גליון 1457 מתאריך 11 באוגוסט 1965

דיפלומט בהונגר* ה הנאצית
כיום נציג \דמני :1בישראל
יועץ השגרירות אלכסנדר טרק כדוד

,קנדי בבל בית
בבל בית !1נדי

ש ר 1תאחרחת
1ב 10ח
ח 0 0 1כי ם
מעעם

מפעלי ״ ק נ די ״

א ך נדבן 1כר 11 תנזדנ
ה ס פי צי ם
הבלע דיי ם לי שראל

חברה להפצה
!נעס דניי סבע ״ ם
פרסום פלד בע״מ

קזה 7־
דייז ־

גיב 7נסיירז

סכנית

רנ < -ת

החודש נפתחים קורסים

שרטוט

בנין — מכונות — ארכיטקטורה

נפתחים קורסים חדשים!
חשמל — רדיו — אלקטרוניקה —
קירור ומיזוג אויר — גרפיקה.
פרטים והרשמה: בבוקר , 13—8בערב .20—16

א ל 1ב י 70
קורסים :

ברכבפרטי

קטנוע • אופנוע
גם בתשלום קבוע
עד קבלת רשיון נהיגה

מ רו ד־

עלי לבקש ממך סליחה.
במשך חמש־עשרה שנים ארוכות אלה, היו רגעים כשאמרנו לעצמנו: האם כל זה כדאי?
גם אנו — שהננו אופטימיסטים מטבענו — היד לנו רגעים של דיכאון, של חולשה. רגעים
בהם נראה לנו שכל העמל הזה לשוזא הוא, שכל הסיכון הזה הוא מעשה דון־קישוט.
רגעים כאלה לא היו רבים, אך הם היו.
פעמים בלתי־ספורות אמרו לנו ידידים ומכרים :״בשביל מי אתם עמלים? האם אתם
מחכים להכרת־טובה של מישהו? הלא בעשירית העמל הזה הייתם יכולים להתעשר, לצבור
מיליונים בעזרת אשכול וספיר, לחיות חיים נוחים ונעימים, תחת להיות מוקפים איבה
ושינאה! לא זה בלבד שאיש לא יודה לכם, אלא שהכל מחכים בסתר לבם לאבדנכם! לכל
היותר מסתכל הציבור במאבקכם כקהל בזירת התאגרפות; הנהנה מן המכות מבלי שאיכפת
לו מה תהיינה התוצאות!״
דאז, בשעות עייפות ותינזכול, התגנב ללבנו החשד: שמא צודקים אלה? שמא אנו מרמים
את עצמנו? שמא אנחנו בודדים במערכה? שמא איננו אנשי־קומנדו ההולכים בראש המחנה,
אלא כיתת־מתאבדים בודדה ומנותקת.
השבוע הוכח לנו שהיו אלה חששות־שודא.
כי בהפגנת־הזדהות, שאולי לא היתד, כדוגמתה מאז קום המדינה, התייצבו קוראי העולם
הזה למאבק.

בשבוע שעבר, שלושה ימים אחרי שחוק לשון הרע נכנס לתוקפו, שאלנו אותך: האם
להסיק את המסקנה? האם להעביר את המאבק אל תוככי הכנסת? האם לנקוט את הצעד
המכריע, כדי להבטיח חסינות פרלמנטארית לדוברי־אמת?
קיודינו לתשובה חיובית. קיודינד לתשובה, שיהיה בה משום יפוי־כוח כלשהו. אולם גם
אנחנו לא היינו מוכנים לתשובה שבאה.
המפקפקים אמרו: יש אהדה רבה לכם, אך אהדה אינה כוח פוליטי. ואפילו מי שיחלים
להצביע בעדכם, יחשוש מלחתום בשמו המלא על מיסמך רישמי של הזדהות. יש פחד. יש
יאוש. יש לא־איכפתיות.
והנד״ תוך 24 שעות, באה תשובה מוחצת.
באו חתימותיהם של אלפים, שחתמו בשם מלא על הזדהות מלאה (ראה עמוד .)13 איש
מאיתנו לא יכול היה לעבור את הרחוב, מבלי להתקל בגילויים של עידוד ותמיכה שנגעו
ללב.
המפקפקים אמרו: מניין יהיה לכם כסף? בלי תקציב אין בחירות! בלי מנגנון אין קולות!
והנה באו מאות והציעו את ידי 3ם_ ורגליהם, את זמנם ומרצם. התחיל לקום דבר הדש,
שאיננו ״מנגנון״ ,כי איש מאנשיו את* מצפה לשכר או לתמורה כלשהי. והרבה מאות הודיעו
על נכונותם לתרום — מאה לירות, חמישים לירות, ואפילו לירה אחת.
לא נתחרה בדינוזאורים, לא בכוח המכונה ולא בכוח הכסף. לא נתחרה בהם אלא בדבר
אחד, שהם שכחו מזמן את קיומו: רוח ההתנדבות.

מהו הדבר הזה שנולד השבוע?
אין זו רק תנועת־הגנה על שבועון מסויים. כי כל אחד מן המתנדבים יודע שלא רק
קיומו של העולם הזה מונח כיום על כף המאזניים.
העולם הזה הוא הרבה יותר משבועון רגיל. הוא מוסד ישראלי. הוא סמל. הוא דגל של
ישראל האחרת — זו שרוצה במדינה דמוקראטית, חופשית, חילונית, נקייד״ עצמאית
ושוחרת־שלום.
חיסול העולם הזה אינו חיסולו של עתון אחד. הוא חיסול כל אפשרות של הופעת עתון
לוחם וחופשי. הוא סוף חופש־הביטוי. הוא סוף החופש. הוא התחלת הנצחון הסופי של
בני־חושך על בני־אור.
לכן מתקוממים בני־אור. הציניקאים, אותם שנדבקו ברוח הקיימת, אמרו: כמה דיביזיות
יש לבעלי הרצון הטוב? כמה אוגדות יש לחופש, לשלום, לשוויון? למעברה אחת יש יותר
קולות מכל אלה!
וזו הטעות. טעות שהביאה לחקיקת חוק לשון הרע. טעות שתביא ביום הקלפי מהלומה
מוחצת על ראשי מחוקקי־האוון.
כי יש כוח לבני־אור. הוא היה קיים כל הזמן. היתד, חסרה לו רק נקודת־המוקד הפוליטית.
היה חסר הגוף שיתן את האות. היה חסר הדגל שיאספם, ילכדם, יפעילם.
דגל זה נמצא עתה. העולם הזה עצמו אינו אלא התורן. הדגל הוא הרעיון של ישראל
אחרת, ישראל שלמענה הקריב את עצמו מיטב הנוער העיברי בשדות־הקרב, ישראל שנוכל
להתגאות בה, שנוכל להרים בגאווה את דרכונה.
לידתו של כוח פוליטי חדש הוא תמיד מאורע מיוחד־במינו. נדמה לי כי עתה אנו עדים
להתרחשות כזאת.
אנו רחוקים עדיין מן הנצחון. שום דבר אינו בטוח. שום דבר אינו מונח בכיס. נצטרך
לעמול, להתנדב, להקריב, לפעול, יום אחרי יום ושבוע אחרי שבוע, כדי שניצוץ זה יהפוך
ביום הבחירות ללהבה גדולה.
אך הניצוץ נדלק.

איש אינו מיטיב להרגיש בכך כמו היריב.
במערכות המערך רבה המהומה. אחד מאנשיו המרכזיים הכריז :״חוק זה יעלה לנו
בעשרה מנדאטים!״ מכל הארץ באו קריאות־אזעקה של פעילים מקומיים .״קיימת תסיסה
בקרב מפא״י בגלל חוק לשון הרע,״ הודיע הארץ.
גם אנשי רפ״י הרגישו בבך. תחילה עלזו. בן־גוריון ואנשיו, שיזמו את החוק והתאמצו
במשך שנים לחוקקו, שמחו על טיפשותו הפנטסטית של אשכול, שעשה למענם את עבודתם
המלוכלכת, ודווקא ערב בחירות. הם שמחו כי אשכול גילה את פרצופו האמיתי ברגע הלא־נכון,
ובכך הביא על עצמו מכה העשוייה לקברו.
שמחד. זו גרמה לכמה קוריוזים. בך גוריון עצמו נתקל בשתי כתבות של העולם הזה —
זיוה יריב ושולה תבור — החליף עימן בדיחות, זיהה את עבודתן(תוך גילוי בקיאות עצומה
בפרטי העתון^ פולה בן־גוריון אף מסרה לשולה תבור דרישתישלום אישית חמה לאורי
אבנרי.
אך כעבור יום חלפה השמחה. הפעילים בשדה דיווחו כי הופעת רשימת הכוח החדש של
העולם הזה תפגע קשה ברפ״י, וביחוד בסיכוייה לזכות ברבבות מקולות הדור הצעיר.

אנחנו לא נהלך בגדולות. לא נכריז הכרזות־נצחון בראשית הקרב. נזכור את דבר המלך:
״אל יתהלל חוגר כמפתח!״
אך דבר אחד נבטיח כבר עתה, לכל יריבינו וגם לכל ידידינו: אנחנו נילחם. ולא נהיה
בודדים.

לנהגות

תל־אביב, רחוב בורוכוב - 34 טלפון - 244675ת. ד21108 .
העולם הזה 1457

מכתבים
פוח חדש

בניגוד לכל הקוראים האחרים, אני אומר:
תודה לאל על יוזמתם הברוכה של אשכול,
דוב יוסף ואונא, אנשי לשון הרע.
מזה שנים אני ממתין שאורי אבנרי יקפוץ
את הקפיצה הגורלית לתוך הזירה הפוליטית.
מזה שנים
אני קורא את מאמריו,
ושואל את עצמי
מתי סוף־סוף הוא
יסיק את המסקנה
ויקים את הכוח הפוליטי
להגשמת רעיונותיו,
שהם, לדעתי,
הדרך היחידה להצלת
המדינה.
אם היה דרוש חוק
לשון הרע כדי לתת
לו את הדחיפה הסופית
— הרי זה יחיעם חוק מבורך.
הקוראים האחרים קראו: אורי אבנרי לכנסת.
אני
אומר: אורי אבנרי לשלטון.
א לי י חי ע ם, נהריה
בראבו שועלי שמשון! אתם נפגשתם עם
עבד־אל־נאצר בשדה־הקרב. מי כמוכם יהיה
מסוגל להיפגש עימו, מחר או מחרתיים, ב־שדה־השלום?

גורן, אשקלון
פשוט תענוג לפתוח בימים אלה את העולם
הזה. כאילו נהייתם כולכם צעירים יותר
ב־ 15 שנה! איזו רוח־קרב, איזו רעננות!
לכל אלה שחשבו כי השתניתם, התברגנתם
והשלמתם עם המציאות העכורה, זוהי התשובה.
אתם פשוט מחזירים לי את האמונה
במדינת ישראל, אחרי שכבר התחלתי לפקפק
אם כדאי לחזור אליה.
ג. ר ,.ניו־יורק

30-2

65ף1

המחיר — 2,050ל״י (כולל 240
מההקצבה) כולל:
* טיסה קבוצתית
*.מס נסיעות כפי שבתוקף ב־1.8.65
* 7ימים ביקור בפיורדים הנור־בגיים
(• 10111י10161 גן צ 01•^£
פנסיון מלא
* 4ימים באוסלו — סיור בעיר
וחצי פנסיון
2 *.ימים בברגן — סיור בעיר
וחצי פנסיון
* 4ימים בשטוקהולם — סיור
בעיר ומלון עם ארוחת בקר
* 4ימים בקופנהגן — סיור בעיר
ומלון עם ארוחת בקר
פנה לסוכן הנסיעות שלך או

שדרות רוטשילד ,22 טל ,52233 .תל־אביב
רחוב יפו ,25 טלפון ,23341 ירושלים

הדם עולה לי לראש כשאני חושב איך
שעזרתס לאפם המנופח ההוא להתבסם, איך
חיפיתם על שגיאותיו ודחפתם אותו קדימה,
וכל זה בלי שום אינטרס אישי מצדכם,
רק כדי לתת לאיש חדש שאנס — זאיר
הוא גומל לכם.
כל חיי שנאתי בוגדים. תסמכו עלינו, אנחנו
נדפוק אותו כמו שעוד לא נדפק אדם
במדינה.
שמואל לוי, שערייס
אין לזלזל בדרך מאבקכם העתונאית —
כל הכבוד לכם!
אם יש איזה שינוי בהלך־הרוח ובנטייה
של הציבור בישראל, כלפי הבעיות הפוליטיות,
הרי שלכם מגיע עיקר השבחים על

צורת המאבק העתונאית איפשרה לכם להשקיף
על מהלך העניינים מהצד, מבלי
להיות שקועים בבוץ
הפוליטי של ישראל,
ומבלי להיות שותפים
למקח והמימכר,
לחלוקת השלל ול־הסתאבות,
האופייניים
למפלגות בישראל.
מצד שני, אין לאדם
חושב שום ברירה,
אלא לדרוש הקמת
כוח חדש ורענן,
שיזעזע ויד־חוק
הצידה את כל
הדינוזאורים היושבים כהן למעלה. כוח זה יעמיד
על סדר־היום של המדינה את בעיותיה
החשובות: שלום, יחסים עם המרחב, יחסים
עברים—ערבים בתוך המדינה, כפייה דתית,
פער בין העדות, ניטראליות, סוציאליזם (לא
במתכונת ההסתדרות) ,מאבקי־חופש בעולם
(כורדיסתאן, אפריקה וכו נושאים בהם
דנתם בעקביות ראויה לציון מעל דפי העולם
הזה.
עליכם מוטל היום התפקיד לשמש מרכז
לכוח החדש, כדי לארגן את כל האנשים הרוצים
בשינוי, שיפור ויצירת אפשרויות
חדשות במערך היחסים הפוליטיים במדינה.
אני מברך על צעדכם החדש, מאחל לכם
הצלחה בדרככם־דרכנו, עומד לימינכם!
אלכם כהן, קריית טבעון
איש כפר־קאסם מגנה את איש־קיביה, ומעורר
בכך את זעמו של איש דיר־יאסין!
אני אצביע בעד האנשים שהתנגדו למעשה
דיר־יאסין, שגינו באומץ־לב את מעשה
(המשך בעמוד )4
העולם קזה 1457

5חלקי המיקסר — מסחט, מקצף, בלנדר וטוחן בשר —
נוטלים מעליך את כל מלאכת הבישול .״קריסטל מי קס״
המיקסר המתאים ביותר לתנאי הארץ. המיקסר היחיד שתשתמשי בו מספר פעמים ביום ללא מאמץ.
עם ״קריסטל מי קס״ יהפכו ארוחותיך למאורע משפחתי.

מ חי ר מיו ח ד: כולל בל החל קי סו

295 -בל ב ד.

מעשית להכנת מטעמים ומאכלים שונים: קוקטילים, מזון
והדגמה
הדרכה
לתינוקות מפירות ומירקות, דברי חלב, וכו׳ תינתן בימים ב׳ ,ד׳ אחה״צ בסלון קריסטל, אלנבי ,16 תל־אביב.

מכתבים

ת 1לגבר

(המשך מעמוד )3
קיביד* ושגילו לציבור את מעשה כפר-
קאסם.
אסתר חסין, ירושלים

תן לגבר -הראוי לשמו
— א ת חבירה הראויה
גולדסטאר׳׳. לשמה מרווה צמאון
ומשיבה גפש.

גוויד ס טוור
\7ל־אר>אלי

פולי בהלם. הכנסת החמישית ז״ל —
אוסף של מאה ועשרים מורמים מעם, שנבחרו
באופן דמוקרא־טי
וסיימו את תפקידם
בקוברם את ה־דמוקראטיד

נרתעה מלקבל חוק
שכולו רע: חוק
לשון הרע.
כחבר למקצוע, אני
מצטרף ממרחקים למחאה.
ראו את מכתבי
כלחיצת־יד של
עידוד. לכמות הגדולה
של רשימות, בני
רשימות, מפלגות וכיוצא
בזה, דרושה
רשימה בעלת איכות חדשה: רשימת העולם
הזה — בלי מורא ובלי משוא פנים.
עלי כהן, קופנהגן, דנמארק
עם הקמת רשימת העולם הזה, אל נא תשכחו
כי יש לכם תומכים נאמנים באשקלון.
נשמח להקים את סניף הכוח החדש בעירנו.
מחכים לאות מכם.
נעים גלעדי, מערכת פנינת החוף, אשקלון
לעורכי העולם הזה, :חיזקו ואימצו!
כקורא ותיק, אני מאמין כי תשמשו מסד
לתנועה המונית, חדשה, לוחמת, שתציב
בראש מאוזייה את השתלבות ישראל במרחב
— שזוהי בעיית הבעיות של ישראל.
מרק פיינסון, ירושלים
מצטרף לדעת רוב הקוראים: העולם הזה
— לכנסת!
דניאל אלבשן(פרושנסקי) ,בת-ים
הנני קורא קבוע של עתונכם במשך השנתיים
האחרונות, ועלי לציין כי אני מצטער
שלא גיליתי אתכם מוקדם יותר.
לעצם העניין: כל הכבוד להחלסתכם לרוץ
לבחירות, קולי נתון לכם.
את מכתב ההצטרפות שלחתי, אולם הייתי
רוצה גם לעזור לכם בפעילותכם, והנני
נכון למלא כל תפקיד שתטילו עלי.
הנני חייל עדיין, אך אני עומד לשרותכם
בשעות הערב.
חייל, תל־אביב
שמחתי למקרא הידיעה על הקמת רשימת
העולם הזה. זה היום
לו חיכינו. חיזקו
ואימצו!

משה סייג,

\ 7כני 7זום 0 טכגאות כנין • מ כונו ת
ת ״ א, בך יהודה 26
חי פ ה, הרצל \44

הרשמה גם לקורסי ערס

] עבני 7זום 0 גרפיקה ציור ו פי סו ל
1ת״ א, בן־יהודה 26
חי פ ה, הרצל \44

הרשמה גם לקורסי ערג

מגדיאל רשימתכם־רשימתנו
תהיה בעד חופש ה־עתונות,
נגד המימי
של הצבאי ונגד הכפייה
הדתית.
אני אתכם!

דויד חלסדי,
בני־ברק

אנו מתנדבים לכל
תפקיד, בשרות רשימת העולם הזה.

קבוצת תלמידים,

בית־הספר היהודי־ערבי, חיפה
ביחס להופעת רשימת העולם הזה לבחי־רות
לכנסת השישית, ברצוננו להעיר מספר
הערות:
( )1בתנאים המשתנים באזור ובעולם,
אין, לדעתנו, לקבוע מראש שקו מדיניות-
החוץ צריך להיות ניטראלי. כי אז צצה
שאלה נוספת: ניטראליזם נוסח הודו או
נוסח שוזייץ? מוטב לדגול במדיניות עצמאית׳
מבלי להתחייב בצורה דוגמאטית ל־השתייך
לגוש זה או אחר׳ או לא להשתייך
כלל. צרכי השעה יכתיבו זאת.
( )2רצוי שתפרטו את הצעותיכם למען
הבראת המשק, כי אין עצמאות כלכלית בלי
עצמאות מדינית, ולהיפך. מדיניות השנור
הנוכחית, קושרת את ישראל למעצמות זרות,
הורסת את עצמאותה.
( )3חשוב לנו לדעת מה גישתכם ליחסי
ישראל עם שתי הגרמניות.
( )4יש לדעתנו לפרט מה הן הדרכים
לצימצום וביטול תלותו של האזרח במנגנונים
המפלגתיים. חשוב להדגיש את ההכרח
בצימצום שליטתם של המונופולים ההסתדרותי
^ ,את הלאמת שרוחי הבריאות, את

שלילת הפעילות המפלגתית במשרדי הממשלה,
העיריות והמועצות המקומיות.
למען התקרבות עברית—ערבית יש

לשלב את האזרחים הערביים במנגנוני הממשלה
והעיריות, לעודד מגורים מעורבים,
אפילו בעיירות פיתוח שנועדו לעליה חדשה,
ליצור בתי־ספר מעורבים וללמד ערבית כבר
בכיתות הנמוכות.
יחד עם השמעת ההערות הנ״ל, הרינו מסכימים
עם סעיפי התוכנית, כפי שהתפרסמו
בהעולם הזה.

דב אונגר ומיכאל שטרן,
ארכיטקטים, תל־אביב
הנני מברך אתכם על הקמת הרשימה החדשה.
עקבתי
אחרי מאבקכם מאז היותי בן
שמונה־עשרה, ועלי לציין, שכערבי ישראלי
הנני גאה בכם וברעיונותיכם.
בלכתכם לכנסת, תתרמו רבות לקידום והטבת
היחסים בין שני העמים במדינתנו.
היה ברצוני לעזור לכם באופן פעיל, ולתרום
כל שביכולתי לנצחונכם, אבל היות
והנני פעיל במערך, לא אוכל לצערי לעשות
זאת.
בכל זאת, דעו לכם כי אני נותן לכם את
קולי בבחירות. גם אחי יצביע עבורכם. עלו
והצליחו.
״איכרהים״ ,יפו
תקנו את העוול שנעשה ליותר ממחצית
העם בישראל: תקבעו את מועמדי רשימת
העולם הזה כך, ש־מחציתם
יהיו בני
עדות המזרח. אל
יהיה חלקנו בכנסת,
בני עדות המזרח,
פחות מחלקם של
המוסלמים בממשלת
לבנון.
אני, למשל, אבחר
באותה רשימה שבה
ינתן ייצוג מקסימלי
לבני עדתנו, כי הגיע
הזמן להגשים את
מיזוג־העדות בפועל שירזלי ממש, ולא במליצות.
כנסת שתייצג את העם בשלמותו תתייחס
אחרת להצעות שלום שתבואנה מאנשים מסוגו
של אל־חביב בורגיבה — ביתר הבנה
וחמימות.
אחינועם ישראל שירזלי, ירושלים
אנו נשב בבית ונוותר על הזכות האזרחית
להצביע, כי בחירה באחת המפלגות הקיימות
היום היא נגד מצפוננו.
כל עוד לא תקום רשימה חדשה, רשימה
שאין מאחוריה קופה של שרצים, פרשיות
נעלמות וזוהמה מוסרית, נוותר על הזכות
המפוקפקת של ההליכה לקלפי.
אנו דוברים בשמם של רבים מידידינו
ומכרינו — כולם צעירים בני ,25—22שבחלקם
עומדים להצביע בפעם הראשונה,
אלא שפעם ראשונה זו תדחה למשך שנים,
או שתקום אתר״ אורי אבנרי, ותעמוד בראשה
של רשימה חדשה, אשר לה נתן קולנו
ברצון, תוך אמונה ותקווה.
אנו אוהבים מולדת זו, שהיא שלנו, למרות
שאין אנו יכולים להתפאר אפילו ב־ייבושה
של ביצה קטנה אחת, ולנפנף ב־דגלה
של ציונות מזוייפת. בראותנו את כל
ההתרחשויות האחרונות במדינה, אנו חשים
בכאב. זה מציק לנו, זה איכפת לנו!
במשך שנים קראנו את מאמריך, למדנו
להכיר את דעותיו ואת ה״אני מאמין״ שלך.
ברוב המקרים הסכמנו אתך, ולעיתים גם
הסתייגנו פה ושם. אך דבר אחד ברור לנו:
רק אתה ורשימתך, רשימת קוראי העולם
הזה ואוהדיו, היא שתוכל להביא לידי אותו
שינוי יסודי, לו אנו זקוקים כל כך.
קום ועשה משהו, אורי אבנרי!
זמירה וזאב גוטסמן, קריית־טבעון
עם הופעת רשימת העולם הזה, עלו ר
הצליחו!
אהרון זינגר, רמת-גן
זה עתה קניתי את גליון העולם הזה
( ,)1456 ולפני שקראתיו, מילאתי את טופס
מישאל הקוראים. ציינתי בו שהנני מוכן
לתמוך ברשימת העולם הזה לכנסת, וזאת
לא כל כך מאהבת מרדכי כשם שזה משינאת
המן.
רצוני לציין כי אין זה מן הנמנע שמחוקק,
חוק לשון הרע הביאו בחשבון כי אכן
תוקם רשימה של עורכי השבועון, וזאת
מתוך כוונה להפוך את השבועון למפלגה. כי
העולם הזה 1457

כל מפלגה היא מפלגה, ובתוקף עובמת־החיים
היא תיאלץ להיכנס למיסגרת שאר
המפלגות, ושם היא תסתאב. זוהי סכנה
מוחשית מאוד.
הערה שניה: שלום כהן כותב בגליון האחרון
כי ראש ממשלת־ישראל התנהג כמו
סוחר בהמות ארמני. הנני יהודי כשר, ומעולם
לא היה במשפחתי אף ארמני, אבל
בתור סתם בן־אדם הנני מוחה נגד השוואה

אינני חושב כי הארמנים ראויים לעלבון
גס כזה.
אברהם נויהויזר, חיפה
כאחד מאלה שאיכפת להם מהנעשה במדינה
..,הנני סונה לאורי אבנרי: הראה להם!
הוכח לאלה שבמשך שנים ניסו לסתום
את פיך, כי הוא פעור עדיין.
עם הגב של מאה וחמישים אלף קוראי
העולם הזה, ואני בתוכם. ,תוכל לפעול
גדולות.
אני מוכן להתנדב לכל פעולה הסברתית
במערכת הבחירות של הרשימה החדשה.
יישר
כוחכם על הצעד הנועז. לבי
אתכם!

ה 11נמה הנ! 71י ט 3ניו!
מיטודם של יוצאיהטגלהאקדמי של הטכניון. מכוןטכנולוגילישראל

לימודי יום וערב

בפיקוח משרד העבודה

המדרשה
לטמ או ת

הכנהלל ימ וד יטכנאות
טכנאות בכירה
במגמות: מתכת, ייצור, מכונות, חשמל, בנייה ואדריכלות

מענקים

לימודי יום וערב

אפרים כ״ץ פתח־לזקווח

אני שמחה ומלאת תקוזה, לאחר שהכרז־תם
על הקמת רשימת העולם הזה. במקום
היאוש והציניות מילאה אותי הרגשת שליחות,
למען מסרה נעלה ומקודשת.
הייתי רוצה מאוד לעזור לכם, אך אני
נוסעת לאנגליה למשך שנה וחצי. אם אוכל
לפעול שם משהו למענכם, אשמח לעשות
זאת.
קולי, בכל אופן, כבר נתון לכם.
יהודית מאיר, תל־אביב
העולם הזה מודה למאות הקוראים ששלחו
מכתבי־עידוד, ושאי־אפשר היה לפרסם את
מכתביהם מחוסר מקום.

טוב שם משמן מום

הסמכה ממלכתית

1בפיקוח הסתדרות הטכנאים

בית הספר

סרטוט
כמגמות: בנייה, אדריכלות, מכונות, מז-ידות ומפות

בפיקוח משרד העבודה

ריהוט ועיצוב פנים

למה אתם נוהגים לקרוא לדויד בן־גוריזן
בשם הזקן? זהו הרי שם חיבה, שנועד פעם
ליצחק שדה ז״ל, מפקד הפלמ״ח, מנהיג,
חבר ורע.
עוזי צוקרמן, חיפה

לימודי ערב
צילום שחור־לבן וצבעוני ¥-הנדסת מים
קירור ומיזוג אוויר
בניית מודלים של בנינים •-¥
בניית מודלים של רהיטים
עצוב של חלונות לראווה ולתצוגה הנדסת טלוויזיה

מחיו* הפיטפוט
פיטפוטיו של חייל ערב פעולת ג׳נין
הביאו למאסרו. האם יש עונש עבור פיט־פוטיו
של דויד בן־גוריון על פעולות
קיביה?
איתן הדר, פתח־תקווה

הצעירים -לשלטון
אני בת שנה, אך יש לי תכונות מתאימות
כדי לכהן כראש ממשלת ישראל, כך
שאפילו בן־גוריון לא יוכל לבוא אלי בטע־

לימודי יום וערב

בפיקוח אגודת הגרפיקאים

טכנאי גרפיקה שימושית
לימודי ערב

בפיקוח האיגוד הישראלי ליחסי ציבוי־ |

פירסום ויחסי ציבור
תעודת גמר של המכללה הפוליטכנית מוכרת
על ידי המוסדות הממלכתיים והציבוריים
ומבטיחה מקום עבודה בסיום הלימודים
הרשמה: מוסדות המכללה הפוליטבנית, ת׳-א רח׳ המסגר ,62
בכל יום בין השעות 8בבוקר ו־ 7בערב, טלפון .36487
רונית נות: מימי לא הוצאתי מפי דברי שטות או
הצהרות בלתי־אחראיות: אני מסוגלת לעמוד
על הידיים, ובעת הצורך גם על הראש.
רונית ש ,.הונג־קונג

טעות לעולם צודקת
שר החלאות (ידיעות אחרונות).
אילנה בגין, תל-אביב
אחדות אהודית־ערבית (הארץ).
ישראל שטוק, תל-אביב
קבר מתוח נערך במגרש הכוורגל ב־צריפין
(הארץ).
משה דורי, גבעתיים

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתכים.
העולם הזה 1457

פרסום ארמון בע״ם

״אולפן גרג״ )0 0 0
בהנחלת חיים בר־קמא

ספריי ״פק״ לשיער התסרוקת מחזיק
ומעניק ברק לשער
רטוב ולשער יבש.

1111 0111 07111

פותח ב־ 15 לח.ז. בתל־אביב

קורס בוקר של שבועיים
(שעתיים 4א בשבוע)
וב״ 30 לח.ז. בחיפה ובת״א

קורס ערב של חודש אחד
(שעתיים 2א בשבוע) ל
אנגלית

ק צעבריתרו /או נ ו
ההצלחה מובטחת) ההרשמה:
מ״ א: רה׳ גורדון ( 5טל)236209 .
חיפה: בי״ס ״במעלה״.

