גליון 1454 מתאריך 21 ביולי 1965

בשעה שאני כותב לך שורות אלה, עדיין לא ברור אם תגיע הצעת חוק לשון הרע השבוע
לאישורה הסופי של הכנסת.
הכל מוכן לכך. גלגלי הממשלה והקואליציה עבדו שעות נוספות. ההצעה המתועבת ביותר
שהוכנה אי־פעם לאישור כנסת ישראל עומדת עתה, אחרי גילגולים רבים, להיות לחוק־המדינה.

יכול עדיין לחול עיכוב של הרגע האחרון.
כיצד?
האם התעורר מצפונו של ראש־הממשלה?

האם התעוררו לפתע כוחות הדמוקראטיה במפלגתו, וקראו :״עצור!״?
מובן שלא.
האם הזדעזע פתאום מצפונו של מישהו, והוא החריד את השלווים ממנוחתם?
מה פתאום?
אם לא תאושר הצעת־תועבה זו השבוע סופית, הרי יהיה זה רק בגלל תזוזה של מה־בכך
במישחק הקנוניות הקואליציוניות.
אולי לא יספיק הזמן לכנסת, בשעותיה האחרונות, והיא לא תספיק לגשת למלאכה.
אולי מצא לוי אשכול קורבן אחר להעלותו על מיזבח העסקנים הדתיים, כגון חוק־השבת,
ושוב לא יהיה צורך לזרוק להם גם טרף זה.
אולי היה דוב יוסף עסוק בחקיקת חוקי־תועבה אחרים.
אולי לא הספיקו פועלי המדפים הממשלתי להכין בעוד מועד את הטיוטה.
באפשרויות מסוגזה תלוייה עתה התקווה האחרונה של חופש־העתונות במדינה.
זוהי עובדה מחרידה — אולי מחרידה אף מתוכן החוק עצמו.

מי שנותן את ידו לחקיקת חוק זה — לא ינוקה.
כי זהו חוק לסתימת הפה, לחיסול חופש־העתונות, לקבורת הדמוקראטיה.
כל אשר יכולים מצדיקיו לטעון להגנתו הוא שזה ״פחות גדוע״ מן הטיוטה המקורית.
וזה נכון.
הטיוטה המקורית קבעה שחופש־העתונות יעבור את כל מכשירי־העינויים של האינקוזי־זיציה,
שבשרו ייקרע ממנו בברזל מלובן, שישוסע
על־ידי סוסים פראיים, וששרידיו ייזרקו כמזון לכלבים
שוטים.
הטיוטה החדשה היא הומאנית. היא קובעת בפשטות
כי חופש־העתונות יועלה לגרדום, וכי גווייתו תיקבר
בשקט.
אין ספק. זוהי התקדמות, המעידה כי הממשלה הנוכחית
אינה דומה לקודמתה.
אך אוי להתקדמות זו.

אם הספקת לשכוח, אולי כדאי להזכיר לך בקצרה
את גילגוליו של פיגול זה.
הוא נולד במוחו של חיים כהן, היועץ המשפטי דאז,
בתקופתו האפלה ביותר. זה היה בימי מישפטי־הגילויים
הגדולים — משפט קסטנר ומשפט עמוס בן־גוריון.
אותה שעה הסעיר העולם הזה את המדינה בכמה סיד־רות־גילויים
שחשפו את מעמקי השחיתות במוסדות־השלטון
דאז — מחושיסתאן ועד משטרת־ישראל.
היועץ המשפטי חיים כהן קיבל הוראה לשים קץ
לכל אלה, והוא עשה זאת ביסודיות גרמנית אופיינית.
הוא הכין הצעת־חוק שנועדה לסתום את פיו של השבועון
המסויים.
אולם הוא הגדיש את הסיאה. כאשר נתפרסמו פרטי
ההצעה, נחרדו אפילו ראשי־השלטון. לא מפני שחששו
מתוכנה המבעית, חלילה, אלא מפני שחששו מפני תגובה ניזעמת של הציבור הרחב.
ההצעה נקברה.

היא צפה מחדש למחרת פרשת־לבון, בראשית .1962
לבן־גוריון ונעריו נידמה כי ניצחו. על־פי הצעתו של לוי אשכול, הדיח מרכז מפא״י
את לבון. לוי אשכול הקים ממשלה חדשה למען דויד בן־גוריון, וזו ישבה לבטח. לא
במיקרה דאג בן־גוריון למסור בממשלה זו את תיק־המשפטים לאחד מעבדיו הנרצעים
ביותר, דוב יוסף, אדם שתפיסתו הדמוקראטית דומה לזו של מושל־מחוז פורטוגלי באנגולה.
מיד אחרי שהתבסס מחדש, ניגש בן־גוריון לחסל את החשבון עם השבועון שמילא, לדעתו,
תפקיד מרכזי בהתפתחות פרשת־לבון. ושוב נעשה הדבר בגלוי, ללא שום הסוואה.
דוב יוסף והיועץ המשפטי דאז, גדעון האוזנר, הגיבור הטראגי־קומי של משפט־אייכמן,
הכינו טיוטה חדשה של חוק לשון־הרע. היתה זאת מלאכודמחשבת של משפטנות פאשיס־טית:
היא קבעה שאפשר לסגור עתונים, שאפשר לאסור אדם שפירסם בחו״ל ביקורת על
המדינה, שכל המשפטים יהיו חשאיים, שגם דיבור־אמת יהיה עבירה על החוק.
למזלה של המדינה, אין דוב יוסף וגדעון האוזנר נימנים עם החכמים הגדולים. עצם
ההגזמות שבחוק היו בעוכריו.
כאשר פורסמה הצעת־החוק, גרמה לזעזוע עולמי. עתוני בריטניה, ארצות־הברית וצרפת
הקדישו לה תשומת־לב חסרת־תקדים, הגדירוה פה־אחד כהצעה טוטאליטארית. בבואה מיד
אחרי הגילויים המחרידים של פרשת־לבון ועסקי־הביש (שפורסם בחו״ל בכל פרטיו) ,היא
הכתימה את ישראל כמדינה המתדרדרת במידרון־הרודנות.
לשזזא זעקו דוברי־השלטון כי כוונתם לא הובנה כראוי, וכי החוק כלל אינו מכוון נגד
העתונות הישראלית בכללה, אלא רק נגד שבועון מסויים אחד. דבר פירסם קאריקטורה,
שקשרה את החוק רישמית בשמו של העולם הזה. אחרי שדוברי השגרירות הישראלית
בלונדון אמרו לעורכי בריטניה, בתדריך שלא־לפירסום, כי אמנם מכוון החוק רק נגד
שבועון זה, פירסם אחד מאנשי־העט הבריטיים הדגולים, קינגליי מארטין, רשימה בניו
סטייטסמן 23.3.62 בה אמר:
״השבועון העולם הזה, בעריכת אורי אבנרי, מייצג את הקבוצה שתקפה את בן־גוריון
בפרשת־לבון. הוא אהוד על ההמונים, הוא קורא לדברים בשמם ...הוא דוגל בדוקטרינה
הבלתי־פופולארית שישראל תפתור את בעיית ה פלי טי ם ...הדרך הבטוחה ביותר לשים קץ
לחרותו של כל אדם היא להרשות את חיסולו של עתון כזה.״

למחרת היום החליט בן־גוריון לקבור את הצעת־החוק.

מה שקרה לאחר־מכן מטיל אור מיוחד על מהותם ורמתם המוסרית של הכוחות השולטים
ברגע זה במדינה.
במאי ,1963 ימים מעטים אחרי שהגיע לוי אשכול לשלטון, פורסמה הצעה חדשה של
החוק. הושמטו בו ההגזמות הפרועות ביותר, אך דווקא לכן היא מסוכנת הרבה יותר. תוך
ויתור על כל הסעיפים שניקרו את העין, הושם הדגש על שלושה סעיפים תמימים, שדי
בהם כדי לחסל כל שריד וזכר של חופש־העתונות:
#נקבע כי השיפוט על־פי חוק זה יהיה חשאי.
#נקבע כי דינו של שבועון. לא יהיה כדינו של עתון יומי. לגבי שבועון, נושא

בעתון. לאישור בתנאים
המחוקק

באחריות גם המדפיס והמפיץ — אנשים שאינם יכולים לדעת מראש מה מודפס
אם יופעל סעיף זה, יצטרכו המדפיסים והמפיצים לקרוא כל מילה מראש, להעבירה
עורכי־דין, ולהפעיל צנזורה על השבועון. שבועון לוחם כלל לא יוכל להופיע
אלה, מבחינה טכנית. מכיוון שישנו רק שבועון אחד מסוג זה בארץ, ברורה כוונת
לגמרי.
אך כל זה הוא כאין וכאפס לעומת הסעיף האמיתי, הקובע:
• דיבור־אמת יהיה בבחינת עבירה. לא די לעתון להוכיח כי דיבר אמת. הוא יצטרך
להוכיח כי ״הפירסום (שהוא אמת) לא חרג מתחום הדרוש לטובת העניין הציבורי״.
דבר זה כלל לא ניתן להוכחה. אין זה קנה־מידה אובייקטיבי. על כל פירסום־אמת ניתן
לומר כי חרג מתחום זה.
אחרי חקיקת חוק זה, לא יצטרך העורך רק לשאול את עצמו אם פירסום מסויים הוא
אמת. ההבדל בין אמת ושקר ברור. הוא יצטרך לשאול אם לדעת היועץ המשפטי (אותו
חסיד של חגי אשד) ,או לדעת שופט אלמוני בעתיד ,״חרג הפירסום מן העניין הציבורי״.
זוהי מיטת־סדום, שתהפוך את תפקידו של עורך לוחם לבלתי־אפשרי. הוא יצטרך פשוט
לוזתר על כל פירסום ביקורתי — או להיות מוכן לבלות את ימיו בבית־הסוהר.

במשך זמן רב היתד, הצעה זו מונחת במקרר. עד שלפתע נתעוררה הממשלה והחישה
את התהליך. מדוע?
נמצאו שני אפוטרופסים להצעה. אחד הוא דוב יוסף, החיה הטרויאנית של דויד בן־
גוריון בממשלה. יתכן שהוא פועל מתוך הכרה טוטאליטארית צרופה, מתוך אמונה כנה כי
חופש־העתונות הוא דבר רע שיש לחסלו. יתכן גם שהוא קיבל על עצמו להוכיח לציבור
כי לוי אשכול גרוע יותר מדויד בן־גוריון, ולקלקל את סיכויו בבחירות.
לצידו התייצב אפוטרופוס שני: זהו משה אונא, נציג המפד״ל.
למפד״ל יש עניין מיוחד בכל עניין הנוגע לשחיתות. מכאן עניינו בחוק, הבא למנוע כל
גילוי של שחיתות.
ביום גילוי פרשת־השחיתות של תל־גיבורים, פירסם העולם הזה על שערו את דיוקנו
של יצחק רפאל, למרות שבאותו יום הופעל עלינו לחץ עצום, מאחורי הקלעים, בלשון
שוחד ואיומים, כדי לשכנע אותנו. גם לאחר־מכן ניהל
העולם הזה מערכת עיקבית נגד הפסקת החקירה, ולמען
העמדת רפאל לדין.
מערכה זו הוכתרה רק השבוע בהצלחה — אך ראשי
המפד״ל הסיקו את המסקנה עוד קודם לכן. הם
החליטו שיש לחסל את העולם הזה בכל מחיר — כי
אחרת תהיינה פרשות נוספות כמו פרשת תל־גיבורים
בלתי-אפשריות. ואם כן, איך תממן מפלגה זו את
פעולתה?
למשה אונא יש סיבה אישית נוספת לדירבון חקיקה
זו. בעמל של שנים הצליח ליצור סביבו אגדה של מצפוניות.
העולם הזה הרס אגדה זו ברשימה קטנה, תחת
הכותרת ״אונא־ניזם״ ,ביום שהפר את אימון הציבור
והצביע — בניגוד למצפונו המוצהר — בעד המשך
קיום המימשל הצבאי.
מסתבר, שבאותו יום נדרהאיש לנקום את נקמתו
בשבועון המסויים.
ללוי אשכול לא איכפת לכאן או לכאן. הוא היה
מוכן לדחות את: חקיקת החוק, שיכתים את שמו ללא־תקנה.
אך אם הדתיים מתעקשים, ואם הדבר דרוש
לקנוניה קואליציונית כלשהי, לא יתעקש בגלל עניינים
של מה־בכך, כגון דמוקראטיה ומצפון וחופש־העתונות
וכגון אלה.
ההצעה נתקבלה בקריאה ראשונה. תחת לחץ בית־המשפט
העליון, שיצא חוצץ נגד כמה מן הסעיפים,
תוקן פרט אחד: השיפוט לא יהיה כולו חשאי. השאר נשאר על כנו, הוכן לקראת הקריאה
הסופית.
זה היה המצב בראשית השבוע. הדתיים דרשו לאשר את החוק. הממשלה החליטה להגישו
לאישור הכנסת. אם יהיה לכנסת זמן, תתקבל הדרישה. אם לא, יתקבל החוק למחרת
יום הבחירות, כחלק מן ההסכם הקואליציוני הבא.

יש בכל הפרשה הזאת משום אירוניה עגומה. וגם היא מעידה משהו על מישהו.
החוק יוזם בשעתו על־ידי אנשי בן־גוריון, כדי לסתום את פי השבועון המסויים במלחמתו
הבלתי־נרתעת נגד מזימותיהם.
חל עיכוב בחקיקה, והשבועון המסויים השלים את מלאכתו. בן־גוריון הופל. הודות
למאבקנו במשך תשע שנים, מאבק רצוף סיכונים וקורבנות, ניתן ללוי אשכול לעלות
לשלטון. אשכול עלה וקצר את קציר עבודתנו, פשוטו כמשמעו. לאחר־מכן השתמש ללא־היסום
באשראי שהענקנו לו, וששיכנענו את הציבור להעניק לו. עד כדי כך שאנשי בן־גוריון
האשימו את אשכול, בנאומים פומביים, בכך שהוא פועל על־פי הנחיות העולם הזח.
והנה בא אשכול ופועל לחקיקת אותו חוק־לשון־הרע!
ולא זה בלבד, אלא שהוא דואג לכך שזה יהיה המעשה האחרון של הכנסת היוצאת,
הפעולה האחרונה של ממשלתו לפני כניסתה למערכת־הבחירות — מעין כרטיס־הביקור
שלו לבוחר!

למראה תהליך זה, עולים בלבי כמה הירהורים נוגים, וגם כמה שאלות נוקבות.
מהי דמותו המוסרית של לוי אשכול? .
האם עוד אפשר לסמוך על הכנסת?
הנהגה המנהלת מקח־ומימכר קואליציוני על חרויות־היסוד של האזרח, המוכרת את
עמודי־התוזך של הדמוקראטיה בסמרטוטים בשוק־הפישפשים — האם אפשר להשלים עם
קיומה?
במשך כל שנות פעולתי כעורך שבועון זה, דגלתי בהפרדה מוחלטת בין המאבק בכלים
עתונאיים והמאבק בכלים פוליטיים. אך הנה באה הכנסת ומאיימת על עצם יכולתנו לנהל
את המאבק העתונאי. האם בתנאים אלה עוד יש אפשרות להפריד בין שתי צורות המאבק?
אנו מוצאים את עצמנו במצב של פלוגת־קומנדו הלוחמת בחירוף־נפש בגיזרה אחת של
החזית, מתוך אמונה כי הגיזרה השכנה מוגנת על־ידי יחידה אחרת — והנה מסתבר כי
הגיזרה השכנה נכנעת, והאוייב יכול לאיים בכל רגע על אגפנו ועל עורפנו!
אם הכנסת מאיימת על חופש־העתונות, יצטרכו לוחמי־החופש בחזית־העתונות לפעול
להבטחת עורפם. הם יצטרכו לשאול את עצמם — אם ירצו ואם לא ירצו — מה לעשות
כדי לחזק את מחנה־החופש בכנסת עצמה?
אני מציע ברגע האחרון לראש־הממשלה לתת את דעתו על כך. אני מציע לו לגנוז את
הצעת־החוק ולהכריז בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שלא יתן את ידו לחקיקתה —
לא בכנסת זו, ולא בכנסת הבאה.

ה עו ל ם הז ה 1454

9 0 1 )1 6 *1

אחד מהם שלך
לחיסון עורך מפני קרני השמש
להנאה מהשיזוף ללא הרגשת כוויה
@ ט 51 1 1־\י 1:1קרם שיזוף שקוף, נמשח בקלות נספג בעור ומגן עליו מפני קרני שמש
ח1־קפ:יות. חסכוני, אינו שמנוני ואינו דביק.
11ו\ 0ז 001)1 £ט 1 \׳ 5 1 : 1ז 11י:ז! 1קרם שיזוף ה$ותן לעורך גוון שזוף מידי. טוב להסוואת
לבנונית העור שלאחר החורף. מסתיר פגמים וורידים כחולים ( 5.70ל״י).
2 £ז\ )(1110 £ £01 £תכשיר לשיזוף מהיר, ניתז מבקבוק לחץ מתיבש מיד ואינו דביק. פעולתו המחסנת
בפני קרני השמש נמשכת גם לאחר היציאה מהמים ( 7.80ל״י).
ס 1• : 1״ 1׳¥ם 0 0 £תכשיר שיזוף לעור עדין ורגיש לקרני השמש. מכיל חומרי הזנה לעור יחד עם
פעילותו לשיזוף הדרגתי ואחיד. טוב במיוחד לעור פניהן של נשים היוצאות לאור השמש בשעות היום ( 15.60ל״י).

• כמה טיפות \§10.ט;11ג 1 0נ 1־\ 3£1על פנייך וצווארך מוסיפות לחות מזינה
לעורך ושומרת על רכותו ורעננותו כפרה רווי טל.
רק בפרפומריות המאושרות על ידי הלנה רובינשטיין.

11181 ;6 1 1 1ג 11ג 1 1 6 1 6 1 1 3 , 1 1

גי מנ סי ה רי אלי ת
הרשמה לשנת הלמודים
תיכון עיוני
במגמות :

הו ממס לוי ת
וד>אל>ת

תשכ״ו לכיתות ט /י׳ ,י״א, י״ב
תיכון מקצועי במגמות :

צלו מי םהם זכ רונו ת !

רד>ו־אלקל\רונ>קוז
ש ר לו ו ל\

אצל מו מחה קני ת — טו ב קני ת !

ובנין * מכונות * ארכיטקטורה)

גדפי לן ה
כתות כוקר

שכר לימוד מודרג

פרטים והרשמה כל יום בשעות 1—9בבוקר 8—5 ,בערב במשרדי בית הספר
רחוב אלנבי 19 תל־אביב סמולנסקין ,7פינת בן־יהודה 90 תל־אביב

ה עול ם הז ה 1954

הו א חופ ש עם צ לו מי ם.

מבחר גדול של מצל מו ת ח די שו ת
בכל סוגי ה מ חי רי ם. א ביז רי ם
רבים לצלום.

כולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכות מטעם משרד החנוך

מודים אקדמאיים

חופש עם מצלמה

העתקת

מסמ כי ם — 1.ל׳׳י כל
העתק.

13ט 1ברנד

חדרים במזומן היתר בתשלומים חוד שיי ם נו חי ם
ה חל מ מו ע ד הכני ס ה.
הדירה מ רוו ח ת ( 75מ׳־ר) ב שכונ ת
המגורים החדשה

איו ר -ש כ ענ ה
ליד הכבי ש הרא שי ת ״ א ־ ירו שלים
5ו ד קו ת ממרכז תל־אביב - .קרקע
ה כני ס ה מיידית.

פרסית.
למעוניינים תנתן עזרה במכירת הדירה הישנה.
מכתבים רצח שרת

שלומי אמוני הדת

בכתבה ״רצח שרת״ (העולם הזה <1453
תרמתם יותר מכל לרציחתו הפוליטית של
דויד בן־גוריון.
אפשר לקבוע, בי
אפילו ההשגחה העליונה
תרמה משהו,
על־ידי עיתוי
מותו של אחד ממנהיגיו
הניבחרים
של העם היהודי,
כדי למוטט סופית
את מעמדו המוסרי
של בן־גוריון.
נקמת המנוח איחרה
לבוא, אך אין שעוצמתה ספק
רבה.
אבינועם מזרחי, ירושלים

הקורא יהויקים שטייניץ מתלונן על־כך
שהעולם הזה מפרסם בכתבותיו רק
עובדות, ללא נקיטת עמדה ופרשנות מסו־יימת
(העולם הזה .)1452
ברצוני להפנות את תשומת־לבו של
הקורא שטייניץ לכתבות השבועון על
נושאים דתיים: בנוסף לעובדות, מכילות
כתבות אלה גם הסתה אנטי־דתית למכ ביר.

שעליך להיזהר, קורא נכבד, בטרם
שתצא בהאשמה כזו על השבועון.
דב שלומי, תל־אביב

שקול, מדוד ומאוזן — ללא מורא וללא
משוא פנים.
זהו הציון שאני, וקוראים רבים אחרים,
נותנים לעורך העולם הזה על הכתבה
לזכרו של משה שרת.
יורם לובי! /תל-אביב

למען שינוי פני הדברים
ישנן שתי סיבות, למה על עורכי
העולם הזה, יחד עם כוחות ציבוריים
אחרים, ללכת לבחירות לכנסת השישית
בראש רשימה חדשה.
הסיבה הראשונה נעוצה במסע הכפייה
הדתית, שקיבל לאחרונה תנופה חדשה,
בצורת הצעות החוקים הנוגעים בניתוחי
גופות ובשמירת השבת.
רשימה חדשה, שתירשום על דיגלה את
המלחמה הבלתי־מתפשרת בכפייה הדתית,
עלולה לזכות במספר מנדאטים לא מבוטל.
הטיבה השניה נעוצה בשינויים המתהווים
לאחרונה במפה המפלגתית של ישראל.
הרבה אזרחים לא ימצאו את מפלגתם
הישנה בסדר החדש, ויתכן שלכן יחפשו
כתובת חדשה, כדי להצביע עבורה.
אני מוכן לתת את ידי למען שינוי
פני הדברים.
נפתלי פריפיס, ירושלים
אני ערבי ישראלי. אין לי בשביל מי להצביע.
אני לא מאמין לאף אחד. אני מאמין
להעולם הזה.
יוסוף, נצרת

כבוד וזכויות
האסיר המשוחרר אורי דייווים סיפר
את רשמיו מהכלא (העולם הזה ,) 1453
אך הותיר שאלה אחת ללא מענה: מה
הוא מתכוון לעשות בעתיד? איך הוא
חושב להמשיך במאבקו נגד המימשל הצבאי
וחוקי החירום, בעד שוויון זכויות
מלא לערביי ישראל?

רינה תמרי, חיפה

רפי נגד רפ״י

פרטים נוספים :
״רסקו״ תל-אביב, מחלקת המכירות, רחוב הר סיני ,1טל 622211 .

התארגנות עם קבוצת המיעוט של
בן־גוריון, תחת השם
״רשימת פועלי
ישראל״ ,שראשי התיבות
שלו רפ״י,
אני פונה בקריאה
לכל הרפים האחרים
שיתבעו,
במדינה,
כמוני, כי יחדל ה־ |
שימוש לרעה בשמם ז-
הפרטי הטוב.

רפי עטרון, י

מ 1כיד ! ת
בעברית ואנגלית (כולל פקידות כללית)

• כתות בוקר תלת ודו-שנתיות ל מסיי מי עממי
ולבוגרי ט׳ ,ו׳ ,תיכון.
• לגומרי י״א, י״ב תיכון, כיתות חד-שנתיות.
• הכנה ל מוקד מו ת ובגרות.
פקידות כיתות שנתיות בוקר וערב

תיכון קלימה למזכירות
תל־אביב, רחוב גן־יהודה ,74 טלפון 220314

חולון

עטרץ

קרן בלוי
הזדעזעתי לקרוא על ההתעללות ברבי
עמרם בלוי, מנהיג נטורי קרתא, שנפל
קורבן לכפייה הדתית ר״ל (העולם הזה
.)1453
אני מציע להעולם הזה לארגן באופן
הדחוף ביותר מגבית בין קוראיו, כדי
לשלוח את עמרם בלוי ובח״ל לקפריסין,
לשם עריכת נשואין אזרחיים שם.
אני מצרף את הלירה הראשונה.
א. א ,.תל־אביב
. ..זה מזמן לא קראתי מעשיה משעשעת
יותר. אכן, בור כרה ויחפרהו!
אני מציע לקוראי העולם הזה לערוך
ביניהם תחרות של חמשירים, שיתחילו
במילים:
״היה היה רב בשם בלוי
חנן גלר, תל־אביב
החמשירים ילזקבלו תון שבועיים.

בדיד לנצרות
אני נכה כפול: הן מתקופת שירותי
בצבא והן מתקופת עבודתי כאזרח.
כאשר פניתי ללשכת־הסעד בראשון־לציון,
לשם קבלת עזרה, הודיעה לי הפקידה
המטפלת בעניין, כי
היא קיבלה הוראות
לא לעזור לי ולמשפחתי•
שאלתיה
מה יהיה על חמשת
ילדי, והיא ענתד•
לי :״אף אחד לא
ביקש ממך לעשות והוסיפה ילדים,״
עוד עלבונות אח רים.

יכולתי להתגבר
על עצמי, והכיתי
אותה. על כך
נחום
נא)מרתי. גם במש-
טרה המשיכו להציק לי.
ביו השאר, פניתי כבעייתי לנשיא ד,מ־דינה,
לראש הממשלה, לסיעות הכנסת
ולעוד גופים ממשלתיים וציבוריים. אף
אחד 1מהם לא טרח לענות לי.
לאחר כל הסבל שעבר עלי בקרב אחי
היהודים, לא נשארה לי דרך אחרת, אלא
לעזוב את הדת היהודית ואת כל העקרונות
שלה, הרשומים בתנ״ך, ולעבור
לנצרות, יחד עם אשתי וחמשת ילדי.
זכי נחום, יאשון־לציון

מידת הנכונות
בכתבתכם על התרגום העברי של ג׳וזף
אנדריוס להנרי פילדינג (העולם הזה ,) 1453
אתם מתארים את הכומר אדמם כ״צבוע,
באופן תמים ובלתי׳ מודע״.
אש ״תמים ובל־תי־מודע״
,מה פירוש
״צבוע״? פיל־דינג
בוודאי שלא
היה מבין את כוונתכם
העמוקה.
כמו־כן מוזר שבביקורת
על תרגום
עברי של מסר
קלאסי, לא נאמרה
אף מלה אחת על
טיב התרגום.
הבכתבותיכם,
פוליטיות
אתם מגזר,ס
לים
לעתים קרובות
כשרון פולמוסי. מדוע לא תכתבו על
ספרים וסרטים במידה מינימאלית של
נבונות?
ד״ר אריה זקס, החוג לאנגלית,
האוניברסיטה העברית, ירושלים
כיוון שהצירוף ״צבוע ותמים״ יכול
להיות בלתי מובן, ניתן לו הסבר ופירוש
פיסקה שלאחריו.

זיוה זו
כל הכבוד לחוש ההימור של זיוה יריב,
אך נראה היה כי לא מצאה כבר אנשים
חיים, כדי לשלוח בהם את חיצי לשונה,
והיא נטפלה למתים.
כוונתי, לדוגמה, לאותה כתבה, בה סיפרה
על לוויותיהם של אנשים חשובים (העולם
הזה .)1450 אם באמת פקיד ממשלתי אמר
לה כי את לווייתו של חיים וייצמן המנוח,
נשיאה הראשון של ישראל, הכינו במשך
שנה שלמה — יש לפטרו מייד!
למען כבודו של העולם הזה רצוי לקצץ
מעט את לשונה של הזיוה הזו.
ם. סיימן־טוב, רמלה
כתבתה של זיוה יריב על זאב אלתגר
(העולם הזה ) 1453 היא כניראה במקומה.
אינני מכיר את האיש, כך שאיני מסוגל
לקבוע זאת בהחלטתיות.
אך את קריניצי אני מכיר, ועוד איך.
כי אני תושב ותיק ברמת־גן. לכן אני
ה עול ם הז ה 1454

יכול לקבוע, כי יריב עשתה שרות דוב
לעירנו, בכך שכיוונה את חיציה ליריביו
של קריניצי, במקום שתירה אותם אליו.
ש.ל! ,.רמת־גן

פדא בכלא

לפלאי הכלא הישראלי אין גבול.
לאחרונה נעצר סמל משמרה, שנאשם
בגניבת מצרכים ממטבח הכלא. הנהלת
שירות בתי־הסוהר התערבה בעניין והסמל
שוחרר ממעצרו.
וראו איזה פלא: הוא הוחזר לתפקידו,
ויחד עם זאת חזר לסורו.

אסיר,

כלא דמון

יותר נקי
אנא, הגדילו את מדור הן טפורט.
בחודשים האחרונים ביקשו קוראים שונים
כי תעשו כן, ועדיין אינני רואה
כי העניין זז.
הספורט מעניין
היום חלק גדול מן
האזרחים, הרבה יותר
מאשר פרשות,
פרשיות וכו׳. לכתוב במקום
על המישחקים הפוליטיים
המלוכלכים,
הרבו לכתוב
על המשחקים הסשהם
פורטיביים,
בוודאי
נקיים יותר.
עמרם סננם
סכנ ס
ספסזזפה

הפרס
ה ג בו ה

ביותר
ב ת חרו ת עיצוב

המוצר

בתח רו ת שנערכה ב ת ערוכ ת
בניןובית, ה ח לי סו מו מ חי
המכון לעצוב המוצר ל ה עגי ק
ל ש טיחי כרמל, א ת הפר ס
הגבוה ביותר על רמת ה ע צוב
הגבו ה ה של ה ש טי חי ם.
מדוע?

האמננזד

ארץ השמש
רחל המרחלת, בכתבתה על הכדורגלן
הבריטי ג׳ימי .-ריבם, הזכירה אף אותי,
לכן אני נאלץ לתקן את דיווחה (העולם
הזה

.)1453

אינני מאמן כדורגל,
כפי שקבעה
רחל, אך אני מכיר
את שחקני טוטנהם
מלפני שלוש שנים,
עת ביקרו בישראל,
וזאת, בתוקף תפקידי
ככתב קול ישראל,
ידיעות אחרונות
וידיעות הספורט.
שערכתי נכון
מסיבה
בביתי לשחמנדל
קנים
הבריטיים, וזד.
לי לכבוד, היה ונכון גם שאני רוא זה שהזמין את
הבחורות למסיבה. אך אין זה נכון, כפי
שקבעה רחל המרחלת, כי היו אלה חתיכות
מליגה ב׳ .הן היו חתיכות הליגה
הלאומית.
ישבנו כל זמן המסיבה על המרפסת,
כשהאורחים, במקום לרקוד, סיפרו לנו
על הכדורגל האנגלי. רחל סלוצקי, המוזכרת
בכתבה, באה למסיבה עם אחיה
וגיסתה, וג׳ימי גריבס המהולל חזר למלון
אכדיה לבדו.
כושרו הירוד של גריבס בא כתוצאה
מן השמש הישראלית. ללא שום קשר
לדברים אחרים.

שמעץ מגדל,
הגליון הנקרא ביותר בתכל

יצחק תמיר,
טעות לעולם צודקת

הגיע ל־

2,551,600נפט (ידיעות אחרונות).

