גליון 1448 מתאריך 9 ביוני 1965

מם ,1448 .ט׳ פיון תשכ״ה9.6.65,

המחיר

י בוו
א ד -פתח
נמשכות -
מה הלאה

גמי׳סיה

איזהו חכם? הרואה את הנולד.
בשבועות האחרונים הופתעו אנשים רבים
בישראל לדעת כי הדברים שנאמרו על־ידי
השבועון המסדים, בקשר לאפשרויות של
שלום מרחבי, לא היו מצוצים מן האצבע.
אל־חביב בורגיבה הוכיח כי דברינו לא
ריחפו בממלכת האוטופיה, אלא דרכו על
קרקע המציאות המדינית. נמצאו לנו שותפים
רבים.
אולם במשך שנים רבות וארוכות עמד
העולם הזה לבדו בעמדה זו. דבריו נחשבו
לא רק לאוטופיים, אלא גם לבוגדניים,
לכופרים בעיקר.

בכתבה השניה על ״חביב הנוראי״ ,לפני
חמשה שבועות, הזכיר אורי אבנרי את
יוזמת־השלום הראשונה של בורגיבה, מלפני
תריסר שנים. זה היה בשיא מלחמת־השיח־רור
התוניסית. אבנרי הזכיר בקצרה כי
העולם הזה היה אז הגורם היחידי בישראל
שייעץ להיענות ליוזמה זו.
במלואו אתדברי
אולי כדאי כאן להביא
העולם הזה 808 מאפריל . 1953 הנה הם
כלשונם:

גורדה

מיסודם1!1ל1,חן׳ ~
בתי ספו תינעים
ה711ה הה 1וי1נ!ה
לכתות: ששית שב>עית(י*א)
ו שמינית (י״ב)
במגמות: הומניסטית, ריאלית וביאולוגית לפי תכניות משרד החנוך והתרבות

אקדמאיים

* מורים מנוסים ססיפנדיות
* ל ור ו
* חוגי ם ל ספור ס,
א מנו ת ו מו סי ק ה

התיעצות פדגוגית והרשמה: גמנסיהגררדוו
רח׳ גורדון 53 פינת רח׳ ריינס, טלפון 38600
כל יום בין השעות 9.00—13.00

ק בינג־ליניאל

י! מופיעים בארץ 21 עיתוני בוקר
1׳ מופיעים בארץ 2עיתוני לפני־הצהרים
; 1אין בארץעדעכשיועיתון

::בקרוב

ערבי!

יופיע

טננינון * שו1וו1ו עיתון ערב ראשון בארץ

מכון ישראלי להכשרה טכנית
נפתחים קורסים חדשים

השבוע נפתחים קורסים חדשים

* בנין * מכונו ת

קורסים נוספים לבחירתך! רדיו אלקטרוניקה, גרפיקה
שימושית, עיצוב פנים, חשמלאות בנין, חשמלאות רכב,
קירור ומזוג אויר.
16-20 בערב.
פרטים והרשמה 8 - 1 3 :בבוקר

תל-אביב
דרו־ פ־ יה 44
מול ג ׳ ת ה דר

חיפה
רח׳ בלפור 5
מול ה ט כניון

כאשר ביקשו, לפני חצי שנה, מדינות
הליגה הערבית והגוש האסיאתי להעלות
את בעיית המושבות הצרפתיות הצפון־אפ־ריקאיות
לדין באו״ם, הצביעה ישראל בעד
צרפת, נגד הגוש הערבי.
״הערבים הם אויבינו. הליגה דחתה בעקביות
את הצעותינו לשלום. תושבי תוניס
ערכו פוגרום ביהודים,״ אמרו נציגי המדינה,
סיכמו: אין שאיפות הערבים לעצמאות ראויות
לעידור.
משרר״החוץ הישראלי לא הבין כי ניתנה
לו הזדמנות נדירה לשבור את חגורת־החנק,
לחדור למרחב כגורם חיובי במאבקו
לעצמאות. במקום לעשוון את הצעד המדיני
הנבון והאמיץ, העדיף לערוך חשבון קט־נווי,
המתאים י 1תר לבעל חנות־ממלת, מאשר
למוסד המייצג אומה.
מה יהיה הלאה? השבוע ניתנה הוכחה
עד כמת היה החשבון מוטעה. האיש שהביא
את ההוכחה לא היה דיפלומט מקצועי,
אף לא שליח מיסתורי. הוא היה צעיר
רגיל, נושא דרכון ישראלי ותעודת־עתתאי:
עמוס אילון, כתב הארץ, העושה עתה
בחוץ־לארץ, בשליחות עתונו.
בראיון מיוחד עם הארי נווירה, מנהיג
מפלגת אל־דסתור אל־ג׳דיד התוניסית, קיבל
הכרזת ידידות חד־משמעית לישראל.
כתב אילון :״מר הארי הכריז כי מפלגתו
מוכנה להפעיל את השפעתה בארצות־ערב
למען שלום במרחב, אם ישראל תעזור לעם
המיסכן ושואף־החרות (התוניסי) להגיע
׳לעצמאות ...יש למצוא מקום לחדש את
היחסים הטובים בין שני הדודנים המסוכסכים
הללו. מר נווירה הטעים שהוא נוקט
עמדה זו על אף הרושם שהיא עלולה לעשות
בעיני החבר הערבי׳ שהוא התומך
העיקרי של מפלגתו.״
״מעוין יהיה לראות בעד מי תצביע משלחת
ישראל בפעם הבאה׳ כשבעיית אפריקה
הצפונית תועלה באו״ם,״ היתה תגובתו של
אחד הסופרים בקריה למיקרא הידיעה.

התשובה היא נחלת ההיסטוריה: ממשלת
ישראל הצביעה לאחר מכן לא רק נגד
עצמאות תוניסיה, אלא גם נגד עצמאות
שכנתה. במשך שנתיים רצופות הכריע קולה
בעצרת האו״ם נגד מתן החרות לאלג׳יריה.
לבסוף נמנעה אף מהצבעה בעת הדיון על
תנאי מעצרו של אחמד בן־בלה — ובכך
הפכה את השליט הנוכחי של אלג׳יריה
לאוייבה המושבע.

בכל אותם הימים האמננו, כאמור, כי
אנחנו עומדים לגמרי לבדנו. אך הנה נסתבר
כי טעינו.

בצמרת המדינה היה מצוי אדם שחשב
בדיוק כמונו — כל אותם הדברים שנחשבו
אז כדברי בגידה, כפירה, טימטום ואוטופיה.
איש זה היה יוסף שפרינצק, יושב־ראש
הכנסת, שבן־גוריון מנע בכוח את בחירתו
לנשיא המדינה. נראה כי בן־גוריון ידע מה
הוא עושה, כי עתה מתגלה שבשקט, מאחורי
הקלעים, היה שפרינצק מאמין נלהב ברעיון
השמי. כאיש הפועל הצעיר, שותפו של חיים
ארלוזורוב ויריבו של בן־גוריון, הגיע לרעיון
זה באופן הגיוני.
הדבר יתגלה הודות למרדכי יארבלום,
העסקן הציוני הוותיק. הוא פירסם עתה
סידרת מכתבים שכתב לו שפרינצק מבית-
החולים באביב .1952
הנה קטע מאחד המכתבים — שנכתב
שנה לפני המאמר הנ״ל של העולם הזה.
מתגלה בו לא רק מוח חריף אלא גם
אישיות צנועה ומלבבת:
כרגע הנני בבית״הבראוז ועל׳ לנוח, אולם

יום?,שפרינצק
יש לי עוין שלא נותן לי מנוחה כבר
שלושה שבועות. ולמרות שהענין הנו או־טופוסטי
— הוא אינו נותן לי מנוחה
ודוחף אותי להיות אקטיבי — לכל הפחות
— בכתיבת מכתב זה אליך.
ומהו העוין? ודאי תשתומם אם אגיד שהנושא
הוא: תוניס, חביב בורגיבה ו אנחנו.
ועכשיו על הפרטים: בימי המנוחה היה
לי. פנאי ומאד נמשכתי לקרוא כל מת שהיה
בעתונים בענין תוניס והקונפליקט עם
צרפת. מתוך כל מה שקראתי עשה עלי
רושם דבר אישיותו של חביב בנרגיבה,
שאיוו דומה כלל ליתר המנהיגים הערביים
בארצות שונות. לפי מת שקראתי יוצא
שחביב בורגיבה הנו אישיות מסוגו של
ויהרו ההודי. וזהו מה שעשה עלי רושם
תוך כל הקונפליקט התוניטי.
מבלי לבדוק עכשיו את הסיבות עובדה
היא, שבענין היחסים בינינו ובין הערביים
הגענו לידי נקודה מתה וממיתה. כמובן,
אפשרי מאד, שהורות לתנודות וקפריזות
בבירז׳ה הפוליטית העולמית משהו יתוקן
או יקולקל בענינים שבינינו ובין הערבים
— אולם זה לא משנה את המצב הטראגי
מכתבים רחמים עד זקן
הגיעה כבר העת שאישי ציבור, בעלי
שיעור־קומה ושאר־רוח, יתעלו מעל כל הקטנוניות
המפלגתית, ויקבלו על עצמם לפקוח
את עיניו של הזקן, להסביר לו
לקראת מה הוא הולד ומי הנפגע העיקרי
מכל הקירקם המתחולל סביבנו.
עם כל החיוב והשלילה שבו, איש לא
ינסה למעט בדמותו ובערכו ההיסטורי בהקמת
המדינה.
אינני רוצה להיכנס לבעיה באם הוא עושה
הכל על דעת עצמו, או שהפך לכלי שרת
בידי אנשי חצרו, המנצלים את חולשותיו
בכדי להגיע לשלטרן. אך מושגיהם, דעותיהם
ודרכיהם של הסובבים אותו עלולים
להמיט עלינו שואה.
העולם תזה 1*48

אנא, רחמו עליו !

יוסף גלעד,

חולון

ומי ירחם עלינו?

אחרי קריאת כל המאמרים והכתבות ב־עתונות
הישראלית, על מהותו של המיעוט
במפא״י, נידמה לי שלא יהיה זה מיותר
לציין מאורע קטן אך בעל משמעות
עמוקה.
הייתי נוכח בכנס המיעוט באביחיל (העולם
הזה .)1447 דויד בן־גוריון זכה למחיאות
כפיים מנומסות וצנועות, אך שמעון
פרס ומשה דיין זכו למחיאות כפיים
נלהבות וסוערות. זה מוכיח כי בן־גוריון
מנוצל על־ידי הצעירים כשלט פירסומת
וככלי המיועד לנגח את אשכול, ותו לוב
אפילו אלה המתיימרים להיות תומכיו

של התהוות והתבצרות תהום בין שני העמים.
ואת הגשר שיגשור מעל פני התהום
אין לראות גם בפרספקטיבה כל מנהיגי
הערביים הנס ספוגי מזימה ואיבה אלינו.
האיסלמיזים והקומוניזם אינם עתידים להמתיק
את האיבה הזאת. ויש להוסיף, שגם
אצלנו אינם נראים כרגע אישים מטיפוסו
של ד״ר מגנם. ובכן, ובכן — מה יהיה
בימים הבאים?
אתה מבין שימי המנוחה מאונס שנפלו
בחלקי נתנו לי ״פנאי״ להרהר בכמה וכמה
שאלות וגס בשאלה מטרידה זו. והנה תוך
הרהורים אלה נתקלתי בקונפליקט התוניסי
ובשמו של חביב בורגיבה, ובא! החלה
להתרקם אצלי ״האוטופיה״ .והנה תוכנה:
אם נתגלתה אישיות מנהיגה ערבית, ש היא
ברמה תרבותית או הומניסטית כניהרו
ההודי, הרי זוהי שיכולה היתה לתפוס גס
את היסוד האוניברסלי של ההתפייסות ואחוות
שני העמים — הערבי והעברי.
אולם כדי שאיש כחביב בורגיבה (אם
באמת הנהו כפי שמדובר סליו בעתונית)
יוכל להיות איש השליחות ההיסטורית הגדולה,
שאני מדבר עליה עכשיו, דרושים
שני תנאים:
\ א) שהוא ולא אחר יגשים ברוחו הוא
שאיפת העם התוניסי. מכל המדינות הקולוניאליות
הרי צרפת היחידה, שנוח לה
ורצוי לה פתרון חיובי של היחסים בינה
ובין הערבים — ביחוד בתוניס. כסובך,
שאינני יודע את העוינים, אולם כן נראה
לי הדבר מתוך הקריאה בעתונים• יותר
מכל הארצות ישנם קשרים אורגניים בין
צרפת והערבים שלה. ואם באמצעות בור־גיבה
תיפתר בשלום משאלת העם התוניסי,
הרי הוא יעלה לאישיות מצליחה ואוטו־ריטטית
בעולם הערבי!
והנה התנאי השני:
ב) צריך שתהי תרומה יהודית בהצלחתו
של חביב בורגיבה ...התרומה היהודית יכולה
לסלול את הדרן ולשמש הצדקה מוסרית
ליחסו הרצוי של בורגיבה אלינו ולרעיון
שליחותו בינינו ובין הערבים.
כיצד מגיעים לתרומה היהודית המדינית?
לו חי קרמייה, לו היה חי ליאון בלום,
היה לי קל לשער אפשרות של תרומה
יהודית בענין כזה. לא הגוי שומן כ״א
היהודי ליאון בלום. וכשם שהיהודי דיזראלי
נתן בזמננ לעם האנגלי את סואץ ואת
הודו, כך היה מתרשם בחלק של העולם
הערבי דבר תרומתו של היהודי ליאון
בלום להגשמת אידיאל ערבי ובהתאס לתו־מלת
האינטרסים של צרפת.
אולם קרמייה איננו נגם ליאנן בלום
איננו. אולם אולי ישנו כוח ציבורי אחר,
אשר בראשו גם יהודים, שיכולים ומתאימים
למלאות תפקיד היסטורי כזה? עושה רושם
מלי, שהסוציאליסטים בצרפת מעונינים להיות
מצדדי השלום עם תוניס: אולי יכול
הרעיון שלי להדליק את הפנטסיה של אנשינו
אנו — כז׳ול מוק, דניאל מאיר ועוד
— להיות פעילים באופן מיוחד בפרובלימה
התוניסית?
כל הדברים שאני כותב עליהם יוצאים
מ תון ההנחות הבאות: א) שהפרובלימה
התוניסית ניתנת לפתרון רצוי; ב) שקיימת
אישיות כחביב בורגיבה ולה אותן הסגולות
הרצויות לי גם לגבי הענין המעסיק אותי;
ג) שישנו כת ציבורי אשר יכול לפעול
באופן רצוי מבחינה צרפתית, ערבית ויהודית
כאחת.

הנלהבים, יודעים כי הוא זקן עובר־בטל,
שלא יסכן כבר להנהיג מפלגה ומדינה.

גיכור דמשק

י. ישע. ירושלים

הכתבה ״ז״ל, לא הי״ד״
)1446 כתובה לפי מיטב כללי ההגיון,
אך היא כוללת בתוכה כמה מישגים קטנים.
ראשית, אין צורך לטפל באופן מיוחד
במאמריו הארסיים של הד״ר הרצל רוזד
בלום, עורך ידיעות אחרונות. גם עתונים
אחרים כתבו ברוח דומה, אם כי בצורה
יותר עדינה.
שנית, גם אם יתממש חזון השלום
ד,מרחבי לא יעלמו המרגלים מן הארץ.
גם בעיתות שלום שולחים שירותי הביון
(העולם

הזה

(המשך בעמוד )4
העולם הזה 1448

\ 3ע 10ס

מכתבים
(המשך מעמוד )3

מרגלים לארצות זרות.
ולבסוף, מן הדין הוא להבדיל בין מרגל
שהוא בן הארץ לבין מרגל שהוא אזרת
זר. יתכן שהסורים היו צודקים אילו הוציאו
להורג אזרח סורי, שכן הוא היה
נחשב לבוגד במולדתו. אלי כהן לא בגד
בסוריה, אלא מילא את השליחות שהטילה
עליו מולדתו — ישראל.
פ. א ,.תל־אביב

למרות שהעזתם לכתוב על אלי כהן
ז״ל במקום הי״ד, כאילו דם יהודי הפקר
הוא, למרות זאת אתמוך בעמדתכם ביחס
להצהרות נשיא תוניסיה אל־חביב בורגיבה.

אמנון חכר, טבריה
הזדעזעתי בכל רמ״ח אברי, וכל גופי
חלחלה, על עזות
המצח שהיתר, לאורי
אבנרי עת כתב את
כתבתו על גיבורנו
הלאומי, גבור ישראל,
שיזכר שמו לעולמי
עד, אלי כהן
הי״ד.
כל מי שאומר ה־י״ד
— ולא ז״ל —
ראוי לכבוד.
מי יתן ונזכה להעביר
זאת לבנינו
ובני בנינו, כי היו
בחורים כדוגמת אלי
כהן הי״ד, שהיו מוכנים לחרף נפשם למען
בטחון המדינה, מתוך התנדבות ולא על
מנת, לקבל פרם.

יוסי דנון,
ממיכצע למלחמה

* גלוח ללא מברשת
* גלוח מהיר ומהנה
* מכיל סופקול 0לרכוך זיפי הזקן
ולהגנה על עור הפנים
שים לב !

נער המיכל לפני

דניי ם נ 1דני ם -

ה שמו ש

1111 : 1־ 11

ירושלים

צעיר מפא״י אחד, מרדכי שולרר, האשים
את לוי אשכול בביצוע הדה־בן־גוריוניזציה,
בהתאם לדרישותיו של עורך העולם הדה.
אתם פירסמתם את דברי הצעיר, מתוך
סיפוק והנאה (העולם הזה ,) 1447 אך לא
נשארתם חייבים לאשכול.
מכיוון שהוא מבצע את תוכניותיכם, אתס
נותנים אישור למבצעיו, הופכים לסניגויי
הפשיטות הצבאיות שבוצעו בפקודתו.
מה פתאום אתם מחייבים פעולות ״תגמול״?
מה ההבדל בין חימום הגבול ב־56
לבין חימום הגבול ב־?65
ברצוני להזהירכם: ההבדל בין הצדקת
פעולה אחת לבין הצדקתן של פעולות רבות
הוא קטן, ומשורת פעולות אפשר בנקל
להגיע למלחמה. מיבצע סיני יוכיח.

נסים כן־מרדבי,

ירושלים

איפה מישמר הגבול שלנו? מדוע לא
מפטרים תיכף ומיד את המפקדים האיזו־ריים
האחראים לשמירה, באותם קטעים דרכם
מסתננים המחבלים?
אם אנשי הבטחון אצלנו טוענים שאי־אפשר
לשמור על כל קטע קטן של הגבול,
שלא יחדור דרכו חבלן אחד או שניים או
שלושה, איך אפשר לדרוש מממשלת ירדן
שתשמור על כל קטע של הגבול, שלא
יעברו דרכו מחבלים?

ירושלים

הסבר פניך לתיירות

1.7.65
קבלת לקוחות בסלון גית-הספר לספרות ״דיאגה״
יום־יום, בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א׳ ,ג ,,ה׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

במקום לעסוק. בהכללות פוליטיות ובהטפה
לאחוזת־עמים, ברצוני לציין מקרה מסו-
יים, המאפיין תופעה כללית. מתוך גישה
של ״הסבר פניך לתייר״
,דאגתי לשתי
צעירות שבדיות שלירושלים, נקלעו כדי
שימצאו חדר
בשכירות.
כשהופיעו השתיים
בביתו של סטודנט
למדעי־המזרח
כדי לשכור שם חדר,
הציג בפניהם תנאי:
שלא יבואו ערבים
לבקר אותן בחדרן.
פניתי לראש החוג
למדעי־המזרח באוניברסיטה
העברית וליועץ ראש הממשלה
לענייני ערבים, כדי שיביעו את עמדתם ביחס
להתנהגותו של הצעיר הנ״ל.
אני מחכה לתשובתם, מתוך הנחה כי
היא חיונית לשם שינוי האווירה השוררת
בין בני שני העמים השוכנים בישראל.

ת א,ריינם( 1כבר דיזנג1ף)טל 226066 .

ראיף אליאס,
אירגון המשפחות המעורכות

!-רכשו מקצוע משתלם

קורסי בקד

פתיחת הקורס

ירושלים

,)1446 המוחה נגד היחס המכוער לנשואי
תערובת, היה מוצדק ונכתב בעתו.
אבל נדמה לי שהקורא טוברניצקי לא
הסיק מכך את המסקנות הנכונות. סירובו
להתיר לבנו להתגייס לצבא רק יגביר ויחזק
את נימוקי הגזענים הדתיים.
הדרך הנכונה היא הקמת ארגון של
משפחות מעורבות, לשם מאבק ציבורי למען
שוויון חברתי מלא, והסבת תשומת
לבם של אנשים נאורים בארץ ובעולם
למצב המביש השורר אצלנו בשטח זה.
יש לשנן יום ולילה באוזני הציבור
בישראל, כי חוקי נירנברג של עזרא ונחמיה
אינם מתאימים למדינה דימוקרטית וחברה
מודרנית.

ד״ר אלכסנדר זר״

תל-אביב

סכנת נפשות
במסיבה שנערכה בעין־כרם הותקפתי בבקבוק
מנופץ, על־ידי פקיד העובד במשרד
ממשלתי, שהשתולל בשכרותו (העולם הזר,
.)1445

איש לא העז להפסיק את השתוללותה
ואיני יודע במה היה מסתיים העניין, אלמלא
התערב דובר משרד החינוך אורי
אורן, ונאבק עם השיכור כדי למנוע ממני
פגיעה נוספת.
אורן עצמו נחבל לא־מעט, והסתכן בפגיעה
אנושה בנסיונותיו של השיכור להתקיפו.
גם אז לא נימצא מי שיעזור לו,
עד אשר הופיע עורך התוכניות בקול ישראל,
דן בירון ( 2.05מ׳) ,ושם קץ לעניין.
אם מישהו מצא לנכון לספר לכם את
הסיפור בצורה מחכימה ולגלגנית, הרי זה
כדי להרגיע את מצפונו על שלא העז
להתערב. הכליודעים היטב כי לאורן
לא היתר, כל נגיעה אחרת בפרשה, כשם
שאני עצמי הותקפתי במפתיע על־ידי איש
שלא הכרתיו מעודי.

גדעון רייכר,

ירושלים

כני חף מפשע:
לאחר חודשים ארוכים של סבל רב,
נודע לי השבוע שעורך־הדין חיים קאזיס
נאלץ להתפטר מתפקידו, כסניגורו של
בני היחיד, אלי בולקין, שנאשם ברצח.
עד עכשיו היה קאזיס התקווה האחרונה
שעוד נותרה לי, כי אני מאמינה שאילו
הוא היה מגן על אלי הוא היה מוציא אותו
זכאי. כי אלי חף
מפשע. הוא לא רו צח,
והמשטרה מנ סה
לייחס לו אה
הפשע החמור מפני
שהיא לא הצליחה
לתפוס את הרוצח.
אני גידלתי אה
אלי ואני יודעת כי
הוא לעולם לא היה
מסוגל למעשה כזה.
הוא לא יכול להרוג
אפילו זבוב. אילו
היו מאשימים אותו
בגניבה, או משהו
כזה, הייתי אולי מאמינה להם. אבל רצח?
כל מה שנשאר לי עכשיו הוא לתבוע
ממדינת ישראל לעשות צדק ולאפשר ל-
עורך־דין קאזיס לייצג את בני. אחרה
אעשה שביתת־רעב ליד בית־המשפט, ואז,
או שבית־המשפס יענה לבקשתי, או שאני
אמות ברעב. כי אני מעדיפה למות מאשר
לחיות בצילו של הסיוט הנורא הזה.

רחל כולל,ין,

תל־אבים

זבות קדימה כמדור זה תינתך
למבתביהם •טל קוראים המצרפים.
את תצלומיהם למכתכים.

כריכות

הווו 0 5הוה
הקוראים אשר מסרו א ת גליונותיהם
לבריכה, יכולים לקבלם בימים שלישי,
רביעי וחמישי כל שבוע, בין ה שעות
עשר בבוקר ושתיים בצהריים,
ובין ארבע לשש אחר הצהריים, במשרדי
״העולם הזה״ ,רחוב גליק-
סון ,8תל־אביב.

מכתבו של הקורא טוברניצקי (העולם הזה
העולם הזוז -.1448

י״שקט כללי פוקד את המיסגרות
המפלגתיות בישראל.

ככל שמתקרבות הכחירות לכנסת
השישית, בן גובר אי־שקט

המפלגה הליברלית התפרקה לשני גורמיה,
תוך האשמות הדדיות מרות.
מפא״י מזדעזעת בכל פרקיה. אווירה של
ערב־פילוג מטילה את אימתה על הפיאודלים
והבארונים של מעמד שלטוני זה.
באזזדות־העבודה מזדקרים הניגודים הפנימיים,
והזקן האגדתי שלה זועף וזועם.
אפילו במק״י, שהיתר, אנדרטה חיה לאחדות
מונוליטית, מהלכת אימים הרוח
הרעה של הפירוד, העלולה לפלגה לשתי
מפלגות קומוניסטיות יריבות.
כל זה נוסף על מלחמת הסיעות, המחרידה
את מנוחת שאר המפלגות. היא זיע־זעה
את שלטונו של משה שפירא במפד״ל,
מבקיעה בקיעים עמוקים בפא״י.

מה מקורה?
אפשר להסבירה בשחיתות הקיימת כמעט
בכל המפלגות, שחיתות כללית שריחה בוקע
מדי פעם מן הפרשות וד,שערוריות ותוקפת
את נחירי האזרח.

אולם שחיתות זו -הרי גס היא
אינה אלא סימפטום של התנוונות,
אשר מקורה עמוק יותר.
מהו מקור זה?
הוא טמון בחוסר הקשר בין המיסגרות
המפלגתיות לבין הבעיות האמיתיות שלי
המדינה ואזרחיה.
המלחמה בין המפלגות אינה משקפת
ויכוח אמיתי על בעיות אמיתיות, ולכן היא
נראית כה מגוחכת, עלובה וקנטרנית.
הוויכוחים בכנסת, הממלאים את טורי
העתונות, אינם מעניינים איש, כי אין בהם
דיון של ממש על בעיות של ממש.

מה הניגוד האמיתי בין מנחם

תיהן. הן התווכחו ולחמו בשצף
קצף על פתרונות ממשיים לבעיות
ממשיות.
הרביזיוניסטים פסלו את ה״הבלגה״ של
1936 ותבעו מאבק מזויין בערבים ובממ־שלת
פלשתינה (א״י) .זד, היה ויכוח חשוב,
הקובע גורלו של דור, וכל אדם בישוב
הבין שזה חשוב.
המלחמות על ההגמוניה של ההסתדרות
בישוב, על עבודה עברית בפרדסי פתח־תקווה,
על רמת־המחייה של הפועל, על
ההתיישבות העובדת — מלחמות חשובות
היו. לא לחינם נשפך בהן דם.
כל הבעיות האלה נעלמו. הן שייכות
לעבר, כמו תקופת־הקרח וכלי־הצור.

אך המסגרות המפלגתיות, שנד
לדו בגללן, לא נעלמו. הן מתו מבחינה
רעיונית, אך גופותיהן הו־

משהו נשבר. משהו זז. משהו
תוסס וגועש מתחת לחומות הנושנות
של הגטאות המפלגתיות.

מפלגה הבוטחת בעצמה, העומדת בשתי
רגליה על קרקע המציאות, שיש בה תחושה
של יעוד ואמונה בנצחון — אינה מתגעגעת
למערך•

אולם עתה נעלמים הערפילים
המלאכותיים, והנוף הפוליטי מתגלה
לעיני כל.

געגועים אלה נולדים כאשר אובדת
האמונה, מתערער הם טחון
העצמי. .

הבוחר סולד מהן.

איש אינו מכין עוד לשם מה
הן קיימות, כמה הן שונות זו מזו.

ך* עולם המיסחרי קיים המושג של
. 4״התנגדות הצרכנים״ .מנסים להתגבר
עליה על־ידי קישוט המוצר הישן בעטיפה
חדשה ומבריקה, על־ידי סיסמות־פרסומת
חדשות.

בארץ קיימת עתה ״התנגדות
הבוחרים״.

המשק הלאומי צולע מסטאטיסטיקד, ל־סטאטיסטיקה,
והעצמאות הכלכלית מתרחקת
כפאטד, מורגאנה. מה יש למפלגות לומר
על כך, זולת סיסמות עייפות?

ך* לזה אינו חדש. דיברנו על כך לא
׳*= פעם במרוצת השנים. אך חדש הוא
המצב המביא לשבירת המיסגרות.
כל עוד עמד בן־גוריון בראש המדינה,
רבצה יוקרתו האישית על פני התהום
והסתירה אותו.
בשנתיים הראשונות של שלטון אשכול
שררה אווירה של ירח־דבש, שדחתה את
הזעזועים.

לא פחות חשוב הוא הסימפטום
ההפוך: התשוקה המוזרה למערכים
חדשים.

המפלגות הקיימות נמאסו.

אי המפלגה שאינה מדברת עליהן
ואי המפלגה שיש לה מה לומר
על כך?

ואילו הגופים והאישים שיש
להם מה לומר -מקומם לא יכירם
כמסגרות המפלגתיות.

פילוגים והפירורים הם רק סימפ־
| | טום אחד של אי־שקט כללי זה.

מפלגה המרגישה כי אין לה עוד מה
להציע לבוחר, ששוב אינה יכולה להופיע
לנגד עיניו מתחת לדגלד, הישן — מפלגה
כזאת מחפשת דגל של תחליף.
האם היו הליברלים נחפזים אל גח״ל, תוך
אובדן חלק גדול מכוחם, לולא חששו מפני
הופעה עצמאית?
האם היתד, חרות ששה לקראת איחוד
זה עם גוף מעמדי, החסר דינאמיות לאומנית,
אילו האמינה כי סיסמותיה הישנות
וזכרונות המחתרת מבטיחות לה נצחון בלעדי?
האם
היתד, מפא״י נותנת את ידה לאה־דות־ד,עבודה,
תוך הסתכנות בפילוג, לולא
פחדה מפני מפלה מבישה בבחירות בהסתדרות,
וגם בבחירות לכנסת?
האם אין חשש דומה מדרבן את אחדות־העבודה,
וממריץ את עסקניה להתאחד עם
מפא״י?
יש הרבה סיבות ושיקולים אחרים למערכים
אלה, חיוביים ושליליים. אך אף אחד
מן השיקולים האלה לא היה מכריע, לולא
ההרגשה המשותפת כיום לכל מעמד העסקנים,
בכל המפלגות:

הקמת המדינה חייבה הגדרה חדשה של
היחסים בין ישראל ויהודי העולם. אך כל
המפלגות, המתקיימות על כספי המגבית
היהודית, חוזרות על המליצות של סוף
המאה שעברה.
ישנה בעייה המאיימת לפוצץ את האומר,
העברית מבפנים תוך שנים מעטות, וה־מוסתרת
מאחורי מליצות של ״פער חברתי״
ו״מיזוג עדות״ .המדינה צועדת לקראת התפוצצות
בטוחה בזירת היחסים בין דתיים
וחילוניים. יש בעייה מבעיתה של התנוונות
החינוך הישראלי, של שקיעה תרבותית, של
התרוקנות הערכים.

המפלגות יודעות זאת, והן מגיבות בצהלה
נפחדת — בפילוגים ובמערכים. העיוור
מרכיב על גבו את הפיסח, ושני
הצולעים משלבים את זרועותיהם בתקוזה
שכך יתקדמו כאדם בריא.

וזדעוואוריגז נזתו _ אך חוזיים בנטלנז בגזשם
בגין ומשה דיין? על מה נטושה
סלחמת־החורמה בין אשכול ובן־
גוריון? מה ההבדל התהומי כין
יוסף ספיר ומשה קול?

* 6ל המיסגרות המפלגתיות הקיימות
במדינה נולדו לפני שני דורות ומעלה.

הן פשטו צורה ולבשו צורה,
התאחדו והתפלגו, שינו שמותיהן
וסממניהן -אך אף אחת מהן לא
השתנתה ממש.
היש הבדל כלשהו בין ד,ציונים־ד,כלליים
א׳ וב׳ מלפני דור — לבין שני פלגי הליברלים
דד,יום?
ד,אם יש במפ״ם משהו שאינו ר,משד
ישיר של השומר הצעיר?
האם כולל המערך החדש משהו שלא היה
מצוי במחנות אחדות־העבודה והפועל הצעיר
בימי טבנקין ובן־גוריון וקפלן?
המפלגה הצעירה ביותר, תנועת החרות,
נולדה בשנות העשרים — לפני ארבעים
שנה. אין היא אלא המפלגה הרביזיוניסטית
הוותיקה בשם אחר.