בשלם
ה א טז ם
חודה דנדדושימה

ונ גו -ב ל או
דוב ק מנ טול
פולריס
וקינג־סייז)

} סי ג ריו ת מנ עו למר עננו ת של דו ב ק
נזדסוס ד־ר יפקבסין

שני פשעים מחרידים מטילים את צילם
על המאה ד,־20־ אושווי׳י יי־ייי״י״״ :ץ י
מתם מחווירים מוראות האינקוו ז צ די׳

עות ג׳נגים חאז•
לכאורה, אין השוואה בין שנ• הפשע ם.
באושוויץ נקטלו מיליונים, בעוד שביי יו״
£י ״ נזוג ^ פחות ממאה אלף איש אוש־וויץ
היתד, פשע שיטתי וממושי׳ ינגו * ,נ,
לוסיה שלא היה לה חלק במלחמה. הפשע
של הירושימה היה חד־פעמי, והוא בוצע נגד
האוכלוסיה האזרחית של מדינה לוחמת׳
שהכריזה מלחמה.
ובכל זאת: הפשע של הירושימה, שמלאו
לו השבוע עשרים שנה, היה מסיכן יותר
לעתיד האנושות. כי הפשע הנאצי היה
יחיד־במינו, ויש מקום לתקווה שההיסטור ה
לרמהש? יי דד
ואיל ^ 0
לא תראד גבוהה שנית׳קיימת דוגמתושיטה הירושימה׳ העלה
יותר של אכזריות וסיכון, והוא יכול רק

לחזור בכל רגע•
יוזמי פשע אושוויץ הועמדו לדין, נשפטו
והוצאו להורג, במידה שלא התאבדו. יוזמי
פשע הירושימה חיים בכבוד וברווחה, וכותבים
ספרי זכרונות.
ללא צורך. עשרים שנה לאחר מעשה,
שוב אין כמעט ויכוח על הפרטים. הם
מוכיחים בעליל שלא היה ב 6באוגוסט
1945 שום צורך צבאי בהטלת הפצצה
כבר לפני כן ידעו ממשלות המערב כי
היפאנים גמורים, וכי מנוי וגמור עימם
לבקש שביתת־נשק. לא היה עוד שום צורך
,״ יייי
בפצצה כדי להכניעם•
לכן אין כל ערך לטענה, שהיתר, שגורה
בשנים הראשונות, כאילוהרצח הסיטוני
של הירושימה הציל את חייהם של מאות
אלפי חיילים אמריקאיים, שהיו ניספים
בפלישה ליפאן. באותה שעה כבר ירדה
הפלישה מן הפרק.
פצצה כאי נטוש. במרוצת השנים חיפ
שו המפוצצים סיבות כלשהן להצדקת הרצח.
כך נטען, בין השאר, שאמנם לא היה צורך
צבאי, אלא צורך פוליטי•
״היינו במירוץ עם הרוסים,״ טען מנהיג
אמריקאי .׳,המלחמה באירופה נסתיימו״ ויי*
מסים התכוננו להצטרף למלחמה ביפאן
תוך כמה שבועות, עם העברת חייליהם מן
המערב למזרח. אילו חיכינו, היו הרוסים
תובעים לעצמם אזור־כיבוש ביפאן, כמו
בגרמניה, ולא היינו מצליחים אחר־כך לסל
קם לעולם. לכן מיהרנו. הטלת הפצצה הא״
טומית
החישה את התהליך•״
גם זו אינה אמת. ערב הירושימה, בק שו
המדענים המיואשים שייערך פיצוץ־לדוגמה
באי נטוש, בנוכחות נציגים יפאניים יניט ׳
ראליים, כדי להוכיח ליפאן כי המלחמה
אבודה. פיצוץ כזה היה גורם לאותן התו־צאות
כמו השמדת הירושימה — כניעה
מיידית.
טימטום שיגרתי. מדוע, אם כן, בוצע
הפשע של הירושימה?
התשובה הפשוטה, האכזרית והנוראה

היא: לא היתד, כל סיבי׳•
כמו פשעים כה רבים, בוצע גם פשע
זה מתוך טימטום: קטנוניות אנושית, חוסר
מחשבה ואיוולת שיגרתית•
קומץ המדענים האטומיים באמריקה׳ שה״
בינו בעוד מועד את המתרחש, הרעישו
עולמות. הם הזעיקו את אלברט אינשטיין,
הגישו עצומות, פנו למנהיגים האזרחיים
והצבאיים. הם נתקלו בקיר אטום• ,
כמה שבועות לפני כן הגיע לשלטון
הנשיא הארי טרומן. הפשע של הירושימה
מדגים בצורה מחרידה את הסכנה העצומה
הטמונה בהפקדת גורלה של מדינה בידי
חנזזני קטן וממולח.
הגנרלים האמריקאיים דמו לגנרלים בכל
מדינה אחרת. היה להם נשק חדש. הם רצו
להשתמש בנשק זה, להיווכח כיצד הוא
פועל. זה היה כוח־הדחף העיקרי — ולא
קשה היה למצוא תילי־תילים של נימוקים
ותירוצים כדי להצדיקו•
שום מוח שטני לא תיכנן את הפשע של
הירושימה, כמו הפשע של אושוויץ. היה
זה פשע של חוסר־מחשבה, של המיקרה
העיוור.
86 אלף הרוגי הירושימה מתו במיקרד-
למטוס שהוביל את הפצצה ניתנו כמה
יעדים אפשריים. רק תוך כדי טיסה, ברגע
האחרון ממש, על פי תחזית מיקרית של
מזג־האוזיר, בודן המטוס לעיר יפר,פיה בשם
הירושימה•
העולם חז ה 1457

1ינד11
ך* ולחן־האישיות נשבר.
^ 2לא מעצמו נשבר. לא הודות לגבורתם
ועוז־רוחם של אותם המגנים אותו
כיום בקולי־קולות. כי אלה התחרו ביניהם
עוד אתמול בכתירת כתרים לאדריכל־המדינה,
האחד־בדורו, יורשם של יהושע בן־נון ודויד
המלך.
הוא נשבר מפני שקומץ קטן של בני־חורין
היה מוכן להסתכן במשך שנים ארוכות
ומרות, שבוע אחרי שבוע, במאבק
עקשני ובלתי־נלאה.

הפסל מנופץ. שבריו מוטלים לרגלינו.
איש לא יצליח עוד להדביקם
יחד. לא כדבק של פראזות,
לא כדיר של מלחפי־פינכה.
עבודת־האלילים של עכו״ם — עורכי־כינוסים־ומסעי־התעוררות
— שוב אינה
מעוררת יראת־כבוד. היא יכולה לעורר
רק רחמים.
פולחן־האישיות נשבר. הוא שייך לעבר.
ואילו בהווה אנו עדים לתופעה מגוחכת
שבעתיים:

לא, הרי זה לא יתכן.
ואולי — חה־חה־חה! — זוהי בדיחה מוצלחת
חדשה של בדרן מוכשר, בדיחה שנועדה
להביא את הדברים עד אבסורד?

אולי הבינו הכל את הכריחה
הזאת והתגלגלו מצחוק, ורק אני
שאין לי חוש־הומור כעניינים כאלה -לא הבינותי?

^ ם כן, איני היחיד החסר חוש־הומור.

קרו שנתיים של שלטון אשכול.
רק עיוזר יכול להתעלם מסיכום שנתיים
אלה.

להיות עיוור — זהו אסון פרטי.
אף עיוור המתיימר להיות מורה־דרך
לרבים -הריהו אסון ציבורי.

** רכ״ראש־היטנה האחרון הכתרנו את
הכתבה על איש־השנה אשכול בכותרת:

קראתי שגם הנהלת בית־החרושת אתא
לא הבינה את הבדיחה. היא מחתה נגד
הפקעת שמד, בידי האדונים זוהר ושות׳,
המכנים את עצמם אזרחים־תובעים־את־אש־כול־לשלטון,
ובקיצור את״א.

ואת המחאה הזאת דווקא הכינותי.

חברת אתא מייצרת בגדים. בגדים שיצאו
להם מוניטין בארץ ובעולם. בגדים
חדשים, נקיים, חזקים. אפילו לצבא הגרמני.
לא סמרטוטים. לא בלויי־סחבות קרועים.
לא מלבושים שהזדהמו מרוב שימוש.

שקיבל על עצמו משא בבד מדי,
וברע תחתיו.
אפשר אפילו להתעלם — מתוך חמלה
אנושית — מגילויי השקר והתרמית שנת-
לוז לכשלון זה.

אך המנסה להפוך אדם בזה לנושא
של פולחן -מוטב שייזכר
בקאליגולה המשוגע, הקיסר הרומאי
שמינה את סוסו לקונסול.

*ש מידה רכה מאד של נאיביות בכל
7נסיון כזה. לא רק מבחינת הכוונה, אלא
גם מבחינת הסיכוי.
נכון, לרשותו של כל מישטר מודרני עומדים
אמצעי־תקשורת אדירים. הרדיו מטרטר
באוזני הציבור, העתון ויומן־הקולנוע שובים
את עיניו.
מכונה עצומה זו של תעמולה יכולה לחולל
רבות. אך גם לה יש מיגבלות.

היא יבולה להפוך זאב קטן לזאב
גדול. אך אין היא יכולה להפוך
זבוב לפיל.
פולחן־האישיות של בן־גוריון היה אפשרי
מפני שבן־גוריון הוא — חרף שגיאותיו
הבלתי־ספורות — אישיות. בשעה
אחת, במאי ,1948 הוא קנה את עולמו,
והדבר ייזכר אחרי שיישכחו מעלליו ותעלוליו,
האסונות והסכנות שהביא על המדינה.
אי־אפשר
להכריז על אדם כעל מנהיג־הדור,
מגן־החופש ומציל־הדמוקראטיה רק
הודות לכך שהוא קצת פחות גרוע מקודמו?

האם תכונה יחידה זו -המוטלת
עתה כספק חמור -די בה
כדי ליצור ״אישיות״?
אך פולחן־אישיות סינטתי, פולחן
שנועד להמציא אישיות שאיננה
-חבל על בל טיפה של דיו
הנשפכת בו.

יני רוצה לפגוע בכל האנשים ה־טובים
העמלים על כך בתום לב.
להיפך: אני מאחל להם שיחישו את צעדיהם,
כדי שלא יישארו מפגרים בשנתיים
אחרי ההתפתחות. אם ימהרו, יספיקו לבטל
את חתימותיהם בעוד מועד.
אך איני מאמין שכל סוגדי הפולחן החדש
הם כל־כך נאיביים ותמימים.

אני שואל את עצמי: איפה היו
כל מגיני-הדמוקרטיה האלה כש•
בן־גוריון עוד היה בשלטון?
פולחן חום ר-האישיות.

*ץ יפרו לי שצעיר נחמד בשם אורי זוהר
^ הולך ומחתים אנשים טובים אחרים על
עצומה, המבקשת את הציבור לעזור לאדם
בשם לוי אשכול להציל את הדמוקראטיה
הישראלית.

תמהתי מאד. האם יש כמדינה
אורי זוהר שני, שאיני מכירו,
ולוי אשבול שני, ששמעו לא הגיע
לאוזני?
כי אני מכיר רק אורי זוהר אחד. זהו
שחקן צעיר וסימפאטי, שהלך עימנו לשטח
9בגליל כדי למחות נגד גזילת אומות

דייודיס לכלא, נגד מישטר של דיכוי ההופך
את ערביי ישראל לאויבי־המדינה.
ואני מכיר רק לוי אשכול אחד. זהו
ראש־ממשלת־ישראל שהחמיר את המימשל
הצבאי, האחראי יותר מכל אדם אחר ל־גזילת
אדמות הערבים במסזדה כוזב של
פיתוח, שהתנגד בכל כוחו לחקיקת חוקה
למדינה, שקיים במשך שתי שנות שלטונו
את חוקי־החירום, שחוקק זה״עתה חוק פא־שיסטי
המכונה חוק לשון הרע שדוגמתו
לא נחקק בכל שנות שלטונו של קודמו.
האם אורי זוהר ז ה אוסף חתימות למען
לוי אשבול זהז

על בן היא מתנגדת לשימוש בשמה
למטרה זו -ובצדק.
(ובכלל, האם כדאי היה לשרבב דווקא
את שמם של יצרני-בגדים ביוזמה זו?
הן הדבר עלול להזכיר, חלילה, את בגדי
המלך. וזוהי אסוציאציה מסוכנת מאד!)

ך* כה נניח להומור המפוקפק, כי ה!
) דברים רציניים, רציניים מדי.

מותר היה, צריך היה, לתת
ללוי אשבול שאנס כשהגיע -
כמעט במיקרה -לשלטון.
מותר היה להתעלם ממישקלו הסגולי
(נכון יותר: מחוסר מישקלו הסגולי).
מותר היה לומר: יש לעזור לאיש שאיננו
אישיות, כדי לגמול את הציבור מפולחן־
האישיות.
מותר היה אפילו לקח־ ת שאשכול זה, שכולנו
יודעים על איזו גפן צקח, יתפתח
בתפקיד, יגדל באחריות.

מותר היה -לפני שנתיים. ואיש
לא יאשים אותנו ככך שלא
נתנו לו שאנם כמידה מירבית.
ולמעלה מן המידה המירבית.
אבל מה שהיה מותר א ז — אסור
בהחלט היום .
ומה שהיה בבחינת חובה אז — הריהו
פשע היום.
כי בינתיים קרו דברים.

״האיש שהכזיב״. .ערכנו מאזן שקול של
מעשיו ומחדליו בענייני פנים וחוץ, ונאלצנו
לתת לו את הציון: לא מספיק.
מאז הידרדרו הדברים בקצב גובר והולך,
ורק חנפן יאמר על לוי אשכול שהוא
״הכזיב״.

האיש נשבר.
רק אדם שבור יכול לטעון, ימים מעטים
אחרי שחוקק במדידיו חוק־תועבה פאשיסטי,
כי ״לא ידע״ ,ו״לא הבין״ ,ו״לא הספיק
לקרוא״ את החוק שחוקק.
רק אדם שבור יכול לקבל בברכה במדינה
זו אדם שייצג את הונגריה הפאשיסטית בגרמניה
הנאצית, בשעה ששתי מדינות אלה
עסקו יחדיו בהשמדת חצי מיליון יהודים.
רק אדם שבור יכול להחליט בעניין בטחוני
גורלי דבר והיפוכו, לא פעם אחת —
אלא שלוש פעמים בשלושה שבועות.
רק אדם שבור יכול היה להסכים לחוק־שאבעס
דורסני ולחזור בו, להסכים שוב
ולחזור בו שוב, עד שהדבר נמאס אפילו
לסחטנים המקצועיים (שאיני יכול לפרט את
זהותם מפאת חוק לשון הרע).
האיש נשבר, ושום בגד של אתא לא
יסתיר אח הסמרטוטיזם המציין את שלטונו
המתקרב עתה לסופו.

ושוב: אפשר לרחם על אדם

מדוע לא גילו את אישיותו הגנוזה של
לוי אשכול בימים ההם?
אגיד זאת במילים מפורשות:
כל התארגנות של ״אזרחים״ לטובתו של
שלטון קיים, לטובת בעלי התקציב והמנגנון,
חשודה במקצת. היא זקוקה, לכל
הפחות, לתעודת־יושר.
כאשר השלטון הקיים עוד לא רחץ את
ידיו אחרי חקיקת חוק־דיכוי אחד, והוא
כבר עוסק בחיבור חוקי־הדיכוי הבאים בשטח
הכפייה הדתית — לא תעזור למגיניו
אפילו תעודת־יושר.
כל שלטון קיים בעולם יכול לגייס אלף
חתימות של פרופסורים, דוקטורים ונכבדים
אחרים. המתנגדים לשלטון קיים — הם המתקשים,
בדרך כלל, בגיוס חתימות נכבדות
אלה.

הרבה יותר קל ללחום בשלטון
של אתמול, ששוב אינו אלא דחליל,
מאשר בשלטון של היום.
זה פחות מסוכן. זה יותר כדאי.
הרבה יותר כדאי לקדש מלחמת־חורמה
נועזת ובלתי־נרתעת על מישטר שכבר הלך
מן העולם, ולהגן בעוז־רוח על החופש וה״
דמוקראטיה על־ידי תמיכה במישטר הקיים.
זה טוב למצפון, וגם לקאריירה.

עכו״ם של פולחן-אלילים המרומם
את השליט הנוכחי -מסתכנים
בחשד שאינם אלא עוברי*
בדאי-ומועיל.

א 1דיא בנו ־י

תצפית

במדינה

* פירסום מהורותיה הכספיים של מפא״י למימון מערבת־י
הבחירות תהיה אחת מפצצות־התעמולה האחרונות, שרפ״י
תטיל סמוך ליום הבהירות. הפירסום לא ישא עליו את שסה של רפ״י,
אלא יסונן לציבור בצורה של חוברת אנונימית. חוברת זו תכלול רשימה כמעט
מלאה של הכנסות והוצאות מפא״י בבחירות לכנסת החמישית, וכן רשימת
הכנסות למימון הבחירות הנוכחיות.

; 9פיון אחר מצד רפ״י להורדת יוקרתו של אשכול: פיר־פומה
של פרשת־שחיתות מהתקופה בה כיהן לוי אשבול בשר
האוצר. בפירסום הפרשה יודגש יחם של קלות־ראש וזילזול מצד אשכול לגבי
האנשים שהזהירוהו מראש וביקשו למנוע פרשה זו, שגרמה למדינה נזק של
מיליוני לירות.

• משה דיין יופיע במועמד ברשימת רפ״י.

למרות שדיין לא
העם הגל ההורס
הלאומנות השתוללה ברחבי העולם. שום
כוח לא יכול היה לעמוד נגדה.
בדרום־מזרת אסיה התפרקה הפדרציה של
מאלזיה, מפני שהרוב הסיני בסינגאפור
לא יכול היה להשלים עם שלטון הרוב
המאלאיי במאלזיד״ סינגאפור פרשה, הפכה
מדינה עצמאית חדשה.
בסודאן קידש הרוב הערבי בצפון מלח־מת־השמדה
על הרוב הכושי בדרום, עם
כל סממני הגנוסייד, בדומה למלחמת הרוב
הערבי בדרום עיראק ברוב הכורדי

ונידמה כי גם הרעיון היסודי של ועידת
רחובות מת. כי למרות הדיבורים הרמים,
אין איש מאמין שהסיסמה העיקרית של
הוועידה — הגשת עזרה מצד המדינות
המפותחות למדינות המתפתחות — היא
תרופת־פלא לבעיות הדו־יבשת האפרו־אסיאתית.
במידה שמדינות עשירות מגישות
עזרה, אין זה מתוך אהבת המין
האנושי, כי אם מתוך חישובים פוליטיים
ואסטראטגיים קרים. בספרי-ד,חשבונות של
ממשלת ארצות־הברית, למשל, מופיעה
דרום־ווייטנאם כמקבלת הסיוע הרב ביותר
באסיה.
נותר לוועידה תפקיד מישני: החלפת
ידע מקצועי, והשמעת הרצאות. בזה עסקה
השבוע הוועידה השלישית, שבחרה בנושא
היבש של בעיות פיסקאליות ומוניטאריות
של ארצות מתפתחות. מספר כלכלנים
בעלי שם עולמי הסכימו לשאת הרצאות,
ועשרות עסקנים ושליחים נאותו לבוא
לשמוע אותם. התועלת היחידה שהיתר.
מובטחת להם: הכרת מדינת ישראל מקרוב,
בילוי נעים בארץ־הקודש ומיפגש־רעים
בינלאומי מרנין.
״בשביל סוג זה של עיסוקים,״ הירהר
בקול רם נציג אפריקאי ממדינה עניה,
•סילקו את בן־בלה מהשלטון.״

יחסי חוץ
הגרמני באו

נגרגזוליוציה ט 1ל היזזגגים־
הצטרף עדיין לרפ״י והוא אינו פעיל בסערכת־הבחירות, יופיע שמו בין הראשונים
ברשימה. לאחר הגשת הרשימות, אף ישתלב דיין במסע־התעמולח של רפ״י
ויופיע כנואם באסיפות־בחירות.

• הדתיים ינסו לכבוש את ראשות עיריית ירושלים. גס אם
לא יופיעו הדתיים לכנסת בחזית מאוחדת, הם יתאחדו ברשימה אחת בבחירות
לעיריית ירושלים. אין זה מ ן הנמנע כי בראש הרשימה, כמועמד אפשרי לתפ־קיד
ראש־העיר, יופיע גיבור פרשת תל־גיבורים, יצחק רפאל.

• שלום לוין, מזכיר הסתדרות המורים, יוצע במועמד רפ״י
לתפקיד ׳מזביר ההסתדרות. לוין לא הצטרף עד כה לרפ׳י, אולם ראשי
רפ׳׳י סבורים כי ההצעה למנותו כמזכיר ההסתדרות עשוייה למשוך אותו
להצטרפות אל רשימתם.

• ריב הריח וגלוי יפרוץ כין ראש עיריית חיפה אבא חושי
לבין ח״ב י1ם ך אלמוגי. עד לפני זמן קצר נחשבו אלמוגי וחושי לידידים
מושבעים. עתה, חושד אלמוגי כי חושי מנהל נגדו הסתה שקטה בחיפה, כדי
להוכיח כי אין עוד לאלמוני שוס השפעה בעיר. גס את ההתמרדות של פועלי
הנמל כלפיו, ייחס אלמוגי להסתתו של אבא חושי.

• משה גיסים, כנו של הרם הראשי יצחק רחמים גיסים,
יופיע במועמד לכנסת ברשימת גח״ל. הופעתו של ניסים הבן ברשי־מה
תביא עמה תמיכה שקטה של הרב הראשי ברשימת גח״ל מבלי להתחשב
בזעמם של ראשי המפלגות הדתיות. לעומת זאת, קיימת נטייה אצל כמה ממרכיבי
הרשימה של גח״ל להחליף נציג אחר של עדות המזרח — עורן־הזין ברוך
עוזיאל — במועמד פעיל ומקובל יותר.

• ״חעתונאי המצרי״ אחמד עוסמאן עלול להבריז על
שביתת רעב. השביתה לא תכוון נגד תנאי מאסרו, שהם נוחים, אלא נגד
הארכת מעצרו האדמיניסטראטיבי ללא גבול. עוסמאן מקווה כי שביתה כזאת
תשנה את מצבו, מאחר ששלטונות ישראל יצטרכו לחשוש מתגובות ממשלת
מצריים, בעיקר כלפי אסירים יהודיים שם. בינתיים הוארך מעצרו של עוסמאן
שוב בשלושה חודשים, כנראה מתוך תקווה שהמצרים יסכימו בסוף להחליפו
עם אסיר היושב במצריים.

• עמרם בלוי עצמו יפנה אל הגיורת רות כן*דויד, וינסח

להשפיע עליה לוותר על נשואיהם. ראש נמורי־קרתא אינו רוצה להפר
את הוראת בית־הדין הרבני של העדה החרדית, ולכן אין לו ברירה, כי אם
לוותר על השידוך. במיקרה שהגיורת תעמוד בסירובה, ימסור בלוי את ההכרעה
הסופית לידי האדמו״ר מסטמר.

• בנק גדול כתל־אכיב יפתח כלחץ על איש־עסקים ידוע
להתחיל לשלם את חובותיו, המסתכמים כסך שמונה מיליון
ל ״י. איש־העסקים הסתבך, ומתקרב לסף פשיטת־רגל בגלל הירידה הממושכת
במחיר הקרקעות שריכד. הוא הציע לחכות עד לשינוי במדיניות מכירת הקרקעות,
מסתמך על יכולתו לפרוע בינתיים את הריבית הגבוהה. אולם הבנק
החל חושש לכסף.

בצפון המדינה. דרום סודאן, כמו כורדי־סתאן,
חולמת על עצמאות מדינית, מקווה
לכבשה בכוח הנשק.
על ישראל לא פסח הגל. המפלגה ה קומוניסטית
הישראלית היא מן הקטנות
במדינה. אך, כאשר התפלגה, השבוע, לשני
פלגים כמעט חד־לאומיים, היתד. לכך
משמעות מסוכנת, החורגת בהרבה מתחומי
המפלגה עצמה. כי פילוג מק״י עלול
לשמש הוכחה לכך שאפילו במיסגרת
קומוניסטית, תחת דגל. הבידלאומיות, אין
בני שני הלאומים בישראל יכולים לשבת
יחדיו.
גישה לאומית אמיתית היא זו המכבדת
את החוש הלאומי של הזולת, מתוך כיבוד
השתייכותו של כל אדם. הלאומיות ה־האמיתית
מובילה, בסופו של דבר, לרב־לאומיות,
לשילוב האידיאלים הלאומיים של
עמים שכנים. רק בהסתאבותה ובהזדיי־פותה,
מובילה י הלאומנות לשלילת הזכויות
הלאומיות של הזולת.
בישראל, כמו בשאר ארצות המרחב,
עוד רחוק היום בו תנצח הגישה הלאומית
הפוריה והיוצרת את השוביניזם האווילי
וההרסני, המתיימר להופיע במקומה.

הגבר המקריח, שירד השבוע בלוד ממטוס
אליטליה״ כשהוא מוקף באנשי-
ביטחון, פתח דף חדש ביחסים בין ישראל
וגרמניה• .אני שמח לפגוש אתכם, ומתרשם
עד עומק ליבי מן התפקיד המחכה לי
כאן,״ הצהיר הדוקטור אלכסנדר טרק,
יועצו של השגריר הגרמני והאיש מספר
שניים בשגרירות שנפתחה השבוע במלון
שרתון בתל־אביב.
בטוח בעצמו ושופע חיוכים, ירד כעבור
שעה קלה מהמכונית שהביאה אותו
למלון. הוא הסתובב במסדרון, התלחש
עם שלושת עוזריו, ניסה להפנות את
תשומת־ליבם של העיתונאים שהתקהלו סביבו
אל שלוש העלמות חמורות־הסבר שנילוו
אליו• .תכירו, בבקשה, את המזכירות של
השגרירות,״ אמר.
כמה עשרות אנשים שבאו לכינוס לזכר
הרוגי העיירה בנדין, התקהלו בכניסה למלון,
ניסו להציץ פנימה, עוררו חששות
כבדים בלב אנשי הבטחון, שהשגיחו בשבע
עיניים על הנעשה מסביב.
במסדרון הוסיף טרק להתחמק משאלות
מטרידות, נהנה להסביר לכל מי שהתעניין,
כי הוא שמע רק טובות על ישראל, וכי
הוא מקווה להיכנס לתפקידו ברגל ימין.
פחות אופטימיים היו כמה מאות מפגינים
שהתקהלו השבוע בכיכר דיזנגוף בתל-
אביב, כשבידיהם כרזות נגד יחסי ישראל־גרמניה.
ועידות הרעיון
שמת
41 דגלים צבעונים התנופפו ברוח, ב־כנין
סה לאוניברסיטה העברית בירושלים.
היו אלה דגלי המדינות, שנציגיהן באו
להשתתף בועידת רחובות השלישית.
רעיון הוועידה נולד במוחו של אבא
אבן, כאשד אך נתמנה לנשיא מכון וייצמן,
לפני חמש שנים. אבן, אשר כיהן במשך
תריסר שנים כשגריר ישראל בארצות־הברית
ובאו״ם שאף להקים מהדורה ישראלית
של המוסד הבינלאומי הגדול ב־ניו־יורק.
מוסד בו ישבו זה לצד זה בני
הארצות המפותחות הלבנות, ובני המדי נות
השחורות והחומות של אסיה ואפריקה,
תחת דגלו המלכד של המדע.
בוועידה הראשונה, שנערכה ברחובות,
לא חסרו רגעים של התרוממות ומתח.
אחד השיאים היה הופעתו של נציג צעיר
מהרפובליקה של קונגו ליאופולדוויל. בפיו
היתד, ברכה משלהבת מאת סאטרים לו־מומבה.
לקח
בן־כלה. מאז נרצח לומומבה,

הלמום סלדצ׳ק, המזכיר ה־שני
בשגרירות הגרמנית ש||

הוקמה השבוע במלון שרתון, מבלה את רוב
שעותיו בבריכת המלון, מתכונן לעבודה רבה.
העולם הזח 1457

,לזכור ולא לסלוח!״

קהל מפגינים, שמנה כמה מאות איש,
ערך השבוע הפגנה שקטה בכינר דיוני
גוף בתל־אביב, נגד קשירת יחסים דיפלומאטיים עם גרמניה. בהפגנה, שאורגנה על־ידי צעירי
כמד, ימים לפני כן נעצר צעיר מבני־ברק,
כחשוד בעיקוב אחר שלושת עובדי
השגרירות הגרמנית, שהגיעו בשבוע שעבר
כדי להכין את הקרקע לבואו של
פאולם. ברגע שדרכה כף רגלם על אדמת
ישראל, הועמדו שרותי הביטחון על הרגליים.
כי שאלה אחת ניקרה בלב כולם:
האם ינסה מישהו לפגוע בהם?
״אני חושב שד,קיצונים הם מיעוט קטן
ומבוטל,״ מסביר ר,למוט סלדצ׳ק, המזכיר
השני של השגרירות, באנגלית ייקית. ככה
הסבירו לו במשרד החוץ של הרפובליקה
הפדראלית.
״כן, נכון שיש כל מיני אנשים קיצוניים
שעושים קצת רעש, אבל לא נורא.״
הוא חושב רגע, שוקל כל מילה. צריך
להיזהר ולמצוא את הניסוח המדוייק• .הם
ישתכנעו שאנחנו בסדר מבחינה זאת.״
הוא לא צריך להסביר מאיזו בחינה. זה
מובן מאליו.
״אין תגובה״ הוא גבוה, רחב, מקריח
במקצת. פניו עגולים ומלאים. לאו
דווקא הטיפוס הגרמני הקלאסי .״הו, כמו בן
שאני גרמני. במשרד החוץ עובדים
רק גרמנים. רגע — מה אני אומר? יכול
להיות שעובדים גם לא גרמנים, אני בעצם
לא יודע.״ אבל הוא לא מכיר כאלה.
הוא יליד צ׳כיה. זה כל מה שהוא
מוכן לספר על עצמו. לכל מי שלא יודע
״צ׳כיה זה במו גרמניה. בכלל המושג

גרמניה הוא מושג מסובך מאד.״
המזכיר השני של השגרירות. הגרמנית
היה צעיר מאד כשפרצה המילחמה. קסך
הכל בן . 11 רק יותר מאוחר שמע על
פישעי הנאצים, והזדעזע.
לא, הוא לא יכול להגיב על דיבריהם
של חוגים בלתי־אחראיים, שאינם מרוצים
מעברו של הביג־בוס. הוא בסך הכל בורג
קטן.
הוא אוהב שישאלו אותו על ישראל.
״באמת ארץ יפה. איזה שמש, איזה ים,
איזה נוף!
״חיפה עיר יפה. יש בה משהו מיוחד
כזה. גם תל־אביב.״ בירושלים לא הספיק
להיות.
״על שאלות מסוג זה אני אוהב לענות,״
חיוך דיפלומאטי ,״את הפוליטיקה אני
עוזב לגדולים ממני.״ הוא אוהב שישאלו
אותו איך האנשים בישראל ואיך הים
ואיך השמש ואיך כל הדברים היפים שיש
כאן.
״הבחורות שלכם כל כך מיוחדות. יש
להן חן שאין לשום נערה באירופה. הן
מין תערובת של מזרח ומערב, מין מזיגה
ניפלאה *.כן, הוא דווקא מסתכל על חתיכות•
״מה יש, אסור?״ הוא הזק בן
שלושים ומשהו, וזה די טבעי שהוא
יושב על כיסא. נוח ומסתכל על. חתיכות
בביקיני .״חתיכות כאלה לא ראיתי בשום
מקום בעולם.״

המפלגות, אירגוני הלוחמים האנטי־נאציים ושרידי מחנות ההשמדה, נישאו כרזות נגד היחסים
עם גרמניה .״גרמניה האחרת שורצת נאצים״ ,״אין התיישנות להשמדת עם״ ,״לזכור ולא
למלוח״ ,קראו הכרזות. מארגני ההפגנה הבטיחו כי גם בואו של השגריר לא יעבור בשקט.
הוא אכל פעם בחברת ישראלים בגרמניה.
הם היו נחמדים ואפילו לימדו
אותו קצת עיברית. הוא יודע להגיד שלום
ובוקר טוב ומה שלומך וקצת דיקדוק.
הוא אפילו הבחין שהעיתונים הישראלים
אינם כתובים בעברית תנ״כית.
שאלות קשות. סלדצ׳ק מוכן לדבר
הרבה זמן על נושאים כאלה. רק שלא
ישאלו אותו כל מיני שאלות קשות, כמו,
אם יש לדעתו הבדל בין יהודים וישראלים.
רגע, חושבים. הוא מגרד את פדחתו. המצח
מקומט, המחשבה מרוכזת .״יש הבדל.
לא, בעצם אין. אלה יהודים ואלה יהו דים.״
לא, לא, עכשיו הוא יודע את התשובה
האמיתית :״יש הבדל מסויים בין
סתם יהודים וישראלים.״
המזכיר השני לא יודע בדיוק את ההבדל,
אבל ״הישראלים זה משהו אחר.״
הוא לא אוהב את גרמניה המזרחית. .
בהחלט לא .״הם עושים. צרות, הקומוניסטים
האלה.״ הוא שמע.שגס בישראל יש מפלגה
קומוניסטית. הוא אפילו יודע שמפא״י
התפלגה, ושאשכול רב עם בן־גוריון,
ושבגין רב עם כולם ושבעוד כמה חודשים
יהיו בחירות.
מה שבטוח בטוח. סלדצ׳ק הגיע
לכאן במיקרו״׳ בעצם היו צריכים לשלוח
אותו לדרום־אמריקה, אבל ברגע האחרון
שאלו אותו אם הוא מוכן לשרת בישראל,
אז הוא קפץ על המציאה, ועכשיו הוא

חיוו דיפלומאטי

אלכסנדר טרק, יועצו של השגריר הגרמני
והאיש מספר שניים בשגרירות, שהגיע השבוע
לישראל. הוא התחמק בצורה דיפלומאטית
משאלות מטרידות, ענה ברוח טובה
על שאלות אחרות שהוצגו על־ידי עתונאים,

\ 1 >1י 71 1ך י | 1,ן | 11 הרברט קרפט, נזקריח ונוק־
/ן * ן 0 111ייי | שה, היה עמוס עבודה בבר,
סהרגע הראשון. הוא פקח עין על כל סי שהתקרב לסגל.
כאן הוא נראה דקה לפני שצילם. אס כסבי העולם הזד״
העולם הזה 1457

שלוש המזכירות הלבושות בקפידה משכו את תשו־
1י י ^ מת־לבס של הצלמים. יועץ השגרירות, אלכסנדר
טרק, השתמש בנוכחותן כדי להקל מעליו את לחץ השאלות שהומטרו עליו
מפי הכתבים .״גשו אליהן,״ אמך היועץ־הדיפלוטט ,״יש להן מה למפר.״

שמח להיות כאן. חיוך דיפלומאטי.
רק דבר אחד מרגיז אותו. שכל העיתונאים
האלה, הבאים למלון, נטפלים דווקא
אליו .״שישאלו קצת גם את החברים
שלי. גם שטיינלייטנר והרברט קרפט יכולים
לומר משהו.״
קרפט 43 קרח ונוקשה, מתאים בחיצוניותו
לתפקיד שהוא ממלא: קצין הביטחון
של השגרירות. הוא בקושי מגמגם
כמה מילים באנגלית .״דויטש, דויטש.״
נאמן לתפקידו, הוא דואג לצלם את כל
ד,טיפו!ם ים המתקרבים לחבריו. מה שבטוח
בטוח.
שטיינלייטנר, לעומת זאת, מעדיף לטבול
במיים הקרירים. אין לו חשק עכשיו
לענות על שאלות של נודניקים. לסלדצ׳ק
דווקא לא איכפת להמשיך לפטפט. הוא
רוצה להגיד, למשל, שמלון שרתון מוצא
חן בעיניו, ושהאוכל נורא־נורא טעים,
ושהאווירה והכל נחמד נורא. גם השוטרים
השומרים עליו ועל חבריו נחמדים.
הוא לא פוחד לצאת מהמלון ,״מה יש
לי לפחד?״ כל האנשים נחמדים כל־כך,
ולא עושים רושם שרוצים לאכול אותו.
(המשך בעמוד )12

נעם היתח זאת מחלה של הנוט ־ עכשיו היא חננה למחלה שר חגו׳
אם אחד משלושת הנאשמים העיקריים בטידרה
לוי אשכול, דוב יוסף ומשה אונא — זו מעזים להטיל ספק באמיתותה אף של מילה
אחת בסידרה זו, הרי תובעים בזה עורכי ״העולם
הזה״ ששלושתם יחד, או כל אחד מהם
לחוד, יתייצבו לוויכוח פומבי עימם פנים אל
פנים, על כל במה שהיא, כדי להוכיח את הדבר.
* 4ואן פירץ היה דיקטטור פאשיסטי. הוא שלט בארגנטינה באמצעות הטרור והשוחה
| ן התעמולה ומחנה־הריכוז. את תורתו למד באיטליה של מוסוליני, אותו העריץ ושיבח.
בארגנטינה היה קיים עתון בעל שם עולמי. לה פרנסה (״האמת״) היה כקוץ בבשרו של
השלטון. כשמו כן היה: הוא אמר את האמת. למרות הטרור.
בשנת 1951 החליט חואן ברון לחסל את לה פרנסה. הוא עשה זאת בשתי דרכים:
• מפקחים סניטריים ביקרו בבית־הדפום, החליטו כי בית־השימוש שלו אינו ברמה
נאותה — וסגרו את הדפוס.
• בעלי־הקיוסקים, שהיו כפופים לאירגון־טרור פאשיסטי, החליטו ״פה אחד״ שהם
מסרבים להפיץ עתון החותר תחת בטחון־המדינה.
לה פרנסה נסגר. אבל זאת היתד, התחלת סופו של פרון עצמו. הזעזוע העולמי, וההתקוממות
האזרחית, פילסו את הדרך להפיכה נגדו. הוא ברח מארצו, התמסר לבעילת קטינות.

