גליון 1445 מתאריך 19 במאי 1965

מספר 1445

שנ ה 28

י״ז אייר תשכ״ה19>5.1965 ,

המח

הגסיון הסודי שד
בראוריוו דהפיד א ת
ממ שלת א שכול

ו אדי בהן: המד\ל בדמשק

שום עתון ישראלי לא דיווח על שליחותו
של אורי אבנרי, ועל שיחותיו עם מנהיגים
ואישים ערביים. אך בעולם הערבי היו שעקבו
אחרי שליחות זו בעניין רב —
ואפילו מוגזם.
לפני שבוע הודיע סאות אל ערב (״קול
הערבים תחנת־השידור הקאה,ירית, המפיצה
את תעמולת הנאצריזם במרחב, כי אורי
אבנרי נפגש עם אישיות תוניסי׳ת בכירה
בג׳נבה. הדבר נאמר בשידור בשפה הערבית,
שנועד לעמי ערב.
ידיעה אחרת הופיעה, במקום בולט, ב-
עתון הירדני אל־דיפאע (״ההגנה״) מיום ה־
4במאי. הכותרת הרועשת, בשלוש שורות:
״יועץ בו רגיב ה — נפג ש עם עתונאי י שראל׳
— הצעה להקים איחוד שמי עם ה ערבים.״

וזו
לשון הידיעה:
טנדר הנעה

קומפקט

קידמית; מנוע 4

צילינדרים; שסתומים עיליים;
25 כוחות סוס
לרישוי; מנוע בעל מומנט
גבוה הבנוי לעבודה מאומצת;
תא נהג מפח פלדה
סגור ומבודד; ארגזבמעמס
של 1000ק״ג למטען
ולנוסעים ; שלדה חזקה
מותאמת במיוחד לדרכים
קשות.

מעולים

טנדרים

ב 3-דגמים 0 —1000 :במעמס
מותר של 730ק״ג; 0 ^ 1100
במעמס מותר של 1000ק״ג;
0 —1200 במעמס מותר של
1400ק״ג; ארגז מטען באורך
של 2.1מטר או 2.6מטר עם
כנפיים פנימיות או חיצוניות.
תא נהג מרווח ל־ 3איש,
אפשרי תא נהג כפול של 6
נוסעים ( 4דלתות) .מנוע 6
צילינדרים; 40 כוחות סו ס
לרישוי, חזק וחסכוני. הזמנת
הדגמים הנ״ל אפשרית גם
עם הנעה קידמית. לייט
דיוטי הטנדר הבנוי לעבודה
מאומצת ולחיים ארוכים.

בון — ה שבועון דר שפיגל הודיע, כי
ב שיר בן־יחמד, יו ע צו של בו רגיב ה ו עו רן
ה שבועון דן אפריק, נפגש לאחרונה בפירנצה
עם אורי אבנ ר׳ ,עו רן ה ע תון הי שר אלי
העולם הזד״
ה שבועון הג רמני מום ר כי אבנרי העלה
בפגי שה זו את הרעיון של ה ק סת ״ ה אי חוד
ה שמי״ ,כפ תרון לבעיית פלסטין, בהסתמ כו
על העובדה שהערבים ו היהודי ם שייכים ל גזע
השמי.
.אחרי פגי ש תו עם עו רן העתון. הישראלי,
כתב העורך ויתוניסי מאמר, בו תקף את
המדינות הערביות שהתנגדו להצעות בור־גיבר״
ואמה כי רעיון הט שא־ו ה מתן עם יש ראל
מבוסם על פ ת רון מרחבי, אפילו אם
הוא אינו מתקבל על דעת הקהל הערבי.

בעוד שידיעת סאות אל־ערב שאובד״ כ־נראה,
ממימצאי־מודיעין מצריים, מבוססת
ידיעת אל־דיפאע על כתבה גרמנית.
דר שפיגל הקדיש, בגליונו מיום ה־ 5ב
כותרת
אל־דיפאע
הספקה מיידית, שרות 1אמן, מלאי גדול של

חלקי חירוף

ויז 0מ 1ב * ל
סוכנות בלעדית בישראל: חברה להנדסה חקלאית לישראל בע״מ חיפה-ת״א.
מפיצים בלעדיים: חברת ווקסמוביל בע״מ, רח׳ הנמל ,48 טלפון 61477 חיפה.
מפיצים בת״א: פליקס בע״מ, רח׳ יצחק שדה ,34-36 טלפון .31823

הז מנ ה
לרח קי ם

א הנך לבדך, אך חוב הרפתקאות• .דור
...1הת־דדות -אתה מוזמן ל״מועדון 33״ .טיול
הצעירים, חבר ה אעירה( 21 עד ) 33ו ע ליז ה.
יציאה 15.7-3אל מקומות רחוק• .מעניוים
ומברר׳ :צרפת, פ רד וא>1ליה.

מאי, כתבה ראשונה למסע־השלום של בור־גיבה.
טען דר שפיגל:
הכרזות בו רגיב ה ד מו, בכמה קטעים, מילה
במילה לתיאוריה מהפכנית שבאה במי
שרין מישראל. ידידו ויו ע צו של בו רגיב ה,
ב שיר בן־יחסד, ה עו רן הראשי של ה ש בו עון
התוניסי דן אפריק, נפגש בפירנצה עם או רי
אבנרי, ה עו רן הראשי של ה שבועון הי שראלי
העולם הזה. הפגי שה נ ת קיימ ה לפי הז מנת
ראש עיריית פירנצה, לה פירה.
אבנרי, אחד מ מנ היגי הפעולה השמית, גוף
לא־ציוני שהוקם על־ידי יהודים, הרצה בפני
הערבי טל ר עיונו תיו להקמת פדרציה שמית,
כפתרון לבעיית ארץ־ישראל.
לאחר מכן לימד בן־יח מד את קו ר איו:
״ישראל היא עובדה קיימת, שאי־אפשר ל חסלה
ב ד רן מלחמה.״
בו רגיב ה אימץ לעצמו תורה זו
תחת תמונתו של בורגיבה שם דר שפיגל

את הכותרת :״את תוכניתו של מי הוא
מפיץ?״

מאחר שפרט־ שליחותו של אבנרי שמורים
— בהכרח — בסוד, אני מביא כאן
את הדברים כלשונם, מבלי לאשרם או להכחישם.

לכל אישור — וגם לכל הכחשה —
מחכים כמד, מזאבי התעמולה במרחב, המוכנים
בכל רגע לעוט על הטרף.
על כן נשאיר את הידיעות, לפי שעה,
ללא כל תגובה.
הן חשובות רק מבחינה אחת: כהוכחה
לכך שבעולם — ובעולם הערבי במיוחד —
מגלים עניין גובר והולך ברעיונות שעתון
זד, מטיף להם מזה 15 שנה. פעולותיהם
של עורכי העולם הזה למען השלום במרחב
מהוות נושא לידיעות בתחנות־שידור
ובעתונים.
מחוץ לגבולות ישראל, כמובן.

העולם תזה 1445

מכתבים
הרעש הגדול
עוד יום־עצמאות חלף!
כל שנד. בולטת מחדש דלותו הרוחנית
של העם. המונים מסתובבים להם הלוך
ושוב, ברחובות דחוסים, ללא מטרה, לקול
מוסיקה מחרישת־אוזניים, ולנוכח אירועים
תרבותיים מלאכותיים. רעש, רעש ועוד פעם
רעש. הרגשה קודרת
של יאוש וציניות
שורה בכל.
הצעותי לגבי ימי-
העצמאות הבאים הן:
(א) תבוטלנה כל
החגיגות, לפחות בעשר
השנים הבאות;
(ב) יהפך יום־
העצמאות ליום עיון המושג במשמעות
עצמאות;
(ג) כעבור עשר
שנים תינתן לעם אברהם אפשרות לחגוג את
היום לפי רוחו, ללא הדרכה והכוונה מלמעלה;

0יבוטל האופי הצבאי הדוחה של החג;

בחגיגות המאורגנות, במידה שתהיינה
כאלה, יושם הדגש על רעיון השלום,
האחווה והצדק של נביאי ישראל.

מרדכי אברהם,

ירו שלים

הרגשה חדשה אפפתני ביום־העצמאות האחרון.
האוויר כאילו היה צח יותר. חשתי
התעוררות ושמחה מחודשת.
הזלתי ושאלתי את עצמי מה נשתנה החג
הזה מכל קודמיו, עד שלבסוף, כאשר
הסתכלתי בחלונות־הראווה, מצאתי את
התשובה: היתד, חסרה שם תמונת בן־גוריון.
את מקומה תפסה תמונתו של לוי אשכול.
השבח לאל!

חוה דוקדק,
פגישה אל־לאומית

תל־אביב

הביטניקית פיי אטינגר קראה לערבים ל
הצטרף
למתנה הבינלאומי של הביטניקים,
וטענה שאצלם אין חשיבות ללאומיות של
האדם (העולם הזה .)1441
אני, כמו כמה מחברי בכפר, רוצה להיפגש
עם הביטניקים, ומבקש ממערכת
העולם הזה כי תסדיר פגישה בינינו.
אני מוכן לבוא לכל מקום שייקבע —
בתנאי שלא יהיר. זה שטח סגור, המצריך
רשיון מטעם המושל הצבאי.

ב י, כפר נזוססום

לזכר ״סיניה״
במדור הקולנוע (העולם הזה ) 1441 נכתב
כי הסרט מורדי האור הנו הסרט הישראלי
הראשון המציג את הערבים כבני־אדם.
כלום שכחתם את הסרט סיניה, שבו שיחקה
דינה דורון בתפקיד האשד, הבדואית?
דורון בסיניה לא דיברה עברית או
אנגלית. היא דיברה ערבית צחה.

ו. גרשוני,

ירושלים

הכיב כישראל
הרבה יהודים נזכרו לאחרונה בפגישות
ושיחות עם חביב אל־בורגיבה, כפי שנכתב
בכתבה ״חברים מספרים על חביב״ (העולם
הזה .)1443

קריאת הכתבה עוררה
בי את הרצון
לשאול שתי שאלות:
האם
אותם אזרחים
יהודיים ששמעו
מפי בורגיבה דברי
אחווה, על־כך שאין
כל הבדל בין
יהודים וערבים, מוכנים
לחזור ולהצהיר
על־כך באוזני
ערביי ישראל ובאוזיוסף

ני כל אזרחיה?
האם ישנו איזה
שר או פקיד בכיר, או איש בעל עמדה
ציבורית אחרת, המוכן לומר לערביי ישראל

את אותם הדברים שאמר ואומר בורגיבה
ליהודי תוניסיה?
אשמח אם ימצא אדם כזה.

חמדאללה יוסף,

כפר קאסם

עוד מעיד
מן היסודות המרכיבים את שני המערכים
הפוליטיים החדשים, ניתן כבר לראות את
הקו המדיני שלהם: אם מצבנו המדיני והבט־חוני
לא יוחמר — על־ידי המערך הימני —
נשאר במצב של תרדמה ואזלת־יד — על־ידי
הנהגת המערך השמאלי.
בעונת־מערכים בוערת זו, אני חושב שיש
מקום למערך אחר, המסוגל להעלות את ישראל
לדרך חדשה: מערך בין מפ״ם ומק״י.
מערך כזה אפשרי מכמה סיבות, למשל:
(א) השינוי בכיוזן אל הליבראליזם במפלגה
הקומוניסטית הישראלית;
(ב) עמדתן הזהות של שתי המפלגות בעניינים
חשובים, כמו המימשל הצבאי, הפליטים
הערביים, השלום ואי־התלות במעצמות
המערב.
אני מנבא הצלחה למערך כזה, אם יקום.
יצביעו עבורו, פרט לחברי ואוהדי שתי
המפלגות, כל היסודות הכנים, השואפים לשינוי
במדיניות הישראלית, בתוכם חלק
גדול מקוראי העולם הזה.

אברהם ברמון,

קרית ביאליק

מחירו שד סוד
כל השנים התפלאתי מדוע עסקתם רק
בביקורת מדינית ובחשיפת שערורייות בעלות
אופי סנסאציוני כאשר שר האוצר-
המסחר־והתעשיה, פנחס ספיר, ניהל את מדיניותו
המלוכלכת בשקט, מבלי שאיש יפצה

והיום, כשאתם מפרסמים כתבה כמו
״החשבון הסודי של שר האוצר״ (העולם
הזה ,) 1443 אתם מסיימים אותה בסימן
שאלה.
האמנם אינכם יודעים מהו סוד שיקוליו
של ספיר, עבורם אנחנו משלמים את מיטב
כספנו?

ר. גולן,

רסת־גן

מרי אזרחי
אני קוראת את העולם הזה בקפדנות מדי
שבוע.
לכן אני מכירה אתהקורא דנים יורדן
(העולם הזה ) 1444 כמעט אישית. פעם
כתבתם על מעלליו בגרמניה, כשהציל ב־קראתי
חירוף־נפש
אישטובע, ואחר־כך
את מכתביו.
הוא עושה רושם
של אדם רציני, ר
חבל שקריאתו האחרונה,
להקים תנד
עת־מרי־אזרחי נגד
גל ההתייקרות שפוקד
את המדינה, תהיה
כקול קורא במדבר.
הוא
הציע למערכת
העולם הזה שתפעל
בנידון, וכתב שפי שהוא מוכן לעזור
בכל מה שידרש.
אני מצטרפת לקריאתו. גם אני מוכנה
לפעול בכיוון זה.

ליאורה שפי,

רעננה

למען הדיירים
קשה מאד למצוא כיום דירה למגורים
או מקום לעסק. הכרחי לשלם דמי־מפתח
רבים או דמי־שכירות גבוהים מאוד, או
שניהם יחד.
ובשעת דוחק כזה במקומות מגורים, הטילה
הממשלה הגבלות על הבניה, ובמקומות
רבים אף אסרה אותה לגמרי, וזאת
בעת שכל יום מגיעים עולים חדשים.
יחד עם זאת מאמיר בכל יום מחירם של
המיצרכים החיוניים, והפועל הפשוט, בעל־המלאכה
והסוחר הזעיר, מתקשים לכלכל
(המשך ב ע מו ד )4

פ ר סו ם ד־ ר •עקבסון

אנא, המשיכו לגלות את הסוד, או שמא
גם לכם יש שיקולים המונעים את גילויו?

סי ברירח
בילנרי

רינ !

כי רהם

העולם הזה 1445

מכתבים
(המשך מעמוד )3

אין ב תל־ א ביב דירה יציבות לחוזק

כמו שלנו
ורווחה.

לפני שאתה מחליט על קנית דירה, בדוק
וראה מה אנחנו מציעים לך עבור כספך.
*י * ן— חברת בנין בע״מ, רח׳ דיזנגוף ,16
1 1 1 4תל-אביב, טל 224549 ,223082 .

קבלנו מצלמות 1X01 מרוב
המינים וכן האביזרים המתאימים.
¥מצלמות 0 ^ 1 0מודלים
חדשים רפלקס ורגילות.
* מכשירי בזק 2ד ״ 1^ £כל
המודלים.
העתקת מסמכים — 1 .ל ״ י
ההעתק, לפי שיטה חדישה
ביותר ובאיכות מעולה ביותר!

י 8י

תל־אביב

ברצוני לשאול את הקורא רחמים דלאל,
שהתאונן מרות על־כך שהנהלת מפעלו לא
נתנה מתנת־חג לעובדים (העולם הזה :) 1442
האם נתת את דעתך
למה משמשות מת־נות־החג
האלה?
כל השנה מתמקחים
המעבידים עם
עובדיהם על כל פרוטה
ושווה־פרוטה, ועושים
את הכל כדי
להגביל את זכויותיהם,
ולעת חג הם
הופכים לפתע רחבי־לב.
ומהו
רוחב־לב זה? קדימה האם אין הוא כעין
שוחד? האם קבלת
המתנות אינה כעין התחייבות מצד העובדים
להיות ילדים טובים בכל ימות השנה, ולא
לדרוש יותר מדי?
אינני כותב ילדים במקרה, כי עובדים,
הששים לקבל מתנות כאלה, מעמידים את
עצמם במצב של ילדים, ואת המעביד במצב
של אבא טוב ומיטיב. האם אין בכך סילוף
של המציאות?
אני במקומך, חבר דלאל, הייתי מסיק מסקנה
אחרת: הייתי קורא לכל ועדי־העובדים
כי יפסיקו אחת ולתמיד את קבלת המתנות.
הריני מקוזה, כי למקרא השורות האלה
ייהפך זעמך לשמחה.
גבעתיים

לא מאמין

! חד ש בארץ7 ^ 1
^ נזטבך־ן דד י י

ועד הפעולה,
אבא טוב ומטיב

אברהם קדימה,

מ ג: דדס׳

את משפחתם ואין להם כל אפשרות לתת
לילדיהם את החינוך הראוי.
והנה, בזמן כזה עומדת הממשלה להעלות
גם את שכר־הדירה.
האם אנשים אלה התבלבלה עליהם דעתם,
או הם כל־כך התרחקו מהציבור, עד
אשר אין הם יודעים את הנעשה בקרבו?
כל מי שמוכן לעשות איתנו יחד,
למען סיכול המזימה הרעה, נקרא להודיענו
על־כך מיד ולפעול איתנו יחד.
כתובתנו: ועד הפעולה של ארגון הגנת
הדייר, דרך פתח־תקווה .4

יי עו ר ־ ץ.

הגיע הזמן להפריד בין המושגים ״יהודי״
ו״עברי״.
״יהודי״ ,לדעתי, הוא אדם המאמין בדת
היהודית, היא דת משה .״עברי״ הוא אדם
השייך ללאום העברי, אפילו אם אינו דתי.
אני, למשל, אתיאיסט — אינני מאמין —
ובכל זאת עברי הנני.
בכל העולם מבדילים בין לאום ודת, והגיע
הזמן שגם אצלנו יעשו הבדלה כזו.

ש. גרסון,
שבועונים מסויימים

חו לון

י ערכתי השוואה בין מאמרו של אורי אבנרי
״סאן דומינגו״ (העולם הזה ) 1444 לבין
כתבות השבועון האמריקאי ט ״ ם על אותו
נושא.
העולם הזה טוען כי עד היום לא סיפקה
ארצות־הברית שום הוכחה, כי המורדים כפופים
לקומוניסטים. הט״ם כותב כי הוכחה
כזו אכן סופקה.
העולם הזה טוען שקבוצת קצינים מתקדמים
התקוממה. הטיים כותב כי ההתקוממות
בוצעה על־ידי שלושה סמלים וקבוצת אזרחים,
וקציני־הצבא הצטרפו אליהם רק למחרת.
העולם
הזה טוען כי עד למרידה שלטה
בסאן דומינגו קבוצה שלא ייצגה שום שכבה
עממית. ט ״ ם מספר שהגנראל ואסין שימש
גיבוי לשלטון אזרחי.
וכך הלאה. מול כל טענה של העולם הזה
מופיעה טענה מנוגדת של הטיים.
למי להאמין?

מ שקאות משיבי נפש
מפרי הדר גורי

גיורא סוקולובסקי, תל-אביב
ה שבועון סיים, שהוא שופר־תעמולה של
הי מין האמריקאי, אינו יכול למסור דיווח
אובייקטיבי. העולם הזה מבסס את הדיווח
שלו על מקורות רבים ו שונים, ובמיקרה ז ה
בעיקר טל הע תונו ת הצרפתית, שהיא אובייקטיבית
לחלוטין.

נוף ללא שינוי

עקיבא נוף,

בכתבתכם ״שינוי בנוף״
,)1442 העוסקת במאמרי ״בורגיבה, ישראל
וחרות״ ,הוכנסו קטעים רבים שאינם תואמים
את המציאות.
כך בולט, לדוגמה, הקטע המסכם, שאת
ניסוחו ייחסתם לי בלי שיהיה שלי. וכן
הזה

תל-אביב

כל קטעי הכתבה נמסרו לנ ת ב העולם
הזה על־ידי חבר מרכז תנועת־החרות, הנו שא
בתפקידים מרכזיים אחרים ב מפלגתו. מערכת
העולם הזה ת שמח להפגי ש את הקורא
נוף עם או תו חבר. במיד ה שיו חסו ל עו רן
חרות דברים שאינם תואמים את המציאות,
עימו הסליחה.

מהרסיד, מחריכיד ומשמיציד
אתם חובבים אתם, ולא משמיצים מקצועיים!
אחרי
שקראתי בעתונות את ההשמצות
ההדדיות שמטיחים מנהיגי מפא״י זה בזה,
נוכחתי כי כל החוגים האופוזיציונים במדינה,
כולל העולם הזה, לא הגיעו אף פעם
לאותה רמת השמצות.
כנראה שהאימרה שהופצה לפני שנים,
ערב הבחירות לכנסת, הולכת ומתממשת לנגד
עינינו: מפא״י בנתה את המדינה —
מפא״י גם תהרוס אותה.

אברהם כספי,
צפור ככלוב
לחינם היללתם את

באר־שבע

צפור הנפש ועורכיו

(העולם הזה .) 1444

הצבע עוד לא יבש מעל עמודיו של
העולם הזה, בו הוצגו עורכי הצפור כלוחמים
למען הדימוקרטיה, שלא יכלו לדור
בכפיפתו של צהרון ריאקציוני כמו ידיעו ת
אחרונות, והנה, עמוס קינן וחיים חפר חזרו
לאכסנייתם הישנה.
ללא שום רתיעה מצפונית, ללא שום
הסבר וללא שום התנצלות, הם חזרו והיו
כתבלביו של עתון בעריכתו של הד״ר
הרצל רוזנבלום המפורסם.
אוי לדימוקרטיה, אם אלה הם מגיניה!

אלישע סטולר,
נשואין לעירית

תל-אביב

במדורה של רחל המרחלת
) 1443 חלה טעות,
כנראה לא באשמתה.
הצעתי נשואין לעירית
זולמן עוד
לפני נסיעתה של
רביעית מועדון התיא
טרון לאמריקה,
ולא בעת שהותי
שם, כפי, שנכתב.
היות והוריה של
עירית הבטיחו לה
נסיעה לאירופה לאחר
שיחרורה מהצבא,
ביקשתי ממגולדכלט

לשנות את התוכנית
ולנסוע לנידיורק, על מנת שנינשא

(העולם הזה

חנן גולדבלט,
בית כישראל

תל-אביב

אני גר עם הורי במעברת תלפיות בירושלים.
מזה זמן רב אני עומד להתחתן, ורק
קשיי השיכון מונעים זאת ממני.
מדוע יקופח חלקנו, ובניגוד לעולם חדשים
אחרים, נמשיך אנחנו ץ לגור בתנאים
גרועים, המונעים ממני את האפשרות להקים
בית בישראל?

פואד מועלם,
טעות לעולם צודקת

ירו שלים

ערב מישחק וזמר לחולי הקיבוץ הארצי
(הארץ).

יזהר גפן,

רמת-גן

75 פועלי הממעל יקבלו פיצויים מלאים
(מעריב).

אבשלום קרני,

רשיונו
(העולם

מיוצרים ע״י ״פרדס״ מוצרי הדר בע׳־מ,
מחלוצי ענף ההדרים בארץ

הסיפור אודות מאמציו כביכול של עורך
ח רו ת, מר איזיק רמבה, למנוע את פירסום
המאמר — דבר שאין לו כל שחר.
מאמרי נמסר למר רמבה ביום החמישי,
ופורסם ביום הראשון שלאחר מכן.
מכאן ברור שאין כל אחיזה לתיאור ה־דרמאתי
על ״חלחלה שתקפה את העורך״,
הוראה לסדרי־הדפוס לעכב את ההדפסה ו־כו׳.

רמבה, בהגינותו, אף נמנע מכל שינוי
או שיכתוב של מאמרי ההוא.

(מעריב).

נפסל

לחמש

חיפ ה

נשים

נוספות

יגאל מור,

ירו שלים

זבות קדימה בטרור זה תינתד.
למבתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהב למכתבים.
העולם חזה 1445

מצלמתק 11ק £י 1סטמט! קנטענתכהרף ־ ע ע
כל ת מונה שרצית לצלם עד כה
תוכל לצלם יותר טוב

קלה לטעינה. הטעינה במצלמת קודק אינס טמ טיק (ו;מ 4£ז^ .?10 0ול^14־ד 5א 1אולססמן היא מהירה ואין בה מקום לטעויות. לעולם אין צורן
לגעת בסרט• עליד רק להניח בקלות מטען סרט קודפק (?ססזמרמולס?104מ^?*ם 0מ) והמצלמה מוכנה לכל תמונה צבעונית או שחור־לבן.

קלה לנשיאה

קלה לצילומי פנים

האם ראית אי פעם מצלמה כה קומפקטית.
תוכל לקחתה עמך תמיד לכל מקום. היא
תתחבב עליך בגזרתה הנאה לעין והקלה
לנשיאה. מתאימה לכל כיס וארנק.

אם אין מספיק אור לצילום, עליך רק לשחרר
את מחזיק נורית־הבזק, לשים בתוכה נורת־בזק
(פלאש*) ולצלם. אין דבר פשוט מזה.

קלה לצילום
כוון וצלם. במצלמות קודק אינס ט מ טי ק
מסויימו ת אפילו העדשה מ תאימ ה את עצמה
לתנאי האור. בדגמים מסויימים מונעת
המצלמה לצלום הבא באופן אוטומטי.

קלה לרכישה ...ניתן להשיג בכל חנות לצרכי צילום בו תראה את הסמל הזה.
א ינ סטמטיק - 50ב מ חי ר ־ 55 .ל י

סוכנים בלעדיים בישראל:

א ינ סטמטיק *100־ ב מ חי ר ־ 80.ל׳־י

דלתה חברה למסחר בע׳־מ

בית הדר, ת .ד ,2938 .תל-אביב. טל 622461 .

שחם לבינסון אילון

העולם הזה 1445

בשלם
סאן־דומינגו
ת ק די ם מ סוכן
הקרב האמיתי על סאן־דומינגו התנהל
השביע בזירה הבינלאומית. אחת מגזרותיו
העיקריות נגעה לשאלה: האם עוד קיים ה״
או״ם ככוח יעיל?
המטרה העיקרית של הארגון הבינלאומי
היא לשמור על השלום. תפקיד זה הוטל
על מועצת־הבטחון. בימי דאג האמרשילד
הורחבה סמכות זו, והאו״ם הקים צבא בינלאומי,
כמו כוח־החירום ברצועת עזה.
עוד בראשית הפלישה האמריקאית לאי
הקאריבי תבעה ברית־המועצות שהאו״ם
יתערב. אותה תביעה, בצורה מתונה יותר,
הועלתה על־ידי אורוגוואי, אחת המדינות
הדמוקראטיות המעסות באמריקה הלאסינית.
משרד המושבות. אולם באו״ם שולטים
האפרו־אסיאתים. לוושינגטון לא היה שום
חשק לתת להם את האפשרות לצוות עליה
להסתלק מן האי.
לכן התחבאה וושינגטון מאחורי ״ארגון
המדינות האמריקאיות״ .זהו איגוד של מנד

הפטרון של אביו.״ זה היה בשנת .1496
לינדון ג׳ונסון החליט לפלוש לסאן־דומינ־גו,
כדי למנוע השתלטות קומוניסטית.
הוא הגיע ליעד אחר לגמרי. השבוע לא
היה לו שום מושג לאן.
הוא לא היה היחיד שתהה על תוצאות
מעשיו. היה ברור כי האמריקאים נכנסו
לבוץ. לא היה ברור איך ייצאו משם.
מלאכת קומוניסטית. דיווח עתון ניו־יורקי
ימני :״הקומוניסטים בסאן־דומינגו
הפסיקו את פעולתם. הם טוענים כי הצבא
האמריקאי עושה את מלאכתם במקומם.״
דיווח כתב אחר :״ביום מן הימים יצטרכו
החיילים שלנו לצאת מן האי. למחרת היום
יזכה חואן בוש לרוב של ^.95״ בוש הוא
האיש שאת שיבתו לאי ביקשו האמריקאים
למנוע על־ידי פלישתם.
בינתיים ממשיך הגל האנטי־יאנקי לגבור
בכל רחבי אמריקה הלאטינית. הוא העמיד
במצב עדין מאוד גם את הממשלות הקיימות
בחסדי וושינגטון. חמש הממשלות
שהודיעו על נכונותן להשתתף בצבא הכל־אמריקאי,
שנועד להחליף את הנחתים והצד
חנים של וושינגטון, אינן מזדרזות למלא

* ״יובל״ בית־ספר לנהיגה *״יובל״ בית־ספר לנהיגה *
ללמוד נהיגה! כן. אבל אצל מי? בבית־הספר אשר
הוכיח עצמו בטוב ביותר. אצל המורה אשר זכה בפרס
הראשון במסע המטרה הארצי (״ראלי״) ,1965 אצל

״יובל״ ,בית־ספר לנהיגה
טלפון ( 7 3 3 9 1 7 ,6 1 2 5 0 7בשעות הערב).

* ״יובל״ בית־ספר לנהיגה *״יובל״ בית־ספר לנהיגה *

עם לוחם: חיילים ואזרחים מנאמני קנזאנו בסאן־דומינגו
המחיר 10 :עד 50 אלף הרוגים

החגה ההוסהה 07 חז 1ר (65/66 4״,ת״,בי ״)
? 1רדכ ^ גרר !

מ תנז־ ק־י ם
מכונות • יצור • ב נ> ן
ובשיעורי ערב במ שך 4שנים)

ה 7זג\ודנ 17י ם

יוכנו לתואר

מ הנ־ו־ ס־

באחת מן ה אגודו ת הבריטיות הב או ת:
$ז 66ח1ן<ח) 0) !16)113111) 31ח1!0ו$1111ח11(6 1
5ז66 וו<]1ו1116 11151111111011 0) ? 10)111) 11011 ) 1
1116 11151111111011 0) ) 11111 ) 091116615

ההרשמה מסתיימת בסם 11. 6 . 6 5
קורסי ה כנ הלב חינו ת כני ס ה למכללה יקוימו
ב מק צו עו ת; מתמ טי ק ה, פיזיקה, אנגלית

אנ שי םעם חינוך מק צו עי ללא ת עו ד ת בגרות, יוכנו לב חינו ת 10
ע״מ שיוכלו ל ה תקבל ב ס טו דנ טי םבאחת האגודות.

מנלכת מל-א 1י 1להנטוח מהנדסים

בעקבות סו דו מ בו ס

ת־א, דחי גורדו! נ 31 5יגת ד״ניז! בי מי ם א׳ ב׳ ד׳ הי ביו 20.00-17-00

7בסיד^ /ש;7ע נע-ס

שלות קיימות. רובן קיימות רק הודות לכוחה
ולכספה של ארצות־הברית. לוושינגטון
יש רוב מובטח של כשני״שלישים ב־אירגון
זה, להעברת כל החלטה שהיא.
לא היה כל קושי בהשגת אישור של
ארגון זה לכל פעולות ארצות־הברית בסאן־
דומינגו .״מוטב לקרוא לאירגון זה בשם
מיניסטריון־המושבות של ארצות־הברית,״
לעג נציג קובה במועצת־הבטחון. טענה
וושינגטון: אחרי שהאירגון קיבל על עצמו
לטפל במשבר, שוב אין למועצת־הבטחון הזכות
להתערב בו.
סכנה לישראל. אם יווצר תקדים כזה,
יש בכך סכנה חמורה מאוד למדינות רבות.
ובראש וראשונה: למדינת ישראל.
כי פירושו של התקדים: באזור בו קיים
אירגון מרחבי מוכר, יש לאירגון זה הזכות
להקים צבא, לפלוש לאחת המדינות, לפטר
בה ממשלה ולהקים בה ממשלה.
אחד האירגונים המרחביים החשובים ביותר
בעולם הוא ״ליגת המדינות הערביות״,
הקרוייה, בקיצור ,״הליגה הערבית״ .לפי התקדים
האמריקאי, תוכל מחר להכריז כי
ישראל מסכנת את שלום האזור, או שממשלת
ישראל אינה חוקית. היא תוכל להקים
צבא מטעם הליגה, לפלוש לישראל ולעשות
בה כבתוך שלה.
מכחוונ. מזכיר האו״ם, או תאנט, מבחין
היטב בסכנה. צעדו הראשון, לקידום פניה:
שליחת נציגיו האישיים אל האי, כדי להפגין
בו את נוכחות האו״ם.
כריסטופר קולומבוס רצה להגיע לאינדו־נסיה.
תחת זאת הגיע לאיים הקאריביים.
באחד מהם הקים עיר, לה נתן את השם
״סאנסו דומינגו״ ,על שם דומיניק הקדוש,

את מלוא ההתחייבות. הן חוששות בגלוי
מפגי זעם ההמונים בארצותיהן.
אייט נגד רעהו. מבוכתה של ארצות-
הברית מצאה את ביטוייה במעשי שליחיה.
הם פעלו איש נגד רעהו.
אנשי משרד־החוץ הגיעו, כנראה, לכלל
מסקנה שצריכים להתפשר, איך שהוא, עם
הגנרל פראנציסקו קמאנו, הנשיא הזמני החוקי,
הנאמן לחואן בוש. אך קמאנו העמיד
תנאי: סילוקו מן האי של הגנרל אליאס
ואסין.
ואסין, דומיניקאי ממוצא ערבי־לבנוני,
הוא האיש שהפציץ את סאנטו־דומינגו למחרת
הפלת הדיקטטורה הצבאית. הוא עשת
זאת בשליחות המוסד המרכזי לביון של
ארצות־הברית, שהיה זקוק לתירוץ כדי לפלוש
לאי.
תחת לחץ משרד־החוץ האמריקאי התפטר
ואסין, הודיע שייצא מן האי. למחרת היום
חזר בו מהתפטרותו. אין ספק כי פעל עלד
פי הוראות המוסד לביון של ארצות־הברית,
בניגוד להוראת משרד־החוץ של ארצות-
הברית.
היה זה ניגוד מהותי. משרד־החוץ חיפש
פשרה כלשהי, כדי להציל מה שניתן להציל
(המשך ב ע מו ד )8
* קו לו מ בו ס הו חזק, יחד עם אחיו, ב־בית-הסיהר
ה מקו מי, אחרי ריב עם המו של
הספרדי. הוא קבור, לפי הה שערה׳ בקאתד־דלה
של סאן־דומינגו, שניבנוזה ב שנת . 1512
הספרדים שלטו באי, עם במ ה הפסקות, עד
לפני מאה שנים בדיוק הם פינו הו, בפעם
האחרונה, ב שנת . 1825 חילי הנחי תה של
ארצות־הברית פינה את האי, בפעם האחרו נה,
ביו לי , 1924 אחרי כיבו ש של ש מונה
שנים.
העולם הזה 1445

חו טיבן ־ ד׳וו ^ -נ ס רו ן
מיוסרים ביענד א/ד*
עד* ה בו ־ דיון ב ע ־ מ
.ברעוורדההברעדיוו //גד*
תבדתי. כנ דןי ־ובנטובניוארוזיב

! -ר כ שו מ ק צו עמשתלם

הקוס מ טיקה
מקצוע

מודרני,

אידיאלי

לאשה.

ב קו ס מ טי ק ה -
יכולה את לעבוד בכל עת ובכל מקום.
קו ר סי םבקרוערב

פ תי ח ת הקורס
1.6.65
קבלת לקוחות בסלוו בית-הספר לספרות ״דיאנה״
יומ-יום, בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א) ,ג׳ ,ה׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

רצונך במק צו ע בעל עתיד,
מ כני ס רווחים?
הרשמי מיד לבית הספר והסלון הידוע לקוסמ טיקה גניה
תל-אביב, בן יהודה 52 טל.222773 .
בימים הקרובים נפתחים קורסים חדשים
מהרי והחליטי. המקומות ספורים.

ת׳א,ריינ ( 1 0ככר דיזנגוף)טל 226066 .
העולם הזת 1445

ב שלם
(המשך מעמוד )6

מעמדותיו באמריקה הלאטינית. המוסד ל־ביון
ביקש את חידוש הקרבות ואת השמדת
כוחות הגנרל קמאנו. המחיר המשוער:
בין 10ל־ 50 אלף הרוגים. התוצאה הבטוחה:
עליה פנטסטית של התנועה האנטי־יאנקית
ברחבי היבשת.
במצב זה הראה אדם אחד את הדרך הנבונה.
שארל דה־גול הכיר, אם כי בחצי
פה, בממשלת הגנרל קמאנו. הסביר דובר
צרפתי :״דבריו נגעו ללבנו מבחינה אנושית״
.הם נגעו גם בהגיון הצרפתי.

ארצות הברית
מי א שם? הי הודי ם!

סיסמאות

אלפי

חרוזים וחמשירים הוגשו
ע״י המשתתפים בתחרות
סיסמ אות ״ארטיק״.
מבין רובם צפה ועקתה
הסיסמא השובבנית אשר
העלתה חיוך על שפתי
השופטים.
הועדה הגיעה לכלל מסקנה
כי קלילותה של סיסמה זו
עונה על כללי התחרות ושפת
הפרסום הבינלאומית.

