גליון 1455 מתאריך 28 ביולי 1965

נבלה נעשתה בישראל.
ממשלה, שזכתה לתמיכת הציבור באיצטלה של לוחמת נגד הרודנות, חקקה חוק אשר
יסודותיו הועתקו מחוק־העתונות של הרייך הנאצי.
הכנסת החמישית, פדרציה של מאה ועשרים עסקני־מפלגות מקצועיים, הטילה חוק זה
על הציבור כפעולתה האחרונה, מצבה לארבע שנות־כהונה עגומות ואומללות.
את אשר לא הצליח בן־גוריון לעשות בחמש־עשרה שנות־שלטון, למרות נסיונות חוזרים
ונישנים — הצליח לוי אשכול לעשות תוך שנתיים.
חוק לשון־הרע הפך עובדה קיימת. חופש־העתונות בישראל נקבר.

עצם חקיקת החוק הוא מעשה מבעית. אך הצורה בה נעשה הדבר מבחילה שבעתיים.
הפעולה כולה היתד, מלווה במערכת רצופה של כחש ומעל, רמייה והונאה, המזכירה
דוגמות מסויימות שתוארו במישפט מסויים שהתנהל על אדמת ישראל.
יוזמי החוק זכרו את הסערה הבינלאומית, שקמה אחרי פירסום הטיוטה הקודמת, כאשר
גדולי העתונים בעולם יצאו־חוצץ נגדה, והשגרירים הישראליים התחננו בפני הממשלה
לגנוז את ההצעה. הם ידעו כי קל יהיה לעורכי העולם הזה להזעיק שוב את דעת־הקהל
העולמית, לקומם את הציבור הישראלי נגד המזימה האפלה.
לכן תיכננו ראשי־השלטון הפעם מערכה מסועפת של הרדמה והרגעה. הם סובבו את
הקורבנות־לעתיד בכחש, כדי למנוע מראש פעולה נגדית.
בשנתיים האחרונות, מאז הונחה הטיוטה האחרונה על שולחן הכנסת, הבטיחו — וחזרו
והבטיחו, פעם אחרי פעם — כי אין כל כוונה לחוקק את החוק בכנסת החמישית. הם
אמרו בחיוך שהטיוטה רק הוגשה כדי לספק שגעון פרטי של דוב יוסף.
כאשר הועברה הצעת־החוק לוועדה, חזרו והבטיחו כי תישאר קבורה שם, לפחות עד
תום כהונת הכנסת.
יו״ר ועדת החוק, חוקה ומשפט, משה אונא, אותו עסקנצ׳יק דתי מתחסד, בעל המצפון

טוס ״ארקיע״ ל״מלכת שבא״

7ז ג 7מ

ישראלים יחוגו כניסת
ה^תיו והחגים באירופה
בשנים האחרונות נוהגים ישראלים רבים
לבלות את חופשת החגים, לקראת הסתיו,
באירופה.
דבר זה נוח מאד מבחינת בילוי הזמן
באקלים אירופאי נוח ביותר, ומקל על
עקרות הבית ומונע מהן את הטורח
שבהכנות לקראת החגים.
חברת ״פלתורס״ מארגנת השנה שני
טיולי חגים נהדרים לאירופה. הטיול
הראשון יוצא ביום 3.10ל־ 23 ימים
ובמחיר של — 1,460.לי״; הטיול השני
מ־ 10.10ל־ 19 ימים במחיר —1,280.

ההרשמה אצל משרדי ״פלתורם״ בארץ,
תל־אביב, רח׳ אחד העם ,28 טל,50851 .
ירושלים, רח׳ שלומציון המלכה ,2טל.
,24318 חיפה, דרך העצמאות ,82 טל.
.64561 לחברה גם סניפים משלה ברחובות,
חדרה ואילת.

היום היא י כו ל ה
שלך

להיות

מכונת הגילוח החשמלית
1ח5 ^ 10

א 11

ספקים מורשים
ותחנות שירות :
ירושלים: קאופמן,
חדר 111 בנין סנסור
תל־אביב: רובין,
רה׳ יסוד המעלה 6
חיפה: בראו!,
רח׳ החלוץ 44
סוכנים בלעדיים

דלתה

חג רהלמסחר בע״מ

בית הדר, תל־אביב
ת. ד ,2938 .טל 622461 : .

קורסים :

החוק החדש נועד כולו למטרה אחת: לחסל את העולם הזה. יוזמיו לא הסתירו כוונה
זו, הכריזו עליה גלויות בכל שלבי המלאכה. נוסח החוק עצמו אינו משאיר כל ספק:
#הוא מבדיל בפירוש בין יומונים ושבועונים.
#הוא מאיים להעניש את המדפיסים והמפיצים של השבועונים. קשה להניח שהכוונה
היא לידיעות ויצ׳׳ו או לשבועון לאשה.
#הוא מאיים בעונש על ״מנהל מערכת״ — תפקיד שאינו קיים בשום עתון בארץ,
זולת בעתון אחד: העולם הזה, בו מכהן שלום כהן בתפקיד ראש־המערכת. הכוונה הברורה
היא לאסור בעת ובעונה אחת את שני אנשי הצמרת של השבועון המסויים, מתוך תקווה
להביא לשיתוקו.
על שאר סעיפי החוק אין צורך להרבות בדיבורים. אין כדוגמתו בשום ארץ שאינה
בעלת מישטר טוטאליטארי גלוי:
#אסור לפרסם אמת. השבועון הנאשם בלשון־הרע — לא די בכך שיוכיח כי דיבר
אמת. הוא חייב להוכיח גם שהפירסום ״לא חרג״ מ״עניין ציבורי״ .ספק אם הדבר ניתן

גם בתשלום קבוע
עד קבלת רשיון נהיגה

והכנסת עצמה — זו הנציגה הריבונית של רצון האומה — איך עמדה היא במיבחן, כיצד
עמדה מול ההתנקשות הזדונית ביותר בדמוקראטיה הישראלית מאז קום המדינה?
התנהגות הכנסת החמישית, בשבוע אחרון זה, ניתנת להגדרה בשתי מילים: בושה וחרפה.
רוב חברי הכנסת לא טרחו כלל לבוא לכנסת. הם בילו את זמנם בנופש. אולי ישבו על
שפת־הים וחיברו נאומים על הצלת הדמוקראטיה. אחרים היו בבניין הכנסת — אך לא
מצאו לנכון לזנוח את כוסות־התה במזנון.
כאשר חוק מתועב זה הגיע להצבעה סופית, נכחו באולם הכנסת פחות ממחצית חברי
הבית!
כל האופוזיציה הגדולה, המונה 42 חברים (שלא לדבר על רפ״י) לא הצליחה לגייס 20
(עשרים! עשרים קולות, אף שקל היה למגר את הצעת־החוק בגיוס קטן נוסף!
היכן היו )!(27 חברי־הכנסת של גח״ל? הח״כים בגין, שופמן ומרידור לחמו בכל כוחם
למען הכנסת תיקונים — אך כוח הסיעה לא גוייס.
ואילו הליברלים העצמאיים, הנציגים המדופלמים של הליברליזם הצרוף, נטשו את האולם
לפני ההצבעה הסופית, אחרי שהצביעו נגד שש ההסתייגויות שנועדו להכניס הקלות בחוק.
מדוע? הם הסבירו זאת בפה מלא :״לא יכולנו להצביע נגד חוק, שחברינו פינחס רוזן
וגדעון האוזנר ניסחו אותו במו ידיהם!״ ייזכר הדבר לדראון!
כעבור 24 שעות, ביום האחרון של הכנסת, הגיעה להצבעה הצעת־חוק שבאה להטיל על
צרכני־ר,טלפון מילווה־חובה. היא לא זכתה ברוב קולות ונפלה. האופוזיציה, שלא יכלה
להתגייס נגד חוק פאשיסטי, ידעה להתגייס למען בעלי־ד,טלפון. מנחם בגין הציע פעמיים
הצבעה שמית — דבר שהוא לא מצא לנכון לדרשו יום לפני כן, בהצבעה הגורלית.
זו דמותה של הכנסת.

]נרכבפרטי • קטנוע • אופנוע

1 1בו ה 1ו־

הגמיש, הבטיח בצורה חגיגית לאחד השרים כי הדיון בוועדתו לא יסתיים מבלי שתינתן
לעורך העולם הזה ההזדמנות להסביר את עמדתו פנים־אל־פנים לחברי הוועדה.
כאשר הופרה הבטחה זו (הפרה שהיא כשלעצמה מטילה אור מסויים על יחס העסקנים
הדתיים לגבי המוסר היהודי) הועלה העניין בדרג ממשלתי. לוי אשכול בכבודו ובעצמו
הבטיח לאחד משרי הממשלה, בנוכחות עד, בצורה חד־משמעית וסופית, כי הצעת־החוק לא
תובא לאישור הכנסת ללא דיון חוזר בממשלה. הבטחה זו הופרד, בגלוי ובזדון.
מאחורי מסך־עשן זה של הבטחות־מירמה ומעשי־הונאה התקדמה המלאכה בקדחתנות.
לא במיקרו־ ,הוגש החוק לאישור הכנסת ברגע האחרון ממש, כאילו בדלת האחורית. כגנבים
בלילה עשו יוזמי־החוק את עבודתם, וכמבים בלילה סיימו את המלאכה.

לנהגות

ו חוג פורוגוב - 34 טלפון - 244675ת. ד21108 .

העולם הזה 1455

בכלל להוכחה. שום אדם בעולם אינו יודע מה זה ״עניין ציבורי״ ,ומה אינו ״חורג׳׳ ממנו.
הדבר תלוי בשרירות היועץ המשפטי (כן, אותו יועץ משפטי!) ובתפיסתו הפרטית של
כל שופט.
#אסור להגיד את האמת גם על אדם מת.
אפשר ללכת לכלא בשל העלבת ״ציבור״ בלתי־מוגדר: כגון עסקני מפא״י, חסידי
לוי אשכול, ג׳ינג׳ים ואוכלי־איטריוח.
ועוד ועוד ועוד ועוד.
חוק זה, כמו שהוא, נועד להפוך את עבודתו של עתון לוחם לבלתי־אפשרי. הוא נועד
למנוע מראש סידרת־גילויים על שחיתות של עסקנים ומפלגות, להחניק כל ביקורת.
הוא מעמיד בפני עורך שבועון ברירה פשוטה: לשתוק או ללכת לבית־הסוהר.

איני יודע איך יפעל העולם הזה בתנאים אלה. אך דבר אחד אני מבטיח לך ברגע זה:
אנחנו לא נירתע.
הם לא הצליחו להשתיק אותנו כאשר הטילו פצצות למשרדינו, התנקשו בחיינו ושברו
את עצמותינו.
הם לא הצליחו להכניע אותנו בחרם כלכלי שעלה לנו במיליוני לירות, בהשלכת מודיעינו
לכלא, בחיפושי־טירור שנערכו במשרדינו, בהפעלת מנגנון־החושך, בהאזנה טלפונית ובבילוש,
בהאשמה על פי חוק בטחון־המדינה.
גם הפעם לא ניכנע. נשיב מלחמה שערה.
למחרת קבלת החוק, הוצפנו מכתבים של קוראים, שתבעו מאיתנו להביא את מאבקנו
אל תוך הכנסת. היו קוראים שהציעו לנו גם פעולות חמורות יותר.
לפני שנחליט סופית על דרך פעולתנו, אני מוצא לנכון לפנות בזה בקריאה אחרונה
אל לוי אשכול בתביעה להכריז, תוך שבוע ימים:
!• שיכנס מייד ישיבה מיוחדת של הכנסת החמישית, לביטול סעיפי־הדיכוי של חוק זה,
#שיתן הוראה בלתי־חוזרת ליועץ המשפטי שלא להגיש עד אז שום אישום על פי
חוק זה,
#שדוב יוסף ומשה בן־זאב לא יכהנו כשר־המשפטים וכיועץ־המשפטי של הממשלה
הבאה, אם הוא או מפלגתו יעמדו בראשה.
אל יד,יד, ספק בלב איש: העולם הזה יילחם!
בלי מורא, בלי משוא־פנים!

טיולי קיץ
לאירופה
מכתבים אחרי קבלת החוק
לאורי אבנרי
ח זק ואמץ !

ולשלום

כהן :

קו ר א, ניו־יורק

אני מקווה שיבוא היום, והוא יתחרט על

אלדד, ירושלים

זה עתה שמעתי ברדיו את הידיעה על
קבלת חוק לשון הרע בכנסת. זוהי יריקה
בפרצופם של מאה וחמישים אלף קוראי
העולם הזה. לדעתי תיתכן רק תשובה אחת:
יתלכדו קוראי העולם הזה, וישלחו את עורכי
העולם הזה לכנסת!
אורי דרורי, תל־אביב

עקבתי בשבועות האחרונים אחרי הוזיכוח
שהתנהל במדור המכתבים על השאלה אם
העולם הזה צריך
להתייצב לבחירות או
לא. היתד, לי כל הזמן
דעה שלילית.
אולם לדעתי נפתרה
הבעייה כאשר נתקבל
חוק־ד,תועבה.
לוי אשכול החליט
במקומנו. אין ברירה.
צריכים ללכת.

קבלת חוק נורא זה מוכיחה עד כמה צדק
העולם הזה במשך כל השנים, כאשר עמד
בראש המאבק לחקיקת חוקה כתובה ונוקשה.
־אילו העז הסינאט האמריקאי לחוקק חוק
כזה, היה בית־המשפט העליון של ארצות־הברית
קובע שהוא נוגד את החוקה, ומבטל
אותו.
אני מציע שעורכי העולם הזה יקימו תנועה
ציבורית רחבה למען מתן חוקה לישראל,
וכי ילכו בשם תנועה זו לכנסת כדי
ללחום על כך בכל האמצעים.
א. הדכיג, נהייה
לפי בקשתו האישית של אורי אבנרי
(העולם הזה ,0346 לפני שנתיים, הסכימו
רבבות קוראי העולם הזה ״לתת לו שאנס״.
כך הוא גומל לנו.

חיפה

...נקצץ את הלשון הרעה של הממשלה
הזאת ביום הבחירות. אורי אבנרי, בראש
רשימת קוראי העולם הזה, לכנסת!
חיים בן־נתן, תל־אביב

לא ישנתי כל הלישפירא

אחרי ששמעתי את
הידיעה המחרידה. אני אתכם. רשמו אותי
כמתנדב לכל ג׳וב הקשור בהופעה בבחירות.
יצחק גולדמן, רמת־גן
אורי אבנרי המשיל במאמרו האחרון (ה־עולם
הזה )1454 את אנשי בן־גוריון לצרעת,
ואת אנשי אשכול לגרדת.
אני מקווה שבינתיים נרפאתם מן האשליה
הזאת. אשכול גרוע כמו בן־גוריון. הברירה
אינה בין צרעת לגרדת, אלא בין טיפוס־המעיים
לחולירע.
בנימין שווא רץ, תל־אביב

אם יש דבר בעולם שהוא גרוע מן זד
פאשיזם של אנשי־אגרוף, הרי זה הפאשיזם
של חדלי־אישים. הרודנות של בן־גוריון
עוררה לפחות כבוד בעולם. איזה פרצוף
יש לרודנות של סוחרי־הבהמות, מחול״
השדים של שאבעס ולשון־הרע ומימשל צבאי?

מוקד, תל־אביב

מגול ם הזה 1455

מוסקבה

נמצאת ברשת הטיסות הסילוניות שלנו?
טיסה קבוצתית מיוחדת תמריא לשם ב-
22 לאוגוסט .1965 המחיר הכולל החל
מ — 1899.ל״י.

פנה לידידך
סוכן הנסיעות

£5א11מ 1ג
תל־אביב, רח׳ אלנבי ,94 טל 621573/4 :

שמואל שפירא,

לא חולירע אלא חולר״ע — ראשי־התיבות
של חוק לשון הרע.

״העולם הזה״ יוני 1963

הידעת כי

מיד לאחר שקראתי בעתונות כי חוק
לשון הרע אושר בכנסת, עלה בזכרוני חוק
דרקוני אחר, חוק העבירות נגד בטחון המדינה.
כשנידון
חוק זה בכנסת, לפני שנים, הרימו
מרבית הח״כים את ידם כדי לאשרו,
ביניהם ח״כי מפ״ם, בסוברם כי הוא יופעל
נגד הקומוניסטים ונגד אזרחיה הערביים

של המדינה.
והנה, ראו זה פלא, אחד מקורבנותיו ה־
(המשן בעמוד )4

רח׳ זנגביל ,26 תל״אביב
במהד־ ת ר בו ת

אולפנא ד תר בו ת 111X01
מחזור א׳
ביו ם ג׳ 10.8.65נפת חי ם הלי מו די ם
( במלון שרתון )
נושאי הלימוד

אמנות השיחה ותרבות הדיבור.
נמוסים ברחוב ובמקומות ציבוריים.
נמוסים במשרד בעבודה ובבית.
אירועים וטכסים.
תיירות ונימוסים בארצות שונות.
נמוסי שולחן.
עריכת שולחן — תרגול ותצוגה.
תרגול ארוחה.
תרבות הדיור.
אמנות סידור פרחים.
כיצד להופיע בחברה (לבוש, איפור ותנועה).
הליכות ומנהגים יהודיים.

סגל המרצים: ד״ר טוביה אילון ; גב׳ לולה בר ;
מר יאן גארי; ארכיטקט יונתן גולני; גב׳ אירכה
גטרי; גב׳ רות גילת; הרב לאו ישראל; ד״ר
יוסף נדבה.
פרטים והרשמה: משרדי האולפנא — רה׳ זנגביל 26
תל״אביב, בין השעות 16.00 עד 19.30 בערב.

מכתבים
(המשך מעמוד )3
ראשונים היה אהרונצ׳יק כהן,
מפ״ם. לכן אני תמהתי מה טעם
מם אנשי אחדות־העבודה להצביע
לשון הרע? האם חושבים הם
למרחב יהיד, מחוסן מכל פגיעה?
ממנהיגי ראו לעצבעד
חוק
כי יומנם

עמיאל רובין, חיפה
למרות שהח״כים והשרים שהצביעו בעד
החוק הדרקוני אינם ראויים להימצא בכפיפה
אחת עם עורכי העולם הזה, יש, לדעתי,
צורך חיוני בסיעת
עורכי השבועון בכנסת
השישית.
על־ידי עצם חברותם
בכנסת תוקנה
לאורי אבנרי ולש לום
כהן חסינות,
תתאפשר הוצאתו ה־בלתי־מופרעת
של העולם
הזה, ויתכן
שאפילו תימנע, זמנית
לפחות, הידרדרותה
של המדינה עטרון לקראת פאשיזם.
ההליכה לכנסת היא
הכרח — והכרח לא גונה.
רפי עטרץ, חולון
אני מציע שקוראי העולם הזה יתארגנו,
יצאו בהפגנת מחאה לבניין הכנסת, יגנו על
השבועון הלוחם נגד הכפייה הדתית, נגד
המימשל הצבאי, נגד הניוון בחיים הפולי־סיים
בישראל.
י. שנון, תל־אביב

לחופש תך
גוו7ז ״א רקיע״

יקים השבועון המסויים את הרשימה ה־מסויימת!
מרים
מזרחי, יפו

ב ח צי שעה מתל־אביב ל צפ ת
טיסות יומיות קבועות :
מת״א •לצפת בשעות 1515 — 1115 — 0645 :
מצפת לת״א בשעות 1600 — 1200 — 0735 :
טיסות מיוחדות נוספות.
>וסעה משדה התעופה לבתי המלון בצפת ובהר כנען מובטחת.
טלפון .614567
הרשמה ! משרדי ארקיע, ת״א :
טלפון .37001
בראש פינה:
בלשכת מודיעין עירונית צפת! טלפון .30447
ואצל כל סוכני הנסיעות

חסוך 1111 וסלסוו דוו . 016 .או קי ע־ ינדו
בחדשי הקיץ טיסות טיול לנוער בשמי הארץ.

בי תהספרלאלקט רוני ק ה
מיסודו של טכנינון. גי־ס טנגי-תינוו

הרשמה לגומרי כיתות ט י״ א

מגמה
לרדיו אלנוסווויקה.
טלוויזיה

לקראת ה תואר אלקט חנ אי מו ס מר

ניתוח נוקו
לימוד עיוני ומעשי במעגדות משוכללות, מורים
אקדמאיים, חוגים טכניים, תחנו! רדיו לחוגגים,

כולל הכנה לבחינת הבגרות•
שכר

לימוד

מודרג•

פרטים והרשמה 13.00—8בטקר

דוד1׳ו1ח תקוה ( 126 מול הקריה)
17ל244891 .

״ התגובה״הראשונה שלי היתה: צריכים
לצאת לרחוב ולהפגין. אחר כך חשבתי על
זה והחלטתי שהצורה הנכונה היא להפגין
ליד הקלפי. תנו לי את האפשרות!

אבי ברמן, נתניה

אני מתנגד לרוב דעותיו של אורי אבנרי.
אבל — כמו שאמר וזלטייר — אני מוכן
להילחם בעד זכותו לבטא אותן. אני מוכן
גם להצביע בשביל זה.
אילן קולי, טבריה
כל הזמן אתם משתמטים מן העובדה שבארץ
הזאת נחתכים הדברים לא על־ידי
דעת־הקהל, אלא על־ידי מאה ועשרים עם־
קני־מפלגות קטנסנים, המקבלים הוראות מ־מנגנונים
מושחתים.
כמה פעמים אתם הסברתם לנו את זה?
אבל אף פעם לא הייתם מוכנים להסיק מזה
מסקנה אישית ולפעול לטיהור הכנסת מד
החבורה הזאת.
אם תתמהמהו גם הפעם ולא תופיעו בבחירות,
באמת אינכם ראויים להוציא עתון
בישראל.
יעקוב זילכר, חולון
כאחד מאנשי שורת המתנדבים לשעבר,
יודע אני היסב את הקשיים הנערמים על
דרכו של האומר והמפרסם אמיתות. כל זה
לפי החוקים עד כה.
חוק לשון הרע
תכליתו אחת: להשתיק
את המבקר ולמנוע
ממנו את הנשק
העיקרי, הניתן
לו בדמוקראטיה —
גיוס דעת־הקהל. ללא
פירסום אין דעת־קהל,
וללא דעת־קהל
מתרוקנת הדמוקרא־סיד,
מתוכנה המהותי.
החוק נועד לשרת
את השלטון ואת זה ארנפלד שהשלטון חפץ ביקרו•
הוא אינו נועד להגן על אדם המושמץ
על־ידי השלטון. האם ניתן לקצין שטיינברג
להתגונן, כשנאשם על לא עוול בכפיו, על-
ידי המפכ׳׳ל־לשעבר של המשטרה, והמדובר
באותו מפכ״ל שנאשם והורשע על אי־עדות
אמת?!
הבד, נתגייס כולנו לבטל חוק טוטאליטרי
זה, המפתים שמנו והמאיים להפכנו למדינת
משטרה. ניערך כולנו לשינוי פני הכנסת!
דויד ארנפלד, תל-אביב
קראתי בעתונות את פרטי החוק החדש,
וברור לי כי יש רק דרך אחת להציל את

העזלם הזה כבמה חופשית, לוחמת וחלוצית.
לפי החוק, יש חסינות גמורד, לחבר־כנסת.
גם לדבריו של חבר־כנסת יש חסינות,
ועתון יכול להעתיק אותם בלי סכנה.
כאן נותן החוק עצמו את התשובה ל־בעייה.
אין מנוס מהופעת עורכי העולם
הזה בבחירות. קוראי העולם הזה יבחרו
בהם, כדי שקולם לא ישתתק. בתור חברי-
כנסת, יוכלו לפרסם כל אשר ירצו, והעולם
הזה יהיה רשאי להביא את הדברים בשמם
ללא סיכון.
ההליכה לכנסת אינה עוד שאלה של רצון
או אי־רצון, אלא כורח קיום.

ד״ר אהרץ כהן,

תל-אביב

כקוראת העולם הזה אני פונה אל שאר
הקוראים: נשים קץ לוויכוח. נביע את החלטתנו
הנחושה להתלכד להגנת חופש־העתו־נות
בצורה מעשית. יכתוב־נא כל אחד מיד
מכתב למערכת, ובו הסכמתו לחתום על
רשימת המועמדים של עורכי העולם הזה
לכנסת השישית.

מיה דינרי,

תל־אביב

פירוש רשימתו של אורי אבנרי ״צרעת
וגרדת׳׳ (העולם הזה 454י) הנו חד־משמעי:
המסקנה שיש להשתמש בהעולס הזה ככלי
עבור רשימת של עורכי העולם הזה, שתופיע
בבחירות לכנסת.
לדעתי, טוב אתם עושים. זזוק|לשון הרע
יביא לסגירת עתונכם, במוקדם או במאוחר.
לא תוכלו עוד להיאבק
מאבק עתו־נאי
באותן תופעות
הנראות לכם שליליות
והרסניות. דרך
הפעולה היחידה להציל
את עתוגכם
היא לגרום לביטולו
של חוק לשון הרע,
וזד. יכול להיעשות
אך ורק על־ידי מאבק
פרלמנטארי.
לרשימתכם יהא היתרון
של קביעת
עמדה חותכת בנושאים
שמפלגות ותיקות רבות מתחמקות מל־הציגן
באופן חותך וברור:
מימשל צבאי.
הפקעת אדמות ערביות באופן שרירותי
ומכוון.
בעיית הפליטים.
כפייה דתית.
חוק לשון הרע, וכדומה.
עלו והצליחו.

אורי דייח־יס,

כפר־שמריהו

כואבים את כאבכם בהתקבל חוק לשון-
הרע.

עפרה ויעקוב כהן,

חיפה

מאחר וכוחות הריאקציה במדינה זו הולכים
מחייל אל חייל, בהנהגת סוחר־הקנוניות
אשכול, ומאחר שראשי־המדינה אינם מסוגלים
לפתור את בעיות־השעה של המדינה,
עליכם לצאת ברשימת־בחירות משלכם, למען
עתידה של מדינה זאת, אשר משטרה
והרכבה הפוליטי הולכים ומתפוררים.
מאחר שחופש־עתונות לא יהיה קיים בקרוב
בארץ־הקודש, ומעל דפי העולם הזה,
לא תוכלו להילחם על דעותיכם, לא תהיה
לכם ברירה אלא ללכת לבחירות לכנסת. כי
מי יודע אם בעוד ארבע שנים תתקיימנה
בכלל בחירות. במשך ארבע שנים יכולים
לבטל בכלל את המשטר הפרלמנטרי בישראל.

עורכי העולם הזה מוטלת החובה להקים
מפלגה המונית, שתילחם על כל עקרונותיו
הצודקים של השבועון, ושתכלול את
כל הגופים המתקדמים, שואפי הדמוקרטיה
והשלום.

דויד סנדובסקי,

חיפה

זבות קדימה בבידור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתכים.
העולם הזה 1455

במרחב לבנון
עד ה מג ש
במשך שלושה שבועות ניהלה ממשלת
ישראל לוחמה פסיכולוגית נועזת נגד לבנון.
השבוע היא נחלה את הנצחון הגדול הראשון.
ראש־הממשלה
המתון, חוסיין אל־עוייני,
דאיש קשיש חובש־תרבוש, התפטר. במקומו
בא ראשיד קאראמה, ראש המחנה הפרו־נאצרי*.
חילופי
ראשי־הממשלות אינם תוצאת האיומים
הישראליים בלבד. הגורמים המיידיים
היו פנימיים: השחיתות המסורתית
בצמרת הלבנונית, והצעות שונות לרפורמה.
אך אווירת האיומים, שנוצרה על-
ידי ישראל, תרמה תרומה חשובה לשינוי
האווירה. המחצית המוסלמית של
המדינה חשה כי דרוש אדם חזק יותר
— והיא מסרה את התפקיד לאיש המזוהה
ביותר עם גמאל עבד־אל־נאצר.
לנשיא מצריים, שמצבו הולך ומחמיר
(ראה להלן) היה זה הישג קטן אך חשוב
מבחינה פסיכולוגית. כמו רוב הצלחותיו
של עבד־אל־נאצר, ניתנה לו גם זו על
מגש ישראלי.

*5׳ז *0
הגי א

מצ ריי ם

חיוכי ו מי ס פ רי ם
רבבות צופי־הטלביזיה בישראל ראוהו
ביום החמישי, יום־השנה ה־ 13 למהפכת
ה־ 22 ביולי .1952
הוא עלה על במת המכובדים של עצרת־ההמונים,
יסה־תואר ולבוש היטב, לחץ
את ידם של אחמד שוקיירי ונכבדים אחרים,
שפע חיוכים, הרים את רגלו, סידר
את גרביו, חייך, ניגב את פניו במטפחת
מקופלת, הקשיב בחיוך סלחני לברכות,
פתח לבסוף בנאום של שעתיים ומעלה.
ובכל זאת: לא היה זה אותו גמאל
עבד־אל־נאצר. בכל נאומו לא הרים את
קולו. חסרו לגמרי הסיסמות המשלהבות,
ששיברו את הרבבות. הוא דיבר בקול
שקט, כדבר איש אל רעהו, קרא את
הדברים מן הכתב, ציטט טורים ארוכים
של מיספרים, הסתכל מדי פעם בשעונו.
נושאו העיקרי: מצבה הכלכלי של מצריים.
הוא מעניין ביום את המוני ארצו
עד לאין שיעור יותר מן המצב בתימן
ובעיית פלסטין.
הנשיא ידע זאת. כי מעולם לא התנדנד
שלטונו כמו עתה, כאשר שורה ארוכה
של כשלונות לאורך כל החזית הערבית
— •-מעיראק לתימן, מתימן לתוניסיה, מתוניסיה
לאלג׳יריד — ,מצטרפת למשבר
פנימי גובר, עליית־מחירים דוהרת וירידה
מתמדת ברמת־המחייה של האיש הפשוט.
אזהרה לאחרים. כאשר משבר
סנימי ותבוסות חיצוניות מזדמנות יחד במדינה
בלתי־מפותחת, נוצר הרקע להפיכה.
עבד־אל־נאצר, שעלה בעצמו לשלטון בנסיבות
כאלה, יודע זאת היטב.
אין הוא חושש מהפיכה שמאלית. כי השמאל
המצרי, ובכללו הקומוניסטים, תומך
בו. אך הוא חושש מפני הפיכה ימנית,
בעזרת המעמד השליט הקודם שהוא
נטל את נכסיו, ובאמצעות קצין־צבא
בלתי־מרוצה.
לא היה זה מיקרה ש־ 24 שעות לפני נאומו
מלא־הסם אטיסטיקה, אסרו שוטריו את אחד
הדמויות המרכזיות של הבורגנות הגבוהה
המצרית (ראה להלן) .זהו איום לאחרים
— ואולי הקדמה לבאות.

ריגו ל ול שון הרע

ה שעון בעל <0הפרסים הרא שונים
באובזרבסור׳ון של $5£וט0 .-5ז**סט£א

קורטברלו
נוסד בשנת 1790

גמנ> 17ה

שדריה סו י ק19

< 1ו /? 10ס

חסכון הבינלאומי להתכתבות

מובן מאליו שהשומר הודיע מיד לשני
בעלי העתון, התאומים מוסטפה ועלי אמין,
(המשך בעמוד )6

אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

הרשמת בוגרי ח׳ ,ט׳ ,י׳ ,י״א
לכתות ט׳ ,י׳ ,י*א, י״ב
בשעות 9—12 ; 5 -8
הרשמה גם לקורסי

להשיג בחנויו ת המובחרות
ל ש עוני ם בכל הארץ

ע>ונ>ת

ב ג רו ת

בחינות מוקדמות

62 2 5 / 9 / 2

זה היה לפני חמש שנים. על
אשר קרה לאחר מכן, סיפר ידיד-
משפחה של האחים אמץ לכתם
,,העולם הזה״ באירופה :

העולם הזה 1155

־ו כז * ־ו כ

הקצינים באו בחמש בבוקר. בראשם
עמד אלוף־מישנה. הם עוררו את שומר-
הלילה של אזזבאר־אל־יוס (״חדשות היום״)
,היומון הקאהירי הגדול, הודיעו
לו שבפקודה הממשלה הולאם העתון.

* לפי הנוהג הלבנוני, הנשיא הוא תמיד
נוצרי, ראש־הממשלה תמיד מוסלמי. במציאות
הלבנונית ,׳תפקידו של הנשיא
חשוב יותר.

לויד

פרוספקט חינם
תל־אכיב, ת .ד4185 .

