גליון 1450 מתאריך 23 ביוני 1965

הנד רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
בשטח התערוכה
הפתוח כל יום בשעות
9— 13 ומ״ 5עד חצות

.קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה.

ח״כ דויד הכהן התחייב לשמור בסוד
את הדיונים שהתנהלו לפני שבועיים בפירנצה.
הוא
הפר התחייבות זו.
אותם דיונים התנהלו בדלתיים סגורות,
על בסיס של אימון הדדי. כך נאמר בהזמנה,
וכך הוסכם כמה פעמים בעת הדיונים
ובסיומם.
ח״כ הכהן הפר אימון זה.
אך חזר ארצה, החל במסע־השמצה נגד
ועידת־פירנצה, בכתב ובעל־פה. הוא השמיץ
את הוועידה שהיתר״ את המוסד
כולו, את ג׳ורג׳ו לה־פירה, את העיר
פירנצה, וגם אותי.
הוא קיים מסיבת־עתונאים על נושא זה,
והשבוע הזמין אצל מעריב ראיון, ושפך
בו קיתונות של דברי להג ולעג על הוועידה
שהפכה — בצדק — סמל למאמצי
השלום של בעלי־הרצון־הטוב במרחב.
מדוע הוא עשה זאת?
מה בער לו?
על כך יש תשובה פשוטה: על ראשי
בער הכובע.

הכהן הזדרז למסור הכרזות והודעות,
תוך הפרת האימון, כדי לנצל את התקופה
בה סתום פינו וכבולות ידינו. הוא יודע
כי אנחנו לא נפר את ההתחייבות שקיבלנו
על עצמנו, ולא נגלה את האמת עד אשר
תסתיים תקופת־הסודיות שהסכמנו לה.
ח״כ דויד הכהן יודע כי בבוא יום זה,
אנחנו נגלה פרטים שיסמרו את שערותיו
של כל אזרח הגון בישראל — פרטים על
תפקידו שלו בוועידה, על מאמציו לפוצצה
על־ידי פרובוקציות גסות, על התנהגותו
ועל כשלונו. כי בוועידה זו, אותה נטש
באמצע, הוא נוצח על־ידי חזית־שלום
חסרת־תקדים, בכוחותיהם המשותפים של
שוחרי־השלום הישראליים והערביים.
ערב הוועידה טילפן שגריר ישראל ברומא,
מורים פישר, לג׳ורג׳ו לה־פירה והציג
לו אולטימטום: אם יבוא אורי אמרי
לוועידה, לא יבוא אליה דויד הכהן. לה־פירה
התייחס לאולטימטום זה בבוז שהוא
ראוי לו — הוא התעלם ממנו ומבעליו.
בכל זאת בא הכהן — וחבל.
אני מבטיח לך, קורא יקר, כי הפרטים
המלאים על אותה ועידה דרמאתית יוודעו
לך בקרוב. עד אז נצטרך להאזר בסבלנות
ולהניח לח״כ הנכבד לדבר לבדו. כמוהו,
נתתי את מילת־הכבוד שלי לשמור לפי
שעה על סודיות הוועידה. כשמדובר על
עניין של כבוד, נראה שקל לו יותר להתעלם
מכך.

אם אנחנו כבר מדברים על מושגי־הכבוד
המשונים של חברי־כנסת, כדאי
להזכיר גם את הכבוד של ח״כ המפד״ל
משה אונא.
אונא הוא איש־מצפון מפלגתי מדופלם.
אמנם, פיקפקנו פעם במצפוניות זו. כאשר
הצביע נגד מצפונו המוצהר למען המימשל
הצבאי, אף טבענו מושג חדש בשפה
העברית: אונא־ניזם. אך הדיפלומה עודה
שמורה בכיסו•
כאשר העבירה הכנסת את הצעת חוק
ל שון הרע — חוק־התועבה של דוב יוסף
— לוועדה, היא נפלה לידיו של משה
אונא, כיו״ר ועדת החוק, חוקה ומשפט.
אותה שעה תבעתי כי תינתן לי האפשרות
להופיע בפני הוועדה ולהביא בפניה
את השגותי, כעורך העולם הזה. מאחר
שדוברים רישמיים, לא רק בישראל אלא
גם בעולם, הצהירו לא פעם כי החוק
מכוון כולו נגד השבועון המסויים, סברתי
שזוהי זכות טבעית. מה גם שהצעת־החוק
מפלה בפירוש ובגלוי בין יומון
ל״שבועוך, ועורכי היומונים נכנעו בשעתו
לטכסיסי דוב יוסף.
הגשתי את בקשתי בכתב, ונעניתי בכתב
שאני מוזמן להגיש את השגותי בכתב.
אולם בדרך אחרת קיבלתי הבטחה — אמנם
בלתי־רשמית, אך מפורשת — כי אוזמן
להופיע אישית בפני הוזעדה, כשזו תיגש
לדיון בהצעת־החוק.
מילת־כבוד זה הופרה בצורה מבישה.
אונא הצליח לפרוש צעיף של סודיות
על דיוני הוועדה. הוא הפתיע את הציבור,
כאשר נודע כי הר,צער, כבר מוכנה לקריאה
סופית במליאת הכנסת.
ברור לי, כמובן, שיש לאונא חשבון
אישי עם שבועון זה, מאז הוקיע אותו
על בגידתו בעת ההצבעה על המימשל
הצבאי. אני גם מבין כי לאונא, כנציג
המפד״ל, יש עניין דחוף וחיוני בחוק,
שנועד לסתום את פי העתונות החופשית
בפרשות של שחיתות, שוחד, מעילות ומיס־חר
בקדשים. אך האם היה צורך, לשם כך,
בהפרת מילת־כבוד?

אני מקווה כי קנוניית יוסף־אונא לא
תצליח, וכי ממשלת אשכול תנהג לפי קי
של הגיון. יש לה די והותר צרות בלאו
הכי. מוטב לה לדחות את הדיון בהצעה
אומללה זו עד לאחרי הבחירות, כאשר
כנסת חדשה תובל למפל בבעייה זו ברוח
אחרת.

השבוע שוב הזכיר אחד מאנשי בן־גוריון
את השם המפורש. הפעם היה זה מאיר
(״מוריק״) בראלי. גם הוא, כמו אותו סטודנט
בכנס אביחיל, טען כי לוי אשכול פעל
על־פי ההנחיות שניתנו לו על־ידי השבועון

המסויים.
כתב בראלי בדבר, במאמר בו קונן מרה
על יחסה של ממשלת־אשכול לבן־גוריון:
״כמעט מן היום הראשון >של ממשלת
אשכול) הורגש שינוי חמור באווירת המדינה.
הביטוי, דה־בן־גוריוניזציה׳ נדפס לראשונה
בהעולם הזה להוזתה של המדינה
נעשות מחוזת לקראת התביעה הזאת
בכל הנוגע ליחס לאיש דויד בן־גוריון

בשבוע שעבר, במכתבי הגלוי לראש
הממשלה, ציינתי כי שליחי ישראל בכל
העולם פעלו כמיטב יכולתם כדי לגנוז
את הידיעה על פסק־דין המוות שהוצא
נגד מחמוד חדג׳אזי, איש אל־פתח.
כנגד זה הביאו לי כמר. קוראים הוכחה

ח״ב דויד הכהן
ניצחת: השבועון האמריקאי טייס הזכיר
את פסק־הדין.
בניגוד לרושם שנתקבל בחוגים מסויי-
מים בארץ, ט ״ ם רחוק מלשמש הוכחה
למשהו. כי חשיבותו במולדתו נופלת לאין
ערוך מן החשיבות שמייחסים לו, משום״
מה, דווקא בישראל. פירסום מאמר אחד
בטייס אינו שקול כנגד גניזת הידיעה
או הצנעתה בחשובים שבעתוני ארצות־הברית,
צרפת ובריטניה.
אם לא הספיקה השפעת השגרירות הישראלית
כדי לשכנע את מיים לגנוז את
הידיעה, הרי השפיעה מאד על פרטיה. הכתבה
הקטנה מכילה שני סילופים מדהימים:
י• ההודעה כי אל־פתח פועל מתוך
תיאום עם ארגון־השיחרור של שוקיירי.
האמת היא, כמובן, שאל־פתח הוקם עלית
הסורים במטרה גלוייה וחד־משמעית
לחתור תחת אירגונו של שוקיירי, המשועבד
לקאהיר.
• ההודעה כי קבוצת אל־ארד בישראל
משתפת פעולה עם אל־פתח, מספקת לו
מדריכים, מחבואים ועזרה אחרת. זהו
שקר, הגובל בהוצאת־דיבה. מעולם לא
הושמעה טענה זו ברצינות על־ידי של־טונות־הבטחון
בישראל עצמה. למותר להזכיר
שאין שמץ של הוכחה לכך.
אם כתבה כה קטנה מכילה שני סילופים
כאלה, ביחס לנושא שהאזרח הישראלי בקי
בו היטב — איך אפשר להתייחס באימון
לידיעות על ארצות אחרות, שהאזרח הישראלי
אינו יכול לבקר את אמיתותן?

ה עול ם הז ה 1450

כתבים

אזהרה לאשכול
אני מצפה שבעתיד הקרוב יקום עוד
אחד מצעירי מפא״י, ובכנס המיעוט יאשים
את לוי אשכול בביצוע
המדיניות המוכתבת
לו על־ידי השבועון
המסויים.
כוזנתי לכתבת העורך
״חמור טרויאני׳(
-העולם הזח
1449״ שחשפה את
תפקידו של דוב יוסף
בממשלה, וש־תעורר
וודאי אח
אשכול לסלקו מן
הממשלה.

לתלות או לא?
למרות תמיכתי ברע־ון השמי,
הזה מסיף לו, מצאתי את עצמי חילק על
דעותיו של העורך, בכתבתו ״תלייה בכיכר
דיזנגוף?׳ (העולם הזה .)1449
עניין איש אל־פתת הובלט בעתיד ה()1
עולם,
ואפילו הטיים מסר על כך בכתבה
ממצה ואובייקטיבית. לכן נופלת הטענה באיל ממשלת ישראל
פעלה להשתקת
הפרשה בעתוני העולם.

)2שופטי בתי־הי״י
הצבאיים אינם
מקבלים הוראות מגבה.
ההיפך הוא
ר״דין: הם בעד
רגש משפטי וידע
משפטי, העולם על
אלה המצויים בקרב
שופטינו האזרחיים.
( )3חדג׳אזי נידון
למודת לפי חוקי
החירום הבריטיים, ואיני מתעלם מן העובדה
שאנו סולדים מחלק מהם, מה עוד שכולנו
זוכרית כי גיבורים כדב גרונר וחבריו הוצאו
להורג לפיהם. אך אל לנו לשכוח כי
הנידון הנוכחי הסתנן לארצנו במטרה להרוג
אוכלוסיה שלווה וללא הבחנה.
באשר לפתרון הבעייה: אין בליבי

ספק שאיש אל־פתח יקבל חנינה. היא תוענק
לו לא כתוצאה מאיומי חבריו ואירגונו.
אני, בגלל הכבוד שחייב אזרח לרחוש
לראש ממשלתו, לא הייתי פונה לאשכול
בשאלה מעליבה כמו :״מדוע לא ייתלה
חדג׳אזי בכיכר דיזנגוף?״ כמו שעשה עורך
שהעולם

העולם הזה.

אני הייתי פונה לנותן החנינה בבקשה,
כי יתנו אותה כדי לרפות את המתח בגבול,
וכדי לקדם בכך את סיכויי ההידברות
בין העמים הסובלים במרחב השמי.

יצחק דגני,

חדרה

המילה ריגול קשורה במילה מלחמה, ולא
במילה שלום. לכן, כל אדם העוסק בריגול,
עוסק גם במלחמה, והוא חייב מיתה.

מבחר

גדול

הקוראה פברי אטינגר
אני אדם הרוצה לחיות, ולא אתן למישהו
לקטוף את חיי. לכן, כשתלו את
אלי כהן, לא היה איכפת לי, כי גם הערבים
הם בני־אדם, וגם הם רשאים לסכל תוכנית
של מישהו להפריע לחייהם.
יש גרעין משותף בין בני־האדם, לא נכחיש
זאת. צריך להשמיד את כל אותם
האנשים המעודדים מלחמה. ומהו ריגול ן
השגת אינפורמציה כדי להילחם.
זוהי התשובה למכתבו הגלוי של עורך
העולם הזה לראש הממשלה, נגד הוצאתו
להורג של איש אל־פתח מחמוד אל־חדג׳אזי.
העולם הוא לא גן־ילדים, שמשחקים בו.
אל נשלה את עצמנו: גם ארצות אחרות
משמידות מרגלים, אפילו כשהן לא מודיעות
על כך. אני לא אשב בשקט כשאדם כמו
אל־חדג׳אזי יחתור תחת קיומי. אני מוכנה
במו־ידי להשמיד אותו, או כל אדם דומה

פ ט רי

אטינגר ( ,הביטניקית) תל־אביב

מ ן העיתונים ניתן ללמוד הרבה על
מחמוד חידג׳אזי — איש אל־פתח. מסתבר
כי הוא היה נער בעייתי, אשר שהה תקופת־נעורים
ממושכת במוסד לעבריינים צעירים.
נסיונו להיקלט בצבא נכשל. עברו התנקם
בו בשרירות, ויתכן כי סילוקו מן הלגיון
הערבי הירדני היה תחילתה של פרובוקציה,
אשר נועדה להעבירו בסופה אל אל־פתח.
הוא הושלך מן הלגיון, וניסה למצוא
את מזלו במיסגרת אחרת: מכבי־האש בעקבה.
הדמיון בין מכבי־האש ובין מיסגרת

דגמים

להשיג

יוכל שחר,

צבאית הוא בולט לעין. גם שם הוא ניסה
להיקלט והוכשל.
זמן־מה אחרי־כן הוא הוזמן ללאטרון,
וקרוב לוודאי כי באותה עת נשלח לפעולתו
הראשונה מעבר לגבול.
ברור כי מרירותו רבה. בהטחותיו כלפי
העולם, אשר לא ניסה או לא הצליח לעזור
לו, יש אמת. זחיחות או אי־התייחסות הינם
פתרונות קלים בבדיקת המיקרה. זוהי סכנה
אזרחית ואישית לכל אדם. סיסמות ביטחו־ניסטיות
או קריאות־נקם — גם הם מהווים
פתרון קל.
לכן אני חושב כי מן הראוי הוא להמיר
את גזר־דין המוות באחר.

דניאל גדנקה,
פצצה ותת־מיקרע

תל-אביב

אם כי אני מחייב רבים מרעיונות
הזה, בתחום היחסים הישראלים־ערבים, אני
חושב כי ביחס לבעייה אחת, בעיית החימוש
האטומי, אתם טועים טעות מרה.
אם תהיינה פצצות־אטום בידי שני הצדדים
— ומוטב שהן תהיינה בידינו בלבד —
לא רק שלא ניהרג מהן, אלא שבזכותן
לא ניפגע אף מכדורי סטן.
העולם

שמואל מינצר,
אף על פי בן ולמרות הבל

עורך־דין, פתח־תקווה

למרות כל ההשמצות שלכם, אתן קולי
ביום הבחירות בעד אדריכל המדינה, דויד
בן־גוריון, וכל הביצועיסטים שלו.

בחנויות

יוסף א,.

המובחרות

עפולה

טוב עשה אשכול כשהכריח את אלמוגי
ופרס לפרוש ממשלתו. טוב אתם עושים
כשאתם מזהירים אותו מפני יוסף, שנשאר
בממשלה כסוכן בן־גוריון. אך מסכנה אחת
אתם מתעלמים.
כל זמן שאשכול
צריך להילחם באנשי
בן־גוריון בתוך
מסגרת משותפת, כמו
ממשלה או 5זפ-
לגה, הוא יכול להעמיד
טענה נגדית
מול כל טענה שלהם,
פתרון נגדי לכל
פתרון שלהם,
ובכלל, לפתח במשך
הזמן גישה פוליטית אדמליה שונה משלהם, שתהיה
לא־בטחוניס־טית
ולא־ביצועיסטית.
אך כשכל יריביו יפרשו, הם יהיו׳ חופשיים
להטרידו מבחוץ, כשהם משוחררים
מכל עול מפלגתי או ממשלתי. הם יפריחו
תוכניות והצעות כרצונם, ולוי אשכול, במקום
להתמודד איתם, עלול להיסחף ולהי-
גרר אחריהם.
למשל: הם יגלו עמדה אנטי־ערבית קיצונית
ובלתי־מתפשרת. אשכול, שירצה להתחרות
איתם על פופולאריות ברחוב,
(המשך בעמוד )4

תל־אביב

לצילום

(המשך מעמוד )3

יבצע הלכה למעשה את מדיניותם.
גם על כך יש להזהירו, ובעוד מועד.

אברהם אלמליח,
הזכות להתלונן

תל-אביב

הקורא א. א .מתלונן (העולם הזה ,) 1488
כי משמר־הגבול הישראלי אינו מסוגל לתפוס
כל מסתנן ו־מסתנן,
החודר מעבר
לגבול.
ברצוני להודיע לא.
א .שינסה להצטרף,
אפילו ללילה
אחד, לכוחות מש־מר־הגבול.
אחרי זה,
ישנה את דעתו לגמרי.
הצעה
נוספת: שיתן
הוא חמישה לילות
בחודש לצורך
שמירה, שמונה שעות
כל לילה. כך
נוהגים חברי־המשקים בגבול. אחר־כך רשאי
א. א .להתלונן כאוזת נפשו.

יוכל וולפסון,
תודעה יהודית

שדמות דבורה

בסידרת הכתבות ״חביב הנוראי״
הזה 1442 ואילך) אתם מתגלים כמטיפי־

(העולם

שלום מובהקים. אך אני בטוח שכל יהודי,
בעל תודעה לאומית אמיתית, לא יסכים
לשלום לפי הנוסחה שלכם.
אתם לא מכירים בעובדה שהיהודים הם
עם ככל העמים, ושגם להם מגיע>בית לאומי,
מדינה לאומית, ללא שום חלוקה עם
עם אחר.

מרדכי אטיאס,

רחובו ת

אחרי שקראתי בעיון את כתבת עורך
העולם הזה, שנתפרסמה בעתון הצרפתי
לה־מונד (העולם הזה
) 1448 ברצוני ל
הביע,
כיהודי, את
הזדעזעותי וסלידתי
מרעיונותיו.
אני מייעץ לכם
לנטוש י את הרעיונות
בדבר החזרת
פליטים והכרה בפלסטינה
ערבית, אחרת
תאבדו קוראים
ותרכשו אוייבים.

ישראל אמסלם, אשדוד מכתב ללה־מונד

והודעתי שאני שלחתי חותם על כל מילה. זהו קול ההגיון.

יוחאי כראל,

תל־אביב

תוכנית הגירה
בכתבתכם ״חתונה או בית־סוהר!״
לם הזה ,) 1447 כתבתם, ובצדק. כי הרבנות
מערימה מיכשולים
על דרכי.
היא מפריעה לי להתחתן
עם חברתי
היהודיה, מפני שאני
דרוזי.
אך לא רק היא
עושה זאת. גם העי־ריר.
אינה טומנת
ידיה בצלחת. לפני
כמה ימים הופיעו
פקחי העיריה ליד
דוכן־הלימונדה שלי,
החרימו את תלת־ה־אופניים
שלי, והפריעו
לי בעבודה.
פניתי אל נשיא המדינה, ראש הממשלה,
שרים וחברי כנסת, כדי שיתערבו למעני,
אד עד היום לא קיבלתי כל תשובה.
אם לא אקבל תשובה, אפנה אל השלטונות
כדי שיאפשרו לפני בן־שבת ולי להגר
לסוריה.
(העו
כמו
כולם

ג׳מאל שהין,

תל-אביב

ברצוני להוסיף פרט אחד לכתבתכם על
שביתת הימאים, שעמדה לפרוץ לפני שבו
עיים
(העולם הזה :)1447
הכסף המשולם לימאי במטבע זר ניתן
לו לשם הוצאות, ועד כמה שידוע לי, אין
אף אזרח אחד במדינה המשלם מס־הכנסה
על הוצאות.
כימאי, הייתי רוצה לקבל משכורת העומדת
ביחס ישר לסוג העבודה שאני מבצע,
ולשלם מס־הכנסה כמו כל אזרח אחר.

ימאי,

תדריד

כקורא קבוע של העולם הזה אני זכאי
לתבוע מכם את מיטב השירותים.
מזה ז מן רב רציתי לפנות אליכם. ולבק־שכם
שתרחיבו את מדור התדריך, כדי
שיכלול גם את תוכניות הרדיו, והנה באתם
ועשיתם את ההיפך. צימצמתם אותו לסרטים
בלבד. למה?

יעקב אלמוג, חדרה
העולם הזה י שמח ל שמוע את דעתם של
קוראים נוספים על מידת התועלת שבמדור
תדריך, היקפו הרצוי, ונו׳.

טעות לעולם צודקת

החברה הגדולה ביותר
(מודעה בהארץ).

סו כ ריו ת סיו ־י ת

ליצר מכונות

מרדכי ציון,

ירו שלים

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתכים.

סו כ ריו ת פ׳רות של ליבר הן
מ צויינו תבאמת -
אנו מ צי עי םגם לך לטעובז

חיפה

ב שדם
ארצות הברית
המד• שד המשוררים
דממה דקה השתררה באולם המבואר בביר.
הלבן. מבטיהם של 200 הנוכחים
נעו בין פני המארח, לינדון ג׳ונסון,
לבין פני הנואם — ג׳ון (החומה) הרסיי.
הדבר אירע בפסטיבל־זוטא של אמנות
אמריקאית, אותה ערכה אשת הנשיא בבית
הלבן .״ליידי בירד״ ג׳ונסון, אשתו ד,אפ־רור.ת
של הנשיא, ביקשה לחקות את
קודמתה, ג׳אקלין קנדי הזוהרת, שהעניקה
לבית הלבן ברק של אמנות וסגנון אלגנטי,
במו לחצר־מלכות בימים עברו.
אולם יוזמתה של ליידי בירד נתקלה
בקשיים. ג׳אקלין היפהפיד, דחתה בזילזול
גלוי את ההזמנה שנשלחה לה. גרוע יותר:
אחד מגדולי המשוררים של ארצות־הברית,
ג׳ון לואל, להחזיר את ההזמנה באופן
הפגנתי, כמחאה נגד מדיניותו המלחמתית
של ג׳ונסון בוויאט־נאם ובסאנטו־דומינגי.
אם קיווה מישהו שמקבלי־ר,הזמנה האחרים,
שנענו לה והופיעו, יתעלמו מן המצב
המדיני, הרי טעה. כאשר הוזמן הרסיי
לקרוא מיצירותיו, בחר דווקא בקטע מטיפ־רו
התעודתי, הירו שימה .״אקרא מצירות
הקדים הרסיי ,״בשם האזרחים הרב־ם
המודאגים נוכח התפשטות התבערה.״ הקטע
השני של הרסיי: פרק מספר אחר שלו,
בו תיאר כיצד מתפוצצת פצצת גרעינית
אדירה במערב ארצות־הברית.
זאת היתר, רק ההתחלה. המשוררת פילים
מק־קינלי קראה שיר בזכות המשוררים,
שתפקידם להטריד את מצפונם של המדינאים.
המשורר מארק ואן־דורן, שדיבר
בשם כל הנוכחים, הדגיש כי הופעתם
כבית הלבן אינה מהווה אות של הסכמה
עם מדיניות הנשיא.
לא כסו ישראל. כך סימל הפסטיבל
את התופעה הבולטת ביותר ברגע זה
בארצות־הברית: תנועת ההתנגדות למדיניות
הנשיא, הגוברת והולכת בעיקר בחוגי האינטליגנציה.
עוד
לפני חודשיים נראה הדבר כבלתי־אפשרי.
כאשר הנהי־ת ג׳ונסון את חייליו
בסאנטו־דומינגו, שיבחה אותו העתונות
האמריקאית מקיר אל קיר. היה נידמה
כי גם בדמוקראטיר, האמריקאית, כמו בישראל,
הפכה העתונות כולה לשופר־תעמולה
של השלטון.
אולם באמריקה, שלא כמו בישראל, ישנה
מסורת של חופש עתונאי, שאין דומה לה.
תחילה הוכיחו זאת הכתבים האמריקאים
בסאנטו־דומינגו. הם שלחו הביתה דו״חות,
בהן גילו את האמת: שהנשיא פעל על פי
אינפורמציה כוזבת, שסופקה לו בזדון על״
ידי שליחיו, שהממשלה משקרת לציבור,
כי חיל־הפלישה האמריקאי פועל נגד כוחות
הדמוקראטיה, כדי להשליט באי דיקטטור
צבאי ימני ושנוא.
בעיקבות הכתבים, באו הפרשניים. בעקבות
הפרשנים, באו הפרופסורים, הסטודנטים,
הביטניקים, אנשי־הרוח והאמנים מכל
הסוגים.
לא במו אלמוגי. הנשיא ג׳וגסון יכול
ה-ה להגיד, כמו יוסף אלמוג־ :״לכל אלה
יש פחות קולות מאשר למעברה אחת.״
אולם הביקורת הנמתחת על מדיניותו מרגיזה
את הנשיא. הוא רוצה להיות אהוב
על כולם. וכפוליטיקאי ממולח הוא יודע
כי השפעתם של אנשי־רוח ועתונאיים גדולה
עד אין שיעור יותר ממיספרם.
הגל החדש הוא מעין ריאקציה של״^רוח
קנדי• הוא שואף לחזור לימי דו־הקיום
של קנדי־חרושצ׳וב. הוא מאמין כי ג׳ונסון
אינו מבין דבר בענייני־חוץ, וכי הוא נגרר
לקראת חידוש המלחמה הקרה של ימי
סטאלין־דאלם.
שתי נקודות־המוקד של הביקורת:
ויאט־נאם. הגל החדש מתנגד להפצצת
הצפון, סבור שיש להכיר בוויאט־קונג
כצד למשא־ומתן רציני לשלום. גישה
זו מצאה לה שני נציגים בסינאט: ויין
מורס, הקיצוני והאמיץ, וויליאם פולברייט,
המכובד והמעמיק.
@ סאנטו-דומינגו. ר.גל החדש רוצה בסול
הפלישה האמריקאית, תוך הכרה
?משלה החוקית של קאמאנ-יו.
ראשי הכיצים. כל זה נוגד לחלוטין
׳׳ ,מדיניותו של ג׳ונסון. לפי כל המיש־
׳ם, נהנה הנשיא מתמיכת הרוב הגדול
של הציבור, ובכלל זה תמיכתו של בארי
גולדווטר, רוב העתוניס והשבועונים ההמוניים
וכל כוחות הריאקציה.
כל הכוחות האלה בדם לאינטלקטואלים,
(המשך ב עמוד )6

העולם הזה 1450

\ן.ז ,1זסזח

כ נו *י רז
כדרזו־דר
בבלו^דב

בג די
קי ץ
מיז צ די ם מ־

ללא

ג הו ץ

בי ד י * ולך בדוכרי־ףלר
<1ז9וח !6ם3ז 1ג6£ז6י*׳69ז

11713

החוד ש נפ תחמ חזו ר חדש

נ ל! בנות. י י י
לקבו צו ת בו ק ר וערב
פרטים והרשמה .4—7.30 ,9—12 :

שרות, הדרכה וגישה נעימה
11 ^ 8י>-

תל־אביב, בן־יהודה ( 141 פינת ארלוזורוב)

בעולם

פרסו ם ד־ ר יעקבסון

ואש שבג( אינדיאני

(המשך מעמוד )5
הקרויים, בשפתם* ,ראשי ביצים״ (מתוך
אמונה כי לאינסלקטואל אמיתי יש מצח
גבוה וקרחת קמורה, הדומה לביצה) .עתר,
השאלה היא: האם מסוגלים ראשי־הביצים
לנצח זנת ראשי־הברזל, להחזיר את ארצות-
הברית לקו של דו־קיום?
אחת התופעות המעניינות בתנועת־המרי
האינטלקטואלית היא התבלטות הסטודנטים
וה״ביטניקים״ בה. היא מלמדת על שינוי
בגישת הנוער האמריקאי.
בשנים האחרונות היה נוער זה לא־איכפתי,
אדיש לפוליטיקה, שקוע בפולחן השלילה.
אך עם התעוררות התנועה למען זכויות
הכושים, השתנה הכל. הנוער המשכיל גילה
לפתע רצון להשפיע וללחום על דיעות.
רצון זה הוא הגורם עתה צרות לממשלה.
השבוע נאלץ שר־ד,בטחון לקבל במשרדו
משלחת של נוער, שמחא נגד ההתערבות ב־וויאט־נאם.
עשרות מפגינים חדרו לבניין־
הענק של משרד הבטחון. ההוראה למ״צ:
לא להכות!

צבא שועד׳ שמשון בא ויר

סיג

דינ

למו 1ע 11י
תערובת
1ו 1 0יקאית
פילטר כיד הלילד • קופסת מכסובב
תוצרת דובק בע־מ

ביום בו הודיעה ממשלת אשכול על
קניית מסוקים (הליקופטרים) צרפתיים, המסוגלים
להטים בבת אחת מחלקה שלמה
על ציודה, הודיעה ממשלת ארצות־הברית
על הקמת דיביזיה חדשה: הדיביזיה מם׳
1של חיל־ד,פרשים.
היחידה תמלא את כל התפקידים של
חיל־ד,פרשים הקלאסי: חדירה לעומק שטח
האוייב, רדיכר, אחרי כוח נסוג, ניצול הניידות
וגורם־האפתעה לשם התקפה במקומות
בלת־־צפויים
אולם חיל־ד,פרשים החדש לא ירכב על סוסים,
גם לא על הג׳יפים של שועלי שמשון.
הוא ירכב על מסוקים.
שליש כאוויר. זוהי ההתפתחות החשובה
הראשונה שלצבא־היבשה האמריקאי מאז
מלחמת־העולם השניה, כאשר הוקמו בו
חטיבות־שרי־ון וחטיבות מוטסות.
לדיביזיה רגילה של צבא ארצות־הברית
יש כיום 15,900 איש 100 ,מטוסים צמודים
ו־ 3200 כלי־רכב. לחטיבת־ד,פרשים החדשה
יהיו 15,787 איש, ו־ 434 כלי־טים צמודים.
כמעט כולם יהיו הליקופטרים.
משמע: שליש הדיביזיה יכולה לנוע בכל
עת במסוקיה של הדיביזיה עצמה. שני
השלישים האחרים יהיו עדיין זקוקים למטוסי
חיל־האוויר.
מסוק מול מהפכן. נראה כי הדביזיה
החדשה היא תוצאת הנסיון שנרכש בוויאט־נאם,
שם הוכיחו עצמם ההליקופסרים ככלי
אידיאלי נגד יחידות של לוחמה־זעירה
וחי״ר קל. הם נותנים לבעליהם ניידות
בלתי־מוגבלת, שאינה תלוייה ברשת הכבישים
ואינה מוגבלת על־ידי תנאי הקרקע.
אין ספק כי זהו צעד ראשון לקראת
מהפכה בצבא. אחרי שמלחמת־עולם גרעינית
ירדה, למעשה, מן הפרק, ברור כי
מלחמות־אזרחים.
מלחמות־העתיד תהיינה
לקומוניסטים יהיה תמיד יתרון במלחמות
כאלה, מכיוון שהם מסתמכים על צבאות־שיחדור
מקומיים, החדורים ברוח אידיאליסטית.
ארצות־הברית מבקשת, עתה, להשיב
על כך בכוח־אש נייד.
המסוק יילחם במהפכן.
דנמארק מין עוורות
בשנים האחרונות נסגרו בתי־הבושת החוקיים
ברוב ארצות העולם המערבי. בכל
מקום נערך המאבק לסגירתם מטעם ארגוני״
הנשים, שראו בקיום בתי־בושת פגיעה
חמורה במעמד האשד.,
מאז לא תם הוויכוח. היו רבים שסברו
כי סגירת בתי־הבושת היתה טעות. כי
בבתים אלה אפשר לקיים פיקוח רפואי
משטרתי. סגירתם לא שמה קץ לזנות,
אלא אך הורידה אותה למחתרת. כתוצאה
מכך גברו המחלות ופושעי־המין.
החודש נשמעה בארץ תרבותית מאד
הדרישה לפתוח את בתי־הבושת מחדש.
לא היה בכך חידוש. החידוש היה בזהות
הגוף שהציג את התביעה: אחד מארגוני־הנשים
הגדולים והמכובדים ביותר בדנמארק.
האירגון לא הסתפק בתביעה. הוא גם
הציע איך לקרוא לעובדות בבתים אלד״
כדי לשמור על כבודן ומעמדן החברתי.
השם המוצע* :עוזרות מין״.
ה טול ם הז ה 1450

ך • נ ה עו ד בדיחה יהודית נושנה:
( 1איציק איחר לבוא הביתה. אשתו קוראת לו מבעד לחלון.
״אינני יכול,״ משיב איציק בצעקה ,״תפסתי דוב!״
״אז עזוב אותו!״ צועקת לו האשה.

