גליון 1458 מתאריך 18 באוגוסט 1965

מספר 1458

המחיר — 1 .ל ״ י

כ׳ אב תשכ״ה18.8.1965 .

אחרי הניסיון דסתו אתהפה-
מזימה ל מנוע הופעה ב ב חי רו ת !

וווו הגיש.העולם הזה״ נקשה לצו־על-הנאי לבג״צ

שקדים חינם עד גיר 13
אם ילדך ממגני כדוגמת
״נערת עיני השקד בתמונה

הביאי את ילדתך או ילדך, בגיל שלוש עד חמש,
לאולם העצמאות במלון שרתון — תל-אביב
ביום רביעי הבא 18 ,באוגוסט, בשעה 9בבוקר,
למיבחן הצילום הגדול של ש ...ש ...שקדים

צלמנו יצלם את ילדך כשהיא או הוא
אומר ״ש ...ש ...שקדים ש ...ש ...שלנו״.
שופטי שקדים שלנו יבחרו בשלושת התצלומים
הטובים ביותר. תצלומים אלו יפורסמו בעתון
זה והקוראים יתבקשו לבחור בתצלום הטוב
ביותר.
פרס ראשון ־ שי של שקדים כל פסח וראש השנה
עד שהילד יהיה בן .13
בוס שני -מתנה של שקדים לראש השנה
הקרוב ולפסח.
פוס שריש׳ ־ מתנה של שקדים לראש השנה.
22 פרסי תנחומים של שקדים לראש השנה.
חוץ מפרסים אלה תקבל כל א ם תצלום אומר כשהוא
הילד של חינם

ש ...שקדים ש -.ש .,.שלנו״.

המועצה לייצור ולשיווק פירות
שחם לבינסון אילון
קורסים :

נרכבפר טי
גם בתשלום קבוע
עד קבלת רשיון נהיגה

11^ 1311

לנהגות

תל־אביב, רחוב כורוכוב - 34 טלפון - 244675ת. ד21108 .

למחרת הבחירות האחרונות הכריז דויד בן־גוריון כי מפא״י נחלה תבוסה מפני ש״כל
המפלגות ניהלו תעמולה בנוסח השבועון המסויים.״
כאשר מפא׳׳י ורפ״י ינחלו תבוסות בבחירות הקרובות, לא יוכלו לחזור על טענה
זו. כי הפעם תחול הטענה לא רק על שאר המפלגות, אלא גם עליהן עצמן.
כשאתה קורא את הטענות של פלגי מפא״י, אינו יכול להשתחרר מן הרושם המוזר
שכבר שמעת את הדברים פעם. ולא פעם, אלא מאה פעמים. ולא בבסאוני מפא״י, אלא
הזקא מעל עמודי השבועון המסויים.
אולי תקבל אפילו את הרושם שהתועמלנים השכירים של שני פלגי מפא״י יושבים
בספריות, נוברים בגליונות ישנים של הע1לם הזה, ומעתיקים פשוט את המאמרים.
מה אומר המערך על בן־גוריון וחבר־מרעיו? בדיוק אותם הדברים, ובאותן המילים,
שנאמרו במשך 15 שנה על־ידי השבועון המסויים. שהזקן אינו אחראי. שהוא מסכן
את בטחון המדינה. שהוא רודן השואף לשלטון־יחיד. שהוא מנצל את סיסמת הבטחון
למטרות פרטיות ואנוכיות. שהוא מקיף את עצמו בחבורת צעירים רודפי־שררה וחסרי־עקרונות.
(ואז
אתה שואל את עצמך: היכן היו כל הדוברים האלה במשך כל השנים? ואתה
עונה לעצמך: הם ניהלו בכל השנים הסתה פרועה נגד העולם הזה. הם טענו כי השבועון
המסויים חותר תחת בטחון המדינה, שעורכיו הם עוכרי ישראל, שהם משמיצים את
המנהיג הנערץ, הדמוקראטי, שוחר־הבטחון, המחזיק את ההגה בידיים נאמנות).
מה אומר בן־גוריון על מפא״י? שהיא מפלגה רודנית, השולטת באמצעי מרור ושוחד,
המשעבדת את חבריה ואת הציבור כולו, שהיא מושחתת עד היסוד, שהיא מחבלת כבטחון
המדינה ובעתידה, שהיא אדישה לאמת ולצדק.
(ואז אתה שואל את עצמך שוב: היכן היו כל הדוברים האלה במשך כל השנים? מדוע
לא אמר זאת בן־גוריון כשהיה הוא ראש מפא״י? הרי מפא״י לא השתנתה בשנתיים
האחרונות! מדוע אמר כי העולם הזה משמיץ, משקר, בודה דברים מלבו?)

נדמה כי אין חוג־בית המתקיים בימים אלה בארץ מבלי שיהיה נוכח בו לפחות אחד
מנאמני העולם הזה, המדווח לנו על כך.
הנה סיפרה לנו ידידה כי נכחה בחוג־בית עם יזהר סמילנסקי. יזהר נתגלה בו כלוחם
ללא־חת. הוא אמר כי המימשל הצבאי הוא אסון לאומי שיש לחסלו מיד.
כאשר נשאל יזהר מדוע הוא מגלה זאת רק עתה, מדוע לא דיבר על כך מעולם
בכל שנות כהונתו בכנסת, מדוע הצביע הוא עצמו בעד המימשל הצבאי (כאשר קול אחד
יכול היה לבטלו!) אמר יזהר :״אני לחמתי מבפנים!״
אם יזהר לחם מבפנים, הרי הוא גאון של מחתרת. איש במדינה לא שמע על כך
מעולם. איש במפא״י לא שמע על כך. אפילו אותם האנשים שהוא היה צריך לשכנע
אותם — לא שמעו על כך. אכן, כל מחתרת חדשה תיטיב לעשות אם תזמין את יזהר
סמילנסקי לתת׳ לה שיעורים בקונפפורציה ובשמירה על. כגלי הסודיות!
(ורק דרך אגב נוסיף: אדם המעיד על עצמו שהצביע נגד מצפונד בכנסת, ששתק
בכנסת כאשר מצפונו תבע ממנו לצעוק — הרי הוא פוסל את עצמו לעולם ועד מלשבת
בכנסת. אין הוא ראוי, מבחינה מוסרית ופוליטית, לשבת במוסד זה).
באותו חוג העלה יזהר גם את יוזמת־השלום של אל־חביב בורגיבה, ואמר כי תגובתה
של ממשלת־ישראל היתד. שערוריה היסטורית.
• סוב ויפה. חבל רק שיזהר שכח כי באותה ממשלה כיהן גם ידידו וסגן־ראש־רשימתו,
שמעון פרס. ולא סתם ישב. אלא היה זה פרס שהכריז כי יוזמתו של בורגיבה מסוכנת
לישראל יותר מכל איומי־המלחמה של עבד־אל־נאצר.
איך יושב יזהר ברשימה אחת עם איש זה, השותף — לדבריו — בשערוריה
היסטורית? האם הוא חושב באמת שכל אזרחי ישראל הם מטומטמים גמורים?

יש ושואלים. :מה תוכלו לעשות בכנסת?״ על כך יש תשובה פשוטה :״ראו מה קרה
כאשר רק הודענו על החלטתנו ללכת לכנסת!״ כי מאותו יום קרו דברים שונים ומשונים:
#מזכיר מפא״י, אותה מפלגה שיזמה את חוק לשון הרע, שדירבנה אותו בכל גיל-וליז
ושהעבירה אותו בכנסת, הודיע כי מפא״י תעיין בו מחדש (אחרי הבחירות, כמובן) ותתקן
את פגמיו.
#הליברלים העצמאיים, שהמועמד מס׳ 1שלהם השתתף בייזום החוק, ושיו״ר המרכז
שלהם ניסח את החוק, הודיעו שהחוק זקוק לתיקון.
#למרחב, בסאון אחדות העבודה, כתב 4.8.65״יותר ויותר אישי־ציבור וראשי־מפלגות
משתכנעים שהיה משהו פגום בחיפזון בו אושר החוק בימיה האחרונים של
הכנסת
בל התגובות האלה הן, כמובן, אחיזת־עיניים גרידא, והן גובלות בחוצפה. חוצפה היא
לטעון כי החוק הועבר בחופזה — אחרי שנדון במשך חודשים ארוכים בוועדת־חוק־חוקה־ומשפט,
בה התווכחו בשצף־קצף על פרסי פרטיו. בכל הדיונים האלה בוועדד״ ובעשרות
הצבעות על סעיפי החוק, תמכו נציגי כל שלוש המפלגות האלה בהתלהבות לא רק בחוק
עצמו, אלא גם בסעיפיו החמורים ביותר.
אך נניח לרגע שיש אמת. בטענת ״החפזון״ — איזו מין מפלגה היא זו המכריזה בפה
מלא כי חבריה בכנסת הצביעו ״בחפזון״ בעד חוק מכוער וניבזי — ושוקלים למחרת
הצבעתם את הצורך בתיקונו? האם מפלגה זו אינה פוסלת את עצמה מראש, ולחלוטין,
מכל זכות לבקש את אמונו של בוחר כלשהו?
ואפשר לשאול: מה שיכנע את הח״כים הנחפזים האלה לשנות את דעתם (אילו אמנם
שינו את דעתם, דבר שאני מטיל בו ספק רב) — אם לא החלטת עורכי העולם הזה
להקים רשימה בבחירות?
גם עמדת מפ״ם אומרת דרשני. ח״כ יעקוב חזן פנה השבוע בג׳סטה דרמתית אל שאר
המפלגות ודרש לכנס ישיבה שלא־מן־המניין של הכנסת כדי לתקן את החוק עוד לפני
הבחירות.
זוהי יוזמה טובה, ותבוא עליה הברכה. אך מותר לשאול בתמימות: מדוע לא דרש
זאת חזן לפני שלושה שבועות — כאשר עורך העולם הזה העלה תביעה זאת רישמית,
במדור זה, לפני שהחלטנו להקים רשימה?
כאמור: אם אלה התגובות על עצם החלטתנו ללכת לבחירות — מה רבות האפשרויות
לחולל שינויים במדינה כאשר תופיע סיעה חדשה בכנסת!

קוראים רבים שאלו: כיצד נוכל לעזור?
אפשר לעזור בצורות שונות, ובמישורים שונים. בהתנדבות לעבודה. בשליחת תרומות.
בכינוס חוג־רעים בבית. בחתימה על רשימת־המועמדים. ועוד ועד.
אך העזרה היסודית, הראשונית, היא: להפיץ את דבר הרשימה.
מדורי הידיעות של מרבית העתונות חסומים לפנינו כמעט לגמרי. אין לנו כסף
לפרסם מודעות בעתונות, ואין טעם שתחפש אותן. גם לא יהיה כסף לקיים אסיפות־עם,
או לפרסם פלאקאטים.
לכן המכשיר העיקרי במלחמת העולם הזה הוא העולם הזה עצמו. וצורת־העזרה הפשוטה
והחשובה ביותר היא: להפיץ את העתון. לדאוג שיגיע לכל בית.
בשוחחך עם חבריך, תהא נא בפיך סענה מובנת־מאליה
:״המישטר רוצה לחסל את השבועון המסויים.
הוא טרח לחוקק חוק מיוחד לצורך זה, אפילו ערב־בחירות.
קח את העתון לידיך. קרא אותו. שקול
בעצמך אם הוא צריך להתקיים או לא. ואם תגיע
למסקנה שכן — פעל בהתאם,״
העולם הזה 1458

מכתבים
כוח חדש
אינני פוליטיקאי. כל ימי הייתי לוחם
ומחנך. כאשר היה צורך ללחום בגרמנים
— התנדבתי לצבא הבריטי. כאשר היה
צורך לעצב את
דמות הצבא החדש
של מדינת ישראל
— התייצבתי לתפקיד. השארתי תמיד

הפוליטיקה ללמנהיגים
אחרים.
שהירבו
בהבטחות
ודרישות.
גם כיום אינני אבל פוליטיקאי,
לצערי אינני יכול
להתעלם ממה שקורה
בחיינו הציבוריים.
הזעזוע האחרון היה חוק לשרן
הרע.
אני מכיר את העולם הזה מזה שנים.
הכרתי אותו מקרוב כאשר הקדיש תשומת־לב
לבעיות שבהן טיפלתי, והיו קרובות
ללבי — הלא הן בעיות חינוך הנוער
העבריין. גישתכם לא היתד, של עתונאים
רגילים, המחפשים רק סנסציות, אלא נסיון
כן למצוא פתרונות בתנאים המצויים
שלנו.
לא עם כל מה שאתם כותבים או כתבתם
בהעולם הזה אני מסכים, או הסכמתי.
אבל המלחמה שכפו עליכם ועל כל דוברי-
האמת במדינה הזאת, מאלצת אותי ל
התייצב
כולי ובגלוי לצידכם. התלבטתי
הרבה, ולבסוף הגעתי למסקנה כי בקרב
הזה חייב כל בעל־מצפון, וכל לוחם ישר,
ליטול חלק. אחרת הוא עריק.
אני מתייצב למלחמה זו, כשם שהתייצב־תי
בכל המלחמות — לצד היושר והאמת
והצדק. אני קורא לכל חברי לנשק מהבריג־דה
היהודית, מההגנה ומצה״ל, להתייצב אף
הם לצידכם במלחמה זו. שיחדלו להרהר ב־ליבם,
ויאמרו את אשר הם חושבים — בגלוי!
נעלה בכוחות משותפים ונצליח.
טיבי גרוס, הרצליה
הקורא גרוס ידוע לרבבות חניכיו בצבא
הבריטי ובצה-ל כמדריך שהיקנה למתנדבים
את ידיעותיהם הבסיסיות. הוא
יסד את הקורס הראשון של צה״ל לסמלים
ורבי־ססליס, שימש מדרין ראשי לשמונת
המחזורים הראשונים. כאשר עזב
את צת״ל, היפנה את הידע שלו לטיפול
בעבריינים צעירים.
.בקש שלום ורדפהו״!
״כל התורה כולה לא ניתנה, אלא כדי
לעשות שלום בעולם״! (רמב״ם^
אלכסנדר זרחץ • מהנדס, תל־אביב

יש להעמיד את מחוקקי החוקים על
ם עי*ם. הדרך לכך: בקלפי.
מרסל מנדיל, רמת-גן
למרות שלא הזדהיתי מעולם עם מדיניות
העולם הזה, בדבר אחד אני מצטרף למאמציו:.-.
:אבק לביעור ד,״חולירע״ מן
המדינה.
שלמה. ז ,.ירושלים
מאז הגעתי לארצות־הברית, המוטו
והסיסמה שהיו בפי: בישראל קיים חופש־העתונות.

יהיה בפי עכשיו, כסטודנט לעתו־נות
וטלביזיה, לספר לקהל הסטודנטים
באוניברסיטות ולמאזיני רשתות הטלביזיה?

עכדאלסלאם יוסף מצרווה *,
ניו־יורק, ארצות־הברית
חואן פירון סגר את פי העתונות החופשית
בארצו, אשכול עושה זאת בישראל.
סטאלין
הפעיל את החוק נגד רופאים
יהודיים בארצו, אשכול מתכונן לעשות
זאת בישראל.
ר או בן כ ״ ץ, פתח־תקווה
למרות היותי פעיל מוצהר של מפלגה
מסויימת, אני מאמין שסתימת פיכם תביא
לבסוף לסתימת נד כולנו. נוסף לכך,
העקרונות שלכם ברורים פי אלף יותר
ממצע מפלגתי, שנערך בידי אותם. זקנים״
הקופאים על שמריהם.
אזרח, רחובות

היום חוקקו את חוק לשון הרע —
מחר יחקקו את חוק עין הרע.
* הקורא זרחין הוא הממציא בעל השם
העולמי, הוגה רעיון התפלת מי־היס
בשיטה חדשה.

אורי אבנרי ושלום כהן עמדו באומץ
מול הטרור וההפחדה שנוהלו נגדם במשך
שנים. הם הגנו על זכויות האדם בישראל,
ערבי ועיברי כאחד, קראו לשלום ועשו
צעדים ממשיים לקירוב הלבבות.
הברירה היחידה עתה: ללכת לכנסת.
שם תוכלו להעמיד על סדר־היום את כל
הבעיות הרציניות של המדינה, תעזרו לרענן
את הכנסת מכל נאומי הזקנים,
תלחמו לביטול החוקים הדראקונים, דוגמת
חוק לשון הרע.

מצרווה בטלביזיה האמריקאית

כל הכבוד לאורי אבנרי, שהוכיח בכת־
(המשך בעמוד )4

אני מלא בושה וכלימה על הפשע המחריד
שנעשה בארץ לעתונאים ולעתונות.

* עתונאי ידוע מאחד מכפרי המשולש.

משקפי-חוף בעיצוב מהפכני מושלם, שכבשו
בסערה את כל חופי אירופה ואר-
ה״ב, מוצעים לן עתה במבחר גוונים מרהיב.
משקפי-חוף
3101!61:5ז\ןץן 80 הינן בעלות
עדשה אחת ארוכה השוברת את קרני
השמש, מונעת את חדירתן ומאפשרת
ראות בהירה לחלוטין— גם באור מסנוור.

להשיג בחנויות מובחרות לאופטיקה וקו סמ טיק ה
מיובא על-ידי ניסן פרמינגר בע״מ, תל־אביב

העולם הזה 1458

ב5 -צ6י3101ז 80 משקפי החוף המהפכניות,
את יבולה להציץ מבלי שיבחינו כלל
במבטן, ולהנות מההרגשה הנפלאה של
רואה ואינה נראית.

המנביה ן ו1ו!\/ו\/ו\8ש1¥1/1״זוו1/

מכתבים
(המשך מעמוד )3
כותיו האחרונות כ
זזוק לשון הרע.
החברות בכנסת
תתן חסינות לשבועון.
אני אתכם!

חם ב׳ 23.8.65
בטעה 5אחה־־צ באצם דיון ומת-נן
בתבנית:
תזמרררו! נוער-עוי־רי־ דבונ
ו1זמררו 1זבר״״ד ומערמר בברד
כניסת געוי־א המדינה־ התקרה
מבעד המעו־לחרת מסדרהפתיתה הדלקת הדפיד, טיבוע ו 1הספורטאים
מקהלת איחדד הקברברת רהקיברבים
התעמלרת המרנית-המבבי-הבעיר
מפנן ערל תיילרתבה־־ל
מסבת אררי בליל דתנרעה

תוא לא נרתע מ
נחום
יחזקאל,

רמלה
עם כינונה של
רשימת העולם הזה,
רוצה אני להבטי־חכם,
בשמי ובשם
עשרות מידידי —
שהם קוראי השבועון
או מזדהים עם
השקפותיו הפולייחזקאל
טיות,
ובעיקר עם
יוזמתו לשלום במרחב — כי נעשה כל
מאמץ, נקדיש כל זמן, נשתתף בכל מיבצע׳
ונתרום כל תרומה, למען הצלחתה של
הרשימה ולמען הופעתו הסדירה של ה
עולם הזה.
נאבק יחד אתכם נגד חוק לשון הרע,
ולמען האידיאלים המבטאים את שאיפותיהם
של רבים מאזרחי ישראל האחרת,
אשר איבדו את אמונם בשלטון הקיים,
מאסו בסיסמות שנשתחקו מרוב שימוש.
מקווים אנו שתשארו נאמנים לציבור
בוחריכם לכנסת, עקביים בדרככם, חזקים
נגד ים השינאה המקיף אתכם.
מאחלים לכם הצלחה!
סמי יוסיפון, רמת-גו

על החלטתכם להופיע בבחירות — ברכו־תי
ותרומתי.
אכרהבי קדימה, גבעתיים
תנו לו שאנס! לאורי אבנרי כמובן.
׳תקווה דהאן, ירושלים
בתור קורא ותיק של עתונכם, ובתור
אזרח הגאה שעתון זה מופיע בארצו —
אוכזבתי קשות על־ידי פליטת קולמוס של
שלום כהן (העזלם הזה .)1456
שהיתי זמן רב בחו״ל, ופיתחתי רגישות
רבה לכל הקשור בהערות אנטישמיות,
תוך כדי שיחה או בתוך מאמרים
בעתונות.
לא ברור לי כיצד העז ראש המערכת
להעלות על הכתב תואר חדש ללוי אשכול
:״סוחר־בהמות ארמני״ .לו היה עתון
בחו״ל משתמש בביטוי ״סוחר בהמות
יהודי״ ,היתה תגובה חריפה ביותר מצד
קוראים רבים.
בבקשה, הזהרו להבא מלהשתמש בתארים
כאלה.
יואל הומבורגר, ירושלים
העולם הזה מבקש סליחה על הביטוי
הפוגע בעם אחר.
אני מצפה בכליון עיניים לרגע שבו
אראה כתוב במקום :״הנידון: מאת אורי
אמרי הנידון: אורי אמרי, מאת:
היועץ המשפטי.״
במהרה בימינו.
אמיר. ז ,.חיפה

נעילת שערי האצטדיון בשעה 16.45

כרטיסים: במה־ רודבן־יהודה 5תיא וביתר המשרדים

מזכירות• פקידות
בעברית ואנגלית

למם יימי/ות עממי -כתות תלת־שנתיות
לגומרי חמישיות תיכון -כתות דו־שנתיות א׳
לגומרי שישיות תיכון -כתות דו־שנתיות ב׳

לנומרי שביעיות, שמיניות תיכון -

כתות חד־שנתיות

והשכלה כללית

עממי -כתות דו־שנתיות
חמישיות תיכון -חד־שנתיות א׳
שישיות תיכון -חד־שנתיות ב למסיימי למסיימי למסיימי כתת
ערב שנתית

המטרה הכשרת מזכירות עצמאיות בעברית ואנגלית ופקידיס/ות ברמה גבוהה

התיעצות עם המנהל:
מ־ 7—5 ; 12—10 בערב

תל־אביב,
רחוב בן־יהודה 74
(פינת רח׳ פרישמן)

9—4 ,12—8בערב

טלפון 220314 :

הרשמה:

אני תושבת ארצות־הברית למעלה מעשר
שנים, וקוראת את העולם הזה מאז
היווסדו. ואף־על־פי שאני רחוקה מהמולדת,
כמו רבים אחרים, עדיין נטועה בי רוח
היהדות, המולדת והצבריות.
קראתי את כתבת עורך העולם הזה
( ,)1456 בה נאמר כי אנשי המזימה, יוסף,
האוזנר, אשכול ואונא, ניסחו את חוק
לשון הרע כך שאי־אפשר כלל לא להפירו.
החוק, לדבריו, שולל. מכל עיתונאי לוחם
שמץ של הגנה.
אני לא מסכימה לדעת העורך, כי קראתי
את דברי דב יוסף בראיון למעריב,
שם נאמר כי לכותבי אמת אין מד, לחשוש
מן החוק. אם כן, מדוע לכם לפחד?
בקשר להליכתכם לבחירות לכנסת השישית:
מדוע לא? אולי תצליחו. אורי
אבנרי מתאים לכך, מכיוון שאני תושבת־חוץ,
לא אוכל לבחור בכם, אבל אני
בעד. חיזקו ואימצו!
שושנה הייס, ניו־יורק,
ארצזת־הברית
למרבה הצער אין דברי השר יו|סף תואמים
את המציאות של החוק — כפי שתיווכח
הקוראת הייס אם תקרא את ה־סידרה
על ״חולירע״ שהחלה מתפרסמת
בגליון האחרון של העולם הזה.
יישר־כוח על עמידתכם הגאה נגד החוק
העולם הזה 1458

הסטליניסטי, ויישר כוחם של הקוראים העומדים
לימין רשימת העולם הזה.
. ..לדידי, אם שוב ייגזר עלינו להיות
תחת השלטון הנוכחי, אזי אני מאחל
הצלחה לעורך העולם הזה, להיבחרו. אבל
הדבר עדיין לא יצי /את חופש־הדיבור
והכתיבה במדינה.
לכן, מי שרוצה בחופש זה, עליו לדאוג
קודם כל לחילופי השלטון, באמצעות
גח״ל למשל.
׳מאייר הראוכני, ירושלים
האדם ששימש מורי לאזרחות בגימנסיה,
ח״כ מפא״י ברוך
אזניה, דיבר ברדיו,
מיסגרת ויכוח
על חוק לשון
הרע. הוא הגן עליו
בלהט. לשאול ברצוני
אותו: האם אתה,
מורי ורבי, חושב
שסתימת הפת ל־עתונות
היא אמצע־לאזרחות
טובה?
כחבר הוועדה ל־תשובה
חוק־חוקה־ומשפט,
שעשתה
ימים כלילות
בעיבוד החוק, האם עודך מחזיק
בדיעה שמדינת־ישראל היא התגלמות ה־דימוקרטיה,
כפי שלימדת אותי בבית־הספר?
אילו
זיגמונד פרויד היה חי, היה מוצא
בוודאי עניין רב בניתוח מצבם הנפשי
של מחוקקי חו׳ק־התועבה!
קלמן תשובה, תל-מונד
חמי ־׳ ר ד

מסתבר שכולם מנוולים, ורק לוי אשכול
טהור. הוא פשוט לא ידע.
זה מזכיר לי
קצת את התעמולה
שהפיצו במישטרים
דיקטטוריים מסויי־מים
:״אילו הפירר
ידע מה שנעשה סבי
בו או :״אילו
סטאלין ידע מה
אצלנו
קורה

שדמה

אחי־יונה

אחי־

יונה, רמת־גן
אני מציע כרוז
חדש לאנשי את״א:
לא איכפת לנו
שמועסלים את חו־

פש־העתונות בישראל!
לא איכפת לנו שקיים המימשל הצבאי!
לא איכפת לנו שלוי אשכול מפעיל את
חוקי־החירום הקולוניאליים של האנגלים!
לא איכפת לנו שמזייפים את האינדבס!
לא איכפת לנו שלוי אשכול מתנגד
לחקיקת חוקה!
לא איכפת לנו שיחוקק חוק־שבת שיאסור
עלינו לצאת מן הבית, להתרחץ
בים, לחזות בתחרות [ספורט!
לא איכפת לנו שימותו מאות חולים
בעתיד, בגלל איסור ניתוחי־המתים בהווה!
לא איכפת לנו פרשת רינה איתני!
לא איכפת לנו שרופאים צעירים יישבו
במאסר־בית!
לא איכפת לנו שינשלו מאדמתם חברי־מושבים
שאינם סרים למשמעת מפלגתית!
לי, במי׳קרה, בן איכפת.
לכן אצביע בעד רשימת העולם הזה.
חיים כאומן, תל־אביב

הבעלים החופשיים
קראתי בעניין את עלילות גבורתו של בעלי,
כפי שהופיעו במדור ״אנשים״ ,בדבר
הקמת אירגון הבעלים החופשיים (העולם הזה
.)14-56
להבהרת והשלמת התמונה, ברצוני לציין
שלנסיעתו הנוכחית של בעלי, שהינה, לפי
מיטב הבנתי, הראשונה במסגרת האירגון,
מצרף הוא את אשתו.
למרות שכל חבר באירגון ניזקק לאישור
מיוחד כדי לקחת עימו את אשתו לטיול
בחו״ל, לא נודע לי עדיין מקור האישור
שניתן לבעלי.
;ירה לידסקי, עורכת־דין, תל־אביב

הטון של הילטון
הפתעתם אותי הפעם. מה פתאום גיליתם
סובלנות ויחם טוב כלפי מלון הילטון (העולם
הזה ,)1454 שבנייתו הולכת ונשלמת
עתה?
כלום שכחתם כי הוא ניבנה על אדמות
בית־הקברות המוסלמי?
למה לא פירטתם את סכומי הכסף שהשקיעה
בבניית המלון ממשלת ישראל? או,
(המשך בעמוד )6
העולם הזח 1458

גלוי־דעת ראשון של החבריה החדשים:
בבחירות נגד היכל התרבות, האקוסטיקה 2700 ,חורקי שניים
ו־ 300 בנות (ר׳ל) ,הוכתרנו כ״חבר׳ה מאלט •׳1965
כיצד נלחמו בנו? (בכיה לדורות)
חרקו שניים, טמנו פצצות (מטען חלול) מתחת לכסאות השופטים,
גרשו את השמן משורה שלמה של כסאות (בפסג׳ האמצעי) ,שוחחו
אישית עם כל אחת מ־ 2700 האמהות (איפה ההגינות ז) ועוד•

למה נבחרנו טקטיקה ומאלט
ההופעה הראשונה של החבריה במשחק העמודים תערך ביום ג׳
נגד גייסות רסקו בי• השכונה (לא כולל בנות) מוזמנת• מאלט
מובטח למנצחים•

1זמשקהלצ עי רי םנלצ עי די ם ב רנ ח ם
מרחה, נורענן, ע עי ם 1מבריא
מיוצר

שתו

מאלט -ה מ

מחזמרים

שקה

עבעיים

בלבד

החברה

בי״ס״סכני תיב ! 1גי מ נ סי ההימנית
הרשמה לכיתות ט /י׳,י״א,י״ב

הרשמה לכיתות ט׳ ,י /י״א במגמות :

רדיו -אלק טרוניק ה
* טכנאן ת, שרטוט מכונו ת
* טכנאות, שרטוט גניו

* גרפיקה -ציוד
כולל הפגה לבחינות הבגרות
פרטים והרשמה:

במגמות: ד * א ל * *1

הומג> סגג > ת

כיתות בוקר

מ־נ 10—1בבוקר מ־ 7־ 4 -בערב

.תל־אביב
דרך פתוז־תקוה ( 126 מול הקריה)
טל 244891 .

