גליון 1449 מתאריך 16 ביוני 1965

16.6.1965

מספד 1449

איש ״אל־פתח״
שגידון למוות
מחמוד חיג׳אזי

יקע ק ו

קו ראתלך
נמשכת

ההרשמה

לעיולי

ק י? 1965

טיולים ליחידים ולקבוצות,
ביקורים וסיורים בסופיה, בהרי
בורביץ ובילוי מרענן על חולות
הזהב, הרביירה של הים השחור.

התרגעות וריפוי במעינות
המינרליים המפורסמים
פרטים והרשמה:

״ או ני בר ס״

חברהל תיי רו ת ו הובל הבעמ
הנציגה הכללית של בלקנטוריסט
תל־אביב: רחוב רמב״ם 17
תל-אביב: רחוב אחד העם 11
16*35^ 4חיפה: דרך העצמאות 88

הסברה

חוברות

תישלחנה

דורש.

לכל

ס ס 900 9 0ס ס יסנו 190ס ס 901 שס 090

0X1 0

יחסים מיניים חופשיים בעד או נגד?
זוהי הבעיה הנחשפת בסרט הבריטי החדש

,,בובת הבתולים

זו הבעיה אבל מהו הפתרון?
תראו השבוע בסרט ״בובת הבתולים״,
על בד קולנוע

״ירון״

בת״א
8 190

פסק־דינו של שופט־השלום התל־אביבי
יוסף בן־וזנוך, מלפני כשנה, קבע תקדים
כפול. אחד נגע להעולם הזה בלבד: כי
היתד, זו הפעם היחידה ב־ 15 שנות קיומה
של המערכת הנוכחית, שהשבועון המסויים
נמצא אשם בהוצאת דיבה, כאשר כתב בטעות
— מתחת לתמונה של התפרעות חולי-
גאנים דתיים בירושלים, נגד פעילי הליגה
למניעת כפייה דתית — כי אחד בשם כוכב-
לב נמצא בתמונה זו. על כן הטיל השופט
קנס של 200ל״י על העורך, המו״ל והמפיץ.
התקדים
השני שקבע אותו שופט נגע לחופש
העתונות. הוא פסק, כי השלושה יתנו
ערבות לתדינהגות טובה למשך שנתיים, בסך
אלפיים ל״י או חודשיים מאסר. כלומר,
אם תוך שנתיים ממתן גזר־הדין יעבור אחד
מן השלושה על אותו סעיף בחוק הפלילי,
ישלמו אוטומטית את הקנס הגבוה או ילכו
לבית־הטוהר.
בעירעור שהגיש בשמנו עורך־הדין שלמה
כהן־צידון, התעכב בעיקר על התקדים השני•
ואומנם, בפסק־דינם, קיבלו השופטים
המחוזיים את טענותיו, ביטלו את חלק גזר־הדין
שחייב אותנו ב״התנהגות טובה״ .קבעו
השופטים אז:
״כוח ההרתעה מצוי גם בקנס — לאו
דווקא בערבות. לגבי עתון וכתב־עת, ערבות
בכספים בממדים גדולים עלולה לכפות הר
כגיגית על המערכת, ולשמש חרב פיפיות
אשר תרתיע אותם, במישרין או בעקיפין,
מפני זכותם להשתמש בחופש הפירסום ומפני
החובה שהעתונות חבה לציבור. אין זה
רצוי להשתמש בעונש כזה לגבי עתון, אלא
לגבי מקרים יוצאים מן הכלל וחמורים ביותר.״

כאן המקום לנתח את המניעים שדחפו
אותו פקיד דתי במשרד הסעד המפד״לי להגיש
את המשפט, או לחשוף באיזו מידה
עומד מישהו מאחוריו. די בשלב זה להזכיר,
כי אותו כוכב־לב התפרסם בשיא פרשת
חטיפתו של יוסלה שוחמכר, כאחד מתומכיו
של הסב החוטף. העולם הזה, כזכור, עמד
אז בין ראשי המחנה של דורשי מציאת
הילד והענשת חוטפיו הניפשעים.
מכל מקום, החלטת שלושת השופטים המחוזיים
לא סיפקה את כוכב־לב, והוא הגיש
עירעור לבית־המשפט העליון. לא נגד גובה
הקנס שהוטל על העתון — אלא דווקא נגד
ביטול הערבות להתנהגות טובה, אותה
חרב פיפיות שנועדה, לדברי השופטים, להרתיע
אותנו מלהשתמש בחופש הפירסום ובמילוי
חובתנו הציבורית כעתונאים.
בשבוע שעבר נסגר סוף־סוף המעגל המשפטי.
נשיא בית־המשפט העליון, שמעון
אגרנט, והשופטים העליונים אלפרד ויתקון
ואליהו מני, נתנו את פסק־הדין בעירעור
זה. וכך קבעו:
״לדעתנו, אין מקום להתערבותנו בהחלטתו
של בית־המשפט המחוזי לגבי עניין
זה, ונימוקנו אנו למסקנה זו הוא: החיוב

מכתבים

בי תהספרלאלקט רוני ק ה
מי סו דו של טככיכוו, בי־ס טנני ־ תי כון

הרשמה לגו מ רי כי תו ת ט׳ ,י׳ ,י ״ א

מגמה

לווין

ארקסווניקת.
רוויזיה

דגל דו־לאומי
הכתבה ״חמש דקות לשעת האפס״ (העולם
הזה ,) 1448 גילתה תמונה מחרידה על מצבה

של מקי״ :תככים אישיים וטריקים אירגו־ניים,
ממש כמו במפלגות הציוניות.
אני רחוק מרעיונות הקומוניזם, אך דוגל
בהתקרבות עברית־ערבית בישראל. לכן חבל
לי שמק״י תתפלג לפי מוצא לאומי: עברים
לחוד וערבים. לחוד.
פילוג במק״י מחזק את הדעה, המחייבת
את עורכי העולם הזה לצאת ברשימה לבחירות
לכנסת השישית: תהיה זו הרשימה
היחידה המסוגלת לגייס סביב דיגלה עברים
וערבים כאחד, שתלחם למען שלום ולמען
השתלבות ישראל במרחב.

יעקב בר,

לקראת התואר אלקטדונאי מוסמך

ניתוח בוקר
לי מו ד עיוני ו מע שי במעב דו ת מ שו כ ל לו ת, מו רי ם
אקדמא יי ם, חו גי ם ט כניי ם, תחנת רדיו ל חו ב בי ם,

חיפה

גם אני בעד לכתבם ברשימה לבחירות
לכנסת.

ד. אליעזר,

ירושלים

פתח למוות

8־ 15ב בו ק ר

מדינה שגבולה פרוץ לרוצחים ולמחב־לים,
חייבת לשוב ולהנהיג את עונש המוות,
כל התיאוריות המתחסדות, על קדושת
חיי־אדם, אינם בנות־קיימא במצב הקיים.
כי הרוצה להבטיח את חייו ואת חיי ילדיו,
חייב להתכונן לנקוט בצעדים לא־נעימים,
כמו הוצאתו להורג של איש אל־פתח.

דרד פתח ־ ת קו ה ( 126 מו להק רי ה ) ,טל 244891 .

רחובות
כולל שכר

ה כנ ה

ל ב חינ ת

לימוד

פ ר טי םוהרשמה

הבגרות•
מודרג!

של המשיבים לתת את הערבות פירושו לקבוע
מראש עונש קנם בסך 2000ל״י, ל־מיקרה
שהמשיבים יעברו את העבירה הנוספת
של פירסום דברי דיבה, בלי שאנו
יודעים היום מה יהיה תוכנה האמיתי וחומרתה
של העבירה הנוספת — אם תבוצע
— והיא עשויה להיות עבירה טכנית בלבד
— ואף לא את נסיבות הפירסום. סבורים
אנו כי השימוש באמצעי זה — אשר
כמוהו כהנחת מעצורים מראש על הפרסומים
— הוא שימוש באמצעי שהוא חריף
יתר על המידה לגבי מי שעבר עבירה כזו
בפעם הראשונה. והלא בגזר־דינו ציין גם
בית־משפט השלום כי להעולם הזה אין הרשעות
קודמות מהסוג הנדון.״
על כן :״העירעור נדחה.״

לא הייתי מתעכב פעם נוספת על פרשה
זו, לולא חשיבותה העקרונית. דווקא שבועון
זה, שגילוייו הנועזים יצרו לו אויבים
רבים במרוצת השנים, מקפיד לברר היטב
את כל הפרטים לפני שהוא מפרסמם. אולם
אפילו הבדיקה הקפדנית ביותר אינה יכולה
להבטיח לחמטץ כי לא תקרה תקלה. העובדה,
כי רק פעם אחת חוייבנו בדין על
פירסום פרט לא־נכון, מעידה באיזו קפידה
נעשית העבודה במערכת.
באותם מיקרים מעטים בהם קרו תקלות,
או בהם הוטעינו, לא היססנו להתנצל ולהעמיד
את הדברים על דיוקם. אין זו בושה,
ואין זה גורע מכבודו של עתון. להיפך:
היושר העתונאי מחייב זאת.
במיקרהו של כוכב־לב, לא ביקש האיש
את תיקון הטעות, או העמדת הדברים על
דיוקם, או אף התנצלות. הוא ניתלה בטעות
טכנית זו כאילו מצא שלל יקר.
אם לדון על פי העירעור שהגיש לבית־המשפט
העליון, הרי ראה בפרשה זו הזדמנות
טובה ״ללמד את העולם הזה.״ אולי
חשב שיחסל אותנו, או ינחית עלינו מהלומד,
מוחצת. לכן התבטל מעבודתו, הוציא
כספים על משפטים ועירעורים. מה יצא לו
בסוף?
העולם הזה נקנס בקנס פעוט, בהתאם
למהות העבירה הטכנית. ואילו הסנקציה הציבורית
נגד העתון — אותר, חרב פיפיות
שתהיה תלוייה מעל ראשינו — אח זאת
דחו שני בתי־משפס גבוהים.
אינני יודע אילו מסקנות יסיק כוכב־לב.
אני במקומו הייתי מגיע למסקנה, כי הנקמה
העיוורת אינה מובילה לשום מקום. מוטב
לפנות בכנות אל העולם הזה, ואם הוא
פגע במישהו שלא בכוונה — יעשה כמיטב
יכולתו לתקן את הטעות, מרצונו הטוב,
ובלי איומים.

אבינועם כאפיון!,

שפיטתו של איש אל־פתח מוכיחה כי אנו
עדיין פרימיטיביים בכמה מובנים.
ראשית, המשפט הצבאי מופעל אצלנו
נגד אנשים שהוא כלל לא נועד עבורם.
שנית, השפיטה למוות מופקדת בידי חיילים
בדרגות קצונה בינוניות.
שלישית,
קיימים
אצלנו אנשים רבים
המאמינים כי בכוחו
של עונש מוות להרתיע
מסתננים. האמנם
רק אצלנו קיימים
אידיאליסטים מסוגו
של אלי כהן

עונש המוות —
כפי שהוברר בדמשק
וכפי שנתגלה על-
ידי תגובות הציבור
בארץ — נועד בעיקרו
לתצרוכת פנימית.
הגיע הזמן שהעולם הזה יפתח במערכה
בלתי פוסקת לביטולו.

שמחה ניי,

קרית־טבעון

השטות הגדולה של השנה תהיה הוצאתו
להורג של איש אל־פתח. אז יאבד לישראל
גם היתרון המוסרי, שעוד היה לה, על
אביכה יפת, תל־אביב
סדריה.
העולם הזה 1449

אץ להטיל צל של ספק באשמתו של איש
אל־פתח ובביסוס המשפטי של גזר־דינו. אך
יש להניח, במידה רבה של בטחון, כי השופטים
הצבאיים, שגם הם בשר ודם, לא
שכחו בעת הדיון משפט אחר, שנערך בעת
האחרונה בדמשק.
עתוני העולם ודאי יבליטו את העיתוי
של המשפט הישראלי,
יראו בו נקמה
בסורים. ועל כך יש
להצטער.

ראשון־לציון

הנני מתנדב לתלות
את המסתנן שנידון
למתת על־ידי
בית־הדין הצבאי.
שרתתי בלגיון הזרים
הצרפתי, הייתי
מלח ושוטר. אני
מוכן לנקום את דמו
אלנקרי
של אלי כהן הי״ד,
ולהוכיח לערבים כי לישראל יש אידיאליסטים
וכי העם היהודי מאוחד. לא כמוהם.
אני מוכן להיות התליין הקבוע של המדינה.

דויד
אלנקרי,
שיעדר לתמימים

בית־שמש

מצטער מאוד, רבותי החכמים, אבל אתם
לא מבינים שום דבר בפוליטיקה. בואו
אתן לכם שיעור קל:
בן־גוריון לא משוגע, והוא לא שונא את
מפא״י. ובכל זאת, הוא הולך לגרום לפילוג
המפלגה. כל זה למה?
אגיד לכם. למה שהוא רוצה להבטיח
את נצחון מפא״י בבחירות. הוא יודע
שהמפלגה נמאסה כמו צנון, ואפילו כשלקחה
לה את אחדות־העבודה למערך — זה לא
עוזר לה. זאת אומרת: צפויה לה מפלה
בקלפי. כי, בסופו של דבר, מי זה אשכול?
אבל כשבן־גוריון תוקף אותו — אז
כולם בעד אשכול. אפילו אתם, עורכי
העולם הזה התמימים. עכשיו תחשבו צעד
אחד קדימה, ותראו שעל־ידי פילוג מפא״י
ייזכר, בן־גוריון את לוי אשכול בפופולאריות
עצומה. אפילו אנשי חרות ואנשי מק״י
ירוצו להצביע בעדו — כדי להפגין את
סלידתם מבן־גוריון.
אז בן־גוריון יידפק ברשימה העצמאית
שלו — אבל מפא״י לא תורד מן השלטון.

שמואד דיים,
תגבורת מצרית

אוזו גגה שדו
לחיסון עורף מפני קרני
השמש. להנאה מהשיזוף
ללא הרגשתכוויה

ירושלים

כתבתם, ובצדק, כי המצרים ישבעו רוב
נחת במקרה שישראל תכה את סוריה, ש־שליטיה
שנואים על עבד־אל־נאצר.
שכחתם לציין כיצד נוכל להשתמש בבן־
הברית החדש הזה. יש שתי אפשרויות:
לצרף יחידות מיצריות ליחידות צה״ל, שיתקוף
בצפון, או להציב את הצבא המצרי
בגבול הדרומי, כדי שישמור על ישראל
מפני חוליות אל־פתח, ישחרר על־ידי כך
כוחות מן הדרום אל הצפון.

משה כ״ץ,

001)1611

תל-אביב

מישענת קנה רצוי — מצרים?

צור ישראל
פעולות אל־פתח פתחו פתח לתקח־ה כי
עורכי העולם הזה, שנחשבו עד עתה לבנים
סוררים, יחזרו בתשובה, יצטרפו מחדש למשפחה
הגדולה של עם ישראל.
תקופה ארוכה חשבתי כי יצאתם לדרך
ממנה אין חזרה. נראה היה כי שכחתם
את צור ישראל, התבטלתם בפני הערבים,

שכחתם כי מי שרוצה בקיום ישראל צריך
ללחום על כך.
והנה, כתבותיכם בעת האחרונה, עודדו
אותי מחדש. אתם גיליתם הבנה לפעולות
האזהרה של צה״ל (העולם הזה ,) 1447
וקבעתם בפירוש כי ״אי־אפשר לסבול לאורך
ימים את פעולות אל־פתח״ (העולם
הזה .)1448 כה לחי!

יחיאל צור,

• פ81,1; 1א¥ 811:י 1ס ^ 8 8קרם שיזוף שקוף נמשח בקלות נספג בעור ומגן עליו
מפגי קרני שמש תוקפניות. חסכוני, אינו שמנוני ואינו דביק.
״^0פ 1 801<1 8״נ£11 תט 86311^ 8קרם שיזוף הנותן לעורך גוון שזוף מידי. טוב להסואת
לבנונית העור שלאחר החורף. מסתיר פגמים וורידים כחולים 5.70( .ל״י).
$8108 8 8 0 ^ 2 8תכשיר לשיזוף מהיר, ניתז *בקבוק לחץ מתיבש מיד ואינו

דביק. פעולתו המחסנת בפני קרני השמש נמשכת גם לאחר היציאה מהמים ( 7.80ל״י).
• ¥י]ץ2^ 1נ - 8א 0 0 8 8 £תכשיר שיזוף לעור עדין ורגיש לקרני השמש. מכיל חומרי
הזנה לעור יחד עם פעילותו לשיזוף הדרגתי ואחיד. טוב במיוחד לעור פניהן של נשים 4 היוצאות לאור השמש בשעות היום ( 15.60ל״י).

בפרפומריות

המאושרות

ידי

הלנה

רוכינשטיין

ט0616113, 0

י שחם לבינסון אילון׳
1 סגסרוו

ו ס הדר

טבריה

מוכים השניים
נדהמנו מן ההאשמה החמורה שהעלתה
הקוראה שולמית ויטקובסקי במכתבה, לגבי
התוכנית טובים השניים (העולם הזה .)1446
אנו מניחים שהאשמה נובעת בעיקר מתוך
חוסר האזנה קשובה ועקבית לתוכנית.
אילו האזינה יפה היתד, נוכחת לדעת
שעורכי טובים השניים נוקטים בכל האמצעים
העומדים לרשותם, כדי לשמור על זכויותיהם
השוות של המועמדים והמתמודדים.
כדי לזכות באפשרות של הופעה בתחרות.
חייבים לעמוד במבחן מוקדם, עליו אנו מודיעים
במישדרנו. כל הרוצה יכול לבוא.
הבוחן הוא המומחה לנושא התחרות,

מיו צ רי ם ע״י ״פרדס״ מו צ רי הדרבע־ מ, מ ח לו צי ענ ףההד רי ם ב אר ץ

(המשך בעמוד )4
העולם הזה 1449

מכתבים
(המשך מעמוד )3

ולא עורכי התוכנית. אלה ^זזכר בפרס ראשון
— השתתפותם מוגבלת, בתיכנון הנוזאת,
כדי
כחי׳ לשלוש פעמים בלבד.
לאפשר לכוחות חדשים להיכנס למעגל התחרויות.
יהודית
דורון, הממונה על קשרי
ציבור, שירות השידור, ירושלים

סוד השינאה

41.א(4110 יו
טנדר קומפקט
הנעה קידמית; מנוע 4
צילינדרים; שסתומים עיליים;
25 כוחות סוס
לרישוי; מנוע בעל מומנט
גבוה הבנוי לעבודה מאומצת;
תא נהג מפח פלדה
סגור ומבודד; ארגזבמעמס
של 1000ק״ג למטען
ולנוסעים; שלדה חזקה
מותאמת במיוחד לדרכים
קשות.

ב 3-דגמים 0 —1000 :במעמס
מותר של 730ק״ג; 0 —1100
במעמס מותר של 1000ק״ג;
0 —1200 במעמס מותר של
1400ק״ג; ארגז מטען באורך
של 2.1מטר או 2.6מטר עם
כנפיים פנימיות או חיצוניות.
תא נהג מרווח ל־ 3איש,
אפשרי תא נהג כפול של 6
נוסעים ( 4דלתות) .מנוע 6
צילינדרים; 40 כוחות סוס
לרישוי, חזק וחסכוני. הזמנת
הדגמים הנ״ל אפשרית גם
עם הנעה קידמית. לייט
דיוטי הטנדר הבנוי לעבודה
מאומצת ולחיים ארוכים.

הספקה מיידית, שרות נאמן, מלאי גדול של חלקי חירוף

סוכנות בלעדית בישראל: חברה להנדסה חקלאית לישראל בע״מ חיפה-ת״א.
מפיצים בלעדיים: חברת ווקסמוביל בע״מ, רח׳ הנמל ,48 טלפון 61477 חיפה.
מפיצים בת״א: פליקס רבב ואלקטרוניקה בע״ני, רח׳ יצחק שדה ,34—36 טלפון .31823

גיורא גודיק מציג :

בנד5ג>הגי-
ת א 1 11הברמל

טל 56980 .

מחזה מוסיקלי לפי ספורי שלום עליכם

עם בו מב ה > .צור

אולם ״ אלהמברה ״ כל ערב ב8.30-
בימי די הצגת מנחה ב4.30-
במוצ״ש 2הצגות ב 6.45-וב9.30-

אין טיול
בלי מצלמה!
אין חופש ללא צלומים ; ל״פוטו
ברנר״ יש מבחר המצלמות העשיר
בחיפה. מבחר אביזרים גדול!
מכשירי ביק ״ 1£72א״
קנה אצל מומחה ותהיה מרוצה!
העתקת מסמכים 1ל״י ההעתק !

1 3ט 1בדנד
חיפ ה, ר חו בהחל תן 31
כרטיסים כרטיסים

ב״רוקוקו״ ובשאר
למוסדות וקבוצות
טל 223663 .

כצלאל לוינשטיין,
רווה נקי

ירושלים

במקום שהסוכנות היהודית תתנכל לישוב
בעין חצבה (העולם הזה ,) 1447 אני מציע
לפרק את הסוכנות עצמה.
יהיה זה חיסכון נטו של כ־ 350 מיליון
ל״י בשנה, אותן אפשר יהיה להפנות לאפיקים
מועילים יותר, כמו הקמת עין־חצבות
חדשות.

דויד סנדובסקי,

חיפה

הד החינוך
לדעתי, הצנעתם יותר מדי את הידיעה,
בדבר כתבה שהופיעה בביטאון הסתדרות
המורים הד־הח-נוך, שבד, קרא אחד בשם
זאב איגרת למנוע התקשרות בין יהודים
וערבים, שסופם נישואי תערובת, רחמנא
ליצלן (העולם הזה
.)1448

חס 310 יל

39ת*• דת אלג.בי

הגילויים על דעותיו של יוסף שפרינצק
המנוח (העולם הזה ,) 1448 פתרו חידה
עתיקת־יומין, שהעסיקה רבים מתושביה הוותיקים
של הארץ,
ואני ביניהם: למה
שנא אותו דויד בן־
גוריון?
העולם הזה ציין
כי הוא מנע את
בחירתו של שפריג־צק
לכהונת נשיא
המדינה, אך היה זה
רק פרט אחד מני
רבים, שהוכיח את
שינאתו של ביג׳י למנוח. לוינשטיין כנראה
שאהבותיו
ושנאותיו של בן־
גוריון אינן כה בלתי־ראציונליות, כפי שנוהגים
לחשוב בעת האחרונה. איך יכול
נביא הבטחוניזם לאהוב מאמין כה נלהב
ברעיון השלום השמי. כמו שפרינצק?
המשרדים מאורגנות,

,,בובת הבתולים״

פעם היה הכבוד לשאת את אות
״הצנע לכת״ והיום ז
היום ,״בובת הבתולים״ בצורת דובון צהוב
קטן על דש הבגד זהו אות הכבוד לנערה
שאינה בתולה יותר.
כן משונה ואף מזעזע אבל זה אחד
מאותות הזמן.

הבעיה בכל מערומיה נחשפת בסרט
הבריטי החדש ״בובת הבתולים״
סרט זה מוצג בקולנוע ״ירון״ ת״א.

אין זו תופעה יוצאת
דופן, שאזרח
יהודי יסתייג מקשרים
עם אזרחים
ערביים, וזאת אני
מציין מתוך דאבון
לב. אך כשעושה
זאת אדם שעיסוקו
בתחום החינוך, ו־כשדבריו
מתפרסמים
בבטאון של מחנכי חכם ישראל, זוהי שערורייה
ממדרגה ראשונה.
תארו לכם כתבה מקבילה בבטאון הסתדרות
המורים הסובייטיים, בהם יקרא מורה,
אוקראיני למשל, למנוע התקרבות בין יהודים
לאוקראינים. איזה רעש היו עושים מזה
כל האירגונים היהודיים העולמיים?

אחת העם

משה חכם,

טבריה

כתבתי מכתב לראש הממשלה לוי אשכול,
ואף הבעתי את רצוני בפניו לפרסם את
עיקרו בשבועון המסויים.
מכתבי התבסס על צוואה של אחד מלוחמי
גיסו ורשה, שבה נאמר בין השאר:
לאחים שלנו מעבר לים, שאינם
מכירים לא את היטלר ולא את ההיטלריזם,
אנו שולחים את דברנו האחרון בטרם מוות:
שום פשרות עם גרמניה ההיטלראית! לא
היום! לא לעולם!...
ואם ימצא יהודי שיתכחש אחרי
המלחמה לרצוננו האחרון, לזעקתנו שבטרם
מוזת, לצעקת היאוש האחרונה שלנו —
יקולל לעדי־עד!״
בתור בחורה ישראלית פשוטה, אחת מעמך,
בקשתי מראש הממשלה שיסביר לי
איך מתיישבת צזזאה זו עם צעדיה האחרונים
של ממשלת ישראל. לקשירת יחסים
דיפלומטיים עם גרמניה.
אני מחכה לתשובה.

נדי],

קיבוץ רבד־נז

אכא והציירים
בכתבה על מוזיאון ישראל (העולם הזה

)1446 מסביר הצייר־פסל יגאל תומרקין כי
העולם הזה 1449

יש לגגות את ראש עירית חיפה, מר אבא
חושי, על שלא השאיל תמונות ממוזיאון
חיפה. ,מפני שלא בחרו בשני ציירי החצר
שלו, מאירוביץ וצייר העירית מרדכי אב־ניאל.״
גינוי
חושי מוצדק, אך הדבקת כינויים
לשני הציירים היא שחצנות. ציירים אלה
אינם זקוקים למבקר ישראלי להוכחת מעמדם
הבינלאומי.
מר תומרקין רוצה להראות שאף כי תלו
אותו במוזיאון נשאר הוא בלתי־תלוי,
ועד כאן הכל בסדר. אך הוא מתעלם
מן העובדה שלא תלו מיצירותיהם של
ציירים אחרים, העולים אפילו עליו.
אבניאל, למשל, הציג בתריסר גלריות
ומוזיאונים בארצות־הברית, קנדה, מקסיקו
וצרפת, ולא ידעתי כי השפעתו של חושי
בתחום האמנות מגיעה עד לשם. חשבתי
לתומי כי היא מוגבלת רק לחיפה וסביבתה.
מאירוביץ
הציג בפאריס, ניו־יורק, לום־
אנג׳לס, לונדון, ברן, באזל, אוסלו, אתונה,
סאו פאולו, פיטסבורג ועוד ועוד. כל זה
בהשפעת אבא חושי?
על שחצנותו של תומרקין לגבי ראובן
ומוקדי יכתבו ודאי אחרים.

מ1יס טל,

ירושלים

יגאל תומרקין הוא פחח, לכן אינני
מבין מה לו ולמוזיאון ישראל.

משה ברנשטיין,
עירטול הנשמה

צייר, תל־אביב

בגד הרשת מסתיר
טפח ומגלה הרבה
טפחים (העולם הזה
,0 448 אך לא בכך
טמונה אי־ד,מוסריות.
לא איכפת לי שבחורה
תתרחץ לגמרי
ערומה, בחברת
ידידיה וברצונה,
אך הצריכה הראוותנית
הזו, של בגדי
מותרות, חושפת את
הנשמה. ונשמה זו
מתגלה בכל מלוא
כיעורה.

נחמני

דליה נחמני,

ת מי ד תרצה ללבע1ם...

חיפה

אנקת גבוהים
בעקבות הכתבה על הנערות הגבוהות
(העולם הזה ,)1444 הריני מרשה לעצמי,
כקורא קבוע בן 26 ובגובה 1.99מ׳ ,לפנות
אליכם בבקשה: מיצאו לי את הגבוהות ביותר
בארץ.

ד. שמש,
טעות לעולם צודקת

תל־אביב

אני מניח שהדבר לא ינאם לאזניו
(מעריב).

נסים ציון,

ירושלים

בשנה שעברה נמכרו למעלה מ־ 20 אלף
לירות למגורים (ידיעות אחרונות).
תיקון תחת הכותרת. השמש בגבורתו״ ,פירסם
העולם הזה 1443 כתבה על מיקרה שאירע
בירושלים, ואשר בו דקר אהרן שמש את
אשתו. בטעות פורסמה תמונה של גברת
שמש אחרת, ששכבה אותה עת באותו בית-
חולים בו אושפזה הגברת שמש, שנדקרה.
המערכת מצטערת צער רב על התקלה.
היא גם, משוכנעת שכל מכרי •גברת•• שמש
האחרת הבינו שאין המדובר בה, מה גנן
שהתמונה לא היתר, ברורה ואין לגברת
שמש זו ילדים בשמות אילנה ודני, ולא
בעל בשם אהרן.

זבות קדימה במדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

כריכות

הו 1ו 0 5הור
הקוראים אשר מסרו את גליונותיהם
לכריכה, יכולים לקבלם בימים שלישי,
רביעי וחמישי כל שבוע, בין השעות
עשר בבוקר ושתיים בצהריים,
ובין ארבע לשש אחר הצהריים, במשרדי
״העולם הזה״ ,רחוב גליק-
סון ,8תל־אביב.

העולם הזה 1449

009
״ ו 1ס?0וק

רותי בהן,

חדרה

מכנסים
מ אריגי

עם צמר

7ןםלוזד 1נ* 7ו רי ך י 77י ס...
פרסום מלניק

כמרחב
היתד, זו האשמה חמורה ביותר; .לכן
יחסי מרחביים
מיהרו הסורים להשיב למצרים מנה אחת
י אפיים,׳ 1בהשתמשם. באותו שם־גנאי עצמו,
קדב אוו־ד
.״בורגיבה״ .הטיחה דמשק :״אין הבדל בין השבוע הסורי?
חיל־האוויר
מה כוחו של
בורגיבה לבין עבד־אל־נאצר. התוניסי אומר
לא היה כל צורך לחפש תשובה לכך מבגלוי
שאי-אפשר ללחום בישראל. וזה במקורות
מודיעין כמוסים.
דיוק מד. שאומר עכשיו נשיא מצרים.״
הגילוי הראשון בא בדברי גמאל עבד־אל־נאצר,
בנאומו הסנסציוני בוועידת אירגון סזדאן השיחרור הפלסטיני בקאהיר, לפני שבועיים.
כדי להסביר מדוע אין להתייחם
ביצי 16 -טון נשק
נות לדרישות סוריה למלחמה מיידית עם
גבר גבוה ומזוקן, נינו של המאהדי הישראל,
סיפר כיצד ביקשה סוריה ממצרים
אגדי, בינם לפני שבועיים את עתונאי חרלהק
מטוסי־קרב להגנת מיפעל ההטייה.
טום .״מכינים הפיכה חדשה,״ טען צדיק
נשיא מצרים היה מוכן להעניק את ה־אל־מאהדי
26״כדי למנוע ממפלגתי את
מיטרייה האווירית המבוקשת. אבל הוא העהשלטון
שהוענק לה על־ידי הבוחרים.״
מיד תנאי שלא יכול היה להתקבל על־ידי
כעבור שבוע נותקה סודאן מן העולם ההסורים:
הוא תבע, כי דמשק תעמיד לרשות
חיצוני. שדות־התע,פה נסגרו, שרותיי המיב־חיל
האוויר המצרי בסיס אווירי עצמאי,

דומים
ושוים אנו בטיב, בגודל ובמשקל. שנינו ״ נקה די!
שנינו מטפחים את העור ומחזירים לו את רעננותו
הטבעית. שנינו מרחיבים את נקבוביות העור
ומאפשרים לו נשימה תקינה.
שנינו מנקים באופן יסודי ולא משאירים שום משקע
בכיור ובאמבט, כיוון שאנו אל-סבון נויטראלי,
ללא אלקלי (1. 7 1

בכל זאת קיים ההבדל הקטן: לורוד
שבנינו — ריח בושם צרפתי מירבל ואילו
לירוק — בושם לבנדר נהדר.
המפיצים חב׳ נורית בע״נז
תוצרת ביח״ר ״נקה״ בננ״מ

! -ר כ שו מ ק צו עמש תל ם

קו ר סי םבקדוערב

בתיחת הקור
1.7.65
קבלת לקוחות בסלון בית-הספר לספרות ״דיאגודי
יום-יום, בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א׳ ,ג ,,ד,׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

טייפים סוריים ולהק ״מיג 21״
במקום טייסים — קללות באוויר

אשר לא יהיה נתון לפיקוד סורי.
מטוסים בארגזים. היתד. זו הירייה הראשונה
בקרב אווירי ממושך. כעבור שבוע,
כאשר מלחמת־ההאשמות הסורית—מצרית
הגיעה לשיא, פירסם אל־אהראם הקאהירי
מאמר חריף.
״לסוריה יש מטוסי־קרב הנחשבים בין
היעילים ביותר בעולם,״ כתב .״בולטים ביניהם
מטוסי מיג .21 אבל איזה תועלת יכולים
מטוסים אלד, להביא, כל עוד אין טייסים
המסוגלים להטיסם — מאחר שאלד, הודחו
ונאסרו, מכיוון שאינם אנשי הבעת?״
גילה עוד אל־אהראם :״סוריה חתמה על
חוזים לקניית מטוסים נוספים, בעזרת 30
מיליון לי״ש שהוקצבו לה מהקופה הערבית
המשותפת, שנוסדה לחיזוק התקציב הצבאי
של ירדן, סוריה ולבנון. אבל מד, יועילו
המטוסים ההדשים האלה, בלי טייסים?״
תשובת דמשק: מצרים בוגדת בעם הערבי
כולו, מאחר שהיא מגלה את סודות חיל־האוויר
הסורי לישראל. שאל קריין רדיו
דמשק :״לטובת מי דוחפים המרגלים המצריים,
המתחזים כפאטריוטים, את אפם לתוך
חדרי־המיבצעים של חיל־האוויר הסורי?״
כולם כמו סורגיסה. השאלה הצחיקה
את קאהיר .״איזה סודות אפשר עוד לחשוף,
אחרי גילוי שערוריית אלי כהן?״ שאלה.
מכיוון שכך, גילו המצרים סוד נוסף: בשעת
התקרית החמורה ליד תל דן, ב־13
בנובמבר, כאשר הנחית חיל האוויר הישראלי
מהלומה אווירית קשה על המוצבים הסוריים,
לא יכלו הסורים להזניק יותר מארבעה
מטוסים. היה זד, הכוח האפקטיבי
היחידי, לדברי המצרים, שעמד בין דמשק
לבין 30 המטוסים הישראליים שהיו אותה
שעד, במרחב האווירי של סוריה.
כל זה בא לחזק את טענתה של קאהיר,
כי יצר־ההרפתקנות הסורי נישען רק על
התרברבות ריקה, וכי הסתבכות במלחמה
עם ישראל, עתה או בשנים הקרובות, אך
תהיה לתועלתה של ישראל .״בזאת מצטרפת
סוריה לבורגיבה, אשר הצהיר שאין כל
אפשרות לנהל מלחמה מכרעת נגד ישראל.
כי מה ששליטי סוריה דורשים, זד, מעשר,
יאוש בלתי־מחושב, מתוך חוסר אמונה ביכולת
לתכנן ולבצע מערכה במועד הנכון.״

רקה שותקו. שר הפנים הסודאני הורה להחרים
מיצבור נשק שהוחדר למדינה ״בצורה
המעידה כי נועד להפלת הממשלה.״
כאשר חזרה ממשלת סודאן וחידשה את
הקשרים עם העולם, הסתבר כי נתפסו 18
טון נשק — בעיקר תת־מקלעים ורימונים
— אשר הובאו לסודאן בשני מטוסי־תדבלד.
סוריים. נשק זה, הצטדק השגריר הסורי,
נועד ללוחמים האריתראים, המקבלים את
נשקם מסודאן כדי ללחום בחבש.
אפשר לסמיד על הדרום. ביום בו
נתפס הנשק, נעצרו גם 15 אישים — ביניהם
שני שרים וגנראל אחד. שייכותם הפוליטית
של העצורים יכלה להסביר הרבה:
כי הם השתייכו כמעט כולם למפלגות או
לאגודות שמאליות . .אותן מפלגות ואגודות
שד,ובסו בבחירות על־ידי הימין הקיצוני,
שבראשו עומד צדיק אל־מאהדי.
אל־מאהדי עצמו הצהיר, כי אינו שואף
להיות ראש הממשלה. הוא מעדיף לשלום
מאחורי הקלעים. הוא גם הצהיר, כי לא
ירשה שיתופם של ״קומוניסטים ואגודות
מקצועיות״ בממשלה החדשה. מכיוון שהקומוניסטים
וראשי האגודות המקצועיות היו
גורם חשוב מאוד בהפלת הדיקטטורה הצבאית
של הגנראל איבראהים עבוד, בחורף
שעבר, קל היה לצדיק אל־מאהדי להכריז
מראש כי הם עומדים לבצע הפיכה חדשה.
־ הקומוניסטים, אשר זכו ב־ 11 מקומות בלבד
בית־ד,נבחרים החדש, מיהרו להצהיר שאין
להם כל קשר עם הנשק שנתפס, או
עם המישטר השמאלני בדמשק. ואילו האיגודים
המקצועיים, המהווים כוח רציני
בבירה ובאחרים הסמוכים לה, האשימו את
הממשלה בביום ובפרובוקציה .״הוכחנו בעבר
שאנו מסוגלים להפיל ממשלה רודנית׳״
הצהיר אחד מדובריהם ,״ייתכן שנפעל
׳נגד הממשלה החדשה, אבל לא
עשינו זאת עדיין.״
אם לא יעשה זאת השמאל, אפשר יהיה
לסמוך על שלושת המחוזות, הדרומיים של
סודא •1שם מתנהלת כבר מלחמה גלוייה,
בין אנשי הדרום הדורשים עצמאות, לבין
צבא הצפון דובר־ד,ערבית. עם עלייתה לשלטון
של מפלגת אל־אומה, תחריף המלחמה.