טכניקום 0
הרשמת בוגרי ח׳ ,ט׳ ,י׳ ,י-א
לכתות ט׳ ,י׳ ,י*א, י-ב
כשעות 9-12 ; 5-8
הרשמה גם לקורסי ערב

־ מ כונו ת • ארכיטקטורה

1ת׳יא. בן־יהודה 26
סיבה, הרצל

בטרחב

קאובוי בטכסס

ל 71נ 1נ 11נ י
אנווי ק אי ח
פולסר סדה מל ך • קו פסת מכ סו ב ב • תוויו ת דוג ק בע״מ

(המשך מעמוד )5
ושאל מה לעשות. .מוסספה ביי״ ,בפי
שקוראים לו הכל, אמר לו לשתף פעולה
עם הקצינים.
בשעה שמונה החלו עובדי־הדפוס והעורכים
מגיעים לעבודה. הם מצאו חייל
בעל רובה מכודן בכל חדר. אלוף־המישנה
כינס את העובדים, נאם בפניהם נאום
פטריוטי על המהפכה, הודיע להם שמעתה
שייך העתון לעם המיצרי, כלומר להם.
דרכושנים הנצלניים, האחים אמין, סולקו.
בתום הנאום שררה דממה. העובדים
הסתודדו בקבוצות, לא ידעו מה לעשות. לפתע
נפוצה הידיעה כי מוסטפה ביי הגיע.
,,לא כלום. נחכה ״ 1בלי להסס, ניגש
מוסטפה לחדרו — חדר העורך הראשי.
ליד שולחנו מצא את אלוף־המישנה, ושני
חיילים חמושים בפתח.
״אין לך מה לעשות כן,״ גער בו הקצין
.״אם לא תסתלק, אאסור ואתך!״
מוסטפר. חייך, בירבו באדיבות, חזר למכוניתו
המהודרת, שהביאה אותו הביתה.
״מה נעשה?״ שאל אותו אחיו עלי.
״לא כלום. נחכה,״ אמר מוסטפה.
ואמנם, כעבור כמה שעות בא קצין
מבוהל לביתם. הוא הצדיע לאחים באדיבות,
ביקש למסור להם בקשה מפי
אלוף־המישנה. פועלי־הדפום הודיעו שלא
יפעילו את המכונות מבלי לקבל פקודה.
העורכים אינם מספקים חומר. שעת־האפם
הגיעה, והעתון הגדול לא יכול היה להופיע.
האם יואיל מוסטפה ביי לבוא
לעתון, לשכנע את העובדים לעבוד?
הכל למען העס. האחים אמין ירדו
למכונית. שני אופנוענים פילסו להם דרך.
הם חזרו לבית עתונם, אותו ייסדו ב־, 1945
בהיותם בני ,32 נתקבלו באדיבות שופעת
על־ידי אותו אלוף־מישנה.
מוסטפה ביי כינס את העובדים .״אתם
צריכים לקבל פקודות מן האדונים החדשים,״
אמר להם .״הרי עכשיו העתון
שלכם.״ תוך שעה הוכן העתון כולו.
מוסטפה ישב וכתב מאמר ראשי, בו
נפרד מתפקידו והביע, באירוניה ערינד״
שמחה על כך, שעלה בידו לבנות את
העתון יש מאין. הוא מצטער רק, כך
כתב, שלא הספיק להגדיל לעשות עוד
יותר, להוריש לעם נכס יקר יותר.
בלית ברירה ניתן למוסטפה לעבוד ב־עתון
שודד, שייך לו. אחיו לעם ד עתוך
נשים, שהפך תוך חודשים מעטים לאחד
השבועונים הנפוצים ביותר במצריים. ה־מישטר,
שקינא בהצלחתו, הגביל את הנייר
שלו, כדי לשים קץ לגידולו.
לפני כשנה מונה חאלד מוחיי אל־דין.
שמאלני קיצוני ששוחרר באותה עת ממעצרו,
כיו״ר מועצת המנהלים של עתוני
האחים אמין. מוחיי אל־דין, שבז לתאומים
וחשד בהם, העביר את רוב סמכויותיו
של מוסטפה אמין לעורך צעיר, שמאלני
אף הוא, סלאח תאפז.
האחים נשארו מחוץ למישטר. הם חיו
את חייהם כאילו לא קרה כלום. לספר
נתנו טיפים בגודל של לירה״ ,ברחוב
נתקבלו ביראת־כבוד, כנאה לביי. הם מתחו
באופן חופשי. ביקורת על המישטר, לא
פסקו מלדבר עליו באירוניה ובזילזול.
אשכול ונאצר. כך הפכו האחים
אמין, שניהם בגובה 1.90מ׳ ו־במישקל
120ק״ג כל אחד, מרכז של
שכבה מסויימת: המעמד השליט הקודם,
שהורד מנכסיו על־ידי הקצינים ובני־בריתם.
גם בפני זרים לא הסתירו את דעתם
כי ראשי המישטר הם אפסים, כי הסוציאליזם
שלהם הוא שטותי, שאינם מסוגלים
לנהל מדינה, וכי במוקדם או במאוחר
יתקומם העם המצרי. יתכן כי מוס-
ספה, שלמד במיכללד, אמריקאית, האמין כי
ארצות־הברית תעזור ׳בכך. אך תחת זאת
נהג המישטר אחרת.
באותו שבוע בו חוקק לוי אשכר 1את
חוק לשון הרע, מתוך תקווה שחיסול
חופש העתונות יעזור לו להציל את כסאר
המתנדנד, פקד עבד־אל־נאצר לאסור את
מוסטפה ביי. עלי נשאר בינתיים בלונדון,
שם כיהן לאחרונה ככתבו של אל־אהרנז!
הקאהירי. אך כתבותיו לא פורסמו יותר.
האשמה, שפורסמה כסיבת המאסר: מסירת
סודות לשגרירות האמריקאית.
׳ אולם מוסטפה עצמו סיפר לראשיד
חוסיין, שליח העולם הזה, שראיין אותת
בבלגראד, ני נהגו לשלם לספר תשלום
חודשי לטיפול באחד מהם. מכיוון שהסי
דומים זה לזה כשתי טיפות מים, לא
הבחין הספר בכן כי האיש המסתפר בכלי
בוקר אינו אותו איש המסתפר בכל ערב,.

העולם הזה 4455ו

1111ו1

סחרט 1ט

ך א קל לאדם להוציא את לשונו ולכוונה נגד עצמו.
€נידמה לי שהדבר בלתי־אפשוי מבחינה אנאטומית.

אף לוי אשכול הצליח ככף.
הוא מוציא לשון לעצמו.
האיש כאילו מתגרה בעצמו, כאילו אומר לעצמו :״נראה
אותך מנצח במערכת־בחירות, אחרי שאני אקלקל לך את
כל הסיכויים!״

לא דויד בן־גוריון הורם את לוי אשכול. אשכול
הורס את עצמו.

ף* שה להגיח שההיסטוריון יעסוק אי־פעם בתקופת
\ /אשכול. קרוב לוזדאי שתהיה בעיניו אך אפיזודה הו!
לפת, שאינה ראוייה להיזכר אלא במשפט אחד. אך אם
בכל זאת יקדיש לה תשומת־לב, הוא ישאל את עצמו:

מה קרה לאשכול ערב הבחירות לכנסת?
הנה אדם שזכה למידה רבה של אהדה ציבורית. ברובה
לא באה מאהבת מרדכי, אלא משינאת המן. אבל גם כך
היה הציבור מוכן לנהוג בו לפנים משורת הדין.

של ממשלת אשכול בשבועות האחרונים.

אך איני מובן להיות סלחני במסקנה.
לפני שנתיים הגיע לוי אשכול לשלטון. אמרנו לציבור:
תנו לו שאנס.
עצרנו בלבנו את ספקותינו. הכרנו את לוי שקולניק,
וגם את לוי אשכול עד לאותו רגע. ידענו שהוא אדם בעל
מוסר מפוקפק, שהוא רגיל לשקר לאנשים במצח נחושה,
שהוא ציניקן גמור. זכרנו את חלקו בגידול השחיתות במדינה
(״לא תחסום שור בדישו״) .זכרנו את חלקו הנלוז
בפרשת לבון, כשנעץ במו־ידיו את הסכין בגבו של לבון
המפרפר והציע את הדחתו.
אבל אמרנו לעצמנו: יש לתת לו הזדמנות. אדם קטן,
העומד בפני אחריות גדולה, יכול לגדול. התפקיד עשוי
לשנות את האדם. אשכול ראש־הממשלה, האיש שייפגש עם
גדולי העולם, לא יהיד. כאשכול העסקן, איש המקח־והמימ־כר,
התגרן בשוק המפלגתי, המבטיח־ואינו־מקיים.

ואבן, היה נידמה שצדקנו, שהאיש השתנה.
פה ושם החל עושה צעדים בכיח־ן הנכון. פה ושם הגיב

כל הכוחות הדמוקראטיים, החל במן היסוד וכלה בשבועון
המסויים. אילו הכתיב ליריבו את שדד,־ד,קרב ואת מועדו.
אך גם לכך לא היד, מסוגל. הוא חיכה וחיכה, עד שהיוזמה
נשמטה מידיו. עד שנאלץ להגיב על פעולות בן־
גוריון, בחוסר־אונים גובר והולך.
אך לא זה העיקר. העיקר הוא זה:

המשבר הרציני הראשון שפקד את לוי אשבול
שבר אותו. הפוזה הגדולה התנדפה.
האיש העומד עתה לפנינו הוא שוב אותו שקולניק מימים
ימימה, האיש המוכן למכור את הסבתא תמורת הפסקת-
נשימה של רגע, עסקן מפלגתי קטן שכל כוחו בקנוניות
זעירות, בעמידה על המקח בשוק הפישפשים המפלגתי.

ך* סמרטוטיזם הוא תופעה מסוכנת מאוד. מסוכנת
| ) למדינה. מסוכנת לאזרחיה.
הסמרטוטיזם אינו מסוגל להשיב על אתגרים גורליים.
החמצת ההזדמנות ההיסטורית, שהיתר, טמונה ביוזמת בור־גיבה,
היא דוגמה מחרידה לכך.

אך לפתע תקף אותו בולמוס של התאבדות.
בולמוס התוקף, לעיתים, חיות מסויימות, ושל־איש
אין הסבר לו.
הוא ניצל את הישיבה האחרונה של הכנסת החמישית,
כדי להשחיר את פני עצמו ללא תקנה. הוא קומם נגדו את
כל חלקי הציבור. הוא הראה את עצמו באור הדוחה ביותר.
תחילה נופף בפני הציבור בחוק־השאבעם. חוק זה, הפותח
אופקים חדשים של דיכוי והתעללות באזרח, היה
מוכרח להחריד את הציבור משאננותו. לבסוף נדחתה קבלתו
עד להקמת הקואליציה הבאה.

אם בן, מדוע הוצא בכלל מן המגירה? מדוע
לא המתין אשבול עד ליום אחרי הבחירות?
לאחר מכן בא חוק־לשון הרע. ידענו תמיד כי אשכול הוא
שונא מושבע של חופש־העתונות. הוא עצמו הוכיח לנו
זאת לא פעם בצורה ברורה, גם אחרי שעלה לשלטון. אך
אפשר היה להניח כי לא יגלה זאת בפומבי, וכי ידחה את
קבלת חוק־התועבה לפחות עד אחרי הבחירות.

מדוע עמד על כף שחוק זה יוגש ביומיים
האחרונים של הכנסת החמישית? מדוע התעקש
להפוך חוק זה לסמל ״המעיד לאחדות
פועלי ישראל״ -החוק החשוב של המערך?
וזו רק ההתחלה. המדינה צועדת לקראת משבר ריגשי
עמוק עם בואו של שגריר־הוורמאכט. ההתחכמויות ההיסטריות
של אותה אשד, במשרד־החוץ החמירו משבר זה. האם
לא היה אשכול מסוגל לדחות את בואו של האיש עד אחרי
הבחירות? האם לא יכול היה לדאוג שתחילה יבואו פקידי
השגרירות, שעברם מרגיז פחות?

אשכול מביא את האיש בפרום מלחמת
הבחירות. אולי הוא מתאר לעצמו כי הופעת
איש הוורמאכט תחזק את מעמדו.
וגם בכך עוד לא די. לאורך כל החזית דואג אשכול
להחמיר את מצבו. הוא מקפיד להפוך את מישפט אל־חג׳אזי
לבמת הסתה אנטי־ישראלית. הוא מחמיר את המצב בזירה
הכלכלית. אי־אפשר לומר: האיש הולך ונשבר.

גניבה לאור היוגן

בי האיש הולך ושוכר את עצמו.

ץ ץדוע? מה קרה לו? הרי אין להניח כי סוכן חשאי
של דויד בן־גוריון הרג את אשכול, לבש את צורתו
ופועל עתה במקומו. מוכרח להיות הסבר אחר לתופעה.

אמר לי השבוע איש פוליטי מנוסה: אשכול
פשוט איבד את עשתונותיו. מבחינה אישית
הוא כוח מחוסל.
אותו איש היה מוכן להיות סלחני .״אינך יודע מה זה
פילוג,״ טען, בהסתמכו על נסיונו שלו .״כשזה קורה, זה
נורא. זה הורם את הכל. זה מכרסם בכל ריקמות המפלגה.
זה הורס את הסניפים. אתה מקבל יום־יום בשורות־איוב.
אינך יכול לחשוב על שום דבר אחר.
״זה מה שקורה עכשיו לאשכול. הוא איבד את הראש.
ברגע זה אין הנהגה למדינה, לממשלה ולמפלגה. העניינים
נסחבים איכשהו מעצמם, והולכים מדחי אל דחי.

בצורה מכובדת. אשד, צעירה השפיעה עליו לטובה.
באיחור רב, ובהיסוס רב, החל פועל על־פי ההנחיות שקבענו
לו עוד ביום הראשון. לעיתים מרצון, לרוב מאונס,
שם מחסום בפי אנשי בן־גוריון. פה ושם מינה אנשים
טובים יותר במקומם. נידמה היה שהאיש השתנה.

עד שבא המיכחן הרציני הראשון.

< יעור״קומתו של אדם מתגלה בשעת־צרה. הלהבה

האוכלת את העץ, מהשלת את הפלדה.

שעת־המשבר היא המבדילה בין מוץ לתכן,
כין גבר לסמרטוט.
קל מאוד לראש־ממשלה ללבוש פוזה של מדינאי כשד.־
מזל מאיר לו. כל מכשירי הפירסומת — הרדיו, העתונות,
הקולנוע — עומדים לרשותו. הוא ניצב במרכז ההתעניינות.
גם ננס יכול להיראות כענק בתנאים אלה.

״אשכול יבול רק להגיב על מה שקורה. אין
הוא יבול עוד לכוון. הוא מתנדנד כזירה כמתאגרף
שיכור־מהלומות״.

אך כשבא המשכר, מתגלה אם עומד אדם
מאחורי הפוזה, אם לאו.

^ ני מובן לקבל תיאור זה כמהימן. הוא היחיד המספק
\ £הסבר כלשהו לסידרת ההתגרויות, הבזיונות והשטויות

המשבר הפוקד את מפא״י הוא מעשה ידיו של אשכול
עצמו. הוא יכול היה למנעו, אילו פעל לפני שנתיים,
במרץ ובהחלטיות, כפי שיעצנו לו. אילו ליכד סביבו את

הסמרטוטיזם אינו מסוגל לעמוד כפני סכנת
הבן־גוריוניזם. להיפך: באשר השלטון מופיע
לעיני הציבור בדמות עלובה, חסרת מוסר וכבוד,
באשר השלטון עצמו מקדם את הרודנות
-הוא מחזק בשכבות הפרימיטיביות את
הכמיהה למנהיג.
אך הסמרטוטיזם מסוכן לא רק במחדליו — גם במעשיו.

שלטון כושל ומעורער נוטה תמיד להרפתקות
חיצוניות.
כשיסודותיו מתמוטטים מבית, אדיר הפיתוי לחפש יוקרה
וזוהר בדרך הפשוטה ביותר — בגבול. וד״ל.

שלטון מעורער מסבן את חרות האזרח.
סמרטוטיזם אובד־עצות, הלוחם על חייו, מוכן למכור כל
דבר. את חופש־העתונות, את חופש־התנועה, את חופשי,עיסוק.
חוק לשון הרע, חוק השאבעס, חוק המושבים —
אלה הם רק מיקדמה על חשבון הצפוי.

חיה פצועה מסובנת מאין כמוה. היא תוקפת
בל מי שמזדמן בדרכה. כלי הגיון. כלי חשבון.
זהו המצב. אין טעם להתעלם ממנו. יש לראות אותו
כמות שהוא. ויש להסיק ממנו מסקנות.

, * 181מאת .:ואן ־ ד י 1 1 1 ^ 1

תצפית

במדינה

• פנחס לבון, פרופ׳ נתן רוטנשטרייך וח״ב יונה כסה,
שלושתם מראשי ״מן היסוד״ ,יופיעו במקומות כטוחים ב•
רשימת ״המערך״ לפנסת. כבר עתה קיים הסכם על כך, אולם הוא
יישמר בסוד עד ליום הגשת הרשימות. מיד לאתר מכן יופיע פנחס לבון כאחד
הנואמים המרכזיים באסיפות המערך.

• רפ״י תפרסם חומר שיביא במבוכה את שר־־האוצר פנחס

ספיר. חומר זה יכלול עובדות על פעילותו של ספיר בגיוס כספים למ ען
קרן־הבחירות של המערך. בין היתר תתפוצץ פרשה שתגלה כי בין מזרימי
הכספים למערך נמנה עובד בכיר באחת הנציגויות הישראליות החשובות בחוץ־
לארץ.

• טדי קולק יערוך ביקור־כזק כחוץ־לארץ.

המטרה: השגת

תרומות בקרב כמה עשירים יהודיים באמריקה למען קרן־הבחירות של רפ-י.
המדובר בעשירים הנחשבים כסעריצים אישיים של דויד בן־גוריון. מטרה שניה:
שיכנוע עתונאים בעלי דרג בינלאומי בצדקת מהלכיו האחרונים של דויד בן־גוריון.
המאמרים שהופיעו לאחרונה בכמה מן העתונים החשובים ביותר בענלם, בגנות
מלחמתו של בן־גוריון, הרגיזו אותו מאוד;
• ועידת־פירנצה לא תתקיים השנה. הסיבה לכן אינה כרוכה
בהתנכלויותיה של ממשלת ישראל, המשתדלת לחבל בינזמת־השלוס של ג׳נרג׳ו
לה־פירה, אלא במצב הלא־ברור השורר בענלם הערבי, בעקבנת השינויים שחלו

העם
לדאדמ עו ת
הכנסת החמישית שבקה חיים לכל חי.
חוץ מחבריה ומגישי־התה שלה, לא ביכה
אותה איש.
היא היתר, כנסת גרועה. אחד מעסקניה,
שנשאל במזנון מה יש לו להגיד לזכותה,
השיב אחרי היסוס :״דבר אחד: היא לא
היתד, גרועה יותר מקודמותיה.׳׳
וזהו, בלי ספק, נכון.
״סגנון שבועון מסויים כנסה
זו נבחרת בקיץ 1961 על גלי ההתלהבות
הציבורית של פרשת־לבון. הציבור הנחיל
למפא״י תבוסה מכאיבה, הוריד את כוחה
בכנסת במידה ניכרת. כל שאר המפלגות
הבטיחו לבוחר להתייצב באומץ־לב נגד
בן־גוריון ונערי־חצרו, נגד הרוח הבטחו־ניסטית,
למען הצלת הדמוקראטיה.
בן־גוריון עצמו קבע בזעם כי כל המפלגות
פעלו על פי סיסמות העולם הזה.
קרא הוא, למחרת היוודע תוצאות הבחי־

הכנסת, הצליח לוי אשכול להגיע לשלטון
במקום בן־גוריון.
במשך זמן־מה ניתנה לכנסת הפסקת־נופש.
אשכול לא עשה כלום, וממילא לא
נאלצה ד,כגסת לטפל בדברים עכורים. אך
ככל שהתקרבה תקופת־כהוגתד, לקיצה, כן
נאלץ אשכול להוציא את תוכניותיו האמיתיות
לאור העולם.
בשבוע האחרון לפעולתה התקינה לא
ביישה הכנסת את נעוריה — היא סיימה
כפי שהתחילה, באווירה של בגידה ובזיון.
היא היתר, מוכנה לקבל את חוק־השאבעס,
בניגוד לדעת הרוב המכריע של הציבור,
וקבלתו נתעכבה רק הודות לטכסים־בחירות
של המפד׳׳ל. בגלל חוסר־זמן ולחצים שמחוץ
לכנסת נתעכבה קבלת כמה חוקי־דיכוי
אחרים, כמו חוק המושבים וחוק
הרופאים.
יומיים לפני הסוף קיבלה כנסת זו את
חול! לשון הרע — חוק שנועד בגלוי
לחסל את חופש־העתונות. רוב הח״כים,
אנשי הקואליציה והאופוזיציה, לא הטריחו
את עצמם להצבעה זו.
הכנסת החמישית, שנבחרה כדי להציל
את הדמוקראטיה, קברה את הדמוקראטיה.
אחרי המתת המוסרי של הצבעת״המי־משל,
היתר, הצבעודלשון־הרע הקבורה המוסרית.
קלפים
טרופים. עוד לפני שהכנסת
החמישית סיימה את עבודתה, נסתבר כי
הכנסת השישית לא תהיה טובה יותר —
אלא אם כן יקרה נם.
על אף שרשרת המערכים והפילוגים,
לא התחדש דבר. אותם העסקנים הישנים
מופיעים במקומות הראשיים של כל הרשימות
— המערך ורפ״י, גח׳׳ל והליברלים
העצמאיים, הדתיים זמפ״ם. הקלפים הישנים,
המרופטים, פשוט נטרפו מחדש.
אס לא יחול שינוי מכריע, מחוץ למסגרת
המפלגות, מובטח כי לפחות 100 מבין
120 חברי הכנסת הבאה יהיו עסקני הכנסת
החמישית, וכי עשרים האחרים לא
ייבדלו מהם במאומה.

הקל פי הנסיזני ת
בן־גוריון עו ל ה

בכין בגב
בו, בעיקר ההפיכה באלג׳יריה. לה־פירה דחה את סיורו בעולם הערבי, שנועד
להכשיר את הקרקע לוועידה הבאה, עד לשנה הבאה, יערוך קודם לכן סיור
בבירוזז המעצמות הגדולות, כדי לשכנען ליטול חלק פעיל יותר במאמצי
השלום במרחב.

לעומת זאת תיתכנה עוד השנה פגישות-הידכרות פחות־פומביות
כין בוחות־שלום ערכיים וישראליים סל אדמה ניטראלית,
ל׳ליבון הבעיות הקשורות בכל הסדר של שלום, ללא פירסוסת מזיקה.

• פנחס רוזן יופיע כמערכת הבחירות כאחד היריבים ה קשים
ביותר של דויד כן״גוריון. מנהיגם של הליבראלים העצמאיים
יפרסם פרטים מעניינים ביותר מהימים בהם כיהן כחבר בממשלה בראשותו של
בן־גוריון. במיקרה זה ינסה רוזן להשיב על השאלה :״מה לא היה בסדר בימי
שלטונו של בן־גוריון?׳׳

• ראשי ״הקיבוץ הדתי״ של המפד״ל יודיעו להנהגת המפלגה
בי במיקרה וגיבור פרשת ״תל גיבורים״ ,יצחק רפאל,
יופיע במועמד ברשימת המפד״ל לכנסת השישית, יחרימו
חברי הקיבוצים הדתיים את הרשימה, לא יופיעו בה כמועמדים
ולא יצביעו למענה.

• מחלקת החקירות של מם־הבנסה תפתח בחקירה נגד
אחד מראשי ״אגודת ישראל״ ונגד קבוצת שותפיו. קייס חשד
כי אדם זה הרוויח, ביחד עם כמה משותפיו, סכומים גדולים ביותר בעמקי קרקע,
מבלי שיצהירו על רווחיהם אלה לגבי מס־הכנסה.

• חיים לבנון, לשעבר ראש עיריית תל-אביב, וביום חכר
הנהלת הסוכנות היהודית, לא ישתתף כאורח פעיל כמערכת
הבחירות של מפלגתו. לבנון, שהוא אחד מראשי גח׳׳ל, נפגע קשות סכך
שהמפלגה ניהלה משא־ומתן עם מנהל חברת רסקו, מרדכי חיים שטרן, והציעה
לו להופיע כמועמד שלה לראשות עירית תל־אביב. לדעתו של לבנון שיין מקום
זה לו, וכל הצעה אחרת יש בה כדי לפגוע ביוקרתו.

• שערוריה כזעיר־אנפין תתפתח סביב תוכנית גלי-צה״ל,
״הערב״ .ראש־הממשלה, החולש על התחנה בתפקידו כשר־הבטחון, התערב
ותבע לסלק מן התוכנית את אחד מעורכיה, שייקה בן־פורת. הסיבה: בן־פורת,
מנאמני המיעוט של מפא״י, מרגיז את אשכול בכתבותיו בידיעות אחרונות.
בינתיים מתנהל דיון על נושא זה.

רות :״לאחר שקמה חזית של שינאה והשמצה
של כל המפלגות נגד מפא׳׳י, שהתנהלה
בסגנון של שבועון י מטריים
למחרת הבחירות קם ״מועדון הארבע—
חזית של מפ״ם, הליברלים, אחדותי,עבודה
והדתיים, לשם הקמת ממשלי״ בד,
לא יהיה רוב למפא״י.
התחלה של בגידה. כל זה נשבח
תוך, ימים מעטים. לוי אשכול, שפעל בשם
בן־גוריון, כרת הסכם חשאי עם הדתיים.
תמורת בגידתם, הובטחו לדתיים דברים
רבים, וביניהם חוק־השאבעס.
מיד לאחר מכן הסכימה אחדות־העבודה
להיכנס לממשלה. יחד עם מפא׳׳י והדתיים,
הקימה ממשלה יציבה של בן־גודיון.
בכך חוסלו התקוות שנתלו בכנסת החמישית.
חבריה הוכיחו את עצמם כעסקני־מפלגות
קטנים, הפועלים תוך ציות עיוור
לפי האינטרסים של המנטונים.
שיא ההתנוונות המוסרית הושג בשתי
ההצבעות על המימשל הצבאי, בפברואר
11962 ובפברואר . 1963 אף שכל המפלגות
— חוץ ממפא״י — התחייבו במערכת־הבחירות
להצביע בעד ביטול המימשל,
הצליחה מפא״י לשחד בצורה גסה, גלוייה
ובולטת, את הדתיים. בעזרת משה אונא,
עסקן דתי שהציג הצגת־מצפון טראגי-
קומית, אחד מאנשי חרות, הקוויזלינגים
הערביים ואנשי אגודת־ישראל, שהצביעו
תמורת רשיון של בנק — ניצח הטימשל.
כך מתה הכנסת החמישית מוות מוסרי.
סוף של בגידה. במחצית דרכה של
* על ם נ1נה זו, שפורסמה בדבר
( ,)17.8.61 חזר בן־גוריון כעבור שבוע, בכנס
מטות־הבחירות של מפא״י, כאשר
קבע :״חזית השיטנה המלוכדת ניתלה תעמולה
בנו/סח שבועון ידוע

אין כל ספק: רשימת בן־גוריון נמצאת
בסימן של עלייה. עדיין מוקדם לומר אם
זוהי עלייה עונתית, כתוצאה מתעמולה
מוגברת, או נטייה עיקבית יותר, שמקורה
בהתאכזבות הגוברת של הציבור מאשכול
ומגח״ל גם יחד.
העובדה השניה, המתגלה בקלפי הנסיו־נית
של השבוע: העלייה הנוספת של בן־
גוריון אינה על חשבון המערך, הנמצא
כבר ממילא בשפל המדרגה, אלא על־חשבון
גח״ל והליברלים העצמאיים• .
רכבות גומעות. ארבע הקלפיות של
השבוע (ראה טבלה) נערכו ברכבות נוסעות:

קלפי : 1ביום החמישי 22 ,ביולי,
מתל־אביב לבנימינה ( )11.50 וחזרה (.)13.13
קלפי :2למחרת. היום, מתל־אביב
לבנימינה 10.30 וחזרה 12.02 ברכבת
החוזרת בלם האחוז הגבוה של החיילים.
+קלפי :3ביום הראשון, מתל־אביב
לבנימינה וחזרה, באותם המועדים.
קלפי :4בקו ירושלים, באותו יום,
מתל־אביב לבית־שמש 17.04 וחזרה
( <18.37 ברכבת לירושלים בלט אחוז גבוה
מן הרגיל של ערבים.
ע״ח גח״ל והליברלים. בגלל ריבוי
הרכבות בקו חיפה, לעומת הרכבות
בקו ירושלים, נופל מישקל הדתיים במקצת
מן הרגיל באוכלוסיה, ויש להניח
שיזכו לקולות רבים יותר מכפי שזכו
בהם בקלפי השבוע. לכן יש להקטין
במיקצת את סיכויי שאר המפלגות.
עם תיקון זה מסתבר שאילו נבחרה
הכנסת כבר השבוע, ואילו לא השתתפו בבחירות
אלא הרשימות המופיעות בטבלד״
היתד. הכנסת החמישית מורכבת כלהלן:
• חסערך (כולל הערביים) 40 :מנדטים.
• נח׳׳ל.25 :
• הדתיים.18 :
• טפי׳ם.10 :
• נזק׳׳י.3 :
• ליברלים עצמאיים.5 :

כל זה עשוי להשתנות, כמובן, לאור
ההתפתחויות עד ליום הבחירות, וגם לאור
הופעת כוחות חדשים.
ממוצע המערך. אם משווים קלפי
העולם חזה 1466

סופו שד

אשכולי

אנשי רפ״י את תקוזתיהם, בצאתם למע־

ועל האינטרסים הכלכליים העצומים שלה, תסלק אותו, כפי
שסילקה בשעתו את פינחס לבון.
אם תקבל רפ״י 19 קולות בקירוב, יוכלו שני פלגי מפא״י
להקים בלי כל קושי קואליציה עם הדתיים (בתוספת הליברלים
העצמאיים, כסרח־עודף) .הבסיס יהיה, כמו בעבר,
בטחוניזם, כפייה דתית ומימשל צבאי.
השאלה הגדולה היא: מי יעמוד בראש ממשלה כזאת?
ברור שהתפקיד לא יימסר למי שהזדהה יתר על המידה
עם אחד משני הקצתת. אשכול, גולדה מאיר וספיר יהיו
פסולים, כמוהם גם בן־גוריון ופרס. ראשו של אשכול יוגש
על מגש לפיוס הזקן.
האם יש סיכוי במצב כזה למשה דיין?
אין ספק שהוא עצמו חולם על כך. אך אם הוא לא
יהיה חבר־כנסת, יהיו סיכויים מועטים. וגם בלעדי עובדה
זו, יהיה קשה לאנשי שני הפלגים, הרואים בו איש בוגד
והפכפך, לקבלו כמרות עליונה.
אך שונה לגמרי מצבו של איש כמו אבא חושי. הוא
הקפיד מאד שלא לשרוף גשרים. מבחינה אירגונית הלך עם
הרוב, מבחינה רעיונית תמך במיעוט. יתכן שרבים יהיו
סבורים שאחרי הזעזועים של הפילוג, דרוש דיקטטור כמוהו,
המומחה לשיטות של הטלת־פחד וחלוקת־הטבות, כדי
לפתוח דף חדש. הארץ כולה תהפוך לחושיסתאן. בממשלה
כזו יוכלו לשרת גם שמעון פרם כשר־בטחון וגם פנחס
ספיר כשר־האוצר.
חושי אינו המועמד היחיד. גם איש כמו חיים צדוק
פוזל, אולי, לעבר אפשרות כזאת. ולא חסרים מועמדים
אחרים.

^ מה תולים

4רכת־ד,בחירות?
לכאורה, סיכוייהם קלושים. אומנם מסתבר כי כוחם עולה
על מה ששיערו אנשי המערך עוד לפני חודש. עם בחינת
המצב בסניפים ובחלקים אחרים של הציבור המפא׳׳יי, נת־גלו
כיסים בן־גוריוניסטיים ניכרים. הקלפי הנסיונית של
העולם הזה מאשרת התרשמות זו (ראה טבלה).
אולם למעשה אין הבדל ניכר בין סיעה בן־גוריונית של
7או 17 איש. כי סיעה זו לא תוכל להקים קואליציה.
הידברות עם בגין היא בלתי־אפשרית, כל עוד חי בן־גוריון.
הידברות עם אשכול אפשרית עוד פחות.
אם כן, מה סיכויי רפ״י?
השבוע השיב על כך בגלוי־לב איש רפ׳י:
״לא חשוב כמה אנחנו נקבל. החשוב הוא שלוי אשכול
הוא גמור.״
הוא ליווה את דבריו בתנועת־יד של חיתוך־גרון.

לעשות דבר.
אם יזכו הדתיים (בלי אגודת־ישראל) ב־ 14 מנדאטים,
מפ״ם ב־ 10 והליברלים העצמאיים ב־ — 5מיספרים שכולם
אופטימיים — אי־אפשר להקים קואליציה אלא של כולן
יחד.
לפי מיספרים משוערים אלה, אי־אפשר יהיה להקים קואליציה
של המערך, מפ״ם והליברלים העצמאיים ( 55 מנדא־טים)
.אי־אפשר יהיה להקים קואליציה של המערך, הדתיים
(בלי האגודה) והליברלים העצמאיים ( 59 מנדאטים) .יהיה
דרוש הרכב מלא, שיכלול את מפ״ם, העצמאיים והדתיים —
( 69 מנדאטים) ,או לפחות הרכב של המערך, הדתיים ומפ״ם
( 64 מנדאטים).
האם הדבר אפשרי בכלל בתנאים כאלה?
כאשר גם הדתיים וגם מפ״ם יידעו היטב שפשוט אי־אפשר
להקים קואליציה בלעדיהם — האם יוכלו לוזתר את
הוזיתורים שיהיו דרושים? הדתיים לא יוותרו בשום מחיר
על חוק־השאבעס, בנוסח חריף יותר מזה שהוצע לאחרונה.
מפ״ם לא תוכל לקבלו, בלי להתאבד. וזאת תהיה רק
בעיה אחת.
אם יווצר מצב כזה, תיתכן רק אחת משתי אפשרויות:
#מצב ממושך של אנדרלמוסיה, כשבן־גוריון ידרוש
שיטת־בחירות חדשה ועריכת בחירות חדשות. אין לכך
סיכוי.
#קואליציה של שני פלגי מפא״י — בלי אשכול.
זוהי התקווה האמיתית של רפ״י — וגם הסיכוי הסביר
ביותר.

