גליון 1453 מתאריך 14 ביולי 1965

אחת ההחלטות הראשונות שניתקבלו על-
ידי העורכים החדשים של העולם הזה, לפני
חמש עשרה שנה, היתד. זו: לא לפרסם
מודעות אבל.
הנוהג של פירסום מודעות אלה, ניראה
לנו תמיד כירושה פרובינציאלית נפסדת. ללב
הקורא מתגנב תמיד החשד כי המודעה לא
נועדה להביע צער ותנחומים, אלא לתת
פירסום לבעל המודעה עצמה. הוא משוויץ
בגודל המודעה, בסכום הכסף שהוא משקיע
בה, בקשריו החברתיים, בצחות לשונו.
כאשר ציווה משה שרת ז״ל, שלא לפרסם
מודעות אבל לזכרו, היה זה רק אחד הגילויים
שהעידו על סלידתו מטעם קלוקל
וזיוף רגשות. אני מקודד. כי בכך קבע מינהג
חברתי חדש.

בלב עורכי העולם הזה נערך בחודשים
האחרונים כמה פעמים מאבק פנימי: לפרסם
או לא לפרסם סקופ?
הסקופ היד. תמיד מתוצרת עצמית. אורי
אבנרי נפגש עם אישים בכירים ביותר
בעולם הערבי, דן עימם על הצעות בור־גיבה.
אילו פירסמנו את שמותיהם של
בעלי־השיחה, ואת מלוא תוכנן של השי־

ידעו אפילו לספר מה אמר לו בורגיבה,
הוסיפו כי שגריר ישראל קיבל דו״ח
על כך.
כל זה פורסם בישראל בהרחבה רבה,
אפילו בכותרות של עתוני־הערב, שאינם
מגלים, בדרך כלל, עניין כה רב במאמצי־שלום.

פירסום
זה הכשיל את השליחות מראש.
הוא הרתיח את מנדם־פראנם עצמו, שמצא
חובה לעצמו לפרסם בפאריס הודעה חריפה,
בה הכחיש ומרצות כל שליחות מטעם
ישראל. הוא טען כי שתי הנסיעות שלו,
לתוניס ולחל־אביב, באות זו אחר זו רק
במיקרו-
אך נראה כי בורגיבה התרגז עוד יותר.
יתכן שהחליט כי ממשלת ישראל אינה
רצינית, יתכן שהסיק כי היא מחבלת בכוונה
במאמציו. הודעתו הסופית נובעת
במישרין ממצב־רוח זה.

במערכת יש מכשיר הקרוי בפינו זד,
מכבר ״התותח הסורי״ .זהו טלסקופ לצילום,
בעל קנה ארוך.
הוא זכה לכינוי זה הודות למיקרה שסי-

בקופסת ו]0 ]11 ין
משקה ברי אז ת לילדי ם בקיץ

שתי כפיות תו ת מין בכוס חלב קר או פושר, משקה תו ת שדה
נהדר, א הו ב על הילדי ם, עשיר בוי ט מיני ם וברזל.
תו ת מין נפלא לשפור טע מ ם של לבן ו שמנת, גם ילדי ם ש אינם
או ה בי ם חלב י שתו ברצון אתהמשקהה מעויין המומל ץ ע־׳י
רופאי ילדים.
10 קו פ ס או ת תו ת מין — ואתה עשוי לזכות בפרס של 1000ל״י
או ב א חד מ־ 100 פרסי העידוד שיגרלו בין נ א מני תו ת מין וז א ת
תעשה :
. 1גזור א ת 10המכ סי ם העליוני ם עליהם כ תוב ה ה מי ל ה תו ת מין
בעברית (תוכל לה שתמ ש גם ב מכ ס ה של ק או מ ל טין או קולרה).
. 2ספור כמה פעמים מופי עההמלה ״ונותמין״ בעברית על קו פסת
תו ת מין וציין זאת על התלוש שגזרת מ מוד ע ה זו.
. 3שלח אתהמכ סי ם שגזרת עם התלוש הרצ״ב לת-ד• 127ת״א
עבור ״תותמין׳׳.
<4מועד א ח רון לקבלת המכ סי ם 15 בספטמבר . 1965.

הרמטב מחזיק כתותח (מימין פיסלו ואלו!? זמיר)

על נב׳ קופסת תותמין מופיע
השם חותמי! בעברית...פעמים

פרתי לך אודותיו בשעתו . .כאשר כתב
חות, היה זה מוסיף יוקרה ועניין לעתון.
אך הדבר היה מזיק לעניין שלמענו אנו
העולם הזה, רן כיסלו, והצלם עלו על
פועלים.
שביל־הפטרולים המפורסם מצפון לקיבוץ
לכן עמדנו במיבחן הפיתוי — גם כש־ דן, שלטענת הסורים הוא שטח סורי, הם
יריבים ניסו להפיץ בתעמולת־לחש שהשיהחזיקו
בידם מצלמה זו. בדרך־פלא לא פתחו
חות לא היו חשובות, וכו׳ וכו׳.
הסורים באש על השניים, לפליאת הישראכדאי
לזכור זאת, כאשר שוקלים את לים שחזו בדבר מרחוק. אך למחרת היום
השלב האחרון — והעגום ביותר של מסע התלוננו הסורים בפני ועדת שביתת־הנשק
בורגיבה (ראה במדינה) .כי קברניטי מדי־ כי שני חיילים ישראליים עלו על השביל.
ניות־החוץ הישראלית נהגו אחרת.
יחד עם תותח.
השאלה: האם חוש־האחריות ונשאלת השבוע סיקר הזוג את הלוויית משד,
שלהם נופל מזה של השבועון המסויים, שרת, כאשר צדו את עינו החדה של רב־או
שמא יש הסבר אפל יותר?
אלוף יצחק רבין .״מה הנשק הזה?״ הת
עניין
הרמטכ״ל לדעת, בראותו את הטלסכוונתי
לפרשת שליחותו של פיאר מנדס־קופ.
פראנם.
כיסלו
הסביר לו ולאלוף צבי זמיר את
כאשר נודע בירושלים כי מנדם־פראנס
פעולת המכשיר, סיפר לו תוך כדי כך
עומד לבקר בתוניסיה, עלה על דעתו של שזהו הנשק ששימש נושא לתלונה הסורית.
לוי אשכול לבקשו לנצל את ההזדמנות
״קחו את התותח הסורי הזה ממני !*
ולשאול את בורגיבה מהן, בדיוק, כוונותיו.
סודר מראש כי לאחר מכן יבקר המדינאי חייך הרמטכ״ל.

הצרפתי־היהודי בישראל, באמתלה של כי־.
אחרי פסק־דין המוות שהוצא על חג׳אזי,
נוס כלכלי מדעי, ויספר כאן על שיחותיו.
מנדס־פראנס הוא אישיות מקובלת מאד חבלן אל־פתח, קבענו כי נעשו מאמצים
בתוניסיה, כי הוא היד, ראש ממשלת צרפת רבים מצד הממשלה למנוע את פירסום
שהעניק את העצמאות לארץ זו, בניגוד פסק־הדין בחו״ל.
כמה קוראים פיקפקו באמיתות ידיעה
לרצון הימין הצרפתי.
זו, הסתמכו על העובדה כי טייס —
מובן ששליחות כזאת יש לה ערך רק
אם היא מתנהלת בסודיות גמורה. בורגיבד. השבועון הזר היחיד הנקרא ברבים בארץ
כבר הבהיר כי אינו מוכן לשום קשר — פירסם את הידיעה.
השבוע קיבלתי הודעה מנציג העולם הזוז
גלוי עם ישראל הרישמית, מחשש פן
בהאמבורג. לפי בקשתנו, הוא פנה לשבועון
יותקף בקאהיר כסוכן הציונים. לכן היד,
דר שפיגל, המחזיק ארכיון עצום של קטעי־ברור
מראש כי כל פירסום שיינתן לשעתונים
מכל העולם. בארכיון זה ישנו רק
ליחות מנדס־פראנם יהיד, בעוכריה.
קטע אחד בלבד על פסק־הדין: אותו קטע

של סיים.
אולם כתבי העתונים הישראליים בפאריס
גם זר שפינל עצמו לא דיווח על פסק־לא
שתקו. מישהו הדליף להם את הידיעה,
מתוך כוונה ברורה להביא לפירסומה. לא
יכול היה להיות ספק מניין באה הדליפה
המכודנת: השגרירות הישראלית בפאריס, הפועלת
לפי הוראות גולדה.
הכתבים הישראליים הודיעו כי מנדס־פראנם
יסע לתוניס, לפי בקשת ישראל.
לאחר מכן הודיעו כי מנדס־פראנס חזר. הם
העולם הזוז׳ * 53

מכתבים
כרכה לאורי דייוויס
להעולם הזד — .אורידייווים
— אוריאבנרי — ברכותי הח מות
לרגל השיחדור !

ש. תגר,
בחירה כין אנשים

האמבורג

כל הוויכוח בין הקוראים בעד ונגד רשימת
של העולם וזזה מחטיא, לדעתי, את העיקר•
דרושי חברה
חדשים״

הבחירות
הבאות, בפעם הראשונה בתולדות
המדינה, לא יהיו
בהירות בין מפלגות
ואידיאולוגיות, אלא
בין אישים.
הציבור נדרש לבחור
בין בגין, בן־
גוריון (עם פרם, ואולי
דיין) ואשכול.
לעומת זאת, לא
מופיעים בפני הציבור
אישים המייצגים
את רעיון השלום,
את המלחמה אכרשה בכפייה הדתית, ב
מימשל הצבאי וב־
״דופקים את השחורים״.
מכאן נובעת, לדעתי, מסקנה ברורה. עורכי
העולם הזה צריכים להופיע.

ג. אברשה,

מרי*־ אתהחברה
לנצחנן בחשחק
1בו 1פ 1ר ט
חנמריםוןבעייםבד בז ־

ללא צבעי מאבל

תל־אביב

הפגת המתח
כתבתו של אורי אבנרי ״שימעלה ומוישה״
(העולם הזה ,) 1451 היתר, עצומה.
בכלל, כשאבנרי מטפל בענייני־פנים, הוא
גדול, ואין עתונאי שיכול להשתוות אליו.
אבל כאשר הוא חוזר לסורו, ומתעסק עם
החזרת הפליטים והמרחב השמי, הוא מעלה
את חמתי.
למזלי הגדול, ישנה בעתון אחת כמו זיוה
יריב, ש״בעולמה הקטן״ אני מפיג את המתח
שגורם לי העורך. כל הכבוד לה!

אריה שחר,

להמשכתהמסורתהמ פו ארתשלו תי קי המאלטד רו שי ם
ש לו שהמ תנ ד בי ם, ב כו שרמלא, לתפ קי די םהב אי ם:
ו. א רו ך ורז ה ]במה שיותרו בגי ל 6ו 14-
.2שמנ מן וקצר, בגיל - 15ע ז
} .קטןאבל פי ק ח ]אף פעם לא מתחיל עם חזלויסן בגי ל 11-12
ת בו נו תכל ליו ת:

שותים מאלט, אוהבים מאלט,
לאמצ בי עי םרא שו ני םבכתה.

פתוז־תקווה

המועמדים יי ב ח רו מ תו ךקהלהמשתתפיםבמ פג ש
הנו ע ר של ־ מ ע רי ב לנו ע ר ״ אשרית קיי ם ב הי כ ל
התר בו ת, תל־אביב, ביו ם ד׳ ו 2ביולי, שעהסגגאחה ־ צ.

על ״הארץ״
במכה אחת מוחצת הטלתם את הארץ על
הארץ (העולם הזה .)1452
כיליד גרמניה, זיעזעה אותי בעיקר ה־פיסקה
האחרונה בכתבה: בה נאמר כי שוקן
מקדש את כל האמצעים בכדי להגיע
לחברה בורגנית־מעמדית, שלקראתה חונך
בגרמניה, בימים הטובים לפני שהיטלר הגיע
לשלטון בעזרת ההון הגדול שרצה לשבור
את האגודות המקצועיות.
הרמז, עם כל הקיצוניות שבו, מעורר
חלחלה. כי הרי כאשר אדם כשוקן, שהוא
בעל מכשיר השפעה כמו הארץ, שם לו
למטרה לשבור את האגודות המקצועיות,
מי יוכל לנחש לאן הוא יתגלגל בעתידי

אברהם גדר,
פאולס -במו שהוא

תל־אביב

אינני מבין את אותם הסטודנטים שיצאו
להביע את התנגדותם לשליחת רולף פאולס
כשגריר גרמניה הלישראל, מערבית בגלל
היותו קצין ה־ורמאכט
בעת מלחמת
העולם השניה.
וכי מה רוצים הם?
שגרמניה תשלח לארצנו
דיפלומט שהיה
עריק חוור־מאכט?

המציאות הפוליטית
מחייבת אותנו
לקשור קשרים
דיפלומטיים עם גרמניה,
יש לקבל את
פאולס עם כל מגרעותיו וחסרונותיו.

כרחד מורל,

בחנניה:

פ גי שהעםנבחרת הנו ע ר הי שרא לי ת בכדורגל, מחזיקתג בי עאסיה
ש לי שיי ת

״ הגששה חי וור ״

ב חי רתמועמ די ם ׳׳לחבר ה־

למועמ די ם שיי ב ח רו, יער כו מבח ני בדוצ לו םלהופעהבמודעותו /אובסרטו ני פ ר סו מ ת של מאלט.
כ ר טי סי םלה שיג: ב ־ מ ע רי ב לנוער״ ,דחי ק ר לי ב ך ,2תאובס ני ף ׳׳מעריב־ ,שדי רו ט שי לדגג, ת־א.
ברמת גן -דוכן־ ,ר ח׳ בי א לי קסג .
( הקפדלקבלעםהכר טי סטופסהשתת פו ת).

הב ט ח לעצמך כר טיס מראש!

פ ] 1ת א 6תתפ 1ת ^ 2ח י < 11ת כ 3״ נ ן

משקפי מגע

הדגמות והסברים כל יום בין 4—7
אחד,״צ, המכון לקידום הראיה ע״ש
י. ל.גרוזובסקי, רח׳ נחלת בנימין ,21
טל ,621665 .תל־אביב.

הרשמת כוגרי ח׳ ,ט׳ ,י׳ ,י״א
לכתות ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
בשעות 9-12 ; 5-8
הרשמה גם לקורסי ערב

טלויזי ה • אלקט רוני ק ה

1ת״א, בן־יהודה 26
חיפה, הרצל \44

ירושלים

סקסי, מגוחך ומעלים
אל ניתן להלעיג ולהוביש את עצמנו.
הסרט על מרכ-ם מטיל צל מגוחך ומעליב
על האנשים והתקופה אותם הוא מתיימר
להציג (העולם הזה .)1449
הוא עושה מהם סלפסטיק־סקסי-הוליבודי־גיבורי
מגוחך ומעליב.

הרשמת בוגרי ח׳ ,ט׳ ,י׳ ,י״א
לכתות ט׳ ,י׳ ,י*א, י״ב
בשעות 9-12 ; 5-8
הרשמה גב לקורסי ערב

הוועד למען הסרת הצל הנלעג מעל פעלי״
הס של קולונל מרכוס ולוחמי השיחרור

קורא בזה לציבור, שלא לסייע בהסרטת
הסרט.
כל הנוכחים בעת ההסרטה מתבקשים
שלא לשתף פעולה עם המסריטים בדרכים
שונות, כגון:
( )1אי מילוי בקשות המצלמים;
(המשך בעמוד )4

העולם הזה 1453

1תי׳א, בן־יהודר 26 .ן
^ ( חימה, הרצל \44

פרטים מלאים והרשמה
בכל משרדי הנסיעות
וסניפי ״צים״.

״ העולם הז ד שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, תל־אביב,
פין . 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

מכתבים
(המשך מעמוד )3

גץ ימ

מכריו על:

ת ח רו ת ננגנר א ר צי ת
בחיבור

שיר

השיר שיבחר ע״י יעדת השופטים כמקום הראשון.
יזכה את מחברו בסך:

500־250 ,

הוועד למען הסרת הצל
הגלעג מעל פעליהם של
הקולונל ולוחמי השחרור,
תליאביב

הנ 1ש א

״ לכלא חד נחוץ ח שבזן ב בנ קלסחר חוץ-

( )2בחיוכים כלפי הצלם:
( )3עמידה והסתכלות בכיוונים שונים;
( )4הפשלת מכנס אחד וחיקוי של צליעה:
( )5נפנוף בכרוזים אלו כלפי המצלמה:
( )6הפניית גב כללית למצלמות;
( )7להאיר בפנסי מכוניות, אופנועים וכיס
לעבר המצלמות, ולעשות כל דבר במסגרת
החוק והטעם הטוב, כדי לא לסייע בי
מאומה
לה,סרטה.
בל יחולל זכר הנופלים על מנת להביא
רווח למסריטים.

הרוצחים -המשך
אני פונה בזאת לקוראים, שיחלצו למאבק
למען הפסקת הרצח הברבארי של
הכלבים. מה יש לפחוד מפני כלבים (העולם
הזה?)1452

ומה חושבים מחנכי הדור הצעיר, שגם
אני נמנה עליו, שישגו בכך שהם מחנכים
אותנו לשנ!א חיות, במקום לאהוב אותן?

בחשבון חסכוו ע״ש הזוכה י
יוענקו לשיר במקום השני
יוענקו לשיר במקום השליש׳
7פרסים מיוחדים, כ״אבסן ־ 50.ל״י יוענקו
לשבעת השירים המצטיינים שלא זכ> בשלושת הפרסים
הגדולים.
כד הפרסים יוענקו בצורת חשבון חסכון ע״ש הזוכה
וכספו יעמוד לרשותו ככל עת.

תנ אי התח רו ת

עד השיר להסביר בפשטות יבחן, מדוע לכל אחד
נחוץ לפתוח חשבון בבנק לסחר חוץ (חשבון
חסכון או כד חשבון אחר),
אורך השיי לא יעלה עד 3בתים בני ארבע
שורות.
גיד המשתתפים -עז 20 שנה.
לשיר הזוכה תודחו מנגינה ע״י מלחין ידוע בארץ.
כל הזכויות על השירים עוברות לבנק לסחר חוץ
החלטח רעדה השופטים

סופית.

כי צד ל שלו חאתה שיר

יש לרשום את השם המלא, הגיל, כתובת מדויקת
ושם סניף בנק לסחר חוץ הקרוב ביותר למקום
המגורים ולשים במעטפה סגורה.
את המעטפה הסגורה יחד עם השיר לשלוח
במעטפה שניה ל־ת.ד 729 תל״אביב, ולציין
״תחרות שירים״.
המועד האחרוו למשלוח השירים 15 -לאוגוסט
.1965

בהצלחה׳
דעאתהבנק של ך:
בנקלסחר חו ץ בע״מ
¥נוסד בנובמבר 1956ע״י בנק למסחר שוויץ—ישראל, ג׳נבה.
¥חברת האם של בנק לסחר חוץ:
בנק למסחר שוויץ—ישראל בג׳נבה אשר נוסד ב־.1951
סניפים ובנקים מסונפים ברחבי תבל:
לונדון, מנצ׳סטר, ג׳נבה, ציריך, פריס, מונטבידאו וניו־יורק.

¥נציגויות:
ניו־יודק, מילנו, בנגקוק, מונטריאל, בואנוס־איירס והונג־קונג.
הסכום הכולל של כל מאזני קבוצת בנק למסחר שוויץ—ישראל ובנק לסחר חוץ מגיע
למעלה ממיליארד וחמש מאות אלף לירות.
¥בנק לסחר חוץ מעמיד לשרותו 28 סניפים ברחבי הארץ 23 ,סניפי בנק ערבי—ישראלי
(המסונף לבנק לסחר חוץ) ובנק משכנתאות וחסכונות בע״מ ואת כל הסניפים
__והנציגויות של בנק למסחר שוויץ—ישראל ברחבי תבל__ .

שארתיאל וידיד
קצרה היריעה מר,כיל את כל הזעם והצער
שנצטברו בקרבי, למראה רצח החיות
החלשות והאומללות, אך אני מצפה למכתבי
תמיכה מקוראים אחרים, נגד כפיות־הטובה
ובעד יחס רחמני יותר לגבי הכלבים!

אלכרט שאלתיאל,

יפו

שריקה כמרמורק
אני מאוד מתפלא כיצד
כתבה ״השורקת״ (העולם
שכונת מרמורק ברחובות
נחת. אני גר בשכונה זו,
היא אינה דלה ומוזנחת!

אתם כותבים בהזה
)1450 כי
היא דלה ומוזויכול
להעיד כי

משה כוככי,
מלמעלה למטה ובחזרה

רחובות

הדרך בה בחרה ממשלתנו לא תקרבנו אל
השלום, אך גם ירכו של העולם הזה — השתלבות
במרחב השמי — לא תובילנו אליו.
איך תיתכן פדראציה
מרחבית, אם הערבים
אינם מסוגלים
?קיים את אחדותם
שלהם בעצמם?
הקו בו נוקט השבועון
המסויים מעורר
בערבי הרגשה
כאילו העברי מביט
עליו מלמעלה למטה,
ומעורר בו
את הרצון להלום
באותו עברי מלמטה.
ולראייה: נסיו-
נות־החבלה ברכבת,
אונם נערות עבריות וכר.
אם כך, מהו הפתרון? מדינה ישראלית
עצמאית, המוכרת על־ידי ארצות־ערב, בה
קיימת אוטונומיה לישובים הערביים.

מנחם אהרוני,

רמת־גן

טוש ומתכת
מסתבר שישנו צידוק רב לטענה כי האמנות
הפלסטית פסקה, זמנית, לפרנס את
בעליה.
אם לא כך — מדיע מתפרסמים בהעולם
הזה ( )1449 מכתבי־השמצה, במכתבו האחרון
של משה ברנשטיין נגד יגאל תומרקין?
אם עינו של רבמג הטוש צרה באמנותי
ובדמותו של עמיתו ד,עבדקן יגאל תומרקין,
המעדיף לפרוץ אל אופקים חדשים במקום
לרכב תדיר ותדיר על הגל הקל של שאגאל,
ימצא לעצמו ברנשטיין פורקן ניירי לדחפי
כתיבתו העזים עתה, בימים שלפני בחירות,
כשכל הארץ כמרקחת־יה, וגדלה והולכת ה־העולם
הזה 1453

דרישה לציירי־שלסים וסיסמות משובחים
ומעולים.
אני מקוזה בכל לב ובכנות, כי משה ברנ־שטיין
ימצא שם את מקומו ההולם: שלטים
וסיסמות. אולי בהכרח ייגמל מהרגלו המצוי
והנפסד, להפוך את מדור המכתבים
לספה פסיכיאטרית רכה, קפיצית וענוגה.

אליהו פרץ,
למען השם

זה יבול להיות
הקיץ הנעים ביותר
עוהיה לן אי פעם

נפח בקיבוץ סגן

במקום לדון־לחון־לדון־לחון את מחמוד
חיג׳אזי, איש אל־פתח,
ולשרת בזאת את
האינטרס של האיר־גון
הטרוריסטי הקטנטן,
אני מציע פשוט
להיפטר ממנו.
צריך לשלוח אותו
אל מעבר לגבול, בנוכחות
עתונאים מקומיים
וזרים, ולהראות
בכך שאין
לנו עניין ביצרי־נקמה
פרימיטיביים.
המאורע יכוסה בודאי
בעתונות העולמית,
ורק יוסיף לשמה הטוב של מדינת
ישראל בעולם.

יעקב אלמוג, חדרה

ברואים כצלם

זה יכול להיות קיץ ללא צמאון: לשבירת
הצמא, לרעננות ולקרירות אין כמו תה־קר
ויסוצקי, המשקה המרוה באמת.
תה קר משקיט את אותה ההרגשה הגורמת
לך לשתות עוד ועוד.
גם המדע מוכיח זאת: מחקרו של הפסיכולוג
המפורסם ד״ר דיכטר קבע שתה־קר הוא
המשקה המרווה ביותר. יתרון נוסף: תה־קר
מכיל פחות קלוריות מכל משקה אחר.
תה־קר קל להכנה:
תמציתתה חז ק ה,
מים קר ים, קו ביו ת
קרח סוכר ופלח לימון.

כל הכבוד לצוות הצלמים של השבועון
המסויים. הכתבה ״כל אחד לעצמו״ (העולם
הזה ,)1451 משמשת דוגמה לסוג כתבות
שבהן הצילומים הם העיקר, וכל השאר, במחילה
מכבודו של הכותב, אינו מעלה ואינו
מוריד.
אפילו אדם שאינו קורא עברית מסוגל
להבין את תוכן הכתבה. העיון בתמונות די
בו לשם כך.
הביטו על משה דיין בבדידותו: יושב
על כיסא, ללא עורף וללא חזית. ריקנות
מסביב. האין זה מבטא את מצבו הפוליטי?
או, הציצו לרגע בתמונתו של מרדכי
סורקים, ראש עיריית כפר־סבא: בום. בום
גדול. כבד ממש. כמעט אלים. אך חסר כל
הבעה של מנהיג, חסר כל קסם אישי המסוגל
להלהיב מישהו. סתם אחד.
תמונתו של יוסף אלמוגי אופיינית ביותר
לאיש: הוא מרים אצבע מאיימת, רק כשגבו
של הזקן משמש לו מישענת. סול את
הזקן, ונטלת את כוחו של האלמוגי.
והזקן? זקן. הוא ניראה עייף, בקושי
מחזיק את עצמו בכיסאו. מיואש קימעה,
כמי שהתהפך עליו עולמו וכולם עזבו
אותו.
פרם הצילום העיתונאי מגיע לכם על כך.
אבי קרן, ירושלים
העולם הזה יעביר את הפרס לצלם המערכת,
יגאל מן, שצילם את כל התצלומים
האלה בכנס אביחיל.

המשף יבוא
לאחרונה הוצאתי קובץ שירים על חיי הערבים
בישראל ועל המאבק לחופש בכלל.
בין השירים נמצאים כאלה המטיפים לאחוות
העברים והערבים.
שיערתי מראש, עם תום הכתיבה, ששירי*
ישאירו עקבות עמוקים בכיוונים מנוגדים:
הזדהות אצל הקוראים
הפרוגרסיביים,
ורוגז קיצוני אצל
הקוראים הריאקציוניים.
ואכן,השערותי
התאמתו. ביומונים
שונים הוזהר הקורא
העברי מפני שירי,
המטיפים לשינאה והקוראים
למרד, כדבריהם.
התוצאה
לא אחרה
לבוא, ואני פוטרתי
אל־קאסם
מעבודתי בהוראה. אך
אין אני ירא. אני
מבטיח לציבור ו,קוראים העברי ששירתי
תמשיך לשרת את רעיון אחודת־העמים, עד
שתחוסל הריאקציה בשני העמים, הן העברי
והן הערבי.

סמיח אל־קאסם,
טעות לעולם צודקת

חיפה

לשכת מפא״י החליטה כי כל חבר הקשור
במיעוט יוצא מן המפגלה ( .ידיעות אח
רונות).

דורון
סטניצקי,

רמת-גן

זבות קדימה בבידור זה תיגתן
למפתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיחם למכתבים.
העולם הזה 1453

! -ר כ שו מ ק צו עמש תל ם

קו ר סי םבקד

בתיחת הקורס 1865 קבלת לקוחות בסלון בית-הספר לספרות ״דיאנה׳׳
יום-יום, בין השעות 1—9בצהרים״ 7—3בערב
בימים א ,,ג׳ .ה׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

ת א ריינם(1ככד דיזנגוף)טל 226066 .

לויד

99 המכון הבינלאומי לחתכתבומן

אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל״אכיב, ת .ד.

במרחב
תימן
אדםנ עי םמאד

סיגריות

>מ/שוני תערובת אמריקאית

פילטר כיד ה מל ך
קו פסתמכ סו ב ב
תוצרת דובק בע״ם
פרסום ד־ר יעקבסין

איך צדים קוף?
מכניסים שזיף לבקבוק בעל צוואר צר.
הקוף משחיל את ידו לתוך הבקבוק, תופש
בשזיף ומנסה להוציאו. אולם אץ הוא מסוגל
להוציא את אגרופו, הקמוץ סביב השזיף,
דרך צוואר־הבקבוק.
הקוף רוצה להוציא את ידו ולברוח. אבל
אין הוא רוצה להרפות מן השזיף. כך
הוא נתפס•
מצבו של הצבא המיצרי בתימן דומה
לכ•1
אי־אפשר לנצח. גמאל עבד־אל־נאצר רוצה
להוציא את צבאו מתימן, שם הוא
לוחם מלחמה שאי־אפשר לנצח בה. לכן
שמח מאד כאשר נמצא אדם שהבטיח להשיג
שלום במדינת־ההרים המכותרת.
האיש הנעים היד, אחמד נעמן. כאדם
ליברלי, שוחר־קידמה, התנגד למישטרו האפל
של האימאם. הוא קידם בברכה את המהפכה.
אולם הוא רגז על ההתערבות המיצרית.
כתימני לאומני, רצה בעצמאות ארצו.
לכן פרש נעמן למחרת המהפכה מכל
פעילות מדינית. הוא חיכה.
פשרה כלי אימאם. שעתו הגיעה כאשר
נסתבר כי מלחמת־האחים נכנסה למבוי
סתום. הרפובליקה חולשת על הערים והכבישים.
האימאם מגייס, בעזרת כסף סעודי,
בריטי ואיראני, חלק מן השבטים. שום צד
אינו מסוגל למגר את יריבו.
לבסוף, בלית ברירה, נתבקש נעמן לחזור
לבמה ולהשיג הסדר של שלום. הוא הציע
תוכנית ברורה:
#קיום הרפובליקה,
* סילוק הצבא המיצרי ושאר הגורמים
הזרים מתימן,
• רפורמה סוציאלית,
פשרה עם תומכי האימאם, מבלי לפגוע
במטרות אלה, ובלי האימאם.
גמאל עבד־אל־נאצר קיבל את התוכנית
בברכה, מסר לנעמן את השלטון בתימן.
הוא הבין כי הצמרת בצנעה איבדה את
אהדת העם, וכי נוכחות הצבא המיצרי
מעוררת שינאה גוברת והולכת לקאהיר גם
במחנה הרפובליקאי.
כאופן אלגנטי. נעמן ניגש למלאכה
במרץ. הוא הקיף את עצמו באנשי־קידמה
צעירים, כינס קונגרס־שלום בחאמר, עיירה
במרחק של שלושים ק״מ מצנעה. הוא
הזמין את ראשי כל השבטים להשתתף בכינוס

הקונגרס פעל ברוחו של נעמן. אך הוא
הדאיג מאד את מפקדי הצבא המיצרי בתימן.
היה נידמה להם כי נעמן עומד לשלול באופן
אלגנטי את כל הסמכויות הממשיות מן המרשל
סלאל, נשיא״הרפובליקה, ואיש־אמונה
של קאהיר, על־ידי הקמת מועצת־נשיאות.
גרוע מזה. הקונגרס חוקק חוקה שהעניקה
חופש־פעולד, לכל המפלגות, ולא רק
למפלגה היחידה שהוקמה בחסות קאהיר.
הוא החליט לשגר משלחות של רצון־טוב
לכל מדינות־ערב, וגם לסוריה הבעתית, שנו־את־נפשו
של עבד־אל־נאצר. לשיא הגיע הקונגרס
בתבעו את הוצאת כל הצבאות הזרים
מתימן.
קאהיר החלה להתרגש. היא סברה כי
נעמן שואב את השראתו מאנשי מפלגת
אל־בעת, ובייחוד משר־החוץ שלו, מוחסין
אל־עיני, שהוא תלמידו של מישל עפלק,
האידיאולוג של אל־בעת.
א ל ־ עי ני כעינו. החודש התפטר נעמן.
הוא דיבר באופן סתמי על ״הפרת החוקה״
מצד גורמים שונים. הכל הבינו למה כוונתו:
מפקדי הצבא המיצרי בתימן החלו מתעלמים
מקיומו, תוך קיום מגע ישיר עם
המרשל סלאל. ואילו סלאל הכריז, בהסכמון
קאהיר, על הקמת ״מועצה עליונה של
הכוחות המזויינים״ ,מתוך כוונה להשליטה
במקום הממשלה שנבחרה בקונגרס חאמר.
נעמן נתבקש לסלק את אל־עיני ושאר
אנשי אל־בעת. הוא סירב.
השבוע הודיע סלאל שהוא יקים בעצמו
ממשלה — אך מייד נאלץ להכחיש כודנה
זו. לאחר מכן ארז את חפציו, מיהר לקאהיר.
הטלביזיה הנציחה אותו ואת סגנו של עבד־אל־נאצר,
עבד־אל־חכים עאמר, כשהם עומדים
זה בצד זה, בפנים מרצינות, כמעט
אובדות־תוחלת.
השאלה נשארה בעינה: איך להוציא את הצבא
המיצרי מתימן, מבלי למסור אף השלטון
לתימנים, המתעקשים לפעול על-פי מצפונם
תחת להיות בובות של קאהירי
העולם הזה 1453

גדולתו נת\לתה בסופו

ף* מונותיו שייכות

להיסטוריה העיברית החדשה. שום תפר של תולדות ישראל לא

ן 4יהיה שלם בלעדיהן.
משה שרת לוחץ את ידו של עזאם באשא, מזכיר הליגה הערבית. משה שרת במסדרונות
האו״ם, נציג פאתטי של אומה קטנה הלוחמת לחרות. משה שרת ברגע הנצחון _ ליד
דגל־ישראל העומד לעלות בתורן האו״ם. משה שרת המחבק את נכדו בנמל־התעופה של
לוד, בחוזרו הביתה אחרי הנצחון.
לתמונות היסטוריות אלה נוספה סידרה של תמונות אחרות, אנושיות ואישיות: משה שרת

אוד אבנר
על כיסא־הגלגלים. משה שרת אשר המוות חרט את חתימתו לתוך תודי פניו. משה שרת
הקם ממיטת־חוליו נגד האיש אשר רדה בו כל ימיו.

