גליון 1461 מתאריך 8 בספטמבר 1965

כל בת י שלב א׳
נמכרו ומאוכלסים

לא קל לערוך עתון ובאותה שעה לנהל מערכת־בחירות׳ על אלף ואחת בעיותיה הפו־ליטיות,
הארגוניות והכספיות. דומני ששום עתון בעולם לא עמד עדיין במיבחן זה. המאמץ
הוא רב.
אולם יש על כך פיצוי, השופך את אורו על כל מעשינו בימים אלה:
אנחנו מגלים את ציבור קוראינו.
אם מותר לי לומר זאת: אנו מגלים אותך.
זוהי חודיה בלתי־רגילה. העתונאי כותב אל אלמונים. בלי משים הוא מדמיין לו, בעת
הכתיבה, את הקורא שלו, אך לעולם אינו יודע אם יש לפרי־דמיונו זה אחיזה כלשהי
במציאות. הקורא הוא תמיד הנעלם הגדול בעבודת העתון.
אמנם, פגשנו קוראים רבים בשעת עבודתנו, בעת כיסוי מאורעות בשדה, ברחוב ובחוגי
מכרים. אך מעולם לא יכולנו להיות בטוחים אם מעטים אלה הם חתך מייצג של הקוראים
האמיתיים.
גם מחקרים סטאטיסטיים לא יכלו לתת את התשובה. הם יכלו להוכיח כי הקורא
הממוצע הוא בן ,32 יליד הארץ, בוגר תיכון, משוחרר־צה״ל, נשוי ואב לילד. אבל הם
לא יכלו להגיד: מי האיש. מה גישתו לחיים. מה השקפותיו. מה יחסו האמיתי לשבועון
המסויים.
בימים אלה אנו מגלים את התשובה. אנו רואים אותה פנים אל פנים, באסיפות רשימת
העולם הזה — כוח חדש. אני מקווה שלא תיעלב אם אגיד: היא הפתיעה גם אותנו. כי
מעולם לא העזנו לקוות כי ציבור קוראי העולם הזה מורכב מקהל כזה.

בת י שלב ב׳

הולכים ונבנים
ובחלקם כבר נמכרו

הדבר בלט כבר בוועידת־היסוד של הרשימה. ידידים ואוייבים, מחייבים ושוללים, היו
תמימי־דעים לגבי פרם אחד באותו ערב: היה זה קהל שלא נראה עוד כדוגמתו בשום
אסיפה פוליטית במדינה.
אולם בודעידת־יסוד חגיגית, בפתח מערכת־בחירות, אין לקהל ההזדמנות להתבטא באופן
חופשי. קשה לקיים דו־שיח אמיתי בנסיבות כאלה. ראינו זה את זה, הכרנו זה את זד״
אך למעשה לא דיברנו זד. אל זה.
מאז מתקיימות אסיפות קטנות יותר, ונוצר דו־שיח של ממש. ראשי המערכת והפעילים
המרכזיים של הרשימה, שהם עסוקים מעל לראש, מתפנים רק בקושי עצום לפגישות אלה.
אך כשהם מוסרים דו״ח על הפגישות בישיבותינו, ניבטת ההתלהבות בעיניהם. כל פגישה
כזאת מרעננת ומעודדת בצורה המשביחה את הקשיים הפנסאסטיים הנערמים יום־יום על
דרכנו.
השבוע, למשל, נתקיימה פגישה של אוהדי הרשימה בחיפה עם אורי אבנרי, בקפה
ריביירה בבתי־ים. בגלל אחת מאותן תקלות ארגוניות, שקשה להימנע מהן בעבורה של
מתנדבים, לא היתר, כל הודעה מוקדמת על פגישה זו. לא פלאקאטים ברחוב, לא הודעה
בהעולם תזה, ולא שום הודעה פומבית אחרת, זולת אחת, בשבע בבוקר ברדיו. חוץ מזה
הוזמנו האנשים רק בשיחות בעל־פה.
קיוזינו שיבואו כחמישים. באו ארבע מאוח .״טוב שלא היתד, הודעה פומבית על
הפגישה,״ אמר הפותח ,״כי אחרת היו באים אלפים, ולא היה להם מקום כאן.׳׳
בפגישה דיברו עשרות משתתפים, ושוב היתד, האווירה בלתי־רגילד, לגבי פגישה פוליטית.
ההרכב היה בהרבה מעל לרמה הממוצעת, והאנשים באו מכל שכבות־הגיל, המעמדות
והמקצועות, מרופא גרמני קשיש ועד לפועלים ערביים.
אחרי שנסתיימה האסיפה מאונם, בגלל סגירת המקום, נשארו כמה פעילים עם אבנרי,
המשיכו בבירורים ובעיצוב תוכניות עד שתיים בבוקר. בתום הפגישה היה ברור כי
מאות מתנדבי רש־מת העולם הזה בחיפה ערוכים לקרב.
חוויות דומות היו לכולנו — מעכו הדו־לאומית ועד ראשון־לציון הוותיקה.

כדי להדק היכ ת ת זו ולפתח דרשיח רצוף בין אוהדי מיבצענו ופעיליו המרכזיים, אנו
יוזמים שורה של פעולות בלתי־פורמאליות:
46 אסיפות אוהדים יתקיימו השבוע בהרצליה (יום ד׳ ,8.9דירת דויד לוי, סוקולוב
,32ב־ 8.30 בערב, בהשתתפות עודד פילבסקי) .באשדוד (יום א׳ , 12.9בית זוהר מרדכי,
הגפן ,5ב־ 8בערב, בהשתתפות אמנון זכרוני) .באור־יהודה (יום ששי 10.9בשעה 730
בערב, בחצר בית־הספר התיכון, בהשתתפות טיבי גרוס ונעים גלעדי) .בנס־ציונה (ביום
ג׳ , 14.9בשעה 8.30 בערב, באולם בית התרבות של המועצה המקומית, בהשתתפות דויד
ארנסלד ואמנון זכרוני).
#פיקניקפעיליםג השאר לך את היום הראשון של ראש־השנה פנוי. ביום זה
מוזמן אתה, יחד עם אשתך וילדיך, לפיקניק של אוהדים. את הפרטים נודיע לך בגליון
הבא.