כי לחואן פרון לא היה לוי אשבול, לא היה דוב יוסף, לא היה משה
אונא. אילו היו לו יועצים כאלה, ואילו כיסחו לו חוק־לשון־הרע, לא היה
צורף כמפקחי בית־שימוש. אפשר היה למנוע את הדפסתו והפצתו של
העתון המסויים באמצעים הרבה יותר פשוטים, ועל מהרת החוקיות.
זוהי משמעותו של חוק לשון הרע. פאשיסטים בלתי־מוכשרים, כמו חואן פרון, יכולו
ללמוד ממנו להבא. כי מציון תצא תורה, ודבר הפאשיזם מבית המדפיס הממשלתי בירושלים.

סחו זקוק רהסווא(ו
ץ ואן פרץ

היה בחור גם. הוא לא הבין את אחד מכללי־היסוד של הפאשיזם ה׳

11 מצליח:

הטרור זקוק למסווה. האלימות זקוקה למירמה.
בצורה קיצונית ביותר הובהר כלל זה במשפט אייכמן. החל ברישום היהודים וכלה בנשימתם
האחרונה בתאי״הגאזים, ליוותה אותם מערכה בלתי״פוסקת של הסוואה ורמאות.
רישום המועמדים־להשמדה נעשה ״למען הסדר״ ,כדי ״לאפשר ניהול תקין של הקהילה״.
הגירוש נעשה ״למחנות עבודה, שם יוכלו לעבוד ולחיות חיים בריאים״ .בשטח הריק ליד
אושוזיץ הוקמה תחנת־רכבת אזרחית רגילה, שהיו לה למראית־עין כל האביזרים הרגילים,
כדי שהקורבנות לא יבחינו לאן הגיעו. מייד עם בואם לאושוזיץ נאלצו לכתוב למשפחותיהם
גלויות עם תמונות של עיר־קייט, כדי שהקורבנות הבאים יהיו רגועים. ועוד בתא־הגאזים
עצמו היו מותקנים ברזי־מקלחת כוזבים.

מבחינה זו אין הבדל כין פאשיזם גדול וקטן, כין הצעד האחרון -
הפתרון הסופי -והצעד הראשון, שהוא תמיד סתימת הפה, חיסול
העתונות החופשית והשלכת מבקרי־המישטר לכלא.
חוק לשון הרע הוא דוגמה חדשה, שכבר יכולה להיחשב לקלאסית. לא זה בלבד שהעברתו
בכנסת הושגה בדרכי מירמד, וכחש, שקר והונאה — אלא שגם ניסוחו עצמו הוא מלאכת־מחשבת
של זיוף.

לחוק זה אין בל קשר עם לשון־הרע. המחוקק לא ביקש, כפי שהוא
מתיימר לבקש, להגן על הפרט המיסבן, חסר־האונים, המופקר לדיבה
ולעלילות־שווא. בל הטיעון הזה כוזב כאותם ברזי־מקלחת.
כבר היה קיים בארץ חוק פלילי ואזרחי להגנה בפני דיבה. זה אחד החוקים החמורים
ביותר בעולם הדמוקראטי, שהועתק במלואו מחוקי בריטניה. אילו סבר מישהו שיש בו
פירצות, אפשר היה לתקנו.
לפי החוק הזה יכול היה היועץ המשפטי להגיש בעבר אלפי תביעות פליליות, להגן על
אזרחים מיסכנים. הוא לא עשה זאת. הוא הגיש רק תביעה אחת — אווילית מאין כמוה —
להגנת שמו של עסקן מפא״יי, איש־אמונם של ראשי־ר,שלטון: רודולף קסטנר. כשלונו
המחפיר של השלטון במשפט זה, בו נתגלו פרטים מזעזעים על פעולותיהם של מנד,יגיד,מדינה,
הוא שהוליד את הטיוטה הראשונה של חוק לשון הרע, טיוטה שגם בן־גוריון
לא העז להגישה לאישור הכנסת.
השלטון לא התחיל אפילו למצות את החוקים להגנה על אזרחים מפני דיבה. מעולם לא
גילה שום עניין בכך.

מטרת החולירע אינה להגן על אזרחים. הוא נועד להשיג מטרה
הפוכה: לשלול מן האזרחים את ההגנה העיקרית בפני שרירות השלטון,
את הערובה היחידה לחרויות־־האדם במדינה שאין לה חוקה:
העתונות החופשית והלוחמת.
זוהי האמת הפשוטה. כל אדם בממשלה ובכנסת יודע זאת, החל בראש־ד,ממשלה ועד
אחרון סדרני־הכנסת. כל השאר אינו אלא רמאות, הסוואה, אחיזת עיניים.

אש צורבת 4-0כיוונים
ך* וק לשון הרע,

שכבר נכנם לתוקפו ב־ 30 ביולי ,1965 כולל 27 סעיפים בחמישה

1 1עמודים.
כמעט כל אחד מן הסעיפים האלה לבדו די בו כדי לחסל את חופש־הביטוי בישראל.
אולם כולם יחד, בהתחברם ובהתמזגם למסכת אחת, הם פסק־דין מוות מוחלט, סופי וגמור
לחופש־העתונות.

לא לחופש של עתון לוחם כלבד, של שבועון מסויים אחד. כי בנסותו
להרוג אריה אחד הטיל השלטון פצצה אטומית, ששום עתון אחר
במדינה -ויהיה אפילו נאמן לשלטון ומלחבף־פינכתו -לא יוכל
להימלט ממנה.
כי ביצוע החוק כלל אינו נותן בידי השלטון בלבד. השלטון חילק סכיני־רצח לכל האזרחים,
וכל איש־זדון יוכל לנעצו בליבו של כל עתון. על כך עוד נדבר להלן.
ההתקפה על חופש־העתונות מבוצעת, בחוק זה, מכמה כיוזנים שונים, וכך נוצרת אש
צולבת שאין מנוס ממנה:
• הפיכת כמעט כל דבר ביקורתי המתפרסם בעתון ל״לשון־הרע״.

• שלילת בל הגנה יעילה מן העתון הנתבע לדין.
• איום במאסר ובחורבן כלכלי על כל אדם העובד בעתון, כולל הנער־השליח (ולגבי
ד,שבועון_המסויים גם על המדפיסים ומחלקי־העתונים).

• הטלת עונשים שנועדו מראש להביא כבטחון גמור לסגירת העתון.
ושוב״ חלק מן החומרות האלה היו קיימות גם בחוק הקודם, שהיה חמור מאד. אבל כש־באות
כל החומרות האלה יחד, כאשר הגדרה קיצונית של ״לשון־הרע״ באה בצד שלילת
כל הגנה אמיתית מן העתונאי — הרי נוצר מסך־ברזל שאין בו חור ופירצד — ,זולת אחת
ויחידה, שעוד נעמוד עליה.
אין זה רק חוק טוטאליטארי, אלא גם חוק ״טוטאלי״ ,מבחינת שלמותו: כוונתו הברורה
של המחוקק — להביא לחיסול עתון לוחם וחופשי — תורגמה למערכת־סעיפים מושלמת
מאין כמוה.
אחד הפרשנים המכובדים ביותר בארץ, הד״ר (למשפטים) יעקוב רוזנטל, הכתב לענייני
כנסת וחוק של הארץ, נציג ציבור־העתונאים במשא־ומתן על החוק, כתב על חוק זה:
״הקנאות להחמרה, ויהי־מה, סינוורה עיני גורמים מסויימים במידה כזאת שמרוב קנאות
החטיאו את המטרות.״
זוהי לשון סגי־נהור. כי המחוקק לא היה מסונוור, אלא דווקא ראה את יעדו בבירור.

הדוגמה: הדיקטשו הפשיסטי חואן נדון

הוא לא החטיא את המטרה -הגנה על האזרח מפני דיבה -בי בלל
לא התכוון למטרה זו. הוא פגע בדיוק לכול המטרה שאליה התכוון

ואשי התיבות שר ״חוק לשון הרע״
כאמת -רציחת שבועון מסויים, ולו גס כמחיר הריגת חופש־העתונות
כולו.

קויקסווה וחנועה גזרחית

הי לשון־הרע? כל דבר :״בין בטל־פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות,
תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.״ (סעיף .)2

תנועה מזרחית. קאריקטורה המראה את גולדה מאיר כשהיא כעלת
אף! גדול. השמעת צליל המחקה את קולו של דוכ יוסף. תמונה של לוי
אשכול, בה אין הוא נראה גברי ויפה די צורכו. ובעיקר: כל מאמר
המותח ביקורת על מישהו, וכעיקר מישהו בעל מישרה ציבורית.
כך אומר סעיף : 1״לשון־הרע היא דבר שפירסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות
או לעשותו מטרה לשינאה, לבוז או ללעג מצידם.״
למשל: להזכיר כי משה אונא אמר שהמימשל הצבאי נוגד את מצפונו, וכי הצביע למחרת־היום
בעד אותו מימשל צבאי עצמו. זה עלול, לכל הדעות, לעשותו מטרה לשינאה, לבוז
או ללעג מצד מישהו, ובצדק.
״לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו.״
למשל: לטעון כי דוב יוסף מצטיין בתכונות של מושל־מחוז תורכי, וכי הוא מתנהג בהתאם
לכך.
״לפגוע באדם, במישרתו, אם מישרה ציבורית ואס מישרה אחרת, בעיסקו, במשלח־ידו
או במקצועו.״
למשל: לטעון כי לוי אשכול אינו ראוי מבחינה מוסרית לשמש ראש־ממשלה בישראל,
וכי הוא איש מירמה וכחש (.בתנאי שהטוען כך אינו חכר־כנסת וראש־מפלגה).
הגדרות אלה חלות, כמובן, על כל מאמר ביקורתי — ויהיה שקול, מתון ועדין ככל
שיהיה. לפי סעיף זה אסור לכתוב כי סגן־שר פלוני אחראי מבחינה ציבורית לפרשת־השוחד
של מנהל לישכתו. אי־אפשר לכתוב כי ראש־מחלקה אלמוני אינו ראוי לתפקידו.
אי־אפשר לכתוב כי יש אי־סדרים בניהול החשבונות של מוסד פלמוני. אי־אפשר לטעון כי
מפקח־כללי מסויים נשבע לשקר.

מותר יהיה לכתוב בי לוי אשכול הוא גבר, שדוב ייוסף הוא שוחר־חופש
מושבע, שמשה אונא הוא סמל המצפון היהודי הדתי. וגם זה
אינו בטוח.
כי סעיף 3קובע שלשון־הרע אינה צריכה להיות מפורשת. די ש״תשתמע״ מן הפירסום
״או מן הנסיבות החיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה.״ כלומר: מישהו יוכל לטעון
כי הנ״ל נכתב, חלילה, באירוניה, וכי יש בכך לשון־הרע.

סעיף חיסור ו!א8ח
ף* די להכין את מלוא חומרתם של הסעיפים 2 ,1ו־ ,3יש לקפוץ ישר לסעיף
העיקרי של החוק, שהוא סעיף .14 החוק הבריטי הישן מגדיר את הדיבה בחומרה רבה.
אבל הוא פתח פתח אחד מוחלט: האמת.

אם הוכיח המפרסם כי דיבר אמת -הרי היה מוגן מכל תביעה.
אי־־אפשר היה להעניש אדם בשל גילוי האמת.
לא היד, זה סעיף קל. לעיתים קרובות יודע עתונאי כבטחון מוחלט כי ידיעה מסויימת
היא אמת — מבלי שיוכל להוכיח זאת. אין הוא יכול לגלות את המודיע, שמסר לו את
הדברים בסוד. אין הוא יכול לגלות שראה מיסמך סודי.
אך שום עתונאי לא התנגד לסייג זה. כל בר־דעת מבין שדרושה הגנה יעילה על שמו
הטוב של אדם חף־מפשע, וכי פגיעה יכולה לבוא רק למען גילוי האמת. ואת האמת
צריכים להוכיח.

אלא שהחוק החדש קובע כפירוש בי מיבחן־האמת שוב אינו חשוב.
דבר שבולו אמת, דבר שאת האמת שבו אפשר להוכיח בכית־המשפט
כתנאים היקשים ביותר -אסור לפירסום, ודין מפרסמו למאסר ולחורבן
כלכלי.
כי אותו סעיף־תועבה קובע:
״תהא זאת הגנה טובה (על הנאשם) שהדבר שפורסם היה אמת, והיה בפירסום עניין
לציבור, ובלבד שהפירסום לא חרג מתחום הדרוש לאותו עניין.״
יש לקרוא מישפט זה כמה פעמים, כדי לעמוד על כל עומק התועבה שבו.

כשפת הכחש האופיינית לחוק זה הוא מבטל לחלוטין את הגנת
האמת.
כי הוא אומר שלא די בהוכחת האמת, אלא שעל הנאשם להוכיח שני דברים נוספים:
י #שהיה בפירסום עניין לציבור,
• שלא חרג מתחום הדרוש לאותו עניין.

בשני פסוקים אלה מתגלה כל גאוניותם של ה״ה דוב יוסף ומשה
אונא, וגם בל כוונתו של לוי אשכול.
קודם כל: נוצרה אמת־מידה שאינה מוגדרת כלל. אין בחוק זכר של רמז למה הכוונה.
מהו עניין לציבור, ומה חורג ממנו?
ולא במיקרה חסר רמז זה. על שום חוק שנחקק במדינה לא בוזבזו כל־כך הרבה אלפי
שעות־עבודה. כל מילה נדונה, ושוב נדונה, בפגישות ובוועדות, בנוכחות מיטב המשפטנים
של הממשלה, הכנסת והעתונות היומית, כולל אותו ד״ר רוזנטל, שהעלה את הנקודה
הזאת פעמים רבות.

ההגדרה לא ניתנה בכוונה -בדי ליצור איום טוטאלי על העתונות.
שום עתונאי אינו יודע ברגע זה מה פירושם של סייגים אלה, במה הם מתבטאים, כיצד
הם חלים על עבודתו. הדבר יוברר רק אחרי שהתריסר הראשון יישב בבית־הסוהר.

יש להוכיח אנסווו
^ ולס יש ויש רמזים בלתי־רשמיים על כוונת המחוקק בשטח זה, והם מצטרפים
לקבר־אחים לעתונאי ישראל.
בנוסח החוק שפורסם ברשומות אין ניקוד למילים. אולם בהצעודהחוק הסופית, זו
שנתקבלה בכנסת, נוקדה מילה אחת ויחידה. במילים ״עניין לציבור״ הופיע פתח. מתחת
ללמ״ד — וניקוד זה יחייב, כנראה, את השופט.

התלמיד: יוסף, שו־ד־משפט־ס שד המעון
יש הבדל תהומי בין ציבור סתם, כלשהו, לבין הציבור בה״א הידיעה.
דבר שיש לו עניין לזה, אין לו עניין לזה.
היתד, מעילה בקופת־התגמולים של קריית־שקולניק. שבועון מסויים פירסם את הדבר,
והוכיח שהוא אמת. הוא הוכיח אפילו שהיה בכך עניין לציבור מסויים — חברי אותהקופת־תגמולים, וקוראי השבועון.
אך האם היה בכך עניין לציבור כולו? להציבור בה״א הידיעה? מי בכלל מייצג את
הציבור בה״א הידיעה? מי יקבע מהו עניינו — חוץ מהממשלה, והרוב שלה בכנסת?
/0״ 95 מכל המתפרסם בעתונות אין בו עניין לכל הציבור. מדורים רבים בעתונות —
קולנוע, ספורט, כלכלה, מדע — מכוונים בפירוש לחלקים מסויימים מן הציבור.

להוכיח ״עניין לציבור״ בלמ״ד פתוחה -הרי זה אבסורד. הדבר
אינו ניתן להוכחה.
האם יטען עורך השבועון המסדים כי גילוי פרשת תל־גיבורים יש בו עניין לציבור
קוראי השבועון המסדים? אין זה חשוב. הוא לא יוכל להוכיח שיש בכך עניין לציבור
פועלי־הדחק בקריית־גת, או לציבור עובדי משרד־הבטחון.

״הציבור״ כה״א הידיעה הוא פיקציה, הפשטה בלשנית. לבן הוכנסה
לחוק זה בידי אויכי־האמת.

חנוחוח גדודה 18׳
*ץ ולס המשך הפסוק

עוד חמור ומסוכן עד אין־שיעור יותר. הוא המסמר האחרון

בארון המתים.

מה פירושו של דבר :״לא חרג מתחום הדרוש לאותו עניין״?
השאלה אינה ריטורית. משד, אונא עצמו נשאל שאלה זו, על־ידי אחד מנציגי העתונות
היומית, באותו דיון (שנסגר, אגב, בפני עורך השבועון המסדים ושאר השבועונים).
שאל העתונאי,, :מה פירושו לא חרג?
״לא חרג מבחינת חריפות הסגנון, כלומר הדברים נכתבו באורח קיצוני מדי?
״לא חרג מבחינת ההבלטה, כלומר הכותרות היו גדולות מדי, או שהדבר הושם בשער?
״לא חרג מבחינת אורך הכתבה?
״לא חרג מבחינת החזרה על הדברים, בתגובות של קוראים ובמכתבים למערכת?״

השיב על כך משה אונא, סמל המצפון הדתי :״גם זה וגם זה !״
כלומר: אדם ילך לבית־הסוהר גם אחרי שהוכיח שפירסם את האמת, וגם אחרי שהוכיח
את אשר אינו ניתן להוכחה — שבפירסום האמת היה עניין לציבור כולו. גם אז יכול
היועץ המשפטי לטעון כי אסור היה לפרסם את הדבר בשער השבועון המסדים; שהכותרת
היתה גדולה מן הצורך; שלא היה צורך לחזור על הידיעה במאמר ראשי.

והשופט ייאלץ להרשיע את העורן* ,ראש־המערכת, העתונאי, הבת־בנית,
הנער השליח, המדפיס, המפיץ, בעל-הקיוסק ומחלק-העתוניס.
לבל אחד מהם: מאסר של שנה, ופיצויים בכל סכום שיעלה על דעתו,
בעונש על פירסום האמת.
אילו היינו מסיימים בכך את הניתוח, היינו חייבים לומר: זוהי תועבה ללא־תקדים במישטר
המתיימר להיות דמוקראטי. זהו מצב בו לא תוכל שום עתונות להתקיים. זהו מצב היוצר
בהכרח מישטר בו לא תיתכן שום ביקורת, בו עומד השלטון מעל לכל ביקורת, בו
אי־אפשר יהיה להפיל את השלטון אלא בדרך של מחתרת טרוריסטית או התקוממות
מזויינת.

בי כמקום שאין חסינות מוחלטת לפירסום האמת -ללא שום סייג
ומיגבלה זולת היותה אמת • -טס לא תיתכן גם שום חרות אחרת.
ביטול חופש־האמת מביא בעקבותיו בהכרח את ביטול כל שאר החרדות.
אבל הניתוח אינו מסתיים כך. הוא רק מתחיל כאן.

כי ארבעת הסעיפים שהזכרנו עד כה אינם אלא אפם קצהו, ארבעה
מתון 27 -סעיפים הראויים איש לרעהו -והראויים בולם יהד לשלישיית
לוחמי־הצדק שחוקקו אותם: לוי אשכול, דוב יוסף ומשה אונא.
(המאמר הבא בסידרה: אילו סעיפים מכוונים בגלוי נגד
השבועון המס די ם ז כיצד זוממים בעלי־החוק להביא לחיסול
העולם הזה למחרת יום־הבחירות ז)

במדינה
(המשך מעמוד )9
לא, הוא לא למד להגיד את זד. במשרדו,חוץ.
הוא לא תוכי, שחוזר על מה שאומרים
לו. יש לו עיניים והוא מתבונן
סביבו.
מי שחושב שהוא לא הלך לבאר מפני
שהוא מפחד לצאת מהמלון, טועה טעות
חמורה. הוא לא הולך לבארים באופן
פרינציפיוני, מפני ״שאני שונא את ה־אווירה
הדחוסה ואת עשן הסיגריות וריח
המשקאות.״ הוא מעדיף להשתזף על שפת
הבריכה, ולנוח בחדרו בקומה הרביעית.
בעוד שבוע מחכה לו עבודה קשה.
עתונות פרס במזוודה
הפרס שחולק,השבוע במונטריאול, קנדה,
הוא הפרס הבינלאומי העליון לציירי קא־ריקאטורות
פוליטיות. זכה בו יעקב שילד.
הישראלי, בוגר בצלאל וקאריקאטוריסט
של דבר ודבר השבוע. מלבד המונטין העצומים,
קיבל גם פרס כספי בסך 5000
דולאר.
לתחרות זו נשלחו 250 קאריקאטורות
מישראל. שש מהן זכו להיכלל בתצוגת־הסיום:
שלוש משל רענן לוריא, אחת של
פרידל אחת של זאב והששית אשר זיכתה
את שילה בפרס הראשון. היא
מגיבה על נסיון המצרים להגניב אדם
במזוודה, מרומא לקאהיר.
ההפתעה בחוגי העתונאים בארץ היתד.
)מהולה בסקרנות. איש מן המקורבים למקצוע
לא זכר כי ראה את הקאריקאטורה
של שילה בארץ, והם ציפו לקבלת העתק
ממונטריאול כדי להבין כיצד הפך צייר
ש_ד,שב כאיש השורה השנייה בישראל —
לבעל הכתר של הצייר הטוב ביותר בעולם
בולו לשנת .1965

קלפי נסיונית
לשון החוק הרע

ה שעה געל 40 הפרסים הרא שונים
באוגזרבסוריח של £1-$)1!$$£ז ! 4ס £0א

קורטברט

נוסד בשנת 1790

להשיג בחנויות המובחרות
לשעונים בכל הארץ

גי מנסיה טכני ת לשנת בוקר

הרשמה
לב יתות

הלמודים

תשכ״ו

במגמות :

• רדיו אלקטרוניקה
• טלויזיה
• חשמל
כולל

הכנה

• טכנאות בנין
• טכנאות מכונות
• קרור ומיזוג אויר

ל ב חינו ת

בגרו

שכר לימוד מודרג. סטיפנדיות מטעם המועצה הפדגוגית עד ס/ס-40

פרטים

והרשמה בבוקר נז־ , 13—8בערב מ־.20—16

סניף רנ -א:

אלובי 70

שבוע ימים אחרי שעורכי העולם הזת
הודיעו על החלטתם ליזום את הקמתה
של רשימה חדשה בבחירות הכנסה השישית
— רשימת העולם הזה — כוח
חדש — נערכה שוב הקלפי הנטיונית ב רכבות.
היתד, זאת ההזדמנות הראשונה
לבדוק איך השפיע זזווק לשון הרע על
מערך הכוחות במדינה.
התוצאות היו מפתיעות גם לגבי העורכים
עצמם. לפי הקלפי, בה השתתפו למעלה
מאלף אזרחים ישראליים בשש רכבות
נוסעות, היתד, הרשימה החדשה זוכה
בתשעה אחוזים מן הקולות — אילו נערכו
הבחירות השבוע, היתד. הופכת לסיעה החמישית
בגודלה בכנסת.
כדי להפריך כל חשש בלב המפלגות
האחרות לגבי מהימנות הקלפיות, החליטו
העורכים לפנות למרכזי כל המפלגות, להציע
להם לשלוח לקלפיות הבאות משקיפים,
שיהיו נוכחים בעת עריכת הקלפי
ובעת ספירת הקולות•*.
המערך יורד. הקלפיות נערכו הפעם
בשש רבבות, כלהלן:
!• קלפי מס־ : 1רכבת תל־אביב־חיפה
ביום הראשון 8 ,באוגוסט, בשעה .9.20
קלפי חס׳ :2אותר, רכבת בחזרה (,)11.27
!• קלפי חס׳ :3רכבת תל־אביב־חיסד,
באותו יום, בשער .13.23 ,קלפי מס׳ ;4אותה
רכבת בחזרה.
<• קלפי חס׳ :5רכבת תל־אביב ירושלים
ביום השני 9 ,באוגוסט, בשעה ,5.05
ובחזרה בשעה .6.55
לגבי תוצאות הקלפיות, יש לקחת ב חשבון
בי מישקל הדתיים אינו בא בהן,
כנראה, לידי גילוי מלא. גם פלג מק״י
של טובי־וילנר, שעיקר כוחו ברחוב הערבי,
אולי לא בא לגילויו המלא — ויש
לו סיכוי להשיג קצת יותר, אם אכן
יצליח ברחוב הערבי.
(המשך בעמוד )16
* שגם זכתה בפרס מישני של 600
דולאר.
*• חון מחמאה תת־הכרתית לקלפי העולם
הזה, הודיעו השבוע תוזעמלני המעיד
שגם הם יציבו קלפי נסיונית —
לפי דוגמת העולם הזה.
הסולם הזח 1457

דו״׳ת

לידתו של
נוח תוש
הצעד הגורלי נעשה ביום השלישי שעבר, לפני הצהריים. בבית-
סוקולוב נערכה מסיבת־עתונאים. היא הוזמנה על־ידי העולם הזח
כדי לדון על ״הפעולה נגד חוק לשון הרע והתוכניות לקראת הבחירות
לכנסת*.
בדרך כלל באים כתריסר עתונאים למסיבה כזאת. הפעם נדחקו
כשלושים איש בחדר הקטן, ביניהם כוכבי העתונות המקומית
ועתונאי־חוץ, שכלל לא הוזמנו.
מן הרגע הראשון השתררה בחדר אוזירה מחושמלת. גם העתונ־אים,
הרגילים לעטוף את עצמם בפוזה צינית, לא השתדלו הפעם
לעקוץ. כל אחד מהם הבין את גודל הסכנה, המאיימת על כולם,
ועל חופש־העתונות בארץ.
הדבר ניכר למחרת היום, בדיווח העתונאי. כל העתונים, מקול
העם ועד חרות, מסרו דיווח הוגן. רק ג׳רוזלם פוסט, הנקרע עתה בין
מפא״י לרפ״י, נהג כמינהגו: הוא הוסיף לדיוזח הערות ארסיות על
״עלון־השערוריות השבועי
עם סיום המסיבה, הבינו הכל כי הפור נפל. זו הפעם הראשונה
בארץ, ואולי בעולם כולו, החליט עתון ליזום רשימה לכנסת. כמה
עתונאים, ביניהם כאלה שהיו ידועים עד כה כמתנגדים חריפים של
השבועון המסויים, ניגשו אל העורכים, לחצו יד ושאלו :״גם
אנחנו יכולים לעזור?״

ישיבה בנגגזיתז
אם שרר דוחק במסיבת־העתונאים, הרי היה זה כאין וכאפס
לעומת מה שקרה כעבור יומיים,
כמה שורות צנועות בגליון האחרון של העולם הזה הודיעו כי
ביום החמישי יתקיים מיפגש של מתנדבים, המוכנים לעזור לפעולה.
נאמר בפירוש כי אין זו אסיפה של אוהדים, אלא פגישה מעשית
לאירגון העבודה.
הכוונה היתר. שיבואו עשרים—שלושים איש. לכן הועדה הפגישה
לחדר משרדי רגיל, שאין בו אף רהיט אחד — רק ארבעה קירות.
כאשר הופיעו העורכים במקום, לא האמינו למראה עיניהם. בחדר
ובפרוזדור הצטופפו למעלה ממאתיים גברים ונשים, צעירים וצעירות•
הם עמדו ראש אל ראש, בחום הנורא, כשהזיעה נוטפת מהם.
בעומדו על הכיסא היחיד שנמצא במקום, הסביר אורי אבנרי את
הבעיות המעשיות: החתמת מגישי־הרשימה, איסוף הכספים, הפעלת
המתנדבים, הקמת מטות־בחירות ברחבי הארץ, איוש אלף הקלפיות
ביום הבחירות. נשאלו שאלות, הושבו תשובות קצרות וענייניות.
הכל הזכיר, איכשהו, תדריך בימי הפלמ״ח.
במשך שעתיים וחצי התנהלה אסיפה יחידה־במינה זו, כשהכל
עומדים על רגליהם, מבלי יכולת להזיז יד או רגל. היה זה קהל
מגוון ביותר: קבוצה של עורכי־דין ובני השכונות, פועלים ערביים
העובדים בעיר ונכי מלחמת־השיחרור, רופא צעיר העובד בחו״ל וסטודנטים,
אנשים מעיירוודפיתוח ואפילו כמה נערות־זוהר.
בתום הישיבה־העמידה, כבר היה ברור כי בפני הרשימה עומדת
בעייה אירגונית בעלת ממדים שאיש לא התכונן לה: אירגון והפעלת
מאות רבות של מתנדבים, ליכודם בתאי־פעולה ובצוזתות
מקומיים ברחבי הארץ, הקמת סגל. של מתנדבים, שיעבוד בתורנות.

הודנווז אלודוניוז בטלפון
בינתיים החלו מגיעות גלויות־התשובה שצורפו לגליון האחרון.
כעבור 24 שעות, המתינה המערכת במתיחות רבה לקבלת המשלוח
הראשון. בלבה היה חשש כפול: לגבי מיספר העונים, וגם לגבי
פעולת הדואר.
ביום הרביעי בערב צילצל אלמוני למערכת, הודיע כי יש הוראה
בדואר להשמיד את הגלויות. נסיון רב לימד את המערכת שיש
להתייחם ברצינות להודעות אלמוניות כאלה( .לפני עשר שנים הודיע
אלמוני על כוזנת מנגנון־החושך לשים פצצה במערכת, וכעבור כמה
ימים אומנם הונחה פצצה).
הדבר נמסר מייד לעתונות, ושניים מהם פירסמוהו. אותה שעה
יזמה המערכת פעולת־ביקורת: כמה מתנדבים נתבקשו לשלוח מכמה
מקומות בארץ גלויות עם שמות מוסכמים.
כל הגלויות האלה הגיעו כסדרן. יתכן כי אותו מודיע אלמוני רק
שמע על קנוניה מקומית, בממדים קטנים. יתכן גם כי ההודעה ב־עתונות
הרתיעה את בעלי המזימה. על כל פנים, נדמה היה השבוע
כי היא לא בוצעה.
בשלושת הימים הראשונים הגיעו למעלה מאלפיים גלויות, מכתבים
והודעות־הזדהות, עם למעלה משלושת אלפים חתימות. יותר
מזה: רוב החותמים הודיעו על נכונותם לתרום כסף לקופת המאמץ:
לירה, חמש לירות, עשר לירות, אפילו מאה לירות. רבים שלחו
מייד המחאות. בשלושת ימים ראשונים אלה, עלו התרומות המובטחות
על עשרת אלפים לירות•.
• התורמים מתבקשים שלא לחכות עד שיגיעו המתנדבים אליהם,
אלא לשלוח את תרומתם לחשבון 6666 בבנק איגוד, רחוב אחוזת
בית ,3תל־אביב, או ישר למערכת, ת .ד , 136 .תל־אביב.
אסיפה אסיפת מתנדבים במחוז חיפה תתקיים ביום ה׳ זה 12 ,
באוגוסט בשעה ,20.00 במשרד בחיפה, רח׳ הרצל .61
מתבקשים לבוא רק חברים המוכנים להתנדב לפעילות !