ובסו!? :ארון־המתים, אשר לפניו עומד דויד בן־גוריון ומצטדק, כמו
המלך הנרי השני בפני ארונו של בקט.

״אציל לבית ישראל״
ה היה מ,

באיש זה, שהכריח אנשים לכבדו, שהפך אותו לדובר האומה בשעת־

4״[ !הגורל?
האם רק יד מיקרה עיוור היתר, בכרי האם רק העובדה שידע שפות רבות, ועל כן נתמנה
למזכיר המחלקה המדינית של הסוכנות בימי כהונת ארלוזורובי האם רק העובדה שארלוזו־רוב
נרצח, והמזכיר נבחר כמעט אוטומאטית לראש־המחלקה?
איני מאמין במיקרים כאלה. מי שראה בשרת רק מזכיר חרוץ, רק ידען של שפות — לא
הבין את האיש, לא חש בגדולתו.
קל לומר מה לא היה משה שרת. הוא לא היה הוגה־דעות מבריק. הוא לא היה מדינאי
גאוני. חסר לו כוח־ההחלטה של איש־המעש, וכושר־השילהוב של מנהיג־ההמונים.

הרכה יותר קשה לומר כמה היתה גדולתו. איני מוצא אלא מונח
אנגלי, אשר משה שרת עצמו לא הספיק לתרגמו לעברית 1 1נ 10ס.
הדרת־כבוד? הדר? אין תרגום אמיתי.

זוהי תכונתו של אדם המכבד את עצמו, והמביא אחרים לכך שיכבדוהו. לא בתחבולות
זולות, לא בהעמדת־פנים או בעשיית־רושם. אלא ברמה של התנהגות, ביושר יסודי, באבחנה
ברורה בין מה שנאה ומה שאינו נאה לעשות.
יריביו יכלו לגחך למראה הקפדתו על הופעתו החיצונית. הם יכלו לטעון כי הצורה
החיצונית חשובה לו יותר מן התוכן, שהוא חרד לצירוף המילים יותר מאשר למחשבה
המתבטאת בהן. הם יכלו לחזור עד בוש על התיאור כיצד עמד שרת על דוכן הכנסת, קרא
הכרזה מדינית חשובה, עצר באמצע הפסוק, שלף עט, הוסיף פסיק שחסר, והמשיך בקריאה.
אך גם בגחכם, התגנב לליבם החשש שמא הפגם הוא בהם, לא בו. התיתכן תרבות ללא
הקפדה על דפוסים חיצוניים? במה מתבטאת תרבות, אם לא בסיגנון — סיגנון של עשייה
ושל התנהגות, של הגות ושל אמנות? הביצועיסטים הקטנים, שאינם יודעים לצרף תריסר
מילים לפסוק בעל־משמעות, יכלו לצחוק מן האיש המקפיד על כל פסיק. אבל בלבם.
קינאו בו, וכיבדוהו.
כשם שכיבדוהו כל ידידיו ויריביו. הסוהר הבריטי שכלא אותו בלטרון, הנציג הערבי
שהתפלמס עימו באו״ם, העולה החדש שהריע לכבודו בבאר־שבע.

יש מנהיגים המעוררים חרדת־־קודש, ויש המעוררים אהבה. יש
המעוררים הערצה עיוורת, ויש המעוררים הסכמה שיכלית מפוכחת.
משה שרת עורר יחס של כבוד.
אותו יחס שהכתיב השבוע למנסחי הודעת־האבל הרישמית את המילים :״אציל לבית
ישראל

!זצשליה של })ולאך־השלוגן

:1947 שרת וע1ם, מזכיר הליגה הערבית

׳ >3ן0****0ן י

*ז 11110*1 \* 1*..י

** י שהיה שר־החוץ העיראקי, האשם ג׳וזאד, אמר לי באחת משיחותינו, לפני שש
* /שנים :״אה, אילו עמד משה שרת בראש ממשלת־ישראל, במקום בן־גוריון — כי אז
יכולנו להשיג שלום!״
שמעתי זאת פעמים רבות מפי ערבים פחות־חשובים. הם האמינו כי שרת חוסל על־ידי
בן־גוריון בשל התנגדותו למיבצע־סיני. הם ראו בו את האיש היחיד בצמרת ישראל המבין
ערבים, האוהב ערבים. הם דימוהו למלאך־שלום, מול מלאך־המלהמה בן־גוריון.

לא מצאתי לנכון להפריך דעה זו. אך ידעתי שהיא אשליה.
שרת לא שנא ערבים, כמו בן־גוריון. הוא אהב לדבר ערבית. ו,וא ביקר בכפרים ערביים,
בעוד שבן־גוריון לא ביקר אף ביישוב ערבי אחד בכל השנים הארוכות של כהונתו כראש
מדינת ישראל, שכמעט כל אזרח עשירי בה הוא ערבי.
אולם טעות גמורה היא להסיק מכך כי שרת נבדל מבן־גוריון -.הנחות־ היסוד של מדיניותו
הערבית. כמו בן־גוריון, לא האמין כי השלום עם הערבים הוא אפשרי .״ההסכם >עם
הערבים) הוא רצוי, חיוני,״ הכריז בשנת ,1940״אך איננו הכרחי, והוא בלתי־אפשרי.״
הוא היה מסוגל לדבר עם פיאודלים, כמו המלך עבדאללה. אך בניגוד לקודמו המזהיר,
חיים ארלוזורוב, הוא לא הבין את התנועה הלאומית הערבית, לא ניסה למצוא לשון
משותפת לה ולתנועה הלאומית העיברית. הוא קיבל, ללא הורהו ר נוסף, את המושכלים־
הראשונים של שאר המנהיגים הציוניים. שהגשמת הציונות לא תיתכן אלא תוך מלחמה
בשאיפות הלאומיות הערביות, וכי מלחמה זו לא תיתכן אלא תוך הישענות על המעצמות
הקולוניאליות של המערב.

את תפקידו שלו ראה כניהול החזית המדינית של מלחמה זו.

:1949 שרת מגיף דגל ישראל בארם

יריביו האשימוהו בפשרנות, בזזתרנות, בחולשת־אופי, אפילו בפחדנות, אולם ההיפך הגמור
היה נכון: שרת היה נציג הקו הנוקשה ביותר. כשרונו המיוחד היה בהצלחתו לשכנע את

העולם כי אכן מנהלת הציונות מדיניות פשרנית ושוחרת־שלום, בעודו מתנגד בעקשנות
לוזיתור הקטן ביותר.
,ת \ אגד

ה גז ג פ תי י ע ביגן! ״

** ל שיטת פעולתו מלמדת פרשת המשא־והמתן של .1936 קבוצה של חמישה
י ג אישים שוחרי־שלום מראשי היישוב (פנחס רוטנברג, איש החשמל; יהודה ממס, נשיא
האוניברסיטה; מאיר נובומייסקי, איש האשלג; גד פרומקין, שופט בית־המשפט העליון:
משה סמילנסקי, הסופר־החקלאי) התקשרו עם אחד המנהיגים הבולטים של ערביי ארץ־
ישראל, מוסא אל־עלמי. זה היה חודש ימים אחרי פרוץ המרד הערבי (״המאורעות״ ,בלשון

הימים ההם) ,ושני הצדדים החליטו לפעול למען השגת הסכם בין שני הצדדים.
רוטנברג, אחת הדמויות הנערצות ביותר ביישוב של אז, הציע תוכנית מרחיקת־לפת• הוא
לא רצה רק בהסכם זמני עם ערביי ארץ־ישראל, אלא ״סידור של קבע עם העולם הערבי״ —
רעיון מהפכני ביותר בימים ההם. הוא הציע להעסיק עובדים ערביים בשיעור של 2570
בכל מיפעל עברי; לשתף את הערבים בכל מיפעל־פיתוח, תעשייה ועסק. הוא חזה את
כניסת ארץ־ישראל ועבר־הירדן כחברה עצמאית לפדרציה ערבית, ועוד ועוד. כן הוצע
לקבוע מיכסה מוסכמת לעליה היהודית, בשיעור שתביא את היישוב לממדים של >407
מכלל אוכלוסיית המדינה (כלומר 800 :אלף נפש) תוך עשר שנים.

שרת לא אסר את המשא־והמתן, בי לא רצה שהסוכנות היהודית
תיראה כמתנגדת לשלום. הוא נהג בקו של סחבת.
שעה שבכל יום נרצחו אנשים בארץ, נסחב העניין מחודש לחודש. לאחר מכן העמיד שני
תנאים: שהמשא־והמתן ינוהל עם המחלקה המדינית של הסוכנות, וכי הערבים יסכימו
לעלייה של 62 אלף יהודים לשנה — דבר שהיה הופך את היישוב לרוב בארץ תוך
עשר שנים.
שני התנאים היו אופייניים. עד היום לוחם משרד־החוץ הישראלי בחימר, שפוכה בכל
נסיון של משא־ומתן בין ערבים ובין ישראלים, שלא באמצעות משרד־החוץ. הוא יודע
כמובן, כשם שידע שרת אז, כי שום ערבי אינו יכול לפתוח במשא״ומתן עם ההנהגה
הציונית הרשמית, ללא הכשרת הקרקע והכנה מוקדמת במשא־ומתן בלתי־רישמי.
גם לתנאי השני לא יכלו הערבים להסכים. הם יכלו, בקושי, להסכים לעלייה ניכרת,
שתביא את היהודים לסף הרוב — אך לא להסכים עשר שנים מראש לעקרון של רוב
עברי( .בעת הקמת המדינה, מנתה האוכלוסיה העיברית בארץ 635 אלף נפש — כלומר,
בתריסר השנים מאז 1936 נפלה העלייה ב־ 175 אלף נפש מן המיכסה שהערבים עצמם
היו מוכנים להסכים לה באותו משא־ומתן!)
כשכל זה לא עזר, ומוסא אל־עלמי היה מוכן להמשיך במשא־ומתן, נקט שרת בטכסיס
חדש ובטוח. בשיחה חשאית עם אל־עלמי, במלון המלך דויד בירושלים, העמיד ׳שרת
תנאי־בל־יעבור:

שיקבל מראש יפוי־כוח רישמי מן המופתי, חרג׳ אמץ אל־חוסייני.
כלי הסכמה זו, אמר שרת, אין ערד לכל המשא־והמתן.
מובן שאל־עלמי ייצג את המנהיגים המתונים, ואת החוגים שהיו קשורים במלך
עבדאללה. אי־אפשר היה אף לחלום על כך שהמופתי, שככר קיבל אז את תקציבו

שות תוקף אח בן־גוריון בוועידת מפא״י

:1955 ואש־ממשלה שות ושרבטחון ב.ג.
מידי הנאצים, יסכים למשא־ומתן. על־ידי טכסיס פשוט חיסל שרת את השפעת המנהיגות
הערבית המתונה, השליט את המופתי על ערביי פלסטין*.
מדוע? כמו כל המנהיגים הציוניים הרשמיים, וכמו בן־גוריון, האמין שרת כי אפשר
להשיג יותר בלי הסכמת הערבים, ותוך מלחמה עימם. הוא הכריז בפני ועדת־החקירה
האנגלו־אמריקאית בשנת : 1946״מנהיגים ערבים נטו להסכים ׳1עלייה יהודית גדולה מאד,
אבל הציגו תנאים שאותה שעה לא יכולנו למלא אחריהם. לא לנו היה לחסל את המישטר
המאנדאטורי הבריטי, ואותה שעה אף אנו עצמנו לא ששנו ביותר לקראת חיסול -מהיר
של מישטר זה.״

משמע: כדאי היה יותר להתחבר עם השלטון הקולוניאלי נגד הערבים,
מאשר להתחבר עם הערכים לגירוש השלטון הקולוניאלי, אפילו
כמחיר ״עלייה גדולה מאוד״.
שיתוף־הפעולה עם המערב — בכל מחיר — היה אבן־היסוד של תפיסה זו. הוא הכתיב
לשרת את ההתנהגות שהוארה באור עגום במשפט קסטנר: הכניעה לבריטים בימי השואה,
תוך ויתור על כל פעולה מהפכנית ועצמאית מצד היישוב. הסגרת יואל בראנד, העמדת
צנחני ההגנה תחת פיקוד בריטי, הגיוס לצבא הבריטי והמלחמה בלח״י ובאצ״ל — כל
אלה אינם אלא צדדים שונים של גישה אחת ועיקבית.

גישה זו אמרה: עזרת המערב דרושה לנו, כדי להילחם בשאיפות
הערכים. כי ההסכם עם הערבים הוא ,,בלתי־אפשרי״ -ולמעשה גם
אינו רצוי, כי אפשר להשיג יותר בלעדיו.
בכך לא היה הבדל בין בן־גוריון ושרת. אולם שרת, בניגוד לבן־גוריון, הבין כי היישוב
תלוי בדעת־הקהל העולמית, וכי על כן עליו להופיע תמיד כשוחר־שלום, להציג את
הערבים כעם של שוחרי־מלחמה, הנוטים אחרי מנהיגים קיצוניים וקנאיים כמו המופתי.

פגיע\1ז עגן גגבר-אל־גאצר
^ רשת 1936 היתד, רק אחת מני רבות. כמנהל המחלקה המדינית של הסוכנות,
ולאחר מכן כשר־החוץ של ישראל, טיפל שרת בעשרות פרשות כאלה, מהן חשובות
יותר, מהן חשובות פחות.

בכולן נקט בקו אחיד: נוקשות מוחלטת כמגמה, גמישות רכה כ*
טכסים.
על הצלחתו בכך מעידה העובדה שעד היום מאמינים מנהיגי הערבים כי שרת היה
מתון ואוהב־ערבים, וכי רק קיצוניותו של בן־גוריון, שונא־ר,ערבים, חיבלה במעשיו-.
גם עבד־אל־נאצר האמין בזאת. לכן, מייד עם פרישתו של בן־גוריון לשדה־בוקר בסוף
,1953 החל בגישושי־שלום. הוא עודד מתווכים שונים, ושלח משלחת מצרית לפאריס
לשם אירגון פגישה אישית עם שרת.
כשגיליתי זאת לפני כמה שנים בשבועון זה, פירסם שרת הכחשה טוטאלית, בתוספת
עקיצות נגד העולם הזה (אותו שנא בכל נימי נפשו) .בינתיים נודעו רוב הפרטים גם

ועידת מפא־־י: שות החולה ננסא־גלגרים

• תיאור מפורנו וסנזוסנוך של פרשה זו סצוי, בין השאר, בספרו של אהרון בהן,

ישראל והעולם הערבי.

ממקורות אחרים, ושוב אין ספק כי אכן היו
גישושים כאלה מצד השליט המצרי, שהתבסס
אז בשלטונו.
(שרת האמין כי מותר לשקר למען המדינה,
וכי אין בכך חוסר־הגינות אישית.
דוגמה קלאסית לכך היא הכרזתו בכנסת,
אחרי הודעת המיצרים על גילוי רשת ישראלית
שפוצצה מוסדות זרים במצריים ב־
, : 1954 ממשלת ישראל דוחה נמרצות את
עלילות־הכזב הכלולות בכתב־האישום המייחסת
לישראל?:עשי־זוזעה ומזימות־תופת
כלפי בטחונה ויחסיה הבינלאומיים של מצריים
״.לאחר מכן דיבר על ״שפיכת דם
יהודי״ ועל ״זעם והתקוממות מוסרית״ נגד
תליית שני הנאשמים).
מדוע דהה שרת את נסיונות עבד־אל־נאצר?
שליחיו הביאו כסיבה, בעת המעשה,
את תליית נאשמי-קאהיר. אחרים סבורים כי
שרת חשש להרגיז את בן־גוריון הגולה,
שיכול היה להרוס את הממשלה. אך קרוב
לוזדאי כי שרת דגל גם ב־ 1954 בקו, שציין
אותו כל חייו: שלא כדאי לתת יד למנהיג
ערבי לאומי הפועל נגד המערב, ושכדאי
יותר לתמוך במערב נגד הלאומיות הערבית.

ככל זאת זכרו הערכים את שמו
של שרת לטובה. אילו היתה קמה
כישראל ממשלה המעוניינת בשלום
והמוכנה לפעול למענו, יכול
היה שרת להביא תועלת רכה ב•
שליח־שלום. גם מבחינה זו, יש
כמותו אבירה גדולה.

ראשיגזגז של שי1א1ז
ף פרשת 1954 כבר הסתמנה בבירור
1המלחמה בין בן־גוריון ושרת, שהטבי־עה
את חותמה על סוף ימיו של שרת, ואולי
החישה את מותו.
הניגוד בין השניים היה אישי, פוליטי ורעיוני•
כמו בכל סיכסוך מסוג זה, קשה
לדעת היכן הסתיים התחום האישי, והיכן
התחיל התחום הפוליטי.
שרת ובן־גוריון היו טיפוסים שונים מאד.
שרת היה רגיש מאין כמוהו לביקורת, נוח
להיעלב ולהתרגז, אך סלחני כלפי יריבים
פוליטיים. בן־גוריון אדיש למדי לביקורת
שרת. מצב כזה היה ב־ ,1956 כאשר בן־גוריון נכנס להרפתקת סיני — בעוד ששרת הבין
מראש כי כל השיקולים הפוליטיים של המיבצע היו מוטעים עד כדי עיודרון.
חשוב לזכור כי היו אלה תמיד חילוקי־דיעות לגבי איסטראטגיה וטאקטיקה — ומעולם
לא לגבי התפיסה היסודית. בן־גוריון ושרת היו שותפים לתפיסה היסודית של כל הצמרת
הציונית — תפיסה פרו־מערבית ואנטי־ערבית. חילוקי־הדעות נגעו לביצוע.
אצל שרת לא גלשו חילוקי־דיעות אלה מעולם לתחום האישי, והוא נשאר נאמן
להנהגת בן־גוריון גם כשלא הסכים עם מעשיו.

אצל בן־גוריון אין הבדל בין התחום הפוליטי והתחום האישי -והוא
התחיל לשנוא את שרת, כשם ששנא את כל יריביו -ארלוזורוב,
שפרינצק, ז׳בוטינסקי, ולבסון? לבון ואשכול.

גזהזשיגו לרגלי שרת
** ד לשנות החמישים, לא עברו חילוקי־דיעות אלה את תחום המקובל. הבטחוניזם
? של בן־גוריון תאם את מצב־הרוח הכללי, ערב מלחמת־ד,עצמאות, בימי המלחמה
ולמחרתה. אך בשנת 1953 החל הקרע מתרחב והולך.
ב־ 1953 חלם בן־גוריון על מלחמה במצריים. הוא ראה בעבד־אל־נאצר אוייב שיש לחסלו.
שרת התנגד לתפיסה זו — לא מפני שהאמין בברית עם עבד־אל־נאצר (שהיתר, אז
אפשרית, כנראה) ,אלא מפני שהבין שהמעצמות הגדולות לא יסבלו התקפה ישראלית,
ושזו תביא נזק שלא־ישוער למערכות ישראל בעולם כולו ובאפרו־אסיה בפרט.

מילולית, אך נקמן ונוטר־שנאה לכל אדם שהפריע לו אי־פעם נדרכו.
שרת הלך בדרך ישרה ועיקבית, ממנה לא סטה כמלוא הנימה. דעותיו לא השתנו
מעולם. הוא היה כה עקשן ונוקשה, עד כי שגריר אמריקאי המשיל אותו פעם לרב־סמל.
בן־גוריון התקדם כל ימיו בזיגזאגים פנטסטיים, שינה את דיעותיו ללא הרף, מגלה כל
שנתיים אמריקה חדשה.

שרת האמין במוסר, בהגינות אישית, ביחסי־חכרים, כנאמנות. לגבי
כך־גורירן, בל אלה הן מליצות ריקות.
שרת היה אדם אחראי, שבדק את כל הצדדים של כל בעיה, שהיסס הרבה לפני שהגיע
לידי החלטה כלשהי, ושהתקדם גם לאחר מכן בזהירות. בן־גוריון הוא טיפוס המחליט
מהר, לעיתים תוך חוסר־אחריות, והמבצע את החלטתו בתנופה.

כעיני שרת היה בן־גוריון לעיתים קרובות כלתי-אחראי, ואפילו הרפתקן.
כעיני כן־גוריון היה שרת לעיתים קרובות הפסן, ואפילו מוג-לב*.
אי־אפשר לקבוע ״מי צדק״ .יש מצבים כאשר דרוש אדם כמו בן־גוריון — ומצב כזה
היה במאי .1948 בן־גוריון החליט, ועשה היסטוריה. יש מצבים כאשר דרוש אדם כמו
• חשוב לזכור שלא תמיד היה זה בן־גוריון שביקש ללחום, ושרת שהזהיר מפני
עמידה איתנה. בראשית , 1949 כאשר כבש יגאל אלון את אל־עריש ועמד להשמיד את
כל הצבא המיצרי ברצועת עזה, חש אל שרת כדי למחות נגד פקודת הנסיגה הגורלית.
שרת הסכים שאיוולת היא לסגת, אד אמר שההחלטה היא בידי בן יגוריון. כאשר הגיע אלון
לבן־גוריון, שהתנפש בטבריה, מצא כי זה החליט להיכנע לאוילטימטוס של השגריר
האמריקאי, לוותר על הנצחון הבטוח. אלון משוכנע עד היום שלולא נאלץ לסגת, היתה
מצריים מסכימה לשלום כדי להציל את צבאה. שרת תמך בדיעה זו.

על בן ברת שרת כרית חשאית* עם רוב חברי־הממשלה (כגון רוזן,
שפירא ואחרים) בדי לחסום את ההרפתקנות של כן־גוריון. כתגובה
על כך התפטר בן־גוריון, פרש לשדה־בוקר והחל זומם נקמה.
ערב לכתו, הטמין בממשלה שלושה מוקשים, שנועדו לפוצץ את שרת. היו אלה
שר־הבטחון החדש (לבון) ,הרמטכ״ל החדש (דיין) והמנהל החדש של משרד־ד,בטחון (פרס).
תפקידם היה למרר את חייו של שרת, להפר את הוראותיו ולסכל את שלטונו.

כ פי שגילה חגי אשד בספרו, הצליח הדבר מעל למשוער. דיין, פרם ולבון לחמו זה בזה ורימו זה את זה -אך שלושתם פעלו נגד שרת.
הם העלימו מעיניו את כל הנעשה במערבת-הכטחון האדירה, מסרו
לו דו״חים כוזבים, התעלמו מהוראותיו, פעלו מאחורי גבו וביצעו
מיכצעים מכריעים בלי הסכמתו.
דיין ביצע את השחיטה המתועבת של קיביא, שהדהימה את שרת. אך שרת נאלץ
להגן עליה. לאחר מכן בוצע עסק־הביש המביש, וגם עליו נאלץ שרת לחפות. שנה אחרי
שהגיע לשלטון, כבר היה ברור כי שרת איבד את השליטה על מערכת־הבטחון — וכי
נוצר מצב מסוכן בצמרת המדינה. אז הציע אהוד אבריאל לבן־גוריון — כפי שהלה
גילה לאחר מכן — להקים דיקטטורה צבאית.
אך חשבונות בן־גוריון לא עלו יפה. לבון הסתכסך עם דיין ופרס, ואלה נשבעו
לחסלו. הם יצרו את הקנוניה של הפרשה. במקום פרשת־שרת נולדה פרשת־לבון —
אותה פרשה שנועדה, ברבות הימים, לקבור תחתה את הבטחוניזם הבן־גוריוני.
מדוע סבל שרת השתלשות זו? מדוע לא הרים את קולו ולא השיב מלחמה שערה, כפי

דבר ההסכם הח שאי פורסם אז בהעולם הזה, גרם לזעזוע בצמרת.

גם מי שהתנגד לקו משרד־החוץ, נאלץ להסכים בימים ההם כי הרמה האישית שיל
השרות, והרוח השוררת בו, היו מן המעולות. אפשר היה להיכנס לשגרירות ישראל
בלונדון, בפאריס או בודשינגטון, ולהתגאות בדגל המדינה. בשגרירות שררה מזיגה
יפה של הדרת־כבוד אירופית וחוסר־פורמליות ישראלי. השגרירים זכו לכבוד מצד עמיתיהם,
והתייחסו בכבוד לאזרחים ישראליים שנזדמנו לחו״ל — מבלי לראות עצמם כסוכני
מפלגה זו או אחרת.
כל זה השתנה כאשר באה אשה קנאית וקטנונית במקום שרת. תוך שנים מעטות
הפך השרות שדה־מירבץ לאינטריגות ולמזימות. אנשיו שונאים זה את זה ואת השרד,
העומדת בראשם. בחוגים דיפלומטיים בעולם מתלוצצים על חשבונו, ובכל שגרירות גדולה
שולטים הפחד והחשדות ההדדיים. האווירה הנעימה והמכובדת של ימי שרת נעלמה כליל.
כשרת־חוץ, לא היתד, גולדה אלא הד של בן־גוריון. אמנם הסתכסכה עם שמעון פרס,
אך היה זה רק ריב סמכויות, עם גידול תיאבונם של נערי־החצר. היא תמכה בכל
שגיאותיו של ד,״זקן״ ,מסיני והלאה, הוסיפה להן נימה היסטרית משלה.
כל זה היה ברור לשרת. כמנהל עם עובד, ולאחר מכן כיושב־ראש הנהלת הסוכנות,
היתד, לו שהות מספקת להרהר בנעשה, וגם המרחק הדרוש לכך. אין ספק כי בלבו
גברה ההכרה כי הבטחוניזם הבן־גוריוני הופך יותר ויותר אסון למדינה. אך הוא שתק,
התאפק.

איך השפיעו רגשות התיסבול, ההשפלה והעלבון על בריאותו?
הרפואה המודרנית מתקרבת להכרה כי למצב הנפשי יש השפעה ניכרת, ואולי מכרעת,
על בריאותו הגופנית של אדם. עוד רב הוויכוח על התחומים המדוייקים. עוד רחוקה הרפואה
מקביעה מדוייקת של שילוב הגורמים הנפשיים והגופניים לגבי כל מחלה. אך אף רופא
אחראי אחד לא יכחיש עוד שרגשות תיסכול והשפלה, הנמשכים תקופה ארוכה, עלולים
לחתור תחת בריאותו, להפכו קורבן נוח למחלות מסויימות. בראש הרשימה עומדת

מחלת הסרטן.
שום אדם לא יקבל על עצמו את האחריות לקבוע: אילו ניתן לו להמשיך בתפקידו, לולא
סולק ממנו בצורה כה מבישה, היה משה שרת חי היום.

אך מי יבול לגרש מחשכה זו מלבו?

,,שלבוזן זזזזשבזן זזזפזזד״
ך* משך כל אותן שנים, היה נטוש מאבק פנימי בלבו של שרת. הוא ראה בחרדה
^ גוברת את ההידרדרות המדינית של המדינה, ואת התנוונותה של מפא״י, אשר כת
בטחוניסטית קטנה ניסתה להפכה למפלגתו הפרטית של בן־גוריון.
אין ספק שגבר בו הרצון לקום, לדבר גלויות, להתריע. הוא נתקל בהרגל של חיים,
בגישה שציוזתה עליו את השתיקה למען יוקרת המפלגה ושלמותה. ואולי גם חשש שמא
יחשדו בו שהוא נוקם נקמה אישית באיש שחיסל אותו.
המיפנה בא בימי הפרשה של . 1961 השתוללותו של בן־גוריון, מסע־הנקמה שלו נגד
לבון אחרי שזה. טוהר מכל אשמה לעסק־הביש, כניעתה של המפלגה לסחיטתו של רודן —
כל אלה הרעידו את שרת משתיקתו. הוא החל מדבר. דבריו היו מעטים — אך הם עשו
רושם עמוק בציבור.

ואשיח הוון: צפורה ומשח במלחמה
שעשה כעבור עשר שנים אשכולי אפשר להאשימו בפחדנות. אך יש לזכור כי התקופה
היתד, שונה, פולחן הבטחוניזם היה בעיצומו, וחוץ מהעולם הזק לא העז איש לקום
נגד בן־גוריון—דיין—פרס.
אך יתכן כי הסיבה עמוקה יותר. שרת היה נאמן למפלגתו. הוא סבר כי הגינותו
מחייבת אותו לשתוק, לבלוע את הכל, לחפות על מעשים שהתנגד להם, לקבור את
דעתו בלבו.

יתכן כי יש לדון אותי על כד לכן? חובה אך אין להתעלם ממניעיו -
מניעים של כבוד והגינות, בפי שהוא הכין אותם.

שרת דיבר על ״שלטון החשבון והפחד״ כמפלגה. שלוש מילים, שהפכו
סיסמה וקריאת־קרב.
לאחר מכן הרים את ילר והצביע — בעד לבון. עמדתו האמיצה תרמה תרומה חשובה
לכך שבישיבת־ההדחד, ההיסטורית של המרכז זכתה הצעת־ההדחה רק ל־ 520/0מן הקולות —
ובכך נחרץ, כבר למעשה, פסק ־ דינו של בן־גוריון.
כאשר סולק בן־גוריון מן השלטון, כעבור שנתיים, היה שרת במישרין ובעקיפין אחד
מגורמי הדה־בן־גוריוניזציה. אשכול ידע כי הוא יוכל לסמוך על שרת בכל מאבק אפשרי
עם בן־גוריון. ולנגד עיניו עמדה שרשרת־ד,חבלות של בן־גוריון בממשלת שרת מלפני
עשר שנים. מנוי וגמור היה עם אשכול שלא לחזור על שגיאות שרת, ולפרק בעוד מועד
את המוקשים שהושארו בממשלתו.
ההתנגשות בין אשכול ובן־גוריון הפכה בלתי־נמנעת, כאשר שלח אשכול את המכתב לכנס
חולדה, הסכים להעברת עצמות ז׳בוטינסקי והניח את היסוד למערך. ודווקא אז באה
המהלומה: מחלתו האנושה של שרת.
(המשך בעמוד ) 18

השפלה נגל גבי השפלה
ף * י מול ל בון דחה את חיסול שרת. בן־גוריון חזר לתפקיד שר־ד,בטחון, וכעבור כמה
| 1חודשים גם לתפקיד ראש־ר,ממשלה. שרת נשאר שר־החוץ — תפקיד שמשה דיין שם
עליו את עינו. בן־גוריון, שכבר חתר לקראת הרפתקת סיני, החליט לחסל את שרת.
בפברואר 1953 ביצע דיין את ההתקפה על המחנה המצרי בעזה — התקפה ללא־סיבה,
מאחורי גבו של ראש־ד,ממשלה שרת (וכנראה גם תוך הונאת בן־גוריון, שלא ידע מראש
יאת ממדי המיבצע המתוכנן) .התקפה זו היא שהביאה את עבד־אל־נאצר, לדבריו, לבצע
את עיסקת־הנשק הגדולה הראשונה עם הגוש הקומוניסטי. השבוע טען בן־גוריון,
בצביעות לא־מעטה, כי עיסקה זו שיכנעד, אותו לסלק את שרת ממשרד־החוץ.

הסילוק בוצע בקיץ ,1956 כצורה מחפירה. לשרת לא ניתן אפילו
להסביר לציבור את עמדתו. בהגינות שהיתה אופיינית לו, ושהיתה
מוגזמת במיקרה זה, בלע שוב את הבל, לא פתח את פיו.
בן־גוריון העמים השפלה על גבי השפלה. כאשר נקבע התאריך למיבצע־סיני, לא מסר
לשרת דבר על התוכנית. היה זה עלבון צורב, כן בן־גוריון רמז בכך שאינו סומך על
שרת שיוכל.לשמור סוד. יתר על, כן) הוא העמיד את שרת במצב בלתי-אפשרי. כי המיבצע
פרץ באמצע שיחותיו של שרת עם ג׳והרלאל נהרו — ושרת נראה בעיני מארחו כרמאי
או כאידיאוט.
שרת מתח על המיבצע ביקורת עדינה, אך קטלנית. ההכנה הפסיכולוגית למיבצע
העידה, לדבריו ,״על מידת השתלטותם של הירהורי־לב על מחשבתנו המדינית, עד
לאמונה שאפשר להגיע לשלום בדרך של כפיה.״ למחרת המיבצע, כאשר כשלונו הפוליטי
כבר היה ברור, הוסיף בכנסת :״בטחון הוא תנאי ראשון וראשוני לקיום המדינה.
זהו מושכל ראשון. אך התרכזות צרת־אופק וקצרת־טווח בבעיית הבטחון, תוך הסחת־דעת
מגורמים ושיקולים לכאורה אחרים, עלולה להתנקם חמורות כבטחון המדינה.״

בכך התייצב בגלוי נגד הבטחוניזם, וחזר על דברים שרק השבועון
המסויים העז לבטאם עד אז.

