גליון 1451 מתאריך 30 ביוני 1965

מספר 1451

המחיר

״הפרס הגדול של פסטיבל־הסרסים בקאן
לא ניתן לסרט ישראלי — כי שוס סרט
ישראלי לא הוצג במיסגרת הפסטיבל.
״לעומת זאת זכה הסרט הישראלי חור
בלבנה, שכבר עורר בישראל תגובות סותרות
חריפות( בפרס מבקרי־ה$ן ולנוע בקאן.
פרם זה מוענק על־ידי עשרים עתונאי־קול־נוע
ידועי־שם מעשר ארצות*,.
שורות אלה הופיעו במדור הקולנוע של
העולם הזה 1447 לפני חודש, שעות מעטות
אחרי שנתקבל על כך מיברק מאת אלי
קינן, שליח העולם הזה לפסטיבל. באותו
יום הודיע קול ישראל הודעה שונה לגמרי:
שחור בלבנה זכה ב״פרס הנוער״.
גם בסאונים אחרים החליטו לזלזל בפרס
המיסתורי. היו שרמזו, בעל פה, כי אלי
קינן סילף את האמת, כדי לעשות טובה
לאחיו, עמוס קינן, שכתב את התסריט לסרט.
על כן ביקשנו את אלי קינן להסביר
את פרטי הדיווח.

בימי הקיץ
אין כמו
אל-סבון
״נקה 7״ לקרירות ולרעננות.
״נקה 7״ מטפח
את העור
ומאפשר לו נשימה
חפשית ותקינה.
כיון שאל־סבון ״נקה 7״
הוא נויטרלי ללא
אלקלי.

להלן תשובתו:
נודע לי, קצת במאוחר, שהיו בארץ
וריאציות על שמו המדוייק של הפרס בו
זכה הסרט חור בלבנה בפסטיבל־הטרטים ב־קאן.
זה לא מפתיע אותי, כי במעט בכל
עתון שדיווח על־כך
היו לפחות שלוש
טעויות. כדי להבין
את מקור הטעויות,
יש להכיר את תולדות
הפרטים בפסטיבלים.
בכל
מדינה יש
כמה וכמה אגודות
של עיתונאים, וביניהן
אגודה אחת לפחות
של מבקרי־סרטים.
מלבד זה יש
גם התאחדות עולמבקרי
מית

קולנוע; יש גם פדרציה עולמית של מבקרי
קולנוע; יש גם מוסד בשם אירגון עולמי של
הביקורת הצעירה וכיוצא באלה אגודות
שונות ומשונות, שכל אחת מהן נותנת פרסים
לסרטים, לשחקנים, לבמאים וכו׳.
עיתונאי אמריקאי עשה פעם את החשבון
והתברר לו שבכל שנה ניתנים בעולם כ־
400 פרסים קולנועיים, בקרוב ל־ 50 פסטי בלים,
מיפגשי־קולנוע, ימי־עיון קולנועיים,
שלא להזכיר את הפרסים הניתנים על־ידי

תוצרת ביח״ר נקה בע״נז
המפיצים: חב׳ נורית בע״ס
פרסום או־קי

עתונים, שבועונים, ירחונים, רבעונים ושנתונים
לקולנוע — ובכלל זה בחירת סרטי
השנה ושחקני השנה מטעם העולם הזה.
מתוך ים הפרסים הזה, מבצבצים בכל זאת
כמה שמות של פרסים ידועים וחשובים, ש רכשו
להם מקום מכובד בשל חבר־השופטים
המכובד שלהם, או בשל ההצלחה הכספית
שהאירה פנים לסרטים שנשאו את הפרס.
בשולי פסטיבל־הסרטים בקאן, כמו כל
שאר הפסטיבלים, ניתנים מדי שנה 15 פרסים,
מהם שבעה המוכרים על־ידי הפסטיבל,
אך שהם בלתי־רשמיים. ארבעה מהם ניתנים
על־ידי אירגונים של מבקרי־סרטים, כך ש אף
לאחד מהם אין, למעשה, זכות להיקרא
בשם ״פרס הביקורת״.
לאלה שאינם מצויים בסבך האינטריגות
השונות, שגרמו לפיצול האגודות השונות,
כדאי פשוט לומר: פרס של מבקרים.
הפרס שניתן לחור בלבנה נקרא באופן
רשמי :״פרם הצעירים של הביקורת הבין־
לאומית״ ,ואפשר להשוות את מובן השם
הזה לשמות כמו :״השומר הצעיר״ ,״הפועל
הצעיר״ ,״ויצ״ו הצעירה״ ,הצעירים של בן־
גוריון, ושאר גופים שזילזלו בכוחו של הזמן.
מבחינת
הרכב חבר־השופטים, היה הפרס
הזה שני בחשיבותו מבין הפרסים שניתנו
השנה בשולי הפסטיבל. היו בו באמת 20
מבקרי־סרטים, מרביתם שמות ידועים ב אירופה,
שדעתם קובעת במידה רבה, איש
בארצו.
ויש גם פרט מוזר: כנציג העולם הזה
השתתפתי בחבר־השופטים הזה (נמנעתי כמובן
מהצבעה על חור בלבנה) .כתבת סוכנות
רויטר ביקשה ממני לכסות עבורה את
חלוקת הפרם, מפני שבאותה שעה עצמה
חולקו עוד שני פרסים. כתבתי לה על־כך
כמה שורות בצרפתית, מיד אחרי ששלחתי
מיברק באנגלית להעולם הזה, כך שלמעשה,
גם הנוסח של קול ישראל היה צריך להיות
דומה לנוסח של העולם הזה.
אבל מה זה חשוב? הסרט עוד יקבל פרסים
בלוקארנו, במונטריאול, ועוד יהיו ניסוחים
שונים בעתונים שונים, ובגאולת הסרט
הישראלי נתנחם.
מכתבים גרעין חדש
שוב ושוב צצה ועולה הבעיה מחדש:
ניתוח מצבו של המיעוט במפא״י היה
מלחיה שורה של תרשימים מרשימים
(העולם הזה .)1450 הובאו בהם כל האפשרויות
המעשיות להרכבי
הקואליציות
הבאות, וברור מכולן
שאף אחת מהן
אינה מסוגלת להצעיד
את ישראל אל
ההשתלבות במרחב,
או לפחות אל הקטנת
האיבה והורדת
המתח באזור.
המסקנה היא אחת,
וחבל שלא הובעה
בכתבה: דרוש גרעין שטיינברגר חדש, גוף פוליטי
בעל איכות חדשה,
במפה המפלגתית של ישראל.
אין לי שום אשליות בדבר גודלו בעתיד
הקרוב. הוא יהיה קטן יחסית, אך הוא
ישמש קוטב נגדי לכל המערכים הקיימים
היום.
אני פונה בזאת אל עורכי העולם הזה :
שאו בנטל הפאטריוטי הזה.
שרגא שטיינכרגר, רחובות

מאת ־ ב רנ חן תו מ ס
עבדי ת:י איד, בנדלא
הבמאיגטייקה אופיר
תפאורה

וו ^ ל בנ טו ת:

נמאס לי לקרוא מכתבים של קוראים
המציעים כן להקים לא להקים כן להקים לא
להקים כן להקים לא להקים רשימה של עורכי
העולם הזה לכנסת.
אני מציע שתקחו מטבע ותזרקו ״עץ או
פלסטיין״.
שולמית קדר, ירושלים
כן, אבל מניין לוקחים מטבע?

מי קורא בשבועון?
אט־אט הם מתגלים, קוראי העולם הזה
הנסתרים.
רק יום או יומיים חלפו מאז צאת ה־

גליון שכלל את הכתבה ״רע במיעוטו״,
(העולם הזה ,) 1450 שניתח בבירור את
סיכוייהם האפסיים של אנשי בן־גוריון, ו כבר
נסוג משה דיין מכוונותיו הראשוניות•
כל הזמן הוא הופיע כאריה שבקרב עכברי
המיעוט .״הוא קיצוני״ ,״הוא בלתי־מתפשר״
,״הוא אינו ניתן לקנייה״ ,הכריזו
חסידיו בעתונות.
ברור עתה שהוא אינו אריה כה גדול
כמו שהוא תואר, אלא סתם קורא מסור של
השבועון המסויים.
כקורא קבוע של השבועון, הריני מתגאה
בחברי האחרים. אמור לי מי עוד קורא, ואומר
לך מי אתה.
שמעון נועם, חיפה

חשוב לחשוב

אורי אבנרי — גאון המדיניות של הזמן
החדש — לך ותן
פרק בהלכי פוליטי קה
ללוי אשכול, ולמדהו
להתנהג בעתות
מצוקה, כשה־מאכלת
מתנופפת מעל
לראשו, בסדנה
לכלותו ללא רחם.
אדוני העורך (כצורת
פנייתך לראש תפסיק הממשלה),
לבקר בחריפות מוגזמת,
ותאמר מה
אתה מציע כאלטרנגבעוני
טיבה.
והעיקר, תחשוב
לפני שאתה כותב.
גיורא גבעוני, מסדר!

לתלות? לתלות!
לחמתי במלחמת־העולם השניה ובמלחמת־השיחרור,
למען מדינה שבה לא יהיו חיינו
וחיי ילדנו הפקר לרוצחים מעבר לגבול.
איני מבין איך העז עורך העולם הזה
( ) 1449 במכתבו הגלוי לראש הממשלה, לת־
(המשך בענזוד )4

איהה^־דיו׳ו
העולם הזה 1451

הטיבנ יקובע.ר
שנוגעד תלגלידה,ארקד ־
במהל י
לקהל- ,כי ג שמחה לכל
יותר ויותר מתברר

ולכו יותרויותר אנשים קונים יותר ויותר גלידות א ד־ ניר.
ולכו רואים בכל שמחה ואירוע את מבחר הגלידות של א ד-ניר.
א ד ״ ניר ביהח״ר בעל הציוד האוטומטי והחדיש ביותר בישראל לייצור גלידות ושלגונים.
א ד ־ ניר ביהח״ר המייצר יותר סוגי שלג ונים וגלידה מכל בתי החרושת לגלידה גם יחד.
א ד ״ ניר בית החרושת לגלידה, הגדול והמשוכלל בארץ.
לרשותך, עקרת הבית, מספר־שיא של גלידות 2 :סוגי קסטה 2 ,סוגי מוקה, וניל-פירות, וניל,
שוקולד, וניל־שוקולד, תות־אננס, רולדה וניל־ שוקולד, רולדה וניל־מוקה, רולדה וניל-תות.

זה אדיר -זה אד ־ נ יר !

מכתבים
(המשך מעמוד )2
בוע בשם אחינו׳ שנפלו בנגבה ובנבי-יושע,
לבטל את עונש־המוות שהוטל על מחמוד
חידג׳אזי, איש אל־פתח.
אני בטוח שגם מדינות מתקדמות ונאורות
היו מחדשות את עונש המוזת, אילו חדרו
לגבולן רוצחים, כך י לפגוע באזרחים שלווים׳
ובכלל, ויתור לתוקפנות אינו מקרב את
השלום, אלא רק מרחיקו.
עמוס דוכס, אשקלו!
יותר מפעם אחת קראתי מכתבי קוראים
בנוסח :״אני מוכן לתלות את מחמוד חי־דג׳אזי
אני מוכן לשמש כתליין
וכו׳.
הגדיל לעשות הקורא אלנקרי (העולם
הזה ,) 1449 שנימק את רצונו בצורך להוכיח
לערבים כי גם בישראל ישנם אידיאליסטים.
ברצוני לשאול את מערכת העולם הזה:
למה אתם מפרסמים מכתבים כאלה ללא
תשיבה?
משעור לוטפי, ירושלים
העולם הזה סו מן על קוראיו, ובכללם
הקורא לוטפי, שיתנו את התשובה.

וי נסי !
שנה אזזד שגה ״
תמ>ד
ראשה:
ר א שון במשאל הי שראל׳
״ ה מו צרה מו בחר * במשך
$ש ני ם רצופו ת.
ר א שון על שו ל חן ה א פו ר
של כל אשה מוד רני ת.
ראשון בבל מספרה ,
פ רפו מ רי ה ומכון ליופי.
ר א שון בחקרובח רו ש,
ב טי בוב אי כו ת.

הרבה אנשים תומכים
להורג של מחמוד
חידג׳אזי, איש אלפתה.
אני חישב ה־היפך:
אל לנו להשתמש
בדוגמה הסורית,
ולהשיב להם
בדם חידג׳אזי תחת
דמו של אלי כהן

הרוצה בשלום חייב
לחפש דרכים
להבנה עם שכניו,
ולא ללמוד מדרכיהם
הרעות.

ברעיון

הוצאתו

אסרף

מנשה אסרן ז,
יהודים, רחמו רחמו

בית־שמש

מה הנאה יש לכם בהדפיסכם את שם
ה׳ באותיותיו? דבר זה גורם לי, וליהודים
רבים כמוני, זעזוע, חרדה וכאב עד לבכי
היסטרי. כוונתי לכתבה ״מכתב דחוף מהרב״
(העולם הזה .)1448
בסימפוזיון עם כנענים, אמר אחד ממנהיגיהם
דברי נאצה ובלע נגד ה׳ ,בהשוותו
אותו עם אחד מאלוהי הכנענים. אנכי שי-
סעתי את דבריו בזעקת־אימים, תוך זעזוע
נפשי היסטרי, וקרעתי את בגדי, בהתאם
לדין הנובע מן הפסוק ״ויבואו עבדי המלך
חזקי׳ אל ישעי׳ קרועי־בגדים, ויגידו לו את
דברי רבשקה.״ קרעתים עד גילוי בשרי
(לא ערוותי בי כך הדין (במסכת
סנהדרין).
בגדים יש בביתי ברוך ה׳ ,אך לא אבובזם
בקריעות על ניאוץ שם־שמיים על־ידכם, כי
מוקדשים הם לעניים, המקבלים מידי כסות
ובגד. חוסו נא גם עלי, גם על עניי ירושלים,
ואל תביאוני לידי קריעת בגדים!
הדפיסו נא את שם ה׳ כמו שבדרך־כלל
כל יתר העיתונים מדפיסים את שם זד.
מה מכם יהלוך!? סתם להכאיב לאחים
יהודים? הלא סוף כל סוף אחים בני אב
אחד כולנו. חוסו ורחמו!
משה דווי?! הכהן /ירושלים
העולם הזה מתנצל על כי פגע ברגשות
חלק מקוראיו, ללא צורך.

טל-אר׳אלי

צל ענק!
איפה ראש הממשלה? איפה הרמטכ״ל?
איפה שר־החינוך? למה הם שותקים כל
אלה, כשתסריט כה נבזי, כה שקרני וכה
מעליב, כמו הטל צל ענק, מוסרט בישראל
(העולם הזה !7) 1449
יש גבול להתרפסות בפני זרים!
אני גדלתי בארץ הזאת, נלחמתי למענה
פעם ופעמיים, ואני חושב שאביע בזאת
את רגשות רבים מחברי: תופסק ההסרטה
בישראל!
דניאל סהן, ירושלים

אופל לסל

* זו ה שנה ה ש מינית שתמרוקי הלן קרגויס קבלו >ותר קולות
מכל מוצרי היופי האח רי ם -במ שאל ״המוצר המובחר״

אני אספתי תפריטים ממסעדות, ועשיתי
השוואות של מחירי ארוחות. בידי להוכיח
שהרבה מסעדות פרטיות בתל־אביב מספקות
ארוחות טובות, במחירים נמוכים יותר
מאלה הנגבים בשתי המסעדות הקואופרטי־ביות
המצויות בעיר. זהו אבסורד!
המסעדות הקואופרטיביות נקראות ״מסעדות
פועלים״ .הן הוקמו מקרנות הסתד־רותיות,
והן חייבות לספק ארוחות זולות
לפועלים, פקידים ושאר בני השכבות העממיות.

המשאל
נערך על-ידי ״ידיעות אחרונות״ באמצעות מכון ״דיבטר״ העולמי.
העולם הזה 1451

ההסתדרות הכללית ומשרד־המסחר־והתע־שיה
חייבים לתת את דעתם על עניין זה,
ולדאוג שמסעדות אלה תמלאנה את יעודן.
ז׳ק ארליך, תל־אביב

1(10

ריקים ופוחזים
הצעירה ״השורקת״ (העולם הזה )1450
מהווה כתם על התנועה הקיבוצית.
כבר נוכחתי, ב־מיקרים
קודמים, כי
תנועה זו, המתיימרת
להיות פרוגרסיבית
וחלוצית, לובפרובינציאלי־קה

נוראי.
היא מסתירה מעין
הציבור כל סטייה
חברתית המתגלה בשורותיה.
תהייה זו
בגידה,
התאבדות,
מעילה וכר. מירון הנידון במיקרה היו חייבים אבות הקיבוץ
לאזור אומץ, ולקחת את הנערה לטיפול
רפואי־פסיכיאטרי מתאים. אך מה?
הם חששו ממה שיגידו על המתהווה בקרבם.
התוצאה: הסוד לא נשאר סוד, הפרשה
נתגלתה׳ והצעירה המיסכנה תובא מן הסתם
לטיפול מתאים, אך אחרי סבל ממושך שלא
ישוער.
חנה מירון, תל־אביב

...דן־ו־יו־ונ
עיפר

הנה התגלה פרצופם האמיתי של הגברים
בישראל.
הם עטים על כל מציאה, בלי לבדוק,
בלי לחשוב ובלי שום יסורי־מצפון.
אין אני מתפלאת על צעירי רחובות,
אם גם גבריה ניתגלו כריקים ופוחזים.
ש.מ ,.רחובות

ה חו לצה
הגו רמת לך שמחהמ חו דשת
מ די יו ם ביו מו, נ עי מ ה
לכל גוף ובכל א ק לי ם —
רכות מ שי, בברק ומגע _
קלהלכ בי ס ה, מ תיי בשת
במהרה ובעלת א רי כו ת
י מי םמפ לי א ה

אין נבולות לכפייה הדתית
קראתי בהעולם הזה 1450 על מאבקם של
בעלי בתי־הקפה בנתניה נגד הכפייה הדתית,
בצורת השבתת העסקים בשיא עונת הקייט.
לכפייה הדתית אין גבולות, ובוודאי לא
גבולות עירוניים. לכן, כדי להקדים תרופה
למכה, אני מציע שבעלי בתי־קפה בערים
אחרות יפגינו את סולדריותם עם עמיתיהם
מנתניה, וישביתו גם הם את עסקיהם.
א. הר־זהב, חיפה

ללא גהוץ ומאמץ -
תמיד הדור ומנוהץ

שונא גסויות יחיה
איני מבין לאיזה צורך הקדשתם שני
עמודים לווידויו של חסן עומר, הנאשם באונם
חיילת לעיני חברתה (העולם הזה
449ו) .זוהי כתבה מלאה גסויות.
נידמה לי שאין צורך לפרסם כתבות
כאלה, ובמקומן מן הדין לפרסם את המכתבים
שלי, המביעים אי־הסכמה לדעותיו
של העורך אורי אבנרי.
אריה שחר, תל-אביב

)6)1 114)16 416)1ז16ג691ז

בתערובת כותנה

זה קרה כחודש מאי
קרתה

תאונה:

מוכויף

פרסונז נזלגיק

טרקטור פצע אותי
קשות בפני. זה קרה
בחודש מאי׳ ועדיין
לא קיבלתי
שום פיצויים.
אני מקנדה, ואינני
מתמצא טוב בתנאי
הארץ. לכן אני
חושב שפירסום העניין
יקל עלי, ויעורר
אנשים ומוסדות
לבוא לעזרתי.
סנד קינאת ציירים

ד סי /ולך

ל ך רו ך.

מוצרי

המובחר

מרפד סנד,
תל־אביב

לצייר משה ברנשטיין, שהעליב במכתבו
את הצייר יגאל תומרקין (העולם הזה
:)1449 הקנאה מדברת מגרונך. רמתך כה
נמוכה היא, עד כי אינך רואה את גדולתו
של תומרקין. טוב להיות פחח מקורי
מאשר צייר המעתיק מאחרים.
אלכם זיו, תל־אניב

ד״ש מאיפלנד
רב תודות לזיוה יריב ממרחקים.
בתבותיה מרתקות ומלאות חיים. זהו
חוש־הומור ישראלי בריא.
אלישע כן־דויד, איסלנד

טעות לעולם צודקת
השניא התורן של בית־המשפט המחוזי
(מעריב).
מרים חן, תל-אביב

זבות קדי&ה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזח 1451
אויר מטהר

ע נק בקופסת מעניק אוירת
רעננות נפלאה
בבתים ובמוסדות

קצף לגלוח
״פק״ על שומר
עור הפנים
ומעניק גלוח
ונעים

סוכנות בלעדית

קרויטורו את פימנטל
רחוב

ר ש״ י

תל־אביב טל 623094 .

ספריי
לשער מחזיק
התסרוקות
ומעניק ברק
לשער רטוב
ולשער יבש

ספריי ״פ ק ״
דיאודורנט
לגו, ף
מונע ריח וזיעה
ומעניק 24 שעות
רענ גו ת

״פק״ דיאודורנט
לרגל ריח מונע
וזיעה ומסיר
עייפות

.ב דן ו ד ־
בידוי

כ ץ *:וין
נעול ויאט־נאם
מוות בכיכרהמר כזי ת

רהדזדיט ־

בנין מלת חו ת חדיש ו מפואר מ תכונן
לפי מי טב הידע ה בינל או מי עונה
לכל דרישות ה תברו א ה. חוף עם חול
זך ונקי, י ם רגוע — וברקע הנוף
המר היב של עכו ה ע תי ק ה.

הנך רשאי לנהוג
במכוניות מיח
ללא רשיץ
בשטח התערוכה
חכתוח כל יום בשעות
נ 9—1ומ־ 5עד חכות

.קארטינג״
הספורם שכבש את כל
אירוסי״

הרשמת בוגרי ח׳ ,ט׳ ,י׳ ,י״א
לכתות ט׳ ,י׳ ,י׳׳א, י״ב
כשעות 9-12 ; 5-8
הרשמה גם לקורסי ערב

שרטוט

מכונות • ארכיטקטורה

1ת״א, בן־יהודה 26
( חיפה, הרצל ^44

61352:
הרשמת בוגרי ח׳ ,ט׳ ,י׳ ,י׳־א
לכתות מ׳ ,י׳ ,י״א. י״ב
בשעות 9-12 ; 5-8
הרשמה גם לקורסי ערב

טכנאות

סין • מכונות
1תי״א, בן־יהח־ה [ 26
^ ( חי 3ה, הרצל 44ץ

הכל הזכיר את פרשת אלי כהן:
עם שחר התאספו אלפים מתושבי דעיר
בכיכר השוק המרכזית של סייגדן הבירה,
כדי לחזות שם בהוצאה לפועל פומבית של
הריגת אדם.
אך ההמשך הזכיר יותר את פרשת דוב
גרונר וחבריו:
טראן ואן דאנג, בן ,20 נקשר לעמוד.
הוא קרא :״אני אמות, אך אחרים יבואו
במקומי!״ ״בוז לרפובליקה של ויאט־נאם
(הדרומית תחי הרפובליקה העממית של
ויאט־נאם (הצפונית)!״
כומר קאתולי ניגש אליו, אמר כמה
מילים. דאנג חייך לעברו. הכומר פסע
אחורנית. חיילי כיתת־האש הרימו את
רוביהם, דאנג התחיל לצעוק סיסמה נוספת.
הרובים ירו. ראשו של דאנג נשמט. קצין
ניגש אליו, ירה בו באקדח.
למחרת היום הודיע צבא־השיחרור של
הוויאט־קונג כי הוציא להורג, כתגמול, רב־סמל
שבוי של צבא ארצות״הברית —
בדומה לתליית שני הסרג׳נטים בנתניה על־ידי
האצ״ל.
כמו אצ״ל ולח״י. כמו רוב עולי
הגרדום של אצ״ל ולח״י, נלכד דאנג בעת
ביצוע מעשה־חבלה. הוא רכב על קטנוע,
שנשא פצצה שהיתה צריכה להתפוצץ כעבור
כמה דקות, להחריב שיכון בו גרים
כמאתיים קצינים אמריקאיים.
הוצאתו להורג נועדה להפגין את רוחה
של הממשלה הצבאית החדשה. היא נשבעה
להחריף את המלחמה, להוציא להורג כל
הבלן של הוויאט־קונג שיפול לידיה.
אותה שעה הודיעו אנשי הוויאם־קונג
כי הם עומדים לפתוח במערכה המכרעת
בערים, למרר את חיי האמריקאים במעשי
חבלה וטרור, אחרי שכל האזורים הכפריים
כבר נמצאים בידיהם.
מלחמת עולם? שום פתרון לא נראה
באופק. הרחבת המלחמה בידי האמריקאים
נמשכת. הכריז הסינטור ויליאם פולברייט,
יו״ר ועדת החוץ של הסינאט: כל הרחבה
נוספת של המלחמה המקומית עלולה עתה
לגרום למלחמת־עולם.
נסיונו של לינדון ג׳ונסון להכריח את
הקומוניסטים לפתוח במשא־ומתן לשלום
על־פי התנאים האמריקאיים, נכשל אף הוא
(ראה להלן) .אם כן, מה המוצא?
קבע השבוע הפרשן ואלסר ליפמן: שוב
אין סיכוי לכך שפקין או האנוי תהיינה
מוכנות לדבר עם ג׳ונסון. המשא־והמתן
היחיד שנשאר אפשרי הוא בין הוויאט־נאמים
עצמם. יש ליזום הידברות בין האנוי,
סייגון ואנשי הוויאם־קונג.
זהו רעיון טוב. אך אין הוא ניתן לביצוע
כל עוד שולטים בסייגון הגנרלים שהוציאו
להורג את דאנג. לא יחול שינוי במצב עד
אשר תקום גסייגון ממשלה נייטראליסטית,
שאינה תלוייה בחסדי וואשינגטון.
תקוותו של ליפמן: שתקום ויאט־נאם ניטראלית,
שתינתק אומנם לחלוטין מארצות־הברית,
אך מבלי שתהיה משועבדת כל־כולה
לסין.

בריטניה
ה מז דנ ברצהל תוו ר
אילו הציע שארל דה־גול את עצמו כמתווך
במלחמת ויאס־נאם, היה העולם נושם
לרווחה.
כי דה־גול מקובל, פחות או יותר, על
כל הצדדים. ידוע שהוא דוגל בניטרול
ויאט־נאם *.אם יקבלו כל הצדדים את תיווכו,
משמע שדם מוכנים עקרונית להסדר של
שלום, ולא נותר אלא לקבוע את הפרטים.
כאשר הרולד וילסון מציע את עצמו
כמתווך למלחמת ויאט־נאם, זוהי בדיחה
— או חוצפה.
כמו שוקיירי. בתקופת־כהונתו הקצרה,
הוכיח ראש־הממשלה הסוציאליסטי של
בריטניה כי הוא מזדנב אמריקאי.
דעת־הקהל המתקדמת בכל העולם, וים
בארצות־הברית עצמה, קמה נגד התערבות
מוסד־הביון האמריקאי בסאנטו־דומינגו. אך
וילסון התייצב לצדו של ג׳ונסון. בוויאט־נאם
הופיע וילסון כהד חלוש, העונה אמן
אחרי כל פעולה אמריקאית. אפילו הממשלה
* בנלל עמדה זו ניתקה החודש ממשלת־סייגון,
הכפופה לארצות־הברית, ,את היחסים
הזיפלומטיים עם צרפת.

השמרנית־הימנית של בריטניה, שקדמה
לממשלת וילסון, היתה עצמאית הרבה יותר
ממנו. ואילו בין עמדות לונדון המזדנבת
ופאריס העצמאית פעורה תהום.
אילו הציע אחמד שוקיירי את עצמו כמ תווך
בין ישראל ומצריים, לא היה זה
יותר מגוחך מאשר יומרתו של וילסון
לתווך בין ואשינגטון ופקין.
אליבי לאמריקאים. מדוע בכל זאת
התעקש וילסון לעמוד בעצמו בראש ועדה
של חמשת ראשי־ממשלות מחברי חבר-
העמים הבריטי, שקיבלה על עצמה לתווך
בוויאט־נאם?
יש לכך כמה סיבות:
׳ ׳•9מניותיו של וילסון בשוק הבריטי
ירדו פלאים. הוא כבר הוכיח את עצמו
כראש־ממשלה כושל. הצלחה כלשהי במישור
הבינלאומי יכולה היתר, להעניק לו
יוקרה חדשה.
#הבריטים סבורים כי הם העם התר בותי
והמפוכח ביותר בעולם. הם מאמינים,
בעומק ליבם, שניתן לחסל כל סיכסוך
בן־לילד״ אם רק יושיב ג׳נטלמן בריטי
את היריבים ליד שולחן ויגיד להם מה
לעשות.
#לינדון ג׳ונסון עומד בפני לחץ עצום
של דעת־הקהל המתקדמת בארצו, המבקשת
למנוע את התרחבות המלחמה בוויאט־נאם.
שליחותו של וילסון, שנדונה מראש לבש־

דאנג אחרי הוצאתו להורג
דוב גרונו ונם אלי כהן
לון, תיתן לו את האליבי הדרוש, תוכיח
כי האמריקאים רוצים בשלום ואילו הקומוניסטים
מתנגדים לו.
הסיבה השלישית היא המכרעת. היא
מסבירה מדוע סירבו כל הבירות הקומו ניסטיות
לקבל את המשלחת — וגם מדוע
ירדה יוקרתו של וילסון השבוע בכמה
נקודות נוספות. היא מסבירה גם מדוע
נאלץ לבטל את כל העניין.

צרפת
הי ל ד נו לדמת
חבלי־הלידדז של המערך החדש בישראל
ארכו שנים, אך בסוף נולד משהו.
חבלי־הלידה של המערך החדש בצרפת
ארכו אף הם זמן רב, אך הוולד נולד

מפא״י ומפד״ל. הרעיון נולד במוחו
של גאסטון דפר (מתחרז עם, סופר״),
ראש־העיר הסוציאליסטי של מרסיי, שהע מיד
את מועמדותו בבחירות הקרובות לנ שיאות.
לדפר
לא היה כל סיכוי לזכות בבחי רות,
מול שארל דר,־גול האגדתי. אך הוא
רצה לקבל מיעוט גדול ככל האפשר. לכן
יזם את הרעיון של איחוד שלוש מפלגות
המרכז המתון, המקבילות (פחות או יותר)
למפא״י, המפד״ל והליברלים העצמאיים
בישראל.
כמו המערך החדש בישראל, היה הצר־
(החשד בעמוד )8
העולם הזה !145

בזיקוקו, בטעמו ובסיבו איו מתחרה לשמן סי. די.
״אקסטרה־ של ־עץ הזית״ ־ כך פסק ציבור הצרכנים
במשאל העם תשכ״ה של ידיעות־אחרונות שבוצע
ע׳־י מכון דיכטר העולמי. גם בשוקי העולם כבשה
לעצמה תוצרת ־עץ הזית״ מוניטין: יצוא שנתי
בסך 18 מיליון דולר.

מא׳ל

רוע׳1לנז וזזה 1451

ראשון ראשון

בשלם

סזנ ריזזנ

למעו 1ג נ

ת ע רו ב ת
א מ רי ק אי ת

פ סיי-י

£מע 1

פילסר ביד המלך י קופסת מכסובב י תוצרת דובק בע־־מ

(המשך מעמוד )6
פתי צריך ללבוש צורה של פדרציה, בד.
תשמור כל מפלגה על ייחודה, אך תשתלב
במסגרת משותפת.
הפדרציה לא היתד, צריכה רק להפגין כוח
בבחירות הקרובות, אלא גם:
ליצור גורם מרכזי חזק, שיוכל
לרשת את מקום מפלגתו של דה־גול אחרי
שזה ימות.
#להוות גורם שיהיה שווה בכוחו
למפלגה הקומוניסטית הצרפתית האדירה, בתקווה
כי בבוא העת אפשר יהיה ליצור חזית
מרכזית־סוציאליסטית־קומוגיסטית, במתכוגת
״החזית העממית״ בצרפת של שנות השלושים•
אחד
כארצו. אולם הקומוניסטים לא
התלהבו מכל העניין. הם ידעו כי דפר,
אילו היה מגיע לכס הנשיאות, היה הופך
למזדנב אמריקאי, בדיוק כמו וילסון הבריטי
(ראה לעיל) .לכן הם מעדיפים את
דה־גול, לפחות בענייני־חוץ.
המסקנה: תחת לתת את קולותיהם (ב־
20 לדפר, התכוננו הקומוניסטים להע מיד
מועמד משלהם, למרות שלא יהיו
לו סיכויים להיבחר.
אך מכת־המוזת לתקוות דפר ניתנה על־ידי
שלוש מפלגות־המרכז עצמן. אחרי
דיונים אינסופיים, נסתבר כי אינן יכולות
להסכים בינן לבין עצמן על שום נושא
חשוב.
השבוע הסיק דפר את המסקנה: הוא
ביטל את מועמדותו לנשיאות. ברגע זד.
נשאר רק מועמד אחד: דה־גול.

