גליון 1447 מתאריך 2 ביוני 1965

מספר

1447

שנה

כ׳ סידן תשכ״ה2.6.1966 ,

ה מ חי ר —1.

חוש׳ עושה
את שדו -
בשקט

זה היה נורא.
מאות העסקנים של סיעת בן־גוריון,
שהתכנסו באביחיל, נדהמו. שמעון פרס
התכווץ, כאילו הצליפו בו בשוט. אלמוגי
החוויר. בן־גוריון קבר את ראשו בידיו.
ברחבה הושלכה דממה כה עמוקה, עד
כי אפשר היה לשמוע את רישרוש דפיו
של שבועון.

מה היה הדבר הנורא?
ליד המיקרופון עמד עסקן־מפא״י הצעיר,
מרדכי שולרר, מי שהיה יו״ר הסתדרות
הסטודנטים. הוא נאם את נאום־
הבתולין שלו בפורום זה, והוא השמיע
שתי מילים מחרידות: העולם הזה.
קרא שולרר המשולהב: מזה שנתיים
מבצע לוי אשכול את המדיניות המוכתבת
לו על־ידי אורי אבנרי, עורך העולם הזה
אבנרי הוא שאמר לו לבצע דה־בן־גוריו־ניזציה,
לסלק את דיין ופרס.
בכך עבר שולרר על שני לאווים מפור־

גם כתשלומים לשעורין

סעתה ישר אצל

תל־אביב
ירושלים

חיפה רחוב הבנקים .5
דרך פתח־תקוה.
רחוב שלומציון המלכה ,18 ואצל הסוכנים בכל הארץ,

לפני אחסנת
בגדי החורף
כ ב סי או תםב

״ אולפןגרג 0 ^ 2 0 0פותח בשבוע הבא
קורסי בוקר — צהריים — ערב
של שבועיים ושל חודש אחד ל

צינות

עברית ו/או אנגלית

בהנהלת מר חיים כר־קמא
ההצלחה מובטהת! הירשמו בעוד מועד:
ת״א: גורדון ( 5טל ,236209 .או )244635
חי 5ה נ בי״ס ״במעלה״ ,שמריהו לוין 30

1 ; 17*150
כי תו ת בו קרו ערב
לאכססרניס

אבקת הכביסה לכביסה
העדינה, השומרת על
הבגדים.

תוצרת ביזז״ר ״נקה״ בע״נו
המפיצים חב׳ נורית בע״נז

* החלה הרשמה לכיתות פוקר
* נפתחים לן ורפיס חדשים -ערכ

למועדי הבחינות נובמבר ,1965 ומרץ 1966
הנערכות מטעם משרד החינוך והתרבות
פרטים והרשמה 8—1בבקר 4—8בערב

דדן־ פ,־4411
מול בית הדך. .
חיפה דזד בלפור 5

שים, שהם קדושים מכל קדוש בצמרו*
מפא״י:
הוא הזכיר את השם המפורש —
העולם הזה — תחת לדבר על ״השבועון
המסדים״.
הוא טען כי העולם הזה הוא כוח
פוליטי בעל השפעה מכרעת במדינה —
תחת להתייחס אליו כאל עלון פורנוגראפי
חסר־חשיבות.
לכן קפץ אלמוגי ממקומו, בשוך התדהמה
הראשונה, ונזף בשולרר המיסכן קשות.
״איך אפשר להגיד דבר כזה!״ צעק בזעם•
״יש להצטער שנאמרו דברים כאלה
כאן!״
אולם הדברים הנוראים נאמרו — ושוב
אי־אפשר היה להחזירם לגרון אומרם.

שולרר לא היה היחיד שנזכר השבוע
בשער העולם הזה 1345 שהופיע ב־19
ביוני ,1963 למחרת התפטרותו של בן־
גוריון.
התנוססה עליו שאלה בת חמש מילים:
״בן־גוריון הלך — מתי ילך פרס?״
המאמר המרכזי של אותו גליון, בחתימת
אורי אבנרי, קבע:
האם תסתפק הצמרת בהליכת בו־גוריון?
האס תחמיץ את ה הזדמנו ת החד־פעמית
לטהר את המדינה גם מן הבן״
גוריוני ס הקטנים? האם תז מין לעצמת את
גנרלו של פנחס לבנן?
״אחרי !סטאליך באה הדה־סטאליניזציה.
אחרי בן־גנריון דרנשה ז ה־ בן־גנ ריוניז צי ת
— יסנדית, עיק בי ת, יסנדית.
ז הו
בט שרד־הבטחון?
י שלוט

מוקד בל ה שאלות. זו הי הבעייה ה בוער ת
ברגע זה. אולי הבעייה הבוערת היחידה.
ברגע זה מסתמנת בקרב חלק מך
הצמרת נטייה מ סוכנת לפ שרה — פ שרה
שכוונתה להשאיר את ש מעון פרס על כנו
כסגן־ שר־הבטחון.
״אני רוצה להזהיר בכל החומרה ב פני
עצת־אחיתופל ז ד
״ הד ה־ בן־גו ריודז צי ה כולה תאבד הרבה

מול הסנניון

ה עו ל ס הז ה 1447

מערכה, אס ש מעון פרס לא ילך.
״הוא יכול להיו ת שגריר בליבריה, או
סזכיר־חוץ של קיבוץ אלו מות, או מנהל־הטכס
של סשרד־החוץ.
״אבל אין מ קו מו במש רדי הבט חון לא
בתור שר. לא בתור סגן־שר
״ בן־גו ריון הלן. פרס חיי ב ללכת*.

עוד לפני שקרה הדבר הנורא בכנס
אביחיל, היה העולם הזה שם בפי כל
— בלחש.
כי כל הנוכחים דיברו על מאמר מסויים
שהופיע בשבועון המסדים באותו בוקר:
המאמר על מרים אשכול.
אחד הקוראים היותר נאמנים של השבועון
המסויים — דויד בן־גוריון —
לא נמנע מלצטט את המאמר (בלי הזכרת
המקור, כמובן) בראיון עתונאי שנתן באותו
יום. בשיחה עם כתבת ג׳רוסלם
פוסט, בה מתח ביקורת קטלנית על לוי
אשכול, הוסיף:
״נידמה לי שעלינו גם, לחפש את האשד,׳
.אני עצמי יודע מיקרה אחד, לפחות.״
הוא קרא עליו באותו בוקר.

* נ ו רוגנים דית־דור ד ^ גו דן ^ כן
* נומופרחיבז *7רב רב *ו־נ

ביו רנ ר

מט ב״ל לכן
לפני כעשר שנים, אם איני טועה, הציע
הסולם הזה שממשלת ישראל תקים ״מטכ״ל
ילבן״ ,שיטפל בענייני השלום כשם שמטכ״ל
החאקי מספל בענייני המלחמה.
לצערנו לא הגשימה הממשלה רעיון הגיוני
זה, ולכן היא נראית בפרשת בורגיבה
כפי שהיא נראית.
...בכל זאת קיים מטכ״ל לבן בישראל.
לאור סידרת־המאמרים המרתקת של אורי
אבנרי על ״חביב הנוראי״ ,ושפע הגילויים
על שיחותיו הסודיות, נראה לי כי העולס
הזה עצמו הפך למטכ״ל לבן כזה.
מי יודע, אולי יבוא היום וממשלת
ישראל תהפוך את המערכת למיניסטריון
ממלכתי, ותטיל עליכם את ביצוע רעיונותיכם?

אליהו
בך־גדליה,

רסתעץ־ון
א/ת עו א ר הבלעדיות:
רנמזסהו ברנוך הקיובגסה

קולנוע

תל־אביב

מציג השבוע

איני מפקפק בכוונותיו הטובות של מר
אבנרי ובכשרונו הדיפלומטי, אך לאן נגיע
אם כל אזרח פרטי יטייל לו בעולם, ייפגש
עם מנהיגים של מדינות אויבות, וינהל
מדיניוודחוץ פרטית משלו?
...האם לא קוראים לזה אנארכיה?

אכי שפירא,

הצגת בכורה ארצית

איאן הנו־ריי
ג ! ט 1711711

תל־אביב

אזרמתד פ 1ר ד 1ם

לא, קוראים לזה דמוקראטיה.

הקרכה עצמית
קראתי כי מסתנן מאנשי אל־פתח, שנתפס
לפני כמה חודשים ,
על־ידי משמר ישראלי,
עתיד לתת את
הדין בפני בית־דין
צבאי, הרשאי לגזור
לו דין מוזת.
לאומני, כיהודי המוכן להקריב את
חייו למען המולדת,
אני מתנדב לתלות
את איש אל־פתח,
ולנקום על־ידי כך
את דמו של אלי
כהן.

יעקב כהן,

ובהשתתפות: עליזה גור ועוד 15 מלכות־יופי אמיתיות.
מבצע מיוחד! הצעירות הדומות למשתתפות בסרט תשלחנה תמונותיהן בליווי פרטים אישיים
(שם, כתובת, גיל, משלח־יד) לפי הכתובת: חב׳ שבעה כוכבים בע״מ, רה׳ פינסקר
8ת ״ א. הזוכות תזכינה בפרסים דלהלן .1 :חופשה ובילוי סוף שבוע לזוג במלון הפאר של
ישראל ״גני יהודה״ .2 .כרטיס מינוי חינם לקולנוע אוריון לתקופה של חצי שנה .3 .כרטיסי
הזמנה ל־ 6סרטי ראנק המופצים באחע״י חב׳ שבעה כוכבים. התמונות תישלחנה
לאולפני חב׳ ראנק באנגליה ס 0 0ז\ץ£זל.? 11
סרט ״ראנק״ מופץ ע״י שבעה כוכבים.
בקרוב: פאר — חיפה; הבירה — ירושלים.

באר־שבע

אזרחים ישראלים רבים תובעים לנקום
את דמו של אלי כהן, ואזרחים אחרים הקימו
מחתרת אנסי־ערבית, כדי ללחום למען
(המשך ב ע מו ד

ה עול ס הז ה 1447

נ מ 01 הואשונה בחוכדות הח1דנוו

חדרה

תלייתו של אלי כהן עברה כבר את כל
שיאי הברבריות ור,חוצפה ד,סוריים, שהיו
ידועים לנו עד כה.
עד מתי נסבול ונשתוק, לנוכח הכרזות
ההשמדה של אמין אל־חאפז, למראה מרגליו
וחבלניו המוחדרים אלינו, ואל מול פגזיו
המתעופפים אל עבר ישובינו?
עלינו לגזור דין מוות על המרגלים הסורים
שבידינו, וכך ננקום את דמו של
אלי כהן.

מורים סמדג׳ה,

״אוריון׳,

מכתבים
(המשך מעמוד )3

פיטורי פועלי הבניין הערביים בטבריה. כך
נכתב בעתונים.
אני אינני מבינה איך, כתגובה לתליית
אלי כהן, יש אנשים המעוניינים להחדיר
לחיינו את מינהגי נקמת־הדם, הנהוגים עדיין
בארצות־ערב. ובכלל, מה אשמתם של פועלי
הבנין בטבריה על מעשי דמשק?

תל־אביב

סירובם של הסורים להחזיר את גופתו
המעונה של אלי כהן ז״ל מוכיח מה גדול
פחדם, שמא יתגלו
כל מעשי העינויים
אשר קדמו להוצאתו
להורג.
ההוצאה להורג בפומבי,
בכיכר מרכזית
ולעיני אלפי צופים,
מזכירה את
שלטון הרומאים.

אברהם פרידה,
רמלה

פירסום תמונתו של
אלי כהן וידידה ערבית
בביירות (העולם
זה ) 1445 הוא מעשה של חוסר טעם.
אינני יודע עם ידידות זו היתד, כנה, או
שהיתר, תוצאה של מילוי תפקיד, אך דבר
אחד אני יודע: בני משפחתו יושבים שבעה,
ותמונה כזו עלולה לפגוע בהם קשות.
השאירו את הסממנים הזולים של הפרשה
לסרט, שבוודאי יופק אי־פעם, בשם ״המרגל
מדמשק״.

-.ר כ שו מ ק צו עמש תל ם

בנימין פיק, פתח־תקווה
הת מונה מראה את אלי כהן בע ת מילוי
תפקידו — שכלל מי שחק של ״אי ש חב ר ה״,
המספק חיים מתוקים ל שליטי דמשק. לכן
לא היה בפירסום ה ת מונ ה כל טעם רע,
וממילא לא יכולה היתה לפגוע ברג שו ת
איש.

בתיחת הקורס
1.7.65
קבלת לקוחות בסלון בית-הספר לספרות ״דיאגד.״
יום־יום, בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א ,,ג׳ ,ה׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

ת׳א,דיינם(1ככר דיזנג1ף)טל 226066 .

שוב ושוב, בכל פעם שמתרגשת היסטריה
אנטי־ערבית בארץ, בולטת עמדתכם השקולה
והמפוכחת.
כתבת העורך ״ז״ל, לא הי״ד״ (העולם
הזה )1446 היתד, דוגמה לכך.
אין זה מיותר להזכיר, כי בתקופה של
היסטריה לאומנית, כל עמדה מפוכחת היא
באורח אוטומטי גם גילוי של אומץ לב.
הייתם העתון היחיד במדינה שהסיק לקח
אחד ממותו הטראגי של אלי כהן ז״ל:
״התשובה למוות אינה מוזת, אלא חיים.״
ולקח הפרשה צריך להתבטא במאבק נועז
יותר ואמיץ יותר למען השלום.

חיים גאוני,

א בו ג סי ר -י או די גאים לחצי*

?;דר״ א

מזן הד^אומסה 1 קסץ *1ו>0^ 1ק0/^ 001)1411 ?7001)1114 *10

פעמים רבות עוררו בי מאמריו של אורי
אבנרי חימה. הם
פשוט הצליחו להוציא
אותי מן הכלים.
אבל
הפעם, בגלל
מאמרו על אלי כהן
ז״ל, אני מוכנה להעניק
לו נשיקה.
נ שיקה מ עו מ ק הלב,

2הופעות בלבד כתל־אביב ״היבל התרבות״
מוצ״ש 12.6ב־9.30

יום ב׳ 14.6ב־8.30

יום ד׳ 16.6ב־9.30

יום א׳ 13.6ב־9.00

גובמן

׳אומה׳
חיפה ״ארמון״

פתח תקוה ״אורון״
במשרדים ת״א:
שרותרון וביתר
המשרדים.

יום ג׳ 15.6ב־9.00

ליאורה גובמן,

ניקוי השטח
לאחר שראיתי את הסרט המצויין
התגלה לי אספקט חדש להסברת התנהגותו
המוזרה של דויד בן־גוריון בחודשים האחרונים.

בקט, שהזמין למעשר, את רציחתו
בידי המלך הנרי השני, כדי להבטיח בדרך
זו את האינטרסים החיוניים של הכנסיה
לטוזח ארוך, כך בן־גוריון, הפועל לכאורה
כנגד האינטרסים של הנצחת דמותו, עושה
כדי להבטיח את האינטרסים ארוכי־הטווח
של ישראל.
הגורל הטיל על בן־גוריון את התפקיד
כפוי־הטזבה לנצח את הערבים, ובכך פסל
אותו להיות עושה השלום. לכן, בחוש היסטורי
מפותח, הוא יודע שככל שישמיץ את
אשכול ויסתייג ממנו, כך תגדל סמכותו של
זה בעיני כל שוחרי־השלום בארץ ובעולם,
כאדם הראוי והמוסמך לעשות את השלום
ולשמור עליו.
הזקן מבזה את עצמו, ומסכן את דמותו
ההיסטורית, אך הוא גורר אחריו את האל־

בקט,

עבור כל מילה ומילה,
שהצליחה לבטא
את הרגשותי, נוכח
ההילולה המפלצתית
בכל העתונים.
תל־אביב

י • יום ה׳ 17.6ב־9.30—6.45
מוצ״ש 19.6ב־8.45
ירושלים: כהנא.
חיפה :
גינצבורג־יובל ,״עינוג״

חדרה

מנסים ההרפתקניים והמסוכנים שבסביבתו
אלי קבר פוליטי, כדי לנקות את השטח
ולהכינו לשלום.
לכן הבו גודל לבן־גוריון!

משה גנדלר,

תל-אביב

בהעולם הזה ( )1445 נכתב כי דויד בן־
גוריון מתקרב לגיל ,79 וזה מכבר ברור
לכל בר־דעת כי שיזזי־משקלו הנפשי מעורער.
הרשוני
נא לחלוק על דעה זו. כי האיש
בן־גוריון מקיים אורח־חיים טבעי, מבצע
בהתמדה את תרגיליו הגופניים, ואינו מחמיץ
אף ליום אחד את צעדותיו.
שיווי־משקלו הנפשי ומצבו הבריאותי איתנים
לאין ערוך יותר מאשר אלה של כל
אותם צעירים בני שבעים ומטה.

שמעון סופר,
בין אלדד לאלדד

הרצליה

טוב עשיתם שפירסמתם את חילוף הגלויות
שביני לבין הד״ר ישראל אלדד, אולם
עלי לציין שבצירוף לגלויה שיגרתי אליו
גם מכתב, שבו הבהרתי מדוע דעותיו הן
שובינסטיות טהורות, ומדוע אין הבדל בין
דעותיו לדעות אבות הפאשיזם.
אני מציין זאת בכדי שלא יתקבל הרושם
כי, במקום בוויכוח רעיוני, אני עוסק בהדבקת
תוזי־גנאי ובהטחת עלבונות, דבר
שקל לעשותו, אך הוא מתנקם יותר בפוגע
מאשר בנפגע.

יעקב אלדד,

בהעולם

תל-אביב

הזה 1445 פירסמתם מכתב
תשובה למר אלדר,
וייחסתם מכתב זה

להודיעכם הנני
שמעודי לא כתבתי
מכתב זה, ולא שכמותו.

ישראל
אלדד,
חשלום של בגין
ירו שלים

גוש חירות־ליברא־לים
הוא האלטרנטיאלדד

היחידה לשלטון
מפא״י. הוכחה לכך
מצוייר, גם בקלפי הנסיונית של העולם הזה.
השלטון במדינת־ישראל יינתן למנהיג
חרות, מנחם בגין, על אפס וחמתם של
עורכי העולם הזה, והוא אשר יביא שלום
בין ישראל לשכנותיה. לא על־ידי התרפסות
בפני הערבים, כמו שנוהג השבועון המסו־יים,
אלא על־ידי חיזוק כוחנו.

שלמה כן־יוסף,
עידוד לפרס

רא שון־לציון

העולם הזה 1446 פירסם בשערו את
תמונת שמעון פרם, סגן שר־הבטחון, תוך
כדי ביטול גמור. אך לפי דעתי, ודעת
רבים וטובים מכל
המפלגות, יש להצטער
על התפטרותו.
ניתן לומר כי מיום
הקמת המדינה
הוכיח פרס את
עצמו כמנהיג, מוכשר
וכאדם שהצליח
בתפקידו. הוא הצליח
מדי שנה בשנה !
להיפטר מהנשק הישן
ולהחליפו בנשק
חדיש ועדכני.
הכרתיו בעבודתו
בניו־יורק, כמנהל ו־בא־כוח
משרד־הבטחון, בשנים הראשונות
לקיום המדינה, ולדאבוני אין למצוא לו
ממלא־מקום.
אני מקווה שתפסיקו את ההתקפות עליו,
ותתנו לו את העידוד הראוי.

טעות לעולם צודקת
כשרון גדול בנגינה בכיור (הארץ).
אביבה פדכיץ, חיפה
למרות רצונם העז, לא יכלו בלשי המשטרה
לקשור איש מן העצורים בשד הנועז
(העולם הזה).

כני גולדמן,

תל-אביב

מקבלי דואר דוקטור למדעים טכניים
ורשימת מקבלי הדואר ״אינג׳ינר״ (דבר).

יהודה קליינר,

תל-אביב

זבות קדימה כמדור זה תינתן
למפתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
ה עול ם הז ה 1447

בעולם
חיאט־נאם
ח ח!־ ח מ* 1־ ה אוו־ד
מעולם לא ראה העולם מלחמה כזאת. היא
התנהלה כולה בשני מישורים נפרדים, ללא
קשר בין זה לזה.
על הקרקע ניצחו הוויאט־קונג. הם לא
הותירו לממשלת־סייגון אלא את הערים הגדולות,
דרכי־התחבורה העיקריות ובסיסים
מבוצרים היטב. הם מאיימים עתה גם על
אלה. לפי הערכות־מודיעין אמריקאיות, עומדים
אנשי הוויאט־קונג לחדור לערים, לכבשן
בשיטות של אצ״ל ולח״י.
באוויר מנצחים האמריקאים — ללא כל
התנגדות. הם טסים יום־יום צפונה, מפציצים
באין מפריע בסיסים, גשרים, בתי־חרו־שת
וריכוזי־אוכלוסיה שבסביבתם.
מלחמה מוזרה זו יכלה להימשך משתי
סיבות:
•< הצפון היה מוכן לספוג את המהלומות
מן האוויר, כדי לאפשר את נצחון הקומוניסטים
בדרום על הקרקע•
#האמריקאים נזהרו שלא להתקיף את
בירת הצפון, האנוי, מחשש פן יכריח הדבר
את ברית־המועצות להתערב באופן פעיל,
הגשם פא. אך ברור היה מראש כי שלב
זה לא יוכל להימשך בלי סוף. הסוף נקבע
לו על־ידי הטבע.
בעוד ימים מעטים עומדת להתחיל תקופת
המונסון *.זוהי עונה של גשמים כבדים,
המכסה את הקרקע בעננים נמוכים.
היא תשים קץ להפצצות האמריקאיות.
כתוספת של עזרה למונסונים, החלו הסובייטים
להקים בסיסים של טילים אנטי־מטוסיים
בסביבת האנוי. כאשר יפעלו אלה,
לא יוכלו עוד המטוסים האמריקאיים להסתובב
בשמי הצפון באין מפריע. הדבר יהיה
מסוכן.
לקראת שלב זה מתכוננים אנשי הוויאם־
קונג בדרום.
לקראת קוריאה י לפי הערכה אמריקאית,
הועברו לאחרונה דרומה יחידות גדולות
של צבא הצפון — לפחות דיביזיה
שלמה אחת, וכמה גדודים של דיביזיה אחרת.
יתכן שדיביזיה שלמה שניה של צבא־הצפון
תזוז דרומה.
אותה שעה הוחלף הציוד שבידי לוחמי
ויאט־קונג להתקפה־רבתי. האמריקאים חו־נשק
אמריקאי שנלכד. לנשק זה חסרו חלפים
ותחמושת. עתה צוידו כמעט כל אנשי
הוויאט־קונג בנשק סיני אחיד.
ברגע שיתחיל המונסון, יעבור צבא ה־וויאט־קונג
להתקפה־רבתי. האמריקאים חוששים
שצבא ממשלת סייגון לא יהיה מסוגל
לספוג את המכה. על כן הם תובעים להחיש
למדינה חטיבות נוספות של צבא ארצות־הברית,
כדי להחזיק לפחות כמה בסיסי-
מפתח מרכזיים.
תביעה זו נענתה, והעברת הצבא כבר
החלה. אך ספק אם די בכך.
כי בסופו של דבר לא יהיה לאמריקאים
מנוס מן הברירה: להסתלק מוויאט־נאם, או
לשלוח אליה מאות אלפי חיילים, כפי שעשתה
בשעתו בקוריאה.

סאך ד 1מיען
האמריקאי ה מ כו ע ר
מלחמת־האחים נמשכה.
לא זו שבין חסידי שתי הממשלות ה־דומיניקאיות
היריבות, ששמרו על ההפוגה,
אלא זו שבין שתי זרועות ממשלת וושינגטון.
הממשלה הגלויה, בהנהגת הנשיא ג׳ונ־סון,
נאבקה בממשלה הנסתרת, בהנהגת
הסי־איי־אי. המוסד־המרכזי־לביון של ארצות־הברית.
מלחמה
זו הגיע, מפעם לפעם, לשיאים
מגוחכים. כך שלח השבוע הנשיא ג׳ונסון
לסאן־דומינגו כמה סוכנים של האף־ביי איי,
המישטרה הפוליטית החשאית (המקבילה ל־שרות־הבטחון־הכללי
בישראל) כדי לחקור
שם את אמיתות הדיווח של המוסד המרכזי
לביון. אולם ראש המוסד לביון הוא גם הממונה
על שרותי־הבטחון, ובתפקידו זה
הוא ממונה על האף־בי־איי.
המורדים דם חוקיים. במישור גבוה
יותר התרכזה המלחמה סביב דמותו של ה־
(המשך ב ע מו ד )6
* מונ סון (ערבית); ה שינוי החצי־ שנתי
בכיוון הרוח באזור האוקיינוס ההודי. המונסון
הקיצי נו שב מן הים אל היבשה, מביא
ע מו גשם שוטף.

ה עו ל ם הז ה 447ו

עם צמר
גברים מעדיפים איכות, נ שים מבכרות בדי
אופנה. גברים ונשים ימצאו מבוק שם בבדי
ולגת דיאולן עם צמר. בדי פולגת דיאולן ע ם
צמר הדורים נוחים וקלים לקיפול.
מ ב חר גווני ם ו דוג מ או ת רב לבגדי גברי ם נ שי ם וילדים.

פרסום מלניק

בעולם
(המשך מעמוד )5

פי לסר כי דהמלך

קופסתמכסובב תו צרת דו ב ק בע׳־מ

גנרל אימברט באררה, ראש הכת הצבאית
הימנית.
משרד־החוץ האמריקאי ביקש לסלק את
אימברט השנוא מן השלטון, להקים ממשלת
קואליציה שתתקבל על דעת נאמני־החוקה.
היו לכך כמה סיבות. קודם כל, התמיכה
באימברט קוממה את כל חלקי העם הדומי־ניקאי
נגד ארצות־הברית. היא עוררה גלים
של שינאה חסרת־תקדים בכל רחבי אמריקה
הלאטינית. היא יצרה תמיהה גוברת והולכת
בארצות־הברית עצמה.
כי לא יכול היה להיות ספק ש״המורדים״
בסאן־דומינגו הם הממשלה החוקית. סמכותם
נובעת מן הפרלמנט הנבחר ומן הנשיא־לשעבר
הואן בוש, שהוא הנשיא היחיד בכל
ההיסטוריה של הקהיליה הדומיניקאית שנבחר
אי־פעם בבחירות חופשיות.
ארצות־הברית דוגלת בדמוקראטיה. זוהי
טענתה העיקרית במלחמתה העולמית בקומוניזם.
אך בסאן־דומינגו היא יצאה בגלוי ולעיני
כל נגד הדמוקראטיה, למען דיקטטורה
ימנית־קיצונית. מעשה זה היה שווה הון לקומוניסטים,
הביא נזק שלא־ייערך לעמדת
ארצות־הברית בעולם.
מלחמת המוסד. אילו הושלם המיבצע
תוך יום־יומיים, היה העולם עומד בפני עובדה
מוגמרת, והעניין היה נשכח. אך ״המורדים״
לחמו, והעולם כולו התעורר.
לכן שלח הנשיא ג׳ונסון צוות של יועציו
לסאן־דומינגו. אלה חיפשו מועמד לראשות
ממשלה קואליציונית, מצאוהו בדמות אג־טוניו
גוזמן, מי שהיה שר־חקלאות בממשלת
חואן בוש. ראש ממשלת נאמני־החוקה, הגנרל
קאמאניו, הסכים לפשרה.
אז קרו שני דברים:
•> הגנרל אימברט הודיע שלא יסכים
לממשלה של גוזמן. מכיוון שאימברט נבחר
ונתמנה על־ידי המוסד־המרכזי־לביון, ואינו
יכול להתקיים אף יום אחד בלעדיו, נתקבל
הדבר כחבלה מתוכננת של המוסד בהחלטת
הנשיא ג׳ונטון.
בוושינגטון נתפרסמו ידיעות על מעילה
עצומה, שבוצעה בבנק החקלאות הדו־מיניקאי,
בימי כהונתו של גוזמן. ברור היה
כי חומר זה — שנתגלה לאחר־מכן כ־מזוייף
— יכול היה לבוא רק מתיקי ה־מוסד־המרכזי־לביון.
שני
המעשים הספיקו כדי להאריך את הקיפאון,
לדחות פיתרון שינחיל ניצחון לכוחות
הדמוקראטיים המתונים.
ה,׳בום״ כגמר. יתכן שהמוסד היה מנצח
בתחבולותיו, לולא קם לו יריב חשוב:
העתונות החופשית של ארצות־הברית.
בימים הראשונים של המשבר ענתה ה־עתונות
האמריקאית כולה ״בום״ אחרי ה־
״בום״ הגדול של ג׳ונסון. אך מאז עברו
ימים רבים, הכתבים הגיעו לסאן־דומינגו,
ודו״חותיהם הגיעו הביתה.
כתב־החוץ האמריקאי הוא, לפעמים, טיפש•
לא פעם הוא משרת את השלטון. אך
הוא חונך על ברכי מסורת, התובעת ממנו
לגלות את האמת.
כמה כתבים אמריקאיים חשובים בסאן-
דומינגו פעלו על־פי מסורת זו, וכתבותיהם
חוללו שינוי עמוק בארצות־הברית. הם הוכיחו
כי לנשיא ג׳ונסון סופקו דו״חות כוזבים.
הם הוכיחו כי לא היתד, כל אמת בידיעות
כאילו השתלטו קומוניסטים על מחנה
״המורדים״ .הם הוכיחו כי הדייסה כולד,
בושלה על־ידי השגריר האמריקאי המקומי,
תוך רמז כי האיש הוא סוכן המוסד לביון.
הימין מתקיף. כל זה שיכנע את ג׳ונ־סון
שעליו לצאת מן הבוץ. אך הוא לא ידע
כיצד• ובינתיים פשטו המהומות באמריקה
הלאטינית.
בניגוד לרושם הראשון, לא היו אלה הקומוניסטים
שגרמו למשברים אלה. בכל
מקום היתד, היוזמה בידי שליטים ימניים
קיצוניים, הפועלים בחסות המוסד לביון.
•9בכראזיל פעלו הגנרלים נגד הדיקטטור
הימני־קיצוני שמונה על־ידם. הם האשימוהו
בכך שאינו די ימני ודי קיצוני.
>• בבוליכיה פתחה הדיקטטורה הצבאית
הימנית באש על כורים, ששבתו בעקבות
מאסר וגירוש מנהיגיהם. כמאה כורים
נהרגו.
יתכן כי מעשים אלה באו כדי לדכא את
גלי הזעם האנטי־אמריקאי המציפים כעת
את אמריקה הלאטינית, ולקדם פני מהפכות
אפשריות• אך יתכן גם כי המוסד המרכזי
חושש שמא יקצץ הנשיא ג׳ונסון בקרוב את
כנפיו, והחליט לנצל את הזמן שנותר כדי
לבצר את המישטרים שהוקמו על־ידו.
ה עול ם הז ה 1447

^ מחרת ההתפוצצויות ברמת ה/כובש,
למראה בתי־המגורים הנקובים,
שאלתי את עצמי שאלה נוקבת:

״ובבן, מה היית אתה עושה עכשיו,
אילו היית ראש ממשלת ישראל?״
המצב
המדיני במרחב עדין מאין כמוהו.
דברי בורגיבה מוסיפים לכרסם את שורשי
השיגרה המלחמתית. רוב מדינות־ערב התייצבו׳
למעשה, להגנת בורגיבה, ומנעו את
גירושו מן הליגה הערבית.
ירדן, עם כל הכרזותיה הרמות, נמנית
עם המדינות המתונות. על אדמתה, ובהסכמת
מלכה, השמיע בורגיבה לראשונה
את הכרזת־השלום שלו.