מאות רבות מבין החותמים אף הודיעו על נכונותם להתנדב* ע
לפעולה, להעמיד לרשותה את רכבם ואת כשרונותיהם המיוחדים.
רבים צירפו כמה שורות של עידוד. הממציא הנודע אלכסנדר זרחין,
למשל, צירף כמה פסוקים מן התנ״ך והרמבים. אחרים הוסיפו עצות,
הצעות לפעולה. כל זה הטיל על היוזמים עומס אירגוני, שכלל אי-
אפשר היה להרימו לולא המתנדבים.
בתל־אביב הוקם המטה המרכזי. נמצא לו מקום, כמעט במיקרה.
בראשית השנה רכשה המערכת משרד חדש. מחוסר־אמצעים, היא
לא יכלה להכשירו לפעולת המערכת, דבר שחייב השקעה ניכרת.
הוא נשאר בינתיים ריק, בעוד המערכת ממשיכה בעבודתה במרתף
הדחוס בו היא פועלת מזה 13 שנים.
עתה נסתבר שהיה זה מזל. המשרד הריק נמסר לרשימה. הוכנסו
בו כמה שולחנות וכסאות, המתנדבים הראשונים התייצבו לפעולה,
והמטה החל לפעול*•.
בחיפה נפתרה הבעייה בפינת המשרד המפיץ את העולם הזה.
באותו בניין בו מחזיק רפ*י שתי קומות עם כחמישים טלפונים,
החלו מתנדבי הכוח החדש פועלים ליד שולחן־כתיבה אחה•••
בירושלים נמצא מתנדב, שהעמיד את דירתו לרשות הפעולה•.״•
בנצרת, בבאר־שבע, באשקלון נעשו ההכנות להקמת משרדי־מתנדבים
דומים. כך — אף בלי פרוטה אחת, אף ללא פעיל אחד בשכר —
החלה הפעולה לזוז.

מסיבת העחוזאיס: קריצת המצע :1

הוזיחץ עט הנופעיגז
בינתיים נתקלה הרשימה בבעייה חמורה ביותר, העלולה להעמיד
את אוהדיה בפני מיבחן קשה מאוד.
לפי החוק, חייבים 750 אזרחים בעלי זכות־בחירה להגיש את
רשימת־המועמדים. בגלל סכנת פרובוקטורים, וגם בגלל ההתלהבות
היתרה של חסידים שאין להם זכות־בחירה, נקבע מראש כי יש
להחתים על הרשימה פי שלושה וארבעה יותר מן הדרוש כחוק. אך
השבוע פשוט לא היה עדיין על מה להחתימם.
החוק אינו קובע שיש להחתים את המגישים על טופס מיוחד.
אך בכל הבחירות הקודמות, עמדה ועדת־הבחירות על כך שהחתימות
תבואנה על טופס מיוחד שהודפס על־ידה. והזזעדה היא ריבונית
במדינה שאין בה חוקה.
והנה, כשלושה שבועות לפני המועד הסופי הקבוע בחוק, פשוט
לא היה טופס כזה קיים. הזזעדה, המורכבת כולה מנציגי מפלגות
קיימות, עדיין לא טרחה כלל להתכנס. בלעדיה לא יכול השופט
העליון משה לנדוי, העומד בראשה, לפעול. הוא הסביר זאת במכתב
אדיב לעורך העולם הזה, שפנה אליו בבקשת עזרה.
אם תחליט הוועדה להדפיס טופס משלה, יעברו ימים עד שתושלם
המלאכה. משמע: יש סכנה כי הטופס יימסר למחתימים רק ימים
מעטים לפני המועד הסופי להגשתו — וכי יהיה צורך להחתים
אלפים תוך ארבעה״חמישה ימים, על מיספר מצומצם מאוד של
טפסים. הובר הוא כמעט בלתי־אפשרי מבחינה טכנית, ויחייב מאמץ
של התנדבות מיוחד־במינו.

״גזיבצע זזרב״
בינתיים יושבת ועדת־המינויים על המדוכה, כשעליה מוטל תפקיד:
להשלים תוך ימים מעטים את רשימת־המועמדים עצמה.
ההנחייה: לא לחפש בעלי שמות מצלצלים, לא ראשי־חמולות, לא
עסקנים ותיקים שיצאו מכלל שימוש. אלא להרכיב רשימה של
לוחמים צעירים, שכבר הוכיחו את עצמם בשטחי־המאבק השונים,
ושיוכלו להוות בכנסת השישית גורם חדש לגמרי, לא רק מבחינת
תוכן מלחמתו, אלא גם מבחינת הופעתו, סיגנונו, גילו, שיטות־פעולתו.
לא סיעת שותי־תה, אלא סיעה שתפר את שלוות שותי־התה.
אותה שעה טיכסה ועדה שניה עצה כיצד להתגבר על בעיה
אחרת: לנהל תעמולה שתקיף רבבות, מבלי להוציא אף לא פרוטה
אחת, וללא שום מנגנון שכיר.
כך נולד הרעיון של ״מיבצע חרב* .חרב זו תהיה מורכבת מ־עבודת
מתנדבים. היא מורכבת מראשי־התיבות של ״חוג רעים
בביתך *.הכוונה היא לקרוא לאוהדים עצמם ליזום פגישת חוגי־רעים
בביתם. רק במיספר זעום מחוגים אלה יוכלו פעילי הרשימה להופיע
בעצמם, כי כל אחד מהם כבר עסוק עד מעל לראש בעבודת ה־רשימה.
הרעיון
החדש: כל אוהד יכנס בביתו את רעיו וחבריו, יפתח
במקום בוויכוח חופשי על השאלה :״מדוע יש להצביע בעד הכוח
החדש?״ אם ייתקלו המתווכחים בעת הדיון בשאלה שאין להם תשו־בה
עליה, יוכלו לעשות אחת מן השתיים:
• :לטלפן בו במקום לאחד מפעילי הרשימה, שיהיו צמודים
בשעות הקבועות למיספרי־סלפון מסויימים, ושיענו בקיצור על

שאלות קצרות.
#לנסח את שאלתם בכתב ולשלוח אותה למערכת. כל שבוע
יפורסמו במדור מיוחד השאלות העיקריות עם התשובות עליהן.
כמועד ראשון לנזיבצע״חרב נקבע ליל־שבת הבאה 13 ,באוגוסט.
פעילי הרשימה יענו בטלפונים מס׳ ,912422 ,729545 ,445443
57360 בתל־אביב, ו־ 39988 בירושלים.

מיון אדני גלויות ההחתמה

וישוס המתנדבים שהציעו עצמם

האתגר האנזיוד
בתום השבוע הראשון של המאמץ, כבר היד, ברור כי הסכנה המאיימת
עליו אינה חוסר־היענות וחוסר־רצון.
הסכנה היא הפוכה: כי ההיענות הבלתי־רגילה, תוצאות הקלפיות
הנסיוניות ושאר סימני־העידוד — יחלישו את המתח, ישרו על
המתנדבים אווירה של בטחון כוזב.
בטחון מופרז כזד, עלול להיות בעוכרי הפעולה. כי המאבק רק
התחיל. המנגנונים האדירים של המפלגות, המולת־הכזב העצומה של
תעמולתן, עוד לא החלו להרעיש את הארץ. לא קל יהיה לעמוד
מול אלה, ולא קל לשמור על מתח של התנדבות, זעם ותקודה במשך
שלושה חודשים רצופים.
זה יהיה האתגר האמיתי.
•* כתובת המשרד: תל־אביב, רחוב קרליבך , 14 טלפונים 30134״
.30135 אוהדים המוכנים לנדב למשרד צורכי משרד כלשהם — החל
בשולחנות וכלה במאתררים, מתבקעים לעשות זאת.
••• הכתובת בחיפה: רחוב הרצל ז ,6ניגפון .66734
הכתובת בירושלים: יהודה ברסטה, חזוב שמואל הנגיד ,21
קומה ב /טלפון .39988

אידגון גסה הבהירות בתליאביב |

כבל שמתרבה מיספר התיירות הצעירות מחן
הסבר תים רחוקות, וכל הזמן יורד גשם וקר.
הצעירים האנגלים דומים קצת לאקלים של
ארצה.
היא התאהבה בישראלים ממבט ראשון.
ההעזה שלהם מצאה חן בעיניה, ובכלל.
אז בוקר אחד היא קמה והחליטה להתאהב
בישראלי. לא היה קשה למצוא. היא
הכירה אותו בקפה והלכה איתו למסיבה,
ומאז זה נמשך. הוא נחמד מאד, היא חושבת,
אבל היא לא יודעת מה יהיה הסוף.
כי עוד מעט היא צריכה לחזור הביתה,
והוא לא הבטיח עוד להצטרף אליה.

טען נועם, צעיר ו
עם תיירת מאנגליו
מקום צייד אידיאלי, סיפר כי צעירים רבים נוהגים לבו

היא לא היחידה

״אני מעדיפה לצאת בחברת עיראקים או וזיטנים,״
הסבירה התיירת הצעירה מאנגליה, הוסיפה כי האחרים
מזכירים לה את בני־ארצה. הוא מרבה לבלות בבריכת־גורדון בחברת ידידים ישראליים.

מעדינה שחווים

עם היה השיגעון הישראלי לתפוס חתן
^ זר לכלה מקומית .״נשואי־ד,פספורט״
היו תופעה חברתית שאיימה על כל חתיכה
טובה. כיום מגיעים לארץ תיירים בזרם
גובר והולך. לא רק מיליונרים המחפשים
כלה צברית. באים תיירים מכל הסוגים, מכל
הגילים — ומשני המינים.

על כן, בעקבות מגיפת ״נשואי־ר,פספורט״
שולטת עתה תופעה חדשה בחברה העירונית
הישראלית: כיבוש תיירות. נשואין רבים
כבר נערכו בין ישראלים לבין אורחות
מחו״ל. אבל אין המטרה העיקרית דווקא
להגיע לחופה. בראש וראשונה רוצים לבלות.
מה דעתן של התיירות עצמן על היוזמה
הבלתי־רשמית לעידוד ההתקרבות הבינלאומית?

דוזקא נחמדים, הצברים האלה,״ סבורה
מרגרט 21 העובדת כנערת בר בכסית.
אז מה אם הם קצת חוצפנים או ניגשים
ישר לענין? הם סוף־טוף ים־תיכוניים. היא
ראתה את הספרדים והאיטלקים, ויש לה
מושג־מה על הגבר הים־תיכוני.
בלונדון הגשומה שלה יש המון פרצופים
לבנים וחמוצים. שם זורחת השמש רק לעי־

פראי אדם! ^

סנובים,״ התלוננה ניל הצרפתית, טענה בי
לעולם לא תמיר גבר צרפתי בגבר ישראלי,

גם אן ( )21 חושבת שהם נחמדים ,״רק
יותר מדי תוקפנים.״ כל הזמן הם מטרידים
אותה ב״מה את עושה הערב, האני,״ ועוד
כל מיני שטויות, אבל זה מוצא לפעמים
חן בעיניה, התוקפנות הזאת.
היא עמדה ליד הקיוסק בבריכה, כשע־רימה
של גברברים ובני שלושים־פלום כרוכה
אחריה .״וונדרפול, וונדרפול,״ ענתה לכל
מי ששאל אותה איך זה ביזראל. מה איכפת

לה להגיד. היא אורחת בארץ, והנימוס מחייב או
היא דוזקא מעדיפה צעירים יוצאי עדות־המזרח.
משהו מיוחד, כל האחרים מזכירים לה אח
את אי> 1
בבית.
ד, ז אותה
היא יצאה בחברת צעיר עיראקי, שלקח
מקומות מעניינים ביפו העתיקה, והראה לה איך השם
בים, ואיך ירח ישראלי עולה בין צריחי המגדליסן
פניו, מיבטאו והתנהגותו הזכירו לה נורא את ה>|
המזרח הקסום.

וי, איזה מגעילים, אלה עם הקרחות 1
2*(//המעתתים,״ מצייצת ניל ( )21 בצרפתית .״ד,נ
כל הזמן אותן השאלות עצמן, ובכלל משעמם נורא
מישהו הזמין אותה למועדון־לילה. המון אנשיב
רקדו בצפיפות והתזמורת לא היתד, תזמורת. היה חו
אחר־כך פתח בן־לוויתה את הדלת והיא התכוננה
הוא רצה להראות שהוא יותר זריז ויצא קודם. הה
כל-כך.
ידי כניגוד מוחלט לתופעה החברתית
החיובית של קשירת יחסי־ידידות
בין ישראלים לבין אורחות
מחו״ל, מתפתחת כישראל
גם תופעה שלילית. למרות שתופעה
זו מוגבלת עדיין, היא
עלולה להטיל צל ככד על שמה
הטוב של ישראל, כארץ מכניסה־אורחים
ומסבירה פנים לתיירת.
גיבוריה המסובניב של תופעה
זו הם ״הציידים״ -חכורות ה מחפשות
קורבן כרחובות. המיק
רה המפורסם ביותר אירע לפני
כחודש בלוד, הגיע השבוע לבית•
המשפט. על פרטיו המחרידים
סיפרה בשעתו התיידת־הקורכן
לחבריה, ואלה הירכו להפיצם.
גירסתה של התיירת:
ך* געתי לישראל מאנגליה, ואני לזמן
{ דת עיברית באולפן של קיבוץ. כשקיבלתי
שלושה ימים חופש, נסעתי יחד

עם תלמידים אחרים לתל־אביב.
סמוך לשעה 10 בערב עזבתי את המלון
יחד עם ידיד מחו״ל ועוד בחור אמריקאי
שהיה במלון. טיילנו בדיזינגוף, ובשעה
11 בערך חזר הבחור למלון ואני וידידי
נשארנו והמשכנו לטייל.
פתאום הופיעו לידינו שלושה בחורים
ובחורה אחת, ואחד מהם שאל אותי אם
אני מדברת צרפתית.
אמרתי לו ״מעט מאוד״ ,והוא שאל אותי
מאיפה אני. סיפרתי לו שאני מאנגליה.
תוך כדי שיחה אמר לי ששמו אלברט*,
ושהוא גר בתל־אביב. אחר־כך הזמין אותי
ואת ידידי לשתות משהו בבית־קפה. הסכמנו
לאחר פיקפוקים, והלכנו לשתות קפה
עם אלברט ועם חברו, בחור גבוה ובעל
שפם, שדיבר מעם אנגלית.
כשישבנו בבית־הקפה הצטרפו אלינו
עוד בחור ובחורה. אלברט שאל אותנו
אם אנחנו רוצים לאכול. אמרתי שאין לי
שום התנגדות, בתנאי שגם ידידי יסכים.
הוא עצר מונית וחגזביר לנו כי נלך
לאכול באחת המיסעדות, אבל אחר־כך
הודיע לנו חברו כי אנחנו נוסעים לביתו.
לאחר נסיעה של חצי שעה הגענו לבית
• שם בדוי לצורן חכתבח.

קטן, שלא היה נקי ביותר, והבחור עם
השפם הביא אוכל, בירה וקוניאק.
אני שתיתי בהתחלה קוניאק ואחר־כך
שתיתי בירה והתחלתי להרגיש לא טוב.
ראשי התחיל להסתובב. אלברט ניגש אלי
וביקש ממני ללכת אחריו. הלכתי אחריו,
בלי לדעת לשם מה. הוא שם על הארץ
מיזרון, ואני שכבתי על המיזרון מפני
שהרגשתי את עצמי מטושטשת. אחר כך
ראיתי שאלברט התפשט וניסה להפשיט
גם אותי.
התחננתי בפניו שלא יעשה זאת, אבל
הוא הביא אותי למצב כזה שלא יכולתי
להתנגד, ובא איתי במגע...
אלברט הלך, וחברו עם השפם בא.
הוא השתמש בכוח. ניסיתי להוריד אותו,
אבל לא יכולתי. התחלתי לצעוק ואלברט
הופיע בחדר, ואז עזב אותי המשופם.
אחר־כך הופיע גם הבחור השלישי, ו־כניראה
שגם הוא רצה לבוא איתי במגע,
ואני שוב צעקתי והצלחתי לצאת מהחדר.
הייתי מטושטשת לגמרי. קמתי, יצאתי
מהחדר, ושוב נכנסתי. התחננתי בפני אל-
ברט שיקח אותי חזרה למלון. בטוף מצאתי
את עצמי עוד פעם על המיזרון, ואלברם
נשכב לידי וניסה להרדים אותי.
פתאום שמעתי דפיקות על הדלת. ה־

החבר

משטרה נכנסה — ועימר.
ל אותו מיקרה סיפר ידידה ו
׳ ע של התיירת: הבחור שניגש
בפעם הראשונה ביקש ממנה להיכנס
הסמוך כדי לנוח שם. היא הלכה
הלך אחריה. הרגשתי את עצמי עייף
דמתי בחדר שבו אכלנו. פתאום התלי
כי שמעתי שמישהו הולך בחדר1 .
שהאדם השני שבא אחר־כך לבית־הקפד],
לחדר שבו היתד, ידידתי ושמעתי שהיא
קת, :מה אתה רוצה׳ ואחר כך: לא!
פתחתי במקרה את המגרד. של הל
ומצאתי אקדח. לקחתי אותו כדי להג
עצמי, במקרה שהם ירצו לעשות לי ם
אחר כך הם חזרו אל הבית וראית
היא בוכה. לקחתי את האקדח, נו
לחדר שבו היו הבחור עם הבחורו
פגשנו בבית־הקפה ואיימתי עליהם
יזוזו. רצתי מיד להזעיק משטרה.

* הו, כמובן, צד אחד של אותה
1מסויימת, ובית־המשפט יצטרך^,
את דעתו. בפסק־דינו יהיה תלוי ^
גורלם של המעורבים בפרשה. תהיה [
גם דמותה של החברה, אשר לתוכה
עות התיירות המגיעות לישראל.

1כן מתרבים ידידיהן

תיירת!
מינהג מנוומ

1על בר הדשא במלון רמת־אביב מהווה
תופעה זו חזיון רגיל ונפוץ. בזוגות
מעורבים, או בינם לבין עצמם, מושכות ההתעלסויות־בפומבי

את תשומת־לבם של אורחי המלון, סוחטות מפיהם קריאות התפעלות.
אך הדבר אינו מפריע במיוחד לאורחים הרבים במקום, ורובם מסתכלים
על תופעה זו כעל אטרקציה נוספת לאלה הקיימות במקום.

ביבי, המעיד על עצמו כי הוא יוצא מזה שבוע וחצי
וא הסביר כי מלון רמת־אביב בצפון תל־אביב משמש
בית המלון לבלות סופשבוע, כדי לצוד שם תיירות. כאמת מיני טובעת תיקים.
ם על
׳מוסים
זואלים

?:זיעים
מגעיל.
ת, אז
מגוחך

יר ינו

זתי

זלא

!ויה

היא
חשבה שאולי הראשון היד. סתם
לא מנומס, אז יצאה עם אחר. הם הלכו
לבית־קפה. מה עשה הגולם? במקום לחכות
שהיא תשב ראשונה, התיישב לו בנחת
ואמר :״נו, תשבי כבר!״
לא נעים לה, אבל היא מוכרחה לומר
שהיא מאוכזבת נורא מהגבר הישראלי.
היא בשום אופן לא היתד. מחליפה אותו
כצרפתי. כן, היא שכחה להוסיף עוד השמצה.
הם סנובים נורא. היה אחד שחיזר
אחריה רק אחרי שהיא אמרה שהיא גרה
בשרתון. היה נדמה לה שהוא מחזר אחרי
המלון ולא אחריה.

*•*וא לא רוצה להגיד איך קוראים לו,
( | מפני שהוא לא סתם פושט. הוא הכיר
בבית־קפה תיירת צעירה מלא־חשוב־איפה
באמריקה, ואחר־כך הביא אותה למסיבה
של החברה, וכולם קינאו בו שהוא תפס
והם לא.
יש לה הורים עשירים והיא לא סתם
תיירת, אלא משהו מיוחד במינו. היא אפילו
יודעת קצת עברית, כי הוא הספיק ללמד
אותה. בעוד שבוע יתחתנו, ויסעו לאמריקה
עם הוריה, שבאו לחתונה. אבל הוא ישאר
שם ישראלי טוב.
אבל לא לכולם יש מזל כמוהו. לנועם
( )23 דווקא הולך עם חתיכות, אבל גברים
כמוהו מעדיפים תיירות. זה אתגר מושך
יותר. הוא מופיע בסופי־שבוע במלון רמת־אביב,
מתיישב לו על הדשא, ליד הבריכה,
והתיירות באות כבר לבד.
הוא דווקא מרוצה מאד מהצלחתו עם
תיירות, אבל הוא עוד לא תפס משהו
רציני בשביל חתונה• עכשיו, למשל, הוא
יוצא עם אנגליה קטנטונת. הכיר אותה ״כאן
על הדשא.״ הם יוצאים כבר זמן רב, איזה
שבוע, שבוע־וחצי. הביא אותה למסיבות
של החברה והיה איתר, במועדון לילה.
קודם היה מסתובב בדיזנגוף ומסתכל על
התצוגה של כסית, עד שיום אחד החליט
שזה לא סחורה, הישראליות האלה•

לא הספיקה

״עוד לא הספקתי להכיר את הישראלים,״
סיפרה התיירת הצעירה, שסירבה
לגלות את שסה .״אני לא חושבת שהם שונים במשהו מגברים אח־ריס
בעולם,״ הוסיפה לאחר היסוס .״אחרי הכל, הם רק גברים.״

איו 1סיון

התיירת מברוקלין לא הסבירה פנים לישראלי
שפנה-אליה בנימוס רב וניסה לדובב אותה בכל
הדרכים הידועות לו .״לא באתי לישראל כדי להתעסק עם דברים
באלה,״ הסבירה, כשהתבקשה להביע את דעתה על הגבר הישראלי

לכל ההווי הזה יש אפילו אידאולוגיה.
מדוע, למשל, מעדיף הצייר איקא ישראלי
תיירות :״קודם כל מפני שאיתן קל יותר
להתחיל כי הן מתייחסות אלינו, המקומיים,
כמו חלק מהנוף הישראלי, שהן באו להכיר
מקרוב• שנית, מפני שנשים מהאולם הגדול
אינן רואות בהיענות לחיזור פגיעה בכבוד
העצמי. ושלישית: היחסים עם תיירות נגמרים
מהר ובלי התחייבויות מיותרות,״

*1 71 1111*1 1מריאן ואליזבס סדנמארק מושכות את עינו
של חובב־התיירות הישראלי בלבושן המיוחד.
ו י 111 •1 /
״מרגישים לפי הלבוש שלנו שאנחנו תיירות,״ הסבירו השתיים, סיפח כי
הן נהנות מחברת גברים ישראליים. חן טענו כי רק בודדים נטפלים בגסות.

רק זמני

רוב הרומנים בין ישראלים ותיירות נמשכים
זמן קצר בלבד, מגיעים לסיומם
כשהתיירת עוזבת את הארץ .״מה איכפת לנו לכייף קצת,״
הסביר יוסי אנויאס, שהתיידד עם כמה תיירות מצרפת.

אנשים

במדינה
(המשך מעמוד )12
חוץ משני ציבורים אלה — הדתיים והערבים
— שאולי אינם מגיעים ברכבת
לכלל אחוזם המלא באוכלוסיה, מהווה
ציבור הנוסעים ברכבות מידגם ארצי טוב.
הוא מוכיח כי חוק לשון הרע השפיע
השפעה עמוקה למדי, וכי הופעת רשימה
חדשה, ביוזמת השבועון המסדים, עשוייה
לחולל שינויים לא־מבוטלים (ראה טבלה).
ירידת המערך מתבטאת, בשבועיים האחרונים,
בשלושה אחוזים בקירוב, כנראה
כתוצאה ישירה מן החוק. גם הליברלים
העצמאיים, שכבר ירדו מאד בקלפי האחרונה,
סבלו ירידה נוספת, כנראה בגלל
אחריותם הרבה לחקיקת חוק-התועבה. כעונש
ישיר נופל כוחם עתה בכל רכבת
מכוח הרשימה החדשה.
׳ רפיון לרפ״י. מעניין במיוחד, כמובן,
מצבה של, רפ״י. בקלפי האחרונה היא
גדלה מאד, בעיקר על חשבון גח״ל. השבוע
היא ירדה ירידה ניכרת — אולי
מפני שבוחרים רבים, הרוצים בכוח חדש,
פנו תחילה לעבר רפ״י מאין ברירה,
מעדיפים עתה כוח חדש ורענן יותר.
גם גח״ל ירד באחוז וחצי, אולי מסיבות
דומות.
כל המן ספרים האלה מתייחסים, כמובן,
לבחירות אילו נערכו השבוע. השאלה הגדולה
היא עתה: האם זהו מיפנה אמיתי,
שיעמוד במיבחן הזמן בשלושת החודשים
הקרובים, פרי ההתנגדות הגוברת בציבור
כלפי המפלגות הוותיקות, או שיעלה בידי
המנגנונים הגדולים לתקן חלק מן הנזק
על־ידי השלבת המיליונים שלהם אל הרחוב.
במילים
אחרות: האם התעמולה העצומה
של המפלגות מושכת את הבוחרים —
או להיפך, דווקא דוחה אותם.

מפלגות
דו־פילוג בלי שלום
בית איליושה, מרכז העצבים של מק״י,
ברחוב אילת בתל־אביב, דמה השבוע למטה
קרבי. האורות בבית הישן, הסמוך למערכת
קול־העס, דלקו כל הלילה. חברי המפלגה
שרצו הלוך ושוב בחדרים הצרים עמוסי הניירת,
היו עדים למשבר המעמיק ביותר
שפקד אותם, מאז פילוג המפלגה הקומוניסטית
הפלשתינאית והתארגנות הפלג הערבי
שבה בליגה לשיחרור לאומי.
מצידו האחד של המיתרם הקומוניסטי
עמדה סיעת מיקוניס־סנה, הכוללת יהודים
בלבד, ואילו מצידו השני התייצבה סיעת
וילנוי—טובי, בעלת הרוב הערבי. כל אחד
מן הצדדים הכריז כי המונופול על הקומוניזם
הישראלי שייך לו, וכל אחד דיבר בשם
רוב חברי המפלגה. התוצאה: כל סיעה
התכנסה בוועידה נפרדת.
כמו בכל גירושין, היו גם הגירושין נוסח
מק״י מלווים בהשמצות הדדיות. פרט משעשע:
ההשמצות של שני הצדדים היו בעלות
נוסח זהה. שניהם דיברו בשם האינטרנאציו־נאליזם
הצרוף, שניהם גינו את הספיר, הלאומנית
של הצד שכנגד.
כל סיעה חשפה בפומבי את התככים של
הסיעה היריבה, האשימה אותה בפלגנות ובחתירה
תחת יסודות המפלגה.
הסביר שמואל מיקוניס :״שנים רבות אני
סובל מהחתרנות שלהם, אבל כל הזמן התאפקתי,
כדי לשמור על שלמות המפלגה.״
השיב מאיר וילנר :״הסטיות של סיעת
מיקונים—סנה אינן בגדר חידוש.״
האשים סנה :״אנשי וילנר— טובי לוקים
בנאציונאליזם ערבי וניהיליזם יהודי.״
טען וילנר :״אנשי מיקוניס—סנה הם
סופר־נאציונליסטים, שאין להם מקום במפלגה
קומוניסטית.״
מאחורי ההשמצות ההדדיות והגידופים,
שנישלחו מבמת ועידה אחת לשניה, בלטה
עובדה חשובה: בעוד שבין צירי הוזעידה
של מיקוניס—סנה לא היה אפילו ערבי אחד,
ייצגו צירי הוועידה של הסיעה היריבה את
כל הערבים של מק״י וחלק לא מבוטל מחבריך,
היהודים.
״ לאניכנע כשהתכנם הוועד המרכזי
היוצא, בשבוע שעבר, יומיים לפני כינוס הועידה
של אנשי מיקוניס—סנה, ריחפה בחללו
של בית־איליושה אווירת הפילוג. סיפר
לאחר מכן שמואל מיקונים :״היתה זו הישיבה
העצובה ביותר בתולדות המפלגה
הקומוניסטית.״
נקודת המחלוקת העיקרית שימשו הפעם
(המשד בעמוד )18

דבר לילדים
באסיפת רפ״י, שנערכה השבוע בתל־אביב,
הקפיד הנואם,
לקרוא ללוי אשכול בשמו הקודם: שקול-
ניק. כששקע בפרשיות מן העבר, המשיך
באותה שיטה, לא הזכיר את סטאלין, אלא
בשם יוסיף ויסריונוביץ. מבין עשרות המאזינים
שהפריעו לנואם בקריאות ביניים,
בלט אחד ששילם לו באותה מטבע .״בוז
לדויד גרין!״ קרא בעוז. מאוחר יותר,
כשנישאל המרצה על־ידי אחד ממעריציו
למה הוא מחרים את שם אשכול, ענה :״יש
לוי שקולניק ויש לוי אשכול, יש פינחס
לוביאניקר ויש פינחס לכץ, היה משה
שרתוק והיה משה שרת.״ סתם ולא פירש• .
ניזכר השבוע גם
:מ שה שרת המנוח
בסיפורו של יעקב צור, מי שהיה פעם
שגריר ישראל בצרפת. תיאר צור שיחה
גורלית שנערכה בשלהי 1955 בין שרת,
ראש ממשלת ישראל דאז, לבין אדגאר
פור, לשעבר ראש ממשלת צרפת: שרת
הופיע במשרדו של פור, הסביר לו כי
מאזן החימוש בין ישראל ומצריים מיש־תנה
במהירות, מסכן את עתיד המדינה.
הצרפתי הרגיע אותו, הזכיר לו שממשלתו
עוזרת לישראל. ראש ממשלת ישראל תבע
עזרה גדולה יותר. שאל פור: מד, בדיוק
אתם רוצים? באותו רגע שלף שרת מכיסו
רשימה מפורטת שהוכנה מבעוד זמן, והגישה
לבן־שיחו. זה עיין בד. רגע, נדהם מגודלה,
שרק שריקת הפתעה, ומייד ניגש לטלפון,
נתן לאנשיו הוראות למלא את כל
בקשות הישראלים. ומאז יש בטחון # .איש
בטחון אחד, אלוף־מישנה אהרון זאב,
לשעבר קצין־חינוך ראשי בצה״ל, וכיום
נשיא הוזעד למען החייל, רגז כי רעיונות
כנעניים מוצאים להם אחיזה בקרב הנוער,
כתב על כך שיר. בהעתק ששלח לעיונו של
שר החינוך והתרבות זלמן ארן, ציין :
״למזלזלים בתודעה היהודית.״ לפני שבועיים
הופיע השיר בעמוד פירסומי של רפ״י, במוסף
של הארץ. שלושה ימים לאחר מכן
הופיע אותו שיר בדבר לילדים. קוראים
רבים תמהו: איך התגלגל שיר אנטי־כנעני
לתעמולת רפ״י שכוונה נגד מפא״י? ואיך
התגלגל משם לעתון ילדים? הסבר המשורר,
שניתן השבוע, לימד משהו על הגינותם ועל
הבנתם הספרותית של תועמלני רפ״י. זאב,
שהתכוון לשלוח את השיר לדבר לילדים,
נתן לאחת מכתבניותיו במשרד להעתיקו.
אחד העובדים שם, שהוא איש רפ״י, נטל
אותו, העבירו לתועמלנים של רשימתו. הללו
הדפיסו אותו ללא נטילת רשות, גרמו למשורר
״כאב ועלבון״ ,כדבריו• .י גם מומחי
התעמולה של המערך הם חובבי שירה.
יעיד על כך שיר הבחירות הבא: אם אוייב
מתנכל באישון הליל /תגובה מהירה מזימה
תסכל /כנופיית אל־פתח מקבלת גמולה
/גס לזאת דאגה הממשלה. בחוגי המערך
סיפרו השבוע, כי הנעלב העיקרי מרמתו
של השיר הוא דובר מפא״י, המשורר
יופי שריד, החושש שמא יחשדו בו ב
דויד
כן־גוריון,

ף ^ ןןןן ׳ ו 3 /ג*

״וו/ו/ו-ו

קלפי

סה״ב
נמנעים

חיבור היצירה • .אדם המתגאה ביצירתו
הוא הד״ר ארנסט לכנה ממשרד־ד,משפטים,
שהשתתף בניסוח חוק לשון הרע. השבוע,
בסימפוזיון שנערך במועדון צוותא
בתל־אביב, הגן על החוק בלהט, עמד לבדו,
ללא הצלחה, מול יוחנן להכ מידיעות
אחרונות, שמואל שניצי ממעריב ויעקוב
עמית, עורך על המשמר. לבנה ענה
על כל השאלות, שהוגשו בכתב, לפי בקשת
מנחה הערב. ביניהן היתד, שאלה: האם
נכון שיש בחוק לשון הרע סעיף המפלה
לרעה את השבועונים, והמטיל את האחריות
גם על ראש המערכת? והאם נכון הדבר שראש
מערכת יש רק בשבועון אחד —
העולם הזה? רק שאלה זו ד,יפלה לבנה לרעה,
לא ענה עליה • .אהבת־מולדת, שעליה
מרבים לאחרונה להכריז אנשי מק״י, היא
אהבה ישנה אצלם, לפחות בת .19 הוכיח
זאת ח״כ שמואל מיקוניס בוועידת סיעתו
:״ב־ , 1946 כששהיתי באנגליה, יצאתי
ערב אחד לטייל על שפת התמזה בחברת
מארחי האנגלים. לפתע ראיתי כתם בשמיים.
שאלתי אותם מה זה, והם ענו
לי שזהו הירח. ירח? שאלתי אותם, זה
ירח זה? באו אלינו, לארצנו, וראו מה זד,
ירח של לילות כנען.״ #אשת ראשי,ממשלה,
מריס אשכול, הגיעה לאחרונה
להסדר מיוחד עם כמה עתונאים. הם
מעבירים לידיעתה כל ידיעה הנוגעת לבעלה,
והיא מוסיפה משהו משלה או גורעת, כרצונה.
יש לה בינתיים שלושה כאלה, במעריב,
בידיעות אחרונות ובדבר # .את
משה דיין אפשר לפגוש מדי בוקר בבית
סוקולוב, כשהוא קורא בעיון את העיתונים,
גוזר מכיסו קטעים מעניינים ונוטלם איתו.
• בנות ישראל, היכונו! היכונו! האיש
שיחולל הפיכה במראה האשד. הוא פאריסאי
בשם אנדרה קוראז׳ לפני שלוש שנים לא
ידע איש מיהו. עכשיו עומדים כולם לדעת.
הוא מתחיל את המהפכה שלו מן היסוד.
דגלו: המגפיים הנשיות ביותר עלי אדמות,
בצבעים הנשיים ביותר. ומעל לזה — לא
חשוב. העיקר שיהיה משוגע. כאשר הופיעה
הדוגמנית הראשונה שלו ברחובות פאריס
לפני שבוע (ראה תמונה) ,צחקו כל הגברים.
מחר כבר יתייחסו ביתר־רצינות. אולי אפילו
יבכו # .בברלין מנצלת הקהילה המקומית
חוק עתיק, המקנה לה זכות לגבות כסף
מבני הקהילה, תובעת מדי שנה בשנה 3000
מארק משמ עון ע דן, בעל סאלון עדן המפורסם.
שמעון משלם רק עשירית מן הסכום
• .פקיד אותה קהילה, יהודי לכל
דבר, אינו מכיר שם יהודי נפוץ כמו
״מרדכי״ ,לכן הוא מפנה את כל המכתבים
המיועדים למרדכי קליגר, מנהלו לשעבר
של סאלון עדן, לפי הכתובת של ״הגברת
מרדכי״ .כל הפניות של קליגר לתיקון
הטעות נענות בנימוס רב, אך תמיד הן
מופנות שוב ושוב ״אל הגברת מרדכי קלי-
גר.״ #בידי רופא־ד,שיניים התל־אביבי, ד״ר
רוכרט אטלס, יו״ר הוועדה המארגנת של
המכביה השביעית, העומדת להיפתח בקרוב,
מיסמך המעיד על השכלתו הספורטאית:

אופנת קוראז׳
מן היסוד

מיכתב תודה מממשלת הרייך השלישי, בעבור
שרותו של אטלס כבוחן ספורטאים לאולימפיאדה
שנערכה בברלין לפני מלחמת
העולם השניה.