לגן ראגז תבמזגז וזנזטרך
ותו איש לא בדה דברים מליבו. הוא מתבסס על
ראייה מפוכחת של המיספרים.
כבר עתה ברור לחלוטין כי המערך צועד לקראת תבוסה•
לפי הקלפי הנסיונית, אין למערך (כולל גרוריו הערביים)
סיכויים אלא לזכות בארבעים מנדטים.
זוהי ירידה של 12 מנדאטים לעומת הכוח המשותף של
מפא״י, אחדות־העבודה והגרורים הערביים בראשית הכנסת
החמישית( .אך גם המיספר של אז — 52 מנדאטים — היה
תוצאה של תבוסה מוחצת בקלפי).
זהו המצב כיום. אין לו כל סיכוי להשתפר. להיפך, יש
כל הסיכויים שהוא יהיה גרוע עוד יותר.
קבלת חוק לשון הרע. והקולמוס של חוק־השאבעס סתמו
את הגולל על כל אפשרות של התעוררות תנועה ציבורית
חדשה למען המערך. אפשר לרתום פה ושם כמה אנשי־שם
נאיביים — אך אין שמץ של סיכוי כי מאמציהם ימצאו הד.
המיליונים של המערך יכולים לקנות אנשי־פירסום מקצועיים׳
שיוציאו מודעות מקצועיות. הם לא יקנו בחזרה את
האמון שטבע במים העכורים של קנוניות אשכול.
אנשי אשכול משתדלים עתה להעניק לאיש שלהם זוהר
חדש, על־ידי אירגון ביקורים ממלכתיים (פגישה עם ארהארד,
למשל) ,ואולי הם תולים תקוות בהתחממות בטחונית סביב
בעיות־ההטייה, ששופרות אשכול מנסים לאחרונה להציגן
באור מבהיל ככל האפשר. אך באווירה של 1965 לא יתלהב
הציבור מבטחוניזם של ערב־בחירות. להיפך, הדבר עלול
לעורר חשדות, להביא לתוצאות הפוכות.

^ ל החישורים האלה עלולים להשתנות בשלושת
החודשים הקרובים. מאורעות חדשים עשויים ליצור
מצב חדש, כוחות חדשים עשויים לשנות את יחסי־הכוחות.
אך בעיקרו של דבר, אין חישוב זה של אנשי רפ״י
בלתי־סביר. כי ביסודו מונחת עובדת-יסוד אחת, שאין לשכחה
גם בהמולת תופי־התעמולה החלולים: שום דבר ממשי
אינו מפריד בין שני פלגי מפא״י.
אין זה מיקרה שעד עצם היום הזה לא היה המערך
מסוגל לפרסם שום מצע, שום רעיון, שיחדש משהו. המוד־עות
שלו הן ילדותיות ופרימיטיביות, ברמה של גימנזיסטים,
מפני שאין למערך הוגה־דעות אמיתי, בעל דעות חדשות.
הוא הדין, ביתר תוקף, לגבי רפ״י.
בעניין הכפייה הדתית, זכויות־האזרח, וגם במדיניות־החוץ,
אין הבדלים אמיתיים בין השניים. את העניינים האישיים
אפשר לפתור בצורה פשוטה: על־ידי סילוק האיש
המהווה את סלע־המחלוקת, לוי אשכול.
נוכח התנהגותו בשבועות האחרונים, ספק אם רבים
יתאבלו על כך.

ראש אשכול טל בוגש

טגו גזפ״ט וטגן שאבטט

ך* רגע שיווצר מצב בו לא יוכל אשכול להקים מפד
^יי שלה, יאשימו אותו רוב חברי מפלגתו במצב זה. הקסם
של אשכול, כסוחר ממולח המסוגל לסבר את אוזני
כולם בהבטחות ריקות, יפוג. המפלגד״ שתילחם על קיומה

ץץהיעשה אשכול בראש סיעה של 40ח״כים? מה
הוא יכול לעשות? אנשי רפ״י מקווים כי לא יוכל

זו לשש הקודמות, שנערכו על־ידי העולם
הזה בארבעת החודשים האחרונים, מסתבר
כי המערך נמצא עתה בנקודה ממוצעת
שלו. מזה ארבעה חודשים) הוא מסתובב
מסביב לאחוז שקיבל השבוע.
לעומת זאת צריכות התוצאות האחרונות
דווקא להדאיג את גח״ל. נראה שיש ממש
בטענת בן־גוריון, ש?קח קולות מחרות.
בשום קלפי קודמת, לא זכתה, גח״ל באחוז
כה נמוך, הנופל מכוחה הנוכחי
בכנסת.

אין הבדל!

כן — באיזו.
שתי רשימות חדשות עלולות לעבור
בקושי את אחוז־החסימה: רשימה של
עדות המזרח 15 :קולות 1.67 ומן
היסוד 11 :קולות (״ 37 .)1.2*/בוחרים
(־ )47 רצו ברשימה של העולם הזה, ו־6
ברשימה של הפעולה השמית.
בוחר אחד רשם בחלק זה של פתק־הבוחר
את רצונו בכל אחת מן הרשימות
החדשות הבאות: רשימה ערבית, רשימה
נגד העולם הזה, נאציונל־ם וציאליסטי־קאפי־

גם הליברלים העצמאיים הגיעו — אחרי
עמידה איתנה להפליא בכל הקלפיות הקודמות
— לנקודת־שפל חסרת־תקדים,
הנופלת בהרבה מכוחם בכנסת הנוכחית.
ואילו השפל של מק״י התחיל כבר
בקלפי קודמת. יש להניח שמקורו בשמועות־הפילוג,
הפוקדות אותה ללא הרף.
רשימה חדשה? כמו בקלפיות הקודמות,
ניתנה גם הפעם לבוחרים ההזדמנות,
בחלק ניפרד של פתק הבוחר,
לציין אם היו רוצים ברשימה חדשה, ואם

קלפי ..העולם הזה׳

151

קלפי

סה׳־כ
נפגמים

214

333

350

117

1014

()1009

סד,״כ
ק ל פיו ת

לפני
ב ש בו עו ת

אחוזים של רן ולוו 1כשרים :
מערד שמאלי
מערד ימני
כל הדתיים
טפ״ם
מה״י
ליבראלים עצמאיים
רשימת בו־גוריוו

375

385

354

20.6

34.9

() 32.4

165

26.5

23.6

15.9

22.3

() 27-9

() 1 11

118

11.1

15.6

164

165

־ 1007

־ 1007

־ 1007

־ 1007

־ 1007

() 104

טליסטי, מפלגה נגד בן־גוריון, מפלגה למלחמה
בדת, בסחוניזם, ליברלים עצמאיים־
באמם אישים נאמנים למדינה, אחדות ן
עממית, רשימה אשכנזית, הליברלים בצורתם
הקודמת, בלתי־מפלגתית. שניים׳
רצו ברשימה של האיש הקטן, וארבעה
ברשימה של חרות — בלי גח״ל.
נידמה כי מספר הנמנעים בעלי־ההכרה
הולך וגובר. השבוע סרחו ״ 157 מן
המשיבים להטיל לקלפי פתק־בוחר בו הם
מודיעים בפירוש על החלטתם להימנע —
וזה נוסף על מיספר דומה של המטילים
פתק לבן.

מ כ סי ם
ע בו ד ה 1ר ה
ישן, מנהיג. בנפש בטוחה:
יגיע יום, נשרנו, ולזשמע עוד
קול רבבות העם ורעם־צעד,
רישרוש הקם והד שירי־שימחה.
ביום ההוא מדן עד באר־ישבע
יזכור העם פודהו הגדול,
וברכתו תרנין כל גיא וגבע,
ובנות־ציון, בשיר וזופשי כטבע,
את קברן תסובנה במחול.
זהו הבית האחרון של שיר שנכתב לפני
61 שנד. בדיוק. כתב אותו, בשפה הרוסית*
,צעיר בשם ולדימיר (זאב) ז׳בוטי־נסקי.
הוא בא להספיד את היאודור הרצל.
השבוע ייערך טכס גילוי המצבה על
קיברו של ז׳בוטיגסקי עצמו, במלאת שנה
להעלאת עצמותיו. לקראת מאורע זה
נזכר אזרח חיפאי בשיר הישן, מיהר אל
(המשך בעמוד )13
* הכזרגוס הוא של חנניה רייכמן.

הסולם הזה 1*65

ביום חקיקתו שר חוק לשון הוע נהג
המכתב הגלוי הזה לאורי אבנר. ונו
ימים מעטים אחרי פירסום הספר הלבן, בשנת ,1939 בא דוב דזדז,
מנהיג מפא״י, לקורס מפקדי-מחלקות של ההגנה ביבנאל. בהרצאה
כפני החניכים סיפר עד במה מתחשבים גדולי העולם בנשיא ההסתדרות
הציונית, חיים וייצמן. ולראייה: ראש ממשלת בריטניה בא
להיוועץ עם וייצמן בבית־מלונו, ובאשר נמסר לו בי וייצמן נמצא
באמבטיה, לא אזר סבלנות ושוחח עם וייצמן, דרך הדלת הפתוחה,
בעוד זה יושב בבית־השימוש.
בתום ההרצאה, שבולה נסכה סביב הישגיו של וייצמן, שאל אחד
המפקדים הצעירים :״אז מה הוחלט לעשות נגד הספר הלבן?״
הוז בא במבוכה, ולא השיב. מפקד הקורם, יום!? אכידר, השיב
במקומו :״החבר הוז לא בא לדבר על פעולות.״
בו כמקום החליט אותו מפקד צעיר -הפעם הראשונה בחייו -
שלא יצביע עוד בעד מפא״י.
בעבור ארבע שנים בא גיסו של דוב הוז, אליהו גולומב, להרצות
כפני 400 מפקדי־הגנה כ,,ביתנו״ בחיפה. הוא ביקש לשכנעם שיש
להילחם בפורשים ולמסרם לידי המישטרה הבריטית. כי, סיכס את
דבריו, הפורשים לא רק נועצים סכין בגב היישוב, אלא גם שופכים

שוב ישב בקהל אותו מפקד צעיר, ושוב קם ושאל :״אבל הרי
אנחנו גם פן שפכנו דם ! אני עצמי הייתי שייף ליחידה שהרגה בדם
קר את שרידי אנשי־הבנופיות הערכיים ! ״

מכתב גלו אל

עוד שלושה חודשים אני אקרא — יחד עם כל שאר אזרחי המדינה — להטיל את
*4פתק־הבוחר לקלפי, ולקבוע בכן את דמות המוסד העליון שישלוט במדינה בארבע
השנים הבאות.
יודעני כי שנים אלה עלולות להיות מכריעות. אני חרד לגורלה ולדמותה של המדינה,
אשר למענה שילמתי מחיר לא־קטן.
בשנת 1965 כבר הגענו למצב בו מתבייש אדם להגיד בגלוי שגורל המדינה יקר לו.
המילים נעשו שחוקות מרוב שימוש בפי עסקנים מקצועיים. אולם אנוכי איני מתבייש לומר
זאת. על פני הארץ זרועים קברות של אנשים שנתנו את חייהם למען מדינה זו — בקדחת
ובמאורעות, במלחמה ובתקריות־גבול, וביניהם הקברות של מיטב בני־משפחתי. האם נתעטף
עתה במעטה של לא־איכפתיזם ציני, מפני שמילים חשובות הפכו מטבעות שחוקים?

מזה במה חודשים אני מתלבט. בבל שמתקרב מועד הבחירות,
בן גוברת חרדתי. אני רואה את עצמי עומד ליד הקלפי. עבור מי
אצביע? עכור מ ה אצביע?
בהיותי צעיר, נמניתי עם המחנה המפא״יי. אבי היה ידידם האישי של ברל כצנלסון, זלמן
שזר, אליהו גולומב, דוב הה וכל שאר אנשי הגדודים, שהפכו לאחר מכן לראשי המדינה.
בעקבות חוסר־המעש של ראשי היישוב המאורגן מול התנכלות הממשלה הבריטית,
עברתי לשורות אצ״ל. היה זה אך טבעי כי עם הקמת המדינה נתתי את קולי, פעם אחרי
פעם, לתנועודהחרות.
בפעמיים האחרונות, בבחירות, לכנסת הרביעית והחמישית, עשיתי כן באי־רצון גובר
והולך, לנוכח,הדרך שאימצה לעצמה תנועת־החרות. דיברתי לא אחת עם מנחם בגין, אדם
שאני מעריך ומו^ר אותו כאיש שתרם פעם תרומה מכרעת להיסטוריה של עמנו. אולם
חרות הפליגה לעבר״ תחומים מיסטיים, הזרים לאדם החי בעידן זה.
פעמיים התנת&זי, כמו רבים־רבים אחרים, בכך שאני מצביע בעד הרע במיעוטו. מצאתי
לעצמי תירוציסי מתירוצים שונים: שצריכים להגביר את כוחה של האופוזיציה, אפילו אם
אין מסכימים לדרכה. שאומנם המפלגות הקיימות דוחות אותי, אך צריכים לחפש את
הדוחה־פחות.
עתה מתקוממת נפשי נגד תירוצים אלה. אני מרגיש שאין הן אלא מסודר, להשתמטות
מן האחריות למדינה, התחמקות מן הצורך לראות את המציאות כמות שהיא ולהסיק
מסקנות מחייבות.

לאדם הגון, לאזרח בעל תחושה של אחריות למדינה, לא די כבד
שהוא מצביע נגד משהו.
לא די בכך שהוא מצביע נגד מפלגה אחת המעוררת בו שאט־נפש, אם הוא נותן תוך
כדי כך את קולו למפלגה אחרת שגם היא דוחה אותו.

יש להצביע בעד.
פעולת ההצבעה במדינה דמוקראטית צריך שתהא אקט שבקדושה, אקט הממלא את עושהו
ברגש של התעלות, של תוחלת, של הרגשת מילוי־חובה המעניק סיפוק.

האם אנו נאמנים למדינה בשאנו יוצאים מן הקלפי, אחרי ההצבעה,
בשחיוך ציני נסוך על פנינו, הרגשה עמומה של גועל בלבנו, וכפינו

מילים של זילזול בלפי אותה מפלגה אשר לה נתנו תוספת-קולות?
הבה ונעבור על רשימת המפלגות. בעד מי 1מהן יכול אני להצביע במצפון שקט?

המפלגות הדחיות: טווויזם וסחיטח
*ץ שחר ילדותי קינאתי באנשים מאמינים. כמה טוב לאדם המאמין באלוהים, שכל
עולמו קבוע ומוסדר. ואם כי אני איני אדם מאמין, הריני מכבד אדם המאמין באלוהים,
באמת ובתמים.
אבל אני סולד מאנשים ההופכים את הדת — להבדיל מן האמונה — קרדום לחפור בה.
המנצלים לרעה את אמונתם של אחרים, כדי להפיק טובת־הנאה אישית ומפלגתית.
ולזרא לי שבעתיים גישתם של העסקנים הדתיים, הרוצים לכפות עלינו בכוח גם, באמצעות
סחיטה וטרוריזם פוליטי, מינהגים ואורח־חיים הנוגדים את מאוויינו.
אפילו לא היתה ידם מגואלת במעל ובשחיתות, גם אז הייתי מתקומם בכל נפשי ובכל
מאודי נגד עצם קיומן של המפלגות הדתיות. חופש לאמונה — כן וכן. חופש לטרוריזם
דתי — לא ולא.

לכן, לא זו בלבד שאיני יבול להעלות על דעתי להצביע בעד אחת
המפלגות הדתיות, אלא שגם אדם המאמין ככל לכו -אסור לו לתת
יד לקיומן.

חוות: כפייה דתית וחברה בשלום
ך • אמור לגבי המפלגות הדתיות, נכון — לצערי הרב — אף לגבי תנועת־החרות. היא
ן | מתייצבת לבחירות כמפלגה דתית, אם כי היא עוטפת את זה במחלצות של זיקה
לערכים של מסורת ישראל סבא.
באופן עקבי, וללא כל יוצא מן הכלל, הצביעה חרות בכנסת בעד הכפייה הדתית. פה
ושם נמנעה מהצבעה, כדי לגרום צרות לקואליציה או מתוך שיקול טכסיסי אחר. אך איש
לא יטול ממנה את כתר הנאמנות לכפייה הדתית. חרות מרבה לדבר על שחרור האומה
מכבלים — אך כבלי הכפייה הדתית אינם טובים מכבלים אחרים. כבלים נשארים כבלים,
גם כשהם עשויים מזהב.
בבחירות אלה טוענת חרות — ולו גם לסיבור האוזן בלבד — שיש לה סיכויים להרכיב
את הקואליציה הבאה. נניח לרגע שכך הוא, אף כי אין כל סיכוי לכך — איזו דמות תהיה
לה לקואליציה זו?

אם הקואליציה של הדתיים ומפא״י ייסרה אותנו כשוטים, הרי ה קואליציה
של הדתיים וחרות תייסר אותנו בעקרבים !
מה הקשר בין דתיות מלאכותית זו ובין צוואתו של זאב ז׳בוטינסקי, אדם משוחרר מכל
אמונה טפלה, עד כדי כך שהביע משאלה לשרוף את גופתו?
ולא רק בשטח זה סילפה חרות את מישנת ז׳בוטינסקי עד ללא הכר — אלא גם בשטח
החשוב ביותר אצלה, התפיסה הלאומית.
היכן חלומו של ז׳בוטינסקי על מדינה שנשיאה יהיה עיברי, וסגנו ערבי? היכן החזון
של ״שם ירתה לו משפע, מאושר / ,בן־ערב, בן־נצרת ו בני איך כל זה מתיישב עם
תעמולה יומיומית הכופרת בתחייה הלאומית של הלאומים הערביים, במעמדם כאזרחים

ושה בוש(! .וותיקי ההגנה ואצייר, את
צעה מהפכנית להקים רשימה לבחירות
בו במקום החליט המפקד הצעיר לפרוש מן ההגנה, להצטרף ל־אצ״ל.
שמו
של האיש: משה כרש.

העצמאיים במקום משוריין, שניסח במו־ידיו את חוק־לשון־הרע המתועב? האם לא הכתימו
הליברלים־העצמאיים את עצמם ללא תקנה כאשר נמנעו מלהצביע נגד חוק מתועב זה?

במשך כל שנות קיומה של המדינה, היו הפרוגרסיכים מפלגת-סאנשו-
פאנשו בצד הדון־קישוט הכן־גוריוני.
הליברלים־העצמאיים דהיום היו שותפים לניסוח הצ׳רטר, ששלל בפירוש את הפרדת הדת
מן המדינה. האם יילחמו באמת בכפייה הדתית, ביום שתוקם הקואליציה הבאה, בעוד
ארבעה חודשים?

האם לא ירוצו אל הממשלה באותה תואנה שהיתה בפיהם באשר
רצו בפעמים הקודמות?
האם לא ישלמו כל מחיר — כולל חוק־השבת, קיום המימשל הצבאי וכל שאר חוקי
הדיכוי והתועבה השוללים את חופש הפרט, כשם ששילמו השבוע בהצבעה על חוק־לשון־הרע?

לליברליזם זה -לא אוכל לתת את קולי.

מפ״ם: דיבוריה וחוד, מעשים לחוד

כרש, יליד אנגליה, הובא ארצה בעודו תינוק על־ידי אביו, ממת־נדבי
הגדוד העיכרי, שנהרג כהגנת יפו כמאורעות .1921 הוא התגייס
להגנה בעודו נער, השתתף בפעולות הלוחמה נגד המרד הערבי
^ משנת ,1936/9נפצע כסוף שנת 1939 ואיבד את השימוש בשתי
רגליו. למרות זאת נשאר פעיל כהגנה, עד שהצטרף לאצ״ל, בנספח
לשרות־המודיעין בחיפה. בתפקיד זה קיים מגע גם עם שרות-הידי־עות
של ההגנה, התיידד אישית עם מפקדו, איפר בארי. כמלחמת
תש״ח הזר לעבוד עם איפר בארי, כאשר סופח ללשבת הרמטב״ל
דאז, יעקוב דורי.
מאז המלחמה פרש ברש מפעילות ציבורית, אולם נתעורר מדי
פעם לפעולה באשר מצפונו חייב זאת. בין השאר פירסם מכתב גלוי
לראשי חרות מעל עמודי ״העולם הזה 1158 אחרי שיחה עם
מנחם בגין, בו תבע מחרות ליזום ממשלה מקיר־אל־קיר, בלי
מפא״י. לאחר מבן לקח חלק פעיל כמאבק לטיהורו של איפר כארי,
מול השמצות כן־גוריון. היה זה הוא שגילה את צוואתו הגנוזה של
בארי, שלא נמסרה עדיין לפירסום מפאת תוכנה המחריד.

^ שר למפ״ם, נכון הוא כי בשנות ישיבתה בגלות־האופוזיציה השמיעה הרבה דברים
\ £טובים ותקיפים. בענייני דת, בענייני השלום, בענייני מימשל צבאי ואיגוד מקצועי.
אך האם נשכח כי מפלגה זו היתד, בקואליציה במשך כל השנים הארוכות, בהן הונחו
יסודות המישטר הקיים? השנים בהן נקבע בשטח הדתי הכלל האומלל של הסטאטוס־קוז
המזוייף, המשתנה מדי שנה בשנה לרעת החופש? השנים בהן גברה ועלתה לגדולה הכת
הבטחוניסטית והביצועיסטית והפקידיסטאנית?

האם נטשה מפ״ם את הממשלה באשר פרץ מיכצע פיני, לו התנגדה
מילולית?
האם פרשה מן הממשלה כאשר הגיעה הכפייה הדתית לשיאים חדשים?
האם היא — כמו חרות — לא השלימה בליבה עם השילומים הגרמניים, ואף נהנתה מהם?
ואשר לאזרחים הערביים — האם עברה של מפ״ם טהור? האפשר לשכוח את פרשות
הכפרים המגורשים, שקיבוצים באו במקומם?
נניח שכל זה שייך לעבר. אל נזכור למפ״ם את חטאת קואליציותיה. אך מה עשתה במשך
ארבע שנים ארוכות באופוזיציה? האם ניהלה מאבק אמיתי, זקוף־קומה ורצוף־קורבנות,
נגד כל אשר הוקיעה? האם הסעירה את הרחוב נגד הכפייה הדתית, נגד המימשל הצבאי,
נגד חוק־לשון־הרע? או שמא הסתפקה במחתת, במס־שפתיים, תוך הקפדה שלא לשרוף
גשרים, שלא להרגיז את בעלי־השלטון?

ועכשיו, באשר שוב עולה ריח הקואליציה כאפה -מה מבל מישנתה
ונאומיה תזכור באותו יום, בעוד ארבעה חודשים, באשר תדפוק על
דלתו של לוי אשבול ותציע את מועמדותה לממשלה הכאה?

השבוע פנה הלוחם הוותיק אל מערכת ״העולם הזה״ ,ביקש לפרסם
את המכתב הגלוי המופיע כעמודים אלה.

הרי את האליבי — ״לעזור למערך לשמור על ההגמוניה הפועלית במדינה״ — כבר

עורר.העוד הזה׳
שתי־זכויות במדינה? איך עולה הדבר בקנה אחד עם חבלה שיטתית בסיכויי השלום, כמו
בד,שמצת בורגיבהז

התפיסה הלאומית של חרות -ובעיקר הסיגנון -טומנים בקרבם
סכנות בל־תשוערנה לסיכויי עתידנו.
האוהב את המולדת, מוכרח לאהוב את האזור הגיאוגראפי שהמולדת היא חלק ממנו.
מדינתנו אינה שוכנת בחלל ריק. החתירה לשלום — ותהא הדרך קשה וארוכה ככל
שתהא — חייבת לעמוד בראש תפקידינו הלאומיים.
מפלגה שחרתה על דגלה — וחזרה על כך בפירוש בראש מצעה של גח״ל — את שאיפתה
להגיע ל״גבולות ההיסטוריים״ של הארץ, איך תשאף לשלום?
מי שמדבר על זכות שבאה מפי הגבורה, שוב אינו יכול לפעול במיסגרת ראציונלית,
ונזקק להשראה מיטאפיסית ולמיסטיקה הזרה לרוח הזמן. הדבר אינו מעורר רק ריגשי
פחד והתנגדות מעבר לגבול, אלא גם מלבה בהמונים שלנו יצרים פרימיטיביים, שאת
תוצאותיהם ומוראותיהם ראינו בארצות אחרות. אחרי כל אשר עשינו בדור האחרון, איננו
זקוקים לפי הגבורה כדי להצדיק את קיומנו בארץ זו.

לפיכך שוב לא אוכל לתת את קולי לחדות.

^ ין צורך

להרבות מילים על מק״י. עבור מפלגה קומוניסטית יכול להצביע רק

\ 4קומוניסט.
איני שולל את זכותה של מק״י להגיד את דעתה. איני שולל שיתוף־פעולה עם מק״י
במיסגרות מעשיות, להשגת ׳יעדים מוגדרים, כשם שאיני שולל שיתוף־פעולה כזה עם שום
מפלגה אחרת.
אך מה שהייתי אומר על נטורי־קרתא, אילו הופיעו בבחירות במדינה הציונית, אני חייב
לומר גם על מק״י: מי שמאמין, יפעל על פי אמונתו.

לא שהפעם כלל אין מבקשים את קולי לחרות, בתור שכזו, אלא לדבר הקרוי
גח״ל. נוסף שותף לחרות. מיהו שותף זה?

* ותר לנו אותו תמנון מוכה ומשוסע — מפא״י על כל זרועותיה.
^ את שני פלגי מפא״י אפשר לדמות לאשפים, ד,מגלגלים באוויר כדורים נוצצים,
ובינתיים הם מריקים את כיסי הצופים המרותקים לקסם־הלוליינות.
אשכול מציל את הדמוקראטיה, מטהר את המדינה, מגנה את כל תופעות ההתנוונות שפשו
במדינה בימי שלטון בן־גוריון.
כן־גוריון מקונן על ההידרדרות המוסרית של המדינה בימי אשכול, על הכניעה לכפייה
הדתית, על היעדר הדמוקראטיה, על השיעבוד למנגנונים, על היעדר הממלכתיות, על
הדבקות בכסאות.

לגבי בעיות־יסוד של המדינה — עצם קיומנו הלאומי והברירה בין מלחמה ושלום —
לא אמרה דבר מעולם, ואין לה מה לומר.
בענייני הכפייה הדתית — חתמה, עוד בגילגולה הקודם, על הצ׳רטר הידוע המכיר בכפייה
הדתית הקיימת, והקובע שיש להשתית את חיי המדינה כולה על ערכי ה״מסורת״
היהודית.
ואפילו בעניין היחיד הקרוב לליבם — ענייני ממון — נהגה באופורטוניזם מושלם והסתפקה
במצוי. שעה שישבה בקואליציה, האם לא נהגה לפי תכתיב מפא״י והסתפקה בפירורים
משולחן הגביר?
כששניים אלה — חרות •והציונים הכלליים — חברו יחד, מטעמים של קוניונקטורה
חולפת, מה תלד בריתם? בעניינים לאומיים — ייגררו הציונים הכלליים אחרי חרות, כפי
שהוכיחו במצע גח״ל ובהופעותיו החקייניות של יוסף ספיר בכנסת. בענייני הכפייה הדתית?
המסורת של חרות תגבר. בזירה הכלכלית והחברתית? ערב־רב של סיסמות נדושות ותו־לא.

שומו שמיים -מי מדבר על מי?

האם לא היו שניים אלה שותפים ובני־לוזיה עשרות בשנים — אותן השנים עצמן בהן
הונחו היסודות לכפייה הדתית, למימשל הצבאי, לחנק הביורוקראטי, לשיעבוד האזרח
למנגנונים, לשחיתות, להרס הערכים הממלכתיים בחינוך, במנגנון המדינה, ובימי הפרשה
אף במערכת־הבטחון?

ללוי אשכול ניתן שאגם חסר־תקדים. אויביה המושבעים של מפא״י
הניח את נשקם כדי לתת לו הזדמנות. מאז חלפו שנתיים, וראינו מיהו.
האיש המתייצב לבחירות אינו אדם חדש, הזכאי לאשראי חדש, אלא ראש־ממשלה ששלט.
במדינה במשך שנתיים — שנתיים של כפייה דתית גוברת (עד כדי ״ויסות״ התנועה ברחוב
שבטי־ישראל בירושלים) ,של מימשל צבאי חמור, של קבלת חוק־לשון־חרע, של חבלה
ביוזמה ההיסטורית של בורגיבה, של הרס הכלכלה.

לדייסה זו איני יבול לתת אה קולי.

ליברלים עצמאיים: הם חצו ומפא״ י

מק״ :דק לקומוניססים

המעוך: מיסחו בחופש האום

המפלגה שנקראה לאחרונה ״ליברלית״ (וכמה גילגולים עברה עד
אז!) היא חסרת חוט־שדרה.

למפ״ם זו לא אוכל לתת את קולי.

אני איני נימנה עם המאמינים, ועל כן לא אובל להצביע עבור מק״י.

גת״ד: דייסה של סיסמות ששות

הכינה השבוע בהכרזותיה. הגמוניה פועלית — עם חוק־שבת, עם כפייה דתית, עם כלכלה
של ספיר, עם חוק־לשון־הרע.

וכעיקר: שנתיים של נבונות לסחור בבל עם הכל, עד כדי נבונות
לתת. אנשי כו־גוריון בסאות ועמדות-מפתח תמורת נוחיות שלטונית.

ך* ליברלים העצמאיים מתיימרים להופיע בלבוש חדש. אך האם אפשר להתעלם

( ) מעברם?
האם אפשר לשכוח כי היה זה שר־המשפטים פינחס רוזן שחזר, שנה אחרי שנה, והצדיק
את המשך קיומן של תקנות־החרום הקולוניאליות, עליהן מושתת המימשל הצבאי והמסכנות
את חרויות־הפרט של כל אזרחי המדינה?
האם אפשר לשכוח כי היה זה היועץ־ד,משפטי גדעון־האוזנר, כיום מועמד הליברלים-

אנשי אחדות־העבודה הם יותר סימפאטיים מכמה בחינות, הן מבחינה אישית והן מבחינת
העמדה שנקטו לגבי חוק־השבת ברגע האחרון. אך אין הם הולכים למערך בהתרוממות־הרוח,
אלא מפני שאין להם ברירה, מפני שמצאו את עצמם ליד השוקת הרעיונית והחומרית
השבורה. אילו הלכו אל המערך בקומה זקופה, ביושר ובכנות, הרי לא יכלו לוותר על
מן היסוד ועל מפ״ם, אז לא היו מצביעים בעד חוק־לשון־הרע!

מי שהולך מתוך חוסר־כרירה, מי שהולך כקומה שחון חה, איך ישפיע

מכתב גלו
(המשך מעמוד )11

על ההכרעות -אפילו רצה להשפיע למוכה?
הרי כדור מראש כי הוא ייבלע כשישים.
אסור לנו לחשוב היום רק על יום הקלפי. חייבים אנו
לחשוב על היום בו תוקם הקואליציה הבאר״ אם לא ישתנה
הנוף הפוליטי של המדינה ביום הבחירות בצורה מפליגה, הרי
אז יקים לוי אשכול קואליציה שתושתת מראש על חוק־שבת
חמור שבעתיים, על כפייה דתית שלוחת־רסן, על השלכת
עתונאים לכלא, על שרירות ביורוקראטית, על מימשל צבאי,
על חוסר־דרן־ אל המרחב ואל השלום, על השנור והתלות בזרים,
על כלכלה של מן־היד־אל־הפה, ומן הכיס של האזרח אל הצרור הנקוב של המנגנון.

ובעיקר: בקואליציה לא תהיה אף אחת מחרויות האזרח מחוסנת
מפני מקח־ומימכר במסדרונות חשוכים.
למערך זה לא אובל לתת את קולי.

£מ ז* 0ס? 0ז׳ הצילום המעי
לה ביותר הודות למדידת האור
המדויקת ביותר דרך העדשה.

ופי״ :סננה ועתיד המדינה

״ ״ 8זו! 0ס? 7 0מצלמת רפלקס
עממית אוטומטית ולא אוטומ־טית
משוכללת בטיב מעולי״
בצירוף עדשות אוטומטיות

שלמות.
הסוכן מטרופוט ״
טלפון ,5 5 77 8תל־אביב.

* שאר רפי הקטן. ילד חמוד, שובב, מלבב, נעים, שהיה שובה את ליבנו — אלמלא
4ידענו מי מסתתר מאחוריו.
עובר־בטל המוצג כמשיח על סוס לבן. זקן קנאי וקנטרן ונוטר״נקם המופיע בדמות
רודף האמת והצדק. הבוסים של המנגנון, שנפלטו ממנו והמיידים בו אבן. קארייריסטים
חסרי־מעצורים היורקים לתוך הבאר שממנה שתו כל חייהם. ולא רק שתו, אלא גם זללו
מלוא־חופניים.
מי מאיתנו שמע על שמעון פרם ודומיו כאשר נקראנו ללחום ולהקריב? האם יבואו הם
עתה אלינו ויטיפו לנו על בטחון? האם נפקיר בידיהם את ההכרעות בין שלום ומלחמה?
האם נניח להם לחבל בסיכויי עתידנו במרחב?

כת זו -לא זו כלבד שלא אתן לה את קולי. אני אלחם כה כפועל,
בבל מאודי וכבל כוחי.

והשה רשימה חושה!

מועדון ״אחווה״
רחוב ברנד ,21 תל־אביב
י חוג הצעירים

.י* יצר? האם על־ידי כך שנברח מן הפח אל הפחת? האם על־ידי כך שניתן לנצל את
עצמנו על־ידי אותם העסקנים, שליחכו את פינכתו של בן־גוריון במשך כל שנות
חייהם, שהתחרו ביניהם בדברי חנופה והתרפסות, שהשמיטו את המילה ״את״ ממכתביהם
ולמדו פסוקים של אפלטון בעל־פה — והמרימים עתה את נם האנטי־בן־גוריוניזם כדי
לזכות בקולות ולהיראות כגיבורים? תשובתי היא לאו מוחלט.

ביום ששי ,30.7.65 ,ייערך בשעה 8.30 ערב מוקדש

למרטין

וכך אני נותר, שלושה חודשים לפני הבחירות, ללא מפלגה וללא
רשימה שאוכל לתת לה את קולי במצפון שקט ובלב בוטח.

בובר

אני יודע שאיני בודד בלבטים אלה. מזה שבועות וחודשים אני שומע אותם בפי ידידים
ומכרים, ואף בפי אזרחים שאיני מכירם, הניקרים לי בדרכי.

(ולפעלו להבנה יהודית־ערבית)
הסופר והמתרגם מרדכי אכי־שאול
ירצו :
המזרחן ופרשן ״על המשמר״ גכריאל שטרן

המכובה הגדולה הזאת, המועקה הגדולה הזאת, מנסרות כחלל המדינה
בבל שכבותיה ושדרותיה.
שאלתי את עצמי, נועצתי עם מכרים מחוגים רבים, בחנתי הלכי־רוחות, והגעתי בסופו
של דבר לכלל מסקנה שבעצם כבר קיננה בניבכי ליבי למן הרגע הראשון.
דרושה רשימה חדשה בבחירות לכנסת השישית.

