גליון 1443 מתאריך 5 במאי 1965

מספר 1443

עצמאות
תשדר.

בורגיבה ממשיך

שיא

אירופאי
4 $קק 2 0

זופז. מכונתכביסה 7וופר -א ו \ 7ומל > 1ת
איזון מו שלם. מערכת פי קוד אלקט רוני ת. חסכוןנחמו ׳ כביסה.
כושר ניידות. אפשרותשמושבמיםחמיםוקריםבעתובעונהאחת !
השריהאוטומטית. א * 5״ וקןעסלבגדיעבודה? - 5 .ק ־ גכביסה
מתאימהלכביסהעדינה: נילוו, צמר. אורלון, פדלון, וכד־!

להשיג

לעיתים חבוי סקום בינלאומי בשורה
קסנה של מאמר. כך אירע לפני שבועיים,
במאמרו של אורי אבנרי ״לבדנו — מול
העולם״ ,שהיה חלק מן הסידרה על מלחמת
מי־הירדן.
הוא כתב, בין השאר:
״איך היה הוא (דיין) עומד מול הלחץ
של המעצמות ב־ 1956ז הסובייטים איימו
לשלוח מתנדבים ולהפציץ את ישראל. יועציו
של בן־גוריון שיכנעו אותו — אמנם
בפעות — ני פילים סובייס״ם הוצבו נבר
בחלב, לפעולה נגד ישראל.״
עובדה מרעישה זו לא פורסמה מעולם
— לא בארץ ולא בעולם. אך היתד. לה
השפעה עצומה על החלטתו של בן־גוריון
להכריז כי צד,״ל יפנה את כל השסחים
שכבש — יום אחרי ההכרזה על ״מלכות
ישראל השלישית״.
לאחר מכן מינה בן־גוריון ועדה של שני
ואהוד אבריאל) כדי
אישים (יגאל ידין
לבדוק איך הגיעה הידיעה אל יועציו,
כוזבת. הם קבעו כי
ובאיזו מידההיתד,
אין ספק שהידיעה אכן היתד. חסרת־שחד,
וכי היה כאן מיקרה של חוסר־אחריות
משוזע בדיווח.
סקופ זה שמור עימנו זד. שנים רבות,
אך מסיבות מובנות לא ניתן היה לפרסמו.
גם כאשר החלסנו, לפני שבועיים, שהגיעה
השעה להביאו לידיעת הציבור, לא עשינו
זאת בצורה רעשנית, לא הקדשנו לו כותרת
ראשית — כפי שבוודאי היד. עושה
עתון יומי.
מוסר־ההשכל: כדאי שתקרא בעיון גם
מאמרי־ניתוח שאין להם כותרת מפוצצת.
יש וחבוייד. בהם אינפורמציה סנסציונית
למדי.

אחת המחמאות שאנו זוכים להן מדי
פעם כלולה בעובדה כי העולם הזה מוסיף
לשמש, שנה אחרי שנה, נושא ל״משפסים
ציבוריים״ .אלה מתקיימים במוסדות־חינוך,
בתנועות־נוער ובמוסדות דומים. עד כמה
שידוע לי, אין ״משפטים״ כאלה על שום
עתון אחר במדינה.
לא מכבר הוזמן העורך ״להעיד״ במיסג־רת
משפט כזד, באחד מקיבוצי״הספר. הוא
נחקר חקירת שתי־וערב, עמד באש צולבת.
לדבריו, נהנה מאד מן המיפגש.
השבוע נמסר לנו מד. קרר. בסיומו של
אותו משפם. חבר־השופטים, שהיה מורכב
מחניכי בית־הספר של הקיבוץ, חיבר את
פסק־דינו. אולם פסק־דין זה נראה למורים
כאוהד מדי את העתון.
מד, עושים במצב כזהז פשוט מאד:
אחרי גמר המשפט ״הרחיבו״ את חבר־השופטים,
צירפו אליו שני מורים וניגשו
לחבר פסק־דין חדש.
אני מקווה שלא יחליטו להוציא את
עורכי העולם הזה להורג. בכל זאת, האם
זד, חינוך טוב במדינה הדוגלת באי־תלות
הרשות השיפוטית?

אחת הסיסמות של העתונות האנגלית,
״פרסם — לכל הרוחות!״ ,היא נר לרגליו
של מו״ל הדיילי מירור הלונדוני.
העולם הזה ניסח זאת אחרת :״בלי מורא,
בלי משוא פנים״ .ההבדל הוא מהותי. כי,
על אף חוסר המורא, הטיל על עצמו העולם
הזה סייגים חמורים בקשר לפירסום ידיעות.
זוהי צנזורה עצמית, החמורה לעין ערוך
יותר מכל צנזורה המוטלת עלינו מן החוץ.
דוגמה אחרונה מסוג זה, של צנזורה עצמית,
נקבעה בשער הקדמי של גליון השבוע.
מזה מספר שבועות ידועים לעורכי העולם
הזח פרטים סנסציוניים על מהלכים סודיים
של פרשת בורגיבה. כל פרט יכול היה ל־החשב
כסקופ בינלאומי. השבוע נודע לנו
הפרט הבולט ביותר בכל הפרשה, ונערך במערכת
דיון ממצה כיצד יש להתייחס לידיעה
זו. היה ברור כי הידיעה המרעישה יכולה
להוות נושא לאחד השערים המרתקים ביותר
בתולדות העולם הזה. בכל זאת הוחלט לא
לפרסם את הסקופ הזה. השיקול, במקרר,
זה, היה מנוגד לחלוטין לאינטרסים העתר
נאיים הטהורים, אולם הוא תאם את רגש
האחריות של המערכת. כי פירסומו היה
מביא נזק רב לעניין השלום, אותו משרתות
הצהרותיו של הנשיא בורגיבה.
אני מקווה כי יבוא יום, בו נוכל לשתף
גם אותך בידיעה חשובה זו.

חברה ליבו א ו שרו ת עז. טל 4 4 2 0 0 9תל־ אביב
בחנויות

חשמל

מובחרות

תצוגה בכל יום ראשון ורביעי, בין ,1700—1900 או כל יום עד
הצהרים לפי דרישת הקונה, בסלון ,32 בן־יהודה ,32 תל-אביב.

ה עו ל ם הז ח 1443

:יזג ג ^ א ר

מכתבים בורגיכה וישראל

הכתבה הגדולה ״האתגר והמענה״
הזה ,)1442 בה הבאתם את דברי בורגיבה
כפי שנאמרו במקומות שונים, ומולם את
התגובות הישראליות, היתד, עבודה עתונאית
ממדרגה ראשונה. זה
משכנע יותר ממאה
מאמרים של פרשנות
וזכחנות על הצהרותיו
של נשיא
תוניסיה.
כיהודי שעלה ארצה
מתונים, אני
יכול להעיד כי הצהרות
בורגיבה לא
הפתיעו אותי. אני,
כמו יהודים רבים
בתוניסיה, יודע כי כהן בורגיבה מעולם לא
היה נגוע בשינאת
יהודים או בעקרות מחשבתית בכל מה שנוגע
לישראל. אם אמר פעם משהו בגנות
ישראל, היה זה רק תשלום מס למדיניות
הכלל־ערבית. מלבד זאת הוא הרבה לדבר
על שותפות הגורל של היהודים והערבים
בתוניסיה, ועל חובת היהודים לקחת חלק
פעיל בקידומה של ארצו.
(העולם

יצחק כהן,

נתניה

של אורי אבנרי, שכל כולה הכתבה התרפסות בפני נשיא תוניסיה והשמצת
ממשלת ישראל, היא הוכחה חותכת לאפ־סותכם
הפוליטית. הנה, רק עתה התברר
מה כוונותיו האמיתיות של החביב שלכם:
השמדת ישראל בצורה אלגנטית, בלי מלחמה,
על־ידי חנק איטי. ההתבטלות שלכם,
בפני כל גוי המוכן להגיד מילה טובה
על ישראל, היא מסוכנת ממש כמו האוייב
החיצוני.
הפסיקו עם הגלותיות הגיטואיסטית, עם
ריקוד המה־יפית בפני הגויים. מעמדנו ייקבע,
בסופו של דבר, על־ידי כוחנו, כוחו
של צה״ל, ולא על־ידי ערבי הגון שמסכים
לתת לנו למות לאט־לאט, על־ידי חנק.

רן צמח,

״$נז 1/ולמי למע 1יז ^|
מעתה יוכל כל אחד להגות גם בקיץ מיתרונותיו של הפרי הזהוב.

סו ר ס שנ פרש !
משקאות משיבי נפש מפרי הדר גורי, שזכו למוניטין עולמי;..
מיוצרים ע־י פריק־ מוצרי הדר בע-מ, מחלוצי ענף ההדרים בארץ; .

ירושלים

לבחירתך:

נהגי הפרדות
יפה עשיתם, כשגייסתם לעזרתכם את
ההיסטוריה. הכתבה ״היסטוריה״ ,על אנשי
הפרידות של גאליפולי, כאילו נפלה לכם
מן השמיים (העולם הזה .)1442
היא מוכיחה בנקל, מה שאתם משתדלים
להוכיח בכתבות ענק, כי האוייבות בין
הישראלים והערבים אינה בהכרח ניצחית.
״האויבים של אתמול הם בעלי־הברית של
היום. האויבים של היום הם בעלי־הברית
של מחר.״

אבי שטיין,
האמהות -התאחדו:

תל־אביב

במכתב למערכת (העולם הזה ) 1442
כותבת הקוראה אסתר ליאון, כי היא נגד
מלחמה יזומה מצד ישראל. בכך אין שום
חידוש. הרבה אזרחים,
אולי הרוב הגדול,
הם נגד מלחמה.
מה שמצא חן
בעיני הוא נימוק
קצר וקולע אותו
כתבה הגב׳ ליאון
בסוף מכתבה :״אני

גם אני אמא —
לשני ילדים. אחד
עומד להתגייס לצבא
בחודש הבא.
כן־נתן
לכן עורר בי מכתבה
של הגב׳ ליאון
רעיון: לארגן גוף לא־מפלגתי ולא־פוליטי,
שיורכב על טהרת האמהות, ושמצעו יכלול
שתי מילים בלבד: לא מלחמה!
מכיוזן שאין שום מפלגה המסוגלת לגייס
נשים על בסים כזה, אני חושבת כי תפקיד
זה יאה לעתון כמו העולם הזה. הלוואי
ויכולתם לקחת על עצמכם את אירגון
המיבצע הפטריוטי הזה.

שרה בן־נתן,
כרית כגין־כורגיבה

חיפ ה

העולם הזה צודק בקובעו כי תגובת
הממשלה על הצהרות נשיא תוניסיה, אל-
חביב בורגיבה, אינה הולמת את חשיבותן.
נכונות לשלום פירושה נכונות לוויתורים,
ומאחר שאסור לנו לוותר על שטח — צריך
לוותר בשאלת הפליטים.
אך אין סתירה בין נכונות לוויתורים
(המשך ב ע מו ד )4

העולם הזה 1443

200 נדל 410 נדל-

750.נו־ל-

6811 0 3 1 9ז{01ז$

אשכוליות

6$1<׳0 1 1 9זז!(($1

הבוז״נז

$11^ 68)1*0 1 1 9ס* 1ממת ־ מכל* ב קבו קי ל, ס ״ ־

זרע מ ה דיבדן עג -סדשס׳ פיכבן ־ ע ו !
* 111׳ 1 1111ר* אנשים עוברים בדיזנגוף
׳ 1X11 1*1 /1 1אנשים קונים

רהיטי

סקנדינביה
תל-אביב, רח׳ דיזנגוף ,146 טל 231602 .

.ביאו 7ןוסמטי 7ן אי
מומחה לבעיות שיער
ולבעיות קו ס מ טי ק ה
תל״אביב, רחוב פינסקר 2
טלפון 5702$

ונימוסיה ויאלית
הרשמה לשנת הלמודים ת שסו לכיתות ט׳ ,י׳׳ י״א, י״ב
תיכון מקצועי במגמות:
תיכון עיוני
במגמות :
הומניסטית וריאלית

רדיו־אלקטרוניקה
טכנ או ת ושרטוט

(בנין * מכונות * ארכיטקטורה)
גרפיקה

כולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכות מטעם משרד החנון

מורים אקדמאיים • כתות כוקר • שכר לימוד מודרג
פרטים והרשנזה 8— 13 :בבוקר; 4—8בערב
כמשרד כית׳־הספר: רחוב אלנכי ,19 תל־אכיב

מכתבים
(המשך מעמוד )3

לבין ההבהרה לערבים כי אם יעברו את
״גבול הבלתי־נסבל לגבינו״ — נאחוז בנשק.
ביקורת העולם הזה בנקודה זו אינה צודקת.
למרות שח״כ חרות מנחם בגין בוודאי
יחלוק על גישתי לשאלת הפליטים, הריני
משוכנע כי רק מנהיג כמוהו מסוגל להצעיד
אותנו אל השלום.
הוא הנהיג את המאבק האנטי־קולוניאלי
בארצנו והוא העז להתייצב נגד המימשל
הצבאי, למרות שהרבה אנשים ממפלגתו
לוקים בדעות קדומות בשטח זה. לכן הוא
היחידי המסוגל לשלב צעדי פיוס והפגנת
תקיפות מלחמתית בשעת הצורך.
כדאי לשים לב בהקשר זה לדוגמה
ידועה: דד,־גול הועלה לשלטון על־ידי המתנגדים
הקיצוניים ביותר לוויתורים באל־ג׳יריה,
אך הוא האיש ששם קץ למלחמה
האומללה שם, ונתן לארץ זו את העצמאות.

שמואל

מינצד, עו רן־דין,
פתח־תקווה

חבל רק שח״כ בגין הגיב על הצהרות
בורגיבת בצורה הפוכה מזו של הקורא
מינצר, טען שהוא מ סוכן לישראל יותר
מגמאל עבד־אל־נאצר.

האם ביתך פוצץ/־
ברצוני לפנות למר מוחמד חובשי, סגן
ראש עירית עכו, בשאלות
מעל דפי העולם
הזה:

אתה הזמנת את
נשיא תוניסיה, אל־חביב
בורגיבה, לבוא
ולבקר בישראל,
ולראות את הישגי
הערבים בה. האם
אדמתך הופקעה? האם
ביתך פוצץ? האם
הופלית לרעה השתייכותך בגלל
הלאומית? האם תנו-
עתך הוגבלה על־ידי
המימשל הצבאי?
אם כל זאת לא קרה לך, דע כי מרבית
הערבים הישראלים סובלים ממקרים כאלה.
בשבילם אין שום משמעות להישגים עליהם
דיברת.

מוחמד חסן אגכרייה,
אום אל־פאחם

מפלגת ערבים ועברים
אם תתפלג המפלגה הקומוניסטית, לא
תישאר שום מסגרת אירגונית שתלכד בשורותיה
עברים וערבים (העולם הזה .) 1441
כאשר יום זה יבוא, תוטל עליכם החובה
להקים מפלגה במתכונת מק״י. כלומר, מפלגה
של עברים וערבים.

משה כן־יחזקאל,
זיוה ו״דר שטירמר״

איןיפה -כבעלתנסי ! 71
ונסיון אחד עם מי־פנים ״שרק״ — יפתיע אותך מיד.
נסי נא:
רחצי פנייך ביסודיות, ובהכרה כי העור נקי לחלוטין.
קחי פיסת צמר־גפן, טבלי במי־פנים ״שרק״ ,עסי את עור
פנייך בטפיחות קלות והציצי בצמר־הגפן.
הפתעה 1בהחלט !
צמר־הגפן נעשה אפור, והוא מכיל עכשיו את כל שרידי
האבק והאיפור שנשארו אחרי רחצה ״יסודית״ במים וסבון.
מי־הפנים ״שרק״ ,מנקים ומטהרים לעומק, ומשחררים את
הנקבוביות לחלוטין משרידי אבק ואיפור.
עיסוי הפנים והצואר במי־פנים ״שרק״ משווה לעורך
גמישות וחיוניות נעורים.

ה ת חי לי א ת היו םעם ״ שרק״ .כי יו פי מ ת חי לעם

הרצליה

אינני דתי, אך קצת כבוד לדת אנו
עדיין חייבים. לפחות בגלל עובדת קיומו
של עם ישראל מבחינה לאומית.
במדור ״עולם קטן״ (העולם הזה ) 1440
הופיעה כתבתה של זיוה יריב על כנם המהנדסים
הדתיים. כתבה זו לא היתד, מתפרסמת
בעמוד הראשון של העתון הנאצי
ז ר שטירמר, יתכן בגלל העובדה שהיתר,
חסרה בה קאריקטורה המראה יהודי מכוער,
עם זקן ופיאות ואף ארוך, המנסה לכפות
את עשרת הדיברות על אזרחים שלווים.
אך דומני שעורך דר שטירמר היה עושה
מאמצים מיוחדים למצוא לה מקום בעמודים
הפנימיים, לכתבה לגלגלנית זו.

ביקור המבקר
במכתב למערכת
נאמר כי מבקר המדינה בילה את חג הפסח
בחוץ־לארץ.
עלי לציין שהנסיעה של מבקר המדינה
לאירופה הייתה בענייני משרדו. הוא שהה
יום וחצי ביוזן וחזר ארצה, וכמובן שבילה
את חג הפסח בארץ.
(העולם

חיים

הזה

,) 1440

קרבהיים, דובר משרד
מבקר המדינה, ירו שלים

על סף המיסיון
במרתף בעכו, בגודל 28 ממ״ר, אני גר
עם כל משפחתי, המונה שבע נפשות, כולל
ילדה משותקת.
במשך שמונה שנים אני עסוק בכתיבת
מכתבים למוסדות ואישים, ומבקש בקשה
אחת: שיתנו לי לגור בדירה, בתשלום חודשי.
אינני מבקש מתנות בחינם.
כתבתי לחברת עמידר, וזו שלחה אותי
לסוכנות. כתבתי לסוכנות, והיא שלחה אותי
לעזרה הסוציאלית של עכו. אלה באו, סקרו
את המקום ומילאו טופס של כמה
עמודים, ואמרו שצריך את חתימתו של
ראש העיר. אחר־כך אמרו שהטופס אבד,
ומילאו חדש. אז החל סיבוב הצרות החדש:
פקיד זה איננו, פקיד אחר חולה ופקיד
נוסף חסר זכות אישור.
הלכתי בעצמי לראש העיריה, והוא רשם
אותי והבטיח תשובה. חזרתי לקבל תשובה,
אז הוא אמר שעדיין לא הציגו בפניו
את התיק. כתבתי לשר השיכון ולשר הבריאות,
ומאף אחד לא קיבלתי תשובה.
כתבתי לראש הממשלה ולנשיא המדינה, ותיארתי
את תנאי הדיור העלובים, ואת
העובדה שהביוב עובר ממש במרתף ומסכן
את הבריאות.
אני נאלץ להודיע, לכן, מעל דפי השבועון:
אם ימשיכו לא לטפל בענייני, אאלץ
לקבל את עזרת המיסיון. האשמים בכך
הם מוסדות המדינה ואישיה.

מאיר מגדל,
לחיי הנערות שבדרך

רח׳ יהו שפט , 11 עכו

קראתי את תשובותיהן של הטרמפיסטיות
(העולם הזה ,) 1441 ולדעתי כל מה שיקרה
להן בעתיד מגיע להן.
איך מעזה הגב׳ עליזה מתל־אביב לומר
ששום דבר עוד לא קרה לה, ואין ממה
לפחד? או הגב׳ סימה קנוש מירושלים,
הטוענת כי היא נוהגת לנסוע בטרמפים רק
עם אנשים מבוגרים? כאילו שזה חשוב:
צעיר או מבוגר!
כל זמן שלא יקרה לאותן הגיבורות מקרה
כלשהו, הן לא תפסקנה.

רונית,

אי־שם

מת מבף אדם
הנה סרטן העלול לחלות ולקבל בן־אדם.
הוא ניראה יותר משכנע מהכרזה של
צילה מנוסי :״עשן פחות — חיה יותר!״

מבטיח להצביע
הקלפי הנסיונית (העולם הזה )1442 עושה
רושם אמיתי.
ניסיתי למצוא איזה מפלגה אתם משרתים,
אך לא מצאתי. זד, נראה אובייקטיבי. אני
מבטיח להצביע, אם תזדמן לידי קלפי
נסיונית.

חיים רתנשטיין,
בעיטה חופשית

חדרה

לתשומת לבה של האגודה למלחמה בסרטן.
אבי
לוריא, חי פ ח
תנועת־הסלק חייס של הסרטן, שנזת סבך
אדם — ראה ת מונה.

טעות לעולם צודקת
מכתב בלשון זו נחתם ביולי 94 3ל״י

תמה אני עליכם כי נרתמתם למסע פיר־סומת
למען קבוצת מכבי תל־אביב
הזה .) 1439

י. שחר, תל־אביב
זו בעי ט ה חו פ שי ת ב שופ ט נייטרלי.

תל־אביב

(העולם

בינג־ליניאל

שיחק בנוקשות רבה, אבל לא נכון שהוא
הכה באגרוף את בכר.
כתבכם מצטיין באי־אובייקטיביות, והוא
אוהד קנאי ונילהב של אפרוחיו של ג׳רי
ביודהלוי, מאמן מכבי תל־אביב.

האם באמת יש הבדל גדול ברמת המיש־חקים
בין הקבוצות השונות בליגה הלאומית
שלנו? האם שחקני מכבי הומים יותר
משחקני קבוצה אחרת?
השחקן זולטוב הוצא משום שהחזיר
במכה על דחיפה, ולא משום שהחזיר דחיפה
על דחיפה, כפי שכתבתם. חליבה אומנם

(מעריב).

ד. סנוב,
פירסומה של דליה לביא
ישראלית (למרחב).

תל־אביב

כח שקנית

אורי כהן ואברהם משולם,
תל־אביב

זבות קדימה במדור זה תינתן
למבתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למבתכים.
העולם הזח 1443

חביב הוודאי
נתנה שניה נסידדה: מדוע נוער בורגיבה למען השלום, ומדוע עכשיו

דגל

נגד

• הודיטוב ניגש אלי בשבוע שעבר, בתום ויכוח פומבי בו השתתפתי, ושאל :״תגיד
י לי את האמת, האם אתה מאמין שיש לבורגיבה כוונות טובות?״
לא צחקתי, כי האיש היה יהודי טוב, חביב ומודאג. אך גם לא עניתי לו ברצינות. איך
אפשר לענות ברצינות על שאלד, כזאת?
הכוונות של אל־חביב בורגיבה אינן חשובות כלל. בכל פרשת בורגיבה, זהו הגורם הפחות
חשוב.

ההיסטוריה האנושית אינה מורכבת מכוונות. היא מורכבת ממעשים.
המעשים הם הקובעים -ללא כל קשר לכוונות עושיהם.
לכן אין השאלה: מהי כוונתו האמיתית של בורגיבה? האם הוא אוהב את ישראל, שונא
אותה או אדיש אליה?

השאלה היא: מה עושה כורגיבה? האם מעשיו יביאו כרכה או
קללה לישראל?

מעוניינת לפעול לטובת האינטרסים של הגוש הסובייטי — כדי שמצריים תגבה את המחיר.
.כאן יש ניגוד ברוד בין שתי מדינות ערביות. גם במרחבים אחרים בעולם נוצרים
ניגודים מסוג זה בין שתי מדינות־אחיות. אך בעולם הערבי זה מסובך יותר.
כי בידי קאהיר ישנו נשק, שבעזרתו היא יכולה להכניע כל מדינה ערבית אחרת: הנשק
האנטי־ישראל. לא לחינם כיסה עבד־אל־נאצר את מדיניותו הגרמנית בדגל אנטי־ישראלי.

לתוניס לא נותרה ברירה אלא להיכנע לאינטרס המצרי -או להשמיט
מידי עבד־אל־נאצר את הדגל האנטי־ישראלי.
במצב דומה החליטה סוריה ללכת בדרך משלה: היא הפכה אנטי־ישראלית יותר מעבד־אל־נאצר,
ובזאת ניסתה להפקיע את הנשק הזה לעצמה. אך אל־חביב בורגיבה החלים
ללכת בחרו ההפוכה.

הוא תפס את השוד בקרניו.

שתי דרכים -וישראל באנזצע
• ת כן שלא היה עושה זאת אילו חשב רק על פרשת בון. אולם יוזמתו של בורגיבד,
1אינה נובעת מפרשה זו בלבד. המשבר הגרמני האיץ והמריץ אותה, אך בורגיבה עצמו
התכונן למסע זה עוד לפני כן.
יש טעם לשאלה נוספת: מדוע פועל בורגיבה כפי שהוא פועל? מדוע הוא פועל כך
דווקא עכשיו?
כי הבנת שיקוליו המעשיים (להבדיל מטיב כוונותיו) תעזור לנו לקבוע, במידה מטויימת
של ודאות, כיצד ינהג בעתיד.
אין זו הפעם הראשונה שאל־חביב בורגיבה מתעניין בשאלת ארץ־ישראל. מעטים זוכרים
זאת, אך בדיוק תריסר שנים לפני הצהרתו ההיסטורית בירושלים העתיקה, פירסם
בורגיבה הצהרה אחרת.

היא יבלה להיות היסטורית -לולא ניתקלה באתן אטומה כירושלים
החדשה.
ב־ 10 באפריל 1953 פירסם הארץ ראיון של כתבו עם מזכיר מפלגת אל־דסתור (״החוקה״),
מפלגתו של בורגיבה. היה זד, בעצם ימי מלחמת־ד,שיחדור התוניסית, ובורגיבה עצמו ישב
במאסר הצרפתים.
הצהיר אז המנהיג התוניסי, בשם בורגיבה: אם ישראל תעזור לעם התוניסי להגיע
לעצמאותו, תפעל תוניס למען השכנת שלום בין ישראל ושכנותיה. המנהיג אף ציין כי
הוא משמיע הצהרה זו למרות שתרגיז את הליגה הערבית.
העיר על כך העולם הזה ( )808 באותו שבוע :״מ שרד־החוץ (הישראלי) לא הבין כי ניתנה
לו הזדמנו ת נדירה ל שבור את חגורת־החנק, לחדור למרחב כגורם חיו בי במאבק לעצמאות.
במקום לע שות את הצעד המדיני הנ בון והאמיץ, העדיף לערוך ח ש בון קטנוני, המתאים
יותר לבעל חנו ת־ מכול ת מאשר למוסד המייצג או מה.״
אולם ישראל הצביעה באו״ם בעד צדפת, נגד שיחדור תוניס. קולו הבודד של העולם
הזה נשאר קול קורא במידבר המדיני. ההזדמנות ההיסטורית הוחמצה.

בכל זאת יש מה ללמוד מאותה פרשה עגומה לגבי בורגיבד, ויחסו לבעיית ארץ־ישראל.
יחסי היה קריר וענייני. לנגד עיניו עמדה טובתה של תוניסיה. למען טובת תוניסיה, היה
מוכן להתעלם מן ד,שיגרה הדמאגוגית של המזרח הערבי. למען טובת תוניסיה, היה מוכן
לתת יד אפילו לישראל.

ולראייה: המאמר ההיסטורי כ״ז׳אן אפריק״ התוניסי, בו הציע
העורד פדרציה ערכית־ישראלית, קדם להתלקחות קאהיר־כון.
כי כל פרשת בון אינה אלא השתקפות של בעייה פנים־ערבית הרבה יותר יסודית.
ניתן להגדירה, באופן פשטני, כלהלן :
#בעולם הערבי של ימינו ישנה שאיפה עמוקה לאחדות כל־ערבית. שאיפה זו,
ששרשיד. נעוצים בהיסטוריה הערבית, משתלבת בנטייה העיקרית של העולם בדורנו,
המחייב יצירת יחידות פוליטיות וכלכליות גדולות.

#שאיפה זו ניתנת להגשמה כשתי שיטות שונות: מדינה איתורית
או פדרציה.
# הרייך בעולם יתר תשים

אין זה מיקרה שדווקא מצריים נושאת את דגל המדינה האיחודית (כדוגמת איטליד״
הגרמני ולמעשה גם ארצות־הברית) .כי מצריים היא המדינה הגדולה והחזקה ביותר
הערבי (כשם שהיתר, פרוסיה בעולם הגרמני) .היא תעמוד בהכרח בראש המדינה.
על כן: אין פתרון לבעיות הכלכליות הנוראות של עמק־היאור, מבלי שקאהיר
את ידה על אוצרות־הנפט של חצי־האי־ערב. דבר זה אפשרי רק במדינה איחודית.

#מוכן מאליו ששאר מרבזי־הבוח הערביים מעדיפים פדרציה או
קונפדרציה, כה תשמור בל מדינה על עיקר ריבונותה ועצמאותה.

דגל נשרף, דגל גוולת
• 1אזרח הישראלי הממוצע, המאמין כי ״האוייב זומם לכלותנו* בכל רגע, קשה
/לתפוס שהאזרח הערבי הממוצע מאמין באותו הדבר לגביו.
הערבי מאמין כי ״הציונים״ זוממים לרכז 12 מיליון יהודים, שאין להם מקום במדינתם.
ממילא זוממים ״הציונים״ בהכרח לכבוש אדמה ערבית נוספת.
לא קשה למצוא לכך אסמכתות בדברי בן־גוריון על ״המלכות השלישית״ ,בדברי הימין

אותה גישה עצמה מנחה אותו עתה במסעו למען השלום הישראלי*
ערכי.

הרגל האנטי־ישראלי: וזגזוואה
^ מניע המיידי למסע הנוכחי היה המשבר הפנים־ערבי סביב ניתוק־ד,יחסים עם בון.
} | עבד־אל־נאצר תבע מכל מדינות ערב להצטרף לעמדתו. בורגיבה סירב. מדוע?
המשביר בין קאהיר ובון פרץ כשהזמין עבד־אל־נאצר לקאהיר את מנהיג גרמניה המזרחית,
וואלטר אולבריכט. הוא נימק מעשר, קיצוני זה בגילוי עיסקת־הנשק הגומנית־הישראלית.
לדבריו פעל נגד בון כדי להגן על בטחון העולם הערבי, ועל כן חייבים כל הערבים
ללכת בעקבותיו.

אין ספק שגירסה מצרית זו היתה כוזבת. וזאת מבמה סיכות, שלא
נעלמו מעיני בורגיכה, בשם שלא נעלמו מעינינו.

למשל:
• עבד־אל־נאצר ידע מזה שנים על משלוחי־הנשק הגרמניים לישראל. גם הרחבת
המשלוחים, בעקבות שיחות ג׳ונסון־ארהארד, נודעה לו במהרה. בכל זאת לא גרם מייד
למשבר.
• נוכח הזמנת אולבריכט, הודיעה בון המבוהלת על הפסקתם המיידית של משלוחי־הנשק
לישראל. אילו ביטל עבד־אל־נאצר. את הביקור, או אילו הסכים לפחות ליטול ממנו
את המעמד הממלכתי, היה משיג את מבוקשו בלי כל משבר. גרמניה לא היתד. שולחת
נשק לישראל, ובוודאי לא היתד. מכוננת עימד, יחסים דיפלומטיים.
• בכל זאת יצא הביקור לפועל, וקאהיר העניקה לאולבריכט, בראשית ביקורו,
כבוד־מלכים. כתגובה על כך החליט ארד,ארד לכונן את היחסים עם ישראל. כך פרץ
המשבר. קאהיר החליטה לנתק את היחסים. היא ביקשה להכריח את שאר בירות ערב
לנתק אף הן את יחסיהן עם בון, יאולי גם להכיר בממשלת ברלין המזרחית.
מה פשר התנהגות מוזרה זו של קאהיר?

יתכן רק הסבר סביר אחד: אולכריכט לא הוזמן לקאהיר כגלל עים
קת־הנשק של גון, אלא להיפך: עיסקת־הנשק של בון שימשה רק
אמתלה להזמנה.

אם כן, מדוע הוזמן?
התשובה נעוצה במצבה הפנימי של מצרים. הכלכלה המצרית נתונה במשבר מסוכן.
ברית־ד,מועצות הסכימה להצילה. תמורת עזרתה הכלכלית, תבעה מחיר פוליטי: הזמנת
אולבריכט, ומאמץ של קאהיר להביא את העולם הערבי להכרה בגרמניה המזרחית. לגבי
מוסקבה, שווה מטרה זאת כל מחיר.
כל זד, התאים יפה לאינטרסים של מצריים, לפי הבנתו של נשיאה. אך זה נוגד
בהחלט את האינטרסים של תוניס (וגם של מארוקו, אלג׳יריה ולוב).
כי מדינות המגרב מבקשות, בעזרת צרפת, להשתלב בשוק האירופי המשותף. אין הן
רוצית להפוך את גרמניה המערבית, הכוח העיקרי בשוק, לאוייבתן. יתר על הן: לוב
מוכרת את רוב הנפט שלד, לגרמניה. ותוניס, המשליכה את יהבה על המחנה המערבי, אינה

נובד*אל־נאצר ובורגיבה: הנזציאות וזאוזורי החייוך
הקיצוני על ״מלכות ישראל מנהר מצריים עד הפרת״ ,ובהצהרת חרות בהסכם המערך
הימני על ״ארץ־ישראל בשלמותה ההיסטורית״.

אם קיימת סכנה ציונית, יש להגן על אדמת הערכים. הדבר לא יתכן
אלא כעזרת צבא ערבי מאוחד, הכפוף למרותה של ממשלה ערבית
מאוחדת.
גם מי שרוצה ״לשחרר״ את פלסטין, מוכרח לפעול למען הקמת צבא מאוחד, וממילא
להקמת מדינה ערבית מאוחדת.

אם יקום שלום ישראלי־ערבי, תישמט הקרקע מתחת לטענה זו. הדגל
העיקרי של השואפים למדינה ייחודית יישרף. במקומו יעלה מעלה־מעלה
דגל השואפים לפדרציה.

איש לא יעלה על דעתו שישראל תצטרף מרצונה למדינה ערבית ייחודית. ערבי הרוצה
בהשתלבות ישראל במרחב, מגיע ממילא לרעיון הקונפדרציה. לכן קרוב רעיון השלום
הישראלי־ערבי ללבו של כל אדם השואף להקמת קונפדרציה מרחבית. רעיון השלום מחזק
את רעיון הקונפדרציה.

לבן אין זה מיקרה שהגורם הראשון שהשמיע בבהירות את רעיון
(המשך ב ע מו ד )27

האתגר והמעש: מה אמו אדחביב בווגיבה ־ וכיצד הגיבו ער הצעותיו

..והכנסת
פצצת-השלום של בורגיבה היא פצצה מילולית. על כן חשוב
לדעת מה בדיוק הצהיר, בכל אחת מן ההזדמנויות בהן העלה
את רעיון הדו־קיום בשלום עם ישראל. חשוב גם לדעת מה היתה

התגובה הישראלית להצהרותיו של נשיא תוניסיה. על כן מפרסם
״העולם הזה״ פרק שני של הצהרות בורגיבה — אחרי הצהרותיו
הראשונות בירושלים העתיקה ובביירות— וכנגדן תגובות ישראל.
יום. הכל כדי לזכות בפופולריות ובמחי־אות־כפיים.

דכדי

דכד

חקת
מאף אחד מכם שהנה מצאתם ערכי אחד,
שניים, שלושה
שס־טנב: בורגיבה

(צחוק באולם)
תשובה בישראל
אדחביב בורגיבה
* — 15.3.65 אל־חביב בורגיבה,
בסעודה רשמית שערך השאה הפרסי
לכבודו, בטהראן:
לא שינאה, אלא השאיפה לחידוש
כבוד האדם היתד. השראה למאבק תוניסיה
לעצמאותה, ובשם אותם העקרונות
מתייצבים כיום הערבים כולם נגד ישראל.

— 24.3.65 שגריר תוניסיה בפאריס,
מוחמר מסמודי, במסיבת עתו־נאים:
אין
לפתור את בעיית פלסטין במלחמה,
אלא בדיונים וב שיחות ...מדינות
ערביות שונות מגלות חוסר־הבנה
בקשר להצהרות הנשיא בורגיבה בעניין
זה קיומה של ישראל ב־ 17השנים
האחרונות הוא עובדה. ישראל
פתרה את בעיית קורבנות הנאציזם,
שזכו להבנת הכל, כולל העולם הערבי.