ארצות הברית
פרט* בהחלט
״ישראל יכולה לייצר פצצה אטומית תוך
כמה חודשים!״ קרא רוברט (״בובי״)
קנדי, בנאום שנשא השבוע בסינאט .״אם
לא נפעל במהירות, עלולות פצצות גרעיניות
להופיע במלחמה בין התורכים
והיוונים על קפריסין, בין הישראלים והמצרים
על רצועת־עזה, או בין ההודים
והפאקיסתאנים צל קאץ׳.״
בובי לא התכוון להתקיף את ישראל.
הוא ביקש להתקיף את לינדון ג׳וגסון.
למעשה האשים אותו בכך כי בגד במט רתו
העיקרית של ג׳ון קנדי המנוח: למנוע
את הפצת הנשק הגרעיני בעולם, על־ידי
הסכם בין המעצמות הגדולות.
אמת!״ יודעי-דבר
״אינך מדבר
בואשינגטון ראו בהתקפה זו סיבוב חדש
במלחמה המרתקת בין שני האישים, שהפכו
שונאים־בנפש. פרטים על שנאה זו נודעו
השבוע, עם הופעת ספר חדש על בחירת
ג׳ונסון*.
בשנת 1960 ניסה בובי קנדי לשכנע את
אחיו שלא למנות את ג׳ונסון כמועמד
לסגן־נשיא. ב־ ,1964 לאחר רצח ג׳ון קנדי,
גמל לו ג׳ונסון, סירב לקבל את בובי קנדי
לאותה מישרה עצמה**.
הוא עשה זאת בצורה ניבזית למדי.
מספר הספר: ג׳נסון קרא לבובי, שכיהן
אז כשר־המשפטים, הודיע לו כי לא יסכים
למועמדותו לסגן־נשיא. היתד, זאת שיחה
פרטית וסודית.
כעבור כמה ימים הופתע בובי לשמוע
כי הנשיא הזמין אליו שלושה עתונאים,
סיפר להם בפרוטרוט את פרטי אותה שיחה
סודית, בכוונה ברורה להשפילו. הוא מיהר
אל ג׳ונסון, מחה בפניו נמרצות.
ג׳ונסון הכחיש את הכל. בובי התרתח,
קרא :״אינך מדבר אמת!״ ג׳ונסון נדהם,
התגונן, גימגם ששכח את כל העניין. הוא
הבטיח לבדוק ביומנו אם אמנם היתד,
שיחה כזאת עם העתונאים.
מוסיף הספר: בובי נזהר מאד שלא
לומר יותר מזה באותה הזדמנות. כי
בעת השיחה שם לב לכך שבפינה חבוייד,
פועל רשמקול, וכי ג׳ונסון מקליט כל
מילה של השיחה — שהיתר, גם היא
פרטית וסודית.
* הספר הדרך לבית הלבן ,1964 ,מאת
תיאודור ו״ט, הוא המשך לספר הדרך
לבית הלבן , 1960 ,שהופיע נם בטברית.
** סיבה נוספת לשינאה: ביום הסברת
גופתו של נ׳ון קנדי לוואשיננסון, אחרי
הרצח, התעקש ג׳ונסון להצסלם עם הארון
בעת הורדתו מן חמסוס. בובי קנדי מנס
זאת בנוח, רסז שהוא רואה בכד טכסיס
זול של פירסומת עצמית חסרת־סעם. נ׳ונ־נזרך
לא שנח זאת.

חעולם חזה 1451

1111־11
^ ח ד המוחות הפוליטיים הטובים במדינה תיאר לי,
לפני חודש, את המצב במפא״י בדרך משל:
שני טייסי־קרב אויבים טסים זה לעבר זה, במהירות הסילון.
בעוד רגע יתנגשו, ושני הטייסים ייהרגו.
כל אחד מהם מחכה לכך שהשני ייאבד ברגע האחרון
ממש את השליטה על עצביו. הוא מקווה שהשני יסיט את
ההגה, אלפית־של־שניה לפני ההתנגשות, וירים את מטוסו
למעלה.
מי שיעשה כך, חורץ את גורלו. כי באותה אלפית־של־שניה,
כאשר מטוסו מתרומם מעל למטוס השני, הוא יהיה
חסר אונים, חשוף לכדורי אויבו.

זהו מיכחן של אומץ״לג• אך תמיד ישנו
אחד המנסה ברגע האחרון להציל את עצמו
מן ההתנגשות הקטלנית -על אך 5יודעו כי
כמעט ואין לו סיכוי להימלט מכדורי המנצח.
כאשר שמעתי משל זה, אומנם טסו לוי אשכול ומשה
דיין זה לעבר זה, ונראה היה כאילו שוב אי־אפשר למנוע
את ההתנגשות הקטלנית — הפילוג וההופעה הנפרדת בבחירות.
אך ידידי האמין כי ברגע האחרון ייאבד אחד
משני הצדדים את השליטה על עצביו, ירים את מטוסו
וייהרג.

הוא האמין שיהיה זה לוי אשכול.

השבוע נסתבר כי המשל היה נכון, אך כי התוצאה
היתד, הפוכה. לא לוי אשכול נתגלה בפחדן ברגע המכריע.

המטוס שסטה ברגע האחרון, שכעליו נתגלו
כפחדנים, הוא מטוסם של צעירי כן־גוריון.
ין והי העובדה המעניינת ביותר בכל אשר אירע בו
מפא״י, וכדאי להרהר בה כשלעצמה, לפני כל ניתוח.
היא מלמדת הרבה על אופיים של הצדדים.

כלומר: חייב מפקד לדעת מהי מטרתו העיקרית, כדי
שיוכל לרכז את כוחותיו להשגתה, תחת לפזרם בחצי-
תריסר מקומות שונים ולעשות דבר והיפוכו בעת ובעונה
אחת.
המצביאים הגדולים של הבטחוניזם הישראלי התעלמו
מעקרון זה.

היתכן בי הרמטב״ל־לשעכר, אלוף מלחמת־סיני,
לא שמע עליו מעולם?
בוועידת מפא״י השיגו אנשי המיעוט קרוב ל-ס/״ .40 כוחם
הגיע לשיאו. באותו רגע היו צריכים להחליט לאן פניהם
מועדות:

לפילוג ולהקמת מפלגה חדשה -או לפשרה
ולמכירת עצמם ביוקר?
אילו החליטו בבירור להישאר במפלגת־אשכול ולתרגם
את כוחם למכסימום של עמדות וכסאות, יכלו לעשות זאת.
באותו רגע יכלו להשיג מחיר גבוה, כי כוחם היה עימם.
הם יכלו להפעיל לחץ. הם יכלו לקרוא לוועידה נפרדת.
הם יכלו להעמיד את אשכול בפני ברירה חמורה.
קרוב לוודאי שהיו משיגים אז ״ 400/מן המקומות של
מפא״י בכנסת הבאה, ועמדות־מפתח מתאימות בממשלה
הבאה.
ואז, בכנסת הבאה, יכלו לחדש (ואף לבצע) את איום
הפילוג. כש־ס /ס 40 מחברי מפא״י בכנסת מלוכדים סביבם,
יכלו למנוע בעד אשכול מלהרכיב קואליציה חדשה —
ולהכריח את מפא״י למנות את אחד משלהם כמיועד
לראשות־הממשלה.

זאת היתה האפשרות האחת.

הם ביקשו להשיג עמדות־כוח — ובאותה שעה עצמה
הפקירו אלמוגי ופרס את עמדותיהם בממשלה.
הם דיברו בקול רם על הופעה עצמאית בבחירות -׳
ובאותה שעה גיששו אצל אשכול איזה מחיר יוכלו להשיג
תמורת מכירת עצמם.

בך עבר הזמן ללא תכלית -והבקיעים במחנה
המיעוט החלו בולטים ומתרחבים.

• חושי החל מכריז כי לא ילך לקראת פילוג — ובכך
השמיט את הקרקע האירגונית מתחת לרגלי הרשימה העצמאית
הפוטנציאלית, והוריד לחצי את מחיר המיעוט במקח־ומימכר
המפלגתי.
• אלמוגי נשאר נאמן, כקלגס מסור, אך אחרי בגידת
חושי נתגלה כי כוחו העצמאי בחיפה הוא זעום — וכך
ירדו מניות המיעוט עוד יותר.
• דיין רמז כי לא יצטרף לרשימה עצמאית, ובכך
הפך את הקמתה לבלתי־אפשרית — וערך־השוק של מניות
המיעוט צלל עוד יותר.
• פרם עורר את הרושם שהוא מוכן לבגוד בכל רגע
תמורת מחיר מינימלי — ובכך הוריד את המינימום של
המחיר.
מכינוס לכינוס — מאביחיל לתל־אביב, מתל־אביב לחיפה
— גברו הסתירות, הניגודים, ההיסוסים

תוך חודש ימים גלש המחיר משיא מסחרר
עד קרוב לנקודת־האפס.

^ יו ם אין לוי אשכול רואה עוד צורך לשלם למיעוט
^ שוחד רציני. כסוחר מנוסה, הוא יודע כי כבר אין

אילו החליטו, לעומת זאת, ללכת לקראת פילוג, היו צריכים
לבצע זאת במהירות, בהיותם חזקים ומאוחדים, ליצור
עובדות מוגמרות. אז היה פועל הדינאמיזם של התהליך
1נ11 אותם שפיתחו לעצמם פולחן של ״גברים״ ,שביקשו את
אמון העם בשל היותם ״לוחמים״ ללא־חת — נתגלו כמוגי-
לב וכרכי־לבב.

ואילו הפוליטיקאי הקשיש, הפשרן המדופלם,
שיריביו תיארוהו כסוחד־כקר גאליצאי -הוא
נתגלה כמאבק זה באיש אמיץ ונועז.
הבטחוניסטים המקצועיים, שהתעטפו באיצטלה של מצביאים
ומתכנני מערכות ישראל — נתגלו כחסרי כשרון
טכסיסי אלמנטרי.

ואילו העסקן־האזרח, שלא פיקד מעולם על
כיתה -הוא נתגלה כאמן הטכסיסים והתיגד
רון, השולט כשדה־הקרכ בכל שלב ושלב.
הצעירים הנצחיים, שהבטיחו למדינה מנהיגות מגובשת
ויציבה — הם נתגלו כאגואיסטים בוגדניים, חסרי נאמנות,
שכל אחד מהם מוכן למכור את אחיו בכל רגע.

ודווקא ״הזקנים״ ,אותה משמרת ותיקה
שעליה דיברו בזילזול ובבוז, גילו אחדות ל-
מופת, נאמנות קולקטיבית ונבונות להגן איש
על רעהו בבל הנסיבות.
המיעוט, שאין לו מכנה משותף זולת פולחן־האישיות
הכן־גוריוני, מוכן לבגוד בבן־גוריון, אם רק יוכל לעשות
זאת. הרוב, שאינו רואה באשכול ״אחד בדורו״ ,נשאר
נאמן לו.
המיעוט מתבקע ונשבר לרסיסים במיבחן הרציני הראשון.
הרוב שמר על שלמותו ואחדותו.
אשכול נתגלה כמצביא מוכשר יותר מדיין, זיאמה ארן
נתגלה כאיש נוקשה יותר מפרס. פנחס ספיר נתגלה כיציב
יותר מאבא חושי. גולדה נתגלתה כמפוכחת יותר מאלמוגי.

כקיצור: הגיל אינו תחליף לאופי, הביולוגיה
אינה תחליף לאידיאולוגיה.
^ ל מם־כף יודע כי אחד העקרונות החשובים ביותר
^ בכל מלחמה הוא עקרון המאמץ העיקרי.

לטובתם, היוזמה היתד, נשארת בידיהם, והם יכלו ליצור
בסיס מוצק להופעה עצמאית בבחירות.

זאת היתה האפשרות השניה.

ף * לאחת משתי האפשרויות חייבה מהירות של החל־
^ טה וביצוע.
כאיסטראטגים מדופלמים, היו החצי־צעירים צריכים להעריך
נכונה את חולשתם העיקרית: העובדה שאין הם מחנה
מגובש, בעל השקפת־עולם מלכדת ואינטרס אחיד, אלא
אוסף מיקרי של עסקנים, אשר לכל אחד מהם אינטרסים
נפרדים ובעיות שונות.
חושי חולש על בסים־כוח מגובש, ואין הוא יכול לסכנו.
אלמוגי הוא איש־מנגנון, ובלי מנגנון הוא אפס מנופח. פרם
הוא ביורוקראט אפרורי, שאין לו קיום מחוץ למערכת־הבטחון.
לדיין, לעומת זאת, נידמה כי זוהרו לא ידהר,
במהרה, וכי הוא יכול להישאר זמן ממושך בצד, לחכות
עם סכין ביד עד שאשכול יתחלק על קליפת בננה.
וכולם יחד תלויים בזקן, המשוגע לדבר אחד: הפרשה.
שגעון כזה אינו מאפשר שום חשבון פוליטי הגיוני ומפוכח.

חבילה כזאת אפשר להחזיק יחד רק למשך
זמן מוגבל, כד עוד נשמרת תנופת ההתקפה
והנצחון. היא לא יבלה לעמוד כמיבחן של
זמן, של דריכה במקום, של טבם יסי־השהיה.
לכן היה צורך להחליט מהר, לבצע מהר, לנצח מהר.

אכל המצביאים הגדולים לא יכל! להחליט.

ף* העדר מטרה ברורה, לא תיתכן טאקטיקה תכליתית.
תחת מיבצע יזום, מתוכנן ומחושב, בא אוסף של
טכסיסים שסתרו זה את זה.
ראשי המיעוט העמידו לאשכול תנאים שהוא לא יכול
היה לקבלם, מבלי להשפיל את עצמו כסמרטוט. הם דחפוהו
אל הקיר, לא הותירו לו ברירה אלא ללחום. אך הם לא
היו מוכנים לפילוג.

דרו־ בן־גגריגן: בין גזכבארז
למיעוט סחורה רצינית למכור, וכי כל יום העובר יוריד
את המחיר עוד יותר.
חקירה חדשה של הפרשה? אין על מה לדבר.

שום נוסח מעורפל, שישמש למיעוט הסוואה
לכניעתו, לא יתקבל.
/4ס 40 מן המקומות ברשינזת־המועמזים לכנסת? אי־אפשר
לקבוע שום אחוז. במפא״י אץ סיעות. ראש־הממשלה אינו
קובע את הרשימה. יש מוסדות מוסמכים, יש נוהל מקובל,
והרשימה תורכב הפעם כמו בפעמים הקודמות.

כמילים אחרות: למיעוט לא יובטח שום
אחוז, לא גדול ואף לא קטן.
תיקים בממשלה הבאה? אי־אפשר להבטיח שום דבר. איך
אפשר לדעת מה יהיו יחסי־ר,כוחות בכנסת הבאה? מי יודע
כיום מה יצטרכו לתת לדתיים, למפ״ם, לליברלים העצמאיים?
ובכלל: יש מערך, וכל החלטה תצטרך להתקבל — בבוא
היום, כמובן — על דעת המערך כולו.
במילים אחרות, שום תיק לא יובטח לאנשי המיעוט.

הפירמה של שימל׳ה את מוישה כע״מ חדלה
מלהתקיים.

:מאי * 4 1יג 1ו 1י ^ 1 1 1־ € 1 1־ *

במדינה

נמשיה
העם נצחון בנייאור

בתי סט־תינונים

נמ שכת ההרשמה
לכתות: ש שי ת שב>עית(>״א)
ו ש מיני ת ב)
במגמות: הו מני ס טי ת. רי אלי ת
ובי אולוגי ת
לפי תכניו ת משרד ה חנון ו ה תרבו ת

מורים אקדמ איי ם
מנוסים

* לווו

ססיפנדיות

חוגי ם ל ספור ס,
א מנו ת ו מו סי ק ה
גמנסיה גי יך וו

התיעצות פדגוגית והר שמה :
רה׳ גורדון 53 פינת רה׳ ריינס, טלפון
כל יו ם בין השעות 9.00— 13.00

38660

ק בינג ליניאל

שטנת

ההרשמה

לכתות אקס טרניו ת

1ח נ
1נ = ^1
וסווק זד־ 171 וור1
במועדים: נובמבר ,65 מרץ 66 ויולי 66
הנערכות מטעם משרד החנוף והתרבות
לרשות

התל מי די ם:

• מורים אקדמאיים מנוסים
• קרן סטיפנדיות

באם לא תעמוד
בב חינו תלא חר
שתתכונן ל הן
אצלנו — נלמד אותן

שנה נו ספ ת
ל קר א ת או תן ב חינו ת.

בתי-ספר תיכוניים, תל-אביב,
התיעצות פדגוגית והר שמה :
רה׳ גורדון ,53 פינת רה׳ ריינס, טל 38660 .
כל יו ם בין השעות 9.00— 13.00 לפנה״צ.
רה׳ אנ טו קו ל ס קי ,4בנין בי ה ״ ס בן־יהודה ע״י רח׳ ארלו־זורוב
פינת אבן־גבירול, בין השעות 5.30— 8.00אחה״צ.

מלחמת בני־אור בבני־חושך נטושה בכל
יום, בכל מקום. בישראל היא מוצאת
לעצמה, לא פעם, ביטוי בדמות הוויכוח
על עונש־המוות.
בראשית החודש ניצחו בני־חושך. חבלן
אל־פתח נידון למוות. היתד. זאת תגובה
גלויה על הוצאתו להורג של אלי כהן
בדמשק, והיא באה לספק יצרים פרימיטיביים
של נקמה. היא העמידה את ישראל
ברמה אחת עם הדיקטטורר, הפאשיסטית־למחצה
השולטת בסוריה. כי מחמוד אל-
חיג׳אזי, כמו אלי כהן, נידון במשפט
צבאי סגור וחשאי, מבלי שיינתן לו
ליהנות מהגנת עורך־דין שאליו יש לו
אימון.
אולם המאבק לא נסתיים — והשבוע
גברו בני־אור על בני־חושך, בית־משפט
צבאי גבוה יותר ביטל את פסק־הדין.
הנימוק, שבא לשים את הדגש על ההבדל
בין תל־אביב ודמשק: שלילת זכות־היסוד
להגנה משפטית בת־אימון.
היה זה רק סיבוב קטן במאבק נצחי.
אך הוא הוכיח כי כוחם של בני־אור
בישראל גדול בהרבה מכפי שסבורים רבים.
כי מאחורי החלטה זו עמדה דעת־הקהל
הנאורה, החודרת באלפי דרכים בלתי־נר־אות
לכל פינה — אף לבית־משפט צבאי
סגור.

איד לבלועצפרד עי ם
יש שיטות שונות לבלוע צפרדעים.
אפשר, למשל, להסתכל בצפרדע במשקפת
הפוכה. אז היא נראית קטנטנה, ואפשר
לבלוע אותה מבלי להרגיש בכך.
אפשר, לעומת זאת, לנפח את הצפרדע
עד שהיא מגיעה לממדי־ענק. כשמנסים
אז לבלוע אותה, אפשר בנקל להיחנק.
ממשלת ישראל דוגלת, באופן עקרוני,
בשיטה השניה.
צפרדע מס׳ . 1הדבר נתגלה, למשל,
בשיטת הטיפול באיש אל־פתח מחמור
אל־חיג׳אזי (ראה לעיל).
אילו הקדישו לעניין זד, מלכתחילה
קצת מחשבה מפוכחת, היו מזדקרים השיקולים
הבאים:
#אל־פתח הוא אירגון קטנטן, ד,מ־עוניין
בפרסומת. איוולת היא לספק לו
פירסומת זו, ואיוולת גדולה שבעתיים היא
לספק לו קדוש.
>•:פסק-דין מוות יזעזע את דעת־הקהל
הנאורה בעולם, האוהדת את ישראל, וגם
את דעת־הקהל הטובה בישראל עצמה.
אם ידונו את האיש למוות ויתנו
לו לאחר־מכן חנינה, ייראה הדבר ככניעה
לאיומי הערבים ו /או להתערבות זרה.
אולם איש לא חשב עד הסוף. סביב
איש אל־פתח התארגנה מערכה של היסטריה
מפוברקת, שהודרכה במישרין על־ידי השלטון.
האיש נידון למוות.
בינתיים נוכחה הממשלה לדעת כי היתד,
זאת שטות גמורה. פסק־הדין בוטל. אך
בכך לא בא הדבר על תיקונו. יהיד,
צורך לערוך משפט חדש, בנוכחות עורך״
דין זר. אפילו יהיה זה משפט סודי,
יוכל הפרקליט הזר לפרסם לאחר מכן
פרטים, שיציגו את חיג׳אזי כגיבור לאומי,
יתנו תנופה חדשה לתעמולת אל־פתת
ולגיוס חבלנים חדשים,
כל זד. היה נמנע אילו נידון האיש
מראש בדרך הרגילה, ללא היסטריה, זהיר,
זוכה לעונש סביר של תקופת־מאסר ארוכה,
ככל מאות החבלנים המזויינים שבאו
לפניו ואחריו.
צפרדע . 2 ׳ 0 0פרשת רולף פאולס לא
נגעה למשרד־הבטחון, אלא למשרד־החוץ.
אך השיטה הייתה זהה.
כשאך הועלתה מועמדותו של קצין־הוור־מאכט
הוותיק לתפקיד השגריר בישראל,
היתד, שות־החוץ צריכה לקחת בחשבון
את השיקולים הבאים:
ישראל הסכימה לקשור יחסים דיפלומטיים
עם גרמניה המערבית, בה מסור
רוב עמדות־המפתח לנאצים־לשעבר; ,קצי־נים־לשעבר
ולשאר משתפי־הפעולה־לשעבר
של הרייך השלישי. היא לא תוכל לצוות
על מדינה זו את מי לשלוח לישראל. התקפה ברגע שנערכה בישראל
גלויה על מועמדות פאולם, שוב לא יכלה
ממשלת גרמניה לבטלה. כי בעוד כמה
חודשים תיערכנה בגרמניה בחירות מכריעות,
בהן ישתתפו מיליוני בוחרים שהיו
בעצמם חיילים וקצינים בוורמאכט.

א ל ־ חיג׳ אזיבבית ־ המשפט *
בדאי לחשוב מראש
ממשלת ישראל לא תוכל לנתק
את יחסיה עם בון על רקע זה, מבלי
להנחיל למדינה מפלה מדינית ממאירה.
אולם איש לא חשב עד הסוף. סביב
פאולס התארגנה מערכה של היסטריה
מפוברקת, שהודרכה במישרין על־ידי מש־רד־החוץ.
מינוי פאולם, שהיה תחילה בבחינת
מעשה של חוסר־טאקט, הפך התגרות
חמורה ברגשות הציבור הישראלי.
כל אותו זמן היד, ברור כי ממשלת
ישיאל תצטרך לקבל את פאולס. השבוע
היא בלעה את הצפרדע, אחרי שהיא עצמה
ניפחד אותה, ביקשה מוועדת־החוץ של
הכנסת לאשר את המינוי.
אולי גילאי לקבוע בכל משרד ממשלתי
שלט בולט בנוסח :״חשוב עד הסוף —
לפני שאתה מתחיל לעשות!״

מפלגות
ער ה בי צי ע
הרוחות רגשו באולם מוגרבי. שעה קלה
לפני המועד שנקבע לכינוס הוועידה של
סיעת סנה־מיקוניס, התאספו צירי הוועידה
ביציע, ניהלו ביניהם ויכוחים סוערים.
רוב הצירים קיבלו במורת־רוח את הידיעה
על הפשרה, שהושגה ברגע האחרון
בלחץ המשלחת הסובייטית, הסבירו כי
לא יתנו ידם לשום החלטה של הוועד־המרכזי
שתתקבל מאחורי גבם.
היו צירים שהרחיקו־לכת, תבעו לכנס
את הוועידה בו במקום, הציעו לגשת מיד
לבחירות, נשיאות הוועידה .״הוועד המרכזי
סיים את פעולתו לפני שנה ורבע, וצירי
הוועידה הם כרגע המוסד העליון של
המפלגה,״ הסבירו נציגי קיבוץ יד־חנה,
שבלטו בין המתמרדים.
הסכםחשאי. בנתיים הגיע למקום
חבר הוועד־המרכזי אליעזר (״שומרניק״)
פיילר, ניסה להרגיע את הרוחות ולהסביר
את עמדת הצמרת. הוא נקלע למצב מביך
למדי, כי למרות שהתנגד לסולתה שנערכה
ברגע האחרון, היה עליו לייצג, כחבר
הוועד־ד,מרכזי, את עמדת הצמרת. חוץ
מזה, בלטה אשתו, פנינה, בין המתמרדים
הפעילים ביותר.
בעוד פיילר מנסה להרגיע את הרוחות,
הופיעה במקום אסתר וילנסקה. היא קראה
הודעה קצרה, שהסבירה את ההחלטה שנפלה
בצמרת, בדבר הצורך לשמור על אחדות
המפלגה, סיפרה כי בהתאם לפשרה
שהושגה, יצורפו אל הוזעד־המרכזי שלושה
חברים מאנשי סנה־מיקוניס על־מנת להעמיד
את הוועד־המרכזי על בסיס פריטאטי.
בהמולה שקמה, נשמעה קריאת־ביניים של
ראול טייטלבאום, חבר מערכת קול־העם:
״למה את מעלימה את ההסכם החשאי
על פריטט גם במערכת קול־יהעסז״
שלוש ח שישבו. וילנסקה ניסתה תחילה
להשתמט מתשובה ברורה, נאלצה
לבסוף להסביר כי אין על־כך החלטה
מפורשת, וכי הוחלט רק על משא־ומתן
(המשך בענזזד )14

מובל בעיניים מכוסות (שני משמאל).
העולם הזה 1451

הבגנות -יך י1ת -נצצות -מעצויס -
והוועידה הגדולה ביותו בתבל בוטלה

ת3ו דיר! ת
בארץ הזאת!
^ צלשריחף על פני אלג׳יריה, בשן
| בוע הראשון של ההפיכה, הוטל על־ידי
דבר שלא התקיים: הוזעידה האפרו־אסיא־תית.
היא שקבעה את מועד ביצוע ההפיכה,
והיא אשר הכתיבה את התנהגותו של
בומדיאן, אחרי שהצליח להדיח את ב ך
בלה.
כפי שסיפר בומדיאן עצמו• :ידענו שבן־
בלה החליט לחסל אותנו. הוא התכוון
לעשרת זאת בעיצומה של הוועידה, או
מיד לאחריה.״
הוסיף שותפו להפיכה, שר החוץ עזיז

ביקורו של זה בקאהיר חתם על הודעה
משותפת, אשר קראה לעריכת הוועידה
במועדה.
אך אותה שעה, הביע דוברו העיקרי,
עורך אל־אהראס חסניין הייכל, דעה מנוגדת
:״המישטר החדש עשה אח הצעד
הראשון מבלי להתחשב בוועידה. על כן
לא מתקבל על הדעת, כי בצעדיו הבאים
יושפע על־ידי נימוקים אפרו־אסיאתיים.״
הוא גם הסביר מדוע• :ההתנגדות להפיכת
בומדיאן תעבור מן המעשים הקטנים

של אחמד בן־בלה היה הכנת הוועידה האפרו־אסיאתית השנ״ה.
ועידה זו נועדה לבסס סופית את מעמדו לא רק בעולם, אלא גם
נראה (מימין) ,ליד הסמל הכתוב ערבית, אנגלית, צרפתית.

מנעל ח״ו

בארצו.

טאנק של צבא
אלג׳יר, אחרי
המפגינים. הצבא לא ירה על המפגינים הרבים, מחשש
הזרים שבאו לאלג׳״ריה לניסוי המאורעות האחרונים,

זהידות: מסתכלים!
בומפליקה• :בשבילנו — יכולנו
באותו יום — או לעולם לא!״

לפעול

חיפוש במכונית־־השר

0עבד־אל־נאצר לא מיהר להכיר
בשליטי־אלג׳יריה החדשים, לא היססו
לעשות זאת כמה מדינות אחרות. הראשונה
היתד, סוריה, מתוך נסיון לקבוע
כי מי שחיסל את ידידו של עבד־אל־נאצר
חייב להיות ידידם של ראשי הבעת. לא
הרבה אחרי ההודעה הסורית, הגיעה גם
הכרתה של סין. להכרתה הנחפזת של סין
היה מניע אחד ויחיד: דאגתה לוועידה ה־אפרו־אסיאתית.
ועידה
זו, שנקבעה לסוף חודש יוני,
נועדה להיות זירת הנצחון הסיני האדיר
ביותר עד כה. במשך שלוש שנים הוכנה
הוועידה, כשפקין חותרת בהתמדה לגיבוש
גוש עצום של תומכים. בוועידה זו קיוו
הסינים לא רק לכבוש לעצמם מעמד כמנהיגי
העולם האפרו־אסיאתי, אלא גם
להטיל חרם על ברית־המועצות, לבודד אותה
כמעצמה לבנה, המוכנה לשתף פעולה עם
מעצמות המערב נגד העולם השלישי המתעורר.

כן תבעו נציגיה, מן הרגע הראשון,
כי על אף ההפיכה באלג׳יר, תתכנס הוועידה
במועדה. עבד־אל־נאצר, שהביע ספקות בקשר
לכך בשיחות פרטיות, נכנע ללחץ
של ראש ממשלת סין צ׳ו אן־לאי, ובתום

בומדיאן מסייר בניכר של העיר
שכבאי־אש ושוטרים פיזרו את
פן מאות העתונאים והצלמים
ינציחו את פעולות הדיכוי.

אל המעשים הגדולים, ברגע שתיפתח הוועידה.
כי המתנגדים יראו בכך הזדמנות
מצויינת להשמיע את מחאתם ולהעמיד את
המישטר החדש במיבחנו הקשר, ביותר,
לעיני העולם האפרו־אסיאתי כולו.״
היתד, זו אמת עמוקה, שהיתה גלוית־,
לעיני כל מי שביקר באלג׳יר במשך השבוע.
ביומיים הראשונים שלאחר ביצוע ההפיכה,
נשארה הבירה שקטה. ביום השלישי, בשעות
שלאחר־הצהריים, החלו ההפגנות הראשונות.
תחילה של קבוצות תלמידים צעירים,
ולאחר מכן של נשים וילדיהן. הצבא
גייס מכוניות כיבוי, שהתיזו סילוני־מים
אדירים כדי לפזר את המתקהלים.

בתמונה

הוא

היה זה אות גלוי לקרע העמוק שהפריד
עתה בין שתי הארצות. כאשר עצרה
משטרת אלג׳יריה כ־ 300 מומחים מצריים
בשטחה, ניראה היה כי היחסים עומדים
בפני הרעה קיצונית. ריאד עצמו ניסה
להרגיע את הרוחות, כאשר הכריז בשובו
לקאהיר• :היתר, למשטרה האלג׳ירית כל
הזכות לערוך חיפוש במכוניתי״ — אף
כי אין הדבר מקובל בחיים הדיפלומטיים.
ההתפוצצות לא הפריעה לשרי החוץ,
והם המשיכו בדיוניהם. בוטפליקה חזר
ודרש קיום הוועידה בזמן, אבל עמיתיו
ידעו כי הוא רק יוצא ידי חובה, וכי
הוא מעוניין, לאמיתו של דבר, בדחיית
הוועידה. כך גם החליטו — ובזאת הנחילו
את אחת האכזבות הקשות ביותר למדיניות
הסינית בשנים האחרונות.