גזה גרבו לנזזזלה?
ן * שנים שלאחר מכן היו* שנים של שברון־לב למשה שרת. אנשי בן־גוריון, שהשתלטו
( 1על המדינה, הציגוהו כדמות קומית, התייחסו אליו בזילזול פומבי. הוא, האיש שניהל
את מדיניות התנועה והמדינה במשך 23 שנה, נאלץ להסתכל מן הצד מעשה, ללא השפעה
כלשהי על המאורעות.

הוא גאלץ להסתכל, בדממה קודרת, ביצר הורסת יורשתו את מעשה*,
ידיו היקר כיותר: שרות־החוץ של ישראל.
על פרק זה נאמר אך מעט — אך אין ספק כי אכל את קרביו של שרת. הוא הקים
את שרות־החוץ יש מאין, באהבה ובמסירות. הוא האציל עליו מרוחו, עיצב את דמותו.

סור הווו; :צפורה ובנה דו אוון בערה ן

במדינה
העט
התאבדות מו ס די ת
היה נידמה כאילו הכנסת החמישית
אחוזה בולמוס של התאבדות מוסרית, ימים
מעטים לפני מותה הגופני.
ארבע הצעות של חוקי־תועבה — כל
אחת גרועה מחברתה — התחרו על הזכות
להעסיק את הכנסת ברגעיה האחרו־ניט
— ולסמל אותה בזכרונם של הבוחרים
לכנסת הששית.
אילו ניסו תועמלני מפלגות־האופוזיציה
להמציא הצעות־חוקים מבאישות יותר, כדי
להנחיל מפלה למפלגות־השלטון, לא היו
מוצאים.
הארבע:

• הצעת־החול, כעניין גיתוחי
המתים. הצעה זו כבר הצליחה לעבור

את המכשולים. היא תביא למותם של
מאות, ואולי אלפים, מבוחרי הכנסת ה־ששית.
כי היא יוצרת הפרעה חמורה
ללימודי־הרפואה, להתמחיותם של רופאים
צעירים, להעברת אברים ולאיבחון מחלות
ושגיאות רפואיות. כל זה בשם הדת,
הטוענת כי ״עץ חיים היא למחזיקים

9הצעת הוק־השכת. הצעה זו
כבר יצרה רעידת־אדמה במעמקי התודעה
הציבורית, עשוייה ליהפך לגורם מכריע
בבחירות לכנסת הששית. במיקרה הטוב
ביותר, היא תיתן מעמד חוקי למצב הקיים,
כדי שהעסקנים הדתיים יוכלו להרחיבו
בתמרוני־הסחיטה בעת הקמת ה־קואליציות
הבאות. במיקרה הרע, היא תביא
כבר עתה לשינוי מכריע לרעה.
השבוע היה נטוש המאבק בין שתי
אפשרויות אלה. יגאל אלון דרש לפרט
בחוק את השרותים המשוחררים מכפיית־השאבעם:
תחנות־הדלק, שרותי שפת־הים,
מסעדות, ועוד. העסקנים הדתיים חששו
כי מתן הכשר חוקי לחילול־שבת, אפילו
באורח זמני, יקלקל את סיכוייהר בבחירות.
לכן דרשו שלא לפרט בחוק את
החריגים, אלא להשאירם לידי ועדת־שרים.
אם תתקבל הצעה זו, פירוש הדבר באחרי
הבחירות לא תיתקל עוד הסחיטה
הדתית במחסום מוצק. שוב לא יהיה
צורך להביא כפייה חדשה להחלטת הכנסת,
אלא יהיה די בהחלטת שלושה
שרים — שאיש אינו יכול לדעת מראש
מי יהיו — כדי למנוע כל תחבורה בשבת׳
לסגור את חופי הים והמסעדות.

׳ 9הצעת־חוק

לריתוק הרופ
אים.
הצעה זו נועדה למטרה אחת: ל־חסוך
כסף לקופת־חולים. כי במקום דרכי
שיכנוע והמרצה כלכלית, תבוא שיטת־כפייה
לריתוק רופאים צעירים לאזורי
ספר ולעיירות־פיחוח, שאף אחד מאנשי
המישטר הקיים אינו חולם לגור בהם.
הצעה זו, המהווה מציבה מבישה לרוח-
ההתנדבות של המישטר, עלולה להוות תקדים
מסוכן לבני כל שאר המקצועות:
מהנדסים, מורים, עובדים סוציאליים, מומחים
וטכנאים. היא עשויה לעלות בהרבה
אלפי קולות למפלגות־השלטון.
+הצעת חוק לשון הרע. יתכן
שזו ההצעה המתועבת מבין הארבע, כי
כל צעיפי ההסוואה כבר נפלו ממנה.
בצורתה ל,נוכחית, זוהי הצעה של עסקני־הדת
כדי להגן על השחיתות מפני גילוי
עתונאי. המדרבן העיקרי הוא עתה ח״כ
המפד״ל משה אונא, ששוב לא הסתיר,
בדיונים הסופיים בוועדה, כי החוק מכוון
נגד העולם הזה — דבר שחייב קיום
סעיף מיוחד, חסר־תקדים, נגד שבועונים.
ברגע זה לוחמות התועבות זו בזו, כדי
לתפוס את הזמן המועט שנשאר לכנסת.
הממשלה מינתה ועדה מיוחדת, כדי לקבוע
סדר־עדיפויות. היא עשתה זאת ללא התלהבות
— כי אחדות־העבודה מתנגדת לרוב
ההצעות, וגם מפא״י מבינה שהן
תספקנה לרשימת בן־גוריון ולשאר מפלגות־האופוזיציה
נשק־ברזל שלא יסולא בפז.
רק הדתיים נוקטים קו קיצוני.
כי לעסקנים הדתיים אין מה להפסיד.
אם תהפוך הכפייה הדתית לנושא העיקרי
של הבחירות הקרובות — רק
יעזור הדבר לעסקיהם.

יחסים מרחביים

אםבא רזי ם חי בו לשלהבת
מ ה יגידו אזוב• הקיר *
כותרת ראשית בישרה :״לבנון ממשיכה
בחפירות ההטייה!״ גם ידיעות אחרות, שחעולם
חז ה ג*14

פוזרו השבוע בעתונות ישראל, היפנו את
תשומת־לב האזרח אל הגבול הצפוני.
מי שיודע לקרוא עתונים ישראליים,
המודרכים על־ידי ידיים אלמוניות, יכול היה
לראות בכך התחלתו של מסע אנטי־לבנוני
מכוון.
ואמנם היה זה כך.
הקצין ביקש. לכאורה, היה זה מסע
משונה למדי. כי כל ילד בישראל יודע
כי מבין כל מדינות־ערב, לבנון היה
היחידה המקיימת יחסים הוגנים — אם
כי שקטים — עם ישראל.
פסוק נושן אומר כי ״לבנון תהיה המדינה
הערבית השניה שתכרות שלום עם
ישראל.״ כלומר: היא הייתה רוצה להיות
הראשונה, אך אינה מעזה לעשות זאת.
ואכן היתד, המדינה השניה — אחרי מצריים
— שחתמה על הסכם של שביתת־נשק
עם ישראל בשנת . 1949
הגבול הישראלי—לבנוני הוא היחיד הדומה
לגבול של שלום. אנשים העוברים
את הגבול בטעות, מוחזרים בשלום, מבלי
שאונה להם כל רע. חקלאים מתקרבים
זה אל זה, משני העברים, עד למרחק
של מטר, מבלי לחשוש.
כאשר חדרו חבלני אל־פתח לישראל,
הזדרזו הלבנונים להבטיח כי ישימו קץ
למיפגע. קצין לבנוני בכיר הגיע לגבול,
ביקש מן הישראלים שלא לכוון פעולות־תגמול
נגד שטח לבנון. בעקבות בקשה
זו, אמנם הופנו פעולות־ה״אזהרה״ כלפי
שטח ירדן בלבד.
מכה לקיצונים. אם כן, מה ההגיון
בפתיחת מסע נגד לבנון?
בעלי הקו התקיף מסתמכים על נימוק
אחד:
בלבנון נטוש ויכוח חריף בין חסידי
עבד־אל־נאצר, רובם מוסלמים, ובין היסודות
המתונים, רובם נוצרים. הקיצונים
רוצים בהמשך עבודות ההטייה, המתונים
דורשים להפסיקה.
מסע ישראלי, שלא יסתפק באיומים מילוליים
בלבד, יחזק את ידי המתונים, ירפה
את ידי הקיצונים. כי אוכלוסיית לבנון
אינה רוצה במלחמה, והיא תתקומם נגד
כל מדיניות העלולה להוריד עליה תגמול
צבאי.
חיילים מצריים ללבנון. למראית
עין יש משום הגיון בטיעון זה. אך
כמו כל טיעון בטחוניסטי צר, הוא מתעלם
מן הרקע הרחב — המדיני והחברתי.
פעולה צבאית ישראלית אמנם עשוייה
להוכיח ללבנונים כי צודקים המתונים,
המתנגדים להמשך ההטייה. אך ספק אם
הדבר דרוש, מאחר שכל עניין ההטייה
הפך מזמן למהתלה. אך אפילו יש בכך
תועלת־מה, תהיה קצרת־טווח, וההשפעה
ארוכת־הטווח תהיה הפוכה. .
כי פעולה כזאת — הראשונה אחרי
17 שנה — תזעזע את דעת־הקהל בלבנון.
היא תשכנע אותה כי מדינה קטנה
ומנותקת אינה יכולה לעמוד לבדה מול
האיום הישראלי, וכי עליה להדק את
בריתה עם שאר ׳מדינות־ערב. היא תחזק
את ידי התובעים להכניס חיילים מצריים
ללבנון. היא תעזור דווקא לנאצריסטים,
תרפה את ידי הנוצרים המתבדלים.
היא תעמיד את יחסי ישראל־לבנון על
בסים חדש. השלום־למעשה ייעלם. לבנון
.תצטרף, מבחינה נפשית, לאווירה הכללית
השוררת במדינות־ערב הגובלות בישראל.
כשפל המדרגה. יש נימוקים חשובים
עוד יותר נגד כל פעולה צבאית
ישראלית בשעה זו.
מעולם לא היו מניותיו של גמאל עבד־אל־נאצר
כה ירודות במרחב כמו ברגע
זה. יוקר־המחייה במצריים עלה בשנה אחת
ב־ ,280/0דבר הגורם למרירות עמוקה בלב
ההמונים. הכלכלה המצרית הרוסה, זקוקה
לנדבות דחופות בצורת חיטה.
בחוץ התמוטטו כל מערכות עבד־אל־נאצר.
האחדות האפריקאית התנפצה לרסיסים.
אל־חביב בורגיבה הרים בגלוי
את נם המרד בהגמוניה המצרית, זכה
לתמיכת מארוקו ולוב. סעודיה לוחמת בה
בדרום חצי־האי ערב.
ב״שלוש המדינות המהפכניות״ ,שקיימו
ברית עם קאהיר, נחל נשיא מצריים מפלות
מוחצות. תימן עומדת בפני משבר, שאין
לו פתרון (ראה במרחב) .אלג׳יריה הפילה
את שלטון ידידו, אחמד בן־בלה. בעיראק
סולקו מן הממשלה חסידיו המושבעים ביותר
של עבד־אל־נאצר.
חשמל כאוויר. עד כה הצטיינה ה־
(המשך בעמוד ) 12

ל חופש תך
\7ו7ז ״ארקיע״
בחצ> שעהמתל־ א בי בלצפת
טיסות יומיות קבועות :
מת״א •לצפת בשעות 1515 — 1115 — 0645 :
מצפת לת״א בשעות 1600 — 1200 — 0735 :
טיסות מיוחדות נוספות.
הסעה משדה התעופה לבתי המלון בצפת ובהר כנען מובטחת.
טלפון .614567
הרשמה: משרדי ארקיע, ת״א :
טלפון .37001
בראש פינה:
בלשכת מודיעין עירונית צפת: טלפון .30447

חסוך זמן וסוטוו, דדו. טוס.ארק 11־ לגליל
בחדשי הקיץ טיסות טיול לנוער בשמי הארץ.

1X1.

ל־־יי אודי מורפי

במדינה

גבור מלחמת העולם ה־ —11 הכוכב האמריקאי
הנמצא בימים אלה בישראל והמככב בסרטו של

(המשך מעמוד ) 11

מנחם גולו

״מבצע קהיר״
יוצג גדול סרטי המלחמה והגבורה

לגהינום ובחזרה
ספור חייו של הגיבור אודי מודפי שיכבד את אחת ההצגות

--בתל-אב־יב -- 4הצגות בכל מם
בשעות 10—12—2—4

--ב חי פ ה

11111.1.ס ז

בכל יום 4הצגות בשעות
11.00—4.00—6.45—9.00

ס א 4

בקילני־ ״בדיהודה״

נקולניע ״מאיון״

)6 4 0 1

קולנוע ״בן־יהודה״ אנג׳ליק

רק בהצגות ערב 7.15—9.30

עכניקום §

ה ר קי ע
ה ש בי עי

שר טו ט

הרשמת בוגרי ח׳ ,ט׳ ,י׳ ,י*א
לכתות ט׳ ,י׳ ,י*א, י״ס
בשעות 9-12 ; 5 -8
הרשמה גם לקורסי ערב

יפו העתיקה
(ליד

החמאם)

טל , 828255 .ת״א

מ כונו ת • א ר כי ט ק טו ר ה
ת כניו ת בינ ל או מיו ת
1ת״א, בן־יהודה \ 26 כל ליל שבת ומוצ״ש
ארוחות צהרים וערב

חיפה. הרצל \44 מטבח סיני ואיטלקי

אוירה שקטה לאירוח
ולשיחות עסקיות
פתוח בשעות 5מ־ 1עד 3בצהרים
ומ־ 7בערב עד חצות

הומקל?

פקידות

הרשמת בוגרי ח׳־ט׳־^
לכתות שנתיות ודר־שגתיות
בשעות 9-12 ; 5 -8
הרשמה גם לקורסי ערב

כתיבה במכונה

^ ( חיפה, הרצל 144
בן־יהודה 26

מנוי לשנה על ״העולם הזה״ —

גי מנ סי ה הנ מני ת

נינוו-כי״ס ט כני תי כנן
תרשמה ל כי תו ת ט /י׳ ,י״אבמג מו ת:

הר שמה לכי תו ת ט /י /י״ א, י״ב

* טכנ או ת, שרטוט מכונו ת
* ט כנ או ת, ש ר טו טבניו
* גרפימה? -ניוד

כולל הכנ הלב חינו ת הבגרו ת

כי תו ת בו ק ר

פר טי םוהרשמה :
תל־אביב
רך פתח ־ ת קו ה ( 126 מול ה ק רי ה)
טל 244891 .

-£3 4 2י 6נ י
מביאי 11
7111־
מהזולה ועד טבעת
יהלומים היקרה ביותר
מעשה ידי אומנים !
ת *ודי* 11 זף 110

בדואר אויר לאירופה 6 0ל״י.

רדיו-אלקסרוניקה

טבעות* #0אץ

ב מג מו ת :

הומניסטית

מ־ 10 —13ב בו קרמ־ 4 — 7בערב
תל־אביב

ריאלית

דרך פתח־תקוה ( 44 מול בית הדר)
טל 244891 .

שכר לימודמודרג \

חיפ ה

רח׳ בלפור ( 5מול הטכניון)
טל 69041 .

קאריירה של עבד־אל־נאצר בעליות ובירידות
תלולות. בכל פעם, כשהגיע לתתיזית
המדרון, התמזל לו ׳מזלו והוא מצא קרש־קפיצה
לעלייה מהירה.
מה יכול להצילו הפעם?
התשובה הסבירה ביותר היא: מעשה־איוולת
ישראלי.
התקפה על לבנון תהיה מעשה כזה.
הוא יחשמל את העולם הערבי, יוכיח כי
סכנת־המלחמה לא חלפה, כי האיום הציוני
חי וקיים, וכי הערבים זקוקים לאחדות
— שתיתכן רק תחת הנהגת קאהיר.
מנהיגי המדינות האחרות, שלא נהנו מעולם
מן החסינות הצבאית שהעניקה ישראל
ללבנון שוחרת־השלום, יגידו :״אם ב־ארזי־לבנון
נפלה השלהבת הישראלית, מה
יגידו איזובי הקיר?״

3ו דגי ב ה -הסוף 7
למדינאי ירושלים ירדה אבן מן הלב:
נשיא תוניסיה, אל־חביב בורגיבה, הודיע
בראיון כי יחדל ממאמציו להשכין שלום
בין ישראל והערבים.
קבע בורגיבה: מאחר שגם הערבים וגם
ישראל לא גילו שום עניין בשלום, הוא
מפסיק את מסעו, תוך תקווה כי זרע
בלב הצעירים זרע שינבוט בבוא היום.
גולדה נגד, ,ההודעה כי ישראל אינה
מעוניינת בשלום לא היתד נעימה למשרד-
החוץ הישראלי. אך הוא היה מוכן לקבל
נזק זה, כמחיר להפסקת מסע־בורגי־בה,
שהדאיג אותו מאד.
הקו של גולדה מאיר היה כי יש לחבל
במסע בעוד מועד, לפני שיגיעו הדברים
לוויכוד} על תנאי־שלום. כי בכל ויכוח
כזה, תעמוד ממשלת ישראל בידיים ריקות.
אין היא מוכנה לשום ויתורים, ובעיקר
לו בשטח הרגיש ביותר: בעיית
הפל־טים.
אמנם שוררת בירושלים ההרגשה כי
לוי אשכול אינו תמים־דעים עם הערכות
גולדה, וכי היד. מוכן לגלגל את הכדור
במקצת — אך כרגע אין אשכול מסוגל
ומוכן לעסוק בשטח זה ולהתנגש עם
גולדה, שעזרתה היא חיונית בשבילו במאבק
בבן־גוריון. הוץ מזה חושש אשכול
כי כל יוזמה עצמאית בשטח הערבי תספק
נשק לרשימת בן־גוריון.
ההוכחה הסופית. על מידת הביל־בול
שנוצר בירושלים בעיקבות יוזמת
בורגיבה מעיד השלב האחרון, שהיה קשור
בשמו של פיאר מנדס־פראנם( .ראה איגרת
ר,עורך) .פרשה זו שיכנעה את בורגיבה
סופית כי ישראל אינה רוצה בשלום.
אולם קרוב לוודאי כי בורגיבר. לא
יפסיק את מסעו לאורך־ימים. רעיון השלום
בארץ־ישראל נועד, בין השאר, לעקר
את הסיסמה העיקרית שבידי קאהיר במאבקה
לאיחוד הערבים תחת שלטונה,
ונשיא תוניסיה יוסיף להתנגד לכך. ואילו
קאהיר הסיקה ממצבה הקשה הנוכחי (ראה
לעיל) את המסקנה ההפוכה: היא החריפה
את סגנון דיבורה על ישראל.
השבוע הכריז עבד־אל־נאצר כי פתרון
סופי לבעיית ארץ־ישראל יתכן רק בכוח
— נסיגה טכסיסית מעמדתו הקודמת, הפשרנית
יותר. הרמז הברור: אם אין
מנוס ממלחמה, חייבים הערבים להתלכד
סביב המדינה הערבית הגדולה ביותר:
מצריים.

מפלגות
״חזירים ש כ מו תכם !״
״פלגנים עלובים!״
״עוכרי המפלגה!״
״רשעים!״
״חזירים שכמותכם!״
״פראים צעירים!״
מילים כאלה לא נשמעו עדיין באסיפות
צמרת מפא״י מיום היווסדה. השבוע בקעו
מן החלונות הפתוחים של הוועד הפועל,
הגיעו לאוזני הנהגים והעתונאים שעמדו
בחוץ.
במשך ארבעים ושתיים דלות געש מרכז
מפא״י, כשמבול של השמ;,ת קולניות,
צעקות פרועות וזעקות (״איפה החינוך
שלכם?״ ״מי לימד אתכם?״ ״אתם קוברים
את מפא״י!״ ״אתם קוברים את עצמכם!״)
משתיקים כל נסיון של היו״ר לערוך
הצבעות.
הן בישרו את העתיד להתרחש בארץ,
תעודס הזח 1455

כששני פלגי מפא״י יתנגשו זו בזו מקרית־שמונה
ואת אילת.
מינעדר? לא מלחמת־הו׳,שמצות קבעה
את יחסי־הכוחות, אלא ההצבעת שבאה בעקבותיה,
שעה וחצי אחרי חצות. המיסם־
רים היו מאלפים, מעידים על ההתמוטטות
הגוברת בשורות המיעוט.
מרכז מפא״י מונה 306 חברים 270 .
מאלה השתתפו בישיבה 203 .מהם הצביעו
בעד הון לטות הרוב, שפירושן: גירוש אנשי
המיעוט מן המפלגה 9 .הצביעו נגד 29 .
נמנעו.
מר, משמעותם של מיספרים אלה לגבי
כוח המיעוט?
4ל 88 מחברי המרכז השתתפו בישיבה.
זהו אחוז גבוה של השתתפות, אם לוקחים
בחשבון את ההעדרות הקבועה בכל ישיבה
פוליטית: מיספר החולים, מיספר הנמצאים
בחו״ל, וכוי.
שמעון פרם ניסה לטעון לאחר מכן,
שכל אותם שלא באו לישיבה נמנים עם
המיעוט. זוהי שטות. כי המיעוט גייס לקראת
הישיבה את כל חבריו, שראו במעמד
מיבחן סופי. רק דויד בן־גוריון
עצמו נעדר.
אפילו היתד. אמת בטענת פרס, ויש
לצרף את כל הנעדרים והנמנעים למיעוט,
לא היה זה משנה בהרבה. בעד אשכול
הצביעו ־ 757 מן הנוכחים, שהם ׳ 6670 מכל
חברי המרכז. אפילו אפשר היה לצרף את
כל האחרים — 347,מחברי המרכז —
למיעוט, הרי היתר, זאת ירידה ניכרת מאז
זכה המיעוט ל־ 387 מן הקולות בוועידה.
׳ 14 אחדזין ם. המשמעות האמיתית של
המיספרים היא עוד הרבה יותר שלילית
לגבי המיעוט.
־ 757 מן הנוכחים בראשית הישיבה הצביעו
בעד אשכול. רק ־ 3.37 הצביעו
בעד המיעוט .־ 117 נמנעו. והשאר —
־ — 10.77 הסתלקו אחרי ראשית הישיבה,
לפני ההצבעות. אם מניחים כי המסתלקים
הם חברי המיעוט, ומצרפים אותם למצביעים
נגד, מסתבר כי במיקוד. הטוב
ביותר כל כוחו של המיעוט שוב אינו
מגיע אלא ל־־ 147 מן הנוכחים בראשית
הישיבה.
לאן שייכים אותם 117 ,שנשארו במקום
ונמנעו מהצבעה? בשלב מאוחר זה
של הפילוג, שוב אין המיעוט יכול לקוות
לתמיכתם של אותם הפוסחים על שתי
הסעיפים. אלה יצטרפו, בוודאי, במוקדם
או במאוחר לרוב החזק. אחרת היו מצביעים
בהצבעה מכרעת זו עם המיעוט.
תוף שבועות מעטים ירד המיעוט, על
כן, מ־ 387ל־( 147,לכל היותר) במפלגה.
זהו אות מבשר רעות לסיכוייו — והוכחה
ליעילות ההשפעה של המנגנון במאבקים
פנימיים מסוג זה.
״ אנח נו יו ד עי ם! ״ אין פירוש הדבר
כי אחוז המיעוט בצמרת המפלגה משקף
את אחוזו בין חברי־השורה.
אך בארבעה החודשים שנותרו עד לבחירות
יופעל המנגנון האדיר של המפלגה
גם בדרגים הנמוכים, ישפיע על המהססים
והכדאיניקים. כאשר יוצאו, בימים הקרובים,
כל אנשי המיעוט מן הג׳ובים המפלגתיים,
יבין כל אדם היכן מקומו.
למיעוט לא יהיה מנגנון דומה, והוא לא
יוכל להבטיח הבטחות משכנעות. הוא
יצטרך לתלות את תקוותיו בהגברת המתח,
בהעמקת השינאה ההדדית.
כפי שניבא בישיבת המרכז דויד הכהן:
״אתם תילחמו על עקרונות? כל חלקה
סובה תאכלו! כל עדה תפלגו, כל קיבוץ,
כל מושב! .אם נחוץ יהיה לנצח בבחירות
— כל עוול תעשו! אנחנו יודעים
מה זה בחירות!״

כ ל איש מר-נ 9ש
״וילך דויד משם וישמעו
אחיו וכל בית אביו, וירדו
אליו שסה. ויתקבצו אליו כל
׳איש־מצוק, וכל איש אשר לו
נושה, וכל איש מר־נפש, ויהי
עליהם לשר.״ (שמואל א׳ ,כ״ב)

מי מאנשי מפא״י מתקבץ אל דויד בן־
גוריון? ם י•
בעיקבות. ההצבעה הסופית במרכז מפא״י
(ראה לעיל) ניסו אנשי הרוב לסווג את
העסקנים שיצטרפו לרשימה העצמאית של
בן־גוריון. הם הגיעו לכלל מסקנה שהם
שייכים לשלושה סוגים:
#מעריצים מושבעים של בן־גוריון,
הדוגלים בפולחן המנהיג ללא כל חשבון,
והרואים גו אחד־בדורו.
• טיפשים הנגררים אחרי מחנהו בלי
רצון, מפני שלא היה להם השכל לקפוץ
מן העגלה ברגע האחרון, כאשר נסתבר
חעויס חזח *•14

להם כי הם שמים קץ לקאריירה הפוליטית
שלהם.
• מרי-הנפש, שלא השיגו במפא״י. את
עמדות־ההשפעה המגיעות להם, לדעתם.
אלה מהווים את הרוב.
לכך יש לצרף שני סוגים נוספים•.
• ההרפתקניים, שאין להם סיכוי לעלות
במהירות בסולם המפלגה, והמקווים
כי ברשימת בן־גוריון יוכלו לקצר את
הדרך. בעוד שאין כמעט סיכוי לאיש
חדש לזכות במקום ריאלי ברשימת־המוע־מדים
של המערך, פנויים המקומות ברשימת
בן־גוריון.
• החמולות של ישראל השניה, שלא
הצליחו לזכות בעמדות־שלטון מקומיות
מטעם מפא״י, והמקוות בדרך זו לגבור
על החמולות השולטות, הקשורות באשכול.

איש האמת
מטה המיעוט הכריז השבוע בשמחה כי
הוא עובר לדירה חדשה; כי הוא נוטש
את שני החדרים הקטנים בבניין אל־על
של אריה פילץ, ועובר למרחב. לבניין
מיגדלות החדש של פילץ, שניבנה ממול,
על הריסות קולנוע גן־רינה. בעיתוני״הערב
פורסמה הידיעה כי המיליונר פילץ תרם
את 35 החדרים למיעוט.
״מה מניע מיליונרים לתמוך במיעוט?״
נשאל פילץ כעבור יומיים.
הוא נעלב .״קודם כל, מי אמר שאני

תצפית
• מותו של משה שרת עשוי לפגוע כסיכויי רשימת כן־
גוריון. למסקנה זו הגיע מחקר דעת־חקהל, שנערך על׳ידי המכון של גיל לפי
בקשת בן־גוריון. עוד לפני פטירת שרת, קבע גיל כי היא אחת האפשרויות
שתפגענה ברשימה.

• גולדה מאיר תתמנה ליושנדראש הנהלת הסוכנות היהודית,
כמקום משה שרת ז״ל. רואים בכך דרך מכובדת להעברת
משרד־החוץ לידיים אחרות, אחרי שלוי אשכול נוכח לדעת כי קייס פער ניכר
בין דעותיו וסיגנונו לבין שיטותיה של נולדה, בעיקר ביחסים עם ברית־המועצות,
גרמניה והערבים. סיבה שניה: מצב בריאותה של גולדה, שאינו מאפשר לה
לשאת בעומס היומיומי של משרד־החוץ. גולדה, שבאה למשרד־החוץ בעיקבות
שרת, לא תראה בהעברה זו ירידה בדרגה וביוקרה.
שר־החוץ הכא: אכא אכן, שלוי אשכול רואה בו טכנאי ודובר מוכשר,
שיבצע את הקו שייקבע על-ידי אשכול עצמו.

• יתכן שאשכול ינסה לשכנע כמה שרים לוותר על מקומם
ככנסת, תוך הבטחה שימונו לשרים למרות זאת. הכוונה: לפנות מקומות
ברשימת המועמדים.
• הקצין הככיר יתקיף את בן־גוריון; זהו חלק מן התחמושת
שמכין לוי אשכול בשקדנות לשם התקפת־ננד בעניין הפרשה. ההודאה המחודשת
של המזכירה, שחזרה וקבעה השבוע כי אומנם זייפה מיסמך לפי הוראת הקצין,
היא רק התחלה. צפה לכך כי עורך־הדין של הקצין הבכיר יפרסם גילוי־דעת
מפורט, שיהרוס את בסיס הטיעון של בן־גוריון, וכן לגילו ים נוספים בפרשה.
• מורדי המושבים לא יצטרפו בהמוניהם לנח״ל. על רקע זה
עומד לפרוץ פילוג חמור בין המורדים לבין עצמם, כשבפי רבים האשמות נגד
קבוצת העסקנים ש התקשרה
עם גח״ל.
בינתיים קיבלו העסקנים
התומכים בחרות—ליברלים

אלף ל״י למימון מ־סע־הבחירות

בטוש־

לטובת

גח״ל.

בים

עסקן־המורדים
מזיא
מנהלל הועמד בראש
פעולה זו.

• גח״ל לא
יתקוף את חוק־השבת,
המסעיר
את הציבור. הקו
הפרו־דתי, בו ינקוט
הגוש, בתקווה להוד
קשרות עם המפד״ל
אחרי הבחירות, כבר גילוי לידי יבוא מובהק במלחמת־הב־חירות
עצמה. רמז
ראשון: בישיבת שני
מרכזי חרות והליב־רלים
השבוע, מנה
אחד הדוברים את
חוקי הכפייה של
ממשלת אשכול, הזכיר
את חוק־הרופ־אים
וחוק לשון־הרע,
אן נמנע בהבלטה
מלכלול ברשימה את

״ווזה כואב לך ברגל?״
מיליונר? אני לא בטוח שחשבון־הבנק שלי
יראה זאת.״
״מדוע תרמת למיעוט?״
״קודם כל, מי אמר שתרמתי למיעוט?
מר. פתאום שאתרום? ממתי אני נדבן?
אני נותן חדרים למי שמשלם לי. אני
ביזנסמן. אני חוזר ואומר שזו השמצה
גסה ועלילה מתועבת שאני תומך במיעוט.
העיתונות משקרת. אנשי־המיעוט ביקשו
ממני שאשכיר להם 35 חדרים בבניין
מיגדלות, .בכסף׳ אמרתי, ,בבקשה.׳
״הם היו צריכים לעבור, כידוע, לבניין
בכביש פתח־תיקווה, אבל התחרטו ברגע
האחרון, כי אין שם טלפון. אני בטוח
שהם גם יתחרטו בבנין שלי ברגע האחרון.
כי הוא יהיה גמור ממש רקן
בעוד חודש וחצי. בכלל, עוד לא חתמנו
חוזה. זה רק בגדר של דיבורים.״
״ובכן, אתה איש הרוב?״
הוא נעלב והסיט הצידה את הגבות
העבותות, שנפלו לו ישר על העיניים
הכחולות .״קודם כל, מי אמר שאני איש
הרובל איש ההגנה הייתי, ואיש ההגנה
אשאר. דרכה של מפא״י לא מוצאת חן
בעיני בזמן האחרון. הפילוגים הם נגד
רוחי.״
״ובכן, אתה איש המיעוט?״
הוא נעלב. .השמצה גסה!׳
״מי אתה?״
״אני איש אמת!״

חוק־השבת.

• שורה ארוכה של כקשות לצו־על־תנאי, נגד רוב בתי
הדין הרכנייס בארץ, תעסיק את בית־המשפט העליון מיד
אחרי הפגרה. תהיינה אלה בקשות של טורן־הדין יוסף בן־מנשה, על
התחמקותס של בתי־הדין מלדון באישורם של נישואין פרטיים. עתה נמצאות
בטיפול 12 בקשות כאלה, והדיון עליהן נדחה ללא סוף על־ידי הרבנים. במיקרה
אחד, דחה בית הדין הרבני בצפת את כל המשפטים של אותו יום, כדי לדחות
את ההחלטה על כשרותם של הנשואין הפרטיים בתיק אחד.
• התפתחות אחרת בחזית הדת נ כמת בעלים של תחנות־דלק
בתל־אביב שוקלים את האפשרות לפתחן בשבת, אחרי ששופט־השלום בנתניה
קבע שאין תוקף לחוקי־עזר עירוניים שמקורם דתי.
• מלחמת־יורשיס ת פי ח במפד״ל• .וגרר כי מנהיג המפלגה,
חיים משה שפירא, אינו מסוגל עוד למלא את תפקידיך מסיבות רפואיות.
שר־הפנים שוהה עתה בחופשת־הבראה בשווייץ, אולם תוך כדי כן חלה התפתחות
שלילית במצב־בריאותו, כאשר כוח־הראיה שלו נחלש בצורה מדאיגה. מצב
זה עלול להכריח את שפירא לפרוש מן הממשלה. על מקומו יתחרו ביניהם
סגן־שר־הפנים ד״ר ישראל בן־מאיר, וחבר־הכנסת בנימין שחור.