כקיצור: חימום מכוון של ה גבול,
במצב זה, הריהו מעשה-
טירוף.

בימים ההם, נקעה נפשנו מן ההיסטריה
ד,מפוברקת של משרדי ד,בטחון והחוץ,
מציחצוח החרבות המילוליות, מן הסלאנג
הבטחוניסטי הפרימיטיבי.

השבוע לא היה זכר לכל אלה בהודעות
הרישמיות והרשמיות־למחצה, בדברי ה־רמטכ״ל,
הקצינים והפקידים.
את מקומו של הסגנון הבטחוניסטי הקלוקל,
הלקוח מספרות הרומאנים הזעירים
ואופנת הסטאלאגים, תפס סגנון צבאי ענייני,
יבש, מכובד ומאופק.
כך לדבר.

-ורק בק

בכיוון לירדן, כדי להסוות את ההכנות
נגד מצריים.
טענת ה״תגמול״ באותן פעולות לא היתד,
אלא הסוואה. כי הפעולות בוצעו מראש
בצורה שתיצור את הפרובוקציה המיר־בית,
ותביא להגברת מעשיו של האוייב
וד,חרפתן, עד לפעולות הפידאיון.
רק כך אפשר להסביר את שחיטת הנשים
והילדים בפעולת־קיביא בסוף .1953
רק כך אפשר להסביר את הטבח ההמוני
שנערך בחיילים מצריים ישנים בפעולת־עזה
הגדולה, בפברואר ,1955 שבאה כ״תג־מול״
על מעשה־חבלה זעיר, וששינתה
את ההיסטוריה של המרחב.

-יאה לחייל

השבוע, לעומת זאת, נעשה הבל
בדי למנוע בל פרובוקציה מיותרת.

במקום הזילזול המשתחץ בחיי אדם,
בא סגנון השם את הדגש על המאמץ

אין הערבים מסוגלים לחסל את ישראל בכוח
הנשק. מאחר שכך הדבר, מוטב לחשוב
על אפשרות לפתרון הבעייה בדרכי שלום.
ואילו כוחות־ד,מלחמה טוענים לעומתו: המלחמה
בישראל אינה רק הכרחית, אלא גם
אפשרית. אם לא היום, אז מחר. ואם לא
בהתמודדות גלוייה בשדה, אז במאבק של
פידאיון.

יש להפריד טענה זו -לא רק
לטובת הבטחון השוטף של המדינה,
אלא גם לחיזוק טועני-השלום.

ולס לא נצא כדי חובתנו אם נפסיק
\ £א ת הניתוח במקום זה, ונסתפק בציון
הפעולה לשבח.

מצווים אנחנו למהר ולהוסיף על
כך אזהרה חמורה. אזהרה בפולה.

לעומת זאת, אתה אחראי לבטחון המדינה.
אינך יכול להניח למישהו לסכן
את חיי אזרחיה בביתם, חייב אתה להבטיח
את בטחון התנועה בכבישים, ביום ובלילה.
אינך
יכול לעבור בשתיקה על מעשי
חבלה, רצח ונסיון־לרצח.
בשעה שמנהיגי־ערב שוכנעו כי לא תיתכן
הטיית־זדון של מימי הירדן, אינך
יכול להניח להם להאמין כי אפשר להמיחז
במלחמת־גרילה זולה.

ראשית כל: פעולה מסוג זה אינה פותרת
שום בעייה.

זהו טיפול בסימפטום. טיפול זה
יבול להיות נחוץ מאד. אך אין בו
מרפא למחלה עצמה.
קיום ד,בטחון השוטף, והפרכת תקוותיהם
של שוחרי־ד,מלחמה שמעבר לגבול, אין
בהם כדי לקדם את השלום, להבטיח את
ד,בטחון לטווח ארוך, ולעזור לנצחון שוח־רי־השלום
במרחב.

בקיצור: אינך יבול שלא להגיב
בצורה חד־משמעית.

פעולה צבאית יבולה לשרת מדיניות.
אך אין היא תחליף למדיניות.

לבן
תהיה זאת צביעות מצירי
אם אבוא לפסול את הפעולה שבוצעה
השבוע על-ידי צה״ד כפקודת
לוי אשכול.

יכולה היא למנוע הרעה מיידית של המצב.
אך אין היא יכולה לשפרו.
כאשר ראש־ר,ממשלה מבטל בכנסת את
דברי בורגיבה בכל־מכל, כאשר הוא שולל
במחי־יד כל תקווה של הפליטים, כאשר הוא
דורך במקום בנוקשות עקרה — הרי הוא
משרת את מחרחרי־ד,מלחמה. הוא דוחף את
הפליטים לזרועות אל־פתח. הוא מכשיר את
המצב לפעולות־חבלה — אותן פעולות אשר
מיבצעי־השבוע נועדו לבלמן.

שקלתי בלבי שתי מסקנות סותרות אלד״
החלטתי שאילו היתד, האחריות רובצת
עלי, הייתי מפעיל את צה״ל בפעולת-
אזהרה מדודה, מינימאלית ומאופקת.

ף א יהא חלקי עם ד,עולזים והצוה־
/לים — אותם הישנים שינת־ישרים
במיטותיהם הנוחות, וד,מתמוגגים מנחת
בקראם על סכנה ומוות ודם.

פעולה צבאית -בל פעולה צבאית
-היא בבחינת רעה. במיק־רה
הטוב ביותר היא הרע במיעוטו.
שולחים
אנשים לסכנת־מוות כדי
רגשות ויצרים. אין שופכים דם
אחים ושל יריבים — כדי למצוא
לתחושות האדבדהקומון ששרדו
אין לספק
— של פורקן בלבנו.
לכן, גם בבואנו לבחון את הפעולה שבוצעה,
בצורה שבוצעה — הבה ונתרחק
מסגנון הצהרונים, מן הלהט המזוייף של
פטריוטים־בגרוש, מן הנחיתות התוקפנית
של צועקי־הידד מקצועיים.
אלה חזרו, בהתלהבות של כסיל החוזר
לכור־מחצבתו, אל סגנון־הזבנג של תקופת
דיין, אל הבטחוניזם השחצני של ימי
.1954/56
הם רואים בפעולת קלקיליה ב׳ המשך
לפעולת קלקיליה א׳ ,ובפעולת ג׳נין המשך
לפעולת קיביא.

אני מאמין -ומקווה -בי אין
זה כך.

ך• מלחמה במו כשלום, בפעולה
^ כמו במחדל, הצלילים הם העושים
את המוסיקה.

מבחינה זו יש הבדל תהומי כין
ימי הרמטב״ל דיין לבין ימי ה
רמטב״ל רכין.

הצמן בים זזווריגז נז\ גזפנהרה: אוהרה כפורה
לחסוך בחיי־אדם, לא רק שלנו אלא גם
של היריב.
צבא והומאניזם הם דבר והיפוכו .״הו־מאניזם
צבאי״ הוא בבחינת פאראדוכם.
אך הדבר הושג, לעיתים, בימי הפלמ״ח.
ומשהו מזה התנגן בסגנון השבוע.

פעם דיברנו על ״טוהר הנשק
העברי״ .השבוע אפשר היה להיזכר
בבד ללא בושה.

ך* הגדל כין הצלילים כרוך ומות!
ן נה בהבדל בין הלחנים. לא רק בנוסח
הדברים נבדלה פעולת השבוע מפעולות
דיין, אלא גם במהות הפעולה
עצמה.

לא לחינם הקפיד חרמטכ״ל להדגיש
בי לא היתה זאת ״פעולת
תגמול״ ,אלא ״פעולת אזהרה״.
כי המושג ״פעולת תגמול״ הושחת ו־טומא
בימי הבטחוניזם המשתולל, מליל
הזוועות של קיביא ועד פרוץ מלחמת־סיני.

מאד לעמוד על ההבדל בין ד,״אזהרה״
של אשכול־רבין לבין ד,״תגמול״ של בן־
גוריון־דיין.

פעולות ה״תגמול״ של דיין לא
נועדו להרגיע את הגבול.
הן באו לחמם את הגבול, בכוונה תחילה,
כהכנה למיבצע־סיני. הן נועדו ליצור
״מתח בטחוני״ .בחלקן נועדו ליצור הטעייה

נמנעה עד כמה שאפשר שפיכת־דמים —
כי דם זועק לדם, בייחוד במרחב בו קיים
עדיין הרעיון הפסול של גאולת־דם.
נמנעה, עד כמה שאפשר, הפגיעה בכבוד
היריב, השפלתו והעלבתו.
על־ידי השימוש בכוח מינימלי, ועל־ידי
הצמדת הפעולה לגיזרות בהן חצו חבלני
אל־פתח את הגבול, נאמר לממשלת הירדן
בצורה מאופקת אך/ברורה:

את אשר הורסת איוולתו של המדינאי,
לא יתקן החייל השופר
את דמו.

אנו רוצים כשקט על הגבול.
מוטב גם לבם לרצות זאת, ולפעול
בהתאם לכך.
הנסיון בעבר הוכיח בעליל כי ירדן
יכולה למנוע מעבר של חבלנים זעירים
— אם היא רוצה בכך מאד.

סבנה השנייה קרובה עוד יותר. כל
1 1מי שעקב השבוע אחרי התשפוכת ה־עתונאית,
למחרת מיבצע צד,״ל, יכול היה
לעמוד על כך.

זוהי סכנת ה־ ,£50213:1011 סכנת
התגביר האוטומאטי.
כל פעולה צבאית נוטה לגרור אחריה
פעולות צבאיות נוספות, בממדים גוברים
והולכים. היא משלהבת יצרים, טובעת דפוסים
נפשיים, מעניקה מישקל־יתר לשוחרי־המלחמה
ולכוחות־ד,תוקפנות•

סבנה זו גדולה
תות של משבר
המשכר המדיני׳
עתה את מפלגתו
שלה.

שכעתיים כעי־פנימי
-כגון
החמור הפוקד
של ראש-המנד

** א כמיקרה׳ באד, פרשת אל־פתח
/בשיא המאבק בין כוחות־ד,מלחמה בעולם
הערבי, המייוצגים על־ידי ממשלת
דמשק ואחמד שוקיירי, לבין כוחות־השלום,
המייוצגים על־ידי אל־חביב בורגיבה בגלוי,
ועל־ידי רבים אחרים בסתר.
חייבים אנחנו לשאול את עצמנו: האם
לא תביא הפעולה הצבאית — כל פעולה
צבאית — להגברת כוחות־המלחמה?
האם לא תסתום את פיו של בורגיבהי

עתונים חשובים בעולם כבר טענו השבוע
שהפעולה בוצעה כחלק מן המאבק בבן־
גוריון, ולאו דווקא כחלק מן המאבק באנשי
אל־פתח.
אני מקווה שלוי אשכול מבין סכנה זו.
אני מקווה שיעמוד עליה, ויעמוד בפניה.

כל דרך־הטיעון של נשיא תוניסיה, באוזני
אחיו הערביים, מתחילה בנקודת־מוצא זו:

זוהי תקווה. תפקידם של בוהות־השלום
כמדינה הוא לדאוג לכך
שתקווה זו תתגשם.

דומני שלא.

מ אוו

אי די ־

אבנ די

במדינה
• חלק מתפקידיו של שמעון פרס במשרד הבטדוון יוטל
על אבא אבן. לוי א שכול הגיע למסקנה, כי כמה מן המגעים הייצוגיים
של פרס בזזו״ל לא יוכל להטיל על יועצו צבי דינ שטיין — בעיקר מטעמי
טכס.

לכן

יי מסרו

תפקידים

מ סוג

לסגן

ראש

הממ שלה,

י סמו ך

א שר

בעניינים מע שיים על דינ שטיין.
• תה״ל עומד כפני בשלון, בדרג הממשלתי. אחת ה תוכניו ת
החביבות ביו תר של מו מ חי המים של תה׳׳ל, מאז הסתיימה עבודת המוביל
הארצי, היא תוכני ת שמטרתה המוצהרת למהול את מי ה מוביל המלוחים
בעזרת מיפעל מיוחד. התנגדו ת רא שונה למיפעל ז ה הביע השר ה מנו ח י שראל
בר־יהודה, ו בע קבו ת המלצותיה של ועדת מו מ חים הגיע עתה גם שר האוצר
פינחס ספיר למסקנה, כי תוכני ת זו עלולה לסבך את המדינה בהרפתקה
כספית והידראולית חדשה.

התקציב שביק שו ראשי תח׳׳ל 60 :מי ליון ל׳׳י. שרת

החוץ מתנגדת לביצוע ה תוכני ת, מתוך ני מוקים מדיניים__ .
• אופנת המערבים תפסח על האג!* הדתי. למרות הפעילו ת
הערה שהתנהלה לאחרונה בין שלוש ה מפלגו ת הדתיות, בדבר הקמת חזי ת ד תי ת
מאוחדת לקראת הב חירות לכנסת, אין סיכוי שהדבר יתגשם. הגורם העיקרי
לכך: ח שש המפד׳׳ל, כי אחרי הב חירות י מנ עו אנשי אגודת־י שראל את הצטרפות
הדתיים לקואליציה

הממ שלתית.

לעו מת זא ת

כבר

הוסכם למע שה על

כינון

מערד זו ט א, בין אגודת־י שראל לבין פועלי אגודת־ישראל. ההסכם נ שמר לעת
עתה בסוד, אבל הוא ח תו ם ברא שי־תיבות.

• בבחירות להסתדרות לא תופיע הפעם רשימה דתית
עצמאית. סיעת העובד הדתי — שאינה ק שורה ל מפלגות הדתיות — תצטרף
למערך הזוגי של מפא״י ואחדות־העבודה.

#משה נסים, ח״ב צ״ב לשעבר, וכנו של הרב הראשי
הספרדי, עשוי להופיע כמועמד לכנסת, ברשימת מפא״י.

העם
ועתה: להפ סי ק!
מלאך השלום ומולך המלחמה נאבקו
השבוע — ולמראית־עין ניצחו שניהם.
לקראת שלום. השלום ניצח בוועדת
קאהיר.
אמנם — ראשי מדינות ערב, שהתכנסו
בבירת מצריים, לא חסכו בהכרזות מלחמה.
הם דיברו על שיחרור פלסטין, וכיוצא
בזר״ אך למעשה החליטו על ההיפך.
הם סירבו לגנות בחריפות את אל־חביב
בורגיבה, דחו בבוז את ההצעה לגרשו
מן הליגה הערבית.
הם הכריחו את אחמד שוקיירי להתפטר,
ויתכן שיצליחו למנוע בעדו מלחזור בו
מן ההתפטרות. הם הבינו כי סוריה משתמשת
בעניין פלסטין כדי לסבך את מצריים,
וכי מצריים משתמשת בעניין פלסטין
כתירוץ לשאיפתה להשתלט על ירדן ולבנון
על־ידי הצבת חייליה בשטחן (ראה
עמודים .) 11— 10

כל ההצעות נידחו. לולא אירעו מאורעות
אחרים במרחב, היה מאזן השבוע מראה
התקדמות קטנה — אך חשובה — לקראת
השלום.
נשיא מצריים עצמו יצא בהודעה סנסציונית,
בה ביטל בפירוש כל אפשרות של מלחמה
בשנים הקרובות, הכריז על ביטול הד,סייד״
בהודעה סנסציונית לא פחות יצא מנהיג

להינשא לבחיר ליבה, כי הוא היה כהן.
השניים חיפשו מוצא, פנו אל עורך־/הדין
יוסף בן־מנשה, שהתמחה בטיפול בנושאים
מסוג זה.
בן־מנשה יעץ להם להתחתן בקפריסין,
אולם השניים לא יכלו לממן את הנסיעה
לאי־השכן. לעורך׳הדין המנוסה לא נותרה
ברירה. הוא נאלץ לממש רעיון שניקר
במוחו מזה זמן רב. הוא פנה למשרד
הפנים, השיג אישור כי היא גרושה והוא
רווק. הוא שלח את האישורים למכסיקו,
בצרוף בקשה לנישואין באמצעות נציגים.
כעבור שבועיים תגיע באמצעות הדואר
מיסמך, המאשר כי השניים נישאו כחוק,
בן־מנשה שלח את האישור למשרד הפנים.
פירצה
מסוכנת. במשרד הפנים, שבראשו
עומד שר דתי, קמה בהלה. כי
הפירצה שמצא בן־מנשה, הביאה מבול
של בקשות מצד זוגות אחרים, שבקשו
אף הם להינשא באותה דרך. כי למרות
המרחק הגיאוגרפי, עשוייה שיטה זו להסיר
מכשולים רבים מדרכם של זוגות
רבים, שאינם יכולים, או אינם רוצים,
להינשא באמצעות רב.
העניין הובא לטיפול בדרגים הגבוהים
של משרד הפנים, הגיע גם אל לישכתו
של השר משה חיים שפירא, עבר משם
לטיפולו של היועץ־המשפסי. הוא נדרש
להכין חוות־דעת משפטית. תשובת היועץ:
נישואין באמצעות הדואר הם בעלי תוקף
משפטי לא פחות מנישואי קפריסין.
אולם צמרת משרד הפנים סירבה לבלוע
את הגלולה המרה. השבוע פירסם משרד
הפנים הודעה כי הוא מעבד הצעת חוק,
שתונח בקרוב על ]שולחן הממשלה. החוק
המוצע נועד למנוע נישואין באמצעות הדואר.
בן־מנשה
הבטיח ללחום בהצעה, לשכנע
חברי־כנסת, ולגלות דרכים חדשות למלחמה
בשלטון הרבנים.
מנגנון שניים הו ר ק

הדוזז גחזזזגז גזן \זנזיפרט1י1ז
אנשים המקורבים לרב הראשי ניסו לתווך לאחרונה בין ניסי ם הצעיר לבין
מפא״י, ואף תבעו ב שבילו מקום בין ה מוע מד מס׳ 30 למוע מד מס׳ 35 של
רשימת המערך לכנסת.

• התפוררות תנועת מורדי המושכים לא תביא תועלת רק

לגוש חרות־ליבראליס. לעו מ ת כמה מ מנ היגי התנועה, וברא שם ראובן
יפה מנהלל, אשר הודיעו על הצטרפותם לגזז״ל, יתייצב פלג אחר, וברא שו
אברהם נגב מבאר־טוביה, לצד מפ״ם, שאף היא התנגדה לחוק המו שבים.
• המערכה נגד חוק לשון הרע תתחדש. הפעם קיימים סיכויים
סבירים, כי ההצעה תיגנז בוועדת חו ק חו ק ה ומ שפט, ולא תועלה להצבעת
בכנסת הזאת. סיכוי זה נעוץ בעובדה, שנם לוי א שכול רואה בהעלאת החוק
לדיון מחוד ש מע שה פרובוקא טיבי של אי ש־המיעוט דוב יוסף, כדי להעמיד או תו
ואת

הרוב

המפא׳׳יי במצב

לא־נוח

כלפי

ה ע תונו ת

פעולה שקטה נגד החוק תיע שה על־ידי איגודי
יב הירו שבלית־ברירה י פנו אל דעת־הקהל העולמית.

והציבור, בארץ
העתונאים

ובחו׳׳ל.

בי שראל,

אשר

• המנהל הכללי של משרד המיטהר והתעשייה לא ימהר
לעזוב את מישרתו, למרות חילופי־הגכרי שחלו בראשות
המשרד. פינ חס ספיר מ עוניין שאיש א מונו, מיכאל צור, יוסיף לחלוש על
פעולות המ שרד כ סו עז כה. אולם קרוב לוודאי, כי לאחר שהשר החדש
חיים צדוק יתבסס ב תפ קידו, יחליט להחליף את צור ב מנכ׳׳ל מ שלו. במיקרה
כזה ע שוי פינ ח ס ספיר לצרף את צור לצוות עוז ריו במ שרד האוצר.

• הצעה מקורית תועלה על־ידי עסקן מרכזי של המפד״ל,

לפתור את בעיית ניתוחי הגוויות. מאחר שתעילו* העיקרית לביצוע
ניתו חי ם אלה היא הצורך ב רכי שת נ סיון מעבדתי בבית־חספר לרפואה, יציע
העסקן לייבא ג עיו ת של לא־יהודים מקפריסין.

סוריה, שהכריז אף הוא על ביטול הד,טייח.
לקראת מלחמה. אולם היתד, גם
התפתחות הפוכה, והיא נרשמה במפת המרחב
באותיות של אש.
הסורים לא הסתפקו בדיבורים להשגת
מטרותיהם. הם שלחו גם את אנשי אלפתה
לחבל בישראל. ממשלת ישראל הגיבה
במיבצע צבאי מוגבל אך מהדהד
(ראה הנידון ועמודים .) 14— 15

אילו נגמר הדבר בכך, לא היה הנזק
לשלום רב מדי. אך קשה לעצור את
גלגלי המלחמה, כשהם מתחילים לנוע.
ירדן החליטה על פעולת־תגמול, פתחה
באש בירושלים, הרגה ופצעה אזרחים. נראה
כי המלך חשש מאובדן יוקרתו, אם יישב
בחיבוק־ידיים אחרי מיבצע צה״ל.
השאלה הגדולה היתד :,האם יש לממשלת
ישראל העוז והכשרון לעצור את הגלגל
בנקודה זו — או שייווצר מחדש מעגלי,קסמים
של תגמול ותגמול־נגדי, שישליך
את המרחב כולו לאווירה בטחוניסטית,
יקבור תחתיו את השתילים העדינים של
השלום, שנשתלו על־ידי בורגיבהז
צו־השעה היה: להפסיק!
דת נשואין ב דו א ר
היא היתד, גרושה, על־כן לא יכלה

בעולם נהוג ששרים מתחלפים — אך
מנגון המישרד שלהם לעולם עומד. בישראל
גתן השבוע משרד החוץ דוגמה
הפוכה: שעה שגולדה מאיר המשיכה לעמוד
כצוק איתן בראש משרדה, התפורר
כמעט לגמרי המנגון הבכיר שלה: בשבוע
אחד הודיעו שני סגניו של מנכ״ל משרד
החוץ, כי הם עוזבים את השירות.
• ז״ר יעקב הרצוג עשה זאת אחרי
לבטים. כי הוא נדרש לבחור בין המשך
שרותו במנגנון המדינה, לבין קבלת כהונה
רמה, כרב ראשי בבריטניה. ליהודית
בסוף
גבר קול לונדון על קול ירושלים.
כאשר הציעה לו גולדה את ה־אפילו
מישרה
שאליה שאף מזה שנים — שגריר
ישראל בוושינגטון — לא עזר הדבר.
מאז שובו ארצה מתפקידו כשגריר ישראל
בקאנדה, לפני כשנתיים, הוטלו על
הרצוג הממושקף תפקידים חשובים לרוב.
מלבד היותו סגן המנכ״ל היה גם ראש
המחלקה לארצות־הברית, ראש המחלקה
למזרח-ד,תיכון, ומכבה־אש כללי. בין השאר:
הוא אשר תר בבירות אירופה, בחודשים
האחרונים, כדי לגייס אישים שיתערבו
למען הצלת חייו של אלי כהן.
כאשר החליט לעזוב, וללכת בדרכי אביו
המנוח, שהיה רבה הראשי של אירלאנד
לפני עלותו על כס הרבנות הראשית
בישראל — השאיר מאחוריו דליקה במשרד
החוץ. מנגנון המשרד התקשה לכבותה.
#אהוד אבריאל עזב מסיבות שונות
לגמרי. גם בליבו גבר קול זר על קולה
של שרת החוץ. היה זד, קולו של דויד
בן־גוריון, שבצילו הוא צמח. בהודיעו על
התפטרותו, אף לא ניסה למצוא לה מעטה
דיפלומטי מעורפל, אלא הצהיר במפורש
כי היא באה מתוך הזדהות עם דויד בך
גוריון.
בלכתו השאיר שני חורים. האחד נוגע
לענייני אפריקה, שכן אבריאל נחשב למומחה
בשטח זה, מאז שימש שגרירה
הראשון של ישראל בגאנה. השני #גע
לגרמניה: אף כי לא נמסר על כך רשמית,
נועד אבריאל לכהן כשגרירה הראשון
של ישראל בבון. עם התפטרותו
שוב צצה מועמדותו של אשר בן־נתן
לתפקיד זר״

ן!פולם הזח ׳(144

פילוג? פשרה? כניעה? קניה? איש במטר׳ אינו יודע

תוהו ובוהו

חושי ואלמוני כאביחיד
דיכאון
*** תי הרככות, שדהרו במלוא הקיטור זו לקראת זו,
האטו לפתע את המהירות. נהגי הקטרים אומנם המשיכו
לצפור ולהשמיע קולות צורמים, תוך החלפת השמצות
וגידופים, אבל יד אחת בכל זאת הונחה על הבלמים.
עד כדי כך, שאחרי שבשבוע שעבר היה ברור כי
ההתנגשות בין רכבות בן־גוריון ואשכול היא בלתי־נמנעת,
וכי תגרום לפילוג מפא״י בעתיד הקרוב, החלו השבוע
כולם לשאול :״אז לא יהיה פילוג?״
לסי התחזית, עמדה ההתנגשות להתחולל בבית הגדודים
באביחיל, בטווח ראייה מפסי הרכבת תל־אביב—חיפה.
שופרות הפירסום הזמינו לשם את נאמני בן־גוריון ליום
הרביעי שעבר. מכיוון שההזמנה הושמעה בשיא המלחמה
המילולית בין שני המנהיגים, היה ברור כי כנס אביחיל
(ראה עמוד )21 יהיה כנס הפילוג. אך המיעוט הזועם לא
הלך עד הסוף. הוא פחד אפילו ללכת אל הסף.
בנאום אחרי נאום הוברר, כי למיעוט אין דגל זולת דויד
בן־גוריון, ואין לו תורד. זולת זו העולה מדי פעם על
רוחו של הזקן. כי המאבק אינו על הצגת דרך פועלית
אלטרנאטיבית, אלא על החזרת בן־גוריון — ועמו החצי־צעירים
הנצחיים — לשלטון. על כן היה הסממן העיקרי
של הכנס: דכאון, דכאון, דכאון.

חלומו של מתווך
^ אביחיל ניתנה מלוא תשומת־הלב לדמות התופסת
^ יותר ויותר מקום במרכז הבמה: אבא חושי.
העובדה שהשתתף בכנס אביחיל הגדירה אותו, לכאורה,
כאיש־מיעוט מושבע. אולם הוא גם בירך את חותמי המערך
בחיפה — אותו מערך שבן־גוריון השמיץ בלי הרף. הוא
אף הצהיר, כי אין לחשוב על פילוג המפלגה. כלומר:

הוא אישית לא ילך עם המיעוט, אם זה יפרוש ממפא״י.
בזאת אך נתן ביטוי חיצוני למעמדו האמיתי במפלגה:
לא איש־מיעוט מושבע, גם לא איש אשכול מוצהר: כי אם
עסקן בעל שאיפות, המנצל עמדת־כוח אישית כדי להפוך
למתווך מוכר ורצוי בין שני המחנות.
הוא לא היה צריך לחפש רחוק כדי למצוא את הדוגמה
האישית שתלהיבו. כי לוי אשכול עצמו עלה לגדולה
הודות לשרותו כמפשר בין המחנות היריבים במפא״י,
בימי המלחמה בין שרת ובן־גוריון, ובימי הפרשה שהסתיימה
בהדחת פינחס לבון. הוא פישר ותיווך, עד שלבסוף
נעשה לאיש המקובל ביותר במפא״י וירש את בן־גוריון.
מהלכיו של חושי בשבוע האחרון הבהירו היטב כי תקוותו
היא לרשת את איצטלתו של המפשר הגדול בכבודו ובעצמו:
לבצר לעצמו מעמד, בו יוכל להתקבל על דעת שני הפלגים,
כמועמד לראשות הממשלה, או לתפקיד רם אחר.
כי האיש שהנמיך את ראשו מאז גילויי העולם הזה ב־
,1955 על שיטות הטרור והשחיתות בחושיסתאן, והסתגר
מאז בעיר הנמל הצפונית, לא ויתר אף לרגע על חלומו
להגיע למעמד החורג הרחק מן התחום העירוני.
הוא יכול היה ללכת עד הסוף עם בן־גוריון וצעיריו —
הקרובים יותר לרוחו הרודנית. אולם אז היה גוזר על
עצמו להמשיך ולהתקיים כגורם מנודה ומבודד. הוא יכול
היה להצטרף גלויות לאשכול — אולם הוא ידע כי לא
יאריך ימים במחנה זה, וכי אחרי חיסול אנשי בן־גוריון
יחוסל גם הוא. על כן בחר להיות מתווך.