כאשר נולדו המפלגות האלה,
היתה משמעות מעשית לרעיונו

סיפו להתקיים ולהתנועע. הן התנפחו,
שמנו, התנוונו, נרקבו.
הן עדיין חיות — אם אפשר לקרוא
לזה חיים.

יצורים מתקופת הדינוזאורים,
המעוררים סלידה כעידן האטום.

ך 1בעיות הישנות מתו — אך במקומן
( ן באו בעיות חדשות. אין הן פחות
חשובות לאזרח הישראלי מכפי שהיו הבעיות
הישנות לאנשי הישוב לפני שני
דורות.

אולם מערך חדש אינו תחליף
לערבים חדשים, וגוש-בחירות לא
יעזור למי שאין לו מה להגיד.

ך 1ל זה אינו אלא התחלה. הזעזועים
^ יימשכו — לפני הבחירות לכנסת, וגם
לאחריהן.
כמו בים הארקאטי בבוא האביב, מתחילים
הקרחונים להימס. הם מתחילים לזוז,
לנוע, להישבר, ובסוף הם ייעלמו כליל.
זרמים חדשים יתגלו מתחתם, זרמים
חיים וגועשים.

תוך שנים מעטות תשתנה ה מפה
המפלגתית כארץ ללא-היכר.

אף לגבי הבעיות החדשות -
בעיות של חיים ומוות למדינה
ולאדם -אין למפלגות האלה מה
לומר.

המיסגרות הישנות המנוזנות ביותר תת־פרקנה
ותיעלמנה. אותן שעוד שרד בהן
ניצוץ של חיים, תעבורנה תהליכים מכאיבים
של שינוי והתחדשות. יקלטו כוחות
רעננים ורעיונות חדשים.
מות המיסגרות הישנות לא יביא לאנארכיה׳
וגם לא לדיקטטורה. חברה בריאה
אינה יכולה להתקיים ללא מאבק מפלגתי.
המפלגות של מחר — החדשות וד,מחודשות
— שוב יבטאו ניגודים אמיתיים, תשובות
אמיתיות לאתגרים אמיתיים.

בל מפלגות ישראל (מלבד מק״י
ומפ״ם) ענו על האתגר במקהלה
מדברת של פראזות נבוכות, שהוצאו
מן המגירות המאובקות של
שנות העשרים והשלושים.

כאשר מתו הדינוזאורים, לא
תמו החיים עלי־אדמות. במקומם
באו כעלי־חיים חדשים, מפותחים
יותר ומוכשרים יותר -חוליה
הדשה כשרשרת האינסופית של
ההתקדמות.

הנה בא בורגיבה וחולל
הוא הציג אתגר למדינה,
חדש. על מענה זה יכול
להיות ויכוח. היכן הוויכוח

מהפכה במרחב.
המחייב מענה
— וצריך —
הזה?

בשלם
החלל
״ל א רו צ ה לח!ור!״

יוצא

הכלל

חזק,

מדויק,

גברי...

גם אתהת תל הבמה מו דל החד ש (ז 0 0מ?מ? £8 1£ט 1 —12 )5מ ^118501 8£^ 81
זהו השעון שכל גבר חו ש ק בו בגלל דיוקו, חוז קו ו הכוונ תו ה או טו מ טי ת.
שעון זה עומד ב תנ אי םהק שי ם ביותר בדיוק מ ק סי מ לי — בכל העולם מיליוני ם
של גברים מציגים בג אוה א ת השעון 1 —12מ 118801 8£^.81^.הנודע.
עתה הגיע תורך לה שתמ ש בו במק צו ען או ב ע סו ק ך הספור טיבי 2 .מו דלי ם לב חירתך
וטעמך 115801 31.8 8 1—12 :רגיל בלי ת אריך או ה 1 £ -ג ס 1 8 0ץ ה מו ר ה
תאריך היו ם והחודש, וגם או טו מ טי.
להשיג מפיץ

בחנויות

ב לעד י

ב יש רא ל :

המובחרות

בכל

הירשפרונגושות׳

הארץ
ב ע״ מ

13801־1
שורק—אביטל

שיחה אלחוטית. המשוחחים: אדווארד
וייט, ג׳יימס מק־דיוויט, וירג׳יל גריסום.
מקומם בעת השיחה: וייס שחר, בחלל,
בגובה 200 קילומטרים מכדור הארץ, במהירות
של 25 אלף קילומטרים לשעה;
מק־דיוויט ניווט את תא־החלל ג׳מיני , 4
בערך באותו מקום ובאותה מהירות כמו
וייט: גריסום בתא־הקשר שבמרכז תוכנית
החלל בהוסטון, טבסאס.
וייט: נראה לי שמתקרבים לחוף קליפורניה.
מק־דיוויט:
אני צריך לומר לבם דבר
אחד: כשאד מתנועע לו שם בחוץ, קשה
להשתלט על החללית.
גריסום. האם הוא מצלם?
מק־דיוויט: עוד לא.
גריסום: אז שיצלם כמה תמונות.
וייט: אוקיי, אצלם כמה תמונות עכשיו.
סק־דיוויט: אז זוז קדימה, שאוכל לראות
אותך. יש לי רק שלוש תמונות שלך.
וייט: אוקיי.
נזק־דיטיט: איפה אתה?
וייט: אני לפניך.
גריסום: יש לך עוד חמש דקות עכשיו.
(וייס אומר שהוא יעשה משהו. דבריו
לא נקטלו בבהירות).
מק־ז־יוויט: עשה זאת לאט ואצלם אותך.
סתם תצוף מסביב היי, כלב שכמותך!
אתה מלכלך את השמשה שלי!
גריסום: מנהל הטיסה אומר, חזור לתא! ,
מק־דיוויט: יש הודעה עבורנו?
גריסום: ג׳מיני ,4חזור לתא.
מק־דיוויט: אוקיי. נשתדל להיכנס בחזרה
לתא.
שיא חדש ורובה סילון. עד כאן
התנהלה טיסת התאומים האמריקאית בדיוק
נימרץ לפי לוח־הזמנים. אך ברגע שוויים
היה צריך להפסיק את השחייה המופלאה,
ולשוב לתאו — חלה התקלה הראשונה.
תקלה אנושית פשוטת: וייט לא רצה לשוב.
העולם הפנטסטי של החלל שבה אותו,
והוא לא רצה לסיים את ההרפתקה כה
מהר.
וייט: אני מרגיש מצויץ.
נוק־דיורס: לא יעזור. היכנס. מהר.
וייט: אני לא נכנס.
טק־דיוויט: יש לנו עוד שלושה־וחצי
ימים להסתובב כאן, חבוב. היכנס.
ו״ט: אני חוזר.
מק־דיהיט (משיב לשאלה בלתי ברורה של
וייס) :לא. חזור בלי חוכמות.
(וייס אומר משהו בלתי ברור למק־דיוזים).
מק־דיוויט: אד, בוא הנס מיד!
וייט: בסדר.
טק־דיוויט: מהר, היכנס לפני שיחשיך.
ו״ט: אוקיי.
מק-דיוויט: בוא כבר.
וייט: אני מתכונן להיכנס הביתה.
הוא ״נכנם הביתה״ רק אחרי ששבר
את השיא שנקבע בידי החללן הסובייטי
אלכסי ליאונוב. לעומת 11 הדקות של
הקוסמונאוט מווסזזוד ,4שהה האסטרונאוט
מג׳טיני 4במשך עשרים דקות מחוץ לחללית.
הוא גם לקח עמו כלי יקר, שלא
היה ברשות הרוסי: רובה סילון, שבעזרתו
יכול היה לנווט את עצמו בחלל. לחיצה
על ההדק — וסילון אויר דחף אותו
קדימה. לחיצה על הדק שני — והסילון
יצא מקנה אחר, שדחף את אדווארד וייס
אחורה.
קוסמונאוט או אסטרונאוט? כאשר
שלחה מוסקבה מיברק ברכה לאמריקאים,
על המיבצע המוצלח, לא היה בכך חידוש.
שכן מוסקבה תמיד בירכה את האמריקאים
על מיבצעם — כשם שהאמריקאים בירכו
את מתחריהם המצליחים. אולם במיברק
האחרון לא יכלו האמריקאים לדמיין לעצמם
כי חבוייה בין השיטין נימה דקה של
לעג. הפעם היו בטוחים שאפשר לגלות
קינאה כלשהי.
הם עצמם היו מלאי גאות״ בהיותם
משוכנעים כי סגרו לגמרי את הפער שהפריד
ביש לבין הרוסים.
עתה ניראה המירוץ בין שני הענקים
אל הירח שקול יותר. אין זה מירוץ אקדמי
מופשט. כי האדם הראשון ינחת על הירח.
לפי כל הסימנים, תוך חמש שנים לכל
היותר. קשה היה לומר השבוע — כפי
שאפשר היד, לומר לפני כן _ אם יוזיה
זה קוסמונאוט או אסטרונאוט.
העולם חזה 1448

במרחב

יחסים מרחביים
ת שו בהמדמשק
נאומו של גמאל עבדאל־נאצר, בפני באי
הקונגרס הפלסטיני בקאהיר, נועד לפזר
אשליות. הוא אמר, כי מדינות ערב אינן
מסוגלות לצאת כיום למלחמה נגד ישראל;
שכן אף אינן מסוגלות להגן על תוכנית
הטיית מקורות הירדן, ועל כן יש לדחותן.
הוא קבע שיש תחילת לבצע מהפכה סוציאליסטית
בלל־ערבית, לאחות את הקרעים
בין המדינות, לפתח את הפוטנציאל הכלכלי
והצבאי, ורק אז — כלומר בעוד 10־15
שנה, לכל המוקדם — יהיה טעם לדבר
על מלחמה יזומה בישראל.
אך אם לנשיא מצרים עצמו היו אשליות,
כי נאומו לא יעורר סערה, התייצב יריבו
הסורי לפני מצלמות הטלביזיה בדמשק,
ופיזר את האשליות, .האיש תזה,׳׳ הכריז
נשיא מועצצת ההפיכה, תגנראל אמין אל־חאפז,
באוזני חסידיו המריעים, ,משחק
את מישחקם של האינטרסים הזרים ושל
ישראל. הוא פחדן. עוד יבוא היום והעם
יעשה את החשבון.׳*
מי יתן כסף. ההדלפות והשמועות
על דיוני שתי ועידות הפיסגה, ועל ועידתם
האחרונה של נציגי ראשי המדינות הערביות,
גילו כי סוריה דרשה בכל הכנסים
האלה מלחמה־לאלתר בישראל. אך גמאל־עבד־אל־נאצר,
כפי שסופר בהדלפות הרבות,
הצליח לגבש תוכנית אלטרנטיבית.
עתה בא הסורי וסיפר את גירסתו שלו:
,כאשר הסכמנו לנסוע לוועידת־הפיסגה הראשונה,
מילאה אותנו המועקה, כי במשך
שנים דיברו הערבים בלי הרף — ולא
עשו דבר. ישראל עשתה מעשים — והערבים
דיברו. אבל אנחנו קיווינו, ולכן
נסענו.״
ההתפכחות הראשונה באה מייד אחרי
סיום ישיבת־הפתיחה החגיגית, .ישבנו לילה
שלם בישיבה סגורה. אומר לכם בכל
הכנות: הרגשנו שאנחנו כמו יתומים בסעודת
של עשירים. אמרנו להם: אם נקציב
מייד 100 מיליון (לירות מצריות) נוכל

חוסיין, עכד־אל־נאצר וחאפז בפיסגח
אש מכל הצדדים

לשחרר את פלסטין. נוכל למנוע את הטיית
מי הירדן על־ידי ישראל. ואם תחליטו
דווקא לבצע הטייה — למרות שהיא חלק
מתוכנית ג׳ונסטון שנדחתה על־ידנו קודם
לכן — גם אז נוכל להגיע לנצחון.
,ככה עבר לילה שלם, עד הבוקר. מכל
צד תקפו אותנו אספר לכם סיפור
ד,־ 150 מיליון: ביקשנו מן היועצים
הצבאיים שיקבעו מה חייבים הצבאות
הערביים להכין. אחרי דיונים הגישו לנו
כמה ניירות. מבטי נתקל בסכום של 15
מיליון (לי״מ) לשנה. לעשר שנים —
150 מלייון.
״אני אומר את הדברים האלה כדי שישראל
תשמע אותם. וכדי שהעם הערבי
ישמע אותם. כשיבוא יום החשבון, הוא
יעשה את החשבון.
,ובכן, נטלו אחדים את הניירות ואמרו
שזה יותר מדי. אמרתי לאותו אח פלוני:

לא נוכל לומר אם זה יותר מדי או פחות
מדי. נסמוך על המומחים הצבאיים שלנו,
נשאל לדעתם.
״אחד אמר, :מספיק 10 מיליון.׳ הסכום
לעשר שנים מגיע למה שמוציאה ישראל
לשנה אחת על צבאה 880 .מיליון לירות
ישראליות. וזאת, כשלנו יש מה שאין
לישראל — נפט.
,אחד אמר, :כוויית תשלם חמישה מיליון.׳
הכנסתה השנתית היא בערך 3000
מיליון דינאר. פי שש מתקציבה של סוריה.
ואנחנו חמישה מיליון לעומת 200־
300 אלף בכוויית. חילקו זנת השאר: שלושה
על מצרים, שניים על עיראק. ואני
אמרתי: צריכים לשלם עשרות מיליונים
בלי להצטער. סוריה מוציאה ,־ 607 מתקציבה
על צבאה — למה לא יוציאו כל
המדינות הערביות אותו אחוז?
,הסוד היה ברור. הם לא רצו ללחום.

הם רצו להתעסק בתוכניות הטיית היובלים.״
לדעתו
של אל־חאפז לא בא רעיון הטיית
היובלים אלא כדי לסכל את תוכניתה של
סוריה למלחמה כללית בישראל. הוא גם
משוכנע, כי עבד־אל־נאצר העלה את הרעיון
כדי למצוא חן בעיניהם של האמריקאים.
״איזה
תועלת יש בהטייה?׳׳ שאל האיש
שחצי־תריסר מדחפוריו שותקו על־ידי טאג־קים
ישראליים, בעת חפירת תוואי ההטייה.
,כדי שיהיו תוצאות דרושות שנים. ואת
השנים האלה יש לנצל לדברים רציניים
יותר, לחיסולה של ישראל.״
בזאת אישר את הידיעות הקודמות
מקאהיר, כי לדעתו יהיו במרחב — תוך
שלוש או חמש השנים הבאות — כלי־נשק
גרעיניים, שימנעו כל מלחמה רצינית
בין ישראל לשכנותיה.
ראשים כ גו ץ. בועידת הפיסגה השניה
חזר הכל מחדש, פשוטו כמשמעו.
,,כל מה שהחלטנו, כל מה שסיכמנו —
נשכח. התחלנו רגל מן ההתחלה. שוב
חזרו לתוכנית ההטייה. אמרנו: לא. קודם
נחליט על שיחרורה של פלסטין, אחר־כך
נחליט על מניעת שאיבת המים על־ידי
הישראלים.
״כתום יומיים ענה האיש עבד־אל־נאצר
בשלילה. התווכחנו בפומבי והתעקשנו.
נסעתי למלון שלו. אמרתי לו: כבוד
הנשיא, אנחנו מוסיפים להעריך אותך. הערבים
מאמינים בך ומצפים ממך להנהיגם.״
בנאומו לא הזכיר אל־חאפז את אל־נ*תח,
אבל מתוך דבריו על האירגון המתחרה
לו — צבא השיחרור הפלסטיני, בחסות
מצרים — אפשר היה להבין שהוא מתכוון
לטפח ולרומם את אירגון החבלנים שלו:
,החלטנו על הקמת צבא השיחרור. אבל
כמה מראשי המדינות אמרו שכדאי יותר
שיהיו יחידות נפרדות. לא רצו צבא פלסטיני
מרוכז. הכרזנו: הצבא יקום — והצבא
הוקם.
,הגענו לשאלת המימון. צבא זקוק
להון. מי ישלם? אף אחד! בקושי הצלחנו
להבטיח תרומה של ששה־שבעה מיליון
דינ ר ...אבל אני מזהיר את בעלי האוצרות:
היום בו יגררו את ראשם בבוץ
קרוב!״

מתכונת
^ יימדייק ^ יית

^נוריוק!ונית
חפולם הזח 1448

תצפית

במדינה

• לוי אשכול יעשה נסיונות שקטים לפייס את שמעון פרס.

העם

אשכול סבור כי התפטרותו של פרם נובעת מלחץ שהופעל עליו על־ידי ראשי
המיעוט במפא״י, אן הוא לא יהסס לחזור בהזדמנות הראשונה לתפקידו כסגן
שר־הבטחון. מתנגדים לכן אנשי אחדות־העבודח וגולדה מאיר.

ה רי ס ת מיס&רות

• הפיוס כין אשבול לפרס עשוי להביא בעקבותיו פילוג
במחנהו של דויד כך גוריץ במיקרה כזה יפרוש מן

במשך שלושה ימים השבוע שקע הישראלי
הממוצע לתוך החדווה הרגועה של
סוף־שבוע ארוך בתוספת יום־חג. למשתז־פיס
על שפת־הים, למטיילים בחורשות
הגליל ולמתפללים בבתי־הבנסת, נידמה היה
כי גם העולם יצא לחופש. אולם ספק אם
במשך כל השנה האחרונה היה שבוע כה
גדוש התרחשויות.
לא היו אלה סתם תקריות, או אפילו
מאורעות גדולים, במו חידוש חדירותיהם
של חבלני אל-פתת בקיבוץ יפתח ובבית־גוברין,
או הצלחת טיסתה של ג׳מיני
ארבע בחלל. מה שהתרחש במשך השבוע,

המיעוט

גם אבא חושי, ואילו מסביב לבן־גוריון יתלכד כוח קטן ונוקשה, שיכלול, בין
היתר, את משה דיין.

+צפוי משכר על רקע הנסיון לטהר את ח״ב יצחק רפאל
מאחריות ישירה לפרשת השוחד כתל־גיבורים.

השופט המחו--

הירושלמי משה גולן יאיים בהתפטרות, אס לוי אשכול יודיע על ביטול מסקנותיו,
על יסוד המימצאים השליליים של החקירה המשטרתית בפרשה זו
ל עומת זאת יפתחו הדתיים במסע, למען השגת חנינה ליהודה שפיג ל, לאחר
שלא מסר עדות מרשיעה
נגד רפאל בחקירה
המשטרתית.

• פשיטת
רגל של אחר
מגדולי סוחרי
הקרקעות במדינה
תזעזע את
פשיטת־המשק.

מרכזיים,

בנקים שביססו

את הונם היסודי על
קרקעות שרכשו מ־סוחר

קרקעות

אלה טרם הועברו
עם שם הבנקים, למרות
שהבנקים שילמו
בינתיים את
מחירם. עתה צפוי
לבנקים הפסד הכסף הקרקעות ואובדן
גס יחד.

ה צ בי עו !

• צפוייה
השפעה עקיפה
,׳של התנועה ה1קומוניסטית
העולמית
על מק״י,
כדי לנסות למנוע
את פילוגה.
הנימוק העיקרי שיובא:
הפילוג ייצור בהכרח סיני

פלג

פרו־

נוקשה,

אשר

/6 1י

״ער הבח־יחה יהיה לי

כויי השלום במרחב.
פלג כזה אף עלול לפגוע באינטרסים הצודקים של ערביי פלסטין, כי הוא
יגביר את הנטייה לקוטביות ויהרוס גשר חשזב מאד להבנה עברית־ערבית.

• רב רפורמי יפנה למשרד הדתות וידרוש להעניק לו
סמבות חוקית לעריכת נישואין, למרות שהוא לא הום מף
לכף על״ידי הרבנות הראשית. במיקרה של סירוב מצד משרד הדתות
יפנה הרב הרפורמי לבג״צ. צעדים אלה יהוו אות למערכה נרחבת של התנועה
הרפורמית, למען הכרה מצד ממשלת ישראל ברפורמיים כבעדה דתית עצמאית.

• יועלו קיצבות־הזיקנה הניתנות למחוסרי-פרנסה, י באס-
צעות המוסד לביטוח לאומי. בעוד שעתה מקבל כל מבוטח סן של
57ל״י, תגיע ההעלאה ל־ 18ל״י לחודש. המדובר הוא באותם נזקקים שאינם
נהנים משוס הכנסה אחרת, ואשר ידוע כי הם חסרי־אמצעים כלשהם.

• מלחמת הדתיים נגד ניתוחי המתים תגיע לשיא חדש1[ ,
עם עריבת הפגנות-רחוב המוניות, בצורת הלוויות לגופות
שבוצע בהן ניתוח שלאחר המוות. המערכה, שהיא תוצאה של התחרות
פנימית בין המפלגה הדתית־לאומית לבין אגודת־ישראל, תביא בסופו
של דבר לחקיקת חוק שיגביל עד למינימום את האפשרות לנתח גופת־מת. לא
תינתן שום תשומת־לב לטענות הרופאים, כי הגבלות אלה מחבלות במחקר
הרפואי ומצמצמות את האפשרויות הלימודיות של תלמידי הרפואה בישראל.

• יוהרה הוויכוח כין הגוש ליכרליס-חרות לבין הליברלים

העצמאיים. ראשי הגוש יפתחו במסע אישי תקיף נגד ראשי העצמאיים,
יאשימו אותם בחוסר קו עצמאי ובהיגררות מתמדת אחר מפא״י.

• אבא אבן ייצא למסע-הסכרה כבמה ׳מארצות אירופה.
ההתפתחויות המדיניות האחרונות גילו צורן דחוף בהבהרת עמדת ישראל
בכמה מבירות אירופה. אבן יבקר בצרפת ובלגיה, ויתכן גם בבריטניה.

מפלגות הזקן עדיין זוע

רגל זו תפגע במי־שרין
בכמה

,אנו נהיה מוכנים ומזומנים לצאת לקרב
כאילו עומדת המלחמה לפרוץ בכל שעה.
אבל אנו מוכנים גם לשלום, כאילו צפוי
שלום של קבע.״
#בדמשק נמשכו ההכרזות על הנכונות
למלחמה מיידית, וההבטחות כי חוליות
אל־פתוז ימשיכו בפעולותיהן. היה ברור,
כי קו זה עלול להעמיד את סוריה בפני
התקפה ישראלית טוטאלית. במיקרה זה,
הודתה דמשק ,״לא יתערב עבד־אל־נאצר,
עד אשר יעמדו הישראלים בשערי דמשק.״
מכיוון שאין להם שום חשק למצוא את
עצמם במצב זה, ייתכן שגם מטיפי־המל־חמה
הקיצוניים ביותר יגיעו למסקנה
שבכל זאת עבר הזמן בו ניתנה רשות-
הדיבור אך ורק לתותחים.

להנוביר רעם
בישראל ומסביב לה, עתיד לתבוע את
גורל המדינה והמרחב למשך דור שלם.
כי בשבוע זה נשברו מיסגרות בקול
רעש גדול, ובמקום המיסגרות הנוקשות
והמיושנות החלו ניראים באופק הסימנים
הראשונים של מה שצפוי בעתיד.
בישראל עצמה נפלה ההכרעה הגדולה
במפא״י. המפלגה התייצבה סופית מאחורי
לוי אשכול, ודויד בן־גוריון ניראה כהר־פתקן
נואש ומבודד, העלול עוד להמשיך
את מלחמתו עד כדי קיעקוע המיבנה המפלגתי
שהתגבש בישראל תחת המישטר
הציוני. יותר מתמיד היה ברור עתה הסיכוי,
כי בחירות אלד, ישימו קץ להגמוניה
של מפא״י.
אפשרויות הרות-שלום. בזירה המרחבית
היו השינויים דראמטיים לא פחות. המיתום
המנופח של מלחמת־חורמה של העם
הערבי המלוכד נגד ישראל — התפורר לרסיסים.
אחרי פצצת־השלום של אל־חביב
בורגיבה, הקפיא גמאל עבד־אל־נאצר בעצמו
את תוכניות המלחמה.
מתוך המפולת הגדולה ביצבצו אפשרויות
העתיד הקרוב. היו אלה אפשרויות
הרות־שלום — אם אך תינתן להן האפי,
שרות להתפתח.
י • ראש ממשלת ירדן ווספי אל־תל
הכריז בקול תרועה כי ירדן תמשיך בתוכנית
ההטייה, כמתוכנן. כוונתו: הטיית מי
הירמוך, שהוענקו לירדן ממילא על־פי
תוכנית ג׳ונסטון. לכך לא התנגדה ישראל
קודם לכן, והיא לא תתנגד בעתיד. הכרזה
נוספת של אל־תל, הראוייה לתשומת לב:

מיעוט נישאר מיעוט — אפילו אם בראשו
צועד דויד בן־גוריון. אמת זו הוכחה
מחדש השבוע, כאשר התכנס מרכז מפא״י
לקבוע מי יהיד, מועמד המפלגה לראשות
הממשלה הבאה.
במשך שלושת השבועות שקדמו לכינוס
המרכז, נערכו שני המחנות להתמודדות.
קברניסיהם עברו על רשימת כל חברי
המרכז, חיפשו את אלד, מביניהם שניתן
עדיין להשפיע עליהם. שרים וראשי עיריות
חיזרו אחרי נציגים אפורים, או איימו עליהם,
במאמץ לשכנעם להצביע בעד אשכול או
נגדו. העובדה שההצבעה נועדה להיות חשאית,
נתנה לכל קול מישקל סגולי רב.
כאשר התכנס המרכז ביום החמישי בתל־אביב,
עוד קיוו חלק מן החברים שתימצא
פשרה כלשהי. לנגד עיניהם עמדה ההצעה
שעובדה על־ידי לוי אשכול עצמו, לפיה
ייבחר הוא כראש הממשלה הבאה, ואילו
דויד בן־גוריון ייבחר כראש רשימת המערך
לכנסת. אך החשבון נעשה בלי בעל־הבית. מזכיר ההודעה הראשונה שהיתר, בפי
מפא״י ראובן ברקת, לאחר פתיחת הישיבה,
היתד, כי יש לו מכתב מדויד בן־גוריון
בנידון.
כתב בן־גוריון :״עלי לבקש מן החברים
להסיר הצעה זו מן הפרק. לא אתן ידי
להצעת הח׳ ישעיהו ולא ארשה להכניס
שמי לרשימה זו!״
המיעוט הצטמק. בבתי אחת נעלמו
ההיקוות למוצא נוח. הזקן הזועם הוכיח
כי כל מאמצי ההידברות, כל הפגישות
בין אשכול לבין חושי, דיין ופרס היו
לשוא. כי הוא דורש: אחאו. לא רק מאנשי
הרוב, אלא גם מאנשיו שלו.
נותרו על כן רק שתי הצעות לפני
המרכז: מינוי אשכול כמועמד לראשות
הממשלה וכראש רשימת המערך לבחירות,
או מינוי דויד בן־גוריון לשני התפקידים.
אפשר היה להרים את הידיים מייד, שכן
הנימוקים כבר נדושו בהרחבה. אולם באמתחתם
של ראשי מפא״י נותר עדיין מלאי
של חצים מורעלים, והם עמדו על זכותם
לירות אותם אחד בשני. כך שרק אחרי
חצות נערכה ההצבעה. ואז הורמו 179
ידיים בעד אשכול, ו־ 103 בעד בן־גוריון.
המיעוט, שנוצר בוועידת מפא״י לפני
שלושה חודשים, נשאר מיעוט גם במרכז.
הוא אפילו הצטמק בעוד ארבעה אחוזים.
אפשר היה לשמוע את אנחת־ההקלה של
אנשי אשכול. אבל לא רק הם נשמו לרווחה•
גם מרבית אנשי המיעוט שמחו על
כי נפלה ההכרעה. הם ׳מיהרו להסביר כי
אינם נכנעים, וכי לא ירוצו לאשכול לבקש
ג׳ובים .״נמשיך להיאבק בתוך המפלגה,״
היתד. סיסמתם.
סיסמה ריקה, למעשה. שכן היא באה
לחפות על אי־ירצונם לפלג אח המפלגה
ועל תקוותם, כי אפשר ללחוץ על אשכול
כי ישבצם בעמדות נאותות, תמורת הוויתור
על פילוג. אלא שגם הם עשו את החשבון
בלי בעל־הבית.
דויד בן לזגוריון לא נתן להם זמן רב
להשתעשע בחלומות הפשרניים שלהם. הוא
נטל שוב את עטו, טבל אותו בקסת שעל
שולחן־הכתיבד, שלו, ובכתב־יד מהיר
חיבר פצצה נוספת נגד לוי אשכול. הוא
לא התייחס להחלטת המרכז, שכפתה עליו,
למעשה, גלות פוליטית ממפא״י, כי אם
לחלק מהצהרתו של לוי אשכול בישיבה
קודמת של מזכירות המפלגה.
הרגיזה אותו במיוחד הפיסקה. :יש דברים
שהאיש הזה, שאתו עבדתי בממשלה
12 שנה, לא היו בסדר הבל. אבל אני אינו
(המשך בעמוד )12

חעולס הזה 1448

סכש חדשה ומחוכמת מאיימת על ישראל -מה יש לעשות למיגורה?

אד-פתח

^ ין טעם להסתיר זאת: אנשי אל־פתח הצליחו להכניס את ממשלת ישראל שוב
למבוי סתום.
כמה עשרות טרוריסטים, שאינם מוכשרים ביותר, העמידו בפני המדינה בעייה חמורה.

אין לה פתרון קל.

על הפצצות ברמת־הכובש ובעפולה השיב צה״ל בשלוש פעולות מוגבלות. אולם המתיחות
על הגבול לא רפתה. היא גברה.
ולא בגלל פעולת־התגמול הרצחנית של הירדנים בירושלים. זו, עם כל חומרתה, אינה
מסוכנת למדינה. כי מטרתה היתד. מוגבלת: להוכיח לעם הירדני כי ממשלת עמאן לא
תשב בחיבוק־ידיים כאשר היהודים פולשים לשטחה והורגים את תושביה.

אולם חידוש פעולות ״אל־פתח״ ,למחרת היום, מהווה סבנה רצינית.
כי היא מצביעה על הצפוי בעתיד.
למלחמת גרילה מסוג זה אין תשובה צבאית. פעמים ללא־ספור הוכח כי כמד, עשרות
חבלנים, הפועלים בשיטת פגע־וברח, יכולים ליצור בעייה שאין לפתרה באמצעים צבאיים.
הוכיחו זאת אנשי אצ״ל ולח״י, שריתקו מאה אלף חיילים בריטיים בארץ־ישראל.
מוכיחים זאת השבטים העלובים בתימן, המרתקים 50 אלף חיילים מצריים.

אודי אבנר
גם חצי מיליון חיילים לא יהיו מסוגלים לסגור את גבולות ישראל עד כדי כך
שחוליית־חבלנים קטנטנה לא תוכל לחצותו בחשכת־לילה.

אם כן, מה לעשות?

ג\גריה נזגננניינת בנזלדנזה _ נגד וולגזה
נשי ״אל־פתח״ באים מסוריה. הם פועלים בשם סוריה, למען מטרות סוריות.
אולם הם מגיעים לישראל דרך ירדן ולבנון.
מדוע?

הסיכה המיידית היא צבאית. הגבול הסורי קצר, יחסית. קל יותר
להגן עליו מאשר על שאר גזרות הגבול הישראלי.

ב ש ער

* אפילו אפשרי הדבר -אין זה כדאי. כי הרי בכך היתה ישראל
עושה כדיוק את רצון הסורים.

• כל זה נכון שבעתיים לגבי לבנון. כאן אפילו סעולת־אזהרה צבאית רגילה, בנוסח
קלקיליה, אינה כדאית.

לבנון היא השכנה היחידה של ישראל הרוצה כבל לבה בשלום. חלקים
ניכרים של אוכלוסייתה דוגלים בכך בפירוש, אם בי בשקט. יהיה זה
מעשה־טירוך מצדנו לדחוך את לבנון למחנה שוחרי־המלחמה.
אין פירוש הדבר שאין כל סיכוי לכך שירדן ולבנון יבלמו את אנשי אל־פתח. ממשלות
וושינגטון ופאריס בוודאי פועלות בכל המרץ בכיוון זה. התאפקות מירבית של ישראל
תעזור להן בכך. יתכן שיהיה די בכך, וכי אמנם תפוג המתיחות.

השאלה היא: אם לאו, מה נעשה?

אץ גזדעץ גז ללא גזדיגאים!
** ל כך יש שתי תשובות — האחת פוליטית, השניה צבאית.
> את התשובה הפוליטית אין במעט טעם להזכיר. בי אין בצמרת
ישראל ממשלה המסוגלת לנהל מדיניות, ולא בל שכן ליזום מדיניות.
בחודשים האחרונים הוכיח לוי אשכול בעליל כי בענייני מדיניות־חוץ בכלל, ומדיניות
מרחבית בפרט, הוא מבין בדיוק כמו גולדה מאיר, שמעון פרס ומשה דיין.