נניח לרגע כי סיעת־המיעוט תזכה בבחירות ל־ 10 מנדאטים, על
חשבון מפא״י, וכי ייצוגן של שאר הסיעות לא ישתנה.
במיקרה זה תתקבל התמונה הסכמאטית הבאה:

״אני כבר רוצה לעזוב אותו ״,משיב איציק ,״אבל הוא לא עוזב
אותי!״
והנמשל:
משה דיין תפס את בן־גוריון. במשך חודשים ארוכים הסית אותו, דירבן אותו, שידל
אותו לקום נגד אשכול.

עכשיו כבר מוכן דיין לעזוב אותו. אבל הדוב אינו מניח לו.

יעת המיעוט במפא״י הלכה השבוע לקראת פילוג. דויד בן־גוריון עצמו הכריז
על כך, בקראו לתומכיו לפרוש מן המפלגה ולהתייצב לבחירות ברשימה עצמאית.

אותה שעה עצמה בלטו בסיעת־המיעוט סימני התפוררות.

ננ ערך

אבא חושי בגד בצורה גלוייה. תחילה התחבא מאחורי חותנו וסוכנו, אמנון לין,
שנתגלה במפתיע כאשכוליסט נלהב. לאחר־מכן החלו ועדי־הפועלים בחיפה מתחרים
ביניהם בהכרזות־אהדה לאשכול. אחר־כך נמנע חושי מלהופיע בכנס המיעוט, שנערך במיוחד
למענו בעירו שלו. לבסוף קם בגלוי נגד מתחרהו, יוסף אלמוגי, ובודד אותו כמעט
לחלוטין. השבוע העביר בחיפה החלטה המתנגדת לפילוג, תוך תשלום מס־שפתיים לבן־גוריון.
שמעון פרס יזם ״הידברות״ חדשה עם ראובן ברקת.
משה דיין הציג שלוש אפשרויות: השתלבות במפא״י של אשכול, הופעה ברשימה
עצמאית, פרישה מפעילות מפלגתית. הוא רמז כי הוא מעדיף את הדרך השלישית. ובשיחה
פרטית אמר :״אם שמעון פרס מתכונן לקפוץ אל עגלת אשכול, אקפוץ חצי־שעה ל פניו...
משה דיין לא היה מעולם נאמן לאיש. פרס הוא אינטריגנט מושבע.

שניים אלה אינם יכולים לבטוח איש ברעהו, ולא בכל אדם אחר.
איש מהם אינו יכול לעצום את עיניו, מבלי לחשוש שהשני יבגוד בו.

ך ילויי ההתפוררות אינם נובעים רק מאופיים האישי של מנהיגי המיעוט. הם
^ טבועים במהות הסיעה עצמה.

אין לה אידיאולוגיה. אין לה רעיון מאחד. בכל הוויכוח עוד לא
נאמרה מילה עקרונית אחת. כל דבר שיגידו הצעירים -מוכן אשכול
לומר ואח לבצע.
מלחמת המיעוט הוא מלחמת־קאריירה. לא של המיעוט בכללו, אלא של כל אחד ממנהיגיו
בנפרד. זהו בסיס רעוע מאד להתארגנות.
אשכול יודע זאת. מול סכנת הפילוג, העלול להחליש את מעמדו בכנסת, הוא הציע
לראשי המיעוט שוחד שקשה לעמוד בפניו.
הוא הציע למיעוט ייצוג של 40 ברשימת מפא״י לכנסת. הוא הבטיח לראשי המיעוט
כסאות נכבדים בממשלה הבאה.

אילו הם היו חופשיים, היו ראשי המיעוט קופצים על המציאה. אף
אץ הם יכולים. כי הם לכדו את הדוב כן־גוריון, והדוב אינו עוזב אותם.
בן־גוריון יכול לחסל את פרם ו/או את דיין ו/או את אלמוגי בשעה אחת. הם יודעים זאת.
אין הם יכולים להמרות את פיו.
ובן־גוריון אינו מעוניין בשום פשרה. הוא שונא את אשכול, והוא רוצה לחסלו. אין
הוא מעוניין בכסאות לדיין ולפרס. הוא מוכן רק לכניעה של אשכול. דהיינו: הסכמת
אשכול לחקירת הפרשה.

זהו התנאי האחד שאשכול אינו יכול להסכים לו, בשום צורה ובשום
הסוואה. כי תנאי זה פירושו: התאבדות פוליטית, הוקעה עצמית
כסמרטוט, ירידה מן הבמה.
לכן הוסיפו ראשי הרוב והמיעוט לצעוד השבוע לקראת פילוג, שאיש מהם לא רצה
בו, זולת בן־גוריון.

ע ר בי ם

נ >פ״ם

מ ק ״י

תמונה זו יש בה כדי להדאיג מאד את לוי אשכול.

ויש בה כדי לייאש לגמרי את היה דיין ופרס.

** בחינה תיאורטית, יש רק ארבע אפשרויות לגבי המצב שייוזצר למחרת הבחירות,
אם תופיע בה רשימה עצמאית של בן־גוריון. ואלה הן:
#הקמת קואליצה חדשה של אשכול.
#הקמת קואליציה של סיעת בן־גוריון עם הימין והדתיים.
#הקמת קואליציה שבמרכזה יעמדו שני פלגי מפא״י.
•! יצירת קפאון ללא מוצא.
כדי למדוד את סיכויי סיעט־המיעוט, יש לבחון כל אחת מן האפשרויות התיאורטיות
האל^־ ,לחוד.

כבר המבט החטוף הראשון מוכיח כי האפשרות הסבירה ביותר
תהיה גם אז הקמת קואליציה של אש־ול.
היא תהיה אפשרית — אם כי קשה מאד.
אם אמנם יהיו יחסי־הכוחות בערך לפי המסומן במפה הסכמאטית הנ״ל, תצטרך הקואליציה
האשכולית הבאה לכלול את המערך (יחד עם הנציגים הערביים של המימשל
הצבאי) ,המפד״ל, הליברלים העצמאיים ומפ״ם.
למראית־עין, אין על כן מקום לדאגה מצד אשכול. לקואליציה זו יהיה רוב נוח.

אן• יש עוקץ במצב זה: לאשכול לא תהיה כל בחירה. לא תהיה לו
כמעט שום אפשרות של תימרץ.
במילים אחרות: לא תיתכן אז קואליציה בלי המפד״ל. יתכן שאפשר יהיה לחיתר בה
על הליברלים העצמאיים או על מפ״ם, תוך הוספת פא״י, אך הדבר יצמצם את הרוב
לממדים מסוכנים, ואם יהיו המיספרים של המנדאטים קצת שונים, גם לא תהיה אפשרות
לוותר על אחד מהם.
הנה המפה:

ילוג זה הוא מישחק־פוקר פנטאסטי. דויד בן־גוריון מכניס לקופת־המישחק את
עברו המפואר.

אולם דיין, פרס ושות׳ נאלצים להכניס לקופה את כל עתידם.

כדי להבין את ראשי המיעוט, יש להעיף מבט במפה המפלגתית של ישראל. היא מסבירה
את פחדיהם, תקוותיהם, שאיפותיהם וחשבונותיהם של אנשי הרוב והמיעוט כאחד.
מפה זו, המתבטאת בהרכב הכנסת הנוכחית, נראית כלהלן:
4אגו״׳

12נגפד ״ ל

קו א לי צי ה 7 2 :

או פו עי צי ה 48 :

מצב שבו אי־אפשר לוותר על המפד״ל, יהיה פיוט לראש־הממשלה
המיועד. מחירי־הסהיטה של העסקנים הדתיים יאמירו לשחקים.
כיצד תשתנה מפה זו, אם תופיע רשימה עצמאית של סיעת בן־גוריון בבחירות לכנסת?

(הנושך בטנווד )8

גמור. שום קואליציה לא תהיה אפשרית, ללא השתתפות סיעת בן•
גוריון. היא תהווה את לשון המאזניים.

המשך מעמוד )7
קשה מאד יהיה לפשר ביניהם ובין תביעות־המינימום של מפ״ם, ולפשר בין אלד, לבין
גנאי הליברלים העצמאיים.
זה יגרום כאב־ראש רב ללוי אשכול. אך הוא יוכל להתגבר על כך. קשה להעלות על
דעת כי סחיטת העסקנים הדתיים תגיע לממדים שיגרמו לקפאון, שימנע את הקמתה של
]ואליציה אשכולית. בעייתו של אשכול תהיה, איפוא, קשה, אך ניתנת לפתרון.

במצב כזה יוכל בן־גוריון לבחור בין שתי אפשרויות תיאורטיות.

אפשרות אחת: לתמוך בקואליציה של שני חלקי מפא״י, תוך חיסול
אשבול.
זה ייראה כך:

ואילו בעייתה של סיעת־המיעוט תהיה חסרת־תוחלת.

•י י מול הקואליציה האשכולית לא יוכל בן־גוריון להעמיד שום קואליציה משלו.
_ בתיאוריה אמנם תיתכן קואליציה ימנית־בטחוניסטית־קלריקלית. דהיינו: קואליציה
זל בן־גוריון עם גח׳׳ל, שאר הימין וכל הדתיים. הנה המפה:

קואליצירז? 5 :
אפשרות זו אינה סבירה, אפילו במצב קיצוני כזה. הפילוג ייצור שינאה הדדית, שחיברה
תהום בין שני הפלגים. הם לא יוכלו עוד לשבת יחד, ובזזדאי לא למחרת היום.
יתר על כן: לא נשארה עוד דמות נייטראלית, המקובלת על כל הצדדים, כמו שהיה
אשכול אחרי פרשת לבון. בין שני הפלגים, לא נותר שטח־הפקר. לא יהיה מועמד לראשות־הממשלה
ששני הצדדים יוכלו להסכים לו.

קואליציה 62 :אופוזיציה 58 :
אך למעשה אין אפשרות זו!מתקבלת על הדעת בשנת .1965

אפשרות שניה: להחמיר את הקפאון.
זוהי אפשרות הקוסמת לאנשים כמו דיין. אם תישאר המדינה ללא ממשלה, אם לא
ייראה שום פתרון באופק, אם ייווצר מצב של תוהו־ובוהו — הרי אז תבוא שעתם הגדולה
של ההרפתקנים.

בין בן דגוריון ובגין שוררת שנאה, שאינה כפופה עוד לחשבונות פוליטיים מעשיים.
והי שינאה שורשית, היסטורית.
בן־גוריון עצמו הכריז השבוע כי תפקידו הוא להציל את המדינה משלטונו של בגין.
גין מנהל את עיקר תעמולתו נגד בן־גוריון.
אמנם, מעצורים אלה אינם חלים על איש כמו משה דיין. דיין מסוגל לכל. דיין מסוגל
בוא למחרת היום אל בן־גוריון, ולהציע לו קאוליציה זו, ללא השתתפותם האישית של
ן־גוריון ובגין עצמם, בטענה שהיא דרושה לחיסול אשכול, וכי תאפשר את חקירת הפרשה.
אולם הדתיים לא יוכלו לקבל תנאי יסודי של בן־גוריון: שינוי שיטת־הבחירות, אפילו אם
ח״ל יסכים לכך.
יתכן שדיין ינסה להפריח רעיון של קואליציה כזאת, כדי להעלות את מחיר הדתיים
:צורה שתפוצץ את הקמת הקואליציה של אשכול, ותיצור קפאון ללא־מוצא. אך הוא יבין
זהרעיון אינו בר־ביצוע, וזה יהיה ברור גם לדתיים ולאשכול.

אפשר יהיה לעורר כעם רגשות של ייאוש, כמיהה לדיקטטור. אפשר
יהיה למצוא תומכים לרעיון של הפיכה צבאית, כנוסח בומדיאן האל־ג׳ירי
או כום־דיין הישראלי.
/הקרובות.

כי שני גורמים אלה יתחרו ביניהם על השכבות השוביניסטיות, חסרות־המעמד, של
ישראל השניה. העתודה האנושית של ״זבנג וגמרנו״ ו״רק כך״ היא אחת.

~~ שנית: שום כוח מאורגן של ממש לא יעמוד מאחורי סיעת בן־גוריון.
עם בגידת חושי, איבדה הסיעה את המנגנון של חיפה. לא יהיה לה מנגנון, לא יהיה
לה כסף. אנשים שהתרגלו, בשנות שלטונם, לזרוק עשרות מיליונים כלאחר־יד, ימצאו את
עצמם לפתע ללא תקציב. התרומות של כמה אילי־הון, חסידים־שוטים של בן־גוריון, לא
יהוד אלא טיפה במקום ים.
בארץ אי־אפשר להצליח בבחירות ללא מנגנון וכסף. סיעה קטנה תוכל, אולי, להצליח
גם כך בנסיבות מיוחדות. אך סיעה גדולה לא תקום.

כאפשרות לעתיד יש להתחשב ברעיון זה. אין ספק כי דיין ירצה להדיח את בן־גוריון,
:רבות הימים. גם בחרות יש אנשים, כמו שמואל תמיר, החולמים על הדחת בגין אי־פעם
:עתיד. אך כל זה שייך לעתיד הרחוק, ואינו חל על החשבונות של .1965
סיכומו של דבר: אין כל אפשרות שסיעת בן־גוריון תוכל להקים קואליציה משלה. הסיעה
;ימנה מראש להזזת סיעה אופוזיציונית קטנה.

שלישית: המנגנון האדיר של השלטץ יופעל כמלוא תנופתו נגד
סיעה זו.

כשביל אנשים כמו דיין ופו ס, זוהי טרגדיה שיש למנעה בכל מחיר
אם ככלל ניתן למנעה כמחיר כלשהו.

צערו של דיין,

קודם כל: כל נצחון של סיעת בן־גוריון יהיה, לפחות בחלקו, על
חשבון גח־׳׳ל, ובל נצחון של גח״ל יהיה על חשבון סיעת בן־גוריון.

כקיצור: האפשרות התיאורטית של ממשלה בראשות דיין, למשל,
! 0יוחנן כאדר בשר־האוצר ויוסף ספיר בשר־־המסחר־והתעשיה -
נינה מעשית כל עוד שולט בגין בחרות, ופן־גוריון בסיעתו שלו.

ולמזלה של המדינה, כמעט ולא ייתכנו תוצאות כאלה בבחירות

אנשי בן־גוריון רגילים להשתמש במכשירי־השלטון לטובתם הפרטית. מעולם לא עמדו
במצב ההפוך. אין הם יודעים מה כוחו של קול־ישראל, כשהוא יעמוד כל־כולו לרשות
יריביהם. אין הם יודעים מה אדירה עוצמתו של המשק ההסתדרותי־הממלכתי־הציבורי,
כשכולו מנוצל למאבק נגד יריבי השלטון.
גוף כמו העולם הזה יכול היה לעמוד מול לחץ עצום זה. איך תעמוד בפניו סיעה
המורכבת כולה מקארייריסטים, מכדאיניקים, מבני־ד,תפנוקים של השלטון?

^ תקווה היחידה, העשוייה לעמוד לנגד עיני המיעוט, היא כי תוצאות הבחירות ישנו
| ) את מערכת־הכוחות לחלוטין.
כלומר: שיחסי־הכוחות אחרי הבחירות לא יהיו כמתוארים במפה הסכמאטית הנ׳׳ל, גם
יא תוך שינויים קלים בה, אלא שיהיו שונים לחלוטין.

שינוי שיש בו פדי לשנות את בל החשבונות פירושו: נצחון של
פיעת כן־גוריון בבחירות, בממדים של 15 מנדאטים לפחות, יחד עם
גצחון של גח״ל, כשיעור של 35 מנדאטים לפחות.

רביעית: אין הסיעה יכולה לסמוך אפילו על שילהוב יצרים לאד
מניים־כטחוניסטיים.

במיקרה זה ייווצר המצב הבא:

כי אשכול יוכל תמיד להוציא את הרוח ממפרשיה, על־ידי ייזום פעולות צבאיות פופולאריות
וחימום הגבול .״המתח הבטחוני״ אינו פאטנט של־ דיין דווקא.

השגת 15 מנדאטים, כתנאים אלה, היא בבחינת חלום. אפילו השגת
10 מנדאטים תהיה קשה כקריעת ים־סוף.

אט״י

|3 2א״י1

ץ* ל זה מתברר,

אט־אט, גם לראשי המיעוט. הם טכנאים של השלטון, והם יודעים

^ את החשבון.

משום כך אין איש מהם, זולת כן־גוריון, שש אל הפילוג.
הם עדיין משחקים מישחק של סחיטה מונומנטלית. הם עדיין מאמינים כי ברגע האחרון
ממש ייכנע אשכול. הם הציגו את האולטימטום שלהם ,״כינוס הוועידה עד סוף החודש״,
מתוך תקווה כי בקרב פנים־אל־פנים יתגלו הם ברגע המכריע כבעלי העצבים הטובים
יותר.
אולם זהו מישחק מסוכן. מסוכן לבעליו.
הקלפים מונחים על השולחן. זמנו של הבלוף עבר.
אם אשכול לא ייכנע ברגע האחרון, יצטרכו לבחור בין פילוג, שישים קץ לתקוזתם לחזור
בשנים הקרובות לשלטון, לבין כניעה ללא תנאי, שתשים קץ לקאריירה שלהם.
דיין ופרס היו רוצים למנוע ברירה זו. הם היו רוצים לקבל את השוחד שהוצע להם על־ידי
אשכול.

,7*1״ י
קו א לי צי ה5 8 :

הם היו רוצים למכור את עצמם (ואת כן־גוריון) ביוקר. אך בן־גוריון
אינו רוצה להניח להם. ובמו הדוב כאותה בדיחה, לא קל לעזוב אותו.

כמצב בזה לא יובל אשבול להקים קואליציה. ככנסת ייווצר קפאון

א 1נ

אוד £1א *1 3נ1

במרינה העם וננ״ן שד *ציבות
ישראל אוהבת ליהנות למראה אי־ר,יציבות
בארצות ערב. כי הדבר מפגין את
עליונותה העצומה של הדמוקראטיה הישראלית,
האחראית והיציבה.
השבוע יכלה ישראל ליהנות שוב, למראה
ההפיכה באלג׳יריה (ראה עמוד .)13 אולם
היא לא היתד, פנוייה לכך. כי ישראל עצמה
הזדעזעה בשרשרת של פילוגים ומשברים,
שהעמידה את יציבות המישטר בספק.
בעוד שמפא״י התנדנדה על עברי פי
פחת הפילוג (ראה הנידון) ,ואחרי שהפילוג
במחנה הליברלי כבר הפך עובדה
קיימת, התפלגה עתה גם המפלגה הקומוניסטית
— המפלגה הדו״לאומית האמיתית
היחידה במדינה (ראה להלן).
קאריקטורת השבוע צויירה בידי קריאל
״דוש״ .הוא הראה את לוי אשכול מסתכל

תמיד, נראות לו כקנוניה עולמית שטנית
נגד גרמניה.
אילו התעניינה בון בהלכי־הרות בישראל,
היה מתברר לה כי אי־אפשר לשלוח לישראל,
כשגריר גרמני ראשון, אדם ששירת ב־וורמאכט.
אפשר
היה לשלוח צעיר, מתחת לגיל ,35
שלא הגיע לגיל־הגיום ברייך השלישי, אך
בגרמניה אין צעיר כזה מגיע לדרגת
שגריר.
הפתרון האידיאלי היד, לשלוח כשגריר,
לפחות לחצי־השנה הראשון, אדם בעל עבר
אנטי־נאצי בולט, כגון אחד מקושרי יולי
.1944 אדם כזה הוא, למשל, אויגן גרסטג־מייאר,
יו״ר הפרלמנט של בון.
אולם הגרמנים אינם מבינים את רגשות
הזולת, אלא רק את רגשות עצמם. מכיוון
שכל ראשי המישטר הגרמני שירתו בוור־מאכס,
ראו בפסילת חייל משוחרר מעשה
חמוד, ומעליב, שאסור להתחשב בו.
כניעה ליהודים. משרד־החוץ היש־

תן לגבר — הראוי לשמו
— א ת הבירה הראויה
לשמה — ״גולדסטאר׳׳.
^ מרווה צמאון
$58 ומשיבה נפש.

*,—*1X8881ן

וון* ~

ג 1ל ד 0ו 1וו ר
טל־אריאלי

בית הספר לאלקטרוניקה
מיסודו של טננינון, בי־ס טכני־תיכוו

הר שמה לגומרי כי תו ת ט׳ ,י׳ ,י״ א

מגמה
לרדיו אלקטרוניקה,
טלוויזיה

לקראת התואר אלקשרונאי מושמד

״נאציונל־צייטונג״ הגרמני *

כיתות בוקו

״ אן שני נאהבים

בהדחת בן־בלה ומעיר :״חוסר־היציבות אצלם
— זה משהו נורא!״ אותה שעה הנחיתה
יד אלמונית, אך מוכרת היטב, מהלומה
של אלה על ראשו של אשכול.

חוכמת חדם
הדבר גראה בחוכמה גדולה: לדון את
איש אל־פתח, מחמוד חדג׳אזי, למיתה,
ואחר־כך לחון אותו. כאשר העולם הזה
( )1449 טען שזו חוכמת חלם, עורר רוגזה.
השבוע הפך אירגון אל־פתח את הקערה
על פיה. די היה בהודעה קצרה. הודיע
הארגון: אם האיש יוצא להורג, יתנקמו
לוחמי הארגון בישראל.
בכך העמיד את ממשלת ישראל במצב
מגוחך. אם תחון את האיש, ייראה הדבר
כביטוי לפחד מפני האירגון, ויעלה לשחקים
את יוקרתו ברחבי העולם הערבי.
אם לא תחון אותו הממשלה, יוכתם שם
ישראל בעולם, והאירגון יזכה לגיבור
לאומי.
אולי היה כדאי לחשוב על כך מראש.

יחסי חוץ
אהבה שכואת
״הכל חולף, הכל עובר,
אן שני אוהבים
יישארו נאמנים לעד...״
(משירי הוורנזאכט)
האהבה בין בון וירושלים עמדה השבוע
במיבחן קשה מאד. סלע־המחלוקת היה
איש־הוורמאכט, הקצין־בדימוס האנס פאולס.
קשה לקבוע מי נהג בפרשה זו באיוולת
רבה יותר — משרד־החוץ הגרמני, הידוע
בטפשותו עוד מן המאה שעברה, או מש-
רד־החוץ הישראלי, היונק את חוכמתו
מגולדה מאיר.
מי לא שירת? העם הגרמני התפרסם
בהיסטוריה בשל חוסר־יכולתו המוחלט להבין
את רגשות הזולת. חוסר־רגישות זה
גורם לכך שתגובות הזולת מפתיעות אותו

ראלי התפרסם בעולם בשל פיו הגדול. אין
הוא מסוגל לשתוק. הוא מוכרח להכריז
על כל דבר בראשי חוצות, באמצעות
״הכתבים המדיניים״ של העתונים, שאינם
אלא דוברי משרד־החוץ ללא־שכר.
כתבים אלה החלו, בהשראת משרד-
החוץ, לנהל מסע קולני נגד מינויו של
פאולם כשגריר לישראל״ .מאמריהם הועתקו
בעתונות הגרמנית, עורר שם רוגז.
הם העמידו את ארהארד במצב קשה.
הוא יכול היה להיכנע לתביעה שקטה,
בצינורות הדיפלומטיים החשאיים. אך קשה
לו להיכנע למסע גלוי, כי ממילא מתנהל
מסע פרוע נגד ממשלתו מצד הניאו־נאצים,
הטוענים כי ארהארד נכנע ליהודים בצורה
מבישה.
כך טען הבטאון הנאצי העיקרי, השבועון
רב־התפוצה נאציונל-ציימונג, כי ארד,ארד
הקריב את אהדתם של מאה מיליון ערבים,
כדי למצוא חן בעיני היהודים.
נסיגה מבוהלת. כך יצר משרד־החוץ
הירושלמי מצב בו אי־אפשר היה למשרד־החוץ
הגרמני להיסוג. הברירה היחידה
שנותרה: נסיגה מבוהלת ומשפילה של
משרד־והחוץ הישראלי, או ניתוק־למעשה
של יחסי בון־ירושלים עוד לפני שהוקמו.
אך גם נסיגה ישראלית אינה קלה. כי
אחרי כל מה שפורסם, קשה יהיה לערוב
לבטחונו האישי של קצין־הוורמאכט, שיתקבל
בלוד לצלילי דדטשל אנד איבר אלם.
* הכו תר ת :״פי רו ת הלחץ הישראלי —
בון ממ שיכה לממן את הנשק הישראלי.״
התמונה מי מין: האדמירל דניץ, יו ר שו של
היטלר בתפקיד הקאנצלר ערב ה ת מו ט טו ת׳
הרייך השלישי.
•• ה שבוע פירסמו הכתבים המדיניים
גירסה ת מוה ה ביו ת ר: שגולדה נתנה את
ההוראה לה שמיץ את פאולס אחרי ש שוכנעה
בטעות שהגרמנים כלל אינם מתכוונים ל הציעו.
מטרת מסע־הה שמצה היה לרכוש
אהדה בישראל. עתה מא שימה גולדה את
נציגה בקלן בדיווח כוזב.

לימוד עיוני ומעשי במעבדות משוכללות, מורים
אקדמאיים, חוגים טכניים, תחנת רדיו לחובבים,

כולל הכנה לבחינת הבגרות•
שכר

לימוד

פרטים והרשמה

13.00 —8

בבוקר

ורך נתח תקזה ( 126ש י הקריה)
טי 244891 .

ט כנינון*
כיתו ת בוקר וערב
לאכסקרנים

.ב ב דו 7 7
771777171771 מגמה הומניסטית וריאלית

הרשמה למסיימי כיתות ט׳ ,י׳ ,י״א לכיתות בוקר
השבוע נפתחים קורסים חדשים ערב

למועדי ה ב חינו ת נובמבר 1965 ומרץ 1966
הנערכות מטעם משרד החינוך והתרבות
סרטים והרשמה 8—1בבקר 4—8בערב

תל־אביב
דדן־ פ־ ־ת 44
מול בית הדר

ה סול ם חז ה 1460

מודרג •

חיפה
רח־ בלפור 5
מול הטכניון

ת צ פי ת

במדינה

+ויכוח קשה יעסיק כימים הקרובים את הצמרת הוותיקה
של מפא״י. אשכול יגלה נטייה לקבל הצעת־פשרה לשלום עם המיעוט,
בתיווכם של אבא חושי ושרגא נצר. לפי הצעה. זו יסתלק בן־גוריון כליל מן
המערכה, אולם יובטח לו שלאחר הבחירות יחפשו דדן לערוך חקירה יסודית
מסביב לפרשת לבון. גולדה מאיר וזלמן ארן יתנגדו לכל פשרה, ואין זה
מן הניסנע כי אשכול ייכנע בסופו של דבר לעמדתם.

• קיימים כל הסיבויים, שלא תוסר חסינותו של ח״כ יצחק
רפאל. ועדת־הכנסת עשוייה לקבל החלטה, כי הואיל ותקופת כהונתה׳ של
הכנסת נמצאת לפני סיומה, יכול היועץ המשפטי לחכות עד לאחר הבחירות
ורק אז להגיש את המשפט — או, במיקרה שרפאל יהיה גם חבר הכנסת
הששית, לבקש אז את הסרת החסינות. יו׳׳ר ועדת־הכנסת דבורה נצר בבר
רמזה, כי לדעתה מחמיר היועץ המשפטי את יחסו לרפאל, שלא מתון נימוקים
משפטיים גרידא.
• אין סיכוי רכ שמפ״ם תצטרף למעדן• .אמנם נשמעו קולות
במפ׳׳ס הדוגלים בהצטרפות זו, במיקרה של הופעה עצמאית של רשימת
בן־גוריון בבחירות, כדי לחזק את המערך. אולם מתגבשת דיעה נגדית,
הטוענת כי מפ׳׳ם עצמאית, כשותפת לקואליציה הבאה, תשפיע על אשכול
יותר מאשר פלג מפ״מי בתוך המערך.

• כנס הנוער הדמוקראטי שיטפל כענייני ארץ־ישראל,
יתכנס כאלג׳יר, ישא אופי אנטי־ישראלי. למרות שכמה משלחות
ידרשו לתת לנציגות ישראלית להשתתף בוועידה, אין כל סיכוי לכן, כפי
שנסתבר לשליח מיוחד של הסתדרות הסטודנטים, איש על המשמר אמנון
קאפליוק, שנשלח לפאריס לברר את האפשרויות.

• צפויים קשיים חדשים בין צוותי האוויר של ״אל־על״
מושבים הדרת האחורית
מורדי המושבים הרעישו עולמות, גייסו
מפלגות. ,פילגו יישובים כדי למנוע העברתו
של חוק המושבים בכנסת. הם השיגו
הישג גדול: החוק שהוכן על־ידי דוב יוסף
הוכנס למקרר. החודש הסתבר להם, כי
שר המשפטים מנסה להעביר את החוק
בדלת האחורית. הדרך: הצעת־תיקון תמי-
מת־מראה לחוק הירושה.
הכוונה חבוייה לכל אורכה של הצעת-
התיקון הקצרה. כבר במישפט הראשון
מנסה דוב יוסף לקבוע מסמרות :״מושב׳׳
הוא אגודה שיתופית חקלאית, שהיא ישוב
כפרי נפרד.
״הונאה!״ נזדעקו אנשי המושבים. כי
במציאות יש הפרדה מהותית בין המושב
לבין האגודה השיתופית. כיום יכול בעל-
משק להחזיק משק במושב, מבלי להיות
חבר האגודה השיתופית. הוא לא ייהנה
מן השירותים השיתופיים, כגון שיווק תוצרת,
אספקה, קבלת אשראי. אבל הוא יהיה
זכאי לקבל את השירותים הציבוריים כגון
אספקת מים, סידור ביוב, חינוך לבניו.

בגדי־גזנזלך גזיטגים
ל כין הנהלתהחכרה. האתיראים מרוגזים על כי דרישותיהם העיקריות
לא מולאו עדיין, טוענים כי למרות כל ההבטחות נשאר מעמדם בחברה מעורער
ובלתי בטוח לטווח ארוך. עזיבתם של שניים מן הקברניטים הבכירים של החברה
חידדה לאחרונה עוד יותר את היחסים, ובין אנשי הצוותים מדברים על
האפשרות של שביתה חדשה.

• שורה של מעצרים המוניים עשוייה להסעיר בימים

הקרובים את שכונת התקווה. ניידות הנפה הדרומית ערכו לאחרונה
מצוד אחר מארגני המהומות, שליוו את הפסקת התחבורה הסדירה לשכונה,
עצרו כמה עשרות צעירים כחשודים בשוטטות. ראשי מחוז תל־אביב סבורים
כי גלי המעצרים ופעולות ההטרדה הליליות עשויות להרתיע את צעירי השכונה
מאירגון מהומות כאלה בעתיד,

• משפטם של החשודים בחטיפת יהודה זים, שיתחיל
בראשית החודש הכא בכית־המשפט המחוזי כתל־אכיב,
עשוי להביא לכמה הפתעות. שני החשודים בחטיפה, משה אופנהיים
ומרדכי קונורטי, העצורים עד לתחילת ההליכים המשפטיים, החליטו לשתף
פעולה עם המשטרה, עשויים עד פתיחת משפטם לגולל בפני החוקרים את פרטי
הפרשה שהביאה למעצרם. גילויים אלה עשויים להעמיד כמה אנשי־עסקים
במצב מבין, לאחר שיסתבר כי הם שיתפו פעולה עם החשודים.

־ישבת עורכי־הדץ עשוייה להתערב כפרשת מעצרו של
עורף־דין תל־אכיכי ידוע, החשוד כין השאר בהפצת צ׳קים
כלי כיסוי וכהונאת לקוחות. לאחר שחבריו של הפרקליט התארגנו
לצידו והחליטו לגייס סכום כסף על־סנת לעזור לו לפרוע חלק מחובותיו, פנו
כמה עורכי־דין ללישכה בדרישה לשים קץ להתערבות זו, בטענה כי היא
מנוגדת לאתיקה המקצועית ומוכתבת מטעמים מפלגתיים. הפרשה עשוייה לקבל
מימד נוסף }אור העובדה שהעציר נמנה על העסקנים המרכזיים בתא עורכי־הדין
של מפלגה מסויימת.