תל־אביב
דרו פתח־תקוה ( 44 מול בית הדר)
טל 244891 .

שכר לימודמודרג (
חיפה
רח׳ בלפור ( 5מול הטכניון)
טל 69041 .

מכתבים
(המשך מעמוד )5
כמה שילמתי אני מכיסי כדי להעשיר מולטי־מיליונר
אמריקאי?
אליה* כהנוכ, ראשון־לציון
כשקראתי את הכתבה ״הטון של הילסון״,
נזכרתי כי כתבתם כבר משהו על הילטון
בעבר. פעם זה היד, על תאונת־עבודה מחרידה,
ופעם על בית־הקברות המוסלמי, שעל
אדמתו ניבנה המלון. האם כבר שכחתם
כל זאת? האם גם אתם מוקסמים מפאר וברק,
מעושר וממותרות?
כני קורן, קופנהגן, דנמארק

סזנ דיווו

7מ 1/1/ו נ
ת ו 1תנת
א מ רי ק אי ת

מוח צלוי
קראתי בהנאה, באולם הגדול של לשכת
ראש עיריית רמת־גן,
את ״העולם הזיוה
קטן״

יריב, הפיליטוניס־טית
מספר 1של
ישראל.
כעתונאי מקצועי,
אני חייב להודות
שקריאת הכתבה עלי
גרמה לי הנאה מרובה,
אם כי יתכן ש־קריניצי
עצמו לא
נהנה ממנה כל כך.
אינני מבין מדוע קריניצי ואלתגר
שכחה יריב לציין,
מתחת לתמונה שבכתבה (העולם הזה ,)1453
כי לידי ניצב שחקן הקולנוע קירק דוג־לאס,
המעניק אוטוגראף לבני הבכור.
הפעם אני מצרף תמונה בה נראה קרי־ניצי
כשהוא מגיש לי מוח צלוי בתוך
פיתה.

זאב אלתגר, רטת־גן

״/״ 44 נכות
שרתתי בצר,״ל כמתנדב, ופעם, בעת
סיור על הגבול, התהפכה מכוניתנו ואני
נפצעתי קשה. קיבלתי נכות של 44
ביקשתי את משרד־ד,בטחון שיעזור לי
במציאת עבודה מתאימה, כדי לפרנס את
משפחתי. יש לי חמישה ילדים, שהגדול
שביניהם בן .11 עד היום לא נעניתי.
כתבתי מכתבים לרוב, גם לכבוד נשיא
המדינה. שום דבר לא עזר.
תקוותי היא כי פיקסום זה יעזור לי
להזיז את העניין קדימה, כדי שילדי
יוכלו לגדול כאנשים מכובדים ומחונכים,
כדי שיוכלו לעבוד ולהוציא את לחמם
כזיעת אפם, כדי שלא יגררו לגניבות
ופריצות.
עמר חוסיין עמר, נזגאר

ג׳וק כראש
כל הכבוד לאורי דייוויס! אין לו ג׳וק
ערבי פיאש, אלא ג׳וק אחר: חוש צדק
מפותח (העולם הזה .)1453
תמשיך בדרכך, אורי! מוכרחים להמשיך!
אני מוכנה לעזור לכל מאבק למען אזר־

פילסר כיד המלך קופסת מבסובב
תו צרת דו ב ק בעינו

סכרי אטינגר
חיה הערביים של המדינה, כי אחינו הם,
בני אדם כמונו!
פכרי אטינגר, תל-אביב

טעות לעולם צודקת
לתזמורת הסימפונית של קול ישראל
דרושים נגרים מעולים, בכלים: כינור,
ויולה, קרן וחצוצרה (מודעה במעריב).
י ג ,.כפר שמריהו
אין ספק שהמשחה שרוייה עתה
במעונם (מעריב).
כנימץ גונדר, תל-אביב

זכות קדימה כמדור זח תינתן
לפכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצדומיחם למכתכים.

העולם הזה 1458

ן* ניעה השעה לגלות למדינה המזועזעת את הסוד
( | הכמוס ביותר, סוד שיש בו כדי לקעקע את אשיות
המישטר הקיים.
זה מכבר נודע לנו סוד זה. אך חששנו מלגלותו ברבים,
שמא נגרום למהפכה שאת סופה מי ישורנו.

את החוק שבן־גוריון עצמו ניסה במשך שנים (וללא
הצלחה) לחוקקו. בכך הוכיחה את עצמה כגוף טוטאליטארי
מובהק. ואילו לבן־גוריון ולאנשיו ניתנה ההזדמנות לגנות
בחוגי־בית את ההידרדרות הפאשיסטיף. של הממשלה, ואת
הצורך בתמורה מיידית.
יתר על כן: אשכול דאג כי הכנסת תקבל חוק זה
דווקא ב־ 24 השעות האחרונות שלה, כדי שכל בוחר יזכור
זאת היטב־היטב ביום־הבחירות.

ובכן: כממשלת ישראל נמצא סוכן חשאי של
דויד כן־גוריון, שתפקידו לגרום להתמוטטות
המערך כיום הקלפי.

חסידי אשכול טוענים שזה היה סתם אידיו-
טיזם. אך אין להאמין בכך. אידיוטיזם כזה
אינו יבול להגיע לשלטון אפילו בישראל.

סוכן זה איננו דוב יוסף, כפי שחשדנו תהילה.
מיהו י אין טעם להסתיר עוד את העובדה הנוראה:

הסוכן החשאי הוא לוי אשכול עצמו.

הסוכן 000 לא נח גם אחרי הצלחתו זו. הוא המציא
תחבולה מחוכמת שבעתיים _ תחבולה שבבוא היום ילמדו
אותה בבית־הספר הגבוה לסוכנים על שם ג׳יימס בונד.
וזו התחבולה:
מאז חקיקת חוק־התועבה מפיצים עוזריו של אשכול כי
״הוא לא ידע״ ,כי פשוט לא קרא את החוק, כי אנשיי
בכנסת לא ידעו על מה הם מצביעים, ושהוא ידאג לתיקון
המעוות אחרי הבחירות.

במשך שנתיים הסתיר זאת. במשך שנתיים העמיד פני
לוחם בבן־גוריון. במשך שנתיים התקיף אותו בן־גוריון
בשצף־קצף, כדי להסוות את המזימה ולאחז את עיני האורי־זוהרים
למיניהם.
אולם עכשיו נפלה המסיכה. ערב בחירות הגיעו הפעולות
לשיא• הסוכן החשאי 000 נאלץ בהדרגה לגלות את פרצופו
האמיתי.

אמנם, הוא מנסה עדיין להכחיש. הוא מנסה
להעמיד פנים כאילו הוא אידיוט מושלם,
שאינו יודע מה נעשה עימו. אך אנחנו הרי
יודעים שהוא חכם ופיקח.

קשה לתאר עלילה מחרידה יותר. אפילו
כן־גוריון לא יבול היה להמציא כדוגמתה.
מובן שאין בכך שמץ של אמת. ראש־הממשלה הוזהר
מראש עשרות פעמים מפני הצעת־החוק. כל נקווה וכל
פסיק בה נידונו במשך שעות ארוכות בוועדת החוק־חוקה־ומשפט,
ודווקא ח״כי המערך נטלו חלק פעיל ביותר בוויכוח
זד״ לאחר מכן נידונו הדברים במליאת הכנסת, ושוב בהרחבה׳
וכל אחד מסעיפי־הזוועה שימש נושא לוויכוח קולני
ולהצבעה נפרדת• רק לאחר מכן הצביעו ח״כי המערך, לפי
פקודת ראש־הממשלה, פה אחד בעד החוק כולו.
אך מה חשובה האמת? בינתיים מפיץ הסוכן ,000 בעזרת
סוכני־המישנה שלו, את הגירסה הזדונית האומרת שלא זה
בלבד שראש־הממשלה אחראי לחקיקת חוקים פאשיסטיים,
אלא גם אינו יודע מה הוא עושה.

העתונות כולעת כל מילה. יום אחדי יום
מופיעות הידיעות על המשפט כעמודים הראשונים
של כל היומונים. משפט כן־גוריץ עומד
כמרכז תשומת-הלב הציבורית.

האיסטראטג הגדול של המערך: לוי אשכול.
חסידיו מנסים לטעון כי פעל מתוך אידיוטיזם גרידא.
אל נאמין להם. זוהי מלאכתו של סוכן גאוני, הסוכן החשאי
.000

ך* ן־גוריון היה זקוק לבמה חופשית ולפירסומת חינם.
1הדבר ניתן לו במישפט ההיתולי של רחוב הירקון.
למה היה זקוק עוד?
הוא היה זקוק להוכחה כי ענייני־החוץ של המדינה מסורים
בידי סמרטוטים, הנעדרים כל זיק של כבוד לאומי.

פקודה כרוח זו, כתובה כצופן, נשלחה לסד
כן .000 התוצאה: פרשת פאולס וטרק.
אשכול, גולדה ופרס ניהלו במשך חודשים ארוכים משא־ומתן
ארוך ומייגע עם נציגו המיוחד של הקאנצלר ארהארד.
אך בכל אותן מאות שעות של משא־ומתן ושיחות, לא
העלה איש מהם את הבעייה העדינה ביותר: דרישת ישראל
שהשגריר הגרמני הראשון יהיה איש־ציבור בעל עבר אנטי־נאצי
גלוי ומובהק.
ישראל לא שלחה את מנחם בגין כשגריר ראשון ללונדון.
בריטניה לא שלחה לתל־אביב כשגרירה הראשון את ראש
הסי־איי־די של הפלסטיין פוליס (למרות שזה דווקא היה
מומחה גדול, ושיתף בעבר פעולה עם כל גדולי המדינה
דהיום ).אפשר היה, וצריך היה, לדרוש כי השגריר הגרמני
הראשון ייקבע מראש עוד במשא־ומתן עצמו.

בעליה אומרים, למעשה: ראש־הממשלה הוא מטומטם
חסר־אחריות, המעביר חוק פאשיסטי חסר־תקדים מבלי
להתעניין כלל בתוכנו. סיעות המערך בכנסת מורכבות
מ־ 47 רובוטים, ואלה העבירו ברשלנות פושעת חוק שלא
קראו אותו ושלא הבינו מה תוכנו.

כוי להכריח את הסוכן החשאי 000 לקום ולהתוודות,
הנה רשימה קצרה של מעלליו האחרונים.

^ רחוב הירקון בתל־אביב נערך משפט לדויד בן־גוריון.
משפט ממש, עם נאומי הקטיגור והסניגור, עם טענות
קדומיות ועדויות, שיגיע לשיאו בנאום היסטורי של
נאשם, בו יכריז קבל עם ועולם על ה״אני מאמין״ שלו.

לפני הבניין עמדו כמה חסידים שנשאו את השלט :״זכרו
את סוקראטס וגליליאו!״ לנגד עיני הקורא עולות כל
התמונות ההיסטוריות המפורסמות. סוקראטס השותה את
גביע הרעל. גליליאו הנשבר למראה תא־העינויים של האינק־וזיזיציה.
דימיטרוב העומד בגבורה עילאית במשפט הנאצי
אחרי שריפת הרייכסטאג. בוחארין הלוחם על חייו מול
שופטי סטאלין צמא־הדם.
וכבר אין איש זוכר שמשפט זה הוא פארודיה של
קאבארט, שבן גוריון אינו לוחם על חייו, אינו צפוי לעקידה
או לגלגל־העינויים, אלא רק לביטול פנקס־חבר חסר־ערך,
שהוא עצמו ירק עליו.
מי נתן לו את ההזדמנות לעמוד בפני האומה בפוזה
הגראנדיוזית של גיבור נרדף? מי נתן לו פרסומת־חינם
השווה עשרות מיליוני לירות? מי הפך אותו למוקד תשומת-
הלב דווקא ערב הבחירות?

זוהי, במובן, השמצה נוראה.

מדוע לא נעשה הדבר -מדוע לא הועלה
העניין כלל במשא־ומתן?

בקיצור: שראש־הממשלה הוא סמרטוט,
ושבל יום של שלטונו מסכן את עתיד המדינה.
הפצת גירסה כזאת אינה יכולה להיות אפילו בבחינת
אידיוטיזם. זוהי חבלה מכוונת בשמו הטוב של ראש־המנד
שלה ובסיכויי המערך בבחירות. בקיצור: מלאכתו של
הסוכן החשאי ססס.

חסידי אשכול מנסים לטעון כי פשוט אין לו חוש לעניינים
של כבוד ורגש. הם מנסים לטעון כי היה כל־כך עסוק
בהתמקחות על כסף, בעמידה על המקח על כל מיליון
מארקים, עד ששכח את המיליונים של אושודיץ.
אל תאמינו! גם אידיוט גמור מוכרח היה להבין כי בואם
של מי שהיו קצין־הוורמאכט ודיפלומט של הונגריה הנאצית
יביא לזעזוע ריגשי עמוק• גם אידיוט היה תופס שכדאי,
לפחות, לדחות את בואם עד ליום אחרי הבחירות, בתירוץ
זה או אחר. רק אידיוט היד, מביא אותם ארצה דווקא ערב
הבחירות, כשתנועת־החרות מחפשת בנרות סיבה טובה
להפגנה.
לכן אין מנוס מן המסקנה: כאן פעל הסוכן החשאי .000
הוא ביקש להראות כי ממשלתו היא נעדרת כבוד לאומי,
וכי מפלגתו משוללת כשרון טאקטי מינימאלי.

והוא נחל הצלחה מזהירה.

ובו שלא די היה בפירסומת חינם לבן־גוריון, ובהו־
1*4כחת חוסר־הכשרון של הממשלה בענייני־חוץ. היה צורך
בפעולה בענייני־פנים. לכן שודרה פקודה, שרק עתה הצליחו
המומחים לפענח את הצופן שלה:
״אל: סוכן .000 מאת ב״ג .1/במשך עשר שנים תיאר
אותי השבועון המסויים כדיקטטור אנטי־דסוקראטי. תפקידך:
להוכיח כי הממשלה הנוכחית גרועה הרבה יותר ממני,
ושהיא מסכנת את חרות־האזרח• תפקיד־מישנה: לטתום
בהזדמנות זו את פי השבועון המסויים.״

הסוכן 000 קפץ לדום ופעל. התוצאה היתה
חקיקת ״חוק לשון הרע״.
הביצוע היד, מחוכם עד להפליא. ממשלת־אשכול חוקקה

תה נשאר רק שטח אחד, והוא השטח החשוב ביותר
> לבן־גוריון: שטח הבטחון. הפקודה האחרונה ששודרה
לסוכן 000 הגיעה לידינו, אך המומחים עדיין לא הצליחו
לפענחה.
יתכן כי תוכנה הוא כלהלן:
״אל סוכן .000 מאת ב״ג .1/נקט פעולות דחופות כדי
להוכיח כי הממשלה היא בלתי־אחראית בשטח הבטחוני.
פעל מייד כדי לגרום לאי־אמון ולדמורליזציה. ספק לנו
חומר־תעמולה כדי לשכנע את הציבור שאפילו אנחנו חיינו
יותר טובים מממשלה זו.״

אם נכונה גידפה זו, קל לתאר מה עומד
לקדות,
חגי אשד טוען בספרו, שהוכתב לו על־ידי בן־גוריון,
כי פינחס לבון גרם לתקריות־גבול בלתי־מוצדקות, כדי
למצוא חן בעיני הקצינים ולהוכיח שהוא גבר. על כך הוסיף
בן־גוריון לאחרונה כי לבון נתן פקודה לרצוח נשים וילדים
בקיביה, כדי להיות גיבור בעיני הציבור.

בדי לטעון זאת נגד הממשלה הנוכחית,
זקוק בן־גוריון לחומר. הוא מקווה שהסוכן
000 יספק את הדרוש.

ך * ל, גילוי פרצופו האמיתי של הסוכן החשאי, רק חשיפת
1כל תוכניותיו הגאוניות, תסכל את המזימה ותציל
את המערך מתבוסה שלא היתד, עוד כדוגמתה.

אל יאמין איש לטענה באילו האידיוטיזם
משתולל בצמרת המדינה והמערך. זוהי רק
הסוואה. מאחוריה פועל גדול הסוכנים החשאיים
של בל הדורות.

מ 1 3 ^1ו דייי 1י ו ^ י!־* י!יי״ 1

מב צעפר סו ם מיוחד
במרינה העם

התש פו כ ת היו מית

דנטופלואור —
משחת השינים החדשה מכילה
פסומסס ^ י ז 8 x ^ 1*0178
התכשיר המדעי החדש המחזק
את אמאיל השיניים ומחסני
מרקבון.

דנטופלואור —
מכילה תכשיר מדעי המאושר
ע״י התאחדות רופאי השיניים
בארצות־הברית.

כל קונה שפופרת ״דגמד
פלואור״ מקבל חפיסת
סכון ״לימור״.

פלואור

בתוספת סבון היופי
לימור ונע
ת וצר אי כו ת של

בחירות
י 1־ 3

פרסום פלד בע״מ

״אולפו גרג״ )011£00
בהנחלת חיים בר־קמא
פותח ג־( 30.$.עד )21.9.

בחיפה ובתל־אביב
קורס ערב

(שעתיים פעמיים בשבוע) ל

לברית
ו/או אנגלית
ההצלחה מובטחת: הירשמו מיד:
ת׳׳ א: רח׳ גורדון ( 5טל)236209 .
חיפה: בי״ט ״במעלה

הצרפתים אומרים. :הסגנון הוא האדם!״
הישראלים צריכים להגיד. :הסגנון הוא
המפלגה.״
כולם אותו הדבר. מדי יום ביומו
ניתז עתה על ראש הציבור מטר של
מודעות מפלגתיות. גם מי שרחוק מכל
גישה פוליטית יכול לעמוד על כמה תכונות
המשותפות לכולן:
אף לא אחת מהן אינה מתייחסת
לבעיות האמיתיות של המדינה. אין בהן
זכר לשאלת־השאלות: הצורך לפעול להשגת
השלום. אין בהן אלא גימגומים על שאלד,
נוקבת, העלולה להביא למלחמת־אחים: הפרדת
הדת מן המדינה. אין בהן אלא
!סיסמות שדופות לגבי בעייד, הרת־שואה:
הניגוד הגובר והולך בין השכבה השלטת
האשכנזית והרוב המזרחי, שהפער ביניהם
גובר והולך. ואילו על בעיות־הקיום החברתיות
והכלכליות אין אפילו גימגום,
אלא רק פיתפותי־ביצים.
* ההבדל בין הסיסמות הולך, וקטן.
כל המפלגות אומרות את אותו הדבר, עד
כי מסתבר שאין עוד הבדלים אמיתיים
בין המפלגות.
+אין שום קשר בין סיסמות המפלגות
ובין מעשיהן במשך ארבע שנות
קיומה של הכנסת החמישית, ובכל ימי
המדינה בכלל.
אך יתכן כי צורת התעמולה חשובה
יותר מאשר תוכנה.
אפשר לשקר בתוכן. אבל אי־אפשר לשקר
בסגנון. סגנונו של אדם, ושל מוסד,
מתגלה בהכרח בכל ביטוייו.
סגנון התעמולה בבחירות אלה אינו
יכול אלא לעורר גועל. סיסמות תפלות
מתחרות עם השמצות קטנוניות. אנשים,
שישבו ופעלו יחד במשך שני דורות,
מדברים זד, על זה בסיגנון השוק. פלגים
שהיוו עוד אתמול מפלגה משותפת, מתקיפים
זה את זה כאילו היו כנופיות של
גאנגסטרים. עסקנים ששתו במשך 17 שנד.
תה ביחד במזנון הכנסת, ושיעשו זאת
שוב במזנון הכנסת ד,באד״ מאיימים. לגלות
את האמת״ זה על זה.
מי? אני? יתכן ששום פרט במלחמת־בחירות
זו אינו מעיד על המפלגות יותר
מזה: שכל התועמלנים מתביישים במלאכתם.
משוררים
צעירים כותבים סיסמות למפלגות,
ציירים מציירים קאריקטורות, פי־ליסוניסטים
מוציאים עלונים ברמה של
גימנסיה. לכולם משותפת תכונה אחת: אין
הם חותמים על פרי־עטם. הם מכחישים
בתוקף שהם חיברו את חיבוריהם. הם
מדברים בבוז גס על המפלגות שהם משרתים
אותן בשכר טוב.
יש משהו חולני בעצם התופעה של
תועמלנים שכירים המנהלים את הסברתן
של מפלגות במישטר דמוקראטי. אין רע
בכך שמפלגה נעזרת במומחים טכניים בתעמולתה.
אך כאשר כל מכונות־התעמולה
מורכבות משכירים ציניים, יש לכך רק
הסבר אחד: שאף למפלגה אחת אין עוד
צוות של אנשי־הטברד, נאמנים, המאמינים
בלב שלם במעשיה, המוכנים להתנדב למענה
ולהקריב למענה את הקורבן הקטן
ביותר.
קשה לתאר סימפטום בולט יותר ל־התנוונותו
של מישטר.

שזו מסויד 19,

1011ס

6 1 2 5 / 9 *2

ברקתמב רי ק
ראובן ברקת התרגז ממש. איך אפשר,
התרתח, לכפות את בית־המשפט הנוקשה
על אירגונים וולונטאריים כמו מפלגות?
למרבה הצער, לא הבין רוב הציבור את
הבדיחה, מפני שלא הבין את המילה הלועזית.
וולונטארי פירושו, בעברית. ,התנדבותי״
,דבר המבוסס על רצון חופשי.
ברקת ביקש לומר כי אי־אפשר להטיל
את מרות בית־המשפט על ארגונים ה־מבווססים
על הרצון החופשי של חבריהם,
כמו מפא״י.
היתד, זאת הברקה מבריקה של ברקת.
אך היא לא כל־כך מתאימה למציאות.
כי מפא״י חדלה מזמן — אם אמנם היתד.
אי־פעם — אירגון המבוסס על רצון חופשי.
כמו כל מפלגה אחרת במדינה, אך
(המשך בעמוד )13

ווה הנרודיח 110ח רחחיה -
המתנדב גתייעגיס ובסורה׳,

ך* מזכיר שמיין את הדואר פתח את
( ! המעטפה. מתוכה נפל נייר בודד:
המחאת־דואר על סך לירה אחת. בלי שם,
בלי כתובת. אלמוני עמד בתור במשרד
דואר, קנה את ההמחאה, הכניסה למעטפה
ושלחה לרשימת העולם הזה — נוח חדש,
ת.ד 136 .תל־אביב.
כמה שוזר. לירד, זו?
היא לא תקנה מודעת־בחירות בעתון,
לא תכסה אפילו מילימטר אחד על לוחות־המודעות
העירוניים. אבל אם תונח על כפות
המאזניים, כנגד אותן תרומות־מאונם הגיג־בות
עתר. על־ידי המפלגות הגדולות מן
האנשים החייבים להן טובות־הנאד — .כי
אז גדול מישקלה של הלירה האלמונית
הזאת ממישקל התרומות העצומות.
היא לא היתד. בודדה. פעמיים ביום
הביא השליח את הדואר שהצטבר בתא מם׳ 11
.136 עשרות רבות של מעטפות — וכמעט
בכל מעטפה תרומה של אוהד. לירות בודדות׳
שטרות של חמש או עשר לירות.
במזומנים, בצ׳קים, בהמחאות־דואר. תוך
פחות משבוע אחד כבר הגיעו לקרן הבחירות
של רשימת העולם הזה — כוח חדש
— במזומנים ובהתחייבויות־מרצון לסכום
העולה על 28 אלף ל״י.
אוהדים, שרק הודיעו בתהילה על נכונותם
לתרום, קיבלו מכתב, בו נאמר כי
אין לרשות הרשימה גובים, ועל כן מתבקשים
התורמים לשלוח את תרומותיהם
בעצמם. הם החלו עושים זאת בזרם גובר
( 150ל״י ביום הראשון 330 ,ל״י ביום
השני 1850 ,ל״י ביום השישי) .אחדים הודיעו
שהכפילו את הסכום שנקבו תחילה.

נזבתבי תנדתנת
כלהכסף לא היה המיטען החשוב
ביותר שהגיע במעטפות אלה. עודדו
אותנו הרבה יותר המלים הנרגשות והפשוטות.
דוגמה אחת. :עד לפני שבוע
שמחנו, אשתי ואני, על שלא נהיה בארץ
לרגל נסיעת השתלמות לשנתיים. מזר. שבוע
שאנו מצטערים על שנחמיץ את הבחירות,
שכן שני קולות לרשימתכם ילכו לאיבוד.״
דוגמה שניה :״בני נפל במלחמת העצמאות,
כאיש הפלמ״ח. מאז מצאתי את
עצמי שואלת, פעם אחר פעם, אם אמנם
זו המדינה שהוא היד, רוצה שתקום. אודה,
לא תמיד עניתי בחיוב. בבחירות הקודמות
הצבעתי בעד מפלגותיהם של מפקדי ה־פלמ״ח,
פעם מפ״ם, פעם אחדות־העבודה.
הפעם אצביע בעדכם — כי אני מאמינה
שכך היה בני מצביע.״
מספר רב של מכתבים הגיע מחו״ל.
קורא העושה בשליחות באפריקה שלח יפוי־כוח,
בו הוא מצהיר :״הריני מייפה את
כוחם של ראשי רשימת העולם הזה —
כוח חדש לחתום בשמי על טופס הממליצים
להגשת רשימתם לבחירות לכנסת ד,ששית.״
יפוי־הכזח אינו יכול לעמוד מבחינד,
משפטית, אבל כאשר יסוכם מספר החתימות
על הושימד״ לא ייפקד אותו קורא
מן הרשימה.

מתנדבים בח־יפת
ך* יום החמישי שעבר התכנסו בחיפה
קרוב למאה אזרחים. מודעה בת שלוש
שורות בגליון האחרון של העולם הזה

יייעץ

מסרה על עריכת פגישה של מתנדבים לפעולה.
הם באו למקום המיפגש, ברחוב
הרצל — 61 בדיוק מתחת למשרדים של
רפ״י, בהם ערך אותה שעה שמעון פרס
אסיפת־בחירות.