דרושה רשימה שאפשר להצביע בעדה במצפון שקט.

מנללת הו1*-י 1להנטוח מהנדסיס
מיסודם של ה מ כוני ם הי שרא ליי םלהכשרתמהנדסיםבע־ מ

רשימה שתהא מורכבת מאנשים בלתי־תלויים, שאינם עסקנים, שאינם רודפי־כסאות
ורודפי הסבות פרטיות, שאינם משועבדים למנגנוני־מפלגות. שלא דבק בהם נגע השחיתות.

אנשים שהוכיחו את עצמם במאבק למען אותם ערבים שאני מאמין
בהם, שהוכיחו את נכונותם להעז, לסבן ולהקריב.
אנשים שהוכיחו בעבר היכן הם עומדים לגבי אותן משימות שעליהן יש להילחם ולהיאבק
בכנסת השישית.

^[1111111111

ן ןן ןן ק !,קף ןסן) לשנת הלימודים <(65;? 6״ק״ 1ני;<)

נ 7ו 7נ 7־ 7ריבו

רדיו אלקטרתיקה

הסטודנטים יוכשרו בשעות הערב לבחינות
של האגודה הבריטית.

10א 0£ £1£0780א571111710א18£ 1
£83£א61א* 88010 £

ה הר שמה מסתיימת ב־30.7
תכנית לימודים,

תנאי

לכנסת או רבית-חסוסו1
* • י יקפוץ

את הקפיצה הנחשונית? מי יקבל על עצמו להרים משא זה על שכמו —

ליצור יש מ אין, ללא מנגנון, ללא כסף, ללא בסים אי רגוני, ב שע האח רונ ה זו?

קיים רק איש אחד בארץ הראוי והמסוגל לעשות זאת-
אתה.
אתה הוכחת בעבר שהנך נכון להיחלץ למאבקים בתנאים הקשים ביותר — כאיש אצ״ל
בנעוריך, כאיש שועלי־שמשון וכפצוע־קרב במלחמה, כעורך העולם הזה במשך 15 השנים
האחורנות, מול ההתנקשויות, המשפטים, החרם הכלכלי, ההשמצה הטוטאלית והחוקים החדשים.
אתה הוכחת, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, היכן אתה עומד באותם עניינים העומדים
על סדר יומה של המדינה: שלום, שיחרור מכפייה דתית,׳ חופש הפרט, שריון ללא
הבדל לאום ודת ועדה, קידמה חברתית ואי־תלות מדינית.
במשך 15 שנה לחמת נגד כל עוול, למען החלשים, בלי מורא ובלי משוא־פנים.

אתה היית הראשון שהרים את נם המלחמה נגד הבת של כן־גוריון,
כשהדבר היה עדיין מסוכן, בשכך־גוריוו היה בשיא פולחן האחד־בדורו,
בשהבטחוניזם שלט כבל ושימש כסות לכל מעשה נפסד.

משך הלימודים 4 :שנים 11 ,חודשים בשנה.
למעוניינים יקוים קורס הכנה לבחינות
כניסה למכללה במתימטיקה ופיזיקה. אנשים
עם חינוך מקצועי ללא תעודת בגרות יוכנו
במקביל לבחינות .£.כ< 0 .ע״מ שיוכלו להתקבל
בסטודנטים באגודה.

קבלה

אנשים שאפשר לבטוח לא רק בטוהרם האישי, בכנותם וביושרם,
אלא גם בכשרונם לנהל מאבק ולעמוד בו.

והרשמה £ :

אתה היית ראשון הלוחמים בשחיתות, וגילויי עתונך תרמו תרומה מכרעת להתקוממות
הציבור נגדה.
אתה לא היססת מעולם לבטא דיעה בלתי־פופולארית — אף כשראשי־המדינה נינוך עוכר
ישראל.
אתה הוכחת, בפעילות פוליטית פרטיזנית, כי יש מקום להידברות עם מנהיגים שמעבר
לגבול, ואת יכולתך לנהל הידברות זו אישית.
אתה בנית בעמל של שנים מכשיר רב־עוצמה המגיע כמעט לכל בית בישראל, והוא
עשוי, לעניות דעתי, לשמש תחליף למכונת־תעמולה יקרה ובזבזנית במערכת־בחירות.
ובעיקר: אתה צברת אשראי של אימון אישי וציבורי בכל חוגי־המדינה שנשתחררו מזיקתם
המסורתית העיוורת למפלגה זו או אחרת. אין אדם שני במדינה הנהנה כיום מאימון כזה
— בצפון תל־אביב, בריכוזי ישראל השניה, בכפרים הערביים.

זהו מעמד מיוחד -והוא מטיל עליך חובה מיוחדת.

׳״.לחי הל-אני! להנטוח מהנזסיס
מ ר דיו ( 51 פינ ת ריינ ס! בי מי ם א׳ נ

ת א, רזז

ר׳ וזי ביו 7.00ו 20.00 -

עמיד; /מ,מ1גע־־יי

והנה זכית לכבוד שרק מעטים זוכים לו: המישטר חקק חוק מיוחד, המכודן בגלוי
ובמפורש נגדך, הגזור לפי מידותיך.
עצם חקיקתו של חוק זה יוצר מצב חדש. הוא מעמיד בפני עורך־עתון לוחם, כמוך,
ברירה פשוטה: ללכת לבית־הסוהר או ללכת לכנסת.
מעודי לא נהגתי להציע לזולתי את אשר איני מוכן לקיים בעצמי.

אני מודיע לך בזה בי אני נכץ להיות כף לווייתך במשימה זו.
ח*ולם ׳ חז ח 1466

5ימים כולל טיסה הלוך ושוב במחיר ־ 115.ל>

במדינה
(תמשך מעמוד )9

בנו של המנהיג המנוח, הפרופסור (ל־מאתימטיקה)
ערי ז׳בוטינסקי, שחזר בשבוע
שעבר מחבש, שם כיהן באוניברסיטה.
ההצעה: לקרוא את השיר בעל שמונת
הבתים ליד הקבר, בבימוי מתאים, בהשתתפות
להקה של ״בנות ציון״ שתיסובנה
את הקבר במחול•.
אם ז׳בוטינסקי חלם על טכס כזה לכבוד
הרצל, סבר אותו אזרח, בוודאי ראוי
הוא עצמו שחלומו יתגשם ליד קברו
שלו.
להחלטת בגין. ההצעה מצאה חן
בעיני ערי, והוא הביא אותה בפני הוועדה
המטפלת בטכס. שם צוננה התלהבותו חיש
מהר.
טענו חברי הוועדה: שירה וריקודים ליד
הקבר נוגדים את הדת היהודית. זוהי
עבודה זרה.
לערי, שהוא כמו אביו אנטי־דתי, לא
היה הדבר איכפת כלל. אבל חברי הוועדה,
רובם אנשי חרות מסורים, עמדו על
דעתם. הם החליטו שיש לשאול לדעתם
של רבנים, ולדעת מנחם בגין.
בזה ירדה ההצעה מסדר־היום. איש
לא חלם כי מנחם בגין, הדוגל בהשלטת
דת ישראל בחיי המדינה, יערוך, טכס
הנוגד את טכיסיה של דת זו.

אכן, חופשה ספורטיבית מק סי מ ה 5ימים (ארבעה לילות) במלון ״קרוון״ על חוף
האלמוגים ליד שמורת הטבע של עולם הדממה התת מימי באילת. זאת, ועוד טיס ה
הלון ושוב במטוס ״ארקיע״ והבל במחיר — 115.ל״י ליחיד בחדר זוגי. מאידן, מוצעת
גם חופשת סוף שבוע (שני לילות) במחיר — 79.ל״י בלבד. לילדים ס /ס 30 הנחה.
ההרשמה ב״ארקיע״ ,תל־אביב, טלפון ,614567 במשרד מלון ״קרוון״ ,תל־אביב, טלפון 50424
ובכל משרדי הנסיעות.

ב חי רו ת

11113

פצצהב די מונ ה
ההצגה הראשונה של הבחירות להסתדרות,
המתקרבות והולכות, התקיימה בעיר
קטנה בנגב הרחוק, דימונה. המחזה התנהל
לפי כל כללי התיאטרון: בפתיחה צנועה,
בהתפתחות דרמטית ובעוקץ מפתיע בסופה
ש /ההצגה.
היתד, זאת גם הצגה חינוכית. המתחנכים
לא היו אלא עסקגי־מפלגות מהדרג הגבוה
ביותר. הם עקבו אחרי העלילה בהתעניינות
גוברת, והתעניינותם לא פסקה גם
לאחר הורדת המסך.
מלחמת העצבים. היו אלה בסר
הכל בחירות לוועד העובדים של מפעל
בודד: כיתן דימונה, בית־החרושת המעסיק
1300 פועלים יומיים. לפני כחודש וחצי
נעשו במפעל סידורים פנימיים, כדי להעביר
את הבחירות הפנימיות של ביתן
לפי כל כללי התקנון. ועד־העובדים הקודם
מינה ועדת־בחירות, בה הוכנסו 5
מפועלי המיפעל לפי המפתח המפלגתי
המסורתי 3 :ממפא״י 1 ,מאחדות־ד,עבודה
ו־ 1ממפ״ם.
חיש מהר התברר שלבחירות הללו יש
תפקיד הרבה יותר רחב מהתפקיד המקומי
הצנוע. כל המפלגות ראו בהן מיבחן
חשוב לפני הבחירות הארציות להסתדרות.
הפעילים החלו פועלים בעצבנות רבה,
ובכל השיטות של מאבק פוליטי גדול.
היתר. זאת מפא״י שאיבדה הראשונה את
השליטה על עצביה. מועצת פועלי דימונה
הודיעה על פיזור ועד־עובדי כיתן.
ובעת ובעונה אחת ביקשה מוועדת הביקורת
של ההסתדרות לשנות את ההרכב
של ועמדו־,בחירות במיפעל. הנימוק:
שלושת נציגי מפא״י בוועדת־הבחירות
אינם מפא״יניקים אמיתיים, אלא
חברי־חרות חשאיים. הדרישה הנוספת: לדחות
את הבחירות עד שיתבררו העניינים.
הפשרה שהושגה: המערך, שקם
בינתיים, יוסיף לוועדת־ד,בחירות שני נציגים
נאמנים משלו.
הבחירות התקיימו במועדן, ביום הרביעי
האחרון.
כיבוש ממן מדים. הקדימו אותן פעולות
קדחתניות, אופייניות לנסיבות מסוג
זה. כשנקבעו רשימות מפ״ם וגוש־חרות־ליברלים,
נעשו כל המאמצים כדי לכבוש
את אותם המועמדים למפלגה השלטת.
מאמצים אלה נכשלו.
למען המערך הופעל כל המנגנון הקיים
בבית־החרושת. מנר,לי־ר,עבודה, הנאמנים ל־מפא״י,
ערכו שיחות ידידותיות עם הפועלים
העובדים תחת השגחתם. על אנשי
מפ״ם וגוש־חרות־ליברלים נאסר לעבור
את שער בית־החרושת, בנימוק שיש להימנע
מתעמולה בלתי־הוגגת.
כך הגיע יום־הבחירות. יומיים לפני
זה ביקרו במפעל שני נציגי ועדת־ד,ביקורת
המרכזית, שקבעו, יחד עם אנשי ועדת־הבחירות,
את כללי ההצבעה וספירת־הקולות.
יום־הבחירות עצמו עבר באווירה
מתוחה. המתח עלה עוד למחרת בבוקר,
(המשך בעמוד ) 17
,.העול ם ר,ז ת 1454

! 111
מטהר אויר

ענ ק
בקופסת

מעניק

או, ר ת
רעננות בבתים ובמוסדות

נפלאה

קצף לגלות
״פק״ על שומר
ען ף

ומעניק

הפנים

גלוח

ונעים

סוכנות בלעדית

קרויטורו את פימנטל
רחוברש ״ י 16
תל-אביב טל 623094 .

ספריי
לשער, מחזיק
התסרוקת

ומעניק ברק
לשער רטוב
ולשער יבש

ספריי ״פ ק
דיאודורנט

״פק״ דיאודורנט

מונע ריח וזיעה
ומעניק 24 שעות
ריח מונע
וזיעה, ומסיר

רעננות

עייפות

ו 1ו צ 1ו ״ 0ו 7ק ׳ חגוונח 1ו ם
ל ! 1ו ו ! ו ו 1ה ! 1ט 1א ל

בקרנו בתערוכה מיוחדת במינה: תערוכה
שנתית מעבודות תלמידי בי״סטכ ני קו ם.
התערוכה נערכת באחד האולמות בבנין
בית הספר, ברח׳ בן־יהודה ,26ת״א. מוצגות
בה עבודותיהם של תלמידי ביר,״ם במגמות
המקצועיות השונות.
כשנכנסים לאולם, מבטנו נופל לראשונה
על שולחן, עליו מסודרים מכשירים אלקטרוניים
למיניהם, מיד הבינונו, שלפנינו עבודותיהם
של תלמידי המגמה לטכנאות רדיו־אלקטרוניקה.
אנו רואים מכשירי מדידה
עדינים ומסובכים, אשר הורכבו במעבדות
בית־הספר בידי תלמידי המוסד. בין המכשירים
בולט ארגז רחב־מידות, עשוי מפח
אלומיניום, עליו מורכבים כל מיני כפתורים,
חוטים צבעוניים, מנורות־רדיו ועוד. מוסבר לנו, כי לפנינו דגם
מוגדל של מקלט רדיו, אשר הורכב בביה״ס לצרכי המחשה
והוראה. ליד דגם זה אנו רואים את אשיית מקלט הרדיו הגמור,
פרי עבודתם של התלמידים, אשר למדו את סודות החיבורים
הסבוכים בעזרת הדגם הלימודי המוגדל.

כשפונים הלאה, מגיעים לתערוכת המגמה
לשרטוט וטכנאות מכונות. ליד דגמים: פלסטיים
של מכשירי מדידה (מד־זחיח, סיקרו־מטר
וכו׳) ,המשמשים להוראת השימוש במכשירים
אלה, אנו רואים דגם־ענק, של
בורג ואום. לצדי הדגם בורג אמיתי — אשר
אם כי הנו בעל מידות רציניות, איננו יכול
להתחרות בגודלו עם הדגם הפלסטי. בוכנות
של מנועים, חתוכות בכל הכוונים על מנת
לגלות את חלקיהם המוסתרים המוסתרים
וליד כל אלה התכניות המשורטטות בריקנות
בידי תלמידי המגמה.
כשממשיכים הלאה בסיבובנו באולם, מגיעים לתצוגת המגמה לשרטוט וטכנאות בנין
וארכיטקטורה. מסביב, על הקירות, אנו רואים את עבודותיהם של סרחי האומנות שבבית*
הספר: תלמידי המגמה לגרפיקה, ציור ופיסול.
לסיכום — אנו יכולים להציע רק ללכת ולהנות אישית ממוצגי התערוכה, אשד יהוו
עניין גם עכור צופה, שבעית למוד מקצועות אלה איננה על הפרק אצלו נרגן י זה.

חולית ״השוס הזה,
אביב עד עצומה זו

ועד סזלומי א מוני ישראלי

ידושלם עיה־ק תובב״א
תבוח ח׳וממדה

עצומה

מאת

אהדו! בכר
ס* מחזה שנראה בשפת־הים, בקטע
ן | שבין מלון דן ובריכת־השחייה, היה
בלתי־רגיל. יהודי עבדקן, לבוש גלימת־משי
וכובע רחב־שוליים, טייל להנאתו בחברת
צעיר חובש־כיפה, והעיף מדי פעם מבטים
גנובים אל עבר חתיכה בביקיני קצרצר.
״הדוסים האלה משוגעים,״ הסביר גברבר
צעיר לנערתו ,״הם באו להסתכל על
חתיכות.״ לאט־לאט התחיל להתאסף סביבנו
קהל רב .״מה אתם עושים פה,
שאבעסים?״ צעק מישהו.
״שמע,״ לחש יגאל ,״מוכרחים לעשות
משהו.״ היה לו רעיון מצויין. הוא נעצר
ליד ערימה של חתיכות בביקיני, נופף
בשתי ידיו וצעק :״פריצעס! פריצעסי״
עכשיו היו המתרחצים בטוחים כי נשלחנו
לשפת־הים כדי למחות נגד רחצה
מעורבת של גברים ונשים. לאחר ההופעה
המעוררת אימון יכולנו לגשת למיבצע
עצמו.

אנו תושבי ירושלם עיה״ק תובב״א
החרדים דידבר השם ית׳ פונים בזה אדי
אזרחי ישראל לבוא בדרישה עצומה אל
ראש הממשלה ובל האנשים והמוסדות
הנוגעים בדבר לבכם ישיבה מיוהדת

שלכנסת ישראל בדי לקבל את

חוק העזבת
שיאסור ר״ל בד תחבורה, מסהר׳שדותים
*לעי א:יו:י יסדאי
וגו׳ ביום שבת 9
זהרדים לדברהשם

״אתם?א נותנים?חיות;״
•י* קורבן הראשון היד, צעיר שיצא
ן | מהמים

הבד׳ המערכת אהרון בכו ויגאר גן

״מה פתאום?״ משיבה הצעירה
בקפה חול להצעת החתימה. בתחנת
הרכבת הצפונית (למטה) היו תגובות הקהל דומות.

בנית הקפה

והתישב

החול.

הצגתי

מ 3צ
שאבנו!

החיילות שחיכו לטרמפ בכביש חיפה דחו
את העצומה בתוקפנות. הצעירה הנראית
בתמונה, מימין, בלבוש של בני־עקיבא, היא בתו של כתב העולם הזה.

הטומפיסמיות

ך 1 1ךןךן גרמה הופעת החולייה להתקה
העצומה בצחוק קולני. דק בקר 11 נמצאו חותמים. כשגילה אחד מהם את זהות המחתימים,
נגד יחזקאל שפיגל (עומד משמאל ליגאל מן בתמונה

צאח נתחטשת דזויוו להחתים נתר-
דמעו תום השנת -תה היחה תגובתם?
בפניו את העצומה ופניתי אליו בניגון
של גמרא :״אפשר אדויני רוצה לחתום
על פטיצייע למען קדושת השאבעס?״
הוא העיף עין בעצומה, דחה אותה
מעליו בכעס .״אני לא חותם על דברים
כאלה,״ הסביר בתוקף ,״אני נגד הכפייה
הדתית.״
יגאל ספק את כפיו ,״אוי, ריבוינו של
עוילם,״ נאנח למשמע התשובה. הצעיר
התחמם .״אתם הדתיים לא נותנים לחיות.
אתם צריכים להבין שהמדינה הזאת היא
מדינה חילונית. אתם בסך הכל מיעוט.
ועל כן צריכים לקבל את דעת הרוב
החילוני.״ הוויכוח התלהט.
״כולנו יהודים,״ עזר לנו מישהו מהקהל
.״יותר משישראל שמרו את השבת
שמרה השבת עליהם,״ ציטטתי אימרד.
נושנה, אבל הצעיר גשאר איתן בדעתו.
״אף אחד לא יחתום לכם,״ אמר.
״אולי הגברת מוכנה לחתום על עצומה
למען השבת?״ פניתי לחתיכה בביקיני.
היא הציצה בעצומה שהגשתי לה, קראה
את הכתוב והתאפקה מלצחוק .״לא, תודה,״
ענתה באדיבות. מאחורי הגב עוד הספקנו
לשמוע אותה רוטנת נגד סחטנותם של הדתיים,
הרוצים למנוע ממנה את הרחצה
בשבת.
שעה קלה הסתובבנו בין המתרחצים מול
סוכת המציל ברחוב פרישמן, וניסינו לשכנע
את האנשים לחתום על העצומה. רוב
התגובות היו נזעמות ומרבית המתרחצים
שפנינו אליהם דחו את הפניה האדיבה
בשאט־נפש גלויה ומופגנת.

במלוא גרונו ,״תזהרו, אלה אנשי הליגה
נגד כפייה דתי.ת!״ הוא נופף מול פני
באגרוף קמוץ .״אתה דתי, אתה?״ אמר
בקול מאיים ,״בחור דתי לא ילך עם
מכנסיים צרים וקופסת סיגריות שמציצה
מהכיס האחורי!״
הכנסתי את הסיגריות לתוך הכיס, ומשכתי
את יגאל בשרוולו .״זייט גיזנט, רב
יהודי,״ נפרד ממנו יגאל ופתח במנוסה
לכוון הבריכה.
זוג התיירים שפנינו אליהם לא ידע מר,

דתי מולדתי כ

תחנה המרכזית, סירב, שאל מה השתייכותם
המפלגתית של המחתימים. הוא הסביר כי לא
יחתום עד שלא יברר את השייכות המפלגתית.
עצומה לחתום.
התייר,
בעיניו,

״צייד להרביץ להם!״
שטיילנו לאורך החוף, ליווה
)6 /אותנו על הטיילת גבר קשיש חבוש
מגבעת. החלטנו לפנות גם אליו. הוא
הציץ בעצומה, בחן אותנו במבט קפדני.
״הוא תפס את הבלוף,״ לחש יגאל. האיש
הוסיף להסתכל בנו במבט בוחן. לאחר
שהבחין גם בצלם, לא היה לו !ספק
שאנחנו דוסים מזוייפים .״יהודים,״ צעק

משינה מקן

הצעירה התל־אביבית שנתבקשה על־ידי חולית העולם הזה
לחתום, דוגמנית ומורה לציור במקצועה, גילתה את זהות
המחתימים רק בסופו של ו״יכוח ממושך, בו תקפה את הצעת חוק־השבת. הגילוי גרם לה

דוזר*

ל\ז־דרר7

ו ל חי

רלזווזרזד7

*1מ ו סי ר ה

לזררדרוירו

רזלזור

ווזל

מיווז

הדזרליוז

!בוצת מתרחצים אחת, בני נוער דתיים (מימין למטה)

״!מ51£0א 0״ ו, ייסא ״ ,ל ־

־צה מהומה, שכתוצאה ממנה הוגשה תלונה למשטרה
:ימן, יד על המותן) באשמה של תקיפת עתונאי.

לאוטובוס בתחנה המרכזית בתל־אביב. שם הושגה רק חתימה אחת, של
סדרן אגד שאמר :״רק זה עוד חסר לי, לעבוד בשבת, כמו חמור.״

ות. רוב המתרחצים קיבלו את ההצעח לחתום על

אנחנו רוצים. הסברתי להם שזו
למען חוק השבת, וביקשתי מהם
״אתה יליד הארץ,״ ביקש לדעת
״לא,״ אמרתי, כדי למצוא חן
״אני מברוקלין.״
״או, ורי נייסד שמח התייר, והמשיך
בשיחה באידיש עסיסית. מכיוון ששפה זו
אינה שגורה בפי, מיהרתי להסתלק, כדי
לא ליפול בפח.
״תראה איזה חתיכה יושבת שם,״ לחש
יגאל ,״בוא ניגש להחתים אותה.״ החתיכה
נרתעה מפנינו בבהלה, לא רצתה אפילו
לעיין בעצומה.
הקטע שליד הבריכה היה גדוש. המונים
יצאו מהמים והפסיקו לשחק בכדור כדי
לחזות במראה הנדיר. ניגשנו אל קבוצה
של צעירות. הן הציצו בעצומה, ביקשו
עט והתכוננו לחתום, כשצעקה חדה פילחה
את הדממה המתוחה .״זה יגאל, הצלם של
העולם הזה!״ הסביר גברבר לקהל הרג
שהתאסף סביבנו ,״אלה אנשי העולם הזה,
אני מכיר אותם!״ אישר מישהו.
הצעירות הנדהמות פתחו בצעקות .״איך
אתם לא מתביישים לעשות מאיתנו צחוק!״
קראו בהיסטריה.
גברבר שיצא מהמים ניגש אלינו בצעדים
בטוחים .״תנו לי את כל העצומות המזויפות,״
תבע. כשסירבנו, קרא לחבריו.
״צריך להרביץ להם,״ הציע פושט בן
ארבעים־פלוס.
ניסינו להתחמק, אבל הקהל הצמא לבידור
חסם בפנינו את הדרך,
״אתם תשארו פה עד שתבוא המשטרה,״
איים גברבר חובש־כיפה. הפושט בן האר־

ה וו רז־רז ו

״נו. אדוני!

(המשד בעמוד )22

״י ללא הסבר חתמה אשה נ
בתור ליד קופת קולנוע
כיכר דיזנגוף. האזרחים האחרים בתור סירבו לחתום,
מהם אף טען כי יש להציג סרטי קולנוע גם ביום

הוא ואה את היהודים

הבונים נוטשים את

** מדתי מול שער ציון בירושלים ה-
> ערבית. באותו המקום, בו עמדתי לפני
17 שנד, בדיוק וראיתי איך מועברים
כ־ 2000 יהודים מן הרובע העתיק שלהם
לירושלים החדשה.
הם צעדו אז לאורך רחוב דמלן דויד,
כשהם נושאים את מטלטליהם העלובים,
וכשתיילי הלגיון הערבי מקיפים אותם.
הם נשאו בידיהם את התינוקות — וגם
ילדים, שיכלו ללכת, נישאו בזרועות אמהותיהם׳
כאילו שיתק הפחד את רגליהם.
צעדתי איתם בצעדתם האחרונה העגומה.
כאשר ראו את שער ציון מרחוק — נעצרו.
זעקות ובכי תמרורים פרצו מפיהם, קינה
מזרחית קורעת־לב. יהודי זקן החל בקריאת
קדיש. גברים אחרים התקהלו סביבו והצטרפו
לתפילה! אך הלגיונרים לא נתנו להם
לגמור. הם פיזרו את ההתקהלות הקטנה,
ואילצו את היהודים לצעוד הלאה — דרך
שער ציון, אל עולמם החדש.
השער עצמו היה אז במצב גרוע. כי לפני
כן שימש מטרה להתקפה של הפלמ״ח;
את התקפת ריפלמ״ח ראיתי שבוע קודם
לכן — מבלי לדעת שאני עד למאורע
היסטורי. אז הייתי עדיין בצד הישראלי
של החזית, ויחד עם תריסר עתונאים
אמריקאיים נזעקתי אל מול השער, לקול
התפוצצות אדירה. התפתח דו־קרב של אש
מיקלעים, כשהצד הישראלי חולש על שער
ציון ממרומי כנטיית הדורמיציון. עם שחר
ראינו את הפורצים בשובם לעיר החדשה,
עם פצועים וזקנים. הם הצליחו במשימתם
— חדרו לרובע היהודי בעיר העתיקה,
העבירו מזון ותחמושת, בתקווה כי הרובע
יחזיק מעמד.

האשד, הבחינה בי וצווחתה פילחה את
הלילה. הכלבים פתחו בנביחה. התרחקתי
כפחד, והחלטתי לא להתקרב לבתים.
לפתע שמעתי קול תוקפני של גבר שבקע
מאחורי תל קטן. נבהלתי עד כי נעתקו
המלים מפי. לא תיארתי לעצמי שמאחורי
תל כה קטן יהיה אורב. שוב נשמע קול
פקודה, הפעם מלווה בנקישת מתכת.
מיהרתי לצעוק :״אני ידיד. אני אוהב את
חאג׳ אמין אל־חוסייני! יחי הערבים! אהלן
וסאה,לן.״
השומר יצא מחפירתו, כשהוא מכסה אותי
ברובהו, וציווה עלי להתקדם. הובלתי לחדר
המישמר, ומיד התחלתי לברר אם
עדיין מצויים שם המתנדבים המצריים שהכרתי
לפני ד,־ 15 במאי. לאחר כשעה הופיע
אחד מהם, שהיד, עתה בדרגת קפטן.
״יש לך שעון־יד יפה,״ העיר .״עדיין
לא הצלחתי להרוג יהודי ולקחת את
שעונו.״
״ידידי, השעון הוא שלך,״ אמרתי ,״אבל
רק אחרי שתציג אותי בפני מפקדך ותגיד
לו שאני אוהד ערבים מושבע.״
למחרת בבוקר התברר לי שאני בגיא
קדרון. מכרי המצרי קיים את הבטחתו
והציגני בפני מיג׳ור עבדאללה אל־תל.
כתמורה נתתי לו שלוש לירות ירדניות —
ושמרתי על שעוני.

כשטח ההפקר

ך הרובע לא עמד. תושביו נכנעו, ואל
העתונאים הזרים בעיר החדשה, הגיעה
הידיעה, כי בקרוב ייערך הגירוש. כמה

שעו ציון

זה השער שנפרץ על־ידי הפלמ״ח בקרבות , 1948 ערב נפילת העיר
העתיקה. מכאן יצאו היהודים, אחרי הכניעה ללגיון הערבי. עכשיו
בוצר השער על־ידי עמדות צפופות, נמצא תחת שמירה מתמדת של אנשי הלגיון הערבי.

לקחתי את מזזזדתי לקונסוליה האמריקאית.
היו בה בערך כ־ 1200 דולאר במזומנים.
האם עלי לקחת את הכסף עמי?
אם אתפס, אמרתי לעצמי, לבטח יגנבו
ממני את הסכום הגדול. הוא גם עלול
לעורר חשדות, שמא אני מרגל או משהו
כזה. עטפתי את הכסף, הנחתי אותו מתחת
לבגדים, וביקשתי מאנשי הקונסוליה לשמור
את המזוודה במקום בטוח .״איננו יכולים
לקחת אחריות לבטחונר״״ היתד, התשובה.
״אם אתה רוצה — תוכל להניח אותה
מתחת למדרגות, בכניסה. תמצא שם עוד
כמה מזוודות.״
על המזוודה הדבקתי פתק :״במקרה

חזרה

מאיתנו החליטו להיות נוכחים במעמד ההיסטורי.
אך כיצד עוברים מצד אחד של
החזית למישנהו?
פקידים ישראליים ניסו להניאני מן התוכנית,
כאשר שמעו על כוונתי לחצות את
שטח־ההפקר בחסות החשיכה .״זה מסוכן,״
הזהירו אותי .״יפתחו עליך באש משני
הצדדים. יש גם מוקשים.״
אבל הם לא יכלו לעצור בעדי.

ירדו צללי ערב, אך עדיין היה מוקדם
לזוז. לאחר זמן התקדמתי כמה מאות
מטרים בהליכה כפופה, כי גם בלילות
ללא ירח נראות הצלליות. התרחקתי מן
השביל המרכזי, שהוביל לבתים בגיזרה
הערבית, אך מחשש המוקשים צעדתי קרוב
ובמקביל. לו. כל כמה דקות עצרתי, כרעתי
על ברכי והקשבתי. לעתים הצמדתי
אוזני אל האדמה. אולי אשמע תהודת
צעדים.
התקדמתי באיטיות רבה. בחצות הייתי
בשטח ההפקר, מעבר לעמדות הקדמיות
של הישראלים. פחדתי מנביחות הכלבים.
ככל שהתקרבתי לאזור הערבי, גברו ה־

ל עיר

שאמות, נא לשלוח לנד הכתובת. כל ההוצאות
יוחזרו.״ ארזתי כמה חפצים בתרמיל
ולקחתי אתי כ־ 100 דולר. בשעות
אחרי הצהרים המאוחרות, לאחר שהודעתי
לשלטונות הישראלים על החלטתי, צעדתי
עד קצה גזרת דיר־אבו־טור, היורדת לוואדי.
ניסיתי להסתתר מעיני הצופים הערביים
שבפיסגה מצפון, וחיכיתי לרדת
הלילה.

דשא על הקבר

^ מחרת החל המשא־ומתן לכניעת ה/עיר
העתיקה. בפעם הראשונה ראיתי
את רבי מרדכי וינגרטן בכניסה לבית
קאיפס, ברובע הארמני. ניגשתי אליו ושאלתי
אותו :״האם אתה מדבר אנגלית?״
״כן,״ ענה הרב.
״אני אמריקאי, לבי עמכם,״ אמרתי והתרחקתי
במהירות, כשראיתי לגיונרים מתקרבים
הרב,
אשתו וארבע בנותיהם הובאו, יחד

העתיקה

נביחות. בכל רגע הייתי עלול להיתקל
במישמר ערבי. מוטב שאפגוש תחילה
אזרחים, חשבתי, כי חיילים קודם יורים
ואחר־כך שואלים. אינני יודע ערבית. האם
הערבים מבחינים בין עברית ואנגלית?
בערך בשעה שתים אחרי חצות התקרבתי
אל הבית, שבחלונו דלק נר. אשר,
הדליקה מדורה בחצר. האם חיכתה למשהו?
עמדתי ללא נוע ולא ידעתי• מד, אעשה.

עם נכבדים יהודים אחרים, לבנין בית־הספר
הארמני. זה היה בתחילת חודש יוני .1948
בחודש שעבר שוב ביקרתי באותה כיתה.
הקיר המפוצץ תוקן מזמן. החדר היה נקי
ומסודר, ותלמידים ישבו בו וענו לשאלות
הבחינות.
זכרתי את האנשים היגעים שהיו שרועים
על הרצפה בקיץ ,1948 כשהם מוקפים
המון צמא־דם. רק הודות להתערבותו של
המלך עבדאללה לא אונה להם רע.
מגג בית־הספר ראיתי את העשן מיתמר
מהרובע היהודי שהועלה באש. שמעתי קו-
לות־הרם ופיצוצים. עתה, בקיץ ,1965
היו השמיים בהירים וטהורים. גם קו ־
הרקיע השתנה — מעבר לבית־הקברות בהר
הזיתים ניבנה מלון מפואר לתיירים. התיירות
הפכה /מקור־הכנסה ראשון לירדן.
ביקרתי בבית הקברות היהודי. קברים
רבים חוללו ומצבות שבורות התגוללו
פה ושם. כדי לחפות על החילול נשתלו
עצי אורנים ודשא גבוה. צעדתי בזהירות,
כי תייר המצלם בבית־קברות יהודי עלול
להביא על עצמו צרות צרורות בירדן.

