גליון 1452 מתאריך 7 ביולי 1965

איו עוו־ צווו
7ד1זות את
יום נשואין י!

נצל אתה תוכני ת הארצית ה מיו חדת של ״רמקו׳ ל
שמן
זוגות צעירים
ב תג אי ם מיוחדים וב מקומות הבאים:
באר״שבע אשקלון אשדוד
אזור

יפו—ת״א יהוד נצרת
מגדל העמק

צור שלום
קרית ביאליק
קרית-ים
קרית מוצקין

(מפרץ חיפה)

(רמת בלפור)

ברגע זה נתון העולם הזה במערכה מש פטית,
שאין לה תקדים בתולדות המערכת
שלגו. על פי קובלנה פרטית של עסקן
דתי־קנאי בשם יהודה פלה, נתבע העולם
הזה למשפט, לפני שופט השלום הירושלמי
מאיר מידין. העילה: דו״ח מיוחד שלנו
(העולם הזה ,) 1433 אשר טען כי חוברת
של יד לעולים — פעילים דארה״ב הציגה
״פוגרום מפוברק״ ,לקידום מטרות האירגון
הקנאי.
אין זו הפעם הראשונה שהעולם הזח
מוטרד בסוג זד, של מישפטים, המוגשים׳
כמעט ללא יוצא מן הכלל, על־ידי
קנאים דתיים.
המיוחד הוא שדווקא פלה, שהגיש
את המשפט, לוחץ עלינו בכל האמצעים
שנאפשר לו לבטלו ״בכבוד״.
בדרך כלל, אין עתון שש לסיבוכים
משפטיים. אבל במיקרה המסויים הזה, החלטנו
כי טובת הציבור דורשת שהמשפט
הזה יתנהל עד תומו.
הדו״ח המיוחד שלנו היה, מטבעו, מוגבל
לנושא מוגדר. מה שדו״ח זה לא יכול
היה להקיף, יחשוף
הבירור המשפטי. לאור
החומר שרוכז
לקראת המשפט על־ידי
פרקליטנו, עורך־
הדין יוסף בן־מנשה,
ייתכן מאוד כי כמה
אנשים יצטרכו לשבת
בבית־הסוהר —
ולא יהיו אלה חברי
מערכת העולם הזוז.

״ 9,000 עד 14,000

ב מזו מנים בלבד
(בהתאם למקום הבניה) ,היתרה במשכנתא ובהלואות בתנאים
נוחים. בל הדירות בנות 3חדרים עם מיטב הציוד ובתכנון חדיש.
הכניסה ז תיד 4—2חודשים.

בישיבה הקודמת
התנהל קרב משפטי
חריף, על השאלה אם חייב יהודי דתי
להישבע בבית־משפט של המדינה, בעלותו
להעיד. מועצת הרבנות הראשית הוזעקה,
והטילה את כובד מישקלה לצד אלה
המסרבים להישבע.
אולם המלחמה העקרונית הזאת לא נסתיימה,
וכאשר נערכה השבוע ישיבה נוספת
של בית־המשפט, הגיע לשם בן־מנשה כשהוא
מצוייד בכרכים גדולים של ספרות
משפטית ותורנית. הוא חשב, כי גם הפעם
יביא פלה עדים שינפנפו בדתיותם כדי
להתחמק ממתן עדות בשבועה.

הכנותיו היו לשוא. כי עד הצד שכנגד
היד, חילוני: ראש המועצה המקומית של
נצרת עילית, מרדכי אלון. עורו־הדין דניאל
ינובסקי, פרקליטו של פלה, חקר את העד
בקשר לשלושת הצריפים שפורקו. והנה,
דווקא העד שלו, אישר את העובדות שפורסמו
בדו״ח המיוחד של העולם הזה.
כך, למשל, קבע כי שלושת הצריפים
איכסנו בית־ספר ממלכתי־דתי. התלמידים
התפללו שם, ובשבתות היו מתפללים גם
הוריהם. באותו רחוב עצמו יש בית־כנסת
גדול, ובו מקום ל־ 200 מתפללים.
הצריפים פורקו רק אחרי שניבנה בית־ספר
גדול ומרווח לתלמידים הדתיים — ואחרי
שניתנה האפשרות לקיים בו א.ת ה תפילות.
המיסמך
הכמוס הראשון שהוצג במשפט
זה היה פרטיכל של ישיבת ועדת־הפנים
של הכנסת, אשר דנה באותו נושא. בעדותו
בוועדה, אמר, בין השאר, המישנה למנכ״ל
משרד החינוך והתרבות, יעקב שריד :״במקום
שהשנה הזאת תיהפך לשנת מיפנד.
ביחסים שבין הרשות המקומית ובין החו גים
הדתיים — אשר אגב פעם מופיעים
תחת הכתובת של ועד ההורים ופעם בכתובת
של הליגה למלחמה נגד כפייה חילו נית,
עם סמל המעורר שאט־נפש ואשר
לדעתי מבזה את אלה המשתמשים בו —
הורעו היחסים.״
אני מקווה שהמשפט הזה יבהיר מדוע
כל כניעה לסחטנותם של הרפתקנים דתיים
רק מגבירה את תאבונם וחוצפתם — ומביאה
בהכרח להרעה נוספת של היחסים.
אני מקווה — אבל אינני בטוח. כי פלד.
יכול לבטל את המשפט בכל רגע. לצורך
זה אף ביקש סניגורו להפסיק את שמיעת
העד אלון, כדי לאפשר נסיון נוסף לצאת
איכשהו מן הקרב המשפטי שבו פתח
בפזיזות.

פרטים והרשמה במשרדי רסקו האזוריים:
תל-אביב, רחוב הר־סיני ,1טל 622211 .
טל 67901/3 .
חיפה, רחוב הרצל ,1
ירושלים, רח׳ שמאי ,8טל 27463 ,24127 .
טלפון 2459
באר-שבע, בית ״רסקו״,
טלפון 2289
אילת, מרכז מסחרי,

מכתבים
דרושים חברה
תרשיש

סעל־ון לשלטון!
חזון אחרית הימים: חוק השבת יהא
שריר וקיים, והאזרח הישראלי יבלה את
יום־המנוחה בביתו, מחוסר כל יכולת לנוע
בכבישי הארץ.
תאמרו שזה טוב.
שישב בבית ויקרא,
ינוח וישכיל. אלא מה?
הוא לא יקרא עתו־נים,
לאחר שגם חוק
לשון חרע יהפך למציאות.
מה יוכל
כבר למצוא בעתו־נים?
אפם. תיאור התוצאה:
המצב באור־יהודה,
כפי שניתן בכתבתה
שטיין
של זיוה יריב (העולם
הזה ,) 1451 ייהפך
לתיאור מצבה של כל המדינה. סעדון
לשלטון!
אכינועם שטיין, תל־אביב

גיבורים גנוזים
תודתי למערכת העולם הזה, על השיעור
המאלף בהיסטוריה החדשה של היישוב העברי
בארץ־ישראל.
כוונתי לשתי הכתבות על ״שני אליהו״
(העולם הזה :)1451 אליהו חכים ואליהו
בית־צורי, גיבורי ישראל שהוציאו להורג
את הלורד מוין.
אני לומד בתיכון, ובימים אלד, סיימתי
את הכיתה השביעית. אף פעם לא למדנו
על כך בבית־הספר — שום שיעור, שום
פרם ושום הערה מצד איזשהו מורה.
ישראל כהן, תל-אביב

לה מ שכ תהמ סור ת ה מפוארת של ו תיק׳ ה מ אל ט דרו שים
שלושה מ תנדבים, בכושר מלא, ל תפקידים הבאים:
ארוך ורזה וכמה שיותר! בגיל 14-16
נ. שמנמן וקצר, בגיל 15־?ו
} .קט! אבל פיק ח | אףנעם לא מ ת חי לעם חז קי ם! בגיל 11-12

דור תש״ח
קראתי כי אפילו במפלגה הקומוניסטית
הישראלית ישנה איפוזיציה של צעירים (העולם
הזה .)1451 צעירי מק״י הם נקראים.
ידוע לכל ילד כי קיימים צעירי מפא״י,
וידוע פחות, אך זוהי עובדה, כי קיימת
אופוזיציה של צעירים
במפד״ל, כליברלים
של הגח״ל, ואפילו
בחרות.
לכן אין זה מוצדק,
לדעתי, לפטור
את כל התופעות האלה
בקביעה כי לא
הגיל קובע, אלא ה רעיונות.
או בלשון
שלכם: לא הביולוגיה
אלא האידיאולוגיה.
לפעמים
גיל מסד
מל מד
יים הוא נוח לקליטת
רעיונות חדשים, בעוד שקשישים אינם
נוטים לכך. הוכחה: אילו היו עורכי העולם
הזה אנשי העליה השניה ולא לוחמי תש״ח
— היה נראה השבועון שלהם בהתאם.
שמואל מלמד, חדרה

ת כ ונ ותכל ליו ת:

שותים מאלט, אוהבים מאלט,
לא מצביעים רא שונים בכתה.
ה מוע מדי ם ״ב חרו מתוך ק הל המשת תפי ם במפגש
הגוער של ־ מ עריב לנוער־ אשר י תקיי ם בהיכל
התרבות, תל־אביב, ביום ד׳ 21 ביולי, שעה? 30 אחה־צ.

בתננית

פגישה ע ם נב חר ת הנוער הי שראלית בכדורגל, מ חזי ק ת גביע א סי ה
* ב חיד ת מועמדי ם ״לחברה־שלישיית
הגשש החיוור־

למועמדים שייבחרו, יערכו מב חני בד וצלום להופעה במודעו ת / 1או בסר טוני פ רסו מ ת של מאלט.
כר טיסי ם להשיג: ב־מעריב לנוער־ ,דחי קרליבך ,2ת״א ובסניף ־מעריב״ ,שדי רוטשילד ,33ת־א.
ברמת גן -־ דוכד. רח׳ ב׳אליק . 30
| הקפד לקבל ע ם הכר טיס טו פסהשת תפו תו.

הב ט ח לעצמך כר טיס מראש!

צפורי הנפש
הגיע הזמן שתנטשו את גישתכם האובייקטיבית,
לפחות לגבי אירועים פוליטיים
מסויימים.
אתם נוהגים ברוב המיקרים לתת עובדות,
עובדות, ושוב פעם עובדות, להשאיר
לקורא להוציא את מסקנותיו באופן עצמאי.
אך לא די בכך.
הנה, דוגמה מן הזמן האחרון: הדיווחים
השוטפים שלכם על פילוג־איחוד־פילוג־איחוד
אצל הקומוניסטים.
כל גישתכם היא כזו, כאילו אתם מביטים
על הכל מלמעלה, ואם לא לתאר אתכם
כאנשים עליונים, אז לפחות משקיפים מן
הצד. ולמה?
הרי במק״י מתרחש מאבק בין פלג שהתעורר
לבסוף לקול המצפון היהודי שהיה
כלוא בקרבו שנים, לבין פלג שהחליט
ללכת עד הסוף, אפילו במחיר מחיקת המדינה
מעל המסה.
איך אפשר להיות אובייקטיבי לנוכח התמודדות
בין שתי גישות כאלה? הלא ב נפשנו
הוא.
יהויקים שטייניץ, פתח־תקווה

חור בחור
למרות הסברו של אלי קינן, במדור ״קורא
יקר״ (העולם הזה ,)1451 חושבני כי
יש טעם לפגם בדיווחו.
הוא כתב, כי הפרס בו זכה הסרט הישראלי
חור בלבנה מוענק על־ידי עשרים
(הנזשן בעמוד )4
העולם הזה 1452

נותן

? 4 0 ;5ן
״ ,א 141־1
| ץ 4ן ז>ן 5

ווזן
מטהר

אויר

ענ ק בקופסת מעניק אוירת
רעננות נפלאה
בבתים ובמוסדות

קצף לגלוח
״ 9ק ״ על שומר
עור

הפנים

ומעניק גלוח
ונעים

סוכנות בלעדית

קרויטורו את פימנטל
רחוברש ״ י 16
תל־אביב טל 623094 .

י 18

״פק״ ספריי ״פ ק פק״ דיאודורנט
ספריי
לשער, מחזיק דיאודורנט ^ ר ג ^
התסרוקת לגוף ריח מוננו

ומעניק ברק מונע ריח וזיעה
לשער רטוב ומעניק 24 שעות וזיעה ומסיר
פות
יב ש
ולשער
עננותע

לראשונה > 1ש < 1ול

/מו צוו ״ ס ^ ק ״ ה מו ב חוו ם

מכתבים
(המשך מעמוד ג)
עתונאי קולנוע ידועי־שם, מעשר ארצות
שונות. אחר כך ציין שהוא היה ביניהם.
וכבר אמר מי שאמר :״אין הנחתום מעיז
על עיסתו.״
שלמה הדר המולדת

יצדולוי, פתח־תקתה

היות ואנו קוראים קבועים של העולם
הזה, רצינו, באמצעות
השבועון, לספר לקוראים
האחרים על
ישראלית מסויימת,
הנזכרת מפעם לפעם
מעל דפי השבועון.
כוונתי לזמרת חנה
אהרוני.
אני, כמו יהודים
רבים אחרים, האזנו
לתוכניתה, ששודרה
מעל גבי מסך הטלביזיה
פה בברזיל.
חנה היא אחת מן
השליחות היותר טובות
של המדינה בארצות
העולם.
היא ייצגה בכבוד
את ישראל, ואף הביקורות
שהתפרסמו
כאן, שאת חלקן אני
שולח במצורף למכתבי,
מציינות כי
היא ייצגה את ההדר
של מולדתה.

יצחק הרפז,

חנה כגרזיל

סאו־פאולו,ברזיל

טיפוסים וציידות
אולי תעזור הכתבה ״סיוט לאור השמש״
(הע 1לם הזה )1451 לריסון פרחחי שפתיה,ים,
אם כי אני חוששת שדוזקא אותם טיפוסים
אינם קוראים את השבועון, אם בכלל הם
קוראים משהו.

אירית נ1לד,

רמת־גן

אני משוגע לים, והולך פעמיים־שלוש בשבוע
לשפת הים.
למזלי אני נשוי, ולכן יכול להתבונן בשלווה,
מן הצד, במה שמתרחש שם.
נכון שיש צעירים הנטפלים לבחורות, מטרידים
אותן ומונעים מהן את האפשרות
ליהנות מרחצה שקטה, וטוב עשיתם ש־עוררתם
את הבעיה.
אך שכחתם את הצד השני של המטבע:
את אותן הצעירות הבאות לשפת־הים במיוחד
כדי לצוד את עיני הגברים, למשוך
תשומת־לב ולהגריל חברה. הייתי מכנה
אותן בשם הציידות, והן־הן הנושאות בחלק
מן האחריות לסיוט שמתחת לשמש.

אבל על ספל קפה לא יוותר

פן־ציון דניאל,

תל־אביב

לשון הרע

העםה דזלי ס -קפהע לי ת
פרסום דיר יעקבסון

חוף הארגמן -ריביירה של הצפון
הבא לעכו מן הדרום נכונה לו
הפתעה של ממש במבואות העיר,
בגלותו, משמאל לכביש הראשי, את שטח

חון) הארגמן.

עיקרה של ההפתעה הוא ב״מראה
החדש״ של השטח. במשך השנה האחרונה
הוכנסו בו חידושים ושיפוצים
מרובים, אשר העלוהו לרמה בינלאומית
מכל הבחינות, מעין ״ריבייארה״ זוטא
של מזרח הים התיכון.
אדם, הבא עם משפחתו וידידיו לבילוי
של יום נופש, לא יוכל לאחל לעצמו
אפשרויות נעימות ונוחות יותר — כל
השירותים עומדים לרשותו ברחבות

ובסגנון מעולה. אין דוחק ואין צפיפות,
לא במלתחה המהודרת ולא במקלחות
המודרניות, וודאי שלא בחדרי השירותים
הנאים והנוחים.
הבקיאים בחופי הארץ, ידוע להם כבר
מזמן ששטח חוף! הארגמן הוא רחב
ידיים ונוח, והים שמנגד הנו שקט תמיד
ומתאים לכל סוגי השחיינים והנופשים;
זהו, אולי, החוף היחידי בארץ כולה,
המשוחרר מפתותי הזפת הדביקים, והיוצאים
ממנו נשארים נקיים.
הבא לחניית־יום יוכל בהזדמנות זו
לשלב את הנעים עם המועיל והמהנה,

ולערוך סיור מקיף בעכו השכנה, על
אתריה ההסטוריים המפורסמים ואיזוריה
החדשים והמעניינים. מצויים בעיר מקומות
רבים לבילוי ובידור, הן בשעות
היום והן בשעות הערב והלילה, לכל
הגילים ולכל הטעמים.
הצירוף המיוחד במינו של חוף
מודרני ועיר עתיקה, יוצר שילוב מעניין
של בילוי וספורט מחד גיסא, והרחבת
הדעת עם בידור רב עניין מאידך גיסא.
קל להניח איפוא, שרבים יעדיפו מעתה
לבלות את ימי חופשתם ושבתותיהם
בחוף הארגמן ובעכו.

בגליון העולם הזה מיום כ׳׳ג במיון
תשכ״ה 23.6.65 נכתב במדור ״קורא
יקר״ ,כי מר אונא, יו״ר ועדת החוקה,
חוק ומשפט, תוך
ניהול חשבון אישי
עם שבועון זה, לא
הזמין את מר אורי
אבנרי לישיבת הוזע־דה,
שעה שדנה בחוק
לשון־תרע, כדי
שיוכל להשיג את
השגותיו בפניה.
רצוני להעמידכם
על כמה עובדות:
ביום 7.11.63 פנה
מר אבנרי לודעדה וביקש
שיזמינוהו לועדה.
מזכירת הוזע־דה
השיבה לו, בשם יו״ר ועדת החוקה,
חוק ומשפט, ביום .29.11.63
ב־ 1.6.64 שוב כתבה מזכירת הוועדה למר
אבנרי, ללא פניה חוזרת מצידו, וביקשה
ממנו להגיש הערותיו בכתב (כפי שעשו גם
משיגים אחרים) .היא כתבה לו אז כי הועדה
תשקול שאלת הזמנת נציגות השבועונים,
לכשתגיע לדיון בסעיף הנוגע לעתונות.
למכתב זה לא מצאתם לנכון אפילו להשיב,
ומכיוון שכך, לא ראתה הוועדה שיש מקום
להזמינכם לישיבת הוועדה ולשמוע השגותיכם
בעל־פה.
חיה מן, מ״נז מזכירת ועדת החוקח,
חוק ומשפט, הכנסת, ירושלים

הקוראת מן צודקת מבחינה פורמלית —
וטועה לחלוטין לגופו של עניין. העולם הזה
העולם הזה 1452

לא השיב למכתב, כי בינתיים נתן יו׳-ר הועדה
הבטחה אישית בעל־פה לאחד משרי
הממשלה כי עורך העולם הזה יוזמן לישיבת
הוועדה, כדי שיוכל להסביר את השגותיו
לחברי הוועדה. הבטחה זו הופרה, ושום
פילפול פורמליסטי לא ישנה עובדה זו.

דחיפה לעיריה
במדור המכתבים (העולם הזה ) 1443
פורסם מכתבי בדבר תנאי הדיור הקשים
של משפחתי, ובדבר הסחבת הקיימת בעיריית
עכו, בקשר לפתרון הבעייה.
מיד לאחר הפירסום קיבלתי מכתב מן
העיריה, שמסרה לי על ועדה מיוחדת שתטפל
בענייני. אני מבין שהפירסום בהעולם
הזה זירז את הטיפול בבעיית הדיור שלי,
ואני מודה לכם על כך.

מאיר מנדל, עכו
סבנה! חומר נפץ
אני לא ילד — לא אתמול נולדתי.
ראיתי, קראתי ושמעתי שיש בכל חברה
עשירים ועניים. גם בישראל. זה לא חדש.
החדש, כפי שהובן לי מקריאת הכתבה
״רק למיליונרים״ (העולם הזה ,) 1450 הוא
חוסר כל רגש, כל טאקט וכל הבנה בנפש
האדם, שמגלים מנהיגי המדינה.
בכל מדינה מנסים להקהות את הבדלי
המעמדות, להצניעם ולהסתירם. והנר״ כאן,
די שמיליונר זר, סנוב בקנה מידה בינלאומי,
יביע את מישאלתו להקצות חוף
מיוחד לבעלי יכולת, והדבר קם והיה.
יש לנו, ברוך השם, חוף ארוך. למה
צריך להקים חוף למיליונרים על־יד אור־עקיבא
דודקא? למה צריך לסנוור את
עיניהם של עולם חדשים, קשי־יום?
אילו היה קצת שכל בקודקודם של מנהלי
הארץ הזאת, לא היו עושים זאת דווקא
שם. צריך להזכיר להם, כי באור־עקיבא—
קיסריה מתלכדים ומשתלבים לא רק ניגודים
מעמדיים, אלא גם עדתיים. וזה יוצר חומר
נפץ מסוכן.
מאיר שטרנגלס, נהריה

״הרוצחים״
לפני שבוע, בשעות הבוקר, נעצר ליד
ביתי טנדר, וממנו ירדו שלושה פראי־אדם
ושואפי־דם — עובדיה
היקרים של
עיריית תל־אביב. הם
מכנים את עצמם
״אנשי המחלקה הוטרינרית״.
מטרתם
היחידה היתד,
להשמיד את
כלבי, ג׳ימי, הנמצא
ברשותי ארבע שנים,
והוא מגזע הפודל
הצרפתי.
אילולא שכני ואני,
ג׳ימי
שהפריעו להם ב״
מלאכתם הרצחנית,
היה הכלב מושמד כבר־ מדוע, איפוא, גובה
העירייה מס־רשיון עבור כלבים שבין״
כה־וכה מושמדים על־ידיה לאחר מכן ככלבים
שוטים? והרי כלבי נושא בלוחית של
המחלקה החיטרינרית, מס׳ 77 של השנה
הנוכחית?
דויד מוסקוכיץ׳ ,תל-אביב
טריק ישבתי ביום השלישי האחרון עם כמה
מחברי באחד מבתי־הקפה של רחוב דיזנגוף
בתל־אביב, וכמו בכל יום שלישי אחר,
קראנו את העולם הזה.
פתאום שמתי לב שאף־על־פי שאני קראתי
במדור ספורט על מיקצוענות בכדורגל,
קרא חברי באותו מדור על מישחק גביע-
המדינה. השווינו את המדורים וראינו שהם
שונים.
מכיוון שאנו קוראים ותיקים, תפשנו את
הטריק, והבנו ששוב ניצלתם את ההזדמנות
להקדים את כל שאר העיתונים, ודיווחתם
ראשונים על זכייתה של מכבי תל־אביב
בגביע המדינה בכדורגל.
כל הכבוד! זה מסוג השרותים הקטנים,
שרק עיתונים גדולים באמת מסוגלים לתת
לקוראיהם.
אסא אלול, פתח־תקווה

עם צמר

7ךבלוזדונווזריךי 77י ס
׳־ירשם סלניק

טעות לעולם צודקת
רופאים שבדקו את קופתו, קבעו כי
הוא מת לפני כעשרה ימים (ידיעות אחרונות).

לוי, תל־אביב

זכות קדימח כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
מיוצרים ע־י •׳פרדס־ מוצרי הדר בע־נו, נוחלוצי ענף ה הד רי ם בארץ
העולם הזה 1452

בשלם

גרמניה

לי ל ה גנ ר לי ם
.חיילי הוורמאכס רק עשו את חובתם,״
טענו הדוברים הגרמנים, כאשר תקפו בחריפות
את המסע שהתנהל בישראל נגד
מינויי דולף פאולם כשגריר. פאולס היה
קצין הוורמאכט, ולא עשה אלא את חובתו.
אולם מה היתד. חובתו של קצין התר־מאכט?
מה חובחו של חייל במישטר פושע?
על כך נטוש ברגע זה ויכוח מר בגרמניה
עצמה.
במרכז התיכוח עומד קצין שיכול היה
להיחשב כסמל הבעייה כולה: הגנרל היינץ
גודריאן. המטכ״ל הגרמני החלים לקרוא
מחנה צבאי על שמו.
איש השריון. שמו של גודריאן ידוע
גם לקציני צה״ל. כי הוא אחד מאבות
מלחמת־השריון המודרנית. הוא פיקד על
גייסות־השריון של היטלר, שפרצו את
חזית צרפת ודהרו לעבר החוף האטלנטי
בשנת .1940 הוא עמד בראש הגייסות שהגיעו
למבואות מוסקבה כעבור שנה.
אין ספק כי גודריאן היה אחד הכשרונות
הבולטים של מלחמת־העולם השניה. השאלה
היא: האם זה מספיק כדי להעמידו כדוגמה
אישית בפני חיילי הצבא הגרמני
החדש?
יש הטוענים את ההיפר. בראשם עומדת
אצילה גרמניה: הרוזגת מאריון דנהוף,
העורכת תכולת־העיניים של השבועון די־צייט
בהאמבורג. במאמר חריף קבעה כי
לא תיתכן דוגמה רעה יותר מדוגמתו
של גודריאן המהולל.
מסירה לתליין. הרוזנת סיכמה את
כל הטענות נגד גודריאן, ובין השאר:
גודריאן סירב להצטרף לקשר־הקצי־נים
של ה־ 20 ביולי , 1944 בו מסרו את
נפשם מיטב הקצינים בעלי־המצפון, שניסו
להרוג את היטלר.
#למחרת הקשר, הרכיב היטלר ״בית־דין
כבוד״ .לפי חוק־השיפוט של הוורמאכט,
אי־אפשר היה למסור חייל לשיפוט של
בית־משפט אזרחי, אלא אחרי סילוקו מן
הצבא. על בית־דין־הכבוד הוטל לגרש את
קושרי ד,־ 20 ביולי מן הצבא, כדי שאפשר
יהיה למסרם לתליינים הנאציים,
שהוציאום להורג בעינויים נוראים. גודריאן
היה חבר בבית־דין זה, גירש תוך דקות
מעטות 55 קצינים בכירים מן הצבא, מבלי
לשמוע איש מהם.
׳ >4למרות שידע כי המלחמה אבודה,
הסכים להתמנות לרמטכ״ל של הצבא,
עזר להיטלר לשלוח מאות אלפי חיילים
נוספים לקראת מוות חסר־תכלית.
9במארס ,1945 אחרי שהרוסים פיר־סמו
גילויים מחרידים על מחנות־ההשמדה
שנפלו לידיהם, הופיע גודריאן במסיבת־עתונאים
בברלין, הכריז :״אני לחמתי בעצמי
בברית־המועצות. מעולם לא ראיתי
כיבשנים, תאי־גאזים ושאר פירות הדמיון
החולני. שקרים גסים אלה נועדו להסית
את החייל הרוסי הפרימיטיבי.״
פקודה זו פקודה. כל הפרטים האלה
ידועים. גודריאן עצמו הודה בהם, ניסה
לתרצם, בספרו, בכך שעל חייל למלא
פקודות, תהיינה אשר תהיינה.
כיום מבקש המטכ״ל הגרמני להציג
איש זה כדוגמה אישית לקצין הגרמני
החדש — ותוך כדי כך לטהר את מאות
אלפי הקצינים האחרים של הוורמאכט,
ובכללם רולף פאולס, שנהגו באותה צורה.

מאר: 4ג דנ ד 1ותומס־עגדיו*:יאיד
גודז״א
הבמאי-־טייקה אופיוי
תפאורה וו^זיבועוזדו:
אווז הו די עו
3>07073 יזדזל3-ל>^
הנך רשאי לנהוג
במכוניות מרח
ללא רשיון
כשטח התערוכה
הפתוח כל יום בשעות
9—13 ומ־ 5עד חצות

״קארטינג״

הספורט שכבש את כל
אירופה.

עבניקן ם ^
ד דיו

הרשמת בוגרי ח׳׳ ט׳׳ י׳ ,י׳׳ א
לכתות ט׳ ,י׳ ,י׳א, י״ב
בשעות 9-12 ; 5 -8
הרשמה גם לקורסי ערב

הרשמת בוגרי ח׳ ,ט׳ ,י׳ ,י׳׳א
לכתות ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
בשעות 9-12 ; 5 -3
הרשמה גם לקורסי ערב

טלויזיה • אלק טרוניקה

ארצות הברית

]תייא, בך יהודה
חיפה הרצל )44

הדגלהש חו ר
מה צריך חייל לעשות כשהוא נשלח
למלחמה שהיא, בעיניו, בלתי־מוסרית ו־פושעת?
בנירנברג
ניתנה תשובה: על החייל לסרב
למלא פקודה פושעת, על הקצינים
לסרב לתכנן מלחמה פושעת.
אולם הדבר התייחס לנאצים בלבד. אף
אחד מן המנצחים לא הסיק את המסקנות
לגבי עצמו, לא קבע הנחיות כאלה לגבי
חייליו שלו.
בישראל נתעוררה הבעייה בקשר לפקודת־הרצח
בכפר־קאסם. השופט בנימין הלוי
קבע כי פקודות פושעות, אשר ״דגל
שחור״ מתנופף מעליהן, אסור לחייל למלאן.
אולם כלל זה מתייחס, בלי ספק,
רק לגבי מיקרים קיצוניים, לא לגבי
עצם המלחמה.
השבוע התעוררה הבעייה לגבי קצין

אמריקאי. סגן ריצ׳ארד סטיינקה נידון לגירוש
מן הצבא ולאובדן כל התגמולים
שהגיעו לו, בעוון הפרת פקודה כתובה.
אך לא חייל אחד. סטיינקה היה
קצין מצטיין, חניך מצטיין בבית־הספר
המהולל לקציני ארצות־הברית, וסט־פוינט.
בכיתה של 600 פרחי־קצונה, הגיע למקום
ה־ .10 היה צפוי לו עתיד מזהיר.
בגמר לימודיו נשלח לוויאט־נאם, התנדב
ל״כוחות המיוחדים״ — הקומנדו האמריקאי
שהוקם למאבק בלוחמה־זעירה. הוא
נשלח לקורס מיוחד, לניהול עניינים אזרחיים
באזורי־קרבות.
בינתיים היה לו זמן להיווכח מה נעשה
בוויאם־נאם. בגמד הקורס קיבל צו״תנועה
לאזור־הקרבות. הוא סירב לקבל את הפקודה,
בטענה כי ״אינו מסכים למדיניות
ארצות־הברית שם״ ,וכי ״מלחמה זו אי־
גודריאן פירות הדמיון החולני
נר, שווה אף את חייו של אמריקאי אחד.״
בית־המשפט הצבאי הגיע לפסק־דינו תוך
פחות משעה.
מצפון הזולת. בזה לא נגמר העניין.
בהיוודע פסק־הדין בעיר מולדתו, מילווקי,
יצאו הסטודנטים והפרופסורים לרחוב, הפגינו
במשך שעתיים למען הקצין המודח.
הכריז דובר המפגינים :״אם דרשנו.מקצינים
גרמניים לפעול על פי מצפונם ב־מלחמת־העולם
השניה, איננו יכולים ל-
לשלול מקצינינו שלנו את הזכות לנהוג

אך איזה אלוף בעולם — בסייגון, ב״
מוסקבה או בתל־אביב — מוכן להסכים
לכך?

ב די ת המועצו ת
טו ב ש טו ב
מ ש מן־ סי כ ה טו ב
המטוס הסובייטי, שהופיע בסלון האווירי
בפאריס, משך תשומת לב כללית. גובהו
הוא כחמש קומות של בניין. הוא
יכול להוביל 720 נוסעים. הוא המטוס
הגדול ביותר בעולם.
הכל התפעלו. עד ששמו לב לשמו.
,פרט קטן. המטוס נקרא אנתיאוס. שם
קלאסי יפה, הזכור מן האגדה היוונית.
שמו של ענק. אבל איזה ענק?
אנתיאוס חי במידבר לוב. הוא הרג כל
תייר שנזדמן לשטחו. יום אחד התנפל
על הרקולס הגיבור, שחיפש שם תפוחים
של זהב.
הרקולס לא הצליח לנצח את הענק. עד
ששם לב לפרט קטן. אותו פרט שהרוסים
שכחו אותו.
אנתיאוס שאב את כל כוחו מאמו, האדמה.
ברגע שאיבד את המגע עם האדמה,
אבדו כוחותיו. על כן תפס הרקולס את
הענק במותניו, הרימו באוויר. אז הצליח
בנקל לחנקו.
יפה מאד לקרוא מטוס־ענק על שם ענק
אגדתי. אך מי רוצה לנסוע במטוס המאבד
(המשך מעמוד <8
הסולם הזה 1452

העול! הזה 1452

כל החינה עי 113113־ תמשחתה121 ינימ הר 11־ע1ה״זרננ 11נ 1ל 1א1ו־

בעולם
(המשך מעסוד )6

את כוחותיו ברגע שהוא מתרומם
האדמה?

קובה פרס 1ם ד־ר ׳עקבסון

סופו ש ד וקן

סיגריות

הנשים השתגעו אחרי חיוכו העצוב.
המהפכנים העריצו אותו. בקובה ובעולם
כולו, היה ארנססו (.צ׳ה״) גבארה הקובאי
הפופולארי ביותר, אחרי פידל קאסטרו
עצמו. וזה למרות שהצעיר ( )37 המזוקן
לא נולד כלל בקובה, אלא בארגנטינה.
קאסטרו מסר לידיו את כל הכלכלה של
קובה, מינה אותו למנהל הבנק הממלכתי*.
זה הפתיע אפילו את אביו של גבארה,
שאמר :״מה פתאום? כל עסק שצ׳ה השתתף
בו עד כה, פשט את הרגל!״
יתכן כי קאסטרו הגיע גם הוא למסקנה
זו. כי לפני שלושה חודשים נעלם צ׳ה

? 1מעשני
תערובת אמריקאית

גכארה לתוך הפה הפטוו של הפער

פי לטר כי דהמלד • קופסתמכסובב
תוצרת דובק בע־מ

גבארה מן האופק, עוד לפני נפילת ידידו,
אחמד בן־בלה.
לא קאסטרו, לא אשכול. הבאנה
לא פיענחה את התעלומה. גם כאשר
נתמנה שר־כלכלה חדש במקום גבארד״
לא הוסבר דבר.
השבוע בא רמז דק מארץ רחוקה —
יוגוסלביה. העתון הרישמי של טיטו יצא
בהתקפה חריפה על גבארה, טען שהוא
שארלאטן כלכלי זסוציאליסט מזוייף.
במה פשע המהפכן חובש־הכומתהז טען
העתון הבלגראדי: בעת סיורו באפריקה
מסר צ׳ה ראיון ארוך לשבועון מצרי.
בראיון זה מתח ביקורת על הסוציאליזם
של יוגוסלביה ופולין, ועל הרביזיוניזם
בכלל. בעקיפין היתד. זאת ביקורת על
ברית־המועצות.
בין השאר טען גבארה כי עבודת עובד־כפיים
קשה יותר מזו של עובד משרדי
ואקדמאי, ועל כן הוא ראוי לשכר גבוה
יותר. חוץ מזה הוא תקף בחריפות את
הפער בין סוגי־העובדים — פער שהוא
קדוש לכל המישסרים הקומוניסטים באירופה׳
בהם משתכר המנהל פי עשרה ויותר
מן הפועלים.
גרוע מזה: נבארה טען כי אין לקשור
את השכר בפריון־העבודה, מאחר שהפדיון
קשור בטיב אמצעי־הייצור, ולאוו דווקא
בטיב העבודה.
בעל תיאוריה כזאת יכול היה להצליח
בתנועת־העבודה בארץ־ישראל לפני שני
דורות. אך מסתבר שאינו יכול להצליח
אצל פידל קאסטרו — כשם שאינו יכול
להצליח אצל לוי אשכול. גבארה נפל
לתוך הפה הפעור של הפער.
• צ׳ה עצמו אהב לספר, בהלצה, איך
בא לו מינוי זה. בישיבת הד־חשלה אנזר
קאססרו :״נרגע נודע לי שמנהל הבנק
התפסר. האס מישהו מן הנוכזזיס כאן הוא
אקונומיססז״ צ׳ה הרים את אצבעו, זבה
בו במקום למינוי. אחרי הישיבה ניגש
קואם סח אל גבארה, אמר :״שמע־נא, מעולם
לא ירעתי שאתה אקונומימנוו״ השיב
גבארה בתדהמה :״אקונומיסטז חשבתי שאמרת
קומוניסט!״
העולם חזה 1482

ויי

**ה תהיה אות־ההיכר של רשימת דויד
^)בן־גוריון? על כך בוודאי עוד יתנהל
^ קרב מרתק.
האות אל״ף — אחד בדורו — תפוסה.
^ היא שייכת למפלגה אחרת, מפא״י.
האותיות בי״ת וגימל — כן גוריון —
תפוסות אף הן. הן שייכות מקדמת דנא
למפלגות הדתיות.
מה נשאר?
אני מציע לרשימה החדשה לאמץ לעצמה
אות שהיא פנוייה לגמרי — האות טי״ת.