• יתגלה כי הממשלה חשה לעזרתו של אחד מגדולי קבלני־הבנייה,
כדי להצילו מפשיטת־רגל. הקבלן, הפועל בעיקר בירושלים,
הסתבן בחובות גדולים. מנהלי בנקים אחדים, שחששו כי פשיטת־הרגל של
הקבלן תפגע בהם, הפעילו לחץ על כמה משרדי־ממשלה. משרדים אלה הזמינו
אצל קבלן זה עבודות־בניין, שילמו לו עבורן מראש סכומים גדולים, שאיפשרו
לו להמשיך בגילגול חובותיו.

• יצחק רפאל, גיבור תל־גיבורים, יופיע כמועמד רביעי
ברשימת המפד״ל לכנסת. במסע־התעמולה
״קורבן של היועץ המשפטי״ .לעומת זאת עשוי
אחר של הפרשה. יהודה שפיגל, המרצה את עונשו
לפני הבחירות, ספר שיגלה שורה של שערוריות
כמפד״ל.

של המפד״ל יוצג רפאל כלהפתיע
את הדתיים גיבור
במעשיהו, עשוי לפרסם, עוד
הקשורות עם אישים שונים

אגל, זעזוע, צער -אלה הבעורדהפנים שהצטיירו על פני שלושים
אלן? תושבי ירושלים, שעברו על פני הארון, ושהעידו על האהדה
העמוקה שנשתררה בלב הציבור בלפי משה שרת. עולים חדשים
שלא ראו את שרת כימי זוהרו, ותיקים שזכרוהו מימי פעולתו

בנשימה עצורה

לסוף, לפני דלתו של שרת. דויד הכהן מתלחש
עם אשת שרת, ואחיו יעקב, במסדרון.

בני

האונקולוגית של הדסה. ליד דלת החדר,
קטע של המרפסת מגודר במחיצות,

רגעים אחרונים

כדובר האומה, צעירים שחשו את השפלתו ב?
עמדו זה ליד זה ליד מחסום המשטרה. כין ה,
הכהן (תמונה שלישית משמאל) שלא מש מ;
שעות היום והלילה, וכין הילדים נכדיו של ש
עודיחות אחרונה

משפחתו של שרת, כשעה לפני מובמרפסת
של חדר מס׳ 1במחלקה
בו גוסס שרת, התייצב שומר מיוחד.
המסתירות אותו מעיני הסקרנים.

רגע אחרי המוות 7
עתה מת משה שרת. בני משפחתו (בנו יעקב בפתח המעלית,
בת־אחיו הילה, במשקפי־שמש, ואחיו יהודה) יוצאים מהחדר.

אחת אחרי חצות

מחלקי־הכבוד
כל בתי־הכנס!
ליד ארון המנוח. התפילות נמשכו כל הלילה, כשקבוג
7בבוקר, כשהתחילו הסידורים להלוויה, ראשוני המו

תחילת המסע
9תת(,

אדונו של משה שרת נישא
על כתפי מפקדי הבריגדה מחצר
הסוב
הסוכנות היהודית, בליווי אנשי חברה קדישא צבאית.

י —•14

ברחובות הבירה

קומנדקר משמרתי מכוסה שחורים
נושא את הארון, כשלפניו ג׳יפ ומל־המסע
נמשך אחר כך בשיירת מכוניות לתליאביב (בתמונה משמאל).

האחרונות -
׳ים בלט דויד
$ן במשך פל
זנה ראשונה

משמאל) .רגשי האבל היו מהולים ברוגז גובר והילד על דויד כן*
גוריון, שנעדר כעת הצבת הארון(בשם שנעדר לאחר מבן בעת
ההלווייה) ,ושרכים זכרו את רדיפתו את שרת. מפה לאוזן עברו
בין הוותיקים שמועות על פסוקים שאמר שרת כביכול כחודשים

האחרונים, כגון צוואתו ללוי אשכול :״כאיש שעומד למות, אני
אומר לך, לוי, אל תיכנע!״ לאחר מכן האשים גיסו של שרת,
שאול אכיגור, בישיבה פומבית את דויד כן־גוריון ככד שיצר
מצב שלא איפשר לו עוד להראות את עצמו ככית־הקברות.

האשה והבן

ציפורה וחיים שרת ליד ארונו של המנוח. ציפורה לא עזבה
את בעלה מיום השני בשבוע שעבר — בו התחיל המשבר האחרון.
היא החזיקה מעמד גם בימים שבאו אחר־כך. כוחותיה אזלו רק ברגע האחרון, בטקט
הקבורה בבית העלמין הישן ברחוב טרומפלדור בתל־אביב, בו נקבר משה שרת לפי צוואתו.

רדנים עברו דה עתה על פני הארון. הגיע תור נציגי
רושלמיים, שביקשו לאפשר להם לקרוא פרקי תהילים
!מתפללים מתחלפות זו בזו. בן נמשן הדבר עז לשעה
ם היו אנשי בית־הכנסת של העדה הכורדית בירושלים.

מרים אשכול כצג
לילה שקדם למותו של שרת ביקר ראש־הממשלה,
בלוויית אשתו מרים, בבית־החולים.

בבית־העלמין הישן בתל־אביב. ראש־הממשלה, לוי אשכול, מכסה
את קברו של משה שרת. לידו עומד נחום גולדמן. בטקס הקבורה
השתתפה רק קבוצה קטנה של עשרה מלווים. אחד מהם, ח״כ דויד הכהן, זעק בבכי.

רגבי עפר

עו ב ה טן

ואש העיר
ביום ראשון בבוקר קם זאב אלתגר, עורך ת־עתון
רב־ההשפעה ידיעות רמת־גן, והודיע לאשתו,
:אני הולך להיות ראש־עיר.״
״לא, לאי״ יללה האשה, ,יש לך אשה ואר בעה
וחצי ילדים!״
״בגללם אני הולך להיות ראש־עיר.
חייהם בסכנה תחת שילטון קריניצי. הוא שמן.
משקלו 130 קילו והוא בור, ואילו אנו בעידן
האטום. אתגרי המחר קוראים לנו ! שלום !״
והוא הלך העירה, להקים את הרשימה החדשה
שלו, ר״ג — רמת־גן, לקראת הבחירות הקרובות.
האשת העגולה עם חצי ילד בבטן ניגבה
את הדמעות בסינור.
ברחוב בירכו אותו אזוחי־העיר לשלום ושאלו
:״מה שלום קריניצי הבוקר?״ כי הם לא
ידעו שאלתגר הולך למגר את ראש־העיר של הם.
ומה פתאום? כולם •דעו שהוא ידידו הטוב
ביותר של ראש־העיר. הוא ניהל עבורו את
מערכות־הבחירות במשך 12 שנה, והוא עורך זה
עשר שנים את בטאונו האישי ידיעות רמת־גן,
המושם בכל תיבות־המכתבים בעיר חינם.
״אזרחי רמת־ גן!״ קרא אלתגר ,״קריניצי בן
81 הבוקר, ומשקלו 130 קילו! רמת־גן בסכ נה!
הצביעו ר״ג!״
״אבל, אלתגר,״ הזדעזעו האזרחים מהבגידה,
״הלא קריניצי נהג בך תמיד כאחד מהמשפחה !״
,זהו בדיוק ! זה נמאס לי,״ ענה אלתגר, עלה
על הכסא בבית־הקפה הרמת־גני, הרים את יד
ימינו אל על והריע לעשרים ההמונים :״רמת־גן
הקיצי! מספיק ודי בשלטון שבט קריניצי!״
הקהל התחיל לצחוק .״מה, אתה ראש־עיר?״
״מה יש? אני צעיר, אני בן .44 אני לא שמן.
רמת־גן זקוקה למנהיגים כמוני. אני בעד פיזור
האוכלוסיה. אם תצביעו בעדי, אני מבטיח לפזר
אתכם כמו שלא פיזר אתכם איש מימיכם!״
או, זה כבר משהו אחר, חשבו התושבים,
והלכו הביתה להרהר למה, בעצם, שאלתגר לא
יהיה ראש עיר? סוף־סוף הוא אישיות חשובה
יותר מקריניצי. הוא חבר של השגריר היפאני,
וקריניצי לא. יש לו קשרים בניגריה המזרחית,
זה טוב לרמת־גן המזרחית. לקריניצי אין קשרים.
כך החלה מערכת־הבחירות של רמת־גן.
אבל ישנם עוד דפי־גבורה גדולים שנרשמו
לזכותו של ראש־העיר־לעתיד — אלתגר.
עוד בילדותו הוא למד קרוא וכתוב, והוא
זוכר זאת עד עצם היום הזה. הוא אומר שהיה
מפקד האצ״ל בפתח־תקווה. מפקד בית״ר בפתח־תקווה.
יום־יום הוא התפלל לבגין וסגד לציונים
הכלליים, ולכן, פעמיים ניצל ממוות. זה היה
כשפעם הוא איחר את האוטובום למעלה־העקר־בים,
ופעם את האוטובוס לאסון מעגן־מיכאל.
בפעם השלישית הוא ישב במירפסת המאוור־רת
במסיבת־קוקטייל דיפלומאטית. תמיד הזמינו
אותו למסיבות־קוקטייל, כי עוד בגיל צעיר
היתד, הרגשה מוחשית שהוא יהיה ראש מט־שלת־ישראל.
ניגש איש שמן, ואמר בקול באם :
״שמי קריניצי. שמעתי עליך טובות. אתה
מעוניין לנהל את מערכת־ הבחירות שלי ולהיות
עורך ראשי של ^י עו ת רמת־גן?
שתים־עשרה שנה עבד אלתגר את אדוניו
קריניצי באמונה. הוא כתב בשבילו את הנאו מים•
הוא קרא לו יום־יום את העיתונים. כי
קריניצי לא קורא בלי נקודות, אומר אלתגר. הם
היו הולכים פעם בשבוע אחר־הצהריים לגזור
סרט בטקס חגיגי, ולפעמים קריניצי נתן ל־אלתגר
לגזור בעצמו ופעם אלתגר גם נתן ל גברת
אלתגר שתגזור. הם היו מאוד מיודדים,

והחליפו ביניהם סודות משפחתיים. גברת קרי־ניצי,
למשל, נזכר אלתגר, גילתה לו שהיא
סובלת מאוד בחשאי מזה שבעלה לא גמר אוני ברסיטה.
אלתגר ניחם אותה :״זה יעבור.״
יום אחד ערך סגן־ראש־העיר שלום זיסמן
מסיבת־קוקטייל לכבוד דאש מכבי אנגליה. זו
היתד, מסיבה גורלית. כי בה נפקחו עיניו של
אלתגר לראשונה. זה היה כך:
ראש מכבי אנגליה ניגש אליו ואל זיסמן עם
דויי מארטיני ביד ושאל את זיסמן :״דריי
מארטיני, פליז?״
״לא, תודה,״ ענה זיסמן ,״מספיק אחד.״
אלתגר צחק, כי הוא היה איש העולם, ומפקד
בית״ר פתח־תקווה.
פתאום הצביע ראש מכבי אנגליה על קריני־צי,
שמילא את כל הפינה ממול, ושאל :״כמה
זמן שולט עליכם השמן הזה?״
״ 37 שנים,״ עגה אלתגר.
״אתם משוגעים? באנגליה זה לא היה קורה.״
כך נפקחו עיניו התמימות של אלתגר. עד אז
הוא לא ידע שקריניצי שמן כזה. הוא הזדעזע.
ועוד באותו יום הוא החליט להציל את רמת־גן
מהשומן של קריניצי.
למחרת הוא קיים התייעצות סודית עם השגריר
הגנאי והשגריר הליברי, השכנים שלו
מרמת־גן, והסביר להם שראש־העיר שלו שמן
וצריך לסלקו.
השגריר הליברי אמר לו :״תראה, מר אל־תגר,
אתה הלא איש פיקח. קודם כל אתה זקוק

זאב אלתגד (באמצע)
לכוח והשפעה. אנחנו במיקרה מחפשים עכשיו
עורך לעיתון 3ז*\6א! -103ז 1 ,\£אנחנו
זקוקים לאנשים מוכשרים כמוך. למה לא תהיה
אתה העורך? אפריקה המערבית לעולם לא
תשכח את תרומתך!״ השגרירים יצאו, ושכחו
ארגז ויסקי בפרוזדור.
אלתגר הסכים. העיתון יצא אומנם פעם ב חודשיים,
אך היו לו קוראים נלהבים בישראל.
לא הרבה, אבל חשובים. כל השגריר הגנאי,
מהראש עד הרגליים, קרא אותו. כל השגריר
הליברי, ומר אלתגר, אשתו וילידיו החמודים.
כל חודשיים היה מוטס העיתון לארצות המת פתחות,
שלמדו קרוא וכתוב, והם בלעו את
מאמריו של אלתגר עד תום. כך הגיע שמע רמת־גן
לשבטי הבאנטו, הבושמנים וההוטנטוטים.
כי אלתגר לא היה טיפש כמו שחושבים. הוא
¥651 103ג כמכשיר פוהשתמש
ב־ליטי
שלו. כל חודשיים הוא שילב בו מאמר, עם
תמונה שלו, על התככים הפוליטיים ברמת־גן.
או מאמרים על השפעת רמת״גן על מדינת־ישראל
והארצות המתפתחות, וכר. פעם הוא
אפילו הצליח להכניס תמונה של קריניצי השמן.
העיתון מצא כל-כך חן בעיניו של נשיא לי בריה,
ויליאם טאבמן, עד שהוא הזמין את אל־תגר
לארצו והעניק לו את אות מיסדר הכוכב
האפריקאי. גם דיץ קיבל אז את הכוכב, אבל
עליו לא כתבו שם בעיתונים, כי מי מכיר אותו
שם? אבל את אלתגר מדמת־גן הכיר כל כושי.
כך עלה ראש־העיר לעתיד במעלות הקאריירה
הפוליטית של אפריקה המערבית. חיש קל הוא
מונה ליועצה הסודי של שגרירות ליבריה ב ישראל.
ואחר־כך לכתב של חוף השנהב לענייני
רמת־גן. אחר כך לכתב שרות הידיעות
מאנילה-אכספרס ושווד. הוא ודויד הכוהן היו
הישראלים היחידים שק־בלו אזרחות־כבוד מגאנה.
הוא קנה לו וילה ברמת־גן. בספר הטלפון
הוא מופיע בכתובת •ז/ 1113 113?3ו.
עברו חודשים. קריניצי שמן ושמן והשינאה

החשאית פיעפעה בליבו של אלתגר. הוא לא
יכול היה לסבול את מראהו. לפני שגה התרחשה
ההתפרצות הראשונה. וכך מספר זאת אלתגר :
עיריית רמת־גן החליטה לחגוג בפעם השלי שית
במשך שבע השנים האחרונות את יובל הצל
של ראש־העיר. הוציאו מהמחסן את ההזמ נות
מהשנים האחרונות, שם היה כתוב: יובל .75
אלתגר התנגד .״אל לנו. להוליך שולל את ההמונים,״
הוא אמר בישיבת העירייה .״קריניצי
הוא יותר משמונים, והעם צריך לדעת מזאת !״
״אני בעצמי לא זוכר בן כמה אני,״ התפרץ
קריניצי ,״אז למה שהעם יזכור בן כמה אני?״
בסוף התפשרו וכתבו על ההזמנות לחגיגה:
״הנכם מוזמגים ליום־הולדתו של ראש־העיר.״
לא כתבו איזה יום־הולדת.
אבל היום, בו התחיל ראש־העיר לאכול תפוחי
עץ בישיבות המועצה, שבר את גב הגמל של
אלתגר. זה התחיל בצורה תמימה, מספר אלתגר.
יום אחד הופיע ראש־העיר לישיבת המועצה
עם שקית תפוחי־עץ. השתררה דממה סביב
שולחן־הדיונים הירוק. ראש־העיר הוציא אולר,
והתחיל לקלף לאט־לאט את התפוחים, לעיניהם
הלטושות של חברי־המועצה. אחר־כך הוא פרם
אותם לרבעים וחילק אותם לחברי־המועצה
ואמר :״תאכלו, תאכלו. אם לא עכשיו, אימתי?״
באמצע הישיבה אכלו את התפוחים.
מי שקיבל שני רבעים של תפוחי־עץ בבת
אחת, היה סימן שקריניצי חושב שהוא ילד טוב
היום. מי שקיבל רבע אחד סימן שהוא ילד רע.
פעם נתן ראש העיריה קריניצי לסגן ראש־העיר
הנאמן והמסור לו, שלום זיסמן, רק
רבע אחד של תפוח. זיסמן קיבל התקפת־לב.
הוא הוטס מייד לארצות־הברית, ושהה בבית־חולים
ארבעה חודשים.
אלתגר היה המום והאשים את קריניצי ברצח.
יום רע ואומלל אחד שבק לפתע חיים ה־
651 1:103 146^ 3ז\\ ,אלתגר ידע שאם לא
יפעל מהר, תיקבר רמת־גן לנצח תחת גופו השמן
של קריניצי. הוא חיפש מכשיר רב־השפעה.
ואז החליט לייסד את הירחון בשפה האנגלית
;!גמזסן^^הירחון־הישראלי-לענייני־דיפלומטים
שמשקלו 120 גראם. הוא קיווה שהדיפלומטים
יתמכו בו נגד השמן.
אלתגר התכוון לכתוב דברים נפלאים על ה מושבה
הדיפלומטית. אבל כולם נעלבו ממנו.
כי כשהוא כתב משהו באנגלית, זה תמיד נש מע
ההפך ממה שהוא התכוון. כי הוא לא יודע
הכי טוב אנגלית.
נשות הדיפלומטים היו הראשונות שנעלבו.
הוא רצה לרכוש את ליבן, וכתב מתחת לכל
תמונה של גברת מכוערת־שמנה־זקנה? 110 :״

ץ 611ז £ 3111-3011 ^ 6 51111130 )1 £ת ג 01ץ

הן חשבו שזו אירוניה ושהוא פוגע בהן בזדון.
כך אבדה לו גם המושבה הדיפלומטית.
אז התחילו הדיפלומטים להשמיץ אותו. הם
העמידו פנים כאילו יש פסול בכך שהקדיש
שמונה עמודים בעתונו למסיבת בר־מיצווה של
בנו. היא התחילה במילים :״באולם רחב־הידיים
והמקושט ביופי צי לצל השעון שעה שבע. מן
הרקע בקעו הצלילים האכזוטיים של צ׳ייקובסקי.
צוות של 15 מלצרים המתין לבאות...״
הדיפלומטים רעי־הלב יכלו לצחוק, אבל שמ עון
פרס היה שם.
רק השגריר היפאני, חאטורי, נישאר ידידו
האחד והמסור .״כשנסעה, לפני חודש, אשת השגריר
לטוקיו, לחתונת בתו,״ מספר אלתגר,
״ביליתי אתו את ליל־החתונה ברמת־גן. למחרת
שלחתי לאשתו טלגרמה .
י 6 ( 6310115,כ ׳ 1 1מ 0ם ׳

אחר־כך פרץ הריב הגורלי האחרון בין קרי-
ניצי ואלתגר. קריניצי אוהב את ג׳ו עמאר, ו מזמין
אותו כל שבוע לשיר בפארק הלאומי.
אלתגר אמר לקריניצי שג׳ו עמאר הוא פרובינציאלי
ואי־אפשר לחנך דור שלם של ילדי רמת־גן
על ברכי ג׳ו עמאר. צריך להזמין פעם גם
את שופן לפארק הלאומי. ראש־ העיר לא רצה
להביא את שופן.
ואז אירעה ההתפוצצות• .ה קרה ביום הראשון.
איש האצ״ל אלתגר הצטרף למערך,
ויצא ברשימה עצמאית לבחירות ברמת־גן.
עכשיו יש לו חדר מרוהט במטה־הבחירות
החדש של המערך. ברשימת־החדרים של הבניין
הוא מופיע במקום השני, אחרי לוי אשכול,
ולפני ספיר וכל האחרים.
״אני בכיר, בכיר מאוד,״ התוודה ,״אני מם׳ 2
במטה המערך.״

! במדינה
ההסתדרות
מה הטעם ד
.כך הם גומלים לנו!״ התמרמר השבוע
עסקן הסתדרותי של חרות. הוא התכוון
לאנשי אחדות־העבודה.
בבחירות האחרונות בהסתדרות נתנה
חרות הוראות לאנשיה להצביע בעד אחדות־העבודה,
מתוך שיקול שזוהי רשימה. אקטיביסטית״
מבחינה בטחונית. בכך נתנה
חרות מכד, לליברלים, הקרובים להם הרבה
יותר.
עתה עומדים אנשי אחדות־העבודה בראש
התובעים למנוע את השתתפות סיעת
.תכלת לבן* החרותית בבחירות העתידות
להיערך בהסתדרות.
סגירת השער. הנסיון עצמו נוגד
את הדמוקרטיה, ומבחינה זאת הוא עוזר
בהרבה לתעמולה של חרות.
הטענה העיקרית של אנשי המערך היא
כי חדות דוגלת בפירוק. משק הפועלים״.
אך דרישה זו היא לגיטימית לגמרי. העברת
מיפעלי־ההסתדרות לידי המדינה אינה
סותרת את עקרונות הסוציאליזם המקובלים
בכל העולם.
אם ירצו 5170 מחברי ההסתדרות להלאים
את משק־ד,עובדים — בוודאי אין
איש יכול למנוע זאת מהם.
יתר על כן: ההסתדרות אינה אירגון
וולונטרי, במובן הרגיל של המילה. היא
מהתה גוף מונופוליסטי בשטח העבודה.
בגלל הנסיבות המיוחדות של יצירתה ועלייתה,
כאחד מעמודי־התתך של ״המדינה
בדרך״ ,יש בה סממנים ממלכתיים רבים.
בגללה לא קיים בארץ ביטוח־בריאות ממלכתי.
משום כך אין היא יכולה לסגור
את שעריה בפני כל סיעה שהיא, ובתדאי
לא למנוע מחבריה הנוכחיים להקים כל

סיעה שירצו.
זאת קבע השופט יוסף מיכאל לם
בפסק־דינו בשבוע שעבר, וספק אם יימצא
בית־משפט גבוה יותר שיפסול את קביעתו

נצחון קל. אולם גם מחוץ לשיקולים
של צדק, ספק אם עמדת המערך, במיקרה
זה היתד, נבונה.
קודם כל, נידון הנסיון כולו לכשלון
מעשי. אין הבדל רב בין הופעת אנשי
חרות בסיעת. תכלת לבך לבין הופעתם
במסגרת. איגוד העובדים הציונים־הכל־ליים״
,שהיא סיעה קיימת וחוקית. בשני
המקרים יעמוד בראש הרשימה איש חרות,
אריה בן־אליעזר.
אך השיקול העיקרי הוא פסיכולוגי.
אמר השבוע ח״כ משה קול בשיחת אתגר:
״אפשר היה להפוך את הצטרפות חרות
להסתדרות לנצחון מוסרי גדול. מפלגה
שהתנגדה במשך כל השנים להסתדרות
בשצף־קצף, נאלצה עתה להכיר בחשיבותה.
.תחת זאת הלכו לבית־המשפט, והנחילו
לחרות נצחון מוסרי קל. מה היה הטעם
בזה?״

דרכי אדם
הומור ש ד כייסים
פקיד הביטוח־הלאומי שעיין בטופס לא
האמין למראה עיניו. הוא עיין בו שנית,
השתכנע תוך כדי כך כי אינו חולם בהקיץ.
הטופס
הכיל 1סאלון שיגרתי, שבו נתבקש
הנישאל למלא כמה פרטים אישיים,
לצורכי גביית תשלום המגיע ממנו.
בסעיף ״מקצוע״ כתב האיש: כייס .״אם
אינכם מאמינים,״ כתב בכתב־יד מרושל,
.תשאלו את המשטרה או את עורך־הדין
שלי.״
כדי להוכיח את אמיתות דבריו, ציין
בשולי הטופס את מספר הטלפון של עורך
הדין שלו.
הפקיד הנידהם מיהר לצלצל אל עורך
הדין, הופתע לשמוע כי האיש לא התלוצץ,
וכי הוא באמת אחד מהכייסים הידועים
באיזור תל־אביב.
רק המשטרה, שעסקה בחודשים האחרונים
במצוד נרחב אחרי הכייס הנודע, לא
תוכל ליהנות מגילוי הלב שלו. כי הפרקליט
דאג להזכיר לפקיד, כי סעיף 4
של חוק מס־הכנסה, החל גם על הביטוח־הלאומי,
אוסר עליו להעביר לגורמים אחרים,
ובכלל זה המשטרה, כל אינפורמציה
שאינה נוגעת במישרין לעבירות על חוק
הביטוח־הלאומי.
חעולם חזח 14*3

הוא התעווו ודאה בחווה
עיוומה מגששת נאבידה
י הצעירים, שהובלו השבוע אל
לאולמו של הנשיא התורן של ביתי
המשפט המחוזי בתל־אביב, מרדכי קנת,
לשם הוצאת פקודת־מעצר עד תחילת משפטם׳
לא היו פנים חדשות בביודהמשפט.
כי -משה קריאף ( )23 ולייאון מימון ()35
הם בעלי עבר פלילי עשיר, נידונו בעבר
על עבירות שונות ומגוונות, כגון השחתת
פניה של פרוצה, וקטטות במקומות ציבוריים.
למרות
שמשה קריאף הוא הצעיר בין
השניים, הסביר השבוע נציג התביעה כי
דוקא הוא המסובן בהם. פועל־הבניין מדימונה
נידון בעבר על עבירה דומה לזו
אונס שהביאה אותו השבוע אל ספסל הנאשמים:
בעילת קטינה.

״מה אתם עושים כאן ד
רין ורבנו של קריא!* היה הפעם, לדברי
| /המשטרה, תלמידת־אולפן צעירה מאנגליה.
הוא נתקל בה, יחד עם מימון, שעה
שטיילה להנאתה ברחוב אלנבי בתל־אביב,
בחברת צעיר הלומד עימד, באותו אולפן.
עינם של שני הפושעים המועדים צדה
את הזוג שטייל לאיטו, ושד,תכונן בחלונות-
ראווה. הם עקבו אחריו כמה דקות, ניצלו
את ההזדמנות הראשונה כדי לפתוח עימו
בשיחה.
תחילה חשבו השניים כי הצעיר והצעירה,
בעלי המיבטא האנגלו־סאכסי, הם תיירים השאטנית מארצות־הברית. אבל הצעירה
הצליחה להסביר להם, בעיברית עילגת, כי
היא ובן־זוגה הצעיר הם אנגלים, הלומדים
עברית בקיבוץ כפר־הנשיא•
יתכן שהשיחה בין הרביעיה לא היתד, נמשכת
זמן רב, אלמלא גילו השניים כי הצעירה
דוברת מעט צרפתית .״מה אתם
עושים בעיר?״ התעניינו. הצעירה משכה
בכתפיה .״באנו לטייל,״ הסבירה, בנסותה
להתחמק.
שני הצעירים מאנגליה, שסיימו לפני
שבוע את השלב הראשון של לימודיהם
באולפן של קיבוץ כפר־הנשיא בגליל העליון,
ניצלו את החופשה הקצרה לטיול ברחבי
הארץ. הם לא העלו על הדעת כי אותו
טיול יסתיים בביתו של עבריין מועד.
תחילה ניסו השניים להזמין את שני העולים
החדשים לבילוי באחד הבארים ברחוב
הירקון. לאחר שהצעירה סירבה ללכת לבאר,
הלכו הארבעה לבית־קפה סמוך, שוחחו שם
שעה קלה.
חיצוניותם של קריף ומימון לא מצאה,
כנראה, חן בעיני הצעירה .״בוא נסתלק
מכאן,״ יעצה לידידה. אבל הידיד לא התרשם
לרעד, מהופעתם החיצונית של שני
המכרים החדשים .״אחרי הכל, הם יהודים!״
הרגיע את ידידתו. כמו רבים מהעולים

החדשים, סבר לתומו כי במדינת־היהודים
לא ייתכן כל רע.

משקה מהו? ב8מ

ץ מן קצר לאחר ההיכרות השיטחית
( מצאו עצמם הארבעה במונית שנסעה אל
מחוץ לעיר, ושנעצרה סמוך לשיכון רסקו
בלוד. הזוג מהאולפן הוזמן לארוחת־ערב
בביתו של מימון.
ליד השולחן הערוך קלחה שיחה עירנית,
שלא עוררה בלב הצעיר כל חששות, ודחתה
את היסוסיה האחרונים של הצעירה החשדנית.
שני האורחים לא חזרו באותו ערב
לתל־אביב. הם נשארו ללון בביתו של
המארח האדיב.
על מה שאירע עד כאן אין חילוקי־דעות.
קריאף ימימון טענו השבוע כי
הזמינו לביתם את שני הצעירים, מבלי
שהתכוונו להרע להם.
אבל גירסת המשטרה היתד, שונה במקצת.
לדברי החוקרים מהלו שני הפושעים
המועדים את הבירה, שהגישו לאורחים, בסם
מרדים, שטישטש את הכרתם, ואחד מהם,
משה קריאף, ניצל עובדה זו על־מנת לאנוס
את האורחת הצעירה.
יתכן שהמשטייה לא היתד, מגלה את
עקבותיהם של השניים, אלמלא התעורר
אורחם הצעיר בשעת־בוקר מוקדמת, כשהוא
רואה מתוך ערפילי הסם, שטישטש את
הכרתו, את ידידתו מהלכת בפרוזדור האפלולי
כשהיא עירומה.
בשארית כוחותיו חמק החוצה, בנסיון
נואש להזעיק עזרה. העוברים והשבים
המעטים ברחוב השומם תלו עיניים תמהות
בצעיר המוזר, שצרח בשפה בלתי־מובנת
להם, חשבו כי דעתו נטרפה עליו.
למזלו נתקל בניידת, שעברה סמוך לפסי־הרכבת.
הוא הזעיק את השוטרים אל
הבית שבו הסתובבה דמות־הרפאים הערומה.
המשטרה, ששמה קץ לאורגיה, האשימה
את קריאף באונס הצעירה. חברו נאשם בסיוע
למעשה.
אולם השניים, המיוצגים על־ידי עורך-
הדין ראובן ריטרמן, טענו כי גירסת המש־

משה קריאף מתכופף כדי לחסתיר את פניו, וליאון מימון
מסתתר מאחוריו, בעוזבם את בניין בית־המשפם. לפניהם,
משמאל, עורך־דינם, ראובן ריטרמן. שני החשודים נעצרו השבוע עד לתחילת משפטם.

בבית משפט

בקיבוץ

נחמיה, המורה לטיבריו
באולפן של קיבוץ כפר
הנשיא (ימין) ,וחברתה ללימודים של התיירת
הצעירה, הזדעזעו כשנודע להן על ה־מיקרה
.״היא בחורה הגונה,״ סיפרה הידידה.

