גליון 1444 מתאריך 12 במאי 1965

מספר 1444

אוד• אבנר מדווח על
שליחות מיוחדת בחו״ל

מונח לפני גליון מס׳ 11 של
הנפש, הגליון האחרון של ה״שבועון לסאטירה,
להומור ובכלל״.
״ציפי מתה,״ מודיעה המערכת .״היתד,
ילדה טובה, כל זמן שהיחה. נולדה קוב,
אין מה לדבר. היתד, לה אפילו ילדות לא
קשה. אבל היא סבלה מחוסר ח מ צן...
האם החמצן הוא הכתבים, הקוראים הקונים,
המדינה, המצב הכספי?״
במשך 15 השנים שעברו, מאז קיבלה
המערכת הנוכחית לידיה את העולם הזה,
נסגרו למעלה מתריסר שבועונים עבריים
בישראל. כולם התיימרו להתחרות בנו,
בצורה זו או אחרת. הם למדו, בדרך
הקשה והיקרה, כי הוצאת שבועון אינה
דבר של מה־בכך.
החמצן החיוני — הכתבים, הקוראים,
הקונים, המדינה, המצב הכספי — אינו
בא מעצמו. יש ללחום בלי הרף כדי להבטיח
את הספקתו המתמדת. על אחת כמה
צפור

ורוחם סערה וגעשה, ותבעה כלי־ביטוי
עצמאי. באותן פגישות ראשונות — שעה
שידיעות אחרונות פיתה אותם לשוב ולעבוד
במשכורות בטוחות — נתבקל העיקרון,
כי הארבעה יעבדו ללא משכורת בשבועון
החדש. רק אלה מביניהם שלא יכלו
להתקיים מהכנסה אחרת יקבלו בדי מחייתם.
משתתפים מן החוץ יתבקשו לתרום
את יצירותיהם בהתנדבות.
בערב בו הופיע הגליון הראשון התגלה
מחזה שעלה על מה שהוצג על במות
התיאטרון. כמה מן האמנים הצעירים הידועים
ביותר עמדו ברחוב דיזנגוף, מכרו
לעוברים ושבים את השבועון החדש.
עידוד לא פחות חשוב קיבלו העורכים
מעשרות משתתפים, שהחלו שולחים את
יצירותיהם הכתובות והמצויירות, מבלי
לצפות לתשלום. אחד מהם חתם בשם־
העט ״ג׳אד״ .הסתבר שהוא רופא צעיר״
המסיים את שלב־ההתמחות שלו וחולם על

זרקור להסרטה * 1000 גזצגזג*
זרקור עם נורת
הקרנה קוורץ־יוד.
מעל 1000 וואט
תאורה אפקטיבית

מאפשר הסרטה
בלילה במסיבות
חגים וכינוסים.
שותפות גולדה־נאצר ב״ציפור־הנפש״

לכל מכשיר מצורף
מכסה־מגן למרה
(ואטה) להסרטה — ערובה להצלחה !

מיסודם של יוצאי הסגל האקדמי
של הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל

החלה ההרשמה ללימודי יום וערב

[ __בפיקוח

בניין,

משרד העבידה __ן

סרמוט

אדריכלי,

ומכונות

ומפות

| __בפיקוח הסתדרות הסכנאים__1

ריהוט ועיצוב פנים
[ __בפיקוח

משרד העבודה __|

ג ר פי ק ה עוימועוית
| __בפיקוח אגודת הגרפיקאים __|

פירסום ויחסי־ציבור
בפיקוח האיגוד הישראלי ליחסי ציבור

ועוד

עשרות

קורסים

אחרים

פרטים והרשמה

המכללהה פו לי ט כ ני ת
רחוב המסגר ,62

תל־אביב, טלפון 36487

וכמה כאשר השבועון הוא בלתי־תלוי,
ואינו ניזון מתקציב מפלגתי גלוי או משוחד
סמוי מקרנות השלטון.
על כן, למרות שאתה מקבל את גליון
העולם הזה רק פעם אחת בשבוע, מתנהלת
בו עבודה אינטנסיבית שבעד, ימים בשבוע.
עבודה, שבשיאה עולה הקצב שלה על כל
מד שמקובל בעתונים יומיים.
על כן, כאשר נודע לי על הכוונה להוציא
את צפור הנפש בשבועון עצמאי, הייתי
מלא חרדה לגבי הצלחתו.

בניגוד לתריסר השבועונים שנסגרו, לא
נועד צפור הנפש להתחרות או ללחום
בהעולם הזה. להיפך. כדברי אחד מעורכיו:
״הם ישלימו זה את זה. העולם הזה מספק
את האינפורמציה, את העובדות והמספרים
שעליהם מתבססת מלחמתו. אנחנו נספק
את התגובה הסאטירית למאורעות, ברוח
האינפורמציה של העולם הזה.״
לא במיקרה הופיעה, בגליון שלפני האחרון,
למשל, הקאריקאטורה המראה את
גולדה מאיר וגמאל עבד־אל־נאצר נושאים
כרזה הקוראת ״בוז לבורגיבה!״ באותו
שבוע עצמו היתד, כותרת שער העולם
הזה. :גולדה ונאצר נגד בורגיבה.״
עצם לידתו של צפור הנפש היתד, תוצאה
של אחד המאבקים הציבוריים, בהם נטל
העולם הזה חלק פעיל. היה זה על רקע
שביתת־הרעב של אורי דייוויס ומאסרו על
כניסה בלתי־חוקית לשטח 9בגליל. עורכי
העולם הזה היו בין תומכיו הראשונים של
של רעיון הפיקניק ההפגנתי ההמוני בשטח
— 9אותו פיקניק שעורר את זעמו של
עורך ידיעות אחרונות. מאמרו של ד״ר
הרצל רוזנבלום בגנות ה״ביטניקים״ ,ותשובתו
החריפה של דן בן־אמוץ (שפורסמה
בהעולם הזה) ,גרמו לפרישת מערכת צפור
הנפש מידיעות אחרונות.
בלהט המאבק על דמות הדימוקראטיה
וזכויות האזרח בישראל, מת המוסף הסאטירי
של הצהרון הבורגני, ונולדה ההחלטה
להוציא את השבועון הסאטירי העצמאי.

אילו היו עורכי צפור הנפש אנשי-
עסקים מפוכחים, לא היה יוצא לאור אפילו
גליון אחד של השבועון. הם היו עורכים
סקר־שוק, מנתחים את סיבית מותם של
שבועונים אחרים, נתקלים בקשיי מימון
ואשראי — וגונזים את הרעיון.
אבל הארבעה — דן בן־אמוץ, עמוס
קינן, חיים חפר ושמעון צבר — שהתכנסו
בדירת־הגג של בן־אמוץ, היו אנשי־רוח:

קאריירה של סופר. אחר חתם ״זאטופק״,
היה אח רחמן בבית־חולים.

היה ברור, כי תורמים אלה לא חיפשו
רק מוצא לשאיפות־הכתיבה שלהם, אלא
אף הזדהו עם רוחו של ^-השבועון. רוח
זו לא היתד מוטלת בספק, החל מן הכותרת
שהגיבה על הצהרות השלום של נשיא
תוניסיה (״איומי בורגיבה לא יפחידונו!״)
וכלה בליגלוג על הסיגגון המנופח של
העתונות היומית (״היום האחד באפריל!
התרגשות כללית שררה בציבור הישראלי
כאשר נודע שהיום ה־ 1באפריל״).
אלא שמנה זו של חמצן לא הספיקה
לקיום נפשה של צפנר הנפש. התפוצה לא
עלתה מעל ל־ 5000 גליונות לשבוע, והחובות
החלו מצטברים.
יצירותיהם העצמיות של העורכים, בתוספת
יצירות בעלות־רמה של משתתפים מן
החוץ, יכלו למלא ארבעה עמודים טובים.
אך מכיוון שקבעו לעצמם מתכונת שאפתנית
של 12 עמודים, היו נאלצים גם
להדפיס חומר שלא עמד על רמה כלשהי.
סיכסוך על הצורה הגראפית של העתון,
בין דן בן־אמוץ לבין שמעון צבר, גרר
את התפטרותו של צבר. חיים חפר, בעל
הקשרים ההדוקים עם רבים מאנשי־הצמרת
בשלטון, מצא את עצמו עומד בפני לחץ
עצום לסגור את השבועון. כאשר חלה
לפתע דן בן־אמוץ ונלקח לבית־החולים,
כשהוא סובל משטף־דם בקיבה, ניראה היה
כי השבועון לא יחזיק מעמד.
בבית־ד,חולים טיפלו בבן־אמוץ. ג׳אד״-
ו״זאסופק״ ,אבל הטיפול לא חיזק את
רוחו. כי רופאו ציווה עליו :״אם אתה
רוצה לחיות, אל תחזור לעבודה הזאת.״
אם הציפור לא קיפלה את כנפיה מייד
היה זה, בראש וראשונה, בגלל עקשנות
של עמוס קינן. הוא היה העורך, הכת*.
הנער־השליח. ותוך כדי כך גם חתם ע
דה ,״היה נעים. ואם יווצר פעם מצב
יהיו קהל, סופרים ומדינה שוחרי עת
סאטירי, נחזור.״
עד אז, לא יהיה ההפסד רק שלו.

העולם הזה 1444

1 0 1 1

א ד רי ריי בו ונו תי בו
!ידו־^רדד
מרזנום

1 *1 11*4
רמדב ענ ע גי בו גמרזירידג
מו קי רי

דירזרגעגר! דן דיודב
נ׳נבימודב דנו תי ר דג

תודי׳ ג ו ־ י ו נטד ־ וץמיסגריםג •

ר *מי ע -

הברי ון בע״כל

ג ר ״ ץומההבד ־ ע ז ־ יוגע\ד* חגו ־ ת * .בידןרובטו בג•ו, ארהי ־ ב

מכתבים
ארטילריה לכנה
עתה, באיחור של כמה שנים, אני נאלץ
להודות כי צדקתם. הצעתם פעם להקים
״מטכ״ל לבן״ ,שיהיה אחראי לניהול מית־קפת
שלום מצד ישראל. לאחרונה, עקב
הצהרותיו החוזרות ונישנות של נשיא תוניסיה
אל־חביב בורגיבה, התברר יותר ויותר
כי יש צורך במטכ״ל כזה.
העובדה המכרעת שבלטה לאחרונה, היא
שאין מעשים יזומים, אין תוכנית ישראלית
מקפת לפתרון בעיית יחסי ישראל־ערב.
בקיצור: אין מענה לאתגר.

שלמה גוריון,

בקאריקאטורה שהופיעה
בהעולם הזה
( )1442 ניראה
בורגיבה
אל־חביב
מול כיתת יורים.
אני מתנדב לתת
לו את מכת החסד,
מכיוון שאם הצעותיו
תתקבלנה תג־רמנה
לי טרדות והוצאות
מיותרות:
כדי לנסוע לעכו, לאכול
דגים במסעדת כהניו אבו־כריסטו, או לנסוע
ליפו, לחזות בהופעה
בחמאם, אזדקק לודיזה ואאלץ לשלם
מס נסיעות.

הטל בי זי ה
הב7חנאויב 7ה ל סלון #״ולך...

אברהם (עדי) כהניו, תל־אביב
חשבון אחר: בפדרציה מרחבית יוכל
הקורא כהניו לנסוע אף לביירות, או לל!א־היר,
מבלי לשלם מס נסיעות ומבלי לעבור
ביקורת במכס.

בחר במקלט הטלביזיה המתאים לסלון שלך.
בחר אותו באוירת סלון אמיתית -בסלון הטלביזיה.

כקורא קבוע של השבועון, התפלאתי
לקרוא בכתבה ״חביב הנוראי״ (העולם הזה
) 1442 את הפיסקה הבאה י ע רי מדבר
אל העברים ובורגיבה אל הערבים.״
אם כך, מה כל הרעש שהקמתם?

בחר אותו מבין חמישה-עשר דגמים שונים, שנבדקו כולם ע״י
מומחינו ונמצאו מתאימים לתנאי־הקליטה בארץ.
קנה לך מקלט טלביזיה, רק לאחר שתראה אותו בפעולה ורק
לאחר שתשווה אותו למקליטי טלביזיה אחרים.

רוני זילכרמן,

בסלון הטלביזיה יכול כל קונה להפעיל בבת אחת מקלטים
טיב £
שונים, מכוונים לאותה תחנה, וכך להשוות בדיוק

פעולתם.

המומחים בארץ.
מומחי סלון הטלביזיה יעזרו לך גם בבחירת אנטינה -אנטינה
שתתאים למקלט שבחרת, למקום מגוריך ולתחנות שאותן אתה
רוצה לקלוט.

סלביזיה

לסלון ־־ בסלון

הטלביזיה

תל-אביב, רחוב בן-יהודה ,71
טלפון 235739

014101

צרכי צילום והסרטה

לשרותך
1 1 1 1 3

תמיד
צילומים והסרטות
בחתונות, נשפים ובר־מצווה
בידי מומחים

דניז ־ בן־יהודה .68ת א

תל-אביב

פצצת בורגיבה היא טריק מחוכם וערמומי,
הטומנת בחובה סכנות גדולות ומרובות
לישראל, יותר מהכרזות המלחמה הקיצוניות
והגלויות של שליטי קאהיר.
האם לאור הוראותיו של בורגיבה עצמו,
לא ניראה לכם כי טיפולו של משרד החוץ
בפצצה היה יעיל?

איתמר כן-יום ף,

כל טלביזיה שתקנה בסלון מובטח לה שרות י עיל ע״י מיטב

ירושלים

תל-אביב

מיצעד צה״ל ביום העצמאות האחרון, לא
יכול היה לשמח אותי כמו המצעדים הכי
לא על הנשק לבדו תחיה
קודמים.
המדינה!
הפגנת הכוח הצבאי בוצעה על רקע הצהרותיו
של בורגיבה, והיא הוכיחה כי כל
המרץ שלנו מושקע רק בצבא, ולא מופנה
כלל לאפיקים אחרים, של מעש מדיני, המסוגל
לחולל תמורה במצבה של המדינה.
בעיני רוחי אני רואה את אותו יום
עצמאות שבו יבוטל כליל הצורך במצעדים
צבאיים, ותישאר רק ארטילריה מסוג מסו־יים:
זו המפגיזה פצצות שלום לכל עבר.

ציונה בברד,

חיפה
בורגיבה פצצת
נפלה למעשה על
ראשם של עורכי העולם
הזה.
אחרי הצטדקותו
של נשיא תוניסיה
בפני מנהיגי מדינות
ערב, כי הציע
את הצעותיו רק כדי
לשפר את עמדותיהם
של הערבים לגבי
דעת הקהל העולמית,
נדמה לי
כי התגובה (או חוסר
התגובה) של
מנהיגי ישראל הוכיחה את עצמה.
מי שנכשל בתגובה פזיזה היה דווקא
העולם הזה וכל תומכיו, שניתן להגדירם
כנערי אורי.

אסלאן כרמל,

חיפה

הנשק היעיל
הכתבה הגדולה ״האתגר והמענה״ (העולם
הזה )1442 משמשת כלי נשק יעיל ביד

כל אלה, ואני ביניהם, הלוחמים, במידת
יכולתם, לשינוי המדיניות של ישראל ביחס
למרחב.
הרבה פעמים ניתקלתי, בשעת ויכוח, ב
דרישת
היריבים שאוכיח את טענותי, בדבר
אזלת ידה של ישראל. זה לא קל להוכיח
דברים כאלה על רגל אחת.
עתה אני מפנה את השואלים לכתבות
של העולם הזה.

יד אכני,

ירושלים

אי־בטחדן
הפרט המזעזע ביותר בכתבה ״זבנג —
ומה הלאה?״ (העולם הזה ) 1442 הוא הרמז
על כך, שבין גורמי הלחץ למען הרפתקה
מלחמתית נמצאת גם מערכת הבטחון.
נדמה לי שבמקרה כזה יאה לה יותר
השם ״מערכת אי־ו,בטחון״י, או מערכת
סיכון חיי האזרח.

ד״ר אלכסנדר זק,

תל-אביב

כקורא ותיק של העולם הזה, אני
מרשה לעצמי למתוח עליכם ביקורת, על
הצורה שבה אתם מציגים את האישים
העומדים בראש מדינתנו.
הכתבות שלכם הן תמיד לצד הערבים,
נגד הקיפוח שלהם ונגד המימשל הצבאי.
מה אתם רוצים — שיבטלו את המימשל
הצבאי?
עליכם לדעת כי אז יתווספו הערבים שבארץ
על אויבנו מבחוץ, והעולם הזה
יהפך להעולם הבא.

יהושוע ששון,

תל-אביב

הפגנת יחיד
אין מילים בפי כדי להביע את הזעם
למקרא הידיעות כי לא היו מספיק כרטיסים
לבמות המוזמנים נ־מיצעד
צה״ל בתל־אביב,
להורים השכולים
של חללי מלחמת
ד,שיחדור.
היתי עד לתמונה
המבישה שתיירים
קנו כרטיסים לאחר
שכבר נפוצה הידיעה
בדבר המחסור.
פקידי המלון שבו
התאכסנתי רצו עם
הדרכונים הזרים של
התיירים, כדי להשיג
עבורם כרטיסים.
למרות היותי תייר כאן, ולמרות שתיכננתי
לחגוג את יום העצמאית ברחובות העיר,
גרמה לי הידיעה לדיכאון. נסגרתי בחדרי,
כהפגנת מחאה נגד המדינה, הרוקדת בפני
כל זר ואינה משלמת גמול קטן לאלה שלהם
היא חייבת כה הרבה.

דויד לנגה,

תל־אביב

אוחזי ההגה הדפוקים
כל הכבוד לכם!
כנהג צבאי, העובד ביום ובלילה כמו
חמור, ברצוני להודות לכם על הכתבה
״המוות והנהג העייף״ (העולם הזה .)1443
אנחנו תמיד דפוקים, וזו הפעם הראשונה
שבעייתנו מוצגת באור הנכון מעל דפי
העתונות.
אני בטוח שכך גם חושבים הרבה נהגים
צבאיים אחרים.

חייל,

אי־שס, צה״ל

לדעתי יש לתבוע מן הממשלה ומשלטונות
הצבא הקמתה של וועדת חקירה, שתבדוק
את נוהגי העבודה והסדרים של עבודת
הנהג בצה״ל.
בידי הנהגים הצבאיים מופקד רכוש יקר
של המדינה, נוסף לחייהם של חיילנו. לכן
נחוצים תנאים טובים לעבודתם.

רכקה רובינשטיין, חדרה
גבול הטימטום
יש גבול לאהבה (העולם הזה ) 1443 ויש

גבול לטימטום הביורוקרטי.
נידמה לי ששום אסון לא יקרה, ובטחון
המדינה לא יפגע, אם פטמה ד,יפר,פיה תורשי׳
לעבור את הגבול ולהתיישב בישראל,
כאזרחית לכל דבר.
אם שר הפנים, משה חיים שפירא, אבן
יתן הוראה כזו, תוכל פטמה להתחתן עם
מחמוד, לגדל את ילדיה בישראל. היא
בוודאי תודה על כך למדינה עד סוף ימיה.

שולמית קרמה,

נהייה

המוות הגואל
בהעולם הזה ( )1441 הופיעה כתבה ״ברוך
דיין אמת״ ,בה סופר על מותו של הדיין
(המשך בענזוד )6
העולם הזה 1444

בשליחות חשאית לסוסיו מאת אן פלמינג

ג׳יימם בונד שבור ומדוכא. רצח אשתו (שתואר בספר
״בשליחותה החשאית של המלכה״) פגע בו בצורה כה אנושה,
עד כי שוב אין הוא מסוגל לשרת כסוכן חשאי. הוא מתדרדר
לזרועות האלכוהול ונעשה ״סכנה בטחונית״ .לפתע חל מפנה.
ידיעה מהסוכן בטוקיו מוסרת כי ארנסט בלופלד שוהה ביפן.
בספר זה ״ שליחותחשאיתבטוקיו ״ ,מגיע מפגש
הענקים לשיאו. זהו מאבק אכזר בין מוחו הגאוני של ראש
עולם הפשע, לבין המבריק ורב התחבולות שבין סוכניה
החשאיים של הוד מלכותה, מלכת בריטניה.

פרק : 17 משהו רע מתקרב לכאן
טירתו של דוקטור שטרהנד לא היתר, שונה מהטירות עליהן למד בונד
בבית־הספר. הוא גילה דלת ממוסמרת, בעלת קמור בתקרתה, אכולה
מפגעי מזג האדר. מנעוליה ובריחיה היו אכולים ובמצב של התפוררות,
אך מנעול ושרשרת חדשים הותקנו וננעצו בעץ ובאבן שמסביבה. בונד
משש אותם באצבעותיו. כן! הם יכנעו בקלות לפצירה
שבכליו. האם יהיה מנעול נוסף מבפנים? כנראה שלא,
אחרת לא היה מותקן המנעול החיצוני. בונד חזר על
עקבותיו, חוזר ופוסע על טביעות רגליו הקודמות. דלת
זו תהווה מחר את מטרתו!
עתה בפוסעו ימינה, אך עדיץ צמוד אל הקיר, המשיך
בסקירתו. פעם אחת חמק משהו בין רגליו ונעלם תוך
גרירה כבדה, לתוך ערימת עלים מתחת לאחד העצים.
אילו נחשים אומנם תוקפים בני אדם? מלך הקוברה,
ממבה שחור, צפעוני משונן, נחש הרעידות, פר דה
לאנס. אילו אחרים? האם היו הנחשים ציידי יום
או לילה? בונד לא ידע. בין סיכונים כה רבים לא
נמצא אף האתגר של הרולטה הרוסית. כאשר
כל תאיו של אקדח התופי טעונים, אין אפילו
הסיכוי של אחד לששה, עליו ניתן לסמוך.
בונד נמצא עתה בצד האגם הפונה לטירה.
הוא שמע רחש קל, והסתתר מיד מאחרי
גזע עץ. קולות הנפץ של הענפים הנשברים
נשמעו באוזניו כנהמת היה פצועה. מאחד
השבילים הופיע אדם או ליתר דיוק, מה
שהיה פעם אדם. אור הירח הבהיר גילה
ראש נפוח כדי מידתו של כדורסל, ורק
סדקים צרים סימנו את המקום בו היו
העינים והפה. האיש נהם בעת שפסע כשכור,
ובונד ראה כי ידיו ניסו לגעת בפניו הנפוחים ולהפריד את הבשר שדבק
מסביב לעיניו כדי שיוכל לראות. מפעם לפעם עצר במקומו ופלט קריאת
כאב לעבר הירח. לא היתה זו קריאת פחד או מכאוב, אלא בקשה
ותחינה. לפתע עצר. דומה היה כי הוא רואה בפעם הראשונה את
האגם. בצעקה נוראה, בזרועות פשוטות כשל אדם הרץ לחבק את
אהובתו, הוא רץ לעבר האגם והשליך את עצמו לתוכו. מיד געשו
המים בתנועה שאותה ראה כבר בונד לפני כן, אלא שהפעם הקיפה
זו שטח גדול יותר של מים שנראו רותחים ממש ליד הגוף. אלפי דגים
קטנים, באורך של ששה איגטשים׳ נלחמו להגיע לאדם, במיוחד אל
ידיו ופניו החשופים. קשקשיהם נצנצו לאור הירח הכסוף. פעם אחת
הרים האיש את ראשו ופלט זעקת שבר קורעת לב, ובונד ראה כי
פניו מכוסים דגים כשערות מכסיפות. לאחר מכן צנח ראשו לתוך
המים, וגופו התהפך בנסיון להדוף מעליו את תוקפיו. אולם לאט־לאט
התפשט כתם כהה אדמדם מסביבו, ולבסוף נח בשקט, פניו בתוך המים,
ראשו וגופו רוטטים עדיץ מן ההתקפה שטרם הסתיימה.
ג׳יימס בוגד מחה את הזיעה הקרה מעל פניו. פירניאה! אותם רוצחים
דרום־אמריקניים קטנים, בעלי לסתות חדות כלד״בים, המסוגלים לכרסם
מום עד עצמותיו בפחות משעה! וזה היה אחד מאותם מתאבדים ששמעו
על מות איום זה! הוא בא לכאן בבקשו אחר האגם, והרעיל את עצמו
באחד השיחים. הר דוקטור שטרהנד אכן הכין חינגת־מוות עבור
קרבנותיו. משתה־מוות אמיתי!
ג׳יימם בונד נרעד והמשיך בדרכו. בסדר, בלופלד, הרהר. זהו סימן וקו
נוסף על החרב הנמצאת כבר בדרכה אל גרונך. בונד המשיך לפסוע.
בוהק מתכתי החל להיראות במזרח.
בכל רחבי הגן הורגש ריח של גפרית באויר, ולא אחת היה על
בונד לעקוף בקיעים מעלי קיטור ושלוליות בוץ רוטט של מעיינות

העולם הזה 1444

גפרית, כשמסביבם — לאור אזהרה — מעגלי אבן צבועים לבן. הדוקטור
נזהר פן יפול מישהו במקרה לתוך אחד מאותם לועות בוציים! עתה
הגיע בוגד ללוע כזה שגודלו כגודל מגרש טניס. פה ושם נראה שיח,
ובמרכז, על פני המים, שט שיח פורח — קריזנטמות. הן היו מסודרות
בקפידה, בדרך שהביעה משהו לחובב הפרחים היפני. למול בונד, מתוך
מעבה השיחים, הופיע גבר יפני מהודר. הוא עצר במקומו והתבונן זמן־
מה בבריכה הרותחת. הוא היה לבוש בקפידה ונשא מדים כשל פקיד
ממשלתי גבוה או אבי כלה הנכנסת לחופה. הוא החזיק בידו מטריה
וראשו, חבוש המגבעת, היה רכון לפנים, כאילו תוך עשית חשבון נפש.
הוא דיבר אל עצמו, קולו היד, שקט ודבריו מהירים, כאדם המתפלל
ללא תנועה בכנסיה, כמי שמבקש משהו מאלוהיו.
בונד עמד ליד עץ, צללית כהה בתוך האפלה. הוא חש כי עליו
להתערב במעשיו של האיש, אולם כיצד יעשה זאת ללא ידיעת השפה
היפנית, בלא אמצעי עזר זולת השלט ״חרש ואילם״ שברשותו? הוא
המשיך לעמוד ללא תנועה, והמתין לצעדיו הבאים.
האיש חדל ממלמולו. הוא הרים את ראשו והתבונן
בירח. אחרי כן הרים בנימוס את כובעו. לאחר מכן החזירו
לראשו, אחז במטריה מתחת לאחד ממרפקיו ומחא בכפות
ידיו. הוא החל ללכת, כאילו מיהר לפגישת עסקים, עבר
בזהירות את מעגל אבני האזהרה והמשיך לצעוד בקור־רוח.
הוא החל לשקוע בבוץ האפור. אף הגה לא נפלט
מפיו, עד שהגיע החום לגרונו. הוא פלט צעקה ״ארגה!״
לעבר הירח, וזהב שיניו נבלע במוות הלוהט. רק מגבעתו
נשארה על פני הבוץ. לבסוף נטתה המגבעת על צידה
ונבלעה גם היא בעקבות בעליה, וריח עז ומחליא של בשר
חרוך התפשט באויר והתגבר על צחנת הגפרית שעלתה
באפו של בונד.
בונד עצר בזעמו הגואה. אדם המשתכר
בכבוד, הלך בכבוד לפגוש באבותיו — פשעו
הבלתי ידוע כופר בעת שעצמותיו שקעו ב קיבת
העולם. קו נוסף נחרת בחרב הדמים
של בלופלד. מדוע לא בא חיל האויר היפני
להפציץ מקום זה ולשרפו עד היסוד בפצצות
נפל״ם? כיצד יכול אדם זה לקבל הגנה
ממדענים וחוקרי צמחים? ועתה, הוא עצמו
נמצא כאן. בודד בגר,ינום של מטה, מנסה
לבצע את השליחות כמעט ללא נשק, לבד
משתי ידיו. המשימה הנה חסרת תקוה! לא
ניתן לו אף סכוי של אחד למיליון. הנמר
וראש מימשלתו יקבלו את התמורה לקסם 44 היקר שלהם בבשר אדם,
במאה שמונים ושתים ליטראות בשר שלו, למען הדיוק!
כשהוא מקלל את מזלו, מקלל את הנמר, מקלל את כל יפן, המשיך בונד
בדרכו, וכל אותה עת היה אי־מי לוחש באזנו :״אך האינך רוצה להרוג
את בלופלד? האינך רוצה לנקום את מותה של טרייסי? האין זו הזדמנות
מתת־אלוהים? הצלחת יפה הלילה. חדרת למבצרו, וסיירת בשטחיו. אפילו
מצאת דרך להכנם לטירה, וכנראה יעלה בידך לחדור גם אל חדר המטות
שלו. הרוג גם אותה באותה הזדמנות! ולאחר מכן — חזרה לאנגליה
ולתהילות מפקדך. חדל להתייסר ולהתענות ! במקום כלשהו ביפן מתבצעת
התאבדות כל שלושים דקות, במשך כל יום מימות השגה. חשוב על
מטרתך !
ובוגד שמע ללחישה באוזנו והמשיך בסבובו לאורך הקיר עד שובו
לביקתה בה התמקם.
הוא העיף מבט אחרון בגן לפני שנכנס. הוא ראה את צואר האגם
במרחק של כעשרים יארד ממנו. השחר החל לעלות. חרקים גדולים החלו
להתעופף בין השיחים. היו אלה זבובי דרקון וורודים. וורודים ! מרקדים
ומקפצים. כמובן! ה״האיקו״ של סוכנו הגוסס של הנמר! היה זה מחזה
הבלהות האחרון שלו מן המקום. בונד נכנם לביקתה. גישש בזהירות
ופילס לו דרך בין כלי העבודה, נכנם לקן שבנה לעצמו, כיסה את עצמו
בכמה שקים, ושקע בתרדמה רדופת רוחות, בעותים וצריחות.

הקטע הוא מתוך הספר ״בשליחות חשאית לטוקיו״ .רב מכר
עולמי נוסף של הסופר יאןפלמינג, יוצרו של ג׳יימס בונד,
הספר יצא, לראשונה בעברית, בהוצאת ״ספיח״ וניתן להשגה
בכל חנויות הספרים.

מכתבים .
(המשן מעמוד )4

הרבני פינחס אליהו פרידמן מתל־אביב.
סופר בה כי מותו פתר בעייה של מינוי
דיינים חדשים, איפשר למנות מיספר שוזר.
של דיינים ספרדים ואשכנזים. זה הזכיר לי
סיפור ששמעתי מפי המגיד הגדול ממינסק,
שהנשיא זלמן שז״ר מקדיש לו מקום נכבד
בספרו כוכבי בוקר:
בערב פסח קרתה מהומה גמלה בעיר.
נמצא ילד הרוג, והיהודים חששו מפני הפוגרום
הממשמש ובא. גדולי העדה התכנסו
לדון במצב, כשהרבי יושב בראש השולחן
ונאנח. לפתע התפרץ לחדר מאירקה השמש,
כשהוא צוהל משימחה. כשנשאל השמש לפשר
השימחה, השיב :״ סכנת הפוגרום
חלפה! התברר שהילד ההרוג הוא יהודי!״

יוסף קורכמן,

תל-אביב

תנועת המרי
נוכח גל ההתייקרות הפוקד את הארץ,
ונוכח חוסר האונים ואי־האכפתיות של העסקנים
המפלגתיים למיניהם, הדואגים לספק
לעצמם מכוניות פאר,
אני מציע דרך
חדשה למאבק ציבורי!
יש לארגן שביתת
קניה, של מיצרך
זה או אחר, שמחירו
הועלה באופן
שרירותי.
הכושים בדרום-
אפריקה ערכו בזמנו
שביתת נסיעות,
אילצו את בעלי האוטובוסים
להוריד יורדן לבסוף את מחיר הנסיעה,
שהועלה קודם
לכן וששימש סיבה לשביתה,
אתם הוכחתם כבר לא פעם כי אינכם
נרתעים ממאבק צודק. לכן אני קורא לעורכי
העולם הזה לעמוד בראש תנועת
מרי אזרחי, לשמש לה כמנחה וככלי ביטוי.
אני מוכן לעזור לכם בכל מה שאדרש,
ואני מכיר עוד עשרות אזרחים החושבים
כמוני.
אתם היחידים המייצגים את האדם הקטן,
ועליכם מוטלת החובה לעשות משהו בנידון
— עכשיו!

