מספר 1456
אדה החוקים שהמפד״ ד זוממת
לחוקק דמחר־ת הבחירות -כתנא* דקואל״איה
איזו שיטה
מתאימה
אגי טי טיו
נירו־ר קריסטל מייצר
מכונות כביסה
בכל שלושת השיטות
הקיימות בעולם —
תוף, אגיטיטור, פרופלור
אחת משלושת השיטות מתאימה לך
השיטה המתאימה נקבעת
לפי גודל המשפחה,
כמות וסוג הכביסה•
מפעל המייצר מכונות כביסה
בכל שלושת השיטות הקיימות
יוכל לייעץ לן באובייקטיביות מלאה
בבחירת השיטה
המתאימה לצרכי משק ביתן•
ואת גבירתי ! היודעת את איוו שיטה מתאימה לך1
הבטוחה את שתוכלי לבחור לבדך את סוג המכונה המתאים לצרכיך ז
כי קניה מוצלחת פרושה: קנית מכונת כביסה המותאמת לגודל המשפחה ולסוג
הכבסים שבמשק הבית• פני לאחד מסוכני ביח״ר קריסטל — שהוא מראשוני
יצרני מכונות הכביסה בארץ — ותהני מהנסיון הרב שנרכש במשך השנים
ומיעוץ מהימן ואובייקטיבי, ללא התחיבות מצידך•
תחנות מיוחדות להדגמה מעשית של כביסתן>
* ״סלון קריסטל׳ ,רחוב אלנבי , 16 תל־אביב•
* ״בית אור״ ,רחוב הרצל ,42 חיפה*
ליפשיץ ושות׳ ,רחוב הרברט סמואל, ירושלים•
פני אלינו בכתב ונשלח לביתן חומר הסברה מפורט•
כל כך ק ל־ ט ם קריסטל!
הרשמת בוגרי ח /ט /י /י״א
לכתות ט /י /י״א, י״ב
בשעות 9-12 ; 5-8
הרשמה גם לקורסי ערב
קורסים :
ברכבפרטי
קטנוע • אופנוע
גם בתשלום קבוע
עד קבלת רשיון נהיגה
13־ !11־
לנהגות
תל־אכיב, רחוב בורופוב - 34 טלפון - 244675ת. ד21108 .
שני תאריכים גורליים לגבינו:
ביום השישי האחרון נכנם לתוקפו חוק העולם הזה, הקרוי חוק לשון הרע.
היום נסתיים שבוע־הארכה שנתתי בשבוע שעבר, במדור זה, למר לוי אשכול, כאשר תבעתי
ממנו לכנס ישיבה מיוחדת של הכנסת לביטול החוק.
תקופת האולטימטום נסתיימה. האוייב שלף את חרבו. המלחמה החלה.
שתי תכונות אופייניות לפאשיזם, באשר הוא. הן ידועות לנו היטב בעיקבות משפם מסויים
שהתנהל בארץ.
תכונה ראשונה: הטרור הגס.
תכונה שניה: הכחש והמירמה.
הא בהא תליא.
הפאשיזם אינו מסתפק בדיכוי קורבנו, בהפעלת חוקי־תועבה ובתי־משפט ומחנות־ריכוז
ובתי־סוהר. הוא משתדל תמיד להקל על עצמו את המלאכה, על־ידי סיבור אוזן הקורבן,
הרגעתו במסכת שקרים, הסוואת מזימת־הזדון עד לרגע האחרון ממש.
יוזמי חוק לשון הרע אינם שונים מאחיהם בארצות מסויימות אחרות. הם השחיזו חוק־טרור,
שיסודותיו הועתקו מן הרייך של רולף פאולם. אך הם לא זנחו אף לרגע את
מלאכת ההונאה והמירמה.
ואכן, שבוע זה עמד כולו בסימן טכסיסי־ההונאה. כאשר החליטו, מוסדות העתונאים,
באיחור רב, לצאת למלחמה בחוק, נשלחו אליהם שליחים דחופים, שהבטיחו להם כי
אחרי הבחירות ״יבדקו את החוק מחדש״ ,ואולי ״יכניסו בו הקלות״ .יוזמי־התועבה לא
התביישו לשלוח שליחים כאלה גם אלינו, בהבטחות דומות.
בפי כל השליחים והשתדלנים היה פיזמון אחד: לוי אשכול אינו אשם. לוי אשכול לא
התכוון. לוי אשכול לא ידע. דוב יוסף סידר אותו. הדתיים הכריחו אותו.
על כך יש רק תשובה אחת:
אם חוק־תועבה כזה הועבר בכנסת ביוזמת הממשלה, מבלי שראש־הממשלד, רצה בכך
— הרי ראש־הממשלה הוא אפס־אפסים, חדל־אישים המסוכן לקיום המדינה ולבטחונה.
אם לוי אשכול ״נאלץ״ לחוקק חוק־תועבה כ זה, הגרוע לאין שיעור יותר מכל חוק
שנחקק אי־פעם במדינת ישראל, רק כדי לפייס את דוב יוסף או את הדתיים — הרי אסור
להשאירו ליד הגה השלטון אפילו יום אחד, כי בנפשנו הדבר.
אם הסמרטוטיזם בא במקום השלטון — איך יעמוד בפני לחץ של מעצמות זרות, בפני
לחץ של משברים בטחוניים, בפני לחץ של אתגרים היסטוריים?
מי שטוען שלוי אשכול העביר חוק זה מבלי לרצות בכך בכל נפשו — הריהו פוסל
את לוי אשכול לא רק לכהונת ראש־ממשלה ושר־הבטחון, אלא גם לכהונת תופס־כלבים.
אך עצם הטענה היא מגוחכת. אם עבר חוק זה ״בטעות״ ,״בהיסח הדעת״ ,ונפשו העדינה
של מר אשכול נקעה ממנו — הרי יש פתרון פשוט.
אפשר לכנס ישיבה שלא־מן־המניין של הכנסת תוך 48 שעות, ולבטל את החוק. ללוי
אשכול יש די והותר קולות לכך. המערך והאופוזיציה יכולים לבטל -חוק זה תוך דקות.
בהעדר פעולה פשוטה זו, אין ללחישות על צדקתו של אשכול אלא הסבר אחד:
הרמאים ממשיכים לרמות. אנשי הכחש ממשיכים להכחיש.
אנשי־הזדון מוסיפים חטא על פשע, הונאה על תועבה.
לשם מה?
גם על כך יש תשובה פשוטה. פחד הציבור החופשי, פחד העולם הזה, נפל עליהם.
הודענו מראש שנשיב מלחמה השערה. בניגוד למר אשכול, אנו נוהגים לקיים את הבטחותינו,
גם כשהמחיר יקר מאוד.
גם אדם חסר חוש מוסרי יכול היה לחוש השבוע את ההזדעזעות המוסרית העמוקה של
הציבור. היא חורגת בהרבה מחוגים של עתונאים, כותבי מאמרים ומציירי קאריקטורות.
היא חדרה כמעט לכל בית בישראל. מי שהתייצב השבוע להגנת אשכול, הגדיר עצמו
כחסר חוט־שדרה מוסרי.
הזדעזעות זו תעלה למערך הכושל והמזדהם בהרבה־הרבה רבבות קולות. את זה אני
מבטיח למר אשכול — וגם הבטחה זו נקיים.
הזדעזעות זו גם תשים לאל את מטרת החוק עצמו, כי היא תמריץ רבבות לשלוח את
עורכי השבועון המסדים לכנסת, כדי להעניק חסינות לדוברי־האמת.
כל זה נסתבר למר אשכול, לפתע פתאום. לכן הוא רוצה לפרוק את נשקנו. נדמה לו
שאפשר לרמות אותנו, כשם שרימו אותנו עד כה. שלא נפתח במלחמת־חורמה. שלא נלך
לכנסת. שלא נחשוף את תהומות ההתנוונות המוסרית שלתוכן הוא נתדרדר בשבועות
האחרונים. שלא נזעיק את דעת־הקהל העולמית.
בקיצור — שנשתוק עד ליום הבחירות. כדי שלמחרת הבחירות אפשר יהיה, בשלווה
ובנוחיות, להכניס את העולם הזה לתא־הגאזים של חוק לשון הרע.
לשיטה זו יש כבר שיגרה. למדנו להכירה על גופנו. וכל עתונאי בישראל מכיר אותה
היטב.
אפשר לשאול: מדוע שתקו עתונאי ישראל במשך כל הזמן הזה? מדוע יצאו למלחמה
נגד החוק רק למחרת קבלתו? מדוע שתקו כאשר טען דוב יוסף בכנסת כי עורכי העתונים
׳ היומיים הסכימו להצעת־החוק?
יש לכך כמה וכמה סיבות, ואין טעם לעמוד עליהן כאן. אבל סיבה אחת הושמעה
השבוע בפי העתונאים עצמם: רימו אותם.
בהזדמנות רישמית הבטיח סגן ראש־הממשלה, מר אבא אבן, לעתונאי ישראל שחוק
לשון הרע לא יובא לדיון סופי בכנסת החמישית.
אפשר להגיד על מר אבן הרבה דברים, ועוד נגיד אותם. אבל אין הוא שקרן ורמאי.
אם הבטיח מה שהבטיח, הרי פעל על סמך הבטחה שניתנה לו על־ידי מר לוי אשכול.
ראש־הממשלה רימה, איפוא, את כלל עתונאי ישראל, וגם את סגנו.
כבר רמזתי לך, שלגבינו הופעלה מערכת־רמייה מחוכמת ומפורטת יותר. סובכו בה
שרים וראשי־ציבור, שפעלו בתום לב, וששמם הטוב נוצל לרעה באופן ציני.
הובטח לאחד משרי הממשלה כי אורי אבנרי יוזמן להעיד בפני ועדת־החוק של הכנסת,
לפני שזו תסיים את דיוניה. הבטחה זו הופרה. היא נועדה, כנראה, לרמות אותנו לגבי
מועד סיום הדיונים.
כאשר נתברר הדבר, לפתע, פחות מחודש ימים לפני הקריאה הסופית בכנסת, פנה אותו
שר לראש־הממשלה ותבע רשמית לדון מחדש בחוק. ראש־הממשלה הבטיח לו בהן צדק,
בנוכחות עד, שהצעת־החוק לא תוגש כלל לאישור הכנסת החמישית. על סמך זה ויתר
השר על יוזמתו.
מערכת־הונאה זו השיגה את מטרתה. העולם הזה, הקורבן שהחוק נועד לחסלו, לא
האמין כי ראש ממשלת ישראל יתנהג כמו סוחר־בהמות ארמני. הוא שוכנע כי אפשר לדחות
את המאבק, עד אחרי הבחירות. לכן לא הפעיל את כל הנשק שעמד לרשותו. הוא לא פנה
אל ידידיו ברחבי העולם, אשר מחאתם הזועמת שמה לאל את הטיוטה הקודמת של חוק
לשון הרע. הוא לא רצה להשחיר את פני המדינה בחוץ. הוא לא הזעיק את דעת־הקהל
בארץ, אלא בשלב האחרון ממש.
אני מודה בגלוי: נפלנו בפח שהוטמן לנו. אפילו אנחנו, שאיננו נאיביים, שאנחנו למודי
נסיון, הנחשבים לרואי־שחורות מקצועיים, פשוט לא
האמנו כי ראש ממשלת ישראל מסוגל לכך. טעינו.
מי שמאמין, אחרי כל אלה, אף למילה אחת היוצאת
מפיו של מר לוי אשכול — מוטב שיעבור בדיקה
אצל פסיכיאטר.
העולם הזה 1456
מכתבים
6י# //ומדק 10/׳/ן ןך, ן׳3ר> 0!1₪י₪
לכנסת או לבית־־הסוהר:
תשובתם של מאה וחמישים אלף קוראי
העולם הזה לחוק לשון הרע:
אף קו ללאשכול !
אלי אדירי, ירושלים
אשכול, יוסף ואונא —
לבל הרוחות לכו־נא!
יצחק בדאון,
ראשון־לציון
פעם חשבתי שאשכול טוב יותר מבן־
גוריון. לא הרבה,
אבל קצת.
עכשיו אני חושב
שכל אחד מן השניים
גרוע יותר מן
השני.
חיים אושר,
תל־אביב
כניראה שמחוקקי
החוקים לא לקחו בחשבון
כי יש בארץ
חברי־קיבוצים,
נוער חילוני וסתם אושר שוחרי־חופש.
מיותר לדבר על הנזק שנגרם על־ידי חוקי
התועבה ללוי אשכול, שנהנה במשך שנתיים
מאהדה.
מובטחים לכם מאות אלפים קולות. בתור
התחלה זה לא רע.
אם לא מספיקה הכנסת, אפשר להעתיק
את הקרב לבמה אחרת. גם זה ניתן לביצוע.
תפאדלו!
חיזקו ואימצו!
21׳ ! 0 ^ 2 •11 • )3ג 011111) / 30 -נ) 1>5ף1
המחיר — 2,050ל״י (כולל — $240
מההקצבה) כולל:
* טיסה קבוצתית
* מס נסיעות כפי שבתוקף ב1.8.65-
* 7ימים ביקור בפיורדים הנור־בגיים
(•-6140111נ(10ן^!<11־01ן?) —
פנסיון מלא
* 4ימים באוסלו — סיור בעיר
וחצי פנסיון
* 2ימים בברגן — סיור בעיר
וחצי פנסיון
* 4ימים בשטוקהולם — סיור
בעיר ומלון עם ארוחת בקר
* 4ימים בקופנהגן — סיור בעיר
ומלון עם ארוחת בקר
פנה לסוכן הנסיעות שלן או
שדרות רוטשילד ,22 טל ,52233 .תל־אביב
רחוב יפו ,25 טלפון ,23341 ירושלים
דני א ,.עס
אחרי חוק לשון הרע, נידמה לי שאני חי
במדינה קומוניסטית, שבה אין חופש ביטוי.
אני, יחד עם כל
בני משפחתי, מביעים
את נכונותנו להילחם
בחוק זה.
ע* 1נ* ת
סעדיה יפת,
תל־אביב
על עורכי העולם
הזה לעשות צעד קדימה
ולהקים עתון
יומי. באמצעותו, תוך
שימוש בכשרונכם ה־עתונאי
המעולה, תוכר
2ן ן
לו להגיע להשפעה
גדולה יותר בקרב
שכבות נרחבות יותר בציבור הישראלי.
באמצעות יומון יהיה קל יותר לרכז
קוראים ולגבשם, כדי לנצל את הרגע שבו
המפלגות ההיסטוריות תתפוררנה. רגע זה
כבר החל.
יתכן שדווקא חוק לשון הרע, המכודן נגד
שבועונים יותר משהוא מכודן נגד יומונים,
ישמש דחיפה להקמת היומון.
אני מתאר לעצמי שלא קל לבסס יומון,
אבל את התפקיד הזה אני משאיר לכם. לי
קל לעוץ עצה, אך אני מבטיח לקנות את
היומון החדש, כשיקום.
צ. זילבר, תל־אביב
צו השעה: על עורכי העולם הזה להקים
רשימה לכנסת!
רשימה שתלכד סביבה
את כל כוחות
הקידמה בישראל, שלא
תהיה צרת־אופק,
שלא תהיה מוגבלת
בתחום רעיוני מצומצם,
שלא תבוז־בז
על דיכוחים סי־עתיים
וכיתתיים.
אריה בן־חורין,
תל־אביב
חוק זה הוא אחז
בן־חורץ
הסימפטומים החמורים
ביותר לחולשת הדמוקרטיה, החייבת למכור
את חרויותיה המקודשות ביותר, ולפרוט
את זכויותיה לפרוטות קטנות של לחץ ואיומים,
כדי לשמור על קיומה. זהו גילוי
ברור לרקבון השלטון שלנו המוכן, כדי
להשיג איזה סיכוי קלוש בטווח ארוך אצל
בני־בריתו הנוכחיים, למכור את נשמתו וערכיו
הנעלים ביותר.
דעתי היא, ואולי נלהבת מדי, כי צריך
יהיה אפילו להגיע למאבק בנוסח אותם
ימים בהם הדמוקרטיה והחרות הסתתרו
בעליית־גג, ליד מכונת־דפום מיושנת, ויצאו
לאור בחצות־הלילה על גבי לוחות־מודעות
(חמשו בעמוד )4
העולם הזה 1*56
הרשמת בוגדי ח׳ ,ט׳ ,י׳ ,י״א
לפתות ט׳ ,י׳ ,י־א. י״ב
בשעות 9-12 ; 5-8
הרשמה גם לקורסי ערג
ב ג רו ת
ב חינו ת מו ק ד מו ת
]תייא, בן־יהזדה 1 26
חיבה, הרצל \ 44
ה ח תונ ה...
כל חתונה עולה סכום כטף נכבד.
עיני כל האורחים בלי^גחתונה מופנות
אל הכלה, בהופעת הכלה בליל
החתונה קובעת השמלה.
כלה ! הכנסי אלינו ואנו נעזור לך.
אנו נתאים לך את השמלה ההולמת
אותך. בכל חודש מגיע משלוח חדש
של שמלות־כלה וצעיפים, שהוזמנו
ע״י גב׳ אר נ ה, מנהלת הסלון,
בהיותה בפריס ורומא.
המצלמות בעלות המוניטין העולמי
סלון
לכלות
״אמ בר״
רחוב בדיה ודו! ,95 תל־אכיב
3ר/0מ ׳ ,07£/-/0ל־/
ם כנינוו -בי ״ ס
׳ 1311
תיבי !
-גימנסיה
ה רשמה ל כי תו ת ט׳ ,י׳ ,י״ א ב מג מו ת
רדיו -אלקטרוניקה
* טכנאות, שרטוט מבונות
יי טכנאות, שרטוטבניו* גרפ > ס ה -ציוד
כולל הכנ הלב חינו ת הבגרות
פ ר טי םוהרשמה :
ת ל־ א בי ב
דרך פוזררונקוה ( 126 מול הקריה)
טל 244891 .
הנמנית
הר שמה ל כי תו ת ט׳ ,יי, י״ א, י״ב
ב מג מו ת :
ריאלית
כי תו ת בו ק ר
מ־ 10 —13ב בו קרנד 4 — 7בערב
תל־אביב
דרך פתח ־ ת קו ה ( 44 מול בי ת הדר)
טל 244891 .
שכר לימודמודרג !
ח יפ ה
רח׳ בלפור ( 5מול ה טכניון)
טל 69041 .
אינסטנט שייב
קצף ־ ג ל 1ח
שלחב׳
מכתבים
(המשך מעמוד )3
וקירות. זוהי, כך נדמה לי, שעתה היפה
ביותר של הזכות לחופש הביטוי.
אינני יודע עדיין מה תהיה מידת השפעתו
של החוק על עתונכם, אך אני מקווה שתדעו
למצוא את הדרכים לעקוף את החוק, להוקיע
אותו ואת כל אלה המבקשים להסתתר מאחוריו.
אינני רואה את עצמי תומך נלהב
בתורתו הפוליטית של העולם הזה, אולם
ברור לי לחלוטין כי קיומה של מדינה
חופשית נמדד בחופש הניתן בה להביע
דעות.
כסטודנט להיסטוריה, ובשנה הבאה, כך
אני מקוזה, גם לעתונות, מצפוני קורא לי
להיאבק נגד כל חוק שמבקש לכבול את
ידי. אני מציע בזאת את עצמי לרשות
מערכת העולם הזח, למאבק בכל דרך אפשרית,
בכל צורה, מתוך הנחה שיהיו עתה
ימים קשים למי שעוסק בעתונות חופשית,
נגד החוק, מחוקקיו ותומכיו.
י. שפיט, קרית־ביאליק
אין דרך נסיגה עתה. יש ללכת ברשימה
עצמאית לבחירות לכנסת.
אם עורכי העולם הזה לא יעשו כן, תימשך
הכניעה לסחטנות הדתית, חופש הדיבור
והביטוי יישלל, והמימשל הצבאי ימשיך
להתעלל בחלק מאזרחי המדינה.
משה ברש צודק במכתבו (העולם הזה
,)1455 ואני רוצה להוסיף גלויות: אי־הליכה
לבחירות ברשימה ה״ה, כמוה כתקיעת סכין
בגב קוראי העולם הזה.
איתכם למען ה״ה! אל נאבד זמן, נתחיל
בפעולה!
אמציה בנארי, תל-אביב
מדוע אינכם עונים לקוראים הכותבים ומציעים
רשימה חדשה לבחירות?
האם לא ידוע לכם שמועד הגשת הרשימות
הולך וקרב?
מרדכי טישלר, עפולה
זה הסוף! במשך שנים התגאיתם, ובצדק,
באי־מפלגתיות; ציינתם, ושוב בצדק, כי המפלגתיות
שטופה בקנוניות ובסחר־מכר,
והנד, אתם הופכים למפלגה.
אתם תהיו טיפה, טהורה אומנם, בים הגדול
והעכור של
עסקני ישראל. לא
תצליחו לשנות דבר,
תזדהמו במשך הזמן
כמו כולם. ראו, הז־הרתיכם!
חוץ
מזה — אם
תחליטו שכן, אצביע
בעדכם.
אליהו ממן,
חיפה אני מוכן לחתום
עבור רשימת העולם
הזח, ולהיות פעיל
בה למען הצלחתה במשימות העומדות לפניה.
חיזקו ואימצו! בלי מורא ובלי משוא-
פנים!
י. שנץ, תל-אביב
יתר, נסגר העתון הסאטירי ציפור הנפש
מחוסר קהל קוראים ואמצעים, ארץ שבד,
נתון חופש־הבימוי של העולם הזה בסכנה,
ארץ שבה חלק ניכר מן העתונות היומית
מורעל בצינורות אינפורמציה מזוהמים שמטרתם
לתעתע בנו.
מנסיוני אוכל לומר, כי חופש הביטוי בישראל
אינו ברוב המקרים אלא בדיחה.
מוטב לדבר על חופש ההשתקה, שהוא אחת
החרויות הישראליות האופייניות.
הסופר יוסף חיים ברנר, כשנשללה ממנו
זכות הדיבור באחת האסיפות, אמר שלא
יוכלו לשלול ממנו את זכות הזעקה. חוק
לשון הרע בא לסתום פירצה זו.
אהוד כך־עזר *,ירושלים
אתם עומדים לעשות עכשיו את מה שהייתם
צריכים לעשות
לפני עשר שנים.
אני רק מקווה
שלא איחרתם את המועד.
שושנה
פרוד,
תל־אביב
יונה אוי ואבוי לגוי
הנני נענה לקריאתו של הקורא גלר
(העולם הזה )1454 ומצרף חמשיר:
היה היד, רב בשם בלוי
שצעק תמיד אוי ואבוי!
עד שחשק ברות —
אז אמרו זהירות
ובכלל, תתבייש לך, גוי!
חוץ מזה, למה עורכי העולם הזה אינם
מגיבים לקריאות קוראים רבים למען הליכה
ברשימה לבחירות לכנסת השישית? רצוי
שהם יענו ויענו.
ד. אליעזר, ירושלים
היה היה רב בשם בלוי
שנבדל מכל גוי וגוי.
יום אחד התאהב
לשאת גיורת תאב
אמרו חסידיו: אוי ואבוי.
חיים כר־ניורא,
* גלוח ללא מבר שת
* גלוח מהיר ומהנה
* מכיל סופנוול@ לרכוד זיפי הזקן
ולהגנה על עור הפני ם
שים לב !
נער המיכל לפני השכווש
חיים נוחים־ בעזר ת בזני ם
.העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת וד,מנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8סלם ון ,226783ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמסרס • דפוס משד, שהם בע*מ, תל־אביב,
פץ • 6העורך הראשי: אות אבנרי • המויל: העולם הזה בע׳׳ם.
היות ואני מעוניין בהופעת עורכי העולם
הזה ברשימה לבחירות, ולוא רק כדי להעניק
להם חסינות בפני חוק לשון הרע, הנני
להודיעכם כי נוסף לקולי, תצביע עבורכם
גם אשתי, חברי וארוסתו.
הסכמתי עם אשתי לעזור לכם בהתנדבות.
בני עדיין צעיר למסרה זו — הוא בן ארבעה
חודשים.
חיה ועמית קרני, חיפה
עם אישורו של חוק לשון הרע, המכודן
נגד העולם הזה, ברצוני להביע את תמיכתי
בשבועון ובעורכיו.
אני רואה בחעולם הזה את אחד משומריה
הנאמנים ביותר של הדמוקראסיד, הישראלית
— בלם בפני הזוהמה, הבטלנות, הצביעות
והשוביניזם של חלק ניכר מן העילית השלטת
בישראל.
משנה לשנה הולך ומבד בי רגש הבושה
על היותי אזרח ישראלי; ארץ בה, בין ה
ירושלים
היה
היד, רב ושמו בלוי,
פקדו שוד ושבר, אבוי,
התאהב הזקן
בגיורת עם חן
ממש כנוכרי וכגוי.
מרים רהובסקי,
ממן
הצעתי בזמנו מעל דפי העולם הזה לארגן
מפלגה חדשה, ועתה, אחרי תום כהונת הכנסת
החמישית, ישנם מאות ואלפים מאזרחי
המדינה החוששים כי הכנסת השישית תהיה
גרועה יותר, וכי ישראל תידמה לערב הסעודית.
לארגן את כל הכוחות לעצירת הפאשי־זציה
של מדינת ישראל. הצעד הראשון: רשימת
העולם הזה לכנסת השישית.
ס. ג .טוברניצקי, חולון
כמשורר, הריני פונה
אל הציבור להדוף
כל נסיון לפגוע
בהעולם הזה.
לעורכים: חיזקו
ואימצו! קולי לכם
ביום הבחירות!
כן־יהודה, תל-אביב
חיפה
התנצלות בהעולם הזה ( )1452 נכתב כי :״כאשר
יבצע המיעוט הפיכה, ליגלג מנוסי, יוכל
לשלוט ללא שכירת עט להשכיר (כוכב
שבתאי טבת) /שיטלף עובדות ויעכיר
ויעוזת.״
ברצוני להודיעכם כי במוסף־שבת של
ידיעות אחרונות מיום 22.7.65 התנצלו עורכי
העתון ידיעות אחרונות ומר ידידיה מנוסי
בפני מרשי בקשר לכתבה הנ״ל בזו הלשון:
״אנו מביעים את צערנו הרב על הפרסום
הנ״ל ומאשרים ומודיעים בזה כי מה שמיוחס
לך בטור הנ״ל הוא חסר שחר.
״הננו מבקשים את סליחתך על הפרסום
הזה ועל אי־הנעימות שנגרמה לך בעקבותיו.״
נוסף
לכך שילמו למרשי סך של —500.
ל״י בתור פיצוי.
לאור הנ״ל נראה לי שיהיה זה רק נכון
אם גם בעתונכם תבוא ידיעה בהמשך לכתבתכם
מיום ,7.7.65 כי לגבי הקטע הנ״ל
שפורסם בידיעות אחרונות באה התנצלות
מלאה מצד עורכי ידיעות אחרונות ומר
ידידיה מנוסי.
ש. תוסייה־כהן, עורך־דין, ירושלים
רפי מול רפ״י
הריני מודיע ברבים, ומזהיר את כל
לקוחותי, כי שום מים מך, ובעיקר כתב-
התחייבות כספי, לרבות צ׳יקים ושטרות,
לא יכובדו על־ידי אם לא תופיע
עליו, בנוסף לחתימתי, גם חותמת בית
העסק.
(המשך בענווד )6
* מחבר הספר המחצבה.
העולם הזה 1456
ט בני ל!ן $ 0 1
— 1שרטוט
^08300612
נ וכונות • ארכיטקטורה
הרשמה גם לקורסי ערב
1ן1״א,
חיפה,
ב ן ־ יהודה 26
הרצל ^44
טכניק זום
ד דיו
טלויזיה • אלקטרוניקה
הרשמה גם לקורסי ערב
ת״א, בך יהח־ה 26
חיפה, הרצל \44
מכתבים
(המשך נזעסוד)4
וזאת, כדי למנוע בילבול, כי שמעתי
שיש עוד רפי בארץ, המחפש בקדחתנות
כסף, ולא חשוב מאיזה מקורות, כדי
להציל את האמת, הצדק והדימוקרסיה.
לי אין עניין בכל אלה, כי אני סוחר
בשר, ומנהל עסק לשחיטת עופות ומרי-
טתן.
רפי אמזלג, עכו
אבות וכנים
היצר הרע דוחפני לעשות השוואות: הבת
של גמאל עבד־אל־נאצר נכשלה בבחינות הכניסה
לאוניברסיטת קאהיר, נאלצה ללכת
לאוניברסיטה פרשית, על חשבון אביה (העולם
הזה .)1452
ולדויד בן־גוריון יש בן, קוראים לו עמוס.
פרחיה שלום, עכו
פנים אל פנום
סיפורם של שני הצעירים החשודים
באונם הסמים של התיירת (העולם הזה
,)1453 מוכיח עד להיכן נידרדר הגבר
הישראלי המצוי: הוא פחדן! מוג־לב הניז־קק
לסמים, שאינו מסוגל להתמודד פנים־
אל־פנים עם בחורה כשהיא בהכרה מלאה.
אלישבע רון, חדרה
במשרד הדתות
ישבתי ליד פתח לשכתו של שר־הדתות,
הדוקטור זרח ורהפטיג, כשבידי כרזה ״הלאה
שר הדתות!״
כאשר הוחלט אילו סיסמות נצייר על הכרזות,
הייתי אני ששיכנעתי את חברי שבמקום
הסיסמה ״יחוסל
משרד הדתות״,
יש לכתוב שרק השר
ילך. אך לאחר
שישבתי כשלוש שעות
ליד לישכתו,
נוכחתי כי חברי
צדקו.
לא מצאתי שום
הצדקה לקיום משרד
ממשלתי שאין הציבור
נזקק לו. חוץ
מהפקידים, המאכלאלדר
סים
את המשרד ב־חוסר־מעש,
לא ראינו
נפש חיה. לכן לא התפלאתי כשבמקום
בשתיים בצהריים, החלו הפקידים להסתלק
בשעה אחת. ואם חלק מהם נשאר במשרד,
היה זה בגלל הפגנתנו נגד הכפייה הדתית,
ובגלל המשטרה, שלא הזדרזה לסלקנו מן
המשרד.
אחד הפקידים גילה חוש־הומור, אך מסופקני
אם גם הוכיח באותה מידה את עיסוקו
הרב, והתיישב מולנו כשהוא נושא כרזה
מעשה ידיו :״הלאה הכפייה האנטי־דתית בנצרת!״
״הלאה נאצר!״
יעקב אלדר, תל-אביב
מונ ט -בלאן
דו ב ק מנ טול
פולדיט
(קינג*סייז<
מבט ממרחקים
ממרחקים, הריני להביע את קורת רוחי
מן העולם הזה.
כאשר אני מביט
על הנעשה בארץ מרחוק,
אני יכול להעריך
עד כמה גדול
חלקכם בתהליך הדה־בנגוריוניזציה
העובר
עתה על ישראל.
פנחס אודסר,
ניך־יורק, ארה״ב
פרסזם ד־ר יעקבסון
} סיגריות מנטול מרעננות של דובק
הסיזון הניצחי
כמו סטודנטים ישראליים
אחרים ב־חו״ל,
אני נתקל מפעם
לפעם בסטודנטים ערביים, שאינם מתמצאים
בפרטי המאבק אותו ניהל הישוב
בארץ נגד האנגלים.
העולם הזה כבר כתב על תופעה זו בזמנו,
בכתבה שנקראה ״סיזון לנצח״ (העולם
הזה ,)1411 אך אין זה מספיק. על עורכי,
השבועון להקדיש סידרה של כתבות מפורטות
לתיאור התקופה.
כתבות אלה ישרתו את עניין ההבנה בין
העברים והערבים, יעזרו לי ולישראלים
רבים אחרים במיפגשינו עם ערבים בחו״ל.
יורם רוזנברג, לוס־אנג׳לס,
ארצות־הברית
זכות קדימה במדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 1456
000
1111־11
** .יממה זו עמדה לנגד עינינו, החיילים
^ הקרביים של תש״ח, בצאתנו לשדות־פלשת.
בשמה לחמנו את מלחמות גבעתי.
בגללה נפצענו.
לא היתד, בליבנו שימחת־קרב. לא ששנו
לקראת ההרג. לא שנאנו את החיילים ממול.
עשינו את אשר עשינו, מפני שידענו:
אץ ברירה.
המלחמה פרצה. שוב לא היה ממנה
מנוס. ידענו: אנחנו לוחמים על חיינו, על
חיי משפחותינו, על קיומנו הלאומי.
אין ברירה.
היום, כעבור 17 וחצי שנים, שוב גוברת
בליבי אותה תחושה עצמה.
כוחות הזדון והרשע, השחיתות והשרירות,
התבצרו במדינה אשר הקמנו. מזימה
אפלה, המתעטפת באיצטלה של חוק, נרקמה
כדי לחסל את כוחות האמת והצדק, אשר
העולם הזה משמש להם פה וחרב.
חוק לשון הרע בא כדי לרצוח עתון זה.
לרצוח את גופו, או לרצוח את נפשו.
האם ניכנע? האם נסכים להיות עבדים
נרצעים במדינתנו שלנו, סתומי־פה ונטולי־ביטוי?
