גליון 1446 מתאריך 26 במאי 1965

ב שסע

בו נשקלה

ה אנ שוו ת

ש ר וו גינ ה

צ ב אי ה :

בסנת

:חן שין
בחן

לפני עשר שנים בדיוק החל הפיבצע,
שהפך המרור בדרכו של העולס הזה
ושל העתונות העברית בכלל: מסע־גילויים
על חושיסתאן.
,תוך ימים מעטים הפכה המערכת למחנה
מבוצר. בחיפה ניסו בריוניו של חושי
להטיל בכוח חרם על מכירת העולם הזה.
בבניין המערכת הונחה פצצה, שלא התפוצצה
רק בגלל תקלה בנפץ. כעבור כמה
ימים התפוצצה פצצה בדפוס, פצעה פועל.
באותם הימים הופיעו במערכת צעירים
רבים, קוראי העתון ואוהדיו, שלא יכלו
לעמוד מן הצד. הם התנדבו לשמש כמיש־מר
מערכתי, לשים מארבים לחבלניס,
להפוך שומרי־ראש לראשי המערכת.
בין צעירים אלה בלט צעיר לובש־מדים.
היה זה חייל בשרות־חובה, שזיהה
את עצמו כאוהד מושבע של השבועון.
הוא סיפר שקרא אותו עוד בימי המערכת
הקודמת. כאשר ביקר ג׳ון פוסטר דאלס
בארץ שלח למערכת דו״ח על ההפגנות
נגד הביקור. היה זה אחד המיקרים הנדירים
בהם פירסמר, המערכת כלשונה כתבה
שנשלחה לה מידי קורא.
שמו של הצעיר היה אלי תבור. כעבור
כמה חודשים, מייד עם סיום שרותו הצבאי,
נתקבל ככתב בעתון.

תוך חודשים מעטים כבר החל אלי
לבלוט בשתי תכונות: גישתו המקצועית
המובהקת לעתונאות, וכושר-עבודתו הבל־תי־מוגבל.
מאז,
במשך עשר שנים, עבר כמעט את
כל מדורי העתון. העברת חבר־מערכת ממדור
למדור היא שיטה מקובלת אצלנו — הן
לשם שמירה על רעננות העתון, הן כדי
להרחיב את אופקיו של האיש עצמו. כל
אחד מאיתנו עבד פעם בכל תפקיד מתפקידי
המערכת.
היו הזדמנויות כאשר ניתן לכושר־הע־בודה
של אלי מרחב בלתי־!מוגבל. פעם,
באחד המשברים בהם עמדה המערכת בתקופה
שלפני מיבצע־סיני, כתב את חלק־הארי
של גליון מסויים: החל בעריכת
מדור המכתבים, דרך סיפור על רצח ברמלה,
וכלה בכתבת־ענק על סרטי־השנה וכו־כבת־השנה.
כעבור
ארבעה שבועות חיבר את כתבת־הענק
על הקרב של קלקיליה — כתבה
,שהשתרעה על 12 עמודים רצופים, ושלא
היתד, כדוגמתה בעתונות העברית.
שבוע לאחר מכן נתמנה לכתב בכיר.

^יי ס׳

נסי 117ת
סוכנות

תל״ אני ב, רחוב נחלת בנינו 6ק1ל. ז* 1ג62
ירו שלים, פינת רחוב * 19 זרח׳ ׳!זנזז־אזס1? ,ל*6;.ו22
חי פ ה. שער פלנור > .נזל 44622 .
רא שו] לזניו . 1רחוב הרצל 4ת. ר .זוז
א שדוד. נורנז מסחר• אי. נזל 401610 .

איו ב תל־ א בי ב דירה יציבות לחוזק

לפני שאתה מחליט על קנית דירה, בדוק
וראה מה אנחנו מציעים לך עבור כספך.
ךךך • -חברת גניו גע״מ, רח׳ דיזנגוף ,16
1 1 1 1תל-אביב, טל 224549 ,223052 .

מ־בצע־סיני רוקן את המערכת. מכיוון
שהיתר, כולה מורכבת מאנשים צעירים,
חיילים קרביים במילואים, נעלמו האנשים
ערב המיבצע בזה אחר זה.
בין הנשארים היד. אלי תבור. הוא נטל
לידו מצלמה, יצא במשך שבוע־ד־,מלחמה
למסע של טרמפים בין הקרבות. תוך סכנת־נפשות
וללא האמנה ככתב צבאי, הגיע
לעזה עם ראשוני הפורצים ואחר־כך לקירבת
התעלה.
הוא גם ראה את הצד השני של המטבע.
המערכת החליטה להנציח את כל חללי
מיבצע־סיני בגליון־האלף שלה ובגליונות
שלאחר מכן.
אוסף הקלסתרים פורסם תחת הכותרת
״נופלים ההולכים ראשונה״ ,וחלק גדול
מהם נכתב על־ידי אלי תבור.
למחרת המיבצע כתב שלום כהן את
״האפוס של טיראן״ ,תיאור מסעה ההרפתקני
של חטיבה שמונה לשארם אל־שייך,
שהפך מאז פרק בכל אנתולוגיה
עתונאית. אלי תבור כתב את האפוס
השני, שפורסם כמה שבועות לאחר מבן:
״האפוס של נזיבטח״ .סיפור ספינת חיל־הים
שהקיפה את אפריקה והגיעה לאילת.

כמו שלנו
ורווחה.

בישיבותיה של מחתרת, המבקשת להפיל
את המישטר בישראל בכוח הנשק. אירגון
זה זכה לתואר ״מחתרת הרלינגר״ ,על שם
בית־הקפה התל־אביבי בו נהג להתכנס.
הפרובוקציה לא הצליחה. אותו גוף
חשאי הציג את עצמו כעבור זמן בפני הציבור.
היה זה גרעין ״הפעולה השמית״.
תבור עצמו שוחרר כעבור כמה ימים,
נאסר מייד על־ידי מישטרת עמום בן־
גוריון, כדי לטשטש את העקבות. אלי
הואשם בהאשמות שונות, ראשי המערכת
נאסרו אף הם. אך מעולם לא הוגש משפט
נגד איש מאיחנו.

בינתיים החל אלי ללמוד פסיכולוגיה
באוניברסיטה* ועיסוקו זה התבטא בעתון
בשורה של נסיונות לתת תיאזדי־עומק
פסיכולוגיים למאורעות אקטואליים. בין
השאר :״מניפת הרציחות המשפחתיות״,
״נוער ישראל 1960״.
כל זה לא הטיח את דעתו של אלי
מתפקידו העיקרי של העתונאי: להשיג
סקופים. בגבור השמועות וד,הכחשות סביב
אספקת עוזים לקלגסי־הדיכוי באנגולה, נשלח
אלי לפורטוגל. לבדו, בארץ זרה,

כל זה נעשה בשקט ובצינעה, כי אין
העולם הזה נוהג לערוך פולחן־אישיות
לחבריקמערכתו. אין הם חותמים על מעשי-
ידם, ורק לעיתים רחוקות נודע מי הם
חברי־ד,מערכת שעסקו במיבצע־מסויים.
שמו של אלי תבור נודע לציבור הרחב
במפתיע, ובצורה סנסציונית ביותר, בסוף
שנת . 1957
זה עתה ביצע אלי שני מיבצעים חשובים
ביותר. הוא כתב סידרת־גילויים על
השחיתות בענף הכדורגל, והוא גילה את
שמו של ראש הש״א, הענף של מנגנון-
החושך שעמד לרשות מס־ההכנסה. למחרת
היום אירע המיקרה המוזר שנכנס לתולדות
העתונות בשם ״חטיפת אלי תבור״.
כיום כבר ברורים כל פרטי המיקרה.
אלי נחטף והוחזק במעצר בלתי־חוקי,
תוך חקירה, איומים ומעשי־סחיטה, כדי
להכריחו לחתום על הודאה, כאילו השתתף

אדי תגור כפורטוגד
ללא שום קשרים, הביא את הסקופ הגדול:
תמונות של חיילים פורטוגליים כשהעוזים
בידיהם. התוצאה: אחד השערים המפורסמים
של העדלזד ותה, שנשא את הכרתרת :״אתה
משקר, מר פרם!״
סקופ אחר שנרשם לזכותו של אלי:
הידיעה הראשונה על מעצרו של ישראל
בר, שאיפשרה את הוצאתו של הגליון המיוחד
שחולל מהומה המונית ברחוב דיזנגוף.
באחת הישיבות דנו על בעיית כאובה:
הצורך לערבב בשער העתון נושאים מדיניים,
הקרובים ללבנו, ונושאי־בידור, הדרושים
מפעם לפעם לתפוצה. לפתע השמיע
אלי הצעה, שדמתה לביצת־קולומבום: מדוע
לא לתת לעתון שני שערים, קידמי ואחורי?
כך נולדה שיטה שהמה מאז סימן־*
היכר של הען!לם הזח, ושהיא יחידה־במינה
בעולם כולו.

רק מישגד אחד שגינו כלפי אלי תבור:
באחד הימים הטלנו עליו את עריכת מדור
הקולנוע.
עד אז לא התעניין אלי בקולנוע יותר
מכל צופה אחר. כשקיבל את התפקיד,
התמסר לשטח זה, בגישתו המקצועית הרגילה׳
במשך השנים התעמקה התעניינותו
יותר ויותר. החודש הסיק את המסקנה:
הוא פרש מעבודת המערכת, כדי להתמסר
כל״כולו לקולנוע ולכתיבת תסריטים.
זוהי אבידה מצערת — אך אנו מאחלים
לאלי הצלחה בדרך שבחר בה• אילו רצה,
יכול היה למצוא בעשר שנות עבודתו
בשבועון המסויים חומר למאה תסריטים.

עד־העולם
הזה 1446

הקיץ מעדיפים את
נווי הקיט המקסימים של
מכתבים שהחיינו
לרגל התפטרותם של מר שמעון פרס,
סגן־שר ד,בטחון, ושל רב־אלוף יעקב דורי,
מנהל הטכניון בחיפה, הרינו מתכבדים לברך
אותכם בברכת ״שהחיינו״.

ארכיטקטים מיכאל שטרן, הלמו
כ״ץ, שמואל חכים, רב אוננר,
רשימת השלום

תל־אביב

עד השבוע היו לי ספקות לגבי הצעתם של
כמה קוראים, שתבעו מעורכי העולם הזה
לדאוג להופעת רשימה
חדשה לכנסת.
השבוע, כשקראתי
את הדיון המדיני בכנסת
על הצעות
חביב בורגיבה, נעלמו
אצלי כל הספקות.
היתד, זאת מקהלה
מדברת, שהב־נתר,
בענייני המרחב
היא מתחת לאפס.
כל קורבן יהיה
כדאי, כדי שיהיו בכנסת
הבאה כמה
צירים, ואפילו יהיו קומץ קטן, שיוכלו
להשיב בשם העם בישראל להצעות כמו
אלה של נשיא תוניסיה.
כדאי שאחדים מהם יהיו בני ארצית האיסלאם,
כי מעטים האשכנזים — כמו מר
אבנרי — המבינים את הנעשה בלב הערבים.

יחזקאל מזרחי,

משח גולדשדגר,
קונגרס השלום

תל-אביב

הצעתו של עורך העולם הזה, בעת פגישתו
עם האישיות הערבית המסויימת, לכנס
קונגרס־שלום ישראלי, היא הצעה חיובית
ונחוצה (העולם הזה .)1444
יש לדאוג להשתתפותם של כל האישים
המעוניינים בשלום, מקרב כל החוגים והמפלגות.
קונגרס
כזה עשוי לעורר הדים חיוביים
בארץ ובמרחב. הוא יכול לתרום רבות למען
הכשרת הלבבות בקרב אזרחי ישראל, למען
השלום, נגד הבטחוניזם והשוביניזם השורים
בכל.

דויד סנח־כסקי,
כדירות כלתי מזהירה

חיפ ה

עד עכשיו חשבתי שהקלפי הנסיונית שלכם
היא עסק רציני שאפשר לסמוך עליו,
אבל עכשיו אני בטוח שאתם מפברקים הכל.
איך זה יכול להיות שרשימת בן־גוריון
זוכה בקלפי שלכם ל־ ,21,90/0בו בזמן שברור
כי בן־גוריון עצמו נתקע לאחרונה
למצב של בדידות בלתי מזהירה.
אני בטוח שאתם נתתם לו כל־כך הרבה
קולות רק על מנת להשפיע בעקיפין על
תומכיו לפלג את מפא״י.

ירושלים

כני הממזר

משה דוכדבני,
מכות וחבלה

בני קיבל הודעה מלישכת־הגיוס על מועד
גיוסו לצה״ל, אך למרות זאת ברצוני להודיע
כי לא אתן לו להתגייס.
כל עוד שבמדינת ישראל ישנו שר כמו
זרח ורהפטיג, גזען דתי הטוען כי הנשים
הלא־יהודיות, הנשואות ליהודים, הן פילגשים
וילדיהן ממזרים, לא ישרת בני בצבא,
כי הוא ממזר.
כל עוד שבמדינת ישראל ישנו עסקן־
סוכנות כמו זלמן שרגאי, הטוען (בעתון
לעצטע נייעס) שמשפחות נשואי־התערובת
הם שונאי־ישראל ומרגלים, לא ישרת בני
בצבא, כי הוא שונא־ישראל ומרגל.
כל עוד שבמדינת ישראל אין היועץ המשפטי,
משה בן־זאב, מוצא לנכון להעמיד
לדין גזענים כמו ורהפטיג ושרגאי, אני
מפחד לשלוח את בני לצבא.
חולו!

רמלה

אירוניה מסוכנת
מכתבו של הקורא משה ברזילי
הזה )1442 מתקיף בארסיות את משוררנו
מחמוד דרוויש, שנאסר עקב פירסום שיר
למען אורי דייווים.
אני מתריע על הסכנה האיומה הטמונה
בפירסום מכתבים מסוג זה, שפגעו וזיעזעו
קוראים ערביים.
פמיר אכן חסן, בלי כתובת
הקורא ברזילי כתב בזכו ת המ שורר דרוויש
— אך באירוניה.

מים מים כששון
לאור העובדה כי ישנם אנשים רבים, הקבועים
את גורל המדינה — הן בממשלה
והן באופוזיציה — המצדדים במלחמה בערבים
בגלל הטיית מקורות־הירדן, ישנה
סכנה, של התלקחות
מלחמה בכל יום ויום.
כל תקרית קטנה
עלולה לשמש
עילה לפרוץ מלחמה
כזו.
עובדה נוספת: אף
אחד מן האנשים, הדוגלים
במלחמה על
המים, לא נותן פירוט
בדבר הכמויות
אותן עלולים הערבים
ליטול, מעל ה־מיכסה
שהוקצתה להם
בתוכנית ג׳ונס־טון.
האזרח הישראלי נשאר חסר אינפורמציה
בשטח זה.
אך נראה כי אם יצליחו הערבים בכל
תוכניותיהם, לא יקחו יותר מ־ 90 מיליון
ממ״ק מים מעל המוקצב להם בתוכנית
ג׳ונסטון. דהיינו: רק 5מפוטנציאל המים
הארצי.
לכן נראה כי מחיר המלחמה, בכסף ובהעולם
הזה *144

סמי מועלם,

מנהיגי השואה

(העולם

קריאת הכתבה ״מול האתגר״
)1442 עוררה אותי להעיר כמה הערות, הקשורות
בקטע על השואה שהופיע בה:
״המנהיגים הציוניים יכלו לדון ולהחליט
במשרדים שקטים העסקנים הציוניים התרוצצו
בין לונדון וירושלים, דיברו ללא־סוף
ולא החליטו דבר.״
ובכן, מנהיגים ציוניים לא היו כלל בנמצא.
היתה רק הנהגה יהודית בשטחי
השלטון הבריטי, וכמו כל הנהגה של ״ניי־טיבס״
,יכלה גם זאת להתקיים רק בתנאי
שלא תדרוך על יבלות בעלי־הבית האמיתיים
— הבריטים.
אין זה נכון שהם לא החליטו דבר. להי־פך.
הם החליטו להעלים את דבר השואה
מידיעת העם. ובכך הרדימו אותו, מנעו
ממנו אפשרות לפעולה איזושהי.
אין זה מדוייק לומר שהמנהיגים הציוניים
התרוצצו בין לונדון וירושלים. חיים
וייצמן, נשיאה הראשון של ישראל, ישב
בשליזד, במשך כל תקופת ההשמדה, בצל
מיגדלי לונדון. הוא בא לארץ רק לאחר
ההשמדה, עם פרוץ הטרור — כדי להשפיע
על בני הארץ שלא יפעלו נגד השלטון הבריטי.
דויד
בן־גוריון ישב בארץ ומשה שרת
אמנם התרוצץ, עבר בחזית ודיבר עם החיילים.
לא על השואה, אלא על תוכניות
התיישבותם לאחר סיום המלחמה.
באותה עת כבר עלתה יהדות פולין באש,
ויהדות הונגריה הוסעה אל האבדון.

אכרהם נויכויזר,

חיפה

פרשת הפילגש
למרות שאני קורא נאמן של
ומזדהה עם מרבית עקרונותיו הפוליטיים,
ולמרות שאינני דתי, זועזעתי למקרא הכתבה
״פילגש במרכז המפלגה״ (העולם
העולם הזה,

הזה

בנוסף לנרסים הטיסה

פנה לידידך
סוכן הנסיעות
תל-אביב, רח׳ אלנבי ,94 טל 621573/4 :

שון ןן ןן ןן ₪ן ןן ןן ןן ןן ןן ןן ן!ן!ו;וווו! 1[ 1ווווווווווון ןן ןן!!וו!!וווווווווווווווווווווווווווווווווווווו;וו ₪ווו !!₪וווווווווווווווו

(העולם הזה

1444

לימי קיץ ארוכים קיט נפלא על פסגות
הרים ועל שפת אגמים מקסימים. פנסיון
מלא החל מ-׳י $ 30.00 לשבוע. טיולים
ענוגים החל מ $ 35.00*-ל־ 5ימים.

רמת־יצחק

הקורא א. אוריאל כתב על הנערים שנעצרו
באשמת חבלה
במסילת־הברזל
ליד רמלה (העולם
הזה .)144-2
במיקרה הייתי במעצר
בחברת אחד
הנערים הללו, ששמו
עבדאללה, וראיתי
את סימני המכות
שעל גופו.
הוא סיפר לי שהמשטרה
סחטה ממנו
הודאה על החבלה מועלם באמצעות מכות, י־תוך
כדי הבטחה שאם
יודה ישוחרר.

ם. ג .טוברניצקי,

אוסטריה

חיי־אדם, לא משתלם יותר ממחיר ההמתקה
של מי־הים. מה עוד שבמחיר המלחמה יש
לקחת בחשבון את מחיר הרחקת סיכויי
השלום, ואת מחיר ההפסדים המדיניים הבטוחים.

(המשך
בעמוד

החלה ההומהה למחזור ג׳

65/66

( או ק טו ב ר 165

לתב ^ /ד ר!

מתנד ־ ק ־יבן

מכונות • יצור • בניו
(בשיעורי ינרב במ שך 4שנים)

ה7זג 1ודנג 1י ם יוכנו לתואר

מ הנ ד ס־

באחת מן האגודות הבריטיות הב או ת :
1116 105111111100 01146)11301)31 [ 091066)5
!-0)111) 1100 [ 091066)5ק 1116 105111111100 01
!1 [ 091066)5ע!) 7116 105111111100 01

ה הר שמהמס תיי מ ת ביו ם 4.4.65
קורסי הבכה לב חינו ת כני ס ה למכללה יקוימו
ב מק צו עות: מתמ טי ק ה, פיזיקה, אנגלית
אנ שי םעם חינוך מקצועי ללא ת עו ד ת בגרות, יוכנו לב חינו ת 10. 0. £

ע־מ שיוכלו להתקבל ב ס טו דנ טי םבאחת האגודות.

וללה חל-אליג להנטוה מהנדסים

.00׳יו־0.00
ע מי ד;

״העולם הזה״ ,שב וע ון החדש ות הישראלי
הסערכת יהמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8סלפון ,226785ת. ד.
• 136 מעז מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ, תל־אביב,
#יו . 6הדורי הי-אשי: אורי אכנרי • המי״ל: העולם הזה בע״מ.

׳-77719/

ב 1ב״13

מכתבים
(המשך מעמוד )3

אין שום צורך להיטפל לדתיים כפרטים,
למרות שיש להילחם בכפיה הדתית וב־צביעות
מנהיגי הדתיים. לכן לא מובן לי
למה פירסמתם פרטים כה אישיים על העסקן
הדתי, כמו מחלתו או מכתביו לאשתו.
אפשר היה להסתפק בפחות פרטים.
בחברה הישראלית, שהיא פרובינציאלית,
יאכלו את משפחתו האומללהשל העסקן
הדתי בתיאבון רב.

אליעזר לוין,

ירו שלים

טוב אתם עושים כשאתם בודקים
החיים הפרטיים של עסקני־הדת.
אילו היד, עסקן חילוני מחזיק פילגש,
ויש רבים כאלה, לא היה בכך שום עניין
ציבורי. אחרת הוא
המצב ביחס לעסקן
דתי. הוא חייב ביתר
הקפדה וביתר
מוסריות.
ולמה? כי הוא
דורש זאת מאחרים.
ולא סתם מי ש, הוא
מגייס למען דרישותיו
את מנגנון החוק
והשלטון, הוא
כופה על החילוניים
דיני־אישות משפיכירנפוים
לים׳
מינהגי־דת מיו ׳
שנים והוראות־חוק
מדכאות, והכל בשם טוהר המשפחה היהודית.
לכן
יכולה פרשת הפילגש לשמש לקח
לעסקני הדת: אילו לא הייתם מתערבים בחיינו,
לא היינו מתערבים בחייכם, ושלום
על ישראל.

קדמן כירנכוים,

חיפ ה

רווחים כרדיו
האזנה קבועה לתוכניות קול ישראל מעוררת
חשדות של אי־יושר וחוסר־ד,גינות.
כוונתי לעובדה שבתוכניות רדיו, בהן ניתנת
אפשרות לזכייה בפרס כספי, מופיעים
כמה שמות קבועים. משתתפים קבועים כאלה,
הם למשל: דקלה תדמור, יהודה רשף,
אריה יצחקי ועוזגד פזי.
האמנם אין כל תקנון המסדיר השתתפות
בתוכניות נושאות־חזחים? האמנם זכאי אדם
לשוב ולהשתתף בכל תוכנית ולהגיע לזכייה
רצופה? האין שלטונות מס־הכנסה חייבים
ליטול חלק מרווחים אלה?
בעיה אחרת מעוררות השאלות הנשאלות
בתוכניות. החודש, בתוכנית על מלחמתך,שיחדור,
נאמר כי השאלות יחפפו את התקופה
׳שבין החלטת האו״ם על חלוקת
הארץ לבין חתימת הסכם שביתת־הנשק בין
ישראל לסוריה (כלומר.)29.11.47—20.7.49 :
כל הנשאלים אמנם נשאלו על התקופה
הנ״ל, מלבד סטודנט הטכניון, שנשאל איזה
מן המדינות, שהשתפפו בוועדה לבעיית
ארץ־ישראל (בקיץ )1947 היו בעד הצעת־החלוקה,
שהיתר, הצעת הרוב, ואיזה מדינות
היו בעד הצעת הפדרציה, שהיתר, הצעת
המיעוט.
לדעתי, נוגעת שאלה זו לנושא, אך עניינה
אינו חופף את התקופה הנידונה.

שולמית ויטקוכסקי,
טעות לעולם צודקת

תל-אביב

נא לבוא לשחיד, במשרד בית־הספר
(מודעי. בעולם הקולנוע).

רחל אפל,

תל-אביב

מכון ריבלין
בכתבה על סגן שר־הבריאות החדש יש ראל
בךמ אי ר (העולם הזה ,)1438ההכרח
תרומה ב סן 00ו אלף ל״י, שנתרמה על־ידי
מר יוסף ריבלין ה מנו ח לאוניבר סיט ת
בר־אילן. לתרומ ה זו לא היה כל קשר סם
עיסקו תיו של בן־מאיר, והסכום נועד להק מת
מכון מיוחד באוניברסי טה, אשר יעסוק
ב אופן מדעי ובהתמדה בחקר תולדות היי
שוב בדו רו ת האחרונים.
המכון לחקר תולדות הישוב, מי סודו של
יוסף ריבלין ז׳־ל הוקם לאחר פטירתו של
מר ריבלין המנוח, והוא עוסק בעו&דות־מחקר,
הוראה ופירסו ם בנו שא זה, שהיה
קרוב לליבו של מר ריבלין.
מערכת העולם הזה מצטערת אם הו בן
מאותה כתבה, כי התרומה נועדה למט רו ת
אחרות, או באה לתת למר ריבלין טובת־הנאה
חו מ רי ת.

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של הוראים המצרפים
את תצלומיהם למבתכים.

העולם הזה 1446

די נדו 1

* 4חול השדים התחיל מחדש. ובמחנד.
{* 1הרוקדים רבה השמחה.
במשך כמה שבועות חל אינטרמצו. אל־חביב
בורגיבה הוציא את הרוח ממיפרשיהם
של מטיפי־השינאה שבמדינת ישראל. המלחמה
לא היתד. במ1דה. הציבור הריח את
ריח השלום.
אך הנה נתלה אלי כהן בדמשק — ומים־
רשי השינאה התנפחו מחדש.

המחנה המגוון של מחרחרי־ה־מלחמה,
הפפיבופאתים הצמאים־
לדם, פקידי השיגרה האנטי־ער•
בית והפטריוטים המקצועיים -
יצא שוב לשייט העליז.
כמעט ואפשר לשמוע את אנהת־ההקלה
של כל כוחות־האתמול. הכל חזר לקדמותו.
המסיתים מסיתים. השונאים שונאים. וזועקי
החמס זועקים חמס.
כל־כך קשה לחיות באווירת־השלום, המחייבת
מחשבה חדשה והסתגלות חדשה. וכל־כך
קל לחיות באווירה הישנה׳ החמה והמוכרת
של המלחמה, על כל הרגליה הנוחים.
להעתיק מחדש את מאמר־השינאה,
שכבר נכתב אלף פעמים. לנסח מחדש את
הודעת־ההזדעזעות, שפורסמה באלף נוסחות.
התשפוכת העכורה של הגטו שוב מציפה
את העתונים, וההיסטריה המפוברקת שוב
בוקעת מרמקולי השלטון.

״מ שרד החוץ מביע הזדעזעות וסלידה
מהעובדה שאזרח ישראלי הוצא להורג בסוריה,
אחרי תהליך מ שפטי מעוות, ללא
כל אפ שרות של הגנה מ שפטית, בניגוד לכללי
צדק אלמנטריים, ולמרות פניות של
ע שרות אישים וארגונים מארצות נאורות
ל שלטונות סוריה לנ הוג לפי כללי־מ שפט
מקובלים ובמידת־הרחמים.
״סבלי להיכנס לפרטי ההא ש מו ת המעורפלות
שלא הוכחו, הרי עובדה היא שבשום
ארץ נאורה אין מוציאים להורג אזרח זר
ב עי תו ת שלום באש מת ריגול.׳-

אין כהודעה זאת אף פסוק אחד
העומד במיבחן ההגיון.

ך* כה ונבחן מה אין בהודעה הזאת.
( ן אמנם, קורא סתמי בחו״ל יקבל את

את הישראלים בלבד) .למרבד, הצער והתועבה׳
נשמעות תלונות גם על מדינות
רבות אחרות, בהן ״תרבותיות״ מאד, על
כי נוהגות הן לענות אסירים בטחוניים בעת
חקירתם. תלונות כאלה הושמעו אפילו נגד
מדינת ישראל.
אך אין כל בטחון כי כהן אמנם עונה.
מרגל שנתפס בשעת מעשה — מודה לעיתים
קרובות מרצונו הטוב. כי בניגוד לפושע,
אין הוא מתבייש במעשיו. הוא
מתגאה בהם. אחרי שנתפס אין הוא רואה
טעם בהכחשה.

לבן, מה הטעם להעמיד פנים
באילו אלי בהן הורשע שלא בצדק?

הפיטפוטים על ״האשמות מעורפלות—
כשכל פרטי מעשיו ברורים לגמרי?

מן הכלל, אלא תאם את הכלל
בסוריה. הוא רק אחד מרבים.
יתר על כן, אין ספק שאילו הועמד
בפני בית־משפט אזרחי, ואילו נוהל המשפט
לפי כל כללי השיפוט המקובל, היה נמצא
אשם באותה צורה, ונידון לאותו עונש.
אך זכאים וחייבים אנו למחות נגד מוסד
זה ששמו ״משפט צבאי.-

כי בל משפט צבאי -הוא קומדיה.
עיקרו
של משפט אמיתי הוא אי־תלותו
של השופט. שופט צבאי הוא בורג במכונה
הצבאית, והוא מקבל פקודות מן הממונים
עליו. רק פתי יאמין כי שופט צבאי אינו
שואל את מפקדיו לגבי החיוב־בדין והעונש.
לכן מותר להביע סלידה מן המוסד ששמו
משפט צבאי. אך כשעושה זאת ממשלת

״אלי כהן הי״ד נרצח״...
משפט זה הוא עלבון לאינטליגנציה של
אזרחי ישראל.

הוא עלבון, קודם כל, לזכרו של
אלי בהן עצמו.

ני מצדיע לאלי כהן — צעיר אמיץ
שיצא לשליחות מסוכנת, שקיבל על
עצמו את כל הסיכון, וששילם את המחיר.

כל עוד שוררת איבה כין עמים
ומדינות, יהיה צויד בעכודת־מו
דיעין. ואיש־המודיעין, העושה את
מלאכתו בסתר, רחוק מעמו, ראוי
לכבוד ולהערכה יותר מן החייל
הקרבי, המחרף את נפשו כשהוא
מוקף כחבריו.
לא חשוב איך גוייס האיש למודיעין.
אפילו הופעל עליו לחץ (דבר הפסול, בעיני,
מעיקרו) הריהו בחזקת מתנדב. כי
אי־אפשר להכריח אדם לצאת לארץ־אוייב
בניגוד לרצונו. פחדן ומוג־לב יעדיף לגווע
ברעב או להתגולל בבית־הסוהר.
לא חשוב גם איך נתפס האיש. אם נעשו
מצד מישהו שגיאות שהיו בעוכרי כהן, נניח
לאחראים להסיק את המסקנות בעצמם. שום
שגיאה לא תשכיח את העובדה כי אלי
כהן ביצע עבודה מזהירה, וכי בהצלחה זו
יש חלק לכל מי שעזר לו בתיכנון, בהבנה
ובהדרכה.

אלי כהן בחר כעין פקוחה במלאכתו
הקשה שר המרגל. הוא
ידע לאיזו ארץ הוא הולד, מה
דרכי השיפוט והענישה שלה.
הוא לא היה יהודי עלוב מן הגטו, שנשחט
בפוגרום על־ידי הקוזאקים, ושאלוהים
נדרש לנקום את דמו.

הוא היה צעיר ישראלי גאה, שמילא
תפקיד ממלכתי, והקריב את
חייו.
לכן, נניח־נא להיסטריה של הגטו. אין לה
מקום בפרשה המפוארת של אלי כהן.

^ ה היתה העילה למחול־השדים סביב
)3גופתו של אלי כהן? על מה מתבסס
מסע־ההסתה המחודש?

גבפהן ט 1ר ארי כ הן( בג ר ביי ה רבבה) וזרגיה בכיכר הנורם־ית בדנזשנן
הרושם כאילו אומרת ההודעה כי אלי כהן
חף מפשע. זהו רושם שנשתל בצורר, פיקחית
ביותר בין שורות ההודעה. אך ההודעה
עצמה נמנעת מלומר זאת בפירוש.

ובצדק.
עתוני ישראל הודיעו כי דנים בהענקת
ציון־לשבח לאלי כהן. איש אינו טוען כי
לא עשה את המעשים בהם הואשם.