כלומר: לא כלום.
גם אילו רצה בשלום, לא היה מסוגל להשיגו. אך אין הוא מעוניין כלל בשלום, מפני
שפירושו ויתורים הדדיים.

הוא מסוגל רק להפעיל את הקו הכן־גוריוני, בצורה מתונה (ועל בן
מוכשרת ויעילה) יותר.
בכל זאת נפרט כאן בקצרה מה פירושה של מלחמה פוליטית באל־פתח. כדאי שהאזרח
הנאור, לפחות, יבין זאת.
אל־פתח הוא אירגון פלסטיני. הוא לא יכול היה לפעול, לולא נהנה מאהדת ערביי פלסטין
באשר הם.

אפשר היה לשנות את מצב־רוחם של ערביי פלסטין, או חלק מהם,

אולי אין זה קשה מדי לחוליית אל־פתח לעבור גבול זה בדרכה לישראל. אולם יהיה
לה קשה מאד לחזור בדרך זו. אחרי פעולה בשטח ישראל, שוב לא יעמוד לה גורם
האפתעה. אפשר יהיה לארוב לאנשיה, ויש סיכוי סביר שייתפסו. לבן הרבה יותר נוח לחוליה
כזאת להסתלק אל מעבר לגבול הירדני או הלבנוני.
אולם לא זאת הסיבה העיקרית לבחירת דרך זו. מכריע הגורם המדיני, לא הצבאי.

סוריה מעוניינת לסכך את ירדן ולבנון כמלחמה בישראל.
גם אילו יכלו הטרוריסטים לבוא מן הגבול הסורי ולחזור אליו, היו מעדיפים את
גבולות ירדן ולבנון.
הסיבה לכך נעוצה בחלוקה הנוכחית של העולם הערבי. הוא מפולג עתה לשלושה
מחנות עיקריים:
• מחנה השלום. רק ממשלה אחת במרחב כולו דוגלת עתה בגלוי בהסדר של
שלום, תוך ויתורים הדדיים. זוהי ממשלת תוניס.
• מחנה של לא־שלום־ולא־מלחמה. כמעט כל ממשלות המרחב שייכות למחנה
זה. בראשו עומד גמאל עבד־אל־נאצר, המסוזה קו זה בסיסמות של מלחמה. לא פחות
ממנו דוגלת בקו זה ממשלת ישראל, המסווה אותו בסיסמות של שלום.
• מחנה של מלחמה. הוא מורכב ברגע זה רק מממשלה ערבית אחת: דמשק.
לבנון וירדן מצויות, באופן רישמי, במחנה השני, אם כי אין ספק כי בליבן הן עם
בורגיבה. בגלל חולשתן ובעיותיהן הפנימיות, אין הן יכולות להמרות בגלוי את פיו
של עבד־אל־נאצר.
אולם יש הבדל בין שתיים אלה לבין מצריים. קאהיר היא נייטראליסטית.

עמאן וביירות הן פרו־מערכיות מובהקות. יחד עם ישראל הן מהוות
את הבסיס העיקרי של המערב במרחב המזרחי.
לסוריה יש, על כן, שתי סיבות טובות מאד להביא למתיחות בין ישראל לבין
ירדן ולבנון:
מאחר שסוריה הולכת יותר ויותר שמאלה, ומתקרבת יותר ויותר לגוש הקומוניסטי,
היא מעוניינת לסכסך בין ירדן ולבנון הפרו־מערביות לבין ישראל הפרו־מערבית. בכך
תפריע לוושינגטון, תמצא חן בעיני מוסקבה. זה יהיה כדאי לה.

• כסבכה כמלחמה שתי מדינות ערביות המקבלות את הנהגת
קאהיר, היא תעמיד את עכד״אל־נאצר כמצב קשה. אם קאהיר תשתוק
כעת שירדן ולבנון מותקפות, תרד יוקרת הנשיא המצרי עוד יותר.

נזלזוגזה בירדן גבלבנץ?
^ ל זה חייב

לעמוד בבירור לנגד עיני האזרח הישראלי, בחשבו על דרכי המלחמה

^ בחבלת אל־פתח.

הפתרון הטוב ביותר לבעייה הוא, כמובן, לשכנע את ירדן ולבנון למנוע את מעבר
אנשי אל־פתח בשטחה.

אך ל״שיכנוע״ זה יש גבול.
לא התנגדנו לפעולת האזהרה של צה״ל בשבוע שעבר. אך יש ספק רב אם תשא פרי.
וזאת מכמה טעמים:
#אין בטחון שממשלת עמאן אמנם יכולה, אפילו רצתה בכך מאד, לשים קץ לפעולות
אל־פתח, גם מבחינה מעשית, ובעיקר מבחינה מדינית. כי פעולות אל־פתח פופולאריות
מאד באוכלוסיה הפלסטינית של ירדן, ובמיוחד בין מאות אלפי הפליטים. הפסקתן בכוח
עלולה לעלות למלך חוסיין ביוקר. לכן יתכן כי יהיה דרוש לחץ צבאי ישראלי חזק מאד
עליו כדי לשכנעו לעשות זאת.
#לחץ כבד כזה — דהיינו, פעולות־תגמול נרחבות ותכופות — ספק אם הוא אפשרי.
כי ירדן עומדת תחת חסות ארצות־הברית — והמישטר הקיים בישראל אינו יכול להרגיז
את וושינגטון יותר מדי. ברור שארצות־הברית לא תתן לישראל לפתוח במלחמה ממש
נגד ירדן.

ט 1לבא׳ :א1טזי אל-פגזזז(זוזאנזניגז בגזגריה בהבולגז רי&ווגיס
על־ידי יוזמת־שלום ברורה המכוונת אליהם. על כך רמז הנשיא כורגיכה
בדבריו.
אילו הציעה ישראל פתרון סביר לבעיית־הפליטים, אילו דגלה בקו של אהדה לערביי
פלסטין, אילו הביעה נכונות לעזור להם בהשגת חרותם ובהחזרת זהותם הלאומית בחלקים
הערביים של ארץ־ישראל — כי אז אפשר היה להוציא במידה רבה את הרוח ממיפרשי
אל־פתח, שוקיירי ודומיהם.

אולם לוי אשכול, כרוב תבונתו, עשה את ההיפך.
בתשובה ליוזמת בורגיבה הכריז בצורה חדה וקיצונית שישראל לא תחזיר לעולם אף
פליט אחד, שאינה מכירה בקיומה של אומה פלסטינית ערבית, שהיא פוסלת כל רעיון
של פדרציה ארצישראלית או מרחבית.

אם כן, מה יש לערביי פלסטין להפסיד מפעולות ״אל־פתח״?
(המשך בעמוד )10

אל־פתחב שער
(הנושך נזטנווד )9

מה יכול להיות, בעיניהם, תחליף למסע־הרצח של אל־פתח, זולת יאוש סופי?

בדחותו את יוזמת כורגיבה במחי יד, בעשותו חוכא ואטלולא מבד
אפשרות של שלום סביר, משרת אשכול את דמשק, וסולל את הדרף
בפני אנשי ״אל־פתח״.
בכך אינו נבדל מקודמו ומיריביו. כמוהם, אינו מסוגל לכל *יבצע מדיני.

רס כגזגבו! אגזגז: סגריה!
^ ממשלה זו, ולמישסר זה כולו, לא נותרה, איסוא, אלא הדרך הצבאית. אם לא יצליחו
/ירדן ולבנון לבלום את אנשי אל־פתח, לא תהיה לממשלה זו מנוס מפעולות מזויינות.

ונון ווו

השאלה היא: נגד מי?

ברחוב הרצל 75

פעולה נגד לבנון היא טירוף. פעולה נגד ירדן (אם אינה מסדנת להטעייה גרידא) אווילית
לא פחות. פעולה נגד מצריים לא תשרת את המטרה, כי מצריים מעוניינת בחיסול אל־פתח
לא פחות מאשר ישראל, והיא לא תיגרר לשום מלחמה בגללו.

נ בנו ת דירו ת פאר
בנו ת } ו ־ 4חדרי ם.

מי שחושב על פעולות צבאיות בממדים רציניים, מוברח לשאת את
מבטו אל סוריה.

אזור מגורים שקט ונוח.
קרוב למרכז העיר.

ואל ישלה את עצמו: אין כל בטחון בכך שיהיה די בפעולות קטנות ומצומצמות.
הסורים יכולים לענות בהפגזה על הפגזה, ובהפצצה על הפצצה. מישקי הגליל העליון
מונחים למרגלות חותחניהם.

אד מ ה פרטית 2מעליות 2בניטות מ תו חו ת
טלפון פנימי ואפשרות לחיצוני
סידור לה ת קנת טלביזיה
אספקה מרכזית למים ח מי ם וגז
מריסי אלומיניום
נ מרפסות
ן ביווני אויר
נוף מרהיב
גו גדול מסביב לבית
חניה למכוניות

מי שחושב ברצינות על כלימת ״אל־פתח״ באמצעים צבאיים, מוכרח
להיות מוכן למלחמה ממש -לכיבוש הרמה הסורית ולאיום צבאי
על דמשק.
יתכן מאד שלא יהיה צורך בכך. קרוב לוזדאי שממשלת דמשק תזזתר על המישחק המסוכן,
ברגע שתיודכח כי היא מזמינה על עצמה פלישה ממש, וכי היא תישאר בודדה לגמרי
במערכה זו. יתכן שהמעצמות הגדולות יפעילו עליה לחץ שלא תוכל לעמוד בפניו.

אף מי שאינו מובן ללכת עד הסוף, אל יצעד את הצעד הראשון.

גזגזבדל בין גזלגזגוגז לגזלגזגזגז
דירת גחד רי ם 100-מ־ר מ 0 0 0 .3 $ -לי*
דירת 4חדרים 120 -מ״ר מ 50.000 -ליי

פרסום מלניק

תנאי תשלום נוחי ם -מ שכנ ת או ת

111

חברה קבלני ת ויעבנדנת בנין בו 1מ
לפנות במקום נד 4־ נ אזזה־צ

• אפשרות ביזור ב שנת לפנה־צ

^ מען בהירות המחשבה, יש להדגיש את ההבדלים המהותיים בין מלחמה כזאת
/לבין מלחמה נגד הטיית מקורות־הירדן.
לפני חודשיים ניהלתי ויכוח פומבי על-פה עם ח״כ חרות חיים לנדאו. הנושא היה:
האם דרושה מלחמו•,־לאלתר נגד מיפעל־ההטייה הערבי.
אמרתי אז (כשם שכתבתי בסידרה על נושא זה בהטולם הזה) שיש לפסול לחלוטין את
רעיון המלחמה־לאלתר, כי המפעל לא יושלם אלא אחרי שנים רבות. שאפשר להפסיקו,
או לעכבו, באמצעים פשוטים יותר, ללא מלחמה. שמלחמה מוצדקת רק כשלא נותר עוד
שום ספק סביר לגבי נחיצותה.
ח״כ לנדאו כמו משה דיין ורבים אחרים — שלל קו זה לחלוטין. הוא הישודה את
״הערבים״ לנאצים, ואת ״נאצר״ להיטלר. הוא הגדיר את בורגיבה כמהדורה מסוכנת
יותר של נאצר, הוא הזמין את שומעיו, בפאתום רב, שלא לחכות עד הרגע האחרון,
כמו היהודים באושוויץ, אלא להילחם מיד.

בינתיים עכרו רק שמונה שבועות, ודומני בי קו ״העולם חזה״ הוכיח
את צידקתו כצורה חותכת, שלמה וגמורה. היה צויד כשתי פעולות
קטנטנות של צה״ל, בדי לפוצץ את כועת־הכורית של ההטייה.
מבחינה זו יש הבדל גדול בין הטרקטורים של מיפעל־ההטייה לבין אנשי אל־פתח. אלה
פגיעים פחות, חמקניים יותר. אם ייהרגו, לא יצטערו שליטי דמשק.
זה הבדל אחד. ההבדל השני חשוב עוד יותר:
מלחמה על יובלי הירדן היתה, לפחות מבחינה נפשית, מלחמה בכל העולם הערבי. כי
מיפעל־ההטייד, התבסס על החלטה פה־אחד של 13 מדינות ערביות.

פעולות ״אל־פתח׳ /לעומת זאת, נוגדות כפירוש את דעתן של 12
מדינות ערכיות.
הליגה הערבית פסלה את הקו המלחמתי של סוריה. עבד־אל־נאצר יצא נגדו בגלוי.
כל מדינות ערב חוששות מפניו. כולן, ללא יוצאת־מן־הכלל, שונאות את המישטר המגואל־בדם
הקיים בדמשק. אף אחת מהן לא תנקוף אצבע כדי לעזור לו, אם תתלקח מלחמה
סביב פרשת אל־פתח.
מלחמה נגד סוריה לא מוכרחה להיראות כמלחמה נגד העולם הערבי והרעיון הלאומי
הערבי. הנהגה פיקחית תשים את הדגש על כך שזוהי מלחמה במישטר פאשיסטי, הרפתקני,
החותר תחת אחדות הערבים עצמם.
מעצמות המערב לא יחושו לעזרת מדינה, המפלרטטת עם ברית־ד,מועצות. ומוסקבה לא
תתן סיוע ממשי למדיניות סורית הרפתקנית. סין תעוור — אך רק במילים.
מכל הבחינות האלה, פסולה מלחמה כזאת פחות מאשר הרעיון של מלחמה־לאלתר נגד
ד,ד,סייד.,

היא פחות אווילית. יעדה פחות מופרד.

סל לגזילזזס, ס שגז לפתור בנגיגג!
ולם כל מלחמה היא גרועה. כי כל מלחמה יוצרת גלים של שינאד״ מטפחת
ץ | התלהבות שוביניסטית, משאירה אחריה מישקעים של איבה ושאיפות־נקם שאינם
יכולים להיעלם אלא אחרי שנים רבות.

מלחמה -אפילו מלחמה מוגבלת, נגד מדינה ערכית מבודדת -
מרחיקה עוד יותר את השלום.
די בפצצת־נאפאלם אחת של מטוס ישראלי כדי להעלות באש את כל התקוות, כל
השאיפות, כל ההתחלות החדשות שבאו בעיקבות יוזמת־השלום המהפכנית של אל־חביב
בורגיבה.

אולם ממשלת ישראל -זו שהיתח אתמול, וזו שישנה היום
מה היא מסוגלת לעשות, ח ח מאשר להילחם?

איזה פתרון אחר, לבעייה מרחבית כלשהי, יש באמתחתה?
אי־אפשר לסבול לאורך ימים את פעולות אל־פתח. אי־אפשר להשליט עם הגברתן והחרפתן.
מבחינה זו אין הבדל בין ממשלה לממשלה — ואפילו בין ממשלת־שלום לבין ממשלת־דיין.
ממשלת־שלום כלל לא היתד, נמצאת כיום במצב כזה, כי היא היתד, נוקטת זה מכבר
במיבצעים מדיניים לניצול פרשת בורגיבה ולעיקור הייאוש של ערביי פלסטין.
אולם אין לנו ממשלת־שלום. יש לנו ממשלת אשכול. זו מוצאת את עצמה עתה, מול
מעשי אל־פתח, במבוי סתום.

ספק רב אם תצליח לצאת ממבוי זח מכלי להילחם.
להילחם — זה קל. למלחמה אין צורך
בשיגרה צבאית יעילה — וגם זו ישנה.
ואילו לפתור בעיות — זה קשה מאד
ומעוף.

אלא בחיילים טובים, וכאלה יש לנו. יש צורך
מאד. לצורך זה דרושים תבונת יוזמה, דמיון

והיכן מצויים אלח בצמרת הנוכחית של ישראל?
חעולם חז ה *144

חביב הנוראי
מאמ רו ש ל עו ד ך ״ ה עו ל ה 1ה״ ב״ ל ה־ מונ ד״
הרעיונות המובעים במאמרו הכא של
אורי אבנרי, שפורסם כשבוע שעבר כמדור
רב־חיוקרח כיותר של החשוב כעתוני אירופה;
״לה מונד״ -אינם חדשים לקוראי
״העולם הזה״ .הם מהווים תמצית הרעיונות
שפורטו כיתר הרחבה כסידרה ״הכיב הנוראי״.
ככל
זאת יש׳ אולי, עניין במאמר זה גם
לקורא הישראלי -כי הוא נכתב כמיוחד
למען אנשי הצמרת של המדינות הערכיות,

אשר בולם -במעט ללא יוצא מן הכלל -
נימנים על קוראיו הקבועים של ״לה מונד״.
״כתבתי את הדברים מתוף פזילה ״.הסביר
אורי אבנרי ,״בעין אחת הסתכלתי כקורא
הערכי פקאהיר, כאלג׳יריה וכתונים ;
בעין השניה הסתכלתי בקורא הישראלי בכית.
בל פסוק עבר ביקורת כפולה, מבחינה
זו. היה עליו להיות מנוסח כך שגם
הקורא הישראלי וגם הקורא הערכי יובל
לעכלו״.

לפני פירסומו, נשלח העתק המאמר לאישיות
ערכית בכירה כיותר, שהעירה כמה
הערות לניפוח הדברים. הערות אלה נלקחו
בחשבון כנוסח הסופי, שתרגומו העברי
ניתן להלן.
השבוע חלה הפסקה בפירסום הסידרה
״הכיב הנוראי״ ,מאחר שאורי אכנרי נסע
לפירנצה, לפי הזמנתו האישית של ג׳ורג׳ו
לה־פירח, בד ילהשתונןז בדיונים סגורים
על אירגון הוועידה הכאה שם.

״גונגים לגות רגעו החוות

1תצוו ד*ן ן וו 17 ווופיררם ו!רו 11111ד
ני ישראלי. כחייל בצה״ל, לחמתי בערבים ונפצעתי. כאיש־מילואים, אני עלול
\ €להיקרא באחד הימים למלחמה חדשה.
אולם אני מאמין בכל רמ״ח אברי בשלום. יתר מכן, אני מאמין בעתיד אשר בו כל
האומות במרחב שלנו — ערבים, ישראלים, כורדים ואחרים — ישתפו פעולה לטובת
הכלל.
במשך חמש־עשרה שנה ניסו ידידי ואני לשכנע את בני־עמנו כי על ישראל לשנות
את עמדתה, לוותר על מדיניות שלילית ועקרה — פרי מלחמת־אחים בין עיברים וערבים,
הנמשכת מזה שני דורות — כדי לנהל מערכה של שלום.
ידידי ואני איננו ציונים. אנו סבורים כי ישראל אינה שייכת לאומה דמיונית המפוזרת
בעולם, אלא לאזרחיה שלה, עיברים וערבים.
אנו שואפים להקמת קונפדרציה שמית גדולה, בה תיהנה ישראל משוויון זכויות
וחובות בצד שאר המדינות.
אנו דוגלים בדו־קיום עם האומה הערבית הפלסטינית, שתקום מחדש ותזכה לעצמאותה.
אנו
רוצים שישראל תעניק לפליטים הערביים את הזכות לבחירה חופשית בין שיבה
לישראל לבין קבלת פיצויים. זהו הפתרון שנקבע בהחלטות האו׳׳ם.

( )1השלב הראשון, בו ידברו הישראלים שוחרי־־השלום אל אחיהם
הישראליים, והערכים שוחרי-השלום אל אחיהם הערכיים.

אלה ואלה יוכיחו כי שאיפת־השלום קיימת בשני המחנות, אף כי ישתמשו לעיתים
בשפה שונה, וישמיעו הצעות שונות.
בשלב זה, שעה שתתקדמנה שתי מערכות־השלום המקבילות, אך המשלימות זו
את זו, תיווצר אווירה חדשה בתודעת העמים. החיפוש אחרי דרכים חדשות, הניסוח
של רעיונות חדשים, יעזור לגיבוש הכוחות. טבעי הוא כי בהתחלה לא ירכשו ״לוחמי
השלום״ בנקל את אהדת עמיהם.
אי-אפשר להתעלם מרגשי־השינאה והפחדים שנוצרו בין עמינו. אפשר להתגבר על
התנגדות זו — אך רק בהדרגה.

( )2השלב השני יאפשר ליצור כין ״לוחמי השלום״ שבשני ה־המחנות
דו-שיח, שיביא לשיתוף דפעולה.
באותו רגע אפשר יהיה להחליף הצעות, להפגיש רעיונות, לחסל אי־הבנות.

הישראלים יסבירו אז כי קשה למדינה קטנה, הצפופה בשטח צר,
לקבל את תוכנית־החלוקה בפי שחזו כה בשנת .1947

במשד חמש-עשרה שנים אלה, נתקלנו ללא־היח כשאלה אחת,
שהוצגה לנו כבנות על-ידי כעלי הרצץ־הטוב בישראל :״היכן הערכים
-איזה ערבים שהם -השואפים לשלום -בל שלום שהוא
עם ישראל?״ידענו, כמובן, כי ישנם מנהיגים ערביים, נוסף על הנשיא בורגיבה, השואפים להסדר
בשלום. היו לנו הזדמנויות לשוחח עם אחדים מהם, אך ללא תוצאה מעשית. כי איש
מהם לא העז להגיד בפומבי, את אשר הכריז עתה ראש המדינה התוניסית בפה מלא.

בעשותו כן, הוא הבקיע בקע כמעגל־הקסמים האבסורדי של האלימות.
זוהי תרומתו לעניין השלום.

ך • דרך בה בחר הנשיא בורגיבה היא גם קשה וגם מסוכנת. השלום לא יקום
1 1ביום אחד. המורשה הנוראה של נ־כסוך כן 50 שנה לא תוכל להתחסל על־ידי
כמה מילים יפות.

זוהי אחת התופעות החותכות כיותר בשעה זד: קיימת קואליציה
מעשית של השוביניסטים משני המחנות היריבים -הציוני והערכי.
בעוד שהקיצונים בישראל טוענים כי מטרתו האמיתית של מר בורגיבה היא להשמיד
את המדינה העיברית, מאשימים אותו הקיצונים הערביים מצידם בבגידה לטובת הציונים.
שיתוף־פעולה זה של הקצוות מוכיח בצורה נוקבת שדרכו היא הנכונה.

בין שני הקצוות נמצאים ההמונים הרחבים משני עברי*הגבול.
הם מובנים למות למען החרות והצדק, אך הם מתפללים למען השלום.
הוועידה
האחרונה של נציגי ראשי המדינות הערביות ,,שנתקיימה בקאהיר, הוכיחה
בעליל כי עמי ערב, ברובם, רוצים בהסדר של שלום. הודות להם, בסופו של דבר, נמנע
הפילוג בליגה הערבית, ותוניסיה לא גורשה ממשפחת העמים הערביים. אנו משוכנעים
כי הערבים הבינו, ולו גם בצורה מעורפלת, בליבם פנימה, כי כוונת נשיא תוניסיה
הן הוגנות, וכי השלום הוא אפשרי.

אנו סבורים כי אין לזהות את עניין השלום כין׳העמים בשום
מגמה מסויימת -לא פרו״מערכית, לא קומוניסטית ולא נייטרא•
ליסטית -הקיימת כמרחב שלנו. אין לזהותו עם שום ארץ מסויימת,
ועם שום מפלגה מסויימת, כעולם הערכי.

* * ערכת השלום — כמו מערכת המלחמה — צריכה לעבור שלבים אחדים. אפשר
(* /לציין שלושה שלבים כאלה:
• המונח להעידה מלפני חודש.

116 1* 6 8

158*0 0אט׳ס $א 0וג[1ז[?ו
$א0וזו0$ק0זוק $111111$
* 60080010 זא£סו8£$ק טס

00011141111 1 6 5 1ג 4711166 1 5 7 4 6 1 1 6 0 0 6 ,־ 8 51113 1874611611 . 5 0 1 ) 141, 3 6 1־|
| >1741363 , 6 1 1 41 6 £ 6 1316556. 11686771516 , 16 3 6 7 4 1 .0 6 1 1 1,- 61,76 4013616

^ ־^110 10117 101061
נ \ 0413).

^ * ע 6ת ס 0

הכותרת ב״לה־מונד״
הערבים, מצידם, יגידו לידידיהם הישראליים, עד כמה התעמולה הציונית הכל־עולמית
למען ״קיבוץ גלויות״ יוצרת פחד עמוק מפני התפשטות ישראלית בכוח הנשק.
ייבחנו הדרכים להחזרת הפליטים הערביים, להקמת קונפדרציה אשר תחסל את האיום
ההדדי, שתאפשר פירוק־נשק כללי, לביצוע החלטות או״ם, וכו׳.
( )3רק אז יוכלו ממשלות ישראל וערב להשיב את השלום על כנו, החל בפתרון
בעיית הפליטים הערביים, וכלה באיחודה מחדש של ארץ־ישראל במיסגרת של פדרציה•
בכל הסדר חייב להינתן לקולה של האומה הערבית הפלסטינית העצמאית אותו
מישקל כמו לקולה של האומה הישראלית.

* דידנו הטוב, ג׳ורג׳ו לה־פירה, ראש־העיר לשעבר של פירנצה, אמר באחד הימים:
7״אלוהים הוא כל־יכול. הוא יכול לעשות את הכל, אפילו שלום בין צאצאיו של
אברהם אבינו. אולם אלוהים אוהב שידחפו אותו קצת

משום בד חייבים אנחנו, לוחמי־השלום הישראליים והערכיים,
לדחון ש אוהו, אה אלוהי כני-שם -היהודים, הנוצרים והמוסלמים.

במדינה
(המשן מעמוד )8

מגלה הכל. משום כמר, נימוקים, ובעיקר
משום כבוד עצמנו, וכבוד 50 השנים,
ואף למעלה מ־ 50 שנים, לא אטפל בזד״״
התרתח עתה בך גוריון :״אלא הם דברים
חמורים מאוד מאוד, אין בהם אף שמץ
של אמת ומשום כך אני דורש מאשכול
בכל תוקף שיגלה לכל העם בישראל —
אם בהודעה בכנסת ואם במכתב לעתונים
בחתימת ידו — כל הדברים שלא היו
בסדר אצלי בראש־ממשלה או כשר״בט־ח
ו ן הוא חייב להגיד לעם כל הדברים
שהוא מחפה עליהם, משום כבוד עצמנו׳.
אל יסתפק ברמזי־השמצה סתומים בפני
עשרות אנשים במזכירות מפא׳׳י, אלא יודיע
לכל איש בישראל כל הפשעים שפשעתי...
וידע העם וישפוט!״
מלחמת יאוש. לא היה זה אתגר -
כי אם איום. ובן־גוריון מיהר להבהיר
זאת היטב .״הבחירות יתקיימו רק בעוד
חמישה־ששה חודשים. הרי יהיה לי סיפק
להסביר בפרוטרוט לעם מדוע אין המועמד
של מרכז המפלגה מתאים לתפקיד
שאומרים להטיל עליו.״
במלים אחרות: אפשרות לצפות כי כבר
בעתיד הקרוב יפתת בן־גוריון במערכת
השמצה רצופה. אפשר אף להניח, כי
מערכו. זו תלווה בגילויים חמורים על כמה
מן הפעולות הפחות־נעימות של לוי אשבול,
במשך הקאריירה הממשלתית שלו. מיד אף
הופצה שמועד״ כי עתונאים המסורים לבן-
גוריון זלצעיריו כבר אספו ״תיקים״ על
מעשיו של אשכול, וכי הם רק מחכים
שהזקן יתן את האור הירוק, כדי להציף
את הציבור בגילויים מרעישים.
מכיוון שפתיחת תיקים נחשבה עד כה
כנשק. של יאוש, הבהירו רמזים אלד,
עד היכן הגיע דויד בן־גוריון במלחמת־הנקם
שלו.

ביום ראשון ה־ 13 ביוני בשעה 19.30 בערב ייפתחו
לקהל שערי תערוכת ״בנין ובית״ ,תערוכת ענק
שתכלול את כל הקשור בנושא הבניין, הדירה
והחיים בבית.

ריגול

כל אחד י היה בן־־בית, בתערוכת ״בנין ובית״.

סו דו ת מן הכלא
1 1 1 1־ 7 1 3 1

כלגית

! 1צ 1יכח, בניה

הדייר

1 1 1 1־ 1 1 1 3 1

לויד״

המכון הבינלאומי להתכתבות
אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוססקט חינם
תליאכיב, ת .ד4185 .