האם נרים את ידינו, מפני שהאוייב
עצום ורב, ואנו דלים ומעטים?
הדמוקרטיה -בתנאי שזה לא יפגע
בהם עצמם.
לעצמם הם נתנו חסינות. לעצמם, למפ־לגותיהם,
לבטאוניהם.
להם מותר להשמיץ. לשקר. לרמות.
להם מותר אפילו להגיד
אמת, מבלי להיענש.
גם לעתוניהם מותר להביא את כל דבריהם.
ההשמצות. השקרים. אפילו האמת.
זהו החור בחוק. הוא בלתי־נמנע במיש־טר
המבוסם על המסחר המפלגתי.
דרך הפירצה הזאת נימלט מן המלכודת.
בעזרתו נציל את חופש-הכיטוי,
את דבר האמת, את העולם הזה.
ם רק ככנסת מותר עוד לפתוח את
\ £הפה — אנחנו נלך לכנסת.
אם רק לחבר־כנסת מותר לדבר, ורק את
הקשבנו לדבריהם. לא פעם אך
ישכנו עימם כישיבות. אך תמיד
התגבר בלבנו אי-הרצון. סירבנו.
ראינו את עצמנו כחיילים בפלוגת־מחץ
עתונאית. סברנו כי מאבקנו זה חשוב, שהוא
חיוני. לא רצינו לקבל על עצמנו את
עול המאבק בחזית נוספת.
יתכן שעתה אנחנו נענשים על השתמטות
זו. יתכן שאסור לנו להתמרמר על מזימותיהם
של אנשי שחיתות וזדון בכנסת, כי
לא ניסינו לבוא במקומם.
כך או אחרת: עתה לא נותרה כל ברירה.
החזית השניה, חזית הכנסת,
קוראת לנו. אנחנו נאלצים להילחם
כה, בדי להגן על המוצבים
שכבשנו למען האמת, השלום והצדק.
בקומנדו
של שועלי שמשון נולדה מערכת
הדבר לא עלה על דעתנו אז. אין
הוא עולה על דעתנו היום.
אנחנו נילחם. ללא רתיעה. ללא חשבון,
ללא פיקפוק.
אין ברירה.
זוהי תשובתי למכתבו של משה ברש,
שפורסם לפני שבוע.
יך נילחם? באיזו דרך? באילו שיי
טות? כיצד נעמוד מול המנגנון האדיר
של המדינה, המנוצל עתה לרעה נגדנו? כיצד
נעמוד מול הדינוזאורוסים המפלגתיים, שהפכו
את המדינה לשדה־מירבצם?
כיום, כמו אז: בבוח רוחנו. וגם
בכוח שיבלנו.
הם עשו עבודה טובה. הפאשים•
טים של כל העולם יפולים ללמוד
מהם. אפילו יוזך גבלם -אילו חי
היה נאלץ להוריד את כובע־המיצחיה שלו בפני יוזן? ברנארד,
ששמו ביום דוב יוסך, שר-המשפ-
טיס של המערך.
אבל הם השאירו חור אחד בחוק.
חוק זה מעניק חסינות לחבר
בנפת. הוא מעניק חסינות גם ל
עתון המצטט את דבריו של חבר
כנסת. בל דבריו של חבר־כנסת
הם מחוסנים.
לא במיקרה נשאר חור זה.
כי הכנסת החמישית -ן כמו כל קודמותיה
— היא פדרציה של עסקני־מפלגות.
היא מבוססת על הכלל המקודש: שמור לי
ואשמור לך.
הכרי-הבנמת היקרים היו מובנים
לחסל את חופש-העתונות, לדרוס
את זכויות-האדם, לירוק בפני
** ענה מס׳ 12 אין לכם אמצעים. איך
תעמדו מול הענקים?
זה נכון. לנו אין מנגנון. לנו אין עסקנים
בשכר. לנו אין משרדי־פאר. לא נוכל לשכור
אף עובד אחד בשכר, אף מכונית אחת. אם
לא יימצאו מתנדבים שיעשו את העבודה
האירגונית — לא תיעשה כלל.
לנו אין כסף. לא עשרות המיליונים של
המערך. לא המיליונים של כל שאר המפלגות•
לנו אין מיליונרים, ולא עמדנו ליד
קרנות בטחוניות סודיות.
על בל עשרה מיליונים שיוציא
המערך, על בל מיליון שיוציא
רפ״י, נוציא אלך לירות משלנו.
לא נוכל לערוך אף אסיפת־המונים אחת.
לא נוכל לפרסם אף מודעה אחת בעתונות.
קולנו לא יישמע בקאקופוניד, הצורמנית של
הרמקולים. גם אם נצליח לפרסם פלאקאט
אחד או שניים — הוא ייבלע בים־הנייר של
המפלגות.
אין לנו אלא שמנו, האמון בו זכינו בציבור
הנאור, בשכונות־עוני ובכפרי־מיעוטים.
דבר לא יעיד עלינו, אלא מעשינו עד כה.
אין מכשיר בידינו — זולת העולם הזח,
עתון המוחרם על־ידי המשק האדיר של
מפא״י, ההסתדרות והממשלה, ושכל קיומו
על קוראיו.
ובכוחם של אלה נעמוד מול
גוליית.
אנחנו נילחם. מלחמה זו, שנב
פתה עלינו -אנו נעמוד בה.
אנשי המזימה — דוב יוסף וגדעון האוד
נר, לוי אשכול ומשה אונא, חבריהם ומשרתיהם
ועבדיהם — עשו מלאכה טובה. הם
ניסחו חוק שאי־אפשר כלל שלא להפר
אותו. חוק השולל מעתונאי לוחם כל שמץ
של הגנה. חוק המבטיח, בסעיפיו ובסעיפי־סעיפיו,
כי איש מעורכי העולם הזה לא
יימלט מבית־הסוהר, שלא יהיה קורטוב של
אפשרות לקיים את העתון.
זקוקות לקבורה, ולו רק מטעמי
היגיינה.
דבריו מותר לפרסם — אנחנו נהיה חברי־כנסת.
אנחנו
נכה אותם בנשקם שלהם.
בעזרתך שלך. בעזרת כל בעלי הרצון
הטוב. בעזרת כל מי שרוצה בקיומם של
בטאונים בני־חורין, לוחמים ונועזים במדינת־ישראל.
חסינותם
של חברי־כנסת נוצלה פעמים
ללא־ספור למען עיסקי שחיתות ושררה,
מפרשת שעוני אורתו־דוקסה ועד פרשת
תל־גיבורים.
אנחנו ננצל אותה כדי להרים
את קול האמת, אשר חוק הכנסת
חרץ עליו דין מוות.
בפנינו הועמדה ברירה פשוטה: ללכת
לכנסת או ללכת לבית־הסוהר.
אנחנו נלך לכנסת.
א רצינו בהליכה זו. ניסינו להתחמק
/מן הצורך הזה. אולי נכון לומר: ניסינו
להשתמט ממנו.
לא־פעם פנו אלינו אנשי מפלגות שונות,
מימין ומשמאל, ורמזו לנו שישריינו ברשימתם
כסא בטוח לעורך העולם הזה,
אם יסכים להעמיד את העתון לרשותם, בגלוי
או בהסתר.
דחינו הצעה זו בשאט-נפש.
לא־פעם פנו אלינו ידידים ואוהדים, ור,מ־ריצונו
להקים רשימה משלנו לכנסת, כדי
לפתוח דף חדש במאבק על דמות המדינה.
העולם הזה. שם הוקם הגרעין הראשון, ושם
גיבשנו את התוכנית. בקומנדו עתונאי פעלה
המערכת במשך 15 שנים, בשיטות של קומנדו,
ברוח של קומנדו.
עתה כופים עלינו להיות גם קומנדו
פוליטי. נצא בקומנדו למל*
חמת־הבחירות. נפעל בקומנדו ככנסת.
מכיר היטב את כל הנימוקים
נגד התייצבותנו בבחירות, האמיתיים
והמדומים. את כל המכשולים. את כל הטענות.
ענהמם׳ : 1מעולם לא הצליחה
רשימה בלתי־מפלגתית לשבור את המונופול
המשוריין של המנגנונים המפלגתיים בכנסת.
המפלגות המעובשות של הקונגרס הציוני
עברו לכנסת. הן לבשו צורה ופשטו צורה.
שינו שם ולא שינו מזל. התפלגו והתאחדו.
רסיסים נפלו מהן והפכו גופים עצמאיים.
אך שום גוף חדש באמת, שום גוף שקם
יש מאין, שום גוף שאינו זנב של מפלגה
זקנה ו״מסוותית״ — לא הצליח מעולם.
זה היה נכון -עד היום. אך
היום נשתנה המצב. המיסגרות
הישנות נשברות -ולא-מעט בהשפעת
פעולתנו החינוכית. הציבור
מואס בהן. גם האזרח הפשוט
ביותר נוכח לדעת בי מפלגות אלה
** ענה מ 0׳ 3נ האם לא די במפלגות?
^ 1האם דרושה עוד מפלגה אחת?
אין במדינה מפלגות רבות. כי כל הקיימות
— אינן אלא מפלגה אחת. כולן שותפות
לעוגה. כולן משתתפות בחלוקת השלל.
בין כולן מפרידות רק סיסמות של ערב־בחירות.
מפלגות
אלה מתפוררות. שתיים מהן —
מפא״י והליברלים — התפלגו. שום מפלגה
חדשה ומאוחדת לא קמה במקומן, אלא רק
קואליציות־של־בחירות, כמו המערך וגח״ל.
העיוור נותן יד לצולע, הפיסח מרכיב את
הקיטע.
התפצלות זו היא טבעית. היא
סימן של התנוונות המישטר על
בל חלקיו -הקואליציה והאופוזיציה
כאחת.
העתיד יוליד את הריכוז החדש, את המפלגה
הגדולה של מחר. עדיין לא בא יומה.
כיום אנחנו יכולים רק לתת יד להתחלה
חדשה, ליצור את חיל־החלוץ של צבא־המחר.
וזהו, בדיוק, יעודנו.
לא היינו ״עוד עתון״ — ועל כך קיבלנו
החודש אישור רישמי יחיד במינו, כאשר
הכנסת חוקקה חוק מיוחד שכולו מוקדש
לנו.
לא נהיה ״עוד מפלגה״ .לא נהיה
עוד הכורה עליזה של שותי־התה
במזנון־הבנסת.
*/ץ ענה מם׳ 4ז אחרי שתצליחו, מה
תעשו בכנסת? תוכלו לשנות, לתקן?
תשובה אחת לכך כבר הזכרתי. בכנסת
נשבור את מזימת מחוקקי חוק לשון הרע.
אבל אין זו התשובה היחידה.
אפילו איש אחד יבול לחולל
רבות בכנסת. הוא יבול להזעיק,
להוקיע, להפר את השלווה. הוא
(המשך בעמוד )8
^ 1ייייו ! 1ך י 1ן
מעולם לא אמרה זאת בתקיפות
כזאת, כמו השנה.
(המשך מעמוד )7
יכול ליצור מצג שכו לא יהיה
לכנסת השישית אן? יום אחד של
:מוחה.
הוא יכול לגלות ברבים את מערומי־המלך.
הוא יכול לשאת את דבר ישראל
האחרת, כפי שלא נישא מעולם — כדי
שיישמע מדן עד אילת, מירושלים עד
מאראקש ובגדאד, מתל־אביב עד !זשיגגטון
ומוסקבה.
כך עשה וינסטון צ׳רצ׳יל, בשנות השלושים,
כשעמד — אחד ויחיד בפרלמנט של
— 500 והזעיק את העולם בפני סכנת
הוורמאכט הנאצי.
שמונת העקרונות
+הכטחת חופש-הפרט כישראל
חקיקת חוקת־יסוד נוקשה, המבטלת נל חוק הפוגע בזכויות־האדם. ביטול חוקי־התועבה
למיניהם. חוקי־החירום הבריטיים, חוק לשון הרע, סעיפי־הדינוי בחוק
בטחון־המדינה, המימשל הצבאי.
+שיחדור מעול הכפייה הדתית
לא סטאטוס קוו רקוב וכוזב. לא רק התנגדות לחוקי־כפייה חדשים. אלא מלחמת
ללא־פשרה לביטול כל חוקי־הכפייה הקיימים. החזרת חופש התחבורה, חופש הנופש
וחופש התפריט. איסור חקיקת־מישנח דתית בעיריות. הנהגת נישואין וגירושין
אזרחיים לכל דורש. חופש ושתיון לכל זרמי הדת היהודית, הדתות האחרות
וחסרי־הדת.
בקיצור: הפרדה מוחלטת של הדת מן המדינה.
איש אחד יכול גם להכריע. קול
אחד הכריע את הכן? בהצכעה
כעד קיום המימשל הצכאי.
#שכירת השיעכוד למנגנון.
זהו כוחו של איש אחד. אך אנו רוצים
להכניס לכנסת יותר, הרבה יותר. בעזרתך
נעשה זאת.
פירוק מיסגרות־הכפייה של המפלגות. ביטול חלוקת־השלל בין המפלגות. סילוק
המפלגות מכל שטחי הפעולה הכלכלית והממלכתית. הטלת פיקוח ציבורי על תקציבי
המפלגות ובחירותיהן הפנימיות. הפיכת מנגנון־המדינה מאדון־הציבור למשרת
הציבור. מלחמה ללא־רחם לביעור השחיתות.
הכנסת הכאה תהיה מפוצלת.
סיעה כעלת הכרה ומצפון תוכל
להכריע את הכך כעניינים רכים.
#חיסול ההפלייה העדתית.
היא תוכל ליצור אווירה חדשה, לשמש
מוקד לכוחות רבים. היא תוכל לשמש מחסום
חי למזימות הכפייה הדתית, לסכל את
תוכניות הביורוקראטים, להגן על חופש־האזרח.
#שוויון
זכויות לערכיי ישראל
וכעיקר: כעצם קיומה היא
תפיח אמון חדש בהמונים, תקווה
חדשה כרחוכ הערכי, תנופה חדשה
לשואפים לשינוי פני המדינה.
ך* טענות נגד אינן עומדות במיבחן־
פירוק המיסשל הצבאי. חיסול כל החוקים, התקנות, הצווים והנוהלים, שמטרתם
הגלוייה או המוסווית היא הפלייה לאומית. הפסקת הפקעת הקרקעות. פיתוח ללא
נישול.
+מיכצע-שלום ישראלי כמרחב.
גיוס כל כוחות־המדינה להשגת שלום ישראלי־ערבי. הקמת מיניסטריון מיוחד
לענייני המרחב, ומטכ״ל־שלום שיתכנן ויבצע מיבצעי־שלום בעלי־מעוף.
( ! הביקורת. לעומתן, מזדקרים לעין כמה
וכמה נימוקים חשובים בעד.
הנימוק הראשון מכרסם בליבי מזה זמן
רב. ככל שאני מנסה להתעלם ממנו, הוא
תובע תשובה.
#החזרת העצמאות המדינית למדינת-ישראל.
אי־הזדהות גמורה עם הנושים העולמיים, ניהול מדיניות־חוץ נייטראלית ועצמאית,
שתשרת את ריבונות המדינה, בטחונה ושלומה.
אין כשכיל מי להצכיע. נתקלתי
ככעיה זו כעצמי, פעם אחרי פעם.
אני יודע שרככות אזרחים מרגי״
שים כמוני.
#הסיגות לדוכרי-אמת.
החזרת חופש־העתונות על כנו. ביטול כל החוקים, שיטות־הכפייה ודרכי־הלחץ
המגבילים דיבור־אמת.
האם עליהם להישאר חסרי־אונים ביום־
אחד מראשי תנועת־ההרות טען לעומתי:
הבחירות? האם ייאלצו שוב להצביע בעד אתם שוללים את הקיים, ואינכם מציגים
מפלגה שהם מואסים בה? האם יוכרחו ל לאזרח שום אלטרנטיבה מעשית. בכך אתם
הימנע מהצבעה, לוותר על האחריות לניהול דוחפים את ההמונים, ובעיקר את הנוער,
מדינתם שלהם?
לזרועות הייאוש, הציניות, ההתפרקות, הלא־לא־פעם
באו והטיחו בפני האשמה זו. איכפתיות. זהו חוסר־אחריות משוזע!
לגליון זה מצורפת גלויית-מישאל. השתמש כה ושלח אותה כדואר.
אין צורך לשים עליה כול. אם אבדה הגלוייה, או אם אין היא מם־
פיקה, גזור את הטופס הזה מן העתון והשתמש כו. שים אותו
אם יקיים סיכוי להקים סיעה
רצינית ככנסת -ואין לי ספק
שהוא קיים -האם מותר ככלל
לוותר עליו?
הפיכת כל הפלייה עדתית לפשע פלילי. איסור הזכרת מוצאו של אדם בכל מיסמן
ציבורי. מתן הזדמנויות שמת לבני כל העדות בכל מערכות־החיים. שינוי פני
מערכת החינוך בעיירות־הפיתוח ובשכונות־העוני, חינוך תיכוני חינם לכל בני
השכבות הנחשלות, חינוך אוניברסיטאי חינם לכל תלמיד מוכשר.
אחרים גינו אותנו, בפומבי ובשיחות פרטיות:
אתם יודעים רק לשלול, אך לא
לחייב. להרוס, אך לא להקים. לתבוע מאחרים,
אך לא לקיים בעצמכם. אתם
משתמטים מן הקרב האמיתי.
הרגשת־החוכה
אומרת :
פעל.
נימוק השני הוא המשכו הישיר של
) *הראשון. הוא נוגע לאחריות אישית
ולהגשמה אישית. בקיצור: למוסר.
הגדיר זאת אוהד צעיר, בלשון חריפה:
אתם טוענים שהמימשל הצבאי הוא אסון
לבטחון־המדינה. היה חסר קול אחד לחיסולו.
אתם יכולתם לספק קול זד״ איך
אתם מעזים לשבת מן הצד?
הוא הדין לגבי הכפייה הדתית. הוא הדין
לגבי הכרעות גורליות אחרות, הנחתכות בכנסת
בלב קל, בקלות־הדעת, ברוב של
שניים־שלושה קולות.
מי יודע אילו הכרעות היסטוריות יעמדו
בפני הכנסת השישית, בארבע השנים הבאות?
^ פני חודשיים השתתפתי בוזעידת־
/פירנצה. נפגשתי שם בשם שוחרי־השלום
בישראל, עם קבוצה של שוחרי־שלום
ערביים. צעירים רציניים מאד, אמיצים
מאד, מרשימים מאד.
במאמצי ליצור פתח ראשון להידברות
ישירה, בסים עדין ראשון למצע מרחבי
משותף, נתקלתי בחבר־הכנסת דויד הכהן,
יושב־ראש ועדת־החוץ־והבטחון, שנשלח
על־ידי ממשלת־אשכול לפירנצה כדי לחבל
במאמצי ולפוצץ את הוועידה.
הכהן לא הצליח. עוד איני רשאי
לגלות את פרטי הוועידה, שהתנהלה
בדלתיים סגורות, אף אומר
זאת: השוביניזם הפרוע של הכהן
נתקל כחזית־שלום משותפת, יש־ראלית-ערכית.
לפני שהכוהן נטש את שדה־הקרב,
מנוצח ומובס, הוא השליך בפני, הערבים,
שנתנו לי יד, ובפני אנשי־הרוח האירופיים
שתמכו בנו, פסוק אחד :״דעו לכם: אורי
אבנרי אינו מייצג בישראל אלא חלקיק של
חלקיק!״
בצורה פחות פומבית ופחות גסה חוזרים
על כך שליחי ממשלת־ישראל בכל מקום
בו הצלחנו, בעמל ובסבלנות, תוך השקעת
זמננו וכספנו שלנו, ליצור גשר ראשון של
הבנה ישראלית־ערבית.
במעטפה, ושים עליה כול. אם אינך רוצה לגזור את העתון, תוכל
להעתיק את הטופס על נייר רגיל ולשלחו במעטפה. נא עשה כד
גם אם מיספר המקומות כטבלה אינו מספיק לחוג מכריך וקרוביד.
מישאל קווא הווו 05 חור
זהו מישאל על הצעתם של קוראים רבים, שתבעו מעורכי העולם הזה להקים רשימה
בלתי־מפלגתית לכנסת השישית, בעיקבות חקיקת חוק־לשון־הרע שנועד לחסל את
חופש־העתונות. חוק זה נותן חסינות מוחלטת רק לחברי־כנסת ולמאמריהם.
(החתימה עצמה תצטרך להינתן על טופס מיוחד, ומתנדבים יפנו אליך בבוא העת
כדי להחתימך).
החותמים על טופס־ההגשה יהוו את הוועידה הארצית של הרשימה, שתתוזה את קו
הסיעה בכנסת, ובפניה ימסרו נציגי הרשימה בכנסת דו״ח על פעולותיהם.
אפשר לקבל במערכת טופסי־גלוייה נוספים.
אם אתה תומך כהצעה זו, ואס אתה מוכן לחתום על טופס־ההגשה
של הרשימה החדשה, ציין את שמך כשורה הראשונה כטופס להלן.
שים לב: זכות הבחירה יש רק לאנשים שהם אזרחי המדינה,
השתמש בשורות הנוספות כדי לציין את שמותיהם של כני מש ושמלאו להם 18 שנה כיום .31.12.64 אם אין לך זכות הבחירה, אך
פחתך וידידיך, שאתה כטוח לגמרי בנכונותם לחתום אך הם.
אתה רוצה להתנדב לפעולה, ציין זאת בקפורש !
אנא: הזמן דוחק והמלאכה מרובה! אין לנו מנגנון. אין לנו תקציב. שלח את הטופס הזה מיד ! אל תעכב אותו יותר מ 24-שעות.
השם
הכתובת
מוכן לתרום
השעות בהן יוכלו המתנדבים מוכן להתנדב
לפעילות (סמן למען הרשימה
לבוא אליך להחתימך
xאם כן) (אם כן, ציין סכום)
אם אתה רוצה להירתם לפעולה מיד, כוא
למיפגש ראשון של פעילים, שיתקיים
כיום ה׳ זה ,5.8.65 ,כשעה 830 כערב, כי־
משרד ברחוב קרליכך ,14 תל-אביב, קומה
ג׳ (מעל למיסעדת ,,טריאנה״) .שים לב:
אץ זו אסיפה של אוהדים -אלא פגישה
מעשית לפעילים לשם אירגון העבודה !
מוזמנים אליה כל הקוראים והקוראות ה-
מוכנים לתרום ממירצם להבטחת המיכצע.
נצחון בבחירות אלה ישים אחת ולתמיד
קץ לחבלה זו. סיעה בכנסת לא תהיה ״חלקיק
של חלקיק״ .וחבר־כנסת יוכל לפעול
למען השלום, לפרוץ שערים חדשים, בצורה
שאינה ניתנת לאזרח אחר.
הוא לא יצטרף? 1התלבט כיצד
לענות על שאלה, שנשאלתי ככל
שיחותי עם שרים, שגרירים ומני
היגי־מפלגות שמעכר לגכול :״רעי
יונותיף מעניינים מאד -אף את
מי אתה מייצג?״
^ ין לי אשליות ז לא נחולל מהפכה
בכנסת השישית. גם בעזרת כל בעלי
הרצון הטוב, לא נכניס לכנסת סיעה של
שלושים איש, גם לא סיעה של תריסר.
לא נחולל מהפכה — אך נדליק שם לפיד
שאורו ייראה למרחקים.
לא נקבור את המישטר הרקוב
והמגוון -אף נפתח דף חדש,
נניח יסוד לכוח החדש של מחר.
כדברי הסינים: אפילו מסע של אלף
מיל מתחיל בצעד קטן אחד.
זהו הצעד הראשון כדרף ארובה
ארוכה, התחלתה של התחלה חדשה.
עוד נימוק קטן אחד׳ ואל יתעלם
| ממנו איש. כי בנפשנו הדבר, פשוטו
כמשמעו.
המפלגות מתמוטטות. המיסגרות
הישנות נשברות. מכשירים של
כפייה ושררה מאכרים את כוחם.
יש בכך סיכוי רב. כי הבוחר של
היום — גם בישראל השניה, גם ברחוב
הערבי — שוב אינו פוחד להצביע לפי
מצפונו, גם לא לחתום בשמו על רשימת-
מועמדים. לכן ניתן השנה לעשות את אשר
היה בלתי־אפשרי בכל מערכה קודמת.
אך בצד הסיכוי הטוב, קיימת סכנה גדולה.
זו, על דעתם ובשמם של קוראי
״העולם הזה״.
כדי לאפשר לך להביע את דעתך, מצורפת
לגליון זה גלויה של מישאל. אם אתה תומך
בתוכנית זו, ציין בה את נכונותך לחתום
על טופס־ההגשה של הרשימה.
אם מיספר ניכר של קוראים
ימלאו אחרי כקשה זו, נראה בכך
יפוי-בוח לפתוח במיכצע.
הקוראים שיחתמו על גלוית־המישאל, ועל
טוסס־ההגשה של הרשימה, יהוו בכל ימי
כהונת הכנסת השישית ועידה ארצית מתמדת
של הרשימה. בפניה יתייצבו נבחרי
הרשימה, ממנה יבקשו הנחיות עקרוניות,
לה ימסרו דו-ח.
אין זו המישאלה היחידה. אם אתה תומך
במיבצע, אם אתה סבור שהוא חיוני להצלת
הדמוקראטיה ולשינוי דמות המדינה —
הצטרף לשורת המתנדבים של הכוח החדש,
תרום מכספך — ולו גם לירה אחת בלבד!
— להשמעת קולר״
אם אתה מסכים לדרכנו, אם אתה תומך
בעקרונות, כולם או רובם — ברור מה
תעשר״
ארחיק לכת: אפילו אינף מסכים
אף לאחד מכל העקרונות
הנ״ל, אפילו מתנגד אתה לכולם
כאחד -חובתף ללחום על הזכות
להביע אותם בחופש.
לא נאמץ לעצמנו ערב־בחירות שאיפות
חסודות, שלא לחמנו עליהן ולא נאבקנו
למענן עד כה.
המצע של הכוח החדש רשום
כמעשינו, במלחמותינו, כדיעותינו
וכאזהרותינו, מאז נולד השבועון
המסוייס, ועד היום.
במידה שהדברים נוגעים לתקופת כהונתה
של הכנסת השישית, אפשר לסכם את כל
תורת העולם הזה על רגל אחת, בשמונת
העקרונות המפורטים במיסגרת.
אופי, הרשימה מכתיב מראש את הרכב
רשימת־המועמדים שלנו לכנסת.
לא נמלא אותה כנבכדים.
לא נחפש בעלי שמות מצלצלים. לא נשליך
את יהבנו על נואמים מבריקים ומומחים
ליחסי־ציבור.
תהיה זאת רשימה של לוחמים.
בצד ותיקי־המלחמה של השבועון המסו-
יים, נשתף בה את אותם האישים שהוכיחו
את עצמם בעבר במאבקם על עקרונות,
אותם שהצטיינו בהעזתם, בהקרבתם העצמית,
בנכונות ללכת בראש.
אל האנשים האלה, באשר הם
שם, שלוחה קריאתנו. יחד עימנו,
הם יהיו הנבחרים.
* והי התוכנית. אני מניח אותה לפניך.
( מרגע זד, היא תלוייה — כל כולה — בך.
אני מבקש את הסכמתף לפעולה
העם נכנסות בחירות ־ יוצא סוד
מעולם לא היו בישראל כל־כך הרבה
דוברי־אמת כמו עתר״
דויד בן״נוריון אומר שאשכול הוא
איש כחש ורמיד״ שאינו ראוי ומסוגל
להיות ראש־ממשלה, שהוא בלתי־מוסרי.
לוי אשכול אומר שדויד בן־גוריון
הוא דיקטטור, חולה פולחן־האישיות, אדם
רחוק מכל אמת וצדק.
רפ״י אומרת שמפא״י היא מפלגה
מנוונת ומושחתת, המשעבדת את האזרח,
שאין בה זכר לדמוקראטיה, האשמה בכל
מחלות המדינה.
מפא״י אומרת שבכל התופעות האלה
אשם בן־גוריון עצמו, עוד מזמן היותו
ראש המפלגה וראש הממשלה.
גולדה מאיר אמרה שמפא״י דומה
לטאמאני הול *,אולם תיקנה את עצמה והוסיפה
שאנשי סאמאני הול עברו לרפ״י.
כף גוריון השיב שגודלה אינה אומרת
אמת, וכי התכוונה לחבריה הנוכחים בצמרת
מפא״י, כגון אבא חושי.
מפא״יוגח ״ ל אומרות שבן־גוריון
מגלה את סודות־המדינה בצורה פלילית.
רוב עתוני העולם, כאשר פירסמו את הידיעה
המחרידה: יחידה ישראלית גדולה
חצתה בליל ה״ 14 באוקטובר 1953 את
גבול ירדן, תקפה את הכפר קיביה, טבחה
את כל יושביו: גברים, נשים וילדים,
למעלה מחמישים נפש.
״זה היה מעשי־ידי מתיישבים מקומיים!״
טען דויד בן־גוריון .״שום יחידה של
הצבא הישראלי לא עברה את הגבול.״
כאשר הואשמה ישראל בשליחת גדוד ל*
פעולה זו, הכריז בן־גוריון שזוהי האשמה
״אווילית ופנטסטית״.
בדרכה של המדינה, היתד, קיביה סימן־
דרך. היא השחירה את שם המדינה כמעט
ללא־תקנה, הפכה אותה בעיני העולם בן־
לילה ממדינה של קורבנות הנאצים למדינה
המשתמשת בשיטות הנאצים.
שכירת עצמות כלילה. רק עתון
אחד במדינה כולה העז למתוח ביקורת על
הפעולה כבר למחרת היום. היה זה העולם
הזה 836 במאמר ראשי חריף, תבע אורי
אבנרי לשמור על טוהר הנשק העברי ,״כדי
שנוכל להבים הישר בעיני בנינו!״
כעבור כמה ימים הותקפו עורכי העולם
הזה בחשכת לילה, בצאתם ממשרד המערכת.
במהלומת־אלה הופל שלום כהן, שלקה
בזעזוע־מוח. התוקפים ניסו להוציא את אורי
״איני מסכים אף לאחד מדבריך -,אמר
ודלטייר הגדול ,״אך אני מוכן למסור את
נפשי על זכותך לומר אותם.״
על זבות זו נטוש עתה המאבק.
^ ם עשו את הכל כדי לחסל אותנו.
( ן במשך חמש־עשרה שנים ארוכות של
מאבק בלתי־פוסק, תקפו אותנו מכל עבר.
הם הניחו פצצות במשרדינו, ובדפוס בו
הודפס השבועון. הם פצעו את עובדינו.
כאשר המפלגות מתרסקות, כ הם התנקשו בתיי, ניסו לרוצץ את גולגולתו
אשר אוליגארכיה עתירת־פרי של שלום כהן, שברו את עצמות ידי, חטפו
בילגיות חוששת לקיומה, היא את אלי תבור.
מסוגלת לכל. כמו חיה פצועה,
הם סגרו בפנינו את מחנות צה״ל —
היא מוכנה לדרום, לדכא, לרמוס. אותו צבא שבשורותיו לחמנו ושפכנו את
חוק לשון הרע הוא רק ההתחלה. חוק דמנו. הם ביטלו את האמנתו ככתב צבאי
השבת, חוק הרופאים, חוק המושבים — כל של שלום כהן — איש שועלי שמשון, לוחם
אלה אינם אלא בגדר מיקדמה. חופש־העתו־ נועז של עשרות קרבות מלטרון ועד נגבה.
נות חוסל — תורן של שאר החרויות יגיע.
הם אסרו אותנו, החרימו את דרכונינו,
אנו נכנסים לתקופת חרדה. יותר הגישו נגדנו תריסר אישומים פליליים, ערכו
מאשר ככל תקופה אחרת מאז חיפושים במשרדינו, השליכו לכלא את
קיום המדינה זקוקה הדמוקראטיה מודיענו חי חסידוף, בלשו אחרינו, האזינו
הישראלית, זקוק האזרח, לעמדת -ומאזינים לשיחותינו הטלפוניות•
הם הטילו עלינו חרם כלכלי שעלה לנו
הגנה מבוצרת ככנסת.
תן לנו את הכלים, ואנו נעשה את העבודה. במיליוני לירות, השמיצו אותנו ללא־הרף
בכל בטאוניהם, הציט בתיאטרון הלאומי
^ א נלד בדרכי העסקנים, המחברים מחזה מיוחד נגדנו, הוציאו בטאון־רפש
/ערב־בחירות מצע שכל מטרתו לסבר שהוקדש כולו להשמצתנו.
וכל אחת מן הפעולות האלה,
את האוזן ולאחז את העיניים.
לא נבטיח ערכ-כחירות, לקראת
ארבע השנים הבאות, את אשר
לא קיימנו בארבע השנים שחלפו.
במדינה
ללא יוצאת מהכלל, התנקמה בהם.
כל פעולה חישלה את כוחנו, ליכדה את
קוראינו סביבנו, הגדילה את תפוצתנו ר
יכולתנו, האדירה את כוחנו הציבורי.
