גליון 1460 מתאריך 1 בספטמבר 1965

מספר 1460

שנ ה 28

המשטרה מתערבת
במערכת הבחירות
1ג ד ״רשימת
העולם הזה -
כוח חדש׳׳!
העצירה יעוידהרץ זכרוני
כעת שיהרורה ממעצר

ד׳ אלול תשכ״ה1.9.1965 ,

המחיר — 1 .ל ״י

1ן 1ן 1ך 1ן כל מלה נשמעה ונשקו
י 1 1 .* 4111/לה. הם לא באו לשמוע
דמאגוגיה, אלא להשתתף במעמד הרה־גורל.

קול בודד הידהד באולם. המלים העתיקות יצאו מפיו של עמיקם גורביץ׳ :״לא תגנבו
ולא תיכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו לא תעשוק את רעך ולא תגזול לא תקלל
חירש, ולפני עיוור לא תתן מכשול, ויראת מאלהיך, אני ה׳ .לא תעשו עזזל במשפט. לא
תשא פני דל, ולא תהדר פני גדול. בצדק תשפוט עמיתך הוכח תוכיח את עמיתך, ולא
תשא עליו חטא. לא תיקום ולא תיטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך. אני ה׳.״
כך נפתחה ביום השישי האחרון ועידת־היסוד של רשימת העולם הזה — כוח חדש. אולם
מוגרבי היה מלא. בחוץ הצטופפו אזרחים שביקשו להיכנס. אולם לא היתד, זו אסיפת־בחירות
רגילה, ועל כן הותרה הכניסה רק לפי כרטיסי־הזמנה. המוזמנים: אותם שהביעו
ראשונים את נכונותם לחתום על רשימת הממליצים למען השתתפות רשימת העולם הזה —
כוח חדש בבחירות לכנסת הששית.
אסיפת המתנדבים לא נבחרה על־ידי איש. היא הורכבה מאליה: על־ידי אותם האזרחים
שנענו מייד לקריאה והתייצבו למאבק. הם מקור־הכוח הראשון, ומהם ביקשו ראשי
הרשימה לקבל את האישור למה שכבר עשו — ואת העידוד למה שמוטל עליהם לעשות,
לקראת המיבחן.
הם באו מכל הארץ — ומכל המפלגות. מישובי־עולים ומכפרים ערביים,
מן הערים הגדולות ומישובי הגבול. ממפא״י, מחרות, ממפ״ם וממק״י. הם לא הוסעו
באוטובוסים נוחים על־חשבונה של מפלגה דשנה. להיפך. הם תרמו מכיסם, בעת
הכניסה לאולם, כדי לכסות את הוצאות הכנס.
התבונן נא בפנים הניבטים אליך מעל שני עמודים אלה. אולי תתקשה להבחין בתווי־הפנים
של עשרת המועמדים, היושבים על הבמה. בעצרת זו, הם לא היו חשובים.
האנשים החשובים ישבו באולם וביציע. על כן, כדאי להתבונן בהם מקרוב, ולהכיר
אותם. זוהי דמותה האמיתית של רשימת העולם הזה — כוח חדש. זהו גם כוחה האמיתי
— פניה של ישראל האחרת.
מי שנכח בערב שבת בוועידת־היסוד יודע כי כוח זה אינו מבוטל. הוא מסוגל לנצח
במלחמה על דמות המדינה, כשם שניצח במלחמה על קיום המדינה.

| | 1 1 *1י 1ן מקשיבים להרצאת עקרונות
) 1 / 1 1 1 . 1העולם הזה — כוח חדש.
״קהל רציני של קונצרטים,״ הגדירם עתונאי.

*1 1 1 4 1 7 1אילו נתבקש מישהו למצוא
בשנת 1965 זוג שיענה על
1 1 1 /1 1 1
ההגדרה ״פלמחניק מחפש את המחר״ — זהו.

1יהודה אחי־מרים,
פעיל מפא״י לשעבר,
הביא את ברכתם של אוהדים בדואים
ואוהדים מבין עובדי משרד הבסחון בדימונה.

משדה בוקר

1 *1 ^ 71 שחקן הקאמרי אילי גורליצ־קי,
כוכב שלמה המלך וי

שלמי הסנדלר, מחליף דעות עם אשתו.

הרצינות

איפיינה את העצרת.
היו הפרעות מצד הם
נגדים, אף לא השתוללות־יצרים של חסיד

עשרת העקרונות

עמיקם גורביץ נתבקש לקרוא את עשרת עקרונות
העולם הזה — כוח חדש, בחגיגיות שהופסקה

תכופות על ד נוח אות־כפייס. מקרונות אלה הם תמצית העקרונות שלמענם לחם העולם הזה.

העול הכספי

משתתפים. המתרים: כורה נחושת מתימנע.
העולם הזה 1460

אים, שהחליטו לאחר דיון, כי מקומם שם.

^ 11ן ! י עי מציג שלום כהן את המועמדים הראשונים
| 1 1 /1 .1 1 1 # 1של הרשימה. משמאל: נעים גלעדי, יורם
ברנע, דוד ארנפלד, אמנון זכרוני, אורי אבנרי, שמואל סגל

יהודה בן־משה, טיבי גרוס. אחרון גדעון לביא. התפאורה הוכנה
בהתנדבות על־ידי עמירם שמיר, והיא מבוססת על האריה השואג
— סמלו של העולם הזה — אשר הורכב על רקע תכלת־לבן.

זרקה בשערם, אן הראש
בוחן רעיונות צעירים.
הבעת פניהם אומרת: זח לא מישחק ילדים.

השיבה

הביע אחמד מצאר־תה
אמונתו, כי הדרן
לשלום היא שיתוף הפעולה העברי־ערבי/
כפי שהתגלם במאבקיו של העולם הזה.

מהמשולש

נשמע קולו
של אוריאל
מירון. הצעתו׳ :הקמת ממשלת־צללים,
כדוגמת זו שבראש האופוזיציה בבריטניה.

הביא תושב נצרת עילית
אדמונד בלכרסן את
תמיכתו המלאה ברשימה החדשה, וקרא
להתמיד במאבק העברי־ערבי המש ותן.1

מהאוניברסיטה״^; מהגליל

^ ןןוןךן ^ הם לא באו בתשובה
11 1111111 לקריאה סתמית. הס יוד־טיס
מה נעשה במדינה — והם חשבו והחליטו.

סייס את העצרת. לפי תקנות
הבחירות, דרושות חתימותיהם
של 750 בעלי זכות־בחירה, כדי שרשימה חדשת תוכל להשתתף

מיבצע ההחתמה

העולם הזה 1460

בבחירות. עצרת היסוד נועדה לפתוח את מיבצע איסוף החתימות.
הסיבצע יימשך עד סוף שבוע זה, מתוך מגסה לא להסתפק ב 750
חתימות, אלא להפוך את הגשת הרשימה למיפגן־כוח ראשון.

שני דורות 2
מוכן ללחום שוב, שהקורבן לאיהיהלשוא.

מכ תבי ם
לשונ-רא
לקאריקאטורה המראה את העולם הוד,
כחתול שהפך לאריה (העולם הזה )1458
מתאימה הכותרת:
לשוג־רא צמחו שיניים.
אמרג. אשדוד
דון־אשכול, סנשו־אונא וברנרד־חוזה,
יצאו להילחם בהעולס הזה.
״פתח דון חוזה:
״הוא שחצן ונבזה,
אך חלש הוא כגדי
אדבירנו לבדי״.
אמר דון לוי:
״הן אינו בן לביא,
נכריעהו חיש קל
ונחלוק השלל.״
שח דון אונא הרב
בחשכת המארב:
״זה יומו האחרון,
לא יצילנו פטרון.״
הסתערו ללא חת
אבירי ״חוק ומשפט״.
אך הצייד הקל
בחלקם לא נפל.
לא כגור עזוב, לא רכה כבן־תיש —
דעת הקהל, תשסעם כליש.
ידסי גרייצר, חיפה.
שלושה עסקנים
רצו לצוד חתול תמים.
שוד ושבר, מה קדה י
כל החבורה נטרפה!

דויד ששון,

תל-אביב

כוח חדש
אל תתיאש! קדימה לכנסת !6

אכי,

ירושלים

המטאטא הגדול
כשם שבתקופת המאבק נגד המימשל
הצבאי נולד סמל האיקס, כן נחוץ גם עתה
סמל, כדאי לבטא את מהות רשימת העולם
תזה — כוח חדש. הצעתנו: מטאטא. היא ניזונה
משני מקורות:
( )1הקאריקאטורה שהופיעה בהעולם הזה

( ,)1456 המראה את השבועון במטאטא המשתתף
במיבצע נקיון.
( )2המאבק הפוליטי של קוואדרום בברזיל,
אשר אימץ לו את המטאטא כסמל,
בהבטיחו להמונים לטאטא את השחיתות
מן המנגנון.
אנו משכנעים שסמל זה הולם את המציאות
הנוכחית.

דליה ואריה אוגרודוכסקי,
יך ושלים

כמקום פתק לכן
זו הפעם השניה שאני נקרא להצביע
לכנסת. בפעם האחרונה נקראתי לתת את
קולי בבחירות להחמישית, כנסת שבאו
בשיא פרשת-
לבון.
נתתי את קולי
העבודה, לאחדות מתוך אמונה שהיא
תקיים את הבטחתה:
לא לתת יד לממשלה
שדויד בן־
גוריון יעמוד באחדות־ראשה.
העבודה

הפרה את
הבטחתה, קפצה על מרום תוך
עגלת ביג׳י,
זילזול גמור בציבור שנתן לה את אמונו.
בגלל שיטת ההצבעה המיוחדת בצה״ל,
לפיה צריך להכניס את המעטפה עם ה פתק
למעטפה נוספת, נפסל קולי, כי
מרוב חופזה שכחתי להשתמש במעטפה
הנוספת.

שקולי

מאוחר יותר הודיתי לאלוהים
נפסל.
עתר, החלטתי להצביע בפתק לבן, והייתי
מקיים החלטה זו לולא הוקמה רשימת
העולם הזה — כוח חדש. לא רק שהחלטתי
לתת לכם את קולי מראש, אלא שהתחלתי
לפעול כמיטב יכולתי למען הצלחת הרשימה.
אדי
מרום, פתח־תקווה

שיהיה שמח
ברצוני להסביר את שיקולי ערב הבחירות,
שיקולם שאינם דווקא פוליטיים
טהורים. יתכן שניתן
לקרוא להם
שיקולים צבריים.
את אורי אבנרי
ושלום כהן אנחנו
מכירים משך שנים.
הם הספיקו לחוות
את דעתם מעל דפי
השבועון ביחס למרבית
שטחי חיינו.
אני אינני מזדהה
איתם בבעיות רבות,
אך אין ספק שיש גורי להם דם. הם הוכיחו
זאת. לכן אני
מצביע עבור רשימת העולם הזה — כוח
חדש.
בעקרונות, הפוליטיים אני קרוב דווקא
למפלגות המערך. כך חונכתי בצעירותי,
בבית ובתנועה. אולם כדי להציל מפלגות
אלה מניוון גמור חיוני שאורי ושלום

יהיו בכנסת, ימררו שם את החיים ל־ח״כים
הנרדמים.
תארו לכם איזה שימחה וששון היה
בכנסת אילו היו שם עורכי העולם הזה
בזמן מלחמת־סיני, או בעת שנתגלו ה־עוזים
בפורטוגל, או בעת פרשת לבון,
או בזמן גירושו של סובלן האומלל.
אדי קונסטנטין היכר, פעם, במשך שע תיים,
על ימין ועל שמאל, בסרט שנקרא
יהיה שמח. אני מצביע עבור רשימת העולם
הזה — כוח חדש, כדי שיהיה שמח.
דני גורי, נהייה

הישנה חושי עורוץ
עתה, ערב הבחירות, שוב יוצאים שליחי
חושיסתאן לכפרי העדה הדרוזית ומפזחושי
וגיסו,
רים הבטחות לכל. אבא
אמנון לין, מבקרים בכפרים בגליל ובכרמל,
מחניפים לאלמוני וטופחים על כתפו של
פלוני.
אני פונה לאחי האמיצים: עד מתי
נלך שולל אחר הבטחות הקבוצה הזו?
האם נצביע עבור חושי, לין וזנבותיהם,
בעוד שמרבית כפרינו שקועים בתנאים של
ימי־הביניים?
האם ביקר אבא חושי אי פעם בכפר
כיסרא, למשל? האם ראהאיך חיים שם
התושבים?
האמיצים שבבני העדה הדרוזית יתנו את
קולם לאוריאבנרי. את עמדתו האמיצה
והלוחמת אנו מכירים כבר שנים רבות.
נעביר בכוחות משותפים את רש־מלז העולם
הזה — כוח חדש לכנסת.
אזרח דרתי, כפר כיסרא

אנני

מבחר בינלאומי של תנורים להשיג נזבשיו בבל סניפי

שיאגז

א עי ש ר אגז
העולם הזה 1460

לשרות -באירלנד

אני ישראלי תושב־הוץ, איש אצ״ל לשעבר,
קורא קבוע של העולם הזה מזה
שנים. כיום אני
בעל-עסקים באירלנד,
ואשמח לעמוד
לשרותכם כאן ולעזור
לרשימת העולם
הזה — כוח
חדש.
אני מצרף למכתבי
רשימה של בני
משפחתי וידידי בישראל,
מתוך תקווה
כי יעמדו לצידכם.

יעקב בהן,

להחליף שלטון
ברצוני להזכיר לכם לקח חשוב, אותו
ניתן ללמוד מן הבחירות שלפני האחרו נות,
בהן לא הפסידה מפא״י מכוחה.
הרבה בוחרים נבהלו מהכרזות שאר המפלגות,
ובעיקר חרות דאז, ועקב זאת
מיהרו לבחור בטסא״י, בחוששם מירידה
ניכרת בכוחה של מפלגת־שלטון מנוסה.
גם עתה, כשמסתמן סיכוי לירידת כוחו
של המערך, עלולים בוחרים נודדים ובלתי-
מפלגתיים לתמוך בו, אך ורק מדאגה פן
ייווצר תחליף לשלטון הקיים.
העולם הזה — כוח חדש חייב להדגיש
את האבסורד שבמחשבה זו, ולהדריך את
הבוחרים כי יש להתרגל לחילופי שלטון
ולא למצב של קבע.
מאיר מרים, תל-אביב

האיש הנכון

ברצוני להעיר את תשומת-ליבו של
הקורא אחינועם ישראל שירזלי (העולם
הזה )1457 לנקודה החלשה שבמכתבו, בו
דרש לקדם את מיזוג־הגלויות על־ידי חלוקה
שווה של המקומות ברשימת המועמדים
לכנסת, לפי המוצא העדתי.
צעד כזה יגרום להפלייתם של אנשים
מוכשרים, שיסולקו מן הרשימות, כדי
לשמור על החלוקה המיספרית השווה. מאזן
כזה הוא מלאכותי, ופוגם בעיקרון התובע
למנות את האיש הנכון במקום הנכון,
ללא הבדל מין או מוצא.
דני לינדר, אמסטרדם, הולנד
על פי עקרון זה עומדים בראש רשימת
העולם הזה כוח חדש שני אנשים שאחד
מהם הוא ״אשכנזי״ ,השני איש ״עדות
המזרח״.

ד,אותיות
למרות שמפאת גילי לא אוכל לתת
לכם את קולי, חשבתי רבות על המפלגות
בארץ והגעתי למסקנה
כי אין עבור
מי להצביע, כי:
א״ת: אנשי׳ תרמית.

חירחור לחימה,
חטא לאומי.
מ: מאכזבת, מייאשת.

ללא עתיד.
רשימת
דפ״י:
פיטפוטי יומרה.
ק: קירקס.
מסיבה זו אני רואה ברשימת העולם
הזה כוח חדש ניצוץ של תקווה. אני מברך
אתכם על יוזמתכם.
יעקב פתחי, פתח־תקווה

לקח רמלה
כל יהודי הגון שנזדעזע מפוגרום רמלה
חייב לתת את קולו לרשימת העולם הזה
— כוח חדש, בזכות עמדותיה לביטול ה־מימשל
הצבאי, לשילוב ערביי ישראל בכל
מערכות החיים במדינה, כשוויים עם שווים.
יחזקאל עבדי, רמלה

עם וכלי
אתכם, בלי מורא ובלי משוא פנים!
חיים זילברשטיין, חיפה

הסיסמה

תל-אביב

אין לי ספק שתעשו כל שביכולתכם כדי
להגדיל את תפוצת העולם הזה, כחלק מן
התעמולה שלכם לקראת הבחירות לכנסת
הששית.
אחת הדרכים לכך — כמו שנוהגות שאר
העולם הזה 1460

למרבה הצער אין כל אפשרות לכן.
אוהדי העולם הזד, יהיו הבוחרים היחידים
בארץ שישלמו עבור ההסברה המוגשת
להם.

רעה ברמלה

תן לגבר — חראוי לשמו
— את חבירח חראויח
לשמח גולדסטאר׳׳.
מרווח צמאון
ומשיבח נפש.

אני מתבייש בבני
רמלה ״האמיצים״ ,שכבני הרוב העברי
נטלו חלק בהכאת
המיעוט הערבי. אוי
לאותה גבורה!
תל־אביב
שבועון אובייקטיבי
כמו העולם
הזה, לא צריך למהר
ולקבוע עמ דה
חד־צדדית, כפי
שעשה בגליון האחרון:
נגד המכים
היהודיים ונגד המוכים
הערביים. ינוקא נכון שבכל אחד
טבועה הנטייה הטבעית להגן על מיעוט,
אך אל לכם להיחפז.
במיקרה הייתי במקום ההתרחשויות,
וראיתי את חוליית העולם הזה שהיתר,
בשטח: כתב וצלם. כלום שניים אלה
מספיקים כדי לקבוע עמדה, לצד זה
או אחר?
יוסי כן־עזרא, רמלה

מי שמכה את בני המיעוט בארץ, חותם
אוטומאטית על זכותם של מתפרעים רוסיים
להכות יהודיים במוסקבה, על זכו תם
של מתפרעים אמריקאיים להכות יהודים
בברוקלין ועל זכותם של מתפרעים
ערביים להכות יהודים בבגדאד.
סדנא דארעא חד הוא!
שושנה ב׳׳ץ, רעננה
בכל העתונות העברית, תוך גינוי המתפרעים׳
בלטה נימה אחת קבועה: זה לא יאה
ליהודים להתנכל לערבים, זה לא נאה. זה
מתאים לערבים לעשות מעשים כאלה. לא
נלמד מהם.
רבותי הנכבדים, מי שכותב בסגנון מסית
כזה אינו מכבה דלקה. הוא רק מזמין
אותה שתפרוץ מחדש!
מחמוד א ,.רמלה
כשמתפרעי רמלה ופרחחיה צעקו ״בגין
לשילטון!״ כפי שקבע העולם הזה, חיכיתי
שמנהיג־חרות יטוס למחרת היום לרמלה,
יגנה את הפוגרום ואת מבצעיו ויסתייג מהם
לחלוטין. אך לא, דבר כזה לא קרה.
אי־אפשר להאשים את בגין במאורעות
רמלה, שנעשו על-ידי פרחחים שהם אוהדיו,
אך אפשר לשקוע בהרהורים נוגים למראה
מחדליו למחרת היום.

ג 1ל ד 110 וור
טל־אריאלי

מו*?) 9חה
ט ח 711

כת־שכע קליין, תל־אביב
הילודה -לבעלי היבולת:

בחוג־בית עם דויד בן־גוריון פנה המרצה
לאזרח מקומי מיוצאי־תימן ושאלו כמה
ילדים יש לו. התימני
ענה: ארבעה.
בן־גוריון עשה
תנועת ביטול ו אמר
:״אם אשכנזי
היה אומר לי
כך הייתי שותק,
אבל אתה?״
׳ובכן, לדעתי לא
צריך לדרוש את
הגברת הילודה מאדם
שמשתכר בקושי
למחייתו. במקום יפנה שבן־גוריון אלמוג דרישה זאת אל הפועלים,
שיפנה אותה לאנשים שתומכים
בו: מנהלי־חברות ואנשי-עסקים. להם הכסף
ולהם האפשרות.

יעקוב אלמוג, חדרה
טעות לעולם צודקת

קרית צנז, חרית
(עולם הנופש — נתניה).

אריה שאג — מי לא ירא?

שושנה מאדר,
בלי תשלום?

ד. קסטנר,

חיפה

ת 1לגבר

משה ינוקא,

אירלנד

המפלגות — היא הפצת חינם של השבועון
המטויים.
אם אמנם תלכו בדרך זו, אשמח להיות
מנוי־חינם שלכם.

חסידים

מודרנית

ד״ר זרוכבלה גולן־בד, תל-אביב
למכירה לארק מודל ( 1694 מעריב).
רחל אדר, בת־יס
9 זבות קדימה כמדור זה תינתן
למכתביהב של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

לבן, שחור, ט בעי
מי דו ת 39־ 20-00 36ל״י
46־ 21-00 40ל׳י־י
שחור, ט ב עי, בעור או כפי

מי דו ת 20-00 35-39ל״י
46־ 21-00 40ל׳׳י
לבן, שחור
מי דו ת 18-50 35-39ל״י
46־ 20-00 40ל״י

גזור ו ה חז ר ל־

נימרוד בע״מ,

רח־ דיזנגוף , 185ת״ א

!ני מ רו דן

אני מצרף בזה צ׳ ק או המחאתדארבס כו ם
...ל״י• נאל שלוח לי דוג מאמס
אני. מ עונין /לאמ עונין
צבע ...מי ד ה
ל קבל אתהקט לו ג ה חד ש שלכם•
(נא לכ תו ב ב או תיו ת ד פו ס ברורות)

כתובת עיר-:

ב עול ם החלל מבט אד עד
זיבוזזד בטוב ביותר:

החללית ג׳מיני (״תאומים״) 5קבעה שיא
חדש בטיסה בחלל. שיא זה הלהיב את
ההמונים בכל רחבי העולם. אולם לגבי
אנשי־המקצוע היתד, טיסת ג׳מיני 5מעניינת
בעיקר מבחינה אחרת: היא היתד, אות
להפיכת החלל לזירה צבאית.
החללנים חזו בשיגור טיל מעל הקרקע.
הם הוכיחו את יכולתם להישאר בחלל
זמן רב מאד.
המסקנה כבר עברה לשלב ביצועי: שיגור
רצוף של טילים מאויישים, ובהם צודתזת
של ביון, שיפקחו על הנעשה במדינות
יריבות, יגלו מיתקנים צבאיים, ישימו עין
על שיגור טילים, יצלמו כאוות־נפשם. ובשלב
מסוכן יותר: טילים שנוסעיהם יוכלו
לשגר בכל רגע פצצה גרעינית מן החלל
לשטח שמתחתם — כך שלא תהיה שום
הגנה יעילה בפניה.
אין ספק כי אפשרות זו תגיע תוך זמן
קצר — ותהיה בידי שתי המעצמות הגדולות.

מישחד! המדדים
השבוע

באנשים רבים קיימת המשיכה הטבעית אל הטוב
ביותר• כל אשר יעשו וכל אשר יקנו צריך להיות
מושלם _ עבודתם, הופעתם, לבושם וכמובן גם
הסיגריה אותה הם מעשנים. אלה הם הבוחרים
ב־/*£וז — סיגרית הפילטר הטובה ביותר - בקופסת תערובת אמריקאית, קינג־סייז,
המכסובב המהודרת -מתוצרת ״דובק״.

נתברר

מלך יוזן הוא צעיר.
סופית כי הוא גם טיפש.
תחילה סילק את גיאורג פאפאנדריאו,
שהוא מעין בן־גוריון יווני — איש המרכז
המתון, עם שמץ של נסיה שמאלה ושגעון־
הגדלות, שהקים את יוון החדשה אחרי מל־חמודה,עולם
השניה, ומלחמת־האזרחים שבאה
בעקבותיה.
לאחר־מכן לקח המלך אפס פוליטי, ניסה
להמשילו. האפס נכשל בהצבעת־אמון, כש־רבבות
מפגינים בחוץ.
לאחר־מכן לקח המלך בוגד — איש
ממפלגת פאפאנדריאו, שבגד בבוס שלו
בשל הסיכויים לכיסא. האיש עבד קשה,
אך השבוע נכשל גם הוא. אליאם צירימו־קום
נכשל אף הוא בהצבעת־אמון, כשהר,מונים
מפגינים נגד המלך, והקנאות האנטי־מלוכנית
גוברת והולכת ברחוב.
מאורעות השבועות האחרונים נראים כהצגת
מחזה ישן וידוע. הוא מוצג עתה
ביוון בפעם החמישית ב־ 132 שנות קיומה
של המלוכה היוונית.
בכל ארבעת המיקרים הדומים נסתיימה
הפרשה בתבוסת המלך. הפרשות:
• המלך היווני הראשון היה אוטו,
בנו של מלך בוואריה הגרמנית. הוא הומלך
ביוון על־ידי המעצמות הגדולות, אחרי
שיחרור יוזן מעול התורכים ותקופה קצרה
של תוהו־ובוהו.
אוטו היה מלך רודני. ב־ 1843 פרצה
מהפכה, והמלך נדרש למלוך על־פי חוקה
דמוקראטית. הוא הפר הבטחה זד, סולק
במהפכה של .1860
• יורשו היה נסיך דני, המלך גיאורג.
הוא מלך בתבונה דמוקראטית, הבטיח ליוון
שקט במשך מחצית המאה. הוא נרצח בידי
אדם ממורמר, שלא על רקע פוליטי. במקד
מו בא בנו, קונסטנטין הראשון, שלא חיקה
את אביו, אלא את אוטו ביש־המזל. פעמיים
קם נגד המנהיג העממי הנערץ, וניד
לוס — ופעמיים נוצח הכתר.
• כתוצאה מכך הוגלה בנו של קונסטנטין,
גיאורג השני, ב־ ,1923 למשך תריסר
שנים, בהן הפכה יוון לקהיליה. הוא חזר
לשלטון, הוגלה שנית כאשר נפלה יוון לידי
הנאצים, ב־.1941
אמא אמרה. אפשר היה להניח כי
לקח זה יספיק לקונסטנטין השני, שהוא
בנו של גיאורג השני. אך כשקם נגד
פאפאנדריאו, חזר בדיוק על שגיאות אבותיו.
יש הסבורים כי הוא פועל על־פי עצת
אמו העקשנית, פרדריקה הגרמניה, שלא
הצטיינה מעולם בעודף תבונה מדינית. יש
הטוענים כי הוא פועל בהשראת מוסדות־ביון
זרים, המעוניינים להשלים ביודן קציני־צבא
ימניים־קיצוניים.
פאפאנדריאו ביקש לסלק מן הצבא את
קציני הימין הקיצוני יחד עם קציני השמאל
הקיצוני כאחד. לכן סולק בבושת־פנים על־ידי
המלך, שיכול היה, לפי גילו, להיות
נכדו.
ברגע זה עומד המישחק בין המלך ופא־פאנדריאו
בתוצאה 0:3לרעת המלך. יתכן
מאד כי בקרוב תהפוך התוצאה — 0:4
עם סילוקו של המלך. אם כן, יעמוד
המישחק בין יוון ומלכיה בתוצאה ,4:5
לרעת המלכים.
העולם הזה 1460

נאוס-הפתיחה של אווי אבנר׳ בוועידת
היסוושר ושימת העולם הזת-נוח חוש
גבירותי ורבותי.
ידידים ישנים וחדשים.

זהו יום גדול בחיינו. זהו ירם גדול כחיי המדינה.
הסתכלו־נא ימינה ושמאלה. הביטו בפני היושבים לידכם, לפניכם ואחריכם.
עוד לפני רגע הייתם זרים זה לזה. עוד לפני רגע לא ידעתם איש על קיום רעהו. והנה
אנחנו חברה אחת, משפחה אחת. אנחנו יוצאים יחד להרפתקה גדולה, למסע הגדול
להצלת המדינה.
במשך שבע־עשרה שנים חי כל אחד מאיתנו כאילו על אי בודד, כשסביבו גועש הים
העכור. הפכנו זרים במדינתנו. היה נידמה לנו שמדינה זו, שעבדנו למענה ולחמנו למענה,
מתדרדרת במדרון, ואין מציל.
ראינו איך אנשי השחיתות מנהלים את חייה, כיצד עסקנים ציניים עורכים קנוניות בזויות
על חשבונה, כיצד מנגנונים רודניים ושרירותיים חונקים את גופה ורוצחים את נשמתה.
וכל אחד מאיתנו חשב: מי אני שאעמוד לבדי מול גל עכור זהי מה כוחי מול המענונים
האדירים?
וכל אחד תמה בלבו: האב אני האדם ההגון האחרון שנשאר בכל המדינה?

והנה רואה בל אדוד מאיתנו שאיננו לבדו. איננו בודדים, ואיננו
מעטים. הארץ הזאת מלאה אנשים הגונים, אנשים בעלי רצון טוב,
אנשים שמנוי וגמור עימם להוציא את גורל המדינה מידי כוחות
השחיתות והשררה, הציניות והכדאיניקיות.
האולם הזה דומה לשדה אחרי הגשם הראשון. רגע לפני כן נידמה שהשדה שומם, שאין
בו חיים, שאין בו אלא אבנים ואבק. אך הנה בא הגשם, ולפתע מלא השוה גבעולים ירוקים.
זוהי החוויה הגדולה של הערב. מצאנו איש את רעהו. תחושה חדשה של כוח, תחושה
של כוח חדש, עולה מן האולם הזה. לא עוד בודדים, לא עוד מבודדים, כי אם חיל־החלוץ
של מחנה גדול.
לכן זהו רגע גדול בחיינו. ואני מאושר להיות שותף לרגע זה.

גח־ ווגל איש גגם־בד
הייתי רוצה לומר כאן דבר אישי.
יש שעות של שיא בחייו של כל אדם, שעות שחל מיפנה בכל חייהם. אני מרגיש
ששעה זו היא אחת השעות האלה בחיים שלי.
איני יכול שלא לחשוב ברגע זה על שעה אחרת — שעה שהיתר, אולי הנוראה ביותר בחיי.
לפני שבע־עשרה שנה שכבתי פצוע בחדר־הגוססים של בית־החולים הצבאי של חזית
הדרום. לידי שכב צעיר גוסס, שנאבק לילה שלם עם המוות, ונפח את נשמתו עם עלות
השחר.
לא ראיתי את פניו, כי כולו היה מכוסה תחבושות. ידעתי רק שאיבד את עיניו, את

בחורות יפות, לדברי רכילות. אילו עשינו זאת, לא היו כוחות־החושך ממשיכים במזימה
להשמידנו.

אבל אנחנו קורצנו מחומר אחר. פשם שיצאנו ב־48׳ למלחמה נגד
אוייב חיצוני, בלי חשבון, בלי נשק, בלי סיכויים, מפני שהמלחמה
נכפתה עלינו -בן נילחם עתה נגד כוחות־החושך מבית, ואם יהיה
צורך בלי אמצעים.

ציניקאים שואלים אותנו: בשביל מה אתם לוחמים, בעצם? האם אתם לוחמים למען
העקרונות שאתם מכריזים עליהם, או למען קיום העולם הזה?

על בך יש רק תשובה אחת: זה אותו הדבר. המלחמה לקיום העתון,
המלחמה למען העקרונות -הן היינו הך.
כי העתון אינו מטרה בפני עצמה, ומעולם לא היה מטרה בפני עצמה. הוא קם כנשק
למלחמה על אותם העקרונות, ורק כנשק־מלחמה יש לו ערך בעינינו.

מי שמרים היום את ידו כדי לחסל במה זו, מתכוון ל שתק.את
המלחמה למען השלום, למען הצדק, למען האמת, את המלחמה נגד
השחיתות, נגד הרודנות, נגד החושך.