דנים יורדן, חיפה
נלכדה כרשת
הגליון האחרון של העולם הזה עירער
לגמרי את שלזזת המשפחה שלי.
כבר למעלה משנה שאני נלחמת בבתי,
החולמת להיהפך לדליה
לביא שניה.
הילדה קוראת בקביעות
כל מילה ש־מתפרסמת
על דליה
בעתונות, חולמת על
נסיעה לעולם הגדול
ועל חיי זוהר כפי
שמנהלת השחקנית
הישראלית.
הנימוק האחרון
שנשאר לי היה, כי
צעירה עבריה חייבת
לחיות בארץ מולדתה
ואסור לד. לתכנן
עזיבה של הארץ. והנה, פירסמתם את
תמונותיה של דליה בבגד־הרשת (העולם
הזה — )1443 ועכשיו בתי נדבקה גם ב־שגעון
הזה ורוצה לחתוך את בגד־הים
שלה בהתאם.
מה אני יכולה לענות להז

דכורה היימן,

חיפה

שזו רשת ריגול מסוכנת.

טעות לעולם צודקת

20ס>גר>ות 1.ל״י * תוצרת דובק בע״מ

חג הפסח, אחד במפא ״ י ויום העצמאות
(גבעתון, שבועון גבעתיים).

משה קשטן,

הספר הופיע

גבעתיים

בספה האנגלית (חרות).

אלי ממן,

ירושלים

את נשות חייו האחרונות חי בפאריז
(ידיעות אחרונות).

חיים חבויניק,

רמת-גן

מצעד הצבי (הארץ).

צבי בן־צכי,

תל-אביב

זבות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למבתכים.

העולם הזה 1444

־1־11

ד 01 יוג1

* 1אשר כפיל שובר את קליפתה של
^ ביצה — אלף חכמים לא יתקנוה.

זה נשלח חיל־הנחיתה לאי, כדי ״להגן על
חיי האמריקאים״.

זהו הלקח הראשון של סאן דד
מינגו.

ברגע שהגיע החייל הצפון־אכד
ריקאי הראשון לאי, לא היתה שם
שום מלחמת-אזרחים. הכוחות הנאמנים
לבוש שלטו באי, והעם
היה מלוכד מאחוריהם. כוחות הגנרל
ואסין כבר היו מוכסים.

זהו הלקח השני של פאן דומינגו.

חיל־הנחיתה כבש חלקים של עיר־הבירה,
הטיל מצור על כוחות הנשיא החוקי. הוא
קבע את מטהו במיפקדת הגנרל ואסין. אנשי
ואסין ואנשי חיל־הנחיתה פעלו במשותף,
אסרו במשותף עסקנים שמאלניים.

ולד,יפן: כאשר אדם חכם מצליח, בעמל
סבלני של שנים, להצעיד את האנושות
צעד קטן קדימה בדרך אל האור — די
במעשה אחד של כסיל כדי להחזירה למחשכי
הג׳ונגל.
כי החייל הראשון של חיל־הנחיתו! האמריקאי,
שדרך על אדמת האי הקאריבי, דרס,
ללא תקנה, את מיפעלו הגדול של ג׳ון
פיצג׳ראלד קנדי.

סאן־דומינגו, כדי לתת חיפוי וסיוע לחיילי
ארצות־הברית.
כאשר נוכח המוסד לדעת כי הכת הימנית
של הגנרל ואסין מעלה צחנה רבה מדי,
החליט להחליפה ב״ממשלה״ חדשה, שתעמיד
פנים כ״כוח שלישי״ .אך חוץ מעתוני
ישראל לא התייחס לכך איש ברצינות. ה־
״ממשלה״ החדשה היא ממשלת המוסד —
וכך מתייחם אליה העולם. ואילו העם ך־
דומיניקאי מלוכד אחרי ממשלת הגנרל קא־מאנו,
נאמנו של הנשיא בוש, שהושבע בחוק
על־ידי הפרלמנט הנבחר.

עד היום לא סיפקה וושינגטון

**ה קרה כסאן־דומינגו? אין כל
ספק לגבי העובדות. הכל נעשה כמעט בפרהסיה.
עתונות הגונה — כמו הצרפתית,
למשל — אינה מתקשה במס^ית תמונה
מהימנה.
(אין הדברים אמורים, כמובן, לגבי העתו־נות
הישראלית. זו מפרסמת רק הודעות־תעמולה
אמריקאיות, במסווה של חדשות.
אין בה אפילו נימת הביקורת הקלושה הקיימת
בעתונות האמריקאית עצמה. עתוני
ישראל הם, ברובם הגדול, אמריקאיים יותר
מן האמריקאים).
הנה כי כן, זו התמונה:

זה היה המצב עד ליום השבת,
ה־ 24 באפריל, כאשר התקוממה
קבוצה של קצינים מתקדמים והכריזה
על החזרת בוש לנשיאות.

ןץץ־ 24 שעות החלה התגובה של ארי
4צות־הברית. המהירות מוכיחה כי הכל
היה מוכן מראש.
המוסד נתן הוראה לגנרל הימני ואסין
להפציץ את סאן־דומינגו. הפצצה זו שימשה
תירוץ כדי לקבוע שבאי שורר תוהו־ובוהו
וכי מתנהלת מלחמת־אזרחים. בחסות תרוץ

ואז באו מאורעות ם אן-דומינגו,
ובמחי יד נשכר הבל.
גל עצום של שינאה לארצות־הברית מציף
ברגע זה את כל ארצות אמריקה הלאטינית
— גל לאומני של עלבון והשפלה. בראשו
עומד השלטון החדש בצ׳ילי. הכוח השלישי
נמצא עתה בסירה אחת עם אנשי קאסטרו.
דה־גול וקוסיגין מדברים אליו בשפה אחת.
שוב לא נותרו לארצות־הברית ידידים,
אלא הפיאודלים הגרועים ביותר. אין זה כוח
מבוטל. מאחוריו עומדת כל העוצמה הצבאית
והכלכלית האדירה של ארצוה־הברית,
וכל הקנוניות החשוכות של המוסד לביון.

אף במה זמן יעמדו הכידונים
והפגיונות מול מצב סוציאלי שאין
לו תקנה, זולת המהפכה?

ך* אזרח הישראלי, העסוק בענייניו ש!
1לו, מתייחס אל מאורעות סאן־דומינגו
כאל מחזה רחוק, שאינו נוגע לו.

זוהי טעות. הדבר נוגע לנו.
ישראל היא מדינה קטנה. אין היא מעוג־יינת
שהעולם יחזור אל הג׳ונגל.

בי כג׳ונגל זה -לא אנו נהיה
הנמרים. ומה שקרה אתמול בסאן־
דומינגו, יכול לקרות מחר כאן.

ניכור העלילה הוא מופר. שמו
סי-איי-אי -המוסד המרכזי לביון
של ארצות-הברית.
זהו מוסד אדיר. יחד עם שאר ענפי מנג־נון־החושך
האמריקאי, הכפופים בעקיפין למרותו,
חולש המוסד על תקציב שנתי העולה
פי שש על תקציב מדינת ישראל
כולה. יש לו שלוחה בכל מדינה בעולם.
ובארצות־הברית עצמה הוא מהווה מדינה־בתוך־מדינה,
משוחרר מכל ביקורת יעילה.
ברפובליקה הדומיניקאית שלט דיקטטור
בשם טרוחיו. הוא היה קשור, כמובן, במוסד,
אך הוא התגרה בדיקטטורים אחרים
בדרום־אמריקה, שגם הם היו קשורים במוסד.
לכן החליט המוסד לחסלו.
כך פרצה הפיכה בסאן־דומינגו. טרוחיו
נרצח. אחרי לבטים רבים נבחר נשיא דמו־קראטי
בשם חואן בוש — הנשיא הראשון
בתולדות הרפובליקה שנבחר אי־פעם בבחירות
חופשיות. אבל בוש לא מצא חן בעיני
המוסד. הוא דמוקראט שמאלי־מתון( .במושגים
של ישראל, אם בכלל אפשר לעשות
השוואה: משהו בין ליברלי־עצמאי וליברלי־ימני).
המוסד
החלים לסלקו. הוא בחר בגנרל
מסויים. הגנרל המסויים ביצע הפיכה. בוש
גורש. הוא לא ברח לברית־המועצות, גם לא
לקובה. הוא השתקע בפורטו־ריקו, שהיא
דווקא מושבה של ארצות־הברית.
בסאן־דומינגו שלטה מאז כת של גנרלים.
היא לא ייצגה את העובדים, גם לא את המעמד
הבינוני, גם לא את הימין המתון.
היא ייצגה כנופיה זעירה של פיאודלים
מקומיים, את חברות־המונופול האמריקאיות
— ואת המוסד המרכזי לביון.

אך בכל זאת החלה התקדמות. בצ׳ילי
הגיעה לשלטון מפלגה נוצרית־דמוקראטית
שמאלית־מתונה ׳.קאסטרו לא הצליח לחולל
מהפכות. נידמה כי התגבש כוח שלישי.

בסאן־דומינגו נקבע תקדים. מעצמה גדולה
יכולה להנחית חיילים בחוף מדינה אחרת,
ללחום בממשלתה החוקית, לכפות עליה
ממשלה אחרת. היא יכולה לעשות זאת בגלוי,
בפרהסיה, כמעט ללא הסוואה, בהב־ריזה
כי לא תסבול כינון שלטון ״קומוניסטי״
במדינה סמוכה. האמריקאים עצמם
הם הקובעים, כמובן, מיהו ״קומוניסט״ ומי
לא. אם חואן בוש הוא קומוניסט — מדוע
לא דה־גול? או (להבדיל) לוי אשכול?
ואם ריקאי לצבא סיני?
גי א גו -ג א סז גז אן ־ חנזינ גג?
אנשי חיל־הנחיתה באו ״להציל אזרחים
אמריקאיים״ .בהדרגה השתנתה ההנמקה,
ונאמר כי באו למנוע השתלטות הקומוניסטים
על האי. השתלטות זו, נאמר, כבר החלה.
לא עברו ימים רבים, ונסתבר כי המוסד
המרכזי לביון מסר לנשיא ג׳ונסון ביודעין
אינפורמציה כוזבת על מהות הכוחות שעמדו
מאחורי הנשיא בוש. כוחות אלה היוו.
קואליציה רחבה מאוד, החל בימין המתון
וכלה בשמאל הקיצוני. הקומוניסטים היוו בה
מיעוט מבוטל.

אף המוסד כלל לא התכוון להילחם
בקומוניזם. הוא התכוון ללחום
נגד עליית שלטון דמוקרא-
טי-ליכרלי. בי המוסד הוא ימני-
קיצוני, והוא תומף כבל רחבי היבשת
האמריקאית (ולא רק שם)
כיסודות הימין הקיצוני -הפיאודלים,
המולטי-מיליונרים, הגנרלים
ואנשי שרותי־הסטחון.
מאחר שאותם היסודות שולטים, בעזרת
המוסד, ברוב מדינות אמריקה הלאטינית, לא
היה קשה למוסד לכנס את ״ארגון מדינות
אמריקה״ ,ולקבל שם הוחלטה בזכות הקמת
כוח־חירום כלל־אמריקאי ..כוח זה יבוא ל־

מותר לחיל־הנחיתה האמלנחות
כך -מדוע לא
הסובייטי? או לצבא האו
לצבא המיצרי?

לעולם שמץ של הוכחה בי ממשלה
זו כפופה לקומוניסטים.

ד כאן הכל ברור. לא ברור רק מדוע

* הו הצד העקרוני. אך יש עוד צד
( אחד, מוחשי עוד יותר, הנוגע לישראל.
מאוד־מאוד.
ברגע זה תוססת אמריקה הלאטינית כולד״
היא מקשיבה באוזן דרוכה לכל מילה,
לכל הגה. ברגע זה נוצרים יחסי ידידות,
וגם יחסי איבה. הכל נמדד ונשקל מחדש.

שהרי גם זה ברור: ינצח מי
שינצח כאי -ארצות־הברית נחלה
בו תכוסה.

מה הקול הבא מישראל? האם
זה הד קולה של וושינגטון, או
קול עצמאי? או שמא נאלמה
ישראל דום?

לינתןג׳ גגגגוןבפנוגלת

> פעל הנשיא ג׳ונסון כפי שפעל.

כאשר הגיע הנשיא קנדי לשלטון, הוא
הבין כי דרוש שינוי מוחלט במדיניות ארצו
בדרום־אמריקה. בכל רחבי אמריקה הלאטי־נית
מתקרב המצב להתפוצצות. הפער בין
ההמונים מובי־הרעב לבין קומץ הפיאודלים
השליטים הפך בלתי־נסבל בימינו. הוא מוכרח
להביא למהפכה — כמו בסין, בקובה
או במצריים. מהפכה זו יכולה להיות דמו־קראטית
או קומוניסטית.
קנדי החליט להקדים תרופה למכה, לעודד
ברחבי היבשת כוחות דמוקראטיים, ליברליים
ואפילו סוציאליסטיים, שיחוללו את
המהפכה בעזרת ארצות־הברית, ובלי הקומוניסטים.
לצורך זה הכריז על ״הברית למען
הקידמה״ ,הזרים כספים אדירים ליבשת.
ההצלחה היתד, מועטה. הכסף נעלם בכיסי
השליטים. המוסד המרכזי לביון ציפצף על
קנדי, המשיך לתמוך בידידיו מאתמול.

מיליונים מקשיבים.
דה־גול דיבר. עתה הוא הגיבור הגדול של
אמריקה הלאטינית.
ירדן דיברה. נציגה במועצת־הבטחון השמיע
נאום ביקורתי, שזכה לתשומת־לב. הוא
ירכוש אהדה לערבים.
עד היום קיימת בלב החוגים המתקדמים
באמריקה הלאטינית ידידות רבה לישראל.
פידל קאסטרו נשאר אחד הגשרים האחרונים
בין ישראל והעולם הערבי. אך עתה
מגויים העולם הערבי כולו כדי לשכנע את
אמריקה הלאטינית כי ישראל היא משרתת
של וושינגטון, וכי גורל אחד מאחד את
קאהיר וקאראקאם, ביירות ובואנוס־איירם.
מצפוננו האנושי, אחריותנו כלפי משפחת-
העמים והאינטרס של ישראל חברו יחדיו
כדי לצוות עלינו להשמיע את קולנו:

חרות לסאן־דומינגו !

א ת ־י א בנ די

חביב הווראי
כתבה שלישית בסיווה: מנהיג בניו בעולם העובי ננג ש עם אוו׳ אבנו׳
אחרי כתיבת שתי הכתבות הראשונות
בפידרה זו, קיבלתי הודעה דחופה מפי
ידידים בחוץ־לארץ :״בוא מייד!״
שהיתי בחוץ־לארץ במשך עשרה ימים.
במשך עשרה ימים אלה, לא עשיתי דבר
זולת לשוחח על ענייני ישראל־ערב -בוקר,
צהריים וערב. נפגשתי עם עשרות מומחים
ערבים ולא־ערבים, מנהיגים וידידיהם של מנהיגים, אנשי שלטון ומהפבנים, עתו־נאים
ואנשי־רוח, אנשים המצויים בסודן

של כל מדינות ערב.
בכל אשר פניתי, נהניתי מעזרתם הפעילה
והמסורה של ״ידידים״ -אנשי־הרצון־
הטוב הפועלים למען עניין שאינו נוגע להב,
העושים למען השלום שלא על מנת לקבל
פרם, ולעיתים תוך סיכון ענייניהם האישיים.
לכל אלה, שאיני יכול להזכיר את
שמם, אני רוצה להביע בצורה זו את
תודתי, אך בי רובם אינם יבולים לקרוא
את הדברים.

מטרתו של הקורס המזורז, שהוא אולי
יחיד-במינו, היתה אחת ויחידה: לברר מה
המצב בעולם הערבי למחרת יוזמת בורגי•
בה. חלק מן התוצאות אמסור להלן, ובכתבות
הבאות. חלק אחר איני יכול למסור
בלל, אף לא בצורה מוסווית, מבלי להביא
נזק חמור לעניין.
אפתח בשיחה החשובה ביותר -בל־בך
חשובה שרק למענה בלבד היה בדאי להרחיק
בנסיעה לבל מקום בעולם.

ב&יעוה ע העתיד
ך* איתי את

פניו פעמים רבות — בתמונות. עתה ישב מולי, חייך והציע לי

סיגריה ואש.

מחשבה. בזה הוא רואה, בשלב זה, את תפקידו העיקרי. הוא גורם לכך שהערבים
יתחילו לחשוב מחדש על בעיית ארץ־ישראל.״

הידידים, שביקשוהו לקבל את פני, נדהמו כאשר הסבים בלי
בל קושי. הם נדהמו שבעתיים כאשר הזמין אותי למשרד רישמי.
בשנת ,1965 בראשית השנה ה־ 18 לקיום ישראל, כמעט ולא תיתכן פגישה בין ישראלי
ובין מנהיג ערבי. כאשר נערכת פגישה כזאת למרות הכל, אחרי שידולים ותמרונים
מסובכים, היא מתקיימת תמיד בחשאי, במקום ניטראלי — לרוב בביתו הפרטי של צי
שלישי, שאינו ישראלי או ערבי. היו לי פגישות רבות מסוג זה בעבר.
לא כן היתד, פגישה זו. נכנסתי לבניין בשעה היעודה. מזכיר ערבי, אדיב מאד, קיבל
את פני והוליך אותי במסדרונות שהיו מכוסים בשטיחים עבים. עתונים ערביים היו
מונחים על השולחנות; תמונות של מנהיגים ערביים היו תלויות על הקירות.
כעבור כמה דקות לחצתי את ידו של המארח.

^עשה של אגזון פנבגנזבוי
יני יכול לומר מיהו ומהו. איני יכול לזהות אפילו את ארצו, ואת כתובת משרדו.
^ ״אנחנו יכולים לשוחח כאיש אל רעהו *,אמר בראשית הפגישה .״אך איני יכול למסור
הודעה בשם ממשלתי. אתה בוזדאי מבין זאת.״

הבינותי. הכינותי גם שעצם הפגישה הוא מעשה של אמון פנטסטי
מצד האיש.

כי אילו התפתיתי לגלות את זהותו ואת מקום הפגישה — למען הסקופ העתונאי —
הייתי יכול להביא לו ולמדינתו נזק עצום. רבים האויבים הממתינים רק לרגע זה, בו
יוכלו לחצצר בעוצמה, מעל גלי האתר, כי סלוני נפגש עם ״סוכן ציוני״.

לכן אסתפק בקביעה הסתמית כי בן־שיחי הוא אחד המנהיגים
הבכירים של העולם הערכי כרגע זה, שיש לו השפעה מכרעת על
על עיצוב המדיניות של ארצו, וכי גדולי העולם מקשיבים לדבריו
כתשומת-לב.

אין הוא פחות חשוב משר־החוץ העיראקי, עמו נפגשתי לפני שש שנים.
הקורא יצטרך לקבל את הדברים כמו שהם — מבלי לבקש הגדרה נוספת בשלב זה.
אני מקווה שלא יארך הזמן ואפשר יהיה להסיר את מעטה הסודיות מפגישה זו.
השאלה הראשונה והעיקרית שלי היתה: מה רוצה אל־חביב בורגיבה? מה תוכניתו האמיתית?
״הנשיא בורגיבה אינו מייצג תוכנית ברורה,״ השיב האיש .״הוא מייצג תהליך של

סזשוב גחזדש
אם הצליח
| ן ״כן, אני בהחלט סבור שבן. הוא זרע זרעים, שאי־אפשר עוד
לעקרם. בכל רחבי העולם הערכי הוא גרם לכך שאנשים יתחילו
לחשוב מחדש. כי הוא ביטא דברים שרבים חשבו אותם ככר קודם
לכן, אך לא העזו לאמרם״.
בכך?

הצטרפתי לדיעה זו. הזכרתי עובדה, שכמעט נשכחה לאחר מכן, כאשר החלה
ההתרוצצות במחנה הערבי.
הרי בורגיבה דיבר על תוכניתו עם גמאל עבד־אל־נאצר. קשה לקבוע מה בדיוק
דובר באותה שיחה בקאהיר. בורגיבה טען כי עבד־אל־נאצר הסכים עימו. אחרי הפגישה
ראינו, גם בישראל, על מסכי הטלביזיה, את שני המנהיגים לוחצים ידיים בידידות.
(אחד מידידי, שנפגש פעמים רבות עם נשיא מצריים והמכיר אותו היטב, ניסה לשחזר
באוזני מה אירע, לדעתו, באותה פגישה. בורגיבה הביע את רעיונותיו. עבד־אל־נאצר
הקשיב באהדה, הפליט כמה מילים בלתי־מחייבות על כך שאכן דרושה יוזמה חדשה
בעניין פלסטין. בורגיבה קיבל את הרושם הברור כי זוהי הסכמה מפורשת מצד נשיא
מצריים, למרות שעבד־אל־נאצר נמנע, בפקחותו הרגילה, מלהתחייב על כך בפין־וש).
לאחר מכן השמיע בורגיבה את הכרזתו הראשונה בעיר העתיקה, בפני הערבים. אילו
היו הדברים מצלצלים באוזני שומעיו ככפירו,־בעיקר־ ,היתד, מתרחשת התפוצצות מיידית.
אך שום התפוצצות כזאת לא היחד.,

משמע: דבריו של כורגיכה על שלום ״תוך כבוד הדדי״ לא גרמו
לזעזוע ספונטאני.
חשוב מאד להבין ולזכור זאת. אילו בא לארץ מנהיג זר — למשל ראש ממשלת
דנמארק — ואמר, במסיבת־עתונאים בתל־אביב, שישראל צריכה לוותר על ריבונותה,

אור׳ אבנר׳
היתד, המדינה כולה הופכת כמרקחה. אם לא היתר, תגובה כזאת בירדן, משמע שדבריו
על שלום שוב אינם מד,ודים, בארץ ערבית, כפירה בקודש הקדשים.
לאחר מכן נסע בורגיבה ללבנון. שם כבר ידעו על כתנותיו. בכל זאת נתקבל בכבוד
ובפאר, חזר שם על דעותיו ביתר תוקף. שוב לא היתד, שום התפוצצות. ושוב נמנעה
קאהיר מכל תגובה נזעמת.
לאחר מכן, בגלל סיבות שאינן קשורות בהכרח ביחסי ישראל־ערב עצמם, התפוצץ
העניין בצמרת הערבית, והחל המאבק הגדול. אך אין לשכוח לרגע, כי במשך כמד,
שבועות נשמעו הדברים בשקט, ללא תגובות נסערות (חיוביות או שליליות).

דבר זה מאשר, בלי ספק, את דבריו של כן־שיחי: כורגיבה הבריח
את ערביי המרחב המזרחי לחשוב.

״הדינאגזיום של השלום״
צלנו, אמרתי, ישנם אנשים רבים המאמינים כי הנשיא בורגיבה פשוט המציא
שיטה חדשה, פיקחית יותר, לחיסול ישראל. הצעתו לחזור לתוכנית החלוקה של
1947 נתקבלה בכמה חוגים ברוח זו.

״הנשיא בורגיבה לא דיבר אל ישראל ״,אמר בן־שיחי .״הוא דיבר
אל העולם הערכי״.
וכאן אמר האיש דבר שאני מהסס להזכירו. כי היתר. זאת חזרה — כמעט מילה
במילה — על דברים שאני עצמי כתבתי בראשית סידרה זו. איך יאמין הקורא הישראלי
כי מנהיג ערבי אומר את אותו הדבר בדיוקי ובכל זאת: זוהי עובדה. אותו מנהיג
לא קרא, כמובן, את דברי.

מסתבר בי הרעיון עצמו מובן מאליו לבל מי שחושב ברצינות
על מיבצע של שלום במרחב.
עדיין לא הגיעה העת, אמר המנהיג, להידברות ישירה בין שני המחנות. בשלב הנוכחי
יש להכשיר את הלבבות. יש ליצור אווירה. זאת ניתן לעשות רק כאשר שוחרי־השלום
הערביים ידברו אל הערבים, ושוחרי־השלום היהודיים ידברו אל היהודים.
״יכולות להיות שיחות שקטות בינינו, כמו שיחתנו זאת. בשלב מאוחר יותר יכול
לקום מגע ישיר וגלוי.

״אך ברגע זה ידברו הערבים אל הערבים, ואתם תדברו אל כני
עמכם״.

בורגיבה הגיבור: עס עבר״אד1-אצד בשבועון ונצר

האם ימשיך בכך הנשיא בורגיבה?
״בוודאי. הוא ימשיך לפעול בכיוון שהתחיל בו. הוא יפעל למען הוצאת המיסטיפיקציה,
הוצאת ההתלהבות, מן הבעיה הישראלית־ערבית. בכך הוא רואה את תפקידו. להוריד

במדינה
העם
א*וה כבודל
האיש המושמץ ביותר במדינה היה השבוע
פרופסור מרטין בובר.
הוא שכב בבית־חולים, כאשר התנהל
נגדו מסע־ההשמצות בן השעתיים, באולם
הישיבות של עיריית ירושלים. ההזדמנות
החגיגית: עריכת הדיון בהצעה להעניק
לו אזרחות כבוד של העיר.
כך זכה פרופסור בובר באורחות הכבוד:
אקסלרוד (חרות) :אם תתקבל החלטה
כזאת היא לא תשקף את דעת כל אזרחי
העיר. היא תהייה כפיית דעת המיעוט. אני
מציע לדחות את ההצבעה כדי שהסיעות
תוכלנה לגבש התנגדות גדולה יותר.
דויד הכהן (חרות) :אין זה סוד
שהייתי מתלמידיו של בובר. אך למרות זאת
אני מתנגד להעניק לו אזרחות כבוד. הוא
העז ופרץ את חומת החרם נגד גרמניה.
הוא קיבל פרם ספרותי מידי המרצחים הנאציים
ב מינכן...

דוקטור יעקוכי (ליברליים) :לא

נכון, זאת היתד, פראנקפורט !
נציג המפד׳׳ל: מה פתאום? שטויות!
זאת היתד, האמבורג!
ראש העיר: שקט! שקט!
דויד הכהן (חרות) :חוץ מזה הוא
ביקש חנינה על אייכמן. אבל כשתלו את
הלוחמים העבריים נדם קולו. הוא לחם בלי-
חמים על שלמות המולדת והוא גינה אותם.
ש. ז .דרוק (פאג״י) :העיריה תפגע
במוסד ששמו אזרחות כבוד אם היא תעביר
הצעה כזאת. דיעותיו של בובר ז,ן
סילוף האמונה באלוהים.
ש. פרוש (אגודת ישראל) :דיעו-
תיו של בובר הן פגיעה באמונה וערכי
היהדות.

שלה, לוי אשכול, לפרטם ראיונות בעיתונות,
לגינוי הסחבת. אלא שלעומת הנימה
החצופה של דוברי ממשלת בון, אשר
האשימו את ישראל בסחבת והעלו על נס
את ״סגולותיו ומידת סבלנותו של ד״ר
קורט בירנבאך״ ,נשמע צליל מתרפס בדבריו
של אשכול, כי ״מתקבל הרושם,
שמנסים להרוויח ימים. דבר זה כשלעצמו
אינו חייב להיות בלתי־מובן, אך אם
נחוצה לבון שהות־מה כדי לשכך יותר
את חמת הערבים, הם יכלו לומר זאת
בפשטות.״
אדנאודיכךגודיץ. מלאי התירוצים
הסותרים לסחבת, שגדל מיום למשנהו,
מנה השבוע, בין השאר: חופשותיהם של
ארד,ארד ושרדר: ועידת שרי החוץ של
נאט״ו; ועידת־הפיסגה הערבית.
אך מאחורי פרגוד העניינים השוליים ו־הליטוש
ד,סימוני, התברר כי:
• הסחבת היא הוכחה לכך שההודעה
הגרמנית מן ר,־ 7למרס, בדבר הנכונות
לקשור קשרים דיפלומטיים עם ישראל,
כתנה פחות מכל לישראל עצמה. כוונותיה,
כפי שמתברר עתה, היו לבצר את הקשרים
עם ארצות ערב על בסיס חדש, ולחזק
את עמדתי, של בון בדעת־הקהל המערבית
(בעיקר אמריקאית) ,אשר עדיין נושבות
בה רוחות אנטי־גרמניות עזות.
#הפיצוי שבון חייבת היתד, לתת ל־קאהיר,
היה: במישור הפוליטי — הפסקת
מישלוחי־הנשק לישראל והדגשת המרתם

אברהם ארסט (אחדות־העכודה):

.נודגינה מדו•פרצופי״ :בוסומונסג, בשבועון מצד
את הבעייה ממישור הרגשות, הדמגוגיה, האגדות, המיתום, למישור של הגיון וסבירות.״

וכאן השמיע המנהיג פסוק שנחרת כזברוני :״זהו הדינאמיזם של
השלום״.

נאצר אינו רוצה בגזלזזגזה
ך* אם סכור

בן־שיחי כי גמאל עבד־אל־נאצר רוצה במלחמה, כפי שמאמינים רוב

! 1הישראלים?

״לא,״ השיב המנהיג, אחרי הירהור קל .״אני חושב שלא.״
(דיעה זו שמעתי השבוע עשרות פעמים. ידידיו של עבד־אל־נאצר ואויביו, ערבים
ואירופים, תמימי־דיעה לחלוטין בעניין זה. לא שמעתי אפילו פעם אחת, בכל עשרות
השיחות, את הדיעה שנשיא מצריים אמנם חותר לקראת מלחמה עם ישראל. דמותו של
הרודן המיצרי, ההיטלר של המזרח התיכון, הזומם יומם ולילה מזימות של מלחמה
והשמדה, קיימת רק במקום אחד בעולם: בישראל).

אב כן, מדוע יצא עבד־אל־נאצר להתקפה על הנשיא כורגיבה?

״אני חושב שיש לכך כמה סיבות. קודם כל, אין עבד־אל־נאצר יכול להשלים עם
עם העובדה שמנהיג ערבי אחר בא ומשמיע רעיונות חדשים. לדעתו רשאי רק הוא
עצמו להפיץ סיסמה חדשה. כאשר עושה זאת מישהו אחר, הוא רואה בכך פגיעה במעמדו.
״שנית, מיטב הצבא המצרי תקוע בתימן. המלחמה התימנית אינה פופולארית במצריים.
צריכים לשכנע את העם המיצרי מדוע דרושה מלחמה זו. עבד־אל־נאצר משתמש בטכסיס
פשוט. הוא אומר שהמלחמה התימנית היא היא חזרה כללית למלחמה בישראל. בתימן,
הוא אומר, מתאמנים החיילים המיצריים לקראת המלחמה בישראל.
״והנה בא בורגיבה ואומר שלא תהיה מלחמה בישראל. שמלחמה כזאת כלל אינה
אפשרית. אם כן, שואל את עצמו האדם ברחוב במצריים, מדוע נמצאים חיילינו בתימן?״

״אודם,״ הום י! 8בן־שיחי ,״גם עכד־אל־נאצר חושב. בורגיבה גרם לכף.״
ומה עמדתו של אחמד בן־בלה?
״גם הוא חושב. הוא רוחש ידידות אישית לעבד־אל־נאצר, ועל כן הוא תומך כו.
אבל באלג׳יריה מצאו דבריו של הנשיא בורגיבה הד רחב מאד. הוא ביטא בדיוק את
אשר חושבים כל האלג׳ירים המשכילים. בן־בלה יודע זאת.
״~״כאשר פרץ הסיכסוך בליגה, הופיע בן־בלה כמתווך. הוא לא התקיף את בורגיבה.
הוא מנסה ברגע זה לתוזך בין בורגיבה ועבד־אל־נאצר.

״הוא מנפה לארגן פגישה בין השניים״.

האם זה אפשרי?
״שים לב לעובדה שעבד־אל־נאצר עצמו נמנע מכל התקפה על בורגיבה. הוא מתבייש
להתקיפו. הוא מניח זאת לתועמלנים שלו.״
והמעצמות הגדולות?