לשמש מוקד להקמת ממשלה לאומנית־ימנית אחרי הבחירות,
בין אנשיו מקובלת הדעה הברורה, כי דויד בן־גוריון
יסכים אפילו לקואליציה עם חרות במיקרה זה. לדעת
אשכול, יהיה בכך אסון לאומי. אולם הוא חושש, כי יהיה
בכך גם אסון בבחירות למפלגה שהוא יעמוד בראשה.
הוא גם אינו נהנה מן המחשבה, כי יופיע ברשימה אחת

מה המחיר המינימלי?
*** עות אחדות לפני שחסידי בן־גוריון החלו מתכנ־
^ סים באביחיל, נתן התיווך שלאבא חושי תוצאה
ראשונה: הוא נפגש בעצמו עם לוי אשכול, סידר פגישה
גם למשה דיין. בשתי הפגישות נתן ראש הממשלה להבין
כי לא הכל אבוד. כי עוד תיתכן הידברות בין היריבים.
על כן בלט חושי בין נואמי אביחיל, בקריאתו להימנע
מפילוג. למחרת חזר למלאכת התיווך שלו, שהתפתחה
והתמשכה עד כי נידמה היה שעוד מעט תיערך ועידת
השלום. תוך כדי כך רבו הנבואות, כי אבא חושי יהיה שר
בממשלה הבאה, חבר חשוב בצמרת השלטון.
מאמציו של חושי לא היו מצליחים, לולא היתד, גם נכונות
מצד אשכול למנוע — או לפחות לעכב — את הפילוג.
דרישת המיעוט — להעמיד את דויד בן־גוריון בראש רשימת
המפלגה לכנסת, ולבחור בו מייד כראש הממשלה הבא
מטעם מפא״י — נדחתה בתוקף על־ידי אשכול. אבל
הוא רצה לברר, אם אפשר להוריד את המחיר. תפקידו
של חושי היה למצוא מה בדיוק המחיר שיספק את המיעוט,
תמורת הוויתור על פילוג מפא״י.
כי אשכול מאמין, שפילוג המפלגה אינו רצוי. הוא
חושש, שאם תוקם מפלגה נפרדת של בן־גוריון, עלולה היא

טדי קולל( ,ימין) וידיד באגיחיל
דינאון
עם בן־גוריון. מטות הבחירות של המפלגות היריבות לא
יצטרכו אז לעמול במציאת סיסמות: די יהיד, להם לצטט
את הקללות שהטיחו בן־גוריון ואשכול איש בפני רעהו,
כדי לקבור את רשימתם המשותפת תחת תלים של לעג.
בין שני פחדים אלה היטלטל לוי אשכול במשך כל
השבוע. אם בשבוע שעבר היתד, החלטתו נחושה ללחום
בבן־גודיון אפילו עד לידי פילוג, עזר השבוע אבא חושי
לאינסטינקטים הזהירים של אשכול, שנדחקו זמנית.
אשכול עצמו הציע מחיר־פשרה: אומנם יינתן לדויד בן־
גוריון לעמוד בראש הרשימה של המערך לכנסת — אולם
בתנאי שקודם לכן תקבע המפלגה כי לוי אשכול יהיה
מועמדי, לראשות הממשלה הבאר״ ואת ההחלטה הזאת,
דרש, יש להשאיר בידי מרכז המפלגה, כפי שקובעת חוקתה.
אם יתקבל תנאי עיקרי זד, בעיסקה, היה מוכן להציע
שורה ארוכה של תשלומים נוספים: תיקים חשובים בממשלה
הבאה לפרס, לאלמוגי, לחושי — אפילו לדיין.
תומכיו חששו, כי בשובו לסורו הפשרני עלול אשכול
לכרות במו ידיו את קברו הפוליטי: כי אחרי שבן־גוריון
יצליח לעמוד בראש הרשימה לכנסת, ימצא דרך גם ליטול
לעצמו את ראשות הממשלה. אך מקורבי אשכול הרגיעו:
״הצעתו היא רק תכסיס. הוא יודע שהזקן לא יסכים לה.״

התכנס, התפלמס, התפזר

פרם, כן־גוריץ ופולה כשורה הראשונה גאפיחיל
זדסוון

^ כל ה תמונה הבלתי־ברורה הזו, היתד. נקודה ברורה
^ אחת: אין איש יודע מה יעשה בן־גוריון. זה החליש,
בראש ובראשונה, את אנשיו שלו. כי הם לא יכלו לדעת
אם יסכים לפשרה, או אם ידחוף לפילוג. על כן גם ניבעו
פרצות בחזיתם: בקצה אחד חתר חושי בגלוי לפשרה עם
אשכול: אחרים ביררו בחשאי את המחיר שאשכול מוכן
לשלם להם תמורת נטישת ספינתו של הזקן. הנוקשים —
ובראשם משה דיין — עשו חשבון קר של הכוח האמיתי
שלהם, במיקרה של התפוררות חזיתם. גם הם היו מוכנים
לשמוע את הצע׳ות־הפשרה של אשכול.
אולם מכיוון שבן־גוריון סרב להתחייב לקבל פשרה כלשהי,
לא נותרה ברירה בידי רוב מנהיגי המיעוט אלא להמשיך
ולהתעקש על קבלת המחיר המלא: סילוקו של אשכול,
והחזרת בן־גוריון לשלטון. אשכול, שקודם לכן רצה לסיים
את העניין עוד השבוע, בהחלסת מרכז המפלגה, הסכים לסחבת.
מרכז המפלגה התכנס, התפלמס, התפזר ללא החלטה.
אולם אי־אפשר להתמהמה בלי גבול. אחד משני הצדדים
יצטרך להחליט אם ייכנע או יגרום לפילוג. כי דבר אחד
הסתמן במידה כלשהי השבוע: במלחמה בין הזקן ויורשו,
שוב לא נותר מקום לפשרות.

ח בי ב הונראי
כתנת שישית בסידוה: הוקע החשאי של דוני ואשי ממשלות עוג

פלסטין על הסכין
דיעותיו של אורי אכנרי על יוזמת־השלום של אל־חביב בורגיכה
זבו השבוע לתהודה בינלאומית, הגיעו לכל פינה כרחכי העולם
הערבי
״לה מונד״ ,החשוב כעתוני אירופה, פירסם ביום הששי שעבר
מאמר של עורך ״העולם הזה׳ /תחת הכותרת :״הירהוריו של
ישראלי על הצעותיו של הנשיא כורגיבה״ .המאמר הופיע במדור
ן א מכבר שוחח גמאל עבד־אל־נאצר עם מנהיג חשוב מאחת מארצות המרחב. איכשהו,
/בדרך אגב, התגלגלה השיחה לבעיית ארץ־ישראל. אותו מנהיג שאל את הנשיא המצרי
לאיזה פיחרון הוא חותר.
היתד, זאת שיחה פרסית, שנועדה למטרה אחרת לגמרי. עבד־אל־נאצר לא דיבר למען התצרוכת
הפנימית, וגם לא אל דעת־הקהל העולמית. הוא דיבר כמעט בהיסח־הדעת, מבלי לחלום
שדבריו יגיעו, למשל, לעתון זה.
לכן מעניינת תשובתו יותר מכל ההכרזות הסותרות, המגיעות מדי שבוע מקאהיר: ההכרזות
על ״שיחרור פלסטץ״ מחד גיסא, והראיונות בהם מדובר על פתרונות של שלום מאידך.
אמר עבד־אל־נאצר:

״אנחנו איננו קומוניסטים. הקומוניסטים יודעים את הפיתרון לבל
בעייה. יש להם ספרים, שם כתוב הבל. לנו אין ספרים. לנו אין פיתרון
מן המוכן. אינני רוצה לזרוק את ישראל לים. אביו איני יודע מה
הפיתרון. אני חושב.״
זהו עבד־אל־נאצר האמיתי: האיש שאין לו אידיאולוגיה, שאין לו פתרונות לטווח־ארוך,
המתמרן מיום ליום, אופורטוניסט פראגמאטי הפועל על פי הצרכים של הרגע.
אין הוא ״היטלר של המזרח התיכון״ .כי היטלר היד, משוגע־לדבר־אחד, אדם שלא שכח
לרגע אחד את מטרתו המטורפת העליונה: להשמיד את היהודים. עבד־אל־נאצר רחוק מלהיות
מטורף, אין לו מטרות סופיות, ובוודאי אין לו ״פתרונות סופיים״.
אך הוא רחוק גם מלהיות מלאך של שלום. הוא מסוגל בהחלט להילחם, אם זה כדאי לו.
הוא מסוגל גם להטיף למלחמה, מבלי להתכוון לכך ברצינות, אם מקדם הדבר את ענייניו.
על כן, מי שמחפש תשובה לשאלה :״מד, יעשה עבד־אל־נאצר מחר אין טעם שיחפש
אותה בהכרזותיו. לא בהכרזות־המלחמה המפוצצות, המפארות לבקרים את הכותרות הראשיות
של צהרוני ישראל. גם לא בדברי־הנועם שוחרי־השלום, המופיעים באותה תדירות
בעתוני העולם.

התשובה נעוצה כאינטרסים היומיומיים של גמאל עבד־אל־נאצר. הוא
יעשה מה שכדאי לו לעשות. והשאלה היא ככל שלב ושלב: מה כדאי

נזרגזבגז בעורב וגז? .מזוזרבו ראי
ך* רגע זה ברור לחלוטין דבר אחד. הוא ברור עד מעל לכל ספק סביר, והוא מתבטא
2בכל מעשיו של• האיש:

אין הוא מובן כשלב הנוכחי למלחמה כישראל.
מדוע?
הסביר לי זאת אדם שמילא בעבר תפקיד חשוב במדיניות המצרית, ושיש לו גם עתה
מגע הדוק עם הנעשה שם. כששאלתיו אם תיתכן התקפה מצרית על ישראל, ענה בתנועה
של זילזול אינסופי.
״איך?״ הוא השיב .״למצריים יש כשמונים אלף חיילים. למעלה ממחציתם רתוקים בתימן.

״ליבר אופיניון״ (״ריעות חופשיות״) ,מדור רב־יוקרה המפרסם את
דיעותיהם של ראשי הציבור הצרפתי, שרים, אישים בינלאומיים
ומומחים כעלי שם עולמי.
אורי אבנרי כתב מאמר זה בביקורו בפאריס בראשית החודש,
לפי בקשת העתון. לפני פירסומו, נשלח העתק ממנו לאחד האישים
הבכירים כעולם הערכי.

השאר דרושים במצריים עצמה, או בקירבתה המיידית, כי הם עדיין הבסיס המוצק ביותר
למשטרו של עבד־אל־נאצר.

״לשמונים אלף חיילים אלה אין תחלי!? .אין חיל־מילואים, במו שהוא
קיים כישראל. אם יושמד חלק ניכר מהם, יתמוטט המישטר. עכד־אל־נאצר
אינו חולם לסכן את עצמו כצורה כזאת. הוא לא יכניס את צבאו
לשום מלכודת.
״כולנו יודעים כי לישראל אין צבא בלבד, אלא עם לוחם. כל אזרח ישראלי הוא
איש־מילואים. בשעת־הצורך יכולה ישראל לגייס חצי מיליון חיילים ויותר. לא, למצריים יש
עניין חיוני שלא תפרוץ מלחמה, כי יחסי־הכוחות יתנו יתרון מכריע לישראל.״
גם אגדת המדענים הגרמניים, החביבה כל־כך על הנואמים בישראל, התפוצצה כבועת-
בורית. התוכנית לבנות מטום־קרב על־קולי מצרי נכשלה לגמרי, ולמעשה חוסלה. גם עניין
הטילים אינו מתקדם כראוי. למעשה עובד בשטח זד, רק מדען גרמני רציני אחד: וולפגנג פילץ.
הדעה הנפוצה בין הגרמנים היא כי פילץ היה עוזב מימן, לולא נפצעה ונתעוורה המזכירה
שלו, שהיא גם אהובתו, בפצצת־חבילה. מאז מתעקש פילץ שישראל תודה בפשע בפומבי,
ותשלם פיצויים לאשה.
חוץ מזה, מאמינים רוב האנשים באירופה כי ישראל מתקדמת בשטח הטילים הרבה יותר
מן המצרים.
האמונה הכללית ששררה עד לא מכבר בחוגים המדיניים בעולם, כי ישראל תתקיף את
הערבים עוד השנה, נבעה אף היא מהערכד, זו של הכוחות. הגדיר לי זאת העורך של עתון
צרפתי, שחזר זה עתה מביקור ברחבי העולם הערבי, שם דיבר עם מנהיגים רבים:
״ברור שזו שעת־כושר לישראל. מצריים עסוקה בתימן. עיראק עסוקה עם הכורדים.
״ויאט־נאם וסאן־דומינגו הוכיחו כי רוסיה לא תתערב. מנהיג מצרי חשוב אמר לי, :לא
קיבלנו שום הבטחות של עזרה מברית־המועצות, ואנו לוקחים בחשבון שרוסיה לא תעוור
לנו בפועל.׳ לכן חוששים במצריים בפני התקפה ישראלית.״*

כל החשבונות האלה גלויים לגמרי. הם מסבירים מדוע אין נשיא
מצריים מעוניין עתה במלחמה.
(וייאמר־נא דרך אגב: אין מסקנה זו צריכה להרפות את הכוננות הצבאית של ישראל.
להיפך: היא מוכיחה שכוננות זו חשובה למניעת המלחמה. אבל אותה מסקנה היתה צריכת
להנחות את המדינאים — אילו היו מצויים כאלה בצמרת ישראל — בעת תיכנון מיבצעי־שלום).

גזגז
אגזר גגזאר לאר־גזביב?
לעובדה שנשיא מצריים אינו מעוניין בהתלקחות צבאית רצינית — היא המסבירה
1 1את כל מעשיו ומחדליו בשעה הנוכחית.

היא מסבירה, למשל, את התנהגותו המוזרה של עכד-אל-נאצר בפרשת
בורגיבה.
בורגיבה טען בתוקף כי עבד־אל־נאצר הסכים לדעתו, בעת פגישתם בקאהיר, ערב פיצוץ
פצצת־השלום הראשונה של בורגיבה בירושלים. הדבר לא הוכחש מעולם בצורה ברורה
וחד־משמעית על־ידי הנשיא המצרי.
לפני שבועיים, בהיותי בפאריס, ערכנו מעין מישחק־חברתי, לשם שעשוע בלבד. כל
הנוכחים, חוץ ממני, הכירו את עבד־אל־נאצר אישית, נפגשו ושוחחו עימו פעמים רבות( .גם
אני פגשתי את גמאל עבד־אל־נאצר כחצי תריסר פעמים, בעת מלחמת חטיבת גבעתי בגיזרת
נגבה—פאלוג׳ה, ולפחות פעם אחת — בגבעה — 105 היינו במרחק חמישה מטרים איש
מרעהו. אבל כל הפגישות הללו נתקיימו בלילה, איש לא הציג אותנו כראוי, ומאחר שירינו
זה בזה, לא היתר. השעה כשרה לקשירת קשרים אישיים).
ניסינו לשחזר את שיחת בורגיבה—עבד־אל־נאצר, כפי שהיא מצטיירת בדמיוננו. נתקבלה
הסצינה הבאה:
בורגיבה מסביר את רעיונותיו, בלהט האופייני לו, ובתנועות־ידיים נרגשות( .בורגיבה,
אגב, דומה הרבה יותר לאיטלקי מאשר לערבי. יש המסבירים זאת בכך כי העם התוניסי
קלט הרבה דם איטלקי, מימי קרת־חדשה ועד ימינו. מי שמסתכל בבורגיבה בעת נאום או
שיחה, מתרשם כי לפניו עומד פוליטיקאי איטלקי אופייני ).מסיים א ת טענותיו במסקנה כי
המלחמה בישראל אינה אפשרית, ועל כן יש לחתור לפתרון פוליטי מוסכם.
עבד אל־נאצר מקשיב בסבלנות, אומר לבסוף :״כן, זה רעיון מעניין מאוד, מעניין
מאוד.״
כורגיכה (בהתלהבות) :״ובכן, אתה מסכים לגישתי?״
עכד־אל־נאצר (בחיוך מלבב וקורן) :״גישה זו ראויה בהחלט למחשבה מעמיקה.״
התוצאה: בורגיבה השתכנע כי המצרי נתן לו אור ירוק למסע־השלום. ואילו המצרי
האמין כי לא התחייב לשום דבר. הוא שמר על חופש־הפעולה שלו, כדי לראות איך יתגלגל
הכדור.
מדוע לא התנגד עבד־אל־נאצר לדברי בורגיבה בו במקום? מדוע עברו שבועות עד שציווה
להתקיפו?

התשובה העיקרית היא זו: מפני שקיווה שבורגיבה יעזור למנוע
מלחמה שהוא אינו מעוניין כה.
כמו תמיד, ביקש עבד־אל־נאצר לעמוד בדיוק באמצע, בין הקצוות: בין הלחץ המלחמתי
ן יי תמונה זו הופיעח בשבועון מצרי, מראה אס
חיילי ״אירגון השיחרור הפלסטיני״ המתאמנים

״ייי—
ברצועת־עזה. השבועון שם פסים שחורים על עיניהם, כדי שישראל לא תכירם בבוא העס.

.הצבא הפלסטי!׳

* אותו עורך הגיע, אגב, למסקנה כי לישראל לא כדאי להתקיף, למרות שעת־תכושר
הצבאית, כי לא ייצא מזה שום הישג פוליטי. האו׳׳ם פשוט ישלח קסדות־כחולות לגבולות
ישראל, וצה״ל ייסוג לעמדות־המוצא שלו.

הסורי לבין הלחץ האנסי־מלחמתי התוניסי. רק אחרי שהדברים הרחיקו לכת, נאלץ לוותר
על מאזן אידיאלי זה, ולהתקיף את בורגיבה.

(א) רא צזלוזגזה )1 >,רא שרגגן
^ צורף האקטואלי למנוע מלחמה אינו האינטרס היחיד של עבד־אל־נאצר לגבי ישראל.
5 1בצידו קיים אינטרס שני: לנצל את בעיית פלסטין לשם קידום מטרותיו הפוזיטיביות.

בראש וראשונה: כמכשיר להבטחת ההגמוניה המצרית בעולם ה ערבי.
מדוע
הוא מעוניין בהגמוניה זוז
קודם כל, מפני שהיא מקנה לו עמדת־מיקוח פנטסטית. כמנהיגן העליון של 13 מדינות
ערב, אפילו בבהינת ״ראשון בין שווים״ ,הוא יכול להכתיב תנאים למעצמות הגדולות. גדולי
העולם נאלצים לכבדו על־ידי ביקורים בקאהיר. כל המדינות נאלצות להושיט לו כסף ועזרה
אחרת. מדינות אפרו־אסיה נאלצות לקבלו כאחד המנהיגים הגדולים של דו־היבשת.
בטווח ארוך יותר, עשויה הגמוניה זו לסלול את דרכו אל הנפט הערבי. האוצרות האגדתיים
של הנפט דרושים למצריים כדי להצילה מסיוטה האגדתי: העוני הגובר בה בעקבות הריבוי
הטבעי הממאיר.

שני אינטרסים אלה -הצורף למנוע מלחמה, והצורף לקיים את
המתיחות סביב פלסטין -מסבירים את כל גילגולי המדיניות המצרית
לגבי ישראל כשלוש השנים האחרונות.
גילגוליב אלה עברו שלושה שלבים עיקריים:
שלב א׳ :המוביל הארצי. כל עוד לא הופעל המוביל הישראלי, הכריזה התעמילה
של קאהיר כי העולם הערבי יתנגד בכוח הנשק לגזילת המים הערביים הקדושים. על סמך
הכרזות תכופות אלה הבטיח משה דיין כמה פעמים כי הערבים יתקיפו את ישראל ב־,1962
או לכל היותר ב־.1963

כל זה היה טוב ויפה, כל עוד היה זה עניין של חזון למועד. אף לפתע
עמדה קאהיר בפני מועד הפרעון של השטר. המוביל עמה לפני הפעלתו.
והמצרים לא חלמו לפתוח כמלחמה.
היה דרוש תירוץ מהיר. כך הגיע תורו של השלב השני.
• שלב כ׳ :מפעל ההטייה. בנאום היסטורי הכריז נשיא מצרים כי העולם הערבי
אינו מוכן למלחמה, וכי יש לגנוז את כל תוכניות־המלחמה עד אשר תנצח המהפכה הערבית
בכל מדינות־ערב, ועד אשר יתאחד העולם הערבי תחת דגל הסוציאליזם הערבי. כלומר:
לפחות למשך 15—10 שנים.
אחרי הכנה זו כונסה ועידת־הפיסגה של שליטי־ערב. עצם כינוסה היווה, כמובן, השלמה
של קאהיר עם המישטרים הערביים הקיימים, ועל כן דחה עוד יותר את ״נצחון המהפכה
הערבית בכל ארצות־ערב״ ,שהוא תנאי למלחמד.
בוועידה זו הוצע להטות את יובלי־הירדן, ובצורה זו למנוע מישראל חלק מן המים המגיעים
לה לפי תוכנית ג׳ונסטון. משמע: הערבים לא יתקיפו את ישראל, אלא יזמינו את ישראל
להתקיף אותם. הפיקוד הערבי המשותף, שאינו אלא פיקוד מצרי מוסווה, יתכונן לקראת
התקפה זו.

שלב זה מתקרב עתה לקיצו.
ישראל כמעט והתפתתה לפתוח במלחמה, אך טענותיהם ההגיוניות של מתנגדי־המלחמה
בישראל, יחד עם הלחץ הכבד של ארצות־הברית וצרפת, מנעו זאת.

תחת זאת ביצעה ישראל כמה פעולות צבאיות מצומצמות, אף יעילות
מאד, שהביאו את מיפעל־ההטייה לעברי פי פחת.
ירדן ולבנון אינן רוצות במלחמה, סוריה מעוניינת במלחמה שתפעיל את צה״ל נגד מצריים,
אך לא במלחמה שבה תעמוד סוריה עצמה לבדה מול עוצמת ישראל. ברור לה לחלוטין
כי מצריים לא תעזור לה.
לכן דרוש תירוץ מהיר, והוא נמצא ברעיון ״שיחרור פלסטין״ .הדגל הפלסטיני עולה
לראש התורן — אחרי שיורד ממנו בשקט דגל ד,ד,פייה.
#שלב ג׳ :הדגל הפלסטיגי. התחיל בשלב זה הגנרל אמין אל־חאפז, ראש ממשלת
הבעת הסורית. הוא הודיע כי הטיית יובלי־הירדן אינה תחליף למאבק לשיחרור פלסטין.
משמע: לא ר,הסייר, חשובה, אלא השיחרור. משמע: אפשר להפסיק את ההטייה, במיקרה
הצורך. אותה שעה שלח את אנשי אל־פתח לרמת־הכובש ולעפולה.
אם תתגבש מגמה זו, שהיא עדיין בחיתוליה, תתחיל התעמולה הערבית לשים את הדגש
על הישות הפלסטינית, על שיחדור פלסטין ב?די הצבא הפלסטיני עצמו, שיקום בבוא היום
ויכבוש את ארצו הגזולה.

זהו רעיון רציני -כשהוא בא כתירוץ להפסקת־ההטייה (במסווה של
הכרזות קולניות שהמיפעל נמשך במלוא המרץ) .אף אין הוא רציני
כשלעצמו.
כי ברור לכל בר־דעת שישראל לא תילחם, בשעת הצורך, בצבא הפלסטיני, אלא במדינה
השולחת אותו. ומאחר שמצריים אינה רוצה ללחום, היא לא תוכל להפעיל גם את הצבא
הפלסטיני.

כמו כל השטרות הקודמים, זהו שטר ללא כיסוי.

הרבה דגריגז נזגז^פפיגד ברגוד
ך* ק דגל אדד של פלסטין — שחור־לבן־ירוק, עם משולש אדום — התנוסס בין דגלי
| הארצות הערביות בכניסה לוועידת ראשי־הממשלות שנערכה השבוע בקאהיר.

אף למעשה קיימים במה ובמה דגלים פלסטיניים. הם משקפים את
הניגודים בעולם הערבי.
כל כוח במרחב מנסה לנצל את העניין הפלסטיני למטרותיו שלו, להניף דגל פלסטיני
משלו. בעיקר מופיעים הדגלים הפלסטיניים הבאים:
•י פלסטין של דמשק. זהו אירגון אל־פתח, שגרם השבוע לשרשרת פעולות־החבלה
ולתגובה של צה״ל (ראה הנידון).

אל־פתח (״הכיבוש״) משרת את האינטרסים של המישטר הסורי
הנוכחי. משמע: הוא נועד כעיקר להפריע למצריים.
הוא מערער על ההגמוניה המצרית, בעולם הערבי בכלל, ובמחנה הפלסטיני בפרט. הוא
מנסה ליצור מצב בו תתגלה מצריים כמדינה פחדנית ובוגדת, שאינה חשה לעזרת אחיה
הערביים המותקפים בסוריה ובירדן.
ברגע זה מנוצל האירגון גם כדי להסיח את הדעת מהפסקת פעולות ההטייה.
• פלסטין של עמאן. זוהי האוכלוסיה הערבית, המהווה את הרוב בממלכת ירדן.
חלקה מיושב ממערב לירדן, חלקה חי במחנות־ד,פליטים•
המלך הירדני טוען כי ירדן עצמה היא התגלמותה הפוליטית הנוכחית של היישות הפלסטינית,
ואין צורך ביישות אחרת.

בי רעיון פלסטין העצמאית נושא בחובו את פיצוץ ממלכת הירדן.
המלך השלים עם האירגון של שוקיירי, תוך מורת־רוח, אחרי ששוקיירי התחייב לטפל רק
בפלסטין שמחוץ לגבולות ירדן — זו ש״ממערב לגדה המערבית״.

1 1 ״1 7 1י ״ 1 ^ 11 ? 11111 כפי שהצטלם בסין, עם ראש ממ שלת פקין. זו הי
אח תהת מונו ת של אזזמד שוקיירי שעוררו גי ח ון

בעולם הערבי, בגלל מדי־הקרב שהוא לובש, וזי כו או תו בתוארי־לעג ב ע תוני תוניס.

אך גם כך אין ירדן מאמינה לשוקיירי, ותשמח לחיסולו.
• פלסטין של תוניס. זו אינה קיימת מבחינה אירגונית, אלא מבחינה רעיונית.

בורגיבה טוען בכל הכרזותיו בי בעיית פלסטין היא בעייתם של הפלסטינים
עצמם, ובי אין לשום מדינה ערבית הזכות להתערב כה.
מנהיגי־ערב יכולים רק לייעץ ולעזור לערביי פלסטין בהגשמת שאיפותיהם.
בטענו
כך, יש לבורגיבה שתי כוונות( :א) לשבור את האפוטרופסות המצרית על ערביי
פלסטין, ולהוציא את הסיסמה הפלסטינית מידי עבד־אל־נאצר, ו(ב) לתת לערביי פלסטין
את_ ההזדמנות לטעון כי הם רוצים לפתור את בעייתם בדרכי שלום.
בורגיבה מאמין כי ערביי פלסטין, אילו היו חופשיים להחלים, היו מסכימים להסדר עם
ישראל, שיעניק לפליטים את הזכות לבחור בין שיבה לישראל לבין קבלת פיצויים.
י • פלסטין של קאהיר. זהו אי רגון ה שיחרור הפלסטיני, שבראשו עמד עד כה אחמד
שוקיירי.

אירגון זה נועד לשמש את האינטרס המיצרי. דהיינו: לקיים את
המתיחות הפוליטית (אף לא הצבאית) סביב ישראל, להצדקת שאיפתה
של מצריים להנהיג את העולם הערבי למען מיגור ״האימפריאליזם
והציונות העולמית״ .כל זה מכלי לעשות שום דבר ממשי.
זהו מישחק מסוכן. מצד אחד משלהבת קאהיר את ערביי פלסטין .,מקימה צבא פלסטיני,
מדברת על שיחרור פלסטין ומשדרת תוכניות רדיו וטלביזיה הפותחות והמסתיימות בשיר-
הלכת ״נחזור! נחזור!״
מצד שני צריכה קאהיר למנוע כל פעולה מלחמתית של האירגון, כי כל פעולה כזאת
תסבך אותה במלחמה עם ישראל — מלחמה שאין היא רוצה בה ושאין היא יכולה להרשותה
לעצמה.

שגריית\-ז\2וסגן בבאבור-דתן
ך* ביטוי של דילמה זו הוא אחמד שוקיירי. עורך־הדין ההפכפך והמושחת מעכו, שכבר
| ) שרת הרבה אדונים, החל משרת את האדון ד,מיצרי. אך תוך כדי כך התנפח יותר
ויותר, השתלהב מנאומיו שלו עצמו.
הוא החל לובש באטל־דרם, מתייחם ברצינות לדיבורי המלחמה. ד,תוניסים קוראים לו, בלעג
עוקצני, בשם ״מרשל שוקיירי״ .בורגיבה, חוסיין, חילו וידידיהם תובעים את סילוקו. ואילו
מצריים החלה מהרהרת איך להיפטר משוליית־הקוסם, המתעקש להתייחם ברצינות למליצות
חסרות־שחר.

זהו הרקע ל״התפטרותו״ של שוקיירי השבוע. להלכה בא לשם
האיחוד הערבי, כדי למנוע החרפת היחסים עם תוניס. למעשה נמאס
שוקיירי גם על המצרים עצמם *.
אך מאחורי הקומדיה של שוקיירי עומדת הטראגדיה של ערביי פלסטין. הם
הם מוכנים לרדת מבמת ההיסטוריה, כפי שרוצה ממשלת ישראל. אך אין
עצמאית משלהם. הם מנוצלים למען אינטרסים הזרים להם. שאיפותיהם הכנות
בין כל הדגלים הפלסטיניים, חסר הדגל האמיתי של ערביי פלסטין — הדגל
מדינה ערבית פלסטינית חופשית.

קיימים. אין
להם הנהגה
מרומות.
העצמאי של

אני מאמין בי ישראל יבולה וחייבת לעזור בהנפת דגל זה, ובי הדבר
יהיה חלק חשוב ממיבצע־שלום אמיתי.
על כך נדבר בהמשך סידרה זו.
* ב שי ח תו הסודית עם אי שיו ת ערבית בכירה, עליה דיווח אורי אבנרי לפני שלושה
שבועות (העולם הזה ,)1444 אמר האיש :״ חי סלנו את שוקיירי. יצטרכו לסלק או תו, בגלל
עמדתך כלפי בו רגיב ה.״ בראש סדור תצפית של או תו גל״יון נאמר :״אח מד שוקיירי יעוף.״

במדינה
הקלפי הנסיונית
למחרתפ שי טו תצה״ל

ג בנו־ ב א די ...תהיה
כאשר תטעם את:

השקדים הירוקים,
ביכורי העוגה החדשה.

1.50ל״י הקילו
להשיג אצל כל ירקן

ש״ ש״ ש קדי ם ש״ ש״ שלנו
.ה שקד־ אגת־השש פי ת חקל אית בע־ם

בירושלים מציעים למכירה
הקבלן מאיר משה לוי ובניו
רח׳ המדרגות ,4טל; ,25981 ירושלים

דירות פאר למכירה בנות 31/2 ,3 ,21/2
חדרים עם הול מואר בבית הכרם.
דירות בכל הגדלים בגבעת שאול >ע״י
ביח״ר ״פרומין״)

החתונה...

כל חתונה עולה סכום כסף נכבד.
עיני כל האורחים בליל החתונה מופנות
אל הכלה, בהופעת הכלה בליל
החתונה קובעת השמלה.
כלה ! הננסי אלינו ואנו נעזור לך.
אנו נתאים לך את השמלה ההולמת
אותך. בכל חודש מגיע משלוח חדש
של שמלות־כלה וצעיפים, שהוזמנו
ע״י גב׳ ארנה, מנהלת הסלון,
בהיותה בפריס ורומא.