זהו חוק לשון הרע. הוא לא נחקק מפני שיש בעתון זה תמונות של בחורות, או מיטני
שהשער האחורי אינו מוצא חן בעיני מישהו. הוא נחקק מפני שהעולם הזה מאיים על

״באוד
מדד־ק־ם נ־צוץ...״
ידיו ואת רגליו. עד היום איני יודע מי היה, ומה היה שמו, איני יודע אם היו לו הורים,
ואולי אשה, ואולי ילדים.

כאשר ראיתי בבוקר את הגון? המת הזה מוטל במיטה שמולי, נדרתי
לעצמי נדר. נדרתי לעצמי שאס אצא חי מן החדר הזה, אם יוחזרו
לי בוחותי, אקדיש את שארית חיי לשתי מטרות.
המטרה הראשונה: שלא תהיה עוד מלחמה. שלא יידרשו עוד צעירים כמוהו לצאת
לשדה־הקטל. שלא נצטרך עוד להרוג וליהרג למען קיום מדינתנו.
והמטרה השניה: להיאבק על דמות המדינה, כדי שהמדינה אשר קמה במחיר כר, יקר
תהיה ראוייה לקורבן זר. שתהיה זאת מדינה טהורה, נקיה, חופשית, שוחרת צדק ואמת.
מדינה שלא תהיה רק אור לגויים, אלא קודם כל ומעל לכל אור לאזרחיה.
הנדר הזה ־* הוליד את העולם הזה. מן הרגע הראשון, באפריל , 1950 ועד היום, היה
עתון זה בעינינו כולו קודש למלחמה כפולה זו — המלחמה למען השלום, והמלחמה על
דמות המדינה.
בון דאי יש פה אנשים המסתייגים מדיעה זו או אחרת של העולם הזה. בוודאי יש פה
אנשים הפוסלים חלק מן השיטות שנאלצנו לנקוט ברן כדי לקיים במה זו כאי חופשי
בים עויין.

אולם אני מקווה שאילו היה האולם הזה כית־המשפט, ואילו הייתם
אתם השופטים, והיו שואלים אתכם: האם עמד ״העולם הזה״ בנדר
הזה, האם לחם למען השלום והצדק -כי אז הייתם פוסקים: הם לא
מעלו בתפקידם !

ך גזלזזגגה לסנגן גזעתון וגזסלך נז\ז לנזען הנ\21 חנגו1
לפני חודש ימים הונף הגרזן על העולם הזה. ידיים זדוניות חוקקו חוק שמטרתו האחת
והיחידה, הגלוייה והברורה היא: לחסל את העולם הזה.
יכולנו להציל את העולם הזה בדרכים פשוטות. יכולנו להפסיק את המאבק. יכולנו
למכור את העתון למפא״י. יכולנו להקדיש את העתון כולו לעסקי־בידור, לתמונות של
* חוויה זו שימשה נושא לספרו של אורי אבנרי, הצד השני של המטבע.

קיומו של המישטר. מפני שהעולם הזה הפך דגל וסיסמת־קרב לכל מי שאינו משלים עם
שלטון השחיתות והרודנות.
ואם הם קמים ואומרים: למישטר הזה ולהעולס הזה אין מקום במדינה אחת, לכן
צריכים לחסל את העולם הזה —

כי אז אנחנו באים ועונים: נכון, למישטר הזה ול״העולם הזה״
אין מקום במדינה אחת. לבן צריכים לחסל את המישטר הזה. ואנחנו
יוצאים לחסל אותו.

נוכגה גחל\ז — אך גגג גזיכר גחל
לא במיקרה נולד הוק־תועבה זה דווקא עכשיו. ולא במיקרו־ ,אנחנו מתכנסים כאן לד,קינ|
כוח חדש דווקא עכשיו.
כל עוד היה המישטר הקיים חזק, כל עוד שלט בכיפה, כל עוד היה כחומה בצורה —
לא סיכן העולם הזה את קיומו. המישטר לחם בנו, הוא זרק עלינו פצצות, הוא אסר
אותנו והטיל עלינו חרם — אך לא היה זה בשבילו עניין של חיים ומוות.
אבל כיום מתמוטט המישטר לנגד עינינו. אשכול הורס את בן־גוריון, ובן גוריון הורס
את אשכול. המפלגות הישנות הסתאבו כולן, ודעת הציבור נקעה מהן. עמודי השלטון
מתנדנדים, והוא אחוז פחד ובהלה.
מתוך פחד הוא פועל כפי שהוא פועל. מתוך פחד בפני דוברי האמת הוא חקק את
החוק. מתוך פחד משתמש הוא בשיטות של תרמית והונאה, ומתוך פחד הוא מביים
נגדנו פרובוקציות.

זוהי סכנה גדולה. אכל זהו גם סיכוי גדול.
כי אותו מצב שהוליד את חוק לשון הרע — הוא גם הנותן לנו, בפעם הראשונה מאז
קום המדינה, את ההזדמנות המעשית לצאת למלחמה פוליטית לשינוי פני המדינה.
שואלים אותנו: מדוע לא באתם קודם? מדוע לא יזמתם את הקמת רשימתו של כוח חדש
לפני ארבע שנים, לפני שש שנים? מדוע לא הלכתם לכנסת החמישית או הרביעית?
אני מודה ומתוודה שהשתמטנו מן המאבק בחזית זו. לבנו לא יצא לישיבה בכנסת.
היינו שקועים במלחמה בחזית העתונאית, וקיווינו שיקומו אחרים שירימו את דגל
המלחמה בחזית הפוליטית.
זוהי תשובה אחת. אבל יש גם תשובה אחרת, חשובה יותר ועמוקה יותר. אמר לי

£היבול ההפלייה העדתית.

ע שר ת העקרונות

נאמנות ללא־ס״יג למדינת ישראל, לריבונותה, לשלמותה
ולכטחוכה.

דאגה יומיומית לעצמאות המדינה, שאינה ניתנת למיקוח. חישול כוחו המוסרי
והמעשי של צבא ההגנה לישראל, כצבא של הגנה ושלום, שעליו גאוות המדינה,
תון מלחמה בבטחוניזם רודני ושוביניזם הרפתקני.

^ .הבטהת הופש־הארם בישראל
חקיקת חוקת־יסוד נוקשה, בדומה לחוקה של ארצות הברית, שתסמיך את
בית־המשפט לבטל כל חוק הפוגע בזכויות האזרח ובכבוד האדם. ביטול חוקי
התועבה למיניהם, כגון חוקי־החירום הבריטיים, סעיפי־הדיכוי בחוק בטחון־
המדינה, חוק לשון הרע, תקנות המימשל הצבאי, חוקי הכפייה הדתית. התנגזוח[
ללא־פשרה לחקיקת חוקי־דיכוי חדשים, כגון חוק המושבים, חוק השבת, חוק
הרופאים, חוק הכשרות.

שיחדור מעול הכפייה הדתית.

ביטול הסטאטוס־קוו הכוזב. התנגדות לכל חוק־כפייה חדש. מלחמה ללא־פשרה
לביטול כל חוקי הכפייה הקיימים, עד כדי הפרדה מוחלטת של הדת מן
המדינה. החזרת חופש־התתבורה, חופש־הנופש וחופש־התפריט. הנהגת נישואין
אזרחיים וגירושין אזרחיים לכל דורש. איסור חקיקת־מישנה דתית בעיריות.
חופש ושוויון לכל הדתות, לכל הזרמים בדת היהודית, ולחסרי־דת.

שבירת השיעבור למנגנון.

הפיכת מנגנון המדינה מאדון־הציבור למשרת־הציבור. טיהור יסודי של המנגנון
המנופח, המפקיע לעצמו את פרי עמלו של האזרח. פירוק מסגרות־הכפייה של
המפלגות. ביטול חלוקת־השלל הגלוייה והמוסווית בין המפלגות. סילוק המפלגות
מכל שטחי הפעולה הכלכלית והממלכתית. פיקוח ציבורי על הנהלת החשבונות
של המפלגות. מלחמה ללא־רחם לביעור השחיתות.

ה״פיכת כל הפלייה עדתית לפשע פלילי. איסור הזכרת מוצאו של אדם בכל
מיסמן ציבורי. מתן הזדמנות שווה לבני כל העדות בכל מערכות־החיים. שינוי
פני החינוך בעיירות־הפיתוח ובשכונות העוני. חינוך תיכוני חינם לכל בני
השכבות המקופחות. חינוך אוניברסיטאי חינם לכל תלמיד מוכשר.

^ .שוויון זכויות לערביי ישראל
פירוק המימשל הצבאי. חיסול כל החוקים, התקנות, הצווים והנוהלים, שמטרתם
הגלוייה והמוסווית היא הפלייה לאומית. הפסקת הפקעת הקרקעות למטרות
פוליטיות. פיתוח ללא נישול.

מיבצע-שלום ישראלי במרחב.

גיוס כל כוחות המדינה להשגת שלום ישראלי־ערבי. הקמת מיניסטריון מיוחד
לענייני המרחב, ומטכ״ל־שלום שיתכנן ויבצע מיבצעי־שלום בעלי־מעוף.

£החזרת העצמאות המדינית למדינת-ישראל.
אי־הזדהות גמורה עם הגושים העולמיים ממזרח וממערב. ניהול מדיניות־חוץ:
ניטראלית ועצמאית, שתשרת את ריבונות המדינה ושלומה.

^ הלוקה צודקת של ההכנסה הלאומית.
חיסול משק השנור, המשעבד את המדינה לזרים, ובניין משק לאומי יצרני,
שיישא את עצמו ויהווה בסיס איתן לעצמאות מדינית ובטחונית. עידוד כל
יוזמה חלוצית ויוצרת — ציבורית, שיתופית ופרטית — המשרתת את טובת־הכלל.
חיסול התעשרותם של טפילים מפלגתיים ופרטיים על חשבון הציבור.
פירוק הכפייה הביורוקראטית הכובלת את הדינאמיזם הכלכלי. שילוב עקרונות
החופש האישי עם צורכי הכלל והצדק החברתי.

חסינות לדוברי-אמת,
החזרת חופש העתונות על כנו. ביטול כל החוקים, שיטות הכפייה ודרכי־הלחץ
המגבילים דיבור־אמת.

כאשר ביררנו את האנשים שייצגו אותנו בכנסת, לא חיפשנו אנשי כבוד, לא חיפשנו
שמות מצלצלים. כל מי שבא אלינו ורצה להתנות את בואו בכך שנבטיח לו מקום מסויים
ברשימה — השבנו את פניו ריקם* .

אנחנו לא נשלח לכנסת הכורה שד מבוכדים שותי־תה במזנון. אנחנו
נשלח לכנסת קומנדו פוליטי, פלמ״ח של לוחמים.

אם יהיו לנו בכנסת הששית עשרה אנשים, ואם יהיה לנו איש אחד בלבד — הכנסת
לא תהיה עוד אותה כנסת. הכנסת תשתנה, כשם שכוס מים משתנה כשמכניסים לתוכה
כמה גרגירים של מלח. לא תהיה שלתה בכנסת. לא תהיה מנוחה בכנסת. לא יהיו קנוניות
מאחורי הקלעים, ולא תהיה גניבת־דעת לפני הקלעים.
ואם הכנסת השישית תשתנה — הכנסת השביעית תשתנה עוד יותר. כי אנחנו נמצאים
בראשית הדרך• שלושה אנשים בכנסת הששית יביאו שלושים איש לכנסת השביעית, וששה
מחר יביאו ששים ואחד מחרתיים. כי בכנסת זאת נציב דגל, שייראה למרחקים.

כל מי שאדיש היום, בל מי שאינו מאמין, כל מי שהתייאש, כל מי
שנכנע ומשלים -מבמת הכנסת נעורר אותו, ומבמת הכנסת נקרא
לו: הצטרף לשורותינו, הצטרף למחנה המחר, הצטרף לכוח החדש.

גם מבחינה אחרת לא יהיה הכוח החדש דומה למפלגות.
ברגע זה יושבת בכל מפלגה ועדה של חכמים — חכמים או מתחכמים — ומחברת
מצע. הם שואלים את עצמם: מה רוצה האזרח לשמוע? במה אפשר לסבר את אוזנו?
במה אפשר למשוך אותו? וכמו בסופרמארקט, הם מציגים משהו לכל אחד, שלל של
קופסאות עם תוויות נוצצות — וכל הקופסאות ריקות.

אנחנו לא נחבר מצע כזה. לא נכטיק היום את אשר לא קיימנו בעבר.
(המשך מעמוד )7
אותה אדם שהערצתי אותו בכל לבי, אדם שאי־אפשר שלא להזכיר את שמו בערב זה —
הפרופסור מארטין בובר ז״ל.

בובר אמר לי פעם: בחיים הפוליטיים יש לבל דבר הרגע הנכון.
רגע לפני בן זה עו ד לא נכון. רגע אחרי כן זה ככר לא נכון.
אבל כאשר תופסים את הרגע הנבון -אז הכל אפשרי.

אני מאמין כי היום אנחנו נמצאים ברגע הנכון. חוק לשון הרע מכריח אותנו ללכת
לכנסת. אבל חוק לשון הרע גם מהווה סימפטום למצב המאפשר לנו ללכת לכנסת.
התמוטטות המישטר, שבירת המסגרות, שקיעת המפלגות, התקוממות הציבור נגד כוחות
החושך — זהו הרגע הגדול.
התקוממות הציבור, התקוממות האדם הישראלי — זהו הגורם המכריע. במשך שבע־עשרה
שנים ירקו לאזרח בפנים, והוא אמר שזה גשם. במשך שבע־עשרה שנים התעללו
בו, רימו אותו, ניצלו אותו — והוא שתק.

היום קמים האנשים ההגונים ואומרים: מספיק ודי ! הקץ לסבלנות !
הקץ לכניעה י אנחנו נשיב מלחמה שערה !

זוהי המשמעות של הרגע הזה. זה הרגע שחיכינו לו. זה הרגע שיוליד את הכוח החדש•

כל המפלגות מבטיחות להיות מחר שונות ממה שהיו אתמול. אתמול עשקו, אתמול
חמסו, אתמול חוקקו חוקי־תועבה, אתמול עסקו בשחיתויות, אתמול ציפצפו על האזרח.
אבל מחר הן תהיינה לגמרי אחרות! מחר הן תהיינה בסדר! מחר יקיימו את כל ההבטחות!

אנחנו איננו מבטיחים להיות מחר שונים מכפי שהיינו אתמול. אנחנו
בן מבטיחים להיות מחר כדיוק בפי שהיינו אתמול.
כשם שלחמנו אתמול, כן נלחם מחר. כשם שלא הסתאבנו בעתון, כן לא נסתאב בכנסת,
ואותם העקרונות שדגלנו בהם אתמול — עליהם ניאבק גם מחר ומחרתיים.
מה הם עקרונות אלה? כתבנו עליהם אלפי מאמרים, מיליוני מילים, בחמש־עשרה השנים.

לא נחזור בנו אף ממילה אחת, ולא נוסיף אף מילה אחת. בשם
שהיינו, כף נהיה.
אך למען הנפת הדגל, למען עיניהם של אותם אשר אינם מכירים אותנו, חיברנו את
עשרת העקרונות שיהיו חריטים על לוח לבנו. למענם נפעל בתוככי הכנסת, כפי שפעלנו
למענם מחוץ לכנסת.
אך אם תרצו להסביר למישהו את כל התורה על רגל אחת — תוכלו למנותה בשלוש
אצבעות:

יטיחרור מחוקי הכפייה;
שוויון לבני בל העדות, הדתיות והלאומיות כמדינה ;
שלום ישראלי־ערכי.

״ א ני הייתישם :״

יאלוזוזייאש, לאלהםוזח־ רד

כוח פוליטי חדש אינו נולד בכל יום. זהו תמיד מאורע גדול בחייה של מדינה.
במשך דור שלם לא קם כוח פוליטי חדש בארץ זו. היו מפלגות שהתפלגו. היו מפלגות
שהתאחדו. היו מפלגות ששינו את שמן. היו מפלגות שעברו גילגולים שונים — מן
הרביזיוניזם לחרות, מן הפרוגרסיבים לליברלים ובחזרה, מאחדות העבודה למפ״ם ובחזרה,
ועכשיו למפא״י — וגם משם עוד תגיע בחזרה.
קמו מרכזים רעיוניים חשובים, רבי־משמעות. קמו במות ציבוריות שונות, גם הן
חשובות,
אבל כוח פוליטי חדש, כוח ההולך לבחירות, כוח היוצא למסע הגדול לכיבוש השלטון
הפוליטי במדינה — כוח כזה לא קם בארץ מאז שנות העשרים.

אל נשלה את עצמנו. דרכנו לא תהיה קצרה, ולא תהיה קלה. לא נהלך בגדולות. לא
נבטיח לאיש, וגם לא נבטיח לעצמנו, נצחונות קלים,
רק דבר אחד נבטיח ברגע זה, לזולתנו ולעצמנו: לא להתייאש בכשלון, לא להסתחרר
בנצחון. אם נצליח מעט או הרבה, אם ננחל מפלה או נצחון: אנו נמשיך בדרכנו, יהיו
אשר יהיו המכשולים, יהיו אשר יהיו הקורבנות.

כוח בזה קם הערב, ובל אחד מן הנוכחים באן יספר אי־פעם לילדיו
אני הייתי שם.

לא ו11 זי\ז שלווה בבנם וז !
כוח חדש זה לא יהיה עוד מפלגה במדינה, ונציגיה שייבחרו לא יהיו עוד סיעה בכנסת.

שונים אנחנו. שונים היינו. שונים נהייה.

הערב, ב* 27 באוגוסט ,1965 כאולם זה, אנו מדליקים ניצוץ קטן.
ניצוץ זה ידליק מדורה גדולה, עמוד־אש שילך לפני המחנה, במסע
הגדול אל השיחרור, השוויון והשלום.
* כאן סטה הנזאס מן הנוסח המוכן של נאומו, והוסיף :״הרשו לי להעיר כאן הערה
שאני מצטער שעלי להביאה בפניכם. הבוקר פירסם משה ברש בעתון חרות הודעה
מסויימת. האמת הפשוטה היא שברש דרש להעמידו במקום השלישי ברשימתנו. עם כל
הכבוד לאיש וליוזמתו, הוא הוציא את עצמו אוטומטית מרשימה זו ברגע שהציג דרישה
כזאת. טובת הרשימה וטובת מלחמתה בכנסת קודמות לכל חשבון אישי. ואם ברש רוצח
לשמש עכשיו מכשיר בידי חרות כדי לנגח אותנו, אני יכול להגיד רק: אוי לאיש, ואוי ן לחרות.״

תצפית

ב מדינה
• עסקן הליכרליג! העצמאים
יהודה שערי על פרסומי שאר

העם

המפל גו ת :״רמה אינפנטילית.״

משב ראשון
הקיץ המעייף והמדכא היה עדיין בעיצומו.
אך בערבים אפשר היה השבוע להבחין
במשב ראשון של רוח קרירה, שבישר את
הסתו המתקרב. טיפות הגשם הראשונות
בצפון בישרו את תחיית הטבע.
הנוף הפוליטי של המדינה נמצא באותו
מצב.
מפלגות ריאמלט מול

מעולם לא אמרו כל־כך הרבה עסקני־מפלגות
כל־כך הרבה דברי־אמת זה על
זה. השבוע

שבועון מפא״י ,״הפועל ה צעיר״
על מצע י פ ״ י :״נודף מזה
ריח של סנוביזם וקרחנות.״

״שינאה, רשע, כזב וחנופה.״

• עסקן המערך, ישראל ישעי:״רפ״י
מזדנבת אחרי מפלגות הימין.״

• גח״ל, כתגובה על דברי ב ך
גוריץ :״דרוש חוק חינוך חובה עד גיל

התעמולה של המפלגות התחושה שיש לרענן גם את הרשימות שלהם, מחשש
פן יביא הדבר לנדידת קולות לרשימה החדשה. המהפכה שהתחוללה השבוע
במפ״ס, כאשר מאה חברי המרכז הרחיקו מרשימת־המועמדים כמה עסקנים
קשישים, והחליפו אותם בצעירים יותר, היא סימן ראשון לכך.

• ראש הממשלה לוי אשכול:

• הצטרפותו של משה דיין לרפ״י תיהפך לעובדה, עם
הגשת רשימת המועמדים של רפ״י לכנסת. לאחר ששמעון פרס

״מוצר מפוק
הסכים
כי משה דיין יופיע לפניו ברשימת המועמדים, במקום שני אחרי
בן־גוריון, הוסר המכשול האחרון להצטרפותו של דיין לרפ״י.

רפ״י סיגל לעצמו נימוסים בדיוניים.״

• המערך על רפ״י:

• המערך על רפ״י :״רפי מגלה
בורות בכל מה שקשור בסדרי ממשל־תקין.״

מפא״י:

• שר המישפטים דוב יוסך יגיב בחריפות על פעילותו של
ראש הממשלה לוי אשכול, מסביב לחוק לשון הרע. יוסף לא

יימנע מלהאשים את
^ אשכול בהתכחשות ל־מתוך
פחד מפני
העיתונות. אין זה מן
הנמנע כי יוסף יבהיר,
שלוועדה הציבורית שעל
הקמתה החליטה הממשלה
לא יכול להיות
שום ערך ושום מעמד
מבחינה חוקית, וכמות
ככל ועדה אחרת שפעי-

לותה אינה מעלה ואינה
מורידה.

חדש
• נושא
להתקפות רפ״י על
שר־האוצר פינחס
ספיר: הוא מחבל ב־איסוף־הכספים
עבודת

הרשימה בזזו״ל.
בעוד ששר־האוצר נוהג
לאפשר העברת כספים
לקרן־הבחירות של מפלגות
שונות בצורת
תרומות־צדקר! /במסגרת
מגביות המוכרות על־ידי
שלטונות מס־ההכנ*
סה בארצות־הברית, אין
הוא מוכן לעשות זאת
למען רפ״י. בצורה זו
הוקפאו סכומים ניכרים
בחו״ל, שעה שקופות־רפ״י
בארץ מתרוקנות.

בגין
• מנחם
ייאלץ להפסיק את
מסע התעמולה שלו
למען גח״ל ולצאת
לדרום אמריקה
כדי לערוך מגבית
למימון צרכי־כחירות
דחופים.
• עורך־דין יעקב שמשון שפירא
על רפ״י :״קבוצה ניאו־פאשיסטית
שבראשה עומד מנהיג.״
• שמעון פרס על שפירא :״שפירא
ביטא את האסכולה המק־קארתית הקיימת
בצמרת מפא״י.״

• עסקן המערך נחום שדמי :
״אסון הוא למדינה ולעם היהודי שבן־
גוריון נתגלה כבעל כל סממניה של רודנות
וכי הוא מהווה סכנה למדינה.״

• דובר רפ״י, ארי אבנר :״לא

אמת ויציב

העולם הזה 1460

גוריון במהדורה מתוקנת.״

סירב לקבל תנאי זה.

• הופעתה של ״רשימת העולם הזה -כוח חדש״ עשויה
להביא לשינויים ניכרים ברגע האחרון ברשימת־המועמדיס
של כמה מפלגות. נוכח הרשימה הצעירה והדינאמית, גוברת בין פעילי־

אות של עצמו.״

הבחירות

מנחם

• מפ״ם על לוי אשכול:

• ראש עיריית היפה, אבא
חושי :״אלמוגי ממשיך להסתבך בשגי
משה
דיין עמד על פרשת דרכים —
שוב.
עוד לפני חודשיים חשב את עצמו לחכם
מאד. אנשיי רפ״י הלכו, לדעתו, ל קראת
התאבדות. לוי אשכול יימאס על
כולם. ואז, כך חשב דיין, ייזכר העם
ברגע המכריע בגיבור־סיני, יקרא אותו
להנהגת המדינה.
זה היה חלום יפה — אבל לא־פוליטי,
פרס במידבר. קודם כל לא נתגשמה
הנבואה לגבי רפ״י. בניגוד לדעתו של
דיין, נתגלה שמעון פרס כדמגוג מפלגתי
לא־מבוטל. רפ״י התגברה במהרה על העדרו
של דיין. פרס התבצר במקום השני,
ולרפ״י יש כיום סיכויים סבירים לעבוי־את
עשרת המנדאטים — ובכך להיות
למפלגה השלישית או הרביעית בגודלה
בכנסת השישית,
זה לא היה מדאיג את דיין, לולא נוצרו
בינייתם סיכויים טובים כי רפ״י תיכ נס
לקואליציה הבאה. וזה כבר הרגיז אותו.
דיין יכול היה להתייחס בזילזול לסיעה
אופוזיציונית, שתסתאב ותתנוון במידבר.
כי במצב זה לא נשקף עתיד לשמעון
פרס. ידידו־מתחרהו הוותיק של דיין היה
יורד, במצב זה, תוך זמן קצר מן הפרק,
ואילו דיין היה נשאר צעיר ורענן.
רפ׳׳י לקואליציה. אך בינתיים נשתנו
הסיכויים בארץ. המערך החל יורד בעיני
הציבור. גם אנשי־מפא״י הוותיקים
התלחשו זה באוזני זה שאשכול הכזיב ל גמרי,
וכי הוא בעל מישקל־נוצה פוליטי.
חוק לשון הרע סתם את הגולל על
יוקרתו של אשכול כעסקן ממולח ופיקח.
לכן, אם לא תנחל רפ״י מסלה מוחצת
בבחירות, קרוב לוודאי כי עסקני מפא״י
יעדיפו קואליציה עימה (ועם המפד״ל)
על בל אפשרות אחרת. קואליציה כזאת
— בלי אשכול, שייזרק לכלבים, ובלי
בן־גוריון, המוכן במיקרה כזה לוותר על
המנהיגות הרשמית — תתן לשמעון פרס
עמדת־מפתח.
נוצרת האפשרות שבממשלה הבאה, בראשות
איש כמו אבא חושי או חיים
צדוק, יכהן פרס כשר-הבטחון. ואילו דיין,
כמנהל חברת־דייג כלשהי, יישכח במהרה.
״דגל שחור״ .דיין גם לא יכול היה
להתעלם מרמזיו של דויד בן־גוריון, שהוא
עלול לגלות על מצביא־סיני גילויים
בלתי־נעימים.
איש פיקח כמו דיין הבחין מיד כי
דבריו של בן־גוריון על טבח קיביה לא
היו מכוונים נגד לבון, אלא נגדו. שהרי
אם נתן לבון פקודה פלילית — הוא
נתן אותה לדיין. לפי פסק דין כפר־קאסם,
״מתנופף דגל שחור״ שיל פקודה כזאת,
וכל המבצע אותה הוא פושע פלילי.
דיין מיהר להכחיש את הודעת בן־
גוריון. אבל הוא הבין את הרמז —
וגם את חומרת מצבו הפוליטי. השבוע
הפיץ רמזים שהוא עשוי לחזור לרפ״י
— אם יועמד ברשימה מעל לשמעון
פרם, כך שיוכל לתבוע לעצמו את תיק-
הבטחון או את תיק־החוץ בממשלה של
קואליציה מפא״י-רפ״י.

בגין,

• גמאל עכד־אל־נאצר לא יוזמן לצרפת. הסיבה חאמיתית אינה
קשורה בלל בישראל. הנשיא דה־גול דרש, כתנאי להזמנה, ני נשיא מצריים
ישים קץ לכל פעולת־חתירה במדינות האפריקאיות, שהיו בעבר מושבות
צרפתיות, ובהן שולטים גם כיום הצרפתים מאחורי־הקלעים. נשיא מצריים

נוכל להתחרות עם נציגי מפא״י בהפקרות־לשון.״

עסקן רפ״י, יוסך אלמוגי:

מתברר כי הסכומים
שקיוותה גח״ל להשיג בישראל הכזיבו את העומדים בראש קרן־הבחירות.

• הרב הראשי איפר יהודה אונטרמן לא יוכל למלא
כשבועות הקרובים את תפקידיו הציבוריים והחוקיים. הרב
ישאר מרותק זמן ניכר לחדרו בבית־החולים. השולט היחידי ברבנות
הראשית יהיה הרב הראשי הספרדי יצחק נסים, שיחריף את היחסים בין
המפד״ל והרבנות הראשית.

• אי־נעימות למפד״ל יגרום גם משפטו של ח״ב יצחק
רפאל, גיבור פרשת תל־גיבורים, שייפתח כראשית השבוע
הבא. נסיונותיהם של ראשי המפד״ל לצמצם מימדי המשפט נכשלו. התביעה
תזמין מצידה עשרות עדים, תגולל בהרחבה את חלקם של כל המעורבים
בפרשה, ובראשם מי שהיה מגן שר הבריאות.

• ראשי ״רשימת העולם הזה -כוח חדש״ יערכו הפגנה
ביום רביעי זה 1.9.65 מול הכנסת. ההפגנה תיערך בהסכמת המש
״בזמן
שרצחו יהודים באושוזיץ, עסקה אח־דות־העבודה
בפילוג מפא״י.״

טרה, ואוהדי העולם הזה נקראים להתייצב במישמרות־מחאה שקטים, משעה

• עסקן גח״ל, יוסך מגורי־כהן
עד בן־גוריון :״שועל ערום.״
• פרקליט רפ״י, מיכאל כספי,

11 לפני־הצהריים עז 2אחרי־הצהריים, בעת עריכת הדיון על חוק לשון הרע,
במושב הפגרה של הכנסת.

(המשך בעמוד )10

במדינה
• המערך על הכטחות רפ״י:

(המשך מעמוד )9

על כית־־הדין שד מפא״י:

״שיטות

מקארתיסטיות.״

• מזכיר מפא״י, ראוכן בדקת:
״אנשי רפ״י פחדנים וצבועים.״
• גח״ל על המערך :״ניצוץ קטן
מאה אבל עשן סמיך מאד.״
• אבא אכן על גח״ל :״לגח״ל
יש יותר עשן מאשר שלהבת.״
• מפ״ם על גח״ל :״פרדסנים.״
• גח״ל על מפ״ס :״גרוטאות.״

ב מ הדור ת פאר
ברינה ק שה
ונייר משובח

״דיבורים, דיבורים, דיבורים.״
• המערך על גח״ל :״הזוג הזה
ערך טקס נישואין לפני הבחירות על־מנת
להתגרש מייד לאחריהן.״

• רפ״י על תעמולת המערך:
״כחש, מרמה, כזבים והפעלת לחץ!״
• מפ״ם על רפ״י :״כנופיה.׳
• מפ״ם על הדתיים :״קלאריקא־ליזם
תוקפני.״

• הדתיים על יתר המפלגות:

מחיר מיורז־ד־ —

25ד ל ״ י ה כי ר

די ה/ז גי גבכד ״ חנויות. הדד כנ רי כז

ה־ ספא רנ

מז ר חי

ההכללה

ה ביוי ט נ גיי ]
מיסודם של יוצאי הטגל האקדמי
של הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל

ךגן ד ך 0אביגדור ליס, בעל חנות טקסטיל ברחוב אחד־העם בתל־אביב, וגיסתו
11 11ב 1פולה ליס, היו שני הקורבנות הראשונים. בתמונה: קהל־הסקרנים,
שהתקהל סביב הבית שבו בוצע הפשע המחריד, עוקב אחר הוצאתן של הגוויות.

החלה ההרשמה ללימודי יום וערב
מתכת, ייצור, מכונות, בניה, אדריכלות
בפיקוח משרד העבודה

בניין,

אדריכלי,

מכונות

ומפות

בפיקוח הסתדרות הטכנאים

ריהוט ועיצוב פנ>ם
בפיקוח משרד העבודה

ג ר פי ק ה

שי מו שי ת

בפיקוח אגודת הגרפיקאים

פירסו ם וידוסי־ציבור
בפיקוח האיגוד הישראלי ליחסי ציבור

ועוד

עשרות

קורסים

אחרים

פרטים, הרשמה ופרוספקטים

מכלל, ה הפוליטכני ת ה רחוב המסגר 62

תל־אביב, טלפון 36487

? 1ד | 1 \ 1ז גווייתו של אברהם ליס, היתה שרועה כמה שעות על המדרכה ברחוב
) 11 ^ 1 1 8ביאליק ברמת־גן, כשהמוני סקרנים עוקבים אחר תנועותיהם של חוקרי־המשטרה,
שהתגודדו סביב הגוויה. בתמונה: שוטרים מעלים את הגוויח לאמבולנס.