תארייגם ( 1כבר דיזוג 1ף)טל 226066 .
,העולם הזה 1449

•05 בא1ר-פוס1מאים 7

ו זווי ת ני קי ראלק
1 1 9 1

שגויחי ירו של מי מ צי עי ם: שו אבאבקמ שו כלל מ תו צרת
לכל הרוכש עד 3 0 .7 .6 5שטיח א ק רילן מקיר אל קיר
בגודל 15מ ״ ד.
מחיר שטיח אק רילן מ קי ר אל קיר
5 2 .ל׳יי ל מ ״ ר, כולל:•1

שכבת לבד בעובי של 5מ״מ מתחת לכל השטיח המוסיפה לגמישותו
ומאריכה את חייו ;
התקנה מותאמת לצורת החדר;
סרגלי עץ ואלומיניום לאורן קצות השטיח האוטמים אותו לחלוטין
ומונעים כניסת חרקים ולכלון;
התקנה בכל מקום בארץ ללא תוספת תשלום.

שטיח ירושלמי מאקרילו

הוא שטיח היוצר בבית אוירה נעימה, שקט מרגיע ומעניק

שטיחי ירושלמי מאקרילן

מיוצרים בשלל צבעים מרהיבים וניתנים להתאמה לבל

לחדר מראה יפה ואלגנטי•
צבע קיר וריהוט•
שטיחים מאקרילן הם יציבים, מאריכי ימים, בעלי גמישות מפליאה וכושר עמידות רב
בפני שחיקה• הם מתנקים בקלות רבה, אינם סופגים לכלוך, אל־אלרגיים, דוחים עש ואינם
מעלים עובש•

אף אס חדרן קטן או גדול מ־ 15מ״ר תוכל לזכות בשואב אבק חינם לפי
הסדר מיוחד.

פר טים ו ה דג מו ת :

ת ע רו כ ת ״בנין ו בי ת; בי תן . 31 ידיד ה מז ר ח, ת׳יא
$11566

ש עי חי ירו של מי, רח־ א לנ בי ,1>$ת׳־א, ע ל פון

1זווו1ו!^0ת*״ו—*ו>—י י
כתוב אל שטיחי ירושלמי ותקבל פרוספקט מפורט עם תנאי הרכישה• סוכננו ישמח לבקר
בביתך ביום ובשעה הרצויים לך (ללא כל התחייבות) לשם הדגמה ומדידות•

חינ ם

<מ 7־ן ר־י׳לו
נא\/ן דו!5ען§ 0

בשלם
קונגו
פ קנ ד ת 11x3*11
מואים צ׳ומבה חזר להיות אדם הגון.
הוא התקבל בכבוד רב בפאריס, זכר.
למענקים נדיבים בבריסל, שוחח ארוכות
עם הגנראליסימו פראנקו במאדריד.
ועידה של מדינות אפריקאיות דוברות־הצרפתית
אף הסכימה לקבלו בין חבריה.
צ׳ומבה, בקיצור, הוכיח שוב שהוא
בומבה.
אך לא כל העולם מוכן לשכוח ולסלוח.
דמו של פאטריס לומומבה מכתים
עדיין את בגדי צ׳ומבה, וכל מלאכת
הניקוי והטיהור לא הצליחה להורידו.
השבוע ניתנה, זו הפעם הראשונה, הוכחה
כתובה בשחור על גבי לבן, כי
אכן מואים צ׳ומבה נתן את ההוראה
לרצוח את לומומבה.
״אינטרס המדינה״ .כתב בשיר בך
יתמד, במאמר ראשי של ז׳אן אפרי : 8
.אנו מטיחים את ההאשמה התמורה ביותר
נגד שני אישים הנושאים תפקידים
רשמיים. אנו מאשימים את מואיס צ׳ומבה
בכך שהורה ב־ 17 בינואר , 1961 בהיותו
ראש מדינת קטאנגה, לרצוח את פאטרים
לומומבה. אנו מאשימים את סרן ז׳וליין
גאט, שהיה אז והינו כיום קצין בצבא
הבלגי, בכך שביצע את הוראת צ׳ומבה.״
ההוכחה, שפורסמה בשבועון התוניסי:
תצלום של פקודת מיבצע, הנושאת את
חתימתו של צ׳ומבה. הפקודה• :קפיטן
גאט וחייל בלגי נוסף (מן הפלוגה הראשונה
של המשטרה הצבאית) יקבלו
לידיהם את שלושת האסירים לומומבה,
אמפולו ואוקיטו, ויוציאו אותם להורג ללא
דיחוי, מטעמים של אינטרס המדינה.״
בן־יחמד הציע שהאירגון האפריקאי המל־גאשי,
בו קונגו חברה, יקים ועדת־חקירה
לצורך זה. צ׳ומבד, לא הגיב על־כך.

ק או בוי בטנס?

יפאן
האשה שנ עדמה

םיג 1י 1

! 1מעו 311י
ת ע דו ב ת
אמריק איו ת
פילסו־ כיד המלך • קו פסתמכ סו ב ב

תו צרת דו ב ק ביג״מ

האשד, הקטנה בקימונו, הצועדת מעדנות
אחרי בעלה כשעיניה מושפלות, נעלמת
בצעדי־ענק מן הנוף היפאני. החל
מן הנסיכה מיצ׳יקו — שבאחד הימים
תהיה קיסרית — וכלה באחרונת הזבניות
והפועלות, משתחררות והולכות נשות
יפאן.
הגיעו הדברים ״ לידי כך, שמספר בעלים
מתחת לגיל 40 יסדו בטוקיו את
אגודת קיוסאי קאי, כלומר. :אנו סוחדים
מנשותמו״ .שבועון שערך מישאל ברחבי
יפאן גילה, בין השאר, את העובדות
הבאות:
״/״ 92 מן הבעלים ביפאן מרשים לנשותיהם
לקבוע כל קנייה שמחירה עולה
על 40ל״י; 8570 מצחצחים בעצמם את
נעליהם ו־ 82.47,מבשלים את ארוחתי,בוקר
שלהם; ״ 63.2׳/לוקחים את ילדיהם
לבית־הספר; ־ 747 שומרים על צאצאיהם
בימי ראשון ובחגים, שעה שהאשה
עורכת קניות וביקורים.
הגילוי המהפכני ביותר נוגע למינהג
הגברי העתיק של הגבר היפאני. מאז
ומתמיד נהג הבעל לצאת מעבודתו ישר
לבתי־המרזח ולבתי הגיישות. לעתים קרובות
נשאר שם עד שהגיע הזמן לחזור לעבודה
הגיעו הדברים עד כדי כך, שבטוקיו הוחק
חוק! המאלץ את כל מקומות הבילויים
לסגור את שעריהם בחצות, כדי לאלץ
את הגברים לשוב הביתה לפחות בשעה
זו. התייר הזר, המתכנן לבלות עד אור
הבוקר בקאברטים הנועזים של טוקיו, נוחל
תמיד אכזבה כאשר מגיעה שעת כיבוי־האורות
לפתע.
אפילו כוסית בבאר. הסתבר גם,
כי מתוך כל עשרה בעלים, מוסרים שבעה
את כל משכורתם החודשית לידי האשד.
כאשר היא מחזיקה בידה כוח כלכלי
כה עצום, אין פלא שהאשה היפאנית
מרשה לעצמה לעשן בפרהסיה, לאכול
לבדה במסעדות ואפילו להזמין כוסית
של סאקה בבאר. במיקרים רבים והול־כים
נשאר הבעל בבית, או עובד באיזו
מישרה קטנה, שעה שאשתו מכהנת
בבית־ד,נבחרים או אפילו בממשלה.
מעמד זה יפה כשלעצמו, אלא שהוא
גם יאפשר בקרוב לאשר, היפאנית להעביר
בממשלה ובבית־ד,נבחרים חוקים נגד זנות
ונגד שיכרות. וכאשר לא יהיו זונות ולא
באריס לא ישאר הבעל בחוץ אפילו עד
עשר בלילה.
חעולס הזח 1449

11 ינזר 11
^ יש אינו יודע מה היתד, צורתה
המדוייקת של חיית־העץ, אותה השאירו
היוזנים בשערי העיר טרויה. המשורר טוען
שהיא היתד, דומה לסוס גדול, אך יתכן
שהיתר, תמור.
בני טרויה, ברוב טפשותם, הכניסו את
החיה לשערי עירם. הם לא שיערו בנפשם
כי בתוך הסוס חבויים סוכנים יווניים. אלה
יצאו בלילה ממחבואם ופתחו את שערי
העיר בפני הפולשים.

מאז הפך הסום הטרויאני אזהרה
לכל לוחם: כעמוד האוייב כשער,
אל תשאיר חיות משונות
כתוף העיר!

כ יש ספק לגבי צורתה של אותה
\£חיית־ע ץ באפוס של ד,ומרום, הרי אין
ספק לגבי צורת יורשיו באפוס של בן־
גוריונוס.
כאשר נטש את מיבצר הממשלה, השאיר
בו אחריו כמה חיות. הוא הועיד להן
מראש את תפקידו של הסום הטרויאני:
לפתוח את שערי המיבצר בפני הצרים.

זה היה תפקידו של יוסף אלמוגי.
זה היה תפקידו של שמעון פרם.
לוי אשכול אינו מצוי, במיוחד, במיתולוגיה
היוונית. כך, על כל פנים, טען רייד
בן־גוריון, לא מכבר, בשיא הוויכוח על
תיבת־פאנדורה.

ככל זאת הכין אשכול מלכתחילה
את סכנת החיות הטרויאניות.

אחרי הרבה תלאות ויסורים שרף רבות
מהן. אלמוגי ופרם סולקו בחודש שעבר
כמעט ברגע האחרון.
אולם אשכול לא ערך חיפוש יסודי בעיר.
הוא לא שרף את כל חיות־העץ המצויות
בין החומות. מרוב חפזון או קלות־דעת
הותיר חיה אחת.

היא נמצאת כמשרד-המשפטים,

ייכשל, ינסה שוב ושוב. עד הסוף המר.

נפיץ הראשון כבר נכשל בשעתו.
ן | אך כמעט והצליח להשמיד את ממשלת
אשכול, להפכה עיי חרבות, כמו טרויה עצמה.

סמשלת אשכול בעולם.
דעת־הקהל הבינלאומית, שהיא רגישה מאד
לעניין הנוגע לחופש־העתונות, תלמד כי
ממשלה זו מבקשת לחוקק חוק פאשיסטי,
שכמוהו לא יתכן בחברה דמוקראטית.

נפיץ זה לכש צורה של חוות־דעת
משפטית. על פי תוכנית
ערוכה מראש, החליט אז היועץ
)למשפטי בי יש מקום ל״ועדת־חקירה
משפטית״ בפרשת לכון.
חיזת־הדעת עצמה היתד. מגוחכת. בינתיים
יצר בית־המשפט העליון של המדינה תקדימים
משפטיים נוספים, שהבליטו גיחוך זה.
אך הצד המשפטי לא היה חשוב. כי אותה
חתת־דעת נכתבה על־ידי אדם בעל תפקיד
פוליטי, להשגת מטרה פוליטית.

היועץ המשפטי לממשלה כתב
אותה כדי לחסל את הממשלה.
היה זד, נסיון מסוכן, אך ברור מדי.
מטרתו היתד, גלוייד, לכל עין. בעליו שכחו
כי כל יעילותו של הסוס הטרויאני המקורי
היתד, נעוצה בגורם האפתעה.
כאשר נכשל טכסיס זה, אפשר היה לצפות
כי ימיו של דוב יוסף בממשלה ספר׳,ים.
איש לא היה מתפלא אילו נזרקו יוסף ובן־
זאב ממרומי החומה אל תוך החפיר.

אך לוי אשכול לא עשה זאת.
הוא לא גירש את יוסף מן הממשלה גם
כאשר גירש ממנה את אלמוגי ופרס.
הוא לא שאל את עצמו מדוע אין יוסף
מתפטר, כמו אלמוגי, ומדוע אין בן־גוריון
מכריחו להתפטר, כפי שהכריח את פרס.

מתוך זילזול תהומי כאיש, הניה
לו אשכול להמשיך כתפקידו.
אך במלחמה עלול הזילזול לעלות ביוקר.
כי במלחמה, גם סוס של עץ יכול להכריע
גורלה של עיר.

בזאת נוכח עתה לוי אשכול.

שר-הוושפבוים וראש-הוזוושלה: לווה הוא הושאר ף
• הוא ינחית מכה מסובנת על
סיכויי המערך החדש בבחירות.
אם יעבור חוק זה בכנסת, ערב הבחירות,
ישתכנע הבוחר — בצדק — שאין כל
הבדל בין ממשלת אשכול ובין ממשלת בן-
גוריון, לא רק בעניינים עולמיים ומרחביים,
אלא גם בענייני המישטר הפנימי במדינה.
ככל שתגדל תבוסת המערך הפועלי ב־

ועליה מוטל עתה תפקידו של הסוס
הטרויאני המקורי.

חיית״העץ המשפטית נמצאים שני
אנשים: השר דוב יוסף, שהוא חסיד־שוטה
של דויד בן־גוריון, והיועץ המשפטי,
משה בן־זאב, שהוא חם יד־שוטה של יוסף.

כפני צמד־חמד זה עומדת עתה
משימה ברורה: לפוצץ את ממשלת
אשבול מבפנים.
אין זו משימה קלה, כי משרד־המשפטים
אינו מכשיר אידיאלי לחיסול ממשלה. .אין
בו חומרי־גלם רבים להכנת מוקשים יעילים.
גם הזמן לוחץ. נותרו רק שבועות מעטים
עד לפתיחת מערכת־הבחירות, ועד אז יצטרכו
השניים להכין את כל מוקשיהם ולפוצצם.

אולם אפשר לסמוך על נאמנותו
של דוב יוסף. אין הוא גאון מדיני.
אין הוא גאון בכלל. אך הוא
עקשן.
אם בן־גוריון הטיל עליו לחסל את ממשלת
אשכול, הוא יעשה את הכל כדי
לחסלה, בכל מחיר, בכל האמצעים. אם

מן הרגע הראשון של שערוריית־שפיגל
היה ברור לכל בר־דעת כי זהו עניינה של
צמרת המפד״ל. היה ברור כי שפיגל אינו
מקבל שוחד לטובת עצמו בלבד. ורק פתי
האמין כי כל השוחד נועד למטרות שבקודש.

יאוי

כי דוב יוסף פוצץ שני מוקשים
מסובנים מתחת לרגליו.

^ וקש אחד לובש את צורתה של הצעת

חוק לשון הרע. במשך שנתיים היתד,
זו מונחת במגירה באחת הוועדות של הכנסת
— עתה החליט יוסף להוציאה משם.

שמו של חוק־לשון־הרע ככר הפך
שם דבר בעולם. הוא הפך סמל
לכל תועבות הבן־גוריוניזם, בתקופה
האחרונה של התנוונותו.
כאשר עלה אשכול לשלטון, שררה הסכמה
אילמת במחנהו שיניחו להצעה מבישה זו
למות מוות שקט. כדי למנוע את הצורך
בביטולה הרישמי, ובמתן סטירת־לחי מצלצלת
לבן־גוריון, התכוונו להשאירה במקרר
הגדול של הכנסת. כך היתד, מתה מוות
טיבעי עם מות הכנסת החמישית.

אולם המפתח למקרר נמצא כידי
שר־המשפטים.
הוא מוציא עתה את הפגר המסריח,
ומניח אותו על מיפתן הממשלה. בכך ישיג
כמה מטרות חשובות:

• הוא יבאיש את ריחה של

בחירות, כן יגדל, בעקיפין, נצחון בן־גוריוד.

#הוא יסכם ך בין מפא״י לבין
שותפיה כמערך וכקואליציה.
אין זד. סוד כי הדתיים מעוניינים בחקיקת
חוק־הזוזעה, כי אין מפלגה בארץ המעוניינת
כמוהם לחפות $ל שחיתות ולהשתיק שערוריות•
פרשת שפיגל, למשל, לא היתר. מקבלת
לעולם את הממדים שקיבלה, לולא היתה
עדיין קיימת כאן עתונות חופשית־יחסית.
ואילו אחדות־העבודה, בצד השני, אינה
ששה לתת את ידה למעל. אם יגיעו הדברים
לכנסת, תעמוד בפני הברירה האכזרית
בין הזדהות עם התועבה הבן־גוריונית,
לבין משבר חמור בקואליציה ובמערך.

כסך הבל: תכסיס מחוכם, שלא
היה מבייש גם את אותו נוכל
זקן, אודיסיאום, בכבודו וכעצמו.

ך* טכסיס השני מחוכם עוד יותר. לא
ן | זה בלבד שהוא מסכן רק את קיומה
של הקואליציה האשכולית, אלא שהוא גם
עושה זאת בצורה המבטיחה לחבלנים מראש
את אהדתו של כל אדם ישר במדינה.

זהו המוקש של פרשת רפאל.

כאשר כספים מלוכלכים זורמים
דרך כיסים מלוכלכים, מוכרח משהו
להידבק בדפנות.
אולם שלום הקואליציה תבע את טישטוש
השערוריה. כבר בשלב הראשון נעשה הכל
כדי לעצור את גלגלי החקירה בהגיעם ל־שפיגל.
כאשר גבר הסרחון, הוחלט על
חקירת גולן, כדי להרוויח זמן. כשגולן ערך
את המיסמך המרשיע, נעשה נסיון נואש
למנוע את הפירסום. לבסוף נשאר הכל תלוי
באיש אחד: היועץ המשפטי לממשלה.

היועץ יכול היה להחליט על
סגירת התיק -ובזה היה מציל
את ממשלת אשבול ממשבר רכתי.
אך היועץ המשפטי אינו מעוניין להציל
את שלומה של הממשלה. הוא מעוניין
בפיצוץ הממשלה. הוא החליט להעמיד את
סגן־השר־לשעבר למשפט.

זוהי החלטה נכונה בהחלט, ומוצדקת
בהחלט. בל החלטה אחרת
היתה מהווה פגיעה שפלה
בטוהר המידות וכסדר הציכורי.
אך מד, אפשר לעשות? ישראל מלאה
ציניקאים. ואותם ציניקאים סבורים, משום
מה, כי הדברים היו נחתכים אחרת אילו
היה לממשלה יועץ משפטי אחר — או אילו
היה ליועץ זה ממשלה אחרת.

ך וי אשכול אינו יכול להאשים איש

/במצוקתו. כמו בני טרויה, הוא קוצר את
קציר קלות־דעתו. בניגוד לבני טרויה, שאיש
לא הזהירם, הוזהר אשכול פעמים לבות.
עתה לא נותרה לו ברירה. עליו לעשות
שני דברים:

• לקבור, בגלוי ובפומבי, את
הצעת חוק־לשון־הרע.
• להביא את פרשת רפאל לבירור
משפטי מלא, הוגן ומוסמך.
על שתי משימות אלה אפשר להוסיף
משימה שלילית: לקרוא את הומרוס. במדינה
שיש בה דויד בן־גוריון, אין זה
ביזבוז זמן.

תצפית

במדינה

• ממשלת גרמניה המערבית לא תוותר על מינויו של
ד״ר דולף פאולס כשגרירה בישראל. ישראל אמנם לא הביעה
התנגדות רשמית למינוי, אבל נרמז לבון כי נוכח השסועות שד״ר פאולס
היה מקורב למפלגה הנאצית, לא יהיה זה רצוי לשלחו לישראל. שר החוץ
הגרמני יתייצב מאחורי ד״ר פאולס, ויודיע שאם ישראל אינה מוכנה לקבלו,
יעכב הדבר את פתיחת השגרירות הגרמנית בתל־אביב.

• בינתיים תפתח ממשלת בון כמסע תעמולה בתור ישראל,
למען שיפור האווירה כלפי גרמניה.

כתב־עת עברי יוצא לאור במינכן

-ויופץ חינם בישראל, ובו הטפח להידוק היחסים בין שני העמים.

• צהי״ל עשוי ליטול על עצמו חלק מפתרון בעיית המחסור
ברופאים באזורי הפיתוח. רופאים צבאיים יטפלו ביושבי אזורים אלה,
ובמידה שרופאי השירות הסדיר לא יספיקו, ייפנה צה״ל לשם גם רופאים
אשר ייקראו לשירות מיוחד במילואים.

• מתפתחת מחלוקת בין לוי אשבול לבין ראשי אחדות־העבודה,
על עתיד ניהול משרד־הכטחון. אשכול הבטיח ליועצו
החדש במשרד זה, צבי דינשטיין, כי בכנסת הבאה יזכה במעמד של ח״ב, כצעד
למינויו

ראשון

כסגן

שר־הבטחון.

אחדות־העבודה,

שהבינה

משיחותיה

אשכול כ׳ מובטח לאחד מראשיה מעמד בכיר מאד בביהול משרד־הבטחון, רואה
במינויו האפשרי של דינשטיין כסגן־שר הפרת הבטחתו של אשכול. תשובת
אשכול: אין הוא יכול להעביר במפא״י החלטה שתפקיד בידי אחדות־העבודה
עמדה כה רגישה כמשדד־הבטחון, כל עוד אין איחוד מלא בין שתי המפלגות.
• קבוצת ״מן היסוד״ עשוייה להתפרק כגוף פוליטי. ב תון
שורות הקבוצה תועלה הצעה לחזור למפא״י ולהסתפק בהוצאת כתב־העת הרעיוני,
הנימוק: ממילא אין מפא״י של היום אותה מפא״י שממנה נאלצו אנשי מן־היסוד
לפרוש.

• כעייה חמורה העומדת בפני ראשי המיעוט במפא״י:
חוסר כסף. דבר זה משפיע גם
והקמת רשימה עצמאית לבחירות.
עסקים פרטיים בארץ ובחו״ל. ייתכנו
בהם שולטים עדיין אנשי בן־גוריון.

על דיוניהם, בשאלת ההתפלגות ממפא׳יי
ייעשה מאמץ לגייס כספים מכמה אנשי־גם
תרומות מכמה מיפעלי־ענק הסתדרותיים,
מ ועמד אפשרי לריכוז המגבית: טדי קולק.

• מם הכנסה יעשה מאמץ מוגבר לצימצום הפיגורים בתשלום
מס על״ידי חברות. לצורך זה תופסק במעט לחלוטין כל עבודת־

העם
ש תי צ ע קו ת
מארטין בובר מצא את עצמו במערה ענקית•
משהו קרה לו. גור־אריה תקף את זרועו
רק אחרי מאבק מר
וטרף את בשרו.
הצליח האיש להיחלץ משיניו.
אז קם האיש והשמיע צעקה — צעקה
עולה וגוברת, עד כי נדמה כי גרון
אנושי אינו מסוגל להכילה. צעקה אדירה,
שהפכה לשאלה.
לבו של האיש עמד מלכת. ואז שמע
צעקה שניה — צעקה שבאה מן החוץ,
צעקה עולה וגוברת, שמילאה את היקום,
ושדמתה לצעקתו שלו. אך צעקה זו
היתד, כתשובה.
לפתע ידע האיש :״זה קרה!״ שלווה
השתררה בלבו. גדולה קרה!״ זה היה חלום. מארטין

בובר לא חלם אותו פעם אחת, אלא
פעמים רבות. הוא סיפר כי מדי פעם
הפרטים, אך לא התוכן. בפעם השתנו האחרונה לא שמע את הצעקה השניה באוזניו.
הוא חש אותה בכל חושי גופו
ונשמתו. ושוב הרגיש :״זה קרה!״
בחלום זה, לו קרא ״חלום שתי הצעקות״
,ראה בובר את סוד הדו־ישיח
— הדו־שיח בין אדם לאלוהים, ובין
אדם לאדם.
השבוע חדל מארטין בובר מלהשתתף
בדו־שיח זה בגופו. לבו עמד מלכת —
ולא בחלום. בביתו הקטן בטלביה, הבנוי
מאבני ירושלים, נפח את נשמתו.
גדול הפילוסופים היהודיים של המאה,
ואחד מענקי־הרוח של העולם, איננו עוד.
אדם שמי. בעיני העולם הופיע בובר
בדמות הוגה־דיעות דתי, המחדש הגדול

השיגרה של פקידי מס הכנסה, והם
ברחבי הארץ, כדי לבדוק פרט טכני
אחד: אם אמנם הגישו כל החברות
את הדו״ח השנתי שלהן בזמן. חברות
שפיגרו, צפויות לקנס אוטומטי
של 50ל״י — אולם לא הקנס הוא
המטרה,

כפוי

זירוז

הגשת הדו״ח, ועל־ידי
מזורזת של המס המגיע.

של גבייה

#כיוון אחר כו יופעלו
שליחי מם הכנסה: בילוש
אחר השכונות סודיים של
ישראלים בחו״ל. אין המדובר
בחשבונות ישנים, אותם מחזיקים
אזרחים ישראליים בחו״ל מזה שנים
רבות, כי אם דווקא בחשבונות חדשים,
שנפתחו בחו״ל בשנה האחרונה
בלבד. לפי הערכת מומחים
במשרד האוצר, הוברחו לחו״ל ב־מ

ה שנ ה

האח רונ ה

ק רו ב

ל־ 80

מיליון ל״י, בעיקר על־ידי אנשים
שנהגו פעם להשקיע כסף זה בתיווך
שטרות, או בסחר מניות בבורסה
לניירות־ערך. מקור אחר לחשבונות
הסודיים: כספי פיצויים, שמקבליהם
החזירום לחו״ל, או נמנעו מלהביאם
ארצה, או אף להצהיר על קבלתם.

מארטין כוכר (ביום הורדתו)
במערה הגדולה. צעקה אדירה

#נוסף על שלוש המפלגות הדתיות -המפד״ל, אגודת־ישראל
ופועלי אגודת־ישראל -שיתחרו על קולו של הבוחר
הדתי, תופיע רשימה דתית רביעית. תהיה זאת רשימה בעלת גוון
עדתי מובהק, ובראשה יעמוד איש המפד״ל לשעבר משה ישי. ישי, שנכשל
בנסיון דומה בבחירות האחרונות, נתמך על־ידי יוצאי צפון־אפריקה, וכן על־ידי
מספר עסקנים עדתיים של המפד״ל, המעודדים אותו בסתר כדי להגביר את
הלחץ שלהם על הנהגת המפלגה, שתבטיח להם מקומות ריאליים ברשימתה.

• מסע ההאשמות ההדדיות כין גוש חרות־ליבראלים לבין
הליבראלים העצמאיים יקבל תנופה, עם פירסומה הקרוב של
חוברת מטעם הליבראלים בשם ״כלנתריזם במישור הכנסת״.
דוגמה בולטת לכלנתריזם ישמש ח״ב ברוך עוזיאל, אשר קפץ על עגלת גח״ל
למרות שעד הרגע האחרון התנגד להקמת הגוש ותקף את חרות כשואפת כיבוש
והתפשטות, וכקלריקאלית.

• .צפויים מספר שינויים בסגל האקדמאי של אוניברסיטת
תל-אביב. בין השאר: בראשות החוג למזרח״התיכון ואפריקה, והחוג לאמנות
התיאטרון. המגמה הכללית המסתמנת: הרחקת אנשים הידועים כמתקדמים
בדיעותיהס הפוליטיות, או כמזדהים עם מפלגות שמאליות, אף כי נימוק זה
לא יועלה בגלוי.

של הפילוסופיה היהודית — שהוחרם
על־ידי הדת היהודית המאורגנת.
הישראלים, שאיבדו זה מכבר את קשרם
הנפשי עם הפילוסופיה היהודית, ראו בעיקר
צד אחר של בובר: את הלוחם
הגדול לאחווה שמית.
יתכן שבובר היה האיש הראשון שהשתמש
במונח ״שמי״ כיעד מדיני ממשי.
הוא הגיע לרעיון זה מוקדם בחייו, כמעט
באותו זמן שהגיע אל הרעיון הציוני.
כי בעיניו היו שני הרעיונות רק בבחינת
שני צדדים של אותו מטבע.
בשנות העשרים לחייו הצטרף לתנועה
הציונית, שנולדה זה עתה. בעיניו היא
לא היתד, תנועה שנועדה להקים מדינה
ככל המדינות. הוא האמין כי תגשים את
התפיסות העמוקות ביותר של הרוח היהודית,
כפי שהאמין בה — רוח כלל־אנושית,
חדורת אהבה לכל הבדואים בצלם.
בעיניו
לא היתד, היהדות סרח־עודף של
הציביליזציה הטכנית המערבית המודרנית,
היהירה וחסרת־הנשמה, אלא רוח

המושרשת באדמת־ד,קדומים של המזרח.
מכאן היה רק צעד קטן לתחושת־אחווד,
עם־שאר העמים השמיים, שצמחו על אותה
אדמה תרבותית, והיונקים מאותם מקורות
רוחניים.
התהום המתרחבת״ אולם לא מאר-
טין בובר ייצג את המהות האמיתית של
התנועה הציונית, כפי שהתגבשה במציאות.
ככל שתנועה זן הפכה שוביניסטית
יוקר, צרת־אופק יותר, וככל שהשתלבה
יווזר במערך הקולוניאלי העולמי — כן
התרחבה התהום בינה ובין גדול ד,וגיר,דיעות
הציוניים.
בובר וחבר־עמיתיו נשארו מיעוט זעיר
בתנועה הציונית, ללא כל יכולת של
השפעה על דרכת אולם מטבע מהותו
לא יכל היה בובר למתוח ביקורת על
אשיות הציונות, להכיר בעובדה שהפכה
גורם מפריע וכובל במציאות הישראלית.
בכך היתד, הטראגיות של שנותיו האחרונות
— הוא סלד בכל נימי נפשו
מדרכו של המישטר הקיים בארץ, אך
לא היה מוכן לגבש השקפת־עולם ל־מישטר
חדש, שיבצע את הרעיון השמי.
טראגיות זו הגיעה לידי גילוי עליון
ביום מותו. ליד ארונו הספידו אותו
אותם האנשים המבצעים את המדיניות
המוליכה, כפי שהאמין, לא רק לאסון
מדיני, אלא גם לאסון נפשי — לאובדן
הערכים אשר למענם הוקמה המדינה.