אנשי בן־גוריון טוענים כי מחקר שלהם
מוכיח שהיו זוכים (לפני חודש!) ב־,4״.15
קלפי העול 0הזה מוכיח כי אחוז זה כבר
ירד ל־&לסז — וזה בשיא הוזיכוח, כאשר
העניין נמצא בראש כל טורי החדשות.

אחרי שיחלוץ* החירוש הראשון
שבעצם ההחלטה, אחרי שתדחה
הסנסאציה, שוב לא תיוותר אלא
רשימת־נפל עלובה.

לגה, עד כי נידמה כי האיש והמפלגה —
חד הם.

לוי אשכול, וגם ישראל גלילי,
הם יורשים נאמנים של מפא״י ההיסטורית.
הם נבראו כצלמה. .

עד לאמצע שנות הארבעים, לא היה בן־
גוריון במפא״י אלא ראשון־בין־שווים —
ראשון שהוא לבדו היה שווה אך מעט.
במפלגה שלטו אנשים כמו ברל כצנלסון
ואליהו גולומב, אליעזר קפלן ויוסף שפ-
רינצק, יצחק טבנקין ודויד רמז — עסקנים

המערך של שתי המפלגות מאחד מחדש
שני גופים שאינם אלא שני פלגים של מפלגה
היסטורית אחת. המערך היום — והאיחוד
המלא שיבוא בלי ספק בעקבותיו —
מחזירים את מפא״י לדמותה המסורתית.

אולם זוהי תמונה מסולפת.

רשימת טי״ת -לאמור: רשימת
הטירוף.

מבחינה זו, אולי, יש ברכה בפילוג המפריד
בין השניים, בין המסורת המפא״יית
הקלאסית ובין הבטחוניזם של כת־המנהיג.
הפילוג מבהיר את קוי־ההפרדה האמיתיים,
הטבעיים.

ך ש בפילוג זה — דווקא בצורה שלבש
עתה — ברכה שניה, חשובה הרבה יותר.
בפעם הראשונה עומדת הכת הבטחתים־
טית לבדה.

ואילו הטירוף שלפנינו -הוא
מטורף ממש. לבעליו נידמה שהם
נורמליים, וכי המעשה הוא נורמלי
בהחלט.

מהווה

* ^ י ני שולל מעשי־טירוף בפוליטיקה.
\£לד,יפך, יש ומעשה־טירוף הוא צו המצפון,
וגם צו־השעה.
אלא מה? בתנאי שעושיו יודעים כי
אכן מעשה־טירוף הם עושים. כשמעשה־הטירוף
הוא מחושב. כשיש שיטה בטירוף

כפעם הראשונה
כתובת ברורה.

ץ והי ה חל טתו של איש אחד.
איש בן ,78 שאין עוד הוכן לחייו

^ אלא סילוק חשבונות פרטיים תוך עשיית
ן שפטים ציבוריים, החליט להקים רשימה.
אין לו שותפים, אלא רק גרורים. כי
הוא לא שאל לדעת איש, ולא הביא את
החלטתו להצבעה כלשהי.

יתקכצו-נא סביב הזקן הזה -
ונראה במה הם.

גרורים אלה -איש מהם לא
העז להתמרד. ואיש מהם לא העז
להגיד לאיש הזקן את האמת המרה.

נראה
אותם עומדים לבדם — בעקרותם
האינטלקטואלית וברעשנותם הפירסומאית,
באפסותם המעשית ובשוויץ הביצועיסטי.
יעמדו נא על רגליהם שלהם, ללא המיליונים
של תקציב המדינה, ללא המנגנון
האדיר של המפלגה, ללא שופרות־התעמולה
של השלטון — ונראה מה אומללים הם,
מה עלובים הם.

איש מהם לא העז להגיד לו:

אתה הורם את עצמך, בן־גוריון !
אתה שובר את שרידי דמותך הציבורית,
בן־גוריון!

יש לבודד חיידק בדי שאפשר
יהיה להילחם בו.

אתה חי על הירח, בן־גוריון!
נידמה לך כי המונים צובאים על דלתותיך,
כי המונים ינהרו אחריך! אינך יודע
כי המונים אלה פנו לך עורף מזמן, שהם
רואים בך קוריוז היסטורי!
שוב אינך עוד מנהיג בעיניהם, אלא
בדרן. בדרן המספק את התאוזה הסאדיסטית
של ההמון, הנהנה למראה איש גדול שנפל
והפך מוקיון.
לא, איש מן הגדורים לא יגיד לו זאת.
שהרי הם — כל ימי חייהם אמרו כן
לזקן. את כל הקאריירה שלהם ביססו על
כשרונם לענות אמן אחרי שגעונות הזקן.

עתה הם שבויים בידי עצמם.
איש כמו דיין מבכר תווית של
בוגד על תווית שד טיפש. האה-
ריס אינם מסוגלים גם לכך.

יזה ערך,

אילו סיכויים, יש לרשימה

כזאת?
האיש היחיד בעל בסים מאורגן — אבא
חושי — נשאר במפא״י.
האיש היחיד שנותר שריד של זוהר
עצמאי — משה דיין — הסתלק.
האם הציבור יתמוגג מהתלהבות למראה
זקן קנטרן, כמה חורשי־מזימות צעירים
וכמה גרוטאות פוליטיות?
האם מצע שאינו אלא אוסף מיקרי של
פראזות עייפות ורצוצות יחצוב להבות
בלב הקהל?
(ריבונו של עולם פיזור האוב־לוסיה״
,״אוריינטציה של עצמנו* — באיזו
שנה אנחנו חיים? 1965 או 1950 או )?1905

היא

בפעם הראשונה היא מוצגת לעיני הציבור
בדמותה שלה׳ ללא עירבוב עם חלקים אחרים
(ושונים לגמרי) של מפא״יי, ללא מהילת
תוכנה בתוכן זר לה, ללא שעטנז.
ילכו־נא אליה כל הקרובים לה — כל
הרוצים במלחמת־נצח, כל הסולדים מפני
השלום, כל השואפים לחצי־דיקטטורה הצי-
ימנית של חצי־צעירים, כל הדוגלים במימשל
צבאי לערבים ולעיברים, כל הזקוקים לדמות
של אבא־מנהיג למען שיווי־מישקלם הנפשי.

היש הוכחה טובה יותר?

ואילו כן־גוריון מייצג רה אפיזודה
כתולדות המפלגה.

חיידק זה הקל עלינו את המלאכה.

הוא בודד את עצמו.

אלגזגגי ופחד: נזבוורף, וזבגורף,
סיעה קטנה — גם היא יכולה להיות
חשובה מאד. אפילו סיעה של שני ח״כים
יכולה לשנות את פני הכנסת, כשיש בפיה
בשורה חדשה, כשהיא חיל־החלוץ של
מחנה מהפכני.

אך סיעה קטנה, שבראשה יעמוד
הדיקטטור של אתמול, הלו-
הם את מלחמות השלשום -היא
לא תהיה אלא קאריקטורה פוליטית.
קאריקטורה
שבמרכזה יעמוד אדם השונא
את הכנסת, הבז לכנסת, ושקשה לתאר
תפקיד המתאים לו פחות מאשר לעמוד
בראש סיעונת חסרת־חשיבות באותה כנסת
עצמה.

הסיעה לא תהיה גורם פוליטי.
היא תהווה מציבה לטראגדיה אישית.

**בחינה
היסטורית, היא תהווה גם

מציבה לתקופה. רק בתורת שכזו, יש
בה הגיון כלשהו.
בעיני הדור שגדל אחרי מלחמת תש״ח,
מפא״י היא מפלגת בן־גוריון. כי במשך
עשרים שנה רבץ צילו של האיש על המס-

גזבוורף הנטלנו

אפורים שהיוו יחדיו הנהגה קולקטיבית
חזקה ומגובשת.

ין פירוש הדבר שמותר לנו לעמוד
מן הצד, ליהנות מן המחזה כצופים,
להניח לאנשי הכת לאסוף סביבם את כוחם
הדל.
להיפך — מצווים אנחנו להילחם בהם.

הם סבלו את דויד גרין בחיוד
סלחני.
הם דאו בו מכשיר שימו
למען יהיה כוחם דל עוד יותר.
ומשבו
שי כדמגוג סקנדליסטי,
למען יוכח לעם כולו, למרחב כולו,
מדי פעם באוזניו כשהשתולל יו לעולם כולו, כי הבטחוניזם שהטביע את
תר מדי. הם לא הלמו שיבוא יום חותמו על המדינה ב־ 17 השנים האחרונות
והוא יהיה לאחד-בדורו.
— שוב אינו משקף את דמותה, אלא אך
יום זה בא ערב מלחמת תש*ח, והודות
למלחמה. ברגע המכריע השתלט בן־גוריון
על ענייני־הבטחון. כאיש־המלחמה נפגש עם
שעתו ההיסטורית, במאי ,1948 וכאיש־ה־בטחון
כונן שלטון־יחיד וחיסל בזה אחר
זה את כל מתחריו.
אך ככל שנידמה כי בן־גוריון הצליח
להרוס את דמותה של מפא״י ולהפכה למפ־לגת־מנהיג
בטחוניסטית, מסתבר כי מתחת
לפני השטח נשארה מפא״י כפי שהיתר״
וברגע שחלף המתח הבטחוניסטי, ברגע
שנסוג איום־המלחמה, השתחררה מפא״י מן
הדמות הזרה שנכפתה עליה( .ולא מיקרה
הוא כי ראשית הקץ בא דווקא בפרשת
לבון, שהרסה את המיתום הבטחוניסטי
ללא תקנה).
לכן אין זה נכון כלל וכלל שסיעת בן־
גוריון היא מפא״י אמיתית, ואילו המערך
מסלף את דמות המפלגה. נכון ההיפך הגמור.

את דמותה של כת קטנה ששלטה במדינה
זמן־מה.
ככל שהסיעה הבטחוניסטית בכנסת הבאה
תהיה קטנה יותר — גם ייטב לשם המדינה
בעולם, כן יפחתו סיכויי .־,מלחמה, כן יגברו
כוחות השלום.
לכן לא די בכשלון רשימת בן־גוריון.

השוב שיהיה זה כשלון חרוץ,
מפלה מוחצת, תבוסה ניצחת.
כי תבוסה ניצחת זו — היא שתנקה את
הקרקע סופית מגידולי־הפרא של הנטחוניזם,
תכשיר את האדמה לצמיחת כוחות חדשים,
רעיונות חדשים, תקופה חדשה. לא תקופת־המעבר
שתשא את השם אשכול. אלא
התקופה שתבוא אחריה — תקופת התנערות
והתפרצות והסתערות חדשה.
לכן לא די להכות את הכת.

יש להכותה שוק על ירך.

!ן!ן ן

במדינה העם הוון ל מו ע ד

תחרות נוער ארצית
שיר

בחיבור

הנושא

״לכל אחד נח1ץ חשב1ן בב 1ק לסחר חויך

השיר שיבחר ע״י ועדת השופטים במקום הראשון.
יזכה א ת מחברו בסך:

בחשבון חסכון ע״ש הזוכה׳
יוענקו לשיר במקום השני
יוענקו לשיר במקום השליש׳
7פרסים מיוחדים, כ״אבסן 50.-ל״י יוענקו
לשבעת השירים המצטיינים שלא זכו בשלושת הפרסים
הגדולים.
כפ הפרסים יוענקו בצורת חשבון חסכון ע״ש הזוכה
וכספו יעמוד לרשותו ככל עת.

תנאי התח רו ת

עפ השיר להסביר בפשטות יבחן, מדוע לכל אחד
נחוץ לפתוח חשבון בבנק לסחר חוץ (חשבון
חסכון או כל חשבון אחר).
אורך השיר לא יעלה על 3בתים בני ארבע
שורות.
גיל המשתתפים -עז 20 שנה.
לשיר הזוכה תולחו מנגינה ע״י מלחין ידוע בארץ.
כל הזכויות על השירים עוברות לבנק לסחר חוץ

החלטח ועדת השופטים

סופית.

כיצד לשלוח את השיר

(ראה קלפי נסיונית).

יש לרשום את השם המלא, הגיל, כתובת מדויקת
ושם סניף בנק לסחר חוץ הקרוב ביותר למקום
המגורים ילשיס במעטפה סגורה.

אם יתקדמו שני התהליכים האלה ללא
מעצורים, לא יהיה מנוס מהתנגשות חזיתית
— וזו לא תיערך עוד בכנסת, אלא
ברחובות המדינה.

את המעטפה הסגורה י חז עם השיר לשלוח
במעטפה שניה ל־ת.ד 729 תל־אגיב, ילצייו
״תחרות שירים*.

המועד האחרוו למשלוח השירים 15 -לאוגוסט

.1965

דע אתה בנ ק שלך:
בנ קלסחר חוע בע״ח
*.נוסד בנובמבר 1956ע״י בנק למסחר שוזיץ—ישראל, ג׳נבה.
חברת האם של בנק לסחר חוץ:
בנק למסחר שוזיץ—ישראל בג׳נבה אשר נוסד ב־.1951
^ סניפים ובנקים מסונפים ברחבי תבל:
לונדון, מנצ׳ססר, ג׳נבה, ציריך, פרים, מונטבידאו וניו-יורק.
* נציגויות:
ניו־יורק, מילנו, בנגקוק, מונטריאל, בואנוס־איירם והונג־קונב
+הסכום הכולל של כל מאזני קבוצת בנק למסחר שורק—ישראל ובנק לסחר חוץ מגיע
למעלה ממיליארד וחמש מאות אלף לירות.
+בנק לסחר חוץ מעמיד לשרותו 28 סניפים ברחבי הארץ 23 ,סניפי בנק ערבי—ישראלי
(המסונף לבנק לסחר חוץ) ובנק משכנתאות וחסכונות בע״מ ואת כל הסניפים
__והנציגויות של בנק למסחר שתק—ישראל ברחבי תנל.

מועמד אחד של המפלגה הדתית־לאומית
לכנסת יושב בביודהסוהר, בעוון שוחד
חמור. מנהיג בכיר עוד יותר של אותה
מפלגה נדרש לוותר על חסינותו כדי לעמוד
בדין, אחרי שהואשם על־ידי שופט
גבוה.
אפשר היה לחשוב כי מצב זה ירפה
את ידי המפד״ל ויחליש את מערכותיה.
ההיפך הגמור נכון. מעולם לא היו העסקנים
הדתיים במצב טוב יותר, מעולם
לא שפעו בטחון עצמי רב כל־כך, מעולם
לא היו תקיפים ותוקפנים יותר.
כי השינויים במם־ ,הפוליטית של ה־ ^
מדינה — אשר למפד׳ל עצמה לא היתד ,

כל השפעה עליהם — חיזקו את המפלגה
בצורה חטרת־תקדים.
יתר על כן: אותם שינויים מבטיחים
כי כוחה יגדל וילך, עד כי היא תובל
להפוך מיעוט קטן לכות החולש על
המדינה.
הק#ת
גוש -לטובת הדתיים.
המערך הימני נתן למפד״ל דחיפה עצומה.
וזאת משני טעמים:
#המפלגה הליברלית נתנה את ידה
לחרות, הדוגלת בפה מלא בכפייה הדתית.
פילוג -לטובת הדתיים. כאילו
לא די בכך, בא הפילוג במפא״י ומושיב
את המפד״ל על כס המלכות כי הוא
מוציא שם את סיעת בן־בוגריון מחישוב
קואליציוני — כך שבכנסת הבאה פשוט
לא תהיה אפשרית קואליציה כלשהי בלי
הדתיים.
ו • הקמת גח״ל מוציא את הליברלים
(חוץ מהליברלים העצמאיים) מבל הישוב
קואליציוני של מפא״י. בעוד שעד פה
יכלה מפא״י לבחור בין הליברלים לבין
הדתיים, נפגע כוש־התמרון שלה באופן
מכריע.
!ז! במידה שדיבורי גח״ל על ״אלטרנטיבה
לשלטון* אינם ריקים מתוכן —
הרי הם מתבססים על הרעיון של קואליציה ן ימנית־דתית, שתהיה כל־כולה תלוייה ב״ י חסדי הדתיים.
במילים אחרות: בעת הקמת הממשלה
הבאה שוב לא יעמדו עוד עסקני• המפד״ל
על המקח. הם פשוט יציגו את תנאיהם —
ולא רק המערך, אלא גם מפ״ם והליברלים
העצמאיים, יצטרכו לקבלם בהכנעה.
מה יהיה צפוי למדינה אז? על כך
כבר מלמד המצב הנוכחי בממשלה. מאחר
שלוי אשכול אינו יכול לסבול משבר
ממשלתי בשלב עדין זה — סוחטים אותו
העסקנים הדתיים כמו לימון (ראה להלן).
זוהי רק הקדמה קטנה לגן־העדן הדתי
הממשמש ובא. הוא יעורר בהכרח התנגדות
עממית, שהמדינה לא ראתה עוד כדוגמתה,
ושניצניה הראשונים כבר מסתמנים באופק

המלחמה ונד השבת

ההסכם על חוק השבת, שהושג בישיבה
דחופה של הקואליציה בשבוע שעבר (העולם
הזה ,) 1451 מצא חן בעיני השותפים
הממשלתיים. אבל הוא עורר את זעמם של
רבבות אזרחים, אשר בניגוד להבלגתם
הרגילה, הביעו הפעם את התנגדותם בקול
רם. הכתובת, שאליה נישלח חלק גדול ח
של מורת־הרוח, היה שר העבודה יגאל
אלון.
גם בין חברי המזכירות של מפלגתו,
היו שביקרו קשות את נכונותו להעניק
לדתיים את הנצחון הגדול של הגשת חוק
השבת לכנסת. ואילו ראשי הליגה למניעת
כפייה דתית האיצו בחבריהם לכתוב לאלון,
על פי כתובתו הפרטית בקיבוץ גינוסר,
כדי להביע את מורת־רוחם מצעדו.
על כן, כאשר התכנסה הממשלה לישיבתה
השבועית ביום הראשון בבוקר,
כבר היה ידוע, כי אצל יגאל אלון התעוררו
ספקות ביחס לנוסח המוצע של
הצעת־החוק.
מלחמת ההשהייה. אילו היה הדבר *
תלוי רק באשכול, יש להנית כי הדתיים
היו זוכים בחוק השבת לפני שנתיים או
שלוש, שכן הוא מהווה אחד מסעיפי
העולם הזה 1452

הדסכם הקואליציוני. אך שני שרי אחדות-
העבודה — ישראל בר־יהודה המנוח ויגאל
אלון — לא רצו שיידבק בהם תו של
משרתי הקלריקליזם. הוחלט כי מפקד ה־פלמ״ח
לשעבר ינהל את מלחמת־ההשהייה
נגד החוק.
הוא הצליח במשימה זו במשך שלוש
שנים תמימות. נשקו: הנימוק הפורמאלי,
כי יום השבת הוא יום־מנוחה, ועל כן
ממונה על שמירתו שר העבודה, שבתחום
משרדו נתון הפיקוח על שעות עבודה
ומנוחה. בצורה זו הצליח לפסול את
הצעת־החוק שהכין שר הדתות זרח ורחגד
טיג, ולאחר מכן לדחות את מועד הגשת
הצעת־חוק משלו.
בשבוע שעבר בא הקץ להשהייה. הדתיים
איימו בכל הנשק שברשותם, סחטו מפי
לוי אשכול הבטחה, כי הפעם לא תהיה
התחמקות, וכי הצעת־החוק תובא ללא-
דיחוי לפני הכנסת.
גם אז ניסה אלון להתחמק. הוא הציע
שהצעת־החוק תוגש כהצעה פרטית לכנסת.
אך שר המשפטים התנגד לתמרון החדש,
מכיוון שהצעת־חוק פרסית אינה עוברת
מכנסת אחת למישנתה. לבסוף הסכים אלון
לנוסח של הצעה, הבטיח להגישה בקרוב.
חשבונו: הכנסת הזאת ממילא לא תחוקק
את החוק, והוא יועבר לכנסת הששית.
אם תהיה למפד״ל עמדת־מפתח בקואליציה
הבאי יוחק החוק גם אם לא הוגשה
הצעה בהולה לכנסת החמישית. אם לא
יוכלו הדתיים להכתיב תנאים — ממילא
תוכל הקואליציה הבאה לקבור את ההצעה
שהועברה אליה לאחר קריאה ראשונה
בכנסת החמישית.
>״<ה זה שירדת ציבורי? אלון השאיר
לעצמו פתח רחב עוד יותר, בסעיף
המכריע של הצעת־החוק. סעיף זה אומר,
כי שר העבודה יהיה ממונה על ביצוע
החוק, וכי ועדת שרים מיוחדת (ראש
הממשלה, שר הדתות ושר העבודה) תוסמך
לקבוע את היקף השירותים הציבוריים
שהפעלתם תותר בשבתות.
כאשר קמה הזעקה הקולנית של האזרחים
החופשיים, מיהר אלון להבהיר .
מה בדיוק הוא רואה כשירותים ציבוריים
החייבים להישאר פתוחים גם להבא בימי
שבת וחגים. השירותים: מועדוני־רחצה
ומיתקגיהם, מופעי־לילד״
חופי
ספורט ״וכל אותם אירועים בידוריים המקובלים
זה מכבר על העם.״ וזאת,
כמובן, נוסף לבתי־מלון, מיסעדות, קיוסקים,
בתי־מרקחת ותחנות דלק.
ראשי המפד׳־ל התעלמו עד אז מביקו־רתם
של חוגים חרדים, כי החוק המוצע
הוא אחיזת־עיניים. כי הם הבינו שגם
נצחון סמלי חשוב להם לקראת הבחירות.
עתה החליטו כי אינם יכולים להיכנע ל־הסגותיו
החדשות של אלון. הם נכנסו
לישיבת הממשלה בהבעה קודרת, איימו
לפוצץ את הקואליציה אם לא יחזור בו
אחד. אקדמאים, קציני־צה״ל, חומר יוצא
אלון מנסיון החבלה שלו.
מן הכלל. בקיצור חברה אלף־אלף.
שר העבודה לא היה מוכן לסגת, ולבסוף
הזקן והוא פנטסטי. אמנון גולן הציע
לא היתד, ברירה אלא להרכיב ועדת־ לתת לרשימה את השם אלף־אלף, והצעתו
מישנה (אשכול, אלון וורהפסיג) שתגבש התקבלה במחיאות כפיים. אחד אמר בדיהצעה
תוך שלושד,־ארבעה ימים. אך עוד
חה — אם אלף־אלף אז למה לא גולז־בטרם
התכנסה הוועדה לישיבתה הראשונה סטאר? אחד התלוצץ ואמר שזה מזכיר
הבהיר אלון: הוא לא יזוז מעמדתו. כי לו ביצים אלף־אלף, וחסר רק שאברהם
הוא לא רצה שיצביעו עליו כאיש שפתח עופר, יושב־ראש מועצת הלול לשעבר,
את הפתח לכפייה הדתית המאוסה ב וחבר־המיעוט לשעבר, יצטרף אלינו בחזרה
יותר.
כדי להשלים את המשק.
האופטימיסטים בינינו נותנים לנו 35
האפשרות שהסתמנה: הממשלה תחליט
ברוב קולות לדחות את הסתייגויותיו של מנדאטים, אבל לא צריך להגזים. אנח,גו
אלון; אלון יודיע כי אינו מוכן להגיש בטוחים על .30 המערך מנבא לנו שחורות.
אבל בן־גוריון הסביר לנו השבוע
את ההצעה לכנסת ולהיות מזוהה עם
שנכון שאי־אפשר להוכיח כרגע שנקבל
תוכנה הקלריקאלי; התפקיד יימסר לידי
שר הדתות, או שר המשפטים, שיוסמכו 30 מנדאטים, אבל גם אי־אפשר להוכיח
שנקבל שלושה מאנדטים.
להפעיל את החוק, כאשר יתקבל בכנסת.
הזקן נמרץ ובהיר־מחשבה יותר מתמיד,
למרות כל ההשמצות. אנחנו יושבים ממש
פעורי־פה מול הצלילות שלו ,.עד שפולה
עוברת בינינו וזורקת לנו סוכריות טופי
*ח׳ אנ חנו
לפר״ היא מעודדת אותנו כל פעם .״תעבמה
אומרים אנשי המיעוט במפא״י אתרי
דו יותר חזק, בחורים, בן־גוריון צריך
ההחלטה על הפילוג?
אתכם עכשיו.״ הוא ממשיך בצעדות הכתבת
העולם הזה ראיינה איש מרכזי
בוקר שלו, ולפעמים גם שמעון מצטרף
של המיעוט.
אליו, אם אין להם זמן להיפגש בשעות
חדכרים: נוסח להלן
אחרות.
סוף סוף התגבשנו! כל המהססים, כמו
שמעון הוא פלא. גם שמעון עובד
דיין חושי ונצר, הלכו וטוב שהלכו.
יום ולילה. אנחנו מעריצים אותו, איך
הם רק הפריעו. בלעדיהם נשארנו קבוצה
שהוא התגבר בקלות על המעבר הקשה
מאוחדת, ללא חילוקי דיעות, ומחושלת.
מסגן שר־ביטחון. הוא קנה לו מכונית
נ ון שאבא אבן התפאר השבוע שלארק
,65 נוהג בה לבד, ממש פלא. זה
המערך היא המיפלגה המחושלת ביותר
מוכיח שאנחנו יכולים להיות עצמאיים.
בארץ, כי היא מקבלת ביקורת מכל ה־עוד
לא החלטנו סופית על סיסמות.
צדדים ומי שמקבל ביקורת נעשה מחושל.
אנחנו מבטיחים לו שעד הבחירות נחשל אבל נשתמש, כמובן, ב״הגידו כן לזקן.״
אותו ככה נמו שהוא לא חלם להיות או ״לא ימינה לא שמאלה — קדימה*.
(המשך בעמוד ן׳י)
מחושל.
אני מוכרח לציין בסיפוק רב כי רוח
ההתנדבות לא פסה. מאות אנשים מכל
קצוות הארץ באים אלינו, למטה־המיעוט,
ומבקשים לעבוד בלי כסף. בפרוזדור
יש תור של מתנדבים. הם נוסעים ברכב,
על חשבונם הפרטי, לוקחים חופש מהעבודה
על חשבונם, ומארגנים חוגי־בית
רעיוניים, והכל בהתנדבות.
אנחנו מצויינים. אנשים שעד עכשו
בזו לפוליטיקה פנו אלינו, ושאלו אם
אנחנו מוכנים לקבל תרומות מהם. כל
רגע מצלצל הטלפון, ומישהו שואל איפה
הוא יכול לתרום לנו בלי שאף אחד
יראה אותו, כי הוא חושש שיידעו במקום
עבודתו. בשביל אנשים כאלה פתחנו
חשבון בבנק, לתרומות.
התפלאנו לקבל טלפונים של הזדהות
אתנו, מאנשים הידועים כתומכי הרוב.
אנחנו עוד לא מעוניינים לפרסם את שמותיהם,
אבל זאת תהיה מכה קשה לאשכול.
במטה המיעוט, בבניין אל־על, נעשה
צפוף. ועד שנעבור לבניין גדול, אנחנו
עורכים את הישיבות על הריצפה. ישנה
אווירת־קרב בחדרים. אנחנו מלאי התלהבות,
מספרים בדיחות, מזמן לא הרגשנו
כל־כך טוב. אנחנו חברה מצויינים, אחד־

מפלגו ת

הסולם הזה 1462

תצפית
• גישתו האנטי־ישראלית הקיצונית של הואדי כומדיאן
לא תפריע לישראל כעתיד הקרוב. לפי ההערכות האחרונות, יש
להניח כי המישנור החדש יתרכז כולו בבעיות הפנימיות הממאירות של אל־ג׳יריה,
בעיקר בשטח הכלכלי, יזנח את העניינים הבינלאומיים שאחמד בן־בלת
דאה בהם את תוכן חייו. תוך כדי כך הגיע בומדיאן להבנה גמורה עם צרפת,
ויש להניח כי לזו תהיה השפעה ממתנת על גישותיו. ברור גם כי בומדיאן
ישים דגש חזק יותר על הידוק היחסים בין ארצות המאגרב (וביניהן תוניס)
מאשר על קשריו עם העולם העדבי כולו.

• במועצתה הקרובה של קבוצת ״מן היסוד״ ,שתתכנס השבוע
על רקע הפילוג במפא״י, יוחלט למעשה על חזרה
למפא״י. הימנעותו של אשכול מלגעת בעניין ההדחה תעכב את חזרתו של
לבון עצמו לכור מחצבתו עד לאחר הבחירות. אך חבריו — רוסנשם רייך, כסה
ואחרים — יחזרו רשמית למפלגה, ולא מן הנמנע שימצאו ייצוג ברשימת
המועמדים של המערך.

• מפא״י תתנגד ככל תוקף שהאותיות א/א יאושרו לרשי.
מת המיעוט. בקולות נציגי המערך, הדתיים ומפ״ם תנסה ספא׳׳י להעביר
החלטה בוועדת הבחירות המרכזית, כי שום רשימה לא תקבל הפעם את האות א׳.
לעומת זאת יתבע המערך לאשר לו את האותיות א״ת. היחידים שיתמכו

״ ס דיגז ה! ״
במיעוט של מפא״י עשויים להיות הליבראליס־העצמאיים, ותמורת כך יתמכו
נציגי המיעוט במתן האות ל׳ לליבראלים־העצמאייס.

• אחת מסיסמות הבחירות של המערך תהיה :״כהר באשכול
ותקרב את השלום ״.הכוונה העיקרית של סיסמה זו: לרמוז כי
הצבעה למען רשימת בן־גוריון פירושה — הרפתקה צבאית.
• רשימת המיעוט תהיה בעלת גווגים עדתיים חריפים. בין
המועמדים הראשיים של הרשימה יהיו נציגי עדות, וראשי הרשימה יבטיחו
ביטול כל אפלייה עדתית. בתעמולה יוקעו גולדה מאיר וזלמן ארן כשני שרים
שיצרו במשרדיהם אפליה עדתית מובהקת. גולדה מאיר תואשם בכך שבמשרד־החוץ
אין כמעט בעלי תפקידים בכירים מתוך עדות־המזרח; ואילו לגבי ארן
תוסח האשמה, כי הוא לא עשה דבר למען הרמת השכלתם של יוצאי הארצות
הנחשלות.

#המיעוט לא יתקיף את הבפיה־הדתית, ואץ זה כלל מן
הנמנע בי כין המועמדים הראשונים של רשימתו יופיעו כמה
עסקנים דתיים. ביניהם: משה ישי, העסקן הצפון־אפריקאי, שפרש מן המפד׳׳ל
ואירגן רשימה משלו בבחירות לכנסת החמישית.

#ייוודע לך בי הנסיון של מפא״י ואחדות־העכודה למנוע
את הופעתה של רשימת ״תכלת־לבן״ ,בבהירות הקרובות
לוועידת ההסתדרות, מטרתו להביא גם לידי דחיית הבחירות.
ראשי שתי מפלגות אלה ידעו כי חרות עשויה לפתוח במערכה משפטית
ממושכת נגד מניעת הופעת סיעתה, ודבר זה עצמו דירבן אותם לנקוט בקו
שנקטו, מביתן שאין הן ששות גם עתה ללכת לבחירות להסתדרות.

• גם אם תוסר חסינותו של יצחק רפאל על־ידי הכנסת
החמישית, לא ייערך משפטו לפני הבחירות לכנסת. במיקרה מ ה
יופיע רפאל כמועמד הרביעי ברשימת המפד״ל לכנסת השישית, יאלץ את הכנסת
החדשה לספל מחדש בהסרת חסינותו.

• לאגודת־ישראל לא תינתן שום השפעה ב״בנק אגודת־ישראל״
,שנפתח השבוע על־פי הרשיון שהוענק למפלגה זו
כאתנן על הצבעתה כשאלת המימשל הצבאי. ניהולו המעשי של
הבנק יהיה בידי קבוצת בעלי־הון, אשר השקיעה את הסכום של תשעה מיליון
ל״י, שנדרשו כתנאי לפתיחת הבנק.

על התהליך המוזר שהפך עשן ליבולי מהוגן לבטא!ן של

כלא 1ש

אמזמן גרמו כמה עתונים סנסציה, כאשר פירסמו ידיעה, כי אנשי המיעוט במפא״י
/עומדים לקנות את עתון הארץ. הם אף רמזו על המקור שממנו ישיגו את הכסף
הדרוש: מתוף המיליונים של יוסף יעקבסון, הבנגוריוניסט המושבע מרחובות.
כעבור כמה ימים הכחיש עורך העתון בעצמו את הידיעה .״הארץ,״ הצהיר גרשום שוקן,
״אינו עומד למכירה,״ ובזאת נגנזו השמועות.
אך עוד בטרם באד, הכחשתו של שוקן, עוררה אותה ידיעה תמיהה. שכן אין לחצ־־
צעירים של דויד בן־גוריון כיד צורך לקנות עתון יומי. על אחת כמה וכמה — לא את
הארץ. כי עתון זה משמש, מזה שנים, ביטאונם העיקרי, ואין אדם משלם מיליונים כדי
לרכוש מה שכבר שייך לו. בדיחה, שנפוצה עם פירסום הידיעה על קניית הארץ, מבהירה
עד כמה משולב העתון בקו המיעוט. אמרה הבדיחה: בן־גוריון, דיין ופרס החליטו לקנות
את הארץ לא מפני שיש הבדלי־דעות בינם לבין קו המערכת, אלא כדי שיהיה ברור גזי
מכתיב הנחיות למי: אנשי בן־גוריון לכתבים, או מערכת הארץ לאנשי בן־גוריון.
החודש הובהר פעמיים, בצורה דראמטית ביותר, כי הבדיחה כלל אינה בדיחה: שניים
מחברי המערכת נטלו על עצמם להכתיב לשני הצעירים העיקריים של מחנה בן־גוריון
כיצד עליהם להתנהג, במשבר הגדול במפא״י.