• מפ״ם על גח״ל

:״פאשיזם ב
מיץ
תפוזים!״

• שר העבודה, יגאל אלון, על

שמעון פרס :״שעה שאנחנו היינו בחזית,
היה מר שמעון פרס לבלר.״

• עסקן גח״ל, אריה נאור, על
המערך :״מערך פיאודאלי.״
• המערך על מצע רפ״י :״יצא
״ ה עו ל ם הזה״ ,שבועוןהחדשות הי ש רא לי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ, תל־אביב,
פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ • .העורך הראשי:
אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

המרצע מן השק.״

• גח״ל על מצע רפ״י :

״אחיזת

״סכנה לדמוקראטיד,

ולערכי

היהדות!״

• רפ״י על תעמולת המערך:
״מלחמת השמצות.״

• גח״ל על רפ׳׳י :״גברת מפא״י
בשינוי אדרת.״
פשעים רצח מרובע

עיניים.״

• מפ״ם על מצע רפ״י:

מאופס.״

״אפס

שמונה יריות זיעזעו השבוע את דיירי
רחוב ביאליק ברמת-גן. אחד השכנים
העולם הזה 1960

מיהר אל המרפסת, הספיק להבחין בדמות
שחמקה מחדר המדרגות של הבית מספר
.22 הוא היד, בטוח שאלמוני ניסה לשדוד
את הבנק, בקומת הקרקע של הבית בן
ארבעת הקומות.
״משטרה! משטרה!״ זעק האיש במלוא
גרונו, ניסה להזעיק גם את שכניו.
כעבור שניות אחדות נראו שתי שוטרות
ממהרות למקום .״הוא ברח לכיוון חנות־הספרים,״
הורה להן השכן בתנועת־יד.
אחת מהן מיהרה לכיוון חנות־הספרים
הסמוכה, הספיקה לתפוס את האלמוני אחוז
ההיסטריה.
יריד, בודדת וקול זעקה של אשד, פילחו
את. הדממה. השוטרת כרעה, מתבוססת
בדמה, לעיני השכנים הנדהמים, שצפו במחזה
מהמרפסת.
עברו שניות ספורות ויריד, נוספת, הד,שמינית
במספר, הפילה את החלל האחרון.
אברהם ליס כיוון את האקדח אל עצמו,
לחץ על ההדק.
הכל בגלל חובי כשד,תכנסו שלושת
הנפשות העיקריות של הדראמה הרמת־גנית
בביתו של עורך־הדין שמואל לב־הכהן,
היה ברור לכל הנוכחים כי משהו אינו כשורה
עם הגבר הקשיש שנראה מתוח ועצבני.
הוא הרים מידי פעם את קולו, בצורה
שעוררה את תשומת־לב השכנים לנעשה
בביתו של הפרקליט.
בלהט הוויכוח נשמעו כמה יריות. האחת
הפילה את פולה לים והשניה השיגה את
גיסה, אביגדור ליס, בחדר־ר,מדרגות. הפרקליט
הנידהם, שתפס מחסה בעוד מועד,
הצליח רק בנס להציל את חייו. דיירי־הבית,
סיפרו השבוע כי הוויכוח הלוהט
נסב על חוב, וכי אחד הנרצחים צעק כי
הוא לא יוותר בנקל על סכום של 180 אלף

מזכירות •קידות
בעברית ואנגלית

למם יימי/ות עממי -כתות תלת-שנתיות
לגומרי חמישיות תיכון -כתות דו-שנתיות
לגומרי שישיות תיכון -כתות דו-שנתיות ב׳

לגומרי שביעיות, שמיניות תיכון -

כתות חד־שנתיות

והשכלה
כללית

עממי -כתות דו־שנתיות
חמישיות תיכון -חד-שנתיות זר
שישיות תיכון -חד-שנתיות ב למסיימי למסיימי למסיימי כתת
ערב שנתית

המטרה הכשרת מזכירות עצמאיות בעברית ואנגלית ופקידיס/ות ברמה גבוהה

התיעצות עם המנהל:
מ־ 7—5 ; 12—10 בערב
הרשמה:

9—4 , 12—8

ההרשמה תסתיים בימים הקרובים

תל־אביב,
רחוב בן־יהודה 74
(פינת רה׳ פרישמן)
טלפון 220314 :

כעבור דקות אחדות המה הרחוב מדידות
צופרות, שהגיחו מכל הכיוונים. שוטרים
אחוזי היסטריה התהלכה אובדי־עצות
סביב הבית, ניסו לשוא לפזר את התקהלות
ההמונים, שנזעקו לשמע היריות וצפירת
הניידות.
בום־בום 1השוטרים שכיתרו את גופת
הרוצח מתחו סביבה חבלים, חסמו את
הגישה בפני המוני הסקרנים.
מאחת המרפסות, מול הבית שבו נרצחו
האשד, ובעלה, ניראו בבירור חוקרי המשטרה
גוחנים על גוויית אשר, לבושה חצאית
שחורה ונעולה נעליים בעלות עקב גבוה.
בינתיים הוסיפו אנשי־משטרד, להתגודד
סביב גופתו של הרוצח, ניסו להרחיק מהמקום
את הצלמים .״זה לא מקום בשביל
לצלם,״ הסביר בכעס רב־סמל היסטרי, נופף
בידיו אל עבר קהל הנאספים שענה לו
בשריקות.
״מה קרה כאן?״ ניסתה לברר ישישה
כפופת קומה. מישהו ניסה להסביר לה,
אבל היא לא הצליחה לתפוס .״היה כאן
בום־בום,״ ניסה אחר את כוחו ,״ארבע
פעמים בום־בום!״ הישישה השמיעה יבבה
חדה, ירקה שלוש פעמים .״זה כמו בסי־נימה״״
הסבירה לצעירים שהתקהלו סביבה.
שעות אחדות לאחר הרצח המרובע הגיע
למקום אמבולנס, שאסף את גזויתו של
הרוצח. המוני הסקרנים הוסיפו להתגודד
מול הבית, הפיצו גירסות שונות וסותרות
על מד, שאירע שם שעות אחדות קודם יוכן.
״מתי יוציאו את שאר הגוויות מהבית?״
שאל זאטוט את אביו .״מחר בבוקר,״ השיב
האב. שוטר שעמד בקירבת־מקום העיר
לאב כי ילדים בגיל זה כבר היו צריכים
מזמן להימצא במיטה .״אתה רוצה, שבנך
יחלום כל הלילה חלומות זוועה?״ שאל בכעס.
״חלום
זוועה! זאת המילה המדוייקת,״
הסביר צעיר אחוז אימה, שהקשיב לשיחה.
אבל כאשר הורדו שתי הגוויות הנותרות
והועמסו על האמבולנסים הוא נדחק בין
ההמון, צפה בעיניים פעורות במחזה המבעית.
גבר
קשיש אחוז בהלה ליווה את שתי
הגוויות במבט נפחד. כעבור דקה פרץ בבכי
מר, מלווה באנחות חרישיות. שתי
נשים עטו עליו, ניסו להרגיע אותו. אבל
עורך־הדין שמואל לב־הכהן לא יכול היה
להירגע בנקל.
הוא היה עד הראייה היחידי לפרולוג
המזעזע של הדרמה, שנסתיימה בארבעה
הרוגים: האחת על ריצפת החדר בקומה
השניה, השני בחדר המדרגות ושני האחרים
על המדרכה.
העולם הזה 1460

עתדחת 1ם!
הסכנה הרצינית ביותר שאיימה השבוע על רשימת העולם הזה —
כוח חדש לא נבעה מפעולות פרובוקציה ולא מפגיעות מן החוץ.
היא נוצרה על־ידי תחושת־בטחון מופרזת אשר השתלטה על אוהדיה.
לוועידת־היסוה שנערכה בליל־שבת באולם מונרבי (ראה עמודים
2־ )3היו שני תפקידים: לאשר את רשימת המועמדים, ולפתוח
חגיגית את מיפעל ההחתמה ההמוני. לפי החוק דרושות 750 חתימות
של בעלי זכות־בחירה, אולם למעשה דרוש מספר רב הרבה
יותר. כי אין ספק שחלק מן החתימות ייפסל — אם מחמת תקלות
ברישום, אם מחמת נסיונות מכוזנים להכשיל את הגשת הרשימה.
ההחתמה בסוגרבי בוצעה כמתוכנן. אולם לא די במספר החתימות
שכבר הובטח. יש צורך חיוני בהוספת חתימות. כל חתימה עשוייה
להיות בעלת חשיבות ביום בו יוגשו הרשימות לוועדת הבחירות.
על כן הוחלט לצאת בקריאה אל כל אוהדי הרשימה, שלא חתמו
עדיין על הטפסים הרשמיים, לבל יהיו שאננים ובטוחים. הם
מתבקשים לפנות תוך 48 שעות אל אחד ממרכזי ההחתמה העיקריים:

• בתל־אביב — מערכת העולם הזה, רחוב גליקסון ;8מטה
הבחירות של רשימת העולם הזה — כוח חדש, ברחוב קרליבך ; 14
אצל דויד טופל ובניו, מפיצי העולם הזה, רחוב אחד העם ,24
משעה 9בבוקר עד 9בערב.
• בחיפה: מטה רשימת העולם הזה — כוח חדש, מרכז
הכרמל, שדרות הנשיא 124 כניסה ב׳ ,מעל השופרסל, מ־ 9בבוקר
עד 10 בלילה.
• בירושלים — מטה רשימת העולם הזה — כוח חדש, דירת
יהודה בן־משה, רחוב שמואל הנגיד ,21 משעה 7בערב עד חצות.
וכן שאר תחנות־ההרשמה בארץ, שפורסמו בגליון האחרון.
נוסף לזאת נקראים כל הפעילים, שהתנדבו לפעולה באזור תל-
אביב, להתרכז ביום רביעי זה ( )1.9.65 בשעה 8בערב במטה
הרשימה, ברחוב קרליבך ,14 למיבצע החתמה במרחב גוש דן.
בעלי־הרכב המתנדבים מתבקשים להביא את רכבם.
זהו היעד המעשי הראשון העומד בפני הרשימה.

י הם מועמדי הרשימה . ,שהוצגו לפני
!3באי ועידת היסוד? העיקרון המנחה
בהרכבה היה: אין מחפשים בעלי־שם לשם
קישוט, אף לא אישים אשר הכיסא חשוב
להם יותר מן העקרונות. על כן הורכבה
הרשימה מלוחמים שכבר הוכיחו את מסירותם
בחזיתות השונות. שני הראשונים
הם אורי אבנרי ושלום בהן. אחריהם, לפי
הסדר:
• דויד ארנפלד: בן ,31 יליד הולנד,
עלה ארצה כתינוק, בוגר תנועת הצופים.
במלחמת העצמאות שירת בחי״ש,
נשלח לאחר מכן בשליחות התנועה החלוצית
להולנד. שם אירגן קבוצות הכשרה,
ועם שובו ארצה הצטרף עם חברי ההכשרה
לקיבוץ בית העמק. היה מזכיר פנים של
הקיבוץ. מראשוני המייסדים של שורת המתנדבים,
נבחר כחבר הוועדה המרכזית של
תנועה זו. היה חבר מרכז תנועת המישטר
החדש, ומפעילי ועד הסטודנטים למען הדמו־קראטיה.
כפעיל בועד זה, השתתף בהפגנת
הסטודנטים נגד הדחת פינחס לבון, בשבת
השחורה של ,1961 ונעצר על חלקו בהפגנה.
כיום מרכז את המועצה הישראלית
לשיתוף יהודי־ערבי. מפעילי ״פיתוח ללא
נישול״ וממארגני מסע־ההפגנה לגליל. נעצר
בשל חלקו במסע זה.
הוא הבר בהנהלת הבורסה ליהלומים,
ומנהל כללי של חברת יהלומי קרן בע״מ.
• אמנון זכרוני: בן ,30 יליד תל-
אביב, בוגר בית־ספר תיכון גאולה. עוד
בהיותו תלמיד גימנסיה ריכז מטעם משרד
החינוך והתרבות חוגי נוער להתנדבות
גלעדי במעברות, שם לימד עברית ועזר לעולים.
כנער צעיר שירת באצ״ל, אך מאוחר
יותר הצטרף למתנגדים המצפוניים לשירות
צבאי. למד משפטים באוניברסיטת ירושלים.
הינו כיום חבר הליגה לטען זכויות האדם,
המסונפת לארגון האומות המאוחדות. היה
בין מייסדי הליגה למען נשואין אזרחיים,
ושימש גם כמזכירה. כיום עורך־דין.
• שמואל סגל: בן ,48 יליד רוסיה.
עלה ארצה ב־ ,1926 סיים את לימודיו בגימנסיה
בלפור בתל־אביב.
וותיק הלוחמים מבין מועמדי רשימת
העולם הזה — כוח חדש. ב־ 1937 נסע
לספרד, הצטרף שם לבריגאדות הבינלאומיות,
שלחמו נגד צבא הפאשיסטים. עם
תום מלחמת ספרד עבר לאנגליה, שם קיבל
הודעה כי הנציב העליון בארץ־ישראל
אינו רוצה לראותו בחזרה בארץ.
באנגליה למד הנדסה, סיים את לימודיו
בהצטיינות והחל עובד שם כמהנדס. במלחמת
העולם השנייה שירת בצבא הבריטי,
ועם תום הקרבות מונה כנציג הצבא הבריטי
בוועדת ארבע המעצמות באוסטריה
הכבושה.
עם פרוץ מלחמח העצמאות בארץ התפטר

ארנפלד

זכרוני

סגד

כרגע

מן הצבא הבריטי ושב ארצה, כדי לעזור יהודית־ערבית. תושב אשקלון, מוציא שם
בגירוש הנציב העליון, שלא רצה לראותו עתון מקומי ומחבר סיפורי־עם ופולקלור.
• ש לו ם מזרחי: בן ,27 נולד בכאן
שנית. השתחרר מצה״ל כרב־סרן.
החליט כי עליו גם ללחום למען עיצוב בגדאד ועלה ארצה ב־ .1951 סיפורו הוא
דמות המדינה, הלך ללמוד משפטים באו סיפורה של ״ישראל השניה״ :מייד עם
עלייתו ארצה נשלח עם משפחתו למעברת
ניברסיטה העברית. כיום עורך־דין.
• יורם ברנע ל בן ,28 יליד חל -סקייה ב׳ — כיום אור־יהודה. בטרם מלאו
אביב. סיים את בית־הספר החקלאי עיינות, לו 13 עבד כפועל־בניין, אלא שלא כנערים
והצטרף לקבוצת בית ניר — החוזה הרא רבים שנקלעו לאותו מצב, הצליח שלום*
לרכוש השכלה תוך כדי עבודה.
שונה לגידול בקר בישראל.
נסיונו בשטח הפוליטי בא לו בשורות
ב־ 1954 התגייס לצה״ל, שירת כטוראי
בחיל הצנחנים, עבד לאחר מכן כרפתן בית״ר וחרות. הוא הצטרף להכשרה חקבקיבוץ
אייל של אחדות־העבודה. עם שיח לאית של תנועה זו בנורדיה, ולאחר מכן
תרו התמחה בענף הפירסום, בו הוא באמציה. במסגרת הכשרת בית״ר אף התגייס
לצה״ל. הוא סיים את שרותו הסדיר
עובד עד היום.
עזר להחיות את הליגה למניעת כפייה בנח״ל, חתם לאחר מכן על שירות קבע
דתית, שימש עד לפני חדשים אחדים בחיל־האוויר. כיום פועל, תושב אור־יהודה.
• טיבי גרוס: בן ,46 נולד ב־כמזכיר
כללי של הליגה.
• יהודה כן משה: בן ,43 יליד צ׳כיה. עלה ארצה ב־ 1933 ונכנס ללמוד
ברלין. עלה ארצה עם עליית־הנוער ב־ .1939 בבית־הספר החקלאי בפרדס־חנה. הוא התכעבור
שנה הצטרף לראשוני המתגייסים נדב להגנה, ומטעמה נשלח לשרת במשטרת
הישובים היהודיים עד שנת .1940
נימנה בין ראשוני המתגייסים לצבא
הבריטי. ב־ 1945 מונה כמדריך ראשי ב־מחנה־האימונים
המרכזי של הצבא הבריטי
בסרפנד.
בתום מלחמת העולם השתחרר מן הצבא
הבריטי, הצטרף מייד למנגנון־הקבע של
ההגנה. ב־ 1947 היה מפקד הכוח שקיבל מידי
האנגלים את מחנה דורה בנתניה. הוא
מונה מפקד פלוגה בגדוד ,76 לחם בחזית
לטרון עד להפוגה הראשונה. עם כניסת
צה״ל לתקופת ההתארגנות הועמד בראש
סגל המדריכים של בית־הספר לסמלים ו־מזרחי
רבי־סמלים.
בחיים
האזרחיים התמסר לחינוך המיוחד,
עוגן לעבריינים
לצבא הבריטי. היה חייל בגדוד השני של קיבל לידיו את מוסד
הבריגאדה העברית, לחם בחזית בנגאזי צעירים. לפני שלוש שנים התפטר ממשרד
בצעון־אפריקה ובחזית איטליה, נשאר ב הסעד, עבד במוסדות־חינוך פרטיים.
אירופה כאחד הפעילים באירגון הבריחה.

שירת כצלף וסמל־צלפים בצה״ל, השפי
התוכנית, היה צריך גם אורי
תתף בקרבות לאטרון ובמיבצע חורב.
דייוזים להופיע ברשימת המועמדים.
עם שיחרורו, ב־ ,1949 עבד במחלקת ההס הוא עצמו לא שאף לקאריירה פארלמנטא־ברה
של מרכז מפא״י. ירד לאחר מכן רית, רצה רק להביע את הזדהותו עם
לאילת, נבחר כראש ועד־התושבים הראשון
הרשימה. על כן ביקש להיות אחרון בשם.
בוגר המחזור הראשון של המכון רשימת המועמדים.
להשכלה ולמחקר של מפא״י בבית ברל.
אולם עם פירסום עשרת העקרונות של
ב־ 1961 עזב את מפא״י באורח הפגנתי,
רשימת העולם הזה — כוח חזש, ראה את
אחרי 17 שנות חברות בה. כמחאה על עצמו נאלץ להסתייג מן הסעיף הראשון.
הדחת לבון, הניח את פינקס־החבר שלו סעיף זה דוגל בחישול כוחו המוסרי ועל
קברו של ברל כצנלסון. תושב ירושלים, המעשי של צה״ל. כסרבן־מלחמה, לא ראה
ומ־ 1962 מזכיר הוועד לפירוז גרעיני.
אורי דייווים אפשרות לתמוך בסעיף זה,
• נעים גלעדי: בן ,39 נולד בפרס ולכן ביקש ששמו לא ייכלל.
ועלה לארץ ב־ .1950 היה פעיל מגיל צעיר
אולם בסוף הוועידה הבהיר היטב, כי
בתנועה החלוצית הציונית, נשלח מטעמה
ההסתייגות מטעמי־מצפון מסעיף זה לא
לחו״ל כדי לארגן שם את עלייתם הבלתי־ שינתה את יחסו אל יתר העקרונות, והוא
חוקית של יהודים לישראל.
ממשיך להיות פעיל ביותר ברשימה.
היה אסיר־ציון בעיראק, נידון שם פעמיים
למוות בגלל פעילות ציונית.
ברשימת
* שהוצג במקום התשיעי
המשיך בפעילות ציבורית גם אחרי עלותו אחרי שהסופר אהוד בן־עזר ויתר מרצונו
ארצה, חי במעברה. פעיל למען התקרבות על מקום זה למענו.

כ מ רי1ר.
תל־אביב

כסף לכל מדין
התוכנית להקמתו של בית כנסת חדש
בשכונת רמת־החייל בתל־אביב, שבה קיימים
כבר לא פחות מארבעה בתי־כנסת למתפללי
עדות שונות, מסעירה לאחרונה את תושבי
השכונה.
כמר, מבני העדה התימנית במקום, שביקשו
להקים לעצמם בית־כנסת, נתקלו בהתנגדות
עיקשת מצד שכניהם החילוניים .״יש די
בתי־כנסת בשכונה שלנו,״ התמרמרו כמה
מתושבי המקום, הסבירו כי ברמת־החייל
יש בית־כנסת אחד על כל שני מניינים.
״יש דברים קצת יותר חשובים לקידום
השכונה מאשר הקמת עוד בית־כנסת,״ הסבירו
המתנגדים. הם פנו אל עורך־הדין י
אברהם פישמן, הגישו באמצעותו צו־מניעה,
טענו כי הקמתו של בית־תפילר נוסף בשכונתם
תשווה לה אופי דתי, תכפה עליהם
אורח־חיים שאינו לפי מצפונם ותטריד את
מנוחתם.
״יש בשכונה ארבעה בתי־כנסת,״ הסבירו,
ביקשו מבית המשפט שיאסור על הקמתו
של אחד נוסף.
מאיפה הכסף? גם הדתיים לא טמנו את
ידיהם בצלחת, הגישו תביעה נגדית לביטול
הבקשה. השבוע דחה שופט השלום התל־אביבי,
יהודה טרייביש, את התביעה הנגדית,
הסביר כי יש מקום לעיין בבקשתם של
החילוניים.
תוך כדי הדיון המשפטי, כימעט במקרה,
צפה שאלת־המימון .״מאיפה יש לכם כסף
להקמת בית־הכנסת?״ שאל פישמן.
״מה זאת אומרת מאיפה יש לנו כסף?״
תמהו הדתיים ,״קיבלנו מהעירייה!״
פרט מעניין: לדברי הדתיים עצמם מונה
קהל המתפללים הפוטנציאלי בבית־הכנסת
שהם מבקשים להקים ״קרוב לעשרים איש,
בשבתות וחגים.״
״מה יישאר מתקציב העירייה, אם היא
תחלק ערב הבחירות 15 אלף ל״י לכל קבוצה
של עשרים איש?״ שאלו החילוניים- .
בית־המשפט יצטרך, כנראה, לפסוק גם
בשאלה עדינה זו.

חינוך
\ורמים ונול״ל״״ם
מי היה הרצל? לא יודעים. מי כתב
את ״אל הציפור״? לא זוכרים. מה אמר
משה רבנו כשירד מהר־סיני? לא יודעים.
חברי ועדת־החקירה מטעם הסתדרות המורים,
שבאו לכפר הגלילי מכר, כדי
לעמוד מקרוב על בעיות החינוך היסודי
במקום, נדהמו לשמע הבורות שגילו ילדי
המקום.
מרוב תדהמה הם שכחו כי הוזמנו לכפר
ביוזמתו של מנהל בית־הספר המקומי,
אחמד אל־חטיב, כדי לעמוד על הקשיים
בהם נתקל, לדבריו, בניהולו, בגלל
חוסר מיבנה מתאים, וגירעון מתמיד בקופת
מועצת־ד,חינוך של הכפר.
״מה אתה מתאונן?״ ועדת-החקירה
ישבה על המדוכה, גילתה לבסוף כי הקושי
העיקרי בניהול בית־הספר הוא המנהל
עצמו! .סעיף 6בדו״ח שלה קובע:
״אם הוא לא ישתף פעולה עם השלטון,
ולא יתרחק מהפוליטיקה ההרסנית, תוקם
ועדה לעיון במצב המנהל הזה.״
את בורותם של ילדי הכפר זקפה הוועדה
על חשבון דעותיו הפוליטיות של המנהל.
ממשיך הדו״ח, בעברית קלוקלת :״נוסף.״
על שהמנהל הזה יש לו השקפות פוליטיות,
הוא משתף פעולה עם גורמים שליליים
באופן גלוי, כפי שהוא עצמו הודה
בכך״.
מי הם הגורמים השליליים? זאת גילה
המושל הצבאי, שיש לו יד ורגל בכל
עניין, גם בשאלות חינוכיות. הוא הזמין
את אחמד לשיחה, הציע לו לחפש פרנסה
אחרת•
״מה אתה מתאונן?״ שאל המושל את
המנהל ,״בברית־המועצות טוב יותר?״ הוא
רמז לו כי שמו נכלל ברשימה השחורה,
וכי לא נשכחה מליבו העובדה שהוא
חבר בסיעת המורים הדמוקראטייס, הקשורה
במק״י.
אבל אל־חטיב ( )38 לא נבהל. השביר״
הבטיח להזמין ועדות־חקירה נוספות. אולי
הן תגלינה סיבות אחרות להזנחה ר־שוררת
בשטח חינוך ילדי הכפר.
העולם הזה 1460

נעילה שו ושימת העורס ווזה

נעצרה במשור צבאי -מה חניא

ולאיזו גסות ניסו ונצר את העניו

ף! רשת־ריגול־נוראה הטילה השבוע את מוראה על
21 המדינה. ולא סתם פרשה, אלא פרשה שמעורב בה
כוח פוליטי חדש, כוח שקם — כפי שניתן להבין — כל
כולו כדי לחתור תחת בטחון המדינה ולמסור את סודותיה
הכמוסים ביותר לאוייב הזומם להשמידנו.
מנגנון־ד,תעמולה האדיר של השלטון גויים כדי להנחיל
לקהל פרשת־ג׳יימס־בונד זו. גיבורי הרומאן הזעיר היו
שני פעילים־מתנדבים של רשימת העולם הזה — כוח חדש.

< #באותו זמן נתנה המשטרה לעורך־דין אחר להיפגש
עם העצורה. היא איפשרה פגישה בין אתי ובין עורך־
הדין אליהו יגנס, פרקליט ותיק ומכובד — שלא היה לו
יפוי־כוח מסעם העצורה. יגנס, שנתבקש על־ידי דודה של
אתי לטפל בעניין, כלל לא ידע שיש יפוי־כוח בידי פרקליט
אחר. אך המשטרה ידעה זאת ופעלה בניגוד לחוק.
כל זה רמז על מגמה ברורה: לנתק את אתי מכל מגע
עם עורך־דינה ומראשי־ד,רשימה, לתת לה הרגשה כאילו
זנחו והפקירו אותה, וכך ״לשבור״ אותה ולשכנע אותה
למסור את העדות הרצויה לחוקרים.
אחרי הצזזריים אירע דבר רביעי: נודע להעולם הזה כי
המשטרה עומדת לפוצץ את כל העניין, להציג אותו בפני
הציבור כפרשת־ריגול מחרידה, בה מעורבים ראשי הרשימה.
בהתייעצות דחופה הוחלט לנקוט פעולת־נגד ראשונה:
להודיע לעיתונים על עצם מאסר שני פעילי הרשימה,
להעמידם על העובדות ולהקדים את הודעת המשטרה.

אותה לשם ו -מי חיבה

לה 1

שיזזה בין נזתנרבים
ן 0 ¥הופעת הרשימה, קראו יוזמיה למתנדבים להתייצב
? לפעולה. מחוסר כסף ואמצעים אחרים, היתד, זאת
הדרך היחידה להקים מנגנון פעיל. ואמנם, מאות מתנדבים
בכל רחבי הארץ נרתמו לפעולה, מי מעט ומי הרבה.
אחת המתנדבות הראשונות שהתנדבו לפעולה היתד, אסתר
;״אתי״) גרינמן, קצינה משוחררת, בת אחת המשפחות
הוותיקות והידועות ביותר בארץ.
אתי ( )21 כבשה מיד את כל הלבבות, הפכה לאחד מעמודי־התווך
של העבודה במטה־הבחירות המרכזי. היא הצטיינה
בהתמסרותה המוחלטת, בגישתה הרצינית לעבודה המעשית.
תוך ימים מעטים היתד, לרוח החיה של המטה ברחוב קר־ליבך
14 בתל־אביב, בו בילתה מן הבוקר עד מאוחר בלילה,
בהדביקה את כל שאר המתנדבים בהתלהבותה.
באחד הערבים בשבוע שעבר, תוך כדי עבודת המתנדבים,
התגלגלה השיחה לאחד האנשים שהביעו את נכונותם לפעול
למען הרשימה. מישהו העלה שאלה כלשהי לגבי עברו.
מישהו אחר העיר שיש ביכולתו לברר זאת. נראה כי שיחה
זו הולידה בלב אתי את הרעיון לבדוק את הדבר במשרד
הצבאי בו עבדה בימי שרותה, ובו היא משרתת במילואים.
כעבור כמה ימים, אחרי שיחרורה של אתי, נעשה נסיון
לשחזר שיחה זו, לברר מי העלה רעיון זה לראשונה.
האמנם עלה הרעיון באופן ספונטאני בלב אתי? או שמא
דובב אותה מישהו, מבלי שהרגישה בכך?
על כל פנים, שני דברים ברורים לגמרי:
• לא עלה כלל על דעת אתי שהיא מתכוננת לעשות
משהו שאינו כשר והוגן, ולא כל שכן בלתי חוקי.
• אינפורמציה זו לא היתד. דרושה לאיש. כי האדם
שאליו נגעה האינפורמציה הוא ידידם הוותיק של עורכי
העולם הזה, והם יודעים היטב כל פרט של עברו. יתר
על כן, אילו פנו אל דובר צה״ל בבקשה לספק להם את
הפרט המבוקש, לא היו מתקשים להשיגו בדרך הגלוייה.

כרוו-בזן יתת נזשטרתי

אתי יוצאת מפית־־המעצר
המטרה: להפליל את ראשי הרשימה
עורך־דינה בצאתה משם. היא לא התקשרה.
בשעות הצהריים גברה המתיחות במטה הרשימה. אחרי
הצהריים נתקבלה שיחה טלפונית חטופה של א תי _ ובה
ביקשה לשלוח את עורך־הדין מייד למקום חקירתה. כאשר
מיהר זכרוני למקום, כבר נשלחה לבית־המעצר.
מה אירע באותו יום? בשעות הבוקר חקר אותה רבפמל
חולי, איש המת״ם, חקירה שגרתית. היחס היה אדיב וידידותי•
חולי אמר לה שנראה לו כי הדבר אינו חמור ביותר,
וכי מתחשבים בעובדה שהיתר, קצינה באותה־ יחידה.
לאחר,מכן ביקש אותה לחכות. אתי שמה לב לכך ששיחות
טלפוניות דחופות נערכות בין החוקר לבין אנשים מבחוץ.
הן ארכו כשבע שעות. יש להניח שבשעות אלה הגיעו
הדברים לדיון בפני אנשי־צמרת.
לבסוף התחדשה החקירה. אלא שהפעם היתר, האווירה
שונה לגמרי .״אנו יודעים מי שלח אותך!״ איים חולי.
״כדאי לך להגיד בעצמך מי שלח אותך!״ הוא רמז שרק

גי או תו רגע התגלגלו הדברים במהירות — ונסתבר כי
)3שיקול ראשי־הרשימר, היה נכון. המנגנון השלטוני
נתפס כשרגלו האחת עדיין באוויר — ובתגובות החפוזות
גילה בעל־כורחו את קלפיו.
זמן קצר אחרי שהודעת העולם הזה נתקבלה במערכות
העיתונים, כבר פורסמה ההודעה הגדולה של דובר־המשטרה,
יעקוב נש, ניסוחה הוכיח שהוכנה מראש בקפדנות. היא
היתד, כולה שערוריה אחת גדולה.
כי הודעה זו דמתה לכרוז־תעמולה פוליטי, מודעת־בחירות
של המערך או רפ״י, שכולה רצופה השמצות. בין השאר׳:
• נוסחו הדברים בכוונה כך כאילו בוצע מעשה של
ריגול חמור. דובר על ״מחנה צבאי אי־שם בארץ״ ,לתוכו
״חדרה״ אתי, ועל העתקת ״מיסמך צבאי מסווג״ .הקורא
נאלץ לקבל את הרושם שמוגלת מסוכנת, שעבדה בשרות
העולם הזה, הסתננה לכור האטומי בדימונה או למיתקן
דומה, העתיקה מיסמכים סודיים המסכנים את בטחון המדינה.
״המיסמך
המסווג״ אינו אלא ילקוט־שרות של חייל.
• יא נאמר כי אתי ״חשודה״ .עוד לפני שהוצאה נגדה
אפילו פקודת־מאסר, לפני שהובאה בכלל בפני השופט׳ קב־ער,
ההודעה בנוסח סופי והחלטי שביצעה פשע מחריד.
• ההודעה הוסיפה על כך השמצות. למשל: שאתי

אתי ומנגנח-החנשר
אתי לא חשבה על כל אלה. בעיניה היה זה דבר טבעי
ומובן׳ וחסר כל חשיבות כשלעצמו.