״אילו נתנו לנו מיליון לירות במתנה,״
הצהיר שלום כהן בפני מתנדבי חיפה,
״ואמרו לנו להקים את מטה הבחירות
המסור והיעיל ביותר, לגייס את אנשי־המק־צוע
הטובים ביותר בארץ — לא היינו

שרום בהן עם פעילי הרשימה כאור־יהודה
מלחמת בני־אור בבני־חושך

מטה המתנדבים מתכנן את מיבצע ההחתמה
הרבה ככל האפשר, מהר ככל האפשר

״ ז ן ־־ינן
לע1נן ן ד
גשוד זז 011111

כאשר הצטופפו כ־ 300 המתנדבים הראשונים,
היו שם קירות חשופים, ושני שולח־נות־כתיבה
פשוטים. הנורות הספיקו להאיר
רק שני חדרים ופרוזדור.
עוד באותו לילה התכנסו אורי אבנרי
ושלום כהן עם ראשוני המתנדבים, והוחלט
על הקמת ״המנגנון״ .פניה טלפונית קצרה
אל מנהל־חברד, ידוע הביאה תשובה נלהבת:
הוא מוכן להצטרף אל המטה, להירתם ל־מיבצע
הקדחתני של יצירת יש מאין.
ביום הראשון בבוקר כבר ישבה המתנדבת
הראשונה ליד הטלפון, במטה החדש. מתנדב־גראפיקאי
צייר שלט שהודבק על דלת הכניסה.
גיזבר־מתנדב הוציא מכיסו את מאות
הלירות הדרושות לצרכי־המישרד הראשונים,
ופקיד־מתנדב החל בהכנת הכרטיסיה הראשונה
בה יירשמו כל המתייצבים לשירות.
חומר־הגלם היסודי היו הכרטיסים שנשלחו
על־ידי קוראי העולם הזה ואוהדי הרשימה.
הכרטיסים, שצורפו לגליון קודם של העולם
הזה, הוחזרו בדואר, כשהם נושאים את
שמות האזרחים המוכנים לחתום על רשימת
המועמדים של העולם הזה — כוח חדש,
והמוכנים להתנדב לפעולה. אורגנה תורנות
בין המתנדבים בעלי נסיון משרדי, ותוך
כמה ימים היה הר הכרטיסים ממויין ומתו־ייק.
שמותיהם של כ־ 3500 חותמים נרשמו,
לקראת היום בו תמסור ועדת הבחירות המרכזית
את הטפסים הרשמיים, עליהם יוכלו
ממליצי הרשימה לחתום את שמם.

חבות תלך
^ ל אזרח הרוצה לברר דבר הנוגע
^ לרשימת העולם הזה — כוח חדש,
יכול לחייג למספר 30134 או 30135 בתל-
אביב, וייענה במלים ״מטה הבחירות, שלום.״
יהיה זה קולה או קולו של המתנדב התורן•
כי משעה שמונה בבוקר עד חצות
מאוייש המטה על־ידי צוות של מתנדבים.
הצפיפות גוברת בשעות הערב, כאשר מתייצבים
לפעולה עשרות המתנדבים המתפנים
מעבודתם הרגילה.
בימים הראשונים, לא היה כמעט איש
שבא בידיים ריקות. אחד שם לב כי אין
די נורות במשרד. הוא חזר למחרת, התקין
נורות חדשות בכל החדרים והגיש כשי —
קומקום חשמלי .״שתוכלו לשתות תה בלילה,״
הסביר.
שניים אחרים ניגשו לחלון והחלו מודדים
אותו .״נתקין מזגן־אוויר עד הבחירות,״
הסבירו.
אחד נשא על גבו שולחן־כתיבה משומש.
אחרים הביאו כיסאות. שלושה השאילו מכו־נות־כתיבה.
אם חייבים 20 איש להתכנס
בחדר אחד, שוב לא יצטרכו עתה לעמוד.
לרשותם אוסף הכיסאות והספסלים המגוזן
ביותר בתל־אביב.
עתונאי צעיר בשם יורם ברנע הופיע
במטה והודיע :״היום גמרתי את שרות
המילואים שלי. אני ממהר להתייצב כאן
לשרות.״ הוא מונה מייד לדובר הרשימה.
זהו תפקיד קשה מאוד, אפילו בתנאים
אידיאליים. בתנאים שלנו, זהו תפקיד קשה
שבעתיים. כי למרות אהדת העתונאים עצמם,
משתדלים עתונים רבים להשתיק את קול
רשימת העולם הזה מטעמים מפלגתיים או
אחרים. בשעה שהם מקדישים מקום נרחב
להצהרותיהם — או לתעלוליהם — של
ראשי המפלגות השונות, הם מחרימים את
החדשות הנוגעות לרשימת העולם הזה —
כוח חדש -או דוחקים אותן לקרן־זזזית.
לשיא הגיע קול ישראל. אפילו כאשר
ביקשה הרשימה לשדר — בתשלום —
הודעה על כינוס מתנדבים בחיפה, סירב
שירות השידור לקבל את המודעה, בטענה
המגוחכת כי הרשימה אינה קיימת עדיין
רשמית .״גישה זו נראית לנו כבלתי־הוגנת,״
כתב שלום כהן למנהל שירות
השידור ,״ומכוזנת בעיקר נגדנו. נבקשך
להורות על תיקון המעוות, נוכח העובדה
שקול ישראל אינו בטאון של מפלגה,
וגם לא של אגודת מפלגות, אלא מכשיר
ממלכתי המתקיים על חשבון הציבור*,

עו״ד זכרוני מגיש את הפג״צ
קנוניה של אגודת מפלגות
השבוע מעודדים למדי. כי אין חור במדינת־ישראל,
בו אין תומך נלהב של העולם הזה,
המוכן להתייצב למלחמה הגורלית על דמותה
הדמוקראטית של המדינה.
יום אחרי שהוקם הסניף בחיפה, נחנך
הסניף באור־יהודה. זוהי עובדה בעלת משמעות
מיוחדת. כי אור־יהודה, שהוקמה על
הריסותיה של מעברת סקייה, היא דוגמה
קלאסית של השמורות, אליהן הכנים המיש־טר
הקיים את מיליון בני ״ישראל השנייה״.
המפלגות ׳הגדולות — ובראשן מפא״י והדתיים
_ חילקו ביניהן את בני העלייה
החדשה, כאשר אלה לא ידעו עדיין לתוך
איזה מציאות הם נקלעים.
לאחר ששמורת־טבע מסוג זה נרכשה
על־ידי מפלגה מסויימת, היא הפעילה את
כל מכשירי הכוח, השוחד וההפחדה שלה,
כדי לוודא שתושבי השמורה הזו לא
יברחו החוצה ולא יצביעו בבחירות למען
מפלגה אחרת. השבוע נשברה אחיזת־החנק
על אור־יהודה. נגד הבוסים האלימים, שהושלמו
על־ידי מפא״י וחברותיה, קם כוח
עצמאי מבני־המקום, שהצהיר :״אנחנו שייכים
ליתר חלקי הארץ. הזעזוע שגרם חוק
לשון הרע לא פסח עלינו. אנו מתייצבים
לצד העולם הזה.״
אחד התושבים תרם את דירתו, ומייד
נמתחה כרזת־בד גדולה, המכריזה באותיות
אמיצות: רשימת העולם הזה — כוח חלש
— סניף אור־יהודה.״ היה זה רק צעד
ראשון. כי לקבוצה זו של צעירים יש גם
מלחמה ישירה עם הבוסים המקומיים. הם
רוצים לשנות את פני אור־יהודה, יחד עם
שינוי פני המדינה. על כן הוחלט שהם 1
יגישו רשימה עצמאית גם לבחירות למו־ |
עצה המקומית. היא תיקרא בני־אור —
שכן היא עשוייה לסמל תחילתה של מלחמת י
בני־אור בבני־חושך בכל ישראל השנייה.
בקצה השני של הארץ נוסדו שני סניפים,
בעלי אופי אחר לגמרי. בנהלל הצטרף דן
מזיא למתנדבים, העמיד את ביתו (טלפון
6026 נהלל) לרשות הפעולה. בני המושבים,
שהצעת חוק המושבים זיעזעה אותם, ימצאו
בנהלל מוקד נוסף למאבקם. ואילו תושב
קרית־טבעון ישעיהו לוריא, שמזה שנים
ריכז בביתו חוג לוויכוחים, הודיע אף הוא
על הצטרפותו, ועל נכונותו לרכז בביתו
את הפעילים בחלק זה של העמק. מספר
הטלפון.931517 :

שביתגז עגזונאים?

ט טז לל ער אגך־יוזודך
אורי אבנרי מסביר לעתונאים את ״סעין 8העולם הזה״*
הבטחת המערך שווה עוד פחות מהבטחת אבא אבן

היתד. זו לידתו של סניף חיפה. הבעייה
הראשונה היתד, מציאת משרד קבוע. מקום
המיפגש הראשון היה זמני, והמתנדבים
נשאלו אם יוכלו להציע מקום לריכוז
הפעולה בחיפה. הבעייה עומדת עדיין בעינה,
אף כי המתנדב שנבחר לריכוז הסניף,
חיים צוקר, העמיד לצורכי הפעולה גם את
הטלפון שלו: חיפה .526115

יכולים להרכיב צוזת טוב יותר מזה שהתנדב
לשאת את מאמץ הבחירות שלנו.״

3500 זדתיגזוגז
ך* מוקד הארצי הוא ברחוב קרליבך ,14
( | תל־אביב. משרד בן תשעה חדרים הפך
בן־לילה למטה בחירות. בלילה הראשון,

למשימה העיקרית העומדת עתה בפני
( ) רשימת העולם הזה — כוח חדש היא
לחדור לכל פינות הארץ. הסיכויים ניראו
״ באסיפת עתונאי תל־אביב לדיון בפעולה
נגד חוק לשון הרע. ליד שולחן
הנשיאות: אריה זיו (דבר) ,יוחנן להב (ידיעות
אחרונות) ,מיכאל אסף (נשיא עתונאי
ישראל) ,אורי קיסרי (הארץ) משה רון
(מזכיר אגודת העתונאים) ,יעקב עמית (עורך
על המשמר, מאיר בן־גור (מזכיר
מועצת העתונות).

ף* תוך כל הפעילות הזאת, נמשך גם
2המאבק נגד חוק לשון הרע. הזירה
העיקרית השבוע: אסיפה שלא מן המניין
של עתונאי תל־אביב. מתוך הבנה, כי
החוק הזה מכוון בצורה בולטת נגד העולם
הזה, קיבלה מזכירות האגודה בברכה את
השתתפותם של אורי אבנרי ושלום כהן
(שאינם חברי האגודה) ,ובמרוצת הדיונים
אף ניתנה רשות־ד,דיבור לאורי אבנרי.
היו באסיפה זו רגעים רבים של מתח,
כאשר קמו מיטב עתונאי ישראל ותקפו
את מגמותיו המחרידות של החוק.
איש מעריב לוי־יצחק הירושלמי הציע
לכנס מייד את הכנסת למושב מיוחד, על
(המשך בעמוד )20

הע לא זע

*** ום פצצה לא התפוצצה. הסייסמוג־ *
\1/ראפים לא רשמו אף את הסימנים ^
הקלושים של רעידת־אדמה. קול ההמונים
הזועם לא זעק לשמיים הבהירים. ואילו
הרעש היחידי שליווה את המאורע ההיסטורי
היה רעש מנועי הסילון רבי־העוצמה
של מטוס אייר־פראנס הצרפתי, שהגיע ל־לנמל
התעופה לוד בדייקנות גרמנית: בשעה
4.35 בדיוק.
כמאה כתבים וצלמים של העיתונות הישראלית
והזרה נעו לקראת המטוס המפואר,
ועשרות מנורות־צילום האירו את
הרגע ההיסטורי: ראש־הטקס של ממשלת־ישראל
לחץ את ידו של שגריר הקהיליה
הגרמנית הפדרלית ובירך אותו בבירכת
ברוכים הבאים על אדמת ישראל.
דולף פאולס, גבר יפה־תואר, בעל מיבנה־גוף
מוצק וקומה גבוהה, חילק על ימין
ועל שמאל חיוכים דיפלומאטיים, ובקולו
מלא־הרגש מסר את הצהרתו הראשונה
״בשמו של הנשיא, בשם ממשלתי ובשם
העם הגרמני.״
״המתח היה מוגזם לחלוטין,״ תיאר בלחש
באותה עת את התרשמותו אחד מ־קציני־המשטרה,
האחראי על מיבצע השגריר
בנמל־התעופה .״אני זוכר את המתח כשקיבלנו
באותו מקום את אדולף אייכמן
רק אחרי קבלת־הפנים השקטה הבחינו
המשתתפים בקבוצה קטנטונת, שהתייצבה
מול הכניסה לנמל־התעופה עם כרוז אנטי-
גרמני, ובעסקן מפ״ם בודד, שעמד בשולי

מניף מנחם בגין, בשעה שנשא נאום משלהב בכיכר הר־ברט
סמואל. מארגני העצרת הבטיחו למשטרה לשמור
על השקט, ולא לסטות מהמסלול. המפגינים שהגיעו לשרתון, עשו זאת בניגוד להבטחה.

זרועות רשמיים

הכביש עם דגל ישראלי ביד, ושלט זכור
תלוי על חזהו. ספק אם השגריר הגרמני
החדש הבחין בכלל באנשים אלה. מכוניתו
— מרצדס שחורה, עוד ללא שלטים דיפלומאטיים
ודגלון גרמני — עברה לידם
במהירות עצומה, והמשיכה, בליודי ניידת־המשטרה
ומכוניות הש״ב, למלון שרתון.

העתונאים את המקום. בקומה הרביעית של
מלון שרתון נשארה רק חולית־הכיסוי של
העולם הזה, שהמשיכה להטריד את מנוחתם
וחופש־תנועתם של אנשי השגרירות. קצין
הבטחון של השגרירות פנה בעדינות

רחצה ככריכת השהיה

פאולס איבד את זרועו בקרבות בחזית הרוסית, אך למד להס
תדר בלעדיה. הוא נראה מחייך, שניות מעטות לפני שקפץ
־השחיין
לבריכת־השחייה במלון שרתון. משמר בבד של שוטרים לא מש ממנו מרגע הגיעו לישראל.

זרוע חסדה

ף•* ד התקבל השכוע במדינת ישראל
^ מאיור הוזרמאכט לשעבר, שאיבד את
ידו השמאלית למען מולדתו בחזית המזרחית
של מלחמת העולם־השניה, שבא ארצה
בתור השגריר הראשון של גרמניה
המערבית.
שבוע לפני זה ציירו חברי השומר־הצעיר
את סימני המגן־דוד הצהוב עם
המילה הגרמנית ] 110£על פני כל כבישי
הארץ. המשטרה אף לא הטרידה את
עצמה בהשמדת הכתובות והציורים הללו:
עד ליום בואו של פאולם, הם נעלמו
מעצמם.
ללא הפרעות כל שהן הגיע גם השגריר
הגרמני למלון שרתון, ובלווי מבטים סקרניים
של האורחים הרגילים במלון המפואר
עלה לקומה הרביעית, בה רוכזו משרדיו
וחדריו הפרטיים של הצוות. מיד אחריו
הגיעו לאותה הקומה עיתונאים וצלמים —
האנשים היחידים שהורשה להם להגיע לשם
דרך הביקורת המשטרתית הכבדה. אך גם
העיתונאים הגיעו רק לחדר המדרגות של
המלון. המסדרון בו נמצאים חדרי השגרירות
היו שמורים מפני כל זר על־ידי צוות
שוטרים מזויינים.
״זה התפקיד המחורבן ביותר שהיה לי
אי־פעם,״ אמר אחד השוטרים בגילוי־לב.
״ברצון רב הייתי שומר עליהם, אבל לא
פה, אלא במעצר.״
אך גם במלון שרתון לא היה מצבו של
פאולס ופקידיו שונה באותו ערב בהרבה
ממצב של עצירי־בית. מול מצלמות רבות
לא העז איש מהדיפלומאטים הגרמניים
לצאת דרך חומת השוטרים ממסדרון השגרירות.
המשקאות והאוכל — גם הם הובאו
על־ידי מלצרי המלון לחדריהם הסגורים.
אחרי שעתיים של צפיה ללא תועלת עזבו

רכב ישראל
מקום כתיגבורת לשוטריס שחיסמיו את הכניסה.

הוצבו״ ;מולם.״
שוטרים ת י
שרתון. פמאותר צ ו
מלון ההת

רולף פאולס, שגריר גרמניה בישראל, מי
שהיה מאיור בוורמאכט, ועתה נציג ״הנשיא,
הממשלה והעם הגרמני ״ ,כשהוא מושיט את ידו בחיוך ידידותי

היד והצל

מול המלון

צועק מפגין :״תעלו לקומה הרביעית!
תהרגו את הגרמני! תעשו ממנו חתיכות!״

לקצין־ד,משטרה, בבקשה לפנות את המקום
מהעתונאים האחרונים. הלה סירב להענות
לבקשתו.
בשעה 7.30 קיבל מישמר־הקבע של המשטרה,
בקומה הרביעית, דרך מכשיר
האלחוט שפעל ללא הפסק, אזהרה :״קבוצת
מפגינים נושאי שלטים וכרוזים מתקרבת

לעבר מקבלי פניו. צל השואה העיב על בואו של השגריר המערב־גרמני
לישראל, אך אף לא אחד ממנהיגי ישראל היה מוכן לעמוד
בראש פעולת מחאה רצינית שתהלום את חריפות נאומיו.

לבית־המלון.״ האזהרה הפעילה את הכוח
המשטרתי הגדול, שהתרכז באותה השעה
בבית־המלון עצמו, וברחבה שמולו.
אך שוב לא היתד, כל סיבה רצינית
לבהלה. הקבוצה שהתקרבה לשרתון הורכבה
בסך הכל מכחמישים איש, פעילי
(המשך בעמוד )12

קומוניסטים

מחאה קטנה ביום בואו של שגריר גרמניה
המערבית, מר רולף פאולס, לישראל3 .

הצעירים שצעדו
חרות, אל עבר
מלון שרתון, היוותה חריגה מכל ההתרחשויות שליוו את בואו

״אנו הספרדים !״

של השגריר הגרמני הראשון לישראל .״אנו הספרדים, שלא
סבלנו מידי הגרמנים, כואבים את כאבכם, האשכנזים! איך לא
תתביישו!״ קרא אחד המפגינים לעבר האורחים במלון שרתון.
דיביזיוניסטיס רות עוברת ברחוב פינסקר, לכיוון דיזנגוף.

העם ל א זעם
(המשן מעמוד )11
מה״י, שכאו למקום דרך הרחובות דיזנגוף
ושד׳ נורדאו. שרשרת השוטרים, שעלו על
המפגינים במיספרם, עצרו אותם בכניסה
לרחבה. ללא התנגדות התבוננו השוטרים
בשלטים נגד פאולס, לא התנגדו לקריאות
של המפגינים. הם לא התנגדו ברצינות
גם כשקבוצת המפגינים החליטה להמשיך
בדרכה למרכז הרחבה מול חלונות בית-
המלון. תגובתם היחידה של השוטרים היתד,
מתן הסברים על מילוי תפקידם ועל
האיסור המוחלט להתקרבות המפגינים ל־בית־המלון
עצמו.
בעת בה נמשכו הוזיכוחים, פתחו המפגינים
בשירת ההקמה, ומשמר השוטרים עבר
מיד לעמידת דום. אחרי התקווה המשיכו
המפגינים בשירת הימנון־הפרטיזנים האנטי-
נאצי.
באותה שעה ממש יצא השגריר הגרמני,
בלוויה שני פקידיו, לבריכת־השחיה של המלון,
כשהוא לבוש בחלוק־רחצה לבן. ב־בריכת־השחיה
לא היה איש מאורחי בית־המלון,
פרט לשוטרים ולבלשים בלבוש אזרחי,
שסגרו את כל הכניסות.

הפגנת השיא

אמרי לו בוקר טוב עם פרמה שרפ
פרמה שרם עשה את הגילוח לתענוג, כי פרמה שרם מיוצר בתהליך חדש
מפלדת -אלחלד בריטית.
מספר גילוחים פי שלוש מכל סכין רגיל אחר, הוא מחליק, הוא רך, הוא נותן
הרגשה נפלאה, הוא עושה את הבוקר לבוקר טוב.

סכינים

2 .0 0

בחפיסה פלסטית ארוזה בצלופן
עם תא מיוחד לסכינים משומשים

פרמח-שרם

ב 11״ ב7

*ע 1דאל

המפיץ בישראל: פ .י. היי מן ושות׳) רחוב יבנה • 18 טל + 612502 .תל-אביב.
שחם לבינסון אילון

!גימנסיה רייאדיתו
ההר שמה לשנת הלימודי ם תשפ״ו לפיתות ט /יי, י א /יב׳

גרפיקה שימושית

כולל הכנה לבחינות הבגרות הנערכות מטעם משרד החינוך

ן מורים אקדמאים * כיתות בוקר * שכר לימוד מודרג * סטיפנדיות
פרטים והרשמה בשעות 1 -9כבוקר 8 -5 ,בערב
ז״א, רחוב אלנבי • 19ת״א, רחוב סמולנסקין 7פינת בן־יהודה 90

^ ק למחרת התקיימה בתל-אביב
ן ההפגנה ההמונית הראשונה, שאורגנה
על־ידי חרות בכיכר הרברט סמואל.
היה זה בסיום היום הראשון של פעילותו
הדיפלומאטית של רולף פאולם ב־מדינת־ישראל.
באותו בוקר יצא השגריר
במכוניתו השהורד, מתל־אביב לירושלים,
כדי למסור במשרד־החוץ את העתקי כתב־ההאמנה.
בלווית פקידים בכירים של משרד־החוץ
ביקר בהר הזכרון ובמוזיאון של יד
ושם. קצין הוורמאבט לשעבר התרגש למראה
תמונות הפיחרון הסופי של הבעיה היהודית.
בשעה 7.00 בערב, כאשר התאספו כחמשת
אלפים איש ברהתת ככר הרברט סמואל,
כשהם מצויירים בשלטים ״אושוויץ״ ,״טרב־לינקה״
,״מאידנק״ ,״ברגן־בלזן״ — סיים
כבר השגריר את יום־עבודתו וחזר לדירתו
הזמנית.
מנחם בגין נאם בפני המתאספים בעצרת
את אחד מנאומיו הטובים ביותר.
כשדמעות בעיניו, הזכיר מנהיג תנועת־החרות
את מליון וחצי הילדים היהודיים,
שנדחפו לתאי־הגזים על־ידי חבריו־לשעבר
של דולף פאולס. בקול דרמאטי האשים
בגין את ממשלת־ישראל בבגידה בזכרון
ששת מיליון הנטבחים, והאשים את ראש־הממשלה
בבגידה באינטרסים של עם ישראל.
הנאום הנרגש חישמל את חמשת האלפים
שהתאספו למול הנואם. היתד. דרושה
רק קריאה אחת של המנהיג, כדי שכל
חמשת האלפים האלה יזרמו דרך רחוב
הירקון למלון שרתון, ישברו את כל מחסומי
המשטרה ויעמידו בסכנה את חלו־נות־הראוזה
של המלון המפואר, שקיבל
לתוכו את שגרירות גרמניה.
אך קריאה כזאת לא הושמעה. במקומה
קרא בגין לתומכיו להפגין בהפגנת דומיה,
במסלול שאושר על־ידי המשטרה: דרך
רחוב פינטקר ודיזנגוף, עד לשדרות קרן־
קיימת. אלא שגם נגד רצונם של המארגנים
פעל הרגש של הנאום המחשמל. כשהגיעו
ראשי ההפגנה למחסומי־המשטרה,
שניתקו את המשך רחוב דיזנגוף וצד שמאל
של שדרות קרן־קיימת, קרה דבר בלתי־צפוי
מראש. כאלף צעירים, רוב־רובם משכונות
תל־אביב הדרומית, פרצו דרך המחסומים,
ובקריאות ״לשרתון!׳׳ המשיכו בריצה. לא
עזרו כל המאמצים של מנהיגי חרות לעצור
את המתפרצים.
אך המשטרה היתד, מהירה יותר מהמפגינים.
כשהגיעו כאלף איש למלון שרתון,
הם נתקלו בשרשרת השוטרים. בלחץ עצום
הצליחו המפגינים להגיע כמעט מול בית-
המלון, כשנגרם, באיום שקט, עמדו מאות
שוטרים, ומאחריהם אורחי בית־המלון.
״איך אתם יכולים לגור יחד איתו תחת
גג אחד צעק בהיסטריה אחד מהמפגינים.
.איך אתם לא מתביישים!׳׳ צעק השני.
״לנו הספרדים זה כואב, ואתם האשכנזים?

את התשובה האופיינית ביותר לשאלות
המפגינים, נתן איש הנהלת אירגון הנכים
נפגעי הנאצים לכתב העולם הזה :״ממשלת
ישראל לא מבטיחה לקורבנות מחנות־הריכוז,
שאיבדו את בריאותם, את התנאים האלמנטריים
לקיום אנושי. אנחנו חיים מן
ההקצבות שאנחנו מקבלים משלטונות גרמניה.
חובתנו לשמור על יחסים טובים עם
הגרמנים בגלל האינטרסים הפרטיים שלנו.״
העולם הזז! 1458

ת צ פיוו

במדינה
(המשך מעמוד )8
הרבה יותר מכל האחרות, היא אירגון
של כפייה, הנוטל את כספי הציבור כדי
לשעבדו.
מעל למכינה. אך גם מבחינה אחרת
צולעת ההברקה. כי כל עניין הנוגע לסדר
הציבורי שייך לבית־המשפט. אפילו חברה
מסחרית אינה יכולה להוציא בעלי־מניות
מבלי שאלה יוכלו לבקש סעד מבית־המשפט.
עצם הטענה כי מפא״י אינה כפופה
לבית־המשפט של המדינה, יש בה ריח
סוטאליטארי מובהק. פירושה: המפלגה
עומדת מעל למדינה.
אך אי־רצונו של ברקת מובן מאליו.
כי כבר ברור שבבחירות 1965 ימלא
בית־מהשפט תפקיד מרכזי, וכמעט כולו ל

מודעה של

תומכי

• ,לוי אשכול ינסה לעשות מעשה דרמאתי -אך הפר־משמעות
-כדי להתחמק מן האחריות ל״חוק לשץ־הרע״.

רפ״י:

״מסיבות מובנות לא נוכל לפרסם לעת
עתה את שמותינו.״
• מודעה של המעיד :״רפי כבר
נולד וכבר צווח.״
• מודעה של המפד״ל: שלימות
המשפחה וקדושתה — או עירעור יסודותיה?״

הדבר
ילבש צורה של הבטחה חגיגית כלשהי מתון תקווה קלושה שציבור
העתונאיס יאמין לו שוב, אחרי שהפר את כל הבטחותיו הקודמות בעניין זה.
המטרה: לפייס את העתונאים, לשם בידוד העולם הזה במלחמתו נגד החוק.

• ״על הסכין׳ /עלון המערך:
״חוגי המפד״ל מזהירים כי הרבנות לא
תכיר בנישואי חרות והליבראלים!״
• מודעה של גח״ל :״רק אנו
מציעים אלטרנטיבה!״

• ״על הספיך עלון

• רפ״י תאשים את לוי אשכול כנסיונות לעשות עצמו
פו פו ל א רי כתחוםהבטחץ. בתעמולת הבחירות שלה תירמוז רפ״י על
חוסר היציבות בהחלטותיו הבטחוניות של לוי אשכול, ועל כן שהכרעות
חשובות בענייני ביטחון מתקבלות בהתאם לתדריכים של ישראל גלילי
ויגאל אלון.

