס על — מה בעצם?
4 ¥המאהב (הבימה) ביצוע נקי
ומלוטש של מערכונו הציני של הארולד
פינסר אודות תרומתם של המאהב והזונה
למוסד הנשואין. משחק מהנה של דליה
פרידלנד ואלכסנדר פלג. כהקדמה מוגש ביצוע
משעמם של העלמה יוליד, לאוגוסט
סטרידנברג — אפשר להחמיץ.

איך ״?הדרג״ את הזמן?

שלמה המלך ושלמי ה

ד כאן נסקרו בקצרה ההשלכות הכלכליות, החינוכיות והפוליטיות של המהפכה הקיבר־נצית.
השלכה חשובה לא פחות היא ההשלכה החברתית. כאשר עובד יעבוד שעתיים
או שלוש ביום, או ששבוע העבודה שלו יימשך ארבעה ימים בלבד, הוא יעמוד בפני הבעיה
של ההתעסקות בשעות הפנאי. זוהי בעייה חמורה כבר כיום, במצב של תעסוקה מלאה, כשמרבית
העובדים במשק עובדים גם שעות נוספות. מחקרים חברתיים שנעשו בשטח זה, הצביעו
על כך שאזרחי ישראל, בעיקר המבוגרים שבהם, אינם יודעים כיצד ״להרוג״ את זמנם
הפנוי.
,הפתרון איננו רק במציאת תעסוקות לזמן הפנוי, כמו פיתוח שירותי הבידור והתרבות,
הרחבת אפשרויות הלימוד או עידוד פעילות ספורטאית. כי נוסף לאלה נשארת שאלה יסודית
יותר, אותה ניתן לכנות כשאלת ״טעם החיים״.
זוהי בעייה פילוסופית עתיקה, שבעידן הקיברנציה הופכת לבעייה פסיכולוגית של כל
פרט. האדם, כבר היום, אינו מסתפק רק בכסף תמורת עבודתו. הוא רוצה למצוא גם עניין;
בחייו. בעידן הקיברנציה, כשיצטרך להקדיש פחות זמן לפרנסתו, ממילא יקדיש יותר זמן
למציאת העניין בחיים.
זהו אחד מתפקידיה העיקריים של המדינה, להמציא את ״טעם החיים״ לאזרחיה. בארצות-
הברית, שחברתה היא סמל לחברה של קאפיטליזם מפותח, הגיעו הסוציולוגים למסקנה,
שבלי התערבות גדלה והולכת של המדינה בנושא זה, עלולה הקיברנציה להרוס את כל
החברה האמריקאית.
בישראל, הסכנה היא פחותה, אבל עומדת בעינה.

דרוש שר מיוחד
* דו רק חדרי, זעיר מם בך הבעיות שמעוררת המהפכה הקיברנטית. בעיות אלה עשויות
( לעורר חרדה בלב האזרח הישראלי, נוכח חוסר המעש והתיכנון בשטח זה.
המהפכה הקיברנטית היא בלתי נמנעת. כדי לקדמה כיאות יש צורך בתיכנון קפדני בתחומי
הכלכלה, יחסי העבודה, החינוך והתרבות. לשם כך יש צורך מיידי בהקמת רשות מיוחדת,
שתקיף את כל גורמי המשק והחברה בישראל. יש צורך אולי במינוי שר מיוחד לענייני אוטומציה,
שירכז בידיו את כל המחקר והתיכנון בשטח זה• במקום לפזרם בן גורמים שונים!
ומשרדי ממשלה שונים, שיטפלו בנושא זה
רק כבנושא מישני.
אולם עוד לפני שתקום רשות כזאת, לפני
שימונה שר לאוטומציה, נופלת אחריות מיידית
על אדם אחד: זהו שר החינוך והתרבות,
זלמן ארן. המשימה החשובה ביותר
העומדת בפני משרד החינוך, היא אירגון
מערכת לימודים ותוכנית לימודים שתתאים
להכשרת דור לעידן הקיברנציה. משרד החינוך
חייב להכין תוכנית מקיפה לחינוך
הדור הצעיר, לאימון מחדש של מבוגרים ש־ייפלטו
ממקומות עבודתם, לאירגון כלל-
לאומי של הזמן הפנוי שיעמוד לרשותם של
אזרחי המדינה.
אם לא יפעל משרד זה בזמן הקרוב ביותר,
למימושה של תוכנית כזו. לא יהיה
ראוי לשם שהוא נושא. כי אז עשויה המהפכה
הקיברנצית להביא הרס וסבל לבני
הדור שיצטרך לשאת אותה, במקום רווחה,
א רן
שפע ואושר.
דדושה תוכנית מיידית

444 הכרטסת (תיאטרון זווית)
ביצוע שובה־לב של מחזה פולני אוזנגארדי,
בביומו של קונראד סוינרסקי. פרקים וחלומית
בחייו של גיבור אנטי־גיבורי. מיכאל
כפיר.