מנן״דויד מחוק

כאן היתה ה מי פקדה

מתיקה. לפי המסורת, היתה כאן המיפקדה הרומאית בימי ישו, וכאן

רחץ פונסיוס פילטוס את ידיו כדי לשחרר את עצמו סן האשמה
לצליבה. כאן שכנה מיפקדת הלגיון בימי הקרבות. מעליה נראה
הר־הצופיס, בית־החולים הדסה ובניין של האוניברסיטה העברית.

ך* ק הכותל המערבי נשמר נקי
1ומסודר. הכתובות שעל אבניו לא נמחקו•
זה האתר היהודי היחידי שלא הושמד
ולא נפגע.
כל המקומות האחרים נהרסו. התאמצתי
למצוא את המקום שבו עמד בית־הכנסת
הגדול. בפעם האחרונה שראיתיו, היו לו
שלושה קירות שלמים, אף כי הגג פיצץ
ונהרס. צילמתי אז תמונה שבה ניראה
חייל ובידו מגילה מרופטת. עתה לא
נותר ממנו דבר. אף לא הריסות.
אך הריסות היו בכל מקום, כי נעשה
מאמץ למחוק כל זכר ליהודים. מגני־דויד
קועקעו מתוך קירות הבתים, וחלונות בצורת
מגן־דויד שונו או נסתמו. אך עין
מנוסה יכולה עדיין להבחין בהם.
ברובע היהודי נטפלו אלי ילדים שצעקו
:״כנסת, כנסת!״ הם הובילו אותי
במדרגות תת־קרקעיות לתוך אולם שהיו בו
כתובות בעברית. צלמתי אותן. הם אמרו
שזה בית־הכנסת של חלב. אינני יודע אם

זעתיקה -עתה חזו אל אותם המקומות

זה נכון, אך היד. מסוכן לשאול.
ככל שהתקדמתי לתוך הרובע היהודי,
גברה האיבה. כששאלתי איך להגיע לכותל
המערבי, הותעיתי בדרכי כמה פעמים.
פרחחים ואף נערות זרקו עלי אבנים
וצעקו ״יאהודי חלק משוכני הרובע
כיום הם פליטים ערביים מישראל.

מגט מעבר?חומות
*** וב חזרתי מרחוב המלך דויד ל־

כיוון הרובע הארמני. אותה דרך עברתי
אז עם היהודים המפונים, שגררו עמם
את טפם ואת רכושם, כשרק הלגיונרים
מפרידים ביניהם לבין ההמון השואף לדם.
עברתי ליד בית היתומים היהודי, שהפך
עתה בית־ספר לבנות, בחסות סוכנות הסעד
לפליטים.

5000 פליטים ארמנים. הם ישנו על הרצפות,
ולידם שבעה תלי־עפר קסנים —
קברות ההרוגים במלחמה לא־להם.
מן המינזר צעדתי לעבר המצודה, מגדל
דויד ושער יפו. עתה זהו אזור צבאי מבוצר.
ליד שער יפו התנוסס שלט חדיש מלון
פטרת.

ירדתי במדרגות אבן, לתוך סימסות
צרות ואפלות, עד בניין אל־ראודא. המקום
שימש כמפקדה בימי התורכים, ובשנת 1948
התייצבתי שם בפני מיג׳ור עבדאללה אל־תל.

באל־ראודא של היום לא נותר זכר
מכל אותה צבאיות. המקום הפך לבית־ספר.
בשעת בין־ערביים זו היה הבניין
ריק. טפסתי אל הגג ולפני השתרע נופה
המרהיב של ירושלים.
שקעתי בהירהורים. מה אראה בעוד 17

במדינה
(המשך מעמוד )13

בית הכנסת הנטוש

בלב־לבה של העיר העתיקה נמצא בניין תת־קרקעי
עתיק זה, ששימש נבית־כנסת של החלבים.
מעל לדלת הסגורה בסלט נראית אחת הכתובות היהודיות האחרונות ששרדו בשכונה.

כשאחרי ההצבעה של פועלי המשמרת האחרונה
נפתחו הקלפיות, וכל שבעת חברי
ועדת־הבחירות החלו בספירת הקולות.
חדלה אנוש. בשעה 11.00 בבוקר היה
כבר ברור שבכיתן דימונה התפוצצה פצצה.
אנשי המערך לא ציפו לכישלון כה גדול.
מבין 17 חברי מועצת פועלי המי׳פעל
החדשה נבחרו 10 חברי מפ״ם, שני נציגי
גוש־חרות־ליברלים, ורק 5אנשי המערך.
באותו בוקר נמסרו התוצאות לעיתונאים,
התפרסמו בכל העיתונים.
אך באותו בוקר קרה בכיתן משהו
נוסף. מיד אחרי ספירת הקולות הכריזו
ארבעת נציגי המערך בוועדת־הבחירות שהם
עייפים מדי, וסירבו לחתום על ת־פורטוקול
של תוצאות הבחירות. יושב־ראש
הוועדה הודיע אף הוא, לאחר שעה
קלד״ שהוא חולה אנוש ושוכב במיסה
עם 40 מעלות חום. הקלפיות, יחד עם
תוצאות הבחירות, נמסרו למנהל־המנעון
בבית החרושת, ונסגרו בארונו.
הפרוטוקול לא נתתם עד היום הזה.
במקומו חיברו ארבעת אנשי המערך, ה־מהמים
רוב מוחלט בוועדת־הבחירות, בקשה
למעדת־הביקורת המרכזית לבטל את הבחירות,
שהם בעצמם אירגנו אותן והשגיחו
עליהן. לפי טענתם לא היו הבחירות
הוגנות, כי נפסלו 296 מבין 1300הקולות.
אנשי
מפ״ם, החוגגים את נצתונם הגדול,
לא הגיבו עד עתה על כל הפעולות,
המכוונות לפסילת נצחונם. אך יתכן
שפרשת־דימונה תגיע אף היא, בסופו של
דבר, לבית־המשפם.
איך מסבירה מפ״ם את נצחונה? לדעתה,
הפסידה חרות בגלל התחברותה עם הליברלים
הבורגניים, ואחדות־העבודה בגלל
קשריה עם מפא״י השולטת במפעל. מפיס
נשארה אופוזיציה פועלית יחידה.

חיגוך
חר &הבערערה

כאן גרו יהודים לפני המלחמה. הבתים הי
שייכים להם. רבים מן הדיירים החדשים הם
פליסיס מישראל. בבית־היתומים היהודי הסמוך לומדות תלמידות סוכנות־הסעד של האו״ם.

רחוב ברובע היהודי
המשכתי עד שער ציון. בדרך הצרה ראיתי
כמעס התנגשות בין מונית לבין
מכונית בעלת מספר אמריקאי, הנהוגה
בידי נזיר קאתולי. הגעתי למקום שבי
שמעתי בעבר את אותו ישיש האומר
קדיש, ובלבי נשאתי תפילה אילמת לזכר
כל קורבנות העוול והאלימות.
שער ציון יצוק ומחוזק עתה בבטון,
עד כי אף משאית של דינמיט לא תוכל
להפילו. מעליו מתנוססת כנסיית דורמיציון,
ואם מתבוננים היטב — אפשר להבחין
בחייל ישראלי. פניתי ימינה למינזר הארמני.
הארמנים לא השתתפו בפעולות
האיבה, אך נקלעו אל בין הלוחמים ונפגעו:
16 הרוגים ו־ 120 פצועים.
בימי הקרבות של 1948 נמלטו אל המינזר

שנה, כאשר אשוב בשלישית לירושלים —
אם אמנם אחיה עד אז? האם אראה את כל
ירושלים חיה בשלום, עם בתי־ספר במקום
מיפקדות צבאיות? או שמא אראה את הר
הצופים קפוא עדיין במלחמה קרה?
ירדתי לעבר שער דמשק, אל קירבת
החומות החדשות המפרידות בין ירדן לבין
ישראל. חשבתי כי חומות גבוהות לא יצרו
מעולם ידידים, ולא מנעו חדירת אוייבים.
הבסתי אל על, מעבר לחומה החדשה,
וראיתי את העולם של 17 שנה מהיום.
עולם בו לא יהיו חומות גבוהות, כי אם
גדרות־אבן נמוכות, עליהן יוכל האדם להישען
ולשוחח עם שכנו.
אני מקווה שאחייה עד ליום בו אראה
תקודד. זו מתגשמת.

לעוברים בכביש הראשי ליד הכפר ערערה
במשולש, בשעות הערב של היום
החמישי האחרון, היה נדמה שהכפר חוגג
את החתונה המסורתית של אחד מתושביו.
כל בתי־הכפר היו חשוכים וריקים, וכל
תושביו התאספו ברחבה אחת, שהיתר,
מוארת בעשרות מנורות־נפס. במרכז הרחבה
ישבה גיבורת הערב, נערה בת , 14
כשעל ראשה זר פרחים צהובים.
אך לא וזיתה זאת חגיגה רגילה.
המוזר בין האורחים היה רב — אורח
מקנדה, שהגיע לכפר הערבי, יחד עם 96
תלמידיו. נוספו עליהם כ־ 200 אורחים מתל-
אביב ומישובים עבריים אחרים, נאמו על
שיתוף־פעולה יהודי־ערבי ועל אחמת־עמים.
הסיבה לחגיגה רעשנית זו היתה כה
פשוטה, שקשה היה להבין איך היא גרמה
לשימחת תושבי הכפר והמבקרים. אחת
מנערות ערערה, רוקיה יוסוף מצרמה, שסיימה
השנה את לימודיה בבית־הספר
היסודי, קיבלה מילגה המאפשרת לה ארבע
שנות־לימוד בבית־הספר התיכון בנצרת.
בוס קפה של ידידות. הגיבורה
השניה של אותו הערב היתד, נינה דינור,
אשתו של סופר־השואה קצטניק, בתו של

הפרופסור אשרמן.
לפני למעלה משנתיים התקיימה בביתם
של משפחת דינור מסיבה צנועה. לכוס־קפה
הוזמנו, יחד עם אנשי העילית התל־אביבית,
אורחים ערביים. כך התחיל פעולתו
החוג לידידות יהודית־ערבית, ש־פגישותיו
התקיימו מאותו יום מדי שבוע
בשבוע בבית דינור.
מטרת החוג היתד, חברתית בלבד .״לא
רצינו להיכנס לכל פעולה פוליטית, אלא
ליצור קשרים אנושיים בין האנשים הגרים
באותה הארץ ואינם מכירים אחד את
רעהו,״ הסבירה נינה דינור.
בהמשך פעולה זו התקשרה נינה דינור
עם פרופסור נורמן אלקוק, היוזם את
המכון למחקר־השלום בקנדה, פיסיקאי
גרעיני ויועצו האישי של צ׳רצ׳יל לשעבר.
פרופסור אלקוק שלח ליוזמים הישראליים
מיברק נלהב, ומאז התחיל הקשר ההדוק
בין היוזמים הישראליים לבין היוזם הקנדי.
לפני
שנה ביקרו בבית־דינור שני אורחים,
שהביאו דרישת־שלום מהפרופסור הקנדי
לידידים הישראליים. היה זה יוג׳ין
וינר, רב קונסרבטיבי מקנדה, שיחד עם
אשתו עמד בראש טיולם של 100 תלמידיו
הצעירים המבקרים בישראל. הג $הצעיר
ערך ביקורים כאלה מדי שנה בשנה, כשכל
פעם מלווה אותו קבוצת תלמידים
אחרת.
גם השנה ערך הרב וינר את ביקורו
השנתי. אך לפני שהגיע השנה ארצה
הודיע לנינה, שהפעם הוא יגיע עם מתנה
מיוחדת במינה. היו אלה ארבע מילגות,
שתרם קן סובלי, אחד מיהודי קנדה,
לארבע תלמידות ישראליות.
אחות הפועל. בהשפעתו של הרב
וינר חולקו המילגות לפי מפתח מסויים.
הזוכות: יוצאת עדות־המזרח (נערה פרסית
מקרית שמונה) ,צברית ילידת ירושלים,
עולה חדשה מאירופה המתגוררת
בעפולה. המילגה הרביעית נתרמה על־ידי
היהודי הקנדי לנערה ערביה בישראל. את
בחירת המועמדת למילגה האחרונה הטיל
הרב על נינה.
בחירתה לא היתר, קשה. הנערה המתאימה
לכל התנאים היתה רוקיה מצרווה,
אחותו של פועל צעיר שהוכר עקב
פעילותו לחיסול משכנות־הזוועה של הפועלים
הערביים בתל־אביב.

ר פו א ה
ה סו סוה שו ח ת
הטענה המוחצת ביותר נגד הצעת־חוק
הרופאים נשמעה השבוע בירושלים, דווקא
מפיו של מנכ״ל משרד הבריאות,
הדוקטור רפאל ג׳זבין.
בסימפוזיון שנערך בקרית האוניברסיטה
בירושלים, הסביר המנכ״ל כי החוק לא
יפתור את המחסור ברופאים בישובי הספר
ובעיירות הפיתוח .״חוק כזה רק
יגביר את המרירות שהצטברה בלב הרופאים,
כתוצאה מהוויכוח המייגע סביבו,״
טען המנכ״ל, הוסיף כי אפילו אם
ישלחו את הרופאים אל ישובי־הספר בתוקף
החוק, איש לא יוכל להכריח אותם
לעבוד .״אפשר להביא את הסוס אל השוקת,
אבל אי־אפשר להכריח אותו לשתות,״
הסביר.
(המשך בעמוד )20
משמאל:
זוהר.

נינה דימר. באמצע: אורי

ספורט
כ דו רסל
כ דו ד חצו
ענן שחור מעיב על שמי הכדורסל
הישראלי, מאיים להתפשט ולהשחיר את
פני כל הספורט במדינה. קבוצות מכבי
החליטו שלא להופיע במשחקי הליגה הלאומית
בכדורסל, ראשי ההתאחדות לספורט
הענישו א.1תם על כך בהפסדים טכניים
של .0:2אנשי מכבי לא טמנו ידם בצלחת,
איימו בהחרפת המשבר.
מתוך רצון לעמוד על גורמי המשבר,
ועל הסיכויים לחיסולו, הפגישה מערכת
העולם הזה שני עסקנים, היכולים, אם רצונם
בכך, לטהר את האווירה בכדורסל הישראלי.
השניים, יושב־ראש ועדת הכדורסל של
ההתאחדות הישראלית לספורט, איש הפועל
חיים גלובינסקי, ומנהל הספורט של מכבי
ישראל יצחק כספי, שוחחו משך שעה

דרשנו שני דברים מוועדת הכדורסל, שבראשה
עומד חברי גלובינסקי שיושב כאן.
ראשית, הקמת ועדר, מטעם ההתאחדות
לספורט, שתחקור אם; החשדות שלנו בקשר
למשחקים מסויימים מבוססים. התחייבנו
לקבל את כל החלטותיה של אותה ועדה.
שנית, על־ידי הפניית דעת־הקהל לנושא,
חשבנו למנוע מעשים מכוערים בעתיד.
לא היתד, שום כוונה מצדנו ליצור משבר.
להיפך, רצינו למנוע על־ידי כך יצירת
׳משברים בעתיד.
היחסים בין הפעילים משני הצדדים הם
טובים, הנה אנו יושבים כאן יחד. אך
נדמה לי שצד אחד לא מבין את השני.
לא נוח לנו ולא נעים לנו שאומרים
שמכבי רוצה למנוע מקבוצת הפועל תל־אביב
את כתר האליפות. לא זו היתד,
מטרתנו.
האליפות מגיעה השנה לד,פועל, ואני
מעוניין שהם יזכו בה בדרך הרגילה, לא
בדרך של ניצחונות טכניים אחרי הצבעות
ליד השולחן.
אם אנשי הפועל רוצים בכנות לחזור
לפעילות סדירה, אזי אין ברירה, אלא
לבטל את ההפסדים הטכניים שנפסקו לקבוצות
מכבי.
גלובינסקי: אני מדבר כיושב ראש ועדת
הכדורסל, ובשם כל האירגונים המסונפים
אליה. קרוב לארבעים שנה אני מתעסק
בספורט ומקרה כזה עוד לא קרה לי.
נתנו לי אולטימטום :״אנחנו חושדים,
תדחה את המישחקים.״ לדבר כזה אני
לא יכולתי להסכים. אם הייתי עושה את
זה, הייתי מחשיד את כל הליגה הלאומית•
בקשתי שיתנו לי שמות, שמץ של
הוכחות במי הם חושדים, אך לא קיבלתי.
מובן, וועדת הליגה פסקה לקבוצות
שלא הופיעו .0:2היתד, לה ברירה אחרת?
עשינו נסיון לא להרחיב את המשבר. נבחרה
ועדה של שניים, משה ברוך ממכבי
ויצחק כהנא מהפועל, שתדון בעניין. הת־

עסקנים כספי(למעלה) וגלוכינסקי
להוציא את הכדור נזן הבוץ

ארוכה עם כתב העולם הזה. להלן הדברים:
העולם
הזה: אם לכל אחד מכם היה
ניתן הכוח לפתור את המשבר שנוצר,
איך הייתם פועלים?
גלוכינסקי: אין לנו פתרון שאפשר
להוציאו מן השחזל.
כספי: קבוצות מכבי אינן מופיעות
למשחקי הליגה הלאומית בכדורסל. אי
ההופעה נובעת מכך שאנו חושדים ששתי
הקבוצות בליגה הלאומית ניצחו אחרי מאבקים
שלא התנהלו על מהרת הספורט.
העולם הזה: אתה מתכוון למישחקים
של הפועל משמר־העמק והפועל בית־אלפא,
ושל הפועל ירושלים והפועל קרית־חיים?
כספי: אני כרגע עוד לא רוצה לנקוב
בשמות. הפרטים גם אינם הכי חשובים.
אינני מאמין שקבוצה הפסידה מכיוון
שקיבלה כסף. היה כאן שיקול אחר: רצון
לעזור לחברים ולקבוצה שאוהבים אותה
יותר.
אנחנו חשבנו שהגיע הזמן לעשות צעד
׳דראסטי, שימשוך את דעת״הקהל לבעיה.

חייבנו לקבל את מסקנותיה. היה תנאי
מוקדם שקבוצות מכבי יחזרו לשחק. את
התנאי הזה הם לא מילאו.
בינתיים יש כבר קבוצות של הפועל
שהודיעו לוועדת הכדורסל, ואיימו שהן הפנינה
לבית־המשפט אם אנחנו לא ננהג
לפי התקנון, ונבטל את ד,־ 0:2לרעת קבוצות
מכבי. כל אגודה מסתכלת על המצב
מנקודת המבט של ״מה יהיה יותר טוב
בשבילנו״ ,והמצב מסתבך.
אנחנו מסתכנים אם איננו פועלים לפי
התקנון, כי אנו עלולים לקבל צו מבית־משפט
שיצווה עלינו לנהוג לפיו. הרי גם
אנשי מכבי מודים בכך שהם הפרו את
התקנון!
אני שפח שאנשי מכבי מופיעים למשחקי
הגביע. בינתיים אנחנו מכינים גם את
נבחרת הנוער, ואת י הנבחרת הבוגרת לקראת
המכביד.,
אם יש חשדות ואם יש אי־סדרים, אפשר
להביא אותם לפני בית־הדין העליון של
ההתאחדות.
כספי: אני חייב לתקן את אי־הדיוקים.

אני מזמין את מר גלובינסקי לעין בפר־טיכל
מד,־ 11 ליולי, של הישיבה בה נבחרה
אותה ועדת שניים מפורסמת. לא נכתב
בשום מקום שתנאי מוקדם הוא שקבוצות
מכבי תופענה קודם כל למישחקים. הוועדה
נבחרה ביום הראשון, והמשחקים עמדו
להיערך ביום הששי. במשך ששה ימים
הוועדה לא מצאה זמן להתכנס.
גלוכינסקי: אני ערכתי את ההצעה
להקים את הוועדה, ואמרתי במפורש שעל
קבוצות מכבי לחזור קודם כל למישחקים.
כספי: ראיתי את הפרטיכל שנכתב
על־ידי מזכיר ההתאחדות ולא ראיתי את
התנאי.
הייתי עוד מבין אם הוועדה היתר, מתכנסת
ולא מסיימת את דיוניה, אז אפשר
היה לדרוש מקבוצות מכבי לחזור לשחק,
אבל כאשר הוועדה לא התכנסה בכלל?
גלובינסקי: באותה ישיבה של היום
הראשון אני הוטעיתי. חשבתי שעומדים
להתקיים משחקי ליגה ביום השלישי, ולכן
סוכם שוועדת השניים תתכנס ביום הרביעי.
היה ברור לי שקודם כל מכבי
צריכה לחזור לשחק.
לי בכלל לא היה עם מי להתייעץ. אני
איש הפועל, לא התיעצתי עם איש. פעלתי
כמו שחשבתי שמן הראוי לפעול.
כאשר הראו לי את הפרטיכל שכספי
׳הזכיר, אני לא חתמתי עליו.
העולם הזה: הנקודה החשובה היא
אם צדקו אנשי מכבי כאשר האשימו מספר
קבוצות בהתנהגות בלתי ספורטיבית אם
לאו.
אם מר כספי איננו מעלה את הנקודה
הזו, אזי אני מוכרח להעלות אותה.
העובדה שקשה להוכיח דברים מסויימים
עדיין איננה אומרת שצריך להתעלם מהם.
גלוכינסקי: לא הביאו לפני שום הוכחות.
בלי הוכחות אני לא יכול לפעול.
לפני שנה טענו שקבוצת הפועל גבעת־חיים
הופיעה בהרכב לקוי למשחק נגד
הפועל בית־אלפא. אחר כך הביאו אנשי
גבעת־חיים תעודות רפואיות ששחקנים שלהם
היו חולים.
אני חוזר שוב על מה שאמרתי: על
סמך חשדות אנחנו לא יכולים לפעול. אני
זוכר מקרה שראש עירית טבריה ותומכיו
הפגינו לפני ההתאחדות עם דגלים שחורים.
להתחשב עם דברים כאלה אנחנו לא יכולים.
ההתאחדות לספורט פועלת על סמך תקנון,
מי שמפר אותו חייב וצריך לשאת בתוצאות.
העולם
הזה: השאלה היא אם אין
מקום להתחשב גם בצד השני. המטרד,
היא הרי לשחק ביחד ולא לחוד.
שאלתי שחקנים ומאמנים מקבוצות הפועל
את אותה השאלה, והם אמרו לי:
״אנחנו בהחלט מוכנים לשחק לבד.״ זהו
•מצב מסוכן מאוד.
כספי: בהתאחדות לספורט כל העניינים
נפסקים לפי רוב ומיעוט, ומובן שכל
אחד מצביע לפי מה שנוח וכדאי לו.
אי אפשר לטעון כי ההחלטות הן ברוח
הצדק בלבד.
בלתי אפשרי הוא, לדעתי, שוועדת הליגה,
המחליטה בקשר לגורלם של משחקים,
דבר שהוא מקצועי טהור, תקבע על סמך
רוב ומיעוט. אנשי מכבי הם תמיד במיעוט.
גלודינסקי: אי אפשר להתעלם מהרוב
של הפועל.
כספי: לא אמרתי שצריך להתעלם, אך
אני חושב שלפחות ועדת הליגה צריכה
להיות מורכבת מאנשי מנגנון, כמו בכדורגל.
העולם
הזה: אינני חושב שהמטרה
היא להגיע למצב השורר בכדורגל (צחוק).
האם אתם חושבים שפיתרון אפשרי
למבוי הסתום יכול להיות בקביעה, כבר
עכשיו, שבעונה הבאה תשחקנה רק שמונה
או עשר קבוצות בליגה העליונה בכדורסל?
אם זה ייקבע עכשיו, הרי העובדה שנקבע
הפסד של 0:2לכמה קבוצות לא תעלה
לגביהן ולא תוריד, אם בין כך ובין כך
נחרץ גורלן לירידה.
כספי: הצעה כזאת עוד לא הועלתה
לדיון אצלנו.
גלובינסקי: אני חושב שבאופן עקרוני
יהיה יתרון גדול לליגה עליונה, בה לא
תשחקנה קבוצות רבות. זה יעזור לנו
בקשר להרכבת הנבחרת והעלאת רמתם
של השחקנים.
אם זה מה שיוציא את הכדור מתוך
הבוץ בו הוא שקע, אינני יודע.
העולם הזה: אני מקווה שהרצון הטוב
שנתגלה בפגישה זו יעזור לכם במיבצע
הוצאת הכדור.

סחאוואלמלחווי
(מחזיקה במעיל שניתן על-ידי
איש האו״ם במוזגה לאביה)
איתי אותו בפעם הראשונה כשן
חיכיתי לאוטובוס מול השיכון שלנו.
הוא ישב במכונית או״ם לבנה והביט בי.
כעבור עשר דקות הזמין אותי לעלות למכוניתו.
הסכמתי. האוטובוס איחר, לכן
שמחתי על ההזמנה.
נסענו כמה דקות בלי להחליף אף מילה.
רק לפני שהוריד אותי שאל לשמי. אמרתי
לו. לא היתד, לי כל סיבה לפחד מפניו.
אחר־כך הוא שאל אותי איפה אני גרו
ומה אני עושה. אמרתי לו שאני גרה
על־יד בית־ד,חולים פוריה. ושבערב אני
עובדת בבאר של מייק.
הוא אמר לי שהוא בא לפעמים לבאר
של מייק, אבל אף פעם לא ראה אותי
שם. גם אני לא ראיתי׳ אותו, כי כל
ערב באים לשם הרבה או״מניקים כדי
לתפוס חתיכות שמחפשות בילויים.
״היום בערב תהיי שם?״ שאל לפני
שנפרדנו. אמרתי לו שכן.

״לעשות חיים ולתפוס חתיכות!״
ך* או תו ערב ראיתי אותו שוב. הוא
ישב על־יד הבאר וכל הזמן הסתכל
עלי. יותר מאוחר, כשכל האורחים התחילו
ללכת, ראיתי שהוא נשאר בין האחרונים.
כשסגרנו את הבאר שמתי לב שהוא מחכה
לי. הוא התקרב אלי ושאל :״סוזאן,
אולי את רוצה שאסיע אותך הביתה?״
אמרתי לו ״למה לא?״ שמחתי שלא
אצטרך לבזבז כסף על טכסי ונעניתי ברצון
להזמנה האדיבה.
כל הדרך הוא התנהג איתי יפה, שאל
איך ההורים שלי וכמה אחים יש לי ובמה
אבא שלי עובד. סיפרתי לו הכל. אמרתי
לו שבאנו לארץ לפני שלוש שנים מחו״ל,
ואמרתי לו שהמצב שלנו לא טוב, כי אבא
לא עובד כבר למעלה משנה, ושמשרד־הסעד
נותן לנו 60ל״י כל חודש, ושאמא
שלי בהריון ולא היה לנו כסף בשביל
לקנות חיתולים לתינוק.
הוא ניענע כל הזמן בראשו ואמר :״זה
באמת רע מאד כשאין כסף.״ אחר־כך אני
התחלתי לשאול אותו כל מיני שאלות.
הוא סיפר לי שהוא לבד בארץ ושאין לו
חברים .״אני רוצה לחזור לארץ שלי,״
אמר.
התפלאתי לשמוע שלא טוב לו בארץ.
אני יודעת שהאו״מניקים שנמצאים בטבריה
עושים חיים. הם מטיילים בבוקר על־יד
הגבול הסורי, שומרים שיהיה שם שקט,
ובערב באים לבאר של מייק לעשות חיים
ולתפוס חתיכות, יש המון בנות טברייניות

בת שש עשוה הייתי, ודא ידעת, כלום-עד שפגשת, באחו מאנשי וואו׳ים.
הכומתות התכולות כבשו לאחרונה את טבריה. חיילי
האו״ם, שנשלחו להשכין שלום לאורך הגבולות, הסתערו
על החתיכות של עיר־הכינרת, זכו בחזית הרומנטית להצלחה
ניכרת.
טבריניות רבות מצאו להן ידידים בין חיילי האו״ם,
הרבו לבלות בחברתם במועדוני־הלילה של עיר הקייט.
ציידות האו״מניקים לא נימנו רק על המזדנבות הקבועות.
בין החתיכות שנראו בחברת חיילי האו״ם היו כמה תלמידות
גימנסיה, ששיפרו בעזרת ידידיהן את ידיעותיהן בגיאוגרפיה.
העובדה
שרוב האו״מניקים הם גברים נשואים ואבות
לילדים לא הפריעה למזדנבות הרגילות, אבל עוררה בעיר

השקטה גלי לחישות, הפכה אותן לנערות המושמצות ביותר
בטבריה.
רוב הרומנים בין נערות ישראליות וחיילי או״ם דעכו
בן־לילה. האו׳׳מניקים, הנדים בתוקף תפקידם ממקום למקום
ומארץ לארץ, הותירו אחריהם שורה ארוכה של לבבות
שבורים.
ילד בן שש, המתגורר עם אימו הרווקה במושב בצפון
הארץ, הוא עדות חיה לכך. אמו, שהרתה לחייל או״ם,
נעזבה לאנחות. היא פנתה למטה משקיפי. או״ם, תבעה
פיצויים, אולם נענתה בשלילה.
המזדנבת היחידה שזכתה לקצור הצלחה היא פקידה
ממשלתית צעירה, שהיתר, ידועתו־בציבור של או״מניק. כל

טבריה עקבה בנשימה עצורה אחרי הרומן הלוהט שנרקם
בחדרי־חדרים באחת משכונותיה הנידחות של העיר. ה־או״מניק
לקח אותה עימו לחוצלארץ, הבטיח לשאת אותה
שם לאשה.
החודש שוב סערו הרוחות בעיר הכינרת. אביה של הנערה,
שהרתה לאיש האו״ם, פנה אל ראש משקיפי או״ם,
נענה כי הלה מטפל רק בתקריות־גבול, אינו אחראי לחיי
האהבה של פיקודיו.
כאשר פנה העולם הזה אל נציג האו״ם בטבריה, שסרב
להזדהות, וביקש ממנו להגיב על הסיפור המתפרסם בעמודים
אלה, טען שלא שמע על כך, איים בקול מורם שאם
יתפרסמו הדברים, יפעיל ״עורכי־דין רבים״ נגד העתון.

אהבת איש האר ס
שמשתגעות

אחר

תיירים

ואו״מניקים.

״ונכר אמיתי4

מחרת ראיתי אותו שוב בבאר
/של מייק. הוא חיכה עד שכולם הלכו
והציע לי שוב להסיע אותי הביתה. כמו
ביום הקודם הוא התנהג איתי יפה והיה
אדיב מאוד, אמר ״לילה טוב ולהתראות.״
פעם ראשונה שגבר מדבר איתי ככה.
מאז הייתי נוסעת איתו כל יום, אחרי
העבודה. בדרך היינו מדברים על כל מיני
דברים. הוא היה מספר לי על העבודה
שלו ועל החברים שלו, שיושבים בצד
השני של הגבול, בסוריה. הוא אמר לי
שהם נורא מסכנים מפני שהבחורות הערביות
לא מסתכלות עליהם.
פעם, כשחזרנו בלילה, הוא אמר לי
שאין לו איפה לישון. אמרתי לו :״נראה,
אולי. תוכל לישון אצלנו.״ הערתי את
ההורים שלי ואמרתי להם שהאו״מניק שמסיע
אותי כל לילה מהעבודה רוצה לישון
אצלנו, מפני שאין לו איפה לישון הלילה.
אבא שלי אמר :״תגידי לו שיכנס.״
הוא קיבל אותו יפה מאוד, נתן לו את
המיטה שלו, והוא עצמו ישן אותו לילה
על הארץ.
בבוקר ישבו הוא ואבא שלי ודיברו
בידידות. אחר־כך שמעתי שאחותי הגדולה,
רחל, אומרת לכולם :״אתם יודעים, לטוזאן
יש חתן או״מניק.״
מאז הוא הפך לאורח קבוע בביתנו.
הוא היה מביא לאבא כל מיני מתנות
קטנות. פעם הוא הביא בקבוק קוניאק ושתי
חולצות חדשות, ואבא שמח מאד .״הוא
בחור טוב,״ היה אומר עליו.
יום אחד אמר לו אבא :״אתה יהודי,
לא?״ הוא לא השיב, רק נענע בראשו.
שמחתי מאד, כי ככה יכולתי להתחתן
איתו.
בהתחלה לא חשבתי על חתונה. אני
עוד צעירה, בת 16 בסך״הכל, והחיים
עוד לפני׳ אבל הוא הכנים לי את הרעיון
לראש.
עוד באותו שבוע הוא אמר לי שהוא
אוהב אותי, ושהוא התאהב בי עוד מהרגע
הראשון, כשראה אותי עומדת בתחנת
האוטובוס.
לא ידעתי מה לענות לו, אבל האמת
היא ששמחתי מאד לשמוע שאני מוצאת
חן בעיניו. גם הוא מצא חן בעיני. הוא
היה גבוה, רחב כתפיים ויפה. גבר אמיתי,
כמו שאומרים.

״?א ידעתי מה זה הריון״
** דג אחד קרה הדבר. הייתי תמימה.