רינה כר-אור,

תל-אביב

זכות קדימה במדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
ה עול ם הז ה 1454

הפאר יבוא לביתך עם:

ויין
ג שטיחים

מיוחדים

מקיר

ובכל

לקיר

מידה

הנך דשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
בשטה התערוכה
הפתוח כל יום בשעות
9—13 ומ״ 5עד חצות

תל-אביב

סאו־פאולו, בראזיל

מספר

רק שטיחי כרמל נמצאו ראויים לפאר
א ת בנין הכנסת, המוזיאון הלאומי, מלון
הילטון, שרתון, קיסריה, דן כרמל ועוד.

.קארטינג״

׳ 111,1 ) 11הנרמל 41 3 9ותאלנ בי

אפילו כאן, בבראזיל הרחוקה, יש חסידים
של השבועון המסויים, ואני אחד מהם.
אם תביאו בחשבון
שאני מקבל את
גליונות העולם הזח
שבני
רק לאחר
משפחתי בארץ גמרו
לקוראם מתחיסופם,
לתם
ועד
ואם תוסיפו לזאת
את מספר הישראלים
והיהודים הקוראים
את הגליד
נות אחרי, והם מסכך
תדרים
לשם
בתור, תגיעו למסקתמיר

כי גליון העולם
הזה הנופל לידי הוא הגליון הניקרא
ביותר בתכל.

אוכלוסי ישראל

כי שטיח כרמל, הוא שטיח אמיתי
המיוצר בשיטת אריגת קשרים, ברמה
בינלאומית.

הספורט שכבש את כל
אירופה.

טל 56980 .

! -ר כ שו מ ק צו עמשתלם
תיד זמן קצר.
בהדרכה מקצו עי ת
מעולה

׳יזוז
קורסים בקד 1עדב *
בתיחת הקורס

מיסודה שנו ״ צי ם ״

^ייין
1865 קבלת לקוחות בסלון בית-הספר לספרות ״דיאנד,״
יום־יום, ביו השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימיט א׳ ,ג׳ ,ה׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

ת א ויינם (1בבד דיזנגוף,טל 226066

הצטרף למועדון
שבעת־הימים
פרטים מלאים והרשמה
בכל משרדי הנסיעות
וסניפי ״צים״.

במרחב
אלגוריה
צ ר חו ת שד זהב
בכמה דולארים עקה בניין הפיראמידות?
כמד. השקיעו שליטי בבל בבניית תזיגורא־טיט
המפוארים? ואפילו ישראל הקטנה —
כמה כסף השקיע מלכה, שלמה בן־דויה
בבניין בית־המיקדש?
כל שליט־יחיד בעל שיעור־קומה היסטורי
מנסה להנציח את עצמו — אם באבן,
אם במלחמה, אם באירגון אירוע בינלאומי.
אחמד בן־בלה לא חרג מכלל זה, ויתכן
כי מכל הסיבות שגרמו להפלתו, זאת
היתד, הסיבה העיקרית.
לעם האלג׳ירי פשוט נמאס לשלם את
מחיר שאיפותיו הבינלאומיות — כי העם
האלג׳ירי הוא מוכה־רעב. כלכלתו עדיין
הרוסה, מאז המלחמה הנוראה שהרגה מיליון
מבין שמונה מיליון תושבי המדינה.
וילה לכל איש. אט־אט מתגבשת תמונתו
של המישטר החדש, ונראה כי במרכזו
עומדת השאיפה הפשוטה לשקם את
אלג׳יריה ולצפצף על כל השאר.
בדי להבליט צורך זה, דואג המישטר
לפרסם פרטים על בזבזנך תו של בן־בלה.
יש בהם כדי לעורר התפעלות — אך לא
אצל פועלים מובטלים, החרדים ללחמם.
בן־בלה ראה את שיא הישגיו בקיום
ועידת־באידונג השניה. ועידה זו, שלא נתקיימה,
כבר עלתה לאלג׳יריה כ־ 60 מיליון
ל״י. ארמון־הוועידה היפהפה, שנבנה במיוחד
למסרה זו, מכסה ארבעה דונאמים.
למען ראשי־ד,מדינות הוקמו 65 וילות חדשות,
ולמען מלוויהם 49 וילות נוספות.
בלא פחות כסף עלה נמל־התעופה החדש,
שנבנה במיוחד לוועידה.
בן־בלה עוד הספיק להדפיס מדריך לבאי־הוועידה.
נאמר בו :״בווילה שלך עומד ל רשותן
משרת, שינולא את הוראותיו ויעשה
בשבילך את השרותים הבאים: השגת משקאות,
עתונים, סיגריות; כביסה וגיהוץ; עבו־דות־כתיבה;
טיפול רפואי; תספורת. לכל
ראש־משלחת הוקצב ציטרואן מפואר. שלוש
מכוניות נוספות הוקצבו למשלחתו.״

מגשהכסף. אין זה מוגזם לגבי הנהוג
כיום במרחב.
בוועידת־קאהיר האחרונה הושבו כמה
מאות משתתפים ליד שולחנות־הסעודה, כשלכל
אחד מהם מלצר משלו.
אולם גם עבד־אל־נאצר לא יכול היד.
להתחרות עם קיסר, חבש, היילה סלאסי.
בוועידה הכל־אפריקאית, שנתקיימה באדים־
אביבה, בירתה של ארץ ענייה ונחשלת
מאין כמוה, אכלו מאות המשתתפים ב־סכו״ם
של זהב מצלחות של זהב.
אלג׳יריה לא קיבלה את עצמאותה על
מגש הכסף. אלפים מכפריה נחרבו במאבק.
אין היא מוכנה לבזבזד, עתה
בצלחות של זהב.

תוצרת בית

מונ ט -ב ל או
דו ב ק מנ טו ל
פולריט
גקינג-סייז)

} סיגריות מנ טול מר׳גננות של דובלן
פ ר סו ם ד ־ ריעקב סון

תחילה חשבו כי מאחורי ההפיכה של
הוארי בומדיאן עומדת סין. לאחר מכן
חשדו במוסד המרכזי לביון של ארצות־הברית.
בינתיים נתברר כי ההפיכה היתד.
באמת מתוצרת בית — וכי הגורם הבינלאומי
העיקרי באלג׳יריה הוא צרפת.
אין בכך פלא. כי אחרי הגירת 900
אלף צרפתים מאלג׳יריה, עדיין נמצאים בד,
כעת כמאה אלף 12 .אלף מהם הם צעירים
חייבי־גיום, שהמירו את שרות־החובה
שלהם בשרות כמורים באלג׳יריה, לפי סידור
מיוחד. מיספר דומה של צרפתים הגיעו
לאלג׳יריה כמומחים טכניים. כמה מאות צרפתים
אף קיבלו אזרחות אלג׳ירית.
לפי כל העדויות, לא שרדה שום טינה
אנטי־צרפתית באלג׳יריה — דבר מפליא
למדי, נוכח הקיצוניות של מעשי־תזוועה
הצרפתיים בימי מלחמת־השיחרור. האלג׳י־רים
נשארו צמודים לצרפת, המוכנה לתמוך
בהם כמעט ללא־סייג.
פדרציה כלכלית. המעשה הגדול הראשון
של בומדיאן היה לסכם את ההסכם
עם צרפת, שהושג עוד בימי בן־בלה. אין
זה הסכם מיסחרי רגיל, אלא מיסגרת ל־שיתוף־פעולה,
המגיע לממדי פדרציה כלכלית.
לפי ההסכם, יושקעו תוך ארבע
שנים למעלה משני מיליארדים ל׳׳י בתיעוש
אלנ׳יריה, הנפט של אל־צחרה יפותח תוך
שיתוף בין שתי המדינות, ישמש בסיס
לתעשיה פטרו־כימית חדשה. ואילו המידבר
יעמוד, כנראה, לרשות ניסויי־אטום צרפתיים.
״נמאס לנו לרקוד לפי חליל קאהיר,״
אומרים השליטים החדשים, שהקימו השבוע
את ממשלתם .״מעתה נדאג קודם כל לאל-
ג׳יריה עצמה.״
ה עו ל ם הז ה 1454

111 1111

ף* עיירה אמריקאית קטנה הופיעו שני כתבי־עת
*4קטנים. האחד נקרא עקרב, השני סירפד.
השניים נהגו לעקוץ זה את זה. בהדרגה עלה מתח
הוויכוח, עד שזעם התקפותיהם ההדדיות עבר כל גבול.
תושבי־העיירה עקבו אחרי המאבק בהתעניינות גוברת
והולכת, המתינו בקוצר־רוח להופעת כל גליון, בלעו
בסקרנות את מאמרי־הרעל הזדוניים. תפוצת שני כתבי־העת
הרקיעה שחקים.
לבסוף החליט הגביר של העיר לשם קץ לשינאת־חינם
זו, הוא הזמין את שני העורכים לסעודת־ערב בביתו, כדי
שיוכלו ליישב את חילוקי־הדיעות באוזירה תרבותית.
בדיוק בשעה היעודה צילצל הפעמון בבית הגביר. אדם
קטן, אפרורי ומרצין נכנס לטרקלין. הגביר הזמינו לשבת,

שיכחת כל בעיותיה האמיתיות.
בן־גוריון זועק חמם נגד עיודת הדין וחיצוי האמת. הוא
תובע לבחור ברשימתו כדי לחקור מחדש את הפרשה.
אשכול תובע מן הציבור לתת לו את קולותיו, כדי שיוכל
לפרוש מן הפרשה ולעמוד מול מזימות בן־גוריון.
לכל אחד מאיתנו יש דיעה בנידון. על פי דעתנו שלנו,
הושטנו ללוי אשכול תמיכה גלוייה ובלתי־מסוייגת במאבקו
בבן־גוריון.

אולם האם תהיה זאת ההנחייה היחידה
שלנו ככואנו לכחור את הכנסת הכאה?
האם עיסוקנו היחיד יהיה בפרשת הפרשות?

האם שאיפתנו הכלעדיית תהיה להגיד לא

היה לקצוך את הקציר, אף כי הוא לא היה בין הזורעים.
אחרי היסוסים רבים, הוא התייצב באומץ־לב מול בן־גוריון,
ובזאת כיפר במידה רבה על חלקו בהדחת לבון ובהקמת
ממשלתו האחרונה של בן־גוריון.

אולם עתה, כשארכע השנים הכאות של
המדינה מוטלות על כף־המאזניים, לא די לנו
כפוזה האנטי־כן־גוריונית.
השאלה אם בן־גוריון יזכה לחמישה, שבעה או אפילו
עשרה מנדאטים — אינה מדאיגה אותנו במיוחד. ובוודאי
אינה השאלה היחידה המטרידה אותנו.

נניח אותה לילדים פוליטיים, לאותם שחיי
המדינה כאמת נראים להם כהצגת־ראווה של
תפום־כיכולתן־.

נו יש כמה וכמה שאלות אחרות. הן נוגעות
/לבעיות של מלחמה ושלום, של מישטר וחוקה, של
כפייה דתית וחרויות האזרח, של שוויון לאומי ושוויון עדתי,
של פער חברתי ומחיר הבשר.
בחצי־השנה האחרון פתח אל־חביב בורגיבה ביוזמה .
מהפכנית, שעשוייה היתד, להוציא את המדינה מחומות הגטו
ולפתוח בפניה את הדרך למרחב. תשובת ממשלת ישראל
היתד, בבחינת שערוריה היסטורית. שערוריה שאין לה כפרה,
כי את המעוות לא ניתן עוד לתקן.

איפה היה לוי אשכול?

חיכה לאורח הבא. אך הפעמון לא צילצל שנית.
אחרי המתנה של שעה, הרהיב המארח עוז בנפשו ושאל:
״תסלח לי, אדוני, האם אתה העורך של עקרב או של

בימי כהונת הממשלה הנוכחית גבר לחץ הכפייה הדתית
במידה שאין לה תקדים, והיא מאיימת עתה להפוך את חיינו
לגיהינום.

סירפד?״

איפה לוי אשכול?

״של שניהם!״ השים האורח.

במשך שנתיים אלה לא זזה המדינה אף צעד קטן לעבר
מתן חוקה כתובה, לעבר הבטחת חרויות־האזרח. להיפך,
הצעות־החוקים של הממשלה מאיימות על שרידי־החרויות
מכל העברים.

חד הלצים טוען כי המאבק בין דויד בן־גוריון
\ 1ו לוי אשכול בויים כולו בישיבה סודית של צמרת
המפלגה.
באותה ישיבה — שגם המדליפים המקצועיים לא ידעו
על קיומה — התלונן אשכול כי מצב המפלגה ד, א בכי
רע, שצפוייה לה מפלה. מוחצת בבחירות. בו־במקום התנדב
הזקן, שהציל את המפלגה פעמים כה רבות, להיחלץ גם

הפעם לעזרתה.

איפה לוי אשכול?
בשנתיים אלה חלה
ישראל, והוא מהודה
ההקלות שניתנו להם
אמיתיות מאד. מתחת
להוליד פירות מרים.

ואכן -הוא הקים רשימה נפרדת. הוא חיש-
מל את הציכור.

איפה לוי אשכול?
הבעיה י העדתית, הגדלה כסרטן בגוף המדינה, כוסתה באדרת
מפוארת של מליצות שדופות. אך המוגלה מצטברת,
ואיש אינו מעז להרהר ברצינות במצב העלול להיווצר עד
, 1969 אם לא ניגש לריפוי מיידי.

מפא״י הזקנה, הבלה, האפורה, שעצם שמה העלה פיהוק
של שיעמום, שוב הפכה מרכז ההתעניינות של הציבור.
המאבק הסוער חדר לכל בית בישראל. אב ובן, בחור
ובח״ל, חתן וחותנת, מתווכחים בשצף־קצף בעד ונגד.

איפה לוי אשכול?

החזאים של סיעת המיעוט ניכאו כפומכי כי
שני פלגי מפא״י יצכרו כיהד הרכה יותר קולות
מכפי שהיו נופלים כחלקה של המפלגה,
לולא התפלגה.

יש לנו רשימה ארובה־ארוכה של שאלות. על כל אחת
מהן נבקש תשובה ברורה, חד־משמעית ומשכנעת, לפני
שניתן למישהו לייצגנו בארבע השנים הקרובות.

לא נשכח אותן מרוכ התלהכות למראה

דויד בן־גוריון חוזר וטוען כי הקים את רשימתו כדי
למנוע את עליית הימין. כלומר: מתוך תקווה כי הודות
לפילוג תזכה מפא״י הכפולה בקולות שהיו נמסרים, אחרת,
לגת״ל.
דוברי אשכול פונים אל מצפון הציבור ותובעים ממנו
להצביע בעד אשכול, ולא בעד סיעות יריבות כמו מפ״ם
והליברלים־העצמאיים, כדי להצילו מציפורני בן־גוריון.

ולמחרת הכחירות -כך טוען אותו לץ -
ייוועדו כן־גוריון ואשכול, וירימו כוס זה לככוד
זה -אם לא יתגלגלו על הארץ מרוב צחוק.

** חוק צחוק — אבל מפא״י התפלגה באמת, וזה דבר
1רציני. אין זה נושא מתאים לבדיחה. שום פילוג אינו
מחזה מרהיב־עין, ופילוג זה מבטיח להיות מכוער אף
מן הרגיל.

וככל זאת -יש גרעין של אמת ככדיחתו
של הלץ ההוא.
הקמת סיעתו של דויד בן־גוריון היא תופעה חמורה.
יתגבשו בה כל אותן סכנות של רודנות מבית והרפתקנות
מחוץ, שציינו את האיש ואת נערי־חצרו בימי זוהרם.
שבועון זה, שפתח לפני תשע שנים במלחמת־חורמה בכת
זו, כאשר כל האנטי־בן־גוריוניסטים הנוכחיים עוד ליחכו
את פינכתו, בוודאי לא יזלזל בסכנה הגלומה ברשימתו.
אך הגיעה השעה להזהיר בפני סכנה שניה, המאיימת
על עתיד המדינה:

הסכנה שחיינו המדיניים ייהפכו קירקם, כו
עוקב הקהל כולו אחרי תחרות של התאכקות
(מכויימת או לא־מכויימת) כין שני מתאכקים•
כדרנים.

**< י כרכר אחד כבר הצליח דויד בן־גוריון: הוא כפה
^ על המדינה כולה לעסוק בו ובשגעונותיו הפרטיים, תוך

הרעה מתמדת במצב־רוחם של ערביי
עתה סכנה חמורה לעתיד המדינה.
היו מזוייפות, ואילו ההחמרות היו
לפני האדמה קיימת תסיסה, העלולה

לזקן, שממילא אין לו יטוס סיכוי לחזור לשלטון?

קרכ-ה
ראווה כין שני מנהיגים ותיקים של
מפא״י.

נו הולכים לבחור בכנסת. כנסת שתקים את הממשלה,
^ שתש לו ט בכל מערכות חיינו, שתחליט אם נצא למלחמה
או לאו, אם נהיה אזרחים בני־חורין או צאן־מרעיתם
של מפקחי־שבת ומושלים צבאיים וביורוקראטים.

ובוודאי לא נשכח אותן למשמע הסיסמות האנטי־בן־
גוריוניות, אותן יצרנו אנחנו בעצמנו!

כמשך ארכע שנים ארוכות -שנים העלולות
להיות מכריעות -תקכע כנסת זו את דרכה
של המדינה.
היא לא תעסוק בסכנות של ,1961 גם לא בסכנות של
. 1965

ץ* וכרה להיות הבדל בין טאקטיקה יומיומית, בטווח
של שבועות וחודשים, לבין ההכרעה של ערב־בחירות,

התופסת לארבע שנים.

שיקול שהוא נכון והכרחי כמישור אחד,
יכול להיות פסול ואף משוכן כמישור השני.

היא תצטרף לעסוק כסכנות של ,1967כסכנות
של .1969

אחד מידידי אמר: עלינו לבחור בין בן־גוריון ואשכול.
אשכול הוא הרע במיעוטו. צריכים לבחור בו.

סכנת הבן־גוריוניזם חלפה בעיקרה. לא במיקרה חלפה,
ולא מעצמה חלפה. כוחות רבים השתתפו במערכה זו.
אמנם, אנו היינו חלוציה, ובמשך שנים רבות עמדנו לבדנו.
אך בימי פרשת 1961 נוצרה חזית עממית רחבה מאד,
ולרבים מגיעים עלים מזר־הנצחון.
בעלותו לשלטון, כבר בא אשכול אל המוכן. הוא יכול

האמנם זוהי הצגה נכונה של ההכרעה?
אם מכריחים אדם לבחור בין צרעת וגרדת, בוודאי יעדיף
את הגרדת.
אך אולי אפשר לבחור בבריאות?

מי רוצה להתגרד כמשך ארכע שנים?

זהו שאול בוישתחוו: האיש שנכנס נטשת ומנא״ ,הנועל
עתה למען בו־גוויוו-או הלוחם למעשה מלחמה אחות לגמי׳
רים נעצר על־ידי המשטרה הצרפתית, הוחזר
למרוקו.
״כבר אז נגזר כאילו גזר־הדין העיקרי
שלי: המאבק הניצחי נגד המקובלים והוותיקים,״
סיפר בן־שמחון .״היה לי דוד
בפאס, נשיא הפדרציה הציונית במרוקו. כשנודע
לו על כוונתי לעלות ארצה, הוא התנגד
בתוקף. ידעתי שהוא מתנגד מסיבות
אישיות. הוא, העסקן הציוני הגדול, נשאר
במקום, ואני, הצוציק, עולה במקומו לישראל.
זה היה נגד הפרסטיז׳ה שלו. הוא
איים אפילו שימסור למשטרה שאני עומד
לברוח. איימתי עליו שאני אמסור למשטרה
שהוא נשיא הפדרציה. מאז היה עלי להילחם
בתקופות שונות נגד אנשים מסוגו.״

למכון השכלה ומחקר של מפא״י. הוא יצא
מפעילותו לשנה שלימה.

דא רציתי לרמות!
ך * מרדהג דו ל הראשון של בן־שמחון
! ) נגד מפלגתו בא באיחור של ארבע
שנים — ב־ .1960 אז היה כבר שאול עסקן־
מפא״י בעיר החדשה אשדוד.
הוא הגיע לאשדוד בינואר — 1957 מיד
לאחר סיום לימודיו בבית־ברל. באשדוד
לא היה אז זכר לתוכניות הגדולות, העלולות
להפוך את הישוב לעיר המתפתחת ב־

ברבות־הימים כמרד מסוכן נגד צמרת״
המפלגה, ושתביא עליו שטף של צרות.
במערכת־ד,בחירות אירגנד, אז מפא״י כנס
עיירות־הפיתוח, בבית הבימה. בכנס השתתפו
שרים, ובן־גוריון בראשם. בכנס הוכרז
על הקמת גוף משותף לכל עיירות־ד,פיתוח,
שידאג לצרכיהן המשותפים.
מרכז מפא״י ראה בהכרזה רק תכסיס,
שיתן לו קולות נוספים בישראל השניה.
שאול לקח את הדברים ברצינות: הוא קיבל
את סיסמת־ו־,בחירות כתוכנית אמיתית של
מפלגתו והתלהב. זאת היתד, שגיאה חמורה.
הבחירות עברו, ומפא״י היתד, מוכנה לפרק
את הגוף שנוצר בכנס הרעשני. אך

הגווו*אטחו

*** אול גך שמחון, בעל שיער אפור
^ ופנים גבריות, הרים את גופו הגדול
מעל הכיסא. אחרי שניה התיישב הזרד״
במאמץ עליון עצר בעצמו, לא התפרץ בצעקות
ולא עזב באופן הפגנתי את אולם־
הישיבות בקומה החמישית של הודעד־הפועל
של ההסתדרות, בו הונח גורלו על כף־
המאזניים.
האווירה היתר בשיא המתיחות .״מי הזמין
אתכם לכאן?״ צעק זאב הרינג, ראש מחלקת
האירגון, לעבר ששת אנשי אשדוד, שבאו
לישיבה יחד עם בן־שמחון .״תצאו מכאן
מיד! תעזבו את האולם ואת הבנין!״
בן־שמחון נשאר באולם גם לאחר שאנשיו
עזבו. חוץ מחברי מחלקת־האירגון של ה־וועד־הפועל,
השתתפו באותה הישיבה שני
מזכירי מועצות־הפועלים הנפרדות באשדוד:
שאול בן־שמחון ובני מסיקה. זה אחרי זה
הביא את טענותיו, שלפיהן רק הוא —
ולא יריבו — רשאי לייצג את ההסתדרות
בעיר־הנמל החדשה. אחר־כן עזבו שניהם
את בניין הוזעד־הפועל, השאירו את ההכרעה
בידיהם של אנשי החלונות הגבוהים.
בני מסיקה הלך ישר מרחוב ארלוזורוב
לרחוב הירקון, למרכז מפא״י. בן־שמחון
היפנה את צעדיו לבית אל־על, למטה המיעוט•
הראשון היה בטוח בעצמו, ובנצחונו
הסופי שהשיג בקרב נגד יריבו הניצחי. בן-
שמחון יצא מהוזעד־הפועל בהרגשה של
כישלון בטוח, ומאבק ממושך לעתיד.

מלחמה גגי הדוד
ך* שבוע עלתה אשדוד שוב לכו-
ן | דהעתונים. הפעם לא היתד. זו שערו-
ריה הקשורה לעיסקת־קרקעות עצומה של
חברת אשדוד, אלא הטראגיקומדיה של מם־
לגת־השלטון.
בהתפתחות הפרובינציאלית של הטראגי-
קומדיה הזאת בעיר־הנמל בלטה דמות
מיוחדת במינה. היתד, זו דמותו של המנהיג
המקומי, שהצליח לכבוש את רוב חברי
מפא״י במקום למען בן־גוריון. כניסתה של
הדמות הזאת לבמה הארצית היתד״ אולי,
יותר מעניינת מההתרחשויות המקומיות
עצמן, וגם מן הריב בין שני פלגי מפא״י.
היתד, זאת דמותו של שאול בן־שמחון (,)36
בן־שמחון לא הגיע ארצה עם העליה השניה,
ולא יכול גם לטעון לאצולה כיליד-
הארץ. הוא נולד בפאס שבמרוקו, כבן
משפחת־פועלים, ועבר את דרכם של כל בני־הנוער־היהודי
בארץ הצפון־אפריקאית. כמו
כל בני־גילו למד בחדר, עבר אחר־כך לבית־ספר
אליאנס, ובו הצליח לסיים שתי כיתות
של בית־ספר תיכון.
כמו רוב בני־גילו, הצטרף לתנועך, הציונית,
בני יהודה. פעמיים ניסה להגיע לארץ־
ישראל. בפעם ראשונה בשנת ,1947 כשאליהו
כרמלי, חבר־הכנסת לעתיד, הגיע ל־פאס
כדי לארגן את העליה הבלתי־חוקית.
עם קבוצת־נערים גדולה עבר שאול את
הגבול לאלג׳יריה, כדי לעלות על סיפונה של
ד,אניד, יהודה הלני. הוא היה בין אותם
שלא הספיקו לעלות. יחד עם עוד 350 אח־

ס בג
בסיפור זה נזכר שאול בן־שמחון השבוע, יותר במדינה. לא היו שם אלא 17 פחונים
כשעמד בוזעד־הפועל מול זאב הרינג, שהת של 17 משפחות צפון־אפריקאיות, שרק
עתה עלו לישראל. אחרי ששאול בא לכונן
לגזור את דינו.
אשדוד, הקימה הסוכנות את הפחון מספר

: 18 מעונה של מועצת־הפועלים, השלטון השורת־המתגדבים
ובית3-דד ראשון במקום, שלמזכירו נתמנה בן־שמחון.באותו הצריף עמדה גם מיטה — פינת־
*** אוד הצליח לברוח לישראל רק השינה של מזכיר מועצת־הפועלים.
בספטמבר .1948 ושוב היתד, דרכו כמו ~~ למרות ר,תמונר׳״,הפסימית׳הראשונה״
דרכם של רוב האחרים. הוא שירת בחטיבת־ פתחה אשדוד לאט־לאט. בשנת 1959 עמדו
הנגב הפלמ״חית. שנה אחרי זה לקח חלק כבר במקום הפחונים שיכוני רכבת, ד,סלאמס
במערכת־ההסברד. למען פירוק הפלמ״ח. הראשונים של עיירות־ד,פיתוח. באותה שנה
כשהתיישב בירושלים, למד ביום באולפן יצא בן־שמחון למערכתו הראשונה.
לעברית, ובלילה עבד כשומר־גבול של העי־הוא
לא חשב אז שפעולה זו תיחשב לו
ריר, ליד בית־צפפה. כבר אז הוא קבע את
גורלו הפוליטי. הוא נכנס למפא״י.
יתכן שזו היתד, טעותו הגדולה. אך לעומדים
מהצד הוא נראה כאיש •נכון במקום
הנכון. הוא נשלח לנס־הריס ולכפר
יכיני בפרוזדור ירושלים, כדי לארגן את
העולים, עבד בשכונות־הדרום של הבירה
בין יוצאי־אפריקה כשליח מפלגתו, ולבסוף
קיבל מישרה נוחה במשרד־המסחר־וד,תעשיה.
אך באותה התקופה לא היה שאול שלם
עם עצמו. כשהתארגנה שורת־המתנדביס,
הוא היה אחד ממייסדיה בירושלים. זו היתד,
הסיבה לכך שהפסיד את עבודתו במשרד
הממשלתי, למרות הפנקס האדום שהחזיק
בכיסו.
אז היו לשאול כל הסיכויים להגיע משורות
מפא״י לשורות מתנגדיה החריפים.
הוא לא עשה את הצעד המכריע. בתחילת
שנת , 1956 כשר,משבר בשורת־הסתנדבים
הגיע לשיאו, נשלח בן־שמחון לבית־ברל,

שאול לא היה מוכן לוותר .״כשיצאתי ל־עיירות־פיתוח
לשכנע את התושבים להצביע
א /וסיפרתי להם על תוכניותיו־,פיתוח של
מקומותיהם, לא רציתי לרמות אותם. ואחרי
הבחירות לא הייתי מוכן להסכים שזו היתד,
רמאות!״
שאול פתח בפעולה עצמאית. הוא נסע
מבית־שמש לקרית־גת, מקרית־גת לדימונה,
מדימונה לשדרות. באותה תקופה היה רעיונו
היחידי: אירגון מרכז ערי־פיתוח, כגוף
המייצג את הבעיות והדרישות המשותפות.
סיסמתו :״נציגים שלנו, שיגורו איתנו ולא
בתל־אביב״ — כבשה לו אוהדים בכל מקום.
לבסוף הוא הצליח לארגן 28 עיירות — כוח
עצום, שמאחוריו עמדו 180 אלף איש.

אנשי־המרכז לא הרגישו את עצמם בנוח.
הפעיל הקטן, שנשלח לא־מזמן למעברה
קטנה וחסרת־חשיבות, הפך למנהיג עצמאי,
המאיים על עמדתם ועלי כיסאותיהם. כמה
פעמים קיבל בן־שמחון אזהרה ידידותית להפסיק
את הפעולה הבלתי־רצוייה. כשהוא
הצליח להיכנס למרכז מפא״י, במקום מועמד
של הח־עד־הפועל של ההסתדרות, נוסף לו
אוייב אישי, דויד בצלאלי, מנהל המחלקה
למועצות־הפועלים בהסתדרות.
בצלאלי היה השבוע אחד המשתתפים בישיבה
בוועד־הפועל, שהחליטה על הדחתו
הסופית של בן־שמחון.

מעידה שד 120 אלף

בשורה אחת יושבים (בתמונה למעלה משמאל לימין)
בן־שמחון, סורקים, פרס, בן־גוריון ופולח, בכנס המיעוט
באביחיל. הזדהותו של בן־שמחון עם אנשי המיעוט הביאה השבוע להדחתו בישיבת מועצת־פועלי־אשדוד
(בתמונה למטה, נראה עומד מאחורי שולחן היו״ר) מתפקיד מזכיר המועצה.