כביבה בשער הראשי
^י תי הגיעה למר,וס בשעות אחרי־ד,צהרים. היא באה
\ 11 בגלוי, בלי כל תכסיסים.
היא ביקשה את אחד המתנדבים האחרים — מתי מנצר
— לקחתה בטרמפ למשרד. מנצר הוריד אותה ליד שער־הכניסה
הראשי.
הקצינה הצעירה ניגשה אל השער. היא ביקשה בטלפון
הפנימי רשות להיכנס, והרשות ניתנה לה.
היא הלכה למשרדה, ביקשה את התיק הנדון. זה לא
נמצא בנקל. היה צורך בשורה ארוכה של טלפונים, עד
שהוא נמצא. כל זה נעשה בגלוי, בנוכחות חיילים אחרים.
אתי עיינה בתיק, פנתה ללכת.
היא לא ידעה כי כל אחת מתנועותיה נרשמה. מארב עקב
אחריה. היא נעצרה רק בצאתה, ליד השער. נערך חיפוש
בכליה. רשימותיה נמצאו בלי כל קושי.

נזאבר לשב בחייפוה
הבינה לרא־ך*
ר, כאשר הובלה אתי למשטרת

1שונה שעשתה דבר העלול להתפרש כעבירה. כשדמעות
בעיניה, מסרה בגילוי לב עדות מלאה על מעשיה, שוחררה
בו במקום בערבות. נראה כי כל הנוגעים בדבר, באותו
רגע, התייחסו לעניין כאל עבירה טכנית גרידא•
היא נתבקשה לבוא למחרת היום לבית המחלקה לתפקי־דים־מיוחדים
של המשטרה בחולון, לחקירה נוספת.
באותו ערב מיהרה אתי אל המטה, סיפרה לאחד מראשי
הרשימה, עורך־הדין אמנון זכרוני, מה אירע. היא גם חתמה
לו על יפוי־כוח.
ההרגשה שמשהו אינו כשורה התעוררה בפצס הראשונה
במטה כאשר אתי לא התקשרה למחרת היום. בשעה שמונה
בבוקר הלכה לבית המחלקה־לתפקידים־מיוחדים — החוליה
המחברת של המשטרה עם השין־בית. נקבע שתתקשר עם

אז ירשו לה להיפגש עם עורך־הדץ שלה.
אפשר רק להבין זאת כך: שנרמז לאתי שאם תגיד
שפעלה בשליחות ראשי־הרשימה, ישחררו אותה. ולא, תהיה
מנותקת מכל עזרה ותלך למאסר, עם אישום חמור ביותר.
אדם חלש היה, אולי, נשבר בנסיבות כאלה• אך אתי
חונכה ברוח אחרת. היא סירבה לסטות מן האמת. וכך
נשלחה למעצר — מעצר שאי־אפשר להבינו אלאכנסיון
״לשבור״ אותה ולהדיחה לעדות כוזבת.
ההוכחה לכך כלולה בעובדה פשוטה: מאותו רגע, ועד
לשיחרורה כעבור 40 שעות, כלל לא נחקרה.

ך* אותו ערג של היום השלישי נערכה התייעצות דחופה
4במטה־ר,רשימה .,הוצע לפרסם מיד את כל העניין, מתוך
הנחה שיש כאן נסיון להפליל את ראשי־הרשימה.
לנגד עיני ראשי־הרשימה עמדה אינפורמציה מסויימת,
שנתקבלה לפני כחודש באמצעות דרכי־המודיעין הקבועות
(והסמויות) של העזלס הזה. נודע כי מוסדות מסויימים
קיבלו הוראות ״להתלבש״ על הרשימה, למצוא בכל מחיר
חומר מרשיע כלשהו, כדי לשבור את הרשימה בעודה באיבה.
הסימנים הברורים לתכונה כזאת רבו בשבועות האחרונים.
ההאזנה הטלפונית במכשירי הרשימה וראשיה הפכה בולטת,
וכמעט גלוייה וחצופה. העיקוב וד,בילוש גברו.
לכן נתעורר באופן טבעי החשש כי ד,מיקרה כולו אינו
אלא מיבצע ברוח זו. מכאן ההצעה ״לפוצץ״ את כל העניין
על־ידי הודעה מיידית לציבור. אך אחרי שיקול נדחתה
ההצעה — כדי לתת למשטרה ולשין־בית הזדמנות נוספת
להוציא את עצמם מן העניין בשקט, אם ירצו בכך.
אולם למחרת־היום קרו מאורעות, שחיזקו את החששות:
• בשעות הבוקר נאסר מתי מנצר בביתו. הוא נחקר
שעות ארוכות. נאמר לו בפירוש שכדאי לו, לטובתו, להעיד
כי הביא את אתי למקום לפי הוראת ראשי־ר,רשימה.
• בקשותיו החוזרות ונישנות של עורך־הדין אמנון
זכרוני להתראות עם אתי העצורה, על פי יפוי־הכוח החתום
שהיה בידו, נדחו .״בכלל,״ נאמר ,״יש עורך־דין אחר
המתעניין בעניין זה מטעם המשפחה.״

חדרה למחנה אי־שם ב״אמתלה ובטענות־שווא״ ,״בעורמה
הגיעה למיסמך״ — דבר שהיה, חוץ מהכל, שקר גס.
על העצור השני נאמר כי ״הוא מוכר למשטרה בשל
עברו הפלילי.״ פירסום כזה על אדם שכלל לא נאשם עדיין
בכל אישום שהוא, שלא הובא בפני שום שופט, ושאינו
יכול להתגונן, הוא מעשה־תועבה. אפילו בשלב הרבה
יותר מאוחר, במשפט, אוסר החוק על התובע להזכיר את
עברו הפלילי של אדם, אלא אחרי שהורשע בדין.
#אחרי כל אלה, הוסיף הדובר טענה מתחסדת כאילו
הוא מפרסם את דברי־ד,תועבה רק ״מפני שהדברים נמסרו
לעיתונות ממקורות אחרים״ .עד אותו רגע לא נמסר לעתו־נות
דבר, זולת הודעת העולםה זה על מאסר שנים מפעילי
רשימתו. קשה להבין במה מצדיקה הודעה זו גל עכור
של השמצות בהודעה משטרתית רישמית.
• הדובר עצמו התקשר עם העתונים, תבע מהם לפרסם
את ההודעה במלואה, תוך ציון שמו. למחרת בבוקר שידר
גם קול ישראל את הידיעה — למרות שהוא מסרב להזכיר |
את הרשימה בכל דרך אחרת.

נזישוזל ודתול-ועכבר
ין את היתה שטות — והיא הביאה במהרה לתגובה
( שלישית. כי בהגיע ההודעה לעתונאים, נחרדו רבים מהם.
המשפטן המכובד של הארץ, יעקב רוזנטל, ישב מיד,
כתב בו במקום גינוי חריף נגד ההודעה. עתונאים אחרים
התקשרו עם העולם הזה, ביקשו פרטים. כך נסתברו להם
כמה דברים חשובים: אי־מתן הרשות לאתי להיפגש עם
עורך־הדין שבחרה בו, רקע המיקוד ,,זהות המחנה וה־מיסמך,
ועוד. כל הדברים האלה השתקפו בעתונות למחרת.
באותו בוקר נערכו בחוגי השלטון התייעצויות נוספות,
שהגיעו עד לצמרת העליונה. הוחלט, כנראה, להיסוג.
אמנם, במשך כמה שעות עוד שיחקה המשטרה מישחק
של חתול־ועכבר עם עורך־הדין זכרוני, סירבה לגלות לו
היכן ומתי תובא אתי בפני השופט. אך בצהרייס התקשרה
שוב עם עורך־הדין, קבעה מקום לשמיעה. הסמל חולי
האשים את אתי בעבירה על חוק־בטחון־ד,מדינר — ,ולא
התנגד לשיחרורה בערבות קטנטנה.
היא שוחררה• כעבור כמה שעות שוחרר גם מתי מנצר.

דינה שוקו -צעירה
פאלאש׳ת.בת אדיס
אבבוז וחביבת כל
גבר בלונדי :1מדינה
מאת

זיוה יריב

הפאלשאים הם אחינו, ולכן הפאלאשיות
הן אחיותינו. ועל כן, אם תירצו או לא,
ומי שואל אתכם בכלל, דינה היא אחותנו,
כי היא פאלאשית.

לעשות היום ובעיקר מה לעשות אתמול,
שאלות הנצח המטרידות את הנערה
הפאלאשית שגרה לבדה בתל־אביב ועובדת או לא עובדת בכל עבודה המיזדמנת לה.

מה לעשות 1יווו

| * ן ^ ״1 | 1 1 1 1 1 ^ 1כשיש ציירים ולצ״רים
האהוב של אמניס יש

! 11 1/1111
בגלל טבעיותה וגישתה המיקצועית. חוץ מוה היא מ1

כשהיא אינה רקדנית
בטן היא יכולה להיות
כל דבר אחר. צבעית למשל, בחדרה הקטן.
כי אין לה כסף לשכור פועל זר.

הצבע׳ח

רקדנית בטן

הוא אחד העיסוקים החביבים והבלתי מחייבים של נערה
שאין לה מקצוע אבל לעומת זאת יש לה בנון. לאחרונה
הופיעה דינה כרקדנית בטן בחתונות ערביות ובמועדוני־לילה שונים ברחבי הארץ.

שחורה היא ונאווה, בנות ירושלים, כיריעות
שלמה. צווארה כמגדל שן, וחמוקי
ירכיה כמו חלאים מעשה ידי אמן. ובטנה,
אהה בטינה, כערימת חיטים סוגה בשושנים
ואין פלא שהיא רקדנית בטן. אבל מה נעשה
לאחותנו ביום שידובר בה? כי המצב הוא
לא פשוט. כי אחות לנו קטנה, ושדיים דווקא
יש לה !!
ובמקום זה, רבותי, מתחיל הסיפור.
סיפור על אי־שם באדיס־אבבה, ועל
צריף דל מול ארמון הנגוס, ועל ילדה
שנולדה שזופה לאבא פאלאשי ואמא תימ־ניה.
האמא לבשה שש חצאיות ארוכות
אחת על השניה, ומתחת לרובד השישי
עוד זוג מכנסיים ארוכות, ואל תקנאו באבא
עד שהוא נהיה לאבא.
וכשזה קרה, סוף־סוף, אחרי שנים ארוכות,
קראו לבת דינה שוקר. היא גדלה,
שערה צימח, ובבית־הספר לימדו אותה
באמהארית טהורה ובדיאלקט תיגראי כי
היא צאצא ישר של מלכת שבא והמלך
שלמה, וכי פעם סיפרה מלכת שבא בדיחות
למלך שלמה, ומרוב צחוק נולד כל
העם הפאלאשי.

ניראו בארץ וקול ההכחול,
הצהוב והושני
עופריה תאומי־מתחיל
הסיפור, אבל

ויום אחד הניצנים
תור נישמע בנילוס
סגול, והנערה גדלה
צביה, וכאן, רבותי,
הפעם באמת.

האלופים הברונדיים
*״< יא עלתה לישראל ונהייתה רקדנית
1ז בטן. כי מה עוד יכולה לעשות נערה
עם שני־עופרים ועור שוקולד?
אבל כמה זמן יכולה נערה עם שני
עופרים ועור שוקולד להיות רקדנית־בטן!?
חצי שנה. שנה. טוב, שנה וחצי. ועל כן,
שוב בא עוד יום אחד, בבוקר השכם,
והתאנה חנטה פגיה, ודינה החליטה להחליף
מיקצוע.
היא החליטה להיות כלום. כי מה עוד
יכולה להיות נערה עם שני עופרים ועור
שוקולד? חישבו קצת רבותי, מה באמת
היא יכולה להיות!
ועכשיו היא כלום ומאושרת. יש לה
חדר קטן בתל־אביב והסביבה, וכל יום
היא כלום אחר. יום אחד היא דוגמנית־ציור
ידועת־שם לציירים ידועי־שם. אבל
עוד באותו יום אחרי־הצהרים היא ציירת
בעצמה ועולה על הסולם ומתיזה צבעים.
למחרת היא הולכת לכפר־המכביה ומת־רחצת
בבריכה ועושה מהומות וכל האלופים
הבלונדים מסתכלים. כי היא שחו־

האלילים הבלונדייס

הם אלופי הספורט,
שנלחמו השבוע עד
טיפת־דמם שלפני־האחרונת מי ילמד את דינה לשחות, כשביקרה
בכפר־המכביה. כל אחד מהם משן אותה לצידו: אליל הולנד לסייף,

מקס זווינגר, אלוף ישראל בחתירת 100 מטר, משה גרטל, חיים
בוכבינדר מנבחרת ישראל בכדורסל, ואבישי שמואל, הכדורגלן.
דינה השחרחורת מסבירה שניגודים תמיד נמשכים זה לזה, לכן
נמשכים אליה תמיד, כמו זבובים, כל הגברים הצעירים והבלונדיים.

רה והם לבנים. הם לבנים והיא שחורה,
וניגודים מושכים, אומרת דינה .״הנה, אני
עניה, ולכן אני נמשכת לעשירים. זה
טבעי.״

אוויר וחושך

כסף לצייר, יש לפעמים עבודה לדינה. היא המודל
ם רבים, המעדיפים אותה על פני נערות אדזרות
לפעמים לצייר בעצמה, או סתם לקשקש במכחול.

^ זמה בעניין פגישה?״ אומר לה
אלוף הולנד בסייף.
״אבל אני לא מכירה אותך כלל!״ עונה
דינה.
״אז מה, גם אני לא מכיר אותך!״ עונה
האלוף. פעם יום אחד היא אולי תהיה עוד
רקדנית בטן, ופעם, במקרה הרע ביותר,
היא אולי אפילו תתחתן. במקרה הטוב,
אולי יקנה אותה מישהו וימכור אותה לחבש,
לנגוס.
יש לה, לדינה, אפשרויות אין סוף, וכל
העתיד לפניה. כי היא רק בת 21 ואין
לה פרוטה ודאגות.
יש כן דאגה אחת. מציצים לחדרה.
נידמה לה שתמיד מציצים.
״מה את עושה נגד זה?״
״אני מורידה את התריסים, מזיזה את
הווילונות, סוגרת את החלונות, ותמיד מתפשטת
בחושך.״
״מדוע בכל זאת את מפחדת תמיד
שמציצים?״
״שכחתי להזכיר שאני משאירה את
הדלת פתוחה לאוויר .״

כשדינה גומרת לסייד את חדרה הקטן, היא מסיידת אותו שוב. כל
שלושה חודשים. היא מתלבטת תמיד בבעיה אחת: מה לעשות עס
הצבעים שנשארו? וכך נהפכה דינה יום אחד לציירת בעצמה. היתר לה ברירה אחרת?!

הציירת

אנשים

טלניו־יה

חלום הזוועה וניל בדל

יעודדו?*.

יש מחייבים את הרעיון ויש השוללים אותו,
אולם בעניו אחד אין כל ויכוח:
אם החלטת לקנות מכשיר טלביזיה,

קנה פיליפס.
להשיג בחנויות לצרכי חשמל.

פילים ר^/׳ל׳//ד־׳ ׳יתר
פרשם שפיגלנד

נפתח

קורס

שכנוע במכירות
(קורם לפסיכולוגיה וסוציולוגיה של מכירות)

בתוכנית הלימודים:
* מתודות כפסיכולוגיה של מכירה.
* גורמים ומניעים בהתנהגות האדם (,כללי).
* גורמים אמוציונליים בהתנהגות של קניה.
* קניה כפונקציה של גירויים תת מודעיים.
תצרוכת ראווה וסטטוס חכרתי.
* מחקרי מניעים בקניה.
* הקומוניקציה (תקשורת) בין אישית
ודרכי השפעה.
* העקרונות הפסיכולוגיים לשמושו המעשי
של המוכר.
* ניתוח ארועים מתחום המכירות.
* הרצאות מנסיונם של כעלי עסקים.
* הרצאות מנסיונם של מנהלי מכירות.
* החדרת חידושים.
המרצים :

פרום׳ אליהו כ״ץ, ד״ר אליהו אמיר,
ד״ר יוסף נדבה, מר בני פדה ()8.*.
פרטים והרשמה: בין השעות 7.30—4בערב.

תל־אביב: בית אל־על ב! יהודה 32 חדרים 23־ 722

מי שחשב שרק בשנים האחרונות משגע
דויד בן־גוריץ את מקורביו ויריביו,
אינו אלא טועה. כבר הרבה הרבה שנים
הוא נוהג כך. למעשה לא נהג אף פעם
אחרת. כך גילה השבוע איש הרוח של
• הוא
לבר, שלמה גרודזנסקי.
סיפר כי באחת ממועצות ההסתדרות, שנערכה
בשלהי מלחמת העולם השניה,
הקשיבו הצירים, כשהם מוכי הלם, לדו״ח
הראשון מפי עדת־ראייר, על ממדי השואה
באירופה. הדו״ח נמסר באידיש. כשסיימה
החברה את דבריה שררה דממה באולם.
היו״ר בן־גוריון הוסיף כמה מילים על
הזעזוע שעבר על המאזינים לשמע תיאורי
האימה ,״אף על פי שהלשון צרמה אגת
האוזן.״ עד כאן סיפורו של גרודזנסקי.
עסקן הסתדרות שנכח באותה ועידה הוסיף
השבוע פרט נוסף: כשגינה בירי
את שפת האידיש עבר רחש באולם. צירים
רבים התפלאו למה מצא לו בן־
גוריון הזדמנות כה בלתי מתאימה לניהול
מלחמותיו הפרטיות באידיש. בן־גוריון
הבחין בכך, דפק באגרופו על השולחן
וצעק :״כן! שפה זרה וצורמת.״ באולם
נשמעו קריאות מחאה • .סיפור אחר
של גרודזנסקי קשור במרכז פועלי־ציון
בניו־יורק, שהתכנס שם יום לאחר ה שבת
השחורה המפורסמת, שבה נאסרו
מנהיגי הישוב. בן־גוריון שהה אז ב־ארצות־הברית,
וצירי המרכז חיכו במתי חות,
שישא את דברו בנוגע למאורעות
שהתרחשו יום קודם לכן בארץ־ישראל.
הנואם הפתיע את כולם, פתח בסקירה על
תולדות היהודים מאז שחר ההיסטוריה.
כשסיים, הבחין פתאום כי בשורה הראשונה
יושב פרטיזן יהודי מפולין, שעדיין
לא הספיק להגדיר את מעמדו הפוליטי
לאחר פרישת אחדות־העבודה ממפא״י.
הוא היה חדש בענייניים .״אומר לך כמה
מילים,״ אמר לו בן־גוריון ,״אנחנו מכירים
אותכם. יודעים אנו את התחבולות
האלה: אינכם בקיאים בעניינים? דרוש לכס
זמן כדי להתמצא? לא תרמו אותנו. איו
ניטראליות! נוקיע אותכם ללא רחמים!
נכריח אותכם להכריע!״ מוסיף גרודזנסקי:
״השריד מפולין ישב מכווץ, פניו הסמיקו
והחווירו חליפות, ושתק. דממה השתררה
על כולנו. הקפיצה הזאת, משיאי ההיסטוריה
היהודית אל האיש מן הגיטו בפולין,
השאירה את כולנו נטולי־לשון, ומהר
הדחקנו את התהיות על טיבו של
האיש המסוגל לכך סיפור אחר
הובא מפיו של ד״ר כן־ציון ק ונין
המנוח, ידידו ורופאו של כדל סצנדסון.
ברל סיפר לרופאו כי לעיתים נתקף הוא
בחלומות בעתה, שהנפש הפועלת בהם הוא
בן־גוריון, ולא סתם בן־גוריון, אלא כשהוא
יוצא מגדרו. חלם ולא ידע מה
חלם # .עוד סיפור, מעברו הרחוק של
בן־גוריון, נעוץ בתקופה האמריקאית שלו,
במלחמת העולם הראשונה. הוא נהג אז
לשבת ימיים שלמים בספריה בניו־יורק,
כשהוא שקוע בספרים. סוציאליסט יהודי־מתבולל
אחד, שנהג אף הוא לשבת באותה
ספרייה, העיד לאחר מכן כי בי־ג׳י
נהג לקרוא רק סוג מסויים של ספרים,
כאלה שדנו בתולדות המפלגות האמריק איות,
בטכניקות של כיבוש ההמונים וספרים
שימושיים בענייני מנגנונים פוליטיים.
י • משה שרת המנוח נהג להגדיר
את בן־גוריון כ״איש תמהוני״• .
בן־גוריון היה קורא לזאב ולאדמיר
ז׳כוטינסקי ״ולאדמיר היטלר למשה
(״חוזג׳ה מוסד,״) סמילנסקי, הסופר,
הפרדסן, ההומניסט, שהיה מראשי
הדוגלים בהבנה עברית־ערבית בתקופה שבין
שתי מלחמות העולם ואביו של ס.
יזהר, היה בן־גוריון קורא בבוז ,,אפנדי
בן דת־משה בחדרו של שר האוצר
פינחס ספיר, מצוייר, עד היום תמו־גתו
של בן־גוריון. כשנשאל דוברו של
ספיר, האם יוריד השר שלו את התמונה
ענה :״ספיר מעדיף להוריד את ביג׳י עצמו
מאשר את תמונתו בין באי ועידת־היסוד
של העולם הזה — כוח חדש, ניראו
חבר מושב אורות הרצל אליאס, מי
שהיה מפקד יחידת המיעוטים של צד,״ל
ומראשי מורדי המושבים, והשחקנים אורי
זוהר (שבא בחברת אביס, ונחום שליט.

הפירוש דתנ״ן־ של בני

חיפה: פרסום דחף רח׳ הרצל 11

העתונאי־פירסומאי אורי סלע, שחזר
עתה מטיול בארצות־הברית, שמע את
הסיפור הבא מפיו של הזמר־שחקן ה
כושי
היהודי סמי דייוויס: כושי אחד
מגיע לשערי גן־עדן וכאשר נשאל באיזו
זכות הוא נדחף לראש התור הוא
עונה :״אני הכושי הראשון שנשא אשד,
לבנה באלאבמה.״ שומר גן־העדן מתפלא,
שכן מיצתה כזו לא רשומה כלל בספריו.
״מתי זה קרה?״ שואל השומר בפליאה.
״לפני עשרים דקות,״ עונה הכושי+ .
תקליטה החדש של יפה ירקוני, בו משמיעה
הזמרת את השירים היתניים מזורבה,
מקושט בתמונתה, כשהיא רוקדת את הריקוד
המפורסם מן הסרט בחברת אנטו־ני
קווין. וזה לא פשוט לעשות, כי
יפה מעולם לא ראתה את קווין. היא
פוטו׳
ביקשה רשות מיצרני הסרט לצלם 11/
מונטג׳ ,וכדי שיראה אמיתי אף לקחה

שיעורי ריקוד מיוחדים מיעל דיין. יעל
היא הרקדנית בר,״א הידיעה בארץ של ק
ריקודי זורבה, שכן למדה אותם יחד עם
אנטוני עצמו, בעת הסרטת הסרט • .יל׳־•
שורה הארוכה של הפירושים לתנ״ך נוסף
עוד פירוש אחד, הפעם מפי זמר.
כני כרמן, המופיע עתה במועדון התיא־

יעל דיין ויפה ירקוני
בחברת זורבה היווני
טרון החיפאי, מהנה את קהל שומעיו
בשירים פארודיים הנקראים בפיו ״פירושי
בני ברמן לתנ״ך״ .הוא מחכה עתה להפגנות
מצד הדתיים # .הזזנזאמם היפואי
יידמה בקרוב לבית־מטבחיים, כשיפתח בו
המועדון הפוליטי בעריכתו של ע מי ק ם
גורכיץ. פעם בשבוע יטבח צוזת של
אנשי ציבור נציג של מפלגה, כל פעם
אחרת. גם לקהל תינתן אפשרות לשאול
שאלות. לאחר מכן יקריא העתונאי עמוס
קינן שני נאומים מפרי עטו, אחד בעד
ואחד נגד אותה מפלגה. צמד הזמרים
תקווה ודויד יעוררו את הקהל לשיר
שיר, שמנגינתו תהיה קבועה אך מילוחיו
תתחלפנה מדי שבוע, תשמורנה על אקטואליות.
העתונאי לוי יצחק הירושלמי,
שהיה בעבר איש סודו של פינחס לכון,
יקרא אוסף השמצות מפי כל המפלגות
על כל המפלגות.

בסול;׳

השבוע

ס יוסף אלמוגי :״אם הכנסת הייתה
מקבלת הכרעה ברוב של קול אחד, כי
יש לחבוש כיפות, היינו מקבלים הכרעה
זאת.״
• הנ״ל :״לא הגעתי למפא״י דרך
אוכספורד.״

• רענץ וייץ, ראש מחלקת ה־התיישכות
של הסוכנות :״אין לי
שום דבר נגד מומחים — אני בעצמי
מומחה.״

• איש המעיד אכרהם עופר,
כשנשאל על חוק לשון הרע :״יש ממשלה,
יש הנהגת מפא״י ויש שר משפטים.״

• נשיא מצריים גמאל עכר*
אל-נאצר :״בכל יום קם בדמשק אדם
המנסה להפיל את רעהו, ולמחרת היום
קם שלישי המנסה להפיל את שניהם.״
העולם הזה 1460

לפרוש. אבל עדיין לא קרה שמישהו הבין
את הרמז.״

ק״ץ היה

עו ב ה טו

נא להכיר: המועמד האידיאלי
השבוע בחרו המפלגות את המועמדים שלהן
לכנסת, ואנשים רבים וודאי רוצים לדעת איך
בוחרים מועמדים.
קיימתי כמה מגעים רציניים עם אחדים מחב רי
ועדות המינויים, המרכיבות את רשימות
המועמדים, והם מסרו לי את הפרטים הבאים:
בעל הסיכויים הגדולים ביותר להיות מועמד
לכנסת הוא חבר כנסת. מי שאינו חבר כנסת —
מעטים מאד סיכוייו להיות מועמד ריאלי.
כמו שאומרים החיילים האלמונים: משורה
ישחרר רק המוות.
״וזה היופי שבמדינתנו הצעירה,״ הסבירו
לי חברי הוועדות .״המוות מופיע כמוטיב משמח
המביא ישועה לציבור. אצלנו לא יימצאו לעולם
אזרחים שהם נשיאים לשעבר, חברי כנסת
לשעבר. מונח כזה אינו קיים במילון הפרלמג־טארי
שלנו. אצלנו, תודה לאל, יש רק ז״ל.״
היה שם באותו קפה ברחוב ארלוזורוב אשר
ידלין, חבר ועדת המינויים של המערך, ידידה
של גולדה ויושב־ראש מטה הדור הצעיר. היתד,
לו דעה שונה בנידון:
״אני לא רואה במוות שום יופי. אני סבור
שהמצב מחמיר והולך. אורך־חייו הממוצע של
חבר־הכנסת הישראלי מתארך יותר ויותר עם
התפתחות הטכניקה והמדע. בקרוב לא תהיה
בכלל שום אפשרות להחדיר דם חדש לכנסת.
״אבל למזלנו הרב,״ הוא המשיך בקול מלא
תקווה ,״יש נוסף למוות גסאסונות־טבע אחרים
המצילים את המצב. השנה, למשל, היה לנו
מזל יוצא מהכלל שהיה פילוג. תודות לו זכינו
לתשעה כיסאות ריקים.
״אך מצד שני,״ נאנח החבר ידלין ,״אני
מזועזע מעצם המחשבה שעלי לחלק תשעה
כיסאות בין 150 אלמנטים שונים במפלגה:
רומנים. מרוקאים, סוחרים, מועצת הפועלות,
עיירות פיתוח, מושבים, צעירים, קואופרטיבים

כפתרון לדבר הוא צייר לעצמו את דמות
המועמד האידיאלי, שבא אחרי מועמד שהוא
חבר־כנסת. עליו לאחד את 150 האלמנטים, או
חלקם המירבי. המועמד האידיאלי צריך להיות:
צעיר רומני יליד־הארץ ממוצא מארוקאי
שנולד בעיראק וגר בבאר־שבע. חבר פעיל
במועצת הפועלות, בן לסוחר זעיר ואם חברת
אגד. יועץ כלכלי ונשוי לבת מושב, שהיא דמות
בולטת באירגון נכי מלחמת השיחרור ונפגעי
המחנות. היה פעיל בעליה ב׳ וברכש, לא עזב
מעולם את הארץ. למד שנה אחת בגימנסיה
הרצליה, שנה בסמינר הקיבוצים, שנה בריאלי
בחיפה ולומד שנה שלישית משפטים. קיבוצניק
תושב תל־אביב.
״כשרון,״ שח לי אחד המרכיבים של גח״ל,
״הוא דבר חשוב ביותר. אנחנו משתדלים לרכז
כשרונות רבים וידועים ככל האפשר — בסוף
הרשימה.״
גם אם לא ייבחרו, צפוי להם עתיד מזהיר.
הם תמיד יוכלו להיות שרים בממשלה.
יש מיקרים עצובים שחברי כנסת וותיקים
מאבדים את יעילותם. לא נותר להם יותר
קונטאקט עם הציבור והם חיים בעבר. על זאת
גילה ידלין :״אנחנו מעולם לא מורידים בכוח
חברי כנסת מכיסאותיהם. אנחנו משתדלים
לקיים איתם שיחות רבות ככל האפשר, ורומ זים
להם בעדינות שהם לא כל־כך יעילים בזמן
האחרון. אם הם תופסים את הרמז, הם מבקשים

קייץ היה בגיטו היהודי. השיטה פרחה, העסקים
פרחו, כל מה שהיה צריך לפרוח פרח.
ווסילנקה הגוי פתח חנות ברחוב היהודים, פטר
חאלאפוב פתח מחסני ירקות באותו רחוב וכמעט
כל היהודים היו בטוחים שהפעם יהיה קייץ
שקט.
ואז הרג יהודי גוי לא בכוונה, ושוב הקייץ
לא היה שקט יותר. הידיעה חלפה חיש מהר
ברחובות הגיטו הצרים והייאוש תקף את כולם.
כי היהודים ידעו את החוק. מי שהורג גוי, לא
בכוונה או כן בכוונה, הגויים הורגים אותו, את
משפחתו, את רכושו את כולם. כזה היה החוק
והבהלה הלכה וגדלה מרגע לרגע.
בגיטו פסק כל רחש חיים. היהודים סגרו את
החנויות, הגיפו את התריסים ובלב קופא הקשי בו
לכל המולה מתקרבת בחצר, וברחוב. הורים
הביטו זה אל זה, ילדים על הוריהם, ובסימט־אות
הצרות ריחפה שאלה אחת: לאן לברוח?
לאן להוליך את הילדים? מתי זה יתחיל?
זה התחיל. הפוגרום התחיל פתאום כל כך,
עד שיהודים רבים לא הספיקו להתכופף כש־האבנים
ניפצו את החלונות ואת ראשיהם.
למחרת נדם הכל. סיירנו בגטו ההרוס. איש
לא ניראה בו. חתולות יהודיות טיילו בין רסיסי
הזכוכיות, בין שולחנות וכיסאות שבורים. מתוך
גל אבנים ביצבצה סכין. כלב יהודי מת שכב