ש שנ ד
בנ 51 ם ם 0

נו מ ״ סו .£

כיתות בוקר וערב

לאכסקרנים

* החלה הרשמה לכיתות פוקר
ב* 20 ביוני נפתחים קורסים חדשים -ערב

למועדי הבחינות נובמבר ,1965 ומרץ 1966
הנערכות מטעם משרד החינוך והתרבות
פרטים והרשמה 8—1בבקר 4—8בערב
הו ראהמע שי ת ו עיוני ת -למשא, פרםי או פנו עזק טנו ע

ת־־ארח׳ נ ח׳ בנימין 1ט ד 6 7 .ם 5 5

משאית חדישה ועמוסה
במחיר — 10.ל״י לשעור

תל״אביב
דררפ ״ ת 44
מול בית הדר
חיפה דוד בלפור 5
מול השכניון

כל עוד נערך משפטו של אלי כהן,
שתקה דמשק כמו קבר. מלבד קטעים מצונזרים
בקפדנות, לא התירה שום פירסום על
מהלך המשפט, או אפילו על הצורר, בד,
נתפס השליח הישראלי.
השבוע פתחה דמשק את פיה לראשונה.
בזאת נתנה אישור להשערה, כי כל עוד
הי אלי כהן, פחדו אנשי הבעת להשמיע
גירסות כלשהן על פעולתו ועל קשריו —
מתוך חשש כי יוכל להזימן.
את השקט הפר נשיא סוריה אמין אל-
חאפז בעצמו. בראיון עם שבועון דמשקאי
התפאר על חלקו בכל הפרשה, והשיב מנה
לוהטת למצרים, אשר טענו כי הם הביאו
לגילוי השליח המוצלח ביותר של הריגול
הישראלי.
קטעים מן הקוראן. דאגתו הראשונה
של חאפז היתד, להפריך את הסיפורים על
קשריו האינטימיים של אלי עם צמרת הבעת.
הוא סיפר :״פגשתי את אלי כהן בכלא.
תוך כדי שיחתנו הצעתי לו סיגריה. הוא
ענד, שאינו מעשן. בתום הפגישה שוב הצעתי
לו סיגריה, ושוב דחה אותה. אני יודע
שאדם בכלא יעשה הכל בשביל סיגריה —
אם הוא מעשן. אם הוא דוחה אותה, משמע
כי הוא באמת אינו מעשן. כי הוא מתנזר
מסוג זה של תענוגות.״
מכך ביקש להקיש, כי דמותו של הישראלי,
כפי שצויידד, בעתונות, אינה נכונה.
כי הוא לא חי חיי הוללות, וממילא לא
יכלו להשתתף עמו בחיים אלה מנהיגי
המפלגה, או אישי־ציבור מכובדים .״להיפך,״
הסביר ,״כל מהות עבודתו של כהן היתר,
להימצא בחשיבה, רחוק מאורות הפירסום
והחברה הגבוהה. כך שכל הסיפורים על
אורגיות — מופרכים. הם הומצאו רק כדי
לפגוע בשמם הטוב של ראשי המדינה.״
גילוי מעניין אחר מפי חאפז: למחרת
מעצרו של אלי כהן, הודיעו לו החוקרים
כי נתפס צעיר ערבי מוסלמי, שכנראה
ניקנה בכסף על־ידי הישראלים. חאפז נטע
מיד לכלא, ושם שוחח לראשונה עם העצור.
״מימי שירותי במודיעין הצבאי, חקרתי
מסתננים ישראליים רבים,״ סיפר. על כן,
מייד בראותו את אלי כהן, חשד במוטל-
מיותו. הוא ביקש ממנו להשמיע את הפתיחה
לתפילות המוסלמיות. כהן עשה זאת.
״ביקשתי ממנו שיצטט לי כמה קטעים מהקוראן.
הוא גימגם משהו, ואחר־כו טען
שמכיוון שהוריו עזבו את סוריה בהיותו
העולם חזה 1448

על התופת היתסים המאיימת רנוג את מקי״ נימים הקרובים

• ״אם תתקבל דעתם של מיקונים וסנה — לא אהיה
במפלגה כזאת.״
• ״אם תתקבל דעתם של וילנר וטובי — מק״י תנותק
לחלוטין מן הציבור היהודי והערבי כאחד.״
#״שינוי שיטת הבחירות בסניפים, על־ידי רוב של שני
קולות, מאפיין את קבוצת וילנר: שרירות אירגונית במקום
ויכוח רעיוני.״
״שיטת הבחירות המקובלת מקנה מראש לאנשי
מיקוניס—סנה רוב מוחלט, ולוועידת כזאת אין לנו מה

ללכת.״
#״אנשי וילנר—חביבי ביצעו בחשאי שינויים אירגו־ניים,
כדי ליצור עובדות מוגמרות.״
,+״למען מטרות פוליטיות שאנו מאמינים בצידקתן,
כשרים כל האמצעים האירגוניים.״
קולות אלה, המהדהדים בסניפיה של מק״י, משקפים את
התוהו־ובוהו אליו נקלעה מפלגה זו, ערב כינוס ועידתה
בעוד שבועיים. הגורם העיקרי למתיחות: שינוי שיטת הבחירות
של הצירים, אשר נעשה ברגע האחרון, על מנת
להבטיח לרוב הזעום (שני קולות) בוועד המרכזי גם את

למשל — שההטתאבות הטטאליניטטית פסחה עליה —
גרמה ההפשרה למעוף בשטח המחשבה המארכסיסטית.
ואילו במק״י גרמה ההפשרה להתבקעות קרחוני המוסכמות,
וליישור הקו עם הכלל הקומוניסטי העכשווי, הקובע כי
מדיניותה של כל מפלגה נקבעת לפי התנאים המיוחדים
של מולדתה.
התעוררות זו עירערה בראש וראשונה על ההגמוניה של
הלאומנות הערבית במפלגה, מאחר שזו מטפחת שוביניזם.
הטענה: ההגנה העיקבית על זכויותיו המקופחות של העם
הפלסטיני אינה צריכה לטשטש את ההגנה על זכויותיה
של מדינת ישראל.
כתוצאה מכך, נתנו מנהיגי מק״י בשנים האחרונות
ביטוי פאטריוטי מאוזן לאינטרסים ולרגשות הלאומיים של
שני העמים. הדוגמאות הבולטות לחידוש זה: מכתבו הגלוי
של מיקונים אל אחמד בן־בלה, גינוי ההכרזה המשותפת
של אולבריכט ועבד־אל־נאצר, עמדה מאוזנת בעניין תקריות
הגבול.
גילויים אלה נתקלו בהתנגדותם הנמרצת של אנשי
וילנר— טובי במנהיגות המפלגה, המטיפים לראות בהתפתחות
האנטי־אימפריאליסטית והסוציאליסטית במצריים וב־אלג׳יריה
קו־מנחה למדיניות המפלגה בישראל. קו זה מחייב
הסתגלות לקו המפלגות הקומוניסטיות בארצות אלה —

5דקות רשעת האנס
הרוב ברעידה. צעד טכסיסי זה עלול לשמש כפתיל, אשר
יהפוך את ההתמודדות בין שני האגפים במק״י לפצצת־זמן,
שתתפוצץ בדיוק חמש דקות לפני .12

•1פילוסופיה המארכסיסטית מלמדת, כי אותה חוקיות
ן 1הקיימת בטבע פועלת גם בחברה האנושית. אם חסרו
למארכס ולאנגלס דוגמאות לאישור כלל זה, של המטריאליזם
ההיסטורי, יכלו למצוא אותן בהתפתחות האחרונה
במק״י: בדומה לעידני־הקרח הקדמונים, שנסתיימו בהפשרה
פתאומית, כן מתבקעת היום הדממה הקרחונית ששררה
שנים במפלגה זו, בקולות נפץ עזים, המאיימים לזעזע את
אמות הסיפים בביתה.
מקורו של השקט הארוך, שקדם לסערה במק״י, נעוץ
במעטה המונוליתי שכיסה בזמנו של סטאלין על כל חילוקי-
דעות אפשריים במפלגות הקומוניסטיות. כך קרה שבמפלגה
העברית־ערבית, שנשאה בגאווה את סיסמת האינטרנאציו־נאליזם,
התקיימו בעצם שתי רשויות נפרדות. ברשות הערבית
טופח הקו הלאומני הקיצוני, שהיווה את המשקולת

נפרדות

הכבדה על מאזני האינטרנאציונאליזם הפרולטרי. ממילא,
נטו העמדות הפוליטיות שברשות העברית אל עבר כף־
המאזניים הכבדה יותר. קו זה, של העדפת הלאומנות
הערבית, תאם את חוסר עצמאותן הרעיונית של מרבית יי־מפלגות
הקומוניסטיות בתקופת הסטאליניזם. מה עוד,
שמק״י נימנתה על המאובנות שבהן.
ההפשרה, שהקיפה את כל התנועה הקומוניסטית מאז
הוועידה העשרים של המפלגה הסובייטית, זיעזעה בעיקר את
אותן מפלגות שנפגעו ביותר ממה שנהוג לכנות היום
״תקופת פולחן האישיות״ .במפלגה הקומוניסטית האיטלקית,

בגיל צעיר, אינו זוכר טוב את הקוראן.״
כאשר עזב את העצור, התפאר חאפז,
״הייתי משוכנע כי הוא יהודי. יעצתי לאחי
החוקרים לחקור אותו בכיודן זה. למחרת
באו ואמרו לי שחשדותי היו נכונים. ש־כאמל
תאבת הודה שהוא הישראלי אלי כהן.
״אחדי שסיימנו את חקירותינו, ואחרי
שידענו מיהו בדיוק אלי כהן, שלחנו דו״ח
מלא לשירות המודיעין המצרי. ממש ספר.
שאלנו אותם מה הם יכולים להוסיף לנו.
קיבלנו את התשובה באיחור רב — רק
לפני כמה ימים. הם הודיעו לנו שאינם
יודעים מי זה אלי כהן.״

מער
מ ה טו בו או הדיך
המסיבות לציון השלב הראשון של
מיבצע ביעור הבערות, של משרד־החיגוך,
העולם הזח 1448

ואפילו להשקפה שדחפה אותן להתפרק ולהצטרף למסגרות
הלאומיות הכלליות, האיחוד הסוציאליסטי הערבי, והפל״ן.
דעה מול
דעה
אם אמנם ייהפכו בקיעים ותמורות אלה לקרע מוחלט,
תהיה זו מהדורה שניה של פילוג אשר התרחש במפלגה
זו ב־ .1943 אז היה מזכירה הכללי הערבי של פק״ם, הידוע
בכינויו המחתרתי ״מוסד,״ ,אשר הוציא את שמואל מיקונים
מן המפלגה, ובעקבות צעד זה חל פילוג בין הקומוניסטים
העברים והערבים. האגף הערבי התארגן אז בליגה לשיחרור
לאומי, אשר הצטרפה חמש שנים לאחר מכן, עם הקמתה של
מדינת ישראל, אל המפלגה הקומוניסטית הישראלית.

**ץ תי העמדות המנוגדות, שהתנצחו עד כה בד׳
\1/אמות מועדוני מק״י, הופיעו באחרונה לעין השמש,
עם פירסומם מעל דפי קול העם כחומר עיוני לקראת הוועידה.
עצם הפירסום הוא תקדים בתנועה הקומוניסטית
העולמית — שמאז שנות העשרים אסר לנין על מפלגותיה
להופיע עם שני מצעים.
קבוצת טוביי—וילנר הוקיעה את מיקונים וסנה כנגועים
ב״נאציונאליזם יהודי״ ,ועמדתם הוגדרה בקול העם כ״דעה
א׳״ .הם האמינו כי בזאת ירכשו רוב גדול דודקא בקרב
חברי־השורה העבריים. אך משבאו להרצות בסניפים, טפחה
המציאות על פניהם: הם נוכחו לדעת שעמדותיהם של
מיקונים וסנה, המוגדרות כ״דעה ב״׳ ,מקובלות על הרוב
הגדול בסניפים אלה.
מכיודן שעל סף ועידה מקובל לחשוב בשפת המספרים,
הרי שתירגומו של הלך־רוח זה ללשון המנדטים אמר:
נצחון מכריע בוועידה לאנשי מיקונים—סנה. הדרך היחידה
למנוע בעד התפתחות כזו היתד, שינוי של הרגע האחרון

והתרבות, הפכו בשנה האחרונה להופעה
שיגרתית. הן מלוות בנואמים מקצועיים,
שתושבי עיירות הפיתוח, שזה עתה למדו
קרוא וכתוב, בקושי יורדים לסוף דעתם.
התושבים מאזינים בסבלנות, מלווים את הנואמים
לבסוף במחיאות־כפיים מנומסות.
אבל המסיבה החגיגית שנערכה החודש
בדימונה חרגה במקצת מן המקובל, השאירה
רושם בל ימחה בלב הנוכחים.
נכ;ם יין. למרות שעל במת המוזמנים
ישבו נכבדים רבים, גנב את ההצגה דווקא
איש פשוט מתושבי המקום. כטוב ליבו
ביין הוא שיסע את יצחק נבון באמצע
נאומו, הטיח כנגדו ביטויים מעליבים. אבל
ראש האגף לתרבות במשרד־החינוו לא
התבלבל, קיבל את דבריו ברוח טובה.
השיכור המשיך להשתולל, לקול צחוקם של
הנוכחים, עד שמישהו גרר אותו אל מחוץ
לאולם.
למרוח׳ שאותו איש היה היחיד שהשתכר,

בשיטת הבחירות המקובלת. אלא שבמתיחות אשר שררה
במק״י, דמתה הצעה זו לקש ששבר את גב הגמל. כאשר
הועלתה רשמית במזכירות, עליה חולשים אנשי וילני,
הגיע המצב אל סף התפוצצות.
מרד עסקני הסניפים ההצעה הראשונה שהועלתה לשינוי שיטת הבחירות נוסחה
כהנהגת בחירות יחסיות. במקום להשאיר את הייצוג
בידי הרוב של כל סניף, יאוחדו המיעוטים בכל הסניפים
לסך־הכל ארצי כנגד הסך־הכל הארצי של אנשי הרוב —
בצורה זו היה ייצוג המיעוט של אנשי וילנר— טובי גדל
במיקצת.
אולם מציעי השינוי לא לקחו בחשבון, כי שיטת־בחירות
זו תפלג את המפלגה לכל אורך הקו, תיתן גושפנקה
רשמית לקיומן של שתי סיעות במק״י. היתה זו פגיעה
פסיכולוגית בערך מקודש בסולם הערכים הקומוניסטיים,
ואמנם, נתקלה הצעה זו בהתנגדות נמרצת, גם מצד תומכיו
המעטים של וילנר בסניפים העבריים, והם אילצוהו להורידה
מהפרק.

ך* תושיה שמצאו אנשי וילנר, החולשים על מזכירות
( | המפלגה, אמרה: במקום בחירות בסניפים, ייערכו בחירות
בתאי המפלגה. הצעה זו זכתה ברוב של שני קולות
בוועד המרכזי, אך קוממה נגדה סניפים רבים — ובמיוחד
את עסקני המחוזות, ששיטה זו מאיימת לשלול מהם את
ייצוגם הטבעי בוועידה. חברים ותיקים של הפק״ם טענו,
כי אפילו בזמנים הבלתי־ליגאליים של המנדט הבריטי, התכנסו
אספות הסניפים לשם בחירת הצירים לוועידה. וזאת,
כדי לשמור על הנוהג המקובל ביתר המפלגות הקומוניסטיות,
ולו גם בארוב סכנת מאסר.
התנגדות עסקניה הבולטים של מק״י לשיטה החדשה נבעה
מטעמים אירגוניים: ככל שתפקידו של העסקן הציבורי
חשוב יותר, נחלש בהכרח הקשר שלו עם התא שאליו
הוא שייך. אחדים אף אינם שייכים לשום תא, אלא רק
לוועד מחוזי או לוועד של הסניף. עסקנים אלה יצטרכו
עתה ללכת לתאים, ולהציע שם את מועמדותם.
עלול על כן לקרות, שהקאדרים הפעילים של המפלגה
ייאלצו להשתדל בעד עצמם בתאים, ללא הצלחה מובטחת
מראש. ההלצה המקובלת עתה במק״י: בוועידה ייוצגו ה־טוראים
והגנראלים. הקצינים יישארו בחוץ.
ההתמרמרות הולידה התמרדות: המחוזות העיקריים בסקטור
העברי — מחוזות הדרום, תל־אביב, ירושלים, השרון
(ברובו) והנגב — קיבלו החלטות־מחאה, המגנות את החלטת
הרוב בוועד המרכזי כשרירותית ובלתי־חוקית. מה עוד,
שרוב זה השכיל להחדיר בששת החודשים האחרונים חברים
חדשים רבים לתאי המפלגה, מבין תומכי הקו ״הערבי״.
חשבון פשוט הוכיח, כי הסניפים והמחוזות שהתקוממו
נגד שינוי שיטת־הבחירות מהזזים למעלה ממחצית חברי
המפלגה. המצב שנוצר כתוצאה מכך היה עדין מאד: מול
הרוב המיקרי והזעום בוועד המרכזי היוצא, התייצב הרוב
הממשי במפלגה. השאלה: איזו מישמעת מחייבת — זו
של רוב חברי המפלגה (המשוער) ,או זו של הרוב בוועד
המרכזי?
שעת־האפס — מועד ועירתה ה־ 15 של מק״י — נקבעה
ל־ 23 ביוני. מכאן שהבחירות לקראתה צריכות להתקיים
לכל המאוחר בשבוע הבא. במשך הימים הספורים שנותרו,
עשוייה רק כניעתו של אחד משני הצדדים למנוע התפוצצות
סופית. אם שני הצדדים יתעקשו ויקיימו את בחירת הצירים
לפי שתי השיטות בעת ובעונה אחת — באספות הסניפים
ובתאים — כי אז לא תהיה כל אפשרות למנוע פילוג, חמש
דקות לפני שעת־האפס.

היה מצב הרוח מרומם. כי בניגוד לשאר
ישובי הפיתוח, זכתה דימונה לצוות מורים
יוצא דופן. היו אלד, כמה צעירים, חברי
גרעין בילו של הנח״ל. הם פנו אל שלטונות
הצבא, ביקשו להאריך את תקופת שרותם
בחצי שנה, על מנת לשרת במשך תקופה
זו בדימונה, כדי לחסל בה את שרידי הנד
ערות. מפקדת הנח״ל נענתה לבקשה ברצון,
הסכימה להאריך את״ תקופת שרותם
של הנח״לאים. מנחילי הטקסטיל בדימונה
תרמו את חלקם למבצע, סיפקו להם
חדרי המגורים.
ממלאי המקום. לאחר שסיימו את
שרותם בדימונה, חזרו חברי הנח״ל לבסיסם,
על מנת לעבור את השלב האחרון
של האימון הצבאי.
אבל הנח״לאים לא הסתפקו במבצע הבלתי
רגיל, החליטו למצוא גרעין שימשיך
את מפעלם. הם פנו לחבריהם בבסיסי ד,נ״
ח״ל, בקשו מהם להמשיך במסורת, אך

נתקלו בתשובות מתחמקות.
בלילה האחרון לשהותם בדימונה, החליט
אחד מחברי הגרעין, מיכה רבאו, בנו
של הגניקולוג המפורסם, לעשות נסיון אחרון.
הוא סחב את מכונית אביו, עבר
בכמה ׳מבסיסי הנח״ל וביקר בביתם של
כמה מחבריו. התוצאה: גרעין יחדיו של
הנוער העובד הגיע השבוע לדימונה, ימשיך
בשלב השני של ביעור הבערות.

הגבול
ב חי ד ה חו פ שי ת
היריות שהדהדו לאחרונה בגבול יש־ראל־ירדן
לא הבריחו משם את אלת האהבה,
שהיוותה מעין גשר בין שני צידי
הגבול. שני צעירים, האחד תושב ירדן
והשניה ישראלית מנצרת, ישבו השבוע
(המשך בעמוד ) 16

באמצע יש קצת מים עם הונה כדוד
חבר שלה ונוסעת לבלות באכדיה.
כדי לבלות באכדיה צריך כמה דברים:
צריך קודם כל תסרוקת מספיק גבוהה,
כך שאפשר יהיה לראות שהיא של מישר,
או של פט או של וויואלט. צריך מגבת
מלטפת, המגבת האידיאלית לשפת הים
ולאמבטיה, צריך סנדלי עקב בהזמנה
מיוחדת, ושמן שיזוף, שמן היופי והנעורים.

** שהב חו ר ה הישראלית מגיעה לאכדית
^ היא פורשת את עצמה על גופות המתרחצים,
או ביניהם, איפה שיש מקום.
היא מניחה את האוטרחבר שלה בצד,
רצוי מכונית פתוחה, והולכת לשתות מיץ,
או ארטיק, או להגיד שלום לחברה הנמצאת
בדיוק בצד השני של הברכה.
היא עוברת בגאווה בין הגופות, ולא
מנידה עפעף כשמישהו מסתכל בה במבט
מזיע, או שורק לה, או אומר לה: היי
בובה, או: איזה בגד־ים יפה, או: דוזקא
גוף לא רע, או: מה את עושה הערב.
היא שותה בשלווה אולימפית את ת
שלה
נגמר. אחר־כך היא הולכת ואחר־כך
היא באד, עוד פעם.
אם מסתכלים היטב רואים שבבריכה של
אכדית יש גם בריכה. אף אחד לא ניגש
אליה כי קשה למצוא אותה, חוץ מזה
יש בה מעט מאוד מקום, וגם. תפוס על
ידי טונות של כלור. אפשר היה לשים
בה קצת דגי זהב, ואז היא הייתה מקשטת
את הגוויות שבתוכן היא מוסתרת, אבל
איש לא חשב על זה.

גדי״הים של אכדית הם מהמודר, וד
אחרונה של שנת .1960 יש שם ביקינים

שוק החתיכות

הצהריים, ובעיקר בשבת בבוקר. הציוד ההכרחי:
בגד־ים ביקיני, כובע־ים מקושט, נעלי
עקב, מגבת צבעונית ותסרוקת מנופחת.

בדידות מזהירה
מסביב לקהל
ולדשא יש פרחים צבעוניים וסלעים לבניס.
מתחת לסלע יושבת לפלא דיילת אל־על.
עם יעטן

ד,רחצ

בריב

סניף ״דווד

בתו של אחד
ממנהלי חזל,
ליאורה, מבדה בסניף הקיצי של בית־הקפה.

ובדים נעלמה

אחוז גבוה של נשות החברה הן דוגמניות, בעיקר דוגמניות
הצמרת. בתמונה: עלמה בן־פורת, הנחשבת לדוג־מנית־הטונה.
היא מגיעה לבריכה בכל יום שבת במכונית־הספורט הפתוחה של בעלה.

המיבחן

נשות הבריכה מניחות
את הציוד שלהן בסדר
קבוע. על ציוד זה הן פורשות את גופן.

לפני שגילו את הדמוקרטיה היה קל
מאוד להבחין בין אשד, ממעמד האצולה
לאשר, מהמעמד הנחות. כי לאצילה היה
תמיד עור צח ולבן, ולבת ההמון היד,
עור חום, שזוף מהשמש ומהעבודה בשדות.
עכשיו קצת יותר קשה להבחין ביניהן,
עור צח ולבן, מכי
לבנותההמון יש
העבודה במשרד ובבית־החרושת, ולבנות
האצולה יש עור חום, מהשמש של אכדיה.
אכדיה זוהי בריכת המפגש של כל האצולה
הישראלית. באצולה הישראלית משתוכל
אלה שכל
אלהשיודעים, תפים רוצים לדעת, מתי ואצל מי תיערך המסיבה,
למה כבר לא רואים את רבקה׳לה עם
חיים, ומתי גילה ויעקוב יתגרשו.
כל בחורה ישראלית שהיא קצת דוגמנית
או קצת יפה, או קצת רוצה להיות דוגמנית
ויפה, לוקחת ביום השבת את האוטו-

מיץ, שלה, או את הארטיק שלד״ או
את החברה שלה, כאילו כל ההערצה שמסביבה
אינה נוגעת לה. אבל אם היא
עוברת שם ואף אחד לא אומר לה משהו,
היא עושה עוד סיבוב, ועוד סיבוב, ועוד
סיבוב, עד שמישהו מרחם עליה ואומר
לה איזה היי בובה קטן. אז היא חוזרת
בשמחה אל האוטדחבר שלה, ומספרת לו
שזה נורא איזה תשומת־לב מושך הבגדים
החדש שלה.
אחר כך באה איזה חברה מהקצה השני
של הבריכה ושואלת את הבחורה הישר־אליה
איפה היא עשתה את השערות שלה,
כי היא, החברה, מחפשת תסרוקת חדשה,
פשוט נמאס לה מהתסרוקת הישנה. היא גם
משתמשת במגבת המלטפת כי זי׳ י׳כי
טוב, והערב יש מסיבה אצל שלומיק,
ואולי היא יכולה לקבל קצת וולווטד. כי

ךןךן ךן*ו מה חדש? איפה יש
)511 1.111 11 1.111 למה לא רואים את
השנה לחוץ־לארץ? אלה הן השיחות בבריכה. בתמונ1

בל זה לא חשוב, נ׳ נמעט אף אשה לא באה הנה נרי להתרחץ
הוא עשה שם סקנדל כזה שאנשים שכחו
להסתכל על ג׳ינה לולובריג׳ידה וקארול
לינלי המסכנות.
הסקסיקיני עוד יגיע גם להנה. הוא יהיה
האופנה האחרונה של ישראל לשנת .1975
עכשיו הוא עוד נחשב כאן ללא יפה,
לא מוסרי, ולא מודרני.
לקחנו חליפת סקסיקיני: מכנסי רשת
וחולצת רשת, הלבשנו אותם על הדוגמנית
אריאלה שביד. הבאנו אותה לבריכה
של אבריה וכל הדשא הוורוד של האנשים
הסתכל עליה בתמהון.
כמה בחורות הסתובבו סביבה ואמרו
שזה בכלל לא יפה, מה שהיא לובשת,
זה הרי מלא חורים• ילדים קטנים הקיפו
אותה ואמרו לה שהיא מצלמת את התחתונים.
מישהו
שאל אותה אם היא דוגמנית
ומישהו אחר ביקש ממנה חתימה. אחר־כך
ניגש אליה איש שמן עם שערות על
הכרס וקרחת על הראש, ואמר לה שתעזוב
את הבריכה כי היא פוגעת במוסר הציבורי.
מישהו
ניגש לצלם של העולם הזה, שהסתובב
בסביבה, ואמר לו שיש לו סקופ
עולמי בשביל העולם הזה: בחורה אחת
מסתובבת בבריכה עם מכנסי רשת וחולצת
רשת.
אז הצלם של העולם הזה צילם את
הסקופ לעולמי הזה. למחרת הופיעו ב־

דניאלה
בהן, בת לאבא תימני, בעל חנות בדים, ואם גרמניה, נערת־זוהר אופיינית העז

פניה, ובאופן הפגנתי היא סובבה את גופה והיפנתה אל מול המצלמה שבידו דווקא את אחוריה,

צאת בימים בבריכה ובערבים בבארים ובמועדוני־לילה, סירבה להציג בפני צלם העולם

לות, ומלמלות, וסרטונים, ופרחונים, ובגדי־ים גדולים
^ המינים. הגופות הנושאות אותם הן מהמורה האחרונה
רף הקודם, שמנות ולבנות.
נו להביא לקהל הזה את הבשורה האחרונה של חופי
באירופה, את הסקסיקיני. הסקסיקיני נוצר על ידי מתכנן

האופנה ג׳ק היים. זהו בגד־ים, או שמלה,
או מכנסיים וחולצה, לא חשוב מה, העיקר
שיהיו עשויים מרשת.
הוא הובא להטטיבאל הסרטים של קאן
כדי לערוך שם את הופעת הבכורה שלו,

ת לבטלה
הקווקבנים

בתחילת העונה מתחילה
תחרות הדיאטות.
בתמונה: הגרושה הצעירה רותי נוימן.

בריכה שתי נשים עם חולצת רשת ומכנסי
רשת.
שכחנו לגמרי להגיד להן שזה לא בגדים.
שזה רק מכנסיים וחולצה.

בה? מה עושים הלילה?
בזמן האחרון? מי נוסע
שמעונה שווארץ וידידים.

גברים גברים

וויוויאן דל־ביאנקו, מלכת־המים לשנת , 1963
הפכה אחת הנערות המבוקשות ביותר בעיר.
היא נמצאת ערב־ערב במיטב מקומות־הבילוי והבידור, עם מיטב נערי־הזוהר.

הסקסיקיני

תלבושת־החוף, שהוזמנה
לפי דגם מפתיחת
פסטיבאל קאן, הולבשה על גופה של
אריאלה שביד, בבריכה ובשפת־הים (למטה).

בכל סל -גלידת אד־ניר

ממש לא יאומן באיזו מהירות הצליחו גלידות
״אד־ניר״ לכבוש את המקום הראשון בסל המצרכים
של עקרת הבית.
״א ד ־ ניר״ ,בית החרושת המודרני והמשוכלל בישראל
מציע לעקרת הבית מספר־שיא של גלידות —
2סוגי קסטה 2 ,סוגי מוקה, וניל־פירות, וניל, שוקולד, וניל-שוקולד, תות־אננס,
רולדה וניל־שוקולד, רולדה וניל־מוקה, רולדה וניל-תות.
״אד־ניר״ ,ביח״ר לגלידה, הגדול והחדיש בישראל

זה אדיר-זה אד־ניר!
״אולפן גרג 0 0 0פותח
השבוע קורסי
בוקר — צהריים — ערב
של שבועיים ושל חודש אחד ל קצינות עברית
ו/או אנגלית

״רוזליה״

נלביש ונייפה אותך
<• שמלות חופה וצעיפים
!#הת אמת כתרים מתוצרת חוץ
תל־אביב רח׳ חובבי־ציון 32
פנת י בוגרשוב 29

בהנהלת מר חיים כר־קמא
ההצלחה מובטחת! הירשמו בעוד
מועד:
ת״א: גורדון ( 5טל ,236209 .או
.)244635 חיפה: בי״ס ״במעלה״,
שמריהו לוין .30

ת) , 1ו1ז הכרמל 39 סי1ת)!לנבי
טל 56980 .

במדינה
(המשך מעמוד ) 13

על ספסל הנאשמים בשני בתי־משפט ישראלים.
שניהם חצו את הגבול שלא כחוק,
ושניהם העלו להגנתם טענות על רקע
רומנטי.
לא רוצה זקן. קטי ג׳ד יונס (,)19
עברה לפני שנתיים את הגבול דרך מעבר
מנדלבאום. הצעירה הנצרתית, בת העדה
הרומיודקאתולית, הצטרפה לקבוצה של
צליינים נוצריים, שעברה לירדן בחג המולד.
חזרו הצליינים לירושכעבור
יומיים
לים העברית. אבל קטי יונס לא היתד,
ביניהם. המשטרה חקרה את הצליינים,
אולם איש מהם לא ידע להיכן נעלמה.
כמד, מהם סיפרו במשטרה, כי לאחר שעברו
את מעבר מנדלבאום, עזבה קטי את
החבורה, סיפרה בי היא הולכת להתארח
אצל קרובי משפחה בכפר קטן, סמוך
נעלמו עקבותיה.
לירושלים. מאז
כעבור שנתיים הופיעה קטי יונס במעבר
מנדלבאום. הפעם בלווית שני שוטרים
אותה לעמיתיהם מעבר
ירדניים, שמסרו
לגבול. בו ביום הואשמה קטי בשהייד.
בלתי־חוקית מחוץ לגבולות ישראל. היא
היתד, צפויה לעונש חמור במיוחד, נוכח
העובדה שהארץ בד, שהתה אינה מקיימת
עם ישראל יחסים של שלום.
אבל סיפורה של קטי, שנגול השבוע
בבית־משפט השלום בירושלים, עשוי היה
להמס את ליבו של קצין המשטרה הנוקשה
ביותר. היא סיפרה לשופט כי נשארה
בירדן בעצת קרובי משפחתה, הנמצאים
שם, הסבירה כי עשתה זאת על־מנת למנוע
מאביה הישיש להשיאה לגבר מזדקן.
״חביתי שם שנתיים, עד שאבא ימות,״
הסבירה היא כשהדמעות חונקות את גרונה.
לאחר שנודע לה מהרדיו כי האב
הישיש הלך לעולמו, ארזה קטי את חפציה,
הופיעה בתחנת המשטרה הירדנית
במעבר מנדלבאום, בקשה לשוב לישראל.
״ידעתי שאני צפוייה כאן לעונש, הסבירה,
״אבל אני מעדיפה לחיות בישראל.״
למזלה של קטי, ישב בדין שופט־השלום
הירושלמי אהרון שמחה, בן למשפחה
ירושלמית ותיקה *,שסיפור הצעירה
נגע לליבו. הוא אמנם הרשיע אותה,
באשמת שהייה בלתי חוקית בחוצלארץ,
אך הקל בעונשה, הטיל עליה קנם בסך
100ל״י.
כלו״ם ע 0שכן. הצעיר השני שניסה
להימלט לאחרונה מכבלי נישואין, היה ירדני
צעיר מדיר אל־עצון, בפד קטן שמטעי
הזיתים שלו מצויים סמור לשטח ישראל.
עבד אל־אסד ( )20 עזב את כפרו לפני
כמד, שנים, היגר לכווית, שימש שם כנהגו
הפרטי של סוחר עשיר.
בארמונו של הסוחר נפתחו לפניו אופקים
חדשים, ומושגיו של הכפרי הצעיר
השתנו במקצת. הוא לא חיכה שאביו
יבחר לו אשה, התאהב בצעירה מקומית,
ביקש לשאתה.
עבד חזר לפני כשבועיים לכפרו, על
מנת לבשר לאביו כי יש בדעתו לשאת
אשה. האב הישיש לא ירד, כנראה, לסוף
דעתו של הבן, הסביר כי הוא שמח לשמוע
על־כך, מיהר אל אחד השכנים על
מנת לנהל עימו משא ומתן ולקנות את
בתו.
לאחר ששני השכנים הגיעו להסכם וקבעו
את גובה המוהר, הודיע הישיש לבנו
כי כבר בימים הקרובים תערה החתונה.
הצעיר מיהר להעמיד את אביו על טעותו,
הסביר כי הוא מתכוון לשאת לאשה
צעירה מכווית. חמתו של האב בערד,
להשחית. הוא הסביר לבנו, בצורה שאינה
משתמעת לשתי פנים, כי כל עוד הוא חי
לא יסכים שבנו ישא אשד, לפי ובחירתו
החופשית.
אבל הבן עמד איתן בדעתו, הסביר כי
לעולם לא ישא נערה שלא לפי טעמו.
לאחר שראה כי לא יצליח לשכנע את
האב העיקש, החליט לעבור את הגבול
לישראל.
השבוע ניצב עבד אל־אסד באולמו של
השופט המחוזי מרדכי קנת, ציפה לגור
דינו. הוא חזר בו מהעדות שמסר במשטרה׳
הסביר לשופט כי עבר את הגבול
בטעות. אולם השופט לא קיבל גירסד,
זו, קבע בפסק־דינו המנומק, כי הצעיר
חצה את הגבול לאחר שהסתכם ך עם אביו
על רקע רומנטי. הוא פסק לו שמונה-
עשר חודשי מאסר.
עבד לא נראה מדוכא מהעונש שהוטל
עליו .״יותר טוב לשבת׳ בכלא, מאשר
לשאת אשד, שאני בקושי מכיר,״ הסביר
הוא.
חעולס ך!זח 1448