״שארראטאן ודמאגוג״
*ץ דיע היו האלג׳ירים מעוניינים בד־חיית
הוועידה? מבחינה עולמית, היתד,
עריכתה דווקא עכשיו נותנת למישטר הח

יוקרה וגושפנקה• .העולם השלישי״
היה מאשר כי בומדיאן הוא ראש המדינה
המארחת.
אלא שהיה גם סיכוי הפוך: כי דווקא
כינוס זה ילבה את אש ההתנגדות, וכי
מתנגדי בומדיאן ינצלו את נוכחות ראשי
המדינות כדי להתקומם נגד המישטר הצבאי
החדש.
פעל גם שיקול דחוף הרבה יותר. בתקופה
רגילה של השנה, היו נמצאים באלג׳יר
רק קומץ שיגרתי של עתונאים זרים. אולם
לקראת הוועידה התאספו בה למעלה מ־
400 עתונאים זרים. נוכחותם נתנה אומץ
למפגינים, וכבלה את ידי בומדיאן. הוא
לא רצה שעתוני העולם יהיו מלאי תמונות
וכתבות, המתארות כיצד הורגים חייליו
נערים המפגינים בעד בן־בלה.
מלבד העתונאים נמצאו גם שרי חוץ
עם פמליות ענפות. נוכחותם הכבידה עוד
יותר על הצבא, הפריע לו לדכא את ההפגנות.
על כן נשם המישטר החדש לרווחה,
כאשר החליטו הנציגים הזרים על דחייה.
עכשיו, סוף־סוף, יוכלו החיילים של בו־מדיאן
לירות.

הרטובות האלה,
באחת ההתנקשויות
נקלעו כמה מחברי המישלחת הסינית,
שבאה לכינוס שרי החוץ הטרום־ועידתי,
בתוך קבוצה של מפגינים. הכבאים הרטיבו
את הסינים מכף רגל עד ראש, ובזאת
נתנו את הרמז הראשון למה שהיה צפוי
בעתיד הקרוב.
בהודעותיד, התכופות, חזרה מועצת ההפיכה
וקראה לקיום הוועידה במועדה. אף
הוגבר קצב עבודתם של הפועלים, אשר
עסקו בהכנת האולם הענק לוועידה.
שעה ששרי החוץ של 35 מדינות התכנסו
באולם הבלתי־מוגמר, כדי להחליט אם
לקיים או לדחות את הוועידה הגדולה, התפוצצה
בקירבת מקום פצצה. נערך מצוד,
ועשרות פועלים מצריים שעבדו בבניין
נעצרו. נעצרה גם מכוניתו של שר החוץ
המצרי מחמוד ריאד, ונערך בה חיפוש
מדוקדק.

מ׳ מאחוריו?

זאת השאלה שנשארה בשבוע השני של הפיכת הווארי
בומדיאן (מימין) .בתחילה סברו כי הוא איש של
פקין, עתה הוטלה סברה זו בספק, ולא הועלתה חדשה במקומה, מל מי שעומד מאחוריו.

!טרפה-ומפי קציניה,

ספינת המיעוט

אחד

ך* תמונה מוכרת מן הספרות הימית׳
( | ומסרסים על אוניות טובעות. זוהי התמונה
המתארת את מצב האוניה הטרופה,
ברגע שלפני האחרון. הרגע בו יודעים
כולם כי האוניה תרד למצולות, וכי כל
הנישאר בה דן את עצמו למוזת. אבל הם
מהססים לנטוש אותה. מעכב אותם רגש
של בושה, אולי. או אולי שריד של אמון
בזאב־הים הזקן, העומד על גשר הפיקוד.
ואז באה הנקודה המכרעת, כאשר מישהו
צועק :״לנטוש את האוניה!״ קריאה זו
חורה ללשונות רבות במקורה הצרפתי
* 1 !(60 טן< /6וט — .82 כל אחד לעצמו.
כך קרה גם השבוע׳ כאשר ירדה למצולות
הפוליטיקה אונייתם של אנשי־המיעום
במפא״י. האיש שצעק ״כל אחד לעצמו!״
היה משה דיין. אבל אין ספק, כי לולא
עשה זאת הוא, היה נוסע אחר של הספינה
הטובעת קופץ ראשון למים וגורף את חבריו
לנטוש אותה. על גשר־הפיקוד העזוב המשיר
לעמוד דויד בן־גוריון לבדו, כשהוא
נשבע להמשיך את מלחמתו באשכול עד
הסוף — וגם הלאה.
תמונת הזקן הנטוש היתר, פאתטית, אבל
כעבור שעה קלה חדלה להיות מרתקת. כי
תשומת־הלב נמשכה אל הדמויות שהיטלטלו
על פני הגלים, במאמצים נואשים להציל
את חייהם הפוליטיים. השאלה המרתקת הי-
תה: האם יגיעו לחוף? ואם כן _ לאיזה
חוף חותר כל אחד מהם?

אישים אלה, הוצע לכל אחד מהם בנפרד
המקום מס׳ 2ברשימה.
הוא ידע גם, כי הפיקציה של ייצוג עדות
המזרח יחייב את מרכיבי הרשימה להציב
במקום מס׳ 3את איש העדות — המפכ״ל
לשעבר, יוסף נחמיאם, הוזכר בהקשר זד״
כך היה נישאר לדיין, במיקרה הטוב, רק
המקום מם׳ 4ברשימת המיעוט.
ייתכן שאדם אחר היה חושב, כי גם ב־מיקרה
זה חייב הוא נאמנות לזקן, שכן
בן־גוריון הוא אשר העלה אותו במהירות
מסחררת אל מעמד הרמטכ״ל. אבל דיין
סבור, כי כבר פרע מזמן את החוב הזה
לבן־גוריון. או אולי נכון יותר לומר, כי
בן־גוריון עצמו גבה את המגיע לו, כאשר
החל מצר את צעדיו של דיין למחרת מיב־צע
סיני. כאשר מינה אותו שר החקלאות —
הכניסו למלכודת קטלנית, אשר ממנה יצא
הרמסכ״ל לשעבר מרוט ונטול יוקרה.
כך הצטרפו שלשה מניעים: הרגשתו של
דיין כי אינו חייב דבר לזקן, הבטחותיו
של אשכול לגבי העתיד הרחוק, ורוגזו
לשמע הידיעות על מסירת מקום מס׳ 2
לאחר. ברגע המכריע השמיע את הקריאה
לנטישת ספינתו של הזקן.

בך־גוריון
ניצול שניראה בטוח יותר מכולם בעתי-
1 1דו היה משה דיין. הוא אמנם חתר לחוף
רחוק במיקצת — אבל הוא נתן להבין כי זמנו
אינו דוחק. כי יש לו די סבלנות לחכות.
יעדו: להיות יורשו של לוי אשכול בראש־הממשלה
— בעוד ארבע־וחצי שנים.
הוא הודיע לראשונה על כוונתו לנטוש

כולם עזבו
את ספינתו של בן־גוריון, ביום הרביעי שעבר.
אחרי שבמשך חודשים ארוכים דחף
את חבריו ואת בן־גוריון לקראת פילוג
מפא״י, יצא לפתע בהכרזה, כי הוא מתנגד
לרשימה עצמאית של המיעוט. אם תיכון
סורקים בוס נשאר בוס

רשימה כזאת, הודיע, הוא לא יצטרף אליה.
נימוקיו: שגעונותיו הפרטיים של בן-
גוריון בעניין הפרשה ושינוי שיטת־הבחי־רות
אינם יכולים לשמש מצע רעיוני, אוחו
יציג המיעוט לבוחרים. אלא שהעדר המצע
הרעיוני היה בולט לעין מן הרגע
הראשון בו קם דויד בן־גוריון על לוי
אשכול כדי לחסלו. הוא היה בולט במשך
כל אותם החודשים הארוכים, בהם דחף דיין
את המיעוט לקראת פילוג. על כן לא
קיבל איש את נימוקו זה של דיין כסיבה
האמיתית לנטישת הספינה. חבריו חיפשו
את המניע הנסתר של הבגידה הצינית.
נקודת־המוצא היתד, שאננותם של לוי
אשכול וחבריו, כל אימת שהוזכרה לאחרונה
האפשרות של פילוג .״לא יהיה פילוג,״
היה חוזר ואומר לוי אשכול ,״אני יודע
על מה אני מדבר.״ ואילו חבריו של אשכול
היו גלויים יותר :״לא יהיה פילוג,״ היו
אומרים ,״דיברנו עם דיין.״
על מה דיברו עם דיין? אשכול עצמו
הכחיש נמרצות שהוא הבטיח מחיר כלשהו
לדיין — או שהוא מתכוון להציע לו מחיר
— תמורת בגידתו בבן־גוריון, אף כי היו
ימים בשבועות האחרונים בהם היה לוי
אשכול מעוניין מאוד לקנות את דיין במחיר
גבוה־למדי. הצרה, כפי שהוא עצמו התבטא,
היתד ,״שאין דיין אחד. יש חמישה דיינים.
היום הוא כזה, מחר הוא אחר לגמרי.״
סברה אחת אמרה, כי המחיר שדיין תבע
לעצמו היה קטן־יחסית: ניטרולם של גולדה
מאיר ואבא אבן בארבע השנים הבאות,
כדי ״לנקות את השטח״ ,לקראת שובו.
אולם גם סברה זאת אינה חושפת את
המניעים לבגידה ד,סנסציונית. לשם כך יש
לפשפש במעשיו של דויד בן־גוריון ושל
מקורביו, בשבועות האחרונים. המחשבה ש־דירבנה
את דיין לדחוף לפילוג היתה, כי
הוא יהיה מועמד טיבעי למקום מס׳ 2
ברשימת המיעוט, מייד אחרי בן־גוריון.
משם ועד לראשות הרשימה למעשה — רק
קפיצה קטנה.
אולם הגיעו לאוזניו שמועות על נסיונות
שנעשו מאחורי גבו לגייס אישים מפורסמים
לרשימת בן־גוריון. בין השאר: רב־אלוף יעקב
דורי, רב־אלוף יגאל ידין, נשיא בית־המשפט
העליון לשעבר יצחק אולשן. לדיין
אף הגיעו ידיעות, כי בשיחותיו־,גישוש עם

^ יום הששי התכנסו בביתו של דויד
* 2בן־גוריון בתל־אביב כל ראשי המיעוט,
כדי לשאול את דיין את השאלה המכרעת:
בעד או נגד פילוג? דיין לא נבהל, וכאשר
התחמם הוזיכוח הטיח בפני בן־גוריון :״מי
הביא את אשכול — אני או אתה? אני
ידעתי אז מי זה אשכול! אתה גם הבאת
את לבון — ואני התנגדתי אז!״
הוא לא היה בודד במלחמתו. כי לפניו
כבר הכריז אחד הדוכסים הגדולים של
מפא״י, שאינו מוכן לתמוך בפילוג המפלגה.
אבא חושי, ראש מחוז מפא׳׳י, היה אישר,מיעוט
הראשון שהכריז כי יצדד, בשעת
פקודה, בלוי אשכול ולא בדויד בן־גוריון.
גם הוא עשה זאת מתוך הידברות עם
אשכול. אף הוזכרה ברצינות האפשרות, כי
אחרי הבחירות יתמנה כסגן ראש הממשלה
או כשר הפנים. אולם במיקרהו, לא השפיע
רק המחיר המוצע. היה לו גם חשבון
אישי משלו. חשבון זה נגע לחיפאי השני
במטה המיעוט, יוסף אלמוגי.
אבא חושי זוכר היטב את הימים, בהם
היה אלמוגי רק אחד מעוזריו הזוטרים —
והוא מתגעגע לימים ההם. בינתיים גדל
אלמוגי והתעצם, עד כי נידמה היה לרבים
— ולאלמוגי עצמו — שהוא חשוב יותר
מן הבוס שלו לשעבר. כאשר התייצב אלמוגי
לצידו של בן־גוריון, ידע חושי כי
הרוב בסניף חיפה אינו מזדהה עם מלחמת־החורמה
של הזקן. על כן החליט לצוד שתי
ציפורים באבן אחת: בהודיעו כי אינו מוכן
לתמוך בפילוג, הצליח לבודד את אלמוגי
מהרוב של אנשי־השורה בחיפה, ויחד עם זאת
החליש את המיעוט, שאליו הצטרף אלמוגי.
כאשר ננטשה אונייתו של בן־גוריון, לא
נאלץ חושי להידחק בין המחפשים מקום
בסירת-הצלה. עתידו המיידי לפחות היה
מובטח על־ידי לוי אשכול. השאר תלוי ב־שאפתנותו
האישית, ובאיזו מידה ירצה להשתמש
במעמדו החדש כדי להוות לשון־
מאזניים במפלגה. דבר אחד ברור: הוא עצמו
אינו רואה כל סיבה מדוע לא יהיה מועמד
טוב יותר לראשות הממשלה מאשר דיין.

ך* ניגוד לאכא חושי, באותה ישיבה
^ של יום ששי בביתו של בן־גוריון, היה
שמעון פרם אחד המצדדים התקיפים בהקמת
רשימה נפרדת. הוא היה מלא חימת־זעם
על עמיתו משה דיין, כי בגד. אבל איש לא
לקח אותו ברצינות. כולם ידעו, שמאחורי

ומותיה מוצת קריאת-הבהרה החשש:

לעצמו!זה אחרי שהיה ברור, כי רעיון הרשימה
הנפרדת מת. השאלה היתר, רק איך לנסח
את מודעת הפטירה. בן־גוריון, כדרכו, קיל־קל
להם גם תוכנית זו. הוא הופיע במפתיע׳
דרש בכל זאת להגיש רשימה עצמאית.
הצעירים החליטו ברוב מבוכה לדחות לעוד
יומיים את ההכרעה הפורמלית.
שעה שראשי המיעוט התכנסו בשני החדרים
שלהם בבניין אל־על בתל־אביב׳ עברה
מכונית מבית־קפה לבית־קפה בצפון העיר.
הנהג ירד, שאל בכל מקום :״האם מר
אלמוגי היה כאן?״ לא, מר אלמוגי לא
היה שם. הוא לא היה בשום מקום, ואי
אפשר היה להביאו לישיבה.
היתד, זו הדרך בה ביטא האיש מחיפה את
נאמנותו לדויד בן־גוריון גם לאחר הנפילה.

ההצהרות הביג׳יסטיות שלו, הסתתרה הכמיהה
העמוקה לסיר־הבשר של לוי אשכול.
כבר ברגע שהגיש את התפטרותו מתפקיד
סגן שר הבטחון, ידע פרס שיבוא
יום והוא יצטער על כך מרה. הוא לא שיער
בנפשו, באיזה מהירות יבוא יום זה. אשכול
עצמו לא פסק מלחזר אחריו. כי מכל צעירי
בן־גוריון, חיבב רק את פרס׳ שעבד תחתו
עוד כאשר אשכול היה המנכ״ל הראשון
של משרד הבטחון. הוא גם ידע, שפרם מסוגל
להיות משרתו באותה דביקות בד, שירת
את בן־גוריון. על כן הירבה לשוחח עמו,
לקיים איתו ״הידברות״ אישית וקולקטיבית.
הצעתו היתד, ברורה: אמנם אין הוא מוכן
להחזירו לממשלה לפני הבחירות לכנסת,
ואין הוא מתכוון להחזירו בכלל למשרד

דיין

לבד, לגמרי לבד
שיעמיד בראש הוועדים האלה אנשים הנאמנים
להם, במקום נאמני ״חבר יוסף״.

סוו־ קי ס
** ד כמה היו ראשי המיעוט חבורה
} /עלובה, הדגים גדול צעקניהם: ראש
עיריית כפר־סבא מרדכי סורקים. הבוס
הקטן, ששאף בכל מאודו להיות חבר־כנסת,
נשא בליבו טינה נגד לוי אשכול, בראותו
בו האיש שמנע ממנו מקום בטוח ברשימה
בבחירות הקודמות לכנסת. הוא מיהר לצו
בן־גוריון, קיוזה שם למקום בטוח.
דחף אותו מניע אישי נוסף: סיכסוכו
הממושך עם שר המיסחר והתעשייה פינחס
ספיר, שהוא אחד מעמודי־התוזך של מיבצר
אשכול. ספיר הוא גם תושב כפר־סבא, והוא

חושב שסורקים הוא נמושה. גרוע מזה:
כך חושבת גם שושנה ספיר, אשתו של
השר. ומכיוון שהיא עסקנית פעילה ומכובדת
בסניף המקומי של המפלגה, היא מצליחה
לעתים קרובות למרר את חייו של ראש־העיר.
הוא החליט, כי על־ידי הצטרפותו
למיעוט יתנקם במשפחת ספיר.
אבל בוס נשאר בוס, וברגע שחלה הבריחה
הגדולה מאונייתו של בן־גוריון, ידע
סורקים לאן בדיוק עליו ללכת. הוא לא
קפץ למים, אלא ישר מסיפון בן־גוריון ל־סיפונו
של אשכול. עוד באותו ליל־שבת
מיהר אליו, נשבע לו אמונים, והודיע שהוא
מסכים לעמוד בראש מטה הבחירות של
המערך בכפר־סבא.
הוא ידע אמנם ששושנה ספיר תמשיך להיות
תקועה כמו קוץ בבשרו — אבל מה
אין סובלים למען האידיאלים הנעלים של
אחדות המפלגה, אחרת חברים, שותפות
מעמדית וג׳וב בטוח?

פרם
עד הטיפה האחרונה
הבטחון.אבל יובטח לו תיק בממשלה הבאה.
פרס השיב, כי ההצעה קוסמת לו, אבל
הוא חייב להתייצב לימין בן־גוריון. ולא
זו בלבד — אלא להצטיין בקולניותו במחנה
המיעוט. בין מקורביו של אשכול אמרו
עליו :״פרס הוא כמו לבנון: היא תהיה
המדינה השנייה שתכרות שלום עם ישראל׳
ופרם יהיה הבנגוריוניסט השני שיקפוץ לעגלת
המערך״.
ציניקאים אמרו שהוא לא יחכה עד שיק־דימוהו,
אלא יהיה ראשון הקופצים. השאלה
היתד רק: מי יקפוץ ראשון — הוא או
דיין? השניים לא יכלו להסדיר את העניין
בידידות ביניהם — כי לא האמינו איש
לרעהו. כאשר עשה דיין את הצעד המכריע,
והמיעוט התפורר לרסיסים, חתר פרס לחוף-
המיבסחים שהוצע לו על־ידי אשכול. כדי
שתישכח לו האפיזודה הקצרה, בה הצהיר
<על נאמנותו לבן־גוריון, הבהיר עתה שהוא
אינו מבקש רק את ההנאות המובטחות, אלא
יתרום מלוא יכולתו למערכת־הבחירות של
המערך. הוא אינו רוצה לעמוד מן הצד, אלא
יצטרף כבר עכשיו למירוץ שיתפתח בתוך
מחנה אשכול על עמדות־כוח לאחר הבחירות.

א ל מוגי

ך* יום הראשון האחרון התכנס מטה ה־
^ מיעוט לישיבתו המעשית המכרעת. היה

בן־גוריון אמנם אמר עליו ״ישנו במדינה
אדם אציל־רוח — יוסף אלמוגי,״ אבל
המחמאה המוגזמת לא ניחמה אותו במיוחד.
בעיני עצמו ידע שבפרשה הזאת נטשה אותו.
— זו הפעם הראשונה בקאריירה שלו —
פיקחותו הפוליטית.
הוא התפטר מן הממשלה יחד עם שמעון
פרם, והאמין כי בזאת הוא מקרב את הקץ
של לוי אשכול. אבל ללוי אשכול לא היה
איכפת כלל — וזה העליב את יוסף אלמוגי.
כאשר החליט ראש־הממשלה לערוך שיחות
הידברות, הזמין אליו את פרס, את דיין,
את חושי — אבל לא את אלמוגי. פשוט
התעלם מקיומו. עד כדי כך, שבאחת מישיבות
מטה המיעוט תירגם אלמוגי את הפגישות
התכופות של פרם ואשכול לשפה
המובנת לו׳ החאט. שמתרקמת שם בגידה.
על כן, לפי הצעתו, הוחלט שמאותו רגע
לא יקיים איש מן המיעוט שיחה בניפרד
עם אשכול.
הוא היחידי מבין ראשי המיעוט, שלא
ניהל גישושים מאחורי גבו של בן־גוריון,
כי הוא נאמן באופן עיוור לזקן — וגם
מפני שאשכול אינו סובל אותו ולא עשה
כל מאמץ לקנות אותו.
עם טביעת הספינה, ניראה עתידו של
אלמוגי עגום ביותר. כי אמנם נישאר לו
מוקד־כוח בין חלק מוועדי הפועלים בחיפה,
אבל אשכול וחושי כיתרו בתנועת־מלקחיים
את המוקדים, וכבר החלו בתימרון הגדול

אלמוגי (ליד כן־גוריון)
לא מאחורי הגב

במדינה
• סיכסוד ישראל־ערב יעסיק בחודשים הקרובים את
האינטליגנציה המתקדמת בצרפת כמידה גוברת והולכת.
ירחונו של ז׳אן־פו? סארטר, סאן מודרן /יקדיש גליו! מיוחד לסינסוך זה,
כשהחלק הנוגע לישראל ייערך בידי הפרופסור רובר מזרחי, והחלק המוקדש
לצד הערבי ייערך בידי המזרחן היהודי הנודע, מקסים רודנסון, המקובל על
הערבוס. גליו! מיוחד דומה יוצא גס על־ידי כתב־העוז הנוצרי המתקדם אספרי.
לעומת זאת אין כל סיכוי ני סארסר יבקר בישראל או בארצות־ערב, מכיוון
שהוא מסתייג מעמדת שני הצדדים כאחד. גם ביקורו באלג-יריח,

שתוכנן

לקראת הסתיו, יבוסל בגלל נפילת בן־בלת.

• ועידת מק״י אמנם תתקיים כעתיד הקרוב, לפני הבחירות
להסתדרות. הפעם מסכימות שתי הסיעות ני אכן יש להכריע בחילוקי־הדיעות
ביניהן לפני הכניסה למערכת הבחירות.

• משבר חדש יפרוץ בצמרת מפא׳״י.

גולדה מאיר עשויה לאיים

בהתפטרות אם לוי אשכול יתפייס עס משח דיין. שרת החוץ אינה מרוצה

(המשך מעמוד )10
בעניין זד .,כעבור כמה ימים נמסר על
צירוף חברים חדשים אל מערכת קול־העס,
כדי לאזן את יחסי־ו־,כוחות גם בבסאון
המפלגה, שהיד, סגור עד כד, בפני תומכי
וילנר־טובי.
בינתיים הופיע במקום מזכיר המפלגה״
שמואל מיקוניס, בחברת שנים מראשי
הפלג היריב, אמיל חביבי ודויד (״סאשד,״)
חינין.
הוא נשא נאום קצר, בו התחייב,
בין השאר, לכנס את הוועידה עוד לפני
הבחירות להסתדרות. תוך כדי כך נתן
הוראה לסדרנים לפתוח את דלתות האולם
בפני הקהל הרב שצבא בחוץ — ובכך
שם קץ לוויכוח.
התכסיס לא נעלם מעיניהם של הצירים

מעמדתו של ראש הממשלה בקשר
עס מינויו של הד״ר רולף פאולס
כשגריר מערב גרמניה בישראל.

• אם חרות לא תצליח
להכריע את מוסדות ההסתדרות
באמצעות בית-המש-
פט, שיאפשרו לסיעת תכלת
לבן להופיע בבחירות הקרובות
לוועידת ההסתדרות,
היא תנסה לחדור באמצעות
הסיעה הליברלית. עד כה סרבו
ראשי חרות להתאחד עס הליברלים
בהסתדרות, ני העריכו את כוחם
בעתיד כסיעה גדולה, ולא באחוז
שווה לזה של הסיעה הליברלית כיום.
במקרה כזה יופיעו מסעם חרות
ברשימה

המשותפת

עסקנים מדרג

נמוך יותר, ואילו ח״כ אריח בן־
אליעזר, שהתכונן להעביר את פעילותו
למסגרת ההסתדרות, ייאלץ לוותר
על תכניתו זו.

• מקומו של מרדכי נמיר
כמועמד ראשון של מפא״י
לראשות עיריית תל-אביב
טרם הובטח. במחוז מפא״י ב-
תל־אביב קיימת תסיסה חזקת נגד
נמיר, ותביעה להחליפו בסגנו יהושע
רבינוביץ. אם אמנם יודח נמיר, ייאלץ
לוי אשכול לצרפו נשר לממ~
שלה, נדי לשמור על האחדות בתוך
צמרת המפלגה.

• יוודע כי מיד עם בניסתו
לתפקידו בשר המסחר
והתעשיה, ניגש חיים צדוק
לבדוק את האפשרויות ל הנהיג
פיחות חדש של הלירה
הישראלית והשפעת
צעד שכזה על המשק. בדיקתו
של שר המסחר והתעשיה נערכה
בסודיות גמורה, אך תוך תיאום מלא
עס פנחס ספיר, שבעבר נקט עמדה
שלילית לגבי הפיחות שביצע לוי
אשכול.

וזמגליים גדגלוגז יוגדר נזרי

• צעד נוסן* של צדוק:
שלילת כל תמיכה ממשלתית משורה ארובה של מפעלי•
תעשיה, שייקבעו בבלתי-חיוניים ובחסרי-ערד לגבי משק
המדינה. חשיפת מוצרים בפני יבוא מתחרה תהיה רק צעד אחד של השר
לגבי מפעלים אלה, שלדעתו יש לחסלם כתנאי מוקדם להבראת המשק.

• המפד״ל תתבע למנות כמה מחבריה לתפקידים דיפלומטיים.
תוך כמה שבועות יגיש מרכז הספד׳־ל רשימה שמית למשרד החוץ,
שתכלול את מומלצי המפלגה לתפקידים של שגרירים, צירים, קונסולים ועמדות
דיפלומטיות אחרות, לכל מקום שיתפנה בשרות־החוץ. אין זה מן הנמנע, ששרי
המפד״ל אף יחזרו על תביעתם ל מנות נספח קבוע לעניני דת ליד כל
נציגות דיפלומטית של ישראל בחו״ל.

• גילויה של משטרה פרטית, המעמידה עצירים לדין
בפני כית-משפט פרטי, עשוי להסעיר בקרוב את חוגי
המשפטנים. בית־המשפט הפרטי, שנתגלה לאחרונה באחד מישובי העולים,
ציחה על גנב שנתפס במקום להשיב את הגניבה לבעליה, איים למסור אותו
למשטרה אם יסרב לעשות זאת. הפרשה נתגלתה לאחר שכמה מתושבי המקום
פנו למשטרה, ביקשו את התערבותה.

• דמות חדשה עשוייה לצוץ על הבמה הפוליטית: הרבנית׳
צופיה גורן, אשתו של הרב הצבן ליו הראשי אלוף שלמה גורן, אשר עשוייה
להיכלל ברשימת המועמדים לכנסת של המפד״ל. הרבנית נמנית על סיעת
המערך שקמה במפד״ל, ואשר יגיע לה מקום בטוח בכנסת.

הממורמרים, שנשארו יושבים ביציע, נמנעו
באופן הפגנתי ממחיאות כפיים. חסרונן של
מחיאות־ד,כפיים הורגש היטב באסיפה, היתד,
הפגנה אילמת.
על הבמה תפסו את מקומותיהם מנהיגי
המפלגה, כשחברי הוועד המרכזי יעקב
זילבר, ושני החברים החדשים שצורפו
אליו בעקבות ההסכם, אליעזר פיילר ואברהם
הם, בולטים בהעדרם . .ה ם לא מזדהים
עם ההחלטות,״ פשטה השמועה באולם,
למראה השלושה שבחרו לשבת עם
חבריהם ביציע.
הסנה לא בער. רק לאחר שהתפזרו
נזכרו כמה מבאי הכנס כי אחד המחותנים
העיקריים נעדר מהאסיפה. .איפה סנה?״
שאלו אחדים, נענו נ י עורך קול־העס
חש ברע, נאלץ להישאר במיטה, להשאיר
על ידי־כך פתח לשמועות כי אינו מרוצה
מההסכם.
אולם למרות שמחלתו של סנה לא
היתד, מדומה, היתד. להעדרותו משמעות
רבה. כי חבר־הכנסת הערמומי נתן זנת
ידו לפשרה שהושגה ברגע האחרון, למרות
ששעה קלה לאחר מכן הוא עוד
הבטיח לצירי התעידה כי לא יתן את ידו

לשום הסכם, מבלי
דעתם של הצירים.

להביא

בחשבון

מדד הצעירים
למרות הפשרה שהושגה ברגע האחרון
בין שני הפלגים היריבים במק״י (ראה
לעיל) הוסיפה המפלגה לשבת על הר־געש.
כי כבר למחרת כנסי הסולחה התעורר
ויכוח חדש, שאיים, הפעם, לפלג
את סיעת מיקוניס־סנה.
חילוקי־הדיעות החדשים לא נשאו אופי
אידיאולוגי, נסבו בעיקר על העמדה שחברי
כיעד, זו צריכים לנקוט כלפי הפלג
של וילנר־טובי.
צעירי המפלגה מתחו ביקורת קטלנית
על הפשרה שהושגה, טענו כי היא מהווה
פתח מסוכן לכניעה בעתיד.
,,מצצו את דמי:״ הצעירים לא
יכלו לשכוח את נאומו של המזכיר הכללי,
שמואל מיקוניס, בכנס ועדי־המחוזות,
שנערך במוצאי־שבת, ארבעה ימים לפני
המועד שנקבע לכינוס הוועידה, ושלושה
ימים לפני שהושגה הפשרה.
באותה אסיפה שפך מיקוניס אש וגפ־רית
על אנשי וילנר, כינה אותם סקלרוטים•
שנדבקו לכיסאות. .הם מצצו את דמי
במשך עשרות שנים,״ קרא מיקוניס ב־פאתום.
הוא
האשים את ראשי הפלג היריב
בלאומנות ערבית, סיפר כי הם הפעילו
לחץ על מוסדות המפלגה, בנסיון להכניס
לרשימת מק״י בבחירות הקרובות איש
אל־ארד.
.שנים רבות בלענו צפרדעים״ גילה המזכיר
הכללי ,״כל הוויכוחים והמאבקים
הפנימיים התנהלו בחדרי־חדרים, ואילו כ־לפי־חוץ
הופענו כשמסיכה של אחדות
מכסה על פני התהום שרבצה בינינו במשך
שנים רבות.״
״צריכים לתלות אותי!״ אותו נאום
לא הסתיים ללא ביקורת עצמית.
הסביר מיקוניס בלהט :״גם אותי צריכים
לתלות על עץ גבוה, מפני שגם אני העלמתי
עד כד, את חילוקי־הדיעות, ולא
עוררתי ויכוח חופשי במפלגה, ועל־יד־כך
עזרתי להם להכין את התבשיל שהקדיח
עתה.״
חביי ועדי המחוזות, שהאזינו לדבריו
של המזכיר הכללי, לא העלו על הדעת כי
הוא יתן ידו לפשרות. על־כן ירדה הפרם־
טיז׳ה של מיקונים פלאים בעיני התומכים
הקיצוניים של סיעתו. הפשרה עוררה תסיסה
בין צעירי המפלגה, ובין אנשי הצוות סיעת שעבר למק״י ממפ״ם באמצעות
השמאל של סנה.
תסיסה זו הביאה להתארגנות חדשה,
מתחת לפני השטח. אין זו עדיין סיעה
רעיונית, אולם שמועה שעברה השבוע
בסניפי מק״י במחוז תל־אביב סיפרה שצעירי
המפלגה החליטו להתארגן, על־מנת
להרתיע את ראשי הסיעה מפני פשרות
מרחיקות לכת.
אולטימטום. בין מארגניה של קבוצת
הצעירים נמצאים כמה שמות בולטים,
כמו ראול טייטלבאום, עמוס לוין, יצחק
בן ואלי שמעונוביץ, חברי מערכת קול־העט,
מזכיר בנק״י יאיר צבן, מזכיר מחוז
תל־אביב של בנק״י דני פתר, רוב חברי
ועד מחוז תל־אביב כמו שמיאל אמיר,
חיים ברוייאר, אברהם לנדסמן, מזכיר סניף
בני־ברק פנחס גינוסר, ומזכיר מחוז ירושלים
ראובן קאמינר.
בשבת האחרונה התכנס, בלחץ הצעירים,
ועד מחוז תל־אביב והחליט לפנות אל
הוועד המרכזי בדרישה לקיים את הוועידה
בסוף יולי, או לכל המאוחר בתחילת
אוגוסט (ראה תצפית) .הם איימו כי אם
הוועד־המרכזי לא יקיים דרישה זו, הם
יפנו אל עוד שני מחוזות גדולים, המהווים
יחדיו שליש מחברי המפלגה, ויכנסו את
הוועידה גם ללא אישורו של הוועד המרכזי.