שתי ישיבות

י א היתד! זו הדחתו הראשונה. אז,
/בשנת ,1960 באה למועצת פועלי אש־דוד
ועדת״ביקורת של מחלקת־האירגון. בטרם
קיבל בן־שמחון את הדו״ח של הוועדה,
הוא קרא בעיתוני־הבוקר שבאשדוד
התגלה גירעון של 120 אלף לירות .״היתד,
זו בשבילי מכה קטלנית. כשהתחלתי לעבוד
(המשך בעמוד )17

במדינה העם מדד יוקד הכפייה
בפאסאדינד. אשר בארצות־הברית עמלו
המדענים, חיברו את הנקודות ששודרו על-
ידי החללית מארינר־ ,4ממרחק של 135
מיליון קילומטרים. כל 40 אלף נקודות
אחת של המאדים.
היוו תמונה
בתל־אביב ובירושלים ישבו אנשים אחרים,
צירפו יחד את אלפי הנקודות הקטנות המצטרפות
לתמונה של מערכת־הבחירות הקרובה
בישראל.
מדעני ארצות־הברית עדיין לא העזו לאם
קיימים בעלי־חיים על
הסיק סופית
המאדים אם לאו. אולם פרשני ישראל
כבר יכלו להסיק את המסקנה הראשונה
לגבי הצפוי בארץ.
מסקנה זו אומרת: המלחמה בין הכפייה
הדתית והכוחות החילוניים עשוייה להיות
חשובה יותרבמערכת־הבחירות מאשר המאבק
בין שני פלגי מפא״י.
ליטרת הכשר. כי בעוד שר,השמצות
ההדדיות בין אנשי הרוב והמיעוט, בין
המערן־־לאחדות־פועלי־ישראל ובין רשימת־פועלי־ישראל,
מתחיל לשעמם את הציבור,
מתחמם יותר ויותר המאבק על הכפייה
הדתית.
במרכזו עמדו הצעות־ד,חוקים, שהדתיים
ניסו להעבירן ברגע האחרון (ראה להלן).
אך נוספו להן עובדות מרגיזות אחרות.
בחיפה פרצה שביתה של הקצבים, כמחאה
על עליית מחירי הבשר. כל עקרת־בית
ישראלית הרגישה בעלייה מסחררת זו
בשנים האחרונות. ואף כי גורמים רבים
משפיעים על מחירים אלה, לא יכול היד,
איש לשכוח כי אחד המרכיבים העיקריים
הוא המנגנון הטפילי העצום של שוחטים
ומשגיחים החותך לו את חלקו מכל
ליטרת בשר.
מדד יוקר הכפייה הדתית עולה בהתמדה,
והוא נמדד לא רק בחופש, אלא
גם בכסף.
זאת הוכיחה גם ידיעה קטנה אחרת:
חברת צי׳׳ם רוצה להתפטר מאוניות־ר,נוסעים
שלה, ובראשן האוניה שלום. פאר
הצי הישראלי מכנים הפסדים — ואחת
הסיבות העיקריות לכך היא חוסר תפריט
המושך נוסעים. המטבח הכשר־למהדרין
של שלום, פרי הקנוניות הקואליציוניות,
עולה בכסף.
צי״ם טוענת, בצדק, כי לא היא צריכה
לשאת במחיר הקנוניות הקואליציוניות,
אלא הממשלה עצמה. בסופו של דבר יוגש
החשבון לאזרח, שבחר בממשלה זו.
גם בכך יש צדק.
הממשלה מידוץ התליינים

חמישה תליינים התייצבו בקו הזינוק.
לכל אחד היה קורבן מיועד. המנצח, כך
נקבע, יזכה לתלות את קורבנו.
החמישה לבשו צורה של הצעות־חוק. כל
אחד מהם נועד לקטול חרות אחרת של
האזרח הישראלי:
* הצעת חוק השבת, שנועדה לקטול
את חופש־הנופש,
• י הצעת חוק לשוך הרע, שנועדה
לקטול את חופש־העתונות,
!#י הצעת חוק ניתוח המתים, שנועדה
לקטול את חופש״המדע,
^ הצעת חוק הרופאים, שנועדה לקטול
את חופש־ד,עיסוק,
•,הצעת חוק המושבים, שנועדה לקטול
את חופש־ד,פרנסה.
בין החמישה נערך מירוץ מטורף, מן
הזינוק בממשלה ועד ה!סיום בכנסת. היתד,
זאת תחרות של הכל ונגד הכל.
עייפות למען החופש. היה ברור
מראש כי אי־אפשר יהיה להעביר את כל
חמש הצעות־החוק. קודם כל, מפני שבכו
היד, המערך חורץ על עצמו פסק־דין
של תבוסה מוחצת ליד הקלפי. גם
הציבור הסבלני ביותר לא היה מסוגל
לעמוד בהתקפה מרוכזת כזאת על הרו־יותיו.
כל אחד מן החוקים המוצעים
לבדו הספיק בהחלט כדי להשחיר את
פני המערך, לצמצם את מיספר המנדאטים
שלו בכנסת הששית.
אולם היו גם מיגבלות טכניות. נותר
רק שבוע אחד עד לסיום עבודת הכנסת,
והח״כים העייפים גילו אי־רצון מוחלט
להאריך את המושב. הם רצו להירתם
למלחמת־הבחירות. גם קשה בכנסת לה
עול ם הז ה 45ו

צמצם את הוויכוח על הצעת־חוק. כאשר
ניסו להוריד, בשבוע האחרון, את הזמן
המוקצב לוויכוח על הצעת־החוק, פרץ כמעט
מרד גלוי.
יש גם מיגבלות טכניות־משרדיות. אחרי
שהצעת־חוק עוברת בוועדה, יש להדפיס
את הנוסח המתוקן. את ההצעה המודפסת
יש להניח על שולחן הכנסת 48
שעות לפני הדיון. המדפץ ס הממשלתי
לא יכול היה להתגבר על העבודה —
ונוצר המצב האבסורדי שחרויות אזרחיות
בסיסיות יכלו להינצל הודות לעייפותם
של פועלי־דפוס.
כל רגע יקר. בסוף דמה המירוץ
כמעט להגרלה של פיס הפוך. התלוצץ
ח״כ :״אם ימות חבר־כנסת, ויהיה צורך
להספידו, עשוי הדבר להציל את המדינה
מחוק לשון הרע.״ כתנתו: אם תאבד הכנסת
שעד,־שעתיים בר,ספרים, לא יהיה

• אם יאושר חוק-לשון-הרע ככנסת, בהשפעת הדתיים,
צפה לגל של גילויים על אישי הצמרת הדתית. המניע העיקרי:
להביא לפירסום גילויים אלה לפני שהחוק החדש ייכנס לתוקפו, ימנע את
פירסוסם בעתיד. זוהי אחת הסיבות ללחצם של העסקנים הדתיים להחיש את
מתן התוקף לחוק.

• עומדת להתעורר השאלה: מי ישלם את שכרו והוצאותיו
של הפרקליט הזר שיגן על מחמוד אל-חיג׳אזי? בית־המשפם

הצבאי לא הביע עדיין כל דיעה על כך, כנראה מתוך הנחה שממשלות־ערב
ישלמו את החשבון. אם אמנם יהיה כך, עלול הפרקליט לשרת את מכונת־התעמולה
האנטי־ישראלית יותר מאשר את הנאשם, ומשפט חיג׳אזי יהפוך
לבמת־תעמולה יחידה״במינה נגד ישראל. אין טעם לקיים את המשפט בדלתיים
סגורות, מאחר שממילא, יש להניח כי פרקליט זר יפרסם את כל הפרטים אחרי
צאתו מן הארץ.
• אי־שקט ייווצר בגכול הצפוני. ממשלת ישראל לא שוכנעה כי
עבודות־ההטייה המבוצעות עתה בתחומי לבנון אמנם מיועדות לצורכי־השקייה
פנימיים, ואינן חלק מהתוכנית הערבית הכללית להטות את כל מקורות הירדן.
תגובת ישראל עשו-
ייה, לכן, להיות
תקיפה ביותר. הממשלה
אינה מודאגת
מפני ההתפתחויות
הצפויות, כי
החישוב הוא שכל בגבול התנקשות
יכולה רק להעלות
את יוקרתו של לוי
אשכול. לעומת זאת,
טלול הדבר לסכן
את היחסים עם

צרפת.

• סתימת המקורות
הכספיים
של רפ״י
נתקלת בקשיים.
אמנם עובדים
שליחי־הסערך במרץ,
אן נתעורר החשש
שאס יצליחו, אי־אפשר
יהיה לנצל
מקורות אלה גם למימון
תעמולת־ה־בחירות
של המערן.
עדיין לא ברור באיזו
מידה יזרמו
כספי סולל בונה לשתי
הקופות.

ברית אחייג!
זמן לגשת לדיון בחוק זה.
גרוע מזה: כל אחד מן הקורבנות המיועדים
קיווה בסתר ליבו כי תורו של
רעו יגיע לפני תורו שלו — וכי קטילתו
תעסיק את הכנסת די זמן כדי להצילו
מגורל דומה.
הצלה טכנית. הראשון שניצל זמנית
היה חופש־ד,פרנסה. הצעת־החוק המחרידה,
שבאה לאפשר את נישול חבר המושב
אם ימרוד במפלגתו, נגנזה זמנית.
שום התעוררות של מצפון לא גרמה
לכך, אלא סיבה טכנית בלבד. כדי להסוות
את מטרתם הפיאודלית, הכלילו
היוזמים את סעיפי־המושבים בהצעת חוק
האגודות המקצועיות . ,חוק מסורבל הכולל
עשרות רבות ש /סעיפים אחרים.
כאשר הונחה הצעה ארוכה זו על שולחן
חברי־הכנסת, פרצה סערה. הח״כים
טענו בצדק כי אי־אפשר לקבל חוק כד.
עקרוני, וכד, ארוך, ללא עיון מעמיק
ודיון מפורט, וכי כל הנוהל גובל כבזיון
הכנסת.
תחת לחץ זה הסכימה הממשלה לדחות
את הדיון — לפי שעה. אולם בינתיים ניסתה
להגניב את אותו העניין בחוק הירושה,
שהונח במפתיע על שולחן הכנסת לקריאה
ראשונה ביום השני.
הלחץ לא הספיק. גורל דומה הציל
את חופש־העיסוק. הצעת־החוק, שנועדה
לכפות על רופאים צעירים לעבוד
בעיירות פיתוח, נדחתה.
גרם לכך במישרין מרד הרופאים. לוי
אשכול חשש שמא יתפשט על שאר ענפי
האינטליגנציה, יזיק לו בבחירות.
מאחורי הצעת־החוק עמדה קופת־חוליס,
שרצתה לזכות בכוחות־עבודה זולים ובטוחים.
קבוצת־לחץ זו לא הספיקה. אחרי
הידברות עם ראשי ההסתדרות ה־
(הסשן בעמוד )13

• ייוודע בי מראשי במה
רפ״י גייסו בשבועות
האח רונים
סכומים
של אלפי לירות

מ סו ח רי םוחרשת ני ם, בנימוק שעליית כוחו של המערך יחזק. את היסודות
השמאליים במדינה, יביא בעקבותיו שורה של חוקים ותקנות לרעת הסקטור
הפרטי.

• בינתיים יטיל ראש־הממשלה על ד״ר יעקב ארנון לחקור
אם כספים שנתרמו בשעתו למטרה שהוגדרה על־ידי המת
ריסים ״מטרה בטחונית ממדרגה ראשונה״ ,לא הגיעו ל״יקרן
הבחירות״ של רפ״י. ד״ר ארנון, ממלא עתה את התפקידים שמילא בעבר
שמעון פרס בסשרד-הבסחון.

• גם אם משה דיין יוסיף להצהיר בי הוא אינו הולד עם
המיעוט ואינו מצטרף לרפ״י, לא יינתן לו מקום כרשימת
המערך לכנסת השישית. הצמרת הוותיקה של מפא״י לא תימנע משוס

צעד שיש בו כדי להרחיק את דיין, ולוא גם בצורה מוחלטת, סן הזירה הפוליטית.

עדיין קיימים חששות בצמרת רפ״י לגבי ההופעה ל-
כחירות בהסתדרות. לראשי המיעוט נסתבר כי כל החלטה תהיה לרעתם:
אם לא תלן רפ״י לבחירות אלה, ישתלט המערך על מנגנון־ההסתדרות כולו
ויוכל להפעילו נגד רפ״י בבחירות לכנסת. לעומת זאת, אם ילכו לבחירות,
ברור כי יספגו תבוסה, וזו, שתבוא ערב הבחירות לכנסת, תשפיע לרעה על
סיכוייה שם.
• גם מתכנני התעמולה של המערך אחתים חששות. כסה
גורסים, הברורים כבר עתה, ישפיעו לרעה על מאמציהם( :א) הרושם המדכא
שנוצר על־ידי השלב האחרון של עבודת הכנסת, באווירה של הצעות־חוקים
בלתי־פופולאריות ומשברים קואליציוניים( ,ב) בואו הקרוב של השגריר הגרמני
הראשון, שיביא, בלי כל ספק, להתעוררות ציבורית שלילית ביותר.

• יצחק נכון, מי שהיה מזכירו המדיני של דויד בן־גוריון,
יופיע כמועמד שלישי כרשימת רפ״י, כנציג ספרדי-עדתי.
נבון שואף לרשת את מקומו של בכור שיטרית ליד שולחן־הממשלה, מקווה
כי לאחר הבחירות יצליח להגיע ליעדו זה.

• מנהלה הכללי של חברת ״רסקו״ מרדכי חיים שטרן,
יסרב להופיע במועמד אלטרנטיבי של גח״ל לתפקיד ראש
עיריית תל״אביב. שטרן יתבע מקום בכנסת, מתוך שיקול שנם בהיותו

ח״כ, יוכל להוסיף למלא את תפקידו הנוכחי.

• נשיא התנועה הציונית, ד״ר נחום גולדמן, יתנגד בתוקף
למנות יושב־ראש אחר להנהלת הסוכנות, כמקומו של משה
שרת. גולדסן יטען כי התפקיד ניתן לשרת בגלל מעמדו המיוחד. עתה, לאחר
שהוא עצמו הפן תושב־קבע בישראל, אין עוד כל צורך בכהונה כפולה של
יושב־ראש ושל נשיא.

כר ה׳ילי הערמאבטותגדמנ, נשבעו איממיט לב רר אדולף היטלר ־ הגש אתד מהס יכול להיות שגריר בישראל?

״כשם שהוורמאכט מסור למדינה זו של הנאציונל־סוציאליזס בנאמנות עיוורת
ובציות עיוור, כך גאה מדינה נאציונל־סוציאליסטית זו, וגאה המפלגה
המנהיגה אותה, על הוורמאכט שלנו. רוח אחת ורצון אחד מחשליס את
הרייך, העם, המפלגה והוורמאכט.״
(אדולף היטלר, נאום בפני הרייכסטאג).20.2.39 ,

״אס האדם לא היה נאצי, והוא איש הג 1ן, אינני רואה בו שום פסול! כל
גרמני היה חייב לשרת בוורמאכט! והמאכט?! מה זה ורמאכט? באנגליה קוראים
לזה, ארמי׳ ,בישראל — צה״ל, ובגרמניה — ,ורמאכט׳! ורמאכט זהו
הצבא הגרמני, ואם האיש לא היה נאצי, ולא השתתף במעשי הנאצים, אינני
רואה.בו שום פסול!״
(דויד בן-גוריון, ראיון במעריב).9.7.65 ,

ף* עו ד ש בו עיי ם יתברר אם המוני ישראל חושבים כמו דויד בן־גוריון. תזמורת צה״ל,
4או תזמורת משטרת ישראל, תנגן את צלילי דויטשלאנד, דויטשלאנד איבר אלס, הדגל
השחור־אדום־זהוב יתנופף בראש התורן, והר רולף פרידמן פאולס, השגריר הראשון של
קהיליית־הברית הגרמנית, יגיש את כתב־האמנתו.
העובדה שתעמוד באותו רגע לנגד עיני הציבור היא עברו של השגריר: שרותו כמאיור
(רב־סרן) בודרמאכט הגרמני, שהעניק לו אותות־הצטיינות לרוב.
פאולס איננו הדיפלומט הגרמני היחיד שנתקל לאחרונה בבעייה זו. גורל דומה נפל בחלקו
של אדם שעבד במחיצתו במשרד־החוץ, הגרמני, ושעמד להתמנות כעובד השגרירות הגרמנית
בישראל. זהו קלאום פון־אמסברג, ארוסה של נסיכת־הכתר ההולנדית.
ההולנדים יסודיים יותר מן הישראליים. לפני שהסכימו לנשואין העתידים, שיהפכו את
פון־אמסברג באחד הימים לבעל־המלכה, טרחה הממשלה ההולנדית להגיש לחברי הפרלמנט
דו״ח של 200 עמודים על התנהגותם של החר; ומשפחתו בימי הרייך השלישי.
מנהל המכון ההיסטורי של הצבא ההולנדי נשלח במיוחד למילאנו, כדי לחקור שם כיצד
התנהג אמסברג כאשר שירת שם, כחייל בן ,18 בחטיבת־שריון של הודרמאכט. רק כאשר
לא נמצא בו כל דופי אישי, הסכימו ההולנדים, באי־רצון ובמורת־רוח בולטת, לשידוך.
ישראל לא מצאה לנכון לבדוק את עברו של השגריר־המיועד ביסודיות כה רבה, ולכן עוד

תיתכנה אפתעות ׳.אך כל עוד לא יתקבלו ידיעות נוספות, יש להניח כי פאולם אינו אשם
בפשעי־מלחמה מיוחדים. השאלה הגדולה היא: האם עצם שרותו בוורמאכט פוסל אותו?
לגבי בן־גוריון, התשובה היא פשוטה: הוזרמאכט דמה לכל צבא אחר. בשביל ישראלים
אחרים, התשובה פשוטה לא־פחות, אך הפוכה: הודרמאכט היה אירגון פושע, כמו הס״ס,
וכל חבריו פושעים. מה האמת ההיסטורית?

וח זוז ״וומאכט׳ *
ך* מו נחהגרמני ״ורמאכט״ מורכב משתי מילים :״ור״ — הגנה, ו״מאכט״ — עוצמה.
ן )ורמאכט פירושו — עוצמת־ההגנה.
הוורמאכט נולד רישמית ב־ 16 במארס , 1935 בהודעתו של אדולף היטלר. הודעה זו היתד,
ההפרה הגדולה הראשונה של חוזה ורסיי, חוזה־השלום שהוכתב לגרמניה בתום מלחמת־העולם
הראשונה.
עד לאותו יום נקרא הצבא הגרמני בשם ״רייכסוור הגנת הרייך״ *.הרייכסוזר היה
מורכב ממאה אלף חיילים בלבד, בהתאם להגבלות חוזה־השלום, ולא היה קיים חיל־אוויר
גרמני. חיל־הים היה מוגבל ליחידות קטנות.
מאחר שאסור היה לקיים שרות־חובה, היה הרייכסוור מורכב מחיילים מקצועיים. אלה זכו
לאימונים מעולים, מתוך בתנה שבבוא היום יוכל כל סמל להיות לקצין, וכל טוראי לסמל.
המטכ״ל, שקיומו נאסר על פי החוזה, קויים בהסוזאה.
ראשי הרייכסוזר לא היו, ברובם, נאצים. הם היו אנשי הימין הריאקציוני, רובם מבני
האצולה בעלת־האחוזות, והם התייחסו להיטלר בבוז רב. אולם בדרגות הנמוכות היה היטלר
פופולארי. בשלב הסופי מילאו כמה מן הגנרלים של הרייכסווד תפקיד מכריע בהעלאת
היטלר לשלטון.
המנהיג הרוחני של הרייכסוור היה נשיא־המדינה, פאול פון־הינדנבורג, המארשל האגדתי
של מלחמת־העולם הראשונה. הוא בז להיטלר, הודיע פעם כי לא יתן ל״טוראי־הראשון
הבוהמי״ שום תפקיד, זולת תפקיד שר־הדואר. אולם פון־הינזינבורג, שלקה בטימטום
הזיקנה, שוכנע לבסוף שיש למסור את השלטון להיטלר.
אחרי המינוי הגורלי, השתתפו פון־הינדנבורג וראשי הצבא בטכס חגיגי בכנסיית חיל־המישמר
של פוטסדאם, מושב המלכים הפרוסיים ליד ברלין, בו הוכרז על היטלר כעל
ממשיך המסורת. הצבאית הגרמנית.
במארס 1935 סבר היטלר כי הוא חזק די צורכו כדי להכריז על שרות־חובה. באותה
הודעה הוקם התרמאכט, והוכרז שיהא מורכב משלוש זרועות:
• הצבא (״האר״),
• חיל־הים (״קריגם־מארינה צי־המלחמד,״),
• חיל־האוויר (״לופט־ואפה נשק האוויר״).
לכל אחת משלוש הזרועות היה פיקוד־עליון ומטכ״ל משלו. מעליהם פעלו הפיקוד־העליון
והמטכ״ל של הוורמאכט כולו, שבראשם הועמד תחילה שר־המלחמה ורנר פון־בלומברג,
שנשא גם את התואר ״מפקד עליון של הוורמאכט״.
פון־בלומברג סולק מן התפקיד ערב המלחמה, כאשר נתגלה כי נשא לאשר, יצאנית שהיתר,
רשומה בתיקי המשטרה. מאחר שהיטלר היה שושבין בנשואין, נראה הדבר כעלבון לפירר.
באמתלה זו נטל היטלר את תואר המפקד העליון של הח־רמאכט לעצמו. לידו כיהן, כמנהל
הפיקוד, המרשאל וילהלם קייטל, שנידון למתת והוצא להורג אחדי המלחמה בנירנברג.
עצם המושג ״ורמאכט״ שייך, על כן, מתחילתו ועד סופו, לעולמו של הרייך השלישי.

מי שיות*

כו הוודה ה111 או! :ח״ ד התדמאכט מול ורשה הבוערת

כיוון שהוורמאכט היה מבוסס על גיוס־חובה, שהפך בימי המלחמה לגיוס טו־טאלי,
לא היתד, לגרמנים ברירה אלא לשרת בו.

ל הצבא הנוכחי של מערב גרמניה נקרא בשם ״בונדסוור הגנת הברית״ .הכוונה
היא לברית הפדרלית של גרמניה המערבית.

הצטרפותו של אדם לוורמאכט אינה יכולה, איפוא, להיחשב בפעולה רצונית או כהבעת
תמיכה ברייך השלישי, כמו הצטרפות לס״ם, למשל.
עובדה זו מסבירה מדוע גבר בגרמניה המערבית הרוגז כאשר פתח משרד־החוץ הישראלי
במסעו לפסילתו הפומבית של פאולם. אם פסול אדם מפני שכיהן י בוזרמאכט, הרי פסולים
מיליוני גרמנים — וביניהם כמעט כל ראשי המישטר הקיים במדינה, מכל המפלגות. אחרי
שהעניין הפך פומבי, לא יכלה ממשלת בון לבטל את מינוי פאולס, גס אילו רצתה בכך,
מבלי שהדבר יתפרש כעלבון צורב לכל ותיקי הוורמאכט, המהווים חלק ניכר מאוד מציבור
הבוחרים בבחירות הקרובות.
גם העובדה שפאולס זכה לאותות־הצטיינות אינה נראית לגרמנים כתכונה שלילית, אלא
כתכונה חיובית דווקא. אם הצטיין האיש בעת שרותו, הרי הצטיין במלחמה למען המולדת.
מבחינה זי לוקה גרמניה בפיצול־האישיות. גרמנים רבים מבינים כי המלחמה האחרונה
יוזמה על־ידי היטלר, וכי נועדה למטרות של שוד ורצח־עמים. אולם הגרמנים אינם יוצרים
קשר בין הכרה זו לבין פעולת הוזרמאכט. אחרי שהחלה המלחמה, היתד, חובתו של כל
גרמני, לדעתם, להקריב את עצמו על מיזבח המולדת ולהגן על הפאטרלאנד (״ארץ האב״).
קיימת בגרמניה ספרות שלמה שנועדה לטהר את זכר הוורמאכט. בספרות זו יוחסו כל
הפשעים והתועבות להיטלר, לס״ס ולמפלגה, בעוד שהצבא מ?ילא את תפקידו ביושר
ובאמונה. להיטלר, כמפקד ראשי של הוורמאכט, יוחסו גם כל המפלות והכשלונות הצבאיים.
הגנראלים של הוזרמאכט, שפירסמו בסיטונות זכרונות אישיים, טוענים כי היו מנצחים
במלחמה, לולא התערב היטלר החובבני בפעולת המטכ״ל וכפה על החיילים המקצועיים
החלטות מוטעות.

האס פשע חוסאנט1
ף* ]״גוריו] צו ד ק באומרו כי חיילי הוזרמאכט• גויסו כחיילי כל שאר הצבאות, וכי
*£מבחינה זו אין הבדל בין הודרמאכט ובין הצבא הבריטי וצה״ל. אולם הוא מטשטש
את הבעייה העיקרית.
הוורמאכט לא דמה לשום צבא אחר בעולם, מפני שהוא הוקם על־ידי מישטר פושע, ושירת
אותו עד יומו האחרון.
כשם שהמדינה הנאצית לא דמתה לשום מדינה אחרת בעולם, כן לא דמה הוורמאכט
לשום צבא אחר בעולם. לא בשל הרכבו, אלא בשל המטרות שלמענן הופעל.
הוזרמאכט גויים מתוך העם הגרמני, ועל כן דמה לעם עצמו. משמע: היה בו מיעוט של
נאצים מושבעים, מיעוט (הרבה יותר קטן) שהתנגד לנאצים, ואילו הרוב הגדול הלך בדרך
ההתנגדות הקטנה ביותר, עשה מה שדרשו ממנו.
קציניו וחייליו של הודרמאכט נהגו כך גם ביחס לפשעי־המלחמה בכלל, ולרצח היהודים

האדון והמשרת: אהד מחיילי הווומאנט וגנגדו וו 11ל־ון
שחסרו קרונות להעברת תחמושת וחיילים. במה אשם קצין הוורמאכט יותר מפקיד
הרכבת, שאיש לא היה מתנגד למינויו כשגריר?

הבעייח חאמיווית
ממשיכי המסורת: היטלו.חינדנבורג וגוינג בכנסיית הצבא
בפרט. מיעוט שיתף פעולה באופן פעיל במעשי־הרצח. יחידים בכל הדרגות התנגדו בפועל,
חיבלו במעשי־הרצח ואף שילמו על כך בחייהם. כמה מאלה נתפרסמו במשפט אייכמן.
אלה פקודות של רצו! והשמדה.
גם במידה שהיו
הרוב הגדול מילאפקודות,
מלאכת־הרצח עצמה בוצעה, ברוב המיקרים, על־ידי יחידות מיוחדות, שלא היו שייכות
לצבא הסדיר — יחידות הס״ס ויחידות דומות. אך במיקרים רבים קיבלו מפקדי הצבא
פקודה לשתף פעולה עם הס״ס, להגיש לו עזרה וסעד. מפקדי הצבא מילאו פקודות אלה,
אם ברצון ואם באי־רצון.

כדי להבין את המצב חייב האזרח הישראלי לנסות ולדמיין לעצמו מצב כלהלן: בישראל
מגיעה לשלטון מפלגה המטיפה להקמת מלכות ישראל מן היאור ועד הפרת. הממשלה
נותנת לצה״ל שם חדש, שולחת אותו לכבוש את השטח הנדון. למפקדי צה״ל ניתנת פקודה
או לגרש את האוכלוסיה הערבית,כדי
שתפקידה להרוג
פעולה עם יחידהמיוחדת,
לפנות מקום להתיישבותיהודית. חוץ מכמה בעלי־מצפון, המוצאים להורג, ממלאים הכל
את הפקודות.
במיקרד, היפותטי כזה — מהי אחריותו של הפרט? מהי מידת אשמתו של החייל היחיד,
שגויים בעל כורחו, שלא השתתף אישית במעשי־הרצח?
ותיקי הוורמאכט יכולים להסתייע בטענה נוספת: לא רק הוורמאכט שיתף פעולה בהשמדת
היהודים. כל זרועות הממשלה הגרמנית, ממשרד־הפנים ועד למשרד־המשפטים, לקחו
חלק פעיל בהכנת ההשמדה ובביצועה. למשל: אי־אפשר היה לבצע את ההשמדה לולא
עבודתם המסורה וד,קדחתנית של עובדי הרכבת הגרמנית, שמצאו את הקרונות, ערכו את
לוחות־הזמנים וגילו כישרון עילאי בהעברת מיליוני יהודים למחנות־ההשמדה, וזה בשעה

כעייה האמיתית אינה קשורה באישיותו של פאולס ובעברו האישי, אלא בעצם
> ) מהות היחסים בין ישראל וגרמניה.
ישראל אינה יכולה להתקשר עם גרמניה דמיונית, שאינה קיימת. היא יכלה להתקשר
רק עם אחת משתי הגרמניות הקיימות: המזרחית, בה שולטים הקומוניסטים, שכמעט לכולם
יש עבר אנטי־נאצי נקי אך הקשורים למחנה הסובייטי; והמערבית, בה. שולטים אנשים
שמילאו תפקידים ברייך השלישי.
ממשלת בן־גוריון קשרה קשרים אמיצים עם האנס גלובקה, מי שהיה ראש לשכתו של
אדנואר, שמילא תפקיד חשוב במיניסטריון שהכין את ההשמדה. ידידו של שמעון פרס
ואורחו בישראל היה פראנץ־יוזף שטראום, שלא היה רק קצין־הוורמאכט׳ בעבר, אלא שתבע
גם לשים קץ לכל משפטי פשעי־המלחמה. היא מכרה נשק לבונדסודר, שכל קציניו הבכירים
מילאו תפקידים חשובים מזרמאכט.
אחרי כל אלה, היתר, ממשלת ישראל מעמידה את עצמה במצב מגוחך, אילו התנגדה
לשגריר רק מפני שהיה קצין בוורמאכט. ואילו הציבור הישראלי חייב להחליט בין עצם
קיום היחסים עם גרמניה זו — שהיא רחוקה מלהיות גרמניה אחרת — לבין אי־קיום
היחסים. הוויכוח האישי על פאולס הוא השתמטות מן הבעייה. אי־אפשר לקשור יחסים עם
מדינה של ותיקי־הוזרמאכט, אך להתנגד לשגריר מפני שהיה קצין סזרמאכט.
אילו רצתה גרמניה לטשטש בעייה זו, היתד, שולחת לישראל, כשגריר ראשון, לפחות
למשך כמה חודשים, אישיות בעלת עבר אנטי־נאצי מובהק. היא לא עשתה זאת בגלל
שלושה טעמים:
• .רצונה לשלוח למקום הרגיש בישראל דיפלומט בכיר מנוסה מן המניין — וכל
הפקידים הבכירים במשרד־החוץ הם ותיקי־הוורמאכט. למתנגדי המישטר הנאצי אין כיום
דריסת־רגל במיניסטריון זה, כמו ברוב משרדי ממשלת בון.
• אי־יכולתה להבין בכלל שמישהו מוצא פגם בשרותו של אדם בוורמאכט.
• זילזולה בממשלת ישראל, הנראית לה — אחרי נסיון ,־,שנים האחרונות — כמוסד
מיסחרי המוכן למכור ולקנות את הכל.
כתוצאה מכל אלה נוצר מצב שיעמיד את אזרחי ישראל בפני מיבח! ריגשי קשה ביותר.
כי מעבר לכל ניתוח הגיוני, נשארת העובדה הפשוטה: הוזרמאכט הגרמני הוא שכבש
את מדינות אירופה למען היטלר, ובכך מסר את.מיליוני היהודים לידי המרצחים. בזכרונם
של מאות אלפים חרותים מדי הוזרמאכט, שירי הודרמאכט וסמלי הוזרמאכט כחלק בלתי-
נפרד מזכרונות השואה.

הצעת חוה השנת גומה למשבר בממשלה.
המלך ג׳ורג׳ — בן־יהודה. בתל־אביב
בולטים מוקדי־ד,אנשים בדיזנגוף, או ב־כיכר־המושבות,
או בשדרות ירושלים שביפו.
שיאי
הצפיפות מתגלים בפתחי מועדוני־הלילה,
שליל־שבת מהווה עבורם לילה
של פדיון עצום. בחלק מן המועדונים
שווה הפדיון של ליל שבת לסכום הפדיונות
של כל הלילות האחרים. בחלק מהם
הוא אף עולה על כך. כי מחוסר ברירה,
מכיוון שאין מקומות בילוי אחרים, מוכן
האזרח לשלם 15ל״י במועדון־לילה, ולפעמים
אף יותר.