יחסים מרחביים
ר א שי ת הדו־שיו־ו
השבוע בו נאבק מארטין בובר על
חייו (ראה לעיל) ,עמוד כולו בסימן המאבק
שהיד, קרוב ביותר ללבו — המאבק
בין מלחמה ושלום במרחב.
בארמון נהדר, המשקיף על פני העיר
פירנצה, התכנסו פעילי הקונגרס הינד
תיכוני, כדי לדון על המשך הפעולה
להידברות ישראלית־ערבית. בדיון זד״ שנערך
בדלתיים סגורות, קמה חזית משותפת
והדוקה בין לוחמי־השלום הישראליים
והערבים, שפעלו יחד נגד הלאומנים הקיצוניים
בשני המחנות*.
במצריים הכריז אחד מעמודי־התווך החדשים
של המישטר כי אין מדינתו
מתנגדת לשלום עם ישראל. כאלד מוחיי
אל־דין, השמאלני שבין הקצינים שהשתתפו
במהפכה המקורית של עבד־אל־נאצר, שחזר
לאחרונה לעמדת־מפתח אחרי שהורחק
במשך שנים, הגניב את דבריו למאמר
שנועד, כביכול, לפולמוס עם אל־חביב
בורגיבה.
טען המצרי: בורגיבד, מזייף את האמת
בהעמידו פנים כאילו רק הוא רוצה בשלום,
וכאילו מצריים מתנגדת לכך. האמת
היא שבורגיבה מטיף לכניעה לציונים,
תוך הכרה בסטאטום־קוו, בעוד
מצריים רוצה בשלום תוך ויתורים הדדיים.
מול
קולות השלום לא חסרו גם השבוע
קולות השינאד, השיגרתית.
בישראל נידון חבלן של אל־ 4תח למוות׳
ומחתרת אנטי־ערבית פעלה בטבריה,
מבלי ששרותי־הבטחון גילו בפרשה
זו את יעילותם הרגילה. יעילות
רבה יותר גילו לגבי רשת נושנה של
מרגלים פרימיטיביים, שפעלה באמצעות
דייגים ערביים־ישראליים. בכלא נמצא אחד
החשודים תלוי (ראה להלן).
מאורעות מכוערים אלה הוכיחו כי החלום
הגדול של מארטין בובר עוד רחוק
מהגשמתו. אך נידמה כי מעולם לא היו
קולותיו כה ברורים כמו עתה.
הדו־שיח הגדול — שעמד במרכז כל
השקפת־עולמו של מארטין בובר —
כבר התחיל.
* בוועידה !תקבלו החלטות מרחיקות־לבת,
שעוררו — בין השאר — את מורת־חוחם
!החריפה של שליחי נושרד״הסוץ
הישראלי. אולם משתתפי הדיון, וביניהם
עורך העולם הזה, הסכימח ביניהם שלא
לפרסם לפי שעה את הפרטים וההחלטות.
הסכמה זו חופרת בצורה גסת על־ידי
ח״כ מפא״י דויד הכהן, שבא לוועידה
כדי לפוצצה. בזזוזרו ארצה קיים השבוע
מסיבת־עתונאים, בה השמיץ קשות את
הוועידה עצמה ואת שלושת לוחסי־השלום
הישראליים שהשתתפו בה. העולם הזה
יפרסם את הפרטים על המהלך הדרמאתי
של הוועידה בבוא המועד.
)!עולם הזה 1449

מנתב גלוי של עורו ״העולם הזה״ לראש ממשרת ישראל

תליי ה
אדוני ראש-הממשלה,
בחוורי השבוע משליחות של שלום בחו״ל — שליחות
בה הופרעתי על כל צעד ושעל על־ידי שליחי ממשלתך —
נדהמתי לשמוע כי בית־משפט צבאי בישראל דן למוות את
איש אל־פתח, מחמוד אל־חדג׳אזי.
לא רק עצם המעשה הדהים אותי.

יכו־ דיץ נגון־י
הוא פסול לגמרי בדמשק, אף שהוא צודק
בהחלט בישראל?
הרי העולם יודע מה זה משפט צבאי! הרי העולם יודע
כי כל משפט צבאי בעל רקע פוליטי הוא קומדיה מרושעת,

הדהימה אותי שבעתיים העובדה שלא שמעתי
על כף מילה וחצי מילה בהיותי בחו״ל.
והרי שם, בחו״ל, עסקתי בענייני ישראל. הייתי במגע עם
המומחים הבינלאומיים לענייני המרחב. שוחחתי עם ערבים.
הקפדתי לקרוא בכל יום לפחות שניים ממיטב העתונים של
צרפת וארצות־הברית.
ובכל זאת: לא ידעתי דבר על פסק־הדין המביש.

הוא לא פורסם כעתונים.

^ תעניינתי׳ אדוני ראש־הממשלד, לפשר שתיקה
1י זו. לא היה קשה לגלות את מקורה.

כמה גאים היינו כאותו רגע! כמה שמחנו,
שהנה התייצבה מדינתנו בבעייה יסודית של
מצפון, כשורה הראשונה של מדינות הקידמה
האנושית !

והנה — מסתבר שרומינו. ואולי רימינו את עצמנו.
עונש־המוות כלל לא בוטל במדינה. הוא ישן כמה שנים,
כמו כלב שוטה שאפסו כוחותיו. אך הנה הוא קם ומתיימר
לייצגנו.

מה מוכיח דבר זה?

שממשלה ריבונית מגייסת את בל השפעתה
בדי למנוע את פירסום המעשה הרישמי של
אחת מזרועותיה שלה.

ץ* דוע מכורה ממשלתד, אדוני ראש־הממשלה, כי
מעשה זה יקומם נגדה את העולם התרבותי?

מפני שבמעשה זה הורידה ממשלת ישראל
את עצמה לדרגת המישטר הכארכארי כיותר
במרחב השמי
המישטר הרצחני של ״אל־בעת״
הסורי.
מפני שפסק־דין זה, שבא בעקבות הוצאתו להורג של
אלי כהן, ייראה בעיני העולם לא רק כתשובה, אלא גם
כחיקוי.
מפני שמדינאי העולם יאמינו כי אתה, אדוני ראש־הממ־שלה,
נכנעת ליצרים השפלים ביותר של שואפי־נקם פרימיטיביים.
שערב הבחירות אתה מנסה לפייס את הדמגוגים
השוביניסטיים, את צועקי־החמס המקצועיים, את הפסידו־פאתים
הצמאים־לדם, הקיימים במדינה זו כמו בכל מדינה
אחרת.

כשבוע בו מופיעה מדינת-ישראל בעיני האנושות
כדמותו של מארטין בוכר ז״ל, סמל
ההומאניזם היהודי, נביא אחוות-האדם -מציג
אותה פסק-הדין בגטו היסטרי, כמדינה אומללה
ונחשלת, המחקה את מישטרי־הטרור־העלובים
כיותר בעולם.

ך* ל זה ברור לד, אדוני ראש־הממשלה. יתר על כן:
^ כאשר ציווית על שליחיך לפעול לגניזת הידיעה בכל
מחיר, אתה הודית בכך בעצמך.
ואכן, איך היו פקידי־התעמולה של ממשלת ישראל מסבירים
בעולם את ההבדל בין הצדק הישראלי ובין הרשע
הסורי?

איד הם היו מסבירים, למשל, שמשפט צבאי

העולם הזה 1449

הוא מכתים את המדינה, שלמענה לחמתי, ושעליה
גאוותי.
הוא ממלא את לבי בושה וכלימה.
אחד הרגעים המאושרים ביותר בחיי היה כאשר החליטה
כנסת ישראל, בהצבעה מצפונית־אישית מיוחדת במינה,
לבטל את עונש־המוות במדינה.

הופעל לחץ עצום על עתונאי־החוץ הגרים בישראל, למען
ימעלו בתפקידם ויעלימו את הידיעה מעתוניהם. ואכן,
עתונים חשובים ביותר בעולם לא קיבלו כלל דיווח מכתביהם
המקומיים על מתן פסק־הדין•
באותם מיקרים מעטים בהם לא ניתן היה ללחוץ על
הכתב המקומי, הופעל לחץ על מערכות העתונים עצמם.
הם גנזו את הידיעה. אפילו עתון כמו טיימס הניו־יורקי,
החשוב בעתוני ארצות־הברית, פירסם את הידיעה רק במהדורה
מקומית אחת, גנז אותה מיד לאחר מכן בכל שאר
המהדורות.

היא חוששת כי פירסום המעשה יביא לגל של בחילה
וסלידה ברחבי העולם.
רק כך אפשר להסביר תופעה מוזרה זו:

אני מתקומם נגד פסק-דץ זה כאדם עיברי,
באזרח ישראלי.

נתברר לי -ובוודאי איני מחדש לך דבר
כעניין זה -בי ממשלת ישראל הפעילה את
כל השפעתה בעולם פדי למנוע את פירסום
הידיעה.

ממשלת ישראל עצמה מתביישת כמעשה
שעשתה.

וכל זה, לשם מהז
האם אתה ויועציך הנכם כל־כך נאיביים, כל־כך בלתי-
בקיאים בתולדות העמים, עד כי נידמה לכם שפסק־דין מוות
ירתיע גוף לאומני קיצוני?
האם חוסר־הבנתכם את המחתרת העיברית הלוחמת מגיע
עד לידי כך שאינכם מסוגלים לתפוס שפסק־דין מוות מדרבן
וממריץ נוער הנכסף לפעולה?
האם אינכם מבינים כי בפעולות אל־פתח אפשר להילחם
רק בדרכים פוליטיות וצבאיות, אך לא בקומדיה משפטית?
^יול ם, אדוני ראש־הממשלד, לא אתחבא מאחורי
\ | דעת־הקהל הבינלאומית, וגם לא אחרי שיקולים של
תועלת וטכסים.

הוא מוכיח, בין השאר, כי לממשלת ישראל יש השפעה
עצומה על עתוני העולם, ושהיא יכולה לעשות בהם כרצונה(
.בכך היא מאשרת, בעקיפין, את אחת הטענות המרכזיות
של התעמולה הערבית, בדבר שליטת ״הציונות הבינלאומית״
על עתוני המערב).
אבל הוא מוכיח דבר הרבה יותר חשוב:

הרי זה מעשה חלם: פסק-הדץ ייראה ככניעה
ליסודות השפלים כיותר במדינה עצמה,
ואילו החנינה תיראה בכניעה לכוחות־מוסר
זרים!

אותה מפלצת צמאה-לדם, החבויה בלב כל
אדם ובלב בל עם, הנה היא מרימה את ראשה
כקרבנו !

הנידון למוות
המפקיעה לצרכים אפלים את הסממנים החיצוניים של בית־משפט
אמיתי! הרי העולם יודע כי ״שופט״ צבאי אינו
שופט, אלא קצין הממלא פקודות באיצטלה של שיפוט
עצמאי! מה גם שעתוני ישראל הקפידו לציין, בעת הרכבת
בית־המשפט שדן את אל־חדג׳אזי,
כבר דן פעם אדם למודת!

איך הם היו מסבירים את ההבדל כין משפט
סודי בדמשק לבין משפט סודי אי-שם כישראל?
משפט
סודי הוא משפט סודי. משמע: משפט המתחמק
מביקורת הציבור, המבקש להסתיר את מהותו ודרכיו. הוא
סותר את חוש־הצדק האלמנטרי.
או שמא יסבירו שליחיך לעולם כי יש הבדל בין אלי
כהן, שלא זכה לעצת עורך־דין, לבין מחמוד אל־חדגיאזי,
שניתן לו עורך־דין־מטעם, עורך־דין שהנאשם עצמו לא
שיתף עימו פעולה, וכנראה לא נתן בו אמון?
אכן, הבדל גדול!

כל כר־דעת כעולם ישאל: מדוע לא נעיר
לאיש משפט רגיל, ככית-משפט רגיל, כפופד
ביות רגילה (תוף שמיעתם בדלתיים סגורות
של אותם הקטעים שגם בית-משפט רגיל
נוהג לשמעם כצורה זו)?

ולי סכור אדוני ראש־הממשלה כי שפיטתו של אל־חדג׳אזי
היא מעשה מחוכם מעין כמוהו. אולי סבור
אדוני כי התחכמות עילאית היא לדון את האיש למוות,
כאזהרה לרעיו, ואחר־כך לחון אותו, כמיחווה של קידמה
ישראלית.

אוי להתחכמות זו!
אוי לכל התחכמות בדרג ממלכתי! ואוי ואבוי להתחכמות
המשחקת בחיי אדם!

האם אין אדוני מבין בי התוצאה תהיה
בדיוק הפוכה?
עצם פסק־הדין כבר השחיר את דמות המדינה בעיני כל
איש בעולם הרואה בחיי־אדם ערך עליון, הרואה בכל דין־
מוות התנקמות מרושעת ופרימיטיבית.
ואילו מתן החנינה לא ייראה בעיני איש אלא כנסיגה
בפני לחץ מוסרי בינלאומי, כהירתעות בפני תגובת דעת־הקהל
העולמית.

ך* א שר הוצא אייכמן להורג, עוד ניתן היה להסביר
זאת במהותם המיוחדת־במינה של מעשיו.
שהרי אייכמן לא היה אוייב רגיל, וגם לא פושע במובן
המקובל של המילה. הוא היה פקיד של הרשע המוחלט,
שהוציא את עצמו מחוץ לתחום המין האנושי.
לא עלזנו על פסק־הדין, ולא שמחנו למראה הוצאתו
לפועל. אך השלמנו עימם.
אך הנה מסתבר כי עונש־המוות קיים במדינה — ולאו
דווקא למיקרים מיוחדים, או למצבים מיוחדים. מחמוד אל־חדג׳אזי
אינו החבלן הראשון שחדר לישראל, והוא לא
יהיה החבלן האחרון. כל עוד לא יקום השלום השמי, כל
עוד לא ישתנו המישטרים הקיימים במרחב (בארצות ערב
ובארצנו שלנו) — יהיו מדי פעם התפרצויות של ריגול
וחבלה, של טרור לאומי.

אם נענה על כך כפסקי־דץ מוות -נוכל
למלא את מדינתנו כעצי־תלייה, מדן ועד
אילת.
לא זו המדינה שרצינו בה, ולא למען מדינה כזאת נפלו
אחינו בנגבה ובנבי־יושע, במרומי הקסטל וכחולות אשדוד.

ף אל יאמרו לנו, תוך קריצת־עין ערמומית, שאיש אינו
1מתכוון להוציא פסק־דין זה לפועל.

אדרבה, מה מונע בעדר, אדוני ראש-המכד
שלה, מלתלות את האיש בכיכר דיזנגוף,
ולהשאירו שם כמשך יממה כאטראקציה לבוחרים
ולתיירים?
מבחינה מוסרית, פסק־דין מוות הוא פסק־דין מוות —
גם כשאינו מוצא לפועל.

מישטר המסוגל לפסוק פסק-דין כזה -ועל
אחת כמה ובמה במישפט צבאי מוזמן, כהליד
סודי -חורץ על עצמו פסק-דין מוסרי.
לכן, אדוני ראש־ר,ממשלה, אינני טוען כאן למען חנינה,
וגם לא למען ביטול עונש־המוזת בשעת העירעור.

אני תובע, אדוני ראש-הממשלה, את ביטול
ההליך כולו, מראשיתו.

במרינה
טרור
ע בו דהעב רי ת

אין בתל ־ א בי ב די רהכ מו ש לנו
ורווחה. יציבות לחוזק
לפני שאתה מחליט על קנית דירה, בדוק
וראה מה אנחנו מציעים לך עבור כספך.
חברת בנין גע״ני, רח׳ דיזנגוף ,16

1 1 1-1י תל-אביב, טל 224549 ,223082 .

מחתרת חדשה הודיעה לאחרונה על
התארגנותה. זו אינה מחתרת מהסוג
המקובל. היא לא הכריזה מלחמה על
המשטר הקיים, כלל אינה מתכוננת לחולל
בארץ מהפכה. ראשיה רחוקים מלהידמות
למנהיגי מחתרת רומנטית נוסח הוליבוד.
כי ארגון הטרור החדש, שהפיל את
חיתתו על טבריה, הוא, כנראה, אוסף
של פסיכופאטים, שהורידו את האבק המכסה
מזה ארבעים שנה את הסיסמה ״עבודה
עברית״ .הם החליטו לצאת למאבק מלווה
פעולות טרור לנישולם של 500 הפועלים הערביים
המוצאים בטבריה את לחמם.
יתכן שההסתה הפרועה היתד, מוצאת
הד בליבם של טבריינים רבים, אילמלא
העובדה שנישולם של הערבים עשוי לשתק
כמה מפעלים גדולים בעיר זו, ולהחריף
את המחסור בידיים עובדות.
עבודה ערכית. אין כמעט מפעל
אחד בטבריה שאינו מעסיק פועלים ערביים,
שחלקם הגדול מגיע לטבריה מהכפרים הסמוכים.
במקומות עבודה רבים, בעיקר
במפעלים לייצור חומרי־בניין, מהווים הערבים
אחוז ניכר מכלל הפועלים, ובמקומות
מסוימים גם רוב.
במפעל הגדול ליצור בלוקים ובלטות
במרכז טבריה מועסקים 35 פועלים, מהם
30 ערבים.
על כן אין איש מתייחם ברצינות ל

ההרשמה לקורסים בשפות אגגלית,
צרפתית, ועברית בחופשת הקיץ
החלה.
• הקורסים לבתי״ס תיכוניים ייפת־חו
בתאריכים .30.6 ,296 ,27.6
• הקורסים למסיימי בתי״ס עממיים
ייפתחו בתאריכים .8.7 ,6.7 ,4.7

שני הקבלנים פנו מיד למשטרה, בקשו
את התערבותה, אולם החוקרים התקשו לנהל
חקירה רצינית בהעדר מפתח לתעלומה
כולה•
המשטרה חקרה את השניים, נסתר, לברר
אם אין להם מתחרה שעינו צרה בהצלחתם,
והרוצה בצורה זו להפכם מטרה לסחיטות
נוספות. אולם שני הקבלנים מתקשים להעלות
על הדעת אפשרות מסוג זה.
צריף עלה כאש. למרות שהמחתרת
איימה לפגוע בקבלנים ובבני משפחתם,
עוררו מכתבי האיום פחד דווקא בקרב
הערבים שעובדים אצלם. הסביר השבוע
ראשד עוודה 32 העובד כטפסן אצל הקבלן
שושן :״כשסיפרו לי על מכתב
האיום, פחדתי ששושן יזרוק אותי מהעבודה.
אני אב לתשעה ילדים ואם לא
תהיה לי עבודה הם ישארו רעבים ללחם.״
הוא
לא הצליח להבין מדוע מבקשים
להתנכל לו ולגזול ממנו את פרנסתו,
הסביר כי מעולם לא השמיע מילה העשויה
להחשיד אותו בנטיות לאומניות.
מנהל העבודה של ראשד, משה דהן,
העיד כי ראשד הוא טפסן מעולה, הסביר
כי בעל־הבית העסיק לפני ראשד כמה טפס־נים
שנשלחו אליו מהלישכה, נאלץ לפטר
את כולם לאחר שנוכח כי הם מתרשלים
בעבודה.
למרות מכתב האיום לא פיטר שושן
את הערבים העובדים אצלו, הסביר כי
הוא מרוצה מהעבודה שלהם. הוא סבור
כי המחתרת רוצה להפוך אותו קורבן
לסחיטות נוספות .״היום ך,ם ירצו שאפטר
פועל ערבי, מי יודע אם לא יבקשו מחר
שאפטר פועל יהודי, שאינו מוצא חן
בעיניהם,״ הסביר הוא.
העזתו של שושן לא מצאה חן בעיני
המחתרת. השבוע עלה באש מחסן הכלים
שלו, באחת משכונותיה של העיר. הקבלן
השני שקיבל מכתב איום היה פחות נועז.
כבר למחרת מיהר אלברט אידרי לפטר

ת־א, נחלת ־ בני מ ץ .2יול 54347 .
חיפ ה. ה חלו ץ .27 טל 65245 .

דחף

קבלן אידרי (ימין)
״לא רוצה צרות —
הכרזותיה של המחתרת האנטי־ערבית, שאיימה
לנקוט בצעדים דראסטיים כדי לסלק
את הפועלים הערביים מהעיר ולהמירם
בפועלים יהודים. כי במידה והערבים יאלצו
לנטוש את מקומות העבודה שלהם,
עשוי להחריף המחסור בידיים עובדות, המורגש
בעיקר בחודשי הקיץ.
מכתב איו ם. אבל קומץ הפסיכו־פאטים

ע רו כ ת בניו ובי ת
פ תו חהלק הל המבק רי ם
בואו לראות ליהנות ׳ ולקנות בתערוכה
הגדולה בישראל שתכלול כל הקשור בנושא
בנין ובית.
התערוכה פתוחה מ־.23.00—17.00
גגי התע רו כ ה: יריד ה מז ר ח.
ו־נו_ב- 1וככר־נ

=1נין ו.בביר־ו.

1555

תערוכה כללית לשכון, בניה ותרגות הדיור

שיסד

המחתרת

האנטי־ערבית

אינו מודרך על ידי חישובים כלכליים.
יש ספק אם רמתם השיכלית של ראשי
המחתרת הילדותית מספיקה כדי לתפוש
את ממדי השואה הכלכלית הצפויה לטבריה,
אם אומנם יעזבו הפועלים הערבים
את העיר.
אנשי המחתרת מודרכים, כנראה, על-ידי
שיקולים אחרים, שקשה לאדם נורמאלי לתהות
על קנקנם. עובדה זו מקשה במידה
רבה על עבודת המשטרה, המתקשה עדיין
לגלות את עקבותיו של האירגון הטרוריסטי.
בידי
חוקרי נפת טבריה־צפת נמצאים
שני מכתבי־איום החתומים על־ידי המחתרת.
המכתבים נשלחו אל שני קבלני בנין
מטבריה, אליהו שושן ואלברט אידרי, המעסיקים
כמה פועלים ערביים. כתב האלמוני
בכתב־יד גרוע ובסיגנון ילדותי:
״הננו להודיעך בזה כי תוך עשרה ימים
לא ימצא אצלך שום פועל ערבי. אם
תרצה בשקט ובלי פעולות חבלה מצידנו
החלף את הפועלים הערבים שלך בפועלים
יהודים.
*קיים עליך פיקוח מלא מצידנו, ואם
אחרי תאריך זה לא יקום מה שכתוב במכתב
זה צפויות לך נוסף לבעיות גם
אבידות כבדות בגוף ובציוד.״ חתום: המחתרת
האנטי־ערבית. בקצה הדף רשם
האלמוני את הסמל של האירגון, המזכיר
את האות .3

פועל עוודה
— בגלל כסה ערביסו*

את הערבים שעבדו אצלו, הסביר כי עשה
זאת מחשש לחייו .״אני לא רוצה צרות
בגלל כמה ערבים,״ טען הוא•

עתונות
ה מ הו םהטב עי
סופר דבר בפאריס עזב בשבוע שעבר
את מקום שליחותו לימים אחדים. כאשר
שב לצרפת היה, למעשה, סופר הארץ.
השינוי במעמדו של יואל מרכוס לא
היה בעל חשיבות אישית מצומצמת. כי
הגבר השחום, בעל שיער השיבה, אינו
סתם כתב. הוא אחד העתונאים המזוהים
ביותר עם שמעון פרס ומשה דיין, וצירופו
למערכת הארץ הדגיש מחדש עד כמה
רתומה מערכת זו לבטחוניסטים של בן־
גוריון.
ליד שולחנו של פרס. יואל מרכוס
החל את הקאריירה העתונאית שלו לפני
כ־ 15 שנה, ככתב זומר בחרות. לפתע
הופסקה עבדותו שם — והוא נקלט מייד
במערכת של צהרון מפא״י הדור. מעבר
חד זה שיכנע אנשי־מיקצוע, כי מרכוס
נשתל בחרן,ת.
כאשר נסגר הדור עבר מרכוס ליומון
המפלגה הפרוגרסיבית זמנים, אשר גם
הוא שבק חיים. ואז בא אל המנוחה, ב־העולם
הזה 1449

המשטרה היתה מוכנה לטהר -השופט א״ם להתפטר -היועץ המשפטי התעקש
ך* קות ספורות לפני כניסת השבת,
1צילצל המפקח הכללי של המשטרה
פינחס קופל לביתו של שר הפנים והבריאות
חיים משה שפירא .״יש לי בשורה
בשבילך,״ הודיע המפכ״ל ,״הקצין הופש•
טטר סיכם את מסקנותיו. לפי החומר שבידו
אין מקום להעמיד את רפאל לדין.״
שפירא, שעדיין מתקשה בהילוכו מאז
לקה. בשיתוק חלקי, מיהר במאמץ גופני
ניכר אל דירתו של רפאל .״רציתי שתהיה
לך שבת שמחה,״ הודיע לסגנו לשעבר.
יצחק רפאל לא האמין למישמע אוזניו.
הוא חשש מאוד, כי ידידו לשעבר, יהודה
שפיגל, יסתבך שוב בעדותו ויגלה פרטים
בלתי־נעימים בפרשת השוחד מסביב להקמת
בית־החולים הממשלתי בתל־גיבורים.
הוא ידע כי עדותו של שפיגל במשטרה
נמשכה כמעט שלושה ימים רצופים. בהכירו
היטב את מי שהיה סגן המנהל
הכללי במשרד הבריאות היתד, לו סיבה
לחשוש, כי גם מבלי שיתכוון לכך, ייכשל
שפיגל בלשונו. מה עוד, שלא היה בטוח
כלל ששפיגל אמנם לא יתכוון לגלות אה
חלקו של רפאל בפרשה.
אולם עתה נראה כי הדרך לטיהורי
של רפאל סלולה. המשטרה אף הודיעה
לכתבי העתונים בתל־אביב, כי היא מתכוונת
לקיים מסיבת עתונאים מיוחדת בבית
סוקולוב, כדי למסור להם רשמית על
המימצאים המטהרים.
השבוע הסתבר כי השימחה היתה מוקדמת.
יצחק רפאל יועמד בכל זאת לדין.

ך• אשר

לדין. כך חזר הכדור לידי היועץ המשפטי.

חשבון ארור

שלב ז ה היו משוכנעים ראשי ה־
!** מפד״ל, כי יוכלו לסחוט טיהור מלא
וראוותני. התנהל ויכוח ער בינם לבין ראש
הממשלה, בו הציע להם אשכול להסתפק
בהכרזת המשטרה או היועץ המשפטי, ובו
עמדו הם על הדרישה כי דווקא ראש הממשלה
יכריז על הטיהור מעל במת־הכנסת.
אולם במשרד המשפטים יושב דוב יוסף
— והוא מנהל חשבון ארוך עם לוי אשכול
(ראה הנידון) .ראש הממשלה, שהיה מוכן
לא לקבל את מסקנות שר המשפטים והיועץ
המשפטי בעניין חקירתה מחדש של
פרשת לבון, הלך הפעם בדרך שונה: הוא
מסר את העניין כולו לחסדי השניים, תוך
התעלמות גמורה מאיומי המשבר של הדתיים.
בן־זאב,
כמו. השר הממונה עליו, לא
אבה להקל על אשכול, ולא על המפד״ל.
לפניו היו מונחות שתי מסקנות: זו של
השופט גולן, המחייבת נקיטת אמצעים
משפטיים, וזו של הקצין הופשטטר, המחייבת
סגירת התיק. בן־זאב — בעצמו שופט
מחוזי — העדיף להישען על מסקנות השופט.
מה עוד, שגולן איים בחוג מצומצם,
שאם ייסגר התיק — יגיש את התפטרותו.
פעמיים נועד היועץ משפטי עם ראשי
המשטרה — ופעמיים ניסו לשכנעו כי
יקבל את מסקנות הופשטטר. גם ממשרד
ראש הממשלה הובהר לו כמה חשוב לסיים
זנת העניין בטיהורו של רפאל. אולם
בן־זאב דחה את הפניות .״אם המשטרה
רוצה לעשות זאת,״ הצהיר ,״תטהר היא
את רפאל.״

הפרת השתיקה
חתםו *ז £מלל

^ גדולה, הושמעו רמזים ברורים כי יש
מש לכוון את החקירה לעבר סגן השר, ואף
לעבר השר עצמו. העולם הזה אף הקדיש
שני שערים, בזה אחר זה (העולם הזה
)1324—5לרפאל ולשפירא, ותבע ברורות
לקבוע את אחריות השניים. אולם החקירה,
שנוהלה בידי עמוס בן־גוריון ובפיקוחו
הישיר של המפכ״ל הקודם יוסף נחמיאס
— נעצרה בכל פעם שהיא התקרבה לראשי
המפד״ל. לחוקרים היה די בכך,
שצברו חומר מספיק כדי להעמיד לדין
את יהודה שפיגל, עסקן זוטר בסולם
המנהיגות של המפד״ל, ועמו עוד שלושה
אנשי־עסקים.
שפיגל נידון למאסר — מבלי שיפתח
את פיו נגד שני הממונים עליו במשרד
הבריאות. נסתיימה המערכה המשפטית, אך
אי־אפשר היה למנוע את המערכה הציבורית•
בלחץ דעת הקהל, ולפי תביעות חוזרות
ונישנות בכנסת, נאלץ לוי אשכול למנות
ועדת־חקירה שתחקור את חלקם של
אנשים אחרים במשרד הבריאות בפרשת
השוחד.
השופט משה גולן נבחר על דעת כל
המעורבים בפרשה. אפילו רפאל עצמו
הסכים למינויו כחוקר יחיד. בפני גולן
שוב לא שתק שפיגל. פעמיים נקרא להעיד
בפני השופט, ועדיין המשיך לשתוק, אך
כאשר נקרא בשלישית — התחיל לדבר.
מה פתח את שפתיו הקמוצות של העסקן

ף* רגע שמסקנותיו של השופט גולן
*1נמסרו ללוי אשכול, הפעילו הדתיים
לחץ כבד על ראש הממשלה ותבעו את

מערכת דבר. תקופה מסויימת כיהן ככתבו
הצבאי של עתון זה. אולם גם אחרי שנטש
את השטח הבטחוני ועבר לעניינים פוליטיים,
לא התרחק משולחנו של שמעון
פרס. לחבריו הסביר, כי עבודתו ההדוקה
עם פרם היא לצורך כתיבת ספר.
הספר לא יצא לאור, אך כמעט מדי יום
ביומו השתרעו הודעותיו ודיעותיו של
פרס על עמודי דבר — גם כאשר נשבה
רוח המערכת נגד סגן שר הבטחון וחבורתו.
פגישה
סודית. לפני שנתיים נשלח
מרכוס לפאריס — הצבה שהיתר, כרוכה
בהוצאות רבות של דבר, ובהכנסתו לסוד
העניינים של המערכת בפאריס.
לפני שבוע הוטס ארצה — לא על חשבון
המערכת — ונלקח -לפגישה סודית עם
עורך הארץ גרשום שוקן. שושבינו: עורך

המדור הכלכלי אברהם שווייצר, שהוא
ראש־החוד של סרס־דיין בעתון הבורגני.
בשיחה זו סוכם, כי מרכוס יגיש מייד
את התפטרותו לדבר, ישוב לפאריס וימשיך
שם ככתב הארץ. כי בטחוניסט אחר —
שכיר משרד הבטחון. לשעבר אלקנה גלי,
שהתמנה לא מזמן ככתב הארץ בצרפת —
לא סיפק את דרישותיה העתונאיות של
המערכת. עם מינויו של מרכוס, יחדל
גלי לכהן כסופר הארץ, יעסוק במהדורה
הגרמנית של הג׳ואיש אובזרבר.
התפטרותו של מרכוס הדהימה את אנשי
דבר, אולם לאחר מחשבה שנייה, ניראתה
כצעד הגיוני. כי במלחמה המתחוללת כיום
בצמרת השלטון, מתייצב דבר יותר
ויותר לצד אשכול — ואילו הארץ נעשה
יותר ויותר בטאונם של אנשי בן־גוריון
ודיין. מקומו הטבעי של מרכוס הוא

העולם הזה 1449

המפלגתי הוותיק? לשפיגל נודע, כי שפירא
ורפאל, שמסרו עדות בפני השופט גולן,
הציגו אותו כמי שהיה רק פקידון נטול־מעמד
וחסר־השפעה במשרד הבריאות, ולא
יותר מאשר עסקן־שוליים במפלגה. מה
שלא עשה המאסר הממושך עשתה הפגיעה
בכבודו. שפיגל הפר את שתיקתו.
הוא סיפר לשופט החוקר, כי ״רפאל היה
מתואם בכל הפרשה״ .הוא גם הצביע על
המחאות בסכומים גדולים שניתנו על־ידו
לסגן השר ולשר עצמו. הוא סיפק לשופט
חומר מספיק, כדי לקבוע מסקנות מרחיקות־לכת
הן לגבי רפאל והן לגבי שפירא.
אולם מטעם שפירא פעל כמשקיף בלתי־רשמי
בחקירה ידידו, עורך־הדין התל־אביבי
אליהו מירון, מי שהיה בעבר מנהל כללי
של משרד הפנים והמכהן כיום כיועץ
משפטי של בנק המזרחי, הבנק ששפירא
מכהן כיו״ר ההנהלה שלו. מירון התאמץ
להפריד בין מתן ההמחאה לשפירא לבין
התשלומים שניתנו על־ידי שפיגל לרפאל.
השופט קיבל דיעה זו, נמנע מלהאשים את
שפירא, הסתפק בהוקעת רפאל.