עדות
הסכנה הנור א ה
הנושא הוא ישן — אבל הגישה אליו
היא חדשה. על כן בערה חמתה של שרת
החוץ. מולה היתה מונחת חוברת קטנת,
אשר מלה אחת בלטה על עמוד־השער
שלה: סכנה. שרת החוץ כעסה, מפני שהמלה
נכתבה באנגלית.
(המשך בעמוד )19
חולים בהסתיידות העורקים.
חעולס וזזח 1

אלה הם, בראש וראשונה, אנשי אגודת־ישראל. לא חולפת
שבת אחת מבלי שבאיזה בית־כנסת ישפוך איש האגודה
אש וגופרית על המפד״ל, המוכרת את הדת למפא״י, והמס־כימה
לחילול השבת על־ידי שירותים ציבוריים ומיפעלים
ממלכתיים. עד שלבסוף החליטה המפד״ל, כי עליה להשיג
בכל מחיר חוק לשמירת השבת. עם חוק זה ביד, סברה,
תוכל לסתום את פיות המסיתים של האגודה ולשכנע את
בוחריה שלה כי היא נוחלת נצחונות חשובים במלחמתה
להדק את שלטון הדת על המדינה.
דרישת המפד״ל לחקיקת חוק שבת ארצי עברה גילגו־לים
רבים. למעשה, הובטח לה החוק עוד ב״ , 1961 כאשר
הרכיב לוי אשכול למען דויד בן־גוריון את הקואליציה
הממשלתית של מפא״י—מפד׳׳ל—אחדות־העבודה—פא׳׳י. אך
תמיד מצאו השותפים החילוניים תחבולות מחוכמות כדי
להתחמק ממילוי הדרישה. שכן ברור היה להם, כי חוק
1 חזני איים ער קדגגגן

^ מפלגה הדתית־לאומית יש בעיות קשות מאוד. בגלל
/המשברים הרעשניים במפא״י ובמק״י, לא זכו בעיותיה
של המפד״ל להתעניינות הציבורית המגיעה להן. אבל הן
קיימות, והן חריפות לא פחות מאלה שזיעזעו את המפלגות
האחרות. אלא שהמפד״ל מצאה, בשעות החולשה
שלה, בני־ברית שהושיטו לה קרש הצלה: חוק השבת.
הבעייה הכאובה ביותר של המפד׳׳ל קרוייה יצחק רפאל.
השיפת עיסקת־השוחד המלוכלכת של בית־החולים בתל-
גיבורים הכתימה את המפלגה, וכל תימרוני־ההשהייה וה־קנוניות
הקואליציוניות לא הצליחו לנקותה מן הבוץ הסמיך
שדבק בה.
כאשר פירסם השופט משה גולן את מסקנות חקירתו,
שהטילו צל כבד על חלקו של רפאל בפרשה, השמיע
הח״כ אוהב־התענוגות מחאות־זעם. הוא דחה את האשמות
השופט בהשמצות פרועות. הוא איים בפנייה לבג״ץ. הוא,
הכריז שיילחם למען טיהור שמו. והנה, כאשר החליט
בשבוע שעבר היועץ המשפטי, כי יש להעמיד את רפאל
לדין — התנהג הח״כ כאילו אין דבר יותר נתעב מזה.
כאשר ביקש היועץ המשפטי מוועדת הכנסת שתסכים
להסרת חסינותו של הח״כ החשוד, יצאה הנהגת מפלגתו
לקרב־חורמה כדי לסכל את הדבר. הדתיים הצליחו לשכנע
את חבריהם לקואליציה לדחות את פניית היועץ המשפטי.
הנימוק האמיתי היה, שהם פוחדים פחד מוות מעריכת משפט
זה לפני הבחירות. כי חקירה משפטית נמרצת היתד,
מגלה בכל כיעורו והסתאבותו את המנגנון המפלגתי העוסק
בגביית ״תרומות״ וסחיטת כספים. אולם מאחר שאי־אפשר
לרשום נימוק כזה בפרטיכל ועדת הכנסת, הועלה נימוק
פורמאלי חמקני: מכיוון שהכנסת החמישית מסיימת ממילא
את כהונתה בקרוב, אין טעם להסתבך עתה בתהליך הארוך
של הסרת חסינות — כדאי לחכות לכנסת השישית.
היתה, כמובן, דרך פשוטה ומכובדת להימנע מסיבוכים
ארוכים: שיצחק רפאל יעמוד בהכרזותיו הרברבניות הראשונית,
ויסכים מרצונו הטוב להסרת חסינותו. אבל
הוא לא עשה זאת, ודמותה של מפלגתו ניראתה שחורה
עוד יותר בעיני האזרחים.

חלוקת השלל

^ מהביל לבעיית רפאל, זיעזעה את המפד״ל מח־לוקת
פנימית מרה. אם במפלגות אחרות נסבה מלחמת־האחים
סביב עקרונות כלשהם, הרי שבמפלגה הדתית־לאומית
התנהלה המלחמה על חלוקת השלל.
המפד״ל הינה, למעשה, פדראציה של סיעות. כל עוד לא
•היה לאף אחת מן הסיעות רוב, חולק השלל המפלגתי עלפי
מפתח סיעתי מוסכם. בוועידה האחרונה הצליחה סיעתו
של חיים משה שפירא לגבש לעצמה רוב מבין הצירים,
ונראה היה כי היא עומדת לגרוף לעצמה את כל עמדות
ההנאה. אולם הסיעה החדשה לא יכלה להסכים על חלוקת
השלל בין חבריה — והרוב המיקרי התפורר.
יריבו העיקרי של שפירא, ראש סיעת למיפנה משה
אונא, ניסה ללכד רוב נגד שפירא. אך איש שפירא הנאמן,
ח״כ בנימין שחור, הצליח לרכוש את סיעת יוצאי צפון־
אפריקה וסיעת הצעירים — ושוב נוצרה קואליציה חדשה.
אך התככים, הבגידות, הקנוניות והשינאה ההדדית לא
פסקו. להיפך: ככל שהתקרב המועד של קביעת רשימת
המפלגה לבחירות הבאות — החריפה המלחמה הפנימית.

אש וגופרית כבית־בנסת

ך י מפד״ל יש גם אויבים חיצוניים — ובשנת בחירות
/חייבת היא להתחשב בהם. אויבים אלה טוענים מאז
ומתמיד, כי המפלגה הדתית־לאומית אינה דתית כלל! ש־עסקניה
וקנוניותיה אך מכתימים את הדת היהודית.

ו שד

ליציר, ישראל קרגמן, מסר לו את האולטימטום.
מיד הועברה הידיעה לאשכול, וב־ 12.30 אחרי־חצות הגיע
חזני לביתו של ראש־ד,ממשלה בירושלים. מאוחר יותר
הסביר חזני, כי בעצם כל האולטימטום לא היה אלא בלוף
אחד גדול. כי המפד״ל לא התכוונה באמת לגרום משבר
על רקע דרישתו של בגין. אך אשכול נבהל מן האפשרות,
וכאשר עזב חזני את ביתו עוד צילצלה באוזניו הבטחתו
של ראש הממשלה, כי הצעת החוק תוגש לכנסת ללא דיחוי.

העיקר — נצחון פומבי

הצבעה בכנסת עברה בשלום. אפילו סיעות אופו!
| זיציוניות — פרט לגח״ל — הצביעו בעד אשכול.
למחרת הגיע מועד פרעון החוב למפד״ל. לרגע השתררה
בהלה בצמרת, כאשר חידש יגאל אלון את הערותיו נגד
חוק השבת. כמה מראשי המפד״ל אף הירהרו בקול רם,
שאולי דוחף אותם אשכול למשבר כפוי.
מבחינה אחת, אומנם רצוי היה למפד״ל משבר קואליציוני,
שיביא ליציאתם מן הממשלה על רקע דתי כה מובהק.
אולם הם חששו, כי אשכול יעכיר את ההילה הדתית,
יתן הוראה להחיש את העמדתו של יצחק רפאל לדין.
אלא שלאשכול לא היתד, שום כוונה כזאת, והוא אף
הצליח לשכנע את ראשי המפד״ל כי אם אינו גורם לטיהורו
המיידי של רפאל, הרי זה מפני שאין הדבר ביכולתו: אין
לו שום השפעה על היועץ המשפטי ועל שר המשפטים.
כדי להוכיח להם שכוונותיו טובות, זימן בדחיפות ישיבה
של שרי הקואליציה הנוגעים בחוק השבת.
חשבונו של אשכול היה מופנה לטווח הארוך. כי הוא
ראה במפד״ל את השותף הנוח ביותר לקואליציה הבאה,
אחרי הבהירות לכנסת השישית. במחיר הצעת־החוק, הבטיח
לעצמו כי בכנסת הבאה לא תהיה המפד״ל אויבתו.
באותה ישיבה דחופה, סיכמו השרים אלון, יוסף, בורג
ו־ירהפטיג מה שלא הצליחה הממשלה לסכם במשך שלוש
וחצי שנים. היה ברור לאלון, כי זהו חוק בלתי־פופולארי,
וכי הוא עלול להתפרש ככניעה פחדנית לכפייה הדתית.
לכן לחם על כך, כי חוק זה יבטיח לדתיים אך ורק את
קיום הסטטום־קוו. כלומר: הוא יאסור פתיחת עסקים, כגון
חנויות, מישרדים ומיפעלים. אבל הוא יתיר ניהול סדיר
של מסעדות, בתי־מלון ותחבורה במתכונתם הנוכחית. הוא
אף קיבל את הסכמת הדתיים, כי התקנות אשר יותקנו
בהתאם לחוק זה תיקבענה על־ידי ועדת־שרים מיוחדת
(ראש־הממשלה, שר־ד,עבודה, שר־הדתות) ,והוא הסביר
בשיחות פרטיות כי בוועדה זו יהיה ממילא רוב של לא־

קוגמן הזעיק את אשכול
זה יהיה אחד החוקים הבלתי־פופולאריים ביותר במדינה.
אפילו האזרח הסובלני ביותר — שלא התקומם נגד חוקי
הכפייה הדתית האחרים — יתקומם נגד חוק שימנע ממנו
לבלות ביום המנוחה להנאתו.
תחילה הכין שר הדתות זרח ורהפטיג הצעת־חוק, הפיצה
בין חברי הממשלה לעיונם. רק אז העלה יגאל אלון את
הטענה, כי הוא, בעצם, אשר צריך להגיש את הצעת החוק,
מכיוון שהוא שר העבודה הממונה על קביעת שעות־עבודה
וימי־מניחה. כאשר קיבלה הממשלה את דעתו, החל בסחבת
ארוכה — ונידמה היה לו כי יסכל את המזימה הדתית.
אך המפד״ל לא הרפתה. מדי פעם, בהדגישה כי פרשה
מסויימת השחירה את פניה עוד יותר בקרב הדתיים, העל-
תה מחדש את תביעתה לחוק שבת. בחודשים האחרונים
ריככה מעט את התביעה, כי היתד. שתייה בדיכדוך עמוק
ובלחץ בקשר לפרשת רפאל. המפד״ל חיכתה להזדמנות.

הבטחה אחרי חצות
^ הזדמנות הגדולה שלה הגיעה בתחילת השבוע
! 1שעבר. על סדר יומה של הכנסת עמדה דרישתו של
מנחם בגין לדון בהודעתו של לוי אשכול, כי בימי כהונתו
של דויד בן־גוריון כראש־הממשלה ושר־הבטחון היו ״דברים
לא בסדר״ .בגין תבע לגלות את אי־הסדרים.
אשכול חשש, כי ההתמודדות הפרלמנטרית תנוצל על״ידי
בן־גוריון ואנשיו כדי להביא את מפא״י לידי פילוג מוחלט
ולהפלת הממשלה. באין בטחון, שח״כי המיעוט יהיו
נאמנים לו בעת ההצבעה, החל אשכול פוקד את הכוחות
העומדים לרשותו. השאלה הראשונה: איך יצביעו הדתיים?
סיעת המפד״ל חשה באי־בטחונו של אשכול. באינסטינקט
המסחרי המחודד שלה ידעה כי זוהי ההזדמנות גדולה• על-
כן התכנסה והחליטה, כי יש להודיע לאשכול שאם לא
יבטיח להם הגשת חוק השבת לאלתר — יצביעו נגדו ויפילו
את הממשלה. אף הוטל על ח״ב מיכאל חזני להודיע זאת
רשמית למפא״י. הוא ניגש במזנון הכנסת ליו״ר הקוא־

חוק השבת

אשרור שיכנע את ארון
דתיים. היא תצטרך להחליט, למשל, בדבר פתיחתן או
סגירתן של תחנות דלק בשבתות. עמדת אלון: מכיוון
שאין איסור טוטאלי על תחבורה, יש להפעילן בשבת.
לדתיים לא היה איכפת מה חושב אלון. העיקר בשבילם
היה, כי תעשה המיחווה, ויוענק להם הניצחון הפומבי. הם
הבינו — ובצדק — כי עצם הגשת הצעת־החוק לכנסת
תהווה נצחון גדול עבורם. ואם אין החוק הנוכחי משתק
כליל את כל החיים במדינה בשבתות, הרי הוא לפחות
שלב חשוב בכיוון זה. במשבר הבא יתקינו עוד תקנה לפי
רוחם, ובעוד חמישה משברים קואליציוניים לא יוכל בעל־מכונית
להסיע את משפחתו לשפת־הים בשבתות.
הכדור עבר, למעשה, לכנסת הבאה. את זאת יקח הבוחר
בחשבון, מן הסתם, בלכתו לקלפי.

ייא^ .ז* $£צ ו

מתחת למלון הילטון, בחוף
שקט, מלוכלך, וריק
מאנשים, מתמקמת אניטה לנגס, מחליקת־הקרח האוסטרית.

.1בעקום בודד

.2המות

אניטה, המבלה את מרבית זמנה בארצות הקרות,
החליטה לחזור מישראל, ארץ השמש, כשהיא
שזופה לגמרי. היא הצטיידה בביקיני רגיל, ובאוסף של משחות־שיזוף.

ממוצא אוסטרי, המשתתפת בלהקת המחליקים
על הקרח חופשה על הקרח. היא שכבה
במנוחה על החול, במשך חמש דקות,
ואחר־כך החלו הבריונים להתאסף סביבה.

בגנה עד הבטן
ך • כהורים הראשונים שניגשו אליה חת!
| חילו בעדינות. הם עוד התביישו קצת.
הם לחשו לה :״בחיי שאת שווה .--
אולי תתני לי מיספר? את רוצה שאני
--אותך?״ וכן הלאה.אחר כך, כשהם קיבלו תגבורת ואומץ,
הם הפכו גיבורים יותר. הם דיברו ישר
לעניין, בלי שום רמזים דו־משמעותיים.
אחר־כך ניסה מישהו לראות אם יש לה
קליפות של בננה על הבטן, כששמים לה
קליפות של בננה על הבטן. מישהו אחר
ניסה לראות אם היא צועקת כששופכים לה
חול לתוך האוזניים.
מישהו אחר ניסה לסרק לה את הבטן,

.6התגנבות יחיד

הראשון המעז לגשת אליה היה בחור שחרחר, כבן
שמונה־עשרה. הוא אוזר עוז בעזרת חבריו, הצופים
בו מרחוק, מעודדים אותו בקריאות־קרב. הוא שואל אותה :״חם לן? את רוצה לשתות?״

ולישראל
יש ים, אבל הוא תפוס על־ידי
בריונים. יש לה גם כמה בריכות, גם הן
תפוסות על־ידי בריונים. יש גם כמה בריכות
בלי בריונים, אבל אין בהן מים.
אזרחי ישראל הולכים לים הבריונים, משום
שאין להם מקום־רחצה אחר. הים של
אירופה רחוק מדי, ובאמבטיה אין שמש
ואין חול. הם מפקירים את עצמם לאלימות

של הנוער הפרוע, לצעקות, לחרפות, לדחיפות,
שלא לדבר על הליכלוך והזפת, שבו
— במיקרה — אין הבריונים אשמים.
העולם הזה החליט להביא לים בחורה
רגילה, לא יפה במיוחד, לא מכוערת במיוחד,
בלי ביקיני מיוחד, או סימן־היכר אחר,
ולראות מה קורה לה.
הובאה לשם אניטה לנגם, נערה צעירה

.7השני המעז גד^נ.ג
ראשו

לראשה,

שואל

אותה:

בטח

תיירת,

החלום על1
עם הזוג הי
בכדור פינג פונג. רק לאחר בקשות רבות הסכים הזוג
נוספות כשהיא נהנית מן האוצר העיקרי של ישראל,

.3בדידות עילאית

ס ט לאו

! 11171 *1 1 1 1 7 1כמו פרפרי־לילה מסביב למנורה,

1 1 1 # 1י י — כך נמשכים בחורים למקום, ו/
1111 # 1 1 1
אומרים לה :״תעזבי את כל השאר ובואי איתי. איזה פרופורציות!״ וכו׳.

.9ההמון מופיע ״־ד־ד״ז

שערה סוער יותר ויותר, חלק אוסר שזהו בלונד טבג

רהשתזך ער החוו?
כדי לראות אם זד. מסתרק, ומישהו נוסף
מרח לה את הפרצוף בארטיק ושאל אותה
אם היא אוהבת ארטיק.
ההמון הקיף אותה, ניסה להביע בפניה
את ידידותו ואת אהבתו. אמרו לה, :קיס
מי. איי לב יו. יו לב מי. האו דו יו דו.
קם ויז מי. איי וונט סו י ו .״
במקום המסומן בקווים: מילה אנגלו־סכסית
ידועה בארבע אותיות.

ליטון ז על הלחי
י שלא ידע אנגלית דיבר איתר, בערב
/בית, או בעברית. המון ילדים בני־עשר
שיחקו עליה בחמור חדש, בלבנות מיגדלים

ן ידות עילאית נמשך בדיוק חמש דקות. הוא נפסק
,שוך שהופיע במקום והחל לשחק, בדיוק מעל ראשה,
ותרחק מהמקום. היא נשארה בודדה לכמה דקות
המושך את התיירים מכל העולם: השמש הזוהרת.

1לאחר שהזוג התרחק, נשארה אניסה לבדה, כשמסביבה

כמה זוגות שלווים, שהיו עסוקים במעשים שלהם, לא

הפריעו לאניטה כלל. שוב היו למחליקה־על־הקרח האוסטרית כמה רקות של שקט. אך
אותו רגע כבר נלטשו לעברה מרחוק מבטים חודרים ונוקבים, מבלי שהרגישה בכך.

/ 1י ך 1ע ר 1בהתחלה מסתובבים סביבה גברים שונים, מסתפקים

1 1 1 1 1 ^ 1! 1 0 ^ 71 במבטים ובהערות כגון ,״לגמרי לא רעה. לא הייתי
מתנגד,״ וכו׳ כשאיש־איש מעורר את חברו להתקרב ראשון ולדבר ישר אל הבחורה.
אותו רגע עדיין לא יכלו אותם סקרנים לדעת אם זו תיירת או סתם נערה מקומית.

של חול על הראש שלה, ובאבא ואמא. הם
שאלו אותה אם היא רוצה להתחתן איתם.
בחור הניח את פרצופו על פניה, אמר
לה :״בואי רגע, אני רוצה להגיד לך משהו.״
גבר אחר ליטף אותה באלימות על לחייה,
גילה בפניה :״התאהבתי בך ממבט ראשון.״
גבר שלישי דחף עליה את שני חבריו, התקרב
אליה, ושפך בפניה את לבו :״אני נורא
אוהב גלידה. את בטח גם מתה לגלידה,

מישהו צעק לחברו :״ווט איז הר ניים?״
החבר צעק אליו :״אסק הר,״ והמישהו ענה
לו•, :אסק הר? שם יפה מאוד.״
הנערה ברחה משם, כל עוד רוחה בה,
והלכה להשתזף קצת על השלג.
יום לאחר מכן ניסתה גם סנטה ברגר
להשתזף קצת על שפת הים. היא לקחה
איתר, רק נהג עם ביקיני, והתכוננה לשכב
על החוף, ליהנות מהשמש של ים־התיכון.
גם לה לא נתנו. גדודי הנוער, שהקיפו
אותה, היו עוד יותר רבים ואלימים מקודמיהם.

עמדו סביבה, השמיעו בפניה את דעתם
על החיים, מיששו אותה, לראות אם
זה אמיתי, מיששו את הביקיני שלה, מיששו
את הנהג שלה. ורק בסוף נחלצו בני משפחה
אחת, שישבו בסביבה, להגן עליה.
הם הזמינו אותה לשבת איתם. הבן הודיע
לפרחחים שזוהי אחותו, שיעזבו אותה. הפרחחים
עזבו אותה והלכו לחפש קורבן
אחר• ״

ר השגגש
להגיע כסאות נוח,
קביב. התיכוח על צבע
חלק טוען שזה צבוע.

.10 מוקבשו

הילדים הקטנים, בני עשר ומטה, הס הגרועים
ביותר, קופצים מעליה, דורכים עליה, שופ־כיס
עליה חול, כשכל אחד מנסה לעלות על חבריו במעשה גבורתו.

.11 הסיוט הסוני

לאחר עשרים וחמש דקות של שהיה על החוף, נאלצת
אניטה לנגס לברוח משם, כשההמון הסוער מלווה
אותה לכביש בצעקות. רק במונית עוזב אותה ההמון, והיא מפטירה,, :איזה סיוט!״

ספורט

ס פיי טלב בי ת!
כדורגל בדרך־ אדהמק צו ענו ת
המשבר היה צפוי מזה זמן רב, אבל
כאשר פרץ השבוע היה כמהלומה לחובבי
הכדורגל במדינה.
הדו״ח שהגיש רואה־החשבון גדעון לב־ארי,
מבקר ההתאחדות, קיעקע את האגדה
כי כדורגלני ישראל הם חובבים. כתב לב־ארי
בין השאר:
״הוטל עלי בראשית עונת המשחקים השוטפת
להציע הצעות על מנת לוודא שמירה
על חוק החובבנות, אך לא יכולתי לבקר
אלא ב־ 7קבוצות בלבד...
״נתגלו לי ליקויים רציניים ביותר
מקובל למדי שגזברים מחזיקים את כספי
האגודה בחשבון בנק אישי שלהם. ארוחות
יקרות אחרי המשחק, הוצאות אש״ל בלתי
מובנות, תשלום למשתתפים במשחק כאילו
היה זה אימון, הוצאות ניכרות עבור הצגות,
חבילות שי ומתן הלוזאות לשחקנים אשר
אינן מסולקות על ידם.״
ידיים ככיסים. מסקנותיו החריפות
של המבקר עוררו סוף־סוף את עסקני
ההתאחדות לכדורגל לפעולה.
ישיבה אחר ישיבה כונסה בבנינה החדש
של ההתאחדות, ונראה היה כי אפילו העסקנים
הגיעו למסקנה כי דרוש ניתוח יסודי
לכדורגל הישראלי.
כאילו כדי להזכיר לעסקנים היכן בדיוק
הם נמצאים, התפוצצה בראשית השבוע פצצה
נוספת. שני כדורגלני קבוצת ליגה א׳
הפועל חדרה, בנימין בלנרו ומאיר גבאי,
נמצאו אשמים בנסיון למכור משחק של
קבוצתם למכבים מזכרון־יעקב.
השניים נידונו לחמש שנות הרחקה ממגרש
הכדורגל, גזר־דין הסותם למעשה את הגולל
על הקאריירה הספורטאית שלהם.
מאורעות השבוע היו תוצאה טבעית מן
המתרחש במגרשי הכדורגל זה זמן רב.
מספר הצופים העצום בתחרויות הרבות
נשא עמו הכנסות שיא לקבוצות. השחקנים,
שהם הגיבורים הראשיים בהצגות השבועיות,
החלו לתבוע אף הם חלק בעוגה.
לרבים משחקני הליגה הלאומית סודרו
מקומות עבודה פיקטיביים. הכוכבים הסתובבו
עם ידיים בכיסים, קיבלו כספים
מגיזברי האגודות.
הכספים בקופות האגודות עוררו את העסקנים
לנסות ולהשפיע בעזרתם על גורל
הקבוצות. אחרי כל שבת של מישחקים היו
עפות האשמות בסיטונות, על קניות ומכירות
של משחקים.
רק עיוזרים האמינו כי המשחק שחרץ
את גורל אליפות המדינה בכדורגל התנהל
על טהרת המאבק הספורטאי.
מעל השולחן. היה ברור כי צריך לבוא
שינוי. שאלת השבוע היתה: איזה צורה
ילבש השינוי, ומי יהיו מבצעיו.
מאמן הכדורגל הוזתיק אלי פוקס לא
היסס להצביע על הדרך הנכונה, לדעתו:
״להפוך את הכדורגלנים לחצי־מיקצועיים,
כלומר, לשלם להם את הכספים מעל השולחן,
ולא כפי שנהוג עתה — מתחתיו.״
ניראה כי זו היא דרך בלתי נמנעת.
הכדורגלן, שיקבל תשלום מלא בעד הופעותיו׳
יפסיק להתיחס לצופים בזילזול, כאילו
הוא עושה ״להם טובה שהוא מופיע. הוא
יעשה כל מאמץ כדי לשפר את כושרו ולזכות
בשכר גבוה יותר.
המצדדים בהפיכת הכדורגל למיקצועגי
לא הסתירו נימוק נוסף: מחלת מכירות המשחקים.
הם קיוו כי כך יוכלו לחסלה.
הכדורגלנים יחששו להציג מישחק חלש,
כדי לגמול חסד לידידיהם בשכונה, פן
יעופו מקבוצתם, או יסבלו מקיצוץ במשכורת.
אלא
שקיים נימוק אחר, נגד שינו־ים
קיצוניים בשיטת־הכדורגל הישראלית. מתנגדי
השינוי הם בעיקר אנשי־הספורט מן
המקצועות האחרים.
טוענים הם: אם יהפך הכדורגל למקצוע,
לא ירחק היום וגם הכדורסלנים, למשל,
יתבעו תנאים דומים, ילחצו על אגודתם למען
תהפוך את חובבותם למקצוע.
אך בעוד שמחנה דוגלי המקצוענות גדל
בהתמדה, המשיכו עדיין ראשי ההתאחדות
להתלבט. הם הציעו פתרון ביניים, כמו
הקפאת הליגות, קיזז כי בדרך זו יתגברו
על מחלת המכירות.
התחזית: שום פתרונות־ביניים לא יחליקו
את הבעייה.
הכדורגל המקצועני ניצב בשער.

״ סנדב>>ן ״
(מרשם ״ספיישל״ מאת הגססרונונזית ליאורח צוקרסן)

ה חו מ רי ם :

2פרוסות דקות של עוגת טורט, מיץ פטל, גלידה ארטיק,
שמנת מתוקה מוקצפת, שוקולד מגורד.

אופן ההכנה:

צקי מעט מיץ פטל על פרוסת עוגה, כסי אותה
גטכבה טל גלידה ״ארטיק״ והניחי עליה את
הפרוסה השניה של העוגה. עטרי בקצפת, פזרי
פתיתי שוקולד והגישי בצלחת שטוחה.

0 10 ^ 1

כדי למלא אח החסר — עקב הביקוש הגובר למוצרינו —
אגו עושים אח כל המאמצים להדביק את הדרישה .־

חעולס חזח 4* 1ז

במדינה
(המשך מעמוד ) 14
על שני העמודים הבאים של החוברת
השתרעו שתי מלים נוספות, באותיו שחורות
גדולות: גיזענות יהודית! ובאותיות
זעירות, :חובר ת זו מופצת לטובת הציבור,
בין מנהיגי דעת־הקהל של העולם היהודי,
מטעם ועד העדה הספרדית בירושלים.״
מה שוועד העדה סיפר היה קצר וקולע:
55 מן האוכלוסיה היהודית בישראל
הם בני עדות המזרח. אבל הם קורבנות
של ״גישה גזענית, חוסר־דמוקראטיה
אשכנזית, השמדה תרבותית, הפלייה בחי-
נוך, תנאי־מחייה מחרידים.׳׳
י• גישות גזעניות לדוגמה :״האם תרצה
שבתך תינשא לספרדי הם חסרי
ת ר בו ת שיכון — ״מצטערים, לאשכנזים
בלבד תעסוקה — ״מועמדים
ספרדים אינם רצויים.״
שניים מתוך 16 חברי ממשלה הם
מזרחיים 16 .מתוך 120 חברי כנסת הם
מזרחיים 88 .מתוך 1213 פקידים בכירים
בממשלה הם מזרחיים.״
ומתחת לכל אוסף של מספרים מסוג
זה, חוזר המשפט וזאת, למרות
שמחצית יהודי ישראל הם מזרחיים.״
הודו ואוכספורד. החוברת הופצה
לראשונה בין באי הקונגרס הציוני האח רון׳
שנערך בירושלים. והיא זיעזעה רבים
מבין קוראיה. כי ההאשמות החמורות היו
מנוסחות ומוגשות בסימון אנגלי מלוטש,
העומד על רמה אחת עם מיטב הפירסומים
המקצועיים בעולם.
ליטוש זה נעדר עד כה מכל הפירסומים
באותו נושא. הסוד טמון בזהותו של
עורך החוברת: מיכאל זלצר, שנולד בהודו
והתחנך באוכספורד. כאשר עלה ארצה הזדעזע
מן היחס לעדת בני־ישראל בפרט,
ולעדות המזרח בכלל. הוא החליט זינתל
מסע למענם, כתב ספרים ומאות מאמרים
בעתונות העולמית. מאמרים אלה הגיעו
לידי ראשי העדה הספרדית בירושלים, והם
החליטו כי זה האיש שהם צריכים.
בעזרת זלצר הוציאו את מאבקם הנושן
אל מחוץ לגבולות המדינה. מעודדים מן
ההצלחה, הם מתכננים עתה מיתקפה מקבילה
בצרפתית.
הדרך לכנסת. כאשר סקרה שרת
החוץ את פעולות משרדה לפני שבוע
בישיבת הממשלה, התפרצה לפתע נגד
מוציאי החוברות האנגליות. כי מתריסר
ארצות הודיעו לה שגריריה, על פניות
נדהמות של יהודים ולא־יהודים׳ אשר
קראו לראשונה על ״גזענות יהודית בישראל״
.הטיחה שרת החוץ: זהו מיכשול
חמור בפני מנגנון ההסברה שלה.
על כך היה מוכן להשיב חבר הוועד
דויד סיטון 56 עתונאי יליד ירושלים,
האחראי לפירסומים האחרונים :״שליטי
ישראל לא הותרו לנו ברירה אלא לפנות
לדעת־הקהל בעולם. החלטנו להסביר ליהודים
ולגויים, כי פה יש שולטים ונשלטים.
יש מיעוט שאינו שונה מהקולוניאליטטים
האירופיים, אלא שהוא מתלבש באיצטלה
של חברה חדשה. אם האפריקאים ידעו
להזעיק את דעת הקהל ולהשתחרר מעול
הצרפתים והאנגלים — מדוע לא נעשה
זאת אנחנו?״
היסטוריה שני אדיהו
זכרו של אליהו כהן, תלוי דמשק, היה
עדיין טרי, כאשר מילאו השבוע אזרחים
את אולם אוהל שם בתל־אביב, כדי להעלות
את זכרם של שני צעירים אחרים שנשאו
את השם אליהו — ואשר אף הם סיימו
את חייהם בתלייה: אנשי לח״י אליהו חכים
ואליהו בית־צורי, שהוצאו להורג בקאהיר
לפני 20 שנה, בעוון הריגתו של וולטר
אדוארד גינס, הלורד מוין.
על הבמה, מתחת לתצלום ענקי של
השניים, שצולם בעת משפטם בקאהיר
(ראה תמונה) ,סיפרו חבריהם ומפקדיהם
על המיבצע. נזכר יוסף גלילי, שהיה מפקדם
של שני האליהו במצריים 1 9 4 0בהיותי
חייל בצבא הבריטי במצריים, נתקבלה הוראה
מהארץ לבצע שתי פעולות: נגד מוין
ונגד מורטון *.התברר שמורטון איננו במצריים
לכן הקדשנו את מאמצינו להריגת
הלורד מוין.״
אחרי פעולת־בילוש נסע גלילי לירושלים,
שם נפגש עם מפקד לח״י נתן ילין־מור.
* קצין הבולשת המנדאטורית שרצח את
מייסד לח״י אברהם (״יאיר״) שטרן.
חעולם חזח 1441

יש גשפט ויש גופה-או איו אפשר להוכיח שזו גופת שושנה? 1

ב שן
ועין
ץ ופתה של הצעירה העירומה, שנתגלה
תה על־ידי עובד רכבת בחולות עכו,
סמור לפסי הרכבת, שימשה השבוע נושא
למחלוקת בין התביעה וההגנה במישפט אלי
בולקין. שלושת השופטים המחוזיים בחיפה
ישבו על המדוכה.
שמונה ימים לאחר גילוי הגופה קבעו
חוקרי המשטרה, על סמך עדותם של הוריה,
רופא שיניים וטכנאי שיניים, כי זהותה
ידועה להם. כבר למחרת נעצר אלי בולקין
כאשמת רצח שושנה פליגלמן, שלדברי ה־משסרה
חי עימד, בזמן האחרון לפני הרצח.