להיפך: מאחר שאלי כהן ביצע
עבודה מזהירה, יהיה זה עלבון
לזכרו להכחישה, אחרי ששילם
את המהיר.
במילים אחרות: אלי כהן עשה את המעשים
בהם הואשם. ה א מסר על כך
הודאה מפורטת, והוא הורשע — בין השאר
— על פי הודאתו.
יתכן שהוראה זו נסחטה ממנו בעינויים.
ידוע כי הסורים מענים את אסיריהם (ולא

אפשר לטעון שני דברים, הכלולים בהודעת
משרד־החוץ:
#שהמשפט לא התנהל לפי הכללים
המקובלים.
>•׳ שלא היו צריכים להוציאו להורג.
על כך אפשר להוסיף את הטענה השלישית:

שלא היו צריכים להוציאו להורג
בפומבי.
הבה ונבחן טענות אלה.

ס לי כהן נשפט על־ידי בית־משפט
צבאי׳ שאינו כפוף להליכים של שיפוט
אזרחי רגיל.
אמנם, בפני אותו בית־משפט הועמדו גם
קצינים ומדינאים סוריים, שהואשמו בקשירת
קשר נגד המישטר הקיים.

אך גם המשפט הצבאי הטוב
ביותר הוא עיוות הדין. מי שמקיים
אותו בארצו, אל יתמרמר

משפטו של בהן לא היה יוצא

(המשך בעמוד )6

מאת

ישראל, הרי זאת צביעות מגוחכת.

בי כישראל קיים משפט צבאי.
הוא מופעל דרך קבע נגד האוכלוסיה
הערבית בישראל. הוא מופעל גם נגד ה־עיברים
הלוחמים לשלום ולשוויון בישראל.
הוא הופעל נגד אורי דייוזים.
ואל יביאו ויטענו: המשפט הצבאי הישראלי
שונה. הוא פועל בפומבי. הוא שופט
לפי כללים מקובלים.
היו בישראל משפטים, על רקע ״בטחוני״,
בהם הוצא מאולם המשפט גם הקהל, גם הנאשמים
וגם סניגוריהם, וההליכים התנהלו
שלא בפניהם.

* 1 1 5 1 1־

(המשך מעמוד ) 5

על השופטים הצבאיים של זולתו.

לי כהן נידון למוות, על פי חוקי

5ניע כי

בומבה י. צ 1ר
תמליל מאת יופר שטיין
על־פי ספרי שלום־עליכם
מוסיקה: ג׳רי כול,
פזמונים: שלדון הארניק
תרגום: דן אלמגור
בימוי בישראל :
ריצ׳ארד אלטמן׳ אמנון קכצ׳ניל,
פיקוח על הכוריאוגרפיה: תום אכוט

יצירת הבימוי והכוריאוגרפית

ג* ירוםרובינס

תפאורה: בורים אהרונסון
תאורה: ג׳ין רוזנטאל
נצוח וניהול מוסיקלי: יצחל, נרציאני
תזמור: דון וול,ר
תלבושות: אניה שנל
תזמור המוסיקה לרקודים: בטי וולכרג
הכנת ניהול ההצגה: רות מיצ׳ל

מכירת הכרטיסים נמשבת
הצגות בכורה אולם ״אלהמברה״

הצגות לקהל הרחב :
מוצאי החג, יום א׳ 2 6.6הצגות 6.30 וב־9.45
יתר ההצגות כל ערב ב־8.30
בימי ד׳ הצגת מנחה ב־4.30
במוצ״ש 2הצגות ב־ 6.30 וב־9.45

8.30 1.6הצגה לצה׳׳ל

יום ג,
יום ד 8.30 2.6 ,הצגה להתישבות העובדת
יום ה 8.30 3.6 ,הצגה לסטודנטים

כרטיסים רוקוקו ״ ובשאר המשרדים >• כרטיסים למוסדות וקבוצות מאורגנות, טל2 2 3 6 6 3 .

קורם לפקידות בירושלים:
כיתה שנתית לכל המקצועות— .
כתיבהבמכונה — חודש!
קורספוגדנציה, קצרנות, אנגלית,
פנקסנות ! ביה״ס ״ הפקיד ״ ,
י. פורמן, בצלאל . 18

:ה קו ס מי קסה
מקצוע

מודרני,

אידיאלי

עאשה.

ב קו ס מ טי ק ה -
יכולה את לעבוד בכל עת ובכל מקום.

;רצונך במק צו ע בעל עתיד,
מ כני ס רווחים?
הרשמי מיד לבית הספר והסלון הידוע לקוס מ טיק ה
תל-אביב, בן יהודה 52 טל.222773 .
בימים הקרובים נפתחים קורסים חדשים
מהרי והחליטי. המקומות ספורים.

סוריה, המועידים עונש־מוזת למרגלים.
אלי אינו האדם הראשון או היחיד שהוצא
להורג בסוריה.
לפניו הוצאו להורג כמה מראשי הצבא
הסורי, שכל אשמתם היתד, נאמנות לגמאל
עבד־אל־נאצר ונסיון להחזיר את האיחוד
המצרי־סורי לקדמותו. לא מכבר הוצאו להורג
מרגל אמריקאי ועוזריו.

איד יכול היה המישטר הדכדט•
קאי לחון מרגל ״ציוני״ ,אחרי שהוציא
להורג פטריוטים ערכיים
ומרגלים של מדינות אחרות?
בכל זאת, זכותנו וחובתנו היא להביע
סלידה עמוקה מהפעלת עזנש־מוות.

כי אנו מתנגדים לעונש־המוות
בתור שכזה. אנו רואים בו רצה.
אנו גאים על כף שעונש זה במעט
ובוטל במדינתנו, ואנו ניאבק על
בך שיבוטל בליל.
בכל זאת קשה לי לתפוס את הזדעזעותו
המיוחדת של משרד־החוץ שלנו במיקוד, זה׳.
הוא אומר :״עובד ה היא שב שום ארץ
נאורה אין מוציאים להורג אזרח זר ב עי תו ת
שלום באש מת ריגול.״

מה ההבדל בין אזרח זר לבין אזרח
מקומי?

האמריקאים הוציאו להורג את
הרוזנכרגים באשמת ריגול בימי
שלום.
עד כמה שזכור לי, לא הצטרף משרד־החוץ
הישראלי לאלפי האישים והמוסדות
בעולם שמחו על כך.
הסובייטים מוציאים להורג פושעים כלכליים.
ממשלת ישראל מוחה אך ורק על
כך שחלק מן הנידונים הם יהודים.

בל הוצאה־להורג היא ברברית
כארצות־הכרית, ככרית־המוע־צות וגם בסוריה.
ורק מי שמתנגד לכל המתה — גם להמתת
מסתננים — יש לו הזכות המוסרית
למחות על המתת אלי כהן.

ך הנה קורה דבר הפוך: בראש ה־מוחים
בישראל עומדים דווקא אותם
האנשים המתחננים מזה שנים להנהיג מחדש
את עונש־המוות בישראל.

אנשים שאינם יבולים לישון
שנת־ישרים בלילות עד שיוקמו
בישראל עמודי־תלייה ובפאות
חשמל וכני־עריפה ותאי־גאזים.
קראתי כמה עשרות מאמרים של דוקטור
הרצל רוזנבלום, עורך ידיעות א ח רונו ת,
למען עונש־המוות בישראל — נגד ערבים,
נגד יהודים, נגד מרגלים, נגד פושעי־מין,
נגד רוצחים, נגד כל מי שיזדמן.
אך אין בדוקטור רוזנבלום המתרגש מהוצאתו
להורג של אלי כהן. וכך הוא
כותב, בסגנונו המלבב האופייני:
״ז ה לא היה משפט. זה היה מו שב־סתר
של קומץ אוכלי־אדם פראיים, שהתוועדו ב־אחד
מסר תפי הס לטרוף את ב שר קורבנם
בח שאי וכ שג מרו אי תו הם, נ תנו מ שהו
ממנו ל, עמך /לספק גם את יצרי הרציחה
שלו. וכך ניתלה אלי כ הן פומבית ,
בכיכר ה מרכזית של דמ שק, לעיני רבבות
צמאי־דס מוסל מים — חזיון ההולם את
פראיותם.
״אכן, זו הי, הג בו ר ה׳ ה מפורס מת של האומה
הערבית האצילה הזאת האמת
היא שסביבנו ג׳ונגליס, אכילת בשר־אדם
בפרהסיא
והסיכום של הדוקטור הנכבד :״אסור לנו
לשחק בליברליזם ב ג׳ ונגל.״

בלומר: נם אנחנו צריבים להתחיל
לתלות אנשים בכיכרות מרכזיות.
אני,
כשלעצמי, מתקשה לתפוס את ההבדל
בין צמאי־דם מוסלמים לבין צמאי־דם
יהודיים, בין אוכלי־אדם בדמשק לבין אותם
המבקשים לאכול אדם בתל־אביב, בין שזב־ני
ג׳ונגל זר לבין המבקשים להפוך את
ישראל לג׳ונגל.
אלה גם אלה מעוררים סלידה שווה.

גרוע מזה: אלה עוזרים לאלה.
שליטי סוריה, המייצגים במרחב את ה־שינאה
הקיצונית ביותר לישראל, הם המספקים
חומר לדוקטור רוזנבלום ולדומיו.
העולם הזה 1446

ואילו הדוקטור רוזנבלום, המטיף שינאה
עיוורת לאומה הערבית, לתרבות הערבית
ולדת האיסלאם, הוא המספק נשק מצויץ
לשליטי סוריה להמשך מסעם נגד אל־חביב
בורגיבה.

ך*י אייה מפוכחת של הדברים, ללא
| היסטריה וללא שינאה, רואה את העובדות
כהווייתם:
צעיר ישראלי ריגל בסוריה, הגיע להישגים
המזכים אותו במקום־כבוד בכל היסטוריה
של פרשות־ריגול. הוא נתפס׳ נשפט
והוצא להורג.

המשפט היה מפוקפק כיותר, וצורת
הוצאתו להורג היתה ברברית.
אך זה גם זו היו לפי
כללי המקום. אלי בהן לא הופלה
לרעה.
באותו מקום, ובאותה צורה, הוצאו להורג
אנשי ניל״י, לישנסקי ובלקינד (ואיש מן המנהיגים
הנוכחיים של המדינה לא התנגד
לכך ולא מחה על כך) ,וראשי התנועה
הלאומית הערבית בימי מלחמת־העולם הראשונה,
ומאות נידונים סוריים — באותו
מקום באותה צורה, באותו טכס.
יתכן ואפשר היה להציל את אלי כהן
— לפני שנתיים או בעוד שנתיים. אך
הגורל התאכזר בצעיר זה.

במדינה

• המפלגות יפתחו בימים הקרובים בפעולות ענפות לגיוס
העם המאורע ההיסטור
בימי־השיא של שמעון פרם, כאשר חצוצ־רות־הפרסומת
שלו מילאו את החלל בת־רועתם,
היד, ברור לכל אזרח ישראלי:
בטחון המדינה מונח בכיסי מעילו של
פרם הכל־יכול. אם ייעלם שמעון פרם מן
הבמה, ייחרב העולם בכלל, ותיחרב מדינת
ישראל בפרט.
השבוע ירד שמעון פרס מבמת הבטחון
— והעולם לא נחרב.
הם לא שמעו. העולם, למרבה הפלא,
כלל לא הרגיש במאורע המזעזע. הוא
המשיך להסתובב כרגיל, כאילו שום דבר
לא קרה.
י• כוויאט־נאם המשיכו המפציצים
האמריקאיים להחריב באופן שיטתי את
מדינת־הצפון, ואילו הקומוניסטים המשיכו
לכבוש את מדינת־הדרום. שום דבר לא
השתנה.

• כרפובליקה

הדומיניקאית

הוא נתפס ברגע הגרוע ביותר,
הוא נקלע למאבק הפנימי במפלגת הבעת
כל פלג במפלגה מאשים את יריבו בהם־
תאבות ובהתנוזנות. כל פלג חשש שמא
יוכל אלי כהן לגלות פרטים על חיי־ההו־ללות
של אנשי־הצמרת, שעם רבים מהם
הספיק להתיידד במשך שנות עבודתו. לכן
היו הכל מעוניינים להשתיקו סופית —
ובמהרה.
כהן נקלע גם למאבק הפנים־ערבי. מישטד
הבעת הסורי מנסה לרכב על הגל האנטי׳
ישראלי. הוא מאשים לא רק את בורגיבה,
אלא גם את עבד־אל־נאצר בפחדנות ובחש-
תעבדות לישראל. הוא לא היה יכול לחון
מרגל ישראלי, מבלי שקאהיר תאשים אותו
באותן אשמות עצמן.

למען אשתו האלמנה, למען ילדיו
היתומים -ולמען הנשים והילדים
של מיליונים אחרים כישראל
ובבל ארצות המרחב.
העולם הזח 1446

אשכול, מצד ידידי פרס, להחזירו לתפקידו.

• אחדות־העכודה תודיע כמפורש, בי לא תסבים להיות
שותפה ברשימה, אשר כראשה יעמוד דויד כן־גוריון. באחד מ
שלבי
המשא־ומתן על כינון המערך. הביע לוי אשכול את נכונותו להשאיר בידי
מרכז מפא׳׳י את ההכרעה בשאלת העמדתו
של דויד בן־גוריון בראש הרשימה
לכנסת. אך ראשי אחדות־העבודה
הביעו סייד את התנגדותם לכך, ויחד
עימם התנגדו לרעיון זה גם גולדה
מאיר, פינחס ספיר וזלמן ארן. אשכול
חזר בו סן המחשבה, הבמיח לחסום
בכל מחיר את הדרך בפני שיבת בן־

• אשבול יאיים, בי אם לא
יופסק מסע המיעוט נגדו, אד
תו הוא מגדיר כ״טירור״ ,לא
יירתע מהחמרת המחלוקת על*
ידי צירוף ״מן היסוד״ למערך
הזוגי.
• תביעה מסוג חדש של ה-
מפד״ל: למנות את חיים משה
שפירא כסגן ראש-ממשלה שני,
נוסף לאבא אכן. שפירא, שהחלים
לאחרונה ממחלה קשה, אינו מסוגל עוד
לעמוד בראש משרד. לעומת זאת, אין
הדתיים מוכנים לקבל את פרישתו מן
הממשלה.

התשובה למוות אינה מוות. ה תשובה
למוות היא: החיים.

מצב ששמו: שלום.

עצמו, עד ליום בו יוכל לדחוף אותו להתפסר. יחד עם זאת, צפוי לחץ כבד על

בתחילה חשבו שני הצדדים, כי יש לסכם
את הדיון בשאלה זו עוד לפני
חתימת ההסכם על המערך, אולם מתוך
רצון להעמיד את בן־גוריון ואנשיו בפני
עובדה מוגמרת, נדחה פתרון ה־שאלח.

רחוקים מאד מן הגל העכור של
אבירי־השינאה.

** ד אז לא נוסיף לשמו את המילים
השם־ינקום־דמו, כדרכם של היהודים
בגטו העלוב — כי לא לנקמה זועק דמו
של אלי כהן ז״ל, אלא לשלום.
נפסיק להעליב את זכרו של הגיבור ב־פיטפוטים
על ״רצח״.
אלי כהן היה גיבור. הוא לא רוצה ש־נספיד
אותו בפראזות הבכייניות של העיירה
היהודית במזרח־אירופה. הוא רוצה שנתפאר
בו, במעשיו ובגבורתו.
יכבד צה״ל את זכרו במינויו לדרגת סגן־
אלוף אחרי מותו. ונכבד אנחנו את זכרו
במאבק למען השלום.

של ריכוז־סמכויות כפי שהיה בימי פרס. לעומת זאת, ימנה פקיד בכיר לטיפול
בענייני הפיתוח המדעי והרכש. מישענתו העיקרית, בתקופת״הסעבר: המנכ׳־ל
משה קשתי, איש אשכול ותיק. אשכול השכיל להכניסו במקום המנכ״ל הקודם,
אשר בן־נתן, מתוך כוונה מרחיקת־לכת לצמצם בהדרגה את סמכויותיו של פרס

היתר; הרכב הממשלה הבאה, ומעמדם
האישי של ישראל גלילי ויגאל אלון.

אך יש צוואה, ויש מוסר־השכל.
כמעשיו ובסופו של אלי כהן.

מצב שיפטור את מדינות המרחב מן הצורך
לשלוח מרגלים איש לגבולות רעהו.
מצב שישים קץ להשתוללות המוות, ל־מחול־השדים
של השינאה.
מצב שיאפשר לעם הסורי להוציא מתוכו
כוחות פחות ברבריים, כוחות של קידמה
ומהפכת־אמת, שיקימו מישטר חדש ומערכת־שיפוט
אחרת.

• למרות מסע־לחישות מרוכז, באילו מעוניין לוי אשכול
להחזיר את שמעץ פרס לתפקידו, אין לראש־הממשלה כשלב
הוא גם לא ימנה סגן־שר חדש, כדי למנוע הישנווד
זה שום נטייה לכך.

גוריון.

לי כ הן ל א הניח צוואר. פוליטית.
איננו יודעים מה עבר בראשו בשעותיי
האחרונות, מה היו דיעותיו על בעיות
המלחמה והשלום.

לפעול למען יקום מצב בו שוב
לא יהיה צויד בקורבן כזה.

ב ס פי םלמערכתהבחירות. חלק מן הכסף בבר מובטח, מתוך הקצבות
הסוכנות היהודית למפלגות בישראל. חלק נוסף יגוייס בחו״ל, וגיזברי המפלגות
תולים תקוות ברווחה הכלכלית בארצות־הברית ובאירופה המערבית. פעילים
במיוחד בחו״ל יהיו שליחי המפד׳׳ל, ובראשם שר הדתות זרח ורהפמיג. לעומת
זאת צפויים חיכוכים בין שני פלגי הליבראלים, על חלוקת הכספים של אירגונם
המשותף באמריקה. ואילו בארץ, יכביד עליהם המצב הקשח בשוק הכספים.
רק מפא״י אינה דואגת.

• רק לאחר ששאלה זו תד
בהר, יגשו שתי המפלגות לשאלת
השיבוצים האישיים. בין

לכן הוצא אלי כהן להורג. הוא
היה קורבן המלחמה -לא רק
המלחמה כין ישראל והערבים
אלא גם מלחמת הערכים בינם
לבין עצמם.

אם אבלים אנו על מותו של צעיר אמיץ,
הרי חייבים אנחנו להסיק את המסקנה ממותו:

תצפית

״אני
גזוכן רענזוד
המשיכו החיילים האמריקאיים, הכפופים
לפקודת המוסד המרבזי לביון של ארצות־הברית,
לעזור לכנופייה ימנית מושתתת
לדכא בכוח־הנשק את כוחות הנשיא הנבחר,
ואילו בוושינגטון הכריזו דוברי הממשלה
כי ארצות־ן ערית אינה מתערבות וכל
כל רצונה הוא לעזור לעם הדומיניקאי
לקבוע בעצמו את גורלו. שום דבר לא
השתנה.
• בבוליביה הכנים הדיקטטור הצבאי,
השולט בחסדי ארצות־הברית, את מתנגדיו
הסוציאליסטיים למטוס, הוריד אותם
על אדמת פאראגואי השכנה, שם שולט
דיקטטור פאשיסטי, ידיד־נפשו של יוזף
מנגלה, השטן מאושוויץ. שום דבר לא
נשתנה.
#כקאהיר לבש גאמל עבד־אל־נאצר
את חיוכו המלבב ביותר ולחץ אל לבו
את נשיא עיראק, אותו הוא חושב לטיפש
יגמור ולמטורף מסוכן (ראה עמודים 10־.)11
ואילו אל־חביב בורגיבה המשיך לפוצץ את
פצצות־השלום שלו (ראה להלן) .שום דבר
לא נשתנה.
#בצרפת קיבלו בני ערי־השדה את
פני הנשיא שארל דודגול, מחאו כפיים
למדיניות־החוץ שלו ושרקו בבוז למשמע
מדיניות־הפנים שלו. שום דבר לא נשתנה.
• בבריטניה הסירה המלכה את
הלוט ממצבה לזכר הנשיא ג׳ון קנדי,
(המשך בעמוד )8

• יצחק רפאל יטוהר. המשטרה
תודיע כי לא מצאה חומר להעמדתו
בראש!״
לדין של מי שהיה סגן שר הבריאות
המשטרה,
בזמן פרשת השוחד של תל־גיבורים. מייד לאחרשתינתן הודעת
יודיע גם ראש הממשלה מעל במת הכנסת, כי בכן הוסר החשד נגד רפאל.
אולם גם כך, לא יחזור רפאל למשרד הבריאות, אם כי ימשיך להופיע בראש

רשימת המפד״ל לכנסת.

• אפשר לצפות לכמה פשיטות־רגל מהדהדות, הן של מיס־עלים
תעשייתיים והן של מופדות״אשראי. הלחץ הממשלתי, המצמצם
את מחזור הכספים, הביא כמה מיפעלים, בעיקר בענף הטקסטיל, אל סף
ההתמוטטות. כן תיאלץ חברת האשראי למען הקונה לבקש צו פירוק.

• קיימים סיכויים רציניים, כי מנהל שירות השידור חנוך

גיכתץ יתפטר. הובטח לו כי ימונה ליו׳׳ר הנהלת רשות השידוד. אולם
תפקיד זה עומד להימסר לידי מנב־ל משרד־החוץ לשעבר, ד־ר חיים יחיל.

• צפוייה מתיחות בקרב אחד המוסדות החשוכים ביותר
העור־והפחות
ידועים בחיים הציבוריים,הוא ועדת
בים של העתונים היומיים. כאשר עמדו לערוך בחירות בגוף זה,
הציע עורן מעריב אריה דיסנצ׳יק לבטלן ותחת זאת לבחור את היו־ר עלפי
המכס. ההצעה נדחתה, ודיסנצ׳יק עזב את החדר בטריקת דלת. בבחירות
זכה עורן על המישמר יעקב עמית במספר המירבי של קולות, ואחריו איש
אופוזיציה אחר — עורן חרות איזיק רסבה. ייתכן שתקרית זו תפגע
ביכולתו של הגוף לשמש אמצעי־השתקה עיקרי בידי הממשלה.

• פרופסור ברוך קורצווייל, העומד בראש הקתדרה, לפס•
רות באוניברסיטת בר־אילן, ינסה לעכור לתפקיד דומה באוניברסיטת
תל״אכיב. קורצווייל נפגע קשות. סססע־ההשמצה שנפתח
נגדו, לאחר שהאשים את הרבנים בקפיאה על שמריהם ובחוסר שפה משותפת
עם הדור הצעיר. מינוי זה עשוי להתעכב, בגלל התנגדותו של ראש עיריית תל-
אביב מרדכי נמיר, החושש כי הוא יהווה מוקד תסיסה באוניברסיטת תל־אביב.

במדינה

המרינה כולה התייחדה עם גיבור ישראל ־

(המשך מעמוד )7

שדגל בדו־קיום בשלום, ולאחר מכן נסער,
לביקור ממלכתי בגרמניה והחליפה שם
ברכות עם הממשלה המתנגדת בתוקף לדו־קיום
בשלום. שום דבר לא השתנה.
אף אחד מהם לא שמע מעולם על
שמעון פרם.
משק אג פיי ם. גם בישראל עצמה לא
עוררה התפטרותו של שמעון פרס זעזוע
מחריד. איש מאזרחי ישראל לא הבחין
במשק כנפי ההיסטוריה.
מדינת ישראל המשיפה להתקיים. בטחון־!
המדינה מצא את עצמו במצב טוב יותר
מכפי שהיה אי־פעם, אחרי שהסורים רמזו
על כוונתם להפסיק את עבודות הר,טייר,
(ראה להלן).

לכיתות

האיש שכוכבו דרך בשמי המדינה כמו
שביט זוהר, נפל לתוך ביצת הקנוניות
המפלגתיות (ראה עמוד .)13 הוא התפטר
מבלי לרצות בכך, ללא חשבון מדיני,
ללא רקע בטחוני. האזרח קרא על ההתפטרות
בעת ארוחת־הצהריים והפך את
עמוד העתון.
זוהי הטרגדיה של שמעון פרם.

ח שנתיות

ביתזת מיזחדזת
לגזמח ט׳ אז י׳ תימן

האינוס הנדסי
סור ארי כהן

הגבול
הט־־ח החט״ה

הנוסע לחוץ לארץ י
סע ללא דאגה
רבוש במשרד הנסיעות שלך

פוליסה לבטוח רפואי מקיף
הכוללת:
א. הוצאות

ב. הוצאות רפואיות אמבולטוריות
כמו: מעבדות, רנטגן,
רופאים ובו׳ לל אהגבלת
אישפוז

בחו״ל

סכום.

בטוח תאונה ע״ם —10,000.
ל״י עם אפשרות הגדלה עד
ל־— 50,000.ל״י.
חברות לביטוח חולים

אי שפת

שנו ח

על נ 7אביזריהן

דירז /נגיג
בכלה רזנויו ר ג
ה מ עו ד־ו רנ ^

הדחפור הסורי הבודד, שעוד עסק ביישור
תוואי ההטייה, הפסיק אף הוא את טיר־טור
מנועיו. תחילה הופיעה ידיעה בעתון
ביירותי אשר בישרה, כי סוריה עומדת
להפסיק את עבודת ההטייה. כעבור יומיים
התאמתה הנבואה.
דמשק אף הבהירה את הסיבה: אחרי
שהפיקוד הערבי המשותף — כלומר מצריים
— לא אץ לעזרת הסורים, כאשר
הטאנקים של צה״ל פגעו בדחפורים — אין
סוריה מוכנה להמשיך לבדה בעבודה.
פגיעות ישירות ומצומצמות. ההפסקה
נתנה אישור לשתי הנחות־יסוד
פוליטיות. האחת אמרה: הסורים החלו
בעבודות ההטייה רק כדי להתגרות במצריים,
בנסיון לסבך אותה בהרפתקה צבאית
נגד ישראל, או להציגה כמפקירת הסורים
האמיצים.
ההנחה השנייה היתד, ישראלית. היא
אמרה, כי הרעיון שהועלה בפני משה דיין
ואקטיביסטים למיניהם, לנצל את פעולות
ההטייה כדי לפתוח במלחמה טוטאלית נגד
סוריה, הוא רעיון פסול. היא אמרה, כי
איין צורך במלחמה בדי לסכל את רעיון
ההטייה.
אחרי שבחודשים הראשונים גטתה הממשלה
לקבל את הרעיון, שאין מנוס ממלחמה
ב־ ,1965 גברו לבסוף הניתוחים ההגיוניים
(ביניהם סידרת המאמרים של העולם
התגבשה ההזה
1439 והלאה).
דעה, כי אין לחשוב בשלב זה על מלחמה,
אלא יש לפגוע בעבודות ההטייה פגיעות
ישירות ומצומצמות.
שלושה במקום אחד. באותו יום בו
נדם הדחפור ליד כפר סניבר, מדרום לס־קומש־,פגיעה
בגיזרת מישמר הירדן, פירסם
מטה המשקיפים של האו״ם את הדו״ח
שלו על התקרית.
הוא אישר בעיקרו את טענות הסורים,
כי התקרית היתה יזומה בידי ישראל,
ומטרתה היחידה הייתה לפגוע בדחפור,
תוך כדי־כך, הסתבר שהטאנקים הישראליים
הטיבו לקלוע הרבה יותר משידעו: הם
חיסלו שלושה דחפורים, ולא אחד.
הגינוי שהשתמע מתוך דו״ח המשקיפים
לא עשה רושם מיוחד על ממשלת ישראל.
העסיקה אותה יותר ההודעה, כי הפיקוד
הערבי המשותף עומד לעבד תוכנית לתגובה
אחידה על פגיעות ישראליות עתידות
במיפעל ההטייה. אולם מכיוון שמצריים
אינה מעוניינת להסתבך במלחמה עם ישראל
— דבר שהוכח בשתי התקריות
האחרונות — אפשר היה להניח, כי התוכנית
לא תצא מגדר הניסוחים המילוליים.
כאשר החלו השבוע ראשי הממשלותו
הערביות מתכנסים בקאהיר, לקראת ישיבתם,
שררה ההרגשה כי תוכנית ההטייה
עומדת לטבוע עוד לפני שהוסתה טיפה
אחת של מי הירדן. ניראה כי, לכל היותר,
יקימו הירדנים את סכר מוחייבה כפי שהותווה
בתוכנית ג׳ונסטון; לבנון תטה לשימושה
חלק זעיר ממימי החצבני (אף זה
בהתאם לתוכנית ג׳ונסטון); ואילו סוריה
תכריז שבגלל פחדנותה של מצרים היא
מפסיקה את עבודות ההטייה המקיפות.

לבושה

ב ת חפו ש ת

פורים.

מרבית

החגים

חגג

אלי

בחברת

בני

מ שפ ח תו

בארץ.

התמונה צולמה באחת מ ת קופו ת ההי־

1x 11111 עז רו ת של אלי כהן, עת טיפלת מ שפח תו
111191x11 1
הגדולה בא שתו וילדיו. כאן ניראים אמו, א שתו ושני ילדיו של אלי ב שעת טיול.

שהותיר וק 1נוו1ות

הבו הבמו
עת ביקורו האחרון של אלי בבי תו בישראל.

סופי הקטנה מוכנה לחייך בבל הנסיבות.
היא סיפרה את סודה לכל אחה כשהיא
לוחשת לאוזנו :״אבא בעבודה, אבא תמיד
בעבודה. הוא גיבור גדול. הוא עוד יחזור.״
סופי לא הבינה מדוע לא שימח סודה
את אמא ואת הדודים. היא לא הבינה גם
מדוע אמא בוכה.
היא יודעת שמשהו רע קרה בבית. כולם
בוכים, כולם יושבים על הריצפה, בבגדים
קרועים ובלי נעליים. סופי יודעת גם שמשהו
רע זה קשור באבא. אבל היא בטוחה
שאבא יחזור. אבא הוא גיבור.
נדיר, יודעת כבר שאלי לא יחז1ר. עד לרגע
האחרון היא האמינה שיקרה נס, אבל
עתה הכל ברור. בפעם האחרונה ראתה
נדיר, כהן את פני בעלה בטלביזיה הערבית.
אך עכשיו נותר רק אלבום תמונות עבה.
אוסף התמונות, כמו בכל משפחה רגילה:
תמונות משותפות מן הטיולים בארץ, תמונות
ממסיבות, תמונות הילדים ותמונות ה
יייי

בביצורי
סוריה
קצין סורי

באוסף ה ת מונו ת של נדיה כהן בולט ת ת מונ ה זו, המזכירה לה את
תקופת־או שרה הקצרה. בכל ה ת מונו ת מן התקופה ההיא נראה בעלה
של נדיה, אלי כהן, ללא שפם. ב ת מונו ת מן המ שפט הסורי נראה אלי כהן בעל שפס מטופח.

חתו ונלה

חתונתו שר ארי

קטע מ תון סרט ת מונו ת שצולמו
בעת ח תונ ת ם של אלי
ונדיה כהן ב אוגו ס ט . 1959ז מן קצר לאחר מכן עזב אלי את עבוד תו

תמונה זו שימשה נושא לדיון בעת מ שפטו של אלי
בבית־הדין הצבאי הסורי. היא צולמה כנראה על־ידי
בעת ביקור בין ביצורי הגבול ב מורדו ת המו שלגים של הח ר מון, בז מן האחרון.