פסוקי חשבוע

• העונון האנגלי ״ג׳ואיש כרד
ניקל״ :״גילוייו של בן־גוריון, והוצאת
שלדים מן הקבר, רק יכולים להזיק לישראל.״

ח״כ ״מן היסוד״ יונה כסה :
״דברי בן־גוריון הם דוגמה מאלפת לכשרון
טכני־פורמלי לשלב עובדות נכונות עם ד,ונ־את־דעת,
המכוונת להטעות את הציבור לגבי
העובדה המהותית, שהיא העיקר.״

• מנהיג רפ״י דויד כן־גוריון:

״כל אחד, מה שהוא עושה בחייו, זה הכבוד
שלו והפרס שלו.״
• ח ״כ יוסף אלמוגי, על רפ״י:
״גוף מבוגר, אבל ערום כביום היח־לדו.״

• סגן ראש הממשלה, אכא

אכן :״מצע רפ״י הוא נושא לספרות
הומוריסטית.״
• משה סנה :״אץ שתי מקיי —
יש רק מק״י אחת!״
• מאיר וי לנ ר :״אין שתי מק״י —
יש רק מק״י אחת.״

; 11111

2 1 235
234

א חוזי ם שב קובו ת בשרים :
3 142

4 234

5 220

המערך (וערבים)

31.5

34.4

35.2

40.9

גח״ב
כב הדתיים
מפ״ם
ביבראבים עצמאיים

25.2

23.6

רפ״י
העובם הזה
מק״י (טובי)
מק״י (מיקוניס)

14.1

14.4

12.8

18.4

12.3

10.1

־1007

־1007

־1007

־1007

־1007

ס״ה 1065 147
לפני שבועיים

( )1014
( ) 151

18.6

33.5

32.2

() 34.9

20.7
10.7

(< 21.3

11.6

() 16.5

־1007

(־< 1007

1 חפולס חזח 1*57

עוב הטו
הקץ ואנו״ה!
עד לפני שבוע היו הקומוניסטים היהודיים
והקומוניסטים הערביים במדינת־ישראל מדוכ אים
ומופלים. הקומוניסטים היהודיים דיכאו ו־היפלו
את הקומוניסטים הערביים, והקומוניסטים
הערביים דיכאו והיפלו את הקומוניסטים היהודיים.
חוץ
מזה הם גם היו משוללי זכויות־אזרח
אלמנטריות. בכל מדינה חופשית בעולם יש ל קומוניסטים
מיפלגה עם זכות בחירה חופשית.
לקומוניסטים הצרפתיים יש מיפלגה קומוניסטית
צרפתית. לאנגלים יש אנגלית, לבלגים יש בלגית,
ובו׳ .רק בישראל היה המצב שונה. לקומו ניסטים
הערביים לא היתד, שום מיפלגה מ שלהם,
והם נאלצו להצביע במיפלגה משותפת
עם הקומוניסטים היהודיים. ממש כפייה לאומית.
ואותו הדבר היה עם הקומוניסטים היהודיים.
לא היתה להם שום מיפלגה והם אולצו לחיות
במיפלגה משותפת עם הערבים. ממש כפייה.
אך הישועה באה. כי האינטרנאציונאליזם הפרולטארי
תמיד מנצח, בסופו של דבר.
מהשבוע יש שיווי־זכויות: אין יותר הפלייה
ודיכוי. לקומוניסטים הערביים יש מיפלגה קומו ניסטית,
ולקומוניסטים היהודיים יש מיפלגה
קומוניסטית, ופשוט נעים להיווכח מחדש כי הצדק
מנצח בסוף.
ביקרתי השבוע בשתי הוועידות ה־ 15 של
שתי המיפלגות ויצאתי לגמרי מזועזעת. כיצד
יכלו שתי מיפלגות מנוגדות כל־כך אחת לשניה
לחיות יחד עשרים שגה תמימות, שלא לדבר על
ההבדל התהומי שערבים הם ערבים ויהודים הם
יהודים. מי שמעיין בפרוגראמות של שתי המיפ־לגות,
בסיסמות, בהחלטות, בהשמצות — יווכח
מייד, אלא אם כן הוא אידיוט, שאין אפילו
רעיון אחד משותף לשתי המיפלגות.
קחו למשל את הסיסמות. בקולנוע מוגרבי,
אצל הקומוניסטים היהודיים, היתה תלויה הסיס מה
מאירת־העיגיים הבאה :״לאחווה יהודית־ער־בית!״
בו בזמן שבקולנוע אילת, אצל הערבים,
קראתי במו־עיני את הסיסמה הבאה :״לאחווה
יהודית־ערבית !״ ואם מישהו לא רואה את ה הבדל
התהומי בין שתי הסיסמות, הוא, תסלחו
לי, לא הכי־בסדר.
על הפרזגראמה אין מה לדבר. כל ילד יודע
שהבדל גדול יותר מאשר בין שתי מיפלגות
אלה פשוט אינו יכול להיות קיים. מיקונים היהודי
אמר השבוע ממש במילים אלה:
״מקורות המשבר היו ונשארו כאוריינטאציה
של האימפריאליזם, בהתנכרות לזכויות הלאומיות
החוקיות של העם הערבי הארץ־ישראלי
ובשירות לאינטרסים של ההון המונופוליסטי הזר
והמקומי.״
ומה אמר אמיל חביבי הערבי? בבקשה:
״מקורות המשבר היו ונשארו באוריינטציה
של האימפריאליזם, בהתנכרות לזכויות הלאומיות
החוקיות של העם הערבי הפלסטיני וב שירות
לאינטרסים של ההון המונופוליסטי הזר
והמקומי.״
ואם זה לא הבדל תהומי, אז תסלחו לי, אני
כבר לא יודעת מה כן.
עכשיו ניקח לדוגמה את ההחלטות הסופיות
של שתי הוועידות:
החלטות הוועידה ה־ 15 היהודית היו כלהלן:
״(א) ועידה זו, הוועידה ה־ ,15 היא הוועידה
החוקית והאמיתית של מק״י !
״(ב) הוועידה מגנה את החברים אשר סטו

מעקרונות הפאטריוטיזם והאינטרנאציונאליזם
הפרולטארי, וגלשו לעבר נאציונליזם בורגני ו־ניהיליזם
לאומי.
״(ג) הוועידה מגנה את החברים הפלגנים,
אשר גלשו לדוגמאטיזם עקר, ואשר החלו בזרי עת
פירוד ואי־אמון במיפלגה.
״(ד) הוועידה ד,־ 15 של מק״י קובעת כי יש
לבצר את ההנהגה הקולקטיבית, על יסוד שמי רת
העקרונות של הצנטראליזם הדימוקראטי,
וכמובן על הרחבת הדימוקראטיה הפנים־מיפלג־תית.

תחי האחדות היהודית־ערבית של ה־מיפלגה
הקומוניסטית הישראלית!
״( 0תחי אחדות התנועה הקומוניסטית הבינלאומית

אותן המילים ממש, מילה במילה, נאמרו בהחלטות
הוועידה ד,־ 15 הערבית, החוקית והאמיתית,
אבל כל אחד יודע שכוונתן היתד, שונה
כרחוק מזרח ממזרח.
־ מה היו ההשמצות של מיקונים וסנה על
חביבי—טופיק—וילנר?
בראיון אישי עם הוועידה היהודית, אמרו
שניהם כך:
״חביבי, טופיק ו־וילנר הם סינים! נגועים
בדוגמאטיזם עקר! ניהיליסטים לאומיים! אופורטוניסטים
בורגניים ! סקטאנטים נאציונאליס־טיים!
חולי פרוגנוזות משלות! מעודדי כוחות
האימפריאליזם באיזור !״
ההשמצה של חביבי היתד, לגמרי הפוכה מזו
של מיקוגים:
״מיקונים—סנה הם מעודדי הכוחות האימפ ריאליסטיים
באיזור! חולי פרוגנזות משלות!

מיקונים כוועידדז ח־15
סקטאנטים נאציונאליסטיים ! אופורטוניסטים
בורגניים ! ניהיליסטים לאומיים ! סינים !״
אבל בסוף, לאחר מאמצים רבים, ואחרי ש כמעט
נואשתי מהמצב, מצאתי משהו מעודד.
קרן־אור בודדה ומשותפת, בתהום הפלגנות העכורה.
שמעתי את הקומוניסטים היהודיים קור אים
לקומוניסטים הערביים ״גייס חמישי של
שוקיירי!״ ואת הקומוניסטים הערביים קוראים
לקומוניסטים היהודיים ״סוכנים ציוניים של האימפריאליזם!״
ואם זה לא אותו הדבר, אז מה

זה היה הדבר המשותף היחידי בין הערבים
והיהודים ותקוותנו שבמילים יקרות אלה תתחיל
האחדות הקומוניסטית הישראלית ללבלב מחדש.

8׳ ניצר?
אנשים תמימים סבורים כי הבעייה העיקרית
של הפילוג הקומוניסטי בישראל היא במי
תכיר מוסקבה. תמימים כאלה ! הבעייה היא הרבה
יותר עמוקה ומסובכת.
לבעייה העמוקה והמסובבת יש כמה אספק __
טים
מסובכים:
(א) קיים האספקט של שלמות חיי׳המשפחה.
דוגמה: החברה חווה קיש, למשל, היתה עד
לפני חצי שנה חברה מסורה בקיבוץ הקומוניסטי
יד־חנה. אחרי ביקורה האחרון בגרמניה
המזרחית, נתגלו כמה חילוקי־דעות רציניים בי נה
לבין המשק. התוצאה: החברה חווה קיש
ובעלה, החבר קיש, התיישבו בבת־ים.

השבוע, עם הפילוג, התגלו כמה חילוקי־דעות
רציניים בין החברה קיש והחבר קיש. החברה
משתייכת לפלג וילנר—טובי. והחבר משתייך
לפלג מיקוניס—סנה. מה יהיה?
אומרת החברה קיש :״בינתיים אנחנו גרים
תחת קורת־גג אחת, מפני שאין לנו כסף להיפ רד׳
אבל אנחנו הגענו לידי הסכם לא לדבר
אחד עם השניה. כמובן שהמצב לא יוכל להימשך
כך לנצח.״
(ב) קיים האספקט הריגשי. את הדוגמה הבאה
סיפר לי יוסף גלילי, קצין־העיתונות של
פלג וילנר— טובי:
החבר מוגי רפאל והחברה אתי שמלי היו
חברים טובים משך שנים רבות. שניהם היו
קומוניסטים נאמנים, ובשנה האחרונה החליטו
לקשור את עתידם הפרולטארי בקשר של נישואין.
החתונה נקבעה לפני כמה חודשים, ליום
השני השבוע.
השבוע, עם הפילוג, הודיע החבר מוני לחברה
אתי שהוא בעד פלג א׳ .החברה אתי המזועזעת
גילתה לו שהיא בעד פלג ב.,
״כיוון שכבר הוזמנו אנשים מכל קצות הארץ
לחתונה,״ סיפר קצין־העיתונות ,״אי־אפשר היה
לבטל אותה. אבל אז התעוררו הקשיים הבאים:
החברה אתי רצתה להזמין את סנה ומיקונים
לחופה. והחבר רפאל אמר לא בא בחשבון, רק
חביבי וטופיק ו־וילגר. הם רבו, אבל בהשפעת
כמה מחברי המיפלגה הוחלט לקיים את החתונה
ולהזמין את פלג א׳ וגם את פלג ב .,
״אבל לא זאת הבעייה האמיתית,״ נאנח דובר
המיפלגה ,״הבעייה האמיתית היא מה יהיה אם
לחבר א׳ ולחברה ב׳ יוולד ילד. האם הוא יהיה

אתמול החליטה המיפלגה פה אחד שהוא
יהיה ג׳.
אחר־כך ניגש אלי החבר דויד מושים מיד-
חנה, וגילה לי את האספקט הבא:
הוא גר ביד־חנה. לפני כמה שנים, כשהקיבוץ
התפלג ליד־חנה־סנש של הקיבוץ המאוחד ויד־חנה
של הקומוניסטים, הוא הצטרף ללא היסו סים
למחנה הקומוניסטי המאוחד. השבוע, עם
הפילוג, הצטרף חלק מחברי יד־חנה לפלג א׳.
וחלק לפלג ב׳ .פלג ב ׳ ,זאת אומרת אנשי סנה—
מיקונים, הם הרוב בקיבוץ, והם עושים צרות
לפלג א׳ ,שהוא מיעוט, ושלו שייך גם החבר
דויד מושים.
״אני משרת ביד־חנה בנח״ל,״ הוא סיפר.
״החברים מפלג ב׳ התחילו למרר לי ולחברי
את החיים. קוראים לנו בלעג שוקיירי־שוקיירי,
כשאנחנו נכנסים לחדר־האוכל. בהגשת האוכל
מתייחסים אלינו בזילזול, ואנחנו מרגישים שהם
רוצים שנעזוב את הקיבוץ.״
״זהו האספקט החדש,״ סיפר לי קצין־העיתו־נות
,״האם קיבוץ מפולג יכול להרשות לעצמו
להתנהג כמו אמיבה, להתפלג שוב ושוב ולהיש אר
בחיים, או האם פירושו של דבר שיד־חנה
ישבוק חיים?!״
האספקט הבא, והרציני ביותר, הוא אספקט
הרכוש הרוחני. לפני שנה המציאה מק״י המאו חדת
את הבדיחה הבאה, סיפר לי אחד החברים.
״בן־גוריון, פרם, אשכול, בגין, שפירא, ספיר,
גלילי וחזן טסו באווירון לפאריס. פתאום הת רסק
המטוס. מי ניצל? המדינה !״
כך הסתובבה הבדיחה בין תאי מק״י וסניפיה,
משך שנה שלמה, וגרמה לציחקוקים מאושרים
ומלאי־תקווה בין החברים. השבוע אירע הפילוג.
פלג א׳ טוען שהוא המציא את הבדיחה, והיא
שלו. פלג ב׳ טוען שהוא המציא והיא שלו.
״אבל כמובן,״ סיכם בסיפוק הדובר של פלג
א /״שהבדיחה נשארה אצלנו. אז פעם בן־
גוריון ופרם ואשכול ובגין ושפירא וספיר וגלילי
וחזן וסנה ומיקונים ו־וילנסקה טסו באווירון
לפאריס. האווירון התרסק. מי ניצל?״
״המדינה!״ ניחשתי, ורצתי לדובר של פלג
ב׳ .הוא סיפר לי בסיפוק שהבדיחה נשארה,
כמובן, רכוש פלג ב׳ :״אז פעם,״ הוא סיפר,
״בן־גוריון, פרס, אשכול, בגין, שפירא, ספיר,
גלילי, חזן, וילנר, טופיק וחביבי טסו באווירון
לפאריס. האווירון התרסק. מי ניצל?״
״המדינה!״ עניתי בשמחה.
״איך ניחשת?״ הוא התפלא.

במדינה
(המשך מעמוד )12
הבחירות שנערכו בסניף הרמלאי של מק״י,
לקראת הוועידה שהיתר, צריכה להיות מאוחדת.
אנשי מיקוניס—סנה טענו כי לאחר
שסיעתם (שנקראה דיעה ב׳) קיבלה רוב של
שני קולות בסניף רמלה, הופיעו במקום
שניים מראשי הפלג היריב (דיעה א׳) ,תופיק
טובי ואמיל חביבי, שיכנעו את חבריהם
להפר את המישמעת המפלגתית, להדיח את
מועצת הסניף ולבחור בוועד סניף אחר, על
טהרת חבריהם. הם עשו כן.
יו״ר ועדת הביקורת, צבי ברייטשטיין,
הופיע במקום, הכריז באוזני החברים הנסערים
כי הוא מבטל את תוצאות הבחירות

לאחר שהפילוג הפך עובדה מוגמרת,
ניסו שני הצדדים להגיע להסדר שזכה
לכינוי דו־פילוג בשלום. חברי הוועד המרכזי
ניסו למצוא דרך כדי למנוע ריב
סביב חלוקת הרכוש. הסביר חבר סיעת
מיקוניס—סנה :״בהתחלה היה נראה שחלוקת
הרכוש תעבור בשלום. חברי הוזעד המרכזי
הגיעו להסכם, לפיו תוקם ועדה פארי־טטית
שתסדיר את חלוקת הרכוש.״
אבל שעות אחדות לאחר פתיחת הוועידה
של אנשי מיקונים, באולם מוגרבי, היה
ברור כי גם הפעולה המשותפת האחרונה
לא תעבור בשלום. הביקורת החריפה שנמתחה
על הסיעה היריבה, ההאשמות החרי־

ועידת מק״י מיקוניס-סנה*
ועידה א /דיעח ב׳

ועידת מל,״י וילנר-טוכי**
ועידה ב׳ ,זיעה א׳
בסניף. תגובת אנשי וילנוי— טובי :״לא ניכנע!
ההתערבות של ברייטשטיין פוגעת בדמו-
קראטיה המפלגתית.״
אותות הסערה שפקדה את סניף רמלה
ניכרו היטב בישיבת הוועד המרכזי בתל־מישמר
הכית. שעה שהוועידות עסקו
אביב. המשתתפים ידעו כי מה שקרה ב בדיוניהן, שמרו חברי המפלגה משתי הרמלה
עשוי לחזור במסגרת ארצית. כל אחד סיעות על בית־איליושה. כל צד הסביר כי
חיכה בדריכות
״פילוג״ .שהשני יזכיר ראשון את הוא שומר על הבית מחשש השתלטות ההמילה
יריב.
״סנה
הזכיר לראשונה את המילה, פילוג,,״
העובדה ששני הצדדים טוענים לבלעדיות
טענו אנשי וילנר לאחר הישיבה .״זה שקר
גם,״ ענו אנשי הפלג היריב, סיפרו כי היה על השם מק״י, וכל אחד מהם רואה ב־זה
תופיק טובי שאמר כי לא נותרה שום סיעתו המשך ישיר לדרכה, מרמזת על קרב
דרך אחרת אלא לקיים שתי ועידות נפר*
במרכז: משה סנה ואסתר וילנסקה. שני
דות• הסביר השבוע חבר הוזעד המרכזי מסימשמאל:
שמואל סיקוניס.
עת מיקוניס—סנה :״משה סנה הזכיר את המילה
פילוג רק לאחר שתופיק טובי אמר כי
מימין: רות לוביץ ,,תופיק טובי, מאיר
בשלב זד. אין שום דרך אחרת.״
וילנר, אמיל חביבי.

פות והאווירה במסדרונות, לא הותירו שום
ספקות: המאבק על חלוקת הרכוש לא יהיה
פחות חריף מהוויכוח הקולני, שהרס את
המיסגרת המשותפת.

עיקש על הירושה, הכוללת את סניפי המפלגה
שבהם אין רוב בולט לשום צד.
רק סביב דבר אחד לא יהיו, קרוב לוזדאי,
חילוקי דעות: בטאוני המפלגה. אנשי וילנר—
טובי השלימו עם העובדה כי קול־העם,
יומון המפלגה, ישאר בידי מיקונים—סנה,
כשם שאלה מבינים כי העתון הערבי אל־איתיחאד
ישאר בידי וילנר— סובי.
הבטאון האידיאולוגי של מק״י, זו הדרך,
ישאר כנראה בידי מאיר וילנר, שהוא ה־מו״ל
שלו, למרות שאשתו לשעבר, אסתר
וילנסקה, המשתייכת לסיעת מיקוניס, היא
העורכת שלו. קול־העם, שהקדיש עמודים
שלמים לכיסוי הוזעידה של אנשי מיקוניס,
התעלם לחלוטין מהוועידה היריבה, לא
הזכיר אותה אף במילה אחת.
מוסקבה שותקת. צל אחד העיב על
שתי הוועידות, גרם כאבי ראש לראשי שני
הפלגים. היתד. זו השאלה הגדולה, שניש־ארה
השבוע פתוחה: מי משני הפלגים יזכה
להכרת מוסקבה?
השגריר הסובייטי, דימיטרי צ׳ובאחין, יצא
לחופשת מולדת, לא סייע להבהרת השאלה.
אך כל אחד ממנהיגי שתי הסיעות הצהיר
בבטחון, בשיחות אישיות, כי הכרת הסובייטים
מובטחת לאנשיו.
אנשי מיקוניס—סנה טוענים כי ההכרה
מובטחת להם. הם מסתמכים על החלטה של
ועידת המפלגות הקומוניסטיות שנערכה ב־
1960 במוסקבה. באותה ועידה התקבלה, לדבריהם,
החלטה לפיה צריכות המפלגות הקומוניסטיות
בכל ארץ להתאים את עצמן,
מבחינת ההרכב הלאומי, ביחס ישר להרכב
הלאומי של האוכלוסיה. אנשי מיקונים—סנה
טוענים כי לא יתכן שבמדינה בעלת רוב
עברי תהיה המפלגה הקומוניסטית בעלת
רוב ערבי.
.זה גועל נפש,״ הגיב מאיר וילנר על
טענה זו, הסביר כי נודף ממנה ריח של
לאומנות .״הם עוד יגיעו רחוק מאוד עם
טענות מסוג זה,״ ניבא.
הוא טען כי הכרת מוסקבה מובטחת לו,
הסביר כי בעוד שבודעידה של מתחריו לא
היה אף נציג סובייטי, הופיע בוועידה של
סיעתו המזכיר השני של השגרירות הסובייטית׳
בתור נציג סוכנות הידיעות טא״ס,
״אני לא אומר שזאת הכרה, אבל יש בזה
משהו,״ הסביר.
חבר סיעתו, אמיל חביבי, טען כי אינו
מייחם חשיבות מרובה להכרה הסובייטית.
״אנחנו צריכים להכיר בהם, ולא הם בנו,״
הסביר, בהדגישו כי מוקדם עדיין לעסוק
בניחושים סביב נושא עדין זה.
הקרב האחרון. הישיבה המשותפת
האחרונה של הוזעד־המרכזי השאירה בפי
הנוכחים טעם מר. באחד מרגעיה המתוחים
התפרץ אמיל חביבי, קרא לעבר חבר הוועד
המרכזי פינחס טובין :״איך אתה מעז לדבר
על אחוזת עמים? אתה גירשת בעבר פועלים
ערביים ממקומות עבודה!״ טובין ר,ח־וזיר
כסיד והתאפק, אולם שמואל מיקונים
החליט לענות במקומו .״אם אתה לא מצליח
למצוא שפה משותפת עם החבר טובין, איך
תוכל לדבר עם יהודי שאינו קומוניסט?״
הטיח המזכיר הכללי.
כשהתבקש מאיר וילנר להגיב על תקרית
זו, טען כי שהה אותה שעה במסדרון, לא
שמע את חילופי הדברים .״לא יתכן שהוא
לא שמע,״ טענו אנשי הפלג היריב ,״אפילו
אם הוא היה במיסדרון, הוא היה מוכרח
לשמוע, כי כל מי שהיה בבנין שמע את הצעקות
שבקעו מן החדר.״
״אני לא רוצה להגיב על רכילות מסוג זה,
שהודלפה על״ידי אנשי מיקוניס—סנה,״ ני־מק
אמיל חביבי את סירובו, טען כי הוא
מוכן להשיב רק על שאלות רעיוניות.
מישיבה משותפת זו פנו כל המשתתפים
איש איש לסיעתו. הפילוג היה לעובדה.
צירי הח־עידה של מיקוניס—סנה התכנסו
ביום הרביעי באולם נזוגרבי, הבטיחו למסור
את האולם לאנשי וילנר— טובי ביום השישי.
כשהגיע מועד המסירה, התערב בעל האולם,
טען כי השכיר את המקום למפלגה אחת —
לא לשתיים.
הוא הודיע לאנשי וילנוי— טובי כי יפקיד
את המפתחות בידיהם, רק אם מיקוניס יתן
לו הסכמה בכתב לכך .״מיקוניס חתם על
השכירות, ואני צריך את אישורו לכל שינוי,״
טען.
מיקונים סרב, ואנשי וילנר התכנסו בקולנוע
אילת ביפו.
בשני האולמות ניתלו שלטים זהים, ש־בישרו
לקהל, פה ושם, כי זוהי ״הח־עידה
ה־ 15 של המפלגה הקומוניסטית הישראלית״.

שרום נהו
מדווח עד
פגישות עם
ערבים בחו״ל:
ך* איש שישב מולי בשעה תשע ב!
* ערב בפאריס, היה אצל הוארי בו־מדיאן
בשעה תשע בבוקר באלג׳יר .״רצי־תי
ממנו רק דבר אחד,״ סיפר לי ,״שיאם־
שר לי לראות את בן־בלה.״
בן־שיחי הוא אישיות ערבית ידועה, אחד
מידידיה הראשונים של המהפכה האלג׳ירית,
והכיר את בן־בלה מן התקופה בה ישב
במעצר בצרפת. לאחר נצחון המהפכה, נמשכה
הידידות בין השניים. בן־שיחי היה
אחד מקומץ של זרים, אשר יכלו לטלפן ישר
לבן־בלה, לפי מספר הטלפון הפרטי שלו.
למחרת סילוקו של בן־בלה מן השלטון,
טס לאלג׳יר, כדי לברר מה קרה לידידו המודח.
הוא הצליח לקבל רק הבטחות סתמיות
כי הנשיא הקודם חי ובריא. עתה סיפר
לי על נסיונו השני, וסיים :״אני משוכנע
שבן־בלה כבר נהרג.״

בומדיאן חושב אחרת
במה רגעים הפסקנו לדבר על אל-
ג׳יריה, והוא התעניין בנעשה בישראל.
האם יגברו פעם קולות
ההגיון והשלום
בתוכה?
ושוב חזרה השיחה
לאלג׳יר, זלפגי־שתו
עם בומדיאן ועם
שריו .״מבחינתה
של ישראל, ההפיכה
באלג׳יר היא התפתחות
חיובית,״ הכריז
.״בומדיאן חופשי
לגמרי מכל תסביך
ישראלי. הוא לא כומדיאו יכריז על שליחת צבאו
לחזית פלסטין.״
בסולם הבעיות של אלג׳יריה, עומדת
בעיית ישראל באחד השלבים הנמוכים ביותר.
ההמונים שמעו אך מעט עליה, ואילו
המשכילים רואים_ .בה בעייה רחוקה מאוד.
אלה גם אלה שקועים בחיפוש אחר פתרון
בעיות בוערות וקרובות. בן־בלה היה יוצא־דופן.
כידידו האינטימי של גמאל עבד־אל־נאצר,
ראה בישראל גם אוייבת שלו; נוסף
לזאת, היה משוכנע כי המדינה הציונית היא
בסים קולוניאליסטי מסוכן.
בומדיאן חושב אחרת. טענתו העיקרית
נגד בן־בלה היתה, כי הוא הירבה להתעסק
בבעיות עולמיות רחוקות, מתוך רדיפה
אחרי יוקרה אישית, והזניח את צרותיה המיידיות
של ארצו .״קודם כל — אלג׳יריה!״
היא עתה סיסמתה הרשמית של ממשלתו.
הוא גם אינו ידיד אינטימי של גמאל
עבד־אל־נאצר. להיפך. מאז נעלם בן־בלה,
שוררת מתיחות רבה בין השליט החדש
לבין נשיא מצרים. על כן, אין כל המרצה
שתדחוף את בומדיאן להזדהות עם מטרותיו
המקודשות של עבד־אל־נאצר — ובוזדאי לא
בעניין ישראל. ביום בו פגש בן־שיחי את
בומדיאן בפעם השניה, פירסמו עתוני אל-
ג׳יר את הנוסח הקצר והיבש של הצהרת
בומדיאן, כי העם האלג׳ירי תומך במאבקו
של העם הפלסטיני. אבל בשיחה הפרטית
הצהיר בומדיאן :״לא איכפת לי ישראל!״
הוסיף בן־שיחי באוזני :׳׳אילו היה בישראל
שלטון שרצה באמת בשלום: אילו היה
מי שמסוגל ליזום מיבצע שלום, אפשר היה
להפוך את המאגרב כולו — תוניסיה, מאת־קו
ואלג׳יריה — למתווך בין ישראל לבין
שכנותיה. אבל, לצערי, תגובת ישראל לקריאות
בורגיבה אינן מעודדות מחשבה בכיוון

הלחם של בן־כלה

ך פאריס פגשתי ידיד נוסף של בן•
בלה. קלוד פ 1הוא איש־טלביזיה, שקיבל
את אישור בן־בלה להסריט סרט עליו.
הוא הגיע לאלג׳יר בראש צוות של מסריטים׳
ליווה את הנשיא במשך 24 שעות. הוא

ס מדי או אמר: ד א
איכפ ת ל ישראל!