סלון

לכלות

״אמבר ״

3חדרים במחיר — 45.000ל״י

31/21 חדרים במחיר — 50.000.ל״י
2חדרים במחיר הזדמנותי בנחלת אחים
ב — 25.000ל״י.

בניה מעולה
קרקע פרטית
הסקה מרכזית
מטבח עס חרסינה
מלאה
מקום חניה
צמוד
כל הדירות
שטופות שמש

תנאי תשלום נוחים — משכנתא עד ל״ 10 שנים
פרטים נוספים: במקום בכל שעות היום או במשרד, רח׳ יפו ( (202 מול ולך),
בין השעות 4—6אחה״צ, סל ,28180 :ירושלים.

רחוב גדיהודה ,95 תל-אכיג
פרסום בן־נאים ירושלים!

מעולם לא הראתה הקלפי הנסיונית של
העולם הזה תוצאות יותר מעניינות ומאלפות
מאשר השבוע — כי היה זה שבוע
של מאורעות דרמתיים, שהשתקפו בקלפי.
בין אלה. בלטו במיוחד שני מאורעות
מרכזיים: כנם סיעת בן־גוריון בכפר אבי־חיל,
ופשיטות צה״ל בירדן. תוצאת הצבעתם
של 656 הישראלים בשמונה רכבות
— מידגם מייצג של אוכלוסיית המדינה
— מראה כיצד השפיעו מאורעות אלה
על תודעתו הפוליטית של הציבור.
לפני המיכצע ואחריו. לכן יש,
השבוע, חשיבות מיוחדת לעיתוי של כל
קלפי — ולהבדלים הניכרים בין קלפי
לקלפי.
• קלפי סם׳ 1נערכה ביום הרביעי,
שעות מעטות לפני כנם אביחיל,
בשתי רכבות (בשעה 10.12 מתל־אביב לבנימינה,
בשעה 11.55׳חזרה מבנימינה
לתל־אביב ).ברכבות אלה בלטו חברי״
משקים.
• קלפי מס׳ 2נערכה למחרת היום•
,בשתי רכבות בקו ירושלים (בשעה
10.16 מתל־אביב לבית־שמש, בשעה 11.541
מבית־שמש לתל־אביב ).כמו בכל הרכבות
בקו ירושלים, בלטו ברכבת זו הדתיים.
• ק ל פי מ ס׳ 3נערכה ביום ו׳ בבוקר,
לפגי שנודע ברבים על פשיטות
צה״ל. המקום: רכבת תל־אביב־חיפה, בשעה
.8.22
• ק ל פי מ ם׳ 4נערכה כעבור שעתיים,
בשעה 10 ביום ו׳ בבוקר, ברכבת
חיפה־תל־אביב. כ־ס /ס 40 מן הנוסעים היו
חיילים, והם היו שקועים בקריאת הצהרו־נים,
שדיווחו בהתרגשות על פשיטות צה׳׳ל.
• קלפי מ• 5 ׳0נערכה כעבור שלושה
ימים, ביום ב׳ ,ברכבת מתל־אביב
לבנימינה (שעה )10.12 וחזרה (שעד.)11.55 ,
פתק־ההצבעה התחלק הפעם לשלושה חלקים.
בחלק הראשון הופיעו הרשימות הרגילות.
בחלק השני נתבקש הבוחר להשיב
אם יש, לדעתו, צורך ברשימה
נוספת. אם כן, ניתן לו בחלק השלישי
לציין באיזו רשימה חדשה היה רוצה.
ל מ ען א ש כו ל. שלוש הקלפיות הראשונות
הראו את המצב לפני הפשיטות
הסתמנה בהן עליה מסויימת למערך השמאלי,
אולי כתגובה על מעשי בן־גוריון
ואנשיו. לעומת זאת היה מצב המערך
הימני ירוד.
השפעת פשיטות צה״ל היתד. מיידית
והיא מוכיחה כי עליית ״המתח הבטחוני״
מביא טובה אוטומאטית לשתי מפלגות:
המערך השמאלי, שקפץ בצורה מדהימה
והגיע למחצית הקולות, והמערך הימיני,
שעלה במקצת הקהל הצביע בעיקר בעד
אשכול, שנתן את ד,פקודת ובמקצת גם
בעד בגין, המזוהה עם קו מלחמתי. לעומת
זאת סבלו המפלגות המזוהות עם
קו של השלום.
כעבור שלושה ימים כבר היתד, השפעה
זו חלשה יותר. המערך השמאלי ירד
שוב לנקודודהמוצא שלו.
בניגוד לקלפיות הקודמות, שבהן ניכר
מצב יציב למדי, הצטיינו קלפיות השבוע
בחוסר־יציבות, וכמעט כל המפלגות סבלו
מעקומה רבת־תהפוכות יתכן שיש גם
בכך סימן למצב־רוחו הנוכחי של הבוחר.
ירידת בן־גוריון 219 .מבין הנשאלים
ציינו בפירוש שהם מתנגדים להקמת
רשימה נוספת אולם 146 נשאלים —
קרוב לרבע. ממשתתפי המישאל — הביעו
רצונם ברשימה חדשה. באיזו?
התוצאה המעניינת ביותר של השבוע
היא זו: רק 9.370 ממשתתפי המישאל
אמרו שיצביעו בעד רשימה של צעירי
מפא״י, עם בן־גוריון בראשה, אם תקום.
זוהי ירידה עצומה לעומת 21.970 לפני
שבועיים בלבד.
אין ספק כי חלה ירידה עצומה במתח
סביב ההופעה הבן־גוריונית, כתוצאה מטב־סיסיו
ומטכפיסי אנשיו בשבועיים האחרונים.
יחד
עם זא ת אין לזלזל גם בהישג
זד 937 . -מהווים 11 חברי־כנסת — מי־ספר
העלול לשנות לחלוטין את מאזן-
הכוחות בבית.
״מן היסוד״ ז,/העול ם הזה״ .בין
ההצעות האחרות לרשימות חדשות זכו
רק שניים להישגים של ממש 3.20/0 :דו־י
צים ברשימה של נון היסוד׳ 5.057.ברשימה
של העולם הזה. רק ־ 1.37 רצו

חעוזם חזח?144

ברסיטה הירושלמית לשקול מחדש אם
לגשת בשנה הבאה שוב לבחירות.
פוסט מורטום. מפלתה המוחצת של
מפא״י היתד. לדעת רבים תוצאה ישירה
מההשתתפות הערנית בבחירות. בעוד שבשנים
קודמות היה אחוז המצביעים נמוך,
ניכרה השנה ערנות רבה, וסטודנטים רבים
עמדו בתורים ארוכים ליד הקלפיות.
כי תעלוליו של אהוד סגיב ואנשיו
עוררו מתרדמתם גם את הסטודנטים האדישים
ביותר. אנשי הליכוד ידעו לנצל
עובדה זו עד תום, אירגנו מסע הסברה
מקיף, יצאו בשורה של גילויים שהבאישו
את ריחם של ראשי הסתדרות הסטודנטים.

הפעם ברשימה של עדות־המזרח, ו־״10/
רצה ברשימה של הפעולה השמית.
ארבעה משתתפים (כחצי אחוז) רשמו
שהם רוצים בדיקטטורה. שני משתתפים
אמרו שד,ם רוצים ברשימה עצמאית של
אגודת ישראל, ושני אחרים במעיך, שמאלי
שיכלול את מפ״ם.
אחרים רשמו בפתקים >כל אחד פתק
אחד) :״רשימה ימנית אחרת״ ,״בעלי
בתים״ ,״רשימה לאומית״ ,״צעירי מפד״ל״,
״שלום עם הערבים״ ,״מערך כללי של
מפלגות הפועלים״ ,״מערך ליברלי דתי״,
״נגד בן־גוריון״ ,״רשימה של צעירים
בלתי־תלויים״ ,״מערך צעירים״ ,״גוש ימין
במערך שמאלי״ ,״איחוד צעירי המערכים,
שמאלי וימני״ .שמונה משתתפים רצו
ברשימה חדשה, מבלי לציין מה סיבת

תבוסה ׳3
הבחירות באוניברסיטה הירושלמית עוררו
ענין רב בין הסטודנטים של אוניברסיטת
תל־אביב. כי במכללה התל־אביבית
נולדה מהדורה שניה של קבוצת ליכוד,
מתוקנת יותר.
בניגוד לליכוד הירושלמי, היו התל-
אביבים חברי מפלגות שונות, שהחליטו
לוותר מראש על הופעה עצמאית ולהקים
אירגון שילכד בתוכו חברי מפלגות שוי
נוחי. יתכן שזו הסיבה העיקרית לכך שהם
לא הצליחו בבחירות כדוגמת חבריהם
הירושלמים. הם זכו אומנם, יחד עם עוד
רשימה של סטודנטים בלתי־תלויים, במחצית
הקולות, אולם לא הצליחו להנחיל
למפא״י תבוסה ניצחת.
מעיד מול ליכוד. הסביר השבוע
אחד מפעילי מפא״י באוניברסיטה התל-
אביבית :״מאחורי סיעת הליכוד מסתתרת
המפלגה הקומוניסטית, השואפת להשתלט
בצורה זו על הסתדרות הסטודנטים.״
גישה זו הסתמנה גם בכרוזים, שהוצאו
ערב הבחירות על־ידי אנשי מפא״י .״הליכוד
אינו אלא מטווה קומוניסטי! על
תתנו ידכם להשתלטות הקומוניסטים על
מוסדות הסתדרות הסטודנטים,״ קרא כרוז
אנונימי שהופץ כנראה בידי אנשי מפא״י.
אולם למרות שלטענה זו לא היה כל
שחר, חששו סטודנטים רבים לתת קולם
לאנשי הליכוד, שלא הספיקו להעמיד
את הדברים על תיקונם.
אנשי מפא״י לא הסתפקו בהפצת כזבים׳
התכוננו מראש למפלה אפשרית,
הכינו תוכנית לפסילת הבחירות במקרה
של צורך. אולם לאחר פרסום תוצאות
הבחירות הם החליטו לגנוז את התוכנית
לפסילתן, כי המפלה שהם ספגו קטנה
ביחס לתבוסה של חבריהם הירושלמים.
אולם למרות הכל פנו השבוע אנשי
מפא״י אל מרכז אחדות־העבודה, בדרי-
שה שיפעיל לחץ על חברי מפלגה זו,
הנמנים עם אנשי הליכוד, ויכריח אותם
לתמוך במועמד מפא״י.
אנשי אחדות העבודה מסרבים עדיין
להיכנע ללחץ, טוענים כי המערך בין
מפלגותיהם לא מחייב אותם לבגוד בעקרונות
הליכוד.

סטודנטים
תבוסהא,
הבחירות להסתדרות הסטודנטים, שנערכו
השבוע באוניברסיטה הירושלמית, טיטאו
מבית־הסנוודנס את עסקני תא מפא״י, ושמו
קץ לשלטונם הממושך והמסואב של
עסקניה.
אבל אנשי מפא״י לא השלימו בנקל עם
התבוסה המוחצת, סירבו לוותר על עמדת
הכוח, אותה רכשו בעמל של שנים. הם
פנו השבוע לבווד|המשפט, בקשו צו־מניעה
לביטול תוצאות הבחירות, בטענה
כי הן לא נערכו לפי כל כללי התקנון.
ריח התכופה. טענה זו, למרות
שיש לה אחיזה מסויימת, עוררה מורת
רוח בקרב אנשי הליכוד, שזכו בנצחון
מכריע. הם טענו כי אנשי מפא״י הריחו
את ריח התבוסה המצפה להם, נתנו
הוראה לשניים מחברי ועדת הקלפי, הנמנים
עם חבריהם, להתפטר בעוד מועד,
למנוע על־ידי כך את אישור תוצאות הבחירות
כפי שמחייב התקנון. השניים מלאו
אחר ההוראה, ונתנו בידי אנשי מפא״י
_טענה פורמלית לדחיית אישור הבחירות.
״*״אולם גם עובדה זו לא מנעה השבוע
מאנשי הליכוד מלחגוג את ניצחונם המכריע.
ראשי הקבוצה הבלתי־מפלגתית עומדים
להתכנס בקרוב על־מנת לבחור
מתוכם את יושב־ראש הסתדרות הסטודנטים,
שיבוא במקומו של איש מפא״י,
אהוד סגיב.
אולם כבר בשלב זה ברור כי אין
קופצים רבים על מישרה זו. התלוצצו
השבוע הסטודנטים :״את מה שאהוד סגיב
קילקל בשנה, איש לא יוכל לתקן בעמל של י שנים.״
שעה שהליכוד חגג את ניצחונו, עסקו
אנשי מפא״י בהאשמות הדדיות. רבים מהם
טענו כי מזכיר תא־מפא״י, גדעון שגיא,
לא אירגן כראוי את אנשיו לקראת ההתמודדות
החריפה עם הבלתי־מפלגתיים.
אולם למרות המפלה הניצחת ממשיכים
אנשי מפא״י לצפות לנס, שישאיר אותם
במשרדי הסתדרות הסטודנטים, לפחות עד
סוף השנה. הסביר השבוע עוזי ברעם,
מזכיר תאי הסטודנטים של מפא״י :״אנחנו
טרם סיכמנו לעצמנו את תוצאות הבחירות.
תא מפא״י יכיר בתוצאות הבחירות
רק לאחר שבית־המשפט יאשר
אותן.״
במידה ובית־המשפט יאשר את תוצאות
הבחירות עשוי, לדבריו, תא מפא״י באוני
הייאה
(ימין) כאלמגור
״אחריו״

שהמציא את ״מלחמת הפרטיזנים הימית״
— את הלוחמה הזעירה של חבלה תת־מימית.
לאחר
המלחמה נתפרסם שוב — הפעם
בתפקיד אחר. כמפקח (אזרחי) על הצבא
מטעם הפרלמנט הגרמני, עורר שערוריה
כאשר פירסם בעתון המוני דו״ח סנסציוני,
בו טען כי הצבא הגרמני הוא שוב
״מדינה בתוך מדינה״ .הסערה שקמה ב־עיקבות
הפירסום הכריחה אותו להתפטר.
החודש היד. לשבועון המצוייר קוויק
רעיון: מדוע לא לשלוח את הייאה לישראל,
לכתוב רפורטג׳ה על צה״ל?
בלי בולשיט. התוצאה היא כתבה
מצולמת גדולה, שפורסמה השבוע. כולה
כתובה בסיגנון של הערצה בלתי־מוגבלת
לצה״ל. לדעת הייאה, מגשים צה״ל את
העקרונות שהוא — הייאה — דגל בהם
כל חייו: לשים את הדגש על החייל
היחיד .״הצבא הישראלי ניצח את הבולשיט!״
,אומרת הכותרת.
הדברים שהייאה התרשם מהם במיוחד:
<• העובדה שאין צה״ל מקפיד במיוחד
על הצדעות.
•< הפעלת חיילות כמורות, וצה״ל
כולו כבית־ספר.
• העובדה שהמפקדים בצה״ל אינם
נוהגים להשתמש בפקודה ״קדימה!״ ,כמו
בשאר הצבאות, אלא בפקודה ״אחרי!״
• חוסר מעמד מגובש ומיליסריסטי של
קצונה.
מסכם השבועון הגרמני :״זהו צבא שאנחנו
יכולים ללמוד ממנו.״

ימאים
הקד 3ע ד הי
אורחים 3יקוד האד מי דאל
לדבר לא ניתן כמעט פירסום. אך הגבר
המקריח, בחליפה המשובצת, שביקר במוסדות
צה״ל, היה אדמיראל גרמני.
הלמוט הייאד, הוא דמות ידועה מאד
בגרמניה. חסידיו טוענים כי היה זה הוא

כאשר צילצל הטלפון, ביום השני השבוע,
במשרדי איגוד הימאים, לא היה קשה לחברי
מזכירות האיגוד לנחש את פשרו. מן
השפופרת בקע קולו של הממונה על הימאים
בוועד הפועל של ההסתדרות, זאב
ברש, אשר בישר להם על הישגם במאבק
על ביצוע החוזה הקולקטיבי, שמנע את
פרוץ השביתה למחרת׳ היום.

קלפי .,העולם הזה
קלפי

סה״ב
נמנעים

228

136

מפ״ם מירי ליבראלים עצמאיים

חפוזס זוזח ז 44ו

157

656

( )917

( )140

381

366

496

385

40.3

() 35.3

241

268

25.3

30.6

29.5

() 32.7

138

244

10.7

163

10.1

114

() 125

165

112

״1007

״1007

״1007

6 25 אחוזים של קולות בשרים :

מערד שמאלי
מערד ימני
כל הדתיים

סה״כ
הקלפיות
לפני שבועיים

״1007

־ 1007

״1007

10070

,לא קדינזהו״

״קראנו על כך כבר בעיתוני הבוקר,״
היתד, תשובתו של איש מזכירות איגוד
הימאים.
ההכנות לשביתה, שעמדה לפרוץ בכל
אוניות הצי הישראלי ביום השלישי, הרתיעו
את מנהלי משרד האוצר בירושלים.
ברגע האחרון ממש הם החליטו לחרוג
מנוקשותם, למנוע על־ידי כך את שביתת
הימאים.
האוניות עגנו בחיפה. על אף
שמחתם על ההישג, היו תגובות הימאים,
במקום מפגשם הקבוע בעדן־בר החיפאי,
דומות מאוד זו לזו :״אין זו הפעם הראשונה
שמחליטים בגורלנו מעל לראשנו.
במשך שנתיים עוסקת ועדה ביג־ממשלתית
בבדיקת שיטת ניכוי המס מהמשכורת
שלנו ללא שיתופנו.״
התברר שההכנות לשביתה הקיפו לא
רק את 5000 הימאים שברחבי הימים, אלא
גם את עמיתיהם הזרים, שהחלו בפעולות
סולידאריות עוד לפני מועד השביתה. רב-
חובלה של ד,אוניה היוונית אטלנטיס למשל,
מטר באופן רשמי לחברי מזכירות
האיגוד את תמיכתו של איגוד הימאים
היווני.
נציג מזכירות איגוד הימאים, שהשתתף
במו״מ עם נציגי האוצר, סיפר :״כל הטענות
הצודקות שלנו נתקלו בפגישה עם
נציגי האוצר בקיר אטום. הסברנו להם,
כי שיטת המיסוי הנוכחית, לפי לירה
ישראלית על כל לירה שטרלינג (ולא לפי
השער הרשמי 1 :ליש״ט — 8.40ל״י) ,הונהגה
לפני 17 שנה, כדי לעודד את היווצרותו
של הצי הישראלי.
״היום היא מהווה את הגורם העיקרי
שמחזיק את אלה שלא נשרו עדיין מהצי,
בגלל תנאי העבודה הקשים. החוזה
הקולקטיבי, שנחתם בראשית השנה ואושר
רק היום על־ידי האוצר, קובע לימאי
העלאה קטנה בשיעור של 2ליש״ט בשנה
הנוכחית ו־ 3ליש״ט בשנה הבאה.
נוקשותו של נציב ימס ההכנסה במו״מ
ראוייה להערכה. כל הכבוד.
״השבוע הוא הסביר לנו, :אני בסך
הכל פקיד של מם ההכנסה, והתפקיד
שלי לא לוותר לכם. אותי לא מעניין
הצי והזכויות שלכם. לנגד עיני נמצא רק
המם שאני צריך לנכות מכם, וזהו !׳
לנוכח הדברים האלה לא נותר לנו, אלא
לכנס את הוועד הארצי של האיגוד• ,שייפה
את כוחה של המזכירות להכריז שביתה.״
האוצר נאלץ לסגת, כיוון שמצא עצמו
מבודד. האיגוד המיקצועי של ההסתדרות
תמך בכל שלבי המאבק של הימאים,
מתוך חשש לתקדים מסוכן של פגיעה
במשכורת העובדים, על־ידי שיטת מיסוי
אחרת. חברות הספנות, הגם שחששו מהפסדים
הכרוכים בשביתה, ראו בשיטת
המיסוי כעין סובסידיה, המשחררת אותם
מלשלם שכר גבוה יותר.
סיכם את הפרשה מזכיר אחת החטיבות
באיגוד הימאים :״בנטו שלנו לא ניתן
לפגוע. בעצם, שום חוק לא חל עלינו.
בחוק עבודה מתוחה נאמר בפירוש :״חוץ
מימאים״ .ימאי הנפגע בתאונת עבודה
בחוף, אינו נהנה מביטוח לאומי. אחרי
מאבק של 15 שנה הכירו בזכות ההצבעה
שלנו. מה שהאוצר הצליח לעשות, זה ללכד
אותנו ולחסל את הסיכסוכים במוסדות האיגוד.״
תוצאה
אחרת של חיסול הסיכסוך: הימאים
הקישו השבוע כוסיות בבארים של
חיפה, כפי שלא הקישו שנים.

הלקוח בבית־הקפה צתק ־ הילדים התקהלו ב
מלחמה חיילים חמושים הגיחו בליל
שישי האחרון אל פתחו המואר של
בית־קפה במרכז קלקיליה, .אסור לצאת!״
פקד אחד מהם, וכיסה במיקלעו את המסובים.

זה? מי אתם?״ קראו הלקוחות הנדהמים.
,ישראלים,״
השיב אחד החיילים , .פתח
יהודי,״ הוסיף חברו.
מישהו צחק, כאילו שמע בדיחה מטורפת,
אך הצחוק קפא בגרונו. כי מבעד לדלת אפשר
היה לראות שתי חוליות של חיילים
חמושים משתלטות על שו 4תחנות הדלק,
ברחוב הראשי של העיירה .״יאהוד!״ עלתה
הקריאה הנדהמת.
כך התנסתה קלקיליה — שספגה את
פעולת־התגמול הכבדה ביותר של צה״ל,
שבוע לפני פרוץ מיבצע סיני — בפעולת־תגמול
שניה. אלא שרב־אלוף יצחק רבין
העניק לה את השם ״פעולת אזהרה״ ,וכל
הודעות צה״ל באו להדגיש את האופי
השונה שלה, לעומת פעולת .1956
כאשר הסתיימה הפעולה, ידעו תושבי
קלקיליה — ואיתם גם אזרחי ישראל —
כי בימי משה דיין ספק אם היו יושבי אותו
בית־קפה יוצאים חיים מן הפגישה הפתאומית.

הפעם ניתנו הוראות קפדניות לצנחנים
ולחיילי גולני, שהשתתפו בשלוש הפשיטות
אל תוך ירדן, להימנע מפגיעה באזרחים.

** וד לפני שהתפרסמה הידיעה הרא־
> שונה על המיבצע, היה ברור כי צה״ל
עומד לצאת לפעולה. ההגיון אמר — שעל
פעולות אל־פתח אי־אפשר לעבור בשתיקה.
ההחלטה העקרונית על כך התקבלה בישיבה
מיוחדת של הממשלה, והיא נשמרה כסוד

הגיבורים עייפים ״?:
חצו ת לבסיסם, כתום הפ שיטה מעבר לגבול.

— 1 4י׳

עקבות בחור

כפי שנתגלו על־ידי חוקרי המשטרה, ליד
קיבוץ רמת הכובש. בלילה שלפני כן, הניחו
ח בלני אל־פתח שבאו מכיוון ירדן מיטעני חומר־נפץ ליד ב תי הקיבוץ. המיטעני ם
פגעו ב מיבנים (תמונה מימין, למעלה) ופצעו כמה מחברי המשק. כאשר

כמום, אשר רק מתי מספר ידעו עליו, גם
אחרי שבוצעה הפעולה.
היתד, זו, למעשה, ישיבה מורחבת של
ועדת השרים לענייני בטחון, והשתתף בה
רב־אלוף רבין. בהודעה הרשמית, שפורסמה
לאחר מכן, נמסר כי ישיבה זו דנה בנושא
מדיני שוטף — הודעת ממשלת גרמניה על
קשירת היחסים הדיפלומטיים. למעשה, נידונה
אך ורק מדיניות הממשלה כלפי פעולות
ערביות מסויימות — ובעיקר פעולות ההם־
ייה של הסורים, ופעולות חבלני אירגון
אל־פתח (״הכיבוש״) ,שמאחוריו עומדים
הסורים.
בישיבה זו נקבעו רק הקודים העקרוניים:
השאלה אם, מתי ואיך לפעול הושארה
בידי שר הבטחון. הוא נתן את ההוראה
,היעדים שנבחרו על־ביום
החמישי
ידי המטכ״ל: קלקיליה, ממנה יצאו חבלני
כפר הס ורמת־הכובש; ג׳נין, ממנה יצאו
חבלני עפולה: ושונה, בה התאמנו החוליות
שפגעו במוביל הארצי.

*** להטת הכוחות העיקריים עברו
*4/את הגבול הירדני בזמנים שונים, כדי
להגיע אל יעדיהם בעת ובעונה אחת. הכוח
שחדר לקלקיליה עשה את הדרך הקצרה
ביותר. כבר מנקודת־המוצא שלו יכול היה
לראות את יעדו. כי בין בתיה הלבנים של
קלקיליה לבין הגבול הישראלי מפרידים רק
כמה פרדסים קטנים.
הכוח עבר את פסי הרכבת, גלש אל
מעבר לסוללת העפר המוגבהת — ונמצא
בתוך שטח ירדן. ההליכה התנהלה כולה
בתוך פרדסים, ועל כן גם היתד, איטית.
לעבור מרחק של שני קילומטרים, היו
דרושות שעתיים. בדרך, בין שתי חלקות,
ניצבה עמדה של הצבא הירדני. אולם אם
היו בה חיילים, לא הרגישו בטור הישראלי,

פוצץ גם בי ת בעפולה, וכמה מדיירי הבית נפצעו, ניתנה הפקודה
צה״ל לה שיב, כדי להזהיר את הירדנים בפני פ עולו ת חוז רו ת של
ב ת מונ ה נראיס שני ע ק בו ת: מי מין סי מן ברור של סוליית גומי,
בחול. מ שמאל: טביעה שניה, של או תן נעלי־ספורט, כ שמסביבה מנ

!כוחות

־פתח.
ז טבוע
ת־פח.

שונה ־ מה נשתש

ב ת מונ ה העליונה נראה בי תז של בעל החוזה,
כפי שצולם ז מן קצר לפני הפיצוץ. בולט
גג ה ב טון ה שטוח שלו. בצילום למטה: אותו בית, אחרי פעולת החבלה. הגג נהרס כליל.
ברקע נראים ב תי הכפר עצמו, הקרובים לבית אשר פוצץ מבלי שאנשי הכפר ירגי שו.

קלקיליה-מה התקלקל׳;

׳ן צילו ם־ אויר, מ שטח ישראל, למחרת פעו־י
ל ת צה״ל. ב מרכז מצביעים החצים על
מ שאבות הדלק, ב ת חנו ת שפוצצו. תחנה אחת נמצאת משמאל להצטלבות, השניה מימין.
ב רחובות ומסביב ל תחנות נראים תו שבי העיר. מ שמאל: הפרדס דרכו עברו הפושטים.

:יצוץ תחנות הדלק ־ מימיו צריח המסגד, משמאל הדלק הבוער

שמדיו המנומרים התמזגו עם ענפי הפרדסים.
בין קצה הפרדס האחרון לבין הרחוב
הראשי של קלקיליה הפרידה רק גדר־תייל,
שנמתחה על־ידי בעל־הפרדס כדי למנוע חדירתם
של גונבי־פרי. ממול ניצבו שתי תחנות
הדלק, שנבחרו כיעדי הפעולה. סיפר מפקד
הכוח, סגן חיפאי בן : 21״הרחוב היה מואר
ומלא אנשים. משמאלנו עמד בית, שבו
נערכה כנראה חתונה. שמענו קולות ומוסיקה.
ערבים רבים עברו ברחוב, מבלי
להרגיש בנוכחותנו. מול תחנת־הדלק היה
בית־קפה מואר.״
מפקד הכוח המתין בשקט, עד שנדמו
קולות השימחה בבית הסמוך. אחר־כר נתן
הוראה לשניים מחייליו לזנק לעבר בית־הקפה,
להכניס את כל הלקוחות פנימה,
ולדאוג שלא יצאו משם עד לאחר ביצוע
הפיצוצים. שלושה מן הלקוחות הספיקו להימלט,
בראותם את החיילים, והם רצו
אל לב העיירה כשהם מבשרים לתושבים
על הפשיטה הישראלית.
הכוח התפצל במהרה לשתי חוליות —
אחת לכל תחנת־דלק. אילו היתר, הסדנה
לפגוע פגיעה חמורה בקלקיליה, היו מבעירים
את מצבורי הדלק התת־קרקעיים. אולם
הם הסתפקו בפגיעה קטנה־יחסית: הם הניחו
חומר־נפץ על חביות השמן שבתחנות, וליד
המשאבות.
העובדה ששום יריד, לא נורתה, אפפה
את כל הפעולה באוירה משונה. ילדים שהובהלו
על־ידי קריאות שלושת הבורחים
התקהלו בסקרנות סביב החיילים, שחסמו
את הדרך לתחנות, כאילו צפו בתצוגה. החיילים
היו צריכים לעמול קשה כדי
לגרשם בקריאות ״יאללה! רוח מן הון!
הסתלקו לכל הרוחות!״
בתחנת־הדלק הדרומית מצאו החיילים
שומר ישן. הם קראו לו להסתלק, מפני
(המשך בעמוד )16

אינה המיייונו,
איפה?
דפנה נוי, מלכת־היופי האחרונה, היתד,
באמריקה עשרה חודשים, וחזרה בלי מיליונר•
למה? כי היא רצתה לעשות לכולם
הפתעה. כולם ניבאו לה מיליונר, או עשיר,
או לפחות גבר, והיא סידרה אותם. חזרה
בלי. למרות שאי־אפשר להגיד שהיא לא
חשבה על איזה מיליונר או עשיר או גבר.
״יצאתי עם הרבה מיליונרים, ועם המון
בחורים. קיבלתי ארבע הצעות־נשואין ממשיות.
כולם היו נחמדים מאוד, אבל לא
נראה לי שאני רוצה לנהל בית. אם הם
רוצים, הם יכולים לבוא בעקבות, לארץ,
ואז אולי אשנה את דעתי.״
היא כמעט והיתד, שם שחקנית. אבל היא
לא רצתה. אלכסנדר הרמתי ממש התחנן
בפניה. גם פרנק סינטרה. זאת אומרת,
פרנק לא ביקש ממנה ממש להיות שחקנית
אבל פעם הוא הופיע באיזו במה וראה
אותת אז הוא קרא לה לשיר איתו את

והגיע לה עד הכתפיים. הוא בסו הכל בן
עשרים וארבע.״
בעוד שבועיים יזכה צה״ל לחיילת חדשה,
שתהיה סובה מאוד לצילומים.