האיום במשבר

גניזתן עד לאחר הבחירות. אשכול, שמיהר
למסעו בבריטניה, לא קיבל הפעם את דרישת
שותפיו הדתיים. הוא מסר לפירסום
את המסקנות, והעביר את הדו״ח המלא
לחוות־דעתו של היועץ המשפטי. כאשר
איימו הדתיים על אשכול במשבר, הסביר
להם כי אין לו מוצא אחר, מכיוון שאין
הוא יכול להיכנס לריב עם שר המשפטים
דוב יוסף.
הדתיים העבירו את לחצם אל היועץ המשפטי
בן־זזאב. אולם הוא חמק עד מהרה,
והעביר את הכדור לידי המפקח הכללי של
המשטרה. קופל מינה את הקצין אפרים
הופשטטר לחוקר, הטיל עליו לבדוק אם יש
מקום להעמיד את חבר־הכנסת יצחק רפאל
לדין.
הופשטטר הבטיח להוציא מסקנות תוך
שבועיים. המסקנות הוצאו כעבור ששה
שבועות. הנחקר הראשי היה שוב יהודה
שפיגל. הוא אמנם חזר על חלק מעדותו
בפני השופט גולן, טען כי היה מעביר
מפעם לפעם תרומות לסגן שר הבריאות ואף
לשר עצמו, אך הסתייג מהצהרתו כאילו
היה רפאל ״מתואם״ בפרשת השוחד של
תל גיבורים.
הופשטטר הגדיר את עדות שפיגל כמבול-
בלת, ומכיוון שלא מצא שום עדות מסייעת,
או עדות רקע, שיש בה כדי להפליל את
סגן השר — הודיע כי אין להעמיד אותו

עתה הארץ, ולא דבר.

ירושלים
מ׳ 1ותן אתה הו ראת
אזרח ירושלמי, שזכר כי החודש מלאו
שלוש שנים לתלייתו של אדולף אייכמן,
רצה לראות מה נותר מן התא בו הוחזק
הצורר הנאצי, בבית־העם בירושלים. הוא
גילה שלא נשאר זכר.
בקומה העליונה של הבניין, הוקמו לצורכי
המישפט שלושה חדרים: אחד בו
לן אייכמן, אחד בו ישבו שומריו, ואחד
בו היה משוחח עם פרקליטו, רוברט
סחואציוס. כל שלושת החדרים נהרסו,
ונותרה קומה ״חלקה״.

באשר לו עצמו, הסביר היועץ המשפטי,
מחייב אותו דווקא מעמדו הרם של רפאל
להביא את העניין לבירור משפטי גלוי
ומקיף.

מפת מוות דמפדגה

ך! חלטה זו יצרה מבוכה קשה בצמרת
| 1המפד״ל. יצחק רפאל הוא מראשי
המפלגה. הוא תופס את המקום הרביעי
ברשימת המפד״ל לכנסת. הבחירות מתקרבות,
ובמצב הנוכחי לא קל להציגו כמועמד
במקומו הקבוע. מאידך גם לא קל לנשלו
ממקומו. כי בטרם נמצא אשם על-ידי בית־משפט,
יכולה הדחה כזאת מהרשימה להתפרש
כהרשעה מצד חבריו.
אולם לא היתה זאת הדאגה הגדולה
ביותר של ראשי המפלגה הדתית. החשש
הגדול היה, כי בירור משפטו של רפאל
לא יצטמצם למעשיו של רפאל בלבד. לא
היה כל ספק, כי ייחקר גם חלקו של
שפירא עצמו. ודבר זה עלול להנחית מכת
מוות על המפלגה.
על כן היה מופנה לחצם השבוע אל
הכתובת שהם רגילים לה: לוי אשכול.
הם שוב לא יכלו לדרוש ממנו לבטל את
המשפט. כי גם הם הבינו, שאין לו שליטה
מלאה על היועץ המשפטי. לכן דרשו
ממנו דבר אחר: כי הגשת המשפט תידחה
עד לאחר הבחירות לכנסת.
מחדר המישמר בקומה זו, הובילו 56
מדרגות ישר אל תא־הזכוכית באולם ר,מיש-
פט. גם למדרגות אלה אין זכר. מקום מוצאי
נסתם, והקיר טוייח.
לא יודע, לא שמע, לא יודע. מי
הורה על מחיקת זכר אייכמן מבית־העם?
השיבה חדווה רותם, דוברת העירייה, אשר
לה שייך הבניין :״זה לא עניין של העיריה.
יש ועד מיוחד המטפל בבית־העם.״ היא
הציעה לשאול את סגן ראש־העיר, אברהם
ארסט, שהוא ראש הועד המיוחד.
אמר ארסט :״אני לא יודע שום דבר על
כל העניין. אני בין כה וכה לא אחראי לצד
הטכני של הבניין. תשאלו את ראש־העיר.״
ראש העיר לא היה פנוי לשיחה בנידון.
הוא נתן את תשובתו באמצעות מזכירתו:
(המשך בעמוד )14

במרינה
(המשך מעמוד ) 13

״מר איש־שלום אינו יודע על כך דבר. דברו
בבקשה עם מזכיר־העיר.״
מזכיר העיר, יעקב מרש :״אף אחד לא
נתן את ההוראה.״
וההיסטוריה? בשעתו, העמידה הממשלה
את הכספים הדרושים לעיריית ירושלים׳
כדי להשלים את הבניין ולהתקינו
לייעודו ההיסטורי. האם הממשלה היא אשר
נתנה עתה את ההוראה להרוס את התאים
שנשאו על דלתם את המם׳ ?186
איש לא יכול היה לאשר או להכחיש
זאת. דובר ממשלתי רק מצא לנכון להצהיר
:״מי שנתן את ההוראה — אין לו
שום חוש להיסטוריה.״
המזכרת המוחשית היחידה שנותרה מ־מישפט
אייכמן הוא תא־הזכוכית — והוא
נשלח למוזיאון־השואה של קיבוץ מורדי
הגיטאות.

יחסי חוץ
קוד מ מו סקבה

גם א ת תוכלי לזכות בעור הזך, הקטיפתי והחלק
המציץ א לין מפניהן של נשות אירופה
המטופחות. כל ה מוטל עליך הוא לטפל בעורך
כראוי, וטיפול ראוי פירושו: להתחיל את
פעולות היופי בעור נקי.
ניקוי יסודי, מעמיק ומעודן, תשיגי עם מי־הפנים
״שרק״ ,המטהרים לחלוטין את
נקבוביות העור מכל שרידי אבק ואיפור,
ומשווים לעורך חיוניות ורעננות נעורים.
עליך לזכור: כל פעולות היופי וטיפוח עור
פנייך מתחילות על בסיס של עור נקי, מטוהר
ורענן כאגל טל.

התחילי את היום עם ״שרק״
כי יופי מתחיל עם

בינג־ליניאל
ולילדים סנדלי׳־אץ המגפר לגברות.
לגברים ולילדים סנדלי־און המגפר
לגברות, לגברים ולילדים סנדלי־און
המגפר לגברות, לגברים ולילדים
סנדלי־און המגפר לגברית, לגברים
ולילדים סנדלי־און המגפר לגברות,
לו־״יו המגפר
לגברים ולילדים

11*1״1X111
המנעל החינני לימי הקיץ. שכבת גומי
על סוליתו מבטיחה הליכה שקטה.

מומלץע״י ד ״ר מ. פלדנקריי

סנדלי־און המגפר
ילילדים סנדלי־
׳גברות, לגברים ולילדים
המגפר לגברות, לגברים
סנדלי־און המגפר לגברות,
לגברים ולילדים סנדלי־און המגפר
לגברות, לגברי ם-ולילדים סנדלי־המגפר
לגברות, לגברים און ולילד״ם סנדלי־און המגפר לגברות,
לגברים ולילדים סנדלי און־ המגפר
לגברות, לגברים ולילדים סנדלי־המגפר
לגברות, לגברים אין ולילדים סנדלי־און המגפר לגברות,
לגברים ולילדים סנדלי־און המגפר
לגברות, לגברים ילילדים סנדלי־המגפר
לגברות, לגברים און ולילדים סנדלי־און המגפר לגברות,
לגברים ולילדים סנדלי־אוז המגפר

המלחמה הקרה בין סין וברית־המועצות
חדרה השבוע גם למרחב. למרות השרב
הכבד, העבירה צמרמורת בגוף כל ישראלי.
למרבית האירוניה, הגיעו הקרניים המחממות
דווקא ממוסקבה. כי בעוד שבדמשק
הכריז ראש ממשלת סין צ׳ו אן־לאי,
כי ממשלתו תגיש סיוע צבאי נרחב לסוריה,
כדי לשחרר את פלסטין, הפרה
מוסקבה את שתיקתה בנושא זה והודיעה
על תמיכתה בקו המתון של גמאל עבד-
אל־נאצר.
התפתחות זו החלה ברעידת הפיסגה
האחרונה. סוריה, שנמצאה מבודדת בדרישתה
לפתוח במלחמה לאלתר, קיוותה
למצוא תמיכה?מדיניותה דווקא במוסקבה.
החישוב: אם תצליח לגרום למלחמה בין
ירדן ולבנון הפרו־מערביות לבין ישראל
הפרו־מערבית, תוכל התערבות רוסית זריזה
לחסל את הבסיס האחרון של השפעה
מערבית בחלק זה של העולם הערבי. היא
תכיר בוודאי תודה על כך לדמשק, תעדיף
אותה על פני קאהיר, החוזרת ומפלרטטת
עם האמריקאים.
אך החשבון התבדה, ובמקום ׳לעודד
את התוכנית הסורית, פתחה מוסקבה
את פי הספינקס שלה והכריזה שהיא
מעוניינת בהמשכת השלום במרחב.
הכריז השבוע שגריר ברית־המועצות
בישראל, דמיטרי צ׳ובאחין, במועדון ה־עתונות
:״כל החרפה בין ישראל ומדינות
ערב מדאיגה אותנו לא פחות משהיא
מדאיגה אתכם, כי הדבר מהווה איום לשלום
שלמענו אנו נאבקים. גם אנחנו
סבורים שיש לפתור את הסיכסוך בין
ישראל ומדינות ערב בדרכי שלום.״
שתיקה בהודייה. היה זה מיפנה
בעל משמעות רבה, במדיניות הסובייטית
כלפי ישראל. אישור לכר ניתן על־ידי
כתביהם המוסקבאיים של לה־מונד ה־פאריסאי
ואיל־ג׳ורנו הרומאי. שניהם
דיווחו באותה רוח :״הממשלה הסובייטית
מאמצת לה מדיניות חדשה, המתנגדת לתוכניות
המלחמה הערביות נגד ישראל
והתומכת בהסדר של שלום ישראלי־ערבי
באזור.״
הדים בינלאומיים אלה אימתו את תחזיתו
של העולם הזה ( )1443 שאמרה, כי
ברית־ד,מועצות תעדיף להתחרות עם מעצמות
המערב בסיסמות שלום מאשר עם
סין הסוציאליסטית בסיסמות־מלחמה. ה־פיענוח
שנתן העולם הזה לשתיקת הקרמלין
ביחס להכרזות אל־חביב בורגיבה,
הוכיח את עצמו: שתיקה בהודייה.
תוצאותיו העיקריות של הקיטוב הסוב־ייטי־&יני
ביחס לפיתרון הסיכסוך ה־ישראלי־ערבי,
תהיינה:
י • מחוות רצון־טוב מצד מוסקבה כלפי
ישראל, תור הסתייגות ממדיניותה הפרו־מערבית
— במישור הבינמדיני.
#השתקפותו של קיטוב זה בדמותם
של שני הפלגים של מק״י במישור הפנים
ישראלי (ראה מפלגות) .הגינוי המשתמע
מן ההכרזות הסובייטיות לקולות
שוחרי־הנקם בעולם הערבי יכול להתפרש,
בצדק, כנצחון מוסרי לאנשי מי-
קוניסזסנה. שכן האופייני לעמדתו של אגף
זה במפלגה הקומוניסטית היה: הוקעת
המטיפים למלחמה שמשני עברי הגבול
הישראלי במידה שווה. הכרזות השבוע
היו תמיכה סובייטית עקיפה אך מפורשת
בעמדתם.
העולם הזה 1449

ריגול
מוות בעכו

בלוויות מוסלמיות נהוג לשאת את המת
על כתפיים. את מחמוד סבאג ( )28 נשאו
בשבת האחרונה על כפיים. דגלים שעליהם
נרקמו פסוקים מן הקוראן נישאו
מעל ראשם של המשתתפים בלוויית, הלמות
תופים גדולים מילאה את החלל
של רחובות יפו בתהודה מהממת. במסע
ההלווייה צעדו אלפים מבין ערביי יפו
— ולצידם גם עברים לא מעטים. כי
מחמוד לא חסר ידידים ומעריצים ימשני
צידי המיתרס הלאומי.
לולא מותו של מחמוד, ייתכן כי שלטונות
הבטחון היו ממשיכים עוד זמן
מה להחזיק בסוד את פרשת הדייגים
המרגלים. אולם משנתגלתה גופתו של היפואי
תלוייה על סורגי החלון של תא־המעצר
במשטרת עכו, מיהר דובר המשטרה
לפרסם את סיפור הריגול.
סירה ד עו ה. בסך הכל עצרה המחלקה
לתפקידים מיוחדים שבעה ערי
בים: שלושה דייגים מעכו, וארבעה צעירים
יפואיים. סיפרה המשטרה: רשת הריגול
אספה בישראל חומר לפי בקשת

הצהיר לא פעם כי הוא רואה באלמנתו
של מפקד ההגנה אם שניה, ובילדיו
דויד ודקלה — אח ואחות. אחרי שסיים
את לימודיו עבד תקופה קצרה עם אביו
כדייג, התקבל לאחר מכן כעובד קבוע
בנמל יפו.
היה לו מקצוע חשוב — אמודאי —
ויחסיו עם חבריו־לעבודה היו מצויינים.
רבים ראו בו מעין לישכה סוציאלית
פרטית, והוא הירבה לעזור להם. כאשר
חלה עקב עבודתו, ונאלץ לחבוש חגורה
אורטופדית — אותה חגורת־בד בה נמצא
תלוי בעכו — הועבר לעבודות קלות
בנמל.
הוא התבלט לעיני הציבור לראשונה,
כאשר פרצה שערוריית בית־הקברות המוסלמי
בצפון תל־אביב. כלפי חוץ הופיעו
שניים מנכבדי העדה, שתבעו מבתי־המשפט
למנוע את מכירת קרקע ההקדש
לחברה המקימה את מלון הילטון. אך
מאחורי הנכבדים עמד מחמוד. הוא אשר
דירבן אותם, הוא אשר פנה לעתונוח —
והוא אשר אירגן מאות מוסלמים ביפו
להפגנה שקטה.
מעצר הטרדה. פעילות זו זיכתה
אותו במקום־כבוד ברשימה השחורה של
המחלקה לתפקידים מיוחדים. תחילה נע־
גהיסיה גורדה

מיסודם1׳ול1,חך
בתי ספר תימנים

נמשכת ההרשמה
ל כת ות: ש שי ת שב>ע*ת(>׳א)
ו ש מיני ת (י״ב)
במגמות: הו מני ס טי ת, רי אלית
ובי אולוגית
לפי תכניות משרד החניך והתרבות

אקדמאיים
מורים מנוסים ססיפנדיות סרו
חו גי םלס פו ר ט,
א מנו ת ו מו סיקה

התיעצות פדגוגית והרשמה: גמנסיהגורדון

גורדון 53 פינת רח׳ ריינס, טלפון
בל יום בין השעות 9.00—13.00

ג פנ סי ה

38660

ג 1ד ד 1ן
בינג ליניאל

מתאבד סכאג וילדיו
נישא על כפיים

המודיעין המצרי — ספרים, עתונים. מפות
— ומסרה אותו למצרים מול חוף עזה.
לשם כך השתמשו בסירת־הדייג של קא־סם
אבו חדרה ( )53 מעכו. בסירה זו
היו מפליגים דרומה, ובהגיעם אל מול
עזה היו מאותתים לאנשי המודיעין שעל
החוף. פעילות זו, הסתבר, התנהלה רק
בשנת .1963 אז נבהלו כנראה הדייגים,
או התחרטו, וניתקו את מגעם עם המצרים.
המודיעין הישראלי, נאמר, המשיך
לעקוב אחריהם, עד שנעצרו.
תיאור זה מתייחם לשלושת הדייגים
שבחבורה. חלקם של ארבעת היפואיים
ברור פחות. ביפו עצמה היו רבים שהאמינו
בלהט, כי הארבעה נעצרו אך
ורק מפני שהיו בעבר פעילים של קבוצת
אל־ארד. עם מעצר הדייגים, והאשמתם
בריגול — כך אמרה השמועה ביפו —
נעצרו ארבעה אלה מבלי שיהיה להם
— או לפחות לחלק מהם — קשר ישיר
עם מעשי הריגול.
הסביר קרובו של אחד העצורים מיפו
:״הדייגים מעכו היו באים דרומה
לעונת הסרדינים, יושבים כאן חודש או
חודש־וחצי. ישבו בבית הקפה, ושם
נפגשו עם הצעירים המקומיים. מה הלך
ביניהם — אני לא יודע. אבל זד, הספיק
למשטרה בשביל לעצור גם אותם. כי
עם כולם היה לד, חשבון ארוך.״
נגד הילטון. החשבון הארוך ב־1
יותר היה עם מחמוד סבאג. הגבר היפה
גדל תוך, מגע מתמיד עם עברים —
ובמיוחד עם בני ביתו של מפקד ההגנה
המנוח, אליהו גולומב.
אביו, חסן, שהתפרנס כל חייו כדייג,
עזר להגנה להבריח ארצה מעפילים. בפרוץ
מלחמת העצמאות, חיפש חסן מחסה
אצל ידידיו בתל־אביב, ואילו אשתו ושד
ילדיו הקטנים ברחו דרך הים לעזה,
ביום בו נכנעה יפו.
המשפחה אוחדה מחדש אחרי תום הקרבות.
מחמוד היה בן ,12 כאשר שב
לביתו, במדינת ישראל. יחד עם אביו
הירבה לבקר בבית גולומב בתל־אביב,
העולם הזה 1449

שה נסיון לשחדו: מתוזך־הקרקעות שריף
אל־שאנטי (שנרצח לפני חצי שנה) הזמין
אותו לבילוי ערב נעים, ולאחר
אכילה ושחייה הציע לו 50 אלף ל״י,
כדי להסכים לעיסקת הילטון. מחמוד לקח
את שאנטי לביתה של עדה גולומב, שם
חזר באוזניה על ההצעה.
כאשר דחה פועל־הנמל הקנאי את הסכום
העצום, הוחלט לשבור אותו. אך הרדיפות
רק דחפו אותו להצהיר ביתר
תקיפות על לאומיותו הערבית. הוא נעצר
בהזדמנויות שונות, ותמיד שוחרר באין
כל חומר־אישום נגדו. משפחתו סבורה,
כי גם מעצרו האחרון היה מאותו סוג
של מעצרי־הטרדה.
באיזה מידה נכונה גירסד, זאת — לא
ידעו לעולם. כי אחרי עשרה ימים של
חקירות, קיבלה אשתו הודעה לבוא ולקבל
את גווייתו במכון הפאתולוגי ב־אבו־כביר.
הקרובים הביאו איתם רופא,
דרשו שתיערך בדיקה שלאחר־המוות-- .
בדיקה הוכיחה, כי מחמוד מת מחנק.
על גופו לא נמצאו כל סימני אלימות.
מפלגות שתי ועידות
פרידה היא דבר עצוב. פירוד הוא דבר
קשה מאד. אמת זו ניצבה לנגד עיניהם
של חברי הוועד המרכזי של מק״י, בהתכנסם
השבוע לישיבת־חירום בבית אליו־שה
בתל־אביב.
על הפרק עמדה התמרדותם של מרבית
המחוזות והסניפים, נגד שיטת הבחירות
שנקבעה ערב הוזעידה על־ידי רוב זעום
של סיעת מאיר וילנר ותופיק טובי. הודיעו
ראשי המחוזות העיקריים של המפלגה:
ההחלטה היא בלתי־חוקית, ועל כן בלתי־מחייבת.
מבעד
למחלוקת האירגונית הסתמן פיצול
בעל חשיבות עמוקה. כי מאחורי
(המשך בעמוד )18

ומשנת ההוטסה
ל 111 רב אקס ־ ט ־ דבי ־ נ ד !

בוג

ו ב 7ו ק־ודנ 7ורוחב
במועדים: נובמבר ,65 מרץ 66 ויופי 66
הנערכות מטעם: משרד החנוך והתרבות
לרשות התלמידים :

+מורים אקדמאיים מנוסים
• קרן סטיפנדיות

באם לא תעמוד
בבחינות לאחר
שתתכונן לחן אצלנו
נלמד אותך

9 9שנה נוספת לקראת
אותן בחינות.

בתי־ספר תיכוניים, תפ-אביב,
התיעצות פדגוגית והר שמה:
רח׳ גורדון ,53 פינת רח׳ ריינס, טל 38660 .
כל יום בין השעות 9.00—13.00 לפנה״צ.
רה׳ אנטוקולסקי ,4בנין ביה״ס בן־יהודה ע״י רח׳ ארלו־זורוב
פינת אבן־גבירול, בין השעות 5.30—8.00 אחה״צ.
בינג ליניאל

עשרים אזרחיות התחרו עד חואו מלכת היוני 1965־ או הח

הבטוחה

איריס בר־אור הנתניי־תית
היתה בט1חה ב־זכייתה
הסופית. בבל שלבי התחרות התבודדה,
לא התחברה אף עם אחת מהמועמדות.

** ה היה טכס נהדר, מלא יופי. היק
) שם כסא־מלכות מפואר, שהיה שייך פעם
לאפיפיור — הגיבור הראשי ׳של ההצגה
ממלא המקום. היו שם מנורות־פאר, משומשות
במצב טוב, שהושאלו מגבירתי
הנאווה, לאחר שהיא גמרה להשתמש בהן.
והיה שם שרגא פרידמן, גם כן במצב טוב.
היו שם מכונות־תפירה אמפיסייל, בגדיים
גוטקס, ספריי הלן קרטיס, חוטי צמר
החסידה. היתד, שם רבקה מיכאלי, יוסי
בנאי, מרני ניקסון. ובכלל, מי לא היה
שם? לא היו שם בחורות יפות.
כשהמסך נפתח, היתד, הבמה מלאה בובות,
שנלקחו מחלונות־ראווה. הן היו דונורא
לנערות יפות, למרות שהן מות היו רק בובות. ביניהן היו כמד, בחורות,
שהיו דומות נורא לבובות, למרות שהן
היו רק נערות יפות.
לתוך קהל הבובות הזה נכנסו כמה
גברברים בבגדי־ים. הם היו דומים לבובות שהיו יותרמהבובות, ויותר מהבחורות
דומות לבובות.
אז הבובות־גברברים לקחו את הב בות־ואת
הבובות־בובות, וכולם נעלמו
נשים,
מהבמה, להנאתו הרבה של הקהל.
אבל הן חזרו לשם כדי להודיע שבגדי־שלהן
היו מתוצרת נזטקס. לכבוד הים הבשורה המשמחת הזאת הם הסתובבו כולן
עוד פעם על הבמה, והראו את עצמן

החיילת ג1־1
שלב א׳

בשלב הראשון של התחרות הופיעו הבנות בבגדי־ים, בתפאורה של בית*
קפח. משמאל יושבת עליזה שדה שבתחילה לא בלטה במיוחד. שניה
משמאל: טובה דור, שנבחרה לסגנית מלכת־היופי. שבועיים לפני זה נבחרה כמיס אלגנטס.
שוב מלפנים ומאחור, מלמעלה ומלמטה.

<9כל היפהפיות היו רגליים שמנות
/וקצרות. אבל היו להן תסרוקות גבוהות
וארוכות, ממולאות בספריי ובפנינים.
הן הסתובבו קצת על הבמה, יצאו ולקחו

השופטות

הגברת איש־שלום,
רעיית ראש עיריית
ירושלים, עם חמדה נופך־מוזס, עורכת לאשה.

הגינווות עיינות

איתן את התסרוקות ואת בגדי־הים שלהן.
הן חזרו לשם עם אותן התסרוקות, אבל
עם שמלות במקום בגדי־ים. השמלות נראו
כמו שמלות פשוטות. אבל הן לא היו
כאלה. הן נתפרו מצמר החסידה המשובח,
תוך שעתיים בלבד. הן היו יפות ומשובחות,
רק הנשים שלבשו אותן היו קצת
גדולות, רחבות וארוכות עליהן. איש לא
שם לב לזה.
לאחר שהמועמדות הראו את שמלותיהן,
הן עשו מעשה־פלא חסר־תקדים. הן
לקחו, כל אחת, פקעת של צמר וקופסת
ספריי, ושפכו אותם על הקהל. הן עשו את
זד, בצורה מושלמת, בכישרון וביכולת.
הקהל הריע להן בהתלהבות. אבל הן
השתחוו בפניו והודו שאת הצלחתן הן

הנערות ניסו לשמור בסוד את צורת חשמלה
שתלבשנה. כמה מהן שינו תסרוקות
בשלבים השונים של התחרות, לא פסקו מלהילחם על יופיין עד הסוף.

חייבות לגברברים שלהן. משום שהיו אלה הם שהגישו
הצמר בכישרון כה רב.

^ כלל, הנכרכרים הללו התנהגו בצורה יפה למ
הגישו לנערות כסאות. רקדו איתן מתי שהיה צו
לבשו בגדי־ים כשאמרו להם ללבוש בגדי־ים, וענדו עני;
כשאמרו להם לענוד עניבות־פרפר. וכל זה הם ע׳
הכל בשביל שני סנדביצ׳ים לכל אחד.
מארגני הערב גילו אותם בגבעתיים, בחוג לרי
ובאוניברסיטה של תל־אביב.
לאחר ההפסקה נערכה הבחירה עצמה. רונית רינת,
החולפת, ישבה על הכסא של האפיפיור, עם כתר ע
ושרביט ביד. כל הבנות עברו לפני כסאה, השתחח
וקראו לה ״המלכה־האם
היא נאמה לפניהן משהו על חשיבות היופי, ועל ערן
הנהדרים שלה, והן נאמו לפניה ולפני הקהל מ,

שמלה בשעתיים

צמר, התיזו עליו בושם, והציגו שמלות אותן סרגו ״תוך שעתיז

ניתן לחיילת שהוזעקה ברגע האחרון

11171ר |1 1

למטה: שולמית
בחירת השתיים

למעלה: איריס בר־אור,
שנבחרה כנערת ישראל.
נח, שנבחרה כנערת החן.
לא הלהיבה את הקהל.

הרגע הגדול

הזמרת מרני ניקסון הכתירה את נולכת־היופי עליזה שדה.
עליזה, שלא התרגשה עד לבחירה! ,בדמה היה שלא איכפת
לה, התרגשה מאוד עם בחירתה, התחילה לגמגם, לא היתה מסוגלת לדבר אל המיקרופון.

|מלכד,
[הראש
כפניה,
,1הורים
1על

חכתה

משקלן, גובהן, אורכן ורוחבן.
הראשונה שנאמה שם היתה רינה עדי.
היו לה עיניים מרוחות הלן קרמים,
שפתיים וורודות ומיק־אס ורוד. היא סיפרה
שהיא עירקית. נורית כרמל, שבאה אחריה,
לא היתד, עירקית, אבל היו לה עיניים
מרוחות הלן קרטיס, שפתיים ומייק־אפ
ורודים, והיא ד.יתה דור שביעי בארץ.
לשמעונה גורן לא היה שום סימן
מיוחד. היה לה רק מייק־אפ ורוד עם
עיניים מרוחות ושפתיים. יהודית דר הביאה
איתר, את כל משפחתה, מה שלא מנע
ממנה להביא איתר, גם את עיניה, את
פיה ואת המייק־אם שלה.
פרידה אברהם היתד, מהודו. הפנים והעיניים
שלה היו בסדר, רק הראש שלה
היה מלא פרחים, והיא סיפרה שהיא חיילת.
אחר כך התברר שהיא כבר לא חיילת,
ושד,ראש שלה הוא מלאכותי.
בין כל הנשים הללו אפשר היה להבחין
בקלות בעליזה שדה, משום שהיא היתר,
חיילת אמיתית, ובליאורה מאור, משום
שהיא היתד, סטודנטית בבר־אילן.

ף ) אחר שי קו לי ם והתייעצויות, בחרו
/השופטים בחיילת האמיתית כמלכת־היופי.
הם בחרו בה בגלל הצבעים המיוחדים
שהיו לה. היו לה עיניים שחורות,
עור חלקלק ורדרד, שפתי דובדבנים ושיער
ג׳ינג׳י.
אומרים עליה שהיא טובת־לב. את הרגליים
שלה אומרים שאפשר להרזות בקלות.
חוץ מעברית, היא יודעת להגיד גם
תס זוגסטיר, אבל גם את זה אפשר לתקן.
בכלל, את הכל אפשר לתקן אצלה, כי
היא קרובה של לאה פלטשר, ולאה פלטשר
מספרת שהיא עבדה עליה המון כשנה האחרונה.
רק שלפני חמישה חודשים היא
יצאה, במסגרת הצבא, לעבוד במשק, ושם
קילקלו לה את הכל.

ח רו ת הי ו פי עברה השנה כמו בכל
השנים הקודמות. רק שבכל השנים
הקודמות היה בה גם קצת יופי, השנה

לא. השאלה היא לאן נעלם היופי של
הבחורות הישראליות. התשובה היא שהוא

לא נעלם בכלל. הוא רק מגויים לצבא.
הצבא הישראלי הצליח לתפוס את הנערה
הישראלית בשתי השנים הקצרות
בהן היא פורחת, בין גיל שמונה,־עשרה
לעשרים. בדרך כלל המשתתפות העיקריות
בתחרויות היופי הן חיילות. אבל השנה,
לאהר שבשנה שעברה סירב הצבא לשחרר
את אופירה מרגלית ולאפשר לה
להשתתף בתחרות־היופי בלונדון, החליטו
המארגנים לא לקבל חיילות לתחרות.
כך שמשתתפות־התחרות של השנה היו
רק סטודנטיות מבוגרות או נערות צעירות

ה 1*1 1 71 ¥1ש ר גא פרידמן, במאי ושחקן ה־
1 1 1 1 *1 ¥1 ¥3
) 1 111 1111 1 / 1 / 1בימה, היה במאי ההצגה. הוא
מושיב את רונית רינת על כסא. האפיפיור מההצגה ממלא המקום.

מדי. ,תלמידות בית־ספר. שבוע לפני התחרות,
כשנוכחו המארגנים לדעת שאין המועמדות
די יפות, שלחו לקרוא לאחת
הנערות, חיילת, שסירבו בהתחלה לשתפה.
החיילת שהוחזרה היתד, עליזה שדה.
היא נבחרה כמלכת־היוכי של השנה. הסגנית
שלה, אירים בראור, תלמידת שמינית,
גם היא כמעט ולא השתתפה בתחרות,
משום שהמחנכת שלה סירבה לשחרר
אותה מהכיתה. רק לאחר התערבותו
של המנהל היא הצליחה להגיע לתחרות.

גניבת
ההצגה

את ההצגה גנבה רונית רינת, שנקראה
באותו הערב ״המלכה האס״.

היא הופיעה בשמלת־ערב שחורה, אותה לבשה בתחרות מיס עולם.

במדינה

ניס

* 8״ 0״ י00
} ^ 1 1א 0ץ א

* 8יסז׳ ^

* ־ו כי *ז כ
השעון בעל $0הפרסים הרא שונים
באובזדבשודיון של 15$£ט £1-$ז £11044א

קו רטב רג!

סנסציה במרעדוו
,צברה״

להשיג בחנויות המובחרות הארץ בכל
לשעונים

נו בנינה±

מכון ישראלי להכשרה טכנית
נפתחים קורסים חדשים

60^3$1
ב־ 4ביולי נפתחים קורסים חדשים

״פרופסור״ בלק הטלפאתיסט וה מהפנט
המופיע עתה במועדון צברה
בת״א השאיר רושם עצום על רופאי
האליל האפריקניים שבינו אותו בשם
הג׳וג׳ו הלבן. קהל המבקרים במועדון
״צברה״ מופתע ונדהם ערב ערב
מבשרונו הבלתי רגיל של ״פרופסור״
בלק.

קורסים נוספים לבחירתך: שרטוט: בנין מכונות, רדיו
אלקטרוניקה, עיצוב פנים, חשמלאות בנין, חשמלאות
רכב, קירור ומזוג אויר.
16—20 בערב.
פרטים והרשמה 8—13 :בבוקר

תל־אביב

פית 44

די ר
מזל בי ת הדר

חיפה

ד ו ׳ 1בלפור 5
מול השכניון

(המשך מעמוד )15
וילנר־טובי התייצבו מרבית החברים הערביים
של המפלגה, ואילו לצד שמואל
מיקוניס ומשה סנה, שעמדו בראש המחוזות
והסניפים המתמרדים, ניצבו מרבית
החברים העבריים במק״י.
על כן היתד, צפוייה הסכנה, כי נוקשות
בוויכוח על נקודה אירגונית זו,
תגרור פילוג לפי קווים לאומיים.
שתי שיטות ;פרדות. ישיבתי,חירום
נמשכה יומיים. על הבעיות הרעיוניות
הגדולות המפלגות את שני
הפלגים, לא דיברו. כי הוחלט מראש,
שבעיות אלד, יובאו להכרעת הוועידה. על
כן נסבו הוויכוחים, במשך יומיים אלה,
רק סביב השאלה המצומצמת: איזה שיטת
בחירות להנהיג?
.אווירה של בית אבלים — חמש דקות
לפני הלווייד״״ הגדיר זאת אחד ממשתתפי
הוויכוח. במאמץ אחרון למנוע התפוצצות,
הציע יו״ר ועדת הביקורת צבי
ברייטשטיין פשרה, לפיה תושאר ההכרעה
בידי כל מחוז, שיצביע לפי השיטה הנראית

לשוא. שד הפילוג השתלט לגמרי על
בית אליון שה. נוקשות ״הפלג הערבי״
הכריעה. החלטות הרוב :״עמדת הרוב
בוזעד המרכזי בעניין שינוי שיטת־הבחירות
לודעידה בעינה עומדת: הרוב מזער המרכזי
דוחה את הצעת־הפשרה של יושב־ראש
ועדת הביקורת המרכזית, צבי ברייטשטיין.
הרוב בוזעד המרכזי קורא למחוזות המתמרדים
לציית להחלטות הרוב.״
תוצאתן האירגונית של החלטות אלו:
במחצית שבוע זה יבחרו שני אגפי המפלגה
— בשתי שיטות נפרדות — את
ציריהם לשתי ועידות, אשר יתקיימו ב־תל־אביב
ובחיפה. במקום מפלגה קומוניסטית
אחת בישראל — תהיינה שתיים.
מיכשוד להידברות. דהירתם של
וילנר וטובי — ואולי עוד יותר, של
אמיל חביבי — אל הפילוג בנוייה על
ההנחה, כי מסביב לתפיסתם את בעיית
ישראל ופלסטין יתלכדו כל ערביי ישראל.
אין ספק, כי מפלגה לאומית ערבית
תפרוט על נימים שוביניסטיים עמוקים ביותר.
אולם אין כמעט ספק גם, כי מפלגה
כזו לא. תורשה לפעול למען האינטרסים
שהיא דוגלת בהם. על־ידי עמדה קיצונית
— המזדהה לעתים אפילו עם דעות המערערות
על עצם קיום המדינה — תקשר,
מפלגה כזו על פתרון בעיותיו של העם
הפלסטיני.
ערביי ישראל עלולים איפוא להישאר
שוב ללא מסגרת חוקית, בה יוכלו להיאבק
על דרישותיהם הצודקות. חמור
יותר: הפילוג יקשר, על הידברות בין
עברים וערבים בארץ ובמרחב.
עובדות שורשיות אלה, המחייבות קיומה
של מפלגה עברית־ערבית המשוללת שוביניזם
כלשהו, יחזירו מן הסתם חלק מן
האגף הערבי למפלגה הקומוניסטית. אלא
שבינתיים ניזוק גשר חשוב של הידברות
במרחב.