עכשיו הם מנסים לחסל אותנו בעזרת
חוק מיוחד, שהם עצמם קוראים לו בהת־ייעצויותיהם
חוק העולם הזה. נדמה להם
שסוף־סוף הגיעו לסף־הנצחון, ושבועון זה
יחדל מלהתקיים.
הם טועים גם הפעם.
בעזרת כל בעלי הרצון הטוב במדינה,
נהפוך את הקערה על פיר״
הם עוד יקללו את היום בו הרימו
את ידיהם לקבלת חוק-התד
עבה.
ככל התנפלויותיהם בעבר, כן תהיה גם
התנכלות סופית זו:
קבר מוסרי לבעליה, סם־חיים
לכוחות־החופש.
אשר הרים מארתין לותר, המהפכן
^ הדתי, את דגל־המרד, אמר לו נסיך
גרמני :״אתה יוצא לדרך קשר״ נזירון!*
ולותר השיב כפסוק היסטורי:
״באן אני עומד. איני יכול אחרת.
כה יעזור לי אלוהים.״
לא ניתלה באילנות גדולים וזרים. אך
משהו מרגש זה מקנן כיום גם בליבנו.
אנו יוצאים לדרך קשה. מאבק גדול מצפה
לנו.
כעזרתף -נתגבר.
אנשי ״טאמאני הול (כמאה שעברה)
אבא חושי ומנהיג אינדיאני
כן״גוריץ אומר שלבון נתן הוראות
להרוג נשים וילדים בקיביה (ראה להלן).
לבון השיב כי הדבר נעשה רק אחרי
התייעצות עם בן־גוריון.
הליברלים העצמאיים אומרים שחוק
לשון הרנה שנתקבל על־ידי המערך,
הוא חוק נפסד, ויש ״לדון בו מחדש.״
מפא׳׳י משיבה כי חוק זד״ בצורתו
הנוכחית, נוסח בידי גדעון האוזנר, שנבחר
השבוע ליו״ר מרכז הליברלים העצמאיים.
גח״ל
מוסיפה פי הליברלים העצמאיים
הצביעו נגד כל ההסתייגויות שנועדו
להכניס הקלות בנוסח החוק, וכי יצאו
מן האולם, לפני ההצבעה הסופית, רק
אחרי שהיה מובטח להם שיש לו רוב.
אנשי אשכול אומרים שאם תזכה
רפ״י לנצחון בבחירות, יהיה זה אסון
למדינה.
אנשי בן״גוריון אומרים שאם יזכה
אשכול לנצחון בבחירות, יהיה זה אסון
למדינה.
כולם צודקים.
היסטוריה אווילי וסנטסט׳
״שחיטה בקיביה!״ אמרה הכותרת בשבועון
סיים. על אותן המילים חזרו
• סאסאני היה סנחיג אינדיאני טוב•
לב ושוחר־חופש. על שמו נקרא מועדון
פוליסי בשנת , 19*9שבועיים אחרי הקמס
ממשלת ארצות־הברית. מאז שולם ״בניין
מאסאני״ על החיים הפולימיים בעיר ניו־יורק,
כשהוא מייצג תחילה ארז המעמד
הבורגני נגד בעלי־האחוזתב ולאחר מכן
את הסוני המהגרים העניים נגד הבורגנים.
במרוצת הזמן הפכה טאמאגי הול שם
נרדף לשחיתות, לשלפון־הבוסים ולטרור
פוליטי. העולם הזה השתמש בתואר זה
לראשונה בסידרה על שלטון אבא חושי
ויוסף אלמוגי בחיפה.
אבנרי מן הג׳ים שלו, לא הצליחו, שברו
תוך כדי כך את עצמות שתי כפות־ידיו.
התוקפים היו חברי היחידה שביצעה את
ההתקפה על קיביה. הם זוהו על־ידי אורי
אבנרי בעדות בשבועה. הוא פנה בעניין
זה לשר־הבטחון, לא זכה עד היום לתשובה.
הקוטל של קיביה. לפני שאבנרי
כתב את מאמרו, בירר את הפרטים. חקירה
נמרצת העלתה שאמנם היתד, פקודה להרוג
אזרחים.
השבוע, באיחור של תריסר שנים, קבע
דויד בן־גוריון כי העולם הזה אכן צדק.
כאילו בדרך אגב, בעת שיחה על מדשאה
בצהלה, הכריז כי פינחס לבון, כשר־ד,בטחון,
נתן את ההוראה להרוג אזרחים.
בכך הרג שני זבובים בבת אחת. הוא
פגע בלבון, אך לא בלבון בלבד. יותר
מכל אדם אחר נושא באחריות המעשית
לפעולת קיביה משה דיין, שהיה ממונה על
היחידה המבצעת. אם אשם לבון, אשם דיין
שבעתיים.
אולם בלי־משים הרג בן־גוריון גם זבוב
שלישי — יוקרתו שלו עצמו. כי בעת
הפעולה היה הוא עצמו ראש־הממשלה ושר־הבטחון.
רק בגלל צאתו לחופשה ממושכת,
פעל אז לבון כשר־הבטחון בפועל. השבוע
טען לבון כי בן־גוריון אישר את הפעולה
מראש.
יתר על כן: אחרי הפעולה מינה בן־
גוריון את לבון סופית לשר־ד,בטחון, תוך
הערמת שבחים על מעשיו של האיש. אותה
שעה מינה את דיין, הקוטל של קיביד״ ל־רמטכ״ל.
לשחוט, לא לגלות. היה זה
אופייני לרוח השוררת כיום בצמרת המדינה,
שאיש לא הזדעזע מן הגילוי עצמו.
איש לא הזדעזע מן העובדה ששרים בישראל
ציוד על חיילי ישראל לשחוט נשים
וילדים. איש לא תבע חקירת גילוי מחריד
תחת זאת התרגזו הכל על בן־גוריון,
שגילה את הסוד.
במדינה
מפלגו ת
״ 1ב1ות! נבדה ! ״
״למה. עשיתם זאת?״ צעקו השבוע עשרות
חברי המפד״ל לעבר חבר הכנסת
משה אונא, כשהופיע באסיפת־בחירות
ראשונה מטעם מפלגתו בחיפה.
״איפה היית בשעת ההצבעה בכנסת?״
נשמעו קריאות באסיפה אחרת של המפד״ל
בתל־אביב. הפעם כוונו הקריאות לעבר
שר הסעד יוסף בורג.
שני מנהזגי המפלגה לא השיבו. אך
הם יצטרכו לתת תשובה בישיבת מרכז
המפד״ל, שתתכנס בשבוע הבא. בישיבה
זו ישאל את אותן השאלות עצמן הבום של
המפלגה, שר הפנים חיים משה שפירא,
בשובו ממסע־החלמה בשווייץ.
השאלות עשויות להיות גורליות למפד״ל,
כאשר ייפתח בראשית חודש ספטמבר
משפטו של גיבור פרשת תל־גיבורים, ח״ם
יצחק רפאל. נגד רפאל הוגשו השבוע
שלושה סעיפי־אישום. חברי המפד״ל, ה־מעוניינים
בטיהור שמו של מי שהיה
סגנו של ראש המפלגה במשרד הבריאות,
זות!״ זעק ח״כ בנימין שחור .״נבלה שלא
היתד, כמוה!״ הטיח מזכיר המפלגה משה
הסעד בורג ניסה להתגונן
קרונה. שר
בטענה, כי שהה מחוץ לעיר ולא העלה
כלל על דעתו שקולו יהיה מכריע. אולם
חברו־לסיעה משה אונא הודה בגלוי, כי
נעדרו מכיוון שרצו להפגין
הוא ובורג
את הסתייגותם מתמיכתה הבלתי־מסוייגת
של המפלגה ביצחק רפאל.
ייתכן, כי לוא קרה הדבר בכל זמן
אחר, היו ראשי המפלגה משלימים עם
המצב. אולם במפד״ל קיימת עתה מלחמת־סיעות
מרה. משה אונא הצליח לגבש
את כל הסיעות הקטנות, ולארגנן בחזית
מאוחדת נגד הסיעה השלטת של משה
שפירא. איש־אמונו של שפירא, בנימין
שחור, מחפש מזה חודשים פירצה בחזיתו
של אונא. עתה מצא אותה. הוא
ידע, כי רוב חברי המפד״ל מזדהים עם
רפאל, מצהירים כי ההליכים המשפטיים
נגדו הם לינץ׳ פוליטי. שחור מיהר לעלות
על הסום. הוא קיווה, כי עם שובו
של שפירא יצליח לפורר לחלוטין את
חזיתם של אונא ומרעיו.
עת 1מ ת
מזוהים בציבור
כן־־פורת עם בן־גוריון
מי מזהה את מי?
חוששים בעיקר מהסעיף השלישי, המאשים
את רפאל בקשירת קשר לקבלת שוחד.
סעיף זה יכול היה שלא להופיע בגליון־
האישום, לולא נעדרו בורג ואונא מישיבת
בעת הדיון על הסרת חסינותו
הכנסת,
של רפאל.
מ דו ענעד רו? אחרי מיקוח ממושך
בוועדת הכנסת, בה נאבק היועץ המשפטי
משה בן־זאב להשיג את הסכמת הכנסת
להסרת חסינותו של רפאל, הצליח ח״כ
חרות אליהו מרידוד להכניס טריז בחומה
המשפטית. רוב חברי הוועדה הסכימו
עמו, כי היועץ המשפטי הביא די
ראיות־לכאורה לגבי שני הסעיפים הראשונים
של גליון האישום, אולם לא הצליח
לבסס את האשמה בדבר קשירת קשר
עם יהודה שפיגל לקבל שוחד. סעיף, שלדעת
משפטנים עשוי להיות מכריע במשפטו
של רפאל.
דנה מליאת הכנסת בבקשת הכאשר
יועץ
המשפטי, חזר והעלה מרידור את •
טיעונו נגד הסעיף השלישי. בהצבעה. דרא־מאטית
אושרה הסרת חסינותו של רפאל,
לגבי כל. שלושת הסעיפים. בעד ההצעה
המקורית של היועץ המשפטי הצביעו 31׳
חברי כנסת, נגדה 30 חברי כנסת. רק .
לאחר ספירת הקולות הבחינו הח״כים כי ז
הכרעה זו נתאפשרה רק בגלל העובדה ש־ 7
שני ח״כי המפד״ל, בורג ואונא, נעדרו
מן האולם.
למחרת התחוללה סערה בקאסטל .״נב
חוק
לשון הרע הוא האמצעי החוקי
שהמציאה ממשלת־ישראל כדי לסתום את
הפה לעתונות החופשית. אך קיימים גם
אמצעים אחרים,חוקיים פחות וברוטאליים
יותר, כדי להשיג אותן התוצאות. בשבוע
שעבר נעשו שני נסיונות בכיוון
זה, אחד בהצלחה, ואחד שנכשל.
טד לוריא, עורך ג׳רווזלס פוסט, ידוע
כתומך נלהב של בן־גוריון, ועל כן של
רפ״י. מזה חודשים הוא מרגיז את אשכול
וחבריו, בקו הפרו־בנגוריוניסטי של
עתונו.
עתה, בגבור מערכת הבחירות, הוחלט
בצמרת מפא״ילסלק את לוריא מתפקידו.
תפקיד הסילוק הוטל על שמעון
הורן, לשעבר נציג האוצר בארצות־הברית
ומזה שנתיים נציג של בעל־ההון סם
רוטברג בישראל. בעל־הון זה הציל בשעתו
את ג׳רוזלם פוסט מסגירה, ורכש
אחוז ניכר של מניות העתון, הפועל מאז
ייסודו בהשראת מפא״י — אבל לא נתמך
די צרכיו מכספי קופתה.
שמעון הורן ניסה בשבוע שעבר לכנס
את המערכת הבכירה של העתון, כדי
להעביר הצעה להדיח מתפקידו את טד
לוריא. נסיונו של הורן נודע לרפ״י. ההתרגשות
היתד, רבה, שכן עלולה היתד.
רשימתו של בן־גוריון לאבד אחת הבמות
האחרונות התומכות בה בגלוי. שמעון
פרס התקשר מיד עם סם רוטברג אישית
.׳,הסביר לו את התככים שתורן רוקם
בירושלים. בעל־ההון האמריקאי שוכנע,
העביר הוראותיו לירושלים: טד לוריא
לא יודח.
עתה זוממים אשכול וחבריו דרך אחרת
כדי להיפטר מלוריא.
השידור הנוראי״ מיקרה ההדחה השני
היה פשוט יותר,
המיבצע: פיטורי שייקר, בן־
פורת וטלילה בן־זכאי מגלי־צה״ל, וביטול
תכנית הערב, שנערכה על־ידי שניהם.
עוזריו של אשכול העירו לתשומת־לבו,
לפני שבועיים, כי תכנית תערב, המשודרת
פעמיים בשבוע ישיר מאולפן גלי־צה״ל,
נוצלה על־ידי עורכיה כדי לנגח את המערך.
בויכוח, בו השתתפו העתונאי יהושע
גלבוע ממעריב, ואברהם שוזייצר מעורכי
הארץ, נאמר על־ידי שני העתוד
אים, שרואיינו על־ידי בן־פורת, כי ״המערך
לא יביא למהפכה של המשטר
בישראל.״ גרוע מזה, טענו עוזריו של
אשכול: באותה התכנית רואיין יזהר סמי־לנסקי
על מוסר־ר,עבודה בישראל, והוא
יצא בביקורת קטלנית על התופעה של
ירידת המוסר בישראל, ועל הבריחה מן
העבודה, בפרס.
אשכול לא התרגש מעובדות אלה, אבל
שם לבו לכך כי שייקר, בן־פורת, המזוהה
על־ידו כתומך ברפ״י ובבן־גוריון, עדיין
מכהן כעורך תכנית מרכזית בגלי־צה״ל,
שהיא תחנת־שידור שהממונה עליה איננו
אלא שר־הבטחון.
(המשך בעמוד )12
שו הדתות: סעיפים גן התיק הכמוס
המקום: חדר־הישיבות של הנהלת המפד״ל, בבניין הקאסטל בתל־אביב. נוכחים: חברי
הנהלת המפלגה, שריה וחברי־הכנסת שלה. סדר היום: דיון על מערכת־הבחירות של
המפלגה.
מצב־הרוח היה קודר. התחזיות של רכזי־מטודהבחירות לא בישרו עלייה במיספר המנדא־טים
בכנסת השישית. הריב בין שני פלגי מפא״י נותן אותותיו בישראל השניה, ומעמיד
את הבוחר שם בפני לחץ במידה שלא ידעו אותה קודם ריכוזי־הבוחלים של המפד״ל. לעומת
זאת, גוברת הנטייה ביישוב הוותיק, בעיקר בקרב הסוחרים ובני המעמד הבינוני הדתי,
להצביע הפעם עבור גח״ל.
כאשר סיכם ראש־מטה־הבחירות, ח״ב בנימין שחור, את הדיון,
הצטיירה האפשרות כעיני המשתתפים, בי המפד״ל אן 5תפסיד ח״ם
אחד בבחירות אלה.
אולם לא היתד, זו המילה האחרונה. אחרי סיומה הרישמי של הישיבה, התפתחה שיחה
חופשית בין כמה מראשי־ר,מפלגה. שיחה זו העלתה את מצב־הרוח מחדש. גרם לכך שר״
הדתות זרח ורהפטיג. הוא הסביר לעמיתיו עובדת־יסוד בחיים הפוליטיים:
תהיינה תוצאות־הבחירות באשר תהיינה -תחזיק סיעת המפד״ל
ככנסת השישית את המפתח לבל קואליציה ממשלתית .״אם נדע לא
לבזבז את היתרון הזה נגיע להישגים שטרם ידענו במותם״
הוא לא השתמש במילה המפורשת, אבל כוונתו היתד, ברורה: כמו בכל פעם שאחד מראשי
המפד״ל השתמש במילה ״הישגים״ התכוון לסחיטה, המאפשרת השתלטות הכפייה הדתית
על שטח נוסף של חיי־הפרט במדינה.
מה יהיו ״הישגים״ אלה? לשר־הדתות, כמו ליתר חבריו בצמרת־המפלגה, היו הדברים
ברורים. הם רוצים להפוך חלקים נרחבים של ספר השול חן ערוך לסעיפי־חוק, שיתקבלו
על־ידי הרוב החילוני של הכנסת! ובזכות חוקים אלה להבטיח, כי מפלגתם תמשיך להשמין
ולבלוע ממון ועמדות.
תוכנית זו נמצאת בתיק הכמוס ביותר של ורהפטיג. כמה מסעיפיה כבר הפכו לחוקי־המדינה.
היתר עומדים בתור. ככל שהרכבת ממשלה תהיה תלוייה בקולותיהם של סוחרי־הדת
מהמפד״ל, יועברו סעיפים נוספים מן התיק הכמוס אל ספר־החוקים של המדינה.
חוק חשבת
המפד״ל לא תצטרף לשום קואליציה אם לא יתחייבו שותפיה מראש,
בי תוך שלושה חודשים מיום בינון הממשלה, יאושר ככנסת, כקולות
הרוב הקואליציוני, חוק שבת בולל.
בשבועות האחרונים עורר חוק זה רעש עצום בארץ, ורק הודות לסלידה הציבורית
הנרחבת נאלצו עסקני מפא״י ואחדות־העבודה לאכזב את שותפם הדתי — ובזאת לבטל את
הגשת הצעת־החוק לכנסת החמישית. חוק זה היה, בעיני המפד״ל לפחות, פשרני. הוא היה
מלא פירצות, והם הסבירו אותו כרע במיעוטו.
ב ש׳ש׳ת שוב 7א יסתפקו ברע במיעוטו. הם ידרשו את הכל. החוק שהם יקבלו:
• יאסור בליל בל תנועה של רבב ציבורי. בלומר אוטוכוסים, מש-
איות ומוניות בבל בבישי־הארץ, מרבע שעה לפני כניסת השבת עד
עשר דקות לאחר צאתה. הפעם תיכלל גם חיפה כעוצר זה. אס יובלו
לסחוט זאת, ישתדלו ראשי המפד״ל להשיג גם איסור תנועת רבב
פרטי כלשהו בשבתות, או לפחות לצמצמה על־ידי הגבלות־תנועה,
סגירת כבישים, איסור מוחלט של מכירת דלק.
>• יאסור כל מופע של בידור בליל־השבת וביום־השבת, אם כרוך בו חילול שבת. כלומר:
אם יש בו נגינה, כיבוי והדלקת חשמל, מכירת כרטיסים.
• יאסור עריכת כל מופעי ספורט.
• יאסור פתיחת קיוסקים, העמדת דוכני־רוכלים, מכירת פרחים.
מה צפוי לו למחות הבחירות -אם הדתיים יהיו בקואליציה
מאסר לנוסע
כעלי־מסעדות חילוניים יורשו לפתוח את מסעדותיהם רק שעה אחת
בערב־שבת ושעתיים בשבת בצהריים -בתנאי שלא יוציאו שולחנות
החוצה ולא יפתחו את מלוא הדלתות, אלא רק יאפשרו כניסה בהחבא
של הלקוחות הרעבים.
#יאסור הפעלתו של כל בית־מסחר, בית־מלאכה או בית־חרושת. מיפעלים זויוניים,
כגון תחנות חשמל ומים, יופעלו רק לאחר שרבנים יקבעו את סדר הפעלתם, ויוציאו
תעודות כי הפעלה זו דרושה לצורך פיקוח נפש. הוא הדין לגבי מיפעלים בטחוניים. גם
הם יהיו זקוקים לאישור מטעם רב, כי הפעלתם היא בגדר פיקוח נפש.
אזרח שיעז לנסוע במונית לים כשבת, להעלות הצגה בערב־שכת או
למכור גלידה על שפת־הים או גרעינים בגן ציבורי -יהיה צפוי לשנה
מאסר או לאלפיים לירות קנס, או לשניהם יחד.
חוק הכשרות
כבר כיום שולטת המפד״ל, באמצעות הרבנות, על כשרות מיפעלים לתעשיית מזון, על
מסעדות, בתי־מלון, בתי־מטבחיים, משחטות לעופות, ועל המיטבחים של צה״ל, אל־על וצי׳׳ם.
בכל מקום כזה יושב משגיח, שלרוב קיבל את מישרתו בגלל קירבתו למפלגה, ואשר
במיקרים רבים מאד עושה אפילו את מלאכתו הדתית רמייה.
קרו מיקרים שמיפעלי נקניק, שהחזיקו משגיח־בשכר, נתפסו בשעה ששיווקו בשר חמורים
וגמלים ״כשר״.
בעזרת הכשרות יונקים מדי שנה אנשי המפד״ל מיליונים של לירות, אותם חייב הצרכן
לשלם יחד עם מחיר המוצר שהוא קונה. אבל עד כה, היתר, זו רק השתלטות מתוך הפעלת
טירור אירגזני ולחץ ציבורי. מי שהתעקש וסירב להיכנע לסחטנות הדתית, יכול היה לנהל
את עסקיו תחת השלט ״טריפה״ .אבל בכנסת השישית עלול לבוא קץ לפרטיזאניות של
החופשיים. המפד״ל תנסה להשיג קבלתו של חוק־כשרות כולל. חוק זה:
#יאסור כל ייבוא של מזון, כולל משקאות חריפים, שאינו עומד תחת פיקוח הרבנות,
או שלא ניתנה לו תעודת־הכשר מוקדמת. פירוש הדבר: אזרח הרוצה לאכול או לשתות
מוצרים, שיצרניהם בחו״ל סירבו לשלם מם לדתיים, יוכל להשיג את מזונו רק בשוק השחור.
* יאסור מתן רשיון לבתי־מלון, מסעדות, קיוסקים ודוכני־מזון שאין בהם משגיח
קבוע, אשר שכרו ישולם על־ידי בעל־העסק.
• יאסור מכירתה של כל תוצרת חקלאית של תישא את חותמת־ההכשר של הרבנים.
< #יאסור הקצבת בקר ועופות, או מתן סובסידיות ממשלתיות, לסוחרים אשר לא
יוכיחו כי אלה מיועדים לשחיטה כשרה.
בעשר השנים האחרונות ניסו רבנים צעירים בעלי רוח מתקדמת — בחלקם ילידי־הארץ
— להחדיר רוח זו גם לחיי הדת בישראל. רבנים רפורמיים וקונסרבאטיביים עלו ארצה מתוך
רוח טובה, להוכיח כי אפשר לקיים את מוסר הנביאים בלי הכפייה של ימי־הביניים. הרבנות
המאורגנת, שאינה אלא זרוע של המפלגה הדתית־לאומית, מנעה התבססותם של בתי־כנסת
רפורמיים וקונסרבאטיביים, דחקה את רגליהם של רבנים גלויי־ראש, שאינם מתהלכים
בקאפוטות השחורות של הגיטו הפולני.
אולם עד כה נאלצה הרבנות לעשות זאת באמצעים פרימיטיביים. כאשר נפתח, למשל,
בית־כנסת רפורמי ברמת־גן, אילצו הרבנים את ראש־העיר אברהם קריניצי לחסל את
המתחרה הדתי. מול הסחיטה הרבנית אילץ ראש־העיר את פקיד־העירייה, אשר בביתו התאספו
הרפורמיים לתפילה, לנעול את דלתו בפני סוג זה של מאמינים, ובזאת לחסל את ביתי
הכנסת הבלתי־רצוי למפד״ל.
בכנסת השישית ינסו הדתיים לחשל נשק ממלכתי למלחמתם בזרמים החדשים של הדת
היהודית. אותם עסקנים הזועקים בבירות־העולם, כי מדינת־ישראל אינה מתירה חופש דת
ופולחן, יביאו לחקיקת חוק שימנע מיהודי רפורמי את חופש הדת והפולחן כפי שמצפונו
מכתיב לו.
חוק זה יקבע, בי שום רב אינו יבול למלא תפקיד רבני כלשהו, אלא
אם קיבל רשיון מיוחד לכד מאת הרבנות הראשית. פירוש הדבר:
יהודי רפורמי או קונסרכאטיכי לא יוכל להתחתן או להתגרש, אלא אם
• יאסור עריבת מסיכות רשמיות, סעודות לדיפלומטים או קבלות-
פנים ממשלתיות במקום שאינו עומד כפיקוח הרבנים. איסור זה יחול
גם על נציגויות ישראל כחו״ל.
חוק אגאסוודח ונאחולוויח
החוק הקיים קובע, כי מותר לנתח גופה לאחר המוות, רק לצורך קביעה משפטית של
סיבת המתת. בכל מיקרה אחר, חייבים הרופאים להשיג את הסכמת המשפחה.
חוק זה הועבר, בשעתו, כתוצאה מפשרה עם הדתיים, וקיבל את אישורה של הרבנות
הראשית. אולם עתה אין הדתיים מסתפקים בו. הם ידרשו תיקון החוק, על־מנת לאסור
כליל ביתור גופה למטרות לימוד ומחקר, גם אם משפחת הנפטר מסכימה לכך.
הניתוח יותר אף ורק אם הנפטר עצמו יצווה זאת לפני מותו. כמיקרה
שיהיה צויד כניתוח מטעמים משפטיים, יותר רק לפי החלטה של
ועדה מורכבת משלושה אנשים: שני רופאים ורב.
שאלת ניתוח המתים עלתה בתחילת החודש שעבר, יחד עם חוק השבת. היה זה אחרי
שחוגים קיצוניים בירושלים ובבני־ברק קבעו כי כל מיקרה כזה הוא ״בזיון המת״,
ועל־כן עבירה דתית חמורה. למרות שבעלי דיעה זו הם רק כת פאנאטית קטנה בתוך הציבור
הדתי עצמו, הם הכתיבו לראשי המפד״ל את עמדתם.
על אף התנגדות הרופאים, ולמרות הזהרתם כי האיסור יגרום נזקים חמורים ביותר
לקידום מדע הרפואה במדינה, לא יוזתרו הדתיים על תביעתם.
הם אף עלולים להציע, בי המדינה תייבא גוויות מחו״ל לצורכי ה מחקר.
חוק
נירבנות ז הדת המאורגנת בישראל היא הקפואה והשמרנית ביותר בעולם היהודי. בכל ארץ אחרת
פרצו משבי־רוח חדשים ליהדות, והפולחן הותאם לרוח הזמן.
מתוך ארבעה מיליון יהודים בארצות־הברית, המגדירים את עצמם כדתיים, משתייכים
מיליון־וחצי לקהילות רפורמיות, המתירות נסיעה בשבת ונישואין אזרחיים, ואינן מקפידות
על כשרות. סוג זה של דתיים מבקר בבית־הכנסת כשם שנוצרי מבקר בכנסייה.
שני מיליון נוספים של יהודים דתיים באמריקה שייכים לתנועה הקונסרבאטיבית, הדומה
לתנועה הרפורמית ומעמידה את הדת בעיקר על בסיס מוסרי ועל ערכי־הרוח של התנ״ך.
רק חצי־מיליון מיהודי אמריקה שייכים לקהילות אורתודוכסיות — אולם גם בתוך חצי־מיליון
זה יש חלק רב שאינם נדרשים להקפיד על מיצרת השולחן ערוך, אותן מיצוזת
שבישראל מטילים אותן בכוח בתי־המשפט והמשטרה.
המצב באירופה ובדרום־אפריקה אינו שונה. רק בישראל שולטת ללא־מיצרים החרדיות
החשוכה ביותר, פרי העיירה הגלותית באירופה המזרחית. שם רווחה ההשפעה של תנועות־המיסתורין,
והרבנים ניסו למנוע את חדירת הרעיונות הליבראליים שנשבו מן המערב,
בעזרת גזירות וחומרות קיצוניות. בישראל קיימים כיום דינים וחומרות שיהודים דתיים
מארצות המרחב לא ידעו על קיומם.
מפגי] ,שנת: מחו תעשה זאת המשטרה
ימיר את עיקרי-אמונתו ויסכים ללכת לרב אורתודוכסי. הכפייה הדתית
הזאת לא תופעל נגד חילונים, בי אם נגד דתיים.
חוק זה גס יקבע, כי שום רב שאינו חבר המפד״ל לא יוכל להיבחר, למעשה, לתפקיד
רבני מרכזי. הדבר אמנם לא ייאמר במפורש בחוק, אבל סעיפיו ינוסחו כך, שכל גוף בוחר,
שלו תימסר הסמכות לבחור ברב מקומי, יורכב מבוחרים שהמפד״ל תוכל לסמוך עליהם.
מערכת החינוך
בשטח זה אין התוכנית הסודית של הנהלת המפד״ל שואפת לחקיקת חוק. היא תשיג
את מבוקשה על־ידי הסכמים מינהליים עם השותפים הקואליציוניים.
כיום נתון להשפעה מפלגתית ישירה כל החינוך הממלכתי־דתי היסודי. זהו יעד חשוב
מאד, שכבר נכבש. הוא מבטיח למפלגה, כי גם הדור הבא ילמד, יחד עם הא״ב של השפה
העברית, גם את התורה המפלגתית מא׳ עד ת׳.
חישול מפלגתי של התלמידים נעשה במסווה של חינוך ממלכתי.
במיסגרת זו יבולה המפד״ל גם להעניק תעסוקה לחבריה ולהחדיר
מורים ליישובים, כראש־חץ מפלגתי מוסווה.
הניסיון בישראל השניה הוכיח, כי דריסת־הרגל הראשונה של המפלגה הדתית־לאומית
היא בבתי־הספר של החינוך הממלכתי־דתי — דריסת־רגל אשר תקציב־המדינה מממן אותה.
אחרי בית־הספר נפתח סניף־המפלגה.
אולם זה אינו מספק את המפד״ל. הם יבקשו לכפות, בימי כהונת הכנסת
השישית, את שלטונם הישיר גם על החינוך העל־יסודי הדתי.
הם ידרשו עמדות במשרד־החינוך־והתרבות, מהן יוכלו לחלוש על בתי־ספר למלאכה,
בתי־ספר לחקלאות ובתי־ספר תיכוניים אשר כיום נמצאים בפיקוח הכללי של משרד־החינוך,
בלי קומיסארים של המפד״ל. בצורה זו יוכלו לשלום על התלמיד הדתי, ולכוון את מחשבתו
מן היום בו הוא לומד קרוא וכתוב, ועד ליום בו יידרש להטיל פתק לקלפי.
וזו תיקוותם הגדולה: בי שליטתם על הדורות הצעירים תבטיח להם
לא רק את המשך שלטונם -אלא גם את גידולו המתמיד.
תצפית
סיפויים סבירים להגברת ההשפעה האמרי•
קיימים
קאית על ממשלת לכגון, לגבי
מניעת כל פעילות מצד אגשי
אל־־פתח בתחומיה. לבנון לא תר
במדינה
(המשך
מעמוד )10
הוא החלים ברורות :״אינני רוצה את
שייקה בנלי־צח׳ל*.
הסעיף השלישי. תהליך ביצוע ההדחה
נתקל בקשיים. בעקבות הוראת שר
הבטחון נעשה תחילה נסיון להחליף את
בן־ם ורת בעורך אחר, אבל הוסבר לו
שה לשום גורם תוקפני המכוון נגד.ישאל
להשתמש בשטחה כבנזיס־גיחה. גם
הירדנים עשויים ללכת בעקבות לבנון
ולהיענות לתביעה האמריקאית השקטה,
אבל התקיפה, שהועברה אליהם לאחרונה,
והתובעת הימנעות מכל פעולה שיש
בה כדי להפריע לשקט באזור. לשם
שיווי־משקל הועברה לפני ימים אחדים
תביעה דומה גם לממשלת ישראל.
יחסי עבו ד ה
• ישראל תתבע פממשלת
כץ לבטל את המינוי של ד״ר
אלכסנדר טרק כיועץ שגיירו־תה
בת״א. על אף הודעת ממשלת
הנש? האחר1ן
בון, שטרק לא היה נאצי ולא היתה לו
יד בגירוש יהודי הונגריה, מעוניינת הממשלה
לצמצם את גלי ההתנגדות לבואו
של השגריר רולף פאולס, על־ידי התנגדותה
לטרק. אם יבוטל המינוי, תציג
ממשלת אשכול את הביטול בהוכחת ל־עמידתה
בפני כניסת גרמנים בלתי־רצו-
יים לישראל.
• נציג ארצות־חכרית כיי
כאו׳׳ם, ארתור גולדברג, יימנע
כאורח עקרוני מהתערבות בבל
עניין כעל אופי יהודי או ישראלי
מובהק, שיועלה כאו״ם.
בכל מיקרה כזה יעביר גולדברג את ת-
טיפול לידי אחד מענזריו הלא־יהודיים.
• עם שובו, כסוף שבוע זה,
של שר הבריאות חיים משה
שפירא מחו״ל, יחדש את נסיד
נותיו לארגן את כל שלוש המפלגות
הדתיות להופעה בבחירות
לכנסת, בחזית דתית
מאוחדת. כדי לשכנע את אגודת״ישר־אל
להצטרף לחזית כזאת, יסכים שפירא להתחייב כי לא יצטרף לאחר הבחירות
לשוס קואליציה, אם לא תצורף אליה אגודת־ישראל. פירוש הדבר: כל שותף
קואליציוני בעתיד, י צמרן לשלם לדתיים מחיר גבוה יותר.