החבהבפרס הראשון:
מר רן כספי

רח׳ המגיד ,6ת״א

3 0פ ר סי םאח רי ם
בין כל מגישי הסיסמ אות נערכה
הגרלה שבה זכו 30 איש בשעוני
יד שויצריים.
הזוכים בפרסים יקבלו הודעה על כך
לבתיהם.

טל־אריאלי

1׳ 1 1111ת ר אנשים עוברים בדיזנגוף
׳ 1ת ר 1*1ת ר אנשים קונים

רהיטי

סקנדינבי ה
תל-אביב, רח׳ דיזנגוף ,146 טל 231602 .

^דר.א.רובין ס^13.ו..ס5.ק
1ניאו 7ן 1סמטי7זאי

מומחה לבעיות שיער
ולבעיות קוס מ טיק ה

הנך רשאי לנהוג
במכוניות מרח
ללא רשיון
כשטח התערוכה
הפתוח בל יום בשעות
9— 13 ומ־ 5עד חצות

.קארטינג״

הספורם שכבש את כל
אירופה.

הפשע היה נתעב ביותר. ארבעה אנשים
ארבו בחשכת לילד, לאשר, בת ,38 שהסיעה
במכוניתה צעיר כושי שהיד, בדרכו הזרד,
מהפגנה חוקית. הפושעים דהרו אחת מכונית
האשד״ ירו בד, תוך כדי נסיעה. הם
נטשו את המקום רק אחת שעצרו ונוכחו
לדעת כי נהגת המכונית, אם לחמישה ילדים,
מתה.
דרך־ההוכחה היתד, פשוטה ביותר. אחד
מן הארבעה היה סוכן האף־בי־איי, שרות־הבטחון
האמריקאי. הוא הוחדר במתכוון
לשורות הקו־קלוכס־קלאן. הוא עקב אחרי
הפשע מתחילתו ועד סופו, העיד על כך
בפרוטרוט.
השלושה נאשמו ברצח. בשבוע שעבר
זוכו מכל אשמה.
זה נראה כבלתי־אפשרי. אך זה אפשרי
במדינת אלאבאמה, ארצות־הבתת.
12 המושבעים. אדם המואשם ברצח
זכאי, בארצות־הבתת, להישפט בפני 12
מושבעים. בית־המשפט המוסמך אינו פדרלי,י
מטעם ממשלת ארצות־הברית, אלא בית־משפט
מטעם מדינת אלאבאמד״ המושבעים
הם, כמובן, לבנים.
מעולם לא חוייב אדם לבן בדין במדינת
אלאבאמה בעוון רציחת כושי על רקע של
מאבק גזעי.
ההפתעה היחידה במשפט זה היתד, גלומה
בדמותם של עשרה מושבעים לבנים, שהעזו
להצביע בעד חיוב הנאשמים בדין. הסניגור
טען שהדבר הדהים אותו.
אך לא היה בכך אסון: לשם חיוב נאשם
בדין דרושה החלטה פה־אחד של כל 12
המושבעים. מאחר ששניים הצביעו בעד
זיכוי הנאשמים, התבטל המשפט אוטומטית.
יהיה צורך במשפט חדש, באותן הנסיבות.
התוצאה הבטוחה מראש: זיכוי הנאשמים.
קרח כגיהיגום. אחד משני המושבעים
שהצביעו לטובת הנאשמים היה בילי צ׳יטם,
מנהל־פנקסים. אמר הוא :״הייתי מתעקש
למען זיכוי הנאשמים עד שהגיהינום היה
מתכסה בקרח.״
בעת השבעתו, נשאל צ׳יטם אם הוא שייך
לאירגון חשאי. הוא הודה כי היד, שייך פעם
ל״מועצות האזרחים״ ,אירגון גזעני לבן, שהוא
קיצוני מאוד, אך לא חשאי .״לא גבו
אצלי דמי־חבר זד, כמה שנים,״ אמר. ההשתייכות
לאירגון הגזעני לא פסלה אותו מלשמש
כמושבע.
איך ביסס צ׳יטם את הצבעתו? פשוט
מאוד. הוא קבע שאי־אפשר להאמין לשבועתו
של עד־המלך, תומאס רו 34 סוכן
האף־בי־איי.
מדוע? כאשר הצטרף רו לקו־קלוכס־קלאן,
בשליחות האף־בי־איי, נשבע לשמור על סודות
האירגון. בעת המשפט הפר את שבועתו.
אם הפר שבועה זו, טען צ׳יטם, מניין
ד,בטחון שאינו מפר גם את שבועתו המשפטית?
ציונים
וכושים לבנים. פסק־הדין זיע־זע
את אזרחי צפון ארצות־הברית. אך עוד
יותר זיעזע אותם נאום־ההגנה של פרקליט
הנאשמים, שהוא מנהיג בכיר בקלאן.
צעק הסניגור בבית־המשפט: המשפט הזה
מבויים על־ידי הקומוניסטים מפקד ה־אף־בי־איי,
אדגאר הובר, הוא סוכן קומוני
ס טי ...צריכים לדפוק את המארטין לותר
קינגים, את הכושים הלבנים, את היהודים
והציונים המנהלים את עיסקי הכנופיות השחורות

אזרחי אלאבאמה אהבו כל מילה. כאשר
שוחררו השלושה השבוע, עד למשפטם החדש,
ערכו להם המונים קבלת־פנים סוד,
רת, צעדו אחריהם בתהלוכת־נצחון ברחוב.
הרוצח הראשי הלך בראש, כשבידו הדגל
הכחול של מורדי מלחמת־האזרחים האמריקאית.

ישפוט? התוצאה היחידה של החרפה:
הצעה של כמד. עסקנים צפוניים לחוקק
חוק, שיהפוך רצח על רקע גזעני לפשע הכפוף
לשיפוט פדרלי.
הסיכויים לעלת חוק זה: אפסיים.
העולם הזה 1445

1ו 1דון:
ן י< רומתיאום הגיבור גנב את האש
^ מן האח של ציאום, והביא אותה אל
בני־האדם, אותם הוא יצר קודם לכן מחרס.
ציאוס התרגז. הוא ציווה לכבול את
פרומתיאוס אל סלע הר־הקוזקז. כל יום
בא עיט ואכל את הכבד של פרומתיאום,
שצמח כל יום מחדש.
האל הגדול לא הסתפק בכך. הוא החליט
להעניש את האנושות על שזכתה באש.

יכן ברא את האשה.
האשה הראשונה נוצרה מחרס. היא היתה
מצויידת בכל חולשות האדם, אך גם ביופי
אלוהי. כל אחד מן האלים העניק לה מתנה
משלו. אפרודיטה העניק לה חן, אתינה
לימדה אותה את מלאכות האשה, הרמס
נתן לה את כושר החנופה והערמומיות.

האלים קראו לכתויה זו כשם
פאנדורה. לאמור :״זו שקיכלה
מתנות מכולם׳/
הם שלחוה לאפימתיאום, אחיו של פרוט־תיאוס.
זה לקח אותה לאשה.
כנדוניה מידי האלים הביאה פאנדורה עימד,
כד גדול וסגור. אפימתיאוס ידע שאסור
לפתוח את הכד. אך הוא היה סקרן. על
כן הרשה לפאנדורה לפתחו.
אך הוסר המיכסה, והנה יצאו מן הכד
כל הרעות והסכלות, המחלות והמגיפות,
שהפכו מאז קללת האנושות. רק התקווה
נותרה בכד, כאשר נחפז אפימתיאום הנדהם
לסגור את המיכסה.

משה דיין.
לדיין אין מה להפסיד. הוא בחוץ. אין
לו ידידים. אין לו סיעה. אין לו רעיונות
משלו, זולת האקטיביזם הפרימיטיבי ביותר.
לכן אין הוא יכול להיות דה־גיול ישראלי.
אין לו אפשרות — לא נפשית ולא מעשית
— לחכות חמש או עשר שנים.
הוא מעוניין במשבר. אפלו בפילוג.

כתנאי שיקום מייד, לפני שזה
יהיה מאוחר מדי.
הזקן אומר, :׳תמות נפשי עם פלשתים״.
דיין מוסיף :״מייד!״

זהו העקרון של ״זכנג וגמרנו״
כשהוא מופעל נגד מפלגתושלו.

*** ונה לגמרי מצבו של איש כמו
שמעון פרס. כי לפרס יש מה להפסיד.
את הקאריירה שלו.

פרס אינו טריבון המוני. הוא
איש האינטריגה.

בבחירות: זו של אשכול, וזו של
כך־גוריון.

ם אכן יקום הדבר, יהיה פירושו
ץ ) שינוי מהותי במפה המדינית של ישראל.
רשימה בן־גוריונית תהיה, בהכרח, ימנית.
היא תהיה מלחמתית, בטחוניסטית. היא
תפנה אל היצרים הלאומניים האפלים ביותר
של ההמונים.

קשה עדיין להעלות על הדעת
קואליציה של בן־גוריון וכגין. אך
קואליציה של דיין וכגין אינה כתחום
אי־האפשרויות.
בכנסת השישית ייתכן רוב של הימין ה־מפא״יי,
המערך הימני ומפלגות הכפייה הדתית.

פירושו
של דבר: ממשלה של
כטחוניזם קיצוני, של חימום הגבולות,
של חיסול סיכויי־השלוס ד

ממשלה דעה טוכה יותר מחוסר־ממשלה.
מפלגת־שלטון
שסועה ומרוסקת, בה הכל
לוחמים בכל, ואיש אינו יודע אם לא תתפרק
מחר לתריסר גורמים — אינה מסוגלת
לקיים אפילו ממשלה רעה.

כמה זמן יכולים אזרחי ישראל
לסבול מצב כזה?

* ש סכנה שניה, והיא מדאיגה אותי
עוד יותר. זוהי הסכנה הנושנה והמוכרת
של מעביר־הברק.
יש דרך פשוטה מאד להרפות את ידי
דיין ושות׳ ,ולגנוב את הרוח מתוך מפרשיהם.

זאת
היתה תיבת פאנדורה.
(האירופים, שלא כמו בני־המזרח, אינם
שומרים את חפציהם בכדים. על כן החליפו
את הכד בתיבה).
אמנם׳ לפי גירסה מאוחרת יותר, ופילוסופית,
לא הכיל הכד קללות, אלא דווקא
ברכות. כאשר פתחה פאנדורה את המיכסה,
ברחו כל הברכות, זולת התקווה. האנושות
האומללה נשארה ללא ברכות.

ועל שליחותי בחו״ל, שאכן ישנם סיכויים
כבירים למדיניות ישראלית חדשה ונועזת.
אך גם מי שלא שוכנע בכך — יתכן
שהוא חש בלבו שהמצב במרחב השתנה.
שנפתחו אפשרויות חדשות. שעלו סיכויים
חדשים — לטובה או לרעה. שמתגבשות
הזדמנויות חדשות, וגם סכנות חדשות.
איני מאמין שממשלת אשכול מסוגלת
לנצל את ההזדמנות ההיסטורית, וגם איני
בטוח שהיא מעוניינת בכך. אך אפילו ממשלה
זו מסוגלת לעשות משהו, משהו שיש
לו חשיבות לגבי העתיד.
אך כאשר ממשלה זו נאבקת על חייה,
כאשר היא שקועה כל־כולה בבוץ של קנוניות
מפלגתיות ומשברים סיעתיים _ אין
יכולה היא לפעול למען המדינה?

זוהי הדרך המוכילה אל המתיחות
הכטחונית.
כל השליטים בכל התקופות ידעו כי
מלחמה חיצונית שמה קץ לוויכוחים פנימיים•
היא מחזקת תמיד את השלטון, מחלישה
תמיד את יריביו.
כאשר המדובר במלחמה קלה, שהנצחון
הצבאי בה מובטח מראש, גדול הפיתוי
עד למאוד.
כאשר אויבי־השלטון טוענים כי ראש־הממשלה
אינו גבר, וכאשר ראש־השלטון
משתדל להוכיח כי הוא עולה על אנשי-
הבטחון המדופלמים, המתקיפים אותו —
גדול פיתוי זה שבעתיים.

כף או אחרת: מי שפותח את
תיבת פאנדורה אינו חכם. הוא
טיפש.
הסירוב לפתוח את תיבת פאנדורה אינו
פוסל אדם לכהונה המחייבת תבונה. ל-
היפו.

ודויד כן־־גוריץ, המתיימר להיות
תלמיד־חכם ומומחה מדופלם ל־חוכמת
יוון העתיקה, היה צריך
לדעת זאת.

מלחמה כרגע זה, אחרי יוזמת*
כורגיכה -תחזיר את הגלגל דור
שלם אחורנית.

ך* כל זאת הכריז בן־גוריון השבוע,
^ בנאום מוכן מראש, כי לוי אשכול
אינו ראוי לעמוד בראש ממשלת ישראל,
על כי הכריז שאינו מוכן לפתוח את תיבת-
פאנדורה של פרשת־לבון.

אילו היה זה עניינו של כן־
גודיון כלבד, יכולנו להסתפק במשיכת
כתן*.
האיש מתקרב לגיל .79 זה מכבר ברור
לכל בר־דעת כי שיודי־מישקלו הנפשי מעור־ער.

הכרזה
כזאת של ראש־ממשלה
לשעבר על ראש-הממשלה הנוכחי,
באוזני המדינה והעולם, היא
רק סימפטום נוסף להידרדרות
נפשית מצערת.
אולם אין לנו עניין עם בן־גוריון האיש.
יש לנו עניין עם אותם המתחבאים מאחוריו.
על מעשיו של בן־גוריון קשה לומר:
״יש שיטה בשגעון הזה״ .אך יש ויש
שיטה במעשיהם של אותם הדוחפים את
הזקן קדימה, המנצלים את מצבו הנפשי
למטרותיהם.
חייבים אנחנו לדעת מי הם, ומה מטרתם.

פי בהם הסכנה לעתיד המדינה.

ץ• רב״רב צועד אחרי דיגלו הקרוע
ע של דויד בן־גוריון. אנשים רבים ושונים,
המעוניינים בדברים שונים, ולעיתים
אף סותרים.
בין כל אלה בולט איש אחד. כי לפי
חלילו שלו רוקד עתה הזקן האומלל את
ריקודו המביש.

הוא לא ישגשג באווירה של משברים,
פילוגים, אסיפות־זעם המוניות. הוא משגשג
בעבודת־נמלים בנבכי האדמה. גם בימי
אשכול.
פרס אינו רוצה להתפטר. אך אפשר לאלץ
אותו. מנוי וגמור עם דיין לעשות זאת,
בעזרת בן־גוריון.
עוד יותר מסובכים החשבונות של שאר
הקצינים והטוראים בלגיון־הזרים הבן־גוריו־ני.
איש־איש וחשבונו׳ איש־איש ויומרתו.
לכן קשה להינבא מה יילד יום.

אפשר רק לקבוע: שני מטוסים
טסים זה לעבר זה, ראש לקראת
ראש.
יתכן שאחד משני הטייסים ייכנע באל־פית־השניה
האחרונה. שעצביו יבגדו בו.
שיתרחש ליקוי במנגנונו.
אז ימשוך בהגה, וצרור הכדורים של
יריבו ישמיד את מטוסו.

ולא -צפוייה התנגשות.
משמע: הפילוג הגלוי של מפא״י.

הופעת שתי רשימות נפרדות

בידוד המדינה כעולם, של פער
סוציאלי.
ממשלה שבראשה יעמוד משה דיין.
כיום זה עדיין חלום — או סיוט. אך
יש לקחת את הדבר בחשבון, בכל הערכה
של העתיד.

ך* ינתיים יש סכנות הרבה יותר קרו־
4בות. עליהן יש לתת את הדעת, להתריע
ולהזעיק.

הסכנה מיספר אחד: הריסת
ממשלת ישראל.
לא החלפת ממשלה טובה ברעה, או
רעה בטובה — אלא יצירת מצב בו נשארת
המדינה ללא כל ממשלה המסוגלת לפעול.
אם קורה כדבר הזה בדנמארק או ב־זאמביה
— יתכן שאין בכך אסון.

אך כאשר מתרחש הדבר בישראל
של קיץ - 1965 יש בכך
אסון גדול מאד.
איני יודע באיזו מידה הצלחתי לשכנע
את הציבור, בכתבות על יוזמת בורגיבה

בשבועות האחרונים היה נידמה כי ה־
!זיכוח הפומבי על תוכנית־המלחמה הביא
לגניזת הרעיון האוזילי של מלחמה־לאלתר
על יובלי־הירדן. היה נידמה כי מסע־השלום
של בורגיבה עורר מחשבה כלשהי אפילו
בחוגי השלטון. דוברי הממשלה אף הפיצו
רמזים על נכונותם לקיים מגעים, הקימו
מוסדות לבדיקת המצב, ועוד ועוד.
זאת היתד, התפתחות חיובית, אפילו לא
היתד. רצינית ביותר. אם לא יכלה ממשלה
זו לפעול פעולה של ממש למען השלום,
הרי יכלה לפחות להתרחק מן המלחמה.
האם היא עדיין מעוניינת בכך? האם אין
המצב הפנימי במפא״י דוחף אותה בכיוון
הפוך?

לוי אשכול סירב לפתוח את
תיכת-פאנדורה של פרשת-לכון.
האם הוא יעמוד כפני הפיתוי לפתוח
תיכת-פאנדורה מסובנת
הרבה יותר -תיבת ההרפתקה
הצבאית?

״את א 1ו ־יאבנו ־ י

ת צ פי ת
במדינה העם
מי בצעאסס
שבר בת־עמי

• אשכול לא יתנגד לכינוס ועידת מסא״י, כדי שזו תדון
כדרישת המיעוט להעמיד את דויד כך גוריון כראש רשימת
המפלגה לכנסת ולהסתדרות. אולם הוא יתנה זאת בהסבמה־מרא ש, שלא
יידונו מחדש כל או תן הבעיות שלגביהן התחייבה מפא״י כלפי אחדות־העבודה,
וכי כל פלגי המפלגה י ת חייבו לכבד את כינון המערך.

וירפאו את
על נקלה.
לאמור, :שלום! שלום! ,
— ואין שלום.
הובי שו כי תועב ה ע שו,
גם בוש לא יבו שו,
והיכלם לא ידעו.
לכן יפלו בנופלים,
בעת פלוודתם ייכ שלו, אמר ה .,
(ירמיהו, ח׳ י״א).

לוי אשכול זרק את פצצות־השלום הגדולה
שלו. היא היתד, סצצת־סרק צינית.
למחרת פצצת־השלום של אל־חביב בור־גיבה,
הגיבה ממשלת ישראל באדישות, ש

המפלגה הדתית הלאומית
תעמוד אן! היא כסימן של מח לוקת
חמורה כצמרת. אחרי הפילוג
בסיע ת שר הפנים משה שפירא, ידר שו
אנשי ה אופוזי צי ה לקבוע את ר שימת
המועמדי ם לכנסת בהתאם ליחסי הכו חו ת
בין הסיעות. ב מיקר ה כזה תקבל סיעת
שפירא לא יותר מאשר שלושה מקומות
ב טו חי ם לכנסת, ב מקו ם הששה
שיש לה עתה, דבר הע שוי להניע את
שפירא להודיע על ה ס תלקו תו מרא שות
המפלגה ו מר שימ ת ה לכנסת. למרות נס־יונו
תי ה ם של כמה מן היריבים לתאר
את ה מחלוק ת כעניין רעיוני, לא יהיה
זה אלא ריב אי שי על ח לו ק ת הכסאות
בכנסת.

• המשטרה תוכיח אזלת־יד
מוחלטת כחקירת פרשת השוחד
של תל־גיכורים. יהודה שפיגל,
העד העיקרי נגד יצחק רפאל, מסרב
למסור עדו ת כל שהי, לאחר שהודיע לקרוביו
כי הוא מ א מין שמטרת החקירה

היא למהר את רפאל ואת צמרת המפד״ל,
הוא אף ה ת לונן, כי המ שטרה הפעילה
עליו לחץ בלתי־י שיר, ו שללה מ מנו ז כויו
ת שני תנו לו קודם לכן על־ידי הנהלת
־בית־הסוהר.

• התנועה הקומוניסטית ה בינלאומית
תפעל למען מניעת
פילוג כמין״י. בק שר ל כן, צפה

וויו

לבואן של מ שלחות ר בו ת מן הרגיל
לוועידת מק׳״י, שתיערך ב־ 23 ביוני.
בין ה שאר: מ שלחת סוביי טי ת, שבוודאי
תהיה לח השפעה ניכרת מאחורי הקל־עים.
ה מפלגו ת הזרו ת מ עוניינו ת למנוע
מצב בו תצטרכנה לבחור בין שני
הפלגים. מ אי דן יצטרך כל פלג לשקול
מראש מה יהיה מעמדו ב תנוע ה העולמית,
במיקר ה של פילוג.

טוטם וטאבו

• יתכן שאשכול יתן הכטחה ככתכ לשרגא נצר, שאין
שום סעיף סודי כהסכם עס אחדות-העכודה, כדכר החזרת
פינחס לכון למפלגה, או לשיתוף ״מן־היסוד״ כגורם עצמאי
כמערך. א שכול חו ש ש שנצר עלול להוות את ל שון־ ה מ אזנ״ ם בעת הקרב
ה מכ רי ע עם בן־גו ריון.

• שגריר ישראל בארגנטינה, יוסף אכידר, עומד לשוב
ארצה כימים הקרובים. אבידר ביקר לפני כמה חוד שים בירו שלים, ניצל
את הז מן ל שיחו ת עם ראשי ה שיל טון. ב שי חו ת אלה הוב טח לו תפקיד בכיר
ב מנגנון ה הסתדרות או ב מפ א״י ואבידר הסכים על סמך זאת לפרוש משרות־החוץ,
אולם עקב ההתפת חויו ת האח רונות ב מפ א״י יסתפק אבידר בר א שות
מפעל כלכלי הסתדרותי.

• ככרלין מתבשלת שערוריה סביב הסרט הצרפתי-ישראלי

״רק לא כשבת״ .הסרט מוצע על־ידי ישראל לפסטיבל־הסרטים הברליני
החשוב, אך חוגי ם ח שובי ם בגר מניה — יהודיי ם ולא־יהודיים — תובעים לוותר

על כך, בני מוק כי הסרט מציג את היהודים באור אנטי־ שמי, וכי דווקא בגרמניה

תביא הקרנתו נזקים חמורים!? .רוב לוודאי כי גם בי שראל יי שמעו קו לו ת נגד
שליחתו לברלין.

• האווירה האמנותית כארץ תופרע כקרוב על-ידי מלדומה
תיאטרונית. מלחמה זו תתנהל מאחורי הקלעים של הבימה, כאשר יגש
ה תיא טרון הלאומי להצגת מ חז הו החדש של נ תן אלתרמן. מחבר ה מחו ה יעמוד
על כך כי ב תו תרצה אתר תמלא את התפקיד הנ שי הראשי, ואילו הנהלת

הבימה

תרצה להציב ב תפקיד ז ה את הכוכב ת שלה אווה לי־און, י ת כן שאף

תבוטל ההצגה ב של כך.

היתד, מהולה במורת־רוח. עמדתה היונה
כולה שלילית.
עברו כמה שבועות, ולוי אשכול נובת
לדעת שהיתר, זאת סעות טכסיסית. מחו״ל
הגיעו ידיעות מבוהלות על תגובה שלילית
ביותר בדעת־הקהל העולמית, וגם מצד
ממשלות צרפת וארצות־הברית. רבים מידידי
ישראל שוכנעו לראשונה כי המדינה
אינה רוצה כלל בשלום.
לא פחות מדאיגות היו הידיעות שבאו
מפנים הארץ. נאמניו של אשכול דיווחו
לו כי פצצת בורגיבה, ותגובת הממשלה
עליה, גרמו לזעזוע עמוק בדעת־הקהל
הישראלית. בפעם הראשונה החלו חלקים
ניכרים של הציבור הנאור להטות אוזן
להטפה של גורמים כמו הפעולה השמית
והשבועון המסויים. גם פופולאריותה של
מפ״ם עלתה עם פירסום תוכנית־שלום
שלה.
מטכ״ל לכן. כל זה שיכנע את אשכול
שצריכים לעשות משהו.
לפתע החלו דוברי השלטון להפיץ,
בסודי־סודות, רמזים סתומים אך רבי-
רושם על מגעים סודיים שקויימו, כביכול,
מאחורי הקלעים בחו׳׳ל. רוב הידיעות היו
חסרות־שחר, ואחדות מהן אף מגוחכות.
אך הסיכום היה: אשכול אינו מקים
רעש׳ אך בשקט הוא עושה עבודה חשובה
ביותר למען השלום.
ידיעות אחרות סיפרו על ועדות סודיות

שהוקמו ללימוד הבעיות הקשורות בשלום,
כגון בעית הפליטים הערביים. הרושם שנוצר;
אשכול מוכן ללמוד, לבדוק את
מחדש. הוא ׳מגשים, במאוחר, את הכל הצעת העולם הזה מלפני 10 שנים להקים
.מטכ׳׳ל לבן״ — גוף שיעסוק כולו בחיפוש
דרכים לשלום.
כל המסע הגיע לגולת הכותרת לקראת
הודעתו המדינית של אשכול בכנסת השבוע.
נאמר שתהיה זאת התשובה הגדולה
לבורגיבה, פצצת־השלום הישראלית.
גם לא עכגר. כאשר פתח אשכול את
נסתבר כי ההר לא הוליד אפילו
פיו,
עכבר.
על בעיות השלום
נאומו של אשכול
היה אוסף של מליצות נדושות, פראזות
ריקות שהוצאו מן המגירות המאובקות
ביותר של תקופת בן־גוריון. בצד פיט־פוטים
על הצורך בשלום והברכה הכרוכה
בשלום, הבהיר אשכול בצורה חד־משמעית
כי השלום, בעיניו, פירושו: כניעה מוחלטת
של הערבים לכל עמדות ישראל.
הערבים נדרשים להכיר בקיום ישראל.
הם נדרשים להכיר בגבולותיה הנוכחיים.
הם נדרשים להפסיק את מיפעל־,1הטייה,
את החרם הכלכלי ואת ההזדיינות.
מר, יקבלו תמורת זה?
מילים יפות של לוי אשכול.
לא! לא! לא! אשכול לא היה מוכן
אף לרמוז על ויתור כלשהו מצד ישראל,
אף לא בשפה המעורפלת ביותר. הוא קבע
ברורות שישראל לא תחזיר אף פליט
ערבי אחד( .הנכונות לשלם פיצויים, בעזרת
כסף אמריקאי, אינה חדשה. היא
כבר הובעה מאות פעמים בעבר).
הדיבורים הערביים על פדרציה מרחבית,
שתרגיע את חששות הערבים מפני התפשטות
ישראל בכוח הנשק, למען קיבוץ
גלויות — לא זכו לכל תגובה. יגם רעיון
הפידוז האטומי לא נזכר כלל.
בעיני כל מדינאי בעולם, ובעיקר בעיני
כל מדינאי ערבי, יתכן רק סיכום אחד
לרברי אשכול: ישראל חזרה לקו הנוקשה
ביותר שלה. יוזמת בורגיבה לא מצאה
בישראל הרישמית תגובה חיובית כלשהי.
כמו בעבר, קיים גם עתה שיתוף-
פעולה מובהק בין כוחות האי־שלום משני
עברי הגבול.
אחיזת עיניים. בעצם דבריו של אשכול
לא יכלה להיות הפתעה רבה, לאור
המצב הקיים במפא״י (ראה הנידון ז.
ממשלת־ישהאל הנוכחית אינה יכולה לנהל
שום מדיניות — ובוודאי לא מדי-
ניות־שלום, המחייבת אומץ־לב, העזה ונכונות
לעמוד מול הסתה עויינת.
אך כל בר־דעת בארץ ובעולם ישאל:
אם אין אשכול יכול לומר משהו חיובי,
מדוע הוא חייב לדבר בכלל? מדוע הוא
מוכרח לספק נשק לאויבי השלום בעולם
הערבי?
ואם כבר נאלץ אשכול לדבר — מניין
החוצפה לקרוא בשם. תוכנית שלום״ ל-
מיבצע שהשם הנאה לו הוא. תוכנית
אחיזת־עיניים?״
הוא לא יאחז את עיני העולם והערבים•
לכל היותר הוא יאחז את עיני
הציבור הישראלי התמים.

יחסי חוץ
בסבך הי חסי
סוף־סוף נכונו היחסים הדיפלומטיים בין
ישראל וגרמניה המערבית. השאלה היחידה
שנשאלה: מדוע היה צורך בחודשים ארוכים
כדי להגיע לכך?
ברור מדוע היתד, גרמניה המערבית מעו־ניינת
בהשהיית היא ניצלה את הזמן כדי
להרגיע את מנהיגי ערב׳ לשחד חלק מהם
בסכומים ניכרים.
מיבצע זה הצליח. השבוע הורד הדגל
השחור־אדום־זהוב בשמונה בירות
ערביות. אך איש לא התייחס לכך ברצינות.
היחסים בין גרמניה המערבית והעולם
הערבי נשארו תקינים. היחסים הרישמיים
נותקו — אך איש לא היד. מעוניין במשבר.
הניתוק היה ג׳סטה ערבית אופיינית:
המנהיגים פעלו תחת לחץ הסיסמות שהם
עצמם הפיצו אותן, ברגע הראשון של
ההתרגשות.
עבד־אל־נאצר רצה להיסוג, אך לא יכול
היה לעשות זאת, מבלי לאבד את יוקרתו.
רוב שאר מדינות־ערב הבינו זאת, אך לא
חפצו לפגוע ביוקרת נשיא מצריים.
קרוב לוודאי כי היחסים יתחדשו במלואם
בהזדמנות הראשונה.
הרגעהאגוד. פחות ברוך מדוע
העולם הזר 1445 .

הסיגגוו החדש פשר להניח כי צד,״ל יובל לסכל עבודות חפירה
בתוך סוריה מבלי שפעולות אלה יחרגו מתחום של

קרבות־אש קצרים.״ במשפט זה סיכם לפני שבועיים פרשנו
הצבאי של העולם הזה, את הדוקטרינה החדשה של צה״ל,
לגבי תוכנית הר,טייר. הסורית.
נותר רק לראות כיצד תופעל דוקטרינה זו הלכה למעשה׳
וכיצד תעמוד במיבחן המציאות.
השבוע ניתנה הדגמה מושלמת, שהמחישה את הצהרתו
של הרמטכ״ל יצחק רבץ ערב יום העצמאות :״פעולות
צבאיות נגד ההטייה לא יביאו בהכרח בעקבותיהן מלחמה.״
בשעה 15.00 של יום חמישי האחרון פתחו טאנקים
ישראליים באש אל מעבר לגבול הסורי, בתגובה על יריות
הסורים על סיור של משמר הגבול, הוציאו מכלל שימוש -
את הדחפור שעסק בחפירת תוואי ההטייה — והדבר לא גרם
להתלקחות מלחמתית. הסורים, לעומת זאת, טוענים, כדברי
הודעת דמשק עצמה, שאף לא השיבו אש.

רא גקודודמוצא?סיבוב השלישי
ך•* פגיעה הראשונה בכלי־עבודה סוריים, שעסקו בן
| חפירת התוואי, אירעה לפני כחודשיים, מדרום לכפר

הגבול היששכל
הכלים
את העבודה
ואותה גיזרה

בניאס. הדחפורים עבדו במרחק קצר מאד מן
ראלי, ומכת־האש שספגו היתד, כה מרוכזת,
הוצאו מכלל פעולה. הקבלן הסעודי, שביצע
בשביל ממשלת סוריה, לא חזר מאז לשטח,
של התוזאי נעזבה.
אולם הפגיעה הראשונה לא נראתה מייד כתוצאה של
מדיניות צבאית חדשה. היא אירעה בשבוע בו היה הגבול
הסורי בכללותו, בין דן לכורזים, מחומם. קרבות־אש התנהלו
משני הצדדים, וקשה היה באותו שלב לקבוע בפירוש כי
הפגיעה בדחפורים לא היתד, מכה נגדית, שבאה כתגמול על
פגיעות הסורים בטראקטוריסטים של כורזים.
באותה תקופה גם רתחה ההרגשה בארץ, כי ממשלת
ישראל תילכד ברשת הנאומים הבטתוניסטיים של כמה
מראשיה, ותתכנן מערכה צבאית טוטאלית נגד סוריה, באמתלה
של תגובה על מיפעל ההטייה. אולם מאז חדלו גולדה
מאיר ולוי אשכול לאיים השכם והערב לפתוח במלחמה,
ואפילו משה דיין הנמיך את קולו האקטיביסטי. כי בינתיים
נפלה, כנראה, ההכרעה בממשלה, שאין לדבר עתה על
פתיחת מלחמה נגד סוריה ב־ .1965 מעצמות המערב הבהירו
כי לא יסבלו מלחמה חדשה במרחב. סייעה לא־מעט גם
פצצת־השלום של הנשיא בורגיבה.
ואז באה הכרזתו של הרמטכ״ל (העולם הזה ,) 1443
שקבעה בבירור מה יהיה הסימון החדש של מלחמת צה״ל
בתוכנית־ההטייד, הסורית: פגיעות יזומות בתתאי — אולם
במסגרת של פעולות מוגבלות, ולא כנקודת־מוצא לפתיחת
הסיבוב השלישי.

החשבון הסורי

** ברו כשלושה שבועות בין היום בו נפגעו הדחי
^ פורים ליד בניאס, לבין היום בו הופיעו פועלים סוריים
מול גשר בנות־יעקוב, והחלו ביישור הקרקע. היה זה על
אותו קו־גובה ,350 שלאורכו מיועדת להיחפר תעלת־ההטייה
מר,בניאס דרומה. על כן קל היה לקבוע, כבר בשעות
הראשונות, כי הסורים מתכח־נים לחדש בקטע דרומי זה
את עבודות־ההטייה שהופסקו בצפון.
השיקול הסורי להעתקת העבודות דרומה היה אף הוא
ברור. כי בעוד שבגיזרה הצפונית נמצא קו־גובה 350
במרחק 900־ 1500 מטרים מן הגבול הישראלי, הולך התוואי
ומתרחק מן הגבול, ככל שהוא מדרים. בגיזרת גשר בנות-
יעקב, מול מישמר הירדן, נמצא התוואי בריחוק של כחמישה
קילומטרים, אם כי הוא עדיין בטוזח ראייתו של הצד
הישראלי. בצורה זאת יכלו הסורים להמשיך ולהציג את
האתגר שלהם, ותוך כדי כך לחוש שהם מבצעים את
העבודה כבטחון סביר מפני פגיעה.
אילו רצו לבצע את עבודתם בצינעה, וללא הפרעה
בכלל, יכלו לעשות זאת קצת יותר דרומה. כי מנקודה זו
ואילך, מתרחק תוואי ד,ד,מייד, בתפנית חדה מן הגבול,
ונעלם מתחום ראייתם של הישראלים. אולם השיקול הסורי
החשוב ביותר היה לשוות לעבודת ד,ד,טייר, אופי הפגנתי
ככל האפשר. ביצוע קטעים דרומיים יותר, כאילו בהסתר,
לא היה מעניק לעבודתם את האופי של אתגר דראמטי
המושלך לישראל.

הסכים לוי אשכול לדחייה הארוכה.
אמנם, הזמן היד. דרוש לו כדי שהציבור
ישכח את המליצות שהפריחו הוא
וגדלדד, מאיר ברגע הראשון, כאשר בון
הפסיקה את משלוחי־הנשק לישראל. ירושלים
נאלצה לוותר על כל הדיבורים הרמים
שהושמעו אז. היא קיבלה כסף טוב במקום
נשק טוב.
בכל זאת הזיקה הדחייה לאשכול. אילו
העזלם הזה 1445

ז ח טו שוי עורה באש מנגיעה ישירה של טאנק ישוא7
ונו הבגיו צזדל את השיטה החדשה למלחמה נהט״ה
חשבונם, כי העבודה מול מישמר הירדן מחוסנת במידה
כלשהיא מפגיעה ישראלית, היה מבוסס על השיקולים הבאים:
#בגיזרה הצפונית, יכלו כמעט כל הכלים שברשות
צד,״ל לפגוע בדחפורים. אולם מול מישמר הירדן עבד הדחפור
במרחק של 4.6ק״מ — שהוא קצה טווח התותחים של
הסאנקים. מכיוון שעד כה נמנע צה״ל מלהפעיל תותחים, כל
עוד לא הכניסו הסורים נשק ארטילרי לפעולה, האמינו
שגם הפעם יפתח צה״ל רק באש טאנקים. לכן יהיו סיכויי
הפגיעה קלושים ביותר. צח,״ל, חשבו, יהסס להפעיל ארטילריה,
כי דבר זה היה פותח לסורים אפשרות של תגובה
דומה, אשר היתד, פוגעת קשות במשקים הישראליים.
י•* בצד הישראלי של הגבול משתרע שטח מפורז. כלומר:
צה״ל חייב להרחיק עוד יותר את הכלים הכבדים שלו —
דבר שהיה מקטין עוד יותר את יעילות האש.
<•< מכיוזן שהעבודה מבוצעת ביום, והפגיעה חייבת
להתבצע בשעות היום, היה כל נסיון של צה״ל להקטין את
הטוזח מחייב אותו להכניס כלי־נשק אסורים אל תוך
השטח ר,מפורז. בשעות אלה של היום קל יהיה להזעיק
את משקיפי האו״ם, שידווחו למועצת הבסחון על הפרת
הסכם שביתת־הנשק, ויבטיחו על־ידי כך שצה״ל לא יחדש
את חדירתו לשטח ר,מפורז.
במשך חודש שלם חיו באמונה כי שיקוליהם נכונים,
הספיקו ליישר קטע של כשמונה קילומטרים מן התוואי.