קהל רמלאי כעת המהומה
במורד, בין ארגזי תפוחי־אדמה ובצלים, ש הפורעים
הפכו ביום הקודם.
יהודי עבר בריצה את הרחוב הצר. היה שקט
סביב. אבל הוא פחד שאחרי־הצהריים יתחיל
הכל מחדש. תחבושת עטפה את החלק העליון
של ראשו ומאחור היא היתד, ספוגת דם. הוא
לא הלך לעבודה, אף יר,ודי לא הלך לעבודה
באותו יום, וגם ביום שלאחריו. יהודי אחד
העיז, אבל הגויים שברו את פניו במישקולת
ברזל.
שוטטנו ברחובות המתים ומבעד לשערים המוגפים
הציצו עיניים חרדות. יהודיה אחת
הכירה אותנו ופתחה לנו את הדלת. השמשות
היו מנופצות בחדר. הרהיטים הפוכים. מכונת
תפירה היתד, מפורקת לרסיסים. לבעל ולילד
בן השתים־עשרה היו פנים מרוטשים.
״למה?״ שאלה היהודיה בעיניים נפוחות
וכבר ריקות מדמעות .״הייתי אתם כל כך בידי דות.
בעלי תיקן להם את הנעליים כל השנים.
ואני קניתי תמיד ירקות אצל ווסילנקה.״
ווסילנקה הגוי, השכן הטוב שלהם, שבעלה
תיקן לו עשרים וחמש שנה את הנעליים, שבר
אתמול לסנדלר היהודי את הפנים.
הסנדלר, שהיה עד־ראייה למה שהתרחש ב רחוב
שלו, סיפר לנו שהוא עמד לנעול את
החנות וללכת הביתה כשפתאום הגיח לרחוב
המון פורעים, המון־המון גויים, אולי אלף, אולי
מאה. היו להם פרצופים אדומים, היו להם
סכינים, אלות והם צעקו :״רוצחים!״ ״לשחוט
את היהודים!״

נידמה היה לו כי הכל מתרסק סביבו ובתוך
ראשו. הוא לא חשב כלום באותו רגע, הוא
רק הקשיב לצווחות הנשים והילדים שעלו
מקצה הרחוב, ולמרירות שחנקה את גרונו.
השמשות השמיעו קולות נפץ, אבנים התדרדרו
כמו גשם, והוא דאג לילדים.
ואז מישהו התנפל עליו בנהמת אימים. שברו
על גבו כסא. מישהו תקע לו אגרוף בבטן.
הסנדלר היהודי הכיר אותו. זה היה ויסילנקה
הגוי. הם היו חברים בקטנותם, הם שיחקו יהד
באותו הרחוב, הוא הלווה לו כסף. הם אהבו
אותה ילדה. הם נולדו באותה העיר וגם ההורים
שלהם. הם שיחקו בג׳ולים. הדם זרם מראשו
הפתוח של הסנדלר והוא ניסה להגיד משהו
לגוי?
יחד אתה
אשתי קונה
במונית שלך
אבא שלי

״אנחנו הלא ידידים שיחקנו
מכיר אותי אנחנו הברים
ירקות א צל ך ...הבן שלי נוסע
העירה אבא שלך היה חבר של
אתה לא מכיר אותי
אבל הגוי לא רצה להכיר אותו וסתם לו את
הפה באגרוף שזוף וגדול. שני גויים אחרים
רבצו עליו ולחצו בברכיים שלהם על בטנו.
״זה עוד כלום,״ חייכו הגויים ליהודי ,״חכה
עד שניתפוס את הבנות שלכם!״
״וגם את האימהות שלכם!״ הלם בפרצוף
המעוך עוד גוי, מכיר שלו, ידיד שלו, שרק
אתמול הם שתו קפה בקפה כרמל וראו בטלביזיה
את נאצר.
הם לא הרגו אותו מפני שאז עבר העגלון
היהודי הזקן והעיוור ברחוב והם התנפלו עליו
והפכו את האבטיחים שמילאו את העגלה. כך
ניצל הסנדלר היהודי ממוות.
עוד יהודים ניצלו ממוות. אלו היו היהודים
שהתחבאו בחצר בית־הכנסת הגדול שדמה ל״
מיבצר. ההמון הפרוע יידה אבנים פנימה אבל
לא הצליח לפרוץ את השער הנעול.
מישהו, יהודי אחד, בנו של הספר, התחיל
לארגן הגנה עצמית. מישהו אחר הביא מוטות
ברזל, גרזנים ואבנים וכלי מטבח ובן הספר
התחיל לחלק את הציוד בין הצעירים .״אם
מישהו יעיז להתפרץ אלינו הביתה, נהרוג
אותו,״ אמר בן הספר.
אך מוזר, סיפר אחר כך עד ראייה, הגויים לא
העזו להתפרץ למקום בו חשדו שיתקלו בכוח.
הגויים העדיפו לרסק רק זקנים, נשים וילדים.
בקצה הגיטו גר המורה היהודי. הוא גר שם
עוד לפגי שהגויים התיישבו במקום. הוא גר
שם מאות שנים. הוא לא גיפצע, אבל הוא היה
מזועזע כשפגשנו אותו וכשהוא סיפר איך התנפל
האספסוף על בית קטן, עלוב, בן קומה־וחצי,
וחצי באדמה, ושברו את החלונות.
הם התפרצו, הוא אמר, לתוך הדירה, שמתוכה
התחילו לקפוץ בצווחות אימים כמה זקנים ואי מהות
עם הילדים בזרועותיהן. הבעלים היו
בעבודה מחוץ לעיר ולא חזרו אותו יום. היל דים,
שנים מהם תלמידים שלו, נאחזו בשמלות
ובכו. ואז התחילו לעוף דרך החלון מכונת
התפירה, שרפרפים וסירים מחוצים.
״מה עשינו להם?״ תבע המורה היהודי לדעת,
״האם היהודי שהרג את הגוי, הרג אותו בכוו־ :
נה? מדוע אשמים בכך התינוקות, הילדים וכל •
האחרים? אין לנו איפה ללכת עכשיו. אין לנו
מקום משלנו כמו לגויים שנוכל לגור בו בשל ווה
ולחיות בשלום את חיינו. אבל אילו היתה
לנו מדינה, ואדמה לעבוד אותה, ושמש ואוויר,
וגרים היו באים לגור איתנו, וגרים כמו ש אנחנו
כאן, גרים כיום, בגטו, לא היינו עושים
להם מה שהם עשו לנו היום. אנחנו לעולם לא
נעשה דבר כזה! לעולם לא!״
זה לא אירע שם, בחוץ־לארץ. זה אירע כאן,
השבוע, ברמלה. ועכשיו הואילו נא לקרוא שוב
את הרשימה. עם שינוי קטן. במקום שכתוב
יהודים — יש לקרוא — ערבים. במקום שכתוב
גויים, יש לקרוא — יהודים. זה הכל.

סור בשח
מה ההבדל בין המשיח ובן־גוריון? הנזשין
לא רוצה לבוא, ובן־גוריון לא רוצה ללכת.

קולנוע סרטים טעות לעוד צודקת
סגיגור כטעות (מקסים, תל־אביב;
אנגליה) הסרט כולו מתנהל בתא של בית־סוהר.
פיטר סלרס, בבגדי עורך־דין, נכנס
לתוכו, פוגש שם אסיר ואומר לו :״שלום,
אני עורך־דין!״
״עורך דין?״ שואל אותו האסיר ,״זה
עצוב מאוד! מה עשית?״
בהמשך הסרט מסתבר שטעותו של
האסיר אינה טעות, בעצם. עורך־הדין, שבא
להציל אותו, זקוק להצלה יותר ממנו.
מיקרהו של האסיר הוא מיקרה אבוד,
הוא רצח את אשתו, משום שאהבה לצחוק
ומשום שסירבה לבגוד בו עם הדייר ששכר
למענה. שום חבר־מושבעים אינו יכול
לזכות אותו על מעשה כזה.
מיקרהו של עורך־הדין עוד יותר אבוד.
הוא גמר בהצלחה את לימודיו, ומאז לא

גילה גולן בתפקיד*
כמעט ברכה פולד, בטעות
קיבל לידיו שום משפט. זהו המשפט הראשון
שלו, וכל תקוותו תלוייה בו.
מי רצח! הוא מדמיין לעצמו, בעזרת
האסיר, בשורה של דמיונות ילדותיים,
תמימים, אנושיים, איך ירכוש את הערצת
בית־המשפט, איך יביא עד־הפתעה שיוכיח
כי הנאשם לא היה בביתו בשעת ביצוע
המעשה. הוא מדמיין איך יוכיח שהדייר
הוא שרצח את האשה ולא שולחו, הוא
מדמיין איך ינאם נאום הגנה נפלא, שיכה
בתדהמה את השופט והמושבעים גם יחד,
או איך יוכיח שהעדות הרפואית אינה
מהימנה.
הסרט מבויים בצורה מבריקה. הוא הצליח
להביא תיאור משכנע של יחסים משפחתיים
בין איש קודר ואשד, בעלת חוש-
הומור מופרז. הוא תיאר יפה את חיי
עורך־הדין, ואחר כך הצליח להעביר את
העלילה בדרך מעניינת, מתא־האסירים המציאותי
אל בית־משפט החלומות, שיוצר
לעצמו הסניגור התמים בעזרת שולחו.
אבל הבימוי המוצלח לא הציל את
הסרט מהטכסט השגרתי, הארוך, המטביע
אותו בתוכו.

פיתוי ללא נוסח
פיתוי נוסח סיציליה ופאר, תל-
אביב; איטליה) המצלמה יורדת מהתקרה,
משתלשלת על חבל, ונעצרת בטבעת שלו,
שהוכנה לתלייה.

היא ממשיכה לרדת. על הרצפה עומד
איש עם כובע. הוא עולה על ערימת
חציר, מוריד את הכובע, מכניס את הראש
לטבעת, מלביש עליו בחזרה את
הכובע.
פלש-בק: המצלמה מטיילת בכיכר קטנה
בכפר איטלקי. היא נכסנת למקום חשוך,
נעצרת על שתי נשים מכוערות, הרוקדות
טוויסט סוער, לקולה של מוסיקה רעשנית.
היא מתרחקת מהן ומראה אולם שלם של
גברים ונערים צעירים, רוקעים ברגליהם,
שורקים, קופצים, שרים, ומשמיעים קולות
צחוק וצעקות.
התלוי מסוף הסרט יוצא מהאולם עם
חברו. בחוץ יורד גשם. הם נבנסים לבית
ריק, מתיישבים על אבן, והאחד שואל
את השני :״תגיד, כמה אנשים, לפי דעתך,
מתעלסים ברגע זה?״ השני עונה לו :״בטח
מיליון, אולי אפילו שני מיליון.״ ״אתה
לא מבין בזה כלום,״ עונה לו הראשון,
״לפחות עשרה מיליון אנשים עושים את
זה עכשיו.״
כאן, לאחר החמש הדקות הראשונות,
מסתיים הסרט פיתוי נוסח סיציליה. כל
מה שהיה לבמאי להגיד על הווי החיים
בכפרי סיציליה, על כללי המוסר שם, על
מושגי האהבה והמין ועל הגעגועים אליהם,
נאמר כאן.
צרות של נאנסת. הצרה היא של־חמש
דקות אלה נוספו שמונים וחמש
דקות מיותרות, וחסרות עניין.
שני הגברים רואים אשה מתפשטת. הם
אונסים אותה. האבא שלה כועס עליה.
כל הכפר מדבר עליה. כבוד המשפחה
שלה חולל.
האבא שלה הילר להרוג את ה־אנסים.
המשטרה מתערבת ועוצרת אותם.
שתי המשפחות שלהם מביאות שני עורכי־דין
מהעיר, ושני עורכי־הדין, במקום למלא
את תפקידם, מבצעים פארודיה ארוכה על
עורכי־דין איטלקיים.
המצב מסתבך. עורכי-הדין נושאים נאומים
על הנערים החפים מפשע, שנפלו
קרבן לחוקי המוסר הנוקשים. הנערה רוצה
להתאבד. האמהות צווחות. האבות נאבקים
זה עם זה. עורכי־הדין מוסיפים לשאת
נאומים.
הנערה מחליטה להיות נזירה. האבא
שלה כועס. הנערים לא רוצים לשאת
אותה לאשה בגלל שהיא לא בתולה, עורבי-
הדין מוסיפים לנאום.
אחר־כך כל הנפשות האומללות והבלתי־נשואות
של הסרט מתחתנות, מתאהבות
אחת בשנייה, ומתעלסות אחת עם השנייה.
אז גם עורכי־הדץ מפסיקים לנאום, והסרט
מסתיים בכי טוב.
לא כמל. שלא כמו בפיתוי נונזח איטל יה,
אין כאן חדירה אמיתית, לא לאווירה
של הכפר הסיציליאני, ולא לבעיות שלו.
יש כאן סיפור שטחי, בנאלי, מלא סממנים
זולים, חיצוניים.
הסרט עשוי בידי בעל מקצוע, מלווה
במוסיקה עריבה, משוחק על־ידי שני שחקנים
מפורסמים (נינו קסטלנואובו וגרר
בליין) שאינם מצליחים להביא את כשרונותיהם
לידי ביטוי, ועל־ידי נערת זוהר
אחת (אנט סטרויברג) ,הדומה לנערת כפר
טובה כמו שהסרט כולו דומה לסרט טוב.
כוכבי בעקבות פרכה פולד
״הריגול הוא ניצחי, משום שהאדם עדיין
מאמין במלחמות, ועדיין אינו סומך על
שכניו,״ אמר הבמאי דניאל מן, והפך
את גילה למרגלת ראשית בסרט שלו
האיש שלנו פלינט.
למר, דווקא גילה גולן? כי גילה גולן
רצתה כל ימיה להיות מרגלת. כבר מגיל
צעיר היא העריצה את ברכה פולד ורצתה
להידמות אליה :״ברכה פולד היתה
גיבורה אמיתית בשבילי. היא היתה האלילה
שלי.״״
כל ימיה היא הלכה בעקבותיה. היא
שירתה בצבא, הגנה על המולדת שלה,
* כשלידה פועל הסרטה המרטיב אותה
לפני סצנה בסרט האיש שלנו פלינט.
*• גילה טועה. ברכה פולד היתרי חברה
צעירה של ההגנה שנהרגה בתל־אב־ב ב לילה
של הורדת מעפילים. אולי התכוונת
לחנה סנש, שהיתה צנחנית.

היא היתה פטריוטית בנשמתה ובדמה,
ואחר כך היא נבחרה למלכת־יופי והפכה
מרגלת.
״כשאני מבצעת את תפקידי בסרט, ב־מרגלת,
אני חושבת כל הזמן על אותה
ברכה פולה
״המחשבות שלי עליה משפיעות על
המישחק שלי. אני מרגישה שזהו כבוד
גדול בשבילי לעשות משהו הדומה לדברים
שהיא עשתה.״
יתומה פולניה. הביוגרפיה של גילה
עדיין אינה ידועה, אבל בהוליבוד יודעים
שהיא יתומה פולניה, שמצאו אותה ב־קראקוב
בבית מופצץ, ושאיש לא יודע
מי הם ההורים שלה, או בת כמה היא.
״הרופא אומר שהגיל שלי הוא בין -23
.25 אם יתברר שאני בת ,25 אז אני
צריכה להזדרז. אם יתברר שאני בת ,23
אני גם כן צריכה להזדרז.״
בין אם היא זקנה בת ,25 בין אם היא
צעירה בת ,23 נסיון־חיים כבר יש לה.
היא יודעת ש״החיים הם קצרים, ביחור
בהוליבוד. אני נמצאת כאן במירוץ עם
הזמן. אני יודעת שאני עדיין לא השחקנית
הטובה ביותר בעולם. אבל אין לי זמן
ללמוד לשחק, אני עסוקה בסרטים בל
הזמן.״
ביחס לאיש שלט פלינט יש לה שני
ספקות. ראשית, זהו תפקיד ראשי מדי,
״אני פוחדת מזה שכל העולם יסתכל עלי,
ויראה את השגיאות שלי.״ שנית זהו
תפקיד לבוש מדי .״אני עטופה שם כמו
תמונה יקרה, ומלובשת עד השיניים. אני
לא יודעת אם זה טוב בשבילי.״

יומן החדשות
צבא שר משחק בסרט
• היום, כשבעיית החלל העיקרית עומדת
להיות בעיית הסדרי־התנועה באוויר
ומניעת תאונות-דרכים, החליט הבמאי קן
אנקיו להראות שהכל יחסי, שהעולם ייראה
לאנשי שנת 2000 כמו שהעולם של 1910
נראה לאנשים כיום.
הוא יצר קומדיה על המירוץ האווירי
הראשון, בהשתתפותם של ג׳יימם סטיוא־רט,
שרה מיילם, אירנה דמיק וג׳ן פייר
קאסאל. צילומי הסרט הסתיימו כבר, ולא
מזמן גמרו גם לחבר את שמו. הוא
נקרא: אנשים נפלאים אלה עם מכונות הטיסה
שלהם או איך טסתי מלונדון לפאריס
ב־ 24 שעות ו־ 11 דקות.
• בעיטור הכחול, סרט על חיל-האוויר
הגרמני, ועל גיבוריו הקנאים, משתתפים
נוסף על אורסולה אנדרם וג׳יימס מייסון
גם כל חיילי אירלנד, כל יחידות חיל־התותחנים
שלה, כל חיל־האוויר שלה, וחיל
היבשה שלה.
יוצרי הסרט טוענים שיכלו אמנם לשכור
את כל החילות הללו תמורת כסף, אבל
כדי שהמלחמה תיראה טבעית יותר, הם
שכרו אלף חיילים מחיל האוויר, אלף
טנקים, ושתי פלוגות שריון. את השאר
הם צילמו בשעת מיפגן האימונים השנתי
של אירלאנד.
• מוניקה ויטי הפסיקה למשך סרט
אחד (מודסטי בלייז) להיות אשד, משועממת
עם בעיות קומוניקציה. היא לא משועממת
משום משום שיש לה תפקיד משעשע של
מרגלת קלת־דעת, המחזיקה אולר בתוך
המסרק, יורה־אש בתוך המצית, סכין-
קופצת במנקה הציפורניים ומסיכת־גז בתוך
הליפסטיק.
אין לה בעיות קומוניקציה משום שהיא
עסוקה מדי בהצלת חמישים מיליון דולאר
של איזה שיך מזרחי, משום שהיא מאוהבת
בטארנס (האספן) סטאמם, משום שהיא
נלחמת בדירק (המשרת, למען ידעו) בוג־ארד,
ומשום שהבמאי החדש שלה (ג׳וזף
לוזי) לא אוהב את הבעיות הללו.
• כשרוג׳ה וואדים היה מאוהב בג׳יין
פונדה, האהבה החדשה שלו, הוא החליט
לעשות איתר, סרט על האהבה שיקרא בשם
אהבה.
עכשיו הוא כבר נשוי לה, והוא
עושה סרט על נשואין. הסרט על האהבה
היה פחות מדי צנוע, המפיקים האמריקאים
סירבו לקבל אותו. הסרט על הנשואין יהיה
יותר צנוע. הוא מבוסם על סיפור של
אמיל זולא, המתאר את יחסי האהבה בין
אשה נשואה לבין בנו בן ה־ 13 של בעלה.

זהו סינורו האישי שד
השבוע פותח עורד־הדין התל־אביבי
צבי לידסקי את מערבתו
המישפטית הגדולה. משפטו של
נחמן פרקש -אלוף הבריחות, האדם
שהפן• לאגדה אחרי בריחתו
הגדולה האחרונה -נפתח בכית־המשפט
המחוזי בכאר־שבע.
בתב האישום מאשים אתפרקש
בעבירה אחת: הסתננות למדינה
עדינת• א ף סניגורו של הנאשם
עומד להפוך את המשפט השיג־רתי
לחקירה יסודית, שתחשוף
את סוד אישיותו של הזאב הבו־דד,
ומה דחף אותו לדרך הפשע.
ערב פתיחת המשפט מפרסם
״העולם הזה״ מיסמך סנסאציוני:
וידויו המלא של נחמן פרקש. כחלק
הראשון של סיפורו האישי
מתאר אלוף הבריחות את קורותיו
מאז עכר לעזה ועד שובו לישראל.

מאת

נחמן פרקש
זה היה כמעט סוף הלילה. עליתי על
החולות, ומרחוק ראיתי דגלים כחולים. בהתחלה
חשבתי שאלה הם חיילים מצריים.
פחדתי שהם יירו עלי לפני שיעצרו אותי,
אבל נזכרתי שבגבול עומדים אנשי או״ם
והתקרבתי לקראתם.
אחרי זמן מה באה מכונית של האו״ם.
קצין בכיר שאל אותי אם אני רוצה לחזור.
חזרה מאין שבאתי. אמרתי לא, והוא לקח
אותי במכונית שלו לבסיס הנמצא לא רחוק
מהמקום בו נתפסתי. שאל אותי מדוע
באתי. אמרתי לו שאני רוצה להגיע לאפריקה,
להיות בין החיות. אמר לי שבעוד
שנה הוא מקווה לפגוש אותי בזמן צייד
באפריקה. הוא אמר לי שהוא נורבגי.
הודעתי לו שאני דייג במקצועי ואני רוצה
לראות את העולם.
בא עוד קצין או״ם, יותר בכיר ממנו,
ושאל אותי פרטים אישיים. אמרתי לו ששמי
יהושע קובלסקי. שאל :״למה באת?״ אמרתי
שכל אדם חופשי לעזוב את מדינתו.

באותו יום הם לקחו אותי לתחנת־משטרה
בעזה, שם יש בניין משטרה ואוהלים וחיילים.
זה כמעט מרכז העיר. אנשי האו״ם
חתמו והחתימו את המצרים, ואז התחיל
לחקור אותי אדם גבוה בלבוש אזרחי.
הוא היה שחרחר, מבנה גופו אתלטי
ושאל אותי שאלות בערבית. שאל אותי
אם אני מדבר ערבית, אמרתי לו שוואיא
ועניתי לו באנגלית וערבית כמה שיכולתי.
הוא שאל לשמי, אמרתי לו, בנוכחות אנשי
או״ם, ששמי יהושע קובלסקי, אבל אחרי
שעזבו אמרתי לו את שמי הנכון.
בזמן חקירה זו הופיע חוקר אחר, שגם
כן היה בלבוש אזרחי. תיאורו: שמן, פראי,
פניו נראו אכזריים, כבן 35 ותוקפני. הוא
אמר לי :״קום יא כלב!״ ובעברית אמר לי:
״מה שלומך״? אמרתי לו בערבית :״אין לי
שום דבר, ברחתי מבית־סוהר, מענדיש אישי,
הרבת מין סיגין.״

הוא התחיל לדבר עם השני, ואז שמו
לי מטפחת בפנים, כיסו את עיני ועליתי
על ג׳יפ ונסענו. עליתי במדרגות לבניין
קומה אחת, ושם התחילה החקירה.
שאלו אותי בעברית ובערבית מי אני.
הורדתי את החולצה, לפי בקשתו, וראה
גם את השיניים שלי, כמו שבודקים סוס.
אמרתי לו :״אני פרקש!״ השמן הזה, כששמע
שאני פרקש, לא האמין לי. אמרתי
לו :״אני משקר לך?״ הוא אמר שהוא יברר.
לקח נייר ושאל אותי אם הייתי בצבא,

נחמן נוקש, שהובא במיוחד אד מעונת העובטמוה

אמרתי שלא. הודעתי ששוחררתי מסיבות
בריאות. אמר :״איך זה? הרי אתה נראה
בריא כמו סוס ושקט.״ אמרתי לו :״בתקופה
ההיא הייתי משוגע.״
הוא לא האמין לי ואמר שיהרגו אותי.
אמרתי שאם רוצים להרוג אותי שיהרגו.
לקחו ממני עוד חקירה. אמרתי שנולדתי
בתל־אביב, ויש לי שני אחים
בישראל,
ואחות, ולמדתי בבית־ספר עממי. הסברתי
לו שהחיים שלי איך שהם, ואמרתי לו
שאני עבדתי בכמה מקומות בלי מקצוע.
כל החקירה היתד, רק בנוגע לפרטים אישיים.
שאל אותי באם אני מכיר חיילים
שרוצים לבוא למצריים. אמרתי שאני לא
מכיר חיילים ולא מעניין אותי. הודעתי ילו,
שאני כל הזמן עסקתי בגניבות מבתים,
ואני יכול להיכנס לדירות וזה הכל.

נשארתי בבניין זה שני ימים. בלילה
העירו אותי מאוחר ואמרו לי להתלבש.
לקחו אותי במכונית סגורה ישנה. היה אחד
ששמר אותי כל הזמן, קראו לו ״גמל״.
גמל זה בא באותולילה עם אקדח ביד
ולקח אותי במכונה. שמה היה עוד אסיר
יהודי ששמו לא ידוע לי, כי ראיתיו רק
בזמן הנסיעה. הוא דיבר אתי כמה מלים,
אמר לי שהוא יהודי אבל היד, לו מיבטא
ערבי, כך שאני לא בטוח אם הוא יהודי.
מאז לא ראיתיו.

אז הוא פתח את עיניו בכעס• הודעתי
לו שאני שבור כל חיי בבית־הסוהר ורוצה
להתחיל חיים חדשים, והבטחתם לי לעזור
לי בחיים חדשים ומה זה כעת?
לקח אותי העירה לסיור קטן במכונית.
ביקשתי שיקחו אותי לפיראמידות• הוא
הסכים ולקח אותי שמה. בחוץ עמדנו
וביקרתי את הפיראמידות מבחוץ. חזר חזרה
ונכנסנו לבית־קפה ליד הנילוס, והוא הזמין
ארוחה בשבילו לבד. אמרתי לו :״בשביל
מה אתם צריכים מלחמות עם היהודים,
הרי אתם מדינה עשירה?״ ואז אמר לי:
״אין לנו נגד היהודים כלום, אנו רק רוצים
שיחזירו את הפליטים.״
אמרתי לו שבישראל יש יהודם שבאו נרדפים
מכל העולם, ושנינו דברנו קצת דת,
קצת פילוסופיה ואז חזר ואמר שהוא יחזיר
אותי לישראל. הוא אמר שאני במצרים,
עד שישכחו ממני, ואחר כך יחזירו אותי.
ראיתי שהמחשבה הזאת לא עוזבת אותו
והבנתי שלא יהיה מוצא ובסוף יחזירו אותי,
אם ארצה או לא. הבנתי שהם רוצים להשתמש
בי כסוכן עבורם. ואני יודע שזה
בלתי אפשר מצידי, כי אני לא מסוגל לזה,
מסיבה זו שאני לא יודע את העניינים האלה.
אני יודע שאם אבוא לישראל אני צריך
להתחבא מהמשטרה, וכשהוא המשיך בעמדתו
חשבתי לעצמי שהוא אידיוט ולא מעניין
אותו גורלי בכלל. במסקנה זאת הגעתי
שזה ישאר הקו שלהם. הוא אמנם דיבר
על הגירוד לקנדה, אבל תוך רגעים ספורים
אמר שישלחו אותי לישראל.

נסענו עד לתחנת רכבת, עלינו ברכבת,
והחוקרים אמרו שאגיד ששמי ג׳ורג. נסענו
עם הרכבת לקאהיר. בתחנת הרכבת בקא־היר
חיכה לנו אזרח ושוחח עם אלה שלית
אותי.
מחוץ לרכבת היתד, מכונה צבאית —
טנדר — ישבנו בו אני, הגמל, האזרח שבא
לפגישה ברכבת וגם העצור השני.
נסענו עד שהגענו לאיזה מחנה צבאי,
ואז הכניסו אותי לחדר בודד איזה שבועיים.
ביום אחד בבוקר לקחו אותי לחקירה
ונחקרתי ע״י אדם במדי חאקי, אבל לא היו
לו דרגות. היה לו פקיד שהביא אלבום
עם סמלים של צה״ל. ראה שאני חולה
ושוחחנו כאילו ידידים. הוא דיבר בערבית
ועניתי לו כמה שיכולתי. החוקר הזה היה
כבן ,30 רזה ושחרחר. לפי מבטאו היה
צריך להיות מצרי עירוני, לא מתעצבן
כמו הקודם.
הוא דיבר מתון אלי, ושאל אם הייתי
בצבא• עניתי שלא. שאל היכן הייתי בזמן
מלחמת סיני, הודעתי שישבתי בבית הסוהר.
הוא לא האמין שאני לא שרתתי בצבא, אבל
הודעתי לו שמבחינת בריאות ובגלל שעסקתי
בסשיעה לא נתקבלתי.
שאלו אם אני מכיר מחנות צבאיים,
והודעתי שלא. והוספתי שלי אין עסק עם
צבא בכלל. אמרתי שהאויב שלי זה שוטר
ואני נזהר ממנו.

שאלו אם אני מתמצא בסמלים. אמרתי
שאני לא מתעניין בהם ולא מכיר, והנכון
הוא שאני לא מתמצא בסמלים. הביא לי
מפה, שם אותה על השולחן ורצה שאני
אראה לו היכן יש מחנות, ואני אמרתי
לו שאני לא יודע. התעניין אם אני יודע
היכן מחנה־דוד. אמרתי שאינני יודע. שאל
באיזה בתי־כלא ישבתי. אמרתי לו שישבתי
ברמלה וברחתי מיפו. שאל כמה בתי־סוהר
יש בארץ. אמרתי שיש ברמלה, יפו ושטה.
הוא לא הציע לי כלום באותו הזמן.
בקשתי שיתנו לי לצאת למדינה אחרת,
והוא אמר לי :״אנחנו בני אדם,״ ובזה
נגמרה השיחה.