חתונה.
אלי ונדיר, התחתנו באוגוסט .1959 הוא —
עולה חדש, רק שנתיים בארץ, ופקיד מצליח
בהמ שביר המרכזי. היא — צעירה מעיראק,
שעברה את הכשרתה בניר־דויד.
מאוחר יותר הפסיד אלי כהן את מקום
עבודתו, קיבל עבודה אחרת. נדיר, ידעה שזו
עבודה במשרד ד,בטחון. אלי אמר לה
שהוא יוצא לחוצלארץ, כסוכן חברה מסחרית,
אך נדיר, הבינה הכל.
הוא חזר ארצה כל חצי שנה, שהה בבית
כחודשיים ויצא שוב. בתקופות העדרו, קיבלה
נדיר, מכתבים ממקומות שונים. המכתבים
נמסרו לידיה עם תרגום עברי.
מי מסוגל היה לספור כמה פעמים התעוררה
נדיר, בלילות, כשדעה קרה מכסה
את גופה?
באלבום המשפחתי מצוי עיתון מצוייר,
שבו הופיעה כתבה מצולמת על טיולם של
נדיר, ואלי לאילת. הם היו אז מאורסים,
נרשמו לדירה במיפעל החיסכון לבניין, וזכו
בהגרלה בנסיעת חינם.
מאז לא כתבו עליהם יותר בעיתונים. עד
תחילת השנה. ואז, לפני חמישה חודשים,
התפרסמה בעיתונות ידיעה על גילוי רשת
ריגול ישראלית בסוריה. שמו של אלי כהן

בהמ שביר המרכזי, סיפר לאשתו כי קיבל עבודה אחרת בחברה
מסחרית, שכסוכנה היה עליו לנסוע לחוצלארץ. נדיה לא האמינה
לדבריו של בעלה, ניחשה בחו ש ה הנשי א ת מהות תפקידו החדש.

נזכר בה. נדיר, האזינה מאז לכל שידורי
רדיו דמשק.
מאוחר יותר הביא בן משפחתה מקלט
טלביזיה לביתה. אך הוא נלקח משם לאחר
זמן קצר. נדיר, וילדיה לא יכלו להסתכל
בשלווה בתמונות ממשפט דמשק.
נדיר, לא ראתה את תמונות הזוועה של
התלייה הפומבית. היא נשארה צמודה ל־אלבומה.

ליד
הגבול

אלי

הב 1

ונדיה
ב טיול
לראש״הנק־

ש הנק־

הרכבת.
׳רה. הס עומדים רא שונים בין פסי ורכבת.

ח בי ב הננ ר אי

נו ק חמישי בסיווה: הנגישה עם האישיות העיראקית הבכיוה והגילויים ע5

* שבתי ושוחחתי עם ידיה עורך אחד העתונים הגדולים באירופה, כאשר הודיעו לנו
שפלוני בא לביקור.

פלוני הוא אישיות עיראקית חשובה כיותר, ששמו ידוע בעולם כולו.
לא אזהה אותה באן.
כאשר נכנס לחדר, הציג אותי ידידי בפניו. בלי לומר מילה, ניגש אלי האיש, חיבק אותי
ונשק על לחיי .״אני שמעתי שאתה פועל למען הכורדים,״ הסביר .״מעשיכם ידועים לנו
היטב.״ האיש הוא אחד מחסידי מלחמת־השיחרור הכורדית.
לאחר מכן, במשך שלוש שעות, ישבנו והחלפנו דעות על המצב במרחב. תוך כדי כך
שמעתי דו״ח על הנעשה בעיראק — מפי אדם שיש לו חלק מרכזי בכל המתרחש שם,
ושהוא בן־ביח אצל כמה מראשי מדינות ערב.

מררים־גזאן\ :זגז2־ן ןגז\ז נגזטזמז
פי דברי רדיו קאהיר, עומד המרד הכורדי לפני חיסול בכל רגע. שום דבר אינו רחוק
יותר מן האמת.

הכורדים מחזיקים מעמד -והם בטוחים לחלוטין כנצחונם.
מבין שלוש המדינות שחילקו ביניהן את כורדיסתאן — איראן, תורכיה ועיראק — טוב
ביותר המצב באיראן. אולי מפני שהכורדים קרובים ביותר, מבחינה גזעית ולשונית, לעם
הפרסי.
השאה, שמצבו קשה בלאו הכי, אינו מעוניין לפתוח חזית חדשה נגד הכורדים. אין הוא
תומך במלחמת־השיחרור הכורדית בעיראק, אך גם אינו מפריע לה. דרכי המחתרת הכורדית
אל העולם החיצוני מובילות דרך איראן.
עד כה היו התורכים האויבים המושבעים ביותר של החרות הכורדית. הם ניסו להשמיד
כל זכר לייחוד הכורדי. אסיר היה להדפיס עתונים בשפה הכורדית, ללמד ילדים בבית־ספר
כורדי. למיליוני הכורדים בתורכיה אסור היה אפילו להזדהות ככורדים. הם הוגדרו כ־
״תורכים הרריים״.

עתה נראה בי חלה הפשרה ביחסה של תורכיה אל הכורדים. הסיבה
נעוצה, כנראה, בהתפתחות הפנימית בתורכיה עצמה.
מפלגה ליברלית חדשה קמה בתורכיה, והיא מושכת אליה את מיטב הכוחות הצעירים
והמשכילים. מפלגה זו זוכה לתמיכה גוברת והולכת באזורים הכורדיים. כך נמצא אפיק
לפעולה פוליטית סדירה למען זכויות הכורדים.
כתוצאה מכך ניתן עתה לשבועון כורדי להופיע באיסטנבול. זהו העתון הכורדי הראשון
בתורכיה מזה דור, והעתון הכורדי השני שהופיע אי־פעם באופן חוקי. שמו דאנגה (״קול״,
בשפת הכורדים).
ראש הכוחות החדשים, מוחמד עלי אייבאר בתורכיה, דוגל בזכותם של הכורדים להוות

אומה מוכרת, בתוך תורכיה.
התפתחות זו חשובה מבחינה ישראלית. כי עד כה היה התירוץ העיקרי בפי ממשלת
ישראל, כנגד טענות הוועד הי שראלי ל מען כורדמזתאן, כי תמיכה ישראלית בכורדים תביא
לניתוק היחסים הידידותיים בין תורכיה וישראל.

עתה, בשתורביה מתקרבת ממילא לערבים, ובאשר ההתנגדות
המסורתית של התורכים לשאיפות הכורדים נחלשת, מושמט הבסיס
גם, מתחת לתירוץ זה.
.בעיראק עצמה שומר צבא הפשמארגה (״פרטיזנים״ ,בשפה הכורדית) על האזור המשוחרר
של כורדיסתאן. הודעות־הנצחון האחרונות של בגדאד כוזבות, כרגיל. הצבא העיראקי לא

הצליח אלא להשתלט על כמה כפרים במישור, לרגלי ההרים. ההרים עצמם כפופים לשלטון
כורדי.
שלטון זה אינו סדיר עדיין. המנהיג האגדתי, מוצטפה אל־בארזאני, הוא אדם זקן, אציל
פיאודלי החי במתכונת העבר. הוא פועל באמצעות השבטים — דבר המעכב את הקמתו
של שלטון מרכזי ושל צבא סדיר, במקום קבוצות־הלוחמים מבני השבטים.

״ישראל הטזניגז״ בצפגן
ף* ראש הפועלים למען אירגון מודרני יותר עומדת המפלגה הדמוקראטית הכורדית,
2שאחד ממנהיגיה הוא ג׳לאל טאלאבאני, עורך־דין צעיר שחולל פלאים במלחמת־הפרטי־זנים.
השפעת
המפלגה מתגברת והולכת. לפני שנתיים התנגדה לשביתת־הנשק שהושגה בין
בארזאני ובגדאד, ואז פעל המנהיג הקשיש נגדה. אך עתה, משנסתבר כי ממשלת בגדאד
הפרה את כל הבטחותיה, עולה קרנה של המפלגה, וגם בארזאני התקרב אליה שוב.
שאלתי אם אין הכורדים חוששים מן התווית של ״ישראל השניה״ ,שהודבקה להם. בן־
שיחי עשה תנועה של ביטול .״אומרים עליהם כל־כך הרבה, שזה כבר אינו משנה.״ .

״הלוואי והיו ישראל השניה -חזקים ומגובשים במו ישראל ! ההשוואה
רק מעלה את קרנם, והם מתגאים כה״.
האם אמר בארזאני את הדברים האנטי־ישראליים שיוחסו לו לפני שנתיים על־ידי רדיו
בגדאד? המארח שלנו סיפר כי בארזאני הכחיש את הדברים באוזניו בפירוש. האיש העיראקי

מאת

אור׳ אבנר
חייך :״יתכן שאמר משהו, כדי לסבר את אוזנם של הערבים שביקרו אצלו. אך הוא לא
חושב כך. אין הוא אנטי־ישראלי.

״והוא יודע בי הכורדים אוהדים את ישראל״.
אין הכורדים יכולים לשכוח כי חלק מן הצבא העיראקי חייב לעמוד הכן למיקרה של
התלקחות בגבולות ישראל. לולא ישראל, יכול היה הצבא העיראקי להתרכז כולו למלחמה
בכורדים( .ולהיפך: לולא הכורדים, יכול היה הצבא העיראקי להופיע כגורם חשוב מול
הגבול הישראלי).

אחת התוצאות: משלחת הסטודנטים הבורדיים, שתשתתף בוועידת
הנוער הדמוקראטי אשר תתקיים באלג׳יר, החליטה לתמוך כדרישה
לשתן* כוועידה משלחת ישראלית, כניגוד להחלטת ממשלת אלג׳יריה*.

הכורדים זקוקים לעזרה. לנשק, לכסף, למזון, לרפואות. הם עומדים לבדם, והם מוכנים
לקבל עזרה מכל גורם.
אך גם בלי עזרה — אם יותקפו, יילחמו. איש לא ישבור אותם מבחינה צבאית.

אולי לא ישיגו הכרעה בשדה־הקרב. אך הם ישיגו הכרעה בשטח
אחר -במדיניות הפנימית של עיראק. זוהי החזית המכרעת.

עירא : \2רמידת-אדגזגז גוגזון רבת
ך* י הכורדים אינם שואפים ברגע זה להיפרדות מעיראק. הם יודעים כי בעתיד הנראה־לעין
אין הדבר אפשרי. אך שואפים הם לאוטונומיה — מדינית, כלכלית וצבאית —
בתוך עיראק.

על בן מהווים הכורדים הלוחמים גורם חשוב במישחק־הבוחות
העיראקי -ואין הם לבדם כזירה זו.

ברור לכורדים כי אין כל טעם לנהל משא־ומתן עם המרשאל עבד־אל־סלאם מוחמד
עארף. כי עארף מייצג את הלאומנות הערבית הקיצונית ביותר. מאחוריו עומדים הלאומנים
הערביים הקיצוניים. הם — ואיש לא מלבדם. מי עומד נגדו?

ברגע זה מתגבשת בעיראק קואליציה מחתרתית רחבה של כוחות
חדשים ומתחדשים. קואליציה זו מנסה לגבש תוכנית משותפת, שתבלול
את הפלת עארך, ההברה כאוטונומיה הכורדית, רפורמה חברתית
וקביעת יחם חדש לאחדות הערכית.
מי הם הכוחות השייכים לקואליציה זו? הם כוללים ארבע מפלגות:
• המפלגה הכורדית, בשם הצפון המשוחרר וכל העם הכורדי.
• הקומוניסטים. אחרי השחיטה שערך בהם עארף, בימי שותפותו עם אנשי אל־בעת,
שוב התייצב כוחם. קיימים עתה שלושה פלגים קומוניסטיים בעיראק. הפלג החשוב ביותר
הוא השלישי, בהנהגת זקי חיירי ועזיז חבג׳ .זהו פלג מהפכני, התומך בנאצר תוך ביקורת,
• אנשי אל־כעת. אחרי הפרשה השחורה של שותפותה עם עארף, בה הביאה על עצמה
את שינאת הכל, עברה הבעת העיראקית לאחרונה שינוי גדול. היא נקראת עתה ״ חיזב אל-
בעת אל־ערבי אל־אישתיראקי אל־יסארי״ (״מפלגת התקומה הערבית הסוציאליסטית השמאלית״)
.היא דוגלת בחזית כוללת, מן הקומוניסטים ועד הדמוקראטים, מסכימה לאוטונומיה
כורדית.

• הכוחות הדמוקראטיים.
אנשי הכת השיעית** תומכים, כמובן, בחזית זו, אך כוחם הפוליטי חלש.
קואליציה זו דוגלת בעיראק עצמאית ודמוקראטית, שתיתן את ידה לאחדות ערבית, אך
לא להקמת מדינה ערבית ייחודית שתבלע אותה. היא תכיר באוטונומיה כורדית.

הוסיך כן־שיחי: היא לא תהיה אנטי־י׳שראלית,

״אל תשכח,״ אמר ,״כי בעיראק היו תמיד כוחות שדגלו בהכרה בישראל. עוד בשנת

תעמולה אנטי־אנטי שמית

כדי להחליש את הרו שם ש עשו
הגילויים האחרונים על
הקשרים בין חלק מן המי שטר הסיצרי וגופי ם נאציים בעולם, החלה הע תונו ת המיצרית
לפרסם כ תבו ת נל הבות על חיי־האו שר של יהודי מצדים. שני עמודים אלה, מתוך ש בו עון
מיצרי, מתארים שימחה בבית־הכנסת בקאהיר. הכותר ת :״וככ ה חיי ם היהודים במצרים״.

* היוז מ ה לדרישה זו באה מצד ה מ שלח ת המערב־גרמנית, שבאה ב עניין זה ב מגע עם
הכורדים. עשרים מ שלחות כבר הודיעו על ת מיכ תן בדרי שה. ביני הו: ה מ של חו ת מאיטליה,
דנמארק, רומניה.
** ה שיעים: הפלג הגדול השני של האיסלאם, המנוגד לפלג הסוני. בעיראק שולטים עתה
הסונים הלאומנים, אך ה שיעים מהווים את הרוב ב מדינה ובבגדאד, בעיקר ב שכ בו ת העניות.

.שיחותיו הפרטיות של עבד-אל-נאצר
1949 ניהלו בבגדאד שלושה קומוניסטים — אחד מוסלמי, אחד נוצרי ואחד יהודי — מפני
שתבעו אז להכיר בישראל.״
אם תתחולל המהפכה בעיראק — והיא יכולה להתחולל בכל עת — תקום בה ממשלתה
של החזית.
אז תהיה קיימת במרחב השמי ממשלה ערבית שניה, נוסף על ממשלת תוניס, שתהיה
מוכנה לקבוע יחס חדש לישראל. יהיה בה גורם אחד הרוחש אהדה מפורשת לישראל:
הכורדים.
שאלתי את בן־שיחי שאלה גלויה :״האם תכיר ממשלה כזאת בישראל?״

הוא השיב לי תשובה גלויה :״זה יהיה תלוי איזה ממשלה תהיה
בישראל. כל עוד לא תקום בה ממשלה אחרת, אי־אפשר יהיה להכיר

איזזגד \2אהיר־בגדאר: פי\2צי\ז

* 4ול הסכנה המתגברת, המאיימת על מישטרו, מנסה עארף להשליך את יריבו על עזרת
1* 1גמאל עבד־אל־נאצר. השבוע ביקר עארף שוב בקאהיר, זכה שוב לקבלת־פנים לבבית.
יחידה סימלית של הצבא המיצרי כבר חונה בעיראק. הרדיו מלא דיבורים רמים על
אחדות מצרים—עיראק.
במרעה יחסים מרחביים
בודג־בה רו 31111 3 3
יש מכנה משותף לגמאל עבד־אל־;אצר,
ללוי אשכול ולגנרל חאפז: הם היו רוצים
מאד שאל־חביב בורגיבה יסתום את פיו
ויתן להם לחזור לשיגרת יום־יום. בי איש
מהם אינו פנוי כעת לעניינים כל־כך בלתי־חשובים
כמו מטעי־שלום.
אולם בורגיבה כלל אינו חולם לתת
מנוח למנהיגים עייפים ומדודים.
השבוע פוצץ הנשיא התוניסי הפעלתני
שורה שלמה של פצצות חדשות. בראיונות
טלביזיה בארצות־הברית ובבריטניה, בראיון
לשבועון גרמני, במאמרים של עתוני תוניס
ובהחלטות של מפלגתו, חזר והלם בראש
המסמר: המלחמה אינה אפשרית. הדיבורים
על מלחמת הערבים בישראל הם
שטויות חסרות־שחר. דרושה הידברות בין
ישראל והערבים. המתנגדים לכך אינם כנים,

על כל העניין בעת קריאת הידיעה בעתוני
צרפת.

סגנון חדש
הישגו העיקרי של אל־חביב בורגיבה,
עד כה, נעוץ בכך שהוא איפשר לבעלי
הרצון הטוב בעולם הערבי לדבר בסגנון
חדש על עניינים הנוגעים בישראל.
דוגמה קטנה לסיגנון החדש~ניתנה~הש־בוע
בשבועון התוניסי ז׳ן אפ ריק, שיש לו
תפוצה רחבה בכל ארצות העולם הערבי.
עורך העתון, בשיר בן־יחמד, ביקש להכחיש
ידיעה שהופיעה בשבועון הגרמני
דר שפיגל (העולם הזה ,) 1445 בה נאמר
כאילו הוא נועד בפירנצה עם עורך העולם
הזה, אורי אבנרי, לפי יוזמת ג׳ורג׳ו להסירה.
היתד,
זאת ידיעה מזיקה, כי נאמר בה
כי תוכנית־השלום המפורסמת של בן־יחמד
לקוחה ממקור ישראלי — הנזינשר העיברי

בל זה אינו אלא אחיזת־־עיניים.
עבד־אל־נאצר מפלרטט בגלוי עם הכורדים. הוא אסר על חייליו בעיראק לפעול נגדם,
ופירסם ברבים כי יעץ לעארף למנוע מלחמה בעיראק. הפיקוד הערבי המשותף, שהוא
מסווה לפיקוד מיצרי, ציווה על הצבא העיראקי להימנע מן ההתקפות על הכורדים, כדי
לשמור על כוחו למאבק בישראל.
אותה שעה נרקמים קשרים ידידותיים בין נשיא מצרים וכוחות־האופוזיציה האחרים
בעיראק — הבעת השמאלית, הקומוניסטים והדמוקראטים. הרעיון המרכזי שלהם — הקמת
״איחוד הרפובליקות הסוציאליסטיות הערביות״ ,בצורה של פדרציה רופפת — לא נפסל
על־ידו, אף שהוא מנוגד לרעיון המדינה הערבית הייחודית.
מסתבר, איפוא, כי עבד־אל־נאצר החליט לשמור על ניטראליות במאבק הפנימי בעיראק.
הוא תומך בעארף למראית־עין, אך אינו מאמין כי יחזיק מעמד. אין הוא מוכן לאבד, בגלל
עארף, את הקשר עם כוחות־המחר בעיראק.

אחד מעוזריו הראשיים של עכד־אל־נאצר אמר לא מבכר לאחד מידידי
:״עארף הוא מטורף אין ספק בי בזאת הביע את דעתו של
עבד־אל־נאצר עצמו.
נכון הוא שעארף הוא מטורף, וגם טיפש בלתי־רגיל. אך אם נשיא מצריים יודע זאת,
מדוע הוא ממטיר עליו מחמאות ברדיו?
שאלות מסוג זה חוזרות ונישנות בכל שיחה עם מנהיגים ערביים ומומחים לענייני־ערב.
בפאריס נכחתי בשיחת־רעים עם שני אישים, ששניהם נכנסים ויוצאים אצל ראשי כל
המדינות הערביות. הם העלו זכרונות, השוו את שיחותיהם עם עבד־אל־נאצר, בן־בלה,
עארף, ואחרים. השיחה הפכה יותר ויותר הומוריסטית, עד שבסוף התגלגלנו שלושתנו מצחוק.
כי הדברים שאמרו מנהיגי ערב איש על רעהו — כמעט ולא ייאמנו. יתר על כן: כל אחד
מהם אמר בשיחות פרטיות דברים הסותרים לחלוטין את הכרזותיו הפומביות. לא רק על
בעיית ישראל, אלא גם על שלל הבעיות האחרות.

באשר נשאלו אותם המנהיגים מניין סתירה זו, היו אומרים: איני
יכול להגיד לפי שעה מה אני חושב, בי אני צריך לקחת בחשבון כיצד
יגיב פלוני.
יש מעגל־קסמים של פלונים־אלמונים. עבד־אל־נאצר צריך להתחשב בתגובות חאפז ועארף.
בארזאני, כפי שראינו, ניסה (אולי) לסבר את אוזניהם של עתונאים ערביים. חוסיין והלבנונים
נאלצים להתחשב בתגובות קאהיר. בן־בלה מתחשב בעבד־אל־נאצר, ולהיפך. בור־גיבה
והמלך חסן אינם יכולים להתעלם מעמדת בן־בלה. הסודאנים אינם יכולים לסתור את
הכרזות מצרים. וכן הלאה וכן הלאה.

גדולתו של כורגיבה נעוצה בכד שהוא שכר מעגל־־קם מים זה. הוא
אמר מה שאמר, במעט מבלי להתחשב בדעת שאר המנהיגים.

אך אפילו הוא ניסה למצוא, לאחר מכן, בגבור ההתקפות עליו, נוסחות לסבר את
אוזני הלאומנים בקאהיר.

לנו, הישראלים, קל לצחוק מתופעה זו. אך האם אנו משוחררים
ממנה?
האם אין לוי אשכול אומר על בעיות־ערב דברים חסרי־שחר, רק מפני שהוא חושש מפני
תגובות דיין ובן־גוריון? האם אין מפ״ם כובלת את עצמה, מחשש ״מה יגידו בקריית־גת?״
האם אין הליברלים נאלצים להתחשב בתגובות חרות? האם אין הפלג העיברי של מק״י
נאלץ להתחשב בתגובות הפלג הערבי?
מעגלי־הקסמים קיימים משני עברי הגבול. אין טעם להתעלם מהם• עוד נחזור לתופעה זו
בהמשך הסידרה, בבואנו לדון על הדרכים לחיסולה.

גזצריינז: גזה ו\ז עבד־אל1-אצ\־ף
^ שבוע אמר נשיא מצרים דבר שהדהים, בלי ספק, רבבות מאזינים בישראל, אף שלא
( ! היתד, בו כל אפתעה למומחים פקוחי־עין.

אמר עבד־אל-נאצר :״יש במצריים אופוזיציה חשאית, המאורגנת
טוב יותר מן האיחוד הסוציאליסטי (מפלגת השלטון)״1

הוא אמר את הדברים כחיזוק לטענתו, שאין להרשות מפלגה שניה במצריים. עצם הצורך
בהנמקה כזאת, לא פחות מן הפסוק עצמו, נוגד לגמרי את התמונה המקובלת בישראל.
זו התמונה המקובלת: מצרים היא דיקטטורה. בראשה עומד הרודן המצרי, כשליט־יחיד
וכל־יכול. מטרתו העיקרית — ולמעשה היחידה — היא להשמיד את ישראל. הוא ההיטלר
של המזרח התיכון.

קחו 100 ישראלים, ד 99 מהם יסכימו לתמונה זו. קחו 100 מומחים
זרים, ותמצאו בקושי אחד שיסכים לה.

כי תמונה זו היא פרי הדמיון והתעמולה. האיש עבד־אל־נאצר מסובך הרבה יותר, והמיש־טר
המיצרי מסובך שבעתיים.

קודם בל: נשיא מצריים רחוק מאד מלהיות שליט יחיד, או כל־יכול.
הוא המנהיג העליון, והמחליט הסופי ככל דבר. אך הוא כפוף ללחצים
פנימיים עצומים, אשר ביניהם הוא נאלץ לתמרן ללא הרף.

דוגמה בולטת: לפני שנים ביקש בן־בלה מעבד־אל־נאצר לשחרר את הקומוניסטים המצריים,
שנמקו אז במחנות־ריכוז ובבתי־סוהר. נשיא מצרים השיב לו, בגלוי :״מה הטעם
שאשחרר אותם? תוך 24 שעות תאסור אותם המישטרה שלי מחדש.״

שום דיקטטור, ובוודאי לא היטלר שני, לא היה מודה בפני מנהיג
זר כי אין לו שליטה על המישטרה שלו.
בכל זאת החליט עבד־אל־נאצר לשחרר את הקומוניסטים. היו דרושות לו שנתיים שלמות
(הנושך ב ע מו ד )25

בורגיבה כקאריקטורות !מצריות*
״ שיסתו ם כבר את הפה!״

אלא מנצלים את
הפוליטיות הפרטיות.

הסיכסוך למטרותיהם

אין זמן לחקוב. גם אילו
ממשלת ישראל לטפל ברצינות
בורגיבה, לא היתד, מסוגלת לכך.
אין לה זמן להתפנות לכגון אלה,
שקועה עד מעל לראשה במשברים.
ראש־הממשלה נטל כמה דקות, נתן ראיון
למעריב, עתון התומך בו ללא־סייג
במאבקו בבן־גוריון. תוך כדי כך הפליט
כמר, משפטים שהוכיחו בעליל כי אין לו
עתה זמן לחשוב על בעיות מדיניות.
רמז אשכול: כדאי ששארל דהץ גול יקבל
על עצמו את התפקיד המתווך, יסדר פגישה
בין אשכול ובורגיבה.
הרעיון עצמו הוא טוב — אילו היד,
רציני. דהיינו: אילו הוגש לממשלת צרפת
אחרי הכנה דיפלומטית מדוקדקת וממושכת,
בסודיות גמורה. כי עצם הפירסום
קוטל אותו אוטומאטית.
יש לכך כמה סיבות:
#בעוד בורגיבה עומד במאבק מר
במחנה הערבי, אין הוא יכול אף לחלום
על פגישה עם מדינאי ישראלי
#הדגול לא יחלום לקבל על עצמו
תיווך כלשהו, אחרי שאשכול הודיע ריש־מית
כי ישראל אינה מוכנה לשום ויתור
שהוא בכל נושא השנוי במחלוקת. כי
תיווך כזה נדון מראש לכשלון.
#מתווך בין צדדים יריבים יכול לפעול
רק בשקט. מקובל להודיע על כך
בפומבי רק אחרי שכבר הצליח, כשמגיעה
השעה לסיכום רישמי.
התגובה הצרפתית הראשונה על דברי
אשכול, שפורסמו בצרפת בהרחבה, הביעה
רוגז מהול בתמהון. הודיעו דוברים
רשמיים: לא היתה שום פניה כזאת, והדבר
כלל אינו בא בחשבון בשלב זה.
עוד יותר תמהו אנשי השגרירות הישראלית
בפאריס. הם שמעו בפעם הראשונה רצתה ביוזמת פשוט כשהיא

של הפעולה השמית. הידיעה הועתקה מיד
בעשרות עתונים ברחבי המרחב, שהשתמשו
בה כדי לנגח את בורגיבה.
בתקופה אחרת היה העורף התוניסי מכי
חיש את הידיעה בשצף־קצף, בתוספת כמה
השמצות חריפות נגד ישראל, כדי להוכיח
את כשרותו. אך בן־יחמד לא נהג כך,
הכחשתו נוסחה בסיגנון ענייני שקט — לא
פסלה את עצם הרעיון של פגישה עם
ישראלים בשלב אחר.
הנאה מאזוביסטית. בן־יחמד העתיק
את הידיעה, בצד צילום גדול של
עמוד דר שפיגל בו הופיעה. הוא הוסיף,
בצורת מכתב לשבועון הגרמני:
״אני מתכבד להודיעכם, כי אינפורמציה
זו הינד, מוטעית לחלוטין, וחסרת בסיס
כלשהו.
״לא פגשתי מעולם, בפירנצה או במקום
אחר, את מר אבנרי, ועל כן לא יכולתי
לומר לו דבר. גם לא פגשתי עתונאי או
אחראי ישראלי אחר, כי אינני רואה, בשעה
זו, כל תועלת בכך. אם אצטרך, ביום מן
הימים, לפגוש אישיות ישראלית, תתקיים
הפגישה בגלוי ולאור היום.
״אני מניח כי שגיתם בתום־לב, ומבן ש
מכם, מכל מקום, בהתאם לחוק ולנוהגי־הכבוד
של מקצוענו, שתואילו לפרסם, באותו
מקום, את הכחשתי ההחלטית ביותר
לאינפורמציה זו.״
הוסיף בן־יחמד:
״הבהרה זו מופנית באותה מידה לכל
יתר הבטאונים — ובעיקר בטאוני קאהיר
— ששקדו לפרסם ולנפח אינפורמציה זו
בהנאה מאזוכיסטית.״
* צייר אחר סאעה הכתיר את הציורים:
בורגיבה מאחור; בורגיבה בפרופיל; בור־גיבה
מתוך הראי״ ,בורגיבה במבט נון האויר;
בודגיבה באחד ממסעותיו; בורגיבה בפוזה
חגיגית.

במדינה
תשלם 420

הכנס ת

רמ 1עבה

ווזלילן לט ב בי ת ך!