צילם אותו בחברת אמו, טס במטוסו הפרטי,
ראה אותו חונך תחנת שידור חדשה ונושא
נאום בפני קהל נלהב. זה היה ביום שבת.
למחרת היו צריכים לצלם את בן־בלה בבילוי
השבועי שלו: משחק כדורגל עם
״יתומי המהפכה*.
המישחק לא התקיים, כי במוצאי יום השבת
ביצע הוארי בומדיאן את הפיכתו.
הסרט שנותר בידי קלוד הפן מיסמך אנושי
סנסציוני, שהוברח מייד אל מחוץ ל-
אלג׳יריה והוצג בתחנות הטלביזיה של אירופה•
קלוד סיפר לי בהתלהבות את תוכן
הסרט, שכלל קטע,
בו השיב בן־בלהעל
שאלות מראייניו ביחס
לישראל.
״לדידי, ישראל אינה
בעייה גזעית*,
הצהיר .״להיפך. אנו
והיהודים — בני־דוד.
אנחנו שמים.״
הוא סיפר על תקופת
הכיבוש הנאצי
באלג׳יריה, כשנאסר
על יהודים לאפות
כן־בלה
לחם במאפיות של
מוסלמים .״אני זוכר
כיצד אמי היתד, נוהגת
שכנינו במארניה, משפחת איסטיר, ומכניסה
אותו למאפייה עם הלחם שלנו. כשהלחם
הזה היה נכנם למאפייה, היה לחם ערבי.

כשהיה יוצא, היה לחם יהודי של משפחת
איסטיר.״
אבל הוא לא השלים עם מהותה של
מדינת ישראל .״התנועה הציונית,״ הצהיר
בחלק השיחה שלא הוקלט ,״היא תנועה של
התפשטות וכיבוש. בעוד 30 ,20 ,15 שנה
לא יספיק לה השטח הנוכחי של מדינת
ישראל. מה יהיה אזי*

מרחמה בסוריה
לפאריס -ללונדון. אל משרדי ה-
מערכת של אחד העתונים הגדולים ביותר
בעולם. ליד דלת המעלית המתין ג׳נטל־מן
אנגלי גבוה ומנומס. חדר־העבודה שלו
מרופד בספרים. על שולחן־העבודה שרר
תוהו־ובוהו. הוא התנצל: זה עתה שב מדמשק,
ולא הספיק לעשות סדר.
הוא שוחח שם עם נשיא מועצת ההפיכה,
הגנראל אמין אל־חאפז, ועם מזכירה החדש
של מפלגת אל־בעת .״הם עושים מאמץ
אדיר כדי להפוך את מפלגתם לתנועה המונית,״
סיפר .״המצע שלהם הוא סוציאליסטי
והם מאמינים, כי במירוץ נגד גמאל עבד־אל־נאצר
ינצח אל־בעת.״
שעה שנשיא מצרים מכנה אותם פאשיס־טים,
רואים ראשי אל־בעת בעבד־אל־נאצר
שותף של הריאקציה הדתית .״הוא אפילו
מוכן להיעזר באחים המוסלמים כדי להילחם
בנו,״ הסבירו לג׳נטלמן מלונדון.
,• 7181162

£5£אמס £3£ .]0
1;£3צ) £1871ס10׳:

19*5
1501ו 0 5 0 )] 1!׳5ן < 17111615 ^ 0וח 0ח 0 111516 1׳5׳כן ס 3ס ס 0 /0ח *0ו׳ 0א 166נ)וח 6ג $ו ל 1

ט06 עמס 458£6 1א

65! !0 0!156 06ה )!1(]5!||0ן 0^ 6 0ז ן 6ז ן0ן ן 0011/1171 :וטו )16מ1110־31ק 38 13 ^18ע
65 011061!51066616261ח!361 • 6065616606 60! 165 6105565 1165 0!01(;6־131 131 €

66110

ח 1 86ח(6ו6$1זק 16

6וו 6)!)1:זט 0א. ג 166011 !11.

131-061/0/1י /״

!6 6תח 16ח016$11ק ח0ו01
1 801651103

זהו מאמרו של אורי אבנרי, שפורסם תחילה כ״לה מונד״ .הוא הועתי!
בולו, ללא שינוייס והשמטות, כעתונו הרשמי של נשיא תוניסיה אל־הכיב
כורגיבה, המופיע בשתי שפות :״אל עמל״ בערבית ,״אקסיון״
כצרפתית. מאמר זה, בו נימק אבנרי את הצורך בשמירה על שלמות
ישראל ועצמאותה, הוזכר על־ידי בני־שיחי הערביים פעמים רבות.

שם שליח מצרי נוסף, סגנו של ח׳אלד
מוחי־אל־דין, ובפיו אותה המלצה. :להקפיא
את כל הנושא.״
מצרים שקועה עתה בבעיות אחרות, הסביר׳
ואם גמאל עבד־אל־נאצר לא יתן את
הסכמתו לקיום מגעים מסוג זד, או אחר,
לא יהיו תוצאות של ממש.
העצה התקבלה רק למחצה. הוחלט לדחות
— לפחות זמנית — עריכת כינוסים נרחבים•
במקומם יתקיימו בירורים מצומצמים
יותר, בהשתתפות הוגי־דעות ואישים פוליטיים
בעלי־שם. על בירור אחד מסוג זה
כבר הוחלט, אך התחייבתי לא לפרסם דבר
אודותיו בשלב זה. יש להניח שהוא יתקיים
מייד לאחר הבחירות לכנסת, בצרפת.
כאשר יוודעו הפרטים, יסתבר לעולם כי יוזמתו
של בורגיבה לא היתד, לשוא, וכי רוח
השלום שהוא הפיח — לא מתה.

דמשק, כפי שהכירה בן־שיחי, היא עיר
המדברת בלי הרף על מלחמה. היא עצמה
נמצאת במצב של מלחמה קרה פעילה מאוד
עם מצרים, ובכל רגע יכולה המלחמה הקר־ללבות
הפיכה נגד
השלטון. מדברים בה
עוד יותר על מלחמה
עם ישראל.
בן־שיחי קיבל רושם
ברור, כי כל
עוד תנהל מצרים
מלחמת־תעמולה קיצונית
נגד סוריה,
תשיב דמשק בציח־צוח־חרבות
בחזית הישראלית
.״אבל הם
יישמרו תמיד מלעבור
את גבול המותר,״
הסביר בן־שיחי.
״הם חוששים מפני מלחמה עם ישראל. אבל
מלחמה אינה בלתי־נמנעת. ברור לי לגמרי,
השותף הפלסטיני
שאם יעמוד אל־בעת בפני סכנה חמורה
מאוד לשלטונו מבפנים — לא יהסס לפתוח
בל, בסופו של דבר, הבעייה אינה נו־במלחמה
נגד ישראל. בחינת תמות נפשי
\י *גע ת רק למצרים ולבעלי רצון־טוב בעם
פלשתים.״
אירופה. היא נוגעת, בראש וראשונה, לישראלים
ולפלסטינים. על כן החשבתי במיוחד
הוא רצה לדעת מה הסיכוי שגם ישראל
תעודד התלקחות בגבול הסורי. ובמיוחד: את שתי הפגישות שקיימתי עם נציג של
״האם מר אשכול יהיה זקוק להוכיח לבוח גוף פלסטיני מחתרתי, אי־שם באירופה.
רים, כי הוא איש־מלחמה לא פחות ממר
אין איש יכול לומר בוודאות מה כוחו
בן־גוריון?״
של גוף זה. נציגו, עמו נפגשתי, הבטיח
את השאלה הזאת שמעתי יותר מפעם שיש לו קשרים יעילים בתוך מחנה הסטודנטים
הפלסטיניים
אחת בעת סיורי.
באירופה, ובין הפלי
טים
הפלסטיניים בעצה
מצרית: להקפיא
ירדן, סוריה ובלבנון.
הרעיון שהועלה בסידרה
הבאה של פגישות היתד, שיחותינו היה פשוט:
הבה ננסה להגיע ל(
|קשד, יותר להסדר. כי רציתי לדעת מה
ידי הסכם ישיר ביקורה
במצרים, ומה הלך־הרוחות שם ביחס
נינו. כלומר, בין עבלישראל.
רים
ישראליים, בין
כאשר הצלחתי לפגוש את האנשים הנכוערבים
ישראליים ונים,
הם ציירו תמונה שלילית מאד. המצב
בין ערבים פלסטיהכלכלי
קשה, ההסתבכות בתימן אינה פופוניים.
התנאי המוקדם
לארית, מתחת לפני השטח מתנהלת מלחמה
היחידי שהעמיד המרה
בין תומכי הרפורמה הסוציאליסטית
איש: הנכונות מלבין
הימין המנושל. אפילו בצבא נוצרו
צד ישראל להכיר בקיומה של אומה פלס־כיסי־התמרמרות.
טינית
.״פיצלו אותנו בין ירדן ועזה, פיזרו
1האם יש, בתנאים אלה, פנאי למישהו באותנו
במחנות פליטים ואמרו שאיננו קיימצרים
לחשוב על בעיית ישראל והערבים?
מים. אבל אנחנו קיימים על אפם וחמתם
התשובה היתה :״לא!״
אחרי הצהרות הנשיא בורגיבה, נידמה היה של המלך חוסיין ושל כל החושבים כמוהו.
לראש עיריית פירנצה לשעבר, ג׳ורג׳ו לה־
״שמענו הצעות מצד ישראלים להקים פדפירה,
כי נתהוותה הפירצה החשובה הראציה
מרחבית. זה רעיון יפה — אבל הוא
יכול לבוא רק כשלב שני או שלישי של
ראשונה להחדרת שלום במרחב. על כן כינס,
לפני מספר חודשים, ועדה מכינה *,שתניח פתרון פוליטי כולל. השלב הראשון חייב
את היסוד לכינוס ועידה נוספת בפירנצה, להיות איחודה של הארץ, וכינון מדינר, דמו־אשר
תדון במישרין בסיכסוך הישראלי— קראטית לשני העמים שלה: עברים וערבים.
האם זה ניראה לך כבסיס מתאים להתחלת
ערבי.
במרצו האופייני, נקט לה־פירה יוזמה נו דיונים?״ שאל.
ספת. הוא הבהיר לגמאל עבד־אל־נאצר ולהוא
לא דיבר במונחים של שלילה, כגון
מלך חוסיין, כי ברצונו לבקר בארצותיהם,
חיסול מדינת ישראל, זריקת היהודים לים,
כדי לפעול למען קידום השלום. התשובה:
כיבוש הארץ בכוח. להיפך: הוא שלל אותם
הוא יהיה אורח רצוי. אולם לא מזמן הגיעה בפירוש, והעלה הצעות חיוביות: יצירת
אליו תשובה אחרת לגמרי: לא יהיה כל טעם
מדינה משותפת, הכרה בזכויות הדדיות,
בביקורו, בשעה זו. אין לאיש פנאי לדון
הגשת עזרה לחלק הפלסטיני להשתחרר מן
ברצינות בבעיות השלום עם ישראל. מוטב,
השלטון הירדני.
על כן, שידחה את ביקורו. מאידך, אין לו
הבעתי פיקפוק בפרטי ההצעה, והוא אמר
גם לחשוש מפני הרעה במצב הקיים. הביקור שזה רק רעיון לוויכוח.
נדחה.
קבענו דרכים להמשכת הוזיכוח, מתוך
לא היתד, זו היוזמה היחידה שהוקפאה.
מגמה להקים את הגוף המשותף הראשון
אחרי אותה פגישה בפירנצה, גמלה ההחל של ישראלים ופלסטיניים — אם נשכיל למטה
בלבם של כמה מן המשתתפים, כי יש צוא שפה משותפת לאורך כל החזית .״ב־להרבות
ככל האפשר בעריכת מיפגשים בין מיקרה זה,״ הצהיר ,״נצא מן המחשך המחישראלים
וערבים, בהשתתפות אנשי רצון-
בעיות תרתי, ונקרא לכל שוחר־שלום בעולם לעטוב
אירופיים. במיפגשים אלה ילובנו
השלום, וייעשה נסיון למצוא מוצא מוסכם זור לנו. נפיץ את בשורתנו בכל מקום בו
מן המיצר. ההכנות לקראת כינוס ראשון חי ערבי פלסטיני.״
הוא אף מוכן לבוא לישראל — אם יובטח
ברוח זו אף החלו בפאריס, כאשר הגיע ללו
שיוכל לצאת בשלום.
אני מקווה שיעלה בידינו לעשות משהו
• בין המשתתפים היה העורן הראשי של
בנידון.
העולם הזה, אורי אבנרי.

ספורט כדורסל נצחון הצעירים

ד נ גו ופלואור

משחתהשינים החדשה המכילה

£ס1מ 0ס 1ז 011$אא$74

התכשיר המדעי החדש המחזק את
אמאיל השינים ומחסנו מרקבון.

ד נ גז ופלואור
מכילה תכשיר מדעי המאושר על־ידי
התאחדות רופאי השינים בארה״ב.

כל קונה שפופרת ״דנטופלואור״
מקבל חפיסת סבון

״לימור״

ב תו ספת סבון היופי

לימוד
מו צראי כו ת

ית פרסום פלד

ן־-דבשו מ ק צו עמשתלם

קנדסים בקד ועדב ימ|

פ תיח ת הקורס?/
1.9.65
קבלת לקוחות בסלון ביתיהם פר לספרות ״דיאנה״
יום-יום. בין השעות 1-9בצהרים 7-3 ,בערב
ביטים א׳ ,ג׳ ,ה׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

ת א דיינ ם ( 1כב , 1דיזנגו ף) טל 226066.

״מכבי! מכבי!״ זעק הקהל. המכבי הבלונדי
חיים (״חימון״) שטרקמן קלע לסל
הפועל תל־אביב .״יש!״ השתוללו ההמונים.
אך לשסרקמן זה לא הספיק.
שלוש דקות לפני סיום דרבי הגביע בין
קבוצות מכבי והפועל מתל־אביב, הוא שבר
את היריב. איש הפועל גרשון דקל, שהיה
עד אז הטוב בקבוצתו, נסחף אף הוא
בהתרגשות הכללית, החטיא מקרוב. חימון
חטף את הכדור והתפרץ עמו לסל בצורה
האופיינית לו. מסירה למשה גולובי, וזריקה
לסל. הכדור פגע בחישוק, והמכבי
סבי בן־בסט החדירו פנימה.
נשארה עוד דקר״ רמי גוט קולע קליעת
עונשין ומחטיא .״הפועל לא סחורה!״ שרים
אוהדי מכבי המאושרים. שטרקמן עוקף את
חיים קמינסקי, ואז נשמעת שריקת הסיום.
מכבי תל־אביב ניצחה את יריבתה העירונית
בשיעור ,47:55 זכתה בגביע הנכסף.
הדרבי בין שתי הקבוצות התל־אביביות
הפך כבר מזמן למסמר הספורט הישראלי.
המתח שנלווה לדרבי האחרון, שנערך ביום
השני השבוע, היה כפול מהרגיל. שחקני
הפועל תל־אביב זכו שבועים קודם לכן
באליפות, אנשי מכבי החרימו את הליגה
הלאומית, איימו לפוצץ את הענף כולו.
כל צד שאף להוכיח כי על מיגרש הכדורסל
הוא הטוב ביותר, ומשחק הגביע היווה
הזדמנות לכך.
יומם ולילה. ההתחלה בישרה טובות
לשחקני הפועל. מאמן מכבי יהושע תזין
העלה את שחקנו הוותיק אברהם נתנאל,
קיווה כי הלה ישמש בתור ספק כדורים
לתנחום כוהן־מינץ. אלא ששיקולו של תזין
(״איזה שחקן להעלות ואיזה לא, על כך
אני חושב יומם ולילה״) היד. מוטעה. נתנאל,
ששכח כבר מתי הצליח לקלוע סל, שגה
פעמיים. שחקני הפועל ניצלו את ההזדמנות,
הובילו כעבור דקות ספורות .0:8נתנאל
הוחלף. אנשי מכבי, החיוורים כסיד, החלו
נלחמים בחירוק שיניים, הצליחו בסופו של
דבר להשוות את התוצאה. במחצית המישחק
הם הוליכו בהפרש של עשר נקודות לזכותם.
מדוע ניצחו אנשי מכבי? למכבים היו
יותר שחקנים צעירים. שחקנים כאמנון
אבידן, חיים שטרקמן וגדעון פרייטג הביאו
את הניצחון לקבוצתם. שמעון שלח, מאמן
הפועל, התבסס על שחקניו הוותיקים, שאיכז־בו
קשות. עמי שלף היה מגושם ואיטי.
באחת ההזדמנויות הרבות שניתנו לו, עמד
מול הסל ושכח מה לעשות עם הכדור.
דויד קמינסקי וצבי לובצקי ניסו את כל
התרגילים הידועים ונכשלו בכולם. בין המפסידים
בלט רק הצעיר גרשון (״גרשי״) דקל.
עליונותם של הצעירים על הזקנים התבלטה
גם בתחילת המחצית השניה. מזין
העלה שני ותיקים: גולובי ונתנאל. השנים
לחמו בכל כוחם, אך לא הצליחו. שחקני
הפועל צימקו את ההפרש. משחזרו הצעירים
לשחק בקבוצת החולצות הכחולות של מכבי
גדל ההפרש שוב.
הסוף היה מאושר עבור אוהדי מכבי,
עצוב לאנשי הפועל. ראש העיר מרדכי נמיר,
הרגיל כבר להעניק גביע לקבוצות מכבי
תל־אביב, עשה זאת גם הפעם.

מיברק מגורדת
הכדורסל מביא כבוד למדינה, אך לא
לשחקניו. אילן זייגר, אחד מעמודי התווך
של הנבחרת הישראלית, נאלץ השבוע לעזוב
את קבוצתו, הפועל תל־אביב, בה שיחק 14
שנה, ולשקול את המשך פעילותו בנבחרת.
הסיבות? הסביר זייגר :״אם כל מד, ששרת
החוץ גולדה מאיר יכולה לעשות בשביל
שחקני נבחרת הכדורסל, זה רק לשלות
מברק ברכה אחרי כל ניצחון, אז בפעם
הבאה שתשחק היא בעצמה.״
בעקבות נסיעתו עם הנבחרת הישראלית
למוסקבה, שקע בחובות כספיים. כאשר
פנה בבקשת עזרה לראשי אגודתו עשו
אלה את עצמם תמימים .״אתה חובב,״
הסבירו לו. זייגר התקשה לראות את
ההבדל בינו לבין שחקני כדורגל, הנהנים
מתמיכה כספית ניכרת.
הוא פנה לראשי אגודתו, בקש שחרור
כדי לעבור לאגודה אחרת, שקל גם אפשרות
להצטרף לקבוצה בלגית. ראשי הפועל
תל־אביב לא החליטו עדיין, אך היה ברור

כדורסלנים זייגר (ימין) ובן־בסט
״לא סחורה 1״
כי גם אם לא ייענו לבקשה יוכנס זייגר
להסגר, יעבור לאגודה נדיבה יותר רק
כעבור שנה•
כששיחק זייגר במדי קבוצתו, ביום השני
השבוע (דאה לעיל) ,היתד. זו הפעם האחרונה
שלבש את מדי הפועל תל־אביב. אך
כמה כדורסלנים מושבעים ניחמו את עצמם,
כי לא היתד, זו הפעם האחרונה בה הופיע
זייגר בדרבי תל־אביבי.
כדורגל ההדחה
עד לשבוע שעבר היה יוסל׳ה מרימוביץ
עוזר מאמן הנבחרת הלאומית, ועמנואל
שפר מאמן נבחרת הנוער. החל מהשבוע
ממלא שפר את שני התפקידים. הסיבה:
ההתאחדות החליטה כי הגיעה הזמן לאזן
את תקציבה.
מנהלי ההתאחדות התכנסו בחיפזון, רצו
לסיים את הדיון בחילופים לפני שובו
לארץ של מאמן הנבחרת מילובאן צ,יריץ.,
כי צ׳יריץ׳ עבד משך כל תקופת שהותו
בישראל עם מרימוביץ, וניראה היה שלא
היד, נותן יד להדחתו.
שמור לי ואשמור לף. אף אחד מהמשתתפים
בדיון לא שקל את בעיית מינויו
של עוזר המאמן מהבחינה העקרונית. אנשי
מכבי ובית״ר תמכו במרימוביץ, אנשי הפועל
בשפר. אף־על־פי־כן היד, זר. איש מכבי, שהכריע הפתח־תקוואי שמואל בן־דרור,
בקולו למען מינויו של שפר.
השיקול של בן־דרור: אם יתמנה שפר
למאמן, יהיו לו סיכויים להתמנות כמנהל
הנבחרת. אם היה מתמנה מרימוביץ, הנחשב
לאיש מכבי, לא היד. איש מכבי נוסף,
כבן־דרור עצמו, יכול לתפוס תפקיד כה
חשוב כמנהל נבחרת. כי לפי העקרון המקודש
של ״שמור לי ואשמור לך״ ,היד. תפקיד
המנהל צריך להימסר לידי איש הפועל.
עמנואל שפר הצעיד את נבחרת הנוער
לזכיד, בגביע אסיה. עקב זאת ראו אותו
מנהלי ההתאחדות כמתאים לתפוס את מקומו
של מרימוביץ. אלא שאלה שכחו פרם
אחד: מהו גביע אסיר, לנוער. זהו גביע
שבעולם הכדורגל הבינלאומי אין לו כל
משמעות. אפילו בטוקיו, מקום בו התקיימו
התחרויות, לא התיחסו אליו ברצינות.
לבד מהזכיה בגביע אסיה, אין שפר יכול
לרשום לזכותו הישגים מרובים אחרים.
הוא לא הצליח לאמן קבוצת ליגה ישראלית
יותר מעונה שלמה. לשיא הקאריירה המקומית
שלו הגיע כאשר אימן קבוצה בינונית
כבני־יהודה. הישג אחר של שפר:
זריקתו של המכבי החיפאי יונתן צבי
יומיים לפני שנבחרת הנוער יצאה לטוקיו,
מתוך שיקולים שאיש לא הבינם עד היום.
כשזרקו את מרימוביץ שכחו אנשי ההתאחדות
כי היד, זה הוא שהציל את כבודם
אחרי שהמאמן האנגלי ג׳ורג׳ אינסלי עזבם.
הוא הקים אז נבחרת יש מאין, נבחרת
שהשיגה לראשונה את גביע אסיה לבוגרים.
״גם אם הייתי נבחר לא הייתי מסכים
למלא את התפקיד,״ הגיב מרימוביץ .״באווירה
כזאת אץ מקום בשבילי*,
חפולם חזח 457ז

מי מרין ן
את סאמי?
ידעתי שכשמריה וכסאן תבוא לארץ, יהיה כאן שמח. אבל
אפילו בחלומות היפים ביותר שלי לא תיארתי שזה יהיה שמת
עד כדי כך. הזמרת הצרפתיה היפה נמצאת בארץ רק שבוע,
ומופיעה עדיין כבית־דולפין בשבי־ציון, אבל על מה שאירע בשבוע
זה אני יכולה לכתוב כבר עתון שלם. עתון? — ספר! ספר? -
ספרייה שלימה!
והפעם זה ממקור ראשון. כי מריה ונסאן מוכנה לעשות למען
העתינות יותר מכל אמן אחר שהכרתי לפניה. האחרים עושים
טובה כשהם מגלים שמץ מחייהם הפרטיים. מריה הרחיקה לכת
עד כדי כך שהיתר. מוכנה להכניס אותי למשך שלושה ימים
למיטתה הכפולה, כדי שאהיה עדה למה שמתרחש שם. לזד. אני
קוראת חופש־העתונות•
אז ככה: מוקפת פרחים, שמפניה, ויסקי, בונבונירות, בובות
ועשרות חפיסות־סיגריות במצב הכן, שוכבת מריה עירומה בחדרה,
כשהיא מכוסה בסדין בלבד. מכל הקירות משקיפות אליה תמונותיה
בלתי־נפסקת מציפה את החדר בצלילים
הזוהרות. מוסיקת־רקע
רוגעים. צבא של מלצרים עומד הכן למלא כל פקודה, ומרכזנית
מיוחדת מנהלת את רשת־השיחות שלה עם כל חלקי הארץ.
בתנאים כאלה לא יהיה זה פלא עם בשני חודשי שהותה כאן
תגמור לנו מריה את כל הגברים בארץ. היא בולעת אותם בקצב
של שניים ליום. ואני מתכוונת ליום רע.
אני לא מכירה גבר שיוכל לעמוד בפני קולה המפתה, בפני החיוך
שבעיניה, ובפני הרגשת התלות המוחלטת שהיא מעניקה לו. אם
שני האחים שיף, בעלי המלונות, אינם ביחסים טובים כל כך בזמן
האחרון, זה לא בגלל זה שהצטרפו לרפ״י, זה רק בגללה. ואם
הפסנתרן שלה, ז׳אן פייר תרפה, יעוף מהר לפאריס, זה גם
כן בגללה• ומעשה שהיה כך היה.
כמנהגו הופיע ז׳אן פייר בחדרה, והציף את מריה בנשיקות.
לפתע נשמע קול מבעד לחלון הפתוח :״אני רואה שאתה מרגיש
מצויין, ז׳אן פייר בעלי!״ והקול היה שייך כמובן לאשתו הבלונדית
של הפסנתרן.
האשד״ משום מה, לא היתד, מוכנה להשלים עם זה שתמורת
40 הדולאר שהוא מקבל לערב, ילווה בעלה את מריה לא רק על
הפסנתר. מאותו רגע נצמדה האשד, אל הבעל ולא הסירה עין ממנו.
למריה זד, הפריע בשעת ההופעה. בתום ההופעה היא התפרצה
בזעם :״אני שולחת אותו מיד לפאריס!״ עוד באותו יום הזמינה
מלווה חדש.
לפי זה אפשר לחשוב שהיא בטח קנאית. איפה! בהפסקת־הצהריים
היא הספיקה כבר ליהנות בחברתו של המתופף של
תזמורת הרוקטס, צעיר איטלקי בן ,18 על חוף הים בשבי־ציון.
בין התעלסות אחת לשניה, ניאותה מריה להסביר לי את תורת־החיים
שלה .״אני הושבת שאני יודעת את אחת הסיבות להתאבדותה
של מרילין מונרו• האסון בעולם של היום הוא שלא
נותנים לנשים להיות מושכות כדי להשיג גבר. הייתי רוצה, כמו
שמרילין רצתה, ללחום ולהתמודד, כדי להשיג לי גבר. אבל זד,
לא הולך. הגברים פשוט לא נותנים שילחמו עליהם. הם נדבקים
אלינו כמו דבורים לדבש• כל מה שנשאר לנו לעשות במקום
להילחם, זה להדוף אותם מעלינו.
״אז זאת אולי הסיבה שנשים כמונו אוהבות להשיג לעצמן
גברים נשואים, ביחור כאלה הנשואים לנשים יפות, מושכות

אי־אפשר היה לדעת השנה שהפסטיבל
הישראלי קורה בפעם נוספת, לולא הופיע
בו כאורח־כבוד הפאנטומימאי מאמי מולנו
( .)29 כי אם אפשר להתעלם מהפסטיבל, אי־אפשר
להתעלם מסאמי. כשהוא ישנו, אי־אפשר
לטעות בזה. מה עוד שהוא אינו
זז כמעט אף פעם לבדו. תמיד צמוד אליו
אמרגנו ומנהל־עסקיו, הנמרץ ויפר,־התואר,
יורם הראל (.)28
הצרה היא שתמיד כשמופיע צמד־חמד
זה ביחד, מתחיל גל של לחישות, קריצות
ורמזים. ואין דבר שאני שונאת יותר מאשר
לחישות, קריצות ורמזים. פעם אחת לתמיד
צריך לגמור עם זה ולדעת איפה אנחנו

יורם הראל
עומדים. אז לקחתי את סאמי־יורם ושאלתי
אותם :״זה נכון, מה שאומרים עליכם,
שאתם זוג הומוסכסואלים?״
עכשיו אתם מצפים ודאי שאספר לכם
כיצד קיבלתי את סטירות־הלחי. אבל יש
לי הפתעה בשבילכם. הם כמעט נישקו

אותי, והייתי מוכנה כבר לקבל את זה
בתור תשובה, לולא דאגו השניים גם להסביר
את עצמם.
״אני יודע שזה מה שאומרים עלינו,״
אמר סאמי, ללא כל התרגשות .״כאן בארץ
הלבישו עלי מין מעיל־כפיה כזה. ראשית
החליטו שאני חי בגרמניה ומתגורר שם.
זה שעברתי והופעתי ב־ 28 מדינות — זה
כלום. זה שהופעתי בשמונה פסטיבלים גם
כן לא נחשב. הדביקו עלי את גרמניה,
וזהו זה.
״אני הנציג של גרמניה בפסטיבל. העובדה
שמעולם לא התגוררתי בגרמניה, אינה
חשובה כנראה לאיש.
״אותו דבר קורה גם בקשר לשמועות עלי
ועל יורם. כנראה שאי־אפשר לברוח מזה.

תרשל של זווב
סקס החתונה של ספינה שכטר ומיכד! ידלין נערך השבוע
במועדון תרנגול הזהב שביריד המזרח. ואני מתחילה לחשוד
שהמקום לא נבחר במיקרה. במיקרה המסויים הזה יש לשם קצת ן משמעות.
כי החתן המאושר, כלכלן בן ,32 הפך לאחרונה יורש של ן רכוש ששחיו כ־ 6מיליון ל״י•
אבל למרות שהוא שווה זהב, אין החתן אחד מנערי־הזהב.
הוא צעיר שקם, רציני וביישן, שלא הירבה להחליף מחזרות. הכלה
נחשבת כיום לאחת מתופרות העילית של ישראל, ומי שלא פשה

זאת עד כה,

ומפורסמות. למרילין, לפני מותה, היו שני רומנים כאלה, עם
איב מונטאן ועם בובי הגדי.
״גם לי היה רומן כזה לפני שהכרתי את מיקי הרגיטיי. הכרתי
גבר צרפתי ידוע, שהיה נשוי• הוא התאהב בי עד שגעון. אבל
כשהשגתי אותו, הוא התחיל לשעמם אותי. כי עיקר ההנאה של
אשד, זה להיות קוקטית. אני מודה בזה בגלוי: אני אוהבת לשחק
בגברים. להשיג גבר זה כלום. כל התענוג הוא במה שקורה
לפני זה• הייתי צריכה להיוולד כנראה במאה ד,־ ,17 כאשר נהגו
לנשק ידיים, לשלוח פרחים. הנשים היו נשים של ממש והגברים
היו גברים אמיתיים.
״אני אוהבת שינהגו בי כבחפץ שביר, משהו שאם לוחצים עליו
יותר מדי, הוא נשבר.״
כשנגמרו לה הגברים בשבי־ציון, קפצה מריה לתל־אביב. לא
עברו שעות אחדות, והיא מצאה כבר את אהבת־החיים התורנית
שלה. היה זה הזמר רמי ניר, שזה עתה חזר מהופעת הרביו
הישראלית באולימפיה, שם הופיע לצידה של אילנדז רוכינא.
רמי, החי בנפרד מאשתו, עמד לקבל באותו יום את פני אחת
מנערות פאריס, שלא היה לו די זמן לטפל בה שם. אבל הוא
זנח אותה למען מריה. מאותו רגע שוב לא נפרדו .״הוא עושה
לי משהו בלב,״ הודתה מריה, וצירפה את רמי אליה, כשחזרה
לבית דולפין. הוא יופיע עכשיו עמה באותה תוכנית.
הכל טוב ויפה, אבל מה יקרה אם יגיע בשבוע הבא איש
השרירים, מר־עולם, מיקי הרגיטיי?
״לא קיבלתי ממנו עד כה מכתב,״ התוודתה מריה .״אני מתחילה

מריה ונסאן
להיות עצובה, וזה לא טוב. כשאני עצובה, אני מרגישה את עצמי
אבודה. ואז אני מחפשת לי מישהו שיעזור לי, יתמוך בי ויחזיק
ביד.״
אני בטוחה שהיא תמצא הרבה ידיים כאלה. אבל לא הייתי רוצה
להיות בסביבה כאשר יופיע שם פתאום, ללא הודעה מוקדמת,
המיקי הרגיטיי הזה.