עו ב נ!בון

הוודו ואני
באחת בלילה עלה השחקן הגדול לחדרו.
בבאר למטה רעשה התיזמורת כמו שתי תיז־מורות,
וכל מיני טיפשים הגישו לו חתיכות
נייר קרועות שמצאו על הריצפה — שיחתום.
שני שומרי־הראש שלו כבר הלכו לישון. הספר
שלו, המזכיר, היחסים הציבוריים ושאר סריסי־המלך
יצאו לעיר לחפש יחסים פרטיים.
הוא צעד לאט־לאט וזקוף, כמו בית־חרושת
להורמונים׳ לעבר הבאר הקטן, בדירת הפאר
שלו בקומה החמישית בדן. הוא פתח את בק בוק
הוויסקי השלישי שלו באותו ערב׳ שם
סודה וקרח ושאל בגבה מורמה :״סקוטש?״
אחר־כך התיישב בכורסה העמוקה והניח ב אלגנטיות
את רגלי־הפרש המפורסמות שלו על
השולחן. אחר־כך הוא הקריב את הכום לעיניו
מלאות־ההבעה ובחן רגע ארוך׳ דרך הוויסקי־סודה,
את התמונה השחורה ממול, ואמר בקול
הסקסי העמוק שלו, בפייאניסימו עשיר:
״אני הגבר הבודד ביותר בעולם.״
החדר היה מוצף שושנים ורודות, שהטילו
־ צל וורוד על הקרחת המבריקה :״פרחים נהדרים,״
אמרתי בנימוס.
״פרחים־נהדרים־פרחים־נהדרים!״ הוא חזר
על המילים בשאגה אדירה, מלאת בוז, עד ש הקרח
רקד בכוס .״זה מה שכולם אומרים. פר־חים־נהדרים־פרחים־נהדרים!
אתם עם הפר חים
והפיטפוטים האידיוטיים שלכם!״
״אני מצטערת,״ גימגמתי.
״אגי־מצטערת־אני־מצטערת׳״ חיקה אותי המלך
בשאט־נפש׳ ״זה מה שכל אחד יודע להגיד
לי. אין לך מה להצטער. זר אחד שלח לי בן־
גורמן. הוא טילפן לי בערב כשהגעתי. אכלנו
פעם ארוחת־ערב בניו־יורק. מאז הוא קורא לי
יול בני.״
הוא בלע בבת־אחת את המשקה וצעד זקוף
אל הבאר, כמו בסרטים. הקרחת שלו נמשכה
עד הגב ואולי עד הרגלים, ועיצבנה אותי. הוא
והספר שלו מגלחים אותה יום יום בטקס מיוחד,
במכונה חשמלית. לקראת הצגות בכורה
ומסיבות קוקטייל מגלחים פעמיים ביום.
בתחילת הערב הוא הסביר לי שהוא מתגלח
מפני שזה נוח. אולי זה לא מודרני כמו ה חיפושיות,
אבל יותר היגייני בטח. שלא
ירמה. הוא מפחד שאם הוא לא יגלח את ה ראש,
יראו שבאמת יש לו קרחת. קרחת קטנה
כזאת, מצחיקה כזאת, באמצע הראש, כמו של
מורה או פקיד. הוא בטוח שקרחת טוטאלית
זה נורא סקסי. לפני עשר שנים היו בטוחות
כזה כל הנשים בעולם שראו אותו בוזנולן ואני.
באותה תקופה הוא גם הפיץ את האגדה ש הוא
חצי מונגולי וחצי לא־חשוב־מה. אחר־כך
התברר שזה לא נבון. שהוא חצי טאטארי. אחר־כך
התברר שגם זה לא נכון. שהוא חצי רוסי
לבן. אחר־כך התברר שגם זה לא נכון. שהוא
חצי יהודי.
מלך־הסקס הוציא את הדרכון השוויצי שלו
והדרכון הדיפלומאטי של האו״ם ואמר :״את
הראשונה שרואה זאת. את יכולה לפרסם שאני
חצי־סיני־חצי־שוויצי. אני מרשה לך.״
״לעולם לא אשכח זאת׳״ השתחוויתי.
ליד מיטתו היתה מוטלת אשתו השניה היהודיה׳
דוריס קליינר, מצ׳ילי, בשלוש פוזות,
בשחור־לבן. צוחקת, רצינית, ומסתכלת. מהדורה
מצומקת של גרייס קלי. אשתו הראשונה,
השחקנית וירג׳יניה גילמור, לא היתה מספיק
חשובה בשביל הקרחת שלו, והוא זרק אותה.
בתו בת הארבע, ויקטוריה, היתה מונחת ב
סלון,
בגודל של חצי מטר. הוא הביא אותה
במזוודה מיוחדת מצרפת, כי ״היא הדבר האהוב
עלי ביותר בעולם.״
אחרי המלך ואני היו כל סרטיו הבאים כש־לונות
מפוארים. בכולם הוא לבש מגפיים ושוט.
באנסטאסיה היכר. את אינגריד ברגמן בשוט,
במסע הוא היה קצין רוסי אכזר שאכל זכוכית.
אחר־כך הוא היה ג׳ינג׳ים חאן והרביץ לאניטה
אקברג בשוט זהב. אחרי זה לא היתד, לו
ברירה אלא לעשות כמו דני קיי. להביא את
הישועה לעולם. הוא הצטרף לאו״ם ועובד
בשביל הפליטים.
הוא מתיימר להיות ה־^ג^^ש של השחקנים
בעולם, ולפי הקרחת שלו זה נכון. הוא גר ב צרפת
ובשווייץ, כמו כל האצולה הפילמאית.
הוא מיליונר ויש לו חמישה ואן־גוך ושלושה
אל־גרקו. הכיסוי בחדר־המיטות שלו בפריס
עשוי גובלן עתיק. הוא משחק גולף, מעשן
שלושה סיגרים ליום באורך 20 סנטימטר.
הוא, יול ברינר, מלך הסקס, יהיה מפקד ה הגנה
בסרט הטל צל ענק.
״מותר לשאול אם כבר פגשת את דיק?״
״אל תגעי בבוטנים׳״ הוא צעק עלי ,״או
שתאכלי אותם או שאל תגעי בהם בכלל. אני
לא סובל שנוגעים סתם בדברים. לא, בשביל
מה אני צריך לפגוש אותו?״
״אמרו שתגלם את דמותו.״
״מה את עושה?״ הוא שאל בעיניים לטושות
מזוועה ,״את שותה את הוויסקי שלי!״
״סליחה, טעיתי.״

הוא הביט אל האופק — אל חדר המיטות:
,,אני מחפש בחיים את היופי. את בכלל יודעת
מה זה יופי? אין לך מושג מה זה יופי.
את בטח חושבת שאשה אלגנטית זה יופי. מי
הולך, לעזאזל, עם אלגנטיות למיטה? אל תגעי
בבוטנים! אתמול פגשתי את היופי ברחוב.
היא היתד, אשתו של נהג הטכסי שלי. היא
היתד, רחבה כמו ספה. אבל חיה! נושמת! זהו זה!״
הוא חזר עם משקה חדש .״שקט•״ הוא אמר
כשניסיתי לשאול משהו .״לעזאזל, אני לא ליש־כת
מודיעין. אם מישהו רוצה לדעת עלי, שילך
לספריה. כתבו עלי ספרים. אני בעצמי כתבתי
ספרים. הייתי בקונגו וראיתי ילדים גוועים ב רעב.
הייתי בכל העולם. אני שונא להזכיר את
זה, אבל אני עזרתי לשיקומם של 3000 אנשים.
לא רק מכספי האו״ם. גם מכספי. אני
לא רוצה להתפאר, אבל כמה כסף שתרמתי
למדינת ישראל! יש לך מושג מה זה יופי?״
״אולי פרחים?״
״שקרנית! סיסמאות אידיוטיות! את יודעת
מה מזכירים לי סדינים נקיים׳*.
,,אני בטוח שאת לא יודעת. עוד לא סיפרתי
זאת לאף עיתונאי. סדינים מזכירים לי את
סין. הייתי אז ילד בן 8והחדרנית הסינית בת
.20 גרנו בסין. יום אחד היא הביאה לחדר
סדינים נקיים, סגרה אותי ולימדה אותי הכל.״
״ואתה היית בן?8״
״אני הייתי בן .8״
הוא פנה לפתע בתנופה חדה מולי׳ כמו יול
בדינר שולף חרב, או שוט בסרטים׳ הקריב
את פני ג׳ינגס־חאן שלו קרוב אלי, וחשף את
השיניים :״ועכשיו הביטי עלי. הביטי עלי
ישר! אני איש מכוער, נכון? הכי מכוער ב עולם.
את יכולה להדפיס את זה. תגידי, תגידי,
אל תפחדי, אני רוצה את האמת בפנים.״
הוא עשה הפסקה. הוא המתין ודאי שאגיד
״לא׳ אבל יש לך חזה גברי ועיניים נפלאות.״
ההפסקה נגמרה ויול ילל לחלל החדר המוצף
שושנים ורודות :״קאטיה! איפה את,
קאטיה? שרה! שרה, איפה את? רק חדרניות
מבינות אותי. הן היחידות. אני בם ך־הכל אדם
בודד, המחפש יחס אנושי בעולם הדפוק הזה.
את זה אל תדפיסי, אני מזהיר אותך. אני אבעט
בישבן הארור שלך שתעופי ישר לדלת.״
״אני מוכרחה להסתלק. מאוחר.״ קמתי.
הוא נשאר לשבת ואמת באדישות :״גוד באי.
אני מקווה שלא אראה אותך יותר!״
ליד הדלת הוא השיג אותי בקפיצות הנמר
הידועות שלו, פתח אותה ואמר :״רק פדי
להוכיח לך שאני ג׳נטלמן!״

הצביעו **
יול כדינר
״אל תטעי, אני לא אוהב דברים כאלה. לא,
אני לא אגלם את דיין וגם לא העין שלו. אני
אגלם תערובת של מפקדים ישראליים. השבוע
אנסה לפגוש את דיין. גמרי את המשקה שלך !״
״מה ידוע לך על מפקדים ישראליים?״
״אני יודע עליהם יותר ממך. אני מכיר את
ישראל יותר ממך, ומכולכם. יש במדינה הזאת
אומץ־לב וגבורה, אבל טיפשים כמוכם לא
יודעים מזה. טיפשים• אתם כולכם רוצים ש אספר
לכם הכל ואף אחד לא מספר לי כלום.
אני כבר שלושה ימים כאן ושום אידיוט לא
פנה אלי כמו בן־אדם. אני נושם ! אני חי ! ואתם
מתייחסים אלי כאילו באתי מקירקם. אני מח פש
יחם אנושי בעולם הדפוק הזה. רק שני
אנשים הצליחו להעניק לי כאן את זד, ואלה
שתי החדרניות שלי, קאטיה ושרה.״
הוא לקח לגימה הגונה, פלט אנקה מלאת־יסורים
של טאטארי גווע, והצביע בדרמתיות
על גיטרה שהיתה מונחת מתחת לווילון .״זאת
הגיטרה שלי. כשאני בודד, אני מנגן בה באך.
אני פותח את הווילון ורואה הרבה אנשים על
שפת הים ואני כאן יול הבודד. תסלחי לי׳ את
שותה את הוויסקי שלי. אני מנגן בה מאז הייתי
ילד בן 12 ורעב ללחם. יצאתי לנגן ברחובות.
כן, ראיתי הרבה בחיים! אני זקן! אני זקן בן
! 45 מה את בכלל יודעת על החיים? אפם!
ואת מעזה לבזבז את זמני. את יודעת כמה
ספרים יש לי עוד לקרוא היום?״
״חשבתי שהזמנת אותי.״
הוא לא שמע. הוא היה שקוע ביול ברינר.

כולם מתפלגים בזמן האחרון, המבוכה גדולה
ואנשים מגששים באפלה.
עברתי ברחוב בן־יהודה ופתאום ראיתי קרן־
אור בוקעת במחשכים. על הקיר תלתה מודעה
ירוקה, חצי מטר על חצי, ועליה היו מודפסות
המלים הבאות: חו ב בי הגי ט א רו ת בנז דינ ת יש ראל!
הת א חדו! ההרשמה לאירגון ב ר חו ב , 72
מספר וו, יפו.

ברחוב 72 מספר 11 ישב ליד שולחן מכוסה
מפה ל בנ ה יהודה דרורי, יליד סלוניקי, בן ,42
שפנה אלי בפגים דרוכות:
״אנחנו חיים בתקופת הגיטארה החשמלית.
כל גער בריא הולך היום ללמוד גיטארה. גיטא־ריסט
טוב יכול לקבוע איזה מועמד יזכה היום
בשלטון; כי באספות־בחירות מנגנים בגיטארות
ולא בכינורות. הגיטאריסטים הם כוח. הם
מסוגלים לצעוד בהפגנות, להרוס אולמות, לר מוס
אגשים, לפוצץ אספות, והעיקר — לעמוד
לרשות הפוליטיקה. לקראת הבחירות החלטוד
לאחד את 1700 הגיטאריסטים בארץ.״
יש כבר דגל: גיטארה חשמלית על רקע
כחול. יש אולם. יש כרטיס חבר. אחד בלירה.
יש ועד בוחרים. יש מזכירות ויש הסתדרות־הגיטארה־החשמלית.
פעם בשבוע יש ישיבת
המזכירות ופעם בחודש אספת בוחרים. יהודה
דרורי בעצמו הוא מזכיר הסתדרות הגיטארים־
טי ם החשמליים. בנו הוא המזכיר.
בשבוע הבא יש פגישה עם נמיר לאירגון
תיזמורת גיטאריסטים לאומית, שתצעד בתהלוכות׳
באחד־במאי, ביום העצמאות, באספות־עם
ואספות־בחירות. יש גם מיקרופון.
לא אתפלא אם הם ייהפכו בסוף למפלגה ויש לחו
נציג לכנסת. הצבע ג׳!

חופשה מפתה באמת מתי חופשה מפתה באמת?
בו אונבדוק .
ראשית יש למצוא מקום מרהיב
ביופיו עם אויר צח ואוירה מיוחדת
כמו צפת למשל. שנית יש לקשור
זאת בחזזיה מענינת, במראות שלא
ישכחו ובתחבורה מהירה ביותר כמו
מיסה במטוס של ״ארקיע״ למשל.
שלישית, יש למצוא מלון טוב המגיש
שרות אישי ואדיב והנמצא בסביבה
שהיא פנינת נוף רבת רושם כמו
מלון ״רקפת״ למשל. לבסוף יש
לקבוע מחיר נוח במיוחד* מחיר
טרום עונתי — 135 .לירות לאד*
בעה ימי הבראה או -ע 7
לירות לסו!? שבוע כולל טיסה
הלוך וחזור והסעות לשדה־התעופה
והמלון. זהו בדיוק המבצע החדש
המוצע לך ע׳׳י ״ ארקיע ״ —
קוי תעופה בישראל ומלון ״רק *
פת״ בצפת. זוהי חופשה מפתה
והיא מוצעת לך במשך חודש יוני
בלבד( .פרט לחג־השבועות — אז
יש תוספת של 18 לירות).
מוצא חן בעיניך? — רגע, רגע,
אל תרוץ לא ספרנו לך עדיין היכן
נרשמים: ובכן, במשרד ״ארקיע״
בתל־אביב, טלפון ,614567 :במלון
״רקפת״ כביש הבטחון, טלפון:
36264 צפת, במשרד ״פוטידון״
בירושלים, במשרד א. זכאי בבאר־שבע
׳ואצל כל סוכני הנסיעות.
עיקר שכחנו, לילדים הנחות מ־

אז מהדעתךז

במדינה

מכתבד חו רמהרב
אולמו של שופט־השלום הירושלמי מאיר
מידין היה מלא קהל דתי, ביום החמישי
האחרון. הם ידעו, כי בירור הקובלנה שהגיש
הרב יהודה פלה נגד העולם הזה
יביא לגילוי כמה סודות סנסציוניים על הנעשה
במחנה הדתי. נושא הקובלנה היו
גילויי העולם הזה ( )1433 על הפוגרום המפוברק
בנצרת עילית.
לקהל הצופים סופקה אמנם סנסציה —
אולם היא לא היתד, קשורה כלל בנושא
המשפט. היא החלה ברגע בו עלה על דוכן
העדים בחור גבה־קומה, שהכריז על עצמו
כתלמיד ישיבת חברון. שמואל סגל נקרא
כעד ראשון מטעם פלה, ביקש להעיד בלי
שבועה. זוהי בקשה שיגרתית, כל אימת שעולה
איש דתי — או איש המכריז על
עצמו כדתי — להעיד בבית־משפט של המדינה.

בטרם יכול היה השופט לאשר את
הבקשה, קם פרקליט העולם הזה יוסף בן־
מנשה, והביע התנגדות. הוא הסתמך על
החלטה של בית־המשפט העליון מלפני כ־חצי־שנה,
אשר קבעה תקדים חשוב בנושא
זה. קבעו השופטים העליונים יצחק אולשן,
אלפרד ויתקון ואליהו מני: העובדה שעד
מצהיר על עצמו שהוא יהודי, וכי לא נשבע
אף פעם, אינה משחררת אותו מן החובה
להעיד בשבועה.
כתבו השופטים :״ברור שהכלל הוא, כי
כל עד חייב ליתן שבועה. כאשר העד מתנגד
לכך, יש לברר את נימוקי התנגדותו:
אם נוכח בית־המשפט שההתנגדות באה מתוך
כך שהשבועה נוגדת את עיקרי דתו
אזי יאפשר בית־המשפט לעד לתת את עדותו
בהצהרה בלבד.״
ועוד. :עצם העובדה כי אדם מכריז על
עצמו כי היינו יהודי, אינה אומרת עוד כי
השבועה עומדת, בניגוד לעיקרי דתו׳ ,וראיה
לכך, שבתורה גופה אנו מוצאים פסוקים
רבים המזכירים ואף מחייבים עניין
השבועה באלוהים.״
פסוקים לדוגמא, שצוטטו על־ידי השופטים:

אבימלך מלך גרר לאברהם :״ועתה
הישבעה לי באלוהים הנה אם תשקר לי
ולנכדי.״ ואברהם משיב :״אנכי אשבע.״
(בראשית כ״א, פסוקים כ״ג—כ״ד).

נשבר או נשבה אין רואה: שבועת יהוד
תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת
רעהו, ולקח בעליו ולא ישלם.״ (שמות
כ״ב, פסוקים ט׳ ,י׳).
עתה ביקש בן־מנשה להעמיד את התקדים,
שנקבע על־ידי בית־המשפט העליון, למיבחנו
המעשי הראשון.
מוכן לשבת בכלא. השופט מידין
היה מעדיף אילו שיחררו בן־מנשה מן
החובה לפסוק בסוגייה. שכן לא זה היה
נושא המשפט שהוא ישב לשמוע אותו
בוקר. אך הפרקליט התעקש, והשופט הבהיר
לעד כי עליו להעיד בשבועה מרצונו
— ולא, יכפה זאת עליו בית־המשפט. .אני
מוכן לשבת בבית־סוהר ולא להישבע!״
השיב בחור הישיבה.
השופט שאל את פלה אם כל עדיו הם
דתיים המתנגדים להישבע. פלה יצא החוצה.
חזר והודיע, כי כולם מסרבים להישבע.
השופט שב אל סגל. :אולי תוכל להראות
אסמכתות המעידות כי עיקרי אמונתך אוסרים
עליך להישבע?״
בחור הישיבה התקשה להמציא את האסמכתות
.״אני יודע שאסור השיב, ולא
סיפק את השופט. נערך חידון־בזק בהילכות
הדת בין יושבי האולם, אך לא נמצאו התשובות
הנכונות. ואז ביקש העד רשות
להתקשר עם רבנים מוסמכים. כל החבורה
ניגשה לטלפון, ולאחר שיחה קצרה נסעה
להיכל שלמה. כאשר התחדש המשפט, הציג
סגל מכתב רישמי מאת הרבנות הראשית,
בו נאמר :״ישנה החלטה מאת הרבנות הראשית
לישראל שאסור לעד להישבע בשם
ה׳ על האמת. ההחלטה תפורסם בימים
הקרובים.״
״הרב נסים כינס ישיבה מיוחדת של מועצת
הרבנות הראשית,״ סיפר סגל ,״ושם
קיבלו את ההחלטה הזאת.״
וכך ניצבו זו כנגד זו שתי קביעות: זו
של בית־המשפט העליון, וזו של הרב
נסים.
מה העיקר? אולם האם היה בית-
המשפט רשאי לראות במכתב זה ״עיקרי
אמונתו״ של העד שמואל סגל? ובכלל —
מה הם עיקרי אמונתו?
את זאת ניגשו בן־מנשה והשופט לברר.
מה שהסתבר מדברי בחור הישיבה —
ומדברי העד השני, מורה החינוך העצמאי
יצחק גולדברג — הציג באור עגום ביותר
את תפיסת עולמו ואמונתו של האיש הדתי
בישראל.

הדעה האישית בענייני אמונה אינה קיימת.
יש רק פסקי הלכות.
החלטת השופט: לעדים מותר להעיד בהן־
צדק. את נימוקיו על כך יתן בעת מתן
פסק־הדין. ואילו הגילויים הסנסציוניים, לגופו
של המשפט, נדחו לישיבה הבאה.

עיריות
חכ מי ח ד
מפת קיר גדולה של תל־אביב, המכסה
קיר שלם בביתו של רפאל הלפרין, מטרידה
לאחרונה את מנוחתם של ראשי
העיר. כי כמעט בכל שבוע נועץ הלפרין
סיכה אדומה נוספת על גבי המפה. סיכה כזאת
פירושה, כי שכונה נוספת הצטרפה אל
פעילי תנועת שינוי, התנועה שהחליטה
לצאת למאבק למען שינוי פני הדברים
בעיר.
כאשר יסד איש השרירים, שזכה בזמנו
לתואר מר־עולם בהאבקות חופשית, את
תנועת שינוי, ניסו ראשי העיריה להתעלם
מהגורם החדש שצץ לפתע בחיים המוניציפאליים.
אולם כאשר הצליח הלפרין לגייס
מספר ניכר של תומכים ופעילים, נאלצה
העיריה להתחשב בגורם החדש. שמו
של הלפרין ריחף כסיוט על ראשם של
עסקני העיריה. הם החליטו למצוא דרך,
על־מנת לשים קץ לנסיונותיו לארגן את
אנשי השכונות.
״שינוי״ ללא שינוי. תחילה ניסו
הם לדבר על ליבו של הלפרין, לשדל
אותו שימנע מנסיונו לרוץ לבחירות הקרובות
לעיריה. אולם הוא לא רצה לשמוע
על־כך, הסביר כי נשבע לחולל שינוי מהפכני
במועצת העיר.
לאחר שנואשו מנסיונותיהם לדבר על
ליבו, החליטו עסקני הקואליציה העירונית
לנסות להצר את צעדיו בדרך אחרת. הם
נטפלו לנקודה הרגישה ביותר של הלם־
רין: המסעדה המפוארת הרשומה על שם
אשתו ברטי.
העיריה החליטה לא לחדש את הרשיון
שלה לשנת ,1965 שלחה לשם את פקחיה
לרשום דוחו״ת על ניהול מסעדה ללא ׳רשיון
מתאים. פקחי העיר הגישו עד עתה
329 דוחו״ת, אולם העיריה לא הסתפקה
בכך. נציגה פנה לבית־המשפט העירוני
בבקשה להוציא צו לסגירת המסעדה. אולם
בית־המשפט העירוני לא נעתר לבקשה,
נתן להלפרין שהות של חצי שנה כדי

ל מ תו ח ז 1שנתיות
כיתות מיוחדות
לגזמוי ׳17 או י׳ תינו!

החתונה. ..
בל חתונה עולה סכום כסף נכבד.
עיני כל האורחים בליל החתונה מופנות
אל הכלה, בהופעת הכלה בליל
החתונה קובעת השמלה.
כלה ! הכנסי אלינו ואנו נעזור לך.
אנו נתאים לך את השמלה ההולמת
אותך. בכל חודש מגיע משלוח חדש
של שמלות־כלה וצעיפים, שהוזמנו
ע*י גב׳ ארנה, מנהלת הסלון,
בהיותה בפרים ורומא.
סלון לכלות

״אמבר״

רחוב גן-יתודת ,95 תל-אביב

עד גולדברג

עדים מחכים להוראת הרבנים

עד סגל

זו כנגד זו: החלטת הרבנים והחלטת השופטים העליונים

#אברהם אל עבדו הזקן :״ואשביעך
ביהוד, אלוהי השמיים ואלוהי הארץ אשר
לא תקח אשד, לבני מבנות הכנעני,״ והעבד
נשבע( .בראשית כ״ד פסוק ג׳).
• ״כי יתן איש אל רעהו חמור או
שור או שה וכל בהמה לשמור, ומת או

האם הוא מאמין, למשל, למה שכתוב
בתורה? כן. אבל אם הרבנים יאמרו לו
שאינו צריך להאמין — לא יאמין. שכן
כתוב ״באשר יורוך תלך.״ כלומר: אפילו
אם יגידו לך הרבנים כי ימין הוא שמאל,
ושמאל הוא ימין — לך לפי הוראתם.

להשיג את הרשיון המבוקש.

בנתיים המשיכו הפקחים להגיש דוחו״ת
יומיים, מבלי להתחשב בפסק־דינו של
שופט בית־המשפט העירוני. להלפרין לא
נותרה ברירה. הוא פנה אל בית־המשפט
הגבוה לצדק, ביקש צו על־תנאי נגד עי-
העולם הזה 1448

למחרת הובל שוזייצר אל בית־משפט
השלום ברמלה, לשם הוצאת פקודת מעצר.
הוא נעצר ונשלח על־ידי השופט להסתכלות
בבית־החולים לחולי־רוח.
השבוע שוב הובא שתייצר אל בית־משפט
השלום ברמלה, הפעם לשמיעת
פסק־הדין. לאחר שנמצא אשם, גזר עליו
השופט שלוש שנות מאסר בפועל, אך
המיר אותן במאסר על־תנאי, לאחר שהנאשם
ביקש לאפשר לו לעזוב את הארץ
לצמיתות ולהגר לאוסטרליה.
.אני רוצה לגמור את״חיי בפינה רחוקה
בקצתי תבל,״ הסביר הוא בבית־המשפט.
השופט נענה לבקשתו ושתייצר המריא בו
ביום, כשהוא מותיר אחריו את משפחתו.
אולם יתכן שגם באוסטרליה הוא לא
יגיע אל המנוחה ואל הנחלה, כי מכריו
מלוד שלחו השבוע מכתב לבני משפחתו
שם, דיתחו להם על מעשיו בישראל.

רית תל־אביב, טען כי היא מתנכלת לו
בגלל תנועת שינוי.
הלפרין טען השבוע כי בימים האחרונים
קיבל קריאות טלפוניות מאלמוני, שיעץ
לו להפסיק לאלתר את פעולות תנועתו.
אבל איש השרירים לא נירתע. .אלחם
איתם עד הסוף,״ הסביר השבוע ,״עד
שאחרון חכמי חלם יעזוב את הכיסא שלו
במועצת העירית,״

דרכי אדם
שעור ברט* באהבה
השמועות על הדוד הרע, הניטפל לילדות
קטנות, הילכו אימים בשיכון חסכון ג׳ בלוד.
באותו שיכון מיררה בבכי אשה בגיל־העמידה.
שתי בנותיה ישבו מסוגרות בחדרן,
לא תססו עדיין את המתרחש, ידעו
רק כי לאבא אירע אסון נורא.
בחדר בודד, במוסד לחולי־רוח בבאר־יעקוב,
ישב אותה עת גבר לבוש בחליפה
מהודרת. עיניו היו נפוחות מבכי.
התח לי ף. מכרי צבי שתייצר 40 ידעו
כי הוא גבר מצליח. הוא הגיע ארצה רק לפני
שנים מועטות, הצליח תוך זמן קצר להסתדר
בעבודה, רכש לעצמו דירה צנועה
בלוד. מידי בוקר היה משכים לעבודתו

ישראלים בחו״ל
המידוץ ג&ד ה!מן
בפעם האחרונה שעתוני דרום־אפריקד.
הקדישו תשומת־לב כה מרוכזת למעשיו
של ישראלי, היה זה הקשר להכרזות
המשלחת הישראלית באו״ם, נגד האפרט

מ שסחס זחטס

ו או א׳

*י-יז1י

״*דיי

3 )14$ 7 0 $ 5

>•< סס-איז׳־ג זא׳ א׳־אי

*1זגל<\1 1

• £ואי. ,ז1 י*>1י1

>׳1141ר

ן 8*414

1100
!111181

סיכיל דופן? אליעזר (בעמון דרום־אפריקאי)
הפעם, מעשה ישראלי מסוג אחר
במפעלי הבדק בלוד, שם הועסק כשרטט.
אך צל קטן העיב על חיי משפחתו.
הרופאים הזהירו את אשתו לבל תכנם
להריון, יעצו לה להימנע ככל האפשר
מיחסי מין. ,אם תכנסי להריון נשקפת
לחייך סכנה חמורה,״ הסבירו הרופאים.
היתד. זו מכה קשה עבור בני הזוג,
שהפרה את שיוזי משקלו הנפשי של הבעל.
יום אחד גילה שווייצר תחליף לחיי־מין
נורמאליים. הוא נתגלה בדמותן של
שלוש נערות עירות, אותן לימד אנגלית
בשעות אחר הצהריים.
תחילה התנהלו השעורים כסידרם. שוויי־צר,
שהוא ממוצא אנגלי, עשה מאמצים
רבים כדי לשפר את ידיעותיהן של הבנות,
ואילו הוריהן נראו שבעי רצון.
עד שיום אחד קרה הדבר. זה היה
כמעט במיקרה. תוך כ ד דיבור, כאילו
בלי כוונה, החליק שווייצר בידו על גבה
של אחת הבנות. הילדה לא תפסה את
המתרחש ולא הגיבה. שווייצר המשיך ללטף
אותה, נעשה יותר ויותר נועז,
מאוחר יותר דמו השיעורים לעלילות
לוליטה בספרו של ולאדימיר נבוקוב, אילו
היה מישהו מזדמן אל המסדרון האפלולי,
היה בוודאי תמה מה פשר הציחקוקים
העליזים וקולות הגניחה שבקעו מהכיתה,
ושלא דמו כלל לשיעורי אנגלית.
יתכן שהאורגיות המופקרות היו נמשכות
עוד זמן רב, אלמלא הצטרפה אל
הרביעיה העליזה עוד תלמידה. כבר לאחר
השעור הראשון היא מיהרה הביתה, כשהיא
ממררת בבכי, סיפרה להוריד. על
המתרחש. ההורים הנדהמים מיהרו למשטרה.
בקצווי תבל. צבי שווייצר לא ניסה
להסתיר מאומה, הודה בכל סרטי האשמה
החמורה שיוחסה לו, אבל הוא לא ידע
להסביר את מעשיו. .איזה שד נורא
נכנס בי ולא נתן לי מנוח,״ הסביר
לחוקריו הנדהמים. ,בשום אופן לא יכולתי
להתגבר עליו.״
• שם בדוי לצורך הכתבה.
הסולס הזה 1440

הייד. ההתעניינות במעשיו של האזרח
הישראלי יוסף אליעזר, בתחילת החודש,
היתד, על רקע שונה לגמרי. .אשתו של
אליעזר מבקשת צו מבית־המשסט נגד
בעלה,״ מסרה כותרת העתון.
סיביל היפה ( )21 רוצה, לדבריה, לשכוח
את אהבתה אל איש־העסקים הישראלי. הוא
מבוקש עתה על־ידי משטרת קייס־טאון,
לחקירה בקשר לעסקים בהיקף של
כחצי מיליון ל״י. היא נישאה לו לפני
כשנה־וחצי, ועתה היא אם לילדה בת
ששה חודשים. .יום אחד,״ סיפרה. ,הודיע
לי שהוא טס ליוהנסבורג. אמר שכמה
נושים דורשים ממנו כסף, ועליו לדבר
איתם, הבטיח לטלפן ברגע שיגיע לשם.״
אך במקום לטלפן, עלה על מטוס אחר
ועזב את דרום־אפריקה. אשתו מניחה כי
הוא נמצא עתר, בקולומביה !י— ארץ
שעמה אין לדרום־אפריקה הסכם הסגרה.
איפה השדונים? יוסף אליעזר האמין,
כי כל הדרוש לו להצלחה בעסקים
הוא רעיון. כאשר מצא את הרעיון שניראה
לו, היה כה בטוח בהצלחתו שלא
התחשב בכמה כללים יסודיים של המים־
חר. הוא קנה שעונים בסיטונות ובזול,
מכר אותם בזול ובתשלומים נוחים. אך
החשבון המזהיר התבדה, ואליעזר נתפס
בין שני מחוגי השעון: מצד אחד לחצו
עליו הנושים שסיפקו לו סחורה, ואילו
הקונים בהקפה לא הזדרזו לשלם.
כאשר הפסיד במירוצו נגד הזמן, נטש
את סיביל ואת ילדתם, ומאז לא הראה
סימן חיים. האשד. המאוכזבת פנתה לבי,מהמשפט,
על מנת שזה יוציא צו המבטל
את גשואיה. אך בית־המשפט לא הזדרז,
ציווה תחילה לחפש את הבעל הנמלט.
משטרת קייפטאון, מצידה, חיפשה אחר
330 שעוני זהב — המשלוח האחרון
שהגיע לאליעזר בדרום אפריקה. היא רוצה
לדעת אם השעונים נשארו בדרום אפריקה,
או שמא הספיק הסוחר הדחוק-בזמן לקחת
אותם איתו, כדי לנטות את שיטתו
המסחרית בקולומביה.
ספורט כדנרסל
ג קודו ת קרות
״חבל שנבחרת ישראל לא משחקת את
כל המישחקים שלה בהתחלת השבוע,״ התלוצץ
שופט כדורסל ישראלי, בתום המשחקים
המוקדמים באליפות אירופה בכדורסל.
למרבית הפליאה הצליחה ישראל לנצח בכל
משחקיה שנערכו בימי ראשון, הפסידה את
המשחקים שהתקיימו בסוף השבוע.
הנבחרת הישראלית, המתמודדת השבוע
עם הנבחרת היוונית, סיימה בהצלחה יחסית
את השלב הראשון של המישחקים. הישראלים
ניצחו את הונגריה, מזרח־גרמניה
ופינלנד, נכנעו לברית־המועצות, איטליה ו־צ׳כיה.
פרשני
כדורסל דיווחו ממוסקבה, כי רמת
מרבית הקבוצות שווה. כנהוג במשחקי
כדורסל בעלי רמה גבוהה, הוכרעו גם ה־מישחקים
במוסקבה רק בדקות האחרונות,
גרמו לדפיקות לב לאלפים המאושרים שחזו
במישחקים.
פעולות תגמול. המיפגש בין הנבחרת
הישראלית לבין הנבחרת החזקה של צ׳כיה
היה מיפגש בין שתי יריבות ותיקות. מאזן
המישחקים, עד להתמודדות האחרונה, היה
1:2לטובת ישראל. לפני חמש־עשרה שנה
ניצחו הישראלים ,53:59ב־ 1961 ניצחו ה־צ׳כים
,51:64 ובוורוצלאב, לפני שנתיים,
ניצחו שוב הישראלים .58:60 סיומו של
המישחק אז היה דומה לסיום השבוע.
הצ׳כים הצליחו אז להשוות את התוצאה
שניות ספורות לפני הסיום, הישראלים
הובילו את הכדור, ושלא כמו השבוע, הצליח
תנחום כוהן־מינץ לקלוע את סל הניצחון.
הצ׳כים נשבעו לנקום, והצליחו בכך.
ההפסד הנוכחי היה אכזרי עבור הישראלים,
שדווקא במישחק זה התעלו לרמת
מישחק גבוהה ביותר.
הניצחון הדחוק על פינלנד, בתחילת השבוע,
ד,יקנה לישראל את המקום הרביעי
בביתה, בזכות אחת־עשרה הנקודות שצברה.
לאחר המישחק עם יוון, יהיה על
הישראלים להתמודד עם בולגריה, ושוב,
במיפגש יוקרה, להילחם בצ׳כים.
ערב משחקי הגמר מדאיגה את הישראלים
עובדה אחת: העייפות הגדולה של השחקנים
הישראליים. תנחום כוהן־מינץ, למשל, התנועע
בקושי על המגרש במישחק נגד פינלנד.
הוא שיחק בשארית כוחותיו, קלע
בכל זאת, במאמץ עליון 17 ,נקודות.
אולם אפילו יפסידו הישראלים בכל מיש־חקיהם
הקרובים, הרי לא יוכלו ליפול מתחת
למקום השמיני. בעזרת ניצחונות נוספים
יוכלו הישראלים להגיע עד המקום
החמישי, ארבעה מקומות מעל ההישג באליפות
הקודמת.
לצופים באיצטדיון לנין במוסקבה לא
ניראתה אפשרות זו דמיונית.