היתרהב״24

תשלומים

פילוט— מקלט הטלביזיה המושלם
אנגליה
מתוצרת
פילוט— 46 שנות נסיון וידע מקצועי.
פילוט— הוכיח עצמו בתנאי הארץ
אצל אלפי משפחות אשר כבר
רכשוהו, ונהנות יום־יום !
פילוט— אחריות לכל מכשיר.
פילוט— שרות ואחזקה בביתך, על
ידי צוות מומחי פילוט.
פילוט— מאפשר לך ״בטוח שרות״
תמורת תשלום מינימלי ,
לאחר גמר תקופת האחריות.
פילוט— עם 4רגלי מתכת דקורטיביים.
להשיג אצל סוכני פילוט מוסמכים

ב ץ׳ל בי־זי רז
פרסום אטלינגר

ט נ ני נוו 1
111ר 111נ\
מכון ישראלי להכשרה טכנית
נפתחים קורסים חדשים

החתונה...
כל חתונה עולה סכום כסף נכבד.
עיני כל האורחים בליל החתונה מופנות
אל הכלה, בהופעת הכלה בליל
החתונה קובעת השמלה.
כלה ! הכנסי אלינו ואנו נעזור לך.
אנו נתאים לך את השמלה ההולמת
אותך. בכל חודש מגיע משלוח חדש
של שמלות־כלה וצעיפים, שהוזמנו
ע״י גב׳ ארנה, מנהלת הסלון,
בהיותה בפרים ורומא.
טלון

לבלות

״אמ ב ר״

רחוב בן־יהודה ,95 תל־אביב

ב־ 3ביוני נפתחים קורסים חדשים

בניו

מ כונו ת

קורסים נוספים לבחירתך: רדיו אלקטרוניקה, גרפיקה
שימושית, עיצוב פנים, חשמלאות בנין, חשמלאות רכב,
קירור ומזוג אויר.
16—20 בערב.
פרטים והרשמה 8—1 3 :בבוקר

תל-אביב
דרו־ פ ־ת 44
מול. בית הדר

חיפה
רח׳ בלפדר 5
מול הטבנ׳ון

כאשר ירד, השבוע, ח״ב משה דיין
מדובן לד,נואמים באולם הכנסת, העיר אחד
הח״כים בספסלי הקואליציה :״זה מזכיר
לי ילדים קשי־חינוך, הזוממים מעשי־קונדס
ואינם מצליחים, למרות כל מאמציהם,
להסתיר את כוונותיהם מעיני הבריות.״
היתד, זו הגדרה קולעת לנאום הפולמוס
של דיין עם ראש הממשלה, לוי אשכול,
בו חשף לא ׳רק את החלל הריק שמאחורי
המצע הבנגוריוני, אלא גם את עיקר כוונותיו
המדיניות־צבאיות:
• ההתנגדות לכל סטאטוס קוו טריטוריאלי,
שהשתמע מפיסקה אחת ב״תוב־נית־השלום״
של אשכול, המדברת על המרת
הסכמי שביתת־הנשק בהסדר־שלום .״איזה
עניין יש לנו להמיר זאת? מהו ההבדל
בין הסכמי שביתת־הנשק והסכם שלום,
כשהסכמי שביתת הנשק הם, שמש בגבעון
דום׳? כפי שהפסקנו את המלחמה ואת
האש — כך צריך להיות? איך יכול
הסדר זה להיות הסדר שלום?״
סיפוח רצועת־עזה, על פליטיה, כשלב
ראשון, ולטישת־עיניים צבאית לסיפוחים
נוספים .״לא היה זה לגמרי אבסורדי כשנאמר
בשעתו שירדן תקבל את האפוטרופסות
על רצועת־עזה, על פליטיה. כי מצריים
איננה יכולה לקלוט את הפליטים,
וירדן יכולה, והיא תקבל אותם עם המוצא
לים שיש בעזה. אין אני מציע זאת פה.
אני בכוונה מביא כדוגמה דבר שהתפרסם,
כי אין אני רוצה להעלות פה אפילו ברמז
שאלות כל־כך עדינות וסבוכות, דברים
שאינם מותרים לפירסום.״
ולמי שלא מסתפק ברמז דק, סיפק דיין
רמז עבה :״ועזה היא לא רק בעייה של
פליטים, היא גם בעייה טריטוריאלית
— לכן אני מתכוון בראש וראשונה לעזה,
ואולי לא רק עזה.״
^ בכל הנוגע לעצם שאלת הפליטים,
ניסה דיין להוכיח, כי ״אף פליט״ שלו
איננו זהה עם ״אף פליט״ של אשכול
שאמר, כי יש לפתור ״במשותף״ את בעיית
הפליטים מחוץ לישראל .״אינני רוצה
לומר שנפתור אותן במשותף. כי כשאומרים,
נפתור אותן במשותף,׳ פירוש הדבר
שנקבל חלק מהפליטים, ולא זו כוונתי.״
#את המחסום העיקרי בפני ביצוע
כוונות אלה, רואה הח״ב דיין, בהתחשבות
בדעת־הקהל הבינלאומית, ובעיקר באח־דות־הדיעות
אשר שוררת היום בין המעצמות
הגדולות בדבר אי־שימוש בכוח מצד
ישראל בעניין הטיית יובלי־הירדן :״אינני
יודע אם לקרוא לזה, ערובה׳ ,אבל זה
איזה שהוא הסדר של שלוש המעצמות,
וכאן אינני יודע מה היא המילה המתאימה,
אחראיות, ערבות, אפוטרופסיות — מכל
מקום איזה שהוא דבר בעניין הגבולות
עצם הקביעה ששלוש המעצמות האלה
חברו יחד לאיזו שהיא אחריות בעניין זה
— לדעתי דבר זה חמור ושלילי מבחינתנו.
לפי מיטב הכרתי, מדינת ישראל איננה
צריכה להיות מעוניינת בכך.״
עו לםהפוך. אמצעי־ההסוואה בנאומו
של משה דיין יצרו כעין עולם הפוך.
הדוגל, כעמיתו בדימום, שמעון פרס, בהשלכת
היהב על בון כ״מקלט ליום סגריר״,
מתנער לפתע מכל אחריות שנושאות המעצמות
הגדולות למצב בגבולות ישראל וה־כובלות
את ידיו מלפתוח בפעולות צבאיות
יזומות :״אינני קטין. הן אינן אפוט־רופסיות,
ואנחנו איננו מעוניינים שהן תהיינה,
ואיננו מבקשים לדידי מכל אחת לחוד
או מן השלוש ביחד שתערובנה לגבולותינו״.
צפצוף
על הסגל. המיפגן הלילי שנערך
ביום־העצמאות בירושלים, ואשר בו
השתתפו כל נציגי הסגל הדיפלומאטי, שימש
בנאומו של דיין כעילה להבליט את
ציפצופו על דעת־הקהל הבינלאומית :״הייתי
מעדיף,״ אמר ,״אילו הוצגה כאן השאלה
אם לקיים מיפגן בירושלים או לא,
במסגרת היחסים בינינו ובין הערבים, ולא
לאור תגובת הסגל הדיפלומאטי, אני מצדד
בשמירה על ההסכמים בינינו ובין הערבים.״
וכדי לא להניח מקום לספק ביחס
לכונתו השקופה, אמרה מחמאתו היחידה
לאשכול :״ובהקשר זה אני רוצה לומר
גם שאני מזדהה לחלוטין עם המדיניות
של הממשלה שמתבטאת, הלכה למעשה,
בגבול הסורי״.
סיכם ח״כ יריב :״כשהתותחים רועמים
בדמיונו של דיין, שותקות המוזות.״
חעולס הזח 446ו

| שמעון נושמת עשה את חובו הנורא ביותו

-הוא התנסו!

מי הפחיד את

פרס ז

ך דיכורים שהושמעו השבוע בשיחות הכמוסות ביותר
ן \ של צמרת המדינה היו דיבורים מסוכנים. מסוג הדיבורים
הנשמעים בסאן דומינגו, בוונצואלה וביתר חלקי
המולדת הדרום־אמריקאית של ההפיכות הצבאיות.
השאלה שנשאלה בכל הרצינות היתה: האם יכולים דויד
בן־גוריון או תומכיו לבצע הפיכה צבאית במדינה?
שאלו אותה אותם הגדולים, אשר הפיכה כזו היתד. מעיפה
אותם מן השלטון. מכיוון שהם מכירים היסב את הכוחות
הפועלים, ויודעים את המניעים הסודיים שלהם, יכלו גם
לערוך רשימה מפוכחת ומדוייקת של האנשים או הגורמים
המסוגלים לתת יד לביצוע הפיכה כזו.
למזלם — ולמזלה של מדינת ישראל — היה דרוש רק
חישוב קל כדי להוכיח, שאין במצב הנוכחי סיכוי לביצוע
פוטש. כי למרות שדויד בן־גוריון היה שר הבטחון במשך
מרבית שנות קיומה של המדינה, ולמרות שמשה דיין היה
רמטכ״ל בעל השפעה אישית הניכרת גם היום בצמרת
צה״ל, ולמרות ששמעון פרס ריכז בידיו כמה מן השטחים
הרגישים ביותר של מערכת הבטחון — אין לחבורת בן־
גוריון מספיק תומכים מושבעים בצמרת הבטחונית.
המדהים בכל הפרשה לא היתד, המסקנה שבישראל לא
תיתכן בתנאים הקיימים הפיכה צבאית, כי אם עצם העובדה
שראשי השלטון היו בכלל מסוגלים להעלות על דעתם, ולנתח
בקול רם, אפשרות של הפיכה צבאית.
מבחינה זו, הצעיד השבוע את החיים המדיניים בישראל
צעד נוסף לקראת פיזור האשליות הוורודות, שנולדו בחממת
התנועה הציונית, כי ״כל (מפלגות) ישראל חברים״ .מאורעות
השבוע עזרו לעסקני המפלגות ולאזרחים כאחד, לחשוב
יותר במונחים של ריאליזם פוליטי, כגון: פוטש
מיליטאריסטי, קואליציה מיליטאריסטית־ימנית, חזית שמאלית
ופאשיזם.

משרתם

אדונים

ך* לפי חוץ, ניתן רק ביטוי אחד לכל השיחות החשאיות
ולתהליכים הפוליטיים העמוקים. היתד, זו התפטרותם של
יוסף אלמוגי ושמעון פרס מן הממשלה — אך בעיקר התפטרותו
של פרס.
האיש, ששבוע לפני כן התרפס בפני לוי אשכול, והצהיר
כי אינו מזדהה עם קביעתו של דויד בן־גוריון, שהכריז כי
אשכול אינו ראוי להיות ראש הממשלה;
האיש שחסר, בצל התירוץ העלוב של ״החלטת החברים״
כדי לא להתפטר מתפקידו כסגן שר הבטחון;
האיש שבמשך שנתיים שלמות ר,ישלה את עצמו כי יוכל
להיות משרת נאמן לשני אדונים, ולבסוף היה חשוד על
שניהם;
האיש שימים מעטים לפני שהתפטר הצהיר בעקשנות
באוזני חוג מצומצם של ידידים :״לא אתפטר, ולא חשוב

מה יאמרו עלי!״
איש זד, הגיש ביום החמישי בבוקר את התפטרותו לשר
הבטחון. הוא עשה זאת בצורה חפוזה וחסרת־כבוד, שפגעה
בו יותר מאשר בלוי אשכול.
לא היה לו העוז, או הפנאי, או הנימוס, להגיש את
המכתב אישית. האיש שהתגנדר בחליפות־שרד ובברק החיצוני
של דיפלומט ואיש העולם הגדול, הוכיח את עצמו
כחסר מידה מינימלית של דרך־ארץ וגינוני־טכם, כאשר הודיע
לקול־ישראל על התפטרותו, והורה לשדרנים לשדר ידיעה
על כך — עוד בטרם מסר את ההתפטרות לראש
הממשלה.
לגסות הראשונה הזאת, הוסיף גסות שנייה: הוא הרים
טלפון, והודיע לראש הממשלה ושר־הבטחון, כי כבר מסר
לקול־ישראל הוראה לשדר את ההודעה על התפטרותו, וכי
הוא פשוט חם על כבודו של אשכול, ולכן מודיע לו
טלפונית שמכתב ההתפטרות נמצא בדרך. ברוב אבירותו
הפתאומית, לא רצה שאשכול ידע על כך מן הראדיו.

עולם לא הזדעזע. צה״ל לא התמוטט. אפילו ממן
6לכתו הפרטית של פרס — הבניין הגדול של משרדו,בטחון
בקרייה — לא התמוטט. אשכול לא זחל על ארבע
בפני הגאון הבטחוני הגדול, ולא התחנן בפניו כי ישוב
בו מהתפטרותו.
קרה רק דבר אחד: ראשי האגפים של משרד הבטחון יצאו
בקריאה אל לוי אשכול, לבל יתן לסיכסוך מפלגתי לפגוע
במעמדו הממלכתי של סגן־השר.

במדינה אחרת, היתד, קריאה זו יוצרת מתח דראמאטי.
אך לא בישראל. מי שראה כיצד התבשל הדבר, התייחס אל
הקריאה כאל מחתה ריק ומגוחך. וכך הוא התבשל:
מייד אחרי שהודיע לאשכול על התפטרותו, ביום החמישי
בבוקר, בינם פרס בלישכתו במשרד הבטחון את ראשי
האגפים של המשרד. אלה הם, כמעט ללא יוצא מן־הכלל,
בני־חסותו, שאותם הוא רומם וטיפח. אלה הם, כמעט ללא
יוצא מן הכלל, אנשים שנבחרו על־ידי פרס, מתוך מחשבה
שהם לא יעזו להתקומם נגדו, שהם ינמיכו תמיד את קומתם
ואת שאיפותיהם בפניו.
באותה פגישה, הודיע להם כי הגיש את התפטרותו, וכי
לא רצה שיהיו מופתעים על־ידי מהדורת החדשות של שעה
עשר. הוא גם הוסיף כמה סמך עליהם וכמה הוא מקתה
שימשיכו בתפקיד.
הנאספים — כמו הרוב המכריע של העובדים הבכירים
במשרד ד,בטחון — הם ברובם חברי מפא״י. בתור שכאלה,
הם רגילים להתכנס לדון בעניינים מפלגתיים. וכך, ביוזמה
ספונטאנית — ובעיקר יוזמתו של עוזר סגן שר הבטחון
אברהם בן־יוסף — נערכה ישיבה של מנהלי האגפים באולם
הישיבות שבמשרד ד,בטחון. האנשים, ששמעון פרם משוכנע
כי הם חייבים לו את הצלחתם בקאריירה הממשלתית שלהם,
עשו את המחתה המצופה מהם, קראו ללוי אשכול לבל
ירשה לסיכסוך מפלגתי לגרום להתפטרותו של פרס. שכן
התפטרות זו, הזהירו, תפגע קשות במערכת ד,בטחון.

לטיפוחו ולהתפעלותו של דויד בן־גוריון הגיע בגיל 42
לעמדה שבה כבר יכול היה להשתכר מאוזיר הפיסגה, פחד
לפתע כי אותו דויד בן־גוריון יהרוס אותו ללא רחמים.
כי אמנם הצליח העולם הזה לפגוע קשות, במרוצת השנים,
בדמותו הציבורית של שמעון פרס. על־ידי חשיפת
כמה מעיסקותיו האפלות ביותר, על־ידי הוקעתו בפומבי
כשקרן, ועל־ידי פנייה לבית־המשפט העליון נגד התנכלותו
בחופש העבודה העתונאית של המערכת, הסיר העולם הזה
— תוך סיכון עצמי ותוך היפגעות — את המסכה החייכנית
מעל פניו של האיש אשר כונה על־ידו כ״שמעון פרסומת״.
אולם במציאות הצינית וחסרת־הבושה של הקנוניות המפלגתיות
בישראל, לא היה די בגילויים אלד, כדי לחסל את פרס.
את זאת יכול היה לעשות רק דויד בן־גוריון.
בשבוע שעבר, אחרי ששמעון פרם התרפס בפני אשכול
ולא מיהר להגיש את התפטרותו, ניתנה לו אזהרה חמורה
ופומבית כי בן־גוריון יקום עליו לחסלו, אם לא יתפטר.
הדבר נעשה באמצעות ידידו הנאמן של פרם, איש מערכת
הארץ שבתי טבת, אשר הכתיר את מאמר האזהרה שלו
בכותרת ״הכסא והכבוד״.
כאשר חזר דויד בן־גוריון עצמו והכריז, במיכתב למערכות
העתונים, כי לוי אשכול אינו ראוי להיות ראש ממשלה,
ראה בכך פרס אזהרה אחרונה, ופקודה להתפטר. עוד באותו
בוקר הרים את השפופרת והתקשר עם חדר־ר,חדשות של
קול־ישראל.

ף י #זאת, פחות או יותר, תמה ההתעוררות הציבורית
הספונטאנית למען שמעון פרם. משרתיו בעתונים היומיים,
וכמה מידידיו בחוגי החברה והבוהימה, המשיכו
אומנם להפיץ שמועות כי לוי אשכול יבקשו לשוב לתפקידו.
והראייה: אשכול לא מיהר למנות סגן־שר במקומו, כפי
שמיהר למנות את ח״כ חיים צדוק כחבר הממשלה במקום
יוסף אלמוגי.
שמועות אלה אמרו, כי הסתלקותו של פרס תפגע בשלושת
השטחים החיוניים שהוא הפקיע לעצמו: הפיתוח
המדעי, הרכש, ויחסי־החוץ עם צרפת וגרמניה. אין ספק, כי
עם התפטרותו של פרס ייווצר חור בשטחים אלה. אולם
ההערכה הכללית, בחוגו המיידי של אשכול — ובחוג זה
נכלל המנהל הכללי של משרד הבטחון אלוף־מישנה משה
קשתי — היתה: הפגיעה תהיה מצומצמודלמדי, וזמנית.
אחדים מבעלי התפקידים הבטחוניים והמדעיים הגבוהים
ביותר — מחוץ לכותלי המשרד הגדול בקרייה — אף הביעו
את דעתם, כי הליכתו של פרס רצוייה מטעמים מקצועיים.
כל עוד ישב בעמדתו, טענו אחדים מהם, לא ד,ירשה לאנשים
חזקים לצמוח מתחתיו, מחשש שאלה יתחרו בו או אפילו
ידחקוהו הצידה. עם הסתלקותו, תיוזצר אפשרות של עליית
אנשים חזקים רבים, במקום האיש החזק האחד. זוהי גם
דעתו של לוי אשכול.
אולם כל זה אינו פוסל את האפשרות שאשכול ינסה
בשלב מאוחר יותר להחזיר את פרס למחנהו. לא יהיה זה
דווקא משום היותו חיוני במשרד הבטחון — אלא מתוך
תכסיס פוליטי, שמטרתו לפלג את מחנה בן־גוריון. פילוג
כזה ימנע, אולי, התארגנות רשימה נפרדת של המיעוט —
רשימה בה רואה אשכול מוקד של סכנה לשלטונו אחרי
הבחירות.
אזהרה לפני חיסול חשבונו: אם תוצג רשימה נפרדת של בן־גוריון והיא
תיזכר, אפילו בעשרה מקומות בכנסת, עלולה היא להוזת
לשון־מאזניים. לכן כדאי, לו גם במחיר החזרתו של פרס,
לתקוע טריז בין חברי הקבוצה, לזרוע ביניהם כבר בשלב
זה את זרע הפירוד, שימנע מהם הופעה עצמאית.
אולם אפשרות זו, של החזרת פרס, הינד, עדיין בשלב
מעורפל, ואין כל בטחון שתתאמת.

* * הדחף את פרס להתפטר, ובצורה זו להרוס את ה־קאריירה
שהוא בנה בעבודת־נמלים? איזה גורם יכול היה
להתגבר בליבו על שאפתנותו חסרת־ד,מעצורים?
על דחף כה יסודי, יכול היה להתגבר רק דחף עמוק עוד
יותר. שמעון פרם עצמו לא הותיר כל ספק, כי דחף זה
הוא הפחד. הקארייריסט מס׳ 1של ישראל, אשר הודות

ץ *,אותו רג ע, חדלה השאלה המרכזית במחול־השדים
המפא״יי להיות מה יעשה פרס, וחזרה שוב להיות:
מה יעשה בן־גוריון?
על שאלה זו לא העז איש לענות. כי הזקן פעל ללא
כל קשר הגיוני בין מעשה אחד למישנהו. התלונן אחד מחסידיו
הקרובים ביותר :״בזמן האחרון יש לנו הרגשה,
שהזקן חושב רק איך להפתיע אותנו מחדש כל יום שני
וחמישי״.
ההפתעה הראשונה היתד, אותה התקפה פרועה על לוי
אשכול, במזכירות מחוז תל־אביב, כאשר אמר כי אינו ראוי
לעמוד בראש הממשלה ,״אפילו אם איזה מרכז יבחר בו.״
ראשי המיעוט, שחלמו על ניהול מאבק ממושך בתוך
מפא״י, הועמדו לפתע בפני פילוג כמעט מוגמר. שניים
מהם, אלמוגי ופרס, נאלצו לבסוף לשלם בקאריירה הממשלתית
שלהם, עבור התקפתו של הזקן.
ההפתעה השנייה באה השבוע. אתרי שבמשך כל הזמן
נלחם במערך המוצע עם אחדות־העבודה, ואף הגדיר אותו
כהונאת הציבור, עשה דויד בן־גוריון לפתע תפנית חדה
והודיע כי הוא מוכן לעמוד בראש רשימת המערך לכנסת.
לא רק רוצה, אלא אף יילחם על כך.
זה היה יותר מדי, אפילו בשביל חסידיו הדבקים ביותר.
הארץ — הדוחף באופן עיקבי את ראשי המיעוט לקראת
פילוג סופי במפא״י, מתוך הנחה שרשימה עצמאית של
בן־גוריון ׳ודיין תהיה מסוגלת להקים קואליציה עם הימין
אחרי הבחירות — לא יכול היה לכבוש את זעמו. במאמר
ראשי הטיח בפני הזקן :״התנגדותו של ב.ג. למערך היתד,
הגיונית מנקודת ר או תו ...הוא ניצב על קו השכל הישר.
הבעת נכונותו עתה להיות ראש מועמדי המערך בבחירות
לכנסת, חושפת אותו לטענה של חוסר עקביות מ תערער
האמון בבהירות הקו שלו שעה שהוא מוכן
ללבוש, מסיבות תכסיסיות, אפילו את מדי המערך. מדים
אלה אינם הולמים אותו.״
היד, זה נסיון שקוף לדחוף את הזקן לשוב לעמדותיו
הקיצוניות, עד כי לא יהיה מנוס מפילוג מפא״י. בזאת לא
ביטא כותב המאמר את עמדתו של הארץ בלבד, אלא גם
את עמדתו של משה דיין. הפירסום אף התקבל בתוך מפא״י,
כנסיון מכודן של דיין לדחוף את בן־גוריון.
אולם אין לדיין, או לאיש מחבורת הצעירים, שום שליטה
על מעשיו של הזקן. וזו הטראגדיה שלהם, המאירה באור
עגום את כל מהותם: הם תלויים אך ורק במעשים ד,קאפ־ריזיים
של ישיש בן .79 החבורה המתיימרת להיות ההנהגה
הצעירה של המדינה אינה מסוגלת לפעול באופן עצמאי —
כי אין לה קו עצמאי מגובש. היא יכולה רק להיאחז בקצות
מעילו של הזקן — ולאן יובילם הזקן, אין הם יודעים,
ואין הם יכולים לקבוע.

במדינה

^ הומת עכו יש בור עמוק ואפל. בתוך
4הבור גרה, מזה אלפי שנים, מכשפה
אכזרית ויפה. כל לילה, כשהירח מאיר והכוכבים
נוצצים, בשעה שהשעון מצלצל
חצות, לובשת המכשפה את שמלת התכלת
השקופה שלה, פורמת את שערותיה ה־בלונדיות,
הארוכות, ויוצאת לשוטט ברחובות.
היא
מרחפת לה ברחובות הריקים במשך
כל הלילה. הירח שופך עליה את נגוהו, גלי
הים מלווים אותה במנגינה חרישית, וכשהיא
מוצאת איזשהו גבר צעיר ורענן, היא
מהפנטת אותו, לוקחת אותו אל החוף ומתנה
איתו אהבים כל הלילה.
עם עלות השחר היא זורקת אותו לתוך
הבור ומכסה עליו את הגולל.
זאת לא אגדה; זו אמת. אפשר לשאול כל
ערבי בעכו. זה ידוע כבר אלפי שנים. למכשפה
הזאת קוראים רזאלה. יש אפילו
ערבי אחד שיש לו פה עקום, וזה בא לו
בגללה. הוא הצליח להימלט ממנה ברגע
האחרון. היו אנשים שלא האמינו לסיפור
הזה. סופם היה שהם נעלמו לחלוטין עד
עצם היום הזה.
כאשר הגיעה עמליה ארבל לחומות עכו
ופתחה שם מועדון־לילה, נתקפו הערבים
בפחד גדול. הם הכירו אותה לפי השיער
הבלונדי הארוך שלה, לפי העיניים הנוצצות
שלה ולפי החיוך המפתה שלה.
הם היו בורחים מפניה בשעה שראו
אותה מסתובבת ברחובות הריקים בלילות.
במשך היום הם לא פחדו, כי ידוע שלאור
היסטוריה מקומם שד גיבורי
אברהם (.יאיר׳׳) שטרן נקבר בנחלת־יצחק,
בשורה אחת עם שני לוחמים שנפלו
לפניו: אברהם אמפר וזליג זק. השניים,
מראשוני לח״י, נורו ברחוב דיזנגוף בתל-
אביב על־ידי שוטרים בריטיים שפרצו לחדרם.
היתד, זאת התחלת המצוד הגדול,
שבסופו נתפס ונורה יאיר עצמו.
בין קבר יאיר וקברות שני נאמניו
הושארו בכוונה תחילה שלושה מקומות
ריקים. הם נועדו מראש לגיבורים הבולטים
ביותר של המחתרת. ביניהם: שני מוציאיו־להורג
של הלורד מוין, אליהו בית־צורי
ואליהו חכים.
שני אליהו נקברו בקאהיר, אחרי שניתלו
שם לפי פקודת הבריטים, למורת רוחו
של הציבור המיצרי שהעריץ אותם. חבריהם
לא איבדו את התקווה כי בבוא היום,
עת ייכון השלום בין מצריים וישראל,
יכירו המיצרים רישמית בשני אליהו כגיבורי
מלחמת־השיחרור המרחבית נגד האימפריאליזם,
יתירו את העברת גופותיהם
לנחלת־יצחק.
על כן לא נקברה אפילו אמו של יאיר
בשורת הגיבורים. כדי לשמור. על המקומות,
נכרה קברה למרגלות בנה, בשורה
השניה.
רק אורי־צבי. השבוע, בצורה מפתיעה
ביותר, הופקע אחד המקומות. נקבר
בו עקיבא ברון.
מי היה עקיבא ברון?
היו לו זכויות רבות. הוא היה מראשוני
העסקנים של הטתדרות־העובדים הלאומית.
הוא היה רביזיוניסט ותיק. הוא מילא אפילו
תפקיד קטן במחתרת — לח״י שלח אותו
כאחד משליחיו לחוצלארץ, על מנת שיגיים
כספים.
כאשר נפטר, בשבוע שעבר, השאיר אחריו
צוואה מפורשת מאד. בין השאר: הוא
תבע שלא יספידו אותו, אלא אם כן
יהיה המספיד אורי־צבי גרינברג, משוררץ
הזעם של מלכות־ישראל. אורי־צבי נענה
לתביעה מרצון, הקדיש לברון הספד נלהב,
שהיה ראוי לאחד הלוחמים האלמותיים
של מלחמת־השיחרור.
אנשי לח״י כיבדו את זכרו של ברון,
שמחו על הכבוד שנפל בחלקו אחרי מותו.
אך בלבם נשארה תמיהה: כיצד הגיע אל
מקום־הכבוד ליד יאיר?

המכשפה

הרקדנית הדנית היפה־פיה
בריג׳יט אולסון.

זורבה ה

אהבה בינלאומית הבקיעה חומות 1 -
היום פג כל כוח הכישוף של המכשפה.
לפני שנה נודע להם שטעו. התברר ש־עמליה
היא סתם אשד. בשר ודם, והמכשפה
האמיתית׳היא בריג׳יט אולסון.
בריג׳יט היא רקדנית דנית, יפהפיה בעלת
שיער בלונדי וחיוך מפתה. היא הגיעה לארץ
עם בן־זוגה, רקדן וכוריאוגרף כושי.
הם התחילו לרקוד יחד במועדון חו סו ת
עכו, וכששמעו על אגדת רזאלה, הוסיפו ל־

תולדות

רפרטואר שלהם את ריקוד רזאלה.
באותו מועדון, בו הופיעה בריג׳יט, עבד ערבי צ
סלאח זדאן. הוא היה הטבח של המועדון. הוא בן 2
עיניים כחולות והאנשים שמכירים אותו קוראים י
היווני. הוא לא פחד מבריג׳יט משום שהוא לא מאמין
והוא גם ידע שרזאלה האמיתית כבר אינה קיימת.
הרגו אותה כבר לפני כמה שנים.
בלילות, כשבריג׳יט היתד. לובשת את שמלתה הן
היה לוקח אותה לשפת הים, מטייל איתר, ברחובות הרי

קו שלא נישמר
בין יוזמי המיבצע האחרון למען יהודי
ברית־המועצות, לא ניפקד מקומו של שר
הפנים משה חיום שפירא.
הוא צירף את קולו לציבור אנשי השם,
שפנו בערב חג הפסח האחרון לאזרחי ישראל,
ביקש אותם כי יציבו כיסא ריק
ליד השולחן הערוך בליל הסדר. הכיסא
נועד ליהודי ברית־המועצות, שניבצר מהם
לחוג את החג בחברת בני עמם, ובצוותא
עם בני משפחתם.
איחוד המשפחות, טענו יוזמי המיבצע,
הוא מעשה קדוש, שמלבד הצדקתו הלאומית,
הוא מחוייב על פי המצפון האנושי
ובהתאם לכל הדרישות ההומאניטריות.
ל או ! .אך נראה היה שלפחות עבור שר
הפנים, אין הנימוקים ההומאניטאריים חלים
על מי שאינו יהודי.
עורך הדין התל־אביבי אברהם פישמן,
העביר לשפירא את בקשת מרשו, מחמוד
קאסם כבהה מכפר ברטעה, שיתיר לארוסתו
לעבור מירדן לישראל, על מנת שיוכלו
להינשא בה (העולם הז/וז .)1443
הארוסה, שהיא גם בת דודו של קאסם,
פטמה, שוכנת באותו כפר ברטעה, אך
בחלקו הירדני. כי הגבול העובר בו הפריד
גם בין משפחות, ניתק קשרים אישיים
רבים.
שום נימוק בטחוני לא מנע משר הפנים
לאשר את הבקשה. אך תשובתו, שנרשמה
על גבי הבקשה, היתה קצרה והד־משמעית:
לאו. פקיד בכיר באגף העליה
והמירשם במשרד הפנים, העביר תשובה
רישמית לעורך־הדין, שתאמה את החלטת
השר.
פטמה וקאסם נשארו משני צדדיו של
הגבול. כי המצפון, הדוחף את שר־הפנים
(המשך בעמוד )15

ה 1 | 41ה הציירת עסליה ארבל, מנהלת
11111111 מועדון חומות עכו, שב־חסותה
נוצר והתנהל הרומן בין השניים.

ר 1 1 1 1י | 7הרקדנית הדנית בויג׳י ט אול סון,
ה ע 1 !1ה 111ל
1 1 | 1 / 111 1 1 1 1 1 1 1שהגיעה לארץ?פני בשנת, הופיעה
בריקוד חו שני עם רקדן וכוריאוגרף כו שי יפח־תואר. הריקוד הותאם

ב מיו ח ד לאגדה נו
ב ע קיפין על ה תפו
הארץ לפני חודט

״רק בסוף הכרתי את נחום ארבל ואת
אשתו. ידעתי שאלה הם אנשים טובים מאוד
ואני יכול לחיות את החיים איתם ביחד.
״ההורים שלי רצו מאוד שאני אתחתן.
הם אמרו לי, :בוא נשדך לך בחורה ערביה
טובה.׳ אמרתי להם. :טוב, תשדכו לי.׳ הם
חיפשו וחיפשו ובסוף קנו אחת ב־1500
לירות.
״אני לא סבלתי את הבחורה הזאת, כי
לא הכרתי אותה, אבל חתמתי ושילמתי את
הכסף. כי ההורים שלי רצו. הקוף עזבתי
אותה והפסדתי את כל הכסף.
״בחומות עכו הייתי נורא מבסוט, כי
זה על־יד הים ואני נורא אוהב את הים,
לשמוע את הרעש שלו ולראות כמה הוא
כחול. היתר. לי גם גינה קטנה והייתי שותל
בה שתילים. הם גדלו מאוד יפה, והייתי
משקה אותם ועודר אותם כל בוקר. יש לי
כאן חוף קטן משלי, ואני כל יום מטייל
בו יחד עם הקוף הקטן שלי, שקוראים לו
זורבה. היתד, לי גם חברה ישראלית. קראו
לה הלנה, אבל אנחנו נפרדנו, ואחר־כך אני
הכרתי את בריג׳יט.
״אחרי שכבר אהבנו אחד את השני, אני
ובריג׳יט, היא היתד, צריכה לנסוע מכאן.
אבל היא הבטיחה לי שבינואר היא תחזור.
במכתב האחרון שקיבלתי ממנה היא כותבת
שבעוד חודש היא מגיעה להנה.
״אנחנו בטח נתחתן. לא חשוב איפה נגור.
אני לא יודע אם יש לה כסף, אבל יש לנו

רבי

רו את חומות ענו
בשם
יש לו זורבה הערבים
הוא מש מיע
לה את רחש הגלים ומתנה איתה אה־בים.
עכשיו הם עומדים להתחתן.
״כשהיא הגיעה לחומות עכו,״ מספר
סלאח זדאן ,״לפני עשרה חודשים, התחלתי
לטייל איתר, על חוף הים. חודשיים טיילנו
על החוף, קטפנו פרחים בשדות, שחינו ו־השתזפנו,
ואחר כך התחלנו לאהוב אחד
את השני. הייתי אומר לה, :תראי, זאת הזדמנות.
אני אוהב אותך ואת אוהבת אותי,

במדינה
( ה ס שן מעמוד ) 14

לפעול למען איחוד משפחות בקנה מיוה
בינלאומי, הוא כה גדול, עד כי אין בו
מקום לאיחוד משפחה אחת קטנה•
כיסאה של פטמה נשאר ריק.