״כל המעצמות הגדולות היו תומכות בכורגיכה, לולא פרץ הסיכסוד
בליגה.
״ארצות־הברית פירסמה הודעה חיובית עוד לפני שהתפוצצו העניינים בקאהיר. גם
האחרות היו עושות זאת, לולא חששו לפגוע במדינות ערביות אחרות.״
(המשך נעמוד )27

בכלל, אין זה סוד שהייתי משומעי הרצאותיו.
אבל בהחלט שלא הייתי מתלמידיו.
אין זה סוד שתמיד הייתי נגד דיעותיו
הפוליטיות והפילוסופיות. וגם לא תמיד הבנתי
את מישנתו. בובר בעצמו לא הבין
אותה תמיד. פעם אמר בובר לאשתו :״מיקרה
מוזר קרה לי היום. קראתי בעתון מאמר
שפירסמתי, וראה זה פלא — הבנתי הכל.״
אני על כל פנים לא יודע מישנתו.
אך למרות שאני מתנגד לו ולמרות שאני
לא מבין את מישנתו ולמרות שאני נגד
דיעותיו הפילוסופיות, אני מציע לחת לו
אזרחות כבוד.
מ. גבירצמן (מפד ״ל) :השקפת עולמו
ומחשבתו נוגדת ניגוד מהותי ויסודי
את תפיסת עולמה של היהדות. יחד עם
זאת, כדי להימנע מפגיעה בכבודו האישי,
החליטה סיעתנו להימנע מהצבעה.
אחרי דיונים ארוכים מאחורי הקלעים,
פשרות, צעקות, הסדרים, שיכנועים, פגישות
חשאיות, זכה בובר באזרחות הכבוד.
רק 10 מתוך 21 חברי מועצת העירייה
הצביעו בעד הענקת אזרחות הכבוד6 .
הצביעו נגד. השאר פשוט לא באו לישיבה.
בחוץ אמר חבר המועצה דויד הכהן מחרות
:״מישהו שמכיר טוב מאד את בובר
ורואה אותו כל יום, סיפר לי שבובר
משלד, את עצמו שאזרחות כבוד כרוכה
בפרס כספי. זו תהייד, הפתעה לא נעימה
לבובר כשיוודע לו שאזרחות כבוד זד. סתם
כבוד בלי כסף.״
כבוד?

מארטין בובר

הנ ב ת

בסיוע כלכלי: במישור הכלכלי — מימון
תוכנית החומש המיצרית השניה, על אף
השתתפותי, של גרמניה המיזרחית בה.
כפי שהתברר, קשור ארהארד בהבטחה
שנתן שליחו לנאצר — לפרסם במלואו את
הסכם הסיוע הכלכלי כתחליף לייתרת הסיוע
הצבאי.
• הניגודים בקרב ממשלת בון, בין
מצדדי הידוק הקשרים הפוליטיים־צבאיים
עם ישראל, ובראשם קבוצת אדנאור־שט־ראום:
לבין מצדדי אוריינטציה ערבית —
מ ה 11 אחור הסחבת
ואפילו אנטי־ישראלית — שבראשם ניצב
לפני עשרים שנה בדיוק הודבר הרייך
שר־החוץ שרדר. ראש־ד,ממשלה לודוויג
השלישי, הונף דגל המנצחים מעל הרייכס ארד,ארד ניצב בין שני המחנות.
טאג ושרידי מחנות־ר,השמדה פרצו את
פיוס כמקום נורמליזציה. כתמוהשערים.
דווקא ציונו של מאורע זה בררה
לוויתור מצד שרדר, הובטח לו שבהוחבי
תבל, על הזיכרונות המרים הנלווים
דעה המשותפת יודגש הרווח המוסרי של
אליו, שימש עילה — לפי ידיעות שנתקשירת
הקשרים הדיפלומאטיים עם ישראל,
פרסמו בבון — לדחיית פירסום ההודעה
אשר תוצג כ״פיוס היסטורי בין שני העהמשותפת
על קשירת היחסים הדיפלומאמים״
ולא ״נורמליזציה של היחסים״ ,כפי
טיים בין ישראל לגרמניה המערבית.
שדרש אשכול.
היתר, זו רק אחת הסיבות הרשמיות
עם פתיחת מושב הקיץ של הכנסת
לסחבת בפירסום ההודעה ובכינון היחסים
בשבוע הבא יצעד ראש הממשלה, בהודהדיפלומטיים.
אך מניעיה האמיתיים היו
עתו המדינית, על חבל דק מאוד: בהודנעוצים
בהתנגדותו של שר החוץ הפרו־עתו
במושב הקודם התחייב, כי לא יסכים
ערבי גרהארד שרדר, לנוסח שהביא עמו
לתחליף של ממון לנשק, ואילו קשירת
קורט בירנבאך מישראל.
במשך שבועיים ניסו חוגי משרד החוץ היחסים הדיפלומאטיים, הצהיר, לא תיהפך
למחילה.
להעלים את גילויי החוצפה הגרמנית, אך
אי־עמידתו בשתי הבטחות אלה תפתח,
עתון מצרי כתב כי טיוטת ההסכם הועברה
ללא ספק, גם את מושב הכנסת האחרון,
לקאהיר לשם קבלת או־קיי מצרי.
סטירת־הלחי מבון אילצה את ראש הממ לפני הבחירות, בהצעות אי־אמון.

יחסי חוץ

במדינה
ראת ההלווייה. מסביב למיטתו התאספו
ראשי המפלגה, כשברור היה כי הסוף
הוא עניין של שעות בלבד.
אך העקשן הוותיק לא הירפה. הוא הפתיע
את כולם, התאושש ממחלתו וחזר
לפעילותו. בשיחות על כינון המערך הזוגי
עם אחדות־העבודה היד. אחד המחייבים
הפעילים ביותר. כאשר עמדה המועצה
האחרונה של אחדות־העבודה בסימן התנגדותו
של יצחק טבנקין למערך, גייס
בר־יהודה את כל כשרונו כדי לשכנע את
המפקפקים כי המערך הוא צו היסטורי.
אולם הוא עצמו לא זכה לראות בכינון המערך.
ביום השני האחרון השתתף בישיבה
ארוכה ומייגעת, בה נדונו פרטים סופיים של
ההסכם בין שתי המפלגות. הוא חזר לדירתו
בירושלים בלילה, עייף מן המאמץ וחש
בכל כובד 70 שנותיו. בשעה מאוחרת
קיבל התקפת־לב, ורופאו הזדרז להעבירו
מייד להדסה. הוא ביקש שיועבר דווקא
לתל־אביב, אך הרופאים קבעו שהטילטול
יהיה מסוכן.
הפעם לא התגבר על המוות. שעה שהמדינה
התכוננה לפתיחת החגיגות של יום
העצמאות נדם לבו של העקשן העצמאי.

הממ של ה
מרחמה עד ה שלד

ברי־יהודה
מלחמה על היושר, בלי פתח לנסיגת

אישים
העק שן הע צ מ אי
דויד בן־גוריון עמד על דוכן הנואמים
בכנסת, השיב למתנגדיו בוויכוח ־ הגדול
על הסכם השילומים. כאשר הגיע לדוברה
של אחדות־העבודה, ישראל בר־ידיודה, התקשה
לבטל את דבריו ההגיוניים. הוא נקט
בתכסיס בנגוריוני אופייני, כינה את הנואם
בשם־משפחתו הקודם: אידלסון.
לא היתד, שום סיבה לישראל בר־יהודה
להתבייש בשם אידלסון, אולם הוא לא
רצה להשלים עם השימוש הקנטתי שעשה
יריבו בשם זה. .אם אתה תקרא לי
אידלסון,״ הזהיר ממקומו. ,אקרא לך אני
דויד גרין!״
מאז הדביק בן־גוריון לאיש מיגור כינויים
רבים, אך תמיד נזהר לקרוא לו בשמו
העברי.
תקרית קטנה זו חשפה את הקו הבולט
ביותר באופיו שלי בר־יהודה: העקשנות
הבלתי־מתפשרת.
אדייג מס׳ .1ישראל בר־יהודה היה
איש ישר, ועל יושרו נלחם בלי להשאיר
לעצמו שום מתח לנסיגה. קו־אופי זה
השפיע על חייו הפרטיים לא פחות מאשר
על חייו הציבוריים. בגיל צעיר נשא לאשר,
את בת־עירו בבה טרכטנברג, שהיתר, חברתו
למפלגת צעירי ציו! באוקראינה. נולדה
להם גם בת, אך משנתגלו חילוקי־דעות
אידיאולוגיים בבית הזוג, גתפרדה החבילה
המשפחתית. האשד. הוסיפה לשאת את השם
אידלסון, מכהנת כיום כסגן יו״ר הכנסת
מטעם מפא״י. ואילו הבעל הצטרף לקיבוץ
הגדול יגור, עזב את מפא״י עם פרישת
סיעה ב׳ ב־ , 1942 והתייצב בין ראשי אח־דות־העבודה.

הצטרפות מפלגתו לקואליציה נשלח
ישראל בר־יהודה לייצגה כחבר בממשלה.
גם שם התבלט ביושרו העיקש. הוא הפך
לאיש ריב ומדון עם השרים הדתיים, נעשה
שנוא־נפשו של דויד בן־גוריון. הדתיים
החלו להגדירו כאוייב הדת מס׳ .1היה
זה אחרי שבתפקידו כשר הפנים התקין
תקנות, לפיהן די בכך שאדם יצהיר בתום־
לב שהוא יהודי, כדי שיירשם כיהודי בתי
עודת־הזיהוי שלו. תקנה זו גרמה לפרישת
המפד״ל מהקואליציה ועוררה את הוויכוח
הגדול ״מיהו יהודי״.
טענת הדתיים היתד״ כי יהודי יכול
להיחשב רק מי שנולד לאם יהודיה, או
עבר תהליך של גיור על־&י דיני ההלכה.
הצהרה בלבד אינה יכולה להפוך אדם
ליהודי. בפרשה זו עמד דויד בן־גוריון
דווקא לצידו של בר־יהודה. אולם משגבר
הלחץ הדתי ברחבי העולם נסוג בן־גוריון
והסכים לבטל את הסעיף.

מאז חדל בר־יהודה לכהן כשר הפנים,
ועתה קובע יורשו הדתי, חיים משה
שפירא, מיהו יהודי. בר־יהודה הוסיף להאמין,
עד יומו האחרון, כי ביטול תקנתו
הוא עוול היסטורי לגבי מאית מאזרחי
ישראל, שהם יהודים לכל דבר — פרט
לגושפנקה הרבנית.
העץה זו עמת. גם במשרד התחבורה
נתקל בר־יהודה בכפייה הדתית, וגם שם
הוכרע מטעמים קואליציוניים. הוא לא
יכול היה להבין מדוע אי־אפשר להנהיג
באוניה שלום שני מיטבחים, אחד כשר
ואחד לא־כשר. כמה פעמים הצהיר. :אני
מבטיח לכם, שאם אסע באוניה אוכל דווקא
במטבח הכשר, אבל אינני רוצה שיכריחו
מישהו לאכול כשר בניגוד לרצונו.״
שוב ראו בכך הדתיים שינאת־חינם של
מי שהוגדר על־ידם כאוייבם המושבע. סו־חרי־הדת
לא יבלו כלל להעלות על דעתם,
כי מולם ניצב אדם שעקרונות אמונתו מדריכים
אותו במלחמותיו. לכן גם הופתעו
הדתיים כשהיה בר־יהודה יוצא מפעם לפעם
בישיבות הממשלה להגן על עמדה של השרים
הדתיים, או על זכויותיו של שר דתי.
זאת, למשל, עשה כאשר עמדה הממשלה
להוציא את שר הדתות מתוך הפמליה
שנועדה לקבל את פני האפיפיור בהגיעו
לגבול ישראל. .זה לא ייתכן,״ טען בר־יהודה
בעקשנות ,״שכל מיני אנשים יהיו
שם ואילו האיש הממונה על הדתות במי
ן ינ ה יורחק.״
פרשת לבון היתד, הגורם לקרע הסופי
בין ישראל בר־יהודה לבין דויד בן־גוריון.
בר־יהודה התנגד בתוקף לתביעות בן־
גוריון, התקיפו בגלוי, זכה להיכנס לאותה
רשימה של אישים, שעליהם הצהיר דויד
בן־גוריון בהזדמנויות שונות. :איתו לא
אשב יותר ליד שולחן אחד!״
בר־יהודה לא חיפש את הפופולאריות גם
בקרב אותם חוגים היכולים להיחשב כבוחרים
פוטנציאלים של מפלגתו. בערב הבחירות
לכנסת הרביעית יצא בהכרזה, כי
הוא רואה ״בעין זועמת״ את ריבוי הנסיעות
של אזרחי ישראל לטיולים בחו״ל.
הוא השמיע הכרזה זו באותם ימים שהממשלה
החליטה להשליך סוכריד. לאזרח, בצורת
ביטול הצורך בהיתר־יציאה.
כשר-הפנים אף חתם על ההוראות החדשות,
המעניקות לאזרח שפע של הקלות
לטייל בעולם. אך הוא ליווה הקלות אלה
בהצהרתו על העין הזועמת, כדי לקבוע
שהוא מתנגד לזרם החדש.
הקרסהאח רון. לפני שנה נתקף השר
במחלת־לב קשה. הרופאים אמרו נואש
לחייו. הוא שכב בחוסר־הכרה בהדסה בירושלים,
כשמיכל החמצן צמוד אליו. במשרד
ראש הממשלה נעשו הכנות שקטות לק

הנאמן למפלגה הוא רכוש מפלגתי
רב־ערך בכל ימות השנה, אך ערכו גדול
שבעתיים בימי בחירות. על כן, ככל שמתקרבת
מערכת הבחירות, גוברת התחרות
בין מפא״י למפד״ל בשטח הרכש הרבני.
ידה של המפד״ל על העליונה בשטח זה.
באמצעות משרד הדתות נרתמים בזה אחר
זה רבני הערים — ובעיקר עיירות־הפיתוח
— למירכבת הבחירות של המפלגה.
אך מפא״י אינה מוותרת בקלות. במקום
שיש לה סיכויים לרכוש רבנים משלה,
היא נלחמת בחירוף־נפש על עמדותיה.
אחת העמדות הללו היא צפת. הרב האשכנזי
שימחה קפלן הודיע לשר הדתות זרח
ורהפטיג, כי אם יאשר את מינויו של הרב
הספרדי דויד דיין ינקוט הוא באמצעים
חריפים ביותר. בשנת בחירות אין שר
הדתות מוכן לנזק ש״אמצעים חריפים״
כאלה עלולים לגרום לסיכויי מפלגתו בקלפי.
אלא
שמפא״י מעוניינת דווקא בקולות
הנתונים להשפעתו של הרב דויד דיין.
לכן כתב בשבוע שעבר שר הדואר אליהו
ששון מכתב חריף לעמיתו שר הדתות,
בו קבל כי ״פרשת בחירתו של הרב דיין
בצפת גובלת עם שערוריה ציבורית״.
הזהיר ששון :״באם לא יסודר עניינו
של הרב דיין בצפת לפני הבחירות הקרובות
לכנסת ולרשויות המקומיות, נראה את
עצמנו, שר המשטרה ואני, נאלצים לדבר
בכל הופעותינו הפומביות בפני ציבור
הספרדים ובני עדות המזרח, על השערורייה
הזאת ולהצביע על האחראים לכך ועל
חלקך הרב וחלק מפלגתך באחריות הזאת,
כדי שידע הציבור הזה את האמת וכל
האמת.״
המשךי בו א. שר הדתות לא נשאר
חייב. בראשית השבוע הריץ מכתב לבכור
שיטרית ולששון, בו שאל :״האם אין אתם
סבורים שמדינת ישראל היא מדינת חוק?
הנחתי על שולחן הממשלה הצעת־חוק
בדבר בחירת רבנים מקומיים, ספרדים
כאשכנזים. ואילו אתם מחבלים באישור
חוק זה ומונעים קבלתו. אני מצטער על
טענות־הסרק שאתם מעלים, בשעה שנידמה
לי שידועה לכם האמת כולה מיהו המעכב,
ומה הגורם לכך.״
היה ברור כי ההתכתבות בין השרים
עוד תימשך. היא בוודאי גם תתחמם, ככל
שתהיה מערכת הבחירות קרובה יותר.

את חוקי הדת על הציבור החילוני רק
מזיק לדת.
73 מהנשאלים היו סבורים כי הציבור
הדתי אינו צריך להתחשב כחילוניים, בעוד
ש־4ל 3.5היו מוכנים לוויתורים, על־מנת
למצוא שפה משותפת עם הרוב החילוני
/£״ 13.25 הביעו את דעתם שיש לשתף פעולה
עם הציבור החילוני בשטחים שונים אך להימנע
מכל התמודדות רעיונית אתו. רוב
של 410/0קבע, כי אין להימנע ממגע והידברות
עם הציבור החילוני, אם כי יש לעשות
זאת מתוך כוונה להסביר ולשכנע ולא
מתוך נכונות לוויתורים.
ס 60/ד מהנשאלים היו סבורים כי הרבנות
הראשית מוסמכת לפסוק בעניינים בעלי
אופי ציבורי, פוליטי וחברתי, ואילו 240/0
הביעו את דעתם כי הרבנות חייבת להישאר
מחוץ לזירה הפוליטית והציבורית.

רוב של ס/״ 90 קבע כי על המפד״ל להשתתף
בכל קואליציה שתבטיח את ההשפעה
הדתית. רוב דומה הביע את דעתו כי ה־מפד״ל
אינה חייבת בהכרח להשתתף ב
קואליציה בראשות מפא״י, במידה והמערך
הימני יהיה מוכן לוויתורים לטובת הדת.
סטודנטים דיונה קדה
הסיכסוכים התכופים והרעשניים בין עסקני
הסתדרות הסטודנטים הגיעו לאחרונה
לשיא חדש. הפעם השתייכו הצדדים היריבים
לאותה מפלגה.
יושב־ראש הסתדרות הסטודנטים, איש
מפא״י אהוד סגיב, לא רחש חיבה מיוחדת
לאמנון בר־לב, מזכירה של ההסתדרות, שגם
הוא איש מפא״י. הסיכסוכים הבלתי
פוסקים בין שני היריבים הגיעו השבוע
למשבר, כאשר מגיב האשים את בר״לב
בכך שהוא עובד בשופרסל הירושלמי, נוסף
לעבודתו בהסתדרות הסטודנטים, דבר האסור
על פי התקנון.
היושב־ראש הודיע כי לא יסבול יותר
את התנהגותו של המזכיר, הסביר כי ידרוש
את פיטוריו. הוא פנה אל רן כוחן, עורך
פי־האתון, ביטאון הסתדרות הסטודנטים,
הפעיל עליו לחץ שיפרסם בעמוד הראשון
של דו־השבועון את הידיעה המרעישה, כי
הוא עומד לדרוש את פיטוריו של המזכיר.
לעורכו הליבראלי של פי־האתון לא היתה
ברירה. הוא נאלץ למלא את בקשתו של
סגיב, הכנים את הידיעה המרעישה לעמוד
הראשון, תחת הכותרת הראשית.
למחרת הובא העניין לדיון בפני מוסדות
תא מפא״י באוניברסיטה הירושלמית. אהוד

מפלגו ת
סו ףמעשהבמחשבהת חי ל ה
אנשי הדור הצעיר של המפד״ל החליטו
לערוך מישאל בין צעירי המפלגה, על בעיות
שונות המעסיקות את הציבור הדתי.
/,״ 54 מהנשאלים הביעו את דעתם כי
חקיקה דתית באמצעות הכנסת היא הדרך
היעילה ביותר להשלטת הדת על המדינה,
לעומת זאת היו סבורים 40 מהנשאלים
כי חקיקה דתית אינה מספיקה, ועל הציבור
הדתי לחפש דרבים אחרות, יעילות יותר.
רק /0״ 6מהנשאלים קבעו כי הנסיון לכפות

שו״הדתות ורהפטיג
טענות־סוק, בלי קשר לאמת
הפולס הזה

1444

סגיב נוכח לדעת כי לא יעלה בידו להעביר
החלטה שתדרוש את פיטוריו של המזכיר,
הוא נאלץ לסגת מעמדתו, התפייס עם בר־לב.
בינתיים
הכינו עובדי הדפום את החלק
הראשון של פי־האתון, שבו היתה כלולה
הידיעה. אך סגיב נזכר פתאום כי היא התיישנה,
מיהר להעיר את עורך פי־האתון
בשעת לילה מאוחרת,דרש ממנו להוציאה
מן העתון.
העורך הסביר כי הדבר כבר אינו אפשרי,
אבל סגיב התעקש. גם בעל הדפוס התנגד
תחילה לשינויים של הרגע האחרון, נעתר
לבסוף לשידוליו של סגיב.
כתמורה הוא דרש 450ל״י, ששולמו מקופת
הסתדרות הסטודנטים.

ימאים
סערהעלה חו ך
כאשר התכנסה השבוע בתל־אביב ועדת־הביקורת
של ההסתדרות, לבירור ההתנגשויות
האחרונות שאירעו במוסדות איגוד־הימאים,
ציפו העסקנים הוותיקים לפגוש
בחדרם פיראטים של ממש. אחד מהם
שיפשף את עיניו בתמהון, בפנותו אל
מזכיר האיגוד שנאלץ להתפטר. :אתה בני
משולם?״ ומשנענה בחיוב :״ואתה יושב
כל־כך בשקט?״ המזכיר־לשעבר, יליד־בול־גריה,
אדם שקט ונוח לבריות, חייך באדישות.
בשיחה
פרטית, אחרי שעזב את בניין
הוועד הפועל, הסביר :״כשנכנסתי לתפקיד,
התברר לי תיכף ומיד שלא יכול להיות
כאן מזכיר כללי, מבלי שיהיה נציג של
איזו שהיא מפלגה. ככה זה. אני לא שייך
לשום מפלגה, לכן החלטתי להתפטר״.
דבריו חשפו רק טפח מן הסיבות שגרמו
להתפטרות. כי כודנותיו הטובות של משולם,
עם כניסתו לתפקיד, היו גם תמימות.
הוא חשב אמנם רק לשפר במקצת אה
מצב הימאים, אך מאמציו נתקלו בהתנגדותן
של קבוצות־לחץ בקרב הימאים ושל
חברות־הספנות. הנשק העיקרי שהופעל נגדו:
אינטריגות אישיות בתוך האיגוד.
מצד שני תבעו ממנו קולות רבים של
ימאים להשיג למענם יותר במשא־ומתן עם.
נציגי החברות וההסתדרות. המזכיר הכללי
בעל הכוונות הטובות צעד במשך שנה על
קרקע ממוקשת, עד שמוקש.
ארבעה לא באו. על כן היתה
פרשת ההתפטרות רחוקה מלהיות עניין
אישי. ואמנם, על סדר־יומה של ועדת־הבי־קורת
ניצבה, בין השאר, השאלה אם מועצת
הימאים האחרונה, שנערכה בראשית
אפריל, היתר. חוקית בכלל. כי במועצה
זו הגיע המצב לידי התפוצצות, כאשר
החליטו ארבעה מחברי המועצה להחרימה.
למרות שהדבר לא הורגש בדיוני המועצה,
טענו הארבעה בפני ועדת־הביקורת, כי היעדרותם
הפכה את המועצה לבלתי־חוקית.
לעומתם, ראו אנשי רשימת נאמני איגוד
הימאים, הכוללת את כל הפלגים והסיעות
חוץ ממפא״י, ואשר קיבלה רוב בבחירות
האחרונות, את המועצה האחרונה לא רק
כמוסד חוקי בהחלט, אלא כמיסגרת חשובה
ביותר למאבק המקצועי. הם הצביעו על
העובדה, כי שבוע לפני כינוסה נחתם
החוזה הקולקטיבי עם חברות הספנות, ובו
הישגים מסויימים לימאים: העלאת־שכר
כוללת בשעור של /0״ 12 בממוצע, ושיפור־מה
בתנאים הסוציאליים.
בצד הישגים חלקיים אלה נשמעו קולות
התרעה במועצה. מזכירי כל חטיבות המשק׳
עובדי סיפון וקצינים, דיברו על
חוסר בטיחות, על צימצומי יעול כתוצאה
מן האוטומציה, ועל ניצול עובדים מעל
למידת יכולתם. כל אלה גורמים לנשירה
מתמדת מהצי הישראלי.
את השם ואת הכסף. אחד מנציגיה
הבולטים של רשימת נאמני איגוד הימאים,
חיים צוקר, שכיהן בזמן המועצה כמזכיר
חטיבת הקצינים, הציג את העובדה העיקרית
ר,מפלגת כיום את ציבור הימאים: תהליך
התבדלות וגיבוש מעמדית מסוכסכים, של
דירוגים מול קצונה. הוא טען, כי הדוגלים
בהפרדה זו חותרים להפוך את החטיבות
לאיגודים מקצועיים נפרדים.
הארבעה שהחרימו את המועצה — גדעון
חלמיש, שייקר, גרומן, אהרן צוקרמן וצי
ביקה פלוטקין סברו אחרת. טענותיהם,
שהושמעו בשיחות פרטיות, כוונו בעיקר
נגד שלטונית המכס והרכב המוסדות הקיימים
באיגוד. מאחר שלפי דעתם היתר, המועצה
בלתי־חוקית, הדביקו לעצמם את השם
ועדת הפעולה נמל נאמני איגת הימאים,
ופירסמו כרוז שעיקר תוכנו השמצה אישית
של בני משולם, שלדבריהם לא חפץ
העולם הזח 144

לפנות את מקומו כמזכיר איגוד הימאים.
הכרוזים חולקו במקומות־ריכוז של ימאים,
כשהעוברים והשבים מתבקשים לתרום 10
ל״י לוועדת הפעולה.
קבל השבוע אחד מרבי־החובלים. :הם
הטעו אותי עם השם שאימצו לעצמם.
הצבעתי בבחירות לאיגוד בעד רשימת
נאמני האיגוד, כי אני מעריך אישית את עכשיו העומדים בראשה. איך יכול
מפא״יניק כמו צביקה פלוטקין להתקשט
בנוצות נאמני איגוד הימאים? והעיקר —
אני רוצה את הכסף בחזרה.״

אורחים
בי קור הגבר הוקן
ההודעה הטלפונית שנמסרה להנהלת בית־הספר
לרפואה, בבית־ד,חולים הדסה בירושלים,
הונחה על שולחנו של סגן הדיקן,
ד״ר משה פריבס.
נציג משרד התיירות, שנמצא אותה שעה

תצפית

אחמד

שוקייריי עו ף. ז הו הנצחון השני ש? אל־חביב בורגיבה,

אמרי שבבר הצליח למנוע את סילוקו מן הליגה הערבית !ועידותיה. שוקיירי,
שהגיע למעמדו כראש ארגון־השיחרור הפלסטיני כסוכן מיצרי, החל עתה מפר
את הוראותיה של קאהיר, ועל כן הוא מועמד לסילוק. הדבר הגיע לגילוי בעת
הישיבה האחרונה של נציגי ראשי המדינות הערביות, כששוקיירי פתח בנאום
חריף נגר בורגיבה, אחרי שהוסכם מאחורי הקלעים למנוע כל התקפה כזאת.
הנציג המיצרי הפסיק נאומו של שוקיירי באמצע, משן אותו החוצה, גרם
לסקנדל פומבי.

+גם שארל דה־גול פתח כפעילות ענפה מאחורי הקלעים
כמרחב, בכיוון של קירוב הצדדים. ערב ביקורו של נשיא לבנון בפאריס
שלח אליו רה־גול שליח חשאי, שהביא לשארל חילו שתי בקשות של
דה־גול( :א) שחילו לא יזכיר אף במילה אחת את ישראל בעת נאומיו על
ארמת צרפת( ,ב) שחילו יבקר בקאהיר ערב ביקורו בפאריס. חילו נענה
לשתי הבקשות, משמש עתה מתווך בין קאהיר ופאריס.

על רקע זה
מתפתחת מלחמה
גלוייה בין
צרפת וארצות־הברית
כמרחב.
הפירסומים האחרונים
בלבנון; כאילו
סיפקה צרפת לישראל
טילי קרקע־קר־קע,
הודלפו על־ידי
האמריקאים, כדי ל־חבל

בביקור

חילו

בפאריס.
צרפת, לעומת
זאת, מציעה
לכל מדינות ערב
נשק דומה, כדי ל־חסום

החדירה

האמריקאית

ממשלת
אשבול נאלצת את להתאים
עצמה לאווירה
החדשה. תחת לח?
דעת־הקהל בישראל
ובעולם, שנדהמה
מתגובתה השלילית
של הממשלה
על יוזמת בור־גיבה,
יעמידו אשכול

״וזה בוער?״
ליד שער מנדלבאום, בגבול ישראל־ירדן
החוצה את ירושלים, מסר בד״ כי נציגי
בית־הספר לרפואה מתבקשים לגשת למקום,
לקבל את פניו של מדען־אורח, הפתולוג
הגרמני בוסה־גרביץ (.)68
רופאי בית־הספר נדהמו. כמד, חודשים
קודם לכן העביר משרד החוץ את בקשת
בוסה־גרביץ לבקר בישראל, לידי מנהלי
בית־הספר לרפואה, ביקש את חוות דעתם
בנידון. הסיבה: המדען התכונן להקדיש את
עיקר זמנו לסיקור המוסדות הרפואיים
בארץ. הללו דחו את הבקשה, נימקו את
דחייתם בפירוט עברו הפוליטי של המבקש.
כי בוסה־גרביץ, שהיגר לארגנטינה עוד
בשנות השלושים, לא הסתיר מעולם את
אהדתו למישטר הנאצי, שקם והתבסס במולדתו.
בשנת
1941 אף ביקר בברלין, זכה שם
לקבל תואר של פרופסור כבוד. מעניק
התואר: הפיהרר בכבודו ובעצמו, אדולף
היטלר. באותה עת נשא לאשה את בתו
של מדען בעל־שם, צירף לשם משפחתו
את שם המשפחה של חותנו, גרביץ, כדי
ליהנות מן היוקרה שהיתר, קשורה לשם
זה. מאז נודע בשמו הכפול: בוסה־גרביץ.
השבוע, כשביקר המדען הגרמני במוסדות
הרפואה בישראל, עורר הדבר רוגז רב.
הסביר רופא ירושלמי, מנהל מחלקה בהדסה
:״בוסה־גרביץ אינו כה גדול בשטח
המדעי כמו שהוא גדול בשטח יחסי הציבור.
הוא לא היה זוכה בביקור, שבוודאי
יעזור לו בטיהור עברו׳ אילולא התנהגותם
של פקידי משרד החוץ ומשרד התיירות.״
הללו, מתוך התרפסות בפני זרים, פתחו
לו את שערי הארץ, העניקו יחד עם זאת
מכה מתחת לחגורה לרופאים הירושלמים.
כי הם לא התחשבו בדעתם, ששללה את
ביקור המדען, העמידו אותם בפני עובדה
מוגמרת, על־ידי הודעה טלפונית של הרגע
האחרון.

וגולדה מאיר מעתה
פנים כאילו הם ה־

פעילים העיקריים למען השלום. על רקע זח יודלפו לציבור רמזים חסרי־שחר
על מגעים שנתקיימו, כביכול, בין חברי הממשלה^וגורמיס^מדחביים. גם שמעון
פרס הזריז יעלה על עגלה זו, ישמיע דברים סתומים על סיכויי השלום. אולם
לכל הדיבורים האלה אין שחר, כי אין הממשלה סוכנה לעשות מחווה רציני
כלשהו בכיוון שיעזור למגמות השלום בעולם הערבי. אולם הם עשויים למלא
תפקיד חשוב במערכת הבחירות, להחליש בהרבה את מתח הבמחוניזם.

+המשבר מסביב לקשירת היחסים הדיפלומטיים כין יש־ראל
וגרמניה מתקרב לשיא. מתגבשת בבון העמדה, כי לאחר קשירת
ימסים תקינים לא יהיה עוד מקום גם להסכם סודי בין שתי המדינות. בון
תסכים לשלם סכום חד־פעמי של 100 מיליון מארק, אן לא תסכים לקיים שום
הסכם בעל משמעות בטחונית כלשהי. כן לא תזכה ישראל לשום עדיפות מצד
גרמניה, במסגרת העזרה שבון מגישה לארצות מתפתחות.