. .ישראל ניצלה באורח ציני את
הצהרותיו האחרונות של הנשיא בור־גיבה.
בכל זאת זרע הנשיא בורגיבה,
בעת מסעו במזרח התיכון, זרעים העתידים
לנבוט, במוקדם או במאוחר. כי
לא ייתכן להציג את כל הבעיות ב־מונחי־מלחמה.
היצרים מאפילים על הבעיה
היהודית־ערבית. דרושה תאורה
אחרת, כדי לגשת לפתרונה.

תופיק טובי: את חו שב ת שדיבורים
כאלה הס רציניים? שרת חוץ, האחראית
לה שגת שלום — כן תדבר?
• — 9.4.65 אראל גינאי, פר שנו
המדיני של ידיעות אחרונות:
אין אנו צריכים להפריז ב הערכ ת
ח שיבו ת ה של אופנ סיב ת השלום של
חביב בורגיבה, הגם שאין אנו יכולים,
או צריכים, להתעלם ממנה.
אי־אפשר להפריז ב ח שיבו ת ה, מאחר.
שבאותה שעה ב ה דיבר בו רגיב ה על
פ תרון של שלום, התקיים בקא הי ר
סמינר מוקדש לבעייה הפל שתינאית.
החלטו תיו של סמינר זה היו שונו ת ל גמרי
מ המלצו ת בורגיבה. הן היו קיצו ניות
ובלתי־פ שרניות.

^ — 24.3.65 עו רן לה מונד ל
ענייני המרחב, אריק ת לו, בדווחו ב־ע
תונו על ראיון עס שרת החוץ היש ראלית:
מאדאם
גולדה מאיר לא ידעה דבר
על הצעת־ה שלום שנוסחה לאחרונה על־ידי
סר פיאר ג׳מאייל, מעל עמודי להם
ו נד.
— 24.3.65 סגן ראש הממ שלה

אבא אבן, באסיפה בתל־אביב:
סנוני ת אחת אינה מב שרת את האביב,
ומה גס שהסנונית מ שנה את זיסרתר,
מדי יום ביומו מי שאומר שאפ שר
לקיים יחסים בין יהודים וערבים אינו
אומר שום דבר בעל ע רן, שכן המדובר
לא ביחסים בין אנ שים או עדות, אלא
בין מדינות ריבוניות. מי שמתעלם ממדינת
ישראל לצורך יחסים אלה, מתעלם
מן העיקר.

\זגז הגגכיוזו —
אמרתי למנהיגי ערב: משך 17 שנר.
ניסיתם את דרככם שלכם — ונכשלתם,
מדוע אין אתם רוצים לנסות עתה את
הדרך שאני מציע לכם? עתה הם מסרבים
להסכים עמי, אך בעוד עשר
שנים יווכחו שצדקתי.
— 5.4.65 מתוך ההודעה המשו•
תפת
של בורגיבה והמרשאל טיטו,
בתום ביקורו של נשיא תוניסיה ב־יוגוסלאביה

יש לחפש פתרונות של שלום לכל
המלחמות והמשברים בדרום־מזרח אסיה,
בקונגו ובמזרח התיכון.
י 9.4.65 בורגיבה, במסיבת
עתונאים באתונה, בתשובה לשאלה אם
נכון לומר שעבד־אל־נאצר הוא מנהיג
כל הערבים:
בחוקת הליגה הערבית, סעיף ,8
נאמר כי כל המדינות החברות שוות
בריבונות ובעצמאות. אנו רואים בנשיא
עבד־אל־נאצר כעומד בראש המדינה שהיא
אולי החשובה ביותר בין מדינות
ערב, אבל תוניסיה, שלחמה 30 שנה
לריבונותה ולעצמאותה, אינה מתכח־נת
לוותר על אלה ולמסרן שי למישהו.
אין לערבים מנהיג אחד. קיימים מנהיגים
רבים של אומות ערביות רבות.
— 12.4.65 #1בורגיבה, בראיון
מיוחד שהעניק לסופר העתון הפריסאי

— 26.3.65 שרת החוץ גולדה

מאיר, ב שוב ה מפאריס, ב ת שו בהל-
עתונאי אשר שאלה אס בדעת מ שרד
החוץ לנקוט ביוז מ ה כל שהי לאור הצה
רו תיו של בו רגי ב ה:

געשה ט־ג\־ד — צח־גגך באגרגז

— בורגיבה, בנאומו
26.3.65
בפני בית־הנבחרים התורכי באנקרה:
נעשה לערביי פלסטין עוול גדול,
שמבצעיו אינם מנסים לתקנו. להיפך, הם
פועלים להחמרת תוצאותיו. שמונה שנים
אחרי החלוקה האכזרית של פלסטין והקמתה
של מדינת ישראל היינו עדים
לתוקפנות נגד מצרים, בפרשת סואץ;
ושמונה שנים לאחר אותה תוקפנות,
אנו עדים להטיית מי הירדן על־ידי הישראלים.
...אי־נכונות
זו לתקן את המעוות
עומדת בניגוד לאפשרויות המסתמנות
לחידוש הדו־שיח בין הקולוניאליסטים
והמדכאים של אתמול, לבין קורבנותיהם
בעבר. הסיכסוך בין ישראל והערבים
הוא פרשה של נישול בכוח, שלא בא
על תיקונו. על כן מעוררת האומה
הפלסטינית בפני כולנו בעייה, שאין
להתעלם ממנה. לא נסכים בעניין זה
לכל התיישנות או אדישות. לא נשלים
עם שיכחה או לאות.
— 4.4.65 בורגיבה, בראיון ש#
העניק
לטלביזיה הצרפתית, בעת ביקורו
אצל הנשיא טיטו בבלגראד:
למרות ההתקפות שערכו עלי כמד,
עתונים ערביים, אני חוזר ואומר שהגיעה
השעה למציאת הסדר־פשרה עם
היהודים. אמרתי לכל המנהיגים הערביים
אותם הדברים, והם הסכימו עמי —
באופן פרטי. אבל כאשר הם מדברים
לפני ההמון, הם משנים לחלוטין את
דעתם. הם מבטיחים הבטחות שוא,
הרים וגבעות. נצחון. לא מחר — ה

— 28.3.65 אורי דן, סופר מעריב
בפאריס:
ה ש בו עון
עורבי דאן אפריק,
ה תוניסי בל שון הצרפתית, קיבלו את
הסכ מ תו של בורגיבה, לפני שפירסם
את תוכני תו להקמת פדראציה מזרח־תיכוני
ת, בה ת שתלב גם ישראל. יתר־על־כן,
העורכים ה תייעצו גם עם פקידים
בכירים במ שרד החוץ הצרפתי,
שהביעו דעה חיו בי ת על הרעיון.
לאור כל אלה מ ת מיה ה ע מדת חוגי ם
ישראליים רשמיים ב אירופה, הנוטים
כנראה להתעלם ממה שהתרחש מאחורי
הקלעים, לפני הצהרותיו של בורגיבה.

30.3.65

מ תון

פרסיכל

2ה פיגארו:
ה כנסת: בפני אציג
אתגר
מאיר:
גולדה
כל חברי הכנסת — יקום מי ש הו ויסביר
לי בדיוק מה הן תו כניו תיו של בורגי־בה
אני או מרת — ואינני מתביי שת
להגיד — שאינני יודעת. אני מעזה
לומר שאין אף חבר־כנסת אחד היודע.
אבל הוא אמר — לא מלחמה. הוא
לח״כ
(בפנות ה
הידברות —
אמר:
מפ״ם ישראל ברזילי) אני אציע ל ממ
שלה שאתה תיסע אל בורגיבה, או
שתביא לארץ את בו רגיב ה או את שליחו,
או שתיסע אל בו רגי ב ח ותנהל
אתו מ שא־ומ תן על שלום בין הערבים
ובין ישראל.
ויקמור שס־טוב (מפ״ס) :מדוע אין
את מציעה לבורגיב ה תוכני ת קונסטרוקטיבית?
גולדה
מאיר עוד לא שמעתי

יש צורו לקיים את החלטות האו״ם
בקשר לבעיית פלסטין, אך בה במידה
יש צורך להכיר בהחלטת האו״ם שעל
פיה הוקמה ישראל. הכרחי ליצור
אווירת שלום וקיום־יחדיו בין ישראל
ומדינות ערב.
אם יקבלו את החלטות האו״ם כולן,
יהיה זה פתרון לפליטים הערביים, שיקבלו
חלק מאדמותיהם שגורשו מהם.
אולם חשובה מזה יצירת אוזירה של
שלום ושל קיום־יחדיו, של סיפוק ושל
ויתורים. לכן אני שואף.
— בורגיבה, בראיון
13.4.65
שהעניק לכתב תחנת השידור אירופה
מס׳ : 1

יש ליישב מחדש את הפליטים הערביים
ולשלבם בחיים החברתיים של המדינות
בהן הם חיים כיום. אין פירושו
של דבר שאני ידיד של ישראל, אלא
שאני נזכר בעובדה שצרפת קלטה בהצלחה
מיליון פליטים לאחר שאלזאס ו־לורן
נותקו ממנה אחרי המלחמה עם
פרוסיה. ואותה קליטה לא מנעה מצרפת
את החזרתם של אותם מחוזות לחיקה,
לאחר מלחמת העולם הראשונה.
— 15.4.65 אל־חביב בורגיבה,

בראיון שהעניק בתוניס לז׳אן דניאל,
פרבוי ובכל זאת, עובדה היא, כי בו רגי ב ה
הפריח רעיונות, הצריכים להיקלט ולנ־בום
ב מ שך הז מן בעולם הערבי. אין
אנו צריכים לחנוק ר עיונו ת אלו בעוד ם
באיבם, על־ידי יצירת מ תי חו ת (בגבול
הסורי) ,שאינה ת מיד הכרחית.
כל זה מחייב מדיניו ת גמי שה ועדינה
יו תר מזו הקוראת ל״ מכת אג רוף״
על ה שולחן, או ל״פעול ה של

— 11.4.65 סופר מעריב בפאריס,

בצטטו ״ מ קו רו ת יודעי־דבר״ מ בין מעצ בי
ה מדיניו ת הי שראלית באירופה:
הגישה הר שמית של כמה נציגים יש ראליים
היא עתה זו: בו רגיב ה ו נאצר
רוצים להגיע בעצם לאותה מטרה
אנטי־ישראלית, בדרכים שונות. א ן דרכו
של בו רגיב ה מסוכנת יו תר לישראל,
מכיוון שבניגנד לנאצר הוא מסתיר את
כוונותיו האנטי־י שראליות בהצ הרות של
שלום.
מה שמצער הוא, שכנראה חסרת
לישראל אינפו רמצי ה מדוייקת על מה
שקדם להצהרות בו רגיב ה, ומה די ר בן
את נשיא תוניסיה לומר מה שאמר.
נראה כי ה תגו בו ת הי שראליות מתבס סו ת
יו ת ר

הער כו ת,

מא שר

י די עו ת

לגופו של עניין. חוגי ם ישראליים בפא ריס
אינם מתעלמים עתה מכד, שיהי ה
צו רן על ישראל להיאבק בזירה המדינית
עם ״ רו ח בו רגיב ה״.
— 12.4.65 עו רן ידיעות אחרו•
נות,
ד״ר הרצל רוזנבלו ם:
ובכן, מה רוצה בורגי בה? ת חיל ה
אמר שהוא רוצה ב שלו ם עם היהודים.
א ן מה מ ש מע עם היהודים? האס פי רו שו
עם מדינת ישראל, או רק עם העדה
היהודית באי מפרי ה ערבית?
אחר בא והצהיר שמאמצי נאצר לפ תור
הסכסוך ב אזו ר נכ שלו ולכן —
מזה ה שתמעה כאילו ני מ ת הכרה ב ישראל,
ויפה! אבל לפתע הוא הצהיר
שתחילה יש לבתר את ישראל ולמלאו־תה
פליטים ערבים, ואחרי כן לראו ת
מה לע שות ב ה
יש רק ד רן אחת לבדוק דברים מ יסודם:
להיפג ש
— 15.4.65 מאמר ב ח תי מ ת ״יום־

טוס״ במעריב:
קשה לנו קצת להבין את המ ש מיעי ם
וחוזרי ם ומ ש מיעים אצלנו בי מי ם אלה
דברי טענה ו תרעו מת של העדר ״ ת שו בה
י שראלית״ ל הכ רזו תיו של בו רגי ב ה;
על העדר תגוב ה חיו בי ת מצד מ מ של ת
ישראל, שתקבל בברכה את דב ריו ו תעודד
את ב שור ת המיפנה שבפיו.
האמנם יש צו רן בהכרז ה מצי־

שליח נובל אבזרבטר:
לא חשבתי, בטרם צאתי לסיבוב זה
בארצות ערב, שאצטרך להביע דעתי
בפומבי על פיתרון לדראמה הנוראה של
פלשתינה. ודאי, הייתה לי עמדה וגיליתי
אותה לעתים קרובות באוזני
דיפלומאטים ערביים בשיחות פרטיות.
תבעתי, שיבחרו סוף־סוף בין מו״מ
לבין מלחמה, ושיפסיקו להתחמק מזה
ומזו, תוך כדי בריחה אל נאומים משלהבים.
ראיתי שיש קלות־דעת — אם
לא לומר דימאגוגיד — ,בכך שמבטיחים
בקביעות לפליטים הפלשתינאים שיבר,
קרובה אל ארצם, בלי לעשות במשך
17 שנה דבר של ממש, כדי
שהסיכויים לשיבה זו יתגברו.
אתה מבקש הוכחה, שלא היה
בכוונתי לגרום תקריות? הנה מיד אמצי־אנה
לך. בטרם צאתי לקאהיר ערכתי,
כידוע לך, ביקור אצל ידידי הטוב ה־מארשאל
טיטו. שעה שניגשנו לנסח
את ההודעה המשותפת הרגילה, הסכמנו
בינינו לגנות את הדיכוי הקולוניאלי, הרתח
עדיין בעולם. ברשימה שהוכנה על־ידי
המיניסטרים שלנו הופיעה אנגולה,
מוזאמביק, גיניאה הקרויה פורטוגלית
וכו׳.
לא מצאנו ברשימה זו את פלשתינה.
וכתוניסאים עמדנו על כך שהיא תופיע
בה. היוגוסלאבים, לא שוכנעו מנימו־קינו.
כדי
להדגיש היטב, שד,קולוניאליזם
היה לנגד עינינו, לפחות מבחינה עקרונית,
בפלשתינה כבמקומות אחרים, דרשתי
שבמקום הרשימה המפרשת את
הארצות שבשלטון קולוניאלי (רשימה
שלא הייתה כוללת את ישראל הייתה
מעוררת רושם, שאנו משלימים עם ישראל
כמו שהיא כעם עובדה) ,יבוא
פסוק בגנות כל צורות הקולוניאליזם
בכל מקום שהוא קיים, אבל בלי להזכיר
במפורש שום ארץ. זוהי הוכחה,
שבענייני עקרון אנו עקביים לא פחות
מאחרים

לגז צו א

אבל, ראה. אותו סירוב של היוגוס־לאבים
עורר בנו מחשבות. מובן, לא
ביחס לעקרון. בשבילנו ישראל היא
מושבה וזה הכל. אבל כל מושבה ומצבה
המיוחד. השוני הישראלי הוא מיוחד
במינו, שכן הוא מעורר אי־נוחות אצל
אחדים מן האנטי־קולוניאליסטים המובהקים.
כי המארשאל טיטו הוא ללא
ספק ידיד גדול של הערבים. מזה זמן
רב הוא ידיד גדול של הנשיא נאצר
והוא מקיים עם המאגרב יחסי אחוזה.
אף־על־פי־כן סבור טיטו, שגם אם יש
צורך להעניק צדק לפליטים הפלשתינאים
ולהחזיר את זכויותיהם, בכל זאת אין
הקולוניאליזם הישראלי קולוניאליזם ככל
השאר, שהוא נולד בתנאים מיוחדים וכו׳
.מדוע? האם מפני שהוא רגיש
לנסיונות הישראליים בשטח החקלאות?
או מפני שהוא סבור — הוא שהצליח
ללכד במישטרו עמים שקרעו זה את זה
לגזרים, שביניהם הפרידו מאות אלפי
הרוגים — שקיום־יחד יהודי־ערבי בפלשתינה
הוא דבר הניתן להגשמה
בהחלט
נסעתי לקאהיר נתון להלך־רוח זה
ואמרתי לעצמי, שאספר שם על השיחות
שהיו לי עם המארשאל טיטו.
...בקאהיר ערכו לי קבלת פנים נהדרת.
לא רק מטעם ראש קע״ם וממשלתו,
אלא גם מצד ההמונים המצריים.
מובן שהייתי מאושר עד מאוד. הייתי
מאושר בהרגישי את האחווה הערבית,
ובייחוד מן העובדה שסוף־סוף חלקו
את הכבוד המגיע לתוניסיה, למילחפד
תה ולנסיונה.
אמרתי לנשיא נאצר שאי־אפשר להישאר
ללא גבול בעמדת הגנה; שעמדה
זו רק מגבשת את ישראל; שידידים
רבים של הערבים באו במבוכה בגלל
אי־יכולתנו לפתור את בעיית פלשתינה.
אמרתי לו: הבעייה נמצאת במצב של
קיפאון. לעולם לא תוכל לצאת מסימטה
חסומה זו. במשך שבע־עשרה שנים היו
כל מאמצי הערבים לשווא. מדוע לא
לנסות ולהשתמש בשיטתי?
כל אחד יודע, שמילחמה היא בלתי־אפשרית,
שהיא תופסק תוך כמה שעות
על־ידי המעצמות הגדולות, שארצות
הברית התחייבה להתערב באותה נמר־

דנו, כי רוצים אנו ב שלום? נידמה, דבר
זה אמרנו פעמים אין ספור — ואולי
אף יותר מדי.
• סגן ראש הממ שלה אבא אבן,
בבקיסל:
הכרזו תיו ה מ תונו ת של הנשיא בור־גיבה,
בדבר קיו מ ה של ישראל, מוכיחו
ת כי קו־המח שבה של חערבים מתפתח.
כאשר אי שיו ת כמו הנשיא בור־גיבה
מודה, כי מלחמה עם ישראל אינה
מצי אותית, יש סיבה לשמוח. הצהרות
אלו מוכי חו ת על שינויים בעמדה הערבית
כלפי ישראל, התואמי ם את שאיפתה
של ישראל מאז ומת מי ד לקיים
יחסים טובים עם שכנותיה.
עד כמה שהדבר נוגע לת שלום
פיצויים לפליטים הערביים, אפשר לש קול
שאלה זו. אשר להחזרת הפליטים
לישראל, כפי שאמנם הציעה ישראל לפני
16 שנה, הרי שהמצב ה שתנה מאז
ועל כן עלולה מטרתם להי 1ת,
עם שובם לישראל, החרבת המדינה.

בשלביגן
• — 16.4.65 שרת החוץ, ב ראיון
עם כתב מעריב רפאל ב שן:
שאלה: בציבור נ שמעה לאחרונה
דעה, כי ישראל לא הגיבה
כראוי על הצהרות בו רגי ב ה; יש
הטוענים, כי תגוב ת ישראל חי־תה
פו שרת, שגרתית וחסרת״
העזה. מה דעתך?
גולדה מאיר (בפליאה) :באמת! אני
שואלת את החברים שאומרים זאת:
מה אתם רוצים שנע שה? מה עוד להצהיר
ולא הצהרנו? אמרתי פעם, ופעמיים,
ו שלו ש, בארץ ובחו״ל, דברים טובים
ויפים על בו רגי ב ה; אמרתי כי הוא
מנהיג דגול, ויש צליל מרענן לדבריו;
אמרתי כי הוא גילה אומץ רב, ושאני
מקווה ש מנהיגי ם ערביים ילכו בעקבותיו.
מה עוד להגיד? אז יש חברים
הטוענים, כי צריך לארגן פגי שה, לש לוח
לבורגיבה שליחים; (בלגלוג) אז
מה הס חו שבים? נניח אפילו, שאם נחליט
ל שלוח, אני אקום ואגיד: פניתי
לפלוני שיסע, הוא חזר ודיווח כך־וכך!
צריך גס קצת הגיון!
שאלה: מה הניע לדעתך את
בודגיב ה להצהיר מה שהצהיר?
גולדה מאיר: דעתי היא כבר מז מן,
שיותר מ ש מדינו ת ערב הכירו בנאצר
כדובר שלהם, אי מצו לעצמם קו־מת שבה
זה מדינות לא־ערביות בעולם. אף פעם
לא ח שבתי, שהערבים הולכים ברצון
וב שמחה לכל האוואנטורות של נאצר.
אם מי ש הו יערוך סקר, הוא יגלה בלי
צל של ספק, כי מאז עלייתו ל שלטון,
לא היתה שנה אחת בה לא הסתכסך
נאצר עם מדינה ערבית כל שהי (בהטעמה)
לא היתה אף שנת שקט אחת
ב ת חו ם זה! המסקנה; לא מדינ ת ישראל
היא יסוד אי־ה שקט ב מז רחה תיכון!
נאצר ידע ת מיד לנצל את הקלף הפל
שתינאי, כדי לה שיג את מג מת־היסוד
שלו: ה שתלטו ת על שאר מדינות ערב.
כשצריך, הוא מטיל את קלף פל שתין
על ה שולחן, ואז כולם מרימים ידיים
ומפחדים לפצות פה.
אבל יש נקודה, שבה כל דיקטאטור
נכשל. נאצר הביא על עצמו עכ שיו
כ שלון ח מו ר בפר שת גרמניה! ברור
לשאר מדינו ת ערב, כ מו שגם ברור

צות נגד כל התקפה מצד ישראל ונגד
כל התקפה על ישראל.
בקאהיר אמרתי לבסוף, שיום אחד
אפרסם ברבים את הצעותי, אולם בתנאי
שלא יטיחו מיד קללות על ראשי, שלא
יתיחסו אלי כאל בוגד באומה וכדומה.
הכל הסכימו. עוד הפעם: ייתכן שהיו
בינינו הבדלי תפיסה; לא היו חילוקי־ריעות
חמורים.

לנו, כי לא הנ שק שסיפקה גרמניה המערבית
לישראל, הוא שהביא או תו להז
מין את אולבריכט( .בחריפות) לא
זא ת הסיבה! נאצר עשה מה שנראה
לו כנחוץ למצרים, בלי להתייעץ עם
שאר מדינות ערב, ו מי ד הרים את הדגל
הרגיל (מרימה קולה) פל שתין! נו, והנה
יש כאלה שאינם מוכני ם עוד לה שתעבד
לנאצר!

״אי-אפשר לן רו2ן אותם דיס־:״
עזבתי את קע״ם כדי ללכת לערב־הסעודית
ואחר־כך לירדן. שם, ביריחו,
ביקרתי במחנות הפליטים. ראיתי מחזה
בל־יתואר. דבר זה העמיק עוד יותר
את כאב ההכרה באחריות שעמי ערב
נטלו על עצמם בשבע־עשרה השנים האחרונות.
פליטים אלה ניזונים בעת ובעונה
אחת מתקוות־הזיות ומשנאה עקרה.
אני מרגיש עצמי רע בשנאה. לא
רק מפני שאני בוחל ברגש זה, אלא
גם מפני שאצל הערבים הוא מונע כל
פעולה מודעת. זה אליבי לחוסר־פעולה.
צועקים, מקללים, מגדפים, מאררים
ואחרי כל אלה יש הרגשה של השתחררות,
של חובה שמילאו, של מצפון
שקט. כל זה נובע מתסביך של נחיתות:
מגזימים בהערכת היריב.
במיקרה של פלשתינה מובילה שינאה
זו לעירבוב התחומים בין אנטי־ציונות
ואנטישמיות. מה שמוליד, בייחוד בקרב
ההמונים, קנאות שתהיה מסוכנת בבוא
היום שיהא צורך לשאת ולתת.
מאז פרץ העניין הגרמני ...עד שיום
אחד מצאו אתעצמם כל שרי־החוץ
הערביים בפני עובדה קיימת: יש לנתק
את היחסים עם בון; מי שלא יעשה
זאת הוא בוגד באומד, הערבית. היה
זה דיקטאט, כפייה. לא קיבלתי זאת!
מעולם לא קיבלתי זאת. האחדות הערבית
עדיין לא הוגשמה, לעזאזל! האחדות
היא מישאלה, תשוקה גדולה, כולנו
נוטים אליה. מובן. אבל בתנאי שההבדלים
יוכרו, שהריבונות תישמר ושלא
יאיצו.
ברגע זה מדובר ביצירת קהילה ערבית.
אבל אנו לא בחרנו במנהיג. כיום
מכירים במנהיגים רבים. ובכן, אמרתי:
לא! יצאתי משתיקתי והכרזתי בפומבי,
שגרמניה הפדראלית לא תמות, אם
ננתק את קשרינו עמה. הנשיא נאצר
ענה לי בדרך לא־ישירה בנאומו ב־מנצורה:
ייתכן, אמר, שהריפובליקה הפדראלית
לא הייתה מתה, אילו ניתקנו
קשרינו אתה; אבל האחדות הערבית
היא שתמות, אם נתפלג בבעייה זו.
במלים אחרות, האחדות הערבית תהיה
תלויה בתמיכה הבלתי־מסוייגת שממשלות
ערב יגישו לקע״ם בעניינים, שעליהם
לא נועצו בהם. זוהי תפיסה
שאיננה שלי.
מכל מקום, כדי לחזור לעניין של
ישראל, אני סבור שהגיע הזמן לומר
בפומבי מה שהכל, בחוגי המנהיגים
של המיזרח התיכון, חושבים. זה יועיל
לקביעת עמדה מצפונית, שסימניה מתרבים.
ייתכן שתבוא הפשרה, ייתכן
שישתחררו מן השיתוק. ייתכן שהערבים
ינקטו סוף סוף עמדה בהירה
ואסטרטגיה אופנסיבית
צריך שהעניין יזוז, שתהיינה הצעות,
הצעות־נגד, פעולה בין־לאומית. יש ליצור
מצב שיכפה הערכות חדשות. אני
טוען, שאין להכריז שרוצים לזרוק
את היהודים לים, אם אי־אפשר לעשות
זאת. ואם לא יאמרו זאת עוד, יכול
הדבר לסייע במציאת דרך לקיום־יחדיו.
ככלות הכל, אילו היו הצרפתים של
אלג׳יריה נשארים במקום, בהתאם לזכות
שהעניק להם הסכם־אח־יאן, ייתכן
שהיה נוצר בלב המאגרב מצב מקורי.
ברגע זה העיקר הוא להשיג פיצויים
בשביל הפליטים ולמצוא דרך שהמלצות
או״ם תקויימנה. כיצד יגיעו
לכך? האם ייתכן הסדר לאחר שבשבע־עשרה
שנים התרגלו הישראלים, לצערנו,
שיהיה להם דגל, ממשלה ואומה?
איני יודע להשיב. אין זה
בלתי אפשרי. מה שחשוב היום הוא —
לנקוט פעולה דיפלומאטית ברורה. אם
היא לא תצליח, הרי בהתאם להתחייבויות
הבין־לאומיות, בתמיכת ידידינו,
ביושר עמדותינו וקודם־כל באמצעות
האירגון המלוכד של הפלשתינאים —
אנו חייבים לתכנן דרך פעולה אחרת.

שאלה: האם את מ סכימ ה לסברה,
כי בו רגיב ה בעצם מסכן
את חייו בהצ הרות אלה?

גולדה מאיר (מציתה לעצמה סיגריה
נוספת) :זה לא מוכרח להיות כך. אני
יודעת על מנהיגים ערביים רבים, ש התחרו
ביניהם — מי עויין או תנו יותר,
וגם חייהם לא היו מבוט חי ם כלל! האם
מי שהו מ שליטי סוריה, שהתחלפו ונרצחו
ב מ שך השנים, אהד אותנו? ו־קאסם,
אוהב ישרא? היה? (בסיפוק)
אבל שים לב, איך העם ה טוני סי תו מך
בבורגיבה! זה דבר מעניין מאד!

שאלה:

איך

היית

מסכמת

העניין?
שרת החוץ (שוקלת כל מלה) :אין
ספק, שיש בעצם הצהרותיו של בו רגיב ה
חיו ב רב, ב מיו ח ד יש בז ה לקח לעמים
ערביים שנאצר חו ת ר נגד מנהיגי ה ם בארצותיהם,
ב תוך עמס; יש ח שי בו ת
רבה בעובדה שאדם כ מו בו רגיב ה קם
ומצהיר דברים כאלה, ושהעם שלו —
תו מך בו( .בהתעוררות) זה ע שוי לעודד!
שאלה:
גבירתי, יש לי שאלה
הע שויה להיראות אולי תיאורטית
ב תנאי ם הנוכחיים: האס
היית מז מינ ה את ח ביב בו רגיב ה
רשמית לביקור בישראל?

גולדה מאיר (אחרי מחשבה מעמיקה):
אם ירצה לבוא — נקדם או תו בברכה.

בעולם
ארצות־הברית
״בן־כדבה מחדחד־מלחמה...״
שתי הצהרות קבעו השבוע בגלוי, למה
שואפים המיליטאריסטים בררום וויאט־נאם.
מכיוון שהם אשר הכתיבו לאחרונה לנשיא
ג׳ונסון את מדיניותו, ראויות דעותיהם
לתשומת לב.
• בסאיגון הכריז מפקד חיל־האוויר
נגויין קאו קי, אחד הקצינים החשובים
ביותר המחזיקים בשלטון בדרום־וויאט־נאם:
״הפצצת הגשרים והכבישים בצפון לא
החניקו את הוויאט־קונג. דרושה פלישה
יבשתית מיידית לצפון. נצניח גדודי גרילה
לצפון, האיכרים הצפוניים, הממורמרים מן
המישטר הקומוניסטי׳ ,יתמכו בהם. לדעתי,
אפשר גם לשלוח יחידות של הצבא
הסדר.״
#בפאריס הכריז בארי גולדוואטר,
מועמדם המובס של הריפובליקאים בבחירות
האחרונות לנשיאות ארצות־הברית:
״אני הוא אותו בן־־כלבה מחרחר־מלחמה
שהאיץ בממשלת ארצות־הברית להפציץ
קווי־אספקה בוויאט־נאם ה צפוני ת ...אילו
הייתי נשיא, הייתי מתפלל שסין האדומה
תספק לנו את הפרובוקציה שתצדיק ה־תקפה
שלנו על מיתקני האטום שלה.״
התארכות זרה. אלא שהרוח המלחמתית
לא היתה מוגבלת לוזיאטי־נאם. כאשר נודע על
פרוץ מלחמת־האזרחים ברפובליקה הדומני־קאנית,
בחצי הדרומי של היבשת האמריקאית׳
הורה הנשיא ג׳ונסון לשגר לשם
נחתים וצנחנים.
התירוץ הראשון היה, כי ההתערבות דרושה
כדי להציל את חייהם של אזרחי ארצות־הברית.
וושינגטון אף הדגישה, כי היא פועלת
על־פי בקשתו של מפקד משטרת הבירה׳
סאן דומינגו. אולם חיל־המשלוח לא
הסתפק בפעולת־הצלה, התערב במלחמת האזרחים.
מלחמה
וו פרצה כאשר התקוממו חסידיו
של הנשיא־לשעבר חואן בוש, אשר סולק
על־ידי כת צבאית. אנשי בוש הצליחו לכבוש
את הבירה, לכנס מחדש את בית־הנבחרים
שפוזר לפני שנה וחצי, ולסלק את
השלישייה הצבאית השלטת. בשלב זה הפעיל
אחד מאנשי השלישייה, הגנראל אליאס
ווסין, את חיל־האוויר והפציץ את הבירה.
לצידו התייצבו הנחתים של ארצות־הברית,
שראו בו גיבור הימין נגד בוש השמאלני.
אף כי בוש אינו קומוניסט, ובחירתו התקבלה
בברכה על־ידי הנשיא קנדי המנוח,
הודבק לו עתה תו של קומוניסט.
״יש הוכחות שמאחורי המורדים (כלומר
מחנהו של בוש) עומדים גורמים זרים,״
הכריז הנשיא ג׳ונסון. אולם באותו יום
עצמו השיבו לו בכעס כמה מראשי המיש־לחות
באירגון המדינות האמריקאיות :״ההתערבות
הזרה היא של ארצות־הברית.״
כאשר דרשה מוסקבה לכנס את מועצת
הבטחון, היה ברור כי העולם עומד בפני
משבר חמור נוסף, וכי שנת 1965 תהיה
יותר ויותר שנתם של אותם ״בני־כלבות
מחרחרי־מלחמה״.

הפסטה קצרה ודראמטית

פילטר כי דהמלך ־

קו פסתמכ סו ב ב •

תוצרתדובק בע־־מ

קולו העמוק היה מוכר למאות מיליונים
בארצות־הברית ובעולם. היה זה קולו של
איש השידור והטלביזיה הרציני ביותר
של ארצות־הברית, מזה קרוב ל־ 30 שנה.
בי למרות שאדווארד מארו הצטרף לחברת־השידור
קולומביה כאיש־מינהלה, דחף
אותו מזלו להימצא במקומות שבהם התרחשו
מאורעות גדולים.
כך קרה ב־ , 1938 כאשר נכנס אדולף
היטלר לאוסטריה. כך קרה ב־ , 1940 כאשר
החל חיל־האוויר של היטלר בהפצצת לונדון.
בארצות־הברית הוא היה השדרן הראשון
שהעז להסתער על הסנאטור צייד הקומוניסטים
ג׳ו מקארתי.
70 סיגריות ליום. הישראלים זוכרים
אותו כאיש שראיין, ערב מיבצע
סיני, את בן־גוריון ועבד־אל־נאצר, הציג
את מצריים וישראל בסרט כן.
אז כבר היה מיליונר ומפורסם. הוא
דתר על עמדתו זו, ועל משכורתו הענקית,
כדי לשרת את הנשיא קנדי, כמנהל שרות
ההסברה של ארצות־הברית.
עמו לקח את ההרגל ששם השבוע
קץ לחייו: העישון המופרז. הוא עישן
70 סיגריות בממוצע ליום, ואפילו כאשר
הגיש תוכנית טלביזיה בת שעתיים _
בה הציגו רופאים הוכחות כי העישון
המופרז גורם לסרטן־הריאות _ לא חדל
מלעשן לעיני המצלמות.
השבוע מת בגיל ,57 מסרטן־הריאות.
העולם הזה 1443

^11^111

ך פ סו קהמאלףכיותר שנאמר בשנה ה־ד 1לעצמאות
( | ישראל יצא מפיו של סגן שר־הבטחון, מר שמעון פרס.
בראיון שהתפרסם ביום ה־ 25 במארס בעתון הגרמני
זיד־דויטשה צייטונג הסביר מר פרס מדוע אין ישראל יכולה
לפעול למען השלום במרחב. כלשונו:

״כאשר פלכ רודף אחרי חתול, אין טעם
שהחתול יתחנן לשלום״*
לא נתווכח הפעם על תוכן הפסוק וכוונתו. אך הבה
ונתעכב לרגע קט על הדמוי שבו.

פלכ רודף אחרי חתול. חתול כורח מפני כלב.
לעיתים קרובות
יותר מאשר אלף
עולמו הלא־מודע,
רזותיו המפוצצות

מלמד דימוי על תת־הכרתו של בעליו
מאמרים. דימוי זה בוודאי מלמד על
של מר פרס יותר מכל נאומיו והכעל
בטחון המדינה.

כלכ אלים מאיים לטרוף חתול אומלל. חתול
מיסכן מנסה למלט את נפשו משיני כלכ גדול
ואכזרי.

הם נאצר הוא היטלר ערבי!׳*
הנה מופיע החתול — לא כדימוי, אלא גרוע מזה —
כדוגמה. ישראל היא גטו־ורשה שני, ועל כן עליה ללמוד
משואת גטו־ורשה הראשון. מה שהיה נכון בגטו, נכון
גם לגבי ישראל.
אך הרי מלחמת היטלר ביהודים לא היתד, מלחמת
מדינה במדינה! היטלר לא היה רק מטורף, אלא גם
מנהיג של רוב אשר התנפל על מיעוט חסר־ישע. כדי
שמישהו יהיה באמת ״היטלר ערבי״ ,לא די בכך שהוא
שונא־יהודים.