מכיוון שאחת ממטרותיו העיקריות של
חוק המושבים היתד, לאלץ כל בעל־משק
להיות רשום, ממושטר וממושמע באגודה,
והאגודה רשומה, ממושמעת וממושטרת
כתנועה מפלגתית, התקוממו אז נגדו רב־בו.מ
בעלי־משקים שדגלו בזכותם להגדרה
עצמית. אס יתקבל התיקון המוצע, ייקבע
דרך־אגב מעמד המושב ברוח החוק שהוק־זא
בינתיים.
מי מסוגל? פרק אחר בחוק המושבים
נועד להפקיע, למעשה, את זכות הקניין
של בעל המשק על משקו. הצעת־התיקון
משלימה עם זכות־הבעלות הנוכחית —
ומתכוונת להסדיר את העניין ברגע שייפטר
בעל־המשק.
אומרת ההצעה: עם פטירת בעל המשק,
יימסר המשק כולו, כיחידה אחת, ליורש
אחד ״המוכן ומסוגל לקיימו, כחבר באותו
מושב.״
מכיוון שאדם אינו יכול להתקבל כחבר
המושב ללא הסכמת יתר החברים, פירוש
הדבר כי הקובע האמיתי במיקרה של
ירושה היא הנהלת המושב. והיא תחליט
מי מסוגל להיות חבר. מכאן: הפקעת זכות
הקניין הפרטי, ומסירת גורלו של המשק
בידי הנהלת המושב.
הסעיף החמור ביותר, מבחינה זו, בד,צ־עודהתיקון
הוא האחרון: בכל הלין משפטי
לפי סעיף זה תהיה מינהלת המושב
צד לדיון.
כלומר: אם היורש אינו מסכים לתכתיב
של הנהלת המושב — בה יש נציגות
אוטומטית לתנועה המפלגתית שאליה הוא

שייך — והעניין מובא להברעת בית-
המשפט, יכולה המינהלה לגרום לסחבת
מישפטית שתתיש את היורש ואת משקו,
כאחד.
על כן, כאשר תובא הצעת־התיקון
התמימה־כביכול לדיון בכנסת, היא. תעורר
וויכוחים המקובלים רק לגבי הצעות־חוק
גדולות וחמורות.
אקדמאים חורה לישראל
המחסור החמור השורר בשנים האחרונות
בעובדים אקדמאים, הניע את משרד־הע-
בודה לחפש דרכים כדי להחזיר לישראל
את 6000 האקדמאים השוהים עתה בחוצ־לארץ,
ושחלק ניכר מהם נמצא בשלבים
האחרונים של לימודיו.
מנהלת המחלקה לעובדים אקדמאיים במשי1־
העבודה, חנה סירני,״ ערכה לאחרונה
סקר מקיף, שתוצאותיו עשויות לשמש גורם
משיכה לאקדמאים שבחו״ל.
נישואין ותעסוקה. בדין־וחשבון שהגישה
למשרד־העבודה קובעת סירני, כי
הסטודנט הישראלי הממוצע, היוצא מהארץ
כשהוא עדיין רווק, מתקשר במשך שנות
שהותו בניכר עם בחורות מקומיות.
קשר הנישואין מהווה בחלק גדול מהמקרים
את הסיבה העיקרית להישארותו של
האקדמאי הישראלי בחוצלארץ. עורכת הסקר
קובעת כי ההפליה הקיימת בישראל
בגד משפחות מעורבות, והקשיים הנערמים
על־ידי הרבנות ומשרד־הפנים בדרכם של
ילדי משפחות אלה, חוסמים בפני אקדמאים
רבים את הדרך חזרה.
סיבות נוספות, אותן מונה חנה סירני
בדו״ח:
• אפשרויות תעסוקה מוגבלות בחלק
ניכר מהמקצועות שאותם רכשו הישראלים
במוסדות להשכלה גבוהה, ושאין להם ביקוש
רב בישראל.
י • רתיעה מפני שיטת פיזור האוכלוסיה
בישראל, שאינה פוסחת גם על האקדמאים.
חלק ניכר מהאקדמאים הישראליים השוהים
בחוצלארץ הסבירו, כי אינם מוכנים בשום
אופן להיקלט במקומות עבודה המרוחקים
ממרכזים עירוניים.
• קשיים בהשגת דיור ומשכורת נמו־כה,
בהשוואה לתנאי השכר של בעלי מקצועות
מקבילים בחוצלארץ.
• אפשרויות נרחבות למחקר מדעי,
המוצעות על־ידי רוב האוניברסיטות באי-
רופה ובארצות־הברית, ששום מוסד ישראלי
אינו יכול להתחרות בהן.
געגועים. למרות התנאים הקוסמים ב־חוצלארץ,
לא יכלו 500 ישראלים, שסיימו
בשנה החולפת את לימודיהם, להתגבר על
געגועיהם למולדת, חזרו ונקלטו כאן במקומות
עבודה.
נוסף לגעגועים לארץ ולמשפחה מונה
עורכת הסקר עוד שני מוקדי משיכה:
• אפשרויות תעסוקה מוגבלות בחו״ל,
בחלק מהמקצועות, לעומת הביקוש הרב
בישראל באותן מקצועות.
• הלחץ המופעל על אקדמאים רבים
בחו״ל על ידי בני משפחתם הנמצאים
בישראל, המבקשים מהם לשוב אל חיק
המשפחה.
אולם למרות הכל מתגברים מרבית האקדמאים
על הגעגועים, מעדיפים להישאר
במקום מושבם. בין אלה בולט מספרם של
הרופאים, שאינם מוכנים להמיר את האפשרויות
הנרחבות לרווחים בחו״ל בתנאים
הקשים־יחסית השוררים בארץ .״לא נתקלתי
אפילו באחד, מכל הרופאים הרבים
שפגשתי, שראה ברפואה יעוד,״ הסבירה
עורכת הסקר, קבעה כי רובם ראו במקצועם
אמצעי לצבירת רווחים.
החלק האחרון של הדו״וו עומד על
הצורך המידי בסלילת נתיב לשובם של
מרבית הגולים המשכילים לישראל.
עורכת הסקר סבורה כי אפשר להסיר
את המיכשולים בדרכם, על־ידי הידוק הקשרים
בינם לבין המעבידים הפוטנציאליים
ועל־ידי הפצת ביוליטין קבוע ומעודכן על
.משרות פנויות לאקדמאים. היא אינה חוסכת
את שבט הביקורת ממשרדי הממשלה, קובעת
כי הם צריכים לגלות גמישות יתר
בכל הנוגע להעסקת אקדמאים השבים לגבולם•
הצעתה: לחתום על חוזי עבודה
(המשך ב ע מו ד )*12

* בתו של צנחן ההגנה אנצו סירני,
שהוצנח באיטליה בימי השואה, תיספה שם.
ה עול ם הז ה 1450

רגועה. לפתע הרגישו בדמויות שהקיפו
אותם במעגל אימתני.

התקפה בגן הציבורי

*ץ יפר אל־כטיב :״שאלנו אותם מה הם
^ רוצים. הם ענו, :אנחנו רוצים מה שאתם
רוצים.׳
״אמרנו להם שאנחנו לא רוצים שום דבר.
רק שיתנו לנו ללכת בשלום.
״מישהו אמר, :ערבים מלוכלכים!׳ גם
אחרים קיללו. קללות שאפילו לא יפה לחזור
עליהן. נוספו אליהם עוד כמה בחורים. כולם
מארוקאים, לפי המיבטא שלהם. היה
ברור לנו שהם רוצים להכות אותנו. הסתכלתי
מסביב — אבל לא היתר, שום פירצה
במעגל. ניסיתי לעבור, והם דחפו אותי חזרה
אל תוך המעגל. כמר, מהם משכו את
חברי הצידה. הייתי בטוח שהולכים לחסל
אותו. ניסיתי עוד פעם לפרוץ את המעגל,
כדי להזעיק משטרה שתציל את חברי. אבל
לפני שהספקתי לעשות משהו, קיבלתי מכה
על העורף. נפלתי. הרגשתי שמכים אותי
בכל הגוף. מישהו צעק, :אל תתנו לו לקום!׳
ומייד הרגשתי בעיטה בצלעות.
״פתאום שמעתי צעקה, :משטרה!׳ והמעגל
נשבר. רצו לכל הכיוונים. ניסיתי להתרומם,
מעדתי ונפלתי. ואז ניגש אלי החבר שלי,
ויחד עם שוטר עזר לי לעלות לניידת,

השובו

ראש־העיר, לעומת זאת, לא הופיע. כאשר
פנה אליו חבר מועצת העירייה מוחמר
שעבאן, בהצעה שיפרסם כרוז אשר יגנה
כל מעשה של בריונות ויקרא להרגעת הרוחות
בעיר, השיב אפרת כי ישקול את
הדבר עד למחרת בבוקר. הוא שקל — והחליט
לא לפרסם שום כרוז ושום קריאה.
לא היה איש בעיר, שלא הישווה את השתמטותו
העלובה עם התנהגותו של קודמו
בראשות העיר. גם בימי יוסף גדיש התלקחה
מתיחות בין תושביה הערביים והעבריים
של עכו, בעקבות הריגתם של חמישה צעירים
ערביים שניסו לחצות את הגבול לעזה
ב־ . 1961 גדיש — שלא הצטיין כידיד הערבים
— התיישב בג׳יפ משטרתי, קרא ברמקול
לאזרחים לשוב ליחסי השכנות והשלום.
פירחחים תקפוהו אז, אך הוא לא נרתע.

מי אחראי?

פרת ירש את מקומו של גדיש בעזרת
אחת התחבולות המזוהמות המקובלות בפוליטיקה
המפלגתית. ברשימת מפא״י לבחירות
העירוניות תפס את המקום ה־ . 16 כדי
להושיבו על כס ראש־העיר, הגישו כל העומדים
לפניו את התפטרותם. ייתכן שזו
הסיבה שפחד להתערב נגד הפורעים. שכן
הבחירות מתקרבות, והתערבות כוו עלולה

מו ח מר אל בטיב, בעל קונדיטורי ה בעיר העתיקה, אשר כולם מעידים
עליו כי הוא אחד הבחורים השלווים ביו תר בעכו, כפי שצולם בבי
תו, אחרי שהוכה ק שות .״לא האמנתי שיום אחד יתנפלו עלי רק מפני שאני ערבי.״

} י בו סובלת מפגעים רבים. השבוע אם-
שר היה לקבוע בוודאות, כי אחד הפגעים
החמורים ביותר הוא ראש־העיר שלה.
במיקוד. הסלחני ביותר, ניתן לומר עליו
שהוא טיפש.
הוא נכנם לתמונה של מאורעות השבוע
בפוזה האופיינית לעסקנים קטנים, המנסים
לטפס לגדולה על גבי מאורעות שאין להם
כל שייכות מעשית אליהם. ברחבה שמול
מצבת הזכרון לחללי מלחמת העצמאות, ברחוב
הראשי של העיר, נשא נאוס פאטריו־טי
באוזני אזרחי עכו. ההזדמנות: מעבר הלפיד
שהודלק ליד הגבול הסורי והועבר
לבת־ים, לציון יום השלושים לתלייתו של
אלי כהן בדמשק.
שמואל אפרת הלהיב את מאזיניו. רבים
מהם עזבו את אסיפת־הזכרון משולהבים
ונסערים נגד האוייב האכזר. הם היו מוכנים

מוחמר אל־כטיב, רווק בן ,30 סגר את הקונדיטוריה
שלו בשוק של העיר העתיקה.
חברו, טאלב אבו חיט, העובד במוסד אחוות
של משרד הסעד, היה עמו בשעת הסגירה,
והשניים החליטו לטייל מעט לפני שילכו
לבתיהם לישון.
בעכו יש רק איזור־בילוי אחד: הרחוב
הראשי. שני החברים עברו את החומות העתיקות,
צעדו לעבר ההצטלבות המרכזית.
ההמולה שם היתד, גדולה מן הרגיל. הגברברים
לא התבטלו כמו בכל ערב: הפעם היה
להם עיסוק. הם צעקו :״בגין לשלטון /
בן־גוריון ימכור עתון!״
מוחמד וחברו לא ידעו דבר על ההתרגשות
של הלילה הקודם, ועל הגל האנטי־ערבי
שהציף את הרחוב הראשי. אבל הקריאות
וההתרגשות לא מצאו חן בעיניהם. הם
החליטו להתרחק מן ההמולה, ובמקום לפנות

מגמטו־ד,

פו^רו בעכו
למלא אחר קריאתו של ראש־העיר, להקריב
את עצמם למען העם והמולדת. הם היו
מלאי חימר, על הערבים. כל הערבים.
בעיר, בה חיים 7500 אזרחים ערביים
לצד 28 אלף עבריים — זהו מצב־רוח מסוכן.

לידתה של שמועה

ותו לילה לא אירע דבר. מסע הלפיד
\ 4צעד במורד הרחוב, עד לתא־הגרדום
במיבצר העתיק. ליוו אותו עשרות צעירים
נסערים, אשר בלילות רגילים נוהגים להתאסף
בהצטלבות המרכזית של העיר, או
לשוטט באפס מעשה ברחובותיה. הם צעקו:
״ימח שמם של הערבים!״ ו״הערבים כולם
בוגדים!״ ו״צריך לחסל אותם!״
משם ועד לשלב הבא היה מרחק קטן
בלבד. מישהו סיפר, שבעת סכם־האזכרה
עברו שני צעירים ערביים שקיללו את היהודים.
אמרו :״חבל שלא תלו יותר יהודים,״
או אולי ״חבל שלא תלו את כל היהודים,״
או אולי ״בוז לאלי כהן!״
כיצד לא שברו לשני ערבים אלה את העצמות,
בו במקום? איש לא ידע להשיב.
מי הם שני ערבים אלה? גם על כך לא ידע
איש להשיב. מי שמע אותם מקללים? ״מישהו
תמיד מישהו אלמוני, אשר אי־אפשר
היה להגיע אליו.
מפקד נפת עכו, רב־פקד ברטל, הכריז
לאחר מכן החלטית :״לא מצאנו שום הוכחה
שערבים קיללו או השמיעו איזו שהיא
הערה פוגעת. חקרנו, ולא מצאנו. זאת סתם
שמועה. שמועה מסוכנת.״

שגי הברים יצאו לטייל

ך •השמועה רבצה כמו חיה רעה על
^ העיר. למחרת האזכרה היא מצאה טרף.

לכיוון הים, צעדו אל מעלה הרחוב, שניראה
להם שקט יותר. ליד הקיוסק, בו התכוזנו
להזמין משקה, מצאו חבורה גדולה של
צעירים מן העיר החדשה. גם הם היו נסערים•
על כן החליטו השניים לוותר על המשקה,
ונכנסו לגן הציבורי הסמוך.
הם השתטחו על הדשא ושקעו בבילוי
המקובל של ״נשימת אוויר״ ,תוך שיחה

ואש העיר בד

ביו ם־ הזכרון האחרון. מ אחוריו ב ת מונ ה:
חבר מועצת עירית ע נו מר מוחמר שעבאן.

ומשם לבית־החולים.״
הסתבר, כי דווקא טאלב הצליח להתחמק
מידי המתנפלים, והוא אשר הזעיק את השוטרים
שהצילו את חברו.

במו בפלוגסר! ופיגסר!
ן* התל)פה בגן הציבורי היתד, רק הן
1התחלה. השמועה התפשטה, כי ״מכים
ערבים!״ ומייד מצאה הד באוזני אותם פרחחים
שהתאפקו עד אז. גם הם החלו מחפשים
להם ערבי להכותו. לולא משמרות המשטרה,
ולולא העובדה שרוב תושביה הערביים
של עכו העדיפו להסתגר בבתיהם,
היתד, מתפתחת אותו לילה התנגשות חמורה
בין עברים לערבים.
אבל גם בתנאים אלה מצאו להם הפורעים
כמה קורבנות חמימים שהוכו בלי סיבה
אחרת — פרט להיותם ערבים. מי שהכיר
מקרוב את הפוגרומים של פולין ורוסיה,
או קרא עליהם בספרים, לא יכול היה שלא
לערוך השוואה. כמו בפינסק ובפלונסק, כן
גם בעכו: שמועת־זוועה הציתה מצבור של
שינאה עיוורת, והקוזאקים — במיקרה זה
השבאב המארוקאי — הסתערו על כל יהודי
— במיקוד, זה, על כל ערבי.
ומה עם השלטונות? שאלה זו מחזירה
למרכז הבמה את ראש־העיר שמואל אפרת.
למחרת תקיפתם של שני הצעירים בגן הציבורי,
פנו ראשי הוועדה המוסלמית של
עכו אל שתי הכתובות הרגילות: אל מפקד
המשטרה ואל ראש העירייה. רב־פקד ברטל
הודיע מייד כי יבוא לאספת־החירום שנקבעה
על־ידי הוועדה לשעות אחר־הצהריים.
הוא הופיע בלוויית קציניו, הבטיח לחברי
הוועדה כי המשטרה תטפל ביד ברזל בכל
מי שיתפרע.

לשים קץ לקאריירה העירונית שלו.
האס היה גורם ציבורי מוגדר מאחורי
הפורעיב? מוחמד שעבאן, שהוא גם
הפעיל הערבי מס׳ 1במועצת הפועלים בעכו,
הכריז בבטחון :״הפרחחים של חרות!״
אך איש־חרות הבכיר בעיר, מרדכי יחיאלי,
הכחיש את האשמה .״ייתכן שהיו כאלה שצעקו
בגין לשלטון, או אפילו שכמה מהם
הם חברי חרות — זה אינו אומר שהמפלגה
היא בעד התפרעויות כאלה• להיפך — אנו
מגנים את המעשים האלה, יחד עם כל הגורמים
האחרים המגנים אותם. אבל אני אומר,
שאם נכון שהערבים צעקו שצריכים לתלות
את היהודים, בעת טכס האזכרה — אז
אסור לנו להיות צמחונים.״
ואם חרות אינה אחראית — מי כן? ״ה־עתונים!״
השיבו במקהלה רבים מתושבי
עכו. כי עתוני הערב, וכמה מעתוני הבוקר,
פירסמו את השמועה על קריאות־הגנאי של
שני הערבים, כאילו היתד, זו אמת מוכחת.
הגברבר הקורא יום אחרי יום כי ערביי
ישראל הם גייס חמישן, וכי הם שונאים את
המדינה ואת היהודים, אינו זקוק להסתה
רבה כדי לערוך פוגרום בערבים.
הסביר סגן ראש העיר מוחמד חובישי:
״בעכו שררו כל הזמן יחסים טובים בין
ערבים ליהודים. בנינו כאן משהו יפה, וי-
אנחנו גאים על שאנו יכולים לשמש דוגמה
לא רק לישראל אלא לעולם שמסביבנו, כי
יהודים וערבים יכולים לחיות בשלום זה
לצד זה.״
מבחינה זו עכו היא עיר התקוות הגדולות.
אבל היא גם עיר הסכנות הפתאומיות.
השבוע בלטה בה הסכנה, והיא הוכיחה כי
לא די בקצת רצון טוב. יש צורך לרסן את
ההסתה, לחסל את נקודות החיכוך, ולהרבות
בהסברה ובהכרה הדדית.

במדינה
(המשך מעמוד ) 10

עוד לפני שהמועמד לקבלת המישרה מגיע
ארצה.
בין היתר היא ממליצה על הקלות במתן
הלוואות לשם השגת דיור, שיחדור חלקי
ממכס, אירוח סטודנטים הבאים לישראל
לחופשת מולדת.
אם אומנם יתקבלו מימצאיו של הסקר
המקיף, והמוסדות הנוגעים בדבר יגשו
לביצוע מסקנותיו, עשויים גולים משכילים
רבים לחזור לישראל, למלא את המחסור
השורר בה בכוח־אדם אקדמאי.
מפלגות התיכון מק״• *
המפלגה הקומוניסטית הישראלית התפלגה.
אומנם לא נטרקה שום דלת, ו־ 48 שעות
לפני פתיחתן של שתי הוועידות נכנסו המזכיר
הכללי של מק״י, שמואל מיקוניס,
ויריבו המרכז את המזכירות האירגונית,
מאיר וילנה בעד אותה דלת. הס אפילו
עסקו בעבודתם באותה קומה בבית הוועד המרכזי,
שברחוב אילת בתל־אביב. אבל מה
שהם הכינו בקדחתנות היו הפרטים הטכניים
של ההתפלגות.
סיעה אחת שלחה הזמנות לוועידה ה־, 15
שתתקיים באולם מוגרבי בתל־אביב; השניה
הזמינה את נציגיה ואורחיה לוועידה ה־,15
שתתקיים באולם מאי בחיפה — אם כי ברגע
האחרון הודיע להם בעל האולם, כי
קיבל איומים ולכן הוא חושש לשלמות המקום
אם תכונס שם הוועידה.
״אנחנו הרוג!״ ביסודו, זהו פילוג אידיאולוגי
עמוק, שכן סלע־המחלוקת העיקרי
בו היא עמדת המפלגה לעצם קיומה של
מדינת ישראל. אבל מי שעקב אחרי פיר־סומיהן
של שתי הסיעות השבוע, יכול היה
לקבל את הרושם כי אין כאן אלא התנצחות
קטנונית על יוקרה ועניינים נוהליים.
לאמיתו של דבר, היתד, התנצחות פורמאלים־
טית זו בעלת חשיבות מכרעת לשני ה־פלגים.
טענו
ראשי סיעת מיקוניס—סנה :״הבחירות
שנערכו לפי שתי השיטות — בסניפים
ובתאים — הוכיחו מעל לכל ספק, כי לנו
יש רוב של ס/״ .60 קול העם, שכל עורכיו
נמנים עם הרוב, לא נתן שום גושפנקה
רשמית לפילוג. הוא פירסם כל הזמן את
ב מת הוויכוח, הנותנת ביטוי לשתי הדעות
המנוגדות בתוך המפלגה.״
כדי להדגיש את אורך־רוחם כלפי הסיעה
היריבה, הצביעו על נסיון־הפשרה הנואש,
שנעשה ברגע האחרון ואשר כמעט הוכתר
בהצלחה. לפי פשרה זו, סוכם כי הוועדה
המרכזת אשר תיבחר בוועידה ה־ 15 תחולק
באופן שווה בין שתי הסיעות. נוסף לחברים
שייבחרו על־פי עקרון פאריטטי זה,
ייבחר גם יו״ר ועדת הביקורת המרכזית
של המפלגה, צבי ברייטשטיין, אשר תהיה
לו זכות־הצבעה. כאשר הודיעה סיעת טובי—
וילנר על נכונותה לקבל את ההצעה, נשמו
הכל לרווחה. אך סיעה זו, כך טענו אנשי
מיקונים, חזרה בה מהסכמתה — ושוב לא
נותר מנוס מן הפילוג.
טענתם החזקה ביותר נגד אנשי ״הסיעה
הערבית״ היתד, אף היא פורמאליסטית: העובדה
שיו״ר ועדת הביקורת, שהיה מקובל
על כולם כנייטראלי, יצא לבסוף מגידרו,
ופירסם הודעה אישית בקול העם, בה גינה
את אנשי טובי על כי נקטו ״צעד סיעתי
המסכן את אחדות המפלגה ור,מנוגד לתקנון
המפלגה.״
״לא, אנחנו הרוב!״ על כל סרט מטענות
מיקוניס—סנה, היתד, בפי טובי וחבריו
טענה הפוכה. ראשית, קבעו, הם אשר
קיבלו רוב של >־/ס 60 בבחירות שנערכו זה
עתה — לא הקבוצה היריבה. על כן, הם
הרשאים לקבוע את מקום כינוסה של הוועידה
ד,־ .15 ועידה זו היא אשר תהיה רשאית
לשאת בלעדית את שם המפלגה הקומוניסטית
הישראלית.
אשר לנייטראליותו של קול העם — גם
לכך אין שחר, טענו. עתון זה הפך לבטאון
חד־צדדי לחלוטין. גם צבי ברייטשטיין, לדבריהם,
עבר לצד אחד. ואם פוצץ ברגע
האחרון ההסכם הפאריטטי, הרי זה באשמת
״המיעוט״ — כלומר אנשי מיקונים. שכן,
אחרי שסיעת טובי הסכימה להרכב פארי-
טטי, תוך מתן זכות־הצבעה גם לברייטשסיין,
העלו יריביהם לפתע דרישה נוטפת: שאותה
זכות תינתן גם למזכיר המפלגה. מכיוון שמזכיר
המפלגה הוא שמואל מיקוניס, המוג־

גם א ת תוכלי לזכות בעור הזך, הקטיפתי והחלק
המציץ א לין מפניהן של נשות אירופה
המטופחות. כל ה מוטל עליך הוא לטפל בעורך
כראוי, וטיפול ראוי פירושו: להתחיל את
פעולות היופי בעור נקי.
ניקוי יסודי, מעמיק ומעודן, תשיגי עם מי־הפנים
״שרק״ ,המטהרים לחלוטין א ת
נקבוביות העור מכל שרידי אבק ואיפור,
ומשווים לעורך חיוניות ורעננות נעורים.

התחילי א ת היום עם ״שרק״
כי יופי מתחיל עם

עליך לזכור: כל פעולות היופי וטיפוח עור
פנייך מתחילות על בסיס של עור נקי, מטוהר
ורענן כאגל טל.
בינג־ליניאל

(המשך ב ע מו ד ) 16

ח פו ל ם חז ח 1460

ההפיכה: מי ומה*

״הנה האיש הקושר קשר נגדי,״ אמר
אחמד בן־בלה בחיוך, בהציגו את הוארי
בומדיאן בפני כתב מצרי.
בפנותו של בומדיאן הוסיף בן־בדה :״נו,
איך מתקדמות המזימות?״
״טוב מאד, תודה,״ השיב בומדיאן, בחיוך
מאולץ ובפנים סמוקות.
זה היה באפריל .1963 כעבור שנתיים
וחודשיים, השבוע, ביצע אלוף־מישנה הואדי
בומדיאן את מזימתו.

ה אי ש?

^ לוף־הם ישנח הרזה רחוק מלהיות
\ £טיפוס מובהק של דיקטטור צבאי. כי
הוא רחוק מלהיות קצין מקצועי, כשם
שצבא אלג׳יריה רחוק מלהיות צבא שמרני
מסורתי.
הוא לא בילה את נעוריו באקדמיה צבאית׳
כמו גמאל עבד־אל־נאצר המצרי או
איוב חאן הפאקיסתאני. הוא דומה יותר
לפידל קאסטרו: אינטלקטואל שהפך חייל,
בתוקף הנסיבות.
הוא בן ,40 בסך־הכל. בנעוריו התרכז
בלימודי־רוח: ספרות ערבית באוניברסיטה
תוניסית, ולאחר־מכן באל־אזהר של קאהיר.
שם הפך מורה. ושם הצטרף, ערב מלחמת־השיחרור
האלג׳ירית, לאחמד בן־בלה.
כאשר הוחלט בקאהיר על התחלת המרד
הגדול, החליט אחמד בן־בלה, הסמל־בדימום
של צבא צרפת, להיות מדינאי. הוא נשאר
בקאהיר. ואילו המורה בומדיאן לבש מעיל
עבה, נחת בלילה יחד עם שמונה חבריו,
בחוף אוראן. הוא הפך. טוראי פשוט של
צגא־השיחרור: צעיר בעל פנים רזות ועיניים
לוהטות.
כעבור שנתיים עלה לדרגת ראש־וילאייה
(אלוף־פיקוד) .לאחר־מכן הוזמן לתפקיד
במטכ״ל של צבא־השיחרור, בתוניס. במארס
1960 עלה לדרגת רמטכ״ל. אולם צבאו לא
היד, יכול לפעול באלג׳יריה, מחמת החסימה
היעילה של הגבול בידי הצרפתים. תחת
זאת עסק המטכ״ל בפוליטיקה, ניסה להשתלט
על הפל״ן.
אנשי המטכ״ל של בומדיאן התעמקו בספריו
של מאו טסה־טונג, חקרו את שיטות
קאסטרו וצ׳ה גבארה הקובאיים. הם עוררו
את חששם של חברי הממשלה הזמנית,
שפיטרו את בומדיאן, יחד עם שני עוזריו
הקרובים ביותר.
אז חולל בומדיאן את הפיכתו הראשונה.
הוא סילק את הממשלה הזמנית, המליך
את אחמד בן־בלה. מאז היה לאיש שמאחורי
הכסא — האיש שהחזיק בידיו את הכוח
המגובש היחיד שבמדינה החדשה: הצבא.
הוא יכול היה להשתמש בכוחו זה בכל
עת להפלת בן־בלה. הוא עשה זאת רק
עכשיו. מדוע?

כל־כולה הישג אישי של בן־בלה, שהפך
לאישיות בינלאומית ממדרגה ראשונה. אילו
ניתן לו לארח את הוועידה כסידרה, היה
זוכה ליוקרה לאומית ובינלאומית עצומה
נוספת.
יתר על כן, הבעיה העיקרית ברעידה היא
סיכסוך מוסקבה—פקין. סין דורשת למנוע
את עצם השתתפות ברית־המועצות, בטענה
שאינה מדינה אסיאתית. לממשלת אלג׳יריה
תהיה השפעה רבה על תוצאת המאבק.
בן־בלה, כמו ידידו עבד־אל־נאצר, נטה
לקו מתון, נייטראלי, בין מוסקבה לפקין. ההפיכה
עלולה לשנות מצב זה. היא עשוייה
להעניק לסין יתרון גדול.

נגד מי?
* * כאןהמסקנה הראשונה לגבי אופי
ההפיכה — שהיא ״סינית״ .ולראייה: היא
באה ברגע הנוח ביותר לסין, ובראשה
עומד אדם המגדיר את עצמו כתלמידו הנאמן
של מאו.
לא־מכבר פירסם בומדיאן׳ דוקטרינה המזכירה
מאד את תורת מאו :״החייל זקוק
לשני כלי־נשק: לרובה שעל כתפו ולעקרונות
המדיניים שברוחו.״ והוא הוסיף:
״ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה, לא
רק בשטח הצבאי, אלא גם בשטח המדיני.״
אופי ההפיכה רחוק עדיין מלהיות ברור.
עדיין לא ברור אם בומדיאן הוא ה״נגיב״
או ה״עבד־אל־נאצר״ של המישטר החדש.
עדיין לא ברור מי הם שותפיו. באיזו מידה
פעלו מניעים אישיים, ובאיזו מידה הבדלים
עקרוניים.
ברור שלא קל היה לעבוד עם בן־בלה.
הוא צעיר קשוח, מסוגר, חדור בהכרת
ערך עצמו. אין הוא שותה, אין הוא מעשן,
אין הוא מתעניין בנשים, וגם לא בגברים.

אין תוכן לחייו, זולת הפוליטיקה. בהדרגה
פיתח גישה של ״אלג׳יריה — זה אני.״
בן־בלה זילזל במקצת בידידו עבד־אל־נאצר,
חשב את עצמו לאינטלקטואל, לעומת
המצרי האופורטוניסטי. אולם כמנהיג נפל
בהרבה מן הנשיא המצרי. אין הוא פיקח
כמוהו, אין הוא גמיש ומהיר־תפיסה כמוהו,
אין הוא שולט כמוהו בטכסיסים. חסר לו
כושר־התימרון הפנטאסטי המציין את עבד־אל־נאצר.
רק בדבר אחד השתווה עם עמיתו
המצרי: בכשרון לחשמל המונים בנאומיו,
ללכד אומה שלמה סביב איש אחד.
אולם בן־בלה לא הבין דבר הברור לגמרי
לעבד־אל־נאצר: כי באומה חדשה ובלתי־מגובשת,
הכוח האמיתי הוא בידי הצבא.
המנהיג המשאיר את הצבא בידי זולתו,
כורה לעצמו את הקבר. עבד־אל־נאצר מסר
את צבאו לעבד־אל־חכים עאמר, שהוא ידידו
האישי המסור, וכמעט צל אישי. בן־בלה
השאירו בידי בומדיאן — אדם בעל שאיפות
פוליטיות עצומות משלו.
יתכן שלא היתד, לו ברירה. יתכן שבן־
בלה קיווה כי תוך זמן קצר ילכד סביבו
את ההמונים, בצורה שתמנע אפשרות של
הפיכה. השבוע יוכח אם השיג יעד זה
או לאו.

באיזה ניוון?
* !14 תהיה דמות המישטר החדש? דבר
] 1אחד נראה כברור: הוא לא יהיה שונה
במהותו ממישטר בן־בלה, אלא רק קיצוני
יותר בכל הכיוונים.
בומדיאן, כמו בן־בלה, הוא מוסלמי אדוק
ומאמין. כמו בן־בלה, הוא סוציאליסט מושבע,
המנסה למזג את האיסלאם והמהפכה.
אך קרוב לוודאי כי בומדיאן יהיה יותר
מהפכני, יותר סוציאליסטי, יותר מוסלמי,
יותר ערבי.