• לוי אשבול יגבש את בוחותיו בתוף מפא״י, לקראת
מאבק מבריע עם צעירי כן־גוריון. הוא ינסה לפורר את חזיתם על־ידי
רכישתו של יוסף אלמוגי, לאחר שהוברר כי במיקרה של סירוב מוחלט מצד
דויד בן־גוריון לחזור להנהגת המפלגה, נוטים אלמוגי ואבא חושי לא להמשיך
בקו האופוזיציוני שלהם. אין זה מן הנימנע, כי אשכול יצליח להפריד סופית
בין שמעון פרס ומשה דיין, כשמטרתו העיקרית היא בידודו המוחלט של דיין
והרחקתו משרידי עמדותיו במפא״י. הצמרת הוותיקה מעריכה, כי מעמדו האישי
של דיין במפא״י מעורער במידה כזאת, שלא יהיה עוד כל קושי להביא לידי
הרחקתו המוחלטת. נשקם של צעירי בן־גוריון במערכה זו: איום לפלג את
המפלגה, ולהקים גוף פוליטי עצמאי לקראת הבחירו ת.

• המערך הימני יימנע מלהתקיף את הדתיים, בתעמולת
הבחירות שלו. מנחם בגין סבור, כי גוש חרות־ליבראלים עשוי לרכז מספר
מנדטים דומה לזה של המערך השמאלי, ובמיקרה כזה אפשר יהיה להקים
ממשלה אלטרנאטיבית, בשיתוף הדתיים. על־ידי גישה חיובית למחנה הדתיים,
הוא מקווה שבמיקרה של הכרעה תיצור דעת־הקהל הדתית לחץ על הנהגת
המפד״ל להעדיף שיתוף־פעולה עם הגוש הימני, על פני חידוש השותפות עם
ספא״י.

הופיע הספר

במדינה

קפיצה לצמרת

היסטוריה

ג׳וק קארול

ההוזרמנגדו ה א חרגנ השל בט

בהוצאת

הס9דיה המיוחדת
רבי-מכר עולמיים
במהדורת כיס
פרסום ד.י.ל.

4-0הן ןול1₪י0
הסעעיס הסן או 1

היתר, זו הלווייה מוזרה. הטכס לא היה
רשמי, ולא נכחו בו נציגי מוסדות ומפלגות.
אן חלק גדול מקהל המשתתפים בו
היו אנשי־ציבור ועתונאים.
הקהל האזין לתפילתו החרישית של
החזן היהודי, שפינה לאחר מכן את
מקומו לכומר קאתולי צרפתי. גם הוא
התפלל לזכר הנפטרת, ידידתו מן העבר.
אנשי החברה הגבוהה מתל־אביב וביט־ניקים
מרחבי הנגב, התקבצו יחדיו ליד
קברה הפתוח של בטי קנוט. מפקד לח״י,
נתן ילין־מור, ואזרחים צרפתיים, שניזדסנו
לישראל, התאספו בצוזתא. כולם ראו בה
סמל, ציון לדור של לוחמים.
ממחתרת למחתרת. בטי נולדה
למשפחה בוהמית פאריסאית. אמה, רוסיה
לבנה, היתד, בתו של הקומפוזיטור הרוסי
סקריאבין *,התחתנה עם מנצח יהודי צרפתי
בשם לזרום. בעלה השני, אביה החורג של
בטי, היה משורר יהודי רוסי בשם דויד
קנוט.
כשהגיעה בטי לגיל 14 נתפסה אמה
• שהוא שם משפחתו הקודם של שר־החוץ
הסובייטי לשעבר, ויאצ׳יסלאב מו־לוטוב,
בן אחיו של הקומפוזיטור.
המיותרים תפטרי מאותם הקילוגרמים
המטרידים אותן ופוגמים ביפי גזרתך.
עתה — לקראת האביב, לקראת שפת הים,
לקראת הלבוש הקליל והאורירי,

אויסטונה

״שפצי״ את גזרתך
הסוד עוד

הורידי את אותם
שנוספו לך בחורף.

קילוגרמים

מיותרים

קבלוי את האביב עם גזרה נאה.
תסייענה בידך הדיאטות המדעיות
שלנו — לבחירתך:

בי ס ל/ו ל ״ י ״
עם שומן צמחי ללא כולסטרול, במבחר
טעמים עשיר;
צמד כריכים של ״ביסקול״ +בוט חלב או
מיץ טבעי מהווים ארוחה שלמה, מזינה,
משביעה ודלת קלוריות.
״ביסקול״ יפחית ממשקלך כדי 2ק״ג
לשבוע ללא סבל וישמור על בריאותן
וחיוניותן.
ך ןך*ן ךן

ביסקויטים דיאטטיים ״יבשים״
פיקנטי .
בטעם

9ביסקויטים של ״סלים״ +כוס חלב או
מיץ טבעי מהווים ארוחה שלמה ומזינה;
דיאטה עם ״סלים״ תפחית ממשקלן כדי
ק״ג אחד לשבוע תון שמירה על בריאותן. דיאטות הינן
״ביסקול״ ו״סלים״
מדעיות המספקות לגוף את הויטמינים
והמינרלים כדרוש לו ועם זאת מקצצות
בכמות הקלוריות כדי מחציתן.

בטי קנוט ובעדה
חיים מרתקים

ולהמתקתמשק או תומאכ לי ם?

המכשיר המושלם
איכות ללא פגם.

מבנה מהודר וקמפקטי
יציב ומרשים בצורתו.
דגמים שונים עם ,1 ,1
או 4מהירויות .
4מסלולים .

מ 1 3 1זקי1

ז ^ 21א 0ע 5הממתיק האידיאלי ללא
קלוריות וללא טעם לואי. מעתה באריזה
פלסטית נאה ושימושית ל־ 1000 טבליות.
המתיקי כל משקאותין ב״סוכרזית״ ותחסכי
כדי 200 קלוריות ליום, בקלות ובהנאה.

אחריות לשנה.
להשיג

בחנויות למוצרי
חשמ לו

עמירן ושות׳ בע״מ

*1• £•13 תר* 316
ל• 316

נ 7א מן ע 1ג

ילין־מור והומר צרפתי ליד הקבי
הלוויה מוזרה

במקום ר $י 2ל י ־ 1 8 4 .ל״י בלבד
חעולס חזח 1444

מראה כללי של מוזיאון ישראל (מימין: חיבל הספר)
״סלקו את האידיוט הזה!״

אריאנה על־ידי הגסטאפו. היה זה לאחר
כיבוש צרפת בידי הנאצים. האם, שהיתה
לוחמת המחתרת הצרפתית, עוגתה על ידי
שוביה, הוצאה לבסוף להורג.
הבת הצעירה ירשה את מקומה בשורות
המחתרת, השתחררה ממנה בסוף המלחמה
כשהיא נושאת את צלב המלחמה הצרפתי
ואת כוכב הכסף האמריקאי. שניהם היח־ציון
גבוה ללוחמת הנועזה.
אך סוף המלחמה לא היה סוף ההרפתקה.
בשלהי 1946 פגשה בטי בשליח
שבא לפאריס מארץ־ישראל. היה זה יעקוב
ירדור, היום עורך־דיו תל־אביבי וחבר מרכז
הפעולה השמית ואז שליח לוחמי חרות
ישראל (לח״י).
בטי הפכה מחדש ללוחמת, ולאשר, המבוקשת
על־ידי שרותי המודיעין הבריטיים.
היא הניחה פצצת שעון בבניין מיניסטריון
המושבות בלונדון, נשאה לאחר־מכן על
גופה מעטפות נפץ שנועדו לכל השרים
של ממשלת בריטניה.
ב־ 1948 הגיעה בטי לישראל, אך זמן
קצר לאחר מכן נעצרה, כמו אנשי לח״י
אחרים, לאחר רצח הרוזן פולקה ברנדוט,
מתווך האו״ם.
מפגש לוחמים וכוהימה. לאחר השחרור
נסעה שוב לפאריס, ומשם בחזרה
לישראל, היא היתד, חסרת מנוחה. ידידיה
אמרו כי תקופת שלום ורגיעה אינה לרוחה.
בארץ הכירה בטי יהודי אמריקאי בשם
ליאון היימן, נסעה עמו לארצות־הברית
וילדה לו שני ילדים. כשחזרה עמו לארץ
השתקע הזוג בבאר־שבע, שם נולד ילדם
השלישי.
גם עתה לא ידעה בטי מנוחה. בעלה,
שהקים מיפעל של ציוד מכאני כבד, פשט
את הרגל וזמן קצר אחר־כך אושפז כחולת
במחלת נפש.
בטי ניצלה את ההזדמנות האחרונה, פתחה
בבירת הנגב מועדון־לילה, קראה לו
בשם ההזדמנות האחרונה. המועדון, שלא
נשא רווחים של ממש, הפך למקום מיפגש
ארצי לאנשי הבוהימה. גם אנשי מחתרת
לשעבר נהגו לסור אליו מפעם לפעם,
להעלות זכרונות עם בעלת המקום, שהיתר.
חברתם לנשק.
בערב השבת האחרונה אירחה בטי במועדוני,
את הזמר הבלגי ז׳אק ברל. היא
מסרה לו מתנות עבור ידידיה בפאריס,
וזמן קצר לאחר מכן נפטרה מהתקפת־לב
פתאומית.
ילדיה של בטי נעדרו מן ההלוויה, אך
לא נשכחו. בעת ההלוויה התארגן ועד
ציבורי, שתפקידו הראשון יהיה לתבוע
מבית־המשפט למנות אפוטרופוס לילדים.
חברים בו העתונאי יצחק שתיל, הרופא
אליהו למן ואיש לח״י טיבי רוזנברגן.
המועדון נישאר מיותם. ההזדמנות האחרונה
איבדה את נישמתה.

המהיאזן
24 שונות ל פני
פתחו את מוזיאון ישראל בירושלים. רחל
שזר גזרה את הסרט, ותזמורת צה״ל ניגנה
ניבנה ארצנו ארץ סולדת, וט״ו־בשבנו הגיע.

מדווחת זיוה יריב:
בדיוק עשרים וארבע שעות לפני הפתיחה
אמר בילי רוז לאיסמו נוגוצ׳ו היפאני
שהוא אידיוט. איסמו נוגוצ׳ו אמר
לבילי אתה בעצמך אידיוט. ובילי צווח כשאמר
לפועלי־הבניין של המוזיאון הלא־גמור:
״אם לא תסלקו ממני את האידיוט הזה,
אני לוקח את כל הפסלים שלי וטס עוד
היום לנידיורק!״
נוגוצ׳ו הוא הארכיטקט של גן־הפסליס.
בילי רוז הביא אותו. נוגוצ׳ו אמר שצריך
לשים חצץ בשבילי־הגן. בילי רוז רצה רק
אספאלט. ועשרים וארבע שעות לפני ה־העולם
הזח 444ז

הנשיא ליד שרידי כית־הכנסת הפרסי*

שרידי כית־הפנסת מוונציה

״איזו מין עירייה זאת?״

הסאטיר מקיסריה (ברקע: הכנין החדש של הכנסת)
״קר מדי או חס מדי!״

טקס הלאומי הם עדיין רבו.
הפועלים לא ידעו אם לשים חצץ או
אספאלט. פועל אחד אמר לבילי בעברית:
״שמע, אין לנו הרבה זמן. אם לא תחליט
תיכף, חצץ או אספאלט, נעשה ממך פסל
ונדביק אותך במסמרים.״
בילי חייך בנעימות לפועל. הוא לא מבין
עברית .״או־קיי,׳׳ הוא אמר ,״אבל קודם
תסלקו את האידיוט הזה.״
הדתיים של העירייה. אז 24 שעות
לפני הטקס עוד לא התחיל גן־הפסלים להיות
גמור. במוזיאון למיקרא ועתיקות עוד
לא החליטו איפה להעמיד את ארונות־המתים.
באולם התצוגות של התנ״ך עוד
לא תלו את משה של רמבראנדט. עוד לא
תלו את דוד וגולית ושמשון ושאגאל, ושום
תמונה אחרת. אנשים רצו עם פטישים
ענקיים ביד. בחצר עוד לא גמרו לפוצץ
את הסלע, אבל, תודה לאל, כבר הניחו את
אבק־ד,שריפה. הפועלים היו מיואשים.

רק טדי קולק היה אופטימי .״נו, חברה•,׳
הוא טפח בעליזות לחברה על הכתף ,״מי
עוד לא מאמין שנהיה ב־ 11 בבוקר מוכנים?״
כתב הצופה אמר לטדי שזה לא חכמה,
שאם עובדים בשבת אז זה לא חכמה לגמור
בזמן. טדי התפלא :״אני לא מבין מה כל
הרעש הזה. אז מה אם אני עובד בשבת!?
אני גם עובד כל השנה!״
הוא נראה עייף, טדי. השערות שלו היו
פרועות יותר מתמיד, ונפלו על העיניים.
הוא נשען על הקיר החשוף, במקום שהיו
צריכים לתלות את משה, והיה אדום מאד
מכעס כשנשא את נאום־התוכחה הבא :״תקציב
המוזיאון השוטף יהיה שניים וחצי
מיליון ל״י לשנה. ממשלת ישראל הקציבה
כסף. אפילו הסוכנות תרמה משהו. רק
עיריית ירושלים לא מעוניינת להשתתף בהוצאות.
בגלל גן־הפסלים. היא לא מבינה

לידו; רעיית הנשיא ואליהו זובקין.

שזה יותר חשוב מלבנות ישיבה. רבותי,
אני מבקש לצטט אותי!״ וכולם מהר כתבו
בפינקסים :״אני מבקש לצטט אותי.״
במוזיאון, המשקיף על עמק־המצבה, בנייני
האומה, בניין הכנסת והאוניברסיטה, עובדים
60 שומרים 40 ,עובדי נקיון 30 ,
גננים ושלושה כלבים. שיטחו 84 דונאם,
והוא מאחד בתוכו את ר,מימים הללו: המוזיאון
הלאומי לאמנות — בצלאל, המוזיאון
התנ״כי והארכיאולוגי, היכל הספי
— מקום מישכן המגילות ד,גנוזות, וגן־
האמנות של בילי. אולי יבנו מימים נוספים
.״כשיקציבו לנו גירעון נוסף,״ הבטיח
טדי וחייך בעונג כששמע את ההברקה שלו.
המתים והעשירים. אח־ירון המיליונרים
כבר הגיע לארץ, עם 600 האורחים.
גולדמן, ומאייר, ופייגין, ומוריסון וכולם,
שנתנו את התמונות והמגילות במתנה, או
השאילו, או נידבו, ושבכלל בלעדיהם שום
דבר לא היה קם במדינת ישראל, גם לא
מדינת ישראל עצמה. מנהלת הלובר כבר
הגיעה, ד,בארונית דר,־רוטשילד מפארים הגיעה,
והגיעה גם המרקיזה דה־ברמונד־דארם,
שאף אחד לא יודע מי היא, אבל היא בטח
חשובה.
גם רמבראנדט כבר הגיע. ורובנם ופון־דה־אקהוט,
ופיקאסו, והגרי מור, ורודן, וליפשיץ,
ודומייה, ואפולו מבית־שאן שהנוצרים כרתו
לו את אברי־המין, ועשתורת מרובת השדיים,
וודנוס ד,פרד,־היסטורית עם הבטן־הגדולה,
כולם־כולם כבר הגיעו. אפילו בית־הכנסת
העתיק מוונציה, שהמריא לכאן באופן מיוחד.
החרבות המושחזות מבאר־שבע כבר שלופות
על הקיר. ארונות המתים כבר מוכנים.
אפילו בניין הכנסת שעל הגיבעה ממול
כמעט מוכן. רק המוזיאון עוד לא היה
מוכן 24 ,שעות לפני הטקס.
,הוא כטד 1יודע. אבל טדי הבטיח שזה
יהיה בסדר. הוא גם הבטיח שהוא
כבר יודע מה יכתבו על המוזיאון בעוד
חודשיים .״אני בטוח שיכתבו,״ הוא אמר,
״שבמוזיאון קר מדי, או חם מדי. שהתאורה
גרועה, שהמיבנים חסרי טעם, שהמוזיאון
לא יהיה גמור לעולם, ולמה לא פתחו
אותו בעוד עשר שנים. אני בטוח שככה
יכתבו,״
(המשך בעמוד )16

״איו אפשר והתנשק כשהבחור צוין לעי

התאהבה בזמר תזמורת הג׳אז האיטלקית, הרוטקם, הנמצאת
עתה בארץ. העובדה שמוני נמוך ממנה בכמה סנטימטרים אינה
מפריעה לפגישת הלבבות. על כל פנים, לא כמו העובדה שטוני נשוי באיטליה, ושקשה מאוד
לקאתולי לקבל גט. אבל ברגע שיקבל את הגם — הוא מבטיח לשאת את לילי לאשה.

לילי1.74 :

״מה שהציל אותי זו העובדה שגדעון
אוברזון אוהב בחורות גבוהות, ושבפאריס
מעריכים את זה. כל ההצלחה המסחררת
שלי בפאריס באה לי בזכות הגובה.״
כבר כשהיא היתר, קטנה, היא הרגישה
שיש בה משהו יוצא־דופן. משהו בולט.
וכבר אז היא התחילה להתעניין בבחורים.
אבל רק בגבוהים .״אני לא יוצאת עם
נמוכים,״ היא מתוודה ,״מה, אני אעשה
מעצמי קירקס? הגבוהים כבר מוצאים אותי
לבד, אני יוצאת רק עם מטר שמונים ומעלה.״
היא
היתר, גבוהה תמיד, כל החיים. זה
בא לה בירושה מהאח שלה, שהיה כדורסלן
בגובה של מטר שמונים ושמונה, ומהסבתא
שלה, שלא היתר, אמנם כדורסלנית, אבל
היתד, מאוד גבוהה.

ריאלה שביט משתרעת לגובה של
\ .£מטר שמונים, והיא עדיין רק בת עשרים.
היא דוגמנית אצל מליץ, והגובה שלה
בכלל לא מפריע לה, היא אפילו הולכת

לפעמים על עקבים, כשזה מודרני. היא
חושבת שהעיקר זה השכל, ולא הגובה.
בגלל זה היא יוצאת עם בחורים שמחזרים
אחריה, גם אם הם יותר נמוכים ממנה.
עוד מגיל צעיר היא היתד, גבוהה. פעם
היא ישבה בשקט בכיתה, והמורה אמר לה:
״אריאלה תשבי, למה את עומדת.״

רמלה גולדברג. מגי ע ה לגובה של
^ מטר שבעים ושלוש, אבל היא נראית
כאילו הגיעה למטר שמונים, כי היא גדולה
מאוד. היא רקדנית במקצועה, וגם משחקת
לפעמים. לא ידוע עם מי.
״לילדות בארץ,״ היא אומרת ,״נדמה שהגובה
מפריע. אבל כשמגיעים לגיל 18־,19
מתחילים להבין שהגובה הוא מתנת אלוהים.״
היא כבר מבוגרת. היא כבר בת תשע־עשרה,
לפחות, ולכן היא יודעת להעריך
את זה.
בתקופת החיים שלה היא רכשה נסיונות
שונים ולמדה להעריך דברים שונים. היא
למדה, למשל, להעריך עקב בגובה של 12
סנטימטר .״באירופה לומדים לדעת,״ היא

•י עושה רושם שהיא גבוהה הרבה יותר משהיא במציאות.
ל ל ^ 1ל 1י
^ ) 1נאשר היא עוד מוסיפה לנעליה עקבים בגובה של 12— 10

ס״מ, היא גבוהת מכל גבר ישראלי ממוצע. אולם היא מצאה בעל שגובהו 1.92 מטר.

ך* הכד? היחידי בין אדם נמוך ל האוזיר שם למעלה, ומה אמר להם אלוהים.
{ ) גבוה הוא הבדל של כמד, סנטימטרים* -הם נעצרו רק לאחר שהגיעו בשלום אל
זהו הבדל קטן, אבל חשוב. היה איש אחד סביבות המטר שמונים, ושם נעצרו.
שהפך מלך בגלל הבדל קטן זה. הוא היה
כדי לדעת מהו באמת מזג־האוויר שם
משכמו ומעלה גבוה מכל העם. היתד, גם למעלה, צריך לגשת אל הנשים הגבוהות
בחורה אחת שהפכה בגללו דוגמנית, ובחורה בארץ ולשאול אותן. הן מוכנות ברצון רב
אחרת שהפכה בגללו מלכת־הצעדה.
להרכין את הראש, להביט למטה, ולענות
על השאלה.
נשאלת השאלה איך הם הגיעו לזה. מס
תבר
שזה היה קל מאוד. הם פשוט גבהו.
ך* תשובה של אסתר בן־זאב)178( ,
הם גבהו גם לאחר שהפסיקו לאכול תרד
ובננות, וכל מיני דברים שאם אוכלים אותם
| ן דוגמנית חיפאית, היא :״הגובה לא
נהיים גדולים וחזקים. הם המשיכו לגבוה מפריע לי אישית, אבל כנראה שהוא מפריע
גם לאחר שהתחילו לשאול אותם מה מזגי לאלה שמכינים לי את הבגדים.

אסתו1.78 :

אסתר בן־זאב הצליחה מאוד כדוגמנית בפאריס. היא לא נווכנר
גבר נמוך־קומה ממנה, וגובהו מוכרח להיות למעלה מ־ 1.80מ
מרבה לצאת עם כדורסלנים .״הגובה לא מפריע לי אישית, אך הוא מפריע רק לחייטים של

ו על ש־ימת ספו־יסי״

נבחרה כמלכת הצעדה לפני שנתיים (משמאל) .ייתכן שזה לא
היה דווקא בגלל הרגליים האמיצות, אלא בגלל הראש הנישא
מעל למחלקת הבנות, בה היא צעדה. את היתרון הבולט שלח מעניק לה צוואר הברבור
החינני שלה, חניראה במלוא הדרו, שעה שתמי מבלה על שפת הים בתל־אביב (למעלה).

תמי1.75 :

רת הגבוהות המוצגות כאן, ומכריזה שלא מפריע לה
זונים ממנה. העיקר, לדבריה, שיהיה להם משהו בחלקי
בעזרתו של שייקה אזפיר (למעלת ומשמאל, למטה).

אומרת ,״שכמה שהעקב יותר גבוה, האשד,
יותר שיק. כמה שהוא יותר גבוה, הוא
נותן לה צורה ועמידה יותר יפה.״ היא
אמנם כבר לא יודעת שבעקב של 12
סנטימטר הולכים היום רק בארץ. באירופה
זה כבר לא במודה, אבל זד, בגלל שבזמן
האחרון לא יצא לה לקפוץ לשם.
בדרך כלל היא מאד מאושרת. יש לה
בעל המספק את כל דרישותיה הגבוהות
ביותר. יש לו גובה של מטר תשעים
ושתיים.

לצאת עם
.לכן היא
הסבירה.

ך * מי כ ר כו כ היתד, הבחורה הכי גבוהה
1 1והכי יפה שצעדה לירושלים בשנה
שעברה. לכן היא נבחרה כמלכת־הצעדה. יש
לה שיער אדום ארוך. רגליים ארוכות. עיניים
ירוקותארוכות, וצוואר באורך של
20 סנטימטר בערך. בסך הכל מטר שבעים
וחמש.
״תמיד הייתי גאה על הגובה שלי,״ היא
מספרת ,״זהו דבר שמושך תשומת־לב
ראשונית. מספיק שאת גבוהה, וכבר מסתכלים
עליך. חוץ מזה זה גם יפה.
״לי לא מפריע ללכת עם בחורים נמוכים
ממני. כך שהגובה לא מפריע לי. אבל במסיבות
תמיד קורה לי אותו הדבר. אני

ר ^ 1ד י 4 *7 £הופיעה בעמוד הראשון של עתון גרמני, בו הסבירה שאנשים
1 . 1 0קטנים ״אינם יכולים לנשק אותי,״ וזה ״בכלל לא רומנטי, כש11

שחקן צריך לעמוד על עריסת ספרים בשביל לנשק אותי בסרט.״ כשהגיעה לפני שבועיים
*רצה, הכריזה כ־ ההכרזה לא הוכרזה מעולם. השחקנים שהופיעו עמה היו כולם גבוהים.

יושבת. מישהו ניגש אלי ומזמין אותי
לרקוד. כשאני קמה, והוא רואה כמה שאני
גבוהה, הוא נבהל וכמעט שאינו מצליח
לרקוד איתי.
״עד כיתה ו׳ הייתי נמוכה ושמנה. אחותי
הייתה אז בכיתה ח׳ .היא היתר, נורא
גבוהה, אבל פתאום, תוך תקופה קצרה,
אני התחלתי לגבוה ואחותי נשארה באותו
הגובה. עכשיו לא רואים את אחותי על־ידי.
״אני חושבת שנבחרתי למלכת־הצעדה בגלל
הגובה שלי. אני חושבת שזה פשוט
מבליט אותי.״

^ 3כל הדברים הללו עדיין אינם מוכיחים
שהגובה הוא סגולה נעלה, הרי הגובה
של דליה לביא ( )1.75 מוכיח זאת. לפני
זמן מה התפרסמה בעיתון גרמני כתבה
תחת הכותרת :״אנשים קטנים אינם יכולים
לנשק אותי.״ היה שם ראיון עם דליה לביא,
בו סיפרה השחקנית שבני־זוגה בסרט נאלצים
לעמוד על ערימת ספרים כדי להגיע
אל פניה בשעת הצילומים.
דליה הכחישה בארץ את הראיון, ואת
כל מה שהיה כתוב בו .״זוהי שטות איומה,״
אמרה.
״סופיה לורן, למשל, שיחקה בנער על
הדולפין עם אלן לאד, שהוא בגובה של
,1.55 ואני לא יותר גבוהה ממנה. בסרט
האחרון שלי שיחקתי לצידו של פיטר או׳־
טול והוא גבוה ממני בשני ראשים.״
חוץ מכוכבת עולמית גבוהת קומה והרבה
נערות יפות, יש בארץ שתי דוגמניות
מבוקשות מאוד וגבוהות מאוד. ויוויאן דל־ביאנקו
וזיוה שמרח. שתיהן בגובה של
.1.74

טיו לי נו פ ש

במדינה
(המשן מעמוד )13

בז רמא גו

״אם אתה אומר, סימן שאתה יודע,״ אמר
לו עיתונאי, ורץ להכין את הכתבה לעוד
חודשיים.

ושויצריה)

שיכו;
ביתה פו

טיולי עוזי בע״מ
מארגני טיולים

הצטרפו לטיולי הנופש המפורסמים בהרי שויצריה
* 2 7מ* 7ו*ול ( 9ימי נופש בזרמאט)
הפלגה מחיפה באניה אטלנטיקה 22.7.65
שייט וסיורים ב״ :רודוס, איזמיר, אתונה, קורפו, ונציה
ספליט, קנדיה

מחיר הטיול רק — 1342ל״י
* 21מ 7ול ( 7ימי נופש בזרמאט)
הפלגה מחיפה באניה ירושלים 6.865
שייט וסיורים ב־ :נפולי, ונציה, ג׳נבה, מילנו, מרסייל.

מחיר הטיול רק — 1350ל״י
פרטים והר שמה:

מטאתורס בע״מ, רח׳ הבנקים ,4חיפה.
טלפונים.523146 ,521094 :
פרסום אדמון בע״מ

הסתדרות הסטודנטים
של האוניברסיטה
העברית בירושלים
חגיגות יום הסטודנט
הארצי תשכ״ה

בשיתוף

100111
האוניברסיטה העברית
עירית ירושלים
משרד התיירות

הפסטיבלהש לי שי של
להקות מחול * ירושלים

האירוע הגדול
לריקודי ע ם
לשנת 9$5ו
כאיצטדיון הלאומי והאוניברסיטאי כירושלים
יום שלישי 18.5.65
בתכנית:
+להקת המחול של הסתדרות הסטודנטים
בירושלים
* להקת הורה בחסות משרד החינוך והתרבות
להקת המחול העירונית של הסטודנטים,
חיפה
* אפי נצר וחבורת הזמר של בית רוטשילד
* נחמה הנדל
תיאטרון מחול ענבל
* מפגן סיום במחול אור וצליל
מנחה — עזריה רפפורט
כרטיסים: במשרדי הכרטיסים בערים הגדולות ובלשכות
המודיעין לתיירים. ירושלים לאן הערב, בן־נאים. תל־אביב
לאן, רוקוקו, כנף, במה, שעשועון, ברטים. חיפה נובה, גרבר,
עינוג, מכבי. נתניה סיגנל. באר־שבע מרקור.
הנחות לקבוצות במשרד ״לאן הערב״ ,ירושלים, טל)02(24225 .

הדיירים הראשונים נכנסו רק השבוע
לבית החדש. היה זה בית מפואר: מיבנה
בן 13 קומות, ראשון הבניינים הגבוהים
שהוקמו בחולון, במרכז השכונה החדשה
נאות רחל. כל 52 הדירות מורכבות מ־4!/2
חדרים ושני חדרי שירותים. שתי מעליות
הדורות ומהירות נועדו לשרת את הדיירים.
לפני כשנתיים עמד אותו בית במרכזה
של שערורייה ציבורית. אז החלה חברת
רובינשסיין ושות׳ למכור דירות בנאות
רחל, ומאות אנשים, שמילאו את חדר
המדרגות של המשרד הקבלני נשארו ללא
דירות. היה צורך להביא משטרה כדי לפנותם
מן המקום. לקהל הנסער הוסבר אז
שהדירות אזלו, י׳יית והבית הגדול נמכר
בשלמותו לעולים מדרום־אמריקה.
בחודשים האחרונים יכלו שוב אותם
המועמדים לקנות את הדירות, אך במחיר
גבוה יותר. גם המוכר היה אחר: חברה להשקעות
שמשרדיה בבניין אל־על בתל־אביב.
מטרה ציונית. ביסודה של החברה
להשקעות עמדה מגמה ציונית טהורה 52 .
יהודים מדרום־אמריקה רצו לעלות ארצה,
וכדי לשמור על רמת חייהם האמריקאית
החליטו לקנות דירות מתאימות, רצוי בשכנות,
כדי שתקל עליהם הקליטה בארץ
החדשה.
למטרה ציונית זו נשלחו לישראל שני
עסקנים מאותה חבורה, עם יפוי־כוח מכל
האחרים. השליחים התקשרו עם חברת
רובינשטיין, הבונה את רוב השכונות החדשות
בחולון, קנו ממנה בית רב־קומות
דירות, בדיוק כמספר חברי
המכיל 52
הקבוצה.
מאז עברו שנתיים ובניית הבית הגדול
נסתיימה. אך לפני שבוצעו כל השיפורים
בדירות המרוזחות, התברר שמרבית העולים
התחרטו, לא יעלו לישראל. רק שבע
משפחות הודיעו על נכונותן להשתקע בישראל,
ועל יסוד כספם של 45 הנותרים
הוקמה החברה להשקעות.
המטרה העיקרית של החברה היתד, ברורה:
מכירת הדירות שנרכשו לפני שנתיים,
מסחרי. הדירות נקנו במחיר
על בסיס
42 אלף ל״י כל אחת. המחיר בזמן המכירה
54 :אלף ל״י.
השקעה של 1,890,000ל״י
בסיכום:
הכניסה תוך שנתיים רתח של 540,000ל״י.
פרט נוסף: הדירות לא הועברו בטאבו
על שמות הקונים הראשונים, שתיתרו על
עלייתם ארצה. כך חוסכים המוכרים את
מם השבח על מכירת הדירות, ומגדילים
את רתחיהם.

צמות המפד״ ל ניסחה

ך י• וחרעה מהלכת מזה שנתיים במסי
דרונותיו הארוכים והחשוכים של בניין
הקאסטל. זו אינה רוח הקודש. היא הטילה
את מוראה על עובדי המקום, אנשי המנגנון
של המפד״ל, גרמה לרבים מהם זעזוע קשה.
טלפונים טירטרו ללא הרף. מזכירי סניפים,
ראשי מחלקות, מנהלי מנגנון ואנשי
צמרת קיימו ישיבות סודיות. אבל למרות
האיפול המוחלט שהוטל על השערוריה, שהסעירה
את המפד״ל, לא נמוגה הרוח הרעה.
המפלגה,
שבעת השערוריות והפרשיות ה־מבישות,
טרם הספיקה להתאושש מפרשת

הקיבוצניק
מייסדי הקיבוץ הדתי בארות יצחק, אף
שימש משך תקופה קצרה במזכיר המשק.