״הורידו אותו מעל!״
בדיחה קלאסית מספרת על שני מתקוטטים.
החזק שבשניים הפיל את יריבו
ארצה, קפץ עליו והפליא בו את מכותיו.
ואילו החלש הרברבן קרא לקהל הנאספים
:״הורידו אותו מעלי! הורידו אותו
מהר — או שאני אהרוג אותו!״
כך בדיוק ניראה השבוע המיעוט ב־מפא״י:
מוכה, מגוחך — ומשמיע איומים
מקפיאי־דם לחסל את אשכול ואת חבורתו.
נגד מכירה פרטית. התמונה הראשונה
של השבוע היתה תמונה מגוחכת.
ראשי המיעוט התכנסו במטה החדש
שלהם, בבניין אל־על בתל־אביב. על הפרק:
נטייתם של חושי, פרס ועוזי פייד
רמן לנטוש את הספינה. יוסף אלמוגי
ריכז את הערותיו כלפי פרס: כי נידמה
היה לו, שמכולם היד, פרם הראשון המוכן
לשוב לספיגתו של אשכול.
לבסוף הוחלט לבל לתת לאשכול הזדמנות
נוספת לקנות ולפלג את ראשי המיעוט.
מעתה ואילך, הוחלט, לא ינוהלו
שום שיחות־הידברות אישיות. אם אשכול
רוצה הידברות — יעשה זאת עם מישלחת
קולקטיבית של המיעוט. פשוט לא סמכו
איש על רעהו, שבשיחות פרטיות לא
ימכרו האחד את השני.
שתי תביעות התמונה השנייה היתד,
עלובה. תחילה נמסר, כי תוך שבוע
תיפול ההכרעה. כי אין כמעט מנוס מפילוג.
כי עבר זמן הפיטפוטים, והגיע
העולם הזח 1449

זמן המעשים. יש לחכות רק לדבר אחד:
שדויד בן־גוריון יודיע מה הוא רוצה.
אך השבוע חל, מבלי שדויד בן־גוריון
יאמר מה הוא רוצה. לכן התכנסו ראשי
המיעוט לישיבה נוספת, והחליטו בי בעצם
אפשר להמשיך עוד קצת בפיטפוטים.
אין שום הכרח להיחפז. אפשר לחכות
בשקט עוד חודש — ובינתיים יפתחו
במסע הסברה בתוך המפלגה.
השאלה היתד, רק: מה להסביר? אחדים
ניסו להעמיד פנים, כאילו יש לקבוצה
המשונה ערכים רעיוניים מגובשים. אך הם
עצמם לא לקחו זאת ברצינות. לכן נטלו
שתי דרישות טכניוזדביצועיסטיות, והפכו
אותן למצע אידיאולוגי מאולתר. הם
אמרו: עיקר דרישותינו, כדי לחולל תמורות,
הן ) 1 :לשנות את שיטת הבחירות,
)2לחקור מחדש את פרשת /׳בון.
שתי תביעות שנדף מהן ריח העובש
והיושן. שתי תביעות זקנות, כמו הזקן,
שבלעדיו לא מעזים הצעירים־כביכול לזוז.

היו לנו כמה מישחקים גדולים. נגד יוון,
נגד רומניה ונגד צ׳כיה.
אני יודע שכולם סיפרו לכם את זה כבר
הרבה פעמים, אבל אני מוכרח לחזור על זה
עוד פעם. אני לא ילד, אבל כל פעם כשהעלו
את הדגל שלנו, ונגנו את התקווה,
עמדו לי דמעות בעיניים. לא רק לי, לכולם.
הכל טוב ויפה עכשיו. ניצחנו, חזרנו, כולם
מחבקים אותנו, כולם אוהבים אותנו. אני
מפחד לחשוב מה היה קורה אם לא היינו
מנצחים.
אם היו לנו חצי התנאים שיש לשחקנים
אירופיים, היינו יכולים להגיע להישגים
כפולים. שחקן נותן את השנים הטובות ביותר
שלו לכדורסל, הוא לא מבלה, לא
הולך לקולנוע. חברים שלו מתקדמים בעבודה
והוא משחק כדורסל. הסוף? כל אחד
יודע. הוא יכול ללכת לצחצח נעליים.
נשי?ה דיפלומטית. השגריר שלנו במוסקבה
אמר לנו דברים יפים מאוד. הוא
הסביר לנו איזו תועלת אנחנו מביאים למדינה,
ועוד דברים יפים דומים. אחרי כל
מישחק הוא בא לנשק אותנו. תודה רבה.
אבל אם אנחנו חשובים, אז למה לא עושים
בשבילנו משהו?
לפני קרוב לשנה נפצעתי, היד, לי זעזוע
מוח. עד היום אני סובל מזה. אף אחד לא
מתעניין בזה. אני רק שחקן כדורסל.
אפשר לנצח! הפעם ניצחנו יותר מאשר
הפסדנו, אבל הניצחונות לא תלויים רק בנו.
זה תלוי גם באלה שיושבים באיצטדיון ומסתכלים.
אתם רוצים שננצח? אז למד,
אתם לא עושים כלום?

דרכי חיים
שדה בירקון
המכתב שנתקבל בשבוע שעבר במערכת
העולם הזה היה בלתי־רגיל. כותבו הודיע
שהוא מת.

וזה לשון המכתב:

כאשר יגיע לידכם מכתב זה אני כבר
לא אהיה יותר בעולם האכזר הזה, ומאחר
ואני מעריך את עיתונכם, אשר ניגש לכל
מקרה ומקרה בדרך הנכונה והאובייקטיבית.
מצאתי את עצמי באופן אוטומטי כותב
לכם, את מכתבי זה, בשעת צערי ובשעה
גורלית זו.
החלטתי לכתוב לכם, שלפחות יהיה עיתון
אחד שירצה לכתוב עלי את האמת, מאחר
ועיתונים אחרים ראו בי כבשה שחורה
בעדר האמרגנים, על כי לא עלה בידי לשחד
את אחד העיתונאים שלהם, כמו שעושים
אמרגנים אחרים.
צעדי זה, החלטתי להתאבד, בא אחרי
מאבק כלכלי קשה שעבר עלי ועל משפחתי
במשך שמונה השנים האחרונות. לפני כן
הייתי פקיד בכיר בעירית ירושלים במשך
עשר שנים, והגורל רצה שאגרר אחרי
הרפתקות מסחריות והגעתי עד לאמרגנות.
עברו עלי משברים, אחד אחרי השני.
הווילה שהיתר, לי בירושלים נמכרה לתשלום
חובות. משפחתי סבלה סבל איום
ונורא. עברתי לגור לתל־אביב, עבדתי אצל
קבלן בשם לוין, שהשאיר חובות וברח
כדורגל אילן זייגר (משמאל) במישחק נגד הונגריה במוסקבה *
ללכת על בטוח

גילגלתי כמה שרק אפשר, אבל כנראה שמצפוני
הפעם התגבר על רגשותי המסחריים,
והחלטתי להפסיק להפסיד את כספם
של אחרים, חפים מפשע. לא יכולתי להחזיק
מעמד, והחלטתי על צעד דראסטי זה

של איבוד לדעת.
הלכתי לקראת הסוף בשקט נפשי, כי
ראיתי את הסבל שסבלה משפחתי ואחרים
בגללי. ברגע זה נזכרתי

בשנה האחרונה סבלתי הפסדים גדולים,
וגם העיתונות השתתפה בזה. מעולם לא
פירסמו את האמת עלי, פשוט קבלו הוראות
לא לפגוע באמרגנים ששולחים להם
הזמנות וכסף.
היום נשברתי לגמרי, ורציתי בהתחלה
לגשת למשטרה ולהסגיר את עצמי, על־מנת
לתת את הדין על כל פשעי ולהתחיל
בחיים חדשים. אבל ברגע האחרון החלטתי
בדרך האמת, וקבעתי שטוב מותי מחיי בלי
מזל.
שלום ותודה רבה — מרקו שדה (סעדיה),
רמת־אביב.

מתאבד שדה ואליל,י
לגרמניה עם אהובתו. וכך, בכל פעם שהתחלתי
לראות את הסוף, שוב באה צרה
חדשה על ראשי. התחלתי לעסוק באמרגנות
והלכתי מדחי אל דחי. לא די שמן השמים
נגזר עלי להפסיד, אלא גם אמרגנים כמו
גודיק ואלכס, ומנהל האיצטדיון ביד־אליהו,
גרמו לי׳נזקי ם עצומים.
בכל אופן נאבקתי עם מר גורלי, ובכל
פעם חשבתי שאולי הפעם ילך לי. הסתבכתי
בכספים ובחובות והפסדתי את כספי,
רכושי, ואת כספם של אנשים שונים, שהאמינו
לי ונתנו לי כסף.
העולם הזה 1449

מיטה לבנה. עד כאן מכתבו של
מרקו שדה. הוא צירף אליו תמונה, בה
הוא ניראה בחברתה של השחקנית אליקי.
אבל בניגוד לנבואתו, לא היה מרקו מת
כאשר הגיע המכתב לתעודתו.
הוא התעורר בבית־חולים, לאחר שבלע
כמות גדולה של גלולות שינה. אך לא זכר
כלום. אין הוא יודע מי מצא אותו, ומי
הביאו לבית־החולים. הוא זוכר רק שלאחר
בליעת הגלולות הלך לירקון, הטיל את
עצמו אל ביו קני־הסוף. כשהתעורר, מצא
את עצמו במיטה לבנה.
האויב הגדול. לא תמיד ניהל מרקו
עסקים גדולים, ולא תמיד היה שקוע בחובות.
פעם,
בעבר הרחוק, ב־ ,1941 הוא היה
סמל בחיל־האוויר הבריטי. אחר־כך היה
נוטר.
מאוחר יותר, כשניכנס לתחום האמרגנות,
גילה את אויבו הגדול: העתונות.
״היא התנפלה עלי כשהייתי עושה את הטעות
הקטנה ביותר,״ הסביר מרקו השבוע,
״אך כשגדולים ממני היו עושים משגים,
לא העזה העתונות לגעת בהם.״
אך לא כולם התאכזרו אליו. כשהתעורר
בבית־ד,חולים ראה כי כמה מידידיו שמרו
לו אמונים .״אריס סאן הבטיח לי שיארגנו
למעני ערב הופעות,״ סיפר.
ומה עם האמרגנות? ״אם חברי לעבודה
יעמידו אותי על הרגליים, אחזור שוב למקצוע.״
ספורט כדורסל

אנו. ניצחנו, ח!ר1ו
״תודה לאל שיש לנו עוד נבחרת כדורסל,״
נאנח דייל אל־על ביום הראשון השבוע,
כאשר חזרה הנבחרת ממשחקי אליפות
אירופה, בהם תפסה את המקום השישי
מבין שש־עשרה נבחרות לאומיות.
הכדורסלנים רשמו הישג נוסף ליד שם
ישראל.

על רשמיו ממוסדן בד מספר שחקן
דנפחרת אילן זייגר 26

כאשר אני עולה לשחק, אני לא חושב על
שום דבר. אני רוצה רק דבר אחד: לנצח.
הפעם, ברוסיה, זה היה אחרת. אלה לא היו
רק מישחקי כדורסל. כל מישחק היה בשבילנו
מלחמה בה היינו חייבים לנצח. הרגשתי
שיש המון אנשים שבשבילם אני יותר
משחקן כדורסל, שרוצים שאני אצליח, ולא
יכולתי לאכזב אותם.
ברוסיה יש סדר במיגרשים. כל אחד הולך
לאן שאומרים לו ללכת. והנה, בכל זאת,
בשני מישחקים זינק אלמוני לעברנו, נתן
לנו זר פרחים ונעלם. איך אפשר לאכזב
אדם כזה?
לא הלכנו הרבה ברחובות, אבל באותן
פעמים בודדות שבהן כן הלכנו, זה היה
משהו יוצא מגדר הרגיל. הרגשנו שאנשים
מסתכלים עלינו, רוצים לדבר ואינם מעזים.
לפעמים היה ניגש אלינו אדם, לוחץ את
היד ומסתלק. בזכות אנשים אלה השגנו את
המקום השישי באליפות אירופה בכדורסל.
קשה לי קצת להבין איך השגנו את מה
שהשגנו. מרבית הנבחרות האחרות, נגדן
שיחקנו, עולות עלינו בכושר הקליעה שלהן
ובכושרן הגופני. כאשר שוחחנו עם שחקנים
מארצות אחרות וסיפרנו להם על התנאים
שלנו, צחקו מאתנו ולא האמינו. אצל
כל השחקנים ששיחקו באיצטדיון לנין, הכדורסל
הוא מקצועם, למרות שלהלכה הם
חובבים. הם משחקים כל השנה, טורניר
אחד אחרי השני, ואין להם דאגות אחרות
בראש. זה לא פלא אם הם מצליחים אחרי

ד,כדורסלנים שפגשנו הם הטובים בעולם
— חוץ מד,אמריקאים — אבל גם הם רק
בני־אדם, והשפיעה עליהם האווירה של האליפות,
כשכל מישחק קובע וכל סל יכול
להכריע מישחק. פוחדים לזרוק, חושבים
יותר, משחקים יותר לאט וקצת פחות טוב.

מס׳ : 4כהן־מינץ.

שואה ב סו פי ה
בלם נבחרת ישראל היה כבר עייף. הכדור
היה בין רגליו, והוא חשב מה לעשות
בו. אלא שזה לקח לו שניה אחת יותר מדי.
הבולגרי קיטוב חשב מהר יותר, הגיע בריצה
ובעט את הכדור לרשת הישראלית.
0:4לזכות בולגריה. דמעות עמדו בעיני השוער
חיים לוין. בקושי עצר בעד עצמו
מלהכות את לבקוביץ.
הרגשת הזעם וחוסר האונים היתד, השבוע
נחלתם של כל חובבי הכדורגל בארץ.
״עשינו מה שיכולנו, ולא הצלחנו,״ כך
סיכם נחום סטלמך, קפטן הנבחרת הישראלית,
את משחק ישראל—בולגריה•
הישראלים ספגו במשחק זה את אחת מ־מפלותיהם
הקשות ביותר, ירדו מנוצחים,
לאחר שהציגו את אחד המשחקים הכושלים
ביותר שלהם.
המאמן לא העז. כאשר נזרק, לפני כשנה,
המאמן ג׳ורג׳ איינסלי, ומילובאן צ׳י־ריץ׳
הגיע במקומו, קיוו הכל כי שורת ההפסדים
של נבחרת ישראל הגיעה לסיומה.
חובבי הכדורגל הישראליים, הפסימיסטיים
מטבעם, חשבו כי לפחות עתה תתחיל הנבחרת
להראות ניצני מישחק ראוי לשמו.
המשחקים הראשונים של הנבחרת לא היו
מעודדים, אלא שכל פעם הבטיח המאמן הלאומי
כי נקודת המיפנה תגיע לאחר המיש־חק
הבא. מישחק זה עדיין לא נערך.
למה הפסידה הנבחרת הישראלית בצורה
כה מחפירה, באיצטדיון סלביה בסופיה?
את התשובה נתן כבר שייע גלזר, לאחר
מישחקה של הנבחרת נגד בלגיה. כתב אז
שייע (העולם הזה :) 1444״צ׳יריץ׳ לא רצה
להסתכן בטבילת האש הראשונה שלו בחוצ־לארץ,
ולכן הלך על בטוח והחליט לשחק
בבונקר.״
צ׳יריץ׳ החליט כנראה ללכת על בטוח גם
במישחק השני, נגד בולגריה, הורד, לשחקנים
לשחק שוב בבונקר. אלא שהפעם הפטנט
לא הצליח. הנבחרת הפסידה נגד קבוצה
שרמתה בוודאי אינה מהגבוהות בעולם.
שגיאתו הגדולה של צ׳יריץ׳ היתד, בכך
שהוא לא ניהל את הנבחרת תוך ראיית הנולד.
לאחר המישחק נגד הבולגרים שפך
את חמתו על הבלם הוותיק אמציה לבקו־ביץ׳
,שבאשמתו הובקע השער הרביעי לזכות
היריב. אלא שהכעס לא היה מופנה
נגד האדם הנכון.
לבקוביץ המבוגר לא היה בכושר מזה
זמן רב. כל מי שראה אותו במישחקיו האחרונים
הבחין, כי שחקן סימפטי זה סיים
כבר את הקאריירה שלו בנבחרת הלאומית.
אבל צ׳יריץ׳ לא העז להחליפו, חיכה מיש־חק
אחד יותר מדי.
אין זה אסון ואין זו שואה לאומית אם
נבחרת ישראלית מפסידה, אך אין טעם להשקיע
מאמצים ותקוות, כדי להקים נבחרת
לאומית המשחקת בצורה בה שיחקה הנבחרת
שלנו בסופיה.

במרינה
1 0 £ 5א 1 8 1 1 1 8 : 0 1

לצילום ממחה נמים
לצילום באבק
!לצילום ננל מזג־אויו

לחובב ולאין!! המקצוע
דז־ד־ו־

סוכנויורבמ צג ר־ני צכידיונז ב ע ־ מ
רב ז־ 2 9 2 0ר נ ״ א

ביח״ר לקונפקציה מחפש לעבודות תפירה קלות או
כעובדת עזר לכל עבודות

נערה או אשה
בעלת המידות כדלהלן:
96ס״מ
היקף החזה:
74ס״מ
המתניים :
102ם״מ
הירכיים:
הצעות מתבקשות לת.ד,4100 .
תל־אביב, עבור .847
נודיזם הומור מופ ש ט
״מתארגנת עתה בארץ קבוצה של נודיסטים
בין הגילים 18 עד .32 הקבוצה,
הנתמכת על־ידי איגודי נודיסטים בחו״ל,
מתעתדת לפתוח חוף מיוחד למטרות התייחדות
עם הטבע והנוף, עם יפי גוף
האדם, ונגד צביעות הלבוש.
״כל אדם החש רצון ודחף להשתתף
במיפעל זה, יכתוב לת.ד 8009 .ירושלים.
הקבוצה תהיה מצומצמת, ולכן ככל שתקדים
לכתוב טוב יהיה. אין צורך
שתהיה תושב הבירה. להיפך, אנו רוצים
להכליל בחוג לטבע ושמש חברים
מכל מיני חלקים בארץ.״
מכתב בנוסח זה, שהופץ לאחרונה בארץ׳
עורר צעירה תל־אביבית להתקשר
עם כותביו. היא הסבירה להם כי היא
נילהבת לרעיון, מוכנה לקחת חלק בפעולות
החוג ההולך ומוקם.
השבוע היא קיבלה תשובה, על גבי
טופס רישמי של מרכז תרבות העמיס
לנוער בירושלים. כתבה מזכירת המוסד
המכובד, כי היא מצטערת, אבל המרכז
אינו מקיים, ואינו עתיד לקיים, חוג
לנודיסטים. בראש המכתב התנוססה הכתובת:
ת.ד 8009 .י״ם.
?{ירוס וקודש. כשהקימו דורותי ומד
ריי סילברסטון, ראשי החוג הבין־דתי
בארצות־הברית, את מרכז וזרבך זז העמיס
לנוער בבירה, התכוונו לקרוע בפני הנוער
הישראלי אשנב לתרבות העולמית,
לקרבו אל בני נוער ברחבי העולם.
בבניין המפואר, העטוף ירק ומשטחי
דשא, מתכנסים מדי יום עשרות בני
נוער, תלמידי גמנסיות, נוער עובד וסטולדנטים׳
במיסגרת של חוגים שונים.
עיתים קרובות נערכות במקום הרצאות
או תערוכות, שעיקר מטרתן לטפח בקרב
הנוער הירושלמי את טעמו האסתטי.
אולם המאמצים הרבים שמשקיעה הנהלת
המוסד החינוכי לא סיפקו כנראה
ירושלמי אלמוני. הוא החליט שחסר שם
משהו, הפיץ את המכתב האנונימי, השתמש
בו בכתובת המרכז לתרבות.
כמה ממקבלי המכתב זרקוהו בחוסר
עניין, אחרים קיבלו אותו בהתלהבות,
ניסו לגייס את חבריהם וחברותיהם לרעיון•
רק אדם אחד לא היה מרוצה.
היה זה אברהם יקל, מנהלו נעים ההליכות
של המרכז לתרבות.
הוא סיפר כי תחילה צחק למקרא
מכתבה של הצעירה התל־אביבית, חשב
לתומו כי זוהי מהתלה. מאוחר יותר,
כשנודע לו כי מהתלה זו הופצה במהדורות
נוספות, ניבהל, חשש כי העניין
יפגע בפעילות המרכז.
בינתיים הועבר העניין לטיפולה של
משטרת הבירה, שנתבקשה לאתר את האלמוני
בעל ההומור המופשט. אנשי
מחלקת החקירות בירושלים הסבירו כי
אין זה מתפקידה של המשטרה, טענו
כי הלץ האלמוני לא עבר על החוק.
אך למתיחה המסתורית היתה גם תוצאה
בלתי־צפוייה: החוג לטבע ולשמש, שלא
היה ולא נברא, עורר בליבם של כמה
צעירים ירושלמיים את הרעיון להקימו,
להפוך את עיר־הקודש לחלוצת הנודיזם
בישראל.

לתפוס אותו בעוד מועד, מנעו ממנו להתערטל
בפומבי.
אבל האיש לא ויתר על זכותו להסביר
את מעשיו. למרות התנהגותו המוזרה, נעתר
השופט לבקשתו, הרשה לו לדבר.
האיש קם על רגליו, הסביר לשופט, כשהוא
נעזר בתנועות ידיים, כי ביקש להתערטל
בבית־המשפט על־מנת להראות לשופט
ולקהל הנוכחים, כי המשטרה נטפלת ליצור
מסכן, שעינויי הנאצים במחנות הריכוז
השאירו בו את חותמם לנצח.
צחוקם של הנוכחים נדם. הם עזבו את
האולם בראש מורכן, לאחר שהשופט הודיע
כי בהתחשב במצבו של הנאשם הוא דוחה
את מתן גזר־הדין.

הפל * 3ל ל חו 3קטן
הודעת המשטרה גילתה, כי ברחוב המסגר
בתל־אביב התנפלה כנופיה של חמישה
צעירים ערביים על צעיר שהיה בחברת
נערה, שדדה ממנו 100ל״י והסתלקה מן
המקום. בהודעה נאמר כי לאחר מיבצע
עיקוב עלה בידי המשטרה ללכוד את החמישה,
וכי שניים מהם עדיין יושבים במעצר
עד תחילת ההליכים המשפטיים.
כמה עיתונים ניצלו את המקרה, הבליטו
את העובדה כי התוקפים היו ערבים, לא
פירסמו כל ידיעה, כשנודע לאחר מכן, כי
הצעיר המותקף היה גם הוא ערבי.
גל שמועות• לאחר שישבו במעצר 15
יום, ציווה בית־המשפט לשחרר שלושה מן
העצורים. אולם המשטרה מצאה שיטה מחוכמת
כדי לעקוף את החלטת השופט. היא
לא איפשרה להם להתקשר עם בני משפחותיהם,
כדי שישחררו אותם בערבות.
אבל למרות מאמציה של המשטרה לאסוף
ראיות שירשיעו אותם בדין, נפוצו השבוע
שמועות, על־ידי עצירים שהשתחררו, כי
הדבר מוטל בספק.
השמועות אומרות כי הצעיר, שהמשטרה
מאשימה את החמישה בתקיפתו, היה חייב
לשניים מהם, עבד־אל־קרים אבו־סלים ואיב־רהים
אל־ווטד 100 ,ל״י. באותו ערב עברו
השניים, עם עוד שלושה הברים, ברחוב המסגר,
ראו את הצעיר מתקוטט עם מישהו,
כשנערתו עומדת מן הצד וקוראת לעזרה.
אבו־סלים ואל־ווטד פנו אליו, הסבירי כי
יבואו לעזרתו רק אם יחזיר להם את החוב.
הצעיר הסכים, והללו הצילו אותו מפגיעה.
בו במקום — אומרות השמועות — הוא
שילשל לידיהם את הכסף והצטרף אליהם
לבילוי. לפני שנפרד מהם, בשעת לילה מאוחרת,
קבע איתם פגישה ליום המחרת. לאותה
פגישה הוא הופיע עם המשטרה, שעצרה
את החמישה באשמת שוד.
הנערה, שהיתר, עדת־ראייה לכל המתרחש,
נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה. כל מאמצי
המשטרה לאתרה עלו בתוהו. השמועות
אומרות כי אותו צעיר דאג להסתירה, כדי
שלא תמסור עדות שתזכה את העצורים.
שמועה נוספת: בינתיים נערכה סולחה בין
הנעצרים לבין הצעיר שגרם למעצרם.
אם שמועות אלה תתאמתנה, לא יהיה למשטרה
את מי להעמיד לדין וכל הודעותיה
המפוצצות יתבקעו כבועת סבון.

דרכי אדם
צחוק. צ חו ק

1נ ת
11 זע

לניתוח זו שנתי1ת
ביתזת מיזחחת
לגזמוי ט׳ א 1י׳ תימן

המחזה שנתגלה לקהל הסקרנים הרב,
שמילא את אולמו של שופט״השלום התל-
אביבי יוסף מגורי־כהן, הפתיע אפילו את
השופט עצמו.
הגבר הצנום שישב מולו, על ספסל הנאשמים,
ותלה בקהל עיניים בוהות, קם
לפתע ממקומו, הניף את ידו מול פני השופט׳
המטיר עליו מטר של קללות באידיש
עסיסית. השופט לא תפם תחילה את
המתרחש, אבל שני השוטרים שהסתערו
עליו נוכחו במהרה כי האיש שתוי כלוט.
״נודף ממנו ריח של אלכוהול,״ הסבירו
הם לשופט המופתע, שניסה לשוא להרגיעו.
אך האיש לא נרגע׳ אלא הוסיף להשתולל.
סטריפטיז .״אני כבר אראה לכם מי
אני,״ הוסיף הנאשם לצעוק, כשהוא מנפנף
בידיו, וכדי להמחיש את דבריו התחיל
להתפשט, לקול רעמי הצחוק של הנוכחים.
הוא הסיר את החולצה והגופיה, התחיל
להוריד את מכנסיו, אבל השוטרים מיהרו

( ״1 1 1 1 1 1 1היא יפהפיה תל־אביבית ש־
1סיימה לפני כמה שבועות
את שרותה בצה״ל. תמונה זו, בה נמחקו
תווי פניה של החיילת הנתקפת למניעת
זהותה, צולמה השבוע באחד הרחובות.

מא 41

חסן עומר
* ומיים לאחר שכותרות העיתונים ביש7רו
על אונם החיילת לעיני חברתה, עמדתי
בתחנה המרכזית בתל-אביב יחד עם חבר
שלי, בשם חליל, שעובד כמוני כסדרן בתחנת
מוניות. הוא החזיק בידו גליון של העולם
הזה, שעל שערו האחורי היתד, כתובת
״טרמפ אל האונס ה עו ל ם הז ה .) 1438
קראתי מד, שהיה כתוב באותה כתבה
וחייכתי לעצמי. חליל שאל :״אתה הגיבור
של הכתבה הזאת, לאי״ אמרתי לו שכן,
אבל הסברתי לו שלא איימתי על שתי
החיילות להרוג אותן, אם לא יסכימו להיענות
להצעות שלי. זה היה שקר גס. לא
הבנתי למה הן היו צריכות לשקר.
לפני שקראתי את סיפורן של שתי החיילות
הייתי משוכנע שכל העניין לא יגיע
לידיעת המשטרה. אבל גם לאחר שנודע לי
שהמשטרה פתחה בחקירה נמרצת, לגילוי
האיש שביצע את המעשה, הייתי בטוח שהמשטרה
לא תפנה אלי.
כי כבר אז הייתי סבור שאיש לא יאשים
אותי באונם החיילת. הופתעתי מאד לקרוא
שהחיילות טענו כאילו אנסתי אחת מהן.
לפי דעתי לא היה כאן אונס, אלא התמסרות
מרצון.

ירד צדדית

מנהל יקל
חוג נודיסטי במרכז התרבות

ך* אותו יום היתד, ברשותי מכונית גנו־בה,
שסחבתי אותה על מנת להגיע לחיפה.
בדרך חזרה, כשנסעתי בכביש השרון,
ראיתי בצומת חדרה קבוצה של חיילים
עומדים בשולי הכביש ומחכים לטרמפ.
בהתחלה חשבתי לחלוף על פניהם ולא
לאסוף אותם, אבל כשהתקרבתי אליהם החלטתי
לעצור. מיד קפצו כמה חיילים וביקשו
להיכנס למכונית, אבל אני אמרתי להם

מעשה האונס הממוסס ביותו של השש עומד להגיע לבית־ המשפט

שהמכונית בהרצה ולכן אני יכול לקחת רק
שני נוסעים.
אמרתי לשתי החיילות שעמדו שם להיכנס
למכונית, ושאלתי אותן לאן הן צריכות
להגיע. הן אמרו לתל־אביב. אמרתי טוב,
אקח אתכן לתל־אביב.
בזמן הנסיעה ניסיתי לנהל עימן שיחה,
אבל שמתי לב שאחרי כל משפט שאני
אומר הן מתחילות לצחוק. שאלתי למה הן
צוחקות, ואחת הסבירה לי שהחברה שלה
תיירת ושהיא לא מבינה עברית. שאלתי
מאיפה היא, אז היא אמרה מאנגליה. בהתחלה
האמנתי לה שהיא מאנגליה אבל אחר
כך ראיתי שהיא רוצה להעביר עלי מספרים,
כמו שאומרים, זאת אומרת למתוח אותי.
אני אמנם לא מבין אנגלית, אבל משום
מה היתר. לי הרגשה שהיא לא אנגליה
ושהיא מבינה טוב מאד עברית, למרות
שהיא מלמלה כמד, מילים בעברית עילגת,
כדי לעשות עלי רושם.
אחר כך שאלתי את זאת שישבה על־ידי
אם היא גרה בתל־אביב. אז היא אמרה:
״לא, אנחנו מאילת, אבל הבעלים שלנו
מחכים לנו בתל־אביב.״ רציתי לראות
אם הן באמת גרות באילת, ושאלתי אם
אני יכול להסיע אותן לשם, אבל הן אמרו
שהן צריכות להגיע קודם לתל־אביב.
קצת לפני סיבוב בית־ליד אמרתי להן
שאני רוצה לפנות לנתניה, כדי לקחת
משם ידידה שלי. הן אמרו :״אמרת קודם
שהמכונית שלך בהרצה, איך אתה רוצה
לקחת עוד טרמפיסטית?״ אבל אני אמרתי
שנוסע אחד פחות או נוסע אחד יותר זה
לא משנה הרבה.
שאלתי אותן אם הן מכירות את הדרך
לנתניה, אז אחת מהן אמרה שכשנגיע
לסיבוב בית־ליד היא כבר תראה לי. המשכנו
לנסוע, אבל לפני סיבוב בית־ליד פניתי
לדרך צדדית, ואמרתי שאני יודע שכאן
צריך להיות כביש.

סטירה כמכונית

4״* ל הדרך נסעתי במהירות בינונית.
^ רק לפעמים לחצתי יותר על הדוושה
ונסעתי יותר מהר. שאלתי אותן אם הן
יודעות לנהוג, ואחת אמרה שלא ואילו
השניה, זאת שישבה רחוק ממני, אמרה
שהיא יודעת קצת. הצעתי לה להתחלף
במקומות עם החברה שלה, והן דיברו
ביניהן משהו באנגלית והתחלפו במקומות.
אחרי שהן התחלפו במקומות, ועל־ידי
ישבה הבלונדית היפה, ניסיתי לשלוח ידיים
וללטף אותה בחזה, אבל היא נתנה לי
סטירה.
אחר כך אמרתי לה :״אמרת שאת יודעת
לנהוג, אז תנהגי.״ היא לקחה את ההגה ואני
לחצתי על הדוזשה. ככה נסענו כמה דקות,
עד שפתאום כבה האור. עצרתי, ואמרתי
להן שאני רוצה לרדת ולראות מה קרה.
הצעתי להן שישבו כמה דקות ויעשנו
סיגריה.
הן החליפו ביניהן כמה משפטים שלא
הבנתי, אבל שמתי לב שהן הזכירו את
המשטרה. אחרי כמה דקות אמרה זאת
שדיברה עברית, שהן ממהרות ורוצות ללכת.
אמרתי להן :״מה בוער? שבו עוד
קצת, עד שניגמור לעשן.״
ככה ישבנו כמה דקות, עד ששאלתי את
הבלונדית היפה אם אפשר לעלות עליה. היא
אמרה לא. אמרתי לה :״אין דבר, אנחנו
לבד פה ואף אחד לא רואה אותנו. נעשה
את זה חת־שתיים ונמשיך לנסוע.״
היא חשבה רגע ואמרה :״טוב, אבל אני
רוצה להגיד משהו לחברה שלי.״ היא
אמרה לי שמה שהיא רוצה להגיד זה
סוד, שאני לא צריך לשמוע ושאני אצא
מהמכונית. יצאתי. הן דיברו ביניהן כמה
דקות והבלונדית קראה לי ואמרה: טוב
בוא.
היא ישבה קרוב אל ההגה. על־ידה
ישבה החברה שלה. ראיתי שהיא מוכנה,
ואמרה לי לבוא.
בהתחלה לא היה לי נעים. כי החברה
שלה ישבה על־ידה, וכל הזמן הסתכלה.
ניסיתי למצוא דרך כדי להיפטר מהמבטים
של החברה. אמרתי^ לה :״את יודעת מה?
בואי נעבור לכיסא האחורי.״
עברנו לכיסא האחורי. היא שכבה על
המושב האחורי (כאן בא תיאור מפורט
של מגע סיני).