עד אז לא היו לי יחסים עם גבר.
הו* הזמין אותי לביתו, נתן לי לאכול
ומזג לי קוניאק. אני לא רגילה לשתות
משקאות חריפים והקוניאק סובב לי את
הראש. הייתי מבולבלת לגמרי, לא ידעתי
מה נעשה איתי. הוא אמר לי :״בואי
לישון״! ואחר־כך זה קרה.
גם אחרי המקרה הזה המשכתי להפגש
איתו, אבל שמתי לב שהוא השתנה במקצת.
הוא התנהג בצורה מוזרה, אבל המשיך
להיות אדיב ומנומס.
אחרי כמה זמן הוא הזמין אותי שוב
לביתו ואז זה קרה עוד פעם. אני חושבת
שמהפעם הזאת נכנסתי להריון.
בהתחלה לא ידעתי שאני בהריון. לא
ידעתי בכלל מה זה להיות בהריון. אחרי

כמה חודשים הרגשתי הרגשה מוזרה בבטן.
הבנתי שזה תוצאה מהדבר ההוא. סיפרתי
את זה לרפי, החבר שלי. אמרתי לו
״אני בהריון מהאו״מניק.״
הוא רץ מיד אל ההורים שלי וסיפר

עם הכסף של הפיצויים שהבטיח האו״מניק.
אבל הוריו של רפי לא הסכימו שהוא
יתחתן איתי. הם אמרו שהם לא רוצים
ילד מהאו״ם.
בינתיים הלכה הבטן שלי והתנפחה. כל

סחאן(שמאס ומשפחתה -ליוה אמה, שגס היא חוה, ואניח
להם. ההורים שלי צעקו עלי ושאלו אם
זה נכון. אמרתי להם שכן, וסיפרתי מה
קרה ביני ובין האו״מניק.
הם לקחו אותי, והלכנו למשטרה. שם
סיפרתי לשוטרים מה קרה, והם הזמינו
אותו לחקירה.
הוא נשאר ג׳נטלמן עד הסוף וסיפר
את האמת. אחר־כך הוא הבטיח להורים
שלי שהוא ישלם להם פיצויים בעד כל
מד, שעשה לי, ובגלל הבושה שנגרמה
להם. כי כל השכונה התחילה לדבר עלי
דברים לא יפים, שאני שכבתי עם גוי
ושעוד כמה חודשים יהיה לי ממזר מה־או״מניק
ההוא.
אבא שלי נהיה חולה מרוב בושה. הוא
שוכב במיטה ומתבייש להראות עצמו ברחוב,
כי כל האנשים מצביעים עליי ואומרים
:״מסכן זה, הבת שלו בהריון מה־או״מניק.״
בינתיים
חשבנו מה לעשות, כי אבא שלי
אמר שלא טוב שהילד יוולד בלי אבא.
הוא הציע שאני אתחתן עם רפי, החבר
שלי, שאני מכירה מילדות.
בהתחלה חשבתי שאני אתחתן איתו,
ולילד שלי יהיה אבא וגם נוכל להסתדר

הילדים בשכונה ידעו שאני בהריון ועשו
ממני צחוק. בכל מקום שהייתי עוברת
היו מצביעים עלי ואומרים :״הנה זאת
ששכבה עם האו״ם.״

!9ום

״שתי תינוקות למשפחה״
אחד פגשתי אותו באוטובוס.

1הו א היה שם עם איזה אשד, ושני
ילדים. הבנתי שזאת אשתו. אחר־כך התברר
לי שהוא הזמין אותי לביתו כשאשתו
היתד, בבית־חולים וילדה שם את בנו.
אני הסתכלתי עליו, אבל לא אמרתי לו
דבר. הוא ראה שאני מסתכלת עליו, אבל
עשה את עצמו כאילו אינו רואה אותי.
הוא לא רצה שיהיו לו בושות על־יד
אשתו.
חזרתי הביתה והתחלתי לבכות. לא
היה לי נעים לפגוש את הגבר, שהאמנתי
והתמסרתי לו, הולך עם אשתו. אני כל
הזמן חשבתי שהוא לא נשוי, ושהוא
אוהב אותי ורוצה לשאת אותי לאשה.
רק נחמה אחת נותרה לי. חשבתי שבגלל
המקרה הזה אקבל הרבה כסף בתור פיצו
יים,
ובבית כבר לא יחסר אוכל. אחר־כך
אמרו לי שבעיתונים היה. כתוב שהוא.
נתן לי 19 אלף ל״י. זה שקר. לא קיבלתי
ממנו אף פרוטה, ושמעתי שהוא עזב
בינתיים את הארץ עם אשתו וילדיו.
אני לא יודעת אם כדאי לנו לעשות לו
משפט, כי לאבא שלי אין כסף בשביל
עורך־דין. חוץ מזה 19 אלף ל״י זה שום
דבר בשביל המשפחה שלנו. אנחנו חייבים
למכולת ולירקן כמה מאות ל״י, ואין לנו
כסף בשביל לקנות בגדים.
,עכשיו אני ־בחודש השמיני ואמא שלי
בחודש הרביעי. עוד מעט יצטרפו שני
תינוקות למשפחה הגדולה שלנו, ואבא,
שהוא מחוסר עבודה׳ לא יודע ימה לעשות
ואיך לפרנס אותנו.
חברים סיפרו לי שהם שאלו את אנשי
האו״ם בטבריה מה הם אומרים על החבר
שלהם, שאפילו את שמו אני לא זוכרת,
והם אמרו שהם לא שמעו על המקרה. אני
יודעת שזה שקר, אבל הם אומרים ככה
כי לא נעים להם שאומרים על האו״מניקים
כל מיני דברים לא יפים.
אבל אף אחד לא חושב עלי, ומה יהיה
עם התינוק שלי שייוולד בעוד חודש.

אנשים

במדינה
(המשך מעמוד ) 17

א כו דושתהכ׳ מחר נשמיץ

ג׳זבין גילה כי בצמרת משרד הבריאות
התגבשה לאחרונה הצעה העשויה להוות
אלטרנטיבה לחוק הרופאים. הוא סיפר כי
אם תתקבל הצעה זו, תעניק הממשלה,
כבר בשנה הבאה, עשר מילגות לתלמידי
השנים האחרונות של הפאקולטה לרפואה.
הסטודנטים, שיזכו במלגות אלד״ יתחייבו
לשרת בספר תקופה מסויימת מייד לאחר
הסמכתם.
כך, טען המנכ״ל. ,תשיג הצעת משרדו
מה שלא יוכל להשיג חוק המדינה: רופאים
שיסכימו לשרת בספר.

עתונאי בריסי, שהיה במיקרה בביתו של
מלווין לויד שעה שנתקבלה הידיעה על
מות משה שרת, סיפר השבוע כי על
פניו של לויד נראו סימנים של התרגשות
עמוקה. לויד, מי שהיה שר־החוץ הבריטי
בימי מיבצע־סיני, החל מדבר על שרת, אמר
שחיבב אותו תמיד. דעה פחות טובה יש
ללויד על דויד כך גוריון, אותו הכיר
בביתו של שרת. אמר לויד . :מן הרגע הראשון
של היכרותנו שרר בינינו חוסר-
אהדה הדדי בן־גוריון עצמו נכנס השבוע
בשיחה עם יעקוב כעל־תשוכה,
עתונאי ישראלי החי בארצות־הברית. בעל־תשובה
אמר לו :״בארצות־הברית אין מבינים
מה אתה רוצה.״ השיב בן־גוריון• :גם
בישראל אין מבינים בעל־תשובה עצמו
נמצא בארץ בדרכו לאירופה. הוא קיבל על
עצמו לראיין כמה אישים אירופיים בשביל
ירחון־העירום פליי־בוי, המפורסם בשל רא־יונותיו
הטובים. המועמדים לריאיון: לודביג
ארהארד, פאבלו פיקאסו והנסיכה גרייס מ־מונאקו,
שכבר קבעה לבעל-תשובה תאריך

ד ר כי חיים
ה מו רדת מנ צרת
תושבי שכונה קטנה בסביבת תל־אביב
לא שמו לב במיוחד לדיירת חדשה שנכנסה
לדירה צנועה, באחד מהבתים החד־משפח־תיים,
לפני חודשים אחדים. בוקר־בוקר
אשר, צעירה, גמוכת־קומה ובעלת שיער
שחור, יוצאת לעבודתה בעיר וחוזרת בשעות
מאוחרות אחרי־הצהריים. בערבים
כמעט ואינה עוזבת את דירתה ומבלה את
זמנה יחד עם בעלה הצעיר, אם עבודתו
מרשה לו לבלות את הערב בביתו. כל מה
שהשכנים יודעים עליה הוא שמה: רחל.
שלדעה חתנים לרחל. הקו האופייני
ביותר באישיותה של רחל הוא שינאה
עמוקה למינהגים הערביים הנושנים. ה־שינאה
הזאת מחרידה עוד יותר לאור העובדה
שרחל עצמה היא ערביה. היא
שונאת קודם את יחם החברה הערבית
כלפי האשה. היא שונאת לא פחות את
המינהג של רצח למען כבוד המשפחה.
רחל נולדה לפני 22 שנה למשפחת־פועלים
נוצרית בנצרת. אביה שייך לפעיהקומוניסטיים
בעירו. גם היום, כ״ לים שמשפחתה הכריזה נגדה מלחמה טוטאלית,
מספרת רחל על אביה בחיבה ברורה.
לפי דעתה כל הרע שקרה בחייה בא
מצידה של אמה, אשד, פרימיטיבית ושמרנית,
לפי תאורה של רחל.
רחל סיימה רק שבע כיתות של בית־ספר
עממי, בעוד ששלושת אחיה זכו
בתעיזדות־בגרות .״אמא דרשה שאני אפסיק
את הלימודים. לפי דעתה, אשד, מתאימה
רק לעשות עבודות־בית וללדת ילדים.
פעם אחת היא תפסה אותי כשקראתי ספר.
לא ידעה אפילו מה הוא הספר — היא הרי היא לא יודעת קרוא וכתוב — אך
קרעה לי את הספר לקרעים.״
שבע הכיתות של בית־הססר היסודי
הספיקו לרחל, כדי למרוד בסביבתה. היא
היתד, מאורסת עוד בילדותה לאחד מ־
,שלושת האחים של המשפחה השכנה. כשהגיעה
עת החתונה, סירבה רחל להתחתן
עם ארוסה. היא סירבה גם לקבל הצעה
אחרת: לשאת מישהו אחר מאחיו של הארוס.
פסר־דץ נגזר. אז לא נשאר לרחל
אלא לברוח מהבית. היא הגיעה לתל־אביב,
ושם פגשה בצעיר יהודי, שמואל.
שני הצעירים ה תא הבו זה בזו. הוריו של
שמואל לא התנגדו לחתונתו עם ערביה,
בתנאי שרחל תתגייר. רחל הסכימה.
אך היו כאלה שלא הסכימו לקבל אותה
ליהדות. הרבנים של בית־הדין הרבני ברחובות
דחו את בקשתה של רחל אחרי
שנה וחצי של דיונים. רחל פנתה לבית־הזין
הרבני הגבוה לעירעורים, ושם הוחלט
על ביטול פסק־דינם של רבני רחובות.
הדיון חזר שוב לתחילתו.
נוסף על־כך היא מרגישה את עצמה
כחיה נרדפת. ארבע פעמים היא ברחה
מדירות ששכרה בחלקים שונים של העיר,
אחרי שהתברר לה שבני־משפחתה גילו
את מקום מגוריה. .אביו של חתני־לשעבר
היה מעורב ברצח על רקע של כבוד־המשפחה
ויושב בבית־הסוהר. אני מרגישה
שגם פסק־הדין שלי נחרץ.״

ס שפט
ה ת בו סההבכה לנ צ חון
עברו הפלילי של שמואל ביצל לא
היה עשיר יותר מעברם של שלושת חבריו
שנעצרו יחד עימו.
בכל זאת שוחררו השלושה בערבות,
בתום עשרת ימי המעצר שנפסקו להם
להשלמת החקירה, ואילו ביצל נעצר עד
תום ההליכים המשפטיים.
הוא בילה בכלא למעלה משבעה חודשים,
(המשך בעמוד )27

רהזפט, הידוע בכינוי, מלך ניצולי ברגן־
בלזך. המוזמנים הם חבריו ממחנה הריכוז,
לכן הופתעו רבים מהם לגלות שם את
גאולה כהן, בעבר קריינית תחנת השידור
של הלח״י וכיום עורכת תוכנית בגלי־צה״ל.
גאולה אכלה ושתתה, השמיצה לאחר מכן
את המסיבה בתוכניתה גשר של רגש, שהיא
תוכנית בעלת גוז ן לאומני מובהק. יוסל
הודה :״מגיע לי. היא באה ללא הזמנה, וזו
אשמתי שלי שהיא לא סולקה מיד מן המקום.״
• בהצבעה השמית בכנסת, על
מילווה־החובה לטלפונים, שררה אווירה פורימית:
מזכיר הכנסת קרא בשמו של ח״כ
המפד״ל שלמה כך־מאיר, וזה ענה:
.נגד — בעד!״ כשנקרא שמו של שר התיירות
עקיבא גוכרץ, שנעדר, קרא
ח״כ מפלגתו דויד כר־רב־־האי :״הלך
לישון!״ וכולם צחקו. לפתע נשמע קולו של
ח״כ מפא״י דויד הכהן. :מה נשמע בבית
האינוזלידים?״ אף אחד לא הבין, אף
אחד לא צחק ואף אחד לא ענה # .ראש
עיריה אחד אינו חושש כלל מתוצאות הבחירות
הממשמשות ובאות. זהו ג׳אכור
אבו אליאס) ג ׳אבוד, ראש עיריית שפרעם.
הוא נבחר לתפקידו לראשונה לפני 33
שנה, כשהיה עוד סוחר בדים בן ,37 ומאז
הוא מכהן ברציפות. הוא התרגל מאז ל־ג׳וב
והג׳וב התרגל אליו. הנימוק למען בחירתו
המחודשת, המושמע תדיר בפי חסידיו:
הוא בן שבעים, אך בכל זאת בא מדי יום
ביומו לעבודה • .על חשבון ראש־עיריה
אחר התלוצץ השבוע ח״כ מפ״ם יעקוב
(.קובה״) ריפתין. הוא הסביר, כי ראש
עיריית כפר־סבא, מורדכי פורקים, שהצטרף
לרפ״י, הפך על־ידי כך לראש
עיריית כפר־סבא־של־יריב # .על שול־

רקדנית שולטאנה
תחפושת —

לפגישה • .בינתיים אוסף בעל־תשובה חומר
לחיבור ספר על פרשות־ריגול ישראליות,
כגון פרשת ישראל בר, קורט
מי שהיה פעם עורך
מיטה ועסק־הביש.
דבר, דויד זכאי, פגש השבוע את אבא
אבן, זיקר את אצבעו מולו והפטיר. :אינך
מתבייש? אינך מתבייש? אינך מתבייש?״
סתם ולא פירש. אבן חכך בדעתו זמן רב,
ניסה למצוא הסבר לכך. לבסוף הבין: זכאי,
שהיה ועודנו מעריץ נלהב של בן־גוריון,
כועס על אבן, שהיה, אך איננו עוד, מעריץ
של אותה אישיות # .האדם הכי אומלל
לאחרונה במפד״ל הוא הח״כ מימין
שחור, שהוא גם יו״ר מטה הבחירות של
מפלגתו וגם המרכיב הראשי של רשימת
המועמדים שלה לכנסת השישית. התפקיד
האחרון, הכרוך באי־נעימויות רבות, היקנה
לו את התואר: האחראי על השוק השחור.
אך ללא שום כזונה — סתם טעות — שובש
השבוע שמו בהצופה, יומון מפלגתו, והוא
נקרא שם בנימין שחון # .לכינוי שדבק
ביום!* אלמוגי, ממנהיגי רפ״י, יש כוונה
ברורה. קוראים לו, המחזר על הפתחים״,
ומתכוונים לכך שהוא מלך חוגי־הבית של
רשימתו. הוא הולך מחוג לחוג ומבית לבית,
מדבר, מדבר ומדבר. מכריו אומרים שיש
לו אמביציה חזקה, המדרבנת אותו לפעילות:
להיות ח״כ בכנסת הבאה # .כמו בכל
שנה בעונה זו, נערכה גם הפעם סעודה חגיגית
במלון השרון בהרצליה, אותה יוזם
ומממן המיליונר היהודי האמריקאי יוטל

שחקנית פונדה
— לפורים

חנו של ראש-עיריית חולון, פנחס אילון,
הונחה תלונתו של תושב מקומי על הפלייה
עדתית. הפקידים הזוטרים סירבו לטפל בתלונה
בעצמם, מפאת עדינותה, כי היא
כללה את שמותיהם של שני רבנים ראשיים
שנפטרו: הרב הספרדי כן־ציון מאיר
חי עוזיאל והרב האשכנזי יצחק אייזיק
הלוי הרצוג. רק אחרי עיון מדוקדק בתלונה
התברר כי מלבד השמות החשובים,
היתד, זו תלונה שיגרתית: למה המדרכות
ברחוב עוזיאל אינן סלולות, בעוד שברחוב
מנהיגם ההרצוג
הן עשויות כהלכה.
קשיש של נטורי קרתא. הרב עמרם כלוי,
יצא השבוע לנפוש בבני־ברק, אחרי מריטת
עצבים ממושכת סביב רצונו לשאת את הגיורת
רות כך דויד. התברר כי מנהיג
התנועה, שאינה מכירה עדיין במדינת ישראל,
אף אינו מכיר את המדינה. הוא בו
שבעים, וזו לו הפעם הראשונה לצאת את
עיר הקודש. בינתיים הפכה שאלת נשואיו
של בלוי לסנסאציה יהודית־דתית־עולמית, ש
הניעה
את מערכת הניו־יורק טיימס להורות
לכתבה בירושלים לראיין את גיבור הפרשה.

לאלע שן וד אלש תו ת
מה שהכי מודרני היום בארץ זה להקים
שלישייה. הדבר היחידי הנחוץ לשם כך זה
שלושה שחקנים, השאר בא מאליו. השבוע
נולדה שלישייה חדשה, המורכבת ממרדכי
(״פופיק״) ארנון, חנן גולדכלט ואשר
(,אושיק״) לוי. הבמאי שלהם הוא יוסי
בנאי, ועתה הם מחפשים שם, פיזמונים,
מנגינות, מערכונים וחלטורות • .לתשומת
ליבם של העסקנים הדתיים, כדי שידעו מה
חושבים עליהם שחקנים זרים, כמו הצרפתי
ריימונד פלגרין, השוהה עתה בישראל:
״אני מכיר היטב יהודים! לא בפעם הראשונה
אני נפגש איתם. אשתי הראשונה היתר,
יהודיה וגיסה של אשתי השניה הוא יהודי.
אפשר להגיד שאני חי בין יהודים, ואני
מוצא אותם נפלאים. כאן, בישראל, אינני
מבין מה קורה. אני כבר מגלה ניצנים של
גזענות. אינני יכול לעשן בשבת במקום שאני
רוצה לעשן; אינני יכול ללכת לאן שאני
רוצה! לא נותנים לי חלב לקפה אחרי
ארוחה עם בשר. אלה הן סאנקציות שכופים
עלי. אני נחרד, כי אני מפחד מחוקים
כאלה שחקנית אחרת, ג׳יין
׳פונדה, שסיימה לאחרונה את עבודתה במערבון,
תוכל לשמש בחג הפורים הבא
דוגמה לילדות בישראל. עד עתה היתד, תחפושת
הקאו־בוי נחלת הילדים בלבד, עתה
תוכלנה גם הילדות בארץ להידמות לגיבורי
הסרטים של המערב. כי ג׳יץ חוגרת
אקדח, שולפת אותו במהירות, נוקמת את
דם אביה המנוח. לא הנרי פונדה יבדל״א.
•> השחקנים החיפאיים חייבים את תודתם
למיליונר אחד, יקותיאל פדרמן, שפתח
בית־קפה ברחוב פנורמה, נתן לשחקן ״ט*
ראל כידרמן לנהל אותו, כדי שישמש
את הבוהימה החיפאית. מעתה לא יצטרכו
לקנא בעמיתיהם מתל־אביב על הכפית שיש
להם # .אך לקנא אפשר ברוג׳ה ויוול,
שהוא גם דיפלומט וגם שחקן, נהנה גם
מזה וגם מזה. הוא מכהן בישראל כנספח
התרבותי בשגרירות הצרפתית, אך שוקד
יחד עם זאת על אירגון להקת־חובבים שתעלה
בקרוב, בבית ציוני אמריקה, את אנטי־גונה
לז׳אן אנואיי. בתפקיד מרכזי: רוג׳ה
וויול • .פאטנט להרגעת עצבים גילתה
דליה לביא לעתונאי לונדוני: פאסיאנס —
מישחק קלפים לאדם אחד. דליה סיפרה כי
במעבה הג׳ונגל הקמבודי, שם שיחקה בסרט
הלורד ג׳ים, היו הצלמים שובתים כל פעם
שהיא חפצה להירגע באמצעות הקלפים. היא
נוהגת לשחק פאסיאנם גם כשראשה נתון
במכונת ייבוש שערות, במיטבח, ובאווירו־נים
בין איטליה, אנגליה וישראל # .עתו־נאי
לונדוני אחר, כתב הג׳ואיש נרוניקל,
גילה בלונדון את השחקנית הישראלית
דפנה דן, הזכורה עדיין מן השערורייה הקשורה
בשמה, עת הוצג המחזה האידיוטית.
הוא כתב כי דפנה היא ממוצא מעורב,
כורדי־גרמני, וכי נולדה בירדן # .אך לשיא,
מביחנת הכיסוי העתונאי, זכתה נו ג ה
ז מו ר ה, שנולדה, פעם, לפני 23 שנים, ב־נחליאל
שליד חדרה. בסרט נ׳ון גולדפרב
חזור הביתה היה לה תפקיד מישני, אך מלבדו
היא למדה והופיעה בריקודי־בטן, הוכרה
באמריקה כ״שולטאנה״ .עתה זכתה לביקורת
נלהבת בווארייטי, שהוא התנ״ך של
מקצוע הבידור בארצות־הברית. הוא הציג
אותה כרקדנית אוריינטאלית ישראלית, בעלת
כושר מעולה, שכל הופעה שלה מהווה אטראקציה
ורחוקה מאוד מוזלגאריות, השכיחה
כל כך בקרב רקדניות הבטן.

פסוק ה ש בו ע
• שר הדתות זרח ורהפטיג, על
לוי אשכול :״הכי מסוכן הוא כשאיש חלש
מנסה פתאום להיות חזק.״

• שר המשטרה כבור שיטרית,
על דויד בן־גוריון :״שלא יחשוב לעצמו
שהוא אלוהים.״

• ח״ב חרות יוחנן כדר :״בן־

גוריון הוא רשע!״
• הנ״ל, בתשובה לשאלה מה רוצה
בן־גוריון מאשכול :״את חייו!״
• הפיזמונאי דידי מנוסי, על
חוק לשון הרע :״אומרים כי החוק יש לו
יד ארובה, ארוכה כמו גדר של תיל.״
• הנ״ל :״ומי שדוגל בחופש העתו־נוח,
שילך ויפתח לו קיוסק או חנות.״
הפולט הזח 1455

עוב בגינון

תקוע צריו להגיע

הודיע פרם, מיד, בנעימה שאינה משתמעת לשתי
פנים :״אנו המיעוט לשעבר — והרוב
לעתיד לא נעשה קטגוריה על העבר — נלמד
סניגוריה על העתיד!״ ״אבן יידה בנו ה ראשון
— אבן!״ ״לידתנו היא לא גוויעתנו!״
״אין לנו כסף, אין לנו מנגנון — אך יריבים
יש לנו המון!״ מחיאדת־כפיים סוערות קטעו את
דבריו, ולאחר הפסקה רבת־מתח המשיך פרם:
״מפא״י נשארה עם הירושה — החברים שפרשו
נטלו את המורשת!״ ״הם נשארו עם ה נכסים
— אנחנו נשארנו עם הערכים!״ ״איך
אפשר לקבל את עקרון המרות, כאשר לא מקב לים
את מרות העיקרון!?״
״בן־גוריון לשלטון!״ הריעו הרפים ברגע
זה, כי זה חרוז מתבקש למהות העיקרון.
יוסף תקוע היה צריך להגיע כל רגע, ובינתיים
הגיע תורו של נחמן תמיר לספר בדיחה
טובה להמוני הרפים הצמאים. הוא לקח את המיקרופון
וסיפר: ב־ ,52 הוא וזיאמה ארן הסתובבו
כל הלילה ברחובות ניו־יורק. אותו ערב
היה ערב־הבחירות, כשאייזנהואר וסטיבנסון
התחרו ביניהם. כל רגע ניגשו זיאמה והוא ל־טיימס
סקוור לראות את התוצאות. בחמש בבוקר,
כשהיה כבר ברור שזה אייזגהואר, התמוטט
לפתע זיאמה וגילה לתמיר בקול רועד:
״יש לי חילוקי־דעות עמוקים עם בן־גוריון, וזה
מאוד קשה לי.״
אז תמיר שאל אותו :״מדוע אתה מחשה,
זיאמה?״ אז זיאמה ענה לו :״אני אגיד לך את
האמת, למרות כל חילוקי־הדעות אני מרגיש
9שהוא תמיד צודק בסופו של דבר !״

הלכתי לכנס היסוד ה־ 1של רפי בהבימה,
ובפעם הראשונה בחיי ראיתי כוחות מתחדשים
ורעננים וטריים כאלה ממלאים את הכיסאות,
ודמעות אושר זלגו מעיני.
בכל כיסא ישב רפי חמוד ועוקצני, רחוץ
ומסורק, ועל הבמה ישב הסבא של רפי. היתד.
הרגשה מרוממת מאוד, אבל באמת מרוממת, לא
סתם מרוממת. כי החששות התבדו, האשליות
נופצו וכל רפי ידע כי הניצחון בטוח, אולי לא
מאה מאנדאטים, אבל 61 בלאיינד.
היתד. אווירה יוצאת מן הכלל, משוחררת מפחדים,
וכל אחד לפי התור לקח את המיקרו פון
וסיפר בדיחות טובות ורעננות. בפעם הראשונה,
מאז ימי־החושך של אשכול, נשמע שוב
קול צחוק בריא ורענן, ואנשים אמיצים רבים
נזכרו בכאב נוסטאלגי בעבר. כולם דיברו רק
בחרוזים ובלשון נופל על לשון, וסינונימים, כי
כל אנשי רפי הם מוכשרים ומדענים. מי שלא
דיבר בחרוזים, לא דיברו איתו בכלל, כי הוא
בטח טיפש ולא מוכשר.
״אין לנו ממון /יש לנו חזון,״ לחש, למשל,
אלמוגי לרפי אחד. הרפי הזה תפס מייד את
הרמז, וענה :״הבו רפורמה! /ג׳ו לפלאט־פורמה!״
ג׳ו אלמוגי השובב לא נשאר חייב,
וענה מיד :״את המחסור בהתארגנות /נמלא
בעודף מסירות!״ רפי אחד מאשדוד התפרץ
לשיחה :״אוטונומיה לאיגודים! /דמוקראטיה
לכל הפועלים במדינת ישראל!״ כולם צחקו
ממנו ואמרו לו טיפש, זה לא בחרוזים, והוא
אמר ,״אבל בכל זאת זה אמת.״
כאן לא יכול היה להתאפק יותר בן־פורת
מאור־יהודה, תפס את המיקרופון וזעק בהתרגשות
עצומה:
״רפי הצעיר ! החסון ! האיתן ! /רפי ילכד את
כל שבטי העם!״ אנשים מוכשרים כאלה היו
שם, והקהל קם על רגליו מרוב התפעלות.
שמעון פרם היה מאושר, הלך מרפי ׳אחד
לשני ואמר :״כנס מפואר, לא? כנם מפואר כזה !
ותביט איזה קהל לא שאבלוני !״ בדרך הוא פגש
את אלמוגי ואמר לו :״כנס מפואר, לאן״
״מפואר מאוד!״ ענד. אלמוגי, והלך להודיע
לעיתונאים שהכנס מפואר מאוד.
השגריר הבכיר תקוע היה צריך להגיע כל
רגע, ככה הבטיחה הצמרת, ובינתיים סיפר פרם
בדיחה טובה ורעננה לאלפיים הרפים, כי בשביל
זה הם באו מכל קצות הארץ:
פעם סיפר לו הסופר הזז שהיה יהודי אחד
שהלך בחוצות העיר, ופתאום ראה חנות ומעליה
שלט יפה ״כאן מוכרים מכונות תפירה״ .הוא
נזכר שאשתו ביקשה ממנו מכונת־תפירה, נכנם
לחנות וביקש שיראו לו כמה מכונות יפות. האנשים
בפנים התחילו לצחוק ממנו .״מה, כאן
אתה מחפש מכונות־תפירה?״ אז התנצל היהודי
ואמר ״ראיתי שלט בחוץ.״ האנשים ריחמו על
תמימותו והסבירו לו שכאן לא מוכרים מכונות־תפירה
.״אז מה כן?״ שאל היהודי הממורמר.
״כאן מוכרים שלטים!״ היתד. התשובה.
שמעון צחק, וכל הרפים באולם התגלגלו מ צחוק,
ואחר־כך הסביר להם פרס את הבדיחה:
בל המפלגות מוכרות שלטים וסיסמות, רק רפי
מגשים רעיונות. כל הרפים באולם התגלגלו
מצחוק, מפני שעכשיו גם הבינו את הבדיחה.
לאות הוכחה שרפי מתנגד לסיסמות נפוחות# ,

כל רגע היה צריך להגיע תקוע. ידענו שהוא
יבוא, ובינתיים, עד שהוא יבוא, שרנו התקווה.
דיין לא שר. אבל הוא הקשיב יפה. בן־גוריון
שר. פולה שרה. כשפרם סיים את המשפט הראשון,
כל עוד בלבב, והתקדם למילה פנימה,
נשמע ברור קולו האיטי של עוזי פיינרמן שעוד
החזיק במילה עוד. האנשים שעמדו ליד פיינר־מן
חשבו שהם טועים, כי הוא שר בביטחון
כזה, וחזרו מפנימה למילה עוד. וכך שרו את
התקווה בשני קולות. לפגי הסוף עוד הסתובב
פרס ונעץ מבט פראי בעוזי, המקלקל תמיד הכל.
כל רגע היה צריך להגיע תקוע, אבל בינתיים,
ליתר ביטחון, התקדמנו לעבר הדלתות.
הרגשנו, עמוק עמוק בתוכנו, כי בחוץ שולט
הפחד והרמיה של מפא״י המסואבת, אבל ידענו
שלא להרבה זמן, כי כל אחד מאתנו הבין שאין
תקווה לפרוגרמה המושחתת, הקופאת על שמ ריו
של אשכול, הקוראת לחינוך־חובה, פיזור־אוכלוסיה,
פיתוח־הנגב והגברת כוח־ההרתעד,
של צה״ל.
אבל בפגים, רבותי, בכנס היסוד של רפי,
הרגיש כל אחד מאתנו עמוק עמוק בתוכו כי
כאן שולט העוז והאמת, התמורה והתנופה. וכל
אחד מאתנו ידע כי הניצחון הוא לצידה של הפרוגרמה
המתחדשת והרעננה של סבא של רפי,
הקוראת לחינוך־חובה, פיזור־האוכלוסייה, פי־תוח־הגגב
והגברת כוח־ההרתעה של צה״ל.
וכשיצאנו מן האולם, זכרנו את דברי אלמוגי,
ולא פנינו ימינה, לגברות, ולא שמאלה, לגברים.
צעדנו קדימה עם בן־גוריון.
ביציאה ראינו מרחוק את תקוע מתקרב. רצנו
לחבק אותו. אבל האמינו או לא, זה לא היה
תקוע. אבל הוא היה דומה.

הגרמני סלחו

״דיין! דיין! דיין!״ השתוללו כלי׳הרפים המוכשרים,
כי אלה חרוזים מתבקשים לסופו של
דבר, ובדיוק אז גם הופיעה דמותו של דיין בערפילי
האולם.
היושב־ראש, מרדכי סורקים, היה נדהם, הרים
את המיקרופון וצעק לפטיש :״מים־סוף הגיע
אלינו האיש משה!״
״האין זה פלא?״ שאל נחום רז את העתונאים
בקול הוזה ועיניים חולמות ,״האין זה פלא?
הביטו איך האנשים באים אלינו! אנחנו לא
מביאים אותם, חס וחלילה. הם ממש באים, שכד.
אחייה. באים, באים, פשוט באים. פשוט באים
ומחפשים את האמת.״
בצד השני של המסדרון הודיע אלמוגי ל עיתונאים
:״הזמנו שני אוטובוסים מיוחדים להביא
את האנשים מחיפה. בבוקר בא רק אוטו בוס
אחד. מישהו עשה לנו כאן איזה טריק.
אבל המישהו הזה לא מכיר אותנו. תוך דקות
ספורות גייסנו עשרות מכוניות פרטיות ומשאיות,
והבאנו את החברים לכנס.״
״האין זה פלא?״ הזה נחום רז בצד השני,
״אנחנו לא מביאים אותם. הם באים, באים,

כל רגע היה צריך יוסף תקוע להגיע, ובינתיים
לקח רפי אחד כמה עיתונאים לפינה ואמר
:״יש לי הודעה חשובה למסור לכם. תר שמו!״
כולם שלפו פנקסים והוא הודיע :״תרשמו
שבממשלת ישראל יושבים ארבעה שרים
שהאות הראשונה של שמם היא שין. שפירא,
ששון, שיטרית וגוברין. עד מתי תימשך ההפ קרות
הזאת!?״

האנס פון בורסודי הוא שחקן גרמני המופיע
בתפקיד מדען נאצי בסרט מבצע קאהיר. בחייו
הפרטיים, כמובן, האנס לא היה נאצי. הוא היה
צעיר מדי. הוא שירת רק בהיטלר יוגנד ואז
לפתע הסתיימה המלחמה.
הוא התרשם לטובה בישראל מהשמש וב מיוחד
מהיהודים.
״לא תיארתי לעצמי שאמצא יהודים סינן-
פאטיים כאלו בישראל,״ התוודה בשבוע שעבר,
כשטייל בבריכת־השחיה בהרצליה, שזוף ובלונדי,
ורמס בדרכו כמה בחורות יהודיות שהשתטחו
לפניו על הריצפה.
״ממש התרגשתי לגלות שכאן בישראל מח בבים
אותנו, הגרמנים, הרבה יותר מאשר מח בבים
אותנו הצרפתים והאנגלים.
״ידידי הרבים שרכשתי לי כאן הסבירו לי,
שעד לפני עשר שנים עוד שגאו היהודים את
הגרמנים וסירבו לשבת איתם בשולחן אחד.
אבל הם מקווים, אמרו לי ידידי, שגרמניה כבר
סלחה ליהודים על התנהגותם, כי היום ישראל
היא אחרת. היא השתנתה לגמרי. היום, הם
הבטיחו לי, יהודי לא יעז יותר לקרוא ברחוב
,נאצי מלוכלך׳ או, חזיר גרמני׳ .זה שייך לעבר.
״נכון
שפה ושם, הסבירו לי ידידי, יש כמה
יהודים חמומי־מוח וקיצוניים, המגלים עדיץ
יחס־איבה עמוק לגרמניה, אך הדבר מאד לא
נעים לממשלת ישראל, והיא מתביישת בהם.
אתם, הגרמנים, צריכים להתגבר על גילויי־איבה
אלו ולגלות הבנה, אמרו לי הרבה ישראלים,
כי סוף־סוף זוהי ירושה מימי היטלר וקשה
לכמה יהודים להשתחרר ממנה.
״אתם, הגרמנים, צריכים לפתוח פרק חדש,
יעצו לי ישראלים רבים, ולשכוח שפעם היהודים
שנאו אתכם. כי, סוף־סוף כמה זמן הגרמנים
יכולים לחיות בעבר?!
״הרגעתי את ידידי הישראליים,״ סיכם האנס,
״אמרתי להם שבאמת אין להם מה לדאוג. וש כמעט
רוב הגרמנים כבר סלחו ליהודים.״

סוף בסוק
ינוקא: אשכול •לקח מבן־גוריון את המכונית,
והעמיד אותו על הרגליים.