המסע האייד?יזין• הלידה

הופבוה ביתר: גזבגריפט־יו בנזוכדון ״צברה״
^ ווקא השבת — שהיתר. משר
\ מאות בשנים סמל לאחדות היהודית
— הפכה השבוע לנס הפילוג, איימה
להציב זה מול זה שני מחנות עויינים.
הסיבה: הצעת חוק השבת.
עבור הפוליטיקאים המקצועיים — דתיים
ולא־דתיים — שימשה ההצעה נושא
למקח־ומימכר (ראה במדינה) .עבור שאר
האזרחים היוותה גולת כותרת לכפייה
הדתית, הזוחלת מזה שנים, מאיימת עתה
לכלוא את האזרח החופשי בכלא רבני.
כי מעולם לא נולדה בישראל הצעת
חוק כה מבעיתה, שזכתה להתנגדות כה
נרחבת, שנוצרה בזמן כה קצר. חשו בהתנגדות
גם עסקני־המפלגות, שהחלו בימים
אלה להתארגן לקראת הבחירות לכנסת
השישית, הבחינו בה עורכי ה־

רויות לבילוי; המיעוט — האופטימי —
המחליט לבלות בכל מחיר.
בישראל של 1965 רק בודדים מצליחים
בכר. כי ישראל אינה דומה לארץ תרבותית.
שם, בעולם הגדול, היום הראשון
— השבת שלהם — הוא יום של כייף
אמיתי. תחבורה ציבורית עומדת לרשות
האזרח, מסיעה אותו בכל הקווים העירוניים
ולכל חלקי הארץ. הפקיניק בחיק
הטבע אינו נחלת בעלי־היכולת, ואינו
תענוגו של המיעוט בעל הרכב הפרטי,
כמו בישראל. האזרח, הנח מעמל השבוע,
יכול לבקר בתיאטרון במקום מגוריו,
או לקפוץ לתיאטרון בעיר אחרת. כל
בתי הקולנוע פתוחים, נכונים לשרותו.
התוצאה: לא כמו בישראל, ניתנת לאזרח
אפשרות לבחור את הבילוי כרצונו,

ף -תל־אביב, כאותם מועדונים ה־
•1מעזים לעבור על הלאו הרבני, אין
כימעט אפשרות לזוז. כולם מלאים על
גדותיהם, בכולם מזדנבים אנשים בחוץ,
חלקם חוזרים מאוכזבים כלעומת שבאו.
בליל־חוליית
העולם הזה, שסיירה
השבת האחרון בחלק מהם, אומדת את
למשל, ברגע
מספר המבקרים בצברה,
מסויים, במאתיים. למספר זה יש להוסיף
את הבאים והיוצאים, כך שכאשר התוכנית
מוצגת יותר מפעם אחת, מוכפל ומשולש
מיספר הלקוחות.
בחתול העצבני נמצאים כ־ססד צופים,
ברייבירה בבת־ים כ־ ,1500 בעומר כייאם
כ־ ,200 באריאנה, אתונה ופיראוס — 300
לקוחות בכל מקום.
בירושלים, במועדון הלילה בכחוס, שהוא
אחד המקומות הבודדים הפתוחים
בליל־שבת, אין בכלל אפשרות לנוע ברחבת
הריקודים, ומפעם לפעם פורצות
מריבות קולניות בפתח, תוך כדי נסיון
נואש של המצטופפים בחוץ לחדור
פנימה.
כדי להילחם בחולה־רעה זו, שהיא זכותו
הבלתי־מעורערת של כל אזרח במדינה
תרבותית ודימוקראטית — הזכות לבלות
בערב היחידי בשבוע שלאחריו אין צורך
על מכתבי־קוראים,

עתונים, שהוצפו בשטף
שרק חלקם הקטן פורסם.
אפילו בקרב המחנה הדתי נשמעו
קולות מסתייגים, שלא הסתירו את דעתם,
כי חקיקת חוק־שבת עלולה להביא לקרע
סופי בין הציבור החופשי לבין
הציבור הדתי, להבאיש את ריח הדת
ללא תקנה. אפילו נטורי־קרתא התנגדו,
בטענם שחילול־הקודש הוא לאשר מצוות־אלוקים
בחוק בני־אדם.
היה ברור שאם תלבש ההתנגדות ל־הצעת־החו׳ק
אופי של מרי אזרחי, יארע
הדבר ביום השישי. ולא סתם ביום השישי
— אלא בשעות הערב דווקא.

למען אלוהים -

קלפים

י מדי שבוע, בערב־שבת, מוגדרת
^ בדייקנות החלוקה היסודית של התברר׳
הישראלית: מיעוט דתי ורוב חילוני•
הראשונים מבלים בתפילה, האחרים
במנוחה ובבילוי.
אך במחנה החילוני קיימת עוד חלוקה
מישנית. הרוב, הפסימי, שלמד מהנסיון
רב־השנים כי בערב־שבת אין הרבה אפש־

והוא אינו מוגבל רק למועדוני הלילה.
רוצה הולך — לא רוצה לא הולך. בין
הנהנים מבילוי במועדון־לילר, אירופי נמנים
גם העסקנים הדתיים מישראל, המנצלים
את שהותם בחו״ל כדי לגנוב
חלק מהבלי העולם הזה.
בישראל, במרבית מקומות־הישוב אין
תיאטרונים ואין קולנועים. החנויות שובתות
ובתי־העסק סגורים. אפילו חלק גדול
ממועדוני־הלילה סגור על מנעול ובריח.
גם סתם לטייל זה לא פשוט. רוב תחנות־הדלק
סגורות, עובדה המותירה נהגים
לא־מעטים בצידי הדרכים, או מעוררת
אותם לגנוב דלק ממכוניות אחרות.
כך התפשטה בישראל מגיפת הקלפים,
המדבירה מדי שבוע מאות ואלפים מאזרחי
המדינה, מרתקת אותם לשולחנות
המוצאים למרפסות, הורגת להם את השעות
הארוכות של ליל־שבת.
מאות ואלפים אחרים מבלים אותו זמן
בסתם עמידה בצידי הרחוב ובכיכרות
המרכזיות של הערים הגדולות. בירושלים,
למשל, הידועה כעיר רדומה, מבלים אזרחים
רבים את זמנם בסיבוב אינסופי־כימעט
במשולש הידוע: רחובות יפו —

להשכים קום לעבודה — באה
חוק השבת.
לא עוד ריקודים, לא עוד בידור קל,
לא סרט, ועל אחת כמה וכמה: לא
תיאטרון. הכל כפירה —,רחמנא ליצלן.
אפילו לטייל ברחוב יהיה קשה, אם
תופסק תחבורת המוניות.
בעולם הגדול מדברים על אידן האטום
והגרעין, על טכניקה מפותחת ועל קיב־רנטיקה,
ומיטב המוחות — פסיכולוגים,
סוציולוגים, פילוסופים וסתם אנשים עם
דאש פתוח — דנים בשאלת הזמן הפנוי,
העתיד להיות נחלתו של האדם המודרני.
איך הוא יעביר אותו, בספורט או באומנות,
בתחביביו האישיים או במיפגשים המוניים.
רק בישראל נמצאה התשובה: בבית, עם
מוספי־שבת משעממים ועם רדיו מרדים. ובעיקר:
עם קלפים. אין יוצא ואין בא, אין
פוצה פה ואין מצפצף. שבת הגדול.

לי ל -ש ב\ז

ב דיונגו ף
אלה הצעת

שתודי שפו! גזיבד: וזנזוניגז בזדוף אכדיוז

תזזבגרה בכביש זזיפה

לפתוח תיאטרונים בשבת, בעוד שחלק
ממועדוני־הלילה פתוח. הפיזמונאי חיים
חפר, שהוא מבעליו של החמאם היפואי, הציע
.למכור״ את התיאטרונים לנוצרים, כדוגמת
החמץ שנמכר בערב־פסח, והם, כלא-
יהודים כשרים, יפתחו, ינהלו ויארגנו את
תיאטרוני ישראל בלילות שבת.
יעקב אגמון הציע להחתים את קהל־המבקרים
בתיאטרון על עצומה נגד
חוק השבת, לארגן את רכזי התרבות
בערים, במושבים ובקיבוצים לפעולה נגד
הצעת החוק, ולהדפיס סיסמות נגד הכפייה
הדתית על גבי כרטיסי התיאטרון.
במיקרה שכל האמצעים האלה לא יעזרו,

תיאטרון?נוצרים
ך* ראשונים ע ה רימו קול מחאה
| ) היו אותם אנשים שחוק־השבת עלול
לפגוע בפרנסתם. שחקנים ובמאים, מנהלי
תיאטרונים ולהקות התכנסו השבוע
בבית סוקולוב בתל־אביב, פירסמו קריאה
לממשלה ולכנסת נגד. גזירה שרובו של
הציבור אינו רוצה ואינו יכול לעמוד

אחדות־דיעות כמעט־מוחלטת שררה בין
הנאספים. הוויכוח היה רק על צורת המחאה
והמאבק, או על ניסוח זה או
אחר.
האמרגן גיורא גודיק הציע לפעול בדרך
משפטית, להגיש צו על־תנאי נגד הממשלה,
לתבוע ממנה הסבר מדוע אסור

הגחנים צובאיכ כל לזוני\

ותתה ועוגות להתקבל בקואליציה הבאה
מצויים שם כל שבת כמיליון אזרחים.
אם יאושר החוק, הוא ימיר את הצגות־התיאטרון
במישחקי־קלפים. ואני לא אתפלא
אם יתברר שאחד מן האנשים הקשורים
בהצעת־החוק נמצא בקשר אם
איזה בית־חרושת לייצור קלפים. למפלגה
הדתית הולך קלף משגע.

• יצחק קולקר,

הוזנ ה

ד ל\2

בהרצ לי ה

מנתלו

האדמיני־

סטרטיבי של התיאטרון הקאמרי: חוק־השבת
יפגע בשחקנים, שגם היום אין
להם משכורות מוגזמות. שחקן, המרוויח
בין 300ל־ 750ל״י, נעזר בלילות־שבת
כדי להגדיל את הכנסתו. שחקנים כמו
רחל מרכוס, זלמן לביוש, יוסף יהין
ואורנה פורת מופיעים לשם כך בקיבוצים
ובמושבים. אם יאושר חוק־השבת הוא
יפגע בפרנסתם של השחקנים, אך יותר
מכך יסבלו תושבי המושבים והקיבוצים.
הם לא יוכלו ליהנות ממופעי־תיאטרון ב־לילות־שבת.
בתיאטרונים קטנים יפגע החוק
בצורה חמורה, כי הכנסות ליל־שבת מהוות
עשרים אחוז מהכנסתם הכללית.
*:אשר חבקין, מנהל תיאטרון העונות
ובעל שלוש תחנות־דלק: הצעת־החוק
אינה שומרת על הסטאטוס־קוד,
אלא משנה אותו לרעה. כל העסק ׳מגו־חך,
ואינו בהתאם לנהוג בעולם כולו.
מבין התחנות שלי סגורות בליל־שבת
שתיים, והאחת, הפתוחה, מכניסה או פי
שתיים.

• דביקה

מיכאלי, שחקנית ושדר־הלוואי
שגם הרדיו יהיה

נית: מצידי,
סגור בשבת. יהיה לי חופש• אך בתנאי
שיגאל אלון יחבוש כיפה ולא יסע בשבת.

• ,ימרקו תורג׳מן, אמרו! ומנהל
מועדון החתול העצבני: לא תהיה ברירה
אלא לעקוף את החוק.

שישי
ס/ס.70 ייכנס לארוז

ישראל יצחקי, זמר: היום ההוא
עיקר פרנסתי — בערך כ־זה
יהיה הרם מוחלט. אם החוק
לתוקפו, לא תהיה ברירה אלא
את החבילות ולעזוב את הארץ.

גזמודון־רירה ״אריאנה״

:מאיימים
הציע אגמון
התיאטרונים.

לקיים

שביתת

אזהרה של

גם במישאל־בזק שערכה חוליית העולם
הזה הוברר כי שלילת הצעת־החוק בקרב
חוגים אלה היא מוחלטת:
• י?}ק 3א ג מו ן, מנהל בימות: זהו יגרור שאם יתקבל
חוק אנטי־תרבותי,
אחריו מן הסתם גם חוק לכיבוי־אורות
בליל־השבת. אחר־בך נגלה כי חלה ירידה
בקריאת־ספרים. אניי מציעלקיים מישאל־עם
בעניין חוק־השבת, וחושב שכדי להציב
את הקלפיות ליד שפת־הים. כי
עתה, כשיש עדיין שרידי־תחבורה בארץ,

כלל על הצעת־חוק כזאת. אני לא מאמין
בכלל שהיא קיימת. זה לא יכול להיות.

אך מה שאינו מתקבל על דעתו של
אז ם נורמאלי, מהווה מטרה קדושה של
אבירי הכפייה הדתית. .אם סייעה ההתנגדות
ההמונית לדחיית ההצעה השבוע,
איין פירוש הדבר שהיא בטלה וחלפה
מן העולם.
בכנסת הבאה יתחדש המאבק על תחום
השבת, ולהצעת חוק השבת יש כל הסיכויים
להתקבל עוד בראשיתה, בעוד חמישה חודשים,
עם הקמת הקואליציה הבאה.

במדינה
(המשך מעמוד )9
רפואית, החליט אשכול
הצעה עד לכנסת הבאה.
תיים ישתדלו מוסדות
לפעול לאספקת רופאים

לדחות את ה האמתלה:
בינהרופאים
עצמם
לספר.
החיים והמתים. הצלת הרופאים
הצעירים באה על חשבון לימודיהם. כי
תמורת דחיית חוק־הכפייה, גבר הלחץ
לחקיקת חוק ניתוחי״המתים.
הרופאים, שבאו על סיפוקם בעניין
הריתוק, ויתרו למעשה בשטח ניתוחי־המתים.
אחרי שהממשלה עצמה ויתרה
בשלב קודם על שני הסעיפים שהסעירו
במיוחד את הרופאים* ,החליטו הרופאים
לעבור בשתיקה על הסעיפים האחרים.
למרות זאת לא היה בטוח כי החוק
יעבור סופית עוד בכנסת החמישית. הוא
עבר אמנם לוועדה, וזו עבדה במרץ, אך
במירוץ הגדול פיגר חוק זה. מתנגדיו
קיוו כי הוועדה לא תספיק להכינו לקריאה
סופית במליאה.
אתנן לסחטן. כך נשארו שני החוקים
המבעיתים ביותר: חוק השבת וחוקו
לשון־הרע.
חוק־השבת הובטח לדתיים בהסכם הקואליציוני.
במצב ששרר השבוע במדינה,
עם פילוג מפא״י, היה קשה לזכור כיצר
נוצר הסכם זה, ומדוע.
בראשית הכנסת החמישית היה קיים
ספק לגבי יכולתו של דויד בן־גוריון
להרכיב ממשלה. שותפיו הפוטנציאליים
יצרו את ״מועדון הארבע״ נגדו. אז
ניגש לוי אשכול לשבור את החזית ה־אנטי־בן־גוריונית,
להקים ממשלה בשביל
בן־גוריון. כדי לשכנע את הדתיים לבגוד
בהתחייבותם כלפי שלוש המפלגות האחרות,
הבטיח להם את חוק־השבת.
השבוע נדרש אשכול לקיים את ההבטחה
שנתנן כדי להעלות לשלטון את
האיש שהפך בינתיים ליריבו העיקרי.
הוא יכול היה לטעון כי אין זה עניין
של מוסר — כי סחטן אינו יכול להסתמך
על המוסר בבואו לתבוע את אתננו.
עצם סחיבת העניין במשך ארבע שנים
הוא הישגו הבלעדי של יגאל אלון, שנתגלה
בפרשה זו כטבסיסן מזהיר. הוא
משך את הדתיים עד הרגע האחרון ממש,
בטענה שעניין מנוחת־השבת נוגע למשרד־העבודה.
בשלב הסופי תבע כי החוק
המוצע יזכיר בפירוש את כל השירותים
המופעלים כיום, ושיופעלו גם בעתיד בשבת
— וזאת על סמך סעיף אחד של
ההסכם הקואליציוני, המבטיח את הסטאטוס
קוו (ראה כתבה עמודים .)12—13
הדתיים חששו, בצדק, כי במיקרה זה
יואשמו על־ידי אגודת־ישראל בחקיקת חוק
חילול השבת. הם התנגדו
המחייב את
גם לפשרה, שהציעה כי השרותים אשר
יופעלו בשבת לא יוזכרו בחוק עצמו,
אלא בתקנות של ועדת־שרים, שיהוו למעשה
חלק מן החוק.
כך נראה כי חוק השבת לא יעבור בכנסת
החמישית. אך היה בטוח כי הוא
יוגש, בנוסח קיצוני ובאורח אולטימטיבי,
למחרת הבחירות, כאשר יגשו להקמת
הקואליציה הבאה. אם לא תקום
עד אז חזית תקיפה נגד הכפייה הדתית,
יתקבל אולטימטום זה, והנופש של המוני
ישראל יועלה על המזבח.
שחיתות ונקמה. אך כשלון חוק־השבת
חרץ, כנראה, את גורלו של חופש־העתונות
(ראה, איגרת העורד) .כי:
• נתפנה זמנה של הכנסת,
•#אשכול רוצה לפייס את הדתיים, ה־מעוניינים
בחקיקת חוק לשוך הרע כדי
לחפות על עסקיהם ועסקניהם,
• הדתיים עומדים על חקיקת החוק
גם כדי לנקום אישית ביגאל אלון, שפעל
לעיכוב חוק לשוך הרע.
כך היה נראה, ברגע לפני האחרון,
כי מכל חמשת התליינים יהיה זה דווקא
התליין של חופש־העתונות שיצליח לקטול
את קורבנו.
רפואה 1דיקת המוות
הנערה שישבה בחדר ההמתנה של רופא
הנשים היפואי קפצה בבהלה למראה ה

עזרנת \זנזנגפ\2נת את חגמזבגחז הביננניחנינז

* סעיף שקבע שאס לא תתנגד המשפחה
לניתוח הגופה, יוכל להתנגד במקומה
נציג חבהה קדישא, שהוא, כמובן,
סוכן דתי. סעיף שני קבע כי בוועדת
העררים יישב רב — שגם הוא היה
מתנגד, אוטונזאסית, לכל ניתחז.

קשיש שפרץ מחדרובסערה .״אני יורד
רגע להביא משהו,״ ניסה הרופא להרגיעה,
כשהוא עצמו רועד מהתרגשות.
היא חיכתה כמה דקות, אולם אינסטינקט
חבוי הניע אותה להציץ לחדר הרופא,
לראות איך מרגישה אשת־אחיה, ששכבה

היא הציצה, שמה לב כי גיסתה שוכבת
בתנוחה מוזרה במיקצת, לא העלתה על
הדעת כי בחדר הרופא אירע לפני דקות
אחדות אסון.
כעבור רבע שעה חזר הרופא, כשהוא
מלווה באנשי משטרה .״היא מתה בין
ידי,״ אמר.
רשלנות או מקרה. רק עכשיו הבינה
הנערה, כי שעה שהרופא יצא בהול
מחדרו, היתד, כבר גיסתה מוטלת שם
ללא רוח־חיים. הרופא סיפר במשטרה כי
שניות ספורות לאחר שתקע את המזרק
בבשרה של נזימד. אבו־חסן 21 נפלה
הערביה היפואית, נפחה את נשמתה.
הוא חשש, לדבריו, מתגובה נזעמת מצד
בני משפחתה, שהיתר, עשוייה להסתיים
בשפיכות דמים, מיהר אל תחנת־המשטרה,
סיפר ליומנאי על המקרה.
המשטרה העבירה את גופתה של נזימה
אל המכון הפאתולוגי באבו־כביר, כדי שהמומחה
לרפואה משפטית יקבע אם המוות
בא כתוצאה מרשלנות פושעת.
אגף החקירות של הנפה הדרומית לא
קיבל עדיין את ממצאי הבדיקה שלאחר
המוות, כי בניגוד לבדיקה פאתולוגית
רגילה, מנסים המומחים לבדוק אם הכילה
זריקת המתת רעל מסויים, ואם אמנם היה
המתת תוצאה ישירה של אותה זריקה.
בני־משפחתה של נזימה, אחת המשחות
הידועות והמכובדות שבין ערביי
יפו, סיפרו השבוע כי לא ידעו שנזימה
הלכה לרופא. הרופא טען כי היא באה
אליו מכיתן שסבלה מדימום ברחם. בעלה
של נזימה, חסן אבו־חסן, סיפר כי אשתו
היתד, בחודשי הריונה הראשונים, והוא
העלה השבוע את הסברה כי היא הלכה
לרופא על־מנת לבצע הפלה.
חוקרי המשטרה לא הוציאו עדיין מסקנה
סופית, עורכים חקירה גם בכיתן זה.
כי מאז ביטל היועץ המשפטי, משה
בן־זאב, את הנחיות קודמו, שהעלימו עין
מהפלות שנעשו לפי רצון האשד, ועל־ידי
רופא מוסמך, תוך נקיטת כל אמצעי הזהירות,
הפכה ההפלה המלאכותית שוב
לפשע.
וכשד,ד,פלה היא פשע, היא מבוצעת במחתרת,
מסכנת את חיי הלקוחה, מועידה
למבצעה מקום בכלא.
דת הלבה מול הלבה
שעה שחוק השבת הארצי משמש עדיין
נושא למקח וממכר בין־מפלגתי ולקנוניות
בצמרת המדינה, פסקו שני בתי־משפט, בשני
מקומות שונים בארץ, הלכה לגבי
תקנות השבת העירוניות. לא אחת, כי
אם שתיים.
בית־משפט השלום בנתניה זיכה את
בעליו של קפה

מגידו, שנאשם בעבירה

על חוק־עזר עירוני, בכך שמכר משקאות
בשבת מחוץ לכותלי בית־הקפה.
שופט השלום הרמת־גני, ראובן הגן,
הרשיע, לעומת זאת, את יצחק קויפמן׳
בעל קיוסק מגבעתיים, שנאשם בעבירה

דומה.
בית־משפט השלום בנתניה קיבל את
טענותיו של הסניגור, עורך הדין אהרון
פאפו, קבע כי חוק־העזר העירוני משולל
יסוד חוקי, מפני שהמחוקק התבסס על
שיקולים דתיים.
אותה טענה עצמה נדחתה על־ידי בית־משפט
השלום ברמת־גן, שבהרשיעו את
הנאשם במכירת גזוז לאחר כניסת השבת׳
קבע כי ״חקיקת מישנה היא בלתי-סבירה
ומחוץ לסמכותה של רשות מקומית, רק
אם היא כה בלתי־הגיונית ובלתי־סבירה,
עד שאדם בר־דעת לא יעלה על דעתו
שרשות סבירה היתד, מסוגלת לעשותה.״
בדחותו את טענות הסניגור, עורך־הדין
אמנון זכרוני, קבע השופט :״בית־המשפט
צריך לבדוק אם החוק נראה סביר או לא
בעיני אדם סביר, ואינו צריך לתת את
דעתו על האפשרות של אי־סבירות, ולא
יעזר לשם גילויה בזכוכית מגדלת או
במיקרוסקופ.״

אלה הו התמונות הואשתות שר מלוו־ה

מראה מתחת רגשו

שני גשרים משמשים מעבר להולכי רגל
בתוך גן־העצמאות המורחב. חזית־המלון
.בנוייה בצורה זיגזגית, כך שאפשר לראות מכל חדר את מראה היס־התיכון והעיר.
.חוץ משלוש דירות־פאר מיוחדות, מורכב המלון כולו מחדרים יחידים, המרוהטים ללא פאר.

המסחרית ובכשרונו כשחקן גולף. אבל לרקוד
פעמיים תוך שבועיים, זה כבר יותר
מדי, אפילו לגבי אדם שיש לו ס/ס 30ממניות
חברה שרכושה כ־ 350 מיליון דולאר.
כדי לא לקפח אחד משני הוזילטונים,
החליט הילטון הזקן לא לרקוד בשניהם.

ך* ל פתיחה של הילטון חדש מלווה
*2בשמחה גדולה. שמח לא רק לחומים
בפנים המלון, אלא גם מחוצה לו.
בפורטלנד, ארצות־הברית, נטלו מוזמני
נשף הפתיחה את רהיטי המלון והטילו
אותם לבריכת־השחיה, יחד עם תמונתו
של קונראד, המתנוססת בכל אחד מבתיי,מלון
הנושאים את שמו. בנידיורק צויר
,צלב־קרס גדול, וברוטרדאם אירע קצר
חשמלי בדיוק כשכל האורחים התלבשו
לקראת הנשף. במונטריאול הפגינו תושביה
הצרפתיים של העיר נגד הענקת
שמה של המלכה אליזבט למלון, וברומא
לחמו הקומוניסטים בהקמתו עד לפתיחה.
גם בתל־אביב עוד עשוי להיות שמח.
אחרי שהועלה חשד כי החברה שבנתה
את המלון — בעיקר בכספי הלוואות ממשלתיות
— הגזימה במחיר הקמתו, נשלח
עורך־דין מיוחד כדי לבדוק את חשבונות
החברה בניו־יורק. יש להניח כי הוויכוח
הציבורי סביב צורת המימון של ההילטון
הישראלי, שכבר החל בכנסת, עוד יכה
גלים. אולם בינתיים יכולים מתרחצי חוף
הים בתל־אביב לחזות כבר בעשן המיתמר
מתוך ארובת המלון, שמיטבחו נמצא כבר
בהרצה מליאה, והלמות הפטישים של 500
הפועלים העובדים בקצב קדחתני, כדי לסיים
את בניית המלון במועדו, מתערבת
במוסיקת הרקע השלווה המושמעת כבר
במסדרונות המלון.
עוד כמה שבועות, והישראלים לא יצטרכו
להתבייש עוד. הם יוכלו לומר בגאוה:
״גם לנו יש הילטון!״ כי כפי שאמר אחד

הנוף מנעו לחלון הקו8
ממנהלי החברה ,״על שלושה דברים עומדת יוקרתה
של מדינה — על הקאדילאקים שבכבישיה; על
קו התעופה הלאומי שלה, ועל ההילטון שבה.״

ה ת 1 | 4י בתוך גרס־מעלות לולייני הבנוי משיש איטלקי, הקים הפסל
| / 1 1 1בוקי שוורץ, חתן פרס דיזנגוף, פסל מופשט תיאורטי.
הדוגמנית היא אידית קמחי. יוחנן דמון, מנהל המכירות של המלון, קבע :״לא רצינו ליצור
כאן אי אמרוקאי. השתמשנו עד כמה שאפשר בחומרים ובאביזרים מתוצרת מקומית.״

קונראד הילטון לא ירקוד בנשף הפתיחה
החגיגי של מלון הילטון בתל־אביב, שיערך
בעוד חזשיים.
הדבר הפך כבר למסורת. בכל נשף
פתיחה של אחד מ־ 65 ההילטונים הפזורים
ברחבי העולם, מתפנית רחבת הריקודים.
תזמורת כמורות מרעידה מיתרים,
והאיש שהאימפריה המלונאית הגדולה
ביותר בעולם נקראת על שמו, בוחר
לו בת־זוג ויוצא לרקוד סולו, רקוד שבדור
השייק אין יודעים אפילו את שמו
— הווארשוביאנה.

מנהלי ההילטון התל־אביבי הועידו בבר
את בת־הזוג שתרקוד עם הילטון — אורה
נמיר, רעיית ראש־העיר. אולם היא
תצטרך כנראה להסתפק בבעלה. כי שבו עיים בלבד אחר חנוכת ההילטון בתל-
אביב, בנשף מרהיב אליו יוטסו 200 אורחים
נכבדים מארצות־הברית, בריטניה וקנדה
— ייחנך הילטון נוסף בתוניס.
בגיל 78 יכול קונראד הילסון להרשות הדוגמניות אידיתקס־ לעצמו לצאת במחול, מה גם שהוא מתפאר
בכושרו כרקדן לא פחות מאשר ביכולתו
חי ו,ולילי סלמן מציצות מחדר חיסום־האוכל.

חימום לשתיים
ו חי

אלמוגי הנחושת

בכניסה משמאל של המלון נמצא באר־המקושט
באלמוגי־נחושוז. האלמוגים משמאל, פאמיה עם אלמוגים אלה, שתמולא במים. התיכנון האדריכלי הוא מקומי.

חדו סט
ארבעה קיבוצים.

ו שעוד לא ננתח ־ וכבו גום רווינוח

! הדוגמניות נראות כננסיות בקצה אולם
;הנשפים, המכיל 1000 איש, בו ייערך
נשף־הפתיחה של המלון ב־ 14 בספטמבר. האולם הוא בעל תאורה טבעית של חלונות.

ננסים באולם הנשנים
יותר מאלה של הילטון.
אביבי מפתיע הריהוט בפשטותו.
ניתנה השבוע להעולם הזה הרשות
העתון הראשון בעולם שיצלם את
המלון, הסתבר כי יש בו ארבעה
חדרים:
#״חדר סטודיו״ קטן, שריהוטו העיקרי
הוא מיטה,־ספה, ההופכת בלילה למיטה.
#״חדר צנוע״ עם שתי מיטות נפרדות.
#״חדר הוליבודי״ — בו שתי המיטות
צמודות.
<•׳ חדר בעל מיטה כפולה.
בהילטון

התל־כאשר להיות פנים
סוגי

0צוותהמלץ יהיה ברובו מקומי.
^״ 40 מומחים של הילטון, שנאספו מרשת־המלונות
בעולם, הגיעו אמנם לתקופת

ההרצה, וכמה מהם יישארו אפילו חמישה
חודשים, אולם בהדרגה יעבור הניהול כולו
לידיים ישראליות. מלבד מנהל המלון, סקוטי
בשם ג׳והן מקטורק, שאר אנשי־ההנהלה הם
ישראליים. הבכיר בהם הוא סגן־המנהל,
משה ברנע, מהנדס־ייצור בן ,30 יליד הארץ,
שעבד במשך שנתיים בוולדורף־אסטוריה;
בניו־יורק — השייך אף הוא לרשת הילטון
— ושימש לאחרונה כסגן־מנהל של ה־הילטון
באיסטנבול.
לעומת פשטותם הנאה של חדרי־המלון,
רוכז הפאר שבפנים המלון באולמותיו הרבים,
במסעדותיו, ובבארים שלו. קונראד
הילטון, בעל ותק של 44 שנים בעסקי
מלונאות, שהחל את דרכו כקיסר־ר,מלונאות
רק לפני 24 שנים, יודע שאינו מבזבז מה
שהוא משקיע במיתקנים אלה.

ה־ : 17 בריכת ת״א ובית הקברות המוסלמי
ההילסון של תל־אביב מתנשא לגובה של 17 קומות,
כששלוש קומות נוספות בנויות מתחת לפני
הקרקע. יש בו 450 חדר, ו־ 400 אלף המטרים ה־

| | 1החדרים עצמם עשויים בצניעות יחסית. בכל
ץ חדר ישנס 4מנורות שונות, אותם יצרו בנות
הוט מורכב חלקו מרהיטים סקנדינביים, חלקו ישראלי.

מרובעים שלו מתנשאים מעל שטח של 17
דונאם, כולל הגן. הוא איננו בין הגדולים
שבמלונות הילטון בעולם.
הילטון עצמו אינו בונה את בתי־המלון
המנציחים את שמו מחוץ לאמריקה. חברתו
רק מנהלת אותם 30 .מלונותיו שמחוץ
לארצות־הברית מבוססים על אותה שיטה:
משקיעים מקומיים, או הממשלה המקומית,
מממנים את בניית המלון ומרהטים אותו.
הילטון משקיע רק את המוניטין שלו, את
הידע ואת העובדים שלו, ואת שרות ההזמנות
הבינלאומיות שלו. תמורת הפעלת!
המלון וניהולו הוא מקבל שליש מהרודחים.