המערך 11 :

״למכירה — מצע שדוף על גחלים.״

• נפיץ מצד סיעת למיפנה כמפר״ל, למנוע את הצגתו
כרשימת המועמדים של ניכור פרשת תל־גיכורים, יצחק
רפאל, תיגרור אחריה תגוכה חריפה מצד תומכי רפאל

השלושה יצאג יצוד
ההלהול 2ן בו\ ההוד.
רעת מפא״י. כי בינתיים הופיע בית־ה־משפט:

בסיכסוך בין פלגי מפא״י באשדוד.
• בסיכסוך על זכות מזכירות מפא״י
לגרש את חברי רפ״י;
• בסיכסוך בין שני פלגי מק״י על
בניין מפלגתם:
• בם יכסוך בין רשימת העולם הזה
וועדת־הבחירות המרכזית.
לפי כל הסימנים, זוהי רק ההתחלה.

אמת ויציב
זד, נאמר השבוע:

• דויד כך גוריץ על שר־ה־דואר:

ששון אינו יודע מה הוא

• עזריה אלץ על כן־גוריון:
״אחרי שלא יהיה כלום יעלה מן המידבר
האחד בדורו, משיח ישראל, ויקים על
החורבות את סוכת דויד הנופלת.״

• עלון המעיד ״איכפת״ על
כן״גוריץ :״מנהיג

ישראלי שיצא ל
אחרונה
מן המסגרת.״

• חיים שורר, עורך ״דכר״,
על כן־גוריץ :״הסימון הוא האדם.״
• דויד כן־גוריון על עצמו:

״ימצאו מעט אנשים שיקבלו בלי שאט־נפש
זלזולים גסים כאלה נגד פחדן צבוע
ומפורסם כמוני.״
• :אריה כן־אליעזר :״רפ״י היא
מיטרד ציבורי.״
• המעיד על גח״ל :״אותו מעמד,
אותו פיגור, אותן סיסמאות.״
• מודעה של גח״ל :״הרוצה באלטרנטיבה,
יצביע גח״ל!״
• מודעה של המערך :״לאלטרנטיבה
של גח״ל אין מספיק שיניים.״

• הליכרלים

העצמאיים

.לא נסתיר

את האמת!״
• חיים גורי על כן־גוריון :״הטענה׳
,לא אני מיניתי אותו׳ (את פינחס
לבון לשר־בטחון) היא דוגמה איומה של
חצי אמת.״

• תועלמן המעיד, עזריה אלץ:
״עד עכשיו ישנתי בשקט, למרות ששמעון
כבר לא סגן שר־הביטחון.״
• שר־העכודה יגאל אדון :״אם
ימשיך מר פרם להפיץ שקרים על המערך,
אתחיל אני לספר את האמת על תולדותיו
של שמעון פרס.״

• מטה הדור הצעיר:

״הצטרפו

לרפ״י!״

חוגי

הצעירים:

״הננו מודיעים כי למפא״י יש מזכירות
חוגי־צעירים אחת בלבד!״

• עורך־־הדין

מיכאל

כספי:

״חוקת מפא״י אינה חוקית״.
• משה דיין :״אני הולך לעשות
דברים חשובים שיהיו מקובלים על כל
המפלגות.״
• המעיד על רפ״י :״האם הם
מפחדים מהכרעה בבחירות?״
• רפ״י על המעיד :״האם הם
מפחדים מהכרעה בבחירות?״

• שחקן ה״אוהל״ ,מאיר מרגלית,
על המערך :״שני מחנות בונים
ויוצרים, של אנשי פיגומים ושדה, אמנות
וספרות, באו לידי הבנה.״
• המערך על גח״ל :״אריזה חדשה
למוצר ישן.״

• אכא אכן על דוכ יוסף:
״הספק של דוב יוסף קרוב למשפט, אולם
הוא רחוק מהשכל.״

• הליכראלים העצמאיים! על
רפ״י :״מהדורה עונתית של מפא״י.״
•י עסקן המעיד רפאל כש:

גח״ל :״כל קול לגח״ל הוא קול אבוד.״
• אזרחים תומכי המעיד :״מי
שאינו מקבל על עצמו את זכות ההכרעה
של הרוב, חותר תחת יסודות הדמוק־קראטיה.״

מודעה של גח״ל :״מדיניות המערך
פשטה את הרגל.״
• מודעה של רפ״י :״מדי יום
פונים אלינו מאות אנשים!״

״חוץ מחרות ומק״י אין חילוקי דעות בין
המפלגות.״
• ח״כ המעיד משה ארם :״פרישתה
של רפ״י מעידה על תחילתה של
עבודת אלילים, ועבודת אלילים תובעת
קורבנות.״

״עוד שני אנשים הצטרפו לרפ״י מאז יום

• קוראי העולם הזה מוזמנים לחבר
חרוזים אחרים לקאריקטורה זו ולשלחם למערכת.

״על הסכין״ ,עלץ המערד:
היווסדה.״
גענולם ותה *144

בנואווזר כאן מיגזגלה:
\זן ןן!ן ל היה אריה!*

• מודעה של רפ״י:

• מזכירות

כמפד״ל. חסידיו של רפאל ייפרסמו פרשיות המכוונות להעיב על דמויותיהם
של השר ד״ר יוסף בורג וח״כ משה אונא, ראשי סיעת לסיפנה במפד״ל.

• הופעתו של פינחס לכון כרשימות המועמדים של המערד
לוועידת ההסתדרות ולכנסת היא כימעט וודאית. ההסכם על
צירוף מן־היסוד למערך ייחתם תוך ימים ספורים, ואס• שובו הקרוב של לבון
מחופשתו בלונדון יתחיל להופיע באסיפות הסברה של המערך, בהן יגל ח
את ״האמת על האמת של בן־גוריון.״

• צפוייה תופעה נוספת של השמצה הדדית כמערכת
הכחירות, כאשר ראשי רפ״י יטיחו האשמות איש כפני
רעהו, וכמקכיל יעופו האשמות כתוך צמרת מפא״י הוותיקה.
בתוך רפ״י יתייצבו זה כנגד זה יוסף אלמוגי ו11 די קולק; וייתכן אפילו
ששמעון פרס ימתח ביקורת על דויד בן־גוריון בחוגים המצומצמים של
מקורביו. במפא״י יחריפו היחסים בין נולדה מאיר לבין לוי אשכול וזלמן
ארן. הרקע: ההחלטה לערוך את משפט הראווה של בן־גוריון ואנשי רפ״י.

• הדים מדיניים אנטי־ישראליים יהיו תוצאותיה של התק
רי תהאח רו נהכג כו ל ה סו רי. גם במעצמות המערב וגם בבירות המזרח
נקלטה הטענה של הסורים, כי ישראל ניצלה את התקרית על מנת להרוס את
מיתקני ההטייה בשטח הסורי. ראשי המעצמות יחזרו ויבהירו לישראל, כי
הם נכונים לתמוך בה בזירה המדינית בכל הנוגע להטיית מקורות־הירדן, אך
מתנגדים הס בתוקף לכל שימוש בכוח.

• מפעל תעשייתי מפורסם כגרמניה יקים פניך כישראל.
תהיה זאת הפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, שחברה גרמנית
תורשה להופיע בשמה ובזהותה הגרמניים בתוך תחומי המדינה.

• המעיד יוותר על העיקרון שלא לתת מקום לנציג דתי
מוכהק כרשימתו לכנסת. כין 40 המועמדים הראשונים של
המעיד יופיעו לפחות שני עסקנים דתיים. האחד, הרב מנחם הכהן,
מרכז החוגים הדתיים במרכז מפא״י, והשני משה ישי, עסקן עדות צפון־
אפריקה, שפרש לפני מספר שנים מצמרת המפד״ל וניסה להיבחר לכנסת
ברשימה אישית.

• הסכמה פנימית שלא להופיע כמשפטים של חוק לשון
הרע התקכלה בקרכ קכוצה של עורכי־דין כפרקליטות מחוז
תל־אכיכ. קבוצה זו החליטה לסרב להופיע במשפטי־דיבה, שיוגשו נגד
עתונאים על פירסוס שיהיה בו משום אמת אך יחרוג ממיגבלות החוק
החדש.

• צעד הפגנתי נוסד נגד חוק־הזוועות: הצעה שעתונאי
ישראל יחזירו את תעודות העתונאי, שהוענקו להם על־ידי
לישכת העתונות הממשלתית. ראשון המחזירים הוא הסופר משה
גיורא, אשר ידרוש שחבריו־למקצוע ילכו בעקבותיו, עד אשר תביא הממשלה
לביטול החוק.

העש נערות אלה נבחרו על ידי ״העולם הזה׳ כנציגות אופייניות של הטיפוס
דרגה חודשי
הבע
של גי ולכולב עתיקי!
אותם. העיקר אלה 1 אני היה א

ניצה רותם בת ( 21 למעלה, שניה מימין),
עובדת עתה בהסרטת הסרט פיצוץ בחצות,
כמחליפה של פאסקל פטי. ניצה היא בעלת יופי צברי אופייני. שמנ
השחקנית

הי שרא לי ת הצעירה מגיעה לגיל
^ 15 היא מתאהבת בגבר הנשוי הראשון
שלה, ומחליפה את הגרביים הלבנות
שלה בגרבי ניילון.
אחר כך היא נכנסת למספרה, צובעת
קצת את השערות שלה, מיישרת אותן
במסרקי ברזל, מגלגלת אותן בסיכות סלסול,
מורחת עליהן בירה וספרי ושמן
ויוצאת משם עם מגדל גדול על הראש.
אחר כך היא עוזבת את הגימנסיה, כי
המורים לא מבינים אותה. היא רבה עם
ההורים שלה, שגם הם לא מבינים אותה.
היא מתחילה לקרוא קצת שירים, להסתכל
במבט נוגה על החיים, ולקצר את החצאית
שלה בכמה סנטימטרים.
אחר כך היא מחליטה להיות שחקנית,
כמו שרה, החברה שלה, שגם היא החליטה
להיות שחקנית. היא הולכת עוד יותר למספרה,
ויוצאת משם עם מגדלים עוד
יותר גבוהים.

ליאור ואורלי

רחל בן־אבי (למעלה, ראשונה
מימין) בת ה־ , 17 בעלת
עיניים ירוקות, ושער שחור. חברותית,
חולסת להיות מיילדת. חבר? לא חשוב.

הילדה

* ה עוז ר. הגברים ברחוב שואלים מי היא,
1ומי המציא אותה. הדון־ג׳ואנים של העיר
מזמינים אותה לכוס קפה, ומבטיחים לה
תפקיד בסרט הראשון שיעשו.
היא מאושרת. היא יודעת שבחרה בדרך
הנכונה.
ואז היא הולכת לצבא, מתאהבת במפקד
הראשון שלה, עוזבת את הצבא,

מונת, עם נמשים על הפנים, בעלת בטחון, עם חוצפה צברית.
״אני אוהבת תיאטרון,״ אומרת ניצה ,״וחולמת להיות, שחקנית.״
בינתיים ניבחנה היא בתיאטרון הקאמרי — מקווה לעלות על הבסה.

מתחתנת, מורידה את המגדלים מהראש,
יולדת שני ילדים. לאחד היא קוראת ליאור
ולשני אורלי.
אחר כך היא משמינה ורבה עם בעלה.

מה מריץ אותן?
ך* חלטנו לתפוס את הישראלית הצעירה
) 1עוד לפני שכל זה קורה לה, כשהיא
עדיין צעירה, רעננה ומלאת תקוות.
החלטנו לבחון את היבול האחרון של
הזוהר הצעיר. בחרנו בחמש גציגות.
נסינו להבין מה מריץ אותן. מסתבר
ששום דבר.
שרה קירשמן: למדתי בגימנסיה עד
שביעית. עזבתי והמשכתי בציור אופנה
ודוגמנות אצל לאה פלטשר. אני טיפוס
נוטה למצבי־רוח, כועסת מהר, אבל עליזה
וחמת מזג.
אין לי שום חבר קבוע, אני מעדיפה
להחליף. אני בררנית מאוד ומחפשת את
האידיאל. אני רוצה שהחבר שלי יהיה
בעל חוש־הומור, פיקח ועשיר.
בכלל, הגברים בארץ מחפשים דבר ראשון
יופי, לא כל כך בשביל עצמם אלא
בשביל לעשות רושם.
בדרך כלל אומרים עלי שאני סנובית.
אני לא חושבת שזה נכון, למרות
שאני אוהבת מכוניות. מה יש? כל בני

גילי אוהבים מכוניות. אני, בניגוד לכל
הבחורות האחרות, אוהבת ללכת בבגדי
ספורט, למרות שבשעת הצורך אני משתמשת
גם בבגדים מפוארים.
נ ע מי כרכי: אני נולדתי בטריפולי
ועליתי לארץ בשנת .48 למדתי בקריית־אונו
בבית־ספר עממי, ואחר כך הלכתי
לגבעת־השלושה ולמדתי הוראה. אחרי שגמרתי
את הסמינר התחלתי לעבוד כדוגמנית.
לא תיכף. שנה אחת לא עשיתי כלום,
התבטלתי, חשבתי, רק אחר כך התחלתי
לעבוד.
בדרך כלל אני בחורה סגורה מאוד. אני
לא אוהבת להציג את הרגשות שלי, אני
טיפוס מאוד מאופק. לחברים שלי זה לא
מפריע.
יש לי הרבה מאוד חברים טובים, אבל
אני לא חושבת להתחתן. אני חולמת לצאת
לעולם הגדול, לאירופה, ולקרוא ספרים על
פסיכולוגיה.
אני קוראת לפעמים גם רומנים, אבל
רק לקינוח. מה עוד אני אוהבתי אני אוהבת
נורא את הצבע הוורוד. אני ישנה, למשל,
על מצעים וורודים. אני לא אוהבת לאכול,
אבל זה טוב בשביל המקצוע. אני שואפת
מאוד להיות דוגמנית טובה.
אידית קמחי: נולדתי ברומניה ועליתי
לארץ בשנת .50 למדתי תיכון במגמה סוציולוגית,
בגימנסיה עירונית ז׳ .אחר כך
הייתי שנה בצבא, בחיל־האוויר, וקיבלתי

ב־948
בתלודו

החדש של הצעירה הישראלית -היבול האחרון ביותו שר שוק החתיכות1
טוראית ראשונה והתחתנתי. אני נשואה כבר שמונה
לי מנגן בגיטארה קלאסית, ואני עצמי חסידה גדולה
ה ופלמנגו. גם כל החברים שלי מנגנים בגיטארה,
דירות יפות. גם לי יש דירה יפה, מרוהטת ברהיטים
ני חסידה גדולה של רהיטים עתיקים, אני אוספת
אוספת גם תכשיטים ופסלים, לא חשוב איזה,
היו בצבע סגול, לבן, שחור או תכלת בהיר, כי
ים שאני אוהבת.

:ל לא נישאתי לבעלי כדי להיפטר מהצבא. הוא
•הנעורים שלי. עכשיו הוא עובד באיי־בי־אס כמתכנן.

ך * ח 1ך | שרה קירשמן בת ה־ 7ו (למעלה, שניה משמאל) בתו של קבלן
| | תל־אביבי, בעלת יופי אכזוטי, שער אדמדם ועיניים חומות. שרה,
141 ^ 1 1
הלומדת לנהוג במכונית, אוהבת טניס, ומשתגעת אתרי מכוניות סכל סוג שהוא.

נעמי ברבי בת ( 20 למעלה, שלישית מימין)
,ילידת טריפולי, שעלתה לארץ
למדה בסמינר בגבעת־השלושה, ועובדת כדוגמנית
|היא חולמת לצאת לעולם ולקרוא ספרי פסיכולוגיה.

;]91 ית

עוד מעט אולי אסע לחודש, להופיע בתערוכת
ירידים בארצות־הברית, בביתנים שונים.
הציעו לי לעשות את זה, וכבר מזמן תיב־ננתי
לי טיול בחו״ל.
יש לי אופי קאפריסי מאוד. יש לי
המון תשוקות קטנות. אני מסוגלת לראות
משהו יפה ולקנות אותו מיד, אפילו אם
הוא יקר. בכל זאת אי־אפשר להגיד עלי
שאני יקרנית.
את בגדי, למשל, אינני קונה מן המוכן.
אני מתכננת אותם לבד.
אני קוראת הרבה מאוד, מעדיפה בעיקר
ספרי מדע לצד רומנים גדולים, משהו כמו
זורבה היווני או דזירה. אני גם אוהבת לעבוד
במשק הבית. את כל העבודות אני
עושה בעצמי. זה לא עניין של חיסכון,
זוהי פשוט מסירות לבית.
אני לומדת לבשל, וכבר עשיתי גולש
ומרק ופסיקים, ובכלל, אני מאושרת עד
הגג.
אני, לא כמו כל הבחורות האלה
שחולמות להיות דוגמניות זוהרות. אני
חולמת להיות דוגמנית צמרת, לעשות הרבה
כסף וללדת שני זאטוטים.

פעם הייתי אידיאליסטית נלהבת, הייתי
בתנועה המאוחדת ורציתי ללכת לקיבוץ.
היום כבר לא.
ניצה רותם: אני אוהבת מאוד תיאטרון,
וחולמת להיות שחקנית. הייתי אפילו
כפילתה של פאסקל פטי. אבל אני לא
רוצה להיות סתם כוכבת, ולשחק תפקידים
של בחורות יפות. אני רוצה להיות שחקנית
אמיתית.
עשיתי כבר בחינות בתיאטרון הקאמרי,
ואני מקווה שהצלחתי בהן. אם
כן, יש לי סיכוי לעלות על הבמה.
רחל כן־אבי: למדתי שנתיים כעירונית,
עכשיו אני רוצה ללמוד בסמינר של
מטפלות.
פעם רציתי להיות אחות מוסמכת. עכשיו
אני רוצה להיות מיילדת.
אני עובדת עכשיו במחלקה של פגים,
זה נהדר להביא יצורים חיים לעולם. חוץ
מזה אני טיפוס רגיל ביותר. אני חברותית,
אוהבת ציורים, ים ובלט. אני אוכלת הכל,
בעיקר עוגות קצפת וקרם. יש לי גם חבר,
אבל לא כדאי להזכיר אותו, כי הוא לא
חשוב לי ברגע זה.

אידית קמחי בת ( 20למעלה,
ראשונה משמאל)
בלונדית,ביפהפיח בעלת עיניים ירוקות. נישאה
בגיל , 19 בוגרת גימנסיה עירונית ז׳.

המקורית

אתה שו א ד -

אודי אבנר׳
כמדור זה יענה אורי אבנרי על כל שאלה כנה שתופנה אל הרשימה
החדשה. אם יש לן שאלה המטרידה אותן, או שנשאלת ולא היתה
לן תשובה עליה — שלח אותה אל המערכת. אנא, נסחה בקיצור.
• הסיסמא ״כלי מורא -בלי משוא־פנים״ אינה מתאימה
למפלגה, אפילו יהיו אנשיה טהורים כיותר. מכיוון
שלמפלגה יש אינטרסים, והיא מעוניינת להגיע לשלטון,
לא תוכל לשמור על אובייקטיביות השבועון, כפי שהיה
בעת היווסדו( .דן חת, אילנות).
חששותיך מוצדקים כשלעצמם, אך הם מבוססים על הנחה מוטעית.
נבחרי רשימת העולם הזה — כוח חדש לא יד,ר מפלגה. הם לא יקימו מנגנון, חברות
כלכליות ומפעלים. הם לא ישתתפו בחלוקת השלל, לא יקבלו הקצבות גלויות וסמויות מן
המגבית והממשלה, לא יחלקו לבוחריהם הנאות והטבות. ממילא לא יהיו להם אינטרסים,

אי־אפשר יהיה לבוא אליהם בדרבי_ שוחד או סחיטה.
הם לא יצטרפו לשום קואליציה, וגם לא לחזית אופוזיציונית אינטרסנטית. הם יתייחסו
לכל עניין לגופו, לפי מיטב הבנתם ומצפונם.
בקיצור: הם יבטאו בכנסת את אותם הרעיונות שהעולם הזה מבטא אותם בדפוס, והם
ילחמו בכנסת את אותן המלחמות שהעולם הזה לוחם אותן מזה 5ז שנה בזירתו שלו.
סיעה בלתי־תלויה ועתון בלתי־תלוי לא זה בלבד שלא יסתרו זה את זו, אלא אף
ישלימו זה את זו.

• אתם אומרים שאתם הולכים לכנסת כדי ללחום
כ״חוק לשון הרע״ .אני מסכימה שזה חשוב מאד, ושרק
אתם מסוגלים לעשות את זה( .המפלגות האחרות הרי כבר
נכשלו ביום קבלת החול!) אף האם זה מספיק כמטרה
לסיעה בכנסת? (מרים שפיר, צפת).
בהחלט לא, וגם אין אנו טוענים זאת.
חוק לשון הרע מכריח אותנו ללכת לכנסת, כדי להציל את קיומו של שבועון זד, ושל
כל עתון לוחם אחר בהווה ובעתיד. אך לא יהיה זה תפקידנו היחיד, או העיקרי, בכנסת.
אנו דומים לכיתת־קומנדו שנתקלה במארב האוייב. עליה להשמיד את המארב, אחרת
לא תוכל לבצע את משימותיה. אך לא השמדת המארב כשלעצמה היא מטרתה, אלא
המשימות שהוטלו עליה.
משימותיו ויעדיו של העולם הזה ידועים ברבים. הם פורטו במשך 15 שנה באלפי מאמרים,
במיליונים של מילים. שום כוח אחר המתייצב עתה בבחירות לא פירט מעולם את
דיעותיו בצורה כה מפורטת, ממושכת ורצופה כמו השבועון המסויים. הן כוללות את
כל שטחי־החיים — החל בדמות המישטר הכלכלי וכלה בבעיות בטחון המדינה.
אן אנו מוסיפים ואומרים: גם מי שאינו מסכים לכל הדיעות האלה, ואפילו מי שאינו
מסכים אף לאחת מהן, חייב — לדעתנו — להצביע בעד רשימה זו, בהתאם לאימרתו של
וולטייר :״איני מסכים לדברים שאתה אומר, אן אני מוכן למסור את חיי על זכותן
לאמר אותם׳.

• המלחמה נגד ״חוק לשץ הרע״ נוגעת לעתונאים.
מדוע לא תסתפקו כפעולת אגודת העתונאים בעניין זה?
(י. רשפון, נתניה)
קלמנסו אמר :״המלחמה היא דבר רציני מדי מכדי להשאירה בידי הגנרלים.׳״ חוק לשון
הרע הוא דבר רציני מדי מכדי להשאירו בידי העתונאים.
בשאלתך טמונה טעות אחת: המלחמה למען חופש־העתונות אינה עניינם של העתונאים
בלבד, או אפילו של העתונאים בפרט. היא שאלת־קיום של כל אזרח במדינה. כי בלי
חופש־עתונות לא ייתכן שום חופש אחר: לא חופש־ההתארגנות ולא חופש־השביתה, לא 1
חופש משרירות ולא חופש משחיתות.
כל החרויות האלה קיימות רק כל עוד קיימת עתונות חופשית, המסוגלת לבקר את
השלטון ולגלות את האמת לציבור. ואכן — הנסיון מלמד כי דיכוי חופש־העתונות היד,
תמיד הצעד הראשון של כל מישטר טוטאליטארי, שסיים את דרכו בדיכוי העם העובד
ובהקמת מחנות־ריכוז.
כל עתונאי בישראל יכול למצוא בנקל פרנסה אחרת, למשל בשטח יחסי־ד,ציבור
והפרסומת. לכן אין זו מלחמה למען פרנסה. מקצוע העתונאי הפך רק במיקרד״ ובעל
כורחו, לחזית הקידמית של המלחמה על החופש.
העתונאים אינם יכולים ללחום לבדם בחזית זו, גם אילו רצו בכך. מה גם שרבים
מהם עובדים בעתונים מפלגתיים, או בעתונים המשולבים במישטר בדרך אחרת.

• נחתום על רשימת המועמדים בתנאי שיפורסם כ״ה•
עולם הזה״ מאמר המבהיר בוודאות כי הסכם עודפי־קולות
לא ייחתם עם פל פלג שהוא של מק״י. רצוי גם
שתתייחסו לשמועות, המופצות על־ידי מישהו, כי בבוא
העת תהפכו ליד־ימינו של אחד מפלגי מק״י( .נורית
וכייר רביד, חיפה).
עצם השמועה מעיד על כוזנתה. לכן אין כל מעם להתייחס אליה.
סיעת העולם הזה — כוח חדש רחוקה מכל המפלגות, ולא תהיה ״יד ימינה״ או •יד
שמאלה״ אף של אחת מהן. זאת מוכיחה דרכו של העולם הזה ב־ 15 השנים האחרונות —
בהן הואשם, לפי התור, בכך שהוא משרת את חרות, את מק״י, את מפ״ם, את הליברלים,
את אשכול, ולאחרונה גם את רפ״י.
הסיעה תתייחס לעניינים, לא לגופים. היא תעזור לכל מפלגה המעלה עניין צודק וחיובי.
־,יא תתמוך בחרות אם זו תילחם בכנות למען חקיקת חוקה. היא תעזור למפ״ם ולמק״י
נם אלה תנקוטנה בכנות יוזמה כלשהי נגד הכפייה הדתית. היא תעזור למערך, אם זה
יבצע בכנות דה־בן־גוריוניזציה. זוהי משמעות הסיסמה :״בלי מורא — בלי משוא־פנים.״
לגבי הפילוג במק״י כבר גילה העולם הזה את דעתו בשורה של מאמרים וכתבות:
צהפילוג בין שני חלקי מק״י הוא פשע היסטורי, מאחר שהוא הורס את הגוף היחיד
:מדינה בו שיתפו עיברים וערבים פעולה בלב שלם. הסיעה בודדאי לא תעזור אף לא לאחד
ושני הפלגים לחפות על שגיאותיו בעבר בסיסמות שוביניסטיות, עיבריות או ערביות.
מובן שגישה זו תנחה אותנו בבואנו לשקול אפשרות של הסכם־עודפים.