ה ח 1ן | הדתי החל את הקאריירה ב־
1^ 1 # 1 1עבודות פשוטות, עלה בסולם
המפלגתי, לאחר שניצל את קשריו האישיים,
והגיע לעמדה חשובה ומכובדת במפלגה.
עיריות ספד לאהבה
אותו פקיד של המחלקה הסוציאלית של
עירית ירושלים עבר הכשרה מיוחדת,
שלימדה אותו כי תפקידו לעזור לאזרחי
העיר הנזקקים. הוא עשה זאת שמונה
שעות ביום, אך קשה להתפרנס ממישרה
אחת. על כן החליט לעזור לאזרחים הנזקקים
גם מחוץ לשעות הקבלה.
פקיד ח רו ץ. גם את העבודה הנוספת
עשה במשרדי המחלקה. כאשר |כל העובדים
היו הולכים לבתיהם, ועובדי הנקיון
היו נועלים את הדלתות, היה הפקיד החרוץ
שב וניצב על מישמרתו. הנזקקים,
שידעו על שעות הקבלה המיוחדות, היו
באים אליו זוגות זוגות_ .
תמורת תשלום פעוט היה הפקיד משכיר
להם את החדרים הריקים, כדי שיוכלו לתנות
בהם אהבים. העובדה שלא יכלו להרשות
לעצמם לשלם עבור חדר בבית־מלון,
הכניסה אותם אוטומטית למסגרת של נצרכים.
כך האמין הפקיד שאינו מאפשר
ניצול החדרים למטרה המנוגדת לזו אשר
נקבעה להן על ידי אבות העיר.
אבות העיר חשבו אחרת. המחלקה הסוציאלית,
בניגוד למה שצועקים לפעמים אזרחים
נרגזים, איננה בית זונות. גם לא
לאחר שעות הקבלה. על כן הוגשה לועד
עובדי העיריה בקשה, כי יפטר את הפקיד.
השבוע פוטר האיש, ולרשימה הארוכה
של הנזקקים התווספו, מן הסתם, כמה עשרות
זוגות, אשר יבקשו תשלומי סעד
לשכירת חדר בבית־מלון.

הקשיש ביקש להתגרש
ה 7| 1 1 ¥ 1ך
מאשתו, לשאת לאשה
את הפילגש הצעירה. היא הסכימה להינשא
לו למרות הבדל הגילים הרב שביניהם.

תל־גיבורים, והנד, פרצה לר, שערוריה חדשה,
הפעם מכיודן בלתי צפוי.

מרן ום כצמית

ץ יכוריה שד השערוריה הם שלושה
^ אנשים אפורים שלא חלמו כי יעלו אי־פעם
אל כותרות העיתונים.
אברהם הרשקוביץ ( )54 היה כל ימיו עסקן
קטן, שעלה והתפתח בחממה הנוחה של
מנגנון המפלגה הדתית־לאומית. את הקא־ריירה
שלו כעסקן התחיל הרשקוביץ שעה
ששימש תקופה קצרה כמזכירו של הקיבוץ
הדתי בארות־יצחק. לאחר שהקיבוץ התפרק,
עבר הרשקוביץ העירה״ .בריאותו היתד, רופפת
והוא התקשה למצוא עבודה מתאימה.

רטשסש את עקבותיה שר שעוווית העסקן הדתי והמזכירה
פילגש בהסטד
לכן החליט להיות עסקן מפלגתי.
באותן שנים עדיין לא שררה אינפלציה
בשוק העסקנים והרשקוביץ, בעל הקשרים
המתאימים, לא התקשה למצוא לעצמו את
מקומו בשורת העסקנים הזעירים של הפועל
המזרחי.
השנים חלפו והרשקוביץ טיפס בסולם
המפלגתי, הגיע מעלה מעלה. כחבר סיעת
למיפנוז, אחת משלוש הסיעות שמהן מורכבת
המפד״ל, בלט הרשקוביץ כאיש מנגנון
מובהק, למרות שסיעת מזיפנוז ריכזה בשורותיה
דווקא את האידיאולוגים של המפלגה.
הרשקוביץ
ניצל היטב את קשריו עם
רפאל בן־נתן, מראשי למיפנה, המשמש כראש
מחלקת המיסים של המפלגה, מונה
בהשראתו לראש מחלקת המיסים של הסתדרות
הפועל המזרחי ונבחר לוועד הפועל
של המפד״ל.
הוא היה אדם מצליח לכל הדעות. האיש,
שעזב את הקיבוץ כשהוא חסר כל, עלה
אל מרומי החברה, רכש לעצמו וילה הדורה
באחת השכונות האריסטוקראטיות שליד
רמת־גן, שם הוא התגורר עם אשתו ושני
בניו.
רבים קינאו בעסקן המצליח, אבל רק
מעטים ידעו כי מאחורי ההצלחה מסתתרת
טראגדיה נוגעת ללב. כי אברהם הרשקוביץ
היה נגוע במחלה חסרת מרפא — מחלת
הנפילה (אפילפסיה) .הוא השתדל לשמור
זאת בסוד, אבל השמועה, כי ראש מחלקת
המם חולה במחלת הנפילה, עשתה לה
כנפיים.

מנת שיוכל לשאת את אהובתו הצעירה. הוא
הסביר כי הפרידה מאשתו מהווה עבורו
סיוט ממושך, שספק אם יצליח להתגבר
עליו. שעה שבילה בנעימים עם הפילגש הצעירה,
הוא שלח לאשתו מכתב, בו ביקש
ממנה שתסכים לקבל את הגט. כתב הוא:
״רות הנערצה, היו לי שני לילות־זוועה,
ובמיוחד הלילה האחרון. היה עלי לחץ
גדול מצד חברים לנסוע לתקופה קצרה לאירופה.
הבטחתי לתת להם תשובה.
״כמעט החלטתי לנסוע הותקפתי בסיוט
שעוד לא היה לי. בהכרה מלאה הייתי אבל
כל הגוף לא הרגשתי, סיוט אימים עד שהחלטתי
לא לנסוע. ברור שהחלטה זו גורמת
לכך שלא תהיה לי גם עבודה. אין
לי כל ברירה.
״רות, מאוד אבקשך להחליט לשחרר
אותי. דרך אחרת אין לפני. האמיני לי שידוע
לי כי זו נבלות מצידי לגבייך. יש
כוח שאינני יכול להתגבר עליו. אני נוסע
לגליל להבראה, לא ידוע לי בדיוק איפה
וגם לא לכמה זמן. אני מניח ששבוע או
עשרה יום. הלוואי ואוכל קצת גם לה,רגע.
״האמיני לי שאני כל הימים והלילות

חושבת שיש לי עסק עם אדם שיצא מדעתו
ושום נימוק הגיוני אינו עשוי להשפיע עליו
ולהזיז אותו מדעתו.״
הרשקוביץ עמד בשלו, הסביר כי אינו
יכול לחיות בלי הפילגש הצעירה, שאותה
רצה לשאת לאשר״ למרות שאשתו היתר,
מוכנה לשכוח את כל העניין ולעבור עליו
לסדר היום. היא הבהירה זאת לבעלה, אבל
הוא לא רצה לשמוע על כך.
האשד, נשארה חסרת אונים. היא לא ידעה
אל מי לפנות, התייעצה עם כמה מידידותיה.
הן הציעו לה לפנות אל ראשי
המפד״ל. היא היססה תחילה, הסבירה כי
אינה רוצה לפגוע בקאריירה של בעלה.
אך לבסוף החליטה לבקש את עזרת המפלגה.
כשסיפרה
לבעלה כי היא עומדת לפנות
אל צמרת המפד״ל, הופתעה לראות כי הוא
אינו מגלה סימני התרגשות .״זה לא יעזור
לך,״ הסביר הרשקוביץ ,״במפלגה יודעים
הכל, והם אינם יכולים לעשות דבר.״
לרות הרשקוביץ לא נותרה ברירה. היא
חיפשה דרך לצאת מהפרשה המבישה, הסבירה
לבעלה כי תהיה מוכנה לקבל לביתה
את הפילגש הצעירה. אבל הרשקוביץ לא
נענה להצעה .״הדבר עשוי להשפיע לרעה
על הבנים ולגרום להם נזק רב,״ תירץ
הוא את סירובו.
בכל זאת נתגלה לעיני מכריו של העסקן
הדתי מחזה משעשע למדי. הם ראו לעיתים
קרובות את המשולש הדתי — הוא,
היא והפילגש — יוצאים לבילוי משותף
בתיאטרון ובמסיבות חברתיות .״היא יפה
מאוד ומושכת מאוד,״ הביעה האשד, את
דעתה על יריבתה הצעירה ,״אין פלא שהוא
כרוך אחריה כל־כך.״
היא הסבירה השבוע כי אין בליבה כל
טינה אל בעלה, שהחליט לנטוש אותה לאנחות,
לאחר עשרים ושבע שנות נישואין,
והכל בגלל נערה צעירה .״הוא אדם חולה
ואכול תסביכים,״ אמרה ,״והעובדה שנע־

|יי טענה אחת מחברותיה לעבודה של רחל קוגל, הסבירה
כי כל עובדי הקאסטל קיבלו הוראה מפורשת
למנוע בכל מחיר את הדלפת הפרשה.

.זה עניו מפלגתי

רה צעירה ויפה השיבה אהבה אל חיקו מחניפה
לו מאוד, ואולי עשויה להשיב לו את
שיווי־משקלו הנפשי.״ רות הרשקוביץ הסבירה
כי אם תצליח הפילגש להשיב לבעלה
את שיווי־משקלו, תהיה היא מוכנה לשלם
את מלוא המחיר.

חינוך גוב

^ אדם היחידי שמחלתו של הרשקו־
( | ביץ לא הרתיעה אותו היתד. אשתו,
רות הרשקוביץ 45 האשה, העובדת כמורת
באחד מבתי־הספר הדתיים ברמת־גן, הכירה
את הרשקוביץ בקיבוץ, ידעה שהוא נגוע
במחלה, התאהבה בו למרות הכל, החליטה
להקדיש את חייה כדי ליצור לבעלה מסגרת
משפחתית חמה. היא אף הרבתה לעודד
אותו בקאריירה הציבורית שבנה לעצמו.
האידיליה המשפחתית נמשכה למעלה מעשרים
ושבע שנה. ערב אחד חזר הרשקד
ביץ לביתו כשבפיו בשורה מדהימה .״אני
מאוהב בפקידד צעירה שעובדת אצלי,״ סיפר
לאשתו ,״אני ממש משוגע אחריה.״
האשד, הנדהמת לא ידעה כיצד להגיב.
עולמה חשך עליה בין־רגע, אבל היא ניסתה
להבליג .״אתה מהתל בי,״ ענתה לו בחיוך
מעושה. היא לא יכלה לתאר לעצמה כי העסקן
הדתי המכובד עשוי להרהר הירהורי־חטא.
אבל הוא לא התלוצץ, הוא היה מאוהב.
מזה שנה וחצי קיים יחסים הדוקים עם
מזכירתו הצעירה, החלים לבסוף לגלות את
הדבר לאשתו.
הצלע השלישית במשולש הדתי היתד,
רחל קוגל 23 פקידה יפה, שאיש לא הטיל
דופי בהתנהגותה הצנועה.
כבת להורים דתיים זכתה הצעירה בחינוך
דתי במוסד של צעירות מזרחי, נרשמה
בתום לימודיה לאוניברסיטת בר־אילן.
אבל למרות שהיתר, תלמידה מצטיינת,
לא סיימה רחל קוגל את לימודיה באוניברסיטה,
העדיפה לעבוד כפקידה.
הפקידה הצעירה והמושכת צדה מייד את
עיניו של הרשקוביץ, שהתחיל לחזר אחריה
במרץ. הפקידות של ד,קאסטל ראו את השניים
לא פעם כשהם יושבים באחד מבתי־הקפה
הסמוכים. מפה לאוזן עברה השמועה
כי הרשקוביץ נפגש עם רחל כמעט בכל
ערב. בינתיים הלכו והתהדקו היחסים בין
הרשקוביץ והפקידה, והשניים לא ניסו כלל
להסתיר עובדה זו. כל עובדי הקאסטל ידעו
כי רחל קוגל היא פילגשו של אברהם
הרשקוביץ.
לאחר שהרשקוביץ סיפר לאשתו על הידועה
בציבור, הוא הציע לה להתגרש, על

העולם דכא

המשם הריק

היא מקומה של רחל קוגל, פילגשו היפה והצעירה של
אברהם הרשקוביץ, שבעקבות השערוריה שקמה סביב
פרשת האהבים ביניהם, הושעתה מעבודתה עד שהעניין יתברר סופית בבית הדין של המפלגה.

** רם א הד חזר הרשקוביץ לביתו, כש־בפיו
בשורה משמחת .״החלטתי לנתק
את כל הקשרים עימד״״ סיפר לאשתו. האשד,
קיבלה אותו בזרועות פתוחות ׳,אבל
האידיליה המשפחתית המחודשת לא ארכה
יותר משלושה ימים.
״אני לא יכול לחיות בלעדיה,״ הודיע
הרשקוביץ ועזב את הבית. הוא חזר כעבור
ימים אחדים כשבפיו אותו פיזמון, ושוב
עזב את הבית, לאחר שהסביר כי אינו יכול
(המשך בעמוד )20

מזועזע. רק כניסה עם רחל׳ה למסלול חיים
רגיל עלול להחזיר אותי למצב קצת נור
מאלי.
״נפגשתי
גם עם גברת אשוגה, לא יכולתי
הרבה לדבר איתר .,היה זה אחרי לילה איום
וגם אחרי ביקור אצל הרופא דיאמנט. אני
לא מרגיש כל־כך טוב, אבל אני מקווה שבתקופת
ההבראה אוכל גם להבריא קצת.
״אני מאחל מקרב לב שאת לפחות לא
תיגררי אחרי מצבי אני. זה איום. כל טוב
לשמאי וליהודה.״

פילגש גבית

בל האשד מסרבת עדיין לתת לבעלה
את הגט המיוחל .״אינני מסכימה לתת
לו גס לא מפני שאני רוצה להפריע לו,
אלא מפני שאני סבורה שניכנסה בו רוח
שטות והוא אינו אחראי למעשיו,״ הסבירה
השבוע רות הרשקוביץ .״אני בטוחה שיבוא
יום והוא יתחרט על כך.״
היא התקשרה לדבריה עם פסיכיאטר,
סיפרה לו על מצבו של בעלה והראתה לו
את המכתב. היא אף פנתה לרב מסויים,
המקובל על בעלה, ביקשה ממנו שיתווך
בינה לבין בעלה. אבל גם התערבותו של
הרב לא הועילה.
״אני אובדת עצות,״ הסבירה רות ,״אני

מזכיר הועד הפועל של התפלגו! הדתית־לאומית,
אלעזר גואלמן, לוחש למזכירתו שתנסה לסלק
מהחדר את כתבי העולם הזה שהופיעו במשרד וניסו לדובב את הפקידות שעבדו במקום.

המנהל והמזכירה

תולדות
כו ל ם מנ צ חי ם
המשפט היה על הפרת הסכם. הוא הסתיים
בפשרה שבה הוסכם לשמור את פרטי
ההסכם בסוד. גם הסכם זה הופר.
דליה לביא, כוכבת הקולנוע הבינלאומית
משבי־ציון, אינה מסוג האנשים שניתן להגביל
אותם במעשיהם או בדבריהם. אחרי הפשרה
שהושגה בדיון בבית־המשפט המחוזי
בתל־אביב, בתביעתו של מפיק הסרטים
רפאל נוסבאום על סכום של 60 אלף ל״י
נגדה, היא הבינה שפרטי הפשרה אינם ניתנים
לגילוי. את הפרטים היא לא גילתה.
אולם באופן כללי פסקה :״הוא לא קיבל
ממני אף פרוטה״ .בראיון בלעדי עם כתב
העולם הזה, חשפה עוד טפח :״נוסבאום
נבהל כשנודע לו שהבאתי לארץ את התסריטאי
וולודיה סמיטיוף. הוא היה מעיד שהתסריט
שלפיו רצה נוסבאום להפיק איתי
סרט, לא נכתב בכלל.״
הצהרתה של דליה הסעירה את נוסבאום,
הוא ראה את עצמו חופשי לגלות את מהות
ההסכם שהושג בינו לבין דליה :״האמת
היא שהיא שילמה לי רבבות לירות. גם
סכום זה הסכמתי לקבל רק בתנאי שימסר
לי בצ׳ק בנקאי עד שעה תשע בבוקר למח־דת,
לפני המשך הדיון בתביעה שהגשתי
נגדה• ואומנם הדבר נעשה. קיבלתי צ׳ק
בנקאי משוך על בנק אלרן בתל־אביב.״
תסריט תוף חמישה ימים. גם בקשר
להופעתו של השבדי וולודיה סמיטיוף היתה
לנוסבאום השקפה אחרת :״נבהלתי? להיפר!
לבי עלץ בקרבי!״
סמיטיוף, מי שהיה אפוסרופסה של דליה
לביא בשנים בהן שהתה בילדותה בשבדיה,
התפרסם בזכות התסריט שכתב לסרט השבדי
בו כיכבה אולר. יעקובסון — קיץ
אחד של אושר. הוא היה האיש שלפי דברי
נוסבאום כתב את התסריט לסרט נפט, ש־דליה
סרבה להשתתף בו למרות התחייבותה
לנוסבאום, סרוב ששימש כעילת התביעה
שהגיש נגדה.
״שמחתי שימחה עצומה כשנודע לי ש־הוא
הגיע,״ אמר נוסבאום .״בידי היתה
קבלה על סכום של 750 מארק שסמיטיוף
קיבל כבר עבור תמצית התסריט. הוא היה
הופר לעד המצויין ביותר שלי! דליה רצ־תה
להוכיח באמצעותו שבמשד החודש ש־נותר
עד להסרטה לא היה באפשרותו לכתיב
תסריט מלא. יש לי עדות שלו, במשפט
שהתנהל בברלין, בו הוא מעיד בשבועה,
שכתב עמי תסריט תיר חמישה ימים.״
איזו גירסה לא התאימה לאמת? זו של
דליה או זו של נוסבאום?
האמת היא ששניהם צדקו. נוסבאום קיבל
צ׳ק על סכום של כמה רבבות. דליה לא
שילמה פרוטה. את הצ׳ק פרע מפיק סר־טים
ישראלי תמורת התחייבותה של דליה
להופיע באחד מסרטיו.

מ שפט
מ כוני ת ו שמה ת שו ק ה
״לאור הנגע שהשתרש במדינה, לקחת
טרמפיסטיות ולבצע מעשים מגונים בגופן,
אני גוזר על הנאשם חודשיים מאסר בפועל,״
כך סיים את גזר־דינו השבוע, שופט השלום
אהרון קדרון, בבית־משפט השלום בנתניה.
הנהג הושיט את ידו. ב־ 22 במרס
הסתיימו הלימודים בסמינר למורים, שבפרדס
הגדוד בנתניה. שתי החברות, הלומדות
בו, עזבו באותה השעה את המוסד והתכוונו
להגיע בהקדם לביתן שבמרכז נתניה. מחוסר
תחבורה החליטו מתי ועמליה ללכת
ברגל.
באותה השעה הסתיימו הלימודים באולפן
עקיבא, הסמור לסמינר. תלמיד האולפן
הנם מיינארב התניע את מכוניתו, כדי לנסוע
בדרכו הרגילה לשכון האקדמאים בהרצליה.
דקות ספורות לאחר מכן נעצרה מכונית
לבנה מדגם סוסיתא ליד שתי הסמינרים־
טיות הצעירות והנהג האדיב הזמין אותן
להיכנס למכוניתו.
סיפרה מתי במשטרה :״שאלנו את הנהג,
אדם מבוגר בגיל 50 בערר, אם הוא נוסע
לנתניה. הוא אמר שכן, ואז התכוונתי
להרים את משענת המושב הקדמי ולהיכנס
למושב האחורי. אבל האיש אמר לי שאנחנו
יכולות לשבת ביחד במושב הקדמי.
נכנסנו, ועמליה ניסתה לסגור את הדלת.
היא לא הצליחה, והנהג הושיט את ידו
לעבר הדלת וסגר אותה.״
כעבור שניות ספורות פרצה מתי בצעקות
היסטריות. עמליה, שטרם הבינה מה

דליה לביא ככית־־המשפט
אני ניצחתי !

רפי נוסכאום (כמרכז) ככית־־המשפט
היא ניצחה?
מתרחש, פתחה את הדלת ושתי הנערות
קפצו החוצה.
הנהג, שנראה מבולבל לגמרי, הזמין את
הטרמפיסטיות לחזור למכוניתו, אר הן
סרבו. בינתיים התקרבה למקום קבוצה של
תלמידות הסמינר ונהג הסוסיתא מיהר
להתרחק.
,,רציתי להכגס למהלך״ .בבית משפט
השלום בנתניה הסבירה מתי מה היתר,
הסיבה לצעקותיה. לפי עדותה הניח הנהג
את ידו הימנית בין רגליה, לפני שהניע את
המכונית. רק בכוח היא הצליחה להרחיק את
ידו לפני שקפצה החוצה.
גירסתו של הנאשם, פיסיקאי בן 57
ויליד גרמניה שעלה לפני כשנתיים מאר־צות־הברית,
היתד, שונה .״לא היתר. לי
כל כוונה לגעת באיזה שהוא חלק מגופה,״
הסביר הוא .״רציתי סתם להכניס למהלה
ראשון ותפסתי את ידית ההילוכים. יתכן
שנגעתי אז במרפקי ברגליה, אבל גם זה
לא בכוונה.״
סניגורו של הנאשם, עורך־הדיו התל־אביבי
נורברט פלצר, חיזק את דברי לקוחו
בטענה, שפרט לעדות של המתלוננת לא
הביאה התביעה כל סיוע אחר.
השופט לא קיבל את גירסתו של פלצר
ולא נתן אמון בטענות הנאשם. לפני
שניתן פסק־הדין נכנס השופט יחד עם
התובע והסניגור לסוסיתא של הנאשם, ושם
קבע שבעת החלפת המהלכים לא היה
מסוגל הנהג לגעת בשום חלק מגופה של
הטרמפיסטית.
העובדה שהנהג עצר את מכוניתו, מבלי
שנתבקש לעשות זאת על־ידי הנערות, מחשידה
אותו, כתב השופט בפסק דינו.
הסניגור חשב אחרת. הוא הגיש עירעור
לבית־המשסט המחוזי.

בכבוד. הוא אפילו הביא את הבונקר לני־גריה.
אחר־כך היה גיבונס. שיחקנו בבונקר
והפסדנו 0:5במוסקבה. ובסוף בא מאנדי
וביטל את הבונקר. במשחק הראשון שהוא
ניהל הפסדנו 2:7בוורוצלאב. בסוף, בלי
בונקר, הפסדנו 0:6בטורינו ו־ 1:7בלידס.
תיכף רואים שצ׳יייץ׳ הרבה יותר טוב. הפעם
הפסדנו רק 0:1והגול נכנס בסך הכל
מפנדל.
עד כמה שאני מכיר את חיימקה לוין,
הוא מקבל גולים רק כשאין ברירה. כנראה
שבפנדל הזה באמת לא היתד, לו ברירה.
לפני המשחק התווכחו הבלגים על כמה
גולים שהם יכניסו, ובסוף הם נתנו בקושי
אחד. זה הסוף עם קבוצות שיותר מדי בטוחות
בעצמן. קבוצה שעולה למגרש בהרגשה
שאין לה מה להפסיד, יש לה תמיד
כוח נסתר. כל כמה שהזמן עובר ואין
גולים, כמו׳שהיה הפעם, אלה שהיו בטוחים
כל־כך מתעצבנים ושוכחים איך לשחק.
אותו דבר קרה עם הבלגים. הם חשבו
שהם ישברו את הנבחרת בהתחלה, וכשלא
הלך להם, התחילו לבעוט ברגליים במקום
בכדור. ומזה לא יוצאים גולים.
תוצאה של 0:1נגד בלגיה היא תוצאה
יפה מאוד, אבל לא כשמשחקים בבונקר.
בשיטה הזאת תמיד מצליחים. צ׳יריץ׳ לא
רצה להסתכן בטבילת האש הראשונה שלו
בחוצלארץ, ולכן הלר על בטוח והחליט
לשחק בבונקר. הלך לו. אני חושב שאם
היד, בנבחרת עוד חלוץ אחד כמו דני שמי־לוביץ,
היינו יכולים גם לתת איזה גול י ולהפתיע.
בנצחון שלנו ביוגוסלביה שיחקנו גם כן
באותה שיטה, והצלחנו לנצח בגלל שני גולים
של רפי לוי. גדי צלניקר, חיים בכר
ונוריאלי, עוד ירוקים מדי בשביל דברים
כאלה.
אני רק רוצה לקוות שהנבחרת שלנו לא
תשחק בבונקר יותר. זה לא כדורגל. זה
משחק של עצבים וכוח, ובסוף תמיד נכנס
איזשהו גול. זה לא אסון גדול אם מפסידים.
בין כך לא נקח את הגביע העולמי. אז
לפחות שילמדו לתת גולים נגד קבוצות
גדולות.
הנבחרת תשחק נגד הבלגים גם בארץ. אני
מקווה שכאן לא ישחקו בבונקר. הקהל לא
אוהב את זה. עד אז גם יחזרו הילדים הגיבורים
מטוקיו, שלמדו איר לוקחים גביע,
ובוודאי יכניסו מרץ לזקנים. אם אני הייתי
צ׳יריץ׳ הייתי נותן לגיורא שפיגל, מיקו
בלו ושמואל רוזנטל למדוד גופיות של הנבחרת.
הנבחרת
צריכה לשחק נגד הבולגרים בסופיה.
וזה מה שאנחנו לא צריכים לעשות
בשביל הגביע העולמי. הבולגרים משחקים
כדורגל חזק מאוד. קצת יותר טוב ממכבי
יפו. אחרי שהפסדנו נגד בלגיה רק ,0:1
אנחנו כבר לא צריכים לפחד מאף קבוצה.
אם החברה יקחו את העניינים ברצינות,
יכול להיות שעוד יהיו הרבה הפתעות.

פו רהר פו אי ת

ספ 1רט כדורגל בונ קרכד\ י ל
את הפסדה של נכחדת הכדורגל הישראלית
נגד נבחרת בלגיה, כשעור
,0:1במסגרת המשחקים על הגביע העולמי,
מנתח שייע גלזר :
הפסדנו .0:1יפה מאוד; זה באמת הישג,
להפסיד נגד נבחרת כמו בלגיה בתוצאה
כזאת. אני רק חושב ששמענו את הדיבורים
האלה פעם. כשהפסדנו נגד יוגוסלביה ,0:1
גם כן אמרו שזה היה הפסד של כבוד. אחר־כך
ראינו שאפשר לנצח גם אותם. אולי החבור,
ילמדו לנצח גם את הבלגים? אף פעם
אי־אפשר לדעת. הכדור עגול.
אני זוכר את הבלגים עוד מקבוצת הכדורגל
שלהם סטאנדארט ליאז /שהפסידה נגד
מכבי תל־אביב. הבלגים הם כמובן מקצוענים.
לגמרי לא כמו אצלנו. הם גם ניצחו
את בראזיל, כמו שכולם יודעים . 1:5 ,רק
בשביל זה כבר זוכרים אותם בכל העולם.
אבל לכל נבחרת יש נצחון אחד כזה. אפילו
לנו. אל תצחקו. אנחנו לא ניצחנו את יוגוסלביה
בבלגרד?1:2
הגיע הזמן שיעשו הפתעה כזאת עוד
פעם. מי שנולד אחרי שניצחנו את חבש —
מי שלא יודע מי נתן את הגולים שיבדוק
— לא זכה עוד לראות את הנבחרת שלנו
מנצחת.
הכוח הנסתר. אני רואה שכל המאמנים
של הנבחרת מתחילים באותה צורה.
אני עוד זוכר שג׳רי בית־הלוי המציא את
הבונקר וכולם מחאו לו כפיים, כשהפסדנו

כמו לכל רופא אחר יש גם לדוקטור
ארנסט בונינג כרטסת חולים. על אחת מאלה
רשום: היינץ ורשטג, בן .26
מקצועו של החולה: כדורגלן מקצועי בקבוצת
הכדורגל המערב־גרמנית מיידריך.
משכורת חודשית 1200 :ל״י. הסיבה לקבלת
הטיפול: הכדורגלן מפחד מהצופים יותר מאשר
מהיריב. שריקות ושאגות בוז מזעזעות
את החלוץ המרכזי עדין־הנפש, גורמות ליריות
כושרו על המגרש במידה ניכרת. אחד הדיכאון הנפשי לא נמשך זמן
הצופים הנלהבים ראה, ממקומו ביציע, עד
כמה אומלל החלוץ המרכזי של הקבוצה
החביבה עליו, החלים לעזור לו. הפסיכיאטר
ד״ר בונינג הציע את שרותיו לכדורגלן, וזה
הסכים מיד, הפך לכדורגלן הראשון הנהנה
מטיפול פסיכיאטרי.
שיטת הטיפול: אוטוסוגסטיה. הרופא מנסה
לשכנע את החולה, מחדיר לראשו ללא
הרף את הפסוק :״אתה רסוי לחלוטין״ .בשלב
מתקדם יותר לוחש הרופא :״אתה תצליח
במשחק של מחר.״
תוצאות הלחישות עד עתה :״השריקות
וצעקות הבוז של הקהל״ — אומר הכדורגלן
— ״אינן משפיעות עלי בצורה כה קשה.״
פסוקים כהפסקה. הפסיכולוג מייעץ גם
לכדורגלנים אחרים להעלות את כושרם באמצעות
מדע הרפואה.
כשטענו נגדו כי הוא מהפנט את השחקנים,
הגיב :״מובן שהייתי יכול להביא את
השחקנים להישגים כבירים בעזרת היפנוזה,
אלא שאז היתד, זו הונאה. היפנוזה הופכת
את השחקנים לתלויים, אוטוסוגסטיה לעצמאיים.״
בעתיד
הלא־רחוק יתחילו אולי גם שחקני
התחתית של ישראל ללחוש לעצמם משפטי
עידוד בהפסקות המישחק, כדי לכבוש בעזרתם
את האליפות.
חפולם חזח 1444

אנשים
פ קי ד מ חג ר
הצהרותיו של אל־חביב בורגיבה לא
עוררו שום יוזמה מדינית מצד ישראל, אך
גרמו כבר למהפכה־זוטא בפקידות הממשלתית.
השבוע הודיע ראש הממשלה ושר
הבטחון לוי אשכול, כי הורה לכמה מיועציו
לעבד תוכנית שלום ישראלית, אך
חזר יחד עם זאת על עמדת קודמו, הסתייג
מכל אפשרות שישראל תקלוט חלק מן הפליטים
הערביים או שתהווה חלק מפדראציה
מרחבית. משרד־החוץ, מצידו, הודיע כי
הטיל על אחד מפקידיו, שלמה כר־חיים,
לעמוד בראש מחלקה הדשה למיבצעים
מיוחדים, החייבים להתבצע במהירות. הצורך
בהקמת מחלקה כזו בלט לאחרונה, על רקע
הצהרותיו של נשיא תוניסיה אני בורגי־ביסט
בכל נשמתי,״ סיפר ראש עירית נצרת
סייף־אל־דין אל־זועבי .״הייתי מוכן
לנסוע אליו ולנשק את ידיו באהבה גדולה,״
הוסיף. אך בפחות התלהבות דיבר על סביבתו
הקרובה :״רוצים לייהד את הגליל?
אני לא שמעתי על זמז לא יודע מזה! אני
אחראי רק לנצרת. אף סנטימטר חוץ מזה
אני לא יודע 9יום העצמאות עורר
את זכרונו של איש משרד־החוץ גדע ון
רפאל, שסיפר על ימיה הראשונים של
המדינה, כאשר משה שרת היה ״מזכיר
החוץ״ של הממשלה הזמנית, ומשרד החוץ
עצמו שכן בשני חדרים בתל־אביב. העיד
רפאל על עצמו :״אני הייתי מנהל המשרד,
שליח, שליש, מלקט ידע גיאוגרפי, וברגעים
של התרוממות הרוח — גם מגיש
תה 9סיפור אחר על אותם הימים, סיפר
נשיא ההסתדרות הציונית, הד״ר נחום
גולדמן :״משה שרת חשב בשעתו שאהיה
השגריר הראשון בבריטניה. באתי לאנגליה,
קניתי בית בלונדון והקמתי גרעין של
שגרירות. אבל ריבונו־של־עולם, אמרו לי
שעלי לבקר ביקורי־נימוסין אצל 60 שגרירים.
אמרתי לשרת, :אתה יודע, מוטב שתניח
לי׳.״ ושרת אמנם הניח לו .׳ 9ראש
אגף הרישוי במשרד התחבורה נתן רובין,
נתגלה השבוע כדמות מחנכת. כשנהג רובין
במכוניתו, בכביש ירושלים־ תל־אביב, הגיחה
מכונית אלמונית מאחוריו, עקפה אותו בקטע
האסור לעקיפה. רובין הגביר את
מהירותו, השיג את המכונית האלמונית
ואותת לה לעצור. הוא דרש בתקיפות את
פרטיו האישיים של העוקף, סטודנט צעיר.
רשם אותם בפנקסו והתיר לו להמשיך בנסיעה.
כעבור ימים ספורים הגיע מכתב של
רובין לבית הסטודנט, כתוב על גבי טופס
רישמי של משרד התחבורה. במכתב נקבע
תאריך לפגישה במשרדו של ראש האגף
לרישוי. הצעיר הנבהל הופיע לפגישה ביום
ובשעה הנקובים, ספג הטפת מוסר מפי
רובין, שהזהירו לבל יסטה בשנית מדרך
הישר .׳ 9האלוף אברהם יפה, האחראי
לשמורות הטבע בישראל, ביקר השבוע בבריכת
השחיה בתל־אביב. הוא התלהב למראה
החתיכות הטובלות במים, אמר לידידו,
כי ידאג להכריז על אזור הבריכה כשמורת
טבע, כדי להגן על החיות היפות השורצות
בו • .ח״כ מפא״י גדעון בן־ישראל,

מי ומי בתמונה? 11

ראווה מדי שנה, במיצעד הצבאי של צוז״ל, משמשים גם אנשי צמרת
המדינה והצבא גורם משיכה להמוני הצופים, ליד הבמה המרכזית

שבילד, עם רעייתו בכפר הנופש הצרפתי
באשקלון, זכה בו לציון מיוחד. הוא ורעייתו
נבחרו כ״צמד רקדני הטוויסט היציבים
ביותר״ ,אחרי שניצחו בתחרות מיוחדת
במינה, בה חייב כל זוג להפסיק באמצע
הריקוד ברגע שנפסקת המוסיקה, להשאר
על הרחבה בחוסר כל תנועה.