• אברהם אביחי(סיד אפלבאום) ,הנימנה עם צוות עוזריו
האישיים של לוי אשבול, ואשר נחשב עד כה גם לאיש אמונו
הסודי, יתפטר מתפקידו וייתכן כי אף יעבור לפעילות גלוייה
כרפ״י. בין אביחי לבין אשכול פרצו לאחרונה כסה מריבות חריפות למדי,
לבדוק אם קיים בכלל שדרן או שדרנית,
בגלי־צה״ל, שאינם ״מזוהים -על־ידי הציבור.
גם לא סרחו לברר שמא תפתח
ההוראה פתח לתהליך של לחישות והל־שנות,
של סילוק חשבונות אישיים והדחות
— בשרשרת, על יסוד החשדת הזולת כ־
״מזוהה על־ידי הציבור״.
ידועים בציבור. ההוראה הועילה
רק לדבר אחד: טלילה בן־זכאי, אף כי
איננה ״מזוהה״ ,ושייקה בן־פורת, שנשאר
נאמן לבנגוריוניסטים גם אחרי שפרשו
מן השלטון — קיבלו הודעה סתמית על
ביטול תוכניתם.
לפי הוראות הקבע, נפסקות התוכניות
הפוליטיות חודשיים לפני הבחירות. לכבוד
שייקר. הוקדמה ההוראה הפעם בחמישה
שבועות — ונוצר תואר חדש בישראל.
חוץ מ״הידועה בציבור״ יהיה
קיים עתה גם ה״מזוהה בציבור״.
כי בן־פורת, אף כי נטיותיו הפוליטיות
ידועות, לא ניצל את המיקרופון לצרכים
פוליטיים, אף לא ניצל את התוכנית כדי
להשמיע בה את השקפותיו הפרטיות.
את מעשה ההדחה השכילו לעטוף בהוראה
כללית לגלי־צה״ל ולשמעון במחנה.
בהתאם להוראה זו תיאסר להבא השתתפותם,
בשבועון ובגלי־צה-ל, של:
#ו כל האנשים המופיעים ברשימות
הודעת אירגון עובדי צה״ל, שנמסרה השבוע
לפירסום, היתד. קצרה ועניינית:
״אנשים בלתי אחראיים גרמו להפסקת העבודה
באחד מבסיסי צה״ל.״
היו אלה עובדים אזרחיים, שנחשבו עד
לאותו רגע כנאמנים ומהימנים, שהכריזו על
השביתה.
תוספת מאמץ. השביתה שפרצה לא
היתד, ספונטאנית. קדם לה משא־ומתן
ארוך ומייגע בין נציגי העובדים ומשרד־הביטחון.
לאחר שכל תביעותיהם נידחו,
ולאחר שביתת אזהרה בת כמה שעות,
החליט ועד עובדי הבסקם לקרוא לאסיפת־עובדים.
באותה אסיפה הוחלט לאחוז בנשק
האחרון: שביתה.
תבעו השובתים, בין היתר:
!•׳ תוספת מאמץ בגובה של ס/ס 40משכר
היסוד. עובדי אותו בסיס, בניגוד
לעובדים אזרחיים אחרים בבסיסי צה״ל,
עוסקים, במקצוע הדורש מאמץ פיזי רב,
תובעים על־כן תוספת מיוחדת למשכורתם.
#ו הגדלת תיקרת ימי החופשה השנתית
וימי המחלה.
משכורת חודש ,13 ושכר עבור ימי
חגים החלים בשבת.
מישחק בלתי־אחראי. משרד הביטחון
לא היה מוכן לעיין בתביעות השובתים,
הסביר השבוע מנכ״ל משרד־הביטחון,
משה קשתי :״אין הדבר מתקבל על דעתי
כי עקרון חופש השביתה יינתן למישחק
חופשי ובלתי־אחראי בידי ציבור עובדים המועסק
באחד המיתקנים הצבאיים הרגישים
והחשובים ביותר לבטחונה של המדינה-.
לאחר שנציגי העובדים איימו כי יכריזי
על שביתה, לא היו מוכנים נציגי ההסתדרות
ואירגון עובדי צה״ל להמשיך
במשא־ומתן. כתב מזכיר אירגון עובדי
צה״ל, משה רבינוב, בפתק שהעביר ב
רקע יחסו האישי של ראש הממשלה לעוזרו, המאשים את מרים אשבול
בהסתה נגדו.
• הדתיים יעשו נפיץ לתפוס את ראשות עיריית ירושלים.
לקראת הבחירות לעיריה, מתכננים חונים דתיים בבירה הקמת גוש מאוחד,
בראשותו של פקיד משרד הפנים שלום שכנא רותם. רותם, המכהן בתפקיד של
יועץ כספי לרשויות המקומיות במשרד הפנים, זכה להערכת הדתיים לאחר
שהצליח להזרים מיליוני לירות, שהיו מיועדות לצרכים מוניציפליים, לתקציבי
המועצות הדתיות.
#יתברר כי הידיעות על הקלות דתיות מצד ממשלת ברית־המועצות
הן מוקדמות. גס אס יודפס סידור־תפילה במוסקבה, הוא ישמש
בעיקר לצרכי תעמולת חוץ, וכמעט לא יופץ בקרב היהודים המקומיים. שלטונות
ברית־המועצות עשויים לטעון, כי פרט למספר מצומצם של ישישים, אין רוב
האזרחים היהודיים שלהם מעוניינים כלל בסידור כזה.
* שערוריית כחירות עשויה להסעיר כשבועות הקרובים
את מפעלי הבדק בלוד כשיתברר בי במה מאנשי ההנהלה
וראשי ועד העובדים הצטרפו לרפ״י למרות שהכריזו על
נאמנותםלמערך. מטה המערך מברר עתה את השמועות לפיהן פועלים
אותם עסקנים מתחת לפני השטח ומנהלים תעמולה מחתרתית למען סיעת בן־
גוריון. סוס טרויאני נוסף עשוי להתגלות בבית דבר. עורכי בטאון ההסתדרות
מבררים את מקורן של השמועות, לפיהן אחד מעורכי דבר־השבוע לא הצטרף
לרפ״י למטרות הסוואה בלבד.
• שחקן נבחרת ישראל בכדורסל אילן זייגר עומד לעכור
מקבוצתו, הפועל תל־אכיב, לקבוצה מתחרה. זייגר, שנכנס למשבר
כספי לאחר נסיעתו עס נבחרת ישראל למוסקבה, לא השיג את התמיכה הכספית
הדרושה לו מקבוצתו. לאחר 14 שנות מישחק בהפועל תל־אביב, עלולה פרישתו
לגרום לגילויים סנסציונייס בענף זה.
עובדי צח״ל מפגינים לפני בניין הוועד זזפועל
״אין להרבות בדברים!״
המועמדים של המפלגות:
!#כל העובדים במנגנוני המפלגות:
כל ״המזוהים על־ידי הציבור כתומכים
במפלגה או ברשימה.״
שני הסעיפים הראשונים סבירים. אך
השלישי היה מדהים. לא הוסבר מה
פשר הסעיף, וכיצד מזהים את ה־
״מזוהים על־ידי הציבור״ .גם לא סרחו
אמצע הישיבה לאחד מנציגי מועצת הפועלים
:״גם אנחנו וגם קשתי נוציא כרוזים
לציבור. אנחנו נתיעץ על־כך אחר־כך.
פה, איתם, אין לנו להרבות דברים.״
תוכנו של הפתק, שהגיע לידיעת העובדים,
הסעיר את הרוחות, חיזק את
ידיהם של אלה שתבעו להשבית את
העבודה מייד.
חפולם חזה •148
פגישה 11 יכלה להתקיים לפני ח שנ ה -או לא ]עונה. מדוע?
ך* פשע שזפה לשם. עסק ביש״
( ) עודנו מסעיר את המדינה. ד.וא סלע־המחלוקת
העיקרי בין דויד בן־גוריון ולוי
אשכול, בין המערך ורפ״י.
אך פשע זה, שקיפח חיי־אדם, הוא
כאין וכאפס לעומת עסק־הביש האמיתי
של . 1954 זהו פשע היסטורי, העלול
לקבוע את גורלו של הדור.
אילו היד, קיים בית־משפם לפשעים
מסוג זה, היה מוגש בו השבוע כתב־האישום
הבא:
הנאש מי ם )1( :דויד בן־גוריון, אז
השלים מאחורי הקלעים.
( )2משה שרת ז״ל, אז ראש־הסמ־שלה
ושר־החו׳ן.
( )3ראובן שילוח ז״ל, אז האחראי
הבלעדי לכל העניינים הערביים בממשלת
ישראל!,
( )4כל חברי ממשלת ישראל דאז,
ובכללם שר־הבמחון פנחס לבון ו־שר־האוצר
לוי אשכול.
( )5משה דיין, אז רמטכ״ל צה״ל.
העבירה: סיכול בזדון של סיכוי לשלום
ישראלי־ערבי, ויצירת מצב 1שהוביל
למלחמת־סיני ולאפשרות של מלחמות נוספות,
תון הקרבת חייהם של מאות
ואלפי אזרחים ישראליים.
פרטי האישום: בזאת שבשנים , 1954/55
סיד אחרי התבססות גמאל עבד־אל־נאצר
בשלטון במצריים, פעלו הנאשמים, במשותף
ובנפרד, לדחיית יוזמת־שלוס מצי
ז״ל, בהכחישו את הדברים, חטא כלפי
האמת.
״אחי שרת...״
ך * יפוח־ של אורכ ף הוא, בקיצור, זה:
^ בשנת 1954 נסע לקאהיר כדי לתווך,
ביוזמתו, בין מצריים וישראל. הוא נתקל
ביחס אוהד מאד מצד גמאל עבד־אל־נאצר,
שהביע נכונות להידברות. בין השאר נתן
לו עבד־אל־נאצר מכתב אישי אל שרת,
שפתח במילים הערביות :״אחי שרת,״
— צורת־פניה שהיא, אגב, מקובלת מאד
על המנהיג המצרי.
תוך שיחותיו עם המנהיג המצרי, סיכם
אורבך את הנקודות הבאות, בהסכמת המצרי:
#הצדדים
מוכנים לדו־קיום ולד,סדר
מעשי, ללא חתימת הסכם פורמלי. ייפסקו
האיומים ומעשי־האיבה בין מצריים וישראל.
#מצריים תפתח את תעלת־סואץ בפני
סחורות ישראליות, בתנאי שלא תובאנה
תחת דגל ישראל.
#ישראל (או היהדות הבינלאומית, מן
הסתם) תעזור בשיקומה הכלכלי של מצריים.
כאשר הושג הסכם על כך, נותק המגע
באופן פתאומי. הסיבה, לדעתו של
אורבך: הקמת בריודבגדאד, בראשית ,1955
שהרגיזה את המנהיג המצרי.
הזמגדת לחאהיד
ך* בר אחד ברור לגמרי: לחבר־הפרל־
( מנט אין כל סיבה לשקר• אין לו
מה להרתיח מהפצת גירסה כוזבת.
יתר על כן: הוא חוזר עליה בשיחות
הפגישה שלא היתה*
חבלה בריטית
נטוף הראה מיברק זה למנהיג המצרי,
הודיע על כך לאישים ישראליים רבים.
לאנגלים היה, כמובן, נימוק טוב לחבל
בשלום. כי הם רצו להשתמש בישראל
כשוט נגד מצרים, לשם שמירת בסיסיהם.
לשרת היתד״ כמובן, סיבה נוספת להתנגד
לכל הידברות: הוא פחד פחד־מוות
מבן־גוריון, הזקן הזועם שישב ב-
שדה־בוקר ויכול היה לפוצץ את הממשלה
בכל רגע• הוא חשש שכל נסיון של
הידברות ייחשב על־ידי בן־גוריון לבגידה
אישית בו, יחזירו חוצץ משדה־בוקר לירושלים.
תלוי במערב. מרכז הגוש החדש היה
בגדאד, בה שלם משרתם נורי אל־סעיד.
עבד־אל־נאצר לא התנגד תחילה לברית׳
מתוך תקווה שמצריים — הגדולה
במדינות ערב — תהיה מרכזה. אך כ-
שנסתבר לו כי הבריסים זוממים למסור
את ההנהגה (וכן את אוצרות הכסף והנשק
החדיש) ליריבתה של מצריים בעולם
הערבי, פנה נגד הברית ונגד המערב.
ממשלת שרת (כמו ממשלת בן־גוריון
לפניה) היתר. משולבת לחלוטין במערך
האנגלו־אמריקאי במרחב. ראובן שילוח,
שהיה לו נסיון רב בשיתוף־פעולה בין
הש״י של ההגנה והאינטליג׳נס הבריטי,
סבר כי ישראל חייבת לשתף פעולה עם
הבריטים בכל רחבי המרחב*.
כיום ידוע כי הבריטים קיימו קשר
בין ירושלים ובגדאד באותה תקופה, וכן
למחרת הקמת קע״ם, וערב מיבצע־טיני.
כאשר החליט עבד־אל־נאצר כי ברית בגדאד
מסדנת כולה נגדו, וכי ישראל משולבת
במערכה זו, עברה כל גישתו לישראל
(ולמערב) אל פסים אחרים.
ביום האחרון של חודש פברואר ,1955
למחרת שובו של בן־גוריון למשרד־הבטחון,
תקף כוח של צה״ל את מחנה הצבא
המצרי ליד עזה, והרג עשרות חיילים
מצריים בשנתם• מעולם לא נמצאה סיבה
סבירה להתקפה זו. אך רבים בעולם, ובעיקר
במצריים, האמינו כי ממשלת ישראל
פעלה לפי בקשת הבריטים והאמריקאים,
שהשתמשו במקל־החובלים הישראלי כדי
לשכנע את עבד־אל־נאצר שכדאי לו להצטרף
לברית־בגדאד( .גירסה זו פורסמה
אז גם על״ידי העולם הזה).
אחרי התקפה זו, מובן מאליו שלא
פרטיות מזה זמן רב, ובצורה זו הגיעו
הדברים בשעתו גם אל עורך העולם הזה
(שלא ראה את עצמו חופשי לנקוב בשמו
של אורבך, בהקשר זה, ללא הסכמתו).
הכחשת שרת (״הארץ״ )12.2.59
אך יש גם כמה וכמה נסיבות, המסייעות
תחבולה ישראלית
מאד לגירסתו של אורבך:
>•׳ השגריר ההודי פאניקאר, ידידו־בנפש
רית, בניגוד לאינטרס ׳ההיסטורי של ה של עבד־אל־נאצר ואיש־אמונו של נהרו,
מדינה, ולטובת אינטרסים של מעצמות זרות. אישר באוזני עורך העולם הזה כי עבד-
התביעה היתד, מזמינה כמר, וכמה עדים. אל־נאצר היה מוכן באותה תקופה לביניהם,
כעד־המלך: חבר הפרלמנט הפגישה
פנים־אל־פנים עם שרת• הוא הוסיף
בריטי, מורים אורבך.
כי גם הוא, פאניקאר, מסר על כך אישית
לשרת כאשר נפגשו באו״ם.
באותה תקופה אמנם הרשתה מצי•
היה ולא גברא!״
ריים לאוניות זרות להעביר בתעלת־סואץ
ך* מיס מד ראשון יכול היה התובע נד
סחורות מישראל ולישראל( .ממשלת ישרמישפט
זה להגיש את גליון העולם
הפרה הסכם אילם זה על־ידי שאל
הזה
, 1115 מלפני שש שנים. הוא הכיל
ליחת האוניה בת גלים, תחת דגל ישראל,
גילוי סנסציוני של אורי אבנרי.
אל התעלה• האוניה הוחרמה, ומאז נאסר
אחרי שורה של שיחות עם אנשי־מעברן
של סחורות ישראליות בכלל).
מדינה, השגריר ההודי (לשעבר) בקאהיר,
<•׳ עוד קודם לכן הזמין אליו עבד-
אישים צרפתיים ואישים ערביים, קבע האל־נאצר
לקאהיר קצין ישראלי בכיר, עימו
עורך: בשנת 1954 הביע גמאל עבד־אל
התיידד בזמן המלחמה בכיס פאלוג׳ה. נכונות נאצר, באמצעות שליחים שונים,
משרד־החוץ אסר על האיש להיענות ללהיפגש
פנים־אל־פנים עם ראש ממשלת
הזמנה.
ישראל, משה שרת, לשם השגת הסדר.
!•< גם באוזני אישים רבים אחרים,
שרת קיים מגעים, סירב לבסוף להיענות
כגון פאניקאר וראש ממשלת־מאלטה, הביע
להזמנה• טענתו הפורמלית: בינתיים נתלו
עבד־אל־נאצר אז נכונות להסדר עם ישראל.
שני יהודים בקאהיר, שנמצאו אשמים בכדי
להבין את הרקע, יש לזכור את
ריגול ובחבלה.
התקופה. זה עתה הצליח עבד־אל־נאצר להשלים
המיצרי חזר על ההזמנה כהתגבר
על מוחמד נגיב, ראש־המדינה העבור
שנתיים, ערב מיבצע־סיני.
ראשון אחרי הדחת פארוק. כפי שהוא
בעיני רוב הציבור הישראלי, ואולי גם
מודה כיום, לא היתד, לו עדיין שום
רוב קוראי העולם הזה, נראה גילוי זה
תוכנית פוליטית מגובשת. הוא קיווה עדיין
בפנטסטי. כי בינתיים השתרשה הדוקטלשתף
פעולה עם המערב. הוא עמד לרינה
כי נשיא מצריים הוא. היטלר של
חתום על הסכם עם הבריטים, לפינוי
המזרח התיכון״ ,מיפלצת שכל כוונתו אחת:
הצבא הבריטי מבסיסיו באזור תעלת־סואץ.
להשמיד את ישראל.
אין ספק כי באותם הימים לא היתד,
משה שרת עצמו יצא ממש מגדרו, פי־לו
גישה מגובשת גם כלפי ישראל. הוא
רסם בהארץ ( )12.2.59 הכחשה טוטאלית:
נתקל אז לראשונה בבעי״ה זו. הוא היה
.לא היה ולא נברא!״ (ראה גלופה) .כ מוכן להידברות עם שרת שמשום־מה נחשב
אשר השיב העורך במכתב ארוך להארץ״ אז — ועד יומו האחרון — בעיני ערבים
ובו פרטים מפורשים, תוך ציון תארירבים
כידיד־הערבים, בניגוד לבן־גוריון.
כים, שמות ועדים, חזר שרת על הכחשתו
באותו גליון בלשון קיצונית עוד יותר,
תשובה להזמגה: התקפה
תוך השמצות קשות כלפי העתון.
השבוע בא אורבך, ותיאר, בסיפור ארוך
הפסיד, עבד־אל־נאצר את המגע?
(*/סברתו של אורבך משכנעת מאד, אבל
ומפורט בשבועון הבריטי המכובד, ג-ואיש
אינה מלאה. חסרה בה החוליה הישראלית.
נרוניקל, את השתלשלות העניינים. לאור
בסוף 1954 החליטו הבריטים, בהסכמת
סיפור זה לא נשאר שמץ של ספק כי
האמריקאים, להקים במרחב גוש ערבי העורך
העולם הזה צדק, וכי משה שרת
היה עוד מקום להידברות.
אך חשוב לזכור: התקפה מוזרה זו, שלא
תאמה שום אינטרס ישראלי, באה בשעה
שהזמנתו של עבד־אל־נאצר לפגישה אישית
עם שרת עוד היתד. תלויה ועומדת!
מה הריץ את שרת?
י* שארה השאלה: מד. הריץ את זד
^ גיבורים העגומים של פרשה זו? לכל
אחד היתד. גישה אחרת:
#לפון דדיין פעלו מתוך טירוף
״אקסיביסטי״ .הם רצו במלחמה, שאפו
למלחמה והתנגדו עקרונית לכל דבר שיכול
היה לדחות את המלחמה• זאת אישר
עתה גם דויד בן־גוריון, שמינה את שניהם.
• כן־גוריון פעל מתוך יחס אישי
כלפי עבד־אל־נאצר. כאשר הגיע נגיב לשלטון,
עשה בן־גוריון מיחווה של פיוס
כלפיו• כי נגיב היד. זקן, נראה בלתי-
מסוכן. ברגע שהגיע לשלטון במצריים
קצין צעיר, נמרץ ודינאמי, החליט בך
גוריון שזהו האוייב ויש לחסלו. יחסו
המוזר לעבד־אל־נאצר עד היום — יחס
מהול של שינאה אישית והערצה אישית
— קבע לו התנהגות בלתי־ראציונאלית.
הוא שאף למלחמה מונעת, הגשים שאיפה
זו בסוף .1956
!• שרת ושילוח, לעומת זאת, רקדו
לפי חליל בריטי. הם האמינו כי עתיד
המדינה תלוי בנוכחות האימפריאליזם במרחב,
וכי אסור לה למצוא לשון משותפת
עם התנועה הלאומית הערבית.
ידוע כי הבריטים החליטו לחבל בכל
הידברות ישראלית־ערבית, כשם שחיבלו
במשך דור שלם בכל הידברות עיבריוד
ערבית בארץ־ישראל. יש על כך עדות
חותכת מאותה תקופה: דום מינטוף, ראש
ממשלת מאלטה, נפגש עם עבד־אל־נאצר
והשיג את הסכמתו לפגישה עם שרת.
באמצע המשא־והמתן קיבל מיברק חריף
מממשלת לונדון, שתבע ממנו להפסיק
כל פעולה למען שלום ישראלי־ערבי. מי•
כאשר פנתה נוחתרת עיראקית לאומנית,
באמצעות שליח יהודי, אל ממשלת
ישראל, בבקשת עזרה לתוכנית של מהפכה,
השיב שילוח, בנוכחות איש־ציבור
המקורב להעולם הזה :״זהו טירוף! אסור
לנו לתת יד לשוס ערבי הפועל נגד ה־ן
בריסים!״
במקום
פרשת־לבון היתה
פרשת־שרת.
נולדת, אז,
תחפולד לספן חגיגה
כן, מדוע בכלל נכנסה ממשלת
ישראל לכל ההרפתקה הזאת? האם
רצתה רק לשמור על הרושם, בעיני העולם,
שידיה מושטות לשלום?
היתד, לכל הפרשה סיבה נוספת, אותה
גילו דוברי משרד־החוץ השבוע, בחוכפד
תם הרגילה, מבלי להרגיש בכך.
כאשר נודעו הגילויים המזעזעים של
אורבך בישראל, נחרד משרד־החוץ. לא
רק מפני שהגילויים מוכיחים כי שרת
סטה מן האמת, בוויכוחו עם העולם הזה.
אלא מפני שגילוי האמת מטיל צל שחור
משחור על כל המשרד• שהרי הוא מוכיח
שצדק מי שטען כי משרד־החוץ אינו
מוסד להשגת שלום עם הערבים, אלא
חטיבה ללוחמה פוליטית בערבים.
לכן שינה משרד־החוץ את עמדתו• שוב
לא אמר: לא היו דברים מעולם. הוא
גם לא יכול היה להגיד: אורבך משקר.
לכן אמר: אורבך טועה. הוא כלל לא
פעל למען שלום. הוא פעל רק להצלת
נידוני־הריגול בקאהיר.
בכך יצא המרצע מן השק.
כי פירוש ההכחשה הוא זה: משרד-
החוץ הניח לאורבך לפעול למען השלום,
מבלי להתכוון לכך אף לרגע. הוא רצה
לנצל את אורבך רק כדי להשיג חנינה.
לא היה, כמובן, כל פסול בנסיון הנואש
של ממשלת ישראל להציל את חייהם
של שני הגברים, שהוכנסו לבוץ על־ידי
יוזמה ישראלית חסרת־אחריות. נסיון זה
היד, נדון מראש לכשלון, כי כמה ימים
לפני כן תלה עבד־אל־נאצר את ראשי
האחים המוסלמים• הוא לא יכול היה
לחון ציונים, אחרי שתלה מוסלמים.
מסתבר, איפא, כי יוזמה היסטורית,
חד־פעמית ואולי בלתי־חוזרת, אשר יכלה
לשנות את פני הדור ולהבטיח את עתיד
המדינה — לא עניינה כשלעצמה את
ממשלת ישראל. הממשלה רצתה לנצלה
רק כתחבולה להצלת שני נאשמים. כאשר
הוצאו השניים להורג, פשוט איבדה ממשלת
ישראל כל עניין בפרשה כולה.
ההמשך ידוע *
פוסו-סונסאז׳ בשער העולם הזה .1425
** יליוני מעריצים הרכינו ראש, כש־נודע
דבר מותה של מלכת הסקס העולמית,
מרילין מונרו. לעומתם, הרימו ראשיהן
כמה עשרות כוכבות וכוכבניות. הן
מתחו את גוון, התכוננו למירוץ על תואר
היורשת.
בלטה ביניהן חתיכה בלונדית שופעת
אברים, שהציפה את העולם בתמונות חיקוי
למונרו הגדולה.
היתד, זו השחקנית ג׳יין מנספילד,
שדאגה להצטלם בסידרה של תמונות, שהיו
חיקוי מדוייק של התמונות המפורסמות
ביותר של מונרו. אלה התמונות המופיעות
בעמודים אלה.
אבל היא לא היחידה שיש לה אמביציות.
זמרת צרפתיה בשם מאריה וינסנט ראתה
את התמונות, אמרה לעצמה: מה יש לה
שאין לי? אם ג׳יין מחקה את מונחי, מדוע
לא אוכיח שאני טובה יותר מג׳יין — שהיא
גם אשתו־לשעבר של ארוסה?
השבוע, כשהגיעה מאריה לישראל, הציע
לה העולם הזה הצעה פשוטה: לחקות את
צילומי־החיקוי, בהם מחקה ג׳יין את מונרו.
מאריה הסכימה בהתלהבות.
התוצאה: סידרת־צילומים בילעדית זו של
העולם הזה.
ף ינסנט הגיעה לישראל ביום החמי׳
שי האחרון, הוקפה מיד בקהל־מערי־צים,
הזוכר אותה עדיין מביקורה האחרון
לפני שלוש שנים, עת שרה במועדון הלילה
אדריה ז״ל.
מאז ניסתה לשוב ולחזור לישראל, אך
ללא הצלחה. משרד החוץ סרב, כי מאריה
היתד, מעורבת במשפט בעלה, קריין רדיו
^ | אשתו לשעבר של מר עולם מיקי הארגיו
| גופה הגדולים. ג׳יין ילדה למיקי שלושה יי שואין קודמים, ולאחרונה אף נישאה בשלישית, אח
ג־ייו
מנספילד ידועה בשערוריות, אותן היא יוצרת מפעם
לפעם לצורך פירסום_ למשל, כשהיא נזופיעה במועדוני־לילה,
ותוך כדי ריקוד היא מאבדת את חלקו העליון של הבגד.
מאריה
וינסנט, הזמרת הצרפתיה, היתה קשורה בעל־כורחה
בשערוריה. זוכתה מאשמה במשפט על הברחת
סמים משכרים, שנערך בצרפת, עם בעלה־לשעבר הלבנוני סמי חורי.
צרפתי ממוצא לבנוני, סמי חורי, שנאשם במיסחר ב0מ
ריס. בינתיים התגרשה ממנו, ומשרד החוץ נאות £
לחזור ולבקר בישראל.
וכאן, על חוף שבי־ציון, מול מלון דולפין שבו הי!
סנת, התחרתה בג׳יין מנספילד. ואם לא די בצילומיב
מאריה כי היא לוחמת בג׳יין גם בחזית אחרת: הי!
בקרוב להינשא למיקי הארגיטיי, בעלה לשעבר של ג׳
פילד, שהוא מר עולם בכבודו ובעצמו.
ונו?ה צולם
תמונות החיקוי לג־יין מנספילד צולמו בחוף שבי ציון, מול
מלון דולפין, שם מופיעה מאריה בימים אלה. בתמונה :
דויד ~שיף, אחד ממנהלי בית המלון, כשהוא עוזר למאריה לרדת מן הסלעים אל המים.
סיפרה מאריה לכתבת ״העולם
הזה״ :
את מיקי הכרתי בפאריס, כשבא בחברת
ארוסתו הקודמת, ריטר, קאדילאק, לחוות
בהופעתי. מאז לא נפרדנו לרגע.
זה הוא שביקש ממני לצבוע את שערותי
ללבן. זה הוא שמשגיח על תלבושותי, וזה
הוא שמקפיד על טיב האיפור שלי. הוא
רוצה רק שאהיה ילדותית, קטנה ומסכנה.
שהתפרסמה בממדי
ס. יש לה בת מני־גירושיה
מהארגיטיי.
כשכ־
ילתה
:תידה
מנס־
היתד, ג׳יין בחורה מתוקה ונחמדה. במשך
הזמן היא הפכה לקנאית. הוא נדהם מן הדמיון
שבין שנינו, אך אין זה מפריע לי.
אני יודעת שג׳יין שייכת כבר לעבר שלו.
הוא אוהב אותי, קונה לי יהלומים,
פרוות, תכשיטים ופסנתר. לא סתם, אלא עם
כנפי זהב. הוא מציף אותי בבובות, כי הוא
יודע שאני משוגעת על בובות. בקרוב הוא
יבוא לישראל, ומכאן ניסע לפאריס.
מאריה
הורידה ממשקלה קילוגרמים רבים מאז ביקורה האחרון, צבעה את שערה
ללבן ומנסה לחקות את ג׳יין מנספילד. היא הגיעה לארץ עם מזוודות
מלאות בובות, בהן קישטה את חדרה במלון. למסיבת העתונאים הופיעה כשבובת שפן בידה.
ן#ן \ 1ך 1 1ן אינה מצסיינת בממדי גוף מיוחדים. היא שמנמונת, אך
י י סקסית ביותר, בעלת קסם אישי רב. לפני בואה ארצה
צולמה בסידרת תמונות עירום עבור הירחון האמריקאי הנפוץ פליי־בוי.
זה פשוט מגוחך לחשוב שג׳יין מנספילד
פירסמה את מיקי. ההיפך הוא הנכון. כשהוא
פגש בה לראשונה, ב־ ,1948 היה מיקי
מר עולם ואהובה של מיי ווסט. ג׳יין היתד,
אז סתם סטריפטיזאית. הוא הפך אז
למנהל־ד,עסקים שלה, ואז החלו עסקיה
לזוז.
מיקי סיפר לי שבתחילת הקאריירה שלה
שם אני אשחק בסרט שאת תסריטו כתב
מיקי, את תקציבו נתן מיקי, ואת התפקיד
הראשי בו ישחק מיקי. הוא יהיה ג׳יימם
בונד המחפש את היטלר. זה לא קל, כי
היטלר מתחפש בסרט לצייר. אך בסוף מיקי
מגלה אותו והורג אותו.
בתפקיד אהובתו אככב אני — גם בסרט
וגם בחיים.
זכתה לאחרונה שוב לכותרות בעיתונים, לאחר פירסום סרטה האחרון, שני
על־ידי הצנזורה האמריקאית, ועורר ויכוח סוער. וכך, למרות ירידתה התלולה
בקאריירה הקולנועית, מצליחה ג׳יין מנספילד לעלות מדי פעם שוב ושוב לכותרות העתוניו
5ימים כולל טיסה הלוך ושוב במחיר י 115ל־׳י
קולנוע
סרטים
אד הנישואין ובחורה
אכן, חופשה ספורטיבית מקסי מ ה 5ימים (ארבעה לילות) במלון ״קרוון״ על חוף
האלמוגים ליד שמורת הטבע של עולם הדממה הת ת מימי באילת. זאת, ועוד טיס ה
הלוך ושוב במטוס ״ארקיע״ והכל במחיר — 115.ל״י ליחיד בחדר זוגי. מאידך, מוצעת
גם חופשת סוף שבוע (שני לילות) במחיר — 79.ל״י בלבד. לילדים ס׳ל 50 הנחה.
ההרשמה ב״ארקיע״ ,תל־אביב, טלפנו ,614567 במשרד מלון. קרוון• ,תל־אביב, טלפון 50424
ובכל משרדי הנסיעות.
גי מ נ סי ה ש כני ת
• רדיו אלקטרוניקה
• טלויז י ה
#חשמל
כולל
הבנה
• טכנאות בנץ
• טכנאות מכונות
• קרור ומיזוג אויר
בגרות
לבחינות
שכר לימוד מודרג. סטיפנדיות מטעם המועצה הפדגוגית עד ס/ס.40
פרטיםוהרשמה בבוקר נזי , 13—8בערב מ־ 6ו—.20
צי דנכ רי ם (אופיר, תל״אביב. צדפת)
סיפורי האהבה המקובלים מתארים בדרך
כלל התפתחות יחסים בין גבר לאשה,
ההולכת לקראת נשואין, ומסתיימת או
לא מסתיימת בהם.
אדוארד מולינארו, אחד מאנשי הגל הצרפתי
החדש, הפך את ההשתלשלות המקובלת
לשורה של מצבים שאינם הולכים
לקראת דבר. כל מצב, שהוא בלתי שלם
ביסודו, הולך לקראת ר,הרן ם של עצמו,
ומתחלף במצב אחר המנוגד לו ודומה לו.
מיגושר ו/או לא מאושר. המלצר
(ג׳אן פול בלמונדו^ המגיש בבוקר קפה
לשני אורחיו, מספר להם על חיי הנשואין
המאושרים שלו, ועל חיי השחיתות הוורודים
שניהל לפני כן. הסיפור שלו מלווה
בצעקות נוראות של אשתו וחמו, הסותרות
בצורה ברורה את הסיפור שלו. חיי ה־נשואין
המאושרים ו/או לא מאושרים שלו
מסתיימים בבריחה עם פילגש זקנה, עשירה
ומכוערת.