טרה מצוצה מהאצבע.
כמו ברוב המיקרים מסוג זה, מסתמן
כבר בשלב זה קו הגנה ברור. שני הנאשמים
הטילו דופי בהתנהגותה של הצעירה,
טענו כי בדרך ללוד התנשקה הצעירה
עם אחד מהם, הרשתה לו לחבק אותה.
פרקליטם של הנאשמים הסביר השבוע
בבית־המשפט כי לקוחו כלל לא אנס את
הצעירה, וכי מדובר כאן במיקרה רגיל של
יחסים בין שני מבוגרים, מתוך הסכמה.
בית־המשפט יצטרך לפסוק בעניין, ולהחליט
אם האורגיה הפרועה בפרבר לוד
התקיימה בהסכמת שני הצדדים שנטלו בה
חלק. אולם כבר בשלב זה הביע הנשיא
התורן של בית־המשפט המחוזי את תמיהתו
למשמע טענות הנאשמים :״אם הבחורה
הסכימה, מדוע מהלתם את המשקה בסם?״

״ג׳ודי אהבה לטייל:״
*ירסתם שד קריאף ומימון נראית
ל ת מו ה ה גם בעיני ידידיה של הצעירה
וחבריה לספסל הלימודים, באולפן שבקיבוץ.
לאחר שפרטי המקרה נודעו לחברי ישוב
הספר הצפוני, הפכה הצעירה מאנגליה לשיחת
היום. כי ג׳ודי 20 שעלתה ארצה
לפני חודשים ספורים בלבד, התחבבה על
מרבית חבריה במשק, שהעלו השבוע את
הסברה כי חברתם נפלה קורבן לפשע
מתועב.
״אני לא יודע איך זה קרה,״ הסביר
נחמיה׳ המורה לעברית. הוא נראה נרגש
ומבוהל בדברו על המיקרה המזעזע, הסביר
כי לפי מיטב ידיעתו, עקדה ג׳ודי, בניגוד
למרבית חבריה באולפן, להישאר בארץ.
״עכשיו אני לא יודע אם היא תישאר,״
מילמל, כשהבעת־פניו מעידה על התרגשותו.
גם חבריה ללימודים סיפרו כי ג׳ודי
היתד, נערה שקטה, שמעולם לא ניסתה
להתבלט ולמשוך תשומת־לב .״היתד, לה
רק מגרעת אחת,״ הסבירה צעירה שחרחורת׳
שהכירה אותה מקרוב ,״היא אהבה
לטייל יותר מדי.״
גם ידידה, מלודין הל 17 שנפל כמוה
בפח, מוכר בכפר־הנשיא כבחור שקט.
״הוא עומד לשוב בקרוב לארצו,״ סיפרו
חברי המשק המטופח ,״איזה רשמים הוא
יביא עימו מישראל?״
ג׳ודי ומלווין הל עזבו השבוע את
המשק .״הם מתביישים להראות כאן את
פניהם,״ הסבירו חבריהם, מיהרו להוסיף
כי אין הם מעלים על דעת אפשרות כי
ג׳ודי יזמה התגרות שבעקבותיה מצאו את
עצמם קריאף ומימון על ספסל הנאשמים.
רק מזכיר־המשק, ראובן גוטר, סירב
להגיב על המיקרה .״זה עניין שנוגע למשטרה,״
הסביר, טען כי מילא את חובתו
בכך שדיווח על המקרה למחלקת הקליטה
של הסוכנות, שהעלתה ארצה את ג׳ודי.
״אני רק מצטער שזה קרה דווקא כאן,״
הוסיף בצער גלוי.
* שם בדוי, לצורן הכתבה.

במדינה

(המשך מטמוד ) 10

לפני שנה נסתכר בי שרת חלה כסרטן. הרופאים היו בטוחים כי
לא נותר לו לחיות אלא שבועות מעטים בלבד.

בצמרת המדינה נעשה הכל כדי להעלים את האמת ממנו. חבריו ועמיתיו, שישבו
בחיבוק־ידיים כאשר חיסל בן־גוריון את מעמדו הציבורי, השפיעו עליו כיבודים ואותות־הערכה,
כדי להנעים את סוף ימיו — וגם כדי להקל על מצפונם הרע.

רומאן במאה שערי

אך דווקא אז נתגלה שרת בכל שיעור־קומתו. בשנתו האחרונה
התעלה לרמה של גיבור טראגי, ונתגלה בלוחם ללא־חת.
הוא לחם במחלתו. השבועות הפכו חודשים, החודשים הצטרפו לשנה שלמה. היה זה
כמעט פלא רפואי. משה שרת לא נכנע למחלה הממארת, עד הרגע האחרון.
הוא גם לא נכנע למכאובים. בגבור עליו כאביו באמצע ישיבה, קם, יצא, קיבל זריקה
וחזר — הכל בהדרת־הכבוד האופיינית לו, בפשטות אצילה, ללא מחמת ריקות.
הוא ידע, כמובן, שימיו ספורים. אך הוא העמיד פנים כאילו אינו יודע. הוא נכח
בסבלנות בטכס הענקת אזרחות־הכבוד של ירושלים, בו הספידה אותו צמרת המדינה
בעודו בחיים.

בבל שהתקרב הקץ, כן גבר בו המאבק הפנימי: האם לקום ולהתריע,
או להוסיף ולנצור את לשונו? האם מותר לו לשתוק, ביודעו שלא נותר
לו זמן רב להזהיר את המדינה בפני השתוללות בן־גוריון?

״!זרירווזבו מוגזלגן זזגז כאש בלבי
ך* ך קרה שהאיש, אשר בן־גוריון ואנשיו לעגו לו ותיארוהו כאיש חלש ופחדן,
החל מנחית על בן־גוריון מהלומות, שכל אחת מהן הספיקה כדי לקעקע את שארית

מעמדו של הזקן במפלגה ובציבור.
ב־ 14 בדצמבר , 19.64 ,במרכז מפא״י :״השיקולים שלאורם חייבת להתקבל ההחלטה הם
שיקולים ממלכתיים. עשיית רצונו האישי, או פיוסו האישי, של מישהו מאזרחי המדינה,
אין להם שייכות לעניין, ואסור להם להשפיע על ההחלטה.״
ב־ 18 בפברואר 1965 בנשאו את דבריו מכסא־הגלגלים בוועידת מפא״י :״מתחולל בחיי !
המפלגה משבר חמור, ונראה את הדברים בעין פקוחה: משבר שלא היה כמוהו בחיי
המפלגה. לא מפאת דרגת חומרתו, אלא מפני עצם טבעו, מהותו, שורש התפרצותו. כי
המשבר הזה הוא פרי עמדה, קו, דרישה, מגמה של איש אחד ויחיד.״
על בן־גוריון ותפקידו בהיסטוריה היהודית ז ה הרים את האיש לגובה מסחרר, וזה,
לדעתי, הטיל עליו משא כבד ועצום, אולי כבד מנ שו א ...וכאשר, לאט־לאט, מתגלות
סתירות בין האמון המגובש, שהוא פרי הערצת שנים, ובין ההתרשמות הבלתי־אמצעית
מהדברים הנאמרים, מצורות ההופעות וההשתלטות בעיני הציבור — כאשר נוצרת סתירה
זו, אז מתחוללת טרגדיה.״
ברמז :״(יש) דברים שמרירותם עדיין מתלקחת כאש בלבי.״
והלאה :״ציבור אי־אפשר לרמות. אותו אי־אפשר להוליך שולל. אם הוא רואה איזו עמדה
שהיא עמדה יוצאת־דופן, אי־אפשר להוליך אותו שולל. אם הוא רואה איזה דרישה והתעקשות
עליה כמחוסרת־שחר, אי־אפשר לעקור את ההכרה הזאת מן השורש.
״מנהיג אינו יכול לדחוק את עצמו לקרן־זווית ומשם להתריע. מנהיג אינו יכול לרכז
את כל מעייניו במה שקרה לפני 11 שנה, או מה שקרה כתוצאה מכך לפני ארבע־חמש
שנים, ובעיני הציבור לעשות זאת על חשבון הריכוז של העתיד.
״או — או. או שהוא מושך ידו מזה, ומגדיר עצמו למסלול המרכזי של סדר־ 5
היום הממלכתי, או שהוא מוותר על כתר מנהיגות. כי בדרך זו הוא מחולל כבודה של
מנהיגות.״
ביום העצמאות, חודשיים לפני מותו, הגן על הנוסח המקורי של מגילת־העצמאות, אותה

רומאן בלתי־רגיל נרקם מזה כמה שבועות
בסימטות הצרות של שכונת מאה־שערים
בירושלים. גיבוריו הן דמויות הידועות
בעולם כולו. הגבר הוא מנהיג
נטורי־קרתא, עמרם בלוי; האשד, היא רות
בן־דויד, הגיורת הצרפתיה שהלבישה את
יוסלה שוחמכר בבגדי־ילדה והבריחה אותו
לחוץ־לארץ, תחת אפם של שוטרי ישראל.
כאשר הופיעה רות בפעם הראשונה בירושלים,
עם בתה הקטנה, היתה מבאי
ביתו של הרב אברהם אליהו מייזיש.
מייזיש, שבילה מספר שנים בפאריס, אחרי
שעזב את ברית־ר,מועצות, היה האיש שהשפיע
על בן־דויד (שמה הקודם: מדליין
פריי) להתגייר. על כן, בעלותה ארצה,
פנתה ישר אליו.
מייזיש, קנאי קיצוני, הצטרף לנטורי־קרתא,
הירבה לבקר בביתו של עמרם
בלוי. הודות לו הפכה הגיורת הנאה לאחת
מבאי־ביתו של בלוי, המבוגר ממנה בעשרים
שנה.
כקשת נשואין. מאז נפטר הרב מיי-
זיש, ואילו רות נדדה על פני חצי כדור
הארץ, כשיוסלה החטוף מופיע בדרכונד, הצרפתי
כבתה. גם בביתו של בלוי חל
שינוי: אשתו ד,ינדה, אותה העריץ, נפטרה

דרכה לחיפה.
הוציא מכיסו
אפורה, רוקן
שהכיל נוזל.
רוקן אותה

הרביעית באוניה שעשתה את
מקסים (״מקם״) אלקיים ()25
שקית קטנה שהכילה אבקה
את תוכנה אל בקבוק זעיר
לאחר שבחש את התמיסה,
למזרק.
הוא חיפש על זרועו את הווריד, תקע
בו את המזרק. לרגע התעוותו פניו מכאב.
הוא ניסה כעבור כמה שניות להוציא את
המזרק מגופו, אך ללא הצלחה. המזרק
נתקע עמוק בתוך ידו. אלקיים משך אותו
החוצה בכוח, סילון של דם פרץ מזרועו.
הוא השתרע על ד,ריצפה, שקע בדימדומים.
האבקה האפורה החלה לפעול את פעולתה.
התקף סמים. אותה שעה הגיעה אל
מפלג המוסר במטה הארצי אינפורמציה של
מודיע משטרתי. הוא סיפר לאנשי חוליית
הסמים של המפלג כי אלקיים מביא עימו
מצרפת כמות גדולה של מורפיום. שעות
אחדות לאחר שהגיע לצריפו במעברת בתים,
נעצר הנרקומן הוותיק .״באנו להחרים
את הסחורה שהבאת מצרפת,״ הודיעו לו
השוטרים.
אלקיים לא הכחיש כי הביא עימו סמים
משכרים, גילה לשוטרים כי השתמש כבר
באוניה בחלק מהכמות והסתיר בקרבת
מקום את חלקה השני.
אבל.הבקבוק הקטן שנתגלה במקום המחבוא,
סמוך לאחד הצריפים, היד, ריק .״מישהו
בטח גנב את החומר,״ הסביר אלקיים.
לאחר שגבו ממנו עדות, היו החוקרים
משוכנעים כי יצליחו להביא להרשעתו
בדין, ולנטרל על־ידי כך את אחד מגדולי
הנרקומנים באיזור תל־אביב.
אבל פרקליטו של אלקיים, עורך־הדין חיים
קאזיס, היה סבור אחרת. הפרקליט טען
בבית־המשפט כי הודעתו של מרשו נגבתה

חיבר הוא, ושקוצרה ועובדה על־ידי בן־גוריון :״הוא שינה, לצערי, את המיבנה, ונטל את
ההגיוניות של המיבנה.״
ולבסוף המכה הסופית — המכתב ששלח ביום ה־ 17 ביוני , 1965 שלושה שבועות לפני
מותו, למערכת דבר:

״בנאומו בבינום המיעוט של מפא״י, דגל דויד גן־גוריון בנאמנות
לאמת, ברדיפת־צדק, בקיום יחם י־חברים, בשמירה על ערביה המוסריים
של תנועת־־העבודה. אני רואה חובה לעצמי להודיע, בי הנני בין
אותם החברים, אשר על יסוד נסיונם אין ביבולתם -עם בל הערבתם :
לגדולות שפעל דויד בן־גוריון -לראות בו מופת של איש אמת, רודף־
צדק, מקיים יחסי־חכרים, ומגלם באישיותו את ערכי המוסר של י
תנועתנו.״
זוהי צוזאתו האמיתית של משה שרת.
״ ידמזי שו במאבלג
*** עותמעטות אחרי שנפח שרת את נשמתו התכנס בתל־אביב הכנס הראשון של
4/ז פעילי רשימת בן־גוריון. היתד, בכך סמליות רבה.
בן־גוריון לא ביקר בבית־החולים, כאשר נמסר לו כי שעותיו של שרת ספורות. הוא
נפגש עם שרת רק כאשר זה כבר היה מוטל בארון — ושם, ליד הארון, נאלץ להתווכח
ולהצטדק על מעשיו שהביאו לחיסול האיש.
בן־גוריון ידע כי לא יימנע מצורך זה. בבנם הפעילים הלביש את הפרשה המבישה במילים
יפות ככל האפשר :״בראשית 1956 נודע על העיסקה הצ׳כית־מצרית. היה ברור לי שמצב
חדש זה מביא לנו סכנות גדולות, כי עלינו להתכונן לפעולה גדולה. לא מצאתי אצל
שרת ראייה זו.
״ידעתי — צריך להיות תיאום מלא בין ענייני הבטחון והחוץ. לא היתד, ברירה. הייתי
מוכן להחזיר את תיק ראש־ר,ממשלה, אבל לא הייתי מוכן להוסיף להיות שר־בטחון
אם מדיניות־החוץ תתנהל על־ידי שרת. חברים הלכו אליו, והוא מייד התפטר.
״ידעתי שזה כואב לו, וגם לי כאב הדבר. אבל בטחון־ר,מדינה קודם לכל, גם לחשבונות
מסוג זה.״

כמלים פשוטות: באיום של הפלת הממשלה, סחט כן־גוריון את
התפטרות שרת -למרות ששרת ידע בי הצדק עימו, ולא עם כן־גוריון.
״בטחון המדינה״ דרש זאת — בטחון־המדינה שנשאר, בעיני בן־גוריון, שם נרדף
לשגיונותיו הפרטיים.
הדבר ״כאב״ לשרת, לדברי בן־גוריון. האם ״כאב״ נפשי זה הביא לכאב הגופני —
האם ההתעללות הציבורית באיש הביאה למחלת גופו?

כן־גוריון יודע כי רבים כמדינה סבורים בך -ובי ככד טמון מוקש
גדול יותר לעתיד בן־גוריון מבל דברי שרת בעבר. יש לו על מה
להסתמר.
זהו אחד הסודות השמורים ביותר של אנשי בן־גוריון: במחקר דעת־הקהל שערך המכון
של רפאל גיל, לפי בקשת בן־גוריון, ושהבטיח לבן־גוריון 150/0בבחירות, נשאלו הנחקרים
אילו מאורעות, העשויים להתרחש עד לבחירות, עלולים להשפיע לרעה על סיכויי הרשימה.
בראש כל המאורעות האפשריים, העלולים להביא נזק קשה לרשימה, עמדה האפשרות
שמשה שרת ימות.

כי משה שרת המת מאשים את דויד כן־גוריון יותר מכפי שהיה יבול
ומובן לעשות כחייו.

- 18י,

חתן כלוי
מטיף הכפייה הפך —

לפני שנתיים. כל עוד חיתה, עבדה בביתה
כדי לפרנסו, תפרה חלוקים לאברכים•.
לפני
כמה חודשים שבה הגיורת לירושלים.
היא נשפטה, נידונה לעונש קטן,
הגישה עירעור. כאשר לא מצאה את הרב
מייזיש בחיים, ביקרה אצל בלוי. האלמן
בן ד,־ ,70 ששערו האדמוני הלבין, חש
כי הגיורת תוכל להקל על בדידותו. הוא
ביקש את ידה, ומשנענה בחיוב — פנה
לבית־הדין של העדה החרדית, שיאשר
את נשואיו.
השבוע קיבל בלוי את התשובה: אב
בית־הדין, הרב פינחס אפשטיין, הודיע לו
כי אינו יכול להרשות את עריכת החופה.
הנימוק: אין שום תעודות או
הוכחות על גיורה של הגיורת. האיש
היחידי שיבול היה לספק הוכחות אלה
היה הרב מייזיש, והוא לקח את הסוד
עמו לקבר.
כאשר הושמעו טענות, כי בהחלטה זו
היה הרב אפשטיין מושפע מעמדתם השלילית
של בניו ונכדיו של בלוי, הוא
מיהר להסביר, שהסרוב אינו מוחלט וסופי.
״ממשיכים לחפש הוכחות,״ השיב אחד
מעובדי בית־הדין.
היתד״ אולי, משום אירוניה של הגורל
בעובדה, שאחד המטיפים העיקריים לכפייה
הדתית במדינה נפל בעצמו קורבן להשתלטות
הרבנית על ענייני האישות.

משטרה
משפט 1ד 1
צעיר נמוך־קומה, בעל פנים חרושי קמטים,
התגנב אל בית־ד,שימוש של המחלקה
* מכיוון שלא יכלה למדוד את מידות
גופם של האברכים, החזיקה בדירתה חלוקים
מגדלים שונים. הלקוח היה לובש
את החלוקים בזה אחר זה, עד שהיה
מוצא את המידה המתאימה לו, ומזמין
חלוק באותה מידה.

קורבן הכפייח

תחת לחץ ואיומים. הוא ניסה להוכיח כי
שעה שאלקיים מסר את ההודאה היד, נתון
בהתקף־סמים, וכי המשטרה הבטיחה לספק
לו כמות של מורפיום אם יסכים להודות.
שופט השלום הראשי יעקב סגל לא קיבל
את טענת הסניגור, למרות שזיכה, את
מרשו. הוא קבע בפסק דינו כי המשטרה
הסתפקה בהודאתו של הנאשם, לא הביאה
נגדו עדות מסייעת. בלי עדות כזאת לא
רצה השופט להרשיע את הנאשם, זיכה
אותו מחוסר הוכחות.
אלקיים, שהתכונן, במקרה שיורשע, לבקש
מבית־המשפט שיצווה לאשפז אותו תוך
כדי תקופת מאסרו, שמח לצאת פטור בלא
כלום. מרוב שימחה הוא שכח לשלם
שכר מירחה לפרקליטו.

החי
#דור דור ויורשיו. בחיפה, הופיע
גבר בן שלושים בקייטנה, טען כי הוא רוצה
לבלות בה שבוע, לאחר שבנו, שהיה רשום
בה, חלה, פינה את מקומו.
#יגעת ומצאת -תאמין. בתל-
אביב, נעצרה אשה, שנאשמה בהריגת תינוקה
לפני עשר שנים, וד,מבוקשת מאז על־ידי
המשטרה, לאחר ששוטר טעה בכתובת,
חיפש בביתה אשד, אחרת, בעלת אותו שם,
המבוקשת גם היא על־ידי המשטרה.
#חובב חובות. בבת־ים, נעצר קבלן
כחשוד במתן צ׳יק ללא כיסוי לפקידי
ההוצאה לפועל, שבאו. לעקל את מטלטליו
בעתן אי־תשלום חוב למס־הכנסה.
העולם הזה 1453

לא הייתי שודד או אגס -היה לי וק
״גיוק ערבי בראש -לנו שגאו אווזי
אגע1׳ העולם התחתון תיש להתעלל נ׳
* 6מנה מעשיהו: שישה ביתנים לב-
נים, חדר־תרבות, חדר־אוכל, מיספר
מיבנים נוספים, דשאים ועצי־זית, מוקפים
בגדר סמלית.
״בית־הבראר,״ ,כך מכנים אותו יושביו.
אפילו אין אנו נקראים בשם אסירים .״דיירים״
אנחנו.
לא הגדר הסמלית היא המעניקה למקום
אווירה של בית־סוהר, אלא האסירים, דייריו.
מאה ושלושים איש, בערך 24 איש בביתן,
שכפו עליהם לחיות יחדיו — הם למעשה
מבצעיו של גזר־הדין הקרוי מאסר. הם
משמשים מענים זה לזה כמו בבדלתיים
סגורות של סארטר. והסוהרים אינם אלא
אנשים הנוהגים בך באדיבות, המקפידים לכלוא
אותך בביתן בשעה המיועדת, או בצינוק,
אם הפרת את התקנות. אנשים אדיבים
ונעימים, שזמנם בידם, הם השוערים
בשער. יודעים הם — או שאינם יודעים —
שמלאכתם נעשית באמונה על־יד אחרים —
על־ידי הדיירים עצמם.

,,מעדכתיעצבים מסמיקה״
ך*! פרספקטיבה בבית־הסוהר מעוותת,
) 1כאילו עמדת בפני ראי עקום. האווירה
דחוסה. אפשר לפעמים לחתכה בסכין. דברים
קטנים, חסרי־ערך, מקבלים ממדים ענקיים,
וזאת מחמת הקנוניות, ההתקנטרות,
ההשמצות והאכזריות השולטות בכל. אבל
גרוע מכל — פד, בבית־הסוהר לומד אתה
לדעת שאפשר ללכלך ולזהם את הכל, אפשר
להעניק צביון מלוכלך אפילו למעשה
התמים ביותר.
הייתי חריג בבית־הסוהר. ולהיות חריג
בבית־הסוהר גרוע אף מלהיות חריג בקיבוץ.
לא די שלא גנבתי, לא שדדתי, לא אנסתי

הציבור לשאת בתוצאות מעשיו של גנב
אחד.

סיכויה בוערת בפרצוף
ך* יום, כשאני בוחן תגובה זו, היא
^ נראית לי שטותית וילדותית להחריד.
כיצד יכולתי להגיב באותו אופן על הפקעת
אדמות ערביות יעל גניבת ספרי? התשובה
היחידה שישנה בפי היא שאוזירתו הדחוסה
של בית־הסוהר העניקה למעשה גניבת־ספר
פרופורציות אימתניות, והוא קיבל בתנאי־המאסר
משמעות בעלת חשיבות ראשונה במעלה.
קשה לאדם, של התנסה בכך, להבין
זאת.
ערב הפגנת העידוד, שאורגנה למעני באחת
השבתות הסמוכות ליום מאסרי (ואולי
כאן המקום המתאים להביע את הוקרתי
למארגניה ולמשתתפים בה. אכן, עידוד רב
היה בה, על אף שלא זכיתי לראותה!),
הועברתי לבית־הסוהר דמון. לכשנודע מי
אני, ולאחר ששמעו מה הן דעותי, הפכו
הרבה מן האסירים היהודיים למתנגדי. אחדים
ממש שנאו אותי שינאה ללא־פשרות,
שינאה קרה.
אומנם הוכנסתי לחדר מבודד, אך הורשה
לי להסתובב בחצר. הגיעו דברים לידי כך,
שאחד האסירים תקע את סיגרייתו הבוערת
בפרצופי, בנוכחות הסוהרים, וזאת משום
שפקד עלי להסתלק מאחד החדרים, בו היינו
שנינו אורחים, וסירבתי.

הומו־סכסואזיס
** אן, בכיתיהם והר, נתקלתי לראשון
נד״ בחריפות, באפשרות שכל מעשה ומעשה
יפורש בצורה מגונה, ודומני שהאב־שרות
הקלה ביותר ללכלך אדם בבית־הסוהר

חזרו! רפשלה

תחת הסיסמה ״פיתוח ללא נישול״ נערכה השבוע קבלת־פנים
חגיגית לאורי דייווים, שחזר מן הכלא אחרי מאסר,
של חמישה וחצי חודשים בעוון כניסה לשטח סגור. בתמונה: ד״ר שרשבסקי, דויד ארנפלד,
אורי אבנרי, עמנואל ברמן, דני פתר ואורי זוהר (שרק רגליו נואות) .דייוויס קיבל צו־הגלייה,
האוסר עליו לחזור למקום־מגוריו, הרשום בתעודת־הזהות שלו: הכפר דיר־אל־אסד.

דתי המשוערת מפילוסופיה מודרנית. הדף
הוקרא תוך כדי פרשנות גסה ומשפילה.
למשל, המשפט ״י. י .לועג עלי,״ פרשו
י. י .כך :״עלי״ דהיינו, אני נמצא מעליו,
והוא ליווה את דבריו בתנועת־יד מגונה.
הדבר אידיוטי, אך הכאיב.
גוייסנו לאסיף תפוחי־אדמה. לכשנודע לי
שהעבודה מבוצעת עבור הצבא, סירבתי
להשתתף בה וביקשתי לעשות כל עבודה
אחרת. התחוללה סערה במחנה. הוכנסתי
ל״לול״ (חדר־בידוו) עד למשפט המשמעתי
לפני סגן המנהל.
ב״לול״ היו עוד שני אנשים, שנשלחו לשם
אף הם מחמת סירובם לעבוד באסיף. אחד
מהם נטפל אל׳י :״הא, נגד הצבא אתה, אינך
רוצה לעבוד בשביל הצבא? לתלות אותך
צריו, לתלות!״
החדר צר .3x3 ,ניסיתי להתרחק ממנו,
אך הוא רדפני .״לא רוצה לעבוד באסיף

זרה!״ או :״אורי מתיידד עם מ — .עבירת
גבול!״ ״אורי דייוזים יושב עם הערבים
ועושה אספות!״
פעם, כמעשה נקמנות, אף נשלח מכתב
להנהלת בית־הסוהר, בחתימת שני אנשים,
שלא התביישו לשקר ולהצהיר ששמעו אותי
אומר כי מוטב היה אילו הנהלת בית־הסוהר
היתד, ערבית, או משהו בדומה לזה.
נוטים לשכוח ש־מ. אולי עשה את אשר
עשה מחמת רגשי דיכאון ויאוש חזקים, וכי
הוא עשוי להיות אדם סימפאטי ונעים־
הליכות על אף פשעו. ש־ר. א .הינו אדם
אינטליגנטי, נבון ונעים־שיחה.
אבל לפעמים יכול אדם להיות מופתע באופן
בלתי־נעים לחלוטין. זכור לי בחור
ערבי, שעבד במיטבח, שנחשב למשוגע.
כתבתי עבורו מכתבים, והוא אף סיפר לי,
לבקשתי, פנטזיה ערבית ילדותית בהמשכים.
לאחר מכן נודע לי שהוא יושב בבית־הסו־

תפוחי־אדמה בגלל שזה הולך לצבא? בוא
תבקש להישאר איתי לבד הלילה,״ אמר,
ונגע קלות בזרועי.
נרטטתי בהרגשת גועל. הוא חש שנרטטתי
ממנו, ולהכעיס קרב אלי ודחק אותי לפינה
וקירב פניו אלי. חשבתי לתקוע אגרוף בפניו
ולא עשיתי.
פניתי לפינה הנגדית של החדר. הוא רדף
אחרי, נגע בפני, ואמר :״מה יש? אינך רוצה
לשכב איתי הלילה?״
איזה גועל, איזו השפלה, איזה עלבון

הר, זו הפעם המי־יודע־כמה, בין היתר
מחמת מישכב עם בהמה.

רשמים מבית הכלא
קטינות, וכיוצא בזה — אלא שאף נלחמתי
עבור אינטרס ערבי, שנראה לי צודק. די
היה בזה בכדי לקומם נגדי את מרבית אנשי
המחנה.
הוכנסתי לעבוד בהדפסת ספרים לעיוורים
בכתב ברייל. הממונה על המקום היה אסיר.
הוא שנא אותי שינאת־מוות. ללא כל בושה
היה מחרף ומגדף אותי ברבים :״אידיוט,״
״משוגע,״ ״ראו איך מערכת־עצבים מקולקלת
מסמיקה,״ ״סלק את זקן־התיש שלך
מלפני,״ ״כשאתר, מדבר אלי הסב ראשך.״
פעם אף הפך את כסאי כלפי הקיר, למען
אעבוד וגבי אל יתר הנוכחים בחדר. הפכתי
את כסאי חזרה, אך האווירה בחדר היתד,
מתוחה כמיתר שעמד להתפוצץ.
הוא לא היסס לנעול בפני את החדר כשרציתי
לשבת בו ולקרוא. ערב אחד נאלצתי
לקרוא לסמל־החצר, למען יפתח אותה, ועד
שחזרתי עם תיקי, מצאתי כי על כל השולחנות
הפנויים נשפך ת ה

היא להדביק עליו תוזית של הומו־סבסואל.
פעולות ותגובות, שלפני שבועות אחדים
נראו לי תמימות, הוארו לפתע באור מגונה.
אינני יודע אם מגעים הומו־סכסואליים
נפוצים בבית־הסוהר. אך נודע לי שבתי־השימוש
משמשים כמקום מקובל למעשים
אלה. קרה פעם שנזדקקתי לבית־השימוש
בשעות הבוקר המוקדמות. קמתי ממיטתי,
ונוכחתי לדעת שאחד משוכני הביתן אף
הוא פנה אל בית־השימוש באותה שעה.
אומנם בכל ביתן שני בתי־שימוש, אבל

--מאת

אן די דייווי
תקפני פחד איום: שמא די במיקרה זה כדי
שילעיזו עלי שאני הומו־סבסואל? פחדתי
מטפיחות־כתף, וכאשר מישהו דחק את אצבעות
ידיו בצלעותי, למען העלות חיוך על
סבר פני הרציני, נרעדתי.

שפיתת רעב
ך* אווירה דחוסה כזו, כל דבר של מה־בכך
מתפתח לממדים ענקיים. בבוקר־שבת
אחד הנחתי את ספר הפילוסופיה שלי
על מיטתי, וכשחזרתי אחרי ארוחת־הבוקר,
מצאתי כי נעלם, דבר של מה,־בכך. עשיתי
מעשה־שטות, ותחת לפנות לסוהרים שיעשו
חיפוש בחדר, הכדזתי על שביתת־רעב עד
שהספר יוחזר לי. הספר לא הוחזר.
למחרת אמר לי יו״ר מועצת־האסירים
שהמועצה תרכוש עבורי ספר חדש. הפסקתי
את השביתה, ולאחר שיקול־דעת החלטתי
שלא לקבל את הספר מהמועצה, אלא לרכשו
מכספי, משום שאיני יכול לחייב את כלל

הג׳וק הערכי והעולם התחתון
ך־* ג׳ור! הערבי״ שלי, ועובדת היותי
) פציפיסט, קוממו נגדי אנשים רבים
במעשיהן.

״הג׳וק הערבי״ כה הפריע ל־י. י ,.עד
שהוא החליט להוציאו מראשי בעזרת ״שטיפת
מוח״ .התהליך כלל שורה של קינסורים,
שהגיעה לשיאה, ערב אחד, בקריאת דף
מפוברק מיומני קבל עם ועדה (ניהלתי יומן
בבית־הכלא) .הדף חובר בחוסר־כשרון בולם.
לתוך עמוד קטן אחד דחסו תלונה מרת־
,נפש על תעלוליו של י. י ,.ציון העובדה
שהתעמלות יוגה מרגיעה אותי, והבעת סלי-

צורב! חשתי צורך להקיא. ביקשתי מאחד
הנוכחים בחדר שיעמוד ביני לבינו ויחצוץ
בינינו. כך היה.
זמן מה לאחר מכן הוציאוני למשפט.
״הצלתני!״ אמרתי לסוהר. חשתי כאילו
יצאתי מפתחו של גיהינום.
עברו של אדם מאבד כל משמעות בבית־הסוהר.
כולם, כביכול, נמצאיפ באותה קלחת.
לכולם קופה של שרצים מאחורי גבם:
האחד אנס, השני מעל בכספים, השלישי לקח
שוחד. אף מבחינה זו חריג הייתי. הייתי
גא במאסרי, לא בושתי בו. כבוד הוא לי
להיאסר באשמה שעבורה נשפטתי. מעטים
היו כמוני בבית־הסוהר, ועם אחדים מהם
התיידדתי.

מנע עם סוכן זר
ף״ על״פי״כן לא הפריע הדבר לאנשים
\£מלהתלחש, :ראה, אורי דייווים מתיידד
עם ר.א ,.שנאשם בעוון מגע עם סוכן מדינה

כדיר החזירים

ייתי דייר במעשיהז א׳ .צמוד למחנה
( )מעשיהוא׳ קיים מחנה הקרוי מעשיהוב׳.
יושבים שם אסירים — כן, אסירים ולא
דיירים! — השפוטים לתקופה קטנה משלושה
חודשים.
יושבים שם אנשים מסיבות שונות ומשונות,
ביניהם אנשים שעברו על חוקי ד,מימ־של
הצבאי. מחמוד דרוויש וטארק עטאללר,
עונאללה, למשל. שני משוררים ערביים שנשפטו
לחודשיים מאסר, כל אחד, בעוון אי־נטילת
רשיון־כניסה מטעם המימשל הצבאי.
מחנה מעשיהוב׳ הינו דיר־חזירים. אין
חתימת־דשא. אפילו הבניינים אפורים, ולא
לבנים כבמחנה אי. אין חדר־קריאה. ד,ספ־ריר,
כוללת כמד, סיפרי סטאלאגים וג׳יימס
בונדים. אפילו שולחן אין בחדר, שולחן לכתוב
עליו מכתב. אסור לשוכני מחנה ב׳
להשתמש בחדר־הקריאה ובספריית מחנה א׳.
לדיירי נזעשיהו א׳ נותנים שמיכה. לאסירי
מחנה ב׳ צירוף מוזר של טלאים המכונה
שמיכה. בכל ביתן במחנה א׳ שתי מקלחות.
לכל מחנה ב׳ מקלחת אחת משותפת, הנפתחת
לשימוש שעתיים ביום. במחנה א׳
לכל דייר ארון לשימושו. במחנה ב׳ בכל
ביתן, המיועד ל־ 18 איש, ארון אחד או
שניים. במחנה א׳ ניתנים לאנשים תנאי־דיור.
במחנה ב׳ אפילו תנאי־מאסר אין מעניקים
ליושביו.
ה. ד .תורו כתב בחיים ביער (״בריכת
וולדן״) שכאשר וי,מדינה מנוהלת על בסיס
חוקי־עוזל, המקום היחידי לבן־אדם הגון
הוא בית־הסוהר. הוא זכה לבלות פחות
מיממה במוסד זה.
יתכן שהוא צודק. אבל זה קשה.