וגדוע עכשיו?
גבי עיתוי, ההפיכה, יש שלושה תא׳
/ריבים קובעים. שניים השובים להערכת
המישטר החדש.
התאריך הראשון נוגע לחזית הכוחות הסוציאליסטיים
— המחתרת שניהלה מאבק
מזויין נגד המישטר בהרי קאביליה, בהנהגת
עייט אחמד. המרד דוכא, עייט אחמד נידון
למוות ׳ונחון בו־ביום על־ידי בן־בלה. השבוע
הכריזה החזית שהיא מצטרפת למחנהו של
בן־בלה, כנראה אחרי שהושגה פשרה.
ההפיכה סיכלה פשרה זו. הצבא הוא
קיצוני, ואינו רוצה בפשרות.
התאריך השני נוגע למשא־ומתן על זכי
יונות־הנפט הצרפתיים. הוא התנהל מזה
כמה שבועות בפאריס, הגיע לידי סיום.
לצרפת הובטחו תנאים מצויינים, כדי למשוך
הון לאלג׳יריה ולהקל על המשבר הכלכלי
הח׳ור השורר בה.
ההפיכה מעמידה הסכם זה בספק. הצבא
מתנגד לזכיונות הנוגדים את הסוציאליזם.
התאריך השלישי הוא החשוב ביותר. בשבוע
הבא צריכה להתקיים באלג׳יר ועידת־באנדונג
השניה, הוועידה האפרו־אסיאנית החשובה
ביותר מזה עשר שנים. ועידה זו היא

בומדיאן (ימין) וכן־כלה (שמאל) 1960 -

כירו שלים עוד י תנ עג עו לבן־נלנז

הוא יתנגש יותר עם אמריקה, ירגיז יותר
את המערב, אולי גם יתרחק יותר
מצרפת. הוא יסתכסך יותר עם שכנו השמרני,
מלך מארוקו, ואולי גם עם נשיא
תוניס.
הוא יפגע גם יותר ביחסי אלג׳יר—קאהיר.
מבחינה זו פותח המישטר החדש דף חדש.
יש תחרות מהותית בין אלג׳יריה ומצריים.
כי אלג׳יריה הגאה, שניצחה ב־מלחמת־שיחרור
מפוארת, אינה חולמת להכיר
בתביעתה של מצריים להגמוניה בעולם
הערבי.
בימי בן4בלה לא נתגלתה תחרות זו על
פני השטח, כי ידידות אישית חזקה חיברה
את שני הנשיאים. הם העריכו זד, את זה,
חילקו ביניהם את ׳ העולם הערבי. באופן
כללי נקטו בקו מקביל בעניינים בינלאומיים ,
ובגישה הסוציאלית.
עתה יהיה בומדיאן יותר קיצוני — גם
בקירבתו לסין, גם בלהט המהפכני הסוציאליסטי.
ממילא לא תהיה לו כל סיבה
להכיר בעליונות קאהיר. יתכן שהמצב 1
:ד,חדש יכריח את עבד־אל־נאצר להתקרב
אף הוא לסין.
כך או אחרת: ההפיכה באלג׳יריה הגדילה
את הקיטוב בעולם הערבי, הרחיבה
את הפילוג, וממילא פגעה בעליונותה של
קאהיר.

טוב או רע?
י ש כסילים בירושלים שגישתם ל׳
עולם הערבי מצטמצמת בד,לכד, פשוטה:
״מה שטוב לנאצר, רע לישראל. מה שרע
לנאצר, טוב לישראל.״
כסילים אלה יכלו להתעודד השבוע. מבחינה
זו, טובה הפיכת בומדיאן לישראל.
מי שאינו כסיל, יצטרך להסיק את המסקנה
ההפוכה: ההפיכה רעה מאד לישראל.
אמנם, בן־בלה היה אנטי־ישראלי קיצוני.
הוא טען שישראל צריכה ״להיעלם״ .לא־מכבר,
כשהציע לו מישהו להזמין את
עורך העולם הזה לאלג׳יריה, קרא את החומר
והשיב :״אם הוא דוגל בהמשך קיום
ישראל, אין מה לדבר עימו.״
גישה קיצונית זו נבעה לא רק מתפיסתו
הלאומנית הערבית־מוסלמית, ומן ההשוואה
האוטומאטית שד,שזזה את ישראל לקולונים
הצרפתיים באלג׳יריה. היא גם נבעה מן העובדה
שממשלת ישראל פגעה בו אישית
בצורה חמורה ביותר*.
אולם בהתנהגותו הממשית — בניגוד
לדברי־הבלע שלו — היה בן־בלה מתון מאד
כלפי ישראל. הוא הכחיש את האימרה שיוחסה
לו על־ידי העתונות השקרנית ב־קאהיר,
כאילו הוא מוכן לשלוח ״מאה אלף
מתנדבים לשיחרור פלסטין.״ הוא קבע כי
הבעייה היא ״פוליטית״ ,וממילא לא צבאית.
הוא השתדל, לפי בקשת ידידים, למען
שיחדור מרסל ניניו, הכלואה בקאהיר, באשמת
ריגול וחבלה לטובת ישראל .׳-
גישתו העיקרית לבעיית פלסטין: זוהי
בעייתו של עבד־אל־נאצר, ואלג׳יריה תתמוך
בכל החלטותיו. בשלב הנוכחי פירוש הדבר:
לא מלחמה, התנגדות לכל פעולה קיצונית.
כל זה ישתנה עתה, עם עליית כוכבו של
הוארי בומדיאן במרחב. כי בומדיאן הוא
עוד יותר אנטי־ישראלי מבן־בלה. הוא לא
יסמוך על קאהיר. הוא עלול להשתלב במערכת
הסינית, המסיתה את עמי ערב
נגד ישראל, כחלק מן המסע הסיני נגד
ברית־ד,מועצות. הוא עלול לתת יד לגורמים
בלתי־אחראיים, כמו ממשלת דמשק —
הממשלה הערבית הראשונה שהזדרזה להכיר

קשה היה להאמין כי יבוא יום וממשלת
ישראל תתגעגע ל״בן־בלע״ .עתה קיים חשש
כי יום זד, אכן קרוב מאד.
* ערב שיחרור אלג׳יריה הכריז בן־בלה,
בכלא הצרפתי, על שביתת־רעב. ב או״ ס
הוצעה אז החלטה מ תונה, שקראה לצרפת
לשפר את תנאי האסירים האלג׳יריים. איש
לא הצביע נגדה. ישראל, וכמה מדינות
אחרות, נמנעו מהצבעה. אך נציג ישראל
לא הסתפק בכך, נאם נאום להנ מקת עמדתו,
שנראה לבן־בלה כתקיעת סכין בג בו,
ביום ה־ 14 לצומו.

קולנוע

בזינו שובר מצלמה, זו

סרטים
לא ללכת
לאן נלד (גת, תל־אביב; אנגליה) האנג־לים
אינם מתכוננים להפסיק להסריט שוב
ושוב את מוצאי שבת ובוקך יו ס א׳.
נראה שהנושא עדיין מכנים כסף.
לאן נלן הוא סרט ריאליסטי נוסף, עוד
פחות טוב ממר שקדם לו, על הורים,
וילדים, ובעיות בפרברים. יש בו זוג הורים
ושני בנים. הבן האחד חולם על מקום
משלו, בו יוכל להיות חופשי, והבן השני
גם הוא חולם על זה. לבן הראשון יש
אשה שגם היא חולמת על זה ולבן השני

איו•

הסרט מלא סמלים של חופש. יש בו
ציפור בכלוב. איזה מעשייה עם כבלים
והשתחררות מכבלים, והרבה דיבורים על
הנושא.
הבן האחד מתכנן שוד עם חבריו. הוא
מתאהב בריטה טשינגהם הנהדרת. הוא
לא מבצע את השוד. אביו מת. אמו עוברת
לשיכון. לאחיו נולד ילד. המשאית שלו
נשרפת. הוא הולך מכות עם החבר שלו.
הוא מציע לחברתו נשואין.
כל הפרטים הרבים הללו, במקום להיראות
כמו חתיכת חיים, בתוך האווירה
של לונדון המעורפלת, נראים כמו הרבה
מאוד פרטים, לא משכנעים, לא מעניינים,
לא מקוריים.
אפילו הסוף, בו מסתבר שאותם שמצאו
מקום משלהם מרגישים את עצמם בודדים,
ואותם שנשארו ללא כל הם חופשיים, הוא
עוד פחות מעניין ומקורי מכל השאר.
במאי טוב היה, אולי, עושה מכל הפרטים
הללו סרט טוב. אבל במאי טוב
לא היה נוגע בנושא שכל כך. הרבה דשו

לאן ללכת? לאו דוזקא לסרט זה.

אהכה-שגאה־כנאה-ידידות
פגישה בין שני אקדוחנום

(מרכז,

תל אביב; ארצו ת הברית) בבית הקולנוע
היחידי בו אפשר לראות לפעמים מערבון
לא רע, אי־אפשר לראות אותו משום שהקהל
לא נותן; קבוצה של מתפרעים פוצחת
בשירה, בשעה שקבוצה אחרת פוצחת
בשריקה, בשעה שגבר אחד רב עם גבר
שני על הנערה של גבר שלישי, בשעה
שגבר רביעי זורק סיגריה בוערת על
גבר חמישי, שניסה לסחוב לו את הארנק,
וכל זה קורה בשעה שיול ברינר אומר
על הבד משהו שאי־אפשר לשמוע אותו,
למישהו שאי־אפשר לראות אותו.
פגישה בין שני איקדוחנים אינו מערבון
טוב במיוחד. הנושא שלו הוא יול ברינר,
אקדוחן מקצועי, שנשכר על־ידי תושבי
עיר צפונית על מנת להרוג את המורד
הדרומי, הנמצא ביניהם.
אבל יול ברינר הוא בעצמו דרומי,
חצי עבד. הוא שונא את אנשי העיר, אוהד
את המורד המקנא בו, אוהב את אשת
אחד מפצועי־המלחמה המרחמת עליו, ובז
לראש העיר.
מרוב אהדה־שנאה־בוז־קנאה־חמלה הוא
שוכח לשם מה הוא נשכר. הוא מבזבז
את כל הסרט בהשתפכויות ובירורי קונפליקטים,
ומה שעוד יותר גרוע — בנגינה
על צ׳מבלו.
אבל על חוסר הפעולה בסרט מחפה
הקצב המהיר של הבימוי (ריצ׳רד וילסן),
המתח שבחיתוך החד, שפע ההתרחשויות,
גם אם הן עצמן קצת דלות, וכמה שליפות
מהירות.
יול ברינר נוקשה כמו עץ. הוא משחק
יפה, באופן נוגע ללב, את האדם שבלע
מטאטא. חברו למישחק, לעומת זאת, משחק
באופן משכנע, נוגע ללב, את המורד המנודה.
כשיציבו
בקולנוע מרכז לפחות שלושה
שוטרים, אפשר יהיה ללכת לראות, וליהנות
ממערבון בינוני זה.
כוכבים הגדמניה האחרח
״אני נימפומנית,״ מספרת השחקנית ה־גרמניה
מריאנה קוך ,״אני בתו של מדען
מצרי, אבל אני מאוהבת במרגל ישראלי.
אני חיה חיים חטופים מאוד. המרגל הישראלי
חוטף אותי, אבל המצרים מגלים
את זה, והם חוטפים אותי בחזרה. המרגל
לא נבהל. הוא חוטף אותי מהם, ובתור
(המשך ב ע מו ד ) 18

סזססחב
,1ן 1 1 1ך 7 1 \ 1סנטה ברגר, ה שחקנית
1 1 . 1 1 11 האוסטרית, מופיעה כנהגת
האי שית של קולונל מיקי מרקוס.

*ו ל כדינר מתבודד. הוא לא רוצה לראות
1מצלמות, לא רוצה לראות צלמים, לא רוצה
לראות עיתונאים, לא רוצה לראות נשים
יפות, וממש יוצא מכליו כשמראים לו
נשים לא־יפות.
השבוע הוא שבר מצלמה לתייר שצילם
אותו במלון דן. הוא היה שיכור, כך הוא
הסביר אחר־כך.
לאחר מכן הביאו את מלכות היופי של
ישראל לשטח הצילומים. חשבו שאולי הוא
ירצה להסתכל עליהן. הוא לא רצה. הוא
אמר שאו שיוציאו אותן משם, או שיוציאו
אותו. החליטו להוציא אותן, ולהשאיר אותו.
כשראה את צלם העולם הזה בשטח, הת
ייחס
אליו יול ברינר עוד יותר גרוע מאשר
אל מלכות־היופי. הוא שכח את השיחה המעניינת,
שהיתר, לשניהם אודות זקנים ו־קרחות,
איך שהוא שאל את הצלם אם הזקן
שלו לא מחמם אותו, ואיך שהצלם אמר:
״לא.״ הוא שכח את כל זה, כי הוא היה
מרוגז על הכתבה שפורסמה עליו בשבועון
המסויים, על השעה הנעימה שבילה בלילה
בחדרו עם עיתונאית, תוך כדי שיחה מאלפת.
לכן ביקש מהמשטרה להוציא את הצלם
החוצה. המשטרה מילאה את בקשתו.
הצלם הועלה על ניידת, ויול נשאר לבד.
קירק דוגלאס, לעומתו, אוהב מאוד את
עם ישראל. הוא יורד אליו כל פעם שיש
לו פנאי. בשבוע שעבר הוא ירד לכרם-
התימנים והראה להמוני העם איך הוא עממי
וטוב.
הוא הסכים ללכת למסעדת ציון לכרם,
ולאכול שם במו פיו זנב של כבש, בטן
של פרה ורגל של עז. וזה עוד לא הכל.
לא רק שהוא מסתפר ואוכל, הוא גם
מטייל על חוף־הים עם רותי נוימן, המזכי־רק
של ממי דה־שליט ממשרד־התיירות,
שערך לו מסיבה למחרת בואו לארץ.
השבת הוא אפילו טייל על חוף־הים יחף.
ממש יחף. שתי הרגליים הדוגלאסיות שלו
צעדו על החול של אדמת ארץ־ישראל, ושתי
הנעליים ההוליבודיות שלו נשארו בידו.
כשנעל אחת נעלמה לו, והתברר שאשר,
בגיל העמידה החזיקה אותה ברעד, הוא
חייך אליה בהבנה גמורה. וכשהיא אמרה
לו :״בבקשה, תשאיר לי את זה למזכרת,״
הוא הסכים — כמעט.
קרו לו עוד כמה הרפתקות כאן. הוא רצה
להיכנס לבריכה של אכדיה, והשומר לא
הרשה לו. הוא עמד בפתח ואמר :״אני
קירק דוגלאם, ואני רוצה להיכנס לבריכה.״
השומר אמר לו :״מי אתהז תביא בבקשה
כרטיס.״
חוץ מזה הוא הולך לישון ב־ 10 בלילה.
שותה וודקה. לבן הקטן שלו קוראים יואל,
והוא עומד לנאום בפני סטודנטים אמריקאיים•
על מהי על קירק דוגלאם.
הוא חושב שקולונל מרכוס לא היה ציוני
:״הוא לא היה ציוני, ולא היה יהודי
טוב. כל המלחמה שלו באה לו, כנראה,

פלמ״חויקית מתאפוה =
פעתה. לר שותה לא עומד כל הז מן מאפר מ שלה כ מו

ואס מאבד נער״ם ובוגר מתנה אהבים
מתוך דחף פנימי. העבר שלו כיהודי היה
יותר חזק ממנו.״
נשים שתלטניות ומושלמות משעממות
אותו. משעממים אותו גם אנשים הרוצים
לראות בו גיבור, ולא מבינים שיש לו בעצם
נשמה של משורר.
משעמם אותו גם לדבר על חבריו לעבודה.
בכל זאת הוא עושה את זה :״פרנק
סינטרה יביא לי את האשד, שלי באווירון
שלו. הוא לא טייס, פרנק• הוא טס רק
בסרטים שלו.
״יול ברינר נלחם בעיתונאים מפד שהעיתונאים
כאן השמיצו אותו. אתם שוכחים
את העובדה ששלושה כוכבים גדולים, לא־יהודים
— ברינה סינטרה וג׳ון ויין —
הסכימו לקבל עליהם את החרם הערבי בשביל
איזה שלושה תפקידים קטנים בארץ.
אני חושב שצריך להעריך את זה. מילא,
אצלי זה לא חשוב, כי אני יהודי.״
חוץ מיול ברינה קירק דוגלאס וכרנק
סינטרה, שיבוא לארץ עם הפסנתר שלו, ועם
האשד, של דוגלאס, נמצא כאן גם סטאטיס
ילאליס. גם לו קורות הרפתקות: תפרו לו
וילונות שחורים בחדר שלו, כי הוא לא
יכול לישון בלי וילונות שחורים.

החזה שד האו״ב

בגדיה של סנטה ברגר מצטיינים ב מח שופי ם גדולים
במיוחד. אך מחוץ להסרטה אין היא מנסה להפעיל
את קסמיה. היא מרבה לקרוא ול שמוע מוזיקה. מי מין: הבמאי מלוויו שייבלסון.
בת מונ ה היא נראית יורדת מג׳יפ, ליד יער חולדה, שם צולמה הפריצה לירושלים.

ומצאת כאן גם סנטה ברגר. היא הסתו־
!בבה במשך שבוע עם אהובה, מייקל וזר־הובן,
וכשהיא מסתובבת איתו, היא מדברת
עליו :״לפני שפגשתי אותו, היה לי ידיד
אחה מין אהבת־נעורים כזאת. קראו לו
פיטר. הייתי בטוחה שאתחתן עם מישהו
גבוה, עם עיניים כחולות, ודווקא מצאתי
אחד רזה ושחור.״
במלון היא הציגה את ארוסה בתור בעלה,
וכך נתנו להם לגור במלון אחד, בחדר
אחד. היא שמה בחדרה תמונה של תינוק.
יש כאלה האומרים שזה הבן שלה. אחרים
אומרים שזה בן אחה
מה שמיוחד אצל סנטה ברגר, חוץ מהחדר
במלון, זה שהיא ״ילדה בגוף של
אשד״״ כמו שהיא מגדירה את עצמה. מה
שעוד מיוחד אצלה, זה שהיא אף פעם לא
השיגה תפקידים בזכות יחסים אינטימיים
עם במאים ומפיקים :״ארתור בראונה זה
שיש לי איתו חוזה, הוא נשוי, ומאושר
בנשואין שלו. הוא מעולם לא ניסה להתעסק
איתי. אחרי שהתפרסמתי, זה כבר
בכלל לא היה נחוץ, והבעייה לא הועלתה.״
נמצאים כאן גם שני הבנים של קירק

האחת שזכתה

אתי מלמן, שקיבלה תפקיד של מחליפה של סנטה
ברגר, זכתה עם תחילת הצילומים לחיזורם של שחקני״
הסרט. כשהיא יו שבת על כסא, ב שטח הצילומים, היא זוכה לקינאת הצעירות שמעבר לחבל,
ביני הן הרבה מזדנבו ת י שראליות שקיוו לקבל תפקידי מי שנה בהסרטה. רק מעו טן זכו לכך.

.ר מנצלת
:די ל שפר
שותו של

כל רגע היו שב מי מין כ שרגליו על הכסא. מ שמאל: בנו הבכור. של דוגלאם. ב מ שך
את הו־ כל ז מן ההסרטה לא עזבו חברי קבוץ חולדה את שטח ההסרטה״ גם הלי־דוגלאס,
מודים הו שב תו למשך ההסרטה, וכל הדרכים למ שק נחס מו על־ידי המשטרה.

דוגלאם• הם מטיילים איתו על שפת־הים
ועל הספר, וקוראים לחברה שלו ״גברת•.
נמצא כאן גס המאפר של קירק. הוא בחור
צעיר, יהודי, בשם דבי גרייסון. כל ד,עבורה
שלו מתרכזת בפנים של קירק דוגלאס.
הוא מומחה לקירק דוגלאס. הוא האדם היחידי
המסוגל לאפר אותי כמו שהוא רוצה.
יש לו שעות מיוחדות של עבודה על
גומת החן. שעות מיוחדות של עבודה על
הסנטר, על החיוך, ועל הלחיים. שלא לדבר
על העיניים, הוא ממש בורא אותן מהדש.
הכוכב האחרון שיגיע להסרטה, אחרי כל
שאר הכוכבים, תהיה עליזה שדה, מלכת־היופי
החדשה של ישראל. מצאו לה תפקיד
קטן לצידו של פרנק סינטרה.
ההסרטה של הטל צל ענק נערכת בימים
אלה בחולדה. השיירה, הפורצת את הדרך
לירושלים, עוברת עכשיו ביער כשבראשה,
בג׳יפ פתוח, ובמחשוף פתוח, יושבת סנטר,
ברגר, יפה ומאופרת.
הילדים של חולדה קיבלו יומיים חופש
לכבוד המאורע. המורים שלהם הלכו לראות
את ההסרטה, ולא היה מי שילמד אותם.
לאחר יום של הסתכלות מרוכזת. הם החליטו
פה אחד שאילו סנטה ברגר היתה ב־פלמ״ח,
לא היו מפרקים אותו.

!!ישראלית

מזדנבות זכו לתם
קידי סטא טיסטיות
:יחידה שקיבלה תפקיד ממ שי: רינה גנור

לשרותך תמיד י

פוטו

במדינה

רפיד
כן יהודה 68 תל־אכיב

למתות ז טנחיזת
ניתזת מיוחחת
לגזמרי ט׳ אז י׳ תיכון

הנו ס ע
לחוץ לארץ?
סע ללא דאגה
רכוש במשרד

הנסיעות שלך

פוליסה לכטוה
מקין? הכוללת :

רפואי

א. הוצאות אישפוז בחו״ל עד

ב. הוצאות רפואיות אמבול-
מעבדות,
כמו: סוריות רנטגן, רופאים וכד ללא

הכבדת סכום.

ג. בטוח תאונה ע״ס —10x100.
ל״י עם אפשרות הגדלה
עד ל־ — 5 0 x 1 0 0 .ל״י.
חברותל בי טו ח חו לי ם

אישפזז ־שנווז

(הסשז
דר כראש אחת הסיעות — .דחינו את הפשרה,
מפני שזו כבר לא היתה פשרה.״
קצפם עלה על ברייטשטיין, על כי נתפס
לעריכת ישיבה של הוועד המרכזי, כאילו
מבלי שנשלחו הזמנות לחברים השייכים לקבוצת
סיקוניס, כדי לקבוע כי אנשי טובי
נקטו צעד סיעתי בלתי־חוקי. .הישיבה כונסה
לפי החלטה קודמת של הלשכה הפוליטית
ולפי דרישת הרוב בוועד המרכזי. אנשי
המיעוט הודיעו באמצעות החבר מיקוניס,
כי הם מסרבים להשתתף בישיבה, מפני שאין
על מה לדון.״
וכך, לאורך עשרה סעיפים מנוסחים בקפידה,
הוצבה טענה מול טענה.
מי יוכר כקומוכיסטז מדוע גבר, דווקא
בימים האחרונים לפני הצעד המכריע, הוויכוח
האירגוני־פורמאלי על הוויכוח העקרוני־אידיאולוגי?
היה
לכך הסבר פשוט, הנעוץ באחת ההחלטות
הסודיות שנתקבלו בהתייעצות המפלגות
הקומוניסטיות, אשר התכנסו במוסקבה
כדי לדון במחלוקת הסינית—סובייטית•
החלטה זו אומרת, כי בארץ מסויי־מת
יכולה להיות רק מפלגה קומוניסטית
אחת.
אילו היה מדובר במפלגה ישראלית אחרת,
היו מצדדי הפילוג מתחשבים רק בתנאים
המקומיים, ובדעת הבוחר הישראלי. אולם
מהותה של מפלגה קומוניסטית כלשהי, הוא
שהיא קשורה בכל נימיה לתנועה הקומוניסטית
העולמית. זהו יעודה ״האינטרנאציונא-
ליסטי״ .ללא הכרת התנועה הבינלאומית,
שוב לא תוכל מפלגה לקרוא לעצמה. קומוניסטית״
.השאלה היתה: איזו משתי המפלגות
החדשות תוכר בעולם.
בפרוס הוועידות, היה ברור כי הוועידה
שבה יהיו נוכחים האורחים הקומוניסטיים
מארצות חוץ, ואשר אותה יברכו,
תהיה, מן הסתם, המפלגה הקומוניסטית הרשמית.
השנייה תהיה רק הטוענת לתואר
זה. אולם בשני המיקרים, היה ברור כבר
לראשי. הסיעה הערבית״ ,כי צפוי להם
עתיד קשה. כי לפי כל הסימנים, מתעתדת
הממשלה להכריז על קבוצתם כעל אירגון
בלתי־חוקי, בדומה לקבוצת אל-ארד, בטענה
כי היא אירגון לאומני ערבי, הקורא לפגיעה
בקיומה של המדינה.
השבוע כבר נתגלה הסימן הראשון לכך,
כשחוליית משטרה הופיעה באישון לילה בדירתם
התל־אביבית של מנהיגי האגף הערבי.
הקצין העיר את אמיל חביבי משנתו,
תירץ את מעשיו בכך שישנה תלונה על
רעש הבוקע מן הדירה.
מעמוד 0 2

דרכי חיים
״אולפן גרג 0 0 0פותח
ב־ 30 ביוני בתל־אביב ובחיפה קו ר ם

ערב שר חודש אחד ( 2א
בשבוע, כל פעם שעתיים) .בתל־אביב
בלבד גם קורסי בוקר וצהריים
של שבוע ושל שבועיים ל־

קצרנות

עברית ו/או אנגלית
בהנהלת מר חיים כו״קמא
ההצלחה מובטחת! הירשמו בעוד
מועד:
ת״א: גורדון ( 5טל ,236209 .או
.)244635 חיפה: בי״ם ״במעלה״,
__שמריהו לוין 30

קורם לפקידות בירושלים:
כיתה שנתית לכל המקצועות— .
כתיבה במכונה — חודש !
קורספונדנציה, קצרנות, אנגלית,
פנקסנות :

ביה״ם

״הפקיד״,
בצלאל 18

י. פורמן,

מחירה של שמחה
הדבר הכי חשוב בחתונה, חוץ מהחתן
והכלה, האהבה והביבוד, הקהל והאולם,
הוא התזמורת. בלי תזמורת אי־אפשר לדעת
שיש שמחה, אהבה, חתן וכלה.
החתונה שנערכה ׳ באולם בית מפא״י
בקריית בורוכוב, בחודש מארס האחרון,
לא הייתה שווה כלום, למרות שהיא הוכנה
כד ת וכדין. מ שום שלא הייתה בה
תזמורת. היה שם רק תוף ומתופף.
אווירת דיכאון ועצבנות. בתחילת
פברואר הזמין החתן את המתופף יוסף אוריאל
ואת התזמורת שלו לנגן בחתונה שלו.
הם הסכימו על תשלום של 120ל״י דמי
הופעה והחתן שילם למנגן מיקדמה.
כשהגיע יום החתונה, כשהכל היה מוכן,
החתן והכלה, הרבי והאורחים, הגיע אוריאל
עם התוף שלו, והסביר שהתזמורת שלו,
שלושת המנגנים שהיו לו, אבדו. החתונה
נדחתה משבע וחצי לתשע. המתופף אמר
שאולי עד תשע וחצי הוא ימצא את התזמורת,
אבל הוא לא מצא אותה.
החתונה עברה בעצב רב וביגון כבד.
מיד עם סיומה הלך החתן לעורך־הדין
רפאל פויירשטיין, והגיש תביעה נגד אוריאל.
בתביעה נאמר שהתזמורת גרמה לתובע
ולכלתו עגמת נפש והשבתת אווירת השמחה,
ביום החגיגי ביותר בחייהם. היא גרמה להם
בזיון במעמד 500 מוזמנים מכובדים, השרתה
אווירת דיכאון ועצבנות בקרב בני
המשפחה, ובמיוחד בלב התובע וכלתו.
התובע העריך את הנזקים שנגרמו לו
בסך 5.000 ,ל״י, אבל הסכים לוותר על
אלפיים ולדרוש מהמזיק רק .3000
כל העצובים, הנדכאים ומרי הנפש התעודדו!
שמחה לא עולה הרבה כסף —
רק 3000ל״י.
ספורט גזרו
הצעד הראשון
שני היריבים ניצבו זה מול זה. הם
החזיקו האחד בזרועותיו של השני. לפתע
התעופף אחד מהם באוויר. איפון! הכריז
השופט. הקרב תם.
ורדית קרמר ( )11 קדה לקהל .״אני
אוהבת ג׳ודו, ובכלל לא מפחדת,״ הסבירה
ג׳ודואיסטית העתיד של ישראל.
הופעתה של הילדה החיננית היוותה
פתיחה להופעתם של ג׳ודואיסטים קשוחים
יותר. אלה נילחמו בחרוף נפש, כדי לשמוע
מהשופט את מילת הקסמים היפאנית
איפון, שפירושה מקביל למונח נוק־אונו

באיגרוף.
״נא לא לצעוק.״ מאה וחמישים שנה
אחרי שהיפאנים המציאו את הג׳ודו גילו
אותו הישראלים. למי שלא יודע: ג׳ודו
הוא שיטה יפאנית של הגנה עצמית, ללא
שימוש בנשק. יש מאה וחמישה תרגילים
שונים בג׳ודו ושישים מושגי־יסוד ביפא־נית,
שכל ג׳ודואיסט מתחיל צריך לדעת.

בישראל יש 400ג׳ודואיסטים, והחודש
הוקמה ההתאחדות הישראלית לג׳ודו .״יש
לנו סיכויים טובים לזכות באיזה מדליה
באולימפיאדה הקרובה,״ התנבא רוג׳ר מתודי
32 מאמן הנבחרת הישראלית.
הצעד הראשון לקראת המדליה נעשה בשבת
האחרונה. חגורות ירוקות, כחולות,
חומות ושחורות, התאספו במגרש הכדורסל
של מכבי בתל״אביב, ניסו להצמיד את
היריב למזרון הירוק, כדי לזכות בתעודת
השתתפות במכביה הקרובה.
קהל הצופים היה שקט מן הרגיל בתחרויות
ספורט, לא הבין תחילה מה מתרחש
נגד עיניו. המתחרים, במכנסיים וחולצה
לבנים, הקפידו להשתחוות לפחות שלוש
פעמים לפני תחילת כל קרב, התחבקו
בסופו. אף אחד לא צעק ולא התרגז .״זה
לא כדורגל כאן,״ הוסבר לקהל ,״נא לא
לצעוק״.
הקהל לא צעק, החל אט אט מתלהב
מהמבצעים הנקיים שהוצגו לפניו. מסמר
הקרבות היה המאבק בין שני חוגרי
חגורות שחורות: גדי טקורניק הבלונדי קד
קידה בפני דנים הנובר שחור השיער. השניים
קדו לפני השופט.
״האג׳ימי!״ ציווה השופט .״הא!״ צעק
גדי ותפס את יריבו. חמש דקות החזיק
דנים מעמד, עד שהוכרע על־ידי אוסאקונד
(ריתוק).
הבעל הקנאי. פרק בג׳ודו יפאני
אמיתי הדגים הג׳ודואיסט הירושלמי שמואל
חזן. יריבו הניף אותו אל־על, תוך ניסיון
להפילו, אך חזן לא התבלבל, התהפך,
נשכב על היריב, ריתקו לקרקע בצורה
קלאסית במשך שלושים שניות. כך הוא
זכה בתואר אלוף במשקל קל.
הרוח החיה בענף ספורט ירוק זה הוא
מאמן הנבחרת מתודי. הוא סיפר :״אני
מתעסק בג׳ודו כבר חמש־עשרה שנה. בהתחלה
חשבתי שג׳ודו וג׳יאו־ג׳יצ׳ו זה אותו
דבר. לכן הלכתי להתאמן בג׳ודו, כדי
שאוכל להרביץ לכל שאר הילדים. רק מאוחר
יותר נוכחתי שג׳ודו זה ספורט — לא
שיטה להרביץ מכות.״
בין המתחרים שהתאבקו בסוף השבוע
האחרון היו כאלה שהתחילו ללמוד את

תורת היפאנים מכיוון שרצו להכות את
יריביהם בבית־הספר. אחרים סתם רצו להיות
חזקים. אבל לא כל אחד מתקבל למכוני
הג׳ודו הקיימים בישראל.
לאחד המכונים האלה בא אדם שסיפר
כי אשתו בוגדת בו, והוא רוצה ללמוד
ג׳ודו כדי שיוכל למחוק את המאהב מהשטח.
אחר סיפר כי הוא חלבן וכמה מלקוחותיו
אינם משלמים לו. הוא שמע שבעזרת
ג׳ודו אפשר לשכנע. השניים לא
ילמדו ג׳ודו .״זה ספורט טהור, אנחנו
גם מסתכלים על האדם,״ הסביר בעל
המכון.
תחרויות סוף השבוע היו רק התחלה
הציניקאים המושבעים של הספורט הישראלי
התייחסו בספקנות לכל העסק, אבל אנשי
הג׳ודו היו אופטימיים.