משהו על הוצאת דיכה

^ אשץ עשה זאת שבתי טבת. האיש, שמזה עשר שנים כרת ברית עם צעירי בן־
גוריון, תקע סכין פולמוסית חדה בגבו של שמעון פרס. היה זה אחרי שפרס התרפס 1 לרגלי לוי אשכול, הכריז כי הוא אינו מזדהה עם קביעת בן־גוריון, וכי הוא חושב שאשכול
ראוי בהחלט להיות ראש־הממשלה.
הצהרה זו התפרשה כבגידה גלוייה בדויד בן־גוריון, וניראה היה שהיא תשפיע נגד
פילוג מפא״י. הארץ, שדחף לפילוג זה בהתמדה, מסר בידי טבת — ידידו האישי הטוב של
פרס — את המשימה של הוקעתו כבוגד. למחרת פירסום מאמר־ההוקעה, הגיש פרם את
התפטרותו מהממשלה, תוך צער גלוי על הריסת הקאריירה שהוא כה עמל בבניינה.
מאז נערכה סולחה בין שני הידידים. פרס התקשר עם טבת אחרי פירסום המאמר, הסביר
לו שהוא טעה. התוצאה: טבת פירסם אחד ממאמרי־הליקוק המגעילים ביותר שראו אור
בעתונות העברית על שמעון פרס. אחר־כך התפנו השניים להשמיץ במשותף את אויבם
הגדול, לוי אשכול. כתב עליו לפני שבוע טבת, אשר מזה שנים שאב השראה מפי שמעון
פרס. :מדינאי שאינו מבצע בקשיחות את סיסמאותיו, שאינו מתכוון לכל מה שהוא

בגלל ״קלילותו המוסרית״ של אשכול, בימי היותו שר האוצר, הטיח טבת, למדו ספקים
של סחורה רעה, יצרנים של תוצרת פגומה, נותני שירות ירוד, רק לגבות רווחים. אף
פעם לא נדרשו לכבד התחייבות — שכן אשכול עצמו לא כיבד את התחייבויותיו .״עתה,
כאשר נעשה אשכול ראש־ממשלה, ואין מי שיהודה בלם למגרעותיו, נוצר חשש שמגרעותיי
תתפתחנה ותעשינה גרועות יותר.״
רשימה זו סיבבה את טבת בקרב צדדי בלתי־צפוי. אחד הקוראים שרשימה זו לא מצאה
חן בעיניהם׳ הי 1דידי מנוסי, והוא הביע את דעתו עליה ועל טבת בטור השבועי שלו בידיעות
אחרוננת. פזמון זה — שבלט באומץ־רוחו בתוך החומר הרגיל של הצהרון — שאל

שפתי טבת

ורטר גרוס

מוקיע

נייטראליסט

בציניות :״מדוע לקח לא ניקח מארץ כמו אלג׳ירי״ כשהכוזנה שקופה מאוד :״האם אין לנו
רמטכ״ל דוגמת בומ־דיין? /יעיל^ ,נמרץ ואחראי ואנטי־בלגן / ,מומחה לוועידות זבנג־דונג
ולקשירת קשרים ( /קשירת־קשרים תרתי משמע) ,ובלי דיבורים /יטול את רסן
השלטון וחיש, ביד רמה / ,יוביל עמו (ממש כמו שם) ישר למלחמה.״
כאשר יבצע המיעוט הפיכה, ליגלג מנוסי, יוכל לשלוט ״ללא שכירת עט־להשכיר (כוכב־שבתאי
טבת) /שיסלף עובדות ויעכיר ויעוזת.״
למחרת, ביום שבת בבוקר, נסע טבת לירושלים, ולאחר התייעצות עם עורך־הדין שלמד.
תוסייה־כהן, שלח מכתב לידיעות אחרונות ולמנוסי, בו דרש התנצלות משפילה, כתנאי
מוקדם לתשלום פיצויים. שתי שורות אלה, הודיע פרקליטו, פגעו בשמו הטוב של טבת.
טבת והפרקליט הירושלמי המוכשר כבר נפגשו קודם לכן, על רקע מישפט דיבה. היה
זה בימי פרשת עמוס בן־גוריון, כאשר טבת עמד מאחורי בנו של ראש־הממשלה, ותוסייה־כהן
היה אחד הפרקליטים שהגנו בהצלחה על ראשי שורת המתנדבים. הודות למאמצי ההגנה,
הוקיע אז בית־המשפט העליון את שבתי טבת, על חלקו בפרשה המבאישה. השופטים
שמעון אגרנט, משה לנדאו ואלפרד ויתקון לא כתבו את החלטתם בחרוזים, אבל דבריהם
היו קטלניים הרבה יותר משתי השורות של מנוסי.
כתבו השופטים, לפני חמש שנים בדיוק, בהתייחסם לסידרת המאמרים שפירסם שבתי
טבת בהארץ, תחת הכותרת עמוס בן־גוריון, קרבן הרצח בדיבה :״את האינפורמציה שלו
קיבל הכתב ממטה המשטרה, ובנוגע לפרטים אישיים גם מעמוס בן־גוריון עצמו מטרתם
הברורה היתד, להשפיע על דעת־הקהל לטובת עמוס בן־גוריון, בעוד המשפט תלוי ועומד
פירסום המאמרים הנ״ל היה פסול. אך לא זו בלבד, אלא מאמרים אלה הכילו אינפורמציה
מגמתית ומסולפת וטענות־סרק, שהיו עלולות להטעות את הציבור.״

בכל העתונות העברית, אין עתונאי אחר שהוקע בצורה כה קטלנית על־ידי בית־המשפט
העליון של המדינה.

בטחוגיסט צמגבעת דתית

•י^ וחם שני של המיעוט, בתוך מערכת הארץ, הוא הכתב לענייני מפלגות, נפתלי לביא.
/הוא אפילו אינו מנסה להעמיד פנים, כאילו הדברים שהוא מפרסם מדי יום בעמוד
הראשון הם ידיעות אובייקטיביות. מן השורה הראשונה ברור כי אלה הם, למעשה, ביולטינים
מטעם המיעוט. הוא מקבל את האינפורמציה שלו ישר מפי שמעון פרס, או מפי אנשי־הקשר
שלו, והוא,מדפיס אותה במלוא מגמתיותה.
לפי מוצאו ולפי צעדיו הראשונים בארץ, אפשר היה לנבא לנפתלי לביא (לאו) עתיד
של רב או תלמיד־חכם. הוא בן למשפחת רבנים, וכאשר עלה ארצה עם קבוצת ילדי
בוכנוואלד, נכנס ללמוד בישיבה בפתח־תקווה. שם התרשם ממנו מנהיג פועלי אגודת־ישראל,
בנימין מינץ המנוח, אשר מינה אותו כשליח נודד מטעם תנועתו, בענייני עליה באירופה.
מתפקיד זה עבר לאו הממושקף למסגרת עלייה ב׳.
הוא המשיך באירגון עלייה גם אחרי קום המדינה, ועיסוק זה נחשב לו כתחליף לשרות
צבאי. על כן לא גוייס לצה״ל. הדבר לא הפריע לו להתמנות מאוחר יותר ככתב צבאי של
שערים, בטאון פא״י. כך זכה גם להסב אל עצמו את תשומת לבו של עורך הארץ. כי
בתקופות בהן נעדר חביב כנען, כתבו הצבאי של הארץ באותן שנים, היה לאו ממלא
את מקומו.
כאשר חולקו התפקידים במערכת מחדש, וחביב כנען הועבר ממישרת כתב צבאי ומכיסוי
המפלגה הליבראלית, נתקבל לאו כחבר מערכת הארץ, שינה את שמו ללביא ונתמנה כתב
אזורי נודד וכתב לענייני המפלגה הליבראלית, כצעד ראשון לקראת מינויו ככתב לענייני
מפלגות בכלל.
עברו כאיש עליה ב׳ וככתב צבאי קבע במידה רבה גם את זיהויו הפוליטי הנוכחי. כי
למרות שהוא חובש מיגבעת דתית, הוא איש של שמעון פרס. בימי פרשת המדענים הגרמניים,
הוא אף התגלה כאיש של הממונה על שרותי הבטחון. הוא נשלח יחד עם שני
כתבים אחרים מטעם שרותי הבטחון ועל חשבונם לאירופה, כדי לשלוה משם לעתוניהם
את החומר המרעיש שסופק להם מלכתחילה על־ידי הממונה.
לביא הפקיר בשנית את מישמרתו המפלגתית לפני כחודש, והגיע לשטוקהולם
בדיוק בזמן בו גילה שם צעיר יהודי (בעזרת גורמים נעלמים) את המחתרת הנאצית
השבדית. הוא דיווח על כך לעתונו — וגרם לאחת התקלות החמורות בין הארץ לבין
פרם. כי מחליפו של לביא פירסם ידיעה, כאילו ניהל פרם משא־ומתן סודי עם אשכול על
קבלת מישרה בממשלתו הבאה. ידיעה זו התפרשה בצדק, כקנונייה של פרם לבגוד
בחבריו־למיעוט. פרס שיגר מכתב־הכחשה חריף להארץ, ולא נשם לרוזחה עד אשר שב
לביא משטוקהולם.

שלוחות כחו״ל

ף* גליון מיום האחד ביולי פירסם הארץ שלוש ידיעות מאת כתבו באירופה
״י• המערבית. שם הכתב: יואל מרכוס, אשר יום לפני כן היה עדיין כתב דבר בפאריס.

אברהם שווייצי

מיכאל גר־זוהר

מדרבן

מגשר

מדבר, שהוכנה בסודי־סודות, נתגלתה בטרם עת על־ידי העולם הזה
של רב יליד תורכיה, אינו מאור גדול בעולם העתונות העברית, והצהיתד,
ראוייה לתשומת־לב מיוחדת מבחינה מקצועית. אבל היא חשובה,
את הריכוז העצום של נושאי דגל הבטחוניזם בכלל, וכותבי דברו של

קפיצתו של מרכוס
( .)1447 מרכוס, בנו
טרפותו להארץ לא
באשר היא מדגישה
שמעון פרם בפרט.
מרכוס נהג לרבוץ שעות שלמות במשרדו של פרס במשרד ר,בטחון. האמתלה: הוא מכין
ספר על מערכת ד,בטחון. הספר לא ראה אור, אבל מאות מאמרים וידיעות של מרכוס
מסרו לקוראי דבר על דעותיו, מעשיו, חוכמתו וגדולתו של שמעון פרס.
גם קודמו כסופר הארץ בפאריס היה איש ״יונייטד פרם״ מוצהר. אלקנה גלי, שהיה
פעם מזכירו של דויד בן־גוריון ולאחר מכן כתב לענייני מפלגות בידיעות אחרונות, נאלץ
לפני כשנתיים להופיע כמקבל־משכורת רשמי של משרד הבטחון. היה זה, כאשר החליט
עורך ידיעות אחרונות כי די לא בדובר אחד של פרם־דיין — הלא הוא ישעיהו בן־פורת.
בפקודתו של שמעון פרס, הועסק גלי בעריכת חומר־הסברר, של משרד ד,בטחון ובשידור
תוכניוודפרשנות בגלי צה״ל. כאשר נסע לאירופה, היה זה בקשר למהדורה הגרמנית של
ג׳ואיש אובזרבר, השבועון הבטחוניסטי המופיע בלונדון בעריכת ידידו של שמעון פרם,
ג׳ון קמחי. בהיותו בפאריס, הטיל עליו הארץ לשמש סופרו במערב. אירופה, אך הנסיון
נפסק אחרי חודשיים. יואל מרכוס הובא ארצה בצינעה, ולאחר שיחה עם גרשום שוקן,
הגיש את התפטרותו לעורך דבר הנידה,ם. הוא העביר איתו להארץ את כל הקשרים שקשר
על חשבון דבר, העתון אשר נגדו נלחם עתה שמעון פרס.
באותה מיסגרת, אפשר לסווג גם כוכב חדש של הארץ, ד״ר מיכאל בר־זוהר. כל עוד למד
באוניברסיטה העברית בירושלים, ולאחר מכן בסורבון בפאריס, לא התבלט במיוחד, אף בי
כיהן שם ככתב למרחב. בנו של רופא־השיניים, שעלה מבולגריה באמצע , 1949 היה עסוק

ריאקציונית, צמאת־ שלטון ושוחרת ־מלחמה
בעבודת־הנמלים שנועדה,להביא לו פירסום בינלאומי. היה זה ספרו הגשר על הים התיכון,
שהוגש לסורבון כעבודת־מחקר לקבלת תואר דוקטור למדעי המדינה.
הספר תיאר בפרוטרוט ובכשרון את מיבצע סיני—סואץ, מן הרגע בו נולד הרעיון ועד
להריסת החלומות שתלו בו ישראל והצרפתים. הגיבור הגדול של היצירה: שמעון פרם.
בישראל פורסם רק החלק הראשון — הסיפורי — של הספר. בנוסח הצרפתי כלול גם
חלק שני, כולו מורכב מרשימת המקורות מהם שאב המחבר את האינפורמציה לכתיבת
יצירתו. רשימה זו מספרת מה שאין הסיפור מגלה: כי חלק הארי של החומר ניתן לו
על־ידי האנשים הכפופים לשמעון פרם, שזוהו שם תוך גילוי סודות כמוסים.
ממילא הביעה היצירה את דעותיו הבטחוניסטיות של סגן שר הבטחון, אדריכל הגשר
על הים התיכון, בין ישראל וצרפת.
גם ספרו השני, ציד המדענים הגרמניים, שפרקיו פורסמו תחילה בהארץ, הינו עבודת־מחקר,
השואבת חומר רב מתיקי מערכת הבטחון הישראלית. צירופו של ד״ר בר־זוהר
למערכת הארץ בא לתת חיזוק אקדמי למחנה הבטחוניסטי שם, ואילו עיסוק צדדי שנטל
על עצמו מדגיש את שייכותו למחנה הבטחוניסטי שמחוץ להארץ. כי מזה מספר שבועות,
מאז יצא ישעיהו בן־פורת לחופשה, ממלא בר־זוהר את מקומו בתוכנית הפרשנות
השבועית שלו בגלי צה״ל. קודמו של בן־פורת בתפקיד זה היה אלקנה גלי.
את המעגל הזה משלימות השמועות הרווחות בתוככי מערכת הארץ, כי אחרי שיואל
מרכוס עבר מדבר, מתנהל משא־ומתן עם כתב דבר בלונדון, שיעבור אף הוא להארץ. שם
הכתב: חגי אשד, האיש שכתב, על פי הזמנת בן־גוריון, את הספר הנודע על הפרשה.

עד עריקתו ש 7דיין

אשה המוכר של קבוצה זו הוא אברהם שווייצר. מי שאינו מכיר את מערכת הארץ
1עלול לשאול: מה לעורך הכלכלי ולניהול מסע־הצלב הבטחוניסטי? אן אצל גרשום
שוקן הכלכלה היא מניע ראשון־במעלה, ועל כן מעמדו של שווייצר בהנהלת המערכת הוא
מן הקובעים ביותר.
למעמד זה הביא ציוד אידיאולוגי מגזדן: בילדותו בהונגריה למד שווייצר בחדר דתי״ .עם
עלות הקומוניסטים לשלטון, הפך קומוניסט פעיל. בחור־הישיבה גזז את פיאותיו אך
המשיך להיות אדוק — רק התורה השתנתה. עם פרוץ מלחמת העצמאות בארץ־ישראל
חלה תפנית נוספת — קיצונית לא פחות. הוא עזב את הונגריה ואת השליחות הקומוניסטית,
עלה ארצה וגויים יחד עם אחיו לשורות ההגנה. השניים נשלחו לגוש עציון, שם נפל האח
בקרב ואילו אברהם שווייצר נישבה בידי הלגיון הערבי, יחד עם שרידי המגינים של הגוש.
כאשר השתחרר מן השבי הירדני, התחדשה והתעמקה ידידותו עם איש־הארץ ברוך בר,
אף הוא יליד הונגריה, שהיה אז עורכו הכלכלי של היומון. בהשפעתו בחר בהשכלה
כלכלית, הלך ללמוד באוניברסיטת ירושלים ולאחר מכן בבית־הספר הלונדוני לכלכלה —
אותה מיכללה מפורסמת בה למד לפניו גם גרשום שוקן. אולם שווייצר הגיע רחוק יותר
מן האיש שנועד להיות עורכו: הוא קיבל שם תואר דוקטור, החסר לשוקן.
בהשפעתו של בר התקבל, לפני שמונה שנים, הדוקטור הצעיר והמבריק לעבוד במדור
הכלכלי של העתון, כמומחה לענייני חקלאות. כאשר נפטר ״מצפון הארץ״ הדגול ד״ר משה
קרן, תפס ד״ר ולטר גרוס את מקומו ככותב מאמרים ראשיים. במקום גרוס נכנם להנהלת
המערכת העורך הכלכלי ברוך בר — ונפתחה התחרות על תפקיד העורך הכלכלי. המועמדים
1הכתב הכלכלי הוותיק רפאל בן־שושן, והכתב הצעיר אברהם שודייצר. הצעיר ניצח
ובתוקף תפקידו התמנה חבר הנהלת המערכת, שם ניתנה לו אפשרות להשתתף בעיצוב
דמות העתון לא רק בעניינים כלכליים, כי אם גם פוליטיים מובהקים. בינתיים עזב גם בר
את הארץ, ובמערך הכוחות שנותרו עלה עוד יותר מישקלו של שווייצר.
אם שבתי טבת נחשב במערכת הארץ בידידו המיוחד של שמעון פרס, הרי שוזייצר נחשב
כמקורב במיוחד למשה דיין. אם הוקיע טבת את שמעון פרס, כאשר ניראה שזה בגד

גרשום שוקן (ליד תמונת אכין)
המחר — חזרה לאתמול

רובינשטיין, מרצה למישפטים באוניברסיטת תל־אביב, שהכניס נימה ביקורתית־מתקדמת
לעמודי העתון. אלא שרובינשטיין אינו חבר המערכת, והוא מגביל אח עצמו לפירסום
מאמרן ם מקריים.
כתב אחר שאינו מזוהה עם אנשי בן־גוריון— פרס הוא דווקא כתבו הצבאי של העתון,
זאב שיף. הוא גם אינו אנטי־אשכול — ועל הישג פעוט זה מברך שר הבטחון לא מעט.
כי אילו הופקרה גם עמדה זו בידי שונאיו, היה אשכול סופג מהלומות בשטח שהוא עתה
רגיש לו ביותר.
אפשר אף לקרוא מדי פעם מאמרים המשבחים את אשכול. אלה מגיעים מכתבי העתון
בירושלים — יגאל עילם, ובעיקר אלי אייל. מכיוון שאייל הינו גם ידידה האישי של מרים
אשכול, מאז למדו שניהם באוניברסיטה, הוא השתלב במהרה בתוך הרשת הענפה שאירגנר.
אשתו של ראש־הממשלה, כדי להחדיר לעתונות את הידיעות המביאות תועלת למאבקו.
אלא שכוחו של אייל נוטרל במידה רבה על־ידי המערכת בתל־אביב, בה שולטים האנטי-
אשכוליסטים. ידיעות שהועברו בטלפרינטר מן המשרד בירושלים ונקלטו במערכת בתל-
אביב, אבדו איכשהו לפני הגיען לשולחנו של עורך־הלילה, ובצורה זו לא ראו אור. עתה
נמצא אייל בסיור בארצות־הברית, וקיימים סיכויים כי שוקן יחליט להשאירו שם ככתב
הארץ. בניו־יורק ינוטרל אייל בצורה יעילה הרבה יותר.
תקוותם הסמוייה של אנשים כמו רובינשטיין, שיף ואייל תלוייה באיש מספר שניים
במערכת: סגן העורך ד״ר ולטר גרוס, החותם את מאמריו בכינוי ״פולס״ .הם רואים בו
מעין ראש המחנה הניטראליסטי במערכת, מאמינים שאם רק יטיל ברצינות את כוחו על
כף המאזניים, יוכל לבלום בצורה ניכרת את השפעתם של שווייצר וחבורתו. זוהי אשלייה,
שכן גרוס הוא, בראש וראשונה, איש נאמן של גרשום שוקן. וגם שוזייצר, טבת וחבריהם
הם, בראש וראשונה, אנשיו הנאמנים של גרשום שוקן.
מיהו, אם כן, גרשום שוקן? מה מריץ אותו?

נפתלי לביא

אלקנה גלי

תועמלן

שופר

ברעיון הפילוג של מפא״י, נטל שוזייצר על עצמו תפקיד דומה לגבי משה דיין, כאש׳
הודיע זה האחרון כי אינו מוכן להצטרף לרשימה נפרדת של דויד בן־גוריון. אלא ש־שווייצר
עשה זאת בכישרון — ובברוטאליות — שעלו הרבה על אלה שגילה טבת כלפי
ידידו שלו.
הוא כתב, תחת הכותרת החלטתו של משה דיין:
״הציבור שופט באופן שונה סרבן מלחמה וחייל העורק מיחידתו לפני קרב. על אחת
כמה וכמה נשפט בחומרה מפקד בכיר המודיע יום לפני ההתמודדות עם האויב, שאינו
מוכן להסתכן בתוצאותיה, ועל כן מסתלק הב יתה הגינוי של מפקד בכיר, המסרב
להסתכן בהתמודדות לאחר שהשתתף בהכנת המערכה, הוא הנחרץ ביותר, שכן הוא חייב
כלפי פיקודיו ועמיתיו נאמנות מיוחדת, שהיא חלק מציודו המקצועי. משהתפרק ממנה,
מוטל בספק לא רק שעור־קומתו המוסרי, כי אם גם כושרו המקצועי. מן הראוי שמר
דיין יהרהר בדברים אלה.״
הפקרת חבריו־למיעוט, הזהיר שווייצר, יוצרת ״ספק לטווח ארוך באשר ליציבות עמדותיו
ונאמנותו לדרך ולשותפים.״
אלא שדיין אינו פרס, והוא לא רץ להסביר לשווייצר כי טעה, או להבטיח כי ישוב כמו
שיה רכה לעדרו של בן־גוריון. עם פירסום מאמרו של שווייצר, באה לקיצה השותפות
הארוכה בין הרמטכ״ל לשעבר לבין הארץ, לפחות זמנית.

האשלייה הניטראליסטית

א כל חכר במערכת הארץ הוא בנגוריוניסט מושבע, ולא כל טיפת דיו שם היא
טיפה מדמו של לוי אשכול. אפשר גם לקרוא מאמרים נייטראליים מאת ד״ר אמנון׳

״אמה בעצמך בן־גוריון!״

ך * שיאפרשתל בו ן, כאשר הארץ ניהל מערכה חסרת־תקדים של לוחמה פסיכולוגית
* 4נגד תומכי לבון, ניסה ד״ר ישראל בר לפענח את התעלומה הנפשית. בר, שכיהן אז
כפרשנו הצבאי של הארץ, אמר לגרשום שוקן :״אתה אוהד את בן־גוריון, כי אתה בעצמך
בן־גוריון קטן. אתה שליט־יחיד בעתון, ואתה מקיף את עצמך בחבורה של צעירים
הרוקדים לפי חלילך.״
זהו ניתוח מעניין — אך הוא פשטני מדי מכדי לחדור לשורש הבעייה. גרשום שוקן לא
היה מניח לחצי־הצעירים שלו ללחום את מלחמתם של החצי־צעירים של בן־גוריון, לולא
נבע הדבר מהשקפתו היסודית.
מהי השקפה זו?
אפשר לסכמה במשפט אחד: גרשום שוקן הוא האדם היחידי בישראל המנהל מדיניות
מעמדית בורגנית ברורה ועיקבית.
גוסטאב (גרשום) שוקן, שנולד בגרמניה לפני 53 שנה, הוא בנו של אחד העשירים המופלגים
ביהדות גרמניה. אחרי שלמד כלכלה בגרמניה ובלונדון, עלה לארץ בגיל .21 כשהיה
בן 25 קיבל מאביו את הארץ במתנה.
פרטים ביוגראפיים אלה חשובים להבנת האיש. הוא מזוהה ומזדהה מילדות עם מעמד־בעלי־ההון.
ומכיוזן שלמד כלכלה, הוא רואה בשטח זה את מומחיותו האישית.
עד לשנים האחרונות, לא היה לבורגנות הישראלית בטחון עצמי. בימי המנדאט, כאשר
ההסתדרות וההגנה עמדו בראש המאבקים של היישוב המאורגן, והאידיאולוגיה הסוציאליסטית
שלטה בכל מערכותיו, הצטיינו בעלי־ההון בביטול עצמי. בסתר לבם האמינו הסוחרים
ואנשי־הבורסה כי הם נופלים — מבחינה אנושית ולאומית — מאיש־הקיבוץ. עושרם גרם
להם למצפון רע.
גישה זו היתה טבועה עמוק בדמם של ראשי המחנה ה״אזרחי״ .אפילו מפלגה מעמדית
מובהקת, כמו הציונים, הכלליים, שלא התייחסה ברצינות לשום בעייה זולת ההגנה על
האינטרסים של בעלי־ההון, ניסתה להתכחש לאופייה המעמדי. עצם שמה העיד על רצונה
הנואש להתחמק מזיהוי מעמדי. הוא הדין לגבי כל אנשי הימין ביישוב, ולאחר־מכן במדינה,
עד היום.
גוסטאב שוקן הוא, אולי, האדם היחידי שלא נדבק מעולם בגישה זו. אם מפני שנולד
עשיר, אם מפני שמעולם לא מצא קשר נפשי עם המציאות הנפשית של היישוב — הוא
פיתח כבר בגיל צעיר גישה מעמדית מובהקת, מן הסוג המקובל בחוגי הבורגנות הגבוהה
בגרמניה ובצרפת.
גישה זו היא המנחה אותו מאז ועד היום.

סכין בכב תגועת-המרי

1אתמיד הביאה גישה זו את שוקן לתמיכה בקו של בן־גוריון. להיפך — היו ימ־ם
/כאשר הביאה אותו לקיצוניות הפוכה.
היה זה בימי המאבק נגד הבריטים, באמצע שנות הארבעים. שוקן הצעיר הצליח, באותם
הימים, לבסס סופית את שלטונו המוחלט בהארץ. לא היתד, זאת מלאכה קלה, כי בשנים
הראשונות לבעלותו על העתון התייחס הצתת הוזתיק בזילזול־מה אל בן־העשירים שהפך
לבוס שלהם בזכות אביו.
(המשך בעמוד )24

במדינה
(המשך מעמוד ) 11

נשתמש בפלאקאטים מן הבחירות האחרונות
עם דיוקן ענק של הזקן, ומתחתיו
כתוב; .אותו אי־אפשר לנצח!״ על החתום:
לוי אשכול.
הציבור שואל אותנו מדוע דווקא בימי
סערה כאלו נסע אלמוגי לנופש לחוץ-
לארץ. שואלים אותנו אם יש בזה סימן
לפילוג במיעוט. בכלל לא, אלה רק חיכוכי־דיעות
קלים בינו ובין פרם. זה התחיל
כשאלמוגי כינה את דיין. ברוטוס״. ,גייס
חמישי״ ,ו״בוגד״ .שמעון רתח מכעס על
אלמוגי, ובישיבת המטה אמר שאלה דברי
תועבה וזוועה, והוא מקווה שהאיש שאמר
זאת מתחרט על זה. אז אלמוגי נסע
קצת לנופש.
כולנו התפלאנו במטה מאיפה ידע אלמוגי
מה זה ברוסוס. אחר־כך נזכרנו
שהוא קורא לבן־גוריון — קיסר. ופעם
אפילו ראה אותו אחד החברים קונה
ספר היסטורי על יוליום קיסר.
יש אנשים שמתרשמים מזה שנצר וחושי
לא באו אתנו. מי זה חושי? מי זה נצר?
שני קולות, בסו הכל. טוב, אומרים שזה
יפגע במוראל של הצעירים. אבל יש
לזכור שחושי ונצר הם עסקנים זקנים,
שחבל להם להיפרד מהמשרדים שלהם,
אבל אנחנו חברה צעירים, ולא איכפת
לנו לעבוד באוהלים. אנחנו לא דור מלח־מת־השיחרור,
אנחנו דור מלחמת־סיני. אנחנו
מלאי־תיקחה. עובדה, מרבית הצעירים

אלמוגי היה מפקד ההגנה של כפר־סבא,
וספיר חבר המטה שלו. בישיבת המטה
האשים ספיר את אלמוגי בביזבוז. שהוא
מבזבז כדורים, כי הוא מצווה לפתוח באש
כל הזמן. אלמוגי החליט לסדר אותו.
פעם, הם הלכו לסייר בעמדות. פתאום
נפתחה אש. כולם נשכבו על הריצפה ,־
ספיר הראשון.
הערבים התחילו להתקרב, וספיר התחיל
לצעוק בהיסטריה. :לפתוח באש! לפתוח
באש!״ אז אלמוגי ענה :״אסור לבזבז
כדורים! נחכה עד שנראה את אישוני
העיניים של הערבים!״

הז ה ״!

סה״כ
נמנעים

228

25 9 אחוזים של קולות כשרים :

של הרוב עברו למיעוט, כשנוכחו שאנחנו
צודקים.
הנה, לא מזמן עשו מסיבת־פרידה לשמעון
פרס, בבדק בלוד. הוא סיפר למוזמנים
שלפני כמה שנים, כשהקימו את
הבדק, היתד, לזה התנגדות עצומה, ורק
הוא ובן־גוריון היו במיעוט בעד. ועכשיו
עובדים כאן למעלה מ־ 3000 איש מלאי-
הישגים. זה רק מוכיח שהמיעוט תמיד
צודק.
אנחנו שומעים עקיצות מכל הצדדים
של אנשי־הרוב, שאומרים לנו: או־קי,
תצאו ברשימה נפרדת, אבל מה יש לכם
להציע מה שאנחנו לא מציעים, חוץ
מבחירות איזוריות? התשובה היא: אנחנו
מסוגלים לעשות כל דבר שמסוגל לעשות
המערך, אבל יותר טוב.
הוא ככלל מכולכל. למשל, פיזור
האוכלוסיה. אשכול ממש מבולבל בעניין
הזה. מצד אחד הוא מכריז שהוא בעד
פיזור, ומצד שני הוא מכריז שהוא בעד
תוכנית ל׳ ,הקוראת לריכוז אוכלוסיה
בתל־אביב. מצד אחד הוא קורא לפיזור,
ומצד שני דוא הכריז החודש ברמת-
השרון כי. אעשה הכל כדי שרמת־השרון
תגדל ותפרח ומיספר אנשיה יוכפל!״
אני
רוצה עוד להזכיר כמה מילים טובות
על סורקים. בהתחלה לא הבנו מה
הוא עושה איתנו, הלא הוא היה עם נצר.
אחר־כך הבנו מי יושבת בכפר־סבא. גברת
ספיר. וזאת סיבה מספקת לא להישאר
ברוב. אגב, גם אלמוגי בא מכפר־סבא.
אז אלמוגי סיפר לנו לאחרונה מתי
הוא גילה לראשונה את פרצופו האמיתי
של ספיר. זה היה במלחמת־השיחרור.

34.2
282

105
״1007

נשי כף גוריץ עודם משלים את עצמם שאפשר לצמצם את הפילוג. הם הכריזו כי
לא יקימו מפלגה, אלא רק רשימה שניה מטעם מפא״י הממלכתית, האמיתית. בשיחות
פרטיות טענו כמה מפעילי המיעוט כי זהו פילוג זמני, וכי למחרת הבחירות תתאחד
המפלגה מחדש, בלי אשכול, ואולי גם בלי בן־גוריון.

זוהי שטות. מי שמכור כך, אינו מכין את ההגיץ הפנימי הטכוע

כבל פילוג.

ידוע כי מריבות משפחתיות חמורות יותר ממריבות בין זרים, וכי מלחמות־אחים
אכזריות יותר ממלחמות בין אומות שונות. הוא הדין לגבי פילוגים מפלגתיים. שני הפלגים
נאלצים ללחום זה בזה בקיצוניות רבה יותר מאשר במפלגה אחרת.
יש לכך כמה סיבות.
ראשית: הסיבה הפסיכולוגית, המרירות
המצטברת בריב מסוג זה בין אנשים שהיו
קרובים איש לרעהו במשך שנים. היו דרושות
למעלה מ־ 20 שנה כדי שמפא״י ואח־לפני
סה״כ
דות־ה,עבודה
— שני פלגים של מפלגה ש5שבועות קלפיות התפצלה
— יוכלו להקים אפילו מערך. ואילו
הד״ר משה סנה שנוא במפ״ם הרבה
( )656 1009 יותר מאשר בכל מפלגה אחרת.
118

על כך נוספות סיבות מעשיות. שני הפלגים
נאלצים להתחרות על אותם הקולות עצמם,
כך שכל הישג של אחד מהם מהווה הנד
סד אוטומאטי לשני. המלחמה נטושה על
() 40 5 324 פרנסות, על עמדות כבוד והשפעה אישית.
השבוע עדיין תימרנו שני הפלגים, נהגו
( ) 27 279 בזהירות מופרזת, מתוך כוונה להשיג יתרון
טכסיסי האחד על זולתו. אך לא יעברו ימים
11.1
() 10.7
רבים, והפילוג יהיה מר יותר ויותר, ההאש9.2

11.4
מות ההדדיות יחריפו, והפלגים יתנפלו בחמה
שפוכה זה על זה.

286
30 97 113

10.1
״1007

״לא א\זפלא אם יהיו הרוגים

קלפי

אלה הם מאורעות היתוליים־למחצה. אף הם משמשים אות? 1כאות.
הפילוג כמפא״י ילכש צורות, ויקכל ממדים, שמעטים חולמים עליהם
ביום.

3ל עש־ר דבן 31-וריון

!ה מרה כאשמד. נואם מטעם הרוב במפא״י סיים את נאומו בסניף־מפא״י המקומי.
^3אשד, מחסידי־המיעוט פרצה בצעקות־נגד. אחד מחסידי־הרוב צעק לעומתה. :בת זנונים!״
בערבית עסיסית. בעלה של הנעלבת תקף את הצועק. מהומת־דמים פרצה במקום.
למחרת היום התחוללה הפיכה מסוג אחר באור־יהודה: איש־המיעוט של מפא״י הקים
קואליציה עם המפד״ל, הדיח את חסידי הרוב של מפא״י, שנתמכו על־ידי חרות המקומית.