ספורט

אנשים

כדורסל

ח דו התהאח ריו ת
דויד בף גוריון לא השתתף במסע הלוויה
של משהשרת, לא נכח גם בבית
הקברות בתל־אביב. הוא רק חלף על פני
ארונו של המנוח, עת הוצב בחצר בנייני
הסוכנות בירושלים, ושם פגש את ח״ב
דויד הכהן. הוא הרגיש בניראה צורך
נפשי להסביר את עצמו, סיפר להכהן על
חילוקי הדעות שהיו לו עם שרת. אשת ה־ח״ב,
כרכה חכם, מי שכתבה פעם ספר
תשבחות על בן־גוריון, ששמו, האחד בדורו,
הפך לאחר־מכן למושג ישראלי נפוץ — רתחה
לשמע דבריו, הפסיקה אותו בהעירה, כי
אין זה המקום והזמן המתאימים להשמעת
דברים כאלה. כתב קזל־ישראל שנכח במקום
ניסה להקליט את ביג׳י, סולק מן המקום
על־ידי גברתן, שלא מש מן הזקן אף לרגע.
#סיפור אופייני על שרת ובן־גוריון, שאירע
בתחילת שנות החמישים, סופר השבוע
בירושלים: יום אחד הופיע שרת בלשכתו
במשרד החוץ נירגז כולו. לעוזריו, ששאלוהו
לפשר הרוגז, הראה פתק בכתב ידו
של ראש הממשלה ושר הבטחון דאז, בו
נשאל :״האם אתה מוכן להיות שר הבט־חון?״
״סירבתי להיכנס לדיון בשאלה,״ סיפר
המנוח ,״בגלל צורת הפנייה המעליבה.
האם שאלה כזאת שואלים בפתק?״ #גם
אכא אכן, שעבד במחיצתו זמן רב, תרם
סיפור להארת דמותו של שרת. היה זה בחודש
מאי ,1948 כשעומס העבודה הרב לא
הותיר לשרת זמן, כדי לכתוב נאום, אותו
היה צריך לשאת בפני עצרת האו״ם. הוא
פנה לאבן, ביקש את עזרתו, וזה התיישב
מיד והתחיל בעבודה. בשתיים בלילה התקשר
שרת טלפונית עם אבן, כדי לוודא אם
העבודה הושלמה, וכשהתברר לו שכן, הפתיע
את עוזרו :״אתה תישא את הנאום
בעצמך. מעולם לא חתמתי על מכתב אותו
לא ניסחתי בעצמי ומעולם לא נשאתי נאום
אותו לא חיברתי בעצמי.״ שרת נהג באבן
כבתלמידו, ומיד עם סיום הנאום הריץ מברק
לאבא של אבא, בישר לו כי נאום הבכורה
של בנו, בעצרת האומות המאוחדות,

כוככנית קלודין אוז׳ה
נערה חדשה

היה מזהיר # .יו״ר הדירקטוריון של ה־קק״ל,
ין ןק 3צור, סיפר איך נכח פעם
שעה שהמוזה נחה על שרת, בעת נסיעתם
בצוותא ממצרים לארץ־ישראל, אחרי שביקרו
חיילים עבריים שהתגייסו לצבא הבריטי במלחמת
העולם השניה. עד איסמעיליה הקשיב
שרת לדברי צור בעניין, ומשם והלאה חדל,
שקע בהירהורים. למחרת, בירושלים, כשהוזמן
צור לשתיית תה בביתו של שרת,
קרא המארח בפניו תרגום שלו לשיר של
היינה. שרת הסביר את שתיקתו מן היום
הקודם :״נזכרתי אותה שעה שתרגומי הקודם
אינו טוב, וחיברתי אותו אז מחדש.״
• אך לא תמיד שקע שרת בהירהורים
לצורך שירה דווקא. לפעמים היו לו סיבות

כ ת רון שדחרם

קודד יורגנס מכתיר את מלכודהפסטיבל כ״עדן־סלון״
זקן חדש

טובות אחרות להיות עצוב, כמו בערב החלטת
האו״ם על חלוקת ארץ־ישראל ב־,1947
כשהיה ניראה לו שמאזן הכוחות הצפוי
אינו נוח למדינה שבדרך. הוא עמד עם כמה
מעוזריו במיסדרון בבניין העצרת, עד שניגש
אליו נציג גווטמאלה, שהיה מתומכיו, יעץ
לו להסתלק מן הבניין. נימוקו: פניו הקודרים
של שרת עלולים להכניס דימוראליזציה
בקרב תומכי המדינה העברית בדיחת
השבוע מסבירה מדוע הקפיד בן־גוריון, בהספדו
על שרת באסיפת המיעוט, להדגיש
כי המנוח לא התנגד להקמת המדינה: הוא
רצה להתחלק עם מישהו באחריות • .ח״כ
שמעון פרם, שבילה את השבת האחרונה
בקיסריה, ניכנס לסעוד את ליבו במסעדת
סטראטון. משהבחין בנגני התזמורת, התעניין
במוצאם. השיב אחד מהם :״אנחנו מאור״
עקיבא, ושייכים למיעוט.״ פרם לא נשאר
חייב :״אם כך,״ אמר להם ,״נגנו משהו
בשבילי.״ והוא וקד • .אותה שעה הפך
ידידו, ר1די קדלק, שבילה גם הוא בקיסריה,
לשופט במישחק פינג־פונג שנערך
בין אשת השחקן קירק דוגלאס לבין מנהל
מלון קיסריה. תדי סירב תחילה לשפוט,
טען כי בדרך כלל אינו שש לקחת חלק
פעיל בהתמודדויות כלשהן, אוהב להביט
עליהן מן הצד, כמשקיף ראש עיריית
אילת, יוסף (״יוסקה״) לוי, גילה עתה כי
נקט פעם ביוזמה פרטית משלו למען שלום
עברי—ערבי, אם לא כללי, לפחות בסביבתו
הקרובה. הוא הציע להיפגש עם עמיתו הירדני
מעקבה השכנה, השתמש באיש הטלביזיה
האמריקאי אד מורו כבמתודך. מורו,
שנפטר בינתיים, קיבל על עצמו את השליחות,
שוחח על כך עם המלך חוסיין. כשחזר
פעם נוספת לישראל, בישר ליוסקה כי
הירדני מסרב * .מאז שהועבר מתפקידו,
כשגריר ישראל בליבריה, נהג ירוחם (״הג׳ינג׳י״)
כהן, מי שהיה שלישו של יגאל
אלון בפלמ״ח, להתלוצץ :״יש שגריר ישראל
בוזשינגטון, יש שגריר ישראל בלונדון
ויש שגריר ישראל בדימום. האחרון זה אני.״
נראה שעתה התייאש ירוחם מלהשתבץ מחדש
בשרות החוץ, והחודש מונה למנהל
בחברה לייצור תריסים • .בקבלת־הפנים שנערכה
בבית סוקולוב לאורי דייווים,
הצטיינו המברכים בגילוי־לב, כמו אורי
זוהר למשל :״אני לא מוכן להקריב כמה
חודשים מחיי כדי לשבת בבית־סוהר, כדוגמת
אורי, למרות שמצפוני מייסרני על־כך.
אבל המצפון מייסר אותי גם על כך שאינני
הולך ליישוב עולים, או על כך שיש לי
יותר כסף מאחרים.״ י • איש קבוצת איחוד,
הד״ר שמעון שדשכסקי, שהיה גם הוא
בין מברכי דייוויס, גילה כי הפרופסור
מרטין פוכר לא חדל להתעניין בגורל האסיר.
לפני מותו עוד הספיק הפילוסוף הישיש
לכתוב לנשיא המדינה, לבקשו כי
יפעל לשיחרורו של אורי מן הכלא,

י בו ל ה בי קו רו ת
מה יוצא מיוזמה משותפת של פיזמונאי
כ חיי םחפר ובעל גלריה כ ג׳ אן ת י רו
ש? בית מימכר לרהיטים. השניים עומדים
לפתוח בקרוב כעין מוזיאון לרהיטים
ביפו, שם יוצגו, בחדרים נפרדים, מערכות
שלמות של רהיטים מתקופות שונות. מי
שירצה לקנות, יוכל לקנות רק מערכת שלומה

רהיטים בודדים לא יימכרו.
יוצא מיוזמה משותפת של ארכיטקטית ישראלית
כפרד רי ק ח סג ל וזמרת צרפתיה
כג׳וסלץג׳ו סייד! ? סתם בר. הסתם בר
הזה, יהיה מונח לו סתם בקירבת מלון

שרתון • .בר אחר, מפואר, בעל שתי קומות,
מקים עתה באילת תושב המקום בשם
י הו ד ה חו ר ש. הוא יקרא חצות וחצי,
והוא עונה גם על השאלה המסובכת: פני
הנוער הישראלי לאן? כי גילגולי בעל המקום
הם התשובה. פעם הוא היה חלוץ
ופלמ״חניק, אחר כך היה מפקד במשמר
הגבול, אחר כך מנהל חברת נפט ולבסוף
מחלק קוניאק להמונים • .משורר תל-אביבי
צעיר בשם יו נ ה (״יבי״) בן ־י הו ד ה, הוציא
החודש קובץ שירים בשם תקווה פזו ר ה, עתיד יחד עם זאת להגיע לשני שיאים:
המשורר הכי־מבוקר במדינה, שספריו זוכים
לתפוצת ענק. יבי מצא שיטה איך לזכות
בהרבה ביקורות: הוא הולך מבית
מבקר אחד למישנהו, מסביר להם כי חיוני
הדבר שיכתבו עליו. אחר כך הוא ניצב ליד
היכל התרבות, ובעוד כל מיני מקומות שיש
בהם תרבות, מוכר לעוברים ושבים את
ספריו. מי שלא יקנה ספר השבוע, ייאלץ
לחכות למהדורה השניה • .הזדהות מלאה
עם תפקידו יש לשחקן חיי םפנאי, בקומדיה
המועלית השבוע בשם הרב־סנול הפלוגתי
שלוש ליוות הקניט אותי. הסיבה:
בעת שרותו בצבא הקניסו אותו, כך הוא
טוען, לפחות 24 פעם • .להקת מחול בת״
שבע הנהיגה לאחרונה, בעצת יועצתה ה־אמנותית
מרתחגראהם, שיטה אמריקאית,
לפיה מסריטים במצלמת קולנוע קטנה
את כל חזרות הלהקה. אין זה למען
ההיסטוריה. להסרמה נועד שימוש אחר: ב־מיקרה
שאחד הרקדנים חולה, ויש צורך
לשבץ רקדן אחר בלהקה, אז סוגרים את
החדש בחדר חשוך, מסריטים בפניו את החזרות
— עד שילמד את תפקידו • .כ־מינהגו
מדי שנה, עת נערך בברלין פסטיבל
הסרטים, נוהג הישראלי שמע ון ע דן ליזום
את בחירתה של מלכת הפסטיבל. גם השנה
עשה כן, וטקס ההכתרה, שנערך במועדונו,
משך אליו אוסף כוכבים נוצצים. קו ר ד
יו רגנ ם, עם זקן חדש, הכתיר את המלכה,
ס טיו ארטגרייננ׳ ר מחא כפיים בהתלהבות,
ונערתו החדשה של ג׳יימס בונד,
ק לו דין אודה, בחנה את הנעשה תוך
הפגנת אדישות.

מסוק ה ש בו ע
• משה קו ל, ח״כ הליברלים העצמאיים,
בשיחה עם מערכת דו־השבועון אתגר
:״נחוץ לנו לב חם לעניינים הסוציאליים
וראש קר לעניינים הבטחוניים.״
• שמע ון פרס, במאמר בהארץ, תחת
הכותרת ״מדוע אני תומך בבן־גוריון״ :״אני
מוסיף להעריץ את אישיותו שהדבירה את
גילו.״
• הנ ״ ל, שם :״אפילו תקף (בן־גוריון)
מישהו באופן אישי, אני משוכנע שמעולם
הוא לא ראה איש במקום עניין.״
• ה נ ״ ל, שם :״איש שאינו יודע שקט,
כסמבטיון שלם.״
• הנ ״ ל, שם :״הוא מייסדה האמיתי
של מדינת היהודים.״
• הנ ״ ל, שם :״אפילו ישנה סתירה
בין מעשיו לבין דבריו, מעשיו הצטיינו
תמיד בהעזה ובריאליזם.״
• הנ ״ ל, שם :״אפילו אין לו מזכיר
או כתבנית, ואת שפע מכתביו ומאמריו הוא
כותב בכתב־יד צפוף, בפינקס שיש בו נייר־פחם,
שאינו מקומט לעולם.״
• חיי ם ויי צ מן, בצראה שפורסמה
השבוע :״אני לא הייתי רוצה להיות בחיים
באותו יום שבו יחריב בן־גוריון במו ידיו
כל אשר בנה במשך ימי חייו.״

ליצור משבר קל מאוד, לצאת ממנו
קשה פי כמה. באמת נושנה זו נזכרו
השבוע שוב עסקני הכדורסל של ישראל,
כאשר ניסו למצוא מוצא מן המשבר אליו
הכניסו ענף ספורט זה (העולם הזה .)1452
אנשי מכבי דרשו לערוך חקירה לבדיקת
כשרותם של כמר, מישחקי ליגה, ובעיקר,
כיצד הצליח הפועל בית־אלפא לנצח את
הפועל משמר־העמק. אנשי הפועל, לעומת
זאת, דרשו מיריביהם המכבים לחזור ולקיים
את מישחקי הליגה כסידרם, כתנאי
לכל ברור מוקדם.
המכבים היו אולי כבר מוכנים לשוב
ולשחק, אלא שהתנו תנאי: שיבוטל ההפסד
הטכני של 0:2שנפסק להם על־ידי אנשי
הפועל כעונש על אי־הופעתם למחזור ה־מישחקים
האחרון בליגה.
שעת השי״ן. המשבר בכדורסל לא
סיכן רק את המצב בענף ספורט זה.
כי היה ברור לעסקנים משני הצדדים,
כי הם מנהלים למעשה מאבק שתוצאותיו
תקבענה את גורל כל שאר ענפי הספורט
במדינה.
הזהיר השבוע איש מכבי :״אם הפועל
יוציאו אותנו מהליגה בכדורסל, אנחנו
נסיק את כל המסקנות. איתנו אי אפשר
לשחק, אנחנו נפלג את הספורט לכל אורך
החזית. לא נשתף פעולה, לא באתלטיקה,
לא בשחיה, ולא בשום ענף ספורט אחר.״
הסיכוי שכל ענפי הספורט בארץ יתמו־טסו
לפתע, החריד את ציבור הספורטאים,
אך הדרך למציאת נוסחת פשרה
לא נמצאה.
ביום הראשון הקימה ועדת הכדורסל של
ההתאחדות לספורט ועדה מיוחדת של
שני אנשים, איש הפועל יצחק כהנא ואיש
מכבי משה ברוך, הטילה עליהם למצוא
מוצא מן המשבר, התחייבה לקבל כל סיכום
אליו יגיעו השנים.
שעת השי״ן היא השבוע. אם שוב לא
תופענה קבוצות מכבי למישחקי הליגה
הלאומית הן תגורשנה, לפי התקנון, ואז
בוודאי יקשה על שני הצדדים למצוא מוצא
של כבוד.
ראשי הכדורסל בארץ חיפשו בקדחתנות
פיתרון. למזלם נכונו להם השבוע שפע
של הזדמנויות כדי להיפגש. ולא רק ליד
שולחנות הדיונים הרישמיים.
סמל הכדורסל הישראלי תנחום(-תני״)
בוהן־מינץ חגג את נישואיו עם דפנה רבעו־ביץ
בחיפה. שני היריבים הוותיקים, איש
מכבי יהושוע רוזין ומאמן הנבחרת איש
הפועל שמעון (״צ׳ינגה״) שלח, ניצלו את
ההזדמנות, שתו לחיי הזוג הגבוה ביותר
במדינה, הסתודדו ארוכות בתקווה למצוא
פיתרון.
כתב הספורט ישראל פז חגג א.ת בר־המצווה
של בנו. יו״ר ועדת הכדורסל
של ההתאחדות חיים גלובינסקי, שהוא
איש הפועל, ניצל את ההזדמנות, הסתודד
ארוכות עם איש מכבי צבי אבידן.
תוצאות כל ההסתודדויות עד עתה: מנהלי
הכדורסל עלו במישקל בכמה קילו, ואילו
הכדורסל הישראלי, לעומתם, עומד לגווע.
הקושי במציאת הפתרון נבע מכך שכל
צד חשד כי היריב מתנכל לו. אנשי הפועל,
למשל, חשדו כי מכבי פוצצה את הליגה
כדי למנוע מהפועל תל־אביב לזכות באליפות.
״זו שטות,״ הגיב איש מכבי ,״זה
רק לטובתנו שקבוצתנו לא עומדת השנה
לזכות באליפות. כך יש למאמן רודן הזדמנות
לזרוק כמה שחקנים ותיקים, להכשיר
צעירים במקומם. גם בשנה הבאה לא נרוץ
לאליפות. המטרה שלנו עכשיו היא לבנות
קבוצה חדשה.״
חובבי הכדורסל מרחוב המכבי בתל-
אביב חשבו, לעומת זאת, כי יריביהם
עשו את הכל כדי להתנכל למכבים מפתח-
תקווה, במטרה לנסות להורידם לליגה א׳.
הפתרון שהסתמן בסוף השבוע לסבך,
היה אופייני לספורט הישראלי. ניראה היה
כי מנהלי שני המרכזים יגיעו לפשרה
מעל לראשיהם של ראשי הכדורסל, שהתחפרו
בעמדות נוקשות, יאלצו אותם
להתפטר.
סיכם כדורסלן ותיק :״העיקר שבכדורסל
לא נגיע למה שקורה בכדורגל. אנחנו
עוד מאמינים בכדורסל ואוהבים אותו.
אני חושב שבסוף ימצאו כבר איזה פיתיון
של חלם, אבל כל משבר כזה רק
מוריד את מיספר כדורסלני העתיד של
המדינה.״
הפולט הזה 1453

ניצח נחצות
נעשה צפוף בארץ, בזמן האחרון.
כאילו לא די בשערוריות וברכילויות של
הילידים, מספק מבול־הכוכבים, שנפל על
הארץ לאחרונה, עודף כזד, של סקאנדלים,
שעוד מעט אפשר יהיה לפתח את זה בתור
ענף ייצוא.
מרכוס:
הדי התהללותם של כוכבי
פראנקי?ירקי ויואל הקרח — טרם
שככו, וכבר יש סחורה חדשה בשוק.
אמנם היא מתוצרת צרפת, אבל גם היא
בלי הגבלות של מכס. אם הכוונה עדיין
לא ברורה, נקרא לילדים בשמותיהם: פאם־
קל פטי ורימוכד פלגרן, כוכבי הסרט
פיצוץ בחצות, המוסרט בימים אלה בטבריה.
כאשר רק הגיעה פאסקל פטי לטבריה,
רץ אליה משה צחר, ראש־העיר, עלה על
כסא כדי להנחית עליה נשיקה. וכדי שלא
תיבהל, הוסיף :״אני מקווה שמיספר הנשיקות
שתקבלי בסרט לא יגיע למיספר הנשיקות
שמקבלת הכינרת מהירח!״ ניבא,
ולא ידע מה ניבא.
ביום השישי האחרון, כשכל צוות־ד,הסרטה
ישב לנוח אחרי יום צילומים מייגע
במלון גראנד גוברמן בטבריה, התפרץ לפתע
למקום, בלי־ אזהרה מוקדמת, צעיר יפה־תואר,
שניכר בו שהוא מארץ ד,מנשקים.
איש לא יכול היה לנחש שזהו ז׳אן
אספיז׳אדו, שהוא לא פחות ולא יותר
מאשר בעלה החוקי של פאסקל פטי. לכן,
כששאל על חדרה של פאסקל, הקמנה,
אמרו לו ללא כל היסוסים. אבל הוא לא
מצא אותה שם. רק אז הציג את עצמו
כבעלה, דרש שיציגו בפניו את אשתו.
טילפנו לכל החדרים, ומחדת של ריי־מונד
פלגרן הגיע אישור כי האבידה נמצאה.
היא שם. עד שהגיע הבעל לחדר, מצא
את שני הכוכבים שקועים מאוד במישחק
קלפים מיוחד במינו. פאסקל שלפה קלפים
מתוך חפיסה, וריימונד ניבא לה לפיהם
את עתידה. הוא שכח לנבא לד, שבעלה יבוא.
הצעקות שבקעו מהחדר היו בסקאלה
כזו, שרבים סברו שהפיצוץ בחצות יתרחש
במקום. אבל זה לא היה לפי לוח הזמנים.
הבעל הנרגש טען שהוא לא שלח את
פסקאל הקטנה למרחקים כדי שריימונד
ינבא לה מזלות בקלפים. זה הוא יכול
לעשות לה גם בפאריס. הוא עמד על-כך
שתחזור עמו מיד הביתה. אבל כשסיפרו
לו שאין מטוסים בשבת, היד, מוכן להירגע
ולתת לאשתו להמשיך את הסרט.
אבל בכך לא הסתיימוצרותיו של

ב״ב הישראלית
השנה, בפעם הראשונה, היתה גם נציגה
ישראלית בין אוצר הנערות הבין־לאומי המגיעות
לפסטיבל?ואן. אילנה פדרמן, גרושה
מרמת־גן ומורת־התעמלות בלונדית מתל־

א״מ׳ דא

-ועוד איזה! הבקיעו

פלגרן. יש לו טבע משונה: הוא לא אוהב
להיות לבד. תחילה אירחה לו לחברה
נערת־התלבשות של הסרט, צעירה מרוקאית
בלונדית בשם סטלה. אבל היא נסעה
בשבת האחרונה לתל־אביב. את מקומה

פסרן אל פטי וז׳אן
באה למלא נערת־הגומי הישראלית, הדי.
אלא שסטלה חזרה לבסוף, ביום הראשון.
ומד, היא מוצאת בחדרו של פלגרן, אם
לא חליפת אשד, שאינה שייכת לתלבשות
הסרט, וגם לא למלתחה שלה?
גיבור המוביל הארצי ידע לאן להוביל
את הסבריו. הוא סיפר כי בשבת נעדר
מחדרו, ואלמונים פלשו לשם, שכחו את
החליפה.
וכך עפה לה חליפת־אשה משובחת ממרומי
המלון למטה. המוצא הישר ידע ודאי
למי להחזירה.
אביב, נטלה את האף החדש שלת, את
שמלת־הנשף שלה, ויצאה לנסות את מזלה
בין הכוכבים.
רציתי שלפחות יזכירו אותה באיזה מקום.
אבל מכל הסיכומים על מהלך הפסטיבאל
נעדר שמה. זאת לא אומרת שלא היתה
שם. יש דו״חות על כך שפעם הופיעה
במחשוף נזה, שהתחרה אפילו במחשופה
של קארול (בייבי דול) בייקף, שהיה
אחת הסנסציות של הפסטיבאל. מישהו
מוכן אפילו לשים את ראשו על כך שהיא
הישראלית הראשונה שהצליחה לגעת ב־
007 האוריגנאלי, שוו קונרי•
אם לא הזכירו אותה, למרות שהיתה
נוכחת בכל המסיבות המפוארות, זה רק
בגלל טעות טאקטית שלה. אומרים שהיא
הופיעה בכל המקומות בתסרוקת הזהה
לתסרוקתה של בריג׳יט בארדו. אז ברור
למה לא שמו לב אליה. חשבו אותת ודאי
לב״ב,

שידוך מתחת לגג

אילנה פדרמן

הא נכון ש:
• צערת״זוהר תל-אביבית ידועה, שהתארחה
לאחרונה במלון קיסריה, ניצבה
במרכז הבריכה, הירשתה לגברים
לנשק את טבורה תמורת לירה לנשיקה,
אספה בצורה זו סכום נכבד!

כנר על הגג מלהיב את כל באי ההצגה.
אבל מה נעשה מתחת לגג?
החדשות האחרונות מספרות שאת אחת
מבנותיו של טוביה החולב במחזה אין
השדכנית צריכה להתאמץ לשדך. היא כבר
מצאה לה שידוך לבד, אבל לא לפי הטקסט
של ההצגה.
זוהי׳ אתי גרוטאס 22 ילידת חיפה
ממוצא יווני, הבולטת ביותר מכל בנותיו
של טוביה במחזה. היא היתד. כוכבת פיקוד
צפון, ובמחזמר 5:5שהועלה מחדש לאחרונה,
מילאה את התפקיד שריקה זראי,
עשתה בהצגה המקורית, למרות שהפירסומת
טענה שאכיפה פז היא יורשתה של ריקה.
השידוך שמצאה לה מתחת לגג הוא

עתה מותר כבר לגלות.
הסוד השמור ביותר בחוגי־הספורט הישראלי
לא היה מי יהיה כדורגלן השנה, או
איזו קבוצה מכרה העונה הכי הרבה מיש-
הקים. הוא נגע לאחד הכדורגלנים היקרים
כיותר שבעטו אי־פעם על אדמת־ישראל —
ג׳ימי גריבס, כוכבה של קבוצת טוטנהם
הבריטית, שביקרה כאן לפני שבועיים.
איש מ־ 12 אלף הצופים, שראו את ג׳ימי
הגדול, מלך השערים של האיים הבריטיים,
במישחק קבוצתו נגד מכבי תל־אביב, לא
יכול היה להאמין שזהו אותו כדורגלן
מהולל מהאגדות. שלושה ימים קודם לכן,
במישחק שנערך בקרית־חיים נגד קבוצת
הכוח, המחיש גריבס מדוע רגליו הן היקרות
ביותר בין רגלי הכדורגלנים בבריטניה.
אבל באיצטדיון בלומפילד, כפי שטענו
המומחים :״הוא היה חושך!״
הוא לא הבקיע אף שער אחד. בקושי
התנועע על המיגרש. הוא נראה סחוט ותשוש
לגמרי .״הוא לא רגיל לחום הגדול,״
הסבירו המומחים .״הוא בא הנה לנוח,
לא להתעייף!״ טענו אחרים.
אבל האשמה אינה לא בחום ולא בנופש,
אלא במזכירה קטנה של מלון הילטון
בתל־אביב בשם רחל סלוצקי 26 לא
היה נעים לגלות זאת קודם. אחרי שטוטנהם
נסעה, הגיעה לארץ אשתו של ג׳ימי, והם
נשארו כאן לבלות את חופשתם. פירסום
הסיפור, בעת שהותם כאן, היה ודאי מעמיד
בפני ג׳ימי כמה שאלות שהוא היד, מתקשה
להשיב עליהן את התשובות. ואני האחרונה
בעולם שאעשה זאת לג׳ימי. הוא עזב את
הארץ ביום חמישי, הסיפור שוחרר על־ידי
לפירסום.
ובכן, מה שקרה בשלושת הימים שבין
שני המישחקים הוא בערך כך: כדורגלני

טוטנהם הוזמנו למסיבה שנערכה בביתו של
׳שמעון מנדלוביץ׳ ,מאמן כדורגל, שרכש
חלק מהשכלתו כמאמן על מיגרשה של
טוטנהם, ונמנה על מעריציה הגדולים של
הקבוצה.
כדי שהאורחים לא ישתעממו, דאגו להם
המארחים לבידור, בצורת אוהדות־כדורגל
מושבעות.
איפה לוקחים חתיכות כאלה? מסתבר
שבריואל יש המון. הן אוהדות הכל ,.ואם
אין כוכבים, אז הן מוכנות גם להסתפק
בכוכבי־כדורגל.
במסיבה הכיר גריבס את רחל סלוצקי,
גרושה שאינה נמנית דווקא על הליגה הלאומית
של החתיכות בישראל, אבל בליגה
ב׳ היא בצמרת.
בשלושת הימים הבאים היא דאגה לארח
אותו כמו שצריך, כך שיכיר את ישראל
מכל הצדדים. סיפרה רחל :״אני דווקא לא
רודפת גברים, .אני לא מחפשת לי קאר־יירה.
אז מה, אם יצאתי עם בחור שהרגליים
שלו שוות 99 אלף לירות שטרלינג?
זה לא עושה עלי רושם. אחי הוא שחקן
כדורגל בבית״ר רמלה, וכך הגעתי אל
טוטנוזס. נכון שיצאנו לבלות, אבל תמיד
היו איתנו עוד אנשים. חוץ מזה הוא לא
היה בן יחיד אצלי. אם יצאתי עם מישהו
ביחידות, זה היה דווקא עם השוער, גילי
בראון״.

לבד או לא לבד — אחרי המישחק נגד
מכבי, כשבאו בטענות אל ג׳ימי גריבס
על משחקו הגרוע, התנצל :״איך אפשר
להיות בכושר אחרי בילוי כזה?״
אבל הוא למד לקח. אחרי המישחק,
כאשר נערך פיקניק לשחקני הקבוצה האורחת,
פנה ג׳ימי עורף לרחל. היתד, לו,

רפי רוצה
להיות פו ש ט
השם העברי של המגיפה האחרינה שפשטה
במדינה הוא רפי רוט. הוא לא שונה
בהרבה מנערי־הזוהר של תל־אביב, נראה
כמוהם, לבוש כמוהם, ומדבר כמוהם בסלנג
צברי מובהק. אבל כל וירוס זר מפיל
חללים עד שמתחסנים מפניו. ורפי, יליד
ברלין שעלה לארץ בגיל ,5סיים את גם־
נסיית גאולה והיה טייס בחיל־האוויר הישראלי,
בא מברלין. אז ברור שהוא היה
האופנה האחרונה של נערות דיזנגוף.
בברלין הוא מוכר יותר. כאן סבורים
שהמאבק על ברלין מתנהל בין הרוסים
והאמריקאים. אבל בברלין בטוחים שהקרב
האמיתי על העיר יתחולל בין רפי רוט

לשמעון עדן.
כי שמעון יעדן הוא מלך חיי-
הלילה של העיר, ואילו רפי, מהנדס טקסטיל
בן ,32 עומד בקרוב לבצע את פרויקט
הבניה הגדול ביותר שנבנה בברלין מאז
תום המלחמה.
הוא קפץ לארץ בדרך מקאן למיורקה.
״זה ההרגל שלי,״ הוא מסביר ,״כבר שש
שנים אני קופץ לארץ לחופשה בכל שנה,

דן שמר, נדון משפט רצח קסטנר לשעבר,
המשחק במחזה תפקיד קטן. אבל מסתבר
שאפילו בימים מודרניים יש צורך בשד־בנית.
שכן בלי שדכנית עלול לקרות שהחתן
נשוי כבר, כמו שקרה לאתי.
״הוא בחור נחמד, ואני אוהבת אותו
מאוד,״ מספרת אתי ,״אבל אני לא אוהבת
לקלקל משפחות. זד, נכון שהוא מקדיש
לי תשומת־לב מאחורי הקלעים, אבל לי
אין זמן לחברים. יש בחורות המתעניינות
בבחורים כדי לכייף. אני מכייפת רק בעבודה.
חוץ מזה יש לי חבר קבוע בצי
המסחרי. אני יוצאת איתו כבר מכיתה א׳.״

רחל סלוצלוי
אולי, סיבה טובה לעשות זאת. למחרת
בבוקר הגיעה אליו אשתו.
י אלא שרחל סלוצקי לא נשארה מקופחת.
השחקנים האנגליים נגמרו, אבל נשארו עוד
כמה אוהדים שבאו יחד עמם מאנגליה. עם
אחד מהם, אוהד טוטנהם בשם ז׳אן כלאק,
התידדה רחל עד כדי כך, שהיא עומדת
לנסוע אליו ללונדון. וזהו תקדים יפה
מאוד. מעתה לא רק מאמנים ישראליים
יוכלו להתאמן על מיגרשה של טוסנהנד,
אלא גם אוהדות־כדורגל מושבעות.
כדי להיות קצת פושט. יש בי כנראה שתי
נשמות. בברלין, ביום, אי־אפשר להאמין
שאני פליי־בוי. אני פשוט, רציני ועובד
קשה. כדי להשתחרר קצת מזה, אני בא
לארץ.״
אבל כל אלה שהתקשטו ברפי בעת
שהותו כאן, נחלו אכזבה. הוא חוזר לברלין
אל נערתו, דוגמנית־צמרת גרמניה העונה
לשם העכברי מ א חי.
רפי רוט גילה אותה לפני שנים בברלין
המזרחית, עזר לה לברוח לצד המערבי. אלא
שאביו מתנגד לנשואיו איתר״ למרות שהיא
מוכנה להתיהד. ומלבד זאת, מכל הנערות
שחגו סביבו בארץ, התאהב רק באחת :״אני
מאוהב ברבקה מיכאלי. היא דוגמה של,
הקרנת אישיות מיוחדת במינה. טיפוסים
כמוה אפשר למצוא רק במדינה הזאת,״
מסביר רפי.
אבל לא צריך לחשוב שרפי בונה לגרמנים
את ברלין מפני שהוא אוהב גרמנים.
הוא אינו מסיר מצווארו מגן־דוד מוזהב.
ואין דבר שהוא חולם עליו יותר מאשר
עם גרמני .״אני מת להוריד להתקוטט כסא על איזה גרמני, שיעז לומר משהו
נגד המדינה והיהודים. אני עושה להם
פרובוקציות לא־נורמליות, ומחבר״ לצערי
עוד לא הצלחתי להגשים חלום זה.״

קולנוע
סרטים
משבט ״ומחתרת
משפט

איו בתל־־אביב די רהכ מו ש לנו
ורווחה. יציבות לחוזק
לפני שאתה מחליט על קנית דירה, בדוק
וראה מה אנחנו מציעים לך עבור כספך.
ן ^ ך חברת בנין בע״מ, רח׳ דיזנגוף ,16
1 1 1 - 1י מל-אביב, טל 224549 ,223082 .