* *8ניגוד לדעה המקובלת, לפיה היל־טון
הוא שם נרדף לפאר והדר, אין
ההילטונים מלונות מותרות. הם נועדו לספק
את הצרכים החיוניים ביותר של
מוצר הייצוא האמריקאי הנפוץ ביותר —
התייר האמריקאי.
למרות פארם החיצוני בנויים ההילטו־נים
ברחבי העולם בחיסכון, תוך ניצול
של כל סמ״ר. אם קירותיהם מכוסים ב־טאפטים,
עשויים עשב מיוחד הגדל בהונג־קונג,
זה רק משום שהילטון מצא שאלה
מחזיקים מעמד זמן רב, אינם מתבלים,
חוסכים צביעה של המין. השטיחים מקיר
אל קיר חוסכים למעשה כסף, כיוון שהם
הופכים למיותר את הריצוף המושלם של
הריצפה שמתחתם. חדרי המלון אינם
מרווחים ביותר וריהוטם אינו מפואר.
בישראל עצמה ניתן למצוא בתי־מלון
שחדרי המגורים בהם מפוארים ויקרים

נשות שרמה המרו

במסעדת שלמה המלך עשוייה התיקרה מ־סטלגמיטים
מנחושת. במסעדה חדר־גריל. פינה
קטנה מהאולם הושלמה רק לצורך צילום יזה, בעוד השאר מלא עדיין שטיחים מגולגלים.

חירויס בגרו חשנו׳ נוגח-גו זעקו:

״אבא
רצח את
אמא!״
ץ עקה של אשה פילחה את הלילה.
ן דיירי הצריפים השבויים ברחוב אצ״ל
ברמת־עמידר התעוררו בבהלה, הציצו החוצה
מבעד לתלונותיהם, הגיפו את התריסים
כשראו שהצעקה עלתה מהצריף של משפחת
מועלם.
כי המריבות המשפחתיות בין יוסף מועלם
( )44 ואשתו חנינא ( )40 לא היו מחזה נדיר.
שניות אחדות לאחר־מכן נשמע מהצריף
קול־בכי של ילד. השכן הגר בצריף הקרוב
יצא החוצה, הספיק לראות דמות חומקת
באפלה, בין השיחים העוטרים את הצריף
המטופח.
הדמות עמדה באמצע החצר, מילמלה כמה
משפטים לא־מובנים והשמיעה יבבה מקוטעת.
הוא לא תפס תחילה מה מתרחש, אולם
לשמע הבכי שעלה מהחדר מיהר להיכנס
פנימה.
בעומדו על הסף ראה אברהם בינוביץ׳
על ריצפת החדר, סמוך למיטה, את שכנתו
חנינא מועלם ששכבה בתוף שלולית של
דם. מעליה גחן בן־הזקונים יחזקאל (,)4

הקטנים לא רצו להיכנס פנימה .״למה כל
האנשים האלה באו לכאן באמצע הלילה ,״
ביקשו לדעת.
השכנה, מרגלית בינוביץ׳ ,שרחמיה נב־מרו
על שני הפעוטים, אספה אותם לביתה,
ביקשה משאר השכנים כי יקחו לביתם את
יתר הילדים.
מראה הילדים הנפחדים, שהתקהלו ליד
פתח החדר שבו שכבה אמם מתבוססת
בדמה, השכיח מלב השכנים מוכי״ההלם את
אחד מגיבוריו־ .של הדראמה הלילית. יוסף
מועלם המשיך להסתובב בחצר, כשהוא מדבר
אל עצמו .״חלס, נגמר,״ נופף בידו אל
מול השכנים הסקרנים.

״אני הרגתי אותה!״
¥ה אני עשיתי את זה,״ הסביר יוסף
1 / /מועלם לסמל־החקירות של משטרת
רמת גן ,״אני הרגתי את חנינא האשד. שלי,״
הוסיף כשכל גופו רועד מהתרגשות .״אני
הרגתי אותה ככה,״ נופף בידו כדי להדגים
את הצורה בה הניף את הסכין אל עבר
מפתח הלב של אשתו, ששכבה לצידו במיטה.

חשוד־ברצח
מועלם (כנוגע טמבל) בבית־המשפט
״אני רצחתי אותה!״

על רגליו .״כן, זה אני,״ אישר בקול רועד.
הוא התיישב, מילמל לעצמו כמה דברים
סתומים, כשהוא מלווה את דבריו בתנועות-
ידיים.
״משוגע!״ פסקו הסרסורים, שמילאו את
האולם.

משפחה אל אחד הקיבוצים, יסודרו שם במוסד.

נביא כשכונה!״

ך* צריף, המוקף עצי־פרי וגינת־נוי

) 1מטופחת, הוסיף להוות מוקד משיכה
״ את בוגדת בי!״
לילדי־השכונה, שלמחרת הרצח הוסיפו לפקד
חיים גליק הורה לו לעלות על ה־
* ועלב, שנעצר בפקודת שופטת־ה־ השתעשע בחברת היתומים הקטנים.
ניידת .״לא צריך ניידת, אדון,״ התחנן מו-
״היום לקחו את אמא לבית־חולים,״ סיפר
שלום ל־ 15 יום, הודה בחקירה כי רצת
עלם ,״צריך לראות האשה שלי, חנינא.״
הוא ניגב בידו את אגלי״הזיעה שניגרו על את אשתו, תיאר בפרוטרוט את המריבה אלי 6״בעוד שבוע היא תחזור הביתה.״
אחיו, יחזקאל, ניענע בראשו לאות הסכמה.
פניו .״למה אתם עומדים פה?״ פנה בזעם שפרצה אותו לילה בינו לבינה.
רק יצחק 12 המבוגר יותר, הבין את
אל השכנים ,״יאללה, תלכו הביתה, אין הלך ערב
הוא סיפר לחוקרים כי אותו
פשר האסון שירד עליו ועל אחיו .״אבא
כבר מה לראות. חנינא, האשד. שלי, מתה.
אני הרגתי אותה. בידוים שלי הרגתי אותה!״ עם אשתו לקולנוע, ישב בחברתה בבית־ הרג את אמא עם סכין,״ הסביר לילדים
קפה רמת־גני, חיסל עימד, את החשבון כששהקשיבו
בדריכות לתיאור של ליל־האימים.
שכבו זה לצד זו במיטה.
האח והאחות המבוגרים, שמחה ( )18והריב
שפרץ בין הזוג, הנשוי למעלה מ אברהם 19 המשרת באחת מיחידות הנח״ל,
עשרים שנה, לא היה תופעה יוצאת־דופן. הסתגרו בביתם, ביכו מרה את מותה של
השכנים סיפרו השבוע כי מועלם נהג תכו האם.
פות להכות את אשתו .״הוא חשב שהיא
ההתעניינות והסקרנות שלייד את ליל־בוגדת
בו,״ הסבירה אחת השכנות, שהיטיבה
להכיר, לדבריה, את בני־הזוג. אותה הדמים הדריכו את מנוחתם של השניים, ש־שכנה
סיפרה כי חשדותיו של מועלם לא הגירסות השונות שפרחו סביב הנסיבות
היו מבוססים .״חנינא היתד. אשר, טובה ו שגרמו למותה של אמם, גרמו להם מורת־נאמנה,״
טענה השכנה ,״הסיפור על הבגידה רוח רבה. הם הזדעזעו במיוחד למשמע
נולד בדמיונו החולני של מועלם, ולא היתד, גירסתו של אביהם אודות בגידותיה המדושום
אפשרות להוציא לו אותו מן ה מות .״אל תדברו על זה לפני הילדים,״
כן הנרצחת: אכרהם מועלם
התחננה השכנה ,״זה יכול להרוס אותם
ראש.״
הבעל הקנאי הפציר באשתו שלא תצא לגמרי.״
עם סכין —
ילדי־השכונה, שהתגודדו בקרבת מקום
לעבודה .״מקומה של האשד. בבית,״ גער
בה לא פעם. אבל חנינא לא הסתפקה ב הרצח, סיפרו על צעיר מיסתורי הגר בכשהוא
מייבב בבכי חרישי. בינוביץ׳ זינק
תפקידה כעקרת־בית, עבדה בכל מיני עבו קרבת מקום והעוסק, לדבריהם, בכשפים.
החוצה, הזעיק את אשתו, מיהר להתניע
דות ארעיות .״כל הילדים צריכים ל ״הוא כישף את המשפחה האומללה,״ סיפרו.
את האוטובוס שחנה מול הפתח.
אכול,״ הסבירה לשכנים, שהפצירו בה ל גם מבוגרים רבים שוכנעו באמיתות השמוכעבור
כמה דקות נשמעו הצפירות של
שמוע בקול בעלה הקנאי, שטען כי עבודתה עה אודות עושה־הכשפים המיסתורי .״הוא
האמבולנס שהוזעק. על הכביש קידם את
נביא,״ הסבירו הילדים, סיפרו כי זמן קצר
של אשתו היא רק מסווה לבגידותיה.
פניו יוסף מועלם .״אין כבר מה לראות,״
לפני הרצח ניבא כי אסון כבד עומד להתהסביר
לחובש ,״הכל כבר גמור.״ הוא הרים בני בין
המריבות על ידעו
השכנים

רחש
בשכונה.
הנכיא: מאיר פוליאצ׳יק
את ידיו בתנועודיאוש, מילמל לעצמו דבר־ד,זוג
״,סיפר השבוע אברהם בינוביץ׳ ,נהג
— אל מול פני העתיד
מאיר פוליאצ׳יק 25 צעיר אמריקאי שמה.

שהזעיק את המשטרה זמן קצר אחרי הרצח
,״אבל איש לא העז להתערב בסיבוך השתקע לפני כשנה וחצי בפרבר הרמת־גני,
נהג־האמבולנס מיהר לחדר שריצפתו כוסיודע
כי ילדי־ר,שכונה מייחסים לו מעשי-
השוטרים תפסו אותו בידיו״״,גרת אותו המשפחתי.״
תה בדם, בדק את חנינא, אישר את דבריו
כשפים .״הם אומרים שאני נביא,״ הסביר
של בעלה .״הכל גמור!״ הסביר לשכנים. אל תוך הניידת .״אני הרגתי אותה,״ הוסיף לפני גילה לא מהשכנים שאיש למרות
בניב אמריקאי .״אני אמנם לא נביא, אבל
שבעה ילדים, שהצעיר ביניהם הוא בן ,4מועלם לצעוק ,״אני הרגתי את חנינא.״
הרצח התעניינות מיוחדת במשפחה המסוכ אני מאמין בכוחות מיסטיים שעומדים מעל
עמדו מסביב, התבוננו במחזה והזעיקו את
קולות־הבכי של ילדיו, שהציצו מחלונו סכת, נזעקו דיירי־הסביבה לעזרת היתומים, לשליטתו של האדם הפשוט,״ הסביר בחשישאר
השכנים, שהתקהלו בפיתחו של ה תיהם של השכנים, ליוו את צעקותיו, שבקעו שנשארו גם ללא השגחת אב.
בות, טען כי בעזרת כוח רצון בלתי־רגיל
מהניידת אשר פילסה את דרכה בין הסקצריף.
אחת
הדיירות החדשות, מרים בן־דויד יש לו שליטה על אותם כוחות מיסתוריים.
״אבא הרג את אמא,״ סיפר יחזקאל הקטן רנים, נעלמה ברחוב השומם.
( ,)40 שלא הכירה מקרוב את המשפחה ,״ידעתי שזה עומד לקרות,״ טען התמהוני.
לשכנים, שלא תפסו תחילה מה התרחש.
למחרת הובל מועלם אל בית־משפט ה אספה אל דירתה הקטנה את הילדים, דאגה והילדים האמינו.
״לא נכון,״ תיקן אותו אחיו, המבוגר ממנו שלום בתל־אביב לשם הוצאת פקודת־מעצר. לכל צרכיהם. היא פתחה את ביתה גם בפני
אך מאז המקרה הם רודפים אחריו ברחוב4
בשנה ,״אמא חולה. עוד מעט יקחו אותה כשהוא מרכיב משקפי־שמש כהים וחבוש אמה הישישה של הנרצחת ובני־משפחתה משמיעים קריאות־גנאי מעליבות לעברו, וכובע־טמבל,
מרושל בלבושו ועטור זיפי־זקן, שישבו שבעה בביתה.
לבית־חולים.״
מיידים בו אבנים.
האחות הגדולה, שמחה, בת ה־ ,18 שהק ישב בין יתר העצורים באולמה של שופטת־שאני כמו חנינא,

״אני
לא מרחמת
אבל הצעיר אינו מגלה סימני התרגשות..
שיבה לשיחתם, פרצה בבכי. היא ידעה כי השלום התל־אביבית הדסה בן־עיתו.
מרחמת על הילדים המסכנים, שבן־לילה כמו נביא אמיתי הוא קיבל על עצמו באהבה
אחיה הקטנים לא חשים עדיין את גודל
הוא הסתכל סביבו בחוסר־אונים, כאילו נשארו בלי אם ואב,״ הסבירה בקול חנוק את הסבל שנגזר עליו משמיים .״על ראשה
האסון. כממלאת מקומה הנאמנה של האם אינו מבין מדוע הוא מושך תשומת־לב כל מדמעות.
של השכונה הזאת ירד בקרוב עוד אסון
המתה, מיהרה לאסוף את אחיה. אבל שני לית. כשסמל־המשטרה קרא בשמו הוא קם
למחרת נלקחו הילדים על־ידי קרובי־ מחריד,״ הסביר בבטחון.

המודד מאשדוד

(המשך מעמוד )8

באשדוד, קיבלתי תקציב כולל של מועצת־הפועלים
— 30 לירות. כל הזמן חשבתי
שאני עושה עבודה ציבורית. ופתאום נתגלה
שאני גנב.״
נפתחה שרשרת ארוכה של ועדות־הבי־קורת•
הגירעון ירד מ־ 120 אלף לירות ל״84
אלף לירות, אחר־כך ל־ 60 אלף, אחר־כך לבז
אלף, ולבסוף הגיע ל־ 300 לירות. בסופו
של דבר, בא במקום המילה גירעון, כינוי
אחר: אי־סדרים בהנהלת־החשבונות. באשמה
זו נגזר גזר־דינו של בן־שמחון: הוא פוטר
מתפקיד מזכיר־המועצה, בהמלצה לאפשר לו
כל תפקיד ציבורי אחר.
באותה התקופה, הקשה ביותר בחייו,
התחתן שאול. בחירת־ליבו היתד, ז׳קלין,
מזכירתו־לשעבר, עימד, נסע בשליחות ההסתדרות
לסנגל.
שאול יצא לארבעה חודשים, נשאר שם
שנה וחצי. בפברואר ,1963 בדרכו חזרה
מסיור באזורים הדרומיים של סנגל, קרתה
לו תאונה קטלנית. הוא אושפז בבית־חולים
והפתיע את הרופאים. אחרי 8
ניתוחים ו־ 6חודשי־אישפוז חזר ארצה.

בן־שמחון, דא בן־טריון

^ י ה זה באוגוסט ,1963 בשיא מאבקו
) הבחירות למועצה המקומית. התברר, שידידיו
מאשדוד לא שכחו אותו. מיד אחרי
שובו הוא נבחר על־ידי סניף מפא״י המקומי
כמועמד ראשי למועצת־העיריה. במרכז המפלגה
נחשבה בחירתו כמרד של הסניף. למרכז
היו תוכניות משלו ומועמדים משלו.
הבחירות בוטלו, מועצת־הסניף פוזרה והמרכז
חיבר רשימה משלו. בן־שמחון הופיע
בה במקום ה־.11
שאול לא נכנע. לפני הוועידה האחרונה
של מפא״י, במערכת הבחירות המפלגתיות
בסניפים, יצא בן־שמחון להתקפה. הוא
אירגן רשימת־מועמדים למועצת־הסניף, שהוא
עצמו עמד בראשה. בראש הרשימה היריבה
עמד בני מסיקה — האיש שתפס את
מקומו, כמזכיר מועצת־הפועלים, אחרי הדחתו
הראשונה. הבחירות הביאו לבן־שמחון
נצחון מלא. נבחרו כל המועמדים של רשימתו.
מסיקה לא נבחר אף למועצת הסניף.
בתחילת השנה תפס בן־שמחון גם את
מבצרו הראשון. הוא הכריח את מסיקה
להתפטר מתפקידו, חזר לתפקיד מזכיר מד
עצת־הפועלים.
בשבוע האחרון ערך בן־שמחון את המרד
הסופי. כשהתקיימה באשדוד אסיפת פעילי
מפא״י, הצביע רוב מוחלט נגד החלטות מר-
כז־המפלגה, העמיד את עצמו לצידו של
בן־גוריון.
אלא שעל ההחלטה הזאת לא השפילו נימוקים
אידיאולוגיים גדולים, ואף לא אישיותם
של נערי בן־גוריון ושל בן־גוריון עצמו.
,אילו היה שאול תומך באשכול, היינו
כולנו תומכים באשכול,״ הכריז אחד מאנשי
בן־שמחון המסורים. ואילו בשביל שאול
עצמו היה זה כשלון.

ש1י מנתבים שד ]חגן נוקש
האסיר המפורסם ביותר בישראל, נחמן (״הזאב הבודד״) פרקש,
שוב עלה השבוע אל כותרות העיתונים. האסיר שהתפרסם בשנים
האחרונות בבריחותיו הנועדות מבתי־הסוהר, שוב הובל אל בית־המשפט
המחוזי בבאר־מובע, שם מצפה לו מישפט באשמת יציאה
בלתי־חוקית מהארץ.
קהל־הסקרנים הרב, שמילא את אולמו של שופט בית־המשפט
המחוזי, שלמה אלקיים, התקשה לזהות את האסיר, שלבש חליפת־סארנגו
מהודרת, מתנה מאביו שהגיע לארץ, עם העבריין הפרוע
ועטור־הזקן, שתמונותיו עיטרו בשנים האחרונות את עמודי העתונים.
בשני מכתבים שכתב פרקש בין כותלי הכלא, הוא מסביר כי
חיצוניותו החדשה היא ביטוי להחלטה נחושה למתוח קו על העבר,
ולפתוח דף חדש בחייו. בכך מבקשים לעזור לו 5ו אישי־ציבור,
שהקימו ועדת מיוחדת, מבקרים אותו, דואגים לצרכיו ומוסדים
לפעול להפחתת עונשו.

מאת

נחמן פרקש

ין לי שו םטעמת נגד פסק־הדין שהוצא נגדי, ושעל פיו
^ נגזרו עלי תשע שנות מאסר. בפסק־דין זה דנה אותי החברה,
ואני סבור כיום כי היד, זד, פסק־דין הוגן וצודק.
כי בזמנו הייתי מעין מזיק, שסיכן את שלום החברה, ואיים על
בטחון הציבור. על־כן לא נשארה בידי החברה כל דרך אחרת,
אלא לבודד ולנדות אותי מקירבה, עד אשר אצליח לבנות לעצמי
חיים חדשים ועד אשר אוכל, מבחינה מוסרית, לשאת בנטל החברתי
המוטל על כל שאר האנשים.
אולם, לצערי, המוסד שאליו נשלחתי אינו המקום המתאים לשי־קומי,
והאזזירה השוררת בו לא תסייע בידי לשנות את דרכי ולהשיב
לעצמי את הבטחון העצמי שאבד לי, כדי שגם אני אוכל, בבוא
היום, לשוב אל חברה נורמאלית של בני־אדם.
בין כותלי־הכלא שוררת אווירה של נקמה ושל הענשה, המאפיינת
את בתי־הסוהר של ימי־הביניים, ואינה מתאימה למושגים של
זמננו. הנזק הרוחני והנפשי הנגרם כאן לאסירים משחית, אותם
עוד יותר, במקום לעזור להם בתיקון דרכיהם.
** ע ב ריין הו א, כמו כל אדם אחר, יצור חי עם נפש ונשמה,
> אשר תהליכים מסויים הביאו אותו לידי קונפליקט עם חוקי־החברה
ומוסכמותיה.
רוב העבריינים הם יצורים תוהים, שאינם מבינים את עצמם,

חעולס חזח *145

״אני רוצה לשוב אל החברה כדי

ותחת תנאים חברתיים מסויימים, יכול להפוך כל אדם, גם האדם
הטוב ביותר, לפושע מסוכן הבז למוסכמות, מתנכל לחוקי־החברד,
ומהווה סכנה לשלום הציבור.
על כן אני סבור כי החברה חבה לעבריין חוב מוסרי גדול, היא
חייבת לעזור לעבריין לשוב אל חיק החברה, לסייע בידו בתיקון
דרכיו, לשקם ולהכין אותו לקראת חיי־חברה תקינים ויוצרים.
הטלת עונשים, שהעבריין מתייחס אליהם כצורר, של נקמה, אינה
מתאימה יותר לחברה נאורה. אני יודע כי זוהי דיעה מהפכנית
מאד, שלא יימצאו לה תומכים רבים, אולם עלינו בכל זאת להנהיג
רפורמה בכל מה שנוגע ביחסנו אל העבריין.
לכך דרושה סבלנות רבה והבנה עמוקה בתורת־הנפש, אולם עלינו
לזכור כי כל מאמץ בכיוון זה עשוי להשיב עבריינים רבים אל
חיק־החברה. ואילו על־ידי הענשת העבריין שוכחת החברה כי

..אני אדם חדשו״
ומשום כך, גם אינם יכולים להשתלב בחברה. עובדה זו גורמת
להם לסיבוכים נפשיים.
אני מאמין כי שום אדם לא נולד לחיי־פשע, וכי כל האנשים
נולדו טובים. אבל בהשפעת גורמים, שאין לו עליהם כל שליטה,

מטרתה וחובתה היא לשקמו, ולא להרוס אותו עוד יותר.
הפיתרון שאני מציע אינו קל ואינו פשוט. אולם לנגד עיני עומדת
המטרה הנעלה: תיקון דרכיו ושיקומו של האסיר. כל זמן שהחברה
לא תנהג בדרך זו לא יועילו כל העמדות־הפנים כאילו כליאתו של
העבריין ונידויו הוא אמצעי לשמירת שלומה וביטחונה של החברה.

פרל,ש בחליפה 1965 :
״...להקדי ש את חיי למטרה אנושית נעלה

״אנחנו ניאבק עד הסוף,״ הכריז
שאול בן־שמחון, אחרי שעזב את בניין
הוועד־הפועל, בו אושרה הדחתו .״שום
פקידים לא יכולים להכריח אותנו לעזוב
את מקומותינו. נישאר במועצת־הפועלים בכוח.
רק בית־המשפט יכול לגרשנו!״
אך יחד עם ההכרזות החד־משמעיות ידע
בן־שמחון שהוא הפסיד. הוא ידע את זאת
עוד בטרם יצא למערכתו האחרונה.

מאמין שאם השופטים שידונו אותי, יעמיקו לחשוב,
הם יגלו את הגורמים והמניעים אשר כפו עלי לנהוג בדרך
הנוגדת את מוסכמות החברה, ויגיעו למסקנה שאני נחון בתכונות
מוסריות, ויחליטו שהגיע הזמן לאפשר לי לחזור לחיי־חברה תקינים,
ויחלצו אותי מבור־הכלא המהווה עבורי זוועה וחרפה, אל
החברה הנאורה.
הגעתי לבור־הכלא לא חס־וחלילה עקב רצון חופשי להזיק לחברה
ולפגוע בשלמותה, אלא תנאי התקופה ואישיותי הכריחו אותי לרדת
כדי לעלות.
שנות־הסבל הארוכות, הבידוד וההשפלות, העמיקו את רגשי־מוסריותי
ואילצו אותי להרהר ימים ולילות בבעיות הנפש והאנושות,
וכעת אני מבקש להיות מחנך, גואל ומושיע לתועים ולסובלים.
הגעתי למסקנה, שבכדי להכיר ולדעת את נפש האדם הסובל והתועה
יש צורך להרגיש את נשמתו ולסבול את יסוריו. אני מרגיש
שבאתי לעולם כדי להקדיש את חיי, זמני ומירצי״למטרה אנושית
געלה: להקל, למנוע ולחנך את התועים בדרכים.
כל ההירהורים הללו עלו על ליבי בעיקבות הרדיפות וההשפלות
הרבות אשר היו והם עד היום מנת־חלקי. אם רודפי חשבו כי
יעלה בידם להפוך אותי לשונא בני־אדם, הם השיגו בדיוק את
התוצאה ההפוכה.
כדי לשאת בחובותי ובתפקידים החדשים שהטלתי על עצמי, אני
זקוק לחופש־פעולה, ולתנאים מתאימים, על־מנת שאוכל לעסוק
בחקר הבעיות הנפשיות והחברתיות המטרידות את מנוחתי.
הנהלת בית־הכלא חייבת להבין כי נטלתי על עצמי אחריות כבדה
ונטל עצום, וכל זמן שירדפו אותי, יתנכלו לי ויכפו עלי את
מרותם ושרירות־ליבם, לא אהיה מסוגל למלא את היעוד והשליחות
שנטלתי על עצמי.
אני כעת אדם שנולד מחדש, כשהחלטה נחושה מלווה אותו בדרכו
החדשה: להבין, בעזרת הספרים שאני קורא בכלא, את
נפשו של האדם הסובל, המנודה מהחברה והנרדף על־ידה, על־מנת
לעזור לו לשוב ולתפוס את מקומו בחברת בני־אדם רגילים.

רק ער אלונקות
*וס אחרי הכרזת נאמנותו למיעוט, באו
אליו חמישה מתוך אחד־עשר צירי מפא״י
במועצת־הפועלים, בדרישה לקרוא לישיבה
דחופה. הצירים לא הסתירו מבן־שמחון
שבישיבה זו הם עומדים להדיחו מתפקידו.
ההדחה היתד, בטוחה. יחד עם ארבעה צירי
אחדות־העבודד. היה לאנשי אשכול רוב
מוחלט נגד שישה אנשי שאול במועצה.
הישיבה נקבעה למחרת היום. באותו לילה
לא ישן אף אחד מאנשי שאול. הם עברו
מבית לבית, הצליחו להחתים 41 חברי מו־עצת־הסניף
על החלטה המבטלת את חברותם
של חמשת יריביו של בן־שמחון ב־מועצת־הפועלים.
כשהתכנסה המועצה בבוקר,
הכריז שאול בן־שמחון בפתיחתה:
״חברים יקרים, אנחנו יכולים לנהל פה שיחה
חברתית נאה, אבל אין לכם כל סמכות
לשבת ולדון בתור חברי־המועצה. במקומכם
בחר הסניף בחמישה חברים אחרים.״
אנשי אשכול, ביניהם ראש־העיר ובני
מסיקה, עזבו את הבניין ואירגנו ישיבת
מועצת־פועלים משלהם. בישיבה זאת הודח
בן־שמחון מתפקידו, ובמקומו נבחר שוב
בני מסיקה. כל אחת משתי המועצות הכריזה
שרק היא מהווה שלטון אמיתי של
ההסתדרות במקום. אנשי בן־שמחון מצידם
סירבו לעזוב את בית ההסתדרות .״רק על
אלינקה יוציאו אותנו,״ הכריזו.
הם התכוננו גם לצעד מהפכני נוסף: אם
הידעד־הפועל יפסיק לממן את המועצה של
בן־שמחון, הם ישתלטו על הכספים של
לישכת־המם המקומית.

פרקש במכנסיים מגואלים בדם 1961 :

1111ד

— 1וי

לפני שלושה חודשים החלה אשתו לעבוד
כפקידת־לילה, כדי לפרנס את המשפחה ב־מיקרה
שבעלה יפסיד את פרנסתו .״לחמתי
נגד מקור־פרנסתי. אבל לא עבדתי בשביל הפרנסה.
עובדה היא שבכל התקופה הזאת לא
דאגתי למשפחתי.״
בן־שמחון עומד לפני תקופה קשה. לא.
יעבור זמן רב ויעזבו אותו אחד אחרי
השני ידידיו הטובים, שפרנסתם קרובה

להם בהרבה ממנהיגם .״החלטתי ללכת עם
המיעוט, כי זאת צורת־המרד שלי נגד אלה
שלחמתי נגדם בכל תקופת פעילותי ב־מפא״י.״

היה המרד של בן־שמחון הרבה יותר
מקטע צדדי במאבק אשכול—בן־גוריון. הסתמנה
בו המלחמה של ישראל השניה נגד
צמרת־ד,מדינה — מלחמה המשתרבבת רק
באופן מיקרי בקטטה שבין פלגי מפא״י.

קולמע סרטים נשי ב אי ט לי ה
ה בו בו ת

(מוגרבי,

תל־אביב;

איטליה)

הוא סרט המורכב מארבע אפיזודות, העשויות
בידי ארבעה במאים איטלקיים
ידועים.
שלוש אפיזודות הן קומדיות קלושות
במיקצת, המבוססות על חוסר הבנה בין
שני בני זוג, על סתירה בין הרצונות
השונים שלהם.
׳ האפיזודה הראשונה, שנעשתה בידי דינו
ריסי, היא תיאור חיים משותפים של
זוג נשוי — בעל המנסה לשכב עם
אשתו, המדברת בטלפון עם אמה.
הסרט מבויים יפה, הטקסט מלא הומור,
והמישחק, בעיקר משחקה של ווירנה ליזי,
הוא טוב. אלא שהכל קצת ארוך מדי
וקלוש מדי.
האפיזודה השנייה נעשתה בידי לואי־ג׳י
קומנציני. זוהי פארודיה לא מוצלחת
ביותר, על הגזע הגרמני. גרמניה צעירה
(אלקה זומר) נוסעת לאיטליה כדי למצוא
את הגבר הגזעי, האידיאלי, שיוליד לה
את בנה. היא מביאה אל הקהל, בצורה
חיננית וחביבה, שורה של בדיחות י קלושות
ובלתי מקוריות.
האפיזודה הרביעית היא האפיזודה המפורסמת
שאיימה להפיל את הממשלה האיטלקית.
האיטלקים כעסו על חתיכת הרגל
הערומה שמוציאה ג׳ינה מבעד לסדין, ועל
החכמות הלא מוצלחות בעזרתן מנסה הסרט
לעקוץ את הכנסייה. שני הדברים
לא היו ראויים לכל הרעש שנעשה סביבם.
ג׳נה לולובריג׳ידה מנסה לפתות את אחיינו
התמים של כומר נוצרי. תיאור הכומר
כאיש אכזרי וקשוח אינו משכנע.
אפילו הקטע בו הוא מצולם כשד נראה
מוכר ובלתי מקורי. המערומים של הלולו־בריג׳ידה
עוד פחות משכנעים מכל זה.
האפיזודה היחידה בעלת ערך אמיתי היא
זו שנעשתה בידי פרנקו רוסי. זוהי קומדיה
על נושא לא־מקורי ביותר, על אודות
אשד, המנסה לרצוח את בעלה ואינה
מצליחה. אלא שיש בה תיאורים נהדרים
של חיי משפחה חד־גוניים, צילומים מצויי־נים
של טיפוסים ושל נוף חברתי בעיירה
קטנה, בדיחות מקבריות מזעזעות,
דיאלוגים מצויינים, מוסיקה יפה ומשחק
נפלא של מתיקה ויטי.
אם לא כדאי לראות את הסרט בגלל
אפיזודה יחידה זו, כדאי לראות אותו
בגלל הקטע המצויין של צילומי שמות
המשתתפים, בגלל הנשים היפות, ובגלל
האווירה העליזה הממלאת אותו.