הפרינציפ בסיפור של הגבר השני (קלוד
ריש) ,אחד משני האורחים, דומה לסיפורו
של המלצר. הוא ניהל חיי נאפופים של
רווק מושבע, עד שהוכנס לחופה בעורמה
ובכוח על־ידי בחורה תמימה. כעבור שלושה
חודשים בגדה בו האשד״ והוא התגרש
וחזר להיות רווק מושבע.
סיפורו של הגבר השלישי (ג׳אן קלוד
בריאלי) ,העומד במרכז הסרט, הוא סיפור
דומה לזה של חבריו, בווריאציות
אחרות. הסרט מתחיל בבוקר כשהוא נוסע
לחתונתו. במשך הנסיעה מתברר לו ש־האשד,
שהתאהב בה וכבש אותה (מארי
לאפודה) רימתה אותו. הוא בורח מנשו־איו,
מוצא אשה אחרת (פרנסואז דורליאק),
מושחתת, רמאית וגנבת, ונישא לה בחוסר
רצון. הסרט מסתיים בצורה קומית
אלנבי 70
ט ל פו ן 7 2 7 8 ^ 3
נו ה מ רגו עליולדות
בע״מ
ת ל ״ אביב,
עי ר
שמש
נו ח
משכן
צ הל ה<
תאם
סלץ מיוחד לכלות
״רוזליה״
נלביש ונייפה אותך
#שמלות חופה וצעיפים
• ה תא מ ת כתרים מתוצרת חוץ
תל־אביב רח׳ חובבי־ציון 32
פנת בוגרשוב 29
הדרכה וטיפול בתינוקות
מטבח בשר בהשגחת הרבנות
מתקבלות הזמנות לחודש אוגוסט
בלמונדו כ״ציד גברים״
״ אולפןגרג״ ()011200
תרבות וסגנון
פותח השבוע בתל־אביב
אולטה רהרינות ]1ימו0ים
קורס בוקר
של שבועיים
(שעתיים 4א בשבוע) לק
צינות
עברית ו/או אנגלית
בהנהלת מר חיים בר״קמא.
ההצלחה מובטחת}
הירשמו מיד !
ע״א: רח׳ גורדון ( 5טל.)236209 .
!לתלמידים, סטודנטים ומורים —
הנחה מיוחדת).
״לוי ד״
חסכון הבינלאומי להתכתבות
לסי שיטה אמריקאית
אלסי מתכתבים
פרוספקט חינם
תל־אכיב, ת .ד4185 .
מ חזור
ביום ג׳ 10.8.65 נפתחים הלימודים
(במלון שרתון):
נושאי הלימוד
.1אמנות השיחה ותרבות הדיבור.
. 2נמוסים ברחוב ובמקומות ציבוריים.
.3נמוסים במשרד בעבודה ובבית.
.4אירועים וטכסים.
. 5תיירות ונימוסים בארצות שונות.
. 6נמוסי שולחן.
.7עריכת שולחן — תרגול ותצוגה.
. 8תרגול ארוחה.
.9תרבות הדיור.
. 10 אמנות סידור פרחים.
. 11 כיצד להופיע בחברה (לבוש, איפור ותנועה).
. 12 הליכות ומנהגים יהודיים.
סגל המרצים: ד״ר טוביה אילץ> גב׳ לולה כר 1מר יאן
גארי, ארכיטקט יונתן גולני, גב׳ אירנה נטרי; גב׳
רות גילת, הרב לאו ישראל, ד-ר יוסף נדכה.
סרטים והרשמה: משרדי האולפנה — .בית אל־על, בן־יהודד
,32 קומה , 10 חדר , 1020 טל׳ ,59859 בין השעות . 19.30— 16.00
שחיתות ורודה
כשהגבר האחד מת זן והשני מתאהב.
מולינארו אומר . .ר ישן מאוד. הוא
אומר שרע מאוד ;הינשא, ואי אפשר
שלא להינשא, שר.,שים צדות את הגברים,
והגברים אוהבים להיות ניצודים, שאין
אהבה בעולם, ואי אפשר לחיות בלעדיה,
שהמוסר והערכים הבורגניים אינם שווים
כלום, וכן גם חוסר המוסר והערכים.
אבל אין זה סרט ניהיליסטי קודר, משום
שהוא מלא באהבת חיים, שמחת חיים,
עליצות ושובבות. שפע החיים שבסרט,
ושפע השחקנים המצויינים המשתתפים בו,
בולטים יותר מאשר הדיאלוגים הארוכים
מדי, אם כי מלאי הומור, של מישל אדר
ארד. ויותר מאשר הבימוי העמוס מדי
של מולינארו, המשתמש בשפע של קונצים
טכנים ישנים ויפים, ובשפע של התחכמויות
עליזות, מהירות ושטחיות.
כיוונים מנוגדים
עולמו של שלומיאל (אוריון, תל-
אביב. אנגליה) שני אנשים מנסים להרים
אלונקה. האחד מושך אותה קדימה, השני
חפולס חזה •141
אחורה. האחד סוחב את רגליו של החולה,
השני את מוטות האלונקה. האחד
מזיז את המשא שמאלה, השני מזיז אותו
ימינה. האחד עולה על רגליו של השני,
השני עולה על רגליו של הראשון.
במבט ראשון אפשר לחשוב שהרעיון
אינו כל כך מצחיק. אחרי שנורמן וויסדום
וחברו למשחק חוזרים עליו חמישים פעם,
בלווית העוויות פנים ועוויתות גוף, כבר
אין שום ספק בכך.
לאחר חצי שעה של הסתכלות בנסיונותיו
הנואשים של וויסוום להצחיק את הקהל
בכל הדרכים הבלתי מצחיקות שישנן,
אפשר להירדם באולם או לעזוב אותו.
האפשרות השנייה מומלצת.
י שראל
קולנוע מבר 1ד
משרדו של סלים כדיר מכוסה בשפע
של מודעות נוצצות, ממולאות באברים
נשיים ורדרדים.
כדיר יושב על כורסה רבד״ בלב לבה
של נרגיס, השחקנית ההודית המהוללת.
משמאלו ״מערבולת של יצרים, שעדיין לא
חזיתם בה״ ומימינו ״שחיתות מינית על
החוף השומם״.
הוא לא נראה נרגש במיוחד מהאתידה
סביבו. ראשו נח בשלווה בחיקו של ג׳ן
מוסטאפה ,״הכוכב הזוהר בשמי תורכיה,
בעל ההצלחה הסנסציונית חסרת־התקדים.״
הוא משוחח עם נציגו של מפיץ אחר:
״זה סרט שקיבל פרס,״ הוא אומר לו,
״מה אני אומר פרס, איזה עשרה פרסים.
סרט מצויין, תראה אותו תשתגע. הוא
הלך בכל העולם. בתורכיה הוא לא ירד
איזה חצי שנה.״
״תגיד לבוס שלך,״ הוא ממשיך ,״שאת
כל השבעה אני מוכר לו ב־ 10.000 לירות.
יש לו כאן 30 קילו עם פרסים,
ושחקנים מפורסמים מאוד. זה חצי חינם,
תאמין לי.״
דליה והאמת. אחרי שהמאמין הלך,
מוכן כדיר לתת הסבר מפורט יותר על
המקצוע שלו :״אנחנו קונים סרטים,״ הוא
מספר ,״לפי מה שהולך בחוץ־לארץ, ולפי
אם הסרט הוא טוב או לא טוב• למשל,
היה סרט אחד עם מישל מורגן, קראו
לו מדוע אחרת לבוא. זה היה סרט על
עורכת־דין אלכוהוליסטית, שהיא נלחמת באנשים
שמוכרים את היין ואת הקוניאק
לילדים קטנים. בסוף היא נהיית אלכוהוליסטית.
״ראינו
שזה סרט כל כך טוב, וכמה הצלחה
שהיתר, לו בחוץ־לארץ, וקנינו אותו.
״אבל יש סרטים,״ הוא מודה ,״שלא הצליחו
בחוץ־לארץ ושזכו כאן להצלחה גדולד״
למשל ג׳ן מוסטאפד, התורכי. ויש מיקרים
הפוכים, משחק האחת, למשל, עם דליה
לביא, הלך טוב בחוץ־לארץ, ובארץ ירד
לאחר שבוע או שבועיים.״
ישנו אצלנו, למשל, הסרט של ג׳ון
קאסאווץ, צללים. אמרו לו שזהו סרט
מצויץ, שזכה בפרט הגדול של פסטיבל
ונציה, ושאינו יורד ממסכי בתי־ד,קולנוע
בעולם מזה שש שנים.
הוא קנה את זה, וזה נמצא אצלו במחסן.
הוא לא מצליח למכור אותו .״זה
לא מתאים לטעם של הקהל הישראלי.״
אין הודים כחיים• מה כן מתאים?
״סרטים תורכיים טובים הולכים כאן טוב
מאוד. סרטי ריגול ומתח טובים, כמו אדי
קונסטנטין. גם סרטים סוציאליים טובים,
ודרמות טובות הולכים כאן, וסרטים המבוססים
על אופרות גדולות, כמו גברתי
הנאווה, למשל״.
אבל זה הכל תלוי בתקופות, הוא מסביר
,״היתה תקופה שהקהל שלנו אהב
דרמות איטלקיות. פעם הוא אהב אופירות
איטלקיות. אחר כך זה השתנה לסרטים
הודיים, ואחר כך לסרטים היסטוריים.״
מה גורם לשינויים הללו? ״פשוט מאוד,
הקהל מחפש בקולנוע את מה שאי־אפשר
למצוא בחיים. אם נותנים לו מד, שאין
בחיים, הוא אוהב את זה.״
מר, אין לו בחיים? ״סרטים הודיים,
למשל, סרטים היסטוריים, וגם סרטי־מתח.״
״את השמות של הסרטים,״ הוא מסביר,
״אנחנו בוחרים לפי התוכן של הסרט,
והצנזורה מאשרת. לפעמים אנחנו משאירים
גם את השם המקורי. אם הוא מתאים
לתוכן של הסרט, ואם הוא מתאים לקהל.
אנחנו מתחשבים מאד בקהל.״
הוא קם, נשען על הלחיים הוורודות של
ג׳ן מוסטאפה ומסכם :״בשביל להצליח בעסקים
של הקולנוע צריך להיות בן־אדם
מברזל. אני התחלתי מלא־כלום, והנה לאן
הגעתי,״ -הוא מראה בידו על המודעות שבחדרו•
,זה הכל עניין של ברזל.״
חפולס חזח • 41ז
גן־עד!
דמוואבדות
מי אמר שלגרמנים אין רגשי חרטה כלפי
מה שעשו לעם היהודי? עובדה. כל פעם,
שאיזו גרמניה מחליטה להתאבד בברלין,
היא עושה זאת דווקא בעדן־סלון של
הישראלי שמעון עדן. עוד מעם יוכל מוע־דונו
של שמעון עדן להתחרות עם מיגדל
אייפל כמוקד משיכה למתאבדים.
האחרונה ברשימה היא צעירה גרמניה
בשם מ די ולד, שהחליטה להיות זמרת,
ולעשות זאת דווקא במועדונו של שמעון.
לשם כך עשתה את כל הדרך מהמבורג
לברלין, והסכימה להופיע כזמרת חובבת
בעדן סלון, אפילו בלי משכורת.
אבל היו שם שני כושים• אחד מהם
עובד בתור מלצר ראשי, והשני היה הזמר
המפורסם ג׳אק האמר, שיופיע כנראה
בקרוב גם בארץ. גודי התידדה עם שניהם,
עד שיום אחד נאלצה לשלוח להוריה בהמבורג
מיברק דחוף, ובו ביקשה לשלוח
400 מארק. כשאומרים 400 מארק בגרמניה
לא צריך להוסיף פירושים. כי זהו מחיר
ביצוע הפלה מלאכותית שה
כאשר קיבלה את הכסף, היא היתר, מאושרת
והלכה עם ג׳אק ד,אמר למסיבה שנער־
אהבה ב־ 5דולאר
ההצלחה הגדולה בה זכה ד,רביו הישראלי, שהוצג לאחרונה באוליספיה בפאריס, לא
העשירה את משתתפי ד,רביו. אפילו הכוכבים שבלהקה, כמו הזמרת נחמה הנדל, קיבלו
שכר שלא עלה על 20 דולאר ליום. אבל מיסכנים באמת היו אנשי לו־,קודו,-ריקוד שהופיעה
בתוכנית.
הרקדנים נאספו בחלקם מלהקת כדנדון ובחלקם מלהקת המהול של ההסתדרות. הם אוכסנו
באכסניה קטנה באחד מפרברי פאריס, וכיאות לחברי הסתדרות, לא קיבלו יותר מ־ 5דולאר
ליום דמי־כים.
וזאת היא אולי הסיבה העיקרית לכך שמחוץ לכיבוש הגדול מעל קרשי ד,במד״ לא היו
כמעט בכלל כיבושים מאחורי־ד,קלעים. הזאבים שבתוכנית באו כולם לפאריס עם נשותיהם:
ג׳וקי ארקין לקח את אשתו אלין, אריק איינשטיין את אשתו אלונה, דן כירון
את שרי רז, ואילנה רוכינא את מנחם גפן. כך שנותרו פנויים רק הרקדנים שבלהקה•
אבל מה כבר אפשר לכבוש בפאריס ב־ 5דולאר ליום? אפילו בספר צרפת ב־ 5דולאר
ליום מדברים רק על לינה, מזון וטיולים, מבלי להכליל את הנשים.
אבל להיות בפאריס בלי אהבה — זה כבר יותר מדי, אפילו לרקדנים של ההסתדרות.
אז אלה ניסו את מזלם לפחות אצל הסדרניות שבאוליספיה. אולם התברר שגם אלה אינן
מתלהבות לפלרטט עם מחזרים שאין בכיסם כסף לבילויים, מה גם שנשלחה אשה אחת,
חסודה ומבוגרת, לשמור על הילדים הטובים של ההסתדרות.
רק אחד הרקדנים הצליח. הוא חיזר אחרי אחת הסדרניות במרץ כה רב, אבל בלי
הצלחה, עד שביום האחרון נכמרו רחמיה עליו. היא הזמינה אותו על חשבונה למלון.
אבל זה כמעט עלה לו ביוקר. למחרת, כאשר עמד המטוס, שהחזיר את הלהקה לארץ,
להמריא, איחר אותו רקדן להגיע אליו, הדביק אותו רק ברגע האחרון.
שנעה ימים ועוד
סח לעשות?
לפני ארבע וחצי שנים עוררה ציירת־האופנה
נורית בת־יער התפעלות כללית,
כאשר החליטה להינשא לצבר תל־אביבי החי
באמריקה, אחרי היכרות ;דל שבוע בלבד. במלון
רמת־אביב, שם ראיינה את אשתו של
הארי בלפונטה למען העולם הזה, הכירה
נורית התמירה את רמי צוריאנו, בן
בעל חנות הנעליים המפורסמת, שהפך לד״ר
לייעול במשרד־ד,בטחון האמריקאי, ונישאה לו.
עתה הגיעה נורית לחופשת מולדת, כשבכיס?־
,דיפלומה טריה של מתכננת ומעצבת־אופנה•
בוושינגטון, עיר מגוריה, היא גרה
כמה בלוקים בלבד מהבית הלבן. זה איפשר
לה להתיידד בשעתו עם דוייט אייזנה־אואר,
לראות מקרוב את ג׳ון קנדי ולרכל
(דרך הגדר) עם בנותיו של הנשיא ג׳ונסון.
האם אפשר לחיות חיי נשואין מאושרים,
כשמתחתנים אחרי שבוע היכרות בלבד?
שאלתי את נורית.
״אני יודעת על מיקרים שרק אחרי 15
החכמים שהמציאו את ״חוק לשון הרע״
הבטיחו את עצמם מפני כל אפשרות
בלתי-צפויה. הם כתבו את החוק
הזה כך, שהתכולה שלו יכולה לגעת
בכל נושא בעולם. אבל אין גדר בלי
פירצה. דבר אחד בכל זאת שכחו החכמים
בתקנתם: מה לעשות כאשר מוציא
עתון דיבה על עצמו ז
הייתי מתה לדעת מה היה קורה אילו
אחד העתונים בארץ היה מפרסם סיפור
על אחד מכתביו, המשמש גם כתבו של
עתון אירופי גדול. והוא לא עושה זאת
מתאוות־בצע, אלא משום שפשוט דרושות
לו שתי משכורות. האחת עבור אשתו
בארץ, והשניה עבור ידידתו המתגוררת
באותה ארץ אירופית.
אל ת ד אגו לחיה
שנים של חיים משותפים מגלה אחד מבני
הזוג את פרצופו של השני,״ השיבר, נורית.
״אף פעם אי־אפשר ללכת על בטוח. שום
חברת־ביטוח איננה מבטחת נשואין, אפילו
כל אלה שהיו מודאגים מהעובדה שבזמן
1האחרון לא שומעים כל־כן על חיה הררית.
גודי ולד
יכולים להירגע. הכל בסדר. היא מתגוררת
בבית מקסים ברובע לונדוני מפואר, יחד
כד, בבית המלצר הכושי• ר,אמר עזב אותה 1נם הבמאי ג׳לן (מקום בצמרת) קלייטון.
הוא מגדל יונים, והיא עובדת בכל הרצינות
שם ברבע לעשר, כדי ללכת לעדן סלון
על כתיבת תסריס, יחד עם מזכירה פרטית,
להופעתו. כעבור רבע שעד, מצאו אותה
העומדת לרשותה לצורד זה.
באמבטיה. מתה.
בארנקה היו רק 20 מארק.
העתונות האנגלית עוסקת בכל פעם בניההתאבדות
הפכה לסנסציה מרעישה בברחושים
בקשר למעמדם האישי של חיה
לין, במיוחד כאשר הוריה של גודי לא
וקלייסון. איש עוד לא הצליח לגלות אס
היססו לטעון :״היא נרצחה — הרוצח הוא
הוא כבר זכה בגם מאשתו הקודמת. אבל
אבי הילד!״
חיה אינה נראית מודאגת מכך. היא נראית
לא משנה אם היתד, זו התאבדות או
מאושרת למדי, נוהגת במכונית־ספורט לברצח.
העיקר שד,עדן סלון נמצא שוב בכות־נה
וסבלה את סופי־השבוע שלה בחווה
תרות הראשיות.
קטנה מחוץ ללונדון, השייכת אף היא לג׳ק.
בתו של רב נוצר־דני
זיידל הצדיק (זה שקיבל בלתי־מספיק בשיר השכונה של חיים חפר) ,סכין לנו
הפתעה נעימה לקראת השנה החדשה. לא להאמין, אבל הפליי־בוי מספר 1של חדרה והסביבה,
המוכן הראשי של ג׳אגואר בכרכור, ומי שהיה בזמנו הרב־סמל הכי בלונדי בצנחנים,
עומד להתחתן. ולמשרד־הפנים צפוי כאב־ראש לא קטן מקב זאת.
כי הכלה המיועדת, הנושאת את השם גרטה יעקובה פיליפזץ 25 היא לא כל־כן
יהודיה. אומנם דני טוען :״היא בתו של רב נוצרי -,אבל במשרד־הפנים עוד לא שמנ^ג על
המצאה כזאת. גרטה היא הולנדית, שבתקופת שהותה בארץ כבר הופיעה בתפקיד ניצבת
במחזה אלקטרה בקאמרי. ואם היא החזיקה מעמד אצל דני זיידל שמונה חודשים — זהו שיא
שאף מקומית אינה יכולה להתפאר בו.
מדוע החלים הרתק המושבע להתחתן?
״אני כבר גדול!״ מתגאה דני 30״תמיד הייתי מאוחב, אבל עוד אף סעם לא עמדתי
להתחתן. זח מצב חדש בשבילי, ואני אוחב אתגרים בחיים!״
נורית בת־־יער וכתה
אחרי היכרות של עשר שנים. תמיד צריך
לקחת סיכון. עצם הנשואין זה כבר סיכון
אחו גדול. אני הסתנגתי וחושבת שהצלחתי.״
ספורט
כ דו רסל
חמו החס
תרגום ובימוי
פזמונים :
מוסיקה :
תפאורה :
תלבושות :
נסים אלוני
חיים חפר
דב זלצר
יוסף קארל
מולי גורדין
ה צ;ג 1ר נ. בסרה 3.8.65-9.8.65
ערב ערב במשך כל חודש אוגוסט
התחלת ההצגות בשעה 8.30 באולם ״נחמני״
האולם מקורר ומאוורר
כרטיסים להשיג במשרד ״לאן״ וביתר משרדי הכרטיסים ובערב
ההצגה בקופת התיאטרון.
פרסום בלקין
למדו מקצוע נעים ומכנים
ב 5.8-יפתח קורם
למסג׳י ס טי ס/ו ת
תבנית
הקורס:
יסודות האנטומיה. תורת
העיסוימסג עיסוי
כללי חלקי. עיסוי לספורטאים.
תעודת גמר ניתנת
למסיימים.
מכון שמשון:
תל־אביב, בן־יהודה ,128 טלפון .220137
__ ספריי ״ פ ק ״
דיאודורנט לגוף מונע
ריח זיעה* ומעניק
24 שעות רעננות
111 0113 83183
״בשביל זה הייתי צריך לבוא מחיפה?
אני נרדם על המגרש,״ רטן השופט במשחק
חצי־גמר גביע־המדינה בין קבוצות
מכבי תל־אביב ואס״א, כלפי יושב־ראש
איגוד המאמנים, יעקב שאלתיאל, שצפה
במישחק. שאלתיאל חייך, לא נשאר חייב
לחיפאי המאוכזב .״אל תתרגז כל כך
מהר,״ ענה לו ,״אני בטוח שכאשר תשמע
מה היה בגבעת־חיים תגיד תודה שהיית
בתל־אביב ולא שם.״
יותר מאוחר התגלה שאלתיאל כנביא.
מישחק חצי־הגמר השני, שנערך בגבעת־חיים,
היה יותר מדי מעניין. שתי דקות וחמש
שניות לפני סיום המישחק בין הפועל תל-
אביב והפועל חיפה, נאלצו שני השופטים,
יעקב הנדלסמן וברוך שומינר, לשרוק
לסיומו. הביזיון השבועי התרחש.
דם במיגרש. הסיבה להפסקת המישחק
היתד, מגוחכת. התל־אביבי מטיל האימה
זוהר כוהן התפרץ לעבר חסל החיפאי.
יריבו, משה אנגל, לא היסס, פגע בכוהן.
זה נשכב על הארץ כשפיו שותת דם
ושתי שיניו הקדמיות מתנדנדות.
הוא קם בזעם, שלח אגרוף לעבר פרצופו
של החיפאי שמואל אבישר, שלא
הבין מה רוצים ממנו. גם פניו כוסו בדם.
החיפאים קפצו על המציאה, הודיעו כי לא
ימשיכו לשחק עד אשר תוזמן המשטרה.
המישחק נסתיים.
ביום הראשון קבעה ועדת הליגה והגביע
של ההתאחדות לספורט את תוצאת
המישחק. השוטרים, קבעו חכמי ההתאחדות׳
נועדו רק להגנת השופטים ולא
למען השחקנים. אי לכך לא היתר, לחיפאים
כל הצדקה להפסיק לשחק. המסקנה: ניצחון
טכני בשעור 0:2לזכות הפועל תל-
אביב.
מסקנות נוספות: החיפאי אלברט חמו,
שהוא עצמו שוטר, יועמד לדין בעוון
התנהגות בלתי ספורטיבית ובעוון הענקת
מכת אגרוף למאמן התל־אביבים שמעון
שלח. לשם שיווי משקל, יועמד גם שלח
לדין על ״פניה בלתי ספורטיבית לשופטי
המזכירות, שגרמה לחימום האווירה.״ השחקן
זוהר כוהן יועמד לדין על סמך
דו״ח השופטים.
מישחק סוף־השבוע בגבעת־חיים, שהבטיח
להיות אחד ממוקדי העונה בכדורסל,
הפך לסימן דרך נוסף בהדרדרות ענף
*פפורט זה. מאז זכתה הנבחרת הישראלית
במקום הששי באליפות אירופה, נחשב כל
משחק שנערך, להישג, וכל משחק שנסתיים
לנס.
אלפי הצופים שנאספו באיצטדיון בגבעת־חיים
(ראשי ההתאחדות :״חיפשנו מיגרש
ניטראלי.״) חיכו לנס כזה. עד שתי דקות
לפני הסיום חשבו הכל כי אכן הוא
יארע.
החיפאים פתחו את מישחקם בתנופה,
סיכנו לא פעם את עליונות יריביהם ה־פיבוריטים
מתל־אביב.
חיפאי אחד עשה הכל כדי להתבלט,
ריכז אליו מיד את תשומת־לב הצופים.
אלברט חמו היה בכל מקום, עורר את
חבריו להילחם בכל כוחם. לחמו, שהוא
מוותיקי הכדורסלנים הישראלים, לא היה
זר, סתם עוד מישחק. הוא רצה להוכיח
לאדם אחד כי הוא עוד שווה משהו,
וכי נגרם לו עוול. האדם: שמעון שלח,
שהיה הראשון שהעיז להעיף את חמו,
העדיף על פניו את עמי שלף.
חמו התבלט לא רק על״ידי מישחק כדורסל.
הוא החדיר עצבנות ומתח בשאר השחקנים.
את אילן זייגר הכה בצלעותיו,
ואת עמי שלף תפס ב״דו. גם לשופט
החיפאי ברוך שומיגר היה אינטרמצו עם
חמו.
ישנם צופים המוכנים להישבע כי חמו
הנחית מכת אגרוף בפרצופו של שומינר,
אך שומינר עצמו הכחיש זאת .״לא קבלתי
מכה מחמו, ומה שאחרים אומרים לא
מעניין אותי,״ קבע.
התנהגותו של שומינר על המיגרש גרמה
אף היא לתמיהות לא מעטות. הוא שגה
לא פעם, התנהג בכסיות משי כלפי הקבוצה
החיפאית .״אם הוא היה שופט
בתוקף ושורק מתי שצריך לשרוק, המישחק
היה מסתיים ללא תקלות,״ טענו התל-
אביבים בסיום.
דוגמה ממלכם. התנהגותה של ה
היריבים
ליד השולחן, נצחון
קבוצה החיפאית בסיום עוררה את הח,שד
כי הם שיננו היטב את דוגמת מישחק
הליגה בין קבוצות מכבי פתח־תקווה והפועל
תל־אביב. אז הופסק המישחק לאחר
ששחקן פתח־תקווה הורחק על־ידי
השופט. אלא שההתאחדות לספורט קבעה
אז, למרבה הפלא, מישחק חוור, למרות
שהאשמים בפיצוץ היו הפתח־תקוואים.
אנשי הפועל חיפה חשבו כי יוכלו לחזור
על הטריק. כאשר פגע התל־אביבי
כוהן בחיפאי אבישר, הודיעו כי לא ימשיכו
לשחק. הסביר השופט הראשי של
המישחק, הבינלאומי יעקב הנדלסמן :״כאשר
שחקן פוגע בשחקן יריב ללא הצדקה,
המכסימום ששופט יכול לעשות זה
להרחיק את הפוגע. עונש אחר אין.
הרחקנו את כוהן. להרוג אותו לא יכולנו.
להפועל חיפה לא היתד, שום סיבה להפסיק
לשחק. רק השופטים יכולים לקרוא
למשטרה להגנתם הם, ובזאת לא היר,
צורך.״
הסביר שחקן נבחרת ישראל והפועל תל-
אביב צבי (״לובץ״) לובצקי:
״כשקראתי את העיתונים ביום הששי,
התברר לי שהבעיה היא רק באיזה הפרש
ינצחו החיפאים. האפשרות שהפועל תל־אביב
תנצח לא נזכרה כלל. השחקנים של
חיפה, שבאו למישחק יחד עם הרבה אוהדים,
חשבו שעומדת לפניהם רק פעולה
פורמלית, לקראת משחק־הגמר של השבוע
הבא.
״במישחק עצמו היו החיפאים עצבניים
מאוד, והפסידו בלי הרבה בעיות. אחרי
שכהן פגע באבישר הם הפסיקו לשחק.
מה יש? רק למכבי פתח־תקווה מותר?
״אני חושב שהדבר היחידי בו צריכה
ועדת הליגה והגביע לדון, זו ההחלטה
הגאונית שלהם אחרי המישחק שלנו נגד
פתח־תקווה. ההחלטה הזאת הפכה את משחקי
הליגה והגביע לקומדיה. ברור לגמרי
שוועדה, שאין לה סמכויות לחייב
עדים להופיע לפניה, לא יכולה לדון על
סמך חוק ותקנון יבשים, ללא התחשבות
בנסיבות.״
לאוהדי הכדורסל נותר רק לקוות ש־מישחק
הגמר על גביע המדינה, שיערך
ביום השני הקרוב בין שתי היריבות הקבועות,
מכבי והפועל מתל־אביב, יסתיים
על המיגרש — לא ליד שולחן.
תורת ההגיון
מדי שנה נערך מישחק־גמר על גביע
המדינה בכדורסל. לפני מישחק זה נערך
כל שנה, כמישחק מוקדם, מישחק־גמר
גביע לנשים.
השנה הנהיגה התאחדות הספורט חידוש:
מישחק הגמר לנשים ייערך ארבעה
ימים לפני מישחקם של הגברים. היריבות:
קבוצת מכבי מתל־אביב וקבוצת מכבי
מקרית־מוצקין.
עסקני ההתאחדות שקלו ומצאו מקום
מתאים למישחק: קיבוץ גן־שמואל.
מה ההגיון? איש מכבי אברהם פסח:
״כשאנשי הפועל קובעים, אין לחפש הגיון.״
* מימין: חמו, לובצקי (מוסתר) ,אבישר
ושלף. משמאל, ברקע: נהן.
חעוופ חזח •141
בפני בית־המשפס עמדה השארה: האס היה החייל שתוי נאשר התנגש בדופין?
14 כוסיות קוניאק
בע כוסיות קוניאק עמדו השבוע
במרכזו של המשפט הצבאי הסנסציוני
ביותר של השנה. נציג הפרקליטות
הצבאית האשים בפני בית־הדין הצבאי את
טוראי יוסף (״סקינו״) מזרחי, בכך שנהג
ברכב צבאי שעה שהיה שתוי.
הקטיגור ניסה להוכיח כי אדי האלכוהול,
שעירפלו, לדבריו, את ראשו של נהג המשאית
הצבאית, גרמו לתאונה הקטלנית
בדרך ללוד, שבה ניספו שתי משפחות
(העולם חזה .)1454 , 1443
כדי להוכיח כי הנהג היה אומנם שתוי
בליל האסון, היה על הקטיגור להציג בפני
בית־המשפט את מימצאי בדיקת־הדם והשתן
שנערכו למזרחי, ולהוסיף הוכחה מסייעת
על־ידי שמיעת עדים שבאו עימו במגע, או
חקרו אותו שעות ספורות לאחר התאונה
הקטלנית.
המשפט כולו נסב סביב ציר האלכוהול,
ושני הצדדים, התביעה וההגנה, ריכזו את
מסכת טענותיהם סביב נקודה זו. כי אילו
התקבלה גירסת התביעה, יתכן שמזרחי היה
נשלח למאסר עולם.
אלכוהול כדם
** ד התביעה העיקרי, החימאי ה־ממשלתי,
דוקטור ויקטור הירש, מהמכון
לרפואה משפטית באבו־כביר, הסביר
בעדותו כי בדמו של יוסף מזרחי נמצאו
כמויות גדולות של אלכוהול.
הבדיקה העלתה כי דמו של הנהג הכיל
131 מיליגראם־אחוז אלכוהול, ואילו בשתן
נמצאו 110 מיליגראם־אחוז. בהתחשב בעובדה
כי הבדיקה נערכה שש שעות לאחר
התאונה, וכי בזמן זה התנדפה כמות מסו־יימת
של אלכוהול, העלו חישוביו של המומחה
כי מזרחי שתה בליל האסון 14
כוסיות קוניאק, או שמונה בקבוקי בירה.
בחקירה הנגדית הצליח הסניגור להוציא
מפי העד, הנחשב למומחה בתחום זה, כי
הספרות המקצועית העוסקת ברפואה משפטית
קובעת כי כמות האלכוהול המצויה
בשתן של אדם שתוי עולה על כמות האלכוהול
המצויה בדמו, ביחס של 3ל־ .1הוא
ביקש לדעת אם העד יכול לסתור עובדה
טור נף הרץ, מנהל המעבדה בבית־החולים
רמב״ס בחיפה. עדותו של הרץ שימשה כ־משקל־נגד
לעדותו של הירש.
עד ההגנה סיפר בבית־המשפט כי אילו
היה נתקל במיקרה הסותר את ההלכה הרפואית
ואת הספרות המקצועית הענפה המצויה
בתחום זה, היה ממהר לערוך בדיקה
נוספת, או לאתר טעות אפשרית ב־מימצאי
הבדיקה הראשונה.
שתי מבחנות או אחת?