ד רכי אדם
עין בעין
בקרב בחורי הישיבות, המבלים ימים
כלילות בלימודים שבקודש, מצויים רק מתי
מעט שנוקף אותם מצפונם על כי לא
שירתו בצבא.
אחד כזה התפרסם השבוע. הוא הספיק
כבר לבלות כמה שנים טובות בלימודי
תורה, סיפח זקן מהודר וגידל משפחה•
עתה, כשגידל את שני ילדיו למצוות
ומעשים טובים, ניפנה לרגע מעיסוקיו
היום־יומיים, נעץ את שתי עיניו הכחולות
בעברו, ניזכר כי בעוד שהוא שוחרר משירות
צבאי על פי חוקי המדינה, משרתים
צעירים אחרים כדת וכדין.
בעילום שם. הוא שמע על בנות משפחת
שאול מטבריה, שנתעוורו בהגיען
לגיל שש, החליט לנדב את אחת מעיניו
כדי להחזיר לאחת מהן את מאור עיניה.
הוא קרא בעתונים כי מקרים כאלה קרו
כבר, וכי הנסיון להשתמש בעין זרה כדי
להציל עיוור עלה בהצלחה.
הרופא, שאליו הופנתה הבקשה, נאלץ
לאכזבו. הוא קבע כי שימוש בעין זרה
יתכן רק כשסיבת העיוורון מקורה בליקוי
בקרנית. במקרה של בנות משפחת שאול
מקור העיוורון הוא בשיתוק העצבים המפעילים
את העין.
בחור הישיבה לא נואש, הסביר כי הוא
מקווה שעוד תתגלגל לעינו הזכות לבצע
את החלטתו.
מבקר המדינה, יצחק נבנצל, שקרא על
ד,מיקרה בעתונות, הגיב :״נאמר שהצעיר
שנידב את עינו רוצה בעילום שמו, ואני
מכבד את רצונו, מה גם שהוא לא דיבר
אתי על כך. אלה הם דברים נשגבים מדי
בכדי שאני, או מישהו אחר, יתערב בהם.״
הסיבה שעוררה את האדם, המופקד על
ביקורת תקציבי המדינה והרכוש הציבורי,
להגיב על גורלה של עין פרטית לחלוטין,
נעוצה בעובדה פשוטה: הצעיר שנידב את
עינו הוא בנו אביגדור.
חקירות במב׳ לא נעזגו־

המאהב

סלאח זדאן, המפורסם בעכו בכינוי ״זורב ה היווני׳ ,נלחם עם מ שפ ח תו,
שכבר שילמה מוהר עבור אשה ערביה ש שודכה לו. סירובו ל שאתה,
מנת לה ת ח תן עם ידידתו הדנית, עימ ה ניהל רו מן סוער, סלול לגרוס לסיבוכים.

אז צריך לנצל את זה.׳
״אני נולדתי בחיפה, עוד כשהיו אנגלים
בארץ. בזמן שלהם הייתי ילד קטן ולא
הדגשתי בהם. אחר־כך היתד, המלחמה והמשפחה
שלי עברה מחיפה לעכו.

את הים, והעיקר שיהיה שמח.
״במשפחה שלי מדברים על זה הרבה. הם
לא מסכימים שאני אתחתן איתה, אבל אני
אעשה מה שאני רוצה. שלחתי לה כבר
טבעת נשואין, ואני יודע שזה תלוי לה על

שוד היהלומים הגדול ביותר שבוצע בישהיה
השבוע רחוק עדיין מפתרונו. ראל במצוד ענק שערכה המשטרה למחרת השוד
נעצרו 11 איש, אך למרות רצונם העז לא
יכלו הבלשים לקשור איש מן העצורים
בשד הנועז.
השוד גרם לגל של שמועות בקרב אנשי
החוקרים המקצועיים אף
ענף היהלומים.
לא פסלו את האפשרות, כי הוא בוצע
תוך ידיעתו — או אולי השתתפותו הפעילה
— של איש מקורב למקצוע.
הגל לא הביא עדיין לשום תוצאה חיובית,
אולם הוא כבר הספיק לפגוע באדם
חף מכל פשע. לפי שמועה אחת, שפורסמה
בהעולם

הזה

(,) 1445

נעצר

אי ש־מקצוע

תתיק, העובד בקבלנות בשביל שורת מיס-
עלים.
לוי נגר מוכר בבורסת היהלומים בשם
״במבי״ .הוא היה האיש האחרון שעזב
את המלטשד, לפני שנשדדה, ומובן כי מייד
פנתה אליו המשטרה. אולם היה זה רק
לשם קבלת אינפורמציה, והוא לא נעצר
כלל.
הוא מסר למישטרה אינפורמציה על האנשים
שהסתובבו ליד המיפעל, בעת שהוא
עזב אותו. אולם היתר, זו אינפורמציה כה
כללית, שלא קידמה את המשטרה במאומה
— והשודדים עדיין ׳מסתובבים עם שלל,
ששוויו 600 אלף ל״י.

העובי והדנית

מזה ש מונה חוד שים מתנהל רו סן סוער בין סלאח זדאן,
הטבח הערבי מחומות עכו, לבין הרקדנית הדנית היפה־פיה
בריג׳יט אול סון, העומד להגיע בי מי ם אלה לנ שו אין, חרף התנגדו ת ה הנמרצת של מ שפחתו.

וצה ב מו ע דון חו מו ת עכו, שס הופיעו, ונראה שה שפיע
חות ה רו מן עם הטבח הערבי במקום. בריג׳יט, שעזבה את
ים אחדים, עו מדת לחזור ארצה, לאהובה, ביסי ם אלה.

״בעכו לא היו לי חיים כמו שאני אוהב.
האבא שלי עובד בניין, ויש לי שתי אחיות
ואח. עבדתי בהתחלה בדגים, בים. שנתיים
עשיתי את זה, אבל לא הייתי מבסוט. אחר־כך
עבדתי שש שנים בתור נהג וגם כן לא
הייתי מבסוט,

הצוואר ושהיא מספרת לכולם שהיא נשואה
לי. היא תבוא לד,נד, בעוד שבועיים, ובלילה
הכי יפה של החודש, כשיהיו המון כוכבים
בשמים, אנחנו נתחתן.״
מי שלא מאמין, יבוא בעוד שנים, ויראה
אותם מחותנים.

י שראליאדה
• ידיעות אחרונות :
תייר מניו יורק, אל מן בן , 26 יליד
רוסיה, הרבה שנים בניו־יורק, יש לו עסק-
קים גדולים ב סי טונו ת ובי ת גדול בניו־יורק,
מעוניין בא שה יפה ואינטליגנטית, מ שכילה,
ה שולטת ב שפו ת רבות, מגיל 48 עד .50

ספ 1רט
כדו רסל
אבשר לגצוו
כאשר חו ל קו ה שבוע לעיני 60 אלף צופים,
באיצטד המוס קבאי דינמו, מדליות זהב, כסף
וארד, לשלוש הנב חרו ת הרא שונות באליפו ת
אירופה בכדורסל, עמדו 13 בחורי ם שחומים,
בעלי גו פיו ת כ חולו ת ומכנסיים לבנים, ללא
נוע, ה שקיפו לעבר לוח התוצאות.
היה ז ה רגע דראמטי לגבי הנבחרת האלמונית,
שחוללה סנסציה עולמית בטפסה
במעלה הסולם, הכניעה קבוצות אירופיות
חז קו ת ב שלב הגמר.
כך סיכם העולם הזה, לפני שתים־עשרד,
שנה (העולם הזה ,)816 את הופעותיה של

נבחרת הכדורסל הישראלית באליפות אירופה.
כאשר
יתחילו שוב, ביום הראשון הקרוב׳
במוסקבה, המשחקים על אליפות
אירופה, תהיה לנגד עיני השחקנים הדוגמה
של .1953 הסיכוי לחזור על ההישג: קלוש.

סיפר השבוע מנחם הורמו (,)37
מי שהיה אז חבר נבחרת ישראל •

איו פגמי־עור עם־מ^סאס^
התאמיני, כי גם לנערת חמד זו היו פגמי עור 1
ודאי שלא 1הרי היא משתמשת בתכשירי
א 0011£0110 מפסאסעע 1\ 1תד * 1א של ״רבלון״ —
המערכת האנטיספטית המושלמת לטיפול ואיפור.
א 011£0110ם אפסאסעע 1ג1מ * 11אמחטה בעדינות
את עור הפנים, מסלק פגמי עיר, מונע הווצרותם
של פצעונים חדשים ומכסה באיפור מושלם את
פניך להרחקת הפגמים כליל.

י ז)16מ 31 \ ¥0ז)3111א 6
מערכת

תכ שירים

לטיפול

ואיפור

מזור

הפעולה

התכשיר
מפסאסל /ו ^. 1מז ^ 71א
01631151119 ? 3115

לנקוייסודישלה עו ר. מסלק שומן עודף, פותח נקבוביות עור סתומות, מרחיק
טוב גם לנערים !
נקודות שחורות ולוחם בזיהום.

מ £ם א 0ץ 1מ ס ^ 7א
70131 0316 81011 1.011011

לחטויור ענון ח די ר. מרחיק שמנוניות. מכווץ נקבוביות העור. מגוון ומעדן
טוב גם לנערים !
רקמת העור.

1םסא 0ז\\ 1^.1.מ 71א
301ק1ז? 16556)1 ? 039)161 001

,לאיפורקלילוסמויהמפחיתברקשמ נו ני. איפור־מזור קליל. אידיאלי לנערה
ב״ 9גווני אפנה.
צעירה.

! מסאס ^י 0£1ט £ 7א
ק ס 131) 6 -א 1,19111)1

לאיפורוטיפולבפג מי עור. יוצר מבע פנים קורן ומעניק לחות חיונית לעור.
ב״ 9גווני אפנה.

£ £ס א 1^ 1 0מ.71ן 7א
711116 ^ 131)6-1111

לאפורמאטהמכסהומטפלבפג מי עור. מרחיק כל ברק ומעניק לעור מראה
שקוף וטבעי. טוב במיוחד לצעירות ונשים העסוקות שעות רבות מחוץ לבית.
ב־ 9גווני אפנה.

יועצותהיופישלרב לון עומדותלרשותןבמתןהדרכה וי עו ץ אי שי.
להשיג בכל הפרפומריות המוסמכות של רבלוו•
פרסום ארמון בע״מ

התחנה ליעוץ
בשאלות מין ונשואין
פתוחה בכל יום שני וחמישי
בבית הבריאות שטראוס, רחוב
בלפור ,14ת״א׳ חדר מספר ,7
בין השעות 8 — 6בערב.

0ל [ צ ר כי צילוםוהסרטה

ל שרו תן

1 1 7 1 9

תמיד

צילומים והסרטות
בחתונות, נשפים ובר־מצווה
בידי מומחים

9יזר. בן •יהודה ,68ת א

ב־ 1953 היתד, אווירה אחרת לגמרי מאשר
עכשיו. כל אחד, שנתנו לו ללבוש חולצה
עם הכתובת ישראל, רעד מרוב התרגשות.
היום אף אחד לא יסכים לבוא לנבחרת, אם
לא ישלמו לו בשביל הבייבי־סיטר בבית.
שלושה שבועות לפני שהתחילו המשחקים,
החליטו בארץ שתשתתף נבחרת ישראלית•
גרנו אז בצריפים וקיבלנו לאכול
בשר רק פעם ביום. זה היה הישג, כי היה
אז צנע בארץ. לפני שנסענו למוסקבה לא
חלמנו בכלל שנגיע לגמר. הכדורסל בארץ
רק התחיל אז ללכת.
אני חושב שעובדה אחת הביאה לשינוי
גדול בנבחרת ולהישג של אז. לפני שהגענו
למוסקבה עברנו כמעט דרך כל ארצות הגוש
המזרחי. נפגשנו שם עם הרבה יהודים
שעודדו אותנו ונכנסנו לטראנס.
אני חושב שאם הנבחרת של היום תיכנס
לאותו מצב־רוח בו היינו אנחנו, אז יהיה
גם לה סיכוי להשיג הישגים. הנבחרת יכול
לתפוס עתה את המקום מעשירי.

את סיכויי נכחדת ישראל׳ כיום הראשון
הקדוב׳ העריף יעקב שאלתי־אל,
מי שהיה אז מאמן נכחדת ישראל
וכיום יו״ר איגוד שופטי הכדורסל :

עד כמה שהכדורסל באירופה התקדם מאז
1953 הרי הכדורסל בארץ התקדם יותר.
כל הנבחרות נגדן שיחקנו אז משחקות גם
היום, ולכן, להלכה, אנחנו עומדים היום במצב
יותר טוב מאשר אז. הנסיון של השחקנים
שלנו היום הוא גם הרבה יותר גדול
מהנסיון שהיה לשחקנים של אז. אברהם
שניאור, למשל, היה בקושי רואה את חוצ־לארץ
פעם בשנתיים. לעומת זאת, תנחום
כוהן־מינץ נוסע כמעט כל שני וחמישי וזד
נסיון שלו עצום.
לפי דעתי מסוגלת הנבחרת הישראלית כיום
לנצח את כל הקבוצות המשתתפות באליפות,
מלבד את נבחרת ברית־המועצות.
הרוסים הם בכלל ברמה אחת מעל כולם.
מלבדם אנחנו צריכים לשחק עוד ׳נגד
הונגריה, איטליה, גרמניה המזרחית, צ׳כו־סלובקיה
ופינלנד. מלבד הונגריה, הרי את
כל יתר הנבחרות ניצחנו כבר פעם או
פעמיים, ואין שום סיבה שהפעם, אחרי
שהנבחרת עברה הכנה מדוקדקת, לא נוכל
לנצח שוב.
מאמן הנבחרת, שמעון (״צ׳ינגה״) שלח,
מעתיק הרבה מאוד מהשיטות שלי מאז. בין
השאר גם את שיטת המספרים. בשיטה הזאת
המאמן אומר מספר, והשחקנים מבצעים
תרגיל שעליו הוסכם באימונים.
כשנסתיימו המשחקים במוסקבה, הייתי
היחידי מבין כל הישראלים שהיה עצוב.
ישבתי בצד ולא רציתי לדבר עם איש. הרגשתי
שהמקום השני התחלק לי מהידיים,
ולא רציתי להתנחם במקום החמישי. אני
רוצה לאחל לשלח שבעשירי ביוני השנה
הוא ירגיש כשם שאני הרגשתי בעשירי ביוני
1953 במוסקבה.

הכדורסלנים הישראליים, שקיימו השבוע
מחנה אימון מפרך ביוגוסלביה, עומדים
עתה בפני אחד המיבחנים הקשים ביותר
של הספורט הישראלי. הנבחרת, שאומנה
הפעם על־ידי איש הפועל שלח, ולא על־ידי
מאמנה מזה שנים, יהושוע רוזין, הורכבה
מטובי השחקנים המצויים כיום בארץ.
אמר כדורסלן ישראלי :״זה לא כדורגל
שהולכים לשחק באסיה! הפעם הולכים לשחק
עם האריות באירופה.״
חעולס חזח 1*44

עובט הטן
אוהגיס אח יוסף
נמל חיפה הוא מקום נעים מאוד. אוניות
מכל הצבעים, סבלים עבריים׳ תפוזים, עולים,
שער המדינה, מיפרש בודד מלבין באופק, ובכ לל
מקום נעים מאוד. אבל אם אשכול רוצה
להרגיש עוד יותר נעים׳ שיישב בבית.
לא שבנמל זוממים משהו נגדו. מה פתאום?
אבל תמיד יכול לקרות שאיזה מנוף יתמוטט
עליו במיקרה. או ארגז של אלף טון. או ש פתאום
יצטופפו סביבו 5000 פועלי־הגמל בקריאות
הידד ספונטאניות וירמסו אותו עד דוק.
או שמרוב דוחק הוא יפול לא בכוונה לים ויט בע.
זה טבעי מאוד. קוראים לזה אסון מחריד.
ולכן רצוי שראש הממשלה יתרחק קצת מן
המקום הזה, כי אנחנו לא יכולים להרשות
לעצמנו להפסיד אותו. לא היום.
וחוץ מזה בנמל אוהבים יותר את יוסף.
והיום שוב היה יוסף בנמל.
יוסף הוא אלמוגי. אבל הסבלים קוראים לו
תמיד שלום יוסף׳ מה נשמע. אהלאן. שלום
יוסף, וום הערצאך? ויוסף נותן לכולם טפיחה
על השכם ואומר לכל אחד: שלום אבוטבול,
מה שלומך? שלום בוזאגלו, איך הרבמאטיזם?
יוסף זוכר על־פה את שמות כולם.
כמעט כל יום הוא יורד לנמל. גם כשהוא
היה שר־השיכון׳ הוא ירד לנמל כל בוקר, לפני
שהיה הולך לשיכון. לא מזמן הוא אמר לסבל
אחד :״כשיש לי מצב־רוח רע, אני יורד לנמל
ומשוחח איתכם, ומרגיש פתאום יותר טוב.״
גם היום היה לו מצב־רוח רע, והוא ירד לנמל.
היום הוא כבר לא היה עוד שר־השיכון.
כשבוזאגלו שמע היום שאלמוגי התפטר, הדם
עלה לו לראש. בוזאגלו הוא סבל מרוקאי,
והוא התכוון, כמו כל הסבלים׳ להזמין את יוסף
לבר־מיצווה של הבן שלו. כי יוסף הולך לכל
ההזמנות. הוא נורא עממי.
״אבל עכשיו,״ אמר לי בוזאגלו בכעס ,״הוא
כבר לא שר. אסור היה לו להתפטר. הזמנתי
אורחים מכל הארץ כי תיכננתי שבבר־מיצווה
שלי יהיה שר.״
לא יודעים מי הביא לנמל את הרעיון לערוך
הפגנות־אהדה לחביב־הקהל יוסף. אולי שליח
סודי של מועצת הפועלים. אולי יוסף עצמו. מה
חשוב מי?
פתאום דיברו על זה כולם 5000 .פועלים
הריעו. נשבעו שצריך ללכת על ב אריק אדו ת
בשביל יוסף, ולהשבית את הנמל.
והיום בנמל התגודדו קבוצות קבוצות של
סבלים שזופים ודיברו על העוול הנורא שנע שה
ליוסף, ולמה אשכול העליב אותו ככה?
דוב גראב, סבל פולני, ניפנף באגרופים:
״אני מוכן ללכת בשביל יוסף באש ובמים.״
״אני מוכן רק במים,״ השתלהב מסעוד יפרח,
״אני לא יודע לשחות באש.״
פתאום זעק מישהו מאיזה מקום :״יו—סף
ת—מיד צו— דק! יו—סף ת—מיד צו—דק!״
״סיסמה טובה. ניקח אותה להפגנה,״ אמר
מסעוד, ונתן פקודה לאבוטבול :״תרשום.״
הוא הסביר לי :״אני לא יודע אם יוסף
צודק או אשכול צודק, אבל העיקר שיוסף
תמיד צודק.״
״אנחנו נגן על יוסף. הכנסנו אותו לכנסת.
נחזיר אותו לשילטון,״ אמר סבל.
״יו—סף ל—שיל—טון ! יו—סף ל—שיל—
טון!״ צווח סוואר.
״סיסמה טובה. תרשום!״ פקד מסעוד על
אבוטבול.
״באש ובחרב למען יוסף,״ צווח ג׳וזף שלום.
״לא טוב. אל תרשום!״ אמר מסעוד.

״למה לא? זה לא טוב?״ נעלב המחבר.
״לא טוב,״ ענה מסעוד ,״איפה נשיג חר בות?״
״ניקח
סכינים.״
האוניות צפרו בנמל. מלחים חיפשו זונות.
סבלים חיפשו תיירים. והסווארים שאלו, מלאי
תיקווה ,״אז יהיה דם או לא יהיה דם?״
מזכיר מועצת פועלי הנמל, נחמיה גרינברג,
ענק בסוף־שיער, הזמין אותי למשרד שלו ב נמל
ואמר :״אני כל־כך מבין את הפועלים
האלה.״
על הקיר היו תלויים בן־גוריון וחושי .״יש
לך רגע זמן?״ שאל מזכיר הפועלים ,״אני
רוצה להראות לך משהו.״ אמרתי כן, והוא
פתח מגרה ענקית ושלף משם ערמה ענקית
של צילומים. ערמה ענקית כזאת שרק סבל
יכול היה להרים אותה. אבל נחמיה היה פעם
סבל. פעם׳ לפני עשרים שנה.
הוא ניפנף בתמונה אחת מולי ושאל בהתלהבות
של ילד :״נחשי, מה זה?״
זה היה אלמוגי.
בשעתיים הבאות עברנו ביחד כמעט על כל
התמונות. הוא ביקש. בכל אחת היה אלמוגי.
אלמוגי מחייך. אלמוגי צוחק. אלמוגי נואם.
אלמוגי שותק. אלמוגי מתפלא. אלמוגי נדהם.
אלמוגי אלמוגי עצוב. אלמוגי מודאג. אלמוגי שמח.
אלמוגי עוצם עיניים. אלמוגי מסתכל לשמיים.
אלמוגי מסתכל באדמה. אלמוגי מלטף ראש ילד
עברי. אלמוגי והפועלים. אלמוגי בנשף פורים
של הפועלים. אלמוגי עם הפועל חיפה. אלמוגי
מביט על בן־גוריון. אלמוגי מדבר עם פולה.
אלמוגי מנפנף בשימחה לעולים חדשים. אל מוגי.
אלמוגי. אלמוגי.
״מה קרה לך׳ את עייפה?״ הוא שאל מופ תע,
כעבור שעתיים.
״לא, בכלל לא. להיפך.״
״אז זה הוא אלמוגי,״ הוא סיכם .״בחור
זהב. אנחנו נעשה ממנו ראש ממשלה. אגב,
אני אחד החברים הטובים ביותר שלו. אנחנו
מתראים כאן כל יום. יש לי גם יחסים טובים
עם אשתו שיפרה.״
המזכירה, שהקשיבה כל הזמן בחשאי מאחורי
הדלת, לא יכלה להתאפק. היא התפרצה נר גשת
לחדר .״נחמיה, תתקן מייד את עצמך.
אתה אמרת שיש לך יחסים טובים עם שיפרה.״
״אבל זה נכון,״ הוא התפלא.
״אתה לא מכיר את העיתונים. הם עוד יכתבו
שיש לך יחסים טובים עם שיפרה.״
״אבל זה נכון.״
״נחמיה, אתה לא מבין?״
״אני מבין, אני מבין. אז מה יש? אלמוגי
יודע מזה.״
אחר כך הוא הראה לי מה שהוא כתב ב עיתון
הננול בחודש האחרון!
״יוסף ואבא היקרים! אתם עומדים מאחורינו,
הפועלים. ואנחנו עומדים מאחוריכם. אנו
דבוקים באחוריכם, ללא גבול וללא סייג.״
אמרתי יפה מאוד, ונחמיה סיפר לי בגאווה
כי לבנו קוראים יוסף. גם לחבר ־מ ועצה אחר,
ליעקוב וידוואסר, יש בן. קוראים לו יוסף.

ולכן, אם יום אחד יצעדו ברחובות חיפה
גדודי סבלים, עם דגלים אדומים שיקראו
״אלמוגי לשילטון, אשכול לאבדון!״ דעו, כי
הזהרתיכם.

את 8׳ לחרות?
בסאן דומינגו נמשכים החיים כרגיל —
מתים ברחובות. אך אל יאוש, אחים. בקרוב
תזרח השמש, ולא ימותו שם יותר. כי כולם
כבר יהיו מתים. ולא רק זה. גם המצב הפוליטי
שם השתפר בצורה יוצאת מן הכלל.
רק לפני שבועיים עוד שלטו ברפובליקה
הדומיניקאנית שלוש ממשלות דומיניקאניות
בבת־אחת. עננים קודרים כיסו את שמי סאן
דומינגו הכחולים. אבל עכשיו, עכשיו הכל
התבהר. ברגע זה קובעות את מהלך החיים ב מדינה
לא יותר משתי ממשלות, והאמריקאים.
שלוש זה היה הרבה מאוד. אבל שתיים זה
כמעט כמו אחת. זו נורמאליזאציה.
לכבוד התבהרות המצב׳ התקשרתי עם הקונ סול
הכללי של הרפובליקה הדומיגיקאית בישראל,
אלברט מטלון. גבר מקסים, הענוד
תמיד עניבות־פרפר מקסימות, והעורך מסיבות־קוקטייל
מקסימות. באיטליה הוא פגש פעם
את אסתר ויליאמם המקסימה, אבל אווה גארדנר
עוד יותר מקסימה.
הוא היה במצב־רוח קודר.
״איזה ממשלה אתה מייצג, אדוני הקונסול,
של הגנראל אימברט באררה או של הגנרל
קאמאניו?״
״אוה, לא!״ הוא הזדעזע ,״רק אל תשאלי
אותי שאלה קשה כזאת. תשאלי אותי מה שאת
רוצה. רק אל תשאלי אותי את מי אני מייצג
כאן. תשאלי אותי על בני, שנסע לפרס. את
יודעת שיש לי בן. תשאלי, תשאלי, אני אענה
לך הכל. את יודעת, הוא מנהל סרטי קולומביה
בטהראן. הוא רק בן .20 תשאלי אותי על סרטי
קולומביה, שאני מייצג כאן בארץ. את יודעת
שחברת קולומביה מפיצה סרטים בישראל?״
״לא! ברצינות?״ אמרתי, וביקשתי ממנו ש ינסה
לחשוב את מי הוא מייצג.
״זה לא יעזור,״ הוא נשמע מיואש .״אני לא
יודע. אני פשוט לא יודע את מי אני מייצג.״
״אבל ממישהו אתה חייב לקבל הוראות.״
״הוראות?״ הוא חזר על המילה בקול חלוש.
״הוראות !״
״אני לא מקבל הוראות מאף אחד. פשוט אין
יותר הוראות. מאז ההפיכה, שובתת האדמיניס טראציה.
ואני אומר לך שמצבי נורא.״
עכשיו קייץ, ושמש, והים רטוב׳ וכל הקונסולים
בארץ כבר הספיקו להשתזף, להתקלף
ושוב פעם להשתזף. רק הקונסול של. הרפוב ליקה
הדומיניקאית חיוור כמו דגל כניעה. נדודי
שינה, וכר. כל הקונסולים מקבלים הוראות
מממשלה אחת׳ והוא, אלברט מטלון, לא מקבל
אפילו משתי ממשלות.
כל היום הוא יושב בקונסוליה השקטה וה־שוממת
שלו, בפינסקר ,2וחושב. כבר כמה
שבועות שהוא חושב בכה. יש לו המון צרות.
הוא לא יודע, למשל, מי הוא צריך להיות
עכשיו. ימני קיצוני, או שמאלני מתון. אימ פריאליסט
או סוציאליסט. ריאקציונר או קומוניסט.
אין לו מושג כיצד עליו לנ הוג בין
אנשים. האם עליו לצחוק רק מבדיחות על
דיקטאטורים, או רק לצחוק מבדיחות על
קאסטרו. האם הוא בעד היאגקים׳ או בעד
רוסיה, או חצי־חצי.
האם ללכת למסיבות־קוקטייל של השגריר
האמריקאי, ולהחרים את הקובאי, או להחרים
את האמריקאי ולרוץ לקובאי? לחייך בידידות
לציר הצרפתי, או להעניק לו חיוך צונן? לקבל
את ההזמנה של הרוסים? ומה בנוגע לאנגלים?
הצרה שהוא באמת לא יודע מי הוא כרגע.
חוץ מזה קיימת גם בעיית התמונות. את מי
לתלות בפינסקר? 2את אימברט באררה, או
את קאמאניו? את חואן בוש, או את שלושתם
ביחד?
כל זה כלום. כי הסיוט הגדול ביותר שרודף
כל קונסול דומיניקאי הוא שביום אחד בהיר
יצלצלו בבת אחת שני טלפונים בקונסוליה.
באחד תתקבל הוראה מאת נציג הגנראל קאמא־ניו,
ובאחד מנציגו של אימברט באררה.
זה לא יכול לקרות, תודה לאל, לקונסול
מטלון. יש לו רק טלפון אחד.
גם הוא לא תמיד פועל.

אמנות
המוזיאון
לא 3ם דד
אמנם נאמר כי מאז חרב בית־המיקדש
שוב אין נביאים, זולת השוטים, אך השבוע
נתגלה טדי קולק כנביא מושלם.
עוד לפני שנחנך מוזיאון ישראל רישמית,
ניבא קולק כי יוטחו בפניו דיברי ביקורת.
הוא לא טעה. כי בחוג שהיה צריך להיות
קרוב ביותר למיפעל מוזיאוני, אמני ישראל,
הולכת וגואה ההסתייגות מן המוזיאון.
רוב הדברים נאמרים בלחש, כי אין כמעט
איש בישראל המוכן לריב עם קולק, ועם
הכוחות הגדולים העומדים מאחוריו. אך
כמה ממיטב האמנים הסכימו לגלות טפח
מן הביקורת בשיחות עם צוות העולם הזה.
בין השאר:

• הצייר יוסף זריצקי:
המוזיאון, במצבו היום, יש בו המון דברים
שאינם בסדר. בשבילי עניין האור הוא

הוא עונה על כל הדרישות, למרות זה
שהנשים מאבדות שם את העקבים. הוא
שבר זוזיות־ראייה על־ידי שברים טופוגרא־פים,
וזה משתלב נפלא במראה הכללי.

• הצייר־פסד יגאל תומרקץ:

לזכות המיפעל עלי לציין את הביצוע ואת
איכות הפרטים, הן בגן והן במוזיאון עצמו.
הם ברמה בינלאומית גבוהה.
אלא שהמתכננים ניסו לתת לו צורה של
כפר ערבי, וזאת לדעתי, שטות. מה עניין
מוזיאון לכפר ערבי?
כמו שהוא בנוי כיום, לא יוכל המוזיאון
להתפתח בצורה חופשית, בהתאם להתפתחות
הארכיטקטורה בעתיד. היה צריך לבנות
בניין אחד שלם, כך שאם ירצו להגדיל אותו,
יכלו לבנות לידו בניין שני ושלישי.
בין הבניינים היה נשאר קשר אורגני, וכל
אחד מהם היה מהחד. אתגר ארכיטקטוני
לתקופה בה ייבנה. בצורה בה הוא בנוי
היום הוא מפוזר מדי, והצופה הולך לאיבוד.
יש במוזיאון הצטעצעות אופנתית, כגון
התיקרות, אשר צורתן הושאלה מחברת
פזגז, שייבאה אותן ממכסיקו, בלי רשותו
של המהנדס פליקם קנדלה.
ציפוי הקירות וצורת התצוגה עשויים
במיטב הטעם האופנתי של ארכיטקטורה
פנימית למשרדים וירידים מסחריים. מקו-
רות־האור המפוזרים נראים אולי יפה, אלא
שהם מפריעים לראייה.
באופן כללי, אני חושב שמקומו של המוזיאון
היה צריך להיות במקום שישנו
הגן, ולהיפך, מקומו של הגן במקום שעומד
המוזיאון. כמו שזה בנוי עכשיו,
נופלת השמש לתוך עיניו של הצופה במשך

\//־ב7ב 1ניר*/ 7גד, רבביררז׳־ם
תומרקין מונומנט פנק לגמדים

.1ובנינו! §
בוקרד י ייי י-
תתו לי
תו ו ז
כיי ז י רי וערב
לאכסטרנים

* החלה הרשמה לפיתות בוקר
* נפתחים קורסים חדשים -ערב

למועדי הבחינות נובמבר ,1965 ומרץ 1966
הנערכות מטעם משרד החינוך והתרבות
פרסים והרשמה 8—1בבקר 4—8בערב

תל״אביב
דדן־ פ־ •ת 44
חיפה דוד בלפור 5

מו לביתהדר

מו להטבניון

פגם גדול מאוד. כי אם התאורה אינה בסדר,
גם כל האטמוספירה לא בסדר.
כל פסל או צייר רוצה שיצירתו תהיה
יצירה מחנכת. אבל אם נותנים לו אור ההורס
את היצירה, מטשטשים אותה ופשוט
הורגים אותה. עכשיו קראתי מאמר, שהמוזיאון
הוא במצב כזה שזאת היא רק
התחלה, ושדואגים ללטש אותו. אני לא
חושב שאפילו אם ירצו, יבולו לתקן פגם
זה באופן מוחלט.
הייתי רק בפתיחה. אז כמעט ולא יכולתי
להתרשם, בגלל הקהל והרעש הגדול. אך אם
לא התרשמתי, לא לכאן ולא לכאן, גם
מזה אפשר להסיק מסקנות.
• הארכיטקט אכא אלחנני, יו׳־ר
המחלקה לחינוך ואומנות שליד משרד־הזזי־נוך,
הנחשב ל״גמזו״ של הארנימקטיס:
מבלי לראות את עצמי מומחה למוזיאונים,
אין לי כל ספק שהבניין ניבנה על־ידי
ארכיטקטים מצויינים, עשו את זה בעלי־מקצוע,
על־פי האינטרפרטציה שלהם ברמה
גבוהה. אבל לי, כמבקר, נראה שדאגו יותר
לעובדים שלהם מאשר לקהל. הבניין נוח
מאוד לפקידים, ויש בו אפקטים ארכיטקטוניים
נהדרים, אבל שני הדברים הללו
הולכים על חשבון הקהל.
הקהל צריך כל הזמן לרדת ולעלות במדרגות.
בו בזמן שבעולם נהוג לבנות מוזיאונים
שטוחים. גם עכשיו היה מיכרז על
מוזיאון בתל־אביב. שם בפירוש הדגישו את
הדרישה של מינימום של מדרגות.
מתוך תירוץ טופוגראפי נוצר בניין שפוגע
בנוחיות המבקרים. הארכיטקטים הנישאת
התוכניות בשילוב עם ציור של כפר
ערבי, כדי להוכיח שזה משתלב עם הנוף.
כך שפירקו את המיבנה והמוזיאון לחתיכות
של רומנטיקה של כפר ערבי.
לפי דעתי, המוזיאון כולו אינו ממלא היטב
את תפקידו כמוזיאון. זה נראה יותר
כמו תערוכה זמנית, ולא מוזיאון. כי מוזיאון
צריך להיות מיבנה מרשים, שיהיה
מוקד של גאווה אזרחית. הוא לא צריך
להיות בניין שלטוני, אלא נושא תרבותי.
הגן של נוגוצ׳י, הוא לפי דעתי, נהדר.
זריצקי רצח על־ידי אור
רוב שעות־היום, וגורמת לכך שהפסלים
ייראו בעיניו כמו צלליות. מצד שני, כשהשמש
נמצאת בגבו, הוא עומד במידמן,
במקום כל־כך נמוך שהפסלים נעלמים מעיניו
על בסיסיהם. מלבד זה, כל קירות
הבזלת והבטון, וכל שאר ההצטעצעויות ה־יפאניות,
אינן הולמות לא את הטופוגראפיה,
ולא את האור הירושלמי. הגן הוא מונו־מנט־ענק
לבילי רוז ונוגוצ׳י הקטנים.
מוזיאון ישראל, כשמו, חייב היה לבנות
אגף, ולהקציב תקציב גדול לקניית והזמנת
פיסול וציור ישראליים מובחרים.
יש גם עניין האתיקה של האומנים במוזיאון.
היו התקפות מצד אגודת הציירים ועסקנים
שונים על המוזיאון. זכותו של כל
אמן להפגין נגד קו מסויים של המוזיאון,
אך יחד עם זאת אני מעריך את אומץ־ליבם
של סנדברג ויונה פישר, שלמרות מליצי־היושר
והעסקנים הפוליטיים לא קיבלו ציורים
של ראובן, מוקדי, מאירוביץ ועוד. הם
בחרו דברים לפי טעמם ולפי איכותם ד,אמי
נותית, ולא לפי מעמדם החברתי והפוליטי
של האמנים.
לעומת זאת, יש לפי דעתי, לגנות את
אבא חושי, שלקח על עצמו תפקיד של קו־מיסאר
לענייני אמנות, ולא השאיל תמונות
ממוזיאון חיפה, מפני שלא בחרו בשני
ציירי־החצר שלו: מאירוביץ וצייר העירית
מרדכי אבניאל.