ל ב חי רמך:
בתים דו״מטפחתיים חד־קימתיים ( 4חדרים)
( 4חדרים)
קושג׳ים דו־ממופחתיים
עם מיטב חשכלולים
קרקע פרטית

70מ׳ מעל פני חים, אויר צח, משטחי דשא,
מרכז קניות, גן ילדים, בית־ספר, רשת כבישים
משוכללת, מקומות חניה, קשר אוטובוסים סדיר
עם תל־אביגג
למעוניינים תנתן עזרה במכירת הדירה הישנה.
פ ר טי ם:

״רסקו״ חברה להתישבות
חקלאית ועירונית בע״מ
המכירות, תל-אביב מחלקת רחוב חר־סיגי , 1טלפון 622211

כל המיפגשים האלה יוצאי־דופן, ביחס למה שעושות מפלגות אחרות, בנקודה אחת
לפחות: אין אנו מגס״ם לפתות אנשים כדי שיבואו וישמעו אותנו. מפלגות אחרות מסיעות
את המאזינים במכוניות שכורות. במקרים אחדים הן אף מספקות כיבוד וטיולי חינם.
לפגישות שלנו באים האוהדים בכוחות עצמם, ועל חשבונם.
הם אינם מקבלים דבר חינם. להיפך: הם מכסים מכיסם את הוצאות אותו מיפגש. כדוגמת
הפעילים שהתכנסו באמצע השבוע שעבר לייסוד סניף רשימת העולם הזה — נו ח חד*
בבאר־שבע. אחדים מהם באו ממושבים מרוחקים, חזרו על חשבונם מאוחר בלילה.
באותה פגישה נתרם משרד עם טלפון, אשר ישמש סניף הרשימה בבירת הנגב. הכתובת:
רחוב גרשון ( 44 ליד השק״ם^ טלפון .2157 מבין הפעילים אורגנה כבר תו תו ת לכל
שעות אחר־הצהריים והערב בסניף.

המיפגש הגדול הבא יהיה גם בעל צביון מיוחד. אני מודה בלי בושר״ כי בערב־שבת
הקרוב נרצח לשוב אל סימון העבר. הפגישה תיערך בחצר של בית אלי אביבי באכזיב —
מספיב למדו רד״
בין ראשי רשימת העולם הזח — נו ח חדש ואוהדי הרשימה ישנם רבים הזוכרים עדיין
את ההווי המיוחד של שיחות־רעים מסביב למדורה. בפעם האחרונה השתתפתי בשיחה
מעץ זו ליד מדורתו של ״הזקן״ — אבי הפלמ״ח יצחק שדה. תנועה כמו זו שקמה עתה,
המבקשת להמשיך בביצוע המשימה בה החלו אז, טבעי שלא תקרא לאוהדיה להצטופף
רק באולמות המאווררים של הערים הגדולות.

על כן, ארגן לך תחבורה, קח את אשתך וידידיו, ארוז שמיכות
וסוודר, ובוא ביום שישי זה ( 10 בספטמבר) למיפרץ העתיק של אכזיב.

הדלקת המדורה בשעה תשע בערב. אורי י ״ /
א מ רי יפתח בשיחה.

אתה תמשיך בשיחה. כי אץ אנו מזמינים

אותך לשמוע נאום. אנו רוצים לנהל עמך !--
דדשיח.
תעולם הזה 1461

מכתבים
כוח חדש
לולא חוק לשון הרע לא הייתם יוצאים
לבחירות גם הפעם. בכל זאת שמחתי מאד
שאתם הקמתם את רשימת העולם הזה —
כוח חדש.
יוסף מנחם, אשקלון

הוועידה של העולם הזה — נו ח חדש
(העולם ׳הזה )1460
היתד .׳ חוזייה בלתי
נשכחת.
נעים היה לראות
את אלה אשר דמותה
המוסרית והחופשית
של מדינתנו
יקרה להם.
ברכותי לכם על
כי לא נגררתם אחרי
צירוף עסקנים לעשרת בעלי־שם
המועמדים של הרשימה.
פנקס

נפתלי
פניקס, יפו

תחרות \ רזובגק

שנים קראנו את העולם הזה, ועלינו
להודות כי שירתתם אותנו בנאמנות. אך
תמיד קיננה בקרבנו הרגשה לא־נעימה:
הקשר בינינו היה חד־צדדי. אנו קיבלנו,
ולא נתנו.
עתה אנו שמחים. אתם זקוקים לעזרתנו.
לא נחסוך אותה מכם. אנו עם רשימת
העולם הזה — כוח חדש.
כתיה ושלום לוי, תל-אביב

ב ח סו תו ה אדיבה של ין איגוד ישראלי לילדים נפגעים

הרכב רשימת המועמדים של רשימת
העולם הזה — כוח חדש דייו כדי לשכנע
כל בר־דעת להצביע עבורה:
ארנפלד התעשיין ומזרחי הפועל; זכרוני,
המתנגד המצפוני לצבאיות וסיבי גרוס ה לוחם;
גלעדי, שעשה בשליחות עמו בחו״ל
וסגל שעשה בשליחות כלל־אנושית, כשלחם
בבריגאדות הבינ״לאומיות בספרד; בן־משה,
שבא ממפא״י וברנע, שבא מהליגה למניעת
כפייה דתית, אבנרי האשכנזי וכהן הספרדי.
מה שמאחד אותם, ויחד עימם גם אותי,
הוא הרצון לשנות את פני ישראל: לשלום
ולחרות.
משה עזורי, באר־שבע