צריף שקורכנותיו יהיו כני-פזורה החסרים
את כוח־המגן של המדינה -הצכאי, המדיני,
הכלכלי, הנפשי .׳
גטואיזם מסוג אחר:
פקיד בכיר במשרד ממשלתי שואל בקול מודאג. ):האם

עד לנצחוננו. אנו משוחררים מכל שלטון זר.
אך האמנם עצמאיים אנחנו? האם משוחררים אנחנו
משלטון הפחדים של אתמול, התפיסות של אתמול, הדימויים
של אתמול? או שמא שולטים הם במדינה הזאת?

אם מדינת ישראל אינה חתול כורח -האמנם
מתו כה האינסטינקטים של החתול הנרדף,
פחדיו ופיוטיו?

** כחינה זאת, לא נסתיימה עדיין מלחמת־השיחרור
1*4העיברית. היא רק התחילה.
אין היא מכוונת נגד אוייב זר, אלא כלפינו.

זוהי המלחמה על דמות האדם העיכרי, המלחמה
על דמות המדינה.
אויבה הוא הגטואיזם, המונע בעדנו מלראות את המציאות
בה אנו חיים, להתמודד עימה ולהתגבר עליה.

מאיזה מעמקים תת־הכרתיים צף דימוי זה? מה הוא
מזכיר לנו?

את עולמו של הגטו.
את עולמם של פוגרומים, של קוזאקים צמאי־דם, של
יהודי־חסות.
נורא לשמוע פסוק כזה בתום השנה ה־ 17 לעצמאות
מדינת־ישראל, שני דורות אחרי טרומפלדור וויהגנה״
העצמית באודיסה וניל״י והשומר.
נורא שבעתיים לשמוע אותו מפי אדם הממונה על
בטחון ישראל, המזוהה בעיני הציבור עם הקו הקיצוני
ביותר של הבטחוניזם הישראלי.

חתול כורח.

ך* מארכסיסטים אומרים כי ההזויה קובעת את
( | התודעה. כלומר: המציאות, בה חי האדם, היא הקובעת
את השקפותיו.
יתכן שזה נכון. אך נראה שדרוש זמן רב כדי שהתודעה
תשיג את ההוויה.

השקפותיו של אדם -ושל ציכור -יכולות
לצלוע על קכיים, כאשר המציאות דוהרת
לפניו כסוס גזעי.
דעות של יהודי הגטו, המדברים מתוך תת־הכרתו של
מר פרס, אמנם חשו את עצמם כחתולים נרדפים. תחושה
זו נבעה ממציאות חייהם — מציאותה של פזזרה חסרת־מגן.

הנה נולדה אומה: עיברית חדשה, שאינה פזורה
אומללה ואינה חסרת־מגן.

הנה קמה מדינה, שאינה גטו.
אך רבים האנשים — וביניהם צברים מבטן ומלידה,
המכירים את והגטו רק מן הספרות ומן התפילות —
שתודעתם עדיין לא עיכלה את ההוויה החדשה. הדימויים
הישנים מסרבים למות בנפשם.
ומי שאינו מארכסיסט יכול להתפתות ולשאול:
שמא אין ההוויה קובעת את התודעה בכל מיקרה?
שמא יש מיקרים כאשר התודעה היא הקובעת את 1 ההוויה?
שמא אין המציאות משפיעה על ההשקפות, אלא ההשקפות
מעוותות ומסרסות את המציאות?

שמא אין מציאות המדינה יכולה לעמוד מול
דימויי הגטו של מנהיגי ישראל -אלא שדי•
מויי הגטו הופכים את המדינה עצמה לגטו
חדש?

ך* גטואיזס החדש, המהלך בחוצותינו, לובש מחלצות,
< 1רבות, כולן קיצוניות ותוקפניות ומלחמתיות מאד.
אך גטואיזם נשאר גטואיזם.
קח את השוביניסט החדש, קלף את קליפתו, ומצאת
יהודי נפחד מן הגטו.

גרד את הכטחוניסט, ומצאת מתחת לעורו
את יהודי-החסות מימים־ימימה.
גטואיזם מסוג אחד:
פלוני, מנהיג לאומי קיצוני, מסביר מדוע יש לפתוח
מייד במלחמה .״אל נחכה עד הרגע האחרון, כמו היהודים
בפולין מורדי גטו ורשה פתחו באש רק כאשר
כבר התכוננו הנאצים להובילם למשרפות. אל נהיה כמו61*1ממי)7ן!״

61*16 £<1126 ]091, 11691 65
״*116111 161 )16? 1) 0126 1 ¥?166.6*1 211 1(1116*1.

אינך סבור כי השלום יהיה אסון? הרי מה שמחזיק אותנו
כיום ביחד זאת תחושת הסכנה. אם ייעלם הלחץ מן החוץ
— האם לא יתפרק העם הזה לשבטים ולעדות? האם לא
יתפזר על פני כל המזרח התיכון כדי לעשות עסקים?״
מי שמדבר כך — הפחד דובר מתוך גרונו. אי־האמון
הגמור באומה החדשה. אי־האמון בכך שי ש בכלל אומה
חדשה. תחושה של חולשה תהומית.

כמילה אחת: הגטו.
זהו החתול הבורח.

גם כשהוא כורח לתוך המלחמה.

** רכים לדכר על כך שהערבים צריכים להכיר בקיום
/ 3מדינת ישראל. וכאשר בא אל־חביב בורגיבה ותובע
מבני עמו לעשות כן — הרינו שמחים מאד.
אך לעיתים נדמה לי שיש צורך חשוב עוד יותר,
דחוף עוד יותר:

שהיהודים יכירו כקיום מדינת ישראל.

שהישראלים יכירו בקיומה של המדינה.

יכירו ככף שהיא מדינה, שהיא יכולה
להיות מדינה -ולא גטו חדש, גם לא גטו
מזויין.
ומכך אנו עדיין רחוקים מאד.
הציונות המודרנית נולדה עם ספר שנשא את השם
״אוטז־אמנציפאציה״ ,שיחרור עצמי.
אך היום, במלאת 17 שנים לקיום המדינה, רבים אזרחיה
שלא שיחררו את עצמם מן העבר העלוב, מדפוסי
החיים והמחשבה של פזורה אומללה.
ובחוגגנו את יום־עצמאותנו ה״ , 17 מוטב שנשאל את
עצמנו: האם עצמאיים אנחנו?
אמנם, הכובש הזר גורש מן הארץ. הקמים שהתנגדו
לעצמאות המדינה מוגרו בשדה־הקרב. יום־העצמאות הוא

במאבק יעדול לקיום האומה, זהו אוייב מסוכן יותר
מכל סכנה חיצונית.
לא כלב הרודף אחרינו מסכן את קיומנו.

מסוכנת ההרגשה שאנחנו חתול הכורח מפניו.

כי מי שמרגיש כך — אינו יכול לעמוד מול אתגרי
המציאות, ולמצוא להם מענה סביר ויעיל.
מי שמרגיש כך — אינו ישראלי עצמאי.

^ כן, לא כך רואים אנחנו, העיברים העצמאיים, את
מדינתנו ואת אומתנו.
סכנות רבות מאיימות עלינו מבחוץ. אין זו סכנה של
היטלר חדש, של אושוויץ חדשה. זוהי הסכנה של מלחמה
בין מדינות. ואין אנו שרויים בסכנה נוראה יותר מזו
הצפוייה. לבני וושינגטון או מוסקבה או פקין, הנמצאים
בטווח של חצי שעה ממיתקני־השיגור של טילי האבדון
הטוטאלי.
איננו פוחדים מפני המלחמה. איננו רוצים בה. נקדיש
את חיינו — פשוטו כמשמעו— למניעתה. אך כוחנו
עימנו, ורוחנו עימנו, ועל כן איננו זקוקים לציחצוח־חרבות
ולא נגיע לאביונה למראה טיל הו׳ק.
ובעיקר:
איננו זקוקים ללחץ חיאיננו
פוחדים מפני השלום.
צוני כדי להיות אומה בריאה ומלוכדת. איש אינו צריך
להכריח אותנו לשאת בעול מדינתנו. כשם שאיש אינו
צריך להכריח אותנו לנשום ולאכול.

כני־חורין אנחנו -ואיננו צריכים לנפנף כדגלים
כדי להוכיח זאת לעצמנו.

ברוח זה נחוג את יום עצמאותנו ה־ ,17 בכל לבנו
ובכל נימות נפשנו.

יום עצמאותה של מדינה
חדש.

-לא של גטו

תצפית

במדינה

• על א!? הצהרותיו התקיפות של לוי אשבול, פי ישראל
לא תספים להחזרת פליטים ערכיים, יקים ועדה מצומצמת
בדי לבחון את הפעייה מיסודה.

* אחרי שמשרד החוץ סמך את ידו על שליחותו של סגן
יו״ר הפנמת ישראל ברזילי, שיצא לועידת האיגוד הכינ־פרלמנטרי
בדאבלין, מתוף הבנה שיובל להתקשר שם עם
גורמים הקרובים להשקפותיו של הנשיא בורגיבה ^,עומד לצאת
בחודש הבא ח״כ מפ״ם יעקב ריפ תין לבלגראד. ריפתין, יו״ר ועדת הפנים של
הכנסת וחבר הועדה המדיני ת של מפלגתו, הוז מן לה שתתף בועידת ראשי־ערים,
שתיערך בבירה היוגוסלאבית.

• מסתמנת הסכמה של המפלגות לצמצם כפל האפשר את
מערכת הבחירות לכנסת. בגי שו שי ם רא שונים בין מפא״י, גוש חרות־ליבראלים,
והמפד״ל סוכם בין שלוש מפלגו ת אלה, לא להתחיל ב מסע התע מולה
אלא שלושה חוד שים לפני מועד הבחירות.

+עם הסתעפות חקירת המשטרה כפרשת השוחד של תל־גיבורים,
עשוי שר הפנים והבריאות חיים משה שפירא לעזוב
את הארץ לתקופה ממושכת. שפירא, אשר שמו נקשר בפר שה, ואשר
היה אחראי למע שיו של שפיגל ושל רפאל, ב היו תו שר הבריאות, מקווה שעל־ידי
העדרו ל שלו שה חוד שים ימנע את גרירתו האי שית

לתוך החקירה ואי־

הנעימות. הנסיעה תוסבר מטע מי בריאות.

#התמוטטות כספית מאיימת על מספר רשויות מקומיות.
כמה ר שויו ת — בעיקר מ בין הקטנו ת יו תר — לא הצליחו לגבות את הכספים
שנקבעו ב תקציבן, נכנסו לחובו ת גדולים. אחרי שלא יכלו לפרוע שטרות, לעזרתם נזעקו
מ שרד הפנים והאוצר, משרד המילוות אולם שקיבלו
לא הסוהנו
שי ם
פיקו,

העם
כל מדחמה
הנאום שנשא לוי אשכול בפתח־תקווה
הוקדש לאחד במאי, אבל הוא יכול היה
לשמש הקדמה נאותה ליום העצמאות זד
18 של המדינה.
ראש הממשלה השמיע את כל הסיסמות
המקובלות: כוננות, חישול כוח, הגשמה
חלוצית, איחוד הפועלים. אולם חשיבות
הנאום לא היתד, במה שנאמר בו, אלא
במה שלא נאמר.
היתד, זו הפעם הראשונה מזה חודשים
ארוכים, שמנהיג ישראלי לא הזכיר את
מי הירדן. בפתח־תקווה לא הושמעה ה־פראזה
המפוצצת ״נגן על המים שלנו
כפי שהיינו מגינים על שלמות גבולותינו.״
לא היה זה מיקרה. כי בשבוע האחרון
נפלה הכרעה גדולה. תחת לחצן
האדיר של שלוש מעצמות המערב, ומול
דעת־הקהל העולמית שקיבלה באהדה את
הצעות־השלום של בורגיבה, החליט אשכול
כי אין לדבר בעתיד הקרוב על
מלחמה עם הערבים בגלל מי הירדן.
לא היתד, זו כניעה מבישה ללחץ זר,
כי אם התגברות ראשונה של ההגיון
המדיני המפוכח על הלהט הבטחוגיסטי
העיוור.
אם היה דרוש אישור כי אומנם נפלה
ההכרעה, הוא ניתן בפי הרמטכ״ל עצמו.
הכריז רב־אלוף יצחק רבץ, בפרום יום
העצמאות :״פעולות צבאיות נגד ההטייה
לא יביאו בהכרח בעקבותיהן למלחמה.״

יחסים מרחביים
חד ובדוד

מתדפקים על קו־פו
תי הן חריקות.

#ייתכן שהמערך
הימני
ינסה להוציא
עתון
ערב. שתי המפלגות
— חרות
ופלג ה—
ליבראלים

מ שיכו להוציא
בנפרד את י ו׳
מוני הן, חרות ו׳
הבוקר, אולם הן
עו מדו ת להגיש
בקשה משותפת!
לקבל ר שיון ל־ע
תון ערב. עדיין

פתרו

לו ת

שא־מי
מון

וציוות.

#לעומת
זאת, ייסגר
החל מהשבוע
הבא ה-
שבועץ ה סאטירי
״צי־פור
הנפש״.

ן ז לונו לי ל

ע תון זה, שנולד תוך כדי מאבקם של עתונאים ואנ שי־רוח
נגד מאסרו של אורי דייווים לא הצליח להבטיח את קיו מו, על אף שהיתה

נתונה לו אהדה י ציבורית לא מבוטלת. חברי המערכת יחזרו, בחלקם, לידיעות

כלומר: הטיפול בהטייה הוא משימה
שאפשר לאתרה בתחום מוגבל, ואין
צורך לראות בה נקודת־מוצא לפתיחת
מלחמה מונעת.

אחרונות.

#החוגים הדתיים מתכננים השתלטות חלקית על שידורי
ה״גל הקל״ של ״קול ישראל׳ /על-ידי קניית שעות-שידור
לניהול תעמולה דתית. עתונאי דתי, שביקר לאחרונה ב ק הי לו ת החרדיות
באירופה המערבית, הצליח לגייס שם סכו מים גדולים למטרה זו.

#עומדת לפרוץ שערוריה חדשה, הקשורה בהנהלת משרד
הבריאות. הפעם ידובר בסיכסוך פני מי, בין ההנהלה ל בין מדען ידוע,
שב ע טיו עלולים להי שלל מענקי־מחקר זרים בסכום של למעלה מ מי ליון ל״י.

!• שוב תעמוד הנהלת מינהל מקרקעי המדינה כמרכזה של
סערה ציבורית. גס הפעם תפרוץ הסערה על רקע מכירת קרקעות המדינה
לסוחרים פרטיים ולטראסטים כלכליים, ב מ חירים נמוכים עד כדי גיחוך
ה תעל מו ת סהנוהלים המפור שים שנקבעו לגבי עיסקות
למנוע ספסרות בקרקע. אף יו ט חו הא ש מו ת אישיות

מסוג זה,

ו תוך
ושמ טר תן

חוקים מתאימים בסוריה, לא הצליח עד כה
לקבל כל פיצוי על אבידותיו.
המיבצע הישראלי, לא זו בלבד שרושש
את הקבלן, אלא הפיץ פחד בין המפעילים,
עד כי קשה היה לגייס צודת חדש של
עובדים.
העבודה הועתקה דרומה, אל מול מישמר
הירדן, שם נותן הריחוק — כארבעה־וחצי
קילומטרים מן הגבול — הרגשת ביטחון
לעובדים. אולם מרחק זה אינו מחוץ לטווח
הנשק הישראלי. יוצא, איפוא, כי כל
התוואי המתוכנן נתון לשליטתו המעשית
של צה״ל, וכפי שהסורים יכלו להפסיק
עבודות־חריש בצד הישראלי, אפשר להניח
כי צה״ל יוכל לסכל עבודות חפירה בצד
הסורי — מבלי שפעולות אלה יחרגו מתחום
של קרבות־אש קצרים.
מה עושה ירדן 1לכאורה, יוכלו הלבנונים
להטות חלק ממקורות החצבני. אולם
כל עוד לא ישלימו הסורים את תעלת־ד,הסייר,
מן הבניאס דרומה, לא יהיה ערוץ
חדש למי החצבני, והם ימשיכו לזרום לישראל.
ואילו הירדנים, שהודיעו השבוע על
התחלת העבודה בסכר מוח׳ייבה (ראה במרחב)
ידעו אף הם, כי כל עוד לא הושלמה
התעלה הסורית, לא יקבלו אף טיפה
מן היובלים הצפוניים.
מכיוון שתוואי ההטייה נמצא כולו בטווח-
ירי מן הנשק הישראלי, נראתה הצלחת ה־מיפעל
מפוקפקת ביותר. על כן הועלתה
הסברה, כי בניית סכר מוח׳ייבה לא תחרוג
מן התוכניות שנקבעו במסגרת תוכנית
ג׳ונסטון, לאיגום מי הירמוך אשר ישראל
ממילא אינה משתמשת בהם.
המים תחת אש
עילה התפיסה
היה כי
אם לא
המרחב

עוד לפני שהרמטכ״ל הצהיר על
החדשה לגבי מיפעל ההטייה, ברור
ניתן לעכב את ביצוע המיפעל —
לסכלו כליל — גם בלי לגרור את
כולו למלחמה.
ההוכחה הקלאסית ניתנה לפני מספר
שבועות, כאשר פגעו טאנקים ישראלים בדחפורים
שחפרו את תוזאי ההטייה מדרום
לכפר בניאס. מספר מטחים מדוייקים הספיק
כדי לשתק לחלוטין את העבודה — ועד
היום היא לא חודשה באותה גיזרה.
היתד, לכך סיבה טכנית פשוטה: העבודה
בוצעה בידי קבלן סעודי, אשר לא טרח
לבטח את כליו, או את מפעיליהם. באין

שוב ושוב הורם קולו של אל־חביב בור־גיבה.
עם כל נאום או ראיון עתונאי,
נעשו דבריו חדים יותר, כוונתם ברורה
יותר: להשמיט מידי גמאל עבד־אל־נאצר
את דגל האנטי־ישראליות כעילה לאחדות
ערבית כפוייה .״רב־סמל!״ קרא לו.
כאשר קם נשיא מצרים בכיכר הרפובליקה
בקאהיר, בחגיגת האחד במאי, כדי להשיב
לנשיא תוניסיה, היו דבריו מתונים
עד ללא הכר .״בורגיבה מתגרה בי,״ הכריז
,״אבל אני לא אשיב לו. בורגיבה מקלל
אותי, לא אני מקלל אותו.״
כי היה ברור, שהפעם יהיה זה מאבק
שלא היה כדוגמתו בצמרת הערבית, וגמאל
עבד־אל־נאצר לא היה מוכן להימס למאבק
זה ברצינות. אולי מפני שאין הוא מוכן
להצעות־השלום של בורגיבה בקריאה :״מלחמה
מייד!״
על כן ניגש להשיב להצעות בורגיבה כמעט
במתינות. היה זה נצחונו הגדול של
התוניסי: כי בפעם הראשונה מאז קום
ישראל, דיברו מנהיגים ערביים באוזני
עשרות המיליונים שהאזינו להם בעד ונגד
ודז־קיום עם ישראל. שלום משק כנפי היונה. אפילו האוזניים
האטומות ביותר בישראל שוב לא יכלו
שלא לשמוע את הקולות מעבר לגבול.
הפיקפוקים הראשונים, באשר לרצינות כוז־נותיו
של בזרגיבד״ נעלמו. יותר ויותר
ברחוב החל ושואלים: מד, עושה אנשים ישראל כדי לקדם את השלום?
אל תוך אווירה זו הפריח נשיא הקונגרס
היהודי העולמי, ד״ר נחום גולדמן, כמה
משפטים שבאו לטפוח לבורגיבה על הגב.
הוא גם הציע, כי ישראל תנצל את הקהילות
היהודיות בעולם, כדי לעזור בקירוב
בינה לבין שכנותיה. היד, זה הד מדוייק
להצעה שהועלתה קודם לכן (העולם הזה
)1441 בפי קונסול ירדן בסאו פאולו שבברזיל.
היא
באה להדגיש, כי כאשר נשמע משק
כנפי יונת השלום — ולוא חלש ורחוק
ביותר — אין שום מישטר יכול להשתיקו.
כי זהו הקול היחידי המסוגל לעורר בלב
האזרח הפשוט הד חזק יותר מזה שמעוררות
תרועותיהן של חצוצרות המלחמה.

יחסי חוץ
מונה ליוה בקרמלין
יחם המערב אל גישתו של בורגיבה ידוע:
שלוש המעצמות תומכות בו. גם עמדת
פקין ברורה: היא תומכת באחמד אל־שוקיירי,
ובאירגון לשיחרור פלסטין. כלומר:
נגד בורגיבה.
אך מה חושבת ברית־המועצות? האם
העולם הזה 1443

פינחס ספיד מעניק מיליונים, משחרר גתשרום ריבית בנקאית, דוחה פרעון חונות,
משחרר הלוואות מהצמדה לדולאר -ונל זאת רק לאנשים שהוא בוחר. מרוע?

החשבון הסודי
הטלפון טירטר במשרדי הבנק לפימוח
התע שיה בתל־אביב, והמרכזנית הודיעה על
שיחת חוץ מירושלים. קולו של פינחס
ספיר נשמע רוגז.
שר האוצר, המיסחר והתעשיה קבל, בשיחה
עם מנהלי הבנק, כי חותרים מתחתיו,
תוקעים סכין בגב מדיניות הפיתוח שהוא
מנהל. הוא לא ידע לקבוע שמית מי
אחראי לפעולות הזדון, אך ציין כי בחוגי•
הנהלת הבנק מצוי מדליף אחד, או מספר
מדליפים, המפריחים את סודות הבנק החוצה.
סוד
רוגזו של ספיר היה טמון בעצם
אישיותו. כי שר האמ״ת (אוצר, מיסחר
ותעשיה) ידוע מזה שנים כדיקטטור הפיתוח
של ישראל, איש המפתח כל דבר,
בכל מקום, לטוב ולרע.
חסידיו מציינים תדיר, כי הוא המנוע המניע
את פיתוח התעשיה בישראל. יריביו
טוענים כי הפיתוח הוא שגעונו הפרטי!
שגעון המוביל אותו, מלבד אל מסכי היומנים
בבתי הקולנוע, שם הוא נראה
חונך מפעלים ומניח אבני־פינה מדי־שבוע,
ליצירת גן־עדן לתעשיינים מפוקפקים, המפיקים
רווחי־ענק לא מוצדקים, על חשבון
משלם המיסים הישראלי. דוגמה לכך:
שערוריית ג׳ימי לוי, שהיתר, קשורה כולה
בשמו ובפעולותיו של פינחס ספיר.
לכן היה זה רק טבעי כי ידו של ספיר
תורגש גם בבנק לפיתוח התע שיה.

התערבות יקרה

בנק לפיתוח התעשייה, שעליו
( | רגז השר, הוקם ביולי ,1959 לשם מילוי
תפקיד מוגדר: ביצוע הלוואות הפיתוח המאושרות.
הצורך בהקמתו נבע בראש
וראשונה מן המציאות הכלכלית של המדינה,
מן הצורך להסדיר את הזרמת
מאות מיליוני הל״י, שהעניקה הממשלה
מתקציביה, למפעלים קיימים ולמפעלים
מוקמים.
גם ללחץ של גורם בינלאומי אדיר,
כמו הבנק הטולמי, היה חלק בהקמת הבנק.
הבנק העול מי — שהוא למעשה בנק
אמריקאי — מתנה את מתן הלוואותיו
בהבטחת רווחיותן. הוא דרש שישראל
תסדיר את חלוקת הכספים, בהם הוא
קשור, כנהוג בעולם, בצורה בנקאית.
על מייסדי הבנק לפי תו ח התע שייה נמנו,
בשלב הראשון, ממשלת ישראל, בנק
לאומי, בנק הפועלים, בנק די סקונט, חברת
העובדים והתאחדות בעלי ד,תעשיה. היה
זה משולש אדיר: המדינה, ההון ההסתדרותי
וההון הפרטי.
יותר מאוחר צורפו אליו גורמים מקומיים
נוספים כמו קרן הקיבוץ המאוחד,
מיפעלי הקיבוץ הארצי, המשביר המרכזי,
קרן איחוד הקיבוצים והקבוצות, תנובה,
יכין־חק״ל, כור, חברה לרישומים של בנק
לאומי (המייצגת את האינטרסים של
המולטי־מיליונר צ׳ארלס קלור) ,בנק סחר־תתקרב
לעמדת המערב, או תבחר להתחרות
בהכרזות המלחמתיות של פקין? חידה זו
ניסו בשבועות האחרונים לפתור כל מיש־רדי
החוץ במרחב.
ד ב רי החבר מאו. הסיכום נטה בזהירות
לצד חיוב גישתו של בורגיבה. כי
לצידו עמדה הכרזתו של אנדריי גרומיקו
ב־ ,1947 על הצורך בהקמת מדינת ישראל —
ומייד לאחר שהוקמה, ההכרה והעזרה הסובייטית
למדינה החדשה.
בשני המיסמכים הבולטים ביותר שפירם-
מה ברית־ד,מועצות בעניין זה — גילוי־הדעת
של משרד החוץ הסובייטי באפריל
1956 בדבר פתרון הסיכסוך על יסוד כבוד
הדדי, וההכרזה מדצמבר 1963 הכוללת
את ישראל בין הבעיות הטריטוריאליות שיש
לפותרן רק בדרכי שלום — היא מבטאת
עמדה, ממנה יכול בורגיבד, לשאוב עידוד
למסעו.
על כן, קשה היה למדינאים להניח, כי
התחרות הסינית־סובייטית בגוש האפרו־העולם
הזה 1443

חוץ, בנק אלרן, בנק פויכ טונג ר, בנק ליצוא
והבנק הי שראלי לתעשיה.

גם משקיעים זרים, שרובם יהודים, לא
חסרו ברשימה. דוגמה אופיינית: קרן הקהילות
היהודיות במערב גרמניה.
באוסף נכבד כזה לא נימצא אף גורם
שרצה להניח א ת כספו על קרן הצבי,
או שהסכים לראות את כספו יורד לטמיון.
ובגישתם העיסקית של גורמים
אלה היה טמון למעשה מקור החיכוכים
עם שר האמ״ת. כי הוא לא הניח לדברים
להתגלגל מבלי להתערב, והתערבות
שלו שטה הון. תעיד על כך טכניקת
מתן ההלוואות, כפי שהיא קיימת בבנק
לפיתוח

התעשיה•

מיפעל ד,מעוניין בהלוואת פיתוח מפנה
את בקשתו המנומקת אל חטיבת ד,תעשיה
במשרדו של ספיר. כלכלני המשרד בודקים
את הבקשה, לאור מידת התאמתה לצרכי
משק המדינה, במסגרת התחזית לפיתוח
התעשיה. חטת דעתם מועברת למועצה
לענייני תקציב הפיתוח, הפועלת ליד פינחס
ספיר. ואישור המועצה הופך את ה־מיפעל
לזכאי לקבלת הלטאה, המתבצעת,
לרוב, באמצעות הבנק לפי תו ח התע שיח.
אך הבנק לא נותן כספים כפזרן עיטר.
מומחיו בודקים את הבקשה בשניה, הפעם
מנקודת המבט של סיכויי ההחזרה
והריטחיות. חטת דעתם של מומחי־הבנק
מועברת לידי מועצת־המנהלים, לצורך אישורה
הטופי.
עד כאן הכל סביר, עד שכבוד השר
מתערב. והתערבותו נוגעת לשלוש נקודות
מכריעות: ההצמדה, הריבית ועמלת
הבנק.

ידיד שד אמת

ך* פיר נוהג להביע את משאלותיז ב־
^ נקודות אלו, ומשאלותיו מובנות כפקודה.
הוא מורה לבנק להעניק הלטאה
בשיעור ריבית מסויים למיפעל אחד, ובשיעור
ריבית קטן יותר למיפעל אחר.
מיפעל אחד מקבל הלטאה שכולה מוצמדת
לדולאר, בו בזמן שמיפעל אחר מקבל אותה
רק כשחלקה מוצמד. הכל בהתאם למשאלותיו.
של השר, אפילו שמשאלות אלד,
מנוגדות לדעת מומחים ולא עומדות בשום
התאמה להגיון הכלכלי.
לפעמים הוא מייצץ לתת למיפעל מסויים
הלוואה ללא תשלום עמלה לבנק, בעוד
שמיפעלים אחרים מקבלים הלטאה דומה
ומשלמים עמלה. במיקרים רבים משתנה
שיעור העמלה, ושוב, הכל בהתאם לרצונו
של השר.
מוצפים בבקשות כאלה, מצד ספיר, פנו

מנהלי הבנק לממשלה בדרישה, כי זו
לאותן הלטאות. ההסכם אותו תערוב השיגו: ערבות ממשלתית ל־־ 807 מערך
ההלוואה, הניתנת בניגוד להגיון הבנקאי,
בהתאם למשאלותיו של השר. ומה שהרגיז
את ספיר לאחרונה, היתד, העובדה
כי פרטי משאלותיו עברו מפד. לפה,
נודעו בדייקנות לכלכלנים ובעלי עסקים.
הרתיחה אותו העובדה כי במו״מיב׳ -שמנהלים
איתו גורמים משקיים, יש והם
מציינים לפניו עובדות נוקבות: הנה, מי־פעל
זה השיג ריבית נמוכה ומיפעל אחר
שוחרר מדמי עמלה. תן גם לנו אותם
תנאים.
במקרים מסויימים אף ציטטו בפניו את
תוכנן המדוייק של ההמלצות אותן נתן
ספיר. דוגמאות, שסביבן נרקמו כבר תילי
תילים של פירושים ורכילויות, לא חסרו.
אופיאר, מיפעל הטקסטיל שהוקם על־ידי
קבוצת משקיעים ארגנטינאים באופקים,
קיבל ארבעה מיליון ל״י. רק 3570מהסכום
הוצמדו. לעומתו קיבל איזחד _
מיפעל המייצר מכשירי ניתוח — הלטאה
הצמודה במלואה. תעשיות אילין בע״נז
קיבלו הלטאה בריבית של ־ 67 בלבד.
לאביק — מיפעל לתכשירים רפואיים —
נקבע שיעור הריבית ל־־.87
כרגיל, גובה הבנק לפי תו ת התע שיה אחוז
אחד מסכום ההלוואה כעמלה. גב ים —
חברה לפיתוח מקרקעין — לא שילמה
כלל עמלה. אסבסטוס וכימיקלים /המייצרת
סרטי בלמים, שילמה ־ 1.667 דמי עמלה.
בשנת 1963 בוטלה ההצמדה, ונקבע הסדר
חדש: שיעור ריבית של ־ ,87 בתוספת
־ 47 פרמיה, כתחליף להצמדה. אך הכלל
לא התייחס לכולם. יוצאים מן הכלל היו
חביבי ספיר.
אילין קיבל 1.3מיליון ל׳י בריבית
־( 107 במקום ־ 127 שהם הריבית הרגילה
בתוספת הפרמיה) .טקסטיל בית־ שאן קיבלה
1.7מיליון ל״י ב־־ .87 ביתן די מונ ה
5מיליון, חלקם ב־־ 67 וחלקם ב־־.87
אך חרף כל ההטבות שהעניק ספיר
למקורביו, היו מקרים שהלווים לא היו
מסוגלים לפרוע את תשלומי־ד,ריבית במועדם.
כאן הוכיח שר האמ״ת כי הוא
ידיד של אמת: המלצותיו הפכו את הריבית
חיש־קל להלוואה בפני עצמה.

סשען למשען

ך> אחרונה התנהל משא־ומתן בין הד
/הלת הבנק לבין שר האוצר, המיסחר
והתעשיה. הבנק טען כי אין הוא יכול
לשאת בנטל ההטבות אותן מחלק ספיר.
מנהליו טענו כי מדיניות זו גרמה ל־דילדול
הכנסות הבנק. המו״מ עודנו ב
עיצומו,
אך ספיר נאל׳ן להעביר מיקדמה
לחשבון הבנק, לכיסוי ההפרשים.
החודש העביר כבר חמישה מיליון ל״י,
אך הוא המשיך בשלו. בימים האחרונים
הרעיף מטובו על מ שען, המוסד ההסתדרותי
לנזקקים. המוסד הניח לאחרונה אבן־
פינה לבית־אבות ברמת־אביב, פרברה החדש
של תל־אביב. שם יבלו, לפי התוכנית,
קשישי ההסתדרות את ימיהם בנועם,
יועסקו מפעם לפעם במלאכות קלות.
ספיר החליט כי הם זכאים ליהנות מן
התקציב המיועד לפיתוח התעשיה, המליץ
לתת להם מיליון ל״י מן הבנק לפי תוח
ר,תעשיה. יחד עם זאת הודיע לבנק כי
הדלפת הסודות הנוגעים לשיקוליו הכלכליים
חייבת להיפסק.
בחוגי הבנק בתל־אביב עברה השבוע
השמועה מפה לאוזן, כי משרדי בילוש
אזרחיים גוייסו למטרה זו, כדי לגלות את
ד,מדליפים ולהרגיע את השר הזועם. אך את
המנהלים לא עניינה הדלפת הסודות! ריתקה
אותם שאלה אחרת: מהו סוד השיקולים המנחים
את פעולותיו של ספיר, אותן מממן,
בסופו של דבר, משלם המיסים הישראלי
מכיסוי

ש ד שר ה אוצר
אסיאתי תוכל להניע את מוסקבה להתחרות
עם סיסמות כמו זו שנשא מאו טסה־טונג
באוזני שוקיירי :״אינכם שני מיליונים
בני־פלסטין הניצבים לבדם מול ישראל, אלא
מאה מיליון ערבים. חייבים אתם לחשוב
ולפעול על בסיס זד.,״
הגנרל תומך. עובדת היותה של צרפת
התומכת המערבית העיקרית בהכרזותיו של
בורגיבה, עוררה אף היא תיקטת ביחס לעתיד
חיוכה של המונה ליזה אשר בקרמלין•
וזאת לא רק לאור ההסכם הסובייטי-
צרפתי לגבי הסדר של שלום בווייאט־נאם
וניטרול דרום־מזרח אסיה, אלא אף לאור
תמימות־הדעים ביניהן ביחס לשאלה הגרמנית׳
כפי שהסתבר מהצהרתו של גרומיקו
בתום ביקורו בפאריס השבוע.
עובדה זו העניקה מישנה חשיבות לדברי
בטאונו של דד,־גול, לא נאסיון; ״הגנרל
דד,־גול הדגיש תמיד את הצורך בדבר
משא־ומתן ריאליסטי על בעיות המזרח התיכון•
צרפת מאמינה, כי סיכסוך ארץ־

ישראל — כדוגמת סיכסוך גרמניה —
שייך לאותו סוג של בעיות אשר בקשר להן
יש למצוא גישה חדשה.׳*
על כן הסתמנה השבוע אפשרות, כי
השתיקה הסובייטית תהפוך למלים. אין
ספק שהמלים יקחו בחשבון את קשריה
של מ־ית־ר,מועצות עם ארצות־ערב, ובעיקר
עם קאהיר. השאלה היתה: האם תוכל להתכחש
לצורך בשלום?