הרכבתהאחר!ג ה

בחרי ב שיטה
!חביבה עליך:

הנו שא. ע די ך!
ה חום גובר מיום ליום. גם גופך
אינו מ חו סן בפני מכת קיץ זו.
הזיעה משרה הרגשת מועקה.
מריחה זילוף
ריסוס

הפת רון פ שו:\7
דרש* וה שתמ ש* אךורקב־

ד > או דו רנ ט > ם
של ״הלן קרטיס״ — הנאתך
תהיה שלמה והגנתך מלאה
ס 1ס 1<2פידא ^ ספספס

2 02

2 . 6 0ל״י

ס 1ס 1<3פירא ^ פספספס
3 . 9 0ל׳׳י

4 02

3 . 2 5ל״י

11׳£׳0 ?£י1׳8

4 . 4 0ל״י

א ס־פ^ ס

כ . 0כ ל״י

סמי ^נסת׳ס ^

המחירים כוללים מ ס קניה.

* די< 11ד 1ר] 6י ק
קר 6׳ ״0גק /גמר //׳3/

נדא*זו0ם
60ס* ״?
*זק-וז#
>וק5

גבעת הזעם והנקם (מרנז, תל-
אביב; ארצות־הבדית) נקרא במקורו הרכבת
האחרונה מגבעת האקדחים. זהו מערבון

אשר נעשה בידיו של ג׳ון סטורג׳ס, האיש
שעשה את או קיי קוראל, את שבעת ה מופלאים
ועוד.
הסיפור של גבעת הזעם והנקם דומה
לסיפורים רבים אחרים. אשתו (זיוה רודן)
של הגיבור (קירק דוגלא^ו) נאנסת. הוא
יוצא לעיר, הנקראת גבעת האקדחים,
על מנת להביא את האשמים לדין. אלא
שהאשם הוא לא רק בנו של חברו הטוב,
הוא בנו של האיש השולט בעיר.
קשיחות טראגית. משימתו של הגיבור
היא להביא את האנס לרכבת האחרונה
היוצאת בשעה תשע בערב מגבעת האקדחים.
כל העיר מנסה לעכב בעדו.
זהו מערבון טוב, משום שהוא עשוי
בצורה יפה, מעניינת וחיה. הקונפליקטים
הם אמיתיים, אינם מוגזמים. הטיפוסים
אינם שיגרתיים, ואינם בנאליים. הם חיים,
מתהלכים כמו אנשים חיים, מדברים כמו
אנשים חיים, כועסים ושמחים כמו אנשים
חיים.
הבימוי הוא מדוייק, נקי ומהיר. אין
בו. יותר מדי מבטים קשוחים, אין בו
יותר מדי פאתוס ואין בו יותר מדי
פסיכולוגיה. יש בו קצב מהיר, מתח ופעולה
הנעזרים בצילומים מצויינים.
שני השחקנים הראשיים, קידק דוגלאס,
איש החוק שאשתו נאנסה, ואנטוני קווין,
האדם המחזיק בידיו עיר שלמה, נותנים
עוצמה מיוחדת לתפקידים שלהם. הם מצליחים
להכניס אופי טרגי אמיתי לקשיחות
המקובלת של גיבורי המערב.
הפגם העיקרי של הסרט, המוצג זו הפעם
השניה בתל־אביב: שהוא מוצג עתה בקולנוע
מרכז.

חעולם חזח 1454

ה מו ר ה חו ל ה
בוקר טוב מורתי(תל-אביב, תל-אביב;
ארצות־הברית) מורה זקנה, קשוחה, דייקנית
ומחמירה, עוברת ניתוח בבית־חולים בעיר
מגוריה.
המחלה שלה, הניתוח, והתלמידים הבאים
לבקר אותר״ גורמים לה לשפך של
זכרונות. היא נזכרת במסירותה, בטוב
לבה, ביכולת־ההבנה שלה, ברגשות העדינים
שהיו לה, בחכמה שלה, בהשכלה
שלה, בגבורה שלה, באומץ לבה, באצילות
שלה, באופי החזק שלה, וכד.
כל התכונות הללו אינן מוארות לאט
לאט, במהלך הסרט. הן זועקות אל הצופה
כבר מתחילתו. כל מה שבא לאחר
ההתחלה מהווה חזרה עיקשת ומשעממת
על אותה התחלה.
דמותה של המורה שטוחה כמו׳ סרגל.
היא מדברת בפתגמים, עושה רק מעשים
טובים, חושבת רק מחשבות נכונות. היא
לא מתפתחת ולא משתנה מתחילת הסרט
ועד סופו. אין שום הבדל בין דמותה
כנערה צעירה, לפני שמת עליה אביה,
לפני שעזבה את אהובה ובחרה בחיי־בתו־לין,
ובין דמותה כמורה זקנה.
ג׳ניפר ג׳ונס משחקת בנאמנות גמורה
לתפקיד. היא חדגוונית ומשעממת, לא
נראית כדמות חיה. היא נראית כמו פתגם
עם סימן קריאה בסופו.
כל הסובבים אותה חדגווניים כמוה. כולם

לולובריג׳ידה ב״הכוכות״
הטבור עמד בטבור הוויכוח

טובי־לב, מאושרים, אוהבים איש את רעהו,
מתחתנים, ויולדים ילדים מאושרים כמותם.
עד שהחל מיצעד הסרט הטוב בקולנוע
תל אביב הוצגו בו לפעמים סרטים טובים.
אולי, לאחר שהמיצעד יגמר, יוצגו
בו שוב סרטים כאלה.
ובידור הרפתקאות דון ג׳ואן ופאר, תל-
אביב; ארצות־הברית) אינו סרט ברמה רגילה.
זהו בעצם בידור קל, עליז, צבעוני.
יש בו גיבורים טובים, אנשים רעים
ומלכות יפות.
דון ג׳ואן (ארול פלין) הוא איש טוב,
אמיץ, הרודף צדק במקום נשים. בעזרת
התכונות הנעלות שלו הוא מצליח להציל
את ספרד ואת המלכה מידי בוגדים
אכזריים.
בתור בידור זהו בידור חביב ובלתי
מרגיז. כמובן שאין שום דמיון בינו
לבין איזשהו גילגול אמנותי של דון
ג׳ואן המקורי.

ישראל
ס ר טי םבש בי ד הנ צ ח
השמות הניתנים לסרטים על־ידי המפיצים
הישראלים היו יכולים להרגיז את
חובבי הקולנוע אילו היו המפיצים מצרפים
לשמות גם סרטים. אבל הסרטים,
לפחות הסרטים הגדולים, הקלאסים, נשאה
עול ם חז ה ד145

רים במחסנים שלהם, ולכן אין שום חשיבות
לעובדה שקוראים להם, או לא קוראים
להם בשמות כמו: בסבך, התשוקות
או במדרון התשוקות או בכל מדרון אחר.
המפיצים אינם היחידים האשמים בכך.
אשם בזה גם הקהל, לא כל כך הקהל
כמו הכמות שלו. המספר היחסי של חובבי
קולנוע ואמנות בארץ שווה לזה שבארצות
אחדות, אבל בארץ מגיע מספר יחסי זה
לכמה מאות, בעוד שבארצות גדולות יותר
מגיע מספר זה לכמה אלפים.
בפאריז, למשל, יכולים בעלי בתי הקולנוע
להעלות כל סרט אמנותי, מיוחד,
קלאסי או שגעוני. תמיד ימצאו כמה אלפי
משוגעים לדבר שימלאו להם את האולם
לכמה שבועות.
בארץ הדבר הוא בלתי אפשרי, האולמות
גדולים, הקהל מועט, וכמה מאות חובבי
הקולנוע שישנם כאן לא ימלאו את האולם
אפילו לשבוע אחד.
ולא רק זה, כיוון שהקהל האמנותי
הוא מועט, אין בעלי בתי הקולנוע סומכים
עליו. הם מנסים למשוך לסרט גם
את הקהל האחר על ידי שמות מפתים,
תמונות מגרות, והבטחות מלהיבות. הקהל
האחר בא, מתאכזב, מביע את אכזבתו בשריקות,
קריאות, והפרעות ומגרש בכך
את חובבי הקולנוע מהאולם. בעל הקולנוע
נשאר קרח מכאן ומכאן, והסרט
מצליח בקושי לסיים את השבוע הראשון
להצגתו.
אוצרות במחסן. הזעקה, למשל, סרטו
של אנטוניוני, שנעשה עוד לפני אוונטורה,
הגיע לארץ בשם אירמה אהובתי. למפיץ היה
נדמה שהסרט הוא ארוך מדי, ולכן הוא קיצץ
ממנו כמה סצינות חשובות. אבל זה לא
עזר לו, הסרט הורד מהמסך כעבור שבוע.
זה היה סיפור עצוב על גבר שאשתו
אינה רוצה בו יותר. כדי לשכוח אותה
הוא לוקח את בתו ונודד איתה על פני
איטליה. כשהוא חוזר הוא מגלה שלאשתו
יש בת מגבר אחר. הוא מתאבד. יש בסרט
צילומי־ערפל נפלאים של ג׳אן דיבוננצו,
ותיאור ארוך, נוסח אנטוניוני, של נדודים
על פני איטליה.
.רוב הסרטים הגדולים שהגיעו לארץ לא
זכו אפילו לשבוע אחד של חיים. סרטו
האחר של אנטוניוני המדבר האדום נמצא
עכשיו במחסן של יונייטד שווילי פילם,
ומחכה לגורלו.
יש סרטים שאינם מצליחים אפילו להיכנס
למחסנים של מפיצי־הסרטים. מארן,
סרטו של בונואל, המספר על פרשת ישו
הנוצרי בצורה מודרנית, הגיע לארץ בתקופה
הספרדית שהייתה כאן, כשהביאו
הנה אוסף דגול של סרטים ספרדיים.
חוזליטו נשאר כאן להרבה מאוד זמן.נזארן חזר מיד הביתה, איש לא רצה
לקנות אותו.
סרטו של קארל דראייר, אורדט, נמצא
כאן, אצל יונייטד ש טילי פילם כמה שנים.
זהו סרט שנכנס כבר לספרי ההסטוריה
של הקולנוע. יש בו סיפור על נס שקרה
במאה העשרים. סיפור חלומי, אנטי־ריא־ליסטי,
המנסה לשפוך אור על רוב בעיות
ימינו.
איך הגיע הסרט לארץ? פשוט מאוד.
משחקים בו השחקנים שהשתתפו בזר דופק
בדלת — סרט לא טוב במיוחד, שזכה
להצלחה בגלל כמה סצינות נועזות שלו.
בעלי הסרט בחוץ לארץ הסבירו למפיץ
הישראלי שהשחקנים הם אותם השחקנים,
ושהם ימכרו לו את הסרט בזול. הוא קנה.
כשראה מה מכרו לו נעשה לו חושך בעיניים.
הוא אפילו לא הכין לזה תרגום
עברי.
אצל אספילס נמצא כבר זמן רב סרט י
בשם ברון ב1ן אן אדון מרשל. זהו סרט
ישן של ברדל המספר על תושבי כפר קטן
המצפים לבואה של משלח|ת סיוע מטעם
תכנית מרשל. לכל אורך הסרט מתוארות
ההכנות, הציפיה וההתרגשות של אנשי הכפר
הקטן והנידח לקראת בואם של ה־ *
אנשים החשובים מהעולם הגדול. בסוף
מגיעה המשלחת, עוברת במהירות ברחוב
הראשי, ונעלמת.
מוריאל סרטו של אלן רנה שהה כמה
זמן ברשימה של יונ״טד ארטיסטם ונעלם
משם. איקירו, סרט פיוטי עצוב של קורא־סאוזה,
על רגעיו האחרונים של אדם זקן,
הצליח כבר להגיע בשלום אל מחסניו של
בעל קולנוע גת, ונשאר שם.
אם פעם יגיע לארץ המשיח, אחד התפקידים
העיקריים שלו יהיה לגאול את
הסרטים הקלאסיים הנמצאים כאן ממלכות״
הנצח שלהם, ולהעביר אותם אל אולמות
בתי־הקולנוע.

אינסטנט ש״ב

קצף ־ גלנח 1*1ל ר 1וכ

* גלוח ללא מברשת
* גלוח מ היר ו מ הנ ה
* מכיל סו פ נ 1ו ל $לרכוך זיפי הזקן
ו ל הגנ ה על עור ה פני ם
שי ם לב !

נער הכויכל לפני

ה ש מו ש

ננחים -בעזר ת פץ כים
* העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע*מ, תל־אביב,
סין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • הם ו*ל: העולם הזה בע*ם.

אנשים

תו לגבר

מ ציוני

תן לגבר — הראוי לשמו
— א ת הבירה הראויה
לשמה — ״גולדסטאר׳׳.
^ מרווה צמאו!
* 1ומשיבה נפש.

גו לד ס ט אר
טל-אויאל•

לצעירים ־ הנחה של 51ג ו

איה נראה דויד בן־גוריון כיום
בעיני זר? תיאור מרתק פורסם בשבועון
הגרמני די ציים* :אדון זקן, שהגיע
לגיל תנ״כי מבלי לאבד את כוחו וקי-
סמו בעקשנותו הטראגית אינו מוכן
להשלים עם כך שאנשים צעירים יותר
ינהלו את המדינה לפי רוח הזמן החדש
...העיניים הכחולות הקטנות משתתפות
בשיחה, ולפעמים הן פונות פנימה,
ונידמה כי האיש אינו נמצא במקום
לעיתים הוא משחק את תפקידו של
מוקיון. בפני קבוצה של נוער גרמני
שביקרה אצלו לא־מכבר הוא הציג הצגה
מיוחדת: בחדר־המגורים שלו הוא חיקה
את מיצעד־האווזים של חיילי הס״ס, כשהוא
מניף את רגליו הגיל הגבוה
הפך אותו לפטפטן. הוא חוזר על עצמו מן מדי פעם, וסוטה לעיתים קרובות
הנושא אין הוא מאמין כי לוי אשכול
הוא אדם גדול, אבל הוא מאמין כי
גמאל עבד־אל־נאצר הוא אדם גדול כזה.״ •
השבוע נכנע איש זה פעמיים, הופיע בכנסת,
ממנה נעדר שנתיים, ואשר לה
הוא בז מעומק ליבו. באזכרה לשרת
הוא נחבא אל הכלים, אך כשהופיע בשניה,
ביום השני השבוע, התנהג בחופשיות.
במזנון פגש בו שר המשטרה ככור
שיטרית, שהושיט לו יד בחיוך רחב.
ביג׳י רגז, אמר לו :״בביתי אני חייב
להושיט את ידי אך לא כאן!״ #את

עובדי הבית
שעה ארוכה
מסיטה את
כדי לראות
פרלמנטארית.

לסידור, ופולה נאלצה לבלות
בעמידה, כשמפעם לפעם היא
קצה המסך ומציצה פנימה,
את בעלה בשעת עבודתו ה־

מ׳ צבר
אכרה ם הפנר, יהיה אולי הבמאי הישראלי
הראשון שיזכה לביים סרט־קולנוע
בארץ זרה. אחרי שחברת גבע סירבה להפיק
את סרטו פיפ, אחרי שהחלה כבר בהכנות,
קיבל הפנר הצעה מיוון לביים שם סרט
אחר מפרי־עטו. הכוונה היא לנוח , 1סרט
אוונגארדי בו משתתף רק שחקן אחד —
הניצול היחיד ששרד בעולם אחרי מלחמה
אטומית. הפנר ייצא בימים הקרובים ליוון,

כדי להתחיל שם בהכנות להפקה.
אייכי נתן, בעל מזללת קליפורניה, הצהיר
כי אם ייבחר לכנסת השישית, הוא
מתחייב ליטול מטום, לטוס בו לקאהיר כדי
להיפגש שם עם כמאל עכד־אל־נאצר
ולשכנעו לכרות שלום עם ישראל# .
אחרי שעתוני־הערב של היום השישי האחרון
כבר נסגרו, התקבלה ידיעה במערכת
ידיעות אחרונות, כי למיברקה המרכזית
הגיע צילום טלגרפי של צילום המאדים
שבוצע על־ידי הלווין מארינר .4נו ח
מוזס, בעל העתון, נטל על עצמו אישית
את המיבצע להכניס את התמונה לעתון,
כדי להשיג את מתחרהו, מעריב. הוא הורה

במחיר ללא תקדים — 1590ל״י בלבד — תוכלו להשתתף בטיול נהדר לברית־המועצות וליוון(פיראוס,
אתונה, אודסה, מוסקבה, לנינגראד, וולגוגראד) .טיול הצעירים יארך 30 יום ()23.9 — 21.8
ותוכניתו מגוונת ביותר. המחיר כולל את כל ההוצאות ללא־יוצא־מן־הכלל. פרטים והרשמה במדור
ברית־המועצות, רח׳ גולדנברג 6תל־אביב
לטיולי צעירים של תנועת הידידות ישראל
(ע-י דואר חבילות, סניף יהודה הלוי) טל 624902 .

אל תח מיצו הזד מנו ת חד־פעמית זו !

ספריי ״פק״ דיאודורנט
לזנוף

מונע

ריח

זיעה

ומעניק 24 שעות רעננות
רוכינא ולוי כ״פארי־מאץ׳״
״יותר קשה ממלחמת סיני•

1111 0 1 1 1 11111

ח״כ מק״י משה סנה פגש הוא בחיוך
רחב .״סנה לא סולח לי בגל /העובדה
שאני בעד סין בעוד שהוא פרו־
!סובייטי,״ הסביר בן־גוריון לח״כים שנכחו
באותו מעמד, בהתכוונו לעמדתו
של סנה בסיכסוך הסיני־סובייטי. הח״כ
הפרו״סובייטי לא נשאר חייב, הסביר כי
למעשה הוא ובן־גוריון חדלו להיות ציונים
באותה עת. כאן שיסע אותו בן־
שיחו :״אני לא הייתי ציוניסט אף פעם.
רק נחום גולדמן הוא ציוניסט״• .
אל ח״כ מפלגתו לשעבר דויד הכהן
פנה בשאלה :״נכון שלמדת פעם באנגליה?״
הכהן, שלמד בשנות העשרים
כלכלה מדינית באוניברסיטה בלונדון,
השיב בחיוב .״אמור לי בבקשה,״ המשיך
בן־גוריון ,״האם ראש ממשלה בריטי לא
היה מתפטר אילו הוכיח לו אחד מחברי
הפרלמנט כי הוא שיקר פעמיים?׳״ הכהן
הבין את הרמז, ענה :״שר ההגנה לשעבר,
פרופיומו, הרי הודה בעצמו כי
שיקר, וזה כלל אינו דומה למיקרה
שלנו.״ #אכזבה מסויימת גרם ביג׳י
לכתבו הירושלמי של ידיעות אחרונות
גדעץ רייכר. הכתב, שצד אותו
במזנון, קיווה לסקופ בלעדי, אך במקומו
נאלץ להאזין משך שעה ארוכה להסבריו
של בן־גוריון, למה הוא צריך
להמיר את שם משפתתו לשם עברי. ההצעה
שהוצעה לרייכר ,״אמיד״ ,לא התקבלה
על דעתו * .גם פולה כן־גוריון,
כמינהגה מימים עברו, באה לכנסת. היא
שכחה רק שהזמנים השתנו, דרשה בתוקף
מעובדי הבית כי יעמידו לרשותה
כסא, כדי שתוכל לשבת עליו מאחורי
מסך הבד הנמצא בחזית אולם המליאה.
כך היא נהגה בעבר. הפעם לא הסכימו

לעצור את מכונות־הדפום, יצא במכוניתו
למיברקה. כיוון שלא מצא שם מקום־חנייה,
החנה את מכוניתו באמצע הכביש, הרים
את המיכסה הקידמי, כאילו חל קילקול במכונה.
רק כשהיתה התמונה בידו, שיחרר
את פקק־התנועה שנוצר במקום בגלל המחסום
שיצרה מכוניתו. י #מתברר שהקלף
הצבאי הוא קלף שהולך בעולם. שתי ישראליות,
המשתתפות בתוכנית הישראלית
המוצגת עתה באולינזפיה בפאריס, חדרו
בעזרתו לשבועון הצרפתי פארי־נואץ׳ ,בצילומי
אקשיין מובהקים. רואים בהם את
אילנה רוכינא, כשמאחוריה יונה לוי,
כשהן זוחלות מתחת לגדר־תיל, בחברת שני
צנחנים צרפתיים שהעמידה לרשותם מערכת
השבועון .״היא בתם של רקדנית ומשורר,״
כותב המאץ׳ על אילנה .״היא גאה להצהיר
כי היא צברית — כך קוראים לאלה שנולדו
בישראל.״ אילנה סיפרה לכתב־השבד
עון כי מקצועה הראשון הוא צה״ל, בו
שירתה כקצינה .״אני מרגישה את עצמי
פחות נוח לפני המיקרופון מאשר לפני
מכונת־יריד״״ הסבירה. על הזחילה מתחת
לגדר אמרה :״זה יותר קשה ממלחמת
סיני.״

פסוק• השבוע
#אבא אכן :״כאשר הרוב עם בן-

גוריון — הרוב מחייב, וכאשר המיעוט עם
בן־גוריון — המיעוט מחייב.״
#שמעון פרס, על ההידברות בתוך
מפא״י לפני הפילוג :״זאת היתד. הידברות
בין חרשים.״
#דויד כן־גוריון, בראיון לניו-יורק
מיימס, בתשובה לשאלה אם הוא מתכוון
לחזור לראשות־הממשלה :״היה לי די!״
ה עול ם הז ה 1454

גם הוא במיליונרים המיליונר הצעיר ביותר במדינה הוא
ללא ספק דויד שיף 34 הצעיר שבאחים-
המלונאים. רציתי נורא לדעת איך נעשים
מיליונר בגיל כל־כך צעיר, וקבעתי ראיון
עם השיף הקטן.
״מה את רוצה לאכול? תזמיני מה שאת
רוצה!״ גילה דויד את רוחב־ידו כבר בתחילת
הפגישה. לא רציתי לנצלו, והזמנתי
משהו קטן.
רק אז היה שיף מוכן לגלות לי את
המתכוון :״אז ככה, יש לי אמנם רק כמה
מיליונים, אבל במימדים של המדינה אני
מיליונר.
״אני עסוק מאוד, כך שלא הספקתי
עוד להתחתן, אבל אין זאת אומרת שלא
היו לי בחורות. אני פשוט עסוק מדי
מכדי למצוא את הבחורה המתאימה.
״אני אוהב נערות נבונות, ולא דווקא
נערות־זוהר. על נערות־הזוהר אני אוהב
רק להסתכל. מבין כל הנשים שאני מכיר
בארץ אני חושב שדיצה חבם ורונית
רינת הן היפות ביותר.
״אי־אפשר להגיד עלי בשום אופן שאני
פליי־בוי. לצערי איני מאוהב באף אחת.
יותר מדי רציני וסולידי. תתפלאי, אבל
בשעות־הפנאי שלי אני אוהב מאוד לקרוא.
ספרי פילוסופיה. אני ממש מעריץ את
מרטין בוכר והנרי ברגסון. עכשיו
בתוכנית שלי להקים עוד בית־מלון בתל־אביב,
עוד איזה בית־קולנוע אחד ולהפיק
כמה סרטים״.
דויד שיף הודה לי ונפרד ממני בלבביות.
אחרי שהלך, קמתי גם אני ושילמתי את
החשבון.
עכשיו אני כבר יודעת את העיקרון, איך
להיות מיליונר.

התחב>נ
של תלמה
האהבה הגדולה והבלתי־אפשרית בין יוסי
ינאי ( )21 לבין תלמה מכנס ( )21 הגיעה
לשלב חדש, בלתי־אפשרי עוד יותר מקודמיו.
כמו
טרגדיה יוונית, קפץ הרומן בין
השניים משיא אל שיא, עד -שעתה הגיע
אל הקליימקם הגדול שלו.
יוסי הוא בנו של יעקב ינאי, אלוף־
משנה לשעבר בצה״ל, וכיום מנהל המחלקה
לשיפור נוף הארץ במשרד ראש־הממשלה.
תלמה היא בת למשפחת פרדסנים, ואמה
היא עדה (תחביב) מכנס, שבגיל 40־פלום

ישדה ! 1911

מבט מגבוה

שמוליר, וג׳וזי

אבל מסתבר שגורמים כאלה אינם משחקים תפקיד אצל המיליונרים.
ולראיה: גם אמו של מיקי גבוהה מאביו, ודודתו רות,
הנשואה לשמואל (״סם״) פדרמן, אף היא מסתכלת על בעלה שלה
מגבוה.

די להשמיע באזני כל צרפתי את הביטוי ״מאה המשפחות״ ,כדי
שידע מיד למה הכוונה: לאותן מאה המשפחות עתירות־הנכסים
המרכזות בידיהן את מרבית הרכוש הפרטי בצרפת, וכהוצאה מכך
גם את ההשפעה במדינה.
בישראל המיספרים עוד קטנים, ולכן לא די בביטוי ״שנים־עשר
המשפחות״ .צריך לציין בפירוש למי הכוונה. אז הכוונה כאן היא
ליקותיאל פדרמן, אחד המיליונרים המפורסמים ביותר במדינה,
שיש לו חלק ונחלה בעסקי נפט, בנקאות ומלונות (דן, זץ־כרמל,
אכדיה וקינג־דייוויד).

אחת הבעיות של המיליונרים היא שיש להם גם בנים, כמו לבני־אדם
פשוטים. וכאשר מגיעים הבנים לפירקם, מתחילה כל הארץ
לעסוק בניחושים. מי תהיה זו שתזכה בבן, כשהכוונה אינה דווקא
לזכיה בבן, אלא למה שהוא יביא איתו.
אז בקשר למילוי פדרמן 22 בחור צנום ונמוך־קומה, המכהן
בתפקיד של בנו של יקותיאל פדרמן, אפשר כבר להפסיק לנחש.
זה כבר ידוע. מי שעומדת לזכות בו היא אורנה יגנס, בלונדית
תמירה עם עיניים ירוקות, המשתייכת לשושלת של עורך־־הדין
הפתח־תקוואי אליהו ימס.
אורנה היפה היתה במשך שנים דיילת באל־על, הפכה כמעט
לסמל המסחרי של החברה, אחרי שנוצלה במרבית מודעות הפיר־סומת
של החברה. לפני כשנה פרשה מהמקצוע, יצאה למסע ארוך
ויסודי באירופה. מיקי, שקיבל את חינוכו בשווייץ, שרת בצה״ל,
שם התעקש להתנדב דווקא לצנחנים, ואפילו נפגע באחת הצניחות.
עתה הוא ממשיך את לימודיו באוניברסיטה.
הבעיה היחידה שעמדה ביניהם היתד, בעיית־הפער. אורנה לא רק
גבוהה ממיקי בראש או שניים, אלא שהיא גם מבוגרת ממנו בכמה
שנים טובות.
עדיין נראית כאחותה הבוגרת.
מאז השיא הקודם ברומן הספיקה תלמה
לחזור משנת־לימודים בבריטניה, ויוסי סיים
את שרותו בצה״ל, התקבל לעבודה במוזיאון
ישראל. ועתה החליטו כי הגיעה
השעה להינשא. אבל הם פחדו לספר זאת
להורים.
כי היא היתד, בהריון. לא, לא תלמה!
עדה, האם, היתד, בהריון, והם חששו כי
בשורה עלולה להזיק לה. חוץ מזה גם
לא נעים להתחתן כשאם הכלה תעמוד
מתחת לחופה כשכוסה בין שיניה. אז הם
חיכו וחיכו וחיכו, עד שעדה ילדה לפני
שבוע, במזל טוב, אחות לתלמה, בת ששמה
בישראל רות.
כשנולדה האחות, הודיעה תלמה להוריה
כי החלטתה נחושה להינשא. הם לא התנגדו
לעצם רעיון החתונה, אבל לא עם
יוסי. חלמה התגלתה כעקשנית לא פחות
מאמה. אחרי שהורידה כמה קילוגרמים
מיותרים ממשקלה, החליטה בת משפחת
הפרדסנים העשירה להתמרד ולעמוד ברשות
עצמה.
היא עובדת עתה כזבנית בחנות משכית,
בשכר של 250ל״י לחודש, תמורת 11
שעות־עבודה.
אולי זה ישפיע על ההורים להסכים
לבעל שבחרה לעצמה.

אורנה יכנס

ובו אלי בכותרות
זלצף

המלחין דובי (דבר אלי בפרחים)
ריפרף ביום השישי האחרון בגליון ערב־שבת
של מעריב, כשלפתע חשכו עיניו.

לינ ת לילה
כאשר נסתיימו השבוע צילומי הסרט
פיצוץ בחצות בטבריה, והצוות עבר להסריט
בסביון, הגישה הנהלת מלון
גראנד גוברמן בטבריה, בו שהה הצוות,
את חשבון האירוח לחברת גבע, המפיקה
את הסרט.
כשעברו על החשבון הסתבר שהוא
כלל חשבון־לינה עבור שתי לינות שלא
נכללו כלל בחשבון החברה. בירור קצר
העלה שהנהלת המלון מצאה לנכון לחייב
בחשבון־האירוח גם א ת האורחת
שלנה בחדרו של ריימונדפ לג ריו,
כוכב־הסרט. אתם יודעים מי זו, כי כבר
סיפרתי לכם בשבוע שעבר.
גבע פרעה א ת החשבון ללא כל עיר-
עור.

מאז נדון שמוליק קראת ל־ 18 חודשי מאסר, מהם 9חודשי
מאסר על־תנאי, באשמת הוצאת כספים בטענות־שווא מאשר״ לה
הבטיח נשואין, הוא לא ישב אף יום בכלא. הסיבה: הוא בחר
לרצות תחילה את תשעת חודשי המאסר על־תנאי. על השאר הוא
עוד מערער, והעירעור יתקיים רק בעוד כמה חדשים.
בינתיים הוא חזר למקצועו הקודם: זמר. יחד עם ג׳ תי כ״ץ׳
ידידתו הרקדנית שהתגלתה כזמרת מוכשרת, הקים צמד. את
תקופת ההרצה עשה באילת. מאחר שלא היה לו די חומר, וכסף
לא היה לרכישת חומר ממלחינים ופזמונאים, ישב שמוליק וכתב
לבדו פזמונים אחדים. המוצלח שבהם הוא ללא ספק תרגום ההיס
של מיצעד הפזמונים, בושות וסקאנדלים במשפחתי, אותו שר
קראוז בעגה של עולה ממרוקו.
אלא שבאחד הימים, כששר את השיר במועדון פלמנגו באילת,
התרתח תייר מרוקאי מג׳נבה, בא אל הזמר בטענה :״אני לא
חושב שבקזבלנקה יש מישהו שלא יודע מי האבא שלו והאמא
שלו.״ שמוליק ניסה להתגונן :״אני התכוונתי לאלה שגרים על
שפת־הים.״ אבל שום דבר לא עזר. באותו ערב פוטר ממועדון
פלמנגו, אחרי מכות, ובאותו ערב כבר הופיע במועדון סוף־הננולס.
השבוע עלה לתל־אביב, וביום השישי האחרון כבר אפשר היה
לשמוע אותו בחתול העצבני כשהוא שר :״איני מניר בשום חוק
ומשטר

/ני זמנם של שני אלה חלף ועבר /כי אני מפרק

משפחות בלחישה /כי אסור להפקיד בידי אף אשה.״ ג׳וזי מאושרת
במצב הנוכחי .״עכשיו אני בטוחה שהוא לא יתחתן לי עם אף אחת,
כי הוא הרי נשוי כבר.״
מסתבר שהצרפתיה פלורנם סמואל, אותה נשא לאשר, בשהותו
הקצרה בצרפת, מסרבת לתת לו גט .״אין דבר,״ אומרת ג׳וזי,
.לי יש עוד עשר שנים זמן.״

באחד העמודים גילה את תמונת אשתו,
הזמרת גאולה גיל. התמונה נשלחה ממוסקבה,
שם מופיעה עתה גאולה, וגאולה דווקא
נראתה בר, בצורה שהיתר, צריכה לעודד
את דובי.
היא לא היתד, בסיביר, וגם לא בתוך
לווין מוכן לשיגור. אבל היא לא היתד,
בתמונה לבד. היה עמה שם גבר, שסוכנות־הידיעות
הסובייטית טא״ם כינתה אותו בשם
״ידיד.״ כך, בפשטות, כתבו העורכים הסובייטים
הציניים מתחת לתמונה :״גאולה
גיל וידיד.״
כשהעתונות המערבית כותבת ״ידיד״ ,אז
זה ידיד. אבל אם הרוסים כותבים את זה,
אז בטח הם מתכוונים למשהו. מכירים
אותם! ודובי התרגז מאוד.
״אני אפנה למשרד־החוץ, האחראי לנסי־עתה
של גאולה למוסקבה,״ הגיב המלחין
בטונים לא־מוסיקליים כל־כך.