ב הנ הלת

נפתחת רשמית בתאריך 10.9.65

ע שרו תפר סי ם יקר* ערך
בתח רו ת ה סריג ה של צמר. לויט־

עורך חעולס הזה ניסה תמיד להסתמך
על תבונתו ומידת־מישכלו של הקורא. אך
עתה זנח לדעתי מסורת זו, והוא פונה אל
הרגש.
הבלטת התמונות של אורי אבנרי ושלום
כהן׳ למשל, מזכירה במידה מסויימת את
פולחן־האישיות•
אני אחד מאותם האנשים שאתן את קולו
לרשימת העולם הזה — כוח חדש, אבל,
אנא, הייתי רוצה לראות במדור המכתבים
גם מכתבי נגד. בהיעדר אלה, יש לי סיוטים
טוטאליטאריים־קונפורמיסטים.
צבי בר־שירה, עתונאי, גבעתיים
אני לצידכם, אך מודאג מכך שהופעותיכם
והערכותיכם נושאות אופי תרבותי־אינטלק־טואלי
מדי, וכן גם
רשימת המועמדים.
אם אתם רוצים
לזכות בקולות רבים,
כדי שתוכלו
לפעול, אל לכם לפנות
לאינטליגנטים
בלבד. אתם חייבים
לצלול לעומק, לרמת
התפיסה של במישור ההמונים.
זה שומה עליכם ללמוד
מן המפלגות כרמי הוותיקות.
משה כרמי, ראשון־לציון
אינני מאמין לכם כי רק חוק לשון הרע
דחף אתכם להקים את רשימת העולם הזה
— כוח חדש. הכל אצלכם מחושב עד לפרטי
הפרטים — זאת למדתי לדעת מתוך
קריאה רצופה בשבועון המסויים. לכן,
כמדומני, שהחולירע שימש לכס רק תירוץ,
לצעד שאתם מתכננים כבר שנים.
מכאן ניתן להסיק שתי מסקנות: שאתם
גיליתם חוש פוליטי למופת, בהופעתכם
ברגע המתאים, כשהמפלגות המסורתיות העלו
צחנה, כשהאזרח הישראלי החל להתפכח
מאשליות, כשחוק לשון הרע הפך לסמל
השלטון בישראל. ושנית, שיריבכם בשלטון
גילה את ההיפך מזה, בספקו לכם תירוץ
נוח להופיע כלוחמי־חופש.
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 1461

צמר קורן

<ל7/זו ידו

00 ם זז 5א 0£

סרגי כל סריג ביד או ב מכונ ת סריגה ב מידו ת 42 ,40 ,38
מ חו ט הסריג ה החדש ״אקרילן מקסים״
והשתתפי ב ת חרו ת הסריג ה הנו שאת א ת הפר סי ם הב אי ם.
מכונת כביסה קסטור • נסיעה לנאפולי וחזרה (בלי
מיסים) אינטרנציונל • רדיו פטיפון שוכרט של בן־גל •
מכונת כביסה אמפיסל • שטיח מאקרילן #מצלמת
נשים קאנון — פוטו קרט #מחיצה ״פלסט דלת־ • ם ו!ז
שבוע במלון מפואר • 10 מכונות סריגה ארט • 8
3זוגות שמיכות צמר. לויט״ • 3שמיכות מאקרילן •
ועוד פרסי תנחומים יקרי ערך.
רשימת תחנות ההרשמח תתפרסם בעתונות

(המשך מעמוד )3
עד כאן ניתוח המצב, שנידמה לי כי
נעשה באובייקטיביות. אני כשלעצמי אצביע
עבורכם, אם כי מסיבות אישיות אינני
יכול להירתם לעבודה תעמולתית ואימונית.
יצחק כגן, נצרת עילית
אותי

הרכב רשימת המועמדים שיכנע
סופית כי אפשר לתת בכם אמון.
אף אחד ממועמדי רשימת העולם הזה —
כוח חדש אינו שייך למיסגרות הפוליטיות
הישנות -,אף אחד מכם לא היה אי־פעם
בעבר קשור למנגנונים המסואבים, אלא
ההיפך הוא הנכון.
אחד עבד בהתנדבות במעברות, אחד
היה בשורת המתנדבים, אחד לחם בספרד,
אחרים לחמו בשועלי שמשון ומעל דפי
השבועון המסויים. אחד היה אמנם במפא״י,
אבל לזכותו ייאמר כי עזב אותה בזמן,
לא הספיק להזדהם. עלו והצליחו.
צפורה שוורצמן, טבריה
אני מאחל לרשימת העולם הזה — כוח
חדש ניצחון בבחירות לכנסת השישית.
את שם השבועון ניתן לקרוא כראשי־

תיבות

כלהלן :

הבחירות עתידנו, ו*
פנינו לכנסת מו עדות!
הקורא, זאת
המטרה!

רפאל זכאי,
פתח־תקווה
פירסם
ב־9.7.65
ידיעות אחרונות ראיון
עם שר הסעד
הד״ר יוסף בורג,
שבו אמר השר כי
שבני־אדם
״כנראה
השתגעו לחלוטין״.
עלה בדעתי רעיון
מעניין: כל עוד קיים
חוק לשון הרע, הרי
שהשר חטא בכך שאזרחי את כינה
משוגעים. ישראל האין
אפשרות לבקש
את ביטול חסינותו
ואת העמדתו זכאי לדין, לפי אותו חוק
מתועב שידידיו (או ידידו — איני מתמצא

בעניינים הפנימיים במפד״ל) טרחו
טות כה רבה לאשרו?
עלו והצליחו! שיברו את חוק
הרע ואת חוקי השאבעס!

עובד גשן,
בלהילשון עתלית

קשה
לי להאמין כי אכן יש לכם פנאי
לקרוא כל מכתב המגיע למערכת, שכן
כמוני יש מאות ואלפים המזדהים עם מאבקכם
בכלל, ונגד החולירע בפרט.
למרות היותי קורא מושבע של העולם
הזה, היו לי לא פעם דיעות שונות משלכם
על נושאים שונים. אך עתה, בלב שלם
ובמצפון שקט, אתן את קולי לרשימת
העולם הזה — כוח חדש.
עלו והצליחו.
משה בן־מאיר, ירושלים
מפאת היותי רחוק מן הארץ, הריני
שולח לכם יפוי־כוח לחתום בשמי על
טופס הגשת הרשימה של העולם הזה —
כוח חדש לכנסת. תרומתי בדרך. חיזקו
ואימצו!
ברוך מירום, יאונדה, קאמרון
לי מגיעה זכות הראשונים: כבר בבחירות
האחרונות הצבעתי עבור העולם הזה.