אחר שהסניגור הצליח להטיל דופי
במימצאי הבדיקה המעבדתית, היה על
התביעה להוכיח כי אותה בדיקה נערכה
לפי כל הכללים המחייבים.
לשם כך היה על התביעה להוכיח כי הדם
שנבדק היה אומנם דמו של טוראי יוסף
מזרחי. התביעה היתד, צריכה להביא את
האיש שהחזיק בידיו באחרונה את המבחנות
שהכילו את השתן ואת דמו של החייל. על
אותו אדם היה לזהות בצורה חד־משמעית
כי אכן אלה המבחנות המכילות את החומרים,
ולהצביע על האיש שממנו קיבל אותן.
במקום ללכת בדרך המקובלת, בחרה התביעה
בדרך אחרת, שעוררה השבוע תמיהה
רבה בחוגי המשפטנים, שעקבו אחר המשפט
הצבאי בהתעניינות רבה.
התביעה העלתה על דוכן העדים דווקא
את רב־סמל המשטרה־ר,צבאית, שחקר ראשון
את מזרחי, לקח ממנו את השתן, והיה נוכח
שעה שלקחו ממנו דם.
סיפר איש המשטרה הצבאית בעדותו:
״האח התורן בבית־החולים נתן לנאשם בקבוק
לשתן אבל הנאשם אמר שאינו יכול,
והרופא אמר לו לנסות שוב. בפעם השניה
הוא חזר עם הבקבוק ...הדם נלקח ממנו
בנוכחותי. כשהוא חזר עם בקבוק השתן,
שמנו על זה איספלנית. לא ערכתי על־כך
דו״ח. לקחתי מהרופא מבחנה של דם ובקבוק
שתן, ומסרתי זאת לסמל ביאם עם
מכתב למעבדה.״
שבע מילים בעדותו של איש המשטרה־הצבאית
סייעו לסניגור במלאכתו :״לקחתי
מהרופא מבחנה של דם ובקבוק שתן.״
כי בפי הרופא התורן, הדוקטור אורי
פר כי מזרחי קיבל מידיו את בקבוק השתן,
לא מצא התובע לנחוץ להזמינו להעיד.
העד הבא, הסמל חיים ביאם, סתר את דבריו
של הרופא. הסביר הוא :״קיבלתי בבוקר
הוראה להעביר חומר למכון לרפואה
משפטית באבו־כביר. היתד, מבחנה אחת, עד
כמה שזכור לי, ושתן בצנצנת ארוזה בקופסה
של קרטון.״
מרטין שיינהורן, עוזרו של החימאי הממשלתי
במכון לרפואה משפטית, שקיבל
את החומר מידיו של הסמל, הגיש לביתר,משפט,
בתור מוצג, קבלה שבה נאמר:
״קיבלתי שתי מבחנות עם דם וגביע פלסטיק
עם שתן.״
המבחנה האחת, בעדותו של הסמל, הפכה
לשתי מבחנות במוצג שהוגש לבית־המשפט.
ואילו הצינצנת בעדותו של הסמל, הפכה
במוצג לגביע פלסטיק.
גם עדותו של שיינהורן לא תאמה את
עדותו של הרופא התורן. כי בעוד שהרופא
העיד כי כמות הדם שנלקחה מהנאשם היתר,
בערך 20 סנטימטרים מעוקבים, טען שייני
הורן כי בשתי המבחנות היו 7עד 10
סנטימטרים מעוקבים.
החוליה החסרה בעדויותיהם של האנשים,
הנאשם מזרח־שהעבירו
את מימצאי המעבדה מיד ליד,
והסתירות הבולטות שנתגלו בעדויות, סייעו
לסניגור במלאכתו. הוא טען בסיכומיו כי
התביעה לא הצליחה להוכיח כי הדם והשתן
שנבדקו במעבדה הם הדם והשתן שנלקחו
מן הנאשם.
גם אילו עלה בידי התובע להוכיח כי
הדם והשתן שנבדקו במעבדה נלקחו ממז־רחי,
היה עליו להיעזר בעדות מסייעת או
במימצאי בדיקה פיזיולוגית. אולם גם בנקודה
זו התמוטט בנין התביעה בחקירה הנגדית.
פרנד,
היתד, גירסה שונה. סיפר הרופא בהחייל
שישב בליל האסון בתא הנהג סיפר
עדותו :״זה היה בשעות המאוחרות של ה בעדותו, כי לא גילה שום דבר מוזר ויוצא
לילה, בערך 0200 או .0300 לקחתי ממנו דופן בהתנהגותו של מזרחי. גם הסמל שדם,
מווריד באיזור הקידמי של המרפק ביד ישב מאחור העיד כי מזרחי לא גילה כל
שמאל. מסרתי את הדם לחובש האחראי סימנים של שיכרות. הוא סיפר כי דקות
בחדר המיון ניקיתי את המקום במי־ אחדות לפני שעלה למשאית, שוחח עם החמצן
שאפתי דם למזרק והכנסתי את נהג מבלי שיתעורר אצלו כל חשד ביחס
הדם לשתי מבחנות ריקות המכילות קרוב לצלילות דעתו.
ל־ 20 סנטימטרים מעוקבים.״
המומחה לבדיקת הסיבות לתאונות דרעדותו
של הרופא עומדת בסתירה בולטת כים, המהנדס יצחק אהרונוביץ׳ ,חשד, לאחר
לעדותו של איש ו־,משטרו,-־הצבאית. כי בעוד שהוזעק בליל האסון אל מקום התאונה,
שהרופא העיד כי שאב את הדם לתוך שתי כי נהג המשאית הצבאית היה שתוי. הוא
מבחנות, סיפר החוקר על מבחנה אחת.
מיהר לבית־החולים, הריח את הבל־פיו של
הנהג וסיפר בעדותו כי לא עלה באפו ריח
״אין לסמוך על הבדיקה ״1של אלכוהול.
״אילו לגם מזרחי משקה בכמות של 14
חוליה החסרה בשרשרת התביעה כוסיות קוניאק, כפי שהתביעה מנסה לטעון,
היד, החובש התורן. למרות שאיש ה־ אין ספק שהחייל שישב לידו, הסמל ששוחח
משטרה־הצבאית הזכיר אותו בעדותו, וסי־ עימו, הרופא שבדק אותו, והמהנדס ש
מכונית
האסון
זו, או אם הוא יכול לצטט ספרות מדעית
המוכיחה את ההיפך.
הירש הודה כי באופן תאורטי אחוז האלכוהול
בכל מיליגראם שתן עולה על אחוז
האלכוהול בכל מיליגראם דם, אבל הסביר כי
תוך כדי נסיונו נתקל לא פעם במקרים
שסתרו לחלוטין את כל התיאוריות.
הסניגור הוסיף ללחוץ בנקודה זו, טען
כי הבדיקות הרפואיות שנערכו למרשו מיד
לאחר התאונה, הזריקות שהוזרקו לו, ופצ־עיו
שנמרחו באתר, השאירו בדמו ובשתן
שלו סימנים דומים לאלה שמשאיר האלכוהול.
אומנם נמצא בדמו של מזרחי אלכוהול,״
טען ,״יש להניח שהדבר הוא תוצאה
מהטיפול הרפואי.״
הסניגור, אלכסנדר טל, לא הסתפק בהריסת
בניין הטענות של התביעה, הקים מיבנה
הגנה משלו, העלה על דוכן העדים את ׳דוק־
הריח את הבל־פיו היו מרגישים בכך,״ טען
הסניגור בסיכומיו, הסביר כי התביעה אף
לא ניסתה להיעזר בעדות מסייעת ולהביא
מימצאים להוכחת ד,שיכרות.
בית־הדין הצבאי קיבל בנקודה זו את טענות
ד,סניגוריה. הסבירו שלושת השופטים
בפסק־דינם :״בדיקה קלינית לא נערכה לנאשם
ואין כל ראייה שתסייע למימצאי הבדיקה.
כשאנו מוצאים סתירה כה בולטת
בין מימצאי הבדיקה והתנהגותו, על־כורחנו
אנו אומרים שאין לסמוך על הבדיקה.
״לא נוכל לציין בבירור במי יש לתלות
את הקולר. יתכן והחוליה החסרה בשרשרת
העברת נוזלים אלו לבדיקה, היא אשר
יכולה להעלות על הדעת כי הדם והשתן
שנבדקו לא היו של הנאשם, מתוך טעות או
מתוך עירבוב. על כל פנים, לאור הספיקות
שנגד עינינו, אין בידינו לקבוע כי הנאשם
נהג תחת השפעת אלכוהול, או כי היה שיכור
בשעת התאונה.״
בכך נפלה הטענה העיקרית של התביעה.
״חוסר זהירות מספקת
ף* שלב זה התערב בית־הדין הצבאי ב־
;* עבודתו של התובע, המיר את סעיף
האשמה החמור — רשלנות פושעת שגרמה
למותם של אנשים — בסעיף קל יותר: נהיגה
שיש בה משום חוסר זהירות, ושגרמה
למותם של אנשים, עבירה על סעיף 18בחוקת
השיפוט הצבאי.
בנקודה זו ניסה עורך־הדין אלכסנדר טל
לשכנע את בית־המשפט, בעזרת תרשים, כי
התאונה הקטלנית נגרמה בעקבות סטייתו
של הרכב האזרחי שהגיח מול המשאית הצבאית.
הוא
הסתייע בעדותו של מומחה המשטרה
שקבע, כי הזגוגיות המנופצות שנמצאו
באמצע הכביש מוכיחות כי התאונה אירעה
באותו מקום ולא בשולי הכביש, מקום בו
נמצאו שתי המכוניות על־ידי המשטרה.
למרות שמומחה המשטרה הסביר כי בדרך
כלל שברי הזגוגיות נמצאים בין שתי המכוניות
שהתנגשו, ולמרות שבמקרה זד•
נמצאו שברי זכוכית מאחורי המקום שבו
עמדו המשאית הצבאית והדופין המרוסקת,
הרשיע בית־המשפט את הנאשם בחוסר זהירות
מספקת.
גם הטענה שמזרחי עבר בליל האסון את
מכסת שעות העבודה שנקבעו בפקודות
המטכ״ל, לא התקבלה על דעתו של בית־הדין
הצבאי . .בית־הדין, הסתמך על עדותו
של מפקדו, סגן אסא קדמוני, שסיפר כי
מזרחי לא התלונן בפניו על עייפות.
לאחר שהורשע, נידון מזרחי לשנתיים
מאסר ולשלילת רשיון נהיגה לעשר שנים.
אם ינוכה מתקופת המאסר השליש המקובל
ותקופת המעצר. שישב עד המשפט, יהיה על
מזרחי לשבת עוד שנה בין כותלי הכלא
הצבאי. בהתחשב בעונש המירבי שהיה צפוי
לו בתחילת המשפט -י מאסר עולם —
היה זה עונש קל יחסית.
מתנדב בסתר
ך* יחידי שלא היה מרוצה מפסק־הדין
| | היה עורך־הדין נתן קנת, שהגן על הנאשם
השני, רב־טוראי משה אזולאי, שישב
בליל האסון בתא הנהג. פרקליטו הצליח
לזכות אותו מסעיף האשמה החמור , ,ריס־לנות
פושעת, הוכיח בבית־המשפט כי מרשו
נהג בהתאם לפקודות המטכ״ל ונתן לגן־,ג
לנוח שעות אחדות לפני שיצאו לדרך.
בית־הדין הצבאי הרשיע את אזולאי ברוב
דעות בחריגה מסמכות, בכך שחתם על כר־טיס
העבודה בלי שהוסמך לכך. רק אחד
משלושת השופטים זיכה את אזולאי גם,מאשמה
זו, קבע בפסק־דינו כי הרב״ט מילא
אחר הוראה שניתנה לו על־ידי קצין.
מיד לאחר גזר־הדין הודיע קנת כי יגיש
עירעור, ינסה לזכות את מרשו בערכאה
גבוהה יותר.
רק הוריו של הרב־טוראי ניראו מדוצאים
מהעונש שהוטל על; בנם .״למה הוא לא
סיפר לנו כי התנדב לצנחנים?״ מררו בבכי,
סיפרו כי כשהגיע בנם לחופשות, החליף
את הכובע האדום ואת תג־היחידה,
כך שהם לא ידעו כלל שהתנדב לצנחנים.
!11ליבש ניי ם ^
אנשים
אף ינילה דעה
העלאת פרשת קיביה בפיו של דויד כ ך
גורית, הכעיסה לא רק את לוי אשכול
ואת פנחס לכון, השוהה עתה בחו״ל ומקבל
לשם דיווח שוטף באמצעות ידידו
יונח כסת
מכריעות בחייו, ובגללן עלול הוא להדום
מערכות־חיים, לסלף חוקות־חברה, לרדוף
יריבו בחמת־זעם, להשפיל כבוד מדינתו, עד
לשימת למשל ולשנינה בקרב הגויים, לפגוע
בכבוד ראש־ממשלתו באוזני כל באי עולם,
גם לבוז לשר בישראל, אדם ישר־לב ונאמן
כל חייו לתפקידו במדינה.״
• שר המשטרה בכור שיטרית,
ממ פלואור מכילה פלואוריד, החומר המיוחד
שנתגלה בארה״ב ואשר הוכיח את עצמו בסיוע
למניעת רקבון השיניים.
ממ פלואור, משחת השיניים החדישה של
״ יצהר ״ ,מגינה על השיניים בפני רקבון
ושומרת על בריאותן.
* יצרני סולידוכס, משחת השיניים הידועה.
!!ידר־!! יעהר
הזהרו מ חי קויי ם!
לצלמים וחובבים!
בקנותכם מד־אור למצלמה
הקפידו לקבל את המובחר
וו 01ז*/£3ו
שימו-לב למודל:
ווסטון־מסטר 5
תוצרת אנגליה
להשיג בחנויות הצילום המובחרות
סוכן בלעדי: א .קופמן ובנו
הרשמה לשנת הלימודים תשכ״ו
לכיתות בוקר ט׳,
ריאלית
י״א, י״ב,
במגמות
הומניסטית
שכר למוד מודרג — סטיפנדיות מטעם המועצה
הפדגוגית עד ״/״40
פרטים והרשמה בבוקר מ־ 13—8בערב ס־.20—16
1ב י 70
#על סיגנונו של לוי אשכול העיד השבוע
מנהיג מפ״ם מאיר יערי, כשסיפר לחבריו
במועצת הקיבוץ הארצי על כשלון
המשא־ומתן הקואליציוני האחרון .״תבעתי
אז לבטל את המימשל הצבאי,״ סיפר יערי,
.ואשכול השיב לעומתי: לבטל את המימשל?
קדחת גילוי אחר של מנהיג מפ״ם,
מוכיח כיצד מוכרעים בישראל ענייני פיתוח.
במיסגרת המו״ט הקואליציוני תבעה
מפ״ם להגדיל את התקציב לחיסול משכנות
העוני. .אחדות־העבודה לא רצתה שנשיג
את מה שלא השיגה היא,״ סיפר יערי ,״היא
היוותה בלם לא פחות מאשכול.״ שרגא
נצר אמר אז לח״ב מפ״ם יעקוכ חזן:
״אנו ניתן לכם תקציב למשכנות עוני כדי
שתלכו עם הזכייה הזאת לבחירות? אם כבר
להקציב למטרה זו סכום גדול, מוטב שישרת
אותנו במסיבה לכבוד הופעת הספר
פולה, קראה פורה כן־גוריון לשתי כת-
בזת העולם הזה שנכחו במקום, הביעה את
דעתה על עורך השבועון :״אורי אכנרי
אדם סימפאטי. פגשתי אותו פעם אחת והוא
עשה עלי רושם טוב. זה ידוע שיש לי ידידים
בכל החוגים, ועובדה היא שלא כתבו
עלי מילה רעה אחת בהעולם הזה. מה שהוא
כותב על בן־גוריון מכאיב לי מאוד, אבל
אלה עניינים פוליטיים.״
על המכתב הנ״ל :״נכון!״
• ראש הממשלה לוי אשכול, על
בן־גוריון :״הוא מסבך במידה מסויימת את
החיים.״
• ותיק מפא״י יוסף קיצים :״בן-
גוריון, אל חרצה את הבן־גוריון שבלבי.״
• סגן ראש הממשלה אבא אכן :
״קיום המדינה אינו פועל יוצא מביוגרפיה
של מנהיג כלשהו.״
על• בריקאדות
העתונאי שמעוןסאמט מהארץ, ששהה
לאחרונה בחוצלארץ, עצר מונית בברלין,
הסביר לנתג את יעדו ושקע בקריאת עתר
נים. בסוף הנסיעה שכח סאמם היכן הוא
נמצא, ומתוך הרגל ביקש מן הנהג פתק,
כדי שיחתום עליו במקום לשלם. ענה הנהג
הברליני בעברית :״אדוני, פה זה לא טקסי
בלפור; פה צריך לשלם.״ וסאמט באמת שילם
• .עורך־הדין התל־אביבי צכי ליד*
סקי מארגן עתה את ״אירגון הבעלים החופשיים
בישראל״ ,מבטיח לרשום את ה־אירגון
כאגודה עותומנית. המטרה העיקרית
של הגוף החדש: לשמור על זכותו של הבעל
הישראלי לצאת לחוצלארץ בלי אשתו.
האירגון יוציא משורותיו כל חבר שיקה
עימו את אשתו לטיול בחו״ל ללא אישוק
מיוחד # .התהליך של מיזוג האמנות עם
עסקי מועדוני־לילה נמשך. השבוע נפתח
מחדש הבאר של החטאם היפואי. בניהולו של
הצייר איקה ישרא לי. שם המקום: בר־איקה־דה.
על איקה, המשתדל לשמור בסוד
את גילו, אומרים שהוא הזקן שבין צעירי
כסית והצעיר שבין זקני המקום • .עם
הצגת חור בלבנה בפסטיבל הסרטים ב־לוקארנו
שבשוזייץ, הסבירו עתוני המקום
כי מרדכינכון הוא ״נשיא סרטי גבע,
והמפיק של הסרטים האוונגארדיים המצליחים
איי לייק סייק, אלדוראדו ודליה והמלחים.״
• את אורי זוהר תיאר עתון הפסטיבל
כ״צירוף ישראלי נדיר של כשרונותיהם של
סרננדל, בורביל ודה־פונם עם האישיות ה*
דראמטית של ג׳אן־לואי בארו.״ #זה קרה
באולפן טלביזיה במינכן, חצי שעד. לפני
השידור החי, לזמרת אסתר (״עופרים״)
רייכשטאט. היא הרגישה ברע, ובדיקת
רופא קבעה כי זוהי התקפה במעי העיתר.
העופרית לא רצתה לוזתר, הופיעה לפי התוכנית,
וכשסיימה אותה, נכנסה מיד לאמבולנס
שהמתין בחוץ. בגלל הניתוח הפסידה
העופרית שידור באולפן הטלביזיה של
• להלן נוסח מדוייק של
לונדון.
הודעה לעתונות, שנשלחה ממשרד סירסום
תל־אביבי :״רות קושניר, נערת עיני השקד׳
הצטרפה לבעלה יורם קושניר, שיצא
ביום שישי לסידני באוסטרליה, בתפקיד
מטעם משרד החוץ, ונפרדה מאתנו בברכה:
פסוקי השבוע
• הסופר יהודה כורלא, במכתב
גלוי לדויד בן־גוריון :״נתגלית כאדם שכיח,
ששאיפותיו האישיות ותא!זתיו השליליות הן
העופרים במינכן
העיקר הבריאות
• הנ׳׳ל על רפ״י:
״לסיעה זו יש
עתיד מזהיר — מאחוריו״״
• כתב ״הארץ״ שכתי טכת,
על אבא אבן :״חלק מחולשותיו נעוץ בחלקת
לשונו.״
• ח״כ שמעון פרם :״המערך שקוע
בנארקיסיזם נוגע ללב.״
• הנ״ל :״אנחנו יודעים מה יעשה
פנחס ספיר אחרי הבחירות, חרף מד. שיאמר
במסע הבחירות.״
• ח״ב ישראל גלילי, על מצע
רפ״י :״תוהו ובוהה •
ח״כ ישראל ישעיהו, על מצע
רפ״י :״שאיפה אחת להם: זוזו אתם ממקו־מותיכם
ואנו נשב תחתיכם.״
• הרב האמריקאי יוסף סולד
כייצ׳יק, מי שהיה מועמד לתפקיד רב
ראשי בישראל :״צריכים רבנים בעלי מעוף
ויצירה וחזון — איני יודע אם יש כאלה
בישראל.״
• העתונאי אורי קיסרי :״הגיורת
מדברת על אמונה, על הקרבה ועל דת,
והיהדות מציעה לה כסף.״
• עורך־יהדין שמואל תמיר, על
הסעיף המיוחד לשבועונים בחוק לשון הרע:
״הכל יודעים שהסעיף מכוון נגד העולם
הזה.״
שר המשפטים דוב יוסף,
הכוונה הנ״ל :״זו שטות מאין כמוה.״
• ח״ב משה אונא, יו״ר ועדת
חוקה, חוק ומשפט :״אני כופר בכך שהסעיף
מכתן נגד העולם הזה — הוא מכתן
נגד כל השבועונים.״
העולם הזה 1456
עו ב ה טן
גשק נ1נ• ההיסטוריון
ביום חמישי ערכה הוצאת עם הספר מסיבת
קוקטייל בשותו! ,לכבוד הופעת הספר פולה של
מירד. אברך, והיו שם כל מיני מנהיגים חשו בים.
מעט מהרוב והרבה מהמיעוט, ולכן היתד.
שם הרגשה מתחדשת ורעננה מאוד. אור־יקרות
היה בחדר ובחוץ היה החושך ואשכול.
רעיון עם הספר היה להפגיש יחד, במסיבה
החברותית הזאת, את כל הגיבורים הראשיים
המופיעים בספר, ולהוכיח לאורחים שהם בשר
ודם.
היה שם הגיבור טדי, ממש חי ונושם כמו
בספר. הגיבור פרם, בשר ודם מהראש ועד הרגליים,
ואשתו, הגיבורה סוניה, בשמלה ירוקה
ושערות חומות. כמו כן יש לציין את נוכחותם
של הגיבורים הבאים: אלוף חיים בן־דויד,
שלישו הצבאי של ביג׳י ; המיליונר יוסף יעקוב־סון:
יוסף ספיר, ממנהיגי גח״ל; שומרי־הראש
של בן־גוריון, בן־גוריון. ופולה.
הגיבור הראשי חושי גם היה צריך להיות,
אבל הוא הודיע שהוא מצטער. הוא בקונצרט.
הגיבור דויד הכהן הודיע שהוא מצטער. הוא ב אבל.
הגיבור משה דיץ הודיע שהוא מצטער.
הוא בהלווייה. הגיבור בקר הודיע שהוא מצט ער,
אבל שכחו על מד -רק אלמוגי לא הודיע
שהוא מצטער, אבל אף אחד לא הצטער.
50 אנשים מוכשרים מאוד ואיתנים הסתובבו
בחדר הקוקטיילים עם ויסקי, קרח, ועם ורמוט
אדום, והמתינו בסבלנות לבוא התור שלהם
לחבק את פולד-
היא ובן־גוריון ישבו ליד הקיר, בשני הכיסאות
היחידים בחדר, וכל אחד מן האורחים
ניגש לפולה ואמר כמה שהיא נהדרת, נחמדה,
ושתהייה בריאה, ובכלל כמה שהיא נהדרת. פולה
ענתה לכולם ״קוטש־מוטש קוטש־מוטש.״
המיליונר יעקובסון ניצב הכן מאחורי כיסאה,
צמוד לקיר, ושאל כל רגע מה אפשר להביא
לגברת לשתות.
שומרי הראש שמרו את הראשים משני הצדדים,
והיא עצמה לבשה חליפת שאנטונג־משי
בצבע קרם עם ז׳אקט שאנטונג ונראתה רגועה,
חייכנית ותמימה, כאילו היא בכלל לא לבשה
ז׳אקט שאגטונג. אבל זה היה רק מסווה חיצוני.
״הביטי איך היא מתגברת על זר״״ לחשה לי
רפ״ית אחת בהערצה, וסיפרה שפולה סיפרה
לה קודם שבבית היו לה חילוקי־דעות עמוקים
עם בן־גוריון בעניין הז׳אקט. היא אמרה לו
שהיא רוצה לבוא לקוקטייל עם שמלה בלי
שרוולים, והוא דווקא אמר שזה מאוד לא יפה
לבוא למאורע תרבותי כזה בלי שרוולים ושתיקח
ז׳אקט.
צלמי הקולנוע והעיתונות צילמו את פולה
וביג׳י והרגשנו שזו היסטוריה. אף אחד מן האורחים
הפיקחים לא העז להפריע את הרגע.
פתאום התקרב השגריר האמריקאי בארבור, עם
ויסקי ביד, ונכנס ישר לטווח הצילומים, כי
הוא לא רפי ולא פיקח כמוהו. פולה צעקה עליו
״1!0ו1ב< 1ק 011 1110ק!1׳1 5נ<ג< ״?10350,ורמזה לו
שיישאר קצת בצד.
הוא אמר לה מייד כמה שהיא נחמדה ונהדרת
והיא ענתה לו קוטש־מוטש.
״למה באת?״ התפלא בן־גוריון ,״הלא לא
קראת את הספר!״
״אני פשוט אוהב את פולה!״ התוודה השגריר,
ודמעות זלגו מעיני האורחים .״ואני גם
מקווה שתוך כמה שנים יכתבו עליה ספר נוסף.״
״כמה שנים!״ ליגלג ביג׳י ,״פולה יכולה ל הכין
חומר לספר חדש בכמה שבועות !״
״תסלח לי,״ העיר השגריר ,״אבל עד כמה
שידוע לי, הזכות לקריאות־ביניים במשפחה שלך
שייכת רק לפולה.״
״קוטש־מוטש !״ קראה פולה קריאת־ביניים.
פתאום נפתחה הדלת ונער־שירות בכפתורי
זהב וחליפה אפורה, עם זר שושנים ענק ביד,
התפרץ לחדר ושאל בקול רם :״מתי להגיש
את הפרחים לפולה?״
״עוד לא, עוד לא,״ מיהר לקראתו איש מבוהל
מהוצאת הספרים, ודחף אותו החוצה. הוא אמר :
״אנחנו נקרא לך!״ וסגר אחריו את הדלת.
מירד, ביקשה מטדי קולק שיחזיק לה את היד
מפני שהיא נורא מתרגשת מהאווירה. כי באמת
שלטה אווירה מיוחדת כזאת. מין אמת ותנופה
ותמורה כזאת. פשוט קשה להסביר במילים.
אחר־כך הגישה מירד. לפולה ספר וחתמה לה
״לפולה באהבה״ ,ואחר־כך הגישה לביג׳י ספר
וחתמה ״לאחד בדורו״.
״את בטח מתכוונת, אחד ודורו/״ אמר לה האחד
בדות ,״כי ברכה חבס כתבה עלי ספר
בשם האחד ודורו ובולם תכף חשבו שאני אומר
על עצמי האחד בדורו. מה פתאום אני אחד
בדורו? זה אחד ודורו.״
״אבל מר בן־גוריון,״ ענתה מירד, ביראת־כבוד
,״אני לא התכוונתי לכתוב מה שברכה
חבם כתבה. אני מאמינה שאתה אחד בדורו.״
משק כנפי ההיסטוריה נשמע אותו רגע ונוגד,
מוזר הציף את החדר.
ספיר ניצל את הדממה ואמר לפולה כמה היא
נחמדה ושהשפעתה ניכרת בחיים הציבוריים.
״בלי פוליטיקה!״ ביקש ביג׳י. אז ספיר המשיך
ואמר שכולם יודעים כמה שהוא מעריך אותה
למרות שהוא מגח״ל .״בלי פוליטיקה!״ ביקש
ביג׳י .״קוטש־מוטש,״ ענתה פולה.
היתה שם הציירת בטין, שאחרי התלבטויות
מלאות יסורים ניגשה לפולה ושאלה
בקול רועד :״גברת בן־גוריון, אני פשוט לא
מעזה לשאול אותך, אבל אני בכל זאת הייתי
רוצה לדעת, אם זה אפשר, כמובן, אם הספר
מצא חן בעינייך?״
״איזה מין שאלה זאת השיבה פולה ,״בטח
שהוא לא מצא חן בעיני!״ הציירת בטין הרגי שה
מאוד לא נעים.
באמצע החדר עמד פרם והסביר ליוסף איווניר
מירד! אגיד ופולה
האבא, מדוע בעצם המיעוט הוא הרוב והרוב
הוא המיעוט, וטדי תפס ביד את אסתר הרליץ,
ממשרד החוץ, שהתגייסה השבוע למערך, ומשך
אותה ישר לכיסא המלכותי .״תראה,״ הכריז
טדי בפני ביג׳י, והצביע על הגברת הרליץ ,״זה
לא סקנדאל שבחורה נחמדה ודינאמית כזאת
תלך עם הרוב?״
״למה סקנדאל?״ ענה ביג׳י ,״צריך להשאיר
גם משהו לרוב.״ ואז גילתה אסתר הרליץ לפולה
שהיא אוהבת אותה כבר הרבה שנים אהבת־נפש
.״פולה,״ היא הודיעה בהתרגשות לנוכ חים
,״הטביעה את חוטמה בחיינו הציבוריים.״
״חותמה,״ תיקן ביג׳י את הטעות.
״חותמה וגם חוטמה,״ סיכמה את הוויכוח
הבת גאולה-
״את לא מוצאת חן בעיני היום,״ לחשה
פולה להרליץ ,״את שוב פעם• מתחילה להשמין,
מה יהיה איתך הסוף?״
אבל הרליץ המשיכה לספר בהתרוממות־רוח
לסובבים ואני בעצם לא יודעת את מי
אני מייצגת כיום, את אימהות עובדות או את
הרוב !״
״את הרוב!״ שיסע ביג׳י.
״לא נכון,״ התערב פרם ,״כאן היא המיעוט
ואנחנו הרוב.״
״לא נכון,״ אמר ביג׳י ,״בעצם הערב אנחנו
המיעוט ולפולה שייך הרוב.״
כזאת אווירה רעננה היתר. וכאלה בדיחות
טובות סיפרו כל הערב, והכל היה נמשך כשורה
עד הבחירות, לולא נפרצה פתאום הדלת, ונער־השרות
עם זר השושנים הענק נכנם לחדר ושאל
בקול רם :״מתי לתת את הפרחים לפולה?״
ושוב רץ לקראתו האיש מהוצאת הספרים, דחף
אותו החוצה ואמר :״עוד־לא־עוד־לא !״
טדי עמד מאחורי המשקאות וסיפר בדיחה.
הוא שלח ספר במתנה למרים אשכול. לספר
קוראים פולה. הא־הא־הא צחקו כולם. פיקחים
כאלה. לא הרבה רחוק משם עמדו פרם ואשתו
סוניה, והשגריר בארבור ובחורה אחת .״אויש,
סוניד״״ נאנחה הבחורה וניענעה את הקרח בויסקי
,״חבל שאנחנו חברות טובות,כל־כך. שמ עון
הוא גבר נהדר.״
״אני מסכימה איתך,״ ענתה סוגיה קרירה,
״אבל הוא נשוי.״
״כל הגברים הכי נחמדים נשואים,״ בכתה
הבחורד-
״011, ! 08117,״ העיר הרווק בארבור.
פרם הגיש לבן־גוריון את הגליון הראשון• של
שבועון המיעוט, וביג׳י העיר :״נו, יפה מאוד,
יפה מאוד.״
״פולה,״ ביקש פרם ,״תגידי גם את מילה
טובה על רפי ועל המיעוט.״
״איש גדול, פרם,״ הסביר רפי לרפית אחת,
״הוא עובד 25 שעות ביום.״
״יש כאן גם משהו לאכול?״ שאלה פולה
חברה שלה.
״איך זה יכול להיות שפרם עובד 25 שעות?״
התפלאה הרפית .״זה לא הגיוני.״
״בטח שזה הגיוני,״ הסביר החבר שלה ,״פרם
תמיד קם שעה אחת קודם.״
אז החברה של פולה לקחת אותה לסיור מקיף
ליד המזנון, ופולה טעמה מכל מגש ושאלה איך
עושים קציצות כאלו.
״בבקשה,״ השיב המלצר, בקול רועד מהתרג שות
:״לללללוקחים קקקילו בבבשר, קקקורט
מלח, כככמה עלי פטרוזיליה...״
ייה ייה אבל פולה כבר לא היתד. שם
מזמן. היא ראתה בערפילי החדר את סוניה
פרם .״סוניה,״ שאלה מזועזעת ,״מה יש לך
בראש?״
סוגיה מיששה בדאגה את שערותיה, לראות
מה יש לה בראש. אולי זה ג׳וק, או חתיכה
לימון, או פצצה, מי יודע מה, בימים כאלו הכל
יכול להתרחש. היא לא מצאה כלום בראש,
ושאלה נבוכה את פולה :״מה יש לי בראש?״
״אני לא יודעת,״ אמרה פולה מודאגת ,״אבל
הוא נפוח וגדול כל־כך.״
״זה מהספריי. הייתי במספרה.״
״תורידי את זד״״ דרשה פולה ,״זה לא מתאים
לך. אני לא אוהבת את זה.״
״זה אופנה,״ אמרה החברה שלה.