תוך שבועות א ח די ם ביכולתך לדבר
אנגלית* מצויינת ב שטף וב מב ט א נכון

ווכך (קולנוע גורדו! ,תל־אביב)

במאי שאינו יודע מר, זד קולנוע, לקח
שהקנים שאינם יודעים מה זד, מש!זק, עם
צלם שאינו יווע מר, זאת מצלמה, ותסריט!
שאינו יודע מה זה תסריט. יצא לו משהו
שאינו דומה אפילו לבן־דוד של סרט.
חי כ ה * 7טכוה. התסריט מנסה לתאר את
תקופת הכיבוש בפולניה, את מלחמת המחתרת,
וגם את משפטיי הנאצים לאחר עשרים
שנה. הוא לא הצליח לתאר לא את זה ולא

את זה.
אין בסרט תמונות או מאורעות, יש בו
סממנים. בחצי הראשון, המתאר את הכיבוש,
יש כמה צילומים משעממים של קרבות,
כמה תמונות של תפיסת יהודים, כמה
תמונות של אנשים בכלא וכלא. יש צילום
של אכזריות נאצית. צילום אחו של התעללות
נאצית. צילום אחו של עינוים וצילום
אחד של פילוסופיה נאצית.
בקטע של המשפט יש כמה פטפוטים על
אחריות, על ציות לפקודות, על הפשע של
העם הגרמני, ועל החובה לשכוח, או לא לשכוח.
אין בסרט גיבורים או דמויות ; יש בו
רובוטים שהוכנסו לתוכו על מנת לדקלם
ברגע מסויים, תמיד ברגע הכי פחות מתאים,
את מה שהתסריטן הכנים לפה• הוא
ה.נים להם לפה יללות פתטיות, או פטפוטים
נדושים חסרי משמעות.
הבמאי של הסרט, ליאונד בושקובסקי,
עשר, עבודה מיוחדת במינה. הוא אסף את
גל הטריקים שראה בסרטים של במאים אה־דים,
עירבב אותם ביחד, ודחף אותם לתוך
הסרט מבלי להבין למה הם משמשים. קשה
לתאר מה שיצא לו מזה, אבל עוד יותר
קשה להבין למה אדם כמוהו עושה בכלל
סרטים.

אוהב את בובת הסמרטוטים שלו. הוא
רוצה שהיא תישן במיטה שלו, הוא רוצה
לקטוף לה את הידיים, לחנוק אותה מתחת
לשמיכה, והוא בוכה נורא כשלוקחים אותה
ממנו. אין שום אפשרות להסביר לו שהוא
טועה, משום שהוא נמצא במצב מוגבל של
חוסר הבנה.
הוא בז לה בגלל ההשכלה שלה, כמו
שבזים, מתוך התגוננות, אנשים שאין להם
דבר מה, לאנשים שיש להם את אותו
הדבר. הוא בז לה בגלל אהבת החיים שלה,
ובגלל שהיא מוכנה לעשות למען החיים
דברים שאינם מתיישבים עם המושגים החברתיים
שלו על כבוד. הוא כמעט שונא
אותה בגלל החברה שלה, הידידים שלה וכל
הדברים שיש לה, שהם זרים לו. הוא
לא מסוגל, בשום אופן, להבין אותה, ואילו
היחס שלה אליו לא יכול להיות אחר מאשר
חוסר־הבנה ובוז, המסתתרים מאחורי שנאה,
המסתתרת נ־אחורי פחד נורא.
וויליאם ווילר לא יכול היה למצוא לשני
התפקידים הראשיים שלו שני אנשים יותר
מתאימים מאשר טרנס סטאמפ וסמנטה אגר.
טרנס סטאמפ אינו משחק את הדמות של
התמהוני, התמים, המוגבל, וטוב הלב —
הוא חי אותה.
אפשר לראות את האטימות בתוך העיניים
שלו, בערמומיות המוזרה שלו, באדיבות
המיוחדת שלו, בתימהון הממלא את
כל פניו כשהוא פוגש במשהו בלמי מובן
לו. הוא מטורף, הוא מפחיד, אבל הוא
כל־כך אנושי, שאי אפשר לא להרגיש
אליו איזושהי אהדה. לאחר שהוא תופס
את הבחורה, ומכנים אותה למרתף שלו,
הוא יוצא החוצה, מהלך על הגדר, מתיישב

־י בקר 1ב
א מנו ת וחיים
האספן

ב שבתך
כל יו ם
5ו ד קו ת ליד הפטיפון

קורס לינ ג א פון הנו ה צו רההמ הי ר ה, הקלהוהיסודית
ביו תרללמודשפהב בי ת• למעלהממליוןאנשיםלמדו
ש פו תבשיטה זו• ממשלותר בו תוצבאותבארצות
שו נותבעולםוכיביותרמ־ 15,000ב תי ־ ספריסודיים ,
תיכונייםואוניברסיטאותבכלרח בי תבלמשתמשים
בלינגאפוןלהוראתשפות•
אתהלומדע••׳ הקשבה לדיברי אנגלית, מעל גבי תקליטים•
הם מ שמיעים לך א ת השפה המדוברת יים יום במדינתם• כל מלה
הנשמעת תוכננה וכוונה בצורה שתעזור לן לדבר אנגלית בזמן
הקצר ביותר•

אתה נ הנה כסליים סנסיעו־חיך
לחו״ללא מי שלמד ת
ב שיט ת לינג אפון א ת שפ ת
המדינה אליה אתה נוסע.

בשבתךכליום 15דקותבלבד ליד הפטיפון, להק שבה לקורס
לינגאפון, תלמד לדבר ולהבין, לקרוא ולכתוב אנגלית תון שבועות
אחדים• א ם הנן יודע כבר שפה יו, קורס לינגאפון יעזור לך לבטאה
במבטא אנגלי נכון ו מדיי ק, כאילי היי ת אנגלי יליד אנגליה•
עםלינגאפוןאפשרללמוד 36ש פו ת, כולל ערבית,
צרפתית, רוסית, ספרדית אי טל קי ת, פורטוגזית, הולנדית••• וכר •

ל י 1ג

א פ 11

ללמוד

חינם!
שעור לדוגמא
גזור ושלח תלוש זה נאה חוברת ותקבל ומצויירת הנותנת הסבר
מלא על שימח לינגאפון
וכן הזמנה לכניסה לשעור חינם לדוגמא, הכל
ללא כל התחייבות מצ רן

המשרד: רח, דיזנגוף 101
חנות בפסאג׳ ,בקומה ב,

שפות

ה שיטה הנו לינ ג א פון
המוצלח תוהמ ענינינ ת להו ראת
שפו ת לילדי ם קטני ם
ולעזרת תלמידי בתי־ספר
וסטודנטי ם

ב שעו רי

האג

לי ת או כל שבה אחרת.

לכבוד מכון לינגאפוד
ע׳׳י פרסום ,.ם וגא״

2 .1 7 /6 5

ת.ד — 1870 תל־אביב.

נא לשלוח לי חינם וללא כל התחייבות מצדי. את
החוברת ( 24 עמודים) המתארת את שיטת לינגאפון
ללמוד שפות. כ-כ הזמנה לקבלת שעור לדוגמא.
(נא לציין במקום המתאיס באיזו שפה מהשפות
הבאות ברצונך שנשלח לן אח החוברת הנ״ל).
באנגלית בערבית בצרפתית בגרמנית באיטלקית

הכתובת

(קולנוע גת, תל־אביב; ארצית־

הברית) הוא סרט מצויין, לא רק בגלל
שהוא עשוי טוב, משותק טוב ומצולם
טוב. זהו סרט מצויץ משום שהוא עוסק
בחיים אמיתיים, ומביא אותם בצורד. אמ־גותית
טהורה אל הבד.
למשש, דלטךול חנו ק. האספן הוא
פרדי קלג (טרנס סטמפ) ,פקיד קטן בבנק,
אשר אינו יכול להסתגל לחיים ולחברה.
הוא נשאר מחוץ להם. אין לו חברים,
אין לו ידידים, בזמן הפנוי שלו הוא מסתובב
לבדו בשדות ואוסף פרפרים.
הוא תמהוני. הוא לא מטורף, אבל הנפש
שלו והרגשות שלו אינם מבוגרים מספיק,
הם נשארו במצב ילדותי מפגר. איסוף הפרפרים
אצלו זוהי מין צורה של התבטאות,
של עשייה. אבל זהו גם מין יצר ילדותי
לא מפותח. הוא צריך להחזיק את הדברים
בהם הוא רוצה, למשש אותם, ללטף אותם,
לחנוק אותם.
יום אחד הוא מרוויח 200 אלף דולאר
בהגרלת טוטו. הוא הופך עשיר. יש לו
כסף, והוא יכול לממש תשוקות ילדותיות
אחרות שלו. הוא קונה בית במקום מבודד,
תופס את ד,נערת היפר, שהוא אוהב מזר,
שנים, ומביא אותר, למרתף של הבית.
המרחף מרוהט, מחומם, מלא בשמלות,
ספרים ותקליטים שהוכנו למענה. הנערה
נשארת במרתף כחודשיים. תקופה זו מאפשרת
לבמאי להראות שפע של רבדים ביחסים
בלתי אפשריים בין שני אנשים זרים.
היחס בין הנערה החטופה לבחור הוא
קודם כל יחם שבין קורבן לצייד, עם
האימה, החשדנות, הכעס וחוסר ך,בטחון
של שני הצדדים. אבל בין השניים מתפתחים
גם יחסים אחרים, שאינם תלויים במצב
אלא באנשים.
מתפתח ביניהם יחס שבין אדם ער,
אוהב חיים וחברה, לבין אדם רדום, הנמצא
מחוץ לחיים ומחוץ לחברה. מתפתח ביניהם
יחס שבין אדם משכיל, שחונך בחברה
טובה, לבין אדם הסר השכלה וחסר תרבות.
שני האנשים הללו אינם יכולים להידבר
ביניהם. הם שייכים לשני עולמות שונים
לחלוטין. שום מלה, שום משפט שאומר
האחד אינו יכול להיתפס על־ידי השני.
פרפרים רועדים. הבמאי וויליאם ווילר
הצליח ליצור מיחסים אלד. את אחד הדברים
המזעזעים ביותר, המפחידים ביותר, המייאשים
ביותר שנעשו בקולנוע בזמן האחרון.
כשהנער אומר לנערה :״אנ אוהב אותך,״
הוא לא מתכוון למד, שהיא מבינה בזה.
כי האהבה שלו היא אהבה בלתי־מבוגרת,
לא אמיתית. הוא אוהב אותה כמו שילד

אדלסון ב״ליל קיץ ארוך״
עירום ומגן־דויד
על אבן ומחייך. הוא לא נראה עליז או
שמח באופן מיוחד, אבל כל המסך קורן
מאושרו.
סמנטד. אגר היא ההיפך ממנו. היא משחקת
בידיה, בפניה ובכל גופה. היא נראית
בדיוק כמו פרפר יפה ומבוהל בתוך רשת.
היא משחקת על כל המישורים של הסיפור.
היא מיואשת, היא נפחדת, היא כועסת,
היא נדהמת, היא חסרת אונים, הדברים
עוברים עליה בקשת, ולפעמים הם מציפים
אותה בבת אחת.
הם כמעט ולא מדברים ביניהם. הם לא
זקוקים זה לזו. הם אומרים את כל מה שיש
להם להגיד, או את כל מה שאין להם
להגיד, במשפטים הקצרים שלהם.
מה שלא עושות המילים והתנועות עושה
המצלמה הצבעונית. היא איטית. היא מלאת
מתח ואווירה, נעזרת במוסיקה הנהדרת
של מורים ג׳אר. היא מטיילת על הקירות
של הכלא, על החלונות האטומים, על הפרפרים
הרועדים, על הפנים, על העיניים ועל
הגופות של הגיבורים.
האספן הוא סרט מציאותי ופנטסטי כאחד.
יש בו צירוף של חיים ואמנות. צירוף
שרק יצירה אמיתית יכולה להביא.
העולם הזה 1453

ברלין
לאח אינו עירו
וסלאדז שבאתי הוצג בברלין — אך מחוץ
לפסטיבל. היו שחששו כי הסרט יעורר
אסוסיאציות אנטי־שמיות. קרה ההיפך.

מדווח שליח ״העולם הזה״:

״איפה אפרים קישון?״
״מביים מהזה בתל אביב ועל כן לא יכול
לבוא לברלין.״

פסטיבל הסרטים ה־ 15 בברלין הגיע לסיומו.
במשך שנים עשר יום הוצגו באולמות
שונים במרכז העיר סרטים לעשרות,
אם במסגרת התחרות אם מחוצה לח.
בנעילה, באולם הענק צוי פאלאסט (״ארמון
גן החיות״) הוצג סלאח שבאתי לקישון.
הקהל שמילא את האולם — כשם שמילא
את ההצגה היומית של אותו סרט — לא
פסק מלצחוק ולהריע, תוך ההצגה ובסופה.
לעומת זאת הגיב הקהל בשריקות בוז
למשמע כמה מהחלטות חבר־השופטים, שחילקו
פרסים לסרטים, לשחקנים ולבמאים.
כי הרמה הכללית השנה היתר, נמוכה מן
הרגיל וסלאח, הרחוק מלהיות סרט אמנותי
מעולה, נראה לעומתם כהישג קולנועי.
לקראת הפסטיבל, הנערך בברלין מדי

אהבה .65 זה סיפורו של במאי סרטים
הנוטש את מיטת אשתו ומפתה — ב־תמונות־אהבה
ארוכות, שבהן הוא והמצלמה
מלטפים בלי תסביכים את גופה של
אינגבריט סטראנדברג — אשת־ידיד. בהקשר
אחר לחלוטין — וברצינות מוחלטת —
אומר בניטו קאראתרז, המגלם בסרט שחקן
אמריקאי צעיר :״ובכן, זוהי שבדיה.״
אך שבדיה לא היתד, יחידה בתערוכת
החשפנות והמין. דגמארק הראתה אהבה
נוסח קופנהאגן בשניים, יפאן הדהימה אף
את המבקרים הציניים ביותר בסרט ארוטי
נטול ערך — אהבוז בין הזזווטות, וגרמניה
הגישה סרט על אהבת־בשרים של
אח לאחותו. הדברים הגיעו לידי כך שכאשר
הוצג סרט ללא עירום, היתד, זו
כמעט־סנסאציה.
אחד הסרטים האלה היה הלהקה השיק־ס
פ יוי ת לג׳יימס איבורי, במאי אמריקאי
שהתפרסם בשטח התעוזתי, ושהפעם ניתנה
לו ההזדמנות לנסות להגיש סיפור־עלילה.
הנסיון לא עלה כולו יפה — נראה ש־לבמאי
אין נסיון בהדרכת שחקנים ושהוא
נוטה להאריך במקום שהקיצור יפה —
אך זה סרט נעים, שפשטותו מדברת יותר
מן היומרנות של, למשל, ליל קיץ ארוך,
שהוא כמעט־חיקוי של בשנה שנברה ב־

ת ן ויגבר
תן לגבר — הראוי לשמו
— את הבירה הראויה
לשמה — ״גולדסטאר׳׳.
מרווה צמאו!
111 ומשיבה נפש.

גו דדס טווו
ט ל־ א רי א לי

מארינבאד.

הלהקה השיקספירית היא קבוצת שחק־

׳׳פק״ דיאודורנט
לרגל • מונע
ריח וזיעה
ומטיר עייפות

זס4ס 0 ₪ 0

011111111וסן
הנך רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
בשטח התערוכה
הפתוח כל יום בשעות
9— 13 ומ־ 5עד חצות

.קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה.

״השיטה״
אחת סירבה להשתטות

שנה, קושטה העיר בדגלים, ביניהם, כמובן,
דגל ישראל. אך זה היה רק אחד האותות
הפיגו־שמיים בברלין המערבית. בקיוסק
העתונים בנמל־ד,אוויר טמפלהוף, עורק-
תחבורה נאצי־לשעבר, הבחין נוסע ישראלי
בגליון נועריב. כאשר ביקש אותו, שאל
אותו המוכר אם הוא ׳ רוצה גם בידיעות
אחרונולז והעולם הזה. כמו כן נדמה לכל
ישראלי הנקלע לברלין שכל ברלינאי משכיל
שני או שעומד לצאת לישראל, או שזה
עתה חזר משם.
״מבין אתה,״ הסבירה ויולה, שחקנית־במאית
צעירה ,״ברלין איננה עיר אלגנטית,
ועל כן הפסטיבל כאן נעדר או תו הוד שי ש
לפסטיבלים הגדולים של קאן וונציה.״
היא דיברה עברית רהוטה, פרי ישיבה
של שנתיים בישראל.
״הייתי נשארת שם עד היום,״ אמרה,
״אך המשטרה סירבה להאריך את האשרה
שלי. אינני יהודיה...״
״אגב,״ הוסיפה ,״הייתי רוצה לראות את
סלאח, אך פשוט אי־אפשר להשיג כרטיסים.״
״פסטיבל של עירום״ .נקודה ״שמית״
אחרת היה המגן־דויד על חזה החשוף של
מוד אדילסון בסרט ׳השבדי ליל קיץ ארוך.
מוד הצעירה היא אחד הכוחות העולים
בקולנוע השבדי. היא היתד, התלמידה הצעירה
ביותר ( )16 בבית־הספר הדרמתי
המלכותי בשטוקהולם, וזכתה להצלחה רבה
על הבמה ביומנה של אנה פראנק. בליל
קיץ ארוך היא מגלמת דמות מסתורית
של נערה צעירה המטיילת בהרים.
היא רוחצת בנהר ערומה, ונתקפת על־ידי
גבר צעיר. תמונות אלו אופייניות להרבה
ממד, שנראה בפסטיבל ברלין השנה.
״אפשר לקרוא לזה פסטיבל של עירום,״
אמר במאי הודי נודע. בסרטיו אין, כמובן,
תמונות נועזות. הודו איננה שבדיה.
אופייני שצהלת־הצחוק האדירה ביותר
בברלין באה בתגובה למשפט בסרט השבדי
העולם תזה 1453

נים אנגליים הנודדים זה שניט ברחבי
הודו, ומגישים לקהל המקומי מחזות מופת,
בייחוד משל שיקספיר. האנגלים שבלהקה
נעזרים בשחקנים הודיים, ואף על
פי שגישתם רצינית ורמתם גבוהה למדי,
התוצאה אינה יכולה להיות מושלמת. נוסף
למפח־הנפש האמנותי סובלת הלהקה
גם ממחסור כספי, שכן מספר ההודים
הנוהים אחר שיקספיר מתמעט משנה לשנה.
נדודי הלהקה, אהבתה של שחקנית
צעירה לנער־שעשועים הודי ואכזבתה —
כל אלה מוגשים בעדינות ורכות. ללא
כוונה כמעט, הופכת העלילה לסמלית לירידתו
של האירופי במזרח.
אפשר להמשיך ולתת רשימה שלמה של
סרטים ״נועזים״ :האושר מצרפת, סרטי״
מין גרמניים שהוצגו מחוץ לפסטיבל,
טרטי־גירוי מבריטניה ומארגנטינה, אף מ־וונצואלה.
הצרה היא שרוב הסרטים האלה
נעדרים כל ערך אמנותי, ואף כאשר הכוונות
טובות, מכשילות התמונות האינטימיות
לעתים קרובות את הסרט. כי תמונות
כאלה יש לדעת להגיש, ולא כל אחד
הוא אינגמאר ברגמאן או אפילו ואדים.
כך אירע שמלבד ההודיים היו אלה שני
סרטים לא־״נועזים״ ,שהוצגו מחוץ לתחרות,
שזכו לפרס הגדול ביותר — אהדת־הקהל.
הראשון הוא, כאמור, סלאח והשני —
ברמה שונה לחלוטין — השיטה״ סרט
אנגלי* על צעירים — אחד אשר תפש
את שיטת פיתוי־הנערות, השני שמת לתפוש
את השיטה, והשלישי שלא איכפת
לו. שלושה בחורים ונערה — ריסה
טאשינגהאם — המסרבת להשתטות.
כאן תפשו מחבר התסריט, הבמאי והשחקנים
את מה שלא תפשו מרבית הבמאים
האחרים ששלחו סרטים לברלין :
את שיטת עשיית הסרטים.

שזכה השנה בפרס הראשון בקאן.

בית הספר העוה להנדסה
ההרשמה לשנת הלמודים תשכ״ו
תסתיים ב־ 20 ליולי

בפקולטה לרדיו אלקטרוניקה וטלקומוניקציה הסטודנטים יוכשרו בשעות הערב
במסלול ארבע־שנתי לבחינות ההסמכה של
האגודה הבריטית למהנדסי־הרדיו לקראת התואר:

סגל ההוראה מורכב בעיקרו ממהנדסים בוגרי
הטכניון בחיפה.
רתקבלים מועמדים בעלי תעודת־בגרות ישראלית או תעודה
מקבילה ובוגרי בתי־ספר מקצועיים.
מועמדים אשר טרם השלימו את בחינות הבגרות יוכנו
במקביל לבחינות0 .0

פרטים והרשמה: יום יום כין השעות 7-5
כערב במשרדי המכללה, תל־אבים דרך פתח־תקוה
( 126 מול הקריה) .טלפון .244891

בשלם
זיאט־נאם
מ ה לו מהבחלדה רי ק

ברניקו

תרועות־פירסום קידמו את פני המיבצע.
זו הפעם הראשונה, הכריזו הכותרות, יוצא
הצבא האמריקאי לפעולה עצמאית נגד ה־ויאט־קונג.
לכל ז.מריקא• היה ברור כי האסיאתים
הקטנים לא יעמדו מול פאר הנוער
האמריקאי, אלפיים מחיילי עוצבת הצנחנים.
כעבור
יומיים נעלמה הפירסומת. נסתבר
כי היתד, זו מהלומה לתוך החלל הריק. הצנחנים
הוטסו ללב ״אזור ד׳״ ,בו שולטים
הקומוניסטים מזה עשרים שנה, והמשמש
בסים עיקרי לכוחם.
הם הסתובבו בג׳ונגל העבה, נתקלו בנחשים
וביתושים. הם לא נתקלו בשום
אוייב, זולת כמה צלפים שהסתתרו בין צמרות
העצים. חייל אמריקאי אחד נהרג.
פיל מול יחדשים. המיבצע כולו הוכיח
את אופייה האבסורדי של הלוחמה ב־ויאט־נאם,
בה מנסה פיל להשמיד להקה
של יתושים.
שוכני־היער ידעו על ההתקפה האמריקאית
מראש. היו להם לפחות שלושה מקורות-
אינפורמציה:
• מרגליהם ״כל שדרות הצבא הוזיאט־נאמי
ובמשרדי סייגון;
י • ההפצצה הכבדה, אותה מקדימים האמריקאים
לכל התקפה, והמבשרת את בואה
כבטחון מוחלט כמה ימים מראש;
#שיטות מקוריות של האזנה,
השיטה המקובלת ביותר: איש ויאט־קונג
רובץ בשוחה תת־קרקעית, המשמשת כתא־הדים.
התא קולט ומגביר כל הד. האיש
שומע את קולם של מטוסים מתקרבים זמן
רב לפני שאוזן אנושית יכולה לקלטם מעל
פני הקרקע, ולפני שעין אנושית מבחינה
במטוסים.
מם אדום על עגבניות. ברגע שמושמעת
האזעקה, פועלים אנשי הוויאם־
קונג במהירות, שמקורה באימונים מדוקדקים.
הם מחביאים את נישקם ומזונם. הם
עצמם מסתתרים במינהרות ובבורות תת־קרקעיים,
שהוכנו מראש, והמוסווים בצורר,
מושלמת מתחת לסלעים ומאחורי שיחים.
מיסתור כזה אינו ניתן לגילוי, אלא רק
במיקרה. גילויו מביא להשמדת חוליה קטנה
— אך גדוד של חיילי ויאט־קונג מוסתר
בהרבה עשרות מינהרות כאלה.
האמריקאים באים, עוברים על פניהם ומסתלקים
— ואילו לוחמי־הגרילה נשארים
במקום, על נשקם וציודם
כל זה נודע לציבור האמריקאי. תוך כדי
כך גם נודע לו כי במרחק של 45ק־מ
מסייגון — כמרחק חדרה מתל־אביב —
קיים אזור עצום בו שולטים הקומוניסטים
זה עשרים שנה, ובו לא דרכה מעולם רגלו
של חייל אמריקאי או חייל של הצבא ה־ויאט־נאמי
הדרומי- .
זה בא כהפתעה. לא פחות הפתיעה ידיעה
שניה: סייגון עצמה מנותקת מזה כמה חודשים
מכל עבריה. כל ש שת הכבי שים המובילים
לעיר נמצאים תחת שלטון הקומוניסטים,
הגובים מס גבוה על כל עגבניד.
או מיטען פחמים המגיעים לבירה.

לבית חשסחא•
ת מ רו קי ־׳ברניקה׳ על שםנ סי כתי שר אל ה ק דו מ ה,
מ הוי ם. מ הפכ ה עו ל מי תבקוקמטיקה. לר א שונ ה
ב עול ם, מוג שי ם לך ת מ רו קי ם על טהרתצמ חי
הערבהוהמדברו קו לו אי ד לי םאלקטרוליסיים
מ מ עינו תיםהמלח, עין בו ק ק וזהר.
ת מ רו קי ״ ברניקה ״ יטפ חו עורך ויגבירו קסמיך
לר שו תך ארבעת מוצרי ה ב כו ר ה:

״ברניקוז״

הי ד ר סנ ט

״ברניקה״

וי טנורי שינג :

״ברניקה״

חלב פני ם

״בו־ניקה״

מי פני ם

קרםבסיסי מרענן, משמש כי סו ד מצוין לאיפור.
נ ס פג בהחלט. מ ת אי ם לכל סוגי העור.
קרם מזיו ה מ סיי ע לעור עייף ויב ש ל שוב לר עננו תו.
מכיל שו מני םנבח רי ם ווי ט מיני ם.
אמצ עי ני קוי מ ר ענו להסרת האיפור, האבקו הז ע ה.
מ ת אי ם לכל סוגי העור.
לניקוי ה פני ם מ שו מני ם מיו ת רי םותמ רי עלמ חזו ר
דםמ שופר. מ ת אי ם לעור רגיל ושמן.

פ ר חי םבמ קו פ צ צו ת

ל ה שי גבפר פו מ ר יו תמובחרותוב תי מרקחת.

ליובי

ולבריא ות

מעבדותביוכימיותמאוחדות בע׳־מ
סו כנו תבלעדית. צ בי ש טיין ת׳ א. ד ח׳ בן־י הו ד ה 134

ט ל233490 .

עמירן וישות בע־־מ

׳ 1ת ר 1׳1ת ד אנשים עוברים בדיזנגוף
׳ 1ת ר 1׳1ת ר אנשים קונים

• ל 50969 .

סקנדינביה
תל-אביב, רח׳ דיזנגוף ,146 טל 231602 .

שתי קאריקטורות גסות הופיעו בכרוז. האחת
הראתה סיני מגושם, המוסר רובה
לחייל ויאט־נאמי צפוני, תמורת 11 שקים
שנשאו את הכתובת ״אורז ויאט־נאמי׳׳ .השניה
הראתה את החייל הוזיאט־נאמי הקומוניסטי
מאיים על אשר, וילדים, אחרי שרצח
את אבי־המשפחה ושרף את ביתה.
לקאריקסורות נוספה כתובת :״הממשלה
הקומוניסטית בהאנוי לקהה את האורז של
ההמונים ונתנה אותו לקומוניסטים בסץ,
תמורת הנשק בו הם הורגים אנשים חפים־
מפשע בדרום.׳•
מיליונים של כרוזים כאלה הושלכו השבוע
על־ידי מפציצים אמריקאיים מעל
לערי הצפון. הלוחמה הפסיכולוגית הגיעה
לוויאם־נאם.
חשד ופחד. הלוחמה הנפשית דומה לתעמולה
רגילה כפו שגאו מדמיע דומה ל־רומאן
עצוב. היא משתמשת בכלים של התעמולה.
אך אין היא מנסה להסביר, לשכנע,
לעשות נפשות.
תפקידה הבלעדי הוא לשבור את רצון-
ההתנגדות של האוייב — לזרוע פירוד ופחד׳
לסכסך בין אדם לאדם, להחשיד את
המנהיגים על העם, ליצור אודירר, של חש־העולם
הזה 1453

דות ושינאה הדדית, שתביא לדמורליזציה
גמורה.
במלחמת־העולם השניה השתמשו כל הצבאות
בשיטות אלה. התוצאות היו זעומות
ביותר. הוכח שאין בהן תועלת כשהן מופעלות
נגד צבא מנצח, וגם לא נגד צבא
מנוצח, הממשיך ושומר על כושרו. הפירות
היחידים הושגו כאשר צבא־האוייב כבר
היה במצב של התפרקות וחוסר־אונים, כתוצאה
מתבוסה מוחצת.
הכל על המאמץ ז על כן ספק אם
יש ערך לשיטות אלה ביזיאט־נאם. כי בני-
הארץ מאמינים כי מלחמת הוזיאט־קונג הי*
*־1חמודשיחרור לאומית, וכי מולם עוייי־שלטון
זר. ולראייה: אין אף חייל זר אחד
בצבא הוויאט־קונג, המורכב כולו מבני
ויאט־נאם (הצפונית והדרומית) .ואילו צבא-
סייגון נמצא תחת פיקוד אמריקאי עד ליחידות
הקטנות ביותר, יחידות אמריקאיות
משתתפות במידה גוברת בקרבות עצמם,

ביולי קבע הנציג הצרפתי כי ההסכם הופר,
מאחר שלא נמצא הסדר כזה.
האמת היא שנמצא הסדר — אך הוא
נוגד את ההסכם. הוועד־הפועל של השוק,
אשר בראשו עומד גרמני, קבע כי המימון
יהיה בידי הפרלמנט האירופי. משמע: הפרלמנט
הפיקטיבי, המתכנס בשטראסבורג,
ושאין לו כיום שום סמכות ממשית, יהפוך
לפרלמנט אמיתי, בעל תפקידים של ממש
וסמכויות של ממש.
הגרמנים קיוו כי הצרפתים יבלעו את הצפרדע.
אם לא ישיגו דרך אחרת של מימון,
סברו, יסכימו הצרפתים להצעתם, שהיא
צעד ראשון לקראת פדרציה אירופית.
אולם דה־גול אינו אוהב לבלוע צפרדעים,
ובייחוד לא גרמניים.
בידעו שהצדק הפורמלי עימו, הורה
לנציגיו במוסדות השוק להחרים את כל
ישיבות השוק. מאחר שכל החלטה בשוק
חייבת להתקבל פה־אחד, גרם חרם זה
לשיתוק מלא.
זהו מיבחן של כוח. הצרפתים מחכים
בסבלנות. הם בטוחים כי הגרמנים יצטרכו,
בסופו של דבר, להיכנע — למרות שהם
נהנים מתמיכת האיטלקים וההולנדים.

טל ו לי קיץ
לאירופה

צרפת
נ ע רו ת סו ג א׳
מה קורה לנערות הצרפתיות?
הן משתנות.
כל תייר ישראלי מכיר את הנערה הצר־פתיה
המסורתית. היא קטנה. היא סקסית.
יש לה חזה קטן, אך אגן־ירכיים מלא
ועגלגל. רגליה שמנמנות, קרסוליה עבים
אך מחוטבים.
בריז׳יט בארדו היא כזאת. וכמוה כל
אשה צרפתיה מעל לגיל .30
אך בינתיים נולדה צרפתית חדשה. היא
גבוהה יותר. היא תמירה• חזה נשאר קטן,
אך גם אגן־יריכיה צר וקטן. רגליה ארוכות
ורזות. יש לה גוף של נער. היא ספורטיבית.
היא לא רוצה להיות סקסית. היא
שונאת שמלות מכל הסוגים, זולת שמלות
סרוגות.
בכך נוכחו, קודם כל, האופנאים. הם
נאלצו לשנות את המידות. לנוחיותם יצרו
שני טיפוסים: נערות־א׳ ,מן הסוג החדש,
הלובשות מכנסיים וחולצות־טריקו, ונערות־ב׳
המסורתיות, הממשיכות ללבוש שמלות
סקסיות, עם מחשוף.
נערות־א׳ הן עכשיו במודה.

הכרוז האמריקאי
רומן עצוב או גאז מדמיע?

ארצות הברית

הידעת כי

מוסקבה

נמצאת ברשת הטיסות הסילוניות שלנו?
טיסה קבוצתית מיוחדת תמריא לשם ב-
22 לאוגוסט .1965 המחיר הכולל החל
מ — 1899.ל״י.