שתי שאלות ניסרו השבוע בחלל, העסיקו
כל אדם פוליטי במדינה:
#כמה קולות יקבל דויד בן־גוריון
ברשימתו הנפרדת?
>! ממי הוא יקח קולות אלה?׳ 1
השבוע השתתפו למעלה מאלף אזרחים
ישראליים — שהם מידגם מייצג גדול מאד
— בקלפי הנסיונית של העולם הזה, שנערכה
בשמונה רכבות. התשובות:
#אילו נערכו הבחירות השבוע, היה
בן־גוריון זוכה ל־ס/ס 10.4של הקולות.
#י הוא היה לוקח את מרביתם מן
המערך, וחלק מסויים מן הליברלים העצמאיים.
גח״ל — בניגוד לדעת רבים —

מערד שמאלי 363 מערד ימני
194
כל הדתיים

מפ״ם 89 מירי

עצמאיים ליבראלים
__ 10.5

רשימת בו־גוריול
15.3
״1007

רוצה

קלפי נסיונית

17 )1ז ל׳ו ייהע׳ וי לרז

אין הוא מסוגל לחזור לשלטון בגדיש ־

136 15 256 32 244

115

״1007

10.4
־1007

לא היתד, נפגעת.
פני הכנסת הכאה. לפי תוצאות
הקלפי נראה טבלה) היתד, מתקבלת הכנסת
הבאה 39 :מנדאטים למערך 13 ,לבן־גוריון,
33 לגח״ל 13 ,לדתיים 11 ,למפ״ם8 ,
לליברלים העצמאיים 3 ,למק״י.
ברור כי יש פגם אחד בתוצאה זו:
חלקם של הדתיים קטן מדי*.
אם יוקצב לדתיים מיספר המנדאטים המובטח
להם 18 תתקבל הכנסת
הבאה 37 :למערך 12 ,לבן־גוריון 31 ,
לגח״ל 18 ,לדתיים 11 ,למפ״ם 8 ,לליברלים
העצמאיים 3 ,למק״י. אלה היו פני הכנסת,
אילו נבחרו השבוע.
פירוט הקלפיות: קלפי מס׳ 1ביום ה־ששי
בבוקר ברכבת מתל־אביב לחיפה (שעה
)09.25 וחזרה לתל־אביב. בלט בה אחוז
גבוה של חיילים. קלפי מם׳ 2ביום הראשון,
ברכבת שיצאה ב־ 07.05 מתל־אביב
לחיפה, וחזרה לתל־אביב. שוב בלטו החיילים,
שאחוזם היה גבוה ביותר. קלפי
מס׳ 3נערכה כעבור שעתיים, ברכבת
שיצאה ב־ 10.30 מתל־אביב לחיפה, וחזרה.
הקלפי מס׳ 4נערכה באותו יום ברכבת
מתל־אביב לירושלים ( )17.04 וחזרה.
כן־גוריון: שיא זמני? מה היתד.
השפעת רשימת בן־גוריון על שאר הרשימות?

י ס 8 0/
לפי הטבלה מסתבר כי לקחה
* הדבר נובע מהרכב הנזידגם: הנסיון
הוכיח שכדי להשיג מידגס, מייצג לגמרי,
יש לערוך את הקלפי ברכבת אחת בקו
ירושלים מל כל שתי רכבות בקו חיפה.
הפעם נערכו הקלפיות בשתי רכבות ירושלמיות,
ובשש רכבות בקו חיפה.

(״)1007

תוך במה חודשים ייווצר מישקע
של שינאה, שאי-אפשר יהיה לבטלו
למשך שנים רכות -אם
ככלל.

לכך יתוזסף גורם נוסף, חמור שבעתיים.
מפא״י מתבססת בישראל השניה על חמולות.

הפילוג ישתלהב במלחמת־החמולות, ללא
כל קשר עם המצעים והאישים הנאבקים
בתל־אביב ובירושלים. עדה תקום על עדה, משפחה על משפחה, והריב יהיה נטוש על
טובות־הנאה קטנטנות בכל סניף ובכל עיירה. מאורעות אור־יהודה ואשדוד יחזרו בכל
מקום, בצורה הרבה יותר חריפה.

לא הגזים עסקן מנוסה של נאא״י, שניכא השכוע, בהתייעצות פנימית
:״יישפך דם ! יהיו פצועים, ואני כשלעצמי לא אתפלא אם יהיו
גם הרוגים״.

פתנו פרש דיין?

זד כיום השלישי שעבר לא האמין איש כי המיעוט יתפלג ברצינות. לכל ראשי
המיעוט — פרט לאחד — ־היה אינטרס ברור למנוע את הפילוג הזה. שמעון פרס,
למשל, יודע כי הפילוג מחסל את הקאריירה שלו בממשלה ובמערכת־הבטחון, וכי הוא
נידון עתה, למשך שנים ארוכות־ארוכות, להיות סתם־חבר־כנסת, שיסתכל על העניינים
מבחוץ, ללא השפעה על ההכרעות, כמו אסתר וילנסקה או יעקב מרידור. בשביל ביצועיסט
כמוהו, זהו כמעט גזר־דין של מוות פוליטי.
אולם איש אחד רצה בפילוג — והוא כפה אותו על חבריו. זהו דויד בן־גוריון.

מה מריץ אותו?
לא תאח־ת־ד,שלטון, במובן המקובל. בן ד,־ 78 יודע כי אין לו כל סיכוי לחזור לשלטון

מן המערך, כ 2מן הליברלים העצמאיים.
היא הקפיאה את גח״ל, שהאחוז
שלה שתה, כמעט, לאחוז שלה בכל הקלפיות
הקודמות.
מעניין לציין כי למרות ההפסד, מעמד
הליברלים העצמאיים איתן, ועולה על מי־ספר־המנדאטים
הנוכחי שלה בכנסת. תופעה
זו חזרה בכל הקלפיות עד כה.
מובן שאסור לקבל תוצאות אלה כסוף
פסוק. מהשבוע ועד ליום הבחירות, ישתנה
הרבה. יוצאו מיליוני ל״י על תעמולה,
יופעל מנגנון אדיר.
אפשר להניח כי רשימת בן־גוריון נמצאת
עתה בשיאה, בהיותה מרכז החדשות של
השבוע, וכי מכאן והלאה ישתנו יחסי־

הכוחות במידה רבה נגדה ולטובת ה־מערך,
בעל התקציב והמנגנון.
נגד כפייה דתית! כמו בפעמים הקודמות,
נשאלו המשתתפים אם היו רוצים
בהופעת רשימות אחרות בבחירות,
ואם כן — באיזו.
התשובות מוכיחות כי אין סיכוי לרשימה
עדתית של עדות־המיזרח. רק 18
איש ( )1.970 רצו בה. בעיקבות ההתפתות
ירדו גם סיכויי מן היסוד פלאים — ורק
14 איש 1.4רצו בה — בהשוואה
ל׳־ 3.27 לפני חמישה שבועות 45 .איש,
שהם ,4.47,רצו ברשימה של העולם הזה
(כמעט אותו אחוז כמו בכל הקלפיות
חעולם חזח 14*2

ו הוא יסר למור את חייו של אשכור

כן־\וריון?

בכנסת השישית, וכי כל רעיון בכיוון זה הוא חלום חסר־שחר/ .יחסי־הכוחות פשוט לא
יאפשרו זאת. ואפילו היה הדבר אפשרי, לא יכול בן־גוריון לחלום לעמוד בראש ממשלה
התלוייה בחסדי מנחם בגין.
ממריצה אותו שאיפה אחרת, האופיינית למצבו הנפשי הנוכחי של בן־גוריון: לעשות
צרות לאשכול. ובכך הוא יכול להצליח מאוד.

איד הוא מקווה לעשות זאת?

קרוב לוודאי כי באופן מעשי הכריעו את הכף בלבו של בן־גוריון תוצאות של מחקר י פרטי, שערך חוקר צעיר בשם רפאל גיל 35 בוגר האוניברסיטה העיברית והמכון
למחקר חברתי שימושי של אוניברסיטת קולומביה.
גיל, המנהל את המכון לחקר דעת הקהל של דחף, ערך את המחקר לפי הזמנת מטה
המיעוט 300 .מראיינים ראיינו לצורך המחקר כ־ 3000 אזרחים. המרואיינים נבחרו לפי אזורי-
בחירה שנקבעו על־ידי הלשכה המרכזית לסטאטיסטיקה. כל אזור כזה הוא הומוגני מבחינת
האוכלוסיה שלו. בחירת המרואיינים בכל אזור היא מיקרית.
מבחינה מיספרית, זהו מידגם גדול. מישאלים אמריקאיים גדולים, כמו זה של מכון גאלופ
ושל החוקר האריס, מסתמכים על מידגם של כ־ 1500 איש*.
מובן שאנשי המיעוט מדליפים רק את אותן התוצאות של המישאל המתאימות לצרכיהם
ך,תעמולתיים. בין השאר:

#רשימת כן־גוריון היתה זובח בבחירות, בשבוע של המישאל, כ־
־/־ 15 של הקולות, דהיינו 18 מנדאטים בכנסת.

#שני הפלגים של מפא״י יזכו ביחד ביותר קולות מאשר אילו הופיעה מפא״י רק
ברשימה אחת.
#בן־גוריון יגזול 10 מנדאטים מרשימת המערך, ו־ 8מנדאטים מגח״ל ומן הליבראלים
העצמאיים.
#אומנם רק /0״ 24 מן הנשאלים סברו כי בן־גוריון צריך להיות ראש־ממשלה, לעומת
־/־ 37.5שהעדיפו את אשכול. אולם יותר מ 60 סברו שעל שמעון פרס להיות שר־הבטחון(
.הדלפת פרט זה לעתונות מעידה הרבה על זהות המדליפים — וגם מוכיחה עד
כמה הרס פרס את עצמו בלכתו בדרך הסוגרת בפניו יעד זה).
במקום האחרון בין המועמדים לראשות־הממשלה עמד אבא אבן. רק אחוז וחצי מבין
הנשאלים היו מוכנים להטיל את התפקיד עליו.
#לפי המישאל, עומד פרם במקום השני בפופולאריות בין ראשי המיעוט, אחרי בן־
גוריוז. דיין נאלץ להתחלק במקום השלישי עם אלמוגי — כשהוא מופיע בריחוק רב
אחריי פרס.

עובדה זו, הרומזת על סף שפרס התכוון לתבוע את המקום השני
כרשימה לעצמו, תחת למסרו לדיין, יכולה להסביר את פרישת דיין.

נוזוגן ר בטרגו ומון
^ נשיה רו ב במפא״י יכלו למצוא סיבות מדוע אין להתיחס אל תוצאות המחקר
\ 4כעל עובדות מוגמרות:
י • הם לא ידעו מי ערך אותו, מה מידת האוביקטיביות שלו, ומה הן השיטות לפיהן 1 נערך המחקר.
!#המיעוט הדליף רק את אותן מתוצאות המחקר הנוחות לו. יתכן שכמה מממצאי
המחקר הצביעו על נתונים שהם דווקא לטובת רשימת המערך.

#המחקר נערף לפני חודש לפחות -ואין הוא יכול ללמד
הרכה על המצב פיוס, ועוד פחות על המצב שישרור בעוד ארבעה
חודשים, כבוא הבחירות.
מבחינה זו אין סתירה בין המישאל של גיל והקלפי הנטיונית של העולם הזה השבוע.
יתכן פשוט כי בתקופה זו כבר ירדה רשימת בן־גוריון בחמישה אחוזים — עם פרישת
חושי ודיין — ואחוז זה יכול עוד לרדת בהרבה, בהתלקח מערכת־הבחירות והפיכת
הרשימה החדשה לתופעה שיגרתית.

הטלזזנזה נול המיגזומיוגז
ולם נם אם יהיו הישגי רשימת בן־גוריון בקלפי הרבה יותר קטנים מכפי שנראה
\ 1לאור המישאל, יכולה היא לגרום לאשכול צרות צרורות. ורעיון זה מסב הנאה רבה
לבן־גוריון עצמו.

צרה אחת קשורה בהרכבת רשימת המועמדים.
* מבחינה זו מסתמכת הקלפי הנסיתית של העולם הזה על מידגס גדול למדי. היא מתבססת
על ההנחה כי ציבור הנוסעים ברכבת הוא מידגם מיקרי מייצג, כפי שהוכח בבחירות

קודמות.

הקודמות).
בעוד שחמשה משתתפים רוצים בהופעת
הפעולה השמית בבחירות, הצביע משתתף
אחד בעד כל אחת מן הרשימות הבאות:
יוצאי תימן ,״מערך שמאלי ללא ערבים״,
מצפן ,״מפ״ם עם המערך השמאלי״ ,רשימה
נגד הפלייה גזעית, חזית השמאל,
״יפלג יהודי של מק״י״ .משתתף אחד מצא
לנחוץ לציין שהוא, נגד עתונות צהובה״.
אולם פרט אחד חייב לספק מזון למחשבת
רבים 101 :מבין המשתתפים —
שהם 9.8ציינו בשבוע זה, בו
נטוש הוויכוח על חוקי־הדת, שהם רוצים
ברשימה שתילחם נגד הכפייה הדתית. מי־ספר
זה כמעט שווה למיספר המצביעים
בעד רשימת בן־גוריון, למשל — ומתקרב
חפויס חזח 14*2

מבחינה זו נמצא בן־גוריון במצב אידיאלי. חוץ מקומץ הח״כים שהלכו עימו, ריקה רשימתו.
הוא יכול להבטיח מקומות לכל מי שמוכן להופיע עימו — לראשי חמולות בישראל
השניה, לאלופים משוחררים, לפרופסורים ולבעלי־שמות סתם.
כך טוענים אנשי המיעוט כי יופיעו אצלם שישה פרופסורים (ביניהם עמוס דה־שליט,
ברגמן וקציר); שישה אלופים ורבי־אלופים לשעבר (ביניהם יעקוב דורי, בעוד שצבי ]״צ׳רה״[
צור כבר הכחיש כוונה זו) ,נשיא בית־המשפט העליון לשעבר יצחק אולשן; נערי־זוהר
משוחררים כמו טדי קולק ואהוד אבריאל; רבנים מעדות־המזרח; שלושה עורכי־דין ידועים
וכמה קצינים המשרתים עדיין בצד,״ל. איש צבא מסויים הובא בחשבון כמועמד לראשות
עיריית תל־אביב מטעם המיעוט (בעוד שאין המיעוט חושב להציג מועמד לראשות עיריית
חיפה, שיתחרה באבא חושי).
מצבו של לוי אשכול שונה לגמרי. למפא״י (חוץ מן הערבים) יש כיום 42ח״כים. אם
יקבל המערך כולו בבחירות הבאות 40 מנדאטים, שמהם יגיעו שמונה לאנשי אחדות־העבודה,
יעמדו לרשות אשכול רק 32 מקומות בטוחים.

איו יחלקם כין הדורשים?
כי על מקומות אלה יתחרו שלושה סוגי אנשים:
#הח״כים הנוכחיים, חוץ מן המעטים (שישה) שהלכו עם בן־גוריון.
#נאמני אשכול, שלא היו ח״כים עד כה, ושאותם ירצה לשבץ בתפקידים המחייבים
חברות בכנסת (כגון זאב שרף, צבי דינשטיין, אריה אליאב, אברהם עופר, אריאל אריאלי).
#אנשי המיעוט שבגדו בבן־גוריון, ושאשכול יצטרך לפצות אותם ואת נאמניהם (כגון
אנשי חושי מחיפה, אנשי נצר מתל־אביב, אנשי עוזי פיינרמן מן המושבים).

במילים אחרות: אשכול יצטרף לסלק לפחות חמישה־עשר עסקנים,
היושבים עתה ככנסת, מן המקומות הבטוחים ברשימת־המועמדים.
דבר זה יגרום בלי ספק למשברים קולניים. הוא יעמיד את אשכול בפני בעייה שכמעט
ואי־אפשר לפתרה. למשל, איך אפשר לסלק נציג של עדה מעדות־המזרח? איך אפשר לסלק
עסקן חיפאי שנשאר נאמן לאשכול כל הזמן, כדי לפנות מקום לנאמן של אבא חושי?

גיגזעוע עלי אתזגגז
ך* בף אינן מסתיימות תקודתיו של בן־גוריון לעשות צרות לאשכול ולמרר את חייו.
הן משתרעות גם על הכנסת הבאה.
לוי אשכול יצטרך לכלול ברשימתו כעשרה אנשים שהיו מנאמני המיעוט, אך שנטשו
את בן־גוריון. בן־גוריון מקווה כי בוגדים אלה ימשיכו לבגוד גם להבא.

בלומר: שאומנם ייכנסו לבנסת כרשימת אשכול, אף יובלו?יעבור
כשעת־משכר למחנה כן־גוריון, ובכך לערער את הרוב של אשבול.
כך חולם בן־גוריון להכניס 18ח״כים לכנסת ברשימתו שלו, לצרף אליה 10ח״כים
שייבחרו ברשימת אשכול. אז תהיה לו סיעה של 28 איש, לעומת — למשל — 28ח״כי
מפא״י שיישארו עם אשכול. הוא יאחד מחדש את מפא״י, ידיח את אשכול ויחסלו סופית.

זהו, כמוכן, חלום נאיבי.
אין הוא לוקח בחשבון את החוקיות הפנימית של פילוג, שתכרה תהום של שינאה גם
בין אנשי בן־גוריון לבין חבריהם־מאתמול, שנשארו עם אשכול. ואילו המיספרים, עליהם
מבסס בן־גוריון את חלומותיו, נראים כבלתי־מציאותיים לגמרי.
למרות זאת, יש סכנה מסויימת בהכנסת נאמני בן־גוריון מאתמול, כמו דוב יוסף,
ברשימת אשכול. הם עלולים להתגלות שוב כסוסים טרויאניים. אך לא קל יהיה לאשכול
לסלקם, מבלי לגרום למשברים נוספים, שיחזקו את בן־גוריון.
בקיצור: למרות שאין לבן־גוריון כל סיכוי לחזור לשלטון, וגם תומכיו איבדו סיכוי
זה לשנים רבות, אם לא לצמיתות — הרי כוחם להפוך את חיי אשכול לגיהינום אינו
מבוטל.

וזוהי, בסופו של דבר, שאיפתו היחידה של הזקן שוחד־המדנים,
הקובע לבדו את דרכו של המיעוט.

תשובה, :יפה עסוקה עכשיו עם העכבר
למיספר המצביעים בעד כל הרשימות השלה.״
דתיות
גם יחד.
כל העניין התחיל ביום־השישי האחרון,
כשיפה הגיעה לארץ. שלושת בנותיה באו
לקבל אותה בנמל־התעופה.
העבבד •פול רחבות
היא שאלה אותן מר, שלומן ומה נשמע
בעלה של יפה ירקוני נמצא בשטוק־ בבית. הן סיפרו לה שהן עברו לגור
הולם, ויפה ירקוני מקיימת עכשיו יחסים אצל הסבתא שלהן, והשאירו את הדירה
עם עכבר. הוא גר בדירה שלה, וישן שלהן לעכבר שהשתכן שם.
במיטבח, בצלחת של הסלט. הוא עכבר
נחש או חתול? יפר, ירקוני שמעה
מאוד מפונק. הוא כמעט ולא יוצא מ את זו והחליטה לא לוותר על הדירה
המיטה. אפילו את האוכל שלו הוא מקבל שלה בקלות כזאת. היא לקחה מקל, הביאה
במיטה. הוא אוכל סלט.
את בל בנותיה, ציידה גם אותן במקלות,זאת הסיבה לכך שבזמן האחרון אי־אפשר הזמינה את כל שאר המשפחה שגם היא
לתפוס את יפה. לכל אותם המצלצלים היתד, מצויירת במקלות.
כולם נכנסו לדירה והתחילו להילחם
אליה, והמבקשים לדבר איתה, ניחנת ה
עיריות

בחירוף־נפש
בעכבר. אבל העכבר החליט
להימנע ממלחמה גלוייה. הוא הסתתר לו.
המנצחים עזבו את הדירה ועברו כולם
לגור אצל החמות של יפה ירקוני. יפה
צילצלה לעירייה, למחלקת העכברים. היא
אמרה להם, :יש לי עכבר במיטבח. ,מה
לעשות?״ הם שאלו אותה אם היא בטוחה
שזה עכבר ולא נחש או חתול, כי לנחש
או חתול יש מחלקות אחרות. היא אמרה
שהיא בטוחה.
אז הם אמרו לה שבסדר, שתשמור עליו,
הם יבואו לקחת אותו ביום השלישי
בין שמונה לאחת.
לא נותרה לה ברירה, אלא ללכת לעכבר
ולשאול אותו אם הוא יכול לחכות
עד יום שלישי,

אילת סוערת בגלל פישוים של מורה מונשות -הואשמת בכו

ונורא. המורה לאנגלית סילביה קוויט, אוהבת
את המנופאי סוג אלף־אלף, רפי
חיון!

ערומה בראש חוצות
**•*5ערוריה כזאת לא שמעה אילת שנים
רבות. כי סילביה אינה תיירת. היא
מורה אילתית צנועה, בת ,25 ולמורות
צנועות אסור, כידוע, לאהוב. זה בניגוד
למוסר. שיתעלסו להן, שישתוללו להן,
שיבגדו להן ערומות בראש חוצות. אבל
לאהובי! זה כתם על שמה הטוב של
העיר!
חטאה של סילביה נתגלה לראשונה במכבסה.
המכבסה מסרה מייד לסופרמארקט,
הסופרמארקט מסר לדואר, הדואר לקפה
ארקיע, קפה ארקיע למחלקת־החינוך של
העירייה, מחלקת־החינוך של העירייה לראש־העירייה,
וראש־העירייה לסגנים, שדפקו
באגרופים קמוצים על השולחן.
עוד באותו יום יצאה הפקודה כי לטובת
המוסר של אילת, לטובת דור־המחר ועם
ישראל חי — יש לפטר עוד היום את
סילביה, המורה־לאנגלית הצנועה.
עוד באותו היום פיטרו את סילביה מבית־הספר
התיכון היחידי של אילת. זה היד,
החודש, בתום שנת הלימודים, והתלמידים
שלה בכו. נערים גדולים בגיל 17 ונערות
גדולות בגיל 17 ישבו בכתה ביום האחרון
ללימודים, ובכו. כי כולם אהבו את סילביה.
היא היתד, המורה המסורה והטובה ביותר
בגימנסיה, והיא לא עשתה כלום. היא רק
אהבה מנופאי סוג אלף־אלף.
באילת יושבים אנשים עם ראש גדול
מלא־שכל, אבל דבר אחד הם לא יודעים
עד היום. מדוע התאהבה סילביה ברפי.
מדוע בחורה עדינה, בוגרת אוניברסיטת
ניו־יורק, מאוהבת על כל הראש בבחור
גס, שרירי, ענק שלא גמר ביודספר עממי
מפני שגם לא התחיל בו.
אפילו רפי בעצמו אינו יודע מדוע התאהבה
בו סילביה .״אני לא יפה,״ הוא
משתומם ,״אני רק גברי. אבל זו סיבה
שיתאהבו בי?״
עשרת אלפים נשים חושבות שכן.

ומוסר

שונה שלו, כי הוא לקח אותה ברצינות.
קראו לו באילת סטיב ריבם, אלוף העולם,
והוא ידע כי יד אחת שלו גומרת חיים
לבן־אדם, ולכן הוא פחד להסתבך בצרות.
בחורות ביקשו שיילחם בעדן, אבל הוא
היה אדיש. הוא פחד שיהרוג לא־בכוונה.
בחורה אחת, מזל חסין מרמת־גן, לקחה
אותו כבעלה, והוא י העניק לה בשמחה שני
ילדים. היא לא היתד, אשד, כל כך טובה.
כל היום היא שיחקה קלפים וישנה, והוא
עבד בנמל, שמר על הילדים ואכל במסעדות.
פעם,
בשבת אחרי״הצהריים, הוא עלה
על האופנוע וטס לחוף האלמוג לשחות.
מותר לי פעם, הוא הצטדק בפני עצמו.
שם ניגש אליו ביקיני, וביקש אש בצרפתית.
רפי נתן אש בצרפתית. אחר כך
ביקש הביקיני מרפי שיעלה איתו למלון.
רפי היסס. אבל הביקיני הבטיח לרפי שהוא
לא יגע בו, רק ישוחח אתו קצת. רפי

•עלה ברגליים רועדות ולב נפעם למלון המהודר[
הוא לא חזר הביתה באותו לילה, ואשתו אק
כי גם היא לא חזרה הביתה באותו לילה.
אלמו1,

למחרת עלה שוב על האופנוע, וטס לחוף
ניגש אליו ביקיני וביקש אש באנגלית. אחר
אש באמריקאית, בשבדית, בדנית ובגרמנית,
לקרוא לו שלמה המלך, אלוף התיירות, קאזז
רומיאו, ופר־הרבעה. בנמל כינו אותו מיסטר׳
קורא לו גם ראש־העיר.

**עם היה לו יום רע מאד. הוא הלך מתייו
החוף ושאל :״אפשר להציע לך אש?״ אבל
הפסיקו לעשן באותו יום. רפי היה מדוכא.
כי מאז שהה לאחרונה על שמיכה צבאית
גברת, עברו כבר יומיים.
פתאום התיישבה על החול נערה בלונדית, קצת
חמודה וקצת תמימה. סילביה קרדיט קראו ל

300ר״י מתחת לכד

האשה: גזר חיוו ובנה
אנשים חכמים יושבים באילת. אנשים
חכמים מאד, עם ראש גדול ומלא־שכל, ומה
הם לא יודעים!
הם יודעים מהו היקף החזה של גברת
זילברשטיין מהמכולת, ומדוע. הם יודעים
מה גודל הנעליים שנועל ראש־העיר יוסקה,
ולמה מתנגד לזה סגן־ראש־העיר. הם יודעים
כמה שערות נשרו ביום החמישי
לטוני מהדואר, למרות כל הטיפולים, בעוד
שאצל ורה זה הצליח בצורה יוצאת מהכלל.
הם יודעים, כן, הם יודעים, כי מיקי
יוצא עם קיקי, אבל קיקי לא יוצאת עם
מיקי, כי דידי אמר לקיקי שאם היא
תצא עם מיקי הוא ישבור לה את העצמות,
כי מיקי נשוי לוויוי, ודידי יוצא עם ויוי
כשהוא לא יוצא עם קיקי.
כי באילת מפותח מאד המוסר. חוטאים
שם בצורה מוסרית מאד, ובוגדים שם
כצורה עוד יותר מוסרית מאד. בעל הבוגד
יאשתו בצורה לא־מוסרית, מוחרם מייד
על ידי כל תושבי העיר.
לבגוד בצורה לא־מוסרית זה מצב מתועב.
כשבעל בוגד באשתו עם החברה שלה,
או כל תושבת אילת, זה נקרא לא־מוסרי.
אבל אם הבגידה היא עם תיירת מיקרית,
זה מוסרי מאד אפילו. כי זה למען שיגשוג
אילת ופיתוח התיירות במקום. זד, הסבר
פניך לתייר, וזו חובה לאומית. כל אשד,
אילתית מבינה היטב מה מקריב בעלה
כשהוא אינו חוזר בלילה, ונשאר ללון על
שפת־הים, עם שלוש תיירות על שמיכה
צבאית אחת. היא יודעת שזה לא קל. שזאת
לא אהבה. שהוא בתפקיד, והמולדת קראה

ויום אחד נודע לחכמי אילת דבר איום

ך *ו א כן ,30 אבל הוא גילה את הנשים
ן £כבר בגיל .20 לפני־כן הוא פחד מהן,
הסמיק מהן והיה בודד כמו עלה בסתו.
אמו סחבה אותו מתוניס, הכניסה אותו
לקיבוץ רמת־השופט, וכך היה לה זמן
להתחתן חמש פעמים. בקיבוץ ידעו כולם
לכתוב ולקרוא, רק הוא ידע לשתוק.
כי בתוניס הוא לא למד בשום בית־ספר.
בצבא לימדו אותו לקרוא ולכתוב, שלחו
אותו להילחם בכונתיילה. עשו לו קצת
צרות, הוא עשה להם קצת צרות, וביום
השיחרור שמחו הצבא ורפי שהם לא יראו
יותר אחד את השני לנצח.
הוא היה בחור טוב וביישן, ולא הכיר
בחורה אחת. היום הוא מכיר אפילו עשרת אלפים, ואת סילביה. אז הוא נסע
לחיפה, ושם היתד, בחורה יפה מאד.
בבוקר הוא התעורר ומצא 300 לירות
מתחת לכר .״למה?״ הוא שאל את רקדנית־הבטן
סימונה, שהיתר, מונחת במיקרה מעל
הכר.
״בגלל שאתה גבר, במיקרה ואתה לא
יודע!״ ענתה סימונה.
הוא באמת לא ידע.
אך היה לו כבוד. הוא החזיר לה 150
לירות, וירד מהמיטה ישר לאילת.

קאזאגובה ושלמה המלד
ך יא היה חרוץ וחזק, ולא הסתובב
} | עם בחורות, ולכן עלה חיש קל בשלבי
החברה האילתית. בהתחלה היה סבל, אחר
כך מזלגן, טראקטוריסט, מנופאי, מנופאי
סוג־בית, מנופאי סוג־אלף, מנופאי סוג אלף־
אלף. בוקר אחד קרא לו מנהל־הנמל, אג־ריקו
לוי, לחץ את ידו ואמר :״מהיום אתה
מנופאי מעולה אלף־אלף.״
בכסף הוא קנה אופנוע, אבל מעולם לא
הסתבך בצרות. סילביה היא הצרה הרא־

חוף ו:

*.יספר פיפסור בפעולה ־

התאהבה נגנונא׳ הנמל

! ידעה,
׳לשחות.
ן י ממנו

ונסו,
1ן 1וכר
אחפה ירת על
ד. כולם
תה של
5ה, קצת
עבדה

בתרגומים באנגלית במשרד־החוץ בירושלי!,
והיתר, באילת בחופשה. היא קיבלה ממנו
אש. אחר כד גם סיגריה ואחר כך גם לב.
היא היתד, אמריקאית שהוריה האמידים
נתנו לה השכלה וכסף ושלחו אותה לישראל.
אבל אחרי שקיבלה את הלב של
מיסטר פיפסון, התפטרה מיד ממשרד־החוץ
וירדה להשתקע באילת.
אני לא שווה אותך,״ הוא לחש לה,
״אני בור.״
״אני לא שווה אותך,״ היא לחשה לו,
״אני משכילה.״
ן אילת השתוללה משמחה כשסילביה הס־
׳כימה להיות מורה לאנגלית, צרפתית. גיאוגרפיה,
ואזרחות בגימנסיה היחידה של
העיר. כי באילת תמיד חסרו מורות לאנגלית.
סילביה היתד, מורה נפלאה. ראש־העיר התפאר
בה לפני אורחים• היא הוזמנה לטקסים
ציבוריים ולארוחות חגיגיות. כולם העריכו
אותה, כי אף אחד לא ידע שהיא

הבעל: רפי היון
אוהבת בחשאי את פיפסון, ושפיפסון אוהב
אותה עוד יותר בחשאי.

-בפעולה -

התיירת אינגריד משוודיה. את מכנסי הסליפ
הכחולים שהוא לבש אתמול עם התיירת
דומיניק מאנגליה, או את ר,גופיה הסגולה
שהוא ילבש מחר עם התיירת אנג׳־
ליקה מאיטליה. הוא היה הולך לסילבייה
והיא היתד, פותרת לו את הבעיות, או
משאילה לו גופיה.
״את בחורה זהב,״ הוא היה מזכיר לה
לפני כל פגישה מיקצועית עם תיירת,
״חבל שאת אוהבת אותי כל כך. אני בחור

״בגלל זה אני אוהבת אותך,״ היא

הכו אותה בכל הגימנסיה, והתלמידים
והחברים שלה. היא השאילה להם ספרים,
והיתד, אופה עוגה לכל יום־הולדת של
תלמיד ותלמידה. כל התלמידים עברו בפעם
הראשונה בתולדות אילת את בחינות־הבג־רות
בצרפתית. זו היתד, תודתם למורה.
אחרי שלוש שנים הבחינה סוף־סוף,
האשד, מזל, כי בעלה פיפסון אינו בא
הביתה בלילות. היא לא ייחסה לזה חשיבות.
היא היתד, בטוחה שהוא עושה לה
הצגות כדי שתקנא, ושהוא אוהב אותה
מאד. היא גם היתד, בטוחה שהעובדה שהוא
ישן כבר שלוש שנים על הספה בחדר
השני, היא הצגה מצידו, כדי שתקנא, ושהוא
אוהב אותה מאד.
בכל זאת היא אמרה לו בצחוק :״מה
דעתך שאני אפסיק לשחק בקלפים ואתה
תפסיק לעשות לי הצגות?״
הוא ענה לה בקרירות :״אין לך מזל
היום, מזל. אני נמצא במדרון החיים! את
גרמת לכך בהתנהגותך! אני לא יכול
לעזוב את המידרון עכשיו. כי חוק ההתמדה
של ניוטון אומר: כל גוף שואף להמשיך
בתנועתו.״
הוא קרא את המשפט הזה בספר־פיסיקה
שקנתה לו סילביה. כדי שיחכים. אבל מזל
לא ידעה מה זה ניוטון, והיא היתה
בטוחה שהוא עושה רק הצגות־קינאה, ושהוא
יחזור אליה. הוא ביקש גט, והיא
צחקה מהבדיחה ואמרה :״תן לניוטון שלך

סילביה בים אילת

כהורה זהר

שהיה

-בנעודה

הצגות קגאה

הגאחנח: סילביה קווי

ו ש שנים אהבה סילביה רק את
׳ ^ פי פ סון, וגם הוא אהב אותה, אבל
יחד עם עוד עשרת אלפים תיירות. פעם
בשבוע הוא היה יוצא עם סילביה שלו,
ושש פעמים בשבוע עם סילביות של אחרים.
סילביה היתד, מגהצת לו את החולצה
והמכנסיים לפני כל פגישה עם תיירת,
ואומרת לו בדלת בחיוך :״תבלה יפה,
רפי.״
היא פחדה שאם הגיד לו פעם אחת
״תישאר בבית, אל תצא עם תיירות,״ הוא
לא יחזור יותר אליה, והיא הלא רצתה
להתחתן אתו.
פעם בשבוע היא היתר, כותבת לו את
מכתבי־האהבה שלו בצרפתית ובאנגלית לתיירות
שחזרו לחוץ־לארץ מלאות רשמים
מגופו. כי הוא כותב בשגיאות. פעם בשבוע
היא היתד, קוראת לו את מיכתבי־האהבה
שהוא היה מקבל מהן. כי הוא קורא
בשגיאות. סילביה אפילו קנתה לו קופסת-
צדף, כדי שתוכל לשמור בשבילו למזכרת
את המכתבים. .
לפעמים היו לו התלבטויות נפשיות. למשל,
מה ללבוש לארוחת הערב היום עם

״עוד תראה, רפי,״ צעקה האשד, מזל,
״עוד תראה איזה צרות אני אעשה לך
לפני שארצח אותך! ושתדעי לך, סילביה,
שלעולם לא אתן לו גט.״
הסיכות התפרקו משערותיה, כפתורי החלוק
נפרמו למעלה ולמטה, וכך היא רצה
ישר לגימנסיה, גאוות־אילת. כיתתה של
סילביה למדה היסטוריה כשמזל התפרצה
לשם בזעקות־אימים.
היא אמרה לתלמידים כי מורתם פרוצה.
כי סילביה מתעסקת עם הבעל שלה, ושיית־ביישו
שיש להם מורה כזאת.
המורה החוויר וקרא למנהל. המנהל החוויר
כששמע את האשד״ שחזרה על הסיפור
לכבודו :״זאת גימנסיה? זה בית מלוכלך!
נכה אתם מחנכים את התלמידים שלכם,
לחיי־זנות?! חכו־חכו, אני עוד אבוא
לכאן כל יום לעשות סקאנדאלים, עד
שתסלקו מהעיר הזאת את המורה הזאת.״
עם הסיכות על הראש והחלוק הפרום
היא רצה ישר למחלקת־ר,חינוך של העירייה
ולראש־העיר, ואמרה להם אותם הדברים.
משם היא רצה לנמל, לספר למנהל
מי הוא בעלה.