כבל יום ג׳ כשבוע, יימצאו אורי אכנרי ושלום כהן כמטה הרשימה,
•ח׳ קרליכך ,14 תל־אכיב, כשעה 9בערב, ויענו כעל־פה על שאלות.
:יום ו׳ זה מתבקשים האוהדים להמשיך כ״מיבצע חרב״ (״חוג רעים
:ביתך״) .במיקרה של שאלה כעת הוויכוח -נא לצלצל לטלפון מס׳
729541 תל־אכיב, כשעות 9עד .12

קן לנ 1ע
לסרטים!!
פאטה -מו רג אנ הבמידבר
יצרים כמדכר (פאר, תל־אביב; ארצות־

הברית) למרות שיש בסרט זה יצרים, והוא
מתרחש במדבר, הוא נקרא במקור רק
תחנה מספר שש
בתחנה מספר שש יושבים חמישה גברים.
לא ידוע איך הגיעו לשם, ולמה, מה דוחף
אותם, על מה הם חושבים, ולמה הם מתגעגעים.
הם ניתנים במרומז, בקווים כלליים.
יש ביניהם טיפוס אנגלי נהדר, המתנהג
בלב המדבר כלורד בריסי בארמון. ישנו
הטיפוס ההפוך לו, פרא עליז, גס רוח,
וחסר תרבות. ישנו טיפוס דרום־אמריקאי
שקט, ושני גרמנים, הנאבקים ביניהם על
המעט שישנו במקום שומם זה.
גברי ויבש. האנגלי (מהלם אליוט ה־מצויין)
,מקבל מכתבים מארצות התרבות,
והפרא הגס שונא אותו בשל כך. הוא קונה
ממנו, תמורת משכורת של חודש שלם,
את אחד המכתבים שלו.
המאבק בין שני הגרמנים מתנהל במישור
גבוה יותר, ומגיע לשיאו במשחק קלפים,
המצולם בצורה מצויינת. הגרמני הצעיר
יוצא כשידו על העליונה.
עד כאן נתן הבמאי שת הולט, בעזרת
צילומיו המצויינים של גראלד גרייב, את
היובש הנורא של המדבר, המשתלם על
האנשים והופך אותם יבשים כמוהו. מכאן
מכנים הבמאי לתמונה את קארול בייקר,
המגיעה למקום בצורה בלתי מתקבלת על
הדעת, במהירות של 150 קילומטר לשעה,
בחברתו של בעלה לשעבר, המנסה להרוג
אותה.
היא יפה, מינית מדי, אוהבת גברים
ומשחקת בהם. העסיסיות שלה, נראית מצויין
על הרקע הגברי היבש.
מאבק הקלפים בין שני הגרמנים הופך
למאבק על האשד, ומסתיים בצורה קצת
מוזרה וקלושה. הסיטואציה של הסרט אינה
מקורית. הדמויות אינן משכנעות ביותר,
ביחוד לא דמותה של קארול בייקר. אבל
הבימוי המקורי הצליח להעמיד את המדבר,׳
הגברים, האשה והיחסים ביניהם, בצורה
אמיתית ומעניינת

מישל סימון כ״הרככת״
פיקאסו ופיק ברכיים

רבבת המתח
הרככת (פאר, תל אביב; ארצות־הברית)
מה דורש סרט פעולה טוב? הוא דורש
עלילה מותחת, דמויות אמיתיות, מתקבלות
על הדעת, סיפור משכנע, וקצת אידיאולוגיה,
אם אפשר.
את המתח, האידיאולוגיה, והסיפור מצא
הבמאי ג׳ון פרנקנהיימר בסיפור אמיתי,
שאירע בתקופת מלחמת העולם השנייה. את
הדמויות הוא בנה בעזרתם הנאמנה של
בורט לנקסטר, ג׳אן מורו, ומישל סימון.
המאורע מתרחש לפני תום המלחמה. קצין
גרמני, משוגע לדבר, מחליט להעביר את
אוסף התמונות הצרפתיות ממוזיאון משחק-
התפוח לגרמניה. אנשי המחתרת הצרפתית
מנסים, במשך שעתיים של מלחמה עקובה
מדם, לעכב בעדו.
הם מעכבים את הקרונות, מחבלים בקטר,
מטעים את הרכבת כולה, מפרקים את
הפסים ומשנים את כיוונם.
בעזרת הרבה אומץ, ערמומיות, והומור
הם מצליחים להשאיר את הרכבת בתחומי
צרפת, לאחר שהעניקו לצופה שעתיים של
מתח.
הדמויות שיצר פרנקנהיימר מעניינות
משום שאינן פשטניות מדי. הן אינן טובות
לגמרי או רעות לגמרי. המעשים שהן עושות
אינם צודקים לגמרי או מוטעים לגמרי.
הסרט מסתיים בשאלה :״האם ראויים
פיקאסו, מואר, סזן, דגה, וכל השאר, לקר־בנות
שהוקרבו למענם?״
התשובה ניתנה לפני כן, לאורך כל הסרט.
כוכבים הגו ערנפש
ממארק לשוק
קארינה. היא
ומפארים ישר
שעשה ממנה

המוצר האחרון שהוציאה
העולמי הוא השחקנית אנה
הגיעה מדנמרק ישר לפאריס,
לידיו של ג׳אן־לוק־גודאר,
כוכבת ואשד .,האשד. שלו.
עוד בגיל צעיר מאוד היא החליטה לעזוב
את ארצה, הארץ הזאת לא מצאה חן

הנ״ל
הסיזון של סזן
בעיניה :״אצלנו בגיל 14 עוברים הנערים
והנערות קורס לחינוך מיני. אני נרתעתי
מזה כבר בהתחלה. הלימודים מתנהלים בהרצאות
ובסרטים, הפרופסורים לסקסולוגיה
מתארים בפני התלמידים את גוף האשד. ואת
גוף הגבר. זה דבר נורא.
״אחר כך הם מסבירים את תהליך האהבה
הפיזית. זה כל כך דוחה, קשה לתאר.
״בסוף הם מזהירים את התלמידים בפני
כל מיני מחלות, ומלמדים אותם את השימוש
באמצעי־מניעה. אני חושבת שזה
מביש, כל הלימודים האלה.
״בסוף הקורס מראים לתלמידים סרטים,
שבהם מוצגים זוגות ערומים העושים את
זה בדיוק כמו במציאות. זה ממש גועלי.
אחרי השיעורים הולכים התלמידים לבית־המרקחת,
קונים שם תכשירים מיוחדים,
ומזמינים את בנות כיתתם לעביר מהתיאוריה
לפראקטיקה. אין צורך לאמר, שאני
לא השתתפתי בפראקטיקה הזאת. אני חושבת
שזה פשוט לא מוסרי.
״בדנמארק, כשבחור עושה איזה טובה
לבחורה, לוקח אותה טרמפ, עוזר לה להגיע
לאיזה מקום, או מזמין אותה לארוחה,
היא מודה לו על זה באופן טבעי ביותר
— בגופה. זה לא גועלי? אני מוכרחה
לציין שוב שאני מעולם לא עשיתי את
זה. זה מגעיל.״
משהו רקוב כממלכה. לאחר כל המאורעות
הללו היא הבינה שמשהו רקוב בממלכת
דנמארק, והחליטה לעבור לארץ צנועה
יותר.
היא הגיעה לפאריס עם שתי מזוזדות,
קצת כסף, והחלה עובדת בסרטי־פרסומת.
העולם הזה 1458

עו ב !3טן
המנהיג האמיץ וישינסס
השבוע עלה המסך בהצגת רביזור באיחור של
חצי שעה, כרגיל. אבל הפעם, רבותי, לא בגלל
הסיבות הרגילות. הפעם מסיבות בטחוניות.
זה היה בך. השחקן שלמה וישינסקי נקרא
לפתע באותו ערב להתייעצות דחופה עם אשכול
בשאלות בטחון, והוא פשוט לא הספיק להגיע
לתיאטרון בזמן.
לאחר מכן הכחיש וישינסקי נמרצות, מטעמים
בטחוגיים מובנים, את כל העניין ואמר שזו סתם
בדיחה טיפשית. אבל לעומת זאת אשכול לא
הכחיש זאת, כך שברור מייד היכן מסתתרת
כאן האמת.
זה היה המאורע הציבורי והמדיני של השבוע.
מאורע חשוב מאד: שחקן אלמוני מתגלה לפתע
כמנהיג לאומי ידוע ! מראשי המערך ! מגן
הדימוקראטיה !
נכון, אין להכחיש, היו שמועות. היו חשדות.
ובעיקר היו ניחושים סביב השאלה החשובה
מדוע שחקנית מפורסמת כמו אילנה עדן מוכנה
להיות חברתו הקרובה של שחקן אלמוני צעיר
שאומר ״היי״ על הבמה ונעלם.
יש דברים בגו, אמרו מקורביו. מוכרח להיות
לו משהו מיוחד, אמרו מקורביה.
הבריות התחילו לשאול עצמם כל יום, בקומם
משנתם, מה מסתתר מאחורי וישינסקי? מיהו
וישיגסקי האמיתי? הוא הרי לא יכול להיות
סתם איזה וישינסקי, לא עם שם כזה. שום בן-
אדם אינו יכול להיות סתם איזה וישינסקי, עם
שם כמו וישינסקי.
ואז, למעשה, החלו הרינונים הראשונים ברחוב
התיאטרון העברי.
פתאום התחילו ללחוש שבעצם הוא איש
חשוב מאד, הרבה יותר ממה שהוא נראה,
הרבה יותר פיקח וערמומי, ושאילנה יודעת
מזה, אבל הוא השביע אותה לשמור זאת עד
בוא המועד.
אבל איך אפשר לשמור סוד במדינה הזאת? .׳
אי ־אפשר. למחרת ההצגה התנוסס שמו של
וישיגסקי בין מאתיים האישים, מנהיגים ואנשי־ציבור
שהיו חתומים ברשימת את״א, ושקראו
לאזרחי ישראל הנבונים לתמוך באשכול ובדימו־קראטיה.
״הדימוקראטיה
הישראלית חייבת להפגין את
יכולתה לחולל מעבר רצוף מתקופת מנהיגות
אחת לבאה אחריה! היסוד המוצק של חיים
דימוקראטיים הוא חופש־הוויכוח והכרעת הרוב!״
כך הכריז המנהיג וישיגסקי, יחד עם רב־אלוף
לסקוב, רב־אלוף מקלף ו־ 197 אישים.
נתגלה הסוד הגדול: וישינסקי הוא אמנם
שחקן לא קטן, אך לעומת זאת הוא מנהיג
גדול מאד. דגול.
עיתונאים ניסו לקבל ראיון אישי מהמנהיג.
״אפשר לדבר עם מר וישינסקי?״ צילצלו
בלי הרף לביתו.
״הוא איננו!״ היתד, עונה האמא שלו בכעס.
״מה אתם רוצים מוישינסקי!״ היתד, זועקת
ביאוש לתוך אותה שפופרת ידידתה של אמו,
השחקנית אילנה עדן.
וישינסקי נעלם.
ניסינו לקבל את הראיון החשוב ביותר של
השנה דרך הצינורות המקובלים. אבל הצינורות
המקובלים צחקו ברוע לב :״הוא אינו מוכן לראות
עתונאים בימים אלה.״
״אבל איך הוא נראה בכלל?״ שאל בייאוש
מר העתונאי מרדכי ארציאלי מהארץ ,״אף פעם
לא ראיתי אותו! אולי תמסרו לנו כמה פרטים
חיצוניים, כדי שנוכל לזהות אותו, אם יהיה לנו

מזל, ברחוב.״
״הוא נראה כמו אורי זוהר, שמנמן, בלונדי,
בן 22 ושואל את כולם אם הוא יפה,״ מסד
לאחר הפצרות יאנוקה, ממנהלי התיאטרון שלו.
הוא הוסיף באיום :״אבל שיהיה ברור, זה לא
יצא ממני.״
העתונות שעטה לרחוב ההומה, לחפש את מנהיג
הדור, מציל החופש, וישינסקי. תרנו בריכוז
ובלהט, כי כל אחד מאתנו ידע שאם הוא חוזר
בלי ראיון, הוא מפוטר. ואז עבר פתאום ברחוב-
איש שמנמן בלונדי, בן .22
העתונאים עצרו את נשימתם. רק אחד מהם
העז לצעוד צעד אחד זהיר קדימה לקראתו :״מר
וישינסקי! 1 ? £817£ \ 1£ ,״
״אני אורי זוהר!״ ענה בחור בשם אורי זוהר,
״אני יפה?״
״אין חומר !״ חזרה העיתונות נכלמת למערכת.
״מה זאת אומרת, אין חומר?״ השתוללה
המערכת .״להפעיל את כל הקשרים! לנצל את
כל מקורות האינפורמציה! לברר כל פרט קטן
בחייו! איך אפשר בכלל לחשוב להוציא עיתון
בלי ראיון עם וישינסקי, האיש שכל הארץ
מדברת עליו?״
העיתונות יצאה בריצה לרחוב .״תסלח לי,״
שאלתי איש אחד ,״אולי אתה מכיר את
וישינסקי?״

וישינסקי
״אני לא מכיר, ואני גם לא רוצה להכיר!״
ענה האיש בגסות.
רצתי לאמרגן הידוע מרקו תורג׳מן .״מארקו,
מארקו,״ התחננתי ,״אולי אתה מכיר את וי־שינסקי?״
חיוך־הנאה
השתפך על פניו הנבונים .״אם
אני מכיר! הלא הוא תיקוותנו היחידה! הוא
האלטרנאטיבה ! אם לא הוא — אנחנו אבודים!״
״טופול, טופול, אולי אתה מכיר את וישיגם־
קי?״ כרעתי ברך לפני טופול.

חיוך זדוני השתפך על פניו היפים .״אם אני
מכיר! ועוד איך מכיר! אבל אני מתבייש! אני
נגד וישינסקי ונגד אשכול. אני מאמין שדרכם
אינה דרך. אני מאמין שכמו מנהיגים אחרים
שמכירים במאוחר בטעותם, יכיר גם וישינסקי
בטעותו.״
בכסיית ישב נחום שליט, השחקן המפורסם,
והעלה זיכרונות :״כן, כן, אני זוכר עוד את
וישינסקי כשהוא לא היה מנהיג. היינו חברים
טובים, שיחקנו יחד בבנות.״
.״אני זוכר,״ אמר שחקן בשם דני ,״שהיינו
קטנים ואכלנו בננות. הוא תמיד אכל בננות
עם הקליפה. פעם שאלנו אותו, תגיד וישינסקי,
למה אתה לא מקלף? הוא ענה: בשביל מה,
אני יודע מה בפנים! הוא תמיד היה מצחיק
כזה! לכן לא הופתעתי כשנודע לי על שהוא
מייצג את המערך.״
היתד, שם בחורה, והיא סיפרה בהתרגשות:
״אם אני פעם אצביע, זה יהיה בעד וישינסקי .
יש לו אופי. משמיצים אותו שהוא מעריץ את
אורי זוהר, מחקה אותו ושבגללו הוא הצטרף
למערך. ההפך הוא הנכון. אם מדברים על
חיקויים, אז אורי זוהר מחקה אותו. אני במיקרה
יודעת שאורי זוהר הצטרף למערך מפני שנודע
לו ממקור סמוי שהמנהיג הוא וישינסקי.״
״המנהיג וישינסקי הוא קרבן הנסיבות!״ זאת
אמר עמיקם גורביץ, שחלף כמו רוח־אלוהים.
פתאום עבר בחור בלונדי, שמנמן, בן .22
זה היה המנהיג.
הוא סירב לתת ראיון .״אני לא נותן אינטר־ביואים
לעיתונאים!״ הוא התעקש ,״פשוט אין
לי מה להגיד. חוץ מזה אני חושב שדיעות פולי טיות
הן עניין חשאי.״
״מר וישינסקי,״ התפרצתי ,״זה היה עניין
חשאי. אתה חתמת בגלוי, ואתה שייך היום
לציבור. אתה מנהיג! וההמונים רוצים לשמוע
את דבריך!״
הוא שוכנע .״טוב, מה אתם רוצים?״
״שתשכנע אותנו מדוע אתה מבקש מאזרחי
ישראל שיתמכו באשכול.״
״מי אומר שאני מבקש? אני נגד אשכול.
אני הרבה יותר קיצוני שמאלי.״
״זה נכון,״ התערב המשורר דויד אבידן,
״הוא היה תמיד קיצוני שמאלי בכדורגל.״
״אז מדוע, מר וישינסקי, חתמת בעד אשכול?
הציבור מבקש לדעת! האם זה רק בגלל אורי
זוהר?״
״שטויות, זה משפחתי. אבי ואמי מצביעים
בעד המערך.״
״מה דעתך על חוק לשון הרע?״
״זה רע,״ ענה המנהיג, ועיניו מלאו עצב.
״מה דעתך על המימשל הצבאי?״
״גם כן רע.״
״ובכן, מדוע אתה בעד אשכול, הלוא הוא
בעד חוק לשון הרע?״
״כי גם הוא נוכח השבוע שהחוק הוא רע.״
״ממתי אתה ידידו של אשכול?״
״קשה לאמר שאנחנו ממש ידידים,״ ענה
המנהיג, בענווה האופיינית לו.
״האם אתה מתכוון לרוץ לבחירות?״
״פוליטיקה לא מעניינת אותי. אני נגד כל
מפלגה.״
״אתה בעד המערך, לא?״
״לגמרי לא. אבל אם אתם לוחצים עלי, אני
בעד יגאל אלון. גם אבי. אבל בעיקר אני
בעד מפ״ם.״
״אבל זה לא מערך,״ הערנו בעדינות.
״תסמכו עלי שזה יהיה אחרי הבחירות,״ ענת
וישינסקי בביטחון .״כמו שאני מכיר את אשכול,
הוא יצרף את מפ״ם למערך. וחוץ מזה בכלל
לא רציתי לחתום. החתימו אותי.״
״הא־הא־הא,״ צחקנו בעליזות מהבדיחה. יש
לנו מנהיגים שנונים, יש לציין.
״מה אתם צוחקים?״ הוא נעלב ,״אני מתכוון
באמת. אני נגד אשכול. אני שחקן.״
״מר וישינסקי, כולנו יודעים שאתה מנהיג.
האם אתה מתכונן להמשיך בקאריירה הפוליטית
שלך, או לפרוש?״
״יש למישהו לתת לי לירה?״ הוא שאל את
ההמונים שהצטופפו סביבנו, ליד הקפה.
הבנו את הרמז. לחצנו את ידו השזופה ואי חלנו
לו הצלחה.
״אגב,״ הוא ביקש ממני ,״אל תשני מילה אחת
ממה שאמרתי. אחרת עוד אראה מטומטם, וזה
ימוטט את כל המערך.״

אמנות תיאטרזן מודרני, מודרני, מודרני
תוציא את השטקר, המים רותחים
(מחזה מאת אפריים קישון; בימוי
אפריים קישון; התיאטרון הקאמרי) לא פעם
קרה שכמה שרלטנים הוליכו שולל דור
שלם. עד שבא אדם נאור אחד והסיר את
המסיבה מעל פניהם. אבל היו אלה מספר
נוכלים, והאדם שגילה אותם היה באמת נאור.
יכול להיות שהאמנות המודרנית היא באמת
כולה בלוף. זכותו של כל קישון
לבוא ולאמר זאת. אבל אם הדבר נאמר
ברמה לא מתאימה, ואם האומר הוא אדם
בעל השפעה, הדברים הופכים הסתה, קריאה
לכל הבורים, המוגבלים, וחסרי ההשכלה
לקום ולהכריז :״תמיד אמרנו שזה זבל.״
קישון אינו בור, אבל הוא מדבר אל
הבורים בשפה שלהם. הוא אומר להם:
״לציורים האלה אין אף ואין פה. זוהי לא
אמנות.״*
לא רק הרעיון של המחזה אינו מקורי,
גם ההומור שבו מיושן קצת. החוכמות
על מריחת הצבע בציורים המופשטים נלקחו
ממחזות וסרטים שנעשו על הנושא. החוכ
גורילה
מברזל. בפאריס יש ציירים
נוספים המצליחים כמוהו. אחד מהם מצייר
בעזרת רכבת צעצוע, השני מפסל גורילה
מברזלים, ורפי ממשיך להעמיד רהיטים.
שני אנשים באים לקנות את התמונות.
הם מתפעלים מהרהיטים וקונים מיסגרת
ריקה. הסבלים סוחבים לאולם התערוכה
סולם במקום פסל. הסולם מקבל את הפרס
הראשון. פסל הגורילה מביא מכשירים
של רופא שיניים במקום הגורילה, ומקבל
פרס שני. שר התחבורה קורא כרזה וחושב
שזוהי תמונה, הצופים מתפעלים ממזרון
התלוי על הקיר וכו׳ וכו׳.
אבל זה עוד לא הכל. ברגע מסויים
קמים כל הגיבורים ומגלים שהכל בלוף,
ששני הססאות אינם אלא שני כסאות, שהציורים
אינם ציורים, ושהציירים אינם
ציירים. הגיבור מוחה נגד השקר, ומכריז
שהוא רוצה לצייר ״פיגורטיבי״ .רמברנדט
יורד מהתמונה שלו, מנסה לצייר מופשט
ולא מצליח. החברה של רפאל דורשת ממנו
שיחזור להיות צייר אמיתי ועני. שני
הישראלים עורכים הפגנה באולם התערוכה
וכו׳ וכר. זוהי חזרה רצינית, פאתטית,
על קטעי ההומור הארוכים שקדמו לה.
וזה עוד לא הכל. אחר־כך
באים ההסברים. המבקר שבמערכה
הראשונה קרא :״בתשע השנים
האחרונות, מאז הופעת
ברוזו וג׳אן קוצ׳יאן, עם הקוני
סטרוקטיביזם, אודה ולא אבוש,
לא פגשתי תעוזה כזאת.״ הוא
מגלה במערכה השנייה שברוזו
וז׳אן קוצ׳יאן הם שמות בדויים.
הצייר, רפי, קורא בעתון ביקורת
אמנותית מנופחת, מלאה
במונחים חסרי משמעות. וכר.

צכרים שטחיים ונח מדים.
המחזה נמשך ונמשך,

וקשה לדעת מה היה קורה לו
לולא הבימוי המצויין של קישון,
שהכניס בו קצב והומור.
שני השחקנים הראשיים, גליה
טופול ועודד קוטלר, הם צברים
שטחיים ונחמדים. גדעון
שמר נראה מצויין כמבקר
אמנותי, ואברהם מור
נראה באמת כמו סוחר תמונות.
אהרון אלמוג הוא ביטניק משכנע,
שפרירה זכאי עושה רושם
בהופעה הצרפתית שלה, ואורי
לוי מצויין בתפקיד של שדרן
רדיו. התפאורה יפה והפסלים
עשויים בחוש ובהומור.

בעמי• וו־סק כפול
הרביזור עבר בשלום את
החזרות, את הצגת הבכורה, ואת
הביקורות. נסים אלוני יכול
לשבת בשקט באליבי, עם פעמיים
וויסקי כפול ולהגיד :״זכותם
של המבקרים להגיד מה
שהם רוצים. בדרך כלל הם באמת
צודקים. כל מיני אנשים אומרים
מה דעתם על המחזה. שיגידו.
זה לא חשוב. יש לי
כמה חברים. מה שהם אומרים
זה חשוב. ויש גם כסף, ועוד
כל מיני דברים. זה מסובך.״

מות היהודיות (אלוהים עשה את העולם
רק בשישה ימים — נו, ותראה באמת
איך הוא נראה) נלקחו מההווי היהודי, החוכמות
של משחקי המלים נלקחו מקישון
הצעיר יותר, והחוכמות של המערכה השנייה
נלקחו מהמערכה הראשונה.
המבקר האמנותי זלמן מ. קשטן מופיע
קסטודיו של רפאל שלזינגר, ומוצא שם
קומקום חשמלי העומד על כסא ומחובר
לתקע. הוא מחליט שזוהי יצירת מופת.
היצירה מתפרסמת יחד עם הצייר. מצנאט
ידוע קונה אותה ושולח את בעליה להשתלמות
בפאריס.
* העיתונאי מיכאל אוהד האשים את
התיאטרון הקאמרי בכן שעם העלאת מחזהו
של קישון, תוציא את השטקר, הכניס
עצמו לחברתם של סטאלין והיטלר שפסלו
את האמנות האבסטרקטית פסילה טוטאלית.
כשהעלה את טענתו בפני אנשי התיאטרון,
נענה :״עכשיו, בתום עונה שכולה הצלחות,
ביקשנו להעלות מחזה ישראלי, ואתה יודע
כמה קשה למצוא חומר מקורי טוב.״ אנשי
התיאטרון שכחו להזכיר שהחוזה בין הקאמרי
לקישון, בו התחייב קישון להגיש מחזה
עד תארין מסויים, ושבו התחייב הקאמרי
להעלותו, נחתם עוד לפני שהמחזה נכתב.

הום ין 5נסים אלוני:

עשיתי את ההצגה הזאת בשלושה שבועות.
אפילו לא הספקתי לראות את המחזה
לפני שהציגו אותו. הוספתי פזמונים. אז
מה? אני חושב שהיום צריכים להציג את
זר, עם פזמונים וריקודים.
פעם, כשהציגו את זה, אחרי המערכה
הראשונה, בהפסקה, כל הגנראלים הלכו
לנשק את הידיים של הגבירות. היום כבר
לא. היום צריכים משהו חדש. אני לא
יודע אם זה יצא לי או לא. עוד לא ראיתי
את ההצגה.
״אתה לא כל כף נכוה״ .אבל אני
חושב שאיכשהו עשינו את זה. היום אין
כבר העוקץ שבדבר. מחזה על שחיתות:
אז מה? היום, אצלכם, בעיתון שלכם, אין
גיליון שאין בו סקאנדל. לא שהמצב השתנה,
אבל עכשיו הכל ידוע, יש עיתונים.
אז לא ידעו וזה היה !סנסציה.
מלצר, עוד וויסקי, כפול. אז זהו. בשביל
מה אני עושה תיאטרון? בטח שבשביל
כסף. אלא בשביל מה? לכל אחד מותר ורק
לנו לא, כי אנחנו עושים אמנות.
יש שלושה דברים, כמו שאמרו שם
בסרט ההוא בקולנוע זן, איך קראו לוז
כסף, נשים ועוד משהו. שמה קראו לזה

אקדחים, או תהילה, אני לא זוכר, נו, זה
מה שאני עושה כאן עכשיו.
כל מחזה חדש מביא קודם כל נשים,
ולפעמים גם כסף. אין לי כסף. אבל ה־הצגה
הזאת עושה רושם שתלך. טוב,
אז מה? נכנס לי לאמביציה לעשות גם
אמנות וגם כסף. זה קשה. איך אפשר
להציג הצגה כשבאים עשרים איש? השחקנים
לא יכולים לשחק. המחזות שלי לא
מביאים קהל, בגלל זה אני לא רוצה לתת
מחזות שלי. זה גורם הפסדים.
אני קמצן. כן. אין לי כסף. אני לא
מבין למה אני אף פעם לא מקבל כסף.
כולם מקבלים. כן. אני אף פעם לא, גם
יוסף ברגנר לא. עוד וויסקי כפול.
יש לו אבא ליוסל ברגנר. האבא תמיד
חשב אותו לאחד קטן, מסכן. הוא לא
ראה אותו שלוש־עשרה שנה. אחר כך,
כשהוא בא לבקר אותו, האבא אמר, :אתה
לא כל כך גבוה.׳ זה יפה, לא?
כשאשה רוצה להיות יפה. אחרי
זה הלכתי ושיניתי אח כל המערכה השנייה
של הנסיכה האמריקאית. הכנן סתי
שם את הקטע שהבן חוזר מחוץ־לארץ
והאבא שלו אומר לו, :אתה לא כל כך
גבוה.׳ אז הבן עונה, :זה הגובה בחוץ־
לארץ.׳ זה גם יפה, לא? וויסקי כפול. לא,
לא צריך. עוד יש לי.
הנסיכה האמריקאית זה מחזר, לא רע.
המהפכה והתרנגולת יותר מדי מפוזר, בגדי
המלך, היה די טוב, אבל לא גמור. הנסיכה
האמריקאית באמת לא רע. רצינו להסריט
אותו בליסבון. למה בליסבון? לא יודע.
בשביל להחליף את התסרוקת, כמו שאשה
עושה כשהיא רוצה להיות יפה.
אבל אני לא אוהב לנסוע. אומרים פאריס,
ניו־יורק, אמסטרדם, מה רע בפתח־תקוזהי
באמת. הייתי באמריקה אבל לא ראיתי שם
כלום. רדפתי אחרי אשד, אחת. לא היה
לי זמן. נסיעות זה דבר רע. תמיד נגמר
קטסטרופה עם נשים, אני
בקטסטרופה.
מתכוון.
האווירונים. אני פוחד מזה
חוץ מזה
פחד מוות. פעם נסעתי לנורבגיה. נתנ,
לי מטוס קטן, משונה. תיכף ראיתי שמשהו
שם לא ססדר. נכנסים אליו בקצה
האחורי, איזה אווירון, באמת לא רציני.
אין עם מי לדבר. אבל יש ל1״1
דיילות, זה המצאה גדולה. אתה יושב בכסא
שלך, רועד מפחד, ובאת אליך בחורה
נחמדה,מחייכת. מהחיוך שלה אתה
תיכף רואה שהכל בסדר. היא מגישה גם
סוכריות.
המטוס היה מלא נשים זקנות. כולן ישנו.
רק אני יושב ומת מפחד. פתאום אני
מרגיש שהמטוס הפסיק לעבוד. הכל השתתק.
אני רוצה להגיד משהו. ללכת לראות
מה קרה. להגיד לטייס שהמנוע שלו נעצר.
כולם ישנים. אין עם מי לדבר.
וויסקי כפול. מה היה בסוף? בסוף הגענו
לנורבגיה, אבל זה היה בדיוק כמו תל־אביב.
האורות הצהובים וכל זה. לא הבנתי
איך נסענו יום שלם כדי להגיע לאותו
מקום. זה היה אמנם נורבגיה אבל אחרי
זה הגעתי באמת לתל־אביב.
לא שאני אוהב את הארץ הזאת. אוהב,
מה זה אוהב? אבל כאן יש לי חברים.
נו, מה עם הוויסקי.
לחפון מים כידיים. כל אלה, עמוס
קינן, דוביאר, זה שכתב את הסנוניות התמימות.
אני לא מבין אותם. עד שהמציאו
את הסיפור. חושבים שכך סתם ממציאים
משהו. זה לא קל להמציא. כמה זמן לקח
עד שהמציאו את האלף־בית? או עד שהמציאו
איך לחפון מים זורמים בכפות
הידיים? הרבה זמן. המציאו את הסיפור,
ואלה באים ואומרים בלי סיפור.
נראה, איפה הוויסקי שלי, נראה מה
ישאר מכל זה. אפשר לראות את זה
באינציקלופדיות ספרותיות. יש שם אלפי
שמות שאף אחד לא שמע עליהם, וכל
אלה חיו והיו ידועים ועשו רעש. בטח
כתבו ספרים שלמים, ומי קורא את זה
היום? מה אני יודע מה ישאר ממני.
מה קורה לוויסקי. הוא לא היה כאן
קודם. מי הביא אותו. נשים, באמת. אני
אוהב את חיי הנשואין. אבל המקצוע
שלי זה קשה. קנאה, נו, כל מיני דברים.
זה מסובך.
איפה החשבון. לאן נעלם החשבון. זה
לא חשבון. איזה מין חשבון זה? למטה
כתוב מספר אחד ולמעלה הרבה מספרים.
אני לא מבין, למה הם כותבים למטה
וגם למעלה? היי מלצר. החשבון לא. בסדר.
עוד וויסקי.