סוד טן מ סו ד ר
איך הפסידה התנועה הקומוניסטית חבר
נאמן, איך הרוויחה התנועה הציונית איש
מסור וכיצד זכתה הבמה העברית בכוח
חשוב, סיפר שחקן הבימה שמואל רודג״
סקי :״עד גיל תשע הייתי חבר מסור
בקומסומול, אירגון הנוער הקומוניסטי ברוסיה.
פעם, כשהלכתי להתרחץ בנהר, בחברת
שני ידידים גויים, התברר כי שכחנו
את בגדי הים. בלית ברירה התרחצנו ערומים,
ואז גילו שני חברי כי אני יהודי.
הם קראו לי ז׳יד. מאותו רגע חדלתי להיות
קומוניסט. הפכתי לציוני והחלטתי לעלות
לארץ־ישראל.״ £שחקן אחר של הבימה,
שלמה בר־שכיט, זכה, בעת שהגיע עם
שאר חברי הלהקה לנמל התעופה בלוד, במטוס
מפארים, ליחס מיוחד. המוכסים התירו
לכל חבריו לעבור את הביקורת ללא שום
הטרדה. רק לו הורו לפתוח את מזוודותיו.
בחיפוש נתגלה, כי מזוודה ענקית מלאה כולה
בצעצועי ילדים ובמתנות, אותם הביא
בר־שביט לבנו ולאשתו. השחקן, הידוע
כנותן מתנות מושבע, שילם את דמי המכס
כנדרש ולא התאונן 9 .תיאטרון העונות
הפסיד לאחרונה את אחד ממנהליו, משה
ינוקא, שהפך לעצמאי, הקים חברה למופעים
בשם ניצן. רק מעט מידידיו ידע
כי החברה נקראת על שם בית־הקפה ד,ירו־

^ הדעה המקובלת, שבדיוק לפני עשרים שנה, ערב מפלתה
הסופית של גרמניה הנאצית, התאבד אדולף היטלר ב־בונקר
הפיקוד שלו בברלין, לא הוכחה מעולם. אך רק בודדים מניחים כי הוא עדיין חי.

מ׳ האיש הזה
העולם הזה 1444

של המצעד נאספו כל המה ומי בישראל. כשהם מעורבים זה בזה
מופיעים בתמונה: מרדכי נמיר, בכור שיטרית, אבא אבן, חיים
גבתי, פינחס ספיר, קדיש לוז, עקיבא גוברין, נחום גולדמן, חיים
לסקוב, צבי צור, שמעון פרס, מטה דיין, אליהו שטון ואחרים.

שלמי ניצן, שם בילה ינוקא כמה משנותיו
הטובות. בעל הקפה, אברהם שקדי, סיפר
השבוע כי ינוקא היה לקוח מצויץ, כיבד
תמיד את חתימתו על צ׳יקים. אך פעם,
ליתר בטחון, נתן לשקדי צ׳יק, כשחתיכת
שמיכה צבאית מחוברת אליו בסיכה .״זה
בשביל שיהיה כיסוי,״ אמר, ואמנם לאותו
צ׳יק היה כיסוי כפול .׳ 9לקוח אחר של
אותו בית־קפה, שבעיית הכיסוי לצ׳יקים
הטרידה אותו במשך שנים, כתב לאחרונה
לאחד מידידיו, כי מצבו הכלכלי משופר
עתה והוא נטול דאגות. המכתב, שהגיע מ•
טאננריב, בירת הקהיליה המאלגאשית, ניכ־תב
בידי אריה (״אדו״) בלק, המכהן שם
בתפקיד מזכיר שני בשגרירות ישראל. מאחר
שאין שם שגריר מיוחד או מזכיר
ראשון, זוכה בלק ליחס מיוחד לשגרירים.
״תארו לכם שאני נוסע במכונית שרד,
כשדגל מתנופף בקצה ומשמר מיוחד של
אופנוענים מפנה לי את הדרך,״ כתב בלק
בהנאה. כמה מידידיו, שהתקנאו בו, ביניהם
הצייר איקה ישראלי, החליטו לקפוץ
אליו לביקור, ליהנות מיחס מיוחד כאורחיו
וכבני חסותו # .על הפסל יצחק דנצי־גר,
המלמד בפאקולטה לארכיטקטורה בטכניון
החיפאי, מספרים את הסיפור הבא:
לפני תשע שנים הוזמן אצלו פסל על
נושא מסויים, וכשנשאל בעת האחרונה אם
סיים אח העבודה, ענה :״אני לא אוהב
לעבוד תחת לחץ•״ 9הפרופסור אוריאל
הד, מרצה למדעי המזרח באוניברסיטה
העברית בירושלים, סיפר באחת מהרצאותיו
האחרונות על הסידורים שנעשו בחצר הסולטן
התורכי, כדי לארגן כהלכה את כניסתן
ויציאתן של הנשים הרבות, אל הסולטן
וממנו .״לכל אשד, בהרמון עשו מספרים,״
הסביר המרצה, לקול רעמי הצחוק של

תלמידיו ,״כדי שתדע מתי תורה יגיע•״ 9
לבושה בשימלה לבנה, התייצבה השחקנית
הצעירה יעל אביב על בימת אלהמברה
היפואי, כדי לשמש מנחה בהופעת הזמר
הבלגי ז׳אק כרל ,״ערב טוב קהל נכבד,״
הספיקה יעל להגיד בטרם נסגר המסך,
להפתעת קהל הצופים. כעבור שניות התברר
כי היה זה רק קילקול טכני. ההופעה נמשכה,
המנחה הנחתה והזמר זימר .׳ 9משה
לרון, חשמלאי במה שעבד פעם בתיאטרון
העונות, חזר החודש מארצות־הברית, התגלה
כצלם סרטים מעולה. לרון, שהסריט
סרט בן ארבעים דקות, תוך כדי שהותו
באמריקה, הציגו לאחרונה בפני חוג ידידים,
שהתפעלו מרמתו האמנותית. במאי הסרטים
דויד פרלוב, שהתלהב מהסרט, העוקב
במשך יממה אחת אחר מעשיו של
קבצן כושי מזדקן, העניק ללרון נשיקה
נלהבת.

פסוקי ה ש בו ע
• האלוף דן טולקובסקי, מפקד
חיל־האוויר לשעבר, בתשובה לשאלה אם
הוא נוהג עדיין לטוס :״אין לי ראש לטיסה
רצינית.״

9מבקרת הרדיו הדה בושם,

על תוכנית ששודרה בקול־ישראל לרגל יום
העצמאות, על תולדות מלחמת השיחרור:
״טכסט מעליב, שבו חברו יחד פסיכולוגיה
פשטנית, עלילה מטופשת, סבך יחסים אנושיים,
ציוץ צפרים וקירקור צפרדעים.״

׳ 9מרדכי נמיר, ראש עירית

תל־אביב, בעת חנוכת בניין על שמה
של פולה בן־גוריון :״לחבר דויד בן־גוריון
יש זכות להיות בעלה של פולה.״

שבועון צרפתי פירסם השבוע שלוש תמונות של הפיהרר הנאצי, שבוצעו על־ידי ריטוש
תמונותיו האמיתיות, המראות אותו בשלושה מצבים שונים, כפי שהיה ניראה חיום, אילו
היה חי. היטלר, שהתאבד בשנות השישים של חייו, ניראה באן כאילו היה בן שמונים שנה.

3 1י ל\ שבקאסטל 1
(המשך מעמוד ) 17

להתגבר על יצרו. הוא טען כי היה רוצה
לשוב לחיים נורמאליים לצידה של אשתו
החוקית, אבל הוא נמשך בעל־כורחו אל
הפילגש היפה.
״אני לא יכול לדכא את היצר הרע,״ טען.
״אל תשכח שאתה עסקן של מפלגה דתית,״
הזהירה האשה ,״עליך להתנהג כיאות למעמדך
הרם במפלגה.״ לאחר שראתה כי
דבריה נופלים על אוזן אטומה, ניסתה
לפנות לריגשותיו הדתיים.
״אתה עובר עבירה דתית ומוסרית חמורה,״
אמרה רות ,״ביום מן הימים תצטרך
לתת על כך את הדין.״ הרשקוביץ לא התרגש
.״אני יודע שאני צפוי לעונש חמור
בעולם הבא,״ הסביר ,״אבל אני לא מסוגל
לשלוט בעצמי.״
הנשק האחרון של האשד, היו שני הבנים,
שהמבוגר הוא בן גילה של הפילגש. היא
הסבירה לבעלה כי התנהגותו עשויה להשחיר
את דמותו בעיני הבנים, לגרום להם
עגמת נפש ולהוציא אותם לתרבות רעה.
לאחר שגם הנימוק האחרון לא השפיע,
החליטה האשד, לפנות אל ראשי המפד״ל,
לגלות להם את הסוד ולבקש את עזרתם.
ראשי המפד״ל הקשיבו לדבריה של האשד,
האומללה, העמידו פנים כאילו גילתה
להם סוד, למרות שפרטי הפרשה היו ידועים
להם מזה שנה וחצי, זמן רב לפני
שרות הרשקוביץ העלתה על דעתה כי
בעלה עשוי לבגוד בה.
ראשי המפלגה פנו אל הרשקוביץ, ניסו
בפעם האלף לדבר על ליבו, אבל הוא עמד
איתן בסירובו .״העניין הזה לא נוגע לכם,״
טען בתוקף.
לאחר שכל דברי השיכנוע לא הועילו,
איימו ראשי המפלגה כי הפרשה תזכה לכיסוי
רעשני בעתונות הדתית .״זד, יסתום
את הגולל על הקאריירד, הציבורית וד,מפ־לגתית
שלך,״ איימו. אבל הרשקוביץ לא
נבהל מהאיומים .״אני לא מפחד מפירסום
הפרשה בעתונות,״ הסביר ,״ואתם יודעים
היטב שגס אני יכול להוציא החוצה את
הכביסה המלוכלכת שלכם.״
לצמרת המפד״ל לא נותרה ברירה. העסקנים
הנפחדים, החיים בצל סיוט הבחירות,
שמועדן הולך וקרב, נאלצו להיכנע לאיום
הנגדי, החליטו לבלוע את הגלולה המרה
ולדאוג לכך שהדיה לא יטתננו החוצה ויגיעו
אל כותרות העתונים.
אמר השבוע אלעזר גואלמן, מזכיר הוועד
הפועל של המפלגה הדתית־לאומית. :אני
לא מבין מה כל הרעש. זה בסך הכל עניין
פעוט וחסר ערך ואין לנו כל עניין בפרשה
הזאת.״
״הוא הסביר כי המפלגה הקימה ועדה
מיוחדת שתחקור את הפרשה ביסודיות,
תגיש את מסקנותיה לבית־הדין של המפלגה,
המורכב מראשי המפלגה ורבנים. בית־דין
זה יצטרך לפסוק בעניין .״אנחנו לא
מעוניינים בפירסום הפרשה, ונעשה כל מה
שביכולתנו להסתירה,״ הוסיף.
כי לצמרת המפד״ל יש טיבה טובה למנוע
את פ־רסומה של הפרשה המבישה.

ים עניו•

ך* טראנדיה האישית של רות הרשקו־ן
) בי׳ן ובניה חורגת מהתחום האישי הצר,
והיא בעלת עניין ציבורי ממדרגה ראשונה.
לא רק משום שמעורב בה עסקן מפלגתי
בעל עמדה חשובה, אלא בעיקר משום שאותו
עסקן משתייך לצמרת מפלגה המתיימרת
לייצג את טוהר המידות, המוסר הצרוף
והשמירה על קדושת המיסגרת המשפחתית.

שעה שהקומנדו של הקדוש־ברוך־הוא
יורד לחייו של הציבור החילוני, מכתים
נישואין אזרחיים בכתם של זנות ואי־מום־
ריות, נתגלתה הפרשה המבישה דווקא בקרב
צמרת המפלגה הדתית.
אילו היתה פרשת הרשקוביץ מקרה יוצא־דופן,
ניתן היה להשתיקו ולעבור לסדר היום.
אבל פרשת הרשקוביץ היא רק טיפה
אחת בים עכור של פרשיות דומות. כי
כאשר איימו ראשי המפד״ל שיגלו ברבים
את חרפתו של העסקן שסרח, הסביר הוא,
בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי
הוא יביא לגילויין של פרשיות אחרות,
הנוגעות לאנשי צמרת המפד״ל.
״אני בטוח שאתם לא מעוניינים בכך,״ הסביר
הרשקוביץ בשלווה אולימפית, גרם לבהלה
רבתי בין העסקנים, שחששו מפני
גילויים סנסאציוניים.
כי אילו פתח הרשקוביץ את פיו, והיה
מגלה את הידוע לו, היה מתברר כי לרבים
מעסקני הדת יש פילגשים צעירות, למרות
שהם מתיימרים לייצג את המוסר הדתי.
צמרת המפד״ל החליטה להשתיק את הפרשה
ולטשטש את עקבותיה, על מנת
למנוע מעצמה אי־נעימויות, המזיקות תמיד,
בעיקר בשנת בחירות.

שלח 3ל3וחף
על ט׳ המים
מה היינו עושים, לולא היתה יהודית
מזור קופצת לארץ מדי פעם
:פעם? איך היינו יודעים מה נשמע
בעולם, ומה נשמע אצלה?
למזלנו היא כן קופצת הנה מפעם
לפעם, וכך אנו יכולים לקבל בעוד
מועד את העובדות הבאות: לפני
שלושה שבועות עשו ליהודית ניתוח
שקדים. הנשים באמריקה הולכות עכשיו
עם שיער חלק בצורת גלגל חיצוני.
יהודית מתכוונת לבקר בארץ ש־לוש־ארבע
פעמים בשנה, כל פעם
עשרה ימים. היא היתד, עכשיו ב־

יהלומי הקיבוצניקית
ביום הראשון של השבוע פורסמה בעיתונים ידיעה על גניבה גזנלה בחלון קיסריה.
סופר שם על שתי טבעות, בשוני של שלושים אלף לירות, שנגנבו מגיטד שרובד,

אשתו של המיליונר מילטון שרובד, שהתארחה במלו!.
כששמעתי על כך, נכמרו רחמי בקרבי. עוד אתמול היתה גיטה פקידה קטנה בסוכנות.
יוצאת קיבוץ חסרת־נל, וכבר היום גונבים ממנה שלושים אלף לירות. וכל זה במכה
אחת.
צילצלתי אליה, לביתה בירושלים, כדי לנחם אותה. היא נשמעה עליזה ושמחה, כאילו
שום שלושים אלף לירות לא נגנבו ממנה .״טבעת אחת,״ היא סיפרה לי ,״קיבלתי כשהתחתנתי.
את השניה קיבלתי כמה שנים אחרי זה.
״זה בכלל לא נוגע לי ללב. זה רק מרגיז אותי. בכלל, אין מה לבכות על דבר כזה,
ויש לי אמונה במשטרת ישראל. אני בטוחה שימצאו את זה.
״זה קרה אומנם במלון קיסריה של הברון אזמונד זה־רוטשילד, אבל זה יכול היה לקרות
בכל מקום אחר בעולם. אדמונד בא לארץ לפתיחה של מועדון־הצלילה בקיסריה, יחד עם
אשתו, אמו ובנו. ברגע זה הוא נמצא אצלנו לארוחת־ערב. מובן שהיחסים שלנו לא התקלקלו
בגלל זה. זה יכול היה לקרות גם במונטה־קארלז.
״בכלל זו לא טרגדיה. טרגדיה זה מה שקורה לבן־אדם, ולא מה שקורה לאבנים.״
שתי הטבעות, המשובצות ביהלומים יקרים, היו מבוטחות.

י0:צ,גז יזזססד*

יהודית מזור
עיירת־הנופש קפולקו שבמכסיקו. המודה
החדשה בשטח הלבוש היא גרביים
לבנים ונעליים עם עקבים עבים.
היא הביאה מעיל־פרווה מינק לאמא
שלה, והרבה בגדים• והיא הופיעה במודעה
של ״רבלון״ ,שזכתה בפרס

ז>וה עברה להארלם

עליזה גור
(ראה תמונה).

למי שעדיין לא נמאס לשמוע על
יחסי ישראל — הרכרק רוניק, היא
מספרת :״מה ששיגע אז את בעלי,
זה שרצו להוציא את המזוודות שלי
מהאווירון. זה נורא הרגיז אותו. בכ־

האם נכזן ש:
בתו של אחד מחברי־הכנסת הדתיים
החשובים ביותר נישאה לא מזמן לאחד
מראשי הליגה למניעת בפייה דתית !

מה חדש אצל זיווה רודן 1אין אצלה שוס חדש. בזמן האחרון היא מופיעה בכל מיני
סרטוני פירסוטת. היא לא אופה שום עוגות מסעירות, והכלב שלה, מונטי, כבר מזמן לא
אחר איוה חונטה שכדאי להזכיר.
גן, היא מנהלת רומן עם גבר נשוי, ומרבה לשתות. היא שותה הרבה מאוד משקאות
חדיפים בלילות, בדירה, שלה. זה הכל.
כן, הדירה החדשה שלה כבר לא נמצאת במרכז מנהאסן, ברובע האמידים, אלא ברובע
הכושים בהאולם.
חוץ מזה אין אצלה כל חדש.

לבוא הנה
לבלות יוכדי
לקבל
ואחר כך
שעות ב־

לל׳ כל פעם שאני רוצה
לעשרה ימים, אני צריכה
מיים בקונסוליה בניריורק
המלצה לדחיית מילואים,
אני צריכה כאן לבלות
מטכ״ל.״
ובהזדמנות זו, כשמדברים על חדשות
מהעולם, ועל יפהפיות שהיו מל-
כות־מים ומלכות-יופי, כדאי להזכיר
את עליזה גור• היא כתבה לי מכתב
מלבב. היא גרה עם בעלה החדש בלום
אנג׳לס, ומתכוננת להיות ג׳יימס
בונד נשי בסרט ריגול בשם מכונת הרעש׳
הסרט ההוליבודי הראשון שלה.
היא מאוד מאושרת, ומרהטת את הדירה
שלה בסיגנון לואי ה .14

איד מתרחצים?
מה עושה קו ק סינ ל — מתרחץ או מתרחצת?
לא זה ולא זה.
הוא נשאר מלוכלך.
עובדה: מרים, הבלונדית היפהפיה, שהופיעה
במועדון־לילה בתל־אביב, ושהיא קצת

חנה רוצה
י לד!
האם מישהו שאל פעם את עצמו מדוע
כשצ׳בי צ׳קר, מלך הטויסט שהגיע לארץ,
הולך ברחוב, לא מתנפל עליו שודד־דרכים
ולא שודד ממנו את כספו? מדוע שום
בריון לא תוקע לו סכין בגב? מדוע הוא
לא נופל מכל המדרגות ולא קופץ מהגג,
ולא אוכל זכוכית ולא קוצץ לעצמו את
האוזן, ולא מקבל הרעלת קיבה, או אולכוס,
או נזלת?

שהן היו מלוכלכות. פשוט היו קורעים לו
אותן.
אבל הוא היה מאושר, ואשתו לא קינאה
בכלל. למרות שאיוון דה־קארלו אשד, יפה
מאוד. היא יודעת שהוא אוהב רק אותה.
ואיזה מתנות הוא היה מקבל! מאילן
דיטריף עצמה, במר ידיה, נתנה לו 200
לירות, וחפתים, וסיכה, ולואי ארמסטרונג
נתן לו 150 לירות. זה מגיע לו, אחר כך,

כל זה לא קורה כי יש לו שומר־ראש.
שומר־הראש שלו הוא יהודה החזל .,הוא
מומחה לשמירת ראשים מפורסמים. הוא
כבר שמר את הראש של איוון דה־קאר־לו,
ושל חוזליטו, ושל קליף ריצ׳ארד,

כשהם נוסעים, הם ממשיכים להתכתב איתו,
וההתכתבות הזאת עולה לו 20 לירות לחודש.
הוא
המומחה היחידי בארץ לשמירת ראשים
.״אצלי,״ הוא אומר ,״אף אמן לא איש
גדול. כולם עושים מה שאני אומר להם.
ושום נשים מכובדות. אבל צ׳בי זר, משהו
מי שרוצה עבודה טובה, מוכרח לבוא אלי.
למשל, כשששון הביא את אליקי, הוא לא מיוחד. ראשית, הוא אוהב את מלכת־היופי
העולמית שלו, קתרינה יוחנה. כל היום
רצה לקחת אותי,׳ אז שברו לה את העצהוא
מתחבק איתר״ מתנשק איתר ;,שנית,
מות. אני לא אוהב חיבוקים והתנפלויות.
הוא איש יוצא מהכלל. חכם והכל .״אחרי
אני מגרש את כולם.״
ארבעה ימים שהוא היה במלון אכדיה,״
רק פעם אחת הערימו עליו. זה היה כשהוא
שמר על להקת־רקדנים כושית, ואשד, מספר יהודה ,״אחרי שהשאיר שם 900 לי־ישראלית
מכובדת גנבה ממנו רקדן אחד./ .רות, גירשו אותו. אמרו לו שלא הזמין
מקומות מראש. הוא כל־כך התרגז. הוא
היא השתמשה בו שלושה ימים ושלושה
לילות. כשהוא חזר, הוא כבר היה גמור. אמר, :הייתי מסוגל לקנות את כל המלון,
והדבר הראשון שהייתי עושה הייתי מסטר
לא יכול היה לרקוד ולא שום דבר.
על צ׳ בי הוא שומר נהדר. שום גניבות את בעל המלון.׳ לא איש נהדר?״

ולואי ארמסטרונג

פעם היתה חנה אהריני ישנה. עכשיו
היא חנה אהרוני חדשה. פעם, כשהיא היתרו
ידידתו של משה ואלין, היא לא ידעה ל דבר
ברדיו, לא ידעת לצחוק, לא ידעה
לשיר, ולא כלום. עכשיו היא יודעת לרקוד
טויסט, ומונקי, ושייק. היא יודעת לפטפט,
לצחוק, להשתולל, להתגלש מנזעקה של
מדרגות, וכל זה. היא הוכיחה את זה במסיבה
שנערכה בפתח־תקווה.
מה חולל בה את השינוי הנפלא הזה?
״זה בא לי מהאושר.״ היא מספרת ,״אני
מרגישה צעירה, כאילו נולדתי מחדש. עד
לנישואין החדשים שלי היתה לי רק קאריי
רה. עכשיו יש לי גם חופש דיבור וחופש
ביטוי.
״כאשר ירדתי מהמטוס, כשבאתי עכשיו
לארץ, ליום העצמאות, האמא שלי לא הכירה
אותי בכלל, כל כך השתניתי. עוד מעט
אני עוזבת את הארץ ונוסעת לסיבוב הופעות
בארגנטינה ובבראזיל.״
תנחשו מה היא קיבלה מבעלה לכבוד ה־ארבעה־עשר
בפברואר, שהוא יום הנאהבים,
ויום השנה לנישואין שלהם? היא
קיבלה ממנו שעון מפלטינה וטבעת מיהלומים.
ותנחשו
מי מטלפן אליה כל •יומיים?
בעלה.
הוא אוהב אותה נורא. פעם, לפני
שהוא הכיר אותה, הוא טיפל ב־ 15 אמנים.
עכשיו הוא מטפל רק בשישה — ובה.
הוא מלווה אותה לכל ההופעות שלה. וכשהוא
לא יכול ללוות אותה, היא שוכרת

הוא מקבל את הראשים בשדה־ד,תעופה,
עם כל החבילות והמזוודות. אחר כך, בסוף,
הוא מוסר אותם בחזרה לשדה התעופה
באותו המצב בו קיבל אותם. באחריות
מלאה.
״המשטרה,״ הוא אומר ,״תמיד מפריעה
לי בעבודה. הם עושים כל כך הרבה רעש,
שבסוף לא שומרים על הקליינטים•״ הוא
לא משטרה. הוא נותן תמורה מלאה עבור
הכסף שהוא מקבל. הוא מקבל אותו לפי
מספר ההופעות של הקליינט.
הוא חי חיים כפולים. בבוקר הוא שומר
על התחבורה בעיריית תל־אביב, ובלילה
הוא שומר ראשים. את שני התפקידים הוא
ממלא באותה גבורה.
יש לו המון כוח. כל הסכינאים ברמלה
מכירים אותו, וכל הסדרנים קדים בפניו.
כבר שלושים שנה.
כשהוא היה צעיר, הוא שמר על טינו
רוסי מפני ההמון הזועם. כשהוא היה עוד
החורף חלף עבר לו. הפרחים הנצו, הציפורים ציפצפו. השמש
יותר צעיר, הוא היה באצ״ל. אבל זה היה
יצאה מבין העננים, והשדות הוריקו. כל זה לכבוד מי? לכבוד
לפני זה.
העופרים. הם הגיעו לארץ.
״לשמור על טינו רוסי, זו היתר,
עבודה נורא קשה,״ הוא מספר ,״כשראו
אותי מתקרב אליו, אמרו לי שאני אזהר,
שיהרגו אותי. גם איימו על אשתי. אבל אני
לא פחדתי. אני הצלתי את מינו רוסי.
עמדתי בכניסה והוצאתי מאנשים ביצים
סרוחות, עגבניות רקובות, ואפילו חבילות
צואה.״
הוא הגן עליו, כי טינו אמר לו שבשביל
הגרמנים הוא שר בלי לב. הוא האמין לו.
מה יש, למה לא? אפשר לשיר גם עם
הגרון.
עם איוון דה קארלו היה לו יותר קשה.
כשהוא שמר עליה, הוא היה צריך להחליף
חולצה כל יום. זה היה נורא. עוד לפני

בעלי בנו! בית

אשה וקצת גבר, הלכה יום אחד לבריכה
בתל־אביב. היא שחתה שם והשתזפה.
פעם קראו לה אנדרה אלכסיי, זה היה
לפני הניתוח ואז לא היו בעיות. עכשיו

כשרצתה מרים ללכת הביתה נכנסה למקלחת
הנשים.
הנשים נבהלו, הקימו צעקות. ביקשו ממנה
לא לפגוע בצניעות שלהן ולעזוב את.
המקום.
מנהל הבריכה נקרא להתערב בעניין. אבל
הוא לא ידע מה לעשות בה, משום שגס
למקלחת הגברים היא לא התאימה.
היא נשלחה להתקלח בביתה.

העופרים

חנה אהרוני
איזושהי מלווה על חשבונה. היא לא יכולה
בלי מלווה.
עכשיו, לקראת השנה הבאה החדשה, היא
היתר, רוצה עוד דבר אחד :״הייתי רוצה
להיכנס להריון. שנה וחצי נתתי לעצמי כדי
לשנות את דמותי. עכשיו אני רוצה שיהיה
לי ילד.
״אם יהיה לי ילד, זה יהיה דבר ראשון
אצלי. חוץ מזה אני כבר בגיל שאני צריכה
ילד. החינוך שלי בבית לימד אותי לאהוב
ולרצות ילדים. תמיד גם חלמתי להיות
גנת. עכשיו אני חולמת להיות אם. אם
טובה!״

הוא גם טוב־לב ונעים־הליכות, וכל זה.
אוכל רק כשר. פעם הוא הלך עם יהודה
לאכול עוגות כשרות בנתניה .״הגישו לו
צלחת,״ מספר יהודה ,״ועל הצלחת היה
כתוב באנגלית. צ׳בי שאל את המלצר מה
פתאום כתוב על הצלחת באנגלית. אז המלצר
ענה שזה בשביל תיירים.
״אז ציבי התרגז ואמר שבמצרים לא היו
עושים דבר כזה. מה פתאום באנגלית? כששמעתי
את זה, הורדתי את הראש. עמדו
לי דמעות בעיניים. כל כך כאב לי שלו זה
חשוב כל העניין, ולנו אין גחלת.״

יש להם הודעה חשובה :״חוץ מדליה לכיא, ריקה זראי.
שלמה מולנו ואנחנו, אין אמנים ישראליים בינלאומיים. כל השאר

זה בלוף אחד גדול.״
למה הם אומרים את זה? כי הם הופיעו כבר בשישים הופעות
טלביזיה בשנה האחרונה, ובארבע תוכניות של חצאי־שעות ב־בי־בי־סי.
הם מבינים בזה.
ואם הציפורים מצפצפות לכבודם, והפרחים מניצים להם, אז הם
יודעים מה שהם עושים.
אסתר עופרים רזתה קצת. אבל היא נשארה יפה ותמה וענווה,
כמו בימים כשד,יתד, עדיין אסתר רייכשטאט. לא נעים לה לדבר
על עצמה. אבל היא יכולה לדבר על בעלה :״היו שמועות שהוא
מפלרטט עם כל מיני נשים, ושאני טובלת, ושאנחנו חיים בנפרד.
זה לא נכון.
״במשך שש שנים נפרדנו רק לשבוע, כשהוא הופיע בסרט
בברלין. אנחנו נורא מאושרים ביחד. אני אוהבת אותו מאוד, והוא
אוהב אותי. כל הסיפורים על חיי־הנשואין שלנו זה דמיון מזרחי
מפותח מאוד. שכולם יחיו כמו שאני חיה.
״דיברו כאן גם על כל מיני סיפורים ששמוליק קראום סיפר.
כל הסיפורים שלו זה דמיון חולני. פעם הוא היה חבר של
אברר,מלה, והוא רצה להרוויח ממני כסף, אז הוא הציע לי נשו־אין.
כל מה שהוא מספר, שהייתי חברה שלו, זה פשוט שקר. לא
סתם. שקר גס!״
ואם כבר מדברים על בעלה ועל שמוליק, אז היא יכולה באותה
ההזדמנות להזכיר גם את עצמה :״אני חושבת שישלי מעלות
משלי. לא חשוב מה אדם עושה. העיקר שיעשה את זה טוב.
״אני מרגישה שאני משתפרת משנה לשנה. אני ממשיכה לאהוב
פנינים, קטיפה ומשי. אני לוקחת את עצמי לכל מקום שאני הולכת.
אני לעולם לא משתעממת. אני אינני מגבילה. את עצמי. העובדה שלי.״
נולדתי
בארץ אינה צריכה להפריע
אכרהמלה, בעלה, נשאר באותו גובה שהיה, אבל יש לו עכשיו
שערות גדולות. גם הוא לא היה רוצה לדבר על עצמו. הוא
מעדיף לדבר על אשתו :״היא השתנתה. פעם היא היתד, יותר
תלויה. היום היא יותר עצמאית. עיניה גדלו לראות את המציאות.
פעם היא עמדה על רגל אחת, עכשיו היא עומדת על
שתיים.״
ובהזדמנות זו הוא רוצה להזכיר שהחליפה שהוא לובש נתפרה
אצל לוטריקו, החייט הרומאי שתפר את החליפות של קנדי ושל
כרושצ׳וב, ושתפר פעם חליפה לאשכול.