כתר פשן השכורה
^ מרות שכעיית זיהוי הגופה היא
/לכאורה שאלה צדדית, נאלצה התביעה
להשקיע מאמצים רבים בנקודה זו. כי סניגורו
של בולקין, עורך־הדין חיים קאזים,
טען כי כל זמן שלא הוכחה זהותה של
הגווייה, לא תוכל התביעה להוכיח כי אלי
בולקין רצח את שושנה פליגלמן.
התביעה ניסתה לבסס את טענותיה בנקודה
זו על עדותם של הורי שושנה, שסיפרו
בבית־המשפט כי הם מזהים את הגווייה לפי
צלקת בטבור, פצע קטן ברגל ימין, הגובה,
צבע העיניים וצבע השיער.
השבוע הזמין התובע אל דוכן העדים את
הדוקטור יצחק גרשון, רופא שיניים יפואי,
העובד כקצין רפואה בשרות בתי־הסוהר.
הוא סיפר בבית־המשסט כי הוא עוסק
בפראקטיקה פרסית רק בזמנו הפנוי, וכי
הכיר היטב את אמה של שושנה, שהיתר,
תקופה ארוכה בטיפולו.
גרשון הסביר כי ראה את שושנה פליגל־מן
בפעם הראשונה כאשר באה בלוויית
אמה אל המרפאה שלו, בשדרות ירושלים
ביפו, לאחר ששברה את אחת משיניה הקדמיות.
הוא טיפל, לדבריו, בשן השבורה,
אולם כעבור זמן קצר חזרה אליו שושנה,
סיפרה כי הטיפול לא הועיל הרבה.
רופא השיניים התייעץ עם טכנאי שיניים
יפואי, יוסף ורסנו, החלים להרכיב כתר על
השן השבורה.
לאחר גילוי הגווייה, כאשר הביאו אליו
חוקרי המשטרה את השן השבורה שנתגלתה
בפיה, הוא הצליח, לדבריו, לזהותה.
ספקותיו האחרונים נעלמו, טען גרשון, לאחר
שהמשטרה הפגישה אותו עם אמד, של
שושנה.

״זאת אמה של שושגה!״
^ אזים ניסה בחקירה הנגדית לערער
\ /את ביטחונו של העד, אולם רופא השיניים
גילה רצון בולט־לעין לסייע
לתביעה במלאכתה, ענה לסניגור בחריפות.
האזיס: דוקטור גרשון, האם יש לך כרטסת
שבה רשומים כל הסיקרים שבהם טיפלת
עד בה?
העד: לא, אין לי כרטסת כזאת, כי אני

כעבור זמן קצר הגיע למצריים אליהו חכים,
שהביא עמו גם מחסן־נץ וק קטן. הוא לא
הספיק להסתובב זמן רב כאשר הונחתה
עליו מהלומה: בפעולודבזק נעצרו כל
אנשי לח״י ששהו אותה שעה בקאהיר,
וגלילי ביניהם.
חכים, שהיה אותה שעה עריק מן הצבא
הבריטי, חשש פן תוכנית הרצח נתגלתה.
אך כאשר הוא עצמו לא נעצר, וכאשר גם
העצורים שוחררו, הבין כי היתד, זו אזעקת־שווא.
הוא הודיע למיפקדד, כי אפשר לשלוח
את האיש השני שנקבע למיבצע.
יריות על הגשר. על ביצוע הרצח

גור הממולח את קו ההגנה בחזית נוספת.
עוסק מעט מאוד בפראקטיקה פרטית.
הוא טען השבוע, בחקירה הנגדית של
ה אזים: האס ידוע לך׳ דוקטור׳ שכל
העד משה ברנט, הממונה על מיסדרי הזיהוי
רופא שיניים חייב לנהל כרטסת?
במדור המרכזי לעיקוב ולבילוש, כי מיסדר
העד: כן, ידוע לי. אין לי אומנם כרהזיהוי
שנערך לבולקין בתל־אביב היה
טסת, אבל אני מנהל יומן.
מפוברק. בין הסניגור והעד התפתח הדר
האדם: האס שמה של שושנה פליגלמן
שיח הבא:
מופיע ביומן שלך?
האדם: האם נכון שאותו מיסדר זיהוי
העד: לא. אבל אני זוכר אותה היטב.
נערן לאחר שתמונתו ש? בולקין הופיעה
אני יכול להעיד שיש לי זיכרון פינומנאלי.
על עמודי העולם הזה?
ה אזים: דוקטור גרשון, אולי תסביר בה
עד (נרעש) :אני לא קורא את העולם
קצרה מה זה כתר בשן.
הזה! על כן אני לא זוכר שתמונתו של
העד י• אס אתה רוצה לדעת מה זה כתר,
הנאשם הופיעה באותו עיתון.
לך ללמוד רפואת שיניים.
האדם: האם ידוע לד שלפי החוק אסור
ה אזי ם: כמה זמן עבר מהיום שבו ביק־לחוקרי־נאשס
להשתתף במיסדרי־זיהוי?
רה אצלך שושנה ועד היוס שזיהית את
העד: לא נכון שהחוק אוסר על החוקהשן
השבורה?
רים להשתתף באופן פאסיבי במיסדר זיהעד:
שנתיים, אולי שלוש, אני לא זוכר
הוי. זה רק עניין של נוהג הייתי אוסר
בדיוק.
שזה לא רצוי.
ה אזי ס: אז למה סיפרת בעדותך במשטה
אדם: מדוע הרשית לקציני משטרה
רה שעברו מאז שנתיים בדיוק?
להיות נוכחים באותו מיסדר זיהוי? מדוע, במשפחתי תאריכים.
העד: אני לא זוכר
למשל, לא אמרת למפקח אליעזר קוזקוב־אירע
אסון, ומאז אני לא יכול לזכור פרסקי
לעזוב את המקום?
טים כאלה.
ה עד: הסברתי לד שאין שוס חוק שהתובע לשאלת גרשון, דוקטור האדם

אוסר זאת.
ענית כי במשטרה הראו לך כ־ 50 תמונות
האדם: האם אתה זוכר שהמזהה אמר
של שושנה פליגלמן. מדוע בעדות שלך בשהוא
חושב שבולקין הוא האיש, אבל לא
משטרה סיפרת שהראו לך רק שתי תמונות?
אמר שהוא בטוח בכן?
העד: אני לא שם לב לתמונות מה
ה עד: לא נכון. הוא הצביע עליו באתה
חושב. שאני מתעניין בתמונות של
ביטחון.
בחורות? אנשים בגילי כבר לא מסתכלים
קאזים, שנכח באותו מיסדר זיהוי, טען
על תמונות של בחורות בבגדי־ים.
כי המזהה, נהג מונית תל־אביבי, לא הצליח יוסף השיניים
עד התביעה הבא, טכנאי
לזהות בוודאות גמורה את בולקין כאיש
ורסנו, זיהה, לדבריו, את הכתר שהיה מורשאותו
הסיע יחד עם שושנה פליגלמן לעכו,
כב על שן הגופה. הוא סיפר בבית־המש־ימים
אחדים לפני הרצח.
פט כי נהג לבוא כל יום למרפאה של גרשון,
הסניגור טען כי בהצביעו על בולקין,
וכי הכיר שם את אמה של שושנה.
אמר המזהה כי הוא חושב שזה האיש. העד
על מנת להוכיח לבית־המשפט כי אכן
ברנט הכחיש גירסה זו, טען כי נהג ההכיר
אותה היטב, הורה באצבעו על אשד,
מונית לא השמיע את המילה ״חושב״ ,זיהה
נמוכת־קומה שישבה באולם ותלתה בנאשם
את בולקין בוודאות.
עיניים בוכיות .״זאת אמה של שושנה,״
המחלוקת בין הסניגור והעד חישמלה את
הורה באצבעו על האשה. קאזיס חייך מתחת
האווירה באולם הדחוס, גרמה לחילופי דבלשפמו,
ביקש מהאשה לקום. אמו של אלי
רים חריפים ביניהם, ועוררה את כעסם של
בולקין קמה, לקול רעמי הצחוק של הנוכהשופטים.
חים.
העד החוויר, נשאר תקוע במקומו.
למחרת נפלה הפצצה. הסניגור, בעל ה
מוניטין
כשובר עדים, הצליח לסחוט מפי
נהג המונית, שהוזמן אל דוכן העדים, כי
״אני חו ש ב! ״
בהצביעו על בולקין הוא אמר כי הוא ״חוי

שב״ שזה האיש.קאזים חכך את ידיו בהנאה.
^ מרות שהעדויות סביב זיהוי הגופה
/עמדו השבוע במרכז הדיון, ניהל הסניהגילוי
המפתיע נתן לו מיקדמה חשובה.

נכתב וסופר מאז הרבה **.על כן לא היה
חידוש באותם קסעי־זגרוגות שתיארו כיצד
ארבו השניים למכוניתו של השר הבריטי,
שהיה אחראי למדיניות המרחבית הבריטית.
האיש שירה במוץ. והרגו היה חכים. בית־צורי
חיפה עליו. אחרי היריות עלו השניים
על אופניים והחלו נסוגים לעבר גשר
בולאק שעל הנילוס. לרוע מזלם הזדמן
שוטר מצרי רוכב־אופנוע, שדלק אחריהם.
•* בין השאר: כתבת־טנק של העולם
הזה ( )891 לפני 10 שנים, בה תואר הסיבצע
לראשונה בפרטיו.

הוא ירה — ופגע בבית־צורי. חכים הפסיק
את נסיגתו, ניגש לחברו הפצוע — וכך
נלכדו השניים.
בבית״המשפט המצרי הצהיר חכים כי
יכול היה לירות ברוכב־האופנוע ולהרגו —
אולם הוראות מיפקדתו היתה, שלא לפגוע
בשום מצרי. שכן מלחמת המחתרת העברית
לא היתד, במצריים אלא באנגלים.
זוג ליד הפירמידות. החידוש בערב-
האזכרה היה דווקא בסיפורים האישיים.
כמה מהם צבטו את הלב דווקא בפרטיהם
האנושיים הקטנים. סיפרה, למשל, יפה
(המשך נעמוד )20

הרקיע
השביעי

במרינה

יפו העתיקה
(ליד החמאם)
טל ,828255 .ת״א

ת כניו ת בינל או מיות
כל ליל שבת וכווצ״ש
ארוחות צהרים וערב
מטבח סיני ואיטלקי
אוירה שקטה לאירוח
ולשיחות עסקיות
פתוח בשעות: נד 1עד 3בצהרים
ומ־ 7בערב עד חצות

לשרותך תמיד!
פוטר

רפיד
כן יהודה 68 תל-אכיב

יפה נפלה למשכב, מוכת־הלם. מאוחר
יותר, בהיותה עדיין בבית־החולים, שמעה
מפי חברותיה כי ״תלו את הטרוריסטים
האלה.״

הנו ס ע
לחוע לארע?

ה אי ששדא החמן

סע ללא דאגה
רכוש במשרד

הנסיעות

פוליסה לבטוח
מקיף הכוללת :

שלך

רפואי

א. הוצאות אישפוז בחו״ל עד
—.$1425
ב. הוצאות רפואיות אמבולמעבדות,
כמו: טוריות רנטגן,
רופאים וכו׳ ללא

הגבלת סכום.

(המשך מעמוד )18
תבואה, שהיתר, אז חיילת בצבא הבריטי
וחברת לח״י :״יוסף גלילי סיפר לי שמתכוננים
לפעולה גדולה, והציג לפני את
אליהו חכים. הוא היד, בחור סימפטי וחייכן,
ונקשר בינינו קשר חברתי.״
השניים היו מעמידים פני זוג נאהבים,
שעה שערכו סיורים ליד ביתו של מוין.
כאשר ביקש אליהו לנסות את אקדחו, יצאו
לטייל באחד המקומות הרומנטיים והשוממים
של קאהיר — ליד הפיראמידות. ערב אחד
יצאו השניים לרקוד, אך באמצע הריקוד
לחש לה חבים :״את יודעת, אני כל־כך
רחוק מזה.״
כאשר הגיע בית־צורי לקאהיר, הציגו
חכים לפניה. שני הבחורים לא הכירו איש
את רעהו עד אז, אולם התיידדו במהרה.
יום אחד ביקשו ממנה לנסוע ארצה, כדי
להביא משם אקדח וחומר־נפץ.
נזכרת יפה, שהיתר, אז נהגת־אמבולנס:
״לפני שנסעתי, עליתי לקלוב. קניתי שני
מסרקות ושתי חפיסות שוקולד. הגשתי להם
ונפרדנו ב ח מי מו ת ...הגעתי ארצה, קיבלתי
מד, שצריך. כשחזרתי למחנה ראיתי את
פני האחות מוזרות. מה קרה? ,את מכירה
אותם?׳ שאלה האחות. לא!!! היא סיפרה
לי על ההתנקשות. נדהמתי. רצתי לצריף,
כששפתי ממלמלות: למה לא חיכו לי?
למה?״

,הספר הלבן׳ .כלומר: יבטלו את, הספר
הלבן׳ ושוב ימצא היישוב בסים לשיתוף
פעולה מלא עם האדמיניסטראציה הבריטית
בארץ־ישראל.
״הרביזיוניסטים גרסו, שהאדמיניסטראציה
היא עויינת, אך אפשר לשכנע את לונדון
גם בדיבורים וגם בלחץ של מעשי־התנג־רות
בארץ. אם תשוכנע לונדון, ייהפכו
בריטניה והישוב לבעלי־ברית נאמנים, כפי
שנועדו להיות בתוקף האינטרסים המשותפים
(לפי הבנת, תנועת־ז׳בוטיגסקי׳).
״בניגוד לאלה — וכל גוני הביניים —
קבע לח״י:
״האויים הוא האימפריה הבריטית. ירושלים
של מק־מייכל ולונדון של צ׳רצ׳יל
אינם שני הפכים, וגם לא שתי ידיים,
ששמאל אינה יודעת מה שעושה יד ימין.
שתיהן זהות ואין זו עושה אלא מה שזו
מצווה לעשות.
״לח״י היה ראשון כגוף שהגדיר את.
השילטון הבריטי בארץ כשילטון זר —
הגדרה המחייבת מעשים מסקניים עד הסוף.
על הגדרה זו יצא הקצף בחוגי

בטוח תאונה ע״ם —10,000.
ל״י עם אפשרות הגדלה
עד ל־— 50,000.ל״י.

ח ב רו ת ל בי טו ח חו לי ם

שנווז

אי שפת

בעיות ולבטים
המין

בחיי
מאת
הד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים.
למכירה בחנויות
הספרים הגדולות

״אולפן גרג 0 8 £ 0 0פותח
ב־ 30 ביוני בתל־אביב ובחיפה
קורם ערב של חודש אחד
( x 2בשבוע, כל פעם שעתיים)
ובתל־אביב בלבד גם
קורסי בוקר וצהריים
של שבוע ושל שבועיים ל

צינות

עברית ו /אואנגלית

בהנהלת מר חיים בר־יקמא.
ההצלחה מובטחת! ההרשמה:

ת ל ־ אכיב: רח׳ גורדון ( 5טל)236209 .
חיפה: ביים ״במעלה״ ,שמריהו לוין 30
(לתלמידים, סטודנטים ומורים —
__ הנחה בחופש הקיץ

באמצע העצרת לזכר שני אליהו (ראה
לעיל) התפרץ עוזי אורנן, ידידו המקורב
של אליהו בית־צורי. אורנן, אחיו של מנהיג
ה״כנענים״ יונתן רטוש (וכיום מראשי
הליגה למניעת הכפייה הדתית) ,קירב בשעתו
את בית־צורי לחוגי הכנענים.
טען אורנן׳ בלהט: הנואם הקודם, יצחק
שמיר, סילף את רוחו של בית־צורי, בטענו
כי עשה את אשר עשה בגלל שואת יהודי
אירופה. בית־צורי ראה את עצמו כעיברי,
הלוחם לחרות ארץ־ישראל, לא כנוקם יהודי.
גישתו זו של בית־צורי באה לידי
ביטוי מפורש בנאומו בבית־המשפט המיצוי.
התנגשות
זו בעת העצרת היתה כאין
ואפס לעומת ההתנגשות הגדולה יותר, שלא
הגיעה אל העצרת. הסיבה: מארגני העצרת,
עסקני־לח״י ימניים, דאגו מראש שלא להזמין
לבמת העצרת את נתן ילין־מור.
הם חששו פן יסביר את רקע הריגתו של
הלורד מוין בצורה הסותרת את השקפתם
הנוכחית.
הווה במקום עכר. אולם ילין־מור,
שלא בא לעצרת כלל, מוסמך מאין כמוהו
לתאר את רקע המעשה. כי הוא היה המוח
הפוליטי של לח״י, ועל כן קבע את
יעדיו המדיניים, .
קיימת תמיד נטייה מצד ההיסטוריון להכניס
לתולדות העבר את השקפותיו בהווה.
אנשי לח״י אינם יוצאים מכלל זה.
שייב, שהפך מיסטיקן לאומני־דיד קיצוני,
מנסה לתאר את שני אליהו כלוחמי מלכות
ישראל מן היאור ועד הפרת. שמיר, רביזיוניסט
מסורתי ששירת בעבר את בן־
גוריון, והפוזל לאחרונה לעבר בגין, מציג
את שני אליהו כאילו היו אנשי אצ״ל.
לגבי ילין־מור, יכול היה להציגם כחלוצי
הפעולה השמית.
הוא התגבר על פיתויי זה באשר פירסם
השבוע, בדו־השבועון אתגר, את גירסתו,
תחת הכותרת ״מדוע הוצא להורג הלורד
מוין?״ דיה זה התיאור המוסמך הראשון
של מנהיג לח״י לגבי המניעים שהמריצוהו
לשלוח את שני אליהו לשליחותם הגורלית.
בגין בעליית הגג. תוך כדי כך,
תיאר נתן ילין־מור בצורה מרתקת את
התפתחות המחשבה של לח״י, ממחתרת
לאומנית צרה לתנועת שיחרור ־אנטי־אימפריאליסטית
בעלת אופקים עולמיים.
כתב הוא:
״נגד מי אנו נלחמים, בעצם? האחרים
השיבו על שאלה זו תשובות ברורות.
״בן גוריון ומחנהו כינו את האוייב:
* בין שלושת חברי מרכז לח״י היתה
חלוקת־עבודה טבעית. ילין־מור היה המנהיג
הפוליס .,יצחק שמיר היה קציך המיבצעים.
ישראל שייב טיפל ביחסי־ציבור.

0131611/

6115/9/2

סוי

ק 1 9

שני אליהו בבית־המשפט *
לוחם שיחרור, לא נוקם יהודי
ההגנה (ובטאונה אשנב) .שכן גוף זה
לא היה מוכן להסיק מסקנות. אך גם
באצ״ל, שהחל להתנער מתקופת השפל של
שיתוף־פעולה עם הבריטים, נמצאו מערערים
עליו. פגישות ארוכות הוקדשו לוויכוח
על ההגדרה. מנחם בגין, שקיבל לידיו את
הפיקוד באצ״ל ניסה להפריך את המונח!
,שלטון זר׳ בנימוקים שהיום ודאי יעלו
גיחוך גם בעיני עצמו. .הוא הציע לקרוא
לאוייב, :שילמו! דיכוי׳.
״לשווא ניסו נציגי לח״י להסביר לו,
כי, שילטון דיכוי׳ יכול להיות גם מבני
העם המדוכא. גם אז חובה להילחם, כי
מן האזרח נשלל החופש האישי והפוליטי
שלו. אולם אין זו מילחמת־חירות לאומית,
כי העם חי במדינתו הריבונית. לעומת זאת
חייבת אומד, להילחם נגד שילטון זרים,
גם אם הוא איננו מדכא ועושה רק
,טובות׳ לעם שבו הוא שולם.
״להסכמה לא הגענו. אך הוויכוח בעליות־גג
ובחדרי־מחתרת חידד בלב נציגי לח״י
את ההרגשה, כי האוייב הוא השלטון
הזר, וכי שלטון זה איננו מק־מייכל ועוזריו,
אלא מרכז השלטון האימפריאלי, הרוקם
את מזימותיו ברחבי תבל, כעכביש
זה, הרוקם את קוריו ממרכזו אל ההיקף.
״מכאן — ההירהור בתופעה ששמר,
אימפריאליזם. ובדרך הטבע נפקחות העיניים
לראות, כי אימפריאליזם זד, שולט
בעמים ובארצות הרבה, וכי כל אלה כמהים
לחירות ולעצמאות בדרגות שונות של
התעוררות התודעה הלאומית. ופתאום מתבהר,
כי אין אנו בודדים במערכה, מעטים
מול אימפריה אדירה. יש לנו בעלי־ברית
פוטנציאליים, שבהתלכדם יתד לא תעמוד
נגדם אף המעצמה החזקה ביותר. מילחמה
• למטה: בית־צורי, מעליו: חכים מדבר
אל השופטים, כשלידו שוטר מצרי.

בפינה אחת, משמשת דוגמה לעמים אחרים.
היא גם מחלישה את האוייב המשותף ומי
קלה על כל הלוחמים לחירות במקום אחר.
כי גם האימפריה אינה מסוגלת לגייס כוחות
בלי גבול לשם דיכויין של מילחמות־שיחרור.
״עצם הגדרת מילחמתנו האנטי־אימפרי־אליסטית
העניקה לר, אופק רחב וסיכויים
פוליטיים חדשים. אך הגדרה מילולית אינה
מספיקה. צריך שאופיר, האנטי־אימפריאליסמי
של מלחמתנו יבוא לידי ביטוי במעשים.
•גם מסיבה זו צריכה פעולתנו לחרוג
מגבולות ארץ־ישראל ולהגיע למרחקים. אנו
חייבים להנחית מכותינו בנקודות הרגישות
של האימפריה, רצו י לעיני עם מדוכא׳ שריב־ריטים
עושים בארצו כבתוך שלי•
״מה יכול להיות מתאים יותר מקאהיר,
בירתה של מדינה העצמאית למראית־עיין,
שראש־ממשלתה מתמנה על־ידי המלך, כש
תותח של טאנק בריטי מכוון אל ארמונו?
״ובכן -קאהיר״.
התנגשות כ׳;י רשות. אם כן, מה
היו מטרות הפעולה בקאהיר?
קובע ילין־מור:
>*,הפיכת מלחמת־השיחרור בארץ־יש־ראל
לגורם עולמי, והשתלבות במלחמה
האנטי־אימפריאליסטית ברחבי תבלניצול
הבקיעים שהחלו מתגלים נח־זית
בעלות־הברית לקראת סוף המלחמה,
ונסי״ להתקשר עם הגורמים המתנגדים
לתוכניות הבריטיות במרחב. בעיקר: צרפת

וברית־המועצות•
ילין־מור אינו מעמיד פנים כאילו לח״י.
או הוא עצמו, כבר היו חדורים השקפת־עולם
שמית מגובשת בשנת . 1944 אין
הוא טוען כי מטרתה העיקרית של הפעולה
היתד, ליצור ברית עיברית־ערבית. אולם
ניצניה של השקפי׳ זו כב י יייי
במעשה, והם היו ברורים גם ליל י מי,
וגם לבית־צורי. כותב ילין־מור, בזהירות
!*3בשבילנו היתד, קאהיר בירת מצרים׳
ארץ המרגישה עצמה מושפלת על־ידי אותו
אוייב. רצינו לנהוג בה כלוחמים, תוך
הדגשת הכרתנו בריבונות העם המצרי• לא
היתד, לנו, כמובן, בתנה ואפשרות לבקש
רשות משילטונות מצריים לביצוע ההתנקשות
בלורד מוין. אך עזה היתד, החלטתנו,
שלא לפגוע במצרי, אזרח או שוטר, בעת
הפעולה.
״לא נזילם מעיד קובעי המטרה, כי
המצרים הם ערבים. אך תוך בחינת כל
המוסכמות הציוניות׳ ותיד ניתו 2ג1ר ״יי?
הפועלים בארץ ובסביבה, הגיע לפחות כו_
תב השורות האלה לידי מסקנה, שלא הער
בים ד,ם אויבנו. לא בידיהם נמצא השלטון
בארץ, ולא מהם אנו רוצים לקחתו. עצמנו.
ואשר לעתיד, לא היה ספק, שד,ם יישארו
תמיד יושבים בשכנותנו ובקרבנו.
״המטרה הראשונה הימה: ניטרול הגורם
הדרבי. הגברת המילחמה נגד הבריטים,
השנואים גם עליהם, תשפי^ לט ינהי ^
השקפתם עלינו. ד,ם עשויים להסתפק בתנד
ק ״ של צופים מן הצד. בתודעת י־עילם
תימרת אז העובדה׳ כי קל ג יי ל י; *:ז
נאבקים שני כוחות: השילטון הבייט
האימפריאליסטי והעם ד,ע!:רי׳ י *חיצ ר*יל*
ידי המתמדת, המבקשת לעקור את השיל
סיז.ל 5ם התפתחה גישה זו גם במיסגרת
לח״י. ניתן לה ביטוי בתמיכה בלתי־מסו־ייגת
במאבקי׳ של מצריים ל ב^׳ י ל ד
האנגלו־מצרי, בשנת . 1946 היא התקדמה
עד הצעה קונקרטית להקמת פדראציה של בתזכיר תינוו׳ זושביוחחד
נוסחה י לבתזב ר
״ארצות העברית. י׳הצעה דינה שהגיש מרב? לח״י לוועדת החקירה של
או״ ם לעדין ארץ־ישראל, בשנת •1947
״הדחיפה להתפתחות זו ניתנה ללא ספק
בחו רף ,1945 כאשר בעת מישפטם של
אליהו חכים ואליהו בית־צורי בבית הדין
הצבאי המצרי היתר, אהדת מצריים כולה
,״,נד ללוחמי לח״י השבויים, והפגנות

-״ל ססודנסים י ״ י

מצרי — התקיימו בחוצות קאהיי• י ״
לאחר שהשניים נדונו למיתה, התארגנו
הפגנות, שבד׳ז נישאו כתובות ;לן ׳ ^ומדד
אין להטיל ספק בכך, שפעולתם של
שני אליהו, הופעתם ועמידתם, עוררו את
קינא תם של חו ד צעירים בקרב העם
המצרי, וזירזו אותם לפעולה״
* אותה שעה עצמה נוסח לראשונה רעיון
המרחב השמי בחוברת מטעם תנוע׳ץ
״ארץ־ישראל הצעירה״ (קבוצת במאבק),
בחתימת אודי אבנרי.
העולם חזה , 451

עו כ נ! טן

אור ביהודה
אור־יהודה: מדינה נחרחית חזקה ומופ לאה,
השוכנת אי־שם במרחק שמונה קילומטרים
מתל־אביב
בקיץ היא ארבעים מטר מעל פני המים. בחורף
היא ארבעים מטר מתחת לפני המים, וכל
אזרח חדש הנולד במקום מושלך מיד המימה
לשלושה ימים ושלושה לילות.
אם הוא מת׳ הוא מת. לעומת זאת, אם הוא
נשאר בחיים, הוא נשאר בחיים. לכן כל אזרחי
אור־יהודה מחושלים. גבר הוא גבר. אגרוף זה
אגרוף. סכין זה סכין.
אוכלוסיית המקום מנתה כ־ 12 אלף נפשות, עד
לפני שנתיים. מאז התרחשו שם כמה דברים.
איש אחד מת מאהבה, עם סכין בבטן מבעל
קנאי. אשה אחת מתה מנפט ששפכה עליה בתה
האהובה, שארלוטה. תושב אחד מת מוות טבעי
מתחת לרכבת ישראל. אחד התקבל לבית־משו־געים
בצפון, ואחד היגר עם אלמנתו לאוסט רליה.
לכן חיים שם היום רק 10,000 תושבים.
באור־יהודה יש ממשלה חזקה מאוד. הממ שלה
הכי חזקה במזרח התיכון. פעמיים בשבוע
היא מתפטרת. פעם בשבוע יש שם מהפכה.
פעם בשבועיים יש קרבות־רחוב עקובי־דם.
ופעם בחודש יש קרב־סכינים טבעי ,,בישיבת
הממשלה השבועית, בין חברי הקואליציה וחב רי
האופוזיציה.
בכלל, המיתה הטבעית באור־יהודה היא מ־סכין־מטבח.
כי לרובה צריך רשיון. אזרח שמת
לא מסכין, נניח שנשרף לתומו יחד עם הצריף
שלו, מותו נחשב למוות בלתי־טבעי.
אבל מה שקרה שם השבוע זיעזע אפילו את
תושבי אור־יהודה הנאורים, הרגילים לתהפו־כות־החיים.
מה שקרה שם השבוע היה, לדעת
כל החנוונים׳ הכדורגלנים, והשוחטים המקצועיים
של הסביבה, בזיון אחד גדול, שיעורר
רושם רע בקרב המדימת השכמת.
וזה מה שקרה:
חבר קואליציה אחד >מפא״י) תקע סכין ב בטן
של חבר קואליציה שני (מפא״י) .החבר
כדורי אלוויה, ובנו יחידו דויד, נפצעו.
הרוחות סערו מאוד באור־יהודה. בבית־המיפ־לגה
שברו החברים כיסאות לאות מרי. כי מה
שקרה הוא הפרה זדונית של הנוהג הממלכתי
של המקום. הנוהג אומר כי לחבר קואליציה
מותר לתקוע סכין רק בבטן של חבר אופו זיציה,
ולחבר אופוזיציה רק בבטן של חבר
קואליציה. כזה היה הנוהג מאז מלחמת־השיח־רור,
מאז היתד. אור־יהודה מעברת סיקיה,
והדבר השביע את רצון שני הצדדים.
אבל כשראו אזרחי אור־יהודה כי הבר מפא״י
תוקע סכין לחבר מפא״י, הבינו כי הגיעו מים
עד נפש. מולדתם שותתת־הדם והחתחתים קר אה
להם מיד׳ והם יצאו עוד באותו לילה ל רחובות
לשבור פנסים .״לתלות את הנאשמים !״
זעק ההמון ,״או להרשות גם לאופוזיציה לתקוע
סכינים באופוזיציה!״
מיליוני כרוזים התגוללו ברחובות, ובהם
קרא ראש ־הממשלה, מרדכי בן־פורת׳ לתושבים
לשמור על הסדר והנקיון, ולא להשליך ניירות.
האמת היא כי מאז ומתמיד היה המקום אזור
רגיש. מאז אותו יום מר ונמהר, בו אכל חבר־הממשלה
המקומית את הפרוטוקול.
זה היה לפני כמה שנים עליזות. האנשים
נשרפו באוהלים. היתד. ישיבה חשובה.
פתאום נתגלה זיוף בפרוטוקול. ראש־הממש־לה,
מרדכי בן־פורת, החוויר. פתאום חטף אחד
מחברי־הממשלה׳ חבר מפא״י׳ את הפרוטוקול

ובלע אותו לגמרי, לעיניהם הנדהמות של החברים
האחרים. אחר כך הוא מזג לעצמו כוס
מיץ, ושאל :״אפשר להמשיך בישיבה?״
עד היום מתהלכות שתי גירסות מדוע אכל
חבר־הממשלה את הפרוטוקול. גירסה אחת או מרת
שהוא זייף אותו בעצמו, ורצה להציל את
עצמו. גירסה שניה אומרת שראש־הממשלה
זייף, והוא, החבר, רצה להציל את כבוד האומה.
אחר כך נתגלה עוד זיוף מחריד. היתד. ישיבה
סוערת מאוד. ראש־הממשלה היה חיוור. אבל
אף אחד לא היה מוכן לאכול הפעם את הפרו טוקול.
ולכן נולדה מכל העניין פרשת ,1962
הידועה לשימצה.
מרדכי בן־פורת, ראש־הממשלה, חשד בחבר
מפא״י אחר, סאעט, שהוא זייף מיסמך ומכר
סודות ביטחוניים של אור־יהודה למפד״ל, אחרי
ששילמו לו שלוש לירות.
נערכה ישיבה חשאית סוערת מאוד בין ראש־הממשלה
והמפד״ל. המפד״לים לא הרגישו ש מקליטים
אותם, אבל הקליטו אותם. התברר
שהיתר, טעות איומה. החבר סאעט לא זייף. וגם
אם הוא מסר סודות ביטחוניים למפד״ל, זה
היה בחינם, ולא בשלוש לירות. ראש־הממשלה
התנצל בפניו. סאעט התייאש מהחיים הפולי טיים
ופרש. זה היה הקרע הגלוי הראשון במפלגת
השלטון.
הקרע השלישי, שקרע לגמרי את המפלגה,
התרחש אחרי כמה חודשים. חבר מפא״י וסגן