• הצייר ראובן ראובן:

לא הלכתי לראות את מוזיאון ישראל,
למרות שקיבלתי הזמנה לפתיחה.
העולם הזח 1446

״המושעת״ -ידידיה
למהפכה במפא־־י

שונאיה קוואיס רה
רואים בה גוום

ואיך מכנים אותה. חשוב לה מה היא אומרת.
כי במשך 15 החודשים מאז נשואיה ללוי
אשכול, קבעה אמירתה גורלם של הרבה
דברים במדינה.
לוי אשכול גדל בחממה של מפלגת
פועלי ארץ־ישראל. במשך שנים למד כי
חבר־מפלגה חייב להעריץ את דויד בן-
גוריון, גם אם הוא בז לו בעומק הלב. הוא
למד שיש להבליג, גם אם סופגים מדויד
בן־גוריון עלבון אישי פומבי; שיש לעשות
את רצון הזקן — גם אם אינו צודק. כפי
שעשה בשבת השחורה, כאשר הסר את
התחייבותו לפינחס לבון והתייצב בראש
תובעי הדחתו.
מרים, שגדלה באווירה החופשית של העיר׳
פיתחה מבט עצמאי על העניינים. היא
לא הבינה מדוע מוכרחים להסכים לדעתו
של בן־גוריון, בשעה שהכל רואים כי אינו
צודק. מדוע חייבים הנפגעים לשתוק, כאשר
הוא שולח לעברם חיצים מורעלים. לגביה,
לא היה בן־גוריון בחיר־העם, כי אם זקן
שנמאס על רוב העם בתעלוליו. כאשר שמעי׳
בבית אשכול סיפורים — גם מפי שמעון
פרס — על מעשים תמהוניים של הזקן, לא
ראתה בהם חלק מאישיותו הגאונית, אלא
מעשים של עובר־בטל.
את משב־הרוח הרענן הזה — והכפירה
בעיקר הבנגוריוני — הביאה עימה לבית
אשכול. היתד, זו הנדוניה החשובה ביותר
שיכלה להביא לבעלה בעת חתונתם — ובהציבו־׳

תקופה
החשובה ביותר בקאריירה
רית שלו.
אשכול אינו מספיק לקרוא את כל ה־עתונים,
מרפרף על פני הכותרות, מתוך
דעה קדומה לגבי ״העתונות העויינת״ .ואילו
אשתו קוראת כמעט את כל העתונים, ניגשת
לתוכנם גישה שונה לגמרי מזו של
איש העליה השניה. בצורה זו מקבל בעלה
תמצית של העתונות ושל דעת־הקהל המשתקפת

וי אשכול של השבועות האחרונים
/אינו לוי אשכול הישן, אלוף הפשרות.
הוא נלחם.
האיש — שלפני שנה כמעט בכה בפני
חבריו האינטימיים בדמיה ב׳ ,כאשר התאונן
שאין בכוחו לעמוד עוד מול הלחץ
והחודרות של בן־גוריון ואנשיו — תבע
לפני שבוע, מאותם חתרנים: להסתייג מבן־
גוריון, או להתפטר מן הממשלה.
היתד, זו הפעם הראשונה בקאריירה הציבורית
של האיש, שהוא דיבר בלשון האולטימטום.
אלה
המכירים את ראש־הממשלה מקרוב,
והעוקבים אחריו בביתו ובלישכתו, יודעים
את הסוד העומד מאחורי האישיות החדשה.
הם אינם צריכים לחפש את האשה. היא
קיימת, בדמותה של מרים אשכול.

סמכות בעגייגי פירסום
>• ה *(10 הקאריירה שלו,״ התנבאו שוג־
איו של אשכול, כאשר נודע להם מן
העתונות, כי ראש־ה,ממשלה בן ד,־ 69 נשא
אשד, בת .37״יהיה לו סוף כמו לטולידאנו.״
אפילו כמה מעוזריו הקרובים ביותר היו
נבוכים. בעיקר מפני שאשכול דרש מהם
בתוקף להזמין צלם לחופה ולדאוג לכך, כי
התמונות יגיעו לעתונים היומיים. על־פי הוראה
אישית של ראש־ה,ממשלה נמסרה גם,
שעה קלה לאחר החופה, הודעה רשמית על
הטכס. המזכירים הנבוכים הצטדקו :״היא
דורשת את הפירסום.״
זה היה נכון. הספרנית הביישנית שבילתה
את שעותיה היפות ביותר בין הכרכים של
ספריית הכנסת, כיוזנה את אורות הפירסומת
לעבר הטכס הצנוע, שנערך בבית הדו־קומתי
ברחוב מטודלה 3בירושלים. אשכול, שהתאלמן
פעמיים, היה מעדיף לעטוף את המאורע
כולו במעטה של חשאיות. כי גם הוא
זכר את פרשת נישואיו של הרב טולידאנו
הקשיש, לאשר, צעירה.
אולם הסתבר, כי שיקולה של אשתו הצעי רה,
מרים זליקוביץ, היה נבון יותר. שכן,
על־ידי הפירסום הרשמי והמכובד, הוקהו כל
החודים הסנסציוניים. במקום לחפור ולחפש
פרטים מכל רכלנית, הסתפקו כמעט כל ה־עתונים
בחומר הרשמי — או הרשמי-למחצה
— שסופק להם בפקודת הכלה עצמה. היה
זה נצחונה האישי הראשון של אשת ראש״
הממשלה.
היה זה גם הצעד הראשון לגיבוש מעמדה
כסמכות בענייני פירסום ויחסי־ציבור. כיום
היא גלגל חשוב מאוד במכונת הפירסום ויח־סי־העתונות
של בעלה. היא מדברת עם עתו־נאים,
משפיעה על עורכים, מקבלת בביתה

חופשה בפאריס

מרים?״ אם הם במצב־רוח טוב, הם קוראים
לה ״האשכולית״ .ברגעים קודרים ביותר —
או אם הם בנגוריוניסטים מוסווים — הם

קוראים לה הקליפה, באידיש. כלומר: ה־מירשעת.
למרים
אשכול לא איכפת מה אומרים עליה

10ארק לוי אשכול השתנה מאז החתו־
/נה. גם מרים — הספרנית האפרורית,
שלמחרת יום החוסה מיהרה לחזור לשולחנה
בספריית הכנסת — אינה אותה אשה.
במקום החולצות העממיות, היא לובשת
עתה שמלות הנושאות את חותם התופרים
של פאריס, ניו־יורק ולונדון. פניה זוהרים,
ואפילו עמידתה זקופה ובטוחה יותר. היא
עומדת במרכז האירועים החברתיים, והיא
אחת הדמויות המצולמות ביותר ביומני הקולנוע.
אלבומים תפוחים כוללים קטעי-
עתונים ותמונות מביקוריה אצל נשיא אר־צות־הברית
וראש ממשלת בריטניה.

האשה מאחורי הכסא
פרשנים ומווסתת את חלוקת הידיעות בין
שני עתוני הערב. כל זאת, מבלי שהיא תצא
אף לרגע אחד מן ההילה של אשת־טרקלין
המתעניינת באמנות, במוסיקה ובספרות.

דלילה האשכולית

שהו השניה של לוי אשכול, המנוחה
אלישבע קפלן, היתד, עסקנית ציבורית
חשובה. היה לה חדר משלה בדדעד הפועל של
ההסתדרות, ולא היה כמעט דיון בענייני
שכר או כלכלה, בו לא נשמע קולה של
החברה אלישבע. אבל למרות האהבה העזה
בין השניים, חיו לוי ואלישבע אשכול בעולמות
נפרדים. לא פעם קרה שבישיבות
הוועד הפועל הצביעה האשד, נגד בעלה, אף
כי שניהם היו חברי אותה מפלגה.
מרים אשכול אינה נואמת. היא גם אינה
משתתפת בהצבעות. אבל היא משפיעה על
העניינים הרבה יותר מאשר קודמתה. היא
עושה זאת באמצעות העצות שאינה פוסקת
ללחוש באוזני בעלה,
הדתיים קוראים לה ״הדלילה״ ,בהתכוזנם
לאותה יפר,סיד, פלישתית אשר כיוזנה את צעדיו
של שמשון הגיבור. ותיקי מפא״י מושכים
כתפיהם ואומרים :״משונה מ אד...״
ואילו היועצים של ראש־ד,ממשלה נוהגים
לשאול בכל בעייה סבוכה :״מה אומרת

בסך הכל, היא התגלמות ישראלית של
סינדרלה. מכיוון שהיא עשוייה בשר־ודם,
הסתחרר מעט ראשה מן השינוי העצום במעמדה.
שכן, חלומותיה הכמוסים ביותר
של האשד. הנחבאת אל הכלים הפכו למציאות.
כל מי שראה את מרים אשכול באירועים
החברתיים הרמים לא יכול היה שלא
לראות כי היא נהנית עד למאוד מן המעמד
החדש.
גם לוי אשכול רואה זאת, והוא נהנה מהנאתה.
היחסים הרגילים בין בעל ואשר,
מקבלים לעיתים גודן של יחם של אב גאה
אל בתו המאושרת. כאשר היא מבקשת צעצוע,
אין הוא יכול לסרב לתת לד, אותו.
כאשר סיים ראש־ד,ממשלה את ביקורו
הרשמי בלונדון, לפני שלושה חודשים, התעכב
בדרכו חזרה למשך ארבעה ימים בצרפת.
בהודעה הרשמית נאמר, שהשהות נועדה
לחופש ולמנוחה. מיד פרחו ניחושים
בכמה בירות, שאולי ראש ממשלת ישראל
מבשל בפאריס מהדורה חדשה של מיבצע
סיני. אך האמת היתד, פשוטה — ונשית —
הרבה יותר: מרים אשכול רצתה, בסך הכל,
לערוך קניות בפאריס.
״ ״ במשך ארבעה ימים היא יצאה לטיולים
ולמסעות־קנייה. בעלה, שלא התארח הפעם
טעמה א שת ראש הממ שלה, מרים א שכול, לרא שונה את מעמם
בארמון של רוטשילד, נאלץ לשבת במשך
של הפירסום והכבוד הבינלאומי. ז מן קצר לאחר נ שואיה, נסעה
(וזמשז בעמוד )20
עם בעלה לביקור רשמי בארצות־הברית, שם התקבלו ה שניים על־ידי הנשיא ג׳ונ סון וא שתו.

בבית חרבן

( האשה מאחורי הכסא

במדינה

(המשך מעמוד 09
כל אותה תקופה בחורו במלון, כשהוא סובל
מן הקור והבדידות של פאריס. רק
לאחר מכן חזרה כל הכבודה ללוד.
אסונות מותו שד אבי

הכרעה במיטבה

*< כית אין מרים אשכול מרשה לעצמה
^ פינוק כזה. היא עוקבת בעירנות אחרי
מערכת החתירה של יריבי בעלה, עוזרת לו
לקבוע את מהלכיו, כאשר הוא חוזר עייף
וסחוט מישיבותיה לוי אשכול יודע, כי
אצל מרים ימצא לא רק אוזן קשבת, אלא
גם הגיון קר ונועז. עד כדי כך, שהוא
איננו משאיר מחוץ לדלת ביתו את בעיות
המימשל המעצבנות אוחו, ולא את מצב־הרוח
האופף אותו ב״שעות העבודה״.
לא מזמן חזר נסער הביתה והחל מספר
לאשתו על התקפותיו הפרועות של דויד
בן־גוריון. תוך כדי שיחה נרגשת, הרים את
קולו .״אל תצעק עלי!״ השיבה מרים ,״צעק
על אשתך.״
מישפט• זה פירק את המתח העצום, והשניים
פרצו בצחוק.
היא אינה מהססת לבחון את סדר־היום
שלו, לקבוע לו עדיפויות או לגזור עליו
לקבל אנשים, אשר היא חושבת כי עליו
לראותם. ואילו הוא, מצידה אינו מהסס
להפגין את מידת התחשבותו בדעתה. כך,
למשל, שעה שנאם לאחרונה בפני פעילי
מפא״י במחוז תל־אביב, בתשובה להתקפה
של משה דיין, השמיע את האני־מאמין שלה
מדי פעם היה פונה לאשתו, שישבה לידו,
ושואל :״אני צודק, מרים?״ והיא היתה
משיבה לו בחיוך.
כאשר היא חושבת שאינו צודק, אינה
מהססת לומר לו זאת. לוי אשכול, למשל,
נמנע מלהיכנס בריב עם הדתיים. הוא
סבור, כי יש לו די חזיתות ואין לו צורך
בחזית נוספת בשטח הדתי. ואילו מרים
אשכול מחייבת קו תקיף דווקא בנקודה
זה כאשר עמדה על הפרק פרשת המיט־בחים
הכשרים בשלום, נפלה ההכרעה במיט־בחר,
של מרים.
שם הוחלט, כי הפעם לא ייכנע אשכול
לדתיים. ואמנם הוא השמיע מעל במת הכנסת
ביקורת על הדתיים, שכמותה לא
שמעו מפיו מעודם. ישראל בר־יהודה, שנאבק
בזירה הממשלתית נגד ההשתלטות
הדתית, מצא במרים אשכול בת־ברית פעילה
ביותר. רק כאשר הופעל לחץ מאמריקה,
הסביר אשכול לאשתו שלא כדאי להסתכסך
עם העולם היהודי כולו בגלל מיטבח צף.
עד היום לא שכחה מרים אשכול מפלה
זאת לדתיים. כאשר הגיע לשולחנו של ראש-
הממשלה דו״ח השופט משה גולן בפרשת
השוחד של תל־גיבורים, היא נפרעה מהם.
ראשי המפד״ל תבעו מאשכול לגנוז את
הדו״ח. היתה זאת מרים שטענה, כי יש
לציבור זכות לדעת מה קרה, והיא אשר
שיכנעה את אשכול למסור לפירסום את
מסקנות השופט ואף להעבירן ליועץ המשפטי.
פירסום זה פגע באחד מידידיו הקרובים
ביותר של אשכול — גיבור העלילה יצחק
רפאל, שמאז הנישואין חדל לבקרו בביתו.
אז נטבע השם ״דלילה״ ,כאשר הכריז
אחד משרי המפד״ל :״הדלילה הזאת עוד
תוביל אותו לאבדון.״

״כוס תה:״

פילו ידיד וזתיק כמו פינחס ספיר
אינו מחוסן מפני מעמדה המיוחד של
האשכולית. בחוג המצומצם של ראש־הממ־שלה
מספרים, כי שר־האוצר אינו האורח
הרצוי ביותר בבית ידידו. הסיבה: עוד
לפני הנישואין העליב שלא במתכוון את
מרים. היה זה באחת השבתות, כאשר נערכה
התייעצות בבית אשכול. ספיר הבחין
באשה הצעירה שהסתובבה בבית, פנה אליה
בסיגנונו המגושם :״גברת, כוס תה!״
מרים שירתה אותו בנימוס. הוא שכח
לומר תודה. כעבור זמן שוב יבש גרונו
של האורח .״גברת,״ קרא שנית ,״כוס תה!״
היא הגישה לו כוס שניה, וגם הפעם היה
כה שקוע בבירור החשוב, שלא הודה לה.
כאשר ביקר בבית אשכול, לאחר החתונה,
לא זיהה את הגברת השניה של ישראל
כאותה עוזרת אלמונית שהגישה לו את
כוסות התה. אבל מרים לא הניחה לו לשכוח•
״כוס תהי״ שאלה אותו באירוניה.
מאז אינו יודע כיצד לגשור גשר מעל לתה.
כאשר הופיע בשבוע שעבר לוי אשכול
בפני מזכירות מפא״י, וכינה את דויד בן-
גוריון בשם ״האיש הזה״ ,ואמר עליו, כי
״העם אינו רוצה בו,״ היה ברור כי מאחורי
הסיגנון החדש עומדת האשד. החדשה.

הורגת-כנה פינסלר (יושבת באמצע) בבית־החולים
״אני לא מצטערת״
אנשים איד לאבד

וקדה

מה עולה בגורלו של מנהיג השרוי בבדידות
י תשובה על־כך נתן השבוע ראש
הממשלה לוי אשבול בראיון עתונאי, כשהזכיר
שהיה זה הוא שהציע להדיח את
פינחס לבון בשבת השחורה .״רציתי לחלץ
את בן־גוריון ממצוקתו הנפשית. עשיתי
משהו שנראה בעיני רבים כאילו שילמתי
בעבורו — איך נקראת המילה הזאת? —
ביוקרה. אני השלמתי גם עם זה. לא התייעצתי
עם אף אחד, הייתי אז יחידי בבית.״
מדבריו הובן כי אילו היה נשוי כבר אז
למרים אשכול, היתד, החלטתו אחרת
(ראה עמודים 19—20 העיתון ניו־יורק
טיימס הקדיש לאחרונה כתבה למוזיאון
ישראל, והיה זה אך טבעי כי אישיותו של
מנהל המוזיאון טדי קולק תתפוס בה
מקום נכבד. נאמר בה כי טדי נולד בוזיאט־נאם
כבן למשפחה אמידה. אביו היה ממנהלי
בנק רוטשילד שם, אך לבסוף קץ
טדי בחיים בדרום־מזרח אסיה ועלה לישראל.
רבים ממעריצי טדי בארצות־הברית
הופתעו למקרא הביוגראפיה החדשה, פנו
למערכת העיתון וביקשו הסברים. התברר
להם כי העורכים, שהיו שקועים במשך זמן
רב בבעיות המלחמה בוויאט־נאם, טעו, החליפו
בה את וינה, בירת אוסטריה, שם
באמת נולד טדי • .השגריר האוסטראלי
החדש, ויליאם לנדייל, סיפר השבוע כי
זכה להגשים חלום ישן. בראשית מלחמת־העולם
השניה שהה הוא בארץ, עבר אימונים
צבאיים בבסיס הבריטי שהיה בג׳וליס.
הוא חלם אז לחלוף פעם בכבישי הארץ
כשהוא נוהג במכונית מפוארת. מאז הספיק
לנדוד ברחבי העולם. הוא לחם כקצין ב

ריכות

הונוגםו. ו ג
הקוראים אשר מסרו את גליונותיהם
לכריכה, יכולים לקבלם בימים שלישי,
רביעי וחמישי כל שבוע, בין השעות
עשר בבוקר ושתיים בצהריים,
ובין ארבע לשש אחר הצהריים, במשרדי
״העולם הזה״ ,רחוב גליק־סון
,8תל-אביב.

טוברוק, עבר אחר־כך עם יחידתו לאירופה,
וכיהן כיועץ השגרירות האוסטראלית בוושינגטון.
מיד עם הגיעו לישראל, ערך בה
טיול, כשהוא נוהג במכוניתו המפוארת.

איך לרדת במשקל
הוזיכוח על טוהר מים־הים בתל־אביב
עודנו נמשך, אך חברי מועצת העיר נוהגים
בהתאם לשיקול דעתם הפרטית. הצהרות
ראש העיריה לא משפיעות עליהם.
לי לי כן ״ מנ ח ם, נציגת מפא״י, הסבירה
שהיא אף פעם לא מתרחצת בים .״אני מפשנ
ק ר, אף
חדת ממים,״ אמרר״ זאב
הוא נציג מפא״י, סיפר כי הוא בעל בית־דפוס,
לכן הוא קם מוקדם בבוקר ולא מספיק
ללכת לים .״אבל כשאני כן מתרחץ
אני נוסע כמובן לראש הניקרה. שם גר
בני.״ מזכיר ראש העיר, צ בי איכט מעדיף
לטבול בימה של תל־ברוך. מה שבטוח
— בטוח # .כאילו נולד מחדש, הרגיש
לאחרונה עורך־הדין הבאר־שבעי יצחק
ש בי ט. אלמונים הפיצו שמועה ששביט
נפטר, גרמו לצער בחוגים רחבים בבירת
הנגב. שביט עצמו, מועמד חרות למועצת
העיר, לא ידע כי מודעות אבל הוזמנו כבר
על שמו באחד מבתי־הדפוס, אך הבחין בבהלה
שהופעתו עוררה בקרב אזרחי העיר.
מאוחר יותר, כשחזר לביתו, גילה כי מיטב
ידידיו טילפנו, הביעו את השתתפותם בצערה
של האלמנה המדומה. י • לרחובותי המפורסם
ביותר בארצות־הברית דן אלמ גו ר
אירעה לאחרונה תקרית משעשעת. כמה אנשים
בירכו אותו בהזדמנויות שונות על
שירים אותם כתב האמריקאי אלן שרמן.
דן לא הבין את פשר הברכות, עד שפגש
את אלן. שניהם הופתעו. כל אחד ראה
מולו פיזמונאי שמן, עגלגל פנים וממושקף.
התברר שאנשים רבים נהגו לברך את שרמן
על התרגום העברי של גבירתי הנאווה, שהיא
פרי עבודתו של דן. אחרי שגמרו
השניים להתפעל מן הדמיון שביניהם, החליטו
לשמור על דיאטה. אחרי שישה שבועות
נפגשו שוב, גילו להפתעתם כי שניהם הפחיתו
ממשקלם עשרים ק״ג כל אחד. סיפר
דן :״החלטנו שוב להמשיך ולרוות, עד
הסוף המר.״ י • כשנודע לפרופסור דו ב
ס דן כי אחד מתלמידיו עומד להתחתן, החליט
להענישו על שהוא נוהג להיעדר מהרצאותיו.
במקום לברך את התלמיד עצמו,
החליט הפרופסור לברך את אביו, שחקן
תיאטרון זוית ז ל מן הרשפלד. הוא כתב
לו :״הייתי רוצה לברך את בנך באופן
אישי. אך מכיוון שהוא לא בא להרצאות,
אני נאלץ לשלוח את ברכותי דרכך.״

״אני לא מצטערת שהרגתי אותו. אני
מצטערת רק על־כך שנשארתי בחיים.״ אלה
היו המילים הראשונות שהשמיעה פני
פינסלר אחדי שחזרה להכרתה.
סימני גאונות. השעה היתד3.20 ,
אחרי הצהריים, כשחזר קלמן פינסלר ביום
השישי האחרון לביתו, ברחוב נחלת־,צבי
בפתח־תקוה. שתי דקות לאחר מכן הזדעזעו
דיירי הבית לשמע צעקות אימים שבקעו
מהדירה בקומה הראשונה, שם התגוררה
משפחת פינסלר.
לעיני השכנים, שבאו במרוצה למקום,
התגלתה חמונה מזעזעת: בחדר המיטות
שכבה אשיר, שגילתה סימני חיים אך בקושי.
בחדר השני שכב אבי ( )13 במיטתו,
כשפניו מכוסים בכתמים כחולים ואדומים.
תוך דקות ספורות הגיעה למקום המשטרה.
האם והילד הועברו לבית־ד,חולים השרון
בפתח־תקווה. הילד מה.
כך ניפתחה השבוע מהדורה נוספת של
פרשת גיזלה כפרי, שזיעזעה לפני כשנה
את הציבור הישראלי. אלא שהפעם היו
סיבות אחרית לרצח מתוך רחמים, שלא
דמו לאלה שהניעו את גיזלה כפרי להרוג׳
את בנה.
פני ( )45 וקלמן ( )46 התחתנו בשנת
1942 ברומניה. אברהם, בנם היחיד, נולד
אחרי עלייתם של בני־הזוג לישראל.
אבי היה מוכשר יותר ממרבית חבריו.
נוסף ללימודים הרגילים, למד מוסיקה, ניגן
בפסנתר ובאקורדיאון.
מנהל בית־הספר גורדון, שבו י למד אבי
במשך שנים רבות, סיפר השבוע לכתב
העולם הזה :״אבי היה אחד התלמידים
הטובים ביותר. הוא הצטיין במקצועות
ההומניים. לפני זמן מה התעורר חשד
כי הוא חולה. הוא קיבל טיפול מיוחד
במירפאת בית־הספר. אחרי שיחות רבות
שניהלה הרופאה עם אבי, הביעה את
דעתה כיי הילד מגלה סימני גאונות.״
הילד סירב לאכול. לפני חצי שנה
התגברו החשדות בנוגע למחלתו של הילד.
הוא הועבר לבית־ד,חולים תל־השומר.
הבדיקות והטיפולים הממושכים אימתו
את החשדות: אבי חולה במחלת הנפילה.
האם זועזעה, הגיעה אז למסקנה כי מוטב
היה אילו היה מת.
יתכן שמסקנה זו לא הייתה עולה במוחה
של אם אחרת. יתכן גם שרק בדיקה פסיכיאטרית
תיתן הסבר משכנע למחשבותיה
ולמעשיה של האם. אך עבור פני היתד, זו
החלטה נחושה.
ביום השישי נתנה לילד אוכל שהכיל תרופה
מרעילה, אותה קיבלה מחו״ל. הילד
לא רצה לאכול ופתח בצעקות. כדי להשתיק
אותו סתמה את פיו בסדין, ואז
כתבה מכתב פרידה לבעלה, ובלעה כדורים
שנועדו לבנה, בתוספת גלולות לומינאל.
היא הובאה לבית־ד,חולים, שקועה בשינה
עמוקה .״היא היתד, מתעוררת גם אילולא
היו מביאים אותה אלינו,״ סיפרו אנשי
צוות בית־החולים למחרת.

הרוג אבי פינסדר
פה סתום בסדין
העולם הזה 1446

הנעוה שיא ידעה

נישוץ! ,ה מיליונר
שלום לבית לימם ואליזבט לבית שפלר נישאים. הוא עשיר גדול בן ,63 והיא אשה
נחמדה בת .47 הוא הכיר אותה דרך השותף שלו. בהתחלה היא
היתד, מזכירתו של אותו שותף. אחר־כך היא הפכה אשתו,
ובסוף היא נהיתה אלמנתו.
לאחר מות בעלה התמרה אליזבט מהחיים. יצאה לג׳ונגל באפריקה,
גרה שם בחווה בודדת, ורק לעיתים רחוקות מאוד היתד,
כותבת לשותף של בעלה איזה מכתב, ולעיתים עוד יותר רחוקות
היתד, באה לבקר אותו.
בינתיים היה שלום נשוי לאשר, ואחר־כן־ גרוש ממנה. בין זה
לזה נולדה לו בת, שהפכה אחר־כך סטודנטית מוכשרת מאוד
למקרא ותנ״ך. הוא עצמו הפך איש עשיר מאוד, עם שם של
מיליונר, עם ידידים וידידות מהבימה ודירה שכורה בבית של
פילץ.
בימים אלה עומדת בתו לקבל את הדוקטורט שלה. לכבוד זה דיגום היא תקבל אמא חדשה.

כדאי לרכוש נסיח כשאתה צעיו
לנדיה בראוו, אשתו הבלתי־חוקית של
אברהם שניאור, מלאו כבר 42 שנים,
אבל היא עדיין נחשבת לאחת הנשים המושכות
בתל־אביב.
יש לה שיער בלונדי, מכונית־ספורט פתו־

חד״ עור שזוף, כלב קטן ומיבטא צרפתי.
מה צריכה אשד, יותר מזה?
כשהיא היתד, בת שש־עשרה, היא התחתנה.
אחר־כך היא התגרשה, ועכשיו היא
חיה עם שניאור, שהתגרש לפני שנה מאשתו
התורכיה, מתכננת־הבגדים טינה

אלבלה.

גדיה וסרג׳

א>ךלקבל
מקב לני ם
אתם אוהבים קבלנים? לא? מה אפשר
לעשות. זה מה שיש היום. יש לי היום שני
קבלנים, במצב טוב, ועשירים מאוד.
לקבלן הראשון שלי. היו יחסים עם האשד,
של הפועל שלו. הוא בנה לפועל שלו
בית, והעביר אותו לעבודת־לילה. בלילות
היה מבלה עם אשתו.
לילה אחד הרגיש הפועל ברע, וחזר מוקדם
לביתו. האשד, הכניסה את הקבלן לארון,
ואת בעלה למיטה. אחר כך, כדי לסלק את
הקבלן, היא אמרה לבעלה שיש לה גם כן
כאב־ראש, וביקשה ממנו ללכת לבית־ד,מרקחת
ולהביא לה כדורים נגד כאב־ראש.
הבעל לבש את בגדיו, ויצא מהבית. האשד,
מיהרה להוציא את הקבלן מן הארון,
תלתה עליו את בגדיו, ושלחה אותו החוצה,
אחרי בעלה. כשהבעל סיים את קניית
הכדורים, הוא הכניס את ידו לכיס מכנסיו
כדי להוציא משם עשרים אגורות. במקום
עשרים האגורות הוא מצא חבילה של
7000 לירות.
הוא פרט את הכסף. שילם את עשרים
האגורות וחזר לביתו. כעבור שבוע בא
אליו הקבלן ואמר לו :״טוב. אני מודה.
שכבתי עם אשתך. אני מצטער. אבל תחזיר
לי את שבעת אלפים הלירות שלי.״
הבעל הביט בו באדישות וענה לו :״אתה

בזמן האחרון שמעתי שנדיר, נראית ברחובות
תל־אביב מחובקת עם בחור צעיר,
רזה ויפה. מיהרתי לברר מיהו המחובק,
ולמה.
התברר לי ששמו סרג׳ סדקוגסקי. הוא
בן עשרים, וזה עתה סיים את שירותו הצבאי.
הוא עובד אצל אביה של נדיר,
בראון, בתיווך דירות ומגרשים, בפאריס.
הוא נמצא בארץ בביקור של חודש.
נדיר, מאוד אוהבת אותו .״הוא בחור
טוב,״ היא אומרת ,״אוהב לרקוד ומתייחס
אלי בכבוד.״ יש לו הרבה נסיון אצל נשים.
זה בא לו מהחינוך הצרפתי שלו .״בצרפת,״
הוא מספר בגאווה ,״הדבר הכי חשוב זה
נסיון.״
לכן תיכף כשהוא הגיע לגיל שבע־עשרה
הוא מיהר לרכוש אותו :״ניהלתי רומן עם
אשד, מפורסמת מאוד. היום היא כבר גרושה׳
אבל אז היא היתד, לגמרי נשואה.״
כבר מהרגע שהוא נולד הוא שקל ארבעה
קילו, והתחיל מיד לחזר אחרי החברות
של ד,אמא שלו. האמא שלו היא נדיר, בראון.