ק1לנ 1ע
את שמה למושג המסמל תקופה שלמה, כך
גם תומם בקט, הארכיבישוף של קנטרבורי,
במחצית השניה של המאה ה־זז, מסמל כשמו
את שיא המאבק בין הפנסיה והמדינה
בהיסטוריה של הממלכה הבריטית.
בקט, שבתוקף מעמדו שימש כראש ה־כנסיה
האנגליקנית, נרצח בכנסייתו, על־ידי
ארבעה אבירים. מותו נשאר בבחינת תעלומה,
כשהר,נחה שהוא נרצח בפקודת המלך
הנרי השני — שהיה ידידו אך יחד עם זה
שאף להפרדת הכנסיה מהמדינה — מוצאת
לה תומכים ומתנגדים עד עצם היום הזה.

קארול כייקר בדין הארלו
פוזות מגרות —

סרטים
זו רבהבשר ודם
זו רגה היווני (הוד, תל־אביב; יוון) ספרו
של ניקום קאזאנצאקיס זכה להצלחה גדולה
משום שהעמיד דמות נהדרת, אותנטית: יווני
פרימיטיבי החי ונושם את החיים בכל חושיי
הפראיים, הבריאים.
סרטו של מיכאל קאקוייניס זוכה להצלחה
ולביקורות נלהבות, למרות שזורבה שלו
(אנטוני קוויך) ,העשוי בשר ודם, קצת אנמי
ומלאכותי לעומת המקור שלו, העשוי מילים
ואותיות.
דמותו השופעת־חיים של זורבה הספרותי
חזקה כל־כך, משום שהיא מובלטת על הרקע
של ידידו המספר, אינטלקטואל אנגלי
שקוע בספרים, שבא לכרתים על מנת לנצל
ירושה קטנה. האינטלקטואל מתיידד עם זור־בה,
לומד ממנו את חוכמת־החיים שלו.
לומד ממנו לרקוד, לצחוק, לאכול, לשתות,
לאהוב נשים וחיים.
בסרט — המוחרם ביוון בשל יחסו לכנסיה
וליוונים בכלל — הפד הידיד המלומד
לדמות מלאכותית, בלתי־משכנעת, הפוגעת
בסרט בכלל, ובזורבה עצמו בפרט.
היא הופכת את השיחות של השניים למלאכותיות
מדי, ולעיתים פתטיות.
אם החלק האנושי הוא החלק החלש שבסרט,
הרי החלק ההמוני הוא החזק שבו.
בתמונה המונית אחת מתנפל הכפר כולו
על האלמנה היפהפיה, החושנית, המשגעת
את כל גברי הכפר ומסרבת לשכב איתם.
הם רואים בה משהו שטני, בלתי־מובן. הם
סוקלים אותה באבנים, חותכים את גרונה.
בתמונה אחרת מובא תיאור מותה של
הזונה הזקנה, ששכבה בזמנו עם ארבעה
אדמיראלים. בשעה שהיא שוכבת על ערש
מותה, עוד לפני שהיא עוצמת את עיניה,
פורצות הנשים המקוננות, לבושות השחורים,
לתוך ביתה, מריקות אותו מכל מה
שיש בו, בצווחות קינה, וצעקות פראיות.
בשתי תמונות אלה ניתן תיאור קולנועי
מזעזע של האלימות הכפרית הפרימיטיבית.
מלבד זה נמצאים בסרט הים התיכון, ההרים
של כרתים ואנטוני קווין. הם נשארו
גדולים ויפים.

המאבקהמ שול ש
בל,ט (אלנבי, תל־אביב; בריטניה) הוא
אחו מאותם שמות בהיסטוריה האנגלית שהפכו
למושג. כשם שהמלכה ויקטוריה נתנה

הארכיבישוף מת׳ יחי רמלך ! דמויותיהם
של שני האנשים שעמדו במרכז הדרמה,
בקט והנרי השני, הם שהלהיבו את
דמיונו של המחזאי ז׳אן אנואי. הוא כל־כך
התלהב מהדמויות, עד שהתעלם לגמרי מן
העובדות ההיסטוריות, שינה אותן לגמרי לצורך
יצירת דרמה מעמיקה ושנונה, בה מתרחש
הקונפליקט בשלושה מישורים שונים.
הקונפליקט המרכזי הוא, כמובן, זד, שבין
נציג ד,כנסיה לנציג המדינה. קונפליקט מש ני
הוא לאומני, בין בקט הסכסוני (שבעצם
היה נורמני) לבין הנרי (הנורמני) .קונפליקט
שלישי הוא הקונפליקט ההומוסכסו־אלי,
שלמרות היותו מובלע, הן במחזה והן
בסרט שנוצר לפי המחזה, הוא כנראה שעניין

ביותר את אנואי.
קארור לינלי
אנואי מנסה ביצירתו לתאר ולנתח מסכיני בחלל יחסים בין שני גברים, שאינה נשארת בתחום
הידידות הגברית הרגילה. היחסים בין
כים לעיר סרטים, ועיר הסרטים הופכת לבקט
להנרי הם יחסים של תלות הדדית, של.
מדינה.
מעבר קיצוני מאהבה חושנית כמעט, לשנאה
״מהן הסצינות שאני אוהב בסרט? יש
תהומית. מותו של בקט, הנרצח בסרט לפי
סצינה אחת של היהודים והערבים. זה היה
פקודתו של הנרי, הוא יותר תוצאה של ה
הקונפליקט י רעיון של אוירי זוהר. בסצינה הזאת באים
קונפליקט ההומוסכסואלי
מאשרלאפשר למלך הערבים אל המפיק ומבקשים ממנו לשחק
המדיני. בקט חייב למות, כדי
פעם את התפקיד של האנשים הטובים.
להשתחרר מתלותו בו ועל״ידי כך לחוש עצ״תחילה
מסרב המפיק. הוא אומר להם:
מו שליט עצמאי. אולם מותו משאיר אה •
,מה פתאום אנשים טובים? הרי אתם ערהמלך
אומלל יותר מאשר היה קודם לכן.
בים!׳ אבל הם מסבירים לו שנמאס להם גלנר בעיבוד הקולנועי, בביומו של פיטר
להיות תמיד הרעים, ובסוף הוא מסכים,
וויל, המרחיב את יריעת המחזה, נשארו בבתנאי
שזה יהיה רק פעם אחת, ורק תפעילוי
הדיאלוגים השנונים של אנואי. אלד,
קיד קטן. התמונה הבאה מראה אותם רוקמאפשרים
לצמד שחקנים מעולה — פיטר
דים הורה ונהרגים בידי יהודים.
או׳טול בתפקיד הנרי וריצ׳ארד ברטון בתפ״אני
חושב שבסצינה הזאת יש כל מה
קיד בקט — להתעלות לרמת משחק גבוהה.
שאפשר היה להגיד על הנושא של יהודים
ברגע שמושם תמליל ברמה כזאת, בפיו של
וערבים: כל השאלה היא מי משחק איזה
שחקן כמו ברטון, נחשף השחקן השקספירי
תפקיד. כל הסיפור על האיש הרע והאיש
שבו מתחת מעטה הבעל של ליז טיילור.
.הטוב זהו רק עניין של חלוקת תפקידים. מפיטר אולם גם אז אין הוא יכול למנוע
כשהערבים ממלאים את תפקיד האנשים האו׳טול
הגאוני לגנוב ממנו את מהצגה
טובים, המצב נשאר בדיוק אותו הדבר, רק
כולה.
יהפוך.
״עוד סצינה שאני אוהב היא הסצינה ה.
,אחרונה. רואים בה קבוצות של פועלים,
.כל קבוצה מצטלמת בפוזה מרשימה, כל ה?יוסק
במידבר
צילומים סטטיים. לא רואים את האנשים
זזים, אבל מצילום לצילום הם נראים ליד
אורי זוהר, הבמאי של חור בלבנה; עמום
בנייני שיכונים גבוהים יותר, ומצילום לקינן,
התסריטן של חור בלבנה; ודן בן-
צילום רואים את הנואם, אריק לביא, שהוא
אמוץ, התום ג׳ונס של חור בלבנה — יצאו
נואם נאומים ציוניים ממקום גבוה יותר.
השבוע את הארץ. הם נוסעים לפסטיבאל
הסרטים בקאן, כדי לחזות בסרט חור ב ״זוהי
פארודיה על הצילומים של גדוד
לבנה׳ המוצג שם מחוץ לפסטיבאל, מטעם
העבודה, וכל הצילומים הראשונים של התהמבקרים.
חלת
הציונות עם הפוזות ההירואיות שלה.
בשבוע הבא, כשתיערך בארץ הקרנת זדי
״אני אוהב בסרט גם את הקורסים להומור
בכורה של הסרט׳ ייאלץ קהל־ד,בכורות מואת
הקורסים לאלימות. בכלל אני אוהב את
ישראלי להסתפק בעצמו ובסרט בלבו.
כל הסרט. אני חושב שהסרט הזד, מתאים
להופעה בפסטיבאלים, מכמה סיבות: ראאיזה
מין סרט הוא חור בלבנה? כשה צופים
הראשונים חזו בהקרנות הנסיוניות ,׳ שית, בגלל הרמה שלו. יש בו דברים שילמדו
אותם פעם בבתי־ספר לקולנוע; לעדיין
לא ידוע היה שזהו שמונה וחצי המשל,
הקטעים של הפארודיות על בניין וישראלי.
לכן העזו כל מיני אנשים למגיד
יצירה.
ש״מה זה בעצם רוצה לומר״ .אחר כך
סיפר מישהו ששמע ממישהו שמבין בזה,
״שנית, זהו הדבר הכי ישראלי שאני
שאורי זוהר הוא פליני הושראלי, ושהסרט
׳מכיר. הוא כולל בתוכו את כל המדינה.
הוא שמונה וחצי ואולי שבע״עשרת, או לשלישית,
הגיע הזמן שישראל תשלח לעולם
פחות ארבע ארבנב
יצירות־אמנות, ולא יצירות סנטימנטליות ש־
׳מטרתן לעורר רחמים, או שנור, או שאז
הוחלט שהסרט הוא לא כל־כך מבולבל
אנשים יתייחסו בסלחנות ויגידו, :נו, מילא.׳
כמו שהוא נראה, שיש בו בעצם משמעויות
״עד היום שלחה ישראל לחוץ־לארץ רק
עמוקות מאוד, על בדידות האדם והמאה הריקודי
מה־יפית או משלחות שנור במסווה
עשרים וחוסר הקומוניקציה.
של אמנות, או קרן היסוד, או תעמולה. אף עמום עונה
בלבנה,״
״הנושא של חור
פעם אחת עוד לא שלחו יצירה אמנותית.
קינן לכל ההאשמות האינטלקטואליות הללו,
הגיע הזמן שיעשו את זה.
״הוא האי״ריאליות של כל מה שיש כאן,
״יש פה כוחות מצויינים, יש במאים טווהניצחון
של אי־הריאליות, שהופכת למציבים׳
יש שחקנים טובים, וישראל יכולה
אות הקיימת בזכות עצמה.
בהחלט לעלות לבמה הבינלאומית של ה״הרעיון
לסרט בא לי כשחיפשתי מהר
קולנוע, כמה שהיא קטנה.״
הדבר המשותף לכל הכתבים הסטיריים והספרותיים
שכתבתי. אני חושב שזהו בערך
הסיפור שאפשר לחבר מכולם ביחד, אילו
הייתי מצרף אותם. תמיד כתבתי על הכל
ה ת או מו תהאר לו
קיוסק בתור סמל, על היהודי שקודם
מתנחל בארץ עם הקיוסק שלו, ורק אחר
ידוע היד, שקארול בייקר תהיה ג׳ין הארלו
כך בונה את כל השאר.
החדשה• היא הראתה את זה באלפי פוזות
״זה מה שקורה בסרט. שני יהודים פות מגרות
בכל עיתוני הקולנוע. חברות הפיר־חים
שני קיוסקים במידבר. הקיוסקים הופ סומת
שלה הסבירו לקהל שהיא תגלם את

בקרוב

הזליבוד

כג׳ין הארלו
הריק

ג׳ין הארלו בסרט על ג׳ין הארלו. הסבירו
גם שהיא תהיה עוד יותר יפר, ועוד יותר
הארלואית מהארלו המקורית.
מה שלא היה ידוע הוא שיש עוד ג׳ין
הארלו אחת, הקודמת לקארול בייקר; הלא
היא קארול לינלי. זה לא היה ידוע, משום
שחברת הסרטים שלה לא פירסמה אותה די
צורכה.
בזמן האחרון אושפזה ההארלו הראשונה
בבית־החולים, ושמועות שונות אומרות ש־האישפוז
שלה נובע מחילוקי־דעות עם מפיק
הסרט.
ההארלו השניה מנצלת את החלל הריק
שנוצר ומנסה לתפוס את מקומה של חברתה
המפורסמת ממנה.
היא עושה זאת באותה שיטה.

ה סר ט ה
שיר תהמלחמה
תומס הקצין הוא סיפור פיוטי של ג׳אן
קוקטו, העוסק בתקופת מלחמת העולם הראשונה.
הוא נכתב זמן־מה לאחר המלחמה
ובימים אלה הוא הופך לסרט, בידיו של
ג׳ורג׳ פרנג׳ו.
בזמנו, כשהחליט קוקטו למסור את זכויות
ההסרטה לפרנג׳ו, אמר לו :״אני מוסר
לך את תומם משום שאני מעדיף שתהיה
זה אתה שתבגוד בי ולא איזה איש זר.״
פרנג׳ו שמר על הרומן במשך שתים-
עשרה שנה, ורק עכשיו התחיל להסריט
אותו. הסיפור של קוקטו מתאר את תחילת
מלחמת העולם הראשונה, כשהיא מצולמת
דרך עיניו של נער בן שש־עשרה.
שקרן אמיתי. הנער, תומם, מתחפש
לחייל ויוצא לחזית, משום שבשבילו המלחמה
היא משחק מרתק. אין הוא מסוגל
להבחין בין חלום ההרפתקות שלו לבין
המציאות.
הבוץ האינסופי של , 1914 הלילות השחורים,
הגוויות של הבתים הכהים, הכפרים
העולים בלהבות, הסוסים המתים, ההפצצות,
רעש התותחים, כל אלה נראים לו במיז
יום עצמאות רעשני ועליז.
הוא מסתובב מוקסם בתוך המלחמה הנוראה,
מחופש לחייל, במדים שגנב מדודו
ובשם שגנב ממנו.
גם כשהוא נורה ומת, הוא עדיין אינו
מבחין במציאות האמיתית, ובכך שהמוות
הוא הדבר המציאותי היחידי בתוך העולם
הדמיוני שיצר לעצמו.
פרנג׳ו בחר בעימנואלה ריבה לתפקיד הנשי
הראשי, ואילו לתפקידו של תומם לקח
אלמוני בשם פבריק רולו .״הייתי מאוד קפדן
בבחירת השחקנים,״ הוא אמר ,״את התפקיד
של תומם צריך לשחק אדם בלתי
מוכר. הקהל צריך להאמין לו. כשהוא משקר,
הרי זה הוא שמשקר, לא פבריק רולו,
המשחק תפקיד של שקרן.״
איך בדיוק יבגוד פרנג׳ו בקוקטו אפשר
יהיה לראות רק עם תום ההסרטה. מה שברור
הוא שיהיה קשה לא לבגוד בו, משום
שאת קוקטו, שהוא פיוטי מאוד, ולעתים
פיוטי יותר מדי, קשה מאוד להסריט. אפילו
הוא עצמו לא כל־כך הצליח בכך.
חפולם הזח 1444

במרחב
מצרים

הגשם והשמש עשו את שלהם, וכאשר נזכר
מישהו לבסוף במכונות היקרות, מצא שהן
החלידו ויצאו מכלל שימוש.

למרות שגמאל עבד ״ל־נאצר הצליח להתגבר
על חוגי האופוזיציה למינה בארצו,
ניצב בפניו מאז קום משטרו אוייב
מסוכן ביותר, אותו לא הצליח עד כה
להכניע: ביורוקראטיה, מחלתה הממאירה של
מצרים, שהגיעה לממדים איומים עוד בימיי
המלוכה. ביורוקראטיה זו מתבטאת בדמותם
של יותר ממאה אלף פקידים, שהתבצרו
במשרותיהם לפני ההפיכה, ושאליהם נוספו
אלפי קצינים בתפקידי השגחה.
אחרי חיסול הפיאודאליזם והמלוכה, קיוו
מנהיגי ההפיכה להדביר את הביורוקראטיה
ואת השוחד. הם אמנם הצליחו להדביר
במקצת את נגע השוחד, אך הביורוקראטיה
תפחה וגדלה מיום ליום. עשרות אלפי פקידים
מהתקופה הקודמת לא שינו את קצב
עבודתם האיטי. מאות אלפי בעיות קטנות
וגדולות נשארו ללא טיפול, או שהועברו
מטיפולו של משרד אחד לטיפולו של
משרד שני, שלישי ורביעי. ביורוקראטיה
היתד, אחת הטיבות העיקריות לכשלונה

תימן

מידיוניס סבל

מבצר הכיורוקראטיה המצרית
המשרד העביר למשרד, שהעביר למשרד,
שהעביר

של תכנית איזור אל־תחריר (״השיחרור״),
שמטרתה היתד, להשקות כמה מאות אלפי
דונמים חקלאיים ולפתחם על בסיס קואופרטיבי.
המעמד
החדש. הפקידים הבכירים
במצרים ניסו תמיד להגביר את קצב
הטיפול בנושאים השונים, על־ידו הגדלת
צוות העובדים. כי ככל שגדל מספר הפקידים
והמחלקות השייכים לפקיד הבכיר,
גדלו גם השפעתו ומשכורתו .״הפקידים
הבכירים הם מעמד נפרד בפני עצמו, שיש
לו אינטרסים משלו,״ כתב לאחרונה אחד
העתונאים המצריים במאמר ביקורת חריף
ביותר .״הם מפחדים מהאיחוד הסוציאליסטי,
מהדימוקרטיה, מההנהגות העממיות
ומהסוציאליזם עצמו — מפני שכל אלה
מסכנים את האינטרסים שלהם.״
היתד, דרושה מידה לא קטנה של אומץ
לאותו עתונאי. כי למרות שלא אמר זאת
במפורש, כדנה ביקורתו בעיקר אל קציני
הצבא, העומדים בראש המעמד החדש.
אחד הסיפורים האופייניים לביורוקראטיה
המצרית עלה לאוצר המצרי כמה מיליוני
לירות. הוא התחיל בשנת ,1962 כאשר
הוחלט להקים בדמיאט בית־חרושת לשימור
תמרים. מכונות שעלו ארבעה וחצי מיליון
ל״י נקנו מגרמניה, וכאשר הגיעו לדמיאט
הסתבר שאיש לא טרח להקים את מיבני
בית־החרושת. ארגזי המכונות הופקרו ב־מיגרש
הריק, עליו נועד להיבנות המיפעל.
האחראים למיפעל פנו למשרדים השונים
בקאהיר, כדי לאשר את תוכניות הבניה.
חלפו שנתיים, בהן הועברו התוכניות
ממשרד למשרד. לבסוף, כאשר אושרו,
החליט מישהו להחליף את מקום הבניה.
ואז שורטטו תוכניות חדשות, והועברו
מחדש לאותם המשרדים.
מאז עברה יותר משנה, מבלי שהתוכניות
יאושרו — ובינתיים נשארו ארגזי
המכונות בשדה הפתוח. תושבי המקום זרקו
עליהו זבל, הילדים שיחקו תופסת סביבם.
העולם הזה 1444

אין שלו

הכרזתו הראשונה של אחמד נומן, לאחר
מינויו כראש ממשלת תימן, לפני שבועיים,
היתד. מוקדשת לצורך בר,שכנת שלום.
״הגיעה שעת ההידברות״ ,קרא, והזמין
את האימאם לפגישה.
אבל אל־בדר לא הופיע, כי הוא מתנה
כל משא־ומתן בפינויו המוחלט של הצבא
המצרי. נומן עשה צעדי־פיוס הפגנתיים,
מינה כמה מקרובי האימאם כחברי ממשלתו
— אך לשוא. האימאם נשאר במערת־הפיקוד
שלו, ליד הגבול הסעודי, שעה
שחייליו הדפו את התקפות המצרים.
הרוח האופטימית, שהשתררה לרגע קט
בצנעא, נמוגה. ולא רק מפני שנכשל
נסיון ההידברות של נומן, אלא מפני
שלפני נומן הלך באותה דרך מנהיג תימני
חשוב הרבה יותר — וגם הוא לא הצליח
לשים קץ למלחמה. מוחמד אל־זוביירי אף
שילם בחייו בעד אותו נסיון.
שליח השטן. הידיעה הראשונה שודרה
ברדיו צנעא בראשון לאפריל, ותימנים
רבים קיוו שידיעה זו היא מתיחה גסה.
אך היא היתד, נכונה: מוחמד אל־זוביירי,
סגנו לשעבר של הנשיא עבדאללד, אל־סלאל,
נרצח. שעה שעשה את דרכו בהרים
של צפון תימן נורה לעיני 70 מלווים.
הוא נפל מעל חמורו ומת.
המלווים כיתרו את המקום ממנו נורו היריות.
היה זה בית ישן, שריד אחרון
של כפר רוהינת, שנהרס לפני מאות
שנים. לאחר קרב של שלוש שעות נכנעו
הרוצחים. כאשר גילו לחוקריהם שהם
מבני שבט זו־חוסיין, לא רצה איש להאמין.
כי אל־זוביירי התארח באותו יום אצל
בני שבט זה, ואיש בתימן לא יכול היה
להאמין שמארחים ירצחו את אורחם.
הסתבר, כי לשלושת הרוצחים היו סיבות
להפר את המסורת העתיקה .״השטן ושליחיו
פיתו אותנו,״ הצטדקו .״הם סיחררו
את ראשנו בזהב.״
השלושה סיפרו כי שליחי השטן ר,פ־גישו
אותם עם הנסיך מוחמד, בן־דודו
של האימאם המודח. בפגישה זו נתבקשו
לרצוח ״אדם מסויים״ ,תמורת 4000 לירות
שטרלינג. רק לאחר שהסכימו לעיסקה
גילה להם הנסיך שהכוונה לאל־זוביירי.
״הוא גם הבטיח לשלם כופר־נפש לשבט
שלנו אם יתעלם מהרצח. לכל מי שיעזור
לנו לברוח אחרי הרצח — הבטיח רובה
חינם.״
אבי החופשיים. אל־זוביירי לא הת־פרסם
בתימן בזכות השתתפותו בהפיכה
של אל־סלאל בלבד. עוד בשנת 1936 הנהיג
נגד האימאם מרד שנכשל, השתתף בשתי
הפיבות־הנפל של 1948ו־. 1955
הוא היה, למעשה, המהפכן הוותיק
ביותר של תימן. כאשר נאלץ לברות
ממולדתו, המשיך את מלחמתו מן הגלות.
נשקו העיקרי באותן שנים: שירים שקראו
להפלת מישטרו של האימאם.
מעטים מבני תימן ידעו לקרוא אותו,
אך אלפי אנאלפביתיים למדו בעל־פה את
שימו המובחרים. הוא חיבר ספר סאטירי,
בו תיאר טיול בגיהינום התימני. במשך
שנות גלותו נדד מתחנת־שידור ערבית
אחת לשניה, התחנן שישדרו את נאומיו
ושיריו. מלחמתו העיקשת הקנתה לו את
הכינוי ״אבי החופשיים״.
מורד חדש. כאשר התבססה המהפכה
הרפובליקאית ב־ , 1962 מונה אל־זוביירי
סגנו של אל־סלאל, הסכים בכל לבו לעזרה
המצרית. אך כאשר נמשכה המלחמה בתימן,
השתכנע אל־זוביירי כי תומכי האימאם
יפסיקו לתמוך בו אם יעזוב הצבא המצרי
את תימן. אל-סלאל סבר אחרת. הוא היה
בטוח, שברגע שיצא הצבא המצרי תתמוטט
הרפובליקה. אל־זוביירי התפטר, הודיע כי
יפעל באופן עצמאי להשכנת השלום.
הוא נסע אל שבטי הצפון, שחלק מהם
תמכו באימאם, והחל מטיף להם שיעזבוהו.
כדי לשכנעם שאלוהים לא נתן את השלטון
לאימאמים, הקים מפלגה בשם מפלגת אללה.
עסקני המפלגה טענו, כי רבים מאנשי
השבטים, שהכירו את השם אל־זוביירי מזמן,
הלכו אחריו והפסיקו לעזור למסתננים
הסעודיים שהובילו נשק ותגבורת לאימאם.
הצלחה זו, קבעו, הרגיזה שלושה גורמים:
את האימאם המודח, את המלך הסעודי
פייצל ואת האנגלים .״אחד מהם, או אולי
שלושתם יחד,״ הטיחה צנעא ,״חיסל את אל־זוביירי.״

הקיץ
מעדיפים את
נווי הקיט המקסימים של

לימי קיץ ארוכים קיט נפלא על פסגות
הרים ועל שפת אגמים מקסימים. פנסיון
מלא החל מ $ 30.00*-לשבוע. טיולים
ענוגים החל מ $ 35.00*-ל 5-ימים.
• בנוסף לכרטיס הטיסה

פנה לידידך
סוכן הנסיעות
£$א81811

א ג 8 1ז * 113־ * ס *

תל־אביב, רח׳ אלנבי ,94 טל 621573/4 :

* 1*1 1111ר 1ר אנשים עוברים בדיזנגוף
׳ 1 1111״ 1ת1־ אנשים קונים

7וקנדעב>ה
תל-אביב, רח׳ דיזנגוף ,146 טל 231602 .

הגד רשאי לנהוג
במכוניות מיח
ללא רשיון
בשטח התערוכה
הפתוח כל יום בשעות
9—13 ומ־ 5עד חצות

״קארטינג״

הספורט שכבש את כל
אירופה.

במרינה
ילדותית,

ונסע ממקום למקום, בתקווה
שבדרך זו יגלה את אמו.
הסיפור, שהתפרסם בעתונות, השפיע על
עין צוביה
מנשה בן־שליט, עורך־דין תל־אביבי, שהתקיי
קירקהאם ( )22 ליוותה את בעלה אל נדב למצוא את האם האבודה.
הדלת, הושיטה לו את קופסת הכריכים
הוא הזמין את הנער למשרדו, ביקש
שלו ונפרדה ממנו כתמיד בנשיקה. אחר כך לשמוע שוב את סיפורו ופתח בפעולות
חיתלה את בתה בת עשרת החודשים.
החיפוש. באותה שעה היו בידיו רק פרטים
כאשר שכבה התינוקת שוב בעריסתה, מעטים על האם: נוסף לשמה הפרטי, נרשם
החל יום העבודה הרגיל של קיי: היא איר־״ בתיקו מספר תעודת הזהות של איזיק, מתוך
חה בביתה גבר ומצלמה והתפשטה לפני תקווה שמספר הזיהוי של האם צריך להיות
שניהם.
סמוך למספר הזיהוי של הבן.
התוצאה החשופה פורסמה לאחרונה בבן־שליט
שלח מכתב למשרד־הפנים, השיג
ירחון בטיחות, במאון המוסד לבטיחות וגי דרכו את מספר תעודת הזהות של האם.
חות שליד משרד העבודה.
אך באותה שעה היו כבר בידו פרטים נוסלמען
המולדת. עלילותיה של קיי, ה־ פים. הם נאספו כתוצאה מפנייתו למחלקה
צעירה האנגליה מעיר התעשיה לוטון ש־ לבקורת גבולות במשטרת ישראל. לפי ידיבקירבת
לונדון, התפרסמו לאחר הצילום עות המשטרה, יצאה את הארץ אשד, בשם
בכל אנגליה. היא הפכה בין לילה לגיבורת לורטה־לאה גצלר לבית דיסראפנו לפני
מעמד הפועלים של האיים הבריטיים, תוארה שלוש שנים, כשהיא לוקחת עמה את בתה
בקינאה גלויה בירחון הישראלי, הממלא נעמי בת יעקב 8עד אז היא התגוררה
בדרך כלל את עמודיו בסטאטיסטיקות מ־ בגבעתיים, ברחוב רביבים .26״לא נמצא
סורבלות, בדו״חים יבשים ובדיאגרמות יב רישום על שיבתם לארץ,״ הוסיפו קציני השות.
מחלקה
לביקורת הגבולות.
היא לא נועדה לגרות את יצריהם של
ההתקשרות עם דיירי הבית בגבעתיים
הפועלים. להיפך, תצלומה של קיי פורסם הוסיפה פרט חדש: לאה־לורטה גרה באנט־כדי
להבטיח את הפועלים מפני תאונות וזרפן יחד עם בעלה ובתה. את כתובתם
עבודה, כדי שיחזרו בריאים ושלטים הביתה,
אל נשותיהם וילדיהם.
מספר הירחון :״תמונתה החשופה וה־חצופה
של קיי, המחייכת בעליצות, התפר־סמה
במרבית עתוני בריטניה ועל גבי
50,000 כרזות שחולקו במיפעלי תעשייה.
כבר עתה הגיעו הזמנות לצילום העירום
המפורסם מארצות־הברית, צרפת והמדינות
הסקאנדינביות.״
בעלה של קיי, העובד במפעלי זזאכסהול,
אינו רואה כל רע בתמונת העירום של
אשתו. היא טוען כי זהו שרות למען המולדת.
הצילום,
שהופץ על־ידי המועצה הבריטית
למניעת תאונות, נועד לשכנע את פועלי
התעשיה להרכיב משקפי־מגן בשעת העבודה.
המילים המופיעות על גביו אבל מש־קפי
מגן אני מרכיבה המיר,״ כבר עשו את
שלהן. יותר ויותר פועלים מרכיבים את
משקפי המגן בשעת העבודה.
חלומם הכמוס של אנשי המוסד לבטיחות
וגיהות בישראל: שתמצא נערה ישראלית
שתהיה מוכנה לעשות משהו למען עיניהם
של פועלי ישראל.
לתשומת ליבן של המועמדות: השחקנית
דיאנה דורס החלה את הקאריירה הקולנו־עית
שלה בתמונה דומה. היא הצטלמה
דוגמנית קירקהאם
בעירטול, כשעל גבי התצלום הופיעה בה-
תאווה לעיניים
שתה :״אל תמהרו כל־כך ב חו רי ם ...תנו
לי הזדמנות!״
השיג בן־שליט באמצעות השגרירות הישרק
בתחתית התצלום הופיע ההסבר, ב ראלית בבלגיה.
אותיות קטנות, לפיו מתבקשים טייסי הוד־פיצוי
לאב. באותו זמן גילה עורך־
מלכותה לתת _לדיאנה הזדמנות להסביר ל־ הדין פרטים נוספים: אמו של איזיק התחתהם
כיצד פועל מנגנון הבטיחות במפציצים נה עם סוחר יהלומים עשיר בשם יעקב
מדגם קאנבארה.
גצלר, ומייד לאחר החתונה יצאה מן הארץ.
היא מעולם לא היתד, נוצריה, סיפור שהופרה
מפי בעלה הראשון, כדי להצדיק אה
גרושיו. שבוע לפני שנתקבלה כתובתה מי
ל דו ת קע 1ה
בלגיה׳ נפטר בעלה הנוכחי של לאה, והיא
מדי בוקר עומד איזיק פישמן 17ב -נותרה לבדה — אלמנה אמידה.
אך עד עתה לא קיבל אזיק שום מכתב
כניסה לביתו, בשכון עזרא ובצרון בראשון־
לציון. החזר המקומי מכיר כבר את הנער, מאמו. הוא מחכה בחוסר סבלנות, נש־עורך־הדין
מתכנן מסע חיפושים חדש. כי
ומוסר לו כל יום את אותה
הידיעה :״ה־ לבן־שליט נודע שהאלמנה התבוננה להגר
מכתב מבלגיה יגיע בוודאי מחר.״
כך נמשכת הציפיה כבר שלושה שבועות, לארגנטינה מיד לאחר מות בעלה.
אם תימצא האם, ישיג איזיק דבר עליו לא
מאז מצא איזיק לראשונה את כתובת אמו
באנטוורפן בבלגיה. היא שלח לה מכתב ו חלם מעולם: אם אמידה, שתוכל לפצותו על
שנות ילדותו הקשות.
מחכה מאז לתשובה.