אתלטיקה
אד המארתון ובחזרה
אפילו בישראל נותר עוד ספורטאי חובב.
המוצג הארכיוני הוא צעיר ירושלמי מק
ריח,
שאול לדני 29 מהנדס מכונות ובוגר
המחלקה למינהל עסקים באוניברסיטה.
חוץ מזה הוא גם אוהב ללכת.
הוא השתתף תשע פעמים בצעדת ארבעת
הימים, חמש־עשרה פעם בסתם צעדות,
שמונה פעמים במרץ התבור, חמש פעמים
במרוץ מגנם, ועוד בכל מיני צעדות וריצות.
כשהתחילו
לדבר בארץ על ריצת המאר־תון
חש לדני כי גם זה בשבילו• הוא הח
חיל לרוץ קילומטרים. בריצת מבחן שנערס,
בחיפה, השיג זמן של פחות משלוש שעות.
הגמדים המכשילים. לאחר מכן קנה
לדני כרטיס טיסה, חשב לתומו כי יוכל
להשתתף במרוץ המארתון הבינלאומי, שנערך
לאחרונה ביוון. אלא שלדני לא לקח
בחשבון את גמדי התאחדות הספורט הישראלית.
אלה, שעדיין לא ראו ספורטאי
ססוגו, עשו הכל כדי להכשילו.
הנציג הישראלי הבכיר באותה תחרות
היה הרץ הוותיק דויד שימחוני, אלא ששום
נזק לא היה ניגרם לשם ישראל אם עוד
רץ ישראלי היה מגיע לקו הסיום. אין
הרבה מדינות היכולות להתגאות בשני
רצי מארתון.
הנציגים הישראליים חשבו את ההיפך.
הם הפעילו לחץ על המארגנים היווניים,
שלא רצו לקלקל את יחסיהם עם ישראל,
מנעו את השתתפותו של לדני.
אך ספורטאי נשאר ספורטאי .״דויד שימחתי
התמוטט במהלך המרוץ,״ סיפר לדני.
״כאשר שימחוני נעצר, בקילומטר ה־,25
אמר לו מאמנו מגלי שיעשה מה שהוא
רוצה. נגשתי לשימחוני ואמרתי לו שיתחיל
ללכת מחדש, העיקר לסיים. אמרתי לו
שאם יפסיק תהיה שערורייה גדולה בארץ.
הוא התחיל ללכת, ואני הלכתי על־ידו.
עשינו יחד תרגילים, ובסופו של דבר
הוא סיים את המרוץ.״
לדני חזר ארצה, המשיך להשתתף בכל
תחרויות הריצה למרחקים ארוכים .״אצלי
העיקר הוא לרוץ. לא איכפת לי אפילו
להגיע אחרון, אבל מעולם לא חשבתי שינסו
למנוע ממני את הזכות להשתתף בתחרות

העויס !.זזה

שיה באהבח
״שלישי בדצמבר : 1919 חזרתי ל־ניו־יורק.
בערב היתה לנו ישיבה
ממושכת. רביעי בדצמבר: פגישה
ממושכת של ועדי האגודות. חמישי
בדצמבר, באחת־עשרה ושלושים: נ שאתי
אשה. בשישי: ישיבה ממושכת
של הוועד הארצי של פועלי ציון-,
הדברים הללו קרו לדויד כן־גוריון.
הם כתובים ביומנו, העומד להתפרסם
במסגרת ספר על פולה• לפולה עצמה
יש גירסה משלה על העניין :״זה היה
ביום הרביעי בבוקר. התלבשתי במיו חד
יפה. היתד, לי שמלה יפה מאוד.
הייתי אחות ראשית בחדר ניתוח.
״כולם לא הבינו למה באתי כל־כך
לבושה. לקחתי כמה שעות של חופש
והלכנו למשרד־הרישום. אף אחד מ המשפחה
לא בא. כל המשפחה הת נגדה
שאתחתן איתו פתאום ציוני !
היו כל־כך הרבה בחורים טובים ומסודרים
בניו־יורק, אמרו לי. למה
אני צריכה אחד כזה שמדבר כל הזמן
על חלומות. פליט!
״אבל האמנתי בו, ידעתי שהוא
יהיה איש גדול. נו, התחתנו; הוא
היה בן שלושים ואחד, ואני בת עש רים
וחמש. זה הבדל גיל אידיאלי. אני
גרתי עם שלוש חברות סטודנטיות,
ובן־גוריון גר בחדר עם בן־צבי.
״אחרי החתונה הוא הלך לישיבה,
ואני חזרתי לחדר הניתוחים. חזרתי
לגור עם החברות שלי, והוא עם בן־
צבי. מה יכולנו לעשות? בשבת נפ גשנו
והלכנו לחפש דירה.׳׳
נראה שהחתונה החטופה בכל זאת
הצליחה. כי הדבר שעליו גאה פולה
עד היום הוא שבן־גוריון מסיים את
כל מכתביו אליה ב״שלך באהבה״.

דא אוהב
ענ״1י
יש אנשים שבשבילם בריכת תל־אביב היא
מקום־בילוי. יש כאלה שבשבילם זה מקום
שחייה, מקום תחת השמש, או מקום תצפית
על חתיכות. בשביל דויד ארכיב הבריכה
היא מקום־עבודה.
אם אתם הולכים לבריכה, ואיש לא גונב
מכם את השעון שלכם, אם אף אחד לא
מטביע אתכם במים, ולא זורק לכם אבנים
בראש, תדעו שזה רק בזכות דויד ארביב.
אם מישהו כן גונב מכם את השעון שלכם,
וכן זורק לכם אבנים בראש, תדעו שזה רק
באשמתו של דויד ארביב.
משקלו של דויד ארביב כולו, יחד עם
כל המחרוזות שיש לו על הצוואר 150 ,קילו.
בלי המחרוזות משקלו רק 130 קילו. הוא
קצין־הביטחון של הבריכה, הממונה והאחראי
על כל מה שקורה ולא קורה בה.
מד, זאת אומרת, קצין־ר,ביטחון של הבריכהל
לדויד ארביב יש לכך הסבר קצר וקולע;
״אני, התפקיד שלי לשמור שלא יפריעו
לאנשים. יש כל מיני טיפוסים, הבאים
לבריכה כדי להיות שמחים. זה מפריע
לאנשים, ואני צריך לגרש אותם.
״כשאני רואה שהולך לקרות בבריכה
משהו רציני, אני תיכף מפריד. כשאני רואה
כמה בחורים נטפלים לבחורה ומתחילים
איתר״ אז אם היא מסכימה — לא איכפת לי;
אבל אם נוגעים בה, והיא לא רוצה — אני
מתערב.
״העונש שלי זה להוציא מהבריכה. לפני
שנתיים היה בן־אדם אחד שהיה מסוכסך
עם אשתו. הוא הלך עם חברה שלו, ועוד
לא התגרש, אז הוא היה בבריכה עם החברה,
וראה את אשתו באה עם חבר שלה.
לא הספקתי להסתכל, וכבר שני הגברים
היו הולכים מכות. אני הפרדתי ביניהם וגירשתי
אותם מהבריכה. כל אחד הלך הביתה
עם החברה שבאה איתו.״
ובזה עדיין לא מסתיימים התפקידים של
דויד. הוא ממונה גם על האסתטיקה של
הבריכה, ועל המעשים המגונים שבה. הוא
לא יתן לאנשים להסתובב שם בלבוש ש־

ח תונ תהשמ דו ת
הדוגמנית שמעונה שיוארץ התחתנת עם
שמלה מפו אר ת רקומה ב חרוזים לבנים. ל מעשה
היא היתה צריכה להת ח תן לפני כמה
חודשים, עם אולם מפואר בשרתון. אבל
העניין בוטל, נדחה, ועכ שיו היא התחתנה
עם שמלה מפוארת עד לריצפה, ב מ לון

רמת אביב.
בערב החתונה נערכה מסיבת־רווקים• המסיבה
התחילה בארוחת־ערב במסעדה, והסתיימה
במי שחקי־קלפים. לפני ערב ה חתונ ה
אי־אפשר היה לקנות שוס שמלה, או בגד,
ב שום חנו ת תל־אביבית. הכל נחסף על־ידי
ה מוז מנו ת. מה שנשאר ב חנויו ת היה רק
סמרטוטים, שאינם ראויים לבוא בין קהל
מפואר. נשים פ שו טו ת, שלא ידעי על ה מאורע
ורצו לקנות לעצמן שמלות, נאלצו
לחכות עד לאחר ה׳חתונה.
כל שמלות־הפאר התאספו באותו עי ב
סביב חו פ ת הגלדיולות שפרחה סביב ה בריכה.
זיוהשומרת לבשה שמלה שחורה.
יונה לחוביץ לבשה שמלה ורודה• רותי
נוימן לבשה שמלה ורודה, ואילנה דוכי־נא
לבשה שמלה ורודה. השמלה של יונה
לחוביץ היתה שמלת אמפייר. ה שמלה של
אילנה רובינא לא היתה אמפייר בכלל, אבל
היתה לה תסרוקת גבוהה. לאילנה, לא לשמלה.
זיוה
שומרת לבשה שמלה שחורה, ויעל
ממלון שמלה פרחונית, מה שאי־אפשר לה־גיד
על אורה בהרג, מ שום שהיא לבשה
שמלה שחורה. אבל על השמלה שלה היו
פרחים וסרטים• ועל ה שמלה של יעל מטלון
היו רק פרחים. זיו ה שומרת לבשה שמלה
שחורה, והכלה לבשה שמלה ארוכה. שפרה
הולנדר׳ שיש לה חנות־בדים, לבשה שמלה
מהרבה בדים. קראו לה ג׳וזפינה. לא לשפרה,
לשמלה.
לשמלה של זיו ה שומרת לא היה שם,
אבל היא היתה שחורה. זהח שו ב מאוד,
מפני שאחר־כד, במועדון־הליל ה של שרתון,
ראה אות ה לן ירל! דוגלאם ואמר כמה ש היא
יפה. זיוה, לא השמלה.
כל הנ שים הס תובבו עם תסרוקות של

אינו צנוע, ולא יחן להם לעשות שום דבר
מגונה.
לפני שבועיים בא לבריכה זקן אחד בן
שבעים, עם גטקס ארוכים ומלוכלכים. דויד
ראה שהדבר הזה לא צנוע, ונתן לזקן בגדים.
לפני שנה הוא הרביץ מכות־רצח לבחור
אחד שהוריד את המכנסיים, והיה מתעסק
עם נשים שעברו על־ידו במים. הוא ראה
שזה לא צנוע, המעשה הזה. הוא בכלל לא
אוהב דברים כאלה. הוא אוהב צדק.
יש כמה טיפוסים שהולכים לבריכה הקטנה
של הילדים ועושים שם דברים לא
צודקים לילדות קטנות. את זה הוא לא
יכול לסבול בכלל.
״ילדים זה דבר עדין. הם אוהבים אותי.
אני תמיד אומר להם שלא יפחדו. אם יש
דברים כאלה, שיבואו אלי להגיד לי. יש
טיפוסים שפשוט צוללים ותופסים את הילדות
הקטנות בין הרגליים. זה לא יפה. אני
לא אוהב עניינים כאלה. פעם זה היה קורה
כל יום. עכשיו זה לא קורה כל יום. רק
פעם בשבוע.״
דויד ארביב מכיר את הבריכה כמו את
כף, ידו. הוא יודע בעל־פה את הגיאוגרפיה
והדמוגראפיה שלה :״יש קודם כל הגג של
הקיוסק, שם יושבות החתיכות. חנערות ה־מתמזמזות
עם החתיכים שלהן נמצאות ליד
החול שליד הגדר. ברחבה שלפני הבריכה
יושבות הפולניות וכל היענטס.
״אנשי הצפון יושבים על־יד הבריכה של
הילדים. גם האמנים יושבים שם. בשנה שעברה
היו יושבות שם כל החתיכות הטובות.
השנה אין כל כך הרבה חתיכות.״
השנה גם אין, לפי דבריו, מוסר בבריכה.
בחורים צעירים וחסונים מחפשים להם נשים
זקנות שתפרנסנה אותם. נערות צעירות
נופלות לבוץ בגלל גברים זקנים המפתים
אותן. כולם יותר מדי חופשיים, ולאף אחד
אין כבוד.
במצריים היה בכלל יותר טוב, וב־כליף,
איפה שהוא עובד בלילה, יותר גרוע.

פט, חוץ מפט, שהיתר. בלי תסרוקת. קירק
דוגלאם ראה את כל תנשים הללו, ואמר
שאוסף כזה של נשים יפות הוא לא ראה
בשום מקום בעולם. הוא לא היה בחתונה,
למרות שכולם היו בטוחים שהחברה שלו,
רותי נוי מן, תביא אותו. הוא נפגש איתה
רק לאחר מכן ב מ לון שרתון. לעומת זאת,
מי שכן היה ב ח תונה, זה. החתן. הוא היה
לבוש בבגד ח תונ ה נהדר. קוראים לי ב: י
בירר; .לחתן, לא לבגד.

שמעונה ובני

צריכי ם ל קנ א
באי ש קנ אי
בשבוע שעבר גורש מהארץ סם פלדמן,
טייס אל על, זה שתקף את גרושתו בקת של
אקדח, כפי שהעולם הזה כבר סיפר לכם
בשעתו. חבר שביקר אותו השבוע בפאריס
מספר שפלדמן אומנם אינו רוצה לחזור לארץ,
אבל הוא רוצה את הזכות לבוא לכאן
מתי שירצה, כי לפי החוק בנו הגדול צריך
לחיות איתו. הוא לא לקח אותו איתו לפאריס,
כי לא רצה להפריד בין שני ילדיו,
הבן והבת.
פלדמן סיפר גם שאשתו, רותי, התעללה
בו, ושהוא השתולל לא משום שעשתה מה
שעשתה, אלא משום שהיא עשתה את מעשיה
בנוכחות הילדים. הוא טען שאפילו את
הסניגור שלו היא בילבלה בקסמיה.
החבר שביקר אותו בפאריס הוא רק אחד
מחבריו המעריכים אותו, ור,מתמרמרים על
גירושי. חברים אלה, ביניהם טייסים, שכנים,
ואנשים זרים, ששמעו על ר,מיקרה,
התארגנו בראשותו של אייבי נתן, אספו
כספים, והחליטו לשכור עורך־דין, על מנת
לערוך משפט ולבטל את הגירוש.
אומר אייבי נתן :״משרד־הפנים לא יכול
לאשר שליחת אדם כזה מהארץ. הוא היה
גיבור. הוא היה הטייס הראשון שהפציץ את
קהיר. שבע־עשרה שנים מהחיים שלו הוא
הקדיש לתעופה כטייס וכמדריך.
״הטעות היחידה שעשה היתד״ שהוא התאהב
קצת יותר מדי באשה. יש המון אנשים
חולים במדינה הזאת. לא שולחים אותם ל־חוץ־לארץ.
והאדם הזה אינו פושע, רק
אומלל.
״היו צריכים לתת לו טיפול ..פסיכיאטרי,
ואז, בסוף, הוא היה אולי חוזד אליה׳ .קלחו
אותו לארץ אחרת בלי גרוש. עכשיו הוא

ו ה אלו הי ם
אס מדברים כבר על ח תונו ת, כדאי להזכיר
שגם איזי בן־יעון וב, מ לן הביטניקים
לשעבר, התחתן, עם האנסטסיה שלו, הצעירה
ממנו בלמעלה מ־ 25 שנים. זה היה ביו ם
הרא שון בלילה. ב ח תונ ה הזאת השת תפו החתן,
הכלה, עשרה מוז מני ם, וברגע האחרון
הגיע לשם גם רב.
לכבוד הרב עשה איזי כמה מחוות של
רצון טוב. הוא כיסה את הראש של א שתו
ב מטפחת אחת ואת החזה שלה שבלט קצת
מבעד למח שוף, ב מטפח ת אחרת. הוא סובב
את החזות של הפסלים שלו אל הקיר -שם
הדלת.
מזוז ה על
אמרו לו שהרב לא
יחתן אותו בלי מזוזה.
לאחר
כל זא ת —
הרב כמעט שלא בא.
הוא הגיע רק לאחר
שאיזי בלע קופסה
שלמה של כדורי־הרגעה,
והתפלל לאלוהים,
שי שלח א־קיו
את הרב שלו,
ו שיסיים את החתונה
בשלום.
האלוהים שמע לתחינתו,
חי תן או תו ב שלום, נתן לו ל שתות
שמפניה לאחר החתונה, ועכ שיו הוא שולח
אותו לירח־דבש בספרד.
מי שחו שב שכל הסידורים הללו לא דרשו
ממנו מאמץ מיוחד — טועה. מ שום שההורים
של הנערה רודפים את איזי מאותו
יום שבתם עברה לגור בדירה שלו. זה
היה לפני שלושה חודשים•
במשך שלו שת החוד שים האחרונים הס
היכו אותו כמה פעמים. הם ניסו לשכנע את
בתם לעזוב אותו, וכ שהגיעו מים עד נפש,
הלכה אס הנערה למערכות העיתונים וביקשה
לכתוב שזקן מטורף חטף את בתה הצעירה
והיפה.
אם ההורים לא התפרצו באמצע החתונה,
ולא חטפו את בתם ברגע האחרון, הרי זה

זה סימן שיד אלוהים היתה בדבר.

יכול רק להתאבד, כי לטוס לא יתנו לו בשום
מקום.
״וכל זה בגלל שהוא קנאי. אני מקנא בו,
איך שאדם כמוהו מסוגל לאהוב כל־כך חזק.
הרבה אנשים יכולים לקנא בו על־כך. אני

פם פלדמן
מכיר את כל הבעלים הנשואים באל־על. אף
אחד לא היה יותר נאמן ממנו לאשתו.
״ומה אם הוא לא אזרח ישראלי? במלחמה
שאלו אותו אם הוא אזרח או לא? עכשיו
הוא יושב בפאריס, ד,מיסכן הזה, בלי מיל
על הנשמה, כשהאוטו שלו והבית שלו אצל
אשתו. איך אפשר לעשות דבר כזה?״

קולנוע
(המשך מעמוד 4ו)

הם חוטפים אותו ממני. בסוף הכל
בשלום.״
זה עדיין לא קרה לה, אבל זה
לה עוד מעם בסרטו של מנחם
עונש נגמר כל יקרה
גולן מיבצע קהיר.
מה שכבר קרה לה היה אפילו יותר
מסעיר מזה. היא למדה רפואה באוניברסיטה
בגרמניה. היא יצאה מהאוניברסיטה
לאחר ארבע שנות לימוד, עם דוקטור
ילדים. הדוקטור יבוא לבקר אותה ושני בארץ בעוד עשרה ימים.
מי שחשב שאשה גרמניה זה משהו צהבהב
וורדרד, שאוכל בפה סגור מאוד, ואומר
כל הזמן תודה רבה בבקשה על לא דבר,
טעה.
כטוב ליבם כיין. מריאנה קוף היא
גרמניה. היא נולדה בגרמניה, גדלה בגרמניה׳
חונכה בגרמניה, ובכל זאת יש לה
שיער כהה, עור שחום, עיניים כחולות ופה
פתוח קצת, המגלה דרכו חיוך עולמי,
לגמרי לא גרמני.
למרות הנתונים הפיזיים הטובים שלה,
היא בכלל לא רצחה להיות כוכבת סרטים.
היא רצתה להיות רופאה.
כשהיא היתד, בת שמונה־עשרה, והלימודים
שלה היו בעיצומם, היא התגוררה
עם אמה ליד איזה צלמת־סרטים מפורסמת.
ערב אחד היו אצל הצלמת הזאת הרבה
אורחים שתויים, וכטוב ליבם ביין הם
ביקשו שתביא בפניהם את השכנה היפה

מריאנה קוף כדוד
לא מבינים נאצים

החומרים: גלידה וניל ״ארטיק״ ,תות-שדה, שמנת מתוקה
מוקצפת, שוקולד מגורד.

אופן ההכנה: מלאי 3/4גביע בגלידת ״ארטיק״ וניל,
ערכי התות (לאחר המתקה< בצורת זר
סביב הדפנות ומלאי א ת אמצעית הגביע
בקצפת. עטרי בפתיתי שוקולד.

שלה. היא שלחה לקרוא למריאנה. מריאנה
באה, נתנה לאורחים להתפעל ממנה. נתנה
להם גם תמונת־פספורט שלה, ומאז היא
שחקנית.
כני אדם, לא עמים, .בהתחלה שיחקתי
תפקידים קטנים, בסרטים גרועים.
אחר כך שיחקתי תפקידים גדולים בסרטים
גרועים. אחר כך שיחקתי תפקידים קטנים
בסרטים טובים, ועכשיו אני ממשיכה לפי
אותו הפרינציפ.״
בהתחלה היא שיחקה ולמדה ביחד. אחר
כך, אחרי הסרט השמיני שלה, היא התחילה
לאהוב את המישחק, ולהזניח את הלימודים
.״אין דבר,״ היא מסבירה, ,כשאני
אהיה זקנה ולא יפה, כשלא ירצו לתת
לי תפקידים בסרטים, אני אחזור ללימודים.״
בינתיים היא מטיילת בכל העולם. היא
היתד, כבר בבאנקוק, בנפאל, באפריקה ובאמריקה.
עכשיו היא הגיעה אפילו לישראל.
״אני יודעת שלא יהיה לי קל בישראל,״
היא אומרת .״אני לא מאשימה את הישראלים.
אני יודעת שיהיו הרבה אנשים
שלא יקבלו אותי, מפני שאני גרמניה. אני
לא מפחדת. אני מאמינה שאותם שיראו
שאני מייצגת גרמניה חדשה כן יקבלו
אותי.
,אבל אלה הם דברים אמוציונליים. מר,
שחשוב זה היחסים בין בני־האדם לבני-
אדם, ולא בין עמים לעמים, ואני מאמינה
שבני־האדם שישנם כאן יראו בי גם בן־
אדם.״
לחכ,,״ עד שימותו. מה דעתה על
גרמניה החדשה והישנה? ,הייתי אז ילדה.
הורי התגרשו ואבי היה באפריקה. לא
הכרתי אנשים ולא הבנתי בדיוק מה נעשה.
אבל אני מכירה את גרמניה הישנה משום
שאני מכירה את הגרמנים הישנים שחיים
עכשיו. אני חושבת שהדרך היחידה לנקות

*מולם-חזס 14** .

לא! לא!
לוליו

^ ין לה מזל, לג׳ינד. לולובריג׳ידה.
\ 1כ ל שחקניות הקולנוע בעולם מתפשטות, מתלבשות
שוב, באין פוצה פה ומצפצף. איש לא מתרגש ואיש לא
מתפעל. העירום שוב איננו קרש־קפיצה בקאריירה הקול־נועית,
ואפילו שחקניות שרכשו להן מעמד בזכות תכונות
אחרות מאשר גופן החשוף, כמו קרול (בייבי דול) בייקר,
מזדרזות להנציח את עצמן בעירום בטרם יהיה מאוהר מדי,
לצרכי רושמי ההיסטוריה בלבד. רק ללולו לא נותנים.
האמת היא, שזה לא בדיוק כך. אם צופי־הקולנוע בעולם
טרם ראו את הלולו עירומה על הבד, מלבד חצי שד פה
והצצה חטופה בטבור שם, הרי זה רק מפני שג׳ינה לא
רצתה. יש לה, כנראה, דעות קדומות נגד העירום. אף
שחקנית קולנוע אחרת בדור האחרון לא ניהלה מאבקים
כה מרים וחריפים נגד הצגת מערומיה כמוה. ודווקא לה
עושים צרות ומאיימים לפטר את הממשלה האיטלקית
בגללה.
בניגוד לסופיה לורן, שהתחילה את הקאריירה הקולנועית
שלה בזכות חזה השופע, כניצבת־עירום, היתד, ג׳ינה פורי־טאנית
עד לזוועה בתחום זה. עוד ב־ , 1955 כשהיתה בשיא
הקאריירה שלה, גילתה חולשה זו. היא כיכבה אז בסרט־הענקים
היפה בנ שו ת תבל. צלם אמריקאי זריז, בשם מיכאל
צ׳ינגו, הצליח לצלמה על במת הצילומים דווקא ברגע שחזייתה
לא הספיקה לקלוט את כל מיטענה.
הצילום פורטם בשבועון איטלקי, והלולו התרגזה עד
מוות• היא הגישה תביעה משפטית נגד הצלם והשבועון.
לפני שניתן פסק־הדין התפשרו שני הצדדים. הלולו קיבלה
לידיה את הנגטיב של הסרט שצולם, והשמידה אותו .״אני
שחקנית הגונה,״ הצהירה אז ,״לעולם לא אופיע בסרטים
בעירום.״
זמן קצר אחרי שהצהירה הצהרה זו, צולמה בסידרת
צילומי־עירום נועזים. אלא שהיא לא ידעה זאת.

^ יה זה בשעה שערכה ביקור בבירת ארגנטינה, בואנום־
1 1איירס. חואן פרון עצמו, שהיה אז רודנה של ארגנטינה׳
היה בין מקבלי פניה של הכוכבת. אולם פרון, אחד
הנואפים הגדולים שבשליטי העולם באותם הימים, טמן
ללולו פח.
הוא הורה לאחד מצלמי־החצר שלו לצלם אותו ואת
גי׳נה בשעת פגישתם בעזרת סרט אינפרא־אדום. הלולו
באה לפגישה כשהיא לבושה במלבושים ובבגדים תחתוניים
עשויים מסיבי ניילון, דבר שהיה ידוע לפרון מראש. חומר
זה אינו נקלט על הסרט האינפרא־אדום. כך התקבלו צילומים
בהם נראה פרון לבוש, ואילו ג׳ינה עירומה לגמרי,
מלבד חגורת עור שלבשה למותניה.
פרון צירף תמונות אלה לאלבומו הפרטי. איש לא היה
יודע לעולם כי צולמו. אולם פרון הלך ולקח איתו את
התמונות. הן מצאו את דרכן לשבועון אנגלי לפני כארבע
שנים. ג׳ינה התפוצצה מזעם .״זה זיוף! מעולם לא הצטלמתי
כך!״ רתחה, תבעה את השבועון לדין, ביקשה
פיצויים בסכומים אסטרונומיים. המשטרה הבריטית התערבה
אף היא, פתחה תיק פלילי נגד מפיצי התמונות. אולם
ג׳ינה לא זכתה גם במשפט זד״ בטרם החל המשפט להתברר,
פשט השבועון הנתבע את הרגל.
יתכן שדווקא משום שג׳ינה הקפידה כל כך לשמור על
צניעותה, היא עוררה את סקרנותם של רבים, שהחליטו
להנציחה בעירום על אפה ועל חמתה. אחד מאלה היד, יול
ברינר השובב. ברינר ידוע כחובב־צילום מושבע. הוא מרבה
בעיקר לצלם בעזרת עדשות טלסקופיות, המצלמות ממרחק.
איש לא הבין מדוע מעדיף ברינר עדשות טלסקופיות, כשהוא
יכול לצלם את האובייקטים שלו מקרוב. הסוד התברר
בעת הסרטת שלמח ה מ לן ומלכת שבא, בו הופיעו הלולו
וברינר זה לצד זה.
ג׳ינה הופיעה בסרט בתלבושת מזרחית אכזוטית, אולם
צנועה למהדרין. מלבד טבורה וירכיה, היו כל שאר החלקים,
אותם נוהגים להגדיר כעירום, מכוסים באופן הרמטי. אולק
בעת שהחליפה את תלבושתה מאחורי הבמה, הצליח ברינר
לקלטה, בשעת התהליך המסובך הזה, באמצעות מצלמתו
הסלסקופית.

את גרמניה מהם היא לחכות עד שהם
ימותו.
״עכשיו״ ,היא מספרת ,״יש מתח גדול
בינינו, בני הדור החדש, לבין הדור הישן.
הם לא מסוגלים להסביר לנו מה קרה,
ואנחנו איננו מסוגלים להבין אותם. כך
שגם איננו מבינים מה היה בעבר, וגם
אין לנו שום תחושה של עתיד. יש לנו
הכל — בתים, בגדים, מכוניות, הרבה
כסף, וחוץ מזה אין לנו שום דבר. אין
לנו אידיאלים.״
כמו שיש לה, למריאנה, דעה על המצב,
ה פול ם חז ה 1450

ג׳ינה לולובריג׳ידה כליידי גודייכה ב״שותפים זרים למיטה״

שבורח

כעבור יום הציג את התמונות בפני כל אנשי הצוות,
שציחקקו לעבר הלולו, שהקפידה לכסות את מערומיה
גם בפניהם. הדבר נודע לבסוף לג׳ינה. היא איימה לנטוש
את במת הצילומים, ובדינר הגאה היה מוכרח להיכנע,
למסור את הסרט המצולם לידיה של ג׳ינה, שהשמידה אותו.

ך• ך הפכו מערומיה של הלולו למיתוס של עולם הקול^
נוע. נדמה היה שיצרני הסרטים מתחרים ביניהם מי מהם
יהיה הראשון שיצליח להפשיטה על הבד. הם הציעו לה
תפקידים קוסמים, בתנאי שתופיע בהם בעירום. רק לרגע,
רק לשניה, רק להצצה חטופה, אבל עירומה.
הקאריירה של ג׳ינה כבר דעכה, אבל היא עמדה על
שלה :״שום עירום!״ בלית ברירה הסכימה רק לאחרונה,
כשזוהרה פג לגמרי, להופיע במיספר סרטים בצורה
שתעורר בקהל את הרושם שאמנם היא עירומה. אבל היא
לא התפשטה. היא רק לבשה בגדים הדוקים בצבע העור,

ג׳ינה העירומה עם פרון
— העירום רודף אחריו

כך יש לה גם פיתרון למצב. הפיתרון
הוא עבודה סוציאלית. לא זו של נשים
בפנסיה, אלא זו של עמים שלמים, שיעזרו
לעמים שלמים .״אני דוגלת באידיאלים כלל־עולמיים.
אני חושבת שזה מה שיציל
את גרמניה בפרט, ואת העולם בכלל.״
את העובדה שהגרמנים עושים עכשיו רק
סרטי ואלסים מתקתקים מסוג ד׳ היא
מסבירה באותה הדרך :״כיוון שאין אצלנו
אידיאלים, כיוון שיש שפע של כל דבר,
כיוון שהכל בא מהר מדי וקל מדי —
אנשים מתעצלים לחשוב, ומתעצלים לעבוד.

מהעירום —

שממרחק, ובזוית־צילום מתאימה, יצרו את הרושם שהיא
עירומה.
אחד מאלה היה דווקא סרט הוליבודי בשם שותפים
זרים למיטה, שהוסרט השנה. בסרט זה, שיוקרן בקרוב
בארץ, הופיעה הלולו לצידו של רוק הדסון, כיפהפיה
איטלקיה העובדת בשרות עתון קטן בבריטניה. באחד
הסצינית בסרט מופיעה הלולו מחופשת כליידי גודיבה,
הרכובה עירומה על סוס. רק בצילומים מקחב ניתן להבחין
כי מערומיה בתמונה זו הם מזוייפים, וכי למעשה היא
מכוסה מכף רגל ועד צוואר בבגד הדוק ושקוף.
כאשר התפרסמו תמונות אלה לראשונה באיטליה, הם
עוררו סערה קטנה. אולם איש לא יכול היה לעשות נגדה
דבר. היא הופיעה בצורה זו בסרט אמריקאי, ולכל היותר
אפשר היה לדרוש את איסור הכנסתו לאיטליה.
אולם הפאטנט המקורי מצא חן בעיני מפיקי הסרטים,
וכנראה גם בעיני ג׳ינה. הם החליטו שמה שטוב בשביל
האמריקאים, טוב גם עבורם. ג׳ינה זכתה בתפקיד בסרט
האיטלקי לה באמבול ה (״הבובה״) ,המבוסס על אחד מסיפורי
דקמרון של בוקצ׳יו.
זהו סיפור אודות אשת־איש משועממת, המחליטה לכבוש
ליבו של צעיר, שדודו הוא בישוף, והמשתתף בדיוני המועצה
האקומנית של הוואתיקן. מכיוון שצעיר זה אינו
נכנע בנקל, היא מנסה לצודו בעזרת מערומיה. ג׳ינה
מופיעה בסרט במספר סצינות־עירום, מזוייפות כמובן,
כשלגופה מכנסי טייטס בצבע העור, ואילו חלקה העליון
מכוסה בחלקו בעזרת סדין.
זה כבר חולל סערה אמיתית. מה שהרגיז, כנראה, את
הוואתיקן לא היה דבר מערומיה של ג׳ינד״ אלא העובדה
שמערומיה מצליחים להפיל בפח קדוש המשתתף במועצה
האקומנית. בטאון הוואתיקן פירסם התקפה מוחצת על
הרמה המוסרית הירודה של הסרטים האיטלקיים, תוך
רמזים ברורים לצילומיה של הלולו.
זה שימש אות לפתיחת הסתערות כללית• כמה חברי־פרלמנט
הגישו הצעת־חוק, לפיה לא תינתן תמיכה ממשלתית
לסרטים איטלקיים ,״שאינם נאמנים לעקרונות
עליהם מבוססת החוקה האיטלקית.״ כך נולד משבר ממשלתי
שאיים לפוצץ את הממשלה, כשהסנאט האיטלקי
והממשלה מתפלגים לשני מחנות — בעד עירום ונגדו,
רק ברגע האחרון הושגה פשרה, והממשלה ניצלה מר,ת־פטרות.
אולם
הגורל התאכזר דווקא ללולו עצמה. היא, שלחמה
כל השנים בבתי־המשפט למניעת פירסום תמונות עירום
שלה, נאלצה לשבת על ספסל־הנאשמים באשמת צילומי-
עירום, הפוגעים, לדעת התביעה הכללית האיטלקית, במוסר
הצבורי.
כסי שאמרו חז״ל :״מי שבורח מהעירום — העירום
רודף אחריו.״

״הבמאים רואים שמכל סרט רע שלהם
הם מרוויחים מיליונים, אז הם ממשיכים
לעשות סרטים רעים. הם לא רוצים להתאמץ,
בשביל מה להם ״
מגדלן לבדמונדו. על ישראל אין לה
עוד דיעה ממשית. מה שהיא ראתה עד
עכשיו, את הדרך מלוד לאכדיה, את מנחם
גולן, את העיתונאים, נראה לה בסדר
גמור. היא גם ראתה שוטר אחד, ונדהמה
מהיחס הידידותי שיש בין הישראלים לשוטרים
שלהם. בגרמניה מפחדים משוטרים
פחד מוות, וכאן מדברים איתם כאילו

היו סתם בני־אדם.
לעת עתה עשתה מריאנה קוך ארבעים
סרטים. באחד מהם השתתף גרגורי פק,
בשני ריצ׳ארד טוד, ובשלושים ושבע האחרים
השתתפו שלושים ושבע שחקנים אחרים.
לרשימה הזאת היא מתכוננת להוסיף
את אודי מורפי, את גילה אלמגור, יוסי
ידין ובלמונדו. בקשר לשלושת הראשונים
זה מסודר. הרביעי עדיין לא יודע על כך.
אבל הוא יידע, בעוד זמן לא רב. סוף־
סוף כמה זמן כבר יכול לקחת המרחק בין
גולן לבלמונדו?