חימך
יו?מה פרטית
רשת בתי־הספר טכניקום אינה מוכרת
עדיין על־ידי משרד החינוך והתרבות, אולם
עובדה זו לא מנעד, ממנהלו הצעיר והדינאמי
של בית־הספר, מאיר פליישמן,
( ,)35 לרתום את תלמידיו לפעילות חברתית,
דבר שהוסיף הרבה ליוקרת המוסד.
המנהל החליט לנהל את בית־ספרו גם

ללא ההכשר של משרד החינוך. הוא הקפיד
לשמור על רמת לימודים נאותה, דאג גם
לפעילות חברתית עניפה בין כתלי ביתד,ספר.
החודש
יצאו תלמידי טכניקום לטיול השנתי
המסורתי. התלמידים טיילו בין ד,ריר,גליל,
ביקרו גם בכמה קיבוצים. אבל
המאורע העיקרי של הטיול היד, הביקור
בכפר עוספיה.
כמד. ימים לפני שתלמידיו יצאו לטיול,
פנה המנהל אל כמה צעירים מכפר עוספיה,
הציע להם לערוך מפגש עם תלמידיו. צעירי
הכפר נענו ברצון, ערכו לתלמידי טכני קום
קבלת פנים לבבית במבואות הכפר,
כיבדו אותם באוכל ובמשקה.
התוצאה המפתיעה: חלק גדול מן התלמידים
ניפגש לראשונה עם צעירים ערבים,
עליהם שמע עד עתה רק מן העתונות.
סיכם תלמיד הכיתה הראשונה את רשמי
המסע. :זה היה שוזר, אלף שעורים. גילינו
ערבים, וראינו שגם הם בני־אדם.״

לגישא>ם בל״ג בעומר

ירח דב ש
בלתי נשכח
ן*המ?/ה *

ן] 0107י ס

תכנית כלולות מיוחדת
21.5עד ( 28.5בולל)
כולל טיסה, מלון, סיורים ובדור

החל מ־ 585.-ל״י $25 +
פנה לסוכן הנסיעות שלך או למשרדי

תל־אביב-סימטת בית השואבה ,4טל4 .־611*01
טל6 403 * .
חיפה-ר חוב העצמאות ,35
ירו שלים-בית יואל, רח• יפו .33 טל 22334 .
במרינה זיד

מפלגו ת
1ה נשאר במשפחה
תוצאות הבחירות למועצה המקומית באום
אל־פחם (הע 1לם הזה ) 1431 היו
מכה קשה למק״י ונצחון למסא״י. אך
מי שחשב שיהיה למפא״י קל להרכיב
קואלציה, מבין 14 נציגי המשפחות הקשורות
בה — טעה. במשך חודשים
התרוצץ יעקוב עיני, מנהל המחלקה הערבית
של המפלגה, מביתו של נציג
אחד לביתו של אחר. כל מאמציו לשכנע
שמונה מהם, שיתלכדו בקואלציה
אחת, היו לשווא. כי כל נציג־משפחה
רצה להיות ראש המועצה, ואילו עיני
חפץ ביקרו של ווג׳יה פיאר, שרשימתו
זכתה בשני נציגים.
פיאר הוא קבלן בניין מצליח, לכן
לא יבלו תושבי הכפר להבין מדוע יחליף
עבודה כה מכניסה עבור משכורת של
250ל״י כראש המועצה. היו שטענו
כי הוא יקבל פיצויים מיוחדים על אדמותיו
המופקעות. אחרים טענו שהוא לא
יפסיק את עבודתו. כקבלן, אלא למראית־עין
.״הובטח לו שהעמדות שהיד. מקבל
מסולל־בונה יועברו לבני דודו, והרווחים
ישארו במשפחה.״
דבר אחד היד, בטוח: משפחתו הגדולה
של פיאד הבטיחה לו תמיכה
כספית — רק שיהיה ראש המועצה.
החטיפה. לפני כמה שבועות הצליח
עיני סוף־סוף ללכד שמונה נציגים, ש

יסכים.

הבחור

נשותיהם

הצעיר נשבר.
פעמיים התעלף זייד הצעיר, ממצוקת
המאבק בין חובתו למפלגה וחובתו למשפחה,
שעה שצעד אל בניין המועצה המקומית.
לבסוף
הצביע בעד פיאה חזר לביתו
ונפל חולה. ואילו פיאר עלה לשלטון.
בנייה המשולש הנצחי
אין דבר יותר פשוט מאשר להגיע למבצרו
של המממן דובינר, שבנייתו עומדת להסתיים
בימים אלה, ברמת־גן. צריך קודם למצוא
את הכניסה לרמת־גן. היא מונחת על זרם
המכוניות שבין תל־אביב לחיפה. כשמוצאים
את הכניסה לרמת־גן, צריך להיכנס בה ואז
מגיעים לכביש הראשי.
את הכביש הראשי אפשר להכיר בקלות
לפי שתי שורות של בלוקים מרובעים העומדים
משני ציריו, על עמודים בדמות רגלי
תרנגולת. אפשר להכיר אותו גם לפי ה־תריסולים
המכסים את הבלוקים.
צריך לנסוע ישר ברחוב הראשי, עד שמגיעים
לבלוק מרובע גדול, בעל שלוש מרפסות,
שלושה תריסולים, וחדר מדרגות. בפינה
של אותו בלוק יש רחוב קטן. צריך
להיכנס בו. לא קשה להכיר אותו, כי יש בו
שתי שורות של תריסולים על שתי שורות
של בלוקים מרובעים. את הבלוקים אפשר
להכיר לפי רגלי התרנגולת עליהן הם מונחים.

אולפן
״גרג״ -בית ספר בלעדי ל-
עברית

יצרנות

ו/או

אנגלית

בהנהלת חיים בד־קמא
פותח ביום א׳ 9 ,במאי
.1קורס ערב שר חודש ( x 2בשבוע, כל פעם שעתיים)
.2קורס בוקר של שבועיים ( 4א בשבוע, כל פעם שעתיים).
ההצלחהמובטחת ! הירשמו בעוד מועד:
ת ״ א: רח׳ גורדון ( 5טל .)236209 .חיפה (רק קורם ערב) :בי״ס. במעלה״

אוי ס סונ ה

ה סיב ה
מוצלבת !

מבנה מהודר וקומפקטי
יציב ומרשים בצורתו.
דגמים שונים עם ,2 , 1
או 4מהירויות .
מסלולים .

אחריות

לשנה.

להשיג

בחנויות

המכשיר המושלם
איכות ללא פגם. חשמל למוצרי

כית המשולשים
מוו חושבים על פיקאסו
יקימו קואלציה בראשותו של פיאד. הישיבה
נקבעה למחרת בתשע בבוקר. אך
אותו לילה התרחש דבר מוזר: משפחה
אחת לא יכלה לסבול את העלבון שבן
משפחה יריבה יעמוד מעל לנציגה שלה
במועצה. לכן החליטו בני משפחה זו
להכריח את נציגם שלא להשתתף בקואליציה.
אך אנשי עיני חשבו על אפשרות
זו מראש, לכן הועבר אותו נציג לאחד
מבתי הכפר, שם שמרו עליו תומכי ה־קואלציה.
הוא נצטווה ללון באותו בית,
ולא בביתו, פן ייכנע ללחץ בני משפחתו.
בנו של האיש גילה את מחבואו, ומיד
ניגשו אליו כמה צעירים מבני משפחתו
לו שאורחים מחכים לו בבית. והודיעו האיש מיהר לביתו, הוחזק שם כל הלילה
— ועם השחר הוכנס למכונית שהסיעה
אותו לטבריה, בלוויית מישמר משפחתי
כבד.
השטרות. עם בוא השעה תשע גילו
אנשי עיני ופיאר שתפר הנציג השמיני.
הם ניסו לשכנע גרורים אחרים של מפא״י,
שנשארו באופוזיציה, להצטרף לקואליציה.
אך אלה סירבו. גם אילו הסכים אחד
מהם, לא יכול היה להיענות בלב קל.
כי כל אחד מהם חתם על שטר של
5000 לירות, אותו יהיה עליו לפרוע
כקנס אם יצטרף לקואלציה.
בפני פיאד נשארה דרו, אחת: ללחוץ
על נציג מפ״ם, שהוא בן משפחתו. כך
צעדה מישלחת מטעם פיאד לנציג מפ״ם
קאסם זיד, וביקשה ממנו לתמוך בפיאה
זיד ענה שזה עתה קיבל הוראה
ממפלגתו להישאר באופוזציה. חברי המשלחת
לא וויתרו, נשבעו לגרש את

צריך לנסוע באותו רחוב עד סופו ואז
לפנות שמאלה, לרחוב קטן עם תריסולים
ובלוקים. צריך לנסוע ישר באותו רחוב,
להגיע לרחוב קטן שבשני צידיו יש שתי
שורות של בלוקים גדולים עם הרבה תרי־סולים,
לא לפנות בו, להמשיך ישר, לפנות
שמאלה ברחוב עם חדרי מדרגות ותריסולים,
לפנות עוד פעם שמאלה בתריסול הבא, עוד
פעם ימינה בבלוק השני ואז מגיעים לגבעה.
על הגבעה מטפס משהו הדומה לבניין או
טירה או ארמון, או בית־קיץ מריביירות
רחוקות. קירותיו המשופעים נראים כמו
המשך של הגבעה, מרפפותיו המשושות
מקיפות אותו בזיגזגים, כמו סרטים עליזים,
וחלונותיו הגבוהים נראים כמו צריחי כנסיה
עתיקה.
חלקו התחתון בנוי בצורת פירמידה מוצקה
מלאת מרפסות מוצלות וחללים כהים. חלקו
העליון סוכך על החלק התחתון ועל הגבעה,
בצורה של פירמידה הפוכה. הקירות של
שתי הפירמידות מתפתלים עליהן בזוויות
משושות, מחומשות ומשולשות. יחד עם החלונות
והמרפסות הרחבות הם יוצרים הרמוניה
של צורות זוויתיות וצללים.
לבית שבע קומות, לכל שלוש דירות אפשר
להגיע בעזרת כביש אחר הסלול בגבעה,
או בעזרת המדרגות הדומות לשביל מדורג,
מסועף, בתוך החלל המוצל של הבית.
כל הסתעפות שלהן מובילה לדלת, וכל
דלת מובילה לדירה מרוזחת, הבנוייה מחדרים
משושים, מחומשים ומשולשים. הם שוטפים
בתוכה בזוויות הרכות שלהם, זורמים מן הכניסה
המחומשת, דרך המעברים הזיגזגיים
עד למרפסת הרחבה, המוצלת על־ידי מרפסת
רחבה וגבוהה ממנה. מהמרפסת נשקפת העיר
השטוחה עד לים. מאחד החלונות של הבית
העולם הזח 1443

אפשר לראות קצה של גבעה, פיסת שמיים
ודקל. יותר רחוק נמצאים ההרים הכחולים
של יהודה.
במה זכתה ארץ השיכונים האפורים שלנו
למין ארמון מוזר כזה? את השאלה הזאת
יש להציג לצוות הארכיטקטים שתיכנן אותו,
אלפרד נוימן, פרופסור לארכיטקטורה בטכניון,
ושני תלמידיו, צבי הקר ואלדר שרון.
אחד משני התלמידים, צבי הקר, יושב במשרד
קטן באחד הבתים של רחוב בלוך.
המשרד מלא תבניות פירמידות, משושות
ומשולשות, המתגוללות על השולחנות, על
הכיסאות, בין השולחנות ובין הכיסאות.
הוא יושב בין הפירמידות, מקמט את הפנים
היפים שלו ומסביר :״האווירה בתוך
הבית שבנינו עם פרופסור נוימן צריכה
להשפיע על האדם שגר בתוכו. לעשות אותו
פחות אגרסיבי. החילופים המהירים והחדים
בין הפנים הקריר של הדירות הישראליות,
והחוץ הלוהט של הקיץ הארוך והחם, משפיעים
לרעה על האגרסיביות הישראלית,
הנמצאת כבר ממילא במצב קשה.
״השתמשנו כאן בשיטה של בית־דירות
גדול, אבל בתוך בית הדירות הזה איפשרנו
מכסימום של פרטיות. אפילו חדר המדרגות
אינו משותף, משום שלכל שלוש דירות יש
כביש אחר המוביל אליהן מצד אחר של הגבעה.
״בבית
עצמו אי־אפשר להציץ מחלון לחלון,
אי־אפשר לראות מה נעשה בחדר המיטות
של השכן, ויחד עם זאת השטח הנתון
מנוצל בצורה מכסימאלית.
״כמובן שקיימת כאן בעייה של ריהוט,
אבל זוהי לא בעייה; ראשית משום שלבתים
המשושים שנבנו כבר בעולם (על־ידי פראנק
לויטארד) הותאם ריהוט משושה, ושנית, מ־משום
שריהוט יפה יסתדר טוב גם בתוך
הבית הזה. הרהיטים הדנים המכוערים יראו
מגוחכים בכל מקום, לא חשוב איפה.
״מה שרצינו לעשות זה לאפשר צורת־חיים
יפה יותר, כי צורת החיים מתחילה
בעצם בבית. האדם של השיכונים מאבד את
החושים האסתטיים שלו; הוא כבר אינו
מסוגל להבחין בין דבר יפה לבלתי יפה.
״היה, למשל, מישאל על בניין העירייה
שבנינו בבת־ים. התוצאות היו מעניינות
מאוד/0 .״ 58 מהנשאלים אמרו שהבית אינו
יפה, אבל מבין 58 אלה הרוב היו תושבי
השיכונים של עמידר. רוב תושבי מרכז העיר
מצאו שהבית יפה. מעניין מה חושבים
אותם תושבי־שיכונים על השיכונים שלהם.
את זה כמובן שלא ישאלו אותם.
״ומה הם חושבים על פיקאסו? או מה הם
חושבים על המוזיקה של שנברג?
״אם משהו מעורר בהם רוגז וזעם, הרי
זה דבר יוצא דופן, שיש בו ערכים תרבותיים.

הכיעור המקובל הם רגילים כבר.
הוא לא מרגיז אותם.״

\ו,זן, זסזת

מסים
3ל תקנה

יצטרכו בקרוב
בעלימקלטי טלביזיה
לשלם דמי אגרא בסך 50ל״י. למשרד
האוצר לא איכפת, כנראה, כי בישראל
אין עדיין אולפני טלביזיה, וכי בעלי
המקלטים קולטים רק תחנות ערביות.
הם מוכרחים איכשהו לאזן את התקציב.
הממשלה אינה מסתפקת בגביית דמי
גובה את מחצית הסכום מערכו
האגרא,
של המקלט בשוק, בתור מכס ומם קניה.
פקודת הטלפון והטלגראף המנדאטורית
כי ״בעלי מקלטי ראדיו ישלמו
קובעת,
דמי אגרא,״ אבל בשום מקום לא נאמר
כי התקנה מתייחסת גם לבעלי מקלטי
טלביזיה. כי בשעה שהתקנה נרשמה בקובץ
התקנות, איש לא העלה על הדעת
כי בישראל יהיו אי־פעם בעלי מקלטי
טלביזיה.
משרד האוצר עומד עתה בפני בעייה
קשה: אם זה מס — כיצד הממשלה
מטילה אותו ללא אישור הכנסת, ואם
זו אגרא — היכן מצוי הבסיס החוקי
שלה?
מבחינת החוק היבש קיימת רק אפשרות
אחת, אם כי אין היא מתקבלת על
הדעת: בעלי מקלטי הטלביזיה ישלמו את
האגרא לארצות שמהן הם קולטים את
השידורים.

־דיאולר! ומעתהגם חו ל צו ת ״דיאולן־
לנ שי ם. עיצובאופנתינהדר, מבחר
דוג מ או ת, ס פו ר טי בי ת או מהודרת, קל ה
ונעי מה לכל הז ד מנו ת.
״דיאולך נ ש אר ת מיד ׳ידיאולן״״.
בזאת כל גברמשוכנע, וגאה כי על
חו לצת ״דיאולן׳ הנ פל א ה הוא יכול ל ענוב
עתהע ני בההע שוי ה ״דיאולך׳ ט הו ר
ויחיד במינו.

• ״הארץ׳ /יום ד׳

הצגת הבכורה של הדיבוק על ידי תיאטרון
הבימה, שנתקבלה כאן אמש בהתלהבות
על ידי הקהל שמילא את האולם
מפה אל פה ואשר כלל אנשי תיא טרון
נכבדים, זכוזח כאן היום לביקורות מעורבות
ב ע תוני הבוקר והערב, א ן להצלחה
פוליטית•

העולם הזה 1443

גם•ססג0כד

די או ל ך בדוכזיף לך רון...

י שראליאדה
(מלונדון):

0 1 0 1 0 1 1

פרס1ם מחיק

דבר צעירים לצעירים
עצמאית ומדוע אני מתנגד למערך
של חלק מהליברלים עם ״חרות״.
כיוון שאנו הצעירים, הננו הראשונים
לצעד בהינתן הפקודה, חשוב לנו
מאד מיהם האנשים היושבים ע״י
הגה השלטון, מיהם נותני הפקודה.
זאת הסיבה העיקרית מדוע אינני
רוצה לראות את ח״כ מ. בגין בשלטון.
דיבורי השלום הנשמעים מפי
חבריו הם רק מסווה. האופי והסגנון
ההרפתקניים, הם הקובעים את
פרצופו של המערך הימני. מבחינה
זו, אין הבדלים גדולים בין מר מ.
בגין ובין מר מ. דיין.

לא פעם, שאלתי את עצמי, האם
קיימול מפלגה שאנו, הדור הצעיר,
נוכל להזדהות אתה, להלחם בתוכה
ולתרום מכוחנו ומרצנו להגשמת רעיונותיה.
האם קיימת מפלגה, הדוגלת
כמונו בחופש אמיתי, בטוהר
המידות, ובאידיאלים שלנו.
דווקא אנו, קשה לנו יותר ל״הת־מקם״
בנוף המפלגתי, כי מטבענו,
אנו בקורתיים, עקביים ואידיאלים־
טיים, ואיננו מוכנים להשלים עם
פלפוליסטיקה ריקה, או מסחר פוליטי
דוגמת זה הנהוג בגופים פוליטיים
רבים במדינתנו. קחו נא למשל
את עניו זכויות האזרח ובמיוחד
שאלת היח ס אל אזרחי המדינה
מבני המעוט הערבי. מפלגות השמאל,
המשלמות מס־שפתיים לזכויות האזרח,
מתנגדות למעשה, לחקיקת
חוקת יסוד למדינה, וע״י כך הן
מאפשרות קיום הפליה דתית או
לאומית. מצד שני, האגף הימני
ונושא דברו ״תנועת החרות״ משלמת
מס־שפתיים אף היא, א ן המקסי־מליזם
הלאומני שלה, אינו נותו
מקום לכל אמון בהצהרותיה המתקדמות.
הנה,
קם במדינות ערב, לראשונה,
מנהיג בעל שעור קומה כבורגיבה
וקורא לפתרון הסכסוך הישראלי—

בתיה יוסיפוביץ
סטודנטית — בני ברק
אתה שואל מדוע הצטרפתי למפלגה
הליברלית העצמאית, ובכן אני מוכרחה
להגיד לך שישנן 2סיבות מאד
חשובות, אשר הביאוני לכך:

מדינת ישראל במצב הבטחוני שהיא
נמצאת זקוקה למדיניות חוץ שקולה,
מתונה וריאליסטית. נראה לי כי המפלגה
הליברלית העצמאית בגלל
סגנונה, אופיה, העמדות שלה בעבר,
והאנשים העומדים בראשה, יש בה
ההרכב האנושי והרעיוני המתאימים
למציאות הישראלית.

האח ת נוגעת לעניו חופש האמונה
הדתית — אני כצעירה, חניכת תנועת
נוער, מאמינה כי ענין האמונה
הדתית חייב להיות נתון לבחירתו
האישית והבלעדית של האדם, ללא
כפיה מצד גורם כלשהוא.
ואני אומרת בפירוש, אינני נגד הדת,
אדרבא, יש לי יחס חיובי למסורת
היהודית. אך אני שואלת: האמנם
מסורת פירושה — כפיהז

צגי חסון
חבר קבוץ תל-יצחק
ערבי בדרכי שלום. גם מי שאינו
משלים עם תוכן הצעותיו, אינו יכול
להתעלם מהתופעה של מנהיג ערבי
דגול המדבר על פתרון שלא בדרן
של מלחמה.
לא צריך להיות נביא כדי לנחש את
תגובתה של חרות על קריאה כזו ! !
ואין להתפלא על כן, כי ברור שאנשי
חרות, אשר סיסמתם היא
״שתי גדות לירדן״ ו״ארץ ישראל
בגבולותיה ההיסטוריים״ אינם מסוגלים
לשנות את עקרונותיהם, להתאים
א ת עצמם לתנאי העולם המודרני,
ולהובילנו לשלום המצופה עם
מדינות ערב, על בסיס של כבוד
הדדי, ו מ תון התחשבות בזולת. ובמסגרת
מערך הימין ברור שהם יגררו
גם א ת הציונים הכלליים לגישה
שלילית זו.
מכל הטעמים הללו, אני משוכנע כי
הדור הצעיר ימצא א ת מקומו במסגרת
המפלגה הליברלית העצמאית,
אשר קמה כנציגה של הליברליזם המתקדם
האמיתי, ההומניסטי, הרגיש
לבעיות ולמאבקים של ה אומ ה כולה,
תוך שמירה על ליכודה, הנחוץ כל
כך, דווקא בימים אלה של ״פרוספריטי״
של מערכים מעמדיים קיצוניים.
הזהות הרעיונית בין שאיפות
מרבית הצעירים הישראליים —
ואני בתוכם — ורעיונותיה של המפלגה
הליברלית העצמאית, היא הנותנת
א ת התשובה על השאלה שהצגתי
בראשית דברי.

אם נתבונן בנוף הפוליטי בארץ, נמצא
בקצה האחד את מפלגות השמאל
החילוניות הטוענות שחופש
האמונה והדת הוא קניו פרטי, ובקצה
האחר, את ״חרות״ אשר לפי
עמדתה הדתית־קיצונית בכנסת (היא
למשל מצביעה, כמעט תמיד, עם
המפד״ל ואגודת־ישראל) מנסה היא
לעשות מיסטיפיקציה של רעיונותיה
הלאומיים. אך שני הקצוות גם יחד,
מקריבות את חופש האמונה על מזבח
האינטרסים שלהם, ומאפשרות
למפלגות הדתיות להגשים את תכניותיהן,
ולהשליט את ה״שולחן
ערוך״ במקום חוקה, במדינה.
הסיבה השניה להצטרפותי למפלגה
הליברלית העצמאית, היא כי מפלגה
זו בראשותו של פנחס רוזן הוכיחה
הגינות ויושר שקשה למצוא דוגמתם
בשום גוף פוליטי בארץ.
אני משוכנעת כי על הנוער הישראלי,
הדבק בעקרונות חופש המצפון והיושר
הציבורי לאמץ א ת ידי המפלגה
הליברלית העצמאית, היודעת
להגן על חופש המצפון ולשמור על
טוהר המידות.

לכל אדם ישנם הנימוקים שלו להצטרפות
למפלגה פוליטית ולפעילות
בה. אישית, הנני פועל בנין,
איש החי על עבודתו, לכן אני מעונין
בקיום הסתדרות חזקה, יעילה
ונאמנה לפועל.
ההסתדרות כפי שהיא היום אינה
ממלאה א ת תפקידיה, לעובדים אין
אימון בה, בהבטחותיה ובמנהיגיה
הנוכחיים. א ת המצב הזה יש לשנות.
ההסתדרות צריכה להיות ביתו
של הפועל השכיר, שימצא בה
עידוד ועזרה חברית.

עסקים
•לד־פלא על גלגלים
מוניה שפירא אינו סתם סוחר מכוניות.
במשך השנים האחרונות לא ירד כמעט מעמידי
העתונות, לפחות במדורי הפרסומת:
״מוניה שפירא מ צי ע ולאחר זאת שורד
ארוכה של שברולטים, פורדים, ודקסהו־לים
וקרייזלרים.
גם בחיי יומיום התנהג מוניה כיאה
לאישיותו. נהג פשוט, למשל, הרוגז על נהג
אחר, מחליף עם יריבו כינויים כגון חמור
או אידיאוט. לא כן מוניה שפירא. כאשר
קרה לו פעם דבר כזה, שלף אקדח וכיוזן
אותו ליריבו.
על כן׳ כאשר התפרסמה השבוע ידיעה
במעריב על פשיטת־הרגל של סוחר המכוניות׳
עברה והתפשטה מחוץ לגבולות עולם
העסקים.
רק סלון לתסרוקות. אפילו מתחריו
האכזריים ביותר לא הכחישו, שמונית שפירא
הוא גאון הפירסומת העצמית. תוך
שנים מעטות ידע ליצור ספור־חיים מושלם,
על הצלחותיו של ילד־פלא בעולם המכוניות.
״אני הייתי הראשון שפתח בארץ מיגרש
מכוניות משומשות,״ התפאר מוניה השבוע.
״הייתי הראשון שעסקתי ביבוא מכוניות
משומשות מצרפת. הייתי הראשון שהכניס
לעסק את שיטת החלפת המכוניות המשומשות
בחדשות. הייתי הראשון שפתח סוכנות־מיש־נד,
למכוניות חדשות. הייתי הראשון שהמציא
את השם סלון מכוניות. עכשיו יש
לך סלון לפריז׳ידרים, סלון לטלביוורים, וכל
מה שאתה רוצה, אבל אז היו רק סלונים
לתסרוקות. הייתי הראשון שהתחיל בפרסומת
אמיתית בעתונות וברדיו.״
מיצעד ההישגים הראשוניים האלה אינו
מתאר את כל כשרונותיו של ממיר, בשטח
הפירסומת המיסחרית. אחת מהצלחותיו הגדולות
היתד, הדבקת השם ״כיכר מוניה
שפירא״ להצטלבות הרחובות ארלוזורוב ו־אבן־גבירול,
בה נמצא משרדו המפואר. יש
מספרים שמוניה העניק תשלום מיוחד לנהגי
מוניות, שיפיצו את שם הכיכר באוזני
הנוסעים.
על שיטת־פירסומת ידועה־פחות, סיפר
השבוע אחד ממכריו, בעל מיגרש־מכוניות
גדול :״לפני כמה שנים בא אלי ממיר, עם
לקוח, רופא שרצה לקנות מכונית. בכל
העסק הזה היה מוניה רק מתווך, אבל
הוא בא אלי כאילו היה בעל כל המיגרש
וכל המכוניות שעמדו בו. אפילו לחש לי
באוזן, :תגיד לו שאני פה בעל הבית. אתה
תקבל בקבוק ויסקי׳.״
אין צורך במזדמנים. מאחורי הפיר־סומת
הראוותנית עומד גבר רזה ושחור־שיער,
בעל פנים ארוכים, שזה עתה מלאו
לו 30 שנד״ הוא בוגר גימנסיה הרצליה,
החל את הקאריירה שלו כפקיד קטן בבנק

השינוי הזה לא יכולים להביא לא
ה״מערך״ השמאלי, מפני שהוא האחראי
למצב בהסתדרות כיום, ל־הפלייה
ולזילזול בפועל ובדעתו, ואף
לא הסיעה של חרות הנקראת ״תכלת
לבן״ ,הן בעצמה והן כשהיא
מזדווגת עם הציונים הכלליים. כי
קבוצה שנלחמה כל השנים נגד הפועל
המאורגן, אשר ה קי מ ה ארגון
פועלים מתחרה ואשר רק מטעמים
של חשבון מצטרפת להסתדרות, לא
תרכוש אמונם של קרוב למיליון
חברי ההסתדרות.
ביצוע שינוי גדול ורציני בבית ה ה סתדרות,
יכול להיעשות רק ע״י אנשים
שהם חבריה, אבל משוחרדים
ממשכנתאות של העבר הסוציא ליסטי.

גדעון
זילברברג
מורה — תל-אביב
נשאלתי ע״י רבים מידידי, מה הניעני
להצטרף למפלגה הליברלית ה
מוגש
לפרסום ע״י הדור הצעיר במפלגה הליברלית העצמאית 1

יעקב נ ח מי א ס
טפסן — כפר יבנה

במדינה

״תנועת העבודה הליברלית״ במלחמה
שהיא ניהלה במשך כל שנות
קיומה של ההסתדרות למען ה סתדרות
דמוקרטית וממלכתית, נאמנה
לציבור חבריה, תרכוש א ת אמונם
משום שהיא מסוגלת לבצע א ת
השינוי הדרוש. לכן, הנני רואה
את מקומי במפלגה זו ואני מוכן
לתת א ת ידי למלחמה למען רעיונות
אלה.

פיגרסקי ושפירא
מכיכר מתיה למיגרש
העולם הזח ג144

איגוד. בשנת 1956 החליט להיכנס למיסחר.
בתחילה היה זה מישרד קטן לתיווך מכוניות,
ברחוב בן־יהודה. כעבור שנתיים פתח
מוניה את מיגרשו ברחוב ארלוזורוב.
בשנת 1960 ביצע שפירא את עיסקתו
הגדולה הראשונה: הוא הביא מצרפת 40
מכוניות משומשות פיז׳ו .403 בעיטקד. זו
הפסיד. כי עוד בהיות המכוניות בנמל, נכנסו
לתוקפם מיסים חדשים. אך הכשלון לא
שבר את גבו. דווקא אז פתח מוניה במסע
פירסומת מרוכז בעתונות.
המיפנה החדש בעסקיו חל בשנת ,1962
כאשר הכנים שפירא לשותפות את חברו
לספסל הלימודים עוזי פיגרסקי. לעוזי לא
היה מושג במיסחר המכוניות, אבל היה
לו יתרון גדול אחר: אבא עשיר, שצבר
הון כקבלן בגרמניה המערבית.
בכסף הזה פתחו השותפים את סלון
המכוניות המפואר, במקום שנועד להיקרא
כיכר מוניה שפירא. הסלון עצמו עלה
רבע מיליון לירות. שם פתחו גם סוכנות־מישנה
של פורד, שהתמחתה בהחלפת פור־דים
משומשים בפורדי ם חדשים .״אין צורך
במזומנים,׳׳ הציע שפירא .״צריך רק פורד
ישן — היתר בתשלומים נוחים.׳׳ השבוע טען,
כי תשלומים אלה ״אכלו אותי.׳׳
מוכר בזול. דווקא בשיא הצלחתם של
מוניה ושותפו, נפוצו בין סוחרי המכוניות
שמועות על קשיים רציניים של החברה׳
ועל פשיטת הרגל המתקרבת. הסיבה,
לפי שמועות אלו, היתד, נעוצה ברמת־החיים
הגבוהה של המנהל הראשי, וברדיפתו
אחר פירסומת־אישית.
נוסף לזאת, נאמר כי בלהיטותו להגדיל
את מחזור עסקיו׳ היה קונה מכוניות בלי
לבדוק אותן, מוכר אותן בהפסד כאשר לא
עמד בלחץ החובות. כאשר הגיעו השבוע
השמועות לפירסום, דובר על חובות של
מאות אלפי לירות — אותם אין החברה
מסוגלת לפרוע.
אך מוניה לא היה מוכן להודות בכשלון.
״זה שטויות לדבר על פשיטת־רגל, ואני
אתבע את העתון למשפט!״ הצהיר .״האמת
היא שאנחנו חייבים לפורד 80 אלף
לירות, אבל על הסכום הזה יש ערבות
בנקאית ופורד אפילו לא דורשים את הכסף.
נוסף לזאת אני חייב בבנק למיסחר ותעשיה
איזה 20 וכמה אלף לירות עלובות.״
הדבר היחידי שבו היה מוניה מוכן
להודות: שותפותו עם עוזי פיגרסקי מתפרקת.
עוזי ישאר בסלון המכוניות שנקנה
בכספו, ואילו מוגיה יחזור למיגרשו ברחוב
ארלוזורוב. כעבור יום חזר בו גם מהודאה
זו. לראייה ישבו שני השותפים כידידים
טובים בסלון המפואר, ניהלו את עסקיהם
כרגיל.

החזרה הכלל

שריון אישי
ה א לגנ טי ת״ משמאל:

ש מינ ה

המגינה עליה

מפני צינת

הלילה.

דוגמה אישית
דה, כשהוא

מדריך אותה

נותן מפקד היחידה, הצועד בראש
יחידתו. מ אחוריו צועד׳ רס״ר היחי־ב
תנו עו ת ב טו חו ת של מנצח על תזמורת.
זכרונות חברים מספד׳ם ער חביב
צייד מיוחד במינו ערכו השבוע כתבי
העתונות היומית. הם פשטו בערי הארץ
שום מאמץ כדי
ובמושבותיה,לא חסכו
למצוא יהודים תוניסאים שהכירו את אל־חביב
בורגיבה מקרוב.
היבול היה מבורך. לא רק שנמצאו יהודים
שהכירו את נשיא תוניסיה מקרוב,
נמצאו גם כאלה שדיברו איתו.
מי שכיהן
• הרב משהחדד,
במשך 28 שנה כרב בעיר נאבאל שבתוניסיה,
סיפר כי בורגיבה רצה כי היהודים
יתנו בו אמון. הוא אף נהג להיפגש לעתים
מזומנות עם יהודי המקום, ובידי
חדד אף מצויות תמונות בהן הוא ניראה
משוחח עם אל־חביב.
״בשיחה עמי,״ סיפר חדד ,״הדגיש בור־גיבה
מספר פעמים, כי הוא מעריך מאד
את העם היהודי והוא אוהב ומכבד עם
זה.״ הוא גם הבטיח שכל עוד ישאר בשלטון,
אין ליהודים ממה לחשוש.
בורגיבה דיבר בשיבחה של ישראל וציין
כי הוא מרשה לכל יהודי שרוצה, לצאת
מתוניסיה.
הרב חדד לא נישאר חייב. הוא נאם
בפני קהל שמנה 5000 איש, יהודים, ערבים
ונוצרים, קרא להם לתת אמון בבורגיבה,
״שנתן רבות מהשכלתו, מהונו ומאונו למען
העם התוניסאי.״
י• מישאל חדד, עתה תושב צפת,
היה חבר וותיק בניאו־דסתור, מפלגתו של
בורגיבה. הוא סיפר כי לנשיא תוניסיה
ישנן דעות חיוביות על היהודים, אותן
שמע עוד ב־ , 1938 שנתיים לאחר שהצטרף
למפלגתו. יחד עם בורגיבה ישב חדד במחנה
מעצר של הצרפתים בבורג׳ לוביץ
שבדרום תוניסיה.
״בורגיבה הביע את שביעות רצונו מהשתתפות
היהודים במאבק העם התוניסאי,״
העולם הזח 1443

אשה שתות מהלתת חיילים
מספר חדד .״הוא טפח על כתפי ועודדני.״
העציר, שהפך אחר־כך לנשיא מדינתו המשוחררת,
אירגן חוגים ולהקות של עצירים,
בידר אותם עד השעות המאוחרות של
הלילה בסיפורים משעשעים.
בזמן הכיבוש הנאצי דאג בורגיבה, באמצעות
מושל המדינה, כי ליהודים עובדי
הכפייה תינתן זכות קדימה ברכישת מזון,
במחירים רישמיים וללא תור. הגרמנים הציעו
לבורגיבה לארגן גדודי נוער ולממן את
הוצאותיהם מכספים יהודיים מופקעים. בור־גיבה
סירב וענה :״אינני זקוק לכסף מופקע.
אילו הייתי זקוק לכספים, היו יהודי
תוניסיה תורמים מרצונם הטוב.״
חדד עצמו היה חבר בית־הנבחרים התוניסאי,
ותקופה מסויימת כיהן כמזכיר כללי
של הבית.
<*,אליהו זיתץ ממושב ינוב מספר:
״אני נולדתי במונאסטיר, באותו הרחוב
שבו נולד בורגיבה. הינו שכנים, בית ליד
בית, ואמי הכירה אותו יפה. היא היתד,

-ונעו סותר ח״ן מזמר

בת גילו. משפחתו לא היתד, עשירה, אבל
מכובדת מאד״.
זיתון הוסיף וסיפר כי אמו של אל־חביב
מתה בהיותו עול־ימים, והוא התרועע
בבתי השכנים היהודיים. בני היהודים אף
עזרו לו בהכנת השיעורים של בית־הספר.
בתוניסיה עבד זיתון כחשמלאי, התקין
מפעם לפעם רמקולים בעצרות־עם בהן נאם
נשיא תוניסיה .״כך הכרתי את בורגיבה
ומנהיגים אחרים, והייתי נוסע עמם ממקום
למקום.״
* רם (ג׳ורנו) שחר מינוב :״זמן
רב ציפינו לצעד כזה מצידו של בורגיבה,
כי מאז ומתמיד היה האיש ידידם של ה־היהודים.״
שחר,
יליד תוניסיה, זוכר כי מדי יום
ששי, לפני שידור התפילה מהמסגד, היה
קולו של נשיא תוניסיה בוקע מן המקלט:
״היהודים הם אחינו, ואין לפגוע בהם לרעה.
יש לשכוח את העבר. היהודים עזרו
לנו, ועמדו לצידנו בכל התקופות, ואף

בתקופת הכיבוש הערבי בספרד ובדרום
צרפת. היהודים היו תמיד האינטליגנציה
שתרמה לחיי המסחר והמדע של ארצנו.״
* נסים גז, אף הוא מינוב, מספר:
״בורגיבה? בטח, בטח שאני מכיר אותו!
הוא היה עורך־דין שלי. כשקיבל את הנשיאות
עשה בורגיבה אסיפה בבית־הכנסת בעיירה
נאבאל, ואסף את כל היהודים. הוא
הכריז שעכשיו יש אחדות, ואין הבדל
בין יהודי, מוסלמי ונוצרי.
״אחר כך סיפר שהיהודים עזרו לו כשהיה
בבית־הסוהר, .אפילו כאן, ביניכם, יש
אסיר יהודי שעזר לי הרבה,׳ גילה הנשיא.
כולם התפלאו ולא ידעו מי הוא היהודי
הזה, ואז הראה בורגיבה באצבע על בן־
דודי ואמר, :זהו, חמנו גז׳!״
אחד המרואיינים סיפר כי בורגיבה נוהג
לשבץ בנאומיו מילים עבריות, בנוסח יהודי
תוניסיה :״כך, למשל, הוא אומר סכנה בעברית,
במקום להשתמש במלה הערבית
חט ר.״

*9ליה עטפה את 98 הסנטימטרים של
1החזה שלה ב־ 78 סנטימטרים של בד 20 .
הסנטימטרים חסרו במקום שנועד לכך על־ידי
יצרני בגדי־הים של קיץ .1965 הם כיסו
טפח וגילו טפחיים, מן המפורסמים ביותר
בעולם הקולנוע.
היה זה רק אחד מחידושי־האופנה שהביאה
עמה בחופשת־המולדת שלה. את היתר
נטלה עמה אל מידשאת בית־דולפין בשעה
שבע בבוקר, ובטרם התעורר איש מאורחי
המלון, ערכה הכוכבת המפורסמת תצוגת־אופנה
מיוחדת לצוות העולם הזה.