הוא דיבר אתי על בעיות אנושיות, וניסה
לשכנע אותי להסכים לחזור לישראל. שאלתי
מה הוא רוצה שאני אעשה בישראל,
ואז אמר לי לקנות להם מדריכי־תיירים:
ומפות. כל העת צחקתי בליבי. אחר כך
החזיר אותי למאסרי, ונכנסתי לחדר אחר
ובמשך שבועיים לא בא אף אחד.
אחר כך היו לי חקירות עם אחד איברהים.
קצין צבא בעל שלושה כוכבים. תוך כדי
שיחות עם איברהים, שאל אותי האם ראיתי
את עותמן בבית־הסוהר בישראל. הודעתי
לו שכן ראיתי אותו. הוא שאל אם זה
נכון׳שהוציאו לעותמן את העיניים. אמרתי
לו שהוא רואה טוב, אם כי מרכיב משקפיים,
כי פעם ראיתיו במשקפיים.
שאלתי את איברהים באם הם מתכוונים
להחליף אותי בעותמן, ואז הוא אמר שלא
נתקבלה שום פנייה מישראל, והוסיף שעות־מן
בא לישראל מרצונו הטוב, כדי לעשות
רושם, ואף אחד לא שלח אותו ולא מעונינים

בכלא זה נשארתי בערך שנה ועוד משהו,
אבל שבועיים לפני שחזרתי לישראל לקחו
אותי לבית־סוהר במחנה אחר. כאן אני רוצה
לציין שבהיותי במחנה המעצר כ־ 9חודשים
לקחו אותי חזרה לחדרי, ואחרי יומיים
נלקחתי שוב לאותו חדר. אני עשיתי שטות
אחת ואמרתי להם בשיחה שאני מומחה
לבריחות ואני יודע להתחמק מהמשטרה.
הסברתי להם שחיפשו אותי עם אוירון בישראל,
והייתי מתחבא ליד עץ.
איברהים היה נוכח גם בחקירתי הראשונה,
במחנה, וגם בחקירה השניה. הוא כבן 30
או 33 ומבנה גופו בריא, נוטה להיות שמן,
גובה 172ס״מ וקרחת מתחילה בראשו.
הוא שאל אותי אם הכל אצלי בסדר,
אמרתי שאני רוצה לצאת וללכת, אמר לי;
״שמע, אני רוצה להחזיר אותך לישראל.
ניתן לך תעודות ואתה תחפש לך מקום
וניתן לך כסף. תפתח לך חנות ואתה
תעבוד בשבילנו.״
אמרתי לו :״מה העבודה?״ אמר לי :״אתה
אזרח בישראל, ויכול להביא לנו הרבה
תועלת.״ שאלתי מה הוא בדיוק רוצה, אז
אמר לי שרוצים בן־אדם תושב ישראלי.
אמרתי לו :״איך אתה שולח אותי לישראל
במצב כזה? הרי כולם מכירים אותי ויתפסו
אותי.״ אמר :״לא עכשיו, נחכה עד שישכחו
ממך.״

חזרתי לתאי. אחרי כמה ימים חזר הקצין
איברהים ושוחח אתי. אמרתי לו שאני לא,

מוכן ללכת חזרה לישראל — זה איבוד
לדעת.
שוב לקחו אותי לדירה בקאהיר ואמרו
שאני מתחיל חיים חדשים. עצרו את המכונית
לפני בית, ואמר לי שיש יהודי ששמע
ממני ורוצה לראות אותי, אבל שאני לא
אדבר אתו כלום.
זה היה בית מגורים של תשע קומות,
לא במרכז העיר. בתוך הדירה היה ערבי,
כנראה משגיח. זאת דירת מגורים של שני
חדרים ומטבח. חשבתי שאני לפני נסיעה,
היות ׳וכמה ימים לפני זה לקחו אותי ללשכת
הצלב־האדום•
בהיותי בדירה, בא אדם צעיר, בן ,20
שיש לו מצח נמוך, שערות עם תלתל על
המצח, גובהו כ־ 172ס״מ, מבנה גופו רזה
אבל מוצק. נתן לי יד ואמר לי שלום. אני
אמרתי אלכסנדר. כוונתי שכאילו שמי הוא
אלכסנדר, כי כך אמרו לי. הוא ענה לי ג׳ו.
ישבתי לידו, עם השומר הערבי שהיה
בדירה, ואז שאל אותי בעברית אם אני
מדבר עברית. אמרתי שכן. שאלתיו מאיפה
הוא, והוא ענה לי מחיפה. שאלתיו :״למה
עברת את הגבול?״ ענה לי שהחיים בארץ
הורסים בני־אדם; כי יש הפליה נגד ספרדים.
שאלתי לאן הוא חושב לנסוע, והוא אמר
שהוא נשאר שמה, כי הוא מרגיש טוב
ורוצה להשאר בארצות ערב.

בדירה זו נשארתי 4ימים יחד עם ג׳ו,
שבסוף אמר לי כי שמו הוא יוסף.
במשך הזמן שהייתי איתו בדירה, אמרתי
לו שאני פרקש ואז הוא אמר לי :״ידעתי
שזה אתה לפי הליכתך.״ כשבא הקצין איב־רהים
אמרתי לו ששכני יודע שאני פרקש
דלא היד. לי מה להסתיר וספרתי לו את
האמת. אז הוא אמר -שהביאו אותי כדי
לדעת אם אפשר להכיר אותי.
חשבתי שמשהו מתבשל, ואז שכני יוסף
אמר לי :״אנחנו חייבים לעשות בשבילם
משהו, ובתור תמורה יתנו לנו וילה.״ שאלתי
מה נעשה? והוא אמר לי שאנחנו צריכים
להיכנס למחנה מסויים שבו הוא היה
ולגנוב מפות. אמר גם שהוא מכיר טוב
את המקום. שאלתי אותו מדוע הכניס להם
את המחנה לראש ועוד מכניס אותי לבוץ.
הוא סיפר לי שהוא ערק מהמחנה עם
המדים ועם העוזי. ראיתי בפני מרגל ובוגד,
וכל הזמן מדבר בהשמצות.
תחי מדינת
ישראל !
למחרת באה מכונית ולקחו אותנו לא
דחוק משמה, למחנה צבאי, וכל זה באזור
האיצטדיון, בקרבה למחנה בו ישבתי 9
חדשים. במקום זה הביאו לנו בגדי ספורט
׳והיו לנו שני מדריכי ג׳ודו. עשיתי משקולות,
:וג׳ו הראה תרגילים למדריכים. הוא הראה
:תפיסות וחניקה, וראיתי שהוא מתמצא
;בדבר ושהם בעצמם לא יודעים.
הוא הראה להם איך אפשר לחנוק זקיף
יעם חבל, ושני המדריכים, אחד גבוה ובריא
כמו שור ואחר נמוך, אמרו לי :״יאללה!
;תתאמן!״
ג׳ו תפס חזק את המדריך הנמוך, תוך
:אמונים, והוא כנראה נעלב שלא הצליח
׳לצאת בקלות מג׳ו וראיתי שהמשיכו בקרב
;חופשי.
רצנו קצת ואמרתי שאין לי כוח. כי אני
ילא צריך אמונים. למחרת היה אותו דבר.
׳ככה שלושה ימים אמונים. ביום הרביעי
:אני הייתי מיואש.
איברהם אמר שאני משתנה מהפנים.
:אחרי זה, בהיותי עדיין בדירה, הביאו לנו
עוזי אחד. ג׳ו אמר שזה העוזי הפרטי

פוקש ופרקליטו

צבי לידסקי מלווה את לקוחו המזוקן
אחרי ישיבת בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב.
ר,תמונת צולמה בשנת .1961
שלו, ואמר שנצא למטווח. הודעתי שאני
מוכן. יצאנו למטווח במכונה צבאית, זה
בקרבת המחנות של הצבא, בקצה קאהיר,
מקום שאין בו ישובים, רק מחנות.
איברהים הביא כדורים והיה שמה שולחן
אימונים תחת סככה. את העוזי כבר הסביר
לי ג׳ו בדירה, ולמדתי לפרק אותו. במחנה
היו שני סמלים, וראיתי שג׳ו מסביר להם
את העוזי ולימד אותם להשתמש בו• שמה
היתד, מטרה וירינו בה. ג׳ו ירה צרורות
טוב ואני יריתי כדור כדור, בודדים. העיקר
שנתנו לנו פקודה שמספיק היום וחזרנו
חזרה לבית,

ואז התחלתי לחשוב מה מתרחש, ולמחרת
חזרנו על אימונים גופניים בבוקר ואימונים
בנשק אחר־הצהריים. איברהים אמר לי שאני
לא אלך עם ג׳ו ביחד. הוא ילך למקום אחד
ואני למקום אחר.
ביום השלישי או הרביעי מהתחלת האימונים
לקחו אותנו עם קצין שהיו לו 3
כוכבים שמצאו אותו בדרך. היו גם שני
מדריכי הג׳ודו ונגשנו לשדה. ביציאה משדה
המטווחים עברנו דרך גדר פתוחה, היה ערב
ואמרו לנו :״אתם רואים את הגבעה שמה,
עם האורות, תלכו לשמה.״ הודיעו שאם
יפתחו עלינו באש נעשה פנייה ונחזור.
ג׳ו הלך ראשון ואמר לי שאנו לומדים
שדאות. היה מתכופף ואמר לי שאם מגיעים
לכביש -צריך לשכב על הארץ, לסרוק
את השטח ולעבור בריצה.
הלכנו מרחק, ולפני שהגענו לנקודת האור
החזירו אותנו. למחרת שוב אותם האמונים,
רחוק מהמחנה. היו שם שמירות כמו אמבושים.
אני לא ראיתי אותם אבל פעם ירו
מהמארב, לא ידוע לי מי זה היה. שמעתי
יריות ואש יוצאת וגם רקיטות נורו. ג׳ו
אמר לי שיש להם הרבה כוח אדם ובשביל
זה מחזיקים חיילים למטרות שמירה.
באותו לילה ישבנו ג׳ו ואני והחיילים בגבעה,
וג׳ו היה מספר להם ספורים מצחיקים.
אני ישבתי רחוק ואחד שמר עלי.

בהיותי עם ג׳ו בחדר, אמרתי לו שהוא
הכניס אותי לבוץ, ושיאמר להם שאני לא
מוכן לצאת לישראל. הוא אמר לי טוב,
ולמחרת בא לדירה ואמר לי להתלבש.
היו שמה בגדים ואמר לי שאקח את הדברים
שלי. היו לי כמה ספרים ואמר לי
להיפרד מהאנשים בדירה. הוא חיפש מה
אני לוקח, והלכתי איתו. הכניס אותי במכונית
ואמר לי :״אתה יודע איפה אתה
(המשך בעמוד )22

עיונית
הרשמת בוגרי ח /ט /י/י״א
לפתות ט /י /י״א, י״ב
בשעות 9—12 ; 5—8
הרשמה גם לקורסי ערב

בגרות
ב חינו ת גגוקדמות
1ת״א, בן־יהודה 26
חינגה, הרצל 44

הרשמת בוגרי ח׳ ,ט׳ ,י׳ ,י׳׳א
לכתות ט׳ ,י׳ ,י*א, י״ב
בשעות 9-12 ; 5-8
הרשמה גם לקורסי ערב

נ״א. בן־יהודה 26
חיפה, הרצל ^4
ספורט הבזכביה
בודד בא צטדיון
המכביד, השביעית של ישראל נסתיימה.
כתבי הספורט של העיתונות היומית נשמו
לרווחה, לאחר שבוע של חוסר שינה.
אלא בעוד שהספורטאים הישראלים עשו
הכל כדי להצליח, ולפעמים אף הצליחו בכך,
הרי הראו המארגנים כי רמתם נמוכה מזו
של הספורטאים.
בבריכת השחיר, גלית, שר,ושלמה רק ברגע
האחרון, התפוצצו הצינורות ולא היתר,
אפשרות להחליף את המים. בשעת תחרויות
האיגרוף העלה ראש אגף הספורט של המכביד,
שמואל שומכר את חמת העיתונאים,
גירשם מהזירה,
השיא אירע ביום הראשון השבוע: הספורטאים
האמריקאיים, לאחר שניצחו כרגיל
במרבית התחרויות באיצטדיון הרמת־גני,
גילו לפתע כי נשארו בודדים במיגרש. איש
לא חשב על כך, כי עליהם להגיע לכפר
המכביד .,טלפונים לכפר המכביד״ הבטחות
ושקרים, ולאחר שעתיים של המתנה נגאלו
האמריקאיים הזועמים.
אין מוט כישראל. האתלט הישראלי חנן
פרנקל נקרא לשירות־מילואים בדיוק לפני
התחרויות. התוצאה: ירידה ניכרת בכושרו,
אי שבירת השיא הישראלי בקרב עשור.
האצנית דבורה טרנר זכתה לשאת את
לפיד המכביד, בטכס הפתיחה, לאחר שהמארגנים
הודיעו כי הגשימה את האידיאלים
של המכביד״ עלתה לארץ מבריטניה. ההודעה
לא הפריעה לטרנר לרוץ במרוץ השליחות
של 100X4מטרים בשם בריטניה דווקא.
סרנר :״בארץ לא הייתי דרושה בנבחרת,
אז למה שלא ארוץ בשם בריטניה?״
עובדה אחרת היתר, אופיינית למצבו של
הספורט בישראל: הקופץ הישראלי במוט
במכביה הקודמת, יצחק לוי מניר אליהו,
קפץ אז 3.70 מטר• קופץ אמריקאי השיג
אז את אותה התוצאה. השבוע קפץ איציק
לוי רק 3.30 מטר, בעוד שהאמריקאי קפץ
מחוץ לתחרות 4.90 מטר. האמריקאי היה
גם היחידי שקפץ עם מוט פיברגלס, המקובל
בעולם בולו כחיוני לקופצים לגובה.
בישראל כולה אי? אפילו מוט פיברגלס אחד.

לא ירוץ בתחרויות הרישמיות של המכביה,
כדי שלא יגזול מהם מדליית זהב. וכך
הוא רץ רק בריצת ראווה.,י
עם זאת היה ביקורו של הקנדי הממושקף
(הרץ הישראלי יאיר פנטילט :״הדבר היחיד
המשותף לשנינו הם המשקפיים.״) בחינת
חוויה לחובבי הספורט בישראל. היתד, זו
אחת הפעמים הנדירות שספורטאי בעל־שם
עולמי ביקר במדינה.

איך הגיע קרוטרס להישגיו ז
פיפר הוא לכתב ״העולם הזה״:

ההתחלה היתד, קשה. נוצחתי תמיד. לרוץ
זה דבר קשה מאוד וצריו להתאמן ללא
הרף. עכשיו אני מתאמן פעמיים־שלוש ביום.
בבוקר ובערב.
בסתיו אני בדרך כלל מתאמן בריצות
ארוכות כדי להעלות את הכושר. אחר כך
אני עובר להתאמן בספרינטים קצרים, כך
שבקיץ אני נמצא בשיא הכושר שלי• אני
מתייחס לריצה של 800 המטרים כאילו היתר,
מורכבת מריצות בודדות של , 100 ואני
מתרגל כל קטע לחוד.
התוצאה הטובה ביותר שלי ב־ 800 מטרים
היא . 1:45,6 :באוניברסיאדה, בה רצתי שלו־

המקל הנודר
״ אולפן גרג״ )0 0 0
בהנהלת חייםגר -קמא
פותח השבוע (נגמר ) 21.9
ב חי פהובתל -א בי ב
קו ר ס ערג

(שעתיים פעמיים בשבוע) ל

צי נו ת

עברית ו /או אנגלית
ההצלחה מובטחת! הירשמו מיד:
ת ״ א: רח׳ גורדו! ( 5טל)236209 .
חיפה: בי״ס ״במעלה״.

*די ה סיי ק19

<וו ! 2 1 0ס

62 2 5 / 9 / 2

החתונה...
כל חתונה עולה סכום כסף נכבד.
עיני כל האורחים בליל החתונה מופנות
אל הכלה, בהופעת הכלה בליל
החתונה קובעת השמלה.
כלה ! הכנסי אלינו ואנו נעזור לך.
אנו נתאים לך את השמלה ההולמת
אותך. בכל חודש מגיע משלוח חדש
של שמלות־כלה וצעיפים, שהוזמנו
ע״י גב׳ ארנה, מנהלת הסלון,
בהיותה בפרים ורומא.
סלון

לפלות

״אמ ב ר״
רחוב בו־יסודת ,95 תל-אביב

י יע וץ
כי ר ומ נטי
גלים שאול
רחוב המלך ג׳ורג׳ 33
תל־אביב טל׳ 226342

איך נהיה אדם לרץ הטוב ביותר בעולם
למרחק של 800 מטרים?
כיצד זוכים במדליית כסף באולימפיאדה?
פשוט מאוד. אם אתה הכי נמוך בכתה,
ואינך יכול להשתתף באף קבוצת כדורגל,
כדורסל או בייסבול, אין לך ברירה אלא
להתרכז בריצות; אחרי שהחלטת, ההמשך
כבר הרבה יותר קל והסוף ברור.
בהערצה וכקנאה. ביל קרוטרם מקנדה
היד, הילד הכי נמוך בכיתתו. בגיל ארבע־עשרה
היה גובהו מטר וחצי. לא קיבלו
אותו לשום ענף ספורט קבוצתי, והוא החליט
להתחיל להתאמן בריצה.
— 1958 אליפות מונטריאול בריצה,

— 1959 אליפות קנדה בריצה למרחק

של 400 מטר,
• — 1960 ביל נח קצת ולא נסע
למשחקים האולימפיים ברומא,
— רץ בפעם הראשונה 800
1962

מטר בפחות משתי דקות,
— 1963 השתתף באליפות אמריקה

בריצה למרחק של 880 יארד, שבר את
השיא האמריקאי בריצה זו וקבע בה את
הזמן המהיר ביותר של אותה השנה,
— 1964 זכיד, במדליית כסף באו•
לימפיאדה
בטוקיו,
— 1965 הרץ המהיר ביותר בעולם

למרחק של 800 מטר.
קרוטרס ( )24 מחייך. הוא רגיל כבר לכך
שאנשים יסתכלו עליו בהערצה ובקנאה.
סוף סוף מגיע לו ליהנות קצת, כי להיות
אלוף ריצה זה לא דבר קל.
מכל שלל אלופי הספורט שהבטיחו מארגני
המכביה השביעית, היה קרוטרם ההבטחה
היחידה שנתמלאה. הוא הגיע לישראל לאחר
שיהודי קנדה מימנו את השתתפותו באוני־ברסיאדה
שנערכה בבודפשט, אלא שהיהודים
התנו תנאי לעזרתם: השתתפות במכביה.
אלא שהיה פגם אחד בתכניותיהם של
המארגנים. הם לא חשבו על מי שירוץ עם
קרוטרס. כלל ראשון בכל תחרות ספורטיבית
הוא, שכדי להשיג תוצאה טובה חייב רץ
לרוץ עם רצים מעולים.
האמריקאים הפעילו לחץ כדי שקרוטרס

רץ קרוטרס

כל קטע לחוד

שה ימים רצופים, השגתי .1:47.7אני חושב
שהגבול אליו אני יכול להגיע, אם אתאמן
בתנאים הטובים ביותר, הוא . 1:42 אבל אני
לא חושב שאעשה זאת אי פעם.
אני עצלן באופיי, ולכן בדרך כלל אני
רץ שלושה רבעים מהמרוץ מאחורי הרצים
האחרים, ורק ברבע האחרון אני משיג
אותם.
אני נהנה מהריצה, ואני ארוץ כל עוד
אד,נד, מכך. אני חושב שאדם העוסק בספורט
יש לו יתרון גדול על האחרים. הוא פשוט
חי חיים יותר מלאים.
יש רצים שלאחר שהם מפסידים הם מפסיקים
לרוץ. האלוף האירי רון דילני, למשל,
נוצח פעם על־ידי במירוץ שליחים, באולם
סגור, ומאז הוא לא רץ יותר. זו תוצאה
של חינוך גרוע. לנצח יכול כל אחד, להפסיד
צריך לדעת.
גם אני מפסיד לפעמים. רצתי פעם במירוץ
שליחים בניו־יורק• הגעתי למקום רק ביום
הריצה ולא הספקתי להכיר את שאר הרצים.
קיבלתי את המקל ועברתי את כל הרצים
האחרים. לפתע לא ידעתי למי לתת אותו.
זה היה די לא נעים. נסיתי לתת את המקל
לרץ אחד, אך הוא לא רצה לקהת אותו.
כשגיליתי לבסוף למי אני צריך לתת אותו,
היה כבר מאוחר. הגענו אחרונים.
כדורגל ווק־אוט דמאמן
הידיעה היתר, מהממת. מאמן הנבחרת הלאומית
הישראלית מילובאן צ׳יריץ׳ נענש
באיסור פעילות ספורטיבית על־ידי ועדת
המשמעת של התאחדות הכדורגל של יוגוסלביה•
הטענה: קבוצתו של צ׳יייץ׳ זכתה
העולם הזה ; 460

במישחק לאחר הסכם מוקדם. צ׳יריץ׳ הכחיש,
זועזע מהעונש.
הוא עצמו שמע עליו לראשונה מכתבי
העיתונות שנזעקו למלון עין הים הנתנייתי,
שם הוא מקיים מחנה אימון לנבחרת הכדורגל
הישראלית.
צ׳יריץ׳ לא האמין תחילה למשמע אוזניו.
פסק־דין מעין זה שפסקה לגביו ההתאחדות
היוגוסלבית, פירושו, לגבי אדם
כמותו, שהקדיש את כל חייו לספורט,
פסק־דץ מוות.
צ׳יייץ׳ הסתובב כאדם שחרב עליו עולמו•
גם מעמדו בקרב חניכיו נפגע קשות עקב
הידיעות על מעשיו כביכול במולדתו. כי
קשה להניח שאדם שהואשם בקנוניות במיש״
חקים, יוכל להוות דמות חינוכית מתאימה
לכדורגלני ישראל.
הוא חיפש מוצא מהמבוי הסתום אליו
נקלע, וניראה היה כי ייאלץ לנסוע ליוגוסלביה
כדי להבהיר את מעמדו.
י צ׳יריץ׳.התמרמר במיוחד על העובדה כי
בעת ששהה שם לא נחקר כלל על פרשה
עגומה זו.
צ׳יריץ׳ :לא היה לי מושג על כך
שכאילו מכרו מישחק. יש כלל ברזל ביוגוסלביה,
שמי שמקבל עונש צריך שיתנו
לו לדבר. למה לא נתנו לי לדבר?
״העולם הזה״ :ידעת או לא ידעת על
כך שקבוצתך ניסתה לקנות משחק?
צ׳יריץ׳ :לא ידעתי.
ההחלטה של ההתאחדות היוגוסלבית העמידה
בסימן שאלה את המשך הקאריירה
של צ׳יריץ׳ ואת פעילותו בישראל.
הכדורגלנים הישראלים רק קיוו כי צ׳יריץ׳
יוכל להוכיח צדקתו, ולהתפנות להעלאת
רמתם.
אם אמנם יוכחו ההאשמות נגד צ׳יריץ׳,
יימצאו מנהלי הכדורגל הישראלי במצב
מביך במיוחד, לאור העובדה כי גם המאמן
הקודם אינסלי נתגלה כבעל עבר מפוקפק.
אירועים התנגשות בין־שדידיח
בישראל יש שני רבנים ראשיים, שתי
מפא״י, שתי מק״י וכו׳ .ולמי שלא יודע,
יש גם שניים הנושאים אח התואר מר
ישראל.

אולם אם עד כה עברה הבחירה הכפולה
בשקט, הרי ניראה כי השבוע, בתחרות מר
ישראל , 1965 יפגינו אנשי השרירים את
כוחם הלכה למעשה.
שני בעלי שרירים ישראליים גילו את
העובדה, כי עריכת תחרות מר ישראל
תעזור לעסקיהם. הם התלבשו על המציאה,
תחרות אחת תערך בחולון. המנהל: דויד
ארביב, קצין הביטחון של בריכת השחיר,
התל־אביבית לפני הצהרים, ושומר הסדר
במועדון־הלילה היפואי כליף בלילה. ארכיב:
״בתחרות של מר ישראל בחולון משתתפים
80 בעלי מכונים בארץ. זו תחרות בסדר.
זה לא יפה שיש אחד שרוצה לעשות
תחרות לבד.
״או שהוא ישתף אותנו או שהוא לא
יעשה תחרות בכלל. הוא אומר שאנחנו לא
בשביל הכבוד שלו. אנחנו נקלקל לו את
התחרות וניראה אם זה יעזור לכבוד שלו.
יש לי כמה בחורים שבשביל הכפף שאני
נותן, יעשו מה שאני אומר להם. באתי
כבר פעם עם מונית וכמה עוזרים שלי
למכון של איתן ברמת־גן, כדי שהוא יראה
מי אני. אם הוא לא למד את זה עד היום,
אני כבר אסדר לו את האולם ביום התחרות
כך שהוא יתבייש לעשות תחרות נוספת.״
המתחרה שלו הוא איתן נוביק, גבר
בלונדי ומרצין, שלא נירתע מאיומי ארביב.
הוא מארגן תחרות ברמת־גן. הוא נמצא,
לדבריו, בקשר עם ההתאחדות הבינלאומית
לפיתוח הגוף.
איתן :״יש התאחדות בינלאומית לפיתוח
הגוף, ולה שייכות 98 מדינות. עכשיו הצטרפה
אליהם ישראל. בזכותי. התחרות שאני
מארגן היא בחסותה. הפרס שאני אתן הוא
לא נסיעה לאנגליה, כמו של ארביב, אלא
לארצות הברית.
״דויד ארביב מארגן תחרות של מר
ישראל, כי הוא רוצה להרוויח מזה. הוא
איים לרצוח אותי. הוא גם ביצע אצלי
הפגנת־ראווה עם חמישה בריונים. אני לא
ניבהל מדברים כאלה. התחרות שלי היא
רשמית והוגנת, ואני אקיים אותה כמתוכנן,
על אף כל האיומים.״
חובבי תרבות הגוף התפלגו לשני מחנות:
אוהדי חולון ואוהדי רמת־גן. הציניקאים
שביניהם חיכו להתנגשות בין השניים.

צו מניעה
עיתוני העולם פירסמו השבוע את ה־

העולם הזה 1460

היו חשאיים ונערכו בסודיות גמורה.״
הנשואין הללו היו כל־כך חשאיים, שמלבד
קוראי הידיעה לא ידע עליהם איש.
לא הוריו של ג׳ון סוליבאן, לא הוריה
של דליה, לא אף אחד מד,ידידים שלהם,
ולא הם עצמם.
אלא שבכל שמועה יש משהו של אמת.
״האמת היא,״ הודתה דליה ,״שאנחנו אוהבים
האחד את השני.״ הם גם היו רוצים
להתחתן, אבל הם לא יכולים :״יש בעיות
מסובכות שמונעות את הנשואין שלנו,״
מסבירה דליה.
היא לא רוצה לספר מה בדיוק מונע את
נשואיהם, אבל ידוע, לפחות, מה לא מונע
אותם. לא מונעים אותם נשואיו של ג׳ין
סוליבאן, משום שהוא התגרש לא מזמן
מאשתו הקודמת.

דליה לכיא
התדמיד מרחובות
פעם היה אלן, התלמיד מרחובות, דמות
ציבורית מפורסמת. הארץ כולה דיברה על
יחסיו עם המורה מרחובות. השבוע, כשהתחתן,
לא שם איש לב אליו.
חמש שנים רצופות בילה התלמיד בחברת

אסונות טרמפ
לאחר אונס הטרמפיסטיות קראו עיתוני-
הארץ לקיבוצניקיות ולחיילות צה״ל למצוא
להן אמצעי־תחבורה אחר. הן לא מצאו,
ולכן קרה השבוע אסון־טרמפים חדש.
מהנדס ידוע של חברה גדולה נסע לו
יום אחד לתומו באחד מכבישי הארץ, ולפתע
ראה טרמפיסטית חמודה, קיבוצניקית, עומדת
על הכביש לבדה.
הוא עצר את מכוניתו, לקח אותה,
והתאהב בה.
אלא שבינתיים חיכתה לו בבית אשתו.
לא סתם אשר, אלא אשד, בחודש השישי להריונה.

למיקרה הטרמפ הם היו זוג צעיר
ומאושר. היא היתד, אחות חיפאית, צעירה,
והוא היה מאוהב בה. הם היו בטוחים
שהנשואין שלהם יהיו יותר מוצלחים מ־נשואיו
הראשונים, ושהוא לא יתגרש ממנה
כמו שהוא התגרש מאשתו הקודמת.
התברר שהם טעו. לאחר מיקרה הטרמפיסטית
הודיע הבעל לאשתו השניה שהוא
מצא אשד, שלישית, ושהוא נאלץ לעזוב
אותה. הוא עזב את הבית. האשד, קיבלה
הלם, ואחותה מתגוררת איתר, עכשיו בדירה
המשפחתית שלד. ומטפלת בה.

המשבר בי חסי אווה ליאץ
הסתיים מזמן. אווה לי און ויתרה על התפקיד
שקיבלה ב תי א ט רון הגרמני וחזרה
לארץ. אחר־כך הסתיים המשבר בינה לבין
ידידה הקנדי. היא הודיעה שהיא עו מדת
להתחתן איתו, ונסעה לאמריקה. היא הגיעה
איתו עד לאיים הקאריביים. אבל הם לא
התחתנו.
אחר כ ן הסתיים המשבר בינה לבין ה־ידיד
הי שן שלה, הבמאי יודיוס גלנר.
היא עזבה את הקנדי באיים הקאריביים,
ונסעה אליו ללונדון, לביקור ממו שך.
היא עדיין לא חזרה לד,בימה. היא מופיעה
עכ שיו ב מ חז ה ג׳רמן בפסטיבל בזלצ־בורג.
מי שמחכה שהמ שבר בינה לבין
הבימה יסתיים, מחכה לשווא .״ אין שום
משבר,״ אמר צבי רוזן מנהל הבימה,
״היא שחקנית של הבימה עם חו פ שו ת ללא-

והבימה

כמה ז מן יכול רווק מו שבע לה״שאר רווק
מושבע? לא הרבה. למשה ינוקא, למשל,
זה נמאס כבר. הוא מצא לו דיילת ח מוד ה
בשם רותי פן־יהודה, נתן לה יד
מזהב ואמר לה :״את היד הזאת קיבלתי
מאמי, בתור קמע נגד פגיעו ת, מחלות, קינאה,
ידידות ואחווה. אני נו תן לן אותה
במתנה.״ הדיילת נתנה לו בחזרה כמה
ע שרות בו בו ת ולכבוד זה הוא הפסיק

מורתו, נחמה הוברמן. בהתחלה הוא
היה עדיין תלמיד, והיא היתר, עדיין מורה.
את שעות־ד,לימודים הם בילו יחדיו, ואת
שעות אחרי־ד,לימודים הם בילו גם כן
יחדיו.
אחר כך פיטרו אותה מעבודתה, הוא
סיים את התיכון, התחיל ללמוד באוניברסיטה,
ושניהם, יחד עם שני ילדיה חיו על
מילגד, חדשית שהוא קיבל ועל סכום קבוע
שהוריו נתנו להם.
״אלן הוא כגבר לכל דבר,״ סיפרה אז
המורה שלו ,״הוא המחליט על כל ההוצאות
הכספיות בבית. הוא תיכנן את תוכניותינו
המשותפות, והוא שדואג להוציא
אותן לפועל. אפילו הילדים החלו לקרוא
לו אבא.״
ואז החלו המריבות ביניהם. אלן סיים
את לימודיו לתואר ראשון באוניברסיטה
בתל-אביב, ורצה לעבור לירושלים כדי ללמוד
לתואר שני. המורה חשבה אחרת. היא
רצתה שהוא ידחה את לימודיו לשנתיים,
ושייצא לעבודה במקצועו.
הוריו נכנסו למערכה. הם טענו שעל
המורה לצאת לעבוד, ולאפשר לבנם לגמור
את לימודיו.
המילגה שלו הופסקה, הוריו הפסיקו לתמוך
בו, הזוג החל שוקע בחובות, והתלמיד
החליט, בכל זאת, להתחיל לעבוד.
הוא הגיש
נים, המורה
שעכשיו הם
חתן, ולחיות

בקשות לשלושה מוסדות שוהיתד,
מאושרת. היא ידעה
יוכלו לנסוע לקפריסין להתבאושר
עד גיל זקנה ושיבה.

אלא ששלושת המוסדות סירבו לקבל את
התלמיד לעבודה. החובות גדלו, המצב הלך
והורע, ויום אחו הוא קם ועזב את הבית.
המורה נסעה לביתו בירושלים לברר מה
קרה. הוא גירש אותה מביתו.
השבוע הם התחתנו. זאת אומרת לא הוא
והיא, אלא הוא וסטודנטית צעירה, שהכיר
באוניברסיטה.

מ שברים
ב שר שרת

תשלום.״

ידיעה הבאה :״דליה לביא ו:׳ון סולי
כאן נישאו זו לזה באירופה. הנשואין

מי מצא
קמע?

רותי כן־יהודה
להיות בודד ל מ שן חוד ש
הוא התחיל בזה מחדש.

ימים.