עו בסה טן
ארבעים אחוז!
למטה המיעוט יש כבר מזכירה שאטנית׳
וטלפון שחרחר. למזכירה קוראים רחל, ולטל פון
קוראים .56210
כשמחייגים 56210׳ עונה רחל בעליזות :״מש ר
ד פרטי ! שלום !״ וטורקת מייד את השפופרת.
לכן מי שבאמת רוצה ללבן כמה עניינים פר טיים
דחופים עם דיין, שלא יטלפן. שילך ישר
לבית אל־על, קומה שלישית, חדרים .324—325
פרם יפתח לו את הדלת, אם זה בבוקר.
דיין אם זה בלילה. אבל המפתח נמצא אצל
פרם, ואצל עובדת הנקמן. פרם שותה כל בוקר
קפה, ודיין כל לילה תה, ומלבנים־מלבנים בעיות.
המזכירה יושבת כל היום על הברכיים של
הטלפון, ומלטפת לו את הקרחת. לפעמים הוא
מצלצל לה באוזן באהבה׳ והיא עונה לו בעלי זות
:״משרד פרטי! שלום!״ וטורקת מייד את
השפופרת.
אנשים חושבים שזה פילץ שנידב את שני
החדרים הקטנים בקומה השלישית למיעוט.
״לא נכון,״ נעלב ארל׳ה הראל 32״זה אני
בכבודי ובעצמי. ואני לא מיליונר. אני אדם
שאיכפת לו!״
בקומה השישית של הבניין הוא סתם מנהל
תמים של משרד ליחסי ציבור ואירועים —
נתיבים. אבל בקומה השלישית הוא איש מפ לגה
עוד יותר תמים.
לפני חודש הוא שכר מפילץ את שני החד רים
ב־ 500ל״י לחודש׳ על חשבונו הפרטי,
ונתן אותם במתנה לפרס.
אחר־כך הוא הלך לנגריה וקנה לפרס עשרים
כיסאות מתקפלים, כדי שלפרם יהיה איפה
לשבת במשרד. אחר־כך הוא קנה שני שולח נות
מתקפלים, ניירות מתקפלים, מכונת כתי בה
מתקפלת, מאפרות מתקפלות, טלפון מת קפל
ומזכירה מתקפלת׳ ונתן הכל במתנה לפרס.
״אני מוכן לקנות
הכל בשביל פרס,״
אמר ארל׳ה, נרגש,
״הוא ידיד שלי.״
״אפשר להיות ידי דה
שלך?״
״לא, אני לא חו שב
שיש כאן מקום
להתלוצצות,״ גער בי
מצנאט המיעוט בחומרה
.״אנחנו בסכנה!
המישטר בישראל
פגום, ושי טת
הבחירות פסולה!
יש לפזר את האוב־לוסיה
ולפתח את הנגב ! נמל אילת הוא מפתח
לאסיה!״
״כמה עולה כיסא מתקפל אחד?״
״תקוותנו היא פרס! המפלגות הקואליציוניות
נוהגות כקבוצות־לחץ אינטרסנטיות או אידיאו לוגיות,
ומתנות את הסכמתן לתמוך בממשלה
בטובות־הנאה פרוגרמטיות. המצב לא יכול
להימשך כך!״
״וכמה עולה שולחן מתקפל?״
״רק פרס יכול ליצור אופוזיציה אחראית ש תהווה
הנהגה לאומית אלטרגאטיבית לשלטון
אשכוליות רקובות. אני לא רוצה שאשכוליות
יתנו לי פקודות!״
״יש לך יותר מדי כסף?״
״לא, אבל אני איש שאיכפת לו! הכסף שאני
תורם כל חודש למיעוט הוא הוצאה גדולה
בשבילי. וברגע שנידבתי את החדרים לליבון
בעיות המיעוט, סיכנתי את משרד יחסי־הציבור

שלי, המשרת את כל המפלגות. אבל הצמרת
זקוקה לי! אני מוכן להקריב הכל למען המטרה

שני שולחנות של המטה הקרבי מצופים נייר
ירוק מוכתם מכוסות תה וקפה של דיין ופרם.
המזכירה יושבת כל היום לבד ומחפשת זבו בים.
אין. המטה הקרבי ריק ודומם.
על הריצפה מצאתי פתק קרוע בכתב־יד של
שמעון פרם .״הסיכום לשלום ולמלחמה — הם
מקור הדוקטרינה.״
ארל׳ה הראל החוויר כשראה את הפתק בידי.
הוא חטף אותו ממני מבוהל׳ וקרע אותו ל חתיכות
קטנות. אחר־כך הוציא מצית ושרף
כל חתיכה לחוד עד הסוף.
״תשכחי מה שקראת בפתק. אני מבקש ממך,״
הוא ביקש ממני .״זו היתד. טעות איומה מצידי
להשאיר דבר כזה על הריצפה.״
ספרתי את הקירות. היו ארבעה, והוא אמר:
״את בטח מחפשת מיקרופונים. אבל אני אגלה
לך שאפילו שמעון פרם בעצמו לא יודע עדיין
אם יש או אין. זו בעיית. על כל פנים׳ החלטנו
לערוך בדיקה יסודית בקירות רק באחד ליולי.
ברגע שנדע סופית אם מתפלגים.״
״מה תעשה אם באמת יהיה פילוג?״
״מה אני אעשה אם לא יהיה פילוג!?״
פתאום התפרץ ביצועיסט צעיר לחדר ושאל
בצהלה :״אז איך המרגש, ארל׳ה?״
״ארבעים אחוז!״ השיב איש המיעוט המאושר
בסיפוק, והרים אגודל מנצח לשמיים.

בונ״ת הנערבים
יש בארץ ועדת־שרים לענייני סמלים וטכ סים•
תפקידה חשוב מאוד, כי היא קובעת מי
יחזיק את הארון בלווייה ממלכתית, מי ילך
לפניו ומאחוריו, ומי יהיה בתוך הארון.
בראש הוועדה עומד שר־הדואר, אליהו ששון.
אבל שר־הדואר אוסף בולים, והוא איש עסוק
מאוד. לכן ישנה עוד ועדה אחת לענייני סמלים
וטכסים׳ אבל בלי שרים. לפני כל לווייה
היא מכינה את רשימת המוזמנים, ומגישה אותה
לשר ששון שיאשר.
הוועדה המכינה הוקמה לפני 17 שנה, וחמשת
חבריה הם: נציג משרד־חחוץ, נציג צה״ל,
נציג המשטרה, נציג הכנסת ונציג מזכירות ה ממשלה.
אחד
מחברי הוועדה בכה השבוע לפני על
הקשיים הנוראים, הנערמים בפניו במסגרת
עבודתו.
הוא ישב במשרד הממשלתי בירושלים. היו
לו עיניים כחולות בוערות, שיער חולמני ו יי״
0רועדות, כי הוא ידע שזה לא יפה לפקיד
ממשלתי גבוה לספר לעיתונאי שיש קשיים
בעבודתו.
״בכל מדינה בעולם יש סדרי־קדימה קבו עים,
הנקראים י6סת 16ס 01 ? 1׳6€0־!סי. זאת־אומרת׳
סולם הכבוד בטכסים ממלכתיים, הקובע
אם אבא אבן יישב לפני ארתור בן־גתן בלווייה
או בארוחה חגיגית׳ או שארתור היפה יישב
לפני אבא אבן.
כבר 17 שנה שהוועדה מנסה לקבוע מקומות
ישיבה קבועים לאנשים החשובים במדינה׳ אך
ברגע האחרון, כשנדמה כי מצאו כבר הסדר
סופי, שולח איש אחד חשוב מכתב לראש־הממשלה,
ומודיע שאם לא יושיבו אותו ב שירי׳
הראשונה עם כולם, הוא מתפטר עוד
היום. וככה עובדת הוועדה כבר 17 שנה לשווא.
לפני שבועות אחדים, למשל, היה נדמה כי
מצאו סוף־סוף את הפתרון הסופי. לקחו את
הרב גיסים והושיבו אותו ליד נשיא בית־המש־פט
העליון. הרב גיסים הסכים. הדתיים היו
מרוצים. השר ששון היה מרוצה וטפח לוועדה
על השכם. פתאום בא בריצה בית־המשפט ה עלית
והמחוזי ואמר: מה פתאום קבעו לנו
מקום ליד הרבנים הראשיים?
״יהודים הם האנשים הרגישים ביותר ב עולם,״
התלונן חבר הוועדה .״עוד לא עבר
טכס ממלכתי אחד בלי שנקבל כמה מכתבים
מאנשים שנעלבו בגלל המקום שנקבע להם.״
כך מתכנסת הוועדה כבר שבע־עשרה שנה
וקובעת מחדש׳ לפני כל לווייה וכל חגיגה, מי
ילך לפני מי׳ ומי יאכל לפני מי ומי יוזמן
בכלל. בשנה האחרונה מתו אנשים חשובים

שלמים להכין
סדרי הקדימה.
אחרי נשיא ההשופט
העליון

רבים, והוועדה עמלה לילות
לכל לווייה, באופן מיוחד׳ את
בלווייה אחת היה הרב גיסים
מדינה, ובלוויית אחרת היה
אחרי הנשיא.
במשך 17 שנה החליטה הוועדה רק על
מקום קבוע אחד בסולם הכבוד: המקום של
נשיא המדינה. השאר משתנה לפי מזג־האוויר
הפוליטי, המדעי, האמגותי, הקואליציוני. אפילו
המקום האחרון ברשימת הכבוד אינו מוגדר
עדיין! האם מנכ״ל של משרד ממשלתי יצעד
אחרון בלווייה, או הסגן של המנכ״ל?
להכין לווייה בישראל זה הרבה יותר קל ל ועדת
הטכס מאשר להכין ארוחה .״היו לנו
לוויות ממלכתיות רבות,״ מציץ הפקיד הבכיר
בהרגשת רווחה׳ ״ולמדנו מהנסיון. למשל, ב־לווייה
של וייצמן היה לגו זמן רב׳ הכנו אותה
במשך שנה שלמה. לכן היתה כל כך מוצלחת.
כי הוא היה על ערש־דווי שגה שלמה.
״קשה לנו במיוחד ארגון ארוחות חגיגיות.
כל יהודי אוהב לאכול יותר מאשר ללכת ל-
לווייה. ולכן יותר אנשים נעלבים אם הוועדה
לא מזמינה אותם לארוחה, מאשר אם היא לא
מזמינה אותם ללווייח. ולכן הכנת רשימת ה מוזמנים
ומקומותיהם במיקרים כאלו גוזלת לנו
חודשים רבים של עבודה על הכנת הרשימה.
לארוחה של מלכת בלגיה עבדנו ארבעה חודשים.
בסוף הזמנו חמישים איש. למחרת קיבל ראש־הממשלה
מאה מכתבים של אנשים נעלבים.
״ביום־העצמאות האחרון החלטנו להתגבר על
בעיית העלבונות. החלטט להזמין לבימת ה־כבוד
את כולם. שלחנו חמשת אלפים הזמנות.
״למחרת קיבלנו עשרת אלפים מכתבים של
אנשים שנעלבו.״

הוגלו חושב
אנשים רבים התרשמו לטובה מהצהרתו המהפכנית
והגוגעת־ללב של יול ברינר מהשבוע
שעבר. הוא אמר כזכור :״רק חדרניות מבינות
אותי בעולם הדפוק
הזה. ורק שני אנשים
הצליחו להעניק לי
יחס אנושי בין האידיוטים
המקיפים
אותי בארץ הזאת.
ואלה הן שתי החדרניות
שלי — קטיה
ושרה.״
נתבקשתי להתק שר
מייד עם קטיה
ושרה מהקומה החמישית
במלון דן,
ולברר כיצד הן הצ ליחו
לעשות זאת.
שרה סאבו היא הונגריה בלונדית. וקטיה
לוקאש היא הונגריה שחרחורת. שרה אמרה,
בעיניים לחות מהערצה:
״פשוט מאוד. אנחנו נותנות לו הרגשה כאילו
הוא וי־איי־פי. כל אחד אוהב לחשוב שהוא
וי־איי־פי. השיטה שלנו היא להיכנס לחדרו
ולתת לו להבין שאנחנו לא שומעות, לא רואות
ולא מדברות. הוא אוהב את השקט שלנו. אנחנו
מדברות איתו, כמובן, רק אנגלית.
״הוא חושב הרבה במשך היום. הוא עומד
דיד החלון, מביט לים׳ או על השקיעה. כשהוא
שקוע כך במחשבותיו ליד החלון, אנחנו
מעמידות פנים שאנחנו לא שומעות שהוא חושב,
ומנערות את השטיחים מן החלון כאילו
הוא לא שם לב כלל. הוא פשוט לא אוהב
שנתייחס אליו כמו לאלוהים. הוא בן־אדם. הוא
ממש שונא ללכת ברחוב כשאנשים מכירים
אותו ומעריצים אותו.״
היא סיפרה שלא מזמן ניכנס יול ונהגו ה־נ׳ינג׳י
למסעדה קטנה ובודדת, והאורח היחידי
שישב שם קם לפתע מכסאו. יול התעצבן ואמר
לו בחוסר־סבלנות :״שב! אין צורך שתקום!״
״למה לא?״ התפלא האיש ,״אסור לי לקחת
את הריבה מהשולחן השני?״
״אז באמת תסלח לי,״ ביקש יול, שנעלב
קצת ,״היה נדמה לי שאתה מכיר אותי.״
״לא. רגע, אבל בכל זאת אתה מוכר לי מאיזשהו
מקום.״
״אולי ראית אותי בקולנוע?״ רמז יול.
״אולי,״ השיב האיש מהורהר ,״לאיזה מין
סרטים אתה הולך בדרך כלל?״

׳ד׳על

אנשים
האשכולית הטובה
משחשרת לא נשאר חייב. ממיטת־חוליו
שיגר מכתב לעתונות, קבע בו, כי
על יסוד נסיונו רב־השנים, איננו יכול
לראות בדויד בן־גוריון מופת של איש
אמת, רודף־צדק, המקיים יחסי חברים והמגלם
באישיותו את ערכי המוסר # .לעד
מת שרת, נזעק אחד מחסידי ביג׳י להגן
על כבודו. היה זה מאיר (״מיריק״)׳ בראלי,
שגילה השבוע כי דווקא לוי אשכול
הוא זה שהתרחק מבן־גוריון, עוד
לפני שהיחסים ביניהם שובשו ללא תקנה.
הדוגמה שהביא בראלי: ערב החלטת הממשלה,
בדבר העלאת עצמותיו של זאב ז׳בו־טינסקי,
שרבים ראו בה פגיעה אישית בבן־
גוריון, ביקר אשכול בביתו, שוחח איתו
על הא ועל דא, אך הסתיר ממנו את החלטת
הממשלה. רק למחרת נודע הדבר לבן־
גוריון מן העתונות • .בן־גוריון עצמו לא
נח השבוע אף לרגע. בירושלים הוא חנך
ביום השני את מטה המיעוט במלון המלך
דויד, התיישב באחת מקדמותיו העליונות,
קיבל לראיונות עולי־רגל בזה אחר זה, שבאו
להמתיק עימו סוד. בין הבאים: שר־המשפטים
דוב יוסף. כל אותה עת המתינה
פולה, בן־גוריון בלובי, כיוונה את
מעריצי בעלה למעלה • .גם רעייתו של
ראש־הממשלה מגלה מסירות לבעלה, אך
בדרך אחרת. מרים אשכול נוהגת מדי
פעם לטלפן למנהלי קול־ישראל וגלי־צה״ל,
להעיר להם על תוכניות מסויימות או על
פרשנות פוליטית איזושהי, שלדעתה אינן
משקפות נכונה את המציאות. עובדי הרדיו
גילו השבוע בסוד, כי רעיית ראש־הממשלה
אינה נייטראלית כלל בריב בין אשכול
ובן־גוריון • .יש לפעמים שרעיית ראש־הממשלה
מוזכרת בדבריו של יריב בעלה,
מבלי משים וללא כתנת זדון. כך קרה השבוע
בבנם המיעוט המפא״יי בחיפה, כשדויד
בן־גוריון דיבר על כושר־ד,תחרות
של מוצרים ישראליים במוצרים אירופיים.
״תפוחי־הזהב שלנו טובים,״ אמר הוא,
״אפילו האשכולית שלנו טובה.״ קהל מאזיניו,
הרגיש לשם אשכול בכל נטייה שהיא,
פרץ בצחוק קולני. הנואם הרצין, המשיך
בדבריו • .שופט בית־המשפט העליון
חיים כהן, שייצג לא־מכבר את ישראל
בוועדה הבינלאומית להגנת זכויות הפרט,
סיפר השבוע על אי־נעימות אליה נקלע
בעת אחד הדיונים. נושא הדיון היה זכותו
של כל אדם להינשא בטקס אזרחי. השופט,
שהיה בצעירותו תלמיד־ישיבה, ידוע
כשולל את חוקי־ד,אישות הדתיים במדינה.
״הואיל ובישראל נהוג טקס דתי,״ סיפר
הוא ,״הייתי במצב לא נוח.״ מה עשה?
הוא נקט בטכסיס האמריקאי הידוע בשם
פיליבאסטר — נאום ארוך, אינסופי כמעט,
הגוזל את מרבית הזמן המוקצב לדיון. הוא
כמעט הצליח בכך. נאומו הארוך גרר תגובה
ארוכה, והדיון הסתיים בדיון אחר, בכנסת,
הזכיר ח״כ מפ״ם יוסף; קושניד
מיקרה בו נעצרו צעיר וצעירה שהתנשקו
בפומבי ברכבת. הנואם שלאחריו, ח״כ
מפא״י דויד כר״רכ״האי הקדים לדבריו
הודעה שלא יעסוק בבעיית הנשיקות ברכבת.
שיסע אותו קושניר :״אילו היו אוסרים
אותך פעם בגלל זה — היית אומר
אחרת.״ ענה בר־רב־האי :״האם אתה חושב
שזהו מיקרה שלא תפשו אותי בגלל זהז
אין זה מיקרה בהמשך אותו נאום
שוסע שוב, הפעם על־ידי ח״כ ממפלגתו
כן־ישראל. השיב הנואם :״אתה

יותר מדי צעיר כדי להעיר לי. אני לא
נתפס לפספוסים ערב הפילוג במק״י
מלווה בעלילות בלשים. לקראת ועידתה,
השלמה או המפולגת, הגיעו לישראל אורחים
קומוניסטיים מארצות שונות, ביניהן
גרמניה המזרחית. את פני האורחים הגרמניים,
כרונו כאוס ואוטו פונקה,
קיבלו בלוד אנשי מיקוניס—סנה. אנשי
וילנוי—טובי מחפשים עתה את האורחים
הגרמניים, טוענים כי גם להם זכות לארח
את החברים־לרעיון מחו״ל. בחוגי מק״י
נפוצו השמועות כי הם הוחבאו בכוונה
על־ידי פלג אחד, כדי למנוע פגישה ביניהם
לבין אנשי הפלג היריב.

המכהר החריף
האמרגן מר?ן 1תורג׳ מן עומד להפוך
למועמד רציני למישרת מנהל גן־חיות. על־כל־פנים
הוא יכול כבר לפתוח גן־חיות
פרטי משלו. אחרי שפתח לפני שבוע מר
עדון־לילד, במלון מיראמר במכמורת. לו

השבוע היו מכות בקיסריה וקצת גם נשפך דם. חמש מכוניות
נהפכו, וב־ 15 נשברו הזגוגיות. שלושים בחורים שזופים מאור־עקיבא
יושבים היום בבית־הסוהר, ומחר יהיה גם משפט.
אבל הסיפור שותת־הדם מתחיל לפני הרבה חודשים, בנוף פאם־
טוראלי רגוע. בחופים הציוריים של ישראל.
בישראל יש כל מיני חופים. יש חופים למאמינים באלוהים
ויש חופים ללא מאמינים באלוהים. יש חופים לרזות ויש
חופים לשמנות. יש חופים לחתיכות ויש חופים למכוערות. יש
חופים למשפחות מאושרות ויש חופים לבוגדים ובוגדות. יש אפילו
חופים לערומים ולערומות. יש אפילו חופים למשה ולדיין.
כשראה ד,בארון אדמונד דר,־רוטשילד שיש הכל בישראל, מטוב
ועד רע, התאהב מייד במקום. הוא מצא שמש בחינם, ים בחינם,
אדמה בחינם, משקיעים בחינם, יהודים טפשים בחינם, עתיקות
בחינם, קיסריה בחינם. הכל הכל.
רק חוף סגור למיליונרים לא מצא ד,בארון. לא בכסף ואפילו לא
בחינם, ונפשו עצבה עליו מאד. כי הרי לא יתכן שכל המיליונרים
הממלאים את מלון קיסריה שלו עד־אפס־מקום, ועושים כבר בוקינג
לעשר השנים, יתרחצו בחוף־ים משותף עם העניים מאור־עקיבא!
מי שמע דבר כזה!? זה נוגד את המוסר החברתי. מי שמע שעשירים
בעלי תוארי אצולה וחודילות־קייץ בקיסריה, לולה בר, פוקד,
הירש ומארקם אנד ספנסר יתרחצו יחד עם אנשים שרק לפני שנה
גרו במעברה! סקאנדאל!

סיו עו צידו הימני שד חוף הנמל־העתיק ב1״1
| 11ך1
קיסריה. מחיר הכניסה דחוף זה הוא דירה,

| 11111 /
ומשמאלו, חוף האצילים, המיועד דחבדי מועדון חצדידה הנראה כרקנג

רק למליוורי

חשב ד,בארון מה לעשות. כינס את יועציו וגם הם חשבו כינסו
הבאתן הלך וביקש רשות מהממשלה לקנות את חוף הנמל
את יועציהם וגם הם חשבו. כינסו את ידידיהם בממשלה שבמקרר,
העתיק בקיסריה ולסגור אותו לאצילים. אבל הממשלה אמרה שב־הם
בעצמם קבעו את החוק האוסר על סגירת חופים, וגם׳הם חשבו׳
ישראל יש חוק שאסור לסגור חופים.
ישבו יועצי הבארון יחד עם ידידיהם בממשלה וטיכסו עצה איך
לעקוף את החוק שהם בעצמם חוקקו.
היו כמה פיתרונות. פיתרון אחד היה לחוקק חוק״עזר שיאמר
כך :״אסור לסגור חופים בישראל, פרט לבארון רוטשילד.״ פיתרון
שני היה להביא חוף מחוץ־לארץ ולהעמיד א תו בים׳ על אוניה
או פלאספורמה רחבה, מול חוף קיסריה, או ממש על עמודים
על החוף עצמו. פיתרון שלישי היה לשלוח כל בוקר את המיליונרים
שבאים מחוץ־לארץ למלון קיסריה, בחזרה לחוץ־לארץ, להתרחץ
בים, ולהחזיר אותם בערב לקיסריה. אבל לזה התנגדה החברה
דפיתוח קיסריה, שטענה בצדק: אנחנו מעוניינים שר,מיליונרים
יבזבזו את כספם בקיסריה ולא בחו״ל.
אחרי הרבה ישיבות מצאו פיתרון גאוני.
מהיום יש כבר חוף סגור למיליונרים בנמל העתיק של קיסריה.
אף אחד לא עבר, כמובן, על החוק. רק עקפו אותו קצת. הקהל
מוזמן להתרחץ, בתנאי שיראה בכניסה תעודת מיליונר או תואר
אצולה. או 3לירות.
הפיתרון הגאוני היה כזה:
נמל קיסריה הוא שטח עתיקות. סגרו אותו. כי שטח עתיקות
מותר לסגור, הוא זקוק להשגחה. העמידו שומר, הביאו פועלי-
ניקיון, ודרשו בכניסה לירה לכל מבקר. אבל זה עשה את חוף
הנמל העתיק רק לחוף של עשירים. לא של מיליונרים ואצילים.
את זה עשו בשלב הבא:
בנמל קיסריה פועלים מזה שנים ארכיאולוגים צוללים. ארבעה
מיועד החצי השמאלי של חוף הנמל־העתיק או חמשה צוללים. אז ד,בארון אמר: צוללים זה דבר חשוב למען
בקיסריה. יש בו סכנות, מלתחות־פאר, ציוד־ המדינה והמדע. אסור שיפריעו להם סתם מתרחצים. הם זקוקים למנוחה.
צלילה לשימושה של החברה הגבוהה. הכניסה אליו לפי תעודת־חבר.
הוא קנה להם ציוד ב־ 80 אלף לירות. טד קרוס, בעל המסעדה
סטראטון שבחוף הנמל העתיק, בנה אפילו מועדון לצוללים.
עכשיו הבעייה היתד, למצוא צוללים. הוחלט להפוך את המועדון
למיפגש הברתי אקסקלוסיבי ומפואר, שמספר החברים בו יוגבל ל־
.350 כל חבר שישלם 190ל״י לשנה יוכל להיכנס בלי כסף לשטח-
הים, עם מלתחות פרטיות, מציל וכו׳ .הוא לא מוכרח להיות צולל.
נרשמו חברים. האצולה הישראלית, האצולה של צרפת, וכמה
מיליונרים בינלאומיים.
ר,בארון הלך עם הרשימה הגדולה והחשובה לממשלה ואמר:
״יש כאן צוללים שרוצים לעבוד במחקר ארכיאולוגי תת־מימי. הם
עושים זאת למען המדע ומדינת ישראל, וזקוקים לחוף סגור.״
הממשלה הבינה שזה למען המדע. היא הרשתה לסגור חצי מחוף
הנמל העתיק. וכך נהפך המקום לחוף של מיליונרים. בחצי השני
של הנמל יושבים סתם עשירים שמשלמים לירד, כניסה.
תושבי אור־עקיבא, שכל השנה התרחצו בנמל העתיק, זעקו
שמקפחים אותם. למה שישלמו לירה בחוף שלהם, הם טענו. הלכה
החברה לפיתוח קיסריה ובנתה להם חוף נהדר, כמה קילומטרים
צפונה, ליד אמת־המיים הרומית, עם כניסה חינם. אבל תושבי אור־עקיבא
הצעירים ניפנפו באגרופים :״התרגלנו לנמל העתיק. חוץ
מזה גם אנחנו רוצים לפגוש מיליונריות!״
השבוע הם יצאו לכביש הראשי, המוביל לחוף הנמל העתיק,
הפכו מכוניות של עשירים, פצעו ראש של דיפלומאט, זרקו אבנים,
שברו מכוניות. עשרות שוטרים הציפו את המקום, שלושים בחו־דים
הועלו על הניידות והובאו לבית־הסוהר בחדרה.
תושבי אור־עקיבא המקופחים, שחוף נמל קי־לא
ידוע בדיוק מד, יהיה הסוף. אבל ידוע שהעשירים ינצחו את
סויה נגזל מהם, הותקן חוף חדש, ליד חאקוא־העניים.
כי ידוע שהצדק מנצח תמיד.
דוקם הדומי של קיסריה. יש בו סי״שתיח, מציל, והכניסה חינס.

לעשירים

לעניים

קרא בשם הכריש הצוחק, קיבל מרקו על
עצמו את הנהלת מועדון־הלילה
העצבני בגן־הוזאי בתל־אביב. החתול, שיוד
חיל ליילל השבוע, עתיד להיהפך בקרוב
למיפגש חברתי מיוחד־במינו. בעלי מכוניות
יוכלו לגשת עם מכוניותיהם עד לדוכן
של סטייקים, ואם ירצו, יוכלו אף
לחזות בסרט מבלי לצאת מן המכונית, לפי
השיטה האמריקאית הידועה דרייב־אין־סיני
מה, שתונהג לראשונה בישראל • .שחקן
החתול

הקאמרי ידם!? ידי] ,שלמד בשנתיים האחרונות
בימוי״תיאטרון באנגליה, יהפוך
בקרוב לסוכן הש״ב. המצרי, לא הישראלי.
הוא ייקרא אל־גאבר בסרט סיבצע קאהיר,
שהסרטתו החלה • .בומבה צדי הוא שחקן
עולמי. הוכחה: שמו הולך ומתאזרח בעתוני
העולם. בהתחלה הוא נכנם לשבועון ט״ם׳
עבר משם הלאה, הגיע לני ריו ר ק טיימס.
הכל בגלל כנר על הגג • .בעקבותיו השתרך
גם המבקר היים גמזו. הניו-יורק

טייטס לא שכח לציין את ביקורותיו החריפות,
סיפר לקוראיו כי בישראל דבק
בו הכינוי גמזו הגומז • .עוד ישראלי
שהולך לו, הפעם בפאריס, הוא הסופר
עסם קינן, מחבר התסריט של חור
בלבנה. בעל הוצאת־ספרים פאריסאית קרא
את ספרו בתחנה, החליט להוציאו־לאור ב־צרפתית,
בתרגום הסופרת בריסטיאז
ו מנוחת הלוחם) רו שפוי. קינן נח בינתיים
מכתיבה, עוסק להנאת־ בפיסול.
21 הסול ם חז ח 1450

.28 כי ( )5/1450 מסתובבת על עקבים גבוהים.
איך
שמשתנים! ״רק לפני חצי שנה הלכתי
על נעליים שטוחות״...

פעם היתה בחורה נקייה מאד. היא שיפי
שפה ו שיפ שפה את הריצפה, עד שנפלה
דרכה לתוך המרתף.

הדולר איש ערב

אתם הצועדים עם הז מן: נא לקחת ל תש
ומ תיליגכ ם. מהיום לא אומרים יותר
בעברית: יוסי נפרד מרינה, או הם נפרדו,
או הם נפרדים.
אומרים: יוסי מ תפלג מרינה. הם התפלגו.
מתפלגים.
בחיי, ש מעתי ב סו אוזני.

הנערה כשמלה הוורודה
במוצאי חג־השבועות, הלך בחור צעיר
שמספרו ( )1/1450 להצגה שניה בירושלים,
לבד. וזה מה שקרה לו:
״לפתע היא נכנסה כמו חלום. היא היתר,
לבושה שמלה חירודה ושערה היה ארוך
וגולש. ליבי עמד. היא נכנסה בחברת גבר
ממושקף שהיה כנראה אביה. הם התיישבו
בשורות העליונות באולם, באגף השמאלי
של הכיסאות. זה היה בסרט טופאקפי,
בקולנוע הבירה בירושלים, וזה היה במוצאי
חג־השבועות.
״אולי הייתי מעז לנסות להכירה, לו
היתד, לבדה או בחברת בנות אחרות. אך
היה שם אביה, והדבר הרתיע אותי. כשנגמר
הסרט ראיתי את שמלתה הוורודה חולפת
ונעלמת בין ההמונים. אני פונה אליך,
רותי, בתיקווה נואשת לפרסם את קריאתי,
כדי שהיא תקרא זאת ותתקשר אלי מיד.
האם את חושבת שאפגוש אותה שוב?״
בהחלט, אם האבא הזה הוא באמת אביה.

שמעתי ב חו ל :״אז היא הפילה בכוונה את
מיטפחת־האף שלה, אבל אני לא הרמתי
אותה. אני מ שתמ ש בקלינקס.״

שערו שחור כעורב, ועיניו כחולות כמו
השמיים. הוא שואל אם מישהי מתל־אביב,

חושבים

רואים מיד שהיא בחורה חושבת. אז
הסטודנט שמצא אותה במיסדרון האוניבר־סיטר,
בירושלים רוצה לדעת על מה היא
חושבת. הוא ערך
מחקר בין החבר׳ה.
חלק אמרו לו שהיא
חושבת עליו. חלק
אמרו לו שהיא חושבת
על החבר
שלה. שום תשובה
לא סיפקה אותו. כי
הוא ( )4/1450 לא
סתם בחור שמוצאים
ברחוב. הוא בחור
חושב. הוא שנה
חמישית רפואה.
הוא יהיה נורא
חולה אם הנערה הזאת
לא תענה לו מיד על מה היא חושבת,
אם יש לה חבר ולמד

משתנים

איך שמשתנים! היא כמעט שלא מכירה
את עצמה.
רק לפני תקופה קצרה, כשהיא היתד, בת
19 וחצי, היא היתד, בטוחה שהיא תישאר
רווקה ניצחית עד גיל .25״ועכשיו אינני
יודעת מה קרה לי,״ היא משתוממת ,״אני
משתוקקת לך,כיר גבר שיתחתן איתי תוך
שנה.״ היא בת .20
״היתכן שזה בהשפעת חברותי שהתחתנו?
ד,יתכן שזה בהשפעת אמי?״
איך שמשתנים, איך שמשתנים! היא כמעט
שלא מכירה את עצמה. רק לפני זמן קצר
היא היתד, יוצאת עם כל מי שהזמין אותה
לקולנוע .״ועכשיו אינני יודעת מה קרה
לי,׳ ,היא משתוממת ,״אני מוכנה לצאת
רק עם ג׳נטלמן, שיידע להביא לי פרחים,
בושם ומתנות.״ ושהוא יהיה גבוה עד גיל

אלמונית

רותי יקירתי,

אני מתחבטת. אני אחת ממתרחצות־ההשכמה
בבריכת תל־אביב. הכרתי שם מישהו
והתחלנו לצאת בקביעות. אחרי זמן־
מה נודע לי שהוא יצא איתי בצחוק, ב
אבל
מה השאלה? הוא ממ שיך לצאת
איתך מאז, נכון? את מעריכה או תו, נכון?
ובכן, האם בא מת איכפת לן כל־כך שהכרתם
בגלל 10 לירות, ולא בגלל 50 לירות?