ואז פתאום נפתחה הדלת וגער־השרות ב־כפתורי־הזהב
התפרץ עם זר השושנים ושאל
בכעס :״מתי כבר לתת את הפרחים לפולה?״
״עכשיו!״ פקד האיש מהוצאת הספרים. אחר־כך
הלך בן־גוריון הביתה, ואחריו כולם. המל צר,
סיר הקבאב, טד לוריא, עורך ג׳רוזלם פוסט,
ואני נשארנו מיותמים בחדר המרווח. חשנו
היטב באווירת ההסתאבות וההתיישנות שהחלה
להסתנן לפתע לחדר. הוא נראה לגו פתאום קר
ומושחת, ומלא רמייה בלי ביג׳י, וצמרמורת עב רה
בגופנו.
טד לוריא ניסה לשבור את האוויר שקפא על
שמריו :״אני מציע להתחיל לכתוב ספר שני
על פולה. יש לי סיפור. בפתיחת מוזיאון ישראל
התיישבה ליד פולה ובן־גוריון, בשורה הראשונה,
גברת אלמונית. מי זאת? מי זאת? שאלה
פולה, ואמרו לה שזו היא אחותה הצעירה של
גולדה. אז פולה פנתה מיד אליה ואמרה ב אנגלית
:״אח לא דומה לה בכלל, תודה לאל !״
סוף נשק
חופש־הכתיבה לא ייאסר, הבטיח דוב יוסף,
רק הכותבים.
ה^יודת
ך* רחוב בני־ציון בירושלים, מאחורי
הבניין הגדול של ישיבת מיר, מול בתי
האתגרים של מאה־שערים ומול בחי העשירים
הערביים של שייך ג׳אראח, גרה הגיורת
רות בן־דויה
בקומה השנייה, בבית עמוס־שכנים פורים,
מרופד־ילדים דוברי־אידיש ומגודלי פיאות.,
יש לה חדר ומטבח. זהו חדר זעיר של
מסתגף, ובו ארון פשוט, שולחן ישן, כיסאות
ומגהץ־גחלים. שם היא יושבת לבדה ולומדת
תורה.
״היא לומדת כל יום עד שתיים בלילה,״
סיפרה באידיש השכנה ההונגריה שלה,
גברת גרום .״אפילו הרבנים שלנו לא
משננים תורה כל־כך הרבה כמוה. לפעמים
דולק אצלה האור עד לפנות־בוקר.״
רות בן־דויד היא בת 45 ונראית בת
,35 יפה ורעננה. לובשת שמלות ארוכות
כל־כך, שאפילו לטעמן של נשות נטורי-
קרתא הן ארוכות מדי 15 .סנטימטר מה־ריצפה.
מתחת למיטפחת המכסה את מחצית
מצחה, היא מגלחת את שערותיה בקפידה,
עד השורשים.
בחצאיות המכווצות הארוכות שלה, ובחולצות
בעלות השרוולים הארוכים, יחד עם
עיניה הכחולות הענקיות ועורה החלק של
נערה צעירה, היא נראית יותר כמו הנזירה
מאדליין (זה שמה לפני גיורה) מאשר רות
בן־דויד, כלתו של מנהיג נטורי״קרתא. היא
משכילה, נבונה וצרפתיה.
אחד מהשני. כעבור שלוש שנים התגרשנו.
עשרים שנה עברו מאז. לא ראיתי אותו,
לא שמעתי עליו, ואינני יודעת אם הוא חי
או מת, ואין זה מעניין אותי בכלל. בנני
היחיד נשאר אצלי.״
מדוע התגיירה?
ף טייתה הטבעית לאמונה ולמיסטיקה
1קירבה אותה לשכונות היהודים החרדים
בפאריס. היא רכשה סיפרי דת, מחשבה
וקבלה יהודיים. היא למדה את התורה בעל
פה. היא למדה עברית ואידיש, ביקשה מיהודים
מכרים שידריכו אותה מבכי המסורת.
שנים רבות היא התעמקה, שיננה וקראה,
ובשנת 1951 גייר אותה הרב הראשי של
פאריס, הרב שמואל רובינשטיין.
היא הסבירה לשכנות :״אלוהים רצה
שאהיה יהודיה. זהו רצון ההשגחה העליונה
ואין מה לעשות נגד רצון זה. את השם
רות בן־דויד בחרנו בני ואני יחד.״
היא ביקשה לגייר גם את בנה, שהוא
כיום בן 23 וגר בדירה נפרדת בירושלים,
עובד במשרד כמתכנן תעשייתי. הוא למד
בישיבה, והיא שלחה אותו לשרת בצה״ל.
בשנה הראשונה לגיורה ביקרה בעיר הקודש
ורכשה ידידים רבים בשכונת מאה־שערים•
היא חזרה לפאריס, ניכנסה לעסקי
בארצות־הברית ומדברת אנגלית שוטפת.
באחד הביקורים בירושלים פגשה את הרב
אברהם מייזיש•
היא אומרת בכאב :״אז ביקש ממני הרב
מייזיש שאעשה את המיצוזה הגדולה ואקח
את יוסלה אתי לאמריקה. הייתי מאושרת למלא
מצוות אלוהים והסכמתי מייד. אהבתי את
יוסלה. אני אוהבת אותו עד היום. אני
בטוחה שבתוך תוכו הוא מאמין גדול באלוהים,
והיה רוצה לחיות איתנו. אך הוריו
משפיעים עליו אחרת. הייתי רוצה לראות
אותו פעם נוספת, אבל לא כמו שהוא היום
— מגולח פאות ולא כל־כך דתי. להיפרד
ממנו זה היה כאב איום. כי בשבילי הוא
היה כמו בני, ואני מקווה שיהיה לו טוב.״
רות בן־דויד דיברה עם חתנה בלוי רק
פעמיים: פעם בפגישתם הראשונה לפני שנה,
ופעם באירוסין שבאו מייד לאחר־מכן• מאז
עברה שנה. היא לא נפגשה איתו יותר,
אבל כשהיא הולכת לבית־הכנסת שלו, היא
פוגשת את בנותיו ומדברת איתן, ואולי
מציצה לעברו, דרך וילון עזרת־הנשים.
בפסח האחרון מכרה את כל רכושה בצרפת,
חיסלה את כל עסקיה ונסעה לירושלים
לחתונתה. ואז התברר לה לפתע, שיש לה
מחנה שונאים.
לא לה, כמו לחתנה, בלוי• ״האנשים התחילו
למרר פתאום את חיי, ולהתנגד לנשואי
״יש לי שידיד .״.
ף* שכנות התפלאו בהתחלה, מדוע איי
| ש ה צעירה ויפה רוצה לקשור את
חייה עם ישיש בן .72 הן שאלו אותה למה.
היא השיבה באידיש בעלת מיבטא צרפתי,
לגברת גרום הגרה מול דלתה :״מיין חתן
בלוי, הוא כל־כך טהור ונקי. הוא ילד.
הוא איש גדול. הוא עבד השם.״
היא מתפללת שלוש פעמים ביום, ובשבת
בבוקר הולכת לבית הכנסת של עמרם בלוי.
״כבר לפני 14 שנה,״ סיפרה השבוע ,״באו־תה
שנה שהתגיירתי ובאתי לראשונה לביקור
בישראל, התפללתי בבית־הכנסת שלו.
אבל אף פעם לא תיארתי לעצמי שאהיה
הכלה שלו• שמעתי עליו הרבה. הערצתי
אותו, אבל אף פעם לא הכרתי אותו ממש.
לפני שנה פגשתי אותו במיקרה. החלפנו
כמה מילים ולא יותר, כי האנשים הרבים
שהקיפו אותו רצו גם הם לדבר איתו.
״ואז, יום אחד, בא אלי הרב דוב סוקו-
לובטקי, שגר כאן לידי בשכונת בית־ישראל,
ואמר לי, :יש לי שידוך בשבילך. רב
עמרם בלוי׳ .הסכמתי מייד. בפסח שעבר
ערכנו את האירוסין והחלטנו להתחתן בסו־כות.
ואז קמו כל שונאיו וניסו להכשיל
את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה.״
ישו. מאריה וכל השטויות
ן * יא נולדה כפאריס כקאתולית, בשם
ן | מאדליין לוסט פריי .״אבל מעולם לא
האמנתי בישו ומארייה, וכל השטויות האלה.
אף פעם לא הלכתי לכנסיה, ואפילו לא
הוטבלתי. אבי המהנדס לא התעניין בדת
בכלל, ואמי לא הלכה לכנסיה. אבל היא
האמינה. היא היתד, חדורת אמונה באלוהים,
והתפללה אליו בלי כל שייכות לאיזו כנסייה
שהיא.
״וגם אני האמנתי באלוהים. בלי כל
הטקסים והקישוטים המלאכותיים, המלווים
בדרך־כלל אמונה באלוהים• פשוט האמנתי.
עכשיו אני יודעת שהאמנתי באלוהים כמו
יהודי טוב. פשוט וחזק. אבל אז לא ידעתי
מה זה יהודי בכלל. ואחר־כך, כשעברנו
לגור בטולוז ובקאלה, והחבאנו יהודים מפני
הגרמנים, גם אז ידעתי שהם יהודים, ולא
שאלתי. הם היו בני־אדם.״
היא סיימה את הפאקולטה: להיסטוריה
בסורבון, היתד. מורה בבית־ספר יסודי,
ואחר־כך מורה בקולג׳ .בגיל 19 התחתנה
עם טכנאי מכונות.
״הוא היה גוי. גם אני הייתי גוייה• אבל
אני האמנתי באלוהים והוא היה אגנוסטי.
לא הגענו לעמק השווה. היינו כל כך שונים
והרב טקסטיל ונחשבה לאשר. שנונה בעלת חוש
מסחרי.
היו לה הרבה הצעו־ת לשידוכין. יום
אחד, שנה אחרי גיורה, באו אליה ידידיה
מהפלצל בפאריס והציעו לה שידוך:
את הרב ז׳אן יעקוב פוליאצ׳ק הצרפתי.
גבר יפה־תואר, גבוה, תכול־עיניים .״אבל
השידוך לא התבצע. מעולם לא חשבתי
להתחתן אתו, ונידמה לי שגם הוא לא
חשב להתחתן אתי.״
אבל עד היום סבורים אנשים רבים, כי
רות בן־דויד התגיירה דוזקא בגלל הרב
פוליאצ׳ק, וכי הוא היה האיש ששיכגעה
סופית לעבור ליהדות. היא מכחישה זאת
נימרצות :״הכרתי את הרב פוליאצ׳ק, כשכבר
הייתי גיורת מזה שנה. ואני רוצה
לחזור ולומר ששום מניע חיצוני לא גרם
להתגיירותי, כמו ששונאי הרבים חושבים.
נעשיתי יהודיה כי ה׳ יתברך רצה זאת.״
היום גר הרב פוליאצ׳ק בשיכון פאג״י
בירושלים, בעל משפחה ומורה לצרפתית.
הוא אומר :״אני מביר את רות בן־דויד,
אבל לא אדבר עליה לעולם.״
פרשת יוסלה
ך * יאנעשתה דתית יותר ויותר, וכל
ן ) פאריס של היהדות החרדית דיברה בגאווה
על הגוייה שנעשתה דתית יותר מהיהודיות.
היא נסעה פעמים רבות לירושלים, ביקרה
עם בלוי מפני שאני גיורת. אבל אני יודעת
שאין זה בגלל שאני גיורת. זו רק אמתלה.
אלה אנשים רודפי־כבוד, תככנים פוליטיים
המבקשים להוריד את החתן שלי מכסא
המנהיגות שלו. אבל הם לא יצליחו. כי אני
אחכה, ואנחנו נתחתן.״
3ם ף תמורת ויתור
! 1אחרונה באה אליה משלחת רבנים
/חרדים ממאר,־שערים, והציעה לה 25
אלף לירות — בתנאי שתוותר על ראש
הממשלה שלהם .״התביישתי בשבילם כשבאו
עם הכסף, ואמרתי לא• השכנה שלי
סיפרה לי, שמספרים בבית־הכנסת שהם גם
רצו לשדך לי רב אחר ממאה־שערים, במקום
בלוי. אבל לי הם לא העזו לומר זאת.״
בנה מבקר אותה יום־יום, דואג לפרנסתה
ומקשר בינה לבין עמרם בלוי, שברח
לבני־ברק. שם, הוא טוען, לא חל עליו
האיסור של בית־הדין הירושלמי לשאתה.
מתנגדיה של רות בן־דויד קוראים לה,
מאחורי גבה ,״די גוייה״ .ידידיה משכבר הימים
מסרבים לומר לה כעת שלום .״מה
רוצים ממגי?״ שאלה .״כל מה שאני רוצה
הוא להיות אשד, טובה לבעלי. אשר, שקטה
וצנועה, ולשמור את מיצוזת השם.״
כשדמעות ממלאות את עיניה, הוסיפה:
״אף פעם לא שיערתי שהרבה יותר קשה
להיות גיורת מאשר להיות יהודיה.״
בית־הדין החררי הבריח את החתן לבניברק והטיל מצור על כלתו בירושלים
בעולם
ארצות הברי ת
הכר למען הידיד
״האם הוא השתגע?״ קרא נציג אמריקאי
בישראל, בנוכחות זרים, וכמעט תלש את
שערותיו במחווה של יאוש.
״הוא״ במיקרה זה היה הבום העליון של
הדובר — לינדון ג׳ונסון, נשיא ארצות־הברית.
הדבר שגרם לזעזוע היה מינויו
של ארתור גולדברג לראש משלחת ארצו
באו״ם.
שגריר ערבי כתל־אכיב. כשבאה הידיעה
הראשונה על המינוי, בשבוע שעבר, לא
האמינו הדיפלומטים האמריקאיים במרחב
למישמע אוזניהם. כי באו״ם יש 13 קולות
ערביים — המכריעים את הכף במיקרים
רבים. יתר על כן: באו״ם שולט הגוש
האפרו־אסיאתי, אשר הערבים הם חוליית־החיבור
שלו.
גולדברג, לעומת זאת, אינו רק יהודי.
הוא גם ציוני נלהב, מושבע ומוצהר. במשך
שנים רבות הופיע באירועים ציוניים, השתתף
במיפעלים ציוניים.
לשלוח את גולדברג לאו״ם, בשם ארצות־
שופט עליון הוא המינוי המכובד והמבוקש
ביותר במדינה. כי בניגוד לבית־המשפט
העליון של ישראל, שאין לו שום סמכות
אלא לבצע את חוקי הכנסת, מהווד. ביוד
המשפט האמריקאי מוסד עליון ועצמאי,
המבטל חוקים ופוסל פעולות ממשלתיות
הנוגדים, לדבריו, את זכויות־האדם המובטחות
בחוקה( .כדי למנוע אפשרות כזאת
בישראל, מנעו מפא״י והדתיים את קבלתה
של חוקה בישראל).
גולדברג היה מאושר. עד לשבוע שעבר.
״בוא מיד!״ גולדברג נפגש עם הנשיא,
במיקוד״ אחרי מותו של עדלי סטיבנסון.
תוך כדי שיחה התייעץ עימו ג׳ונטון מי
יכול, לדעתו, לבוא במקומו כנציג באו״ם.
גולדברג לא הבין את הרמז.
ג׳ונסון אינו אוהב אנשים שאינם מבינים
את רמזיו. כעבור יומיים הזמין את גולדברג
שנית, והפעם היה הרמז ברור יותר.
גולדברג הבין. לאחר מכן אמר :״הדבר
הדאיג אותי מאד.״
עוד באותו לילה טילפן ג׳ונסון לבית־החולים,
בו ביקר גולדברג את אמו החולה.
הפעם לא הסתפק ברמזים. הוא תבע
מגולדברג לקבל את המינוי כנציג ארצות־
ר,משפט. לכן היד, צורך להכריח את
גולדברג להתפטר. מאחר שגולדברג היה
ידידו הפרטי של קנדי, וג׳ונסון מטהר עתה
את אנשי קנדי מכל מערכות השלטון, לא
היה לג׳ונסון שום היסוס.
היה צורך להציע לגולדברג משהו בדרגת
שר. לראש משלחת ארצות״הברית באו״ם
יש דרגה כזאת, והוא רשאי להשתתף
בישיבות הממשלה.
אוי לגצחון. משרד־החוץ הישראלי עלז
תחילה על מינוי זה. הדבר נראה כנצחון
גדול לישראל. מאחר שממשלת אשכול זקוקה
לנצחונות איזשהם, כדי לפצותה על
מעמדה האומלל בשאר השטחים, נעשה
לדבר פירסום רב.
אבל אפילו הראשים הפוליטיים של משרד-
החוץ, שאינם מצטיינים בראיית־הנולד, הבינו
למחרת היום כי התוצאה תהיה הפוכה.
גולדברג, הציוני הוותיק, יצטרך להוכיח
לעולם, ובעיקר לאזרחי ארצות־הברית, שאינו
משרת אינטרס ישראלי, אלא אמריקאי.
הוא יצטרך — במיקרה של ספק — להכריע
את הכף לרעת ישראל.
כדי שגם הערבים יבינו זאת, הוזמנו
למשרד־החוץ האמריקאי, ושם הוסבר להם
הדבר. היתד, זאת מיחוזה חסרת־תקדים.
יש ללוי אשכול רק נחמה אחת: שום
בעייה הנוגעת לישראל לא תעלה באו״ם
לפני הבחירות לכנסת.
הברית, הרי זה כאילו שלחה ארצות־הברית
כשגרירת בתל־אביב פליט ערבי מיפו, שקיבל
אזרחות אמריקאית.
אמריקה, אמריקה ! האיש הראשון
שנדהם לחלוטין היה גולדברג עצמו.
גולדברג בן ה־ 56 הוא בנו של יהודי
רוסי, שברח מארץ הצאר בסוף המאה
שעברה. הוא עבד כעגלון, בעזרת סוס
עיוור, ואחרי תריסר שנות־עבודה חסך די
כסף כדי להביא לאמריקה את אשתו וילדיו.
ארתור היה השביעי והאחרון.
בגיל 12 התחיל ארתור לעבוד כנער
שליח, תמורת 9ל״י בשבוע. שעה שלמד
בבית־הספר התיכון עבד בבית־חרושת, פוטר
בגלל השתתפות בשביתה. כשהלך לאוניברסיטה,
עבד בלילות כפקיד־דואר.
במלחמת־העולם הצטרף למוסד האמריקאי
לביון (אז :״משרד השרותים האיסטראט־גיים״)
,עבד באירופה באירגון איגודי־ה־פועלים
באיזור־הכיבוש הנאצי. הוא שוחרר
בדרגת רב־סרן, הפך עורך־דין מצליח. ג׳ון
קנדי מינה אותו לשר־ד,עבודה בממשלתו.
הג׳וב המבוקש ביותר. קנדי אהב את
גולדברג — אדם נעים, שקט, שהיה רגיל
להתנגד לדיעותיו בגלוי ובפה מלא, כשדעתו
היתד, אחרת. לכן נתן לו לבסוף את
הפרם העליון. כשהתפנה המקום ״היהודי״*
בבית־המשפט העליון של ארצות־הברית, לפני
שלוש שנים, מינה אותו לשופט.
חוץ מתפקיד הנשיא עצמו, תפקידו של
* לפי המסורת, שמור אחד מתשעת
המקומות בבית־המשפט העליון האמריקאי
ליהודי, כשם שמקומות מסויימיס בבית־המשפט
העליון בישראל שמורים לדתי ולספרדי.
העולם
הזה 1456
הברית באו״ם. כשהיסס גולדברג, נתן לו
ג׳ונסון אולטימטום חד־משמעי: להודיע לו
עד הבוקר על הסכמתו.
גולדברג נשבר. בבוקר טילפן לנשיא,
אמר :״אני מוכן, אם אתה באמת רוצה בי.״
השיב ג׳ונסון, בקול נרגז :״אני רוצה
בך. בוא מיד לבית הלבן עם אשתך.״
שלוש סיבות טובות. גולדברג הושבע
בו ביום בתפקידו החדש. העתונאים שמו
לב לעובדה שאשתו היתד, קרובה לדמעות,
וכי גולדברג עצמו היה מדוכא מאד. היו
לכך כמה סיבות טובות:
6לגולדברג אין שום מושג בעניינים
מדיניים, ואין הם מעניינים אותו.
$הג׳וב של שופט עליון הוא לכל
החיים. אי־אפשר לפטרו. תפקיד הנציג ב-
או״ם הוא זמני מאד. במיקרה הטוב ביותר,
יסולק בתום תקופת כהונתו של ג׳ונסון.
• שופט עליון משתכר 9000ל״י לחודש.
הנציג באו״ם משתכר רק 7500ל״י.
עוד יהודי. מדוע הכריח ג׳ונסון את
גולדברג ד,מיסכן לקבל תפקיד שלא רצה
בו ושאינו מתאים לו? מדוע שלח לאו״ם
אדם שעצם נוכחותו שם תזיק לאינטרסים
של ארצות־הברית?
התשובה פשוטה להפליא, והיא מעידה
הרבה על אופיו המיוחד של ג׳ונפון.
השבוע נתמנה עורך־הדין אייב פורטאס
לתפקיד השופט העליון. פורטאם הוא ידידו
האישי ופרקליטו הפרטי של ג׳ונסון.
ג׳ונסון החליט לתת לו את הג׳וב המבוקש.
אך אי־אפשר למנות שופט עליון
חדש, מבלי שיתפטר או ימות אחד השופטים
הנוכחיים. היה צורך לפטר מישהו.
ולא סתם מישהו. פורטאם הוא, במיקרה,
יהודי. אי־אפשר למנות יהודי שני לבית
בריטניה האיש
שלא רצה לה־ 1ת בור*
על כף מדווח עורף ״העולם הזד״,
שנפגש עם וורכי בחודש שעבר בוועידת
פלורנץ:
האשת כמעט בכתה
לא היה זר, שבוע טוב להארולד וילסון,
ראש ממשלת־בריטניה ומנהיג מפלגת־ד,עבודה.
תחילה
סילקו יריביו השמרנים את אלק
דוגלאס־יום, מנהיג מפלגתם. דוגלאס־יום
האציל נבחר באורח בלתי־דמוקראטי על־ידי
השליטים הנסתרים של המפלגה. הוא נחל
תבוסה בבחירות. הוא אפרורי וחסר־צבע.
במקומו בא השבוע נבר נמרץ, בלתי־אציל
בהחלט, טכנוקראט צעיר 49 אדו־ארד
(״טד״) הית יעשה לוזילסון הרבה
יותר צרות מאשר האציל הסקוטי שהודח.
לא פחות מרגיז היה מאורע שני, שאירע
דווקא במפלגת העבודה עצמי״ אחד מחברי-
הפרלמנט שלה הרים את נם המרד, הודיע
שיצביע נגדה. הרוב הכמעט־אפסי של וילסון
הצטמצם עוד יותר. מה המריץ את חבר-
הפרלמנט ויליאם ודרבי?
שופט־לשעבר גולדברג
מצאתי את עצמי יושב לידו באחת
מארוחות־הצהריים הבלתי־רשמיות, בין ישיבות
הוועידה. הוא התעניין במאמצי כוחות-
השלום בישראל, סיפר לי על מאמציו שלו
להשכין שלום בוויאט־נאם.
תוך כדי כך מתח ביקורת קטלנית על
מדיניות ממשלת וילסון בפרשת ויאט־נאם.
היינו תמימים־דיעה בעניין זה: שווילסון,
המזדנב אחרי ג׳ונסון, מאבד את יכולתו
להופיע כמתווך וכמשכין־שלום.
וורבי עצמו ביקר לא מכבר בוויאט־נאם
הצפונית, נתקבל על־ידי שליטיה. הוא יצא
משם בהרגשה ברורה כי אפשר להשיג שם
שלום, בתנאים סבירים, וכי המדיניות האווילית
של ממשלת ג׳ונטון מחבלת בכך.
צחוק וכן־גוריון. תוך כדי שיחה הביע
את דעתו כי אין לו עוד מה לעשות
בפרלמנט הבריטי .״לחבר־פרלמנט אצלנו
אין שום השפעה,״ אמר .״הפכנו ברגים
של מנגנון־ד,מפלגה. איני חושב להתייצב
עוד פעם לבחירות.״
״איך זה יכול להיות?״ תמהתי .״בישראל
יש מחנה הדוגל דווקא בהנהגת שיטת-
הבחירות הבריטית אצלנו. בראשו עומד
בן־גוריון. הוא טוען כי שיטת־ד,בחירות
האישית האזורית, הנהוגה בבריטניה, תיתן
לחבר־הכנסת מעמד עצמאי.״
וורבי הניח את סבינו ומזלגו, פרץ בצחוק
רם. אפילו ח״כ דויד הכהן, שישב בשולחן
סמוך, היפנה לרגע את ראשו.
״עצמאות?״ צחק וורבי .״ידידי הצעיר,
אין אדם פחות עצמאי מחבר־פרלמנט בריטי.
הוא תלוי כל־כולו במנגנון. בי המנגנון הוא
הקובע את המועמדים של המפלגה בכל
אזור־בחירה. שום סניף של המפלגה אינו
יכול להציג מועמד, מבלי לקבל על כך
מראש אישור רישמי של מזכירות המפלגה.״
נראה שוורבי הסיק עתה את המסקנה
מהרגשת חוסר־האונים שלו. בהכריזו על
המרד, הוא איבד כל סיכוי להיבחר מחדש.
נא)8
.ר! -ס -גז. גן
שששש
>יז> .י-1
י ^ £רי. גז
ת י־1
מ ־יס
וי פ
פ £סיי
בבודינה
המימ של הצבאי
קורבן המידה
תן לגבר — הראוי לשמו
— א ת הבירה הראויה
לשמה — ״גולדסטאר״.
^ מרווה צמאון
§11$ומשיבה נפש,
ן־דכ שו מקצוע משתלם
קורסי בקר
פ תי חתה קו ר ס
1.9.65
קבלת לקוחות בסלון בית-הספר לספרות ״דיאנד.״
יום־יום, בין השעות 1—9בצהרים׳ 7—3בערב
בימים א׳ .ג׳ .ה׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.
ת א, ריינ ם (1ככר דיזנ ג1ף)טל 226066 .
הרשמת בוגרי ח׳-ט׳-י׳
לכתות שנתיות ודדשנתיות
כשעות 5 -9ן 9-12
הרשמה גם לקורסי ערב
בן־יהודה 26
חי 3ה,
מבצע סוף שבוע
באילת
.מלכת שבא״
כולל טיסה
חלוד וחזור ב־
״ארקיע״ 115ל״י
* במלון. אואזיס״
כולל טיסה הלוך
וחזור ב .
הרשמה :״ ארקיע ״
ת״א, טל 614567 .
הרצל 144
בדומייה מוחלטת הקשיב הקהל ד,נצרתי
לצעיר החייכני שניצב על במת ימק״א,
קרא שיר שהוקדש לשר־ר,חינוך,־והתרבות:
אהבתי, אמרי, למי אעניק אותך? /
ואת שירי עליך, לסי אשיר? /למי?
וארצי אכזרית, חסרת לב / ,למי? ודרכי
עריסות קוצים כולה
כשסיים סמיח אל־קאסם ( )26 את קריאת
השיר, הרעידו מחיאות־הכפיים את קירות
האולם. הוא הודה לקהל המאזינים, ירד
מן הבמה והוקף מיד על־ידי מכרים ושאינם
מכרים, שלחצו את ידיו, טפחו על
כתפו.
כי בנצרת נחשב לגיבור מי שאינו מסתיר
אח דיעותיו, מי שכותב שירים
לאומיים ערביים, ומי שמפוטר בגלל זה
ממשרד ממשלתי. אל־קאסם הוא כזה.
צ ל בי םקט ני ם. כדרוזי, נקרא סמיח
לשרות בצד,״ל. הוא מחה על כך, טען
כי הדרוזים הם ערבים לכל דבר, ממש
כמו המוסלמים והנוצרים. ואם אין הערבים
נקראים לשרות צבאי, אין להפריד
מתוכם את הדרוזים .״הצגתם של הדרוזים
כבני לאום אחר, לא־ערבי, אינה אלא
מישחק מצד השלטונות כדי לפלג את שורות
הערבים בישראל,״ טען סמיח.
הוא הסביר כי אדמות הדרוזים מופקעות
ממש כמו אדמות הערבים, כי חוקי
המימשל הצבאי חלים עליהם כמו על
הערבים, וכי משכיליהם מקופחים במקו-
מות־עבודד, ממש כמו הערבים. דבר לא
עזר לו, והוא שירת בצבא.
בתחילת השנה החליט להוציא קובץ־
שירים מפרי־עטו, הגיש אותם לדפוס אל־חכים
בנצרת. השירים הועברו, כנדרש,
לביקורת הצנזורה *,הושהו שם מספר
חודשים, הוחזרו אליו כשחלקם מחוק.
לסמיח לא נותרה ברירה. הוא הוציא
את הקובץ כמתוכנן, אך במקום השירים
הפסולים הודפסו צלבים קטנים, כדי שיהוו
רמז לקורא.
נגד מי? באפריל הוזמן אל־קאסם להופיע
לבירור בפני ועדה, שהורכבה מנציגי
משרד־החינוך ומנציגי הסתדרות־ד,מורים.
הוועדה
הטילה ספק בהמשך כהונתו
במישרת מורה, ראתה בשיריו ביטוי לרוח
של איבה כלפי מדינת ישראל. טען
סמיח :״אפשר לומר ששירי מופנים בחלקם
נגד הממשלה, אך לא נגד המדינה.
אתם, חברי הוועדה, חייבים להבחין בין
המדינה לממשלה.״
״הוא צודק!״ אמרה חברת הוועדה עדה
סטולמן, נציגת אחדות העבודה בהסתדרות
המורים .״גם אני עלולה לנקוט באחד
הימים בעמדה אנטי־ממשלתית,״ קבעה.
״אתה מפוטר!״ בין השאר נחקר
אל־קאסם אודות שיר שכתב על ויאט־נאם,
״האם אתר. מלמד
את התלמידים על ויאט־נאם?״ נשאל.
״לא!״ ענה המשורר המורה ,״אין נושא
כזד. בתוכנית הלימודים.״
״האם אתה מלמד אותם על ניצול ועושק?״
השיב ,״אני מלמד אותם שאסור
לתלמיד לעשוק את חברו ולקחת ממנו
עט או עפרון בלי הסכמתו.״
״נציגי הסתדרות המורים התנגדו לפיטוריך,״
אמרה לו סטולמן בצאתו מחדר
הוועדה. אך פרשת השירים עדיין לא
תמה.
ביום האחרון של חודש מאי הוזמן סמיח
לבירור נוסף, בפני ועדה שהתכנסה בירושלים,
שהורכבה על מהרת פקידי משרד־החינוך.
הפעם לא שותפו בה נציגי הסת־דרות
המורים. בראשה עמד המפקח שוחט.
שוב הואשם המורה בכתיבה נגד המדינה,
ושוב הכחיש זאת בתוקף.
למחרת קיבל מכתב מאת המישנה־למנהל־הכללי
של המשרד, יעקוב שריד, שבו
צויין כי שר־החינוך החליט לפטרו מטעמים
חינוכיים.
המורה נשאר מחוסר־עבודה, מכר בינתיים
את כל הטפסים של קובץ שיריו,
תיכנן את הדפסתה של המהדורה השניה.
גז ע נו ת, לאבטח ון. במכתב לשר-
החינוך הסביר כי ימשיך לבתוב שירים
ברוח שכתב .״אלה הם שירים נגד גזענות,
אך אינם מכוונים נגד העם היהודי,
* נוהל זה אינו קיים, כמובן, לגבי
משוררים עיבריים.
טוש ״ארקיע״ ל״מלכת שבא״
או נגד המדינה, או נגד בטחונה.״
״קורבן המילה אני,״ כתב סמיח באחר
משיריו.
דת מקו טמא
מוצאו הבולגרי של יוסף שקוף ()28
לא מצא חן בעיני אנשי המועצה הדתית
בבת־ים• כשהחליט הצעיר הבלונדי לשאת
לאשר, נערה מבית מסורתי, ניסו אנשי
המועצה הדתית להערים קשיים בדרכו.
״לא בדאי לך להתחתן עם בולגרי,״
הסבירה הרבנית הממונה על לימוד הדינים
לנשים העומדות להינשא .״הבולגרים
הם לא יהודים,״ טענה.
הסירוב הקדוש. פנינה טולידאנו ()21
מיהרה לספר לחברה על השיעור המאלף
בדיני היהדות, אך הצעיר התייחס אל העניין
כאל מהתלה גרועה, קבע את תאריך
ד,חומי״ שלח לקרובי המשפחה הזמנות.
המקום שנועד לטקס הנישואין, בריביירה
בבת־ים, לא מצא חן בעיני אנשי המועצה
הדתית .״זה מקום המחלל שבת,״ הסבירו
הרבנים, סירבו בתוקף לערוך את החוט־.,
התבסים השקוף לא מצא חן בעיני
שקוף. הוא הופיע במשרדי הרבנות בבתים,
הפך שולחנות, השמיע קללות בבולגרית
עסיסית ביותר. אולם הרבנים עמדו
על שלהם .״בשום אופן לא נערוך את
החופה בריביירה הטמאה,״ התעקשו.