^ סי בצעשאכעםא ^

ק1לנ 1ע

(המשך מעמוד )15

בעים־פלום זרק עלינו חול, התיז מים,
קילל ובעט, והגברבר הדתי ניסה להוציא
מידי את העצומות .״אני לא רוצה שהתמונה
שלי, תופיע בהעולם הזה,״ צעק
בזעם.
כעבור שעה הופיעה ניידת. השוטרים,
שהכירו את יגאל, לא יכלו להסתיר את
חיוכיהם למראה התחפושת המוצלחת. במשטרה
הפך הגברבר חובש־הכיפה ממאשים
לנאשם. לאחר שהתלוננתי כי הוא תקף
אותנו, נלקח יחזקאל שפיגל לחקירה. אחת
מחברותיו, שהמתינה בחוץ, התחננה שלא
נפרסם את תמונתה .״אני קרובה של יצחק
רפאל,״ הסבירה.

״צריך למצוא׳ דרך אחרת;״
הקורבנות הבאים מצאנו בב־

תי־הקפה. פניתי אל אישה שלגמה
בנחת קפה־הפוך על מרפסתו של בית־קפה
ברחוב הירקון. היא הציצה בעצומה
ודחתה אותה בשאט־נפש .״רק לפני שבוע
חזרתי מחוצלארץ, ובכל מקום שאלו אותי
איך אנחנו יכולים לסבול את הכפייה
הדתית.״ ניסיתי להתווכח איתה, אבל היא
לא היתד, מוכנה להיכנס לוויכוח .״אתכם
הדתיים אי־אפשר לשכנע במילים, צריך
למצוא דרכים אחרות.״
לא יכולתי להתאפק, הצגתי את. תעודת
העיתונאי .״אז מה עושה הדוס הזה על־ידך?״
שאלה בחשד. יגאל הסיר את כובעו
והחווה קידה עמוקה.
״כל הכבוד, כל הכבוד,״ התנצלה אורד,
מוסר, שהתגלתה כקוראת מושבעת של
העולם תזה ,״המיבצע שלכם אולי יעזור
לביעור הכפיר, הדתית.״
החתיכות של רעל היו נוקשות, ולא
ניתנו לכיבוש .״תראו איך הדוסים האלה
מסתובבים בבתי־קפה,״ לחשה אחת .״שאכעס,
שאבעס,״ צייצה אחרת בלעג.
״אנחנו נגד כפייה דתית,״ הסבירה ערי־מה
של חתיכות סולידיות, שפנינו אליהן,
״אנחנו רוצות שכל בתי־הקפה יהיו פתוחים
בשבת.״
בקליפורניה פגשנו דוגמנית צעירה, שיגאל
צילם אותה לא פעם .״סליחה גברת,״
פנה אליה יגאל בצחוק, אבל היא לא
הכירה אותו, סירבה לשתף פעולה.

״מזרחי או האגודה?״

ושבי יד־אליהו קיבלו אותנו בסבר

פנים יפות. צעיר עטור זקן ופיאות
קרא בעיון את העצומה, חתם עליה ברצון.
״ישר כוחכם,״ ברך אותנו, התנדב להראות
היכן גרות עוד משפחות דתיות
באותו שיכון .״צריך להראות לאנשי הליגה
שגם אנחנו יכולים לגייס דעת־קהל,״ הוסיף.
שלושת הערבים חובשי־הכפייה לא הבינו
מה אנחנו רוצים מהם .״אנחנו לא יודעים
מה זד״״ הסבירו. אחד מהם, שלא רצה
להשיב את פנינו ריקם וביקש לחתום,
הוזהר על־ידי חבריו שלא יחתום על דברים
כאלה .״אנחנו באמת לא יודעים מה
זד״״ התנצלו.
בתחנת הרכבת עמדנו ליד אשנבי הקופה
ואדמו לקורבנות. אלישבע וגילה מירושלים
סירבו בתוקף .״אנחנו רוצות ללכת
בשבת לים ולנסוע לטיולים. אין לנו יום
אחר שבו אנו יכולות לבלות,״ ניסו לשכנע
אותנו.
הגברת שעמדה בתור לאוטובוס נענתה
ברצון .״צריך לשמור על השבת,״ הסבירו,
לעוברים ושבים שהתקהלו סביבנו
וליוו אותנו בקריאות גנאי.
״נו. מסייד״״ ענתה הנזירה שפנינו אליה•
היא העיפה בעצומה מבט חטוף, סירבה
לחתום.
נהגי המוניות בתחנה המרכזית היו פחות
אדיבים .״יאללה תלכו מפה,״ גרשו אותנו,
״אתם לא יודעים שאנחנו עובדים בשבת?״
את האטרקציה של המיבצע סיפק בחור
ישיבה עטור־פיאות. הוא עיין בעצומה
בכובד־ראש, שלף עט, היסס ברגע האחרון.
״אתם מהמזרחי או מאגודת־ישראל?״ שאל
בחשד .״אנחנו סתם שלומי אמוני ישראל,״
ניסיתי את כוחי, אבל הוא עמד על שלו.
״אני צריך לדעת קודם למי אתם שייכים,״
הסביר בחשיבות ,״אני לא יבול לחתום
סתם ככה, יש הרבה זרמים, אתם מבינים.״
קפה עטרה בתחנה המרכזית היה הנקודה
הסופית. סיכמנו את מיבצענו: מבין 450
איש שפנינו אליהם, רק עשרה אנשים
חתמו. ישבנו והזמנו קפה. האנשים מסביב
התלחשו .״זה כשר?״ שאל יגאל את
המלצרית והסיר את כובעו.
המיסכנה כמעט שמטה מידיה את המגש יי
מרוב תדהמה.

ס רטי ם
ל ד אחר• השמש
בעקבות החמה

(ירון, תל־אביב; ברית־

המועצות) הוא סרט המספר על יום אחד
בחייו של ילד קטן (ניקא קארימוס) החולם
על השמש, הולך בעקבותיה, ונפגש
בדרכו עם אנשים חיים, שיש להם קשיים,
בעיות וצרות יומיומיות.
הילד שמע מחברו שאפשר ללכת אחרי
השמש, להקיף איתר, את העולם, ולחזור
יחד איתר, למקום ממנו יצאה. הוא יוצא
לדרך עם גלגל בידו, וזכוכית צבעונית
לעיניו.
הסרט מסתיים כשהשמש שוקעת, והילד
נשאר בחושך. הגלגל אבד לו. הזכוכית
הצבעונית אינה משמשת אותו יותר, והוא
מוצא לו עיסוקים אחרים, חדשים.
בתוך המסגרת של החזון הכללי, והאכזבה
הכללית, הכניס הבמאי אוסף של
חלומות קטנים, אכזבות קטנות, פגישות
עם אנשים ותגליות של ילד המגלה את
העולם.
הילד מוצא שגיבור קרקס, אופנוען הרוכב
על הקירות, הוא בעצם איש קרח
עם בעיות־משפחה. שלמצחצח־הנעליים החביב׳
המשוחח בהתלהבות על כדורגל,
אין רגליים. שהחמניה היפה מקלקלת את
הגן הציבורי וצריו לקטוף אותה. שהנער
הצעיר, שהקיף שלוש פעמים את כל העולם׳
עסוק בבעיות המוסר של אחותו,
וכד.
בלונים ותרנגולות שחוטות בכל
התגליות הללו יש הרבה סמלים שטחיים.
הן מתקרבות לגבול המלודרמה, כמעט
גולשות אליה, ונצלות ממנה בגלל הפשטות
הטהורה בה הן נעשו, בגלל המעברים
המצויינים מהעיניים הגדולות, המתפעלות,
של הילד לדברים אותם הוא רואה, ובגלל
האווירה התמימה שהעיניים הללו נותנות
לכל דבר שהן מביטות בו.
יש מקומות בהן מוותר הבמאי על
פאתוס, משתמש בהומור דק. אלה הם
הקטעים הטובים שבסרט. קטע כזה הוא
הקטע בו הולך הילד אחרי אשה המחזיקה
בלונים בידה. האשד, נעלמת, והתמונה
הבאה מראה אותו הולך באותה להיטות
אחרי אשר, אחרת, הנושאת בידה, באותה
קלילות, תרנגולות שחוטות.
לילד ההולך אחרי הבלונים מצרף הבמאי
גם גבר, העוקב אחרי האשה הנושאת
אותם. הצירוף של השניים, העסוקים בשני
דברים שונים, באותה הצורה, אינו רק
קומי, הוא מובא כמו הרבה תמונות אחרות
בסרט, על־מנת לחבר את העולם של

הילד עם זה של המבוגרים, ולתת לחלומות
שלו ולאכזבות שלו משמעות כללית יותר.
בעשותו את הסרט, השתמש הבמאי (מיכאל
קאליק) בכל הטכניקות הקולנועיות
המוכרות בבת אחת. הוא מילא אותו
באפקטים של מונטג׳ ,צילומים הפוכים,
מסתובבים, נעים, מכל הזוויות האפשריות.
אבל האוסף המוגזם הזה אינו עשוי ב־יומרנות
מרגיזה, יש בו איזה תמימות
המשתלבת בסרט. נראה כאילו הבמאי
גילה את הקולנוע, כמו שהגיבור שלו
מגלה את העולם, הוא מתנפל עליו בהתלהבות
בלתי־מרוסנת, מנסה לבלוע בבת
אחת את כל מר, שיש בו•
למרות כל זה קשה ליהנות מהסרט
משתי סיבות. סיבה אחת: התרגום העברי,
שאינו אלא סירוס מקוצר של הנאמר על
הבד. הסיבה השנייה: הקהל חסר־התרבות,
המתנגד באופן עקרוני, רעשני ותוקפני
לכל סרט שיש בו משהו החורג מהשיגרה.

אלי מו ת, מין ו ס טיו ת רו חניו ת
בציפורני חתולת־המיו נפאר, תל
אביב; אן־צות־הברית) הבמאי דוגלאס ודיס
השתמש בספרו של ואד מילר, כדי לנסות
להעלות דמות של פושעת צעירה, מופרעת
וחסרת־מעצורים, המשתלטת על חייו של
פוליטיקאי המועמד לסנט.
הוא לא הצליח בזה• דמות הנערה הצעירה
הפורצת לביתו של הפוליטיקאי,
משתלטת על דירתו, לובשת את שמלות
אשתו ומאיימת להעליל עליו עלילות־אונס,
אינה משכנעת. היא עשוייה בצורה זולה,
המעברים במצבי־הרוח שלד, מלאכותיים,
הטיפול בסטיות שלד. הוא שיטחי ולא
מעניין. המעשים הרעים שהיא עושה בקצב
של מכונה נראים מזוייפים. והחרטות שלה,
הבאות באותו הקצב, הן מלאכותיות ושרי־רותיות.
החברים
שלה, המנסים לסחוט מהפוליטי־קאי
כסף כדי להוציא מביתו את הבחורה,
אינם דומים לאנשים חיים.
ההתנהגות של הפוליטיקאי עצמו אינה
מנומקת ואינה הגיונית, אם כי ג׳ון פור־סייט,
המגלם אותו, עשה ככל יכולתו
כדי להכניס בה קצת אופי אמיתי.
במקום אווירה יש בסרט צילומים אטיים
ארוכים, מלאי אורות וצללים, יפים כשלעצמם,
אבל בלתי־משכנעים במסגרת הכללית.
במקום מתח יש בו גורמים חיצוניים
מורסי־עצבים, החוזרים על עצמם
בחדגוניות מרגיזה.
לעומת זאת יש בסרט הרבה אלימות
ושפע של מין, המרוכז ומהודק היטב
בגוף המלא של אן מרגרט, בעיניה האטומות,
ובפניה האמריקאיות הזולות.

י שראל
חז רהדבאב -א ד ״ואד
״הסרט הזה גורם לי דפרסיה,״ טען
מפקד חיל־ו־,אווירי, עזר וייצמן, שנוכח ב־הצגת־הבכורד.
של שער הגיא, ושהרגיש
כיצד נגנבת ההצגה מסרט־הראווה של חיל־האוויר,
אשר למענו הגיע לאולם עם
קבוצה גדולה של קצינים עטורי־כנפיים.
עוד לא היה בארץ סרט קצר שיגרום
לחילוקי־דעות כד, גדולים בקהל־הצופים כמו
סרט זה של דויד גרינברג. בשיחות שנערכו
לאחר ההקרנה הכריז הפזמונאי דידי
מנוסי :״זוהי יצירת־מופת אמנותית, שהקדימה
את דורה.״ בעל קולנוע הוד החלים
מיד לרכוש את הסרט. חיים טופול עיקם
את פניו, הצלם של כלוב הזכוכית טען
שבסרט ישנם כל החסרונות של כלוב הזכוכית.
מישהו אחר אמר שאין זו אלא
העמדת־פנים, סרט טכני ללא נשמה, ומישהו
אמר שזה מזכיר לו את סרטיהם של
הדוקומנטריסטים הגדולים בעולם.
שער הניא מעלה לעיני הצופה, באמצעות
צילומים נהדרים של אדם גרינברג, את
איזור־ד,קרבות של שער הגיא. אין בסרט
עלילה. יש בו התפתחות צילומית, המעבירה
את הצופה מאחור הקרבות אל ירושלים
הנצורה, ולאחר מכן מפגישה אותו
עם שיירה המורכבת משרידי מכוניות המוטלות
על אם הדרך.
שער הגיא חורג משיגרת סרטי־ההסברה,
נותן לצופה חוויה אסתטית, במקום התעמולה
המשעממת המקובלת.

כו כ בי ם
הגכדה אידי אל•
ג׳ץ מנם פיל.ד
לקול בטלפון, רגישות סיוחדת

מה צריך גבר לעשות כדי שקים נובאק
תיפול מאוהבת לרגליו? לא הרבה .״הוא

קים ;ובאל,
לבחור הנכון, מוכנה לכל

צריך להראות לי באופן מקורי ואישי שהוא
רוצה אותי.״ אבל זה עדיין לא מספיק.
״אני לא אחת כזאת שמתאהבת בכל גבר
זר, בגלל שיש לו עיניים יפות וזרועות
שריריות. המראה החיצוני לא חשוב לי.״
מה כן חשוב? ״חשוב שהוא יידע להגיד
לי מלים משכרות באווירה המתאימה. אם
באיזה בר קטן, או בבית קפה, בתפאורה
יפה, אני פוגשת בחור, אני יכולה להיות
מוכנה לכל דבר. במסגרת הטעם הטוב,
כמובן.״
עם ג׳ין סיברג זה יותר קשה. גבר
הרוצה לפתות אותה צריך להיות בלי מראה
חיצוני .״המראה החיצוני של הגבר אין
לו שום ערך. מה שחשוב זה מה שיש
לו בפנים. צריך שיהיה לו יופי פנימי.״
היא לא מתכוונת שיהיו לו כליות יפות,
בלי אבנים, או כבד לא נפוח. היא מתכוונת
ליופי אחר :״הוא צריך להיות אינטליגנטי,
רציני, איש חושב והוגה, בעל שיווי־מישקל,
ולא מסובך מדי,״ כדי שהיא תוכל להבינו.
לז׳ן מורו לא איכפת שהם יהיו מסובכים
מדי. בתנאי שיהיו גברים :״אני רגישה
לגברים שאינם יודעים על כוח־המשיכה
שלהם. אבל אני יכולה להתאהב בכאלה
שכן יודעים על זה. אני לא סובלת את
אותם החושבים שאי־אפשר לעמוד בפני
הפרח שהם תקעו להם בדש החליפה שלהם.
אבל באמת אי־אפשר לעמוד בפני

״אני אוהבת גברים בעלי יופי מסנוור.
יש לי חולשה לאותם הנראים כמו אלים
צעירים. אני מושגעת על אותם הנראים
רכים ושכירים כמו צעצוע.״
עמוק לתוף העיניים. ג׳יין מנספילד
חושבת שלא. לה יש השקפות מעמיקות
יותר על גברים :״אני מסתכלת לגבר עמוק
בתוך העיניים ותיכף רואה מיהו, אי־אפשר
לרמות אותי בזה.
״רוב הנשים, לא חשוב לאיזה שכבה
חברתית הן משתייכות, מחפשות את הגבר
האידיאלי. אני כשלעצמי אוהבת גברים
שהגבריות שלהם אינה בולטת לעין.״ היא
לא רומזת בזה על בעלה האחרון .״מה
שהיה לבעלי האחרון, וכל אחד יכול היה
תיכף ומיד, זה היה הקול
להבחין בזה
שלו.
״אני רגישה לקולות באופן מיוחד. פעם
התאהבתי כששמעתי קול זר מדבר אלי
בטלפון.״
לקתרין דנב לא איכפת כל־כך מי יהיה
הגבר, רק שיהיה נדיב, ובעל חוש־הומור.
שיהיה יפה ושיאהב אותה. כן, הוא מוכרח
להיות גם נחמד, משעשע, ובעל קסם אישי,
ושיהיה אינטליגנטי, וחכם, וגברי, ומנומס.
הכסף לא חשוב.
״כשאני פוגשת גבר שיש בו כל זה,
אני אומרת לעצמי, :רק שיהיה נחמד, ו״
שיוכל לשעשע אותי במשך ערב שלם,
ושיהיה הנפש התאומה שלי׳.״ ליותר מזה
היא לא זקוקה.
הסולם הזה 1455

!0 X 6
[/11ח[6א001* 61
ג ׳ 1ג ׳ ר ל

קולה

אשר הוכנו מתמ ציו ת אוריגינליו ת שהובאו ב מיו חדמ אר צו ת
הברית, ארץ ה קו ל ה והג׳נג׳רל מעתה משני

יוכל

המשק או ת

אחד
ה ק לי ם

לי הנו ת
ו הנ פ ל אי ם

בבק בו קהק טן האוריגינלי וגם בבק בו ק
ה מ שפח תי הגדול!

טמפו עדיף ־ מכל תחליף

איזו שי ט ה
מ ת אי מ ה
בעולם ויאט־נאם
איד לו מ די ם ל שנו א
מדוע מפסידה ארצות־הברית את המלחמה
בוויאט־נאם? אי־אפשר להבין זאת מנאומי
המנהיגים. אך הדו״חות של הכתבים האמריקאיים
בארץ־הג׳ונגלים עצמה אינם משאירים
מקום לספקות. בהתאם למסורת הע־תונאית
האמריקאית, שאינה מכירה צנזורה
וחוק־לשון־הרע, כותבים הכתבים את האמת.

ם ו־ 1בנל 1ד

להלן כתבתו של כ׳רן וילי׳ שפורסמה
השבוע בעתון ״ניו־יורק הראלד טריב־יון״;

ביח׳־ר
קריסטל מייצר
מכונות כביסה
בכל שלושת השיטות
הקיימות בעולם —
תוף, אגיטיטור, פרופלור

אחת משלושת השיטות מ ת אי מ ה לד•
השיטה המת אי מ ה נקבעת
לפי גודל המשפחה,
כמות וסוג הכביסה•

מפעל המייצר מכונות כביסה
בכל שלושת השיטות הקיי מו ת
יוכל לייעץ לד באובייקטיביות מלאה
בבחירת השיטה
המ ת אימה לצרכי משק ביתן•
ואת גבירתי ! היודעת את איזו שיטה מתאימ ה לד ז
הבטוחה את שתוכלי לבחור לביד את סוג המכונה המתאים לצרכיד ז
כי קניה מוצלחת פרושה ! קנית מכונת כביסה ה מו ת אמת לגודל המשפחח ולסוג
הכבסים שבמשק הבית• פני לאחד מסוכני ביח״ר קריסטל — שהוא מראשוני
יצרני מכונות הכביסה בארץ — ותהני מהנסיון הרב שנרכש במשך השנים
ומיעזץ מ הי מן ואובייקטיבי, ללא התחיבות מצידך•
תחנות מיוחדות להדגמה מעשית של כביסתד י
* -סלון קריסטל״ ,רחוב אלנבי , 16 תל־אביב•
* .בית אור״ ,רחוב הרצל ,42 חיפה*
ליפשיץ ושות׳ ,רחוב הרברט סמואל, ירושלים•
פני אלינו בכתב ונשלח לביתך חומר הסברה מפורט•

קריסטל
כל כךקל -עםק רי סטל!

הרמס $1
הרשמת בוגרי ח׳־ט׳־י׳
לכתות שנתיות ודדשנתיות
כשעות *9-12 ; 5-
הרשמה גם לקורסי ערב
פקידות כתיבה במכונה
] ת ״ א, בן־יהח־ה 24
סיבה. ה רצל 144

טכניקוס $
הרשמת בוגרי ח /ט /י /י ״ א
לכתות ט /י /י״א, י״ב
כשעות 9-12 ; 5 -8
הרשמה גם לקורסי ערב

דדיו

זעקות־נשים וריח גופות חרוכות קיבלו
את פני טור החיילים, שנכנס בצעדים עייפים
לכפר בא־גיא.
ארבעה איכרים, שנשאו פצוע על אלונקה,
הביטו בשינאה גלוייה ביועצים האמריקאיים,
המלווים את הנחתים הדרום־ויאט־נאמיים.
נדמה שהם מאשימים את האמריקאים
במוות ובהרס.
באמצע דרך־העפר ישבה אשה זועקת,
שהחזיקה תינוק בזרועותיה, ולידה עמדו
שני ילדים קטנים. החיילים היפנו את
ראשם לצד שני, כדי לא לראותה.
״מלחמה מטונפת״ .בעומדו ליד בתי
החימר והבמבוק ההרוסים, מול הפנסיה
הקאתולית שנפגעה בכדורי מיקלעים, אמר
יועץ אמריקאי:
״בגלל זה אנחנו עומדים להפסיד מלחמה
מטונפת ארורה זו. אין לזה טעם, פשוט
אין לזה טעם.״
בא־גיא נחשב לכפר התומך בממשלת
סייגון. אך במשך שלושה ימים רצופים
הוא שימש מטרה לפצצות, לראקיטות ולפ־גזים
של מפציצי־קרב אמריקאיים וויאס־נאמיים.
ההתקפה
הראשונה אירעה אחרי שאנשי
ויאט־קונג כבשו את המיפקדה הסמוכה
של חטיבה ויאט־נאמית. ההתקפה השניה
באה אחרי פעולה שניה, בלילה הבא.
השלישית, כפי שהגדיר זאת קצין אמריקאי,
היתד, פעולת־ביטוח כדי לטהר את
השטח בפני התקדמותם של חיילי הממשלה,
שחזרו למקום בנסיון לתפוס את אנשי
הוזיאס־קונג•
אלא שהתקפת חיילי הממשלה באה 24
שעות אחרי שחטיבת אנשי־הגרילה כבר
הסתלקה מן השטח, כפי שאישר יועץ
שר־יכטחץ מק־גמארה
אפריקאי לאחר־מכן.
קצינים אינם דרושים כל כך
אנשי הגרילה הצליחו לחדור לשטח מפני
שכוח החטיבה הממשלתית היה מתחת לתקן, אלה. כל ציוד חדש, כל נשק חדש, גורם
אתרי שסבלה בקרבות קודמים, ומפני שחיילהוצאות
חדשות — מבלי שההוצאות הישלי
הממשלה אינם עורכים סיורים אלימים.
נות תקוצצנה.
בני הכפר לא הזהירו את המיפקדה הסמק־נמארה
בן ד,־ 48 קיבל יפוי-בוח מלא
מוכה על בוא אנשי הגרילו. מפני שפחדו מקנדי, והוא ניגש למלאכה בעזרת קבוצה
שאלה ינקמו בהם, יענו ויהרגו אותם ואת -ז של אזרחים צעירים (״נערי הפלא״) ,מומחים
בני־משפחותיהם.
למינהל ציבורי, החל בודק את מערכת-
במה נהרגו? ״הרכה״ .כך נתפס בא -הבטחון העצומה של ארצות־הברית. כל
מערכת כלי־נשק נבדקה במחשבים אלקטגיא,
כמו כפרים אחרים ללא־ספור, באמצע
בין הלוחמים. הוא שילם מחיר נורא — לא רוניים, לקביעת נחיצותו־״ יעילותה וכד־איותה
לאור הכסף המושקע בו•
עבור מעשיו, אלא עבור מקומו הגיאוגרפי.
התוצאה: מערכות־נשק שלמות חוסלו,
כשנשאלו אנשי הכפר כמה נהרגו ונפצעו,
הזמנות לציוד חדש בוטלו עוד בטרם
משכו כתפיהם וענו. :הרבה.״
יום אחרי בוא החיילים, נכנם סרן ויאט־ הוכנסו לשימוש. אוגדות רבות של חיל־המקומי״)
נאמי
לתוך החורבה העשנה של בית. על המילואים המקומי (״המישמר
פוזרו.
ד,ריצפה מצא קופסה של שמן, עם סמל
כל מהפכה כזאת גרמה לזעקות־זעם מצד
רשות־הסעד של ארצות־הברית. על הקופסה
הקצינים. כי כל קיצוץ בתקציב גורם להקחחרוכה
אפשר היה עדיין לקרוא את המיטנת
התקן, לפגיעה במסורת, להפסקת
לים :״מתנת העם של ארצות־ר,בריתי.
בקירבת מקום היו חורבות בית־הספר, הקאריירה של מישהו. היו רגעים כשנדמה
שניבנה לא מכבר. מן הסתם בעזרת כסף׳ היה שהקצינים ובני־בריתם יצליחו לחסל
את מק־נמארד״ אך השר הממושקף, שהיה
אמריקאי.
בעבר מנהל חברת־פורד האדירה, גבר על את בהסבירו
וילדים״.
נשים
״יותר כולם ההפצצות, אמר קצין חיל־האוויר האמריקאי:
המילואים לא גוייסו. את התוצאות
״כשאנו במצב־ביש, כמו בבא־גיא, אנו
ראתה ארצות־הברית לא מכבר.
מטילים פצצות על כל השטח, בנסיון להציל
בעוד שהציוד החדש והמשוכלל ביותר
את המצב. בדרך־כלל אנחנו הורגים יותר
נשים וילדים מכפי שאנחנו הורגים אנשי הוכנס למערכות ד,בטחון, לא גדל תקציב
הבסחון. הציוד החדש בא על חשבון קיצוץ
ויאט־קונג. אך פשוט אין לממשלה די
חיילים כדי לטהר את הכפרים. לכן זוהי התקציב הקודם.
הצבא האמריקאי בוויאט־נאם הוגדל במתשובתנו
היחידה.״
הירות, ויחידות אחרות נשלחו לסאנטו־הכפרים, מהפצצת הסתייגו
כמה
טייסים
דומינגו. למרות זאת לא היה עדיין צורך
אך רבים אחרים טוענים שאמרו להם שהלגייס
יחידות־מילואים. הודות לניהול היעיל
נשים והילדים פונו מאזור־המטרה, ורק של מק־נמארה, נמצאו די אוגדות של הצבא
אנשי הוויאט־קונג נשארו.
הסדיר במצב של כוננות.
אין זו האמת בכל המיקרים.
כמו פרם ושות׳ .אולם אויביו של מק־נמארה
אינם מתנחמים בעובדה שנמצאו
חיילים למשלוח לדרום אסיה ולאי הקא־ריבי.
הם מאשימים את מק־נמארה בכך
גאון דמה 7
שבכלל היה צורך בחיילים אלה רק בגללו.

א ד צז ת־ ה ב רי ת

ט לויזי ה • אלקטרוניקה

חיפה, ה רצל \44
בך יהודה 26

הוא עשה דבר ששום אזרח לא הצליח
עדיין לעשותו בעולם או בישראל: הוא
הכריח את אנשי־הצבא המקצועיים לצמצם
את תקציבם.
נצחון נערי־הפרא. כל מוסד אנושי הוא
גוף שמרני. הצבא, הבנוי על פיקוד וציות,
שמרני שבעתיים.
בכל צבא בעולם יש יחידות, טכסים,
תרגילים והלקי־ציוד מיותרים לחלוטין, שענו
על צורך כלשהו בעבר, ושאבד עליהם
הכלח. מכיוון שאין ביקורת פנימית בצבא,
ובדרך כלל אין ויכוח אמיתי על תקציב
הצבא, אין כל המרצה לבטל שרידים יקרים

הכל מודים שרוברט (״בוב״) מק־נמארה
הוא גאון. אך לא ברור גאון למה.
כשר־ו,בטחון של ארצות־הברית, מאז ראשית
ימי שלטון קנדי, הוא חולל מלאים.

זהו הצד השני של בוב: הוא האיש
הקובע כיום את מדיניות המדיני״ כמו
פרם ושות׳ לפני מיבצע־סיני, שולט מק•
נמארה על ענייני־החוץ. משרד־הבטחון תפס
העולם הזר 1455 ,

את מקומו של משרד־החוץ, שבראשו עומד
״שר חלש, דין ראסק.
;ולחמת ויאט־נאם נקראה מלכתחילה ״מלחמתו
של מק־נמארה׳׳ ,כי היה זה הוא
שניהל אותה, שיעץ לקנדי להתערב בה
* בפועל. התרחבות המלחמה, ואי־ר,צלחתם
של האמריקאים לנצח בה (ראה להלן),
נזקפות על חשבונו, אם מדיניות האמריקאים
בוויאט־נאם היא מטומטמת, כפי שטוען דה־גול,
הרי זה בגלל בוב.
הוא הדין לגבי סאנטו־דומינגו. כל אדם
בוואשינגטון מודה כיום כי ההתערבות
הנחפזת של ג׳ונסון באי הקאריבי היתד,
שטות, ושהתבססה על אינפורמציה כוזבת
והערכה מוטעית. חלק ניכר מן האשמה
מוטל על מק־נמארה.
דין דין נחרץ. אך נראה כי בעיני אדם
אחד מק־נמארה הוא גאון מדיני: לינדון
ג׳ונסון. הוא משתעבד לאיש־היעול הממושקף,
כשם שאייזנהואר השתעבד לג׳ון פוסטר
דאלס.
לכן פשטה לאחרונה בוושינגטון השמועה

כי ימיו של דין ראסק ספורים. רוברט
מק־נמארה רוצה להיות בגלוי שר־החוץ
— כי בארצות־הברית, שלא כמו לישראל,
הפקיד שר־החוץ (״מזכיר המדינה״) בכיר
יותר מתפקיד שר־הבסחוו.

לקראת קוריאה, מהי הצעתו האחרונה
של מק־נמארה, שסייר זה עתה בוזיאט־נאם
והגיש דו״ח לנשיא?
לפי ההכנות החעמולתיות, לא יתכן כל
ספק: הוא מציע לצבא ארצות־הברית לתפוס
את כל ויאט־נאם הדרומית, להפכה ל״קוריאה
השנייה״.
פירוש הדבר: הגדלת הצבא האמריקאי במקום
עד לחצי מיליון חיילים, התקפת
ויאט־נאם הצפונית בכל הדרכים, כולל הפצצת
עריה ותעשייתה. המגמה: להפוך את
המלחמה ממלחמת־אזרחים למלחמה סדירה,
בו יילחם הצבא האמריקאי נגד צבא סדיר.
יתכן שהאמריקאים מקזזים כי הדבר יכריח
את סין להתערב רשמית, כפי שעשתה
בקוריאה. אז אפשר יהיה להפציץ את מית־קניה
האטומיים, אין זה מן הנמנע שסין
הגיב אז בהטלת הפצצות האטומיות המעטות
שישנן כבר בידה.
אך הסיכוי העיקרי הוא שסין לא תתערב,
וכי הקומוניסטים ימשיכו לסמוך על כוחות׳
הגרילה של הזזיאט־קונג. הם מנצחים, ואין
כל סיבה מדוע ישנו את שיטותיהם.

•עוד לבול
האזרח מורים גורדון הסתכל בעניין
בציור הבול החדש של ארצוודהברית לעונת
חג־המולד הבא. הבול מראה את המלאך
גבריאל, כשהוא מרחף בחלל ותוקע בחצוצרה.
לפתע
הבחין מורים במשהו מוזר. למלאך
יש שדיים של אשר.
נסער ונזעם על חילול־הקודש, כתב מורים
מכתב דחוף לשר־הדואר, ג׳ון גרונוסקי.
הליטה מסויימת. השר נדהם לא פחות.
חקירה קצרה העלתה כי ציור הבול נלקח
מתמונה עתיקה, המראה את השבשבת בראש

$.?08740ס £0

0110181^ .
כול גבריאל
השד אינו נורא כל כך

מגדל־הכנסיה בעיירה בצפון ארצות־הברית,
שניבנה לפני 125 שנה.
מפקח מיוחד נשלח מייד לאותה עיירה.
הוא הגיש דו״ח מדכא :״כשמביטים בשב־שבת
במשקפת, אמנם אפשר להבחין בבליטה
ניכרת במקום הנדון.״
אחרי התדהמה הראשונה, חזר הכל למסלולו.
שר־הדואר החליט שהבול יופץ בכל
העולם הזה 1455

זאת, ושיוסיפו לקרוא לו ״בול גבריאל״.
הוא סבר, כנראה, כי השד אינו נורא
כל כך.