אמן־חנפש
רותי יקירתי,

הכרתי לאחרונה אמן, צייר. בפגישתנו
האחרונה הוא ביקש ממני שאשאר ללון בחדר
שלו בוזיק־אנד הקרוב, ושאגיד להורי
לטיול לאילת. אוליאנישמשאני
יוצאת
רנית, אולי פחדתי ממשהו, על כל פנים
עניתי בשלילה.
הוא כעם מאד ואמר שאני קטנונית
ופרובינציאלית, ושעלי להתבגר ברוחי, אם
אני רוצה להתקדם בחיי תל־אביב. אני
אמנם גרד, בפתח־תקווה, בפרובינציה, אבל
האם הוא צדק בדבריו? הייתי צריכה להישאר
ללון בחדרו?
מדבסית התחלה, אחרי שהיתר, התערבות עם החבר׳ה
בבריכה על 10 לירות, מי יוציא אותי השלא
ראשון.
נפגעתי
כששמעתי זאת, מאחר ואני

הגינו ת אינה שאלה של גיאוגראפיה. חובעיר
קים
של מוסר שווים בכל מקום,
הגדולה ובעיר הקטנה. אסרי לצייר שלך
לך לוקשים.
י מכו ר
עשית בסדר גמור!

אליל הבגות
״כינויי בצבא היה אליל הבנות,״ כותב
גבר בן ,21״אך כינויי בחיים הוא פוס.״
שמו האמיתי הוא יוסף.
אליל שמליל, כלום לא עזר ליוסף, שנשאר
בודד. כי שום נערה לא היתר, לרוחי•
הוא מחפש נערה שקטה מאד שתאהב
מאד לצאת לבלות.
יש ל״( )6/1450 מכונית טרינמף צהובה.
יש לי רושם שהחל מהשבוע הבא הוא
לא יישאר בודד כל־כך.

היא טיפוס נז ה שמתאים לו לחיות בח
שכת ימי־הביניים. היא נראית איום באור.

מאד מעריכה את הבחור. האם עלי להמשיך
לצאת אתו?

בשביל 10ל״י

יום סרט

אומרים לה שאומרים לה שהיא ()2/1450
לא נורא־נורא מכוערת. כמו־כן אומרים לה
שאומרים לה שאומרים לה שאומרים לה
שאומרים לה. במילים פשוטות: פצצה.
״אז אולי יש מתנדב המוכן לעזור לי
לממן את לימודי באוניברסיטה?״ שואלת החיילת
הזאת, שכולם אומרים לה שאומרים

מסכנה, כיתבו לה משהו.

בת ,17 רוצה להכיר אותו (.)3/1450
״אני עיתונאי־חוץ,״ הוא כותב עם שני
קודי הדגשה. עצום. רק שלפני חודשיים
כתב לי ממש אותו בחור :״אני טייס סילון,״
עם שלושה קווי הדגשה.

הרולד בלאנק הוא קנדי יפה. הוא יושב
בקיבוץ רביבים, במסגרת הגרעין האמריקאי.
אז הרולד בלאנק הזה הוא קנדי יפה
ואינו מעוניין בכלל בבחורות יפות. הוא
מעוניין במזרח־התיכון .״הוא הקסים אותי
ברגע שנחתתי על אדמת המולדת.״
החול הרך והחמים של המדבר שיגע אותו,
הכחול השקוף של השמיים סינוזר אותו,
אבל הערבים שמתחת לשמיים העבירו
אותו לגמרי על דעתו.
הוא סבור שהם נפלאים. כדי ליצור קשר
עימם הוא לומד בעצמו ערבית ספרותית
ומדוברת. בחוץ־לארץ הוא למד
מוסיקה מזרחית והוא שר ומנגן מצויין.
סטודנטים ערביים, בחורים ערבים טובים,
בני , 19—20 בגילו, מוזמנים לכתוב לו.
הכתובת: קיבוץ רביבים, הכשרה אמריקאית.

?35י
הרצח
סטודנט תל־אביבי ( )7/1450 רוצה לקנות
״מודל ,1944 לפני הרצה.״
יש לך רשיון בכלל?

מי לון שי מו שי:

קיבלה זריקה ממחט שד האטי-
פון — פטפטנית.
ונטילאטור -עושה הרבה רוח.
אספנית — שיוצאת עם הרבה בחורים.
אינדיאנית — ב חור ה צבועה חוק.
יש לה השכלה גבוהה -חזה גדול.
שיכון הוותיקים -בי ת קברות.

המלכה עזרא
(בחרה
כשבוחרים מלכת־יופי אחת, נעלבות ב־אותו
זמן עשרים אחרות. אין פיתרון לדבר.
כי אם יבחרו עשרים מלכות־יופי בבת־אחת,
תיעלבנה ארבעים אחרות בבת־אחת.
בשבוע שעבר נבחרה עליזה שדה למלכת־היופי,
ונורית כרמל (כץ) לא נבחרה לכלום.
היא נעלבה. בצר לה, מיהרה אל הכומר
לשפוך את נפשה. הכומר זה אני.
וזה הווידוי:
״מתי! האין צדק בעולם? האם השופטים
עיוורים? הרי כל המועמדות אמרו לי שעה
אחת לפני הסיום, :אם לא את, אז מי תיבחר?׳
אפילו הספרית סוד, הספרית של
רונית רינת, מלכת־היופי של השנה שעברה,
אמרה לי, :אין לך מה להתרגש, כמו כל
המועמדות האחרות.׳ שאלתי למה, והיא
אמרה, :אין לך עיניים בראש? תביטי בראי!׳
אפילו רונית רינת, שהיא ידידתי הטיבה׳
אמרה לי שאני המלכה מאה אחוז.
״הקהל ביקש רק ממני אוטוגראפים, ולא
מאחרות, והאחיות נינה בלה התחננו לפני
על הברכיים שאצטלם איתן למזכרת. היה
כל־כך ברור שאהיה המלכה, או לפחות
סגנית ראשונה, עד שבאמת חדלתי להתרגש•
הבנות התמרמרו קצת על אדישותי,
והבת שנבחרה אחר־כך למלכת־החן אמרה
לי די ממורמרת, :כן, כן, חוכמה גדולה
ללכת בבטחון כזה כמוך. כולנו יודעות
שאת המלכה. אני סתם באתי ללא תיקווה.
סתם לקבל מתנות.׳ הן ממש פחדו ממני,
בי ראו בי ובעליזה שדה מתחרות רציניות
עד הרגע האחרון.

״בכלל, ברגע שראיתי את המועמדות האחרות,
הייתי מזועזעת לגמרי. איזו רמה!
על אינטליגנציה אין מה לדבר. מאיפה
גרדו אותן השנה? השופטים שאלו אחת
איפה הנגב, והיא אמרה בגליל העליון. לפני
חודש אמרתי לגברת פלטשר, :אני ממש
נעלבת שאצטרך להתמודד עם יצורים עלובים
כאלה. זה לא חוכמה אם אזכה בתואר-
המלכה בין בנות כאלו.׳ אבל פלטשר אמרה
לי שזה דווקא כן חוכמה.
״בכלל, אני נגד תחרויוודיופי בפרינציפ.
אני חושבת שבחורה יפה אינה צריכה להפגין
את יופיה בציבור. כי יופי הוא רכוש
פרטי. וחוץ מזה לא היד, לי זמן להשתתף
בתחרויות, כי למדתי לבגרות. אבל כל
השכנים אמרו להורי שהם מוכרחים לשלוח
אותי. אחרת יעשו הפגנה מול הבית שלנו.
המארגנים שלחו לי טונות של טלגרמות,
מכתבי־בקשה, צילצולים והתחננו לפני שאשתתף.
סירבתי. אבל אחרי שגברת פלטשר
אמרה לי שהיא. משוכנעת שאני המלכה,
השתכנעתי גם אני. הייתי בין עשרים המועמדות.
״במשפחתי
היופי הוא ירושה. אחותי, חדווה
כץ, היתד, סגנית מלכת־המים לפני כמה
שנים, ואחי גם גבר יפה מאד, למרות שלא
בחרו בו למלכת־היופי של ישראל. הייתי
הילדה הכי יפה בחיפה, כך אמי אמרה לי.
,לאמך קראו האמא של הילדים הכי יפים
בחיפה,׳ שמעתי את אבי אומר לי.

״כמה שמגוחך כל הדבר הזה! אחת,
שהופיעה עם צמה מלאכותית, חיוך מלאכותי,
וריסים באורך של מטר, קיבלה את
אחד התוארים. ואני, שבאתי עם יופי טבעי,
לא נבחרתי לכלום, .השופטים עיזזרים!׳
אמר לי אבי אחרי התחרות, .אביך צודק
בהחלט!׳ אמרה לי אחר־כך אמי.
״אובייקטיבית אני לא כועסת בכלל שלא
בחרו בי. אבל מטבעי אני נגד עוול ונגד
שחיתות. ולו הייתי רואה מישהי אחרת
שמגיע לה להיבחר, והיא לא נבחרת, גם
אז הייתי מתמרמרת על העוול.
״מדוע לא בחרו בי? האם אני יותר מדי
יפה בשביל המדינה הזאת?״

במרחב מצרים מות המורד ה1קן
הקצין המצרי המפורסם ביותר — פרט
לגמאל עבד־אל־נאצר — מת השבוע בקאהיר
בגיל .87 כי עוד לפני שנולד נשיא מצריים.
היה עזיז עלי אל־מצרי מפקד קרבי מהולל,
התנועה הלאומית הערבית. וממנהיגי בצוואת הוריו, נאמר כי עזיז ילמד משפטים.
על כן שלחה אותו אחותו הבכירה
לפאריס, על אף מחאותיו הקולניות כי הוא
רוצה להיות חייל. למזלו פגש שם את גדול
המשוררים הערביים של אז, והתחנן בפניו
כי ישפיעעל אחותו .״אני רוצה להיות
חייל, כדי ללחום באנגלים ולגרש אותם
הסביר. המשורר התערב אצל
מארצנו!״
האחות, וזו הסכימה שאחיה יסע לאיסטנבול,
ללמוד בבית־הספר לקצינים.
כאשר סיים בהצטיינות את בית־הספר לקצינים,
צורף לצבא התורכי והועבר לבית־הספר
לפיקוד ומטה. שם הצטרף אוטומטית
לקצינים שנועדו לבצע כעבור זמן את

אל־ מ צ רי
ב מטוס לרוסל

הפיכת ״התורכים הצעירים״ .אחד מחבריו
לספסל־הלימודים היה מוסטפה כמאל, שאימץ
לעצמו לאחר־מכן את השם ״אתאתורב״ ,כלומר
אבי תורכיה *.
י אל־מצרי לא שכח את שאיפותיו הלאומיות
כערבי. אולם הוא האמין, כי יוכל
לקדם שאיפות אלה על־ידי שינוי פני ה־מישטר
העותומני.
הדרגה הגבוהה ביותר אליה הגיע בצבא
התורכי היתד, דרגת רב־סרן. אולם מכיוון
שר,ירצה במיכללה הצבאית של איסטנבול,
היתד, השפעתו בחוגי הקצונה עצומה. הוא
גם התפרסם כמפקד קרבי מצטיין, כאשר
עמד בראש ההתגוננות הערבית־תורכית נגד
הפלישה האיטלקית בצפון־אפריקה. כאשר
התקומם האימאם של תימן נגד ממשלת
איסטנבול, נשלח עזיז אל־מצרי להחזיר את
השקט על כנו. מה ש־ 50 אלף חייליו של
עבד־אל־נאצר אינם מצליחים לעשות עתה,
השיג אל־מצרי אז במו״מ ישיר עם האימאם.
מוות לראש המחתרת. אך ההפיכה
של התורכים הצעירים — שבגדה בהבטחות
רבות והפכה לרודנות צבאית לאומנית —
בגדה גם בהבטחות שניתנו לעזיז אל־מצרי
ולחבריו הקצינים הערביים. הם יסדו מחתרת
ערבית בתוך הצמרת הצבאית התור•
עזיז הלך בדרך חברו, הסב את שס־מ
שפחיזו מ עזיז אל־שאבלי לעזיז אל־מצרי.

העולם הזה : 450

בית, שכוונתה היתר. להפיל את המישטר
החדש ולהגשים את התוכנית הישנה של
אוטונומיה ערבית.
קיום המחתרת נתגלה, ורב־סרן עזיז אל־מצרי
נעצר והובא למישפט צבאי, חודשים
אחדים לפני פרוץ מלחמת־העולם הראש: נד.,
הוא נידון למוות, והדבר עורר תגובות
נזעמות בעולם הערבי. גם באירופה קמו
מגינים לקצין הערבי הצעיר, וממשלת בריטניה
איימה בהרעה קיצונית של יחסיה
עם תורכיה אם יוצא אל־מצרי להורג.
אל־מצרי זכה לחנינה, ומכיוון שלא רצה
לשוב למצרים הכבושה, יצא לגלות באירופה.
רומאן
עם אמריקאית. הוא שב
לארצו כגיבור, על־פי בקשת אבי התנועה
הלאומית סעד זגלול. זגלול, שהשיג מן
הבריטים חוזה המכיר עקרונית בעצמאותה
של מצריים ומתיר לה להקים צבא, פנה לשליט
תורכיה החדשה, מוצטפר, אתאתורכ,
שישלח מומחה צבאי לאירגון הצבא המצרי.
״פנה לעזיז אל־מצרי,״ השיב אתאתורכ,
״הוא מסוגל לאמן לא רק את הצבא המצרי,
כי אם את צבאות אפריקה כולה.״
היתד, זו תחילתה של קאריירה, אשר
הביאה את עזיז אל־מצרי אל העמדה הגבוהה
ביותר של הצבא המצרי — וגיבשה
את הצבא המצרי למכשיר אנטי־בריטי מושבע.
רק במיקרו־ ,אחד התרכך המהפכן הנוקשה
והתפנה לרומאן קצר אך סוער עם
תיירת אמריקאית.
הוא פגש אותה אצל רופא־ר,שיניים שלו
באלכסנדריה, התרשם משמלות־המשי הסיניות
שלה. הרופא הציגה בפניו, אמר כי
היא עורכת סיור סביב העולם, וחזרה זה
עתה מסין. אל־מצרי התנדב להראות לה
את עתיקות מצריים. הוא גילה שהוא אוהב
אותה, בביקורים היומיים שהיו עורכים
במיבצר העתיק של קאהיר. השניים היו
מתיישבים בצל, קוראים בספר על ההיסטוריה
המצרית העתיקה.
הוא נשא אותה לאשר״ אך לפני שנולד
בנם — נפרדו. היא חזרה לאמריקה, שם
חי כיום בנו של עזיז אל־מצרי.
כריה ,,כמטוס. הפרשה המפורסמת
ביותר בה הסתבך אל־מצרי בדור האחרון
אירעה ב־ .1941 כמו קצינים רבים, ראה
בפלישה האיטלקית־גרמנית הזדמנות היסטורית
לשחרר את מצריים מן הכיבוש האנגלי.
הוא קיים קשרים הדוקים עם מיפקדת
צבאות הציר, היה שולח להם דו״חות שוטפים
על מערך הכוחות האנגליים במצריים.
הוא גם קומם את המלך פארוק נגד האנגלים,
היד, המניע העיקרי להתמרדות המלך
הצעיר נגד מינוי ראש־ממשלה פרו־אנגלי.
כאשר החליטו האנגלים לפעול נגד ה־גנראל
העיקש, נודע לו הדבר והוא החליט
לברוח במטוס לסוריה, שאז היתד, תחת
שלטון וישי. משם התכוזן להמשיך את
דרכו לגרמניה. אך המטוס הצבאי בו המריא
אולץ לנחות נחיתת־אונס, והוא נעצר בידי
האנגלים. בתיקו נמצאו מפות ומיסמכים
סודיים על הכוחות האנגליים במצריים. האנגלים
אילצו את פארוק להעמידו לדין
צבאי, והוא נידון למאסר ארוך. האנגלים
פירקו אז את מנועי כל המטוסים המצריים.
יחד עם כיתור ארמון פארוק על־ידי
טאנקים אנגליים, היד, מעצרו של אל־מצרי
נקודת־מוקד בתנועה הלאומית המצרית. באותו
יום נשבעו קצינים מצריים רבים ללחום
גם בפארוק וגם באנגלים. ביניהם היד,
סרן צעיר בשם גמאל עבד־אל־נאצר, שבכה
מרוב בושה וייאוש.
?{ל היהודים. הפיכת 1952 החזירד, ל־אל־מצרי
את כבודו, והוא אף הועלה לדרגת
מרשאל ונשלח כשגריר ארצו לבון. כעבור
מספר חודשים התפטר, ומאז שקע אל תוך
השיכחה.
בפעם האחרונה שדיבר עם עתונאי, היד,
זה כדי להשמיע כמד, רעיונות ריאקציוניים
מעורפלים, שלא תאמו כלל את הלך־ד,רוחות
של מצריים הנאצרית .״עתידנו צריך להיות
מושתת על החקלאות,״ הצהיר, למשל .״אם
הפלאח יהיה מאושר — תהיה מצריים
חזקה. לשם כך יש להחליף את המוכתרים
הישנים במוכתרים חדשים, בוגרי אוניברסיטה•
אסור למוכתר כזה לשאת אשה שלא
סיימה בית־ספר תיכון.״
גישתו ליהדות היתד, אף היא פאשיסטיוד
ילדותית :״בגלל דתם, הדוחפת אותם ליהירות,
יאבדו את הארץ שבה הם עכשיו
חיים. מכל מקום יגרשו אותם, והם יתרכזו
באמריקה. שם יקימו מדינה משלהם —
ואז יקומו האמריקאים נגדם ויחסלו גם
את המדינה הזאת.״

הי1

ט צו ס ח
סבל
ח בווגי ס

איך 711 /

מ די מ /ב
כ *77 מד\ר
כ 77־ב 2ני
תי א מ׳פרד־ו־רנ ביו כנ י ה, מ רוו ח ת
נוחהובנ וי ה בתד״ברד כמובן

661$

111

111נ נ 1ת יזג1רא ״1יתל מנו ח ת בע״ס
תל -אביב • 36356/9ירנעולים • 22336 חי פ ה 522189

ליה הסבר הגבוה להנדסה
החלה ההרשמה לשנת תשכ״ו

בפקולטה לרדיו אלקטרוניקה וטלקומוניקציה בשעות הערב

הסטודנטים יוכשרו
במסלול ארבע־שנתי לבחינות ההסמכה של
האגודה הבריטית למהנדסי־הרדיו לקראת התואר־

סגל ההוראה מורכב בעיקרו ממהנדסים בוגרי
הטכניון בחיפה.
נתקבלים מועמדים בעלי תעודת־בגרות ישראלית או תעודה
מקבילה ובוגרי בתי־ספר מקצועיים.
מועמדים אשר טרם השלימו את בחינות הבגרות יוכנו
במקביל לבחינות:

פרטים והרשמה: יום יום כין השעות 7-5
כערב כמשרדי המכללה, תל־אביב דרך פתח
תקוה ( 126 מזל הקריה) .טלפון .244891

נמשיה
מדד ה

דת קבה של שבת

מיסודם ו׳1ל 1,חן׳ ^
בתי ספו תימנים

נ מ שכ ת ה הר שמה
לכתות: ששית שב>עית1י*א|
ושמינית (י״ב)
ב מג מו ת: הומניסטית, ריאלית וביאולוגית לפי תכניות משרד ה חנון והתרבות

מורים אקדמ איי ם
־* מנוסים ססיפגדיות קרו חוגי ם לספורט,
א מנו ת ו מו סי ק ה

התיעצות פדגוגית והרשמה: גמנסיהגורדין

גורדון 53 פינת רח׳ ריינס, טלפון
כל יום בין השעות 9.00—13.00

38660

ג סג סי ה ג 1ד ד ון
בינג ל׳יניאל

מסעדת ״ א מן הטעם ״
ת״א, רח׳ פינסקר ( 42 פינת בוגרשוב)
להיבחרה כמסעדה התל־אביבית היחידה
גאה לתחרות הגמר במצעד המטעמים הישראלי — תשכ״ה,
ובהוקרה בין־לאומית של אשפי המטבח מצרפת, איטליה
והולנד, שבחרו במנהלת מטבחה גב׳ מרים ברומברג
בתאר משנה לאשף המטבח הישראלי 1965 עם ציון

לשבח מיוחד.

התפריט, שהוכר ע״י משרד התיירות כתפריט ישראלי
הכולל בין היתר נתח דג ים ״דקר״ ברוטב תפוחי עץ
£6111611:65

011 118 ) 16

5 0 1 1 16

לאומי,

ועוף צלוי בנוסח האשף הישראלי
) 16 ¥ 0 1 3 1 1 1 6

361־011 € 1 1 6 1 151

5:111 ) 6

יוגש בצורתו המקורית לארוחות צהריים וערב החל מיום שבת
( )19.6.65 ובמשך כל השבוע (עד )26.6.65 במחיר אחיד של — 10ל״י
( +שרות ותו מגן).

* חוויה גסטרונומית נדירה צפויה לאורחינו.
* הזמנת מקומות -טל.235429 .
* מקומות חניה שמורים כמגרש החניה,
פינסקר 150( 18 מטר מהמסעדה).

-רכ שו מ ק צו עמשתלם

קורסים בקד 1עדב

פתיחת הקורס
1.7.65
קבלת לקוחות בסלון בית-הספר לספרות ״דיאנה׳׳
יוס-יום, בין השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א׳ ,ג׳ ,ה׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

מדינה

כשהוציאה עיריית נתניה את חוק העזר
העירוני, לפיו אסור לבעלי בתי־קפה בעיר
להוציא בשבת שולחנות אל שפת המדרכה,
חשבו נתנייתים רבים שהחוק לא
יופעל הלכה למעשה. כי פקחי העירייה לא
עובדים בשבת, ועל כן לא יהיה מי שידאג
לביצועו.
אבל עסקני המועצה הדתית בעיר־היהלו־מ־ס
היו סבורים אחרת. לאחר שנוכחו לדעת
כי בעלי בתי־הקפד, מצפצפים על החוק,
הם התגייסו להגן עליו, יצאו בימי שבת
לרחובות העיר, דיווחו לעירייה על בתי־קפה
ששולחנותיו,ם הוצבו על שפת המדרכה.
העיריה הגישה מישפט נגד כמה מבעלי
בתי־הקפה הגדולים בעיר, האשימה אותם
בהפרת חוק העזר העירוני.
תקדים מסוכן. פרקליטו של אחד הנאשמים,
עורך־הדין אהרון פפו, טען בבית־המשפט
כי חוק העזר העירוני פסול מעיקרו,
הסתמך בדבריו על פסק־דין הצהרתי של
בית־המשפם העליון, שקבע כי שיקולים
דתיים פסולים כנימוק לחקיקה.
בישיבה השניה של ביתיר,משפט ייצג את
עיריית נתניה פרקליט המחוז. עובדה זו
הבהירה כי עסקני העירייה ואנשי המועצה
הדתית מייחסים חשיבות רבה להחלטת
בית־המשפט בעניין זה. כי במיקרה שהנאשמים
יזוכו, עשוי הדבר לשמש תקדים שיסכן
את החקיקה המסתמכת על שיקולים דתיים
בכל רחבי הארץ.
עיריית נתניה והנלועצה הדתית לא הסתפקו
בהבאתו של פרקליט המחוז, פנו אל
היועצים המשפטיים של משרד הדתות ומשרד
הפנים, ביקשו מהם חוות־דעת משפטית.
הנקמה. מאז תחילת ההליכים המשפטיים
הפסיקה עיריית נתניה להגיש דו״חות על
עבירה זו, הגישה נגד אותם בעלי בתי־קפה
דו״חות על עברות מסוג אחר. בי בתחום זוז
קיים שיתוף פעולה מלא בין העירייה, הרוצה,
להגדיל את הכנסותיה מקנסות, ובין
המועצה הדתית, השואפת להדק ככל האפשר
את עניבת הכפייה הדתית.
אבל שיתוף הפעולה בין העיריה והמועצה
הדתית לא הפחיד את בעלי בתי־הקפה,
שהחליטו להשיב מלחמה שערה. הם התארגנו
השבוע, החליטו להשבית את עסקיהם
בשיא עונת הקיים, לפגוע על־ידי כך באחד
ממקורות ההכנסה החשובים של העירייה.
מעד רוקד מ־ שרוקד אחו־ון
הרחק מזרקורי הפירסומת, שליוו בשנים
האחרונות את להקות הריקוד, פעלה בבית־ליסין
בתל־אביב להקת חובבים צנועה,
המורכבת בעיקרה מחברי־קיבוצים ומחובבי
ריקודי־עם. הם התכנסו לעיתים מזומנות,
הפכו גורם בעל משקל בתחום הריקוד.
כמה רקדנים מצטיינים צדו את ע־נם של
כוריאוגרפים מקצועיים, שביקשו לצרף או־תם
אל להקותיהם, אך הם נענו בסירוב.
״אנחנו חובבים,״ טענו הצעירים מבית־ליסין,
הסבירו בי יש בדעתם לשמור על
המסגרת החברתית של להקתם המגובשת.
בפיצוי על נאמנותם, התכוננה המחלקה
לתרבות של ההסתדרות הכללית, שבחטותה
פועלת הלהקה, לשלוח את הבריה לפסטיבל
ריקודי־העמים שייערך בקרוב בהולנד.
צעיריה התוססים של הלהקה התכוננו
במרץ לקראת הנסיעה. ברגע האחרון נמסר
ע.־,ם כי התוכנית שונתה ובי הם עומדים
להצטרף אל להקת כרמון, המורכבת מרקדנים
מקצועיים, לשורת הופעות בריביו
הפריסאי אולימפית. באותה הזדמנות נמסר
להם כי יונתן כרמון מונה למנהל הלהקה
והכוריאוגרף שלה.
מידהרק דני ם. כבר באותו שבוע
בקעו צלילים אחרים מאולם החזרות ב־בית־ליסין.
הצעירים שרקדו עד עתה רק
ך יקודי־עס, נדרשו להחליף את הרפרטואר,
התחילו לעבוד על עיבודיו של כרמון,
שהם מזיגה של בלט וריקודי-עם.
אולם תביעותיו של כרמון חרגו מהתהום
האמנותי, כאשר סילק שניים מחברי
הלהקה במענה כי א־נם מתאימים. הרקדנים
החובבים ניסו תחילה למרוד, הצהירו
כי לא יסעו בלי חבריהם המגורשים.
אך לבסוף נשברו, לא יכלו לעמוד מול
הפיתוי הרב של המסע לפאריס.

אבל למרות הנסיעה הקוסמת, הכריזו
השבוע שישה מחברי להקת־החובבים כי
לא יצטרפו למטע. הם טענו כי כרמון
הרס את להקתם ושינה את צביונה החובבני,
כדי לגרוף רווחים מהופעות־ה ברביו.
הם פנו אל הכוריאוגרפית נועה אשבול,
בתו של ראש־הממשלה, ביקשו להקים
בעזרתה להקת־חובכים הדשה.
אבל ההסתדרות לא ראתה בעין יפה
את התארגנותם המחודשת של הפורשים,
הסבירה כי לא תעמיד לרשותם את בית־לימין.
כי עסקני הוועד־הפועל מעדיפים
לעשות עסקים מהופעותיה של הלהקה,
בחסות כרמון, מאשר לספק את שאיפותיהם
האמנותיות של כמה צעירים נלהבים.

תל־אביב
חשבון 1קי
במרכז יפו, לא הרחק מאיצטדיון
פילד, עבדו פועלים למעלה משנה כדי להקים
בניין רחב ויפה. זהו בית־המרחץ ה
בלונד

קורבן
דויד מיסוז
איך אפשר ליפול לבור —

עירוני החדש, וקרוב לשני מיליון לירות
הוצאו על־ידי עיריית תל־אביב להקמתו.
הוא צוייד בבריכות, בחדרי הזעה, באמבטיות
תורכיות, בחדרי סאונה ובמ קלחות.
כל המכשירים הותקנו בו, והקירות צופו
בפסיפס. לפני כחודש בא הבל על מקומו,
נותר רק לערוך את טכס חנוכת־הבית,
ולהזמין את האזרחים ליהנות מן המפעל.
אך הטכס לא נערך, והבית היקר נשאר
נעול. הוא גם לא ייפתח, אלא בעוד כשלושה
חודשים. לא מפני שאזרחי העיר סובלים
מנקיון מופרז, או שאינם מעוניינים ב־בית־המרחץ
המודרני. אלא מפני שאת הנהלת
העיריה הדאיג זכרונו הקצר של האזרח,
לא מצב נקיונו האישי.
היא החליטה לדחות את פתיחת הבית עד
לתאריך סמור מאוד למועד הבחירות, כדי
שהישגי מרדכי נמיר ושותפיו יהיו טריים
ורעננים בזכרון האזרח, בלכתו נקי ורחוץ
אל הקלפי.
אסונחז התקווה האחרונה
לעיתים רחוקות ממיחיב בפניה של
משטרת ישראל האשמה בה כבדה, במו
אחריות לרצח. עמירה מיסה, תושבת
המושב קדימה, עשתה זאת השבוע.
תפוחים ותפוזים. בטריפולי, שם ׳נולדה
עמירה, לא פגשה במשטרה מימיה. היא
היתד, עסוקה תמיד בצרותיה האישיות.
היא התחתנה בגיל , 17 התאלמנה זמן קצר
לאחר מבן, כשהייתה כבר בחודשי הריונה
האחרונים. אך היא לא התייאשה, החליטה
לנסות שוב, נישאה לזקן .״הוא היה בן ,60
כשאני הייתי בת ,20״ סיפרה היא.
שוב ילדה עמירה, הפעם בן ובת, ושוב
התאלמנה. אן עדיין קיוותה לטוב. היא עלתה
לישראל, החליטה להתמסר לילדיה. אך הבן,
דויד, עשה צרות. לא גדולות, רק קטנות.
״הוא היה שובב,״ סיפרה האם ,״לא גנב
כסף וזהב, רק.תפוחים ותפוזים. אני עבדתי
במשק בית, ופחדתי שהצרות הקטנות יהפכו
גדולות. לבן שלחתי אותו למוסד מסילה
בירושלים.״
דויד ברח מן המוסד, חזר לבית אמו.
דאגתו לבית הולידה תקוות חדשות בליבה
של עמירה, אף השכן השוטר קילקל הכל.
״הם היו תמיד רבים,״ סיפרה ,״ופעם,
העולם הזה 1460

כשגנבו תכשיטים אצל שכנה, מיהר השוטר
לעצור את דויד. אני שיחררתי אותו, הבטחתי
במשטרה שיחזור לחקירה, אך הוא
סרב לחזור.״
המשיכה האם :״באו שלושה שוטרים לעצור
אותו, כשהיה יושב בחצר ומתקן
אופניים. אחד תפס לו בפה, אחד בגרון
ואחד נתן לו מכה בראש.״ הצעיר מת.
״בעיתון כתבו כי נפל לבור,״ מיררה השבוע
האם בבכי .״אך בבית שלנו אין בור.
המשטרה הרגה אותו, את דויד.״
עטירה איבדה את תקוותה האחרונה.
משטרה מעצרי בשרשרת
עציר שהמשטר־ לא הפצה ביקרו, זכר,
עד כה לתנאי־מעצר גרועים, לחקירות בש־עת־לילר,
מאוחרת, ולשאר טירדות מסוג
זה, שנועדו למרר א; חייו. כל מה שהיה
עליו לעשות במקרה כזה: לחכות בסבלנות
לשיחרורו בערבות.
השבוע הסתבר כי הסבלנות אינה מספיקה.
המשטרה גילתה שיטה להחזיק עצירים
כחוק, גם לאחר שבית־המשפט ציווה
לשחררם בערבות.
אחד אוזרי השני. יוסף סייק ()25
לא היה בעל עבר פלילי. בפעם הראשונה
בחייו נעצר לפני שבועיים, כחשוד בנהיגת
רכב ללא רשיון. הוא הובא למחרת לבית־המשפט
לעברות־תנועה, שוחרר בערבות.
אבל סייק לא הספיק לעזוב את בנין
בית־המשפט ברחוב יהודה־הלוי. הוא נעצר
במסדרון, כחשוד בפריצה לחנות בדים
וגניבת סחורה בשווי של 15 אלף ל״י.