לא יכולתי לסבול את החברה שלה, שישבה
במושב הקידמי וגחנה כל הזמן מעלי־

לאא״מגת
ווד הח״לות-
א 1י

פיתיתי אותו!

מרדכי קנת, והשופטים יצחק דולב ואליהו
מני,
יתכן שמצבו של הנאשם לא היה חמור
כל כך, אלמלא העובדה שיש נגדו תיק
נוסף על רקע דומה.
בתיק זה נאשם הצעיר מדיר אל-אסד, כי
בינואר השנה בעל נערה שעדיין לא מלאו
לה .16 לדברי המשטרה הוא השקה אותה
במשקה, שהוכנס לתוכו כדור שטישטש
את הכרתה, ניצל את מצבה על מנת לבעול
אותה.
לעומר היתד, גירסה שונה במקצת. הוא
טען כי לפני שבא עימד, במגע מיני
הוא ביקש לראות את תעודת ד,זהו $שלה,
על מנת להיות בטוח שהיא לא קטינה.
אבל הנערה טענה כי השאירה את התעודה
בבית. עומר טען להגנתו, כי בהסתמך
על דבריה של הנערה, הוא היה משוכנע כי
היא לא קטינה, לא חשש על כן לקיים עימה
יחסי מין.
לכאורה ניראה, כי התיק הנוסף, שבו
נאשם עומר בבעילת קטינה, עשוי לסבך
את מצבו, כשיישפט על אונם החיילת. אולם
מאידך, יתכן שהתביעה הכללית תסכים
לצרף את שני התיקים. במקרה כזה אין
זה מן הנמנע שחסן עומר יקבל תקופת
מאסר חופפת, אם אומנם יורשע בדין,
ואם יחליט בית־המשפט להטיל עליו עונש
מאסר.
בשלב זה נראה כי בפני הנאשם עומדות
שלוש אפשרויות סבירות:
#שהנאשם יודה באשמה החמורה המיוחסת
לו בשני התיקים, יצפה לרחמי
בית־המשפט, מתוך תקודד, שלא יוטל עליו
העונש המכסימאלי.
#שהוא יכחיש את האשמה המיוחסת
לו בתיק האונס, ינסה לטעון כי פיתה את
החיילת אך לא אנס אותה. במקרה כזה
יש להניח כי התביעה הכללית תעלה על
דוכן־העדים את שתי החיילות, ותבקש מבית־המשפט
לנהל את המשך המשפט בדלתיים
סגורות.
אם יבחר חסר עומר בדרך זו, הוא
עשוי להעמיד את החיילות בחקירה נגדית
צולבת של פרקליטו.
#האפשרות השלישית נראית בשלב
זה המציאותית ביותר: שחסן עומר יודה,
אך יבקש להמיר את סעיף האשמה מאונם
למעשר, מגונה תוך שימוש באלימות. העונש
המכסימאלי על עבירה מסוג זה: חמש
שנות מאסר. יתכן גם שהוא יודה באשמה
בתיק הנוסף, התלוי נגדו, אם התביעה תסכים
להגישו יחד עם התיק השני.

ל ב אש ה
מ רו ת שזרקורי־הסירסום, שליוו פרשה
/זו מתחילתד״ הופנו השבוע אל חסן עומר,
היושב באגף העצורים בכלא רמלה, התעניינו
רבים מה עלה בגורלן של שתי החיילות.
השתיים
השתחררו בינתיים מצה״ל, עשו
את הצעדים הראשונים בחיים האזרחיים
כשמועקה כבדה מעיקה עליהן. כי שתי
הצעירות לא יכלו לשכוח בנקל את פירטי
אותו ערב, שהסך לסיוט בזכרונה של אחת
מהן.
חסן עלי עומר בחברת ידידה יהודיה (שאין לה שוס קשר עם מעשיו,
111\ 1 1 |><1ח
למרות ששמותיהן של השתיים לא פורסשהביאו
אותו אל ספסל הנאשמים) .עומר נהג להתפאר בפני חבריו ני
11111X111
הוא נוחל הצלחה אצל צעירות יהודיות, שימש דוגמה של אדם שנקלט בכל חברת. מו, הזמינה קצינת ח״ן ראשית, אלוף־משנה
סמלה לוי, את החיילת שנאנסה לשיחה
בלישכתה, שמעה ממנה פרטים על המקרה.
אני תושב דיר אל־אסד, כפר קטן על
החיילת סיפרה לקצינה את פירטי אותו ערב,
נו והסתכלה. לא היה לי נעים שהיא צופה גרתי כבישפעם עכו־צפת. אבל
במחזה, ולכן לא יכולתי. נסיתי עוד
מזהזמן מה התלוננה בפניה כי צה״ל אינו דואג להסעת
בחודשים
תל־אביב. בצפון שכור, בחדר ועוד פעם, אבל בשום אופן לא יכולתי.
החיילים, ובעיקר החיילות, משאיר אותם
קמתי, והשארתי אותה שוכבת על המו האחרונים עבדתי כסדרן במוניות של קו לחסדיהם של הנהגים בדרכים.
שב. היא שאלה אותי מה קרה. אמרתי לה 5וקו .4
מפקדת הח״ן הקשיבה בסבלנות לדבריה
והיא לא הגיבה. התיישבתי על המושב ולא
אני יודע שתלויה נגדי אשמה חמורה, של הנח״לאית, ניחמה אותה, ניסתה לעודדה.
״היא היתד, לבבית מאד,״ מענה לאחר מכן
ידעתי מה לעשות. היא ראתה שאני נבוך אבל אני סומך על פרקליטי, עורך־הדין
והתחילה ללטף את ראשי ולשחק בשערותי.
נוח רבינוביץ, שבוודאי ימצא דרך להגן החיילת, הסבירה כי לוי הייתה האדם הראשון
שהבין לרוחה .״היא אמנם קצינה, אבל
אחרי כמה דקות של שתיקה היא אמרה:
עלי בבית־המשפט.
״בוא!״ אמרתי לה שאני לא רוצה. לא
בכל זאת אשה, ואשד, תמיד יכולה להבין
רציתי כי לא יכולתי, כי החברה שלה, שללב
רעותה, שנקלעה למצב מביך.״
ישבה במושב הקידמי, שוב הביטה.
הנחל״אית״הצעירה, שטרם הספיקה להתעד
כאן סיפורו של חסן עלי עומר (,)21
אושש, חיה עתה בצל סיוט נוסף המרחף
אמרתי להן שאני רוצה לנסוע ודי, שנעצר כשבוע וחצי לאחר מעשה האונס
ושהן צריכות לדחוף את המכונית. הן
המפורסם ביותר של השנה האחרונה. הוא מעל ראשה. אם ימצא פרקליטו של הנאשם
דחפו עד שהתנעתי אותה והסתלקתי.
הובא אל שופט־השלום, שהוציא נגדו פקו לנחוץ להביא אותה אל דוכן העדים, עשוי
דת מעצר ל־ 15 יום! אולם לאחר חקירת הדבר לגלות את זהותה — דבר שיפגע

בה בצורה קשה.
אשמה חמורה המשטרה הגיעו החוקרים למסקנה, כי המדובר
בפשע חמור, ביקשו מבית־המשפט
על כן היתד, השבוע משאלתה היחידה ש**
קרה כמו זה קורה לי בפעם הרא־ לעצור את עומר עד תחילת ההליכים הצדדים במשפט יניחו לה .״אני סיימתי
המשפטיים נגדו.
את תפקידי בכל הפרשה העגומה הזאת,״
^[ שונה בחיי. מעולם לא היו לי עניינים
הסבירה ,״כל מה שאני רוצה עכשיו הוא
בשבוע הבא יובא חסן עומר לפני הנשיא
עם המשטרה, מעולם לא הייתי מסובך
לשכוח את המקרה ההוא.״
התורן של בית־המשפט המחוזי בתל־אביב,
עם החוק, ובוזדאי שלא במקרים כאלה.

אנשים
שר ב לווי ה

0 ^£ 32 מא 00ז11
עבור ש קופיו ת צ בע וני ות
סרט זה מעניק לך שקופיות
בהירות ביותר וצבעים טבעיים.
המחיר כולל פתוח והחזרתן
בדואר אויר.

£ 25א111:001110
) 1101

531ז 6 ¥ 6ז

׳ 0 ( 1011

.וזורח 8

סרט צבעוני להסרטה במצלמות
של 8מ״מ, המעניק לך הנאה
מיוחדת הודות לדיוק צבעיו המ עולים
ומידת רגישותו הגבוהה.

המומחים בצלום
משתמ שי םבסרטי

11^000
ל ה עו עבכל בת נו ס חי ל צ רו ם

סוכנים:

א. ברנד
ו בניו ב ע ״ מ ם־בם־
תל־אביב. שררות רוט שילד . 15
טלפון ו 534 2

ביום השני השבוע, בחגיגות חבל לכיש,
ברך דויד ׳כן־גוריץ והביע את תמהונו,
כי מי שהיה שר־האוצר איננו נוכח. לאחר־מכן
ניגש אל ליוכה אליאב ולוי אר
גוב, מקימי החבל, הידועים באנשיו של
אשכול, ואמר :״איפה הבוס שלכם, למה
הוא לא בא. הוא סתם מין חזיר שכזה!״
• נמאס לו כבר, ללוי אשכול. השבוע
תוך תנועת יד מזלזלת, הסביר כי אין
להתייחס ברצינות לתוכן דבריו של דויד
בן־גוריון .״שיתקיף אותי כמה שהוא
רוצה,״ אמר ,״בפרוטרוט או לא בפרוטרוט,
כל זה לטובתי ח״ב אכרהם הרצ־פלד
כמינהגו נוהג. השבוע ניתנה לו ההזדמנות
בחתונת בנו של איש המצפון
מדגניה א׳ יהושוע מנוח. הח״ב כסוף
השיער שתה כדת, שר באידיש, העלה ילדים
על הבמה ורקד בחברתם # .בתו בת
העשר של כתב ידיעות אחרונות יוחנן
להב מבינה, כנראה, בפוליטיקה הפנימית
של ישראל, יותר מהרבה מבוגרים. השבוע
ראתה על שולחן העבודה של אביה את
סעיפי הצעת חוק לשון־הרע, עיינה בהם
ושאלה :״אבא, נכון שהחוק הזה מכוון נגד
העולם הזה?״ י #לכתב אחר, יגאל דרוקר,
שעבר לאחרונה מהבוקר לחרות, אירעה
תקלה בדיווח. הוא כתב כי שר המשטרה
ככור שיטרית השתתף בהלודיתו של
הצעיר הערבי שהתאבד בכלא, אחרי שנחשד
בריגול. מלשכת השר באו תגובות נזעמות,
וממערכת חרות נמסר כי עורך העתון
איזיק רמכה עוד ימסור את התנצלותו
לשר, ברגע שיחזור מחופשתו. לרוע מזלו
של דרוקר, קרתה התקרית בדיוק באותו
שבוע בו מונה לתפקיד כתב לענייני משטרה.
דובר המשטרה יעקב נש החליט
להענישו, הודיע למערכת כי לא ישתף עמו
אחד הסיפורים הרווחים במרכז
פעולה.
מפא״י, נוגע לשר התיירות עקיבא
גוב! ין: כאשר החליט המרכז בזמנו למנותו
לשר, יצאה משלחת לביתן, לבשר
לו כי הוגשם חלומו רב־השנים. גו׳ברין,
שכבר ידע על־כך באמצעות הטלפון, ישב
נינוח על כורסתו, כשהוא מחזיק בפיו את
פיית הסיגריה הניצחית שלו, שמע את

הפסנתר והמנגנים מתחת לפני המים באילת
צלילים ממעמקים

באות יום־יום להפרטת אותה סצינה, אר
כל פעם בשמלות אחרות ובתסרוקות שונות.
לפעמים, כשאינן מרגישות טוב, הן
שולחות את חברותיהן כדי שאלה תמלאנה
את מקומן כוכב אותו סרט קירק
דוגלס גרם לסתימת התנועה ברחוב הכובשים,
המקשר את יפו ותל־אביב, כשהופיע
השבוע במיספרתו של יעקב (״ג׳אק״)
אליאני, ספר־האמנים המפורסם. הקהל שהתאסף
בהמוניו אילץ את ג׳אק לסגור את
המיספרה. כעבור שעה קלה יצא ממנה
דוגלס חדש, הבטיח כי ישלח את יול

״לויד״
ה מ כון חבינלאוימי להתכתבות
אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אכיס, ת .ד4185 .

הבשורה ואמר בפנים זועפות :״את אשר
יגורתי בא לי!״

שחקן במיספרה
הזה ׳
העולם שבועון החדשות הישראלי
המערכת והמינהלה: תל־אביב, גליק־פון
,8טלפון ,226785ת. ד• 136 .
מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה
שהם בע״מ, תל־אביב, פין ,6טלפון
• 31139 העורך הראשי: אורי
אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

צעיר מפא״י מרדכי שולרר, זה שהתקיף
את לוי אשכול בבנם המיעוט ב־אביחיל
(העולם הזה )1447 על כך שהוא
מבצע הלכה למעשה את רעיונות השבועון
המסויים, נתפס בעבירה דומה. בתוקף
תפקידו, כנשיא התאחדות הסטודנטים, שיגר
מכתב עידוד לאיגוד הסטודנטים הכורדיים
באירופה, הביע בו תמיכה במאבק הכורדים
בעיראק, ברוח כתבות העולם הזה על אותו
נושא. כיאה לצבר, חתם על המסמך בשם
מוטי • .הממונה על יחסי־הציבור בהסרטת
הטל צל ענק, בראדי ג׳ונסון, התלונן
לפני עתונאים, כי הניצבות הישראליות
אמנם מפותחות בחלק הקדמי של גופן,
אבל לא לגמרי בראשן. הוא סיפר כי הן

כדינר, כדי שיפקיד גם הוא את ראשו
בידי הספר המומחה. דרך אגב: אשתו
וארבעת ילדיו של דוגלס־מרכוס עומדים
להגיע השבוע לישראל .״הגדולים (תאומים
בגיל )18 יעבדו כעוזרי במאי,״ סיפר השחקן
,״הקטנים יעבדו בבית ואני אעבוד
בשביל כולם הצעיר הגרמני אלפרד
גכירץ, שהתיישב לאחרונה בירושלים,
הכיר צעירה מקומית, בת למשפחה תימנית,
התאהב בה, הבטיח לה: עד חצי המלכות.
ואם מבטיחים צריך לקיים: השבוע הוא
החלים מניתוח, אחרי שהוכנס בבריתו של
אברהם אבינו. מכריו מספרים כי משפחתו
אינה יודעת עדיין שהפך ליהודי, ומשפחתה בואה אינה יודעת כי היה אי־פעם גוי.
של קבוצת הארלם גלוב טרוטרס עורר
זכרונות נעימים אצל נשות־חברה רבות
בארץ, שהכירו את להטוטני הסל מביקורים
קודמים. התברר שגם לכדורסלנים הכושיים
יש זכרונות דומים. השחקן הראשי
שלהם, מידולארק רימון למשל, לא היה

צריך לנסוע הפעם לישראל, אך כששמע
על־כך עירער בפני הנהלת הקבוצה, טען
כי לא יוותר על ישראל .״עושים בה חיים
טובים,״ הסביר הוא • .כמו שהסנונית
מבשרת את האביב, מבשרת המועצה
האזורית באכזיב לאלי אכיכי על בוא
הקייץ. כבכל שנה בעונה זו, נפתחה גם
הפעם מלחמתה של המועצה כנגד אלי.
אך השנה היא היתד, תוקפנית יותר. עובדי
המועצה עקרו את כל השלטים המורים
למטיילים כיצד להגיע למוזיאון ולאכסנייה
של אביבי, קיוו בדרך זו לבודדו ולהכריחו
לנטוש את המקום • .אילתיים מסויימים
עלולים להתעורר בוקר אחד ולמצוא כי
הם גרים ברחוב על שם דירי מנוסי.
זה יקרה אם תאושר הצעתו של סגן ראש
עירית אילת, אשר אולניק, לקרוא רחוב
על שם מחבר המחזמר שלמה המלך ומקנת
שבא, שזכה להצלחה גדולה במסגרת חגיגות
יום אילת שנערכו לאחרונה • .אילתי אחר,
רפי נלסון, חגג את היום בצורה מקורית:
הוא פרט על פסנתר, שהורד למענו אל
מתחת לפני המים # .עיר החוף הדרומית
נזכרת גם בסיפוריו הנלהבים של האדמיראל
הגרמני הלמוט הייאה, שביקר לאחרונה
בישראל .״אילת,״ סיפר הוא ,״היא המקום
היחיד בגבול ישראל־ירדן שבו מובטח־ם
הישראלים מפני יריות מעבר לגבול. כי אם
יורה חייל ירדני בישראלי והלה יתכופף, יפגע
הכדור במיצרי.״ #אף אחד משחקני
הבימה, אפילו אלה שאינם מאמינים באמונות
טפלות -אינו מוכן להסתכן ולשחק במי
מפחד מודרג׳יניה וולף. כי העובדות מדברות
בעד עצמן: אחרי שמרים זוהר עזבה
את ההצגה בגלל הריונה, חלה השחקן
אלכסנדר פלג. לאחר מכן קיבל שחקן
אחר, מישא אשרוכ, התקפת דיסקוס.
השבוע, לפני הצגה בעמק־הירדן, תלתה
אשתו, דליה פרידלנד, המשחקת אף
היא בוירג׳יניה, נלקחה לבית־חולים.

פ סו קי ה ש בו ע
• שר העכורה יגאל אלון :״במלחמת
הקוממיות הצלחנו במלחמה אך הפסדנו
את השלום.״

• ח״כ מפא״י יוסף אלמוגי:
״בן־גוריון איננו מלאך.״
• שר האוצר פינחס ספיר, ב־התגוננו
מפני האשמות כי הוא מחלק הלוואות
כלאחר־יד :״כל ההלוזאות שניתנו מחורבן
בית־ראשון ועד היום, רשומים עלי
ספר.״
• הנ״ל :״אני מהיר תפיסה ומהיר
החלמה.״

מפא״י

משה

דיין:

״מפא״י דומה לקוקיה בשעון שזזיצי, היוצאת
כל שעה, משמיעה את הפיזמון שלה
וחוזרת לתאה.״
העולם הזח 1449

הגביע הוא שדה
כוכב נבחרת ישראל בכדורסל׳ תנחום
(״תני״) כהן־מינץ, שחזר השבוע לארץ,
הוא בן שני מטר וארבעה. הוא מצא לו
בחורה בגובהו: היא בת מטר שמונים ושלושה.
מיד
לאחר שנודע לי הדבר, תפשתי
אותה ושאלתי כל מה שאפשר לשאול
בחורה בת מטר שמונים ושלושה, העומדת
להתחתן.
היא סיפרה :״אני גבוהה מאוד, עם אפשרות
להארכה. אני לא מבינה למה כשהעולם
הזה עשה את הכתבה על הענקות,
הוא לא הכניס אותי לתוכה.
״שמעתי שבטבעון יש בחורה גבוהה ממני
בארבעה סנטימטרים. אבל אני עדיין
יכולה להשיג אותה. אני רק בת עשרים
וארבע.
״נולדתי בחיפה, גמרתי את בית־הספר
הריאלי, ובשנת 1957 הייתי הנציגה של
ישראל לכנס של הניו־יורק הראלד טריביון.
הייתי קצינודחינון־ בצנחנים. נפגשתי עם
אייזנהואר אחרי מיבצע־סיני. למדתי שנה באוניברסיטה
בירושלים. קיבלתי סטיפנדיה
למנצ׳סטר. נסעתי לסיור בארצות־הברית. למדתי
עוד שנתיים באוניברסיטה. עבדתי במשרד
ראש־הממשלה, ועכשיו אני עובדת
באוניברסיטה. כפי שאפשר לראות, הספקתי
כבר הרבה בחיים.
״את מינץ פגשתי כמו שהגיבורות בסרטים
פוגשות את הגיבורים שלהן. זה היה
אחרי שהוא חזר ממדריד, במאי של השנה
שעברה.
״אני לא הכרתי אותו בכלל, למרות ששמו
הוזכר כל הזמן בעיתונים. אבל כשהסתובבתי
ברחוב, היו הילדים צועקים, :תראו איזה
גבוהה, מתאימה לכהן־מינץ!׳
״אומרים שזאת היתד, טעות שהחזירו
אותו לארץ בין המישחקים של מדריד ל־מישחקים
של ג׳נבה. אני חושבת שלהיפך, זה
היה מעשה גאוני.
״לראשונה פגשתי אותו בימק״א בירושלים.
זה היה לפני הבחינות לב״א שלי.
חברה מסן־פרנציסקו באה לבקר אותי. הלכתי
איתר, לימק״א, לאכול שם משהו. נכנסנו
למסעדה, וראינו שם איזה עדת בריונים׳.
מישהו, שהכיר אותי, הזמין אותי להצטרף
אליהם, וכך הכרתי את כהן־מינץ.
״אנחנו כבר הולכים שנה, ואני בהחלט
מאושרת. אני יכולה ללכת עם עקבים גבוהים,
ללא שום רגשי־נחיתות. בעוד חודש

היה זה בפרדס
יש כד מיני שימות לחשוק באשה. אפשר
לבקש ממנה את ידה. אפט1ר לבקש מאביה
את ידה. אפשר לא לבקש את ידה. אפשר
לבקש ממנה את לבה. אפשר להגיד לה שאוהבים
אותה, או שרוצים לשכב איתה.ו
אבל השימה הנפוצה לאחרונה היא לאנוס
אותה ודי.
תופסים אותה במקום ח שון. אונסים אותה,
ואחר־כך מוכיחים שהיא בעצם הסכימה.
שמונים אחוז ממיקרי־האונס, הנפוצים כל־כך
בזמן האחרון, הוכחו כבלתי־אמיתיים,
כמיקרי־אונס מתוך הסכמה.
המיקרה האחרון קרה לשני בנים של שתי
משפחות מיוחסות בראשון־לציון. הם הואשמו
על־ידי נערה, בת עירם, בכך שאנסו אותה
בפרדס נידח בצורה גסה ופרועה. הם
הכחישו את זה, טענו, כמובן, שהנערה
הסכימה.
המיקרה היה אולי מסתיים, כמו כל שאר

כנראה שנתחתן.
״מינץ הוא בחור מצויין, שקט ורציני.
במקצועו הוא מהנדס מכונות. הוא לא מדבר
הרבה, אבל מה שהוא אומר הוא אומר
קצר ולעניין. חוץ מזה הוא גבוה, ואנחנו
מסתדרים מצויין.
״לולא הייתי גבוהה, אני חושבת שלא
הייתי משיגה מין שידוך נהדר כזה. בכלל-,
אני חושבת שאנחנו היחידים שלא צריכים

נז, מחזר ויזחרי מי?
מי מחזר אחרי מי בהסרטה של הקולונל מרכוס? כולם מחזרים אחרי כולם.
סטאטים ילאלים חיזר קצת אחרי רינה גנוף. אחר־כן הוא חיזר קצת אחרי כל
הסטאטיסטיות והמבקרות במקום ההסרטה. עכשיו הוא מחזר קצת אחרי דיילת באל־על.
יול בדינר יהירה דוגלאס מחזרים קצת א חיי אתי מלמן, המחליפה של סנטה
ברגר. יול ברינר מחזר קצת גם אחרי רינה גנור, וקירק דוגלאס מחור קצת אחרי יול
ברינר. עוד מעט יגיע לארץ גס פרנל! סינטרה, והוא יחזר אחרי כולם.
פרנק סינטרה צריך להגיע לארץ ב־ 24 לחודש. הוא יישאר כאן שלושה ימים, על מנת
להשתתף בסרט בתפקיד קטן ש ה טיי ס. המארגנים, המשתתפים והמשתתפות של הסרט התחילו
כבר לחכות לו, כי הוא יכול לבוא יותר מוקדם, או לא לבוא בכלל. או לבוא לאחר
גמר ההסרטה, ולהגיע לקמצ׳טקה במקום לישראל. לכן התחילו כבר לחכות לו.
המחוזרת העיקרית בשטח ההסרטה, אתי מלמן, היא בוגרת הגימנסיה הצרפתית, בת תשע־עשרה
וחצי, בתו של קבלן. היא הצליחה לקבל תפקיד בתור מחליפתה של סנטה ברגר לא
מפני שהיא שואפת להיות שחקנית, אלא מפני שיש לה פרוטקציה אצל גרום הגדול. היא
מכירה אותו באופן אישי.
זאת אומרת, היא הכירה אותו באופן אישי. עכשיו היא מכירה כבר את יול ברינר, את
קירק דוגלאס, וב־ 24 לחודש, אם לא מוקדם יותר, או מאוחר יותר, או בכלל לא, היא תכיר
גם את פרנק סינטרה. השלושה האלה ישיגו לה בקרוב איזה תפקיד גדול יותר בסרטים. לא
בגלל שהיא רוצה להיות שחקנית, אלא בגלל שתהיה לה פרוטקציה.

סבתא
לו מד ת מי שחק

תנחום בהן־מינץ ובח״ל
לקום ביום העצמאות בשבע, כדי לתפוס
מקום. אנחנו היחידים שיכולים לנשום באוטובוס,
ולהסתכל על כל העולם מלמעלה
למטה.
״הצרה היחידה בנשואין הללו יהיו הגביעים•
כבר נהיה לי רע כשאני חושבת כמה
גביעים שאני אצטרך לנקות.״

שמונים האחוזים, לולא שלחה הנערה את
השוטרים לחפש אחר עקבות האונס במקום-
האונס. השוטרים חיפשו ומצאו שם בגדים
קרועים.
שני בני־הטובים נעצרו לחמישה־עשר יום.
השבוע הוארך מעצרם לחמישה־עשר יום
נוספים.

פילוגים במפא
מה קורה במפא״י ז
עורך־הדין של המשמרת הצעירה של
מפא״י, אברהם יהל, מתחתן ומתגרש
לסירוגין. הוא התחתן עם אשתו, נפרד
ממנה. התחתן אתה שוב. נפרד ממנה.
התחתן שוב, עם אשה חדשה, ונפרד
ממנה.
הגירושין האחרונים שלו נערכו לפני
זמן מועט. הנשואין האחרונים שלו
ייערכו בקרוב.

צבייה דורון היא שחקנית גדולה. היא
ילדה את דינה דורון, אבל היא עוד תעשה
גדולות מזה.
הכישרון של צבייה דורון בא לה בירושה
מסבו של סב־סבה, שהוריש אותו לסב־סבה,
שהוריש אותו לסבה, שהעביר אותו
לאביה.
אבל אביה לא השתמש בו, כי הוא היה
סוחר ולא היה לו זמן. אז הוא נתן אותו
לבתו, לצבייה דורון•
כבר מילדותה התחילה צבייה להשתמש
בכשרון הזה. כשהיא היתד, קטנה מאוד, היא
היתד, מסדרת עם החברות שלה הצגות־ילדים.
אחר־כך היא רצתה ללמוד מישחק.
היא נכנסה לאוניברסיטה, למדה שם שנתיים
רפואה, אבל כל הזמן היא רצתה
ללמוד מישחק.
היא התחתנה והחלה להבין ששני דברים
חשובים יש לבן־אדם בחיים שלו: מישחק
וילדים.
אז היא ילדה שחקנית אחת, ומהנדס מכני
אחד, למדה מישחק בשני אולפנים, בסטודיו
בלנינגרד ובסטודיו של מסין. בסוף היא
פתחה בית־ילדים.
״במשך כל הזמן הזר״״ היא מודה ,״היתר,
לי צמה ארוכה עד הברכיים.״ במשך כל

האס(מן ט):
• יעל ליין עומדת להינשא לישראלי
גרוש, אב לבת הלומדת בכיתה
השישית של גימנסיה אליאנס, כאשר
תחזור לארץ בשבוע הבא ז

דוגמנית מצליחה, אשתו של סטודנט, נוהגת לעבוד ימים ולילות על מנת לפרנס את בעלה.
היא טוענת שבעלה מעודד אותת בעבודתה, כי לו אין ז מן לעבוד, והוא ממילא עסוק בימים
ובלילות בלימודים.
בימים האחרונים התברר שהוא מבלה את זמנו בחברתה של נערה צעירה, בת־זקונים של
תעשיין ידוע בענף־העץ, סטודנטית כמוהו. הוריה יודעים זאת, אן הם מעלימים עין.

• שהאדריכל אורי אפנצלר, החי
בנפרד מאשתו הצרפתיה מזה שלושה חודשים,
עומד להיפגש עימה איישם בין
צרפת וישראל, מפני שהיא אינה מוכנה
לגור בארץ, ואילו הוא אינו סוכן לעזוב

אותה?

יו מ ם ולילה

הזמן הזה היתד, לה גם נשמה. היא הכניסה
את הנשמה הזאת בדינה׳לה .״הכנסתי בה
את כל הנשמה שהיתה לי. יצרנו יחד, אני
והיא. היינו תמיד מתקשרות אחת עם השנייה
בטלפון ומשוחחות.
״כשהיא נסעה לאמריקה, נסעתי אחריה.
לא היה לה שם כסף, והיא עבדה בבייבי-
סיטר. גם אני. כל מה שעשיתי, עשיתי
מושלם.״
היא חיתה תמיד, כל חייה׳ באווירה של
תיאטרון. בשנת 1958 היא הופיעה בתפקיד
אם בתיאטרון בניו־יורק. בשנת 1964 היא
הופיעה שלוש פעמים בהצגה המלחמה האחרונה
בתפקיד של סטאטיסטית.
״היה לי קל מאוד להתקבל לשם,״ היא
מספרת ,״פשוט ניגשתי לחברת בימות וביקשתי
מהם להתקבל אצלם כשחקנית. הם
׳קיבלו אותי. ידעתי שהתיאטרון הזה עוד
לא גידל זקנים. קיוויתי למצוא בו מקום
מתאים.״
עכשיו, בעקבות ההצלחה שהחלה להאיר
לה פנים, היא התחילה ללמוד מישחק אצל
נולד צ׳לטון .״הגיל הכי זקן שם בקבוצה
זה ,26 אבל אין דבר, אני יכולה לשחק
תפקידים של אמהות.״
לפעמים, כשיש לה זמן, היא מסתכלת

• שאשתו של אחד מראשי־הציבור
בארץ, הצעירה ממנו בהרבה,
עומדת להתגרש ממנו אח רי
הבחירות, בדי להינשא לאהד
כה, שגם הוא אישיות ידועה ביותר?

דינה
וצכייה דורון
אחורנית. אז היא רואה שאין לה מה להצטער
:״כל מה שעשיתי, עשיתי בשלמות.
למרות שהייתי תמיד עם דינה, אף פעם לא
נדחקתי. תמיד ידעתי לעמוד מן הצד. עכשיו
אני מחכה לתפקיד חיי, כי דינה עומדת
ללדת לי נכד. היא כבר בחודש החמישי
להריונה. כך שאני מחכה לתפקיד גדול בתור
סבתא, ולתפקיד גדול על הבמה.״

אברהם פרץ הוא בחור עליז-אבל
הבדיחות שלו עולות לפעמים ביוקר!
שלום. ואם הבחורה היתד, משהו ספיישל,
הוא היה נעמד מולה, מצדיע ואומר ביראת־כבוד
:״כל הכבוד!״
פתאום התחשק לו לעשן. אבל לא היו לו
סיגריות בכיס. גם לא היה לו כסף. היה
לו רק גרוש דפוק ומחוץ, שטרקטור או
מכבש עברו עליו בכביש, והוא, פרץ, מצא
אותו, או קיבל במתנה או לא חשוב בעצם

פרץ חיפש פיתרון. פתאום אורו עיניו
משמחה. הוא ראה את הפיתרון צועד לתומו,
לובש מכנסיים מגוהצים ונראה ישר־

בעיניו החומות הבוערות ,״מאיפה אני אדע
שלא תרמה אותי ושלא תברח עם ה־25
לירות בלי לתת לי בחורה?״ כי הוא היה
צעיר פיקח ושנון. הוא לא יתן שיסדרו
אותו.
״אתה בחור פיקח, ידעתי שתשאל את
זד״״ ענה פרץ, בקול מעורר אמון .״אתה
צודק שאתה חושד. כבר קרו מיקרים באלו.
אבל אין לך מה לדאוג אתי. זה בסדר
גמור. אתה תיתן לי את הכסף, ואני אתן
לך סימן. כרטיס ביקור שלי.״ הוא שלף את
הגרוש הדפוק מהכיס שלו, החזיק אותו

בח ורה
בגרו

חשוד פרץ מזנק לעבר הצלם בכית־המשפט
נזה אני אשם? האנשים נופשים !