פנה לידידך
סוכן הנסיעות
£ $א 1811גאג 1מי1י 3ס ג 11
תל־אביב, רח׳ אלנבי ,94 טל 621573/4 :

האמא א שמה בכד

וגם הכרוזים עצמם מושלכים ממטוסים אמכל
אחד יודע מדוע הרג (אם הרג) לי
ריקאיים.
נידמה שגם חיל־האוויר האמריקאי סבור אוסוואלד את הנשיא ג׳ון קנדי. מפני שערב
כי חבל על המאמץ. מפקדיו רמזו שהם מע המעשה סירבה אשתו היפהפיה, מארינה,
דיפים להשליך פצצות במקום הכרוזים. למ לחזור לגור עימו בדירה משותפת.
אולם זאת היתד, רק הדחיפה האחרונה.
רות שגם הפצצות לא הביאו, לפי שעה,
לשינוי במלחמה, אף שכמויותיהן גדלות מ עתה נתגלתה הסיבה האמיתית: אוסוואלד
הרג את הנשיא, מפני שאמו היתד, אנוכית
שבוע לשבוע.
ושתלטנית.
כאשר הרים אוסוואלד את הרובה האיטלקי
וכיוונו דרך המשקפת היפאנית לעבר
ראשו של קנדי, הוא התכוון, בעצם, לפגוע
צפרדע גד מני
בראש אמו. הגורם אדם
ומדון, ריב זקן שחצן, איש
כולם דומים. זאת לא ספרות. זה מדע.
זוהי
— להנאתו בלתי־פוסקים למשברים ליתר דיוק: המדע של דויד רוטשטיין, מש שהיא
כפי
דה־גול,
שארל של תמונתו
פסיכיאטר
ראשי בבית־הסוהר של ספרינג־תקפת
בעתונות האמריקאית והגרמנית. הופילד
במדינת מיסורי.
כחה חדשה: פרישת הצרפתים מעבודת
רוטשטיין התמחה בענף רצח־הנשיאים.
השוק האירופי
המשותף.של דה־גול יש סיבה כי על ספת־האנאליזה שלו שכבו בשנה
אולם לכל המשברים
שעברה 27 אסירים. אחד מהם טילגרף לק-
סובה. המשבר האחרון אינו יוצא מכלל
נדי :״אתה צריך למות״ .שני ניסה לפרוץ
זה. נושאו: מי ישלוט באירופה?
במשאית את שער הבית הלבן. שניים איימו
רייך אירופי. לגרמנים ברור לגמרי: על חיי הנשיא אייזנהואר, שמונה על חיי
אירופה תתאחד תחת הנהגה גרמנית. גרמניה
הנשיא קנדי, ו־ 17 על חיי הנשיא הנוכחי
תשלוט באירופה המאוחדת, כשם שפרוסיה לינדון ג׳ונסון.
שלטה בגרמניה המאוחדת.
כולם דומים באופן מפתיע זה לזה, וגם
ההקבלה אינה מ׳קרית. כאשר ביקש אוטו ללי אוסוואלד. כי כולם:
פון־ביסמארק הפרוסי להקים את הרייך ה6היו
בעת המעשה מתחת לגיל ;30
גרמני המאוחד, הוא הקים תחילה ״שוק
׳ 0היו בנים לאמהות שתלטניות ואנומשותף״
— איחוד־מכם גרמני, שהפך במכיות;
הרה
לפדרציה. בפדרציה שלטה המדינה
#חיפשו בנעוריהם חיים של בטחון
החזקה ביותר: פרוסיה.
וחברות בצבא;
דה־גול, לעומת זאת, החליט להפריך חלום
#גורשו מן הצבא בבושת־פנים;
זה. לכן המציא את סיסמת ״אירופה של
המולדות״ — איחוד של מדינות ריבוניות,
#השתעשעו לעיתים קרובות ברעיונות
של התאבדות.
בו לא תוותר אף אחת מהן על עיקר ריאת
שינאתם ׳׳.אמהותיהן העבירו כולם,
בונותה•
ויכוח זן־^ ,מקביל לזה הנטוש במרחב
בסופו של דבר, אל ״בעלי־סמכות גבריים״,
השמי, בו ניצב הנאצריזם האיחודי מול ולבסוף אל האיש החזק ביותר — נשיא
רעיון שיתוף־הפעולה בין מדינות ערביות המדינה.
טען רוטשטיין: רופאי־נפש מאומנים יכוריבוניות.
לים
לגלות בעוד מועד רוצחי־נשיאים פוטנמיבחן
של כוח. למשבר הנוכחי גרם,
ציאליים, על פי התכונות המשותפות לכולם.
לכאורה, פרט מישני. לפי הסכמים קודמים,
היה על מוסדות השוק למצוא הסדר למיטענה
זו תעניין, בוודאי, גם אנשי־בטחון
מון החקלאות האירופית עד ה־ 30 ביוני. ב־ 1ישראליים.

אירופה

בימי הקיץ אין כמו אל־סבון ״נקה 7״ לקרירות ולרעננות
״נקה 7״ מטפח את העור ומאפשר לו נשימה חופשית
ותקינה. כיון שאל-סבון ״נקה ״ 7הוא ניוטרלי ללא אלקלי.
תוצרת ביח״ר ״נקה״ בע״ס

העולם הזה 1453

המפיצים חב׳ נורית בע״ם

זוכרים את וידוייה המרטיט של נורית
כרמל (נץ) מלפני שלושה שבועות (העולם
הזה?)1450 אני מתכוונת למועמדת המאוכזבת,
שלא נבחרה למלכת־יופי. זוכרימן
בטח זוכרים, ואפילו בכיתם כשקראתם את
הווידוי.
חשבתי ברוב תמימכ־מותי

שעשרות
תבי־אהדה יזרמו אליה.
ואז, לפתע, התחיל
להגיע שטף מכתבים
ממורמרים׳ הקורא
לעשות לינץ׳
בנורית המסכנה.
אחת בשם אילנה
מילאה בלהט חמתה
עשרה עמודים זועמים
הנה חלק מהם:
״נורית כרמל הנכנורית
בדה!
״תתביישי

״מי את בכלל! מה כואב לן? מה את
מקנאה באלה שכן נבחרו? לא די שאינך
כל־כן יפה כמו שאת חושבת, גס אינן
הכי חכמה. כי אילו היית כזאת, לא היית
מרשה לעצמן לפרטם דברים כאלו על
עצמן.
״איני מאמינה שהאחיות, נינה־בלה, שעי-
נן שבעה מלראות ולטפל בנערות יפות,
תתחננה בפניך בדי שבטך הכל תצטלמנה
עמן. כן קשה לעכל כיצד יכולים אנשים
לרוץ קילומטרים אחריו ולבקש אוטוגראף
רק ממן. בו בזמן שמלבדן היו בשטח
נערות נחמדות ויפות.
״ואיזו חוצפה יש לן לכנות נחמדות
אלו, ,יצורים עלובים׳? מי את? תסתכלי
בראי! אף אחד לא התחנן בפנייך שתגשי
לתחרות־יופי זו. איש לא חתם לן שחור על
גבי לבן שדווקא את תיבחרי.
״נכשלת? תסגרי את פין, וחסל! אס את
כבר מדברת על יופי במשפחתן׳ ומביאה
לדוגמה את אחותן חדווה, הרי היא באמת
יותר יפה ממן. את בכלל לא יפה• את
טיפשה!׳*
בכבוד רב אילנה.

כקיצור

אז, בקיצור. שתי גימנזיסטיות ()1/1453
מודיעות לי שהן קפריזיות, ציניות, חמודות,
מעל גיל ,16 קטנות מגיל ,18 לא יציבות
ביותר, אוהבות מקוריות, מלבסיות, צבריות,
שנונות, אומרים שהן יפות, יש להן
חוש הומור, הולך להן, לא הולך להן,
הן קצו בחיים, שונאות את המורים, אתמול
נתנו סטירה לבן חצוף, יש להן עיניים סגולות׳
,עדינות, רגי שו ת...

נערת חטזבוע

הבוקר הוא נהדר. אבל למה הוא כל כן
מוקדם בבוקר, ולא בצהר״ם?

היא תפסח יוזמה
יש כל מיני דרכים לבלות חופשה. יש
אנשים שאוהבים לנוח בחופשה. ויש אנשים
שאוהבים לעבוד• החיילת המונחת לפנינו
שייכת לסוג השני. היא כתבה לי בחופש

הורי מציקים לי

גישכר דו

תהומות ג״פערים וזוועה
״תהומות ניפעריס/בין תמול למחר/יאוש
ותיקווה, זוועה ותוחלת.
״חיים אפורים, זה הכל שנותר/ימי חול,
ימי חג/מאבק של מחר. תחושת היישות,
חלק באנושות
תסלחו לי, מחכים לי בבריכה, ואין לי
זמן לסיים את חמשת העמודים הנוספים
של הפואמה. אבל אם את באמת רוצה
לדעת למה תהומות ניפערים ולמה אנשים
כותבים שירים כאלה כתבי ישר למשורר:
ת.ד ,181 .ראשון לציון.
מי הוא?
״אני גבר!״

הוא שותה כדי לשכוח שהוא שותה.

״מתי, צרור שלומות!״
״נישבר לי. התייאשתי
מהעולם. אתמול
גליתי לעצמי בסוד
שהעולם מתחיל
לשעמם אותי.״
כותב אחד
וזאת
3 / 1453 החובש
כומתה אדומה ומשרת
ביחידה קרבית,
תארו לכם. מצד אחד,
הוא מציין, הוא רוצה
למות משעמום,
אבל לעומת זאת עוד
מעוניין קצת לחיות
כי הוא רק בן 19
וחמישה חודשים, חסון, כחול־עיניים ובהיר־שיער.
ראה תמונה.
״אני מקווה שנערה משכילה ומיואשת
מהעולם כמוני תענה לי, כי יאוש פלוס
יאוש מוליד תיקווה...״
הוא הפסיק את מכתבו ממש באמצע.

תכיר אותם. כשהורים יודעים עם מי יוצאת
בתם, הם מודאגים פחות.
חוץ מזה אל תקבעי פגישות עם בנים
בפינת הרחוב, או על־יד הקיוסק• קיבעי
איתם בביתן. אמן תגיש לבחור תה ועוגות,

נכס

(:)4/1453
״אני בחור בן , 18 נמוך, טיפש ומכוער.
אך אני מחונן במעלות רבות, מצליח בלימודי
ועני. מקווה שנערה ירושלמית יפה
תדע להעריך נכס כמוני.״

סטריפטיזאית:
״הגברים האלה מפשיטים אותי לגמרי
בעיניים, במיוחד אחרי שאני מתפשטת!״

הפראית

כמה שהישראלים בעורף שונים מן הישראלים
שבחזית. כאן, לא כמו שם, יש
להם תמיד אומץ, אך כימעט תמיד מישהו
מפריע להם. רגע אחד לפני.
אחד כזה ,)5/1453( ,כותב לי:
״ראיתי אותה בתור לקולנוע בן־יהודה במוצאי
השבת האחרונה. היא בדיוק הטיפוס
שלי. שחרחורת, טבעית וקצת בלתי מהוקצעת.
עם סרט אדום בשערותיה.״
״פראית כזאת,׳ הוא כותב לי.
כרגיל, הוא התכונן לגשת אליה, לגלות
לה את לבו, אך מישהו שם עליה יד
לפתע, והם נעלמו בקהל.

מילון שימושי
יהודה שוובר ואליעזר משבנק, מרחוב
אהרון בנתניה, תרמו את המילים הבאות.
הם אומרים שבנתניה הן השתרשו בשפה
העברית:
מכסה של לכן — חזה שטות.
בחורה מרמתיים — בחורה עם חזה
רם ונישא.
היא עובדת כסוכנות יו־פי — רכלנית.
נפלה עליה קומה שניה — בחורה
קצרה ורחבה.

אל תחזרי מאוחר, למה לד להרגיז
את הוריך? את הרי יודעת טוב מאד —
מה שהוריך לא יודעים — שאפשר להספיק
הכל גם אם חוזרים מוקדם.

פרינ׳יט מתחתנת

רותי יקירתי,

יש לי שאלה אליך. אני מבית מסורתי,
והורי מאד שמרניים בקשר לבילויים שלי.
לא עזר הרבה כאשר דיברתי איתם, וכל
מה שעשיתי בקשר אליהם לא הועיל.
אולי תייעצי לי מה לעשות כדי שאוכל
לבלות ולצאת קצת מהבית, אחרי שנת-
לימודים ארוכה כזאת?

רחל ד,.

רותי יקירתי,

כל לילה אני חולם שאני עומד להתחתן
עם בריג׳יט בארדו או בחורה ידועה אחרת.
אבל ברגע שאני מתכונן לנשק אותה, אני
מתעורר. אני מפסיד המון שינה בגלל
זה, ובבוקר אני מטושטש בעבודה. מה
לעשות?

חיים ב ,.אילת
לקחת שני כדורי־שינה. אחד יוביל אותך
לטקס הנישואין עם בארדו, והשני ישר
לחדר הכלולות שלכם. מזל טוב!

פתח־תקווה

הדרן הטובה לשכנע הורים שמרניים
לתת לבתם לצאת מהבית׳ היא קודם כל
להביא את כל החברה אל הבית. עשר,
עשרים בנים ובנות, שיישבו שם כמה
שעות. אחרי יומיים, תראי, תבקש ממן
אמד בעצמה שתצאי קצת. אבל לא רק
מפני שהיא מפחדת שיקלקלו את הרהיטים
היא פשוט
ושיאכלו לה את העוגות.

כבר כשהיתה בגיל שמונח שמעו עליה.
אביה התבייש לצאת לרחוב בגללה. כי

דייזי עמאר היא נערה גלוית־לב. ראה
תמונה. אבל יכול להיות שסתם חס לה.
לכבוד היותה זמרת בינלאומית, היא
קוראת לעצמה גם דייזי מאי, על שם חודש
מאי. היא נולדה בינואר, ועלתה לפני
כמה שנים מחו״ל, ובכלל הגיע הזמן ש יכתבו
קצת על ישראל השניה, ובמיוחד
על זמרת ממדרגה ראשונה כזאת.
״אני מבקשת ממן שתאמיני לי,״ היא
מבקשת ,״שעל הבמה אני לא נראית בכלל
מארוקאית. אני ניראית צרפתיה בינלאומית
מפאריס.״
לדעתה, היא בת , 22 ואמא שלה אומרת
לה תמיד שהיא ניראית בת ,35 כדי שתתחתן
מהר. אן דייזי המתוקה מחודש מאי
עונה לה, ולכל המעוניינים, את התשובה
המוחצת הבאה :״אני לא מעונייגת להתחתן
בליינד. אני מחפשת משהו מסודר במצב
טוב.״
יש לה עיניים צהובות ושיער כחול,
שחור־כחול.
בעיר מולדתה, בחוצלארץ, היא היתה ה זמרת
הכי ידועה.

בקיצור, אולי אתם יודעים מה הן רוצות
ממני?

שלה מכתב ענק באותיות דפוס נהדרות
של ספר תורה.
אבל, בהתחלה, היא מתנצלת, היה לי
קשה מאד להסתגל לכתב של ספר תורה.
היא התחילה לכתוב, וקרעה את הדף. התחילה
וקרעה. בסוף ,״תפסתי יוזמה כמו
שאומרים,״ היא שמחה לציין, וסיימה את:
כתיבת המכתב. זה נימשך לא יותר מיומיים
.״נורא מהר, לא?״
אז נישארו לה עוד כמה ימים עד סיום
החופשה ואין לה מה לעשות עם עצמה.
כי היא ( )2/1453 גבוהה, קצת שובבה, ואפשר
לאמר גם נאה.
מטרתה בחיים היא שירה ולחיות בקיבוץ.
לכן רצוי שתהיה קיבוצניק. אבל
תזכור! עם הרבה שכל, היא רוצה. אם לא
יהיה לך הרבה שכל, היא גם תרצה.

״נישבר גם לי מהמכתב.״
דווקא נחמד.

וברגע שהוא טועם מזה, הוא קנה את
לבה. היא נרגעת. אימהות הן מוזרות,
כידוע, והן בטוחות שמי שאוכל עוגות
שלהן, לא יעז לפגוע בבת שלהן.

פשרה. ביום היא עבדה בתור פקידה בבסיס
של הצבא האמריקאי שהיה שם, ובלילה
היתה זמרת.
מאז היא פקידה ביום וזמרת בלילה.
תוכלו לשמוע אותה בהופעות בינלאומיות
בגליל העליון, בנגב, בתל־אביב ובנישפי

ויצ״ו ואמהות עובדות.

אף אחד במשפחתו לא היה זמר. כולם
חיו מלצרים. אחרי מכות הם הגיעו לידי

בכלל, היא שרה הרבה למטרות צדקה.
היא זקוקה לזה.
כמובן שהיא יכלה להופיע בניו־יורק
ובמיוחד באמריקה, אבל היא ויתרה מרוב
אהבה למדינת ישראל. לכן היא שרה לא
יותר מחצי שנה בגרמניה׳ בטלביזיה ובסלון
של שמעון עדן. פעם אפילו עשו לה
הכרה עם קורד יורגנס. הוא אפילו נישאר
בחיים אחרי זה.
אז, כרגע, היא לא מעוניינת להתחתן
בליינד. כי פעם היא היתה מאוהבת בליינד
בבחור עני אחד. היא שאלה אותו מתי
מתחתנים, והוא ענה:
״אני משתגע להתחתן אתן, אבל אני
לא רואה שום אפשרות להחזיק דירה
בשנים הבאות.״
״אולי נגור אצל הוריך, בינתיים?״ הציעה
דייזי.
״בלתי־אפשרי,״ ענה הבחור ,״ההורים שלי
עוד גרים אצל ההורים שלהם.״

(צחיח מצח
בשבוע שעבר סיפרו לבם מה עשה פראנק
סינאסרה בחצי הלילה האחרון שלו בישראל.
אני לא רוצה להשוויץ. לי יש סקופ
עוד יותר מרעיש.
אני יודעת מה הוא עשה בדיוק ברגע
האחרון. שכה אחייה.
הוא נתן לנצחיה שעון אמיתי מזהב
טהור, אמר ״התענוג היה שלי,״ ועלה
על המטוס.
אבל לא סתם שעון אמיתי מזהב טהור.
זה שעון עם אותיות במקום ספרות.
מי זאת נצחיה? היא נערה נחמדה מאד,
השרה ברביעיית הטיילת, ולפעמים ניצבת
כשטח ההסרטה של הטל צל ענק.
למה פראנק נתן לה שעון זהב?
״הוא מעריך אותי ״,אומרת נצחיה.
ומה עשה יול ברינר ברגע האחרון שלו
בישראל?
הוא נתן לנצחיה מספחת־ראש אמיתית
מבד טהור, אמר ״התענוג היה שלי,״ ועלה
על המטוס.
אבל לא סתם מטפחת־ראש אמיתית, מט־פחת־ראש
עם חתימה אישית גדולה כתובה
עליה בדיו. נצחיה קנתה לו בחזרה מתנה, ספר
יקר באנגלית, בשם״16נ1£ 611ז1זופ 01111״.
למה יול נתן לה מטפחת־ראש?
״גם הוא מעריו אותי,״ אומרת נצחיה.
למה לא מעריכים אותי?

תדריך
ספרים תרגום
חוט 0ק לי ד
סירנו דה״כרז׳רק (מאת אדמונד רו-

העולם הזה ממליץ מה לראות, לפי סדר
— חובה לראות;
העדיפויות הבא:
אפשר לראות;
רצוי לראות;
• אסור לראות.

סטן. מצרפתית: יונתן רטוש. הוצאת הדר)

היה סופר, אביר שהתפרסם בזכות המחזות
שכתב, בזכות הקרבות שניהל יחידי
נגד עשרות יריבים, ובזכות חוטמו הארוך.
אדמונד
רוסטן העלה את דמותו של
סירנו דה־ברז׳רק 250 שנה לאחר מותו.
הוא סיפר על גבורותיו, על מלחמותיו,
על שנינות לשונו, ועל אהבתו לעלמה
רוקסן, שהביע אותה דרך ידידו היפה
והטיפש, משום שהוא עצמו, בגלל חוטמו
הארוך, פחד להיראות בפניה.
בזמנו קצרה ההצגה הצלחה עצומה, ו־רוסטן
נחשב לגאון הדור. כעבור עשרים
וחמש שנה מיום העלאתה נשכחה ההצגה,
נשכח רוסטן, ונשכחה גאוניותו.
ובצדק. סירנו דה־ברז׳רק היא קומדיה
קלילה קייצית, מסוג אלה העולות מהר
ויורדות מהר מהבמה. הבמות של היום
עמוסות במאות הצגות קלילות־קייציות־מודרניות,
ולכן אין הבמאים מנסים להעלות
הצגה ישנה מאותו הסוג* ,כשם
שבעוד חמישים שנה לא יהיה איש מעוניין
להעלות את גברתי הנאווה, עם כל
י האוסקרים והפרסים שלה. תרגום המחזה
לעברית נעשה בדיוק רב. הדיוק סירבל
קצת את התרגום, שהתגבר עליו בעזרת
השפה העשירה: המבריקה של יונתן רטוש.

אחיו ש ד תו \יונ 0
הרפתקאות ג׳וזן* אנדריום (מאת הנרי
פילדינג. תרגום: אסתר כספי הוצאת עם
עובד ).ג׳וזף אנדריום מוכר לקהל פחות

מאשר אחיו, תום ג׳ונס, למרות ששניהם
נולדו לאותו האבא — הנרי פילדינג.
ג׳וזף אנדריוס דומה קצת לתום ג׳ונס,
אבל הוא דומה גם ליוסף העברי במצריים,
לדון קישוט, ולקאנדיד. כמו יוסף, הוא
מסרב לגעת באשת אדוניו, למרות שהיא
עושה את כל הנסיונות, כולל גירושו מאחוזתו
והכנסתו לכלא, כדי למשכו אל
מיטתה.
כמו דון קישוט, אין הוא רואה את המציאות
הסובבת אותו. הוא מסתתר מאחורי
אידיאות פילוסופיות מוסריות על־מציאו־תיות
ומנסה להילחם, או לפחות להתחמק
בעזרתן מהמציאות.
כמו קאנדיד הוא יפה ותמים ומאוהב
ביפה בבנות. הוא משוטט בדרכים לאחר
שגורש מהאחוזה, פוגש אנשים ומאורעות,
מקבל את עובדות החיים בתימהון ובפליאה.
כמו תום ג׳ונס מסתבר בסוף הסיפור
שהוא בנו החטוף של בעל אחוזה, ולא
משרת פשוט. הוא נושא לאשה את אהובתו
היפה, וחי באושר עד סוף ימיו.
ממון, וגם נערות. אבל ג׳וזף אנדריוס
אינו הגיבור האמיתי של הסיפור. הגיבור
האמיתי הוא מורו, כומר כפרי עלוב, תמים
כמו תלמידו, אבל בניגוד לו מבוגר ועל
כן צבוע, באופן תמים ובלתי־מודע. הוא
מנחה את ג׳וזף בתורות תיאורתיות שהוא
מאמין בהן בכל לבו, מבלי שיוכל לעמוד
בהן, ומבלי שיתן דעתו על כך שאינו
עומד בהן.
הנרי פילדינג מטפל בו בהומור עדין,
בכנות ובאהבה. מלבדו הוא מעצב גלריה
שלמה של דמויות בנות אנגליה של זמנו.
רוב הדמויות הן מושהתות, מסואבות, קנד
צניות, רעוח־לב ורודפות־בצע. הן מופיעות
בסיפור בצורה אנושית, לבבית, ומשנות
את דמותן כשהגיבורים מתקרבים אליהן.
לפעמים מתקדם תהליך ההשתנות במשפט
אחד :״לאחר שהברנש אשר הכירה אישר
את דבריה, ציווה לאסור את הסרן, ואת
פאני הכניס ברוב אדיבות פנימה. שכן
אותו אדון איש בעל נפש היה, שנערות
יפות חביבות עליו יותר מכל, פרט לממונו
שלו ולממון זולתו.״
שופט השלום. הנריפילדינג הוא אמן
הסגנון. הוא משחק במשפטים, הופך אותם,
מעקל אותם, מגלגל אותם בהומור ובחריפות.
הוא מעמיד בעזרתם טיפוסים חיים על
כל הצדדים המגוחכים והרציניים שבהם.
פילדינג למד משפטים בהולנד. בשנת
1743 הוא נתמנה לשופט־שלום בווטטמינסטר.
את הרפתקות ג׳וזף אנדריום הוא כתב
לפני 200 שנה. הערך שלהן לא אבד
עד היום.
* אך הוא הוסרט בהצלחה, בסרט ש נשא
את אותו שם, ושהצליח גם בארץ.
העולם הזה 453ז

הכרטסת

(תיאטרון

הרשמת בוגרי ח׳ ,ט׳ ,י׳ ,י״א
לכתות ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
כשעות 5-8ן 9-12
הרשמה גם לקורסי ערב

זווית)

ביצוע שובה־לב של מחזה פולני אוונגארדי,
בביומו של קונראד סוינרסקי. פרקים וחלומות
בחייו של גיבור אנטי־גיבורי. מיכאל
כפיר.

מוירג׳יניה

מפחד

וול הבימה) הישג בלתי רגיל לתיאטרון
ישראלי. מחזה מודרני, משעשע ומדהים
כאחד, בו משחקות ארבע נפשות ברצח
פסיכוליגי ובהתאבדות רוחנית.

4^^^.לאחר הנפילה (התיאטרון
הקאמרי) חשבון־הנפש של אינטלקטואל הניצב
בפני כישלון אהבותיו ויחסי־התקשורת
האנושיים שלו. וידוי במעט־אישי של ארתור
מילר, בו תופסת חלק מכריע מי שהיתר,
אשתו. גדעון שמר, גילה אלמגור.

* המסע המופלא

(גת, תל-אביב)

לאסי חוזרת הביתה, במהדורה חדשה. סרט
לילדים עד גיל שמונים. סיפורם של שני
כלבים וחתול סיאמי, הנודדים מרחק רב
כדי להגיע לביתם. תיאורים אותנטיים
מצויינים של התנהגות חיות.

הפלישה הסודית

(אופיר,

אביב) סרט־מלחמה שבו הסיפור גרוע יותר
מהדיאלוגים, הדיאלוגים גרועים יותר מהביטוי,
והמישחק גרוע מכל השאר. קבוצה
של לוחמים יוגוסלביים מנסה לשחרר
מר,כלא הגרמני את אחד ממנהיגיה. היא
עושה זאת בעזרת המון יריות, המון
פאתוס, המון הרוגים והומור אינפנטילי.
* * הקרב הגורלי (פאר, תל־אביב)
תיאור קולנועי רחב של שבט אינדיאני הבורח
מהשמורה שלו, והולך מרחק של אלפי
קילומטרים אל ארץ מולדתו. סרט עם הרבה
שמיים, הרבה אדמה, הרבה גיבורים, הרבה
סוסים והרבה לב.
זורכה היווני (הוד, תל־אביב;
אוריון, ירושלים) הרי כרתים, הים של יוון,
הכפרים הפרימיטיביים של כרתים ופילוסו־פיית־החיים
ההדוניסטית של זורבה היווני
עברו מספר מצויין לסרט טוב, המבויים
בצורה קצת ארוכה, קצת מלאכותית מדי
וקצת יומרנית מדי. מישחקו של אנטוני
קוויו טוב. מישחקו של ידידו הסופר רע.
כל השאר בסדר.
בקט

(אלנבי,

תל־אביב;

חיפה) סרט רדוד במקצת, אך מדהים בעוצמתו,
הנובעת בעיקר מדמותו של המלך
ד,נרי השני, והאהבה המוזרה שהוא רוחש
לידידו בקט. דמותו של בקט (ריצ׳ארד
ביורטון) עשוייה ברישול. הנאמנות שלו למלך
בהתחלה, לכנסיה ולעם הסכסוני אחר־כך,
אינה משכנעת. מישחק גאוני של פיטר
אוטול בתפקיד המלך.

אננ ה

ק א רגינ ה

(מקסים,

אביב גרטה גארבו.

טו פקא פי

(רמת־אביב,

תל־אביב)

קבוצה של אנשים שובבים ונחמדים עורכים
שוד שובב ונחמד. גם הסרט וגם השוד
מבוצעים טוב. מלינה מרקורי נהדרת.
* 36שעות (פאריז, תל אביב) רע־יון
מצויין, המביא דרך מקורית ומשעשעת
להוצאת ידיעות משבוי־מלחמה — ואווה מרי
סנט מתבזבזים לשווא בסרט חסר־הגיון, המחלק
את העולם למפלצות ולמלאכים, כשגם
אלה וגם אלה מתנהגים בטפשות.
ל מ ען

י ד עו

(מירון., ,חיפה)

סרט פציפיסטי, המעלה את האבסורד של
המלחמה, דרך סיפור הוצאתו להורג של
עריק חף־מפשע. בימוי מצויץ של לוזי,
שאינו מדבר במילים, אלא באווירה ובתנועות
מצלמה. מישחק מצויץ של כל המשתתפים.

הרשמת
בוגרי ח׳ ,ט׳ ,י׳ ,י״א
לכתות ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
בשעות 9-12 ; 5-8
הרשמה גם לקורסי ערב

ן רו״א, בן־יהזדה 26

חיפה, הרצל

האויב מם 1
של בגדיך הוא העש, הניזון משאריות מזון,
לכלוך ואבק הנמצאים על הבגדים. כל סוגי
הלכלוך שאותם מנינו מהווים מזון לעש
וסכנה לבגדים. על מנת שלא תהיה ידו
של העש על העליונה, פני עוד היום לסניף
״אומגה״ הקרוב ומסרי הבגדים לנקוי.
נקויב״אומגה׳ ,מחדש הבגדים
ומאריך ימיהם.

נקוי יבש וצביעה
סניפים בכל הארץ
התחנה ליעוץ
בשאלות מין ונשואין
פתוחה בכל יום שני וחמישי
בבית הבריאות שטראוס, רח־ב
בלפור ,14ת״א, חדר מספר ,7
בין השעות 8 — 6בערב.

החתונה...

בל חתונה עולה סכום כסף נכבד.
עיני כל האורחים בליל החתונה מופנות
אל הכלה, בהופעת הכלה בליל
החתונה קובעת השמלה.
כלה ! הכנסי אלינו ואנו נעזור לך.
אנו נתאים לך את השמלה ההולמת
אותך. בכל חודש מגיע משלוח חדש
של שמלות־כלה וצעיפים, שהוזמנו
ע״י גב׳ ארנה, מנהלת הסלון,
בהיותה בפריס ורומא.
מלון

לכלות

,,אמבר ״

רחוב ג די סו ד ס ,95 תל-אגיב

ה״קארטינג״ הולך וכובש את לב הקהל הישראלי
ה״קארטינג״ חוגג את יום הולדתו ה־30

השבוע, חוגגים את יום הולדתו ד,־ 30 של ה״קארטיג״ כהרבה ארצות תבל; רעיון
ה״קארטיג״ נולד לפני 30 שנה באיטליה, ע״י מספר סטודנטים מחוסרי אמצעים לרכוש
מכונות כדי להגיע למדרשות שבהם למדו; סטודנטים אלה, אספו גרוטאות והרכיבו
מכונות קטנות והחלו לנסוע ברחובות, הקהל נתפס להם.
רעיון זה, משך תשומת לב ייצרני בתי חרושת שהחלו להתענין בדבר והחלו לייצר
אותן ומדי שנה, הוכנסו שכלולים ושפוצים בכלי הרכב. אז, צצו מועדונים בכל חלקי
איטליה; הם שיפרו מגרשים וסללו כבישים בתוך השטח עם סבובים רבים, כדי לתת
את ההרגשה של מתיחות; תחרויות מקומיות ולאחר מכן, אליפות ארצות, משכו
קהל רב, אחריה, צרפת, בלגיה וארצות־הברית.
לפני שנה, צץ הרעיון גם בארץ; בגני התערוכה של ״יריד המזרח״ הוקצב שטח
ובו מסלולים רבים, שעשרות מכוניות ״קארטינג״ עושות עשרות קילומטרים, נהוגות
בידי בחורים ובחורות מכל הגילים, להנאת קהל הסקרנים הבא לראות תענוג גברי זה.
בפני מנהל ה״קארטיג״ ,מר משה מסטובוי, עלה הרעיון לארגן בחורף זה, תחרות
ארצית, מאחר וקריאתו להצטרף למועדון ה״קארטיג״ נענתה בחיוב; הרבה חברים,
מקבלים כיום הדרכה טכנית — ,לא מזמן ביקר בארץ אלוף איטליה — והציע לארגן
תחרות על אליפות ישראל והזוכה לתואר, יוכל להשתתף בתחרויות הבינלאומיות
הנערכות מדי שנה באיטליה.
רבים מחברי המועדון, הרכיבו לעצמם מכוניות ננס אלה ׳משתמשים כרצונם בשטח;
לקראת החופש, החליטה ההנהלה לפתוח את שעריה, גם בשעות הבוקר, מאחר
ורכשה ציוד חדש.