השבוע ביקש ממנה גם בנה שתלווה לו
סכום כסף, נידהם לשמוע כי היא הלוותה
את כל חסכונותיה לשכן.
הבן מיהר אל השכן, ביקש שיחזיר
את כסכה של אמו, נענה בסירוב .״אין
לי עכשיו פרוטה,״ נימק את סירובו.
אבל הבן לא ויתר בנקל, תבע ממנו שיחתום
לפחות על שטרות חוב. תשובת השכן
:״עקרונית אני לא חותם על שטרות.״
למחרת הופיעה הישישה בביתו של השכן,
ניסתה לדבר על ליבו. הפעם היתה
בפי זליג תשובה משכנעת יותר .״כשיבוא
המשיח אחזיר, אם ירצה השם, את
כל חובי, עד הפרוטה האחרונה,״ הבטיח,
שיכנע בכך את הישישה.
היא מיהרה לבשר לבנה את הבשורה
המשמחת, הסבירה לו כי בקרוב תוכל
להלוות לו 3000ל בנתיים היא מרבה
בתפילה, כדי לקרב ככל האפשר את קץ
ודמין ולזכות, במהרה בימנו, לבוא המשיח
ולפרעון החוב.

ג\יו לי קיץ
לאירופה
משפט בכלא מותר
השאלה שריחפה השבוע בחללו של בית-
המשפט המחוזי בתל־אביב לא היתר, פשוטה,
הכבה כאב ראש לשלושת השופטים
שישבו בדין.
לאחר שהנאשם נמצא אשם בקיום יחסים
ד׳,מו־סכם ואליים עם קטין בן , 15
היה צפוי לעונש חמור במיוחד. כי נציג
התביעה הציג בפניי השופטים את גליון
הרשעותיו הקודמות, שבו צויין כי נידון
לפני זמן קצר על אותה אשמה.
פרקליטו של הנאשם, עורך־הדין ישעיהו
לויט, עיין פעם נוספת בתיק של מרשו,
גילה כי העבירה הקודמת בוצעה בין
כותלי הכלא. הוא טען כי בית־המשפט
צרי־ להתחשב בתנאיב המיוחדים השוררים
בכלא, המולידים סטיות מיניות מסוג זה.
בית־המשפם קיבל טענה זו, התחשב בה
כשגזר השבוע את דינו של הנאשם,
הטיל עליו עונש קל יחסית: ארבעה
חודשי מאסר בפועל, ושנה מאסר על־תנאי.

טיסות

פנה לידידך
סוכן הנסיעות

חוק

£ $א £ 1 8 1 1א 411$1,3 1 £־ 4ס £

הגונב מעצמו

אם עמידה מיסה
— כ שאין בור?

למחרת שוב הובל סייק אל בית־משפט
השלום, נעצר הפעם. לחקירה. אבל גם
כשהובא אל השופט, בתום ימי המעצר
שנפסקו לו, ושוחרר בערבות, לא עלה
בידו לעזוב אח בנין בית־המשפט. הוא
נעצר בו במקום, הפעם באשמת פריצה
לחנית לצרכי חשמל בנם־ציונה.
למחרת שוב הובל סייק אל השופט,
שוחרר בערבות. אבל שוב לאעלה בידו
להנות מהחופש. הוא נעצר בו במקום,
הפעם כחשוד בביצוע שוד היהלומים ברחוב
שונצינו ביד־אליהו (העולם הזה .0445
עתה מחכה כייק לנם, מקווה כי לא
נותרו פעולות של העולם התחתון, בהן
יכולים אנשי המשטרה להאשימו.

דרכי אד
•מות המשיח
דרבה יהודים
רק מעט מצפים
בגילמן 70 כי
שלמית הבטיח
והמשיח יבוא,
מבין ותקילין.

מחכים לבוא המשיח, אבל
לאתונו הצחורה כמו חנה
שכנה של הישישה הירולה,
כי אם ירצה השם
היא תזכה ב־ 3000ל״י

?א חותם כאופן עקרוני. לפני שנתיים
הלוותה הישישה 3000ל״י לשכנה,
פנחס זליג 60 יהודי ירא שמיים, המעורר
אמון אף בלב החשדן הגדול ביותר.
העולם הזה 1450

הבעיה שעמדה השבוע לדיון, בבית־משפט
השלום בבאר־שבע, נראתה ממבט ראשון
פשוטה ביותר. אדם נאשם בגניבה ממקום־
עבודתו. מקום־עבודה זה רשוס כחברת־מניות,
שחלקן היו בבעלות הנאשם עצמו.
התביעה האשימה, איפוא, את הנאשם בגניבה
משותפו, שהחזיק בחלק השני של
מניות החברה. בלשון החוק: גניבה על־ידי
עובד.
פרקליטו של הנאשם, עורך־הדין תתל־אביבי
יעקב הניגמן, חיטט במיפרי־חוק
ישנים, עיין בין־השאר בתקדימים מן המאה
שעברה, גיל־ תקדים מעניין משנת .1870
סלומון נגד פלומון התקדים מסתמך
על פסק־דין עקרוני, שהפך יהודי אנגלי
בשם סלומון לנושה העיקרי של חברת
מניות שפשטה את הרגל, ושהוא עצמו
עמד בראשה.
הגיגמן הסתמך על פסק־דין זה, טען כי
אין להאשים את מרשו בגניבה מחברה
שהוא עצמו היה שותף בה.
למרות שהנאשם הודה במשטרה בגניבה,
נכנסה התביעה למבוי׳ סתום, לא הצליחה
להביא טענה נגדית לתקדים שצוטט על־ידי
הניגמן. היא נאלצה להחליף את סעיף
האשמה מגניבה על־ידי עובד לגניבה על־ידי
אדם שמעל בפיקדון שהופקד בידיו.
עתה עפוי הנאשם לעונש קל יותר.

קבוצתיות

אוסטריה /שויצריה 1.8 * 11.7 -
15.8 * 18.7וינה /בוקרשט

תל־אביב, רח׳ אלנבי ,94 סל 621573/4 :

הו1נ^ל71

ה פ 1ליי ט בני*1
מיסודם של יוצאי הסגר האקדמי
של הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל

החלה ההרשמה ללימודי יום וערב

ממכת, ייצור, מכונות, בניה, אדריכלות

בפיקוח משרד העבודה __]

אדריכלי,

מ כונו ת

ו מ פו ת

__בפיקוח הסתדרות הטכנאים __]

ריהוגו ועיצוב פני ם

ה חי

בפיקוח משרד העבודה

9ללא מידים. בתל־אביב, סירב
שופט שלום להוציא פקודת־מעצר נגד
אילם שהמשטרה טענה כי שיחרורו יפריע
לחקירה, הסביר כי מאחר והעצור הוא
אילם, אין לו כל אפשרות להשפיע על עדים.
• מפה לאוזן. ברמלה, נעצרו שני
צעירי־ם על־ידי המשטרה באשמת קטטה
במקום ציבורי, לאחר שהאחד הוציא מפיו
של השני שתי שניים במהלומת אגרוף,
כתגובה על כך שזה חלש, תוך כדי התכתשות,
את תנוך אוזנו.
6לא רואה ודא שומע. בנתניה
הזמינה הנהלת קול-ישראל את קהל מאזיניה
לאסיפה במועדון העוזרים המקומי.
ס ארח למשלוח. בתל־אביב לכד
ישיש פורץ צעיר שחדר למרפאה מקומית,
קשר אותו בחוטי ניילון, הזעיק משטרה
ומסר לה אותו ארוז כחבילה.

ג ד פי ח ה *וימועוית
בפיקוח אגודת הגרפיקאים __]

פי וסום ויחסי־ציבוו
בפיקוח האיגוד הישראלי ליחסי ציבור

ועוד

עשרות

קורסים

אחרים

פרטים, הרשמה ופרוספקטים

המכללה הפוליטכנית
רחוב המסגר ,62

תל-אביב, טלפון 36487

.העולם הזר ,*.שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת וד,מנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ, תל־אביב,
פיו . 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״ם.

נר וחובות מדבות ער הסנסציה הגדולה: הפיסוה הסואג שר הנעוה מן
הסיבוץ שהבנה נעות השעשועים שר ״קבוצת סנדווגד -נעו׳ השמנות
ך * וחרעה הילכה אימים בפרבריה הן
שקטים של רחובות. בגללה בלשו נשים
קנאיות אחרי בעלים, שאיחרו לשוב הביתה
לאחר יום־העבודה. בגללה סערו הרוחות
באחד הקיבוצים הגדולים ליד רחובות, וחברים
אחדים איימו לעזוב את המשק.
הרוח הרעה, שהפילה חיתתה על העיר הדרומית,
התגלמה בדמותה של נערה בלונדית
וירוקת־עין, ששמה נישא בפי־כל.
כשהיא עוברת ברחובותיו הצרים של
פרבר רחובותי, מתקהלים סביבה כל ילדי
השכונה, תולים מבטים משתאים בפלא המהלך
על שניים, ומסרבים להאמין למשמע
אוזניהם.
היא בסך־הכל נערה רגילה בת־גילם, ושמה,
יותר נכון הכינוי שלה, הפך לשם־
דבר בשעריים ובמרמורק, שני הפרברים
הגדולים של רחובות.

סערה בקיבוץ
ך -טרגדיה האישית של ״השורקת״
! ) החלה עוד שעה שהיתר, ילדה קטנה.
במקום להשתעשע בחברת בנות־גילה, בחדר־הילדים
של המשק המבוסם, היא בחרה לבלות
את זמנה החופשי בחברת נערים
גדולים ממנה.
ממדי גופה, שהתפתח בטרם עת, צדו עד
מהרה את עינם של צעירי המשק, שהחלו
ללטוש אליה מבטים חודרים.
הנערה התמימה לא הבינה, מן הסתם,
מה פשר אותם מבטים שלהם זוכה גופה
המגודל. עד שערב אחד היא הבינה.
המורה הטוב היה צעיר שנקלע למשק
במיקרה. הוא ניצל את תמימותה, קיים
עימד, יחסי־מין. מאז החלה הרוח הרעה
להשתולל במשק. קיבוצניקיות מהוגנות ריננו
בחדרי־חדרים אודות הנימפה המפתה את
בעליהן. גברים נשואים השפילו את מבטיהם,
שעה שהיא עברה לידם בחדר־האוכל.
הדברים הגיעו לידי כך שמזכירות המשק
נאלצה לדון בבעייה באופן גלוי. מסקנותיו
של אותו דיון לא נודעו, עד כה, אולם
יודעי־דבר סיפרו השבוע כי צעירי־המשק

שרושח מן הנעידיס הזעורנים נפרשה, נתארס את המירוה במשרד הגערנת
הזמינה את כל הנוכחים לעשות כמוהו.
שימעד, של אותה אורגיה הגיע רחוק, יצרה
לנערה מוניטין.
רחובות נכבשה במהירות פנטאסטית. יחסיה
של בת־המשק הצעירה לא הצטמצמו
לגברברים, עברו גם אל מבוגרים יותר,
ביניהם גם גברים נשואים.
ערב אחד חזר לביתו תושב אחד הפרברים,
דמות ידועה בין יושבי קפה חב קין
ברחוב הרצל .״איפה היית, ממזר?״ צרחה
לקראתו אשתו הקנאית .״בקפה ח בקין,״
היתר, התשובה .״אני כבר אראה לך קפה
חב קין!״ צרחה האשד״ ״כל השכונה ראתה
אותך היום הולך עם הילדה ההיא לפרדס!״
בהתחלה קראו לה ״הנימפה״ .אחר־כך

רה :״נו, מי הראשון?״ הצעירים הביטו איש
ברעהו. רובם היו חסרי־נסיון, חששו מהפעם
הראשונה. בסוף נמצא מתנדב. היה זה דווקא
הצעיר שבחבורה. הוא נכנס אל הצריף
הקטן בצעדים מדודים, כאחד שאינו יודע
מה מצפה לו בפנים.
כעבור כמה דקות הוא נראה שוב בפתח,
כשחיוך רחב של שביעות־רצון עצמית מכסה
את פניו .״נו, איך היה?״ קידמו חבריו
את פניו. הגברבר עשה בידו תנועה גסה.
ההפסקה הארוכה בין הראשון והשני לא
מצאה חן בעיני השורקת. שעה שהצעירים
התווכחו ביניהם מי יהיה השני, בקעה
מהצריף שריקה חדה .״נו, איפה השני?״
גם השני, חייל בן ,19 היה חסר־נסיון.

שינו את שמה ל״נימפומנית מהקיבוץ״ .בסוף
המציא לה מישהו את השם ״השורקת״.
לכינוי הזה יש אחיזה מסויימת במציאות.
רחובותים רבים, שהתנסו עימד, בחברה
גדולה, סיפרו מפר,־לאוזן כי כשהאחד גומר
היא שורקת לשני שיבוא כבר.

״עד אז לא ידעתי איך עושים את זד״״
התוודה השבוע, טען כי את מרבית השכלתו
בתחום זה רכש מקריאת רומנים זעירים
ומסרסים הוליבודיים. ומה כבר אפשר ללמוד
מרומנים וסרטים?
הוא נכנס, הסמיק למראה הנערה העירומה,
נשאר עומד בפתח.
״יותר מהר שם,״ נשמעו קריאות־ד,עידוד.
השורקת ראתה מיד עם מי יש לה עסק,
הסבירה לו מה עליו לעשות ועזרה לו.
״זה היה די מגעיל,״ נזכר השבוע החייל
הצעיר, טען כי אילו עמד פעם נוספת
בפני אותו פיתוי, לא היה קופץ על המציאה
.״זה מגעיל לחשוב שהרבה חברים
שאתה מכיר עשו את זה לפניך,״ הסביר.
טען כי בכל זאת התפתה מפני שרצה
לרכוש נסיון.

הוא ניסה השבוע להסביר את הפיספום
הגורלי בהתרגשות שאפפה אותו לקראת
המישחק .״זאת היתר, הפעם הראשונה בחיי,״
התוודה ,״התרגשתי מעט, וכל העסק
הגעיל אותי, אז לא יכולתי יותר.״
האחרון היה דווקא בעל נסיון עשיר. חלק
מהנסיון רכש בבית־מדרשה של השורקת.
הוא נכנס לצריף הקטן בצעדים בטוחים,
הקדים שלום, וניגש למלאכה ביסודיות וביעילות.
״אני
לא מבין את אלה שאומרים שזה
מגעיל,״ טען השבוע ,״עם ילדה זה שיא
התענוג.״ הוא הסביר כי מרבית חבריו,
שהתנסו בנסיון מסוג זה, סבורים כמוהו.
הוא סיפר כי שמועה עקשנית, שהופצה לאחרונה
בפרבריה של עיירת־ד,סנסציות, מספרת
שרבים מנערי־השכונות, ביניהם נערים
בני ,16 הם חניכיה של ״השורקת״,
שלמדו ממנה את עובדות־החיים.
״היא היתד, עוברת ברחוב, כשערימה של
גברים כרוכה אחריה. יחידים לא סיפקו
אותה, והיא נהגה לומר זאת בקול רם ובגלוי.״

בעילת
קמיגה
קיבלו התראה לבל יעזו להתרועע עימה.
איש לא העז, כמובן, לפנות אל הגברים
הנשואים, למרות שהכל ידעו כי גם לאחדים
מהם יש יד בפרשה.
לאחר שכנפיה של הנימפה בת־הקיבוץ
קוצצו בביתה, היא יצאה לחפש לה שדה־פעולה
במרחב־המחיה הטיבעי: פרבריה של
רחובות, הקורצים מרחוק, הקסימו את הצעירה,
שהיתר, אז בת .15

נימפה ברחובות
*ושבי בתי״הקפה ברחובה הראשי של
רחובות לא ערכו לכבודה קבלת־פנים.
הם סירבו תחילה להאמין, חשבו כי הנימפה
הבלונדית אינה אלא יצור דמיוני, שצץ
לפתע ועלה מתוך בדיחה גסה.
הם גם לא דאגו לה, כפי שעשו זאת
בני־משקה. להיפך. הם קפצו על המציאה,
התעלמו ממצבה הטראגי של הנערה, לא
הודיעו לשזים מוסד מתאים על העניין.
השמועה עברה מפה־לאוזן מקצה העיר
ועד קצה: נימפה יפהפיה מסתובבת ברחוב
ומזמינה גברים. גם שוטרים מקומיים,
שנתקלו בה, התבדחו על העניין, טענו כי
כל זמן שלא פשעה, אין זה מעניינם.
מי ששמע את הסיפור בפעם הראשונה
התקשה להאמין, סבר לתומו כי מותחים
אותו. כי הנערה, שנראתה כבת שמונה־עשרה,
לא עשתה שום רושם מיוחד.
המתחילים במצודה היו כמה צעירים מ־שעדיים.
ערב אחד הם אירגנו אורגיה פרועה
בביתו של אחד מהם, שבסיומה הכניס
אותה מישהו לחדר השני, התעלס עמה שם.
הגברברים פערו עיניהם בתימהון כשהיא

הבא אחריו

ה רי שגמרה עם כל הפרברים ה־
\ 4אחרים ברחובות והסביבה, הגיעה השורקת
למרמורק. בין־רגע היא הפכה למרכז
החברה בשכונה הדלה והמוזנחת.
בשעות־הערב המוקדמות נהגו צעירי-
השכונה להתאסף במקום־המיפגש הקבוע,
ליד הגן־העירוני, ולחלק ביניהם את התור.
לא־פעם התפתחו במקום ויכוחים סוערים,
שהיו מלוזים במריבות קולניות על הזכות
להיות הראשון. המריבות לא הפריעו לה
במיוחד .״כמה אתם?״ התעניינה לדעת.
הראשונים בתור היו המנוסים שבחבורה,
ביניהם גברים נשואים. הם בילו בחברתה
קבוצות־קבוצות, השאירו אותה לאחר־מכן
לחבריהם הצעירים.
בחודשים האחרונים הגיע תורם של השנתונים
הצעירים יותר ליהנות מחלקם בשלל.
במקום־המיפגש הקבוע התקהלו תריסר
צעירים, כשהגיעה אליהם השמועה :״היא
בצריף על־יד בית־הספר התיכון.״
כעבור עשר דקות הם היו שם. הם מצאו
אותה בחברת שני צעירים, האמרגנים שלה.
״רוצים?״ שאלו השניים בהנאה גלוייה. תריסר
הצעירים המבויישים השפילו את ראשיהם,
לא ידעו כיצד להגיב.
כעבור כמד, דקות נשמעה מהצריף שריקה
חדה, מלווה בקול־צעקה של נערה צעי
משחק
כדורגל

* * השהתרחש לאחר־מכן דמה יותר
! לתחרות ספורטאית. הגברברים, שכמה
מהם משחקים בשורותיה של קבוצת־כדורגל
מקומית, זכרו היטב את הכלל כי ההתקפה
היא ההגנה הטובה ביותר, עטו על פניהם
ארשת רצינית והסתערו על שער היריב.
המקשר הימני העביר אותה לחלוץ המרכזי•
החלוץ המרכזי התמהמה מעט, העביר
אותה במסירה מדוייקת למקשר השמאלי.
המקשר הימני טען השבוע כי, בניגוד
לחבריו, הוא לא קיים עימד, יחסי־מין. גם
הקיצוני השמאלי לא היה מאהב מוצלח.
מבט מלא־בוז ליווה אותו בדרכו אל
היציאה .״איך זה היה?״ שאלו בחוץ הנותרים
.״ככה, ככד״״ היתד, התשובה המתחמקת.

בבל מישחק־בדורגל הגון, ר,ת-
ערבה המשטרה גם במישחק על אליפות
רחובות והסביבה. לא חשוב שלא היה
כאן מישחק כדורגל, ושרק שחקני־כדורגל
בודדים היו מעורבים בעניין. השורקת ממילא
זכתה לכינוי ״נערת קבוצות הכדורגל״.
״היא גומרת עם קבוצת כדורגל במכה
אחת,״ הסבירו יושבי בתי־הקפה, שנהגו
לתאר את האורגיות הפרועות בלשון ציורית
של תיאור מיפגש בין שתי קבוצות,
שאחת מהן תמיד מפסידה בתוצאה גבוהה.
לילה אחד התדפקו שני שוטרים על כמה
דלתות באחת משכונותיה של רחובות. תריסר
צעירים נפחדים נלקחו לחקירה. תחילה
סיפרו להם כי מאשימים אותם בגניבה,
ורק אחר־כך הסבירו החוקרים כי מאשימים
אותם בכך שהמישחק היה בלתי־ספורטיבי.
בלשונו היבשה של החוק: בעילת קטינה.
״אני לא אשם,״ טען אחד מהם ,״אני לא
עשיתי כלום.״
״גם אני לא אשם,״ הסביר חברו. המשטרה
בדקה, חקרה, שלחה את הכדורגלנים לבדיקה
רפואית, לברר אם אינם נגועים במחלת־מץ,
וקבעה כי אותו מישחק שנערך בצריף
בחצר בית־הספר הסתיים בתוצאה .6:0
קהל חובבי־ד,כדורגל בבתי־הקפה קיבל
את החלטת המשטרה בקריאות־בוז .״החלטת
המשטרה מקפחת את הנבחרת שלנו,״ הסבירו
האוהדים, טענו כי המישחק המפורסם
הסתיים בתוצאה ,0:10 וכי במישחקים קודמים
היתד, התוצאה גבוהה עוד יותר.
מאז הפכה השורקת לדמות הפופולארית
ביותר ברחובות, אחרי אבא אבן, אבל
נערות תמימות נמנעות לשרוק לעצמן ברחוב
את שיר־השכונה. מישהו עוד עלול
לחשוב בטעות שאחת מהן היא השורקת.

ס פ רי ם ת ד רי ך תרגום מוות ברכב ת
המסע הגדול (חורחה סמפרון. תרגום
מצרפתית: י ו עדי• הוצאת ספר־יח ה3ומ־לים
).הוא ספר מזעזע וכן, בחלקו הרא־שין.
מגיע לדרגה של שירה גדולה בחלקים
הטובים שבו, והופך קצת מכני ומוגזם
בחלקו השני.

נושאים פשוטים כשפה פשוטה.
בדרך של זרם התודעה מספר הסופר
שורה של זכרונות מלחמה, שהנושא המר־כזי
בהם הוא המסע לבוכנוואלד. במסע
זה נקשרת ידידות מוזרה, עדינה, ביו
המספר לחברו. ידידות של שני אנשים
דחוסים ודחוקים, צמודים אחד לשני, בתור
קרון בהמות עמוס בני־אדם, הנוסעים למחנה
הריכוז.
הזכרונות על אותו מסע מבולבלים. הם
מעורבים בזכרונות אחרים, על פעולות
המאקי, על מחנה הריכוז, על התקופה
שלאחר המלחמה ועל המאסר. אבל הם
חוזרים שוב ושוב אל הלילה האחרון של
אותו מסע, שבו מת
אותו ידיד, הנער מ־סמיר.
הידידות
בין שני
האנשים מתוארת בדקות
מיוחדת, בשפה
פשוטה ונקייה.
״בהמולת הכניסה
בקומפיין,
לקרון,
תוך הצעקות ור,צ־ליפות
הוא נקלע לציד,,״׳
מספר המחבר
,״כבש לנו דרך
לאחד הפתחים שהיה
גדור בחוט תיל
דוקרני, :לנשום, זה
העיקר. אתה מבין, שיהיה במה לנשום׳.״
השניים מדברים על נושאים פשוטים
בשפה פשוטה. הם מתווכחים האחד עם
השני, שואלים מה השעה, מתי נגיע, מה
אמרת. השיחות הפשוטות והפרוזאיות, עם
הזכרונות הפרוזאיים שלפניהם ואחריהם,
מקבלים אופי מיוחד, בגלל הכאב העדין
המונח עליהם בידי המספר, בגלל מותו
של אותו נער.
הדבר נעשה על ידי חזרות עקשניות,
עצבניות, ספונטאניות, הבאות כאילו מתוך
הכרח, בכוח, בחוסר רצון. אפשר לראות
את זה, למשל, בקטע של זכרונות מתקופת
המאקי :״דחפנו את האופנוע לדרך
ממרומי התצפית שלהם יוכלו הט״ם
לירות בנו כמו ביריד. אבל ג׳וליין רצה
מאוד באופנוע זה. רצה בו באמת ...אתה
תשמח לשמוע שהאופנוע לא הלך לאיבוד
..אבל לא אספר לך על מותו של
ג׳וליין. וכי מה תועלת בכך, שאספר לך
על מותו של ג׳וליין? מכל מקום עדיין
איני יודע שג׳וליין מת. ג׳וליין עדייו לא
מת הם יורדים בלי כל הבחנה, בכיוון
הרעש של אופנוע הרפאים, על הדרכים
המוזהבות של הסתיו. אני לא אספר לך
על מותו של ג׳וליין, יהיה צורך לספר
יותר מדי סיפורים על מתים. אתה עצמך,
אתה תמות, לפני תום המסע הזה.״
הכיוון של הזמן. הכנסת העתיד הרחוק
לתוך העבר הרחוק, הם שמעשירים
את הסיפור ונותנים לו שפע משמעויות.
בין כל קטעי הזכרונות יש כמה שהם
מן הטובים שנכתבו על המלחמה האחרונה
ועל אחר המלחמה. באחד הקטעים הוא
נזכר איך נכנס, לאחר השיחרור, לדירה
שצפתה על מחנה בוכנוואלד. האשד, הגרה
שם מראה לו את הריהוט, את הסלון,
מסבירה לו כמה שהחדר נעים, וכשהוא
מתבונן על המחנה מאחד החלונות של
החדר ושואל אותה :״בערבים, כאשר הלהבות
היו מתנשאות מארובת הקרמטוריון
ראיתם את להבות הקרמטוריון?״ ודא עונה
לו :״שני בני נפלו במלחמה.״
חורחה סמפרון נלחם במלחמת האזרחים
בספרד. לאחר ניצחון הפרנקיסטים עזב את
ארצו ועבר לצרפת. הוא סיים שם את
לימודי הפילוסופיה בסורבון. בזמן המלחמה
הצטרף לשורות המאקי, ונלחם לשיחרור
צרפת. בשנת 1943 הוא נאסר על־ידי
הגרמנים ונשלח למחנה בוכנוואלד.
התיאוריות שלו על חופש הבחירה, על
הנאציזם והמלחמה, אינן מקוריות במיוחד,
אבל הן מובאות בצורה מקורית, בספר
מצויין שזכה בצדק בפרס פוונדנטור הבינלאומי.

העולם
הזה נונוליץ סה לראות, לפי סדר
— חובה לראות;
העדיפויות הבא:
אפשר לראות;
— רצוי לראות;
• אסור לראות.

הכרטסת (תיאטרון זווית)
ביצוע שובה־לב של מחזה פולני אוונגארדי,
בביומו של קונראד סוינרסקי. פרקים וחלומות
בחייו של גיבור אנטי־גיבורי. מיכאל
כפיר.

מפחד

מוירג׳יניה

וול 8הבימה) הישג בלתי רגיל לתיאטרון
ישראלי. מרים זוהר נפלאה בתפקיד
הראשי, במחזה מודרני, משעשע ומדהים
כאחד, בו משחקות ארבע נפשות ברצח
פסיכולוגי ובהתאבדות רוחנית.

אין ב תל־ א ביב דירה יציבות לחוזק

לפני שאתה מחליט על קנית דירה, בדוק
וראה מה אנחנו מציעים לך עבור כספך.

¥*¥לאחר הנפילה (התיאטרון
הקאמרי) חשבון־הנפש של אינטלקטואל הניצב
בפני כישלון אהבותיו ויחסי־התקשורת
האנושיים שלו. וידוי כמעט־אישי של ארתור
מילר, בו תופסת חלק מכריע מי שהיתר,
אשתו. גדעון שמר, גילה אלמגור.

סרטים ״
* * איך להצליח כלי להתאמץ
(תל־אביב, תל־אביב) ג׳אן פייר קאסל משיג
נשים, אוכל, מכוניות מפוארות, וחברים
עשירים, בעזרת העצלות שלו. הוא עושה
את זה בצורה משעשעת, בסרט עליז של
פילים דה־ברוקה.
פסלן דין (גורדון, תל־אביב) ילד
יפהפה, עם עיניים גדולות ושיער בהיר,
משוטט ברחובות, משום שאמו שיכורה
ואביו החורג מכה אותו. הוא מוצא הורים
חדשים בבית אמיד בתנאים טובים. האם יש
להחזיר אותו לאמו או להשאיר אותו אצל
הוריו המאמצים? איו׳ תשובה. לא בסרט
בכל אופן.
* * זורכה היווני (הוד, תל-אביב;
עצמון, חיפה) הרי כרתים, הים של יוזן, הכפרים
הפרימיטיביים של כרתים ופילוסו־פיית־החיים
ההדוניסטית של זורבה היווני
עברו מספר מצויין לסרט טוב, המבויים
בצורה קצת ארוכה, קצת מלאכותית מדי
וקצת יומרנית מדי. מישחקו של אנטוני
קוזין טוב. מישחקו של ידידו הסופר רע.
כל השאר בסדר.
בקט (אלנבי, תל־אביב; אורלי,
חיפה) סרט רדוד במקצת, אך מדהים בעוצמתו,
הנובעת בעיקר מדמותו של המלך
הנרי השני, והאהבה המוזרה שהוא רוחש
לידידו בקט. דמותו של בקט (ריצ׳ארד
בורטון) עשוייה ברישול. הנאמנות שלו למלך
בהתחלה, לכנסיה ולעם הסכסוני אחר-
כך, אינה משכנעת. מישחק גאוני של פיטר
אוטול בתפקיד המלך.

* ן ך -חברת בנין בע״מ, רח׳ דיזנגוף ,16
• 1 1 1 - 1תל-אביב, טל 224549 ,223082 .

בי״ס תיכון ערב חדש, חיפה
בפקוח משרד החינוך והתרבות
רה׳ שבתאי לוי ,26 טל 521113 .

הרשמת תלמידים חדשים
לכתות, טי, י־ ,י-א י״ב

לשנת הלימודים תשכ״ו
בכל יום בין השעות . 19—17

תלמידינו נהנים משכר לימוד מודרג, נבחנים בחינות בגרות ביחד עם
תלמידי בתי־הספר התיכוניים של בוקר. ובוגרינו מתקבלים למוסדות
ההשכלה הגבוהים (אוניברסיטה, טכניון, סמינר למורים).

ל פני
סנ ת
בגד• התווך

* הנכרת עם הקמליות (עדן,
ירושלים) .המלכה כריסטינה (מקסים,
תל־אביב) .מריה וואלבפקה (אמפיסי•
אטרון, חיפה) גרסה גרבו.

* השוטר מסן טרופז

(ארמון־דוד,

תל־אביב) קומדיה צרפתית, שבקטעים הטובים
שלה יש ים נהדר, שמש, סן מרופז
היפהפיה, ופארודיות על אנשי משטרה,
מדים, פאתוס קרבי, והחברה הגבוהה. בקטעים
הרעים שבה, יש חוכמות נבובות
ומישחק מוגזם של לואי דה פונם.
טופקא פי (פריז, תל־אביב; ארנון
ירושלים) קבוצה של אנשים שובבים ונחמדים
עורכים שוד שובב ונחמד. גם הסרט וגם
השוד מבוצעים טוב. מלינה מרקורי נהדרת.
* כמעיין המתנכר (פאר, חיפה)
הסרט שהשפיע על דור שלם, והמטיף —
כמעט בלי משים — לאידיאולוגיה כמעט־פאשיסטית:
זכותו של הפרט הגאוני להעמיד
את עצמו מעל לחברה. גארי קופר
ז״ל, כאדם עליון, לוחם בעתונות הצהובה,
המסמלת את תקופת ההמונים.
* * אמריקה אמריקה (אורגיל,
ירושלים) האליבי של איליה קאזאן לתקופה
המק־קארתיסטית שלו. נסיון להראות לעולם
מהי אמריקה בשביל נער רגיש ושאפתני
שגדל ביוון. תיאור איטי מדי, ארוך מדי,
מלא פולקלור, של כל מה שאותו נער
מסוגל לעשות, כדי להגיע לארץ האפשרויות
הבלתי־מוגבלות.

נבס׳
אותם
^ טקס טי ל ^

/<:מין ת• 7ל 0 7 0וד
~[כג >07ז וד&י־׳על,

העולם הזה 1450

כמו שלנו
ורווחה.

ה־ מ ץ־ינז./

מספר 1450כ״ג פיון תשכ״ה23.6.1965 ,

המחיר

י7ל׳ד//גל/לל
ק בו צתכ דו ר \ ל נאשמת ב ב עי ל ת קטין

ארבעה מן חצעיריס המעורס־מ פפרשד