פעם, כשהמוסר היה עדיין אכזרי וחסר־פשרות, היו הבתולין של האשה הדבר הכי חיוני
בגופה. אם היא היתד. מאבדת את הבתולין ללא עת, היא היתד, מומתת בשריפה, בסקילה,
בחניקה, או נידונה לחיי־רווקות עד מותה.
גם היום, אצל אנשים לא כל־כך נאורים, מהווים הבתולין את בעיית־הבעיות בחייה של
האשה. לפני שבועיים, בכפר הערבי קרע, שרף זוג הורים את בתו, לאחר שאיבדה את
בתוליה ללא סיבה מספקת. ובחדרה, לפני כמה ימים, בוטלו קשרי־נשואין בין שתי משפחות
טובות, משום שהוכח כי הדם על סדין הכלולות, שהוצא אל הקהל בליל־החתונד״ היה דם
של תרנגולת שחוטה.
אצל אנשים נאורים אין שום חשיבות לעניין הבתולין. הם עולים רק ארבעים לירות,
ואפשר להשיג אותם אצל כל רופא נשים.
לפני כמה ימים פנתה אשה צעירה אל רופא־נשים מפורסם. היא סיפרה לו שנכנסה להריון
חודש לפני חתונתה, וביקשה ממנו לעשות לה הפלד,
הרופא שאל אותה :״את רוצה הפלה עם בתולין או בלי בתולין?״ היא שאלה אותו מה
ההבדל, והוא ענה לה שעם בתולין זה עולה בארבעים לירות יותר, אבל הוא מסדר אותם
באחריות מלאה.
איך עושים את זה? תופרים חוט לא־נמם לשתי הדפנות, אליהן היו מחוברים הבתולין,
וקושרים אותו. כשהחוט נקרע, יורד דם אמיתי, ואחר כך אפשר ללכת לרופא ולקשור אותו
מחדש.

הבה נגילה.

האמא של דפנה׳ אנטה, מאוכזבת מאוד
מבתה :״היא טיפשה כזאת! היו לה כל־כך
הרבה מחזרים, והיא לא רצתה אף אחד.
היה לי הרבה כבוד ממנה. כל השמנת והסלט
של יהודי קאליפורניה היו עושים לנו
ארוחות. היו לה המון מחזרים. לפני שנסעתי,
בא אפילו אחד לאונייה, בחור עם
אוטו, והתחנן שלא אקח ממנו אותה.״
שאלתי אותן אם זה נכון שיהודית פרי
לקחה מדפנה את אחד המיליונרים שלה.
שתיהן אמרו שלא. דפנה אמרה :״אני מעולם
לא הייתי מעוניינת להתחתן עם
לארי גינזבורג, אפילו איחלתי ליהודית
הצלחה איתו.״ וגם האמא שלה אמרה :״היא
לא רצתה להתחתן איתו. הוא ך,יה צוציק,

הכל בגלל
עוג ה ק טנ ה
אליזאכט טיילור התגרשה מאדי פישר.
י טוני ר,ורמים התגרש מג׳אנט ליי ברי־גי׳ט
בדדו התגרשה מרוז׳ה ואדים.
אייכי נתן התגרש מרוזי נתן. לכן אין
פלא שגם הבמאי יורם גרום עומד להתגרש
מאלינה גרוס•
כשראו את יורם עם דליה להב, השחקנית
הצעירה של הקאמרי, בבכורה של חור
בלבנה, התחילו לרכל עליו, ולהתלחש מ׳
אחורי גבו. אף אחד לא יודע שאין בכלל
מה לרכל. הוא פשוט מתגרש ודי.
כל מי שרוצה לבכות על כמה שהם היו
זוג נהדר, כמה שהם הבינו האחד את השניה,
כמה שהם היו נשואים חמש־עשרה
שנים בעושר ואושר, ואיך שהם שיחקו יפה
בבובות בבעל החלומות ובכל מיני סרטונים
יפים, כל מי שרוצה להיזכר בעצב איך
שהוא אמר ״הבובות שלנו — אלד, הילדים
שלנו,״ ובכמה שזה היה נוגע ללב — יכול
לעשות את זד״
״את דליה להב,״ מספר יורם גרוס ,״הכרתי
רק בערב של ההצגה. האכזבה הגדולה
של כל החברים שלי היא שלא התגרשתי
בגלל בחורה, ולא בגלל גבר, ואלינה אותו
דבר.
״זה לא מוצא חן בעיניהם. הם היו רו־

ץזס פי רין

דפנה נוי

האשה מס׳ 40
מי אמר שבארץ אין בדואים אמיתיים?
יש מלא. מובן שהם לא מסתובבים בדיזד
גוף ולא יושבים בכסית, אבל מי שבאמת
רוצה לראות אותם, בשר ודם, עם עבאייה
וכפייה, צריך לחפש אותם במועדון הבדואים
— מועדון־הלילה לשוחרי הבידור הבדואי
האותנטי, עם מיזוג־אוויר מלא, תאורה
בדואית מיוחדת, קישוט בדואי אמיתי,
תזמורת של מיטב הנגנים הבדואים, מטבח
בהנהלת אשף בדואי מומחה, ויסקי בדואי
ללא הגבלה, מלצרים בדואים ישר מהמדבר,
וחניון נוח ורחב.
המועדון נמצא בתוך מאהל בדואי אמיתי,
השייך למלון האמיתי נאות המדבר. יש בתוכו
גם שייך אחד אמיתי, השייך סולי־מאן
אל־הוזייל. הוא שייך אמיתי, כי כותבים
עליו בעיתונים, ומעריצות מכל העולם כותבות
לו מכתבים. הוא גם לא מכיר את
רחל המרחלת, למרות שהתחתן כבר 39
פעמים.
פניתי אליו ושאלתי אותו כמה ילדים יש
לו. הוא אמר שחה־חה־חה, הוא לא יודע.
פעם הוא פגש בחורה אחת ורצה להתחתן
איתה, אז היא אמרה לו שהיא צריכה לבקש
רשות מהאבא שלה, אז הוא שאל אותה מי
האבא שלה, והיא אמרה שהשייך סולימאן.
חה־חה־חה.
הוא התחתן כבר שלושים ותשע פעם. הוא
רוצה להגיע לארבעים. הוא יכול. הוא רק
בן שישים וחמש. לאבא שלו היו ארבעים
נשים, ולסבא שלו היו ארבעים וחמש נשים.
הוא חשב שהאשה הארבעים שלו תהיה

בדי!שים, בבקשה
מהי הה שפעה של האשה על כו שרו של
הגבר? ז ה תלוי ב סוג האשה ו ב סוג הכושר.
אס הכו שר הוא כו שר ספורטיבי, והא שח
היא אשת ש חקן כדורגל, אז היא מ שפיע ה
עליו רע מאוד.
זה נודע לי ממנהלה של קבוצ ת הכודרגל
הלונדונית טוטנהאם, כילי ניר!ולם ון. הקבוצה
שלו, שהיא אחת ה מוב ח רו ת בכדורגל
הבריטי, עו מדת להגיע לישראל.
היא מובחרת, כי יש בח שחקנים המ שחקים
בנב חרו ת הל או מיות של אנגליה, סקוט־לאנד
ואירלאנד, וכוכב אחד, שהוא כו כ ב
הכדורגל הבריטי, מ לן ה שערים הבריטי, ואחד
הכדורגלנים היקרים ביותר באנגליה,

ד,גרמניה שענתה על מודעת־השידוכים שלו,
אבל הממשלה לא הרשתה לה לבוא. באותה
תקופה היו מגיעים אליו 150 מכתבים ליום.
נראה שהוא פשוט עוד מוצא חן בעיני הנשים.
למה
הוא מוצא חן בעיניהן? ״כי אני לא
מרביץ בהן, רק מטפל בהן בשכל. לכל אחת
יש אצלי בית, ואני מבקר אצל כולן. הן
מבסוטיות אצלי.״
עד גיל שתיס־עשרה הוא לא התחתן אף
פעם אחת, אבל מגיל שתים־עשרה הוא הת־

ג׳ימי גריכס. הוא כבר נקנה ונ מכר במאות
אלפי לי רות; הוא שווה היום מי ליון
לירות.
חברי הקבוצה רצו להביא איתס לארץ אח|
הנ שים שלהם, אבל המנהל לא הסכים. הוא
ציווה עליהם לה שאיר את נ שותיהם ב אנגליה

גרייבס ואשתו
למשך כל ז מן ה מי שחקיס, סן־ הבל ע שרה
ימים .״אחרי הסי שחקים,״ הוא אמר להם,
״אתם יכולים להביא כמהנ שים שתרצו.״
הוא בטח שכח שבי שראל ח צי האוכלו־סיה
ה מ בוגר ת מורכב ת מנשים. שיש כאן
איזה מי ליון מהן. אם הוא לא מ אמין, הוא
יכול ל שאול את שחקני נב חרת ולס. כ שהם
היו כאן, לפני שלוש שנים, נזלל הכו שר
שלהם בכל פה על־ידי העילי ת של ח צי ה־אוכלוסיה
הזאת.
בחורה אחת גם רדפה אחרי הנבחרת עד
לונדון, והכו שר שלה התגבר על ז ת יפ ה
מאוד.

האם נכון ש:

צים שזה יהיה אחרת. אני התגרשתי, כנראה,
פשוט משום שאלינה אפתה עוגות
נהדרות. הצרי: היא שאני שונא עוגות.״

ש ־ ה ריון

ש מע תי את זה. אני לא ערבת שזה נ כון:
נערה צעירה, חיפ אי ת, בת חמ ש־ע שרה, המליצה ערב אחד להורי ה על סרט טוב, וביק שה
מהם שילכו לראות אותו. ההורים שמעו בעצתה והלכו. התברר שהסרט היה גרוע. ההורים
התפלאו על בתם, שבדרך כלל ניחנה בטעם טוב. הם החלו חו ש שי ם שמא היתה לה איזו ש הי
סיבת ל שלוח אותם מן הבית.
הם עז בו א ת הסרט ב אמצע, חז רו הביתה, ו מצאו את בת ם עם גבר במיטה• הגבר גור ש
מהבית, והאמא שאלה את בתה אי ן היא מעזה בגי ל ־שלה לע שות דברים כאלה, וכמה ז מן
היא כבר עו שה את זה. הב ת אמרה לה שחודשיים.
האמא התעניינה לדעת אי ן היא לא נכנסה עדיין לה ריון, ו הב ת הסבירה לה שהיא נו הג ת
לה שתמ ש בג לו לו ת נגד ה ריון, שמצאה בארון .״ אז אי ןזה,״ שאלה האמא ,״ שלא הויז שתי
ז י ! ו| <ין ^ *ו) ין בזה?״
״פ שו ט מאוד,״ ענתה הבת ,״כל פעם שלקחתי גלולה שלך, הכנסתי ב מ קו מ ה גלול ת
אספירין.״
כעבור כסה י סי ם התברר שהאמא ב ה ריון.

י ^יי 1 6

ב ת9דיו בארבעים ד״י

אל־הוזייל
חתן המון פעמים. הוא היד, מתחתן ם עט,
בחמישה ימים, פעם בשבוע, פעם בחודש
או בחודשיים. ברגע שהוא לא היה מבסוט
מאיזו בחורה, הוא היה מחזיר אותה להורים
שלה. בתקופת המנדט הוא היה מתחתן פעמיים
בלילה.
עכשיו קצת קשר״ מאז קום המדינה הוא
לא התחתן אפילו פעם אחת. זה הגיע לכך
שעכשיו יש לו רק שתי נשים, ורק תינוק
אחד בדרך.
שאלתי אותו לפי מה הוא בוחר את הנשים
שלו. הוא ענה לי :״אני בוחר אותן

• מנהל משרד ממשלתי חשוב, לשעבר
קונסול ישראל בחו״ל, מנהל רומן
סוער עם אשת דיפלומאט, א ם לשלושה
ילדים, העובדת במשרד ממשלתי אחר
והעומדת להתגרש מבעלה ולהינשא לאהובה

• שבמוצאי־שבת יצא זוג מפורסם
של לסביות, אחתמ הן זמרת ידועה,
וזוג הומו״סכסואלים, אחד מהם תייר
צרפתי יפה״תואר, לבילוי משותף, שהסתיים
באח ת הדירות בתל־אביבז
לפי היופי, ולפי השכל, אבל בעיקר לפי המשפחה.
הכי חשוב זה שתהיה להן משפחה
טובה.״
אצלו הבית זה דבר קדוש. הוא יכול לצאת,
לבלות, לנסוע לתל־אביב, אבל הוא
תמיד חוזר הביתה לישון ולאכול. כי רק
בבית שלו יש הרבה בשר לאכול, והרבה
חלב־גמלים לשתות, ואם הוא לא ישתה
חלב־גמלים, הוא לא יהיה חזק, והוא לא
יוכל לשאת את האשד, הארבעים שלו.

ומלחמהברחוב הראש*[
(הנז שן נזפסוד ) 15

שהם עומדים לפוצץ את התחנה. הוא חשב
שאלה פרחחים המהתלים בו, צעק להם
שיניחו לו לישון. לבסוף הרימו אותו
החיילים והרחיקוהו בכוח, מן המקום.
החבלנים — שנשאו בעול העיקרי בפעולה
זו — הניחו את מיטעניהם, וכל
החיילים תפסו מחסה מאחורי גדר אבנים.
ואז ניתנה הפקודה, :פוצץ!״ ובזה אחר
זה עלו שתי התחנות באש.

ך* כוח השני חצה את הגבול במרחק
ן | ששה קילומטרים מן העיר ג׳נין. גם
פה לא היה כל קושי בחציית הגבול.
ואת הדרך עד לבתיה הראשונים של העיר
עשו החיילים בהליכה מהירד, תוך שעתיים
הגיעו אל המטרות שנקבעו להם: טחנת-
קמח ובית־חרושת לקרח. כמו תחנות־הרלק
של קלקיליד״ נבחרו גם אלה מתוך הנחו־״
כי לא יימצאו בהם אנשים בשעה זו של
הלילה. וכמו בקלקיליד״ נבחרו גם היעדים
בג׳נין בלב לבה של העיר — ברחוב הראשי
ממש — על מנת להוכיח שלא רק
אנשי אל־פתזז יכולים להסתנן לכל מקום.
בקירבת בית־החרושת לקרח הוצב חייל
בודד, חמוש בעוז / ,כדי לחסום דרך צדדית
המובילה אל הרחוב הראשי ואל בית-
החרושת. הבחור נשכב באפלולית, שעה
שחבריו הכינו את החומר לפיצוץ.
לפתע ראה ארבע דמויות מתקרבות אליו.
היו אלה חיילים בסיור שיגרתי, או בדרכם
חזרה אל תחנת המשטרה הסמוכה, בה
שוכנת יחידתם. הוא המשיך לשכב בשקט,
כשהעוזי הדרוך בידו, חיכה עד שיתקרבו
הארבעה אליו. כוונתו היתד. להפתיעם ממרחק
קצר ביותר, לאיים עליהם בנשקו — וכך,
מבלי לעורר המולה, לשבות את הארבעה
ולשתקם עד לאחר הפיצוץ.
אך התוכנית התקלקלה — וכמעט עלתה
בחייו של אותו חייל. מכיוזן שלא ידע מלה
ערבית, קרא אל הארבעה בעברית, בהגיעם
למרחק כעשרה מטרים ממנו :״עצור!״ הארבעה
הסתכלו מופתעים בדמות שניצבה
לפתע מולם• המשיכו להתקדם לעברה.
״עצור!״ צעק החייל שנית. ואז תפסו
הארבעה, כי הקריאה המשונה היא קריאה
בעברית. אחד מהם הוריד את הרובה מכתפו,
ירה לעבר הבחור. הכדור החטיא.

הדרוזי הצעיר נמצא במיווץ קדחתני:
בחדרה של פני, הציג אותה בכל מקום כאשתו.
ג׳מאל
היה הגבר הראשון בחייה של פני,
אך גם איתו נימנעד, מלקיים יחסים אינטימיים
.״אני מוכרחה לשמור על עצמי,״
טענה.
ערב אחד קרה הדבר. זה היה טבעי ביותר,
כי פני וג׳מאל היו בעל ואשד, לכל
דבר, למרות שהחוק לא הכיר בכך. אבל
לפני לא היה אפילו מושג קלוש כיצד נוהגת
במקרה כזה אשת איש. היא פתחה
בצעקות.

* סיד החלומות של פני בן־שבת ()27
^ לא היה בן־מלך, אביר רכוב על סוס לבן.
הוא הופיע ערב אחד בדמותו של צעיר
שחרחר ונמוך קומה, שהתיישב בפינה, בבית
הקפה הקטן שבו הדיחה פני את הכלים.
הוא נהג לשבת מדי יום בפינתו, לנעוץ
בה מבטים עורגים, שלא נעלמו מעיניה. ערב
אחד הוא אזר עוז, והזמין אותה לצאת
עימו. כך הפכה ההיכרות המיקרית לידידות,
שעברה חיש קל לפסים של רומן לוהט.
ברבות הימים גילתה פני להפתעתה, כי
נסיך החלומות הוא דרוזי, וכי מאחורי השם
הבדוי יעקב מסתתר ג׳מאל שהין (,)28
יליד הר־הדרוזים, שמשפחתו נמלטה, ב־
1948 מסוריה והתיישבה בעוסופיה•
התגלית המפתיעה לא הרתיעה את פגי.
היא המשיכה לצאת עימו, קיוותה כי באחד
הימים תוכל להינשא לו, ללדת בנים ולגדלם
באהבה.
אבל כשבני הזוג התחילו לתכנן את עתידם
המשותף, גילו כי מיכשולים נערמו על
דרכם. כי בישראל קשה לדרוזי לשאת
צעירה יהודיה לאשה.
לפני לא היה איכפת להמיר את דתה,
אבל ג׳מאל הסביר לה כי הדרוזים אינם
מקבלים אל עדתם מאמינים חדשים. גם
ג׳מאל לא היה מהסס להתגייר, אלמלא חשש
מתגובתה הנזעמת של משפחתו הקנאית.

בקבור, חומצה
ך * יירי ה סי ת מספר 6ברחוב דגניה בן
תל־אביב התעוררו לשמע הצעקות שבקעו
מהחדרון הקטן. כעבור שניות אחדות
התדפק אלמוני על דלתות השכנים, קרא
להם לעזרה .״היא בלעה בקבוק חומצה,״
הסביר האלמוני בקול רועד מהתרגשות.
השכנים מיהרו להזעיק אמבולנס, וכעבור
דקות אחדות שכבה פני בן־שבת בחדר המיון
של בית־החולים כשהיא חסרת הכרה.
הרופאים מיהרו לשטוף את קיבתה של שוטפת
הכלים, הצילו בכך את חייה.
למחרת הופיעו אנשי המשטרה ליד מיטתה
של פני, גבו ממנה עדות על נסיון

כיהודי, כדי להסתדר בעבודה.
קרן האור היחידה בחייו האפורים היתד,
פני בן־שבת, אותה הכיר בבית קפד, קטן,
בו נהג ללגום כוס קפה לאחר שעות ר,עבו־

דה. הוא לא תיאר לעצמו כי אותה צעירה
תסבך אותו במשפט פלילי.

מפקד החולייה שעסקה בהכנת הפיצוץ.
סיפר סגן־ד,מישנה בן ה־:21

חעולס חזה 1447

שהין ובן־שבת
״אני רוצה להיות א שתו!״

תתווה או בית־סוהר!

החיילים הירדניים תפסו מה הולך, החלו
טוענים את נשקם.

עזבתי את כל מה שהיה לי ביד,
ופניתי לכיה־נו. הספקתי ללחוץ על ההדק,
לעבר ארבע הדמויות׳.
לחיצה ארוכה זו הצילה את חיי החייל
הצעיר. היא גם פצעה — כפי שהסתבר
מהודעת עמאן, למחרת היום — שניים
מן החיילים הירדניים. הפיצוץ עצמו עבר
ללא תקלה. החבלנים חדרו לבניין דרך חלון,
קראו בקול רם בערבית :״לצאת החוצה!
מפוצצים את הבית!׳ הסתבר שלא היה שם
איש.
כאשר עלו שני הבניינים באוויר, היה
הכוח הישראלי כבר במרחק של כחצי־קילו־מסר,
בדרכו חזרה אל הגבול. החייל שניצל
הביט בשעונו: השעה היתד.23.03 .

>* פעולה השלישית היתד. גם המסו!
) בכת שבין שלוש הפעולות של אותו
לילה. יעדה המשולש: חח־ה במבואות כפר
שונה, מול נהרים שבעמק הירדן! בית
פרטי השייך לבעל אותה חווה: ובית אביו
של אותו איש, בתוך הכפר. תוך כדי
מהלך הפעולה, הוחלט לוזתר על פיצוץ
הבית השלישי.
המיכשול הראשון היה נהר הירדן. אולם
לא היה כל קושי לחיילים לצלוח את המים
הרדודים. הם נעזרו בחבלים כדי לטפס
אל הנדה המזרחית, ולאחר הליכה מזרחה
במשותף, התפצלו לשלוש חוליות. לדברי
קצין בכיר בצה״ל :״החוזה הזאת שימשה
מקום־אימונים של חבלני אל־פתח. לפחות
במיקרה אחד, ידוע לנו כי יצאו ממנה
כדי לפעול בשטח ישראל.״
הדרך אל החוזה המבודדת העמידה רק
קושי אחד: מכיוון שהשטח מעובד באינטנסיביות,
נתקלו החיילים הישראלים בשמונה
גדרות, שהפרידו בין חלקות. שלושת הבתים

שהין כחייל בצה״ל
״היא בלעה חו מצה״

לאחר שראו כי אין מוצא, וכי לעולם לא
יוכלו להינשא, החליטו בני־הזוג להיפרד,
פנו איש לדרכו. הם קיוו למצוא בן או בת־זוג
מבני אותה עדה.

הידוע ה בציפור
ך* עכור שנח חזר ג׳מאל אל הפינה ה־
^ אפלה בבית־הקפה. מבטו שוב צד את
שוטפת הכלים הקטנה, והיא השיבה לו
מבט מלא אהבה.
פני חזרה להיות ידידתו של ג׳מאל, אבל
הפעם החליטו בני הזוג לעקוף את מוסכמות
החברה וחוקי הדת. ג׳מאל עבר לגור
של החווה היו שקועים בתרדמת־ליל, כאשר
הגיעו אליהם חיילי הפשיטה. אולם חוליית־אבטחה,
שיצאה לחסום את הדרך המובילה
מן הכפר לחוור״ נתקלה בעמדה ירדנית.
הירדנים הטילו רימון, ולאחר שהחוליה
החזירה ברימון משלה ופתחה באש, ניתקו
הירדנים את המגע.
הכוח העיקרי נכנם לשלושת הבתים, והחל
קורא ליושביהם לצאת החוצה. כאשר הודיעה
עמאן, למחרת, כי באותה חווה נהרגו
חמישה אנשים — מהם שלושה ילדים —
יכלו אותם חיילים להסביר זאת רק בכך,
שאולי לא כל תושבי הבתים שמעו אותם!
או אם שמעו אותם, לא יצאו כולם החוצה.
החמישה העדיפו, בנראה, להתחבא בבית.

התאבדות. בעקבות עדותה נעצר כעבור כמד.
שעות ג׳מאל שהין כחשוד במעשר. אונס
אכזרי.
כבר למחרת הובא ג׳מאל אל בית־משפט
חתונה או בית סוהר
השלום בתל־אביב לשם הוצאת פקודת מעועד

זה היה בראשית יולי .1964 מאז,
ודם הצעירה שסיבכה אותו בפלילים
סוף ספטמבר אותה שנה, נשאר ג׳מאל ב\
1הביאה לשיחרורו בערבות. היא עתידה
מעצר. כי האשמה החמורה שהיתה תלויה
אף להביא לזיכויו המוחלט.
נגדו הצדיקה, לדברי המשטרה, את מעצרו
בשעת העירעור השני על המעצר הממועד
לתחילת ההליכים המשפטיים.
שך, הופיעה לפתע פני באולם בית־המשפט,
פרקליטו של החשוד, עורך־הדין ישעיהו
נפלה על צווארו של ג׳מאל .״אני אוהבת
לויט, לא ויתר בנקל, עירער בפני בית־אותו
ורוצה להיות אשתו,״ הסבירה לשופהמשפט
המחוזי על תקופת המעצר הממוטים
הנדהמים, שהחליטו לשחררו בערבות.
שכת שנגזרה על שולחו. אבל המשטרה הצהשבוע
שוב הופיע הדרוזי השחרחר ב־ליחה
לשכנע את בית־המשפט כי ג׳מאל
בית־המשפט. הוא ישב על ספסל הנאשמים,
שהין ביצע מעשה אונס אכזרי ביותר, שהקשיב
בדומיה לעדותם של השכנים, שאותם
בעקבותיו ניסתה הנאנסת לשים קץ לחייה
הזעיק ממיטותיהם בליל המיקרה. אבל כשנקראה
עדת התביעה העיקרית, פני בן-
על־ידי שתיית חומצה .״רק בדרך נס היא
שבת, לעלות על דוכן העדים, התברר כי
ניצלה ממוות,״ הסבירו החוקרים.
היא לא הופיעה בבית־המשפם. הנאשם הספרקליטו
של החשוד טען, לעומת זאת,
כי לא מדובר כאן במעשה אונס, אלא בקיום ביר לשופטים המופתעים כי היא נסעה לטבריה,
על־מנת ללדת שם את בנו• פרקלייחסי
מין בין שני אנשים מבוגרים, שעשו
טו של הנאשם ביקש מבית־המשפט לבטל
זאת מרצונם החופשי. הוא סיפר כי פני
היתד, במשך תקופה ארוכה ידידתו של ה את התביעה, הסביר כי הנאשם ועדת־התבי־עה
עומדים להינשא בקרוב.
חשוד, וכי ביום שבו המשטרה מייחסת לו
ג׳מאל פנה לרבנות במטרה להתגייר,
את המעשה, היא היתד. ידועתו בציבור. את
רקע הסביר כי הוא רוצה לשאת את אהובתו, המצנסיון
ההתאבדות הסביר הפרקליט על
פה בכל יום לביקורה של החסידה. ברגע ש־ב הגדול תסביך

נפשי של צעירה, שפחדה
ג׳מאל ישא אותה לאשר״ תצטרך התביעה
יותר היה לאבד את בתוליה.
לבטל נגדו את ההליכים המשפטיים, כי לפי
כאשר נשאל אם יש לו מה לומר, גולל החוק אשד. אינה רשאית למסור עדות הג׳מאל
שהין בפני בית־המשפט את נתיב ה־עשויה
להרשיע את בעלה.
יסורים של צעיר דרוזי ששרת בצה״ל וביקש
ג׳מאל הסביר זאת לרבנים, אבל הם לא
להשתלב בסביבה יהודית• הוא סיפר כי גילו עניין רב בגורלו של הצעיר הדרוזי.
שרת ביחידה קרבית וחשב כי עם שיחרורו הם יעצו לו לחכות בסבלנות לתורו ולשנן
מצה״ל תהיינה כל הדלתות פתוחות לפניו. בינתיים את תרי״ג המצוות, על מנת שבבוא
אולם הוא עמד על טעותו כבר בימים ההעת,
יהיה יהודי כשר. אבל לג׳מאל אין
ראשונים לאחר שיחרורו, למרות שהתראה
זמן לחכות. אין לו גם אל מי לפנות.

כאשר הופעל ר,דינמיט, התמוטט הבית על

ראשם.
ביתו של בעל החוזה, לעומת זאת, היד.
ריק מאדם. החיילים חדרו פנימד״ הספיקו
להתפעל מן הריהוט העשיר והמודרני, לפני
שהניחו את חומר־הנפץ.

פגיעה היחידה בה נפגעו חיילי
| 1הפשיטה באותו לילה באה במיקרד״
אחרי ששלוש החוליות חזרו לנקודת־המיפגש
שלהן, והחלו צועדות לכיוון הירדן הסמוך,
ארעד, בתוכם התפוצצות עזה. כאשר נדם
קול ההתפוצצות, שכבו שבעה חיילים פצועים.
הפצועים
הובלו אל ה
ירדן׳
ובצד הישראלי הועלו לתוך אמבולנס
שהמתין להם.
ההשערה הראשונה היתר״ כי התפוצץ רימון.
אולם בחקירה המדוקדקת לא נמצאו
רסיסים. הועלתה השערה שניה, כי התפוצץ
חומר־נפץ שנותר מן הפעולה. אך גם השערה
זו הופרכה, כי שום חומר לא הוחזר.
לבסוף הסתמנה המסקנה, כי היה זה פתיל
רועם — שהוא חומר נפיץ בעל רגישות
רבה — אשר התפוצץ, בהיותו מונח בתוך
אשפת כדורים של אחד החיילים. הפיצוץ
גרם להתפוצצותם של הכדורים, אשר עפו
לכל העברים ופצעו את שבעת החיילים —
הקורבנות היחידים של פעולה בה נצטוו
להימנע מגרימת קורבנות.

אמנות

תיאטרון תרדמת ה ק הל

תרדמת השבויים (מאת כריססופר
פריי. בי מוי: יואל זילברג. ה תיא טרון חן קטן,
הבימה) כריסטופר פריי היה הגאון ה
החדשה

החולצה

מסיבי
ניילון־טי

חולצת ניבה ניילון־טי קלה ואוורירית
ומרהיבה ביופיה, מתכבסת
בקלות ואינה זקוקה לגיהוץ. חוטי
ניילון־טי מיוצרים בלעדית בישראל
ע״י ״ישראניל״

חידזש

אמיתי ־ חולצת ניבה

י׳דר. א .רוביו. ס., 1^15ס 5.ק
.ביאו 7ןוסמטיקאי
מומחה לבעיות שיער
ולבעיות קוס מ טיק ה

מ־־נ י יל ו ן־ט י

ה שו ד ד הנו ד ד
מיסודם של יוצאי הסגל האקדמי
של הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל

תל-אביג, רחוב פינסקר 2
שלפון 57028

החלה ההרשמה ללימודי יום וערב
אדריכלותת מכונות, אבניה, ו
ייצור, נ
מתכת, כ

לויד

בפיקוח משרד העבודה

בניין,

ס ר לן ו לו

אדריכלי,

מכונות

ומפות

המכון הבינלאומי להתכתבות

בפיקוח הסתדרות הטכנאים

אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

ריהוט ועיצוב פני ם

פרוספקט חינם
תל־אביב, ת .ד4185 .