גאולה גיל ודון חוליו
.אני אגיע עם עורכי־הדין שלי עד לראשי,ממשלה!
מה זה פה?״
ובאמת, אי־אפשר להבין את הרוסים.
נדמה כאילו הם מחפשים מתחת האדמה
להתגרות במדינת־ישראל, ולעורר את הד״ר
הרצל רוזכבלום לכתוב עוד כמר, מאמרים
נגדם.
הרי כל מי שהביט בתמונה יכול
היה להיווכח כי הגבר לצידה של גאולה
אינו ידיד בכלל. זה -היה רק דון חוליו,
צלע אחת בשלישיה של גאולה גיל, שהצטרף
אליה כמלווה בנסיעה למוסקבה.

! 3 3111ט ן

האיש שלנו בנון
הסיבה האמיתית מדוע היססה כל בך ממשלת
ישראל לפני שאישרה את מינויו של אשר
(״ארתור״) בן־נתן לשגריר בבון, היא דמיונו המפתיע
לשחקן קורד יורגנס. היופי, ההופעה, החיוך,
המיבטא, התלתלים האפורים על העורף, האף
הישר, העיניים הכחולות, הגוף, הרגליים החטובות,
הציפורניים, האוזניים והבחורות המקיפות
אותו, ממש הכל־ הכל.
ממשלת ישראל חששה כי דמיון מסוכן כזה
עלול-ליצור משברים חמורים בין שתי המדינות.
והיו לה סיבות רבות לחשוש. במשרד־החוץ
זוכרים עד היום תקריות מביכות עד אין־ספור,
שנגרמו בשל הדמיון המבהיל.
עד היום מדברים בלחש במסדרונות המשרד,
על התקרית הבינלאומית הראשונה שאירעה
לארתור היפה לפני כמה שנים בפאריס. הוא
היה בתפקיד סודי ידוע, והוזמן למסיבת־קוק־טייל
חשובה, בה השתתפו ראש־הממשלה הצרפתי
ואישים רמי־מעלה. באותו ערב היה
צריך להיחתם חוזה חדש על אספקת כמה אלפי
תותחים חדשים לישראל.
ארתור עמד במרכז החדר ושוחח בנעימות
עם ראש־הממשלה הצרפתי על בעיות המרחב,
כשלפתע התנפלה עליו אשה מהודרת, פשטה
את זרועותיה הארוכות בהתרגשות, וחיבקה
אותו בקריאות שמחה :״קורה קורד יקירי!
אתה זוכר אותי עוד?״
מנכ״ל משרד־הביטחון הישראלי נסוג אחורה
מזועזע, ואמר בקרירות :״מאדאם, אני חושב
שנפלה כאן טעות מצערת.״
האשה לא הרפתה מחיבוקה הלוהט :״אתה
לאזוכר? מלון ז׳ורד סנק?! חדר? ! 225 פיג׳מה
סגולה? ! קארולין? !״
ארתור היפה נמלט חיוור לחדר השני. המק רה
השאיר רושם רע מאד על הצרפתים. הס
הגיעו למסקנה שבן־נתן ודנו איש לא־רציני
ואי־אפשר לסמוך עליו. עוד באותו יום סיפקו
לישראל כמה אלפי תותחים פחות. זה היה
המשבר הראשון ביחסי צרפת—ישראל.
ארתור האמין לתומו שהמקרה הוא חד־פעמי,
כי לפעמים הוא כזה בחור תמים. ולכן בשהוצ־ער.
לו השליחות הסודית הידועה לברלין, הוא
נסע לשם בלב קל. ואז ארע המשבר הראשון
ביחסי גרמניה—ישראל.
״ישבתי במועדון־לילה,״ הוא התוודה לפני,
לפני כחודשיים ,״מאחורי ישב זוג שהתווכח אם
אני קורד יורגנם או לא. האשד, אמרה שאני
קורד, הבעל התנגד והתלקח ביניהם ריב איום.״
אבל האשה ניצחה, ורצה עם פיסת־נייר לכיוון
ארתור, לבקש חתימה. ברגע שנודע לאורחים
האחרים שקורד יורגנס נמצא בשטח התחוללה
מהומה נוראה. שולחנות נשברו, כיסאות עפו
באוויר והאורחים התנפלו על ארתור .״אבל אני
לא יורגנס,״ הוא התחנן על נפשו .״איזו בדי חה!״
צחקו הגרמניות בפראות, קרעו את
חליפתו לגזרים ותלשו את תלתליו למזכרת.
אחד מאנשי משרד־החוץ הגרמני היה נוכח
במקום וסיפר על התקרית. לממונים עליו. ה גרמנים
התחילו לראות בבן־נתן אישיות מסו כנת
לביטחון הציבור. באותו יום נשלחו המדענים
הראשונים לקאהיר.
כך אירע, שלכל מקום לשם נשלח בן־נתן,
הוא זרע אחריו משברים. אין פלא שגולדה מאיר
הפכה לאוייבתו הראשית, כי הוא הרס בחמש
דקות יחסים שהיא בנתה בשנים .״אני חוששת
מאד,״ התלוננה, כידוע, גולדה בדיון על
מינויו ,״כי לכל ישיבה מדינית ילווה את ה
שגריר
שלנו גדוד בחורות צווחניות, שתגרומ־נה
לפקקים בתנועה. איזה ממשלה תתייחס ל שגריר
כזה ברצינות?״
ארתור עצמו, בניגוד למשרד־החוץ, לא הת ייחס
בהתחלה,־בהתחלה לתקריות האלה ברצינות.
פעם הוא אפילו השתעשע מהן. כמו התקרית
הבאה, למשל :״פעם נסעתי לפאריס,״ הוא
סיפר לי ,״וקניתי חולצה. שאלתי את הזבנית
אם אפשר לשלם בצ׳ק והיא ענתה: כמובן
מסייד, יורגנם, בשבילך — אפילו בצ׳ק ללא
כיסוי. לשלוח את החולצה לז׳זרז׳ סנק?״
המקרה הז ה, למשל, לא הדאיג אותו. אבל
ברגע שהציחקוקים עברו למישור הבינלאומי
ויופיו התחיל לסכן את השלום העולמי, החל
הפחד לכרסם את ליבו. הוא קיבל תסביך יור־גנם,
כך ספרו חוגים מקורבים. כשמישהו ב־חו״ל,
למשל, היה נועץ בו עיניים, סתם, ככה,
נהנה בחשאי מהיופי, היה ארתור בקושי מתאפק
לא לצווח :״אני לא יורגנם ! אני לא יור־גנם
!״ זו היתד, גם התקופה בה הוא החל לסבול

קודד יורגנם

אשר כן־נתן
מסיוטי־לילה בהם הוא חלם שהוא יורגנם. אנשים
נמנעו להזכיר את השם בנוכחותו.
ביום בו הוחלט סופית על מינויו היה ברור
לא רק לממשלת ישראל, כי אם גם לשגריר
עצמו, כי הוא צועד אל עתיד מלא חרדות.
הוא ידע טוב מאד שלא קל יהיה לכהן בתפקיד
כפול של יורגנם ובן־נתן. אבל רק אדם
בעל אופי חזק כשלו יוכל להתגבר על מצבים
מבהילים כאלה, כמו, למשל, זה שאירע לו בשנה
שעברה, ושהוא לעולם לא ישכח אותו.
הוא היה בנשף מפואר באירופה, מספרים
מקורביו. באמצע הנשף קם המנחה והכריז בגאווה
לתוך המיקרופון :״גבירותי ורבותי! זה
עתה נודע לנו כי אורח מכובד מאד נמצא ב תוכנו
ברגע זה. מחיאות־כפיים, רבותי, למלך־
הסרטים, אהוב הקהל — קורד יורגנס!!״
לקול תשואות הקהל, הקריב המנחה את המיקרופון
לאורח המכובד וביקש :״רק שלוש
מילים, בבקשה מר יורגנם, תגיד לנו רק שלוש
מילים !״
״שמי בן־נתן!״ ענה ארתור המיואש את

שלוש המילים המבוקשות, והסתלק לקול שרי קות
הקהל.
זה המצב כרגע. עיני עם ישראל מלוות את
ארתור בחרדה ודאגה לקראת משימתו העדינה
— גרמניה.

צחוק הג 1ו ד
השבוע הושבע עורך־הדין דוקטור ארי אני
קוריון כחבר־כנסת מטעם מפא״י, במקומו של
שרת המנוח. הוא יהיה חבר־כנסת לא יותר
משבוע אחד. כי בשבוע הבא מתפזרת הכנסת
לקראת הפגרה ואחר־כך יש בחירות.
״אני נמצא במצב מביך ביותר,״ הסביר הח״ב
החדש ביגון .״מצד אחד חיכיתי שנים רבות
בכליון־עיניים לרגע מאושר זה, שאשב בכנסת.
מצד שני יש לי הרגשה נוראה כי לולא מותו
של שרת, לא הייתי מגיע לעולם לרגע זה. זה
ממש צחוק הגורל! אני מרגיש שאני מתקדם
על גוויות חברי. ההרגשה הזאת רודפת אחרי
לאורך שנותי.
״מוזר מאד,״ ר,ירה,ר הח״כ בקול ,״אך עוד
בשחר ילדותי רציתי מאד להיות הבר־כנסת.
תמיד היתד, לי תחושה שפעם אעבוד למען העם.
וכשלקראת הכנסת השלישית בחרה בי המפלגה
למקום ה־ 61 ברשימת המועמדים, ידעתי כי
החזון ייהפך בקרוב למציאות.
״אחר־כך נפטר לפתע שר־העבודה, דוקטור
גיורא יוספטל, ואני התקדמתי למקום ה־.60
היתד, לי הרגשה איומה שאני מתקדם על גוויות
חברי. לקראת הכנסת הרביעית הייתי כבר ב מקום
ד,־ 49 ואז הודח לבון. המקום התפנה
ואני התקדמתי למקום ד,־ .48 שוב, הרגשה רעה.
״לקראת הכנסת החמישית הגעתי למקום ה־
,47 ואז מת באופן פתאומי סגן שר־החינוך־
והתרבות עמי אסף, ואני עליתי למקום ה־.46
ממש צחוק הגורל!
״ואז נפטר מאיר ארגוב, יושב־ראש־ועדת־החוץ־והבטחון,
ואני עליתי בהרגשה נוראה ל מקום
ה־ .45 כשאני חושב כיצד הגעתי למקום
ה־ ,44 אחרי מותו הפתאומי של דוקטור הרצל
ברגר, סגן־יושב־ראש־ועדת־חוץ־ובטחון, אני
חושב בי החיים ממש אכזריים.
״אחר־כך מתה ידידתי זניה טברסקי, ואני
הגעתי בעצב למקום ה־ .43 אחר־כך מת ידידי
שרת, וכך נהייתי חבר־כנסת.
״האין זה צחוק הגורל?״ נאנח הח״כ ביסורים,
״האם לא היה הרבה יותר נעים לכולנו, לו
שרת היה חי, ואני הייתי נכנס לכנסת בדרך
הרגילה של בחירות?״
אשתו החביבה הגישה וורמוט עם פיסת־לימון
וקרח, וכולנו שתינו להצלחת תפקידו
החדש. אך שוב לבשו עיניו עצב נורא:
״אבל מצד שני, אני רוצה להדגיש שאני לא
שיכור־גיצחון. אני רוצה שהציבור יידע שהייתי
מעדיף לו שרת נשאר בחיים. האין זה צחוק
הגורל שרק לפני 10 שנים שלח לי שרת,
ראש־הממשלה דאז. את מכתב־ד,עידוד הזה?״
הח״כ שלף מהמגירה מכתב בכתב־ידו של שרת,
וקרא לי:
,״ציפורה סיפרה לי על שיחתך עינוה. אני
מחבבך מאז. היכרתיך ומוקירך כאיש־ציבור
חיובי מובהק. כן הנני מבור שאתה צודק ב ראות!
עצמך ראוי להימנות עם נציגי־המפלגה
בכנסת. אני מוכן בהחלט להמליץ על כלילת
שמך ברשימת המועמדים במקום בטוח ככל
האפשר, ועשה אעשה זאת בבוא המועד !׳
״והמועד בא. האין זה צחוק הגורל,״ תמה
ד,ח״כ בכאב מתחדש ,״שדווקא אני אשב במקומו
של שרת?!
״אך מצד שני,״ המשיך הח״כ כשלהט המסירות
למולדת מחליף את מבע העצב בעיניו,
״מצד שני, אני לא יכול לסרב לשבת במקומו.
אני מרגיש שזו חובתי למדינה!
״אני מבטיח שלא אחמיץ שום ישיבה בשבוע
זה! אני מבטיח לא לשבת במזנון־הכנסת ולשתות
כל היום תה! אני מבטיח להצביע כש יבקשו
ממני להצביע! אני מבטיח לדבר אם
יבקשו ממני לדבר ! אני מבטיח לא לדבר אם
יבקשו ממני לא לדבר! ואם יבחרו בי בבחי רות
הבאות, אני בהחלט מבטיח לא לאכזב!״
בקיצור, מטרתו הנוכחית היא לצבור במשך
שבוע אחד את כמות שעות־הישיבה בכנסת
שח״כ ממוצע צובר במשך שנה תמימה.
זה לא יהיה קשה.

ספרי
בעל כשרון מדיני מלידה, כמו שכנר דגול תרגום נולד למען כינורו, הרי זה לינדון ג׳ונסון.״
אחרי תיאור כזה קשה אמנם לדעת מהי
אחדב דו רו
מידת כשרונו של ג׳ונפון, אבל בקשרי לג׳ונפון
איש המקצוע (בלוגרפיה ש;
כשרון של המחבר זר, ברור. אין לו.
הנשיא; .מאת זולייאם .0וייט; תרגום.־ של־וייט
אינו נושא אף פעם את השם הנזה
גונן. הוצאת עם הנופר) אין אדם,ך כול
לכזזזבי היסטוריה״ של י עם,־־ עמים,־־1אוי ביוג־ * מפורש. של ג׳ונסון, מבלי לצרף אליו את
רכיה של אום בצורה אובייקטיבית לגמרי. שם התואר שלו :״לינדון ג׳ונסון הנמרץ
עצם העובדה שהוא כותב זאת. בעזרת היה מעביר אח ידו על מצחו בתנועה
נמרצת בכל מקום אותו כשרון נמרץ
הידיים שלו, הראש שלו, המחשבה שלו,
שלו לפעל על !,צד הטוב ביותר...״
הופכת את הכתיבה שלו לסובייקטיבית.
יש לו אפילו הוכחה למרץ של הנשיא:
אבל אין אדם יכול לכתוב היסטוריה או
״וכך, בהיות ראש. מטרותיו לחבוש את
ביוגרפיה בצורה סובייקטיבית לגמרי. משום
פצעי האומה, פתח הנשיא בשורה של פעושאז
הוא מתעלם מהמציאות, מסלף אותה,
לות שהיתר, אולי הדחופה והנמרצת באו
לפחות משנה אותה.
יותר שנקט נשיא אי־פעם בתקופת שלום.״
ויליאם ס• וייס, עיתונאי, כחב־קונגרס
אכן נגולה. מיד לאחר מכן הוא מתאר
ראשי לטיימס, ובעל טור המופץ ביותר
את הפעולות :״ראשית כל הירהר במה
מ־ 160 עיתונים בארצות־הברית . ,עשה את
שיוכל לעשות, כדי להקל מעט מעל הגברת
הבלתי־אפשרי. הוא כתב ביוגרפיה של הנשיא
ג׳ונסון כמעט בלי עובדות, בלי פר קנדי את אימת הימים הקרובים.״ הודות
טים, בלי תיאורי־מאורעות. העובדה היחידה לאנרגיה ולמרץ שלו הוא הצליח לגמור
להקל עליה תוך 24 שעות בלבד :״לעת
המופיעה לכל אורך הספר היא עובדת
סעודה באותו לילה כבר היה ג׳ונסון נשיא
הערצתו של וייט את נשיא ארצות־הברית.
זה כ־ 24 שעות. לעת הזאת כבר הספיק
לינדון ככה. הספר פותח בתיאור הבא:
לעשות הכל למען רווחתה של הגברת
״עת ניצב לינדון ג׳ונסון בתוך המטוס
קנדי.״ איזה זריזות.
ד,הונה על מסלול־האספלט החלק, המזוהם,
יש בספר גם קצת עובדות. למשל השל
שדה־התעופה, אשר בחשיבה המצטברת
הינו הדבר הבלתי־אנושי, העזוב מכל, הירהר עובדה שנגולה אבן מעל לבו של העם
האמריקאי כשנודע לו שרוצחו של קנדי הוא
ראשית כל באדם שנפל. מאחורי משקפיים
סתם איזה פירחח קומוניסטי.
עבים, נוצצים, נוכח התאורה שהותקנה ב־אם
ירצה לינדון ג׳ונסון להיכנם אי-
חפזון כדי לצלם רגע היסטורי כאוב זה,
פעם להיסטוריה, כדאי לו למצוא לעצמו
בכה ג׳ונסון על קנדי הנשיא, כשם שבכה
ביוגרפים יותר מוכשרים, ואולי זוכה כל
על קנדי הידיד והרע
אדם לביוגרף שה א ראוי לו.
״היו אלה דמעות אמת של צער עמוק
אבל שעה שעמד הנשיא החדש בתוך המטוס
החונה בדאלאס, פנו מחשבותיו מן מקור הצער האישי לעבר הפחד והדאגה לגורל

ק אנד־דבפלמ ״ ח

חייאלילים (מאת בני מין תטוז. הוצאת
עם עובד) אליקום הוא גיבור חסר־הכרה,

לינדרן ג׳ונסון
הכל למען ג־אקלין

הרפובליקה.״ זה מה שקוראים עובדות היסטוריות
של ביוגרף הבוחן כליות ולב.
בקטע אחר הוא עוד עולה על עצמו:
״על כן התמלא צער למראה מה שעשה
אדם אחד לרעהו, ונוכח מה שעלול הוא
לגרום לאנשים הגונים היושבים במדינה
הגונה: לחייה של אומה כולה העומדת
בפני סכנות כבירות מן החוץ; לצדק, לסובלנות,
לרחמים, לאחווה, לסדר, לשלום.״
אהרי שהוא מתאר בפרטות כזאת מה הרגיש,
ועל מה חשב הנשיא, הוא מוסיף :
״על רגשותיו ברגעים אלה לא מסר לינדון
ג׳ונסון לאיש, ואולי לא ימסור לעולמים.״
איזה מזל.
מריך נטרין מאד. ויליאם וייט אינו
מתאר רק את ג׳ונסון, אלא גם ממציא
אותו :״אחד המוחות הפוליטיים הפוריים
ביותר של זמנו,״ הוא קורא לו ,״מוח שכך
מעריכים אותו השופטים חסרי־ד,פניות ה־מעמיקים־חקור
ואכן עתיד היה להפעיל
למטרה זו אותה תכונה בלתי־מוחשית, הכשרון,
ויהי המאמץ המוקדש לכך ממושך
ומייגע כאשר יהיה. אם היה פעם אדם
העול ם הז ח 1454

או תודעה. הוא חי בישראל בתקופת מלחמת
העולם השניה. הוא מסתכל בנעשה
סביבו, מבלי להבין בדיוק מה מתרחש,
ומבלי להכיר את עצמו ואת סביבתו.
הוא גיבור שוטה, או חצי שוטה; המשעשע
בתמימותו ובתום לבו.
,הספר מתאר את נסיונותיו של הגיבור
לגיצוא לו מקום־עבודה ועמדה בחיים• כל
פרק מתחיל בשלב חדש בחיים, ומסתיים
בפיטורין או באיזו קטסטרופה אחרת.
בעזרת המסע על פני מקומות־העבודה
מגסה המחבר לתת, מלבד תמונה של הגיבוי׳
תמונה של ההווי והאנשים של אותה
תקופה, תמונה של השחיתות, הניצול,
השימוש בעמדות ציבוריות ובמאמץ המלחמתי
לצרכים פרטיים. כל אלה דרך מבטו
התמים של הגיבור, ומבטו של המספר
המדריך אותו.
הספר בגוי במתכונת של רומן־הרפתק־אות
סאטירי. בעוד שברומן הסאטירי המסורתי
היו הגיבורים נודדים בארץ בין הכפרים
והערים: כאן הנדודים הם במישור
הסוציאלי, בין המעמדות, בין החוגים השונים.
אבל
חיי אליקום אינו מגיע לדרגה
של רומן סאטירי גדול, הן בגלל הגיבור
שאינו מכוון די הצורך על־ידי המחבר,
הן בגלל התמונה של המציאות החברתית,
שהיא מיקרית מדי ושיטחית מדי.
מי חיכה אותו? ישנו קטע בו נשלח
הגיבור לחיפה על־מנת להשיג מאה לירות.
הוא משיג את מאה הלירות, מאחר לאוטובוס׳
נשאר ללון בחיפה• הוא נקלע בין
שני טיפוסים מן העולם התחתון. הם
מבחינים בכספו, מבקשים אותו שיזמין
אותם למשקה, שילווה להם כסף ומנסים
למשוך אותו לטיול־לילה.
הוא מתחמק מהם, חוזר למלונו, שם
את כספו מתחת לחולצה ונרדם. בלילה
מגיעים השניים לחדרו• האחד מהם פצוע.
הם תופסים את שתי המיטות הפנויות
בחדר. הגיבור מנסה לא להירדם, על־מנת
לשמור על כספו. אין הוא מצליח. הוא
נרדם.
את ההתעוררות שלו הוא מתאר כך:
״עתה ראיתיו גוחן ומתבונן מקרוב בפני
חברו, מישר את הסחבה הלחה שעל מצחו,
ומיטיב את השמיכה, כשהוא מושכה על
קצה רגליו המזדקרות ומבצבצות ליד הכותל•
הכסף היה מונח על מקומו סמוך
לבטני ...שמעתי את עצמי שואל: מי
היכר, אותו?״
״חיים הפנה את ראשו לעברי׳ הביט
בי פרק זמן ממושך, ומשחזר וניפנה לעבר
חברו אמר, :אני׳ ,כאילו שאלתיו מי השתמש
בסבון שלי.״

טיו

קי >ן

לאירופה

הידעת כי

מוסקבה

נמצאת ברשת ה טי סו ת הסילוניות שלנו?
טיסה קבוצתית מיוהדת תמריא לשם ב־
22 לאוגוסט .1965 המחיר הכולל ה חל
מ — 1899.ל״י.

פנה לידידך
סוכן הנסיעות
£ $א1״ £ 1 8 1א 1ע 711צ ס 4ש 4
תל-אביב, רח׳ אלנבי ,94 טל 621573/4 :

ומפניה ׳ 1/גד* רנ כיו רזי ם

במדינה
תאומת

הנ ה * הו 4״ ף
חודשיים וחצי לאחר תאונת־הדרכים הקטלנית
בכביש תל־אביב—לוד ( ה עו ל ם הזה ,) 1443
שבד, קיפחו את חייהם שתי משפחות, עומד
השבוע בית־הדין הצבאי לקבוע מי אשם
באסון המחריד, שזיעזע את דעת־הקהל.
שני חיילים צעירים יצטרכו להשיב על
האשמה החמורה התלויה נגדם. נהג המשאית
הצבאית, טוראי יוסף (״סקינו״) מזרחי (,)19
נאשם בהריגה, ואילו חברו, רב־טוראי שישב
לידו בליל האסון, נאשם בהתרשלות
בשעת מילוי תפקידו• לדברי התביעה היה
עליו, בתור בעל הדרגה הגבוהה ביותר במכונית,
להזהיר את הנהג מפני נהיגה
רשלנית.
הודעת דובר צה״ל על המשפט הצבאי
גרמה לויכוחים סוערים בין נהגי הצבא. רבים
מחבריו של מזרחי טענו השבוע כי הוא
היה קורבן לנוהלי הצבא, הסבירו כי נגע

פילוט — מקל ט הטלביזיה המושלם
אנגליה
מתוצרת
פילוט — 46 שנות נסיון וידע מקצועי.
פילוט— הוכיח עצמו בתנאי הארץ
אצל אלפי מ שפחות אשר כבר
ונהנו ת יום־יום!
ר כ שווזו,
פילוט — א חריו ת לכל מכשיר.
פילוט — שרות ו א חז ק ה בביתך, על
ידי צוות מו מ חי פילוט.
פי לו ט -מ אפ שר לך ״בטוח שרות״
תמורת תשלום מינימלי ,
לאחר גמר ת קו פ ת האחריות.
פילוט — עם 4רגלי מ תכ ת דקורטיביים.
להשיג אצל סוכני פילוט מוס מכי ם

ט די בי ־זי ה
כתובת חדשה: רח׳ הצפירה ,19ת״א • מספרי טלפון חדשים:

״יי1

הי /ה />7

32806 ,38442

טננינ ס §

כי תו ת בו קרוע רב
לאנסלגונים

נאשמ מזרחי

הדפוקים —

התאונות שבהן מעורב רכב צבאי לא ייעקר
מהשורש כל זמן שנור,לים אלה קיימים.
המסופחים תמיד דפוקים. כשהוצב
יוסף מזרחי אל יחידת התובלה, שמח תהילה
על הג׳וב שנפל בחלקו, שינה את דעתו
רק לאחר שוותיקי היחידה הזהירו אותו
כי לא ילקק דבש בתקופת שרותו .״כולם
רוצים לעזוב את היחידה,״ אמרו.
כעבור זמן קצר נוכח מזרחי לדעת כי
חבריו צדקו. בעוד שרוב חיילי צה״ל מוצ
*77״7/י
הסויק19

צבעי הקיץ:
עליזים, מרהיבים ורעננים.

בגדי הקיץ:
קלים, דקים ועדינים.
כדאי לשמור על האריגים העדינים
ועל הצבעים המרהיבים וכדי
לשמור עלי-

בים בתקופת שרותם בבסיס קבוע, נעים

מגמה הומניסטית וריאלית
* הרשמה ל מסיי מי כתות י /י׳ א, לכתות בוקר
* נפ תחים קו ר סי ם חדשים ערב
למועד הבחינות מרץ 1966

הנערכות מטעם משרד החינוך והתרבות
פרסים והרשמה 8—1בבקר 4—8בערב

תל־אביב
דו־רפ״ת 44

חיפה

מול בי ת הדר

מול ה טכניון

דוו־ בלפור5

טקסטיל 3
קורסים מיוחדים בקיץ

בשפות עברית, ערכית,
אנגלית, צרפתית וגרמנית
• פתות מיוחדות לתלמידי
בתי־ספר תיכוניים ועממיים וכמר
כן בתות 8 .0 .מגיל 10
המפיצים — חברת נורית בע״נז
תוצרת בית * ח ר 1שתנקה ,

ת־א. גחלת־בנימיו .2טל 54547 .
חיפה, הוזליץ .27 טל 69245 .

חיילי יחידת התובלה מבסיס לבסיס.
חיילים שאין להם בסיס קבוע נקראים
בלשון הצבא ״מסופחים״ .כל טירון יודע
שאת המסופחים דופקים תמיד. אם הם
יוצאים מיחידתם בשעת בוקר מוקדמת הם
לא מספיקים לאכול ארוחת־בוקר, מגיעים
אל הבסיס שאליו סופחו לאחר שעות הארוחה.
הם זרים י להודי החברתי של הבסיס
אליו סופחו, ואיש אינו דואג לצרכיהם או
לבעיותיהם האישיות.
חיילי יחידת התובלה מקופחים, לדבריהם,
גם בכל מר, שנוגע לחופשות. כי שעה שרוב
היילי צה״ל היוצאים לחופשת שבת
חייבים לשוב לבסיסיהם רק ביום הראשון
בבוקר, חייבים הנהגים לחזור במוצאי־השבת,
לא יאוחר משעה .23.00 למחרת, בשעה
,6.00 עליהם לשבת שוב ליד ההגה, מוכנים
ליציאה אל הבסיס שאליו סופחו.
עיין? וסחוט. יתכן שחיילי התובלה לא
היו קובלים על קיפוחם, והיו מבינים כי
צרכי הצבא עומדים מעל לנוחיותם האישית,
אילו היו נהנים מיחס מיוחד מצד
מפקדיהם, או אילו זכו להוקרה מיוחדת
תמורת המאמץ הנדרש מהם.
אולם דווקא ביחידתו של יוסף מזרחי
היחס אל החייל הוא גרוע במיוחד.
חבריו סיפרו השבוע, כי זמן קצר לפני
התאונה הקטלנית, כאשר מסר את נעליו
הצבאיות לתיקון, ונאלץ משום כן לנעול נעליים
חצאיות, התנפל עליו מפקדו בשאגות
מעליבות.
ה עול ם חז ה 1454

?י ל ותו 1מ>ץ

הם סיפרו גם, כי מועדי המנוחה הקבועים
להם בפקודות המטכ״ל אינם נשמרים
בקפדנות. בתנאים רגילים מחייבות פקודות
המטכ״ל מנוחה של חצי שעה לאחר ארבע
שעות נהיגה, ושעתיים מנוחה לאחר שמונה
שעות.
אולם לעיניו של מפקד יחידה, המקבל
תיגבורת של נהגים מיחידת התובלה, עומדת
קודם כל המשימה שעליו לבצע. הוא
שוכח לעיתים כי הנהגים זקוקים, אולי
יותר מכל חייל אחר, למנוחה.
חוקרי המשטרה הצבאית, שחקרו את
נסיבות התאונה הקטלנית בדרך ללוד,
הגיעו למסקנה כי יוסף מזרחי נמנם בשעת
הנסיעה.
אותו יום עבד מזרחי קרוב לעשר שעות.
הוא יצא עם רכבו בשעת בוקר מוקדמת,
חזר לבסיסו עייף וסחוט, נשלח מיד על־ידי
מפקדו להביא קרח מבית־החרושת בלוד.
במקום
ללכת לישון הוא נאלץ לעלות
שוב על הדודג׳ ,לא שמר, כנראה, על
עירנות מספקת בשעת הנסיעה.
הגורם האנו שי. הדין־וחשבון השנתי
של משטרת ישראל קובע, כי רכב לא
תקין מהווה גורם בלתי מבוטל בין גורמי
התאונות. בשנה החולפת נגרמו 310 תאונות
כתוצאה מליקויים מכניים ברכב שהיה מעורב
בתאונה.
אולם מספר התאונות שנגרמו בגלל ליקויים
מכניים ברכב אזרחי גדול יותר ממספר
התאונות הצבאיות שנבעו מאותה
סיבה. בשנה החולפת נרשמו רק 58 מקרים
שבהם אירעה תאונה לרכב צבאי כתוצאה
מקילקול במערכת הבלמים, או ליקויים מכניים
אחרים. כי הרכב הצבאי נשמר בקפדנות,
נשלח למוסך לעיתים מזומנות וזוכה
לטיפול שיגרתי ברמה מעולה.
המסקנה הנובעת מהדו״ח של משטרת
ישראל היא חד־משמעית: אין לחפש ארג
גורמי התאונות שבהם מעורב רכב צבאי
בגורמים מכניים, אלא קודם כל בגורם

גרועים, דבר שהופך אותם לפרובלמטיים
יותר. כי למרות שהם עובדים קשה יותר
מרוב הג׳ובניקים בצה״ל, הם זוכים ליחס
רע ולקיתונות של לעג מצד חבריהם.
החייל העצבני, הממורמר והטעון ריגשי־קיפוח,
שמנת מישכלו אינה מן הגבוהות,
מוצא לו פורקן בנהיגה פזיזה, ומהווה,
ביושבו ליד ההגה״ סכנה לשלום הציבור.
על כך יתן מזרחי את הדין.