שכבת עם אשתי? מה פתאום? הרי אני
יודע שאשתי נאמנה לי, ואינה בוגדת בי
עם אף אחד! על איזה שבעת אלפים לירות
אתה מדבר?״

הקבלן השני שלי היה עוד יותר עשיר.
בהתחלה הוא היה נשוי לווילה מחוץ לעיר.
אחר כך הוא התאהב בפקידת־בנק ב ת , 25
שהיתה מנהלת לו את פנקסיו.
הוא הלך לאשתו ואמר לה :״תני לי גט,
ואני אעשה אותך נשיאה גדולה, עשירה
מופלגת, ובעלת־בית.״ היא נתנה לו גט,
והוא נתן לה מי ליון לירות, ואת הווילה
מחוץ לעיר. אחר נ ן הוא תרם מאה אלף
לירות למוסד־צדקה, והפך אותה לנשיאת־המוסד.

חאנז(נון

#מנהל משרד־נסיעות בחיפח, בן
,45 שהיה נשוי פעמיים, עומד להינשא
לנערה בת ,18 בתו של שופט ידוע ו
#שמהנדס חיפאי, העובד בחברה
מרכזית, אב לשני ילדים, התאהב בנערה
תל־אביבית, עומד להינשא לה באותו
מועד בו תינשא אשתו לאלמן, אבא
ל״ 3ילדים ז

צוין לדעת להצטלם
רינת ירון היא זמרת. שומעים את זה
לפי השם שלה. לפעמים היא גם קצת שרה.
במקלחת או ברדיו. כשהיא שרד, ברדיו, זה
לא מפריע לאף אחד. אבל כשהיא שרה בבית,
זה מרגיז את השכנים.
יום אחד, בשבוע שעבר, בשעה שהיתר,
בביתה, נחה עליה הרוח והיא פצחה פיה
בזמר. שכן רומני אחד שמע את זה והתרגז.
הוא יצא למרפסת וצעק :״מה זה
כאן? בית זונות? אני רוצה לישון!״
ירון המשיכה לשיר, והאיש המשיך להתרגז.
אז היא זרקה עליו כוס מיץ־אש־כוליות.
הכוס לא פגעה, והאיש הוסיף לצעוק.
ירון המשיכה לשיר בקול עוד יותר
רם, עם הרבה קללות. אחר־כך היא לקחה
תוף גדול, ותופפה אותו ישר לראשו.
הראש נפתח. יצא ממנו המון דם, והאיש
קרא למשטרה. כשהשוטרים באו, הוא
הראה להם את הפצע והדם, וביקש מהם
להאשים את התוקפת כחוק.
השוטרים נכנסו לביתה, מספרת ירון,
אמרו לה שהם מאשימים אותה בתקיפה
חמורה, וביקשו אותה לבוא איתם למשטרה.
אבל היא לא נבהלה מהם. היא הראתה
להם תמונה שלה עם גולדה מאיר, תמונה
שלה עם דאג האמרשילד, ותמונה שלה
עם מנחם בגין.
השוטרים הסתכלו בתמונות, החווירו, והרכינו
את ראשיהם. אחר־כך הם הסמיקו
מבושה, וביקשו ממנה סליחה — הם לא
ידעו שהיא כל־כך חשובה.
הם הביעו חרטה על מעשיהם, הלכו אל
השכן וצעקו עליו נורא. הם אמרו לו שלפני
שהוא מאשים מישהו בתקיפה, שיברר
קודם אם הוא אינו מצולם בתמונות עם
דאג או מישהו כזה, ושהוא לא יודע בכלל
עם איזה אשד, חשובה הוא התחיל.
״מאז הוא מפחד לצאת מהבית,״ מספרת
יריז ירון ,״אני דווקא לא אוהבת לשלוח ידיים,
אבל לפעמים צריך.״
שאלתי אותה ממה היא נהיתה כל־כך
אמיצה ומפורסמת. היא סיפרה שהכל בא
לא מזה שנולדה ביום־הולדתו של דני קיי.
היום היא כבר בת עשרים ושמונה, אבל
כשנולדה היתד, קטנה מאוד. קראו לה אז
רונית כהן, כי לא ידעו שהיא עתידה להיות
זמרת גדולה.
לעולם הגדול, המעריץ אותה, ולהמונים
המריעים לה, היא רוצה להגיד שהם צריכים
להריע לא לה, אלא לנחום נרדי .״אני, בעצם,
התגלית שלו,״ היא אומרת ,״עבדתי
איתו במשך שבועיים, אבל אחר־כך עזבתי
אותו, כי הוא תמיד היה עם יד אחת על
הפסנתר ויד אחת עלי. הוא התנפל עלי ב־הצהרות־אהבה,
ואמר לי שאת כל השירים
שיש לו הוא ירשום על שמי, אם אני רק
אתחתן איתו. אמרתי לו שאני לא אהוכה
צדוק, והסתלקתי ממנו.״
אבל זה לא היה הנסיון הראשון שלה.
את הנסיון הראשון שלה היא רכשה בשטח
הקולנוע :״הלכתי לראות סרט עם איזה
שוטר צבאי, והוא נתן לי נשיקה. נבהלתי
נורא, רצתי אל ההורים שלי וסיפרתי להם

כשצ׳בי צ׳קר היה בארץ, הוא לא רק
שר. הוא גם התאהב בדליה שכטר. זה
קרה לו באמצע הדרך בין נתניה לתל־אביב.
הוא לקח אותה טרמפ, דיבר איתר, על מזג-
האוויר ועל הארץ, וחיכה שתשאל אותו
מיהו. היא שאלה אותו מיהו, והוא ענה:
״אני צ׳בי צ׳קר.״ היא ענתה לו :״נעים
מאוד. אני דליה שכטר.״
הוא נדהם. במשך כמה רגעים ארוכים
לא הוציא מילה מפיו. אחר־כך ניסה שוב.
הוא סיפר לה שהוא אמן, ושהוא נשוי ל־מלכת־יופי
עולמית. היא אמרה שאצלה
נשואים ובלתי־נשואים זה אותו דבר, זה
לא משנה לה. היא גם סיפרה לו שהוריה
גרושים, שהאבא שלה אנגלי, האמא שלה
צברית והיא חיילת.
אחר־כך היא ירדה מהמכונית, והוא נשאר
מאוהב. כשהוא הגיע לתל־אביב, הוא
בא אל המנהלים שלו וציווה עליהם למצוא
לו נערה בלונדית, חיילת, טרמפיסטית, שגרה
בגבעתיים, שקוראים
לה דני או
אולי דלי או אולי
איזה שם אחר, ושהיא
אינה יודעת
מי זה צ׳בי צ׳קר.
המנהלים ניסו להתעלם
מן הפקודה.
הם חיכו שהוא
ישכח מכל העניין.
אבל הוא לא
שכח. ביום החמישי
שעבר הוא הגיש
צ׳קר
להם אולטימטום: או
שימצאו לו את הנערה, או שלא. אם לא,
הוא לא יופיע ביום השישי בהופעת הפרידה
שלו.
המנהלים שלו יצאו דחופים לכל קצות
הארץ, ולא עברו עשרים וארבע שעות עד
שהם מצאו לו את הנערה והביאו אותה
אליו. הוא הושיב אותה בשורה הכי טובה
באולם, ושר למענה את כל השירים של
אותו ערב.
אחר כך הוא לקח אותה ונעלם איתר,
לעשרים וארבע שעות. ביום הראשון, הוא
התעקש להיפרד ממנה לפני נסיעתו, ואיחר
בגללה למטוס ונסע רק למחרת.
לאחר שהוא נסע, שאלתי אותה אם באמת
לא ידעה מי זה צ׳בי צ׳קר. היא ענתה:
״בטח שידעתי. אבל כל כך נדהמתי שלא
יכולתי לענות לו בכלל. אחר כך, כשצילצלו
מחפש אותי, פשוט
אלי ואמרולי שהוא
לא האמנתי.״
שאני בהריון. עד שהם חקרו ומצאו שזה
לא נכון חטפתי מכות ונהייתי חולד״״
אחר כך הלך הכל כבר יותר מהר: היא
התחתנה עם חבר־משק, והתגרשה ממנו
לאחר שהתברר לה שהוא עקר. היא התחילה
לעבוד כמוכרת בחנות־שמלות, ועזבה
אותה לאחר שבעל־החנות ניסה להפשיט
אותה. היא נישאה לפושע צעיר ויפה, והתגרשה
ממנו לאחר שהכניסו אותו לבית־סוהר.
מכל הדברים הללו יצא לה ילד בן
חמש.
היא לא כל כך יפה .״פעם הייתי יפה.
עכשיו אני עקומה.״ אך יש לה כשרון. מיוחד
לקשור קשרים עם כל מיני אנשים, ביחוד
עם דיפלומטים בעלי חשיבות מיוחדת.
״פעם,״ היא מספרת ,״הופעתי במועדון-
לילה באיסטנבול. הצגתי את עצמי שם כאחת
שיודעת לשיר בעשר שפות• ערבי
אחד קם וביקש שאשיר משהו בערבית.
אמרתי, :בסדר, אבל בתנאי שאתה תרקוד
איתי הורה.׳ אז באמת שרתי, ואחר־כך
הכרחתי אותו לרקוד הורה. בסוף התברר
שהוא היה דיפלומט סורי מאוד חשוב.״
כשהיא סיפרה לו שהיא רינת ירון, הוא
נורא התרגש. הוא גם רצה להצטלם איתר״
אבל היא לא מצטלמת עם סתם דיפלומטים.
בגין זה הכי נמוך שהיא מוכנה לרדת.
״בכלל,״ היא אומרת ,״אני מנצלת את
כל המטומטמים שחושבים שזמר זה משהו.
הם לא מבינים שזה סתם מקצוע. לי לא
איכפת אם הגבר הוא חשוב או לא. אני
מודדת את כולם לפי כוסם, כיסם וכעסם.
״כשאני אתחתן,״ היא מגלה ,״אני אפסיק
לשיר. אני יכולה להסתפק או בגבר
או בבמה. אינני יכולה להחזיק את שניהם.״
ולסיכום היא רוצה להסביר מה יש בה
שאין בזמרות אחרות :״אני הזמרת של ההמונים,״
היא אומרת ,״אני נכנסת להם
לתוך הנשמה, ולכן הם אוהבים אותי.״

קולנוע סרטים שירי ואהבה
נשהכי טיפשון (ירון, תל-אביב; הבירה,
ירו שלים; ארצות־הברית) שני אנשים, אחד

שמן מדי והשני מצחיק מדי, מחברים שירים
בעיירה נידחת באמריקה. האחד כותב את המנגינה
והשני כותב את המילים. האחד
מקנא נורא לאשתו ולשני יש תחנת־דלק.
יום אחד מגיע אליהם דין מרטין, שהוא
זמר מצליח. הם מנסים למכור לו את השירים
שלהם, את האשד, שלהם, והמון
חוכמות מטופשות.
האיש הקנאי שולח את האשד, האמיתית
שלו מהבית, שם במקומה את קים נובאק,
שהיא קצת מלצרית וקצת זונה, ומשאיר
אותה לבד עם הזמר, כדי שתשכנע אותו
באמצעות הגוף הנהדר שלה לקנות את השירים
של בעלה המדומה.
כל העניין היה נגמר בשלום, לולא נתקף
המלחין הקנאי בהתקפת מוסר נוראה. הוא
מגרש את הזמר מהבית, מחזיר את האשה
המדומה אל חיקו, מקלקל את כל התוכנית,
וכמעט מביא סוף רע על הסרט.
ברגע האחרון מסדר התסריטאי את העניינים,
משיב את המוסר למקומו ומחזיר
את הסוף למוטב.
בילי ויילדר מוסיף לעשות קומדיות מלוטשות
הבנויות במומחיות וביידע, אבל מפעם
לפעם הן פחות מצחיקות.

הי הגורו
השוטר מסן טרופז (ארמון־דויד, תל-
אביב; צרפת) המיליטריזם המשטרתי ה־מגוהץ
ולבוש־המדים, המתנגש בשמש של
סן טרופז, בים הכחול שלה, ובנוער השזוף
שלה, יוצר סיטואציה קומית טיפוסית.

בכמה קטעים של ת שו טר מסן טרופז מנוצלת
סיטואציה זו בצורה יפה. אך מלבד הקטעים
הטובים האלה, יש בסרט איזה
סיפור על נערה, בתו של שוטר, המספרת
לחבריה שאביה הוא מיליונר. ההתחזות הזאת
יוצרת שורה של מצבים מגוחכים, ומשמשת
מקור לשפע של הצחקות שטחיות.
השוטר, לואי דה פונס, משחק טוב, אם
כי לעיתים בצורה מוגזמת מדי. בתו משחקת
באופן חמוד וצעיר, אבל השחקן הטוב
ביותר בסרט הוא הים הנהדר של סן
טרופז, עם היאכטות המפוארות שעוגנות
בו, והבתים הצבעוניים המשתקפים בתוכו.

ס כ בי ם

הצדדי הענק״
שניים מגיבורי הוליבוד, קירק דוגלאס ו־יול
ברינר, עוזבים את עירם ועוברים זמנית
לישראל. יש להם כאן איזה עניין קטן
לסדר. הם צריכים להילחם בשביל היהודים
את מלחמת תש״ח, לנצח את הערבים ולהקים
להם מדינה.
בהוליבוד עזבו רק נשים וילדים, ואת ג׳ון
ויין, שאומנם לא יבוא לארץ, אבל אולי
הוא יבוא ואולי הוא לא יבוא לאיטליה,
כדי להשתתף בחלק מאותה מלחמה, המתקיימת
בסרט על חייו של קולונל מרכוס,
הטל צל ענק.

למרות שהוציאו לו בשנה שעברה סרטן
מהריאות, המשיך ג׳ון ויין להילחם בעקשנות
במיטב המערבונים וסרטי־המלחמה האמריקאים.
אבל כ ש הניצחון הרא שון, הסרט
האחרון שעשה, הוקרן בפתיחת הפסטיבל
בקאן, הוא הודיע שהוא חולה ולא
בא לחזות בו.
אחרי זה היה חשש להשתתפותו בהטל
צל ענק. החוששים שלחו את בנו, הנמצא

בררו ומורו כ״ויווה מאריה״
או הבות — שונאות — או הבו ת — שונאו ת — או הבות

כרגע בארץ, לברר את העניין. הוא טילפן
להוליבוד והאבא שלו אמר לו שהוא מרגיש
טוב מאוד, ושהוא סתם בילף את אוטו
פרמינג׳ר, כי לא התחשק לו לבוא לקאן.
הוא יבוא לאיטליה בזמן, והמלחמה תתקיים.
״אני אבוא לשם, כנראה, עם אשתי,״ הוא
אומר ,״אני לא יכול לעזוב אותה, כי היא
בטוחה שבלי הטיפול שלה אני לא מסוגל
להסתדר. אז למה לי לקלקל לה, ביחוד שהטיפול
שלה דווקא נוח לי מאוד. כל פעם
שהיא נמצאת במטבח ומכינה לי איזה
תפוחי־אדמה או איזה סלאט דיאטטי, אני
יכול לשבת בשקט בסלון ולשתות בחשאי
ויסקי חריף וטוב.״
הסרטן שלו לא כל־כך מדאיג אותו. רא־

מי מכר את הדגל?
מאת

אדי קי]|

ך* צלחה מסחררת לחור בלבנה! זוהי הכרזה נדושה, אבל
ן 1נכונה. הסרט הוקרן פה באולם הקטן של ארמון הפסטיבל,
בשעה שבאולם הגדול הוקרן סרט שבדי ארוטי, ובשעה שבמלון
מפואר נערכה קבלת־פנים המונית. השעה היתד, חצות וחצי, והאולם
היה מלא מפה לפה.
סוחרי־סרטים, מבקרים, במאים ושחקנים, כמעט כולם גויים ערלים,
התמוגגו מצחוק, ומה שמפליא: הם הבינו גם את הבדיחות שנועדו
לישראלים בלבד. גלי צחוק רעמו למראה תמונתו של הרצל, למשל,
או למראה שושיק שני בביקיני, אוחזת בידה האחת במחרשה
ובשניה בשלח.
הבמאים פולנסקי ואלכם ג׳ופה, מנהלי הפסטיבלים של ברלין ושל
ניו־יורק, עורכי־עיתונים רוסיים ואמריקאים, נשארו לשוחח עם

עמוס קינן עד שעות־הבוקר המוקדמות. כבר למח^ת הוגשו להנהלת-
הפסטיבל בקשות להקרנות נוספות.
חבל רק שהמפיק מרדכי נבון דומה כל־כך לכל שאר המפיקים
בעולם. הוא חילק לעיתונאים פה דפים משוכפלים, כתובים צרפתית
גרועה, המתארים את האיש נבון כ״חלוץ, חולם ולוחם,״ שבין
שאר מיפעליו, עשה גם את חור בלבנה, בעזרתו האדיבה של אורי
זוהר.
חבל גם שהסרט אינו מוקרן באולם הגדול, בו מוקרנים הסרטים
המתחרים על הפרס. כי בפסטיבל הזה היו לקומדיה הישראלית
סיכויים רבים לפרס מכובד. אבל על זה ישלם כבר אשר הירשברג
ביום הדין.

דס ואש ותמרות עשן

פשר לחשוס שגם הפסטיבל חוגג את מלאות עשרים שנה
לכניעת הנאצים. למעלה ממחצית הסרטים דנים במלחמת־העולם
השניה, ומרביתם מכבירים מילים לריק על תלאות היהודים.
הסרט היווני, למשל, מספר על אהבה טהורה ופיוטית בין בחורה
יהודיה לבין קצין ס״ם טוב־לב ומסור. סרט אנגלי אחד מנסה
להוכיח שכולם היו עושים מה שעשו הנאצים. הרוסים, הפולנים,
הצ׳כים, הרומנים, האמריקאים, הצרפתים, מוכיחים שוב שהמלחמה
היא דבר נורא, אבל דרוש, ושד,קולונלים הם אנשים רעים, אבל
רק הם יודעים את אמנות המלחמה, ולכן אנו כולנו זקוקים לעזרתם
האדיבה.

רג?גו יוגף בגאון
ף * וף כל *]*0התברר מה קרה לדגל הישראלי הנעדר מפסטיבל״*
הסרטים בקאן! הוא הושאל זמנית לחברת־סרטים צרפתית, כדי
שתניף אותו בברלין, מה שיכניס לה עוד כך וכך מיליונים ממכירת
רק לא בשבת.

תר,יד, זאת שטות להניח שמישהו בארץ קיבל שוחד, או מכר
את הדגל, אבל מכל מקום ברור שרק המפיק ירוויח מזה. ומפיקים
נוהגים לשלם אחוזים למי שעוזר להם.
הבמאי אלכם ג׳ופה והשחקן רובר הירש הכריזו פה בפני עיתונאים,
שהם מתנגדים למשלוח הסרט, ולא יבואו לפסטיבל בברלין.
מנהל הפסטיבל, מר באחר, מחפש בקדחתנות תרוץ מתאים שישכנע
את ממשלת ישראל לחתר, מבלי לגרום לסקנדאל דיפלומאטי. בין
השאר, הוא אוסף חתימות של עיתונאים יהודיים שראו את הסרט,
והטוענים שהוא עלול להוסיף שמן למדורת האנטי־שמיות בגרמניה.
כמד, מפיקים ומפיצי־סרטים מנסים גם לארגן עצומה נגד שימוש
בשיטה של פאנאמה בפסטיבלים. הם טוענים שאי־אפשר להרשות
הדבקת תווית ישראלית לסרט צרפתי, רק משום שהוא צולם בישראל.
ההחלטה שתתקבל, כנראה, תאמר שהסרטים יסווגו לפי הלאומיות
של הבמאי, או לפי ארץ המוצא של רוב המשתתפים.
אנשי המשלחת שרצו לבוא לברלין יכולים להחזיר את המזחדות
לעליית־הגג, ואת הסמוקינג לנפטלין, עד לפסטיבל הבא. בינתיים
יצליח אולי מישהו להתגבר על עזרתם, ולעשות סרט ישראלי.

שית, הוא כבר הוצא ממנו, ושנית, הוא
לא מפחד מסרטנים :״מה שמפחיד אותי זה
לא הסרטן, אלא הדמעות, הצער והאנחות
שמסביבו. אצלי העיקר זה לשמור על אופטימיות
ועל מצב־רוח טוב. המיקרה הכי
נורא בזמן המחלה קרה לי לאחר שנותחתי.
קיבלתי התקפת־צחוק נוראה, והוצפתי דם
כמו במערבון הכי אכזרי שלי.
״אני לא נולדתי להיות חולה. אני יכול
לחיות רק במצב עליז וסוער. אני יכול או
לחיות או לא לחיות, אבל לחיות על כיסא
גלגלים זה לא בשבילי.״
בהטל צל ענק הוא ישחק את האמריקאי
הטיפוסי. קירק דוגלאם, הנמצא כבר בארץ,
יהיה הקולונל מרכוס, וליול ברינר יהיה
תפקיד קרבי נכבד מאוד: הוא יצטרך לשאת
כיסוי שחור על עינו השמאלית.
הסרטה המאריות הקדושות
עיתונאי העולם אינם מפסיקים לקרר ולחמם
את היחסים בין שתי, ד,מאריות של
ויווה מאריה. בשבוע שעבר, בניגוד לשבוע
שקדם לו, הן קיימו יחסי־אחחה הדוקים.
השבוע התקררו אותם היחסים, והפכו איבה
קרה, כדי לשוב ולהתחמם בשבוע הבא.
״הן עייפות,״ מסבירים העיתונאים ,״וחם
להן. בריגייט ברדו היתד, נורא חולה, חלשה
ועצבנית. חוץ מזה עיתון אחד לא כתב
עליה מאמר מלא־תשבחות, ועל מורו כן.״
שתי כוכבות לשלטון .״היחסים
בינינו מצויינים,״ מספרת ג׳אן מורו ,״יש
ביננו הרבה דברים משותפים. אנשים אולי
לא מבינים את זה, אבל אני, כדי לשמור
על האיזון ועל השקט הנפשי שלי, זקוקה
לנשים.״
הסרט עצמו, המספר על שתי הרפתקניות
המנהיגות מהפכה במכסיקו, מתקדם לאט־לאט
.״זה בסדר,״ מודיע הבמאי לואי מאל,
״הסרט הזה עוד ייגמר פעם.״
שטח הצילומים של ריווח מאריה נראה
כמו מחנה צבאי גדול. הוא מכיל בתוכו
חמישים כלי־רכב מלאי ציוד, אוהל־מסעדה
עצום, המכניס לתוכו יום יום מאתיים סועדים,
ופלוגות מיוחדות, למלחמה ביתושים.
בחלק המכובד ביותר של השטח עומדים
שני קרונות מפוארים, המאכסנים בתוכם
את שתי ד,כוכבות, עם מיזוג־אוויר, ריהוט
וכל הנוחיות. את כל זה מכסה קהל עצום,
המכוסה בכובעים גדולים, המכסים ומסתירים
ביניהם את לואי מאל, המתרוצץ תח־תם
ומחלק הוראות.
ג׳אן מורו יושבת בפינה, על ערימת
סמרטוטים. היא נראית מאוד מהפכנית. ב־יחוד
כשהיא נאנחת :״איזה ריח נהדר יש
פה.״ יש שם, כמובן, ריח של אבק־שריפה,
משום שבריג׳יט ברדו עומדת ליד מקלע
כבד ונותנת למנהל האפקטים־ר,מיוחדים הוראות
איך להפעיל אותו. המקלע מרעיש
כמו קפצון של פורים. מנד,ל־ד,אפקטים המיוחדים
מרוצה, ובריג׳יט, שחורת־לחיים
ונודפת ריח־שריפה, אומרת :״איזה ריח
נהדר יש כאן!״ ממש אידיליה מהפכנית.
לואי מאל מודה שאווירת המהפכה סביבו
קצת מפחידה אותו :״זה מוזר,״ הוא אומר,
״כל פעם שאני קורא אקשן, נדמה לי שהנה
קמים כל המכסיקאים האלה, עולים על הבירה,
ומושיבים בשלטון את שתי ד,מאריות
שלי.״
העולם הזה 1446

בסר נה אסתות פנצ׳ר שי\רח
נהגי האמבולנסים, בתחנת ׳מגן־דוד אדום
בקרית־גת, מסרבים מזה במה שבועות לעבוד
למעקה משמונה שעות. הם מסבירים
את שביתתם החלקית בסיכסוך עם ההנהלה
המקומית, המסרבת, לדבריהם, קשלם להם
דמי־כוננות.
הסיכסוך בין ההנהלה והנהגים עלה השבוע
בחייו של ולד, שלא זכה לצאת חי
לאוויר העולם.
מקום קטן ונידח. ביום השישי רץ צמח
כהן לתחנת מגן־דוד אדום בקרית־גת.
אשתו, שהיתר בחודש השמיני להריונה,
נתקפה לפתע בכאבים עזים וסבלה מדימום.
הוא ביקש להעבירה לבית־החולים.
בתחנת מגן־דוד אדום חנו אמנם שני
אמבולנסים, אבל הנהג היחידי שהיה אותה
שעה בתפקיד היה באמבולנס השלישי,
שעשה את דרכו אל בית־החולים. שאר
הנהגים, המסוכסכים עם ההנהלה, עזבו את
המקום לאחר שעות העבודה הרגילות.
כהן הסתובב כשעה וחצי בכל קריה־גת,
על מנת לאתר נהג, אבל מאמציו עלו
בתוהו. רק בעזרתו של רופא מקומי עלה
בידו להזעיק דרך האלחוט את נהג האמבולנס
השלישי, שמיהר להעביר את אשתו
לבית החולים קפלן.
האשד, נשלחה מיד לחדר הניתוחים,
עברה ניתוח קיסרי, אולם הוולד נולד

השבוע הגיש כהן תלונה להנהלת מגן־
דוד אדום בתל־אביב, טען כי הוולד מת
מפני שלאשה לא הוגשה עזרה מידית.
מנהל מגן־דוד אדום, מרדכי פן, שנתבקש
להגיב על האשמותיו של כהן, הסביר
כי הנהלת מגן־דוד אדום עומדת, במקרים
מסוג זה, חסרת אונים .״אין לנו מספיק
ציוד וכוח אדם כדי לספק את הדרישה
במקומות קטנים ונידחים כמו קרית־גת,״
הסביר הוא, טען כי לא ידוע לו דבר על
הסיכסוך בין ההנהלה והנהגים בקריית־גת.
״התלונה של צמח כהן נמסרה לטיפולה
של מחלקת הסניפים, הבודקת אותה בדיקה
שיגרתית. אנו סבורים שהמקרה הזה אינו
מחייב הקמת ועדת־חקירה, כי לפעמים קורים
לנו פנצ׳רים שיש להם הצדקה מסו־יימת,״
הסביר המנהל.

! פתח תחוח
ברחוב הרצל 75
נ ב נו ת די רו תפאר
בנות } 1־ 4חדרים.
אזור מגורים שקט ונוח,
קרוב למרכז העיר.
* אדמהפר טי ת
* 2מ ע ליו ת
* 2כני סו ת מ רוו חו ת
* טלפון פני מי ואפש רו ת ל חי צוני

סי דו רלהתקנתטל ביזי ה

אספקהמר כזי ת ל מי םחמים וגז

ת רי סי א לו מיניו ם

* 3מרפ סו ת
* 3כיווני אויר
* נוף מ ר הי ב
* גו ג דול מסביבל בי ת
* חניהלמ כוניו ת

די ר ת
די ר ת

דרכי חיים
תקיפה עצמית
אדם התוקף פקח עירוני, שבא להרוס
מיבנה בלתי־חוקי, צפוי לעונש חמור.
במקרה כזה הוא נאשם בתקיפת אדם ובהפרעה
לעובד ציבורי במילוי תפקידו.
סעיף זה בחוק עמד, כנראה, לנגד עיניו
של רחמים טהרי ,25 ,שעה שפקח המועצה
המקומית בשדרות הופיע בביתו.
פטיש בראש. הפקח הופיע לראשונה בביתו
של רחמים טהרי, לפני כמה שבועות.
הוא יעץ לו להרוס את הצריף שהקים בחזית
ביתו .״אם תקים את הצריף מאחורי
הבית, יתכן שהמועצה המקומית לא תתערב,״
הסביר הפקח.
טהרי, שמשפחתו סובלת ממצוקת דיור,
הסכים להצעה. הוא הרם את הצריף, התחיל
השבוע להקימו מחדש מאחורי ׳הבית.
אבל הפקח הופיע שוב, הפעם בלתי,ת
חבר ועדת בנין־ערים. הוא דרש מטהרי
להרוס מיד את המיבנה הבלתי־חוקי. טהרי
התרגז .״יעצת לי להקים את הצריף מאחורי
הבית,״ התמרמר הוא ,״למה אתה
שוב מופיע אצלי ודורש ממני להרוס
אותו?״
הפקח משך בכתפיו, הכחיש כי נתן
עצה כזאת, הסביר כי אין להקים מבנה
כלשהו ללא אישור ועדת בנין־ערים .״עליך
להרוס את הצריף מיד,״ דרש בתוקף.
טהרי רתח מכעס. הוא הרים פטיש כבד,
הניף אותו והלם בראשו של עצמו, לעיני
עובדי העיריה. הם מיהרו להגיש לו עזרה.
המשטרה, שהוזעקה למקום, ניצבה בפני
בעיה עדינה. כי למרות מעשה התקיפה,
אין נגד מי לפתוח בהליכים משפטיים, כי
התוקף היה במקרה זה גם הנתקף.
הצריף נשאר, מחכה לבעליו שיבריא
ויבוא לחנכו.
ירושלים חור פתסניב
12 מליון הלירות, שהושקעו בהקמת
מוזיאון ישראל בירושלים, לא פתרו את
(המשך ב ע מו ד )24

העולם הזה 1446

חדרים 100 -מיד
ח ד רי ם

120מ ר

מ 38 000 -ל״י
מ־ 50.000ל״י

תנ אי ת ש לו םנוחים ־ מ ש כנ ת א 1ת

ו י1

חברה קבלנית לעבודות בנ>ן בע׳־מ
לפנות ב מ קו ם מ־ - 6נ אח ה־ צ

1*1801118 *11X0*1

אפ שרות ב קו רבשבת לפנה־צ

3ווק 11 יזס5

האשה עם הקול מאחורי הקלעים!
הקול של אודרי הפכווץ בסרט ״גבירתי הנאווה״
הקול של נטלי דוד בסרט ״ספור ׳הפרברים״
הקול של ד כו רהקל בסרט ״המלך ואני״
עם תזמורת ״הנגנים המלהיבים״ בנצוחו של :

תאודורקו זימה
חיפה ,״ארמון״ ,יום ג׳ 25.5ב־9
תל־אביב ,״תל־אביב״ ,יום ה׳ 27.5ב־9.30
ירושלים ,״בניני האומה״ ,יום ב׳ 31.5
כרטיסים מ״ , 17.5כחם יפה להצגה זו
כרטיסים

במשרדים

במדינה
(המשך מעמוד )23
הבעיה הכספית החמורה שבפניה עומדת
עתר. הנהלת המוזיאון: כיצד לאזן את
התקציב השוטף?
לפי חישוביה של הנהלת המוזיאון, יסתכם
התקציב השנתי ב־ 2מליון ל״י לפחות.
חלק הארי של סכום זה יוקדש למטרות
שיפוץ, החזקת המיבנים ואוצרות
האומנות.
ד,יצאה אחרת, נכבדה אף היא, מכודנת
להחזקת המנגנון, המונה כ־ 120 עובדים,
ביניהם גננים, עובדי נקיון ואנשי הצתת
המקצועי.
הנהלת המוזיאון פנתה בשעתו לכמה
מוסדות, שהבטיחו להשתתף בהוצאות ההחזקה.
בנתיים הבטיחה הממשלה להקציב
חצי מליון ל״י לשנה, ואילו הסוכנות הסכימה
להשתתף בהחזקת המוזיאון בסכום
של 100 אלף ל״י לשנה.
הנהלת המוזיאון פנתה גם לעירית ירושלים
בדרישה שתקציב סכום מסויים להח־

איש־שלום וקולל,
נ 1התועבה עולה כסף

<1גוו*1׳ 1ץ ו €־קרס האיפזרלהשלמתסראה פנייך.
ב סי סדקעדלש קי פו ת. מכסהעל פג מי ה עי ד 1מגן
עליו * 1 .וט* 1ז,ו € 0במבחר גוונים המביאים
הרמוניהלעינייך. שפתייךושערך ( 5.65ד י ) .
שפתוניםבשלל גווני ם או פנ תיי ם.המעני קי םלשפתייךר כו ת. גמישותובדק. שפחוגי
הלנהרובינשטייןבנוסחתםהחדישה מגיני םעל
לחו תו הטבעיתשלעודשפתייךהעדין 4.10ל־י).