בפיקוח משרד העבודה

ג ר פי ק ה *וי מו שי ת

בפיקוח אגודת הגרפיקאים

פירלוום ויחלוי־ציבור

בפיקוח האיגוד הישראלי ליחסי ציבור

ועוד

עשרות

קורסים

אחרים

פרטים, הרשמה ופרוספקטים

המכללה ה פו לי ט כני ת

רחוב המסגר ,62

חולף של אנגליה, שלאחר מלחמת העולם.
המחזות שלו הם ליריים מאוד, דתיים
מאוד, ומלאי סמלים.
תרדמת ה שבויים הוא סיפר על ארבעה
שבויים, בעלי ארבעה שמות סמליים: רו
אדמס, המסמל את אדם, פיטר אייבל, המסמל
את הבל, דויד קינג המסמל את
דויד המלך, וסיס מארוס המסמל את
עצמו.
מי אני י השבויים הללו מוכנסים לתוך
כנסייה, משום שאין מקום אחר לשכנם.
בתוך המקום הסמלי הזה הם נרדמים
וחולמים ארבעה חלומות סמליים.
החלום הראשון הוא על קיין והבל.
השני הוא על דויד ואבשלום. החלום
השלישי הוא על עקידת יצחק, והחלום
הרביעי הוא על מישך, מידרך ואבדנגו.
כל חלום מביא סוג אחר של יחסי
שנאה ואכזריות בין אנשים, וכולם יחז
מטפלים בחיים ובמוות, מטיפים לאהבת האדם
את רעהו ולאמונה באלוהים.
המחזה עצמו •,למרות האיטיות הלירית
שלו, בנוי בקצב מהיר, הנוצר על־ידי המעברים
בין חלום למציאות, על ידי השילוב
המוצלח בין שניהם, ועל־יוי ההתעוררויות
המפתיעות, היוצרות מצבים
קומיים, שמרפים מהעומס השירי הכבד.
אלא שהנושא עצמו אינו מעניין. הליריקה
של כריטטופר פריי עמוסה סמלים
שטחיים, מלאה אמיתות בנאליות ושאלות
פילוסופיות נדושות.
הוא שואל מי אני, מהי תכלית החיים,
מהו המוות, ומתייחס לשאלות אלו כאילו
הוא ברא אותן, וכאילו העולם כולו
אינו עוסק בהן מאז נברא. הבשורה שהוא
מביא, על האמונה באדם ובאלוהים, אינה
משכנעת בצורה בה היא מובאת.
האלוהים אמנם לא העניק לכריסטופר
פריי רעיונות עמוקים ומקוריים, אבל הוא
העניק לו במאי בעל רעיונות כאלו. הבימוי
של יואל זילברג מלא רעיונות
מעניינים, מלא חיים, קצב ותנועה, ואם
הבימוי הטוב עדיין אינו מצדיק את העלאת
המחזה, מצדיק אותו אולי המשחק
העדין והרגיש של נסים עזיקרי. לפחות
על זה אפשר להודות לכריסטופר פריי.

תל־אביב, טלפון 36487

* העולםהזד שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, תל״אביב,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבן רי • המו׳ל: העולם הזה בע׳־מ.

מריקה וזין שרד, באידיש, משחקת באידיש׳
ונראית באידיש. היא מספרת שהיא
בת ,27 שהיא ממלאת תפקיד ראשי
במחזה מוזיקאלי מצוין, שהיא עומדת לשחק
בשני סרטים, ושבאמריקה היתה לה
הצלחה גדולה.
*המחזה,״ היא מספרת* ,זה של המוזיקאי
הקומפוזיטור הגדול עופי גורביץ.
עד שהוא בא אסור היה לי להופיע מטע־מים
אישיים. הייתי כאן שנה ואף אחד
לא ידע שאני כאן. אבל כשהוא בא,
ואמר לי ששמע עלי עוד באמריקה, וש-
הוא רוצה שאני אשחק במחזה שלו,
איציק הגנגסטר, לא יכולתי לסרב יותר.״
הטעמים האישיים שלה היו בעלה. הוא
לא הרשה לה לשיר. אבל אחר־כך, כשהם
התגרשו, היא חזרה לבמה.
די ר ישרה* .במחזה זה אני משחקת את
הבת. ההורים שלי רוצים שאני אתחתן עם
אדם מבוגר ועשיר. אני מסרבת. לילד, אחד
פורץ גנגסטר שרוצה לשדוד כסף. אני
מתעוררת, וכשאני רואה שהוא רוצה ללכת
אני אומרת לו שיש עוד כסף בבית,
כי אני כועסת על ההורים שלי.
*הוא לוקח את הכסף~,וכשודא~מוריד
את המסיבה אני מתאהבת בו. הוא מספר
לי את תולדות חייו, ואני רואה שהוא
לא גנגסטר אבל החיים הביאו אותו לכך.
״אחר כך הוא לא רוצה לקחת את יד
כסף, ואני אומרת לו שישאר בבית שלי.
ההורים שלי מסרבים לקחת אותו, אבל
בסוף הוא מראה להם שהעשיר שהם רצו
לתת לי הוא גוי, ולא שייך בכלל ליהודים.
אז אני מתחתנת עם הגנגסטר
ומביאה אותו לדרך הישרה.״
היא חושבת שזוהי הצגה מצוינת :״היא
גם מצחיקה וגם עצובה, היא גם מראה
את הסבל של בחורה יהודיה, וגם מראה
שלא כל גנגסטר הוא באמת גנגסטר.״

חפודם חזח 1*47

בנר ימות השש הם נוסעיס בדוחק -
ף•} עם שרו החיילים שיצאו למלחמת
תש״ח: אם תרצה לבוא אלי /דע היכן
תמצאני /ב חזי ת שכונת התקווה כי

אז היחד. השכונה הדרומית של תל־אביב

אחרי שהוא מתנחל באחד מבהיר, של התקווה,
הוא מתלונן על הביוב הלקוי, ה־סימטות
הצרות, הבתים הצפופים, השרות
הסאניטארי הירוד. ובעיקר: על התחבורה

סות ביותר של תל־אביב. בניגוד לרוב הקווים
העירוניים האחרים, הוא אינו עמוס
רק בשעות מסויימות של היום — אלא ברוב
שעות היום.
נוסעים בו פועלים בשעות בוקר מוקדמות.
נוסעות בו נשים הנלהבות להזין את
עיניהן בחלונות הראווה של העיר הגדולה.
בערב נוסעים בו בני נוער, המואסים ב־שקונתם
הצפופה והיוצאים להתבדר במרכזי
העיר.
בני השכונה נושאים את הסבל ושותקים
— כי זהו, בכל זאת, הקו היחידי המקשר
אותם אל הרחובות העיקריים של העיר.
והנד״ ביום החמישי האחרון, התבשרו כי
קו זה נותק. כי להבא יצטרכו לנסוע בשני
אוטובוסים כדי להגיע למרכז העיר. כי
אחרי שעמדו פעם אחת בתור, ואחרי שניטלטלו
דרך הרחוב הסואן של השכונה,
ומעבר לגשר החדש המקשר אותה לעיר,
יצטרכו לרדת מן האוטובוס, להידחק בתור
חדש, להגיש מחדש את כספם לכרטיסן,
לחפש שוב מושב פנוי או מקום להיתלות
בו, כדי שיוכלו להיטלטל הלאה, אל שפת
הים.
את זה לא היו מוכנים הם לסבול. מה
עוד, שהניתוק לא בא מתוך כורח חיוני,
אלא רק בגלל ריב בין קואופרטיב דן לבין
משטרת תל־אביב, על המקום בו צריכה
לעמוד התחנה הסופית של הקו.
על כן געשה השכונה, מתחת למעטה ה

הנהגים. כי מדי רגע נעשתה האווירה
מתוחה יותר, והקהל אלים יותר.
צעירים שד,תמצאו היטב במכונאות התניעו
את האוטובוסים, נגחו את האחד בשני.
אחרים שפכו מלח לתוך מיכלי הדלק, בשעה
שחבריהם הכניסו חול לרדיאטור. הכל
לפי מיטב כללי החבלה ברכב. ואז
הופיעה המשטרה. תחילה הופיעו חוליות
קטנות, שהוזעקו מן התחנה הסמוכה. אך
מראה השוטרים רק הגביר את זעמם של
בני השכונה. שכן ראו בהם שותפים של
דן בהפסקת השרות. מכל עבר החלו מתעופפות
אבנים, שניפצו את חלונות האוטובוסים
ופגעו גם בשוטרים.
הוזעקה תגבורת של 100 שוטרים — אך
גם הם לא יכלו להשתלט על ההמון. האלות
הורמו, ועשרות עצורים נגררו בכוח
אל תוך מכוניות האסירים, כדי לפלס דרך
אל האוטובוסים התקועים.
רק בחצות הצליחה המשטרה לגרור את
20 האוטובוסים הניזוקים אל מחוץ לשדה־הקרב.
כאשר הפציע השחר, דמה הרחוב
הראשי לחזית, יותר משדמה לה בימים הקשים
ביותר של 1947ו־.1948
אך עוד בטרם הופיעו פועלי הנקיון העירוניים,
כדי לסלק את שברי הזכוכית,
שכיסו את הכביש הראשי, הופיעו האוטובוסים
הראשונים של קו .16 אחרי ליל הקרב,
נמוגה כלא היתד, ההחלטה להפסיק
את מהלך האוטובוס ברחוב לוינסקי. האוטו־

שלווה של יום השבת. אולם אך יצאה השבת,
ובטרם הצליחו בעלי המסעדות להשמיע
את השירים המסתלסלים מבעד לרמקול,
או להדליק את האש לצליית הששליק, הפכה
שכונת התקווה לחזית. המוקד היו צעירי
השכונה, שזה עתה יצאו ממיגרש הכדורגל
המקומי .״מפגינים נגד דן!״ קרא
מישהו. חבריו, שלא יכלו להגיע לשפת הים׳
כבכל מוצאי־שבת, הצטרפו אליו.

בוסים שוב נסעו לאורך כל הדרך לשפת־הים.
בדוחק, בצפיפות, בתוך פקקי־ד,תנועה
— אבל לאורך כל הדרך, עד הים.

בחזית שכונת התקחה
חזית של ממש, ורחובותיה מלאו צעקות
בהלה וקריאות־כאב של פצועים.
השבוע חזרה שכונת התקווה ונהיתה שוב
לחזית. הפעם לא לחמו בני השכונה נגד
תושביו הערביים של כפר סלמה, אשר חסמו
את דרכם לכיוון לוד, כי אם בנהגים של
חברת ז ן, שחסמו את דרכם לכיוון מרכז
תל־אביב והים.
לא רק האוייב התחלף, התחלפו גם בני
השכונה עצמם. כי מאז ימיה הראשונים של
המדינה, שימשה שכונת התקווה מעברה ענקית.
מאות
אלפים מצאו בשכונה מחסה זמני,
בדרכם ממחנות העולים והבדונים, אל השיכונים
הנוחים והיקרים יותר בעיר. כך,
שמעטים מאוד מתושבי השכונה כיום הם
בעלי־ותק של ממש במקום.
אבל אופייה של השכונה לא השתנה. גם
לא תחושת־הקיפוח -העמוקה של תושביה.
כי הדייר החדש של שכונת התקווה מקבל
בירושה — כבר ביום הראשון לבואו —
את כל מורשת המרירות של וותיקיה. יומיים

הגרועה.
כי שכונת התקווה היא שכונה של פועלים
עמוסי־משפחות. קשה מאוד למצוא בה
בעלי מכוניות פרטיות. על כן מהווה האוטובוס
עורק־חיים ל־ 50 אלף התושבים,
המצטופפים בה ובשכונת סלמה הסמוכה.
ועורק־חיים זה הוא גורם חשוב ביסודי השכונה.

ק קו אוטוכוסים אחד מקשר את ה!
שכונה עם מרכז העיר. זהו קו , 16
המוביל דרך רחוב לוינסקי, ועד לשפת־הים,
בסוף רחוב אלנבי. המרחק אינו רב במיוחד
— אבל נסיעה ממוצעת בקו זה אורכת קצת
למעלה מ־ 30 דקות. הנסיעה בקו זה נחשבת
לאחת הקשות ביותר באזור תל־אביב•
חצי־שעה של דוחק, של סילטול איטי
דרך פקקי־התנועה הנוראים ביותר של תל-
אביב. כי קו 16 הוא נתיב יסורים, החייב
לעבור דרך ד,הצטלבויות והכיכרות העמו־

ל עשרות הצעירים הראשונים הצטרפו
\ \ במהרה מאות רבות. לבסוף, בהגיע הסערה
לשיאה, חסמו את הרחוב הראשי
קרוב ל־ 3000 איש• הם עצרו את האוטובוסים
שרצו ברוב חוצפתם להסיעם רק עד
רחוב לוינסקי .״עד הים! עד הים!״ היתד,
סיסמתם בשלב זה.
לאט־לאט נוצרה שיירה ארוכה של אוטובוסים
ומכוניות פרטיות תקועות. הנוסעים,
שנמצאו אותה שעה באוטובוסים, ברחו
מהם, וכעבור שעה קלה נטשו את ההגה

אך במוצאי שנת הס התקוממו 1גז ההתעלרוח החושה שר חבות האוסונוסים |

ספורט

אנשים
השבתהק דו ש ה
למרות זקנו של הבמאי פיטר פריי,

שחקן כדינר
עלה

קרחו

המשפחהה טו ב ה
מיד לאחר התפטרותו פתח שמעון פרם
את סגור ליבו, סיפר לחוג מצומצם של
סטודנטים תל־אביביים את הכל על כולם.
״גולדה מאיר, שרת־החוץ, אינה מסיקה
את המסקנות מתקופת כהונתה הממושכת,״
קבע פרס. כשנשאל למה הוא מתכוון אמר:
״למה אינה מתפטרת? והשר עקיבא גוב־רין?
אין לו שום כשרון. אבא אכן?
הוא יודע כיצד לדבר, אולם הוא מביע
בשפתו היפה רק את דעותיהם של אחרים.
שום מילה היוצאת מפיו אינה מבטאה
רעיון מקורי משלו.״ המאזינים לא הסתפקו
בהשמצות, ביקשו לשמוע את חתת דעתו
של פרס על לוי אשכול. מי שהיה סגן
שר הבטחון לא הסתיר את דעותיו, קבע
כי אשכול אינו מדינאי וכי אינו מתעמק
בשום בעיה באורח יסודי. רק אחד יצא
נקי מפיו של פרם :״דויד כן ־ גו ריון
הוא מנהיג טבעי, הוא תופעה החורגת מגדר
הרגיל.״ ואחרי מנהיג מבעי כדאי
להטות. לא חלפו עשרים וארבע שעות מאז
השמיע פרם את דבריו, וכמינהג מנהיגו,
הוא הכחיש הכל # .באותה שעה התעמק
ראש הממשלה ושר הבטחון לוי אשבול
בבעיה אחרת ובאורח יסודי: מינוי יועץ
מיוחד, שימלא את מקום השר המתפטר.
הבחירה נפלה על הדוקטור למשפטים צבי
דינשטיין 39 שכיהן בעבר בתפקידים
כלכליים. את הכשרתו הבטחונית רכש
בעבר הרחוק, כשכיהן כראש משלחת הקניות
של משרד הבטחון באירופה. נוסף
לכך הוא בן למשפחה טובה. אשתו היא
בתו של הציוני הידוע ארתור רופין.
גיסו הוא הארכי־רמטכ״ל הידוע יגאל
ידץ. דוד אחד של אשתו הוא ח״כ מפא״י
הידוע דויד הכהן, ודוד שני שלה הוא
שלמה גינוסר, בן הסופר הידוע אחד
העם • .שלמה גינוסר אחר, כתב
דבר בירושלים, סובל לעיתים קרובות מזהות
השמות. מעריצים רבים של אחד העם מטלפנים
אליו, שואלים לשלומו ומבקשים לפעמים
שיואיל להיפגש עימם, להעלות זכרונות על
אביו המנוח • .על יגאל ידין מספרים
עמיתיו הארכיאולוגים, כי לא השתחרר עדיין
מפחד מסויים. כבר שבע־עשרה שנה
שהרמטב״ל לשעבר מפחד לנסוע בכביש
זדאדי־ערה, מאריך את נסיעתו בקילומטרים
רבים, ובלבד שלא לעבור בקטע הרצוף
ישובים ערביים.

כדזרסל
בו ד די םהם הג בו הי ם

אין הוא מקובל ביותר על החוגים הדתיים.
לפני שנים, כאשר הקים תיאטרון משלו
וניסה לערוך הצגות בערבי שבתות, ערכו
לו הדתיים הפגנות סוערות ליד הקופה.
לגורל דומה זכה לאחרונה מחזהו של מזוקן
אחר, דידי מנוסי, שלמה חסלו ומלכת
שבא, העומד לעלות, בביומו של פריי, בחגיגות
ים־סוף שתתקיימנה באילת. הצגות
הבכורה נקבעו לערב שבת ולערב חג
השבועות, אך התערבות משרד הדתות דח״
תה אותן למוצאי החג • .לאחר דחיית
הצגות הבכורה זכה ראש עירית אילת
יוסף לוי למכתב ברכה והערכה. .שליחי
מצווה,״ נאמר בו ,״אינם ניזוקים, וחזקה
על השבת שתימנע מן העיריה גרעון.״ כותב
המכתב, שר הדתות זרח ורהפטיג,
הבטיח לשאת בחלק מן ההפסדים, אם יהיו
כאלה • .הפרופסור נתן רוטנשטרייד,
שנבחר לכהונת רקטור האוניברסיטה העברית
בירושלים, הוא אחד מבוגריה. זו הפעם
הראשונה בתולדות המוסד הגבוה, שאחד
מבוגריו נבחר לכהן בו בתפקיד כה רם.
סיפר הפרופסור :״כשבאתי ללמוד באוניברסיטה
בחוג הראשי לפילוסופיה, היו בו
שלושה תלמידים: אריה לבכי (כיום מג־כ״ל
משרד החוץ) דויד רזיאל (מפקד
האצ״ל שנהרג בעיראק) ואנוכי.״ העיר עי
כך אחד מתלמידיו: היום נמצאים בחוג
לפילוסופיה תלמידים רבים, שמהם יצאו
בוודאי הרבה מנכ״לים, אך אף לא לוחם
מחתרת אחד # .מסיבת העתונאים שערך
השבוע השחקן יול כדינר בלוד (ראו•
תמונה) ,הסתיימה בלי שתיפתר חידה ישנה:
האם השחקן, בעל הקרחת המפורסמת, הוא
ממוצא יהודי. כמה עיתונאים ניגשו אליו
לאחר המסיבה, התעקשו להוציא מפיו וידוי
על־כך. אחד שאל אם מתכונן הוא לעלות
לישראל: אחר שאל בפירוש האם יהודי
הנהו, ועתונאי נוסף הציע לו שם עברי:
יואל בר־ניר. השחקן, מגולח למשעי, הקשיב
בסבלנות, חייך והסתלק מן המקום• .
זמרת חדשה נולדה בישראל — גילה אל״
מגור. השחקנית תשיר את שיר הרקע
במיבצע קאהיר, סרטו החדש של מנחם גולן.
היא תיקרא בו יסמין, תרקוד ריקודי בטן,
ותרגל אחר מיתקנים אטומיים בישראל.
מיתקן כזה יבנה עבורה במיוחד, ב או לפני

כוכב הכדורסל הישראלי תנחום (״תני״)
כוהן־מינץ קיבל את הכדור בקירבת הסל
ההונגרי. הוא התרומם בקלילות והשחיל את
הכדור לתוך הסל המהודר, שבאיצטדיון המרכזי
של מוסקבה. שתי הנקודות הראשונות
במשחקי אליפות אירופה הושגו. הן
היו של ישראל.
הכדורסלנים הישראליים פתחו את המשחקים
ביד ימין, הצליחו בפעם הראשונה
לזכות בניצחון על הנבחרת ההונגרית בשיעור
.49:60 ביום השני, כאשר ירדו הישראלים
מנוצחים, בתום המאבק נגד הנבחרת
הרוסית, בתוצאה ,50:88 היתד. ההרגשה
הכללית כי המאבק רק החל.
תוצאות המשחקים בסוף שבוע זה יקבעו
אם אומנם תצליח הנבחרת הישראלית לשוב
וליהפך לגורם בכדורסל העולמי.
חסר ענק. שני המשחקים הראשונים של
הנבחרת הישראלית הבליטו את נקודות התורפה
שלה. השחקן מספר אחד, כוהן־מינץ,
הוא אומנם שחקן גדול, גם בקנה־מידה
עולמי, אך אינו מסוגל לשחק לבד. שחקן

הרצליה.

פסוק ה ש בו ע
• סגן ראש הממשלה אבא
אבן :״אין כמו מפא״י מקימה במות להטפה
חופשית: חלקן להיאבקות עם יריביה,
ורובן להלקאת עצמה ברבים.״

• מנהל הכפר הירוק גרשון זק,
על לוי אשכול :״תשתבח מדינת ישראל
בבן שנתגדל בה, שכל חייו רבי הפעילות
היו הכנה לקראת השליחות הגדולה שהוטלה
על שכמו היום.״
• דויד כן־גוריון . :להיות ראש
ממשלה זה לא כל־כך קשה, אבל שר בט
חון,
אהה!*

• המנהיג הציוני יצחק גריג׳
בוים ( )86 על דויד כן־גוריון 79
״זקן צריך להבין מתי עליו ללכת.״

• נשיא צרפת שארל דה־גולו
״בורגיבה מוצא חן בעיני, הוא דומה לי.״

|| 7ך 11 ך ן 1־ שופם הכדורגל משח שושני (מאחורי הרשת) מחזיק את
הכדור ביזו, בשעה שרופא הפועל רמת־נן (במשקפי שמש)

מתווכח סם צופה משולהב (מימין) .כולם, מלבד הכדור, נכנסו לשער הפועל. משחק
הפועל רמת־נן והכוח, שתסתיים בתוצאה ו ,0 :הוריד את הכוח ממקומו הראשון.
גבוה נוסף בנבחרת היה מאפשר לתני לנוח,
לשוב בכושר מעולה בדקות המכריעות.
כך, למשל, גילה הוא כושר מזהיר, כאשר
השתתף בנבחרת אירופה. הסיבה:
הוא לא שיחק משך מרבית המישחק, הוחלף
על־ידי השחקן היוגוסלבי קוראץ׳.
המשחק השני של נבחרת ישראל, בו
נוצחה על־ידי הרוסים, שימש לקח חשוב
לישראלים: כשמשחקים ללא פחד — מצליחים.
במחצית הראשונה של המשחק היו הישראלים
מבולבלים, התמוטטו תחת הלחץ הרוסי׳
איפשרו לרוסים להוביל בהפרש של
34 נקודות. במחצית השניה עלו למיגרש
בהרגשה של אין־מה־להפסיד, הצליחו לצמצם
את הסער.
משחקי הנבחרת הישראלית הראו כי למאמן,
המנהל את המשחק, חלק חשוב ביותר
בקביעת תוצאותיו. חילוף נכון של
שחקן עלול לקבוע רבות. כאשר הכנים המאמן
הישראלי שמעון שלח את דויד קמינ־סקי,
בדקה הגורלית במישחק נגד הונגריה,
ונתן הוראה לעבור לשמירה אישית לוחצת
— הכריע למעשה את גורל המשחק.
אם יעמדו לו עצביו לשלח, יתכן כי הישראלים
יצליחו להפתיע ולחזור על הישגם
המוסקבאי ב־ , 1953 כאשר הוא עצמו היה
שחקן נבחרת ישראל.

כדורגל
אל• ה ג דו ל

במאי פדיי
אל תסתכלו בזקנקן

׳ פזמונאי מנוסי

כתר האליפות: בו נשמט המקום הראשון
מרגלי הכוח, בשל הפסד אומלל להפועל
רמת־גן (ראה תמונה) — בשבוע זה חגג
אלי את ניצחונו.
פוקס, שחקן כדורגל בעבר ומבחירי המאמנים
הישראליים, עמד לפני הבלתי־אפש־רי
כשקיבל על עצמו באמצע העונה, לאחר
תום הסיבוב הראשון, לאמן את הבית״רים.
אלה השתרכו במקום שלפני האחרון בסבלה,
כשלזכותם רק 10 נקודות ליגה.
אלוהים יעזור. בית״ר תל־אביב כבר
זכתה להתאמן תחת שרביטם של תריסר
מאמנים. את העונה היא התחילה עם המאמן
הבולגרי נסקו וולב. התוצאה: הקבוצה
הפסידה כמעט בכל משחקיה, מוראל
השחקנים היה בשפל המדרגה, והכל השלימו
עם העובדה שבשנה הבאה תשוב בית״ר
לשחק בליגה א׳.
חמש דקות לפני השעה השתים־עשרד,
הגיע אלי פוקס .״קראו לי משוגע,״ סיפר
הוא ,״אמרו שאני מכנים ראש בריא למיטה
חולה, שרק אלוהים יעזור לבית״ר.״
אלי לא נרתע• הוא החדיר בשחקנים את
האמונה כי הם מסוגלים לנצח, בד בבד עם
שינויים דראסטיים בשיטות משחקם: הוא
העז והעיף את שחקן היבוא מארגנטינה,

גבר גבה־קומה חגג בשבת האחרונה את
הרגע המאושר בחייו. דמעות חנקו את גרונו.
הוא קפץ אל־על וקרע את חולצתו. הוא
:הגשים את שאיפתו הגדולה. אלי פוקס הצליח
להשאיר את בית״ר תל־אביב בליגה
הלאומית בכדורגל. ההישג היה כולו שלו.
בשבוע בו קרתה בכדורגל הטרגדיה הגדולה
של ירידת מכבי חיפה לליגה א׳ :בר
:היו סיכויים להפועל תל־אביב לכבוש את

קרלום בוסטמנטו, הציב במקומו חלוצים
בעלי מרץ רב יותר.
צעד שני: הוא החל לדאוג לכל שחקן
באופן אישי. כל שחקן עבר מדי שבוע בדיקה
רפואית קפדנית. לכמה שחקנים נקבע
תפרים מיוחד. ז׳אקי פורטוגז, למשל, קיבי
זריקות להרגעת עצביו.
האמביציה של השחקנים שולבה עם משחק
כדורגל שהתאים ליכולתם. בעוד שעד
אז שיחקו הבית״רים בשיטת ״בעם ורוץ״,
הדורשת כוח רב מאוד מהשחקן, הרי עתה
השתדלו לנצל יותר את שגיאות היריב.
״בית״ר יודעים לשחק רק בכוה״ האשימו
רבים את התל־אביבים ואת מאמנה הוא
לא נבוך .״המטרה שלנו היא להישאר בליגה
הלאומית,״ הסביר אלי. קבוצתו החלה לשחק
גם עם מחשבה. דוגמה טובה לכך היה משחקם
האחרון של הבית״רים, בו הצליחו
לנצח יריב מעולה כהפועל פתח־תקווה
״זה היה הרגע הכי גדול שלי עד עכשיו,״
סיפר אלי לאחר המשחק ,״אף פעם בכל
הקאריירה שלי כשחקן וכמאמן לא התרגשתי
כמו בשבת, לאחר המישחק.
״כשהתחלתי לאמן את בית״ר נשבעתי,
שאם הם ישארו בליגה הלאומית אני אקרע
את החולצה שלי. זו מסורת אצל מאמנים
בכל העולם. אתה קורע את אותה חולצה
שהזעת בה הכי הרבה• מהיום הראשון
הייתי בטוח שאני אצליח, והצלחתי. תכננתי
אח כל המשחקים ואת כל ההפתעות. הייתי
בטוח בעצמי והחדרתי זאת בשחקנים.״
הישגו של פוקס הוכיח שוב, כי למאמן
ישראלי הקרוב לשחקנים יש יותר סיכויים
להצליח ממאמן זר, שאינו מתעניין בשחקנים•
פוקס הצליח, הוכיח שוב מה אפשר
לעשות בכוח הרצון.
קבוצת ביתיר נשארה בליגה הלאומית
בזכות המשמעת הקפדנית שהטילו על עצמם
השחקנים, ובזכות העובדה שידעו לבחור
לעצמם את המאמן הנכון ברגע הנכון.

הפולם חזח 1447

עו בםה טן
פייוג-רוג-לוג-רוג
הייתי בכנס באביחיל, ובלב נרגש חשתי כי
הכנס איננו כנם של פילוג אם כי הפילוג על
הסף שהוא דבר גרוע מפילוג אבל לא יהיה
פילוג כי הפילוג על הסף.
אווירת ליכוד מרנינה׳ התגבשות, התארגנות
מחדש עם סימני התמוטטות רוחנית ואפשרות
ברורה לאיחוי הקרעים שררה באוויר הכפרי
וסורקים אמר ״את אשר יגורנו בא.״ נחום רז
אמר ״לא נכון, זה הכל בגלל אבא תבן.״
כל האנשים שפעם היו חשובים דיברו ש ישראל
צריכה לחתור אל העתיד ולא להיות
כבולה לעבר, כי העבר מאובן ואנו זקוקים
לאוריינטציה של העתיד׳ ולפרוגראמה כלכלית,
כי יש לשכוח את העבר — אמרו ראש־הממ־שלה
לשעבר, שר־הביטחון לשעבר, הרמטב״ל
לשעבר׳ שר־החקלאות לשעבר, שר־השיכון ל שעבר,
סגן־שר־הביטחון לשעבר, המנהל הכל לי
לשעבר של משרד־הביטחון לשעבר, המנהל
הכללי לשעבר של משרד־ראש־הממשלה ל שעבר,
המזכיר לשעבר של ראש־הממשלה ל שעבר׳
מפקדים לשעבר ופקידים בכירים ל־שעבר־עבר־עבר.
בן־גוריון
אמר אני לא מתחרט שהפלמ״ח
פורק ואלטלנה התפוצצה׳ וילדות קטנות בנות
הכפר התרוצצו על הדשא וצעקו בשימחה פיפי־פיפי.
כי מי שזורע מחר קוצר אתמול, ויש
לטהר את האווירה! 1
החבר מסניף ב׳ אמר לארתור היפה :״אז מה
יהיה, ארתור, מה יהיה ז״ וארתור מחוסר־העבודה
עגה :׳׳כשאהיה איש פרטי׳ אענה לך.
עכשיו אני שייך כולי לציבור.״ יצחק נבון שכב
על ׳הדשא וספר את הכוכבים, והחברה יעל
אומן מאירגון איטריות עובדות צווחה לרקיע
השחור :״חברים! אנו לא נפנה את המיפלגה,
לא נפנה את המיפלגה, לא נפנה את המיפל־גה!״
דיין הסכים ואמר :״הרוב יכול בהחלט
בלעדינו.״
טדי ממוזיאון ירושלים ניתר מחבר אחד ל שני
ולחש לאוזניים ששמעו את ברל כצנלסון:
״יותר מדי נאומים, חברים׳ יותר מדי נאומים.
תשתקו קצת!״
וארתור היפה.חייך לו יפה ואמר נו־קומנט,
נו־קומנט. היום -הוא סתם שחקן טניס, אבל
פעם, עוד תראו, הוא יהיה שגריר בארגנטינה.
באגף אחד שרו הצעירים בלחש יום הולדת
לדיין יום הולדת לדיין. וסניף ד׳ סיפר לסניף
ב׳ אז הרכילות האחרונה: רות דיין ערכה
השבוע מסיבת־הפתעד. לכבוד 50 שנות בעלה.
כולם באו למסיבה, בן־גוריון, אלמוגי, פרם,
ואפילו דיץ. ופתאום ניכנס לובה אליאב של
אשכול. פולה התנפלה עליו בצעקות :״טיפש,
מי בכלל הזמין אותך,״ והוא נעלב והלך.
נחום רז סחב והעביר מצד אחד לצד שני
500 ארגזי תפוחי־זהב׳ כדי שלחברים יהיה
מקום לשבת, ואמר לחבר בן־יקיר מסניף ה׳:
״תעבוד קצת גם אתה, קרחת!״ והחבר מסניף
ג׳ אמר על רז :״הוא בטח חושב שיש לו יותר
בראש.״
סופר־הדור משה ראשקס סיפר לטדי שהוא
סיים זה עתה עוד ספר על ההגנה. וטדי אמר:
״מעניין מאוד. מה היה הספר הקודם?״ החברים
של דיץ סיפרו בדיחות עליזות על דיין.
״מה יהיה בעוד ארבע שנים,״ אמר איש
אחד ,״כשדיין יהיה ראש־ממשלה ובן־גוריון
יעשה לו צרות, כמו שהוא, עושה היום לאשכול?״
״יהיה
אותו הדבר,״ אמר חבר אחר ,״דיין

טים בגבול, וארבעים ילדים חפים מפשע היו
נהרגים כתוצאה מזה בבת אחת, מזעזע.״
״האם זה פחות מזעזע לתלות מרגלים ישראליים?״

לא רק ישראליים,״ הוא מחד. נפגע,
,,אני גם בעד הוצאה להורג
של מרגלים ערבים. אני
נגד הפליה גיזעית בהוצ אות
להורג. אני בעד שלום.
אני בעד ביטחון המדינה!
אני ממש סובל כשאני נז כר
שארבעים ילדים היו
יכולים ליהרג בבת אחת
בגלל סמי בתך.״

יביא את אשכול לוועידת מפא״י בכיסא הגל גלים
של שרת, נגד בן־גוריון.״
שמעתי את שמואל אביעד, מפקד לשעבר של
הפגימיה הצבאית והיום פקיד בכיר במשרד־הביטחון׳
לוחש לתוך אוזני הלוד״טות בסערת־הקרב
:״אני אומר לך, שאני מרגיש בתוך־
תוכי כי הרגע הוא רגע של ליכוד והתגבשות.
המצב מתוח, שעת־חירום, אך לא יהיה פילוג,
כי אנו מגובשים. נילחם מבפנים. כי אנו שואפים
לאחות את הקרעים. אין אנו מעוניינים
בפילוג, גם אם יהיה פילוג או לא יהיה פילוג־לוג־לוג־לוג.״
פסל
ז׳בוטינסקי עמד שם בצד׳ והתפוצץ מצחוק.