דרכי חיים
דירה ת מו רתאשה
לבתו של מוסר, מנצור ( )22 היתד, אמא
קטינה. ההורים שלה כעסו עליו, ואמרו
לו ש־תחרט מהר על מעשיו. הוא התחרט
על מעשיו, הבטיח שלא יעשה את זה
יותר, וכדי להוכיח את כוונותיו הסכים
לשאת א תה לאשה.
שני הצדדים הלכו לבית־דין רבני.
הדיין של בית־הדין קבע שתמורת הסכמתו
של הבחור לשאת את הבחורה לאשר״
יתנו לו הוריה את הדירה שהיו
צריכים לקבל מהסוכנות.
למוסד, מנצור היה משק קטן. הוא מכר
אותו, קנה רהיטים, הכניס אותם לדירה,
שהגיעה בינתיים מהסוכנות, וקנה לעצמו
חליפת־חתונר.
מועד הנשואין נקבע. מוסד, לבש את
החליפה החדשה שלו, והלך להתחתן. אבל
הכלה לא באה. הוא הלך לדירה שלו,
ומצא שם את כל המשפחה של כלתו,
ישנה ואוכלת על הרהיטים שלו.
כהורה כדתי מרוהטת. הוא שלח
להם התראה ודרש לקיים את ההסכם.
הם לא נתנו לו תשובה, אבל לעומת זאת
הלכה אשתו למשטרה כדי להעלות שם
זכרונות. היא סיפרה שם כי לפני שנתיים
בעל אותה מוסד, מנצור, ועד כמה שזכר
לה היא היתד, אז קטינה.
בינתיים לא נשאר למוסד, מקום ל
במזו

תנ אי ם נו חי ם

החלפת מכוני תך הישנה בחדשה

ההפרש ב תנ אי ם נו חי ם ;

מכוני תך החד שה תו חלף, בבוא העת, בדגם חדיש ובאח ריו ת
מל א ה• קבי עת ה תנ אי םלה חל פ ה — מראש•
ד רו שו ת לנו ב או פן ד חו ף
10מכו ני ו ת מי נ י מיינו ר
• 1963 — 1961אנו מו כ ני ם
לספק לך מכוניתחדשה
ת מו רתה מי נ י ־ מיינורהי
שנ ה שלך ובתנ אי םנוחים
ב מיו ח ד •

תל א בי ב • 3 6 3 5 6 / 9י רנ עו לי ם • 2 2 3 3 6חיבה
יותד 1׳1תד אנשים עוברים בדיזנגוף
׳ 1תר 1׳1ת 1אנשים קונים

רהיטי
מכונית משפחת הכימי אחרי התאונה
— הס המסוכנים!

האנושי — בחייל האוחז בהגה.
על חשיבותו של הגורם האנושי מצביע
מחקר שנערך לאחרונה ביוזמת משרד התחבורה.
המחקר, שנועד לחשוף את שורשי
הנגע של תאונות הדרכים בארץ, קובע כי
מצבו הנפשי והסוציאלי של הנהג ורמת
האינטליגנציה שלו מתבטאים בצורת הנהיגה,
ועל כן יש לנתונים אלה ד,שפער, בלתי־מביטלת
על גורמי התאונות.
תוצאותיו ומסקנותיו של אותו מחקר לא
זכו לתשומת־לב מצד הגורמים הנוגעים בדבר
בצד,״ל. אנשי היחידה הפסיכו־טכנית
באגף כוח־אדם, הממונים על הכוונת החיילים
ליחידות השונות, הסבירו כי לפי
דעתם לא הוכח הקשר בין מצבו הנפשי
ורמת השכלתו של הנהג לבין שליטתו
על ההגה.
על כן הוסיפו לזרום אל קורסי הנהיגה
חיילים הניפלים ברמת האינטליגנציה שלהם
ממרבית חבריהם המשרתים ביחידות אחרות.
עובדה
זו לא נעלמה מעיניהם של שאר
החיילים, המכנים את חבריהם הנהגים בכינוי
הגנאי ״דפרים״ ,שפרושו בסלנג הצבאי
״מטומטמים״.
מובן שאגף כוח־אדם בצד,״ל היה רוצה
להעלות את רמתה של יחידת התובלה,
אולם עקב הביקוש הרב במקצועות חיוניים
אחרים. שבהם נדרשת מהחייל מנת מישכל
גבוהה, נשלחים מרבית ה״דפרים״ אל יחידת
התובלה.
כך נוצר מעין מעגל סגור: חיילי יחידת
התובלה, שהם, כמו יוסף מזרחי, חיילים
פרובלמטיים, זוכים ליחס נוקשה ולתנאים
ה עול ם הז ה 1454

גור בו. הוא המשיך לדרוש את הדירה
ואת הריהוט שלו. ביום הראשון העבירו
אותו לדירה חדשה, בבית־הסוהר.
המשפחה שלו פנתה לעורך־הדין הפתח־תקוזאי,
בן־ציון ישראלי, כדי שיטפל בעניין.
עורך־הדין פנה למשפחה. המשפחה
הסבירה לו שהיא מוכנה לתת למוסר, את
הבת, אבל על הדירה, עם הריהוט, היא
לא מוכנה לוותר. או שיקח את הבת
בלי הריהוט, או שלא יקח שום דבר.

הזוי
גו גלגלי הצד* .בחיפה קיים שופט
שלום את הדיון בבקשת המשטרה — לעצור
חשוד בהשחתת פני בחורה — בתוך
ניידת־ד,משטרה, כיוון שהחשוד הוא נכה הרתוק
לכיסא־גלגלים, וקשתה עליו הכניסה
לאולמו של השופט.
!0 .אוצר גנוב. בטבריה נעצרו בני
משפחתו של תושב כפר שבסביבה, לאחר
שנחשדו בכך שגנבו מתוך מכונית פקידי־האוצר
מקלט־רדיו, אותו עיקלו הפקידים
שעה קלה קודם לכן בביתו של אבד,משפחה.
•$.מחיר
האדיבות. בראשון־לציון
ניתקל תושב באדם זר שהסתובב בחצרו,
הובילו לפי בקשתו למחוז חפצו, גילה
לאחר מכן כי אותו אלמוני גנב מביתו
רכוש בשווי אלף ל״י.
0יפי נון? הארץ. בנתניה, כפפו
אלמונים שני עמודי השמל, השאירו בתחתיתם
פתק, הסבירו בו כי עשו זאת
מכיוון שהעמודים הפריעו לנוף הסביבה.

ס קנ דינ בי ה
תל-אביב, רח׳ דיזנגוף ,146 טל 231602 .

522189

בשלס
ארצות הברית
איר ל־ע 11ן ב לי לו ת
״הוא אדם רגיש, אדם תרבותי, אדם
בעל לב חם, אדם יוצא מגדר הרגיל.
,הו א אדם אמיץ, אדם המ שתתף בצער
הזולת) אדם בעל אינטליגנציה הק שורה
בחו ש לאמת ולצדק.
״הוא אז ס שיש לו, ב רון השם, בלוטו ת
מיו חדות, ה מעניקו ת לו מרץ שאין כדוגמתו
לאדם פשוט. הוא שוכב לי שון מאוחר
בלילה, קם השכם בבוקר, ומעולם לא
שמעתי את שתי המילים, אני עייף׳!
יוצאו ת מפיו.
הוא
״בניגוד לדיעה המקובלת, אין
אוהב אנשי המגיד״ם לו כן. הוא או הב
רעיונו ת חדשים, יוז מו ת חד שות, מחשבה
חדשה. אין הוא שואל לעצתו של איש
המסכים עי מו תמיד, שאינו חולק עליו מדי
פעם בפעם.״

ן חן־/ם יזד 11* 1

לחופש תך
ט וס ״ארקיע״
ב ח צי שעהמתל־ א בי בלצפת
טיסות יומיות קבוטות :
מוז״א לצפת בשעות 1515 — 1115 — 0645 :
מצפת לת״א בשעות 1600 — 1200 — 0735 :
נ1ים ות מיוחדות נוספות.
הסעה משדה התעופה לבתי המלון בצפת ובהר ננטך מובטחת.
טלפון .614567
הרשמה: משרדי ארקיע, ת״א :
טלפון .37001
בראש פינה :
בלשבת מודיעין עירונית צפת: טלפון .30447
ואצל ׳כל סוכני הנסיעות

חסוך זמן וטלטול דרו, טוס. או קי 11״ יגדל
בחדשי הקיץ טיסות טיול לנוער בשמי הארץ.

רעיון!

מה עושים כולם שעה שהם רוצים לתת מתנה?
מוסרים ציק.
אתה מקורי ושונה מהם, תן כמתנה
את הספר:

״גרופית״
קובץ שירים נפלאים וציורים משובבי עין

להשיג בחנויות הספרים

פסוקים אלה אינם לקוחים ממאמר של
שמעון פרם על דויד בן־גוריון בהארץ.
הם נאמרו על לינדון ביינס ג׳ונסון, והם
יצאו מפי עוזרו המקורב, ג׳אק ואלנטי,
בנאום פומבי, שנסתיים במילים :״אני
ישן בכל לילה קצת טוב יותר, מפני
שלינדון ג׳ונסון הוא הנשיא שלי. כי אני
יודע שהוא חי, חושב ועובד כדי שיאיר
הב •קר לפל אמריקה, ולעולם התופש-
כולו.״
חנפנים וחיידים. נאום זר, היכר,
גלים בארצדת־הברית, והוא הביא משכילים
רבים לכלל תמיהה: האם ג׳ונסון היא
לגמרי מסדר? האם אדם שדברים מסוג
זה על עצמו מוצאים חן בעיניו, המקיף
עצמו בעדה גדלה והולכת של חנפנים
הסרי־בושה (ראה ספרים) ,יכול להיות איש
גדול?
אין זו הסיבה היחידה לראשית הסיף
של י־ח־הדבש הגדול של, שלטון ג׳ונסון.
סיבה חשובה יותר נעוצה בהתפתחות מלחמת
ויאט־נאם.
ברור עתה לגמרי ׳כי מדיניות ג׳ונסון
מביאה למלחמה גדולה בוויאט־נאם. רעיון
זד. לא הטריד את דעת־׳הקהל האמריקאית
כל עוד שררד, האשליה בי האמריקאים
ישתתפו במלהמר, זו רק מן האוויר, יניחו
לחיילי סייגון ללחום בג׳ונגל. עתה ברור
לכל שאס אין האמריקאים מוכנים להפקיר
את המדינה לידי הקומוניסטים, הם
יצטרכו ללחום על האדמה, במו במלחמת
קוריאה.
כבר עתה מדובר על משלוח 120 אלף
חיילים לארץ־הג׳ונגלים הרחוקה. רנזפר זד,
ייעלה במאות אלפים נוספים. המלחמה חודרת
למשפחה האמריקאית. מאות אלפים
יגוייסו לחיל־המילואים, יישלחו לקצה השני
של העולם.
מרגיז ומדאיג. תנועת ההתנגדות
לג׳ונסון החלה בחוגי המשכילים, באוניברסיטאות
ובמקצועות החופשיים *.זה
הרגיז את הנשיא, אבל לא הדאיג אותו
במיוחד.
או ל ם

עתה

קיי מ ת

ס כנ ה

ש הי א

ת ע בו ר,

תוך חודשים מעטים, אל המוני יהעס —
וכי הפופולריות העצומה של ג׳ונסון תתחיל
לרדת.
יתכן בי ג׳ונסון, בניגוד לעוזרו ואלנטי,
ישן עתר, קצת פהות טוב בלילות.

ה־ובה הפכה נץ

הדרכ ה קו ס מ טי ת
של ה לנ ה רו בינ ש טיין
ביו ם ג׳ האח רון נפתח לרא שונה בי שראל, ברחוב דיזנגוף ,5תל־אביב,
מרכז הד רכה וייעוץ קו ס מ טי.
כבר ביו םהרא שון לפ עולו ת ה מרכז, הוד רכו ו קבלו יעוץ קוסמטילמ על ה
מ־ 50נ שים ע״י 3מ ד רי כו ת יו פי של ה לנ ה רובינ שטיין.
מרכז זהפ תו ח בכל יו ם ג׳ ב שעות אחה ״ צ ואפ שר ל ק בל בו יעו׳ץ
ו הד רכהל שימו ש נכון וחס כוני ב מוצרי ה קו סמטיקה. כי למע שה מ תו ך
90ה מו צ רי ם ה שוני ם ה קיי מי םזקוקההאשהל בו ד די ם בלבד.
אגב, שרות יעוץ ז ה הני תן ללא ת שלו ם הו ארא שון בארץ, הו אבא בנו ס ף
לייעוץ של דיי לו ת היו פי בתמ רו קיו ת. אךההבדל הי סו די הו א כי אין
הרג שה של לחץ להת חיי בו ת קני ה.
אין ספק שעם גבור ההת עניינו ת יו רחב שרות ז ה בע תיד ואף הב רו ת
ת מ רו קי םאח רו תתפת חנ ה מ רכזי ם דו מי ם.

לפרטים נו ס פי ם :

מר י. מרכוס

מר מ. דיין

הלנה רובינשטיין
רח׳ דיזנגוף ,5ת״א
טל 225111 .

שחס לבינסון אילון
רח׳ הלסינקי ,16ת״א
טל 449321 .

פרק, המדבר באופן הגיוני ורציני על
בעיות העולם והמדינה.
התלהבות זו הפכה את סטיבנסון למועמד
המפלגה הדמוקראטיית לנשיאות בשנת
.1952 אחרי שנות שלטונו של הארי
ט!־ ימן, חנווני קטן שעלה לגדולה במי-קרה,
נראה סטיבנם־ן כאינטלקטואל מבריק וגאון
מדיני. לשונו החדה פידדד. אמרות־כנף,
טבעה מטבעות־לשון. יריביו קראו לו ״ראש־ביצה״
,וגם כינוי זה הפך למושג חדש
בשפה האנגלית.
שתיתכופות. מפלתו של סטיבנסון
לא ריפתה את ידי חסידיו. הם הבינו
כי שום איש לא יכול היה לעמוד בפני
קבס שמו של הגנרל דוייט א-יזנהואר,
יריבו בבחירות. כעבור ארבע שניים מונה
שוב למועמד, בחל מפלה נ: בכת, מיד*
אותו איש.
זה הספיק לרוב הדמוקראטים, והם
הציגו ב־ 1960 מועמד חדש בשם ג׳ון
קנדי. אבל גם או לא חסרו לסטיבנסון
אוהדים, והם גרמו למד״ומות בוועידת־המפלגה.
כשנבחר
קנדי, הופעל עליי •,לחץ יעצים
למען מינ-י סטיבנסון כשר־החוץ. אך
קנדי לא העריך את סטיבנסון. .היא מצא
פשרה: מינוי סטיבנסון לנציג ארצות־הברית
באו״ם, בדרגה אישית של שד.
המנה לא עפה. מה קורה ל־ינטלק־טואל
המשרת את השלטון? סטיבנסון בכן
על שאלה זו תשובה עגומה מאד.
בחודשים הראשונים עוד עמד על שלו.
הוא התנגד לפלישה האמריקאית לדובר,
(״פלישת מיפרץ־ד,חזירים״) .בז׳רגון של

איש אל זכה להערצת הליברלים באר-
צות־הברית בדור ד,אחרון כמר עדלייי סמי־בנסוך.
ואיש לא איכזב אותם יותר.
היו ימים כאשר נוכחותו של סטיבנסון
הישמלה ושיכרה את הליברלים שנהרו
אליו. המושל האינטלקטואלי של מדינת
אילינוי נראה להם כמשיח — אדם שאינו
מפזר מליצות, שאינו מנסיה הבטחות*
כאילו לא די בכך, פירסס ה שבוע
אחד מיועציו של ג׳נן קנדי ה מנוח את
זכד תו תיו, גילה כי קנדי לא רצה כלל
בג׳ונ סון כסגנו. הוא הציע לנ׳ונ סון את
התפקיד כבט חון נזוחלט שהלה יסרב, נדהם
כ שזה קפץ על המציאה .״ערד לא הספקתי
להוציא את ההצעה מן הכיס,״ התמרמר
קנדי. בפני יועציו ,״ו הו א חטף אומה
מידי.״
ץ השם עדלי לקוח מן התנ״ך, שם
הוא מחפיע רק פעם אחת, בר שימת המנ גנון
הבכיר של המלך דויד :״ועל הבקר
בעמקים שפט בן־עדלי }דברי הץ ויינז א /

ערלי פטיכנסון
ראש־כיצה מכר ל שון

וושינגטון נקראו חסידי הפלישה ״ניצים״,
ומתנגדיה ״יונים״ .וסטיבנסון היה יונה,
ונרמז שהוא עומד לעוף.
הוא הבין כי עליו לבחור בין התפטרות,
לבין התאמת עצמו לקו השליט.
הוא בחר בדרך השניה. וכך התפוררה
אישיותו, לעיני העולם בולו, תוך שנים
מעטות.
איש לא פיקפק כי. סטיבנסון הוא דחכם
כדי לדגול, בסתר לבו, בהכנסת
סין לאו״ם, בהסדר עם קובה, ושאיפות
דומות של הליברלים האמריקאיים היותר־אמיצים.
אולם באו״ם הוא אמר את ההי־פך.
את לשובו השנונה העמיד לרשות מעשים
מדיניים שנגדו את כל דרכו. לא
פעם, כמו ערב מי״סרץ־ו׳,חזירים, השמיע ימים שקרים בולטים, שהתבדו תוך
מעטים.
ערב מותו, השבוע, בגיל ,65 שוי לא
היה אלא בורג במכונה הגדולה של ג׳ונ־סרן
— .מצדיק עיוור של ההתערבות
האמריקאית בסאנטו־דומיבגו ובוויאט־נאם,
שינא -מגשבע של סין — לשון להשכיר.
ה עול ם הז ה 1454

יוון
מדר בשרוד

תנו לחיות כשבת
תדריך העולם הזה ממליץ מה לראות, לפי סדר
— חוב ה לראות;
העדיפויו ת הבא:
— ++רצוי לראות; ^ אפשר לראות;
• אפור לראות.

״יש רק חמישה מלכים בעולם,״ נהג המלך
פארוק לומר, אחרי הדחתו ,״מלך בריטניה
וארבע המלכים של חפיסת הקלפים.״
אחד שאינו מסכים להגדרה זו הוא
צעיר מגודל בן ,25 ממוצא גרמני, הנשוי
לצעירה דנית והשולט ביוון. קונסטאנטין
הצעיר החליט להוכיח שהוא שייך לתקופה
* * בנר על הגג (תיאטרון גיורא
בה קבעה ההלכה הבריטית ש״מלך אינו
גודילן) מחזה מוסיקלי שהצליח להביא אל
יכול לעשות רע.״
לרוע מזלו, זה נראה רע בעיני נתיניו. הבמה את שלום עליכם בלי ההומור המיוכעזרת
תינוקת. המלך, כמו רוב המל חד שלו, בלי השפה העסיסית שלו, ובלי
כים, שייך לימין הקיצוני. הוא שונא לא האווירה היהודית האמיתית של יצירותיו.
רק את השמאל, אלא גם את המרכז, ושם הוא מחפה על זה בעזרת הרבה ריקודים
מיבטחו ביסודות הריאקציוניים ביותר שב־ יפים, ומנגינות נעימות.
+המלך אובד ( מועדון בנ חו ם) מחזה
צמרת צבאו.
דווקא לצמרת זו התנכל ראש־הממשלה, סאטירי־פנטאסטי, שנכתב בידי אלפרדו ג׳ארי
בהיותו בן .15 תיאור דמותו הגרוטסקית
איש המרכז המתון. הוא רצה לפטר את
של מלך זעיר־בורגני, חסר־מצפון, גס ורו־הקצינים
הימניים ביותר.
המלך בן ה־ ,25 שהוסת ע״י אמו העק דף־בצע, הכובש את השלטון בפולניה. מבושנית
פרדריקה, גם היא זרה מצפון אירופה, צע בכשרון, באנגלית, על־ידי להקת חובבים.
מי מפחד מוירג׳יכיה
המתין להזדמנות• זו באה כאשר אשתו,
דולף? (הבימה) הישג בלתי רגיל לתיאטמארי־אן,
ילדה נסיכה. עתוני העולם ומצלרון
ישראלי. מחזה מודרני, משעשע ומדהים
מות הטלביזיה הנציחו את המלך בכל הפוזות•
היה נדמה למלך כי הוא רוכב על כאחד, בו משחקות ארבע נפשות ברצח
פסיכולוגי ובהתאבדות רוחנית.
גל של פופולאריות ילדותית.
לאחר הנפילה (התיאטרון
הוא הכריח את ראש־הממשלה להתפטר.
הקאמרי) חשבון־הנפש של אינטלקטואל הניהאמתלה
השדופה: פיטורי קציני־הימין יפתח
צב בפני כישלון אהבותיו ויחסי־התקשורת
את הצבא בפני הסתננות קומוניסטית.
האנושיים שלו. וידוי כמעט־אישי של ארתור
״כאן לא ויאט־נאם! כאן לא סאנטו־מילר,
בו תופסת חלק מכריע מי שהיתר,
דומינגו!״ צעקו הסטודנטים, ונהרו לעבר
כיכר־החוקה, הכיכר הגדולה במרכז העיר. אשתו. גדע ן שמר, גילה אלמגור.
פועלים ונוער הפגינו ברבבותיהם. מאות
נפצעו, עשרות נפצעו קשה.
כסא מתנדנד. היה זה יותר ממשבר
ממשלתי רגיל. כי בפני העם היווני הועמדה
* גכעת הזעם והנקם ( מ רנז, תל־שוב
השאלה: האם במחצית השניה של
אביב! איש־חוק, שאשתו נאנסה ונרצחה,
המאה העשרים עוד יש בכלל מקום למלכים?
האם מלך גרמני ומלכה דנית יכולים להכמנסה
להביא למאסר את האנס, בנו של חבריע
בגורלו של עם ים־תיכוני שנתן לעולם רו הטוב. השולט על עיר שלימה. בימוי
את הדמוקראטיה?
מהיר ויפה. מישחק מצויין של אנטוני קווין.
בעוד ראש־הממשלה החדש, בובה של
זיוה רודן, בתור האשת, נאנסת, ויורדת
המלך, מנסה להרכיב ממשלה, התנדנד כסא־מהבד
עוד לפני שהסרט מתחיל.
המלכות. השבוע לא היו רבים מוכנים
* נערתו שד בוכה (ארמון־דוד,
להתערב שהנסיכה שנולדה זה עתה, אלכסיה,
תל־אביב) אנטי־פאשיזם, אהבה, בגידה, געתמלוך
אי־פעם על עם ההלנים•
גועים ונאמנות מתוארים בצורה קצת דלה,
בסרט כמעט פיוטי, וכמעט נוגע־ללב, על
נערת־כפר ואהובה הפרטיזן. קלאודיה קאר־צרפת
דינלה
מתבלטת יותר ביופיה משבמישחקה.

ס רגוי ם

\ם כאן וגם? אן

אזרחי־ישראל רגילים לכך ששפת־הים
שלהם מלאה זפת. אולם המתרחצים בחוף־
התכלת של צרפת רגילים לחול לבן. לכן
נדהמו כאשר קמו בבוקר, בשבוע שעבר,
וראו שהוא דומה לחוף ישראלי.4
צל בשמש. מה קרה? חקירה מהירה
גילתה כי נושאת־מטוסים אמריקאית הפליטה
מול החוף כמות גדולה של מאזוט
— כפי שנוהגות לעשות האוניות העוברות
בחופי ישראל.
אולם הצרפתים אינם ישראלים. ראש העיר
קאן שלח את מפקד המשטרה שלו בסירה
אל נושאת־המטוסים. הוא לא יכול היה
לאפור את הקברניט, אך הוא איים עליו
בתקרית בינלאומית קשה ביותר.
הקפטן הסביר בפנים סמוקות שמלחיו
טעו: הם פתחו בשגגה את פתח המאזוט,
תחת לפתוח את פתח המים.
השגרירות האמריקאית בפאריס הזדעזעה.
היא חששה מפני משבר בחוף השמש,
שישים בצל גם את הריב המסורתי בין
דה־גול וג׳ונסון.
עמק זיפוזי. לכן פעלו האמריקאים במרץ.
למחרת היום הורדו אלפי מלחים לחוף,
כשהם מצויירים באתי־חפירה ובדליים, נעזרו
במשאיות אמריקאיות. הם קברו את הזפת
מתחת לחול.
אבל אנשי קאן לא התפייסו. ראש־העיר
הודיע כי ישלח לחיל־הים האמריקאי חשבון
מפורט על כל הנזקים שנגרמו לעיר־הקיט
בעיקבות העניין המזופת•

ע ביים ב שמיים
לא רק בים מרגיזים האמריקאים את
הצרפתים. גם באוויר.
מטוס חיל־האוויד האמריקאי חדר לתחום
האווירי הסגור של מפעל־האטום הצרפתי,
צילם 170 תצלומים, יורט על־ידי מטוסים
צרפתיים• גם הפעם היתר. הקבלה ישירה
לישראל: כי כבר בעבר חדר מטוס דומה
לתחום־האוזירי של מדינת ישראל מעל כור
דימונה.
גם הפעם היו הצרפתים תקיפים יותר.
הם הגישו מחאה רשמית חריפה, איימו
במשבר ממדרגה ראשונה אם יישנה המיקרה•

* פקם והנערה הרווקה

(חן, תל-

אביב; חן, ירושלים) כמה פארודיות טובות
על האוטומציה של ימינו. כמה בדיחות טובות
על פסיכולוגיה ופסיכולוגים, כמה תמונות
משעשעות של נוסטלגיה משפחתית,
טובעות בתוך שפע של חכמות נדושות
ולעוסות, המבויימות, מצולמות, ומשוחקות
בצורה יפה.
( 8 !/2,אורלי, חיפה) סרט החובה
של השנה.
+הבוכות (מוגרבי, תל־אביב) חוסר
ההבנה בין שני המינים, שהאחד מהם רוצה
מהשני יותר מדי, או פחות מדי, מתואר
בארבע אפיזודות, שהאחת מהן (השלישית)
מצויינת, וכל השאר חביבות.

+המסע המופלא

תל-אביב)

לאסי חוזרת הביתה, במהדורה חדשה. סרט
לילדים עד גיל שמונים. סיפורם של שני
כלבים וחתול סיאמי, הנודדים מרחק רב
כדי להגיע לביתם. תיאורים אותנטיים
מצויינים של התנהגות חיות.

זורבה היווני

כקט

תל־אביב;

חיפה) סרט רדוד במקצת, אך מדהים בעוצמתו,
הנובעת בעיקר מדמותו של המלך
הנרי השני, והאהבה המוזרה שהוא רוחש
לידידו בקט. דמותו של בקט (ריצ׳ארד
בורטון) עשוייה ברישול. הנאמנות שלו למלך
בהתחלה, לכנסיה ולעם הסכסוני אחר־כך,
אינה משכנעת. מישחק גאוני של פיטר
אוטול בתפקיד המלך.

* * אמריקה

—001

רום אזרחי המדינה הם אנשים חילוניים.
אין לכפות עליהם את חוק השכת.
גם אם בן־גוריון, אשבול וגלילי
התחייכו עליו כהסכם קואליציוני כ־- 1961
הציכור ידחה אותו.

אמריקה

(סמדר,

ירושלים) האליבי של איליה קאזאן לתקופה
המק־קארתיסטית שלו. נסיון להראות לעולם
מהי אמריקה בשביל נער רגיש ושאפתני
שגדל בתורכיה. תיאור איטי מדי, ארוך מדי,
מלא פולקלור, של כל מה שאותו נער
מסוגל לעשות, כדי להגיע לאמריקה.

חוק זה -
יפסיק את התחכורה הציכורית
כיום שישי אחר־־הצהריים וכמוצאי־שכת.
הוא יסגור לפניך* כשכת
בל קיוסק ובל תחנת דלק.
הוא ימנע ממך בל כידור תרכותי.

*בו.1

בפייה אינה מרבה ככור לדת.
בפייה מעוררת התנגדות.
תדע הממשלה -העם לא יקכל חוקי בפייה.
חוק השכת לא יקום.

£ 41 נ141

תנו לחיות כשבת -
בל אחד על פי רדפו, הברתו ומצפונו.

תנו לחיות בשבת

מפ״ם -מפלג ת
הפועלים המאוחד ת

011

* תנו לחיות כשבת •¥תנו לחיות כשבת *

טכניקוס $
שרטוט

הרשמת כוגרי ח׳ ,ט׳ ,י׳ ,י״א
לכתות ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
כשעות 9-12 ; 5—8
הרשמה גם לקורסי ערכ

מ כונו ת • א ר כי ט ק טו ר ה

1ת״א,
חיפה, הרצל \44
בן־יהודה 26

* 4בדו כ * 3י* 1
אי חו ד ב תי ־ ספרלפ קי דו תולנגרות

תל־אב׳ב

הח שמונאים 0 5ו
;כסק/ת זז 0ו ל הלז;)?/

כיתות כוקר דו־שנתיות

בלפור ),
חריי>*-יוור? ווף?
*יתות ל?ז
5ו חי ת
*טרגיות
כוקר או ערב

לפקידות לפקידות
למסיימי׳ ח׳ וכן ט׳ תיכון
כיתות -חד״שנתיות

כיתות בוקר או ערב

לפקידות לבגרות
למסיימי י׳ או י״א. תיכון

ה עול ם הז ה 1454

1נ!1

(הוד, תל־אביב;

או ריון, ירושלים) הרי כרתים, הים של יוון,
הכפרים הפרימיטיביים של כרתים ופילוסו־פיית־ההיים
ההדוניסטית של זורבה היודני
עברו מספר מצויץ לסרט טוב, המבויים
בצורה קצת ארוכה, קצת מלאכותית מדי
וקצת יומרנית מדי. מישחקו של אנטוני
קווין טוב. מישחקו של ידידו הסופר רע.
כל השאר בסדר.
(אלנבי,

תנו לחיות כשבת

י־בו.1

תנו

לחיו

בשב

תנו לחיות בשבת ¥

(ול מוקדמות)