ה סו ד הי שרא לי
ך* יו םהחמי שי הסתבר, כי השיקולים הסוריים היו
4מוטעים. שכן צד,״ל פגע בדחפור והוציאו מכלל פעולה
— מבלי לחדור לתוך השטח ר,מפורז, ומבלי להפעיל ארטילריה
ארוכת־טווח.

״קצר וקולע,״ הגדיר את הקרב משקיף שנכח במקום.
בסך הכל נמשך 45 דקות, והסתיים בהריסת הדחפור
והעלאתו באש, וכן בהצתת אוהל בו אוחסנו דלק וחלקי-
חילוף של הדחפור. כאשר הספיקו משקיפי האו״ם להיכנס
לפעולה, ולדרוש הפסקת־אש, כבר תם הקרב.
התופעה המעניינת ביותר של כל הפרשה היא התנהגותם
של הסורים. גיזרה זו היא הגיזרה המבוצרת ביותר שלהם
בגבול הצפוני, והיא כוללת מערכת מוצבים המשתרעת
לאורך שבעה קילומטרים, בינהם מוצבי ג׳לבינה, דוריג׳את
ועלמין. המישלטים לא הוקמו רק כדי לחלוש על השטח
הישראלי, כמו בחלקים הצפוניים יותר, אלא לצורך הרבה
יותר חיוני: כדי להגן על הכביש החיוני, המוביל מגשר
בנות־יעקוב לקוניטרה, ומשם לדמשק. כביש זה הוא הפירצה

הוקמו היחסים מייד, בשיא המשבר, היה
הציבור הישראלי מקבל את הדבר כנצחון
גדול לישראל, וכמכה גדולה לעבד־אל־נאצר.
הדבר היד, מחזק בהרבה את עמדת
אשכול.
עתה, אחרי הדחיות הבלתי-קוסקות, לא
עוררו היחסים אלא תגובה משועממת. הרגע
הדרמאתי — שהוא כה חשוב במלאכתו
של המדינאי — אבד.

היחידה, בחלק זד, של הגבול, בשרשרת ההרים של הרמה
הסורית, והוא בעל חשיבות אסטראטגית מימי קדם. פלוגות
הסיור של נאפוליון עברו בו, כדי להגיע לדמשק.
ביצור מרוכז זה היה גם גורם כבד־מישקל בחישובים
הסוריים, כאשר החליטו לבצע את החפירות מול מישמר
הירדן. המפקדים הסורים האמינו, כי צד,״ל לא ימהר להתגרות
בהם, באזור בו יש להם עדיפות אסטראטגית בולטת.

לקראת נסיגה?

ך* תקריות קו ד מו ת היתר, פעולה מסוג זה מתפתחת
במהרה למימדיב חמורים. אך הפעם נשארה הפעולה
במיסגרת מצומצמת, עליה דיבר הרמטכ״ל לפני שבועיים.
הסורים לא הגיבו, כנראה, מתוך חשש שתגובה כלשהי
תגרור תגובה־נגדית חמורה. התלוצץ במרירות איש קיבוץ
סמוך :״בדמשק לא שמעו כנראה שכבר ויתרנו על מלחמה
טוטאלית. הם עוד פוחדים שאנחנו רוצים לגרור אותם לתוך
עסק ביש רציני.״
באותו ערב עצמו הופיע יו״ר מועצת ההפיכה הסורית,
אמין אל־חאפז, בפני המיקרופונים של רדיו דמשק, והסביר
את פשר ההבלגה .״על מדינות ערב להבין, כי הד,טייר, אינה
יכולה לבוא במקום שיחרור פלסטין. אם סוריה מבצעת את
חלקה בתוכנית ר,ר,טייר״ הרי זה רק כדי להוכיח את
השתתפותה בכיתור הסרטן הציוני ואת נכונותה לעקור אותו
מן השורש.״
היה זה רמז ברור לאפשרות, כי סוריה עשויה להפסיק
את עבודות ד,הסייד״ אם יתר המדינות הערביות אינן
תורמות את חלקן לעקירת ״הסרטן הציוני מן השורש״.
מלכתחילה החלה סוריה בעבודות ההטייה בתור אמצעי־לחץ
על מצריים, וכדי לומר לעולם הערבי :״אנחנו קוראים
למלחמה מיידית בישראל, ומצרים מסרבת.״
פעמיים הביאה עמדה זו את סוריה אל עברי פי התלקחות
כללית, ופעמיים לא הוחשה לה כל עזרה מצרית — אף לא
מילולית. כאשר השמיע אל־חאפז את נאומו ביום החמישי,
היה ברור לו כי מצרים אינה מתרגשת מן הפגיעה בדחפורים,
וכי לא תפתח במלחמה נגד ישראל בשל כך. על כן
פתח פתח לאפשרות, כי בעתיד הקרוב תיטוש דמשק את
הרעיון שבעזרת עבודות ההטייה תוכל להשחיר את פני
מצרים ולהאיץ בה לפתוח במלחמה.
אם וכאשר תעשה זאת דמשק, תוכל לטעון כי נוכח
ההשתמטות המצרית היא מעתיקה את המלחמה בישראל
לגיזרה אחרת של המאבק לשיחרור פלסטין.
אולם עד אז, ייתכן שלצה״ל ישוב ליישם את הדוקטרינה
החדשה. כי למחרת הפגיעה בדחפור, שבו הסורים וחידשו
את עבודתם בתוזאי. אך הפעם עשו זאת קצת יותר
דרומה — כלומר רחוק יותר משטח ישראל — ובד בבד
עם יישור השטח, הערימו את העפר בצד המערבי של
התוואי, כדי שישמש מחסה מפני תצפית או פגיעה
ישראליות.
דמשק המשיכה להטיל את האתגר שלה — אך ביתר
זהירות, ויותר כלפי הערבים מאשר כלפי ישראל.

ה מי משל הצבאי
מ שנ ה יוווץ, מ שג ה מ 1ל
החלפתו של היועץ לעניינים ערביים
של ראש הממשלה גרמה, השבוע, לגל
של ניחושים. רובם החטיא את המטרה.
שלא כמרבית השינויים במנגנון הממשלתי,
שבוצעו לאחרונה, אין סילוקו של רחב־

עם עמיר נובע ממגמתו של לוי אשכול
להחליף את אנשי בן־גוריון באנשיו.
הפעם, מסתבר, המגמה היא להטיל על
היועץ החדש, שמואל טולידאנו, את בדיקת
האפשרות של ביטול המימשל הצבאי.
שלא כבעבר, יהיה מתפקידו של היועץ
החדש לבדוק את כל צדדיה המעשיים
של השאלה, והפעם — ברצינות ובצינעה,
(המשך בעמוד ) 14

חביב הנוראי

כתבה רביעית בסידרה: מנהיגים ערביים מספרים על המצב במרחב הש

מסביב יהו הסהר
**ה היה הורה אילו היה נוצר קשר בין המין האנושי ובין ״בעלי־חיים נבונים״ בכוכב
]* /אחר? שאלה זו עלתה בלבי כאשר קראתי, בחודש שעבר, על טענתו של מדען סובייטי
כי אכן גילה אותות־תקשורת מכוכב רחוק, וכי הדבר מוכיח את קיומם של יצורים בעלי־שכל

איך יכול היה לקום קשר כזה? הרי לא די בצד הטכני של התקשורת. יש צורך בשפה
משותפת. במושגים משותפים. יצורים החיים בשני כוכבים שונים, רחוקים, האם יוכלו בכלל
לעצב מינוח משותף? הלא איש מהם אינו יכול כלל לתפוס מה מתרחש בעולם השני,
וממילא גם לא מה מתרחש בנפשו של בן הכוכב השני!
מחשבות מעין אלה עלו בלבי שוב ושוב בשבוע שעבר, במשך עשרת ימי שליחותי בחוץ־
לארץ. ישראלים וערבים — הרי הם שוכנים על שני כוכבים שונים! הם חיים בשני עולמות
שונים! יש פער עצום בין גישתם היסודית לעובדות החיים!

ואין להם המושג הקלוש ביותר מה מתרחש בצד השני.
דיברתי עם מנהיגים ואישים ערביים מחצי תריסר ארצות. לא די היה להקשיב לדבריהם.
היה צורך לחדור אל מעבר למילים, אל מושגי־היסוד הצפונים בהן, אל התפיסות הבסיסיות.
אין זה קל — כי אין כל דמיון ביניהן ובין המושגים והתפיסות של האדם הישראלי.

דימיתי את עצמי ללויין ששוגר אל החלל מן הכוכב הישראלי. הוא
נע במסלול סביב כוכבו, צופה אל עכר הכוכב השני.
החלל בין שני הכוכבים אינו ריק. מצויים בו גופים רבים, המסוגלים להקל על ההתקשרות.
יש שם אישי־רוח הנערצים בשני הצדדים, כגון ז׳ן־פול סארטר׳ ברטראנד ראסל וג׳ורג׳ו
לה־פירה. יש שם מדינאים המקובלים על שני הצדדים, כגון שארל דה־גול, פידל קאסטרו
ויוסף טיטו. ויש שם הרבה אישים פחות ידועים, אנשים בעלי־רצון־טוב, המסוגלים להיכנס
בכל רגע לחדריהם של אישים כמו בן־בלה ועבד־אל־נאצר, להביא להם בשורות חדשות
מישראל, להביא את תגובותיהם לאוזני ישראלים.
להלן אמסור בקיצור דו״ח על התצפית בחלל, שנמשכה 240 שעות כמעט־רצופות. דו״ח
זה הוא שיבוץ־יחד של הרבה מאוד שיחות ופגישות עם ערבים ולא־ערבים, בנסיבות שונות.

הוא מתאר את דמותו של העולם הערבי ברגע שהתפוצצה פצצת־השלום
של אל־חכיב כורגיכה, ולמחרת היום.

תגגיגז: מגזרה גן ידגזית־ ט21־ אגז\־י\2ה

ץ ^ ע שיו של אד׳־הביב בו רניכ ה עוררו הסתייגות רבה — ולאו דווקא בשל תוכנם.
כמעט והייתי אומר: למרות תוכנם.

פעמים רכות שמעתי את אותו הפסוק :״כל מילה שלו זהב -אך
הלוואי ומישהו אחר אמר זאת!״
מדוע? כי אל־חביב בורגיבה מזוהה, יותר מכל אדם אחר במרחב, עם ממשלת ארצות־הברית.
ואילו מצב־הרוח במרחב רחוק מאוד מלהיות פרו־אמריקאי.
אפילו.הצרפתים, המעוניינים עתה בשלום במרחב יותר מכל גורם אחר, אינם מאושרים מן
העלגדה 5י הקול בא דווקא מתונים. אמר לי אדם המקורב למרכז־העצבים של המדיניות
הצרפתית במרחב :״אה, חבל שהיוזמה לא באה מצד אדם הקשור פחות בארצות־הברית.״
היחסים בין תוניס ופאריס משתפרים והולכים. מוחמד מסמודי, השגריר התוניסי בפאריס,
שהוא האיש: מס׳ 2במדיניות ארצו, נתקבל על־ידי נשיא צרפת ועל־ידי נשיא לבנון, ערך
עימם שיחות חשובות. .
אך עיני תוניס נשואות. ,קודם כל, לארצות־הברית. בנו של בורגיבה, אל־חביב הצעיר, שר־החוץ
של ארצו, נסע לוושינגטון. ואילו גרמניה המערבית, בת־בריתה של וושינגטון, מבקשת
להפוך את תוניסיה בסים לחדירת ההון שלה לעולם הערבי( .זוהי, אגב, הסיבה העיקרית
למחלוקת בין קאהיר ותוניס על ניתוק הקשרים עם בון).

לאחת ההכרזות האחרונות שלו למען השלום הישראלי״ערכי צירן!
כורגיבה הודעה התומכת ללא הסתייגות במעשי אמריקה כוויאט־נאם.
הכרזה כזאת צורמת כיום את האוזן — לא רק בכל רחבי העולם הערבי, אלא גם בצרפת
וברוב חלקי תבל. אין זה לטובת רעיון השלום הישראלי—ערבי כשהוא צמוד לתמיכה בהתערבות
האמריקאית בוויאס־נאם (או בסאן־דומינגו).

הפסוק ״חבל שזה היה כורגיכה״ קשור, כדרך כלל, כפסוק שני :״הכל

שהוא עשה את הדבר בצורה כזאת.״

אמר לי, למשל, מומחה חשוב :״בורגיב־־ו ידע שהוא מבטא את אשר חושבים רוב מ;. .יערב
בליבם. אם כן, מדוע הוא בחר בדרך כל־כך פרובוקטיבית?״
אמר לי מנהיג ערבי :״בורגיבה היה צריך להשמיע את רעיונו בישיבה סגורה של הפיסגה
הערבית. הוא היה צריך להטיף לדעותיו במיסגרת זו. אחרי כמה חודשים, אם לא הייתה
מתקבלת גישתו, היה יכול להפיץ אותה בציבור. תחת זאת הלך ופוצץ פצצות. למה?״
על כך יש, בפי יריביו של בורגיבה, כמה תשובות. למשל :״בורגיבה רוצה לפוצץ את
האחדות הערבית, והעניין הישראלי משמש לו כמכשיר. הוא סוכן־פרובוקטור של ארה״ב.״
או :״בורגיבה רוצה למצוא חן בעיני דעת־הקהל האמריקאית, כדי לקבל משם כסף. לכן
העדיף את הרעש על הפעולה השקמה והיעילה.״
או :״עבד־אל־נאצר לא התקיף את. בורגיבה. למה התקיף בורגיבה אותו? למה ערכו
התוניסים הפגנה נגד השגרירות המצרית, והכריחו בכך את המצרים לערוך הפגנה נגד השגרירות
התוניסית?״
מן הראוי לשים לב לנימה של הסברים אלה של יריבי־בורגיבה: אין הם סבורים כי רעיון־
השלום פסול. הם פוסלים את ניצולו לשם אינטרסים פרטיים, ובעיקר את הפיכתו מכשיר
לפיצוץ האחדות הערבית.

הם מאמינים כי אפשר היה לשכנע את מנהיגי ערב לקבל קו זה,
אילו נעשה הדבר כפעולה שקטה.
(ומכאן כלל חשוב מאוד לשוחרי־השלום בישראל: כאשר משבחים את מעשי בורגיבה, יש

מאת --

אור אמדי
להקפיד ולהדגיש כי רעיון השלום אינו קשור במנהיג מסויים, בארץ מסויימת או במפלגה
מסויימת בעולם הערבי).
המצב בתוניסיה עצמה נראה יציב. אל־חביב בורגיבה שולט לגמרי במצב.

גזאדג\2ז: ערב הגזיפגה \זגדו2־
^ חת הארצות המעניינות ביותר במרחב ברגע זה היא מארוקו. כי בה עומד — כנראה
ר — 1להתחולל מיפנה גדול. הוא ישפיע על היחסים עם ישראל.
חסן השני שנוא מאוד. מעמדו במארוקו דומה למעמד השאה הפרסי, בקצה השני של
המרחב. הוא מייצג את הריאקציה הקיצונית.

חסן יודע זאת. המאורעות האחרונים במארוקו, בהם נפלו חללים
רכים, פקחו את עיניו. לכן הוא מבקש עתה, להתפשר עם הכוח הנגדי.
מיהו כוח זה? זהו גוף הקרוי ״האיחוד הלאומי של הכוחות העממיים״ ,המאגד בקירבו
אח כל הכוחות השואפים לשינוי.

כוח זה אינו אנטי־ישראלי. אחד מאבותיו הרוחניים הודיע ברורות .
לשותפי האיחוד :״לא אתן לכם יד אם תשמיעו מילה אחת נגד
ישראל.״ מנהיגי האיחוד אומרים, כנ״ל :״בורגיבה צודק, אך חבל
שזה כורגיכה
האיחוד הלאומי אוהד את המהפכה האלג׳ירית בכלל, ואת בן־בלה בפרט. אך אין הוא
רוצה להפוך סניף של בן־בלה. כדי להבליט זאת, דאג האיחוד להגנה המשפטית על אייט ;
אחמד, יריבו של בן־בלה, שנידון לא מכבר למיתה ונחון( .הוא חי עתה בווילה במעצר־בית: ).
האיש הקובע באיחוד הלאומי הוא אדם, שיש לעקוב אחריו מקרוב, כי הוא אחד האישים
הגדולים של המרחב השמי, והוא יטביע את חותמו על המאורעות בשנים הקרובות. שמו
עבד־אל־רחים בואביד, ומעריציו טוענים כי הוא עולה בשיעור־קומתו על בן־בלה ועבד־אל־נאצר
גם יחד.
חסן מבין כי אינו יכול לשמור על שלטונו, מבלי להתפשר עם כוח זה. ואילו האיחוד
הלאומי חושש, כנראה, שאם יבצע הפיכה מזויינת, ייתקל בהתערבות מזויינת בנוסח סאן־
דומינגו. לכן מעוניינים שני הצדדים בפשרה כלשהי.

מזה במה שבועות מתנהל מאחורי הקלעים משא־ומתן סודי, המתקרב
לסיום מוצלח.
האיחוד הציע למלך לבצע בעצמו את הרפורמות הדרושות, בתמיכת האיחוד, אך מבלי
שהאיחוד ייכנס לממשלה. כהצעה אלטרנטיבית, הביע האיחוד נכונות להקים ממשלה, בה
יימסרו לאיחוד התיקים המכריעים. המלך נוטה לקבל את ההצעה השניה.
אם תקום ממשלה כזאת, יעמוד בראשה איש ניטראלי, כמו עבדאללה -איבראהים. בואביד
יהיה סגן ראש־הממשלה, והאיש הקובע בצד הכלכלי. ממשלה כזאת תדגול בקו של תבונה.
יחסה לישראל יהיה כיחסו של בורגיבה — אך בלי ההזדהות עם המערב.
היא תתייחס בבוז ובזילזול לדמגוגיה הרגשנית המקובלת עדיין בבירות המיזרח הערבי.
היא תחזק את מחנה השלום — אך בשקט, ללא מעשים דרמאתיים.

כטווה הארוך תהיה זאת התפתחות חשוכה יותר אה ממעשי בו

גיבה.

אלג׳יריגז: ארל\ז ג\זפגציאר?פ
חמד ברכלה אינו שותה, אינו מעשן, אינו מקיים יחסים עם נשים או גברים. הוא
\ 1נשוי לאלג׳יריה. כמעט ואפשר לומר: הוא אלג׳יריה.
אלג׳יריה לא היתד, מעולם אומה אחת. אין לה מסורת לאומית מגובשת כמו תוניס או
מארוקו. יש בה ניגודים עצומים — בין ערבים וברברים, בין הכפר והעיר, בין הדת
והקידמה, בין האזורים הגיאוגראפיים השונים.

רק גורם אחד מאחד את הבל, מגבש את הכל ליחידה אחת: כן־כלה
עצמו. יש לו הבשרץ הנדיר לחשמל עם שלם, להלהיבו, ללכדו, לגלמו.

תוניס ; ההנגש הראשונה מול שגריוותה שר מצויים
! 125

אך בן־בלה אינו אינטלקטואל מלידה. הוא בהרבה פחות פיקח מאשר עבד־אל־נאצר. הוא
איש צעיר, חסר כל נס׳־ון מדיני, שעולם שלם של בעיות ירד עליו לפתע. הוא נאלץ להתלבט
בכל, לפתור את הכל, להחליט בכל. לא היתד, לו מפלגה, לא היה לו מנגנון. הוא
י י׳ 1י!* 1ז ו ^ ז 4י*

למחות פצצת ־ השלום שר בווגיבה

נאלץ ללמוד את הדברים הדחופים ביותר — הכלכלה של ארצו — ולדחות את לימוד הבעיות
הפחך ת־דחופות, כמו בעיית ישראל.
באלג׳יריה לא היה צורך להמציא סוציאליזם, כמו במצריים. יש בה כוחות סוציאליסטיים
אמיתיים, מגובשים. יש בה אגודות מקצועיות, שפעיליהן חונכו בצרפת, והם דוגלים בסוציאליזם
ובדמוקרטיה בלהט ובעקשנות. הם משמיעים את דעותיהם בפה מלא, והם מתכוונים
להילחם עליהן. יש להם בסיס מוצק באוכלוסיית הערים, ובקרב הצבא.
מולם מתייצבת הביורוקראטיה החדשה. זו תפסה את מקום הפקידות הצרפתית, את עמדותיה,
וגם את גישותיה. היא ימנית, ריאקציונית. היא מתעטפת בדת האיסלאם.
בן־בלה עצמו שייך למחנה השמאלי. הוא מעריץ את קאסטרו (קאסטרו הוא, בלי ספק,
המתווך האידיאלי בין ישראל ואלג׳יריה ).אך הוא נע בזהירות.
מה יחסו האמיתי של בן־בלה לדת? הסוציאליסטים טוענים שבן־בלה רק מעמיד פנים של
איש דתי, מפני שהוא מבקש לנצל את הדת למען המהפכה. הוא יודע כי הכפר הוא דתי,
ועל כן הוא טוען כי האיסלאם הוא דת סוציאליסטית, ומבקש לחולל את הרפורמות בשם
האיסלאם( .באלג׳יריה אין מגישים אלכוהול, גם לא בבתי־מלון, אלא לזרים בלבד).
אך אנשים המקורבים אישית לבן־בלה טוענים שבן־בלה הוא אדם מאמין באמת. שהוא
מוסלמי אדוק. שזה יוצר פער מסויים בינו לבין הסוציאליסטים האחרים בארצו.
פער זה בולט ביחס לישראל. שלושה אנשים, מסוגים שונים, שביקרו בימים האחרונים
באלג׳יריה ושוחחו עם רבים מחוגי השלטון, מסרו לי את אותו הדו״ח: אין באלג׳יריה
שינאה לישראל.
אלפים התנדבו להילחם באנגולה. איש לא התנדב להילחם בישראל — והדבר כלל לא
ייתכן( .אפילו בן־בלה עצמו ממשיך להכחיש עד היום שאמר אי־פעם כי הוא מוכן לשלוח
מאה אלף מתנדבים להילחם בישראל. הדבר הומצא, לדבריו, על־ידי העתונאים בקאהיר,
הידועים בכל העולם הערבי בשקרנותם).

בד אדם באלג׳יריה מסבים לדעתו של בורגיבה עד הצורף כשלום עם
ישראל. בל אדם -חוץ מכן־בלה.

בן־בלה עצמו לא התקיף את בורגיבה, כי הוא רוצה לשמור על אחדות המאגרב. בגלל
אותה סיבה נפגש השבוע עם המלך חסן. אך אין הוא שותף לקו של בורגיבה.
גישתו של בן־בלה לישראל היא פשטנית. אין לו ידיעה רצינית של הבעייה. ישראל
משולה, בעיניו, לשחורי־הרגליים (מיליון הצרפתים שחיו באלג׳יריה לפני השיחרור) ולדרום-
אפריקה. ישראל צריכה להיעלם ״כמדינה קולוניאלית״ .הוא מאמין שזה ייעשה ללא מלחמה,
באמצעים מדיניים. העניין כולו נוגע לערביי פלסטין, ורק הם יכולים להחלים ולהיאבק. שאר
הערבים יכולים רק לעזור.
(אגב. כל האלג׳ירים מלאים בוז עמוק לטיפוסים כמו שוקיירי. לדעתם, אם ערביי פלסטין
רוצים באמת להילחם, מוטב שיפסיקו לנאום ויתחילו להילחם, כפי שעשו זאת הם עצמם
באלג׳יריה. אם ערביי פלסטין אינם מוכנים להילחם, מוטב שישתקו. בגישה זו דומים האל-
ג׳ירים לבורגיבה, ואף עולים עליו).
אך בעיקרו של דבר, אין בן־בלה רואה את עצמו ככוח מניע בפרשת פלסטין. הוא קשור
בידידות אישית עזה עם עבד־אל־נאצר. העולם הערבי כולו מחולק, בעיניו, לשניים. בחלק
המזרחי קובע עבד־אל־נאצר, ובן־בלה יתמוך בכל מעשיו ללא הסתייגות. בחלק המערבי
קובע בן־בלה עצמו, והוא מניח כי עבד־אל־נאצר יתמוך בכל מעשיו.

זוהי חלוקה כין שווים. בן־בלה, כמו שאר מנהיגי המאגרב, אינו חולם
אף לרגע להשתעבד לקאהיר.
להיפך, כל אלג׳ירי יציין בגאווה שמצריים לומדת מאלג׳יריה, אך שאלג׳יריה אין לה מה
ללמוד ממצריים. ההשפעה של אלג׳יריה על מצריים היא עצומה — ואין השפעה הסוכה.
אלג׳יריה ניצחה במלחמת־שיחרור מפוארת, והיא מפותחת ומתקדמת יותר ממצריים.

מבחינה זו, שונה ישראל מאד מצרפת, למשל. כי דה־גול יצר לו מערך שונה לגמרי באפריקה.

וזינזן:
נגר גזשנגגן של \2א1זיר
^ ל לוראיעתונים יודע כי בתימן סוערת מלחמה אכזרית, בה נופלים אלפי חללים
ומופעלים אדי־רעל. הצבא המיצרי נוחל מפלות מבישות, ומיטב חייליו נהרגו.

בתימן עצמה כל זה נראה קצת אחרת. אין מלחמה. אין קרבות. אין
שום דבר המזכיר מלחמה, או אפילו מלחמת־גרילה, במובן המקובל.
מה יש? יש פעולות קטנות, פה ושם. שבט אחד מתקיף את מישנהו. אותו שבט מחליף
את נאמנותו ארבע פעמים בחודש, בהתאם לתשלומים שהוא מקבל. סעודיה שופכת סכומים
עצומים, כדי לשחד את ראשי־השבטים. אך אותם ראשי־השבטים מוכנים בהחלט לקבל גם
שוחד מן הצד השני. הצבא המצרי יושב במדינה, אך כמעט ואינו פעיל. התוצאה העיקרית
של הימצאותו בתימן היא יצירת שינאה אנטי־מיצרית.

״מדועזו״ הצגתי שאלה זו לאישיות מיצרית. האיש השיב קצרות:
״האם ראית אי־פעם צבא זר החביב על בני־המקום?״

סיכומו של דבר: אלג׳יריה יבולה להוות, באחד הימים, גורם מכריע
למען השלום הישראלי־ערבי. אף לשם כף יש להתגבר, תחילה, על
המיבשולים הפסיכולוגיים בליבו של בן־כלה עצמו. זהו תפקיד מרכזי
של שוחרי-השלום הישראליים, ורכים בעלי־בריתם במאמץ זה.

ידיד אחר הסביר לי זאת אחרת :״המצרים הם עם חביב מאד — במצריים. אי־אפשר שלא
לחבב אותם שם. אך ברגע שהמצרי יוצא מארצו, אי־אפשר לסבול אותו. הוא לוקה בתסביך-
עליונות.״
סיפר לי אותו ידיד :״הלכתי לבקר את הנשיא סלאל בארמונו בצנעה. בפתח הארמון עמד
זקיף מיצרי( .כל משמר־הראש של סלאל הוא מצרי ).שאלתי את הזקיף מה השעה. תשובתו
הפתיעה אותי. שאלתיו לפי מה הוא מכוון את שעונו. הוא אמר, כדבר מובן מאליו: לפי
רדיו קאהיר. אמרתי לו שבתימן נהוגה שעה אחרת מאשר בקאהיר. הוא משך בכתפיו בויל-
זול. בשבילי, הוא אמר, קובע רק השעון של קאהיר.
״תאר לך: עומד לו חייל באמצע מדינה זרה, ואינו מוכן אפילו לקבל את הזמן שלה. הוא
מתייחם בבוז לכל דבר תימני. בשבילו, תימן היא חור נידח ונאלח.״
כתוצאה מכך איבד היסוד הפרו־מיצרי הקיצוני, ובראשו סלאל עצמו, כל אהדה. לאחרונה
קמה ממשלה חדשה, עצמאית יותר, הכוללת אנשים מתקדמים מאד. ממשלה זו מבקשת לאחד
מחדש את תימן, בלי האימאם ובלי המצרים. כי ככל שהמצרים אינם אהודים — האימאם
שנוא בערי תימן הרבה יותר.

בוראן: התאבל נול גרות וזיאגר

אם יצליח המישטר החדש להגשים שאיפה זו, יביא הדבר לשינוי
ניכר במרחב. כין השאר יובלו אז 40 אלף חיילים מצריים לחזור הביתה.

אלג׳ירים, מארוקאים ותוניפיס מאוחדים בגאווה מאגרכית, כגישה

המסתכלת כמזרח התיבץ מלמעלה למטה.
פן־בלה מקפיד מאוד להבדיל בין ציונים לבין יהודים. יהודים צרפתיים ואחרים נמנים
עם ידידיו הקרובים ביותר, מוזמנים לאלג׳יריה ומתקבלים שם בכבוד־מלכים. הדבר אינו
נעשה כדי להוכיח משהו למישהו, אלא כדבר טבעי בהחלט — כי אותם יהודים לקחו חלק
פעיל במלחמת אלג׳יריה לשיחרורה.

ארצות רכות ברחבי דו־היבשת האפרו־אסיאתית השתלטו, בשנים האחרונות, דיקטטור
רות צבאיות. הדבר נראה, בשלב הנוכחי, כתהליך טבעי.

אך רק כארץ אחת ויחידה הצליחה התקוממות עממית אמיתית
להפיל דיקטטורה צבאית בזאת. זה אירע בסודאן.

קאהיר: התנגנה הסועדת גוו שגוירותה של תוניסיה

המהפכה בוצעה בהנהלת קואליציה גדולה של כוחות הימין והשמאל. קואליציה זו נמצאת
מאז בשלטון. אך בתוכה מתנהלת מלחמה עזה בין שני האגפים.
בבחירות שהתנהלו בימים אלה נחל הימין ניצחון ניכר. אולם כל המומחים מלאים דית־פעלות
מן השמאל הסודאני. לדעתם, זהו אחד הכוחות החשובים העולים במרחב.
״המפלגה הקומוניסטית הסודאנית,״ אמר לי מומחה, הרחוק מן הקומוניזם ,״אין דומה לה
במרחב כולו. זוהי מפלגה רצינית, נבונה, מפוכחת, המזכירה מפלגות אירופיות מסויימות.
אלה הם אנשים שאפשר לדבר עימם.״

למרבה הצער, אין ישראל מופיעה בעיני הסודאנים בכוח חיובי
ביותר. להיפף: רבים כעולם משוכנעים כי ידיה של ישראל כמרד של
הכושים כדרום־סודאן.

דעה זו מחוזקת על־ידי העובדה שישראל פעילה מאוד בשתי המדינות השכנות, התומכות
במרד: חבש ואוגאנדה.
בכלל — פעילותה של ישראל באפריקה, הנראית בישראל כפרק חיובי ומתקדם, נראית
בעיני רבים בעולם באור אחר לגמרי. אמר לי איש המייצג את כוחות הקידמה באחת הארצות
החשובות ביותר במרחב:

״ככל רחבי אפריקה תומכת ישראל כיסודות הריאקציוניים

״ישראל תומכת בצ׳ומבה. היא תומכת בקיסר החבשי. היא תומכת באנשים כמו טאבמן
בליבריה וסנגור בסנגאל.

״בינתיים אתם מאבדים את בל הכוחות המתקדמים, שישלטו מחר

באפריקה^,
אחת התוצאות: בסימפוזיון שנערך לא מכבר בקאהיר על בעיית ארן־ישראל בלטו דווקא

סגריה: טגסאלגז, שגגאלגג, שנזאלה
ך* אשי חיילי צה״ל
^ הם יורים, בעצם?

בסוריה יש תזוזה מתמדת. והתזוזה היא שמאלה.
בשלב האחרון ניצח האגף השמאל של מפלגת אל־בעת את האגף הימני שלה. מישל עפלק
וחבריו חוסלו ככוח כוליטי. לעומת זאת עולה כוחם של הקומוניסטים, המשתלבים בשלטון.
פירוש הדבר כי בסוריה צפוייה סכנה גוברת והולכת לעמדות המערביות, ובעיקר לאינטרסים
הכלכליים של ארצות־הברית. אין זה גורם מבוטל, כי סוריה היא, בין השאר, ארץ
רגישה מאד במערכת ׳הנפט המערבית. צינורות חשובים עוברים בשטחה, מסעודיה ומעיראק
אל הים התיכון.

המערב הושש מאד מפני הלאמות בסוריה. הוא היה רוצה מאד לסלק,
או לגהות לבלום, את השלטון הקיים בדמשק.
לכן סבורים אנשים לא־מעטים כי העמדה התקיפה של ממשלת ישראל כלפי סוריה מתו-
אמת עם ארצות־הברית. אין וושינגטון רוצה במלחמה במרחב, שתשבש את מערכת יחסיה.
אבל איום מלחמתי חריף על סוריה, ואף פעולות צבאיות מצומצמות ומוגבלות (כמו זו
שאירעה השבוע) — עלולים להעסיק את דמשק עד כדי כך שלא תתפנה להלאים חברות
אמריקאיות. וזה בוודאי נוח מאד לאמריקאים.
סוריה היא המדינה האנטי־ישראלית ביותר במרחב, וגם השמאל הסורי — בניגוד לשמאל
ברוב הארצות האחרות — הוא אנטי־ישראלי.
מבחינה זו מהווה סוריה את הקצה השני של הקשת המרחבית — הקצה הרחוק ביותר
מאל־חביב בורגיבה.

אף היא נמצאת שם לבדה.
מה המצב בעיראק ז מה ביקש מנהיג כורדי בכיר למסור לציבור
הישראלי ז מה אירע מאחורי הקלעים בסימפוזיון על ארץ־ישראל
בקאהיר ז מה מצבו של נשיא מצריים גמאל עבד־אל־נאצר ג על
כך ידווח

)911X1133

באש על עמדו :.הצבא הסורי לאורך חזית ההטייה — במי

אורי

אבנרי

בכתבה

הבאה

במסגרת

סידרה

במדינה
(המשך מעמוד ) 11

ללא ועדות שרים וחקירה, שעיקרן היו
ראווה ופומבי.
נגד המימשל. טולידאנו, שהוא יליד
טבריה ובקיא בשפה ובמינהגים הערביים,
עשה דרך ארוכה אל. תפקידו החדש —
כולה במנגנון ד,בטחוני. הודות לידיעותיו ו־הכרויותיו,
הוצעה לטולידאנו מישרה מכובדת,
כמנהל חברת בנייד, עברית־ערבית
בחיפה, בה שותפים סולל־בונה והבנק
הערבי הישראלי.