לתלות!
לתלות!

גם בהמשך השיחה עוד
תהיינה לכם הזדמנויות רבות
להיווכח שח״ב ארדיטי ח״ כ ארדיטי
הוא בעל לב רחום מאוד.
הוא ממש מלאך. הוא אוהב פרחים, ואת
הרפסודיה ההונגרית של ליפט. ברגע זה הוא
קורא בפעם הרביעית את בת הקאפיטן של
פושקין. בשבוע שעבר הוא נסע לחיפה באופן
מיוחד לשמוע קונצרט לפסנתר. אצלו בבית
מתרוצצות חמש חתולות שבעות. שש מהן בהריון,
והוא מאכיל אותן בעצמו כל צהריים,
כשהוא לא יושב בכנסת. הוא אינו הורג לעולם
בעלי־חיים קטנים ורמשים. רק פעם הוא הרג
נחש ארסי, שהתחבא מתחת למיטה שלו, ו״זה
השפיע עלי מאוד.״
״האם היית נוכח פעם בהוצאה להורג?״
״רק פעם, בקולנוע. ולא יכולתי להסתכל.
הוזמנתי גם פעם לחזות בהוצאה להורג של
יהודי אחד בבולגריה. אבל לא הלכתי. זה לא
תיאטרון. זה זוועה.״
״וזוועה כזאת אתה ממליץ להנהיג בישראל?״
״זה לא נכון. אני ממליץ להרוג בצורה האנושית
ביותר. אני נגד תליות פומביות וגיל .יוטינות.
איעי יודע, אולי חשמל הוא הכי מתאים
לאזורנו. אני מציע לכנס בקרוב מומתים
ידועי־שם, שיקבעו מה היא הצורה האנושית
ביותר להרוג בני־אדם.״
,,אתה באמת סבור שהוצאות־להורג יעזרו
לביטחון המדינה?״
״בהחלט. מרגל יחשוב פעמיים אם כדאי לו
לרגל בשביל כמה אלפי דולארים, אם צפוי לו
מוות בישראל.״
״ח״כ ארדיטי, בארצות־הברית הורגים מרגלים
וזה לא מרתיע אתרים.״
״זה רק מוכיח כמה שאני צודק,״ זרח הח״ב
מרוב שימחה על ניצחונו .״אם עכשיו יש שם
מרגלים רבים, תארי לך כמה מרגלים היו
שורצים באמריקה אילו עונש־המוות לא היה
קיים !״
״אבל אתה בעצמך יודע שתליות לא הרתיעו
את לוחמי המחתרת.״
״זה משהו אחר לגמרי. הם נלחמו בעד אר צם.
התליה שלהם היתה רצח טהור.״
״אולי יש מרגלים המאמינים שהם נלחמים
בעד ארצם?״
״זה בכלל לא עיסקי, זה עיסקה של ארצם.״
״אילו היית בארץ בזמן תליית שני הסר־ג׳נטים
הבריטיים על־ידי אצ״ל, כיצד היית
מגיב אז?״
,,הייתי בהחלט מתנגד.״
״מה קרה?״
״גבירתי,״ הוא צחק לבורותי המשוועת ,״הם
לא היו מרגלים!! הם היו סרג׳נטים!!״
כדי להסיר את אחרון הספקות בליבי, בדרכי
אל האמונה, שאלתי עוד שאלה :״אבל בכל
זאת, ח״כ ארדיטי, הרעיון שיוציאו אנשים ל הורג
בישראל אינו מעביר בך צמרמורת?״
הוא שואל בשקט :״גבירתי, את נשואה?״

״יש לך ילדים?״

בשבוע בו תלו את אלי כהן, הציע ח״כ
בנימין ארדיטי להנהיג את עונש־המוות ב*

ישראל.
אגשים זועזעו. אנשים נחרדו. אנשים התפל־צו.
אנשים צעקו מוות לארדיטי.
גם אני הייתי טיפשה כזאת, בהתחלה. חשבתי
כמו כל הטיפשים שעונש־מוות הוא חרפה
למדינה, וח״כ ארדיטי הוא מיפלצת. פשוט לא
הבנתי את החיים.
מאתמול אני ממש חכמה. שתיתי קפה עם
הח״ב׳ והוא לימד אותי דברים נפלאים ומעוררי
תיקווה על הוצאה־להורג.

אפיחיל: אחייך, בף גוריון !
אני מקווה שגם אתם תשוכנעו בצידקתו של
הח״כ. כי כמה זמן אפשר להיות טיפשים?
ישבנו בקפה. אנשים אכלו עוגות עם קצפת,
והח״ב המליץ בחמימות על הוצאות־להורג. התלוצצנו
קצת על הנושא, כי היה מזג־אוויר
נפלא, ועץ התליה היה מאוד חסר לגוף.
״כן, אני מודה,״ אמר הח״כ בחיוך לבבי,
״שזה לא הכי נעים להוציא אדם להורג. קראתי
תיאור מעניין על: בך אצל ארתור קסטלר. אבל
שלא יתקבל רושם מוטעה. אני לא ממליץ ל הרוג
כל אחד. אני נגד הוצאות־להורג של
רוצחים, חבלנים, אנסים ובוגדים. אני מעוניין
שיוציאו להורג בסך הכל רק מרגלים.״
״האם זו נקמה בסורים על אלי כהן?״
הח״ב נעלב עד מעמקי,נשמתו הרומאנטית:
״חם וחלילה. שום קשר. אני מסתובב עם הרעיון
הזה בראשי כבר למעלה משנת כשאלי
הוצא להורג, היתה דעתי כבר מחושלת ואיתנה
מזמן. זה רק מיקרה שהעיתוי היה מקביל.״
״מיקרה?״ חזרתי סתם על המילת
״אני יכול להוכיח זאתי.״ נאבק הח״כ בהתרגשות
קלה, כדי להוכיח את מקוריות רעיונו,
״אני יכול להוכיח שעוד לפני כמה חודשים,
בשנת 64׳ ,העליתי את המחשבה לפני חברי
המיפלגה, אבל היו לגו כמה חילוקי־דעות בעניין
הניסוח. יש לי גם עד. כתב הארץ. לפני
כמה חודשים סיפרתי לו שאני מעוניין מאוד
בהוצאת מרגלים להורג.״
״מדוע התחלת להיות מעוניין מאוד בהוצאת
מרגלים להורג?״
״זועזעתי מהמיקרה של המרגל סמי ברוך.
ניסיתי לשחזר לעצמי מה היה קורה, אילו היה
סמי ברוך מוסר לסורים את תוכניות המיקל־

״אבל תארי לך שהיו לך ארבעים ילדים
חפים־מפשע, והסורים היו הורגים אותם בבת־אחת
במיקלטים בגלל איזה מרגל. האם גם אז
היית שואלת אותי שאלה מאת?״
ת״ב ארדיטי דיבר עם חברים מכל סיעות
הכנסת. הוא אומר שיש לו תומכים נלהבים
בכל הסיעות, פרט למק״י ולמפ״ם. עכשיו גם
אני תומכת בו, ואני מקווה שגם אתם, המוני
העם היושב בציון, תצטרפו למיפעלו של מגן
המולדת.

׳ל׳יל

חופשה מפתה
באמת

לקולנוע

מתי חופשה מפתה באמתי
בו אונבדוק :

קאן

ראשית יש למצוא מקום מרהיב
ביופיו עם אויר צח ואוירה מיוחדת
כמו צפת למשל. שנית יש לקשור
זאת בחוויה מענינת, במראות שלא
ישכחו ובתחבורה מהירה ביותר כמו
טיסה במטוס של ,,ארקיע״ למשל.
שלישית, יש למצוא מלון טוב המגיש
שרות אישי ואדיב והנמצא בסביבה
שהיא פנינת נוף רבת רושם כמו
מלון ״ רקפת״ למשל. לבסוף יש
לקבוע מחיר נוח במיוחד׳ מחיר
טרום עונתי — 135.לירות לאר׳
כעה ימי הבראה או — 73
לירות לפוף! שבוע כולל טיסה
הלוך וחזור והסעות לשדר,־התעופה
והמלון. זהו בדיוק המבצע החדש
המוצע לך ע״י ״ארקיע״ —
קוי תעופה בישראל ומלון ״ ר ק ־
פת״ בצפת. זוהי חופשה מפתה
והיא מוצעת לך במשך חודש יוני
בלבד( .פרט לחדד,שבועות — אז
יש תוספת של 18 לירות).
מוצא חן בעיניך? — רגע, רגע,
אל תרוץ לא ספרנו לך עדיין היכן
נרשמים: ובכן, במשרד ״ארקיע״
בתל־אביב, טלפון ,614567 :במלון
״ רקפת״ כביש הבטחון, טלפון:
30264 צפת, במשרד. פוסידון״
בירושלים, במשרד א. זכאי בבאר־שבע
ואצל כל סוכני הנסיעות.
עיקר שכחנו, לילדים הנחות מ־
25/6עד .50/6
אז מהדעתך?

אוי סטמה השוד וינ ל

המכשיר המושלם
איכות ללא פגם.
מבנה מהודר וקמפקטי
יציב ומרשים בצורתו.
דגמים שונים עם ,2 ,1
או 4מהירויות .
מסלולים .

אחריות לשנה.
להשיג

בחנויות למוצרי
חשמל

מבצע

עזר

ללמוד נגינה

בגיטרה ותופים

שירה ופיתוח קול
תוך זמן קצר ובמחיר עממי
לפנות: ת.ד ,8368 .תל־אביב.

״חוד״ וכהבפרס
הפרם הגדול של פסטיבל־הסרטים בקאן
לא ניתן לסרט ישראלי — בי שום סרט
ישראלי לא הוצג במיסגרת הפסטיבל.
לעומת זאת זכה הסרט הישראלי חור בלבנה,
שכבר עורר בישראל תגובות סותרות
חריפות, בפרס מבקרי־הקולנוע בקאן.
פרם זה מוענק על־ידי עשרים עתונאי־קולנוע
ידועי־שם מעשר ארצות.

מדווח אלי קינן מקאן:

למה קיימים בכלל פסטיבלים לקולנוע בעולם?
הם עולים הון־תועפות למדינות המארחות;
הם יוצרים בעיות דיפלומאטיות
וסיבוכים אישיים; אף אחד מן המארגנים
של עשרות הפסטיבלים הנערכים מדי שנה
אינו אוהב קולנוע, אבל כל ממשלה יודעת
שהתרבות מהווה חלק חשוב מהיוקרה הלאומית.

החינוך הצרפתי לא ישכח לעולם
שמודליאני וואן־גוך נחשבים לצרפתים, רק
משום שיצירותיהם נתגלו לראשונה וזכו
להערכה בפאריס. צרפת אינה מתביישת
להציג את ה מונה־ליז ה של לאונרדו דה־וינצ׳י
כיצירת התרבות הצרפתית, רק
משום שהתמונה היא רכוש מוזיאון ה־לובר.

גול לא היה הראשון שידע לנצל
את הפרסטיג׳ה התרבותית למטרות פוליטיות
ואפילו מיסחריות, וזה שווה כסף,
הרבה כסף. באירופה משקיעים, לכן, כטף
כדי שמדינות שונות תוכלנה לרשום לזכותן
ככל האפשר יותר יצירות אומנות.
כולם רוצים כ״חור״ .כך קרה, שחמש
מדינות רבות על הזכות לארח את אורי
זוהר ואת עמום קינן. שווייץ הקטנה רוצה
אותם בפסטיבל־הסרטים בלוקארנו. היא
מוכנה לשלם את כרטיסי הטיסה שלהם,
ולשכן אותם במלון מפואר על חוף לאגו
מאג׳יורה. רק שיביאו את חור בלבנה.
איטליה עוד יותר נדיבה. היא הזמינה
אותם לפסטיבל בפזארו, רק שיבואו, אפילו
בלי הסרט. ישלמו להם מטוס ומלון.
ונציה רמזה גם היא שלא היתד, מתנגדת
— אם ממשלת ישראל תמליץ. עכשיו הם
מחפשים דרך להסביר לממשלת־ישראל.
פסטיבל הסרטים בברלין ׳סובל עדיין
קשה מהעצם האנטי־שמית שישראל תקעה
לו בגרון, בדמות רק לא ב שבת, אבל
כמה וכמה יועצים זריזים מנסחים את
מכתב־הסירוב שישלח להירשברג( .שלא
יגיד אחר כך שהוא לא ידע!) בעת ובעונה
אחת מנסה גרמניה לגשש אצל שווייץ
כדי לקבל את חור בלבנה, אבל שווייץ
אומרת שאיטליה ביקשה כבר קודם.
פסטיבל הסרטים בלונדון, שהוא העתק
של פסטיבל הסרטים בניו־יורק, נהגה מכל
המהומה. הוא מעוניין בסרט, ומעוניין שייצרו
סביבו מה שיותר רעש.
האשה שלא תוזמן. מרבית עיתוני-
הקולנוע הרציניים בעולם כתבו על הסרט
ביקורות נלהבות. וארייטי הנידיורקי, העיתון
החורץ לחיים או למוות את גורלם
של סרטים ומחזות בארצות־הברית, כתב
שחור בלבנה הוא הסרט הישראלי הראשון
החורג מהמסגרת הצרה של סרטי־תעמולה,
וממליץ לכל קוראיו לראות אותו.
העיתונים הצרפתיים אר, פוזיטיב, סינמה
, 65 לטר פראנסייז, וכו׳ גמרו את ההלל
וקבעו כמעט פה אחד :״כוכב ישראלי
דרך בשמי הקולנוע העולמי!״
אינני יודע בדיוק מה כתבו בעיתונים
הסובייטיים, הצ׳כיים, הפולנים, הארגנטי־נים׳
הנורבגים, השבדים, ההולנדים, וכיוצא
באלה שפות משברות־שיניים, אבל
ראיתי את הכתבות, ואלה שכתבו אותן
הסבירו לי באנגלית רצוצה שהמילים המוזרות
מצטרפות למחמאות.
אותה גברת נכבדה ממשרד־החוץ הישראלי,
שהתנגדה כל־כך למשלוח הסרט,
תקנא עוד יום אחד בידידותיה שיוזמנו
לסעוד על שולחנו של אורי זוהר, או
בבנות של ידידותיה שתוזמנה לכוסית
אצל עמום קינן.
התמסחרות ושעמום. בניגוד לפסטיבל
מבקרי־הקולנוע, סבל הפסטיבל
הרישמי משעמום כבד. יודעי דבר טוענים
שזו תופעה בלתי־נמנעת, כי מרגע
שסוזזרי־ד,קולנוע שמו עין על הפסטיבל
של קאן, נחרץ דינו להתמסחרות.
התהליך הוא פשוט: מפיק בעל־השפעה
רוצה ליצור פרסומת לסרט. מכיוון שהוא
בעל השפעה, הוא משתמש בה ומח

כן־אמוץ, בריסטיאן דאנקור ועמום קינן בקאן
גולדה עוד תקנא
דיר את סרטו לפסטיבל, אבל ידוע שמפיקים
חשובים מתעניינים רק בסרטים
מסחריים, המספרים בסיגנון נדוש עוד פעם
את אותו סיפור נדוש.
לפעמים קורה שבמאי דגול עושה יצי־רת־מופת
מסיפור נדוש, אבל אף במאי
דגול אחר בעולם אינו מוכן להיות מוצג
בפסטיבל, כפי שאף סופר בעל שם עולמי
לא יציע את ספרו לתחרות ספרותית
של מתחילים.
לכן הגיעו השנה לפסטיבל הרשמי בקאן
כמעט רק סרטים מסחריים ממדרגה שניה.
מרביתם עסקו בדם ובאכזריות, כי זה
מכנים. לשם כך הזדקקו למלחמת״העולם
הראשונה, השניה, השלישית, למלחמות
שוורים, למלחמת המינים, למלחמה בפשע,
וכמובן למלחמה הקרה והריגול.
ראינו פה אמנם סרס בראזילי טוב, סרט
צ׳כי טוב, וגם סרט אנגלי מצויין, אבל
אין טעם להרבות על־כך במילים, כי
סרטים אלה לא יגיעיו לעולם ארצה. למה?
משום שמפיצי־ד,סרטים בישראל, או לפחות
אלה מהם שהיו נוכחים פה, בזים
לציבור הישראלי. לדעתם זהו ציבור מטומטם׳
שאינו מסוגל להבין סרט טוב. כדי
לשפר את טעמו של הציבור הישראלי,
נרכשו פה להפצה בארץ כל הסרטים הזולים,
בתנאי שנראו בהם כמה שדיים
חשופות.
מה שמוכיח שוב שכל הגורמים, פרטיים
כממשלתיים, משתפים פעולה לקידום הקולנוע
הישראלי.

סרטים
מ שבט שדמה
פ ס לן

דין

(גורדון,

תל־אביב;

פולין)

הוא סרט נוסף על הנושא האינסופי של
משפט שלמה. האם הילד שייך לאמא
שלו, השיכורה, המיסכנה, הענייה, או
לזוג אנשים זרים וטובים, המוכנים לטפל

אלא שהפעם זהו סרט חביב, יפה, וכמעט
שאינו פאתטי מדי. אדאש (גרגור רומן)
,הילד היפהפה, עם השיער הבלונדי
והעיניים הגדולות הבהירות, תועה בעיר
הגדולה, אוסף בקבוקים ריקים, ובערב,
בשער, שהוא ישן בתא־טלפונים, מוצא אותו
גבר צעיר, עורך עיתון.
העורך ואשתו העקרה נקשרים אל הילד,
ורוצים לאמץ אותו לבן. אבל אימו
מוצאת אותו ומחזירה אותו אל ביתה,
שם סופג הילד מכות מבעלה, עוזר לה
לתפור שמלות, ורץ להביא משקאות חריפים
לשני השיכורים.
הסרט מסתיים במשפט ללא פסק־דין. ההורים
המאמצים מנסים להוכיח שהסביבה

בד, גדל הילד אינה בריאה בשבילו. האם
בוכה. השופטים מתכנסים להתייעצות,
והסרט מסתיים.
הילד משחק בצורה יוצאת מהכלל. העולם
שלו נראה אמיתי ומשכנע כמו העולם
של המבוגרים, המועבר דרך המשפטים
הקצרים הילדותיים שלו. הסרט
מבויים (בידי ורג׳יי פסנדורפר) בצורה
עדינה ונעימה, מצולם יפה, ומשוחק על־ידי
האם (לידיה גורסקטבנה).

הנשי ש דכן נ חו תו ת
שחור כמוני ( צפון, תל אביב;

ארצות־

הברית) בעייד, חשובה — לא די בכך
שהיא חשובה. היא זקוקה גם למליצי־יושר
טובים, כדי שיוכיחו את חשיבותה. בעיית
הכושים לא יכולה היתר, למצוא לה מליץ־
יושר גרוע יותר מהסרט שחור כ(ווני.
הסרט נעשה לפי ספרו של הווארד גרי־פין,
עיתונאי מטכסס שאיבד את ראייתו
במלחמה, היה עיוור במשך, שש שנים,
ובזמן זה, כפי שהוא מעיד על עצמו,
למד להכיר בני־אדם לא לפי צבעם או
מראם, אלא לפי סימניהם הפנימיים.
לכן היתד, שונה גישתו לכושים מזו
של בני־עמו, השטופים בריעות קדומות.
לאחר ששבה אליו ראייתו, הוא התחפש
לכושי, בלע גלולות ששינו את צבע עורו,
ויצא להסתובב בעיירות הדרום בתור
כושי.
טרמפלנ חו ת. לפי ספר זד, נעשה הסרט.
אבל הסרט אינו מזעזע. הוא מגוחך. יש
בו גיבור, ג׳יימם ויטמור, המסתובב בפנים
מאובנות של אדם הסובל מבעיות
עיכול. הוא מביט באנשים בעיניים קפואות,
ורוצה שיאמינו לו שהוא מאשים אותם
בגזענות. הבמאי, קרל לרנר, לא היה בטוח
שהעיניים שלו, או הנושא, מהווים האשמה
מספקת, לכן הוא מרצה את ההאשמות
שלו, מפיו של הגיבור, בהרצאה ארוכה
ומשעממת, הנמשכת לכל אורך הסרט.
באחד הקטעים לוקח איש לבן את הגיבור
בטרמפ. הגיבור רק נכנס למכונית,
והאיש הלבן אומר לו :״אתם הכושים,
אתם גזע נחות# .תם רק משמשים אותנו
בשביל הצרכים שלנו. אנחנו שוכבים
עם הנשים שלכם ואחר כך זורקים אותן,
כי הן נחותות. אתם העבדים שלנו, ואנחנו
האדונים שלכם. אתם עושים את העבודות
הפחותות והשחורות בשבילנו, כי
אתם גזע נחות.״
בדור שכך חושבים כל הגזענים הלבנים.
אבלי ברור שרק גזענים לבנים בסרטים
אמריקאיים גרועים מנסחים את הדברים
שלהם בצורה כזו. הסרט מלא נאומים
מסוג זה.
הפול הז ה 1447

ספרים

זר פרחים מןחב71ו?

מקור
נת־ 3ה סורי
שכויי סוריה

(מאת יחזקאל

א ת מופ תעתכ שהבנק מדבר אליך בפר חי ם! מהה פל א —,
ביום ג׳ 8 ,ביוני, י ת קיי ם ״יום הא שה״ של בנ ק ל או מי!
ביום מיו ח ד זה ישמח ה בנ קלהק בי לאת פני ל קו חו תיו
הנ שים בסניפיו.

ה מאיר׳,

הוצאת עם עובד) עינויים, מכות, רדיפות,
עינויים, מכות, התעללויות — זהו סיפורם
של שבויי סוריה. עינויים בכלא אחד, מכות
בכלא שני, התעללות של שומרים בכלא
אחר, מכות מקצין אחד, מכות מקצין שני,
שוב עינויים, ושוב מכות, ושוב התעללויות.
מת; ך ארבעה־עשר השבויים שעזבו את
הארץ, רובם במצב חצי־שפוי, חזרו לארץ
שבעה חולי־נפש. ארבעה מהם נשארו בכלא,
אחד מהחוזרים התאבד, ורק אחד נשאר
שלם ברוחו.
מפיו של אחד זה, ראובן ליבם, רשם
יחזקאל המאירי, כתב קול ישראל וידיעות
א חרונו ת, את העובדות והפרטים על חיי
האסירים בסוריה.
בת 1ר רפורטג׳ה עובדתית, שבויי סוריה
הוא ספר לירי ופאתטי מדי. בתור תיאור
רשמים של אדם שחווה את הדברים, הספר
הוא מצוחצח—,מקושט וספרותי מדי. בתור
ספרות הספר הוא עתונאי מדי.

יו םהאשה
בא להזכיר לך כי ה בנ ק
אינו מיועד רק לגברים. גם
ענינייך הכס פיי ם — ק טני ם
כגדולים — זוכים בכל
סניפי בנ ק ל או מי ל טיפול
אישי ואף תוכלי להס תיי ע
לנשים, הייעוץ בלשכת
ש הק מנו ב מיו ח ד למענך.
א ם עדיין אינך נ מני ת על
ל קו חו תינו, אנו מז מיני ם
אותך, גבירתי, לבוא ולפתוח
חשבון ביו ם זה בא
חדמ 142-סניפינו בכל
רחבי הארץ.

חרמם
במע לי ת לגי תינו ם
סיפורים סקנדינכים כני זמננו
(תרגום: איתמר אבן־זוהר.

בעריכת אהרון

אמיר. הוצאת עם הספר) הגבר והאשה
נכנסים למעלית, מתיישבים במושב הרך,
והמעלית מתחילה לרדת. הם מתנשקים,
והוא אומר לה :״כר, טוב שבאת, חמודה
שלי, לולא כך הייתי נשאר בלעדיך.״ הוא
עונה לו; ״כן, אבל אתה יכול לתאר
לעצמך שהוא היה בלתי־נסבל. ברגע שהת״
חלתי להסתדר, שאל אותי לאן אני הולכת.
אני הולכת למקום שנראה טוב בעיני,
אמרתי. סוף סוף אינני אסירה. ואז ישב
ונעץ בי מבטים כל זמן שהתלבשתי. לבשתי
את שמלת הבג׳ החדשה שלי. אתה
חושב שהיא מתאימה לי? מה אתה חושב
מתאים לי יותר, בעצם, אולי בכל זאת
וורוד?״
הם ממשיכים לדבר, והמעלית ממשיכה
לרדת. הם מתנשקים ומפטפטים והמעלית
ממשיכה לרדת. היא ממשיכה לרדת גם
לאחר שהם מבחינים בכך שהיא יורדת זמן
רב מדי. הם מנסים לעצור אותה, לדפוק
עליה, למשוך בפעמון האזעקה, אבל היא
ממשיכה לרדת.
בסוף היא נעצרת בגיהינום. הזוג מוכנס
לתוך חדר קטן, ומלצר, שפניו חיוורות
כמת, וברקתו תקוע כדור אקדח, מסדר
את חדרם, מניח בו סיר־לילה ודלי למי־שפכין.
האשד, מכירה במלצר את בעלה,
אותו עזבה בבית לפני כמה דקות.
הם בורחים מהחדר, נכנסים למעלית,
ועולים בד, בחזרה למעלה. האשד, נאנחת
בזרועות הגבר, ואומרת לו :״עכשיו הכל
עבר״.
זהו אחד הסיפורים הטובים בקובץ הסיפורים
הסקנדינבים. אבל איין הוא יחידי.
יש בקובץ עוד שלושים ושניים סיפורים,
כולם טובים.
הספרות השבדית, כפי שהיא מוצגת בתרגומה
העברי, היא ספרות של חברת־השפע.
נושאים סוציאליים, לאומיים או
פציפיסטים אינם מופיעים בה כלל. הבעיות,
בהן היא עוסקת, הן יותר אינדיבידואליות,
פרטיות, כלל־אנושיות.
בסיפור הנקרא: המעלית שירדה לגרדום
מוצג הניוון הנפשי של זוג אנשים, ששום
בעיות מצפוני־ות־מוסריות אינן מטרידות
אותו. תיאור המודרניזציה של הגיהינום
מראה את השיטה בה מענישים את נפשם
ולא את גופם של אנשים חסרי־נפש.
המפרות השבדית היא בעלת מסורת
עתיקה ומגובשת. כל הסיפורים שבספר,
גס הגרועים שביניהם, בנויים כראוי, כתובים
בטכניקה מעולה, בצורה נקייה. גם
כשהם שטחיים, השטחיות שלהם היא
חיננית ומעניינת.
במעלית שירדה לגרדום אין הרבה רבדים.
הדברים אותם רצה המספר לומר נאמרים
בבהירות, כמעט נתחבים לתוך ראשו
של הקורא. אבל כיוון שהדבר נעשה
בעדינות, אין זה מזיק לסיפור.
הסיפורי ם הסקנדינביים הוא הכרך השמיני
בסדרת האנתולוגיות של סיפורים בני
ז מננו בעריכתו של אהרון אמיר. הספרות
העברית צריכה להיות אסירת־תודה
לו על כך, ועל כל שאר הדברים שהוא
עושה למענה.

*1ד 1ר |י|ך1ר אנ שים עוברים בדיזנגוף
׳!תר |׳ 1תד אנ שים קוני ם
ב ד 1ג ז 1א 11נ

ס קנדינבי ה
תל-אביב, רח׳ דיזנגוף ,146 טל 231602 .

ה עול ם הז ה 1447

ב 1 1

סל 56980 .