״אם אפתח את חפה...״
ן־י* עי ריי ה פחדה משערוריות ושלחה

לפני

היתד. מחבקת אותו
לסיור הלילי שלו.
באילת כעסו עליה. אמרו שהיא טיפשה.
כי מי שאוהב באילת הוא טיפש. במיוחד
מי שאוהב גבר כמו רפי. הבחורים אמרו
לה שתצא קצת לים, כי הים מלא דגים
גדולים ויפים וחכמים יותר מפיפסון שלה.
היא לא האמינה להם.
מיסטר פיפסון ביקש ממנה שתצא עם
אחרים ושלא תפסיד את עלומיה בגללו,
כי מי יודע מתי יקבל גט. אבל היא סירבה
בחיוך עצוב.

יוצא

צדות לפני הרצח

תאום נתגלה^אילו^אהבתם׳החשאית!
? 23 למזל אשתו, נודע, והיא נשבעה לנקום.
עכשיו היא ידעה כי פיפסון אינו עושה
לה הצגות שהוא לא אוהב אותה. הוא
באמת לא אוהב אותה. היא רצה עם
החלוק הרטוב ונעלי־בית, ובלי להוריד את
סיכות־הראש. ישר לשיכון של סילביה.
היא פרצה את הדלת. על המיטה ישב
פיפסון חצי־ערום. על הכסא ישבה סילביה
המתוקה, לבושה בחלוק, וציירה אח אפולו
שלה בצבעי גואש סוערים.

} ) מייד מכתב פיטורין לסילביה. מחלקת־החינוך
הסבירה לה שהיא מורה מצויינת,
אבל לא מוסרית, לצערה. ראש־העיר אמר:
״בית־הספר התיכון באילת לא יסבול משום
פגם מוסרי״!
סילביד, היתד, הרוסה, כי היא אהבה את
אילת, ואת הגימנסיה שבה לימדה שלוש
שנים.
למחרת נערכה חגיגת סיום שנת הלמודים
של כל הגימנסיה. המורים הזמינו את
המנהל לבמה, אבל אולם מלא תלמידים
שאג פתאום :״רוצים את סילביה! רוצים
את סילביה!״
שלחו לקרוא לסילביה, שנשארה בביתה,
והיא עלתה על הבמה. במשך עשרים דקות
תמימות היא שמעה את התלמידים מוחאים
לד, כפיים. כולם בכו. התלמידים, ההורים,
המוזמנים, המורים וסילביה.
משלחות של הורים ומורים פנו למחלקת־החינוך,
תבעו לבטל את ההוראה. תלמידים
ערכו הפגנות־אהדה מול בניין העירייה.
לשווא.
מעכשיו אין סילביה יכולה להיות מורד,
בשום מקום באילת, כי היא לא מוסרית.
בשבוע הבא היא תגורש גם מד,שיכון
שקיבלה ממחלקת־החינוך.
אבל התלמידים שמרו לה אמונים. כולם
עד האחרון, נרשמו אצלה לשיעורים פרטיים
באנגלית ובצרפתית.
העיקר שרפי עוד אוהב אותה. הוא
אמר למחרת לראש העיר :״א פרופו מוסר,
אז אם אפתח את הפה — חצי אילת
תפוטר ובחצי הזה תהיה אתה, יוסקד.,״
ראש־העיר שמע אותו. הוא לא ענה.

קולנוע

בימי הקיץ
אין כמו
אל-סבון
,נקה 7״

סרטים
הו ד ר דו רטמבד
התמים (קולנוע אופיר, תל אביב;
ארצות־הברית) בריוני קולנוע־מרכז מתקדמים.
הם הצליחו להגיע עד קולנוע אופיר.
נראה שג׳רי לואיס משך אותם לשם. חבל
שהוא לא משך איתם גם את המשטרה.
ג׳רי לואים הולך ומתקבל בכמה מקומות
בעולם כצ׳רלי צ׳פלין החדש. הצרפתים
בכלל מעריצים אותו. הם קוראים
לו פייר אטקס האמריקאי, וכיוון שלפייר
אטקס הם קוראים צ׳רלי צ׳פלין הצרפתי,
הרי קל לחשב מה דעתם על ג׳רי לואים.
אולי הוא עדייו לא צ׳רלי צ׳פלין, אבל
יכול מאוד להיות שהוא יהיה פעם, אם
הוא ינפה את עצמו מאחוז גדול של
חכמות ודלגריות, וישאיר רק את החלקים
המעודנים שלו. יש לו כאלה הרבה.
התמים הוא סיפור על לא־יוצלח, מין
טמבל מגוחך שצוות־מוחות אמריקאי מנסה
לעשות ממנו כוכב. המוחות לא מצליחים
ללמד אותו להתנהג, לא מצליחים ללמד
אותו לשיר או לשחק או להתלבש או כל
דבר אחר. הם מתיאשים ממנו, עוזבים
אותו, והוא כובש את העולם בלעדיהם,
הופך כוכב לפי השיטה שלו.
חליפה כהשכרה. הוא נכנם לתוך הסרט
עם מגש מלא כוסות, כמלצר. הוא לא
מסוגל להתבטא. אינו יכול לסיים אפילו
משפט אחד. הוא אומר :״אני רוצה להגיד
ש אני התתכנתי ל הגיד ...זאת אובדי
רת מה שאמרתי הוא מרתק בסיר״
בול התמים שלו, בחוסר־ד,אונים הטראגי-
קומי שלו.
חוסר־אונים זה, הלא־יוצלחיות שלו מכשילים
אותו בכל דבר שהוא עושה, אלא
שכל כשלון הופך בסופו של דבר, בדרך
פלא כמעט, להצלחה. משום שבעצם הוא
תוצר של הסביבה, והסביבה שלו היא
חסרת־אונים כמוהו.
מביאים אותו לביתו של מורה לזמרה.
הוא מצלצל בפעמון. הדלת נפתחת והפעמון,
יחד עם חצי הדלת, נשאר בידיו. הבית
מלא כדים סיניים עתיקים. במשך כל השיעור
הוא מפיל אותם ותופס אותם בעוד מועד.
הוא מנסה לשיר, ומצליח להוציא מפיו
לקרירות ולרעננות.
,נקה 7״ מטפח
את העור
ומאפשר לו נשימה
חפשית ותקינה.
כיון שאל־סבון,נקה 7״
הוא גויטרלי ללא
אלקלי.

תוצרת ביזז׳־ר נקה בע״נז
המפיצים: חב׳ נורית בעיט
פרסום או־קי

ועם כל אבר בגופו. הקהל הישראלי התרבותי
אינו שוכח לו את הוולגריות שלו,
ומסרב להציץ ולמצוא מאחוריה את הכשרון
שלו. חבל.

כוכבים
מ שיכ הדד\י
נמל־התעופה לוד. בהתחלה רואים את
הגברת מרדכי נבון. אחר־כך רואים את
בעלה של הגברת מרדכי נבון. אחר־כך
רואים את המפיק מאיר מגן, ואחר־כך
את הגברת מאיר מגן. אחר־כך רואים את
גולדשטיין, איש יחסי־ד,ציבור של המפיק
נבון. אחר־כך רואים את חיים פלד, איש
יחסי־ד,ציבור של מאיר מגן. ואחר־כך רואים
זר־פרחים. מאחורי הזר הזה ישנה פסקל
פטי.
היא יפה כמו שחקנית־קולנוע. קוראים
לה פסקל פטי, מפני שהיא קטנה מאוד.
מי שחושב שהיא עוד יותר קטנה קורא
לה פד,־פה, שפירושו בצרפתית בובה קטנה.
היא באד, לישראל כדי לככב בסרטו
של הרוי ברומברג׳ה, פיצוץ בחצות. הגיבור
הראשי של הסרט הוא המוביל הארצי.
הוא מתפוצץ. הגיבורה היא פסקל פטי:
״אני משחקת בסרט הזה אשד, מן העולם
הגדול, החיה חיי־תענוגות, והמבלה את
זמנה בשעשועים. התפקיד הזה מאוד מוצא
חן בעיני. זה חדש בשבילי, ולכן זה מושך
אותי.״
מצד אחד ושני. בחיים שלה היא בכלל
לא אשת העולם הגדול. היא ביישנית
מאוד, אשת־משפחה ואם מסורה, אם כי,
מצד שני, היא לא האם הכי אידיאלית
בעולם. היא אוהבת להיות לבד, עם עצמה,
אם כי, מצד שני, היא לא אוהבת את זה
להרבה זמן. מצד אחד כולם חושבים
שהיא לא חברותית, אם כי מצד שני היא
אשד, שאוהבת לחיות ולהשתעשע.
ככה זה. היא אשד, רב־צדדית. זה בא
לה בגלל שהיא נולדה במזל דגים. המזל
הזה מושפע מהירח, ולכן היא משנה כל
הזמן מצבים ומצבי־רוח. לכן יש לה גם
משיכה לדגים. היא אוהבת לאכול אותם,
למרות שהיא צמחונית, אם כי היא לא
צמחונית במאה אחוז, כי היא אוכלת דגים.

היפנוזה --
ספרו החדש של אלי וואהל

ה מסחר לספרים ביבתי במחיר מוזל של 9.75ל״י
אצל המחבר, במרכז להיפנוטיזם
תל-אביב 19 ויצמן
רחוב
יעוץ טיפול
שעות קבלה :
7—6אחה״צ

היפנוטי
היפנו טי ת

פסקל פטי(עם מאיר מגן)
מזל של מזל דגים

נפתחים

קורסים

חדשים

למבוגרים

אנגלית -צרפתית
למתחילים, למתקדמים, למשתלמים

בשיטה

אור

41-ע ¥15־ 0וסע 4

לימוד אינטנסיבי בסיוע עזרי לימוד חדישים
כתות קיץ מיוחדות לתלמידי כתי־ספר כתות ה׳ ו, ז ,ח ,
המכון
תל-אפיב, הס 12
(פינת אלנבי )33
רמת־גן, הרצל 68
חולון, טרומפלדור 8
(פינת שנקר )21

היש

לשפות
אלי
נתניה, מקדונלד 5
רמלה, רח׳ סמולנסקין 31
רחובות, ח־יצמן 48
עפולה, המועצה המקומית
חדרה, ההסתדרות 15

רק קולות משונים. אבל כשהמורה שלו
שר, יוצאים מפיו קולות עוד יותר משונים.
רק כשמכסה הפסנתר נופל על ידו
הוא מתחיל, מרוב כאב, לשיר, ואז כל
הכדים הסיניים נופלים על הריצפה, יחד עם
התקרה, המנורות, החלונות והדלתות.
אחד הקטעים המצחיקים ביותר וד,עצובים
ביותר בסרט הוא הקטע בו כל הקהל
צוחק על הגיבור, משום שמצאו על חליפתו
פתק שבו כתוב ״חליפת־ערב להשכיר.״
הוא נשאר מנודה ועזוב, עד שניגשת
אליו בחורה צנועה וביישנית, הלובשת גם
היא, שמלת־ערב מושכרת. שני המנודים,
בעלי התלבושות המושכרות, רוקדים להם
יחד באושר.
ג׳רי לואים משחק עם כל שריר בפניו

נוסף לדגים יש לד, משיכה מיוחדת גם
לבני אדם הנמצאים בחיפושים אחר עושר
פנימי מסויים, בתנאי שיהיו אמנים, אוהבי
מוזיקה, ציור ויופי.
כבר מילדות היא נמשכת משיכה מיוחדת
לבודהיזם, לספיריטואליזם והינדואיזם.
במישור האינטלקטואלי היא נמשכת לזה עד
היום.
היא שכחנית נורא. היא בל הזמן שוכחת
דברים. פעם היא שכחה טבעת ושעון
באיזה מקום. אחר־כך לא מצאו אותם.
לפעמים היא שוכחת אפילו דברים יותר
חשובים. פעם היא ניגנה על הפסנתר
ושכחה את עצמה ואת כל העולם.
היא אוהבת את המקצוע שלה. היא לא
אוהבת את מקצוע העיתונות. זאת אומרת,
חפולם חזח 1462

האס יצריח אבוהם ו״טו ויצוו תקוים א1ושי!משבטי?

ידוע בציבור״
לפני השופט הרשם דויד ולך התייצבו שני הצדדים,
ביקשו הכרעה בתביעת פיצויי עבודה. היו אלה פיצויים
בסך 8000 ליי, עבור 14 שנות עבודה בעיריית הרצליה.
העובדת נפטרה בשנה שעברה. התובע, גבר כסוף שיער
בן ,52 הכריז באוזני השופט :־אני ידוע בציבור כבן־
זוגה של המנוחה. הכסף מגיע לי לפי כל חוקי ישראל,
כי האשה כילכלה אותי וטיפלה בי.״

,,מי אתה, מד רייטר?״

ך• דלת דירת הקרקע, בשכון עובדים שבמרכז חולון,
רשומים שני שמות: רייטר—רוזנברג. הגבר, אברהם
רייטר, האיש שגרם השבוע למבוכה בבית־המשפט המחוזי,
גר בדירה זו עד היום. צלסטינה רוזנברג, האשד, ששמה
הוזכר באותו דיון משפטי, יצאה מדירתה בפעם האחרונה
בעשירי באפריל .1964
־היא היתד. לי לאשר. אהובה,׳׳ אמר אברהם, כשעל פניו
הגבריות נסוך הדיכאון .־זד. לא חשוב שאף פעם לא היינו
ברבנות. כל אחד ידע שהיא אשתי. וגם אלה מעיריית
הרצליה, שאחר כך שאלו בתדהמה מזוייפת מי אתה בכלל
מר רייטרי — גם הם ידעו זאת מצוין.׳׳
הם ניפגשו במיקרה, בתחילת ,1951 ליד שולחן במיסעדה
תל־אביבית. כאשר יצאו מאותה מיסעדה — לא היו זרים
עוד זה לזה.
אברהם היד. כבר תושב בישראל מזה שנים ספורות.
הוא הגיע ארצה בשנת , 1948 כשהוא נושא עימו זכדונות
מרים של אימי המלחמה ברומניה הפשיסטית. הוא התגייס
לצה׳׳ל, וכשהשתחרר נשאר בתל־אביב הזרה, ללא מקצוע
וללא בית. הוא התגורר אז בחדר קטן בבית ערבי בגבעת־עליה,
והעבודה היחידה שמצא היתר, בסלילת כבישים.
גם דרכה של צלסטינה לא היתד, שונה בהרבה. היא
היתה נשואה למהנדס רומני ידוע, שנרצח באחד ממחנות
הריכוז. בארץ קיבלה עבודה כעובדת סוציאלית בהרצליה,
וכל חייה התרכזו מאז סביב העבודה. בערבים נהגה לשבת
בצריפד, הקטן בשכונת הרכבת בתל־אביב, בודדה, ללא
קרוב ומודע.
שני הסיפורים האלה סופרו ליד אותו שולחן קטן
במיסעדה התל־אביבית. ימים ספורים אחרי הפגישה הראשונה
נכנס אברהם לצריפה של צלסטינה, נשאר שם לתמיד.
לא היתד, זו אהבת צעירים, כי צלסטינה היתד, צעירה
מאברהם רק בשנתיים. אך שניהם חיפשו בהיכרות שלהם
את המוצא מן הבדידות.

״זה הבית שלף!״
מכהן הגדול של בני הזוג בא אחרי שנתיים. במשך
| | זמן ממושך סבל אברהם מחולשה מתמדת. לעיתים
קרובות ניתקף בשיעול, שלאחריו לא היד, מסוגל לעבוד
אפילו בעבודה הקלה ביותר.
צלסטינה הכריחה אותו ללכת לרופא. אז התברר שאב־רתם
חולה אנוש. הבדיקות גילו שהוא סובל משחפת
פעילה בשתי ריאותיו.
מאז החלה התקופה הארוכה של אישפוז בבתי־החולים.
במשך שנתיים רצופות שכב אברהם בבתי־חולים בירושלים,
בצפת ובאר־יעקב.
באותה תקופה היתד, צלסטינה חופשיה, היא יכלה לעזוב
את אברהם, לנסות לבנות את חייה מחדש. כל קשר
חוקי לא קישר ביניהם, אך צלסטינה החליטה אחרת.
־לא היה שבוע במשך השנתיים האלה, שהיא לא ביקרה
אצלי בבית־ד,חולים,״ סיפר אברהם .״כל ימות השבוע היא
עבדה, ובשבתות נסעה לצפת או לירושלים, כדי להיות
קרובה אלי.״
אין לה שום דבר נגד עיתונאים, אבל היא
לא מבינה איך אפשר לשאול כל הזמן אותן
השאלות, לקבל עליהן אותן התשובות, ולכתוב
על זה כל פעם דבר אחר.
אפשר. הנה עובדה.
הסרטה המין ה ב רי טי
לאיים הבריטיים יש בעיות־מין. הם לא
מרוצים, אין להם עירום במידה מספקת.
יש להם יותר מדי מזה, ופחות מדי מזה.
הבעייה החלה מתעוררת במקום ההסרטה
של הבטח לה כל דבר, בו מככבים וורן
בטי ולסלי קארון.
וורן בטי ממלא בסרט תפקיד של צלם
צילומי־עירום. הנערות הבריטיות, בעיקר
הסטריפטיזאיות שביניהן, היו בטוחות שהוא
יספק להן הרבה פרנסה. הן אוכזבו.
גוף וגם מיח. הבמאי ר,הוליבודי, אר־תור
הילר, לא סמך על היופי האנגלי,
הביא איתו שלוש כוכבות תוצרת ארצות-
העולם חזה !1*6 ,

בתום שתי שנות מחלתו היה ברור לאברהם כי לא
יוכל לחזור לעבודה פיסית, בה עסק עד שחלה. אז פנה
הוא לצלסטינה, העמיד אותה על חומרת המצב. תגובתה
לא איכזבה אותו .״אתה מוכרח לעזוב את בית־החולים
ולחזור הביתה. הביתה, זאת אומרת לצריף שלנו. אני
אשתך,״ אמרה לו.
אחרי צאתו מבית־החולים ניסה אברהם למצוא עבודה
קלה. אחרי חודשיים של חיפושים הוא קיבל עבודה בכ־ריכיה,
אך לא עברה יותר מחצי שנה והמיפעל נסגר.
עוד כמה פעמים ניסה הוא להסתדר בעבודות אחרות, ובכל
פעם נכשל.
המפרנסת העיקרית נשארה צלסטינה. במשך כל השנים

אברהם רייטר
־היא היתה לי אשה אהובה
החולה. ב־ 1962 הייתי צריך לעבור נתוח. לפני שנכנסתי
לבית־החולים הלכנו לעורך־דין, כתבנו שתי צוואות. כל
אחד מאיתני השאיר את כל רכושו לשני. חשבתי אז
שהצוואה שלי היא חשובה. התברר שלא כך היה.״
אחרי מותה של צלסטינה הוכר אברהם על־ידי כל
מכריו וידידיו כאלמן. כך הוא נחשב גם בעיני עובדי
עיריית הרצליה, שהכירו אותו כבעלה של העובדת הוותיקה.
כשמלאו שלושים למותה, בא אליו יצחק לוי, אחד
מפקידי העיריה, וביקש ממנו לבוא למשרד ולסדר את
העניינים הכספיים של המנוחה. הוא קיבל את משכורתה
האחרונה, ואת הכספים שהגיעו לה מקופת התגמולים.
תשלום כספי הפיצויים נקבע למועד מאוחר יותר.
אך, כשהתייצב אברהם שוב בעיריית הרצליה, החלה
סחבת משרדית, שממנה לא יצא הוא עד היום הזה.
ראשית, נתבקש אברהם להביא צוו ירושה משפטי. כשהביא
את הצוו המבוקש, נדמה היה לו שכל המיבשולים הוסרו.
הנהלת העיריה החליטה לשלם את הפיצויים לאברהם, וכש־בידו
מכתב חתום על־ידי ראש העיר, פנה אל גיזבר
העיריה.
היתד, זו רק התחלת המירוץ הגדול. כארבע פעמים
רץ אברהם מגיזבר העיר לראש העיר, ומראש העיר ליועץ
המשפטי של העיריה. לבסוף אמרו לו במפורש: אנחנו
לא מכירים אותך. לא מגיעה לך אגורה. הרי אתה לא
בעלה של צלסטינה רוזנברג.

צלסטינה רוזנברג
גם במיבחנים קשים״

היא עבדה בעיריית הרצליה, בין השאר בחיסול מעברת
ג׳ליל והעברת תושביה לשיכונים חדשים. גם בני הזוג
עזבו את צריפם במרוצת הזמו, ולפני חמש שנים עברו
לשכון בחולון.
למרות שכל ידידיהם הכירו אותם כבעל ואשד״ הם
לא התחתנו מעולם. הסיבה לכך היתד, כספית: צלסטינה
חיכתה לפצויים מגרמניה. כאלמנה היתד, צריכה לקבל
פנסיה, בסכום המתקרב ל־ 60 אלף מארק.

״תמיד הייתי חולה!״
> \ ד צל סטינ ה לא הספיקה לקבל את כספה. ב־10
\ 4באפריל בשנה שעברה הרגישה עצמה ברע. רופא קופת־חולים
שלח אותה מיד לבית־חולים תורני, ובאותו יום
נפטרה. הרופאים קבעו שסיבת המות היתד. שבץ לב.
בשביל אברהם היתה זו מכה אנושה .״היא לא חלתה
אף פעם,״ סיפר השבוע .״בבית הזה אני הייתי תמיד

הברית לתפקיד המודליסטיות הערומות.
האנגליות מחו. מיטב סטריפטיזאיות אנגליה
עלו למקום הצילומים ועשו שם סקנדלים.
בשיחה שקטה שלאחר המהומה הסבירה
להן אחת מנערות־ר,ייבוא, מרגרט
נולן, נערת־הזהב של גולדפינגר :״הביאו
אותנו לא רק בשביל להתפשט, אלא גם
בשביל לשחק. כי יש לנו לא רק גוף,
אלא גם מוח.״
״מוח או לא מוח,״ אמר על זד, וורן
בטי ,״אבל הגוף שלהן בסדר גמור.״
עירום לא יגונה. בעייה בריטית שניה
התעוררה באירלאנד, בשטח הצילומים של
המרגל שחזר מן הכפור. באחת הסצינות
היה צריך ריצ׳ארד ברטון לשבת בבר קטן
וחשוך, לצפות בריקוד סטריפ־טיז של קתי
קיטון.
הוא לא הצליח לצפות באותו ריקוד
בשקט, משום שהמלצר של הבר הקטן,
השחקן האירי שון אולוגין, הפריע לו.
המלצר הזה הספיק לחזות בחצי העליון
של הסטריפ״טיז, ואז קם ואמר שאינו
רוצה להשתתף בסצינה כל־כך מגונה.

שוויון לבל!

>ן\ כרהםפנה לעורך־דין. היה זה פינחס דיין, עורך
\ 1דין מאשקלון, שעליו הטיל רייטר את הטיפול בפרשה.
הוא הכיר את דיין מאז ששירת כקצין משטרה בחולון.
מאז הפך הוא לשופט השלום באשקלון, ומאוחר יותר
נטש את כהונתו, עבר לפרקטיקה פרטית.
השבוע הגיש הפרקליט תביעה משפטית נגד עיריית
הרצליה, דרש בה פיצויים בסך 8000ל״י.
כי במיקרה של פטירת אחד מבני הזוג — בעל או אשד,
— מגיעים הפיצויים לבן הזוג הנותר. לפי חוק הירושה החדש,
מוכרת הידועה בציבור לצורך זה כאשד, החוקית.
החידוש בפרשה זו: הפעם התובע הוא ידוע בציבור,
בעוד שבדרך כלל זו האשד — ,הידועה בציבור .־המשפט
יהיה מעניין מכמה בחינות,״ הסביר השבוע משפטן ידוע.
״ראשית, יהיה זה מיבחן אמיתי לחוק הירושה, ולהכרה
חוקית בידוע בציבור. שנית, יהיה זה מיבחן לשודיון
הזכויות בין גבר לאשר.,״
אך הפעם אין זו ר,אשר, התובעת את השוויון — אלא
הגבר.

ריצ׳ארד ברטון ניסה להרגיע אוחו ולהסביר
לו שזה רק קולנוע, אבל זה בדיוק
מה שהרגיז את אותו שחקן .״יש לי שני
ילדים,״ הוא אמר ,״והם אוהבים מאוד
קולנוע. מה אני אגיד להם, כשהם יראו
אותי בסצינה כזאתי זד, בניגוד לדת ולפי
רינציפים שלי.״
הוא עזב את המקום, וגרר אחריו כמה
ניצבים וטכנאים בעלי פרינציפים. קתי קיטון
פרצה מיד בבכי. לסי דבריה היא
אמנית, והעירום שלה בכלל אינו מגונה.
״לגמרי לא,״ הודה ריצ׳ארד ברטון ,בכלל,
זה מזל עצום שהיא נמצאת כאן, כי
מלבדה ומלבד קלייר בלום, ומלבד ליז,
שבאה לבקר אותי לפעמים, אין כאן בכלל
מין ונשים.״
במשך שלושת השבועות, מאז נגמרה
ההסרטה של המרגל שחזר מן הכפור, הוא
הספיק להתגבר על זה.

שמות
ע בו דהזרה
לא רק הסרטים המובאים לישראל נידונו

לשמות מלאי תשוקה, גורל, אהבה ומזימות.
גם לסרטים המגיעים לצרפת גורל בזוי. מב־קר־סרטים
צרפתי מספר שאפילו סרטים המוצגים
על מסכיה של פאריס, תחת השמות
המיזנטרופ, פרחי העמק, ואדולף, הגיעו
בקושי עד למרחק של מאה מטר מפאריס,
ושם הוחלפו שמותיהם להשפחה האנוסה,
כפר האימים, וכלא התשוקות.
המפיצים האנגליים, לעומתם, קצת יותר
אינטליגנטים. השיטה שלהם למשוך קהל היא
הפוכה. כשהצרפתים מוכרים להם סרט בשם:
ההומו־סכסואלי מסן טרופז הם מוכרים אותו
בשם: הטירה העצלה. כשהם מקבלים מד,ב־רזילים
סרט בשם מיפרץ הסטריפיטיז, הם
הופכים אותו לסרטן הים האפור. הקהל 1
האנגלי בטוח ששמות מסוג זה מסתירים
מאחוריהם משהו, והולך לראות אותם.
הרוסים הם הכי גרועים. כשמגיע אליהם
סרט בשם: הגשר על נהר קוואי, הם קוראים
לו טעות טרוצקיססית, ולדרך הטבק
הם נותנים את השם קולחוז אמיתי. כך, על
כל פנים, טוענים מי שטוענים.
איזה מזל יש לסרטים המובאים לישראל.

במדינה

נמשכת 01הושמה
אור חי ם

לכתותאק בד 13־ דבי־! 11

מציל ה מ 1לדח
אנשים נאורים רבים מתלבטים לאחרונה
על מישכבם בלילות בבעיה ציבורית חמורה
ביותר: מד, עשה פראנק סינטרד, בחצי
הלילה האחרון שלו בישראל?
האם הוא עשה מה שהוא עושה תמיד?
או האם הוא לא עשה מה שהוא לא
עושה תמיד? שאלה קשה מאד, אך חשובה
מאד.

צ כ 77 מ

אך אנו מוכנים לכל. תחי מדינת ישראל!
תחי! תחי!״
״לסתום את הפה! אני רוצה שקט
צעק סינטרה.
מלצר התקרב לעברו עם מגש־כסף נוצץ׳
שפיסת נייר לבנה היתד, מונחת עליו.
היה כתוב בה:
״פראנקי היקר! יכול להיות שאתה שהקן
גדול, וזה בכלל לא איכפת לי. אבל כשאתה
פותח את הפה שלך, אז לוקי

מדווחת זיוה יריב:
במועדים: נובמבר ,65 מרץ 66 ויופי 66
הנע רכו ת מטעם מ שרד החגוך והתרבות
לרשות ה תל מידי ם:

9מורי םאקדמ איי ם מנו סי ם
* קרן ס טי פנ דיו ת

באם לא תעמוד
בבחינות לאחר
שתתכונן להן
אצלנו — נלמד אותך

שנה נוספת
לקראת אותן בחינות.

בתי-ספר תיכוניים, תפ-אביב,
התיעצות פדגוגית והרשמה :
רה׳ גורדון ,53 פינת רח׳ ריינס, טל 38660 .
בל יום בין השעות 9.00—13.00 לפנה״צ.
רח׳ אנטוקולסקי ,4בנין בי ה״ ס בן־יהודה ע״י רח׳ ארלו־זורוב
פינת אבן־גבירול, בין השעות 5.30—8.00 אחה״צ.

17ו ס

נתיבי אויר

£1811)46$

טיסות יומיות.
7.00

מתל־אביב לחיפה

7.30
3.30
5.30

מחיפה לאילת (מגיעים ב־)9.00
מאילת לחיפה (מגיעים ב־)5.00
מחיפה לתל־אביב.

טיסות שכר

לפי שעות

תל־אביב — אויתור נתיבי אויר בע״מ
גליקסון ,10 טל 228618,229654 .
דאקא, רח׳ העצמאות 39
חיפה —
טל 64761 ,64959 .
מרכז מסחרי, טל 2211 ,2977 .
אילת -

.העולם הזה* ,שבועוןהחדשות הי שרא לי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע*מ, תל־אביב,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע*ט.

התשובה מתחילה בשתיים־עשרה בלילה,
ביום השלישי האחרון. יהודים טובים חזרו
מהקולנוע הביתה לישון, ויהודים רעים
ישבו במסעדה קאסבה ואכלו שבלולים.
פתאום ניכנס למקום טייס קרבי עם
כובע מצחייה, עיניים צבועות ושפתיים
אדומות ומייק־אפ חום. בעלי המקום המכובד
זינקו לעברו, לפנישהאורחים יראו
אותו, ואמרו לו בלחש :״אדוני, טעית
בכתובת. שדה־התעופה נמצא במרחק שתי
דקות מכאן.״
אבל הוא נתן מייד את סיסמת הקסם
״אני סינטרה. הסרטנים הגיעו?״ והם נתנו
לו מעבר חופשי.
הוא בא ישר מחגיגיותיום־העצמאות
בכיכר־נוח ברמת־גן, שם סיים את תפקידו
בסרט, והוא אמר שהוא מקווה שיסלחו לו
שהוא לא מוריד את האיפור והבגדים, אבל
הוא עייף והוא צריך לטום השכם בבוקר
לאמריקה.
״קולונל ותחיל!״ אחריו הגיע קולונל
מרקום דוגלאס, בכובע־גרב, באטל־דרס
צבאי, נעליים צבאיות ומכנסי־חאקי
רחבים, עיניים צבועות ושפתיים אדומות.
הגיעה אשתו, מפקד ההגנה יול ברינר
ובנו, ואלוף־משנה שמואל מור, יועץ טכני
של צה״ל, במדים טבעיים של אלוף־משנה
שמואל מור. ריח שובב של ויסקי נדף
בשטח, והטייפ ניגן מארש צבאי בקצב
של טאנגו. מי שלא הכיר אותם, היה יכול
לחשוב שהם קצת שתויים.
החבורה התיישבה ליד אחד השולחנות,
וסינטרה אמר :״קולונל מרקום, להתחיל
בבקשה.״
השתררה דממה קדושה. קולונל מרקוס
דוגלאס קם. רציני מאד. הוא׳ הרים את
צווארון הבטלדרס הצבאי, כיעכע, הרים את
צינצנת הגלאדיולות ביד אתת ונשא דבריו
בלהט:
״גבירותי ורבותי! התכנסנו כאן לחגוג
רגע מכריע בתולדות עמנו. אלפיים שנה
חיכינו לרגע גדול זה. הבה ונרימד, בום
לכבוד המאורע. אחרי אלפי שנות עבדות
זכינו בעצמאותנו. מישהו כאן יודע מה
זה אלפיים שנה? אלפיים שנה, גבירותי,
הן יותר מאלף שנה. הן אלפיים שנה!
אנו צפויים למאבק קשה. לא יהיה קל.
אנו מוקפים אויבים. אך אנו נכונים לכל.
יש לנו אמונה ובקבוקי־סיפונים
״איפה הסרטנים?״ שאל סינטרה, ומחק
בטעות גבה מצויירת אחת שלו.
״אמונה וסיפונים,״ התעלם מההפרעה הקולונל,
כשעיניו הצבועות נעוצות בקיר.
״כן, גבירותי, יש לנו אמונה וסיפונים!
תחי מדינת ישראל!!״
״תחי מדינת ישראל! תחי! תהי!״ צעקו
כולם.
קולונל מרקוס הקריב את צינצנת הפרחים
לפה, והטייס הקרבי סינטרה אמר:
״תשאיר גם לי. מזמן לא שתיתי גלאדיו־לות.״
אלפיים
שנה, עם קרח. אחרי הסרטנים
וארגז הוזיסקי טילפנה ג׳וסלין ג׳ו־סיה
ושאלה את סינטרה מה שלומו מאתמול,
אחרי שהוא שבר תקליטים במלון
(ראה עמוד .)21 הוא שאג לטלפון :״אל
תפריעי לי, טוב? את לא רואה שאני
חוגג את יום־העצמאות? גוד־באיי!״
קם קולונל מרקוס וביקש שוב רשות־הדיבור.
הוא הזדקף, כיעכע ונשא דברו:
״גבירותי ורבותי! התכנסנו הנה לחגוג רגע
מכריע בתולדות עמנו. אלפיים שנה חיכינו
לרגע גדול זה. אחרי אלפיים שנות עבדות..