אחר

למה? ״כל האסון התחיל ב שבו ע שעבר,״
מספר ינוקא ,״רו תי היתה צריכה לטוס,
ואני הייתי צ רין לצאת לאכזיב ליומיים.
אבל כ שה מטוס שלה החל לפעול, היא
נפלה מהדף ה מנועי ם וקיבלה חופ ש ת מחלה.
״היא הצטרפה אלי באכזיב. כ שהגענו לאכזיב,
אני הודעתי לה חגיגי ת שבאכזיב
יש חופ ש דיבור ומע שה, וכל איש יעשה
כלבבו. לאחר יומיים נפג שנו. דה היה
ביום ה שי שי שעבר. רותי נעלבה וזרקה
את הקמע שלי בין בני מינה לחדרה. המוצא
הישר מתבק ש להחזיר לי אותו.
״כ ש חזר תי ביו ם ה שי שי בלילה לבית שלי,
מצאתי על הדלת חבילה. ח שב תי שזאת
איזה פצצה או מוק ש, אבל כ שפתחתי אותה
מצאתי ש ם. בו בהו שיר מאת רו תי בן־יהודה.
שם השיר היה צו תנועה.״

הדירה

הדירה המשותפת בת 90 אלף הלירות של יגאל זכאי ותלמה זכאי סבלה במשך
חודשים סבל לא־יתואר. שני הבעלים שלה נלחמו עליה בחירוף־נפש, והיא נאלצה לחכות
בסבלנות עד שיחליטו למי מהם היא שייכת.
בהתחלה ערכה עליה האשד, מסיבה, והבעל הביא לשם את כל החברים שלו. אחר כך
ערך עליה הבעל מסיבה והאשה הכניסה אותו בתור עונש לאמבטיה, יחד עם כל החליפות
הטובות שלו.
אחר־כך סירב הבעל לשלם את חשבונות הדירה של אשתו, והאשה סירבה לשלם את
חשבונות הדירה של בעלה. לכן הוציאו פקידי מס־ד,הכנסה את כל הרהיטים ממנה.
פקידי חברת־החשמל כיבו בה את האורות, פקידי־הטלפון ניתקו בה את הטלפון, ופקידי
המים ניתקו את המים. על כל זה כבר סיפרתי לכם, נידמה לי.
השבוע התגרשו השניים. האשד, לא קיבלה אמנם חצי־דירה כמו שרצתה, אבל היא
קיבלה 15 אלף לירות וגט.
הדירה מתחילה להתאושש.

ו — שטיפת מוח 8 8 0
(המשך מעמוד ) 19

עולא נויו ר ף !

הולך?״ אמרתי לו :״לבית־סוהר?״ אמר לי:

הייתי מבסוט. הגענו לבית־סוהר בו ישבתי
קודם. ערכו עלי חיפוש.

צו ש1לו. נצרת
טרקס

860־044

לכבוד
״ 1 0ז ר ״ הברד, לנטווזבע ״ ט

חל:;-נ יג

לננומוצאיםלעצמנוחובהנעימהלהודותלכס על
טפולכםהמהירוהיעילבתביעתנו, בעקבותהדליקההגדולה שונירע
לפניכחודשבמפעלנו ואשר בה נפגעה מת לקחיציקתהשוקולד של
המפעל.
הדליקהגרפהלשיתוק חלק ניכרמעבודותהפפעלוהביאה
להפסקתעבודתם של מאוחפועלים, אךתודותלספולכסהמהירוהמסור
נקבעהיקףהנזקהכספיותביעתנוסולקהחוףפחות מח ודש יפיס .
אנומוצאים ששר ו חכם במקרהזהראוילציוןולסבהמיוחד
לנוכחהעובדהטהפצויעלנזקיהדלילה עלה על 1 , 0 0 0 , 0 0 0 . -ל ׳ י
פעולתכםהמהירהאי פש רהלנולהתחילל לא כלדחויבשיקום המ פעל
ונתנהלנו את האפשרותלשובולקלוטלעבודהחלקניכרמעובדינו ,
שה עס קתם נפסקהעכבהדליקה. בכך עש,יחס מעשה הראוי לשמש לדוגמא

ל מסי רו תולשרותלמופת ,

ח ב רת נצרת /לטטחקיס בע״ 8

לקותקמןאןגדול -יו ד עי ם כי:
בל שעה יפ הלכ טו ת -ב טו ח ב״סהד״ יפה לכל שעה

סהלח בו ה
קורס

ל1כל 11

ח ב11 ימ

למ0ג׳יסטים/ות

משקפי מגע
$צטט<;1 1גזמ0כ

תכנית הקורם:

בבוקר וגם בערב
יסוד האנטומיה, תורת
כללי,
עיסוי

הדגמות והסברים כל יום בין 4—7
אחד,״צ, המכון לקידום הראיה עיש
העיסוי חלקי :

י. ל .גרוזרבטקי

עיסוי לספורטאים.

מכון שמשון

רח׳ נחלת בנימין ,21 טל,621665 .
תל־אביב.

ת״א, בן־יהודה , 128 טל 220137 .

הרשמה לכיתות ט׳ ,י /י״א במגמות:

הו־שמה לכיתות ט י״א, י״ב

דדיו־אלקטרוניקה

* טכנאות. שרטוט מכונות
* טכנאות, ש ר טו טגניו
*גרפימה-ציוד

הומני 7זגג>ת

כולל הכגה לבחינות הבגרות
סרטיס והרשמת:

במגמות: דיאלית

כיתות בוקר

מ־ג 10—1בבוקר מ־ 4 — 7בערב __ שכר לימודמודרג !

.תל־אביג
דרך פתח־ ת קו ה ( 126 מול ה ק רי ה)
׳טל 244891 .

תל־אביב
ד רו פ תח־ תקוה ( 44 מול בית ה דו)
טל 244891 .

חיפה
רת׳ בלגור ( 5מול הטכניון)
טל 69041 .

אני המשכתי עד שהגעתי למיבנה מאבנים
וחורבה. ישבתי על אבן ליד ׳ הקיר, כדי
שתהיה לי הגנה בפני הרוח. הגעתי למסקנה
שלחזור למצרים אני לא רוצה לעולם.
הבעיה היתד, מה יהיה אתי? מה יקרה?
מה יאשימו אותי וחשבתי: אני ברחתי
במטרה להשתחרר, כדי למצוא את השקט
והבדידות, והם פתאום שלחו אותי למטרות
לא מתאימות לי.
כל הלילה ישבתי. בעת שעלה השחר
לקחתי את הנשק וזרקתי אותו במרחק 4
מטר, את הכדורים והמפתחות אחריו ואת
המיזוודד, לבאר, התחלתי ללכת לכיוון
המשק. אמרתי לעצמי: אם יתפשו אותי
יתפשו, ואם לא אז אלך ואסגיר עצמי
לד״ר רוזנר*.
יצאתי ועקפתי את המשק׳ ראיתי כביש
צדדי ופתאום ראיתי מכונית משא• סימנתי
שיעצרו, אמרתי להם שם בדוי כי רציתי
״נבל תוקף להסגיר את עצמי לידי ד״ר רוזנר.
ידעתי שהם לא יאמינו לי ולסיפורי,
והדרך היחידה היא למסור אותי למשטרה,
כי הרי זה הנוהג. לקחו אותי לכיוון המשטרה׳
ובדרך אמר לי אחד שהגענו למשטרה.
אמרו שרוצים לטלפן בשביל חוטי חשמל
שנקרעו, אבל כששמעתי משטרה קפצתי
ונשארתי במקום.
הם עצרו את המכונית ובאו אלי בריצה.
הם טוענים שהרמתי יד אבל זד, לא נכון.
בלי התנגדות הלכתי עד למשטרה.
במשטרה אמרתי בהתחלה שאני קובלסקי,
אבל אחרי עשר דקות אמרתי :״אני
פרקש! חזרתי ארצה!״
* פסיכיאטור
הסוהר.

עבר חודש ואני התחלתי לצעוק בלילות
ואמרתי שאני רוצה לברוח מהחיים האלו
והם מחזירים אותי. הרעשתי בתפילות בעברית
וצעקות בערבית, ואמרתי שאני אגמור
בטוב וברע. כל פעם באו חיילים ואמרו
שיהרגו אותי. באו והכו אותי, ואני המשכתי
ואמרתי שיהרגו אותי.
אמרתי :״אתם שקרנים!״ צעקתי :״יחי
בן־גוריון! תחי מדינת ישראל!״ כל כמה
ימים. קבלתי מכות כי לא שתקתי, ופעם
דחפתי אותם ושחקתי כמו משוגע.
אחרי כמה זמן באו שני אזרחים• היה
ביניהם זה שקיבל אותי ברכבת בקאהיר.
הראה לי פספורט מצרי ואמר :״לאן אתר,
רוצה לנסוע? לקנדה, לאוסטרליה או לב־ראזיל?״
אמרתי לו :״לאן שאתה רוצה,
אבל כדאי קנדה.״
אחר כך לקחו אותי לסיור קטן, כדי להשכיח
ממני את מקום האימונים, ולקחו אותי
לתערוכה תעשייתית, והסבירו לי אווירון
ואוטומוביל וטרקטור שלהם, וחזרתי שמח.
השבתי שאולי ד,ם הגיעו למסקנה נכונה
שיחזירו אותי לא לישראל. החזיקו אותי
עד חודש דצמבר ,1964 ואז הביאו אותי
למחנה צבאי, שם נשארתי שבועיים.
בינתיים בא אזרח אחד, שאל מה שלומי
ויצא אתי לחצר. הוא אמר שיחזירו אותי
לישראל, ואני אלך. בקשתי שיתן לי עוד
בן אדם, בקשתי את ג׳ו. הוא לא הסכים
ושכנע אותי שאני אחזור לישראל ואגנוב
מכל מחנות הצבא מה שאני יכול.
ראיתי שאין דרך אחרת והסכמתי. בקשתי
נשק בטענה שאני רוצה לפתוח באש וליפול
חי או מת. הוא הסכים, ונתן לי את העוזי.
בא איברהים והביא מזוודה וארנק עם
כסף ישראלי, מפתחות, כדורים עם שתי
מחסניות, כלי גילוח.
הוא לקח אותי במכונית עד לדרך, שם
עברנו לטקסי שירות. בטקסי ישב הקצין
השמן שחקר אותי בזמנו בעזה. בדרך לקחו
גם חייל עם מדי חאקי ונסעו. על־יד מחנה
או״ם פנו שמאלה.
הטקסי שקע בדרך בגלל הבוץ, ואז הלכתי
ברגל אחרי החייל. בדרך ראיתי כובע או״ם
על־יד העצים — היה זה חייל ערבי עם
כובע של או״ם והוא תיכף הוריד את
הכובע.
החייל הערבי הביא איתו שני קרל גוסטב,
אמרו לי שלום והלכתי אחרי החייל הערבי,
ואחרי עוד אחד. התקדמנו כ־ 200 מטר,
עלינו על גבעה קטנה, וכבר התחיל להחשיך.
היו אורות מרחוק. אמרו לי שאני אלך בין
האורות באמצע ואגיע לישראל.

נציבות

שרות

בתי-

העולס הזה 1460

במרחב מצרי תקופת הנחושת
״יחי אל־נחאס באשא!״ נהגו לקרוא במשך
דור שלם רבבות מפגינים בערי
מצריים, ובראשם הסטודנטים. כי מוצטפה
אל־נחאס, מנהיג מפלגת אל־ואפד, היה אלילם.
הוא סימל את המאבק לסילוק הכובש
האנגלי.
השבוע שוב צעדו המונים ברחובות
קאהיר, כששמו של מוצטפה אל־נחאס בפיהם.
הם ליוד את גופת המנהיג לקבורה.
על הדגל: פינוי. מוצטפה אל־נחאס
לא יצר את גדולתו בעצמו. הוא ירש אותה
מסעד זגלול, אבי תנועת־המרי המצרית,
שאילצה את האנגלים להכיר ב־ 1923 בזכות
מצריים לעצמאות. זגלול היה אבי מצריים
החדשה. הוא שהקים את בית־הנבחרים הראשון,
הוא שהעתיק את החוקה הבלגית
הליבראלית והפכה לחוקת ארצו. אבל הוא
מת לפני שיכול היה להחדיר את המהפכה

יהירותו של אל־נחאס פגעה ברגשותיו
של פארוק.פעם הגיע לטכס רבע שעה אחרי
המלך, זכה לתרועות־אהדה היסטריות. ב־שינאתו
אל המנהיג הפופולארי, התמסר
פארוק יותר ויותר לעצות יועציו הריאקציוניים.
אבל כל עוד זיהה אותו העם עם
השאיפה הלאומית לשיחרור מן הכיבוש
האנגלי, נשאר אהוב ונערץ.
הסרן הצעיר. המיפנה חל ב־.1942
צבאות רומל ניצבו בשערי אלכסנדריה.
החצר המלכותית היתד, מיבצר אנטי־בריטי.
יועצי־המלך שיכנעו אותו, כי צבאות היט־לר
הם צבאות הישועה אשר ישחררו סוף־
סוף את מצריים מעול האנגלים. מפקדי
הצבא המצרי הבטיחו לו, כי נאמנות החיילים
נתונה לו.
ואז החליטו האנגלים לפעול נגד פארוק.
טאנקים בריטיים פרצו את תוך חצר ארמון
עבדין בקאהיר, והשגריר לאמפסון צעד
פנימה בחברת קצינים נושאי־נשק. הוא
הגיש אולטימאטום: על המלך לסלק את
ראש־הממשלה הפרו־גרמני, או לצאת ל־

מבצעפר סו ם מיוחד

דנסופ לו אור -
משחת השינים החדשה מכילה

£סוא 0ע=1ו 5ג 01א א 4ז$
התכשיר המדעי החדש המחזק
את אמאיל

השינים

ומחסנו

מרקבון.

נחאם לוחץ ידי נציג הישוב העברי*
זכר האתמול ודגל המחר
החברתית עד למעמקי החברה המצרית. הוא
גם לא הספיק להשיג מבריטניה הגדולה
את הנצחון הסופי. סילוק אחרון החיילים
האנגליים,
במותו התחרו ארבעת עוזריו הקרובים
על הירושה. מוצטפה אל־נחאס היה ד,תכ־סיסן
הפוליטי, איש המנגנון המפלגתי.
הוא הצליח להתעטף באיצטלתו של המנהיג.
ההמונים, שהאלילו את זגלול, העבירו
את אהבתם ליורש.
הוא היה אדם טוב־לב, אבל לא מנהיג
גדול. במאמץ לשמור על אחדות אל־ואפד,
כמפלגה החובקת את כל השכבות החברתיות
של מצריים, המטיר הבטחות דמאגו־גיות
להמונים ונתן לבעלי־האחוזות את
השלטון האמיתי. אבל הוא ידע, שכל עוד
הוא חורת על דגלו את סיסמת־הקסמים
״אל־גלא!״ ילכו אחריו ההמונים.
כי מילה ערבית זו פירושה ״פינוי״ .פינוי
הצבא הבריטי מבסיסיו הרבים במצריים.
הוא השיג נצחון ראשון, כאשר הסכימו
האנגלים להגביל את עצמם לאזור
תעלת־סואץ. הוא ידע כי יוכל לרכב על
אהדת ההמונים אם ימשיך במאבקו, עד
לפינוי גמור. מלחמת־העולם השניה שיבשה
את תוכניותיו.
השגריר והמלך. בפרוץ המלחמה היו
למוצטפה אל־נחאס שני אוייבים מושבעים:
השגריר הבריטי, סר מיילס לאמפסון, והמלך
פארוק הצעיר.
איבת השגריר היתד, מובנת: הוא ראה
באל־נחאס את הסכנה הממשית ביותר נגד
המשך הנוכחות הבריטית. איבתו של פארוק
היתד, אישית. כי המלך הצעיר וחדור־האידיאלים
לא רצה להסתפק בתפקידי־קישוט.
הוא רצה להנהיג את עמו במאבקו
הלאומי. בשאיפה זו התנגש עם מנהיג
אל־ואפד.
כאשר הומלך פארוק, ב־ , 1937 היה אל־נחאס
(בערבית: איש־ר,נחושת) בשיא הפופולאריות
שלו. זר,־עתה אילץ את האנגלים
לחתום על מוזה, בו ויתרו על מרבית
זכויות־היתר שלהם. יועצי־המלך — פוליטיקאים
ואנשי־כמורה של הימין הקיצוני —
קינאו בפופולאריות של ראש אל־ואפד. הם
הסיתו את המלך נגדו, אמרו לו כי אל־נחאם
זומם לבטל את המלוכה.
העולם הזה 1460

גלות. כראש־ממשלה חדש עליו למנות את
מוצטפה אל־נחאם.
בא, תו יום נזרע הגרעין, אשר נועד
לטאטא גם את פארוק וגם את אל־נחאס
מן הבמה המצרית. עשרות קצינים מצריים,
שנפגעו מן ההתנהגות האנגלית, נשבעו
לנקום את הכבוד הלאומי שחולל. בין הקצינים
האלה היה סרן צעיר בשם גמאל
עבד-אל־נאצר.
תולדותיה של המפלגה המצרית אל־ואפד
אחרי נקודה זו הם סיפור של התנוונות
גוברת. המפלגה שקעה במריבות פנימיות,
ובמלחמת־סכינים עם החצר המלכותית והמפלגות
היריבות. חמש פעמים כיהן אל־נחאס
כראש־ממשלה, וכל פעם הסתיים שלטונו
באכזבה להמונים.
בדרך לגן־העדן. הקץ בא עם מהפכת
הקצינים החופשיים של עבד־אל־נאצר.
אחד הצווים הראשונים של המישטר החדש,
אחרי סילוק פארוק, הטיל על כל המפלגות
לטהר את עצמן מעטקנים וממנהיגים שהיו
נגועים בשחיתות. הנהגת אל־ואפד השיבה
כי לא תיכנע לצו. היא ידעה, שאם תיאלץ
לטהר את המושחתים, לא יישאר הרבה מ־צמרת־המפלגה.
מוצטפה
אל־נחאס איים לקומם את ההמונים
נגד החיילים. הוא לא ידע, כי חלפו
ימי־הזוהר שלו. ההמונים לא קמו לצידו —
אלא נגדו. הוא הורחק מהחיים הפוליטיים.
כאשר מת בשבוע שעבר, בגיל ,85
זכרו לו ההמונים בכל זאת חסד־נעורים.
הממשלה התירה עריכת הלוויה גדולה, ו־עשרת־אלפים
איש צעדו אחרי ארונו בקריאה
:״לגן־העדן יא נחאסד בדרך לגן־העדן
ביקשו לסטות מן המסלול שהותווה על־ידי
המשטרה, כי לעבור ליד קבר סעד ;זגלול.
אך המשטרה התנגדה, ומסע־הלווייה הוחזר
למסלולו לאחר התנגשות.
כי מסע זה לא בא רק כדי לחלוק כבוד
למנהיג שהלך לעולמו. הוא הפך נקודת־מוקד
לבורגנות זלאנשי־הימין, שלא השלימו
עם מישטרו של עבד־אל־נאצר ואשר
ביקשו להפוך את זכר האתמול לדגל המחר.
* באמצע: סראג־אל־דין, משמאל: זיינב
נחאס, במסיבה לכבוד הופעת התזמורת
הפילהרמונית מתל־אביב בקאהיר (.)1942

דנסופלואור ־
מכילה תכשיר מדעי המאושר ע״י
התאחדות רופאי השי ני ם בארצות־הברית.

קונה שפופרת ״תטו־פלואור״
מקבל חפיסת סבון
״לימור״.

* ימי

פלואור

בתוספת סבון היופי

נ לי סנו־מוצר
אי כו ת של

וגע

פרסום פלד

כ ל מפל א ה רוצה א ת קודד
שמור עליו ועל קולות משפחתך והנצח אותו על גבי תקליט או סרט
העברה על תקליטים בלתי שבירים גם מסרטים של הלקוח.

הקלטת ארועים שונים

שרות תקונים של רשמי־קול, התקנת מיקרופונים ורם־קול.

סוכנות כללית של רשמי-קול

שרות להקלטה ישראלי
תל־אביב, רח׳ אידלסון ,4טל.56433 .

(אנגליה)

במדינה דת ישו באשדוד
יותר מאלף ותשע מאות שנה לאחר מותו,
הוסיפה עדיין רוחו של ישו לחולל סערה
בארץ. כמו בעבר, הוסיפו כמה יהודים
לטעון בי רוחו של המשיח מנצרת נתגלתה
אליהם בחלום, דירבנד. אותם להפיץ ברבים
את דבר החזון, המבטיח לענווי הארץ מקום
בעולם הבא, ומעניש את הרשעים.
תלמידיו של המשיח, שעמדו החודש
במרכזה של סערה, דמו בפרטים רבים לעמיתיהם
הקדמונים, הצטיירו בדמיונם של רבים
כקנאים מטורפים והוזים־בהקיץ.
רבנים ופועלים. אילו נולד בשעתו,
יכול היה ליאון שמואלביץ להצטרף אל
תריסר שליחיו של ישו, שנשלחו להפיץ
את בשורתו ברחבי העולם.
הוא נולד ברומניה כאתאיסט גמור, הצטרף
בצעירותו למפלגה הקומוניסטית, והטיף

לאירופה

ב טו ס ך

•שו בח־פיז
בית התפילה המרכזי של היהודים המשיחיים׳
מול מלון המלכים בירושלים, דמה
לאחרונה לקן מחתרתי. דלתותיו של ההיכל
הצנוע היו נעולות במנעולים כבדים, והאנשים
המעטים שהסתגרו בתוכו, נכנסו

מזג הנאה בעסקים -ללא תוספת במחיר
הכרטיס. תכניות הטיסה של נתיבי אויר או־לימפיק
מאפשרות לשהות 48 שעות ביון ללא
ויזה. בידי סוכן הנסיעות שלך תכניות מגוונות
לבלוי שהותך ביון, הכוללות בתי־מלון מודרניים,
טיולים מודרכים וערבי בידור יווני.
לכן — טוס לאירופה דרך יון
עם ״אולימפיק״ כמובן.

תל־אביב -סמטת בית השואבה ,6טל 611401 .
טל 69035 .
חיפה — רחוב העצמאות ,35
ירושלים -בית יואל, רח׳ יפו ,33 טל 22338 .

25 00 0 0 75
• תזמורת צו עני ת
• ארוחות צהרים וערב
פתוח עד לאחר חצו ת

ך-רכ שו מ ק צו עמש תל ם

?ודסים בקר וערב

פתיחת הקורס
1.10.65
קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות ״דיאנה״
יום־יום, ביו השעות 1—9בצהרים 7—3 ,בערב
בימים א׳ ,ג׳ -ד,׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

תא,ריינם(1בבו־ דיזנגוף)טל 226066.

את נשמותיהם עם כל השטויות שלו,״
התמרמר.
יתר הבנה לרוחו של המשיח המודרני
גילתה בתו של לזרוביץ, ריבקה. היא עמדה
לפני שבוע על מרפסת ביתו של שמואלביץ
באשדוד, נופפה בידיה אל ההמון הנזעם,
שעמד ברחבה מול הבית .״הוא בא לבשר
גאולה לעולם,״ הסבירה ריבקה 19 נענתה
במטר אבנים.
״זד! שקר גס!״ איך הגיעה הצעירה אל
האמונה החדשה? ״הם הפעילו עליה לחץ,״
טען אביה, הוסיף כי בתו נוחה להשפעה.
״זה שקר גס!״ טענה הבת ,״אף אחד
לא לחץ עלי, ואף אחד לא ניסה להשפיע
עלי.״
איך בכל זאת נודע לה על דבר קיומו
של איש־האלוהים?
״רוחו של ישו הנחתה אותי אליו, ושליחי
האלוהים, שנגלו אלי בחלום, ציוו עלי להתקשר
עימו בהקדם.״
בינתיים יצאו הדתיים למלחמת חורמה
בשמואלביץ. הם אירגנו הפגנות ליד ביתו,
ידו בו אבנים, הבטיחו כי לא יבחלו באף
אמצעי כדי לבער את השפעת המשיח
מאשדוד.

משיח שמואלכיץ
האב: הפעילו לח!ץ!

בקנאות לרעיון המהפכה. רק דבר אחד היה
חסר, לדבריו, בתורה המארקסיסטית: האהבה
לזולת. מרוב אהבה לזולתו החלים
שמואלביץ ( )42 להוסיף כמה לירות למשכורתם
של הפועלים, שעבדו תחת השגחתו
במיפעל הממשלתי.
הוא נתפס בקלקלתו, נשלח באהבה למאסר.
בתא הבודד של הכלא הרומני נגלה
אליו דבר אלוהים .״ארבעה רבנים הופיעו
בחלומי, כשהם אוחזים בלוחות־הברית,״
סיפר. אחר־כך הוא ראה בחלום ארבעה
פועלים, שיעצו לו לקרוא את הברית־החדשה.
לאחר שהשתחרר מבית־הסוהר ועלה לישראל,
היווה שמואלביץ מזיגה משונה של
מארקסיסט ודתי. אבל לאט־לאם הוא השתחרר
מבבלי המארקסיזם. עזרו לו בכד תלמי
דיו
של ישו, שבאו לבקרו בלילות.
במשך היום עבד קשה, כדי לפרנס את
משפחתו, וחיכה בקוצר רוח לרדת הלילה.
כי למהנדס המכונות התמהוני היו חיי־לילה
סוערים מאד. מלאכים היו עולים ויורדים
ממיטתו, לוחשים לו את הבשורה ומוסרים
לו את הוראותיו האחרונות של המשיח.
הוא יודע שלאמונתו יש מתנגדים קיצוניים
בישראל, אבל אין הוא מוכן להתווכח
עימם• הוא לא רוצה לגרום למלחמת־אחים,
חס ושלום, כי ״אין לי ריב עם היהודים,
אלא רק עם פעילי המחנה התורני. הם
משמשים שוט בידי הקאפיטליזם והבורגנות
הבין־לאומית, המנצלת את מעמד־הפועלים
וזורעת בו אמונות שוא.״
הוא לא בודד במערכה. יש כת שלימד,
של מאמינים כאלה בישראל. כי ״יש עוד
כמה יהודים טובים שהוטבלו על־ידי בים
אשקלון, ועל־ידי כך קמו לתחיה יחד עם
ישו.״ ^
פניו הצרים הרצינו, כשסיפר השבוע על
הפוגרום שנערך לו באשדוד .״אין בליבי
טינה אליהם, כי שמורה עימדי מצוות בך
האלוהים, לאהוב בלבנו גם את הקמים עלינו
ואת שונאינו.״
״הוא מטורף!״ שכניו אינם תמימי-
רעים עימו, מסרבים להכיר בו כשליח ההשגחה
העליונה .״הוא קצת לא בסדר,״ חיווה
את דעתו אשר לזרוביץ, שכנו של איש־האלוהים
.״שיעשה מה שהוא רוצה, אבל
שלא יתעסק עם הילדים שלנו, ולא ירעיל

אנטי־משיחי לזרוכיץ
הבת: אף אחד לא ניסה!

פנימה דרך כניסה צדדית, ניהלו את התפילה
בלחש.
״אם פעילי הסחנה התורני יגלו אותנו,
יהיה כאן פוגרום,״ הסביר אחד מחברי
הכת הירושלמית. הוא סיפר כי אנשי הכת
בבירה אינם מקיימים קשרים ארגוניים עם
חבריהם באשדוד בגלל חילוקי ריעות תיאולוגיים.
אולם
ספק עם עובדה זו מחסנת אותם
בפני פגיעה אפשרית מצד קנאי המחנה
התורני, שאינם מבחינים בדקויות כאלה.
אנשי הכת הסבירו השבוע כי הם פוחדים
בעיקר מעיתונאים, העשויים לגלות ברבים
את זהותם ולפרסם את מקום מגוריהם.
״זה יהיה הסוף שלנו,״ הסבירו. כי רוב
חבריהם מתגוררים דווקא בשכונות הדתיות,
ידועים בין שכניהם כיהודים כשרים
ושומרי־מצוות,
ילד טוג. שעה שהיהודים המשיחיים
בירושלים התכוננו לקדם את פניה של
פורענות אפשרית, ניסו חבריהם החיפאים
להדוף את הסתערותם של תלמידי ישיבה
קנאיים, שפעלו בהשראת המפד״ל.
האירגון של פעילי המחנה התורני * ,הנהנה
מחסותם של כמה חברי כנסת דתיים גילה,
לאחר עיקוב ממושך, את ביתו של שליח
ישו בחיפה, פטר גוטקינד. חברי האירגון
אירגנו משמרות סביב ביתו.
בריונים חובשי כיפות יידו בו אבנים,
ניפצו את שמשות דירתו, אבל גוטקינד
(המשך ב ע מו ד )26
* לפני שנה, אחרי מ הו מו ת הסיסיוך,
נ שפטו כמה מפעילי המחנה בירו שלים,
נידונו למאסר ולקנסות.
העולם הזה 1460

חנלירע!
הנהנה האחרונה בסיורו: גנח תהיינה תוצאות חוק לשון הרע *

כמו פירוק צה ל

אנלהמחוקקים שחוקקו את חוק ל שון הרע היו אנשי־זדון. היו ביניהם חברי/כנסת
אחדים היכולים לטעון, להגנתם, שהם בורים. הם פשוט לא ידעו את אשר
הם עושים.
לשון אחרת: לא היה להם מושג כיצד פועל עתון מודרני, מה צרכיו ומה תנאי עבודתו.
המגע האחרון שלהם עם העתונות היה כתיבת מאמר לפני 22 שנה בהפועל הצעיר
על מישנתו של ברל.
עתון מודרני — יומי ושבועי — הוא בית־חרושת עצום לטיפול באינפורמציה. הוא משול
למכונה. בצד אחד נכנס זרם אדיר של ידיעות ועובדות. בצד השני יוצאים עמודי־עתון
מגובשים, ערוכים ומסוגננים.

התהליך כולו נמשך -למשל בצהרון -כמה שעות, ולעיתים כמה
דקות.
בין אלפי העובדות והפרטים הכלולים בכל גליון של יומון או שבועון, מוכרחים
להשתרבב שיבושים וטעויות. אין טעם להעמיד פנים כאילו זה יכול להיות אחרת. אפילו
מערכת של מלאכים, בעלת אמצעים כספיים בלתי־מוגבלים, היתד, מוכרחה לשגות מפעם
לפעם. גם היא היתד, מפרסמת לעיתים פרט שלא נבדק כראוי, שם שהתחלף בשם דומה..,
תמונה שנחתכה בצורה המשנה את אופייה.
בעתון ישראלי, גדול כורח זה יותר מאשר בעתון אמריקאי, למשל. כי תפוצתו של
יומון ישראלי אינה נימנית במיליונים, כמו בבריטניה, אלא באלפים. עשרות יומונים
מפלגתיים, שתפוצתם עלובה והם מתקיימים לצורך מפלגתי בלבד, מקלקלים את השוק
הקטן בלאו הכי. מכאן שאין לשום עתון ישראלי היכולת להחזיק את המנגנון הגדול
הדרוש לבדיקתן המכסימלית של ידיעות, לפני פירסומן.
כתוצאה מכך אמנם קורה שאנשים נפגעים על־ידי עתון ללא עוזל בכפם. למרות
שהעתון פעל בתום־לב, ללא כל זדון, ולמרות שנקט באמצעי־הזהירות הסבירים בתנאים
ובממדים של ישראל, שגה העתון.

אדם נפגע. מה לעשות?

כמו כל מחלה, היתה גם לחולירע תקופת אינקובציה. היא היתה
ממושכת מאד, ורבת תהפוכות.
ההצעה הראשונה של החוק עובדה לפני כעשר שנים, על־ידי היועץ המשפטי (וכיום
השופט׳ העליון) חיים כהן. היא נולדה כתגובה ישירה על מהלך משפט קסטנר, ולאחר
מכן במשפט עמום בן־גוריון.
היו אלה שני משפטים פוליטיים. בשניהם נגרם למישטר נזק עצום — אף שהוא עצמו
יזם אותם. באחד נתגלתה אשמתם ההיסטורית של ראשי המישטר הקיים לגבי תקופת
השואה. בשניה נתגלו תהומות של שחיתות בצמרת המוסד האחראי על קיום החוק.
ממשלת בן־גוריון יזמה אז חוק, שנועד להפוך את משפטי־הדיבה לחשאיים, למנוע בהם
חקירת שתי־וערב ולבטל את ההגנה של ״אמת דיברתי״ .הם סברו, בצדק, כי שלושת
השינויים האלה ימנעו תוצאות כאלה בעתיד.