אחרי שהמסחזניס •רו רהס

הפקידים היו חיוורים כסיד
ן* חום -באותו יום היה בלתי -נסבל. כש־
} } יצאנו מתל־אביב הצביע המד־חום ע7
32 מעלות. כאן הוא מצביע על 46 מעלות.
הכל מסביב לבן. מדבר לבן, לוהט בשמש.
הכביש החדש סדום—אילת נראה כמו
סרט שחור על הרקע הלבן והאינסופי של
הערבה.
בכביש זה אפשר לנסוע במהירות של
120 קילומטר לשעה ואף יותר, אך גם זה
אינו מפחית מן המועקה• הרוח הנושבת
מבעו לחלונות הפתוחים של המכונית היא
המה ומחניקה, כאילו נשבה ישר מתנור־אפיה.
והנוף, קילומטר אחרי קילומטר, אינו
משתנה במאומה.
״כל זה שטויות,״ אומר יגאל, אשר מאז
שעברנו את סדום שכח אפילו לגרד את
זקנו העבות — זוהי ההוכחה הברורה ל־עייפותו
ואוישותו .״פה לא יכול לגור אף
בן־אדם נורמאלי. את המשוגעים יכולת למצוא
בבת־ים, הרבה יותר קל.״
בתנאים כאלה, פאטה מורגאנה הינה תופעה
שכיחה. לכן לא עוררה בנו שום פליאה
העובדה שבקילומטר ה־ ,35 דרומה מסדום,
התגלה לע נינו שטיח ענקי של, ירק,
מכוסה בערפל קל של מי ממטרות.
אלא שמשהו נראה לא בסדר. בפאטה
מורגאנוז זו חסרו כמה פרטים: ארמונות
מזרחיים ושיירות גמלים עמוסים. כאן, ב מקום
ארמונות, ניצבו כמה צריפים עלובים,
ובמקום גמלים, נע בשדה הירוק טרקטור
רגיל.
אפילו יגאל החשדן מוכן היה להסכים
שהחזיון הוא מציאות: עין־חוצוב, או בשם
העברי החדש: עין־חצבה. סלע המחלוקת
במריבה מוזרה ביותר, וחסרת־הגיון ביותר.

מהלל את הסוכנות
י• ם בעין־חוצוב אין כל מד־חום — כ־
^ נראה כדי לא להרגיז את אנשי המקום.

חמישה טרקטורים. כל אחד מכר חלק מרכושו
והכנים חמישים אלף ל״י לבנק, לחשבון
השותפות. אחר־כך יצאו לערבה, ובמקום
שעתיד היה להפוך לעין־חצבה הציבו
אהל ראשון.
צרות לא חסרו. התברר שמליחות המים
לא היתה 700 מיליגרם כלור, אלא . 1200
כל מה שנזרע בחודשים הראשונים נשרף.
ניסו לשתול עגבניות תחת סככות, אך גם
זה לא הועיל.
יחיאל אבני, מנהל מחלקת הערבה במשרד
הפיתוח, הבטיח לתת חמשת אלפים ל״י,
בסיכון על חשבון השיגעון. הוא הסביר שאם
יראה אחרי שנה מעט ירק במקום, הוא
יכניס 150 אלף ל״י לתקציב, כעזרה לשותפים.
אחרי
שנה ראה אבני את שטחי הירק העצומים
וקיים את הבטחתו. הוא הכניס את
עין־חצבה לתקציב, אלא שאת הכסף לא
ראה יעקב סלבין עד היום. הוא לא קיבל גם
את חמשת אלפי הלירות הראשונות.
לעומת זאת הביא אבני את אנשי מקורות
למקום, כדי לשפר את שאיבת המים מן הבאר•
עד עתה פיכו המים בכוח עצמם. המומחים
היו סבורים שבשאיבה אפשר להכפיל
את כמות המים.
חמש דקות אחרי תחילת השאיבה, התמוטטה
הבאר.
היה זה יום שחור לעין־חצבה. מקור המים
היחידי נסתם. אבל למחרת קרה נס:

המים זרמו שוב. וכדי שהנס יהיה מושלם,
היו אלה מים מלוחים פחות. התברר שקודם
זרמו מים משיכבה בעומק של 60 מטר.
אחרי המפולת בצינורות השבורים, זרמו
מים משיכבה אחרת, בעומק 30 מטר.
התברר גם שהשטחים שהוקצבו אחרי הבידיהם
של שני שומרי עין־חצבה; חו סיין א מון מחקר לא היו השטחים המתאימים 130 .
(עומד) וברוך אורן. את נשקם קיבלו מ ה סוכנו ת, דונם אלה לא היו מן המובחרים דווקא.
שעתה, תוך כדי ריב, היא דור שת מהם להחזירו. ה מ תיי שבי ם מסרבים להחזיר את נשקם.
לידם היו 300 דונם של אדמה טובה, שנק־

הנשק הבלתי־חוקי

הפשה דא וחזו!
את תפקידו ממלאת רותי בת השנתיים, שזו
הפעם הראשונה בקיץ זה זב אפה דם.
״בקיץ שעבר זה קרה לעיתים תכופות,״
הסבירה מרים עמיאל, המנסה לעצור את
שטף הדם מאפה של בתה .״כל החורף היה
בסדר, עכשיו מתחיל הקיץ והצרות חוזרות
ונישנות.״
שלושת כלבי המחנה הסתתרו מתחת לצריף,
ואפילו הופעת הזרים לא היתד, מסוגלת
לעניין אותם. לכלבים יש שמות מוזרים:
ווייני, פויו ורפי. הוסבר לנו אחר־כך
שהם נקראים על שמם של שלושת ״הידידים״
העיקריים של עין־חוצוב.
אנשים הם יותר סבילים לחום מאשר כלבים.
אלברט עמיאל, מגולח למשעי, בעל
שפם שחור המטופח בקפדנות, לא מפסיק
אף לרגע להסתובב בתוך האוטובוס הישן,
הממלא את מקומו של המטבח וחדר האוכל.
ברוך אורן, הרווק היחידי של המשק, יצא
בטרקטור לשדה, בלוויית אחד מהפועלים
הדרוזים, וטרם חזר. יענקל׳ה מלבין, ששכח
להתגלח מזה כמה ימים, מסדר בעת ובעונה
אחת עניינים רבים, למרות שהיה זה היום
החמישי, הנחשב במשק ליום חופשה. בין
היתר הוא מוצא גם קצת זמן כדי לקלל
את הסוכנות. הוא עושה זאת בשלוות נפש,
מבלי לרגוז.
יעקב סלבין הגיע לכאן לראשונה לפני
למעלה משלוש שנים. מדוע עזב לפתע את
החיים הנוחים בצפון ושקע בהרפתקה חלוצית?
יעקב אינו יודע להשיב על־כך. כל
מה שהוא יכול לספר זה איך הגיע לכאן.
לפני שנים היה למישהו שיגעון לשתול
תמרים בכל מקום אפשרי בערבה. השתילים
גדלו בצפון, אחר־כך היה צורך להעבירם
למדבר. הם היו כבר בגובה של 5ו־ 6מטרים.
ליעקב סלבין היו טרקטורים, והוא
לקח על עצמו את ההובלה.
הטרקטור נע לאט, ובזמן הנסיעה אפשר
היה לחשוב הרבה. יענקל׳ה התבונן בשטחים
הפרועים וחשב :״אדמה יש. אילו היו
גם מים, היה חסר רק בעל־בית. זה יכול ז להיות עסק טוב.״
במוחו של יענקלץ־ ,צץ רעיון. הוא פנה
למיכה הילב, קצין פיתוח הערבה במשרד

י —24

—ייי

מאת דן כיסלו
החקלאות, שפיקח על הובלת השתילים:
״אתם מתים להקים פה משקים. אתם משקיעים
בזה מיליונים רבים. אילו היה בא
מישהו אליך ואומר: תנו לי מקום; אני
אעשה את הכל על חשבוני; מה היית
אומר?״
״אילו היה מישהו בא ואומר חייך
איש משרד החקלאות ,״אין אנשים כאלה.״
״נגיד שישנם,״ התעקש יענקל׳ה ,״נגיד
שזה אני.״
מיכה הילב הסתכל בו כמו כמשוגע.
״אם אין לך מה לעשות עם הכסף, תן לי
אותו. אני אדע מר, לעשות בו.״
כשיענקל׳ה חזר עם התמרים, פנה אליו
מיכה, כאילו המשיך בשיחה שנקטעה.

״יש מקום,״ אמר לו.
״איפה?״ שאל יענקל׳ה.
״חוצוב. יש שם באר שנקדחה לפני 12
שנה, והיא נותנת 15 קוב מים לשעה, במליחות
של 700 מיליגרם כלור. נוסף לזה
יש 130 דונם אדמה ראויה לעיבוד במרחק
של שלושה קילומטרים מהבאר. סע ותראה.״

הכל נשרף

**י שם, עד לשלוש־מאות הדונם של האד?״׳
מה הפוריה, היתה עוד הדרך ארוכה.
יענקל׳ד, חזר לביתו, והציע לידידו ושכנו,
גיל גלונסקי (גל) ,שותפות. גיל הסכים.
לגיל היו שלושה קומביינים, ליענקל׳ה

בעו על־ידי יחידת המחקר כאדמה שאינה
ראויה לעיבוד.
יצחק כץ, איש המכון לחקר הנגב, שערך
את המחקר, הודה, אחרי שטעם את העג־בניה
שגדלה ב־ 300 הדונם הללו :״העגבניה
הזאת לא קראה כנראה את המחקר שלי.״
בינתיים באו לעין יחוצוב כמה אנשים נוספים•
הראשון היה חוסיין אמון, דרוזי מכפר
ירקה. הוא התלהב לרעיון, עבד בחודשים
הראשונים ללא משכורת, אך נשאר
עד היום כפועל שכיר.
״אנחנו מוכנים לקבל את חוסיין כשותף,
אבל פוחדים,״ הסביר יענקל׳ה סלבין• ״פוחדים
שזה יוסיף לנו צרות.״
אחריו בא אברהם קפלן, בן כפר יהושוע,
שמזה חמש שנים ישב במשק הקרוב, עין־
יהב• עשרה חודשים עבד כפועל, עד שנכנס
לשותפות. הוא יצא לכמה ימים צפונה,
והביא עמו חברה — רותי טל. רותי היתד.
האשד, הראשונה בעין־חוצוב, כי נשותיהם
של גיל ויעקב נשארו בבית הרחוק, כדי
לשמור על ילדיהם, שהיו בגיל בית־ספר.
רותי לקחה על עצמה את ניהול המטבח
המשותף. אחרי חודשים ספורים היא התחתנה
עם אברהם. בינתיים עבדו במשק בעונה
הבוערת חמישים פועלים. היה צורך
למצוא טבח.
את הטבח מצא יענקל׳ה במקרה. הוא
ביקר בבאר־שבע ושתה קפה באחת מהמסעדות
שבעיר. יענקל׳ה סיפר לבעל בית־הקפה
על חיפושיו .״יתכן שיש לי מישהו
בשבילך,״ אמר לו האיש .״יש לי טבח,
שלא מזמן השתחרר מצבא הקבע. נדמה לי
שהוא אינו מסוגל לשבת בעיר.״
באותו יום יצא אלברט עמיאל יחד עם
בעל־הבית החדש לעין־חוצוב. כעבור כמה
ימים נסע, כדי להביא למקום את אשתו
מרים ואת שתי בנותיו: רותי בת השנתיים,
וענת בת שבעת החודשים.

״למה בל הרעש?״

נאסה מווגנה במידבר

נוצרה במ שך שלוש שנות תלאות וסבל,
בחום לוהט, על־ידי מאמצים בלתי פוסקים
של המתיי שבים, על חלקת אדמה בת 300 דונאם. ב ת מונ ה, נראה טראקטור החווה בט 1עת העבודה.

ן ץ קופת התפתחות המשק לא היתה
| * תקופת אושר. אחרי הצרות הראשונות
צרות חדשות. הפעם לא היה הטבע
באו

או הם דרשו מן המתיישבים ברג הוורגה להפקיר את ושקם, כ עין חוצוב ה א נרת׳״ חוקית5

האוייב העיקרי. האויבים ישבו בחדרים
מאווררים במוסדות המדינה, שתפקידם לטפל
בהתיישבות העובדת.
היום, כשאנו יושבים עם אנשי עין־חצבה
באוטובוס שהפך לחדר־אוכל, קשה להם להיזכר
מתי ובמה בדיוק התחילה המלחמה.
כשאיחד שר החקלאות לשעבר, משה דיין,
את כל המוסדות המטפלים בהתיישבות לגוף
אחד, עזבו את מקום עבודתם שני הידידים
העיקריים של עין־חצבה: מיכה הילב
ויחיאל אבני. במקומם צצו שמות חדשים:
חנוכי, קצין פיתוח ראשי במשרד החקלאות;
פוי 1שטרייספלד, מנהל החבל; צבי וויינינ־גר,
המוכר גם בשם ווייני, סגנו של פויו;
ורפי גני, האיש המבצע עתה את הפעולות
העיקריות נגד קבוצת המתיישבים.
בפעם הראשונה נתקלו אנשי עין־חוצוב
ביחס עויין, כשהתברר להם שהבאר הישנה
עומדת להתייבש. הנם, שקרה בפעם הראשונה,
לא חזר שנית. משבוע לשבוע פחתו
המים בצינורות.
יעקב רץ לתל־אביב, התקבל לראיון אצל
קצין הפיתוח הראשי במשרד החקלאות.
״הכל נשרף אצלנו,״ זעק בהתרגשות ,״מוכרחים
לעשות משהו.״
הפקיד נינוח בכסאו בשלווה .״למה כל
הרעש הזה?״ השיב בין לגימת קפה אחת
לשניה .״שישרף! מי אמר לכם ללכת לשם?״
אבל יענקל׳ה לא היה מוכן להסכים לגישתו
החינוכית של חנוכי. הוא ושותפו גיל
השקיעו בחווה — נוסף לכוחם — הון ככף.
הם מכרו את כל רכושם — גם את הטרקטורים
וגם את הקומביינים — וכל מה שנשאר
להם היו הדונמים הירוקים בערבה.
הם רצו ל מקורו ת וביקשו לעשות קידוח
חדש על חשבונם. ההשקעה צריכה היתד.
להגיע לארבעים אלף לירות.
ב מקורו ת הסכימו. אחרי שבוע, כשהיו
צריכים להתחיל כבר בעבודה, הודיעו אנשי
מקורות כי ההסכם בוטל.
אנשי עין־חוצוב לא הבינו מה מתרחש.
אחרי זמן מה הבינו קצת יותר. באחד הימים
ביקר במקום מנהל החבל פויו שטרייספלד.
הוא עבר בשדות הירוקים, הסתכל בעבודת
האנשים בשמש הלוהטת, ולבסוף השמיע
הערה בלתי צפויה :״חברה, אתם מהווים
פה מיטרד. אני צריך לבנות פה ישוב, ואתם
יושבים פה ומפריעים לי.״
לאט לאט הבינו אנשי עין־חוצוב, שכל
המוסדות המטפלים בהתיישבות עומדים נגדם.
הם הרגישו זאת בכל הזדמנות. לפני
כשנה וחצי הצליחו יענקל׳ה וגיל לקנות
צריפים ישנים בסדום. הצריפים הועברו ב־

בית בלב הערבה

ההתיי שבות.

הצריפים הובאו למקום על־ידי המתיי שבים, ו ה או טובו ס, המ שמ ש
כחדר־אוכל לקומץ החלוצים, נרכש בכספם מחברת נפטא. מאגר
המים, בתח תי ת הת מונה, נתהווה ב שעת הקידוחים הנסיונייס.

סדום, שמקימיה נמצאים עתה ב מל חמ ה עם

מוסדות

יעקב הלך למשטרה, וקיבל שם תשובה
שלילית• המשטרה מחלקת נשק רק לאנשים
פרטיים, ולא לישובים. לישובים נותן נשק
הצבא. מהצבא קיבלו תשובה אחרת: הם
אינם יכולים לתת את הנשק, היות ותנועת
המושבים לא מכירה בהם כישוב.

״אנחנו טוענים שאפשר להקים ישוב חדש
בכל מקום בערבה רחבת־הידיים, אפילו בקרבתנו,״
הסביר יעקב סלבין .״אנשי הסוכנות
טוענים כי מים ניתן למצוא רק אצלנו. זהו
שקר! לפני חצי שנה עשו קידוח נסיוני כארבעה
ק לומסרים דרומה מן המקום בו
אנו יושבים. המים פרצו למעלה בגובה עשרה
מטרים. אלה הם מים מצויינים — 280
מיליגרם כלור. לפי חוות דעתם של המומחים
ניתן להוציא משם 400 קוב. אז למה
רוצים לנשל דווקא אותנו?״
קשה למצוא תשובה הגיונית לשאלתו ה
קופות
ציבוריות, השקיעו את כספם והצליחו.
יתכן כי אנשים אלה מצאו שיטה
חדשה לפיתוח הערבה: שיטת ההתיישבות
החלוצית של המערב הפרוע — תערובת
של אינטרסים עיסקיים עם יצר הרפתקנות.
אם שיטה זו תתקבל, יהפוך צבא הפקידים
של מוסדות ההתיישבות למיותר.

עזבנו את עין־חוצוב בלילה. חוסיין אמון
יצא כבר לשמירה, חמוש בעוזי, שלא הוחזר
לפקידי הסוכנות. שני קילומטרים צפונה
משם נעצרה מכוניתנו על־ידי משמר צבאי.

1 1 1 *1ך ך 1ח יעקב מלבין (רא שון משמאל) עם חב ריו,
ב שעת ארוחה, ב או טו בו ס י שן המ שמש כחדר־

אוכל .״י ש לנו תוכנית לבנות חדר־אוכל, אבל אנו לא רוצים להרגיז את הפקידים,״ הסביר יעקב.

שלמותם, והועמדו במקום האוהלים. זמן
קצר לאחר מכן הגיע מכתב רשמי, הדורש
הריסה מיידית של הצריפים, שנחשבו למבנים
בלתי־חוקיים.
אך המים הגיעו עד נפש, כשבאו אנשי
הסוכנות בדרישה להחזיר את הנשק, אותו
קיבלו המתיישבים לפני שלוש שנים .״הרי
אנחנו לא יכולים לשבת כאן ללא נשק,״
טען יעקב סלבין במבוכה .״זה נכון,״ השיב
לו רפי גני ,״אבל אנחנו לא חייבים לתת
לכם נשק. זה לא תפקידנו. תלכו למשטרה,
אולי הם יתנו.״

אז החליטו תושבי עין־חוצוב לא להחזיר
את נשקם.

״ימה דווקא אותגו?״

כ שכר הגי ע לשיאן. בלישכתו של
) 1שר החקלאות התקיימה לפני זמן מה
ישיבה, בה השתתפו כל אויבי עין־חוצוב.
בישיבה התקבלה החלטה לסלק את המתיישבים
ממקומם. הנימוק הרשמי: מוסדות
ההתיישבות עומדים ליישב במקום גרעין
נח״ל, כדי להקים יסודות לישוב חדש.

על שם הפקידים

של ה סוכנות היהודי ת נקראו הכלבים פויו ורפי,
שהם הידידים הטובים של ילדיה של מרים עמיאל
(המחזיקה בתינוקת) .יחד עימה נראית אחותה, רוחמה, אשר באה לביקור קצר במקום.

פשוטה של יעקב. יתכן כי התשובה היחידה
טמונה בעובדה שמוסדות ההתיישבות משקיעים
מיליונים רבים בישובים דומים, והתוצאה
היא עגומה: מרבית המתיישבים
נוטשים את המקום.
וכאן, בלב הערבה, הופיעו מתיישבים פרטיים,
שלא קיבלו שום תמיכה כספית מ־

״אתם תטעו בלוויית חיילים,״ הסבירו
אנשי המשמר ,״הנסיעה לבד מסוכנת.״
בא תו יום ירו מסתננים במכוניות
שחלפו בכביש סדום—אילת• המכונית שנפגעה
היתד, מכוניתו של רפי גני, שבא עם
אנשי סוכנות אחרים, כדי ליטול את הנשק
מאנשי עין־חוצוב.

במרינה דרכי אדם
ה ח סי ד ה
אהבת חייה של שולמית אליהו היתד•
פרנק סינטרה. היא היתד, מוכנה למות
למענו. אבל הוא איכזב אותה. אז היא עברה
לקליף ריצ׳ארד.
שולמית אליהו היא טלפוניסטית בחברת
התיירות. ביום היא עובדת קשה ובערבים,
לאחר שעות־ו־,עבודה, היא מאוהבת בקליף
ריצ׳ארד. בארץ היא נפגשה איתו רק
פעם אחת, כשהיא השיגה כרטיסים להופעה
שלו. אבל חוץ מזה היא נפגשה איתו
עוד שמונה פעמים, בסרט שלו.
מכתה והתעלפה. יום אחד היא
החליטה שאם היא אוהבת אותו באמת,
היא צריכה להוכיח לו את זה. היא קמה
ונסעה לדודה שלה באנגליה. רק הגיעה
ללונדון, הלכה מיי לבקר אותו. אמרו לה
שהוא עסוק, אבל היא ביקשה שימסרו
לו שזאת היא, שולה, שבאה אליו מישראל.
אמרו לו, והוא יצא אליה, הצטלם איתר,
ועם עוד שתי בחורות, והלך. אחר כך היא

שולמית אליהו וקלי!? ריצ׳ארד *
פראנקי איכזב

בכתה והתעלפה, התעלפה ובכתה.
מאז, ערב־ערב, היא היתד, הולכת להופעה
שלו, מחכה לו ומקבלת ממנו חתימה,
בסוף היא אמרר, לו שהיא רוצה
לראות את הבית שלו. למחרת היא קנתה
חפיסת שוקולד, הורידה מהבגד שלה סיכת
בצלאל, ונסעה לבקר אותו.
הכלבים של קליף. כשהיא הגיעה
לשם, היא ראתה בית גדול כמו שני
קולנועי הל־אביב. אבל היא לא התפלאה.
בטח שקליף שלד, לא יגור בסתם בית.
היא נכנסהפנימה. הכלבים קיבלו אותה
בהתלהבות. אז היא השאירה את הסיכה
ואת השוקולד, והלכה.
למחרת היא באה שוב, עם צמיד ושוקולד.
אחר־כן היא באה לשם עוד חמש פעמים.
בפעם האחרונה שהיא ביקרה אותו,
היא אמרה לו היא נאלצת לעזוב אותו,
כי היא מוכרחה לחזור לארץ. אז היא
נתנה לו את הלחי שלה, והוא נשק לה.
זאת אמת, כל זאת. מי שלא מאמין
לה, שישאל את קליף.

סוד ההנאה טמון ב״ארטיק״ .כי מוצרי ארטיק
משיבים נפש ומרעננים והם עשויים על טהרת הסוכר,
החלב והקקאו.
תהליכי הייצור והציוד החדיש של מפעלי ״ארטיק״
הם ערובה לשיא בהיגיינה ואיכות.

טל־אריאלי

לימת הוואי 19115
כל ערב שבת ומוצאי שבת
מתקיימות

בגן הווא>
ליד גשר הירקון

תכנית עשירה ומגוונת
בליווי תזמורת ריקודים
הזמנת מקומות מוקדמת

טל׳ 511*4/444231

| ה כונו ...ה כונו...
[ לנמוף מלכות היופי § 1965
נשף חגיגי ומפואר, ייערך בפונדק גן הוואי ליד גשר
הירקון, ביום ג׳ ,15.6.65 בחסות שבועון ״לאשה״,
בהשתתפות מלכות היופי, סגניותיהן והמועמדות
לשנת .1965 בתכנית אומנים ידועים, תצוגת אופנה, תזמורת ריקודים,
הגרלות ושעשועים. הזמנת מקומות החלה.
בתל־אביב: במשרד רוקוקו, וביתר משרדי הכרסיסים.
ברמת־גן, גבעתיים, פתח־תקוה, נתניה, חולון, בת־ים.
__הזמנת שולחנות: טלפון 58184/444231

הו 1י
ס אור לגויי״ .בבני־ברק, מיהרה
המשטרה בלילה לקריאתו של אחד התושבים,
שהודיע כי הוא רואה ממרפסת ביתו אורות
איתות והוא חושד כי מרגל מעביר ידיעות
סודיות לאוייב, גילתה, לאחר סריקה, כי
האורות בוקעים משלט הפירסומת המהבהב
של בית־ו־,חרושת צה־דה.
• ימות המשיח. בירושלים נעצר
צעיר החשוד בזיוף מסמכים, כדי להוציא
דרכון אמריקאי, בעזרתו תיכנו להגיע לכותל
המערבי בירושלים העתיקה, כדי להתגלות
שם כמשיח לבית דויד.
עם הקדשה של הזמר :״בכנו ת, קליף
ריצ׳ארד.״

העול הז ה 1447

תדריך
העולם הזד, ממליץ מה לראות, לפי סדר
— חוב ה לראות;
העדיפויות הבא:
אפשר לראות;
— רצוי לראות;
$אסור לראות.

* * בום התרעלה

(רון, ירושלים)

שתי נשים זקנות רוצחות אנשים ב! דדים,
מתוך רחמנות ושיגעון. דוד מטורף חושב
עצמו לגנראל, בן אח מטורף רצח כבר
שניים־עשר איש ומכין את הרצח השלושה־עשר
שלו. אל כל החבורה הזו נקלע אדם
אחד נורמאלי. קומדיה מצויינת של פרנק
קאפרה. משחק טוב של קרי גראנט.
פסקדין (גורדון, תל־אביב) ילד
יפהפה, עם עיניים גדולות ושיער בהיר,
משוטט ברחובות, משום שאמו שיכורה
ואביו החורג מכה אותו. הוא מוצא הורים
חדשים בבית אמיד בתנאים טובים. האם יש
להחזיר אותו לאמו או להשאיר אותו אצל
הוריו המאמצים? אין תשובה. לא בסרט
בכל אופן( .ראה מדור לוולנע).

נשקני טיפשון

תל-אביב;

ארנון, ירושלים) קים נובאק עם הפרצוף
הטיפשי שלה מבלה לילה בחברתו הטיפשית
של דין מרטין, כדי למכור את השיר הטיפשי
של מלחין מטופש המקנא לאשתו.
( 8 !/2 ¥¥¥מור, תל־אביב) סרט החובה
של השנה.

למען ידעו

(פאריס, תל־אביב)

סרט פציפיסטי, המעלה את האבסורד של
המלחמה, דרך סיפור הוצאתו להורג של
עריק חף־מפשע. בימוי מצויץ של לוזי,
שאינו מדבר במילים, אלא באוזירד, ובתנועות
מצלמה. מישחק מצויין של כל המשתתפים.

36 שעות (מונרבי, תל־אביב) רע־יון
מצויין, המביא דרך מקורית ומשעשעת
להוצאת ידיעות משבוי־מלחמה — ואווה מרי
סנט מתבזבזים לשווא בסרט חסר־הגיון, המחלק
את העולם למפלצות ולמלאכים, כשגם
אלה וגם אלה מתנהגים בטפשות.

* * זורכה היווני

(הוד, תל־אביב;

עצמון, חיפה) הרי כרתים, הים של יוון, הכפרים
הפרימיטיביים של כרתים ופילוסו־פיית־החיים
ההדוניסטית של זורבה היווני
עברו מספר מצויין לסרט טוב, המבויים
בצורה קצת ארוכה, קצת מלאכותית מדי
וקצת יומרנית מדי. מישחקו של אנטוני
קווין טוב. מישחקו של ידידו הסופר רע.
כל השאר בסדר.
בקט (אלנבי, תל־אביב; אורה,

חיפה) סרט רדוד במקצת, אך מדהים בעוצמתו,
הנובעת בעיקר מדמותו של המלך
ד,נרי השני, והאהבה המוזרה שהוא רוחש
לידידו בקט. דמותו של בקט (ריצ׳ארד
בורטון) עשוייה ברישול. הנאמנות שלו למלך
בהתחלה, לכנסיה ולעם הסכסוני אחר־כך,
אינה משכנעת. מישחק גאוני של פיטר
אוטול׳ בתפקיד המלך.
הו ד

כלבנה (בן־יהודה, תל־

אביב) פאטד, מורגנה, המעופפת בין
ההרים, הופכת נערה בשר־ודם, הזוחלת
בין האוהלים. קיוסק במידבר הופך
עיר־סרטים שגעונית, ועיר־סרטים שגעונית
הופכת מדינה אמיתית של שיכונים ו-בטון.
כל זה קורה בסרט שגעוני, העושה פארודיה
מהחלום שהופך מציאות, מתקיפת הבניין
והיצירה בארץ,־ מסרטי הגנגסטרים והמער־בונים,
מהקיוסק היהודי, מדרכי המחשבה
היהודית ומעוד עשרות נושאים. קומדיה
אמיתית, מלאה רעיונות מטורפים, של עמום
קינן בבימוי מצויץ של אורי זוהר.

אגנה
ני מ צ׳ ק ה

אחריות לשנה אחת!

א 30 או א €זטא

בינג—ליניאל

מקהלת אומסק
הצגות נוספות לתושבי ת״א והסביבה
בפ״ת אמפיתיאטרון ״אורון״
מוצ״ש , 19.6יום א׳ ,20.6יום ב׳ ,21.6יום ג׳ .22.6
יום ד׳ — 22.6התחלת ההצגות ב־.8.45
תהב־רה מסודרת מובטחת עד לאמפיתאטרון וחזרה לת״א.
כרטיסים בת״א ״שרותרון״ ויתר המשרדים. פ״ת ״הכרטיס״.

טננ*נון1
מכון ישראלי להכשרה טכנית
נפתחים קורסים חדשים

קרנינה (מקסים, תל־אביב).
(א מפיתיאטרון, חיפה)

גרטה

גארבו.

* כמעיין

המתגבר ( רמת -א בי ב, תל-

אביב) הסרט שהשפיע על דור שלם, והמטיף
— כמעט בלי משים — לאידיאולוגיה
כמעט־פאשיסטית: זכותו של הפרט הגאוני
להעמיד את עצמו מעל לחברה. גארי קופר
ז״ל, כאדם עליון, לוהם בעתונות הצהובה,
המסמלת את תקופת ההמונים.

* טופקאפי

(אופיר, תל־אביב׳ ,הבירה,

ירושלים) קבוצה של אנשים שובבים ונחמדים
עורכים שוד שובב ונחמד. גם הסרט וגם
השוד מבוצעים טוב. מלינה מרקורי נהדרת.

ב 10-ביוני נפתחים קורסים חדשים

* בנין ופסגות

קורסים נוספים לבחירתך: רדיו אלקטרוניקה, גרפיקה
שימושית, עיצוב פנים, חשמלאות בנין, חשמלאות רבב,
קירור ומזוג אויר.
16-20 בערב.
פרטים והרשמה 8—1 3 :בבוקר

תל-אביב
דרו־פ־־ת 44
מול בי ת הדר

ה עול ם הז ה 1447

חיפה
דח״בלפור 5
נמל הלזכגיון

לכיתות ז 1ו!וטוי1ת
ניתזת סיזחדזת
לגזמח ט׳ אז י׳ תימן