״עם קרח או בלי קרח?״ שאל מלצר
בנימוס.
״אחרי אלפיים שנות־עבדות. אנו מוקפים
אויבים מכל צד. אנו צפויים למאבק קשה.
וזה יהיה בהחלט קשה, אני אומר לכם.
* בתסריט משמשים הסיפונים כנשק
עיקרי בידי חיל־האוויר הישראל (העולם
הזה .)1449

קירק דוגלאס
״תחי מדינת ישראל, לעזאזל!״
לוצ׳יאנו, הגנגסטר הגדול, הוא בייבי לעומתך.״

כתב את זד?,״ שאל סינטרר, בשקט
מאיים.
״אני!״ ציחקק ברישעות תייר אמריקאי
שמן מהונגקונג, שישב בשולחן הסמור•
רגע של מתח. סינטרה קם. האמריקאי
השמן קם. ובמסעדה שלט השקט. הם
בחנו רגע ארוך מלא שינאה אחד את
השני, לקחו נשימה עמוקה והתחילו להתקדם
אט־אט אחד לעבר השני. חצי הגוף
מוטה קדימה, ושני ידיים תלויות בצדדים.
ברווח־מה מהגוף.
היה רגע של מתח בקאסבה. האנשים
הניחו את השבלולים המשומרים, וחיכו
לדם טרי.
ברגע זה התרומם קולונל מרקוס, התנודד
קצת ונשא את דבריו :״אחרי אלפיים שנות
עבדות זכינו בעצמאותנו! גבירותי ורבו־תי!
התכנסנו כאן לחגוג מאורע מכריע
בתולדות עמנו. אלפיי שנות־חיים חיכינו
לרגע מרומם זה. יהיה קשה. אנו מוקפים
סיפונים מכל צד. סיפונים מאיימים
להשמידנו. אך אויבינו יבואו לעזרתנו! תחי
מדינת ישראל!״
״תחי מדינת ישראל!״ צעקו כולם, והרימו
כוסות. דחפו לסינטרה, שעמד לזנק
על השמן, כוס ביד, ואמרו לו בקול
משדל :״תחי מדינת ישראל, פראנקי, תחי
מדינת ישראל!״ לא היה נעים לו, הוא לקח
את הכוס ומילמל ״תחי מדינת ישראל,
לעזאזל.״
כך נישבר המתח, והחיים חזרו למסלולם.

שפט
מו סי ק ת לי דהלד\ י ם
יש אנשים המוכנים לעשות הכל כדי
שיכתבו עליהם שורה בעתון. מורידים את
החזייה בחוף הומה מתרחצים. ניכנסים
מתחת לאוטובוס נוסע. ניפצעים, נהרגים,
העיקר שורה בעתון.
רפי נלסון הוריד פסנתר לקרקעית ים
סוף, בשביל שורה בעתון (העולם הזה
.)1449 אבל זה עלה לו ביוקר, יותר מ־פסנתר
אחד. הוא יישב בבית־הסוהר.
סיגריה על שמו. כל חודש מחפש
רפי נלסון סיבה חדשה להופיע בעיתון,
כי כל חודש הוא מחליף מקצוע. מקצועו
האחרון הוא מדריך סיורים תת־מימיים
לתיירים בחוף אלמוג. הוא הכין לו כרטיס
ביקור חדש, אותו הוא מחלק לתיירים,
ושם כתוב: רפי נלסון, האיש היחידי
בעולם שעל שמו ניקראת סיגריה.
ברטים הביקור לא הספיק לו, ולכן הוא
(המשך בעמוד )31
העולם חזה 1462

דסדהמרחדתמ דוו חתעל

ישראל הפכו, בזמן האחרון לשדה
גדול של גרוטאות. הכל נשבר כאן ומוצא
מכלל שימוש. נשברים פרצופים, גולגלות,
שיניים, לבבות, מצלמות, קרחות, ראשים,
שומרי ראשים, חסרי ראשים, דלפונים,
טלפונים, רהיטים, הכל. זה קורה בעזרתם
האדיבה של פראנק סינטרה ויול ברינר.
עד ליום השישי האחרון הם שברו כל
מה שנזדמן לידם. ביום השישי האחרון
הזדמנה להם פרדריקה סגל, מלכת מסיבות־הלילה.
הם לא יכלו ל שבות אותה לגמרי,
כי היא היתד, מוגנת בעזרת פיאה נוכרית
על הראש, זכוכית־מגע על העיניים, נשמה
שופעת, שכיסתה את הלב ובלטה מבעד
למחשוף העמוק של שמלת־השיפון הירוקה
שלבשה.
פרדריקה היא יושבת־הראש של איגוד
הנשים הציוניות למען שחקנים זרים. היא
טיפלה בדניאל ג׳לין כשהוא היה כאן,׳ דאגה
לו במשך שלושה ימים רצופים .״אפילו
בעלי, שהוא אדם מתקדם וחופשי,״ היא
מספרת ,״כעס עלי שנעדרתי מהבית לכל*
כך הרבה זמן.״
היא טיפלה בג׳ק ברל כשהוא היה כאן,
1ועכשיו היא ניסתה לטפל בפראנק סינטרה,
1אבל לפראנק סינטרה יש תסביכים. הוא
ן לא אוהב שמתייחסים אליו כמו לאדיפום.
כבר
,הוא שונא שמטפלים בו .״היו לי
1הרבה משוגעים,״ היא מספרת ,״אבל מתוסבך
כזה עוד לא ראיתי.״
עד עכשיו היה המרכז של החברה היש1ראלית
בי ואלס. המרכז של יואלס היתד,
1פרדריקה סגל. עכשיו עברו שני המרכזים
] הללו, למועדון מרבד הקסמים.

ך* יום דשישי באה פרדריקה לבקר את
^ מרבד הקסמים. לפרדריקה היתד״ כאמור,
פיאה נוכרית בלונדית, עיניים שחורות
מבפנים וכחולות מבחוץ, והרבה שי
שוננ

דבר
כזה?״ אז הוא אמר :״טוב, בסדר,
תדברו.״
הם התחילו לדבר, והוא אמר לפרדריקה:
״יש לך עיניים כחולות נורא יפות.״ אבל
לפרדריקה יש עיניים שחורות נורא יפות,
אז היא שאלה אותו :״מה, אתה לא רואה
בכלל, או שאתה לא רואה צבעים?״
ברינר עשה סימן לרוזי, שתעשה סימן
לפרדריקה, שלא תרגיז את סינטרה, כי
הוא יכול לשבור לה משהו. פרדריקה לא
הבחינה בסכנה, והמשיכה להרגיז אותו.
הוא התרגז נורא. קם, ניגש לטלפון,
ואמר למרכזנית :״תני לי בבקשה את גרמניה.
אני רוצה לדבר עם מר קדום, זה
שמייצר נשק.״ המרכזנית אמרה לו שאי-
אפשר עכשיו לדבר עם גרמניה, אז הוא
אמר לה תודה, סגר את הטלפון, וזרק אותו
בכוח על ר,ריצפה של המלון. הטלפון התרסק.
מישהו רצה להרים אותו, אבל פרנק
אמר :״לא חשוב, אני כבר לא צריך
אוחו.״

מונה הקוף ופרדריקה כחולת־ר,עיניים התיישבו
משני צדיו. הוא לא הרגיש נוח. הוא
ביקש שיביאו לו טלפון חדש. הביאו לו
טלפון חדש, וברינר החליט לקחת את העניינים
בידיים. הוא צילצל אל הגנגסטר של
פראנק סינטרה. יש לו גנגסטר פרטי.
הגנגסטר בא, וברינר אמר לו שיוציא
משם את פרדריקה. הגנגסטר ניגש אל פרד־ריקה
ואמר לה :״בואי, אני רוצה לדבר
איתך.״
פרדריקה ענתה :״תיכף. אני אגמור את
השתייה.״

סינטרה
לא אוהב נשים כאלת

״לאן

פרדריקה:

פרדריקה ענתה לה :״אני חושבת שהאיש
הזה לא כל־כך נורמלי.״

^ הרי שהוא גמר את הטלפון, הוא
החליט להזמין פטיפון. הוא צילצל
לבעליה,מלון וביקש שיביאו לו מיד פטיפון.
אמרו לו שאין. הוא אמר שזה לא מעניין
אותו. שיחפשו.
חיפשו במלון. חיפשו בכל החדרים. חיפשו
בכל הדירות הסמוכות למלון שרתו! ,ובכל
הדירות שבסביבת רחוב הירקון. בסוף,
לאחר חצי־שעה, מצאו באחת הדירות פטיפון•
לקחו אותו והביאו אותו לחדר של
פרנק סינטרה.
פרנק לקח את הפטיפון. אמר תודה רבה
והשליך אותו דרך החלון. הוא לא אוהב
לחכות למשהו חצי שעה. בכלל הוא לא
אוהב מוסיקה.
הפטיפון עוד לא הספיק להתרסק, וקול

מונה זילכרשטיין
פראנקי אמר לה: חתכי!
תיכף,

אני רוצה

הגנגסטר אמר :״לא
לדבר איתך עכשיו.״
פרדריקה אמרה :״או קיי,״ ויצאה איתו.
כשהם הגיעו החוצה, הוא דחף אותה,
סגר מאחוריה את הדלת ואמר לה :״גברת,
עכשיו את הולכת הביתה.״
היא צחקה ואמרה :״מה זאת אומרת,
הולכת הביתה?״
הוא ענה :״פשוט, את הולכת הביתה.״
הם נכנסו למעלית. הגנגסטר לחץ על
הכפתור המוריד את המעלית למטה, ופרד־ריקה
לחצה על הכפתור המעלה את המעלית
למעלה. המעלית נשארה במקום.
הגנגסטר אמר :״אני חושב שאת לא
מבינה מה שאני אומר לך. אני אומר לך
שעכשיו את הולכת הביתה.״
המעלית ירדה למטה. הם יצאו ממנה
ופגשו את ג׳וסלין ג׳וסייה, שעמדה לעלות
למעלה לאחר ההופעה. ג׳וסלין שאלה את

הולכת?

קורה

ף /ופליז והגנגסטר עלו למעלה, ופרד־ף
*/ריקה עלתה אחריהם. כשהם הגיעו
לפתח, ביקשה פרדריקה את ג׳וסלין שתגיד
לרוזי שתתערב. כי לרוזי יש קשרים טובים
עם יול ברינר, ויול ברינר יכול להגיד
איזה מילה טובה לפראנק סינטרה, ואז
אולי פראנק יסכים להכניס אותה בחזרה.
אבל רוזי לא הסכימה להשתדל למענה.
אז פרדריקה אמרה לג׳וסלין :״אם הם
לא רוצים להכניס אותי, אז אל תיכנסי גם
את.״ אבל ג׳וסלין היתד, מוכרחה להיכנס,
כי רוזי היתד, צריכה לצלם אותה עם פרנק
סינטרה, כדי לעשות לה פירסומת. היא
נכנסה ופרדריקה הלכה הביתה.
אחרי כמה רגעים שאל פראנק סינטרה:
״איפה הבלונדית?״ אמרו לו שהבלונדית
הלכה הביתה. הוא צעק :״להביא אותה
מיד בחזרה! תחזירו אותה מהר הנה!״
יול ברינר ליטף לו את הפיאה הנוכרית
שלו, ואמר לו שהיא הרגישה לא טוב
והלכה הביתה, ושמחד יביאו לו בלונדית
חדשה. אז הוא אמר :״טוב״ ונרגע.
פרדריקה, בכל אופן, לא תחזור לשם
לעולם :״עד עכשיו יש לי סיוטים בלילות.
אני מפחדת שהוא ישלח אלי את הגנגסטרים
שלו. כשבאתי הביתה, לא הפסקתי לצחוק.
רק אחרי שעה הצליח דוב, בעלי, להוציא
ממני את כל הסיפור. כבר ראיתי הרבה
דברים בחיי, אבל בדרגה כזאת של אינפנטיליות
עוד לא פגשתי!״
אבל פרדריקה לא ידעה את הסוף. כי
בסוף התרגז פראנק עוד יותר. כי רוזי
וג׳וסלין, שהן חברות נורא־נורא טובות,
שכחו באמצע כי סינטרה קיים, והתרכזו
זו בזו. וסינאטרה בהחלט אינו רגיל להיות
בחברת נשים ד,שוכחות את קיומו.

פרדריקה סגל
הגנגסטר אמר: לכי!
ניים. לא היתר. לה חזייה. למרבד הקסמים
היו ג׳וסלין ג׳וסייה, רוזי נתן, פראנק
סינטרה, לול ברינר, וזקן אחה שנישק
לסירוגין פעם את יול ברינר ופעם את
פראנק סינטרה.
פרנק סינטרה הזמין את רוזי, ג׳וסלין,
פרדריקה ויול ברינר לעלות לחדרו. יול
ברינר הזמין גם את הזק: המנשק, ואת בנו
שלו.
פרנק היה אחרי שתיה. פרדריקה קצת.
לכן הם התיישבו שניהם על הספה. רוזי לא
היתד. שיכורה, בעד זה היא התיישבה על
< הכורסה. ברינר וכל השאר היו לא זה
ולא זה, לכן הם ישבו בצד.
אחרי שהם התישבו איש־איש במקומו,
אמר להם פרנק :״עכשיו אני עייף, ואני
רוצה ללכת לישון.״ פרדריקה כעסה וענתה
לו :״באנו לדבר איתי, איך אתה עושה

דפיקה נשמע בדלת. פרנק הסתכל אל הדלת
בשינאה, ואמר :״אני הולך לשבור את
השיניים למי שדופק עכשיו בדלת.״ פרד־ריקה
קמה ואמרה :״אנחנו הולכים לתת
מכות.״ הוא שאל אותה :״מה פתאום
אנחנו?״ היא ענתה :״גם הקיסר פרנץ
יוזף דיבר בלשון רבים.״ פרנק העביר את
מבטי השינאה שלו מהדלת אל פרדריקד״
הסמיק מכעס, וצעק עליה :״מי זה פראנץ
יוזף?״

•8דלת נפתחה לרווחה. מונה זילבר־
! 1שטיין, סגנית יו״ר איגוד הנשים
הציוניות למען שחקנים, נכנסה בעדה. פרנק
צעק עליה :״את לא רוצה לחתוך את
השערות ר,מחורבנות האלה?״ פרדריקה שאלה
אותו מה הוא רוצה ממנה, והוא ענה:
״היא נראית כמו קוף!״

ג׳וסלין ג׳וסייה
היא אמרה: לאו

ספורט
כדו ר סל
ד ו ־ קדב \ורל •
חשבתי שהכדורסל
העתיד של המדינה,
כמעט הרסו אותו
אחד מכדורסלני יש

לפני חודש
בארץ זהו ספורס
והנה, בשבוע אחד
לגמרי *,קונן השבוע
ראל.
הקינה לא היתד. מוגזמת. חודש ימים
לאחר שנבחרת הכדורסל הביאה לספורט
הישראלי את אחד ההישגים הגדולים ביותר
שלו, כאשר תפסה את המקום השישי באליפות
אירופה, עמד עצם קיומו של ענף
ספורט זה בסכנה.
המאורעות התרחשו במהירות מסחררת.
ביום השלישי שעבר הפסידה קבוצת הפועל
בית־אלפא במשחק ליגה נגד כדורסלני מש־מר־העמק.
יום אחד לאחר מכן התכנסו
עסקני הכדורסל של מרכז מכבי, החליטו
לפנות אל יושב־ראש ועדת הכדורסל של
ההתאחדות לספורט, חיים גלובינסקי, בדרישה
לחקור את כשרות המישחק.
גלובינסקי סירב. אנשי מכבי דרשו להקים
ועדת־חקירה, לדחות את המשך המישחקים
למשך שבוע. גלובינסקי סירב שוב. ביום
הששי הורו אנשי מכבי לקבוצותיהם שלא
להתייצב למישחקי הליגה, שעמדו להיערך
בהתאם לתוכנית באותו ערב.
ביום הראשון החליטה ועדת הכדורסל
של ההתאחדות לספורט, ברוב קולות של
אנשי הפועל, להעניק ניצחון טכני 0:2
ליריבותיהן של קבוצות מכבי מיום ששי.
לפי תקנון ההתאחדות, אם לא תופענה
קבוצות מכבי לעוד מישחק ליגה אחד, הן
תגורשנד, מההתאחדות, לא תוכלנה להמשיך
במישחקים בליגה הלאומית.
היה ברור כי אם ינותקו היחסים בין
בענף הכדורסל,
שניהמרכזים הגדולים
יגרור הדבר בעקבותיו דו־קרב ממושך
ביניהם.
״אנחנו במבוי סתום,״ הודה חבר ועדת
הכדורסל של ההתאחדות לספורט.
מי אשם? השאלה המרכזית היתה, מה
הביא את ד,כדורסלנים למבוי הסתום בו
הם נמצאים? כל צד האשים את משנהו,
אלא שלא כרגיל, ניראה היה כי הצדק
איננו באמצע.
.לא היתד, לנו ברירה אחרת. אני יודע
שהצעד אותו עשינו היד. קיצוני, אבל
המצב אליו הגענו היה מצב של לאחר
יאוש,״ הסביר צבי אבידן, ראש מחלקת
הכדורסל של מכבי תל־אביב.
הזהיר לץ מכבי תל־אביב השחקן שבתאי
(.סבי״) בן־בסט. :אם הפועל ירגיזו אותנו
יותר מדי, אנחנו לא ניתן. להם את תני
כוהן־מינץ, ואז לא תהיה יותר נבחרת
כדורסל במדינר.״
אבידן ובן־בסט לא היו היחידים. כל כדור־סלני
מכבי נראו השבוע נכונים לקרב. .הפעם
הגענו לסוף, יותר לא נוותר,״ הכריזו.

את הרקע להחלטת קבוצות מכפי,
שלא להופיע למשחקי הליגה
הלאומית כפדורסל, הסביר אכידן:

הקבוצות של מכבי ירדו מהליגה הלאומית
לליגה א׳ במשך שלוש שנים, ואנו
שתקנו. השנה לא נשתוק יותר.
אני עוד זוכר איך הפועל תל־אביב נתן
לד,פועל גבעת־חיים מישחק, והביא על־ידי
זה לירידה של מכבי דרום תל־אביב לליגה
א׳ .אז נהגנו לפי התקנון, ומד. זה עזר
לנו? אפס. היה ברור לכל ילד שהפועל
תל־אביב נתן את המשחק.
השבוע ניצח הפועל בית־אלפא את הפועל
משמר־העמק. זו בדיחה!
ההתאחדות לספורט שלחה למשחק הזה
משקיף; איש הפועל חיפה, אחד בשם חדש.
אף אחד לא מכיר אותו, אף אחד לא יודע
מה הידיעות שלו ומה הניסיון שלו.
אני יודע, כולם דורשים שנביא הוכחות
משפטיות לכך שהפועל משמר־העמק נתנה
את המישחק לבית־אלפא. דבר כזה אי־אפשר
לעשות.
כששחקנים מחליטים לתת מישחק, הם
לא עושים על כך פרטיכל. דברים כאלה
מתגלים רק לאחר הרבה זמן.
אנשי הפועל רוצים שמכבי פתח־תקווה
תרד לליגה א׳ .אם אנחנו היינו נוהגים
כמו אנשי הפועל, היא בוודאי לא היתה
יורדת. לפתח־תקווה יש עוד שלושה מיש־חקים
נגד קבוצות מכבי, והיא היתד. יכולה
לצבור בהם שש נקודות בדרך פלא. גם
אז אי אפשר היד, להוכיח דבר.
אבל זה לא ספורט. לא בשביל זה אנחנו
משחקים כדורסל.
אם אנשי הפועל רוצים שיהיה בארץ
רק ספורט שלהם, בבקשה, אנחנו נדע
כבר איך להסתדר.

כדר והספר

אורי זוהר ואשתו

— ועוד בלורית

עוד חור —

אנשים
הנ אנ חי ם ו הנ אנקי ם
מסיבת הרביעי ביולי — יום העצמאות
האמריקאי — שנערכה בשגרירות ארצות־הברית,
גרמה יאגד, למארחים. כי במרחק
מטרים ספורים זד, מזה עמדו לוי אשכול
ודויד כן־גודיון. ביג׳י ריכז סביבו את
מרבית הקרואים, וכדי למנוע אי־נעימות מ־ראש־ר,ממשלה,
התקבצו סביבו אנשי השגרירות.
שני היריבים לא החליפו ביניהם
מילה, גם נשותיהם לא. י • ידיעה ששודרה
בקול־ישראל בשבוע שעבר לא נתנה מנוחה
לאחד המאזינים מתל־אביב. נאמר בה, כי
המשורר ראשד חוסיין השתתף בערב־שירה
ערבית בכפר מכר שבגליל, ובזאת עבר
על תקנות המימשל הצבאי. הוא נמצא אשם
בכניסה לאזור סגור, נדון לקנס של 70
ל״י. המאזין, פועל עברי שביקש לשמור
על עילום שמו, הריץ מכתב לחוסיין, בו
אמר כי החליט ״להשתתף בהסרת החרפה,
על־ידי השתתפות בקנס ששילמת.״ במעטפה
צירף את מחצית סכום הקנס. חוסיין
תרם את הכסף לשתי מתנות: אחת לאורי
דייוויס, המשתחרר השבוע, ואחת למשורר
מחמוד דרוויש, האסורים שניהם על
אותה עבירה של כניסה לשטח סגור• .
הצייר גחום גוטמן העלה השבוע זכרו־נות
משנות העשרים, כשנדד מירושלים
לפתח־תקווה לחפש עבודה :״באתי רעב ל־מיטבח
הפועלים, ושכבתי׳ לישון על ספסלים
בבטן ריקה וכיס ריק. לפנות בוקר הרחתי
ריח של לחם טרי וחם. ניגש אלי בחור

עם בלורית שחורה ואמר, :אין צורך להתבייש.
עבודה אומנם אין, אבל לאכול
צריך.״ אותו צעיר שחרחר, שנתן לו באותה
הזדמנות חצי כיכר לחם וכוס תה,
היה לוי שקולניק, שנודע מאוחר יותר בשם
לוי אשכול .״הוא היה הברויט־געבער (נותן
לחמי) הראשון שלי,״ סיפר גוטמן• .
דמות אחרת שנזכרה בסיפוריו של הצייר,
היא דמותו של מיכאל הלפרץ, מי שהיה
מראשוני פועלי ציון, ממקימי השומר,
ומאוחר יותר שומר גימנסיה הרצליה ב־תל־אביב.
יום אחד, סיפר גוטמן, הותקף הל־פרין
על־ידי שודדים, שפצעו אותו בבטנו.
ד,לפרץ, שאהב פוזות, הילך מאז במשך
חודשים רבים כשהוא חבוש ללא צורך, עד
שנימאס לתושבי תל־אביב הקטנה, והם
חדלו לקרוא לו ר,לפרץ הגיבור. דרך אגב:
ד,לפרץ, שהיה ציוני נילהב מצעירותו, ביטא
את קנאותו הלאומית עוד בווילנה, עיר מולדתו,
בצורה מקורית ביותר: הוא היה מגלה
את בנות ישראל שסטו מדרך הישר,
היה פודה אותן בכסף מבתי הזונות שבעיר.
• יהודים כשרים אחרים, אך אנטי־ציונים,
קידמו את פניו של הרבי מסטמר, יואל
טייטלכאום, בכרוזים המזהירים את תושבי
הבירה לבל ישתפו פעולה עם משטרת
ישראל בשמירה על הסדר. הסיבה: זוהי
״משטרת המדינה הבריונית,״ ש״דץ שוטריה
כדין אנסים,״ וה׳־א־היא ש״רדפה ורצחה את
הנער יוסלה, ה׳ יצילהו מידם.״ על הכרוז
חתמו ״הנאנחים והנאנקים גם פועלי
נמל חיפה עתידים בקרוב להיאנח, תחת
נטל המשא אותו יצטרכו לפרוק. יהיו אלה
יצירותיו של הפסל האמריקאי ברנרד
רדד, המפורסם בפסליו הענקיים. רדר מ מנה
גם בשם ״שאגאל של הפיסול״ ,כי רוב

יצירותיו הן על נושאים יהודיים. בינתיים
השתררה התרגשות במוזיאון ישראל: מתכננים
שם גן מיוחד עבור הפסלים, ואולי גם
מגבית קטנה לטובתם # .בכל אופן, מנהלו
של המוזיאון, טדי קורק, לא נם ולא
ישן. הוא שופע רעיונות בהתמדה. השבוע
העניק מדליות כסף לכתב הארץ נתן רי•
כץ ולכתב מעריב צבי לביא. הנימוק:
כתבותיהם, החיוביות כמובן, סייעו למוזיאון.
בכלל, הודיע ק ולק, כל שנה יחלקו
מדליות לעתונאים טובים, וגם לפועלים טובים.
פועל־נמל אחד, שהתאמץ באופן מיוחד
בעת פריקת מיטענים אמנותיים, כבר
קיבל מדליית כסף. גם טדי עצמו קיבל
מדליה, אבל מזהב. העניק לו אותה ראש־הממשלה
• .ספר האנשים החשובים, הירושלמי
זאב קרמר, סיפק השבוע הוכחד,
לטענה ישנה שלו: שח״כ חרות יוחנן
כדר עלול להיראות כמו בן־גוריון אמיתי,
אם רק יקצצו לו את השערות במרכז הראש,
וישאירו אותן בצדעיו • ,חבוש כובע
קש איטלקי ניראה השבוע אורי זוהר,
עת חזר מאירופה. הבשורה שהיתר, בפיו:
הוא עתיד לייצר עוד סרט, נוסף לחור בלבנה,
ושוב בשיתוף עם הסופר עכזו ס
קינן • .החשפנית הפריסאית היהודיד,
קארול ריבה, המציגה עתה במועדון תל־אביבי,
סיקרנה את קהל הצופים לא בגלל
מסתרי גופה, אלא בגלל זוג הידיים המלטפות
אותה בעת ההצגה. לא היה ספק שהידיים
חיות הן; השאלה היתד. רק מי המאושר.
את הסוד גילתה בחוג ידידים :״אלה
הן ידי בעלי, המלח־ה אותי בכל הופעותי.״
החשפנית עוסקת גם בציור, והיא, למשל, זו
שציירה את התפאורות להצגתה # .אחת הדיילות
היותר פופולריות של אל־על, שרה
קיקא, נישאה השבוע ברוב פאר לאיש
צוות־ד׳,אוויר, חנןכ רוו ר מן. הכלה, שלבשה
סארי הודי רקום זהב, הופתעה לקבל מיברק־ברכה
מאחד מידידיה :״מצטער שאיני יכול
לבוא. אשתדל בפעם הבאר״״ #אין
ספק כמעט שהשחקן הנערץ בארץ הוא
אריק איינשטיין. הוכחה: יש לו מספר
שיא של מכתבי מעריצים, בעיקר מעריצות.
בחודש האחרון, למשל, הגיע מספרם ל-
.250 אריק, שיצא השבוע לפאריס, יחד עם
שלישיית גשר הירקון, שתופיע באולימפיה,
הבטיח כי ישתדל להשיב על המכתבים
כאשר יחזור • .שלישיית שחקנים אחרת׳
מורדפי בורשטיין 20 האמא
שלו והאבא שלו, מופיעים בהצגת המגילה
של איציק מאנגר. מוטל, המשחק בהצגות
אידישאיות עוד מילדותו, עומד עתה בפני
פיתויים רבים. גם הבימה, גם הקאמרי וגם
האוהל מנסים למשוך אותו אליהם. הוריו
כנראה התקנאו בו, נירשמו מיד לשעורי
עברית, אולי גם אליהם יפנו באותן ההצעות.

פסוק
ה ש בו ע
• אבא אבן :״בך גוריון חבר גדול

סטריפטיזאית קארול ריבה
רק יהודיה? נם ציירת!

— אך יחיד.״
• לוי אשכול, על ההצעות לפיוס המיעוט
:״אם יש נוסחות גואלות — תופענה
מיד!״
• דוב זכין, חבר מזכירות מס״ם, על
הצעות חוק השבת וחוק ניתוחי הגוויות:
״חוק המכביד על החיים והמקל על המתים*.
העולם חז ה 1452

חצי!
הקבלן יגאל זכאי כבר לא אוהב את
תלמה זכאי. תלמה זכאי כבר לא אוהבת
את יגאל זכאי. אבל תלמה זכאי אוהבת
התוכנית של המועדון. הקהל עקב אחריו ואחת אשתו בהתעניינות,
את הסלון, את חצי בית־השימוש, וחצי־אנשים
דיברו איתו ובירכו אותו, והוא התנשק עם אשתו.
האמבטיה של יגאל זכאי, ויגאל זכאי
ניגשתי אליהם ושאלתי את אשתו אם היא זמרת. היא נתנה
אוהב את חדר־השינה, ואת החצי השני
לבעלה נשיקה מצלצלת על האוזן ואמרה :״מה? אני זמרת?״ היא
של האמבטיה ושל בית־השימוש.
הסתכלה אל בעלה בתימהון, והוא נתן לה נשיקה מצלצלת על
הם לא כל־כך קטנוניים כמו שהם נראים.
קצה האף.
הם לא אוהבים באופן מיוחד דווקא את
החתונה של אדי בדל,ליי, מלך התקליטים הצרפתי, התקיימה
היא נתנה לו נשיקה על השפה התחתונה ואמרה :״אני לא
האמבטיה או את בית־השימוש. הם אוהבים
ביום החמישי בפאריס. היו שם אלף איש, שמפניה וקוויאר עד
זמרת, אני לומדת בבית־ספר למישחק.״ שאלתי אותו מה דעתו
את 45.000 הלירות שהם שווים.
אור הבוקר. כשהחתונה נגמרה, הוא ארז את אשתו החדשה ונסע
על דליה לביא. הוא נתן לאשתו נשיקה בקצה הצפוני־דרומי של
הדירה המשותפת שלהם בסביון שווה
לישראל, לירח־דבש• להתחתן רציתי
מזרחית)
דרומית
(נשיקה
כן, ואמר הצוואר,
90.000 לירות, ואף אחד מהשניים אינו
כשאדי ברקליי הכיר את אשתו, לא זאת הנוכחית, את הקודמת, אבל הסנטר) לכיוון קלה
(נטייה
איתה.
מערבי)
לכיוון
(נשיקה
מוכן לעזוב אותה• הם נלחמים בחירוף־
הוא היה מנצח־תזמורת והיא היתד, עשירה. ביחד הם הקימו
נפש על כל שעל דירה, בכל אמצעי־הלוחמד.
משפחה, עם ילד, וארבע חברות השולטות על כל התקליטים
ד,מודרגים.
בצרפת.
בהתחלה היא ערכה מסיבה בסלון שלו.
אשתו היתד, אשד, רבגונית. היא אהבה להחליף צבעים. ביום
אז הוא הביא את החברים שלו, והם אכלו
הראשון היא אהבה ללבוש שמלה •רודה, ולצבוע את שערה
לה את כל המסיבה, ביזבזו לה את המיט
לוורוד. ביום השלישי היא אהבה את הצבע הירוק, היא הלכת
בחצי האמבטיה שלה, ואת החשמל בחצי
אז עם שמלה ירוקה ושיער ירוק. לקראת סוף השבוע היא ודתה
הבית־שימוש שלד״
אוהבת את הצבע הכחול, היה לה אז שיער כחול ובגדים בחולית
אחר־כך הם המשיכו להילחם. היא השעוד