אולם פירסום ההצעה גרם לזעזוע עמוק, והיא נגנזה מייד.
הגילגול השני קשור במאורע היסטורי אחר: פרשת לבון. בעצם ימי הסערה, פירסם
הזוג הליברלי העצמאי־לגמרי רוזן־האוזנר, בפקודת בן־גוריון, טיוטה חדשה של החוק —
והיא החרידה את העולם כולו. כל עתון חשוב בעולם המערבי קבע שזהו חוק פאשיסטי.
אחד מגדולי העתונאים — קינגליי מארטין הבריטי — כתב כי החוק נועד לחסל את
העולם הזה, מפני שהוא היה מרכז החזית האנטי־בן־גוריונית בפרשת לבון.
טיוטה זו כללה את כל הזוועות של הצעת־חיים־כהן המקורית, בתוספת כמה סעיפי׳
תועבה חדשים — כגון סעיף שהטיל עונשים כבדים על מי שמותח ביקורת על המדינה
בחו״ל.

הסערה העולמית הביאה לגניזתה.
הגילגול השלישי והנוכחי — החל למחרת ההצבעה על המימשל הצבאי, בו ניצל
המימשל רק הודות לקול אחד. כל יוזמיו — בן־גוריון ערב סילוקו, אשכול למחרת
עלייתו לשלטון, דוב יוסף ומשה אונא — ביקשו לחסל את העולם הזה, שתעמולתו
גרמה (לדעתם) להצבעה זו.

שלושה משכרים של המישטר -שלושה גילגולים של החולירע. ולא

להפסיקלנסוע.לפרקצה״ל

חוקקי החולירע מעמידים פנים כאילו כל מטרתם היא להגן על הקורבנות. הם
מצאו תשובה פשוטה: הם יצרו חוק ההופך את עבודתם של העתונים לבלתי־אפשרית.

לשץ אחרת: בדי למנוע, כביכול, טעויות של עתונים, הם החליטו
לחסל את חופש העתונות.
בדרך זו אפשר לפתור כמה וכמה בעיות של החברה המודרנית. למשל: בישראל נהרגים
ונפצעים בכל שנה אלפי אזרחים בתאונות־דרכים. אפשר להצילם, ולמנוע ממשפחותיהם
צער ואבל, על־ידי איסור תנועת כל כלי־הרכב הממונעים ברחבי המדינה.
בכל צבא בעולם יש כלל הקובע שאי־אפשר למנוע אבידות בגובה של אחוז מסויים.
בכל צבא נהרגים ונפצעים כמה וכמה חיילים בכל שנה כתוצאה מטעויות שלהם, של חבריהם
או של מפקדיהם.

ככל זאת לא הציע שום חכר־בנם ת לפרק את צה׳״ל.
אותו כלל חל על העתונות. העתונות היא מוסד חיוני במישטר חופשי. בלעדיה כלל
לא יתכן קיומה התקין של חברה דמוקראטית. היא חיונית לא פחות מבית־המשפט ומבית־המחוקקים.
וכשם שאי־אפשר למנוע שבית־המשפט, המורכב מבני־אדם, יפסוק אי־פעם
פסק־דין בלתי־צודק, כך יש לקחת בחשבון, כרעה שבהכרח, טעויות של עתונים.

זהו מהיר החופש.
אך אין פירוש הדבר שהפוגע בשגגה יהיה פטור, או שהנפגע לא יבוא על סיפוקו.
גם האדם הקנאי ביותר לחופש־העתונות לא יטען זאת.
אי־אפשר למנוע תאונות־דרכים. אך יש לדאוג לצימצום מיספרן. והחברה מגנה בחריפות —
ובצדק — את הנהג הנוטש את קורבנו, נהג של פגע־וברח. אילו אמנם נועד חוק לשון הרע,
כדברי מחוקקיו, לצמצם את מיספר הטעויות של העתונות ולמנוע את הפקרת הקורבנות —
לא היה איש מתמרמר על כך.
אולם כבר הוכחנו, בשלושת הפרקים של סידרה זו, שזוהי טענת־תרמית. החולירע בא
במקום חוק בריטי חמור, שהספיק בהחלט לצורך זה. רק עורכי העתונים יודעים עד כמה
שהיה חוק זה חמור.
יוזמי החולירע טענו — לסיבור אוזנם של תמימים ובורים — כי החוק הקודם לא היה
יעיל, ולראייה: היו רק משפטים מעטים על רקע זה.

אך האמת היתה הפוכה: המשפטים היו מעטים, מפני שהחוק חיה
יעיל.

אדם שנפגע, שנכתב עליו דבר מעליב בניגוד לאמת, היה הולך לעורך־דץ ותובע
התנצלות. ב־ 99.9מתוך 100 מיקרים היה העתון — כל עתון! — נענע לתביעה זו מיד,
משנוכח לדעת כי לא יעלה בידו להוכיח בבית־המשפט שכתב אמת. במיקרים של ספק,
נהגו העתונים למהר ולהתנצל, כדי למנוע משפטים יקרים וממושכים. כך קיבל הנפגע
סיפוק מוסרי. במיקרים (המעטים, בדרך כלל) בהם סבל הנפגע גם נזקים חומריים, זכה
גם לתשלום פיצויים, בדרך של פשרה.
מכל עתוני ישראל, מפורסם דווקא העולם הזה בקיצוניותו בשטח זה. הוא מתנצל תמיד,
ביוזמתו שלו, וגם בלי איום במשפט, משנוכח לדעת כי שגה. זוהי הסיבה לכך שבכל
חמש־עשרה שנות קיומה של המערכת הנוכחית הפסיד העולם הזח רק משפט אחד(!) על
הוצאת דיבה. לאדם שנפגע בה בשגגה, שלא בצדק, לא היה כל צורך להגיש משפט.

קססנר, לנון וקול אחד

—1118 יי 1וייווויז 1י

קילו ביג׳ הבושה: גווע שתקה חעתוווה?
מיקרה הוא כי הגילגול הסופי בא דווקא ערב הבחירות ב־ ,1965 כאשר
מלחמת אשכול־בך גוריון ממוטטת את אשיות המישטר.

ח8צביע הנו קוובן
ך* אחת מאסיפות העתונאים בעניין חוק זה הזהיר אותם עורך העולם הזה מפני
4״״ האשלייה כי החוק יפגע רק בשבועון המסויים, ולא בהם. הוא הזכיר להם פרק היסטורי.
למחרת מיבצע־סיני, על גלי ההתלהבות הלאומית, העבירה ממשלת ״ההגמוניה הפועלית״
חוק־תועבה המכונה חוק בטחון המדינה. זהו חוק המונע מכל חשוד דרך יעילה להתגונן
בבית־המשפט, וההופך למעשה את שרות־הבטחון ממאשים לשופט. בעת הדיון בכנסת
נרמז ברורות כי החוק מכוון נגד הקומוניסטים. מפ״ם הצביעה בעדו.

אולם עד היום לא נשפט אף קומוניסט אחד לפי חוק זה. הנאשם
העיקרי היה דווקא עסקן של מפ״ם -אהרון כהן.
יש בפרשה זו לקח שני. בעת הדיון על חוק זה, כאשר השמיעו ח״כים אחדים פיקפוקים
רציניים מאד, קרא שר־המשפט הליברלי־העצמאי פינחס רוזן בפאתוס :״אפילו אם אתם לא
מאמינים לשר־ר,משפטים, וגם לא ליועץ המשפטי — אתם מוכרחים להאמין לשופטי ישראלי
צריכים לסמוך עליהם!״
היתד, זאת, כמובן, מענה כוזבת, שבאה לעשות רושם על בורים. בישראל אין השופט

בן לא היתה ליוזמי החוק — מלבד הבורים שביניהם — שאיפה כנה לתקן עוול.
? לא היה כל צורך בכך. אם כן, מה היתד, כוונתם האמיתית?
הדבר הוכח בסידור, זו, בעת ניתוח הסעיפים ומשמעותם. אך אפשר ללמוד על כך מן
,ימו
ההיסטוריה המפוקפקת של חיקוק זה עצמו.

יי י £

(המשך ב ע מו ד )27

ב מדינה
הרשמת בוגרי ח /מ /י/י״ א
לכתות ט /י /י״א, י״כ
בשעות 9-12 ; 5—8
הרשמה גם לקורסי ערב

( ה מ שן מעמוד )24

טלויזי ה • אלקט רוני ק ד

! תייא, בן־יהח־ה 26
— * י ( חי 3ה, הרצל \44

הרשמת בוגרי ח׳ ,ט׳ ,י׳ ,י׳א
לכתות ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב
בשעות 9-12 ; 5-8
הרשמה גס לקורסי ערב

שרטוט

מ כונו ת • א ר כי ט ק טו ר ה

|ת״א, בן־יהודה 26
^ ( חיפה, הרצל \44

הרשמת בוגרי ח׳־ט׳־י׳
לכתות שנתיות ודדשנתיות
בשעות 9-12 ; 5 -8
הרשמה גם לקורסי ערב

פקידות

כ תי בהבמ כונ ה
]ת״א, בן־יהודה 26
חיפה. הרצל \ 44

( ,)62 התנהג כילד טוב, ניסה להרגיע את
המתפרעים, ביקש מהם לא להתערב בחייו
הפרטיים. כשנוכח שכל בקשותיו נפלו על
אוזניים אטומות, נעל את דירתו ברחוב יפו
בחיפה, עבר להתגורר, יחד עם בנו ואשתו,
אצל ידידים באחת הקריות הסמוכות.
אבל ידם של פעילי התורה השיגה אותו
גם שם .״אנחנו לא ניתן לו מנוח,״ הסבירו
הקנאיים.
בעצת ידידיו פנה גוטקינד אל משטרת
חיפה, ביקש את חסותה. אך השוטר שנשלח
להרגיע את הרוחות לא גילה אורך־רוח.
״זאת מדינה יהודית,״ הטיף לו ,״למה אתה
עושה צרותי״
העיקר שקט! לאחר שנואש מחסות
המשטרה, פנה גוטקינד אל דוויט בייקר,
יושב־ראש האגודות הנוצריות בישראל, ביקש
את עזרתו.
בייקר כתב השבוע תזכיר מפורט, בו
תיאר את פרטי ההתקפה על גוטקינד, שלח
אותו לכל ידידיו בארץ• ״אם פעילי התורה
לא יפסיקו להשתולל, אשלח את התזכיר
גם לחוצלארץ,״ סיפר בקול מאיים. אך קנאי
הדת לא התרגשו מאיומיו, הבטיחו להמשיך
במלחמתם.
רק דיירי רחוב יפו בחיפה גילו מורת
רוח מכל העניין. המהומות שנוצרו במקום,
בעיקבות מלחמת־הדת, הדריכו את מנוחת
השכנים, שפנו בעניין זה למשטרה.
״כן דת, לא דת — העיקר שיהיה שקט!״
תבע אחד השכנים.

ישו ביפו
רוחו של ישו, שריחפה החודש על שורה
שלמה של סערות דתיות, לא פסחה גם על
יפו, שתושביה הבולגרים ידועים כאפיקורסים
גמורים.
כמו בחיפה ואשדוד (ראה לעיל) ,גילו
פעילי המחנה־התורני קן נוסף יצל יהודים
משיחיים, כיוונו גם נגדו את כל אמצעי
הלחץ והכפייה.
הפעם השתמשו בחורי הישיבה הקנאיים
באמצעי בדוק, שהוכיח את יעילותו: הפצת
תעמולת כזב סביב אישיותו של דניאל
ציון, הרב היפואי הקשיש, אותו האשימו
בהפצת תעמולה נוצרית בקרב צאן מרעייתו,
המתכנס לתפילותיו בחורבה בגבעת־עליה.
אבל הרב דניאל ציון 79 שעמד הפעם
במרכז הסערה, לא דמה לעמיתיו בחיפה
ואשדוד. הוא לא היה קנאי דתי, כמו גוט־קינד
החיפאי, או הוזה־בהקיץ, כמו מהנדס־המכונות
מאשדוד.
הרב הקשיש, הנערץ על רבים מעולי
בולגריה, ידוע יותר כתיאולוג רציני, היה
מקובל על השילטונות בארץ מולדתו כאיש־מדע
מעמיק, זכה בעיקבות מחקריו על מקורות
היהדות לשבחים רבים מפיהם של אנשי
דת נוצריים, שחלקו על עיקרי אמונתו.

מחנה ריכוז.

הוצאת

ספרים אחיאסך בע״מ
ירושלים /תל־אביב
בשיתוף עם

41*1$י$$£טכ<מ 1(£1 14ו *4ו 6ו1
שמחים להודיע שכבר הופיע המילון החדש

צרפתי -עבד,
מאת מרדכי מ. כהן

£ה 1א א 1 0כ< 1ס

טג^ץ ססא

£61₪א £1*11116111$ -
פ 3ק
אמסס

1^ 80

המילון מכיל 776 עמודים כפולי טורים ובו למעלה מ־ 35.000 מילים
ראשיות בצרפתית, מתורגמות לעברית באופן ברור, קצר ומדויק.
המחיר — 19.ל״י
להשיג בהוצאה: יוסף הנשיא 13 תל־אביב
ואצל בל מוכרי הספרים בארץ.
.השלוח״ בן יהודה 36 ירושלים

פעילי המחנה התורני

טענו

השבוע כי ציון דניאל ״נוהג להתחזות כרב
מבולגריה, למרות שמעולם לא הוסמך לרבנות.״
היה זה שקר גם, שעורר סערה ביפו.
כי יפואים רבים זוכרים היטב את הימים
בהם עמד ציון דניאל בראש הקהילה היהודית
בסופיה, התייצב בתפקיד זה בראש
הלוחמים האנטי־נאציים בארצו.
שעד, ששלטונות בולגריה נכנעו לתביעות
הגרמנים, ציוו על היהודים לענוד את הטלאי
הצהוב, פנה הרב הראשי אל בית־המלוכה,
ביקש להתקבל לראיון אצל המלך עצמו.
המלך בוריס השני לא העז להשיב את
פניו ריקם.
הרב זכה לקבלת־פנים מפוארת ולהבטחה
חגיגית כי הוא ומקורביו יוכלו להציל את
עורם, אם ירצו בכך. הוא דחה הצעה זו
בשאט־נפש, הודיע בו במקום כי אם יפקירו
שלטונות בולגריה את היהודים לידי הנאצים,
יהיה הוא ראשון ההולכים למחנה ריכוז.
אומץ־ליבו של איש הדת, בעל המראה
החיצוני המעורר־כבוד, זכה לתהילה רבה
ברחבי ארצו וקנה לו מעריצים רבים, אולם
כמעט ועלה לו בחייו. הוא נישלח למחנה
ריכוז.
אבל גם שם לא נשברה רוחו של הרב.
ממקום מושבו החדש פירסם גילויי דעת,
שהוגנבו החוצה בעזרת פרטיזנים קומוניסטיים׳
בהם קרא ליהודי ארצו להימלט
בעוד מועד, או לנסות לארגן תנועת מרי.
קשריו של הרב עם הפרטיזנים ואנשי־המחתרת
הקומוניסטית יצרו אחר״כך את
האגדה כאילו הטיף איש־הדת לרעיונות
קומוניסטיים.
הברית־החדשה. מבודד מהעולם החיצוני,

בכפר בולגרי קטן מוקף גדר־תיל, פגש
דניאל ציון כמה אנשי דת נוצריים, שנשלחו
לשם, כמוהו, בגלל התנגדותם למשטר הפא־שיסטי.
הם לא הסתירו את שימחתם על
הפגישה שזומנה להם עם הרב המפורסם,
שמעו מפיו על רעיונותיו ועל חידושיו
התיאולוגיים. אולם ההשפעה היתד, הדדית.
הוא הקדיש שנים אחדות לחקר הרעיונות
החברתיים של הנצרות•
כשעלה לישראל והתישב ביפו, קיווה כי
יעלה בידו להתמסר כאן ביתר יעילות למחקריו
התיאולוגיים. הוא ביקש את עזרת
הרבנות הראשית ואת תמיכתה המוסרית
בהקמת מכון לחקר הנצרות הקדומה, נענה
במטר גידופים.
לאחר שנואש מתמיכת הרבנות, אסף ציון
כמה מתומכיו, הקים בית־כנסת קטן. אבל
הרבנים שהכריזו עליו חרם, הודיעו כי כל
מי שיעז להתפלל בבית״הכנסת שלו ינודה
מהקהל הקדוש, שרק עליו חוסה הרבנות
את כנפיה.
התוצאה: הבולגרים, הרחוקים מדתיות
יתרה, מילאו בשבתות ובחגים את בית
הכנסת של ציון דניאל, כאות מחאה על
הפגיעה באיש ששימש במשך שנים רבות
כרבם הראשי.
״צו מוסרי עליון!״ ״אני לא נוצרי,
כפי שהרבנות מנסה להציג אותי,״ הסביר
השבוע דניאל ציון ,״להיפך. יש לי חילוקי־דיעות
עם הנצרות, מפני שאני מבין, בניגוד
לרבנים אחרים, את ההיסטוריה של הדת
הנוצרית, ועל כן אני מוסמך למתוח עליה
ביקורת.״
זיפי זקנו הלבן, פניו הארוכים והענוגים
וקומתו הזקופה משווים לו דמות של נביא
מודרני: הוא מדבר בקול נמוך, בוטח בעצמו,
ללא תנועות ידיים, בלי פאתום, ללא התלהבות.
דבריו ענייניים מאד. הוא רואה בדת
״צו מוסרי עליון.״ כי אין לדת שום ערך
״אם נוטלים ממנה את ערכיה החברתיים
והכלל אנושיים.״
אין הוא אוהב כיתתיות צרה, ולמרות
שהוא חולק על עיקרי הנצרות, אין הוא
מוכן לסבול התנשאות של דת אחת על פני
אחרת. רעיונות מסוג זה אינם יכולים להיות
מקובלים על הרבנות הראשית ועסקני ד,מפ־ד״ל,
שהכריזו עליו מלחמת מצווה. גם דעותיו
על ישו, ומחקריו הרבים סביב אישיותו,
יצרו לו אדיבים רבים.
״אני רואה בישו יהודי,״ הסביר השבוע
הרב הישיש .״הוא נולד כיהודי, חי כיהודי
ומת כיהודי. גורלו של ישו מקביל מבחינה
זו לגורלו של עמנו, שכה רבים מבניו
מצאו את מותם על מוקדי האינקוויזיציה
ובתאי״הגאזים, כשם שישו מצא את מותו
על הצלב.״
העובדה שגם בני עמים אחרים קידשו את
דמותו של המשיח מנצרת אינה צריכה,
לדבריו, להמעיט מדמותו אצל אחיו היהודים.
״זוהי רק צרות עין,״ הביע הרב את דעתו,
הסביר כי בדמותו של ישו התגלם החידוש
הגדול של רוח היהדות, וכי הצעיר ד,נצרתי
הפך רבים מעקרונות היהדות לעקרונות
אוניברסאליים .״אנחנו רשאים, ואפילו חייבים,
להתגאות בכך.״
הוא לא חשב עדיין מה יעשה אם פעילי
המחנה התורני ינסו לפגוע בו ולארגן מהומות
סביב ביתו בגבעת־עליה, אבל שכניו
ד,בולגריים הסבירו השבוע בצורה חד־מש־מעית
כי למרות שהם רחוקים מכל מה
שקשור בדת, הם יגנו על ציון דניאל ולא
יתנו לפגוע בו.
המזכירה. אבל פעילי המחנה התורני
גילו נשק אחר, יעיל יותר, למלחמה ברב:
הפצת שמועות. הם סננו השבוע ידיעה
בעיתונות כאילו צעירה מקרית־אונו ברחה
בהשפעתו מביתה ועברה להתגורר בביתו.
,,זה שקר!״ התמרמרה השבוע תמר צל־ניקר
20 היא הסבירה כי הרב מעולם לא
ניסה לעשות נפשות לתורתו, וכי היא הגיעה
אליו לאחר שעיינה בברית החדשה והושפעה
מאישיותו של ישו.
״אני משמשת כמזכירתו,״ הסבירה הצעירה
.״הוא ואשתו הם אנשים נפלאים,״ חיוותה
את דעתה ,״מי שינסה לפגוע בהם,
יעשה עוול נורא.״

החי
• מאיגרא רמה לבירה עמיר־א.
ברמת־גן, יצא נער בן 13 מחלון ביתו, תוך
כדי שינה, נפל מן הקומה השלישית על עץ
בחצר, נחבט בישבנו.
• כנות לוט. בעכו נידון אזרח לשנת
מאסר, בעוון ביצוע מעשים מגונים בשתי
בנותיו.
העולם הזה 1460

(המשך מעמוד )25

יכול לשנות חוק. כי בישראל אין חוקה (וזו הסיבה לכך שאין חוקה) .השופט נאלץ
לשפוט על פי החוק — אם הוא מסכים לחוק, אם לאו.
דווקא במשפט אהרון כהן הוכח הדבר. השופט, ששלח את כהן למאסר, קבע בלשון
חריפה ללא־תקדים כי הוא דן את כהן על פי סעיף ״שהדעת אינה סובלתו״ .כאשר
עלה הדבר בכנסת, עשה בן־גוריון, תוך הסתמכות על גדעון האוזנר הליברלי־ו־,עצמאיי,
עפר ואפר מדעתו של השופט.

אולפנ ה להליכו ת וני מו סי ם

הסעיף ש״הדעת אינה סובלתו״ לא שונה עד היום -למעילה משמונה
שנים אחרי חקיקתו.

ההרשמה מסתיימת ביום א׳ 5.9

כיום טוענים יוזמי החולירע שיש לסמוך על השופטים, שיפרשו את החוק בצורה
ליברלית, ושלא יפגעו בחופש־העתונות. אך ידי השופטים כבולות על פי חוק זה. אין
הם יכולים לסרב לבצעו — אפילו יהיו משוכנעים שזהו חוק־תועבה.

נושאי הלימוד:

.1א מנו ת ה שי חהות רבו ת הדיבור.
. 2נ מו סי םבר חוב ובמ קו מו ת ציבוריים.
. 3נ מו סי ם במ שרד, בעבודה ובבית.
.4אי רו עי םוטכ סי ם.
.5תיי רי ם וני מו סי ם ב ארצו ת שונות.
. 6נ מו סי שולחן — תרגול ו תצוגה.
.7עריבת שולחן — תרגול ו תצוג ה.
. 8תרגול א רו ח ה.
.9ת רבו ת הדיו ר.
.10א מנו ת סי דו ר פרחים.
.11 כיצד ל הו פי עבחברה (לבוש, אי פו ר ו תנוע ה).
. 12ה לי בו ת ו מנ הגי ם י הו דיי ם.

לקח פרשת נווניוגו
ך * עיקכות פדשת־פדופיומו המפורסמת הועלו בציבור הבריטי האשמות חמורות
ביותר נגד העתונות הבריטית. נאמר בגלוי שהיא מעלה בתפקידה. כי תוך כדי מהלך
הפרשה נסתבר כי כמה וכמה עתונים ידעו במשך זמן רב ששר־ד,בטחון הבריטי מקיים
יחסים עם יצאנית שהיא גם ידידתו האינטימית של נספח צבאי סובייטי, ראש הריגול
הסובייטי בבריטניה.

העתונים ידעו זאת והחרישו. ככד הזיקו לכטהון המדינה. מדוע?

סגל המרצים: ד״ר טוביה אילץ ; גב׳ לולה בר
כרוך א. ברל,אי ! מר יאן גארי* ארכיטקט יונתן
גולני ; גב׳ אירנה גטרי: גב׳ רות גילת < הרב
לאו ייטראל ; ד״ר יוסף נדבה ! גב׳ חיה פלדמן.
ן מר

על כך כתב השבועון ניו סטייטסמן ביום ה־ 26 ביולי : 1963
״הסיבה נעוצה בחוקי־הדיבה הנוכחיים, ההופכים את פירסומם של דברים כאלה לעניין
מסוכן ביותר ...העתונות נכשלה במילוי אחד מתפקידיה העיקריים ...כי תפקידו של
עתון הוא לחקור בעניין כזה.׳׳
אחרי הזכירו את העובדה שהמיסחר הבינלאומי בנערות צעירות למטרות של זנות
חוסל בשעתו בעקבות פעולתם האמיצה של עתונאים, שהיו מוכנים להסתכן בעונשי
מאסר, המשיך העתון:
״העתונות האמריקאית עולה בהרבה על הבריטית בשטח החקירות על העתונות
הבריטית ללמוד מחדש את תפקידה
״מובן שתפקיד העתונות האמריקאית קל יותר, כי מצבה המשפטי נוח הרבה יותר.
מוסכם בארצות־הברית כי על העתונות למלא תפקיד מיוחד וחיוני בסישטר הדמוקראטי
האמריקאי — דבר שלא הוסכם מעולם באותה מידה בבריטניה.
״לחוקי־הדיבה (הבריטיים) יש השפעה שלילית על הרוח המלחמתית של העתוניס

זה מדובר על החוק הבריטי. ואילו יוזמי החולירע טוענים עתה בי
החוק הבריטי, שהיה נהוג גם בישראל, אינו מספיק -והם החליפוהו
בחוק דראקוני ששום מחוקק בריטי לא היה מעז להעלותו על הדעת.
חוק זד. עדיין לא הופעל. ממשלת אשכול נזהרת שלא להגיש משפטים של לשון־הרע
עד אחרי הבחירות — ואין ספק כי אז תעשה זאת בסיטונות. גם אנשים פרטיים טרם
הבינו את האפשרויות הבלתי־מוגבלות הטמונות בחוק, שניתן לנצלו למטרות פרטיות
נפסדות.
בחוגי העתונאים עצמם טרם הובנה משמעותו המלאה של החוק. השבוע נפגש אחד
מעורכי העול 8הזה עם עורך חשוב של עתון יומי, נוכח לדעת כי גם הלה — דמות
מרכזית בחיי העתונות — טרם עמד על כל סעיפי החוק.

אולם אווירת הטרור בכר החלה פועלת. בכמה מערכות בכר החלה
משתלטת אווירה של אימה ופחד, המונעת פירסומם של דברי־ביקורת
שהיו מתפרסמים עוד לפני חודש בלי כל היסום. זוהי רק ההתחלה.
אם לא יבוטל חוק לשון הרע בכנסת החמישית — יהפכו תוך שבועות מעטים החיים
בכל מערכת־עתון בארץ לגיהינום. עורכי־דין יתרוצצו במערכות כמטורפים. עורכים
וכתבים יעמדו תחת לחץ נורא של בעלי־חעתונים להימנע מכל פירסום העלול להביא
שואה. העתונים, שלא הצטיינו גם עד כה באומץ־לב רב, יחששו מבל חקירה העלולה
לגלות אמת שתפגע במישהו. בהדרגה, תוך זמן לא־רב, תשותק כל ביקורת אמיתית.
כל זה, כמובן, חוץ מהתוצאות שהמחוקק עצמו קיזזה להן — סגירת העולם הזה
ואי־הופעת כל במה לוחמת חדשה.

העתונות הישראלית תהיה בעתונות הסובייטית או המיצרית
מכשיר שלטוני, המסור בידי אומרי־־אמן מפוחדים.

פרטים והרשמה: בית ״אל־על״ ,בן יהודה ,32 קומה 10
חדר ,1020 טלפון ,59859 בין השעות 19.30—16.00 בערב.

-לתושבי ירושלים

נוכניקוו -גי מנ מי ה הו מני ת
מודיעים על המשך ההרשמה לכיתות בוקר ט׳ ,י׳ ,י״א, י״ב במגמות

הומניסטית וריאלית

ומגמות מקצועיות: רדיו ־ אלקטרוניקה
שרטוט

כולל הכנה לבחינות הבגרות.
כמו כן נמשכת ההרשמה לפיתות ערב.
פרטים והרשמה! 17—20 ,9—13
רה, רבי עקיבא ,1כנין קולנוע רץ, ירושלים.

זוהי משמעות החולירע — המחלה המסוכנת ביותר שפשטה אי־פעם במדינת ישראל.

א חזקיהז זיראעוות העיר
תדרזך העולם הזה ממליץ נזה לראות, לפי סדר
— חובה לראות;
העדיפויות הבא:
— רצוי לראות; ^ אפשר לראות;
#אסור לראות.

* * רביזור (תיאטרון העתות) מחזהו
הקלאסי, הסאטירי של גוגול, על שחיתות
בעיר רוסית קטנה. מתורגם, מבויים, ומקוצר
בידי נסים אלוני, בתוספת פזמונים של חיים
חפר. מישחק מצויין של אבנר חזקיהו.
המגילה (תיאטרון החמאם) קומדיה
מוסיקאלית באידיש, על פי שירי
המגילה של איציק מאנגער, המעלים את
מגילת אסתר בצורה פולקלרוריסטית, יהודית.
בימוי עשיר של שמואל בונים, והופעה
מצויינת של משפחת בורשטיין.
3נר על הגג (תיאטרון גיורא
גודיק) מחזה מוסיקלי שהצליח להביא אל
הבמה את שלום עליכם בלי ההומור המיוהד
שלו, בלי השפה העסיסית שלו, ובלי
האווירה היהודית האמיתית של ייצרותיו.
הרבה ריקודים יפים, ומנגינות נעימות.
בומבה צור.

• -¥הכלגגיסט (אלנבי, תל־אביב) ג׳רי
לואיס, האח הרחמן, מאוהב באחת החולות
העולםה זה 1460

שלו. החברה שלו, האחות הרחמניד״ מאוהבת
בו, והאחות הראשית מאוהבת באבא
שלו. כל זה קורה בבית־חולים לחולי־רוח.
מלחמהוש לו ם (סמדר, ירושלים)
יצירת־המופת של סולסטוי, שאיבדה בדרכה
אל הבד כמעט את כל *ד, שיש בה.
אודרי הפבורן בתפקיד נטאשה, ומל פרד
בתפקיד אנדריי.
* הרבכת (אופיר, תל־אביב, הבירח,
ירושלים) המחתרת הצרפתית במלחמת־ה־עולם
השנייה מסכלת תכנית גרמנית להעברת
תמונות יקרות־ערך מפארים לגרמניה.
קצת מתח, קצת אידיאולוגיה, קצת מלחמה,
והרבה רכבות.
* השוטר מסן טרופז (אורלי,
חיפה) קומדיה צרפתית, שבקטעים הטובים
שלה יש ים נהדר, שמש, סן טרופז
היפר,פיה, ופארודיות על אנשי משטרה,
מדים, פאתום קרבי, והחברה הגבוהה.
בקטעים הרעים שבה, יש חוכמות נבובות
ומישחק מוגזם של לואי דד, פונט.
* סניגור כטעות (מקסים, תל־אביב)
סניגור שאינו מתאים לתפקידו, ונאשם
שבעצם אינו אשם, מתכננים איך
להוציא האחד את השני מן ר,מיצר. סרט
אנושי. משעשע לעתים קרובות. משעמם לעתים
קרובות עוד יותר. פיטר סלרם (ראה
מדור קולנוע).
!/2 א (ארנון, ירושלים) סרט
החובה של השנה.

בכל

בית

סאונה

עממית

רק 340ל׳י( ,אפשר בתשלומים)
מכון

שמשון, ת׳׳א, בן־יהודה 128
טלפון 220137 :

בעיות ולבטים
בחי ימאתה מין
הד״ר מרדכי זידמן
פזפד־ץ ע־י תופב• הרביזור
ערב ערב באודים מזתני

הוצאת רשפים.
למכירה בחנויות
הספרים הגדולות

הנך רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיץ
כשטח התערוסה
הפתוח כל יום בשעות
9— 13 ומ 5-עד חצות

,קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה•

מספר 1460

ערב המשפט

,שמן מ־קש תכו
את שתיקח)
על שהותו במצרי

שואדיס תעדיכים ־
שחווות