לידידיו, סיפר שהוא מרוצה מאוד מן
השינוי, ובי לא ישוב לעולם למישרה
ממשלתית. אך הצעת אשכול היתד, מפתה
מכדי שיוכל לדחותה. ולאו דווקא בשל
המעמד הרם. שכן בנושא זה — של
נחיצות המימשל הצבאי — יש לשמואל
טולידאנו דעות ברורות. אין אלה דעותיו
האישיות, אלא דעה קולקטיבית, אשר התגבשה
אצל רוב רובם של המטפלים
בעניינים ערביים. דעה מקצועית זו הינה,
כי יש לבטל את המימשל הצבאי מאחר
מיותר זה אינו תורם לבטחון שמנגנון המדינה,אלא דווקא פוגע בו.
בשעתו התבלט אחד מראשי המחלקה,
יהושע יהלום, כמבטא פומבי של דעה
זו. כאשר התמנה כראש המחלקה הערבית
של ההסתדרות, חזר ויעץ לבטל
את המימשל הצבאי. כתוצאה מכך קרו
מקרים בו אסרו מושלים צבאיים על שליחי
יהלום להיכנס לשטחים הנתונים ללבסוף
הוכרע יהלום על־ידי
שיפוטם.
הבטחוניטטים —ובראשם שמעון פרם —
המקיימים את המימשל הצבאי, ונאלץ להתפטר.
אך הדעות שהוא ביטא המשיכו
להדריך את ראשי המנגנון שעליו נימנה
שמואל טולידאנו.
נשאר מה לבטל. אך כמו כל שאר
הדברים המתרחשים במדינה ושמקורם בהחלטות
המתקבלות במפא״י, תלוי עתה
גם גורלו של המימשל הצבאי במידת ה־צלחתו
של אשכול לבודד ולהיפטר מבן־
גוריון ודיין. כי למרות ששיקוליו המדיניים
של לוי אשכול, כלפי חוץ וכלפי
פגים, מדברים בעד הביטול, חושש הוא
לספק על־ידי כך נשק נוסף נגדו, לידיהם
של יריביו.
יתכן שהיועץ החדש כלל אינו יודע
באיזו מידה תלוי עתידה של האוכלוסיה
הערבית בחוות־דעתו. ואמנם, היא לא תהיה
הקובעת. אך היא תשפיע על החלטתו של
ראש הממשלה, אשר טענתו השכיחה כנגד
מחייבי ביטולו של המימשל הצבאי
מה לבטל.
היתה: אין
התייצבותו של אשכול, הפעם, מול היש
שנחוץ לבטלו, המטיל כתם אפל על ה־מישטר
הדמוקראטי במדינת־ישראל, נובעת
מטעמים פנימיים וחיצוניים גם יחד:
• ביטול המימשל הצבאי היה מנחיל
למפא״י בבחירות הצלחה ניכרת בקרב

האובלוסיה הערבית. מספר נציגיה הערביים
של מפא׳׳י בכנסת ירד, לאחר הבחירות
האחרונות, מחמישה לארבעה.
• היתר, זו יכולה להיות ההיענות
הקלה ביותר להצעת השלום של בור־גיבה,
אשר העביר פעמים רבות מדי את
כדור השלום לידיו של אשכול, וזאת לעיניה
העוקבות של דעת הקהל בישראל ובעולם.
את כדור הנכונות לדון בשאלת
הפליטים והגבולות ממשיך אשכול לנעול,
תוך נוקשות, במגירה. על כן שוקל הוא
אם אין ביטול המימשל הצבאי יכול
לשמש בידיו כתחליף לתשובה אחרת על
הצעות־השלום של בורגיבה, במחיר מועט.
מה תהיה החלטתו הסופית של ראש-
הממשלה ושר־הביטחון בעניין הנדון, לאור
שיקוליו וחוות־דעחו של היועץ החדש
לעניינים ערביים — להתפתחות הקרובה
בתוך ׳מפא״י פיתרונים. מסתבר,
שגם גורל הכפופים לשטח שיפוטו של
המימשל הצבאי, החשים על בשרם מה
יש עדיין לבטל, תלוי, בעצם, בהחלטתו
של בן ץנוריון: אם יצא ברשימה. נפרדת,
או יתן לאנשיו להזדנב מאחורי אשכול.

ה קלפי הנסיונית
האומר* ״קן״ לו?ן
אילו נערכו השבוע הבחירות לכנסת השישית,
ואילו השתתפה בה רשימה נפרדת
של צעירי מפא״י בראשות דויד בן־גוריון
— היתר, רשימה זו מכניסה לכנסת 27
חברי־כנסת.
תוצאה מדהימה זו הסתברה מתוך תוצאות
הקלפי הנסיונית, בה השתתפו השבוע
קרוב לאלף ישראלים, בשמונה רכבות
שונות. זהו דגם מייצג סביר.
כן או לאה׳ פתקץ־,בחירות התחלק,
הפעם, לשני חלקים.
חלקו הראשון כלל את רשימת־ר,מפלגות
הרגילה. הנשאלים נתבקשו להשיב בעד
איזו מפלגה היו מצביעים, אילו נערכו
הבחירות השבוע.
החלק השני הוקדש, הפעם, לבעיה הבוערת:
סיכוייה של רשימה בן־גוריונית, אם
אמנם תקום בזאת. נוסח השאלה :״אילו
היתד, קמה רשימה נפרדת של צעירי
מפא״י, ובראשה דויד בן־גוריון — האם
היית מצביע בעדה?״ הנשאלים נתבקשו
להשיב ״כך או ״לאו״.
ארבע הקלפיות נערכו במועדים דלהלן:
• קלפי מם׳ : 1ברכבת מתל־אביב לבנימינה,
ביום החמישי 13 ,במאי, בשעה
,10.12 וחזרה מבנימינה לתלץ אביב בשעה
.11.54 הקהל, לסי התרשמות צוות הקלפי:
רגיל;
• קלפי מס׳ :2אותן הרכבות, באותו
השעות, ביום הששי. ברכבת הראשונה
היה אחוז גבוה מן הרגיל של

נאצי לונדסדאל במדי ס״ס
מושלם מדי, בל שי מדי

נוסעים ערביים, וברכבת השניה כ״&יצד
חיילים.
• קלפי מס׳ : 3מתל־אביב לבית־שמש
ביום הראשון, בשעה ,10.16 וחזרה לתל״
אביב בשעה . 11.54 כמו בכל הרכבות
בקו ירושלים, בלטו ברכבת זו הדתיים.
• קלפי מס׳ : 4ברכבת-אכספרס מתל־אביב
לחיפה ביום הראשון, בשעה ,15.26
וחזרה בשעה .17.55

לוח

המפלגות:

עליה

לימין.

תוצאות כל הקלפיות האלה ביחד מראות
כי חלו רק שינויים מעטים מאז הקלפי
האחרונה, לפני שלושה שבועות.
• המערך השמאלי עלה באחוז וחצי,
אך עודנו נופל בשני אחוזים ימן השיעור
שקיבל בקלפי הראשונה, לפני למעלה
מחודשיים.
י • המערך הימני עלה במידה ניכרת,
בחמישה אחוזים. לפי תוצאות אלה, היה
מערך־הימין זוכה ל־ 40 מנדטים בקירוב

^7זלפ> .,העולם הזה״

קלפי

סה״ב 370 233 104 במגעים __

36 7 אחוזים של קולות בשרים :

210

סד,״כ
הקלפיות

>917
140

לפני 3
שבועות

( )453

9י 999

() 27,5
999
() 15,1

>2׳) 11

128

191 99 ליבראלים עצמאיים 7,1

(־)1007
־ 1007־ 1007 1007־ 1007־1007
19 99 האם תצביע בעד רשימה נפרדת בראשות כן־גוריון?

5׳24 217 1545
219
20,8

•99 9 431
50,4
47,2
47,6
43,6 לא 999

25,1
30,7
41,3
30,9
35,6
לא השיבו
999
־ 1007־ 1007־ 1007־ 1007־1007

|ז1ו1011ו*צ111 צנווווצווו 1ו 11 זוו1*1ו>וו 1וו 1111 זוויצ1צוווונ1וצצצ1וצוצ 111 צו>1ווצוצנוווצנצו 1וו1ו*צ 1וווו1נצ 1ם צ**1ו 1ום צווו1צ*צזיוווצצז...1;>..111.. 11ו>וו 44ז|

מעיד שמאלי
מערד ימני
בל הדתיים
מפ״ם
מק״י

31,9
122

373
37,3

19,6

40,7
24,4
10,5

35,3
32-7
12,5

() 33,7

בכנסת הששית, אילו נערכו הבחירות השבוע.
לעומת זאת ירדו׳ במקצת, הליברלים
העצמאיים. הם חלשים במיוחד ברכבות בהן
בולטים חיילים.
י • מפ״ם ירדד, במקצת, אולי מפני שתעמולת
יום־ד,עצמאות הרחיקה את תודעת
הציבור מבעיות השלום. ירידת הדתיים
נובעת, אולי, מהרכב 1מיקרי של קהל הנוסעים
— ואולי מנדידה לעבר המערך
הימיני.
הרוב: מכין הנמנעים. לגבי השאלה
השניה, ניכרת מגמה כמעט אחידה
בכל הקלפיות. היא מוכיחה שיש אוצר
גלום של כוח לרשימת בן־גוריון.
מניין באו 209 בוחרי בן־גוריון? זוהי,
אולי, השאלה החשובה ביותר בכל המיש־אל.
התשובה:
80 #מהם (כלומר: למעלה משליש!
הצביעו בחלק הראשון של המישאל בעד
המערך השמאלי. הם מהווים קרוב לשליש
מבוחרי המערך. משמע: אם תתפלג מפא־׳י,
יירד המערך השמאלי בשליש — ולא יהיה
בהרבה יותר חזק מרשימת׳ בן־גוריון,
95 #מבוחרי בן לנוריון נימנעו מהצבעת
בחלק הראשון של המישאל. כלומר:
אם לא תופיע רשימת בן־גוריון, לא
יצביעו כלל.
#שאר 34 הקולות באו מן המפלגות
האחרות 18 .מן המערך הימני 6 ,מהדתיים
3 ,ממפ״ם 5 ,מהקומוניסטים ו־2
מן הליברלים העצמאיים.
בסך הכל מהווים הבוחרים הפוטנציאליים
של רשימת בן־גוריון 21.9אחוז מכלל
המשתתפים במישאל*.
״לא״ לזקן. מעניין לנתח את 450הקולות
שלא הסתפקו בכך שלא הצביעו
בעד הזקן, אלא רשמו לאו מוחלט בפתק.
חלק
ממצביעי־לאו אלה הביע את דעתו
באופן הפגנתי — אם בצורת מחיקה כע לה
ומכופלת של המילה. כן,״ אם בצורת
ציון ״לא מוחלט״.
בין השוללים היו 127 ממצביעי המערך
השמאלי 140 ,ממצביעי המערך הימני 30 ,
דתיים 41 ,ממצביעי מפ״ם 4 ,ממצביעי
מק״י ו־ 26 ליברלים עצמאיים.
כן הפגינו את התנגדותם לרשימה בן-
גוריונית 82 משתתפים, שנמנעו מהצבעה
בחלק הראשון של המישאל. כלומר: אזרחים
שאינם תומכים אף באחת מן הרשימות
הקיימות, אך השוללים בפירוש ובתוקף
רשימה חדשה של בן־גוריון.
מסתבר, איפוא, כי מחנה הנמנעים, המתנגדים
לכל המפלגות הקיימות, מתחלק
כמעט שווה־בשווה בין מחייבי בן־גוריון
ובין שולליו הקיצוניים.
שבירת ממפא״י. המסקנה ממישאל
השבוע: החלוקה בין המפלגות הקיימות
נשארה יציבה, כפי שהסתמנה בקלפיות
הקודמות. אך אם יופיע גורם חדש, כמו
רשימה בן־גוריונית, ישתבשו כל החשבונות.
במיקרה
זה יסבול הימין אך מעט,
וגם הדתיים והשמאל הקיצוני לא ייפגעו.
אולם במרכז הטבלה עלול להתחולל שינוי
מכריע, שפירושו חיסולה של מפא״י ככוח
המכריע במדינה.
רוב מפא״י יוסיף ללכת אחרי לוי אשכיל•
בעוד שאוהדי בן־גוריון קיבלו כ־
407,בוועידת מפא״י, הם קיבלו בקלפי
הנטיונית רק ־ 29.27 מבוחרי המערך השמאלי.
אך למיספר זה יתווספו בוחרים
לא־מפא״יים, הרוחשים אהדה אישית לבן-
גוריון או לחבר צעיריו.
אם אמנם תקום רשימה כזאת, ואם
אמנם לא תשתנה דעת הבוחרים עד למועד
הבחירות, עשוייד, הכנסת השישית
לראות 27ח״כים של מפלגת בן־גוריון
לעומת 25ח״כים של המערך השמאלי.
אך קרוב לוודאי בי מספר זה לא יעמוד
של מערכת הבחירות
במיבחן המציאות
— כאשר המנגנון האדיר של מפא״י
יפעל נגד רשימה שלא יעמדו לרשותה
לא מנגנון ולא תקציב של ממש.

ע ת 1נ 1ת
ה ש לי ח יוחד
איש מבין חבריו במערכת הארץ לא
ידע איך בדיוק הגיע נפתלי לביא לשטוק־הולם.
שכן הוא לא נסע לשבדיה על
חשבון עתונו, והרושם האישי של חבריו
(המשך ב ע מו ד ) 18
* ד היינו: מכל המשת תפים בחלק הרא
שון של המי שאל, ב תו ספ תהמ שתתפי ם
(בעד ונגד) בזזלק השני של המי שאל, ש לא
השתת פו בחללן הרא שון.
העולם הזה 1445

עד מאינצ׳ דויד נן1-וויון
והניד אה שיסו! אשנור
ומייד לאחר מכן מיהר למסור את תוכנה
ללוי אשכול.
היתד, זו האזהרה הראשונה, כי שעת ההתמודדות
הסופית מתקרבת. כאשר נודע
לאשכול, כי בן־גוריון נפגש גם עם מנהיג
הליבראלים העצמאיים, קל היה לו לנחש
מה הציע: שבמיקרד, שהדתיים יצליחו לגרום
לנפילת הממשלה, יתנו הליבראלים יד ל-
נסיונו של דויד בן־גוריון להקים מייד ממשלה
חדשה, בלי אחדות־העבודה ובלי חלק
מוותיקי מפא״י.

נו ס נמס לניח ביג״

״האיש הזה!״

*תכו שאזהרה מוקדמת זו, היא שאיפ-
שרה ללוי אשכול להשיב להתקפתו ה־

דיו נמס דנית ביגיי

הפילוג הגדול

**פא״י של כל השנים לא קיימת
עוד!״ זעק דויד בן־גוריון ,״השד הכיתתי
נכנס בה.״
ועוד איזה שד!
במשך שבוע ימים׳ שהחל עם ישיבת
מזכירות מחוז תל־אביב, אי־אפשר היה לראות
את מפא״י, מרוב כיתות ופלגים. ובראש
המפלגים עמד דויד בן־גוריון עצמו.
הוא נתן את הדחיפה הסופית למחול-
השדים, כאשר קם, בנוכחותם של 70 עסקנים
תל־אביביים, והחל שופך קיטונות של
בוז ושינאה על ראשו של לוי אשכול. הוא
בז לראש הממשלה, הסביר, מפני שזה סרב
לחדש את חקירת פרשת לבון ,״בגלל פחד
מפני איזה תיבת פאנדורה.״
ואז באה הפצצה שזיעזעה לא רק את
מפא״י, אלא את המדינה כולה :״מי שמפחד
מתיבת פאנדורה איננו ראוי לעמוד ליד
הגה המדינה — אפילו אם איזה מרכז יבחר

לרגע קפאו שומעיו, אך מייד לאחר מכן
החלה סערה של קריאות .״פרובוקאסור!״
קרא חבר־מזכירות אחד למישנהו .״הוא
הורם את המדינה!״ קרא אחר לעבר בן־
גוריון. לאחר מכן הביעו כמה מן המשתתפים
את דעתם, כי אילו נמשכה הישיבה
עוד חצי שעה, היו העסקנים מגיעים לידי
קללות ומהלומות. אבל בן־גוריון הביט בשעונו,
הנמיך לפתע את הטון הצורמני
שלו, והודיע כי עליו ללכת. הוא לקח את
אשתו, שישבה כל אותה שעה בשקט, וצעד
החוצה בראש פמליה קטנה.
את שלו כבר השיג לערב זה.

הצעה סודית לשפירא
^ יה זוז דל, גילוי פומבי ראשון של
• היעד הסודי, אליו חתר דויד בן־גוריון
במשך שבוע קודם לכן. יעד זה היה: לגרום
לנפילתה המיידית של ממשלת אשכול.
להרוס במידה כזו את מעמדו הממלכתי של
יורשו, שגם המפלגה תשליך אותו מן המקום
שכבש לעצמו בצמרת. את המקום
שיפונה, ישוב ויתפוס דויד בן־גוריון הנוקם.
האיש,
שביסס בישראל את שלטון ה־קנוניות
המפלגתיות, ידע לאן עליו לפנות:
סודרה פגישה אישית בין דויד בן־גוריון
לבין ראש המפד״ל, חיים משה שפירא.
את תוכן השיחה ניתן לשחזר רק על־פי
הדו״ח ששפירא מיהר למסור לאשכול. בן-
גוריון היה גלוי בהצעותיו. תחילה הבהיר
למנהיג הדתי איזה אסון יהיה זה למחנה
הדתי אם יקום ויכון המערך בין מפא״י לבין
אחדות־העבודה. רק מסיבה זו, דמז,
כדאי למפד״ל לטרוף את קלפיו של אשכול,
לגרום לנפילת הממשלה ולביטול המערך.
אך נימוק זה לבדו לא שיכנע את שפירא.
בן־גוריון הפעיל נשק ישן, בו הסתייע לפני
כן בהצלחה רבה. הוא גילה לשפירא שמצבה
ד,בטחוני של המדינה מחמיר והולך.
יש דברים סודיים שאינו יכול לגלות אותם,
אבל המצב באמת קשה. אשכול אינו מסוגל
לעמוד בראש המדינה בשעה טרופה זו.
יש להפילו, ולהחזיר את ההגה לידיו הנאמנות
של הקברניט הוותיק.
הפעם לא פעל קסמו של בן־גוריון על
שותפו הוותיק. שפירא שמע את ההרצאה —

לו עוד פצצה רזרבית• ״אם יש חבר או
חברים בממשלה, שיש להם דעה עלי כמו
לאותו איש,״ תבע. ,ההיגיינה החברתית והציבורית
תובעת שישחררו את עצמם ואותי
משותפות כזו בעבודה. חובתם החברתית,
המוסרית והתנועתית היא להסיק את המס״
קנות.״
האיש, שעד כה נראה כמבקש פשרות
וכסוחד מפני התמודדות ישירה עם השד,
ניצב סוף־סוף על שתי רגליו ודיבר כאדם
שהחליט ללחום.

״בוגד ! ״

נודה *איצהן סהחדון נבאי הישיבה
פרועה של בן־גוריון בהתקפה־נגדית פרועה
לא פחות. שעד, שדברי בן־גוריון על תיבת
פאנדורה הידד,דו עדיין בחלל המדינה, קם
אשכול לפני מזכירות המפלגה וענה לבן־
גוריון כגמולו.
״החבר הזה מתרחק מן האמת!״ קרא.
ועוד :״החבר הזה לוקח לעצמו זכות או-
זורפטיבית!״ ועוד :״כל הרעש קם מפני
שלא השלמתי ולא הסכמתי לכוף את ראשי
ולכרוע ברך לפני איש אחד, כשהוא אינו
צודק!״ ובעניין תיבת פאנדורה :״אינני עומד
ומבקש על נפשי שתבחרו בי כראש הממשלה.
אבל עובדה היא שאתם שלחתם
אותי, כאשר העם לא רצה באותו איש כראש
הממשלה!״

לא היו אלה דברי חברים המתווכחים, או
אפילו דברי מתנגדים פוליטיים. היו אלה
דבריהם של שני אויבים מושבעים, ששוב
לא היה להם מה להסתיר.
אשכול הוסיף אומנם כמה משפטים על
הצורך לעשות מאמץ אחרון ולאחות את
הקרע. אבל הוא ידע — וכל חברי המזכירות
ידעו — שזה כבר מאוחר מדי. שאת
הקרע הזה לא תצליח מפא״י לאחות במשך
דור שלם. ששד הפילוג כבר משתולל בקיר-
בה. העובדה שבן־גוריון ואנשיו החרימו
את ישיבת המזכירות הראתה כי הפילוג
כבר קיים למעשה.
למחרת בבוקר הסתבר כי לוי אשכול לא
ירד, את כל תחמושתו בהתקפת־הנגד. היתד,

ך* אובדן הכלתי־רגיל הפתיע אפילו את
| | מקורביו של ראש הממשלה. היו כאלה
שטענו, כי חלק מן השבח מגיע למרים
אשכול, שעודדה אותו וחיזקה את רוחו
במערכה הקשה• אחרים אמרו, כי בחושו
הפוליטי המחודד הרגיש כי גלגל ההיסטוריה
מסתובב לטובתו, וכי אין לו מה
לחשוש מבן־גוריון. היו גם שהסבירו, כי
הגיע למסקנה שמוטב פילוג במפלגה מאשר
המשכת המלחמה הפנימית המתישה.
אדרבה, יצאו להם בן־גוריון ואנשיו החוצה׳
וישאירו אותו בראש מפא״י והמערך
הזוגי, ללא מתחרים המאיימים בלי הרף על
מעמדו.
אבל את עוצמתה האמיתית של התביעה
האולטימטיבית, שהשליך בפני אלה ״שיש
להם דעה עלי כמו לאותו איש״ ,אפשר
היה למדוד, יותר מכל, על־פי תגובתם של
אנשי המיעוט. במקום שיוסף אלמוגי ושמעון
פרס יגישו מייד את התפטרותם, החלד,
התרוצצות משפילה, כדי למצוא אמתלה
מדוע לא להתפטר.
בשלב זה נתפס שמעון פרם באלומת האור
האכזרית ביותר שאי־פעם האירה את
מעשיו הציבוריים. הוא הוצג באחד הרגעים
האומללים והעלובים ביותר של הקאריירר.
החלקלקה שלו. כי הוא נתפס בין שני המחנות,
כשהוא מנסה להעמיד פנים של
נאמן לשניהם. הוא הצליח רק לשכנע את
שניהם שהוא בוגד בהם•
את טעמה המר של המלה ״בוגד״ טעם
לראשונה דווקא מעל דפי העתון הנחשב
כמשרתו הנאמן ביותר. ידיעה קצרה ב־הארץ
מסרה, כי הוא מנהל משא־ומתן עם
לוי אשכול על קבלת מעמד של שר בממשלתו
הבאה. ללוחמים שניצבו משני
צידי הבאריקאדות במפא״י, יכול היה להיות
רק פירוש אחד לידיעה זו: שפרם מכר את
הצעירים, תמורת תיק בממשלת אשכול.
פרס לא חיכה לשמוע את האשמה מפי
חבריו במיעוט. הוא מיהר להכחיש את הידיעה
עוד באותו יום, ולמחרת פירסם
הארץ עצמו מיכתב הכחשה מאת סגן השר.
אבל על גבו אפשר היה לראות את סימני
הסכין, שננעצה שם בטעות על־ידי עתונו
הנאמן. פרס היה צריך לעמול קשות, כדי
לשכנע את חבריו כי אינו מנהל שום משא־ומתן
עם אשכול, וכי הוא נאמן להם ול־בן־גוריון.

שכאב במיוחד לפרס היתד. העובדה,
כי בעצם לא היתד, זו ידיעה נכונה. הוא
אומנם ניהל משא־ומתן עם אשכול בעניין
(המשך ב עמוד )18

אשה מופשטת
לבושה כדבעי.

הפסל שד

סיימור

ליפטון.

אם וירו
שיץ,

ויהודי ת

נח שב לאחת היצירות
הגדולות של ז׳אק ליפתלוייה
כילד על דרועו.

11נ ש יהודית הומיה: תינה נמות ישראל מס״ות בגן הפסלים של מוזיאון ישראל

פסל חי מאד

נוצר באמריקה, בידי אלי
| ן| ^ 7111ך
נדלמן, ולדעת יהודי ת

יכול היה להוות בן־זוג אידיאלי לטיול־בוקר.
תלבו שת ה של יהודית, ב ת מונ ה דו, מכנסיים
מתוצרת מכסיקו, שם ביקרה היפהפיה לפני
חודש וחצי. ב מל תח ת ה של יהודי ת מדור
מצויים בגדים רבים, מארצות שונות, אותם
רכשה בטיוליה. כאן היא מציגה רק חלק.

*** ני אירועים חשובים־מאוד אירעו
השבוע בעת ובעונה אחת. יהודית
מזור הגיעה לארץ, ומוזיאון ישראל
נפתח.
יש הטוענים שיהודית מזור הגיעה לארץ
לקראת פתיחת המוזיאון, ויש ה־1
טוענים שהמוזיאון נפתח לקראת בואה
של יהודית.
העולם הזה החליט לנצל את ההזדמנות
המיוחדת, ולצלם את שני האירועים הללו
זה מול זה. יהודית מזור הובאה לירושלים,
עם כל מלתחתה הגדולה, הולבשו,
בחלק ממנה ונלקחה אל גן הפסלים
של בילי רוז.
אבל אז התברר שהעניין אינו כל-כך
פשוט. לצלם את יהודית מזור לא היתה
שום בעייה. היא הייתה יפה ׳מאוד, פוטו־גנית
ומוכנה להיעמד בכל פוזה שתידרש
ממנה.
הקושי היה עם גן הפסלים. בילי רוז
לא הרשה לו להצטלם. הוא אמנם נפתח
כבר בפני הקהל, אבל עדיין לא היה
מספיק גמור בשביל לעמוד בפני מצלמות
ועיתונאים.
לא נשארה ברירה, אלא להערים על
הפסלים ועל קהל הסדרנים והשומרים שלהם.
יהודית מזור התחפשה לתיירת אמריקאית,
ואילו הצלם והמצלמה שלו התחפשו
למלווים שלה.
הסדרנים אמנם חשדו בהם. ביחוד במצלמה
ובצלם, שלא נראו כמו אמריקאים.
אבל כל החבורה המחופשת הזאת הצליחה
להערים עליהם, לבלבל אותם בין השבילים
הבלתי גמורים, ולצלם את יהודית
בחברתם של טובי הפסלים בגן.
מה שעזר להם בכל העניין היו הבגדים
של יהודית. משום שלאחר כל
צילום יצא הצוות מהגן, רץ מהר למלון
הנשיא, החליף ליהודית את הבגדים
וחזר לגן. הסדרנים לא הבחינו בכך שהחבורה
נשארה אותה החבורה, ורק בגדיה
התחלפו.

שלה, ועם האמא שלה. היא ניקרה שם
את עיניהם של כל הפסלים והתמונות.
אחר־כך, כיוון שבינתיים הפכה חברת
הליגה של ידידי מוזיאון ישראל, היא
הוזמנה למסיבה בגן הנשיא. היא שמחה
מאוד על הכבוד שנפל בחלקה. לבשה
שוב איזה חמש מאות דולאר, והתכוננה
ללחוץ את ידו של הנשיא וכל חברי
הממשלה, ולהגיד להם כמה שהגן שלהם
מצא חן בעיניה.

אבל כשהיא הגיעה למקום התברר לה
שנפלה למסיבה הלא נכונה. זאת לא היתה
מסיבת גן מפוארת, אלא קוקטיל המוני,
בגן הציבורי שבמרכז העיר. היא מיהרה
להסתלק משם.
עכשיו, אחרי כל החגיגות, היא מסתובבת
בארץ. פעם היתר, מתרוצצת על שפת־היס
ובבריכת־השחיה של תל־אביב, שזופה כמו
פסל נחושת, אבל יותר יפה. אך באמריקה
זה לא מודרני להיות שחומה, ולכל הדיעות

רק כמה פרוות

ן ם ום והכנו ד

יייי*

יזיזי״

אי ט ל קי

ר שם

חאר

ך • ניגוד לפעמים הקודמות היה, ה־
^ פעם, ביקורה של יהודית בארץ אמי
נותי בלבד. היא לא באה הנה להראות
את הפרוות שלה, או את הבעל שלה,
או את האופנות האחרונות באמריקה.
היא באה רק לפתיחה של המוזיאון,
למרות שהיא לא נימנעה מלהביא כמה
פרוות מינק קטנטנות, כמה סיפורים על
בעלה, וכמה פרטים על האופנות האחרונות
באמריקה.
את ההזמנה לפתיחה היא קיבלה מחבר
שלה, פרקם ג׳ורג׳ ,שהוא גם חבר הליגה
של ידידי מוזיאון ישראל, וגם תרם
הרבה כסף למוזיאון.
היא הופיעה בפתיחה עם חליפה לבנה
של בן צוקרמן, שמחירה חמש מאות
דולאר, עם פרוות מינק שקנתה לאמא

זורקת הדיסקוס

בפוז ה הירואית. לדברי יהודית , :כ ן, בערך, אני מתארת לעצמי א(
ד׳ארק.״ הדיסקוס הענקי, הע שוי נחו שת, הוא יצירתו של הפסל
וינס, והוא מוצב על הטראסה ה קיצונית של הגן, מול בניין הכנסת החדש. הוא מדהים את הצופה

הגבורה

הוא פסל של אוסיפ צצ־קין,
א מן יהודי, יליד
ברית־המועצות, שהיגר לארצות־הברית, התנצר
וזכה לפרסום רב בעולם הפיסול.

נערת פיקאסו

תלוייה בתוך אחד ולאולמות של ה מוזי און. מתוך כבוד
ליצירה ולמעמד, לבשה יהודית חליפה אלגנטית ו שקמה,
בכחול־לבן, משל עמנואלה קאן, מתכננת־אופנה צרפתיה, המלבי שה עתה את צעירות פאריס.

יהודית מזור היא עתה יפר,פיה אמריקאית
מודרנית. זאת אומרת, חיוורת ורזה. היא
משתמשת בכובע בעל שוליים ענקיים, המכסה
לה את הפנים עד לצוואר. שני חורים
מאפשרים לה לראות את אור השמש —
דרך משקפיים כהים.
כל זה יוצר בעייה חמורה למדי: איך
להסתובב בארץ בלי להשתזף. תשובתה של
יהודית: אי־אפשר. וזאת, למרות שבאה מצויירת
במיטב האביזרים להיות חיזזרת. היא
גורבת גרביים לבנים עבים, משתדלת שלא

לצאת מבית הוריה בשעות הבוקר.
ממה בכל זאת השתזפה? כנראה מן המבטים
הלוהטים של הגבר הישראלי.
אם בכל זאת הסתכנה, וחשפה את יופיה
העדין לקרני השמש בגן־ד,פסלים, היה זה
רק למען בעלה. הוא נשאר בניו־יורק, כי
הסתכסך עם הפקידים הישראליים, שהתעקשו
בפעם האחרונה לגייס את אשתו לצבא,
למרות היותה נשואה. היא החליטה
לשתפו בחוויות המוזיאון החדש׳ והלכה
מפסל לפסל כדי לאסוף מזכרית למענו.

זו גור זו
ה מ מונה

האשה ה מ תכ תית היא
אלמונית, אפילו בשביל
נן־הפסליס מטעם ה מוזי און.

איש ואשה
פסל,

ג׳יימס
.גודלו.

המורכבת מיצירתו של ויליאם זוראק ,״אם

וילד״ ,ו מיהודי ת מזור, שהצטרפה מן הצד.

הפסל בולט על רקע מעקה הבטון האפור, מ שוח בנו צו ת זהב.

ף ן * ןמךן כפי שעיצב אותה אמיל אנטואן
11111141
בורדל, בפסלו ״הלוחם ממונטא־
]1111117
באו״ ,הפחח שלו מעייפת, אן לא פחות מזו של יהודי ת מזור.

ישראל

אתרו!״

נסר החוות
״ חרות

בכבלים״.

יהודי ת

אריסטיד מאיול
.ליצירתו קרא ניצבת ב ד מו תו,

8ה פי לו גהג דו ל 0 1
(המשך מעמוד ) 15

זה — אבל לפני חודשים רבים, כאשר
נידמה היה כי ניתן יהיה איכשהו למנוע
את הקרע הסופי במפא״י• פירסום הידיעה
הישנה, דווקא עכשיו, הוא אשר חרה לו.

_ הכניעה לאשכול

־ערסום צ״מש

4 0 0 1111־

הנחיות בב חיר ת מוסד או
קורס מיקצועי טכנולוגי
התפתחותה הטכנולוגית של המדינה הביאה לפתיחתם של
מוסדות שונים המציגים עצמם, בפני הציבור, כמוסמכים
להוראת מקצועות טכניים ואחרים, וכמורשים להעניק
״תעודות־חסמכח״ במקצועות אלה.
להלן המצב העובדתי

על כל מגמת לימודים מוס מכת ג טכנאות — לחיות גגי קו ח משרד
החינוך (טכנאים — גוער) או משרד חעבודח (טכנאים — מבוגרים).
על כל מגמת לימודים מוס מכת בשרטוט בניין, אדריכלי, מכונות
ומפות — לחיות בפיקוח חשתדרות הטכנאים.
על כל מגמת לימודים מוסמכת בריחוט ועיצוב פנים — לחיות
בפיקוח משרד חעבודח.
על כל מגמת לימודים מוס מכת בגרפיקח שימושית — לחיות בפיקוח
אגודת הגרפיקאים.
על כל מגמת לימודים מוסמכת ביחסי ציבור — לחיות בפיקוח
האיגוד הישראלי ליחסי ציבור.

לומדים והורים!
בבואכם להרשם ולרשום את בניכם למגמת לימודים
במכון מקצועי־טכנולוגי, כלשהוא, עליכם לבדוק ולוודא
באם מגמת לימודים זו או מכון זה נמצאים תחת פיקוחו
של אחד מהמוסדות הממלכתיים או הציבוריים, לעיל.
כי רק מגמת לימודים הנמצאת בפיקוח, מבטיח:
א) רמת לימודים נדרשת.
ב< תעודה מוסמכת ומוכרת.
מוגש על ידי
האגף ליחסי ציבור של

מוסדות המכללה הפוליטכנית
רחוב המסגר ,62 תל־אביב, טלפון 36487

^ יבלת ליי ת זו היתד, כאין וכאפס למה
\ £שעוד היה צפוי לפרס. הרגע המשפיל
בא ביום השישי, מייד אחרי שלוי אשכול
תבע את התפסרותם של אלה החושבים כי
איננו ראוי להיות ראש הממשלה. אשכול
עזב את ישיבת מזכירות המפלגה בצהרים,
ומייד לאחר מכן קרא אליו את פרם .״האם
אתה חושב שאינני ראוי להיות ראש ממשלה?״
שאל אותו, בלי שמץ של אותה
פייסנות רכרוכית.
כל החלקלקות לא עזרה לפרס. הוא יכול
היה ברגע זה להזדקף ולומר :״בן־גוריון
בנה אותי. בן־גוריון העלה אותי למעמדי
הנוכחי. אני חייב לו את נאמנותי הבלתי־מסוייגת•
אני מתייצב לצידו במלחמה זו.
אני מגיש את התפטרותי — ולעזאזל ה־קאריירה!׳׳
אבל
מאז התפטר דויד בן־גוריון לפני
שנתיים, עשה פרס הכל כדי להימנע מנקיטת
עמדה כה חד־משמעית. הוא בלע כל
עלבון שאשכול מצא לנכון להגיש לו, ובלבי
שלא לאבד את עמדתו; שלא לשים
קץ לקאריירה היקרה שלו. לבן־גוריון הודיע
שהוא נאמן לו, ואת הנאמנות הזאת אף
ביסא בכמה נאומים פה ושם. אבל לאשכול׳
בשיחות פרטיות, הבטיח שהוא כבר
איש שלו. שהוא רק מעמיד פנים כנאמן
לבן־גוריון.
גם עתה הלך באותה דרך. הוא ענה לאשכול,
כי אינו חושב כמו דויד בן־גוריון.
הוא אמר לו שהוא סבור בהחלט שהוא
ראוי להיות ראש הממשלה.
למען הסדר הטוב, שאל את אשכול אם
הוא רוצה שיגיש את התפטרותו. בתנאים
אלה, ענה לו אשכול, אין צורך שיתפטר.
אבל הוא לא שמר את הכניעה בכיד. דובריו
דאגו לפרמט את תוכן השיחה בעתונים.
וכף, בפעם השניה באותו שבוע, החלו אנשי
בן־גוריון להאשים את פרם בבגידה. הפעם
היה כעסם חריף הרבה יותר.
המערכה הבאה התנהלה בביתו של יוסף
אלמוגי בחיפה. אחרי האולטימטום של אשכיל׳
נדברו ראשי המיעוט להיפגש כדי
לקבוע מה תהיה תשובתם של אלמוגי וכים•
בטוף הפגישה הוחלט שהשניים לא
יתפטרו, מכיוון שהמלחמה עם אשכול היא;
בעצם׳ על מישור מפלגתי, ואינה מחייבת
הסקת מסקנות במישור הממלכתי.
החלטה זו העידה על פחדם של ראשי
המיעוט מפני הצעד הגורלי והסופי — ה־פילוג•
הם ידעו, כי כל עוד לא יתפטרו
השניים, תיוותר נקודת־מגע כלשהי. אם יש
לנתק גם נקודת״מגע זו — יחליט על כך
דויד בן־גוריון אישית. הזקן נתבקש סל-
פונית לשוב משדה־בוקר לתל־אביב, על-
מנת לומר את דברו.