הרגע הגדול ביותר בחיי היה הרגע בו
הוצגתי בפני מלכת אנגליה. חברת
ביה קנתה לי שמלה באלפיים דולאר. ההכנות
כמעט שיגעו אותי. כי נוסף לחזרות
המוקדמות עמדנו שם שעה לפני הטכס, כשאנחנו
לא זזים ממקומותינו.

קולו מ
אגי,
אוטו? והמלכה

ך* ל היום רעדתי מפחד. הייתי משוכנעת
שכשאקוד בפני המלכה אפול ואשתטח

לכל אורכי
חלום־זוועות
עשה כמעט
הוא פשוט
כולם דום.
ש מע ת^
פרנ קו אמריקאית חוץ מזה ז
ביום הש

הפשרה ע 8ר8י

ין תלבושת למישנתה, סיפרה על
* 1המישפט ועל הפשרה בינה לבין המפיק
רפי נוסבאום .״פשוט הגענו להסדר,״ סיפרה,
״שאין שום תשלומים של כסף. כל אחד
ישלם את ההוצאות שהיו לו. כל המשפט
התפוצץ כשהתברר שאין, נפט׳ ואין בטיח.
״רפי טען במשפט שסירבתי להופיע בסרט
ששמו נפט, על פי תסריט של סימיט״
יוף. אבל ברגע שנודע לו שאני הבאתי את
סימיטיוף עצמו לארץ, כדי שיעיד — התבטל
המשפט באופן טבעי.״
את דליה אפשר לפגוש בביתה בשבי
ציון, כשהיא רוקדת וולם עם ארוסה, ה־במאי־המפיק
ג׳ון סוליבאן. אם היא אינה
בביתה, סימן שהיא מסתובבת אי־שם בגליל
או בנגב, במכונית שכורה, ומראה לארוסה
את נופי הארץ.

כאשר נתבר,שה לספר על חיי הזוהר 16146417 שלה כעולם׳ סיפרה :

המילה האחרונה באופנ ת בגדי

הים בעולם. הביקיני מת. הבלי•

קיני נעלם, ומ שחק הנגלה והנסתר קיבל צורה בבגד ים חדש

לחורף

הוא אחד החייטים האהובים על דליה, סמנו היא מרבה לרכוש

דברים בהנחה. לפי דבריה :״בלי הנחה אני לא קונה.״ ב ת מונ ה
|| ן היא עו מדת על רקע בי ת ה החדש או תו היא בונ ה בעיר הולדתה שבי ציון.

מרבה דליה לרכוש לעצמה נו ב עי ם גדולים ומקוריים.
בבוא ה לחופ שה בארץ הביאה עימה מעיל מפרטת נסר,
מארבעה מעילי הפרטה שלה. כובעים רבים נ שארו ב מלתחת ה בחו״ל.

ן ] ן 1| 1דליה, האוהבת להסתובב במכנסיים, מוכנ ה
| לרכוש חולצה ב מ חיר של שש סאו ת לירות.

החולצה הרקומה בז ה ב ופנינים, מ שמ שת כתלבו שת בוקר.

המננסייס המתרחבים
רכשה אות ה באירלנד, ב מקו ם הולדת ג׳ון סולי ב אן ארוס

!וכנה שכמוה עוד דא ואתה שבי־ציון

שלד לי ה
ל הרצפה, יחד עם השמלה הארוכה שלי. זה היה
טלא הירפה ממני. ריצ׳ארד ברוק, שעמד משמאלי,
:מכנסיים. פיטר אוטול, שעמד מימיני, עשה בשכל:
שחכר, כמו לוט. כשסוף־סוף הגיעה המלכה, נעמדו
יתר אני לא זוכרת.
ן טרו עלי בארץ כאילו נתתי לארוטי הקודם, ז׳אן־
1קיתנת־פרידה, זוהי שטות איומה; מה אני, זקנה
מחלקת מתנות לבחורים צעירים? אני עוד צעירה,
דוע שאני לא נותנת ולא מקבלת מתנות.
זי האחרון ביקרו אצלי יגאל מוסנזון וחיים טופול.

הם נתנו לי לקרוא את ספרו של יגאל
אשת ער. לא דיברנו על שום תוכנית ממשית
בקשר לזה.״
עד כאן סיפורה של דליה.
מתברר שדליה לביא, המקבלת מאה אלף
דולאר עבור סרט, מוכנה לעשות הנחה של
עשרים וחמישה אחוז לסרט ישראלי. אבל
בשבעים וחמישה אחוז שנשארו עושים בארץ
בדרך כלל סרט שלם, כולל משכורות
לשחקנים, לצלמים, לטכנאים וכר.

תמר

נשיקות שד אגשים קטגימ

משיכה דליה לספר על חוזיות חייה:
1 1״העיתונאים הגרמניים הם הבלופרים
הגדולים ביותר בעולם. הם מוצצים את הסיפורים
שלהם מהאצבע הקטנה, ואחר־כך
יוצא מזה סיפור שאינו דומה בכלל למציאות.

לא היה מרגיז אותי כלל, אילולא
העובדה שלפעמים אני היא הנפגעת מכך.
״בעיתון גרמני התפרסמה לא מזמן כתבה
תחת הכותרת, :אנשים קטנים אינם יכולים
לנשק אותי.׳ היה שם סיפור על ראיון איתי,
ובו כאילו סיפרתי שבני זוגי בסרט נאלצים
לעמוד על ערימת ספרים כדי להגיע אל פני
בשעת הצילומים.
״זוהי שטות איומה. מעולם לא נתתי
ראיון כזה ומעולם לא אמרתי את הדברים
האלה. בכלל, יש בקולנוע נשים יותר גבו־
׳הות ממני. אם סופיה לורן שיחקה בנער
על הדולפין עם אלאן לד, שהוא בגובה של
מטר חמישים וחמש, אז גם אני יכולה לשחק.
בסרט האחרון שלי שיחקתי לצידו
של פיטר אוטול, והוא יותר גבוה ממני בשני
ראשים.
״אומרים על פיטר אוטול שהוא מנהל רומן
עם רומי שניידר, ושבגללה עזב את אשתו
וילדיו. זה גם כן לוקש עיתונאי. פגשת•
אותו עכשיו בלונדון עם אשתו. הוא לא
יעזוב אותה כל כך מהר. הוא מאוד אוהב
אותה.
״כשפגשתי אותו, הייתי עם ג׳ון סולי־באן.
ג׳ון נראה כמו אחד מהנוער שלנו.
לא נוער הזהב אלא הנוער. הצברי האמיתי,
זה שאני מכירה מהזמנים בהן חייתי ב־

:לבושת בוקר נוספ ת אותה מדגימה דליה תלבו שת זו
כת משלושה חלקים, ע שוייה מצמר בצבע דובדבן. היא
ה. כשנשאלה דליה למחיר ענתה :״ מי זוכר מחירים?״

השיגעון החדש: לחשוך ולהישאר לנושה
ארץ. יש בו פשטות וטבעיות כובשות לב.״

רק פרות מראות

•י פני כשלושה שבועות פורסמו בהב־
/לטה, בכל עיתוני העולם, תמונותיה של
דליה הזוהרת, כשהיא ניצבת מעל תילי
אפר של מה שהיה קרון־השינה שלה, בסרט
האחרון אותו הסריטה.
התמונה לוותה בכותרות צעקניות :״דליה
ניצלה משריפה!״ ״חייה של דליה לביא

למרות היעדרות של שנה

מהארץ נשארה דליה בת
111111

בי ת במקום הולדתה ב שבי ציון. היא מכירה את כל ילדי ה מו שבה

היו בסכנה!״
כשנשאלה באם דבר זה לא היה חלק
ממסע־הפירסום לסרט אותו הסריטה, ענתה:
״כמעט נשרפתי חיים. שכבתי במיטתי וקראתי
את התסריט. הסיגריה שלי גרמה
לדליקה. בכלל, מה אני ז׳אן דארק? מה
פתאום שאשרוף את עצמי בכוונה?״
כאשר נשאלה דליה אם. לקידום הקריירה
שלה היא מוכנה להצטלם צילומי עירום,
ענתה בזעם :״פעם עשיתי שגיאה ולמדתי
ממנה שרק פרות מראות את מה שיש להן
או אין להן.״

ב שמו תי הםו תו שבי המקום מתייחסים אליה בי חס טבעי ושקם.
במ שך תקופ ת שהותה הקצרה בארץ ניסתה דליה להפוך גם
את ארוסה, ב מ אי הסרטים ג׳ון סוליבאן, לבן בי ת במקום.

17 יול מיו חדל חו ב בי כדורגל*-

בולגריה-ישראל

אירופה

בכדורגל

טיול בהפלגה :
14 יום 6 3 5 .ל״י ועוד $ 5 5
טיול בטיסה:
7ימים 7 9 9 .ל״י ועוד $ 113
המחיר כולל נסיעה הלוך ושוב,
כל המיסים, אכסון בבתי מלון,
פנסיון מלא, וכרטיסי כניסה למשחק
הכדורגל.

ההרשמה תסתיים ביום 15.5.65
פרטים והרשמה אן ורק במשרדי:

״ אוניברס״
חברהל תיי רו ת ו הו בל ה בע־־מ
הנציגה הכללית של כלקגטוריסט
תל-אביב: רחוב רמב״ם 17
תל-אביב: רחוב אחד העם 11
חיפה: דרך העצמאות 88

חוברות

הסברה

תישלחנה

לכל

דורש.

ממירומית

ש אל אתה אי ש
אי דלה שיג מי םחמים בזיל הזול
ו ת הי האתהה שו פ ט
ביום ובלילה — במשך כל השנה — מים חמים זולים —
כאשר מתקינים דוד שמש מירומית. דוודי שמש מירומית
אוגרים יותר חום, תודות לציפוי סלקטיבי מיוחד — זה
ההבדל, זה היתרון.

שאל את האיש מ־

מ שט רה

כדורגל

הבשר האסור
4יי נסיעה לבולגריה למפגש הבינלאומי בין נבחרות ^

אליפות

במדינה

ספ 1רט

מירומית

תל־אביב: הירקון ,106 טלפון :228195 יפו: אמון, שד׳
ירושלים ,28 טל :825765 .חיפה: רח׳ העצמאות ,17 טלפון
:62537 ירושלים: רה׳ בן־סירה ,10 טלפון : 25299 כאד*
שבע: רח׳ העצמאות ,49 טלפון :3061 רחובות: רח׳ הרצל
,209 טלפון :951771 טבריה: רח׳ הגליל, טלפון :20377
נתניה :״תריסי נתניה״ שד ויצמן ,8טלפון ; 2248 פרדס
חנה: נחמן בלום, טלפון .7147

לאחר מאות מהדורות בשפות לועזיות
עתה במהדורת כים עברית:

מור פלאנדוס
תולדות חייה של יצאנית כתובים בידיו של רב־אמן כדניאל דפו.
מול פלאנדרס — המומחית בכל נפתולי האהבה...
#מול פלאנדרם — האשד, שלא נתייראה מפני כל גבר בעולם...
הופיע במהדורת כים — להשיג בכל הקיוסקים — 2.50ל״י
אפשר להשיג גם באמצעות הדואר אצל:

ע. נרקיס, דרך פתח־תקוה ,1תל־אביב

התחרה טובה

לאחר שליאון פריזמן ,40 ,החלים לשוב
למוטב, הוא פתח חנות ירקות קטנה, התפרנס
בכבוד .־אבל לעבריין המועד, בעל
העבר הפלילי העשיר, היתד. רק חולשה
אחת: נשים. פריזמן התפרסם כדון־ג׳ואן
מצליח, הסתבך לא פעם בגלל נשים. התסבוכת
האחרונה הביאה אותו אל ספסל
הנאשמים, כנאשם ברצח פרוצה צעירה.
הוא ישב במעצר תקופה ממושכת, אולם
המשטרה לא הצליחה להביא נגדו הוכחות
מרשיעות והוא זוכה.
כשעזב פריזמן את בית־המעצר לא היתד,
בכיסו אף פרוטה. הוא שמע בעצת ידיד,
פתח דוכן סטייקים ליד סיבוב חולון.
דו״חות בסיטונות. עסקיו של פריז־מן
פרחו, אבל אנשי הנפה הדרומית לא
ראו בעין יפה את הצלחתו המסחרית. הם
הופיעו בדוכנו כמעט מדי ערב, רשמו לו
דו״חות על רוכלות ללא רשיון.
ידידיו של פריזמן פנו אל אנשי המדור
המרכזי לעיקוב ולבילוש, ביקשו את עזרתם.
״אנחנו דווקא מעוניינים שפריזמן יעסוק
במכירת סטייקים,״ הסבירו אנשי המדור,
״כל אנשי העולם התחתון מתרכזים ליד
הדוכנים מידי ערב והדבר מקל עלינו את
העבודה,״ הסבירו.
אבל שוטרי הנפה הדרומית לא יודעים
חוכמות .״חוק זה חוק,״ הסביר רב־סמל
משה אסקארוב, הממונה על המלחמה ברובלים
חסרי רשיון. הוא המשיך לרשום
דו״חות.
בנתיים נידון פריזמן ל־סססב ל״י קנס,
על אשמה אחרת שהיתר תלויה נגדו, המשיר
למכור סטייקים למרות הדו״חות שנרשמו

לאחר שהמשטרה רשמה לו כמה עשרות
וו״חות, הגישה נגדו עוד משפט. פריזמן
נידון למאסר על־תנאי, המשיך למכור סטייקים
גם הפעם. גם המשטרה המשיכה בשלה,
רשמה דו״חות.
השבוע הוגש נגד פריזמן משפט נוסף
על רוכלות ללא רשיון, שבעקבותיו הוא
עלול ללכת למאסר. אבל הוא אינו מתרגש.
״מוטב לשבת בבית־הסוהר באשמת רוכלות
ללא רשיון, מאשר באשמת פריצות או גניבות׳״
הסביר הוא השבוע.

מ שפט
חוש הזמ!ד
כשרון

לנהגים הישראלים אין אמנם
נהיגה, אבל יש להם חוש הומור.
כשהם נעצרים באמצע הכביש, כדי לדבר
עם החבר שלהם, וכשמאחוריהם צופר תור
ארוך של מכוניות, הם שואלים :״מה יש,
אין לכם ומן?״
כשהם דורסים עובר אורח, העובר לתומו
במעבר חצייה, הם שואלים :״מה׳ אתד. מנד
הר לאיזה מקום?״ כשהם דופקים את
מכוניתו של מישהו הם מתנצלים :״אין
דבר, תקנה מכונית חדשה.״
הם עליזים, שובבים ועוקצניים, אבל חוש
ההומור שלהם מתבזבז כנראה בדרכים. כי
השבוע הגיע חוש ההומור של אחד מהם
אל בית־המשפט. לאחר שהואשם לפגי כ־שנה
בהעלבת שוטר ובנהיגה פרועה, נידון
לשלילת רשיון לתקופה של חצי שנה,
ולקנס של חמש מאות לירות. הוא הגיש
עירעור, והשבוע נשמע עירעורו בבית״
המשפט המחוזי. הוא לא העליב׳ לדבריו,
את השוטר ולא התחצף. הוא רק התלוצץ
איתו .״איזה סיטרואן נסע אחרי ״,הסביר
הוא ,״והנהג חשב שאני נוסע בזיגזגים
כשהוא עבר אותי צעקתי לעברו, ספק
בצחוק ספק ברצינות , :אצלנו בגרמניה
נוסעים בצד ימיו!׳ הוא לא עיכל את
דברי והמשיך לנסוע.

את נצחונותיה המזהי־רים של נבחרת
הנוער בטוהיו מנתח שייע גלזר :

אני רואה שהילדים עושים חיים בטוקיו.
בחצי הגמר הם ניצחו את מאלייזיה, לפני
ראש הממשלה שלהם .0:9 ,כל הכבוד. אני
כבר לא זוכר מתי
נבחרת ישראלית ניצחה
בתוצאה כזאת,
אפילו קבוצה כמו
מאלייזיה, שבעצמם
לא הבינו איך הם
הגיעו לחצי הגמר.
הגמר הוא כמו שכולם
ידעו בארץ
לפני שהנבחרת נסעה,
נגד בורמה. לפי
המישחקים המוקדמים,
אני רואה
שהם פחות או יותר ברמה שלנו. בפעם שעברה
לקחנו את הגביע ביחד אתם. אני
מקווה, שהפעם לא יהיו לנו שותפים.
פעמיים היה לי הכבוד לנסוע לאסיה, אומנם
לא עם נבחרת נוער אלא עם נבחרת קצת
יותר זקנה. פעם נסענו להונג־קונג ופעם לטוקיו.
תמיד ניצחנו בהתחלה ונשברנו בסוף.
בטורניר מנצח מי שיש לו נשימה יותר
ארוכה, מי שמחזיק מעמד עד הסוף. לכן יש
הפעם סיכויים דווקא לנבחרת שלנו, כי ברוב
המישחקים הם שברו את הקבוצות האחרות
בסוף, כשלא היה להם כבר אוויר.
הכדורגל באסיה בנוי לא על שליטה אישית
של השחקן בכדור, אלא על מהירות
וכניסות חזקות. הכדורגל שם עוד רחוק
מאוד מכדורגל אמיתי. אני לא יודע מה
היה קורה אם נבחרת הנוער שלנו היתד,
נוסעת לאירופה, אם היה לה מה לחפש שם
בכלל. אבל בכל זאת אסור לזלזל. הכדורגל
באסיה התקדם מאוד בשנים האחרונות. עובדים
שם, כמו אצלנו, מאמנים זרים.
להונג־קונג, למשל, יש מאמן גרמני, שהוא
אחד המומחים הגדולים ביותר בעולם
בתיאוריה. בבורמה עובד מאמן רוסי. אומרים
שבורמה באה עם תשעה שחקנים מהנבחרת
של שנה שעברה. השחקנים שם כלבך
דומים האחד לשני, שאני לא יודע איך
תפסו את זה בכלל.
דחיפה לכדורגל. אם החברה שלנו יקחו
את הגביע, זה לא רק יעלה את המוראל
לילדים, אלא זה יתן דחיפה עצומה לכדורגל
בארץ. אולי סוף סוף יצמחו כמה שחקנים
טובים מנבחרת הנוער לנבחרת הבוגרים.
יצחק אנגלנדר הוא תגלית של נבחרת הנוער.
הוא וגיורא שסיגל. לזה יש מסירות
לא רעות. אם הוא היה משחק בזמני, לא
הייתי צריך להתאמץ כל כך כדי לתת את
הגולים — הייתי מקבל מסירה ומכנים. אז
הייתי צריך לעשות הכל לבד.
כשנבחרת הנוער תחזור, היה כדאי לנסות
כמה שחקנים עם הבוגרים, אולי אלה ילמדו
מהם לתת תשעה גולים. צריכים להקים שתי
נבחרות, במסגרת קבועה, ולהעביר שחקנים
מאחת לשניה, כדי שיהיה מתח והשחקנים
ישתדלו. זאת שטות לומר שיחזיקו את גב־

משמר הגבול. הוא ביקש ממג
התעודות. שאלתי אותו מי הוא
אמר, :אני במדים, זה לא מספק ז
עצמתי עין אחת ואמרתי לו, :בפורי
משי דיין.׳ אחר כך התברר לי
איש חשוב ממשמר הגבול. לא
שצעקתי עליו חמור וכל מיני מילים 1
השבוע הופיע הנאשם בליווית ס1
עורך־הדין בן־ציון ישראלי, לשמיע!
עירעור. השופט עזרא יורן שמע את
תיו, הפחית מעונשו. הוא קנס אוח
במאתיים לירות, הפחית את תקופת ה׳
מחצי שנה לשלושה חדשים.

נא לצרף המחאת דואר בסך 2.50ל״י — משלוח על חשבוננו.
חעולם הזח ג 44ו

חרת הנוער כמו שהיא. צריך תמיד לראות
מי טוב ומי לא.
נצחונות באסיה זה לא הכל, זו רק ההתחלה,
אבל התחלה סובה. תמיד אמרתי
שאנחנו יכולים גם לנצח — אני עוד זוכר
שזה היה ככה כשאני שיחקתי בנבחרת.

מכתב אנונימי
רוב הקבוצות שטיפסו בשנים האחרונות
אל הליגה הלאומית, ניסו להוכיח לקהל
חובבי הכדורגל כי עלייתן לליגה העליונה
לא היתד. מיקרית, וחלק מהן אף הצליח.
רק לבית״ר תל־אביב לא האיר המזל.
לאחר שהקבוצה התל־אביבית, בעלת העבר
המפואר, שיחקה כמה עונות בליגה א׳ ,עלה
ברגליה לשוב אל הליגה העליונה. אולם
שלא כשאר העולות החדשות, מזדנבת בית״ר
בתחתית הטבלה, כשסכנת הנשירה מרחפת
עליה. במצב דומה נמצאת הפועל ירושלים,
שמשבר חמור פקד לאחרונה את שחקניה,
בעקבות חילופי מאמנים.
על כן עורר מישחק הליגה האחרון בין
בית״ר תל־אביב והפועל ירושלים עניין רב.
אולם עוד לפני שריקת הפתיחה התברר למרבית
הצופים, שנכחו במגרש גלי־גיל צר
המידות, כי למשחק המכריע לא יהיה ערך
ספורטיבי רב. שניים משחקני הקבוצה הירושלמית
— ויקטור מנצור ויהושע וורט־ברנד
— לא הופיעו למישחק, טענולאחר־מכן
כי אוהדי בית״ר הזהירו אותם לבל יעזו
להראות את פרצופם על המיגרש. ויקטור
מנצור, מעמודי התווך של הקבוצה הירושלמית,
טען כי יומיים לפני המישחק קיבל
מכתב אנונימי שכלל כמה איומים, ואילו
וורמברנד הסביר כי אלמוני צילצל אליו,
איים כי אם ישחק השבת, לא יזכה לשוב חי.
מנהלי הקבוצה הירושלמית טענו השבוע

כשהולכתי 1:5במערכה האחרונה, ראיתי
שיש לי סיכוי. את הכדורים הקשים הוא
לקח ואת הקלים הוא הפסיד! אז שיחקתי
לאט, החזקתי את הכדור במיגרש וניצחתי.״
הישגו של דוידמן לא הועב על־ידי הפסדו
לאנגלי מספר שניים, רוג׳ר טיילור (שכבר
נוצח על־ידי דוידמן לפני ארבע שנים) .ה־נצחון
על סנגסטר הוכיח כי דוידמן יודע
מהו טניס וכי חסר לו רק נסיון.
מספר אביו של האלוף הישראלי, וילי
דוידמן :״ללאזר אין מתחרים כאן, לכן הוא
יכול להתקדם כאן. בשביל להצליח בטניס
צריכים לשחק הרבה. שני האמריקאים, שהיו
כאן בפסח במשך שבוע, שיחקו איתו
רק פעם או פעמיים וזה לא מספיק. בכלל,
לאזר לא יוכל לשחק בפסח. מזה עשר
שנים, שבפסח הוא תמיד מפסיד, אולי בגלל
המצות. אבל אחר־כך הוא תמיד מנצח.
״הטניסאים הטובים בעולם הם כולם מקצוענים
המשחקים ללא הרף. רק כך אפשר
להגיע למשהו. אני כבר 47 שנה מתעסק עם
טניס, ואני רואה שבארץ אי־אפשר להגיע
להישגים. אין תנאים, אין מגרשים, אין מורים.
רק אם לאזר ישחק הרבה עם טניסאים
טובים, הוא יוכל לנצח לעתים קרובות.״
כדרי למקצוענות. הנצחון הגדול נתן
לו תנופה גדולה. בעקבות נצחונו על סנג־סטר
הוא עומד להגשים חלום של בל טני־סאי,
להשתתף לראשונה במשחקי וימבלדון
בסוף יולי. דוידמן התקבל למשחקים, לא
יצטרך אפילו לעבור ; את שלב המשחקים המוקדמים,
אותו צריך בדרך כלל לעבור כל
טניסאי אלמוני. דוידמן ישתתף גם באליפות
צרפת בפאריס — תחרות בה שואפים לשחק
כ־ 500 טניסאים מהעולם כולו.
האלוף הישראלי, המשחק טניס מילדותו,
החליט להמשיך ולהתקדם, החל השבוע חושב
ברצינות על האפשרות להיהפך לטניסאי

רות שיטרית כפעולה
— אל המק צוענו ת —

כי הבית״רים ערכו לשחקניהם קבלת פנים
חמה, איימו עליהם, ניסו, תוך כדי מהלך
המישחק, להוציא אותם מכלל פעולה.
הירושלמים פנו השבוע אל הנהלת ההתאחדות
לכדורגל, הגישו תלונה חריפה. אולם
ספק אם מחאות מסוג זה עשויות לשים קץ
להפקרות השוררת במגרשי הכדורגל.

הישראלי המקצועני הראשון, כדי שיוכל להקדיש
את כל זמנו לכדור האצילים הלבן.

סקי״ מים
נימסוו הי

׳קוטלר ושחורי כ״דץ ז׳ואן״
— ובלי מוסר

אמנות
תיאטרון נואף ומלגר*

דוןג ׳ לאן (התיאטרון הקאמרי, מאת
מולייר, בי מוי שמואל בונים, התפאורה
אריה נ בון, עברית נתן אלתרמן) .הבמה

העברית הוכיחה כבר שאינה מסוגלת להעלות
את שייקספיר. עתר, היא מוכיחה
שאין היא מסוגלת להעלות את מולייר.
דון ג׳ו אן הוא אחד המחזות היותר
פרובלמטים והפחות מושלמים של מו־לייר.
הוא נכתב במשך שבועיים, נשאר
לוקה בפגמים טכניים וספרותיים, למרות
הכוח המצוי בו. מולייר, שנאלץ לגנוז
את טרטיף, הסאטירה החריפה שכתב נגד
הכמורה והאצולה, היה צריך למצוא מיד
מחזה חדש ללהקתו, שנשארה מחוסרת
עבודה.
הוא לקח את הסיפור של דון ג׳ואן,
שעבר כבר מספר גלגולים, כולם בהצלחה,
עיבד אותו והפך אותו למחזה חדש, שבתוך
הסממנים הקופתיים שלו נשארה
חבוייה סאטירה חריפה על אלה אשר
אילצו אותו לגנוז את טרטיף.
ערכה של צביעות. דון ג׳ואן של
מולייר (עודד קוסלס הוא ציניקן, הרסני׳
חסר מצפון וערמומי. הוא בורח מאשתו
יחד עם משרתו, ברדפו אחר נערה אחרת,
מסביר לאשתו המצליחה לתפוס אותו שחייו
עימה היו חטא, משום שחטף אותה
מהמנזר. הוא ממשיך לרדוף אחר הנערה
החדשה, פוגש שתי בנות כפר, מבטיח
לשתיהן נשואין, בורח מהן לאחר שקבוצת
אנשים חמושים מחפשת אחריו.
הוא חוזר לביתו, מלגלג על דברי המוסר
של אביו ועל נסיונותיה של אשתו
להחזירו למוטב. הוא מעמיר פני חוזר
בתשובה, ונואם נאום על ערכה של הצביעות.
בסוף המחזה הוא נופל לגיהינום,
משאיר אחריו תימרות עשן, ומשרת המבכה
את המשכורת החודשית שלא יקבל.
דון ג׳ו אן יכול היה להיות מחזה אקטואלי,
שיש בו עניין גם היום, אילו היה
זוכה לבימוי טוב ולמישחק טוב. דון
ג׳ואן של הקאמרי לא זכה בבימוי טוב,
ואילו מישחקו הבינוני של קוטלר ומשחקו
הטוב של אברהם חלפי בתפקיד משרתו,
לא הספיקו כדי לחפות על החסרון.

פעם היו רוכבים בארץ על אופניים, עם
מימיה ותרמיל־גב. היום רוכבים על המים,
עם ביקיני ומחליקיים.
נכון שאין הרבה מים בארץ. יש קצת מים
אציל דמת״גני
באילת, קצת בים התיכון, וקצת בכינרת וב־מוביל. נכון גם שאין הרבה מחליקי סקי
נבחרת הטניס הישראלית, שהפסידה בשבוע
שעבר, במסגרת משחקי גביע דייווים, בארץ. רובם יודעים רק לשקוע בתוך הבשעור
1:4נגד הנבחרת הבריטית, לא עו מים או להחליק על ראשי חבריהם.
לעומת זאת יש מלכת סקי, ומספר גדול
ררה כל תקוות לפני צאתה. מומחה טניס
אמר לפני תחילת המשחקים, כי צריך להפ של מתלמדים העומדים להפיץ את הספורט
סיד הרבה פעמים עד שזוכים פעם לנצח. הבינלאומי הזה בכל מימיה הטריטוריאליים
נראה כי עדיין לא מלאה מיכסת ההפסדים של ישראל.
למלכת, הסקי של המדינה יש גוף של מלשל
טניסאי ישראל.
למרות ההפסד, הביאו התחרויות את אחד כת יופי ושיער בלונדי קצר. קוראים לה
ההישגים הגדולים ביותר של הספורט ה רות שיטרית, והיא יודעת לעשות כל מה
ישראלי. בעל ההישג הוא ספורטאי׳ צנום, שאפשר לעשות על המים.
אמנות גולדה
עושה הכל. היא יודעת להחליק עליהם
גבוה, בעל פנים רציניות, המשחק ביד
אל רשימת המדינאים, המנסים לפסוק
שמאל: אלעזר (לאזר״) דוידמן ,28 ,מרמת־ ברגל אחת, ביד אחת, בלי ידיים, ובלי רגגן.
הוא גבר על הרקיטה האנגלית הראשו ליים. היא יודעת לעשות כל מה שיודעים הלכות בענייני אמנות, הצטרפה לאחרונה
נה, ומי שנחשב לאחד מעשרת הטניסאים לעשות אלופי הסקי, אותם הנוסעים בחורף גם שרת החוץ הישראלית, כאשר הטיחה
דברי־גנאי חריפים על תערוכת ד,גראפיקה
הטובים בעולם, תקוות אנגליה בספורט ה להרים ובקיץ לריביירה.
בשבוע של פסח, כשטבריה היתד, מלאה הישראלית במוסקבה, אשר אורגנה על־לבן,
מייק סנגסטר. דווקא האנגלי הפסיד
ידי האיגוד לקשרי תרבות הדדיים עם
בשל עצביו הרופפים, לא יכול היה לעמוד תיירים וטיילים, היה כל העם הרב יורד
ברית־המועצות. הדברים כוונו בעיקר אל
במתח העצום של המשחק. דוידמן, בקור־ יום־יום לכינרת, כדי לראות אותה עורכת
מיפגני ראזזה, ולהעריץ את הכישרון שלה. כתובתה של יושב־ראש האיגוד ומנהלת
רוח של מי שאין לו מה להפסיד, ניצח,
אולפני הרצליה מרגוט קלאוזנר, שנסעה
מסתבר שהגוף הזה, המחליק כל־כך יפו,
לאחר שליריבו היתה חסרה שלוש פעמים
על המים, הוא בן ,28 נולד בגרמניה, עלה עם התערוכה למוסקבה וכי מה
נקודה בודדת כדי לזכות.
אמר דוידמן, עייף ונירגש, לאחר המשחק: לארץ בשנת ,1948 למד לרקוד כשהיה צעיר. הראו שם ליהודי רוסיה כדמותה של
הוא נשוי שמונה שנים לבן משפחת ישראל החדשה? נשים סוחבות עצים על
״אף פעם לא חשבתי שאנצח. לאחר של־סנגסטר
היתד, חסרה רק נקודה בשביל ל שיטרית, והוא כבר ילד שלוש בנות, שה ראשן? ישישים וישישות, מעברות ,״סלנצח,
שמחתי שאני בכלל עוד משחק. רק קטנה בינהן היא בת שלוש.
אמס״ ,ריקוד קבצנים! אחד הציירים הציג

טניס

ציור

העולם הזה ג144

תמונת ילד מכסיקאי מצומק ורעב, אבל בקטלוג
לא נאמר כי ילד זה מכסיקאי. אני
יכולה לתאר לעצמי באיזה כאב־לב יצאו
מן התערוכה היהודים שביקרו בה, אחרי
שכך הוצגה בפניהם דמותה של ישראל
באמנות.״
הציירים, הנמנים על טובי הגרפיקאים
בארץ, כמו שטיינהארדט, גת, פינס, כץ,
שלום, פרץ ואחרים, המציגים בהצלחה
רבה את אותן התמונות עצמן במוזיאונים
הישראליים, בגלריות ובבתים פרטיים, בארץ
ומחוצה לה, נפגעו, מסרו גילוי־דעת
למספר יומונים. הם גם שאלו:
״האם נקבע באיזה שהוא מוסד רשמי
קו מדיני שלפיו יהיו ציירים בישראל
רשאים להציג בעולם רק שיכונים חדשים,
מפעלי פיתוח וקלסתרים של אישים מבוססים
מבחינת כלכלית?״
עידוד מכי דיור ק. השבוע קיבלה
מרגוט קלאוזנר מכתב מניו־יורק, הנוגד
את גירסתה של גולדה מאיר :״שלוש
גלריות, המוכרות כאן ציורים ישראליים,
עושות הון. תמונה של רות שלום, ל־משל,
ילדה ואמא, נמכרה ב־ 1000 דולר.
רות שלום מבוקשת כאן מאוד, וכל ציור
שלה זה מכרה של זהב״.
בעקבות מכתב זה, טענה מרגוט קלאו־זנר
ברוגז :״וזו אותה רות שלוס,
שגברת מאיר מתאוננת עליה, מפני שאשר,
באחד מציוריה נושאת צרור עצים
על ראשה! האם ישפיל הדבר איזה שהוא
עם, כשאשה נושאת כד מים על
ראשה?״
משחזרה מרגוט קלאוזנר ממוסקבה,
דיווחה מיד לראש הממשלה לוי אשכול
במכתב פרטי :״תערוכת הגראפיקה הישראלית
במוסקבה זכתה להצלחה גדולה
מאד. ביקרו בה כ־ 50.000 אלף איש, היו
מודעות בכל העיר, ונכתבו כתבות עליה,
גם בברית־המועצות וגם בארצות אחרות.
דובר על כך ברדיו הסובייטי, וכמובן
בקהל היהודי, בבתי־כנסת וכו׳ .מוזי און
פו שקין רכש 15 תמונות מתוך ,84 והרושם
הכללי היה מצויין, ביחוד מבחינה
אמנותית, וזה בניגוד גמור לפירסומים
בעיתונות הישראלית.״ ואילו על דברי
הגנאי של משרד החוץ, הגיבה מרגוט
קלאוזנר :״בכל הכנות, אינני יכולד׳ ל־הבין,
מדוע פעולותיו של האיגוד לק שרי
תרבות הדדים עט ב רי תי ה מו ע צו ת, אינן
זוכות לברכתו של משרד החוץ. ההגיון
הפשוט שלי, כאזרחית ישראלית ופטריו־טית
בלתי־מפלגתית, אומר שקשרי תרבות
מכל סוג הם לברכה, וביחוד קשרי תרבות
עם מעצמה עולמית כברית־המועצות,
שהיחסים בינה לבין ישראל, במישורים אחרים,
אינם תמיד מצויינים, ואשר יש
עניין חיוני לעמוד איתה בקשר קבוע.
אין כל צורך להיות מקורב לקומוניזם,
כדי להבין אמת פשוטה זו
אך שרת החוץ נשארה בעמדתה. לעיר,
אין שום חשיבות לקשרי תרבות ואמנות,
אם אלה אינם משרתים את גישתה האישית.
בדומה לגישה הסובייטיית הישנה,
אין שום ערך לאמנות כשלעצמה. הקומיסר
הפוליטי הוא הפוסק האחרון בציור,
כמו במוסיקה או בספרות.