כתבתי על פתק ״ללא מורא וללא משוא
פנים״ והטלתי אותו לקלפי.
אז נימנה קולי בין הפסולים. הפעם

שמע ץ מציוני, ירושלים
ראיתי כי בפירסומים אודות פעילותי
למען רשימת העולם
הזה — כוח חדש, בטעות נשתרבבה
הגדרתי כמרצה באוניברסיטה.
אודה
לכם מאוד
אם תתקנו פרט זה הפירסומים בכל
אודותי. הנוגעים אין אני מרצה באוניברסיטה,
אף לא
קשור בכל צורה
שהיא בתפקיד זה,
אלא סטודנט למ״א אין במדעי־הרוח.
אני רוצה שתיגרם לאוניברסיטה ולי אי-
נעימות כתוצאה מטעות זו.
אהוד כן־־עזר, ירושלים
אנו, תלמידי תיכון, ראינו חובה לעצמנו

ה )!1השו₪ת נחמוהטובביותרבעולם !
מיבחרבינלאומי של תנורים 1 להשיג עכשיו בכל סניפי אמישראגז
§לוגן 1מ ס 66׳ §ו!ו!1ה § 4/1נן ל 1ח ן 1 2 0טסה £100£מ ק• 3להבות 66/3

אעישראגז

להעלות מספר טענות נגד השבועון המסויים
ונגד רשימת העולם הזה — כוח חדש.
כי זה זמן רב שאנו קוראים אותו, ולפי
מיטב הבנתנו וזכרוננו לא פגשנו באף
השקפה חיובית אחת על הנעשה במדינה.
בשטח המדיניות הכלכלית — עמדתכם
היא נגד; בשטח הפוליטי — נגד; מפעל
ההטייה — נגד; וכד וכד.
אין קל יותר מלהיות נגד הכל, אולם
קשה להציע הצעות ריאליות ולעמוד לפעמים
בצד אלה הנושאים בעול. ובכלל, מה
החידוש שבמצע שלכם?
קל לפרסם תשבחות מעל דפי שבועונכם׳

ניגשתי לבנק טפחות, על מנת לברר את
הדבר, ושם נוכחתי — כפי ששיערתי מראש
— שזהו אחד הבלופים היומיומיים
של אנשים מסוגו של ספיר.
אינני מאמין שאפשר לעשות משהו בנידון,
אבל נראה לי שצריך להעמיד את
המשתכנים על הרמאות שבדבר.
ערך ההלוזאה כבר מחושב לפי המדד
האחרון, ורק התוספת לריבית נדחתה עד
לאחר הבחירות. אני חייב שם סכום פעוט
של כמה מאות לירות, וכשניסיתי להחזיר
אותו, גיליתי את הבלוף. זהו עוד טריק
בחירות.
דני רם, תל־אביב

חובמה
לא לעיתים קרובות אפשר לקרוא בשבוי
עונכם כתבה מרעננת כמו כתבתה של
זיוה יריב על הפילוג במפלגה הקומוניסטית
(העולם הזה .)1457
אחרי החוכמות של אורי אבנרי ושלום
כהן, זה ממש תענוג לקרוא את חוכמותיה
של יריב.
א. הר־זהב, חיפה

יידפק או לא ז

עקיבא

זוהר

אולם קשה יותר לפרסם גילוי־דעת נגד
שבועונכם. נקודה שלא תרתעו.

אריה זוהר ואריה עקיבא,
רחובות

איש השנה

הגיע המועד לבחור באיש השנה תשכ״ה,
ולי אין בכלל שום פיקפוק בבחירה: לוי
אשכול.
אין להירתע מיצירת התקדים של בחירת
אותו איש, שנה אחר שנה. בשנה שעברה
הוא היה האיש שקיבל שאנס, עתה הוא
האיש שלאחר הנפילה.
אדי כרנע, חיפה
איש השנה: דויד בן־גוריון, שהגביר השנה
את תהליך הפיכתה של מדינת ישראל
לבית משוגעים.
איש הכנסת: דויד בן־גוריון, שהשתתף
השנה בישיבותיה פחות מכל ח״כ אחר.
איש המדיניות: דויד בן־גוריון, שתיעתע
השנה בראש הממשלה ובחבריו ללא הרף,
ושהכתיב, בהיותו מחוצה לה, את מרבית
מהלכיה.
איש המשפט: דויד בן־גוריון, שתבע כל
השנה משפט, משפט ומשפט.
איש המדע: דויד בן־גוריון, שפיתח את
תורת מדע המדינה, את תורת המימשל
הדימוקראטי, את תורת המוסר, הפילוסופיה
וההיסטוריה.
איש החינוך: דויד בן־גוריון, שתבע
חינוך.
איש האמת: דויד בן־גוריון, שתבע אמת.
אבינועם שצקי, יפו
כמו בכל שנה, מוזמנים הקוראים להציע
את הצעותיהם לאיש־חשנה, וכן לאיש ה עולם,
איש־המרחב, איש המדיניות, איש
הכלכלה, איש הבטחון, איש הדת, איש
היהדות, איש צעיר, איש ספרות, איש
עתונות, איש הכנסת, איש המשפט, אשה,
איש המדע, איש הספורט, איש האמנות,
איש התיאטרון.

פוגרום כרמלה
ההתנפלות על הערבים ברמלה (העולם
הזה ,) 1459 עומדת בסתירה לכל ההפגנות
שנערכו ברחבי הארץ נגד קצין הוורמאכט
רולף פאולס.

ג׳האד רשיד מגדלי,
בקת אל־גרבייה

מאיפה השחצנות הזו של הרמלאים, המדברים
על מיעוט ורוב? מי הוא המיעוט
ומי הוא הרוב במרחב הזה? הערבים הם
רוב, והעברים הם מיעוט!
בנימין נויהרט, תיפח
הפוגרום

ברמלה הוא לא סתם פשע,
הוא השמיט מתחת
לרגלינו את תוקף
מלחמתנו באנטישמיות
ובגזענות המכוונים
נגד יהודים.
עקיבא כרודצקי,
תל־אביב

עוד בלוף
ברודצקי ההצמדה למשתכנים.
העולם הזה !146

קול ישראל הודיע
כי סוכם בין
שר האוצר והבנקים
למשכנתאות לדחות
את מועד תוספת־

דחילקום, תחליטו כבר. אם אתם מכריזים
השכם והערב על התבוסה שינחל המערך
בראשותו של לוי אשכול, מדוע פליטות־הקולמוס
של אורי אבנרי, שפירושן הוא
שלוי אשכול יעמוד גם בראשות הממשלה
הבאה?
בכתבתו ״את כולם״ (העולם הזה )1459
מדגיש אבנרי שהשתקת השבועון המסויים
דרושה לאשכול כדי להעביר חוקים שונים
בכנסת הבאר״
אז תחליטו: או שיידפק או שיישאר?

עמרם אוחיון, אשדוד

הוא מקווה שיישאר.