איום גלוי מסי י דיד
^ ודם כטרם יכנ סו ראשי המיעוט ל־
\ * בי ת המרובע בשדרות הקרן־הקיימת ב־תל־אביב,
הובהר היטב דברם של הדוחפים
לפילוג. הוא הושמע מעל עמודיו של הארץ,
הנושא מן היום הראשון את דגל מלחמתם
של בן־גוריון ונעריו באשכול.
המאמר הראשי היה מוקדש כולו להתקפי׳
ישירה על אלמוגי ועל פרס. זכותו של
אשכול לדרוש את התפטרותם׳ קבע המאמר,
וחובתם של השניים היתרי להתפטר.
אך מלאכת ההתנפלות הפרועה ביותר
הושארה דווקא לשבתי טבת, ידידו האישי
של שמעון פרס• בשני טורים של בוז לוהט,
נתן טבת לידידו לטעום את טעם ההשנד
צות הצפויות לו — אם ימשיך בנסיונות
ההתחמקות שלו, או אם יבגוד בדויד בן־
גוריון ובמשה דיין, במסעם אל הפילוג.
״יש אשר אולי השתעשעו ברעיון שמלחמת
בן־גוריון טובה לחיזוקם במקומם
אצל הרוב,״ הזהיר טבת .״צר וכואב יהיה
לראות את בן־גוריון, שהוכה תחילה על־ידי
ראשי הרוב, נעזב על־ידי ראשי המיעוט,
כאשר עליהם ל ש * שכר כלשהו בעד דבקותם
בדעות המזוהות עם שמו. רק האמיצים
ראויים להזדהות אתו ולשאת את שמו.
אלה, כנראה, מעטים גם מהמיעוט.׳׳
אך גם בן־גוריון היסט, ברגע האחרון, לגרום
לפילוג רשמי מיידי. הוא החלים על
תכסיס־השהייה. בסוף הפגישה בביתו מסרו
ראשי המיעוט שהם תובעים את כינוס
ועידת המפלגה, כדי שזו תחליט על העמדת
בן־גוריון בראש רשימות המפלגה בבחירות.
רק אם לא תתקבל בקשתם, הודיעו, יהיה
פילוג.

במדינה
( ה מ שן נזממוד ) 14

היה, כי אינו יכול להרשות לעצמו עתה
טיול פרסי לחו״ל.
אולם החידה של מימון הנסיעה היתה
כאין וכאפס לעומת השאלה השניה ששאלו
את עצמם: כיצד ידע להגיע ל-
שטוקהולם בדיוק במועד הנכון, כדי לד
דווח טלפונית על גילוי רשת נאצית שפעלה
שם בתיאום עם שגרירות מצרים?
בעוד שיתר עתוני ישראל היו נאלצים
להסתפק בידיעות הקצרות של הסוכנויות
הבינלאומיות, סיפק לביא להארץ דו״תים
אישיים ארוכים.
הסבר אחד היה: ללביא יש מזל בלתי־רגיל,
להימצא בשסוקהולם הרחוקה דווקא
ביום בו מתגלה סיפור כה סנסציוני
של צייד־נאצים מוצלח. אלה שלא האמינו
במזל העיוור נזכרו כי אותו כוזב
מילא תפקיד בפרשת המדענים הגרמניים,
שבעקבותיה נאלץ הממונה על שרותי ה־בטחון
להתפטר.
מי עזר דעתונאיסץ אז היה לביא
אחד מארבעה עתונאים ישראליים, שקיבלו
תידרוך מיוחד מאת הממונה ונשלחו לאירופה,
כביכול מטעם עתוניהם. משם
הבריקו ארצה חומר על המדענים הגרמניים,
שסופק להם מתיקי הממונה, ואשר הוצג
לפני קוראיהם ולפני העולם כאילו היד,
כולו גילויים עתונאיים תמימים.
הקשר ישן זה העלה את השאלה: האם
מישהו בישראל רמז גם הפעם ללביא ש־

מוצא־להורג אלי כהן
חדירה לצמרת הצבאית

כדאי לו לנסוע לאירופה, כדי לדווח משם
על הרשת הנאצית.
באופן רשמי, לא היד, לשום שירות
ישראלי חלק בגילוי הר שת, אף כי הנאצים
השבדיים — בראשותו של לונדם־
דאל — נתבקשו על־ידי דיפלומטים מצריים
לבלוש אחר סגל השגרירות הישראלית,
ולאסוף חומר על יהודים חשובים
בשבדיה• הגילוי המרעיש הוצג כולו כ־היש|גם
של שני כתבי העתון המקומי
אקספרסן. אולם החומר שהעתונאים מסרו
לפירסום היה מושלם מדי, ובעל חותם
בלשי מובהק מדי, כדי שלא תועלה דדי
שאלה: האם לא קיבלו עזרה משירות
חשאי כלשהו?

ריגול
י שראלי בד מוווק
בפעם הראשונה שהותר לאזרחי ישראל
לדעת על קיומו של אלי כהן, השבוע, היה
זה כדי לשמוע כי הוא ניתלה בכיכר המרכזית
של דמשק. במשך שלושת החודשים
שעברו, מאז הודיעו הסורים בי המרגל הישראלי
נעצר, העסיקו עלילותיו ותהליכי
משפטו את העתונות והטלביזיה ברחבי העולם.
אך בישראל הוחלט להצניע את הפרשה,
בנימוק הרשמי כי פירסום עלול
להפריע לנסיונות הנואשים להציל את חייו.
מן הרגע הראשון היה ברור, כי אין כל
סיכוי לנסיונות אלה. אשתו של אלי עזבה
את שלושת ילדיה הקטנים (הצעיר בהם,
בן ארבעה חודשים) וטסה לפאריס. אולם
העולם הזח 1445

הקיץ מעדיפים את
נווי הקיט המקסימים של

אוססויה

אדי בהן וידידה ערביה בביירות
גיוס נ שות החברה הגבוהה

שומרי השגרירות הסורית גירשו אותה, כאשר
ביקשה לשוחח עם השגריר, כדי שיתיר
לה לבקר את בעלה בכלאו. שניים
מגדולי הפרקליטים של צרפת, שנטלו על
עצמם את הגנת הישראלי, הושבו ריקם. אף
לא הותר להם לפגוש אותו, מאחר שבית־הדין
הצבאי המיוחד קבע, שאין למרגל
אשר הודה באשמה זכות להגנה משפטית.
כאשר פורסם לפני שבוע ימים גזר־דין
המודת, רבו פניות מצד אישים כמו דה־גול
והאפיפיור, ושל מפלגות, ממשלות ואגודות
בינלאומיות אל דמשק, לבל תוציא
את המרגל הישראלי להורג. ישראל אף
הציעה להחזיר ׳לסוריה שלושה מרגלים
שפוטים, ובלבד שכהן לא יוצא להורג.
לשווא. ביום שני זה אישר הגנראל אמין
אל־חאפז את גזר־הדין, וכעבור שעות ספורות
הוצא אליהו בן שאול כהן ,40 ,להורג.

דמשק היתד, מוכרחה לעשות משהו
קיצוני, בפרשה שלבשה משמעות חמורה
קיצונית לגבי סוריה.
סיור ׳מודרך בחזית. אליהו כהן,
יליד אלכסנדריה, חי במשך ארבע שנים
בדמשק, כערבי יליד ביירות בשם כאמל
אמין תאבת. הוא הגיע לשם מצוייד בזהות
מושלמת, ובהמלצותיהם של ערבים חשובים
מאוד. הם כולם העידו עליו, כי הוא בן
למשפחת מהגרים ערביים, אשר השתקעה
בארגנטינה.
בדמשק הציג את עצמו כלאומני ערבי,
שהחליט לשוב למולדת אבותיו, כדי ליטול
חלק במאבק הגדול לתחייה לאומית. מכתבים
שהביא עימו מעתונאים ודיפלומטים
ערביים בארגנטינה פתחו לפניו את בתיהם
של כמה מן המשפחות הסוריות החשובות
ביותר. ואילו ההון הרב שעמד לרשותו
פתח לפניו את שערי החברה הסורית, והוא
הפד לאחד מאנשי־החברה המפורסמים והמבוקשים
ביותר.
חברו הטוב ביותר היה קצין צעיר בשם
מעזי זהר־אל־דין, בנו של הרמטכ״ל הסורי
לשעבר. כאשר היה הקצין הצעיר בא לדמשק
לחופשה, היה מתאכסן אצל ידידו
תאבת. שלוש פעמים לקח את הידיד לסיור
לאורך הגבול עם ישראל. בדרך הסביר לו
בגאווה את מערך הכוחות, לעג על הישראלים
אשר אינם יודעים על הקמת ביצורים
סודיים. במסה שלו באל־חמה, מדרום־מזרח
לכינרת, הראה לו את מפות האזור, והסביר
לו את המערך הצבאי.
הוא הצליח לכבוש עמדה כחבר הנהלת
סניף הבעת בדמשק, ומאוחר יותר אף נשלח
מטעם מפלגה זו לערוך מגבית מיוחדת בארגנטינה.
בגלל
קשריו עם הגולה הערבית, הוטל
עליו לשדר תוכנית קבועה בשפה הצרפתית,
אותה כיוון רדיו דמשק אל הערבים בארצות
אלה. הוא השתמש בשידורים אלה כדי להעביר
ידיעות לישראל.
כל הפרטים האלה התגלו בעת המשפט
בדמשק. כשם שהתגלה, כי ״גדול המרגלים
הישראליים״ נכח אפילו בשעת תימרון של
חיל־ד,שריון בחזית.
העולם הזה 1445

הסורים התחילו לחשוש שמשהו לא בסדר,
רק אחרי שבתקרית־גבול פגעו תותחנים
ישראליים פגיעות קשות ומרוכזות
במערך ביצורים חדשים, שקודם לכן לא
ידעו הישראלים על קיומם. כאשר החל
קול ישראל משדר ידיעות פוליטיות סודיות,
שעות ספורות אחרי שנתקבלו ההחלטות
בצמרת הבעת, היה ברור כי הדליפה היא
ממקור גבוה מאוד.
איך נ תפס? לדברי הסורים, גילו את
כהן אחרי מעקב מדוקדק וממושך. ד,ש.ב.
שלהם הגיע למסקנה, כי מישהו משדר בקביעות
לתל־אביב. לאט־לאס איתרו את
מקום השידור, ובשעה שמונה בבוקר התפרצו
_לדירתו של תאבת, ברובע הווילות
אל־רומאנה, ותפסו אותו בשעת השידור.
המכשיר היה מוחבא בתוך ניברשת.
גירסה אחרת אומרת, כי המשדר נתגלה
לגמרי במיקוד״ לאחר שהצבא הסורי קיבל
מערכת ראדאר חדשה ורגישה. לצורך ניסו־ייה,
הוציאה המפקדה הצבאית באזור דמשק
הוראה האוסרת את השידורים באותו בוקר.
כהן, שלא ידע על ההוראה, שידר את מיש־דרו
היומי, כרגיל, ואז נתפס.
קשה לדעת אם גירסות אלה אמנם נכונות.
כי כנגדן קיימת גירסה מצרית, לפיה
הצליח תאבת עד כדי כך לחדור לצמרת
הפוליטית והצבאית של סוריה, שבעת סיור
ראש הפיקוד הערבי המשותף, הגנראל עלי
עלי עאמר׳ לאורך הגבול הסורי, נילווה
אליו המרגל הישראלי כחלק מן הפמלייה
הרשמית. באותה הזדמנות צולם הגנראל,
והתמונות פורסמו בעתונות הערבית. אנשי
הביון המצריים זיהו את איש־החברה הדמשקאי,
שנצמד אל הגנראל עאמר, כאלי
כהן, יליד אלכסנדריה, אשר ישב ב־1956
במחנה־מעצר מצרי, בעקבות מיבצע סיני.
הודות לעירנותם, התפארו המצרים, נתפס
המרגל הישראלי.

לימי קיץ ארוכים קיט נפלא על פסגות
הרים ועל שפת אגמים מקסימים. פנסיון
מלא החל מ $ 30.00*-לשבוע. טיולים
ענוגים החל מ־י $ 35.00ל 5-ימים.

£ $א £1811
תל־אביב, רח׳ אלנבי ,94 טל 621573/4 :

רווקים

ורווקות

״מועדון
צעירי עוזי״
מארגן עבורכם־
סיורים לאיטליה, שויצריה, הולנד, לוקסנבורג, אנגליה, צרפת
תאריבי ההמראות במטוס ״אל על״
)2מ־ 1.8עד 30.8
)1מ־ 11.7עד 9.8
הטיולים ערוכים ומאורגנים במיוחד לחוג הצעירים
ומחירם רק 1 7 7 0ל״י

דבר אחד ברור: אלי כהן פגע בבטחונה
של סוריה יותר מחטיבת צנחנים. מה שכאב
עוד יותר למנהיגי סוריה: הוא סיפק למצריים
נשק עצום, שבעזרתו יכלו לקעקע
את יסודות אל־בעת. כי הם לא תיארו אותו
רק כאיש שהצליח לחדור לספירות הגבוהות
של הצבא והמפלגה, אלא גם כאיש שלכד
את גדולי סוריה ברשתו — בנצלו את
חולשתם ליין, נשים ומותרות.
העובדה שבין 500 העצורים היו 17 נשים
— דיילות, מזכירות יפות, נשות־חברה —
שימשה הוכחה לטענות, כי אלי כהן היה
מארגן אורגיות בדירת־הפאר שלו. באורגיות
אלה, סיפרו עתונים לבנוניים, צילם קצינים
ומדינאים בכירים בפוזות אינטימיות. בעזרת
צילומים אלה סחט מהם את האינפורמציה
הסודית-ביותר של סוריה ושל העולם הערבי.
ואילו
בדירתה בתל־אביב, האמינה נאדיר,
כהן כי בעלה עובד כם וכן־נום ע באירופה.
פעם בחצי־שנה היה בא לחופשת־בית, וממטיר
מתנות ואהבה מטורפת עליה ועל ילדיו
הפעוטים. כאילו רצה לפצות אותם מראש,
על האבידה שהוא ידע כי תבוא באחד הימים.

בנוסף
לכרטיס הטיסה

פנה לידידך
סוכן הנסיעות

טיול

אביב

במחיר מיוחד 1 4 2 0ל״י
איטליה, שויצריה, הולנד, צרפת
מ־ 20.6.65 עד 13.7.65
בא גי המולדת
פרטים

והרשמה:

מקא תו ר ס בע׳־מ
רח׳ הבנקים ,4חיפה, טל 523146 — 521034 .
פרסום אדמון בע״מ
.העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותה יש ר אל י
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8סלפוז ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, תל־אביב,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע*מ.

במדינה
11ת 1ד ^ ז § ו
לדעת לדבר
אנגלית נכונה.

הקורס שלנו
בכתב

יתן לך בטחון
לנהל שיחה
באנגלית מדוברת.

ההסברים הברורים בעברית
ובאנגלית יאפשרו
לך ללמוד בקלות
ובהנאה.

קורס אידיאלי
לתלמידי תיכון
או מבוגרים ברמה
מתקדמת .

שלח לנו גלויה
ונשמח לשלוח לך
שעור לדוגמא
ללא התחייבות.
בי תספרל 1נו־11
רח 1ב בי א לי ח24 1ת.ד:ו 28רמת גן

אקדחי המנהלים היו בתיקים -או אקדחי״

י שראליאדה
• ידיעות אחרונות:
זו הפעם הרא שהיז שי שוב יהודי יוקף
עירוב עס בקרה אלקטרונית, שיפעל בכל
שעות היממה ויפקח על שלמות העירוב
במקום.
המועצה הדתית באופקים ה שקיעה 10
אלפים ל״י לשם הקמת עירוב חדי ש ויעיל,
הע שוי צנו רו ת בעובי 4צול, עליהם נמתח
כבל פלדה, מסביב לעיירה, לאורך 8ק״מ.
כל קטע מהעירוב החדש צ מוד למרכז
בקרה, הנמצא בפ קו ח מתמיד. מנורה אדומה
המצויה בו תידלק עם פגיע ה בעירוב.
עד כה היה עובד המועצ ה הדתית הולך
כל שבוע סביב אופקים ובודק ת קינו תו
של העירוב, שהיה נקרע לעתים תכו פו ת
בשל הרוחו ת החזקות של המב.

מ שפט
׳ 1חהודדת
מה קורה כשבתעודת־הזהות של אזרח
ישראלי לא רשום תאריך הלידה המדוייק
שלו, אלא רק שנת הלידה?
פרט קטן זה עשוי לעיתים להזיק,
כפי שקרה לא פעם בבירור בקשות לפיצויים
מגרמניה. במיקרים רבים מסוג
זה עוכבה הבקשה, והמבקשים נאלצו
למסור הצהרה בשבועה בפני נוטריון על
תאריו לידתם המדוייק.
השבוע התברר כי פגם ברישום הגיל
בתעודת־הזהות הציל צעיר ישראלי מעונש
חמור. האשמה שהיתר, תלויה נגדו:
בעילת קטינה. העונש המירבי: ארבע־עשרה
שנות מאסר.
איך אפשר לזכור? הצעיר ישב
על ספסל הנאשמים באולמו של השופט
המחוזי עזרא יורן, הקשיב לטענותיו של
התובע, לא הניד עפעף. הוא היה האיש
היחידי באולם שלא התרגש למשמע האשמה
החמורה שהועלתה נגדו, ציפה
בקוצר־רוח לתורו של פרקליטו, עורך
הדין ישעיהו לויט, שיעלה את טענותיו.
לאחר שהתובע גולל בפני בית־המשפט
את פרשת האשמה, קם הסניגור לשאת
את דברו. הוא הפתיע את השופט ואת
קהל הסקרנים, בהצהירו כי שולחו אינו
מכחיש בי קיים יחסי־מין עם הצעירה.
הכדור עבר לידי התובע. הוא הזמין
את הצעירה לעלות לדוכן העדים, התכונן
להמטיר עליה את שאלותיו. במשך הדקות
הבאות התנהלה באולם בית־המשפט השיחה
הבאה:
שוד היהלומים
הגדול י
*ש מיספרים הניראים דמיוניים, שרק ב׳
קושי הם נקלטים במוחו של האזרח הרגיל.
מספר כזה, למשל, הוא 4000 קאראט
של יהלומים. זהו משקלם של היהלומים שנשדדו
ביום השישי האחרון במלטשה אחת
בתל־אביב.
לפי אומדן ערכה של הסחורה השדודה,
היה זה השוד המזוין המוצלח ביותר שבוצע
עד כה במדינה. מתוך 4000 קאראט
היהלומים שנשדדו, ס/ס 80 היו מעובדים למחצה
600 .יהלומים, ביניהם 40 יהלומים
גדולים, שמשקלם הגיע ל־ 50 קאראט, היו
מעובדים לגמרי: פרי עבודתו של המיפעל
ביום השישי האחרון. יחד עם היהלומים
נשדדו כמאה קופסות פח, שהכילו סחורה
המיועדת לעיבוד.
רק בדרך נס יכלו פועלי המיפעל להמשיך
בעבודה. כי השודדים לא השגיחו
בקופה שניה שנמצאה במשרדי המלטשה,
אותה קופה בה שמורים מדי יום יהלומים

נות גדולים מבדילה בינו ובין אולם העבודה.
כל המיפעל נמצא בקומה שלישית של
בית ישן.
בעל המיפעל לא נמצא בדרך כלל במל:
טשה. הוא יושב במשרדו, ברחוב אחוזת־בית.
הוא נותן אמון מלא במנהל המיפעל,
משה בלאווים. פעם בשבוע, ביום השישי
אחרי העבודה, בא אפרים קוצ׳נר לקבל
דו״ח על העבודה השבועית. פרט לבעל
המיפעל ולמנה,לו, השתתפו הפעם בישיבה
שני מנהלי העבודה, שלמה מרין ושמחה
פינקלשטיין.
חמש דקות לפני כן עזב את המיפעל אחרון
הפועלים. הוא סיים את עבודתו ומסר
את הסחורה המעובדת למנהל. שתי דקות
אחריו עזב את המיפעל נג׳יה לוי, המוכר
בכינויו ״במבי״ .במבי הביא עמו שישה
יהלומים. חמישה מביניהם היו מעובדים.
השישי, הלא מעובד, היה בגודל חמישה
קאראט. באותו ערב נעצר במבי על־ידי ה־

1התוכן } :ב איז ה תאריך נולדת?
העדה: נולדתי ב שנת . 1947
התובע: כן, אבל מ הו התאריך ח־מדוייק?

עדה: אני לא יודע ת מ הו התאריך
המדוייק.
התוכע: מה רשום בתעודת הזהות?
הערה: בתעודת הזהות לא כ תוב התאריך
המדוייק. כ תוב רק כי נולדתי בשנת
. 1947
התובע: מתי את חוגג ת את יום-
ההולדת שלך?
הערה: אני לא חוגג ת יוסילהולדת בכלל.

ה־התאריך
שבעה
.תאריך־

התביעה הבא היה אביה
צעירה. גם הוא לא זכר את
המדוייק .״יש לי, ברוך השם,
ילדים. איך אני יכול לזכור את
הלידה של כל אחד מהם?״
כאשר סיים התובע את החקירה, היה
ברור כי הוא לא הצליח להוכיח כי הצעירה
היא בחזקת קטינה. לסניגור לא נותר
אלא לצטט פסקי־דין קודמים, לפיהם נחשב
כתאריך הלידה, במיקרים מסוג זה, יום
האחד בינואר של אותה שנה.
השופט קיבל טענה זו, קבע כי הנאשם
אינו חייב להשיב כלל על האשמה.
כי נערה שנולדה באחד בינואר 1947
כבר עברה את גיל ה־ — 18 הגיל בו
הופכת קטינה לאשר, מבוגרת לכל דבר,
כולל הדבר הקרוי בלשון־החוק — בעילה.

עסקים
מ פי סלכיס
יושב־ראש המועצה הדתית בעיירת־העולים
שדרות, רפאל אלמליח, הוא עסקן
מסור לתפקידו. הוא דואג לפקח אישית
על רוב ענייני המועצה, מקפיד לשמור
(חמשך ב ע מו ד )24

היהלומים שנותרו: נאוה היו 4000 חקאואס שנשדד
שנועדו לעיבוד ביום המחרת. היא הכילה
150 קאראט של יהלומים.
השודדים לא הסתפקו באוצר הענקי של
היהלומים שנפל לידיהם. עשרים דקות השוד,
במלטשה שבפינת הרחובות יצחק שדה־שונצ׳ינו
— במרכז התעשייתי של העיר
— הביאו לפושעים גם רווח נקי אחר:
6500ל״י, ואקדח, השייך לבעל המיפעל.
השוד היד, מוצלח לא רק מבחינה זו.
תיכנונו וביצועו המדוייקים הוכיחו, כי הפעם
ביצעו אותו אנשי עולם תחתון בעלי
ותק ויידע מקצועי מעולה.

תודמקזע בידיים עצבניות

ן * שעה וזיתה ארבע וחצי אחרי הצרי־
1 1רים. כמו בכל יום שישי אחר, התאספו
אנשי הנהלת המיפעל של אפרים קוצ׳נר במשרד
המלטשה. רק מחיצת עץ עם הלו־

משטרה, כחשוד בקשר לביצוע השוד.
בשעה ארבע ושלושים היו אפרים קוצ׳־
נר ומשה בלאווים שקועים בשיחה רעשנית
על ענייני המיפעל. גם הם וגם חבריהם, שנמצאו
בחדר, לא השגיחו בשני האלמונים
שחלפו ליד שמשות המחיצה .״הכל היה כה
קרוב לגמר העבודה, שהיינו בטוחים שזה
מישהו מהפועלים שחזר למיפעל,״ סיפר
בלאווים.
שני המנהלים הפסיקו את שיחתם הקולחת
כשדלת המשרד נפתחה, וקול מעוצבן
ציווה :״ידיים למעלה!״ בפתח הדלת עמד
גבר נמוך ורחב כתפיים, שהבש על ראשו
כובע גרב שכיסה את כל פניו. הוא החזיק
בידו תת־מקלע מדגם לא מוכר. הנוכחים
היו בטוחים שלא היד, זה סטן או עוזי.
קרוב לוודאי שהיה זה תת־מקלע מדגם
קרל גוסטאב.

״שכבו על הריצפה!״ היתד, פקודתו ה־

השוודים היו ביו
אביב פריצות רבות לקופות של מלטשות
יהלומים — תופעה חדשה בתולדות הפשע
הישראלי בשנים האחרונות. הסיבה העיקרית,
שבגללה לא התעניינו אנשי העולם
התחתון ביהלומים, במשך שנים רבות,
היתד, טמונה בקושי הכרוך במכירת הסחורה
הגנובה. עתה נראה שבעיה זו מצאה
את פתרונה.

נוספת של השודד הממיין. מולו עמדו אותה
עת ארבעה גברים, שברשותם שני אקדחים.
אך שני האקדחים לא היו מוכנים לשימוש.
גם האקדח של קוצ׳נר וגם אקדח־הטוטו של
בלאווים, היו מונחים בתיקיהם, כשהם אינם
טעונים. שני הגברים הנוספים, שעמדו באותו
זמן בידיים מורמות, היו שני ספורטאים
מפורסמים: שופט הכדורגל שלמה
מרין ואלוף ישראל בטניס שולחן שמחה
פינקלשסיין.
אלא שאיש מהם לא חשב אז על הגנה
או על התקפה. ואומנם היה קשה לחשוב
על כך תחת איום תת־מקלע, הנתון בידי
גבר מתוח, שחזר ואמר מפעם לפעם :״אם
מישהו ירים את הראש אני אדפוק בו כדורים.
אם תשכבו בשקט, שום דבר לא יקרה
לכם.״
״הרגשתי שהאיש הזה מסוגל ללחוץ על
ההדק בגלל סיבה שטותית ביותר,״ הסביר
מנהל המיפעל אחרי יומיים .״הוא היה יותר
מדי עצבני. התפללתי בליבי שהטלפון
לא יצלצל במיקוד .,אפילו צילצול הטלפון
היה יכול לגרום לאסון.״

המון כסף והמון זמן
כ השודד הראשון היה עצבני, על
\ ! סף התפרצות, היה חברו, שהגיע אחריו,
היפוכו הגמור. הוא נכנס לחדר רק
לאחר שהשודד המזוין, שניצב כבר מעל ארבעת
אנשי ההנהלה השרועים על הריצפה,
קרא לו :״דויד, היכנס!״ הוא היה גבוה,
רזה ושקט. במשך כל הזמן הוא השמיע
רק מילים ספורות, הקשורות בביצוע השוד.
השודד השני הכניס איתו לחדר את פועל
הנקיון, שהתחיל כבר בעבודתו, כנהוג, בשעה
ארבע וחצי. הוא פקד על הפועל להשתרע
על־יד בעל המיפעל. הגבר כיסה
את פניו במטפחת לבנה גדולה, בה נשארו
רק שני חורים לעיניו. הוא לא עזב, אף
לרגע את אקדחו. על כפות ידיו — כדוגמת
חברו — הוא לבש כפפות תוצרת בית,
שנתפרו, כנראה, במיוחד לצורך השוד.
מייד אחרי שניכנס, פתח השודד השני,
בשלווה אולימפית, במלאכתו. הוא ניגש לקופה,
שהיתר, פתוחה באותה שעה, והחל
לרוקן אותה מכל תוכנה. קופסה אחר קופ

הוטלה על־ידו לתוך שק צבעוני, שהביא
עימו. באותה עת פתח חברו בפעולה
עצמאית .״תזרקו אלי את הארנקים שלכם
עם הכסף,״ ציווה הוא על השוכבים. הוא
נטל את הארנקים, הותיר רק את ארנקו
של פועל הנקיון .״אתה לא צריך לתת, רק
ארבעה אלד״״ הסביר לו.
לאחר המעשה הרובין־הודי, פגה סבלנותו
של השודד הראשון .״תפסיק כבר, יש לנו
כבר מספיק,״ אמר לחברו. אבל השודד הגבוה
לא היה מוכן להסתפק במועט .״מה
איתך? יש פה עוד המון, ויש לנו גם המון
זמן,״ השיב לו, והמשיך לרוקן את הקופה.
כשגמר לרוקן את חלקה הגדול של הקופה,
ניתקל בדלת הסגורה של הכספת
הפנימית. השודד עם האקדח ציווה על מנהל
המיפעל לקום ולפתוח את המנעול. אחר־כך
הוא פקד עליו לשכב שוב על הרצפה, והמשיך
במלאכתו.

הנשל, היה מיותר
ך* שהשר, התמלא, עזב השודד את ה־חדר.
הוא חזר שוב, כעבור כמה
דקות, בלי השק, והתחיל בביצוע החלק
השני של השוד, כנראה לפי תוכנית ערוכה
מראש. ראשית, רוקן את התאים של ארון
הקיר, בהם נמצאו היהלומים שעיבודם
נעשה באותו יום. כך נטל 600 יהלומים
מעובדים. מיד לאחר מכן החל בחיפוש
יסודי בתיקו של בעל המלטשה. השודד
הוציא מהתיק 4500ל״י, במזומנים, לקח
באותה הזדמנות גם את האקדח שהיה בתיק,
לא שכח לוודא שהוא לא טעון. הוא
המשיך בחיפושיו, ומצא גם את הכדורים.
לבסוף נתקל בכספת. היתד, זו הכספת שבה
נשמרו כספי המיפעל 2000 :ל״י. הוא לקח
גם אותם.
בזה סיים הפושע קר הרוח את פעולת
השוד, ופתח בפעולות הכנה לנסיגה מן המקום.
הוא קרע בתנועת יד אחת את חוט
הטלפון, ולא שכח לקשור את רגליו וידיו
של בעל המיפעל. כשסיים, ניגש ליתר בטחון
אל פועל הנקיון. הוא קשר גם אותו.
אבל אז פקעה סבלנותו של חברו, השודד
עם התת־מקלע, שאמר :״אין צורך לקשור
אותם. אני אשאר פה עוד רבע שעה. אתה
יכול ללכת בשקט.״ הוא הלך.
חברו עזב את החדר כמה שניות אחריו.

בחוץ הוא הספיק לשבור את אחד החלונות,
כדי להזהיר את אנשי המיפעל שלא ימהרו
להזעיק עזרה.
שתי דקות לאחר מכן, הרים משה בלאווים
את ראשו, קבע כי כל השודדים הסתלקו
כבר. הוא קפץ על רגליו, תפס את אקדחו
וניסה לטעון אותו. עצבנותו גרמה לכך
שד,אקדח לא נטען. הוא רץ, יחד עם אחד
ממנהלי העבודה, אל הגג הסמוך למיפעל,
כדי לראות אם מכוניתם של השודדים כבר
הסתלקה. הרחוב היה ריק.
באותה עת טילפן קוצ׳נר, שהשתחרר בינתיים
מכבליו, למשטרה. לצורך זה השתמש
בטלפון נוסף שהיה במיפעל, אותו לא
ניתקו השודדים. הניידת הראשונה באה לאחר
עשר דקות. השוטר הראשון שעלה
במדרגות החזיק בידיו עוזי דרוך.
אך הנשק היה מיותר. השודדים נעלמו
מן המקום, כשהם נושאים עימם יהלומים!
בשווי של 200,000 דולאר. ערכם היה רב
יותר עבור בעלי המלטשה. כי הם נועדו
לייצוא, הנושא עמו פרמיות. כך הסתכם
עבורם השוד בסך של כ־ססס 750,ל״י.

הבדלה ליהלומים

הרי הניידת הראשונה, הופיעו ב־מיפעל
כמעט כל אנשי האגף הפלילי
של משטרת תל־אביב. בעיתונות של יום
ראשון, הכריז דובר המשטרה על מצוד
נירחב, אותו החלה המשטרה לנהל מיד לאחר
השוד. המצוד הביא בינתיים למעצרם
של אחד־עשר איש. שניים נתפסו כשהם
רוכבים על קטנוע גנוב• הם חשודים ב־תיכנון
שורת פריצות. צעיר נוסף נעצר כשהתכונן
להתפרץ לדירה. בשעה שתיים אחר־חצות
גילה סיור משטרתי שלושה צעירים
המנסים לפרוץ למכונית ברחוב וייצמן. ארבעה
נוספים נעצרו כחשודים בגניבת חלקים
ממכוניות חונות ברמת־גן. האיש האחרון
נתפס כשניסה לפרוץ למחסן בשוק
הסיטונאי.
ברור לחלוטין, כי יקשה על חוקרי המשטרה
לקשר את העצירים הללו עם השוד
המזוין. ברור גם שלכידת הפושעים תהיה
קשה ומסובכת.
במשך החודשים האחרונים בוצעו בתל־

תר!דים מסוכן

ך ש סכרה כי כנופיה גדולה, הקשורה עם
׳ חוגי העולם התחתון בחוץ־לארץ, פועלת
לאחרונה בארץ. במאמצים מרובים הצליחה
המשטרה ללכוד רק כנופיה קטנה של שודדי
יהלומים, שאינה פועלת במיסגרת של
אירגון גדול. ברשותה נמצא רק חלק זעיר
מהרכוש הגנוב. רוב היהלומים הגנובים לא
נמצאו.
עד עתר, עבדו אנשי הכנופיות רק בשיטה
של פריצות לילה לקופות סגורות. הפעם
בוצע השוד בשיטה גלויה ונועזת: שוד
מזוין.
יתכן שהרעיון לשוד נולד לאחר כישלון
המשטרה בתפיסת שני הפושעים, שביצעו
את השוד בבנק לאונזי בבאר־שבע, בו נרצח
מנהל הבנק, בחודש דצמבר האחרון.
אז היה ברור שהשוד בוצע על־ידי פושעים
חדשים. הפעם פעלו אנשי מקצוע מעולים,
שקצרו הצלחה רבה.
תיאור השוד מוכיח כי השודדים התמצאו
היטב בשטח פעולתם. הם ידעו בדיוק באילו
מקומות נמצאת הסחורה המבוקשת.
השוד, במרכזה של העור, בוצע בזמן שהרחוב
היה שקט וריק. איש מפועלי ומנהלי
המיפעלים הקטנים שבסביבה לא ראה מאומה
מן המתרחש במלטשה ובסביבתה. איש
לא הבחין בתנועה חשודה.
גם מקום השוד נבחר בקפדנות. למלטשה
סמוך גג של בית אחר, שאיפשר לשודדים
לסגת, במקרה הצורך, דרך שלוש יציאות
שונות. הטעות היחידה שעשו הפושעים:
הם השאירו במקום השוד חבלים וסמרטוט
צבעוני שהביאו עימם, כדי לכבול את הנשדדים.
ביום השני התברר שהשודדים עשו
טעות נוספת: באותו יום מצא סיור
משטרה מכונית לארק, כנראה גנובה, ובה
מעטפות קטנות שהכילו יהלומים. אך קשה
להאמין כי חוקרי משטרת תל־אביב יוכלו
לנצל מימצאים אלה, כדי להתחקות אחר
השודדים וללכדם.
אך אם לא יתפסו השודדים בזמן הקרוב,
עלול השוד המזויין של השבוע לשמש תקדים
מסוכן. השוד היה מוצלח מדי, וביצועו
היה קל מדי.
במלטשה של אפרים קוצ׳נר, כמו במרבית
ד,מלטשות בארץ, אין אמצעי בטחון
יעילים בפני שודדים מזויינים. אם יחזור השוד
האחרון במהדורות נוספות, אין שום
בטחון כי אקדחים ותת־מקלעים לא יפעלו,
ויקטלו אזרחים שלווים, כדי לזכות באוצר
המבוקש.