כדזרגל
*נ תני הבאהבה
כאשר שני נתנייתים נדברים לעשות משהו,
מספרים בעיר היהלומים, אין שום כוח
שיעצור בעדם. לאחרונה, ממשיך הסיפור,
נדברו שני הנתנייתים מרדכי שפיגלר, חלוץ
מכבי נתניה, וגדי צלניקר, כוכב הכוח, שקבוצת
הכוח־מכבי רמת־גן תזכה באליפות
המדינה בכדורגל. קבוצת הכוח זכתה כמובן
באליפות, וכי מי היד, יכול לתאר לעצמו
אחרת?
ברזות לחמם. לפני משחקי השבת האחרונה
נראה היה, כי רק בעזרת נס תוכל
קבוצת הכוח לזכות באליפות. הפועל תל־אביב
הוליכה ביתרון נקודה, בראש טבלת
הליגה הלאומית. נותר לד, רק לנצח את
הקבוצה הבינונית של מכבי נתניה, כדי לזכות
באליפות. אמר לפני המשחק החלוץ הבלונדי
של הפועל, דני בורסוק 21״נתניה
יעשו בוודאי הכל כדי לנצח, אבל הסיכויים
הם שלנו.״
כמוהו חשבו גם אלפי האוהדים התל־אביביים,
שנסעו בשעות הצהרים הלוהטות
לנתניה, מצויירים בכרזות :״האליפות היא
שלנו!״ ו״הנה הם באים, השדים האדומים.״
״איפה הכרזות, איפה?״ שאל נתגייתי
קורן בתום המשחק. איש מאלפי התל״אבי־ביים
לא השיב לו. הבלתי יאומן קרה. הפועל
תל-אביב כשלה דקר, לפני הסיום, נכנעה
למכבי נתניה בשעור .0:1
במוצאי השבת הגיעה הידיעה על ההפסד
התל־אביבי למגרש גלי־גיד. אנשי הכוח, שניצחו
שם את מכבי תל־אביב בתוצאה , 1:3

כדורגלן שפיגלר(ימין) ומעריצים*
ניצחון יקר בחינם

לא האמינו תחילה למשמע אוזניהם. המאמן
יצחק שניאור הונף אל־על. הכוח הפכה
אלופה בפעם הראשונה בתולדותיה. ארבעים
שנה לאחר שהקבוצה האגדית של הכוח
וינה זכתה באליפות אוסטריה, זכו בני הפרברים
התל־אביביים באליפות ישראל.
סיפורה של השבת האחרונה היה אופייני
לכל עונת הכדורגל שנסתיימה זה עתה. הכל
קרה בניגוד להגיון.
לפני שבועיים הובילה הכוח בראש הטבלה,
ואז בא הפסדה לד,פועל רמת־גן, והפועל
תל־אביב עלתה למקום הראשון. אך
גם הפועל תל־אביב לא החזיקה מעמד, נוצחה
במשחק הקובע האחרון.
שחקני מכבי, בניצוחו של שפיגלר, הדפו
בכוחות אחרונים את יריביהם. אלה השתוללו.
השופט הרחיק את התל־אביבים יחזקאל
חזום ודני דניאלי, קבע שיא של הרחקת
שחקנים ממשחק בליגה הלאומית. כשעברו
תשעים ושתיים הדקות, כבשו התל־אביבים
את פניהם בקרקע• האליפות נשמטה מבין
רגליהם.
ניצחון הכוח. במגרש גלי-גיל הובילו
שחקני מכבי תל־אביב, ששיחקו ללא הרבה
מרץ, במשך שבעים וחמש דקות בשעור
.0:1אז הם כנראה ריחמו על שחקני הכוח,
— שהחמיצו ללא הרף — והחלישו את הקצב.
קפיטולניק וצלניקר הבקיעו שלושה
שערים, השיגו את האליפות לקבוצתם.

סיפר לכתב ״העולם הזה־ חלוץ הכוח
יהודה שהרבני 19

כששמחים, לא יכולים לדבר, אך זה יותר
ממד, שריצנו. בתחילת העונד, חשבנו שניקח
מקום שישי בערך. לפני שתי עונות עוד
היינו בסכנת ירידה. בשנה שעברה תפסנו
מקום שמיני. והנה, עכשיו, אנחנו ראשונים.
היו לנו בעונה זו כמה מישחקים גדולים,
כמו נגד מכבי יפו, כשניצחנו , 1:3ונגד
מכבי נתניה בבלומפילד.
בערב הלכנו כולנו לאריאנה ביפו. כל המתח
התפרק, ואכלנו ושתינו בשביל שנה
שלמה. באו לשם חצי תל־אביב ורמת־גן.
היו שם אנשים שלא ראינו אותם כל העונה,
אבל עכשיו הם באו. מה יש? שיהיה
להם לבריאות. הלוואי תמיד ככה.
אני יודע שיש הרבה אנשים שאומרים
שהכוח נתן כסף למכבי נתניה, כדי שהם
ינצחו את הפועל תל־אביב. זאת שטות! דברים
כאלה אי־אפשר לקנות בכסף, וזה ממש
תענוג לנצח את הפועל תל־אביב בחינם.
בכלל, הכוח לא נתן כטף לאף קבוצה.
עכשיו סוף־סוף יהיה לנו קצת חופש מכדורגל,
ואני אוכל גם לנוח בשבת. לכבוד
הזכייה באליפות אנחנו נוסעים לחוצלארץ.
החלוץ ויקטור סרוסי והמאמן אומו
שלפנברג.

צ ־1י

3 3 11
ס זג

3 3 3 3צ

3־ 3־ 3־ 3־ 11

11 4

1י 5

אמננת תיאטרזן
כנות גידלת
כנר על הגג

(נוחזנזר על־פי סיפורי
שלום עליכם. יצירת הבימוי וזוכוביאוג<־
רפיה: ג׳רום רובינס. בימוי בישראל: רי־צ׳ארד
אלטמן. אמנון קובצ׳ניק. התמליל:
יוסף שטיין. המוסיקה: גרי בוק. התפאורה:
בורים אהרונסון ).שלום עליכם, למרות הרג
שנות
והעצב היהודי הממלאים את סיפוריו,
איננו ממש שמאלצי. את כל הסיפורים
העצובים שלו הוא ממלא בהומור
ומציל אותם בכך ממצבים מגוחכים של

עודף צער, כאב ומש.
יוסף שטיין, מחבר התמליל של כנר על
הגג, לא תמיד הצליח להשתמש בהומור
של שלום עליכם כדי לכסות בו על
השמאלץ שבסיפור. הסיבה העיקרית לכך
היא שההומור של שלום עליכם הוא מיוחד.
הוא קשור במקורות ובשפה המדוברת.
משפט כמו :״ומיד מתגלית, כעולה מן
הארץ, האשד, חרומת האף,״ מצחיק כל
אדם המכיר את התנ״ך. יש בו יחם מוזר
בין המקור לבין השימוש בו. אלא שהומור
זה אינו אומר דבר לאדם שלא גדל על ה־תנ״ך.
לכן לא יכול היה שטיין להשתמש בו.
ההומור בכנר על הגג לא רק שלא כיסה
את השמאלץ שבסיפור אלא שלעתים הוא
גלש בעצמו לרמה של שמאלץ. אבל זר,
היה שמאלץ יפה, נעים לעין ולאוזן.
הסיפור של המחזמר הוא סיפורו של
טוביה החולב, היהודי התמים, הפיקח, בעל
חכמת החיים המיוחדת, וההומור העממי
הפשוט, המגדל באהבה ובמסירות את חמשת
בנותיו.
בהצגה השתמש יוסף שטיין בקטעים שונים
מטוביה החולב, בקטעים שונים משלום
עליכם, ובעיקר בסיפורים על שלושת בנותיו
הבכירות של טוביה.
דרך כל שלושת הסיפורים הללו עוברים,
כמו במקור של שלום עליכם, חיי העיירה
היהודית, על ההווי הדתי המסורתי שלה,

צור ב״כנר על הגג״
— מסירות בבית

ועל הרוחות החדשות המנשבות בה. כל
זה נעשה בהצגה באופן קצת מוגזם.
אבל כנר על הגג אינו הצגה, זהו ׳מחזה
מוזיקאלי, ובתור שכזה הוא הצליח יפה.
המוזיקה של ג׳קי בוק טובה מאוד, יש
בה קצת מוטיבים יהודיים, קצת מוטיבים
אמריקאיים, והרבה מנגינות יפות.
הריקודים בחלקם מצויינים, וברובם עשויים
יפה, בהתלהבות, ובעליצות. רוב השחקנים
אינם צורמים את העין.
ליה דוליצקיה משחקת יפה מאוד את
אשתו של טוביה. עלינה סטרניצקר, מגלמת
בצורה כמעט מושלמת את השדכנית של
העיירה. אלברט כהן משחק בצורה משכנעת
את החייט היהודי, הצעיר והביישן.
בומבה צור משחק בהומור, באופן נחמד
ומעניין, את בומבה צור.
המקהלה שרה יפה. התזמורת מנגנת טוב,
והתפאורה גונבת את ההצגה מכולם.

אנשים
תג לי תבמדבר

בשנים האחרונות ניהל את מלון פלאזה

כמעט מדי יום ביומו מוסיף דויד כן*
גוריון תוארי גנאי לשמו של ראש הממשלה
לוי אשכול. בעל־פה הוא קרא לו
השבוע שקרן. בכתב, במאמר ביומון דבר,

כינה אותו משמיץ,
כל שחר, שהם לא
• אחד המשפטים
כשהוא מנהל את

דובר דברים שאין להם
מחוכמים ולא מוצלחים.
האהוביו על בן־גוריון,
חשבונותיו עם אישים

המפואר בניו־יורק .״ההובי שלי,״ טוען אהבה הוא ,״הן נשים. המקצוע: נשוי.״
קנאית לקיסריה גילתה השבוע השחקנית
סופיה לורן היא טילפנה מלונדון למס־
״עדת סטראטון שם, ביקשה ממנהל חב־רת־הפיתוח
המקומית איתן שפיר שיחפש
עבורה בית בעיר העתיקה שבמקום ,״אני
אשפץ אותו,״ טענה הלחץ ,״ואבוא לגור

רות פליישר וילדיה
אהבה ממרחקים —

ומוסדות הוא :״אילו כרדכצנל סון היה
חי משפט זה משמש לאחרונה יסוד
למעשייה המהלכת בקרב עובדי דבר: אילו
ברל היה חי וממשיך להיות עורכו של דבר,
לא היד, נותן לזקן להשמיץ מעל דפיו את
אישי המפלגה ומנהיגיה, ואילו היה נותן,
לא היה משלם עבור כך שכר־סופרים. כידוע
מציף ביג׳י את העתון במאמרי־ענק
מדי שבוע, מקבל עבורם שכר־סופרים גבוה
מן המקובל. י #לזכותו של סגן מנכ״ל
משרד החוץ, אהודאב רי א ל, המתלבט
לאחרונה אם להמשיך ולשרת את שרת־החוץ
גולדה מאיר או לפרוש ולהפגין הזדהות עם
בן־גוריון, יש לזקוף תגלית מעניינת: לפני
שנים רבות נסע דרומה, לכיוון אילת. בדרך
נזכר כי עליו לבקר את אחיו, חבר
באחד ממשקי הסביבה. הוא הסביר זאת
לידיד שישב לידו במכונית, שאל אותו אם
לא יתנגד לסטות לשעה קלה מן הדרך.
הידיד הביע את הסכמתו והשניים פנו
לשדה־בוקר לפגישה המשפחתית. הידיד ראה
אז לראשונה את המשק, התפעל, עזב כעבור
זמן קצר את כהונתו כראש הממשלד, ושר־הבטחון,
עבר לגור בשדה־בוקר. ואז, כידוע,
בא פינחס לבון, ואז קרה מה שקרה, ואז
סולק זה וחזר זה, וכר ובו׳ .י • את
האגדה הבאה מספרים עתונאי הבירה על
שר־התיירות עקיבאגוכרץ: לאחר כל
נאום שלו פונה השר לעתונאים, מזכיר להם
מה אמר, מייעץ להם להבליט את דבריו
בעתון. לא בגלל עצמו, חם־ושלום, אלא
בגלל תוכן הדברים. לאחרונה, מוסיפה האגדה,
נושא עימו השר גלופה של עצמו,
לכל מקרה של צורך. י • כן יהיה, לא
יהיה. גם אשר כך*נתן עצמו, לשעבר
מנכ״ל משרד הבטחון, לא יודע אם יהיה
הוא שגריר ישראל בבון אם לאו. הציעו
לו מקומות אחרים, כמו שוזיץ ואוסטריה,
אך הוא סירב. הוא מאיים: או בון או
נטישת החיים הפוליטיים ומעבר אל דיתע־שיה
הפרטית. במקרה והאיום יתגשם, יעבור,
מי שידוע בכינוי ארתור היפה, לנהל
את אחד ממפעליו של הברון רוטשילד
בארץ.

ב*ת ב חו ך
למנהלים של מלון קיסריה, כמו למלון
עצמו, אין מזל. מחליפים אותם כל עונה.
לכבוד הקיץ בחר הבאתן אדמונד רוט*
שי ל ד במנהל חדש, אדכרט או כי ק,
שהובא באופן מיוחד מארצות־הברית, ב־תקוזה
שיגאל את המלון משממתו. אוביק
כסוף־השיער מדבר שבע־עשרה שפות, ולומד
את השמונה־עשרד — ,עברית — בעצמו.
הוא בן לאב יהודי ואם צרפתית, סבו
צועני וסבתו איטלקיה. הוא נולד בצ׳כיה,
היה גנראל בצבא הרוסי, טייס ודיפלומט.

בו כל חורף. נמאס לי לבלות בחוף התכלת
ואני נורא מתגעגעת לישראל.״ שפיר הזמין
אותה שתבוא לבחור את הבית בעצמה, לא
גילה לד, שמזה מאות בשנים לא מוכרים
בתים בעיר העתיקה • .אוהבת־ישראל
אחרת היא רותי פליישר, מלכת־המים
לשנת ( 1960 ראה תמונה) .היא מתגוררת
עתה בלואיסוויל שבמדינת קנטקי בארצות־הברית,
שם ביקרה לאחרונה קבוצת מלחים
ישראליים. רותי אירחה אותם בביתה, היר־בתה
לספר להם על געגועיה לארץ. חוץ
מאירוח ישראלים מרבה היא להופיע בתצוגות
אופנה, הפעם כצופה — לא כדוגמנית.

• מי היתר, אהובת־ליבו של
אחרון מלכי האינקה? סרט גרמני, שיצולם
בפרו וייקרא בשם זה, קובע זאת בצורה
חד־משמעית: ג או ל ה נדני השחקנית הישראלית
הוזמנה לשחק בסרט בתפקיד הנשי
היחידי שבו: בת־העם שהפכה לנסיכה.
הבמאי גילה אותה כשחזה בהקרנת סאלח
שבאתי בפאריס. שחקן אחר באותו סרט:

מל פרד.

פסוק ה ש בו ע
#שמעץ פרם על התפטרותו:
״בדימוקרטיה יש גם עצב.״
#הנ״ל, על היחסים בץ מיעוט ורוב
במפא״י :״באמצעות עגלת־יד, אין אנו יכולים
להתחרות בקטרים כד, מרובים.״

#הפרופסור נתן רוטנשטריין :
״אני אוהב לכתוב חיבורים, אם מתוך רצון
ואם מתוך הרגל גראפומני.״
#העתונאית חנה זמר :״מיום
שחרב בית־המקדש אין מד. לעשות בירושלים.״

#היומון
הצרפתי ״לה־מונד״.

על הסרט ״חור כלבנה״ :״הוא התקבל
בשמחה משולהבת בקאן, בגלל חוסר
הרצינות שבו ובגלל ההומור המטורף שלו,
המעמיד במיבחן כמה אגדות זוהרות של
המסורת הציונית.״
העולם הזה 1448

הניח רינת מול האוייב

חתונה לטי קצב האטום

מדינה קטנה וחלשה, אבל היא לא מפחדת מכל
כי מלכות היופי שלה מגינות עליה.
של ישראל מסתערותעל העולם כולו ללא חת. הן
רובה ביד וקסדה על הראש, דרך כל שערי השבועו^
מהן,
נכנע בפניהן, ונותן להן תפקידים ראשיים,

ישראל היא
האויבים שלה,
מלכות היופי
עולות עליו עם
נים הנפוצים.
העולם נבהל
בסרטים.
השבוע הסתערה רונית רינת על גרמניה וכבשה אותה בסערה.
היא הופיעה בשער שטרן, מילאה בו שני עמודים גדושי תמונות:
רונית רינת במדים עם רובה, רונית רינת ברובה עם מדים, רונית
רינת זוחלת בקוצים עם רובה ומדים, רונית רינת הורגת את האוייב
עם מדים ורובה. היה כתוב שם שרונית רינת לא מפחדת מקוצים,
לא מפחדת מרובים, ולא ממדים — היא מנצחת את כולם.
כל זה נכון. השבוע סיימה רונית את הטירונות בשלום, עם!
איזה שלוש־מאות צילומים. אחר־כן, כשמיינו את כל החיילות!
ושאלו את רונית איפה היא רוצה שיציבו אותה, היא אמרה :״אני
טיפוס עדין. ואני מלכת יופי. אני רוצה להיות בחיפה, ליד ההורים
שלי.״
אז הציבו אותה בשיבטה, האחזות נח״ל הנמצאת במדבר 70 ,
קילומטר דרומית מבאר־שבע.
עכשיו תוכל מדינת ישראל לנוח בשלווה. העולם כולו יפרק את
נשקו בפחד כשיקרא ש :
י• 1רונית רינת דוהרת על סוסים בנגב.
י•! רונית רינת מגרשת מסתננים.
רונית רינת מגינה על המידבר.
>• רונית רינת מטילה את חיתיתה.
רונית רינת פושטת על יעדי האוייב בשלוש שלוחות.
לרונית רינת שלום.

ובכן, הבו הבכור של משפחת נוטלו!
התחתן בטהראן עם הבת של משפחת לוי.
משפחת מטלון היא אחת המשפחות העשירות
בארץ. החתן, דויד ממלון,
שהוא הבן הבכור של משפחת מטלון, נולד
במרצדס, גר בקוטג׳ ברמת־גן, היה עטוף
תמיד בצמידים יקרים, ובחברות יקרות, שהיו
ענודות בצמידים היקרים שלו.
עכשיו הוא התחתן עם מלכה לוי, פקידה
במשרד מטבעות ומדליות. הוא יצא איתה
שנתיים, לאחר שלפני זה יצא עם איזו תמי.
כשההורים שלו שלחו אזתו לנהל את חברת
אולימפיה בפרט, הוא נסע לשם וניהל
אותה, אבל לפני חודש הוא חזר ולקח מכאן
את החברה שלו. לפני כמה ימים הוא
צילצל להוריו ואמר להם שהוא נשוי כבר.
״זו היתה חתונה מודרנית,״ מספר האבא
שלו .״כל כך מודרנית שאפילו לא היינו
שם. כנראה שלאהיה להם זמן. עכשיו עולפי
קצב האטום. ממהרים
שים חתונות בזק
גם בגיל וגם בזמן. אם היה מחכה שבועיים־
שלושה, היינו לפחות באים לשם. עכשיו
אנחנו לא יודעים מי היה שם ואיך זה היה.״
שאלתי אותו אם הוא התנגד לנישואין.
הוא אמר שלא. הוא רק התנגד לכך שבנו
יתחתן כל כך מוקדם :״רצינו רק שיחכה
כמה שנים. הוא הרי ילד, רק בן .21״

1ה טוב דפירסומת
יש עכשיו בארץ גברים, כמו חול• יש
כאן סטאטים ילאלים, היווני הזה שעושה
עיניים יוקדות לכל הבחורות שהוא פוגש.
יש כאן מייקל ויין, הבן של ג׳ון ויין,
ויש כאן פטרירן ויין, עוד בן של ג׳ון
ויין. יש כאן טים זינמן, הבן של הבמאי
פרד זינמן, ויש כאן — או לפחות יגיעו
בעוד כמה ימים — פרנק סינטרה, רי־צ׳ארד
האריס, הבן של יול ברינר, שני
הבנים של קירק דוגלאס והאבא שלהם.
וכל אלה הם רק חצי מהגברים שישנם בארץ.
החצי
השני הוא יול ברינר.
בחיים יולי ברינר לא כל־כך גברי כמו
בסרטים. הוא לא זורק את הכיסא שלו שני
שני מטרים אחורנית כל פעם שהוא קם
ממנו, והוא לא שובר את הכוס שלו כל
פעם שהוא שותה ממנה. הוא דווקא מתנהג
יפה מאוד אל כל הכוסות והכיסאות המשומשים.
ראיתי
את זה בפגישה שנערכה ביני
לבינו לבין עוד שמונה עיתונאי־חוץ. הוא
היה עדין מאוד. כל עיתונאי החוץ רשמו
בפנקסים שלהם כמה שהוא עדין. אחד שאל
את השני מה צבע החליפה שהוא לובש.
השני אמר שחור. מישהו אמר לשני
שישאל אותו מאיפה יש לו טבעת כזאת
יפה על האצבע, ומישהו שאל אם הנעליים
שהוא נועל זה נעלי ספורט או נעליים
רגילות. כולם רשמו שיש לו קרחת.
יול בריגר אוהב מאוד עיתונאים. עוד
יותר הוא אוהב פליטים, אז הוא מדבר
עם העיתונאים על הפליטים :״כל זמן
שאין בעולם שלום, וכל זמן שיהיו פליטים
בעולם אז אני אעבוד למען הפליטים.״
מה הוא מוכן לעשות למען הפליטים?
הכל. פעם, בארץ אחת שהוא לא רוצה
להגיד את שמה, הוא היה מוכן לנאום לפניהם
במשך שלוש שעות כדי להסביר להם
שהבתים שלהם לא טובים ושיעברו לבתים
אחרים, יותר טובים :״הם לא רצו לשמוע
לי. רק לאחר שלוש שעות עבודה ומאמץ
נורא הצלחתי להעביר אותם מהמקומות
הדלים שלהם למקומות יותר יפים, וכך
הצלתי אותם״.
בשביל הפליטים הוא מוכן אפילו לנטוש
את הקאריירה שלו. עובדה שבשנים 1960/1
הוא לא הופיע כשחקן ורק עבד למענם.
״זה מועיל מאוד בשביל הפרסומת,״ הוא
מסביר. לא הפרסומת שלו, הפרסומת שלהם.
כי כשרואים את השם שלו מופיע עם
השם שלהם, מתחילים לחשוב עליהם ולהתעניין
בהם.
טוב, כל זה יפה מאוד, אבל איפה בכל

זאת הוא נולד? הוא לא חושב שזאת שאלה
לעניין. הוא מסרב לענות עליה :״אני מוכן
לספר רק שבגיל 12 התחלתי את הקאריירה
שלי כאקרובט וממר גיטארות. הרי אי־אפשר
להיות שחקן במשך 24 שעות. אני
שומר על חיי הפרטיים, אין זה עניינו של

ברינר וצילום בתו*
אף אחד מה שעשיתי עד גיל . 12 אז הרי
לא הייתי שחקן. תעלומת המוצא שלי טובה
מאוד בשביל הפרסומת. בשביל הפרסומת
של האנשים האפורים הפשוטים. כי כל
אחד יכול לספר שהוא נולד בארץ שבה
אני נולדתי, כל אחד יכול לספר שהוא האח
שלי או השכן שלי או הקרוב שלי.״
הוא אוהב נורא את בתו ויקטוריה, ומחד
הוא נוסע לפגישה עם טדי קולק. סנטה
ברגר נחמדה מאוד והיא הייתה כבר נחמדה
כשהייתה בת שש־עשרד .,היא שיחקה
אז בתפקיד קטן לצידו ונורא התרגשה.
עכשיו היא עדיין מתרגשת ומתפעלת מאוד

מחופשת כפליטה, במעיל של אביה.

מזה שהוא זוכר אותה עוד מאז.
לפני שהוא נסע, צילצל אליו פרנק סינט־רה
ואמר לו לקחת איתו את מקלות הגולף
שלו. אודרי הפבורן ומל עברו לגור בווילה
שלו הנמצאת בין ג׳נבד, ללוזאן. האשד, שלו
והבת שלו נמצאות עכשיו בשוויץ ויבואו
אולי לארץ, אבל הוא מעדיף לדבר על
דברים יותר רציניים ופחות פרטיים. על
זה שמכאן הוא יסע לאפריקה לחפש פליטים,
ועל הסרטים שלו.
״הסרט שאני הכי אוהב זה תמיד הסרט
שאני עומד לעשות. אף פעם לא הסרט
שעשיתי. כי כשאני מסריט סרט אני רואה
אותו רק כעבור שנה. במשך השנה אני
מתפתח ומתקדם וכשאני רואה אותו אני
מתפלא איך יכולתי לשחק בדבר כזה.
רק אחרי חמש שנים אני מתרגל אליו
ומקבל אותו יותר בקלות.״
בהטל צל ענק אין לו תפקיד גדול במיוחד,
אבל זה תפקיד חשוב וזה טוב בשביל
הפרסומת. בשביל הפרסומת של הסרט
ושל עם ישראל .״העם שחי כאן,״ כמו
שהוא מגדיר אותו ,״ושהיה לו האומץ
להילחם בכל הצרות והאוייבים שמסביב.״
הוא לא ישחק את דיין ולא שום גנראל
מיוחד. הוא יהיה סתם גנראה כללי, משהו
כמו ג׳ון ויין, שיהיה גם גנראל כללי בסרט.
דרך אגב זה היה ג׳ון ששיכנע אותו להשתתף
בסרט הזה.
מישהו שאל אותו אם הוא לא מפחד
מקירר, דונלאם. הוא ענה :״לא. בכלל לא.
פגשתי אותו אתמול. הוא טיפוס ריאלי
מאוד. כיוון שעד עכשיו לא היו לי צרות
עם שחקנים בסרטים, בטח גם עכשיו לא
יהיו לי. כל אחד יעשה הכל כדי שהסרט
יהיה טוב.״
זה גם טוב בשביל הפרסומת, זאת אומרת
בשביל הפרסומת של הסרט .״אני,
בניגוד לשחקנים אחרים, אוהב לשחק עם
שחקנים טובים ומפורסמים. כי אז יש לסרט
יותר סיכויים להתפרסם ולהצליח.״
שאלתי אותו אם יש לו איזה דבר בעולם
שלמענו הוא היה מוכן לוותר על הקרחת
שלו. הוא ענה שאם הוא היה צריך לשחק
באיזה תפקיד מיוחד, הדורש שערות, הוא
היה מגדל אותן.
שאלתי אותו איך, בגילו, הוא שומר על
העלומים שלו .״גברתי. אני צעיר מאוד.
אני עוד לא בן .44 רק ב־ 11 ליוני ימלאו
לי .44״
שאלתי אותו אם הנשים בארץ הספיקו
כבר להטריד אותו והוא ענה ששום אשה
אינה מסוגלת להטריד אותו, אבל הוא
מעדיף לדבר על דברים יותר מעניינים.
אז הוא דיבר על האוסקאר שלו .״נורא
הופתעתי,״ הוא סיפר ,״כשקיבלתי את ה־אוסקאר
בשביל ההופעה שלי בהמלך ואני.
זה היה גם חשוב מאוד בשביל הפרסומת.״
בשביל הפרסומת של האוסקאר, כמובן.

רונית רינת

בעלה
של זמרת
היום אולי לא כל כך זוכרים את הזמרת
הצרפתיה ז׳ניפר. אבל זה לא חשוב. לשם
כך היא נמצאת כאן. כדי להזכיר את זח
לכולם.
האמרגן שלה, זה שזכר אותה עוד מלפני
שנתיים, מהתקופה שכולם זכרו אותה, נסע
אליה לפריס וביקש ממנה לבוא לארץ ולחו־פיע
כאן שוב במועדון שלו.
היא הסכימה. אבל היא הודיעה שיש לח
בעל קטן, הנסחב איתה לכל מקום, והיא
מוכרחה לקחת אותו איתה. האמרגן אמר לה
בסדר, שתביא אותו, אבל בתנאי שישב בשקט
ושלא יפריע.
היא הביאה אותו הנה. הוא הופיע איתה כולם ועכשיו
במועדון־הלילה, בשירה פונים אליו ושואלים אותו איך זה שהאמר־ג
1שלו הסכים לה־ י
ביא גם את אשתו.
קוראים לו ז׳אן
איב גראכד. הוא
מלחין־זמר־יפהפה, בן
.29 האשה שלו צעירה
ממנו בחמש
שנים, ויש לו ילדה
כת שנתיים וחצי.
האם אשתו לא
מקנאה בהצלחתו?
״לא. העיקר שהכסף
נשפך במשפחה
כסו מים.״ זאת
הפעם הראשונה שהם
מופיעים ביחד. בצרפת נהוג שזוגות של
זמרים מפורסמים שרים כל אחד לחוד. זה
טוב בשביל חיי־המשפחה. גם ג׳וני האלי־דיי
ואשתו לא מופיעים ביחד, ועובדה שהם
נשואים כבר חודש באושר בלי שום מריבות
וגירושין.
שאלתי אותו, בתור בעל־מקצוע צרפתי,
מה דעתו על הזמרים הישראליים.
הוא אמר, ממרומי ידענותו, שריטז
זראי דווקא בסדר גמור כשהיא לא פותחת
את הפה, ולא שרה שירים צרפתיים.
ישראל
עצמה מוצאת חן בעיניו. כשחוא
יגמור להופיע כאן, הוא יחזור לפאריס, ובעוד
שנתיים יתכן שהוא יחזור לכאן כדי
להופיע קצת במועדון לילה. בתנאי שיתנו לו
להביא איתו את אשתו.