ן*• כל כגלל גרוש. בגללו אפף הפחד את
ן | רחוב הירקון בתל־אביב בחודש האחרון•
בגללו פחדו האימהות לצאת לבד לרחוב
בערב. בגללו הסתגרו הילדות בבתים,
והבחורות נעלו את הדלתות בשרשרת מבפנים.
בגללו התאספו גברים זועמים ברחוב
הירקון׳ ונשבעו לנקום את כבוד נשותיהם
שחולל. שכמעט חולל.
ובגלל הגרוש הזה יושב היום אברהם
פרץ בבית־הסוהר.
אברהם פרץ הוא מרוקאי עליז. כולם
צוחקים ממנו. והוא צוחק מכולם. צוחק,
צוחק, צוחק, וגם כשדוחפים אותו בסוף לניידת,
הוא עוד צוחק וצוחק.
החברות שלו הן זונות. החברים שלו —
רועי־זונות. וכל המכירים שלו — שוטרים.
היתד, לו אשה, והיא ברחה. יש לו ילדה,
וגם היא ברחה עם האשה, אבל זה כבר לא
מצחיק ולא שייך לעניין עם הגרוש.
כי העניין עם הגרוש מתחיל בזה שפרץ
אוהב תמיד לעשות דברים מצחיקים.

סיגריה פוערת בכים
משל. פעם איש אחד לא רצה לשלם
/לידידה של פרץ, אחרי ששכב אתה
בחדר־מדרגות ביפו. פרץ צחק, ומרוב צחוק
תקע בו סכין בצחוק. מצחיק, לא?
פרץ הוא בן ,28 ונראה בן .48 הוא זריז
וקטן כמו ילד בן שמונה. ולכן הוא אוהב,
למשל, לשים בצחוק סיגריה בוערת לכיס
של מישהו. או לדחוף בננה רקובה לארנק
של בחורה נחמדה. מצחיק, לא?
הוא פשוט אוהב להצחיק אנשים. הוא אינו
מבין מה המשטרה רוצה ממנו, ולמה אין
לה חוש־הומור, ולמה אחרי כל בדיחה דו־

חפים אותו לניידת. מה, אסור כבר לצחוק
במדינה הזאת, הוא מתפלא?
או, למשל, הוא מסוגל לעקוב אחרי שתי
בחורות, הצועדות לאורך המדרכה, עד שהוא
שומע אחת אומרת :״ציפורה, השימלה
הזאת איומה.״ ואז הוא נותן זינוק רחב,
מקדים אותן בכמה בלוקים, וכשהן עוברות
על פניו הוא נעמד מולן, מחבק ומנשק חזק
את ציפורה, ואומר לה בשימחה גלויה, כש־דמעות־התרגשות
זולגות על פניו :״ציפו-
ר׳לה! ציפי! ציפי׳לה! איפה היית כל השנים?
מה נשמע? כמה זמן שלא ראינו אחד
את השני? ממממממ ומנשק ומחבק
אותה עוד פעם ועוד פעם, עד שהניידת
מופיעה.
״כבוד השופט, אני מבקש להתחשב במצבי
המיוחד,״ הוא ביקש פעם, אחרי שהורשע
,״אני משתגע אחרי בחורות!״

״כל הבחורות — זוגות״
ץ* מה שבועות לפני העניין עם הגרוש
הבטיח פרץ לשופט ישראל כרמל שיו־תל
הוא לא יעשה דברים מצחיקים. הוא
רוצה להיות איש רציני, ודי. הוא יתחיל
פרק־חיים חדש. הוא יתקן את שיניו, ותראו.
הוא ירד לדימונה, גר קצת שם, הסתובב,
אכל, ישן, השתזף, ולא עשה שום דבר רע,
אבל גם לא שום דבר טוב. הוא לא עשה
כלום. יום אחד הוא התגעגע פתאום לתל־אביב.
עלה לאוטובוס וירד בכיכר מוגרבי.
היה ערב. בחורות יפות עברו, והוא חייך
לכולן חיוך רחב, כמו מכר ותיק. כי הדעה
של פרץ היא כזאת :״כל הבחורות — זונות•
כל הזונות — חברות שלי.״ לבחורות
היפות במיוחד הוא היה קורץ, מנפנף ל־

לב. פרץ אוהב אנשים ישרים. הוא ניגש
לבחור, כך טוענת המשטרה, ואמר בחיוך
נעים:
״תסלח לי/שאני מטריד אותך, אבל מאיפה
אני מכיר אותך?״
״אני לא יודע,״ אמר הבחור הישר ,״אני
לא מכאן. באתי מנצרת. באתי לבקר את
החבר שלי.״
״זהו זה!״ קפץ פרץ מרוב שמחה .״עכשיו
אני זוכר מאיפה אני מכיר אותך. אתה החבר
של החבר שלי!״
״אני לא יודע מי החבר שלך,״ אמר באדישות
הבחור מנצרת.
״רגע, רגע, תרגע. אל תכעס,״ השקים
אותו פרץ ,״אני תיכף מסביר לך מי זה
החבר שלנו. אפשר לקבל בינתיים סיגריה?״
הבחור חיפש את הסיגריות בכים, ושלף
משם בינתיים מיטפחת־אף, גפרורים, ארנק,
ומצא בסוף את הסיגריות. פרץ קיבל את
הסיגריה, קיבל אש, חטף את הארנק עם
ארבעים הלירות, אמר תודה רבה, וברת.
הוא תמיד לובש נעלי התעמלות קלות כדי
להשיג מהירות. מצחיק, לא?

חזק בין שתי אצבעותיו, מול עיניו הזוהרות
של הצעיר, ואמר לו בחשיבות, כשהוא
מדגיש מילה־מילה:
״חבר! עם הגרוש הזה אתה יכול להיכנס
לכל מקום!״
הבחור השנון תפס מייד כי לפניו עומד
אדם שאפשר לסמוך עליו. הוא נתן לפרץ
* 25 לירות, פרץ נתן לו את הגרוש בתוספת
הוראות אחרונות:
״תיגש לרחוב הירקון מספר קומה
שלישית. תדפוק בדלת. אחת תפתח לך את
הדלת. בומבה של פצצה! אין צורך להגיד
לה כלום ..רק תוציא את הגרוש מהכיס, תראה
לה אותו והיא תכניס אותך ישר, בלי
בעיות, לדירה.״
פרץ קרץ לו בידידות בת שנים, ונעלם
חיש קל במורד הרחוב.

אשה אחת כחלוק
** ליז ושמח רץ הבחור הישר לרחוב
הירקון מספר דילג שלוש מדרגות
בבת אחת, והגיע לקומה השלישית.
הוא דפק בדלת, ואשד. בחלוק פתחה לו

איפה יש בחורה?
ו׳** ף מ מצי א פרץ כל פעם בדיחות חד-
שות. אבל הבדיחה האחרונה שלו עם
הגרוש ברחוב הירקון עלתה לו ביוקר. ולכן
הוא יושב היום בבית־הסוהר. המשטרה
טוענת שזה היה בערך כך:
היה ערב. הכוכבים ניצנצו ברום, ורוח
קלילה לחשה בצמרות העצים. פרץ טייל
שוב ברחוב בן־יהודה. הוא ראה בחורות
יפות. הצדיע, חייך, והרגיש נהדר.
פתאום הוא ראה בחור ישר ותמים צועד
מולו. פרץ אוהב בחורים ישרים. הוא משתגע
אחריהם. וחוץ מזה, הוא בחור חברותי
מאוד. הוא רואה בחור ישר ובודד, והוא
מרגיש שהוא מוכרח לגשת אליו ולהחליף
אתו מילה. פרץ הוא לא פושע. הוא חברותי
ורחמן.
הוא ניגש לבחור. זה היה ערבי. פרץ !
שאל אותו בידידות כנה:
״אתה מחפש משהו?״
״לא, אני סתם הולך,״ ענה הבחור.
רחמיו של פרץ נכמרו על בחור צעיר
שהולך סתם ברחוב .״למה לך ללכת סתם?״
נזף בו פרץ באבהות ,״גבר כמוך, לא יותר
טוב שישכב כמו שצריך עם בחורה יפה״
במקום למדוד את הרחובות?״
״איפה יש בחורה?״ שאל הערבי בעניין.
״זה לא בעייד״״ טפח לו פרץ בעליזות
על הכתף ,״יש הרבה בחורות. כמה שאתה
רוצה. יש לך 25 לירות?״
הבחור אמר בגאוזד. כן, ופרץ הושיט את
היד ואמר :״אז תן.״
״רגע,״ אמר הערבי, עם ניצוץ של חשד

הגרוש הדפוק
״בומבה של פצצה תפתח את הדלת .
אותה. לא כל כך יפה כמו שהבטיח לו
פרץ, אבל אשה. אשד, ממש.
הבחור נעץ בה מבס חודר רב־משמעות,
אחר כך חייך אליה, כמו שמחייכים אנשים
שיש להם סוד משותף. היא הביטה בו נדהמת.

בסדר,״ הוא חייך בצחוק ערמומי,
״יש לי גרוש!״ ובתנופת־ניצחון חדה שלף
את הגרוש מהכיס והקריב אותו ישר לעיניה•
״את רואה, אני לא משקר, אני לא
משקר אף פעם,״ הוא ניפנף בגרוש בליצ־
(הסשן בעמוד )30

במדינה

נו הדחדש
שמו של עורך־הדין יוסף בן־מנשד, מרחף
כסיוט על ראשיהם של עסקני הדת, ה־מהטסים
ומוצאים דרכים להצר את צעדיו,
למנוע ממנו ללחום בחוקי הכפייה הדתית.
תחילה ניסו דייני בית־הדין הרבני לפסול
את בן־מנשה להופעה בפניהם, טענו כי הוא
אינו מוסמך לכך, מפני שאין לו רשיון מתאים•
רק לאחר שבן־מנשה השיג צו־על־תנאי
מבית־המשפט הגבוה לצדק, נאותו הרבנים
לאפשר לו לייצג בפניהם את לקוחותיו.
אולם הדיינים לא השלימו בנקל עם העזתו
של בן־מנשה, מצאו שיטה כדי להיפטר מפניותיו
התכופות והמטרידות.
ככל רחכי הארץ. לפני כמה שבועות
הופתע עורך־הדין, כשמזכיר בתי־הדין
הרבניים קבע לו כמה ישיבות לאותו יום
ולאותה שעה, בבתי־דין שונים בארץ.
במקרה אחר הפסיקו הדיינים את הישיבה
לפני שמיעת הסיכומים של נציגי הצדדים,
דחו את הישיבה מבלי לקבוע תאריך. בן־
מנשה פנה השבוע אל מזכירות בית־הדין
הרבני, ביקש לדעת מתי עליו להופיע לסיכומים.
הוא הופתע לשמוע מפי המזכיר,
כי בית־המשפט טרם קבע תאריך, וכי הוא
שוקל עתה את האפשרות להוציא את פסק־דינו
גם מבלי לשמוע את סיכומי הצדדים.
אם אכן ינהג בית־הדץ הרבני בדרך זו,
תהיה זו בעיטה בפרוצדורה המשפטית של
מדינת חוק מתוקנת.

משטרה
לו ח ח רו ת
הנאשם היה מדוכדך. הוא ישב באולמה
של שופטת השלום הדסה בן־עיתו, ההכאת
בדריכות
לפרטי האשמה: אזין שוטרים בעת מילוי תפקידם, חירופם ו־גידופם
של עובדי ציבור וגרימת נזק
לרכוש תחנת־המשטרה בדרום תל־אביב.
מול סניגורו, עורך־הדין שלמה כהן־
צידון, התייצבה שורה ארוכה של קצינים
ושוטרים. אחד העיד על צעקותיו
של הנאשם, שני העיד כיצד נחלצו מספר
שוטרים כדי להשתלט על הנאשם המתשהפליא
מכותיו לכל עבר, אחר
פרע,
סיפר איך נטל הוא את אפרכסת הטלפון,
הפילה ארצה ושברה לרסיסים.
כל העדים נחקרו על־ידי הסניגור בקפדנות.־
התוצאה: פסק־הדץ של השופטת
זיכה את הנאשם מכל אשמה. הפעם היו אלה
קציני המשטרה שנראו אבלים וחפויי־ראש.
ללא עדינות יתר. הפרשה החלה
כמה חודשים קודם לכן, כשאזרח נאמן
אחד מסר עדות במשטרה, סיפר כי
היה עד־ראייה לגניבת צלחות מגלגליה של
מכונית חונה. הוא ציין גם את מספרה
של מכונית אחרת, שחנתה אותה שעה
בסביבה.
תוקרי המשטרה נתלו במספר המכונית
ואיתרו את בעליה כתושב אור־יהודה.
הם פנו למשטרה המקומית שם, ביקשו
את אנשיה שיזמנו את בעל המכונית
לחקירה בנפה הדרומית.
״שלוש פעמים פנתר, הנפה הדרומית
למשטרת אור־יהודה בבקשה להזמין את
הנאשם,״ ציינה השופטת בפסק־הדין .״בפעם
השלישית היתד, ההזמנה ליום מטויים
בשעות אחר־הצהריים. אולם הפעם לא רק
שהנאשם הופיע, אלא שהופיע כמה שעות
יותר מוקדם.
״ברצוני לציין כבר עתה, כי משום
מה תלו במשטרה את הקולר על אי
הופעת הנאשם, לפי ההזמנות הקודמות,
בו עצמו, בה בשעה שברור לי כי ההזמנות
הקודמות לא נמסרו לו, וברגע
שהוזמן אפילו הקדים.״
הנאשם הופיע בתחנת המשטרה של
הנפה הדרומית יחד עם אחיו. הוא ביקש
ממנו לחכות מספר דקות מחוץ לתחנה,
עד שיברר מה פשר ההזמנה.
בתחנה נאמר לו כי הוא נחשד בגניבת
צלחות מגלגלי מכונית. הוא הכחיש
מיד, סיפר כי מכוניתו חנתה אז באותה
סביבה אך ידו לא היתד. במעל .״אחי
היה אתי באותה הזדמנות *,סיפר החשוד
,״תוכלו לשאול אותו על כך*.
האח ניקרא אף הוא לקצין התחנה,
אישר את דברי קודמו, אך ללא הועיל.
פקד המשטרה החלים כי יש לערוך
מיסדר זיהוי.
מציינת השופטת הדסה בן־עיתו :״עד
(הנחסך בעמוד )26
הפולס מזה 1*49

ת שלם

420

שרות

ואחזקה,

העולבו

ס י /ס
ל׳־יוהמקלטב בי ת ן !
בביתך,

ידי

הי תרהב־ 24ת ש לו מי ם
צוות

מומחי

פ* לוט
פרסום אטלינגר

שעון קודטברט

עננ

כיתות בוקר וערב
לאכסלורנים

* החלה הרשמח לכיתות בוקר
ב־ 20 ביוני: פתחים קורסים חדשים -ערב

למועדי הבחינות נובמבר ,1965 ומרץ 1966
הנערכות מטעם משרד החינוך והתרבות
פרטים והרשמה 8—1בבקר 4—8בערב

תל־אביב
די ר פ־ ־ת 44
מו ל בי תהדר

חיפ ה
רח־ ב ל פו ר 5
מו להטכניון

קשה לתאר את חיינו ללא השעון.
דומה, כאילו השעון היגו מפקד נעלם
המחלק ללא הרף פקודות, ואנו כולנו
פועלים בדייקנות, בהתאם לפקודותיו.
אך למרות היותו מוצר חיוני והכרחי
כל כך, אין השעון משתייך למוצרים
היומיומיים שאנו צורכים, והם כלים
במהירות, כגון מצרכי המזון או ההלבשה.

כן, כה רבה הדאגה האופיינית
לרוכשי השעונים. התכונות שהם מצפים
למצוא בשעון הינן רבות ומגוזנות. הם
חפצים בשעון מהודר, אשר נושאו
יישאנו בגאוזה, כי השעון משמש גם
כתכשיט. על השעון להיות מדוייק ובעל
מנגנון חזק, אשר יפעל במשך
שנים רבות וארוכות. נוסף לכך, מחפשים
היום שעון עמיד כנגד מים, בלתי
שביר וכיו״ב.
שעון ״קורטברט״ לגבר הינו חזק,
כמעט והיינו מתפתים לומר ״שרירי*;
מראהו גברי, פעולתו מדוייקת והוא
מתאים לפעולה בעבודה, ובכל מזג
אדר.
שעון ״קורטברט״ לגברת המו
אלגנטי, מעודן, מדוייק ומשמש כעדי,
המוסיף גוי לגברת, המקפידה על הי־דורה.
וגם
לילדים ולילדות, לנערות ולנערים
יש שעונים, אשר ילוו אותם עד להת־בגרם,
ויאפשרו להם לרכוש הרגלי
דיוק וקפדנות•

במדינה
( ה מ שך מ ע מו ד ) 25

׳ 1ח ר 1׳ 1ר 1ר אנשים עוברים גדיזנגוף
* * תר 1׳ 1ת ר אנשים קונים

ס קנ דינ בי ה
תל-אביב, רח׳ דיזנגוף ,146 טל 231602 .

ה רו ב ^זי ה
ה נ 1±ליט 3ניו1
מיסודם שיר יוצאי הסגר האקדמי
של הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל

החלה ההרשמה ללימודי יום וערב
אדריכלותת מכונות, אבניה, ו
ייצור, נ
ל\מתכת, כ
[ __בפיקוח משרד העבודה __!

סרטוט
מכונות

ומפות

בניין,

אדריכלי,

בפיקוח הסתדרות הטכנאים __1

ריהוט ועיצוב פני ם
בפיקוח משרד העבודה

גרפילזה

׳וי מו שי ת

בפיקוח אגודת הגרפיקאים __]

פי ר סו ם וידוסי־ציבור

ועוד

בפיקוח האיגוד הישראלי ליחסי ציבור

עשרות

קורסים

אחרים

פרטים, הרשמה ופרוספקטים

ה מכלל ה הפנלי טכני ת

רחוב המסגר ,62

תל־אביב, טלפון 36487

כאן התנהל הכל כשורה ובדרך מקובלת
של חקירה. אולם מכאן ואילך אני מודה,
כי קשה לי להבין התנהגות המשטרה
כלפי שני האחים. במקום לשלחם לביתם
ולהזמינם למועד מסויים, לצ1רך מיסדר
זיהוי, כפי שנוהגים במקרים רבים דומים,
החליט הפקד כהן כי יש לעצרם
ולנסות לערוך את המיסדר בו ביום.״
האחים ביקשו שתימסר הודעה למשפחותיהם,
כדי שיבינו לאן נעלמו פתע
פתאום• השוטרים אמרו להם כי יבקשו
זאת שנית בבית־המעצר. מאוחר יותר,
כשהסתבר כי עד הראייה לא יוכל להתפנות
באותו יום, נעצרו שני האחים
מחדש, ושוב ביקשו להודיע על מעצרם
לבני משפחותיהם. גם הפעם לא נענו.
אז קרתה התקרית ששימשה נושא למשפט.
תיארה אותו. השופטת:
״אין לי כל ספק כי הנאשם כי־רב
להלוות לאנשי המשטרה (שרצו לקחתו
לבית־המעצר) ,כי צעק והתפרע בקול,
כי אכן שבר אפרכסת של טלפון וכי
ניס־ לתקוף שני אנשי משטרה. התפתחה
במקום תיגרה רצינית והיה קשה לכמה
מאנשי המשטרה להתגבר על הנאשם.
לבסוף התגברו עליו והשכיבו אותו על
הארץ, כשפניו כלפי מטה וידיו כבולות
מאחוריו. אין לי ספק כי לא התנהגו
עם הנאשם בשלב זה בעדינות יתר, ואגב
התיגרה הוא אף ניחבל בידו.״
עוון — ודא פשע. השופטת קיבלה
את טענת סניגורו של הנאשם, כי שורש
כל התקרית נעוץ בעובדה כי מעצר שני
האחים היה בלתי־חוקי.
פסק־הדין פירט בהרחבה את סעיפי
החוק המתאימים, הוכיח כי במיקרה הנידון,
כשהנאשם חשוד בביצוע עוון ולא
פשע, כשכתובתו ידועה והוא בא מרצונו
למשטרה, יש לראות את מעצרו כבלתי־חוקי.
לכן
קבעה השופטת כי כל מעשיו של
הנאשם נעשו תוך התנגדות לניעצר בלתי־חוקי,
מתוך כוונה להגן על חרותו .״הואיל
ובתוך תחנת המשטרה, כאשר אזרח
הוא חסר אונים, אין בידו אמצעים חוקיים
וסבירים יותר למניעת מעצרו, נראה
לי כי אין להרשיע את הנאשם באף
אחת מן העבירות בהן הואשם, ואני
מזכה אותו מכל אשמה.״

ראדיו
ל א קור ישר אל ח ב רי
מאזיניו התמימים של קול־ישו־אל, שהקשיבו
בשבת בבוקר למהדורת החדשות של
,8.30 התפלאו למה נחפזו עורכי החדשות
לשדר את הידיעה השיגרתית על עיתון העיתונאים
שהתקיים בערב הקודם במועדון
אגודת העיתונאים בירושלים. כי בדרך כלל
נוהג קול־ישראל לסקור את עיתון העיתונאים
במהדורת החדשות של שבת בצהריים.
זריזותם של עורכי החדשות לא ודתה
מעוררת תמיהה, אלמלא העובדה שהידיעה,
ששודרה אותו בוקר, יצרה את הרושם המוטעה
כאילו בעיתון העיתונאים השתתף
איש אחד בלבד, מנכ״ל משרד מבקר המדינה,
הדוקטור א תו בלום.
אלה שנכחו במועדון העיתונאים לא הבינו
מדוע מסתיר קול־ישראל את העובדה שמלבד
בלום דיברו באותו ערב גם העיתונאי
אליעזר ליבנה וכתב דבר טדי פרוים.
מזכיר אגודת העיתונאים בירושלים פנה
אל יצחק גולן, הממונה על חדר החדשות
בקול־ישראל, ביקש לתקן אח המעוזת,
דרש ממנו לשדר את הידיעה במלואה, תוך
סיקור דבריהם של ליבנה ופרוים. גולן
סירב .״קול־ישראל אינו נזקק לפרשנות של
ליבנה על המתרחש במפא״י,״ הסביר השבוע
גולן.
הסיבה האמיתית: ליבנה, שהיה בעבר מ־אישיר,
המרכזיים של מפא״י, וכיהן מטעמה
כח״כ, נזרק משורותיה, שנוא על הרבה מחבריה
עד היום.
ליחס דומה זכה גם טדי פרויס .״הוא
אינו מוסמך לחוות דעה על עתיד היחסים
בין יוגוסלביה וישראל,״ טען גולן, הסביר
כי הרדיו משדר רק חוות־דעת של דוברים
מוסמכים.
ופרויס לא יכול להיות דובר מוסמך כזה.
כי, כחסיד נלהב של יוגוסלביה, שאף ביקר
בה לאחרונה, לא הסתיר את דעתו, כי בהרעה
שחלה לאחרונה ביחסי ישראל— יוגד
סלב־הישחלק נכבד למשרד־החוץ הישראלי.

התסויטי״הטל צד ענק׳
הפל״מח שלא דוח*
עש במדינת
הגמדים
ן* אמריקאים הקימו את מדינת ישראל.
1 1הם ניהלו את מלחמת העצמאות. הם
סידרו שאירגון האומות המאוחדות יכריז
על הקמת המדינה. הם הצילו את תושבי
ישראל מידי ערב. הם אירגנו את ארבע
הכנופיות הצבאיות שפעלו עד אז בארץ —
ההגנה, הפלמ״ח, האירגון והשטרניסטים —
לצבא אחד. הם עשו הכל. הם לימדו את
תושבי ישראל לאכול, לנעול נעליים, להשתמש
בשעונים, ללבוש מדים• רק דבר אחד
יכלו האמריקאים ללמוד מהישראלים —
איך לעשות אהבה ומין. אבל הם היו
עסוקים מדי בלהציל את הישראלים בדי
ללמוד את זה ביסודיות.
מי שלא ידע עובדות אלה, לא יוכל להתחמק
מהן לאורך כל הסרט, הטל צל ענק,
שאת תסריטו כתב במאי הסרט מלוויל
שבלסון.
הסרט מתחיל בחג המולד של שנת .1947
מיקי מרקום (קירק דוגלאס) ,הוא עורך־
דין ניו־יורקי מצליח, העורך את קניות החג
שלו. לפתע תופס אותו ברחוב איש
בחליפה אפורה. לא, זה אינו גרגורי פק.
זה נציג ההגנה, ספיר, הנושא בפניו את
הנאום הבא :״אני מייצג את הצבא הבלתי
מאומן, הפחות מצוייד והקטן ביותר בעולם.
ב־ 15 במאי אנו נהיה אומה עצמאית,
ושש מדינות הכריזו שבאותו יום הן ישליכו
אותנו לים. אנו צריכים באופן דחוף
יועץ צבאי. באתי אליך מפני שאף אחד
אחר אינו רוצה את הג׳וב.״
מרקום אינו מתלהב כל כך מהרעיון.
״זאת המדינה שלך, לא המדינה שלי,״ הוא
עונד, לספיר .״אני אמריקאי. בפעם האחרונה
שהייתי בבית־כנסת זה היה כשמלאו
לי 13 שנה. נשאתי דרשה וקיבלתי
42 עטים נובעים. אין לי צורך ללכת עוד
פעם. יש לי מספיק עטים נובעים.״
אבל ספיר אינו מרפה :״ששה מיליון מבני
עמנו נרצחו לאחרונה, קולונל מרקוס. האם
היית רוצה שינסו להפוך זאת לשבעה
מיליון?״
זה כנראה משכנע את מרקוס. יש לו
רק מכשול אחד: אשתו, אמה. הוא הבטיח
לה שלא ילך יותר למלחמות. אבל הוא
נאלץ להפר את הבטחתו .״אני יודע שאני
מפר שוב את הבטחתי,״ הוא מסביר לה
במיסה .״אבל אני יודע הרבה על אמנות
ההריגה. האנשים האלה נרצחים בידי מומחים.
מישהו צריך לעזור להם להילחם
חזרה.״
אמה אינה מתלהבת מהנימוקים הלאומניים
:״היו יכולים לבקש ממך להילחם
בפיגמים, באפריקה, והיית שולף את
החניתות המורעלות שלך ורץ דרך הדלת.״
אבל
זה לא בדיוק כך. מסתבר שמניעיו
של מרקום הם הרבה יותר עמוקים. זה
מתברר בפלש־בק ממלחמת־העולם השניה.

גופה עם צלב־קרס
פלש״בק נראה הקולונל מרקו,ם בעת
פגישה עם הגנראל מרשל, שעה שהוא
מבקש ממנו העברה מהמטה הכללי. לחזית.
הוא מסביר את עצמו :״אני לא
נורמאלי, אדוני! אני קצת יהודי!״
גם אמה מבינה את זה לבסוף .״מיקי,
מיקי,״ היא מייבבת ,״אני אוהבת אותך.
זה לא עושה אותי מאושרת כשאני יודעת

אשר שואל מושיטה וו את מרוא הסיוע:
ף הצבא בלי נעליים ־ הקצינה ועבה למין

שום מתחוללים כארץ ל,רכות מכויימים. גדודים של צה״ל ממלאים
תפקידי ניצבים ומסתערים על מצודת עיראק סווידאן הממלאת את
תפקיד משטרת לאטרון. המוני ירושלים התקהלו בכר לקבל את פני
השיירה המפורסמת של ערב פסח תש״ח, המביאה מזון לכירה הנצורה.
בל זה לצורף הסרטת הסרט ״הטל צל ענק״ ,או ״צילו של ענק״ -
השם העברי לא נקבע עדיין.
אחרי ״אבסודוס״ ו״יהודית״ ,שבל אחד מהם התיימר להסביר לעולם
ביצר זכתה מדינת ישראל לעצמאותה וביצר ניצחה במלחמתה, באו
עתה יצרני ״הענק״ כהבטחה, בי סרטם מעלה פרק אוטנטי של מלחמת
תש״ח. מכיוון שדויד מרקוב חי ולחם בשורות צה״ל, ואף נשא דרגת
אלוף ופיקד על חזית ירושלים לפני שנהרג, יהיה קל יותר לצופי
הסרט להתפתות להבטחה.
מה אמת כה? באיזו מידה יבול סרט זה להיראות במתאר פרה
אמיתי? על בף אפשר ללמוד, כשלב זה, רק מן התסריט. והוא יבול
רק להעביר חלחלה בבל מי שהכיר את התקופה המשמשת לו נושא.
שאתי׳ הולך. אבל אני חושבת שאתה צריך
ללכת. אם עליך להיות האול־אמריקן בוי

מפני ששמך הוא מרקוס, אז תהיה כזה!״
אחרי שקיבל את הרשות, הוא הולך,
אבל לא לפני שהוא עושה לאמה, לפי
בקשתה המפורשת, ילד.
מיקי מגיע לישראל. את פניו מקבלת

כועס נורא .״אין לכם רובים, אין לכם
מדים, אין לכם דרגות. הצבא שלכם מאומן
פחות מאשר כבאיות־האש בצבא האמריקאי.
הפלמ״ח אינו מסתדר. מה עשיתם
במדינה הזאת במשך 15 השנים האחרונות?״
וזה עוד לא הכל. מרקוס מתחלחל כשהוא
רואה מה מקבל מפקד ההגנה ל

1 1 1 ^ 11 8על הבד, כאשר יוקרן הסרט. קירק דאגלס ממלא את תפקיד
ו \ 111 קולונל מרקוס, שזה עתה ירד מהמטוס שהביאו מניו־יורק.

הוא נתקבל על־ידי קצינת־הקשר היפה, ונוסע באוטובוס משוריין, בליוויית לוחמת נושאת־סטן.

זאת כשאלה מדעית.״
מרקוס משיב :״דובשנית שלי, מבחינה
מדעית את רעבה עד מוות!״

היהודים לא אונפים
**;דה בביאה את מרקום למחנה ה־

בקי? , 1948 במציאות. אז היה דויד מרקמו מפקד חזית
ירושלים, ונשא את השם והדרגה של ״אלוף מיקי סטון״.
ימים מספר לפני מותו. לידו: עוזרו ושלישו אלכס ברוידא, בתוך אוהל צבאי.