החי
נס ודגל. בירושלים נרגם אזרח
חילוני באבנים, לאחר שניסה למנוע ילדים
דתיים מלשרוף את דגלי המדינה במדורת
ל״ג בעומר.
שכעת החטאים. בתל-אביב נעצר
אדם החשוד בדקירת אשתו בסכין שבע
דקירות, הסביר לחוקריו כי חשד בה בבגידה
שבע פעמים.

שחם לבינסון אילון

זקת הנכס התרבותי המצוי בתחום שיפוטה.
תשובת העיריה: כבר תרמנו חצי מליון.
הרם ונידוי. התשובה לא סיפקה את
הנהלת המוזיאון, שהסבירה כי סכום זה
ניתן כתרומה חד־פעמית להקמת המבנים, וכי
היא מבקשת עתה מהעיריה השתתפות
קבועה בתקציב השנתי. הנהלת המוזיאון
לא הסתפקה בהסברים, הפעילה גם אישים
שונים שישפיעו על חברי מועצת העיריה.
השבוע הסתבר כי ראש העיר, מרדכי
איש־שלום, מוכן להקציב סכום נכבד,
אולם הוא חושש להעלות את העניין על
סדר־יומד, של הנהלת העיריה. כי שותפיו
הקואליציוניים, אנשי אגודת־ישראל, כבר
הבטיחו חרם ונידוי על כל ימי שיעז לתמוך
בכל צורה שהיא בגן־התועבד, של
בילי רוז.
הם גם לא יכלו לשכוח למנהל המוזיאון,
טדי קולק, את הערתו הלגלגנית ערב הפתיחה
:״המוזיאון הזה חשוב יותר מחמש
ישיבות בירושלים.״
אולם למרות הווטו של הדתיים יש בידי
הנהלת המוזיאון נשק יעיל העשוי לשנות
את דעתם. מאז טקס הפתיחה היו שערי
המוזיאון פתוחים בימי שבת לכל מבקר
וללא תשלום, על מנת לא להרגיז את הדתיים.
עתה גונבה לאוזנם של הדתיים שמועה,
כי הנהלת המוזיאון תחל במכירת כר־סיסים
בשבת, תסביר את צעדה בכך של-
עירית ירושלים אין חלק בהחזקת המוזיאון.

#׳ מקום שמור. בתל־אביב, לאחר ש־חניית
מכוניות בין העצים בשדרות רוטשילד
הפכה לנוהג מקובל, התקין בעל מכונית
שלט על אחד העצים, ציין בו כי
המקום שלידו שמור למכוניתו.
העולם הזה 1*46

חביב הננראי

(המשך מעמוד ) 11

כדי לבצע זאת. הם שוחררו בשנה האחרונה. כיום אין אף אסיר פוליטי אחד במצרים.
ואילו הקומוניסטים המשוחררים הורשו לחדור למפלגת־השלטון, ורבים מהם — ביניהם
יהודים — ממלאים עתה תפקידי־מפתח במערכת העתונות וההסברה. תמורת זאת החליטו,
לפני חודש, לפרק את שתי המפלגות הקומוניסטיות שהיו קיימות במצרים — מעשה פורמלי
חסר־תוכן.
מדוע ניתן להם להזור?

התשובה לכך נעוצה בהרבפ המישטר המיצרי. יש פו כמה ובמה
כוחות.

בשברולטכספיתמידמובטח.
בעת הק נ יה ובעת המכירה.
אני מ ק בל אתהת מו רההמלאה.

קודם כל ישנה הביורוקרטיה. היא לא השתנתה במשך 6000 שנים של שלטון רצוף. היא
ימנית, ריאקציונית. אחרי המהפכה קלטה את הקצינים, אך לא השתנתה באופן מהותי.
בידיה מכשירי־כוח רבים: המישטרד* שרותי־החושך ועוד.
כוח זה מחליש בהרבה את קצב הרפורמות החברתיות של המישטר. על כן החליט עבד־אל־נאצר
— בהשפעת יועצים כמו כרושצ׳וב, ן זיטו ובן־בלה — להקים במישטרו כוח שני,
מתקדם וסוציאליסטי יותר.
זהו ״האיחוד הסוציאליסטי הערבי״ ,מפלגת השלטון.
אולם גם כוח זה, שהוקם מלמעלה, רחוק מלהיות בעל דינאמיות מהפכנית.

אמר לי מומחה אובייקטיבי, הכקי כעניינים מאין כמוהו :״עפד־אל*
נאצר עצמו הוא כיום האדם השמאלי כיותר כמיש&ר המיצרי. הוא
עומד משמאל למפלגת־השלטון, שהיא עומדת משמאל לכיורוקראטיה
השלטת.״

לכן מטפח עבד־אל־נאצר את הקומוניסטים, כעירוי־דם שמאלי למישטר. הוא קושר קשר
נגד עוזריו שלו עצמו. הוא יודע שלעולם לא יהיו הקומוניסטים די חזקים כדי לסכן את
מעמדו. ואילו הימין עדיין חזק מאוד.
שוגי ם ג אג בוי ־ שווי ם

^ מי, אם כן,

לי א ! גזלדפדג 1ע ״ ח

התכוון נשיא מצרים כאשר דיבר על ״האופוזיציה החשאית״ המאור

,גנת היטב?

הוא התכוון לכוחות הריאקציה כתוף המישטר עצמו.

חל־אביב, טל 36356 .י חיפה, טל $9 .ו * 522 ירו שלים, טל 22336 .

האחים המוסלמים הסתננו מזמן לתוך המישטר מימין, כשם שהקומוניסטים מסתננים
עתה לתוכו משמאל. במסווה של דתיות ולאומנות, הם מלכדים סביבם את העשירים שסבלו
מן ההפקעות של אתמול, ואותם החוששים מפני ההפקעות של מחר. יתכן שיש להם
דריסת־רגל בצבא (אף שמפקדו, עבד־אל־חכים עאמר, נאמן לעבד־אל־נאצר אישית) .אולי הם
מקווים כי מחר יימצא קצין חדש, שינסה לבצע הפיכה, תוך ניצול המשבר הכלכלי החמור
השורר במצרים וריתוק חלק מן הצבא בתימן.
מאבק זה בין שמאל וימין, המחריף והולך במצרים, מטביע את חותמו על כל הבעיות,
ובכללן בעיית ארץ־ישראל.

מסעה גו ג ־ ר ־ ס
טינלי

צ עי רי ם

ל אי חפה

הוא מתפטא גם כפרשה שהתפוצצה השכוע פשפדיה: הקשרים פץ
מצריים והנאצים.

לכאורה מוזר הדבר. הנה משתדל עבד־אל־נאצד בכל כוחו לשלב את הקומוניסטים
במישטרו, ולרכוש את ידידות המדינות הקומוניסטיות בעולם. טיטו הוא ידידו האישי.
אולבריכס נתקבל בקאהיר כמלך. איך אפשר להתקשר, באותו זמן, עם נאצים?

התשוכה היא פשוטה כתכלית: מדוכר כאן על שני חלקים שונים
של המישטר.
יש כוחות בקרב המישטר המיצרי הדוגלים בפירוש בברית עם הנאצים ברחבי תבל.
הטיעון שלהם הוא כלהלן:
היהודים בכל העולם פועלים כלגיון־זרים של ישראל. הם מגוייסים לטובת ישראל בכל
מקום. כוחם הפוליטי, כספם, השפעתם העצומה על העתונות והרדיו — כל אלה מופעלים
ללא הרף נגד הערבים.
אם כן, מדוע לא ניתן יד לאנטי־שמים בכל מקום, כדי להחליש את כוח היהודים? מדוע
לא נפתח חזית בגב היהודים? מדוע לא ניעזר בשונאי־היהודים לצורכי ריגול?
השקפה זו מתאימה, כמובן, לכוחות הימין במישטר המיצרי, הקרובים ממילא לפאשיזם.
היא קרובה במיוחד לשרותי־החושך, שהם מיבצר הריאקציה, והמעוניינים במרגלים
פוטנציאליים.

שרותי־ההושד מיוצגים, כמוכן, ככל שגרירות מיצרית -והם הנותנים
את היד לנאצים.
החלק המתקדם של המישטר מתנגד לקו זה. הוא מבין כי הקשרים עם הנאצים יזיקו
לקשרי מצרים עם מחנה הסוציאליזם, ועם דעת־הקהל השמאלית בעולם כולו, האוהדת את
המהפכה המצרית. הוא טוען, בצדק, שהתגברות האנטי־שמיות בעולם תביא בהכרח להתגברות
העליה לישראל .״אנחנו בעצמנו שמים,״ אמר עבד־אל־נאצר עצמו לא פעם ,״איך
נוכל להיות אנטי־שמיים?״
גזג צי א ריגגנגיגז גהיטרריםל בו ני ם
ץ* א3ק זה טרם הוכרע — כשם שלא הוכרע המאבק הכללי בין האגפים במצרים.
עצמו נאלץ לתמרן ביניהם, ומעשיו סותרים זה את זה. בשעתו נתן ראיון
ניאו־נאצי גרמני — וטען לאחר מכן, בשיחות פרטיות, שיועציו הימניים הסתירו
את מהות העתון. אותה שעה הוא מדגיש — בעיקבות בן־בלה — כי יש להבדיל
בין ישראל והציונים לבין היהודים.
הנשיא לעתון מפניו לגמרי

אחת ההכרעות הקטנות נפלה לא מכפר פפימפוזיון הכינלאומי על
פעיית ארץ־ישראל, שנתקיים פקאהיר.

תל־אביב, רחוב הס , 1טלפון 58310 ,59367
ובכל משרדי הנסיעות

ך -ר כ שו מ ק צו עמשתלם

לסימפוזיון זה הוזמן, אחרי דיון עקרוני, גוף צרפתי הקרוי מרא״פ — ראשי התיבות של
״תנועה נגד הגזענות והאנטי־שמיות ולמען השלום״ .זהו גוף של אינטליגנציה שמאלית,
העוזר למאבקי־שיחרור ואוהד את הערבים.

הזמנת גוף כזה, שרום חכריו הם יהודים, ושמלחמתו העיקרית היא
כאנטי־שמיות, היא תופעה חשוכה מאד.
אך באותו סימפוזיון הופיעו גם הכוחות הנגדיים. מארגנטינה בא אדם שהטיף בגלוי
לברית עם האנטי־שמים. מאמריקה באה עסקנית גולדוואטרית, שיעצה לערבים להתקשר עם
גרמניה הניאו־נאצית.
בסוף הציע נציג מרא״פ, עורך־הדין הכושי מארסל מאנוויל, גבר גבה־קומד, ויפה־תואר
ממארטיניק, החלטה מפורשת שקבעה כי ״הגזענות והאנטי־שמיות נוגדות את הרוח
הערבית.״

היא נתקכלה כמחיאות־כפיים מתונות.
זאת היתד, הכרעה אחת. הכרעה שניה נפלה למחרת היום, כאשר פירסמה העתונות
המצרית את ההחלטות — והשמיטה מתוכן החלטה זו.

כי המאפק כין שני אגפי המישטר כמצריים נמשך, וכינתיים עושה
כל אגף ככל העולה על רוחו.
מה אירע מאחורי הקלעים של הסימפוזיון בקא הירז מת
קירה במחנה הפלסטיני ז הא> 3מצריים מוכנה ללחום ז
על כך בכתבה הבאה בסידרה זו.

העולם הזה 1446

קורסי בקד וערב

פתיחת הקורס
1.6.65
קבלת לקוחות בסלון בית-הספר לספרות ״דיאנה״
יום־יום, בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א׳ ,ג׳ ,ה׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

ת א ריינם! 1ככר דיזנגוף וטל 22606 6 .

אבל הוא לא מתכוון לעזוב את הארץ
לעולם. לפחות לא במשך השנה הבאה.
מי שמעוניינת בו יכולה להודיע לו
ישר לרחוב החשמל ,19 תל־אביב. כל טוב.

בגרות

אז סוף סוף יש לנו או אין לנו ים
נקי. וזוז הרבה. כי פעם היה ברור לגמרי
שאין לנו ים נקי. ועכ שו כבר לא ברור.
לראש־ין זעיר ברור שהים נקי, והוא הב טיח
לי אי שית שאני יכולה להתרחץ בו בשקט.
״התרחצ ת כבר בים הנקי?״ שאלתי את
ראש־העיר שלנו.
״בהחלט,״ ענה נמיר בגאווה /״וג ס התרחצתי
בו כשהוא עוד היה מלוכלך.״
מאו שרת ירדתי אל הים. המים נראו
צלולים כ מו ב שנה שעברה, אבל ראש־העיר
אמר שהם נקיים. בסדר ג מור, אבל
מתיי יטהרו גם את החוף? י
סן הפו שטים, אני מתכוונת.

מידי וחחיידיב

מיצעד יום־ד,עצמאות השאיר על אנשים
רבים רושם עז. מילי לא עצמה עין בלילה,
ובבוקר התיישבה לכתוב לי מכתב:
״חיילי צבא ההגנה לישראל שצעדו זקופים
ותמירים עוררו גאווה בקירבי. עורי
הצתמרר כשמטוסי־הסילון חגו בשמי התכלת
של ארצנו, ודגל המדינה הכחול־לבן
התבדר ברוח על שערי הגולש.״ היא ישבה
במרומי העץ.
״ואחר כך, בערב, שוב יצאנו לרקוד.
אינני רוצה להתפאר, אך הייתי המסמר.
רקדתי ורקדתי, עד שלפנות בוקר צנחתי
מעייפות. עיני החומות היו אדומות, ופני
העירניים היו שטופי חלום העצמאות.
״ולמרות זאת בודדה הייתי נערה בת
,17 חובבת ספורט, תקליטים וחיילים בלוג־דיים
מעל 175 סנטימטרים.״
בקיצור, אם יענה לה בחור אתלטי וכחול
עיניים ״אפשר גם ירוקות, בימיקרה
הצורך,״ מילי ( )1/1446 תהיה מאושרת.
אני מבקשת שיענו לה בהקדם האפשרי,
כמה שאפשר יותר בחורים. אולי היא
תפסיק לכתוב לי.

מפגר מרחוב חשמלי
״בתקווה שיהיו ימים טובים יותר, שולח
אני לך את תמונתי,״ כותב הגבר התל־

אביבי שלמה שלמאי.
הוא בחור מצויץ. לא רודף אחרי בחורות
ברחוב, לא אוכל זכוכית וחובב כמה
זמרים. מעולם הוא לא היה בחברה סלונית,
כי הוא נגד, ולכן
לא היתר, לו אף
פעם חברה, למרות
שהוא לא נגד. כרגע
הוא מסגר, ו־,
יש לשער שגם ברגע
הבא הוא יישאר
כזה ,״אבל
בינתיים אני עובד
לבידור.״ במשרד מרגישים.
שלמה הוא בן ,21
וגובהו 175 וחצי
סנטימטר. הוא מבשימאי

לציין שהתמונה
שהוא שולח היא אמנם תמונת־פספורט,

י/ר^ 1ד/׳דו/צ..

בליווי משמר חזק

זה היה אתמול. לפתע, בשעה חמש אחרי
הצהריים, הן חשו שהן התבגרו. פתאום
הכל־הכל נמאס להן. החתיכים השריריים
משפת־הים. סירות המירוץ, מכוניות־הס־פורט
והמסיבות ד,גועליות.
הן שתי חברות 2/1446 ובאותו יום
הן אפילו נשארו בבית ולא יצאו למסיבה.
החבר׳ה שרקו בחוץ, אבל הן התגברו ולא
יצאו למרפסת. שתיהן ישבו והירהרו כמה
הכל־הכל כבר נמאס להן, וכמה הן היו
נותנות אילו היו כותבים להן שני חתיכים
משפת־הים, שריריים, גבוהים ובוגרי־^ימ־נסיה,
בעלי סירות־מירוץ, מכוניזת־ספורט
ומסיבות משגעות בכל ליל־שבת.

בניגוד לזי ע ה המקובלת, הסבירו לי השבוע,
הרי ניפנוף בס מ רטו ט אדום לפני
השור, אינו מ רגיז אותי• האמת היא, שרק
פרה מתרגז ת כ שמנפנפים בס מרטוט ארוס
מולה. אבל הסיבה שה שור כן מתרגז כש־מנפנפים
מו לו בס מ רטוט אדום, היא פ שו טה:
הוא מתרגז שטועים, ו מחליפים אותו בפרה.

הפסגתרן העצוב

כל הנערים, הבחורים והגברים ניגנו על
כינור. קנו להם כינור בגיל שש, ובגיל
שבע מכרו אותו. רק לו ( )3/1446 היו

רותי יקירתי,

א. אורה, תל-אביב
רק לא להחזיר, אם אינך רוצה לחזור
הביתה עם פנס כחול. את בעצמך טוענת
שהם פרחחים.

אסנות בתנועה
במוזיאון תל־אביב מתקיימת תערוכת
אמנות ותנועה. בינתיים אי־אפשר ללבוש
את התמונות של אגם. אבל באמריקה כבר
אפשר ללבוש תמונות נעות.
החידוש האחרון של האמנות הקינטית שם
היא השימלה. היצירה בקומפוזיציה שחור־לבן,
בדוגמת שיפט מאורגאנדין, הוצגה ב־גאלריה
מיוחדת על מסלול, על גופה של
דוגמנית. היא נמכרה מייד( .השימלה, לא
הדוגמנית) .האמן יצר מיד שמלות בסיטונות.
השימלה הקינטית משתנה בהתאם לתנועות
הגבר הצופה בה. לכל שימלה כזאת
מצורפות הוראות־השימוש הבאות. הוראות

שאלתי במשטרה. הסמל התורן הבטיח ש יציבו
בקרוב בחוף זה פקח עירוני לשמי רה
על הצדק. אני מקווה שזה יהיה בקרוב
מאד. עד אז, לצערי, עליך ללכת רק
בליווי משמר כבד. ככה זה היום בתל־אביב.

בצהריים יורדות חברותי ואני אל הים.
הצרה היא שכל מיני פירחחים מתיזים עלינו
חול, נטפלים אלינו, מנבלים את פיהם,
נשכבים לידינו, או משחקים עלינו פינג־פונג
וכדורגל. פניתי כמה פעמים למציל
בחוף שרתון, והוא אמר ״זה לא עסקי,״
חדלנו ללכת בזמן האחרון לים בלי ליווי
כבד של חברים שלנו. אבל לא תמיד יש
לליזזי זמן בשבילנו. אז ללכת לבד לים
ולהחזיר לפרחחים, או לוותר?

הורים חכמים. הם קנו לו פסנתר.
הוא גדל. שערו צימח, עכשיו הוא בשמינית
תיכון בירושלים, אבל הוא עוד מנגן
על פסנתר.
יש לו הצלחה לא נורמאלית בחברה.
תמיד מוזמן לכל המסיבות. כל המסיבות
שאין בהן פאטיפון, כי הוא מתבקש תמיד
לשבת ליד הפסנתר ולנגן מוסיקה לריקודים
לזוגות. וככה הוא מנגן לחברים שלו כבר
ארבע שנים. לכולם היו כבר חברות רבות,
בזכותו, רק הוא נשאר החבר של הפסנתר שלה
לאחרונה הוא התייאש. הוא עזב את
החברה הסלונית וניכנס לתנועה המאוחדת.
אבל לאחרונה הוא התייאש גם משם. עב־שו
הוא לא בתנועה ולא בחברה סלונית,
ולאחרונה הוא התייאש גם מזה.
יש לו כלב חמוד והוא (הפסנתרן) מעוניין
להכיר נערה מוסיקאלית המודה.

ספורט רטוב

רותי יקירתי,

השבוע חגגנו את יום הולדתו ד,־ 18 של
חברי. בדרך כלל אני לא שותה כמעט. אך
הפעם החלטנו לחגוג את המאורע כמו
שצריך. עשינו סיור בכמה מועדונים ושתיתי
כמה כוסות יין. אחר־כך עשינו ספורט,
ובכסף שנישאר התחלנו להזמין חצי בקבוק
שאמפניה. אחר־כך שתיתי 2כוסיות קוניאק.
אני רק בת .16 האם נהגתי שלא
כשורה?

אסתר,

צהלה

יתכן מאד.

נערת השבוע
ל״ג בעו מ ר היה השבוע. כולם היו -מאושרים, הת חתנו, התגלחו,
הסתפרו ו שרפו את היטלר ונאצר. רק ציפי פלדמן עוד מתלבטת.
מתלבטת זו לא מילה. היא ממ ש עו מדת על פרשת־דרכים ומתייסרת
בבעיו ת הדור. האם עלי להתפלג, היא שואלת את עצמה, או
להמ שיך ללכת בתלם? האם להיו ת מ שוגעת או נורמאלית? האס
לאמץ לי אי שיו ת חד שה, או שאמשיך להיות אותה הציפי פלדמן
לנצח?
כי סוף־סוף היא כבר 18 שנה אותה ציפי, וזח
חב רו תיה הן כבר לא הן. כל אחת היא כבר מ שהו
היא ב״ב ואחת סופיה, ואחת קארדינאלה, ואחת יעל
רובינא ואחת פלורנס נייטינגייל. כל אחת היא כבר
ציפי היא עדיין ציפי. נורא.

המון. כי כל
אחר. אחת
דיין, ואחת
מישהי. רק

כל יום אחר־הצהריים היא הולכת לשפת־הים, מק מטת את המצח
ו מתלבטת: להיות חו מ ה או בלונדית? לרזות או ל שמון? להיות
החברה של מי שהו, או להמ שיך להיות הידידה של כולם? להתגייס
ביוני או לעבוד ביוני בהנהלת־ח שבונות? אם אני אתגייס ביוני, אעבוד אני לא אעבוד בהנהלת־ח שבונו ת, אבל לעומת זאת אם
בהנהלת־ח שבונו ת, אז אני לא אהייה חיילת. אז מה לע שות, לקנות
את ה שמלה ההיא או את ה שניה?
ואולי שאתחתן ודי?
מה פתאום להתחתן? אני לא זעיר־בורגנית!
חוץ מזה, אין לי חבר בכלל, אז איך אני יכולה להתחתן? אז
אולי להיות בלונדית? לא, שיגעון. באלם מודרני הרבה יו תר
מתאים לי. אבל, רגע, החברה הז הירו אותי שזה מאוחר מדי להתחיל
בגילי. בכל זאת, אקנה את הנעליים הפ תו חו ת שראיתי היום,
ולא את ה הן מאתמול. ואם יהיה לי ז מן, אז אולי נם אתגייס לצבא.
אבל למה שאתגייס לצבא, אם אני יכולה ב או תו ז מן לעבוד
בהנהלת־ח שבונו ת, או לפחו ת להיו ת בלונדית?
אחר־כך היא נע שית פתאום רעבה, הולכת הביתה, י שנה עד
למחרת אחרי־הצהרייס, כי היא בחורה חו שב ת וזקוקה למנוחה.
ואחר־כך היא קמה, אוכלת, יוצאת לשפת־הים וממ שיכ ה להתלבט
במקום שהפפיקה את מול: אז לקנות את הנעליים הפ תו חו ת או יותר
טוב ש א תגיי! לצבא?

דומות מאד התפרסמו בקאטאלוג של מוזיאון
תל־אביב על ה אמנו ת והתנועה.
״היצירה דור שת מהצופה שיתוף־פעולה.
הוא חיי ב לנוע סביבה, כדי לפענח את מכלול
הצורות ה מ תגלות לעיניו תוך כדי
הליכה. מכל צד רואה הצופה מראה אחר.
כך מופגנו ת תנו עו תי ההממ שיו ת של היצירה,
שצו רו תיה ני תנות ל ת מורו ת ומהוות
צירופים נעים, המפנים מקומם לצירופים
חד שים ויוצרים סוג חדש של אמנות.״

יצירה כזו עושה מכל נערה, הלובשת
אותה, חלק אינטגראלי מהאמנות. הגבר
חייב, כמובן, לשתף איתה פעולה, ולנוע
סביבה מכל העברים. הדבר חוסך דיבורים.
כי תפקידו של הגבר לשתוק ולהתפעל.
הנעליים והשרוכים המגיעים עד הברכיים
הם השיגעון האחרון של סנדלרים משוגעים.
בעוד כמה שנים זה גם יגיע אלינו.

תדריך
העולם הזה ממליץ מה לראות, מה לשמוע,
הינן לבקר ה שבוע, לפי סדר העדי־
— חובה לראות;
פויח־נ הבא:
— רצוי לראות אפשר לראות.

למען ידעו (צפון, תל־אביב)
סרט פציפיסטי, המעלה את האבסורד של
המלחמה, דרך סיפור הוצאתו להורג של
עריק חף־מפשע. בימוי מצויין של לוזי,
שאינו מדבר במילים, אלא באוזירה ובתנועות
מצלמה. מישחק מצויין של כל המשתתפים.

36 שעות (מוגרבי, תל־אביב) רע־יון
מצויין, המביא דרך מקורית ומשעשעת
להוצאת ידיעות משבוי־מלחמה — ואודה מרי
סנט מתבזבזים לשווא בסרט חסר־הגיון, המחלק
את העולם למפלצות ולמלאכים, כשגם
איה וגם אלה מתנהגים בטפשות.
* * זורבה היווני (הוד, תל-אביב;
עצמון, חיפה) הרי כרתים, הים של יוון, הכפרים
הפרימיטיביים של כרתים ופילוסו־פיית־החיים
ההדוניסטית של זורבה היווני
עברו מספר מצויין לסרט טוב, המבויים
בצורה קצת ארוכה, קצת מלאכותית מדי
וקצת יומרנית מדי. מישחקו של אנטוני
קתין טוב. מישחקו של ידידו הסופר רע.
כל השאר בסדר.
בקט (אלנבי, תל־אביב; אורה,

חיפה) סרט רדוד במקצת, אך מדהים בעוצמתו,
הנובעת בעיקר מדמותו של המלך
הנרי השני, והאהבה ד,מ זרה שהוא רוחש
לידידו בקט. דמותו של בקט (ריצ׳ארד
בורטון) עשוייה ברישול. הנאמנות שלו למלך
בהתחלה, לכיסיה ולעם הסכסוני אחר־כך,
אינה משכנעת. מישחק גאוני של פיטר
אוטול בתפקיד המלך.

חור בלבנה

(בן־יהודה, תל־

אביב; חן, ירושלים) פאסה מורגנה, המעופפת
בין ההרים, הופכת נערה בשר־ודם, הזוחלת
בין האוהלים. קיוסק במידבר הופך
עיר־סרטים שגעונית, ועיר־סרטים שגעונית
הופכת מדינה אמיתית של שיכונים ובטון.
כל זה קורה בסרט שגעוני, העושה פארודיה
מהחלום שהופך מציאות, מתקיפת הבניין
והיצירה בארץ, מסרטי הגנגסטרים והמער־בונים,
מהקיוסק היהודי, מדרכי המחשבה
היהודית ומעוד עשרות נושאים. קומדיה
אמיתית, מלאה רעיונות מטורפים, בבימוי
מצויין של אורי זוהר.

* * אמריקה אמריקה

(שדרות,

תל־אביב; אורגיל, ירושלים) האליבי של
איליה קאזאן לתקופה המק־קארתיססית שלו.
נסיון להראות לעולם מהי אמריקה בשביל
נער רגיש ושאפתני שגדל ביוון. תיאור איטי
מדי, ארוך מדי, מלא פולקלור, של כל
מה שאותו נער מסוגל לעשות, כדי להגיע
לארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות.
)! 4מריה ולבסקה (נלקסיס, תל־אביב)
נינוצ ׳ ק ה (אמפיתיאטרון, חיפה) גרטה

גארבו.

* גזון גולדפארב, אנא שוב ה־ביתה
(תל־אביב, תל־אביב; אורנע, ירו־

שלים) פיטר יוסטינוב, בדמות המלך סעוד,
מדבר אידיש, ושירלי מקליין, בדמות עצמה,
מתאהבת בבדואי היהודי שנפל מן השמיים,
בסרט טיפשי אך משעשע בעל־כורחו, המגיע
לשיאו במישחק רוגבי בלב המידבר.

זה הרחוב שלי

הנף רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
בשטח התערוכה

דר.א.ר 21רןס$י/א..ס5.ק
.בי או קו ס מ טי ק אי
מומחה לבעיות שיער
ולבעיות קוסמ טיק ה

הפ תו ח כל יום בשעות
9— 13 ומ־ 5עד חצות

.קארטינג״

תל־אביב, רחוב פינ סקר 2

הספורט שכבש את כל
אירופה.

(פריז, תל-אביב׳

נתח־חיים שהועבר אל הבד ישר מרחוב של
שכונת־עוני אנגלית. אחד הסרטים הטוביס
מסידרת מוצאי־ שבת ובוקר יום ראשון, העובר
מייאוש להתקוממות, מסתיים בהשלמה.

* כמעיין המתגבר

(גורדון,

מי אן

11113

אביב) הסרט שהשפיע על דור שלם, והמטיף
— כמעט בלי משים — לאידיאולוגיה
כמעט־האשיסטית: זכותו של הפרט הגאוני
להעמיד את עצמו מעל לחברה. גארי קופר
ז״ל. כאדם עליון, לוחם בעתונות הצהובה,
המסמלת את תקופת ההמונים.

טופקאפי (אופיר, תל־אביב! תנזר,

חיפה) קבוצה של אנשים שובבים ונחמדים
עורכים שוד שובב ונחמד. גם הסרט וגס
השוד מבוצעים טוב. מלינה מרקורי נהדרת.

* השוטר מסן טרופז

23-67-61

(ארמון־דוד,

תל־אביב) קומדיה צרפתית, שבקטעים הטובים
שלה יש ים נהדר, שמש, סן מרומז
היפהפיה, ופארודיות על אנשי משטרה,
מדים, פאתוס קרבי, והחברה הגבוהה. בקטעים
הרעים שבה, יש חוכמות נבובות
ומישחק מוגזם של לואי דה פונס (ראה
מדור קולנוע).

טלפון

שרות, הדרכה וגישה נעימה
תל־אביב, בן־יהודה ( 141 פינת ארלוזורוב)

העולם הזה 1446

״לויד״
המכון הבינלאומי ל ה תכ ת בו ת

אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אביב, ת .ד4185 .