קזלמע
סרטים
! כ רונו תאנ \ ל ״ ם
קפריסין בלהכות נקולנוע צפון, תל־אביב.
אנגליה) לאנגלים כבר אין אימפריה.
אין להם לא קפריסין, לא פלסטין, לא
מדגאסקאר. אין להם צי הכי גדול בעולם,
ואין להם צ׳רצ׳יל. אבל יש להם זכרונות
מסולפים מכל זה.
קפריסין בלהבות הוא סרט זכרונות של
אימפריאליסטים ללא אימפריה. הוא מתאר
איך הלוחמים הבארבריים בקפריסין רצחו
אנשים ואנגלים חפים מפשע.
העלילה מתרחשת בנוף הנהדר של קפריסין.
בין ההרים, מעל לים, מטיילת לה נערה
אמריקאית (סוזאן שטרסבורג) ,סטודנטית לארכיאולוגיה,
המחפשת עתיקות.
שני נערים מתקרבים אליה עם סכין. הם
לא הורגים אותה כי זה רק התחלת הסרט.
אבל הם רוצים. הם שואלים אותה אם היא
אנגליה. היא אומרת שלא.
אז בא הקצין הבריטי הטוב (דירק בו־גארד)
ואומר לה שתיזהר מהאנשים של
האי, כי הם יהרגו אותה. היא לא מפחדת.
היא נייטראלית. אבל כשהיא חוזרת לווילה
היוונית שבה היא מתגוררת, היא רואה איך
ג׳יפ בריטי עולה על מוקש ואיך שני חיילים
שבתוכו נהרגים. היא בוכה, והקצין
הבריטי בא להזהיר אותה ולדאוג לה שוב.
ת שואות לאגגלים. אחר־כך הכל מסתבך.
מסתבר שהווילה בה היא מתגוררת
היא מקום המחבוא של אנשי המחתרת,
והרופא שאיכסן אותה הוא אחד מהלוחמים.
היא מגלה את זה. אנשי המחתרת מגלים
שהיא גילתה. נשאלת השאלה אם לבטוח
בה או לא.
הבמאי מוכיח לקהל, בכמה הזדמנויות,
כמה שהיא נאמנה וכמה שאפשר לבטוח
בה, כי היא נייטראלית, כי המלחמה לא
מעניינת אותה, מעניינים אותה רק בני־אדם
באשר הם בני־אדם. לא איכפת לה לאיזה
צד הם שייכים.
אחר־כך הוא מראה לקהל כמה שלוחמי
המחתרת אינם אנושיים ואינם מוכנים להבין
את זה ולהאמין בה. הם מנסים להרוג אותה.
הקצין הבריטי הטוב מציל אותה עוד פעם,
והפעם היא כבר לא יכולה יותר. היא מתאהבת
בו והוא מתאהב בה.
הסוף הוא טוב. הטובים ניצלים, ולוחמי
המחתרת הרעים מתים. איך זה שהאנגלים
יצאו בכל זאת מהאי, בסוף, על זה יסופר
כבר בסרט אחר, סרט שהקפריסאים יעשו.
הבימוי של הסרט הוא מהיר ומרתק. הדיאלוגים
טובים, טבעיים, מלאי הומור וחן.
המישחק של סוזאן שטרסבורג ודירק בו־גארד
כן ומשכנע. הקהל שבאולם מצויץ.
הוא מוחא כפיים בהתלהבות כל פעם שהאנגלים
הטובים מנצחים את הקפריסאים הרעים.
הוא כבר שכח שגם לו היו פעם
אנגלים וכמה שהם היו טובים.

הסרטה
ת ב תו דהב מי טתהא דו ד ה
מי שביקר באיטליה יודע שפליני ואנטונ־יוני
לא המציאו את הגבר האיטלקי הקלוש,
חסר כוח ההחלטה, הרצון והגברא. אלוהים
המציא אותו.
עד עכשיו התעלמו האיטלקים מהבעיות
הגבריות שלהם. עכשיו התחילו להבחין בהן
ולצלם אותן. התוצאה היא כמה סרטי־קופה
סוערים, מלאי חוסר־מין ועלילה, המוכיחים,
ברגע האחרון לפני סגירת המם ך, שבעצם
הגבר האיטלקי הוא לא כל כך נורא. הוא
רק קצת חדל־אישים וחסר־אופי.
הסרט האחרון על הנושא נקרא בתולה
בשביל המלך. הוא מוסרט כעת ברומא בידי
פסקל פסטה, ומספר על מלך ומלכה שהיו
מאוך מאושרים אבל לא היו להם ילדים.
המדינה כועסת עליהם ומצווה עליהם להתגרש,
כי המדינה רוצה ילדים. הם מתגרשים,
והמלך מקבל מהמדינה אשד. אחרת. פורייה
יותר. אבל האבא של האשד, שומע פתאום
שהמלך בכלל אימפוטנט ואוהב גבר אחד
עם שם אחד: אלפונסו פליצ׳ד, מאבלוס די
פסקרה דל מוסטו.
כמובן שבתנאים כאלה האבא מוכן להשיא
את בתו למלך רק אם הוא יעבור מבחן
ממלכתי. אם הוא יוכל להוכיח את הגבריות
שלו על גופה של בתולה צעירה — בפני
שופטים, יועצים, אנשי מדע ומדינה.
הבתולה היא השחקנית וזיתה ליזי. פעם,
לפני שהוליבוד גילתה אותה, היתר, כל כך

חייס סוטר וקיוק דוגלס

!זחנגשיס ב״הסד צר ענק״

כו ע ס-
דא צמא

חיוך אחד, אבל קירק כבר לא צמא. הוא
כועס.

בתוך הרצליה יש אולפני הסרטה הרצליח.
בתוך אולפני הסרטה הרצליה יש בית גדול.
בתוך הבית הגדול יש צריף הסרטה. בתוך
צריף ההסרטה יש אוהל. בתוך האוהל עומד
קולונל בתפקיד ובמדים, ורוקד ריקודי־בטן.
זהו הקולונל מרקוס בתפקידו של קירק
דוגלאם בתפקידה של רקדנית־הבטן של השייך
חיים טופול. אבל זה לא שייך להם־
רטה. זה שייך להווי של השחקנים.
הקולונל גומר לרקוד ולאוהל נכנסת המחליפה
שלו, רקדנית־בטן רחבה וגדולה.
נכנס לשם גם השייך טופול והבמאי שלו.
השייך מתיישב, הבמאי מניף את ידיו והרקדנית
מתחילה לרקוד.
שלושה אנשים מזיזים את ידיהם על כלי-
הנגינה שלהם, ורשמקול עם רמקול משמיע
את מה שהם מנגנים. הרקדנית מרקידה את
הקורקבן שלה מול העיניים של טופול, עד
שזה נמאס לו והוא דוחף את הקורקבן מחוץ
לאוהל. המוסיקה נפסקת. הרקדנית חוזרת.
המוסיקה מתחילה. הרקדנית רוקדת
וטופול מגרש אותה שוב. אחר־כך היא שוב
חוזרת לאוהל. לא לומדת מהנסיון. שש פעמים
היא עושה את זה. בסוף זה נמאס לכולם,
הבמאי אומר לטופול שהוא היה
מצויץ ומתחילים את הסצינה הבאה.

ר שניהס -מבטים נאים
ף* ירק דוגלאם וסטאטיס ילאליס, זה
ששיחק באמריקה, אנזריקה, מתיישבים
1ליד טופול. גומת־החן של קירק ממולאת
במייק־אפ. גם הפה שלו והעיניים שלו.
אצל טופול כל זה ממולא בזקן. סטאטים
ילאליס יושב נפחד בין שני הכוכבים הללו
ומביט בהם בעיניים קמות. אומרים לו שלא
יביט עליהם בעיניים כאלה, אבל הוא לא
יכול, כאלה עיניים יש לו.
טופול מסתכל בו בבוז ואומר לו, באנגלית
שהוליבוד סיגלה לבדואים ולערבים
שלה ,״אתה כלום לעומת האבא שלך. האבא
שלך היה גבר אמיתי. הוא היה אוייב גדול.
פעמיים הוא ירה בי. אחר־כך הגענו להסכם.׳,
העיניים
הקמות של ילאלים לא יודעות
מה לעשות עם עצמן. אז טופול פונה לדוג״
לאס ושואל אותו לשם מה הוא בא לארץ.
דוגלאס אומר שכדי להילחם. טופול שואל
אותו אם יש לו נשק, ודוגלאס עונה שיהיה
לו. הוא יקבל.
אז טופול קם. מיישר את הגלימה הנהדרת
שלו. מסתכל במבט ערבי גאה על שני הישראלים
העלובים הללו ואומר להם :״כשיהיה
לכם נשק תבואו אלי.״ הוא מתרחק
צנועה שלא העזה לשחק אפילו תפקידים
של בתולות. עכשיו, לאחר שהתגלה שהיא
מצליחה מאוד במיטה, אין הבמאים מוציאים
אותם משם.
סטירה והתמסרות. בסרט זה היא
מאבדת את בתוליה במיטה גדולה מהמאה
השש־עשרה, כשהיא עטופה בכותונת־לילה
אוורירית מהמאה העשרים. היא יושבת בזהירות
בקצה המיטה, עם ראי גדול ביד
אחד ומסרק ביד השניה. מישהי מסדרת לה
את הריסים שלא יפלו, ומישהי אחרת נועצת
לה סיכות אחרונות בשיער הבלונדי
הארוך שלה.
ויטוריו גסמן יושב בקצה השני של המיטה,
ומביט בה במבט עייף ומשועמם.
כל הסטאטיסטים, המחופשים ליועצים ושרים,
עוקבים אחר הנעשה בהתעניינות
מלאת־הערצה. אחר־כך מתחילים לצלם. וי־טוריו
גסמן ממשיך להביט בבתולה שלו
במבט עצוב ומשועמם. היא מחזירה לו
משהו דומה. הסטאטיסטים ממשיכים לעקוב
בהתפעלות. מישהו מושך את המזרון. וי־טוריו
גסמן נופל. כולם צוחקים. התמונה
הסתיימה.
זו היתד. ההתקפה הראשונה. מותר לו,
למלך, לנסות עוד שלוש פעמים. בפעם
השניה היא תעיף לו שתי סטירות־לחי, וב

אוהב נשים ערביות?
^וא אומר לטופול שהיהודים הביאו

רקדנית הבטן
הקורקבן זע —

מהם בצעדים של בוז.
קירק תיכף מרגיש שגנבו לו את ההצגה.
אז הוא פונה לבמאי ואומר לו שאולי לא
כל כך טוב שטופול יקום, יישר את הגלימה
הערבית הנהדרת שלו, ויביט בהם במבט
ערבי גאה. סוף־סוף גם הוא ישראלי גאה,
אז אולי מוטב שהוא גם יקום וגם יישר
את המדים היפים שלו.
הבמאי אומר טוב. אז טופול קם ומיישר
את הגלימה שלו, וקירק קם ומיישר את המדים
שלו, ושניהם מסתכלים אחד על השני
במבטים גאים.
אחר־כך קירק אומר לטופול :״אתה הרי
לא קראת לנו כדי להגיד לנו את זה.״
טופול אומר שזה לא טוב, כי כמה זמן
הוא יכול להסתכל על קירק במבט גאה?
הבמאי אומר לו שיעסיק את עצמו בינתיים
במזיגת קפה.
אז קירק שואל את טופול בשביל מה
הוא קרא להם וטופול מוזג לו בשקט קפה
ומחייך לו לתוך הזקן. קירק לא מרוצה.
הוא מציע שכשטופול ימזוג את הקפה הוא
יקח אותו בתנועה נמרצת ויגמע אותו
בעוז. הבמאי מסכים, אז הוא גומע אותו
בעוז, אבל בינתיים טופול מציע שהוא
ימזוג לו עוד בום אחת עם חיוך לתוך
הזקן. הבמאי מסכים. טופול מוזג בחיוך.
קירק גומע בעוז. טופול מציע למזוג עוד

פעם השלישית היא תתמסר לו. כל נסיון
יצולם חמש־שש פעמים. הסרטת הסצינה
כולה תארך שמונה ימים, והקמתה תימשך
חמש דקות.

כוכבים
צי פ דין שלה שנ ה
לפייר (יו יו, המחזר) אטקס קוראים ה־צ׳רלי
צ׳פלין של ימינו. אין דבר. צ׳רלי
צ׳פלין כבר זקן, זה לא מפריע לו. מלבד
זאת, אם לא יקראו לפייר אטקס צ׳רלי
צ׳פלין, איך יידעו שהוא פייר אטקס, גאון
הקומיקאים של המאה העשרים, שנת?1965
האם הוא חושב את עצמו לצ׳רלי צ׳פלין?
לא. הוא מודה שזה קצת מוגזם :״לעת עתה
עשיתי רק שני סרטים. כשאני אעשה מיספר
כה רב של סרטים כמוהו, אפשר יהיה
להשוות בינינו.״
פייר אטקס הוא לא רק הבמאי וההוגה
של סרטיו, אלא גם השחקן הראשי בהם.
למה? ״אני פשוט לא מכיר אף שחקן אמיתי
אחר. חוץ מג׳רי לואיס, אולי. אבל לואיס
אינו רק שחקן. הוא גם סופר גדול וגם
אישיות קומית גדולה.״
בכלל, מישחק, לפי דעתו, זה לא מקצוע:

| )לערבים שפע ותרבות ואוכל, והערבים
רק צריכים להודות להם על זה. טופול לא
מתרגש ממנו. הוא אומר לו שזה לא נכון.
שהיהודים באו כדי להרוג את הערבים ולשדוד
מהם •את הנשים שלהם.
קירק לא מסכים. הפנים של טופול יותר
מדי קרובים למצלמה. הוא צריך להפנות
אותם יותר אליו. טופול מפנה וקירק לא
זוכר מה הוא צריך להגיד לו.
לוחשים לו שזה משהו עם נשים. הוא
נזכר. הוא מסתכל למצלמה ואומר לטופול
שהיהודים בכלל לא אוהבים את הנשים של
הערבים. טופול מסתובב עוד יותר למצלמה
ואומר לקירק שזה לא חוכמה, כי היהודים
לא אוהבים גם את הנשים של עצמם. כולם
צוחקים.
קירק לא יודע מה לעשות. הבמאי אומר
לו שילך ויקח את המעיל שלו. הוא הולך
וטופול פונה לילאליס ואומר לו שאם הוא
יוכיח שהוא גיבור כמו האבא שלו, אז
הוא יקבל עזרה מהשבט שלו.
ילאלים נבהל נורא. הוא מקבל עוזית. הוא
מרים את הידיים שלו בתנועות הוליבודיות
נואשות ושואל את טופול איך הוא יוכל
לבטוח בו. טופול מרחם עליו ומוסר לו
את כל תכניות ההתקפה של המופתי.
בינתיים קירק כבר גמר לקחת את המעיל
שלו. טופול ניגש אליו ואומר לו כמה שיאלא־ליס
צעיר אבל אמיץ. קירק לא מאמין לו אבל
הוא מנענע את ראשו להסכמה, ומציע שבשעה
שהוא ינענע את ראשו להסכמה הוא
יתקרב אליהם עוד יותר, וינענע עוד יותר
בראש. הבמאי מסכים. אז קירק מנענע עוד
יותר בראש ועוד יותר בראש עד שמכריזים
על הפסקה.

טופור הערבי
— מול העיניים

״ליצן, למשל, יודע להצחיק. אקרובט ב־קירקס
יודע לקפוץ על חבל. נגר יודע
לעשות שולחנות. מה יודע שחקן לעשות?
אפילו להגיש תה אין הוא יודע.
״כשמבקשים משרברב לתקן ברז הוא
עושה זאת בקלות. כל החיים שלו הוא למד
איך לעשות את זה. כשמבקשים משחקן לרכב
על סוס, הוא לא יודע איך עושים
את זה. הוא לא למד את זד״ הוא פשוט
אינו בעל מקצוע.״
הסרט האחרון של פייר אטקס, יו יו,
קצר הצלחה גדולה בפסטיבאל הסרטים של
קאן. בחלקו הגדול זהו סרט אילם, אלא
שאין זה מפריע לא לסרט ולא לקהל הצופים
שלו.
״הסיטואציה הקומית בקולנוע ׳,הוא מסביר
,״אינה טמונה בדיאלוג, אלא בתמונה.
כשבמאי קולנוע רוצה לבטא דיאלוג, הוא
עושה את זה תמיד על חשבון התמונה.
וזה נוגד את מהות הקולנוע, משום שהקולנוע
זוהי אמנות חזותית.״
מסיבה זו הוא גם חושב שאין טעם להפוך
ספרים לסרטים :״יצירה קומית, קולנועית,
נוצרת מתוך עצמה. הבדיחות אינן
מולבשות עליה. אי־אפשר להפוך את החכמה
שבעמוד 52 של הספר לבדיחה קולנועית.
קולנוע זה קולנוע, וספרות זו ספרות.״
העולם חזה 1443

ספרים
מקור
אהבת ציון
ל ח לו צי הי שו ב
אינ צי ק לו פ די ה
ובחגיד, ערךי 1דויד תדהר; הוצאת
ספריית ראשונים) שלמה סנדלר היה חלוץ

הישוב ובונהו. למה? מכמה סיבות. ראשית,
הוא היה שנים רבות חבר בוועד ההורים
שעל־יד הגימנסיה העברית הראשונה ב־קובנה.
שנית, הוא היה קבלן לעבודות
בניין ומסילות ברזל. שלישית, הוא נשא
לאשר, את גניה בת ברוך אלישוב. רביעית,
הוא היה חבר הנהלת האידישער
צנטרעל בנק, ופעיל באגודה ני ינדוד אחיו
עמך. חמישית, הוא עלה לארץ בשנת .1933
ושישית, הוא היה 19 שנים גבאי מסור
ויו״ר מושב זקנים יבנה, בתל־אביב.
אהכהללאמצרים. הוא נכנס ל־אינציקלופדיה,
והונח בה לנצח לצידו של
דר׳ יוסף בנטואייץ מצד אחד, ולצידו של
שבתאי מוזס מצד שני. תהי מנוחתו עדן.
אסתר חווה רימון (גראנאט) עשתה עוד
יותר מזה למען הישוב. היא נישאה לר׳
אפריים אליעזר רימון, שהיה ״חובב ציון
נלד,ב״ ונמצא עכשיו בכרך א׳ עמוד 458
היא היתד ,״חובבת ציון מנעוריה״ ,היתה
שרה לילדיה הפעוטים ״משירי ציון״ ,והחדירה
בהם את האהבה לציון.
״בדרך עלייתה לציון היא נסעה לווינה
ונפרדה מילדיו של ד״ר הרצל, חוזר, מדינת
היהודים, ומשם הלכה לבית העלמין היהודי
שמזינה, ועמדה עם ילדיה ליד קברו
של נשיא ההסתדרות הציונית הראשון.״
כל ימיה היא ״היטיבה לעניים קשי יום
ומרי נפש״ ,ו״הקריבה את חלבה ודמה
כדי לסעוד ולתמוך את בעלה״ .אהבתה
לציון היתד, בלי מצרים.
אביה היה מחסידיו של זצ״ל אחד, למדן
מופלג וירא אלוהים, שהיה מעשרת החסידים
שנסעו אחר מרכבתו של האומו״ר
הצדיק מרוז׳ין זצוק״ל.
צאצאיה, האחד מהם נמצאבכרך ג׳
עמ׳ ,1289 והשני בכרך י״ג עמי .4355
לצד אנשים אלה טמונים באינציקלופדיה
גם אנשים כמו שלמה דיקמן, המתרגם
הגאוני, שנתן לסיפרות העברית את סופו־קלס,
ווירגיליוס, אובידיום ולוקרציוס. הוא
מת לא מזמן, לאחר שביזבז 15 שנד,
בעבודת פרך ברוסיה.
בקשר אליו מצויץ באינציקלופדיה, ש־בהלוויתו
השתתפו נשיא המדינה זלמן שזר
(מעמוד )4354 ושר החינוך זלמן ארן
(מעמוד .)1677

בי דבוד מוחות
צידהמד עניו ד ד-־ הג ר סני ם *
כאל בר־זוהר, הוצאת שוקן) אחת המשימות
ומאת מי
הגדולות
של בנות־הברית במלחמת־העולם
השנייה היתד, לוודא, אם יש לגרמניה פצצת
אטום או לא.
יחידה מיוחדת, שהכילה מדענים ובלשים,
ובלשים מדעניים, נשלחה על מנת לתפוס
מדענים גרמניים ולרגל את סודותיהם.
באחת החקירות שלהם גילתה המשלחת
מדען צעיר, נציג בית־חרושת כימי גדול,
שעסק בחיפוש אוראניום ותוריום, שני
החומרים הבסיסיים להתקנת הפצצה האטומית.
לאחר
חקירות ארוכות התברר, שביתר,חרושת
הכימי התבונן לייצור משחת
שיניים חדשה, המבוססת על חומצת תו-
ריום, ושתשתמש בסיסמה :״צחצחו שי-
ניכם במשחת השיניים עם תוריום, ויהיו
לכם שיניים נוצצות בברק רדיו|אקטי־בי״
.זוהי אחת מההרפתקות של ציד
המדענים הגרמנים.
מיכאל בר־זוהר סוקר ציד זה, החל
ממלחמת העולם השנייה, וכלה בתקופת
נאצר, המדענים הגרמנים במצרים, ופרשת
בן־גל—יוקליק.
הוא מתאר יפה את הטירוף של הרדיפה
אחר מוחות, בתקופה בה מי שמחזיק
בהם מחזיק בכוח. אלא, שבכתיבה
של• אין שום יחם בין פרסים הכרחיים
לפרטים משניים חסרי חשיבות.
לקטעי ההשתפכות הנמצאים בספר אין
מקום בספר עובדתי, ולא בשום ספר אחר.

פוד &יבה 3ש* 1ה
מה חדש במדע (לקט מתכניות שי
שודרו בקול ישראל. מאת ד״ר יצחק מי־סאלי
וד״ר נתן שרון. חלק ב׳ .הוצאת
עמיחי) התפתחות המדע והטכניקה מביאה
עמה את ד,קידמה. הקידמה מביאה עימד.
את הספציאליזציה, והספציאליזציה מביאה
העולם הזה 1448

עימד, בורות. לאנשים אין זמן ואין יכולת
להתעניין באלפי השטחים שאינם נוגעים
לשטח הספציפי בו הם עוסקים.
לכן יש חשיבות רבה לספרים המביאים
את המדע בצורה קלה ומעניינת להדיוטות,
שאינם רוצים ואינם יכולים להקדיש לו
זמן רב מדי.
סוף סוף כל אדם במאה העשרים צריך
לדעת, באופן שטחי לפחות, מהו הסרטן,
מהי השינה, מה אנו יודעים על חיי הדבורים,
מהן מתכות וכאב שיניים. רוב
האנשים אינם יודעים על כך דבר.
ריקודהדבורים. האם מישהו למשל,
מאלה היודעים בעל־פה את נאומיו
של בורגיבה או את שקספיר או את תכנית
הסרטים בעיר, יודע שלשינה יש קשר עם
כמות החמצן בגוף? שכשאנו נרדמים כמות
החמצן בגופנו יורדת, וכשאנו מתעוררים
היא עולה שוב?
שחולי סכיזופרניה סובלים מחוסר חמצן
מתמיד בגוף, ואילו אנשים המוחזקים
בחוסר חמצן סובלים מהזיות ומסימנים
של חולי סכיזופרניה? או, למשל,
שמעלי הגירה אינם ישנים לעולם? לכל
היותר הם מנמנמים לכמה דקות. שאחוז
מקרי התמותה מסרטן הוא אחד לכל
חמישה שישה אנשים, שבין האינדיאנים
משבט הנאוואחו כמעט שאין מקרי תמותה
מסרטן, ושאצל אנשים שמנים יש יותר
מקרים כאלה מאשר אצל רזים?
או, למשל, שהדבורים מדברות ביניהן
בריקוד? שכשהן רוצות לספר לחברותיהן
היכן מצאו דבש, או היכן מצאו מקום
לכוורת חדשה, הן רוקדות להן את זה
בצורות שונות בעלות סימנים קבועים.
את כל הדברים המעניינים הללו, בצורה
יותר מקיפה, יותר מעמיקה ומעניינת, אפשר
וכדאי ללמוד בספרם של מיכאלי ושרון,
שני מדענים שערכו בהתחלה סדרת תכניות
רדיו מאלפות, ואחר־כך הוציאו אותן
לאור בצורת ספר מדעי־פופולארי מאלף.

.ב שתוף עם׳,.
איי ! ספדש טיין
(אדה״ )1

< אלופי
העו־זים־
.ככדודסל

תרגום
מ־ן ל \ ל \ ן עוכ!ה
מחציתהדיללייח (קובץ •סיפורים
מאת אקסיונוב, יאשין, גראקובה
ונאגיבין; תורגם בידי בנימין טנא וחיים
פלג; הוצאת ספריית הפועלים ).פעם היו

לרוסים דוסטוייבסקי, טולסטוי, צ׳כוב
וגוגול. היום יש להם אקסיונוב, יאשיו
גראקובה ונאגיבין. אין דבר. בעד זה
יש להם סוציאליזם ומחצית הירח.
בקובץ הנקרא מחצית הדרך לירח מספרים
הצאצאים הקטנים של טולסטוי על
יחסי האנוש הסובייטים במדינה הסובייטית׳
על חיק הטבע הרוסי, על רדיפת-
האושר הרוסית, על ההשתחררות וחוסר־ההשתחררות
מהדפוסים הקיימים.
בסיפור מנופים מתאר יאשין כמה חברי
מפלגה, המשוחחים ביניהם אי־שם באחד
הקולחוזים הרוסיים. הם מתלוננים, האחד
בפני השני, על מנהלי־המחוז, המתעלמים
מהמציאות האפורה ומהאדם הרוסי
הפשוט, מתעניינים רק בייצור ובקפוקה,
והמסבירים לאנשים שמצבם טוב, בעוד
שמצבם אינו טוב בכלל.
אחר־כך הוא מתאר את אותם האנשים
בשעת ישיבת־מפלגה. הם אומרים האחד
לשני כמה שמנהלי־המחוז הם בסדר, אינם
מתעלמים מהמציאות האפורה ומהאדם הרוסי
הפשוט, אינם מתעניינים רק בייצור
ובתסוקה, אינם מסבירים לאנשים שמצבם
טוב, בעוד שמצבם אינו טוב בכלל.
מוסר ההשכל הוא שבני־האדם צריכים
להיות ישרים. זוהי הספרות הדה־סטאלי־ניסטית.
פעם הם כתבו כולם כמה שהכל
כל־כך טוב. עכשיו הם כותבים
כולם כמה שבעצם לא הכל כל־כך טוב.
קוראים להם הזרמים החדשים בספרות
הסובייטית. הזרמים השתנו, אבל הספרות
נשארה אותה ספרות.
הגיבורים בתרגום העברי שובים את
הלב בעסיסיותם הרוסית. אין הם מדברים
זר. עם זה, כי אם, סחים ומגלגלים
שיחה האחד עם השני. אין הם הולכים,
כי אם מפסיעים, ואינם הורגים אלא
קוטלים קטילה יפה. כשאחד מהם רוצה
לשאול את חברו למה הוא מבלבל לו
את המוח, הוא שואל אותו :״נו, נו,
במחילה אחא, למה זה הנך מין לגלגו
שכזה?״
אומרים שדור חדש של סופרים רוסיים
גדל ומתרבה היום ברוסיה. הם יכידים
להתרבות עד אין סוף. בנעליים של טולם־
טוי יש מקום בשביל כולם.

|2י^לובנ1ד 1טרס

ה א/גטקס־מ7ן
סי דן ך

1ו/כעתרמיו

6כ 1רנ[ /ר&ח״זי מ׳ 6ד/#י

2הופעות בלבד בתל־אביב
באיצטדיון בלומפילד -יפו
יום ג׳ 3 22.6־ • 8.30 יום ד׳ 3 23.6־8.30
הופעה יחידה לתושבי הצפון
חיפה האיצטדיון העירוני בקרית אליעזר
יום ה׳ 24.6בת)8.3
פדגזום־ג־לקין
כרטיסים בתל־אביב :״כנף״ אלנבי 83 ויתר המשרדים. בחיפה :״נובה״
וביתר המשרדים. מוסדות וארגונים מתבקשים להתקשר בטלפון: תל־אביב
.59955 ,59376 ,623838

במרינה
חינוך
ואב, ואב
האיגרת שכתב זאב איגרת פורסמה ב־הד־החינון,
ביטאון הסתדרות המורים בישראל.
היא קראה את ציבור המורים אל
הדגל, דירבנה אותו לצאת אלי קרב.
״אלף ושש מאות בנות יהודיות נישאו
לערבים:״ התריע איגרת, ושאל :״כיצד
נעלם מעשה זה מעיני הציבור עד היום?
איכה נישא את פנינו אל אחינו בארצות
הגולה?״
חישול וכיבוש. כיאה למחנך לא הותיר
איגרת את קוראיו פעורי־פה וחסרי־ידיעה.
הוא הסביר להם הכל: נישואי תערובת
מאפיינים מיעוטים אתניים, כי המיעוט
נחות הוא, ובאמצעות נישואין עם
בני הרוב הוא יכול להיטמע בקרבו.
והנה, במדינת ישראל התהליך הוא הפוך.
אפילו ערביה אחת לא נישאה ליהודי,
מקונן איגרת•
הסיבה, לדבריו, נעוצה בעובדה שבמקומות
רבים נפגשים צעירים ערביים עם
צעירות יהודיות. ואת זה יש למנוע .״יש
לשתף בפעולה זו גם את תנועות הנוער
למיניהן,״ קובע איגרת בסיום מאמרו ,״יש
להעמידן על הסכנה שבתופעה שלילית זו
של התקרבות יתרה שבין הנוער הישראלי
והערבי.״
כי העיקר הוא :״חישול האופי וכיבוש
היצר.״

רפואה
נ תי ב הי ! 0רי
גבר לבוש פיג׳אמה יצא בריצה מבית־החולים
תל־השומר, ופקד על נהג המונית:
״קח אותי לתל־אביב!״
הוא ברח מפני סיוט הנושא את השם
ביתן .34 יומיים בלבד החזיק שם מעמד,
לפני שנשבר וברת בחצות־לילה לביתו.
מה קורה בביתן?34 על זה מספר איש־ציבור
ידוע, שהצליח לעבור את המיבחן
בהצלחה• הוא נכנם לביתן לפני חודשיים
כאלכוהוליסט מושבע, וכאשר הגיע לסוף
נתיב היסורים השתחרר מן הזיקה לטיפה
המרה.
הוא החל ללגום אלכוהול בהיותו בגיל
,19 כשהיה ישראלי יחידי בין 1500 חיילים
בריטיים, שנשלחו לקאהיר בזמן מלחמת־העולם
השניה. בחברתם הוא בילה חמש
שנים, רוב הזמן במידבר המערבי, ומהם
למד את נוהגי השתיה•
הוא התחיל לשתות כמויות קטנות, שעלו
בהתמדה, הגיע ל־ 15 בקבוקי בירה לערב.
כשחזר ארצה המשיך לשתות: בין חמש
לשש כוסות־בירה גדולות, בתוספת ארבע־חמש
כוסיות קוניאק, או בקבוק יין פשוט
זול.

^\־כ 7ב 2נירד ^ג *7רדתררדים

נשף עם מלכות היופי 1965
בחסות שבועון ״ל אש ה״

בגן־ הוואי
15.6.65
בהשתתפותמלכות היופי,
סגניו תי הן ו ה מו ע מ דו ת לשנת 1965

הנה סיפורו האישי:

בתכנית:
אומנים ידועים, תזמורת ריקודים, הגרלות ושעשועים
הזמנת מקומות: טלפון 58184/444231
ב״רוקוקו״ וביתר המשרדים

מי או
טלפון
23-67-61

מצל מה מעולה
שרות, הדרכה וגישה נעימה
תל־אביב, בן־יהודה ( 141 פינת ארלוזורוב)

זאת היתד, כמות השתייה היומיומית, מלבד
ימי עצמאות, חגים ומסיבות פרטיות.
השתייה היתד, עבורי כיסוי לכאב וצרות
אישיות. זאת היתה בריחה. כי ההשפעה
של השתייה דומה למעטה ערפל, המנתק
אותך מכל גורם של אי־צדק בסביבתך.
אף פעם לא הייתי בחברה של שתיינים,
אבל זכרתי כי וינסטון צ׳רצ׳יל ניהל את
כל מלחמת־העולם השניה כשבקבוק הוויסקי
לא מש מידיו.
בניגוד לדעות מקובלות ונפוצות, לא
נחלש כושרי הגברי. ההיפך, הוא עלה. כש־שתיתי
הייתי במלוא חושי, אך השתלטה
עלי עייפות מתמדת וחוסר כל יחם לעבודה.
אחר־כך
התחילו להתגלות אצלי כל מיני
סימפטומים מדאיגים. הפסקתי להרגיש את
אצבעות רגלי והתחלתי לסבול מכאבים
ודקירות בכבד. הרגשתי שאם לא אגש
לטיפול מיידי, אני מחוסל לגמרי.
לאחר חודשיים של בדיקות אמרו לי
שאני זקוק לטיפול קליני — לא לטיפול
פסיכי. הוכנסתי לבית־החולים תל־השומר,
אבל המשפחה היתד, משוכנעת שנסעתי לחו
צלארץ.
הוכנסתי לשם בתור חולה רגיל, אך במיטה
לידי שכב עוד חולה שנזקק לטיפול דומה.
במשך שמונת הימים הראשונים קיבלנו
טיפול של אינפוזיות, בבקבוקים של חצי
ליטר. אלה הם אותם הבקבוקים שבהם משתמשים
בעירוי דם, והשימוש בהם נועד
לנקות במהירות את האלכוהול מן הדם.
כל יום נמשך הטיפול שעתיים־שלוש, והוא
היה עינוי נוראי. עינוי נוסף התבטא
באיסור המוחלט לשתות. איבדתי את התיאבון
וישנתי במרבית הזמן. הייתי ב-

אפיסת־כוחות מוחלטת.
אחר־כך היו בדיקות והחל טיפול חדש:
מעשר בלילה עד שמונה בבוקר נאסר
עלינו לאכול. בבוקר קיבלנו כדורים, ואז
הופיע הרופא עם מגש, ועליו בקבוק קוניאק
וכוסית־באר מהודרת.
מיום ליום העלו את מספר הכדורים,
ושוב, אחרי שבלענו אותם קיבלנו קוניאק.
ביום השלישי קיבלתי סחרחורת, מיד לאחר
שתיית הקוניאק, והרגשתי שכל האברים
הפנימיים בוערים. הסמקתי נורא — ממש
אדום, והרגשתי כאילו אני נשרף.
ככה זה המשיך: סחרחורות, בחילות,
רצון להקיא מבלי שיהיה מה. הייתי על
סף איבוד ההכרה.
התחננתי בפני הרופא והאחות שלא יתנו
לי כדורים ולא יתנו לי לשתות. שנאתי
את הבקבוק ורציתי להיות שוב בבית.
רק מזל אירע לי שהרופא הצליח לשכנע
אותי שאמשיך בטיפול. ואז, ביום ד,־12
איבדתי את ההכרה. לא זכרתי מה קרר.
לי במשך שלושה ימים.
כשחזרתי להכרה מצאתי שעומדים סביבי,
הרופא והאחות, ומחייכים. כל בגדי בארון־
הבגדים היו קרועים. לא ידעתי איך
התנהגתי ומה עשיתי. ואו באה רגיעה
פאנטאסטית. הרגשתי רפיון.
התחילו להוריד בהדרגה את מספד הכדורים.
הטיפול נמשך חודשיים, אבל גם
עתה, מחוץ לבית־החולים, אני ממשיך
לקבל כדור אחד ביום, אבל בלי קוניאק.
אם אקח עכשיו כוסית קוניאק אני מסוגל
להתעלף. אין לי שום רצון לשתות.
הייתי במסיבה, מזגתי עשרות כוסיות ויסקי
לאחרים, אך אני שתיתי רק תה.
אני אדם חדש, ולדברי הרופא הצלתי
עשרים שנה מהחיים.