סנטה ברגר, יפהפיה שחרחורת נציגת השבעלה
הוא רב־חובלשל אוניית
הגנה,
מעפילים. כבר בדרך מנמל־התעופה בלוד
תוקפים אותם הערבים. בעברם על־פני לוד
הם רואים אוטובוס שרוף, שאליו קשורה
גופתה העירומה של לוחמת ההגנה. על
גופה חרוט בום צלב־קרם. במרכזו תקוע
סכין.
המצב מדאיג מאוד את מפקדת ההגנה,
לשם מגיע מרקוס. אבל עצם בואו כבר
״היחס בינינו לבין הערבים הוא
מעודד.
שישים לאחד,״ מסביר מפקד ההגנה, יפה.
עכשיו, כשאתה כאן, היחס הואי
״אבל
שישים לשניים!״
מרקום עצמו אינו כל־כך מעודד. הוא

ארוחת הצהרים: ירקות וגבינה. הוא אינו
יכול לגעת באוכל. אבל מפקד ההגנה
מסביר לו :״אינך אוהב את האוכל שלנו,
אבל תאכל אותו. אנו גוועים ברעב!״
רעב או לא רעב, מגדה לוקחת את
מרקוס לסיור ביחידות ההגנה במכונית
קונברטיבל אמריקאית מפוארת ואדומה. מה
שמעניין את לוחמות ההגנה, מסוגה של
מגדה, הוא לא האוכל. תוך כדי סיור
היא פונה ישירות אל מרקוס :״האם יחסי
המין שלך עם אשתך הם טובים?״ מרקום
מזדעזע. אבל מגדה ממשיכה :״בעלי הוא
לא כל כך טוב במיטה. הוא דואג לי.
הוא חושב שזה אולי לא טוב. האם אתה
חושב שזה לא סוב? אני שואלת אותך

1* 1הגנה בהר־כנען. מרקוס מזדעזע כשהוא
מבחין שלוחמי ההגנה נעולים בחלקם
בסנדלים. השאר הולכים יחפים. אבל הם
רוקדים כל הזמן הורה. מרקוס ומגדר,
מצטרפים אל הריקוד.
במקום זה פוגש מרקום את מפקד ההגנה
דב בן־עמי (יול ברינר) .בן־עמי
מוסר לו את הזמנתו של השיך הערבי
אבו בן־קאדיר (חיים טופול) לבקר במאהלו.
השייך שמע שהאמריקאים שלחו ליהודים
את הגנרל אייזנהואר, והוא רוצה לפגשו.
במאהל השיך פוגשים השניים את ״רקדנית
הבטן השמנה. ביותר בעולם״ ,אהובתו
של השיך. השיך עצמו מוכן להצטרף
למלחמה לצד היהודים. למה? הוא מוכן להסביר
:״מדמשק, מרבת־עמון ומקהיר שלחו
אלינו שליחים לומר לנו שהיהודים יהרסו
את אדמתנו ויאנסו את נשותינו. אבל
היהודים לא הורסים את האדמה שלנו.
רק עיוור לא יראה שהם מפריחים את השממות!
הם גם לא אונסים את נשותינו.
הם אפילו לא חושקים בנשים שלנו!״
אבל לפני שהוא מוכן להעמיד את שבטו
לרשות צה״ל, מבקש השיך הוכחה שאמנם
היהודים שונאים את הערבים. הוא
מבקש מבן־עמי להוכיח לו זאת על־ידי
פיצוץ מצבור הנשק הסורי שליד מישמר־הירדן.
היהודים מספקים את ההוכחה, והשיך
מצטרף לצה״ל. בהמשך הסרט, כך
יתברר לצופה, הוא יצן ל את ירושלים׳
הנצורה מרעב.
אחרי השיך הבדואי מפגישים את מרקוס
עם שר־הבטחון של הממשלה הזמנית,
הנקרא יעקב־ ציון ׳.מרקום מביע את דעתו:
״הערבים יכולים לכבוש את תל־אביב תוך
עשרה ימים.״ כאשר־׳שומע זאת ״הזקן״,
הוא מצווה מיד :״הביאו לי מומחה אחר!״
אבל מיקי מרקום משכנע אותו :״הפלמ״ח

נלחם יחף, בשעה שברחוב אלנבי יש
מלירה כללית של נעליים. מדוע לא נקח
משם מה שאנחנו צריכים, כמו האירגון
והשמרניסטים?״ ״הזקן״ מסביר לו את ההבדל
בין ההגנה לאצ״ל וללח״י :״ה־אירגון
והשטרניסטים הם כנופיות טרוריסטים
פרטיות!״
כאן מתחילות הצרות בתסריט. מסתבר
שלאמה, אשתו של מרקוס, הגיעה הרכילות
על היחסים האינטימיים השוררים בין מגדה,
נציגת ההגנה, לבין מרקום. אמה מנסה
להתגונן מפני השמועות :״מגדה מונתה
כמלווה של מיקי על־ידי הצבא.״ אבל
שכנתה אינה מרפה :״נתנו לו אותה במקום
לשלם לו? צבא יפה מאוד!״

כסיוד לאוגס בבית״חולים
ן כסיון הקרבי הרא שון של מרקום
1 1בארץ מוקנה לו שעה שהוא מצטרף
אל שיירת משוריינים, העולה אל ירושלים
הנצורה. בבאב אל־וואד עולה השיירה על
מארב. המכונית הנפגעת הראשונה היא
מכונית עמוסה עופות. התרנגולות מתפזרות
בשטח, ונהג המשוריין יוצא לרדוף
אחריהן ולתפסן תחת כדורי הערבים. הנשים
והילדים הערבים, הממתינים מאחורי
הפורעים, יוצאים גם הם לתפוס את התרנגולות
המתרוצצות בשטח. עד שמרקוס
מפליט בהתפעלות :״הביטו, זה נראה כמו
פיקניק של בית־ספר!״ הפיקניק העליז
מסתיים שעה שהערבים הורגים את הנהג
הרץ אחרי העופות.
השיירה מגיעה לירושלים, אבל מגדה
נתקפת בהלם בעקבות ההתקפה על השיירה.
מרקוס אינו יכול לעזור לה. הוא מקבל ,
מברק דחוף מאשתו בארצות־הברית, שהיא
עומדת להפיל. הוא בא להיפרד ממגדה
בבית־החולים. מטושטשת ומוכת הלם היא
מנסה לאנוס אותו שם, ורק זריקת הרדמה
מצילה את מרקוס מגורל גרוע ממוות.
בעת שהותו הקצרה בניו־יורק מצליח
מרקוס לשכנע את ידידיו מימי הצבא ל־
( המשךבע מו ד )28

ענ קבמד ינ ת הג מ די ם
והמשך מעמוד )27

השיג אצל הססייט דפארסמנט הכרה במדינת
ישראל העומדת לקום. אחד מהם,
הגנרל רנדולף (ג׳ון ויין) ,מסביר שהוא
עושה זאת כטובה פרטית למרקום, ולא
בשביל היהודים** :אני אצלצל בכל דלת
בוואשינגטון, מהבית הלבן ולמטה. אבל מה
איתך? האם אתה גדול מדי כדי לחזור
ולעזור לבני עמך? האם אתה גאה באות
השרות המצויין שלך ומפחד לזכות במגן־
דוד? עמוד איתן מיקי, ואני אעמוד איתן.
לחיים!׳׳
וכך, בהשפעת הגנרל הלא־יהודי, חוזר
מיקי לארץ אל סכנות הערבים ומגדר.,
הוא בא בדיוק ליום הכרזת המדינה, כדי
לרקוד שוב הורה ברחובות. הוא פוגש
שם את מגדה, המבשרת לו בשמחה כי
בעלה נהרג על־ידי הבריטים.
״אני מתביישת. אבל כל מה שיכולתי
לחשוב ברגע ששמעתי זאת הוא שאני
חפשיה! אינני צריכה להצטער עליו יותר.
הלילה אני אוהבת את כל העולם וחיפשתי
אותך!״ שוב ניצל מרקום בנם מאונס:
הפצצה של מטוסי האויב מפריעה לחוגגים
ברחובות תל־אביב. הם נמלטים לבית
דירות, ושם, תחת מטר הפצצות, מתנפלת

את המוח במשפט העברי *אני אוהבת
אותך!״ ראש־ד,ממשלה יעקב ציון ממנה
אותו לדרגת אלוף (*הגנראל היהודי הראשון
אחרי אלפיים שנר מפקיד אותו על ה־פלמ״ח,
ד,ד,גנה, האירגון ו ...נ שו ת הדסה.
*האלוף היהודי האחרון לפניך היה יהושע,
שהפיל את חומות יריחו,״ מלמד הזקן.
ההתקפה הראשונה על מיבצר משטרת
לאטרון נכשלת. אין זה •באשמתו ־של״סר־קום:
החיילים היו עולים שהובאו לקרב,
ישר מאוניות־ו־,מעפילים, והסתערו על המשטרה
בשירת בשנה הבאה בירושלים,
מבלי שידעו אפילו איך לשחרר את נצרות
הרובים.

צבא של שכורן ים
וד התקפה על משטרת לאטרון נכש-
> לת. מרקום מיואש. הוא אינו יודע
כיצד לפרוץ את הדרך ל. דש; ים הנצור־ז.
ואז, כמו בפאפד, מויגאנה מופיע לפתע
השיך הבדואי מהגליל, אבו בן־קאדיר, ומציל
את המצב. הוא ייציע למרקוס להעביר את
שיירת המזון לירושלים בדרך בורמה, בעזרת
גמלים ומכוניות.

/ 1י 1 \ 1ן י | ך 1ו 1 1ך 1ל 1ך | בפעם השנייה בתולדותיה. הפעם בעזרת לוש־
מרת ישראל המגינה על המסדיסים מפני

התלהבותם וסקרנותם של הסוני העיר. המ שאיות התקועות בין הקהל מובילות נסורת.

מגדה על הקולונל ומנשקת אותו בכוח.
רק פצצה קרובה מונעת ממנה להמשיך.

מלחמה בעזרת סיפוגים

הטל ביזי ה
המתאויבדה לסלון ו״ו־לך...
המתאימה לסלון שלך בטלביזיה בחר
בחר לך טלביזיה מבין חמישה־עשר דגמים מעולים, שנבדקו
כולם על־ידי מומחינו ונמצאו מתאימים לתנאי הקליטה בארץ.
קנה לך טלביזיה,

לאחר

שתראה

אותה

בפעולה.

בסלון הטלביזיה נפעיל עבורך בבת אחת כמה וכמה מקלטי
טלביזיה, כדי שתוכל לראותם בפעולה ממשית ולהשוותם זה לזה
מבחינת טיב התמונה והצליל.
כל טלביזיה שתקנה בסלון מובטח לה מיטב השרות על-ידי
מיטב המומחים.

טלביזיה לסלון -
בסלון הטלביזיה
תל-אביב, רחוב בן־יהודה ,71
טלפון 235739

** רקום נפגש שוב עם יעקב ציון,
שר ד,בטחון וראש הממשלה. הזקן
אינו יודע מד, לעשות. המצרים תוקפים
מדרום ואילו ירושלים נתונה במצור. מיקי
נוטל על עצמו את המשימה לעצור את
הטאנקים המצריים. הוא מייסד את שועלי־שמשון,
ובראש שיירת הג׳יפים החמושים
במכונות יריד, הוא יוצא לפגוש את ה־טאנקים
המצריים, למרגלות המצדה* .היו
כבר מספיק מצדות במדינה הזאת!״ אומר
מיקי, וברגע זה עולה בדעתו הרעיון הגאוני
כיצד להבריח את הטאנקים המצריים.
הוא נזכר שכאשר מתפוצץ סיפון זכוכית
של סודה, הוא משמיע קול נפץ
הדומה לפצצה.
לתקוף את המצרים.
הוא מחליט
*אבל אנשינו מעולם לא התייצבו מול
טאנקים,״ מהסס מפקד ההגנה, ספיר.
*אין דבר, זה בסדר,״ אומר מיקי* .המצרים
מעולם לא התייצבו בפני בקבוקי
סודר!,״
של מרקום מוטען מיטען
לפי הוראתו
של סיפוני סודה ממסעדה תל־אביבית על
פייפר.בעזרתהסיפונים וד״ג׳יפים מטוס מבריח מרקוס את הטאנקים המצריים מקיבוץ
השוכן למרגלות המצדה.
אולם ברגע האחרון מופיע מטום מפיס־פייר
מצרי. הוא מסתער על הפייפר ותוקף
שלו. סיים הפייפר
אותו במכונות היריד,
שולף סטן ויורה בספיספייר ממושב הטייס
שלו. כאשר אוזלת המחסנית, שולף הטייס
את סיפון הסודה האחרון שעוד נותר לו, ומתיז
את מי־הסודה לעבר מטוס הקרב, המגיח
אליו בפעם נוספת. הפעם לא עוזרים מי
הסודה. הפייפר מתרסק לרוחב כל המסך
הסינמסקופי הצבעוני.
אחרי שעצר את המצרים בחזית הדרומית,
מתפנה הקולונל מרקוס לספל בלגיון הערבי
בלאסרון. מגדה מבלבלת לו כל הזמן

המהנדס הראשי של צד,׳ל, מקאשי, טיען
שהרעיון אינו ניתן לביצוע .״זוהי הסיבת
בגללה אני מטיל עליך את המבצע!״ מסביר
לו מרקוס.
*איזה מין שנוק* אתה חושב שאני?״
משיב לו המהנדס .״מי יוכל לסלול דו ך
כזו בין צוקים במשך שבוע?״
*השנוקים,״ משיב לו מרקים .״הצבא
של השנוקים!״
צבא השנוקים מצליח לבצע את הבלתי
ניתן לביצוע. בקניון ענק, בץ צוקים, הם
מפלסים את דרך בורמה, כדי להעביר שיירת
מזון לירושלים. בלילה שוב מתנפלת מגדר,
על מרקום ומנסה לאנסו.
מגדה מנשקת את מיקי ומספרת לו:
״אתה יודע כמה קשה היה לעבור דרך
הזקיפים? פתאום נהיה לנו צבא גברי כזה*״
אבל מרקוס אינו מתפתה בנקל. הוא
מודיע למגדר. כי גילה שהוא מאוהב באמה,
האטה שהשאיר בבית• בניו־יודק.
״בסדר,״ עונה מגדה* .מה זה נוגע לנו?״
״את נורא אירופית,״ מסביר מיקי* .אבל
אני אינני יכול לחיות בצורה זאת. כאשר
אמה הודיעה לי שאני חפשי ידעתי מה
יהיה לנו המלחמה, ההתרגשות. נשק
אותי היום, מחר אחטוף כדור...״
״מה כל הדיבורים האמריקאים האלה,״
נוזפת בו מגדה* ,בשעה שכל מה שאני
רוצה זה לשכב איתך?״
״אני חוזר הביתה, מגדה. אני מאוהב
כל חיי באמה ולא ידעתי זאת! אבל עכשיו
אקטוף לה שושנה, ואביא לה אותה כאילו
הייתי ד,שנוק שרצתה שאהיה!״
מגדה מספיקה עוד לנשק אותו .״שלום
מיקי, ממזר שכמוך!״
דקה אחר־כך נורה אלוף מיקי מרקום
בידי זקיף ישראלי, אחרי שלא ידע לענות
על הסיסמה— העובדה האמיתית
היחידה אולי בכל הסרט כולו.
* ביטוי עמסי בארצוודהברית, שפירושו
*ירחמיאל.״ מקורו של הביטוי במלה באידיש
בעלת צלצול דומה.
העולם חז ה 1**9

גבר
ב בו פנ סיי ס
תדריך העולם הזה ממליץ מה לראות, לפי סדר
— חובה לראות;
העדיפויות הבא:
אפשר לראות;
— רצוי לראות;
• אסור לראות.

איד להצליח כדי להתאמץ

(תל־אביב, תל־אביב) ג׳אן פייר קאסל משיג
נשים, אוכל, מכוניות מפוארות, וחברים
עשירים, בעזרת העצלות שלו. הוא עושר,
את זה בצורה משעשעת, בסרט עליז של
פילים דה־ברוקה (ראה מדור קולנוע).

* אמילי שהפכה

אמריקאית

(אסתר, תל־אביב) פארי שייאפסקי מגלה את
האנטי־מיליטריזם בסיפור על פחדן (ג׳יימס
גרדנר) המתחמק מהמלחמה, מתאהב בחיילת
בריטית (ג׳ולי אנדריוס) ,והופך לגיבור בעל
כורחו. סרט יומרני חסר השראה (ראה
מדור קולנוע).

הטוליס השחור

(חן, תל-אביבז

דיאלוגים (הנרי ג׳נסון) שאינם מבריקים
במיוחד, בימוי (כריסטיאן ג׳ק) שאינו מעוניין
במיוחד, ומשחק (אלן דלון, ווירנה ליזי,
אקים טמירוף) שאינו טוב במיוחד. כל
אלה יצרו סרט צבעוני חביב על דו־קרבות,
ריקודים, ואהבה בזמן המהפכה הצרפתית.
(ראה מדור קולנוע).

.ץ אירמה להידוס

(פאריס, תל־אביב)

שירלי מקליין המקסימה ממשיכה לשוטט
ברחובות פאריז ולפרנס את ג׳ק למון,
שאינו רוצה להתפרנס על־ידה. הפעם _היא
מלווה בצעקות הבריונים שבאולם, ומוסתרת
היטב על־ידי ראשיהם של היושבים בשורות
הקדמיות.
פסקרץ (גורדו! ,תל־אביב) ילד
יפהפה, עם עיניים גדולות ושיער בהיר,
משוטט ברחובות, משום שאמו שיכורה
ואביו החורג מכה אותו. הוא מוצא הורים
חדשים בבית אמיד בתנאים טובים. האם יש
להחזיר אותו לאמו או להשאיר אותו אצל
הוריו המאמצים? אין תשובה. לא בסרט
בכל אופן( .ראה מדור קולנע).
* נשקני טיפשון (מאי, חיפה) קים
נובאק עם הפרצוף הטיפשי שלה מבלה
לילה בחברתו הטיפשית של דין מרטין, כדי
למכור את השיר הטיפשי של מלחין מטופש
המקנא לאשתו.
* 36 שעות (מוגרבי, תל־אביב) רע־יון
מצויין, המביא דרך מקורית ומשעשעת
להוצאת ידיעות משבוי־מלחמה — ואודה מרי
סנט מתבזבזים לשווא בסרט חסר־הגיון, המחלק
את העולם למפלצות ולמלאכים, כשגם
אלה וגם אלה מתנהגים בטפשות.

זורבה היווני

(הוד, תל־אביב;

עצמון, חיפה) הרי כרתים, הים של יוון, הכפרים
הפרימיטיביים של כרתים ופילוסו־פיית־החיים
ההדוניסטית של זורבה היודני
עברו מספר מצויין לסרט טוב, המבויים
בצורה קצת ארוכה, קצת מלאכותית מדי
וקצת יומרנית מדי. מישחקו של אנטוני
קוזין טוב. מישחקו של ידידו הסופר רע.
כל השאר בסדר.

כקט (אלנבי, תל־אביב; אורה,

חיפה) סרט רדוד במקצת, אך מדהים בעוצמתו,
הנובעת בעיקר מדמותו של המלך
הנרי השני, והאהבה המוזרה שהוא רוחש
לידידו בקט. דמותו של בקט (ריצ׳ארד
בורטון) עשוייה ברישול. הנאמנות שלו למלך
בהתחלה, לכנסיה ולעם הסכסוני אחר־כך,
אינה משכנעת. מישחק גאוני של פיטר
אוטול בתפקיד המלך.
* הנכרת עב הקאמליות (מקסיס,
תל-אביב) .המלכה ^ריסטינה (אמפי־תיאטרון,
חיפה) .אנה קרנינה (עזן, ירו-
שלים) גרטה גרבו.

השוטר מסן טרופז

(ארמון־דוד,

תל־אביב) קומדיה צרפתית, שבקטעים הטובים
שלה יש ים נהדר, שמש, סן טרופז
היפהפיה, ופארודיות על אנשי משטרה,
מדים, פאתוס קרבי, והחברה הגבוהה. בקטעים
הרעים שבה, יש חוכמות נבובות
ומישחק מוגזם של לואי דה פונס.
טופקאפי (אופיר, תל־אביב; הבירה,
ירושלים) קבוצה של אנשים שובבים ונחמדים
עורכים שוד שובב ונחמד. גם הסרט וגם
השוד מבוצעים טוב. מלינה מרקורי נהדרת.
העולם הזה 1449

ה 1א ג בר בנוב 71 וי

תל־אביב, רחוב אלנבי ,74 רחוב נחלת בנימין 44

יין

חיפה, רחוב הרצל .37
הסברה בע״מ

הנף רשאי לנהוג
כמכוניות מרוץ
ללא רשיון
כשטח התערוכה

ל ויד.״
הסבון הבינלאומי להתכתבות

הפתוח כל יוס בשעות
9—13 ומ־ 5עד חצות

אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

.קארטינג״

פרוספקט חינם
תל-אכיכ, ת .ד4185 .

הספורט שכבש את כל
אירופה.

גילוי
כ ש רונו ת
צעירים

מנ הלחברתתקליטים
ב ינ ל או מי ת

מגיע ארצה לגילוי כשרונות
צעי רי םבשטחהזימרה .
זמרות צעירות בעלות
צמדים

וקבוצות

קול ערב, וכן

קטנות,

המעוניינים

בקריירה בינלאומית בזימרה, יפנו בצרוף

החודש נפתח מחזור חדש

נקבנות 1.0.111.
לקבוצות בוקר וערב
פרטים והרשמה .4—7.30 ,9—12 :

פרטים מלאים לפרסום נ א דל, ת.ד,3175 .
תל־אביב, עבור ״ כשרונותצעירים ״ .
11י ת

פ רו צ ה בגרוש*[
(המשך מעמוד )24

נות מול עיניה הפעורות, דחף אותה מן
הדלת ואמר בחוסר־סבלנות :״אז זוזי כבר
מהדלת. אני עוד צריך לחזור היום לנצרת.״
״הצילו!״ צווחה האשד, ונתנה לו סטירת־לחי
בריאה.
״מה קרה?״ קרא בעלה המבוהל, שזינק
מן המיטבח לחדר המדרגות, והספיק לתת
לו עוד סטירה הגונה, לפני שזרק אותו
מכל המדרגות.
הילדים צווחו. השכנים צווחו. הרחוב צווח.
המשטרה באה. האשד, מסרה עדות למשטרה
:״חולה־מין מטורף רצה לאנוס אותי!״
בינתיים הגיע הערבי, פצוע וזב־דם, ל־תחנת־ר,משטרה
הקרובה ונתן לסמל התורן
את הגרוש.

פלונרדמשמר פרטית
^ חר־כד פגש פרץ עוד בחור שנון
כמו הערבי, הבטיח לו בחורה, לקח
ממנו דמי־קדימה בסך 25 לירות, נתן לו
כערבון גרוש מעוך, שלח אותו לכתובת
אחרת ברחוב הירקון. לא היה לו מושג מי
גר שם, וגם לא היה איכפת לו.
גבר אלים פתח לבחור הצעיר את הדלת
.״מה אתה רוצה, בהור?״ הוא שאל
בקול רועם.
הבחור הנבוך הוציא את הגרוש והראה

״כן, אני רואה שזה גרוש. אז מה אתה
רוצה, בחור?״ התרגז הגבר.
״איפה הזונה שגרה כאן?״ אזר עוז לבסוף
הבחור הביישן.
״תכף אני אראה לך איפה גרה כאן
זונה!״ אמר הגבר, לפני שנתן לו אגרוף
בפנים והעיף אותו מכל המדרגות.
אשתו ההרה פתחה את הדלת וצווחה
״הצילו!״ הילדים התעוררו. השכנים התעוררו.
רחוב הירקון צווח. המשטרה באה.
הגבר האלים מסר עדות :״משוגע־מין ביקר
גם אצלנו! אם לא תתחילו לחפש אותו,

חשוד פרץ (שמאל) במכונית המשטרה
״מה אתה רוצה, בחור?׳׳

נארגן אנחנו הגברים פלוגת־משמר פרטית!״
המשטרה היתד, נבוכה.
הבחור הביישן זחל בינתיים, עם פרצוף
מרוסק, עיין אחת סגורה ואחת כחולה, לעבר
תחנת־ד,משטרה, ומסר לסמל התורן
את הגרוש הדפוק.

אילן גדל ברחוב הירקון
< בקיו של פרץ ליבלבו. הוא הלך ל־

^ /קיוסק, פרט לירה שלמה לגרושים, לקח
פטיש, דפק על כולם ורידד אותם אחד־אחד,
עד שכל גרוש נראה דק ושטוח. כל ערב
הוא היה ממלא את כיסו בגרושים ויוצא
לעבודה ברחוב בן־יהודה. האימהות ברחוב
הירקון סגרו את הילדות הקטנות בבית.
הן הזהירות אותן שמשוגע מסוכן מתרוצץ
ברחובות. הן חשבו שזה אותו המטורף

התאווה

מכל המיקרים. אימה ירדה על המשפחות.
האילנות ברחוב הירקון היו כמו אילן גדל
נברולולין

פרץ קיבל דם. ההצלחה סיחררה את
ראשו• הוא החליט שהגיע הזמן להעביר
את בית־הבושת הדמיוני שלו לרחוב מכובד
יותר. הוא התחיל לשלוח את לקוחותיו
לכתובות שונות ברחוב בוגרשוב. קורבנותיו
היו בדרך כלל ערבים דרוזים, וקצת
מיפש־עשרד, תל־אביביים.

תתבייש לד, פרץ !
חר־כד קרה עוד מיקרה עם גרוש,
והמשטרה חושדת שגם זה שייך לפרץ.
זה היה כך:
בחור צעיר עבר ברחוב הירקון ועמד
להסתכל על תמונות הרקדניות והזמרות ב־

חלון־הראווה הקטן, המואר, ליד הכניסה
למועדון־הלילה צברה. איש אחד עבר, אולי
פרץ, והעיר לבחור :״מוצא חן בעיניך?״
הבחור אמר מאד, ופרץ אמר :״אני
יכול לסדר לך אחת כזאת. במי אתה
בוחר?״
״תן לחשוב רגע,״ ביקש ד,כחור, חשב
חמש דקות, ובסוף בחר בזמרת הבלונדית,
שהופיעה אותו ערב בתוכנית המועדון.
פרץ קיבל ממנו 25 לירות, נתן לו גרוש
ואמר לו ללכת לרחוב בוגרשוב מס
לדפוק על הדלת ושם תפתח לו הבחורה
הבלונדית את הדלת. הבחור הלך לדלת,
קיבל סטירה, והלך למשטרה לספר.
אבל משטרת תל־אביב יודעת מה לעשות.
והיא גם עושה את זה.
עשו סריקה ברחוב. עשו מיסדר־זיהוי.
פרץ העליז הובא לבית־המשפט.
בשורה האחרונה, בין קהל הסקרנים, ישבו
שלושה סרסורים. הם זעמו. הם אמרו
שאם ישחררו את פרץ, הם יתנו לו בשיניים
.״הוא בייש את המקצוע,״ אמר
רועה ותיק ,״לא האמנו על פרץ שיעשה
דבר כזה. זה מפריע למהלך העבודה. אנשים
יפחדו להאמין לנו.״
״תתבייש לך, פרץ,״ אמר השבוע השופט
כרמל ,״בפעם הקודמת אמרת לי, :אדוני השופט,
אני רוצה לפתוח פרק־חיים חדש
ולחזור לילדה שלי.׳ והנה, אתה שוב כאן.
במקום שתחזיק גרוש בכים, אני מציע לך
שתחזיק את התמונה של הילדה שלך.״
״חס ושלום,״ התפרץ תובע־המשטרה, רב־סמל
עמרם ואזאנה ,״זה סכנה! אם הוא
יחזיק את התמונה של הילדה שלו בכיס,
הוא עלול להציע אותה במקום הגרוש.״
״אדוני השופט,״ ביקש פרץ רחמים ,״אני
מבקש לשחרר אותי. אני לא אשם אם אנשים
הם טפשים ומאמינים לכל מה שאני
מוכר להם.״
״תתבייש לך, פרץ,״ נזף בו השופט ,״יש
לך ילדה קטנה, ואתה צריך לדאוג לגורלה
במקום לעסוק בדברים כאלו.״
״אבל מי ידאג לגורלי?״ שאל פרץ את
השופט.
החל מהשבוע — המשטרה.

המנורה הקטנה

המנורה שכבשה את אמריקה בסערה
מיני-אור • מומלצת ע׳י דופאים
מיני־אור • אינה מסנוורת ואינה מעייפת את העיניים
מיני-אור • לתלמידים, לפקידים ולבעלי מקצוע
ניתנת לקפול, לכיוון ולתליה על קיר
מיני־אור• צורכת מינימום חשמל
1׳״ 24 לשעה ־ עצמת אור ׳״1200
להשיג בכל חנויות החשמל המובחרות
מיוצר ע־י מרטי! חיות

ג. ס .ק. ו .חברה לשיווק בערבון מוגבל, תל־אביב, רחוב לזינסקי 70־ טל 926671* .
העולם הזה 1449

ק 1ל! 1ע סרטי רצר חר. לבאסף

איד להצליח בלי להתאמץ

נתל־

אביב, תל־אביב; צרפת) פילים דה־ברוקה׳
ניסה לעשות עוד סרט שובב ומבריק, לאחר
הצלחת הרפתקות בריו. יצא לו סרט לא
מבריק אמנם, אבל שובב.
לגיבור של אין להצליח (ג׳אן פייר קאסל)

יש תכונות על־הגיוניות, כמו לגיבור של
ריו. אלא שהפעם אין הוא הרפתקן אלא
עצלן. בשבילו העצלנות אינה תכונה, אלא
תורת חיים. הוא מגיע בעזרתה לכל מקום,
כמו שבלמונדו הגיע לכל מקום בעזרת ההרפתקנות
שלו.
נבנם ויוצא. את החינוך העצלני שלי
הוא מקבל בטירה של סבו, בתוך שפע
של מותרות וחיי בטלה. אבל כשסבו מת,
ומשאיר אותו ללא שום רכוש, הוא יוצא
לעולם הגדול על מנת לממש את התורות
שקיבל בטירה.
הוא מצליח בכל. הנשים נופלות בפניו
לתוך מיטותיהן, האוכל נוזל לו לתוך הפה,
ומכוניות־ספורט נכנסות לו לבין הידיים.
הוא מתחיל את חיי החופש שלו במיטתה
של אשת ידידו (אימה דמיק).

של האדמירל היא להראות איך החייל הראשון
שנפל בקרב היה מלח. כשאותו אדמירל
משתגע עוד יותר, הוא מצווה אפילו להכין
אנדרטה לחייל האלמוני שייהרג ויוסרט בחוף
נורמנדיה.
אידו כולם היו פחדנים. הרעיון
לבנות סרט אנטי־מיליטריסטי, סביב סוג
של מיליטריזם הרואה את המלחמה בצורת
אנדרטות ומזכרות גבורה, הוא יפה. אלא
שהתסריט השתמש בו לרעה.
הגיבור הפחדן פוגש בבחורה אנגליה
(ג׳ולי אנדריוס) שבעלה, אביה ואחיה מתו
במלחמה. היא שונאת את הגיבור האמריקאי
הפחדן בבוקר, ונכנסת איתו למיטה בערב.
אבל היא בזה לו. הוא משכנע אותה ואת
אמה, שאילו כולם היו פחדנים כמוהו לא
היתד, מלחמה בעולם. שתי הנשים שומעות
את דבריו, מבינות שכל חייהן היו טעות,
ומתאהבות בו ובדיעות שלו.
המשך הסרט עובר על הגיבור ועל התסריט
בנסיון להסביר לכל הסובבים אותו,
שרעיונו של האדמירל המשוגע הוא טיפשי.
אחר כך עובר על שניהם, על התסריט
ועל הגיבור, סוף מתקתק, המנסה גם להדהים
אותנו, וגם להצחיק אותנו, ואינו מצליח
לא בזה ולא בזה.
הבימוי המשעמם וחסר ההשראה של אר־

׳ סיולי

טיסות

קיץ

קבוצתיות

אוסטריה /שויצריה 1.8 6 11.7 -
15.8 * 18.7וינה /בוקרשט
פנה לידידך
סוכן הנסיעות
£3א $7111£1? 0 1 1ס 4־ 41 ! £
תל־אביב, רח׳ אלנבי ,94 טל 621573/4 :

בי״ס תיכון ערב חדש, חיפה

דנב ב״איך להצליח כדי להתאמץ״

בפקוח משרד החינוך והתרבות
רח׳ שבתאי לוי ,26 טל 521113 .

איך באמת?

הוא שוכב איתר, בלילה, ובבוקר, כשהוא
קם, הוא מוצא את החולצה שלו בלתי
מגוהצת. הוא מסתכל בחלון, רואה את השכנה
עוסקת בגיהוץ. הוא נכנס לביתה
בתור השרברב, עושה שם אמבטיה, מקבל
חולצה מגוהצת.
הוא יוצא לרחוב. שומע מוסיקה מאחד
הבתים, נכנס לבית, מוצא שם מלך המוכן
לשתף אותו במשחקי הרכבות שלו.
הוא יוצא משם במדים של קונדוקטור.
נכנם לרכבת. מגיע לרומא. נכנס למיטתה
של אשה שבעלה עובד בלילות. עובר משם
למיטה מפוארת בביתו של עורך־דין מפורסם,
אב לחמש בנות. הוא ממשיך הלאה,
כדי להוכיח שוב ושוב איך מנצחת תורת
העצלנות את תורת מלחמת־הקיום.
בסוף הוא מתאהב ומתחיל לעבוד. אבל
כדי שהקהל לא יתייחס לזה ברצינות יתירה,
מוכיח לנו הבמאי שכל מה שראינו
היה רק חלום.
הסוף נחמד מאוד, גם ההתחלה. כל מה
שביניהם היה צריך להיות הרבה יותר קצר
והרבה יותר מבריק.
מחדן 3בי ק ר

אמידי שהפכה אמריקאית (אסתר,
תל־אביב; ארצות־הברית) היה צריך להיות
סטירה אנטי־מיליטריסטית. הוא לא הצליח
להיות אפילו קומדיה קלושה.
גיבור התסריט, שנכתב בידי פאדי צ׳אייפס־קי,
הוא אמריקאי (ג׳יימס גארנר) ,פחדן
מקצועי, הנהנה ממשרתו. הוא משמש כמשרתו
האישי של אדמירל אמריקני (מלווין
דוגלאס) .הוא דואג לו, מספק לו אוכל,
נשים ובידור, ושומר על רמת חייו.
הוא עומד לאבד את משרתו המצויינת
ולסכן את חייו, כשהאדמירל שלו, לאחר
שהשתגע, מצודה עליו להסריט את הפלישה
לנורמנדיה על מנת לפאר את הצי. תכניתו
העולם הזה 1449

תור הילר, המשחק הטוב של ג׳ולי אנדריום
ושל ג׳יימס גארנר, אינם מצליחים להציל
את התסריט הקלוש של צ׳ייאפסקי.

מהפכת הר קודי
חטוליפ השחור

(חן, תל-אביב; צר

מי שכבר התחיל להתגעגע לאיזשהו
סרט גרוע על המהפכה הצרפתית, יכול
ללכת לראות את הטוליפ השחור.
הטוליפ השחור הוא אלן דלון, אציל
ביום, שודד דרכים בלילה, ומאהב של
המרקיזה בין היום ללילה. באחת מהתקפות
השוד שלו הוא נפצע בידי מפקד המשטרה,
המשאיר צלקת בלחיו. הוא צריך להסתיר
את הצלקת, אך הוא חייב להמשיך ולהופיע
בפני האצולה, על מנת שלא יחשדו בו, כי
הוא שודד־הדרכים שנחשב למהפכן.
אז הוא מכניס לסרט את אחיו, שגם הוא
אלן דלון. הוא מחפש אותו לעצמו, מסביר
לו את תפקידו ושולח אותו לארמון.
אבל אלן דלון השני, כלומר האח, הוא
מהפכן אמיתי. הוא מתאהב במהפכנית (וויר־נה
ליזי) ,מגלה למהפכנים את כל הסודות
הצבאיים, ומבצע להם את המהפכה ללא
שום שפיכות דמים, רק בשירה ובריקודים.
באמצע כל זה יש הרבה דו־קרבות,
הרבה נשיקות, וכמה בדיחות טובות על
חשבון האצולה והמשטרה.
אלן דלון ווירנה ליזי יפים מאוד, ומשחקים
נחמד. אקים טמירוף מתגלה שוב כקומיקאי
טוב, בתפקיד של ראש המשטרה.
צילומי הצבע של הסרט הם מצויינים.
הבימוי והתסריט קלושים מדי ומשעממים
מדי. שניהם מזכירים פחות מדי את ספרו
של דיומא, החבצלת השחורה, שעל פיו
נעשה הסרט, ואת הסרט פאנפאן לה טוליפ,
שהיה הגירסה הראשונה של כריסטיאן
ג׳אק על אותו ספר, בהשתתפותו המזהירה
של ג׳ראר פיליפ.

הרשמת תלמידים חדשים
לכתות: ט׳ ,י׳ ,י״א י״ב

לשנת הלימודים תשכ״ו
בכל יום בין השעות . 19—17

תלמידינו נהנים משכר לימוד מודרג, נבחנים בחינות בגרות ביחד עם
תלמידי בתי־הספר התיכוניים של בוקר. ובוגרינו מתקבלים למוסדות
ההשכלה הגבוהים (אוניברסיטה, טכניון, סמינר למורים).

קולנוע ״ תכלת ״ ת״א
שבוע 3
מזוג אויר מלא
9.3 0

7 .3 0

הסנסציה של השנה
לואי ארמסטרונג
^ ביבי ג׳ונס
^ ילדת הפלא גבריאלה
בסרט המוסיקלי בצבעים עם 20 שלגרים
הפזמונים. מצעדי הצועדים בראש

קסמי הסרט, סרטון

,מאה שנות כדורגל״

הנאשם חסן עומר (פהברת שתי
ידידות שאין להן?שר לפרשה)