מפחד

מוירג׳יניה

וילף ) (הבימה) הישג בלתי רגיל לתיאטרון
ישראלי. מרים זוהר נפלאה בתפקיד הראשי,
במחזה מודרני, משעשע ומדהים כאחד, בו
משחקות ארבע נפשות ברצח פסיכולוגי
ובהתאבדות רוחנית.

לאחר הנפילה (התיאטרון
הקאמרי) חשבון הנפש של אינטלקטואל הניצב
בפני כישלון אהבותיו ויחסי התקשורת
האנושיים שלו. וידוי כמעט־אישי של ארתור
מילר, בו תופסת חלק מכריע מי שהיתר.
אשתו. גדעון שמר, גילה אלמגור.
4 ¥הנסיך הקטן, האגדה למבוגרים
בסגנון סיפורי־ילדים, של הסופר הצרפתי
אנסואן דה סנט אקזופרי, בעיבודו
הבימתי של יעקב אורלנד ובביצועו הפיוטי
של שמעון ישראלי.

סנדלר (התיאטרון הקאמרי) אילי גורליצקי
מזהיר במחזמר ישראלי ראשון, המצטיין בפאר
בימתי ולשוני. מחזהו של סמי גרוני־מן
בעיבודו של נתן אלתרמן.

נתן גלבוע מציג:

צבי
צ׳קר
מלך הטוויסט
מגיע להופעות בישראל במשך שבוע ימים

אילת

5.5.65

חדרה
4 ¥טופקאפי (אופיר, תל־אביב; אמפיתיאטרון,
חיפה) עלילת־מתח בלשית, קומית
למחצה, בביומו של ז׳ול דאסין. מלינה
מרקורי, פיטר יוסטינוב (שקיבל על
כך את האוסקאר) ,מקסימיליאן של באיסטנבול.

הרולם־רויס הצהוב (אסתר, תל־אביב;
אורה, חיפה) שלוש אפיזודות, בהן
הופכת אותה מכונית הדורה לתחליף לחדר
מיטות. שירלי מקליין ואלן דיילון מעמידים
בצל את אינגריד ברגמן, עומאר שריף, רקם
הריסון.

4זה הרחוב שלי

6.5.65

בשעה 8.00 בערב

נתניה

6.5.65

בשעה 10.30 בערב

חולון

7.5.65

ירושלים

(צפון, תל־אביב)

דרמת־רחוב, בה מנסה אשד, נשואה לצאת
מחיי־ר,שיגרה ברומן עם השכן, המעדיף את
אחותה. ג׳ון ריצ׳י.
מטריות שרבורג (פאריז,
תל־אביב) אופרה קולנועית מקסימה ביופיה.
עלילת־אהבה פשוטה הופכת לפיוט נוגע
ללב. מוסיקה של מישל לאגראנד. קאתרין
דאנייב.
* אמיצים כולם (חן, תל-אביבז
היפאנים מגלים את האנושי שבאמריקאים,
והאמריקאים למדים שגם היפאנים אינם
חיות, בסרס־מלחמה עם רעיונות פציפיסטיים.
פראנק סינטרה.
האידיוטית (אוריון, תל־אביב;
הבירה, ירושלים) קומדיה בלשית משעשעת,
מבוססת על מחזהו המפורסם של מרסל
אשאר. פיטר סלרס, אלקה זומר.
4 ¥ ¥פיתוי נוסח איטליה (תל-
אור, ירושלים) סרטו של פייטרו ג׳רמי,
הלועג למוסכמות החברתיות על מין, אהבה
וכבוד־ר,משפחה בסיציליה.

תל־אניב 9.9.65
באר־שבע

— 10.5.65

חיפה

מכירת כרטיסים
בכנף׳ שרותרון וביתר
המשרדים

מספר 1442

שנה 28

ב״ו ניסן תשכ״ה28.4.1965 ,

המשטרה נאלצת
רהגן ער הטנו
הוון ג ו אן

הבעל

הפר וטורי ומשפחתו

וליה לביא בבית המשפט

המחיר — 1.ל״ י