דרך הישר
וידויו האישי של נחמן פרקש (העולם
הזה ,) 1460 מלבד
היותו 0קופ עתו־נאי
ממדרגה ראשונה,
מהודה גם תעודה
אנושית מאלפת.
אין לי כימעט
ספק שטיפול לא־שיגרתי
באיש זה
עלול היה להעלותו
על דרך ד,־ישר. זה
לא מאוחר גם היום.
חובתם של השלטונות
היא ללמוד
מיסמך זד״ להתעו מזרחי

לחשוב ולהתחיל
לנקוט בדרכים חדישות לטיפול בעבריין.

אבשלום מזרחי, חיפה

מזג הנאה בעסקים -ללא תוספת במחיר
הכרטיס. תכניות הטיסה של נתיבי אויר או־לימפיק
מאפשרות לשהות 48 שעות ביון ללא
ויזה. בידי סוכן הנסיעות שלך תכניות מגוונות
לבלוי שהותך ביון, הכוללות בתי־מלון מודרניים,
טיולים מודרכים וערבי בידור יווני.
לכן — טוס לאירופה דרך יון
עם ״אולימפיק״ כמובן.

תל־אביב — סמטת בית השואבה ,6טל 611401 .

חיפה -רחובהעצמאות ,35
ירושלים -בית יו א ל, ר ח׳ יפו ,33 טל.
69035 22338

! -רכשו מקצוע משתלם

דעתו של פרקש עצמו בנושא הנידון,
ראה כתבה בעמודים 25־.24

מועקה נפשית
נפסיק לבוז לאלה היורדים מישראל,
שאין להם כבוד עצמי, והמנהלים עסקים
בגרמניה. גם לנו, אזרחי ישראל, אין כבוד
עצמי, אם איפשרנו את קבלתו של שגריר
גרמניה בישראל, רק עשרים שנה אחרי
זוועות הנאצים.
נכון הוא שלא השפלנו את עצמנו מספיק
כאשר מכרנו כלי־נשק לגרמניה, אבל עתה
השלמנו את אשר החסרנו אז.
אני מנצל את האפשרות להביע רגשותי
אלה בכתב, כל עוד ניתנת במדינה זאת
האפשרות להתבטא, וזאת כדי להסיר ממני
את המועקה הנפשית נוכח ההשפלה.
עמירם ישראלי, ירושלים

פנטי והלפיד
התפלאתי למצוא אי־דיוקים בכתבתכם
על המכביד ,,בכל מה שנוגע ליאיר פנטי־לט
(העולם הזה .)1458
נכון שפנטי הוא הספורטאי היחידי שהגיעה
לו הזכות לרוץ עם הלפיד בטקס
פתיחת המכביד״ אך ברגע שאגודת הפועל
ניסתה להתנקם בו, הוא לא התנהג בצורה
נאותה.
פנטילט הגיע למשרדי מכבי, הפך שולח נות
ואיים בכסא על יו״ר מכבי עולמי.
האם לאחר התנהגות זו מגיע לו לרוץ
עם לפיד מודיעין?
א״ס ,.תל־אביב

טעות לעולם צודקת
הפוליטיקאים רצים מאפיסת בחירות
לחוג בית (ידיעות אחרונות).
מנחם פישר, חיפה

זבות קדימה כמדור זה תינתן
למבתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.

קו ר סי בקד 1עדב

פתיחת הקורס
1.10.65
קבלת לקוחות בסלון בית-הספר לספרות ״דיאנד״״
יום־יום, בין השעות 1—9בצהרים״ 7—3בערב
בימים א׳ ,ג׳״ ה׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

ת א דיינ ס (1כבר דיזנגוף)טל 226066 .
הנך רשאי לנהוג
במכוניות מרח
ללא רשיון
כשטח התערוכה
חפתוח כל יום בשעות
9—13 ומ״ 5עד חצות

״קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה.
הישראלי החדשות
שבועון
״ העולם הזה״״
המערכת וד״מנד״לה: תל-אביב״ גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משד. שהם בע״מ, תל־אביב,
פיו • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

במרחב
מצריים
בי קו ד ב לי ה־דד
לבוחר בטוב ביותר :

באנשים רבים קיימת המשיכה הטבעית אל הטוב
ביותר• כל אשר יעשו וכל אשר יקנו צריך להיות
מושלם _ עבודתם, הופעתם, לבושם וכמובן גם
הסיגריה או ת ה הם מעשנים. אלה הם הבוחרים
ב וז — סיגרית הפילטר הטובה ביותר _
בקופס ת
קינג־סייז,
אמריקאית, תערובת המכסובב המהודרת -מתוצרת ״דובק״.