ק1ב 11 ניזם
סטא לין הי ה
מת הפר בקב רו
״רומניה אינה ארץ. רומניה היא מקצוע!״
אמר מדינאי גרמני, שחזר בכך על התפיסה
הגזענית כאילו כל הרומנים הם גנבים
ורמאים.
כיום אפשר לומר :״רומניה אינה ארץ.
רומניה היא רעיון!״
הרעיון הרומני: שמדינה קומוניסטית יכולה
להיות עצמאית, בדיוק כמו מדינה קא־פיטליסטית,
מבלי לעזוב את מחנה הקומוניזם
המאורגן.״
השבוע, כאשר קיימה המפלגה הקומוניסטית
הרומנית את ועירתה, בנוכחות גדולי
העולם הקומוניסטי, היא הוכיחה זאת בע

לגבר — הראוי לשמו
— א ת חבירה ה ר אוי ה
לשמה — ״גולדסטאר׳׳.
^ מרווח צ מ און
§ §1ומ שיבה נסש.

ליל.

הנפט יענה על הכל. הלאומנות היא
התנועה העיקרית של המאה ה־ .20 הקומוניזם
תבע כתר זה לעצמו. ברומניה התנגשה
התיזה הקומוניסטית עם האנטי־תיזה
הלאומנית. נוצרה סינתזה המאחדת את השניים
— כשיד הלאומנות על העליונה•
לכאורה החל הניגוד בשטח הכלכלי.
רומניה משופעת באוצרות־נפט. מדינה שיש
קר, נפט, יכולה לבסס עליו תעשיה מודרנית
ענפה. כי הנפט הוא חומר גולמי לענפים
רבים — לא רק כדלק, אלא גם כחומרים
לתעשיה פלסטית, ביו־כימית ואחרת.
בעזרת הנפט, ביקשה רומניה ליהפך מארץ
חקלאית לארץ תעשיתית מתקדמת. אולם
היא נתקלה במחסום.
הגיון רומני. הקומוניזם מבוסס על
תיכנון כלכלי. ממילא ביקשו הקומוניסטים
במזרח אירופה להקים כלכלה מרחבית על־לאומית,
בעלת תיכנון מרכזי, שיחלק את
העבודה בין המדינות. כל מדינה תתרכז
בענף אחד, המתאים לה ביותר.
כך הוטל על גרמניה המזרחית לייצר
מסבי־כדורים לכל המרחב הקומוניסטי. לפולין,
לצ׳כוסלובקיה, לברית־המועצות הוקצו
שטחים אחרים. בזה היה הגיון כלכלי רב
מאד. כי מדינה המתרכזת בייצור מוצרים
מסויימים למרחב של מאות מיליונים צרכנים,
יכולה לייצר באופן יעיל וזול.
זה הגיון קומוניסטי, וגם הגיון כלכלי־מרחבי.
אבל זה לא הגיון רומני.
כלי בלשים וטאנקים. כי בתיכנון המשותף,
הוקצה לרומניה בעיקר תפקיד של
מדינה חקלאית, המספקת חומרי גלם למדינות
האחרות. אך בעולם המודרני, מדינה
חקלאית היא בהכרח מדינה מפגרת. החומר
הגולמי זול בהרבה ממחיר התוצרת התעשייתית.
הרומנים
התמרדו. הם תבעו לעצמם תפקיד
תעשייתי. כאשר איימו עליהם באי־מתן
הון להשקעות, הכריזו כי יוכלו להשיגו
בנקל בארצות הקאפיטליסטיות. הנפט
הרומני הוא מטבע טובה בכל מקום.
לפני עשרים שנה, היה סטאלין שולח
את אנשי הגה־פה־או ומעמיד את מנהיגי
המדינה אל הקיר. לפני עשר שנים היה
כרושצ׳וב שולח, אולי, את הטאנקים שלו
ועורך טיהור קטן. כיום אין זה אפשרי.
העולם הקומוניסטי מפולג בלאו הכי.
מוסקבה ופקין מתחרות ביניהן בכל בירה
קומוניסטית, גם בבוקארשט. רומניה החלה
להרחיב את תורתה, להעבירה מן השטח
הכלכלי לשטח המדיני. היא החלה מופיעה
כגורם שלישי, המפשר בין שני הענקים
הקומוניסטיים.
גוליזם אדום• כך הפכה הארץ, שעוד
לפני דור זכתה בבוז כללי באירופה, לגורם
בינלאומי מכובד. הצרפתים, שקשרו עימד,
יחסים הדוקים, אוהבים לכנותה בשם ״הצר־פת
של הגוש הקומוניסטי״ ,ואת תורתה
כ״גוליזם אדום״ .כי רומניה עושה במזרח
מה שדה־גול עושה במערב: היא כופרת
במנהיגות הבירה המרחבית (מוסקבה וושינגטון)
,תובעת לעצמה עצמאות כלכלית ומדינית,
תוקעת יתדות בכלכלת השוק המשותף.
ערב הוועידה, הזדרזה רומניה לתת לעצמאותה
החדשה ביטוי סימלי מופגן. היא שינתה
את שמה הרישמי מ״רפובליקה עממית״
ל״רפובליקה סוציאליסטית״ ,ביטלה את סמל
המדינה (שמש עולה מאחורי הרים ועצים,
בסימון סובייטי בולט) אימצה לעצמה סמל
אחר.
אילו היה סטאלין שומע על כך, היה
מתהפך בקיברו.
* לתורה זו נתן המנהיג הקומוניסטי
המנוח, פלסירו טולייאטי, את השס ״פולי־צנטריזם״
(״ריבוי מרכזים״) ,הרומז על קיום
מרכזים אחדים ושווים לעולם הקומוניסטי.

גי לדסטאד
סל־אריאל*

! -רכ שו מ ק צו ע מ שתלם
תיד זמן קצר.
בהדרכה מקצועית
מעולה

*יזוז
קורסי בקדועדב

פתיחת הקורס ^
1865

§וריד

קבלת לקוחות בסלון בית-הספר לספרווז ״דיאנהיי
יופ-יום, בין השעות 1—9בצהרים 7—3 .בערב
בימים א׳ ,ג׳ .ה׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

ת א, ריי נ ם ( 1ב בד דיזנג 1ף )נ1ל226066 .
הנך רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
כשטח התערוכה
הפתוח 3ל יום בשעות
9—13 ומ* 5עד חצות

.קארטינג״
הססורם שכבש את כל
אירופה.

לויד

הספון הבינלאומי לחתבתבות
לסי שיסה אמריקאית
אלפי סתכתביס

111.1)11ה7313ל<014139 ול1בי

סרוססקט חינם
תל־אכיב, ת .ד4185 .

19ל 5 6 9 8 0 .

הרשמת בוגדי ח׳ ,ט׳ ,י׳ ,י״א
לכתות ט׳ ,י׳ ,י*א. י״ב
בשעות 9-12 ; 5-8
הרשמה גם לקורסי ערב

] ת ״ א, בן־יהודה 26
3 *0ה. הרצל \44

וזה לא הכל כמובן. היא לא רק אומללה.
היא גם סיימה שמינית השנה,
מוסמכות,
ונרשמה לבית־ספר לאחיות
תארו לכם.
רציתי רק להזכיר לכם, שאם אתם לא
מנומסים, לא יפים, לא גבוהים, לא סינד
פאטיים, לא משכילים ולא עשירים, אין
לכם שום סיכויים לבנות את העתיד עימדר.,
מספרה (.)2/1455

חמד שד בחודים

נורא, נורא. לכולם
ושמש וים, ולי אין כלום.
מתי ייגמר החופש הגדול ויהיה גס לי
7ן צת חופש? למה אני צריכה לשבת סגורה
במשרד ולדאוג לכל הגימנזיסטים שיצאו לחופש
שלא יהיו בודדים בחופש, ולי אף אחד
לא דואג?
הנה היא, למשל. כל השנה היא שיגעה
את המורים ולפני שבוע אפילו עברה בהצלחה
את הבחינה האחרונה. היא העתיקה
אותה בהצלחה מהחברה שלה. עכשיו היא
מתפוצצת משיעמום, כי כל החבר׳ה התפזרו
בארץ.
״את שומעת, רותי, אני מתפרקת לגורמים
ונמאס לי מהחיים. אני מבקשת שתזכירי
לכולם שאני קיימת בעולם. אני שייכת
למשפחת היונקים, וגילי 6ו וחצי. אס זה
מנחם אותן, לפעמים אומרים שאני נחמדה.״
זה נורא מנחם אותי.

זזופש

גדול,

דיר אגב

יש לו בקשר. צנועה. לפני חודש נשבר
לו במיקרה הגב. והוא ישכב כל הקיץ
בגבס. כדי להעביר מהר את הזמן, הוא
מבקש להתכתב עם נערה חיננית בגיל 18־
.20 בתמורה הוא מבטיח להפסיק לכתוב
לה ברגע שהגב שלו יתוקן.

י \ 1ע ׳ ל 7דו/צ...

דרך אגב, היא סטודנט לרפואה בן .22
מספרו (.)1/1455

הוא נסע לאמריקה

כל חברותיה קוראות לד ,״המיואשת״,
ויש לזה סיבה עמוקה:
״עד לפני כמה חודשים, רותי, יצאתי
עם בחור אחד קרוב לשנה ומחצה• אותו
בחור היה בחור טוב ומנומס, אך מבוגר
ממני בחמש שנים ומחצה, וחשב לבנות
את עתידו עימדי. אך אני לא מצאתי את
עצמי די בשלה, והוא נסע למחרת לארצות־הברית.
״מאז
חלפו כשישר, חודשים ומחצה, ועדיין
לא מצאתי אחד כלבבי. אולי בעזרתך
אוכל למצוא מתכתב נאה וחמוד שבמשך
הזמן אוכל לבנות עימדו את עתידי?״
בהחלט. אני כבר עוזרת לך. אז תשמעו
טוב, בחורים! אולי תכתבו פעם כמד, מילים
לבחורה אומללה ומנומסת שגובהה 168
והופעתה משכילה מאד? מה יש, תעשו

פעם סובה ליישוב.

גערת חשבזע
אם תלכו ברחוב ותפגשו נערה בלונדית
עם עיניים ירוקות, שתגיד לכס ששמה פני

מ״ יכ 83 הראשון?
לרותי יקירתי,

לאחרונה התלקח ויכוח איום ביני ובין
חברי. זה קרה במיקרה בכניסה לבניין
המשביר לצרכן. ליד הדלת המסתובבת.
אני אמרתי שהנימוס מחייב ג׳נטלמן להיכנס
הראשון לדלת, ואחי בך להחזיקה
שלא תסתובב עד שהגברת תיכנס. הוא
טען שהגברת צריכה להיכנס קודם, ולדחוף
בעצמה את הדלת. מי צודק?

אידלהגיז־ לו?
רותי יקירתי,

אני בת 15 וחצי, ומאוהבת מאד בבן
מסביבתנו, הגדול ממני בשנה. לפעמים
הוא מתנהג אלי כאילו הוא מחבב אותי
מאד, ולפעמים הוא פשוט לא מראה זאת.
מה שאני רוצה לדעת הוא אם הוא
באמת מחבב אותי, ואיך אודיע לו שאני
אוהבת אותו?

גיסארה גמכון־יופ׳
נורה היא מוסמכת־היופי של המכון העולמי
של הלנה רובינשטיין בניו־יורק.
יש לה מכון־יוסי בתל־אביב, והיא מנגנת
על גיטארה שירי־רועים ללקוחותיה.
ראיתי אותה השבוע בעבודה. היא ניגנה
בגימארה, והמתינה שהמסכה של הבחורה,
ששכבה על הספה. ,תתייבש.
״מותק,״ אמרה נורה, לבחורה שהיה
לה אף גדול ועור איום ,״יש לך יופי
קלאסי. אף קטנצ׳יק כזה. אני רואה שאף
פעם לא מתקלף לך העור.״
״מפני שאני נזהרת לא להשתזף,״ אמרה.
״אבל מותק, את מוכרחה להשתזף,״

גיי — 2 6

לבמיה של בת 16

אם אני מדפיסה כמעט במלואו את
המכתב הבא, יש לזה רק סיבר. אחת, וזאת
לא עצלות. כי כידוע אני נורא אוהבת

בטח לדעת מי היה אביה, ומי היתה אמה,
כי חשוב מאד לדעת פרטים כאלו.
אביה היה אבא חשוב מאד, ואמה היתה
אמא חשובה מאד, ושלושתם ־נולדו באמריקה,
בטקסס. הוריה נולדו לפניה, ולא רק זה,
גם אחותה הבכירה נולדה לפניה, אבל ככה
זה אצלם בטקסס. הכל הפון ומוזר.
כל זה לא עונה על השאלה מה היא
עושה עכשיו בתל־אביב. חכו חצי שנה, תנו
לה קצת זמן שתעשה משהו כאן, ואחר-
כך שתבואו לשאול מה היא עושה בתל־אביב.

אחר כך נסעו אביה ואמה עם הצבא
האמריקאי לאמריקה׳ והיא התחילה לשיר
באלאדות עם גיטארה בהילטון ברומא. כי
איזה דבר אחר ־ יכולה ־לעשות ־ נערה כמוה
ברומא, שאביה חזר לאמריקה יחד עם אמא
שלה? פשוט לא היתה לה ברירה אחרת.
וגם היו לה אוזניים רגישות מאוד, עוד
מילדות. כשמשכו לה בהן, היא היתה
צווחת. תיכף ראו שהיא תהיה ילדה מוסיקלית.
מאותה
סיבה היא עכשיו בתל־אביב. פשוט
אין לה ברירה. מה היא תעשה, תגידו,
תיסע לניו־יורק? שטויות, מה היא תעשה
בניו־יורק? ואל תשכחו שהיא בת ,23
ולגמרי לא יהודייה. מה יכולה כבר לעשות
בחורה כזאת בניו־יורקי! להתחתן? ״עוד
איו ל׳ ילדים,״ היא אומרת ,״למה שאתי
חתן?״
צודקת.
אבל מה, כבר ביקשו ממנה אלפי
פעמים להתחתן. אמא ואבא שלה.

\זשגע\ 1החרש

חברי אגודת הסקטים בארצות־הברית החליטו
להשתתף באולימפיידה הבאה. בית-
חרושת אחד כבר הבטיח להבריח כמה
סקטים לברית־המועצות.
מתי זה לא יגיע לישראל?

בפלורנץ, למשל, היא ציירה. היא שיחזרה
פרסקות של המאה ה־ 13 בכנסיות עתיקות.
היא שמעה שם כסה שיעורים באמנות.
כי איזה דבר אחר יכולה לעשות נערה
שאביה עובד בצבא האמריקאי ברומא, ואמה
אינה עובדת בצבא האמריקאי ברומא? קצת
הגיון, רבותי! מה היא כבר יכלה לעשות?
פשוט לא היתה לה ברירה.

א. דליה, תל־אביב
אם התלקח ביניכם ריב איום בגלל דבר
כזה, אני תוהה מה קורה ביניכם כשאתם
מתווכחים על עניין חשוב באמת. אבל
זה לא עסקי.
הגבר חייב לתת לגברת להיכנס קודם
לדלת. ברגע שהיא ניכנסת לתוכה, עליו
לדחוף עבורה את הדלת ולהיכנס מייד
אחריה, בתא הבא, ולדחוף בעצמו, כמו בן.

רינה, עכו
אס הוא מתנהג כאילו הוא מחבב אותן
— הוא מחבב אותן. כדי להודיע לו ש את
אוהבת אותו — תתנהגי גם את כאילו
את אוהבת אותו. אבד לא יותר משמותר
לגיל 15 וחצי.

״אנו שלושה בחורי־חמד! לא סטודנטים,
לא מהנדסים, ולא משוררים. סתם שלושה
בחורים יפים.״ חמד של בחורים, לא?
יש להם הצלחה פאנטאסטית עם בנות,
והם כבר יצאו עם כל הבנות התל־אביביות
ומהסביבה, עד שהן יצאו להם מהאף. זאת
היא הסיבה האמיתית מדוע הם עכשיו כלבך
בודדים. פשוט מאד, אין יותר עם מי
לצאת בעיר הזאת! לכן הם משתוקקים
להכיר שלוש בנות־חמד מחוץ לעיר הזאת.
אבל לא יותר מדי רחוק מחוץ לעיר. אין
להם מספיק דלק.
בסדר.
גיל שמונה־עשרד,־עשרים יהיה
ושתהיינה גם חובבות־פיקניקים, ריקודים
וטבע. הם מתכוונים לנוף.
״מתי, נבקש ממך לא לפרסם את כתובתנו,
כדי לא לגרום להתקהלויות סביב
ביתנו. קדימה בנות!״ הם ( )3/1455 מסיימים.
למה אתן מחכות? חושבות שתמצאו
משהו יותר טוב?

סאטרלי, תדעו שזו פני סאטרלי. אבל מה
פתאום שהיא תגיד לכם ששמה פני סאטרלי?
באותה הזדמנות שהיא לא תגיד, תרצו

אמרה נורה בדאגה ,״כל בחורה בחברה
׳הגבוהה משתזפת היום.״
״אבל אז יתקלף לי האף.״
״הוא לא •יתקלף לך אם תשתמשי
בספריי־שיזוף של רובינשטיין. אז כמה
בקבוקים לתת לך? אגב, את יודעת שיש
לך גבות נהדרות?״
״אויש, את לועגת לי! הן איומות.״
״לא, הן לא איומות בכלל. צריך לדעת
איך להסתכל עליהן.״

״שנייה. אני שמה לך עליהן קודם את
האיי־ברו־מייק־אס של רובינשטיין. זהו זה.
עכשו תסתכלי.״
״בחיי, יש לי גבות נהדרות.״
״אז כמה חפיסות לתת לך?״
ובו׳.

לעבוד, ושונאת ללכת לבריכה. את הסיבה
שתקראו את
תמצאו בעצמכם, לאחר
(:)4/1455
״שמי גליה.״
״אני גימנזיסטית, כתה שביעית ספרותית.
בתור שכזאת אני מוכרחה לייצג היטב את
כיתתי ולשפוך את ליבי לפניך:
״בלילות השרב, בשעות הלילה המאוחרות,
כשאני ניתקת סוף־סוף מכסאי שעליו
ישבתי והכינותי שיעורים, אני עומדת מול
המראה שבחדרי. מתבוננת בפני השחומים,
חושפת את שיני כזאב רעב, אבל לא בחיוך,
אלא בהעווייה של אינני יכולה להגדיר.
בוז עצמי? לא. שינאה? חלילה. אהבה? אין
בליבי.
״אני מכווצת את נחירי־חוטמי העדינים
ועוצמת את עיני למחצה ושואלת את עצמי:
היש מישהו בעולם שמבזבז מחשבה אחת
עלי?
״לא שחסר לי, חם וחלילה, נער בעולמו
של הקדוש ברוך הוא, שיחזיק את ידי על
מסעד הכסא בקולנוע, וילחש מילים חסמת־משמעות
לאוזני הלוהטות באפילת חדר-
המדרגות. אבל חסר לי מישהו שלפניו
אוכל לגלות את מאוויי־ליבי הכמוסים, שלפניו
אוכל להשתפך בצלילי גיטארה רוטטים
(אני פורטת בגיטרה) .ושלפניו אוכל לחשוף
את לבטיה של נערה מתבגרת בת 16 וחצי.
״אני מבקשת, רותי מתוקה, שתמצאי לי
חייל ביישן. שיוכל לחלק אתי חוויה של
סרט טוב, תקליט מוצלח של ג׳ון באעז,
ויוכל להקשיב לצלילי הגיטרה שלי, מבלי
להתפעל התפעלות מזוייפת וקולנית.
״אני יכולה להציע לו 170ס״מ של
הומור, השתתפות כנה ברגשותיו, שיער
גולש שחור המגיע עד לכתפיים, וגוף חטוב.
אני בוכה בסרטים ואוהבת מכתבים ארוכים־
ארוכים.״

זה התחיל בקאליפורניה, וחשבו שזה
יחלוף מהר. אבל אלה שחשבו טעו. זה
כבש את ארצות־הברית, ועכשיו זה מאיים
לכבוש את היקום זהו שגעון הסקטים.
כל ארבע שנים תורמת אמריקה משהו
לחברה האנושית. היא תרמה את גלגלי
ההולה־הופ. אחר־כן את מוטות הלימבו.
ועכשיו את גלגלי הסקטים. הס נראים כמו
בסיס קורקינט בלי ידית, ועולים חמש
לירות. אם מצורף לזה מנוע, זה עולה 150 ו לירות.
הרחובות מלאים בני־נוער, מורים, חתיכות,
אימהות צעירות וכמרים, הטסים על סקטים
בזרועות פרושות לצדדים, כדי לשמור על
שיווי־המשקל. הם מלווים בצווחות־התרגשוו^
ברגע שנדמה שעומדים ליפול• נהגים מפחדים
לנהוג ברחובות, שמא ידרסו את רוכבי
הסקטים. כבר יש הרוגים. יש עצמות שבורות,
שנותרו מתחת למכוניות־משא. המועצה
למניעת תאונות־דרכים כבר ביקשה
מממשלת ארצות־הברית לאסור את המישחק
המסוכן.
כאן הופיעו כרגיל הפסיכולוגים וטענו
שאולי זה נכון שזה מישחק מסוכן, הגומר
את החיים מתחת לגלגלי מכונית, אן לעומת
זאת הוא מישחק בריא לנפש הוא
מלכד, למשל, חבזרות־נוער עבריין למשחקי־חברה
משותפים וכן אין זמן לגנוב זלרצוח.
או, למשל, משפחות אמריקאיות משועממות
הנאספות ומתחרות ביניהן על תואר
אלוף הסקטים המקומי, אין להן זמן לנאוף.
יש כל מיני גאונים למישחק אפשר לעבור
בין בקבוקים, להסתובב על מקום אחד.
לשחק בישיבה, בשכיבה. בקיצור — אולי
הגוף מת בסוף, אבל הנפש תישאר בריאה.

במרז 1ה

תדריך

(הסטן מעמוד )20
חיכה בסבלנות לתחילת המשפט. אולם סבלנותו
פקעה, לאחר שהתברר כי מועד משפטו
נקבע לאחר פגרת בתי־המשפט.
ביצל ( )42 פנה, באמצעות פרקליטו, לבית־משפט
השלום, ביקש עיון נוטף בבקשתו
להשתחרר בערבות .״אין להם שום סיבה
להחזיק אותי במעצר,״ נימק את פנייתו.
רגלי תמורת מלכה. לאחר שפרקליטו
פירט בבית״המשפט את טענותיו, וביקש לשחררו
בערבות. הניע תור התביעה.
התובע, אהרון קלינדמן, התנגד ל־שיחרורו
של החשוד, אולם סירב לגלות
את נימוקי התנגדותו. נציג התביעה רשאי
לסרב לפרט את טענותיו רק במקרים שבהם
מתבררת בקשתו של חשוד בעבירות
בטהוניות. על־כן דחה שופט השלום התל־אביבי
אברהם מובשוביץ את טענות התביעה.
אולם
למרות שהתביעה יצאה מנוצחת
מהדו־קרב המשפטי, התברר כי תבוסתה
תוכננה מראש, דמתה להקרבת רגלי תמורת
מלכה במשחק שח־מאת.
כי נוכח סירובו של נציג התביעה לפרט
את טענותיו, החליט בית־המשפט כי אינו
יכול לדון בבקשה לשיחרור בערבות. ואם
התביעה אינה נידונה, נשאר המצב כמו
שהיה: ביצל נשאר בכלא.

העולם הזה ממליץ מה לראות, לפי סדר
— חובה לראות;
העדיפויות הבא:
— רצוי לראות; +אפשר לראות;
• אסור לראות.

פ ש עי ם
ת מונ תו שדחבר
רחש חשוד, שנלווה אל קול ניפוץ
שמשה, העיר משנתו את ט. י״
קצין צה״ל המתגורר בדירה מול קולנוע
ארמון, ברחוב הרואה ברמת־גן. הוא יצא
אל המרפסת, הספיק לראות שלוש דמויות
חומקות מבניין הקולנוע ונכנסות אל מכונית
בהירה בעלת מספר לבן, המעיד כי
היא שייכת לתושב חוץ.
הקצין מיהר להזעיק את המשטרה. אך
כאשר התכונן לחזור למיטתו, שמע קול
טירטור של מנוע. הוא יצא שוב אל המרפסת,
ראה את שלושת הדמויות קופצות
מן המכונית ונכנסות אל קופת הקולנוע.
הוא לא היסס. הוא ירד לרחוב החשוך,
התקרב חרש אל הקופה, ראה בבירור
כיצד אחד מהם מנסה לפצח את הכספת,
בעוד השניים האחרים שומרים עליו. הוא
הפתיע אותם באמצע העבודה .״מה אתם
עושים כאן?״ הרעים עליהם בקולו.
השלושה לא איבדו את עשתונותיהם,
חמקו במהירות דרך הדלת השניה. בגלל
החשיכה הצליח הקצין לראות רק את
פניו של אחד מהם, שדמה להפליא לאחד
מידידיו הטובים, שופט כדורגל מפורסם.
מקצין מיהר בעקבות השודדים, שהתניעו
את מכוניתם ונעלמו בחשיכה. הוא הצליח
לראות את מספר המכונית, שחקירת המשטרה
העלתה כי נגנבה מרופא.
״זה האישג״ שוטרי משטרת רמת־גן
שהגיעו למקום, בדקו את הכספת,
הודו לקצין על קור רוחו שסיכל שוד,
גילו כי השודדים הצליחו לגנוב מהמזנון
הסמוך רק גלידה ועוגות..
כשנתבקש, למחרת, למסור למשטרה את
תיאורם של השודדים, התקשה הקצין לעשות
זאת .״אני רק זוכר שאחד מהם
דומה לחבר שלי,״ הסביר לאנשי מפלג
החקירות. אך הוסיף כי בניגוד לחברו, לא
היה לשודד האלמוני שפם.
הוא מסר למשטרה את תמונת חברו
ואנשי המחלקה לזיהוי פלילי במטה הארצי
חיפשו באלבום הפושעים מישהו
הדומה לה. ואמנם, כעבור ימים אחדים
עצרו את אליעזר דדשוב 21 הדומה
להפליא לידידו של הקצין.
במסדר זיהוי שנערך במשטרת רמת־ון
הצליח הקצין לזהות את דדשוב כאיש
שאותו ראה בליל השוד. הוא הניח, כפי
שמקובל במסדרי זיהוי, את ידו על
כתפו של דדשוב. זה האיש,״ אמר ללא
היסוס.
דדשוב, שהועמד לדין באשמת התפרצות
ונסיון שוד, כפר באשמה המיוחסת
לו. פרקליטו ניסה להטיל דופי בכשרותו
של מיסדר הזיהוי, טען בבית־המשפט
כי קצין צה״ל זיהה את החשוד על פי
הדמיון בין תווי פניו לאלה של ידידו,
שופט הכדורגל, ולא על !סמך הדמיון
לאדם שנראה בלילה בקופת הקולנוע.
בית־המשפט יצא לפגרתו, אך צל הדמיון
בין דדשוב לשופט הכדורגל ממשיך בינתיים
להעיב עליו.
העולם הזה 1455

* * בנ ר על ־ ג ג (תיאטרון גיורא
גודיק) מחזה מוסיקלי שהצליח להביא אל
הבמה את שלום עליכם בלי ההומור המיוחד
שלו, בלי השפה העסיסית שלו, ובלי
האווירה היהודית האמיתית של יצירותיו.
הוא מחפה על זה בעזרת הרבה ריקודים
יפים, ומנגינות נעימות.
^.נהמלך אי בו (מועדון בכתום) מחזה
סאטירי־פנטאסטי, שנכתב בידי אלפרדו ג׳ארי
בהיותו בן .15 תיאור דמותו הגרוטסקית
של מלך זעיר־בורגני, חסר־מצפון, גס ורו־דף־בצע,
הכובש את השלטון בפולניה. מבוצע
בכשרון, באנגלית, על־ידי להקת חובבים.
מוירג׳ יניה
מפחד

וולף ( 1הבימה) הישג בלתי רגיל לתיאטרון
ישראלי. מחזה מודרני, משעשע ומדהים
כאחד, בו משחקות ארבע נפשות ברצח
פסיכולוגי ובהתאבדות רוחנית.
לאחי הנפילה (התיאטרון
הקאמרי) חשבון־הנפש של אינטלקטואל הניצב
בפני כישלון אהבותיו ויחסייהתקשורת
האנושיים שלו. וידוי כמעט־אישי של ארתור
מילר, בו תופסת חלק מכריע מי שהיתר,
אשתו. גדעון שמר, גילה אלמגור.

אין ב תל־ אביב דירה יציבות לחוזק

כמו שלנו
ורווחה.

לפני שאתה מחליט על קנית דירה, בדוק
וראה מה אנחנו מציעים לך עבור כספך.
ךןף • חברת כנין בע״בי, רח׳ דיזנגוף ,16
^ • 1 1 1תל-אביב, טל 224549 ,223082 .

הזהרו מ חי קויי ם!
לצלמים ו חוב בי ם!

* * בעקבות החמה (ירט, תל-
אביב) .ילד קטן מנסה להקיף את העולם
יחד עם השמש, בסרט רגשני קצת, ערום
מדי בטכניקות קולנועיות אך יפה להפליא
(ראה קולנוע).
* גבעת הזעם והנקם (מרכז, תל־אביב)
איש־חוק, שאשתו נאנסה ונרצחה,
מנסה להביא למאסר את האנס, בנו של חברו
הטוב, השולט על עיר שלימה. בימוי
מהיר ויפה. מישחק מצויין של אנטוני קוזין.
זיוה רודן, בתור האשה, נאנסת, ויורדת
מהבד עוד לפני שהסרט מתחיל* .
* הרפתקות דץ ז׳ואן (מתמיד,
תל־אביב) בידור ישן, טהור, צבעוני, אינפנטילי
ומלא־חן. ארול פלין בתור דון
ז׳ואן כובש נשיב ואוייבים, עם חרב ביד
וחיוך על השפתיים.
מארני (ירושלים, ירושלים) היצ׳־
קוק בתוספת פסיכולוגיה.

* סקס והנערה הרווקה (חן,
ירושלים) כמד, פארודיות טובות על האוטומציה
של ימינו. כמה בדיחות טובות
על פסיכולוגיה ופסיכולוגים, כמה תמונות
משעשעות של נוסטלגיה משפחתית,
טובעות בתוך שפע של חכמות נדושות
ולעוסות, המבויימות, מצולמות, ומשוחקות
בצורה יפה.
^ הבובות (מוגרבי, תל־אביב) חוסר
ההבנה בין שני המינים, שהאחד מהם רוצה
מהשני יותר מדי, או פחות מדי, מתואר
בארבע אפיזודות, שהאחת מהן (השלישית)
מצויינת, וכל השאר חביבות.
* המסע המופלא (גת, תל-אביב)
לאסי חוזרת הביתה, במהדורה חדשה. סרט
לילדים עד גיל שמונים. סיפורם של שני
כלבים וחתול סיאמי, הנודדים מרחק רב
כדי להגיע לביתם.תיאורים אותנטיים
מצויינים של התנהגות חיות.
זורבה היווני (הוד, תל־אביב;
אוריון, ירושלים) הרי כרתים, הים של יוון,
הכפרים הפרימיטיביים של כרתים ופילוס-,
פיית־החיים ההדוניסטית של זורבה היווני
עברו מספר מצויין לסרט טוב, המבויים
בצורה קצת ארוכה, קצת מלאכותית מדי
וקצת יומרנית מדי. מישחקו של אנטוני
קוזין טוב. מישחקו של ידידו הסופר רע.
כל השאר בסדר.
בקט (אלנבי, תל־אביב; חן,
חיפה) סרט רדוד במקצת, אך מדהים בעוצמתו,
הנובעת בעיקר מדמותו של המלך
הנרי השני, והאהבה המוזרה שהוא רוחש
לידידו בקט. דמותו של בקט (ריצ׳ארד
בורטון) עשוייה ברישול. הנאמנות שלו למלך
בהתחלה, לכנסיה ולעם הסכסוני אחר־כך,
אינה משכנעת. מישחק גאוני של פיטר
אוטול בתפקיד המלך.

ב קנו תכם מד-אור ל מצל מ ה
הקפידו ל ק בל אתה מו בחר

!ץ ו 0ז 1¥ £ 3י

מ&־ד^ועז £:חט 0 3ק ^
שימו-לב ל מודל:
וו ס טון־ מסטר 5

תוצרת אנגליה
להשיג ב חנויו ת הצילום ה מו ב ח רו ת
סוכן בלעדי: א .קופ מן ובנו

״ אולפןגרג״ )0 0 0
פותח ב־ 1באוגוסט בתל־אביב

קורס בוקר
•טל שבועיים

(שעתיים 4א בשבוע) ל

צרנות
עברית ו/או אנגלית

בהנהלת מר חיים בר־קמא.
ההצלחה מובטחת !
הי ר ש מו

מי ד !

ז״א: רח׳ גורדון ( 5טל.)236209 .
לתלמידים, סטודנטים ומורים —
הנחה מיוחדת).

כת מי זעה מזי קי ם
לצבע האריג...
נזק זה מתבטא בדהית הצבעים במקומות
הרגישים להזעה, לאבוד יופיים ולהתפוררות
האריג.
נקוי מידי אצל ״אומגה״ שומר עליהם
ומונע אובדן יופיים. לכן אל תחכו עד הסתיו
— הביאו עוד היום בגדיכם לנקוי בסניף
״אומגה״ הקרוב.

נקוי ב״אומגה״

מחדש הבגדים ומאריך

ימיהם.

משקפי מגע
$פצאפ 1זפ&זאספ
הדגמות והסברים כל יום בין 4—7
אחה״צ, המכון לקידום הראיה ע״ש

י. ל .גרוזובסקי
רח׳ נחלת בנימין ,21 טל,621665 .
תל־אביב.

נקוי יבש וצביעה
סניפים בכל הארץ

.העולם הזה״ ,שבועוןה חדש ות הישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ, תל־אביב,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

27 1

סיפורה האישי של הצעירה

בתהשש־ עשרהה טו ענ ת

שהרתה למשקיף של האו״ם

אנשי