החודש הגיעו הצדדים לפשרה. הרבנים
הסכימו להשיא את הבולגרי, אך בתנאי
שהחוש־ ,והקידושין ייערכו ברחבת בניין
העיריה, במרחק 800 מסר מהריביירה.
נתיב היסודי
הצעיר שהופיע במשרדי הרבנות גתל־אביב
לא הבין מדוע שוללים ממנו אח
הזכות להינשא לבחירת־ליבו. אבל רשם-
הנישואין, שאליו פנה, טרח להסביר לשמואל
כהן כי בחירת ליבו אסורה עליו
מפני שהוא כהן והיא גרושה.
כהן הסביר כי אינו שומר מסורת,
ועל־כן לא איכפת לו לשאת לאשר. גרושה,
אבל הסבריו ותחנוניו לא הועילו.
רשם־הנישואין הסביר לו כי חוקיה של
הרבנות אינם מפלים בין דתיים וחילוניים.
אבל האהבה הצליחה להתגבר גם על
חוקי־דת נוקשים. כהן מצא רב שהסכים
מפוטר סהיח
לסי אשיר?
להשיא אותו בחשאי. בנוכחות משפחה
ומוזמנים ספורים נערכה החופה באחד
מבתי־הכנסת הקטנים בפרברי תל־אביב.
כהן ( )30 שילשל לכיסו של הרב סכום
הגון כדמי לא־יחרץ, סיפר בשיכון סלמה ב־רמודגן
כי הוא ואשתו נישאו כבר מזמן.
״כניד יהיו ממזרים׳׳ .כעבור כמה
חודשים שוב הופיע כהן במשרדי הרבנות.
הפעם הציג בפני הרבנים את
הכתובה שנחתמה בדת וכדין, הסביר כי
הוא כבר נשוי כדת משה וישראל, ביקש
מהרבנים כי יכירו בנישואין אלה וירשמו
אותם כחוק. אבל גם העובדה שאשתו
היתד. כבר בחודשי הריונה הראשונים לא
הועילה .״הבנים שלך יהיו ממזרים,״ הסבירו
הרבנים, סירבו להכיר בנישואין.
כהן פנה אל עורכת־הוין שולמית אלו־הסולם
הזה 1456
א ל 11X 1ץ
גי, השדרנית הבלונדית, ביקש את עזרתה.
היא התייעצה עם אנשי־דת, בדקה את
ההלכה והגיעה למסקנה כי הרבנים שיקרו
ביודעין באומרם כי בניו של כהן יהיו
ממזרים .״הנישואין שלך תופסים לפי ההלכה,״
הסבירה שולמית אלוני, יעצה לזוג
לפנות אל עורך־דיו המוסמך להופיע
בפני בית־דין רבני, ולבקש הכרה בנישואין.
פרקליטו של כהן פנה אל בית־הדין
הרבני, נענה כי אם ימשיך לייצג את
הזוג, תופקע סמכותו להופיע בפני בית־דין
רבני. עורך־הדין נכנע, משך את
ידו מכל הענין.
״ ע לי ךלהתגרש כהן פנה שוב
אל שולמית אלוני, ביקש את עזרתה.
הפעם היא יעצה לו לפנות אל הרבנים
בטובות, לבקש מהם שיאפשרו לו לחיות
עם אשתו כחוק ולהוליד ילדים.
אבל הרבנים דחו את תחנוניו של כהן.
הם ידעו כי אינם רשאים לבטל נישואין
ללקוח הבא.
בחסות הסרסורים .״היא חדשה במקצוע,״
הסבירו שוסרי הניידת, שערכה
במקום סיור שגרתי. אבל למחרת, כאשר
הוצב בכביש פתח־תקווה מארב של חולית
מיפלג המוסר במסה הארצי, התברר
כי רחל יעל ( )19 אינה סנונית חדשה.
היא היתד, מוכרת היטב לפיקודיו של
סגן־ניצב יונה סירקיס, צייד־הזונות הוותיק,
שהטיל בחודשים האחרונים את מוראו על
בעלות המקצוע העתיק במחוז תל־אביב.
לפני למעלה משלוש שנים, בשעת מצוד
נרחב שערכו בלשי מיפלג המוסר, נעצרה
נערה בת , 16 כשהיא משוטטת בנסיבות
חשודות. חקירת המשטרה העלתה כי היא
עוסקת בזנות, מוסרת את רווחיה לכמה
!סרסורים משכונת־התקווה. הנערה נשלחה,
בגלל גילה הצעיר, למוסד צופיה, אולם
המוסד הסגור לא מנע בעדה מלעסוק בזנות.
היא נהגה לברוח, התחברה אל כנופיה
ב מזו מן ;
החלפת מכוני ת ך הישנה בחד שה — ההפרש ב תנ אי ם נ וח ים ;
מכוני תך החד שה תו חלף, בבוא העת, בדגם חדיש ובאח ריו ת
מל א ה• קבי עת ה תנ אי םלהחלפה — מראש•
דרושות לנו באופן דחוף
10מ כוניו ת מיני מיינור
• 1963— 1961 אנו מו כני ם
לספק לך מכוני ת חד שה
תמורת המיני־ מיינור ה ישנה
שלך ו ב תנ אי ם נו חי ם
במיוחד•
4 שמואר בהן, אשתו ובתו
למה ממזר?
שנערכו בנוכחות רב, אבל לא הסכימו
לתת לנישואין אלה גושפנקה חוקית .״עליך
להתגרש מייד,״ תבעו הרבנים ,״אסור לך
לחיות עם גרושה וללדת ילדים.״
טעות לעולם חוזרת. ימים אחדים
לאחר הולדת בתו הבכירה החליט כהן
למצוא מוצא שיעקוף את סמכותם של
הרבנים. הוא שלח את אשתו, מזל, ל־משרד־הפנים,
כדי שתשנה את שם מש-
חתה הקודם, צמני, לכהן.
ימים אחדים לאחר ששינתה את שמה,
קיבלה מזל מכתב רשום ממשרד־הפנים.
״עליך להתיצב מייד במשרדנו,״ נאמר
במכתב.
היא מיהרה להתיצב כנדרש, ועוד לפני
שהספיקה לברר מדוע הוזמנה, חטף מדיה
הפקיד את תעודת הזיהוי, ביטל בו
במקום את שינוי השם .״שינוי שמך נעשה
בטעות,״ הסביר פקידו של המשרד ה-
מפד״לי, טען בי קיבל הוראה לבטל את
שינוי השם, כי הוא עשוי להטעות את
הרבנים .״כולם יחשבו שאתם נשואים,״
הן זביר הפקיד ,״בעוד שאתם אסורים זה
לזאת.״
למרות שגסיונותיהם לעקוף את סמכותם
של הרבנים לא הועילו הפעם, החליט
הזוג כהן להניח לכל הענין .״הבנים שלנו
כבר לא יזדקקו לרבנים כדי להינשא,״
קיוו בני הזוג, טענו כי הם יכולים
לחיות חיי־אושר גם בלי הגושפנקה של
הרבנות.
מ שפט
הבח!רה שהכריחה
השעה היתד, קרובה לחצות. כביש תל-
אביב־פתח־תקווה היה ריק. רק ג׳יפ הסתובב
ליד בית מעריב, ויושביו עקבו אחר תנועותיה
של צעירה שהילכה בקצה המדרכה.
מרחוק נראו פנסיה של מכונית. הצעירה
הושיטה את ידה והנהג בלם את ריכבו.
המשא־ומתן היה קצר וענייני. כעבור
כמה דקות התניע הנהג את מכוניתו,
פנה אל אחת הסימטות החשוכות בקרבת
מקום. הג׳יפ המסתורי עקב אחר תנועותיה
של המכונית. כעבור עשר דקות
שוב ניצבה הדמות על שפת המדרכה, ארבה
העולם הזה 1456
של רועי־זונות, שפרשו עליה את חסותם
ונהנו מרווחיה.
כהוראתה במשטרה, שנגבתה
ממגה כידי חוקר מיפרג המוסר,
סמל יוחנן קדר, סיפרה רחל :
הגעתי למוסד צופיה מפני שעסקתי בזנות.
ברחתי מהמוסד הזד. כימה פעמים,
אבל בכל פעם נתפסתי והוחזרתי. לפני
חודש וחצי שוב ברחתי מהמוסד, אבל
הפעם לא היה לי לאן ללכת. על־כן הלכתי
לשכונת־התקווה, כי שם יש לי כמה
מכרים.
פגשתי שם אחד מהם, שאותו אני מכירה
מקודם. הוא היה יתד עם עוד חבר,
שאותו לא הכרתי. סיפרתי לו שברחת•
מהמוסד, אז הוא הציע לי לעבוד בזנות ליד
הקריה. הוא הבטיח שישמור עלי מפני
המשטרה, ושתמורת זה אתן לו שתי
לירות עבור כל קליינט.
10ל״י מכל אחד. עוד באותו יום
יצאתי איתו לקריה. הייתי עולה למכוניות
שנעצרו על־ידי, ובאה במגע מיני עם
בעלי המכוניות. הייתי מקבלת 10ל״י
מכל אחד, והייתי נותנת לחבר את כל
הכסף, כי בינתיים נדברנו שנחיה יחד.
כל ערב הייתי עושה איזה 70—60ל״י,
ואת כל הכסף הייתי נותנת לו.
הוא היה קונה בכסף הזה אוכל, והיינו
אוכלים בביתו בשכונת סלמה, או במסעדה
על־יד כיכר המושבות.
כל זה נמשך קרוב לשלושה שבועות.
כי בינתיים נתפסתי על־ידי המשטרה והוחזרתי
למוסד. אבל כעבור יום שוב
ברחתי, ביחד עם חברה שלי.
הלכנו מיד לשכונת־התקווה ופגשנו אותו
שם. הוא שאל אותי מי זאת שבאה איתי,
ואני אמרתי לו שהיא חברה שלי, שברחה
איתי מהמוסד. הוא אמר לי שאביא אותה
אליו, מפני שהיא סחורה טובה.
עכשיו הייתי יוצאת לעבודה יחד עם
עוד חברה. היינו עומדות על־יד הקריר״
והוא היה שומר עלינו.
היא היתה נותנת לי • את כל הכסף
שהרוויחה, ואני הייתי נותנת לו את כספה
ואת כספי• עם הכסף הזה היינו קונים
בגדים ואוכלים.
יום אחד שכר החבר ג׳יפ ונסענו ל-
(המשך בעמוד )26
תל•אביב • 36356/9יו־חגולים • 22336 חיבה 52211
522189
7גכ הרשמת בוגרי ח׳ ,מ׳ ,י׳ ,י״א
לכתות מ׳ ,י׳ ,י-א. י״ב
בשעות 9-12 ; 5-3
הרשמה גם לקורסי ערב
טכנאות כנין • נכונות
ת״א, בן־יהודה 26
סיפה, הרצל 44
האם נאמר
הבל
עלהרשמ קול?
ל א!ל א
המלה ה אחר תה
נאסרת עכשיו
הביע ט״פדקורדר
פיליפם*
סי לי ס ס
תפיד שווה
כמדינה
(המשך מעמוד )25
הרצליה עם עוד כמה בחורים. אני עבדתי,
והם שמרו עלי. באותו ערב הרווחתי 80
ל״י, ונתתי להם את הכסף.
בלילה לקח אומנו החייל שהיה איתנו
למחנה שלו, ונתן לנו לישון שם. מישהו
מהמחנה ראה אותי ושאל מי אני, אז
החייל אמר שאני החברה שלו.
למחרת חזרנו לתל־אביב, ובערב שוב
יצאתי לעבודה. הוא לא יצא איתי באותו
ערב, ואני לא רציתי לתת לו את הכסף,
אז הוא אמר שזה לא מתקבל על הדעת
ועזב אומי. באותו ערב הייתי באולם־
ריקודים ברמת־גן, ושם פגשתי אותו, והוא
דרש ממני את הכסף. לא רציתי
לתת לו, אז הוא היכה אותי.
מאיפה יהיה כפף? עד כאן סיפורה
של הצעירה. הצעיר, אותו האשימה המשטרה
בחיים על רווחיה של פרוצה, כפר
באשמה המיוחסת לו. סיפר הוא בהודעתו
במשטרה:
״אני יודע שה־א עבדה בזנות בשביל
חבר שלי. הוא היה מפחד שלא יתפסו
אותם, וביקש ממנה שתשב בבית ולא
תצא לעבוד, אבל היא היתד, אומרת לו:
,אין כסף. אם לא אלך לעבוד, מאיפה יהיה
כסף?׳ והיתד, סוחבת אותו בכוח עד לכביש
ליד הקריה.
״פעם היא ברחה ממוסד צופיה, יחד
עם עוד חברה. היא באה אלי ואמרה
שהיא רוצה להוציא גם אותה לעבודה בזנות.
אמרתי לה, :זה לא עניין שלי, ואל
תדברי איתי על עניינים כאלה׳.״
בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב ניסו
שלושת הנאשמים להאשים איש את רעהו,
טענו כי הנערה הכריחה אותם לשלוח
אותה אל הרחוב לעבוד בזנות.
בית־המשפט, שיתכנס לאחר הפגרה, יצטרך
לקבוע מי שלח את מי.
כה פשוט וקל
בערב — כביסה
מהירה ב״טקסטיל
שמפו״ ,ובבקר
ממתינה לך שמלה
צחה ונקיה על הקולב.
תולדו ת
מן ה 3ח אד ה 3חת
הטפול העדין לאריג העדין — ב״ טקסטיל
שמפו״
תוצרת בית־החרושת נקה בע״מ. המפיצים — חברת נורית בע״נז
הנף חטאי לנהוג
במכוניות מרח
ללא רשיון
כשטח התערוכה
הפתוח כל יום בשעות
9— 13 ומ־ 5עד חצות
.קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה.
חמש שנים היכר. שאפיק כחאלד. ליום
בו ישוחרר מבית־החולים לחולי־נפש בבתים.
השבוע, כשעמד בלישכתו של מרדכי
קנת, הנשיא התורן של בית״המשפט
המחוזי בתל־אביב, התברר לו כי החופש
עז1יין ממנו והלאה.
בשבוע הבא, כשיפתחו בפניו שערי
בית־החולים, ינעלו אחריו שערי הכלא.
כחאלה נעצר, בפקודת השופט, עד לתום
ההליכים המשפטיים שנפתחו נגדו לפני
חמש שנים.
נקמודדם. הרצח הכפול, בו הואשם
כחאלה, אירע אחרי שדודו, ששון כחאלה
( ,)65 תושב כפר ענה, הובל אל בית-
החולים שותת דם, כתוצאה מתיגרה שפרצה
בינו לבין חברו לעבודה. עוד באותו
ערב נפח הדוד את נשמתו, אולם חקירת
המשטרה העלתה כי הוא מת משבץ הלב,
וכי למותו לא היה כל קשר עם פצעיו.
אולם חוות־דעתם של מומחי המשטרה
לא התקבלה על דעתו של כחאלה בן ה־
.35 הוא החליט לנקום את דמו של
דודו. עוד באותו שבוע הוא התגנב,
חמוש באקדח טעון, אל ביתו של נעים
צמח, אחד מקרובי משפחתו של האיש
שגרם, לדעתו, למות דודו. הוא ירה בו
ובאשתו, הרג אותם בו במקום.
כעבור שעה קלה עצר מונית, שלף
את האקדח, הכריח את הנהג להסיע אותו
אל תחנת הנפה הצפונית בתל־אביב. שם
גולל בפני החוקרים את סיפור הדמים.
כשהובל כחאלה אל בית־המשפט כחשוד
ברצח, הצליח סניגורו להוכיח כי מרשו
אינו שפוי בדעתו, ועל כן אינו יכול
לעמוד לוין.
חמש השנים שבילה כחאלה בין כותלי
בית־החולים לחולי־נפש עזרו לו לשוב
לאיתנו — רק כדי לתת את הדין על
מעשיו.
החי
• הו*יד לבדא רצופה פוונות
טובות. צעיר מכפר מזרעה, שרצה להעניש
את אשתו, לאחר סיכסוכים ממושכים,
פנה למשטרה, סיפר כי בתוכניתו
לעבור את הגבול, לשרת את המודיעין
המיצרי, נידון לשנת מאסר,
הותיר את אשתו לבדה.
>•! לאן הי {,רכזי בגבעתיים, רצה צעיר
לסייס את אימו, הזמינה למסיבה בביתו,
חטף אותה כאשר סירבה, הכניסה למונית,
הובילה למסיבה בניגוד לרצונה.
בסרחב אלג׳יריה
א־ 3ה 3ן־ 3דה 9
שאלה אחת אינה מניחה לשליטיה החדשים
של אלג׳יריה. בכל פגישה עם עתו־נאים
זרים, בכל מגע דיפלומאטי, הם נשאלים
:״היכן בן־בלהי״
התשובה הרישמית הראשונה ניתנה כבר
למחרת תפיסת השלטון על־ידי הווארי בומ־דיין.
הוא הצהיר באוזני סגן נשיא מצרים,
המרשאל עבד־אל־חכים עאמר, כי הנשיא
המודח חי ושלם. בלית ברירה, הסתפק
המצרי בתשובה זו• רק השבוע נוסף פרט
חדש על מהלך אותה שיחה. סיפר אחד
ממקורבי בומדיין, שנכח בפגישה :״עאמר
ביקש, כידוע, שנאפשר לו לראות את בן־
בלה. ענינו לו כי אי־אפשר, מפני שהוא
נמצא במקום רחוק. אבל עאמר אינו תינוק.
הוא יודע שאפשר להגיע לכל מקום בהליקופטר
או בסילון. הוא הבהיר לנו זאת,
בומדיין לא ענה. ואז הציע עאמר, :אני
מבין את היסוסיך. אתה חושש שמא יאמר
לי משהו, או שאני אומר לו משהו בעת
הפגישה. או אולי נחליף בינינו סימנים. אם
כן, קחו אותי למקום שממנו אוכל לראותו
מרחוק. אפילו במשקפת. זד. יספק אותי,
וזר, ירגיע את עבד־אל־נאצר.׳
״בומדיין השיב כי הדבר אינו ניתן לביצוע.״
האם נעלמה. כעבור זמן קצר,
פירסמו השליטים הודעה רשמית, בה נאמר
כי אחמד בן־בלה נמצא במעצר. אולם הם
לא ציינו היכן, ולא נענו לשום בקשה
לראותו. דבר זר, הדאיג את ידידיו הרבים
של בן־בלה, מחוץ לאלג׳יריה. אחד מהם
טס בשבוע שעבר לאלג׳יר, נפגש עם בונד
דיין ועם כמה מחברי ממשלתו החדשה,
בנסיון לקבל תשובה מוסמכת — ואם
אפשר, גם לראות את הנשיא ד,מסולק.
מכיוון שידיד זה הוא אישיות צרפתית
בעלת שם עולמי, קיבלוהו שליטי אלג׳יריה
בכבוד. רק על נושא אחד סירבו לדבר.
הידיד ניסה לפחות למצוא את אמו של בן־
בלה, אולם גם היא נעלמה• כאשר טילפן
לביתה בכפר מרניה, ענה לו נער כי נסעה
לייקור באלג׳יר יומיים לפני ההפיכה —
ומאז נעלמו עקבותיה.
הידיד ביקש משר ההסברה של בומדיין
לאשר לו, לפחות, את ההודעה הרשמית,
שהוא עצמו מסרה לפירסום, כי בן־בלה
נמצא בריא במעצר .״מצטער,״ השיב השר,
״אבל גם זאת איני מוכן לעשות.״
על כן הסיק הידיד את המסקנה היחידה
האפשרית: כי אחמד בן־בלה שוב אינו
בחיים.
הוא הביע את דאגתו באוזני כתב העולם
הזה בפאריס :״אני משוכנע לחלוטץ
שרצחו אותו בליל ההפיכה, או מיד לאחריה.
אבל הם אינם מעיזים להודות בכך. הם
יחכו כמה חודשים, עד שהעם והעולם
יתרגלו למצב, ואז יודיעו כי אחמד בך
בלה הועמד למישפט, נמצא אשם בבגידה,
נידון למוות והוצא להורג.״
המובלעת אחת הדרכים להשכיח את גורל בן־בלה
(ראה לעיל) היא להזכיר לעם האלג׳ירי כי
מצבו הכללי הוא בכי רע. השבוע היתד,
ממשלת ממדיין עסוקה מעל לראשה במלאכה
זו• החזית העיקרית של פעילותה:
הכלכלה האלג׳ירית.
בצאת הצרפתים, השאירו אחריהם כלכלה
חקלאית משגשגת — אם כי פירותיה הזינו
בעיקר את המתיישבים הלבנים. אחמד בן־
בלה הכריז מייד על כינון כלכלה סוציאליסטית,
החל במסע הלאמה נרחב. גאוותו
העיקרית היתד, בקומונות החקלאיות. בכל
חווה צרפתית נטושה הוקם קואופרטיב של
איכרים, שעיבד את השטח במשותף וחילק
את הכנסותיו באופן שווה. הצעד הבא בתוכנית
נועד להיות הלאמת המיפעלים התעשייתיים
והמיסחר הסיטוני•
ואז באה ההפיכה של בומדיין. תוך הפרחת
שבועות כי ״המיפעל המהפכני יימשך״,
וכי אלג׳יריה תישאר סוציאליסטית, החל
המישטר החדש עוצר את הדהירה שמאלה.
השבוע הודיע על כך בפה מלא .״הקומונות
החקלאיות,״ נאמר בהודעה רשמית מטעם
משרד החקלאות ,״לא השיגו את התוצאות
המקוות. היבולים קטנו, הציוד נפגע.״ האשם:
חוסר ידע מקצועי.
המשיכה ההודעה :״אין להסיק מכך כי
עצם הרעיון של חקלאות קולקטיבית פסול.
אולם אין להרחיבו עד אשר יוכנו קאדרים
העולם הזח *145
של מדריכים ובעלי־ידע.״ עד אשר יוכנו
הקאדרים להמשך המיפעל המהפכני,
כתב באותו יום עצמו בטאון המישסר אל־מוג׳אהיד
,״נצטרך להשלים עם קיום מובלעות
קאפיסאליסטיות במשק הסוציאליסטי
שלנו.״
סצרים
תדריך
העולם הזה ממליץ נזה לראות, לפי סדר
— חובה לראות;
העדיפויות הבא:
אפשר לראות;
— רצוי לראות;
• אסור לראות.
ט כני נ ח
מכון ישראלי להכ שרה טכני ת
ג 15-באוגוסט נפתחים קודשי ערב
הקג ־ ניט מתנ.גד•
ההתלהבות היתד, דומה לזו של השנה שעברה,
קריאות־ההערצה לא נפלו מאלו המושמעות
בכל אסיפה המונית של גמאל
עבד־אל־נאצר. אבל האיש שניצב השבוע מול
50 אלף תושבי אלכסנדריה חש גם במה
שהתרחש מתחת לפני השטח. הוא ידע, כי
ההמון המריע שואל את עצמו מה אמת
בכל השמועות על נסיונות להפיל את גמאל
עבד־אל־נאצר.
על כן היתה פתיחת נאומו של הנשיא
תשובה ישירה לשאלה שלא הושמעה בקול
רם .״אמרו שבשנה שעברה נתגלה קשר
נגדי בקאהיר, וכי שישה קצינים הוצאו להורג
ומספר רב של קצינים נעצרו. אני מודיע
לכם שזה שקר,״ הכריז, וההמון הריע.
הוא גם הכחיש שמועה נוספת: זו שאמו ה
כי טייס מצרי ניסה להפציץ את מעונו הפרטי
במאמורה.
״כל השמועות האלה מופצות על־ידי
אויבינו,״ המשיך ,״והן שואפות לערער את
רוח הצבא שלנו ולפגוע בו.״
מהפכה, לא הפיכה. אויביו של עבד־
ארהארד הציוני(״אחר סאעה״)
מאגר עצום של צעירים
אל־נאצר לא היו כולם זרים, והשמועות
על אפשרות של הפיכה בקאהיר לא הופצו
רק על־ידי קול ישראל והצהרונים של תל־אביב.
מקור חשוב מאוד לסוג זה של נבואות
היא קאהיר עצמה.
״אנו ביצענו מהפיכה, ולא הפיכה צבאית,״
הכריז עבד־אל־נאצר באלכסנדריה.
הצהרה זו נכונה רק בחלקה. כי הקצינים
החופשיים של גמאל עבד־אל־נאצר ביצעו,
ביולי ,1952 הפיכה צבאית מובהקת. מאז
הוא מנסה להעמיק את השפעת ההפיכה,
ולהרחיבה עד שתהיה למהפכה עממית של
ממש. הכיוזן שאליו חתר עבד־אל־נאצר בהתמדה:
ייסוד רפובליקה סוציאליסטית.
אולם היעד טרם הושג — ובכך הסכנה
הגדולה האורבת לנשיא מצרים. כי הכלי
העיקרי בו השתמש להנהיג את ״הסוציאליזם
הערבי״ הוא הצבא, שחלק גדול מבין
קציניו נימנה על בני השכבות העשירות.
נניח שיקרה משהו. כיום מכיר עבד־אל־נאצר
עצמו בעובדה, כי הקצונה הגבוהה
של מצרים היא המוקד המסוכן ביותר של
התנגדות למישטרו. בין הקצינים הזוטרים
והחיילים הפשוטים, שנכנסו לשרות אחרי
ההפיכה של ,1952 איתן מעמדו.
הם תומכים בו לא רק במדיניוודהפנים
שלו — אלא גם בתפיסתו הבינלאומית. הם
נגד המערב, אוהדים את מוסקבה ומריעים
לקו הרואה עתה בגרמניה המערבית אוייב
האנושות וידידת הציונות. על מאגר עצום
זה, סומך עבו־אל־נאצר, לקראת ההתמודדות
המכרעת בין שמאל וימין בארצו.
עד אז, יש להתרגל למחשבה כי באיזה
מקום ייוזצר הגרעין של הפיכה אנטי־נאצרית.
בת־ברית טבעית לקושרים תהיה
תמיד סוכנות הביון המרכזית של ארצות־הברית.
העולם
הזה 1456
כנ רעלהגג (תיאטרון גיורא
גודיק) מחזה מוסיקלי שהצליח להביא אל
הבמה את שלום עליכם בלי ההומור המיוחד
שלו, בלי השפה העסיסית שלו, ובלי
האוזירה היהודית האמיתית של יצירותיו.
הוא מחפה על זה בעזרת הרבה ריקודים
יפים, ומנגינות נעימות.
-¥המלך או בו (מועדון בכחוס) מחזה
סאטירי־פנטאסטי, שנכתב בידי אלפרדו ג׳ארי
בהיותו בן .15 תיאור דמותו הגרוטסקית
של מלך זעיר־בורגני, חסר־מצפון, גס ורו־דף־בצע,
הכובש את השלטון בפולניה. מבוצע
בכשרון, באנגלית, על־ידי להקת חובבים.
מפחד
מוירג׳יניה
מלך? (הבימה) הישג בלתי רגיל לתיאטרון
ישראלי. מחזה מודרני, משעשע ומדהים
כאחד, בו משחקות ארבע נפשות ברצח
פסיכולוגי ובהתאבדות רוחנית.
לו לוויז * ח?׳״ך?*
קורסים נוספים לבחירתך:
שרטוט בנין ס מכונות * גרפיקה שמושית • עיצוב פנים
חשמלאות בניו • חשמלאות רכב • קירור ומזוג אויר.
פרטים והרשמה 8-13 :כבוקר 16-20 בערב.
חיפה
דח* בלפור 5
1גל-אביב
דו־רפ*־ת 4 4
בזול ביית הז ד
מול ה ט בניון
לאחר הנפילה (התיאטרון
הקאמרי) חשבון־הנפש של אינטלקטואל הניצב
בפני כישלון אהבותיו ויחסי־התקשורת
האנושיים שלו. וידוי כמעט־אישי של ארתור
מילר, בו תופסת חלק מכריע מי שהיתר,
אשתו. גדעון שמר, גילה אלמגור.
* * ציד גכריס (אופיר, תל־אביב)
ג׳אן פול בלמונדו, ג׳אן קלוד בריאלי,
וקידוד ריש נרדפים על־ידי מיטב הכוכבות
הצרפתיות, נואפים איתן, מתחתנים איתן׳
בורחים מהן, וחוזרים אליהן. אדו־ארד
מולינארו ביים סרט עליז, מלא חיים,
על היחסים הבלתי אפשריים שבין גברים
לנשים. הוא נעזר בשחקנים מצויינים, ובדיאלוגים
טובים של מישל אדוארד (ראה
מדור קולנוע).
* עולמו של שלומיאל (אוריון,
תק־אביב) קומדיה שנועדה לכל המשפחה,
אינה מצליחה להצחיק אפילו את הילדים.
אוסף בדיחות טפלות, חסרות טעם, מובאות
בידי נורמן וויסדום, המעורר רחמים
בנסיונות הנואשים שלו להצחיק את הקהל
(ראה מדור קולנוע).
* * אמריקה אמריקה (ארגמן,
תל־אביב) האליבי של איליה קאזאן לתקופה
המק־קארתיסטית שלו. נסיון להראות לעולם
מהי אמריקה בשביל נער רגיש ושאפתני
שגדל בתורכיה. תיאור איטי מדי, ארוך
מדי, מלא פולקלור, של כל מדי שאותו
נער מסוגל לעשות, כדי להגיע לארץ
האפשרויות הבלתי־מוגבלות.
* השוטר מפן טרופז (תמר,
חיפה) קומדיה צרפתית, שבקטעים הטובים
שלה יש ים נהדר, שמש, סן טרופז
היפהפיה, ופארודיות על אנשי משטרה,
מדים, פאתוס קרבי, והחברה הגבוהה. בקטעים
הרעים שבה, יש חוכמות נבובות
ומישחק מוגזם של לואי דה פונס.
הפוכות (מוגרבי, תל־אביב) חוסר
ההבנה בין שני המינים, שהאחד מהם רוצה
מהשני יותר מדי, או פחות מדי, מתואר
בארבע אפיזודות, שהאחת מהן (השלישית)
מצויינת, וכל השאר חביבות.
* המסע המופלא (גת, תל-אביב)
לאסי חוזרת הביתה, במהדורה חדשה. סרט
לילדים עד גיל שמונים. סיפורם של שני
כלבים וחתול סיאמי, הנודדים מרחק רב
כדי להגיע לביתם. תיאורים אותנטיים
מצויינים של התנהגות חיות.
זורבה היווני (הוד, תל-אביב;
אוריון, ירושלים) הרי כרתים, הים של יוון,
הכפרים הפרימיטיביים של כרתים ופילוסו־פיית־החיים
ההדוניסטית של זורבה היוזני
עברו מספר מצויין לסרט טוב, המבויים
בצורה קצת ארוכה, קצת מלאכותית מדי
וקצת יומרנית מדי. מישחקו של אנטוני
קוזין טוב. מישחקו של ידידו הסופר רע.
כל השאר בסדר.
בקט (אלנבי, תל־אביב;) סרט
רדוד במקצת, אך מדהים בעוצמתו, הנובעת
בעיקר מדמותו של המלך הנרי
השני, והאהבה המוזרה שהוא רוחש
לידידו בקט. דמותו של בקט (ריצ׳ארד
בורטון) עשוייה ברישול. הנאמנות שלו למלך
בהתחלה, לכנסיה ולעם הסכסוני אחר-
כך, אינה משכנעת. מישחק גאוני של פיטר
אוטול בתפקיד המלך.
משקפי מגע
קורס לפקידות בירושלים:
הדגמות והסברים כל יום בין 4—7
אחה״צ, המכון לקידום הראיה ע״ש
כיתה שנתית לכל המ-קצועות— .
כתיבה במכונה — חודש !
קורספונדנציה, קצרנות, אנגלית,
פנקסנות :
§£צא 07 1£
י. ל .גרוזובטקי
ביה״ס
רה׳ נחלת בנימין ,21 טל,621655 .
תל־אביב.
״הפקיד״,
י. פורמן,
בצלאל 18
! ואה!
אי חו דבתי ־ ספולפקידותולנגרות
תל־ אביב
החש מונ אי ם עסו
(ככק/ח
בלפוד 6
כי תו ת חד־ שנתיות
בוקר או ערב
לפקידות לפקידות
למסיימי׳ ח׳ וכן ס׳ תיכון
כי תו ת
חד־ שנתיות
כי תו ת בוקר או ערב
יפקידו ת יבגרו ת
למסיימי י׳ או י״א תיכון
מ־ 2 5ס״א
מהקיר: ר הו ט
מלא לתדר ילדם.
2מיטות מזרוני גומאויר 2שולחנות כתיבה
2ארונות לילה
1ארוו ספרים
1ספריה לספרים
(ולמוקדמות)
ה׳ספלוה מי די ת
הרכבה והספקה בכל ח ל קי הארץ 1
!.פטנט ^1195
״זוילדדויה
מ אביז־ר שמק יזר־שאל?< 2תייא
להגיע ב או טובו ס נו ס 1תתנת עמק יזרעאל
ארוסתו שו עמום ברו׳ מונו ת לראשונה:
א הב ת ה עול
יסניגהאזן ו1זגנ>ה
ביטואל