״זה לא היה ביקור ממלכתי,״ ציין
פרשן גרמני .״זה ביקור לשם עבודה
מעשית.״
ואכן, ביקורו בן־חמשת־הימים של גמאל
עבד־אל־נאצר במוסקבה נועד כולו למשא־ומתן
מעשי.
ידיים ריקות. הפעם לא בא נשיא
מצריים כגיבור. כי זה עתה הודה ב-
כשלון חמור בתימן.
בהסכם נאצר־פייסל יצא הסעודי כמנצח.
הוא השיג את שני הדברים שתבע תמיד:
הגדרה־עצמית לתימנים, ותאריו קבוע להוצאת
הצבא המצרי. ואילו נשיא מצריים
לא השיג את אשר תבע תמיד: ערובה
להמשך קיומה של רפובליקה בתימן.
כל זה היה ברור במוסקבה. לא פחות
היה ברור כי המצב במצריים הוא רע.
מלחמת תימן הרסה את הכלכלה המצרית.
זו הפעם הראשונה מעזה האופו זיציה
הימנית להרים ראש, לערוך הפגנות
ומהומות.
האחים המוסלמים (ראה להלן) הפכו
שוב סכנה למישטר. גם יסודות אחרים
מחכים להזדמנות.
קלפים על השולחן. לכך לא ביז-
בזו הסובייטים הפעם זמן בדברי־נמוסין.
הם הניחו ושר את הקלפים על השולחן.
הם הציעו עיסקה: עזרה כלכלית למצריים,
תמורת התחייבות מצרית ברורה לתמוך
בהם במאבק נגד סין.
במאבק הרוסי־סיני יש גיזרה אחת הנוגעת
לעבד־אל־נאצר. זוהי גיזרת הוועידה
האפרו-אסיאתית, העומדת להתכנס באל־ג׳יד.
הסובייטים
תבעו זכות־השתתפות, מאחר
שרוב שטחה של ברית־המועצות נמצא
באסיה. הסינים טענו כי ברית־המועצות
אינה אלא מעצמה אירופית, המשעבדת
את סיביר. הם רמזו אפילו כי מוסקבה
דומה לכל בירה קולוניאלית אחרת, וכי
סיביר אינה אלא מושבה מנוצלת.
בשביל ברית־המועצות זהו מאבק בעל
חשיבות עצומה. אם תצליח סין להוציא
את ברית־המועצות מן המשפחה האפרו־אסיאתית,
ייקבע סופית כי סין היא ה־העומדת
בראש מאבקם של כל הגזעים
הלא־לבנים, וכי ברית־המועצות שייכת למשפחת
העמים הלבנים, העשירים וה־נצלניים.
לכן
היה ערך רב מאד לעמדת נשיא
מצריים. כאיש בעל עמדת־מפתח בעולם
הערבי ובאפרו־אסיה בכלל, הוא יכול ל הכריע
את הכף בסוגיה זו.
עני אינו בוחר. עבד-אל-נאצר לא
רצה לשלם מחיר זה. כי פירושו: שרי-
פת הגשרים בין קאהיר ופקין.
גשרים אלה איפשרו לו עד כה להגדיל
בהרבה את חופש־התימרון שלו,
לשחק בין מוקסבה ופקין בשם שהוא
משחק בין וושינגטון ומוסקבה, ואף בין
לונדון ופאריס. תופש-תימרון פירושו:
עזרה כלכלית, נשק, נצחונות פוליטיים,
יוקרה.
אולם עני אינו יכול לבחור, ובלי כו ח
אי־אפשר לתמרן. מלאי החיטה במצריים
מספיק רק עד חודש ינואר. אי־השקט
גובר. לכן הסיק הנשיא את המסקנה: הוא
השיג את העזרה הסובייטית, הודיע כי
הוא תומך בהשתתפות ברית־המועצות ב וועידת
אלג׳יר.
בכך התהדקו מאד יחסי קאהיר־מוסקבה
— הרבה יותר מכפי שנוח לקאהיר. סין
הורחקה, ארצות־הברית התרחקה.
אולם עבד-אל־נאצר, שהוא איש מפוכח,
בוודאי אן מר לעצמו :״העיקר לעבור את
המשבר הנוכחי. אחר כך נראה הלאה
האחי השם — האחים המוסלמים — נראה
כלקוח מן הגניזה. ואכן, רבים סברו כי
אירגון זה של קנאים דתיים נעלם במצריים
מזמן.
אך יודעי־דבר ידעו שלא כן. האחים הסתננו
לתוך המישטר, בעזרת כמה ממקורבי
עבד־אל־נאצר, שאהדו את רעיונותיו.
בהדרגה הפכו האחים למוקד כל אופוזיציה
ימנית למישטר. כמו באלג׳יריה ובמדינות
אחרות, הפך האיסלאם דגל לאותם
שהתנגדו להפקעת רכושם, לעליית הקומו ניסטים
ובכלל לנטייה שמאלה.
נגד אלה נטוש עתה הקרב האמיתי.
העולם הזה 1461

בין 19 חברי הוועדה אין אף עתונאי
אמיתי אחד, אם נתעלם (בצדק) מכמה כותבי-
מאמרים ומחברי־הגיגים בעלונים מפלגתיים.

מה כיחס לענייני בטחון? בין
19 חברי ועדת-החוץ־והבטחון, המוסד
החולש על בל ענייני צה״ל
אין אף חייל קרבי אחד, אין אף איש אחד שיטירת שרות אמיתי
בשורות צה״ל.
מה ביחס למהנדסים? מה ביחס לרופאים?
מה ביחס לכלכלנים? כמה אנשים בכנסת
ניהלו אי־פעם עסק שסיפק פרנסה לתריסר
אנשים?
גרוע מזה: בכנסת זו, המחוקקת את כל
חוקי המדינה, יש רק קומץ זעיר של משפטנים
מקצועיים.
אם כן, במה, בעצם, מומחיותם של
הח״כים הנכבדים?

ף! כנסת או לכית־הם והר: הכרזנו
/לפני חודש. התכוונו לומר כי חוק
לשון הרע מטיל עונש־מאסר על עתונאי
,:משמיע ביקורת ציבורית, וכי רק לדבריו
של עתונאי שנבחר לכנסת תהיה חסינות
מוחלטת.

כאותו יום פגשתי את הבמאי
גרשון פלוטקין .״לכנסת או לבית•
הסוהר?״ הוא שאל .״שמע-נא,
לפני שתחליט סופית, שקול היטכ
באיזה משני המקומות אתה מע־דין
5לשבת!״
בצורה זו או אחרת שמעתי הלצה זו
פעמים רבות בשבועות האחרונים. היא מעידה
על יחס הציבור למוסד המחוקק. במשך
שבע־עשרה שנות כהונתן של חמש הכנסות,

דעתי שמצב הכנסת הפך סכנה לדמוק־ראטיה
הישראלית.

ואם לא ייערך טיהור יסודי בכנסת,
בעתיד הקרוב -אוי ל•
דמוקראטיה.

^ } חדהפר שני ם המתונים והשקולים
ביותר במדינה, איש־הארץ יעקוב רוזנטל,
סיכם את מאמריו המזהירים על חוק
לשון הרע במילים שלא יצאו עוד כדוגמתן
מתחת לעטו:

״קודר הוא הנוף של חוקים
באלה, ושל הרשות המחוקקת,
ובן גם התחזית״.
כאשר ציטטתי מילים אלה בחוג־בית של
עורכי־דין, המטירו עלי מכל עבר פסוקים

אוד• אבנר•
נוצר בלב האזרח מישקע של זילזול, מרירות,
בוז ואף איבה, כלפי בית־המחוקקים
השולט על חייו.
אני שותף לכמה מן ההרגשות האלה• אך
במשך שבע־עשרה שנה עצרתי אותן בלבי.
אמרתי לעצמי: אינך יכול לכתוב את מלוא
האמת על הכנסת, אם אינך מציע לציבור
פתרון. אחרת יהפוך הזילזול בכנסת לזילזול
במישטר הדמוקראסי בכלל, ותמצא כי סללת
את הדרך בפני דיקטטורה.
כיום אני שותף ליוזמה המציעה התחלה
של התחלה של פתרון. לכן אני חופשי
להגיד את דעתי על הכנסת. שוב איני צריך
להוכיח כי ביקורתי על הכנסת הקיימת,
ועל ארבע קודמותיה, אמנם באה מתוך
נאמנות למישטר הפרלמנטארי, ומתוך כבוד
לכנסת — כפי שהיא צריכה להיות.