היא מיוו ה בבכי,
התעלפה והסתגרה
במלון בת״א, למה?
מאת

רחל המוחלת
ילומי הסרט פיצוץ בחצות ו/או לילה
זג בטבריה הסתיימו אמנם רק השבוע,
אבל כבר עכשיו אני יכולה להבטיח לכם
שזה יהיה סרס הירואי ממש. אבל פרק
הירואי אחד, אותו אינני יכולה להרשות
לעצמי למנוע מכם, הוא הפרק העוסק
במעלליה של כוכבת הסרט, פאסקל פטי.
הפאסקל הזאת אינה כל כך פטי * ,כפי
שמעיד עליה שמה. מאז הופעת־הבכורה שלה,
בכוכבת בסרט בני־סובים לאן, היא דווקא
גדלה קצת, ביחוד באזורים שהגברים אוהבים
אותם גדולים. אבל את גודלה האמיתי
אפשר לאמוד טוב יותר לפי מידת כאב־הראש
שהיא גרמה ליצרני הסרט. והוא
היה גדול מאוד, באמת.
לא שהיו לה דרישות מיוחדות או שגעו־נות
של כוכבת, לפאסקל שלנו. זה לא.
לעומת זאת היו לה תחביבים משונים. ה ת׳
עלפות, למשל. היא היתר, מתעלפת בימים
ובלילות, במלון ועל במת ההסרטה, בחברה
ולבדה. זה הכניס המון עניין ומתח בעבודת
ההסרטה.
הנה למשל, מכינים סט לצילום. פועלי
הבמה סיימו את הכנת התפאורה. החשמל-
אים כיומו את מידת האור. הבמאי כבר
רוכב על המצלמה ומוכן לצעוק ״שוט!״•
אבל פאסקל הקטנה איננה. מה קרה? כבר
לא שואלים. היא פשוט התעלפה במלון,
וכולם עומדים ומחכים עד שהכוכבת תתפכח
מעלפונה.
ואלה לא היו התעלפויות סתם. הן היו
ורמאתיות, כראוי לכוכבת. הם היו מלוות
כבכי, בהיסטריה, ובעוד תווים ותופעות
באמצעותם מאבחנים התמוטטות־עצבים קלינית.
עכשיו
תשאלו ודאי מה קרה לה לפאסקל
הקטנה? מה השפיע עליה? האם זה התסריט,
החום, או החרם הערבי?
או! זאת שאלה טובה. ואני לא מתכוונת
להחמיץ את ההזדמנות לענות עליה.

הבוז לארבה
^ ה שצריף לדעת על פאסקל פטי הוא
1*1שלפני שש שנים היא הכניסה את עצמה
לחיק המשפחה. היא נשאה לבעל את ז׳יאני
אספיז׳אטו, ילדה לו בת ושינתה את אורח
חייה באופן קיצוני. למרות שהיא צויידה
כגוף שהיה מעורר תשומת־לב אפילו במושבה
נודיסטית, החליטה פאסקל לחיות רק
חיי־רוח. וזאת לא בדיחה.
היא התנזרה ממאכלי בשר, הפכה לטב־עונית
והצטרפה לכת ספיריטואליסטית, שיש
לה עיקרי אמונה משלה, רק שהם לא
ברורים לי כל כך. כל מר, שהצלחתי לקלוט
הוא שכת זו מאמינה בשמש כמקור האנרגיה
הרוחנית בעולם, ובזה מעומק ליבה
לאהבה גופנית.
לא יודעת איך זה משפיע עליכם, אבל
על פאסקל זה השפיע באופן חיובי• הבוהמית
הפאריסאית, הקטנה והסוערת, הפכה
אשד. רגועה, החיה חיים שליווים ושקטים.
וזה בדיוק הטיפוס שאינו מעניין כל כך
בעולם הסרטים.
יתכן והיינו חוסכים מעצמנו את התענוג
להשתתף בחוויותיה האינטימיות של פאסקל,
אילולא היתה מגיעה לארץ להשתתף בפיצוץ
בחצות. אבל הגורל הוא עיוור, וזה כנראה
מה שמגיע לנו.
בהתחלה בכלל, היתד, צריכה להשתתף
בסרט כוכבת צרפתיה אחרת: אנוק איימה.
החתימו אותה על חוזה, אבל כאשר התקרב
מועד התחלת צילומי־הסרט התברר שהיא
מנהלת רומן אינטנסיבי עם איזה שחקן
איטלקי. וכשאנוק איימה מנהלת רומנים
אינטנסיביים, כל המצלמות נעצרות.
למפיק הסרט, מאיר מגן, נרמז שכדאי
לו לחכות שבועיים. כי האינטנסיביות ברומנים
של אנוק אינה נמשכת יותר משבועיים.
פסי

קטן, בצרפתית.

שהעניין שימש להם כחומר למתיחות. כך,
למשל, הזמין המפיק סלזניק־הבן את פאס־קל
לפסטיבאל הסרטים בקאן, מבלי לגלות
לה שגם דאנטון היה שם• מה שברור הוא
שסרטים היא כבר לא ראתה בפסטיבאל.
זה הפך למחלה אצל פאסקל, והיא עצמה
הגיעה למסקנה שהיא מוכרחה לעבוד קצת
כדי לשכוח מזה. מאיר מגן היה מוכרח
לטוס לפאריס ולקחת את פאסקל בדי להביאה
לארץ. לו לא היה עושה זאת, ספק אם
היתה באה. כעבור יומיים עמד דאנטון
להגיע לפאריס.
בארץ תיכננו את הצילומים כך שתחילה
יצלמו אותם קטעים בסרט שאינם מצריכים
את השתתפותה של פאסקל. נתנו לה להירגע
קצת. מאיר מגן עצמו טיפל בה באופן
אישי, כמו בבת־טיפוחים. הוא היה שוהה
עמה בלילות בכינרת, מלווה אותה. לא פלא
שהחלו לרכל על שניהם.
״זה לא נכון,״ ענה מגן לרכילויות,
״הייתי מוכרח לעשות זאת. הבנתי שאם
לא אטפל בה כמו בתינוקת, היא אבודה
בשביל הסרט.״

דיר אד לישימי*
י י \ יש אחר שניסה לטפל בפאסקל היה
הכוכב הגברי של הסרט, ריימונד פלג־רין.
לרוע מזלו הוא לא ניגש אליה* בגישה
הפסיכולוגית הנכונה, וההתחלה היתד, קשה.
ואז הגיע אותו היום השישי, לפני כמה
שבועות, כאשר למלון גראנד גוברמן בטכשהגיע
בעלה של פאסקל פטי, ז׳יאני אספיזאטו, לישראל, ניסו בריה הגיע גבר אלמוני שחיפש, את פאסקל.
השניים להציל את נישואיהם המעורערים. הנסיון לא הצליח, תחילה חשבו כולם שזהו דאנטון, שלא
כשגילה הבעל כי אשתו מקבלת מכתבי אהבה ממאהבה, השחקן ריי דאנטון, ועזב את הארץ. הפסיק להפציץ את פאסקל במכתבי־אהבה

עם הנער

לוהטים. כולם נשמו לרווחה כשהתברר
רק הבעל שהגיע. כי פאסקל לא שזה הסתירה שבמקרה שדאנטון יגיע, יצטרכו
לחפש כוכבת אחרת לסרט .״אינני יכולה
לעמוד בפניו!״ התוודתה.
בימים הראשונים לשהותה בחברת בעלה
לא פסקה פטי להתלונן :״למה הוא בא?
מדוע לא משאירים אותי לבד עם עצמי?
נמאס לי מכולם!״ אבל בעלה מצא את
הדרך אל נפשה, כנראה. הוא החזיר לה,
כנראה, את האמונה באהבה הרוחנית ובשמש,
כמקור האנרגיה הרוחנית. יחד, יד ביד, היו
מטפסים על פיסגת הר־תבור, בשעות הקטנות
של הבוקר, כדי להשקיף משם על
הזריחה.
השמש הטהורה החזירה את השלווה אל
פטי. אבל היא לא סמכה רק על השמש.
ליתר בטחון הורתה לשוער במלון לא
למסור לאיש את המכתבים שיגיעו על שמה.

אג־דג־דיגי

כל אין אושר נצחי.
הצילומים בטבריה הסתיימו והצוות כולו
הועבר למלון רמת־אביב בתל־אביב. כאן,
משום מה, שכחה פאסקל לתת הוראה דומה
לשוער. כך קרה שיום אחד פתח הבעל
מכתב׳ וגילה להפתעתו שזה מכתב־אהבה
לוהט המיועד אל אשתו. על החתום: ריי
דאנטון.
מה עושה בעל במצב כזה?
ניחשתם. הוא אמר: או הוא או אני!
פאסקל ניסתה לעשות אנ־דנ־דינו, אבל לכלל
החלטה לא הגיעה. הבעל עזב אותה בארץ,
והיא הפכה שוב אומללה ושוב התחילה
להתעלף.

לא קל לפאסקל!
הוא היה סבלני וחיכה. ובדיוק כך זה
קרה.
הרומן של איימה עם האיטלקי הסתיים.
מה שלא נלקח בחשבון, שמיד אחריו החל
רומן אינטנסיבי נוסף, הפעם עם אמריקאי!
כך עברה אנוק איימה לארצות־הברית, ללא
כל התחשבות בתעשיית הסרטים הישראלית.

המיטה
המשיתפת
ך* יה צורף דחוף בכוכבת צרפתיד, אחרת
( |לסרט הישראלי, במקום אנוק איימה.
מאיר מגן החל להתרוצץ בין סוכני השחקנים
בפאריס, ואז הציעו לו את פאסקל
פטי. ממש ביקשו שיקח אותה. וזאת לא
משום שפאסקל השתגעה משחר ילדותה
לשחק בסרטים ישראליים, אלא מפני שהיא
היתד. זקוקה באופן דחוף לריפוי בעיסוק.
ומעשה שהיה כך היה: זה עתה סיימה
פאסקל את הופעתה בסרט, לצידו של השחקן
האמריקאי ריי דאנטון. זה עוד לא
נורא כל־כך. אבל היתד, להם בסרט סצינת־מיטה
משותפת. גם זה עוד לא כל־כך
נורא. הנורא הוא שבאמצע סצינות־המיטה
גילתה פאסקל לפתע שזה מתחיל למצוא
חן בעיניה.
אולי זה ייראה בעיניכם כטבעי, שאשר,
הנמצאת במיטה, בחברתו של גבר, מרגישה
שזה עושה לה משהו. אבל לא בעיני פטי
המיסכנה. זה ניפץ לה את כל עולמה.
כל התיאוריות הנפלאות שלה על חיי-
הרוח היו כלא־היו. כל האמונה בשמש,
בטבעונות, נראתה לפתע מגוחכת. כל ההת־נגדית
לאהבה גופנית נראתה בעיניה
פתאום מחוסרת בסים ממשי.
מה שקרה אחר כך היה שסצינת־המיטה
בין פאסקל לדאנטון נמשכה גם לאחר שצי-
לומי־הסרט הסתיימו. האמת היא שגם דאג־טון
לא בחל בכך. עובדה: מיד הוא התגרש
מאשתו, אם לילדיו.
זו היתד. חוויה נוראה עבור פאסקל. היא
ידעה שמשיכתה אל דאנטון היא גופנית
בלבד. היא ידעה שזה לא צודק ולא יפה.
אבל היא לא יכלה לעמוד בפני זה. הסתבר
לה שמשהו היה לקוי בתורה שהיא היתד,
חסידתה הנלהבת בשנים האחרונות.

המתיחה כ?אי
רומן המוזר שימש נושא לשיחה
ן | בחוגי ההסרטה בצרפת. היו כמה אנשים

כשפגשתי אותה השבוע ורציתי לצלם
אותה, פרצה בבכי היסטרי .״אני לא מסוגלת
עכשיו לעשות שום דבר!״ זעקה, כשהדמעות
זולגות מעיניה. מובן שמטעמי הגינות לא
יכולתי לצלם אותה במצב כזה. כי תמונה
כזאת היתד, מהתה סקופ עולמי.
ואז זה קרה שוב. דבר נורא עם הסרטים
האלה. שוב הכניסו אותה ערומה למיטה,
ושוב דחפו לה גבר למיטה. הפעם זה היה
ריימונד פלגרין.
זה היה קטע מסובך מאוד• היה צורך
להסריט אותו מחדש כ־ 20 פעם. אחרי 20
פעם היתד, פאסקל מוכנה להבין גם את
ריימונד פלגרין. מאז הם הפכו ידידים
טובים, עד לרגע בו עזב פלגרין את הארץ,
ביום־שבת האחרון.
איכשהו הסתיימו צילומי הסרט, אבל
התעלומה הגדולה לא נפתרה. איזה צד
יכריע בנפשה של פאסקל: הרוחני או
הגשמי?
מי שרוצה לעסוק בניחושים יוכל להיעזר
בעובדה שפאסקל ביקשה לסדר לה את

ך ריי דאנטון, בסצינת־מיטה אותה הסריטו, ושממנה התפתח הרומן כרטיס הטיסה חזרה לפאריס, כך שיכלול
_1 4111 בין השניים. זמן קצר לאחר ההסרטה התגרש דאנטון מאשתו, גם שהייה ברומא. ברומא, לגמרי במקרה,
הותיר אותה עם ילדיו. השבוע, בדרכה מישראל לרצפת, תעבור פאסקל ברומא, שם נמצא ריי. נמצא בימים אלה גם ריי דאנטון.
הוא הציף אותה במכתבים לוהטים במשך כל ימי שהותה בארץ. למרבה הצער תפס הבעל
ספירימואליזם או לא ספיריטואליזם —
אחד מהם, וזה לא מצא — משום־מה — חן בעיניו כלל וכלל. הוא אפילו עזב את הארץ. לחיות צריך! נכון?

ריימונד פלגרין, בשעת צילום סצינת־מיטה
אותה הסריטו לפני שבועיים, בנזיסגרת
הסרט פיצוץ בחצות. הפילם נשרף, והסצינה צולמה שוב ושוב,

עס הידיד

כעשרים פעם. הצילומים החוזרים ונישניס של סצינת־המיטה
תרמו הרבה להידוק היחסים בין הכוכב והכוכבת הצרפתיים.
ידידות השניים הסתיימה כשעזב פלגרין את הארץ, בסיום עבודתו.

0דו״ח ד בו ח ר

אנשים
ה אדי ה ה 1קן
״הוא מרכיב משקפיים חומי־מסגרת, לבוש
חולצה ומכנסיים מחאקי, דומה להפליא
לדמות הניבטת מתמונות וקאריקטורות
לאין־ספור. הפנים המלאים, השזופים, האף
הגדול הנוטה כלפי מטה, העיניים הכחולות,
צרות, מתכתיות, ועל הכל —
הבלורית הכסופה המפורסמת, האסופה לאחור.״
כך מתאר ביטאון רפ״י מבט דזדש
את מנהיג רפ״י דויד בן יגוריון. והלאה,
באותה כתבה :״הוא בן ,79 נמצא בכושר
מלא. הוא נמצא במלוא אונו הגופני והרוחני
כאחד. שום סימני זיקנה לא תגלה
בו. תנועותיו מהירות, חדות, מלאות חיות.
הוא צועד לחדר האוכל, או את צעדתו
בת ששת הק״מ, בקצב מהיר, שיכול
לעייף בקלות צעירים ממנו. כשאתה שומע
אותו מדבר, את בהירות המחשבה והניסוח,
חריפות הראייה וכושר ההבנה, מיטשטשים
גבולות ביולוגיים, וגיל, במובנו הכרונולוגי,
מאבד כל משמעות.״ :ממשיך רפי
לתאר את רפי :״עיניו מלאות הבעה. בשעת
דיבור הן מצטמצמות בריכוז רב.
בשעת חיוך הן מרצדות ומשוות לפניו
הבעה של טוב־לב. אך לעיתים, באמרו
בעלחשיבותמיוחדת, או
רציני, דבר דבר המכעיסו — מקבלים פניו ארשת
חמורה, פיו נקפץ, שני חריצים נחרטים
בפניו, מקצות שפתיו לצידי הסנטר המזדקר
בעקשנות — ואז לפניך, בבירור
רב, דמותו של אריה זקן.״ כשאריה זה
שוההבמידבר, בשדה־בוקר, הוא נשמר
בקפדנות, כפי שמתואר בהמשך :״חייל אינו
מש מפתח ביתו. בצאתו במכוניתו, ל־מדרשה
הסמוכה, נוסע אחריו זחל״ם עם
חיילים. בטיולו היומי מצטרף אליו שומר־

מרצו הבלתי נדלה. הוא נשאר החלוץ
לפני המחנה. כואב הדבר, שלא תמיד
יודע המחנה להדביקו.״ י • בנתיים נוהג
״החלוץ לפני המחנה״ כמינהגו, ממשיך
להשמיץ את כולם. על הכוונת שלו היו
השבוע, בין השאר, ראש הממשלה לוי
אשכול, שר המשטרה בכור שיטרית,
שר־הדואר אליהו ששון, עורך דבר
חייט שורר, עורו־הדין יעקוב סולומון,
ועוד ועוד (ראה במדינה 9אך
הוא נשאר רגיש, לפחות לגבי צעקות
מתחת לחלונו. השבוע, כשצעדו מאות מפגינים
לעבר מלון שרתון, כדי למחות על
בואו של שגריר גרמניה דולף פאדלים,
לוותה צעידתם בקריאות בוז. כשעברו
ליד ביתו של בן־גוריון, בשדרות קק״ל,
השמיעו גם קריאות בוז לעברו. בעל־הבית
נראה מציץ מחלונו, ואילו אשתו,
פולוה כך גוריון, מיהרה החוצה בבהלה.
היא נירגעה רק לאחר שהוברר לה
כי המפגינים ממשיכים הלאה, לכיוון המלון,
והורתה לשוטר לא להתערב .״עזוב
אותם, עזוב! שלא יהיו מהומות,״ אמרה.
׳ 9כשהגיע בכור שטרית למרכז מפא״י
בתל־אביב, שם מתנהל משפט המפלגה נגד
רפ״י, הושיט לו אחד הסדרנים את ידו
לשלום. שיטרית לא נענה לו, הפטיר :״היה
לי מספיק עם ידיים.״ 9בינתיים פרח
הסיפור במסדרונות הבית, ואחד הליצנים
סיפר כי הסדרן יתבע את עלבונו מן השר,
יטען כי אחרי שנים רבות של עבודה
משותפת בשורות המפלגה אין זה יאה
לשיטרית להלבין פני חברו ברבים• .
תקרית היד המקורית .,שיטרית־בן־גוריון,
המשיכה גם השבוע להעסיק את עסקני
המפלגות, התפשטה הלאה והלאה, נברה
בנבכי העבר הציוני. פירסומי רפ״י גילו
כי חיים וייצמן המנוח, נשיאה הראשון
של ישראל, סירב פעם ללחוץ את ידו של
פרופסור סילוץ לוי, שנחשב בעיניו לבוגד,
אחרי שזה נשא נאום אנטי־ציוני,
בוועידת השלום בפאריס, ב־ .1919 בן־גוריון
עצמו טען, כי לא ידע על כך שעה שסירב
ללחוץ את יד שיטרית. הוא עשה זאת,
לדבריו, פשוט משום שראה באחד מנאומי
שר המשטרה במזכירות מפא״י ״יריקה
על חמש־עשרה שנות עבודת משותפת.״

הג ש ש החיוור
היד מושטת רשיטריוז
בן־גוריון לא רצה
ראשו, חייל חמוש בתת־מקלע, ולפניו
נוסע שוב הזחל״ם.״ למה י כי כך ״נוצר
עם ישראל את ההיסטוריה בכבודה ובעצמה.״
לבסוף מתאר הכתב את חוזיתו האישית
:״אחר הצהריים הצטרפתי לדויד
בן־גוריון לצעדתו היומית. הקצב יכול
לשבור לא אחד צעיר ממנו. ביג׳י צועד
קדימה. מהר, בקצב אחיד, ללא עייפות
ומנוח, נוטש נצחונות העבר, ואינו מתרפק
עליהם ולו לשניה אחת. לעיניו העתיד,
בלבו הרצוי, ואליו הוא חותר במלוא

התופעה הקרויה את״א (״אזרחים תומכי
אשכול״) הוסיפה לשעשע השבוע את רחוב
דיזנגוף, לשמש לו חומר לא־אכזב לבדיחות.
דני זיידל טען כי אתא אינה החנות
היחידה לבגדים המצטרפת למפלגה. גם
החנות אב״ג (״אוהדי בן־גוריון״) מצטרפת
למאבק, וכבר השיגה כמה פרופסורים ובדרגים.
ואילו החנות מצקין אמנם לא
הגדירה את עצמה עדיין מבחינה מפלגתית,
לדבריו, אבל היא מחפשת את נחמן
פדקש, כדי להחתימו על תמיכה למישהו.
9על הזמר ישראל יצחקי סופר כי
הגיע לארץ במטוס, ושלוש משלחות —
של המערך, רפ״י וגח״ל — המתינו לו
בשדה־התעופה כדי להחתימו. ס תוך כדי
כך נודעו כמה פרטים על מיפעל ההחתמה.
בשעה שאורי זוהר בא לקאמרי, נתקל

בשחקן ניסן יתיר, אמר לו לחתום.
כששאל יתיר על מך, חותמים, הפטיר
זוהר לעומתו :״זה בסדר!״ יתיר חתם.
לאחר מכן מתחו אותו חבריו, אמרו
שהוא חתם על עצומה בשביל מפ״ם9 < .
כשבא זוהר אל השחקן אורי לוי וביקש
להחתימו, השיב לו לוי, הידוע כאיש רפ״י:
״תראה, אורי, המוח שלי פשוט לא עובד
כל כך מהר כמו המוח שלך. רק עכשיו
הצלחת לשכנע אותי להצביע בעד מפ״ם
— וכבר אתה בא לשכנע אותי להצביע
בעד מפא״י. אצלי זה לוקח יותר זמן.״
היה זה רמז דק לעובדה כי בבחירות האחרונות
עמד זוהר בראש המיבצע ״הפעם
מפ״ם אך כמה מיושבי נסית כבר היו
מוכנים לספק סיסמת־בחירות למיפעל :״עם
אתא — למטה 9הבחנה דקה לשמות
ערים גילה הגשש החיוור נכרי בנאי,
שהזהיר השבוע את העם היושב בציון:
״מה שקרה באמריקה, עלול להישנות גם
בישראל, כי תרגום השם לוס־אנג׳לס הוא
קריית מלאכי, וגם בה קיימת הפלייה
עדתית 9מומחה בריטי לטלביזיה חינוכית,
נ׳ון מילם, שהוזמן לישראל על־ידי
משרד החינוך והתרבות, סיפר השבוע
על חוויות עבודתו. בהודו, שם עבד מילם
בטלביזיה, הוא הוזעק יום אחד מדירתו
על־ידי מנהל בית־ספר, שסיפר לו כי
קיימת תסיסה בקרב התלמידים. הם לא
האמינו כי האיש הניבט אליהם מתוך מסך
הטלביזיה, והמרביץ בהם תורה, באמת
קיים .״בוא איתי,״ הפציר המנהל ,״התלמידים
הודיעו כי לא ילמדו יותר, אם לא
יראו אותך בגודל טבעי.״ מילם נכנע,
הרשה לתלמידים אף לגעת בו. בהזדמנויות
אחרות ניתקבל במחיאות כפיים,
כשעבר ליד מוסדות חינוך בניו־דלהי.
פעם, כשביקש לשלם לנהג מונית שהסיעו,
ניתקל בסירוב .״אתה המורה שלי לאנגלית,״
אמר הנהג ,״לא אקח ממך כסף.״
9התעלומה הבאה תעסיק בוודאי את
חוליות הביקורת של משרד מבקר־המדינה:
מאז הצגת הבכורה של רביזור, בבימויו
של נסים אלוני, הולכת ההצגה ומצטמקת.
היא הפסידה בינתיים עשרים רגע ממשך
זמן הצגתה.