כן־פורת וסדון
הממשלה המקומית, אלוויה כדורי, סיפר כי
ראה במו עיניו את החזיון הבא :
״פתאום ראיתי את גברת ויקטור מועלם,
אשתו של מנהל מחלקת־החינוך, צועדת עם
דלי מלא טינופת. שאלנו: לאיפה, חברה? והיא
ענתה: לשפוך על הראש של בן־פורת. מדוע,
שאלנו. כי הוא עיראקי, היא ענתה: אנחנו רוצים
שבאור־יהודה יהיה ראש־ממשלה אשכנזי.״
ממשלת מפא״י התפלגה. במיעוט נשאר ראש־הממשלה
בן־פורת, מזכירו החבר קאזז, וידידו
החבר שלמה בכר. הרוב הצטרף למנהיגים החזקים:
אליהו סדון (לשעבר סעדון) ואלוויה
כדורי.
מאז קדו שם הדברים המוזרים ביותר בעו לם.
חברי המיעוט של מפא״י וחברי המפד״ל
הצביעו בקואליציה משותפת. וחברי הרוב של
מפא״י יחד עם חרות הצביעו באופוזיציה.
כל חודש נתקבל טלפון דחוף במשטרה המחוזית
ממטה הרוב׳ שתבוא מיד לברר את השחיתות
האחרונה של מטה המיעוט. באותו
חודש היה מתקבל טלפון דחוף ממטה המיעוט,
שהזמין את המשטרה לחקור את השחיתויות של
הרוב. בל שבוע התפטרו השרים, וכל שבוע
נבחרו על־ידי עצמם מחדש.
אחר־כך התפלג כידוע בן־גוריון מאשכול.
המיעוט של אור־יהודה הזדהה מייד עם המיעוט
של בן־גוריון. הרוב של סדון הזדהה מייד עם
הרוב של אשכול. סדון הסביר בחוצות העיר
את צעדו :״אני ידוע בתור בן־גוריוניסט מוש בע,
ולבן אני ממשיך ללכת בדרכו יחד עם
אשכול. אין זו אשמתי שבן־גוריון סטה מהדרך
של בן־גוריון ובחר לו דרך חדשה. העיקר:
פילוג שמילוג, בעוד עשרים שנה ממילא נת אחד.״
לפני
שבועיים היו מכות־רצח בישיבת־הממ־שלד,
החודשית באור־יהודה. בלי סכינים, אבל

עם דם ומשטרה. זה היה בגלל דגים.
התושבים באור־יהודה אוהבים לאכול דגים.
אז חבר הרוב, אלוויה כדורי, האשים את
ראש־הממשלה כי הוא קונה דגים, ללא מיכרז,
לצורכי ציבור, מחבר המיעוט, שלמה בכר,
שיש לו חנות מכולת.
אלוויה הביא לישיבת־הממשלה הוכחות חותכות
ומסמרות־שיער באמיתותן, שראשיו־,ממשלה
קונה מחבר־מיעוט פטרוזיליה, צנון, סבון, גבי נה,
ענבים ועופות, ולכן צריך להדיח אותו.
אחר־כך הביא אלוויה הוכחות ברורות שיש
שחיתות בכדורגל. הוא סיפר שנאספו תרומות
לכדורגל של אור־יהודה, והתרומות נעלמו.
״לאיפה נעלם כל הכסף?״ שאל אלוויה, ש בחייו
הפרטיים הוא מזכיר קופת חולים ,״האם
לכיסו של ראש־הממשלה?״
״אמך זונה!״ פילחה את האולם צווחה משותפת
של 500 אוהדי ראש־ד,ממשלה, שנכחו
באולם הישיבות. כי הנוהג באור־יהודה הוא
שכל צד, הרוב והמיעוט, מזמין את אנשי־האגרוף
שלו לקריאות־עידוד בישיבות.
״בן־פורת היטלר אלוויה הוא קדוש !״
צעקו 500 אוהדים של הרוב.
״חברים!״ התגבר אלוויה על המהומה ,״אני
רואה שיש כאן יותר מדי חמורים הערב. האם
לא יותר רצוי שישמעו כל אחד לחוד?״
״אז נשמע אותך!״ צעקו בבוז אנשי המיעוט.
״חברים יקרים !״ התרגש אלוויה. ,אוריד,ודה
קדושה לי כמו שהיא קדושה לכם. הנוער
יקר לי כמו לכם. אבל האם זה מצדיק
זיופים במתן סטיפנדיות?״
אמך!״ זעקה משפחת מנהל
מחלקת־ד,חינוך, ויקטור׳ שנכחה במקום .״תתבייש
לך! מלוכלך! רמאי! בוגד!״
״רבותי !״ קם ראש־ד,ממשלה ,״לא נרשה
לשרוף את אור־יהודה ! נעשה הכל כדי לשחרר
את התושבים היקרים מד,סחטנות, הסיוט והטרור
והאינטריגות של אלוויה וסדון!״
״סרסור, הביתה!״ ניפנף הרוב באגרופים.
״תתביישו לכם, לדבר ככה אל המנהיג בן־
פורת,״ צעקו תומכיו,, ,אם תמשיכו ככה, נע שה
ממכם שישליק, מנוולים רועי־זונות!״
״כמה כסף קיבלתם מבן־פורת?״ שאל הרוב.
״יותר מאשר אתם קיבלתם מסדון!״ ענה המיעוט.
אלוויה
ניצל רגע של שקט, כשהאנשים
חיפשו אחרי קללות חדשות, ואמר :״דברים
רבים לא היו בסדר בתקופת בן־פורת.״
מנהיג המיעוט קפץ ממקומו: אלה דברים
חמורים מאוד! אני רוצה שתגלה בפומבי מה
לא היה בסדר!״
ואז קרה הדבר הבא: משפחות שרעבי, קצב,
קאזז, בן־פורת׳ ועוד חמש־מאות אנשים תפסו
את זרועו הימנית של אלוויה והתחילו למשוך
אותה בחוזקה. מייד באו לעזרתו משפחות סדון,
שמאי, זכות, ועוד חמש־מאות אוהדים, ותפסו
את זרועו השמאלית.
משכו ומשכו. כל אחד משך אותו לכיוון שלו.
אלוויה האומלל כמעט נקרע לשנים. לבסוף
באה המשטרה ופיזרה את האסיפה.
למחרת התכנסה מזכירות המפלגה לדון ב מצב.
במזכירות יושבים בן־פורת וסדון. סדון
הכריז שהוא מדיח את בן־פורת. בן־פורת הכריז
שהוא מדיח את סדון. באותה הזדמנות
חגיגית תקע חבר־מפא״י את הסכין לדויד אל־וויה
הבן בבטן, וכדורי אלוויה האב, שניסה
להגן עליו, קיבל סכין ביד.
למחרת פגשתי את שני המנהיגים, כל אחד
לחוד. בן־פורת אמר בחיוך ניצחון :״עכשיו
תהיה לגו מזכירות מפלגה שקטה, תודה לאל,
בלי סדון.״
רצתי מיד לסדון, שאמר לי בחיוך ניצחון:
״עכשיו תהיה לנו מזכירות מפלגה שקטה,
תודה לאל, בלי בן־פורת.״
עכשיו יש באור־יהודה שתי מזכירויות־מפא״י
מאושרות מאוד.
בסוף אמר לי בן־פורת בקול נעלב :״ובאיזה
שפה שפונים אלי סדרן ואנשיו. איזה
גידופים! קורא לי לפני בולם אידיוט. אני לא
ארד לרמה שלו!״
בפעם האחרונה רצתי לקצה הראשון של
העיר ושאלתי את סדון מה יש לו להגיד על
האשמה כזאת. הוא צחק :״בן־פורת בטוח ש אני
מתכוון אליו כשאני צועק אידיוט. יש לו
שגעון־גדלות! הוא בטח חושב שהוא האידיוט
היחידי שישנו בעולם!״

אסנזת
תיאטרון
קשההח צי* יהוד•

קשה להיות יהודי (קומדיה מאת
י. ד .ברקוביץ. על פי שלום עליכם. הבימוי:.
אברהם ניניו. הבימה) אותלו הוא מחזר.
קלאסי גדול. הוא נכתב לפני 400 שנד.
ואפשר להעלותו עוד היום כמו שהוא.
בכל זאת, כשמעלים אותו בתיאטראות גדולים,
נותנים לו פירוש מודרני ורוח חושה.
שלום עליכם אינו שקספיר, וי(צחק) ד(ב)
ברקוביץ, תתנו של שלום עליכם ,,הוא
עוד פחות שקספירי ממנו. לכן בוודאי וסז־דאי
שאין שום סיבה להעלות אותם, אם
אין נותנים להם איזה אופי חדש, איזו
פרשנות מודרנית, או איזה בימוי מקורי.
הצרה של קשה להיות יהודי מתחילה
לא בבימוי המשעמם שלו, אלא במחזה
עצמו. השפה של שקספיר זרה היום, קשה
להבנה. בכל זאת היא נשמעת חזקה וטב־

שחקנים סלנט ועפרוני
היהודי נוצרי, הנוצרי יהודי

ממ פלואור מכילה פלואוריד, החומר המיוחד שנתגלה בארה״ב
ואשר הוכיח את עצמו בסיוע למניעת רקבון השניים.
ממ פלואור, משחת השניים החדישה של ״יצהר״ מגינה על
השניים בפני רקבון ושומרת על בריאותן.

יצרני סולידוכס, מ שחת השניים הידועה.

מכניסן ־ ב י ״ ס
הרשמהלכיתותט׳,

סכני

תיבח

במג מו ת :

ר דיו -אלקט רו ני ק ה
* טכנ או ת, שרטוט מכונו ת
י׳ טכנאות, שרטוטבנין כו ללהכנהלבחינותה בג רו ת
פ ר טי םוהרשמה:

גימנסיה

הרשמה לכיתות ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב

במג מו ת

ת ל־ א בי ב .

:ריאל !!,

הומניסטית

כי תו ת בו ק ר

מ־ 10 —13בבוקרמ־ 4 — 7ב ע רב

דרך פתח־ונקוה ( 126 מול הקריה)
טל 244891 .

הננננית

ת ל ־ א בי ב
דרך פתח־תקווז ( 44 מול בית הדר)
סל 244891 .

שכד לימודמודרג 1
חי פ ה
רח׳ בלפור ( 5מול הסמיון)
סל 49041 .

עית בתוך מחזותיו. השפה של ׳ סיפורי
שלום עליכם גם היא אינה מדוברת היום,
אבל יש לה החוקיות שלה, היא שוטפת
ונעימה. השפה של שלום עליכם בתוך
מחזותיו של ברקוביץ היא מסורבלת ומגו־כחת.
אין לה השטף של שלום עליכם, אין
לה הטבעיות והקצב העדין המיוחדים לו.
המחזה קשה להיות יהודי על־פי שלום
עליכם הוא מחזה עממי, פשוט, המתאר את
האנטי־שמיות ברוסיה, ואת קשיי־החיים
של היהודים. שני סטודנטים׳ האחד יהודי
(שלמה בר־שביט) והאחד נוצרי (יהודה עפרוני)
,מחליטים להתחלף לשנה אחת בתפקידיהם.
היהודי יהיה נוצרי, הנוצרי
יהיה יהודי. כי הנוצרי טוען שהיהודים
מגזימים בתיאור תלאותיהם. הוא הולך
להיוזכח באמת.
לשחק, לא לקפוץ. זהו הסיפור. יש
בו תיאור ארוך, עם קצת צחוק והרבה
דמעות, של ההודי היהודי ברוסיה, בתקופת
הגזירות וההגבלות. הוא הועלה על־ידי
אברהם ניניו בצורה פשוטה, בנאלית, שאינה
מצליחה לעורר בלב הקהל של היום
עניין במצבם של יהודי רוסיה לפני 40 שנה.
השחקנים לא עזרו לו הרבה בכך. השח קן
היחידי המתעלה בהצגה הוא רפאל קלצ׳-
קין, המשחק את היהודי דויד שפירא. הוא
מצליח להכניס פשטות בטקסס המסורבל,
להכניס הומור במקומות שאין הוא קיים.
הוא מצליח להחיות, בצורה מרתקת, את
הדמות של היהודי הגא, המאמין, הסובל.
אשתו, בת־עמי סוניה שפטל, אינה מגיעה
לרמה שלו, אם כי היא נראית, בעיקר
ברגעים הטובים שלה, כמו אם יהודיה אמיתית.
כל השאר אינם ראויים לציון מיוחד,
ובעיקר לא דורה מגן, המשחקת את הנער
סיומקה. צריך להסביר לה שאין צורך
לקפוץ הרבה על הבמה. צריך לשחק שם.
נכתבו בעולם, ונכתבים בו עדיין, הרבה
מאוד מחזות טובים. חלק גדול מהם עדיין
לא הגיע לבמה הישראלית. לכן אין שום
סיבה להעלות עליה דווקא מחזה קלוש,
בבימוי קלוש ובמישחק קלוש.
• ברקוביץ נשא לאשת את בתו, אסתר.

המודם הזה ו 45ו

ר!־ץ ז

וזמרו לץן!״

המטוס, הפסנתר, מערכת כלי־הגולף, שו־מר־ראש
אחד וארבע מזוודות הגיעו ביום
החמישי לארץ, בלוויית פראנק סינטרה•
הם היו מאושרים להגיע לישראל, כי יש
להם כאן מלא ידידים, יול בדינר, קייק
דוגלאס׳ מלוויל שייבלסון, ועוד כל
מיני.
לפראנק סינטרה יש המון שערות על
הראש, איזה כמה אלפים. הבלורית שלו
אפילו יותר יפה מהקרחת של יול בדינר.
אבל סיפרו לי שכשהוא מתרחץ, וכשהוא
הולך לישון, הוא מוריד אותה ומניח אותה
בארון. פויה, לחשוב שאולי גם יול ברינר
מניח את הקרחת שלו בארון לפני השינה!
כבר למחרת בואו יצא פראנק סינטרה
מחדרו שבמלון שרתון והלך לחפש חברים
ישראליים. הוא הגיע למועדון מרבד הקסמים
ומצא שם את ג׳וסלין ג׳וסיה. הוא
אמר לה שהיא מוצאת חן בעיניו, ושאם
היא תמשיך בזה, הוא יעזור לה בקאריירה
שלה. היא המשיכה בזה, למרות שהחברה
שלה, רוזי נתן, לא הסכימה.
ביום השישי הוא המשיך לחיות את חייו.
הוא הלך עם יול בדינר, עם שני בקבוקי־ויסקי,
עם הבן של ברינר, ועם צלם לעומר
כיאם. הצלם נעלם באמצע הדרך, לאחר
שכמעט הטף מכות.
ביום השבת הוא המשיך לחיות. הוא לקח
איתו את יול ברינר, שבא עם אתי מדמן,
ואת השומר־ראש שלו, שבא עם שצודיק
מור, שבא עם ירדנה פלג. הוא לקח
איתו את הבן של יול ברינר, שבא עם יול
ברינר, ואת מונה זילברשטיין, שבאה עם
יול ברינר, ואת נצחייה התימניה מרביעיית
הטיילת, שבאה עם מונה זילברשטיין, שבאה
עם יול ברינר, ואת ג׳וסלין ג׳וסייה,

הוא בן. ירדנה
אל־על והעובדת
לא סתם חתיכה
הנערה שאמרה
אני, חתיכה או

שחקן, והבן של יול ברינר
פלג, שהיתר, פעם דיילת
למען הבונדס, היא עכשיו
ולא נערת־שעשועים :״אני
,לא׳ לפראנק סינטרה. מה
נערת־שעשועים?׳׳
ירדנה יוצאת קבוע עם בית־חרושת מירו־מית,
עם המנהל, הארולד סטאטסון ביום
השבת הוא אמר לה שהוא עייף ולא יכול
לצאת איתה, אז היא נשארה בבית.
בערב צילצל אליה סגן־אלוף שמוליק
מור, שהוא השומר־ראש של השומר־ראש
של פראנק סינטרה, והזמין אותה לארוחת־ערב
עם הראשים שלו.
הארוחה התחילה ברון. איש לא זוכר מה
בדיוק אכלו שם, אבל כולם זוכרים שפראנק
סינטרה שילם טיפ של 50 לירות לכל מלצר.
היו שם שלושה מלצרים, והמסובים עשו
חשבון שהוא שילם 150 לירות טיפ באותו
ערב•
כשהם גמרו לאכול, הם יצאו מהמסעדה
והלכו לאורך הטיילת. בהתחלה הלך יול
ברינר, אחריו הלך פרנק סינטרה, אחריו
הלכו שני שומרי־הראש שלהם, ואחריהם
אתי והבן של יול ומונה ונצחייה וג׳וסלין
ו־ 350 פירחחים של הטיילת.
הפירחחים צעקו. :סינטרה! סינטרה!״ ויול

כשהגיעה השעה , 12 היתד, ג׳וסלין ג׳וסייה
צריכה לחזור למרבד הקסמים, כדי להופיע

פראנק סינטרה ניגש לטלפון, צילצל למרבד
הקסמים, ביקש לדבר עם בעל הבר,
ואמר לו :״מדבר סינטרד.,״ בעל הבר שאל:
״איזה סינטרה?״ אז פראנק סינטרה התרגז
ואמר :״ארווין סינטרה.״ אחר־כך הוא הוסיף
:״אדוני, אני מודיע לך שההצגה בבר
שלך תתחיל היום בשתים־עשרה וחצי.״ בעל
הבר שאל אותו איך הוא יודע, והוא ענה
שהוא מנחש.
בשתים־עשרה וחצי הגיעה לשם כל החבורה.
ג׳וסלין התחילה לשיר, גמרה לשיר,
והם כולם עלו לעומר כאיים: אבא ברינר,
אמא סינטרה וכל המשפחה.
בעומר כייאס עברו עליהם עוד שני בקבוקי
ויסקי, ועוד כמה מאורעות. מאורע
(א) :סיכסוך חריף בין פראנק סינטרה לארבעה
נערים. ארבעת הנערים ישבו על המדרגות.
פראנק סינטרד, ביקש מהם לזוז. הם

סינטרה כ״שרתוך

ירדנה פלג

אתי מדמן
ברינר נעלב. הוא הזמין לחדרו במלון את
כל החברים שלו, ואת הפירחחים שצעקו
סינטרה הוא לא הזמין.
בחדר עברו עליהם כמה בקבוקי ויסקי.

החבר והכלב
שבאה עם יול ברינר, ובלי אף אחת, ואפילו
בלי רוזי.
מונה זילברשטיין היא שתקנית. היא שיחקה
בחור בלבנה בתפקיד של *ונד, זילבר
שטיין, והיא משחקת במיבצע קאהיר בתפקיד
של סטאטיסטית. נצחייה היא שחקנית,
היא משחקת ברביעיית הטיילת. אתי מלמן
היא גם שחקנית; היא משחקת את סנטה
ברגר בסרט צילו של ענק. ג׳וסלין ג׳וסייה
היא זמרת, שמוליק מור הוא סגן־אלוף,
פראנק סינטרה הוא שחקן, יול ברינר הוא

על מה הם דיברו? ״שנינו החלטנו שאנחנו
שונאים את העולם הזה.״ מאורע (ל) :הכרזת־מלחמה
של פראנק סינטרה על עבד־אל-
נאצר :״הלוואי שהיו נותנים לי להיות תגלח
שלו. כבר הייתי מגלח אותו.״ מאורע
(ה) :פראנק סינטרה הלך לעשות פיפי.
אחר־כך אמרה ירדנה לפראנק הגדול ש בדינר
הגדיל מתנהג לא יפה עם פראנק
ברינר הקטן. הוא מכריח אותו לשרת את
כולם. פראנק הגדול אמר לירדנה :״בייבי,
כשנלך תחכי לי.״ ירדנה אמרה לפראנק
הגדול :״אני לא בייבי, אני ירדנה.״
בארבע בבוקר הם הלכו לדירה של יול
ברינר. הם השאירו שם את מונה, ואת
אתי, והמשיכו ללכת. הם השאירו בדרך

אחת מדיילות אל־על מקיימת מזה זמן
רב יחסים קרקעיים עם איש מהאדמה, עובד
צוות־הקרקע של אל־על. היא ידועה בציבור
כחברתו האינטימית היחידה.
אבל הדיילת הזאת נמצאת רוב הזמן באוויר;
לכן באחת הטיסות שלה היא מצאה
שם, באוויר, טייס.
הטייס הזה לקח את לוח העבודה של
אל־על, למד בעל־פה את שעות העבודה
של איש־הקרקע, והיה בא לבקר את הדיילת
בשעה שחברה לא נמצא בביתה. איש הקרקע
ידע על הידיד הטייס, אך לא התייחס

עוד חצי חודש
ידיעות שהגיעו אלי מניו־יורק מספרות שאמירח אדר, חברתו של חיים חזן, הכדורסלן
השוכב עכשיו עס טרומבוזה ברגל השניה, מבלה את זמנה בחברתו של מאיר טפד, רקדן
להקת־כרמון, וממשיכה לטעון שהיא עדיין אוהבת את חיים חזן ומתכוננת לחזור אליך.
לאחר שחיים הואשם על־ירי רבקה חזן, הנערה שהיתה חברתו לפני אמירה׳ באבהות
בלתי־חוקית, שלחו הוריה של אמירה את בתם לחוץ־לארץ. הם אמרו לה שאס לאחר שלושה
חורשים תמשיך לאהוב את הכדורסלן, ירשו לה להתחתן איתו. לעת עתה עברו חודשיים וחצי.

לא רצו. פראנק סינטרד, קרא להם גנגסטרים.
פראנק סינטרה דיבר עליהט כל הערב.
פראנק סינטרה הודה בפני ידידיו :״אתם
יודעים שגם אני גנגסטר?״
מאורע (ב) :ריקוד־טאנגו בין פראנק סי-
נטרה לירדנה פלג. מאורע (ג) :שיחה אינטימית
בין יול ברינר למונה זילברשטיין.

אליו ברצינות .״הוא סתם מטריד אותה,״
אמר .״היא כבר משתגעת ממנו.״
יום אחד, באחת השהיות שלו בפאריס,
החליט הטייס לקנות לחברתו מתנה למזכרת
אהבה. הוא קנה לה כלב.
בהתחלה קצת קשה היה לה להסביר לחבר
הקרקע מה עושה אצלה כלב פארי־סאי.
אחר כך, למרות הבדלי הלאום, התיידדו
החבר והכלב. החבר ויתר על ההסברים.
עכשיו, בשעה שהדיילת עפה לה באוויר,
אפשר לראות את השניים, החבר והכלב,
מטיילים ביחד בחוצות תל־אביב.

הי( 1ח לא תפרח
יצחק אליעזרוב התעכב בארץ. הוא
מעוכב כאן כבר כמה חודשים, כי אשתו,
הרקדנית יונה לוי, הוציאה נגדו צו־עיכוב־יציאה
מהארץ.
היא רצתה שהוא יעזוב אותה לנפשה.
אבל באופן חוקי, כדי לעזוב אותה לנפשה,
הוא צריך לתת לה גט, וכדי לתת לה גט
הוא צריך להיות על ידה.
זהו גט ארוך. בימים אלה צריכה יונה
לצאת לפאריס, להופיע שם באולימפיה. אבל
בעלה לא גמר לתת לה גט, אז הוא הוציא
נגדה צו־עיכוב־יציאה מהארץ.
עכשיו או ששניהם ייפרדו, ויסעו איש
לנפשו. או שהם ימשיכו כאן בתיי הגט המשותפים
שלהם.

את ג׳וסלין ואת שומרי־הראשים, והמשיכו
ללכת. בסוף הם נשארו לבד. פראנק וירדנה.
אז פראנק אמר לירדנה :״את רוצה לעלות
אלי לחדר לשתות משהו?״
״הוא אמר את זה לא כמו פראנק טי-
נטרה הגדול,״ היא מספרת ,״אלא כמו אדם
פשוט, בקול כל־כך רך ונעים.״ היא ענתה
לו :״אני לא שותה.״ אז הוא שאל אותה:
״אולי את רוצה לעלות אלי לשוחח?״ היא
ענתה לו :״אין לי חשק לשוחח.״ אז הוא
נתן לה נשיקה על הלחי.
״יש לו עור מתוק כל־כך,״ היא מספרת,
״מתוח כמו עור של תינוק. ויש לו עיניים
מתוקות וכחולות, והוא נורא מתוק, הוא
ממש חתיך. אבל אני לא מתרגשת מכוכבים.
הייתי פעם בבית של אלן לאד. אני
מכירה את לי ראמיק. הייתי פעם במסיבה
עם רוק האדסון. אני פשוט לא מתרגשת
מכוכבים. לקחתי את הכתובת שלו
ונדברנו להיפגש בארצות־הברית.״

עם 1א ועם לא
ההורים של לילי יעקובי רצו מאוד
שהיא תתחתן, אבל בתנאי שזה לא
יהיה עם נוצרי, בתנאי שזה לא יהיה
עם זמר, שזה לא יהיה עם מישהו המבוגר
ממנה ביותר מעשר שנים, לא
עם אחד הנושא טבעת־נשואין על היד,
ולא עם בחור בהה־עור.
רצה המזל ולילי התאהבה דווקא
בבחור שחרחר, איטלקי, נוצרי׳ כוכב
התזמורת האיטלקית רוטקס, בן שלו שים
וארבע, הנושא טבעת נשואין על
היד, ואת השם נינו רייאה•
ההורים של לילי כעסו. הם הודיעו
למשטרה שבתם מסתובבת עם נוצרי
זקן, המלמד אותה לעשן חשיש׳ ולע שות
כל מיני דברים לא־יפים.
המשטרה הטרידה אותם, ירדה ל חייהם.
השבוע, לאחר חצי שנה של
חיים משותפים, עזבו לילי והאיטלקי
שלה את הארץ׳ נסעו לקפריסין, להתחתן
שם. מה עם הטבעת שלו? זה בסדר.
הוא ענד אותה רק לכבוד לילי,
שיחשבו שהם כבר נשואים.

בארץ־הקודש היא סירבה להתפשט-או בפיליפינים זה בסדר

היא

קים שבלטו מן הביקיני הקטנטן שלה.
״אני לא חושבת את עצמי ליורשת של
מרלין מונרו,״ אמרר. לעיתונאי ישראלי.
היא שיחקה כאן בסרט היא, בו היתד,
מלכה יפה ומפחידה, שגילתה את סם־
החיים ומתקרבת ליום הולדתה ה־.3000
למרות דרישת הבמאי, סירבה בהחלט להופיע
בסרט כשהיא עירומה.
בזמן הצילומים היא היתה לבושה בשמלה
ארוכה עד לרצפה. לאחר הצילומים
לבשה בגד־ים ומכנסיים קצרים.
יום אחד באו לארץ צלמי הטלביזיה
הבריטית ועשרות צלמים וכתבים של העיתונות
העולמית. הם באו כדי לצלם
את אורסולה אנדרם, המסריטה סרט באילת.
אורסולה לקחה אותם לסיור בים,
ובאחד הרגעים המכריעים של הטיול, מול
עדשות המצלמות, קפצה למים בבליקיני
קטן, וחולצת־טריקו שקופה.
החולצה השקופה התרטבה, הפכה שקו״
[ 11111ךןןך כשראתה אורסולה צילומים
אלה, שנעשו על־ידי בעלה, 111111 אמרה :״אין לי שום דבר נגד צילומי־עירום,
כשהם נעשים לשם מסרה, ובטעם טוב.״

לפי דברי מבקרי־ה־ע

קולנוע האמריקאיים

״אורסולה היא אוצר־הטבע השווייצי המדהים
ביותר מאז נוצרו הרי האלפים הנפלאים.״

היא

היא

עד עכשיו היתד, השאלה הנוקבת האם
אורסולה אנדרס תתפשט או לא תתפשט,
ואם היא תתפשט, אז למה היא תתפשט,
ואם היא לא תתפשט, אז למה היא לא
תתפשט. עכשיו היא התפשטה. בעלה ג׳ון

סירו בפיליפינים

שנים־עשר עמודים של הגליון האחרון של פליי־בוי הוקדשו
ל״כוהנת הגדולה של פולחן הגופות השמיימיים בקולנוע.״
תמונות אלה צולמו במקוס־ההסרטה של הסרט היא, בו כיכבה, ושהוסרט בחלקו בישראל.
עתה נמשכת הסרטת הסרט בפיליפינים — ונראה שחוזרים שם על הסצינות שצולמו באילת.

צניפות באיר 1
נלחמה אורסולה בכל צלם אשר ניסה
לצלם אותה בפוזה שאינה די צנומה, לדמתה.
צילמו

אותה

דרק, וצלם חובב אחר,
בעירום לירחון פליי בוי.
אז נשאלה השאלה המכרעת: למה היא
עשתה את זה, למה דווקא על־ידי בעלה,
ולא על־ידי מישהו אחר, למה דווקא בפיליפינים,
ולא בישראל, למה דווקא בשביל
פליי בוי, ולא בשביל העולם הזה, ולמה
דווקא היא, ולא מישהי אחרת.
לפני שמונה חודשים, כשהיא היתד,
בארץ, היא סירבה בכל תוקף להראות
איזשהו חלק מחלקי־גופה, חוץ מן החל־

פה עוד יותר. צלם ישראלי נועז צילם
את המאורע השקוף הזה. אורסולה התרגזה,
התביישה, וביקשה שיביאו לה מיד מגבת.
המגבת הובאה, אבל התמונות כבר היו
מצולמות. הן הופיעו בהעולם וזזה ובכל
העולם.
אורסולה היתר, נרגזת מאוד, וכמעט
תבעה את העתון לדין. היא חזרה וטענה
שהיא לא נועדה לצילומי־עירום. היא !ועדה
לצילומי־אופי.
מאז עשרת הימים בישראל עבר עליה
הרבה. היא הופיעה בהרבה סרטים, היא
כיכבה לצידו של בלמונדו בסרט הרפתקאות
של פילים דה־במקה, היא נשרטה
ברגלה, בלמונדו אמר עליה שהיא לא
יפה במיוחד, סתם דומה לסטודנטית צעירה.
היא אכלה ארוחת־בוקר בפסטיבל של
קאן, וגם ארוחת צהריים וערב. כתבו
עליה שהיא תתגרש או לא תתגרש מבעלה,
שחתול שחור כן עבר ולא עבר בנה לבין
בעלה, שהיא נפרדה ממנו, חזרה אליו,
ונ פתה ממנו, וחזרה אליו.
היא הצהירה 673 פעם ש״כל לילה
אני חולמת חלום אחר, אבל חלומי הגדול
ביותר הוא דווקא להיות לצד בעלי, ג׳רן
דרק, ובבוא הזמן להיות אם לילדי ועקרת־בית.״
בחלום
בלילה, לעת עתה. ביום, היא מפתחת
את הקריירה של בעלה. על כן היא
נתנה לו לצלם אותה בכל מערומיה, בדי
שיוכל להגיע לעמודי פליי־בוי.
לחשוב שזה כמעט וקרה בישראל, על
אדמת אילת הקדושה!