כגון :״האם אתה יודע מה נעשה.בספרי־החוקים?״
״האם אתה חושב שזה החוק
הגרוע ביותר?״ ״יש לנו מאות חוקים יותר
גרועים שאיש אינו יודע על קיומם!״
״אנחנו מגלים בכל יום סעיפים גרועים יותר
בחוקים ישנים, שנתקבלו בכנסת מבלי
שאיש שם לב אליהם!״
ישנו, כמובן, הבדל יסודי בין חוק לשון
הרע לבין כל חוק רע אחר. כי כל עוד
קיים חופש־העתונות, אפשר למתוח ביקורת
על החוק ועל המחוקק, ולהביא לתיקון.
ואילו בהעדר חופש־עתונות לא תיתכן ביקורת,
ולא יתכן שינוי.המישסר בדרכי שלום.
אך זהו ההבדל היחיד בין חוק לשון הרע
לבין תרבה עשרות חוקים אחרים שנתקבלו
בכנסת. אין חוק לשון הרע יוצא־מן־הבלל,
בבחינת חריג מיקרי ותמוה.

במעט בולם עסקני־מפלגה מקצועיים,
שמומחיותם היחידה היא
לנאום באסיפות (לרוב בעברית
קלוקלת) ולשבת בישיבות מפלגתיות.

להיפך:
חוק לשון הרע מסמל
את הכלל, מייצג את הבלל.
לוי אשכול ומשה אונא אמרו השבוע,
במושב המיוחד שנקרא לדיון בחוק זה, כי
חוק לשון הרע לא נתקבל בחפזון. הוא
נידון בארבעים ישיבות של ועדת־חוק־חוקה־ומשפט,
יותר מכל חוק אחר. כל
מילה בו, כל פסיק וכל נקודה, נידונו בהרחבה•
הכנסת החמישית השקיעה בחוק־תועבה
זה את מיטב כשרונה, מירצה ומאווייה.

יתכן
שזה לא היה אסון, אילו טרחו
חובבנים אלה ללמוד את החומר שהם עוסקים
בו. אבל חברי ועדת־החוק לא טרחו
ללמוד את תנאי־העבודה של העתונות, כשבאו
לכפות עליה נוהלי־עבודה מגוחכים.
כששמעו — באי־רצון — את נציגי העתונות
היומית, דיברו עימם על אידיאולוגיה, לא
על עבודתם המעשית של העתונאים.
הכנסת העבירה את חוק כנוביץ, מבלי
שהיה לה מושג על משק המכוניות. למחרת
היום נתגלה שזה חוק אבסורדי, ושד,פעלתו
היתד, גורמת לשיתוק גמור של התובלה
בכבישים.

לבן מותר לומר: חוק זה הוא
בבואה נאמנה של הכנסת. כל
תכונות הכנסת באו בו לידי גילוי
בדור.

מאות חוקים אחרים, פחות
מפורסמים, עומדים על רמה דומה.

ף* ל ע תונ אי יוד ע כי חוק לשון הרע
מבוסם, בין השאר, על בורות לגבי
עבודתו היומיומית של עתון. המחוקקים,
שהתיימרו לשטר את העתונים ולקבוע אפיקים
וסייגים לעבודתם, פשוט לא ידעו במה
הם עוסקים.
חצי תריסר מסעיפי החוק פשוט אינם
יכולים להתבצע במהלך התקין של עבודת
עתון. מדפים וקיוסקאי, עליהם מטיל החוק
אחריות פלילית לתוכנו של שבועון, פשוט
אינם יכולים — באופן פיסי — לקרוא
את העתון לפני הדפסתו והפצתו. כמה
וכמה מעובדי העתון, שהחוק מטיל עליהם
אחריות דומה, אינם יכולים, פשוטו כמשמעו,
להיות אחראיים לתוכן הדברים המתפרסמים.
שלא לדבר על כך שידיעות רבות
אי־אפשר כלל לנסח בהתאם לדרישות החוק.

שום מפלגה לא טרחה להקים צוותות
של מחקר, כדי לספק לח״כים הנכבדים את
האינפורמציה המקצועית החסרה להם. לרשות
הממשלה בלבד עומדים מומחים כלשהם
— ולכן יכול כל אלוף, כל מומחה ממשלתי,
כל פקיד בכיר לסובב את הכנסת כולה על
אצבעו הקטנה.

הובכנות נוראה זו אינה נחלת
מפלגה זו או אחרת. היא נחלת
בל המפלגות, בקואליציה ובאופו-
זיציה. ובאשר מדובר על גוף מחו־קק,
הבורות גרועה מזדון.

ן• רכה דו ב ר על גיל חברי־הכנסת. הרבה
( | דובר על ותק חברי־הכנסת, הגיל,
בתוספת הוותק, מהווים את התכונה השניה.
גילם הממוצע של חברי הכנסת הראשונה
היה .43 של הכנסת השניה .45 :של הכנסת
השלישית .50 :של הכנסת הרביעית.51 :
של הכנסת החמישית: בהתחלה ,54 וכיום
.58 אין בה אף איש אחד מתחת לגיל ,40

אחת מן השתיים: או שהמחוקקים
הס אנשי-זדון, שביקשו לשתק
את עבודתו של כל עתון
במדינה -או שהם נהגו בהוק זה
כבורות גמורה.

ברחבת הכנסת: קצין משטרה תובע מאורי אבנר להרחיק את המפגינים נגד חוק־דשוו-הוע בעח המושב המיוחד

למרות ההפיכות המדומות שחלו בכמה
מפלגות, יהיה גילם הממוצע של חברי
הכנסת השישית גבוה עוד יותר.
רוב הח״כים האלה משרתים בכנסת מזה
עשר שנים. רבים מהם — ובכללם כל
בעלי־ההכרעה — נמצאים בבית מאז הכנסת
הראשונה.

מושג על תהומות השינאה שנפערו בין
הרחוב העיברי והרחוב הערבי במדינה. אין
לה מושג על הזעם המצטבר בלב הציבור
החילוני נגד הכפייה הדתית, העשוי להביא
תוך חודשים מעטים להתלקחות אלימה.
לכל זה אין זכר של ממש בדיוני הכנסת,
כאילו זה מתרחש על הירח.