זה קורה לכל רקדן שיש לו קצת שיער
ארוך. שנינו בחורים צעירים, ואנחנו עובדים
כבר יחד שמונה שנים• וזה משגע את
האנשים. הם לא יכולים כנראה להסביר
לעצמם את הקשר בינינו, אלא בצורה זו.
צריך כנראה לבוא לארץ כדי לדעת מה
קורה אצלנו. זאת ארץ גדולה, באמת. כאן
האנשים לא שואלים כדי לדעת. כאן יודעים,
לא שואלים.״
ואם זה לא ברור, אז הנה דוח קצר
ותמציתי על חיי־האהבה של סאמי, מאז
התגרש מכוכבת הקולנוע גאולה בוני :״אין
לי רומנים גדולים. יש לי רומנים שוטפים.
השמועות האלה עלי דווקא עוזרות לי
לפעמים. אף בחורה לא פוחדת לצאת אתי,
כי הרי אני כזה. לבסוף היא יוצאת מופ
צריך
לבטאאת שמה בנשימה אחת, יחד

תעת במקצת. זה עוזר לי לעשות אותן
נורא מאושרות. כל אחת בטוחה שהיא
הראשונה שהצליחה לשכנע אותי להתעניין
גם בנשים.״
סאמי התאכזב קצת לשמוע שסנטה כר״
ג ר, שהופיעה כאן בסרט על חיי הקולונל
מרכוס, לא הכלילה אותו ברשימת האהבות
של חייה.
לפני שנתיים, בטרם הכירה את סטודנט־הרפואה
שלה, ניהלה סנטה עם סאמי רומן
לסירוגין, במשך כשנה .״היא מותק של
בחורה,״ אומר מאמי ,״אבל היא קאריי־ריסטית
מאוד.״
לסיכום תורם גם יורם הראל את חלקו:
״אשד, זה כמו ספר. אם זה ספר טוב,
קוראים אותו עד הסוף. אחרי כמה זמן
קוראים אותו שוב.״
זה נכון. הצרה היא שאני מכירה כמה
קוראים שתמיד מתחילים לקרוא מהסוף.

שמות כסו לולה כר׳ פיני לייטרסדוח* או גדעון אוכרזון.

מלבד זאת יש לה עוד ייחוד אחר: היא סיציליאנית.
כן, הסרסים לא מגזימים בסיפורים על סיציליה• סבינה היא
צעירה מאופקת במיטב החינוך הסיציליאני. ואם היא מגדלת חתול
שחור בביתה, יש לזה סיבה טובה: חתול שחור בבית מנטרל את
המזל הרע, הקשור באמונות התפלות שבסמל זה.
החתונה בין השניים עמדה להיערך עוד בחורף. סבינה, בתו
של רופא, שעבדה בסיציליה כזבנית בחנות־אופנה ואת הקאריירה
שלה בארץ עשתה תחילה כציירת־אופנה בידיעות־אחרונות, הכינה 1 לעצמה שמלת־חופה חרפית.
זאת אולי הסיבה שאחת התופרות המעולות בארץ הופיעה
באמצע הקיץ בשסלת־חופה חורפית לחתונתה• פשוט לא התחשק
לה לתפור שטלת־חופה חדשה. בסיציליה מאמינים שזה מביא
, ן מזל רע.

האס נכוו ש:
• ג׳ודי אמיר, שחקנית״דיילת
״אל־על״ ,עומדת להינשא למיליונר אמריקאי,
גרוש ואב לשני ילדים ז (כשנשאלה
ג׳ודי באם השמועות נכונות, אמ ר
ה :״לא מיליונר ולא בן של מיליונר.״)

#ש הקוס מטיקאי תאסתר גורלי
ערבה ניתוח־יופי בפניה, בסיורה האחרון
בחו״ל ז

ספרי
תרגום

אמצעי הבריחה
סוציאליזם וחברת השפע (מאת אנדרי

נדר ש מבוך מא מ ץ קטן,
אנ א ה שב ל פניי תנו!
השנה תמלא בפעם הראשונה את חובתך ה אזרחית ותצביע לבחירות
להסתדרות, לכנסת, לעיריות ולמועצות ה מקו מיות. מפלגת הליברלים
העצמאיים מבקשת ל ה קי ם אתך קשר, להסביר לך א ת דרכה ותכניתה.
אתה הגעת ללגרות פוליטית בשעה של ה תפרקו ת מסגרות, החרפ ת
ניגודים אישיים ואידיאולוגיים, כאשר ערכים מקודשים נרמסים, כאשר
אישי המדינה מתבזים בפומבי, כאשר הדמגוגיה מנס ה להשתלט על
המוחות.
אנו מ אמינים בתבונתך, בתבונת אלה שראו בשחר התבגרותם הפוליטית
את צללי הדמוקר טי ה ואורותיה.
שאיפתנו ל ה קי ם קשר אתך.
אנא, עקוב א חר הודעותינו,
תכיר אותנו.
אנא, המצא כתובתך האזרחית או הצבאית לת.ד ,23017 .בציון ״דור
צעיר ליברלים עצמאיים״ ,ממציא לך חומר נוסף, במישרין.

המפלגה הליברלית העצמאית
מטה הדור הצעיר

5י מי ם כולל טי ס ה הלוך ושוב ב מ חיר — 115ל״י

אכן, חופשה ספורטיבית מקסימה 5ימים (ארבעה לילות) במלון ״קרוון״ על חוף
האלמוגים ליד שמורת הטבע של עולם הדממה התת מימי באילת. זאת, ועוד טיסה
הלוך ושוב במטוס ״ארקיע״ והבל במחיר — 115.ל״י ליחיד בחדר זוגי. מאידך, מוצעת
גם חופשת סוף שבוע (שני לילות) במחיר — 79.ל״י בלבד. לילדים ס/ס 30 הנחה.
ההרשמה ב״ארקיע״ ,תל־אביב, טלפון , 514567 במשרד מלון ״קרוון״ .תל־אביב, טלפון 50424

ובכל משרדי הנטיעות.

0ב 1י

—וזויז !11 ווו וווי!— 1

כי״ס סבני תי כי! גימנסיה הי מני ת
הרשמהלכיתותט ׳ ,י׳ ,י ״ א

במגמות:

הרשמהלכיתותט /י /י ״ א, י״ ב

רדיו-אלקטרוסקוז
* טכנ או ת, שרטוט מכונו ת
* ט כנ או ת. ש ר טו טבנ יו
* גרפימה -צ>ור
ה כנ הלב חינו ת

כו ל ל

נ ר סי ם 1היש 0ה :
תל־אביב
ורןפתח ־ תקוה 126ומילהקריה )

טל 244891 .

ה בג רו ת

במגמות:

הומניסטית

כיתות בוקר

1 6 -1 3 -0גני ק ר

4 -נערב --שנר

ת ל־ א בי ב

דרך פתח־ ת קו ה ( 44 מול בית הדר)
טל 244891 .

ל ^ מי ד

מודרג

חי פ ה
רח׳ בלפור ( 5מול הטכניון)
טל 69041 .

גורץ. מצרפתית: אליהו פורת. הוצאת ספריית
הפועלים) כשקארל מארכס דיבר על
ניכור האדם בחברה הקאפיטליסטית, הוא
עמד, בין השאר, על חוסר־הקשר בין העונד
למוצרים שהוא יוצר, ועל התמכרותו
לתענוגות הבהמיים (אכילה, שתיה הולדה).
שבאה כתוצאה ממה שכרוך בחוסר קשר זה.
אנדרי גורץ משתמש בתורתו של מארכס,
ומתקיף בעזרתה את התנועות הקומוניסטיות
בעולם המערבי.
הוא פותח בביקורת הגזישטר הקאפיט־ליסטי
של ימינו, תוך ויכוח עם דעות שונות
ונוגדות. אין זה נכון, הוא אומר, שפועלי
חברת־השפע אינם די עניים בשביל להצדיק
את המהפכה.
העוני של פועלי המאה הזאת הזק פי
כמה מאשר במאות האחרות, משום שהוא
מודגש על-ידי היחס שבינו לבין העושר
הקיים. הקאפיטליזם יכול להבטיח לפועל
העלאה במשכורת והטבות שונות, הוא
יכול לספק את צרכיו הכמותיים, אך אין
הוא מסוגל לספק את צרכיו האיכותיים.
בו רי םוטר גזי ס טו רי ם. החברה הקא־פיטליסטית
לוקחת את הזמן של העובד, את
החופש שלו, היא מנוונת אותו, הופכת אותו
לרובוט מותאם לתפקידו ומשלמת לו בעד
זה. העבודה מייצרת רווחים, מבלי להתחשב
בשימוש האנושי של המוצרים.
הפועל החש בחוסר התועלת שבעבודתו
מתנוון על־ידה, ולאחר שמונה שעות של
טימטום יומיומי נשארת בו תשוקה אחת:
לברוח מהמציאות.
כך יוצר המשטר הקאפיטליסטי אנשים
הגרים בצריף עם טלביזיה ומכונית פרטית,
אנאלפביתים עם טרנזיסטורים׳ ערים ללא
אוויר, שמש והיגיינה, עם היכלי־מיסחר.
יש מד להפסיד. הקאפיטליזם, לפי דברי
גורץ, לא רק שאינו מספק את הצרכים
התרבותיים של האדם. הוא גם מונע ממנו
את צרכיו הטבעיים. הוא מכריח אותו לצאת
מחוץ לעיר כדי לנשום אוויר צח, לנסוע
באוטובוסים כדי להגיע למקום־עבודתו, לאכול
שימורים כדי להשביע את רעבונו.
המהפכה, כמו שמארכם חזה אותה, אומר
גורץ, אינה אפשרית היום. הקאפיסליזם
זקוק לצרכנים, ועל כן הוא דואג לכך
שהפועלים יוכלו להיות צרכניו. לפועל של
היום יש מה להפסיד. אין הוא מבין מה
אין לו, והוא מרגיש היטב, בעזרת התעמולה
והפרסומת, במה שיש לו.
תנועות הפועלים נכשלו, אומר גורץ,
משום שהן דבקו ברעיון של מהפכה סוציאליסטית,
ונמנעו מלפעול בצורה היחידה
האפשרית — במסגרת השלטון הקיים, בדרך
של רפורמה.
מי מעוניין בעבודדז האם פעולה כזאת
היא אפשרית? האם הרגשת ההשתייכות,
שתהייה לפועל במישטר הסוציאליסטי, תוכל
ליצור בו עניין בעבודה שלו, גם אם
היא עצמה משעממת ומגוונת? האם החברה
הסוציאליסטית תצליח לשנות את האדם,
כך שיפסיק לשאוף לרווחים גדולים יותר?
כל אלה הן שאלות שעדיין לא ניתנה:
עליהן תשובה, לא בעולם המזרחי ולא!
בעולם המערבי.

אנתולוגיה
מה חסד 7
ניצת אביס (אנתולוגיה ספרותית פר
רעות ואהבה. ליקט וערך בנימין הלוי. הוצאת
ספריית הפועלים) ״אנתולוגיה זו באה
למלא את החסר בשדה המקראות בעברית:
מקראה לבני־הנעורים, שענייניה הם רעות
ואהבה על כל מגוון נושאיהם ׳.כך מסביר
בנימין הלוי את מטרת האנתולוגיה שערך.
השאלה י היא אם בשדה המקראות לבני־הנעורים
חסרים באמת כל כך הרבה קטעי״
יומנים ומכתבי־אהבה, ברובם חסרי ערך
ספרותי, של נערים ונערות. אם חסרים בו
השירים המפורסמים ביותר של רחל, משה.
מבנקין, ביאליק וטשרניחובסקי, או סיפורו
המפורסם של בן־חור ליפמן — הנערה
מתחנת־הדלק, וסיפורו היותר מפורסם של
או הנרי — אפרסקים.
אם במקום כל אלה היו העורכים מכניסים
יותר קטעים נבחרים מספרות העולם, כמש־קל־נגד
לאוסף המובחר מהספרות העברית,
היו נשכרים מזה גם האנתולוגיה וגם הקורא.
העולם ,1457 6 ?:.

במרחב
תימן

שליח לסעוד־ה

ביום בו הצהיר גמאל עבד־אל־נאצר, כי
הוא עלול לתקוף את סעודיה, אם לא יחדל
המלך פייצל מתמיכתו באימאם אל־בדר התימני
— נידלק אור אדום בצנעא. מכונת־הרכש
הסעודית החלה עובדת במלוא הקיטור.
נקנו מטוסי־סילון חדישים, נשכרו
טייסים מערביים. וושינגטון הבהירה, כי
תתייצב לצד סעודיה.
השבוע שיגר נשיא מצריים שליח מיוחד
לריאד, הציע השכנת שלום בינו לבין
פייצל, כצעד ראשון להשכנת שלום בתימן
עצמה. הוא אף הציע להיפגש עם המלך.
פייצל האזין להצעות, לא התחייב לקבל
אותן. אשר לפגישה לאלתר עם נשיא מצריים
— גם הצעה זו נדחתה .״מוטב,״
השיב ,״לחכות עד לוזעידת הפיסגה בספטמבר.״
ההסבר
העיקרי שהיה בפי השליח המצרי

הדחליל התימני והמלך־ פייצל *
מוטב להתנגש עכשיו
היה, כי איומי המלחמה של נשיאו נועדו
לצורכי תעמולה פנימית בלבד, וכי אין
לעבד־אל־נאצר כל כוונה לפלוש לסעודיה.
אך פייצל ידע, כי המציאות המהפכנית
שנוצרה על־ידי נשיא מצריים חייבת, במוקדם
או במאוחר, להביא להתנגשות צבאית
גלוייה בין הרפובליקה המצרית לבין
הממלכה הפיאודלית בדרום. לדעת הסעודי,
מוטב שההתנגשות תבוא עתה, כל עוד
נמצא עבד־אל־נאצר במצב עדין.
מצרי ליל הגס 0וזחטגים

שבוע החגיגות לציון יום ההפיכה המצרית
נועד השנה להציג את מאזן המישטר
של גמאל עבד־אל־נאצר.
דרך אגב הצטיירה בעשרות המאמרים והשידורים
תמונה מרתקת של אותו ליל
ה־ 23 ביולי .1953
ב־ 22 ביולי, היום שקדם להפיכה, ערך
פארוק מסיבת שחייה בארמונו באלכסנדריה.
יום לפני כן, הטיל על נאגיב אל־הילאלי
להרכיב ממשלה. אל־הילאלי צילצל למכריו,
הציע להם להיות שרים. כשלא מצא את
האחד, צילצל מיד לאחר.
כמה מהשרים החדשים קיבלו את מינויים
בהיותם במסיבות־הוללות או במועדוני־לילה.
לבסוף, כשהשלים את הרכבת ממשלתו
החדשה, הופיע עם שריו בארמונו של
פארוק, כדי שהממשלה החדשה תישבע את
שבועת האמונים למלך. פארוק עזב לכמה
רגעים את אורחיו במסיבת השחייה, שמע
את שבועת האמונים, וחזר למסיבה.
רק אדם אחד השמיע אותו יום זעקת־כאב
על המצב השורר במצריים. היה זה המשורר
* מתוך אחר־סאעה המצרי.
העזלם הזה 1457

והסופר כאמל שינאווי. בעתון אל־אח׳באר,
תחת הכותרת ״אייה הגבר?״ קבע שינאוזי
בסוף מאמרו :״אל־נא תחפשו את הגבר
שיציל את מצריים ביציע ובתאי־התיאטרון.
חפשוהו באולם ועל הבמה — שם נמצאים
פשוטי העם. שם תמצאו על כל ספסל —
גבר.״ שינאווי לא ידע שהגבר כבר קיים,
ושבעוד עשר שעות עומד גבר זה לחולל
את המהפכה החשובה ביותר בדברי הימים
המודרניים של המרחב האפרו־אסיאתי.
הסיסמה: נצחון. ברגע בו קראו
ההמונים את שאלתו של שינאוזי ״אייה
הגבר?״ ישבו מנהיגי הקצינים החופשיים
בביתו של אחד מהם, חאלד ׳מוחיי־אל־דין,
שהיה קומוניסט ורק לפני שנה שוחרר
ממעצרו. יושב־הראש היה עבד־אל־נאצר.
הוא לחש לחבריו את הסיסמה ״נצר״
(נצחון) .״הכוחות המשתתפים בהפיכה ית־חילו
לזוז בשעה 1.30 אחר־חצות,״ קבע.
מבין 300 הקצינים החופשיים בחר עבר־אל־נאצר
רק בתשעים, כדי לשתף אותם
בסוד ליל־הפעולה. הוא בחר בהם לפי
המפתח הפשוט: לא הססנים, ולא שותי
אלכוהול. מאוחר יותר, לאחר הצלחת ההפיכה,
שאל אותו במרירות אחד מידידיו,
לו לא גילה את סוד שעת־האפס :״מה אגיד
לבני, כשיידע שביום הגדול ישנתי במיטתי?״
עבד־אל־נאצר צדק בהקפדתו זו, כי שעה
לפני תחילת ההפיכה הגיע אליו קצי1
חופשי שעבד במודיעין הצבאי, והודיע לו
כי המלך יודע כבר על המזימה ושהוא ציווה
לכנס את ראשי המטכ״ל. מאוחר יותר נתגלה
שאחד מבין התשעים נשבר לפני אמו,
כאשר עורר את חשדה בצאתו את הבית
בלבוש צבאי אחר־חצות. הוא גילה לה את
סודו והיא העירה את בנה השני — איש
חיל־ר,אוויר ונאמן לפארוק — וסיפרה לו
את הכל. הוא מיהר להזהיר את מיפקדתו.
העציר הראשון. ברגע שעבד־אל־נאצר
ידע שסודו כבר איננו סוד, רץ למכונית
האוסטין שלו ודהר במהירות מופרזת כדי
להודיע לחבריו שיקדימו את מועד צאתם
ממחנותיהם. לפתע עצר אותו שוטר־תנועה.
רק אחרי התנצלות ובקשת סליחה הסכים
השוטר לשחררו.
הנס השני קרה במחנה צבאי. אחד הקצינים
החופשיים חשב ששעת־האפס היא שתים־
עשרה וחצי, ולא אחת וחצי אחרי חצות,
כפי שנקבע. קצין זה יצא עם יחידתו שעה
לפני שעת־האפס האמיתית, בדרכו למיפקדה
הכללית, כדי לכבוש אותה. בדרך עצרו
חלוצי היחידה מכונית אוסטין שבה נמצאו
שני אנשי־צבא. אחד היה בדרגת רב־סרן
והשני בדרגת סגן־אלוף .״אתה תוכל להמשיך
בדרכך,״ אמר מפקד החלוץ בהצביעו
על רב־הסרן ,״אבל אתה נמצא כעת במעצר,״
הוסיף בהצביעו על סגן־האלוף.
סגן־האלוף חייך. הדברים ששמע היו לא
פחות ולא יותר מאשר הפקודה שנתן
לאנשיו: לעצור כל קצין בדרגת סגן־אלוף
ומעלה. סגן־האלוף לא היה אלא מפקד־ההפיכה
עבד־אל־נאצר עצמו. הרב־סרן היה
עבד־אל־חכים עאמר, כיום סגנו.
רק לאחר שמפקד־ד,חטיבה יוסף צדיק
הגיע למקום והכיר את השניים, הם שוחררו.
הם היו שני העצירים הראשונים של
המהפכה שתיכננו בעצמם.
כך קרה, שהודות לכך שמפקד־החטיבה
הקדים, בטעות, את צאת חטיבתו מהמחנה
בשעה אחת — כבשו חיילי־המהפכה את
המיפקדה הכללית ואסרו את כל הקצינים
הבכירים שישבו בה אותה שעה, לפי בקשת
פארוק, ודנו על סיכול ההפיכה.
באחודוחצי עזבו את מחנותיהם כל הגדודים
שהשתתפו בהפיכה. הם לא נתקלו
כמעט בהתנגדות.
אב ובניו. האיש הראשון שעבד־אל־נאצר
מיהר להתייעץ איתו היה עזיז אל־מצרי,
שמת לפני כחודשיים. אל־מצרי היה אביהם
הרוחני של עבד־אל־נאצר וחבריו. עוד בשנות
הארבעים הציעו לו האנגלים למנותו
כמלך של עיראק או תימן, במטרה להיפטר
מחתירתו תחת שלטונם. הוא סירב והעדיף
לשבת במעצר־בית.
בליל־ההפיכה ישב עזיז אל־מצרי בביתו
ולא ישן. הוא ידע על ההפיכה, חיכה
לשמוע את התוצאות.
כאשר הופיע עבד־אל־נאצר בביתו, קבע
אל־מצרי :״כל עוד נמצא ראשו של פארוק
על כתפיו — לא אוכל להיות בטוח.״
ענה לו עבדאל־נאצר :״אם נתחיל בשפיכת
דמים לא נוכל לעולם להפסיקה. אם
נהרוג את פארוק, יהרוג ההמון מאות מבין
אנשי פארוק — ואז לא נוכל להפסיק.״
במשפט זה, תלוי אולי סוד הצלחתו האמיתית
של עבד־אל־נאצר.

מ סן? 5מ״מ
דגם

7 5 0 3

והמקלם בביתך
היתרה ב 24
תשלומים חדשי־ם
570 והמקלט בביתו
420 תוצרת אנגליה

^מ 913מ £ת16 1ז^ 13

פרסום אטלינגר

לשרותך תמיד!

פוטו

,,לויד ״

המכון הבינלאומי להתכתבות

רפיד
בן יהודה 68 תל־אביב

עור נ קי ומ טו הר ל ח לו טין -הו אהאמצ עי הרא שון
בכל טיפול יופי. ה תחילי, לכו. א ת טיפול היופי
היו מי עםמ׳ פני ם ״ שרק־ .המטה רי ם ל עו מ ק
ו מנ קי ם ברכו תאתנ קבוביו ת עור פנייך מכל
שרידי אבק ואיפור. טיפול מ ת מי ד ו שיטת• במי•
פני ם ־שדק־ ,מי הפני םהמ קובלי ם על נ שו ת אירופה
ה מ טו פ חו ת, ישווה לעורך מדא ה מעודן ורענן.
ה תחילי א ת היו םעם ״ שרק ־ ,כ׳ יופי מ ת חי ל
ע ם שוק־.

לפי שיסה אמריקאית
א ל מי מתכת בי ם

סרוססקנז חינם
תל־אגיב, ת .ד4185 .

במדינה חוק פיסקה קוראת ד\נב

המכשיר האידיאלי לחמוד והדרכה, מקרין שיקופיווז וגם סרטונים
עם מתקן מיוחד להפיכתו לחצי״אוטומטי עם מחסנית
עם אפשרות להקרנת סרט שיקופיות, ללא חיתוכן וללא
הדבקתן.
כ״כ להשיג מקרן־שיקופיות אוטומטי וחצי־אוטומטי ״ליזיגאנג״
עם מנורות מתח-נמוך 24 וולט, מנורת הפלא קוורץ־יוד.

ליזיגאנג

המכשיר המאושר ע״י משרדי
החינוך באירופה, המתאים ביותר לצרכי חינוך והוראה.
המפיץ: צלום קופמן בע״מ, טל׳ .823762 :

נידסום וזכדננדוז ״.113 .מ

תרבות וסגנון
אולפנ ה להליכות וני מו סי ם
מחזור ב׳
ביום ג׳ ,10.8.65 ,נפתחים הלימודים (במלון
שרתון)

נושאי הלימוד

אמנות השיחה ותרבותהדיבור.
נמוסים ברחוב ובמקומות ציבוריים.
נמוסים במשרד, בעבודה ובבית.
אירועים וטכסים.
תיירים ונימוסים בארצות שונות.
נמוסי שולחן — תרגול ותצוגה.
עריכת שולחן — תרגול ותצוגה.
תרגול ארוחה.
תרבות הדיור.
אמנות סידור פרחים.
כיצד להופיע בחברה (לבוש, איפור ותנועה).
הליכות ומנהגים יהודיים.

ד״ר טוכיה אילץ; גב׳ לולה כר; מר ברוד א.
כרקאי; מר יאן גארי; ארכיטקט יונתן גולני;
גב׳ אירנה גטרי; גב׳ רות גילת; הרכ לאו
ישראל; ד׳׳ר יושן? נדכה; גב׳ היה פלדמן.
פרטים והרשמה: בית ״אל־על״ ,בן יהודה ,32 קומה 10
חדר ,1020 טלפון ,59859 בין השעות 19.30—16.00 בערב.

הר מ ס

סעיף 150 בחוק הפיצויים המערב־גרמני
קובע, פי כל האנשים המשתייכים לעם
הגרמני, ושנרדפו על־ידי הנאצים, זכאים
להגיש תביעת־פיצויים.
סעיף־מישנה 4מרחיב, בפיסקה ,2את
מעגל תובעי־הפיצויים, קובע כי גם אנשים
שמוצאם האתני אינו גרמני, אבל הם התחנכו
על ברכיי התרבות הגרמנית, או השתמשו
בשפה הגרמנית כשפת־האם, זכאים
גם הם, במידה ונרדפו על־ידי הנאצים,
או על־ידי הפולנים והריסים, להגיש תביעת
פיצויים.
כמה עורכי־דין ישראליים עטו על פיסקה
זו כמוצאי שלל רב, הגישו תביעות־פיצויים
בשם לקוחותיהם.
הסביר השבוע עורך־דין תל־אביבי :״ביקרתי
לא מזמן בגרמניה, וראיתי שם
ערימה של תביעות שאני מכיר כמה מבעליהם,
ויודע כי אין לתביעותיהם שום
בסים.״ משרד־המשפטים הגרמני החליט לסכור
את שטף התביעות, פתח לישכות
מיבחן, שבהן צריכים תובעי הפיצויים
לעבור מיבחן שפה. מיבחן זה, המסתמך
על סעיף־מישנר ,4נועד לבדוק אם מגישי
התביעות התחנכו על ברכי השפה ה־גימנית.
כדי
להקל על תובעי פיצויים הנמצאים
בישראל, הציעו הגרמנים שהמחלקה לענייני
פיצויים במשרד האוצר תפתח לשכות
דומות בערים הגדולות, שבהן יוכלו תובעים
ישראליים להיבחן בשפה הגרמנית.
תגובת משרד־האוצר: בישראל קסן מיס־פר
מגישי התביעות, ועל כן אין צורך
בהקמת לשכות מיוחדות.
כעבור זמן קצר התברר כי מיספר הנרשמים
למיבחני השפה עלה על כל המשוער,
ומשרד־האוצר שינה את עמדתו,
החלים לפתוח לישכות־מיבחן בירושלים,
בתל־אביב ובחיפה.
(סיכום ביניים של תוצאות המיבחנים
נערף החודש. התוצאה: בעוד שבגרמניה
אחוז הנכשלים הוא אפסי, בישראל הוא
מתקרב ל־ .50 מי שנכשל מאבד את הסיכוי
לקבל אי־פעם פיצוי כספי־ מממשלת גרמניה
המערבית.

שדה־בוקר
•פ נוף האדץ
בניין המדרשה בשדה־בוקר לא נשאר
יתום בנוף הפראי המשמש לו כרקע.
מייד לאחר שתוכנית הקמתו הושלמה,
נערכה תוכנית לסלילת דרכי־הגישה אליו.
בשבוע שעבר יכלו המתכננים לחכוך את
ידיהם בהנאה. כביש הגישה הושלם, עמד
ערב פתיחתו?תנועה. רק דבר אחד היה
חסר להשלמת התמונה: לחבר את המדרשה
אל קו־החשמל האיזורי.
מומחי חברת החשמל נקראו למקום,
התוו את התוכנית למתיחת קווי־החשמל,
התכוננו לביצוע המשימה.
ברגע האחרון התערבה בעניין המחלקה
לשיפור נוף הארץ במשרד ראש־הממש.ה.
היא תבעה את גניזת התוכנית, טענה כי הדבר
עלול לבער את הנוף. בתור אלטרנטיבה
הציעה המחלקה לסלול כבל תת־קרקעי.
הפועלים, שהתכוננו לסיום העבודה, נאלצו
השבוע לחפור תעלות בצידי הכביש,
כדי להעביר דרכם את הכבל התת־קרקעי.
מחיר התיקון: רבע מיליון ל״י.

דרכי חיים
מינה* חדעו בא למדינה

הרשמת כוגרי ח׳-ט׳-י׳
לכתות שנתיות ודדשנתיות
כשעות 9-12 ; 5-8
הרשמה גס לקורסי ערב

כתיבה במכונה

] 5ת״א. בן־יהודה 24
( +חיפה. הרצל 144

* העולםה זה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל״אביב, גליקסון ,8סלסון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע*ם, תל־אביב,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו*ל: העולם הזה בע-ם.

משה בן־נחום, איש ירא־שמים וירא־אלו־הים,
הלו בשנה האחרונה לשמוח בהרבה
חתונות. ומה הוא ראה?
כי נעשים שם מעשים נפשעים שלא
יכופרו, רחמנא ליצלן. ואין קול ואין עונה,
ואין מי שירתיע על הנבלה הנעשית בקהל
ישראל.
מייד ישב ליד השולחן והודיע, מזועזע
כולו, לנזוצעה הדתית תל־אביב—יפו:
״מינהג חדש בא למדינה! ליד הרב המסדר
קידושין, שהוא האיש המרכזי ליד
החתן והכלה, נתוזסף עוד אדם מרכזי אחד,
והוא האיש בעל המצלמה!״
המועצה הדתית תל־אביב—יפו נוכחה מיד,
גם היא, בחומרת המצב, ופירסמה בבטאונה
האחרון, הלינות, את אזהרתו של משה בן־
נחום, למען יראו וישמעו.

אפר על הראש, .כידוע,״ מתחיל בן־
נחום באזהרתו ,״טקס החופה והקידושין,
קשור במינהגים שונים והודיות דתיות. לכן
יש ליצור מסביב לטקס השראה ואווירה
רצינית, שמעמד קדוש זה יהיה ראוי לייעודו
ולמטרתו הנעלה, בייחוד שבזמן זה שרוי
הזוג בתענית.
״כבר לפני החופה ישנן תחנות, כמו למשל,
כתיבת הכתובה לכל פרטיה. יש גם
נוהגים שהחתן לובש, קיטל׳ ,כדי להזכיר
את יום המיתה, או לשים אפר על ראשו,
זכר לחורבן, ועוד מינהגים שונים. כל זה
נעשה בהדרכתו של הרב, ,הממשיך למלא
תפקידו העיקרי מתחת לחופה.
״אבל לצערנו הרב הננו עדים, שברוב
טקסי הנישואין, האיש בעל המצלמה הולד
והופך לאדם המרכזי בעריכת החופה והקידושין,
וגם לפניה ואחריה:
״מייד כשמתיישבים המחותנים עם החתן
והרב, בעניין הסידורים האחרונים לקראת
החופה, נמצא כבר האיש בעל המצלמה במצב
הכן. עומד על גבו של הרב, מתערב,
נותן הוראות איך לשבת, איך להחזיק העם,
ואיך לחתום.
״לפעמים הוא לא מספיק לצלם והוא
מבקש לערוך, הדרן׳ ,ושהחתן יעשה עצמו
כאילו הוא חותם מחדש. ובזמן קבלת הקניין,
הוא מבקש להשהות את הסודר ביד,
עד שהוא, הצלם, יתן את ה סי מן ...והרב
יושב ושותק, בבחינת אין אונים.״
שליט עם מצלמה .״ההמשך ידוע.
בדרך לחופה, מתחת לחופה, ואחרי החופה,
בעל המצלמה נעשה השלים. פולס לו דרך
בעזרת הידיים, מפנה כל הזמן תשומודלב
הזוג אל המצלמה, אם זד, בזמן השמעת הברכות,
קריאת הכתובה, לגימה מן הכוס
של ברכה ובו׳.
״ישנם זוגות תמימים, שכל זמן שרגליהם
עומדות מתחת לאפיריון, במקום להקשיב
לדברי הרב, הם מביטים, מסתכלים, ומחייכים
ומצייתים לבעל המצלמה.״
לא מזמן נוכח בן־נחום בעוד טקס חתונה
אחד. במו־עיניו הוא ראה את החרפה
הבאה:
״ראיתי איך האיש עם המצלמה התחיל
לדחוף את הקהל וגם את הרב. אגב, רב
ידוע בתל־אביב. והנה קרה מיקרה, שמישהו
מן הקהל לא יכול היה להתאפק ודרש
עלבונו של הרב וגער בצלם. כתגובה, התערב
הרב בעצמו, השתיק את האיש שדרש
את עלבונו ואמר לו, :אדוני, לא יעזור לך.
לצערי הגדול, אני בתור רב, רגיל להתנהגות
כזאת מצד הצלם׳.״
״הבעייה היא,״ מזהיר בן־נחום ,״לא רק
אסתטית־ציבורית, אלא גם שאלה הלכתית.
יש כאן הסחת הדעת מהפעולות הקדושות
הנעשות בהדרכת הרב, שאת מקומו הולך
ותופס האיש בעל המצלמה.
״הייתכן
אסונות למען התינוחות
קומץ האנשים שעמד בבית־הקברות המוסלמי
ביפו, היה ברובו ערבי. רק עברים
מעטים נכחו שם. בלטו ביניהם בני משפחת
אליהו גולומב. הם באו כדי להשתתף
ביום הארבעים למותו של מחמוד ^באב
סבאג, שלזכרו נאסף קהל העשרות, הכמה
שבועות את דעתונות
עסיק לפני
ואת דעת־הקהל. הוא נעצר כחשוד בריגול
לטובת מצריים, אך עוד לפני פתיחת
משפטו, נמצא תלוי בחדר המעצר.
לשם כך בחגורת הדיסקוס,
הוא נעזר
בה השתמש כדי להתגבר על כאבי הגב
מהם סבל (העולם הזה .0 449
מותו של סבאג עורר תמיהה בחוגים
רבים. היו כאלה שהטילו את האשמה
על המשטרה, האחראית לשלומו של כל
אסיר, שצריכה היתה להקפיד שלא יימצא
בידו מכשיר כלשהו העלול לסייע לו
יד בנפשו. אחרים חשדו
כדי לשלוח
אפילו שסבאג נרצח. בית־משפט השלום בעכו
קבע שאין איש אחראי למותו.
התרמה עכרית־ערבית. ביום הארבעים
נאמו כמר. צעירים בבית־הקברות.
קולם היה עצוב ומלא מרירות. איש מהם
לא ניצל את המעמד כדי לנגח את המשטרה.
דבר אחר הטריד את מנוחתם:
מחמוד סבאג השאיר אחריו שלושה תינוקות,
שהגדול ביניהם הוא בן חמש.
להם היה צריך לדאוג.
״לבן,״ הציע אחד הנואמים ,״אני מציע
שתוקם ועדה שתאסוף תרומות למען היתומים.
אני מקווה שיהודים וערבים גם
יחד יעזרו לוועדה בפעולותיה. את התרו-
העולם הזה 1457

מות נכניס לחשבון בנק; ועדת נאמנים,
המורכבת מיהודים וערבים, תשגיח על
כך, והיא שתחליט כיצד להשתמש בכסף
למען שלושת התינוקות.״
מעולם לא הוכח שמחמוד שיתף פעולה
עם המודיעין המיצוי .״הוא כתב על הקיר
של תא הכלא, בו היה עצור, שהוא
הולך להתאבד מרוב עינויים,״ טען ב־בית־המשפט
חליל כבוב, שנעצר עמו כחשוד
באותה אשמה .״אשמתו היחידה,
שהוא התקומם נגד הקמת מלון ה־לטזן
בשטח בית־הקברות המוסלמי בתל־אביב,״
טענו תושבי יפו שהכירו אותו .״הציעו
למחמוד סבאג שוחד של עשרות אלפי לירות,
וזאת בפני עדה גולומב — רק
כדי שייוותר על התביעה שהגיש נגד הקמת
ההילטון על שטח בית־הקברות, אך
הוא סירב. אחר כך נעצר באשמת ריגול.״
העיר אחד מידידיו במרירות :״הוא
הגן על המתים באותו בית־קברות —
עד מוות. אך הוא לא זכה להיקבר שם,
כי שם הוקם הילטון.״
לא כגדתי! כשנמצא !סבאג תלוי בחלון
תאו, נמצא על רצפת־התא מכתב.
במכתב זה כתב לאשתו, בערבית :״אם
יגידו לך שמתי כפחדן, הגידי להם לא!
הגידי להם שהוא מת באומץ־לב, כי ה
חצר
משטרת רחובות. ביניהם היה גם
יוסף צייג, החשוד בנסיון לשדוד את
תחנת הדלק וסמוך ליבנה, לפני שבועיים.
שומר התחנה, אהרון נחמני 45 עבר
בין החשודים, אימץ את זיכרונו, אבל
לא הצליח לזהות את החשוד .״תן את
המפתחות, תן את הכסף,״ קראו הצעירים
בזה אחר זה, כדי לעזור לשומר לזהות
את החשוד לפי קולו, אבל גם כך לא
עלה הדבר בידי נחמני.
יוסף צייג ( )25 הובל אל בית־המשפט,
שוחרר בערבות. אולם חברתו, דורה קו־ניש
20 שהמשטרה מייחסת גם לה השתתפות
בנסיון הנפל, לא הצליחה לצאת
בקלות כזאת מן העניין.
היפהפיה הבלונדית הובלה אל בית-
המשפט המחוזי בתל־אביב, נעצרה בפקודתו
של השופט המחוזי יצחק שילה
עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדה.
האליכי. למרות שבשלב זה השיגה
המשטרה את מטרתה, נראה כי מלאכתה
של התביעה לא תהיה קלה. דורה קוניש
טענה כי יש ביכולתה להוכיח אליבי.
היא סיפרה לחוקרי משטרת רחובות, כי
בליל המיקרה הלכה לישון סמוך לחצות.
״הורי יכולים להעיד על כך,״ טענה.