ו לי קי ץ
לאירופה
במדינה ירושלים
וברצת ימת
בית־הקברות הירושלמי בהר־המנוחות הולד
ומתמלא, רחמנא ליצלן. לכן דאג ראש־העיר,
מרדכי איש־שלום, לבית־קברות חדש.
באופן טבעי נשא את עיניו מערבה,
הצביע על שטח משטחי מושב עמינדב.
כי בשאר הכיוונים, בצפון, במזרח ובדרום,
מוגבלת ירושלים על־ידי קו שביתת־הנשק
עם ירדן.
תושבי עמינדב, ששמעה של התוכנית
הגיע לאוזניהם במיקרה, מחו, זעקו והפגינו.
התוצאה: העניין הועלה לדיון בפני
הוועדה העליונה לשמירת קרקעות חקלאיות
שליד משרד־הפגים. משם הוא נדד הלאה,
העסיק ועדת שרים מיוחדת.
הדברת השליחים. שרי הפנים והדתות
הדתיים הביטו למתים. החבר השלישי
בוועדה, שר־החקלאות, הביט אל החיים.
השניים הראשונים נטו לאשר את התוכנית
המקורית, אפילו תפגע בפרנסת החקלאים,
ואילו השלישי העדיף תוכנית אלטרנטיבית.
החודש,
בטרם שנפלה ההכרעה, הודיע
שר־ההקלאות חיים גבתי למזכיר תנועת־המושבים
עוזי פיינרמן, כי אבד כל סיכוי.
הרוב הדתי יכריע כרצונו.
משרדי המועצה המקומית מטה יהודה,
שעמינדב נמצא בתחומה, דמו למחרת היום
למטה קרבי. החקלאים הממורמרים הודיעו
כי לא ייכנעו, יתנגדו בכל האמצעים העומ דים
לרשותם, אפילו ייאלצו לנטוש את
משפחותיהם ומשקיהם וללכת לכלא.
לפתע קיבלו סיוע מחקלאי מושב שכן
— בית־זית — שגם תושביו נפלו קורבן
לשאיפות ההתפשטות של הבירה.
העיריה החליטה לבנות מכון לטיהור
מי ביוב. גם הפעם לא היתה לעיריה
ברירה. אין אדמות אחרות. בגלל תיכנון
לקוי הדביקו ישובים לירושלים, לא השאירו
עתודה קרקעית לצרכים העירוניים.
העיריה שלחה את מודדיד, למטעי בית-
זית. התושבים המקומיים גילו אותם בעוד
מועד, דרשו מהם להסתלק. כשאלה סירבו,
הפעילו התושבים מרסס חומרי הדברה,
איימו להדביר בו את שליחי העיריה.
המודדים הסתלקו בינתיים, אך חקלאי
האזור לא הישלו את עצמם אף לרגע:
הקרב המכריע עוד לפניהם.

מעילות
ה ס פו ר ט אי
פקידי הסניף היפואי של בנק קזפת־עליה
לא האמינו למקרא הידיעה שהופיעה בעמוד
הראשון של ידיעות אחרונות.
באותה ידיעה נאמר כי סגן מנהל הסניף
והגיזבר הראשי, סמי סמואלוף 40המשמש
גם כסגן מנהל מחלקת הכדורגל של
מכבי יפו וכגיזבר האגודה, מעל בכספי
הבנק בסכום העולה על 65 אלף ל״י.
עזרה לשחין נים. בתום עונת־הכדורגל
של שנת 1964 תפסה מכבי יפו את המקום
השני בטבלת הליגה הלאומית. השחקנים
המצטיינים, שזכו להישג רב־יוקרה, נשלחו
בתום המישחקים למסע־נופש ממושך באירופה.
לשחקנים הפחות־מצטיינים, שנשארו
בבית, נתנה האגודה כפיצוי סכום של
800ל״י לכל אחד.
עם פתיחת משחקי העונה שנסתיימה עתה,
היתר. קופת האגודה היפואית ריקה. מצבה
הירוד של מכבי־יפו, שתפסה השנה את
מקומה בתחתית הליגה, לא משך אל משחקיה
קהל רב, החמיר עוד יותר את מצבה
הכספי.
בינתיים רבו בקרב השחקנים היפואים
מקרי הפציעה, שדרשו טיפול רפואי יקר.
האגודה נאלצה לשלם. גם השחקנים הבריאים
לא ויתרו על חלקם, וכמה מהם דרשו
כי האגודה תעזור להם להסתדר בחיים,
מחוץ למגרש.
חו ר בתקציב• לאחר שגיזבר האגודה
נואש מן האפשרות לכסות אה הגרעון המתמיד
שהצסבר, הוא גילה שיסה אחרת,
שהביאה אותו השבוע אל בית־המשפס.
סמואלוף משך כמעם מדי שבוע הלוואות
מקופת־עליה לזכותו ולזכות כמה מראשי
האגודה היפואית, מתוך תקווה שלאחר משחקי
השבת יעלה בידו להחזיר את הכסף.
אבל גם לאחר המישחקים נשארה קופת
מכבי יפו ריקד -לסמואלוף לא היה מניין
להחזיר את הכסף, והגרעון הלך והצסבר.
לאחר שראה ני הוא נכנם למבוי חסר־העולם
תזה 1451

מוצא, החליט סמואלוף לגלות זאת למנהל
הסניף, הבטיח כי ינסה להחזיר את הסכום.
למשמע וידויו של סמואלוף, נתקף המנהל
בהיסטריה, הודיע בו במקום כי לא ימסור
את הדבר לטיפולה של המשטרה, כדי לא
להבאיש את ריחה של קופת־עליה.
סמואלוף הבטיח מצידו לכסות את הגרעון
תוך שבועות ספורים, רשם את דירתו בבתים
על שם הבנק, בתור ערבון.
מניין י ק חו כסת? תוך שבוע גייסה
משפחתו סכום של 50 אלף ל״י, אולם לאחר
שכל מקורות־האשראי נסתמו בפניו, נאלץ
סמואלוף לוותר על דירתו, עבר להתגורר
אצל בני־המשפחה.
כל העניין היה מסתיים ללא התערבות
המשטרה, אלמלא יוזמתו של טמואלוף. הוא
הופיע השבוע בתחנת־המשטרה, הודיע לחוקרים
הנדהמים כי החליט להסגיר את
עצמו למשטרה לאחר שמצפונו העיק עליו,
והוא רוצה עתה לתת את הדין על מעשיו.
חוקרי המשטרה, שטיפלו בפרשת המעילה
בקופת־עליה, הסבירו השבוע, שעה שהובילו
את החשוד אל בית־משפט השלום, כי
אילו היה מנהל הבנק פונה אל המשטרה
מיד, לא היה סמואלוף מאבד את קורת־הגג
של משפחתו, אותה נאלץ למכור כדי להשיב
את הכסף. אבל מה שלא עושה ההגיון הפשוט,
עושה הרצון למנוע פירטום.
למרות שיפואים רבים הביעו השבוע נכונות
לעזור לידידם, טענו כמה משחקני
מכבי יפו כי הם ישארו מקופחים מכל הפרשה
העגומה .״מאיפה יקחו כסף לשלם
לנו דמי־אימונים לקראת מישחקי העונה הבאה?״
התמרמרו.

אזרחים
גשר בין הו 1מי
יש משוגעים לדבר, המחליטים להקדיש
את כל חייהם לרעיון מסויים, ואינם מרפים
ממנו למרות כל הקשיים הנערמים בדרכם.
האח ברון בלומברג שייך לסוג זה.
עם פרוץ המרד האלג׳ירי נגד המתיישבים
הצרפתיים, הסתובב בלומברג בצפון־אפריקה,
ניטה לדבר על ליבם של כמה אנשי־דת
מוסלמים שיבואו בדברים עם המיסיונרים
הנוצריים, על־מנת להקים חזית משותפת
של אנשי־דת נגד מעשי הזוועה משני הצדדים.
יוזמתו
של בלומברג לא זכתה להדים
רבים. אולם הודות למאמציו השקטים של
התמהוני בעל הרצון הטוב, נמנעו, לדבריו,
כמה שחיטות אכזריות.
הרב הרצת מתערב. יוזמתו של
בלומברג לא פסחה על ארצות המרחב.
הוא ביקר בישראל כמה פעמים, ניסר,
לעמוד מקרוב על שורשי הסיכסוך העברי-
ערבי. הוא פנה אל כמה מראשי הכנסיות
הנוצריות בארץ, על־מנת להניעם לשמש
חלוצי ההידברות בין שני העמים.
יוזמתו של איש־הדת, המגדיר את עצמו
כמונותיאיסט בלתי־מזדהה, לא נעלמה מעיניו
של הרב הרצוג המנוח, שהזמינו לשיחה.
אבל למרות שיחתו עם הרב הראשי,
לא נמצא מי שיתרגם את דעותיו לשפת
המעשה.
החודש הגיע בלומברג לביקור נוסף.
הוא פנה אל כמה אנשי־רוח ישראליים,
שהבטיחו את עזרתם, כינסו בביתו של
הפרופסור הירושלמי אנדריי שוראקי אספה,
בה הרצה האורח על תוכניותיו. הפרופסורים
הקשיבו, אך לא הצליחו לגייס אוהדים
רבים לרעיון.
השבוע עזב בלומברג את הארץ, הבטיח
לחזור הנה בעוד כמה חודשים, על מנת
להישאר כאן פרק־זמן ארוך יותר ולנסות,
על אף כל הקשיים, ליצור את הגשר בין
אנשי־הדת משני העמים.

משפט

טיסות

קבוצתיות

אוסטריה /שויצריה 1.8 * 11.7 -
15.8 6 18.7וינה /בוקרשט
פנה לידידך 1
סוכן הנסיעות

תל־אביב, רח׳ אלנבי ,94 טל 621573/4 :

ה ר 1כ ^ ה
ה לוגי ט בניו!
מיסודם של יוצאי הסגל האקדמי
של הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל

החלה ההרשמה ללימודי יום וערב
אדריכלותת מכונות, אכניה, ו
ייצור, נ
ממכת, כ

בפיקוח משרד העבודה __1

בניין,

סרטוט

אדריכלי,

מכונות

ומפות ז

בפיקוח הסתדרות הטכנאים

ריהוגו ועיצוב פנים
בפיקוח משרד העבודה

ג ר פי ק ה שי מו שית

בפיקוח אגודת הגרפיקאים

פירסום ויחסי־ציבור

ה תי מהיסדה

כשמת המיליונר מרדכי מיכשווילי, שבע-
ימים ועתיר נכסים, הוא השאיר אחריו,
מלבד אשה, שלושה בנים ושתי בנות,
רכוש רב, הנאמד בכ־ 20 מיליון ל״י.
בין שאר הנכסים, הרשזמים על שם
המיליונר המנוח, נמצא גם בנין בית־המשפט
המחוזי בתל־אביב, ודווקא בו התכנסו
בניו של מיכשווילי, על־מנת להסדיר
את עניין הירושד-
אחד הבנים, אלעזר מיכשווילי (,)50
הגיש לבית־המשפט בקשה למנוי מנהל
(המשך בטנזוד )27

ועוד

בפיקוח האיגוד הישראלי ליחסי ציבור

עשרות

קורסים

אחרים

פרטים, הרשמה ופרוספקטים

מכלל, ה הפולי טכני ת ה רחוב המסגר 62

תל־אביב, סלפון 36487

• העולםה זה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון 4טלפון ,236785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמסרם • דפוס משה שהם בע״ם, תל־אביב,
וין • 6העורן־ הראשי* :ודי *בגרי • המו״ל: העולם הזד, בזר*.

היסטוריה * ספרות
א מנו ת * כלכלה * מדעי החיים * פסיכולוגיה
תולדות התרבות * סוציולוגיה * מדעי החברה
40ס פ רי םהמ הוי ם אוני ב ר סי טהעמ מי ת :״האנציקלופדיה של המאה העשרים׳׳
תרגו מ ה העברי של הספ רי ההמד עי ת־ ה פו פו ל רי ת ־־?6נ 006 3415״ ש ב הו צאת
0£א 4קז 6ס £5קו 4זו5מ£עואס 635£5מק בעלתה מוני טין בעולם.

מעכשיו גם בכריכת פאר.
הבא לבי תך א ת ״ עולםהדעת׳־ -הנ כסה תרבו תי שיהווה פאר ס פ ריי ת ד
40 הספרים בכריכת פאר ובקופסה מהודרת ב מ חיר מיו חד
$וו ל״יבמ קו ם 40 .-ו ל־־י( .ספד בודד 30נ ל׳־י)לרוכשי הסדרה תשלומים נוחים של 8.-ל־־י לחודש.

2דרכיםלר כי שהמיידית של 40ס פ רי ״ עו לםהדעת ״
א. בכל חנויות הספרים וסוכני הספרים בארץ;

ב. ע״י משלוח התלוש המצורף להוצאת ספרים מ. מזרחי

ההפצה הראשית לצפון הארץ: שלמה בן־שלמה, רחוב הרצל ,6היפה.
מלא, גוו ה צרף שיק או המחאת דואר, הכנס למעטפה ושלח

לכבוד הוצאת ספרים מ. מזרחי, רחוב לומסקי , 67 תל״אביב
לידי המ פ יץ

ב תש לומים, מפעלי

תרבות ואמנות בע״ס.

אני הח״מ מזמין בוה אצלכם את 40 ספרי ״ עולם

הדעת ״ בכריכת פאר במחיר מיוחד של —י 16ג ל״י במקום 140ל״י ן

— 14.ל״י
•אני מצרף בזה כדמי קדימה שיק/המחאת דואר ע״ם
ומתחייב לפרוע את יוזרת הסכום כ־2ג השלופים הודשייב רצופים ע״ם — 8ל״י, ס״ה — 96.ל׳יי
חשלום אחרון
סך־הכל

הגצי מקבל על עצמי

— 116.ל׳יי

התחייבות זו במלואה ומבקש כי תראו בה שטר התחייבות על כל הנובע ממנו• הנני רושם לפני

כי הנכם מתחייבים להמציא לי את 40 הספרים ארוזים בקופסה תוך 4ג יום מתאריך קבלת הזמנה זו במשרדכס*
השם:

>1111111ג*! ז>* ווו 1ווו 41( 1וו ו *,1ו!׳* ו 11ו >1ו 1גוו* ו ו

הכתובת :

מס׳ תעודת זהות :״״

חתימה:

י העולם׳הזה י 1451

במדינה
(המשך מעמוד )25
עיזבון שלא מבני המשפחה, על־מנת שינהל
ויחלק אה הירושה בין הבנים.
אולם שער קלה לפני שהצדדים עמדו
להתכנס באולמו של השופט יצחק קיסטר,
הגיעו האחים להסדר. אלעזר הסכים לוותר
על מינוי מנהל־עיזבון זר, על מנת לשמור
על אחדות המשפחה.
על מה שהתרחש לאחר מכן •יש חילוקי
דעות, ועל כן הגיעה פרשת הירושה בשנית
אל בית־המשפט.
שניים אוחזים כירושה. כשתתחיל
בעוד שבועיים שמיעת העדויות, יתיצבו
זה מול זה שני פרקליטים: עורך־הדין
מיכאל כספי, המייצג את הנתבעים, ועורו־הדין
ישעיהו לויט, המייצג את התובע.
כל אחד מהפרקליטים ינסה להוכיח כי
הצד שלו זכאי לחלק מהירושה העצומה.
ומכיוון שהמנוח לא השאיר אחריו צוואה
כתובה, תהיה מלאכת החלוקה קשה.
התובע טוען, כי לאחר שהסכים לוותר
על הרעיון למנות מנהל־עיזבון זר לנכסי
אביו, ושני אחיו מונו למנהלים בהסכמתו,
הוא נלקח על־ידם לבית מסויים ברחוב
יהודה הלוי, שם חתם על מסמך, שלדבריו,
לא טרח כלל לקרוא את תוכנו. הוסבר לו
כי המיסמך מהווה ויתור על. תביעתו
למנות מנהל־עיזבון זר.
כעבור כמה חודשים, כשפנה אלעזר
מיכשווילי אל אחיו וביקש כמה אלפי
ל״י כדי לרכוש לעצמו דירה, נדהם, לדבריו,

בעז״ה יראה אחר־כך בעצמו עניין פלאי.־*
כמה אפיקורסים גמורים הזדרזו השבוע
לטלפן לכפר חב״ד, לשאול פרטים על המלך
המשיח, שבניגוד למסורת לא הופיע
על גבי חמור לבן. הם נענו כי תושבי הכפר
הדתי אינם סומכים ידיהם על תוכן
הכרוז, המעלה את מנהיגם של חב״ד לדרגת
משיחות. לדעתם, חובר הכרוז בידי אחד
מתושביו, ועל דעת עצמו.

תן לגבר — הראוי לשמו
— את הבירה הראויה
לשמה — ״גולדסטאר׳׳.
^ מרווה צמאון
$ומשיבה נפש.
תולדות איזהו \ בו ר
כשנטש עסקן המפד״ל אברהם הרשקוביץ
( )54 את אשתו ושני בניו, ועבר להתגורר
עב פילגשו הצעירה, סערו הרוחות בבניין
הקאססל בתל־אביב, בו שוכנים משרדי ה־מפד״ל
(העולם הזה .)1444
צמרת המפלגה הדתית־לאומית ניכתה להשתיק
את השערוריה. כי הרשקוביץ היה
מנהל מחלקת־הכספים של המפלגה, ואהובתו
היפהפיה היתד, מזכירתו.
ועדת״חקירה מפלגתית הוקמה לצורך זה,
נדרשה להגיש את מסקנותיה לבית־הדין
של המפד״ל. גיבור הפרשה הושעה בינתיים
מעבודתו, והופעל עליו לחץ חזק מצד
העסקנים הדתיים, כדי שיחזור לחיק משפחתו.
אך לשווא.
כי— -היצר. הרשקוביץ, שאהבת הצעירה
הפיחה בו רוח חיים, נסע לבלות

גו לדס טווו
טל־אר׳אלי

ל חו ב ב

ר 7רז7־

תדר

תובעת הרשקוביץ
אשה +אהובה = 885ל״י לחודש
לשמוע כי חתם על כתב־וויתור על חלקו
בצוואה. נותרו לו, לפי המיסמך שבחתימת
ידו, רק 300ל׳׳י כקיצבה חודשית.
שת ן כרוני. פרקליטו של אלעזר
מיבשווילי ינסר, לטעון בבית־המשפט, כי
לחתימת שולחו על גבי מסמך הוויתור
אין ערך משפטי. הוא יסתמך על העובדה
שאלעזר ידוע כשיכור כרוני. לוים יסביר
כי שעה ששולחו חתם על כתב־הוויתור,
היה בגילופין.
פרקליט האחים יטען כי חתימת. אלעזר
כשרה, ישאיר לשופט להחליט כמה מיליונים
שווה בקבוק אחד של קוניאק.

ה מ שי חבא
לאחר אלפיים שנות ציפיה ויסורים, נודע
השבוע כי המלך המשיח עומד בוף־סוף
להגיע ולהביא עימו גאולה לקהל־חסידיו.
כרוז בלתי־חתום, שהופץ השבוע ברחבי
הארץ, ושנשא את הכתובת ת. ד ,3 .כפר
חב״ד, הודיע בלשון חגיגית כי ״המלך המשיח
שאנו מחכים עליו שנים כה רבות
הנה, ברוך השם, הוא נמצא כאן איתנו. הנה
הוא הרבי הקדוש מליובאוויטש כ׳׳ק אדמו׳׳ר
מלך המשיח מנחם מנדל שניאורסאהן

״הוא אינו צריך את בחירתנו,״ קובעים
מחברי הכרוז. ,מפני שבו בחר השם.״
עניין פלאי. חסידיו של הרבי הקדוש
מליובאוויטש אינם שומרים את המשיח לעצמם.
הם מגלים רוחב־לב, מוכנים לתת
לכל אחד ליהנות מחסדיו, כי. אפילו אחד
כזה שאינו משומרי מצוות מעשיות יכול
ומוכרח להתקשר איתו על־ידי מכתבים בשביל
טובתו הפרסית בענייני הצטרכותו והעולם
הזה 1451

עי לנם

מ ־ ס 1ן ד* י

ס־וכנריורב סגרכי ^פידיוכו בעם

בחברתה במקומות שונים בארץ. הוא הסביר,
במכתבים לאשתו, כי אינו יכול לשלוט
בעצמו, ביקש את סליחתה ושלח לה, מדי
חודש, המחאה בסך 300ל״י.
החודש הפסיק גם זאת .״המשכורת שלו
אינה מספיקה בשביל אשר, ובשביל פילגש,״
התלוצץ עסקן דתי במשרדי המפלגה. אבל
לאשת העסקן׳ רות הרשקוביץ 45 לא
היה שום חשק להתלוצץ.
היא פנתה השבוע אל בית־המשפט המחוזי
בתל־אביב, ביקשה שיוצא צו שיחייב
את בעלה בתשלום דמי־מזונות. פרקליטה,
עורך־הדין צבי לידסקי, פירט בכתב־התביעה
את כל פרטי הפרשה. הוא תבע כי ממשכורתי
החודשית של העסקן, בסך 885ל״י,
ינוכו מדי חודש 600ל״י לכלכלת משפחתו.
שוב נזעקה צמרת המפד״ל לדיון בעניין,
ושוב נדונו כל האמצעים האפשריים להשתקת
השערורייה. כי ערב הבחירות אין
זה יאה לעסקן דתי להיות מעורב בפרשת
אהבים. אילו היה הרשקוביץ עסקן מפלגתי
מסור יותר, היה בוודאי מתגבר על יצרו,
דוחה את אהבתו על לאחר הבחירות.

החי
* דור לדור יביע אומר. בתל־אביב
נעצר גבר קשיש, לאחר שרדף אחרי גבר
בן־גילו, ירה עליו מאקדח־צעצוע׳ טען להגנתו
כי ניסה למנוע אותו מחיזור אחרי
בתו הצעירה.
• גך עדן עלי אדמות. בכביש ירו-
שלים—תל־אביב נידהם נהג־מכונית למראה
זוג צעיר, הלבוש בבגדי אדם וחווה, הכניסם
למכוניתו, אחרי שהסבירו לו כי כל
בגדיהם עלו באש בשריפה שפרצה ביער
הקדושים.

ע בני קו ם §
הרשמת בוגרי חי, ט׳ ,י׳ ,י״א
לכתות ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
בשעות 9-12 ; 5-8
הרשמה גם לקורסי ערב

דדיו

טלויזיה • אלק טרוניקה

|ת״א, בך יהח־ה ) 26
( .חיפה. הרצל |44

זג כני קו ס £ גרפיקה ציור ופיסוד

הרשמת בוגדי ח׳ ,ט׳ ,י׳ ,י״א
לכתות ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
בשעות 9-12 ; 5-8
הרשמה גם לקורסי ערב

1ת״אי בן־יהח־־ה 26
< ( חיפה. הרצל ^44

אנשים
.אינני תוג; 3ן!״

בבית הטשפט השלום
בתל־אביב— יפו
בפני בב׳ השופט ח. שטיינברג
ת.ם2837/65 .
בעניו: ד״ר אלכם (אלכסנדר) פריד, רופא
טרחוב הנח? ,13 רטת-יצחי!
ע״י ב״ב עוה״ר ר. טלטוו ו/או ב.
רז, שניהם טרח׳ אלנבי ,97ת״א.
הטאשים•
.1העולם הזה בע״ם, חברה בערנגר:

טוגב? ,טוציאה?אור ש? השבועון
״העו?ם הזה״.
.2דפוס טשה שהם בע״ט, חברה
בערבון טונב? ,ם נה?ת בית דפוס
טרחוב פיו ,6ת״א.
אורי אבנרי, עורר ראשי ש? ״ה־עו?ם
הזה״ ,מרחוב ג?י>ן םון £

כו?ם ע״י עוה״ד אריה טרינסקי
ו/או א. אברמוב ו/או דור א. מני
ו/או משה ררוקר ו/או יוחנן?הב,
משד׳ רוטשי?ר 103׳ ת״א.
ח נאשט י ם
במשה? זכויהנאשמים
(בהתאם?תקנה? 265 תק׳ הפרוצדורה בבית
משפט הש?ום )1940
כב׳ ביהמ׳׳ש מתבקש בזה?זכות את הנאש־טים
בתיק הנ״? ,באיו צו?הוצאות.
וא?ה נימוקי הבקשה:
? .1אחר הנשת ג?יוז האיטום בתיק הנ׳׳?
עריו הנא׳טטים בדיקה יסודית ונוספת?׳טם
בירור העוברות הקשורות?האשמות שיוחסו
?הם ע״י המאיטים.
? .2אחר בדיקות א?ו הוברר, כי אכן, הכתבה
נשוא נ?י 1ו האישום בתיק הנ״? איננה
משקפת את העובדות כהויתן, ובי הנאשם
נטצא ניזוק ונפגע עקב בד.
.3הנאשמים הצהירו כי:
א? .א היה ואין?הם רצון?פגוע בשמו
הטוב ש? המאשים וכי הטעויות העובדתיות
הכ?ו?ות בכתבה זו נבעו, בעיקר,
ממסירת נתונים ב?תי נכונים?כתב ״ה־עו?ם
הזה״•
ב. הם מביעים את צערם העמוק וכנה
ע? כד, כי בעטיה ש? כתבה זו, נפגע
שמו הטוב ש? המאשים ונגרמה?ו עגמת
נפש מיותרת?ח?וטין.
ג. הם נכונים?פרסם בקשה זו, ע? נמו־קיה,
בנ?יוו הקרוב ש? ״העו?ם הזה״.
.4המאשים מצירו הביע נכונות?הסתפק
בהצהרה זו ש? הנאשמים ומבט? בזה כ?
טענה שיש?ו, או?באים מכוחו, נגר הנאשמים
ו/או הבאים מכוהם ו/או עובדיהם
או סוכניהם בקשר?כ? דבר הקיטור, כדור
או נובע ישירות או עקיפות מהכתבה הנ״?.
.5בנסיבות המתוארות?עי? ,יהיה זה מז
הריו ום! הצדק?העתר?בקשה זו?1זכות
את הנאשמים׳ כמבוקש.
עו״ד בנימין רז׳
ב״כ המאשים.
עו״ראריהטרינסקי,
ב״כהנאשטים

בסיום נאומו בחגיגות לכיש — חג ה־מהפיכה
היהודית, בלשונו של לוי אשכול
— לא שכח רענן וייץ, ראש מחלקת
ההתיישבות של הסוכנות, את העיקר :״יחי
לוי אשכול!״ קרא # .עם סיום הטקס הובל
ראש הממשלה למכוניתו, או רעייתו,
מרים אשכול, התעקשה להישאר במקום,
לחזות בהדלקת הזיקוקין .״תמיד אנו מסתלקים
מהר, ואף פעם אינני רואה אותם,״
אמרה. ראש הממשלה נברך קימעה, התנצל
בפני מלוויו :״מה אפשר לעשות? הילדה
רוצה זיקוקין.״ י #לשי מקורי זכתה אותה
ילדה, כשביקרה השבוע בתערוכת בנין
ובית, בגני התערוכה בתל־אביב. באחד הביתנים
הוגש לה שי בצורת שתי אשכוליות.
על אחת צויירה דמותו של דויד כן־
גוריון, ועל השניה דמותו של דיין.
מרים אשכול פרצה בצחוק, שאלה היכן
פרס • .את הבדיחה הבאה מיחסים למשה
דיין, אך אין לכך כל אסמכתא.
וזו לשונה: צרפתי, אנגלי וישראלי הולכים
בג׳ונגל. לפתע מתנפל עליהם שבט של
אוכלי־אדם, לוכדם וכופתם .״אנחנו נאכל
אתכם לארוחת־הערב,״ אמר ראש השבט,
״אך איננו חסרי־תרבות. כל אחד מכם
יכול לבקש מישאלה אחרונה.״ הצרפתי בחר
ביפה שבבנות השבט. הבריטי ביקש בקבוק
משקה. הישראלי ביקש שיבעסו בו.
אחרי רגע של תמיהה, הביאו את הכושי
החזק ביותר, והלה נתן לישראלי בעיטה
נוראה. אותו רגע שלף הישראלי אקדח
מכיסו, הרג את כל הכושים .״תודה, תודה!״
התרגשו הצרפתי והבריטי .״הצלת אותנו.
אבל אם היה לך כל הזמן אקדח בכיס,
מדוע לא ירית קודם לכן?״ השיב הישראלי:
״אינני תוקפן אין ספק לגבי אבהותה
של בדיחה אחרת. המציא אותה משה
ינוקא, המנהל חובב־ההומור של רביעית
הטיילת. הוא הציע תוכנית: להעביר את ים־
התיכון למרכז המדינה .״מה ייצא מזה?״
שאלוהו שומעיו. השיב ינוקא :״ומה יצא
מכל התוכניות האחרות פחות הומור
יש. כנראה, לדיקטטור החדש של אלג׳יריה,
הואדי בומדיא* .מכיוון שהוא בעל שערות
בלונדיות, רגילים לכנותו בשם ״השבדי״
.כשנודע לו הדבר, השיב בזעם :״אני
הוכחתי לאיזו אומה נתונה נאמנותי!״ •
הד״ר נחום גולדמן, נשיא ההסתדרות הציונית,
יודע כי יריביו מרבים להשתמש
נגדו בעובדה כי מעודו לא ישב ישיבת
קבע בארץ. השבוע נאנח, בקרב חוג־ידי־דים׳
הניח יד על הלב ואמר :״מי שיתן
לי פנסיה מן הציונות — יבורך. אז אוכל
לשבת בשקט בביתי שבירושלים, עד קץ
הימים. עייפתי מנידודי.״

סו ף סו ףהגיע

משלוח

צבעים

.שינ אהלשכל היעוד״
יוסי רד

מיוחדים
״סילקה׳־ מ תו צרת

סלנ ס

לציור

שמלות צעיפים
וכל סוגיב די ם
להשיג

בחנויות

צרבי־ציור
ה סו כן:

המובחרות של

ו מ כש ירי־כ תי ב ה

א. קופמן ובנו,

תל־אביב

לשיפור ה אפנ ה -צבעי ״ סילקה ׳

לעורך תוכניות־הרדיו המזוקן
זן, מי שהיה כוכב המתורגמנים במיש־פט
אייכמן בירושלים, יש מזל שעדיין אין
טלביזיה בישראל. כשהחום מציק לו, הוא
נוהג לעבוד באולפן קול־ישראל כשהוא
לובש מכנסי התעמלות וגופייה בלבד• .
מוסקבה, הידועה בכושרה להזעיף פנים
ולחייו חליפות, הדגימה זאת לאחרונה לגבי
שני ישראלים. את חיים טופול היא הזמינה
לברית־המועצות לביים סרט, ועל עבו־מ
תיו הפילוסופיות של הפרופסור נתן
רוטנשטרייך מתחה ביקורת חריפה .״גישתו
הפילוסופית מהווה שינאה לשכל הישר.
זהו סימן היכר לאימפריאליזם שנידון
לכלייה,״ נאמר במאמר ביקורת
סובייטי • .הולך לו, לכירומן שלום
א*ל מרמת השרון. לפני שנה הוא בחן את טביעת כף היד של הקאריקאטוריסט
רענן לוריא, קבע כי צפויות לו תוך
שנה שלוש תאונות מסוכנות, בים ביבשה
ובאוויר, שמכולן יצא בשלום. החודש הסתיימה
השנה ואיתר, ביחד התאונה השלישית׳
הימית. לוריא, שהציג את ציוריו
במונטריאול שבקנדה, קפץ שם לבריכה
לא מחוממת, הוצא ממנה ברגע האחרון,
ניצל מקיפאון. שתי התאונות האחרות, האווירית
וד,יבשתית, אירעו קודם לכן. פעם
צנח בצניחה ח ־פשית, נפל כאבן, לאחר שחל
קילקול במיצנח. רק בשניות האחרונות
הצליח להפעיל מיצנח רזרבי ולהינצל. לפני
כן התהפך במכוניתו, ניתקע בנס בצוק
סלע, ניצל מהידרדרות מסוכנת • .אחרי
שחברי להקת החיפושיות מונו כחברים ב־מיסדר
האימפריה הבריטית, על־ידי מלכת
בריטניה, קיבל האמרגן הישראלי אברהם
(״פשנל״) דשא שיגעון מלכותי משלו.
הוא החליט להעניק בקרוב את אות מיסדר
העולם הזה 454 .ו

סאלח שבאתי לחברי להקת הגשש החיוור.
אחר־כך יצא הגשש לכבוש את אירופה
ואמריקה, יקפוץ גם ליפאן• ס אלבום
התיאטרון, פרי עבודתו של הצלם פטר
מירוט, משמש גם אשנב לעולמם הרוחני
של השחקנים הישראלים. פטר צירף צילום
קטעים בכתב־ידם של השחקנים׳ בצמוד ל־תמונותיהם,
שם הם מדברים על החיים,
על התיאטרון ובכלל 0 .חנה רוכינא למשל,
אוהבת לחיות, אך ״עם כל הרצון
החזק לחיות, לו ידעתי כי במותי אעזור
לשים קץ למלחמות בעולם — אני מוכנה
למות.״ 0אברהם חלפי :״לובשים
פנים, פושטים פנים. על כל פנים — כך
דרך גבר על במה.״ 0אבנר חזקיהו :
״ברגע בו נמצא מול השחקן ראי — הוא
כבר קשור לעצמו ומתחיל להשתנות. אבל
אחרי מאה הצגות אני מביט בראי ומתחיל
להצחיק את עצמי. אחרי מאה וחמישים —
אני משתגע.״ 0שמעון ישראלי:
״לאחר 15 שנות עבודה בתיאטרון, אני
כמעט משוכנע שלא בחרתי במקצוע הנכון.״
0שחקן אחר, שהגיע השב ע לישראל,
שימש כאטרקציה במועדון הלילה של מלון
שרתון. היה זד, פרנק סינטדה, שיו פיע
גם הוא בסרט הטל צל ענק. נשות חברה
שבילו במקום הטרידו אותו בהזמנות לריקודים.
הוא סירב לכולן. אחת מהן לא
הסתפקה בהזמנה, קראה לעברו :״מיסטר
סינטרה, אני ע. שה מסיבה לכבודך הלילה,
ומקווה שתבוא.״ ענה הוא :״תני לי לעשות
קודם מסיבה לכבודך. אני מקווה שלא
תבואי.״

למשל, המכהן כיום כראש החוג לספרות
אידיש באוניברסיטה העברית בירושלים,
נהג לחתום בשמות שונים, כמו לוט או
אלף 0 .אדם אחר שנהג לחתום אלף על
רשימותיו היה זלמן רובשוב, היום זלמן
*מזר, נשיא המדינה. שזר, שמאוחר יותר
היה אף עורך זבר, חתם גם בשמות אחרים:
ב.ב. או בן־בית או סתם זיין 0 .חיים
שורר, עורכו הנוכחי של דבר, סיפר השבוע
כי מכתבים רבים נערמים מדי יום
על שולחנו, נגנזים, כי הם כוללים דברי
ביקורת חמורים על דויד בן־גוריון. כותבים
אותם אנשי מפא״י ותיקים ומסורים.
הוא סיפר עוד, כי השבוע טילפן אליו יוסף
קיצים, איש העליה השניה ועסקן מפא״י
ותיק, זעק בטלפון :״גוואלד! גוואלד, בן־
גוריון!״ 0זעקת שבר אחרת נשמעה ביומון
המפד״ל הצופה. מיד עם גמר ההצבעה
בבחירות שנערכו בקרב הסטודנטים
התל־אביביים, סילפו צעיר דתי למערכת,
הודיע על ניצחון המועמדים הדתיים. עורך
הלילה פירסם את הידיעה בהנאה, נידהם
למחרת לקרוא כי הישג הדתיים היה קטן
יותר. התנצל המודיע הצעיר :״דודי נסע
באותו יום לחו״ל, ורציתי שיצא מן האיץ
במצב־רוח טוב.״ שם הדוד: חייטמשה
שפירא, שר הפנים 0 .עסקן ספרדי ירושלמי
הסביר השבוע למה לא יוכלו שח תי
המודיעין הערביים להחדיר את סוכניהם
לצמרת המדינה, כדוגמת אליכהןז״ל,

בית הספד הענה להנדסה
החלה ההרשמה לשנת תשכ״ו

בפקולטה לרדיו אלקטרוניקה וטלקומוניקציה הסטודנטים יוכשרו בשעות הערב
במסלול ארבע־שנתי לבחינות ההסמכה של
האגודה הבריטית למהנדסי־הרדיו לקראת התואר:

סגל ההוראה מורכב בעיקרו ממהנדסים בוגרי
הטכניון בחיפה.
מתקבלים מועמדים בעלי תעודת־בגרות ישראלית או תעודה
מקבילה ובוגרי בתי־ספר מקצועיים.
מועמדים אשר טרם השלימו את בחינות הבגרות יוכנו
במקביל לבחינות0 . 0

פרטים והרשמה: יום יום בין השעות 7-5
בערב במשרדי המכללה, תל־אכיב דרך פתח־תקוה
( 126 מדל הקריה) .טלפון .244891

״גוואלד, בן־\וריון!״
דן מיר

אחת מעבודותיו הראשונית של
קין, כתבו החדש של הארץ, היתד, עריכת
סקר דעת־הקהל הפוליטית בארץ. בין שאר
התוצאות בסקר בלטו שתיים: אשבול זבה

,,לריד ״
המכון הבינלאומי ל ה תכ תבו ת
0 אלפי מתכתבים
לפי שימה אמריקאית

1 111/1) 11ו 3ר 13ל 39ט•דת׳ אלנ.בי
טל 56980 .