פסוק ה ש בו ע
9ח״ב מפ״ם יעקוב ריפטין:
״אני מתנגד להעביר את השבת מידי הרבנים
לידי שר־המשטרה.״
9הנ״ל ז ״תפיסתו של זרח ורהאפטיג
לגבי השבת היא כזאת: מכונית פרטית מהודרת
אינה מחללת את השבת, אבל אוטובוס
עממי ולא־יפה מחלל את השבת.״
9היימן ספרן, נשיא הפדרציה היהודית
האמריקאית :״אם יקרה וישראל תתייצב
במחנה מול ארצות־הברית, לא אהסס
לחזור למארינס ולהילחם בה.״
9הפיזמונאי דידי מנוסי, על
גילוייו האחרונים של בן־גוריון :״האחד
ודירדורו.״

9מזכיר אגודת־העתונאים משה

רון, בדיון על חוק לשון הרע :״עורכי
העתונים אינם פחות אנשי־מצפון ממשה
אונא ויצחק רפאל!״

(המשך סענווד )9
מנת שזו תבטל את חוק־הזוועה. ולא —
ישבתו העתונאים לאות מחאה. מזכירה
הכללי של האגודה, משה רון, יצא משלוותו
המקצועית, הטיח נגד הממשלה האשמות
חמורות ביותר. הוא סיפר, כי
בארוחת־צהריים במלון הולימד בירושלים,
בנוכחות 40 נציגי המכון הבינלאומי לעתו־נות,
הבטיח סגן ראש הממשלה, כי החוק
לא יוגש לכנסת. יומיים לאחר מכן ביטל
קול ישראל תוכנית שנועדה לדון בחוק
זה, בהסבירו כי התוכנית אינה עוד אקטואלית.
כעבור עשרה ימים — אושר החוק.
״היה מיקרה לפני שנתיים,״ סיפר רון,
״כששמעון פרס אמר שהוא לא רוצה ששלום
כהן יהיה כתב צבאי. הוא פסל אותו
לא מטעמי בטחון, אלא בגלל ההתקפות
שהעולם הזה פירסם עליו. התייצבנו לצד
שלום כהן — הכתבים הצבאים, מיכאל
אסף ואני. ובמחילה מכבודכם — ראיתי
שפרם מצפצף עלינו. אז ראיתי את הסכנה.
אמרתי לעצמי: אוי ואבוי אם יבוא לשלטון.״
לא נותר ספק, כי חלקו החמור ביותר
של החוק מכוון נגד העולם הזה. הצהיר
איש דבר אריה זיו :״אין מה להסתיר.
הסעיף (על מאסר מדפיסים ומפיצים) מכוון
נגד העולם הזה. ובשיחותינו התרענו על
כך.״ ואילו משה רון התפרץ :״(ח״כ משד),
אונא לא יכול היה לחיות בלי החוק הזה.
זה היה מעשה נקמנות נגד העולם הזה,
בגלל מה שכתבו עליו.״

פנייה לבג״ץ
^ חזית העיקרית בה נלחם העולם הזה
) 1השבוע היתד, החזית המשפטית. עורך-
הדין אמנון זכרוני הגיש בשמו של אורי
אבנרי לבית־המשפט הגבוה לצדק עתירה
נגד ועדת הבחירות המרכזית ונגד היו״ר,
שופט בית־המשפט העליון משה לנדוי.
היתד, זו הפעם הראשונה בתולדות המדינה
שהוגשה בקשה כזו.
העילה: תכסיסי ההשהייה של הוועדה
במתן הטפסים, שעליהם חייבת כל רשימה
חדשה להגיש את חתימותיהם של 750 בעלי
זכות־בחירה, התומכים בה. במכתב ששלח
בשבוע שעבר לאבנרי, הביע השופט לנדוי
את דעתו הפרטית, כי מותר לרשימת
העולם הזח — כוח חדש לאסוף את החתימות
על טפסים שהיא עצמה תדפיס. אולם
מנהל המנגנון הטכני של הוועדה — איש
משרד־הפנים — קבע אחרת. הוועדה, שהתכנסה
לישיבתה הראשונה, לא דנה כלל
בנושא, דחתה את ישיבתה בשבוע שלם.
וזאת, כאשר נוארו רק שלושה שבועות
עד למועד האחרון להגשת הרשימה.
הצהיר אבנרי, בבקשתו :״הוועדה מונה
31 חברים. לפי חוק הבחירות לכנסת תשי״ט
מורכבת ועדת הבחירות המרכזית מנציגי
הסיעות של הכנסת היוצאת 30 .מחברי
הוועדה הינם איפוא נציגי הסיעות הקיימות,
ורק אחד מחברי הוועדה, יושב־ראש הוועדה,
הינו אדם בלתי־תלוי. אך היו״ר הינו רק
אחד בין .31
״נציגי הסיעות של הכנסת היוצאת הם
מטבע הדברים יריביו של כל כוח חדש.
כוח זה עשוי להתחרות בהם ביום הבחירות•
מרבית בעלי זכות־הבחירה, שימסרו
את קולם ביום הבחירות לי ולחברי,
נימנו בעבר על בוחרי אחת מסיעות הכנסת
היוצאת. האינטרס הפשוט והברור של נציגי
סיעות אלה הוא לחבל בכוח חדש.״
על פי חוק הבחירות, אפשר להגיש עיר־עור
על פעולה או מחדל של ועדת הבחירות
רק אל הוזעדה עצמה. כלומר: כל הנוגע
לסוגיות הבחירות הוצא מתחום מערכת
השיפוט. לדברי עורך־הדין זכרוני, פוגעת
הוראה זו ברוח החוק כולו — כלומר:
הבטחת ניהול תקין של הבחירות. על כן
ראה מקום לפנות לבג״ץ• שופט בית־המשפט
העליון יואל זוסמן, שהיה בעבר
יו״ר ועדת הבחירות, ראה טעם בפנייה,
קבע כי היא דחופה וכי יש לכנס מושב
מיוחד של שלושה שופטים עליונים לדיון.
ההחלטה תינתן בשבוע הבא. אולם היה
בפרשה זו כדי להמחיש את אחת מדרישות
היסוד של העולם הזה: חקיקת חוקה למדינה•
כי אילו היתד. חוקה כתובה, לא יכלה
הכנסת לחוקק חוק המוסר לידי נציגי המפלגות
את גורל כל הבעיות הקשורות
בבחירות, ומוציא בעיות אלה מתחום מערכת
השיפוט של המדינה.
עד למתן ההחלטה, המשיך מטה הבחירות
להכין את מיבצע ההחתמה. סיסמתו: איסוף
מספר חתימות גדול ככל היותר, תוך זמן
קצר ככל היותר. אף הוחלט על עריכת
כנס־יסוד המוני בשבוע הבא בתל־אביב.
העולם ר.זה 1458

אין מגה דשמוח
לאידו של עידוא
ף* ל הארץ עמדה על הרגליים כאשר
הגיעו הנה לראשונה הסופר עידוא
בן־גוריון ומלכת דוגמניות פאריס, דוריאן
לי, אחרי נשואיהם הסנסציוניים. שיירות
שיירות עלו לרגל למלון קיסריה, שם
התאכסן הזוג המאושר, כדי לראות במו
עיניהם את הפלא הגדול (העולם הזה ,)1410
שאפילו השבועון האמריקאי טיים מצא
לנכון להקדיש לו תיאור מפורט.
השבוע שוב היו עידוא ודוריאן לי בארץ.
אלא שהפעם ידעו על כך רק מתי־מספר.
הם הגיעו אינקוגניטו, מבלי שהידיעה על
כך תוגנב לאיש, מלבד ידידיהם הקרובים
ביותר. כל אחד מהם גם הגיע לחוד, והיתה
לכך סיבה טובה מאוד.
כי הזוג המאושר שוב אינו מאושר כלבך.
ואם להיות קצת יותר מדוייקים, הרי
שהנשואין הסנסציוניים בין הסופר הישראלי
בן ה־ 27 ומלכת־הדוגמניות, המבוגרת ממנו
ב־ 18 שנים בלבד, עומדים להסתיים בגירושין,
סנסציוניים לא פחות.
בדיוק ארבע־עשר חודש אחרי שהחלו,
הגיעו נשואין אלה אל קיצם .״הם לא התפוצצו,״
כפי שאומר עידוא ,״הם רק התנדפו
כמו עשן.״

עם אשתו החוקית.
״פשוט מאוד,״ מודה עידוא בגלוי ,״פחדתי
שהיא תבוא לפגישה עם כרכי האנצ;קלופדיה
בריטניקוז כדי לזרקם עלי, כמו שעשתה
בשעת הפרידה!״
אבל למה לדבר הרבה? שום דבר בסיפור
הזה אינו מסעיר ומעורר כמו העובדות
עצמן, וכל המוסיף גורע. אז רשות
הדיבור לעובדות:
״אני נמצא בקונפליקט עם אשתי,״ מצהיר
עידוא .״היא הגישה נגדי תביעת־גירושין,
בעילה של בגידה. בין היתר ציינה כנימוקים
לבקשת־ד,גירושין התאכזרות נפשית מצידי
כלפיה והתאכזרות גופנית. וזה כבר אבסורד
באמת• הרי בפעם הראשונה שהרבצתי
למישהו התעלפתי בו במקום.
״חיסלתי את כל החובות שלי, גם את
אלה שהשארתי בארץ לפני שנסעתי.״
מסתבר שאם אמנם תזכה דוריאן בתביעת־

בזו הלשון :״אמא יקרה, אתמול התחתנתי
בפעם האחרונה!״
תגובתה של האם, כשנודע לה מי החתן:
״אוי אלוהים, יהודי! מה שעכשיו עוד
חסר לנו במשפחה זה רק סיני!״
כל פאריס נפרשה לרגליו של עידוא
אחרי נשואין אלה. אבל השמועות סיפרו
כאילו קינאתה של דוריאן העבירה אותה
על דעתה, והיא כלאה את עידוא בחדרו
מבלי שתתיר לו להיפגש עם איש ללא
ידיעתה.
אומר
״אני לא קורה לזה שמועות,״
עידוא .״אלה סתם השמצות. מעולם לא
הייתי כלוא שם. אני כתבתי, והיא דיגמנה.
היו לי חיים משוגעים. כתבתי הרבה מאוד
וסיימתי את כתיבתו של ספר על נושא
האהבה.״

חצי חיים

^ ב ל משהו לא היה בסדר בארמון האהו
ב ה של עידוא ודוריאן .״נשואים זה חצי
חיים, לכל הדיעות,״ מסביר עידוא .״אבל לקבל
באופן אוטומטי עם הנשואין גם חמישה
ילדים, של הבעלים הקודמים, זה כבר
שינוי בחיים. למרות מאמצי צוות המשרתים
בבית, נקשרו יחסי אהבה ביני לבין בתה
הקטנה של דוריאן, מיראנדה, בת השלוש

מריה טולצ׳יף

רגע של חולשה
ויפילו ידידיו הקרובים של עידוא בן־
גוריון היו מתקשים לזהותו הפעם.
הוא שמן בצורה מעוררת־הערצה. הצעיר
שעזב את הארץ, כשמשקלו מגיע בקושי
ל־ 60 קילו, חזר במשקל של 86 קילו.
שבוע אחד בארץ אמנם הספיק לעידוא כדי
להוריד 11 קילו ממשקלו, אבל זה לא
הספיק כדי שדוריאן לי, שהגיעה אחריו
בהולה, לא תצליח לאתרו.
היא הגיעה לפני שבוע, שהתה 36 שעות
במלון הילטון בתל־אביב, שכרה את הפרקליט
ארווין שימרון, כדי שינסה להפגיש
אותה עם עידוא. אבל הבעל סירב להפגש

הזוג בך־גוריון (לפני שנה)
הגירושין, היא תצטרך להעניק לעידוא כמה
מיליונים טובים מרכושה. כי היא נישאה
לעידוא בנשואין אזרחיים. בשעת חתימת
הסכם־הנשואין האזרחי נוהגים בני־הזוג
לחתום על הסכם לפיו לוקח כל אחד
מהם, במקרה של פרידה, את מה שהביא
עמו לנשואין.
״״ עידוא הביא עמו, כשבא אל דוריאן, רק
עט גלובוס משופשף. דוריאן הביאה את
המיליונים. אבל האהבה יקדה בליבה כל
כך, שהיא סירבה לחתום על ההסכם הסטנדרטי.
היא עמדה על כך שבמקרה של פירוד
יחולק הרכוש הרשום על שמה חצי־חצי.
״זד, מה שנקרא רש״ח״ ,מסביר עידוא,
״רגע של חולשה.״ לא צריך להזדקק לספרי
מס־ההכנסה הצרפתי כדי לגלות שרכושה
של דוריאן מסתכם בהרבה מיליונים. דולא־רים,
לא לירות ישראליות.

הרמון איגו כלא

דוריאן לי

ז^אמת היא שגרושיהן של עידוא ושל
( )דוריאן לא יפתיעו איש מאלה שהכיר׳
את שניהם מקרוב. היה זה אחד מפלאי
הטבע אילו היה קורה אחרת.
אבל ההתחלה הבטיחה רבות. דוריאן,
לשעבר אחת הדוגמניות המבוקשות ביותר
בעולם, וכיום בעלת סוכנות־דוגמניות שיש
לה סניפים בבירות העולם, הכירה את עי-
דוא במיקרה. היה זה לפני כמה שנים,
שעה שהתפרץ למשרדך״ ביקש ממנה לחוות׳
את דעתה על הספר הראשון שכתב המתוקה
והמופלאה. מאז המשיכו השניים לקשור
קשרי־מכתבים• רק בשנה שעברה, בעתי
שעידוא הגיע לפאריס כמנחה של להקת
התרנגולים, פרצה האהבה הגדולה בכל
להטה, כאשר השניים נפגשו שוב.
לדוריאן היו אלה נשואיה בחמישית. לעי־דוא
נשואין ראשונים. אבל מיד אחרי החתונה
שלחה דוריאן מברק לאמא שבטקסאם,

וחצי. האומנת האנטישמית שלה ניסתה
כך שבכל פעם שליטפתי
לאלף אותה,
אותה היא התחילה לצרוח. למרות זאת
התיידדנו מאוד, והקטנה היתר, באה אלי
בכל פעם ומבקשת שאעשה לה זריקות.
״דוריאן עצמה היא אשד, נהדרת. היא
רוקמת, סורגת, מבשלת, מנהלת עסקים,
עובדת במנות והכל. הצרה היא שמהזמן
שג׳ונסון מנהל את המלחמה בוייאט־נאם,
מקובל להשתמש בדרכי־לחימה טקסאסיות.
ולדוריאן זה קל, כי היא טקסאסית במוצאה.
היא פשוט הפציצה לי את כל דרכי־התחבורה
שלי.״

האשמות לא־מבוססות לגמרי
ך* עת כיקורם הראשון בארץ היתד
דוריאן בהריון. אולם כשחזרה לפאריס,
היא הפילה את הוולד. עתה היא נמצאת שוב
בהריון. למרות זאת החליטה להתגרש
מאבי הילד שהיא נושאת בבטנה. מה גרם
לכך?
״עד לפני כמה חודשים,״ מספר עידוא,
״התנהלו חיי־הנשואין שלנו כסידרם, פחות
או יותר. כלומר: התרגלתי כבר להתפר־צויות־הקנאה
של אשתי, שנגרמו ללא כל
סיבה.
״ביוני האחרון נסענו לאמריקה. זה חולל
בי שינוי כביר. השתגעתי שם לגמרי והש־מנתי.
אמריקה זו ארץ של גלידות וסופגניות.
הייתי אוכל וזולל, עד שהיה צורך
להזעיק שוטרים כדי להוציא אותי מהמסעדות.
״באמריקה,
אגב, אירע לי אחד המקרים
ד,מבדחים בחיי. עורכת אחד משבועתי־האופנה
המפורסמים הזמינה אותנו למסיבה.
כל צמרת האופנה העילית באמריקה
היתד. שם, וכל אנשי העסקים של הפיפט
אבניו.
״באמצע המסיבה ניגשה אלי אותה עור-

כת, הידועה כשתיינית מופלגת, ולעיני כולם
הצהירה, :אני כל־כך מאושרת שפגשתי
בך, מר בן־גוריון. אני כל כך מעריצה
אותך על כל הדברים הנפלאים שעשית למען
ישראל.׳ המתנתי עד שכל המסובים יפסיקו
לצחוק, ואז השבתי לה באותה רצינות:
,על לא דבר!׳
״לפני חודש חזרנו מניו־יורק לפאריס.
דוריאן ביקשה ממני שאסע לפרנקפורט,
כדי לסדר שם עבורה משהו. נסעתי ליום
אחד. כשחזרתי הבאתי עמי 11 תמונות
של דוגמנית גרמניה, יפר,פיה אמיתית בשם
טיפאני.
״דוריאן חטפה את התמונות מידי, קרעה
אותן ושרפה אותן. היא התנפלה עלי
בצעקות, :איפה ראית אותה? מה עשית
איתר?,׳ הבנתי שכאן הולכת להיות מהדורה
מספר 396 של משפט נירנברג. התחלתי
לארוז את חפצי בחמש מזוודות, כשהיא
אינה פוסקת מלהשליך עלי כל הזמן נעליים,
ואת כל הכרכים של האנציקלופדיה בריט־ניקח,
לפי סדר האל״ף־בי״ת.
״היא בומבה של אשה. אבל כשמתחילים
לזרוק עלי דברים כאלה, התגובה האינסטינקטיבית
שלי היא לרדת למיקלט. לא היה
מה לדבר איתה. כל ההאשמות שלה, כאילו
בגדתי בה עם כל הדוגמניות שלה, הן
לגמרי לא מבוססות.״

יש ככר אחרת
בל פשראתח דוריאן שהעסק רציני,
ועידוא באמת עוזב אותה, מיהרה
לרוץ אחריו לארץ. היא ניסתה להפעיל
מתווכים, כדי לגשור מחדש את הגשרים
ביניהם. אלא שעידוא אינו מוכן לשמוע
יותר על אשד, הזורקת כרכים של האנציקלופדיה
בריטניקה.
״אני חושש ששום דבר לא יסתדר בינינו
עוד. אני יודע שאעשה כל מה שאוכל כדי
לא להיות שוואנץ, כי אני חושב שבסיכומו
של דבר אני בחור טוב.״
מסתבר שהוא לא היחיד החושב כך. כי
בשבועיים בהם הוא שוהה בארץ הספיק
עידוא לקשור קשרים הדוקים עם אשה
מפורסמת לא פחות מאשר דוריאן לי.
הוא נראה לאחרונה בחברתה של מריה
טולצ׳יף, הפרימה בלרינה של הניו־יורק!
סיטי באלט, השוהה עתה בארץ במסגרת
הפסטיבאל הישראלי. מריה טולצ׳יף האינדיאנית
היא אשתו לשעבר של ג׳ורג׳ בלג־שין,
הכוריאוגרף המפורסם של הלהקה.
נכון שהיא מבוגרת מעידוא ב־ 11 שנה,
אבל אחרי שחיים שנה במחיצת אשה המבוגרת
ב־ 18 שנה, זה כבן מרענן.
ניסינו לברר את עמדתה של מריה טולצ׳יף
בקשר לכל העניין. טילפנו לחדרה, חדר
מספר 543 במלון דן. היא היתד״ כמובן,
בחדר. אבל איש לא הרים את הטלפון.

ספורט

ומדוע אזי תומך ברשימת ״קונורס הזוז נוח חדש
לפני ארכע־וחצי שנים ניגש אדם בודד לקברו של כדל כצנלסון, על
שפת הכינרת, הניח שם את פינקם־־החבר שהעיד כי במשך 17 שנה
היה חבר מפא״י. יהודה בן־משה עשה זאת בשל הזעזוע העמוק
שגרם לו פרוץ פרשת לבון. הפרידה היתה קשה. כי מאז עלה מברלין
מולדתו כ־ ,1939 היה פעיל כתנועה הקיבוצית, שירת בצבא הבריטי
ואירגן עלייה בלתי־ליגאלית לארץ. במלחמת העצמאות שירת בצלף
בצה״ל. כיום הוא בן ,43 ומכהן בפעיל מרכזי בקכוצת־הפרופסורים
למען הפירוז האטומי של המרחב הישראלי־ערכי, שזכתה להד בינלאומי.

חפכחי נכרי בארצי!
יכולתי, או לי, להקל על עצמי את
7המלאכה ולהשיב קצרות: מכיוון שאני
רואה בחוק לשון הרע (״חולירע״) ,שנחקק
מעיקרו כאמצעי לחיסול ״השבועון ה־מסויים״
,את ראשיתו הבולטת
והמזעיקה של תהליך
מסוכן, שמגמתו ההכרחית
היא — חיסול מישטרנו הדמוקרטי
החופשי.
הנני נימנה על קוראי
שבועון זה שנים לא־מעטות.
יש שאני מקבל את דיעותיו
הפוליטיות, ומזדהה איתן,
במידה זו או אחרת, ויש שאני
מתנגד להן בתכלית.
אולם דבר אחד ברור מעל
לכל ספק: זהו עתון הלוחם
באומץ־לב ובכישריון על
כמה עניינים מרכזיים ב־סדר־חיינו
המדיני והציבורי,
והרי מידות אלו של אומץ-
לב אזרחי, ושל כישרון לעורר
מחשבה ביקורתית, אינן מצויות
בשפע בחיי־חברתנו.
שהרי ה״מצליחים״ בישראל של היום הם
דווקא הכדאיניקים והמחשבים את דרכם
בשיקול־דעת ובזהירות, ביחס לאינטרסים
האישיים שלהם. וכשעתון כזה נתון בסכנת־חיסול
מצד גורמים מדיניים בעלי מגמה
אנטי־דמוקרטית — חובה להתגייס לעזרתו
ללא חשבונות צדדיים וטפלים. ואם דרוש
לשם כך ניהול מערכה מדינית־פרלאמנטרית
— תנוהל מערכה זו במלוא התוקף והתנופה,
עד שיובטח המשך קיומו של העולס הזה
בדרך של מתן חסינות פרלאמנטרית לעור־כיו
ולתוכנו.
לכשיובטח קיומו של השבועון — נתודכח
עם דיעותיו כל אימת שיהיה צורך בכך.

ולם אין זו התשובה כולד״
\ 4לפני שאוסיף לה כמה הערות נוספות,
יורשה נא לי לחטוא ברישום פרטים אוטו־ביוגראפיים
מעטים. במשך שבע־עשרה שנה,
עד , 1961 הייתי חבר־מפא״י פעיל ובעל
הכרה. במפלגה זו (כמובן במתכונתה שלפני
פרשת־לבון) קיבלתי את חינוכי הפוליטי,
ובמסגרתה השתתפתי, כמידת־יכולתי, בחיינו
המדיניים בתקופת־הראשית של חידוש־עצמאותנו.
ועד היום הזר, איני מתבייש לא
בחברותי־לשעבר במפא״י, ולא בחינוך המדיני
שקיבלתי בשורותיה.
אלא שמאז השתנו בחיי־חברתנו כמה
וכמה דברים.

יינית למדי לגישתם של רבים וטובים מאלה
הנמצאים כיום במסגרת מפלגות־,המערך׳,
והמעוננים עדיין בתחום־הציביליזציה הקרוי
במונח קלאסי ״תנועת־הפועלים הציונית-
הסוציאליסטית״ ,והכולל למעשה
גם את מפ״ם ואת
מקורביה. ומאחר שגם מוצאי
שלי ממחנה זה — טבעי
הוא שעיקר השגותי על
הדיעות השגורות בו עד
עצם היום הזה. לכן אשאל
את חיים גורי, ואת הקרובים
הרבים לדעתו:
״כוחו המתחדש לבקרים
של מחנה תנועת־העבודה״
— מהו?
חידוש טפילת עלילת־הדם
על התנועה הרביזיוניסטית
(שתמיד התנגדתי בחריפות
לדעותיה ביחס לערבים ובעניינים
אחרים) בקשר לרצח
חיים ארלוזורוב ז״ל?
חידוש מישטר־הדיכוי של חושי ואלמוגי
ב־״חיפה האדומה״? (שהדבר האדום היחיד
בה, בשנים האחרונות, היה צבע דמו
השפוך של חבר קואופרטיב־הקצבים, דב
שימנסקי?)
חידוש פעולת־הסיזון, באמצעות הפלמ״ח,
שכפסע היה בשעתה בינה לבין פרוץ מל־חמת־אחים
קטלנית?
חידוש שיטות־הש״י, נוסח עינויי ג׳יל
אמסטר?
חידוש בנוסח קיביה ו־״עסק־הביש״ של
,1953/4בהנהגת נצר ״תנועת־ר,עבודה״ משה
דיין, ועל אחריות שרי־הבטחון מטעם ״תנו־עת־העבודה״
,דויד בן־גוריון ופנחס לבון?
חידוש טישטוש־העקבות ומערכת־השק־רים
הנתעבת הקרוייה פרשת־לבון (וששמה
האמיתי הוא ״פרשת דויד בן־גוריון
ומרעיו•)?
חידוש מערכת־בחירות בין ״מערך״ לבין
רפ״י, שני פלגיה ״השורשיים״ והמרכזיים
ביותר של ״תנועת־העבודה הציונית״ ,המתנהלת
לנגד עינינו, תוך הפקרות בטחונית
גמורה, ותוך ויתור טוטאלי על כללים
אלמנטאריים של הגינות ציבורית?
יכולתי להוסיף על שאלות אלו לחיים
גורי ולחבריו־לדעה כהנה וכהנה, אך אסתפק
בהן.

יהודה בו גשה

ך* טורהק בו ע שלו בלסרחב (״מה
• 2אומרים?״) פותח ידידי חיים גורי (ידיד
— על־כל־פנים מצידי־אני) ב־ 9.7.65 ברשימה
המוכתרת ״קשיי־הבנה״ בפסוקים גלויי־לב:
״יש ואדם חש את עצמו פתע כאיש
נוכרי בארצו, הדל להבין אותה. הוא אומר
לעצמו אני מבין, אך אינני מבין.
״אני שרוי כעת, לצערי, במצב דומה.״
על להודות שעד כאן הנני שותף מלא
להרגשתו הכנה של חיים גורי.
אלא שבקטע־הסיום של אותה רשימה
ספקנית כנה כותב מחברה:
״לי, אישית, ברור דבר אחד: אני רוצה
לראות את כוחו המתחדש לבקרים של
המחנה הגדול הקרוי תנועת־העבודה, על
קיבוציה ומושביה ומוסדותיה הקואופרטי-
ביים, ואנשי־הרוה הקשורים בד״ אני מאמין
בכוחות העצומים, הגנוזים במחנה הזה, אם
יידע להכיר את עצמו ולפתח ללא הרף
את הפילוסופיה של המהפכה הלאומית
הישראלית.׳
נדמה לי שגישתו זו של חיים גורי אופ

נה הולכת ונהרסת לעינינו ריקמת־
* 1היסוד החברתית והציבורית של תקופה
שלמה.
טרם הפנינו את מחשבתנו ברצינות לשאלה
הגורלית: מהי תרומתנו, תרומת ישראל,
לקירוב השלום במרחב? עדיין לא
קבענו לעצמנו מערכת־יחסים נאותה בין
הרוב העיברי למיעוט הערבי במדינתנו.
בשנת־קיומה השמונה־עשרה של ישראל
הננו רחוקים יותר מאי־פעם מכושר־העמידה
ברשות עצמנו מבחינה כלכלית, ועדיין מושתת
קיומנו על מגביות יהודיות־אמריקאיות
ועל מתני־שוחד מערב־גרמניים.
למפלגות הקיימות, הנמצאות כולן בדרגה
כמעט־אחידה של תהליו־ניוון, אין תשובות
ממשיות לשאלות אלו ולבעיות־חיינו המרכזיות.
גם לסיעת העולם הזה _ כוח חדש
בכנסת לא תהיינה תשובות מוכנות־מראש.
אולם העולם הזה גילה ניצוצות חשובים
של מחשבה ביקורתית אמיצה וכנה, ושל
גישה מדינית נועזת ובעלת־מעוף. לא כל
צעדי השבועון הצטיינו תמיד בשיקול־דעת
ובריסון עצמי, אולם היכן בכלל קיימת
עשייה מדינית שהיא כולה כליל־השלמות?
כדי שלא יכבו, חלילה, ניצוצות ראשונים
אלה — אני תומך ברשימת העולם הזה —
כוח חדש.