היה הסמל המיסחרי שלה— השיער הצבעוני. היה לה
תמשה בטלפון, והוא סירב לשלם את
סמל מיסחרי — הפרוות היקרות שהיא היתד, לובשת, והשומן
החשבון. הטלפון נותק. לפני חודש הם
שהיה לד. מתחתן. הם לא הסתדרו ביניהם כל־כך טוב, ולכן הם
הגיעו אל השופט יוסף לם. יגאל היה
התגרשו. היא קיבלה שתי חברות וילד• הוא קיבל שתי חברות
לבוש במכנסי־חקי וחולצת־חקי. תלמה היתד,
בלי ילד.
לבושה בשמלה מפוארת, כובע רחב־שוליים,
מאז היא נחשבת לגרושה שקיבלה הכי הרבה כסף בצרפת.
וכסיות לבנות. היא רצתה שהשופט יראה
גם הוא היה גרוש מאוד עשיר. עכשיו הוא כבר לא. אשתו החדשה
שהיא צריכה 500 לירות דמי־מזונות לחוהיא
יפהפיה בת שממד,־עשרה. הוא הכיר אותה לפני חדשיים.
דש, כדי לכלכל את הכובעים והשמלות
קוראים לה מ אר ץ כריסטיאן. בעוד שלאשתו הקודמת קראו
שלה. השופט החליט שהכובע יכול להסרק
נימול.
תפק ב־ 250 לירות דמי־מזונות לחודש.
אחרי שהוא התגרש מאשתו ניקול, הוא הפך פליי־בוי. גם
לעומת זאת הוא החליט שהבעל צריך
אדי כרד,ליי ואשתו
לפני זה הוא היה פליי־בוי. הוא היה עורך נשפי־פאר בקאן,
לשלם את דמי הטלפון — 15 לירות.
עם יין־שמפניה וקוויאר, היה מזמין אליו את מיטב הזמרים
ביום השישי שעבר ערך יגאל לאשתו
שום דבר (נטייה חזקה לכיוון הלחי) לא יצא מזה* (נשיקה חזקה
ומיטב הנשים של קאן.
מסיבת־תגמול. האשד, החליטה לדפוק אותו
מאוד פה אל פה).
הוא חיזר אחרי דליה לביא, טיפל בקול של רימה זראי׳
בחזרה. במשך כל המסיבה היא עמדה בגן
היא כמעט בלעה את הפה שלו, השתעלה וקראה :״איזה דליה
גילה את דלידה והמציא לה את שמה. לא יצא לו מזה שום
וציירה ציורים. דווקא ציורים מכוערים,
דבר. דליה לביא אמרה עליו שהוא זקן מדי בשבילה. ריקה זראי לביא?״ הוא תפס לה בחזרה את הפה. היא השתתקה.
שאלתי אותו מיהו הזמר הטוב ביותר בעולם, לדעתו. הוא שידע לו. כדי לקבל השראה היא נכנסה
הפכה החברה הטובה ביותר של אשתו — מארין, ודלידה התחתנה
כל פעם למסיבה, החליפה שם מטפחת
הוציא את אשתו מהפה שלו ואמר :״בשביל זה אני עובד. אני
עם המנהל האמנותי שלו׳ לופייו מורי, זה שעזר לו לגלות
ראש ויצאה בחזרה לגן לצייר.
מחפש. עוד לא מצאתי את זה.״
אותה. היא התגרשה ממנו והתחתנה שוב. גם הוא.
למחרת נראתה הווילה כאילו ערכו בה
הוא גמר את המשפט, גחן אל אשתו, לקח אותה בזרועותיו,
אחרי שהוא התחתן איתה, אד ברקליי עם מאריך כריסטיאן,
ליל־הילולות, והגן נראה כאילו ציירו עליו
הוא בא השבוע לאח, נסע לאילת, חזר מאילת, ונסע לגונדולה, ונישק אותה ארוכות.
במטאטא. אז תלמה נכנסה לסלון ושטפה
אמרתי להם שאני מוכרחה ללכת. הוא אמר לי שלום, שהיה
לאכול שם ארוחת ערב.
אותו, ויגאל יצא לגן כדי לבדוק אותו.
מגונזולה הוא נסע לצברה, ומצברה הוא חזר לצרפת. הוא לו נעים מאוד, ושהוא נהנה מאוד לשוחח איתי .״עם מי לשוחח?״
כשהיא גמרה לשטוף את הסלון, היא
הספיקה אשתו לשאול, לפני שהוא בלע לה את האוזן.
היה כאן שלושה ימים. בצברה ערכו לו מסיבה. הוצגה בפניו
לקחה את הסמרטוט, תלתה אותו על חבל.
לקחה את מקל־הניקוי, הניחה אותו באמבטיה,
לקחה את הדלי עם המים המלוכפיעו
על בעלי מועדוני תקליטים אחרים
אתם חושבים שאני זדוניתז אז תראו אין כותבים בחו״ל. הנה, למשל, קטע שהופיע
לכים ושפכה אותם על הראש של בעלה.
במנהאטן. מטיב פול, המנהל את מועדון
השבוע באחד העתונים הכי מכובדים בעולם, הראלד טריביון הניו־יורקי. בהשוואה לזה,
כשהיא גמרה לשטוף את הסלון ואת
ההצגה מדבר ברצינות על כוונתו לשאת
תודו, אני טובת־לב ממש.
בעלה, היא לקחה את כל החליפות שלו,
את המלצרית הראשית שלו .״הייתי עושה
הכניסה אותן לחדר הרחצה ועשתה להן
את זד״״ הוא אמר ,״אבל היא לא מרוויחה
אמבטיה.
מספיק כסף. אם היא תוכל לקבל עבודה
הבעל כעם נורא, ולמחרת, כשהגיע חש־אצל
ארתור, אני אשא אותה לאשר.,״
בון־החשמל, הוא סירב לשלם אותו. החשמל
אשתו הקודמת של האדון כריסטופר,
נותק ואשתו קיבלה את עונשה. היא
מי שהיתה מרי זנקהוף, קיבלה את הידיעה
נשארה בחושך. גם הוא.
נרד. הגברת כריסטופר שמחה מאוד שבעלה
נעים היד. להיווכח שגורדון זנקדווף
על נשואיו ברוח טובה .״בהתחלה נדהמתי
אחר־כך הגיע אליהם חשבון מס־ההכנסה.
עומד לעבוד לצדו של כוכב גדול כזד״
התחתן סוף־סוף בשנית. מאז גירושיו היו
כמו כל אחד אחר,״ היא אמרר״ ״אני מאוד־גם
את זה הוא סירב לשלם. הפקידים של
האנשים מורים עליו באצבע ואומרים: תפקידי הכוכבות יבוצעו על־ידי פילים
מאוד שמחה בשבילו. אני מאחלת לו הרבה
מם־ד,הכנסה באו לבית והתחילו להוציא
דילר וג׳יין מנספילד, והגברת כריסטופר
״הנה הבעל לשעבר של מרי זנגן הון*.״
אושר.״ היא משתמשת בשם מרי דיג׳ילדו,
את המקרר ואת הגז. יגאל ביקש מהם
מאוד שמחה שבעלה יעבוד עם פיליס דילר.
אבל עכשיו, כיוון שהוא נשא לאשר, את
שמה מנשואיה הקודמים .״אני מבוגרת
שיוציאו רק את החלק של אשתו, כי
בעלה הקודם של הגברת כריסטופר קיבל
סיביל ברטון, תהייה לו זהות משל
מג׳ורדון בשתי שנים,״ אמרה מרי דיג׳ילדו,
החלק שלו הוא בסדר, הוא מוכן לשלם
את הידיעה על נשואיה ברגשות מעורבים.
עצמו.
״ולכן אני בטוחה שלא יהיו לו שום בעיות
בעדו. אבל הפקידים לא רצו לחתוך את
מצד אחד הוא קרא מיד :״אוי, ריבונו של
יתכן שברגע הראשון קשה לכם להיזכר
בגלל העובדה שאשתו החדשה מבוגרת
המקרר לשניים, גם לא את הגז, וגם לא
עולם!״ אבל מצד שני, מעכשיו הוא יצטרך
מיהו בדיוק אותו זנקהוף. הוא הרבה
ממנו בשתים־עשרה שנים. הוא תמיד התאת
הרהיטים. הם הריקו את הדירה מכל מה
לשלם פחות דמי־מזונות .״טוב, אני מאחל׳
יותר מפורסם בשמו המקצועי, גורדין
גילו.״ מכפי מבוגר באופן נהג
שהיד, בה.
לה מזל טוב,״ הוא הוסיף.
נעים לדעת שהכל מסתדר על הצד היותר
כריסטופר. ידעתי שזה יעזור.
הבית נשאר ריק. ללא ריהוט, ללא מטבח,
בעלה הקודם של הגברת כריסטופר, כמו
טוב. עכשיו רק חסר שמישהו עושה הכרה
כריסטופר הוא, כמובן, המנהיג בן ה־24
ללא אור, רק ארבעת הקירות החשופים של
של הפראים, הלהקה שהיתר, כל כך מבו בעלה הנוכחי, נמצא בעסקי הקולנוע. הוא בין מרי דיג׳ילדו ואדי פישר.
הסלון שלו, ארבעת הקירות החשופים של
התחתן עוד לפני שהגברת כריסטופר עשתה
קשת במועדון התקליטים ארתור. מועדון
חדר־השינד, שלה, וארבעת הקירות החשופים
זאת. הוא הכיר את אשתו בעבודה.
תקליטים, לפי הגדרתו, מספק רק תקליטים,
של ארבעת החצאים, של בית־השימוש
אותו הדבר קרה לגברת כריסטופר. היא
לא מוסיקה אמיתית. רק המבקרים האכזריים
והאמבטיה.
אחת מבעלי המועדון ארתור, והיא פגשה
ביותר טוענים שארתור, למרות שירתו של
תלמה החליטה שהדירה תהיה הרבה יותר
את ג׳ורדן כריסטופר כשהפראים הקליטו
כריסטופר ונגינתו על הגיטרה החשמלית,
נעימה אם הקירות שלה יהיו מקושטים.
בשבילה.
מתאים להגדרה.
בתמונות. היא רצתה לתלות את הציורים
יונה לוי קיבלה סוף־סוף א ת הגט
הנשואין בין בעלת־מועדון והכוכב ד,ש־מבעלה
יצחק אלעזרוב, ביום השישי שלה על הסלון שלו. הוא לא הסכים.
הנערה שכריססופר נשא לאשר, היא בת
האחרון. בימים האחרונים, כשתהליך
מנהאטן בת ,36 המקורבת קירבה רחוקה
בדיון הבא אצל השופט לם ביקש הם״
הגירושין המזורז התנהל בבית״הדין הלדייבי
ריינולדס. מעטים מאוד מבין
ניגוד שלה מהסניגור של בעלה שירשה
רבני, עקב רצונה של יונה לנסוע לפריס
חבריו של כריסטופר חשדו בו שהוא עומד
לה לפתוח גלריה לציור בסלון. הסניגור
להופעה באולימפיח, הגיש בעלה הצעה
להתחתן בשנית.
של בעלה לא הסכים. הוא אמר שמרשו
שהוא מסכים לנסיעתה — בתנאי שלא
הסכים שיבואו כל מיני משוגעים לביתו.
אבל כולם חזרו ממסיבת־הכלולות באומרם
תקנה גם לו כרטיס־טיסה. עורך־דינה
מספיק לו משוגעת אחת.
שהוא נראה קורן מאושר. הם מוכנים בכל
של יונה, שלמה כהך צידון, טען שהאז
הסניגור של האשד. ביקש מהסניגור
ליבם לקבל את הכלה החדשה לתוך החדרישה
המשונה מוכיחה שהוא רוצה
של הבעל שירשה לאשה לתלות את הציו-
בורה שלהם.
כרטיס״טיסה, ולא אשה. יונה קיבלה
רים שלד, בסלון, מבלי לפתוח בו גלריה.
״אם ג׳ורדי אוהב אותה,״ אמד אחד מהם,
כרטיס.
בלי
— המיוחל הגט את הסניגור של הבעל התייעץ עם מורשו
״זה מספיק בשבילי.״
והסכים .״בהתאם לדעתו של מורשי,״ הוא

ברור שכריסטופר אינו נותן לנישואיו
ביום הראשון האחרון בערב דרס ה״ אמר ,״התמונות הן כל־כך זיפתיות, שבין
החדשים להפריע לו בקאריירה. הוא יצא
כה וכה אף אחד לא יבוא לראות אותן.״
שחקן־זמר שמעון ישראלי ילד, בלא
מזמן לפלורידה, כדי לככב שם בסרטו
עכשיו הווילה שלהם, בת 90.000 הלירות,
נוסעו להופעה בתיאטרון החיפאי. הורי
הבא.
מרוהטת בתמונות זיפתיות, ובמיטה גדולה
הילד מיהרו לנחם א ת שמעון, שהיה
סרטו הבא יהיה סרטו הראשון. הוא
של הבעל.
מזועזע במיוחד. הילד נקע את רגלו.
גוודון כריסטופר וסיכיר כרטון
נקרא המרגל השטן. ומככב בו ג׳ ק ליאו־

מפה לאחו

ח תונ ר,

חנז ת

אשה או כרטיס?

כ ל אגש׳ ש!?ן
(המשך מעמוד )13

ת ן ויגבר

באותה שעה הגיעה מלחמת היישוב לשיאה. פעולות לח״י ואצ״ל יצרו מצב נפשי שגם
ראשי ההגנה לא יכלו לעמוד נגדו. קמה ״תנועת המרי העברי״ ,שאיחדה את שלוש המח־תרות,
ושזכתה לברכת ההנהגה הציונית, בראשות בן־גוריון. הארץ כולה עמדה בסימן
המהלומות המתואמות של שלוש המחתרות, ששילבו את כוחותיהן. הארץ — אך לא הארץ.
המצב החריד את שוקן. לא זה בלבד שהאמין כי המאבק בבריטים הוא מטורף וחסר-
תקווה, אלא שגם סבר כי ישפיע לרעד, על כלכלת היישוב, יביא להרס נכסי־ההון. הוא
החליט לפעול.
אחרי אחד המיבצעים המפוארים ביותר של המחתרת, יצאו הבריטים לפעולה נגדית
קיצונית. הם הכריזו על מצב צבאי, פרצו למשרדי הסוכנות, כלאו כמה ממנהיגי היישוב.
המעשה הסעיר את היישוב, ליכד אותו כולו סביב ההנהגה.
כולו — חוץ מאיש אחד. זה היה גרשום שוקן. הוא פירסם בו ביום מאמר חוצץ נגד
המאבק, תבע מן ההנהלה הציונית להתפטר מייד ולפנות את מקומר למנהיגות חדשה,
שתשתף פעולה עם הבריטים.
מאמר היסטורי זה גרם לזעזוע חסר־תקדים. באווירה המחושמלת של אז, נמנעה אן
בקושי פעולת־תגמול אישית נגד האיש, שרבים חשבוהו לבוגד, הנועץ סכין בגב האומה יי הלוחמת.
ראש ההנהלה, אותה תבע שוקן לפטר, היה דויד בן־גוריון. איש לא יבול היה אז
לחלום כי דוזקא גרשום שוקן יהיר, ברבות הימים לדוברו הראש• של איש זה.

תן לגבר — הראוי לשמו
— את הבירה הראויה
לשמה — ״גולדסטאר׳׳.
מרווה צמאון

ך מיפנה כ ע מד ת שוקן בא בהדרגה. קדמו לו צעירי־החצר שלו, שפזלו לעבר
} 1צעירי־החצר של בן־גוריון.
אווירת הקארייריזם שהשתלטה במדינה בהנהגת בן־גוריון, קסמה לקארייריסטים הציניים
הצעירים שהתקבצו תחת כנפי שוקן. ואילו שוקן עצמו ראה בה ברכה, גילוי של ״נורמלי*
זציה״ .מאחר שמעולם לא מצא קשר נפשי עם האידיאלים של החלוציות, קידם שוקן
בברכה את שקיעתם, ואת החלפתם בערכים הבורגניים המסורתיים של כסף וקאריירה.
הקשרים האישיים הלכו והתהדקו. שבתי טבת היה מן הראשונים, הפך דוברו הראשי של
עמוס בן־גוריון במשפט־השחיתות הגדול. ולטר גרוס מצא את דרכו אל הבן־גוריוניזם בדרד
אחרת. מאז היה ראש מחלקת קשישים (״חי״ם״) בירושלים בתש״ח, דבק באיש־הספרים
מיליטריזם תמים. בראותו את עצמו כאיש־צבא מלידה, לפי המסורת הפרוסית, הרגיש בי
מקומו עם האלופים של בן־גוריון. היתד, לכך חשיבות, כי גרום היה חברו האישי של
שוקן עוד בשעה ששניהם למדו באוניברסיטה של היידלברג, והוא קרוב לשוקן יותר מבל
אדם אחר בעתון.
אברהם שווייצר וברוך בר, לעומת זאת, התקשרו עם צעירי מפא״י בדרך פשוטה יותר.
השניים, ששרתו בעבר את המישטר הקומוניסטי בהונגריה, האמינו בכל לבם כי צעירי
מפא״י עומדים לכבוש את השלטון, וכי כדאי להם לעלות על העגלה בעוד מועד.
סיפרה פעם אורחת מחו״ל, שנכחה במסיבה בבית אחד מן השניים, לפני חמש שנים:
״הנושא הבלעדי לשיחות במשך כל הערב היה סיווג של ג׳ובים בשרות־החוץ. השניים
ונשותיהם עברו באופן שיטתי על בירות־העולם השונות, הישוו זו לזו, התווכחו על
השאלה איזה ג׳וב באיזו שגרירות רצוי ביותר. קיבלתי את הרושם שהם יושבים על
המזוודות.״
בימים ההם היו רבים שהאמינו כי משה דיין עומד להתמנות לשר־החוץ.

ל-או־יאלי

משקפי מגע

1זדק * י1

5£5א 1£ז־ס&ז׳&סס

נז ש בי עי

הדגמות והסברים כל יום בין 4—7
אחד*,צ, המכון לקידום הראיה ע״ש
י. ל.גרוזובסקי, רח׳ נחלת בנימין ,21
טל ,621665 .תל־אביב.

יפו העתיקה
(ליד

החמאם)

טל , 828255 .ת״ א

ת כניו ת בינלאומיות
כל ליל שבת ומוצ׳׳ש
ארוחות צהרים וערב
מטבח סיני ואיטלקי

אוירה שקטה לאירוח
ולשיחות עסקיות

׳1*1,!1הכרמל *01•1!39ל1ב׳

פתוח ב שעות: מ״ 1עד 3בצהרים
ומ־ 7בערב עד חצות

טל 56980 .

הרשמת בוגרי ח׳ ,ט׳ ,י ,,י״א
לפתות ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
בשעות 9-12 ; 5 -8
הרשמה גם לקורסי ערב

פתוח ללא נישול!

שחרורו מהכלא.

יברכו:

אורי אבנרי
דוד ארנפלד
עמנואל ברמן
אלעזר גרנות
אורי זוהר
פרופ׳ עקיבא סימון
דני פטר
ונציג תושבי דיר אל-אסאד.

הקהל מוזמן.

1 ערבית 1

ועד הנוער הישראלי ל א חוו ה י הודי ת
החוג לשיתוף יהודי ערבי תל״אביג.

הצעירים של הצעירים

לשבור את לבון!

ף יורו של שוקן עצמו היה פחות פרימיטיבי, ובמישור אחר לגמרי. כי שוקן עשיר
^ מדי, מכדי שיהיה זקוק לטובות־הנאה עלובות. גם החנופה, בה התייחסו אליו פרס
ושותפיו, כדי לדגדג את תחושת־החשיבות שלו, לא הספיקה.
מכל מדורי העתון, מקפיד שוקן אישית רק על המדור הכלכלי, בו הוא רואה את
ציפור־נפשו. היו ימים כשעבר על כל נקודה וכל פסיק במדור זה.
המדור הכלכלי הטיף לכלכלה בורגנית. הוא התנגד לסקטור ההסתדרותי. הוא תבע לשים
קץ למדיניות הקיימת, שעיקרה היה קיום התעסוקה המלאה, המביאה בהכרח לעליית
רמת־המחייה של הפועלים. למעשה תבע שוקן, במשך 17 שנים רצופות, שבוע אחרי שבוע:
לסגור מפעלים בלתי־רווחיים, לפטר פועלים, לגרום לאבטלה שתוריד את לחץ השכר.
בקיצור: מדיניות בורגנית־שמרנית שיגרתית.
תוך כדי כך התנגש שוקן פעמים בלתי־ספורות עם שני האנשים שביצעו וסימלו את
המדיניות הקיימת: שר־האוצר לוי אשכול ושר־המסחר־והתעשיה פנחס ספיר. זה האחרון,
בייחוד, הפך לאוייב ציבורי מם׳ ,1לפי הארץ.
אין זה מיקרה כי ספיר הוא גם אויבם מס׳ 1של צעירי בן־גוריון. הוא היה הראשון
בצמרת מפא״י שהכריז מלחמת־חרמה על שמעון פרם, אותו הוא מכיר מימי שרותם
המשותף במשרד־הבטחון.
הציבור הרחב החל שם לב לתפנית המוזרה של הארץ רק בפרוץ פרשת לבון. פתאום
בטאון של צעירי בן־גוריון. תמיכתו בהם לאהצטמצמה במאמרים
נסתבר כי הארץ הפך
הראשיים ובמאמרים חתומים, אלא השתרעה על עמודי החדשות, באותם הימים הביא הארץ
לבן־גוריון תועלת שלא תסולא בפז. יום־יום בישרו כתביו בטורי־החדשות כי מחנה לבון
עומד להתפרק בכל רגע; כי בן־גוריון שולט במצב; כי צעירי בן־גוריון הוכיחו את עצמם
כגאונים.
לאנשים שלא הכירו את שוקן, נראה ׳הדבר כסטייה מוזרה. אחרי ככלות הכל, זה עתה
כיהן שוקן במשך ארבע שנים כח״ב מטעם המפלגה הפרוגרסיבית, שהיא מתונה, בלתי־בטחוניסטית.
רבים גם זכרו כיצד הטיף הארץ בשנים קודמות לשלום עם הערבים *,והגן
על ערביי ישראל. מד, לעתון ליברלי־מתון עם קבוצת צעירים שוחרי־מלחמה, שונאי־ערבים,
חסידי המימשל הצבאי, המטיפים לפולחן־מנהיג?
אך מי שהכיר את שוקן, לא מצא בכך כל פלא. פנחס לבון היה המזכיר הכללי של
תפקידזה לעמדת־מפתח במדינה. שוקן האמין כי שבירתו של לבון
ההסתדרות, והוא הפך
תביא בעקיפין לשבירת ההסתדרות. הוא האמין גם כי נצחון הצעירים יביא לסילוקם של
אשכול וספיר. בשיחות פרטיות הצליח שמעון פרס לשכנע את שוקן שגם הוא דוגל
במדיניות כלכלית ימנית מובהקת.

איחוד הימין, פילוג מפא״י

ץ* אשר הודח לבון, האמין הארץ כי הגיע לסף הנצחון. השתלטות הצעירים על
המדינה נראתה כודדאית. שוקן יכול היה לחלום על היום בו יהפוך הארץ לבטאון
המרכזי של המישטר, וכאשר הוא עצמו יהיה המדריך הכלכלי הראשי של השלטון.
אילו היה לשוקן קשר נפשי אמיתי עם המתרחש בארץ, היה מבין כי זהו חלום־שווא.
בן־גוריון ניצח בפרשה רק למראית־עין. היה זה נצחון־פירהוס, כי הדחת לבון הביאה
למיפנה עמוק בתודעת הציבור. פולחן־הבטחון נשבר. דמותו של בן־גוריון ניזוקה ללא
תקנה. ותיקי־מפא״י, שבגדו בלבון ברגע האחרון, הבינו כי הם יצטרכו ללחום על חייהם
הפוליטיים לפני שזה יהיה מאוחר מדי.
כל זד, נתגלה ביום בו סולק בן־גוריון מן השלטון. לפתע חרב עולמו של הארץ. ידידיו
סולקו, בזה אחר זה, מעמדות־המפתח. אויבו המושבע, ספיר, השתלם על האוצר. אשכול,
(המשך בעמוד )29
* בראשית שנת 1949 פירסם הארץ בהבלטה שורה של מאמרים של אורי אבנרי בזכות
״שלום שמי״ .על סמך מאמרים אלה הוזמן אבנרי להצטרף למערכת הארץ, בעודו חייל,
כיהן כאחד משני כותבי המאמרים הראשיים.
העולם הזה 1452

06 באור-פום1נ?אים 7

א ג ־ נ ן

שטיחי ירושלמי מציעים: שואב אב ק משוכלל מ תוצרת £8צ 0 0א חינ ם
לכל הרוכש עד 30.7. 65 שטיח א ק רי לן מ קי ר אל קי ר
בגודל 15מ ״ ר.
מ חיר שטיח א ק רי לן מ קי ר אל קיר
־ 5 2 .ל ״ילמ ״ ד, כו לל:

שכבת לבד בעובי של 5מ״מ מתחת לכל השטיח המוסיפה לגמישותו
ומאריכה את חייו;
התקנה מותאמת לצורת החדר;
סרגלי עץ ואלומיניום לאורן קצות השטיח האוטמים אותו לחלוטין
ומונעים כניסת חרקים ולכלוך ;
התקנה בכל מקום בארץ ללא תוספת תשלום.

שטיח ירושלמי מאקרילן

הו א שטיח היוצר בבית אויר ה נעימה, שקט מרגיע ומעניק

לחדר מרא ה יפה ואלגנטי•

שטיחי ירושלמי מאקרילן

מיוצרים בשלל צבעים מר היבי ם וניתנים להתאמה לכל

צבע קיר וריהוט•

כ א ^ ןזז^15ו 0 6

שטיחים מאקרילן ה ם יציבים, מאריכי י מי ם, בעלי גמישות מפלי א ה וכושר עמידות רב
בפני שחיקה• הםמ תנ קי ם ב קלו ת רבה, אינ ם סופגי ם לכלוך, אל־אלרגיים, דו חי ם עש ו אינ ם
מעלים עובש•

אף אם חדרך קטן או גדול מ 15-מ״ר תוכל לזכות בשואב אבק חינם לפי
הסדר מיוחד.

פר טים ו ה דג מו ת :

ת ע רו כ ת ״בנין ו בי ת; בלתן , 51 יריד ה מז ר ח, ת״א
ש טי חי ירו של מי, רדו־ א לנ בי $נ , 1וד־א. טל פון 611566
כתוב אל שטיחי ירושלמי ותקבל פרו ספק ט מפורט עם תנאי הרכישה• סוכננו ישמח לבקר
בביתך ביו ם ובשעה הרצויים לך ;ללא כל ה תחייבו ת) לשם הדגמ ה ומדידות•

חעולס חוח 1452

חופשות
נפלאות...
וסרטי ק ודק

כשאתה מצלם את חופשתך על סרט קודק — קלטת אותה בדרן
שהיית רוצה לזכרה לתמיד. לפניך הרים, חופי רחצה — כל מקום
שהיית בו — בצבעים הטבעיים והיפים ביותר.
לתמונות, השתמש בסרט מ ס ״ זסס & ססמ ; לשקופיות — בסרטי
וזכור, לכל מצלמה יש סרט קודק
^1£נסממ 0מ^.ססמ ו*
צבעוני מתאים. הוא עולה קצת יותר, אבל מחירו של הסרט הוא
קטן לעומת הוצאות החופשה — וצילומיך צריכים להיות הטובים
ביותר ! צלם אותם במצלמת קודק אינסטמטיק 81£ *1£71€א1

אינסטמטיק 55 - 50ל״י • אינסטמטיק 80 - *100ל״י
להשיג אצל הסוחרים־המורשים של קודק, במקום שם תראה
סימן זה.
המפיץ היחידי בישראל:

דלתה חברה למסחרבע״ ם
תל-אביב, בית הדר, ת.ד ,2938 .טל 622461 .
* עם נורת בזק (פלאש) לצילומים בבית.
שחם לבינסוץ אילון

העולם תזה 1*62

בסרחב
מ צריי ם
חנ ״ הבקא הי ר
גמאל עבד־אל־נאצר לא השלים עם סילוק
ידידו, אחמד בן־בלה. בהודעה משותפת
עם ראש ממשלת סין, לפני שבוע, הוא גם
התנגד לדחיית ועידת אלג׳יר. אבל משנדחתה
הוזעידה, ומשלא הצליח לסחוט ויתורים
מהוזארי בומדיאן, הוא השכיל בכל זאת
להפיק תועלת לא־מבוסלת מן המצב החדש.
תחת הוועידה הגדולה שבוטלה, זימן ועידת־פיסגה־זוטא
בקאהיר.
לפי התוכנית המקורית, נועדה קאהיר
לשמש רק תחנת־מעבר לראשי המדינות,
בדרכם מהמזרח הרחוק וחזרה. כאשר
בוטלה הוועידה, נותרו להם כמים ימים
של פנאי. נשיא מצרים הציע לשלושה מן
הראשים החשובים ביותר לנצל פנאי זה
כדי לשהות בקאהיר תקופה ארוכה יותר.
כך אירח בבת אחת את נשיא אינדונזיה
אחמד סוקארנו, את ראש ממשלת סין
צ׳ו אן־לאי, ואת נשיא פאקיסתאן מוחמר
איוב חאן.
תחת להיות משתתף אחד מיני רבים

עוד כמה דקות, אחר ליווה אותו ברוב
נימוס לכבש המטוס, ניפנף לו לשלום.
ברגע שהמטוס נסק, רץ בחזרה אל הטרקלין
בו המתינו לו צ׳ו וסוקארנו, נאנח
אנחה עמוקה של הקלה, ובחיוך גדול
הזמין את השניים לעלות למכונית הפתוחה,
שהובילה את שלושתם במסע רשמי סואן
אל לב קאהיר.

טיולי קיץ
לאירופה

בתד דו גמה
חוק גיוס חובה במצרים אינו חל על
הנשים. אך צו ריפובליקאי, שפורסם על-
ידי הנשיא, חייב השנה את הסטודנטים
והסטודנטיות לאחוז נשק.
לפי צו זה נכלל הנושא ״חינוך צבאי״
כמקצוע־חובה בלימודיהם של 145 אלף
תלמידי האוניברסיטות. נוסף לכך חוייבו
הסטודנטים, משני המינים, לצאת בחופשת־הקיץ
השנתית שלהם ל 21-ימים של לימוד
צבאי. סטודנט או סטודנטית שלא
יעבור את הבחינות במקצוע־החובה החדש,
לא יוכל לקבל את תעודת־הגמר שלו מה־אוניברסיטה.
היה
זה חידוש קיצוני במצרים, בעלת
החברה השמרנית בכל הנוגע לאשה. למרות

טיסות

קבוצתיות

אוסטריה /שויצריה — 1.8
וינה /בוקרשט
15.8 81 18.7פנה לידידך
סוכן הנסיעות

£5א1111^-^1157111^ £1611
תל-אביב, רח׳ אלנבי ,94 טל 621573/4 :

׳ 1111 *1 1111 אנשים עוברים בדיזנגוף
1 1111ת 1אנשים קונים

סקנדינבי ה

סטודנטית עבד־אל־נאצר לומדת

תל-אביב, רח׳ דיזנגוף ,146 טל 231602 .

עם אבא שכזה

באלג׳יר, הפך עבד־אל־נאצר דמות מרכזית
בקאהיר, ושוב יכול היה להסתודד ולהצטלם
עם גדולי היבשת.
האורח המיותר. אל תוך אווירת הפיסגה
נדחף אורח חשוב אחר, שהעמיד את עבד־אל־נאצר
בפני בעייה עדינה. כיצד לקבל את
פני ואש ממשלת הודו, לאל בהאדור
שאסטרי, באותו מעמד בו נמצא גם אויבו
המוצהר, ראש ממשלת סין?
המצרי יצא מן המצוקה תוך כדי מירוץ־
מיכשולים קדחתני.
כאשר נחת מטוסו של סוקארנו בנמל-
התעופה של קאהיר, כבר שהה במצריים
צ׳ו אן־לאי. על כן הוא הצטרף לנשיא
מצריים, יצא לקבל את פני האינדונזי
בנמל־התעופה. הצרה היתד, רק, כי 20
דקות לפני בוא סוקארנו נחת שאסטרי,
בחנייה קצרה בדרכו מלונדון לדלהי.
עבד־אל־נאצר הוביל את צ׳ו לטרקלין
מפואר א׳ ,ביקש ממנו סליחה, ורץ לקבל
את פני שאסטרי ברדתו מן המטוס. הוא
הוביל את ההודי לטרקלין מפואר ב׳,
שוחח עמו כמה רגעים — כאשר נכנם אחד
מעוזריו ולחש לו כי מטוסו של סוקארנו
עומד לנחות. עבד־אל־נאצר ביקש סליחה
משאסטרי, עזב אותו בטרקלין, רץ לטרקלין
א׳ ,לקח את צ׳ו, מיהר עמו למסלול הנחיתה,
בדיוק במועד כדי לקבל את פני סו־קארנו
היוצא מן המטוס.
יחד עם סוקארנו וצ׳ו חזר לטרקלין
א׳ .כאשר לחש לו אחד מעוזריו כי מתקרב
מועד המראתו של מטוס שאסטרי, ביקש
סליחה משני אורחיו, עזב אותם לבדם
ומיהר לטרקלץ ב׳ .הוא ישב עם שאסטרי
העולם הזה 1452

שחידוש זה כלל רק את הסטודנטיות, אין
ספק שהוא מהווה שלב חשוב לקראת
הטלת גיוס חובה על האשד, המצרית. אם
לא לשרות צבאי, הרי לשרות סוציאלי.
כדי להקל על הורים שמרניים את המהלומה,
היה צורך לספק להם מופת. הוא
ניתן להם, בדמותה של הודה, בתו של
הנשיא עבד־אל־נאצר, אשר היתד, אחת
הראשונות שיצאו ל־ 21 ימי האימונים. מיד
הופצו תמונותיה של הצעירה הנאה, בעלת
השיער השחור הארוך והעיניים החומות,
כשהיא אוחזת בתת־מקלע.
מהרובה עד התחפושת. זאת לא היתד,
הפעם הראשונה שהודה עבד־אל־נאצר שימ שה
מופת לאחרים. לפני כשלוש שנים
הפך הלימוד באוניברסיטות מצרים ללימוד
חינם. התנאי היחידי, שהועמד לפני כל
אלה ששאפו להצטרף לאוניברסיטות, היה:
לעבור את בחינות הכניסה. מי שלא עבר
יכול היה רק להצטרף לאוניברסיטה פרטית,
ועל הוריו היה לשאת בכל ההוצאות.
הודה עבד־אל־נאצר היתד, בין אלה שלא
עברו את בחינות הכניסה לאוניברסיטת
קאהיר. כאשר נודעו תוצאות הבחינות
הכנים אותה אביה, על חשבונו האישי,
לאוניברסיטה האמריקאית, שהיא אוניברסיטה
פרטית. הדבר עורר אז הדים רבים
בעתונות העולם, וגם בעתונות הישראלית.
כעת חייבת הודה ללמוד להשתמש גם
בנשק הקל למיניו השונים, וגם איך לחבוש
פצוע ולהפעיל אלחוט. אם בסוף שנות
לימודיה לא תעבור את הבחינות ב״חינוך
צבאי״ — לא תקבל את תעודת־הגמר
שלה. אז תשמש, מן הסתם, דוגמה בפעם
(המשך בעמוד )28

הרשמת בוגרי ח׳ ,ט׳ ,י׳ ,י׳ א
לכתות ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
כשעות 9—12 ; 5-8
הרשמה גם לקורסי ערב

הרשמת בוגרי ח׳-ט׳-י׳
לפתות שנתיות ודו־שנתיות
כשעות 9—12 ; 5-8
הרשמה גם לקורסי ערב

עיונית

בגרות

ב חינו ת מו קד מו ת
תייא, בן־יהח־וז [ 24
חיפה, הרצל ^44

פקידות
כ תי בהבמ כונ ה
ת״א. בן־יהח־ה 24
,חיפה, הרצל ^44

במרחב
(המשך מעמוד )27

השלישית לשאר צעירי מצרים, כדי להוכיח
שאביה מתנגד לפרוטקציה.
תימן אפילו מישו־־אד

הבד הרב-שימושי אשר כבש
את לב הנשים בישראל.
£1אמ^ בד הפלא, נעים
לגוף, אוורירי בקיץ, אינו
מתקמט, כביש ואינו דורש
גהוץ.
שמלת £1אמ^ ,השמלה האידיאלית
לחופשה, טיול, נטיעה
ונופש.
למעלה מרבע מליון שמלות £1א ^ 11 במיטב קווי האופנה של תלוה״מודל
נשלחו כבר לייצוא לארצות אירופה.
בקנותכן שמלת £1,א 11 הקפדנה לדרוש ״תלוה-מודל״.
של דגמים ובשלל צבעים בחנויות אופנה, מובחרות.
להשיג במבחר

״אחווה״

מועדון

רח׳ ברנד ,21 תל־אביב

ל חו ג .

ע פ לו ם ־

חוג הצעירים
ביום ז׳ ,ה־ 9.7בשעה ,8.30
ירצה ויענה על שאלות המזרחן

אהרן כ הו
הנושא: התנועה הלאומית
הערבית והישוב היהודי -
פדר,,י מפגש והדברות.