תל־אביב
האישמול ״ ה־ ל טון ״

ליוסף פולאק לא היו דרישות מיוחדות
מהחיים. הוא עבד כרוחץ־כלים במסעדות על
חוף־הים התל־אביבי, והנאתו היחידה היתה
לקרוא כל ערב דף־גמרא נוסף, או כל פרק
אחר מספרי הקודש, שאסף בספרייתו הפרטית.
לאחר
הקריאה נהג יוסף לשבת שעה קלה
בפתח דירתו, להשקיף על הים ולנשום
אוויר צח. כי שכונת מחלול א׳ ,שם התגורר,
לא יכלה לספק הנאות אחרות מאלה.
ביום החמישי האחרון נותר פלאק מחוסר־כל.
צריפו נהרס, קבר תחתיו את אוסף
ספרי הקודש.
חשבון ההוצאות. בחודש מארס השנה
ביקרו בצריפו של יוסף פולאק אורחים
לא־קוראים. היו אלה מהנדסים וטכנאים
מעירית תל־אביב, שבחנו בעניין את מצב
הצריף. פולאק לא הבין מהי הסיבה להתעניינות
הפתאומית, עד שבסוף החודש קיבל
מכתב, חתום על־ידי סגן ראש עירית תל־אביב
יהושע רבינוביץ, בו הוזהר כי חייו
בסכנה, כל זמן שימשיך להתגורר בצריפו.
״כן עליך לנקוט מיד בצעדים הבאים, לפי
דרישת מהנדס העיר: להרוס את הצריף.״
פולאק לא הבין עדיין מה פירוש הדרישה.
הצריף היה רכושו היחיד. הוא קנה אותו
לפני שש שנים מבעליו הקודם, שבנה אותו
לפני 40 שנה, ולפי דעתו לא הפריע הצריף
לאיש.
נעלמה ממנו עובדה אחת: צריפו הפריע
לתוכניות שתוכננו לפיתוח האמור. על מקומה
של השכונה נועד לקום בית־המלון
החדש הילטון, שיכלול בריכת־שחיה מפוארת.
הוא לא ידע גם שהפעם בחרה ה־עיריה
בשיטה היעילה ביותר לחיסול שכונות
העוני: במקום תביעות משפטיות וצווי
פינוי חוקיים, הוחלט להשתמש בצו אד-
מיניסטראטיבי משנת , 1934 בדבר הריסת
מבנים מסוכנים.
פולאק נדהם כשהופיעו בשעה עשר וחצי
בבוקר, ביום הרביעי האחרון, פקחי העיריה
בלווית שוטרים. הם הודיעו לו שבאו להרוס
את צריפו. הוא ביקש מהם לדחות קצת
את הפעולה, ורץ לעורך־דינו לבקש עזרה.
כשלא פגש את פרקליטו במשרד, חזר בריצה
לביתו. אך הוא איחר את המועד.
בעת היעדרו הספיקו עובדי העיריה להרוס
את צריפו בבולדוזר שהביאו עימם.
תחת ההריסות נקבר כל רכושו הדל של
האיש.
פולאק נשאר ללא קורת־גג, המשיך ללון
בין,הריסות הצריף. מכתב רישמי מעירית
תל־אביב בישר לו על אסון חדש: בהתאם
העולם הזה 1448

לאזהרות קודמות, חייב הוא לשלם את
הוצאות עבודות ההריסה לקופת העיריה.
כי אילו היה אזרח ממושמע היה צריך
להרוס את צריפו במו־ידיו, ילא להטיל
את נטל העבודה על עובדי עירית תל־אביב.

פשעים
י סניור
הדמות שהגיחה מתוך האפלה הקפיאה
את דמו של יעקב (״ז׳קו״) סניור .״מי
שם?״ שאל סוחר־החשיש הוותיק, אחת
הדמויות הידועות בעולם התחתון הרמלאי.
הוא הבחין היטב באקדח השלוף שהחזיק
האלמוני, שקפץ מבין השיחים, החליט להסתער
עליו ויהי מה. הוא התקרב לעבר
הצללית המסתורית, הסתער עליה בפתאומיות.
מגע
עם חשיש. כעבור כמה שניות
היה המפקח שמעון סביר שרוע על הריצפה
כשלוע אקדח מכוון אל פניו. אבל בינתיים
קפצו מבין השיחים שני בלשים שמיהרו לעזרת
מפקדם, התנפלו על סניור והוציאו
מידיו את האקדח.
בתחנת המשטרה ברמלה האשימו את
יעקב סניור בתקיפת קצין משטרה בשעת

עשויים לרצוח אותי אם אפיל אותם בפח,״
הסביר הוא לחוקריו.
צללית חמושה. למשטרה לא נותרה
ברירה. היא נאלצה להעמיד לדין את ה־כנופייה
שנמצאה בידיה.
סניגורם של אחד הנאשמים טען בבית־המשפט
כי הכנופיה הערבית מלוד הצליחה
במה שנכשלו חבריהם מרמלה. הוא ניסה
להוכיח כי סוחרי החשיש מלוד המציאו
למשטרה הוכחות נגד המתחרים שלהם
על־מנת להפיל אותם בפח. עורך־הדין, המנוסה
במשפטים מסוג זה, טען עוד, כי
במקרים כאלה חייבת התביעה להוכיח החזקה
ממשית של הסם ולא להסתמך על
תפיסתו לאחר מכן.
פרקליטו של סניור, הנאשם גם בתקיפת
קצין המשטרה, טען כי לא היה כאן מעשה
תקיפה כלל. הוא הסביר לבית־המשפט כי
סניור לא העלה על הדעת כי הדמות שהגיחה
מבין השיחים היתר. המפקח שמעון
סביר. הוא טען כי מעשה התקיפה היה
בעצם התגוננות מפני צללית חמושה שהגיחה
מבין השיחים.
הנשיא התורן של בית־המשפט המחוזי,
מרדכי קנת, דחה את רוב טענותיה של
ההגנה, שלח את סרנגה לשנתיים וחצי

טיולי קיץ
לאירופה

טיסותקבוצת יות
1.8 ,11.7או ס ט רי ה /שויצריה
4.7וינה /מו סקבה
או ס ט רי ה /ס קנ דינ בי ה — 25.7
פנה לידידך
סוכן הנסיעות
תל־אביב, רח׳ אלנבי ,94 טל 621573/4 :

פודל, והריסות צריפו על שפת־הים
בנזו־ידיו

מלוי תפקידו ובהחזקת חומר החשוד כחשיש.
את חברו של סניור, אלברט סרנגה,
שנתפרס כעבור כמה דקות, האשימו רק
בפרט השני.
אנשי המשטרה סיפרו לאחר מכן בבית־המשפט,
כי שעה שארבו ליד ביתו של
סרנגה, ראו את סניור יורד ממכונית שנעצרה
מול הבית כשהוא מחזיק בידו חבילה.
המשטרה טענה כי בחבילה היה חשיש.
בחיפוש שנערך בבגדיו של סרנגה נתגלתה
שקית ריקה שחקירת המשטרה העלתה כי
נותרו בה כמה גרגרי חשיש. גם בדיקת
שתן שנערכה לשני החשודים העלתה, לדברי
החוקרים, כי הם באו במגע עם חשיש.
עיסלן ה מפולן פל,ת• השניים הכחישו תחילה
את האשמה המיוחסת להם, הסכימו
לשתף פעולה רק לאחר שהשוטרים החליטו
להפעיל את כלבי הגישוש בסריקות סביב
ביתו של סרנגה. השניים החליטו לגלות לשוטרים
את מקום המחבוא, שבו נתגלתה
כמות גדולה של חבילות חשיש עטופות
במעטפה שנשאה כתובת ערבית.
אבל החוקרים לא הסתפקו בכך. הם
טענו כי הסם שנתגלה אינו טרי, ביקשו
לדעת היכן החבילה שנמסרה להם באותו
לילה.
שני סוחרי החשיש ערכו ביניהם התייעצות,
הסכימו להמשיך לשתף פעולה עם
חוקריהם בתנאי שהחוקרים יבטיחו להם כי
לא יעמידו אותם לדין.
״אנחנו נסגיר לידיכם את הכנופייה של
הערבים מלוד,״ הבטיחו השניים ,״ואתם
תייחסו להם את כל העבירות.״
סרנגה וסניור טענו לאחר מכן בבית-
המשפט כי סביר הסכים להצעה, התחייב
בפניהם כי לא יעמיד אותם לדין אם יביאו
להסגרת כנופית סוחרי־החשיש של עלי
(״אבו עלי״) ג׳מודי וסלמה עמר. אנשי
המשטרה הובילו את סניור לביתו של
אחד מאנשי הכנופייה הערבית, ושם היד,
עליו להטיח נגדו כאילו הוא הסגיר אותו
למשטרה. אבל סניור סטה מעט מהתוכנית
המקורית, נכנם אל הבית מבלי לומר דבר,
טען לאחר מכן כי חשש לחייו .״הם
העולם הזה 1448

מאסר, לאחר שמצא אותו אשם בהחזקת
חשיש. סניור נידון לשנתיים מאסר באשמת
קשירת קשר לסחור בסמים משכרים וגד
תקיפת קצין משטרה בשעת מילוי תפקידו.
סוחרי הסמים המשכרים באזור רמלה
נשמו השבוע לרווחה. הם יוכלו עתה
לעסוק במסחר ללא חשש מהתחרות של
שני הסוחרים המנוסים, ששלטו על חלק
ניכר משוק הסמים.

ה ו 1נ ^ ה

ה פו לי ט ב ני ת

משפט

מי סו ד ם של יוצאי ה סג רהאקד מי
של הטכניון, מכון טכנולוגי לי שראל

מי שמנהל עסקים עם פושעים עלול
ביום מן הימים לתת על כך את הדין.
מכלל זה לא יוצאים גם עורכי־הדין, שזהו
עיקר תפקידם.
כי אנשי העולם התחתון שוכחים לעיתים
הודות למי ניצלו מתקופת־מאסר ממושכת,
או מתשלום קנסות כבדים.
צו עיכוה. לפני כמה חודשים הצליחה
המשטרה ללכוד כנופיה מסוכנת, שחוקרי
המדור המרכזי לעיקוב ולבילוש ייחסו לה
הברחת הרואין.
אנשי הכנופיה היו בטוחים כי לא יצליחו
להימלט הפעם מזרועו הארוכה של
החוק, התכוננו לשבת תקופת־מאסר ממושכת.
אבל
פרקליטם, עורך־הדין חיים קאזים,
לא חסך מאמצים, שהוכתרו לבסוף בהצלחה.
הוא הביא לזיכויים בדין מחוסר הוכחות.
אנשי הכנופייה הודו לו על הצלתם,
שכחו רק כי עליהם לשלם שכר טירחה,
נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה.
יום אחד נודע לקאזיס כי אחד מהם
עומד לעזוב את הארץ. הוא מיהר להוציא
נגדו צו לעיכוב יציאה מהארץ.
השבוע פנה האיש אל חיים קאזיס, כדרכו,
ביקש ממנו לברר מי הוציא נגדו
את הצו, הורה לו לנקוט בצעדים חוקיים
לביטולו. קאזיס חייך מתחת לשפמו, הבטיח
לפעול נגד עצמו, אם רק יואיל הלקוח
לשלם את חובותיו הישנים.

החלה ההרשמה ללימודי יום וערב

מעגל סגו ר

מכונו ת, אבניה, אודריכלו תת
ייצור, נ
מג\מכ ת, כ
| __בפיקוח משרד העבודה __|

ס ר גן ו גן
בניין,

אדריכלי,

מכונו ת

ו מ פו ת

בפיקוח הסתדרות הטכנאים

ריהוגו ו עי צו ב פני ם
בפיקוח משרד העבודה

גרפיקה

שימו שי ת

בפיקוח אגודת הגרפיקאים __1

פי ר סו םהח סי־ צי בו ר

בפיקוח האיגוד הישראלי ליחסי ציבור

ועוד

עשרות

קורסים

אחרים

פרטים, הרשמה ופרוספקטים

לי טסלפון כדת
המסגרל 62ל, ה ה פו
רחובמ כ

חל־אביב,

36487

ביישנים ושהחברים שלהם יידעו שלא הולך
להם עם בנות•
היא הגיעה

יש לי בשבילכם סיפור־אהבה בלה־מג׳ור.
שמעונה שוארץ היא הדוגמנית הבי יפה
בישראל. בני בירק הוא ״טתס בחור טוב,
שלאביו יש בית־חרושת לרבק. לפני כמה
שנים, כששמעונה היתה בת חמש־עשרה
וחצי, החליט בני להתחתן איתה. אחרי
כמה חודשים החליטה גם שמעונה להתחתן

איתו. אתרי כמה חודשים החליטו שניהם
לא להתחתן• אחרי כמה חודשים הוא החל׳
0שכן להתחתן איתה. אחרי כמה חורשינו
גם היא החליטה שכן להתחתן איתו• אחרי
כמה חורשים הם החליטו לא להתחתן,
אחרי כמה חורשים הוא החליט כן להתחתן
איתה. אחרי כמה חודשים גם היא החליטה
שכן להתחתן איתו. לפני חודש הם נפרדו
חופית ונשבעו לא להתחתן לעולמים.
החודש הם מתחתנים סופית. ב־ 15 ביוני,
במלון רמת״אביב. אתם לא מוזמנים.

בושה

הספרית האומללה
רותי יקירתי,

עשיתי דבר מאד ספשי, אך מאוחר מדי
להתחמק מזה. התאהבתי בגבר נשוי.
יצאנו יחד כשלוש שנים, ואני כל הזמן
קיוויתי שהוא ישיג גט מאשתו ויתחתן
אתי, אבל הוא משך ומשך את העניין, מפני
שיש לו שני ילדים קטנים.
רותי יקרתי, האמיני לי שעשיתי בשביל
האיש הזה יותר מאשר עשתה בשבילו אשתי•
אני לא פעם גיהצתי לו כותנות. פעם
הוא התלונן שהספר שלו גרוע, וגם זה
עשיתי בשבילו. הייתי הספרית שלו. עכשיו
הוא אומר לי שהכל היה טעות אחת גדולה,
והוא מתכונן לחזור לחיק המשפחה שלו.
לבי שבור, והייתי רוצה לדעת כיצד אוכל
להחזיר אותו אלי.

אופירה, אשקלון
אין לך שום זכות לצאת עם גבר נשוי.
זה דבר ראשון. עכשיו חדדי את המיספריים
שלד ועשי תספורת לגבר נחמד ולא נשוי,
הזקוק לכך. זה הדבר השני.

צריף להחזיר לגברת?
1111 -וויי 11 11 יו!*?׳111

רותי יקירתי,

השבוע אמרתי משהו לאחת הבנות בתנועה,
לא משנה כרגע מה, והיא נעלבה
ונתנה לי סטירה לעיני כולם. לא החזרתי
לה, אבל כמד, חבר׳ה אמרו לי אחר־כך
שאין לי אופי וכי לא עשיתי בסדר שלא
סטרתי לה בחזרה. האם באמת לא עשיתי
בסדר?
עמי, חיפה
עשית בסדר גמור, ויש לשער שגם היא
עשתה בסדר גמור כשסטרה לך. על כל
פנים, גבר אינז מחזיר סטירה לגברת, וגס
לא חבר לחברה• זה חוק. אותם החבר׳ה
שאמרו לן כי אין לך אופי, תיו אומרים
לן אותו הדבר גס אילו היית סוטר לה

הם שני חיילים ביישנים, ולכן לא הולך
להם עם בנות. הם ( )1/1448 רוצים להכיר
שתי בנות עד גיל , 18 ומבקשים ממני שלא
אפרסם את שמם, כי הם מתביישים שהם

אביב בג ו־יורון
תראו מה נתנו לי. מכתב אמיתי של
זיוה רודן. היא לא כתבה אותו לי, אבל
אין דבר.
מאי .65
מרקו היקר,

האביב בניו־יורק הוא נהדר. העיר הזאת
משגעת. החיים כאן לגמרי אחרים מאשר
החיים בקליפורניה. הרבהיותר מעניינים
ומלאי חוויות• אגב, המרחקבין קליפורניה
וניו־יורק הוא כמו מתל־אביב לאירופה.
התחלתי ללמוד להתחלק על הקרח. כמו
כן התחלתי ללמוד
לשיר. כי הבטיחו
לי תפקיד רציני בהצגה
רצינית ב־ברודוויי,
בעתיד הקרוב
יותר.
ניו־יורק היא עיר
נהדרת. אני ומונטי
מאוהבים בה עד
שיגעון. תמיד חלמנו
לגור בה, אך
התנאים משום מה
לא איפשרו לנו. זיוה מונטי כבר הסתגל
לחיים בקומה השמינית
בניו־יורק, והוא מוסר לך ד״ש חם,
מארקו. לך ולכל ידידינו בארץ. אנחנו מאושרים
מאד.
המאורע האחרון החשוב ביותר בניו־יורק
הוא: התקבלתי לאקטורם סטודיו של לי

ב חז ר ה.

נערת השבוע

עומדים אנחגו במשמרת

נעים לדעת שאי־שם, בתוך תעלת פנמה,
בדרך ליפאן, יש מישהו שחושב עלי כל
היום. שני הקצינים החביבים של אונית־המשא
גדרה הקדישו לי ולכן את היצירה
הבאה, ואני מקווה שתדעו להעריכה כראוי:
״המכונה רועמת — אנו במשמרת /
מצפים למכתב מהמולדת / .אנו שני קציני-
מכונה /באונית צי״ם בקו־נווד / ,חצי שנה
מהבית ושמונה חודשים עד שנחזור.
״מאסנו ביפאניות /מאסנו בסיניות /
ליבנו יוצא אל הישראליות / .אנא מכן,

(811ק1.1116 ) 38

111115111 141155011 1501)1^0

1 1431<11-1<.11.־101׳-011ו14, 1411101

8 111 ¥6011631־/\ 01103111 51181(11

רוווווו!

וווו! ווו ן ווווורן*ז וווו —־־

>1וו

הבליקיני עבר דרך ארוכה מאז שנת
.1964 ההשתוללות האחרונה של ממציא
הבליקיני, האמריקאי רודי גרנרייך —
הוא הדבר העליז הזוז הניראוד בתמונה.

שטראסברג. עברתי בהצלחה כמה מיבחנים
קשים, לפני כמה שופטים, עד שהתקבלתי
סופית. בשביל הקאריירה שלי זה הרבה
יותר חשוב מאשר הופעותי בסרטים. ברגע
שהתקבלה הידיעה בביתי פתחו כמה מידידי
בקבוקי שאמפניה ושתינו לכבוד המאורע.
ידוע הוא שלא כל אחד מתקבל לאקטורס
סטודיו.

אני לומדת מאד קשה• יום־יום אני הולכת
לשם להרצאות, יחד עם שלי ווינטרם,
פול ניומן, בן גאזארה ואישים אחרים.
מזג האוויר כאן הוא משגע. לחיות בניו־יורק
ולטוס לקליפורניה להסריט זה פאד
טאסטי ממש. במשך החודשיים האחרונים
טסתי פעמיים לקליפורניה להסריט סרט
טלביזיה. משהו בדומה לג׳יימם בונד. ההסרטה
היתד, עניין של שבוע ומשהו. לא
עבר זמן רב ושוב טסתי לקליפורניה.
הפעם להסריט סרט עם אדי פישר, בעלה
לשעבר של ליז ודבי.
תוך הימים הקרובים אחתום על חוזה
בסרט חדש. ההסרטה תיערך במאנילה, בירת
הפיליפינים. כזכור, שהיתי שם לפני
שלוש שנים, למטרות הסרטה כמובן, וזה
יהיה נעים כל־כך להיפגש שוב עם המוני
הידידים שהשארתי שם. הסרט הוא עם
ג׳יימס סטיוארט וניק אדאמס. אני אגלם את
התפקיד הנשי הראשי. הסרט יופק במשך
החודש.
אז מה להגיד לך, האביב בניו־יורק משגע.
בקרוב מאד אתן קפיצה לישראל. אני לא
יודעת מתי.
להתראות, זיוה ומונטי.

מודל 64׳
זהו בגד־ים בלי החלק העליון ובלי החלק
האחורי. למי יש דם למדוד אותו ז
הנערה בתמונה רוקדת ברגע זה טוויסט
סוער באחד ממועדוני הריקודים והשחייה
הפזורים בחוף סך פראנציסקו. ה

געים להודות, אבל לאתי צפוי עתיד מזהיר. היא עוד תהיה
משהו, תראו. סגנית ראשונה של משהו אם לא סגנית שנייה. אולי
אפילו זמרת, אם היא תלמד לשיר, או פסנתרנית, אס היא תלמד
לנגן.

זאת׳י אתי אלברט בכבודה ובעצמה.
ואל תאמרו לי שהיא לא משגעת, מפני שאף אחד לא יאמין
לכס. לא אני ולא אתי.

לירו שריב

עד עכשיו לא ראיתם אותה ברחובות
ירושלים מסיבה פשוטה מאד: היא היתד,
בקיבוץ.
אבל מעכשיו, ונא לקחת לתשומת־ליבכם,
( )2/1448 משרתת בחזרה בעיר כמורה בצבא
.״הנני מתעתדת ללמוד בפאקולטה למדעי
הרוח בירושלים, והנני חמודה מאד,
משכילה, אם כי ביישנית מאד.״
עוד ביישנית אחת! מה קרה לכם היום?
וחוץ מזה אם את ביישנית, אז מה זה
לא־ביישנית?
בחור החושב שיש לו קצת יותר שכל
ממנה מתבקש לענות, כך היא מבקשת.
יהיה קשה למצוא בחור כזה. באמת.

שתי נערות־החן /כיתבו לנו מה נשמע
אצלכן /ואנו נכתוב מה נשמע אצלנו /
עד שנראה אתכן בעינינו.
״ואתן הנערות, מ־ 18 עד / 22 כיתבו
לשמח לבב השניים /כתבו על כל נושא
שבעולם /כי אנחנו מגיעים לשם מחר.״
חשוב לזכור כי גובהו של האחד הוא
175 והשני 185 וכתובתם:

יש לה רגליים ארוכות בצבע שזוף כהה, שיער ארוך בצבע דבש
כהה, ועיניים ארוכות בצבע שחור כהה. האבא שלה מסרב להתקין
טלפון בביתם. נחשו למה.
היא כמעט צברית. הכמעט הוא ברגן־בלזן, שם היא נולדה לפני
18 שנה, למשפחת עקורים מפולניה. אבל מאז אהב אותה הים-
התיכון, והשמש של ים גורדון ליטפה אותה, ולכן היא נראית היום
כמו דגל הצבריות.
לילדה יפה טס שערות בצבע דבש ורגליים ארוכות אסור ללמוד
הרבה, כי זה חטא מוסרי ואתי יודעת מזה. משוס כד היא משתדלת
להתפלח כל יום מהשיעורים. היא רשומה בשמינית סוציולוגיה בגימנסיה
עירונית בתל־אביב, רק רשומה. כי היא וכל הכתה שלה
הולכים ללמוד כל יום על שפת־הים. כי החופש בעוד כמה ימינן
ובחינות הבגרות בעוד כמה שבועות, ובשפת־היס לומדים כידוע
הכי סוב.
אז משתזפים כל היום, הולכים בערב לראות סרט, יוצאים בליל-
שבת למסיבה, והולכים במוצאי־שבת לראות סרט.
יש לה חיים נורא מגוונים, כי יש שבועות שהיא הולכת פעם
בשבוע לסרט ויש שבועות שהיא הולכת שלוש פעמים.
חוץ מזה יש לה שני חברים קבועים. אחד בצבא ואחד לומד
בגימנסיה.
היא רוצה להיות מורה לספרות עברית. אבל אף אחד לא שואל
אותה מה היא רוצה. היא תהיה סגנית ראשונה.

מודל 65׳
אורחים והאורחות שם מוזמנים לבוא
לרקוד בבגדי־ים.
מתכנן האופנה הזה, דומני, גמר את
תפקידו עד סוף שנות חייו. נישאר לו
עוד משהו לחשוף! לא.
כן ז?

תדריך
העולם הזה ממליץ נזה לראות, לפי סדר
— חובה לראות;
העדיפויות הבא:
אפשר לראות;
— רצוי לראות;
• אסור לראות.

קובה

כוס התרעלה (רון, ירושלים)
שתי נשים זקנות רוצחות אנשים בודדים,
מתוך רחמנות ושיגעון. דוד מטורף חושב
עצמו לגנראל, בן אח מטורף רצח כבר
שניים־עשר איש ומכין את הרצח השלושה־עשר
שלו. אל כל החבורה הזו נקלע אדם
אחד נורמאלי. קומדיה מצויינת של פרנק
קאפרה. משחק טוב של קרי גראנט.

גאה

+פסק דין (גורדון, תל־אביב) ילד
יפהפה, עם עיניים גדולות ושיער בהיר,
משוטט ברחובות, משום שאמו שיכורה
ואביו החורג מכה אותו. הוא מוצא הורים
חדשים בבית אמיד בתנאים טובים. האם יש
להחזיר אותו לאמו או להשאיר אותו אצל
הוריו המאמצים? אין תשובה. לא בסרט
בכל אופן( .ראה מדור קולנע).

• נשקני טיפשון (מאי, חיפה) קים
נובאק עם הפרצוף הטיפשי שלה מבלה
לילה בחברתו הטיפשית של דין מרטין, כדי
למכור את השיר הטיפשי של מלחין מטופש
המקנא לאשתו.

להציג א ת תכני תו החד שה לחודש יוני
ז׳ נ י פר — כוכבת השנסון הצרפתי
מ״קרייזי הורס״ פרים — ריו
אייב גרנט — כוכב הזמר וההומור הצרפתי מלידו־דה־פריס — ליליאן
בלאק — קורא המחשבות והאשף
הבינלאומי

* 6יפהפיות הקנקן מפולי ב רז׳ ר-
פרים

+ליד המיקרופון — עדנה גורן
ערכ־ערכ שתי הופעות 12.30-10.45 -
נא להזמין שלחנות מראש * מזוג־אויר מלא

מספר הטלפון החדש 55282 :

1/2א (מור, תל־אביב) סרט החובה
של השנה.
למען ידעו ( פ א רי ס, תל-אביב)
,סרט פציפיסטי, המעלה את האבסורד של
המלחמה, דרך סיפור הוצאתו להורג של
עריק חף־מפשע. בימוי מצויץ של לוזי,
שאינו מדבר במילים, אלא באווירה ובתנועות
מצלמה. מישחק מצויין של כל המש תתפים.

שעות

(מוגרבי, תל־אביב) רעיון
מצויץ, המביא דרך מקורית ומשעשעת
להוצאת ידיעות משבוי־מלחמה — ואתה מרי
סנט מתבזבזים לשווא בסרט חסר־הגיון, המחלק
את העולם למפלצות ולמלאכים, כשגם
אלה וגם אלה מתנהגים בטפשות.
* * זורבה היווני (הוד, תל־אביב;
עצמון, חיפה) הרי כרתים, הים של יוון, הכפרים
הפרימיטיביים של כרתים ופילוסו־פיית־החיים
ההדוניסטית של זורבה היווני
עברו מספר מצויץ לסרט טוב, המבויים
בצורה קצת ארוכה, קצת מלאכותית מדי
וקצת יומרנית מדי. מישחקו של אנטוני
קוזין טוב. מישחקו של ידידו הסופר רע.
כל השאר בסדר.

פקט (אלנבי, תל־אביב; אורה,
חיפה) סרט רדוד במקצת, אך מדהים בעוצמתו׳
הנובעת בעיקר מדמותו של המלך
הנרי השני, והאהבה המוזרה שהוא רוחש
לידידו בקט. דמותו של בקט (ריצ׳ארד
בורטון) עשוייה ברישול. הנאמנות שלו למלך
בהתחלה, לכנסיה ולעם הסכסוני אחר־כך,
אינה משכנעת. מישחק גאוני של פיטר
אוטול בתפקיד המלך.

חור כדפנה (בן־יהודה, תל-
המעופפת בין
מורמה,
אביב) פאטה
הבשר־ודם, נערה הופכת
ההרים,
זוחלת
בין האוהלים. קיוסק במידבר הופך
עיר־סרטים שגעונית, ועיר־סרטים שגעונית
הופכת מדינה אמיתית של שיכונים ובטון.
כל זה קורה בסרט שגעוני, העושה פארודיה
מהחלום שהופך מציאות, מתקופת הבניין
והיצירה בארץ, מסרטי הגנגסטרים והמער־בונים,
מהקיוסק היהודי, מדרכי המחשבה
היהודית ומעוד עשרות נושאים. קומדיה
אמיתית, מלאה רעיונות מטורפים, של עמוס
קינן בבימוי מצויין של אורי זוהר.
אננהקרנינה (מקסים, תל־אביב).
הנכרת עם הקמליות (אמפיתיאטרון,
חיפה) .נינוצ׳קה (עדן, ירושלים) גרטה
גרבו.
* השוטר מסן טרופז (ארמון־דוד,
תל־אביב) קומדיה צרפתית, שבקטעים הטובים
שלה יש ים נהדר, שמש, סן טרופז
היפהפיה, ופארודיות על אנשי משטרה,
מדים, פאתוס קרבי, והחברה הגבוהה. בקטעים
הרעים שבה, יש חוכמות נבובות
ומישחק מוגזם של לואי דה פונס.

טופקאפי

)0100

תה מנחה /315 תכני!/
׳ 1ת ר 1׳ 1ת ר אנ שים עוברים בדיזנגוף
׳ 1ת ר 1׳ 1ת ר אנ שים קוני ם

ר ה> ס י

סקנדינבי ה
תל-אביב, רח׳ דיזנגוף ,146 טל 231602 .

4 1 1 1 1 0 1

והתרשמהל קו ר סי ם ב שפות אנגלי ת,
צרפתית, ועברית ב חופ שתה קי ץ
החלה.
ה קו ר סי םלב תי ״ ס תי כוניי ם יי פ תחו
בתא רי כי ם .30.6 , 296 , 27.6
ה קו ר סי םלמ סיי מי ב תי ״ סעמ מיי ם
יי פ ת חו בתא רי כי ם .8.7 ,6.7 ,*.7

הזה ״
״ העולם
שבועון החדשות הישראלי
המערכת והמינהלה: תל־אביב, גליק־טון
,8טלפון ,226785ת. ד• 136 .
מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה
שהם בע״מ, תל־אביב, פין ,6טלפון
• 31139 העורך הראשי: אורי
אבנרי • המו״ל: העולם הזד, בע״מ.

(אופיר, תל־אביב; הבירה,

ירושלים) קבוצה של אנשים שובבים ונחמדים
עורכים שוד שובב ונחמד. גם הסרט וגם
השוד מבוצעים טוב. מלינה מרקורי נהדרת.
העולם חזה 1448