המכביה
ב די דו תו

ש ל הרץ למרח קי ם

מה עושים לספורטאי מצטיין, שהביא
כבוד למדינה, בסוף הקאריירה שלו? איך
גומלים קו ע? כך שהקריב את כוחו ומרצו
למען אחרים? פשוט מאוד, דופקים אותו.
נותנים לו להרגיש שהוא אפס ואף אחד
לא צריך אותו יותר. מזכירים את כל
הזבובים שהרג אי פעם.
כך עשו השבוע ליאיר (״פנטי״) פנטי״
לט, מנעו ממנו מלשאת את הלפיד בטכס
הפתיחה של המכביד, השביעית.
כמקום מלחמה — פעדרט. טכס
נשיאת הלפיד בפתיחת תחרות ספורטיבית
הוא מאורע בעל ערך סמלי בלבד. בפתיחת
כל אולימפיאדה נושא ספורטאי
בעל־שם את הלפיד האולימפי, משביע את
המוני הספורטאים להתחרות בהגינות, י-
בהתאם לכללי המאבק הספורטיבי הטהור.
מארגני המכביות בישראל מדמים לעצמם
כי המכביד, היא האולימפיאדה של
העם היהודי, לכן העתיקו גם את המוסד
של הלפיד, הקפידו עד עתה להעניק את
הכבוד של נשיאתו בטקס הפתיחה לספורטאי
מצטיין.
כאשר נפתחו משחקי גביע אסיה למשל,
זכה בכבוד של נשיאת לפיד המשחקים
שייע גלזר. כך הובעה לו הערכה על
שרותיו למען הכדורגל הישראלי.
פנטי היה הספורטאי הבולט ביותר של
ישראל באולימפיאדת רומא, שבר עשרות
שיאים בקאריירה הארוכה שלו, מילא את
ארון הגביעים בביתו עד אפס מקום. אם
היה אתלט ישראלי שהתקרב בהישגיו לרמה
בינלאומית, הרי היה זה הוא. עד
היום הוא מחזיק בשישה שיאים ישראליים.
פנטילט הוא הרבה יותר מאשר אתלט
הרץ. הוא ספורטאי בכל נימי נשמתו.
את חלק הארי של חייו עד עתה הקדיש
לענף ספורט בלתי־מפותח בארץ באתלטיקה.
בזמן שחבריו הכדורגלנים זכו במענקים
של אלפי לירות, היה הוא צריך להתחנן
כדי שינתנו לו התנאים המינימליים לאימון.
כאשר נערכה האולימפיאדה בטוקיו
נסע אליה פנטי על חשבונו.
רק חסרון אחד יש לו: הוא אוהב
לאמר את כל מה שבליבו. לא פעם היו
ראשי אגודתו, מכבי, עומדים חסרי מענה
מול טענותיו. הוא גם לא חסך מחמאות
מראשי המרכז היריב, הפועל, האשימו
לא פעם.
העסקנים הקטנים התנקמו בו השבוע.
אנשי מכבי והפועל עשו יד אחת, נתנו
את הכבוד של נשיאת הלפיד לספורטאית
בינונית כדבורה טרנר. לגבי אדם כפנטילט,
ששאף לראות בנשיאת הלפיד את שיא
הקאריירה הספורטיבית שלו, היתה זו
מהלומה קשה.
הסביר דובר המכביד הוועדה המארגנת
החליטה כי דבורה טרנר תישא את הלפיד
מתוך •שיקולים מקצועיים. יכול להיות
שלכל מיני אנשים יש כל מיני שאיפות,
בזד, אי אפשר להתחשב.״
צולעת וחסרת גיבוש. לא רק
בקשר לנשיאת הלפיד הוכיחו מארגני המכביד,
את רמתם המקצועית הירודר״
#ב כ דו רגל יצאו קבוצות הצמרת לטיולים
בחו״ל, השאירו בארץ נבחרת צולעת,
חסרת גיבוש וניסיון.
#בכדורסל התנהל מאבק עד לרגע
האחרון מי מד,כדורסלנים יישתתף במכביה,
מי מהם ייסע לאוניברסיאדה. בסופו של
דבר נשארו אמנם ד,כדורסלנים המצטיינים
בארץ, אך לא הופיעו לאימוני הנבחרת.
הם טענו כי תכנית המשחקים איננה משאירה
להם אפילו יום אחד של נופש. על
העובדה שניתן היה לגלות זאת עוד בהתחלת
השנה לא חשב איש.
#בחתעכללות הוחלט כי הספורטאים
יתחרו בשנים־עשר תרגילים. אך למתעמלים
הישראלים נודע הדבר שבוע
לפני תחילת התחרויות.
אם למרות הכל תיערך המכביה בהצלחה,
לא יהיו המארגנים אשמים בכך.
שחמת אוי. רומניה רומניה !
לא לעתים קרובות זוכה ישראל לכך
ששמה יופיע בדירוג בינלאומי כלשתו
במקום השני. בשבוע שעבר זה קרה.
נבחרת השחמת של הסטודנטים הישראליים
השיגה את המקום השני באולימפיאדת ה־שחמת
שנערכה בעיר הרומנית סינאית.

הישראלים בלטו בתחרות כולה, הביאו לסנסציה
עולמית כאשר גברו על השחמ־תאים
מברית־ד,מועצות, שתפסו את המקום
הראשון.
גיבור הנבחרת הישראלית היה שמעון
כגן, צעיר חייכן וביישן, בוגר הטכניון
בהנדסת בניין, המשרת עתה בצה״ל. כגן
( )23 השיג את התוצאה הטובה ביותר
בכל האולימפיאדה, בלוח הרביעי בו שיחק.
הוא התמודד בשבעה קרבות במישחקי
הגמר, לא הפסיד אף באחד מהם, הפך
למוקד התחרויות כולן.

ביום השישי האחרון חזר בגן
נרגש ועייף, מסר את הדו״ח הבא
לכתב ״העולם הזה״:
שיחקתי בהגנה סיציליאנית. פתחתי)1( :
ה 4ג )2( 5ב .3זה בילבל לגמרי אח
האמן הסובייטי אנושי. על זיר, הוא לא
חלם כלל.
כל אחד יודע ש־ה 4ג 5זו הגנה סיציליאנית,
אבל על הוואר״אנט של ב 3הוא
לא חשב. בזכות זה הצלחתי לנצח אותו
בסוף. זה היה אחד הנצחונות החשובים
ביותר בכל הקארירה שלי.
אחרי הנצחון שלי הצליחה הנבחרת שלנו
לנצח את הרוסים
לפני התחלת המשחק הצענו פעמיים
לרוסים להסכים על תיקו. שחמת זה לא

שחמתאי כגן
״נייאם ו כדורגל,
ומותר לעשות דברים כאלה. תיקו
היה מבטיח לרו&ים את המקום הראשון
ולנו את המקום השני. אך פעמיים השיב
הקפסין הרוסי בנייאם.
כשהתחרות התחילה הלך לנו דווקא לא
רע. סטפק ו/פליכסברוד סיימו בתיקו.
יאשר, בלימן גם כן סיים בתיקו, ורק אני
עוד המשכתי. ואז הרוסים הציעו לנו
תיקו, אבל זה היה כבר מאוחר מדי. ה־קפטין
שלנו השיב בנייאם.
אחרי ארבעים מסעים ניצחתי. הרוסי
נכנע רק אחרי שקבל הוראה מפורשת מראש
קבוצתו. הוא היה המום לגמרי אחרי
ההפסד.
בשבילנו זה היה ניצחון היסטורי. כל
מי שראה את המישחק בא ללחוץ את
ידי. אומרים גם שראש הממשלה לוי
אשכול שלח לנו מברק ברכה. לא קיבלנו
אותו. מילא, העיקר הכוונה.
דמעות בעיניים. היו לנו יחסים
מצויינים עם המשלחות מתוניסיה וממזרח־גרמניה.
בקרנו אתם במועדוני־לילה, וד,תוניסאים
הבטיחו לנו שאם אולימפיאדת הסטודנטים
הבאה תערו בארצם, הם יזמינו
אותנו בלי בעיות.
נגד רומניה שיחקנו כרגיל באולם הקאזינו
של סינאיה. אלוף־העולם־לנוער גיאורגיו ניצח
את ידעל סטפק, וכל הקהל השתולל מרוב
שימחה. אחר־כך ניצח בלימן, והיתד. דומיית-
אבל באולם. הרומנים הציעו לנו תיקו, והזכירו
לנו את כל הטובות שהם אי־פעם עשו
לנו. היה לנו קצת לא נעים, אבל אמרנו

ניצחתי את ג׳יאורצ?ם קו, וכך נחלו הרומנים
את הפסדם היחיד בתחרויות. כזה
שקט כמו שהיה שם בסוף המישחק לא
שמעתי אף פעם. לכמה מהשחקנים הרומניים
עמדו דמעות בעיניים, אך בכל זאת הם
התנהגו יפה, המשיכו לתת לנו אוכל מדי
יום ביומו, עד הסוף הטוב.
העולם הזה 1458

במדינה
פיצויי
המח לו קתעלהח לו ק ה
ביוון מצוי כיום רכוש עצום שאין לו
יורשים. בעליו היהודיים נעלמו במלחמת
העולם השנייה. במחווה רחב-לב, החליטה
ממשלת יוון כי רכוש זה יועמד לרשות
״יהודי יוון״.
העיקרון שהתקבל לפני כשנתיים, בישיבה
סגורה של ועד הקהילות היהודיות
ביוון: הרכוש — כשלושים מיליון דולאר
לפי גירסה אחת, ויותר ממיליארד ל״י
לפי גירסה אחרת — יימכר. ההכנסה תחולק
בין הקהילה היהודית ביוון, לבין יוצאי־יוון
בישראל.
מכיוון שביוון חיים כיום רק כ־5000
יהודים, ורובם במצב כלכלי משופר, הוחלט
כי קהילה זו תקבל רק ס/ס 4 0מן
הרכוש 25 .אלף יוצאי־יוון בישראל יקבלו
סל 60״
כאשר נודעה החלטה זו בישראל, החלה
התרוצצות עצומה באירגון ניצולי מחנות־ההשמדה
יוצאי־יוון ואירגון עולי־יחן, הקרויים

עציר גרינשפכט
מי רוצה לאמץ?
יחד ״מועצת המוסדות״ .עסקנים אחלו עורכים
את רשימת הזכאים לחלק מהרכוש. אך
ועד הקהילות ביוון חזר בו לפתע מהחלטתו
.״ממשלת יוון,״ הודיע ,״מכירה רק
בנו כנציגי בעלי הרכוש ללא־יורשים.״
לפיכך יחליט הוועד כראות עיניו על האופן
בו תחולק הירושה.
רק כדי שוערוריה. עולי-יוון בישראל
שכרו שני עורכי־דין באתונה, ניסחו מכתב
לממשלת יוון בו הודיעו :״אנו, יהודי
יוון בישראל, אשר נלחמנו באלבניה ואחר
נשלחנו למחנות־ריכוז כשכל רכושנו ניטל
מאיתנו, רואים את עצמנו כיורשים חוקיים
— באותה מידה כמו אחינו ביוון —
לרכוש ללא-יורשים שנותר שם.״
אילו היה מכתב זה מגיע לתעודתו,
היתר, ממשלת יוון חייבת להתערב בין
שני הטוענים לירושה. השערורייה היתר,
פורצת החוצה, ומשאירה רושם עגום.
על כן הציע מנהיג הקונגרס היהודי העולמי,
איסטרמן, שביקר אותה עת בארץ,
לתווך בין שני הפלגים. לשוא. המחלוקת
על החלוקה נמשכה.
לפני שלושה חודשים התכנסו שוב נציגי
הקהילות היהודיות ביתן, במאמץ למצוא
פתרון מוסכם. נכחו שלושה נציגים מישראל,
כמשקיפים בלבד .״נוכחותכם,״ הי־תנו
תושבי יתן ,״תתפרש רק כדרישת־שלום
מאחינו בישראל*.
העולם הזר 1458 ,

התוצאה המעשית היחידה של אותה
ישיבה היתד, החלטה חדשה, כי רק יהודי
יתן רשאים להחלים על השימוש ברכוש
ללא-יורשים. לצורך זה הוחלט להקים
ועדה מבני המקום, שתחליט סופית בעניין.
את החלטותיה, הבטיחו לשלושת
האחים מישראל, תעביר הוועדה בבוא העת
לידיעת יוצאי־יוון בישראל.
מכיתן שחלפו ארבעה שבועות מן המועד
שנקבע לישיבה המכרעת, ושום ידיעה
לא הגיעה לישראל, גברו החששות
כי הקהילות ביוון מתכוונות ליצור עובדה
מוגמרת. על כן יתכנס בימים הקרובים
אירנון ניצול׳ נזחנות־ההשמדה יוצאי־יוון
בתל־אביב. הפעם, כנראה, ישלח את מכתב-
התלונה לממשלת אתונה — אם, וכאשר,
תוקם שם ממשלה.

דרכי אדם
אלהכלאובח! ד ה
בחודשים האחרונים לא היו לו בעיות
עם המשטרה. סמלי המדור המרכזי לעיקוב
ולבילוש, שהם מכריו הוותיקים, יכולים
להעיד על כך. פה ושם היתד, אולי איזו
קטטה שבה היה מעורב, לפעמים הנחית
אגרוף קמוץ בפניו של מישהו, על הטיילת
בתל־אביב, אבל בדרך כלל היה בסדר.
לפני חודש התחילו הצרות מחדש. לילה
אחד הוא נקלע אל מאורת ביטניקים, ברחוב
מאפו בתל־אביב, ודווקא אז הופיע במקום
המפקח יונה סירקיס, ממיפלג המוסר. אילן
גרינשפכט נעצר, הפעם כחשוד במסתר
בסמים משכרים.
הוא נעצר ל־ 7ימים, הובל בתום ימי־המעצר
אל לישכחו של שופט־השלום הראשי
בתל־אביב, יעקב סגל, הצליח להוכיח כי
הוא חף מפשע.
כעבור ימים ספורים התדפקו על דלת
חדרו אנשי המדור המרכזי. גרינשפכט ()22
נלקח אל הנפה הצפונית, הואשם, יחד עם
שלושה צעירים אחרים, בפיצוח כספת ברחוב
ההגנה בשכונת ד,תיקווה. הוא נכלא
שוב.
כי ת ברהוב מאפו. הצעיר הגברתן בילה
בבית־המעצר לילה אחד בלבד, שוחרר למחרת.
אבל כעבור יומיים שוב הופיע בביתו
סמל המדור לעיקוב ולבילוש, ביקש ממנו
להילוזת אליו למשטרה. הפעם הוא זכה
לדבריו, לקבלת־פנים חמה.
טען גרינשפכט :״הושיבו אותי בחדרך,חקירות,
ואחד הקצינים ניגש אלי, ובלי
לדבר הרבה הוריד לי שתי סטירות־לחי
ואמר, :אתה שוב הולך לגנוב?׳״
גרינשפכט, שהוסיף להכחיש כל שייכות
לעניין הכספת, נעצר בתום החקירה, שוחרר
למחרת ללא ערבות. אבל גם הפעם הוא
לא הספיק ליהנות מהחופש זמן רב. למחרת
שוב הופיעה בביתו המשטרה. הפעם האשימו
אותו כי העלים את רשיונות־ד,מכונית
השכורה, שהיתר, נהוגה בידי חברו בליל
השוד• הוא הכחיש גם האשמה זו, טען
כי רשיונות המכונית נמצאים בידיד, של
ביטניקית שבדית, המתגוררת בבית עזוב
ברחוב מאפו. לאחר שר,רשיונות נמצאו אצלה,
הוא שוחרר.
אבל גרינשפכס, החושש עתה כי המשטרה
החליטה להתלבש עליו, הסביר השבוע כי
הוא זקוק לעזרה .״יש לי רק אבא זקן
וחולה, שאני צריך לשמור עליו,״ טען,
ביקש כי משפחה בעלת־אמצעים תאמץ
אותו ותסדר לו מקום עבודה, כדי שהוא
לא יוסיף להתגלגל בחברת הביטניקים
מרחוב מאפו.
״אחד מחברי, שאומץ על־ידי משפחה,
הצליח להסתדר ולחזור למוטב• גם אני
רוצה משפחה כזו,״ הסביר.

מער

גל פריצות הזעיק בשבועות האחרונים את
משטרת נתניה. חקירה קצרה העלתה כי
רוב הפריצות לא היו מעשי־ידיהם של מומחית חוקרי המשמרת שניסו להתחקות אחר
עיקבותיהם של הפורצים האלמונים, היו
משוכנעים כי הפעם יש להם עסק עם
כנופיה של חובבים. אבל איש מהם לא
העלה על הדעת כי הפריצות לקיוסקים,
(המשן בעמוד )24

מזג הנאה בעסקים -ללא תוספת במחיר
הכרטיס. תכניות הטיסה של נתיבי אויר או־לימפיק
מאפשרות לשחות 48 שעות ביון ללא
ויזה. בידי סוכן הנסיעות שלך תכניות מגוונות
לבלוי שהותך ביון, הכוללות בתי־מלון מודרניים,
טיולים מודרכים וערבי בידור יווני.
לכן — טוס לאירופה דרך יון
עם ״אולימפיק״ כמובן.

תל־אביב -סימת בית השואבה ,6טל 611401 .
טל 69035 .
חיפה — רחוב העצמאות ,35
ירושלים -בית יואל, רח׳ יפו ,33 טל 22338 .

מכונת הגילוח
החשמלית

א ן 8 * 1פ

עכשיו רק 90ל״י
הספקים המורשים:
ירושלים: קאופמן,
חדר ,111 בנין סנסור;
תל־אביב: רובין, רחוב
יסוד המעלה ; 6חיפה :
בראון, רח׳ החלוץ ; 44
או פנה ישירות אל:
דלתה חברה
למסחר בע״מ
בית הדר, תל־אביב
ת.ד 2938 .טל 622461 .

ב! 7ל ] 1״ ד 1ל ^ לידו
צפת, טל 067*30007 .

החתונה...

כל חתונה עולה סכום כסף נכבו.
עיני כל האורחים בליל, החתונה מופנות
אל הכלה, בהופעת הכלה בליל
החתונה קובעת השמלה.
כלה ! הכנסי אלינו ואנו נעזור לך.
אנו נתאים לך את השמלה ההולמת
אותך. בכל חודש מגיע משלוח חדש
של שמלוח־כלה וצעיפים, שהוזמנו
ע״י גב׳ ארנד״ מנהלת הסלון,
בהיותה בפריס ורומא.
סלון

לכלות

,,אמבר ״
י חוג בן־יסודת ,95 תל־אביג

>שרה ומשה פרל)
1925-1965

לרגל יובל בית המלון, תינתן הנחה מיוחדת מ־ 28 באוגוסט
ועד לסוף העונה (פרס לחגים)

5ימי בלוי ונופש — 99ל״י בלבד

טיולים כסכיכה, מטכח כשר, גן, כאר, וכדור כמקום
פרסום אריה

במדינה

תן לגבר
תן לגבר — הראוי לשמו
— א ת חבירה הראויה
לשמח — ״גולדסטאר׳׳.
^ מרווה צמאון
* 1ומשיבה נפש,

גילדסעאר
טל-או׳אל•

ה11 נללה הניוליטבנית מיסודם של יוצאי הסגל האקדמי
של הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל

החלה ההרשמה ללימודי יום וערב

כ ט מתכת, ייצור, מכונות, בניה, אדריכלות
בסיקוח משרד העבודה __ן

בנייו,

סרטוט
אדריכלי, מכונות

ומפות

ריהוט ועיצוב פנ>ם
[ __בפיקוח משרד העבודה

ג ר פי ק ה שימועוית
בפיקוח אגודת הגרפיקאים __|

פידסובו ויחסי־ציבור

בפיקוח האיגוד הישראלי ליחסי ציבור

ועוד

עשרות

קורסים

אחרים

פרטים, הרשמה ופרוספקטים
הפוליטכנית והמכללה
תל־אביב, טלפון 36487
£רחוב המסגר ,62

! -ר כ שו מ ק צו עמש תל ם

קורסי ב קד וערב

פתיחת הקורס
1.9.65
קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות ״דיאנה•
יום־יום, בין השעות 1-9בצהרים׳ 7—3בערב
בימים א ,,ג׳< ה׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

ת׳א,ריינ (10 ככד דיזנג1ף)טל 226066 .

(המשך מעמוד )23
— לחץ את ידו, ואמר :״שמע, היית הערב
לחנויות מבולח ולחנות*התכשיטים, במרכן מחורבן בצורה יוצאת מהכלל!״
העיר, בוצעו בידי צמד של ילדות.
המארחת נבהלה ומיהרה להרגיע את
השבוע הפתיע סיור שיגרתי של ניידת
הפאנטומימאי הנבוך :״אל תשים לב לאורח
שתי ילדות בנות ,14 שהמשטרה מייחסת הזה,״ היא ביקשה ,״אין לו ויעה עצמית,
להן לא פחות מאחת־עשרה פריצות•
הוא סתם אומר מה שכולם אומרים.״
על הנסיכות שהובילו אחת מהן אל
אז הפאנטומימאי בהחלט נרגע. אבל זה
דרך הפשע׳ סיפר השבוע אחיה הבכור היה רק בהתחלה. כי בסוף הוא נהיה כוכב
של אחת החשודות:
גדול• הוא נשלח לייצג את בלגיה בפסטי־אני
וההורים שלי עובדים קשה׳ ואף פעם באלים שונים, והוא ביקר בכל אירופה
לא היה לנו זמן להשגיח עליה ולספל בה היפה והמכוערת. בישראל קראו לו כבר
כמו שצריך• המורה שלה היתד, אומרת יורד, אבל הוא ידע שמחר הוא חוזר.
תמיד שהיא ילדה שובבה, ושאי־אפשר
ככה עברו עוד שנתיים והמלכה הבלגית
לרסן אותה• אבל כל האמצעים שבהם לחצה את ידו ואמרה כי בלגיה גאה בו.
נקטנו, כדי להשפיע עליה׳ היו לשוא.
אבל הוא בכלל לא רצה להיות בלגי. הוא
יש לה מזג סוער מאד׳ וקשה להשתלט היה פלמ״חניק. והוא חזר לישראל לחפש
עליה׳ אבל אילו ידענו שזי׳ עלול לקרות, את המחר.
לא היינו חוסכים בשום מאמצים, והיינו
ביקורות לפי מישר, ל .בישראל כולם
עושים כל מה שביכולתנו כדי להשגיח צחקו ממנו. אמרו לו, משוגע, מה באת?
עליה היסב.
מי צריך פאנטומימה כאן? אנחנו מדינה
בחודשים האחרונים שמתי לב שהיא חוזיי
1הביתה מאוחר מהרגיל, אבל לא חשבתי
שזה חשוב• לילדים בנתניה אין איפה לב־לות׳
והם כל הזמן מסתובבים בשכונה
עד שעות מאוחרות.
כל פעם שהיתר. באה מאוחר היינו צוע־קיס
עליה׳ אבל היא היתר. אומרת :״מה
אתם רוצים ממני? הייתי עם החברות שלי
בעיר!״ איש מאיתנו לא העלה על הדעת
עד היכן היא עלולה להגיע.
אנחנו אנשים פשוטים, ואף פעם לא היו
לנו עסקים עם המשטרה, למרות שהמשפחה
שלנו ידעה הרבה סבל ומצוקה כלכלית.
בימים האחרונים דיברו בנתניה הרבה
על המיקרה הזה. הילדים בשכונה מספרים
כי הם ידעו שהיא פורצת לחנויות, אבל
אני לא מאמין להם, כי אם הם היו יודעים,
היו מספרים למשפחה, או לפחות למשטרה.
אנחנו עוד לא יודעים איו העניין הזה
ייגמר, אבל שאלתי מישהו מהמשסרה והוא
אמר שעוד לא בטוח שזה יגיע אל בית־המשפט.
אם זה יגיע, אז יביאו אותה
לפני שופט־נוער, והוא כבר ימצא בשבילה
משהו, שהיא לא תדרדר לעולם התחתון.
החקירה של המשטרה עוד לא נגמרה,
והם מחכים עד שקצינת־המיבחן לנוער
תמסור להם את הדו״ח שלה. אני יודע
רק דבר אחד: ששתי הבנות הודו ב־11
פריצות, בכל מיני חנויות בנתניה, ושהן
ניסו לגנוב מחנות תכשיטים.

דרכי חיים
ברמייחניק מחבש
את המ סגר ת
הוא היה בחור כזה שתמיד חיפש מיס־גרת.
אבל המיסגרת היחידה שמצא היתה
של מודעות־אבל.
הוא הלך לקיבוץ לחפש מיסגרת. אחר כך
הוא חיפש מיסגרת בפלמ״ח. אחר־כך בם־
לי״ם. אחר־כך בחיל־הים• ולאחר שהשתתף
בטיבועה של האוניה המיצרית פארוק, הוא
חשב שהנה, טוף־סוף׳ הוא מצא מיסגרת.
אבל הוא טעה. זה היה בסך הכל כדור
בבטן. אז הוא הלך מאוכזב לשרת בצי־הסוחר.
וכשפרצה שביתת־הימאים, והוא
הורד בכוח בחוף ניו־יורק, הוא חשב שהנה
סוף־טוף הוא מצא מיסגרת.
אבל הוא טעה• זה היה בסך הכל חלום,
והוא רעב ללחם. אז הוא חזר לישראל
והמשיך לחפש מיסגרת בתיאטרון.
מיסגרת מחושמלת. בדרו־כלל קראו
לו צבי כנר, והיתה לו חולשה למיסגרות
מאז נידבק לגדר־התיל המחושמלת של
מחנה בוכנוזאלד, שהיה מיסגרת ענקית.
הוא היה קטן ורזה׳ עם עיניים עצובות
של ליצן, ותמיד הצחיק את החבר׳ה. בבוכנ־וואלד,
בעלית־הנוער, בצי הישראלי ובבית-
הספר לדרמה ברמת־גן.
ויום אחד הוא אמר לעצמו: מה ייצא לי
מזה שאני מצחיק, אם איו לי מיסגרתז
הוא חסך כסף ונסע לפאריס לחפש מיס-
גרת אצל מארסל מארסו ואטיין דקרו. הוא
למד ולמד ושטף כלים וטיאטא רחובות,
וחשב שהנה בעוד שנה־שנתיים הוא יחזור
עם מיסגרת לישראל. וככה עברו עשר
שנים. כל יום הוא אמר שמחר הוא חוזר.
כי הוא אהב מאד את המולדת, ולא רצה
להיות יורד.
״היית מחורבן!״ הוא קיבל תוכנית
שבועית בטלביזיה הבלגית. הוא הקים בב־ריסל
תיאטרון קטן לפאנטומימר״ ואחרי
הצגודהבכורד, עשתה לו ידידה מסיבת־קוקטייל.
פתאום ניגש אליו אורח אחד,

בנר בתור ״מנגן הצ׳לו״
מה קרה לשייקוז אופיר?

מתקדמת, אנחנו זקוקים, לבאלט על הקרח.
תראה מה קרה לשייקה אופיר. קלוד קיפנים
נסע לפאריס ומאמי מולנו לגרמניה.
הוא לא האמין, הסתובב ברחובות והראה
לכל מיני תיאטרונים שני קילו ביקורות
טובות עליו• אבל התיאטרונים טפחו ברחמים
על כתפו ואמרו: חזור, בני, חזור
לחו״ל, ותביא עוד קילו ביקורות, טוב?
טוב! הוא נסע ואסף עוד קילו ביקורות
טובות. באמת טובות. כתבו עליו למשל:

״הפאנטומימה של צבי כנר מורכבת מטכניקה
צרפתית, גאוניות צ׳אפלינית ועצב
יהודי.״ ממש כך.
או ״הוא אינו משתמש בגופו כמו האמן
סאמי מולכו. כי לסאמי יש גוף אסטטי,
ולכנר יש נשמה. הוא מציג סאטירות על
נושאים טרגיים. וכל תוכנית אפופה יסוד
קפקאי.״
הוא הביא את הקילו לישראל, ושם אמרו
לו ״יפה מאד, תביא עוד קילו בעוד
חודש.״ טוב?
טוב! הוא נסע שוב לחו״ל ואסף ביקורות
סובות .״ישראל תרמה עוד אמן־פאנטומימה
גדול. פאנטומימה היא כישרון של יהודים,
כמו הנגינה על כינור• זוהי יצירה נפשית,
וכל הפאנטומימאים הגדולים בעולם הם
יהודים. מדוע אין פאנטומימאים בגרמניה
ובסקאנדינביהז״
כך שלפני חודש בערך הוא גמר לאסוף
קילו חדש של ביקורות וחזר, בן ,37
לישראל. אז אמרו לו ״יפה מאד, אבל
לא מספיק. תביא עוד קילו ואז נחשוב.״
החודש הוא נסע לשבדיה. ממשלת שבדיה
העניקה לו פרס. הוא נסע לבלגיה, וממשלת
בלגיה העניקה לו פרם. רק ממשלת־ישראל
לא שמעה עליו. כתבו עליו בעיתונים
האירופים עוד פעם, ועוד פעם הציעו לו
חוזה לכל החיים.
אבל הוא אינו רוצה להיות יורד. בינתיים
יש לו כבר קילו חדש של ביקורות, ובחודש
הבא הוא מגיע לישראל, לחפש מיסגרת.
העולם הזה 1458