אמנות

אנשים

תיאטרזן

בראשה סו ד
במסיבה של אנשי אל על, העלה אחד
הטייסים קטע אופייני של הומור צברי.
סיפר הוא: כאשר דוי דכךגוריון טס
לפאריס, לפני שנים, הוזמן לתא־הטייסים
כדי לחזות בנוף המרהיב של הרי האלפים.
הזקן הסתכל בהרים המושלגים, אמר:
״קשה להאמין שחניבעל״ העביר כאן את
הפילים שלו!״ הפליט הנווט, שישב מאחוריו
:״מד, לא עושים בשביל כסף?״ •
לא לשווא מכהן טדי קולל! כמנהל מוזיאון
ישראל. יחסו האישי אל דויד בן־
גוריון זכה לביטוי פומבי בטכס הפתיחה
החגיגי של המוזיאון. שעה שלנשיא המדינה
ניתן מקום משמאלו של יו״ר הטכס, טדי
עצמו, נשמר מקום־הכבוד מימינו לאזרח
משדה־בוקר• .י בן־גוריון לא הסתפק בכבוד
שחלק לו מנכ״ל משרדו לשעבר, אלא
נטל בעצמו תוספת כבוד. הוא הופיע
באיחור מה, אחרי נשיא המדינה ז ל מן
שז ר, ואחרי שהתזמורת פתחה בנגינת
ההימנון הלאומי, כשכל הקהל ניצב דום• .
כל ההתרחשויות האלה דחפו את שרת החוץ
גו לדהמ אי ר לקונן :״יום פתיחת המוזיאון
היה לי יום שחור.״ סדי קולק, בתגובה
לדבריה, הודיע כי סידרי הישיבה בטכס
נקבעו לפי כל כללי הפרוטקול, ואושרו על־ידי
אנשי משרד החוץ פו ל ה בן ־ גו ריון
אינה יכולה לנוח, כשאזרחים סקרנים נקבצים
ליד ביתה בשדרות קרן־קיימת בתל-
אביב, כדי לראות את האישים הבאים ויוצאים
ממנו. באחד מימי השבוע יצאה מן
הבית, ניגשה לקבוצת צעירים שעמדו ליד
הגדר׳ ושאלה לרצונם .״אנחנו מחכים לראות
אנשים חשובים,״ ענה אחד .״לך לרחוב!
אנשים חשובים מתגלגלים היום ברחובות,״
ענתה פולה ברוגזה# .י ושוב, ליד ביתו
של בן־גוריון, גילו עסקני מפא״י רגישות
יתר למצלמה. כשהגיע מזכיר המפלגה ר או־פ
ןפרקת לקירבת הבית, ד,ן א הבחין
בצלם העולם הזה. הוא הורה לנהגו לא
להיעצר ולהמשיך בנסיעה .״אינני רוצה
להצטלם היום, אולי מחר,״ הספיק עוד
להסביר מבעד לחלון המכונית שהסתלקה.
אחרי רבע שעה חזר, צולם והודה :״הצלחתם!״
•< ראש עירית חיפה אפא חו שי
נימלט מן המקום כשראה את הצלם, חזר
אחרי דקות ספורות מן הכיוון השני, אחרי
שעשה סיבוב, ופרץ בריצה אל תוך חצר

ערבשדצע קו ת
ערב מאושר בפארק אווגיו (מחזה:
יגאל

תמונת השבוע

היתח פרי עבודתם הקולקטיבית של תלמידי בית־הספר
לאומנות ו אמנות בצלאל שבירושלים. נמה מהם אספו
גרוטאות ברזל, חבלים, חוטים ובדלי סיגריות, ברחב ת בנייני האומד, בבירה, שם הוצגה
תערוכה נבחרת של אמני ישראל, הרכיבו אותם על לוח, יצרו תמונה מודרני,ת. את
ה ת מונ ה הגניבו לתערוכה, שם מ שכה ת שומת־לב מצד צופים ומבקרי אמנות. רק
כעבור מספר שעות הבחינו מארגני התערוכה בתעלול, סילקו את התמונה מהתערוכה.

מפ״ם יעקב (״קובר,״) ריפתין לא היסס,
טיפס על אחד מהם לגובה חמישים מטר.
כשניצב בקצהו, קרא לעברו ח״כ המפד״ל
כנימין שחור :״הנה הקוסמונאוט הראשון
של כנסת ישראל יו״ר ועדת
התיאום של ארגוני האקדמאים, פרופסור
גכריאל שטיין ערך השבוע השוואה
מעניינת :״כשרצו לסיים את הכנתו של
מוזיאון ישראל תוך יום אחד, שילמו לפועלים
שכר יומי של 120ל״י, אך כשהמדובר
בהתקדמותה המדעית של המדינה
כולה, לא רוצים להוסיף לשכר האקדמאים
אפילו פרוסה אחת. האם חושבים לד,ם וך
את ישראל כולה למוזיאון הד״ר הירושלמי
עוזי אורנן הוא אחד ממנהיגיה
הפעילים של הליגה למניעת כפייה דתית
בישראל. לכן הוא לוקח ללב כל בעייה
דתית ואנטי־דתית. השבוע, כשהתברר לו
כי כנם רבנים החלים לערוך תפילות רחוב
בשבת הקרובה בערי הארץ, מיהר עוזי לפעול,
כדי למנוע התנגשויות אפשריות

הופתעו לראותו יורד מכבש המטוס בלווית
שוטרים. התברר כי עבירת־תנועה שנרשמה
לחובתו בפאריס, לפני שלוש שנים, חייתה
אי־שם בתיקי המשטרה, חיכתה לבעליה.
עתה, כשהגיע קינן שוב לצרפת, התעוררה
לחיים ובאה לפגשו. קינן גילה לתדהמתו,
כי היא השמינה בינתיים, הגיעה לסך של
300ל״י. הוא מיהר לשלם את הקנס בתחנת
משטרה מקומית ושוחרר • .הפיזמונאי
דידי מנוסי התגלה לאחרונה כבעל כשרון
מוסיקלי־זימרתי. היה זה בחזרות הנערכות
עתה על חזיון־עם שיוצג בשבועות
באילת, במסגרת חגיגות ים־סוף, ושחובר
על־ידי דידי עצמו. כשרצה להסביר למלחין
מל קלר מה אופי הפזמונים הרצויים,
נאלץ לשיר לתוך רשמקול. קלר חיבר
אמנם מנגינה חדשה, אך שמר על אופי
שירתו של דידי # .הפירסומאי התל־אביבי
דויד כלקין תינה לאחרונה את צרותיו
המקצועיות .״פעם נתבקשתי לפרסם מודעה
עבור בנק שפשט את הרגל,׳״ סיפר הוא,
״והנה בעתון של יום המחרת מצאתי כי
המודעה הוקדשה לבנק ז״ל. פעם אחרת
נתבקשתי לפרסם מודעה עבור, ברית ראשו;
נים׳ ,ופירסמו לי בעתון, ברית ישנים׳.״
בלקין גם הציע מודעה משותפת למועדוני
לילה שונים, לפי העיקרון הבא: החתול
העצבני מיילל באופן לא נורמאלי, מכיוזן
שהוא רוגז על הגשש החיוור, לאחר שנודע
לו כי שקספיר איננו סובל מילדו ת קשה
בחמאם גן החיות הפרטי של כריג׳יט
כארדו גדל לאחרונה. עד עתה היו לה 13
חתולים 8 ,כלבים וכבש. מעריצה מקסיקאית
שלחה לה שני ברודזונים שזה עתה נולדו,
אך חתול אכזרי טרף אחד. הבחזזון הבודד
זוכה לכן ליחס מיוחד (ראה תמונה),
המסוגל לעורר את קינאתם של גברים
קינאה מסוג אחר מעוררים
רבים.
מסעותיו של במאי סרטי הטלביזיה, הישראלי
קוכי יגר. הוא יצא לאחרונה בשליחות
הטלביזיה הגרמנית לניפאל, הסריט
במשך עשרה ימים את פסגות ההימאליה.
בימים הקרובים יטוס לפקין, יסריט סרטים
קצרים בסין העממית ובצפון קוריאה.

משה דיין ניסה להסתתר בהבית.
מכוניתו,
אך (!שהבין כי אין מנוס, ביקש
במסימן
הצלם שינציחו כשהוא מחייך.
בה שהתקיימה בביתו של המשורר אברהם
שלונסקי, לכבוד המישלחת הסובייטית,
המבקרת בארץ לרגל ציון מלאות עשרים
שנה לניצחון על גרמניה הנאצית׳ ציטט
הבמאי גרשון פלוטקין מדברי אשתו:
״לא היינו מאושרים כלל מהצגת המופע
המלחמה האחרונה, אך למרות זאת נהיה
מוכנים לשוב ולראותו עוד עשרות פעמים,
אם יובטח לנו כי אכן תישאר זו המלחמה
האחרונה כשסירו חברי ועדת הפנים
של הכנסת בתחנות לכיבוי־אש ברחבי הארץ,
הוצגו לפניהם סולמות־כבאים המותאמים
למבנים גבוהים. יו״ר הוועדה ח״כ•
• חניבעל, המצביא של קרת־חדשה, פלש
לאיטליה מספרד, דרך הרי האלפים. צבאו
כלל ח טיב ה של פילים.

ברחובות. הוא שלח למעריב מודעה בתשלום,
שנועדה להזכיר לקוראים החילוניים
כי בשבת נכונו להם צרות. הוא דאג גם
לשלם עבור המודעה. אך היא לא נדפסה
כלל. כשפנה למנהל מחלקת המודעות של
הצהרון, הוסבר לו :״אנחנו בעלי העתון,
ואנחנו קובעים אם מודעה תידפס או לא.״
עוזי החליט להקים עתה ליגה חדשה, ליגה
למען חופ ש הפירסום בע תונו ת

עלפסגותהה רי ם

יש נציגות ישראלית בפסטיבאל הסרטים
בקאן. היא אינה רישמית, אבל היא עושה
רעש. דן בן־אמוץ למשל, היה אחד הישראלים
הראשונים שהגיעו לשם. הוא
התארגן כהלכה, הקיף את עצמו ביפה־פיות
מקומיות והכין אותן לקראת בואו
של העתונאי־סופר־תסריטן עמום (חור בלבנה)
קינן. הם חיכו לו בשדה התעופה,

פ סו קי ה ש בו ע
• דויד כן־גוריץ על ״דבר״ :״לו
ברל היה חי, לא היה מכיר את עתונו.״

• סגן ראש הממשלה אבא אבן,
על התקפות דויד בן־גוריון :״ממשלת אשכול
נענשת על כך שלא נכשלה.״

• חבר מזכירות מפא״י אברהם

עופר :״בן־גוריון היה יכול לעזור הרבה
לדמוקראטיה כאשר עמד בראש הממשלה,
אבל אז הוא היה אטום לגביה.״

• חבר מזכירות מפא״י אמנון
ל ץ :״בחיפה לימדו אותי כי ליד הגה
השלטון במדינה עומדת כנופיה.״

• סגן שר הבטחון שמעון פרם :
״אני מחשיב צלינדרים של טאנקים יותר
מצלינדרים של דיפלומאטים.״

• ראש עירית תל־אביב מרד

נמיר, על טיהור מי הים :״העתונות
הכריזה עלי מלחמה באקטריולוגית.״

מו סנזון ופיטר דאנוויר.

בי מוי: דויד

לוין. תפאורה: יוסף קארל ).עברו הרבה
שנים מאז עמדה חנה רובינה בערבות הנגב
וצעקה צעקות שהרעידו את לב הקהל.
הזמנים השתנו. יש שחקנים חדשים. יש
יגאל מוסנזון חדש, ויש צעקות חדשות.
ערב מאושר בפארק אווניו נראה כאילו
נלקח מתוך ספר על אין לכתוב מחזות בלי
שגיאות, אבל הוא סכמסי ומשעמם.
בהתחלה רואים בו זוג עשיר ומאושר.
הוא — איש־עסקים גדול, כזה שאפשר לראות
בכל סרט אמריקאי. היא — אשתו.
היום הוא יום הולדתו וערב חג־המולד.
הם מאוד שמחים ומאושרים, ותיכף רואים
שהאושר הזה ייגמר רע. אחר־כך הוא
שואל אותה איזה שאלה על שיחות טלפוניות
ללוזאן. היא אינה עונה. העניין נשכח,
וכל מי שראה מחזה בימיו יודע שהלוזאן
הזאת עוד תביא אסון על המשפחה.
אחד כך באה הבת. היא היתר, בישראל.
בא הסבא היהודי. בא השותף של האבא.
באים האהוב הנוכחי של הבת, והאהוב הקודם
שלה. ברור שיש כאן מקום לגן־עדן
של קונפליקטים.
הבת נואמת נאום על התלישות והצביעות
של אביה. האהוב הקודם דורש ממנה שתספר
לאבא מה עשתה בלוזאן. היא מספרת
שרצחה את הילד שלה ״בבית הלבן
על ההרים בלוזאן״ .האבא מקבל שוק.
בסוף כולם הולכים. האבא והאמא נשארים
לבד. הם עצובים נורא. הסבא מופיע
ואומר משהו על אחוזת־הקבר שלו. כולם
יודעים שזה לא לעניין, משום שעכשיו יש
בעיות יותר גדולות וזה נורא מצחיק. המתח
מתפרק. אבל עוד אחרי זה מתעקש האבא
לעלות לאט־לאט ובעצב אל חדרו.
טיח אינו עוזר. המחזה של יגאל
מוסנזון הוא שיטחי, תיאטרלי ופאתטי. הבימוי
של דויד לוין עושה אותו עוד יותר
שיטחי, עוד יותר תיאטרלי ועוד יותר
פאתסי. נוסף לזה הוא מצליח לאבד לחלוטין
את המתח שבו ואת ההתפתחות הדלה
של הדמויות. השחקנים מתחילים את ההצגה
בצעקות, ומסיימים אותה בצעקות.
הבת, מרגלית סטרנד, אינה מורידה את
קולה אף לרגע, ואינה מפסיקה לדבר בטון
של מוכיחה ומתקנת־עולם. השותף האמריקאי,
יוסי גרבר, נראה כמו חיקוי של חיקוי
של חיקוי של פארודיה צעקנית על האמריקאי
המגוחך. האב, נתן מייזלר, נראה
כמו איש־עסקים אמיתי. שני האהובים, אילן
דר ועזריאל אשרוב, משכנעים ובלתי־מוג־זמים.
התפאורה יפה.
לפני שיגאל מוסנזון נסע לאמריקה, לעבוד
שם כטייח, הוא כתב כמה דברים יותר
טובים. נראה שלסופר אסור לבזבז את זמנו
בטייחות.

מי ש חק ה מו ר
הפלה מלאכותית. אכילת בשר־אדם. רצח
אם. הפקרת אשה. זנות תליית א ״ כ מן.
עבריינות צעירה. הפקרו ת מינית הובלת
יהודים להשמדה.

כל אלד — ,וכמאה אלף לירות של גיורא
גודיק — לא הצילו את מחול איטי ב ש מח
ההפקר, שהורד מן הבמה אחרי פחות משבוע.
פול,ר תיאטרון. גיורא (גבירתי הנאווה)
גודיק העיד על עצמו כי הוא ״חורג הפעם
מנוהגו, ומתוך איזה כורח פנימי, שתקפו
באחד הלילות העצובים שלאחר אין להצליח
בעסקים מבלי להתאמץ, שעה שקרא את
מחזהו של הנלי, החליט לצאת להרפתקר.,״
לרוע המזל, זהו מחזה גרוע. הוא אומר
דברים שכבר נאמרו אלף פעמים, על גורלו
המר של הכושי הצעיר, על השואה, על דור
הביטניקים. והוא אומר אותם בצורה בנאלית•
באשר הוא עובר לעניינים מדיניים,
הוא גולש לאינפאנטיליות.
בישראל של 1965 שוב לא די בכך שמחזה
יזכיר מאה פעמים את אייכמן, ואת
אסון היהודים. לא די גם במישחקה המצויין
של ג׳רמן אוניקובסקי, בבימוייה הנקי של
נולה צ׳ילטון, בנסיונו הבימתי של ולמן
לביוש. לא די אפילו במאמציו של צעיר
כמו יגאל סרי־לוי, שהוטל עליו תפקיד שעדיין
אין בכוחו למלא.
בעוכריו של גודיק היה המחזה עצמו.
נידמה כי האמרגן המוכשר מצטיין בתכונה
של שחקן־פוקר מעולה: הוא מוכן ומסוגל
להפסיד סכומים גדולים מבלי להניד עפעף,
מתוך חשבון כי רווחיו במישחק אחד יפ־צור,ו
על הפסדיו במישחק שני.
אך כמו שחקן־פוקר, אין גודיק בוחר
את קלפיו. הוא משאיר את הכל למזל.

העולם הזה 1445

שז הלא
י גי ע !
אין מאורע יותר חשוב מאשר מסיכה
ירושלמית. במסיבה ירושלמית נשברים כל
פעם כמה מהראשים המפורסמים ביותר במדינה,
ונחתכים כמה מהגרונות החשובים
ביותר בארץ.
מסיבה ירושלמית שאינה מסתיימת במכות
אינה מסיבה, ויש צורך לערוך מייד
אחריה מסיבה שניה לתיקון המעוות.
המסיבה האחרונה שנערכה שם התנהלה
בסדר גמור. היא נערכה בביתו של מתניה
אברמסון, איכר צעיר שהפך פסל, ובעלה
של תיקי אברססון. היו בה כל העיתונאים,
האמנים, אנשי האוניברסיטה והשיכו־רים
הירושלמיים, והדובר אורי אורן ממשרד
החינוך, והכתב גדעון רייכר מ
ליל
מנוחות ץ ן״רין
לקולונל מיהי מרדום, אם הוא רוצה אי לא רוצה, יש מאהבת יפה וחיננית. היא הברת־הגנה,
עובדת כנהגת שלו, נותנת לו לגור בביתה. שבתל־אביב, ומביאה אותו במכוניתה לכל
מקום שהוא רוצה. שמה של המאהבת הוא סנטה ברגר. היא שחקנית יוגוסלבית צעירה,
שתשתתף בסרסו של מלוויל שייכלסון, הסל צל ענק.
מובן שתפקידי הקדוש מחייב אותי לא לנוח ולא לשקוט, עד שאמצא את המאהבת האמיתית
של הקולונל, חיה או מתה.
ובכן, לא נחתי ולא שקטתי, עד שגיליתי את התגלית המרעישה: לקולונל מרקום היתד,
באמת נהגת. אשתו, אמה מרקוס, בעצמה אמרה :״כן, שמעתי שיהיה בסרט מין רומן

ידיעות אחרונות

כולם שתו, רקדו ובילו איש איש עם
אשת רעהו. אחר כך, כשהמסיבה קצת
שככה, היה צורך להתחיל במכות.
כבר מההתחלה היה ברור שהקורבנות
יהיו גדעון רייכר ואורי אורן. הם לא הביאו
איתם נשים, לא שתו, לא עישנו, והיו צריכים
לקבל מכות.
כשהגיע הרגע המתאים, הרים הירושלמי
החזק ביותר במסיבה כוס, העשוייה מהחלק
התחתון של בקבוק, וחתך בה את
צווארו של גדעון רייכר. אומרים שזה הגיע
לו, לרייכר, למרות שהאיש החזק התכוון
בעצם לאורי אורן.
המסיבה התחלקה מייד לשתי קבוצות, של
בעד ונגד. הרוחות סערו, והחתולים הסיא־מיים
הסתובבו שם באושר וליקקו דם.
בסוף הגיעה המשטרה. נגד המכה הוגשו
שתי תביעות, אחת אזרחית ואחת פלילית.
גדעון רייכר מסתובב כעת בירושלים בצוואר
חתוך ופנים מודאגות• הוא דואג פן
יגיע כל העניין לרחל המרחלת.

ההכחשות הטובות
יש לי נמה הכח שו ת ח שו בו ת: מתברר
שאסתר טופי לא תתגר ש מבעלה• היא
עדיין אוהב ת או תו, והוא עדיין אוהב אותה.
לאחר שתיגמר שנת ההיפרדות שהחוק ב•
ארצוודהברית כופה עד מ תן הגירו שין הסופיים,
היא כנראה ת שוב להיות אשתו.
מתברר ש ה תנ הגו תו של בעלה׳ מורט
שומן, לא היתה כל כ ן אכזרית. הוא לא
נ ל־ כן רצה להפוך אותה לשיפחתו. הוא לא
כל־כך הזניח אותה, ולא נ ל ־ נ ו ניסה לחנוק
אותה.
התברר גם שהיא לא ניהלה יחסים עם השו
שבין שלה, המלצר ואו דה־גוט, נ פי
ש הונ חבט עו תבמ שפ ט הגירו שין שלה.
בינ תיי ם ,

שז ה

יו כחש,

רומן עם הפסנתרן שלה,

היא

מנ הלת

מרטין רומן.

עברו נברש מונה חוד שי ם מאז הניפ ה
פתיה פנדיקט לארץ. היא כבר סיימה את
תפקידה במחזמר איך להצליח בעסקים, היא
נבר התחילה לה שמין מחדש, היא כבר אינה
מקבלת תפקידים כדוגמנית בנלל ממדיה שנדלו
נמעט בע שרה קילו, ועדיין היא יו ש בת
כאן•
עוד בז מן ה הופעו ת היא סיפרה לחבריה,
שקיבלה מכתב מבעלה, בו היא מתבק שת
ל שוב מייד לאמריקה. עכ שיו, לאחר שהגיעו
חנה ש מועות על רומנים שמנהל שם בעלה,
חיא אמרה :״הוא לעולם אל יחליף אותי נ -
אחרת. אין עוד אחת כמוני. אני נשואה לו
כבר חמ ש שנים, ומקווה להיות נשואה לו
עוד חמי שים שנת.״
כשנשאלה מדוע אינה חוז ר ת לאמריקה,

איירין כרוזוז בסרט ״בית אבי״ ()1946
בצל מלחמת־העצמאות הישראלית. זו הוליבוד. מוכרחים לתת קצת אהבה. אינני יודעת אם
כך היד, במציאות. אינני אחראית לזה. על כל פנים, למיקי היתד, נהגת. היתד, לו גם
מתרגמת.״
לאחר חקירות מעמיקות בהיסטוריה שלו, גיליתי שהיו לו לא רק נהגת ומתרגמת, אלא
גם שתי בתבניות. כתבנית אחת בשם אסתר בברד, ובתבנית שניה בשם איירין ברוזה.
לאיירין היתד! באח קריירה מזהירה. עוד בתקופה שלא היו כאן נערות־זוהר, וכשד,־
בחורות הישראליות היו מתהלכות בחולצה כחולה עם שרוך, היא היתד, החתיכה הכי גדולה
ומפורסמת בארץ — החתיכה הישראלית הראשונה אחרי אלפיים שנה.
כשעמדו לעשות כאן את הפרם הישראלי הראשון, בית אבי, ערב מלחמת־העצמאות, ברור
היה שהשחקנית הראשית בו תהיה נערת־הזוהר הראשונה של ארץ־ישראל — איירין. בש־חיפשו
חתיך יפה, שישחק לצידה, לקחו, כמובן, את הפסל יצחק דנציגר
כנערה שגדלה והתחנכה במוצא, כפר קטן בין הרי ירושלים, הגיעה איירין למקומות רחוקים
מאוד. ידידותה עם מרקום, לו היא עזרה ככתבנית, היתד, רק אפיזודה חולפת, בעזרת
קשריה עם כל אנשי הצמרת, היא נתמנתה למנהלת לשכת התיירות, ואחר־כך הפכה מזכירה
ראשונה בשגרירות ישראל ברומא.
בסוף, היא התחתנה, כמובן, עם מיליונר. היום, כשיש נערות״זוהר חדשות ומיליונרים
חדשים, כבר אין זוכרים אותה. לכן לא לקחו את איירין לשחק את איירין בסרט•

המוסטאנא שד הירש
יש מכוניות שנולדו במול רע. אלה הן
בעיקר המכוניות היפות מדי, או המפוארות
מדי, שהובאו לארץ. הן לא מוצאות חן
בעיני המזל, הן מנקרות לו בעיניים, לכן
הוא מעולל להן כל מיני תעלולים.
הוא מביא עליהן תאונות־דרכים, הוא גורם
לכך שהן תימצאנה בבקרים עם צמיגים
מפוצצים, זכוכיות מנופצות, דלתות שבורות,
צבע מגורד, לחיצות קלות, והוא מביא ל־גניבתן
בכל עת•
המכונית האחרונה שהמזל התנכר לד.
היתד, המוסטנג של פוקד! הירש. הוא החנה
אותה מול שרתון, נכנס למלון, וכשיצא
ממנו, כבר לא היתד, המכונית שם.
הוא ניגש לשוער המלון ושאל אותו מה
לעשות. השוער שאל אותו איפה העמיד את
המכונית, וכששמע שהיא חנתה בשורת״
המכוניות הראשונה, אמר לו שלא יתרגש,
שזה שום דבר, כי בשורה הראשונה גונבים
כל יום. אתמול, למשל, גנבו משם לארק.

טוטו ניו־־יורקי
לפני כשלושה חודשים השאירה אותנו
לאנחות הדוגמנית ג׳ץ ברון, לאחר שניהלה
בארץ שני רומנים סוערים עם הרולד
סטדסון, בעל מירו מי ת, ועם נער־השע־שועים
לני לנדס. היא עברה לניו־יורק,
משם מגיעים ידיעות כאילו הביאה לידי כך
שהחברה בניו״יורק עוסקת בין השאר בטוטו
פרטי: אם תצליח להינשא לאחד מ״
המיליונרים, גבר העונה לשם ס יי, גרוש
ומבוגר ממנה בכמה שנים טובות, עימו
היא מנהלת רומן׳ אחרי שמיטב הכוכבות
ניסו ללכדו.

הוא רץ למשטרה, ביקש שימצאו לו את
המכונית, אבל שם סרבו לטפל בעניין משום
שהוא לא זכר את המיספר שלה. אמרו לו
שהם מוצאים רק מכוניות עם מיספרים. הוא
אמר להם שזהו המוסטנג היחידי בצבע
אפור־כסף עם ריפוד אדום. הם ענו לו שזה
לא סימן, כי הגנב הרי יכול היה לצבוע את
המכונית לשחור ואת הריפוד לירוק, או
את המכונית לירוק ואת הריפוד לשחור.
למחרת הצליח פוקד, להיזכר במיספר,
וביום השישי בערב נמצאה מכוניתו חונה
ליד פתח ביתו של שוטר הגר בשכונת-
התקווה. השוטר הישר הודיע על כך מייד
לתחנת־המשטרה. תחנת־ד,משמרה הודיעה
מייד לניידת שלה, ובשעה שש בבוקר, כשפוקד,
ישן לו שנת ישרים, נשמעו דפיקות
חזקות בדלת וקריאות :״לפתוח, משטרה!״

פתיח בגדיקט
ענתה :״המילואים עו שים י ׳ צרות לפני
נשואי הייתי בסך הנל עשרה ימים בצבא.
עכשיו ר,ם רוצים שאני א לן למשך י 2יום
לפחות. אני יו שב ת שם כל היום׳ ומנסח
לשכנע אותם לוותר עלי.״
אה, מה היינו עו שים בלי צר,״ל?!

הוא התעורר, פתח, והשוטר שעמד בדלת
הסביר לו שרק רצה להגיד לו שהוא יכול
לישון בשקט, כי המכונית שלו נמצאה. אז
באותו יום חזר המוססאנג (סוס, באנגלית)
אל הירש (צבי, בגרמנית< הפגישה ביגיהש
נערכה בבית הסוהר ביפו. אפשר היד.,לראות
אוחו, בשבת, בשבע בבוקר, כשהוא
יוצא מבית־הסוהר, במכונית מוסטנג מפוארת.
הוא
מצא אותה במצב משביע רצון. רק
השטיחים האדומים נגנבו ממנה. הוא הודה
לאלוהים על שהמכונית שלו היא מוסטנג,
ולא לארק. כי בעזרת אותו לארק, שנגנב
מאותו מקום, בוצע באותו יום שוד־היהלו־מים
הגדול.

צחן, צחן תרחף
ב שבוע שעבר התפרצה אשה אומללה לבית־המ שפט, נפלה לרגלי ה שופט, וביק שה ממנו
שיגן עליה בשם הצדק. בעלה, אותו הכירה עוד על ספסל הלימודים, ושהיא חיה איתו נלכן
הרבה שנים, ושהיא ילדה לו ילדים, התאהב בבחורה צעירה מ מנה, והוא עומד לעזוב אותה
לנפשה לאחר כל השנים שחיו יחד באושר.
ה שופט עמד בפניה חם ר־אונים. הוא לא יכול הזה לעזור לאשה האומללה, מ שו ס שהוא
היה בעלה,
שופט, שאינו יכול להגן על הצדק של אותם הקרובים לו, יכול בה חלט להגן על הצדלן
של הרחוקים ממנו. הבעל־ה שופט עו מד להתפטר מתפקידו כ שופט, לעזוב את עיר מגו ריו,
ולפתוח משרד עורכי־דין. הוא יעשר, זאת ב שו ת פו ת עם א הוב תו החד שה, שהיא עורכת
זיןב מקצועה.

שובל ובורוביל כסרט
הפשע מ שתלם — למי שמחכה

במדינה
(המשך מעמוד )20

על נוהלי העבודה, דואג באופן מיוחד
שהצ׳קים, המוצאים על־ידי המועצה, והחתומים
על־ידו, יהיו בעלי כיסוי.
פרט צדדי: ליושב־ראש המועצה הדתית
בשדרות יש חנות למיצרכי־מזון, והמועצה
הדתית קונה חלק ניכר ממצרכיה
דווקא בחנותו.
כמה מחברי המועצה הדתית פנו לפני
שבועיים אל מבקר־המדינה, ביקשו לדעת
אם אין פגם בכך שיושב־ראש המועצה
הדתית חותם על צ׳קים של המועצה,
לתשלום עבור סחורות שהיא רוכשת בחנותו.
הם ראו בכך פגם אסתטי.
מבקר המדינה לא נתן עדיין את תשובתו.
רפאל אלמליח ממשיך להיות לקוח
מצויץ של עצמו. הוא חותם על צ׳יקים
של המועצה כדת, ופודה אוחם כבעל־חנות
כדין.

י שראלים בחו״ל
ה ג אנ גסטד הי שר אלי

אץיפה ־ בבע בי תום־ון!
ונסיון אחד עם מי־פנים ״שרק״ — יפתיע אותך מיד.
נסי נא :
רחצי פניין ביסודיות, ובהכרה כי העור נקי לחלוטין.
קחי פיסת צמר״גפן, טבלי במי״פנים ״שרק״ ,עסי את עור
פנייך בטפיחות קלות והציצי בצמר״הגפן.
הפתעה ז בהחלט !
צמר־הגפן נעשה אפור, והוא מכיל עכשיו את כל שרידי
האבק והאיפור שנשארו אחרי רחצה ״יסודית״ במים וסבון.
מי״הפנים ״שרק״ ,מנקים ומטהרים לעומק, ומשחררים את
הנקבוביות לחלוטין משרידי אבק ואיפור.
עיסוי הפנים והצואר במי־פנים ״שרק״ משווה לעורך
גמישות וחיוניות נעורים.

התחילי את היזם עם ״שרק״ ,כי יופי מ ת חיל עם

בינג־ליניאל

מי זה בורוביל? זה השחקן ששיחק
לצידו של מנחם שובל, בסרט שוד במטרו.
מנחם שובל אומר עליו שהוא
מוכשר מאוד. אולי הוא עוד יגיע פעם
למשהו.
למרות שמנחם שובל הוא דמות מפורסמת
מאוד, הוא מוכן למסור לעיתונאים
את סיפור חייו :״נולדתי בחיפה,״ הוא
מספר הענווה המיוחדת לו ,״למדתי ב־בית־הספר
הריאלי, הייתי בפלמ״ח ובצבא.
כמעט שהגעתי גם לקיבוץ, אבל במקום
זה התחתנתי ונסעתי לפאריס. למדתי הסרטה
ועבדתי בעריכה.
״לפני שנה, כשהסריטו את רק לא בשבת׳
התידדתי מאוד עם הבמאי אלכם
ג׳ופה ואשתו. הוא נתן לי אפילו תפקיד
קטן בסרט שלו — לטלטל את רוברט
הירש לפני המצלמה. לאחר שהוא נסע,
שכחתי מכל העניין וחזרתי לעסקי.
״לפני כשלושה חודשים קיבלתי ממנו
טלגרמה. היה כתוב בה שיש לו תפקיד
בשבילי, שאני אבוא לפאריס באחד במרס,
שאני אכתוב לו את התנאים שלי,
ואאשר זנת העניין.
״הייתי בטוח שזאת מתיחה. צילצלתי
לפאריס, ביררתי את העניין. והתברר לי
שזה אמיתי ורציני. באחד במרס הגעתי
לפאריס.״
יש מוסר־השכד. ג׳ופה הזהיר את
שובל, אמר לו לשכוח שהוא עורך סרטים,
להגיד לכל מי שישאל אותו שהוא
פשוט שחקן ישראלי. הוא מכר אותו
שם בתור אחד בעל גובה של 2.20 מטר.
בקושי הצליחו שם לשכנעו שלשובל רק
1.80 מטר. בסוף הוא התפשר על 2מטר.
שובל עבד שם רק עשרה ימים, אבל החזיקו
אותו על חשבונם במשך חודשיים.
״היה לי תפקיד נהדר,״ הוא מספר.
״אני הייתי גנגסטר. בורוביל היה סופר.
הוא כתב ספר על שוד במטרו, והביא
אותו להוצאת־ספרים. ההוצאה לא רצתה
לקבל אותו. היא טענה שכל הסיפור שלו
לא מתקבל על הדעת.