דפ•1

1+חםנ11

ב ג די החווף
במרמה דרכי חיים
תחנה סופית
כשפתח בכור (בוקו) ארואטי ,70 ,חנות
מכולת קטנה מאחורי שוק גבעת־עליה
ביפו, קיזזה הבולגרי הישיש כי יעשה עסקים
טובים.
החנווני הישיש התפרנס בכבוד, אבל
לאחר ששמע בי בחנות הריקה שמעבר
לרחוב עומדת להיפתח חנות מכולת, החליט
לחסל את עסקיו.
״אני כבר זקן מדי כדי לעמוד בתחרות
עם אדם צעיר,״ הסביר לחבריו.
הוא החליט למסור את החנות בדמי
שכירות חודשיים.
מחול המוות. כעבור חודש שכר שמואל
(סמי) אבראבייה את החנות הקטנה, שיפץ
אותה, קיווה לעשות עסקים.
אבל המזל לא האיר פנים לחנווני החדש.
שבועיים לאחר שפתח את החנות,
נפל למשכב, נפטר כעבור ימים אחדים.
החנות הקטנה נסגרה וארומטי חיפש
מישהו אחר, צעיר ונמרץ, שירכוש אותה,
יעשה עסקים טובים וישלם את דמי השכירות
במועד.
כעבור חמישה חודשים שוב נפתחה
החנות. מנחם (״מיקו אלשקרז׳י״) מבורך
שכר את החנות הקטנה, שיפץ אותה,
הפך אותה לחנות ממתקים.
ילדי השכונה הספיקו להצטופף במקום
במשך שבועיים בלבד. כי אלשקרז׳י, ש־פרושו
בסלנג ספניולי ״עושה ממתקים״,
נכנס לבית־החולים, לאחר שהרופאים גילו
כי הוא סובל מסרטן הדם. הוא נאבק
על חייו זמן קצר בלבד, נפטר לאחר
יסורים.
החנות עמדה שוב ריקה ועזובה, מבלי
שארואטי יצליח למצוא אדם שיהיה מעוניין

השבוע הוא החליט לשוב ולפתוח בה
חנות מכולת, התקשר עם קמעונאי, הזמין
מצרכים.
ביום השלישי בבוקר נפתחה החנות מחדש,
אבל כעבור שעתיים שכב ארואטי
בבס 11111
^!ו ק סגוי ל ^
הב ה׳ סוד

וךמץי׳ ס./

תוצרת ביח״ר ״נקה״ .המפיצים חב׳ נורית בע״נז

שמש מיהר אל בית חמתו, מצא שם
את האשד, והילדים. האשד, נבהלה ל־מ
1אה בעלה, שרתח מכעס, חששה כי
הוא יכה אותה, כפי שנהג לעשית בכל
פעם שהעזה להמרות את פיו או שהתנהגותה
לא מצאה חן בעיניו. שכניו
של שמש סיפרו השבוע, כי לפני זמן
קצר הוא היכה את אשתו מכות רצח,
אולם האישה פחדה להתלונן במשטרה.
בשבועות האחרונים הלכו ותכפו ה־סיכסוכים
בין בני הזוג. שמש קבל על
התנהגותה של אשתו, טען כי אינה צייתנית.
לאשר, היו טענות אחרות .״בעלי
אינו נותן לי מספיק כסף לכלכלת הבית,״
התלונה בפני שכנותיה ,״הוא אינו
דואג לי ולילדים ומזניח אותנו.״
האשד, ברחה מהבית כמה פעמים, הסתתרה
אצל הוריה, חזרה אל בעלה לאחר
שההורים פייסו בין בני הזוג.
אבל הפעם לא אבה הבעל לעבור לסדר
היום. על מנת להדגיש זאת הוא
נטל סכין מטבח, נופף בה מול פניה
של אשתו בצורה שלא הותירה מקום
לספקות. היא התחילה לצעוק, אבל צעקותיה
רק הוסיפו שמן למדורה. הבעל הנזעם
התנפל על אשתו, לפת אותה מאחור,
דקר אותה בפניה. שני ילדיהם של
בני הזוג נזעקו לשמע הצעקות, פרצו
בבכי למראה אימם, שפניה זבו דם.
אבא השכיב את אמא. לעיני השכנים
שנזעקו, לשמע הצעקות, נגלה מחזה
מחריד. שמש השכיב את אשתו על
ריצפת המרפסת הרעועה, הוסף לדקור
אותה בפניה. אחד השכנים, דויד דיין,
,53 מיהר להסתער על שמש, תפסו מאחור
וניסה להוציא ממנו את הסכין.
אבל שמש הגברתן הצליח להשתחרר ממנו,
הפיל אותו ארצה, הוסיף להשחית
את פניה של אשתו. לבסוף הוא נימלט
מהמקום, בהשאירו אותה שוטטת דם.
עדי הראייה העקריים היו ילדיו של
שמש, אילנה 10 ודני 6הסבירו השבוע
הילדים :״אמא שלנו היא אשד, טובה,
אבל לפעמים אבא מרביץ לה כשהוא מתרגז.״
ר,אשר, הועברה במצב קשה לבית ה־

הגף רשאי לנהוג
במכוניות מרח
ללא רשיון
בשטח התערוכה
הפתוח בל יום בשעות
9—13 ומ 5-עד חצות

״קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה.

5100האיריס
עי נ לי

צ עי רי ם

ל אי חפה
פצועה שמש
סכין לאחר העבודה

דונולו״

בחדר המתים של בית־החולים
לאחר התקפת לב פתאומית.
החנות הקטנה שוב עומדת ריקה ועזובה,
מצפה לאיש שיעז לרכוש אותה.

פ שעי ם
השמש ב&בודתו

איעודא ־ זרויז
תל-אביב, רח׳ הס ,1טל 58310 ,59367 .
ובכל משרדי הנסיעות

כשחזר אהרון שמש מהעבודה מצא את
דירתו, בת שני החדרים, בשכונת קרית
היובל בירושלים, ריקה ועזובה. שמש
היה עייף ורעב. הוא עבד מעלות השמש
ועד שקיעתה, ובשובו הביתה קיווה למצוא
ארוחה חמה.
אבל האשד, והילדים לא היו בבית.
הוא המתין להם רבע שעה, יצא לחפש
אותם אצל השכנים, אך לשוא.
שמש לא הרבה בחיפושים. הוא ידע
היטב היכן עשויה אשתו להימצא. כי נעלמה חודשים אחדים לפני כן היא
באופן מסתורי, נתגלתה למחרת בבית
הוריה בשכונת מקור־ברוך.

חולים שערי-צדק, נאבקה כמה שעות על
חייה עד שיצאה מכלל סכנה.
שמש עצמו נמלט מהמקום, פחד להראות
את פרצופו לעין השמש. הוא
נתגלה כעבור ארבע שעות על־ידי אנשי
המשטרה, שהצליחו לאתר אותו, האשימו
אותו בנסיון לרצוח את אשתו.
אלד, שנפגעו ביותר מכל הענין היו
שני הילדים. הם אינם הולכים לבית-
הספר, מסתובבים כל היום ברחוב, מחכים
בקוצר רוח לשובה של האם.

החי
•• תחיית המתים. ברמת־גן נעצר
חשוד במתן צ׳יקים ללא כיסוי, לאחר שהתברר
כי הצ׳יקים בהם רכש תקליטים
נשאו חתימה של קבלן, שנפטר כמה חודשים
קודם לכן.
• לילה טוכי בתל־אביב נמצאה צעירי׳
פצועה מוטלת על הכביש, לאחר שנפלה
מגג אוטובוס בו ישנה במשך הלילה.
העולם הזה 1443

אשנהה שראה אהה בתאונה -האס הצבא אשס?

המוות והנהג העייף
שה עטופת שחורים מיררה בבכי
מול שני קברים רעננים, בבית הקברות
שעל הר המנוחות בירושלים.
אותה שעה ישב טוראי יוסף מזרחי,19 ,
בתאו בבית־המעצר הצבאי באחד מבסיסי
המשטרה הצבאית, ניסה לשחזר לעצמו את
פרטי התאונה הקטלנית ששמה קץ לחייהן
של שתי משפחות,
באגף הילדים של בית־החולים תל־ה שומר
נאבק על חייו אהוד מורדוף ,5 ,הניצול
היחידי מהתאונה הקטלנית שקיפחה את
חייהם של בני משפחתו, כשהרופאים אינם
משים ממיטתו, בנסיון נואש להציל את
חייו.
במעון הילדים של ויצ״ו, בשדרות המלך
דויד בתל־אביב, השתעשעו כמה ממפלות
צעירות עם שני תינוקות שניצלו בדרך
נס, לאחר שהוריהם השאירום בבית בליל
האסון. זילפה חכימי (חצי שנה) וליאורה
מורדוף (שנה וחצי) ,לא ידעו עדיין כי הוריהן
נקטלו בתאונת־המח־ת, ביקשו ללא הרף
לראות את אבא ואמא, לא יכלו עדיין
לתאר לעצמן כי נשארו יתומות.
כמה עשרות אנשים נדחקו אל אחת
הדירות בבית־מספר ,12 ברחוב נוה־צדק,
ביכו מרה את קרובי משפחתם שניספו. כמה
מהם נזקקו לטיפול רפואי לאחר שהתעלפו
ונתקפו בהיסטריה.
זקן עטור זקן־שיבה, המתגורר בקירבת
מקום, ישב מול הבית המיותם, מילמל
פרקי תהילים .״בכו לאבלים ולא לאבדה,״
ציטט הוא פתגם עברי עתיק ,״כי הם
למנוחה ואנו לאנחה.״ כי לאחר ששבעת
ההרוגים הובלו אל מנוחתם האחרונה, נשארו
ארבעה אנשים שלעולם לא יוכלו לשכוח
את ליל הבלהות, בכביש המוביל מנמל
התעופה לוד אל תל־אביב: שלושת היתומים,
ונהג המשאית הצבאית.

ניים אחרים, ו־ 1116 דוח״ות נרשמו בגלל
ליקויים מסוג זה.
חקירת המשטרה העלתה עוד, כי נהג
המשאית הצבאית סטה ממסלול הנסיעה,
החליק שמאלה והגיח מול הדופי! העמוסה
לעייפה. בהקשר זה קובע הדו״ח הסטא־טיסטי
של המשטרה, כי בשנה שעברה ארעו
363 תאונות כתוצאה מסטייה ממסלול הנסיעה.
סברה
נוספת שהועלתה השבוע על־ידי
חוקרי המשטרה הצבאית קובעת, כי נהג

בצד החיילים המשרתים בצד,״ל בתור טבחים,
הנהגים הם הדפוקים ביותר. בעוד
שחיילים המשרתים בבסיסי־ההדרכה, בתור
מדריכים או אנשי־מינהלה, יוצאים לחופשת־אחר־תפקיד
כמעט מדי יום, נשארים רוב
הנהגים בבסיס.
הם מלווים את החניכים בתרגילי •השדה,
דואגים להספקת מזון ועזרי אימון. בעוד
שהחיילים המשתתפים בקורס נשלחים, בתום
תקופת הלמודים; ליחידותיהם, ממשיכים הנהגים
לצאת לתרגילים בשדה עם מחזור

7 11| 7 1מכוני ת הדופין בה נסעו ש מונה איש, נהרסה כליל
| | 1 1 1ב ת אונ ה הקטלנית, ב ה תנג שו ת ב מכוני ת צבאית — דודג׳.

11 1 1 1
הדופין הפכה לגל של גרוט או ת, וכל נוסעיה נהרגו במקום, פרט לילד שנפצע קשה.

ה״דופין״ העמוסה

צחק הכימי ,35 ,נהג הדופין שהפכהלערימת גרוטאות, היה ידוע כנהג זהיר.
קרובי משפחתו הסבירו השבוע כי הוא
הקפיד על חוקי התעבורה, וכי מעולם לא
היה מעורב בתאונת־דרכים.
אולם כשהעוברים והשבים מוכי־התדהמה
פינו את שיברי המכונית, גילו להפתעתם
כי בלופין הצרה נדחסו שמונה נוסעים,
ביניהם שלושה ילדים.
קרוב לוזדאי שאחד הילדים ישב על ברכי
אימו, במושב הקידמי ליד הנהג, דבר שהגביל
את אפשרויות התימרון של חכימי.
האם היתד, לכך חשיבות?
בשנת 1964 רשמה המשטרה 380.150
עברות על חוקי התעבורה. ב־ 4464 מהמיק־רים
נרשם הדו״ח על ״הסעה מסוכנת של
נוסעים.״ ואילו ב־ 397 מכלל התאונות שנרשמו
באותה שנה, נגרמה התאונה כתוצאה
מהעמסת נוסעים מעל למיכסה הקבועה בתקנות
התעבורה.
במכונית האסון נסעו שמונה נוסעים, בעוד
שהתקנות מאפשרות לנהג דופי! להכניס
למכוניתו רק שלושה נוסעים מלבדו,
אחת ההשערות שהועלו השבוע קובעת,
כי בשל העומס הרב לא הצליח חכימי להשתלט
על ההגה, בשעה שהיה נחוץ לו
שבריר של שניה על מנת להסיט את מכוניתו
שמאלה, להתחמק על־ידי כך מהדודג׳
הצבאי שהגיח לקראתו.
אפשרות שניה: שני הנוסעים שישבו ליד
הנהג, קרוב לוודאי אשתו ובנו, חסמו
בפניו את אפשרויות התימרון, לא איפשרו
לו לסובב את ההגה ולחמוק לצידי הכביש,

סטייה מן המסלול
קידת המשטרה עדיין לא הסתיי־ן
1מה, אולם כבר בשלב זה ניראת לעין
עובדה תמוהה: איש משני הנהגים לא
הצליח לבלום את מכוניתו. נהג המשאית
הצבאית לא הצליח לבלום את ריכבו גם
לאחר ההתנגשות רבת־העוצמה, הוסיף לגרור
אחריו את הדופי! לאורך 14 מטרים.
בהקשר זה בולט מספר התאונות שנגרמו
בשנה החולפת כתוצאה מקילקול במערכת
הבלמים. הסטאטיסטיקה של המשטרה קובעת,
כי בשנת 1964 נגרמו 310 תאונות
כתוצאה מקילקול בלמים או מליקויים מב־

קנו המשפחה

בחר ה מנו חו ת בירו שלים, בו קבורו ת שתי ה מ שפחות
שמצאו את מו תן ב ת אונ ה הקטלנית. בני המ שפחה
ניקברו כולם בקבר אח־ם כ מו ך לקבר שבו קבורה המ שפחה ה שניה שישבה ב תו ך המכונית.

המשאית, טוראי יוסף מזרחי, ניוונם בשעת
הנסיעה.
דק ב־ 15 מתוך 11862 התאונות שנרשמו
בשנה שעברה נגרמה התאונה כתוצאה מחוסר
עירנות מספקת מצד נהגים עייפים.
לפי מספרים בלתי רישמיים, במחצית התאונות
מסוג זה מעורב רכב צבאי.

דופקים את הנהג

*יי זמון ההד של שיר מפורסם, הנפוץ
^ בין חיילי צה״ל, קובע :״אם תרצה
למצוא אותי /בכלא שש חפש אותי.״ בין
דייריו הקבועים של בית־סוהר צבאי זה
מוקצה מקום כבוד לנהגים. כי בעוד שכל
חייל אחר נשפט על עברות משמעת בפני
קצין שיפוט זוטר או בכיר, מסגל הפיקוד
בבסיס בו הוא משרת, נשלחים הנהגים
אל בית־הדין הצבאי לעברות תנועה, נשפטים
בפני קציני שיפוט שאינם מכירים
אותם ואינם מתחשבים בדרך־כלל בעברו
של החייל. ברוב המקרים נשלחים החיילים
לתקופת־מאסר הנעה בין 35ל־ 70 יום.
אסירים בעלי כושר קרבי עוברים במשך
תקופת המאסר אימונים מפרכים, יוצאים
כמעט מדי יום יימסעות ארוכים, חוזרים
ליחידותיהם שבורים ורצוצים. אנשי התובלה
הם לרוב בעלי כושר קרבי, עוברים את
התהליך המפרך — ושבים רצוצים ועייפים
ישר להגר״ ביחידתם.

נוסף של חניכים.
בבסיסיו של חיל מסויים, בו משרתים
עשרות נהגים, קיים נוהל לפיו יוצאים החיילים
לחופשת שבת במשך שתי שבתות
רצופות, ונשארים בבסיס בשבת השלישית.
יוצאים מכלל זה: הנהגים. הם יוצאים לחופשה
רק באחת משתי השבתות.
איש אינו מתכוון לדפוק את הנהגים,
אולם העובדה היא שנוהל זה מעורר אצלם
רגשי קיפוח והתמרמרות.

מגת מישב? נמוכה
-חקר שנעיד לאחרונה, ושנועדלחשוף את שורשיו של נגע התאונות
בדרכים, קובע כי למצבו הסוציאלי והנפשי
של הנהג יש השפעה בלתי־מבוטלת על
גורמי התאונות.

אם הנהגים המשרתים בצד,״ל הם החיילים
הדפוקים ביותר בין הג׳ובני־קים,
הרי חיילי היחידה של יוסף מזרחי,
נהג הדודג׳ הקטלני, הם הדפוקים שבדפוקים.
הם משרתים ביחידת תובלה מסויימת,
שמכוניותיד, עומדות לרשות כל יחידות
צה״ל במרחב מסויים. נהגי היחידה עומדים

הי תו מו ת הרכו ת נמסרו למוסד של ויצ״י•
יום אחד תחת פיקודו של קצין פלוני,
ולמחרת תחת פיקודו של קצין אלמוני.
בסיכומו של דבר: הם אינם בני בית
בשום יחידה. כלל ידוע בצבא, שאת הירוקים
ור,מסופחים תמיד דופקים.
כשחיילי יחידתו של מזרחי יוצאים ביום
השישי לחופשת־שבת הם יודעים כי
כבר למחרת, במוצאי השבת בשעה ,23.00
הם חייבים לשוב לבסיסם, שעה שחבריהם
המשרתים ביחידות אחרות חוזרים לרוב ביום
הראשון בבוקר.
מובן שאיש אינו מעוניין לדפוק את
חיילי יחידת התובלה! הם חוזרים לבסיס
במוצאי־השבת, כי כבר למחרת בשעה 6.00
עליהם לצאת מבסיסם אל היחידה שאליה
סופחו.
שוב: אין זה מיקרה שחיילי יחידת התובלה
מרגישים עצמם דפוקים ומקופחים,
אכולי ריגשי מרירות ולאיאיכפתיות. אם
הם מאחרים לצאת מבסיסם, הם משתדלים
להרוויח זמן בנסיעה מהירה — ולא, הם
צפויים לעונש חמור. נסיעה מהירה, לאחר
חמש־שש שעות שינה מסתיימת, במקרים
רבים, בתאונה חמורה.

עייף, סחוט, ממורמר
ך* יחידות שאליהן מסופחים נהגי
התובלה, אין מקפידים תמיד לבצע אחר
פקודות המטכ״ל, הקובעות מועדי מנוחה לנהגים.
לעיני קציני היחידה עומדת המשימה
שעליהם לבצע, והם יודעים כי על מנת
לקבל עזרה מיחידת התובלה יש צורך
בפרוצדורה צבאית ארוכה. על כן הם מעדיפים
לנצל עד תום את שהותו של הנהג
ביחידתם, מעבידים אותו בפרך.
שעתיים לאחר התאונה הקטלנית בכביש
תל־אביב־לוד הסבירו חוקרי המשטרה הצבאית,
כי החייל שישב ליד הנהג נירדם. הם
אף טענו כי הנהג עצמו נירדם, ולכן סטה
עם מכוניתו ממסלול הנסיעה.
בשלב זד, נראה כי אכן זוהי הגירסה
המתקבלת על הדעת, במיוחד נוכח העובדה
שהתאונה הקטלנית אירעה ביום הראשון בערב
— בסופו של יום־ד,עבודה, המפרך ביותר
בשביל נהגי היחידה של מזרחי.
החייל, שחזר מחופשת השבת במוצאי־השבת
בחצות, השכים למחרת ויצא לדרכו
בשעה ,06.00 הגיע אל כביש־הדמים בשעה
,23.00 כשהוא עייף, סחוט, ממורמר ועצבני.

ה רי

רובנשעייו מציג בחסותה של

השר במיספרה

ה שג רי רו תהב לגי ת בי שראל
בערב ׳ 1
העצמאות
יום ד׳ 5.5.65 בחצות
באולם קולנוע ״חל־אביב׳׳

ז׳ק ב רל

£1א111600£$8
ז׳וסליו

זוסייה

והבלט של אדם דריום
תל-אביב :

באר-שבע :
אילת:
ירושלים :

ו במאי
8במאי,
10 במאי,

במאי,

יום העצמאות, אולם אלהמברה
2הצגות 19.00 21.15
21.00
,קולנוע גילת,
20.00
אמפיתאטרון,
21.00
אודיטוריום ע״ש מיטשל,

כרטיסים 1להשיג:

בתל־אכיב בחיפה בבאר־שכע כירושלים באילת

לאן, רחוב דיזנגוף 101 ויתר המשרדים.
גובר, מרכז הכרמל, קופת מכבי,
קופת חיפה ובו׳.
מרקור, פסג׳ רסקו
כהנא, ככר ציון
בקופת קולנוע אילת ושאר המשרדים

גינצבורג־יובל׳

פרטים על הופעות נוספות בשכוע הבא

--חד ש! —אנריקו מסיאס

החודש נפתח מחזור חדש

נקבנות 1.0.11.
לקבוצות בוקר וערב
• מקומנו בשמש
• נערות ארצי
ולהיטים נוספים

פרטים והרשמה .4—7.30 ,9—12 :

״ 7מאריך נגן
מתקליטי

99לויד ״

ה לי כו ת ד״דין ן

המכוו הבינלאומי להתכתבות
אלפי מתכתבים
לפי שיסה אמריקאית

פרוסספט חינם
תלי־אבים, ת .ד4185 .

אנשים

ת א עו ד ר׳ הסו • ק 1 9
6125/9/2
< 1? 1011ס

המלחמה האישית המתנהלת לאחרונה בין
ראש הממשלה ושר הבטחון, לבין ראש
הממשלה ושר הבטחון בעבר התפשטה לכל
המישורים. לוי א ש כו ל הודיע כי לא
יופיע בחגיגות העשור לחבל לכיש, במידה
ויוזמן אליהן דוי דכךגוריץ. התוצאה
הצפוייה: קיום שתי עצרות חגיגיות נפרדות,
אחת לכל איש. מאורע חגיגי אחר,
שאינו ניתן לחלוקה, הוא מצעד צר,״ל
בתל־אביב. לא יערך מצעד פרטי לבן־גור־יון,
למרות שהוא רמז כי לא יופיע לבימת
המוזמנים, עליה יעמוד אשכול, כדי להביע
בכך את מחאתו על הזזת המיצעד מירושלים
לתל־אביב. יחד עם זאת לא איבד
ביג׳י את האופטימיות הקרבית המפעמת בקרבו,
גילה לחברי אחת המשלחות שירדו
אליו לשדה־בוקר, כי הוא יודע את רחשי־ליבם
של אזרחי ישראל ביחס למאבקו עם
אשכול .״העם אתי, העם אתי,״ אמר לחברי
המשלחת מתי מסיר שר דתי את כובעו*
כשהוא יושב במיספרה. בערב חג הפסח,
כשהבחין צלם בשר הפנים חיי םמשה
ש פי ר א, כשהוא יושב בס ספרת קרמר בירושלים,
מיהר לצלמו. שפירא התרגש
וביקש מבעל המיספרה שיורה לצלם להסתלק.
לאחר מכן נירגע, ביקש כי יעשו
לו גם מניקור. במספרה מיניסטריאלית זו
מבקרים גם שר התיירות ע קי ב א גו ב־דין
ושר האוצר, המיסחר וו־,תעשיה פי נחס
ס פי ר. שניהם משתים בה לגולגולותיהם
צורה מהודרת מי שחשב לרגע, נוכח
התגובה הישראלית על הצהרות אל־חביב
בודגיבה, כי בישראל אין מושקעת מחשבה
ביחס לעניין השלום בין ישראל וארצות־ערב,
טעה. האלוף יהושפטהרכ כי,
הממונה על המחקר האסטרטגי במשרד ה־בטחון,
עוסק לאחרונה באיסוף חומר לכתיבת
ספר על היחסים הישראלים־ערבים.
ההנחה היסודית של הספר: השלום כמעט
ואינו אפשרי בשנים הבאות, נוכח החינוך
וההסתה המושקעים בנוער הערבי במדימנהל
האגף לתעופה אזרחית
נות ערב.
במשרד התחבורה, נפתלי בן ־י הו ד ה,
העומד להשתתף בקרוב בתעידה של אירגון
התעופה הבינלאומי, עומד לשאת אתו לשם
בשורה ישראלית, בצורת הצעה לחוק בינלאומי
שיגדיר את סמכויותיו של קברניט
מטוס. בארץ זכתה הצעת החוק לכינוי
חוק סובלן, על שם הד״ר רו כרט סוב
לן, שהוסגר לשלטונות האמריקאים במטוס
אל־על • .ועידת פיסגה ליבראלית התקיימה
במסיבת בר־מצווה של-ראובן, בן עור,״ד
שלמהכ הן -צי דון. בין הקרואים בלטו
עסקנים ליבראלים משני הפלגים, ששכחו
בעת השימחד. את יריבותם הטריה. כשנשא
רב השכונות ידידיהפ רנ ק ל דברי ברכה,
הבחין בילד שעמד ממולו וצחק. לאחר
שסיים את דבריו התעניין מי הילד, נענה
שזהו יו פלה שו כמאכר. כזכור נחטף
אותו ילד מידי הוריו, ועליו אמר הרב
פרנקל כי יוחזר להם רק כשיגיע לגיל
שמונה־עשרה ח״במשה דיין, שישב
השבוע בחברת ידיד בבית סו קו לו ב בתל־אביב,
ביקש מצלם שהתכונן לצלמו שלא
יעשה זאת. הסביר דיין. :בדרך כלל אני
מוכן להצטלם עם כל אחד, בכל מקום —
אבל לא היום. אין לי מצב־רוח.״

השחקן באמבולנס
הקהל שהתאסף באיצטדיון בלו מפילד, כדי
לחגוג את הראשון במאי, היה חסר סבלנות.
מי שהציל את המעמד החגיגי היה המנחה
כומכה צו ר, שמצא דרך כדי להרגיע
את הקהל. הוא הבטיח לו שאם יחכה בשקט׳
יחזה לבסוף בהופעתו של זמר הלהיטים
ני לסדקה. הנימוק שיכנע• .
למה לא מלאימים את קופת־החולים של ההסתדרות
הכללית? נישאל השבוע עסקן
ההסתדרות משה סו רו ק ה, בתוכנית הרדיו
י מין ו שמאל, שבעריכתו של ש מו א ל
שי. סורוקה השיב: אז תהיה רמת השירותים
בקופת־חולים כמו רמת השירותים
של משרד הדואר 1* .אצל המשוררת
ד לי הרביקוביץ /שהתגרשה לפני שבוע
מעורך ב מ חנ היצחקלמי, אין בכלל
קשר בין אהבה וגירושין. בראש שיר שפיו-
ממה השבוע בהארץ נכתב. :מוקדש ליצחק
ותיקי ההגנה בכפר־סבא החבאהבה.״
ליטי׳
כי כל מחיר וכל אמצעי כשר, כדי
להביא לנשף שיערכו בערב יום העצמאות,
את שיי ק ה או פי ר. הם לא עמדו על
המקח, אך נתקלו במכשול רציני. שייקה
הסביר להם כי הוא מופיע באותו ערב ב
היכל
ה תרבות בתל־אביב, וכי בתום
הופעתו יהיה הכביש סגור, בגלל ההכנות
האחרונות לקראת מיצעד צה״ל. אך התברר
שמי שהיד. פעם איש מחתרת, ישאר כזה
לנצח. חבר הגנה אחד הציע כי שייקר. יוכנס
לאמבולנס, שיעבור את מחסומי הצבא תוך
תאונה רציכדי
צפירות בלתי פוסקות.
נית אירעה למציל הוותיק שמאי (טופסי)
קנצנופולסקי. טופסי הדריך בקורס מצילים
בחוף־ה שקט בחיפה, ובזמנו החופשי עלד>
על חסקה כדי להחליק מעט על הגלים,
הוא לא ידע כי במרחק כמה מטרים מן
החוף נתקעו יתדות בתוך הסלעים, כהכנה
לפיצוץ, ונתקל באחד מהם. התוצאה: חתך
עמוק בבטנו, שהצריך כ־ 50 תפרים .״אפילו
הולצר לא היה עושה תיקון כל־כך
מוצלח-,״ שיבח טופסי את עבודת הרופא• .
ערב נסיעתו של הזמר־שחקן יהורם גאון
לארצות־הברית, לצורך לימודים, הקליט ארבעה
תקליטים קצרים. הוא מתכונן להוציא
עוד תקליט, בזמן הקצר שנותר לו, הפעם
ארך־נגן, יחד עם עליזה עזיקרי• .
חובבי הבאלט הישראלים חשבו לרגע כי

שר הכריאות שפירא
מתי מ סירין את הכובע?

הפסידו רקדנית, כשלאה לוין יצאה מן
הארץ, נסעה לארצות־הברית בחברת המורה
האמריקאי לבאלס דונלד מקייל, ששהה
לאחרונה בארץ. התברר כי במאזן הסופי
לא הפסיד הבאלס הישראלי כלום, כי
רקדנית הלהקה של מארתה גראהם,
לינדה הודם, באה החודש לישראל, הצטרפה
ללהקת בת־שבע. סוד השתקעותה
בארץ נעוץ כנראה בידידותה עם הרקדן
הישראלי אהוד בן־דויד. אותו הכירה בזמן
שהותו בחוצלארץ,

פסוק השבוע
• ח״כ מפ״ם מאיר יערי, על
המערך הימני :״הוא בבחינת חתונה של
פיסח עם צולע.״
• הסופר יגאל מוסינזון, על שינויים
בחיים :״הכל זורם, לפעמים זורם
טוב לפעמים זורם רע.״

+שמעון פרם, סגן שר־הכטחון,
בהרצאה על הטיית יובלי הירדן :״למען
האמת יש לירדן יותר מוניטין מאשר
מים.״
• הנ״ל, על הכרזות אל־חביב בורגי-
בה :״אינני מאמין שנאומים יוצרים מצבים,
כי אם מצבים יוצרים נאומים.״

• הפארטיזנית חייקה גרוסמן,
חברת קיבוץ עברון :״אין גרמניה אחרת,
עדיין לא קם עם גרמני אחר שיקים אותה,
ואנו עדיין לא יהודים אחרים.״
העולם הזח 1443

ף ח< סרב
ו*וז* >>19ר
מנחםגפן עולה שוב לחדשות. הוא לא
התחתן בפעם הרביעית. לא פתח תערוכת
ציורים חד שה, וגם לא התחיל ב מקצוע חדש.
מה בכל זאת קרה לו? קרה לו שהוא ממשיך
לשחק פוקר.
פעם הוא היה אלוף הפוקר של האוניברסיטה
העברית בירו שלים. אחר־כך הוא נסע
לפאריס והיה שם הפוקריסט הכי מוצלח בין

מדוע מתגרשים זוגות נשואים? זה די
ברור: הם לא מבינים האחד את השני. הוא
לא מסכים אף פעם לרחוץ את הכלים, היא
כל הזמן קונה לעצמה שמלות יקרות. הוא
תמיד מקמץ על הכסף, היא שוכחת לשים
מלח במרק. הוא לא יכול אף פעם להגיד
לה איזה מילה טובה.
השאלה היא למה הם מתחתנים בכלל. על
זה אין תשובה.
הרפתקת הגירושין של הרקדנית יונה
לוי דומה לרוב הרפתקות הגירושין של
זוגות מאוהבים בארץ. היא רק יותר מפורסמת
מהן. כשיונה לוי הגיעה לארץ, לאחר
שעזבה את בעלה, היא מצאה את דירתה
היפה מושכרת לזרים, יחד עם כל בגדיה,
לבניה ותכשיטיה הפרטיים.
הדבר נעשה בידי הורי בעלה, לפי הוראתו.
הם השכירו את הדירה לאחרים, ואת
הבגדים לקחו לעצמם.
יונה פנתה לבית־הדין הרבני, הגישה בקשה
לגט, טענה שמזה שנתיים אינה חיה עם
בעלה. לפני שבועיים, כשהגיע הבעל, יצחק
אלעזרוב, לארץ, ושמע על הבקשה, סרב
להעתר לה. בבית־הדין הסביר שהוא עדיין
אוהב את אשתו ואינו רוצה להיפרד ממנה.
לעת עתה ממשיכים בני הזוג להיות נשואים.
הם אינם מדברים זה עם זו, ואת השיחות
ביניהם מנהל בית־הדין הרבני, בעזרת
צווים וצווי־ביניים.

נ ער

ל ל בו ש
בהתחלה רצתה יונה לבקש את בעלד, ש־ישאר
בארץ עד תום משפט הגירושין. היא
ביקשה מבית־הדין הרבני שיגיד לו את זה
בצדביניים. בית־הדין הוציא נגדו צו עיכוב
יציאה מן הארץ.

יונה לוי וכעלה בימים הטובים

ה שע שועים

גפן ורוכינא

של העולם החופשי

כל הישראלים. אחר־כך הוא פתח תערוכ ת
ציורים בתל־אביב והיה הפוקריסט הכי טוב
בין כל פו תחי תערוכות הציור בארץ. אחר־כך
הוא הפך ידידה של אילנה רובינא
והיה הפוקרי סט הכי טוב בין כל הידידים
של אילנה רובינא.
עכ שיו הוא ממ שיך בזה. הוא גר בדירתם
של אילנה ׳רובינא והכלב הקטן שלה, ומש חק
שם פוקר עם אנשי הבוהימה בי מי ם
אפשר לראות או תו עוסק בקניית ציוד ל־נזישחק
— בקבוק קוניאק, בקבוק ויסקי,
מקלות מלוחים, בוטנים. בלילו ת אפשר לראות
או תו ב בי תו כשהוא מרוויח בפוקר את
הכסף בו יקנה למחרת היום ציוד לנזיפוזז?!.
כל ערב מ תגלגלות איזה אלף לירות על
השולחן. במ שך שעתיים אפשר להרוויח או
להפסיד 200 עד 300 לירות. הציוד עולה
קצת פחות.