ע בוד ה

טיול מיוחד לחובבי כדורגל
נסיעה לבולגריה למפגש הבינלאומי בין נבחרות

בו לג די ה-ישראל

אליפות

אירופה

בכדורגל

טיול בהפלגה :
14 יום 6 3 5 .ל״י ועוד $ 5 5
טיולים גם בטיסות במחירים נוחים.
המחיר כולל נסיעה הלוך ושוב,
כל המיסים, אכסון בבתי מלון,
פנסיון מלא, וכרטיסי כניסה למשחק
הכדורגל.

ההרשמה תסתיים ביום 15.5.65
פרטים והרשמה אך ורק במשרדי:

חברהל תיי רו ת ו הו בל ה בע־־מ
הנציגה הכללית של כלקנטוריסם
תל-אביב: רחוב רמב״ם 17
תל־אביב: רחוב אחד העם 11
חיפה: דרך העצמאות 88

חוברות

אוניבו 17״

הסברה

תישלחנה

לכל

דורש.

י -רכשומק צו עמשתלם

קו ר סי םבקדוערב

פ תי ח ת הקורס
1.6.65
קבלת לקוחות בסלון בית-הספר לספרות ״דיאנה״
יום־יום, בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א׳ ,ג׳ ,ה׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

ת׳א,ריינם ( 1בכר דיזוג 1ף)טל 226066 .
מו ע דון ,,א ח רו ה ״

רחוב ברנר ,21ת״א
חוג הצעירים
ביום ששי ,14.5 ,בשעה 8בערב, ייערך
סימפוזיון

כיצד להגיע להידברות
עם ממשלוודערב

ב הש תתפות: ד״ר זאב כץ (ממערכת ״הארץ״)
חה״ב תופיק טובי (עורך ״אל־איתיחאד״)
מר שמחה פלפן (עורך ״ניו־אוטלוק״)
__ בסיום — שאלות ותשובות

״ העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8סלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם י דפוס משה שהם בע־ם, תל־אביב,
פץ • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו*ל: העילס הזה בע־מ.

דרכי אדם

תקווה ילדותית. בפעם הראשונה
סיפר איזיק את קורות חייו לאדם ור,
עתונאי חיפאי צעיר בשם דוד זוהר, לפני
חצי שנה, כשנפגשו בדרך מקרית במסדרונות
בית־המשפט בחיפה.
הנער סיפר כי נולד במינכן ועלה ארצה
יחד עם הוריו שנה לאחר מכן, ב־. 1949
אך חיי הנישואין של הוריו לא עלו יפה,
והם התגרשו כשהיה בן שנתיים. מאז לא
ראה איזיק את אמו. מפי אביו נודע לו כי
אמו נקראת לורטה דיסראפנו, איטלקיה נוצריה,
שעזבה את הארץ מיד לאחר הגירושין.
סיבת הגירושין, לדברי האב: דתה של האם.
האב לא מיהר לטפל בבנו הפעוט. הוא
התחתן שנית ואיזיק הוכנס לבית יתומים
ירושלמי. מאז התגלגל הילד ממוסד למוסד,
אך שמר בקרבו את האהבה לאם הבלתי-
מוכרת ואת התקווה כי ימצא אותה לבסוף.
לפעמים התגברו הגעגועים עד כדי כך,
שהילד לא היה מסוגל לשבת במוסד, קם

החי
• עלילת מתח. בתל־אביב התרגז
צופה בקולנוע על שני צעירים שהפריעו
לו לחזות בסרט, ירד, לעברם באקדח־צעצוע,
הוכה על־ידי צופים אחרים עד שנזקק לטיפול
בתחנה לעזרה ראשונה.
<• לילה מוג. ביפו התמוטטה תיקרה
בבית־מגורים, פצעה ילדה שישנה בו,
דקות ספורות לאחר שאמה הרדימה אותה
בעזרת שיר־ערש,
• הקץ לספסרות ! בתל־אביב ניסה
אדם למכור תזזיות של מסה המצעד לנהגים
שנעצרו ליד מחסומי המשטרה, נימלט
מן המקום, לאחר שאחד הנהגים איים להסגירו
אם לא יוריד את מחיר התווית.
• המתנדבים בעם. בירושלים הופיע
אזרח במשרד יחידה צבאית, התנדב
לשמירה ליד מסלול המיצעד, בתנאי שכל
משפחתו תורשה לשבת עמו בצד הכביש.
העולם הזה 4*4ו

עו ב כ־,ם ן

אנורו היה נא!
רודוס.
קפריסין סובלת מכדורים תועים, וכבד שנתיים
שהישראלי היפה אינו מעז לנסוע לשם
לקנות מטריה. לכן הפיתרון הלאומי הוא רודוס.
כאן, ברודוס, יש המון. מכל הצבעים. נכון ש האי
יותר מדי יפה והישראלי יסבול מזה׳ אבל
מה לא עושים בשביל מטריה.
כאן השמיים תמיד כחולים והים בתורכיז
עמוק. לא קר ולא חם. לא יבש ולא לח. בבית־הספר
לומדים שזה בגלל האקלים הים־תיכוני.
שטויות. זה בגלל אפולו. הוא אהב את רודוס
הנימפה והוא עשה הכל בשבילה. יום אחד היא
אמרה שקר לה והיא רוצה להשתזף, והוא הלך
מייד לשוק ושכר לה את השמש לכל השנה.
אחר־כך הוא קנה לה את השמיים הכחולים וברך
את כל האי. מאז עולה כאן מטריה רק שבע
לירות, טראנזיסטור בלי מיסים, בנזין בחצי-
מחיר ואהבה בחינם.
את האהבה מוצא הגבר הרודאי על החוף. היא
בלונדית, חצי־עירומה ומדברת שוודית. לפעמים
פינית או דנית. היא שוכבת שורות־שורות על
האבנים השחורות הקטנות המכסות את שפת־הים,
ומשתזפת משבע בבוקר עד שבע בערב.
היא באה לכאן כל אביב־קייץ־סתיו בעדרים של
אלפים.
היום מדבר כל רודאי שוודית בסיסית. ילדים
עוברים בערב קורסים מזורזים לשוודית׳ כדי
שלא יהיו להם מעצורים נפשיים כשיגדלו. ה־י־יקוד
הלאומי של רודוס בחמש השנים האח רונות
הוא היאנקה — הורה מפינלאנד.
בסייאסטה לובש כל גבר רודאי בגד־ים אמ ריקאי
ויורד יהד עם הטראנזיסטור שלו לחוף.
הוא עורך סיור קצר בשטח, בוחר לו גוף, ניש־כב
לידו ומפעיל את המשדר כדי להודיע לגוף
הסמוך על קיומו. אחר כך מתנהלת השיחה ה קבועה
הבאה, בחצי־שוודית־חצי־גרמנית וחצי-
אנגלית׳ ליתר ביטחון.
קוראים לו אטאנאסיום קיריאקופולוס והיא
מצטחקקת :״אוי, איזה שם!״
״זה בסדר גמור,״ אומר אטאנאסיוס ,״את
יכולה לקרוא לי ג׳ורג׳.״
״אחר־כך הוא שואל כמה זמן היא נשארת
באי .״שבועיים,״ היא עונה, בלי לפקוח אפילו
פעם אחת את העיניים. כי הפנים שלו לא הכי
חשובים.
אטאנאסיוס שואל מזועזע מאוד :״לא! רק
לשבועיים?״

סקנדינבית על החוף ברודוס

על המור בסימטה עתיקה

9 בארוחה עם ראש־העיר

היא נאנחת ואומרת .״אני כבר יום שלם כאן
ועוד לא ראיתי כלום.״
הוא אימר בדאגה עמוקה :״את רוצה להגיד
לי שעוד לא ראית את מיבצר אבירי יוחנן ה קדוש

היא עונה שלא׳ והוא מתנדב להראות לה. הם
קובעים לערב. הם הולכים למועדון־לילה, היא
גומרת בקבוק שלם, והוא לוקח אותה בחזרה
לשפת הים. למחרת הוא מביא לה גלויה ואומר
:״הגה מיבצר אבירי יוחנן הקדוש.״
במשך השבועיים הבאים הוא מגיע בבוקר
למקום עבודתו חיוור, עם שקעים כחולים מ תחת
לעיניים האדומות.
כך ניראה הרודאי הרווק כל עונת הקייץ. כך
ניראים כל המלצרים׳ נערי המעלית, השירו תים
ונהגי המוניות.
כעבור שבועיים היא נוסעת. הם נישבעים
להתכתב. אהר־כך לוקח לו הרודאי יום חופשה
וישן טוב עד הבוקר. למחרת הוא לובש בגד־ים
אמריקאי ויורד רענן אל החוף עם הטראנזיס־טור.
בחורף
מסתגר הרודאי בבית וישן עד הקייץ.
סוכני הנסיעות של רודוס הם פיקחים. ב־סקאנדינביה
הם מנהלים תעמולה רעשנית כזאת
:״בואו לרודוס, השמש מחכה לכם!״ ב

נער מעלית. כשהוא מתבגר הוא רוצה להיות
מנהל מלון. כשהוא מתבגר עוד יותר הוא מהגר
לאתונה. בתי המלון של רודוס נשארים בלי מל צרים.
הם מגייסים אותם באתונה — וכך חוזרים
הדודאים לכור מחצבתם, במשכורת של
מומחה זר.
ראש העיר של רודוס, מר פטרידים׳ הוא
רופא. נפגשנו בארוחת־צהריים רשמית, לכבוד
פתיחת המלון החדש אוקיינוס. היו שם מפקח
המשטרה ואשתו, שתי בנותיו של ראש העיר
ושני חתניו.
ראש העיר שאל אותי מה שלום אבא חושי.

ישראל, לכבוד פתיחת הקו האווירי הקבוע של
אולימפיק. התעמולה שלהם היא כזאת :״בואו
לרודוס, הסקאנדינאביות מחכות לכם!״
כשהגעתי לרודוס, היה מצב חירום בעיר. ה שייטת
השישית עגנה בנמל. אלפי מלחים כבשו
את האי. הנערות הרודאיות הסתגרו בבתים ולא
הלכו עם החברות שלהן לקולנוע. הסקאנדינביות
היו תפוסות על־ידי הדודאים. האמריקאים הסתובבו
כמו נמרים רעבים ברחובות הראשיים
וניפצו 150 פנסים. למחרת הגיע מטום־תובלה
מיוחד מאתונה, עם מיטען כבד ועליז של נע־רות־שעשועים
מהבירה היוונית.
רודוס מלאה בניינים מפוארים. יש בה בניין
מפואר של התיאטרון הלאומי. יש בה בית־אופרה.
יש לה אולם קונצרטים. יש לה תיאט רונים
רומאיים משוחזרים. יש לה הכל, אבל אין
לה שחקנים. אין לה זמרים. אין לה מוסיקאים.
בתיאטרון הלאומי מציגים סרטים תורכיים ו־יווניים.
את התיאטרונים המשוחזרים מראים ל תיירים.
ככה
זה ברודוס. אם יש בה ארטיסט מוכשר,
הוא נוסע לאתונה. פעם בשנה מגיעה תזמורת
לאי. פעם בשנה מגיע תיאטרון. בשאר הימים
שותה הרודאי יין רצינה ואוכל סרטנים ו־תמנונים.
חלומו
של כל ילד רודאי הוא להיות מלצר

הוא סיפר בגאווה שהוא מכיר אותו כבר יותר
מ־ 20 שנה. במלחמת העולם השניה הוא היה
מפקד בית־חולים צבאי ליד עזה. הוא גר על
הכרמל וכך הביר את חושי. עכשיו הוא קוליגה
שלו, ובאוקטובר יבוא לבקר אותו בחיפה.
הוא אכל דג מטוגן ואמר למפקח המשטרה ש לדעתו
הנערה הישראלית היא סמל הנשיות. העובדה
שהיא איננה נפרדת לרגע מן הרובה הוא
הסביר, מוסיפה לה הילה של גבורה ונשיות.
הוא דיבר על רודוס כמו מתרים המגבית על
ישראל .״בעוד חמש שנים רודוס לא תהיה
רודוס. היא תהיה מאיורקה, אולי אפילו יותר.״
השנה בנו שם 18 בתי־מלון. בדרך עוד .11
הקאזיגו של רודוס הוא מוסד ממלכתי חדש. לפני
שבועיים ביקרה בו נבחרת בניו של המלך מעוד.
הם השאירו לקופת המדינה 50 אלף דולאר, וכמה
עצים שבורים בצידי הכביש. הזמינו ארגזי
שמפאניה — רק כדי לשמוע את נפץ הפקקים.
את מה שבבקבוקים נתנו למלצרים.
העיר מוצפת גרמנים, תיירים ואנשי־עסקים.
הסוחרים הדודאים החליפו בהשפעתם את שמות
החנויות שלהם בשמות גרמניים. אחד קרא לחנות
שלו יוהאנם. רודאי אחר החליף את שמו לפריץ.
שמו הקודם היה קונסטאנטינוס.
.החיה הלאומית של האי הוא החמור. ליד בל
בית רודאי בפרברים קשורה חיה לאומית ליד
העץ. בהרים׳ ליד האתרים העתיקים, ישנם סיג־דיקאטים
של בעלי חמורים. הם משכירים את
החמור ואת עצמם לתיירים העולים למרומי המצודה
הצלבנית. למעלה כבר מחכה האשה ש להם,
עם מפיות רקומות. בחזרה מהסיור אורב
להם הבן עם מצלמה, ומצלם כל תייר עם
המור. מוכרחים לקנות ממנו תמונה. הוא עקשן.
אבל כמו פרד.

ט נ ני נון

כיתו ת בוקר וערב
לאנסטרנים

ספרים

ציוד

א\ דותכתובותב מי ב חו ל!
נחום גוטמן (ציחרים ורישומים) —

7 1 111
1ב 11ד ו ־ רמודנ
* החלה הרשמה לכיתות בוקר
* נפתחים קורסים חדשים -ערב

למועדי הבחינות נובמבר ,1965 ומרץ 1966
הנערכות מטעם משרד החינוד והתרבות
פרטים והרשמה 8—1בבקר 4—8בערב

תל־אביב
דדו־ פ־ ־ת 44

חי פ ה
ר ח־ בלפוד 5
מו להטכ ני ון

מו ל בי תהדר

נו כנינון

מי שלא נסע עם נחום גוטמן לחפש אוגרות
בזולו, מי שלא טייל איתו בפאריס
ולא גר איתו בביתה המוזר של הזקנה
החרשת, מי שלא עקב אחרי הרפתקאו־תיהם
הכתובות וזז מצויירות של הזזנדור
שכולו תכלת וביאטריצה, הרי ברור שהוא
ביזבז את הילדות שלו לשוא.
הדמיון הפורח של גחום גוטמן, האהבה
התמימה שלו לחיים, לאנשים, לחיות, לים,
לשמש, לשמים, האופטימיות הנעימה שלו,
כל אלה באים לידי ביטוי בציוריו, שהם
בעצם אגדות וסיפורים הכתובים במכחול.
אלא שאת הציורים האלה אי־אפשר למדוד
בקני מידה אמנותיים. יש בהם הרבה
רצון טוב, התלהבות וצבע. אין בהם הרמוניה
אמנותית, אין בהם ספונטניות. הרישומים
שלו טובים יותר, בעיקר אלה המושפעים
מציירים ספרדיים.
האלבום עצמו עשוי בטוב טעם. האותיות
והדפים נאים, הבריכה יפה, והמבוא
של יהודה האזרחי מעניין.

אהבה לחיים, לחיות, לים ולשמש

יו סי ש ט רן (רישומים וציורים) — עולם
הרישומים של יוסי שטרן מלא יצורים
חינניים, המצויירים בשמחה, כמעט בהומור.

הציורים הצבעוניים שלו הם ציוריה של
ירושלים. הצבעים שלו מוארים באורות
מוזרים, מכסים את החריטות המסתעפות
בתוך התמונה והם אינם נובעים מהתמונה

ע ד שדו שת * בו דו ת

גוטמן

מכון ישראלי להכשרה טכנית
נפתחים קורסים חדשים

שווווגו
בנין * ס כ 1נ 1ת
קורסים נוספים לבחירתך: רדידאלקטרוניקח
גרפיקה שימושית, עיצוב פנים, חשמלאות
מ ץ, חשמלאות רכב, קרור ומזוג אויר.
סרטים והרשמה נ 8—13 בבוקר 16—20 ,בערב,
חיפה
ד ח־ ב ל פו ר 5
חו להטב ניו

ת ל ־ א בי ב
די רפח ^4
מז לגיתה דו
רור נזיקסס ומרגוע

חלק מהם נמצא על הגבול שבין הרישום
לקאריקאטורד״ כמו למשל הרישום של
החכמים בעלי המצח החושב באופן הפגנתי,
או הרישום של הנערה, שגופה הצנום מוסתר
על־ידי אוסף הבליטות והתכשיטים
שלה.

מנוי לשנה על ״העולם הזה״ —
בדואר אויר לאירופה 60ל״י.

אלא מכסים אותה. כמה מציורים אלה נמצאים
על גבול ד״אבססקרם, כמר, מהם נמצאים
על גבול ד,מיסטיקה, ובמד, על גבול
השמאלץ.
הספר עצמו דומה בצורתו הנאה לספרו
של נחום גוטמן, למדות שיצא בהוצאד.
אחרת. המבוא פחות סוב מזה הפותח את
ספרו של נחום גוטמן, למרות ששניהם
נכתבו בידי יהודה האזרחי.

מ־ קסס ומר*וע
יואל ריר (נוף ואדם) — אינו מנסה

שואלי

שפ ות

סתח־תקוד״ ההסתדרות 15
רמלה, רח׳ סמולנסקץ 31
רחובות, דחי ויצמן 48
נתניה, רח׳ מקדונלד 5
עפולה, המועצה הסקומיח

תל-אביב, הם 12
(פינת אלנבי )33
דיולרל, טרומפלדור 8
(פינת שינקר )21
רמת־גן, הרצל 68

אוד-קוליוו
11(010 שטרן
בשמחה, כסעם בהומור

להדהים איש, או לחדש חידושים אמנותיים.
כי למרות שלמד את תורת הציור באד־צות־הברית,
הוא מבטא בי׳ את השקפתו
האם נותית־הם וציאלים םית של איש השומר־הצעיר.
איש שהספיק לעצב דור של אמני
הקיבוץ, בהיותו מורה לציור ומזכיר איר־גון
הציירים והפסלים של קיבוצי הקיבוץ
הארצי.
רור, חבר בפר־מנחם מזה 20 שנה, ריכז
באלבום זה קרוב למחצית יצירותיו, אם
כי קשה מאוד לקבוע איזו מהן שייכת
לתקופה מוקדמת ואיזו צויירד. רק לאחרונה.
לולא ההקדשה (״לזכר בתי נעמי
וששת חבריה הצעירים, אילן, אסתר, בלה,
שאול, שלמה ותמר״) קשה היה לדעת כי
התנסה באסון המחריד של מות שבעת
הילדים בתאונת־הדרכים אשר אירעה כהסתעפות
מכמורות ב״ .1961 בעבודתו, אין האסון
האישי משתקף.
לא מפני שהוא מצייר בלי רגש. אלא
נידמו״ שהנוף שאותו הוא מעלה על הבד
אינו משמש לו רק נושא, אלא גם מיקסם
ומרגוע. השפעה זו — של הנושא על
הצייד — מוקרנת בחזרה על מי שנוטל
את האלבום לידיו, עד כי נידמה שאפשר
לנשום את חחות השדה ולחוש את החח
המשתובבת.
העולם הזה *14

חביב הנוראי

אימכלרסריו ו.וז. רו.ברט

גדול רקדני ספרד

(המשך מעמוד )9
גם ברית־המועצות? גם בריטניה?

לו אי &י א

״בל הארבע״.

פליס־ינן1> ,לי\ז, גבולגת
*4ברנו לשוחח על הצעותיו הממשיות של בורגיבה, על הבעיות הממשיות התלויות
ועומדות בין ישראל והעולם הערבי.
״הדבר העיקרי הוא שישראל חייבת להעניק לפליטים הערביים את הזכות לבחור
בין שיבה למולדתם ובין קבלת פיצויים. בלי זד. שום דבר לא יזוז.״
הסברתי לבן־שיחי את החששות הרוזחים בישראל בעניין זה. הוא לא התייחס אליהם
ברצינות.

״הרי הם לא יחזרו!״ אמר .״קובע רק הער,רץ״.
״חוץ מזה,״ אמר ,״ישראל צריכה להפסיק את התעמולה שהיא מנהלת בכל העולם
כדי לדרבן את היהודים לבוא לישראל. זה מפחיד את הערבים, ובצדק. אם יבואו 11
מיליון יהודים לישראל, איפה יש להם מקום? הערבים מאמינים כי ישראל תכבוש אז
שטחים ערביים בכוח הנשק.

״תכין אותי היטב. אם יהודי כניו־יורק או בכואנום־איירס רוצה
לבוא לישראל -הוא חופשי לעשות זאת. אף־אחד אינו יבול להתנגד.
אכל צריכים להפסיק את התעמולה הזאת״.

הו פ עו תבכורה
תל־אביב ״היכל התרבות״

חיכיתי שבן־שיחי יעלה את בעיית הגבולות. ישבתי והכינותי בלבי את כל הטענות
נגד תוכנית־ד,חלוקה של .1947 הייתי מוכן להסביר מדוע שום אדם בישראל — גם
לא שוחר־שלום מושבע כמוני — אינו יכול להסכים לשינוי מהותי של גבולות המדינה.
אך דריכותי היתד, לשווא. האיש כלל לא העלה את הבעייה. השתכנעתי שוב — כמו
בשיחות קודמות, וגם באותה שיחה שניהלתי בשעתו עם שר־החוץ העיראקי — כי
בעיית הגבולות לא תהווה מכשול אמיתי לשלום.

יום ב׳ 17.5ב־ 8.30 יום ד׳ 19.5ב־8.30
חיפה ״תמר״ יום ג׳ 18.5ב־8.45
22.5ב־8.30
כרטיסים בת״א במשרדים :״אוניון״,
קרית־חיים ״בית־העם״ יום ו׳
21.5ב־8.30
האומה״ מוצ״ש
דיזנגוף , 118״כנף״ ,״שרותרון״ ,״רוקוקו״
,״במה״ .ירושלים: כד,נא. חיפה:

נובה, גינצבורג־יובל, עצמאות.

שטות גמורה היא מצד ממשלת ישראל לחזור ולהרעיש עולמות
כשאלה זו, שאיש כלל אינו מתכוון להעלותה ברצינות.

שלושה נצזזונוגז לבורגיבגז
ץ^ה, אם כן, השיג הנשיא בורגיבה בסיבוב הראשון של מיבצע־השלום שלו?
^/איש־שיחי מנה את ההישגים, כפי שהם נראים בעיניים ערביות:
ראשית :״בורגיבה הבליט את ייחודו של המאגרב. יוזמתו זכתה לאהדה רבה
בכל רחבי המאגרב — לא רק בתוניסיה, אלא גם במארוקו, ואפילו באלג׳יריה. היא
הוכיח כי המאגרב אינו לווין של המזרח הערבי, אלא כוח עצמאי, בעל אישיות משלו
והשקפה משלו. זה הוכח בפעם הראשונה בבירור. יש לכך משמעות עצומה.

ב ו ־ סום. בבלללק

לפנה״צ, אחה״צ ובערב

״לבן אי־אפשר היה להרחיק את תוניסיה מן הליגה. הדבר היה
גורם לפילוג בין המערב הערכי והמזרח הערכי. לבן גם ויתר עכד־אל־נאצר
על נסיון זה. זה הנצחון הראשון של כורגיבה״.
שנית :״חיסלנו את שוקיירי. יצטרכו לסלק אותו, בגלל עמדתו כלפי בורגיבד,
(ראה תצפית) .זה יהיה נצחון גדול לבורגיבה, נצחונו השני.״
שלישית :״הערבים התחילו לחשוב. ובעיקר: עבד־אל־נאצר עצמו התחיל לחשוב
מחדש על בעיית פלסטין.״

אפשר לעוור לבורגיבה!
444

אלתי את כן־שיחי מה היתר, ממשלת ישראל יכולה לעשות כדי לעזור לנשיא
בורגיבה במלאכתו הקשה.

״•קודם בל, לא להרוג אותו על-ידי הפרזות שיובלו להזיק לו״.
מד, יכול להזיק? כל הכרזה שתאפשר לאויבי בורגיבה להדביק עליו תו ציוני. איש
אינו רוצה שממשלת ישראל תפרסם הכרזות נלהבות על אישיותו של בורגיבה, תשבח
אותו או תהלל אותו בפומבי.
אולם לא פחות תזיק הכרזה הפוכה — הכרזה שתוכיח לעולם הערבי כי אין שום
סיכוי לשלום, כי איש כמו בורגיבה שוגה באשליות, כי ישראל אינה מוכנה לשום
ויתור ופשרה.

״מישראל צריבות לבוא מחוות של שלום, בלי קשר ישיר עם כורגיבה.
ישראל צריכה לעשות משהו כדי להוכיח לערכים שחל שינוי, שמשהו
התחדש במצב, שיוזמת־־שלום אמיתית מוצאת הד אמיתי גם כצד
השני״.

שאלתי בעדינות אם יכולים כוחות־השלום בישראל לעשות משהו בעניין זה, במיקדה
שממשלתנו עדיין אינה מוכנה או מסוגלת לכך. המנהיג ענה בחיוב.
העליתי את הרעיון שכוחות־השלום בישראל יערכו קונגרס גדול לדיון בבעיות השלום
ובתוכנית של שלום. אם ייערך קונגרס בצורה מרשימה, ואם יגיעו הדיו, באמצעות
העתונות העולמית, לארצות ערב — האם זה יעזור?

המנהיג השיב בנימה החלטית שזה יעזור מאד -ושכדאי לעשות
זאת במהרה.

חוץ מזה, הוסיף, יש ברגע זד, תפקיד גדול ליהודי העולם .״הערבים, שאינם יכולים
עדיין לדבר עם ישראל, יכולים לדבר עם היהודים שאינם ישראלים. גם זה אחד מהישגיו
של בורגיבה: הוא לימד את הערבים להבחין בין יהודים וישראליים. הוא לחם במגמה,
הקיימת בכמה מקומות בעולם הערבי, להכריז מלחמה על יהודי כל העולם, ולהפוך את
המאבק נגד הציונות למאבק אנטי־שמי.

״יהודי העולם יכולים לעזור כהרבה בדי לגשר כין שני המחנות״.

עלה על דעתי שחבל שהקונגרס היהודי העולמי הוא פיקציה, וכי בראש הפיקציה
הזאת עומד אדם שהוא גם נשיא ההסתדרות הציונית. אדם בעל מעמד אחר, ופחות משועבד
לממשלת ישראל, יכול היה ברגע זה לחולל גדולות.

פגישה עפ \זנטדד
ך* סוף הפגישה אמר המנהיג שני
* 1מן הבניין( .כמינה,גי בפגישות מסוג
חורת את הדברים בזכרוני, רושם אותם
של אדם הרושם דברים שם מחסום על

דברים, אותם העליתי על הנייר ברגע שיצאתי
זה, איני רושם דבר בעת הפגישה עצמה. אני
מייד לאחר מכן. הנסיון לימד אותי כי המראה
פיו של כל אדם).

״כורגיבה,״ אמר בן־שיחי ,״קבע פגישה עם העתיד״.
מה יביא עתיד זה?
בן־שיחי היה אופטימי. אי־אפשר עוד לבטל את מעשהו של בורגיבה. הוא יצר מצב
חדש, והדברים ימשיכו להתגלגל. רק דבר אחד יכול לשים לו קץ.

״קיים חשש שאיזה מטורף ינסה להתנקש בחייו של בורגיבה. זוהי
סבנה מוחשית״.
כדור אחד יכול לשים קץ לפגישה עם העתיד.
מה המצב בארצות־ערב ברגע זה* מהם התהליכים הפנימיים מתחת
לפני הקרקע. ההתפתחויות הסודיות הידועות רק למתי״מספרי כיצד
ישפיעו על סיכויי השלום? על י ן בכתבה הבאה בסידרה זו.
העולם הזה 1444.

בכתות קטנות למבוגרים
אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית, רוסית,
ערבית, ספרדית, איטלקית, פורטוגזית
קורסים מיוחדים לתלמידי בתי״ספר תיכוניים ויסודיים

תל־אביב

חיפה

נחלת־בנימין ,2ס> 56347

החלוץ ,27 סל 69265 .

תשבץ העודם הזה 1444
מאוזן )1 :טג־דל-עץ;
)4בעל־חי
קטן, איטר פרוותו
היא היקרה. בעולם!
(לועזית) )10 :מטבע
יפני; )11 חסר־כל;
)13 מסולם הקולות;
)14 ירידת
מי־הים; )15 הריצה
לדעת או לראות
הכל; )17 צד
מערב; )19 אות
עברית; )20 מטעם,
תענוג; )22 דדחי
חסר זנב, החי במים
מתוקים ובקרבתם
וטשטיע קיר־קור
חזק; )25 מנחה;

בר קוצני:
מדע ׳,חוקר;
פוץ; )32
בסים; )33 מלת־שאלה;
)34 שלל׳
שוד; )36 לוח ע־ז
הצמוד לקיר ועליו
שמים ספרים או
כלים; )37 נפחד (כתיב חסר); )39 סינונים
בעברית; )41 זוהמה, לכלוד; )42 עיר שנכבשה
בראשית כיבוש הארץ על־ידי יהושוע;
)44 כר מתחת לאובר או למשא שעל נב
הבהמה; )46 שם נוסו* להר חרמוז; )48 קליפת
הענב; )50 מטייל )51 :צמח בעל ריח
חריר וטעם חריף, המשמש ליצור ממתקים
ורפואות; )53 רעל, סם; )55 חור; )57 הופיע;
)58 סלת־נור המביעה שלמות והכללה;
)59 חוזה בכוכבים ומניד עתידות )60 פרופסור
מפורסם לארכיאולוגיה (ש״ם).
מאווז )1 :טחצצה; )2איש ביחס לאביו
ולאמו; )3צמח קוצני; )5עיר בארד,״ב
ובה אוניברסיטה מפורסמת; )6
ברור ובהיר; )7מציאות; )8ירק־מאכל בעל
שורש עבה ודומה לצנוז; )9כד קרויה קבוצת
ארבעה יסודות כימיים: כלור, פלואור,

ברום ויוד, המצויים בטבע אד ורק בצורת
מלחים; )12 מיניסטר בממשלה )15 :יריעה
רחבה של בד המוצעת על המיטה; )16 מחצב
שקור, הדומה לזכוכית ומתפצל לעלים
דקים )18 :מקום הזבל, ביצה; )21 פרפר
קטז המזיק לאריגים ולניר; )23 לחם; )24
נצח; )26 מלאד; )28 יחד, על־יד; )29
משורר, מדקדק, פרשז המקרא ופילוסור (נולד
בספרד ב־ )31 ;)1089 קינוח סעודה; )32
קרש משופע או רצפה משופעת לעליה ולירידה;
)35 נכרי; )37 הקורה המאוזנת בתחתית
הפתח; )38 צמודבר שעליו מרים
מאוד; )40 ממון; )41 אל המצרים; )43
כנוי לאלוהים (רק בכתב); )45 מרצה בדברי
תורה; )46 טרנספורמטור בעברית;
)47 עצלז שאינו שומר סדר; )49 איש נמוד
ושמו; )52 ענן; )54 נוסע על פני המים;
)50 בבקשה; )58 משום, ספני.