״אז הוא רצה להוכיח להם שזה כן
מתקבל על הדעת. הוא הלך למסעדה שליד
ביידהסוהר.
״הוא יושב במסעדה, ורואה אותי מתיישב
ומזמין אוכל, את כל התפריט של
המסעדה. אני יצאתי רק כרגע ממאסר.
הוא דוחף לי את תוכנית השוד שלו
לתוך הכיס. אחר כך הוא רואה פתאום
את פול מורים — המלך של העולם התחתון.
״הוא מתחרט על זה שנתן את התוכנית
לסתם פושע רגיל, כשהוא יכול לתת
אותה למלך העולם התחתון. הוא ונסה
לסחוב אותה ממני, אבל אני מרביץ לו.
״אחר כך הכל מתחמם, ובתמונה האחרונה
מראים את בורוביל ואת מלך
העולם התחתון מובלים באזיקים לבית־הסוהר,
ואני דג לי בחכה את הכסף
שלהם ונוסע לי בהנאה בקאדילק נהדר.
המוסר־השכל של הסרט הזה הוא שהפשע
לא משתלם לפושעים, רק לבעלי סבלנות.״
לאכול, לאכול, לאכול. טוען שובל
:״הדבר העיקרי שלמדתי במשך ההסרטה
זה לאכול. הייתי צריך להופיע
בסצינה של אכילה. זה היד, נורא. במשך
כל ההסרטה רק אכלתי. בהתחלה רק מנות
ראשונות, אחר כך רק מנות שניות,
ואחר כך שלישיות ורביעיות, בלי סוף.
״התנהגו אלי שם כמו אל כוכב. לקחו
אותי בטקסי להסרטר, ובחזרה. נתנו לי.
חדר ׳מיוחד, שנותנימ לשחקנים, וכולם
התייחסו אלי נורא יפה.
״על בורוביל עשיתי רושם נהדר. הוא
שאל אותי איפה עבדתי, וסיפרתי לו
שעבדתי בכל מיני מקומות. הוא האמין
לי. מה יש, קיבלתי 2000 דולאר בשביל
הסרט, וסכום כזה לא נותנים לסתם מתחיל.״

מ שטרה
חוש הומור
לאתר שרחוב הירקון אבד את הבכורה
כרחוב הזונות, התרכזו רוב נערות־הרחוב,
העוסקות במקצוע המכובד, בקטע שבין
קולנוע נזוגרבי והטיילת.
המהפכה השקטה לא נעלמה מעיניו של
יונה סירקיס, ראש מחלקת המוסר במטה־המחוז.
הוא שלח את פקודיו לסריקות
קפדניות באיזור הנגוע. אבל רוב הסריקות
העלו חרם, כי הפרוצות נמלטו מהמקום
בעוד מועד.
סירקים החליט להתחכם. הוא שלח ל־איזור
שוטרים בלבוש אזרחי, שנדרשו
לתפוס את הפרוצות בשעת מעשה.
השבוע ניגשה אחת הפרוצות אל הבלש
שארב מול מוגרבי .״עשר לירות בסימטה,״
הציעה הפרוצה. הבלש הסכים, כביכול,
להצעה, נלוזה אליה אל אחת הסימטות.
טכסי פפיישל. כשהגיעו לסימטה,
מיהר הבלש להזדהות. הוא הוציא מכיסו
תעודה, הציג אותה בפני הפרוצה, אבל
היא לא נבהלה.
״אני לא אוטובוס, אדוני, אני טכסי
ספיישל,״ הסבירה היא באדיבות. הבלש
לא הבין למה היא מתכוונת, אבל היא
עמדה על דעתה :״אני טכסי ספיישל.״
השוטר הנדהם הציץ בתעודה שהציג,
נוכח לדעת כי במקום תעודת־שוטר הציג
תעודה של נסיעה חופשית באוטובוס.
הבלש הוכיח שהוא בעל חוש־הומור, שיחרר
את הפרוצה. היא מיהרה להסתלק
מן המקום — בטכסי ספיישל.
העולם הזה 1445

במדינה
דיענת
ת ח רו תהעד בונו ת
״מי מפחד מבורגיבה שועל?״ שאל ד״ר
ישראל אלדד במאמר שפירסם החודש ביומון
הבוקר. הוא עצמו ענה על־כן־ :״אחדים
מהם כבר קפצו בראש, כבר מקרטעים
על זנבותיהם, מתלעלעים ונחנקים ממש
מרוב התרגשות ומאוויר: שלום, שלום.
ממפ״ם ועד אנשי הפעולה השמית, ובסיועו
של קול ישראל
אלדד לאלדד. קורא אחד רגז, שלח
לאלדד את המכתב הבא:
״לב׳ ד״ר ישראל אלדד (אדולף שייב),
ניבזה יקר!
״במיקרה גתקלתי בדברי הטומאה ש־פירסמת
בהבוקר. טוב שהיטלר לא זכה
לראות כי לרעיונותיו נמצא חסיד־שוסה־חולני
נלהב כמוך, ודווקא בישראל.
״אסיים בברכה, הלוואי שזכותו תגן
עליך.״ חתום: יעקב אלדר.
אלדר, צעיר תליאביבי ופאצפיסט בדעותיו,
רגז במיוחד למקרא אותם קטעים
במאמרו של אלדד הקובעים, כי הערבים
הם אויבי ישראל ״מטבע ומהכרח״ ,וכי
מטרות הציונות תתגשמנה על חשבון ״הפרט
וזכויותיו״ ,״על חשבון הלאומיות
הערבית״ ,ועל חשבון השלום ,״שאין לנו
עניין עקרוני בו.״
אלדד לאלדד. מחבר המאמר, ד״ר
ישראל שייב אלדד, היה ממפקדי לח״י,
ומאז קום המדינה הוא ראש קבוצה ימנית,

צרכי צילום והטרטה

הכל בכל, בניגוד לכל עיקרון קיבוצי.
גיל, שמיעה ותסרוקת. חבר קיבוץ
הזורע, שוחר־סרטים מושבע, פירסם החודש
הצעה מפורטת, בתקווה שמוסדות
קיבוצו ידונו בה, יפתרו אתת ולתמיד
בעיה חברתית כאובה זו.
שבועון הקיבוץ הארצי העתיק אותה,
הפיצה בקרב כל קיבוציו. היא כוללת׳ בין
השאר, הצעות שיגרתיות, כמו בנין ביתי
עם בן 1200 מקומות ישיבה, או הצעה
להסריט כל סרט בשתי משמרות: הצגה
ראשונה והצגה שניה. הצעות אלו, הדומות
לנוהלי הסרטה בערים הבורגניות, אין להן
סיכוי להתקבל בחברה קיבוצית.
הצעה אחרת, סוציאליסטית יותר, היא
בעלת סיכויי התממשות. היא קובעת: ועדה
מיוחדת תחלק מקומות קבועים לחברים.
היא תתחשב בכל מכלול הגורמים —
כמו ותק, גיל, כושר ראייה ושמיעה,
קירבה משפחתית, קשרים חברתיים, אורך
הגוף העליון, גובה התסרוקת, התנהגות
ספונטאנית בשעת ההקרנה, וכושר תפיסה.
״דירוג זה מסובך למדי,״ קובעת ההצעה,

^־ןלשרותך

קיצונית וקטנה, המטיפה למלחמת־כיבוש
ולהקמת ״מלכות ישראל מן הנילוס ועד
הפרת״ .הוא ענה לאלדר מיד:
״לכב׳ האידיאוט יעקב אלדר,
״למקרא גלויתך, חביבי, עלו בי מחשבות
מסוימות על גורל מדינתנו. מצב אישפוז
חולי־הרוח במדינתנו הוא כנראה בכל רע,
אם יצורים כמוך מסתובבים בחופשי ומסוגלים
לרכוש גלויות־דואר, כדי לשלוח
ברכות איש לרעהו.
״אך באם נעבור לעצם הגלויה (שמפאת
היותה כה קצרה לא הצליח המומחז־ ,ל־כתבי־יד
לקבוע בדיוק באיזו מחלת־נפש
אתה חולה) ,הריני מוצא בה כמה פגמים
אסתטיים, כגון כתמי־דיו ומחיקות, ולכן
הריני מבקשך לכתוב להבא על גבי שולחן,
ולא בתוך בית״שימוש, כראוי לאדם נורמלי.
״בתקווה
לשיפורים קרובים ולקבלת כתובתך
החדשה (עכו — בית־משוגעים).״
חתום :״הבן של אבא.״
קיבוצים הונ ד ב יש סרט
כל חברי הקיבוצים שווים — אך יש
כאלה השווים יותר. בעיקר בשעת הקרנת
סרט בחדר־האוכל.
יש חברים התופסים מקומות מראש,
על־ידי הנחת מעילים או פתקים. יש
כאלה, צעירים ובעלי כושר, המתיישבים
על אחד העציצים הגבוהים שבחדר־האוכל.
יש חברים היושבים על גבי השולחן,
מאלצים את האחרים לשבת מתחתיו. יש
בעלי בלוריות, המפריעים לאותם היושבים
מאחוריהם. יש חברים שישבו באותו המקום
פעם או פעמיים, ונידמה להם כי
רכשו עליו זכות חזקה. בקיצור: מלחמת
העולם הזה 1445

בן־ יה ודה , 68ת א ^

״ניבז ה

אלדד

תמיד

ו סו ד 3י ד

כחוכרת הדרכה
זו תמצא א ת
כל הפרטים
כקשר למחירים,
סיורים, טיולים
ומקומות כלוי

אלדד

״לכבוד האידיאוט
צילומים והסרטות
בחתונות, נשפים ובר־מצווה
בידי מומחים

״ורצוי להתייעץ עם גורמים מקצועיים מחוץ
למקום, כגון: מומחה לאקוסטיקה,
נציג מרכז קופת־חולים, מייעל, נשיא
מועדון־הסרט־הטוב, קצין־החינוך של המשטרה
המטפל בעבריינות נוער, נציג מחלקת
החברה, חבר מערכת העולם הזה, חבר
המכון לחקר הפסיכולוגיה הקיבוצית,
ועוד.״

מעוינים

בתי ס 1הו־יומי,
ב צינו?
אחד הסודות השמורים ביותר בממלכת
בתי־הסוהר נוגע לאסיר שעורר בשעתו
סנסציה במדינה: אל־סייג אל־עג׳וג׳ ,הבדואי
שהורשע בעוון רצח החיילת־הטרמפיסטית
רעיה גולן בדרך לערד.
אל־עג׳וג׳ הושב במאסר ברמלה, בתא
רגיל. חברו לתא היה דרוזי. חיש מהר
התפתח בין השניים ריב. אחת הסיבות:
אל־עג׳וג׳ המוסלמי העליב את הדרוזי, על
ששירת בצה״ל.
הדרוזי התקשר עם ידידיו העיבריים.
הללו קשרו קשר נגד הערבי. באחד הימים
שמו לו מארב, היכוהו מכות־רצח.
הנהלת בית־הסוהר היתד, חסרת־אונים
מול תופעה זו. יתכן כי הסוהרים ראו את
המעשה בעין יפה. על כל פנים: אל־עג׳וג׳
הועבר לצינוק, כעונש על כך שקיבל מכות.
אחרי שהייה של יומיים שם, הועבר למחלקה
אחרת של בית־הסוהר: מחלקת המסתננים,
בה שוררים תנאים הרבה יותר
קשים.

מי ל//

ז ^7/מ /ע ^ מי7

טיולים מודרכים לקבוצות, עוזבות ב־ 28 ביוני,
13 ליולי 14 ,ליולי 19 ,ליולי 25 ,ליולי ו־ 4לאוגוסט.

ד רכי חיי
ה ח״פ ה רו ק ד
ריקוד הטוויסט היווה בשבוע שעבר נושא
שיחה עיקרי בין קהל המוזמנים הרב —
בהם שרים, חברי־כנפת, שופטים עליונים
ושגרירים — שנזדמנו יחד לטקס
פתיחת מוזיאון ישראל בירושלים.
היה זה בעקבות בואו לטקס של ח״כ
גדעון בן־ישראל, שהגיע למקום יחד עם
אשתו רות. שניהם זכו ימים אחדים קודם
לכן בפרס הראשון בתחרות טוויסט ש־
(המשך בעמוד ) 26

נא להמציא לי את חוברת ההדרכה על בלוי חופשה
בסקנדינביה ופרטים בקשר לטיסות קבוצתיות.
שם כתובת עיר ...
סוכן הנסיעות שלי

במדינה
(המשך מעמוד )25

נערכה באשקלון, במועדון הצרפתי

עולם
הזה .) 1444

״לא תיארתי לעצמי שעצם השתתפותי
בתחרות, במסגרת בילוי במועדון־לילה,
תביא לי פירסום כד, רב,״ אמר השבוע
בן־ישראל בביתו שבבאר*2בע .״תיארתי
לעצמי שידעו על־כך אולי אחדים מחברי,
אשר שמו לב לידיעה הקטנה אשר נתפרסמה
על כך בעתונות. אולם שהדבר יהפוך
לנושא שיחד, כמעט עיקרי בין דיפלומטים
ושרים בעת פתיחת המוזיאון,
זאת לא שיערתי כלל בנפשי.״
מסתבר שגם לרות, רעיתו של ח״ב בן־
ישראל, לא נתנו מנוח במשך ימים מיספר.
סטודנטים באוניברסיטה הירושלמית, שיחד
עמם היא לומדת משפטים, לא חסכו בברכות
כשראוד, למחרת בין כותלי המיכללה.
די והותר. על המאורע עצמו, ועל
הוכית בפרס, סיפרה רות בין־ישראל:

מרדכי גבון • אמציה חיוני • אורי זוהר • פשנל • דוד גורפינקל • מישל
קולומבייה • שושנה שני • דפנה אילת • אריק לביא • יגאל תומרקיו •
אנה גורית • זאב ברלינסקי • קריסטיאן דנקור • אברהם הפנר • שמואליק
קראוס • ישראל גוריוו • יעל אביב • שייקה אופיר • זהרירה חדיפאי •
דן בן־אמוע • בומבה צור • חצקל איש כסית • איציה ממבוש • שלמה
וישינסקי • עמוס קינן • סרטי גבע.

אצלו הורה, אצלה באלט

המכון הבינלאומי להתכמבות

״אפשרויות הבילוי בדרומה של הארץ
אינן רבות, ובסופי־השבוע אנו מעדיפים
לנסוע לאשקלון לבילוי ולבידור במועדון
הכפר הצרפתי. בסוף השבוע שעבר נזדמנו
פעם נוספת למקום, ובין השאר הצטרפנו
לרוקדים. בעיצומה של נעימת טנגו הוכרז
על תחרות הטוויסט. מאחר ונמצאנו כבר על
מישטח־ד,ריקודים, הצטרפנו לתחרות.״
מנחי התחרות הגבירו מרגע לרגע את
קצב המנגינה, והריקוד הפך לסוער יותר
ויותר. המנחה הפסיק מדי פעם את התקליט,
ועל הרוקדים היה להיעצר. הזוג
אשר לא היד, בכוחו לעמוד בן־רגע,
הוצא ממעגל הרוקדים.
הזוגות על רחבת הריקודים נתמעטו
מרגע לרגע. לאחר מחצית השעה נשאר
רק הזוג בן־ישראל לבדו על מישטח־הרי־קודים.
על כך זכו בבקבוק משקה צרפתי.
״בכלל״ ,אומרת רות בן־ישראל ,״הריקוד
טבוע בדמנו. אני למדתי ריקוד במשך
שמונה שנים אצל גרטרוד קראום. ובעלי
הינו מומחה גדול לריקודי־ן עם. כך שבכל
מקום אליו אנו מזדמנים אנו מצטרפים
לרוקדים.״
כאשר נשאלו בני הזוג אם היו מצטרפים
לתחרות טוויסט אותה היה מארגן צ׳בי
צ׳קר, מיהרו לענות ב״לא״ אחיד .״מספיק!
קיבלנו כבר את הפירסום בעקבות התחרות
באשקלון. זה היה די והותר.״

פרוצה זוכתה מאשמת שוטטות.

אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

הזוי

״קינדל לה דום״ אשר הואשמה על שוטטות ועסוק
ב״מקצוע העתיק״ נתפסה ע״י מפקח המשטרה בסריקה
שנערכה בלוגנה בשוויץ.

פרוספקט חינם
תל־אכיב, ת .ד4185 .

השבוע בעת ובעונה אחת :״בן־יהח־־ה״ ת״א — ״חן״
נא לדאוג לכרסיסים מראש!

בקרוב :״מאי״

ירושלים — ״חן״ באר־שבע
ההפצה ע. ורדימון

חיפה

,פלד״ בעי׳מ

11״) 1,

עורך־דין מצליח בשם תומם וורטר או. וו. פישר
הוציא אותה זכאית בטענה שחיכתה לאוטובוס. המעניין
הוא שלאחר המשפט התברר כי בשעה מאוחרת בלילה
לא קיימת כלל תחבורה ציבורית. כל זה מתרחש
ב״סיבת הגירושין אהבה״ .עם או. וו. פישר ודני
רובין, המוצג שבוע שלישי בקולנע ״תכלת״ בת״א,
סרט בצבעים מרהיבי עין.
כמובן הסרט מיועד למבוגרים בלבד.

ח״כ בן־ישראל

• מישחק בינלאומי. בחיפה, נידון
צעיר סורי לשישה חודשי מאסר, לאחר
שנתפס על־יד כורזים כשהוא רוכב על
אופניים, אותם גנב בטבריה, טען להגנתו
כי לא התכוון כלל להסתנן לישראל, אליה
נכנם בטעות, שעה ששיחק במחבואים עם
חבריו בסוריה.
• עלי להבה. באזור, חדרו אלמונים
למועדון מפ״ם, חיטטו במגרות, הדליקו
כמה מיסמכים כדי להאיר את המועדון
החשוך, גרמו לשריפתו.
#ה פרצת וגם שברת. בהרצליה,
נעצר חשוד בפריצה, לאחר שהיכה את
בעל הדירה שניסה לגרשו, פרץ לתוכה
ושבר את זגוגיות חלונותיה.
#טלפון שבור. בבני־ברק, נעצרה
תושבת מקומית, לאחר שחתכה קו טלפון
שהותקן בחצרה, טענה כי הזהירה את
עובדי הדואר לבל יעבירו את הקו כל זמן
שלה עצמה אין עדיין טלפון.
העולם הזה 1445

קולמע
י שראל
פו ה היה מיקי
ב־ 1936 הלכו אנשים מכל העולם לספרד
כדי להילחם שם מלחמה שאינה שייכת
להם. ב־ 1948 התעוררו שוב מאות אנשים
ועלו לישראל כדי לשחרר אותה מידי פולש
שלא פלש לארץ שלהם.
מדוע הם עשו זאת? יש המסבירים שהם
הקריבו את עצמם על מזבח הצדק. שהחופש
היה יקר להם מחייהם, ושהם היו גיבורים.
אחרים מסבירים שהם היו סתם הרפתקנים,
שוחרי פעולה, שהיו מוכנים לנסוע
לקצודי העולם כדי לנער את עצמותיהם.
האמת היא שהיום קשה מאוד לחדור
לתוך הלך הרוח והמחשבה של אנשים אלה,
שלא פעלו לפי החוקיות של חברת השפע
והשובע. מאות סופרים, במאים ומחזאים
ניסו לעשות זאת. רובם נכשלו.
יריח מחוץ לשער. דויד מרקוס היה
קצין בצבא ארצות־הברית. לאחר שעזב את
הצבא, למד בבית־ספר למשפטים, הפך קצין־
מיבחן. בתור שכזה השתתף בפעולות משטרתיות
מסוכנות ובלתי־מסוכנות נגד פושעים
ופורעי־חוק. כשפרצה מלחמת־העולם,
הוא התנדב לצבא, משום ש״לא רציתי לחכות
להיטלר שיבוא עד אלי.״ שלוש שנים
לאחר תום המלחמה הוא השתחרר מהצבא.
ב־ 1948 הוא בא לארץ, כדי להציע את
שרותיו לישראל. הוא אירגן את ההגנה על
איזור ירושלים, יזם את סלילת כביש בורמה,
וכמה שעות לפני ההפוגה נהרג בטעות
על־ידי שומר המחנה, כשיצא לעשות
את צרכיו מחוץ לשער.
שישנאו וישלמו. האיש שלקח על עצמו
לטפל בדויד מרקום הוא מלוויל שייבלסון.
עד עכשיו עשה שייבלסון רק סרטים מתקתקים,
מלאי אושר משפחתי, אהבה, וילדים
ורודי־לחיים. מעכשיו הוא ימשיך בזה :״הסרט
על מרקוס,״ הוא מסביר ,״יהיה סיפור
של אדם. הוא יהיה מעניין, מושך, ויהיו
בו הרבה דברים שהקהל אוהב. אני לא
מנסה לעשות כאן תעודה היסטורית. בשביל
היסטוריה לא ישלמו אנשים כסף.
״אני יודע שכשאני עושה את הסרט הזה,
אני יוצר לעצמי המון אויבים. יגידו שלא
הייתי נאמן לעובדות, שסילפתי את הדברים
וכד, אבל לא איכפת לי. הדרך היחידה
להסריט את הסיפור היא הדרך שבה
אני רואה אותו. שישנאו אותי. אבל שילכו
לראות את הסרט.״
לא אדם עליון. איך הוא רואה את
דמותו של דויד מרקוס?
״אני חושב שבהתחלה היה מיקי הרפתקן,
אבל אחר־כך חל בו שינוי. הוא ראה שיש
משהו יותר חשוב מאשר הרפתקה. משהו
יותר חשוב מאשר החיים.
״קשה להסביר למה הוא עשה את מה
שעשה במישור של אדם פשוט. מצד שני
אני לא רוצה לעשות ממנו סופרמן, אדם
עליון. הוא לא היה גיבור. העם הישראלי
היה גיבור. וגם זה לא נכון. זוהי ארץ בה
אנשים הפכו גיבורים, מחוסר ברירה.
״מה שאני אשתדל, זה לתת את כל הצדדים
בחייו. לא לתת לו להיות קיצוני.
לא להבליט אותו יותר מדי. אני רוצה שהוא
ישכנע, שיאמינו לו.״
האמריהאי היפר. כשהוא ערך את התסריט,
הוא הרשה לעצמו לדאוג קצת ל־מיקי
שלו. לארגן לו את החיים בצורה
קצת יותר מעניינת. הוא הכיר לו כל מיני
ידידים מעניינים. סידר בשבילו כל מיני
מעשים מרתקים, וניהל למענו רומן סוער
עם פליטה ישראלית.
״זה היה הכרחי בשביל הסיפור,״ הוא
מסביר ,״החיים הם ארוכים. על המסך
< צריך לדחוס אותם לזמן מצומצם ולהשאיר
אותם מרתקים. מוכרחים לארגן ולהוסיף
פרטים, כדי לשמור על המתח.״
מחוץ לשעות־העבודה שייבלסון הוא אמריקאי
יפה. הוא מבין בעסקים, גאה בילדיו,
מעריץ את אמריקה, וחושב שמדינת ישראל
^ 106 0010111ת 7־ .18 3, ¥61״אתם עושים
כאן דבר גדול. אתם נותנים בית לכל אחד,
ובשביל מדינה צעירה אתם מתקדמים במהירות
עצומה.
״את האמריקאים מעניינת המדינה שלכם
במיוחד, כי זוהי בעצם מדינה אמריקאית,
היא נוסדה בעזרת אמריקאים, והיא חיה
מכספים אמריקאיים.״
האם הוא חושב שישראל היתד, קמה גם
לולא אמריקה?
״מה זאת אומרת, לולא אמריקה? לולא
אמריקה, שום דבר לא היה קם!״

מ ה מריץ א ת מנ חם?
בהתחלה היה הכל תוהו־ובוהו, וחושך
על פני המים. אי־אפשר היה לראות שום
העולם הזה 1445

כחול־לבן
חסר בקאן
ן* סטיבל הסרטים ה־ 18 בקאן נפתח השבוע חגיגית,
^ עם שלושה נאימים משעממים וארוכים של שלושה מיניסטרים,
ושלוש שעות ארוכות ומשעממות של סרטו של אוטו פרמינג׳ר,
ששמו בצרפתית נ צ חון רא שון, ושרק אלוהים יודע איך יקראו
לו בארץ 6000 .אנשים־חשובים־מאד מרחו שמנים ומשחות
על גופותיהם השמנות והשתרעו על הפלג׳ה. אבל הרמקולים
צועקים כל הזמן ״מיסטר גולדמן לטלפון! שיחה מניו־יורק!״
ואז קמים שלושים איש ורצים. אין מנוחה.
26 מדינות משתתפות בפסטיבל, אבל רק 25 דגלים מתנופפים
ברוח הקלה, מעל לכניסה לארמון הפסטיבל. חסר דגל אחד,
כחול־לבן, דגלה של מדינה קטנה שאין לה חברים.
משרד־החוץ לא יעשה מזר, סקנדל דיפלומאטי, כי ברור
שאין סיכוי להשפיע על משרד־החוץ הצרפתי. וחוץ מזה,
באמת, מה זה דגל אחד קטן לעומת הידידות הנצחית? ואפילו
אם לישראל יש שני סרטים בפסטיבל, בעוד שלשווייץ יש
רק סרט קצר אחד של עשר דקות — יתנוסס לו הדגל
השווייצי ברמה, לנו זה לא מפריע.

אין תקציב לצ׳רקסיה
^ י־אפשר לומר שישראל לא ניסתה בכל זאת לתת מישקל
וחשיבות לנוכחותה הצנועה בקאן. אבל, כרגיל, הערים
כל העולם, ובעיקר אויבינו, מיכשולים שחיבלו במאמצינו.
המיכשול הראשי, כך מסתבר, היה מר מיכאלי, מנהל לשכת־התיירות
הישראלית בפאריס. ומעשה שהיה, כך היה (אם
נאמין למנהלת ויצ״ו בחוף־התכלת):
במסעדה,־מועדון־לילה ברבקיו, השניה בגודלה בקאן, נערכות
מדי ערב, במשך הפסטיבל, קבלות־פנים בשם כל מיני גורמים

אד• קינן
חשובים בעולם הקולנוע, לכבודם של כל מיני גורמים חשובים
אחרים. מכיון שכל הגורמים הנ״ל נקראים: ליטבק, גולדשטיין,
כהן, לוי או גולדשמיט, החליטה בעלת־המקום, שהיא גם
מנהלת ויצ״ו המקומית, להביא למשך הפסטיבל כמה אמנים
ישראליים, ולשוות למקום אופי ישראלי.
היא רצתה להלביש את המלצרים ואת נערות־המלתחה בבגדים
תימניים, להגיש לאורחים אוכל ישראלי, לכסות את הקירות
בצילומי נוף ישראלי ובמודעות־פירסומת לשני הסרטים הישראליים
חור בלבנה וכלוב הזכוכית. מסמר התוכנית היד. ,צריך להיות
ריקוד ישראלי צנוע, הצ׳רקסיה הכפולה, אותו היא התכוונה
להכניס לאופנה, כפי שעשתה לריקוד השבדי לטקיס.
מנהלת ויצ״ו עלתה לפני חודשיים לפאריס, לברר איפה
אפשר למצוא כתובת של אמנים ישראליים, תרשימי מאכלים
ישראליים, תווים של ריקודים ישראליים וכיוצא באלה, פרטים
קטנים וחשובים. היפנו אותה אל מר מיכאלי בלשכת־ד,תיירות,
שקיבל את פניה בטענה :״אין תקציב!״
מנהלת ויצ״ו, הרגילה יותר לתת מתנות מאשר לקבל אותן,
שאלה אותה כמה יעלה לה לקבל את מיספר הטלפון של יפה
ירקוני, והבטיחה לשלם את מחיר הבול שיודבק על המעטפה,
אם ישלחו לה תווים של צ׳רקסיה כפולה.
מר מיכאלי, שלא שמע כנראה מימיו על פסטיבל־הסרטים
בקאן, הסביר לה שישראל אינהזקוקה לפירסומת בקאן, אבל
הבטיח בכל זאת לעשות הכל. הוא שכח.
השבוע התקבלה במועדון, בו מופיעים שני זמרים צרפתיים
במקום יפה ירקוני, חבילה גדולה עם אינפורמציה על תנאי
התיירות בישראל. הצ׳רקסיה הכפולה תישאר בבעלות הקורסים
לריקודי־עם, עד שיימצא תקציב למעטפה ובול.

אשרינו, יתומים אנו;
ך * ורבלבנה וכ לוב הזכוכי ת, שנתקלו בסירוב הפסטיבל,
| | אך הוזמנו לפסטיבל מבקרי־הקולנוע, נמצאים שם בחברה טובה
דבר. אחר כך נהיה אור, וראו את מנחם
גולן. לא, אין צורך להודות לו. ראשית,
זה לא הוא עשה. זה בא מאלוהים. שנית,
זה בכלל לא בעייה בשבילו. זה יוצא לו
מהשרוול. הוא יכול לעשות את זה עוד
פעם, מתי שרק יבקשו ממנו. ובכלל זה
עוד כלום לעומת מה שהוא עומד לעשות.
הוא עומד לעשות ארבעה סרטים.
ג׳יימם בונד הישראלי. הסרט הראשון
יהיה ג׳יימס בונד הישראלי. יקראו לו
מיבצע קהיר, וצילומיו עומדים להתחיל בימים
אלה. זה יהיה סרט נהדר. עוד יותר
טוב מג׳יימס בונד עצמו, כי יהיו בו שני
ג׳יימם בונדים. אחד ערבי ואחד ישראלי.
גם לא יהיו בו ערבים רעים. הרעים יהיו
רק הנאצים.
תהיה, כמובן, אהבה בין הבת של המדען,
הנאצי הרע, והבונד הישראלי. הבת תהיה
מריאנה קוך, שחקנית גרמניה, והבונד יהיה
אודי מורפי. הוא מתאים לזה, כי גם בחיים

סרטו של או טו פרמינג׳ר, וו־
1|171ר1 111
מייצג את ארצות־הברית ב־
\ / 11י

פסטיבאל — הנצחון הראשון. קירק דוגלאס אונס בפראות את
ג׳יל האוורט, על חו פו של אי קטן ב או קיינוס השקט. היפהפיה
מתאבדת, מה שממריץ את קירק למע שה־גבורה, המסתיים בניצחון.

מאד של סרטים פולניים וצ׳כוסלובאקיים נפלאים. אפשר לומר
אפילו שהם נמצאים בחברה אריסטוקראטית, הלא היא אגודת
הסרטים שנתקלו בסירובה של הנהלת הפסטיבל. בין השאר:
• הבמאי ההודי הגאוני, סטיאג׳יט ריי, שזכה לפרסים ושנב־תבו
אודותיו ספרים, נדחה בעזות־פנים.
• האמת אודות הי שועה, סרטו של הבמאי הברזילי אנסלמו
דוארטה, לפי ספרו של ג׳ורג׳ה אמאדו. סרט מצויין.
• שרלוק הולמם במערב הפרוע, לפי ספורו של מארק טוויין,
סרטו ד,מצויץ של אדולפם מקם, הנציג הבולט ביותר של הגל־׳
החדש האמריקאי, לא זכה אפילו לתשובה.
• חור המנעול של הבמאי הארגנטיני החשוב ביותר, טורה
נילסון, שוכב פה במכם.
הפסטיבלים של ברלין, לוקארנו, ונציה וניו־יורק מתחרים עתה
ביניהם על חסדיהם של סרטים יתומים אלה, וגם על חור
בלבנה.

מהפכת האפנדים

מהאין דגל ישראלי? מפני שהאפנדים עשו מהפכה במצריים.

שנת 1952 הם היו פושטי־עור, משעבדים, מנצלים ואויבי-
העם. אבל ביום בהיר אחד זה נמאס להם, והם עשו מהפכה.
הם חדלו לנצל ולשעבד, הפסיקו להצליף בנשות הפלאחים
הקוטפות עבורם כותנה, ואפילו קנו להן חינין.
זה, על כל פנים, הרושם שמשאיר הסרט ד,מיצרי אל חראם
(״הפשע״) ,שבגללו נדד חור בלבנת מן האולם הגדול של ארמון
הפסטיבל אל האולם הקטן. זהו אמנם הסרט המצרי הראשון
המגלה לצופה האירופי כי יש ויש פלאחים אומללים במצריים,
אבל הפלאחים המיסכנים גרים בכל זאת בבתים שלמים, בדירות
בנות שלושה חדרים. השחקנית הראשית, פאטם חמאמה,
היא הכוכבת היקרה ביותר במצריים, לכן כאב לו הלב לבמאי,
וכך קרה שהפלאחיות במצריים לובשות שמלות משי שחורות,
ומגלות את פניהן ברבים. חוץ מזה הן אומללות.
הפ שע הוא פשעה של פאטם חמאמה, שנאנסה על־ידי מנד,לעבודה
אכזר מלפני המהפכה, וניסתה בכל האמצעים הפרימיטיביים
לעשות הפלה מלאכותית, רחמנא ליצלן. התינוק יוצא
בכל זאת לאוויר העולם, בלב מחנהזהאוהלים של הפועלות,
ופולט זעקה נוראה למראה עתידו. פאטם חמאמה, הדואגת לשמו
הטוב של בעלה, נבהלת וסותמת לו את הפה אתת ולתמיד. הרך
הנולד מת בחנק, ואמו נתקפת בקדחת קשה. המשטרה מוצאת
ולד מת בשדה! אבל בינתיים פרצה המהפכה. מנהל־עבודר.
נעים־הליכות מחביא את הפלאחית מפני המשטרה, והאפנדי
הרחום והחנון מציל את פאטם חמאמה בעזרת בקבוק גדול
של חינין. תחי המהפכה! יחי האפנדי!

הפרטיים שלו הוא היה גיבור וקיבל הרבה
מדליות.
בסרט יעשה גולן נפלאות. הוא יהפוך
את יפו לקהיר, ואת עכו לאלכסנדריה.
הוא יבנה כור אטומי מצרי ליד הרצליה.
הוא יהפוך את גילה אלמגור, זאב ברליד
סקי ואיתן פריבר לערבים. הוא צילם כבר
בסודיות צילומי־רקע בקהיר עצמה, וכגולת־כותרת
לכל גבורותיו הוא יסיע צוות של
25 איש לרומא.
בעניין של רומא הוא מאוד גאה. הוא
רואה גם הקבלה מסויימת בעובדה שבשביל
קולונל מרקום (ראה להלן) מביאים
לארץ איטלקים, ובשביל הסרט שלו הוא
מביא לאיטליה ישראלים.
ז׳אן ד׳ארר, הישראלית. הסרט השני
שלו יהיה פי תוי נוסח איטליה הישראלי.
״זאת תהיה יצירה אמנותית בעלת ערכים
גדולים, ללא קריצות אל הקהל, אם כי בהתחשבות
עם הקהל.

״זה יהיה סיפור רגשי על יחסים בין אב
ובניו ובתו, הצומחת על רקע של דעות
קדומות והווי פרימיטיבי בדימונה, עם סיפור
אהבה עדין.״ דליה לביא תהיה הבת.
היא תיקרא על שם הסרט: פורטונה. האבא
שלה יהיה סלאח שבאתי, חיים טופול.
הסרט השלישי שלו יהיה ז׳ אן ד׳ארק הישראלית
. .זה יהיה סיפורה של חנה סנש.
הוא יעשה אותה כמו שברנארד שאו עשה
את הז׳אן ד׳ארק שלו. יש לו כבר תסריטן
— שמעון וינסלברג, יהודי אמריקאי דתי,
הכותב תסריטי קאובויים, ויש לו כבר
סיפור — רוח גדולה באה. חסר לו רק זמן.
בסרט הרביעי שלו הוא יהיה רק מפיק.
זה יהיה הסיפור של מארק חלאסקו, שהתפרסם
ב העולס הזה, ביו ם מותו• הוא יבו־יים
וימומן על־ידי אמריקאים.
גאון בעבודה. האיש הגדול הזה, שעשה
את הדברים הגדולים הללו, יושב במשרדו,
(המשך בעמוד )28

קולנוע
בית הספר לאלקטרוניקה

(המשך מעמוד )27

מי סו דו של שכניבון, בי״ ס טנני־ תיכון

; 5 31ט 1ת 06

הר שמה לכי תו ת ט /י׳ ,י״א, י״ב

מגמה
לרדיו אלקסווניקה, טלוויזיה לקראת התואר אלקסרונאי מוסמך
.לימוד עיוני ומעשי במעבדות מ שוכללות,
מורים אקדמ איי ם, חוגים טכניים, ת חנ ת
רדיו ל חובבים, כולל הכנ הלב חינ ת הבגרות.
שבר

מודרג !

לימוד

פרטים והר שמה 13.00 —8
תל־אביב

חיפ ה

דרך פתח־תקוה 126
(מול הקריה)

רח׳ בלפור 5
(מול הטכניון)

טכנינון*

כיתות בוקר וערב
לאכסטרנים

.כברות
1137171111ת
* החלה הרשמה לכיתות פוקר
* נפתחים קורסים חדשים -ערב

למועדי הבחינות נובמבר ,1965 ומרץ 1966
הנערכות מטעם משרד החינוך והתרבות
פרטים והרשמה 8—1בבקר 4—8בערב

תל״אביב

דררפ״ת 44
מו ל בי תהדך

חיפה

דוד בלפור 5
מו להטכ ני ון

טננ׳ נון *

מפץ ישראלי להכשרה טכנית
נפתחים קורסים חדשים

רדיו-אל 17|7רוני 17ה טלוויזיה קורסים נוספים לכחירתן*:
שרטוט בנין, מכונות, גרפיקה שימושית, עיצוב פנים,
חשמלאות בניו, חשמלאות רכב, קירור ומזוג אויר.

פרטים והרשמה 8—13 :בבקר 16—20 בערב

תל-אביב

דרו־ פ־ ־ת 44
מול. בית הדר

חיפה

דח* בלפור 5

מוסתר בצדק תחת השלם
(״הגאון עסוק בעבודה״).
האם הוא היה רוצה לעשות פעם סרט
על נושא כללי, עולמי, לא־ישראלי?
״נושא עולמי?״ הוא משיב ,״כן, הייתי
מעוניין בזה מאוד. בהחלט. אבל זה עניין
של הזדמנות שצריכים לתת לי. הייתי
מאוד רוצה. אבל בסרט יש גורם שהוא
למעלה ממני. זה גורם כספי. באירופה ובאמריקה
קל יותר לעשות סרטים על נושאים
כלליים. בארץ זה תלוי מי יהיה מוכן
לממן את זה.״
איזה נושא היה מעניין אותו?
״נושא? עוד לא חשבתי על זה. אבל אם
יהיה משהו מעניין, הייתי בהחלט שמח
לעשות אותו. עוד לא נתקלתי בנושא עולמי.
״כן, הייתי רוצה לעשות פעם סרט ב־סיגנון
האדם ה שלי שי, על רקע עיר כמו
נפולי. אני אוהב מאוד סרטי־מתח. אני מרגיש
סוב בזה. פעם הייתי רוצה לעשור. גם
סרט תנ״כי. לא צבעוני, בשחור־לבן. יש לי
סיפור לזה, סיפורם של יעל, סיסרא ודבורה.
הייתי רוצה לעשות גם את הדיבוק
ואת טוביה החולב. אבל כל אלה הן תוכניות
לעתיד.״
במו אנטוניוני וברגמן. הוא חושב שהסרטים
שלו מהווים את שביל־הזהב בין
אמנות לקופה. הם גם אמנותיים וגם משתלמים
מבחינה כספית. שלא לדבר על זה
שהם נמצאים ברמה בינלאומית.
״אלדוראדו, למשל,״ הוא אומר ,״נמצא
ברמה אמנותית יותר גבוהה׳ מזו של
מאתיים סרטים שעשתה ארצות־הברית. אם
משווים אותו לאנטוניוני או ברגמן או
קאזאן, אז אין מה להשוות. אבל לא צריך
להשוות אליהם. צריך להשוות לרמה הבינונית
של אותה ארץ.״
האם הוא חושב שהיה יכול לעשות סרט
של אנטוניוני או ברגמן?
״האם אני יכול? כן. השאלה היא אם
אני רוצה. אבל אני לא רוצה. אני לא
מעוניין. זה תלוי גם אם מישהו יגיש לי
סיפור כזה שאוכל לטפל בו בצורה כזאת.
הבמאים האלה הם גם סופרים גאונים. אני
רק במאי, ולכן אני צריך סופר גאון אחר
שיתן לי את הסיפור שלי. אם יהיה לי
סיפור, אוכל להעמיד יצירה שתתחרה בהם.
שהיא מעניינת ובעלת יומרות אמנותיות.
אבל אני לא רואה את עצמי גם בעתיד
כבמאי־קולנוע שרוצה ליצור בקולנוע יצירה
אוואנגרדית חדשנית.״
עכשיו, לאחר שברור כבר שהוא יכול
לביים את ברגמן זפליני, נשאלת השאלה:
אולי הוא יכול גם לשחק אותם.
״לשחק? זה לא,״ הוא מודה .״למרות שאין
סרט שלי שאני לא מופיע בו באיזה
תפקיד.״

סרטים
א ל היר ח
חור כלבנה

(בן־יהודה׳ תל־אביב; י שר

הוא הסרט הישראלי הראשון שעבר
מן הקולנוע המיסחרי לקולנוע האמנותי.
הוא גם מגלה שבישראל מצוי אמן קולנוע
ממדרגה ראשונה: אורי זוהר.
זוהר צועד בסרט זה את צעדיו הראשונים,
סוטה לא פעם מדרך המלך. אך אחרי
יצירה זו שוב אין כל ספק כי ירחיק לכת.
הוא עשוי להגיע אפילו אל הירח.
הסרט עודו רחוק מלהיות מגובש, בעל
רמה אחידה. יש בו קטעים עילאיים, שאינם
רחוקים מפיסגת הקולנוע העולמי. למשל:
הסצנה בה נראות שתי הנשים במידבר כחיות
הזוחלות על ארבע. או: הנאום ד.דמ־גוגי
של העסקן הציוני, שהוא תמצית כל
הנאומים של כל העסקנים הפטריוטיים ש־ננאמו
אי־פעם בעולם. או: הסצנה בה ניתן
לערבים הרעים להחליף מקומות עם היהודים
הטובים, ומסתבר כי דבר והיפוכו הם
היינו־הך.
יש קטעים
בצד קטעים מצויינים אלה
פחות משובחים. בעיקר: המונולוגים הפילוסופיים,
שהם רדודים למדי.
שר!יעת הנביא. כמו בל סרט מאסכולת-
האבסורד, יעורר גם זה ויכוח על השאלה:
האם חייב גם האבסורד להיות מושתת על
הגיון מסויים, אם לאו?
חור בלבנה הוא, למעשה, סרט בתוך
סרט. תחילתו וסופו מהווים מסגרת בעלת
משמעות ברורה: סיפור המסמל את בניינה
של הארץ, מן הקיוסק הראשון בשממה
ועד להקמת ערים שוקקות ושקיעת האידיאלים(
.שקיעה פשוטה כמשמעה: בסוף
הסרט שוקע הנביא הפוסע על הגלים, כמו
ישו הנוצרי).
באמצע עובר הסרט למישור אחר: פארוד־יה
מצויינת על סרטי המערב הפרוע׳ העולם

התחתון וכל השאר. המעבר ההגיוני, המשמש
בסיס לתסריטו של עמוס קינן: כל
אחד יכול ליצור יש מאין. אפשר להקים
מדינה שלמה יש מאין. אך יותר מכל ניתן
לעשות זאת בקולנוע, בו כל היש הוא
דמיוני ואהיזת־עיניים. המכנה המשותף של
הרצל וצ׳פליו-הוא: אם תרצו, אין זו אגדה.
יהיו שיטענו כי הקבלה זו היא פורמליסטית
ומופשטת, וכי אינה נובעת באופן
טבעי מהתפתחות הסרט עצמו.
זוהר המזהיר. למרות ביקורת אפשרית
זו, מבריק תסריטו של קינן במקומות רבים.
לא פחות מבריק מישחקם של כמד, מן השחקנים,
המתגלים שוב בכשרונות ממדרגה
ראשונה: שושיק שני מצויינת בכל מעשיה;
אריק לביא נחרת בזיכרון כפטריוט המקצועי;
ברלינסקי כמורה־להומור ושייקה אופיר
כסאמוראי יפאני, מגלמים דמויות מושלמות.
כריטטיאן דאנקור הצרפתיה היא פאטא
מורגאנה משכנעת מאוד. דן בן־אמוץ לא
נהנה רק מעצמו, אלא גם מהנה את הזולת.