בשפת הים — בעבודה — בבית הקפ ה או
בבית. סיגריות לוד קינג סייז ובן־חור מגינות
על גרינ ד ומעניקות לך הנאה מ לא ה
מתערובת ה טבקים המשובחים,

הודות לפילטר הפחם

הפעיל, היעיל פי עשר.
1ר כתיב לת.ד 866 .תל־אביב ותקבל | 7
דו״ח מדעי על פילטר פחם פעיל.

מתאבד כבאג ושנים מילדיו

עשון מועולמ ו*מ פילנור החס

מת — למען המתים?
עדיף את המוות על הכניעה וההשפלה.״
והוא המשיך:״ אני מתחנן בפניך שתסלחי
לי אם חטאתי או אם פגעתי בך. ואיני מבקש
דבר זה מאף אדם אחר, כי איני זוכר
שפגעתי או הרבצתי למישהו. בכל אופן
אני מבקש את סליחתם של כל האנשים.״
מכתב אחר, שלא פורסם עד כה, נכתב
בעברית, נועד לדויד גולומב:
״לכב׳ דויד גולומב.
״אני מבקש ממך שתעזור לאשתי ולילדים
שלי בעניין נמל יפו* .אני רוצה
שתדע דבר אחד, שלא בגדתי ביהודים
ולא בערבים. העיקר שהמשפחה שלך תדע
את זה. שלום רב לאמא עדה ולדיקלה,
לילדך, לאשתך מירד, ולאליק אחיך. אני
מבקש ממך שתמסור את המכתב שכתבתי
לאשתי בערבית, ואתה יכול להגיד לדיקלה*״
שתכתוב את סיפור החיים שלי.
״החגורה שאני תלוי בה היא שלי. אני
הבאתי אותה מהבית ביום שעצרו אותי,
בגלל הגב.
״מחמוד סבאג.10.6.1965 ,״
סופו הטראגי של מחמוד צריך לשמש
אות אזהרה. הייאוש שמכרסם בלבות צעירים
ערביים רבים, עלול להיות הרד-,
אסון.
השבוע התחיל ״הועד למען בני מחמ ד
סבאג״ לאסוף תרומות למען ילדיו ולמען
יהודי•**.

אלמנתו. התורם הראשון היה
פשעים האדם השליש•
כמה צעירים, שעטפו את פניהם בגרבי
ניילון, עמדו השבוע בשורה חזיתית ב*
סבאג עבו בנמל יפו כאמודאי. הוא
מתכוון במשפט זה לפיצויים המגיעים למשפחתו.

בתו של אליהו גולומב, בת אחותו
של משה שרת, עתונאית בדבר.
**• הכתובת לתרומות: הוועד למען
בני מחמוד סבאג, ת.ד , 104 .חיפה.
העולם חזה 1457

גם צייג, ששוחרר ממעצר קודם ימים
אחדים לפני המקרה, טען כי באותו לילה
הלך לישון מוקדם מהרגיל .״לא הרשיתי
לו להסתובב בלילה, כדי שהמשטרה לא
תעשה לו צרות,״ הסביר השבוע אביו,
טען בתוקף, כי בנו חף מפשע.
לא היה זה הקושי היחידי שנערם על
דרכה של התביעה. שומר תחנת־הדלק סיפר
במשטרה כי ראה בליל המיקרה שני
צעירים וצעירה אחת. בשלב זה מתקשה
המשטרה לגלות את עיקבותיו של חשוד
שלישי, מסתפקת בשני החשודים שבידיה.
כך, שגם לפי גירסתה שלה, מסתובב
עתה בארץ שודד־בכוח בלתי־מזוהה. לפי
גירסתם של צייג וידידתו — מסתובבים
בארץ שלושה שודדים־בכוח בלתי־מזוהים.

דרכי אדם
דק לא ביום ד 3יע
״אני לא עובדת ביום הרביעי,״ הסבירה
רינה קדוש 20״יש אנשים שיכולים
להעיד על־כך.״ הצעירה, שישבה על ספסל
הנאשמים באשמת שידול לקוחות, לא ניסתה
להכחיש כי היא עוסקת במקצוע העתיק
ביותר בעולם, אך טענה להגנתה כי דווקא
ביום שנתקלה במארב של חולית מפלג־המוסר
לא עסקה בציד לקוחות.
לשאלת נציג התביעה, מי היה האדם
שאיתו נפגשה ברחוב דקות אחדות לפני
שנעצרה, הסבירה כי גם לפרוצות יש סתם
ידידים, שעימם הן נפגשות לאחר שעות
העבודה ,״סתם לשם בילוי.״
״מדוע נפגשת עם אותו אדם דווקא ברחוב
אלנבי, בקטע שבין קולנוע מוגרבי
ורחוב הירקון, הידוע כמקום מיפגש של
פרוצות?״ הקשה התובע.
״מה יש? אסור לי להסתובב שם?״
התמרמרה היפהפיה היפואית.
בית־המשפט לא האמין לגירסתה, קבע
בפסק־דינו־ כי רינה קדוש עבדה גם ביום
(הנושן בעמוד )26

הנף רשאי לנהוג
במכוניות מרת
ללא רשיון
כשטח התערוכה
חפתוח גל יום בשעות
9—13 ומ־ 5עד חבות

״קארטינג״

הספורט שכבש את כל
אירופה.
פוליטכנ המכללה העברית

כי תו ת בו קרוערב
ב 12-לאוגוסט

נפתחים קו רסיערב

שרטוט

מכונות
* בנין ארכיטקטורה (כולל עיצוב פנים וריהוט)

גרפיקה
שימושית

רדיו־אלקטרוניקה
כיתות הבוקר כוללות הבנה לבחינות הבגרות
פרטים והרשמה כל יום בשעות 1—9בבוקר 8—5 ,בערב רחוב במשרדי בית הספר: רחוב אלנבי ,19 תל אביב
סמולנסקין 7פינת רחוב בן־יהודה ,90 תל־אביב.

] ט כ ני ל;0 1
ד דיו

ט בני ל]§ 01
ו שרטוט

טלויזיה • אלקט רוני ק ה

הרשמה גם לקורסי ערב

1ן 11״ א, בך יהודה
חיפה. הרצל

*כונות • א ר כי ט ק טו ר ה

הרשמה גם לקורסי ערב

] ן א, בן־יהזדה 26
חיפה, הרצל ^44

משקפי מגע
£5צ א 1 £זיסגזאסס
הדגמות והסברים כל יום בין 4—7
אחה״צ, המכון לקידום הראיה ע״ש

תא,רה הכרמל *!11*939 לגב*
טל 56980 .

י. ל .גרוזובסקי
רח׳ נחלת בנימין ,21 סל,621665 .
תל־אביב.

כרטיסי בונה לשש טונה
לקראת העונה קבלנו להפצה כרטיסי ברכה לשנה טובה במבחר

דו ג מ או ת מ חו ץ ל אר ץ

כרטיסים עם בושם־ריחניות ופטנט צרפתי)
כרטיסים בשלשה ממדים
כרטיסים על ניר מיוחד ״כרומקוד״
כרטיסים עם שפריץ ״כסף״ ובלי שפריץ
מעטפות ביקור במחיר מוזל
נא לבקר ולראות את הקטלוג שלנו
לפי דרישה יבקר הסוכן שלנו

טופל

ובניו

בע״מ

תל־אביב אחד העם ,24 טל 53373 .

במדינה
(המשך מעמוד )25

הרביעי, שידלה באותו יום תייר עשיר
שעבר לתומו ברחוב, ונתקלה אגב כך
באנשי מפלג המוסר, היא נקנסה ב־1500
ל״י או 150 ימי מאסר תמורתם.
כבוד האשד! .יתכן שהפרוצה היתד, משלמת
את הקנס, אלמלא התעורר בה המצפון
הנשי .״בית־המשפט הרשיע אותי מפני
שהשוטרים תפשו אותי משוטטת בקטע
בין קולנוע מוגרבי ורחוב הירקון,״ התמרמרה
,״מה יקרה אם מחר תתפוס המשטרה
אשר, הגונה שעוברת באותו קטע, ותאשים
אף אותה בשוטטות למטרות בלתי־מוס־ריות
או בשידול לזנותד׳
קדוש לא הסתפקה בטענות שהשמיעה,
הגישה, באמצעות עורבת־הדין נירה לידסקי,
ערעור על פסק־הדין.
לאחר פגרת בתי־המשפט תנסה עורכת־הדין
לטעון כי לכל אדם שבת משלו, והיום
הרביעי בשבוע הוא יום קדוש לקדוש.
גוער כוכב נולד
כוכב אמיתי אינו נולד סתם במיקרה,
כמו כל ילד נורמלי. עושים אותו.
בהתחלה בדרך הרגילה ביותר. ערב אחד
אומר האבא לאמא: היום נעשה כוכב
קטן, או קיי? או קיי!
כשהוא נולד בא איש אחד, שקוראים
לו סוכן, חוטף אותו, מכנים אותו למכונה
מיוחדת, לוחץ על הכפתור ואחרי כמה
סיבובים יוצא כוכב גדול,
כך עשו את גילה אדרי. היום היא
כוכב גדול, והסוכן שלה, דוב זעירא,
שולח פעמיים ביום תזכירים דחופים לעיתונות
הישראלית ובהם יש הסברמפורט
מה עשתה גילה אמש בשעה חמש
אחרי״הצהריים, מה היא תעשה מחר בתשע
בערב, מה דעתה האישית והבלתי־משוחדת,
על המלחמה בוויאט־נאם, וממתי היא שונאת׳
עכבישים שחורים.
כזה כוכב גדול היא. ולכן גם הגיע
הזמן שהציבור הרחב ידע מי היא.
קליף ישראלי. היא זמרת. הסוכן
שלה הוציא לה שלושה תקליטים, בשנה
אחת, יחד עם 12 שירים. עכשיו הם להיטים
ותופסים, אם לא מקום ראשון ב־מיצעד־הפיזמונים
הישראלי, אז בטח מקום
חמישי או רביעי.
הסוכן שלה קורא לה ״קליף ריצארד
הישראלי״ ,ואין לה שום התנגדות לזה.
בעוד חודש היא תופיע בגאלה מיוחדת
בשירי־אד,בד,־וגעגועים מקוריים ומתורגמים,
לפני המוני הטיפשעשרה הישראלי.
קליף הישראלי היא בת ,17 ועוד בגיל
רך, היא מציינת, ידעו שהיא תהיה מה
שהיא כיום. היא תמיד שרה ושרה, ועוד
בגיל רך הרוויחה את לחמה מקולה. השכנים
נתנו לה גרוש וביקשו שתשתוק.
אבל זה היה בקאזאבלנקה, וכידוע, לאנשים
שם אין מושג בזימרה. עובדה,
היא רק באד, לארץ, לחיפה, ועימנואל
זמיר גילה אותה.
איש המזוודה. כך החלד, דרכה ה־אמנותית
של גילה אדרי. מהר־מהר, אבל
בטוח. בגיל 12 התרחש המאורע החשוב
בתולדות הקאריירר, שלה. היא שרה לפני
עיריית עכו, וראש העיר קנר, לה מיזוודה.
בגיל 13 היא שרה לפני עיריית חיפה,
וראש העיר לא קנה לה מיזוודה. הוא
קנה לה מילגה. היא התפרסמה מאד,
ובהיותה בדיוק בגיל , 14 שמעה אותה
נד,דיה. זה היה ציון דרך בדרכה, כי
ראש העיר לא קנה לה מיזוודר״ הוא היה
קמצן. אבל הוא העניק לה תעודת־הצטיי־נות
יפה מאד, מנייר נטול־עץ.
מאז ומתמיד היא היתה נערה עקבית
וחרוצה. היא למדה בגימנסיה אז, והיא
עוד לומדת בגימנסיה גם היום .״הקאריירד״״
אומרת כיום גילה ,״לא סיחררה את
ראשי. אני מתכוונת להמשיך בלימודי בגימנסיה
גם בעתיד. אדם חייב ללמוד הרבה
ולוותר על הרבה דברים בחיים, על־מנת
שיוכל, בבוא הזמן, להיקרא זמר
טוב.״
שיהיה שקט כבית. הסוכן שלה
בחיפה החתים אותר, על עשרה חוזים
בבת אחת לשבע שנים, ושירה הראשון
על תקליט ארוך־נגן, שכבש את הנוער
הישראלי, היה את אהבתי לן נזסרתי. שירה
השני היה היי שלי, שירד, השלישי למה,
ושירה הרביעי לאבד אותן. זה היה בגיל
. 16 חוץ מזר, אביה זמר, אחיה מחצצר,
אחותה מתופפת ואמא שלה צועקת שיהיה
שקט בבית.

שעד, אחת ביום היא מקדישה למכתבי
מעריצים. היא מקבלת 100 לשבוע. כותבים
לה שרוצים להכירה מקרוב, או מבקשים
תמונה עם חתימה בצד. הסוכן שלה סידר
לה הופעה קרובה עם תזמורת קול ישראל,
והזמין בשבילה מנגינות ממלחינים ישראליים
ידועי־שם. היא שכחה את השם.
לא הלן •טפירא. היא שחרחורת ושמנמונת,
אבל מבטיחה למעריציה באשר
הם שם, כי היא עושה את כל המאמצים
להיות בלונדית ורזה. כי היא לא רוצה
להיות כמו הלן שפירא השמנה והשחורה,
אומרת גילה. בכלל, היא לא רוצה להיות
דומה לאף אחד. רק לשיר כמו ברנדה
לי, ולא לאכזב.
בתזכיר האחרון אודותיה, ששלח הסוכן
שלה לעיתונות, היה כתוב כך :״אופי:
שקט. לעיתים מתפרץ. דוחה אותה: עכברים.
מפחיד אותה: שקרנים. מלחינים נערצים
עליה: בטהובן ומשה וילנסקי. סימני־היכר
מיוחדים: בולטת.״
שרותים הבד שבור
דיירי רחוב חנקין בחולון נעורו משנתם.
הנקישות על דלת אחת הדירות נמשכו זמן
רב מדי, לוו מפעם לפעם בצעקות.
הם נירגעו מיד, כשהוברר להם כי לא

זמרת אדרי
לוזה — לאבד אותך

אירע שום אסון: איש אחד, מאחר בנשף,
איבד את מפתחות ביתו, ניסה לשווא
להעיר את ילדו.
אחד השכנים, בעל תושייה, יעץ לו לגשת
לתחנת מכבי־אש עירונית, לבקש עזרה בפתיחת
המנעול.
הכבאי התורן, ששמע את פרטי המיקרה
כמתוך חלום, השיב :״עשר לירות! בשביל
עשר לירות אני פורץ לכם כל דלת.״
״עשר לירות תקבל,״ השיב המתלונן
,״אך אנא, אל תפרוץ את הדלת, את
זה גם אני יכול לעשות, ובחינם. השתמש
נא בסולם, ובעזרתו תוכל לחדור לדירה
מבעד לחלון.״
״סולם? סולם?״ נחרד הכבאי ,״ראשית,
מאז שאחד מחברנו נפל מסולם ומת, אין
אנו עולים יותר על סולמות. ושנית:
אין בכלל סולם תקין בתחנה. הכל שבור.״׳

הווי
• טרמפ מכנים. בתל-אביב, גנב
צעיר אוטובוס של אגד, נהג בו עד דימונה,
העלה בדרכו נוסעים וגבה לעצמו את דמי־הנסיעה.
שכת
דוחה קיפוח נפש. ב•
ירושלים,
רגמו צעירים דתיים שעמדו בצד
הכביש אופנוען שנסע בשבת, החטיאו את
המטרה, פגעו ברב ישיש שהלך ממולם.
+הקדם מכה לרפואה. בבאר־שבע,
נפגע אזרח על־ידי אמבולנס, הוכנס
אליו על־ידי נהגו, הועבר. מיד לבית־החולים.
#,ן באש הנעורים. בעכו, שפכה
ילדה בת 12 נפט על חברתה בת גילה,
הציתה אותה בגפרור לאחר ריב.
העולם הזה 1457

קולנוע סרטים שוטרי וגנב

פעם עב׳ תמיד עב

(אס ת ר, תל-אביב;

ארצות־הברית) הסיפור על הפושע ר,מנסה
לחזור למוטב ואינו מצליח, משום שהמש־מרה
ממשיכה להסתכל עליו כעל פורע־חוק,
הוא ישן כמו הספרות וכמו הקולנוע.
זה לא מנע מיוצרי הסרס פעם עב
לגלות אותו שוב, בצורה בלתי־מקורית עד
כדי שיעמום. הגנב הוא אלן וילון. הוא
היה פעם שודד ופושע, אבל מאז שהתחתן
עם אשתו (אן מרגרס) הפך איש הגון.
הוא עובד כנהג, מפרנס את אשתו ואת
בתו, משחק עם הילדה ביום, מתעלס עם
אשתו בלילה, וממלא את כל חובותיו.
אלא שאחת בכמה חודשים לוקחים אותו
למשטרה כדי להעמיד אותו למיסדר־זיהוי,
בקשר עם איזשהו שוד. לאחר זה מפטרים
אותו מהעבודה, והוא ממשיך להיות מובטל
עד לעבודה הבאה• בסוף זה נמאס
עליו, והוא מחליט לחזור לחיי־הפשע.
לסיפור הקלאסי הזה נוספו כמד, סממנים
חדשים, נוספו לו הצרחות ההיסטריות של
אן מרגרט, המבטאות עצב, שמחה או
יסורים באותה העוצמה; העינים היפות
ומישחקו הגרוע של אלן דילון; צילומים
יפים; ומישחק יפה של כמה טיפוסים קשוחים,
המבצעים שוד עם הרבה הרוגים.
למען סרט זה עזב אלן דילון את צרפת.
בזכותו התגלתה אן מרגרס בבובבת־סקס
חשובה. ברור ששני אנשים אלה, לפחות,
נהנו ממנו.
ישראל ראן מוביל המוביד
בסרס פיצוץ בחצות אין שום פיצוץ
ושום חצות. לכן חשבו יוצרי הסרט ומצאו
שהשם לא כל כך מתאים הם החליטו
לשנות אותו לערב אחז בטבריה. אבל
התברר שאין בסרט שום ערב בטבריה,
לכן הם ישנו אותו, כנראה, ללילה בטבריה,
אם כי אין הוא מספר על שום לילה מיוחד
בטבריה.
בעוד כמה חדשים זה יהיה סרט גמור,
לעת עתו* ,זה עדיין תסריט. התסריט מתחיל
כשקארלו (ריימון פלגרן) יורד מהמטוס,
פוגש את יונה ונוסע איתר, בג׳יפ שלה,
תוך כדי נסיעה רואים. בצילום־מקורב־רחב,
שיונה היא יפהפיה בעלת פנים עקשניים
והחלטתיים. קוראים לה בתסריט יונה לוי,
למרות שזוהי דווקא גאולה נוני.
ב עיו ת הז מן ו הנ צ ח. קארלו קצת אוהב
אותה, רואים את זה אחר־כך בצילום אמריקאי
ממרחק בינוני, כשהוא מסתכל לה
על החזה, על הצוואר, על הגרון, ועל הרגליים.
היא לא אשתו, היא המזכירה שלו.
גם את אשתו הוא פוגש בצילום אמריקאי
ממרחק בינוני. היא שוכבת במיטה, בווילה
שלהם, מאופרת וצבועה. היא מדברת איתו
על הזמן ועל הנצח.
אחר כך הוא פוגש את בתו; הפעם בסרב־אחורי.
היא נכנכת הביתה וריצה לינג לחבק את האמא שלה, אבל האמא שלה לא
מרשה לה כי היא מאופרת וצבועה.
רואים מיד שלילדה הזאת יש ילדות קשה,
ההורים שלה מקדישים לה פחות מדי תשומת
לב• הם הולכים למסיבה ומשאירים
אותה עם הבייבי־סיטר. במסיבה מתברר
שסופי קצת אוהבת את דן, בצילום אמריקאי,
ושהיא מקנאת ביונה, בצילום מקורב־רחב.
למחרת
קארלו, האבא, הולך למוביל הארצי.
האמא נשארת בבית לעסוק באיפור
ובבעיות הזמן, והבת הולכת לבית־הספר.
לכולם יש צרות. לאבא יש קשיים במוביל,
האמא מפחדת מהזיקנה, ולילדה אין חברים
כי היא לא מדברת עברית. אחרי כולם עוקב
כל הזמן מישהו עם משקפיים כהות וחולצה
לבנה.
למחרת הם לוקחים את הבת שלהם לטיול,
בטרבלינג כמובן, אבל הם ממשיכים לא
להבין אותר -יום לאחר מכן, בתפאורה
טבעית עם צלליות, בפנים הווילה של קארלו,
באמצע צילום פנותזיק, נעלמת הילדה.
מחפשים אותה בכל מקום. מטלפנים
למשטרה, לממשלת צרפת, מדברים על חטיפה
ועל תנאים, מביאים כלבי גישוש ובדואים,
ומהססים אם לתת לחוטפים את תכניות
המוביל תמורת הילדה או לא.
את הסוף אסור לספר. אפשר רק לרמוז
שזהו סוף פנורמי רחב, עם נטייה אמריקאית
בינונית.

צילום במצלמה

העולם הזה 1457

ניידת.

חדר, ו

העולם הזה ממליץ מה לראות, לפי סדר
— חובה לראות;
העדיפויות הבא:
אפשר לראות;
— רצוי לראות;
• אסור לראות.

המגילה (תיאטרון החמאם) קומדיה
מוסיקאלית באידיש, על פי
המגילה של איציק מאנגער, המעלים את
מגילת אסתר בצורר, פולקלוריסטית יהודית,
בימוי עשיר של שמואל בונים, והופעה
מצויינח של משפחת בורשטיין.

שירי

כנרעלהגג (תיאטרון גיורא
גודיק) מחזה מוסיקלי שהצליח ׳להביא אל
הבמה את שלום עליכם בלי ההומור המיוחד
שלו, בלי השפה *העסיסית שלו, ובלי
האזזירה היהודית האמיתית של יצירותיו.
הוא מחפה על זה בעזרת הרבה ריקודים
יפים, ומנגינות נעימות.
המלך אוכו (מועדון בכחוס) מחזה
סאטירי־פנטאסטי, שנכתב בידי אלפרדו ג׳ארי
בהיותו בן . 15 תיאור דמותו הגרוטסקית
של מלך זעיר־בורגני, חסר־מצפון, גס ורו־דף־בצע,
הכובש את השלטון בפולניה. מבוצע
בכשרון, באנגלית, על־ידי להקת חובבים.

מפהד

מוירג׳יניה

ו 1ל ך? (הבימה) הישג בלתי רגיל לתיאטרון
ישראלי. מחזה מודרני, משעשע ומדהים
כאחד, בו משחקות ארבע נפשות ברצח
פסיכולוגי ובהתאבדות רוחנית.

לאחר הנפילה (התיאטרון

דלתות פלס טי קמתק פלו ת בשלל
צבעים וגוונים — הפתרון לבעיות
חו סרהמ קו ם בדירתך.
מבדלת — המחיצ ה ה אידי אלית
לבל מ קו ם.
דלתות +מעברים * ארונו ת
אול מו ת ^ משרדים וכו׳.

״ מבדלת ״
חברה ישראלית לדקורציה בע״מ
בן־יהודה , 218ת״א, טל 441810 .

1תלוש זה מקנ ה 5הנחה ממחיר הנטו של
ההזמנה לכל המזמין בחודש זה,

חברה חדשי
לבירה מאלט

הקאמרי) חשבון־הנפש של אינטלקטואל הניצב
בפני כישלון אהבותיו ויחסי־התקשורת
האנושיים שלו. וידוי כמעט־אישי של ארתור
מילר, בו תופסת חלק מכריע מי שהיתר.
אשתו. גדע! ן שמר, גילה אלמגור.

הציפורים

(ירושלים:

ירושלים)

להקות הציפורים מתנפלות על עיר מאוכלסת,
בהדרכתו של היצ׳קוק. זוועה לשם
זוועה מבוצעת בצורה מזעזעת, מחרידה.

* מסתורי האיש כתיבה (עדן;
ירושלים) סרט המצולם בארבע סצינות
בלבד, מתאר כשלון של רצח מושלם.
היצ׳קוק בצעירותו.

ציד גברים

(אופיר, תל־אביב)

ג׳אן פול בלמונדו, ג׳אן קלוד בריאלי,
וקלוד ריש נרדפים על־יידי מיטב הכוכבות
הצרפתיות, נואפים איתן, מתחתנים איתן,
בורחים מהן, וחוזרים אליהן. אדו־ארד
מולינארו ביים סרט עליז, מלא חיים,
על היחסים הבלתי אפשריים שבין גברים
לנשים. הוא נעזר בשחקנים מצויינים, ובדיאלוגים
טובים של מישל אדוארד.
* עולמו של שלומיאל (אוריון,
חל־אביב) קומדיה שנועדה לכל המשפחה,
אינה מצליחה להצחיק אפילו את הילדים.
אוסף בדיחות טפלות, חסרות טעם, מובאות
בידי נורמן וויסדום, המעורר רחמים
בנסיונות הנואשים שלו להצחיק את הקהל.

* השוטר

מסן טרופז (תמר,

חיפה) קומדיה צרפתית, שבקטעים הטובים
שלה יש ים נהדר, שמש, סן טרופז
היפהפיה, ופארודיות על אנשי משטרה,
מדים, פאתום קרבי, והחברה הגבוהה.. .קטעים
הרעים שבה, יש חוכמות נבובות
ומישחק מוגזם של לואי דה פונס.
הבוכות (מוגרבי, תל־אביב) חוסר
ההבנה בין שני המינים, שהאחד מהם רוצה
מהשני יותר מדי, או פחות מדי, מתואר
בארבע אפיזודות, שהאחת מהן (השלישית)
מצויינת, וכל השאר חביבות.
* המסע המופלא (גת, תל-אביב)
לאסי חוזרת הביתה, במהדורה חדשה. סרט
לילדים עד גיל שמונים. סיפורם של שני
כלבים וחתול סיאמי, הנודדים מרחק רב
כדי להגיע לביתם. תיאורים אותנטיים
מצויינים של התנהגות חיות.
* * זורבה היווני (הוד, תל־אביב;
אוריון, ירושלים) הרי כרתים, הים של יוון,
הכפרים הפרימיטיביים של כרתים ופילוסו־פיית־החיים
ההדוניסטית של זורבה היווני
עברו מספר מצויין לסרט טוב, המבויים
בצורה קצת ארוכה, קצת מלאכותית מדי
וקצת יומרנית מדי. מישחקו של אנטוני
קודין טוב. מישחקו של ידידו הסופר רע.
כל השאר בסדר.

בשביל להיות גבור, בשביל להיות בריא, בשביל להיות הכי ספורטאי בכיתה, צריך
רק לשתות ״בירה מאלט״ .כך בכל אופן אומרים יצרני בירה־מאלט בישראל ״נשר״
ו״אביר״ .ובשביל שכל ילדי ישראל יאהבו וישתו בירה־מאלט שמים היצרנים מודעות
בעתונים, בהן רואים את כל החבר׳ה של השכונה, הגבוה, השמן והרזה, בולם שותים
בירה. אך מה לעשות, והגבוה, השמן והרזה מהתמונות של בירה מאלט, התבגרו והזדקנו
ויותר לא יצלחו להיות בתמונה.
כינסו יצרני בירה־מאלט בישראל כנם נוער בהיכל־התרבות בו היו צריכים הבנים
להלחם על שלושת התוארים של השמן, הגבוה והרזה של השכונה.
לאחר קבלת הפנים שערך הקהל הצעיר לנבחרת הנוער בכדורגל שהביאה את גביע
אסיה לישראל (מוטב מאוחר מאשר אף פעם) ולאחר הברכות והנאומים הרשמיים
בניצוחו ובהנחייתו של איש קול־ישראל מרדכי פרימן החלה בחירת מלכי השכונה
אשר יופיעו בתמונות של ״בירה מאלט״.
כל מקבלי הפתקים, השמנים, הגבוהים והקטנים רצו אל מאחורי הקלעים כדי לעבור
בסך לפני ועדת המיון. המפסידים בשלב א׳ חזרו מדי למקומותיהם באולם, ואילו השנים־
עשר שעברו לחצי הגמר עלו על הבמה יחד עם השופטים, ביניהם היו מר שיפרין
מפרסום ״שיפרין את נעמן״ ,הצייר עמירם שמיר, איש הסרטים נחמן צרבניצר, הצלם
מולה ועוד. על פי מחיאות הכפיים של הקהל, ועל פי מידות השומן והגובה נבחרו
התשעה שעלו אל הגמר. כולם הודו שהם שותים ״בירה־מאלט״.
בצילום זה, המועמדים שהגיעו לשלב הסופי של התחרות. איך נאמר כבר.
החבר׳ה של השכונה מזדקנים, ובאים חדשים במקומם, אך הבירה לעולם נשארת.

רת זו טוענת שנאנסה -

1״וו