פרוספקט חינם
תל־־אכיב, ת .ד4185 .

!-רכ שו מקצוע משתלם

קו ד ם־ םבקד
מרים אשכול ואשכוליות כן־גוריון ודיין

פתיחת הקורס

פירות באושים

בו לפופולאריות גדולה, ותנועת החרות
נמצאה בירידה. יתכן כי הכתב החדש הרגיש
אי־נעימות בשעת כתיבת התוצאות, בי רק
לפני שבועות ספורים עזב את מקום עבודתו
הקודם ביומון חרות, אך האמת כניראה
קודמת לכל. אחרת חשב עורך חרות איזיק
רמכה, שניתקל במירקין במיקרה בבית
סוקולוב .״בוגד!״ קרא לעברו רמבה0 .
עובדיו של עתון אחר שקעו השבוע בים
הזכרונות. הסיבה: מלא ת ארבעים שנה
להיוזסדו של דבר. לרגל האירוע נברו
עורכי היומון בארכיונים, העלו מהם פרקי
היססוריה. כרל כצנלסץ, למשל, מיסדו
ועורכו הראשון של העתון, קיבל
משכורת ראשונה בם ך 17 לירות מצריות.
לשם השתאה: עורך הארץ קיבל באותה עת
משכורת בסך 60ל״מ 0 .ראש עירית
תל־אביב מרדכי נמיר, שנקרא פעם נמי־רובסקי,
עבד אז במשרדי דבר, במחלקת
המישלוחים. לאחר זמן מה פוטר, אחרי
שיעצו לו, ברוב נימוס, כי כדאי לו לחפש
תעסוקה אחרת. בין עובדי העתון ההסתדרותי
נמצאו אז אנשים שהפכו כעבור
שנים לשונאיו המושבעים. בולטים ביניהם:
המשורר הלאומני אורי צבי גרינברג,
והמנוח אכא אחימאיר, שכעבור שנים
ספורות נאסר כריביזיוניסט, אחרי רצח
הד״ר חיים ארלוזורוב 0 .פרק אחר
בתולדות העתון מהודם שמות העט של
המשתתפים בו. הפרופסור דוב סדן ל־העולם
הזה 1451

בהתבססם על החזות החיצונית הדומה בין
הרבה עברים לערבים .״אם יעשו נסיון
כזד״״ אמר ,״יחשב הסוכן הערבי באופן
טבעי ליהודי בן לעדות המזרח. לכן לא
יגיע לצמרת, כי כידוע לכולם דופקים אצלנו
את השחורים.״ 0בחירתה של ח״ב מפא״•
בבה אידלסון לאם השנה, עוררה את
שמואל אכידור, ראש מערכת השבוע־ן
פנים אל פנים, להציע כי נאזירה לוי, האם
שתרמה את כלייתה למען בנה, תיבחר
כעסקנית השנה.

1.7.65
קבלת לקוחות בסלון בית-הספר לספרות ״דיאנה׳י
יום־יום, בין השעות 1-9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א /ג׳ ,ד,׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

ת א, ריינ ם( 1ככר דיזנג 1ף)טל 226066 .

פסוק ה ש בו ע
0סגן ראש הממשלה
אבן :״התושייה שגילינו ב־1948

אכא

לא התבססה
על ענק אחד וחגבים רבים.״

0שר התחבורה משה כרמל :

סו ףשבוע

״שרי הממשלה אינם לוויינים של איזושהי
שמש.״

״״״מלכזדשבא־־

יצחק דויטשר, בדברו על המדיניות הנוכחית
של ישראל :״האם הישראלים רוצים
בחורבן בית־שלישי, שלאחריו אפילו לא
תהיה גלות?״
0כותרת ביומון ״חרות״ :״חושי
הפך עורו, וסניף חיפה חברבורותיו.״

ב־ 115ל״י, כולל טי ס ה הלוך וחזור
מ חכ ה לך חופ שת סוף שבוע
במלון ״ מלכ ת שבא״ ,ב איל ת.
ב־ 95ל״י, כולל טי ס ה הלוך וחזור
לרשותך חופ שת סוף שבוע
במלון ״ או אזיס״.
הרשמה :״ארקיע״ ,טל 614567 .

מפלגתו :״מק״י

ולכלות

0המומחה לעניינים סובייטיים

0עסקן המפלגה הקומוניסטית
הישראלית, על מצב
סכינאי.״

בוא לאילת לנוח

טוס ״ארקיע״
ל״מלכת שבא״

ל מי

בחצות הליל ן

מחכים?
קולנוע כוכבים
.גבר ה! ר\
הפתעה גרנדיוזית מצפה לכל אזרחי ישראל החל מהשבוע
הבא.
מזה שנים רבות הורגש חסרונו בחיי
היומיום של האזרח
הישראלי.

פרטים יתפרסמו בגליון של השבוע הבא.

אודי מורפי הוא גיבור, בחיים הוא הרג
165 גרמנים, קיבל על זה 32 מדליות.
בסרטים הרג אלפי אינדיאנים, ב־ 40 מערבונים
אמריקאיים. יש לו שני ילדים, גרושה
אחת, ועכשיו הוא מתכונן להרוג
42 ערבים בסרט של מנחם גולן, מבצע
קהיר.
מה הוא עשה על־מנת להיות כל כן
גיבור? ״שום דבר. כל מה שעשיתי עשיתי
מתון חובה, פשוט מלאתי את חובתי כראוי.״
כשהמלחמה
נגמרה הוא החליט להיות
קצין גדול, אבל לא היו לו שרירים. הוא
נפצע במלחמה, והוציאו לו את כל השרירים
של הרגל. לא קיבלו אותו בבית־הספר
לקצינים, אז הוא החליט להיות רופא
בהמות. אבל לא דיר, מי שיפרנס את אחיו
ואחיותיו, אז הוא החליט להפוך גיבור של
מערבונים.
״הרבה יותר קל להיות גיבור בחיים,״
הוא מספר ,״שם גומרים את זה בפעם
אחת ודי. בקולנוע צריך להמשיך עם זה,
ולהמשיך עם זה עד בלי סוף.״
איך ליפול מהסוס. אבל הוא ממלא
את חובתו כראוי. הוא דוהר לבד על סוסים,
מטפס בעצמו על בניינים גבוהים,
קופץ. מחלון לחלון, ללא שום מחליפים.
רק ליפול מסוסים הוא לא יכול. חברת־הביטוח
לא מרשה לו. אבל הוא נופל דווקא,

והוא עוד לא יודע מה דעתו על הנשים
בישראל. אין לו זמן. הוא עובד, אבל הוא
ישמח לברר את זה ביום החופש הראשון
שלו.

סדטים
השבטח 11ר ה בי ת ה
הקרב הגורלי (פאר, תל־אביב; אר־צות־הברית)
נקרא במקור הסתיו של שייאן.
שייאן הוא שבט אינדיאני, שהושם בשמורה
וברח ממנה על מנת לנדוד מרחק של אלפי
קילומטרים, ולהגיע לארצו.
ג׳ון פורד לקח את הסיפור ההיסטורי
ועשה ממנו מערבון מפואר, פראי, מלא־נשמה.
השייאן של פורד הוא שבם פראי,
של לוחמים פראיים וגאים, בעלי אופי
גזעי, חייתי.
הם מפרקים את האוהלים שלהם, אוספים
את החפצים שלהם, בשקט כבד, לקול
חרישי של הקשת־תופים. הם יוצאים למסע.
המצלמה מראה אותם כמו עם גדול ורב,
המתנועע בכבדות קדימה. היא עוברת על
פרצופים, מצלמת בחשאי חיוך בין ילד
לילדה, איזה רומן שנרקם, פנים עקשניות
של נשים זקנות, מבטים דבקים של גברים.
הצבא רודף אחר השבט. נערך קרב.
נהרגים תשעה חיילים. הידיעה מגיעה לעיתונות.
המדינה נכנסת להיסטריה, פחד,
שנאה ותאוות־נקם.
מחדרי פסיכיאטרים למרחב. ה-
שייאן ממשיכים לנדוד. הארץ הרחבה,

׳ 1׳ 1 1111 תר אנשים עוברים בדיזנגוף
׳!תר 1׳ 1תר אנשים קונים

סקנדינבי ה
תל-אביב, רח׳ דיזנגוף ,146 טל 231602 .

ג מנ סי ה

ע>ונ>ת

הרשמה בוגרי ח׳ ,ט׳ ,י׳ ,י׳׳א
לכתות ט׳ ,י׳ ,י*א, י״ב
בשעות 9-12 ; 5 -8
הרשמה גם לקורסי ערב

רו בג בחינות מוקדמות

]ת״א, בן־יהודה 26ן
חיבת הרצל ^44

ה 1מ111
הרשמת בוגרי ח׳-ט׳-י׳
לכתות שנתיות ודו־שנתיות
בשעות 9-12 ; 5 -8
הרשמה גם לקורסי ערב

פקידות כתיבה במכונה

היפה, הרצל 144

בן־יהנדה 26

מורפי(עם מריאנה קוף) במקום ההסרטה
ביום חופש: נשים ישראליות
כשחברת־הביטוח לא רואה, סתם, לשם ההנאה
שבדבר.
הוא לא יודע איזה מהסרטים שלו הוא
האהוב עליו ביותר, כי הוא עדיין לא ראה
אף סרט אחד שלו :״אני לא הולך לראות
את הסרטים שלי. אני לא אוהב את עצמי.
אבל אמרו לי שלניהנום וחזרה והאנזריקאי
השקם היו סרטים לא רעים. שניהם לא היו
מערבונים.
״חוץ מזה אני חושב שהרבה מערבונים
שעשיתי היו בסדר. אני אוהב מערבונים,
את אותם המערבונים שאין בהם פסיכולוגיה
או שליחות. מזח יש לנו מספיק בחיים.״
מערבון אד מזרחון. מה דעתו על
ג׳יימס בונד? ״לא ראיתי אף סרט אחד
שלו. אני לא יודע, הסרטים זה עבודה
בשבילי, לא תענוג. אני רואה רק שני
סרטים בשנה, ובדרך כלל אלה הם מערבונים.
אבל הג׳יימס בונד של מנחם גולן
בהחלט נראה לי. לא איכפת לי אם זה
מערבון או משהו מודרני, העיקר שיחיד,
בזה סיפור, ושזה יהיה עמוק.״
בכל אופן, הוא מודה שקצת קשה להרוג
עם שעון־יד, או עם איזה סכין היוצאת
מהנעל או מהשרוול. הוא מאמין בנשק
הקונבנציונלי, בסכין קופצת ובאקדח מש-
תיק־קול. כל השאר אינו אפקטיבי.
מה שכן אפקטיבי, לעומת זאת, זוהי
פצצת־האטום, אבל זה לא טוב בשביל
סרטים, חבל על הקהל. בכל אופן, בוויאט־נאם,
למשל, לא תהיה בסוף ברירה אלא
להשתמש בה :״הם נמצאים כל כך בתוך
העניין, הם לא יכולים לצאת משם, ולא
יכולים לנצח שם. לכן אני חושב שהפצצה
זוהי הברירה היחידה שיש להם. אני אומר
את זה מבחינה אסטרטגית, כמובן.״
מזה שנתיים הוא חי בנפרד מאשתו,

בה הם עוברים -,יבשה וצחיחה. הם רעבים
ללחם, צמאים, מנסים לגנוב בקר, לבקש
נדבות. הם נלחמים ברודפיהם, וממשיכים
לנדוד.
האינדיאנים המורעבים מתגעגעים לעדרי
התאו של ארץ מולדתם. כשהם מגיעים
למקום העדרים, ומוצאים שדה רחב של
שלדים ועצמות, הם נתקפים יאוש. הם
שודדים כפרים וערים. הם עברו כבר 1200
ק״מ, וביניהם למולדתם מפרידים עוד 900
ק״מ. ההיסטריה במדינה גוברת•
השבט מגיע לאזורי השלג. הוא מתפלג.
חלק מחליט להמשיך ללכת. חלק מחליט
להסגיר את עצמם למצודה הקרובה.
במצודה, בהתאם להוראות, סוגרים אותם
במחסן ומודיעים להם שיצטרכו לחזור לשמורה.
הם מתפרצים ובורחים. הרוב נהרג,
הנשארים מתאחדים עם השאר, וממשיכים
ללכת צפונה, למולדת.
מלבד התיאורים הנפלאים של שבט
השייאן מתאר פורד גם טיפוסים אמריקאיים.
הוא מתאר אותם בעזרת צוות מצויין
של שחקנים, בהומור וברגישות, אם כי
לפעמים בצורה קצת ארוכה ומוגזמת.
יש לו קטע יוצא מהכלל, אם כי ארוך
מדי, של ג׳יימם סטיוארט, המשחק בשלווה
מישחק־קלפים, בשעה שסביבו מתחוללת
מהומה. יש לו תיאור של טיפוס טרום־
נאצי, המקבל ומבצע הוראות בדייקנות פרו סית.
יש אצלו כמה שוחרי־צדק, כמה
שיכורים, וכמובן האנשים הטובים. קארול
בייקר הקווייקרית, המצטרפת למסע האינדיאנים,
ריצ׳ארד וידמרק, הקצין המנסה
להימנע מלהילחם בהם, ואדוארד ג׳ .רוביג־סון,
שר־הפנים, המביא להם סוף טוב.
ג׳ון פורד עושה שירות גדול למער־בונים
האמריקאיים, בזה שהוא מוציא אותם
העולט הזה 1451

שגו של הילד
מה היה קורה אילו היתד. הוצאת־ספרים עברית מתרגמת את מלחמה ושלום של
טולסטוי, ומפרסמת את התרגום העברי תחת השם אהבה במדרון החיים? או אילו היתד.
קוראת להמלט המוות הגורלי, או משנה את שמו של אותלו לסבך היצרים? י׳י י״
לא היה קורה שום דבר. זה לא היה קורה, משום שאיש בארץ לא היה מעז
לנגוע בשמה של יצירה ספרותית.
לשמה של יצירה אמנותית יש חשיבות כמעט כמו?יצירה עצמה. לתוך השם מכנים
היוצר את התמצית המתומצתת ביותר של היצירה. מלחמה ושלום הן שתי מילים
המסכמות את כל ארבעת הכרכים ומאות העמודים של הספר.
באמצעות השם מכנים הסופר את הקורא לאווירה של היצירה. די לקרוא את הכותרת
חלום ליל קיץ, כדי להיות בתוך האמירה של כל מד, שיבוא לאחר מכן. די לשמוע את
השם הזמרת הקדחת, כדי להיות מוכנים לקבל את ההגיון המצחיק, האבסורדי, של יונסקו.
שם היצירה מכניס לתוכה מתח ומשמעות. בגבעת החול של עמון מופיע הנושא
של גבעת החול רק בסוף הסיפור, ומבחינה כמותית הוא תופס בסיפור חלק קטן
מאד, אבל הסיפור כולו מקבל את ההארה שלו באותה גבעת־חול קטנה.
ישנם שמות סימבוליים. ישנם שמות מצחיקים. ישנם שמות בעלי משמעות עמוקה,
או שטחית. ישנם שמות היוצרים מתח אמיתי, או מזוייף. אבל כל השמות הם
חלק בלתי־נפרד מהיצירה עצמה.
תאוות היצרים. הקולנוע הוא אמנות, אם כי רוב הבמאים והצופים אוהבים
לשכוח את זה. לסרט, כמו לכל יצירה אחרת, יש שם׳ והשם הוא חלק בלתי־נפרד ממנו.
הללויה הגבעות הוא שם פיוטי, מטורף, של סרט שיש בו אווירה פיוטית מטורפת.
חור בלבנה הוא שם משוגע של סרט משוגע. עד כלות הנשימה משמש פירוש וביאור
לכל מה שבא בעקבותיו. בשם המידבר האדום אפשר למצוא את העיר המודרנית
המידברית, את הגעגועים לאיזשהו מקום טבעי, מידברי, שיש בו שמש, טבע וצבעים,
את הצבע האדום העומד בניגוד לצבע האפור המעורפל הממלא את כל הסרט. אפילו
השם ג/זא קשור לנושא האוטוביוגראפי של הסרט.
בארץ נהוג להתייחם לשם הסרט כאילו היה טעות של היוצר. נהוג להתייחס כאן
אל סרטים לא כאל אמנות, אלא כאל בידור המוני בלבד. לכן ממציאים כאן לסרטים
שמות מבדרים והמוניים.
שם כמו חמישים אלף דולאר בשמש אינו נראה למפיצים די המוני, והם החליפו אותו
לתאווה לאור השמש. כשהם רואים שהמילה תאווה מכניסה כסף, הם מוסיפים אותה
לכל סרט, וכך בא גל של תאוזת: התאווה הגדולה, תאוות אשה, אשת התאוות, תאוות
נשים. במדרון התאוות ותאוות במדרון. אחר כך מסתבר שגם יצרים הם סחורה טובה,
ואז באים: יצרי אשה, אשת היצרים, עיר היצרים. אחר כך בא איזה גאון, מחבר את
שתי ההצלחות, ויוצר הצלחה שלישית בשם תאוות היצרים.
גורל, למשל נחשב למלה מבטיחה. לסרטו של טריפו, לירות בפסנתרן קראו כאן
גורלו של פסנתרן, אבל אז זה עדיין לא היה כל כך במודה. היום זה במודה, ויש
ארבעה סרטים גורליים בארבעה בתי־קולנוע בארץ: גורלו של אקדוחן, הדו־קרב הגורלי,
הקרב הגורלי (ראה קולנוע) ומבצע גורלי.
גון? ולב במדרון. יום אחד מתגלה הסוכן החשאי ג׳מס בונד ,007 ומאז אין סרט־ריגול
שאין מדביקים לו את המילה סוכן, או חשאי׳ או את הספרה ,7או את האות ג׳.
כך, כשהגיע לארץ בעילום־שם סרטו של שברול הנמר אוהב בשר טרי, קראו לו
המפיצים סוכן פ.ב.אי , 707 .והחביאו היטב את שמו של שברול. הקהל אכל את הפתיון׳
ושברול הצליח להחזיק מעמד שלושה שבועות בקולנוע מתמיד.
גורלו של גודאר קשה עוד מזה של שברול. גם כשהוא עושה סרט עם בריג׳יט
ברדו, אין המפיצים הישראליים סומכים עליו. וכך, במקום הבוז, קראו לסרסו הנוף
והלב. זוהי אחת הסיבות לכך שאנשים לא הבינו את הסרט.
עכשיו עומדים להציג בקולנוע אופיר את סרטו לחיות את חייה. קראו לזה, לא פחות
ולא יותר׳ מאשר האש ה במדרון החיים.
הצלחה מסח ישראל. לאחר ההצלחה הגדולה של מלינה מרקורי ברק לא ביום
ראשון, הביאו ארצה סידרה של סרטים הפתוחים ביום הראשון והסגורים ביום הראשון.
לאחר ההצלחה של איך להצליח בעסקים בלי להתאמץ, החליפו את שמו של הסרט
המוצג עכשיו בקולנוע תל־אביב מאיש החברה לאיך להצליח בלי להתאמץ.
וזוהי רק התחלה. אפשר כבר לראות מראש איך אפשר יהיה להיכשל בלי להצליח,
להצליח בלי להיכשל, איך אפשר יהיה להצליח בעסקים, בעבודה, באהבה, בתאווה,
ביצרים, כל זה בכלל בלי להתאמץ.
אחר־כך תבוא איזה הצלחה אחרת׳ שתציל את הצופה הישראלי מהשם הנורא הזה,
כשם שההצלחה הצילה אותו מהשם הנורא: גירושין־נשואין־אהבה־יצרים־פיתוי־שנאה /
נוסח איטליה.
ואולי, אם ירצה השם, יבוא משהו שיציל את הצופים — בלי להתאמץ, כמובן —
מהמפיצים הנותנים שמות בדויים לסרטים.

מדי פעם בפעם מחדרי הפסיכיאטרים אל
המרחב הפתוח.
גרמניה הנאצי שלד די ה
בהתחלה אסור היה להזכיר את שם
גרמניה בארץ. אסור היה להביא הנה שום
דבר גרמני, וביחוד לא סרטים גרמנים.
אחר־כך התחיל הקהל להתגעגע לשמאלץ
הגרמני, והמפיצים הרגישו שהשואה הזאת
עולה להם הרבה כסף.
הם מצאו לזה פיתרון. התחילו להביא
לארץ סרטים גרמניים בתחפושת זרה. קראו
להם סרטים אוסטריים. אחר כך התרגל
הקהל, והמפיצים הפסיקו לטרוח ולשנות
את השמות. הם רק טרחו להסביר שהבמאים
והמשתתפים בסרטים הגרמניים אינם נאצים.
עכשיו גם אין טורחים להסביר את זה.
דואגים רק שהסרטים עצמם לא יהיו נאציים.
זאת אומרת שאם יגיע הנה סרט
המטיף לרצח יהודים, לא יקנו אותו בעלי
בתי־הקולנוע, הקהל לא ירצה לראות אותו,
והמפיצים יפסידו עליו כסף.
הסרט במעגל האהבה, בהשתתפות לילי
פלמר ודליה לביא, הוא סרט גרמני תמים.
יש בו סיפור נחמד על אשה מבוגרת,
המתאהבת בבחור צעיר משום שבעלה
(ג׳יימס מיסון) מזניח אותה.
זהו סרט משעשע, יפה, עשוי בצורה
העולם הזה 1451

אלגנטית, עם הרבה טאקט ושחקנים טובים.
במאי הסרס וידמן, עשה כל חייו סרטים
טובים עם הרבה טאקט. במלחמת־העולם
הוא עבד במשרד החינוך של הרייך
השלישי, ועשה הרבה סרטים חינוכיים טובים.
אחד הסרטים המפורסמים שלו מאותה
תקופה הוא הנוער של היום — חיילים
של מחר. זהו סרט חינוכי, המתאר בצורה
חזקה ומשכנעת את גזע־האדונים הגרמני,
המתחנך למלחמה, מתקופת הילדות, בבית-
הספר ובשיעורי־הספורט, עד לשדר,־הקרב.
היום וידמן הוא אחד הבמאים המצליחים
בגרמניה. הוא יודע איך לפנות לקהל,
ואיך לדבר אליו. הקהל אוהב אותו והולך
לראות את הסרטים שלו. המפיקים רבים
עליו, ומשלמים לו הון־תועפות בשביל כל
סרט. המפיק היחידי שאינו מוכן להעסיק
אותו הוא ארתור בראונר, אחד מגדולי המפיקים
הגרמניים. אבל הוא יהודי.
רק מתיר חרכה. האליבי של וידמו
לתקופה הנאצית שלו הוא האליבי הגרמני
המקובל :״הייתי חייב לעשות את זד״״
הוא מסביר ,״אבל לא עשיתי את זה מתוך
הכרה. רק מתוך חובה.״ ובקשר ליהודים:
״לא היה לי שום דבר נגד היהודים. אני
לא נגעתי בשום יהודי.״
נגעו בהם רק אותם שהושפעו מהסרטים
שהוא עשה, מתוך חובה.
כשנשאלה דליה לביא מדוע הסכימה
לשחק בסרט, ענתה :״לא ידעתי שהוא היה
נאצי. זה נודע לי רק מאוחר יותר.״
תדריך העולם הזה ממליץ מה לראות, לפי סדר
העדיפויות הבא חובה לראות;
— רצוי לראות; ^ אפשר לראות;
• אסור לראות.

^.נ ^^.הכרטסת (תיאטרון זווית)
ביצוע שובה־לב של מחזה פולני אוונגארדי,
בביומו של קונראד סוינרסקי. פרקים וחלומות
בחייו של גיבור אנטי־גיבורי. מיכאל
כפיר.

מפחד

מוידג׳יניה

וולף? (הבימה) הישג בלתי רגיל לתיאטרון
ישראלי. מחזה מודרני, משעשע ומדהים
כאחד, בו משחקות ארבע נפשות ברצח
פסיכולוגי ובהתאבדות רוחנית.
לאחר הנפילה (התיאטרון
הקאמרי) חשבון־הנפש של אינטלקטואל הניצב
בפני כישלון אהבותיו ויחסי־התקשורת
האנושיים שלו. וידוי כמעט־אישי של ארתור
מילר, בו תופסת חלק מכריע מי שהיתה
אשתו. גדעון שמר, גילה אלמגור.

* * הקרב הגורלי (פאר, תל־אביב)
תיאור קולנועי רחב של שבט אינדיאני הבורח
מהשמורה שלו, והולך מרחק של אלפי
קילומטרים אל ארץ מולדתו. סרט עם הרבה
שמיים, הרבה אדמה, הרבה גיבורים, הרבה
סוסים והרבה לב (ראה מדור קולנוע).
פלי״י (מירון, חיפה) שמו החדש
של ג ^ 1/אם לא תיקנו את הסרט
כמו שתיקנו את השם, כדאי עדיין ללכת
לראות אותו.

* ¥איך להצליח כלי להתאמץ
(תל־אביב, תל־אביב) ג׳אן פייר קאסל משיג
נשים, אוכל, מכוניות מפוארות, וחברים
עשירים, בעזרת העצלות שלו. הוא עושה
את זה בצורה משעשעת, בסרט עליז של
פיליפ דד,־ברוקה.
* * זורבה היווני (הוד, תל-אביב;
עצמון, חיפה) הרי כרתים, הים של יוון, הכפרים
הפרימיטיביים של כרתים ופילוסו־פיית־החיים
ההדוניסטית של זורבה היווני
עברו מספר מצויין לסרט טוב, המבויים
בצורה קצת ארוכה, קצת מלאכותית מדי
וקצת יומרנית מדי. מישחקו של אנטוני
קווין טוב. מישחקו של ידידו הסופר רע.
כל השאר בסדר.
בקט (אלנבי, תל־אביב; אורלי,
חיפה) סרט רדוד במקצת, אך מדהים בעוצמתו,
הנובעת בעיקר מדמותו של המלך
ד,נרי השני, והאהבה המוזרה שהוא רוחש
לידידו בקט. דמותו של בקט (ריצ׳ארד
בורטון) עשוייה ברישול. הנאמנות שלו למלך
בהתחלה, לכנסיה ולעם הסכסוני אחר-
כך, אינה משכנעת. מישחק גאוני של פיטר
אוטול בתפקיד המלך.

לים).
אביב).
המלכה מאריה

כריסטינה( ,עדן, ירושוולבסקה
(מקסים, תל-

* השוטר מסן טרופז (ארמון־דוד,
תל־אביב) קומדיה צרפתית, שבקטעים הטובים
שלד, יש ים נהדר, שמש, סן טרופז
ד,יפר,פיה, ופארודיות על אנשי משטרה,
מדים, פאתוס קרבי, והחברה הגבוהה. בקטעים
הרעים שבה, יש חוכמות נבובות
ומישחק מוגזם של לואי דה פונס.

-לו -לו בו בו בו ב5> 1

י? ז? חס ח

מ >| בן בו בן בן
-ןחיב ״

טופקאפי (פריז, תל־אביב; בית העם׳
חיפה) קבוצה של אנשים שובבים ונחמדים
עורכים שוד שובב ונחמד. גם הסרט וגם
השוד מבוצעים סוב. מלינה מרקורי נהדרת.

* כמעיין המתגבר (פאר, חיפה)
הסרט שהשפיע על דור שלם, והמטיף —
כמעט בלי משים — לאידיאולוגיה כמעט־פאשיסטית:
זכותו של הפרט הגאוני להעמיד
את עצמו מעל לחברה. גארי קופר
ז״ל, כאדם עליון, לוחם בעתונות הצהובה,
המסמלת את תקופת ההמונים.

* * אמריקה אמריקה (אורגיל,
ירושלים) האליבי של איליה קאזאן לתקופה
המק־קארתיסטית שלו. נסיון להראות לעולם
מהי אמריקה בשביל נער רגיש ושאפתני
שגדל בתורכיה. תיאור איטי מדי, ארוך מדי,
מלא פולקלור, של כל מה שאותו נער
מסוגל לעשות, כדי להגיע לארץ האפשרו־

י 1ס .

*1צר ^

— בו: ש

^ חיי ״ ס 55א ,

־1 6ן ז?1-צן ־5

ץ 8ג

מספר 1 4 5 1

ל׳ פיון תשכ״ה30.6.1965 ,