אנדרם כאילת עם דגל ישראל
פתי לא י א מין

אך האיש החולש על הכל הוא אורי זוהר
עצמו. זהו סרטו.

ה סר ט ה
דוה ג דו דהבאה
לקראת העלאת הסרט היא, בו היתד, אור־סולד,
אנדרם מלכה בת אלמוות של ממלכה
אבודה, מעלים משתתפיו זכרונות לצרכי
פירסומת. הם נזכרים באורסולה בת־האל־מוות.
מתגלה
שהיא היתר, לא רק יפה, אלא
גם גיבורה. היא לא אמרה אף מילה כשקבעו
את מלכות האלמוות שלה במידבר
פלסטיין. היא לא הוציאה הגה בשעה שכמעט
נשרפה על־ידי האש הקדושה שלה,
ולא פלטה אנחה כשנאלצה לשאת קסדת־זהב
ובגדי־מלכות בחום המדברי הנורא.
וזה עוד לא הכל. היא הראתה כשרון
מיוחד בהסתגלות לתנאים הקשים. היא התגוררה
לד. במלון מלכת שבא שבאילת,
השתקשקה בין גלי הים, רקדה במרפסת
של המלון, נחה וצחקה.
וכשהצוות בן אלף הטכנאים היד, יוצא
בוקר־בוקר למידבר, לצילומים, יצאה אור-
סולר, איתם ללא שום בעיות, למרות שהאור
והחום איימו לחרוך את עורה העדין
והיפה.
בגדי המלכה. אבל לילה אחד אירע לה
דבר איום ונורא. היא ישבה לה בשקט בלב
המידבר, ופתאום באה סופת־וזול נוראה
וסחפה את אוהל־המלתחה שלה, עם
כל בגדי־המלכות שבו. אורסולה רדפה אחרי
הבגדים, דרך הדיונות, בתוך הסופה השחורה,
אבל לשווא. הבגדים נעלמו. למזלה
הובאו אליה בהליקופטר, תוך ארבעים ושמונה
שעות, העתקי כל בגדי־ד,מלוכה.
לכל זה אפשר עוד להאמין. מה יש, זה
יכול היה הרי לקרות לה. הצרה היא שמד,לליה
מתעקשים לטעון שהיא גם התגלתה
בסרט כשחקנית דרמתית, בעלת כישרוך
משחק.
זה כבר יותר מדי בשביל כוח־האמונה
של אדם פשוט.

מול הסכניון

העולם הזה 1445

ספרי
שירה
או תרואתה \ ל דר.
טכלהאהבות (אבא קובנר. ספר שירים,

הוצאת ספריית הפועלים ).לפי השירים של
אבא קובנר אי־אפשר להכיר ־שהוא חי ב־קיבר*?
,ושכתב פעם על מלחמת תש״ח. השירים
שלו יכולים היו להיכתב בכל מקום
בעולם של היום.
הרמה של שיריו אינה אחידה. כשהוא

/ 1 / 2את האותות כולם קלטו המש דרים
/רק עם הלב /בשש שלו שים /
נפסק הקשר.״ הרי הוא בנאלי מדי, רגשני

ושיטחי.
אבל במקום אחר, כשהוא כותב על הפער
בין העולם המודרני לבין השטחים המוזנחים
של הלב, הוא מאבד את הרגשנות
השיטחית והבנאלית, והופך משורר אמיתי.
יש אצלו, לפעמים, שירים הדומים מדי
לשיריו של אלתרמן. יש אצלו שירים העוס־

משורר קובנה

קים

צריך

בצורה

לבכות.

נדושה

אני

בכיתי

בנושאים

נדושים:

הסיגריה האמריקאית עם פילטר פחם חדיש!

שהרימ תועב לח שוב שאפשר /גלי דה
אמריקאית ואותך לרצות /ב או תן שפתיים

אבל לשירים אלה אין שום חשיבות לעומת
שירים מצויינינן, כמו השיר של הנער
שאביו מת (״הניח אבי את עיניו על ראשי /
וידיו בח שאי החזיקו שעון — /לא צריך
לבכות / .אני בכיתי / .בכיתי כמו מקור
שבעה לילות / ,ב חו צו ת מכבר פסק הגשם).

שיש בו עצב אמיתי, עדין, ללא שום פאתטיות.
או השיר הכתוב בקצב מסחרר, על
דהרה מסחררת באוטוסטרדה. במהירות של
מאה עשרים לשעה. בגשם.
בשיר כמו ק מתי הוא מחפש את הממשות
של חייו בתוך המוות, ואינו מוצא
אותה. ובשיר אדון עולם הוא מרים את
אגרופיו כלפי אלוהים .״יש דבר שהוא איום
מהמציאות,״ הוא אומר, ומתאר את העולם
המאבד עצמו לדעת, כמו בלון־ילדים, המתנפח
עד בלי די. ואחר־כך :״רק אתה עומד
על קרעיו /אדון עולם בטרם קול —
ומקים מרא שית ברית ישנה.״

מועדון ״ אחווה ״ רח׳ ברגר ,21 תל־אביב
חו גהצעירים
ביום שישי, ה־ ,21.5בשעה 8בערב, ייערך ויכוח פומבי

הנושא:

זיקה בין ספרות ומאבק חברתי -כן או לא

בהשתתפות: הסופר מ. אבי שאול ; המשורר א. אמיר
(עורך ״קשת״) :המבקר פ. נינוסר ; המבקר ג. מוקד.
בסיום — שאלות ותשובות.

בעיות ולבטים
המין

בחיי
מאת
הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים.
למכירה בחנויות
הספרים הגדולות

אהבה אחרת
שירים ארוטיים של הפרימיטיכים
(המלקט: אלפונסו מ. די נולה. נוסח עברי:

רינה שני. הוצאת סדן) הם שירים פראיים,
פרימיטיביים, המשוחררים מהכללים והחוקים
של התרבות שאנו מכירים. הם מטפלים
בנושאים של אינסטינקטים, אהבה, מין,
ארוטיקה, בצורה אסתטית, השונה לגמרי
מזו שהקורא המערבי רגיל אליה :״קאווילה
/אני לוחש את שמך כמ חרוז ת תפילו ת /
לו בן־ חו רין אני / ,הייתי מבקר אותך כל
ערב / ,כל לילה / ,עסוק

היום, בהשפעת גילוי אפריקה, מנסים המשוררים
לשוב אל הפראות החייתית הפשוטה
של שירה זו. אבל, בדרך כלל, התרבות
בה חונכו מפריעה להם.
הספר עצמו עשוי בצורה אסתטית נעימה,
עטוף בעטיפה נאה, ומסודר באות יפה.
התרגומים המצויינים של רינה שני מוכיחים
שאין צורך להיות משורר גדול כדי להיות
מתרגם טוב.
העולם הזה 1445
תבל הגדולה בהצגות
^ ת״א, איצטדיון הכדורסל

888^ 5 991

העירוני

ממוצאי חג השבועות ,6.6 ,ב־8.30
הצגהאחת, ב־8.30
ויום יו ם
ני מי ד׳ ומוצאי -שנת
2הצגות ב״9.30— <.45

מבירת הכרטיסים נמשבת בכל
!0X 1X 11X 173י 1משרדיהברטיסים בארץ

17 שגה היתה מדינת ישראל דוגמה לעולם ביחסה המתקדם
שהיה מבטל את העבירות של הומוסקטוא-
ליזם ומישכב בהמה.
אך עינו של שר הדתות זרח ורהפטיג
היתד, פקוחה. הוא גילה את המזנה הנסתרת,
ואחרי ויכוח קצר וחריף בממשלה,
הוחלט להוציא את הסעיפים הנוגעים ל
שים
לנפץ, על־ידי שינוי החוקים המיושנים.

מה חופתו של רופא 1
ך* יה צד חמור עוד יותר להנחיותיו
( | של היועץ המשפטי: הצד הנוגע לביצוע

חזיה
ח״ם נהו
^ קצה הטיילת של ת^־אביב קורים
מזה שבועיים דברים נוראים. בלשים
מסתתרים בחשיבה, ניידות מגיחות לפתע,
אלמונים תוקפים ושודדים — ורק לעתים
רחוקות מאוד מתלוננים הקורבנות במשטרה.
כי כאן, במקום בו נעלמת תאורת הפנסים,
מתחיל עולם ההומוסקסואלים.
עד לזמן האחרון, היה זה עולם מסודר.
הצלליות שטיילו בו הכירו אחת את השנייה•
הפגישות היו שקטות, ולא ניתנה
שום עילה לאזרחים רגילים להתלונן. הבלש
המקרי שהיה מופיע, הסתפק לרוב במבט
חטוף, כדי לוודא שעל הטיילת שורר שקט.
ולפתע — ג׳ונגל. שוד, אלימות, מעצרים.
מה גרם לשינוי? תשובתה המגומגמת
של משטרת תל־אביב לשאלה זו, חשפה את
אחת השערוריות הציבוריות הגדולות של
המדינה. דובר המשטרה הכריז במעורפל
על ״ההנחיות החדשות של היועץ המשפטי״.

מה אומר החוק ד
** ל פי חוקי המדינה, הומוסקסואל
? הינו פושע. כלשון סעיף 152 של
החוק הפלילי: כל אדם השוכב עם אדם שלא
כדרך הטבע: או המרשה לזכר לשכב עמו
שלא כדרך הטבע, ייאשם בפשע ויהיה צפוי
למאסר עשר שנים.
זוהי מורשה ישירה של האיסור התנ״כי,
שהגיעה אל החוק הפלילי הישראלי דרך
החוק האנגלי. אולם מאז קום המדינה, היה
היחס אליה סובלני ומתקדם.
חיים כהן, שבהיותו יועץ משפטי של
הממשלה הצטיין בשורה ארוכה של הצעות־חוק
פוליטיות חמורות, הוכיח כי בשטח האישות
ניחן בגישה ליבראלית ביותר. מן
הרגע הראשון, הבהיר למשטרת ישראל כי
אינו מתכוון להתיר תביעות משפטיות נגד
זזומוסקסואלים, כל עוד קיימו יחסים מרצונם
החופשי.
במתכונת השיפוט הבריטית, יש בידי היועץ
המשפטי סמכות בלתי־מוגבלת להחליט
על מניעת הליכים משפטיים. לכן גם חדלה
המשטרה לראות בהומוסקסואלים מבוגרים,
המקיימים את המגע תוך הסכמה ובצינעה,
פושעים מבוקשים. רק במקרים של שימוש
באלימות, או של פיתוי קטינים, פתחה המשטרה
תיקים והעמידה נאשמים למשפט.
כאשר התמנה חיים כהן שופס בבית־המשפט
העליון, מצאה גישתו המתקדמת
ביטוי בפסקי־הדין שלו. הוא קבע, למשל, כי
״במדינה נאורה אין מקום לרדוף ולהעניש
הומוסקסואלים מבוגרים הפועלים מרצון.״

עינו של השר פקוחה
ך דעתו של חיים כהן לחוד —
\ 4והחוק הכתוב לחוד. סעיף 152 המשיך
לקבוע, כי אותם גברים, המאכלסים את
קצה הטיילת בשעות החשיכה, הם פושעים.
היה זה, בראש וראשונה, בגלל עמדתם
של השרים הדתיים. כאשר השמיע השופט
כהן את דבריו, באותו פסק־דין, עורר נגדו
סערה קולנית בקרב הדתיים. לפני שנה
ורבע ניסה גם שר המשפטים דוב יוסף
ללכת בדרכו של כהן, הניח על שולחן
הכנסת הצעת־חוק לתיקון דיני־עונשין ,״בדבר
חבלה, פגיעה בגופו של אדם וכיוצא
באלה.״ תחת הכותרת הסתמית ניסה להעביר
תיקון חשוב מאוד לאותו סעיף ,152

גישה ליבראלית, ואותה גישה עצמה אומצה
על־ידי בתי־הסשפט הישראליים.
באחד המשפטים המעטים שנערכו על
נושא זה, קבע בית־המשפס המחוזי בחיפה
ב־ : 1952״אין כל חילוקי דיעות, כי
המונח, בניגוד לחוק׳ מוציא מגדר סעיף

עבירות אלו עוד בטרם הגיעה ההצעה לקריאה
ראשונה בכנסת.
לא הועילו דברי ההסבר של שר המשפטים,
שהזכיר כי באנגליה עצמה — ממנה
ירש המחוקק הישראלי את סעיף — 152
עומדים לשנות את החוק החמור. ואמנם,
אפילו במולדת השמרנות והצביעות חדרה
לתודעת הציבור ההכרה שהומוסקסואליות
אינה פשע, כי אם מחלה נפשית.
ועדה מלכותית, בראשות לורד וולפנדן,
המליצה בפני בית־ד,מחוקקים לשנות את
החוק הקיים, ולבטל את הקביעה כי מגע
מיני מרצון, בין שתי נשים או שני גברים
מבוגרים, הוא עבירה על החוק.
השבוע, אחרי שהמלצות וזלפנדן זכו לתגובה
חיובית בבית־הנבחרים, החל הוויכוח
על הדו״ח גם בבית־הלורדים. בגילוי־דעת
שפורסם בכל העתונים, קראו חמישה בישופים
ושלושה לורדים לממשלה הבריטית
לקבל את המלצות הדו״ח, ולהנהיג חוקים
ליבראליים יותר ביחס להומוסקסואלים.
״הפעלת החוקים הקיימים׳״ קבעו השמונה,
״תביא יותר נזק מאשר תועלת לציבור.״
דוווקא בשבוע זה, כאשר גלי הליבראליזם
הנאור גאו באי הפוריטאניות המתחסדת,
התפוצצה בישראל שערוריית ״ההנחיות החדשות
של היועץ המשפטי.״
בהנחיות אלה הורה היועץ המשפטי משה
בן־זאב ( )54 למשטרת ישראל, כי הוא מבטל
את הוראתו הקודמת של חיים כהן, בדבר
גישה ליבראלית להומוסקסואלים מבוגרים,
המקיימים את מגעם מתוך הסכמה ובצינעה.
ההוראה החדשה מתייחסת גם למעשים
מיניים אחרים, המוגדרים עדיין כפשע בספר
החוקים של ישראל. אלה הם יחסים בין
גבר לאשר ,״שלא כדרך הטבע״ .המחשבה
הנאורה, המשוחררת משורה של איסורי
טאבו פרימיטיביים, ביטלה את המושג של
יחסים מיניים שלא כדרך הטבע.
אלה דברים השייכים לתחום הפרט, וכל
פלישה לתחום זה היא מטבעה חטטנית ו־צבועה.
אולם בעיני החוק הישראלי הופכים
שני בני־הזוג, המקיימים מגע ״שלא
כדרך הטבע״ לפושעים, ולפי סעיף קטן (ג)
של סעיף 152 בחוק הפלילי, דינם אחד:
עשר שנות מאסר. גם אם שניהם עשו זאת
מתוך הסכמה הדדית, בחדר־השינה שבביתם.

הקורבנות שהקד
* * ההקשר בין הוראת היועץ המשפטי
לבין ההתפרעויות האחרונות על הטיילת
בתל־אביב?
בראש וראשונה׳ פתחו הנחיות אלה פתח
לסחטנות. כל עוד לא ראתה המשטרה ביחסים
הומוסקסואליים עבירה שיש להביא
את מבצעיה לדין, ניהלו באי הטיילת את
חייהם בשקט, ללא פחד. אולם ברגע שסעיף
152 הפך שוב להיות חרב שלופה, היתד,
דאגתם הראשונה של ההומוסקסואלים להסתיר
את פעילותם מעיני החוק. לרדת למחתרת,
מפחד האויב הגדול — המלשין.
מכיודן שההומוסקסואל נדחף על־ידי מניעים
נפשיים, שאין הוא יכול לשלוט בהם,
אין לו ברירה אלא להתעלם מן הסכנה
ולחפש בן־זוג. במצב החדש שנוצר, הם
נפלו קורבן לפושעים אשר העמידו פני
הומוסקסואלים אך התנפלו עליהם ושדדו
אותם .״לך למשטרה!״ לעגו הפושעים לקורבנות
האומללים ,״ספר להם ששדדתי
אותך. אספר ששכבת איתי — ואתה תלך
ישר לעשר שנות מאסר.״ לכן העדיפו הקורבנות
לשתוק.
אך בזאת לא תמה הסכנה. כי אחרי
השוד, באה הסחטנות. גבר המקיים יחסים
כאלה מפקיד את גורלו בידי בן־הזוג. אם
בן־זוג זה ירצה לסחוט ממנו כספים, יוכל
תמיד לאיים כי ימסור אותו למשטרה.
זהו כדיוק הסיוט שמחוקקי בריטניד, מבק־

הפלות מלאכותיות. גם דבר זה הוא בגדר
עבירה חמורה על החוק הפלילי. אומר סעיף
: 175״כל אדם המתכוון להביא אשד, לידי
הפלה, בין שיש ולד בבטנה ובין שאין ולד
בבטנה בניגוד לחוק, ייאשם כפשע ויהיה
צפוי ל־ 14 שנות מאסר.״ הסעיף שלאחריו
מרשיע גם את האשד, שבגופה בוצע
הניתוח: דינה שבע שנות מאסר.
גם חוק זה מקורו בדת היהודית, האוסרת
השחתת זרע ומצודה פריה ורביה, וגם הוא
הגיע לחוק הפלילי הישראלי דרך ספרי
החוקים של אנגליה, שם נוסח לראשונה
ב־ .1861 העובדה, שבספרי החוקים של ישראל
מופיעה עבירה זו תחת הכותרת של
״עבירות נגד המוסר״ מדברת בעד עצמה.
נקודת המפתח של שני הסעיפים הן המלים
״בניגוד לחוק״ .כיצד לקבוע מתי נעשית
הפלה במסגרת החוק או בניגוד לו? דרך
פתח זה פרצו שופסים אנגליים פירצה אל

175 כל מעשה הפלה שבוצע אגב טיפול
רפואי מתאים, לשם הצלת חייה של האשד,
או שמירה על בריאותה.״
ועוד :״המיבחן לגבי הצורך בהפסקת
הריון הוא מבחן סובייקטיבי. הוזה אומר:
שאם הרופא בדק ומצא סיבה רפואית שבגללה,
לדעתו, יש צורך להפסיק את ההריון
כדי לשמור על חיי האשד״ במיקרד,
כזה לא רק שהרשות בידו לעשות את
הניתוח, אלא שהחובה מוטלת עליו לעשותו.״

ר8ואה
במחתרת
ך* ודות לפתח זה בחוק, והודות ל(
( גישתו הליבראלית של חיים כהן, הפכה
ישראל להיות אחת המדינות המתקדמות
ביותר, בכל הנוגע להפסקת הריון.
היא מפגרת עדיין אחרי ארצות כמו שוודיה

לבעיות החוק וחגיו
ויפאן, אולם היא לאין ערוך ליבראלית
ומתקדמת יותר מצרפת ואנגליה, למשל.
שם מבוצעות ההפלות במחתרת, בתנאים
סאניסאריים מסוכנים, ובמחירי סחיסה.
על־כן באות מדי שנה מאות רבות של
נשים אירופיות לישראל, כדי לבצע בה
הפלה בטוחה, בחדר־ניתוחים סטרילי, ב־בית־חולים
מוכר — וכל זה, יחד עם מחיר
הטיסה, בפחות מן המחיר הנידרש בארצן.
לפי הערכה רשמית של משרד הבריאות,
הגיע בשנה האחרונה מספר ההפלות המלאכותיות
לכדי 40 אלף. הערכה בלתי-
רשמית מוסיפה עוד כ־ 20 אלף מיקרים למספר
זה. הניתוח מבוצע בהמונים, באמצעות
ועל חשבון קופת־חולים; הוא מבוצע
לחיילות בלתי־נשואות ולאמהות של חצי־תריסר
ילדים.
אולם רק כ־סססז מכל המיקרים האלה
רשומים בסטטיסטיקה הרשמית של משרד
הבריאות. אלה הם ניתוחים שבוצעו מתוך
מניעים רפואיים מובהקים. בשאר המיקרים
קבעו שיקולים לא־רפואיים.
בכל זאת, חשובים שיקולים אלה עד למאוד,
ואין חברה מודרנית יכולה להתעלם
מהם. אלה הם שיקולים סוציאליים —
כגון ריבוי ילדים במשפחה, יחסים מעורערים
בין ההורים, הריון מחוץ לנשואין,
מצב כלכלי דחוק של ההורים. אולם החוק
אינו מכיר בשיקולים אלה. להיפך: אם
יעז רופא לבצע הפלה מלאכותית מתוך
אחת הסיבות האלה — דינו 14 שנות מאסר.
והאשה — שבע שנים. על כן נאלצו הרופאים
לנהוג בעורמה, ותחת הסיבה הסוציאלית
האמיתית היו רושמים בכרטיס
החולה מחלה דמיונית, ולעתים מגוחכת׳ כמו
״נפיחות ורידים ברגלים•׳.
רופאים וסוציולוגים קיזז, כי הגישה הליבראלית
דה־פאקטו תתורגם לשפת החוק,
ושזה יכיר בנימוקים סוציאליים כהצדקה
להפסקת הריון. והנה באו ההנחיות החדשות
של היועץ המשפטי, אשר הורה לראש אגף
החקירות במטה הארצי של המשטרה ״לבטל
את הוראות היועץ המשפטי לשעבר, לסגור
תיקים הנוגעים לעבירות של הפלה מלאכותית,
אלא אם גרמה למותה של האשד״
בוצעה שלא בהסכמתה, נעשתה שלא על־ידי
רופא בעל רשיון, או בוצעה ללא נקיטת
אמצעי־זהירות רפואיים נאותים.׳׳
כלומר, שמעתה, כל הפלה שתבוצע מסיבות
סוציאליות — תהפוך את הרופא
ואת האשד, לפושעים. תירץ זאת בן־זאב:
״אין הוראה אדמיניסטראטיבית יכולה להזזת
תחליף לתיקון חוק וביטול הפעלתו.״
כלומר: אם רוצים למנוע רדיפת כל הקשורים
בביצוע הפלות מלאכותיות, יש להעביר
בכנסת שינוי לחוק הקיים. הצעה שהיא
חסרת כל סיכוי להתקבל, כל עוד יושבים
הדתיים בקואליציה — דבר שבן־זאב
יודע היטב.
באין שינוי בחוק, יירד ענף שלם של
הרפואה והבריאות הציבורית למחתרת, עם
׳ כל הכרוך בכך: זיהום, סכנת־חיים, הלשנות
וסחטנות.
סשרט כדו רגל
א ל דו־דהמלך
נבחרת הנוער הישראלית חזרה בסוף השבוע
ממסעה במזרח הרחוק, כשבמאזנה
הישגים שאף נבחרת ישראלית לא זכתה
עדיין לרשום לזכותה קודם לכן. הנערים
הישראליים, רובם בגיל ,18—17 שיחקו
שמונה מישחקים, ניצחו בכולם, זכו בגביע
אסיה לנוער. הם הבקיעו 36 שערים לרשתות
יריביהם מהמזרח הרחוק, ספגו, לעומת
זאת, רק 6שערים.
צעד ראשון. ההישג הגדול עורר שתי
תגובות מנוגדות בקרב אלפי אוהדי הכדורגל
בארץ. מצד אחד היו כאלה שחשבו כי
הכדורגל הישראלי צועד אל דרך המלך, מדדו
את הארון במשרדי התאחדות הכדורגל, כדי
לבדוק אם אומנם יוכל גם הגביע העולמי
להיכנס לתוכו. מצד שני היו כאלה שניסו
לבטל את כל מסע הנבחרת, ציינו בבוז,
כי כנראה היו הנבחרות, נגדן התמודדו הצעירים,
חלשות אפילו מקבוצת מכבי נתניה,
כשהיא מופיעה בהרכב חסר. הנתנייתים
סיימו את משחקם עם נבחרת הנוער בתיקו
, 1:1ערב הנסיעה. הצדק היד״ כרגיל,
באמצע. כי לגביע אסיה לנוער יש ערך רק
אם הוא מהווה ציון דרך, לא מטרה בפני
עצמה. על מפת הכדורגל העולמית אין
אסיה תופסת מקום נכבד. נבחרת אסיאנית
עדיין לא זכתה להישג כלשהו בקנה מידה
עולמי. הכדורגל שם עושה עדיין את צעדיו
הראשונים. לכן יהיו הנצחונות בטוקיו חשובים
רק אם ישמשו עידוד לכדודגלנים הישראליים
להמשיך, ללמוד ולהתקדם.
הפסדה של הנבחרת הישראלית הראשונה
בבלגיה, באותו שבוע בו זכתה נבחרת הנוער
בגביע, הראה לכל כי עוד ארוכה הדרך
עד שתזכה נבחרת ישראלית בהישגים
של ממש. אין אומנם אסון בהפסד, ובוודאי
שלא בהפסד כה קטן כמו 41:1אך
אסון הוא אם נבחרת ישראלית נאלצת לשחק׳
כפי שהסביר לאחר המשחק קפטן
הנבחרת נחום סטלמך :״על 60 מטרים, במקום
על 120 המסרים של המגרש.״ וזאת,
בשיטת הבונקר, שהיתר, יאה לכדורגל הישראלי
לפני עשר שנים, לא היום.
קשה לתאר, כי כדורגלנים ישראליים יוכלו
אי־פעם להגיע לדרגה שווה לזו של
כדורגלני אירופה המקצוענים, או של אשפי
הכדורגל מברזיל. אך אין כל ספק כי נבחרת
ישראלית מסוגלת לשחק כדורגל ברמה
למעלה מבינונית. ואז, עם הרבה מזל,
יוכלו כדורגלנים ישראליים לשוב ולנצח
נבחרת אנגלית בארץ בשיעור ,0:4ואת
מי שהיתר. אלופה אולימפית, יוגוסלביה,
בשיעור 1:2בבלגראד.
אחד מאלה, שנראה מוציא את המסקנות
הנכונות מהישגי נבחרת הנוער, ומכשלון
הנבחרת הבוגרת בבלגיה, היה המאמן הלאומי
מילובאן צ׳יריץ׳ .הוא הזמין ליום
השלישי השבוע את שלושת המבטיחים ביותר
מבין נערי טוקיו הצעירים: מיקו בלו,
גיורא שפיגל ושמואל רוזנטל.
השלושה ישחקו ללא־ספק במשחקי הנבחרת
הקרובים, במסגרת הגביע העולמי.
צרופם הוא אות לשחקני נבחרת נחשלים, כי
הגיע הזמן לפשוט את החולצות עם הכתובת
ישראל.
אם אומנם יצליחו הצעירים, שהבריקו בטוקיו,
להבריק גם תחת שרביטו של צ׳י־ריץ׳
,יש סיכוי כי ההילולה שנערכה לנבחרת
הנוער בלוד תהיה גם הילולה שתסמן
את יציאת הכדורגל הישראלי לדרך המלך.
סיכם את המצב אחד מאלף האוהדים וה־חובבים,
שנקבצו ביום השישי, בשעה ארבע
לפנות בוקר, בלוד :״בכל חור בארץ
משחקים כדורגל. אנשים קוראים כדורגל
בעיתון לפני שהם קוראים על אשכול ובך
גוריון. אולי סוף־סוף יהיה מעכשיו גם
נחת ממה שקוראים?״

אני, ט;קיו וכדהשאר
כוכב נבחרת הנוער הישראלית, שזכתה
כגביע אסיה לנוער, גיורא (״ניני״)
שפיגל, מספר:

בפעם הראשונה בקאריירה הקצרה שלי
הופעתי בנבחרת הישראלית, ובפעם הראשונה
זכתה נבחרת ישראלית בגביע בלי
שותפים. שבעה וחצי קילוגרם זהב לא הולכים
ברגל. אבא שלי אמר לי: תמשיך כך!
ראש ממשלת מאלזיה סונקו עבד־אל-
רחמן נתן לנו את הגביע. הוא דיבר הרבה
אבל לא אמר כלום. כן, הוא גם לחץ לנו
את הידיים. החברה התווכחו אחר־כך אם
מותר לרחוץ את היד או לא. הרוב שמחו
נורא, ואמרו שלא צריכים להתרחץ בכלל,
אבל בסוף הזכרתי להם שאנחנו ביפאן,
הארץ הכי נקיה בעולם, וכולם התרחצו.

בכלל, למדנו הרבה דברים חדשים בנסיעה
הזאת. קיש רומנו, למשל, למד להבדיל
בין אזזירון ואוטובוס. כשנסענו מבנגקוק י־טוקיו,
כולם התיישבו ורק הוא נשאר לעמוד.
האווירון עומד להמריא וקיש עומד.
הדיילת ראתה אותו עומד, באה אליו בריצה
ושאלה אותו מה העניינים ולמה הוא
לא יושב. קיש ענה :״לא, תודה, אני יכול
לעמוד, בין כך אני יורד תיכף.״
היפאנים דאגו לנו מאוד. הם חששו שיהיה
לנו משעמם ולכן הכינו לנו הפתעות.
בדרך לשם התווכחנו איך נחלק בינינו
את החדרים. מישהו אמר שיחלקו את החדרים
לפי הגובה, מי שהכי גבוה יקבל
את החדר הכי גדול, אבל אורי קידמי לא
הסכים, כי לפי החלוקה הזאת הוא לא
היה מקבל אפילו מיטה. כשהגענו ראינו
שהוויכוח היה מיותר. היפאנים הכניסו את
כולנו לחדר אחד עם עשרים וארבע מיטות.
מיטה מעל מיטה. היה לזה יתרון. טסנו
כל הזמן, ועכשיו, בחור הזה, היתד, לנו
הרגשה כמו באוניה.
היפאנים לא מחזיקים הרבה מאוכל, נתנו
לנו לאכול סרטנים ושכלולים. הם אמרו

ניצחנו בתוצאות גבוהות אז היריבים לא
שווים שום דבר. קבוצה כמו בורמה יכולה
בשקט לתפוס אצלנו מקום בצמרת הליגה
הלאומית. בשני המשחקים האחרונים שלנו
בבורמה הם שיחקו כדורגל מצויין, ולא
היה חסר הרבה שהם ינצחו. הם לא אוהבים
להפסיד. אנשים משונים, כאילו שיש
מישהו שכן אוהב. השוער הבורמזי בכלל
השתגע כשקיבל גול ולא רצה להמשיך לשחק.
מי שהתאמץ הכי הרבה בטורניר היה המאמן
עמנואל שפר. לפני כל משחק הוא
היה מתעצבן, ואומר שצפוי לנו משחק
קשה. הוא לא אוהב להסתכן.
עיניים צרות. ביפאן יש הרבה בחורות.
ידענו זאת עוד לפני שנסענו. מה שלא
ידענו זה שהן אף פעם לא אומרות לא.
בהתחלה היה לנו קצת קשה להסתגל לעיניים
הצרות. אבל לאט־לאט התרגלנו. סוף־
סוף העיניים זה לא החלק הכי חשוב בגוף.
אל תקנאו בנו יותר מדי. כמעט ולא
נתנו לנו לעשות חיים. כל יום היינו צריכים
לחשוב על המשחק הבא. ראשי המשלחת
הקפידו על משמעת, הסתכלו תמיד אם כל
אחד נמצא במיטה, שאף אחד חם וחלילה

טוקיו: אנגלנדר, רוזנטל ויאנג עם התורגמן קיים
סרטנים בפה

לוד: המונים מריעים כלילה לנבחרת הנוער החוזרת ולגכיע
אריות על המיגר ש

לנו :״אתם נוער, אתם יכולים לאכול גם
אבל מה, הם שכחו שאנחנו מישראל, שיש 2500 יהודים אפילו ביפאן,
ואלה הביאו לנו אוכל. אבל גם אז עוד
עשו היפאנים בעיות ולא נתנו להעביר
אלינו את האוכל. סוף טוב — הכל טוב.
אנחנו שוקלים פחות, יותר קל לנו לקפוץ,
והיה לנו אימון לא רע לקראת יום כיפור.
עוד הפתעה היתד, לנו: המגרשים. דבר
כזה עוד לא ראינו. מגרש האימון הכי עלוב
שם יותר טוב מאיצטדיון בלומפילד.
לא גמרנו עם ההפתעות היפאניות. הם
אירגנו את טורניר הנוער האסיאני, הוציאו
עליו קרוב למיליון דולר, למרות זה שהם
לא. מפותחים מספיק ולא משתגעים מכדורגל.
במשחק ליגה בארץ יש יותר צופים
מאשר היו שם בכל הטורניר. בעיתונים
היו בקושי חמש שורות אחרי כל משחק.
במשחק הגמר היה חצי האיצטדיון ריק.
כל החברה, פה בארץ, חושבים שאם

לא יתגלגל ממנה, כדי שהגביע לא יתגלגל
לנו מהידיים. לבארים לא נתנו לנו ללכת.
בכל זאת ראינו משהו בטוקיו.
באווירון, בדרך חזרה, התווכחנו כל הזמן
אם יחכו לנו אנשים כשנגיע. צביקה רוזן
פחד שהוא יפתח את הדלת, עם הגביע ביד,
ויהיה שקט. גם אני חשבתי שבשלוש בלילך,
אנשים ישנים, אבל מה שהיה בלוד כולם
יודעים. יותר מאלף איש חיכו לנו.
בטח גם אתם הייתם בלוד. אני חושב שכל
מי שראה פעם כדורגל בא לראות אם
אנחנו מגיעים בשלום, ואיך לוקחים אותנו
על הידיים מהמכס אל המכוניות. את קיש
תמנו לקחו כל־כך הרבה זמן שהוא חשב
שיקחו אותו עד תל־אביב, אבל בסוף אפילו
החברה מכרם התימנים התעייפו לשאת אותו.
זהו. היתד, טוקיו, ואוף, איננה עוד.
הבאנו את הגביע, עכשיו תנו לי להתכונן
בשקט לבחינות הבגרות. כי מי שנותן גול
לא מקבל בשביל זה ציונים טובים יותר.

הומו־סנסואריות -טסיות מיניות -הפרות
מלאכותיות ־ האס תופעל נגדן המשטרה?׳