תהוי 1ן

$? 3י 0

מסויק 19

62 25/9/2

ר 7ר 7ל כ 0 - 7ן ו ׳ ל י ־
רזז ־ ר ־ ק ־ו כנויו רבד־צגר־נבי *;ידיום ב?-נ ב7
1 --נ.ז־ 2920ת״<ז --

ראש־הממשלה החדש של תימן, מוחמד
אחמד נועמן, העמיד רק תנאי אחד, לפני
שנטל על עצמו את תפקידו: הוא רצה
שתינתן לו יד חופשית לאחד את ארצו,
תוך מציאת פשרה סבירה עם האימאם
אל־באדר. השבוע, אחרי שלושה חודשי
מאמצים, הגיע למסקנה כי הדבר לא
ניתן, והוא הגיש את התפטרותו.
לא היתד, זו רק הודאה בכשלון. נועמן,
בעל היוקרה האישית הרבה, רצה גם
להפגין את הסתייגותו מן הנשיא עבדאללה
אל־סלאל ומן העמדה המצרית בבעיית תימן.
אל־סלאל חשש, שכל הצלחה של נועמן
יכולה לבוא רק על חשבונו הוא. ואילו
למצרים הוברר, כי צעד ראשון לקראת
הגשמת תוכנית השלום של נועמן חייב
להיות חיזוק הצבא התימני הריפובליקאי,
כדי לאפשר את הוצאת הצבא המצרי.
לזאת לא היו מוכנים.
כדי להסביר את עמדתם, נאלצו המצרים
להדגיש מחדש, בתעמולתם, את מהות
מישטרו של האימאם. כלומר: להפגין כי
אין הם מצויים בתימן רק כדי לחסל את
המלך המודח, אלא כדי ללחום בברית
בלתי־קדושה שהתייצבה לצד האימאם,
מה מריץ את השש? הסבירו דוברי
קאהיר: שש מדינות לפחות מעוניינות
בריתוקם של 50 אלף החיילים המצריים
בתימן.
• אנגליה מעוניינת לעזור לאל־באדר
מתוך חשש, שהתבססות המישטר הריפוב־ליקאי
בתימן תביא לידי הגברת המרד
שפרץ נגדה בנסיכויות הנפט, בדרים הערבי.
דבר זה יסכן גם את עדן, בסיסה הצבאי
הגדול ביותר בעולם.
• סעודיה עשתה חשבון, כי נצחון
סופי של הריפובליקאים בתימן יביא להתפשטות
הרעיון האנטי־מלוכני לשטחה.
• ארצות־הברית חוששת מניצחמם הסופי
של הריפובליקאים, כי הוא יסכן את
אחיזתה בשדות הנפט בסעודיה•
,פרם, לעומת זאת, חוששת שניצחון
סופי של הריפובליקאים בתימן יגרום
להגברת המרד בדרום הערבי — ולדחיקת
רגלי הפרטים מנסיכויות הנפט. הוא גם
יגרום להפסקת ההגירה הפרסית ההמונית
לנסיכויות אלה, שמטרתה ליצור שם רוב
פרסי. חשש נוסף: יציאת הכוחות המצריים
מתימן עלולה לדחוף את עבד־אל־נאצר לתגבר
את הצבא המצרי בעיראק, שכנתה של
פרס. דבר זה עלול לעודד את כוחות
האופוזיציה בפרס, בתקווה שישיגו תמיכה
ונשק מהעיראקים והמצרים.
• לבלגיה אין, למראית עין, שום סיבה
לתמוך באימאם המודח של תימן. אך
תמיכתו של עבד־אל־נאצר בתנועת השיחרור
בקונגו נגד צ׳ומבה היא עילה מספקת כדי
לדחוף את ממשלת בלגיה לתמוך באנשי
אל־באדר, בתקווה שהדבר יתיש את כוחותיו
ויחמיר את בעיותיו של עבד־אל־נאצר.
ישראל מעוניינת בהמשך ריתוקם

של 50 אלף החיילים המצריים בתימן מסיבות
שהתעמולה המצרית אינה צריכה להרחיב
את הדיבור עליהן.
סוד המערה. מי, אם כן, מבץ שש
המדינות האלה עוזרת לאימאם להחזיק
מעמד? אין ספק שאנגליה וסעודיה הן
בעלות האינטרס המיידי והגדול ביותר
בהמשך המצב הקיים בתימן. שתי מדינות
אלד, עוזרות בנשק ובכסף לאימאם אל-
באדר, והן אף אינן מסתירות עובדה זו.
אך כל עזרה אחרת שמקבל אל־באדר
משאר שש המדינות — או מחלקן — אינה
מגיעה אליו במישרין, אלא עוברת דרך
סעודיה ונסיכויות הנפט.
השבוע הביאו עתוני מצרים הוכחה על
קיום עזרה אמריקאית לאימאם. עזרה זו
נתגלתה כאשר כבשו צנחנים מצריים מערה,
ששימשה מחסן נשק לאימאם, ואשר בה
נתפסו אלפי כלי־נשק אמריקאיים מכל הסוגים.
מכתבים ומיסמכים שנתגלו במערה
העידו, לדברי המצרים, גם על הימצאם של
מדריכים ימומחים בלגיים בין כוחות האימאם.
לפי עדותם של שבויים, נאמר שגם
בלגיות נמצאות במחנה האימאם, ולאו
דווקא במומחיות למלחמה.
על חלקה של ישראל בתמיכה באימאם
לא יכלו המצרים להציג שום מיסמך. הם
הסתפקו בטענה הסתמית, כי עשרה מומחים
ישראליים הגיעו אל כוחות האימאם,
דרך נסיכות ביחאן, בתאריך .23.7.64
העולס הזה 1452

סננינון #

ק ל אנ שי שוקן
(המשך מעמוד )24
שהארץ חתר תחתיו במשך שנים, נתגלה כחביב־הקהל. אפילו צעירי בן־גוריון נוכחו לדעת
כי. השבועון המסויים״ משפיע על הזרמים העמוקים של תודעת הציבור לאין־ערון יותר
מן היומון המכובד שנפל לידיהם.
אך שוקן לא התייאש. בשעה שהשבועון המסויים הטיף בעקביות לדה־בן־גוריוניזציה של
המדינה, וזכה לביצוע תביעתו, גיבש הארץ מדיניות חדשה לבורגנות הישראלית. היא הסתכמה
בשלוש הצעות מעשיות:
#איחוד הימין, על-ידי מיזוג הליברלים וחרות.
#שבירת מפא״י, על־ידי הקמת מפלגה בן־גוריונית ימנית עצמאית.
#הקמת קואליציה של הימין וצעירי בן־גוריון, לביצוע מדיניות כלכלית בורגנית.
בשני המישורים הראשונים זכה הארץ להגשמת הצעותיו — אך תוך שינויים שפגעו קשה
בתועלתן.

דיין, כנין ושוקן
י• ורל דומה פקד את הצעתו השניה של שוקן: לפלג את מפא״י, לשתק את המערך
^ השמאלי ולהביא להקמת מפלגה בן־גוריונית ימנית חזקה.
ההצעה עצמה לא היתד, מתגשמת לעולם, לולא מצבו הנפשי המיוחד של דויד בן־גוריון.
על מצב זה לא השפיע הארץ. בן־גוריון עצמו אינו ידוע כמעריץ גדול של שוקן, אותו
העליב אישית פעמים רבות בעבר.
הארץ עבד קשה להשגת הפילוג. כאשר רצה שמעון פרס לבגוד, הותרה רצועתו של
שבתי סבת, והדבר הועיל. אבל כשנסתבר כי דיין עומד לבגוד, וכאשר שיסה בו
הארץ את אברהם שווייצר, משרתו וידידו, לא הועיל דבר. דיין התעלם מן המאמר
המשמיץ, כאילו היה זבוב טרדני, הלך בדרכו.
בכך נפגע הפילוג. הרשימה העצמאית של בן־גוריון לא תהיה גרעין של מפלגה חדשה,
מגובשת והמונית, ולא תשבור את המערך השמאלי. קרוב יותר לוזדאי כי יקרה ההיפך,
לדאבון ליבו של שוקן: שהרתיעה הציבורית מבן־גוריון תנחיל למערך ה״שמאלי״ נצחון
שהיה בלתי־אפשרי בכל מצב אחר.
שני הכשלונות החלקיים — פילוג הליברלים והממדים העלובים של פילוג בן־גוריון —
יפגעו באופן מכריע בחלומו השלישי והעיקרי של שוקן: הקמת שלטון ימני.
זילזולו הרגיל של שוקן בגורמים נפשיים, אותם אין הוא מבין, גורם לכך שהוא מתעלם
מן המכשול העיקרי של קואליצית בן־גוריון—בגין — השינאה ההדדית העזה הקיימת בין
השניים. מה גם ששניהם יתחרו בבחירות על אותם קולות הבוחרים, דבר שיעמיק את
הניגוד ביניהם.
גרוע יותר פרט שני: גם התחזית האופטימית ביותר אינה יכולה לקחת בחשבון שינוי
כה מהפכני בקלפי, כפי שדרוש כדי שקואליצית בן־גוריון—גח״ל—דתיים תהיה בעלת
רוב בכנסת (העולם הזה .)1450 לגבי הכנסת השישית פשוט אין הדבר אפשרי.
אך גם כאשר ינחלו תוכניותיו של שוקן כשלון ליד הקלפי, הוא לא יתייאש. הוא מקווה
להגשמתן בטווח ארוך יותר. כאשר יסתלק בן־גוריון מן הבמה, כאשר תתחזק ותתבצר
הבורגנות הישראלית יותר — בעוד ארבע, או שמונה, או שתים־עשרה שנים — האם לא
יגיע אז היום לשלטון ימני, לקואליציה גדולה של דיין, בגין והדתיים?
לשוקן לא איכפת מה תהיה התוצאה לגבי בעיות של מלחמה ושלום, לגבי הכפייה
הדתית במדינה, לגבי הדמוקראטיה והמישטר הפנימי. אותו מעניינת רק תוצאה אחת: שבירת
ההסתדרות, חיסול המשק הממלכתי וההסתדרותי, קבורת המגמות ה״סוציאליסטיות״ של
ה״שמאל״ ,הקמת מישטר כלכלי שיהיה מבוסס על פער גדל והולך, על. יוזמה פרטית״
ועל ריווחיות.
בקיצור: אותה חברה בורגנית־מעמדית שלקראתה חונך בן־העשירים בגרמניה, בימים
הטובים — לפני שהיטלר הגיע לשלטון בעזרת ההון הגדול שרצה לשבור את האגודות
המקצועיות.

11^1־ 17111
נפתחים קורסים חדשים

* בנין * מכונות

קורסים נוספים לבחירתו: רדיו אלקטרוניקה, גרפיקה
שימושית, עיצוב פנים, חשמלאות בנין, חשמלאות רכב,
קירור ומזוג אויר.
16—20 בערב.
פרטים והרשמה 8—1 3 :בבוקר

״אני לא אתן לכם!״

^ רעיץ של גח״ל נולד מעל עמודי הארץ. זלמן סוזאייב, אחד מאילי־ההון בשטח
1 1הייבוא, שנדחק לפינה במפלגה הליברלית, הטיף למערך חרות—ליברלים. שוקן קיבל
את חתנו של סוזאייב לעבודה בהארץ, הזמין את סוזאייב לפרסם בו מכתב גלוי לפירוט
הצעתו. מכתב זה — בו איים סוזאייב כי
בעלי־ההון לא יתרמו לקופת־הבחירות של
מפלגות־הימין, אם לא תתאחדנה — נתן
לכדור האיחוד את הדחיפה המכרעת הראשונה.
בכל
שלבי המשא־והמתן להקמת גח״ל
היה הארץ המדרבן והדוחף. הוא שפך קיתונות
של בוז על הפרוגרסיבים־לשעבר,
שלא רצו לקבל את מנהיגותו של בגין.
בשיחה פרטית עם ראשי הליברלים־העצמ־איים,
הטיח בפניהם שוקן. :אתם רוצים
להבהיל את הציבור ולעורר בו פחד מפני
בגין. אני לא אתן לכם ואכן, החל הארץ
לפתח מאז, בהדרגה ובזהירות, את פולחן-
האישיות של מנחם בגין, כמנהיג הימין
המאוחד וכראש־ממשלה לעתיד.
האיש שהתנגד למאבק בבריטים, ושתבע
מבן־גוריון להתפטר בעוון שיתוף הפעולה
של ההגנה עם אצ״ל, עבר דרך ארוכה
מאוד.
אולם שוקן, כרגיל, לא הבין את רגשות
הציבור. הוא לא יכול היה לתפוס כי
חוגים רחבים במעמד הבינוני פוחדים מפני
חרות, זוכרים את בגין כאיש שהקיף אח
עצמו בפלוגת־אופנוענים. לכן נדהם שוקן
כאשר התפלגו הליברלים. לכן גם אינו תופס
כי חלק ניכר מן המעמד הבינוני תומך
בליברלים־העצמאיים — ששוקן עצמו היה
עד לפני שש שנים אחד מהם.
האם הקמת גח״ל ׳,תוך פילוג הליברלים
מקדמת את רעיונותיו של שוקן? הדבר
מוטל בספק. יתכן שהושג ההיפך. כי הליברלים
העצמאיים הפכו שותפים טבעיים
לקואליציה עם מפא״י, יחזקו את הנהגת
אשכול. ואילו בגח״ל מהווים הליברלים שותף
זוטר מאוד, הן מבחינה מיספרית והן
מבחינה נפשית. תחת שהם ישפיעו על אנשי
גרשום שוקן (ככיור כנגב)
חרות ויטביעו עליהם חותמת בורגנית־התוצאות?
לא איכפת!
שמרנית, כתקוות שוקן, קיים חשש שיקרה
ההיפך, ואנשי־חרות ישנו את פרצופם של הליברלים עד ללא הכר.

העולם הזה 1452

מכון ישראלי להכשרה טכנית
נפתחים קורסים חדשים

חיפה
רח׳ בלפור 5

תל-אביב
דרך פ־ •ת 44
מול בי ת הדר

מוי הטכניון

1 113130

כי תו ת בוקר וערב
לאכסלורנים

1נו 11ת
ונוו 7ו־דמות
החלה הרשמה לכיתות כוקר
השבוע נפתחים קורסים חדשים -ערב

למועד הבחינות מרץ 1966
הנערכות מטעם משרד החינוך והתרבות
פרטים והרשמה 8—1בבקר 4—8בערב

ת ל ־ א בי ב

דררפ־־ת 44
מול בית הדר
חיפה דוד בלפור 5
מול ה טכניון

מדוע אין הם ישנים בחצות הליל?
ל מי הם מחכים?

* הם כבר לא מחכים.
*.הם כבר רכשו את
החוברת הראשונה של
הירחון הדינמי להומור,
חידודים וקריקטורות.

רכוש גם אתה
את הירחון
שהופיע בימים אלה

גודש של קריקטורות בדיחות הומורסקות להשיג בכל הקיוסקים

הוא מוגבל בענווה -אנו דא באהבה
הובנות הטילה עליו לשות את שתי נשותיו
ר 6זווזו—1ווו

מבזבז יותר מדי כסף על אשתו הראשונה.
כי גם שם גרו זוהרה ודינה בדירות נפרדות,
ניהלו משקי־בית שונים.
עד שלפני שנתיים הגיע מאיר יחד עם
נשותיו, שני ילדיו ואלף לירות במזומנים,
לשלומי.

האהבה הטהורה

מאיו אדנז

רוב הגברים אינם מסתדרים עם אשד,
אחת. מאיר אלבז, לעומתם, הוכיח כי הוא
מסתדר עם שתיים.
בבית־הדין הרבני בחיפה התברר תיקו,
בו היו מעורבות שתי נשותיו — שתיהן
נשואות לו כדת וכדין. נוסף לכך: שתיהן

בעניינים הפוליטיים. כי הוא איש האופוזיציה.
בכיסו נמצא אמנם הפנקס האדום
של מפא״י, אך מפא״י בשלומי זו אופוזיציה
— האופוזיציה האמיתית.
לזכותו יש לציין, שהוא בחר את דרכו
הפוליטית כשמערך הכוחות היה שונה.

מפא״י היתד, אז בקואליציה. היה זה בדיוק
אחרי הפיכת החצר בעיירה, בה גירש ראש
המועצה המקומית דויד דנינו, איש המפד״ל,
את סגנו הקודם, איש חרות זלמן חדד,
מבניין המועצה. במקום יחדד נכנם למועצה
סגן ממפא״י. הקואליציה החדשה נראתה אז
איתנה כסלע. המשבר בין המפד״ל וחרות
השיג אז שיאים: אחיו של זלמן חדד פצע
את פניו של ראש המועצה בסכין גילוח,
וחתך בין שני המפלגות קרע עמוק.
מאיר אלבז עשה אז חשבון פוליטי
מדוייק: מפא״י שולטת במדינה. היא נמצאת
בינתיים רק כחברה בקואליציה המקומית,
אבל עתידה מובטח. הוא לא יכול היה
לנחש אז ששתי המפלגות היריבות תת־פייסנה
כעבור זמן קצר, ובמקום קואליציה
מפד״ל־מפא״י תקום שוב קואליציה מפד״ל־חרות.
וכך
קרה שמאיר נשאר יתום פוליטי
עם תעודת פועל מוגבל בכיס. התוצאה
המעשית: שנים עשר ימי עבודה בחודש,
וששים ל״י משכורת חודשית.
לכל הצרות הללו נוספו עוד שתי הנשים,
ר,שונאות זו את זו כחתול ועכבר.

מתגוררות בבתים נפרדים ושתיהן טוענות
על מלוא זכותן לגביו.
הדיינים התמקחו עם שלושת גיבורי
העלילה במשך שעות ארוכות, וסוף סוף
התקבלה החלטה אידיאלית. היא הסדירה
את הבעייה מכל שלושת צדדיה. על האשד, הוטל הראשונה, שהיא חשוכת ילדים,
לעבוד ולפרנס את שני הבתים. על האשד,
השניה, שהיא אם לשני ילדים, הוטל הטיפול
בילדיה היא ובמשק הבית של שני
הבתים גם יחד. על הגבר הוטל לספק את
דרישותיהן של שתי הנשים, לפי מיטב
כללי הצדק: הוא יגור לסירוגין שבועיים
אצל אחת ושבועיים אצל השניה.
לפי הסברו של הרב יעקב רוזנטל, אב
בית־הדין הרבני בחיפה, לא היתד, זאת
החלטה סתם, אלא הסכם מושלם בין כל
שלושת הצדדים המעורבים, שלו נתן בית־הדין
רק את התוקף החוקי. אך על ההסכם
האידיאלי הוחלט בחיפה. ומאיר אלבז, בעלן
המאושר של זוהרה ודינה, גר בעיירה
שלומי, כחמישים קילומטר צפונית לחיפה.
בין חיפה ושלומי יש הבדל עצום. ומה
שאידיאלי בעיר התוססת, לא בהכרח מעשי
בעיירת העולים הנידחת.

גישואין פוריים

ץ נויאיר אלכז הוא אישיות מוכרת בש־
^*/לומי. פרט לשתי נשותיו, שהן סימן
הזיהוי העיקרי שלו, יש לו עוד סימן
זיהוי אחר: הוא פועל מוגבל.
עובדה זו מעניקה לו כרטיס כניסה יומיומי
לכל מוסדות הציבור המעטים הפועלים
בשלומי. את בעיותיו מכירים היטב גם
בלשכת הסעד, גם במועצת הפועלים וגם
בלשכת העבודה המקומית. אלא שכל הקשרים
הללו גם יחד אינם מהווים מקור
להשגת סכומי כסף גדולים.
לפני שנתיים בערך בא מאיר לשלומי
כעולה חדש. אותה תקופה הוא לא עבד,
אך היו לו סיבות טובות לכך: הוא הביא
עמו מחו״ל אלף לירות בכסף מזומן. ומי
חפץ לעבוד, אם יש לו אוצר כה גדול?
אך בטרם שאזל הונו קרה האסון. הוא
השתכר פעם, וניסה לפתוח את חלון ביתד,קפה
בכוח הזרוע. ד,שימשה שנשברה
חתכה את ורידי ידו הימנית. כשידו שותתת
דם נלקח מאיר לבית־ד,חולים ונשאר שם
שלושה חודשים. הוא חזר הביתה עם
תעודת פועל מוגבל.
נוסף לזה גם לא היה למאיר מזל

ן ^ יתה זו מחלה ישנה. מאיר (,)52
( 1ד,ניראה הרבה יותר צעיר מכפי גילו,
התחתן עם אשתו הראשונה זוהרה לפני
עשרים וחמש שנה. השנים עברו וזוהרה
לא ילדה. מאיר נעצב אל ליבו. הוא רצה
בילדים בכל מאודו. שישחקו סביבו, ושיר־שו,
בבוא היום, את כל רכושו עלי אדמות.
לפני 11 שנה פנה מאיר לרבנות בעיר
מולדתו, קיבל היתר לנישואין שניים. הוא
התחתן עם דינה, שהיתר, צעירה ממנו
בעשרים שנה. הפעם היו אלה נישואין
פוריים, שהובטחו מראש. לדינה היתד, כבר
ילדה מנישואיה הראשונים.
מאיר לא חיכה זמן רב. כעבור שנה
נולד לו בן — חנן 4 .שנים אחריו נולדה
ז׳קלין.
אולם בעיר בה נולד התנהלו חיי המשפחה
הכפולים כסידרם. כך לפחות טען
הוא עצמו .״הייתי מוכר דגים מטוגנים
והרווחתי בשביל שתי נשים,״ מספר מאיר.
אך גם בעיר מולדתו לא היה מיראה הכל
טוב ויפה. עובדה היא: מאיר התגרש
מאשתו השניה שלוש פעמים, אלא שכל
פעם חזר אליה. הסיבות לגירושין הועלו
על־ידי ר,אשר, דווקא. היא טענה שמאיר

איש האופוזיציה

ף* צריה. התחילו מיד אחרי הגיעם ליש(
| ראל. הסוכנות לא רצתה להכיר במשפחה
הכפולה, נתנה לה רה דירה אחת.
ביום בו נכסנו שתי הנשים למישכן
המשותף פרצה המריבה הראשונה. היא
הסתיימה בהתערבות המשטרה. המריבות
חזרו ונישנו מאז, לפחות ארבע פעמים
בשבוע.
לפני שנה הגיע העניין בפעם הראשונה
לבית־הדין הרבני בחיפה, וגם אז התברר
בפניו של הרב יעקב רוזנטל. בית־הדין
הגיע למסקנה שהפתרון היחידי הוא לתת
לשתי הנשים בתים נפרדים.
כך חזר השלום לשלומי — אך רק
לתקופה קצרה. בינתיים אזלו אלף הלירות,
והילדים רצו לאכול. גם דינה רצתה לאכול,
וגם זוהרה. ואז צצה בעייה חדשה. קראו
לה שולה.
שולה היא בתה של דינה מנישואיה הקודמים•
כשהתחתנו היא היתה בת שלוש.
בינתיים התבגרה, הגיעה לגיל — 13 גיל
המתאים בדיוק לשליח תה לעבודה.
ודווקא אז, כשראה מאיר פתרון קרוב
לצרותיו, התחתנה הנערה. מאיר התנגד,

מאיר החליט סוף סוף לברוח מצרותיו.
לא רחוק, רק מבית מספר 14 לבית מספר
,25 אבל בשלומי. מאשתו דינה לאשתו
זוהרה 60 .ל״י שהרוויח כל חודש, יחד
עם ההקצבה הצנועה שהזקנה מקבלת מלשכת
הסעד, ניראו בעיניו כבסיס לחיים חדשים•
וגם הבית של זוהרה קסם לו פתאום.
לא היו בו ילדים. במשך שלושה חודשים
לא דרכה כף רגלו בביתה של דינה.
עד שדינה התמרדה. היא שלחה בקשה
לבית־הדין הרבני, תבעה שיחזירו את בעלה
החוקי. לפי טענתה היא לא ביקשה את
כספו. היא הודיעה על נכונותה לפרנס את
המשפחה בנאמנות.
היא דרשה רק דבר אחד: את מאיר אלבז.
הנימוק: הוא בעלה יחידה, ואותו היא
אוהבת.

ההסדר המציאותי
^כי ת־הדין הרכני הוחלט על ההסכם
המשולש: על זוהרה לעבוד, על דינה
לטפל בשני הבתים ובילדיה, יעל מאיר
לספק את דרישותיהן הטבעיות של השתים.
לסירוגין.
אך מכל ההחלטה הזו הבינו שלושת הגיבורים
רק את החלק האחרון, זה הנוגע
לתפקידו של מאיר.
הם סידרו את ענייניהם בצורה עצמאית,
מתאימה יותר למציאות של שלומי. דינה
עובדת כחדרנית בבית המרגוע שבראש
הניקרה, ומפרנסת את עצמה, את ילדיה ואת
מאיר, רק בשבועיים שהוקצבו לה. מאיר

ם למאיר
טען שהילדה צעירה מדי לנישואין, אבל
משפחת החתן הביאה עדים שהעידו כי
היא יותר מבוגרת מהרשום במסמכיה.
מאיר נכנע.
כעבור חודשיים ברחה שולה מבעלה,
נכה ועיוור למחצה, שגר במושב השכן.
שוב לא עבדה, אלא ישבה אצל אמה.

מוסר את כל כספו לזוהרה וממלא את
תפקידו בנאמנות.
כולם נראו השבוע מאושרים, אך הטבע
עושה את שלו, מכין להם בינתיים הפתעות
חדשות: דינה בהריון.
כשתלד, תיפרוץ מן הסתם מלחמה חדשה.
כי בשלומי אין שלום.

ניס הספר הע1ה להנדסה

במדינה
(המשך מעמוד )20

אסף קהל רב וזרק פסנתר לקרקעית הים,
כדי שידעו שהוא רפי נלסון קיים, ויכתבו
בעתון•
אבל בחוף אלמוג אסור לזרוק פסנתרים׳
כי המקום מהווה שמורת־הטבע, שאחראי
עליה האלוף אברהם יפה.
שני נציגיו ניגשו כעבור ימים אחדים
לרפי וביקשו שיוציא את הפסנתר, כי
הוא משחית את האלמוגים והדגה .״אם
לא תוציא אותו תוף 48 שעות,״ הם מסרו,
״אנחנו תובעים אותך למשפט.״
רפי צחק להם בפנים :״שוחחתי עם
הדגים ואין להם התנגדות עקרונית למוסיקה.״
״אבל
לאברהם יפה יש כן התנגדות,״
אמרו נציגי שמורת הטבע.
״יש חוק שאסור להוציא אלמוגים מהים,׳•
צחק להם שוב רפי בפנים ,״אין חוק
שאסור להכניס פסנתר לים.״
צחוק־צחוק, עכשיו יש משפט.
הפסנתר ממשיך לנגן במעמקי הים, לדגים.
רפי ממשיך לסרב להוציא אותו. הוא
משתגע להיכנס לבית־הסוהר. הוא עושה
את כל המאמצים. יש פירסומת טובה
מזו?
תדריך העולם הזה ממליץ מה לראות, לפי סדר
העדיפויות הבא חובה לראות;
אפשר לראות;
— רצוי לראות;
6אסור לראות.

הכרטסת

(תיאטרון

זווית)

ביצוע שובר,־לב של מחזה פולני אוונגארדי,
בביומו של קונראד סוינרסקי. פרקים וחלומות
בחייו של גיבור אנטי־גיבורי. מיכאל
כפיר.

מפחד

מוירג׳יניה

דלף? (הבימה) הישג בלתי רגיל לתיאטרון
ישראלי. מחזה מודרני, משעשע ומדהים
כאחד, בו משחקות ארבע נפשות ברצח
פסיכולוגי ובהתאבדות רוחנית.

לאחי הנפילה (התיאטרון
הקאמרי) חשבון־הנפש של אינטלקטואל הניצב
בפני כישלון אהבותיו ויחסי־התקשורת
האנושיים שלו, .וידוי כמעט־אישי של ארתור
מילר, בו תופסת חלק מכריע מי שד,לתה
אשתו. גדעון שמר, גילה אלמגור.
חוק הרעד שחסר
מותו של חיים ויידר ( )40 עשוי להביא
לתיקון מעוות באחד מסעיפי החוק הישראלי׳
שלא זכה עד כה לתשומת לב מיוחדת.
כי האחראי על מלאי התרופות
והחומרים של חברת צרי, הזכיר במותו,
כי ברשימת הרעלים המפורטת בחוק חסר
רעל מסוכן.
מקלחת חמה. מחסן הכימיקאלים של
חברת צרי, ברחוב הגליל 5בתל־אביב,
לא זכה, לדברי התביעה שהאשימה את
החברה בגרימת מוות, לאישורו של הרוקח
המחוזי אברהם טורנאו. הוא טען כי
המקום אינו ראוי לאיכסון כימיקאלים, תבע
ממנהלי החברה להעביר משם את המחסן.
לדבריו, לא נענתה החברה לדרישתו, המשיכה
להחזיק את חומריה במחסן ברחוב
הגליל.
יתכן שהחברה לא היתד, מפנה את המחסן,
אלמלא מותו של חיים ויידר, שהורעל
לאחר שכלי הקיבול שהכיל דימי־טיל־סולפאט
התבקע, והרעל המסוכן פי־עפע
לגופו דרך נקבוביות העור.
האיש חש מיד בסכנה, מיהר להתקלח
במים חמים ולשטוף את הרעל. אבל הוא
איחר את המועד. כעבור זמן קצר נפח את
נשמתו.
בדיקה קצרה העלתה כי החומר המסוכן
אינו כלול ברשימת הרעלים המפורטים בחוק.
למרות
שההליכים המשפטיים נגד חברת
צרי נמצאים עדיין בעיצומם, הסיק משרד
הבריאות את המסקנות. השבוע הוגשה לכנסת
הצעת תיקון, לפיה יוכלל הדימיטיל־סולפאט
ברשימת הרעלים המסוכנים.
פירצה זו בחוק הרעלים תנוצל על־ידי
פרקליט החברה, עורך־הדין נתן קנת. כי
בהתחשב בעובדה כי הדימיטיל־סולפאט לא
נכלל עד כה ברשימת הרעלים המפורטים

בחוק, תתקשה התביעה להוכיח כי החברה
גרמה למותו של ויידר מתוך רשלנות.

החי
ס מגיד עתידות. ביפו נעצר קבצן
ישיש כחשוד בנסיון להצית שורת חנויות,
הסביר לחוקריו כי הזהיר מראש את בעלי
החנויות, כי אסון עתיד להתרחש במקום
אם לא יעלו לו את דמי הקיצבה היומית.
9צלע האדם. בנצרת קנס שופט
שלום צעיר מקומי באלף ל״י או מאסר שנה
תמורתן, באשמת הצצה לחדרו של זוג צעיר,
הסביר לנאשם כי אילו היה תופסו מציץ
לחלונו לא היה משאיר לו צלע אחת שלמה.
• חיים ומוות כיד הלשון. בתל־אביב
מת נוסע באוטובוס עירוני, שעה
קלה לאחר שגידף את הנהג, טען כי הוא
גובה מן הנוסעים דמי נסיעה מופרזים.
ברמת־גן,
* כככלי המסורת.
איימו שני צעירים בני 15 באקדח צעצוע
על שני צעירים בני , 14 שדדו מהם שתי

העולם הזה 1452

ה ת מי ם (אופיר, תל־אביב) סיפור
עלייתו של לא יוצלח, שאינו מסוגל לבצע
שום פעולה כהלכה, ומצליח, למרות
זאת, לכבוש את עולם הבידור ולהפוך
כוכב נערץ. מישחקו של ג׳רי לואיס מחפה
על השאר.
* * הקרם הגורלי (פאר, תל-אביב)
תיאור קולנועי רחב של שבט אינדיאני הבורח
מהשמורה שלו, והולך מרחק של אלפי
קילומטרים אל ארץ מולדתו. סרט עם הרבה
שמיים, הרבה אדמה, הרבה גיבורים, הרבה
סוסים והרבה לב.
א (מירון, חיפה) סרט ה־חובה
של השנה.

* * איד להצליח כלי להתאמץ

(אמפיתיאטרון, חיפה) ג׳אן פייר קאסל משיג
נשים, אוכל, מכוניות מפוארות, וחברים
עשירים, בעזרת העצלות שלו. הוא עושה
את זה בצורה משעשעת, בסרט עליז של
פילים דה־ברוקה.

* * זורכה היווני (הוד, תל-אביב;
אוריון, ירושלים) הרי כרתים, הים של יוון,
הכפרים הפרימיטיביים של כרתים ופילוסו־פיית־החיים
ההדוניסטית של זורבר, היודני
עברו מספר מצויץ לסרט טוב, המבויים
בצורה קצת ארוכה, קצת מלאכותית מדי
וקצת יומרנית מדי. מישחקו של אנטוני
קוויו טוב. מישחקו של ידידו הסופר רע.
כל השאר בסדר.
בקט (אלנבי, תל־אביב; אורלי,
חיפה) סרט רדוד במקצת, אך מדהים בעוצמתו׳
הנובעת בעיקר מדמותו של המלך
הנרי השני, והאהבה המוזרה שהוא רוחש
לידידו בקט. דמותו של בקט (ריצ׳ארד
בורטון) עשוייה ברישול. הנאמנות שלו למלך
בהתחלה, לכנסיה ולעם הסכסוני אחר־כך,
אינה משכנעת. מישחק גאוני של פיטר
אוטול בתפקיד המלך.

* מריה וולכסקה,
ליס) .נינוצ׳קה
טופקאפי (נוגה, יפו) קבוצה של
(מקסים,

(עדן, ירוש-
תל־אביב).

ההרשמה לשנת הלמודים תשכ״ו
תסתיים ב־ 20 ליולי

בפקולטה לרדיו אלקטרוניקה וטלקומוניקציה הסטודנטים יוכשרו בשעות הערב
במסלול ארבע־שנתי לבחינות ההסמכה של
האגודה הבריטית למהנדסי־הרדיו לקראת התואר:

4.11?]. 61-11. 1.6.6.
סגל ההוראה מורכב בעיקרו ממהנדסים בוגרי
הטכניון בחיפה.
מתקבלים מועמדים בעלי תעודת־בגרות ישראלית או תעודה
מקבילה ובוגרי בתי־ספר מקצועיים.
מועמדים אשר טרם השלימו את בחינות הבגרות יוכנו
במקביל לבחינות0 .0 .2 . :

פרטים והרשמה: יום יום כץ השעות 7-5
בערכ כמשרדי המכללה, תל־אכיכ דרך פתח
תקוה ( 126 מול הקריה) .טלפון .244891

י -רכשומק צו עמשתלם
תו ך ז מן קצר,
_בהדרכה מ ק צו עי ת
מ עו ל ה

״י זוז

קורסים בקד1עדב

פתיחת הקורס

^י רי!
1865 קבלת לקוחות בסלון בית-הספר לספרות ״דיאנה׳י
יום-יום, בין השעות 1—9בצהרים׳ 7—3בערב
בימים א׳ ,ג׳ ,ה׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

תא,דיינם(1בכד דיזנג!ף)נ1ל226066 .

קורסים מיוחדים בקיץ
כשפות עכרית, ערכית,
אנגלית, צרפתית וגרמנית
• כתות מיוחדות לתלמידי
בתי־ספר תיכוניים ועממיים וכמו־

כן כתות \.8.0.ג מגיל 10
ת־א, נחלת ־ ב נ׳ מ׳ ן ,2טל 54547 .
חי פ ה. ה ח לו ץ .27 טל 65245 .

אנשים שובבים ונחמדים עורכים שוד
שובב ונחמד. גם הסרט וגם השוד מבוצעים
טוב. מלינה מרקורי נהדרת.
36שעות (פאריז, תל אביב) רעיון
מצויץ, המביא דרך מקורית ומשעשעת
להוצאת ידיעות משבוי־מלחמה — ואווה מרי
סנט מתבזבזים לשווא בסרט חסר־הגיון, המחלק
את העולם למפלצות ולמלאכים, כשגם
אלה וגם אלה מתנהגים בטפשות.

אמריקה אמריקה

(רמת־אביב,

תל־אביב) האליבי של איליה קאזאן לתקופה
המק־קארתיסטית שלו. נסיון להראות לעולם
מהי אמריקה בשביל נער רגיש ושאפתני
שגדל בתורכיה. תיאור איטי מדי, ארוך מדי,
מלא פולקלור, של כל מה שאותו נער
מסוגל לעשות, כדי להגיע לאמריקה.

הרשמת כוגרי ח׳ ,ט׳ ,י׳ ,י״א
לכתות ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ם
כשעות 9-12 ; 5-8
הרשמה גם לקורסי ערב

סין • מכונו ת
1ת״א, בן־יהזדה 26
^ ( תימה. הרצל \44

מספר 1452

שנה 28

ז׳ תמוז תשכ״ה7.7.1965 ,

המחיר — 1 .ל ״ י

סנסציה משפטית

בצימר!