כל פעם שהחורף עמד ל היג מר ה שנה, כ שכ מעט ויכולתי ללכת לים, אילו היה יו תר
חס, או לנסוע לאיטליה אילו היה לי יותר כסף, או לאמריקה אילו היה לי שם איזה
דוד עשיר, או לקולנוע אילו הייתי מ שיגה כרטיסים.
כל פעם שח שבתי על כל מה שאני יכולה לע שות — התחיל ה מצפון שלי להציק לי:
אני אדם חופ שי, כל העולם פ תו ח בפני, ואילו הוא, שמולי? ר,ראום, נמצא עכ שיו
בכלא, ללא ים, ללא שמש וללא קולנוע, נמק מאחורי סוגר ובריח, רק מ שום שכמה
נשים התנפלו עליו והציעו לו להציע להן הצעות לא הוגנות.
היום התברר לי ש ה מצפון שלי חי ב טעו ת, שאני יכולה להרגיע אותו וליהנות בלב
קל מכל האפ שרויות שמעניק לי העולם החופ שי.
מ שוס ש שמוליק קראום אינו נמק בכלא. הוא נמצא בחוץ. אומנם לא חופ שי לגמרי,
אבל משוחרר ב ערבו ת עד לעירעור על פסק־הדין שלו. את החופ ש שני תן לו הוא מבלה
באילת בח בר ת ג׳וזי כץ, הנערה שהיתה צריכה להיות עכ שיו באמריקה מ שום שהגברים
הישראליים נמאסו עליה.
מה הם עו שים שם? לא תאמינו. הם מ שתזפים ב שמ ש, מתרחצים בים, הולכים לראות
סרטים ב קולנוע של אילת, ו מופיעים כצמד הנקרא שמוליק וג׳וזי במועדון־הליל ה האילתי

פלאמנגו.

שמחנו -עלזנו -התחתנו

ואפילו התגרשנו
את חנן גולדבלט קל מאוד להכיר. ראשית,
הוא מפורסם מאוד, כולם מכירים אותו, כי
הוא הזמר שהצטרף לרביעיית מועדון התיאטרון,
במקום שמעון כר. שנית, הוא
מפוזר, מסתובב תמיד עם חולצות הפוכות.
שלישית, הוא נמצא תמיד בחברתה של שחקנית
התיאטרון המפורסמת ג׳רמן אוני־

קובסקי.

עד לפני כמה חודשים לא היו לו כל כך
הרבה סימני הכר. הוא היה אומנם מפוזר,
אבל הפיזור שלו לא היה מפורסם, לא בזכות
עצמו ולא בזכותה של ג׳רמן. אז היה
החבר של אירית זולצמן. מי שמעוניין
לדעת מי זאת אירית זולצמן ומי זה חנן
גולדבלם, יכול לשאול ולקבל תשובה מפיו:
״אני בן 24 ונולדתי באסותא, בשם חנן.
לפני שלוש שנים הכרתי את אירית זולצמן.
זה היה כשהייתי העוזר־במאי של דויד ברג
אחר
כך רצתה יונה להגיד לבעלה שאין
לה מה ללבוש, ואם הוא יכול אולי להחזיר
לה את הבגדים שלה. היא פנתה לבית־הדין
וביקשה למסור לו את זה. בית־הדין שלח
את פקידי ההוצאה־לפועל עם צו עיקול אל
בית ההורים.של הבעל. הפקידים חזרו בידים
ריקות. ההורים אמרו להם שהם אינם
יודעים איפה בנם, ואיפה בכלל הבגדים של
אשתו.
רק אז התחיל הבעל לדבר. הוא פנה לבית־הדין
הרבני וביקש להגיש נגד אשתו צו־מניעה
להופעה בתיאטרון. הוא סען שהוא
דתי ואינו רוצה שאשתו תהיה אמנית. הוא
אמר שהדבר עלול לגרום להפרת כללי ה־נשואין,
לפי דיני תורה. אבל גם אשתו וגם
בית־הדין סרבו להתייחס ברצינות לבקשה.
היא בוטלה.
השיחות נמשכות.

מן, בלהקת הנח״ל. אירית רצתה אז להתקבל
ללהקה ואני בחנתי אותה. מאז היינו
חברים, הסתובבנו ביחד איזה שלוש שנים
טובות.
״אחר־כך נסעתי לאמריקה עם הרביעייה.
אמרו שהצעתי לה נשואין ואז היא באה
אלי לאמריקה, אבל זה לא נכון. האמת היא
שההורים שלה הבטיחו לה נסיעה לאמריקה.
היא הגיעה אלי לפני חצי שנה. כשהיא
באה, שמחנו ועלזנו ואפילו התחתנו ואפילו
חנן גורדכלט
התגרשנו. היינו נשואים ארבעה חודשים. העדים
שלנו היו יעקוב כן־סירה וראובן
שפר. זאת היתד, הפעם היחידה שהם העידו — אחרי כל גם, בתנאי שהם יהיו בהפרעדות
שקר, והם מצטערים על זה עד עצם שים של שנה וחצי.
״כולם כאן משוכנעים שעוד לא התגרשהיום
הזה.
״אצלנו ברביעייה יש מינהג שכל חבר תי מאירית, שפשוט שכחתי מזה. אבל זה
שמתחתן מקבל דמי חלטורה אחת. בשבילי לא נכון. אני כבר גרוש לגמרי. חופשי לעשו
חוזה מיוחד. אני מקבל דמי חלטורה חלוטין מזה חודש.״

מוכיותו
שו האיש
החשוב מאד
איזה בחורה רווקה, צעירה ויפה אינה
מחפשת בעל רווק, צעיר ויפר״ שיחיה לו
פספורט טוב, אמריקאי למשל, משכורת טו־בה,
מכונית, ומקצוע סוב, משהו כמו מיל־יונר
או רופא או עורו־דין? מי שאינה מת־פשת
את זה, בכל אופן, היא רוחמד

צפריר.

האמא של רוחמה צפריר היא אמא מצי
טיינת. היא ילדה בהצטיינות עשרה ילדים
וקיבלה על כך פרס מבן־גוריון. בין השאר
היא ילדה בת אחת שגמרה אוניברסיטה,
ואת רוחמה שגמרה את כל צעדות ארבעת
הימים.
היא הצטיינה גם ברוח־החלוציות שלה,
ובבישול. היא זכתה בפרס כעקרת־בית מצטיינת•
בבית שלה כל אחד שומר על האח
הקטן ממנו בשנים, והאמא והאבא שומרים
על כולם.
רוחמה עצמה היא נערה יפה, קצינה ונחמדה.
היא ססרדיה בגלל המוצא שלה, יפה
בגלל העיניים הכהות והחיוך הלבן שלה,
קצינה משום שהיא סרן בצבא ומזכירה של
מפקד בכיר.
לפני שנה הכירה בחור. הוא היה אמרי-
?אי, יפה, נחמד, קצין, ורופא־ילדים בצבא.
קראו לו מייק.
הוא בא לארץ לביקור, פגש אותה והציע
לה נשואין. היא סירבה. הוא חזר לאמריקה
והתכתב איתר, משם. אחר־כך חזר לארץ
לביקור והציע לה נשואין. היא סירבה בפעם
השניה.
הוא רצה לקחת אותה לאמריקה. הוא
הציע לה תנאי חיים טובים, ואהבה, ולהזמין
את כל המשפחה הגדולה שלה לאמריקה לחתונה.
היא
הסכימה לאהוב אותו, להתחתן איתו,
אבל סירבה לעזוב לשם כך את הארץ .״אני
מוכנה לנסוע לשם לטיול,״ אמרה ,״אבל
אני לא מוכנה לעשות שום נסיונות לחיות
שם. אני נולדתי כאן בארץ, אחייה כאן, ואפילו
אמות כאן.״
הרופא האמריקאי חזר לארצו וריחמה
נשארה כאן.

קולנוע סרטים עלילות בלי עלילה

כלוב הזכוכית

נתן גלבוע

מציג :

צ׳ ב י
צ׳אקו
מלך הטוויסט
מגיע להופעות בישראל
במשך שבוע ימים

אילת — 5.5.65
חדרה — 6.5.65
בשעה 8בערב

נתניה — 6.5.65

קולנוע ״שרון״
בשעה 10.30 בערב

חולון 7.5.65 -
ירושלים 8.5.65 -

בניני האומה

תל-אביב 9.5.65 -

מכירת כרטיסים ב״כנף״
״שרותרוך וביתר המשרדים

באר-שבע 10.5.65 -
קולנוע, קרן״

חיפה — 11.5.65

קולנוע ״ארמון״

לכל תושבי הדרום
הצגה יחידה
קולנוע אמפי המחודש
נס־ציונה יום רביעי 12.5.65
בשעה 8.30 בערב
כרטיסים בכל המשרדים בדרום

פתח-תקוה — 14.5.65
״אורון״ בשעה 9בערב

הזרדללבה אש ה
היא כרום המקרים — מתנה
שימושית. הפתיע היום את אשתף
כשי מהפכני וחדיש -כ״ מולי
גבת ׳ /מגבת המטבח המיוחדת
לניגוב כלים מהיר ונקי לחלוטין.
״ מוליגכת ״ עשויה ״/־100
כותנה והודות לשיטות ייצורה
המיוחדות, היא מצטיינת בכושר
ספיגה וייכוש מהירים, כנקיון
מוחלט -אינה משאירה סיכים
לאחר הניגוב, ובאורו חיים מפתיע
נשמרת כחדשה גם אחרימאות כביסות.
הבה לאשתך את ״ מוליגכת ״
ותזבה למחמאות נלהבות!
להשיג בחנויות אתא, המשכיר
לצרכן, ובחנויות מובחרות אחרות.

(ארמון

דוד,

ד,אמפ (תום קורטני המצויין) עזב יום
אחד את הגדוד שלו, שחנה במרחק־מה
מקווי החזית בצרפת, והתחיל ללכת לכיוון
ביתו באנגליה. הוא לא ידע שמרגע
זר, הפך לעריק. הוא לא חשב על
כך. כל מה שרצה היה להתרחק קצת מהרעש
של התותחים. הוא פחד מהם.
הוא נתפס, נעצר, ונשפט במשפט גדודי•
סניגורו, קפיטן הרגרייב (דירק בוג־ארד)
,מנסה להסביר את התנהגותו באופן
פסיכולוגי, להוכיח שהבריחה היתד,
תוצאה של התקפת־פחד ולא של פחדנות
גרידא. הוא אינו מצליח. ד,אמפ נידון
למוות, כיוון שפלוגתו עומדת לצאת ל-
מחרת היום לחזית ויש צורך להעלות
את המוראל. הוא נורה עם שחר.
אלא שכיתת היורים אינה מצליחה להרוג
אותו, וסניגורו שנוכח במקום נאלץ
לסיים את המלאכה. הוא ניגש אליו,
מרים את ראשו ושואל אותו :״זה לא
נגמר?״ הנידון למוות עונה :״לא, אני
מצטער.״ הסניגור מכניס אקדח לתוך פיו
ויורה בו.
מה הטעם? ג׳וזף (אווה, הוזשרת,
הפו שעים) לוזי, אחד הבמאים הגדולים של

ביקיני, שלבשה אורסולה אנדרם בעת
פגישתה עם .007 הם החליטו לחזור
על הפטנט.
הפעם נערת בגד־הים היא קלודין אוגר.
בעוד שבדוקטור נו פגש ג׳יימם בונד
את בגד־הים של אורסולה אנדרם על
חוף שומם, כאן הוא פוגש את בגד־הים
החדש מתחת למים. מובן שהוא יודע
כי בעלת הסקסי־קיני היא הפילגש של
אוייבו, מפקד האירגון החשאי המאיים
להשמיד את כדור הארץ. מובן שהוא
אינו פוחד ממנה׳ ומובן שהיא מתאהבת

אבל המפקד שלה אינו סומך עליה.
הוא שולח לג׳יימס בונד יפהפיה ־ אחרת.
הפגישה בין השניים נערכת שוב מתתת
למים. הפעם מתחת למי המקלחת שבמלון
בו הוא מתגורר.
007 אינו מתרגש מזה. הוא כבר ראה
עקרבים במיטה שלו, מרבי־רגליים בתוך
הנעליים שלו, ונערה אחת פחות או יותר
בתוך המקלחת שלו לא עושה עליו שום
רושם. הוא מציע לה באדיבות את חלוק
הבית שלו, מייבש אותה ומזמין אותה
לשיחה במיטה, שם הם נלחמים זה בזו

אביב; ישראל־צרפת) מתחיל במיסה, בנוסח
הירו שימה אהובתי. הוא נמשך עם
שתיית הקפה, בנוסח הירו שימה אהוב תי.
אחר־כך הוא מתפצל לארבע עלילות נפרדות,
שאינן שזורות זו בזו באופן הרמוני,
אלא מקפצות באופן שרירותי לגמרי.
העלילה
הראשונה היא זו של הזוג
שיצא מן המיטה. הוא פליט מחנות ריכוז.
היא — צרפחיה נוצריה שהלכה
אחריו כדי לעזור לו להתגבר ולהתחיל
מחדש. התקופה היא תקופת משפט איי־כמן.
בניצול השואה חוזרים ועולים
הזכרונות.
הוא מסתובב במדרגות של בניין אל על,
בחורבות יפו, במידבר, בכביש ירושלים־
תל־אביב, בטבריה, במוביל הארצי. עם
אשתו, עם מזכירתו, ולבדו. אם להאמין
לדבריו הרי הוא מתלבט. הבעייה שלו
היא לשם מה נשאר והמשיך לחיות על
פני ששת המיליונים. התשובה היא שהוא
נשאר כדי לספר מה שארע שם.
חמודה ועוקצנית. העלילה השנייה
היא זו של האשד, הצרפתיה הנפגשת
עם ידיד נעוריה, שבא לחזות במשפט
אייכמן. היא מסתובבת איתו בחולות,
ביפו, בבניין אל על, ומספרת לו על
בעלה.
העלילה השלישית היא זו של אחי
הצרפתיה, והנערה שפגש בארץ. הנערה
היא צברית, חיילת כמובן, קוראים לה
תמר והיא מתוקה מבפנים ודוקרת מבחוץ.
הזוג הזה מסתובב בין הרי ירושלים,
מטייל בנוסח הירו שימה א הוב תי
בין חדרי מוזיאון השואה, ביד ושם,
בהר ציון, ביערות הקדושים, באוניברסיטה
העברית. הוא פוגש, כמו בכל סרט ישראלי,
להקת רקדני עם, מתרחץ בקיסריה,
ומסתובב בבניין אל על.
העלילה הרביעית מתרחשת בבית העם
בירושלים, במשפט אייכמן. הסרט מסתיים
בתמונה בה מעיד פליט מחנות הריכוז
ומספר על מחנה הריכוז. בכך נפתרת
הבעייה שלו, שלא הפסיקה להיפתר לכל
אורך הסרט.
מיד לאחר מכן עוברת המצלמה אל
הזוג הצעיר המתרחץ בים, מראה את
הצברית החמודה והעוקצנית כשהיא מקפצת
בין הגלים וצועקת :״אותי שום
אייכמנים לא יכניסו למחנות.״
רק הנוף. שום נושא רציני אינו 3
קונרי ואוגד בסקסי־־קיני
מהווה הצדקה לסרט בלתי־רציני. כלוב ־ -
הזמנה לשיחה במיטה
הזכוכית הוא סרט בלתי־רציני, יומרני 1
ושרירותי מתחילתו ועד סופו. התמונות,
הנידון של בבעייה מעמיק אינו
הקולנוע,
בכל כלי המשחית שהמציא ציות־המוחות
ההתרחשויות, הדמויות והצילומים אינם מלטף בעדינות, בה נוגע הוא למוות.
של ג׳יימס בונד.
נובעים מתוכנו, אלא מודבקים עליו.
אותה עם המצלמה הרגישה שלו, מביע
אחת הבעיות העיקריות העומדות בפני
הדו־שיח מלאכותי כמו העלילה והשחקנים.
אותה במשפטים קצרים, בתנועות, באוויצווחומוחות
זה, המונה 50 איש, היא
דינה דורון היא בלתי נסבלת; רינה
רה• באחד המקומות בסרט, לפני מתן
בעיית הכרישים. באחד מקטעי השיא של
גנור, למרות שביצעה תפקיד צברי לא״אם
לשופט: הסניגור אומר
הדין, פסק הסרט
צריך ג׳יימם בונד להלחם מלחמה
רע, לא הצליחה להתגבר על הטקסט

זה, לאדם צדק
נעשה לא לחיים או למוות בלהק אכזרי של כריהמגוחך
שהושם בפיה.
טעם.״ לו אין עושים שאנחנו
שים• המומחים מצאו שאם יאכילו את
הגיבורים האמיתיים של הסרט הם נוף
על משפט זה עומד בעצם הסרט כולו:
הכרישים לשובע הם תאבדו את ׳כושר
הארץ והצלם ג׳ורג׳ פסים שצילם אותו.
ברור שהוצאתו של האמם להורג היא
הלחימה שלהם. לעומת זאת אם ירעיבו
אילו אפשר היה לוותר על כל השאר,
ולהשאיר אותם לבד, היה יוצא סרט לא הכרחית להעלאת המוראל של החיילים. אותם יאכלו את שון קונרי. וזה כמובן,
העלאת המוראל של החיילים היא הכר לא בא בחשבון.
חית למען הניצחון במלחמה. הנצחון
* במלחמה הוא הכרחי למען השלטת הטובים
מדי, רעים מדי
צדק של המנצחים בעולם. אבל הצדק
נפשות גדולות
מורדי האור (חן, תל-אביב; ישראל< * של המנצחים נידון למוות כבר בהתחלה,
עוד בזמן שלחמו עליו.
מציג סוף־סוף ערבים טובים בסרט ישראין
לו כשרון־מישחק. אין לו עיניים
זהו סרט פציפיסטי, כיוון שהוא מבליט יפות• אין לו פה יפה. אין לו אוזניים
אלי. הם אפילו יותר טובים מהיהויפות•
אין לו אישיות של שחקן. אין לו
דים. גם יותר יהודים מהם.
את האבסורד שבמלחמה, כיון שהוא מואופי
מעניין, או צורה מושכת. מה, בכל
במורדי האור אין פרט אחד שאינו
כיח בי בתוך המסגרת של המלחמה
זאת יש לו? יש לו קרחת.
מוגזם עד כדי גיחוך. הערבים הטובים
הדבר היחידי בעל־הערך הוא הנצחון.
יש לו גם שם מפורסם: יול ברינר. עיניים
על כן כל מה שעוזר לניצחון הוא צודק,
הם טובים מדי, הרעים הם רעים מדי.
מזוגגות יוקדות, שפתי־פלדה רכות, ואף
כל מה שמעכב בעדו הוא בלתי־צודק.
הנערה האמריקאית, המופיעה בסרט, היא
חודר. מתחת לקרחת, מאחורי העיניים, מלכן
צודק הוא להמית את הצדק על
היסטרית מדי, והישראלי הוא אמיץ מדי.
עבי לאף, יש לו נפש לירית רגישה ואוקידוש
הצדק. להרוג את האמס כדי להם
מגוחכים לא רק משום שהם מוג הבת.
זמים,
אלא גם משום שהם אינם מפסישמור
על המוראל של חבריו.
הנפש הזאת אוהבת מאוד ילדים :״אני
קים לנאום נאומים. הם אינם חדלים
אוהב את כל הילדים. הילדים הם התקווה
להסביר את עצמם, ואת הקונפליקטים
של המחר. את הילדים שלי אני מעריץ, ואני
בתוכם הם נתונים. בעיצומו של הקרב
יכול להגיד שהאבר,ות היא אחת השמחות
בין הטובים לרעים, מוצא כל אחד מהם
סוכנת •פה במיקלחת
הגדולות בחיים.״
זמן להניח את רובהו ולנאום משהו.
הוא סיים זה עתה להסריט את סו רי טו רי
הלוחמים של שני הצדדים מחכים בסב # -ההמצאה האחרונה של צוות־המוחות ה״
יוצר את מבצע הרעם (ג׳יימס בונד מספר (״ההולכים למות״) .סרט על מלחמת־העולם
לנות עד תום הנאום. גם הצופה.
ארבע) היא בגד־ים שלם פחות רבע, כ־ השניה, בבימויו של ברנרד (הגשר) ויקי,
ובהשתתפותו של מרלון ברנדו. הוא עומד
שהרבע החסר מונח באחד המקומות הלהשתתף
בחלק השני של שבעת המופלאים.
פחות צפויים בגוף האשה.
המלחמה בצדק
מה הוא חושב על החלק הראשון? ״ שבהיצרנים
עדיין לא שכחו שחלק גדול
עת המופלאים היה מערבון קלאסי. ההצלחה
־מהצלחתו של ג׳יי מ ס בונד נגד דו קטור
ל מ ען ידעו הוא סרט פציפיסטי העוסק
במלחמת העולם הראשונה. החייל י ׳נו נבע מכמה סנטימטרים מרובעים של שלו נבעה מגדולת הנפש של משתתפיו.״

כוכבים

הסרטה

בקר 1ב

טל 56980 .

העולם חזה 1443

( 83111-01
אוריריי־נ! רנררזינז
מחנסככריס 1ב7 ,ן *7ררנ
ומדבי 1 0ויבו במרדיררת
מוצגרי

ל׳׳יו קזו

׳לרדרג^/־רג זץ דיורג
נעג׳־מוח: דנורזיות:

ך־־רכשו מקצוע משתלם

3קיחת
7חשכלה
נמשכתההרשמה לכית 1ת בי ח ד
הכנימה־ רח. החשמ 1נ אי ם 105ת-א

העולם הזה 1443

קורסים בקד וערב

פתיחת הקורס
1.6.65
קבלת לקוחות בסלוו בית־הספר לספרות ״דיאנה•
יום־יום, בין השעות 1—9בצהרים״ 7—3בערב
בימים א׳ ,ג׳״ ד,׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

ת א, דיינ ם (1ככר דיזנ ג1ף)טל 226066 .

א ל גנ טיו ת ו הי דו רמא פייני םאת
ה דו ג מ או תהמ קו ריו תוה עי צו ב
ה ח די ש של וי לונו ת מ תו צרת

נו חיו תבהחזקהו או רךי מי םהםרק
חלקמת כו נותיהםהר בו ת של סי בי

מן המיםלחלון
וילונות מא לזרילן
מתכבסים בקלות, איו
צורך למתוח-רק לתלות
ולהניח להתיבש.

י צי בו ת ל או רךי מי ם
וילונות מאקרילו אינם
נמתחים, מתכווצים או
משנים את צורתם.

אין ליקויבחמה
וילונות מאקרילן
עמידים בשמש
וצבע יהם המ קורי ים
נשמרים לתקופה
ארוכה.

א 7/זרי 7־ן

העולם הזה 1443

חביב הווראי

(המשך מ ע מוד )5

הקונפדרציה (מלבד הפעולה השמית בישראל) היה אותו מאמר היסטורי
של ״ז׳אן אפריק״ ,שפורסם בתיאום עם כורגיכה.
(בצורר, קצת פחות בהירה, אך על אותו רקע, הושמע רעיון זד. בפי האשם ג׳וואד,
מי שהיה שר־החוץ העיראקי בימי קאסם. אחרי שקיימתי עימו סידרת שיחות בניו־יורק,
הכריז ג׳וזאד בראיון ששודר ברדיו ניו־יורקי כי הוא דוגל בהקמת קונפדרציה מרחבית,
שתוקם על־ידי הערבים, אך שבה ימצאו את מקומם גם ״עמים לא־ערביים״).

נאצר: ל א ^)ילח־סית גלא שלוגן
ך יתוח פשטני זה,

די בו כדי להסביר את הניגוד היסודי בין גישות בורגיבה

^ ועבד־אל־נאצר.
אין פירוש הדבר כי לעומת בורגיבה, הרוצה בשלום, שואף עבד־אל־נאצר בהכרח
למלחמה. כאשר טען בורגיבה כי גם עבד־אל־נאצר אינו מאמין באפשרות של מלחמה, וכי
הוא מוכן לשלום עם ישראל, הוא לא שיקר.

עכד־אל־נאצר אינו מעוניין כמלחמה אמיתית. אבל הוא מעוניין, לפי
שעה, כדיבורים על המלחמה.
הדבר הובהר לחלוטין על־ידי דוברו העיקרי, חסנין חייכל, במאמרים רבים. בין השאר
הבהיר זאת חייכל דווקא במאמר בו התקיף, לפני שלושה שבועות, את המלך פייצל
ובורגיבה. אמר חייכל:
#לא יתכן לעמוד מול האוייב הציוני, אלא בכוחו המלוכד של העולם הערבי כולו.

#לבן, אין לדבר ואין לחלום על מלחמה בישראל -אלא אחרי
שניצחה ״המהפכה הערבית הכוללת״ .משמע: רק אחרי שקמה המדינה
הכל־ערכית האיתורית, שבירתה תהיה קאהיר.
#בורגיבה ופייצל, החותרים תחת ״המהפכה הערבית הכוללת״ ,מעכבים, איפוא, את
החזרת הזכויות לערביי פלסטין.
אם נתעלם מן המליצות והפראזות, ואם נהיה קצת ציניים, נוכל לתרגם את טיעונו
של חייכל כלהלן:
#פתרון בעיית פלסטין אינו יעד מיידי, אלא חזון לאחרית הימים.
<• אין מה לעשות בעניין זה, עד שגמאל עבד־אל־נאצר יהפוך נשיא המדינה הערבית
המאוחדת שתשתרע ממאראקש ועד מוסול, מחלב ועד עדן וגבול חבש. יתר על כן: אין
מה לעשות בעניין זה עד שעבד־אל־נאצר יחולל במדינה אדירה זו את המהפכה הסוציאלית
הדרושה, יקים עוצמה טכנית וכלכלית, ויביא את ״המהפכה הערבית הכוללת״ לכלל סיומה.

#זוהי משימה לדור שלם, ולפחות ל 15-שנים. עד אז אין אפשרות
להתקיף את הציונים.
י • אותה שעה אסור לעשות שלום עם הציונים, כי שלום זה יגזול מן ״המהפכה
הכוללת״ את הדלק העיקרי שלה.
(נשארת השאלה: האמנם מאמין עבד־אל־נאצר ברצינות כי בעוד 15 שנה תיתכן בכלל
מלחמה ישראלית־ערבית, לאור המצב הטכנולוגי של המרחב בעידן האטום? בורגיבה סבור,
כנראה, כי גם עבד־אל־נאצר אינו מאמין בכך, וכי כל דיבוריו על נושא זה אינם אלא
צביעות משח־עת. אך אין זה נוגע לנושא שלפנינו).

גזלגי בטיב וזנ1י\\1־י
ך* לזהב רו ר לא רק לבורגיבה, אלא גם לכל מנהיג ערבי אחר במרחב. מי שדיבר
עם מנהיגים ערביים — ואני עצמי עשיתי זאת לא פעם — שמע זאת פעמים רבות,
בשיחות פרטיות.
החידוש של בורגיבה נעוץ בכך שלא אמר את אשר הוא אמר בשיחה פרטית, אלא
שקם והחליט לפעול לשריפת הדגל האנטי־ישראלי.

הצגת בכורה עולמית החל מהשבוע
בעת ובעונה אחת בשלש הערים

תל-אביב
די א נוז
ביי 1!7־

ירושלים דניד־א
1פטש1

״ פאר״
חיפה 117ב ל

עודד קו טלר
זאב ברלינסקי
פול סטא סינו
י. בנאי
מיכאל גור
דידי רמתי
נחום שליט
יונה לוי
אורי לוי
פרשת ״דוד ואבשלום״ כרקע לנוס ח המודרני המת אר
את האיבה בין היהודים והערבים בסרטו ה מר תק של

מדוע דווקא עבשיו?
על כך ייתכנו כמה תשובות:
#בורגיבה מאמין כי האווירה במרחב בשלה להתחלת מסע־שלום.
#הקשיים הפנימיים של המישטר הנאצרי במצריים, אובדן הדינאמיות שלו וכשלונותיו
הכלכליים, כובלים במידה רבה את ידי קאהיר, ואפשר עתה להתמודד עימד״
#נשיא מצריים אינו רוצה במלחמה עם ישראל על יובלי־הירדן, ולכן היה מעוניין
בהפגה מסויימת של המתיחות( .דבר זה גרם לעמדה הניטראלית של קאהיר בראשית
מסעו של בורגיבה, בעיקבות הידברות אישית בין שני הנשיאים — לפני שקאהיר חשה
כי המסע הפך סכנה לעצם שאיפותיה).
#פרשת גרמניה נתנה לעניין דחיפות אקטואלית.
אך ישנו גורם נוסף, שנועדה לו השפעה מכרעת על העיתוי. זהו המצב הבינלאומי.
אל־חביב בורגיבה קשור בכל ישותו הפוליטית לודשינגטון. קשרים פחות חזקים,
אך חשובים מאד, קושרים אותו אל פאריס.

לד נוצרה הזדמנות היסטורית לבורגיבה. ניתן לו לפתוח במיכצע
התואם את האינטרס של תוניסיה, ללכד סביבו חלק ניבר מן העולם
הערבי -ובאותה שעה ליהנות מתמיכת שתי הכירות החשוכות לו.
מעבר לכל אלה, קיימת אותה שאלה של היהודי התמים :״האם יש לו כוונות טובות?״
יתכן מאד שכן. יתכן שהאיש רוצה, נוסף על כל השאר, לפעול למען השלום, למנוע
מלחמה וקטל. יתכן שהוא פועל לא רק כמדינאי ריאליסטי, אלא גם כאידיאליסט.

זה אפשרי. אך אין זה בטוח. ובעיקר: אין זה חשוב.
\זנ1ודת־-נ :(1יגן ( 1זבישה גגזט 1פיל 1ז

ך* אן יכול אדם נאיבי לשאול: אם כן, מדוע בכלל נוגעת פרשת בורגיבה לנו? אם
-*/זה עניין פנים־ערבי, ושיקוליו הם פנים־ערביים — מה זה עסקנו?

שאלה כזאת יבולה לעלות רק בליבה של דמות כלתי-פוליטית מעיקרה.
במו, למשל, כלב הגברת גולדה מאיר. ואמנם -היא אמרה.זאת
כישיבת הממשלה, ודוכריה חוזרים על כף יום־יום כעתונות ובאסיפות.
מה זה נוגע לנו?

זה נוגע לנו, כי זה יפריע את עתידנו.
במשך 17 שנים של חוסר כל מדיניות ישראלית, של אי־התערבות גמורה בענייני
המרחב, של חוסר־אונים ועקרות, הפכה ישראל לכדורגל במיגרש הערבי. היא אובייקט
של תהליכים פנים־ערביים, לא סובייקט המשתתף בתהליכים אלה ומשתדל לסדן אותם
לטובתו. אך אם אין ישראל משפיעה — אין פירוש הדבר שאינה מושפעת.
כל מילה שאומר בורגיבה על אפשרות של שלום (וכלל לא חשוב באיזה תנאים) ,היא
עובדה המשפיעה על המצב ומשנה אותו.
אפילו כאשר תחנות ערביות מתנפלות באופן פרוע על בורגיבה — אין הן יכולות
שלא להזכיר את רעיונותיו. משמע: עשרות מיליונים ערביים שומעים כי מנהיג ערבי
חשוב מאד (ועד כה דגול מאד) מאמין שצריכים להכיר בקיום ישראל, ושאפשר להגיע
עימד, להסדר של שלום.
זוהי התוצאה. היא חשובה מאד. ואילו הכוונה אינה חשובה כלל.

התוצאה היא: יצירת אווירה חדשה במרחב. תחילתו •טל תהליך/
שאפשר יהיה להשפיע עליו ולהשתלב בו.
מדוע אין ממשלת ישראל מוכנה או מסוגלת לעשות זאת י
מה הם מניעיה האמיתיים ז על כך בהמשך סידרה זו.
העולם הזח 1443

המוסיקה: מל קל ר הפזמון ״רכב אש״ :נעמי שמר בביצוע: שושנה דמארי.
__ההפצה בישראל: סרטי ״חן״ ,גע״נו__ .
פרסום ״פלד״

עמוקה. היא נוצריה, כמובן .״תמיד שאפתי,״
כותבת הגברת בת ה־ 22 באנגלית מתפעלת
,״להתכתב עם היהודים. העם הקטן
והמפוזר הזה תמיד ריתק אותי.״
היא מציינת בעדינות שיש בה משהו
מהמשורר, ומשהו מהריאליסטן, אבל ההובי
האמיתי שלה הוא ילדים. יש לה
שניים.
כן, היא נשואה. בעלה בן ד,־ 28 חובב
מכוניות ומצלמות ויהודים, וגם כן רוצה
להתכתב.
הם מעדיפים שהיהודים שיענו להם יגורו
בעיר יהודית קטנה, ולא בגדולה.
כתובתם:
הברקה של בעל הגלריה, ז׳ אן תירו ש:
,א ת מו ל קיבלתי את ה שוקיים של חיי.״

ערבים מופשטים

הגבר הזה ( )1/1443 מתכוון מילד,־מילה
למה שהוא כותב :״מזה שנים שמכתבי
זה מונח אי־שם בתודעתי. פשוט לא העזתי.
אולם עם התקרב הקייץ הישראלי הניפלא
שב וניעור הצורך לכתוב לך. יתכן שתוכלי
לסייע לי.
״אני מעוניין להצטרף או להקים חוג של
נודיסטים.
״ככל שאני מכיר את עצמי, מניעי ברובם
כנים וחיוביים. הדברים הללו פשוט הול
מים
את דרך התחושה שלי, דפוסי התנהגותי
והערכים האסטתיים שלי. אינני יודע
באיזו מידה נוטים אנשים מחוג כזה לקבל
אנשים בלתי־מוכרים. אבל סבורני שאהיה
מאושר אם אגיע לעירטול פיזי אשר יביאני
לעירטול רוחני.
״מעט על עצמי: אני בן ,27 חניך ה־שומר־הצעיר
וחבר־משק לשעבר. אוהב
טיולים, צמחים וסידור פרחים. שחייה, ריצה,
שירה ושיחה נעימה.׳׳
הוא גר בבת־ים.

חוב בת יהודים

לפני מונחת גברת בעלת תודעה יהודית

>5ן 0 ? 111111 תתי\5. 1,־^ 11
3 )13 ? 1306־1006 101

1113־3, 03111:01ת\ 11306ג

איש אינו מ א מין לי כשאני אומרת שאני
אומרת ברצינו ת שאינני רצינית.

בלי שאפגע בידידי הטוב?

ר \ 1ע ׳ ל 7ד י /צ
החצי השגי
רותי יקירתי,

הנני תושבת רמלה, יפה, משכילה, בת
18 ועובדת כפקידה בעיריה. אך מה אעשה
אם הורי לוחצים עלי שאתחתן? הם עושים
לי את המוות כל היום, ואמי אומרת שבגילי
כבר היו לה שלושה ילדים. וזה נכון.
הם פנו לשדכן ואילצו אותי להיפגש עם
כמה חתנים מגעילים. כבר שידכו אותי עם
חצי רמלה. לא יצא כלום מזה, והורי
כועסים מאד. אני ממש סובלת כל פעם
כשאני צריכה להיפגש עם חתן כזה. אני
יודעת שאם אתנגד יהיה ריב בבית, עם
מכות וסטירות־לחי. אני אומללה. מה לעשות?

אומללה,

רמלה

אין
טעם ל התנגד או להסביר להורים
כאלו. הם לעולם לא יבינו. אין לך ברירה,
נערה אומללה, אלא להמ שיך להיפג ש עם
החתנים ה איו מי ם האלו. לא נ שארו לך הרבה.
רק החצי השני של רמלה. זה לא כל כך
איום. זה מ שעשע. הרבה יו תר מ שע שע
מאשר סטירות־לחי.

בלי בבוד
רותי יקירתי,

תמיד חונכתי לדעת שבחור מרים הראשון

יפה,

כפר־ שמריהו

חונכ ת רע. הכלל הז ה פעל כ שלבחורים
היה כבוד. היום גם ל בחורו ת אין, כ ן שאין
צורך במ שחקים. אם החבר הזה יקר לך
קצת, הרימי טלפון אפילו הרא שונה, ונסי
לחדש את הקשרים.

איד אפשרץ
רותי יקירתי,

באחת ממסיבות החבר׳ה האחרונות הכרתי
נערה נחמדה מאד, שבאר, לשם עם אחד
החברים הטובים ביותר שלי. רקדנו יחד
מרבית הערב ומצאנו לשון משותפת. קיבלתי
את הרושם שהיא מעוניינת להיפגש
אתי שוב. אבל לא העזתי להציע. הבעיה
שלי היא פשוטה: איך אוכל להיפגש איתר,

היח בח משהד

דן וינוס, מרחוב ארלוזורוב 4בתל־אביב,
כותב :״היה בה משהו. אני לא יודע מהאבל
היה. ראיתי אותה במשרד ארקיע באילת
ביום החמישי, ה־ 8באפריל, קצת לפני
12 בצהריים. היא היתד, חיילת במדים ושוחחה
עם בחור בלי מדים. היות והייתי
צריך להמריא מיד, לא הספקתי לשאול
את כתובתה. מאז מרחפת דמותה מול עיני.
אם היא נזכרת במעמד, שתכתוב לפי
הכתובת הרצופה בזה.״

גל חדש
סתווים. תומרקין עלו על
זה ״גל

או־קיי, אז היא בת 17 וחצי
בהיזדמנות הכירו לה את יגאל
ודוד אבידן, ולהפתעתה הם ממש
עצביה. מה שץ )3/1443 מחפשת
חדש ורענן.״
״המתנדבים מתבקשים להיות כאלו שעברו
את תקופת הילדות, וקליף והחיפושיות,
וראשם התפנה לדברים קצת יותר
רציניים.״
כמוך, נכון?

יש לי מכיר רווק. הוא שונא ח תונו ת.
מפני שכל הקרובים והדודים לוחצים לו
ידיים ואוסרים בקרוב אצלן. בז מן האחרון
הוא גילה שיטה. כ שהוא רואה מרחוק את
הסכנה המתקרבת, בצור ת דודה זקנה, הוא
ממהר־־ל-גשת אליה, להו שיט יד ולאסר הראשון
:״ בקרוב א צ לן.״ מאז לא ניג שים אליו
יותר.

ת* 1״ו ת חבמות
( :)4/1443״אנו גברברים משועממים/ ,
אשר בריקנות חשים / .את גיל הטיפש־עשרה
עברו / ,את הצבא זה עתה סיימו/ .
לאן פניהם מועדות /זאת לא ידעו/ .
בשתי נערות מעוניינים / ,לבילויים, ריקודים
ושעשועים / .רצוי שתהיינה תאומות
/משכילות אך גם קצת נבונות.״
הייתי שקטה יותר לולא המשפט :״את
גיל הטיפש־עשרה עברו.״

מעריב מד,־ ,13.4.65 עמוד : 17
״ בן , 45 גרו ש, מ עוניין להכיר רוקח או
אשה עד גיל , 35מ מ שפח ה טוב ה.״

נערת השבוע
כולם חו שבי ם שהיא מולאטית. או ספרדיה טהורה, או איטלקיה,
או צרפתית ממארטיניק, או פולינזי ת, או מארוקאית. כולם חו שבינן
עליה הרבה דברים. אבל אף אחד, למ של, אינו חו ש ב שהיא תימניה.
התימניה הרא שונה בעולם ששרה ג׳ז. לא נעים, אבל היא אפילו
שרה טוב .״ז ה ברור למה,״ מסבירה הז מרת עדנה גורן בתה־, 22
״הדודה שלי מצד אמי היא הז מר ת הידועה אסתר גמליאלית.״
מצא אות ה רב־סרן א רין טייך, מפקד תז מו ר ת חיל־האוויר. היא
היתה חייל ת ירוקה והוא אמר לה בלי הרבה חו כ מו ת :״ או תן אני
מחפש. אני אעשה מסך כרמלה קורן מספר שתיים.״
״אבל אני לא רוצה להיו ת כרמלה קורן!״ הזדעזעה עדנה עד
עמקי נ שמתה ,״אני רוצה להיות אלה פיצגיראלד.״
מאז היא אלה פיצג׳ראלד הישראלית. היא שרה אותה, עוצ מת
את עיניה כ מוה, מת מכרת לקצב כמוה, מחקה את תנו עו תיה ובכלל
היא בסדר גמור.
היא מופיע ה בכל מיני מועדוני־לילה, ב תוכניו ת בידור, ו החלו ם
שלה הוא להיות פעם אלה פיצג׳ראלד טובה יותר, מאלה פיצ־ג׳ראלד
עצמה. היא לא רוצה להתפאר, אבל לא עובר ערב אחד שלא
יג שו אליה עשרה תיירים, יכרעו ב רן לפניה ויבק שו או ת ה :״בואי
איתנו לסטייטם, ונעשה ממך סטאר!״
עדנה עונה להם :״לא, תודה. אני מעוניינ ת להתפתח ב מדינ ת
ישראל.״
נסו לשאול אותה אם היא שרה גם שירים ישראליים. היא תביט
נכ ס בשאט־נפ ש ותגיד, אם בכלל תענה לבם :״ חס וחלילה! מה
אני?! שו שנה דמארי?!״

אחת מיני רכות

המהפכ ה הצופתית

בחיי שגברים הם עם מוזר. פעם הם מתייחסים
כלפיך בשיא הרגש, ופעם בשיא האדישות.
החבר שלי, לדוגמה, מנסה לפעמים
להתעלם ממני ולפרטט בנוכחותי עם
בנות אחרות. כשהוא בטוח שאני מסתכלת,
הוא בא אלי ושואל ״מה יש, מותק, מה
קרה לך, את מקנאה, או מה?״
אני לא יכולה להגיד לו מה קרה, מפני
שזה ייראה כאילו אני מקנאה. מה לדעתך
עלי לעשות?

שוב אירעה מהפכה חברתית בצרפת. הספריות
תפסו את ה שלטון.
הן כיום נערות־הזוהר ה מ בוק שו ת ביו תר
בשוק. מסיבו ת קוקטייל אינן נערכות אם
לא מ שרבבים לתוך רשימת האורחים הח שובים
שתיים־שלוש ספריות. ארוחות־ערב
חגיגיו ת אינן חגיגיו ת אס ליד מ קו מו ת הכבוד
לא ת שב איזו ספרית. השחקנים, האצולה,
נהגי המירוצים, וכל הכסף של
פאריס עומדים ב תו ר כדי לצאת עם הספריות.
למה?

רותי
יקירתי,

טלפון, אם הוא מחבב מישהי. האם הכלל
הזד, נכון גם אם החבר והחברה רבו
ביניהם?

העיקר

העיקר, יש לו מכונית קורסייר, ל־
( )2/1443 נכון שהוא גם למד שלוש שנים
באנגליה, וחזר זה עתה ממסע־השתלמות
נוסף. נכון שהוא רציני, חובב טיולים
ונערות לא־משעממות. נכון שהוא בן ,25
שאטני ואינטלקטואל. נכון, אבל בכל זאת
טוב שיש לו מכונית.

מנחם, ירו שלים
פי ת רון אחד. הוא להחליט קודם כל מה
איכפת לך יותר: הנערה או החבר. אם
הנערה — אז למת אתה מחכה?! היפג ש
איתה. אס החבר — שכח אותה. פי ת רון
אחר הוא פ שוט לגשת י שר לחבר ולשאול
או תו, אם יהיה איכפת לו אם תצא עם
הנערה. י תכן שהם סתם ידידים, י תכן שהוא
סתם רוצה להיפטר ממנה. במקרה זה תהיה
לן גס הנערה, וגם לא תפסיד את החבר.

מה שאני מעריצה בבחורים כמו דן הוא
הביטחון השופע הזה, שאילו הוא כן היד,
מספיק לשאול את כתובתה, היא היתד.
עונה לו.

שרה
את כן מקנאה. והחבר שלך יודע זא ת
ומ שתע שע קצת על ח שבונך. בפעם הבאה
תע שי את או תו הדבר. ה שתע שעי על חש בונו.
אס אינך יכולה, אמרי לו פ שוט את
האמת: שהוא מעצבן או תן ב מי ש חקים שלו,
כשהוא מפלרטט עם אחרות, ו שאת או הב ת
אותו.
אם הוא י מ שיך לעצבן, הסי מן ברור: הוא
אינו רציני כלפייך כ מו שאת כלפיו. במיקרה
זה את ב שבילו אחת מיני רבות. הפכי אותו
לאחד מיני רבים.

הכל בגלל ה מהפכה התע שייתית, שקדמת
לחברתית.
כי תע שיית הראשים היא כיום התע
שייה הח שובה ביו תר של צרפת. ח שוב ה
יותר מבגדים. הצרפתיו ת מוכנו ת לוותר על
לבוש מסויים, על חלק מסוייס של הגוף,
אבל לא על הראש. וכך ה פן סלון התסרוקת
למוסד חבר תי ח שוב. הספריו ת הלא־טיפ
שו ת הפכו או תו לארמון. עם מ שרתים
במדים המצחצחים ללקוחות את הנעליים.

עם מלצרים ה מגי שי ם קפה וארוחה קלה.
מוכרים שם שמלות, נעלים ולבנים. הריהוט
הוא של אחד הלואיים. לאט אבל בטוח
רכשו להן הספריו ת ידידים, כסף וה שפעה
בחברה.
הלקוחות מז מיני ם או תן כיום ל מועצו ת
סי שפ ח תיו ת, שואלות בעצתן, לוקחות או תן
לתופרת כדי שיביעו דימה, קונו ת להן מתנות
יקרות ומת חננו ת שיקחו מ הן טיפים
גבוהים. לא צריך ל ה תחנן הרבה.
ב הון הזורם לכיס החלוק שלה, רוכ שת
כמעט כל בעלת־סלון יגואר או פורשה,
יש לה מינק וחליפה אוריגינאלית של שאנל.
היא כבר מדברת על ה תערוכות הא חרונות,
על ה תיא טרון הא חרון ועל הוויק־אנד האחרון
בסן־טרופ ה עם השגריר. היא נח שבת
כיום בחברה הצרפתית כאינטליגנטי ת וסו־פיסטיקייטד
יו תר מ הדוג מני ת או הכוכב ת,
וסולחיס לה על שטויות.
אני לא רוצה להתפאר. אבל צרפת מפגרת
מאד בהשוואה לישראל. אצלנו היתה
מהפכה כזאת כבר לפני עשר שנים. אנטה,
ואיולט וברונקה נטלו אז את רסן ה שלטון.
ומאז, כידוע, הן מ חזי קו ת בו, והעם מתח
שב בהן.

הקיץ מעדיפים את
נווי הקיט המקסימים של

במרחב

המים סכר חוס״ן

מעולם לא ששה ממשלת לבנון לבצע את
החלטת ועידת־הפיסגה להסות את יובלי הירדן.
משגבר הלחץ, ביקשה ערבויות מפני
תגובה ישראלית אפשרית.
לפני שבועיים הגיעה לביירות משלחת צבאית
מצרית כדי לדון במתן הערבויות. הביקור
נשמר בסוד. גם הסיור שערכה ליד
הגבול הלבנוני—ישראלי ניתן לפירסום רק
אחרי שהמשלחת חזרה לקאהיר- .ואז המליצה
המישלחת :״פעולות ההטייה חייבות
להתחיל מייד ...בידי הפיקוד הערבי היכולת
להגן על כל תוכניות ההטייה.״
לטענת המומחים הערביים, יימשכו פעולות
ההטייה בשטח לבנון שנה וחצי בלבד.
לעמאן הגיעה, במקביל, משלחת מורכבת
מאדם אחד: מוחמד אחמד סלים, המהנדס המצרי
שתיכנן את תוכנית־ההטייה. הוא הוד

של המתיישבים הצרפתיים. מצד אחד ביקשו
האכרים העניים את הזכות לעבד את הקרקע.
מצד שני השתלטו חיילים וקציני צבא על
משקים רבים, לאחר תום הקרבות, החלו
מעבדים אותם לטובת עצמם. פתרונו של
זגאן: האדמה תישאר בבעלות הממשלה, יוקמו
קואופרטיבים חקלאיים שינוהלו על־ידי
איכרים באופן קולקטיבי. הוקצבה גם קרקע
לחיילים ולקצינים: עשרה משקים בכל מחוז.
ולמי הכתים? היתד. גם בעיית מגורים
— בעיקר חלוקת בתיהם של המתיישבים
הצרפתיים שברחו. נותרו ממורמרים רבים,
בין אלה שלא זכו באחד הבתים הנטושים.
ואז הציע זגאן שגם בתים אלה לא יועברו
לבעלותם של הגרים בהם, אלא יולאמו
ויושכרו על־ידי הממשלה. וזאת, כצעד ראשון
לקראת הלאמת כל בתי־המגורים באל-
ג׳יריה. הצעתו אושרה על־ידי הממשלה.
הלאמת הבתים היתד, אחד הצעדים הראשונים
שנקט המארשל טיטו, לאחר עלייתו לשלטון.
ואומנם הודה זגאן :״הסוציאליזם

אוססרה

לימי קיץ ארוכים קיט נפלא על פסגות
הרים ועל שפת אגמים מקסימים. פנסיון
מלא החל מ $ 30.00*-לשבוע. טיולים
ענוגים החל מ 35.00ל״ 5ימים.
• בנוסף לכרטיס הטיסה

פנה לידידך
סוכן הנסיעות

£ $א £1811א $1,1141.1£ס £11* - 4
תל־אביב, רח׳ אלנבי ,94 טל 621573/4 :

סבר מוח׳ייבה בבנייתו
פעולה מדינית, יותר מאשר בניית סכר
מן על־ידי המלך חוטיין עצמו, לשם התייעצויות
.״המלך החליט לתת עדיפות ראשונה
להקמת סכר מוח׳ייבר״״ הודיע סלים .״הפעולות
כבר התחילו והעבודה צריכה להימשך
30 חודש ואולי רק שנתיים.׳׳
תוכנית הבנייה של סכר מוח׳ייבה עובדה
על־ידי חברת קיו אסתרא ג׳יבנה היוגוסלבית,
שזכתה במיכרז לביצוען. עבודת הבנייה
עצמה הוטלה על קבלנים ערביים בלבד
.״כי עבודה זו היא פעולה מדינית יותר
מאשר בניית סכר,״ הסביר סלים.
סלים גילה כי הציע שסכר המוח׳ייבה
ייקרא סכר חוסיין, על שמו של מלך ירדן.
הוא גילה גם שנחפרה עד כה תעלה באורך
13ק״מ בעמק הגור. אורך התעלה כולה
יהיה 37ק״מ. ההוצאה 10 :מיליון ליש״ס.

אלגי רי ה
שר הסוציאליזם

עמת זגאן לא בא מבית עשיר. אביו היה
טבח, מטופל ב־ 11 ילדים, ועמרו חייב היה
להפסיק את לימודיו ולעבוד כשליח מיברקה•
בהיותו בן עשרים הצטרף לאירגון הנוער
הקומוניסטי באלג׳יר, ולאחר שנים מעטות
הגיע לעמדה חשובה, כעורך עתון האירגון.
בשנת 1940 נעצר והוגלה ממולדתו למשך
שלוש שנים, ועם שובו נתמנה למזכיר הכללי
של המפלגה הקומוניסטית האלג׳ירית.
אלא שנטיותיו הלאומניות הביאו את זגאן
לידי התנגשות עם המפלגה הקומוניסטית הצרפתית,
ממנה גורש ב״.1947
במשך כמה חודשים הצליח להסתתר בבתי
חבריו, כשאר אנשי הפל״ן, אך השלטונות
הצרפתיים עלו על עקבותיו והוא נעצר,
ניכלא למשך שמונה שנים.
אלה הן בקיצור תולדות חייו של אחד מגדולי
ההוגים הסוציאליסטיים באלג׳יריה העצמאית.
בן בלה, השואף לסוציאליזציה של
ארצו, מינה אותו שר המדינה הממונה על
פעולות הסוציאליזציה באלג׳יריה. הוא גם
נחשב לשליחו המיוחד והקבוע אצל ראשי
המדינות הקומוניסטיות. תפקיד חשוב אחר
שהופקד בידיו: עריכת העתון האלג׳ירי החשוב
בשפה הצרפתית התהפכה האפריקאית.
למי האדמה? אחת הבעיות הקשות בהן
נתקל זגאן היתד. חלוקת האדמות הנטושות
העולם הזה 1443

שלנו הנו סוציאליזם מדעי, במסגרת ערבית
מוסלמית, הקרובה לדוגמה היוגוסלבית.״
״המסגרת הערבית המוסלמית״ של הסוציאליזם
האלג׳ירי נקבעה על־ידי אחמד בן
בלה עצמו. כאשר הצטרפו הקומוניסטים ה־אלג׳ירים
למפלגת הפל״ן, הודיע להם בן
בלה שמותר להם ״למתוח ביקורת על כל
דבר, פרט לערביות של אלג׳יריה והאיסלאם.״
איחוד עיוני. אין ספק שקצב הסוציאליזציה
באלג׳יריה מקדים את קצב הסוציאליזציה
בכל מדינה ערבית אחרת, כולל מצרים.
העובדה שהמהפכה האלג׳ירית היא מהפכה
עממית, שקמה תוך כדי מלחמה ממושכת
במתנחלים, נתנה למישטר הסוציאליסטי של
בן בלה משענת עממית גדולה מזאת שיש
לעבד־אל־נאצר. אך אין הבדלים גדולים בין
הקו הרעיוני של השניים. כדי לבדוק באיזו
מידה קיימים הבדלים, נערכה לאחרונה ועידה
ממושכת במצרים, בה השתתפו נציגי
הפל״ן ונציגי האיחוד הסוציאליסטי המצרי.
מטרת הוועידה: לקבוע תוכנית רעיונית וחינוכית
משותפת לשתי הארצות.
בשלב האחרון של הוועידה הצטרפה לדיונים
גם משלחת מטעם האיחוד הסוציאליסטי
של עיראק, שגם היא רוצה להשתלב
במסגרת הסוציאליזם האלג׳ירי—מצרי.
מצרי חכם 3דידה
״ממבט ראשון,״ דיווח כתב אחר סאעה,
״תחשוב שהוא חאג׳ אמין אל־חוסייני, מופתי
ירושלים לשעבר. אותו הלבוש, אותה ד,מיצ־נפת,
ואותו קול שקט והססן. אבל זהו חיים
בק, הרב הראשי של יהודי מצרים.״
במצרים חיים כיום כ־ 5000 יהודים, שרידי
קהילה גדולה ועשירה, שעם קום מדינת ישראל
מנתה קרוב ל־ 100 אלף איש. לרשות
הנותרים עומדים עדיין 20 בתי־כנסת בקאהיר
ובאלכסנדריה, בהם הם מנהלים את טכסיהם
וחגיגותיהם כסידרם. הראיון עם דחכם חיים
בק נערך במשרד הרב הראשי.
חיים בק — יליד תורכיה, שהוריו היגרו
למצרים ב־ — 1910 פתח בהרצאה על ההקבלה
בין האיסלאם והיהדות. אך לא זה עניין
את המראיין. הוא שאל אותו על המיסמך
(תמשך בעמוד )30

לסנה״צ, אחה־צ ובערב

טנגינו1 /
כיתות בוקר וערב

לאל ז 7וגורנ > ם
נפתחים קורסים חדשים
למועדי הבחינות נובמבר 1965 ומרץ 1966

במרחב
(המשך מעמוד )29

היהודי של הוותיקאן. ענה הרב:
״המיסמך פורסם מתון מניעים פוליטיים.
לולא מניעים אלה לא היה מעורר תרעומת
כזאת. איפה היה הוותיקאן במאה השנים
האחרונות? מדוע לא פורסם המיסמן בימי
שלטונו של היטלר, אלא דווקא בזמן הזהז
מדוע לא נידחה הפירסום עד שתיפתר בעיית
פלסטין, כדי שיהיה ברור שפורסם מתוך
מניעים דתיים, לא פוליטייסז׳׳
כרכור. מגמאל. השיחה עברה לגורמים
ההיסטוריים של האנטישמיות .״הסיפור על
צליבת ישו היה בלי ספק מקור חשוב של
דיכוי יהודים חיווה החכם את דעתו.
״אבל בישראל עצמה יש דיכוי,״ שיסע
אותו המראיין .״יש הפרדה גזעית בין יהודים
וערבים, ובין יהודי המערב והמזרח.״
״אני מתנגד לאלה המדכאים את הערבים
בישראל,״ הצהיר החכם .״דתנו דוחה כל
סוג של הפלייה. אשר להפלייה בין יהודי

הנערכות מטעם משרד החינוך והתרבות
פרטים והרשמה 8— 1בבקר 4— 8בערב

ט!!ינון 1
מכון ישראלי להכשרה טכנית
נפתחים קורסים חדשים

תל-אביב
דרו־ פ־ ת 44

חיפה

מול הטכניון

ישוא לי

לשפות

חבט כק

תל־אביב, הם 12
(פינת אלנבי )33
חולון, טרומסלדור 8
(פינת שינקר )21
רסת־גן, הרצל 68

סתח־תקוה, ההסתדרות 15
רמלה, רח־ סמולנסקין 31
רחובות, רת׳ ויצמן 48
נתניח, רח׳ מקדונלד 5
עפולה, המועצה הסקומית

יו -קו ליז!
־40010
1118041

.העולם הזה׳* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל״אביב, גליקסון ,8סלסון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמסרס • דפום פשה שהם בעיט, תל־אביב,
פץ • 6העורך הראשי: אות אבנרי • המויל: העולם הזה בע*ם.

לילה, על אהבה לוהטת וקוטם רשע;
היה היה נסיך צעיר, מחמוד שמו. מחמוד
גר בארמון גדול והיה המאושר שבנסיכי העולם.
כי מחמוד אהב את פטמה היפהפיה,
שגרה בארמון ממול, ופטמה אחבר, את מחמוד.

יום אחד בא קוסם רע והרס את
אושרם. הוא בנה קיר אטום, מזכוכית עבה,
שהפריד בין השניים. מחמוד ראה את פטמה,
שלח אליה את זרועותיו, אך לא יכול
היה להגיע אליה. הם ישבו משני צדי קיר
הזכוכית ובכו בדמעות מרות. עד שראתה
הקוסמת הטובה את סבלם, ריחמה עליהם
ושלחה לעזרתם את הנמר הנאמן שלה. הנמר
אכל את הקוסם הרשע והקיר נפל.
אך החיים אינם אגדה. בחיים אין קוסמת
טובה, ואין נמר נאמן. במקומו קיים רק
חתול ג׳ינג׳י קטן. הוא המקשר היום־יומי
בין מחמוד לפטמה, הקיימים במציאות. ומחמוד
אינו נסיך, אלא פועל־בניין פשוט.
גם אהבתם קיימת ושרירה במציאות, והקיר
האטום המבדיל בין השניים חזק יותר ממחיצת
הזכוכית שבאגדה.

** חמוד ופטמה נולדו וחיו באותו כפר.
^ 1הם שייכים אפילו לאותה משפחה: פט
ממליץ
לחזור

¥ 1בון

*\גדה מזרחית מסיפורי אלף לילה י•

חביות לבנות בוואדי

דו* 1בלפוו־ 5

מול גירד הדר

מח8וד וכסמה גויס בכפו
אחד ־ אבר הכנו חורק
ער=ידי גבול בי!שת מדינות

המזרח והמערב, הרי זו תוצאה של קיום
שתי קהילות, בעלות מינהגי־פולחן שונים.״
שאל המראיין: בן־גוריון אמר שמי שאינו
מהגר לישראל אינו יהודי. מד, דעתך ז
״דברי הבל. ציוניים!״
מה ההבדל בין הציונות והיהדות?
״הציונות היא תנועה פוליטית, הדוגלת בהגירת
היהודים לפלסטין. ואילו היהדות היא
דת. יכול להאמין בה צרפתי, איטלקי, מצרי.״
כלומר, שהיהדות אינה לאום?
״בוודאי שלא.״
אומרים שהיהודים מדוכאים במצרים...
״תעמולה, שקר. אנו מקיימים כאן את
כל מיצוות הדת שלנו, וחיים בשלום. היהודים
שעזבו את מצרים היו זרים, ולכן עזבו.
יהודי מצרים האמיתיים נשארו. הנשיא עבד־אל־נאצר
תמיד שולח נציג אישי לתפילות
החגיגיות שלנו, ובכל חג הוא מקפיד להבריק
את ברכותיו לקהילה היהודית במצרים.״
היטלו־ אחראי אישית .״נשוב לישראל,״
הציע המראיין .״נמסר כי ההגירה אליה נפסקה
לחלוטין לאחרונה. מה הסיבה לכך?״
״האחראי להקמת ישראל היד. היטלר אישית,״
הסביר הרב ,״כי ההגירה גאתה בימי
מלחמת העולם השניה ומייד לאחריו״ כתוצאה
מעינויי היהודים בידי גרמניה ההינו־לראית.
אבל מאז חלפה אופנת האנטישמיות,
ושוב אין היהודי זקוק למולדת שתרחיק
אותו ממוקדי הדיכוי כן, נגמר הצורך.״
האם יש סיבה שתמנע את שובם של היהודים
מאדמת פלסטין למולדתם המקורית?
״לא,״ השיב הרב הראשי בן ה־ס* ״אין
מניעה לכך. אני אפילו קורא להם לחזור.״

מה היא בת־דודו של מחמוד. אך הקשרים
ביניהם הרבה יותר הדוקים מקשרי שכנות
ומשפחה רגילים. ביום בו נולדה פטמה, לפני
18 שנה, אירס אותה אביה למחמוד, שהיה
אז בן חמש.
כשפטמה היתד. בת שנתיים, בא גורם ש־קילקל
את התוכניות של משפחת כבהה,
אליה השתייכו שני הילדים. היתד, זו שנת
.1948 שנה לאחר מכן נחתם הסכם שביתת-
הנשק. לפי ההסכם עבר הגבול בין ישראל
לבין ממלכת ירדן בלב־לבו של כפר ברטעה,
במשולש.
בתחילה היה זה גבול סמלי בלבד. כפר
ברטעה היה מיושב מדורי־דורות בבני משפחה
אחת. הם חגגו יחד את חגיהם, רקדו
יחד בחתונותיהם, ובכו יחד בלוויותיהם.
דבר לא השתנה גם אתרי מלחמת השיח־רור.
לכל הכפר היה מוכתר אחד, שייצג אח
התושבים גם כלפי השלטונות הישראליים
וגם כלפי הירדניים. בכפר היה מסגד אחד,
מעיין אחד, ואפילו בית־ספר אחד, בו למדו
ילדי שתי המדינות.
הסערה הגדולה והריב ההיסטורי עברו
ליד הכפר הזנוח, כאילו לא נגעו בו. לשלטונות
הישראליים זה לא הפריע: ברטעד״
הנמצא במרחק כחמישה קילומטרים מכביש
חדרה—עפולה, מול כפר ערה, היה למעשה
רחוק מכל מרכזי המדינה. אל הכפר לא
הובילה כל דרך, זולת שביל הררי, שנועד
בעיקר לחמורים.
אך המצב השתנה לפתע בשנת .1956 אז
הופיעו נציגי שתי המדינות, יחד עם נציגי
ועדת שביתת־הנשק, כדי לסמן את הגבול
המדוייק. כדי להקל על מלאכתם סימנו את
הגבול לאורך הוואדי החוצה את הכפר לשני
חלקים. באמצע הוואדי הונחו חביות
סימון לבנות.
בשביל המודדים היה זה עניין פשוט. אך
לא כך חשבו תושבי הכפר. בצד הישראלי
נשארו חמש־מאות איש. בצד הירדני אלף.
שני אחים, אב ובן. התעוררו בוקר אחד,
גילו כי הם נמצאים משני צדי הגבול. המסגד
של הכפר נשאר בצד הירדני. בית־הספר
נשאר בצד הישראלי. המעיין המשותף נשאר
על קו הגבול.
גם מחמוד ופטמה נשארו בשני צידי הגבול.
בשנים הראשונות הם התקרבו זד, לזו,

הבית, העומד במרחק שלוש־מאות מטר, בו
יושבת נערה המסתכלת לכיוונו. אלה הן הפגישות
היחידות בין פטמה ומחמוד, פגישות
ששום גבול לא יכול להפריע להן.
אך יש גם משהו נוסף המקשר ביניהם.
זה החתול הג׳ינג׳י הקטן, שחש כאילו את
הקשר שבין שני הנאהבים. הוא היצור היחידי
המסוגל לעבור את הגבול באופן
חופשי. חצי יום הוא מבלה בביתו של מחמוד
ואילו את החצי השני הוא מבלה בביתה
של פטמה* .אם אני מלטף את החתול
הזה, כאילו אני שולח טיסת אהבה לפטמה,״
מסביר מחמוד.
מחמוד ופטמה מצאו גם צורת קשר אחרת•
הם אינם יכולים לשוחח איש עם רעותו
במישרין. הם מדברים על גלי האתר, בשירים•
פטמה שולחת שירים למחמוד דרך
רדיו רמאללה, ומחמוד שולח לה שירים
דרך קול ישראל. לפי הזמנת פטמה שר
פריד אל־אטראש את השיר. :קרוב לעיני
ורחוק ממני* .מחמוד ענה לה בקולו של
מוחמד עבד־אל־והאב. :זכור אותי׳ .בתשובה
שר לבקשת פטמה עבד־אל־חלים חאפז:
.אני חולמת עליך ומצפה לך״. .עם כל
פעימת לבי שולח אני לך פריסת שלום״
השיב מחמוד בשיר ששודר בתוכנית הערבית
של קול־ישראל.

טי תהיה הקוסמת הטובה ז

| *1 1 1 1 1 1 1 1 1 /1 1 1 /כך צולמה פטמה השבוע (בשימלה לבנה יושבת טל הכסא) על־ידי נתב העולם הזה.
פטמה יושבת במרפסת ביתה ומסתכלת בניוון ביתו של מחמוד. שם, במדינה השכנה, יושב

מחמוד ומביט לעברה. שני הנאהבים סבלים בצורה זו את רוב שעות היום, בהם נמצא מחמוד בכפר, כשהם חולמים טל פגישה בעתיד.
גטו ומאחורי המשחקים הילדותיים נולד משהו
רציני יותר: אהבת נעורים.

להגיע לכפר, ממש כמו שהיה קשה להגיע
אליו בשנת . 1958

פגישה אהדונה

שידים כבלושתד

א מייד עם הנחת החביות בוואדי
נותקו הקשרים בין שני חלקי הכפר.
כבר אז העמידו הירדנים את חייליהם בצד
השני של הגבול, אבל החגים, החתונות יה־לוויות
נשארו עדיין משותפים לכל התושבים.
הטכס המשותף האחרון היה הלוויה
של אחיה של פטמה, שגר בצד הישראלי,
ונפטר בתחילת שנת .1960 שני המאוהבים
הצעירים נפגשו אז, פנים אל פנים, בפעם
האחרונה.
מאז נותקו כל הקשרים. המעיין המשותף
שימש מקום מיפגש יחידי לבני הכפר. שלטונות
ירדן בנו תעלה מיוחדת, שבה זרמו
המים לתוך מיכל מרוחק מהוואדי, ואסרו על
התושבים הירדניים להתקרב למעיין עצמו.
כל התושבים בצד הירדני, המתגוררים בבתים
סמוכים לגבול הועברו לתוך הכפר.
ימים ולילות היו חיילי הלגיון שומרים,
שלא יקויים כל מגע בין אזרחי שתי המדינות.
בצד הישראלי לא נימצא כל שוטר או
חייל.
בשני חלקי הכפר אין עבודה מספקת לכל
תושביו. לפחות בן אחד מכל משפחה של
ברטעה הישראלית עובד בתל־אביב או בחדרה.
רובם חוזרים הביתה ביום השישי,
וביום הראשון הם יוצאים שוב מבתיהם לעבודות
בניין או חפירות.
לברטעה הירדנית אין תל־אביב או חדרה,
המספקות מקומות עבודה בשפע. צעירי הכפר,
עוזבים את בתיהם ואת מדינתם, ומחפשים
פרנסה בגרמניה הרחוקה. הם עובדים
שם שנתיים שלוש, אוספים כסף, חוזרים
לכפר ובונים בית. הם משלמים מוהר ומתחתנים.
אחרי חצי שנה אוזל הכסף והגברים
יוצאים שוב לחפש עבודה בחוץ־לארץ.
ההבדל ברמת החיים בין ברטעה הישראלית
והירדנית, נוצר בלי כל מאמץ מסויים
מצד שלטונות ישראל. איש לא התכוון לעשות
מברטעה חלון ראווה עבור הצד השני.
איש לא חשב להעביר לברטעה זרם חשמל,
כדי שיהיה סימן לקידמה של מדינת ישראל.
אפילו כביש, שעליו נאבקים כבר שנים
ארוכות תושבי הכפר, לא נסלל. כיום קשה

ן כל הסיבות האלה אין כמובן כל
/חשיבות עבור מחמוד ופטמה. בשביל

החתול הגקשו

שני המאוהבים חשובה עובדה אחת: ביניהם
עובר גבול.
במשך כל השבוע עובד מחמוד בתל־אביב.
הוא חוזר הביתה רק ביום החמישי בערב
ונשאר בבית ביום השישי ובשבת. ברוב
שעות המנוחה יושב מחמוד על מרפסת
ביתו, הפונה מזרחה. הוא מסתכל אל עבר

מחמוד מלטף חתול שלפי טענתו
עבר את הגבול רק לפני שעח
ובא מבית ארוסתו. אתרי הצהריים יחזור החתול לצד הירדני של הכפר.

ויחמוד לא מוכן להסתפק באהבה אפ-
למונית. הוא רוצה להתחתן עם ארוסתו
ומוכן להאבק על זכותו זו.
כבר לפני שנתיים שלח אביו של מחמוד
בקשה למשרד הפנים להרשות לפטמה לעבור
לישראל, כדי להיפגש עם בנו. הוא לא זכה
לתשובה. השנה החמיר המצב. פטמה הגיעה
לגיל ,18 ומצבה הסתבך. אביה מת כבר
בילדותה. במרוצת הזמן מתו גם כל אחיה
ואחיותיה. אמה עומדת להתחתן שוב, ופטמה
עתידה להישאר לבדה, כשהיא רחוקה
מארוסה•. .
לפני מספר חודשים פנה מחמוד לעורך
דין תל־אביבי, מנשה פישמן, שהסכים לטפל
בפרשה. פישמן שלח מכתב לשרותי העליה
של משרד הפגים בחיפה, בו ביקש לאשר
לפטמה לעבור לישראל במסגרת איחוד המשפחות.
בפברואר השנה הגיעה למשרדו
תשובה שלילית.
עורך הדין לא נכנע אחת הכישלון הראשון•
הוא התקשר עם ד״ר גולדין, סגן המנהל
הכללי של משרד הפנים, וסיפר לו
את סיפורם של שגי הנאהבים. דיר גולדין,
שהתרשם מהסיפור, ביקש לשלוח אליו אישית
בקשה נוספת, הבטיח להציג אותה
בפני שר הפנים.
יתכן שיהיה זה שר־הפנים, משה חיים
שפירא, שימלא את תפקיד הקוסמת מסיפות
אלף לילה ולילה, וישבור את המחיצה בין
פטמה ומחמוד.

הקוובה הדחוקה

זו היא התמונה היחידה של
פטמה הנמצאת בידי מחמוד.
התמונה פשתה דרך ארוכה: מירדן לאירופה ומאירופה לישראל.

ג׳ אייר תשכ״ה5.5.1965 ,

דליה לביא וגציגה
בחצוגת־אופנה כוסית
את ח״סתסי־קיד-
הוגחשוו הסשגע
את תור הים