כלומר: במשך חמש-עשרה שנה
מסתכלים אלה על החיים מבעד
למשקפיו של ח״ב, המנותק מחייו
של האיש כרחוב, והרואה את ה ציבור
רק מבעד לדוכן־הנואמים
כתקופת־בחירות.

הכנסת אינה יודעת. ואכן, איך
תדע?

כל אדם שביקר אי־פעם בכנסת יודע
שזהו מועדון. שתיית־התה בצוותא, במזנון,
מאפיינת את הכנסת הרבה יותר מן הדיונים
באולם המליאה, שהוא ריק־למחצה רוב הזמן
כך נולדת תופעה כפולה:
6כל חברי הבית, מימין ושמאל, בקואליציה
ובאופוזיציה, רואים את עצמם שייכים
למועדון אחד, ועל כן שוב אינם מסוגלים
להיאבק מאבק של ממש איש ברעהו,
אפילו כשזה דרוש. ראה: חוק לשון הרע.

ין תקשורת עם ההמונים, אבל יש
תקשורת עט מרכזי המפלגות. מסקנה
זו מביאה אותנו אל מוקד הבעייה כולה.

תגובת הציבור על חוק־התועבה הפתיעה
והדהימה את הכנסת, על כל חלקיה. מעידים
על כך מעשי כל המפלגות למחרת היום.
החל בגימגומי ראש־ר,ממשלה (שחתם על
החוק והטוען שלא קרא על מה הוא חתם),
וכלה בסיסמות־הקרב של האופוזיציה (שלא
טרחה קודם לכן לגייס את חבריה, ערב
ההצבעה על קבלת החוק).

חסינות דומה אינה קיימת בשום מדינה
דמוקראסית. באמריקה, למשל, מוגן ד,ח״כ
עצמו, ומוגנים הדברים שהוא משמיע בין
כתלי הקונגרס. אך אין חסינות לדברים
שהוא משמיע מחוץ לבית. חברי־קונגרס
מסויימים (כמו קלייטון פואל הכושי) חוייבו
בפיצויים בגובה מאות אלפי דולארים על
הוצאת דיבה.

הוא פותח גם פתח לאנארכיה.
כי בכל שתתרחק הכנסת מן העם,
כן יתרחק העם מן הכנסת.
כבר כיום אין כבוד לחוקי הכנסת. מחר
גם לא יהיה ציות. במיקרה הטוב ביותר
ילבש אי־ציות זה לבוש של מרי אזרחי,
בנוסח אורי דייווים. במיקרה הרע ביותר
ילבש צורה של התפרעות כללית, בנוסח
הפוגרום ברמלה.
בהעדר קשר חי עם ההמונים, לא יתכן
גם קשר עם הבעיות האמיתיות של המדינה.
אין לכנסת מושג על חומר־הנפץ הקטלני
המצטבר בבעייה העדתית, המתדרדרת לק ראת
מלחמת־אחים עקובה מדם. אין לה

המישטר הקיים בישראל הוא
פדרציה של מפלגות. בל המפלגות

החוק מעניק חסינות מוחלטת לכל מה
שאומר וכותב חבר־כנסת. והרי כל חבר־כנסת
הוא חבר־מפלגה, ולכל המפלגות יש
חברי־כנסת.

• הכנסת התנתקה לגמרי מן
הציכור, אינה יודעת ואינה רוצה
לדעת מה הוא חושב. ראה: חוק
לשון הרע.

הכנסת קשורה במרכזי־מפלגות, במשרדי־ממשלה,
בקבוצות־לחץ, בטרסטים כלכליים,
במגביות ציוניות. במישור זה פועלת התקשורת
להפליא.
אך הכנסת אינה קשורה בציבור. במישור
זה אין דרכי־ד,תקשורת קיימים כלל.
זהו מצב הרד,־סכנות. הוא פותח פתח
לדיקטטורה, במסודר, של ״שיטת־בחירות
אזורית״ ,המבטיחה להחזיר את הקשר בין
בוחר ונבחר, אך שתביא למעשה לשלטון
טוטאלי של מפלגה אחת במדינה.

ך מפלגות הקיימות כמדינה קומו
1ולהקמ ת הכנסת. הן קומו גם להקמת
המדינה עצמה.
מפלגות אלה לא הקימו את המדינה.
זו קמה בזיעת חלוציה ודם חייליה. אבל
המפלגות האלה הקימו את הכנסת. והכנסת
משקפת את טיב מישטרן.
מהו?

התכונה הבולטת כיותר של חוק
לשון הרע היא ההפלייה הבולטת
בין המפלגות והעסקנים לבין בל
שאר הגופים והאזרחים כמדינה.

משמע: בל מפלגה, ובל עתון
מפלגתי, יכולים לפרסם בבל העולה
על רוחם, בחתימת ח״כ.
יבולים הם להשמיץ ולהתקיף,
לומר אמת ושקר.

אין שום קשר של ממש בין הכנסת
ובין העם. אם בכלל היו
קיימות אי־פעם דרבי־תקשורת
כין בוחר ונבחר, כין המחוקק ו־קורכן־החוק,
הרי השתבשו מזמן.

ובזאת אנו מגיעים לשורש הרעה.

הפלייה פנטאסטית זו כחוק
לשון הרע אינה מכריחה אותנו
רק להיבחר לכנסת. היא גם מאירה,
כמו ברק, את כל מהותה של
הכנסת.
כי לולא הפלייה זו, לא היתד. הכנסת
מקבלת חוק זה. שום עסקן מפלגתי לא
היה מצביע בעדו. אך משניתנה החסינות
למפלגות — שוב לא היה איכפת להן מה
קורה לזולתן. להיפך, הן היו מעוניינות
בהחלט בסתימת הפר, לכל גוף, לכל ציבור
ולכל אדם אחר.
כבר דובר הרבה, בעבר, על ד,ר,פלייה
הנהוגה בידי הח״כים לטובת עצמם כשהדברים
נוגעים להטבות. אותם הח״כים, הנוסעים
כל שני וחמישי לחו״ל על חשבון
הציבור, לא היססו להטיל על כל שאר
האזרחים מסי־נסיעה כבדים, המונעים מרבים
אפשרות של נסיעה. הח״כים פטורים מ־דו״חות
תנועה, ועל כן לא איכפת להם
שכל נהג אחר חייב לשלם מאות לירות
בשנה עבור דו״חות שאי־אפשר כלל להימנע
מהם, מחוסר מקומות־חניה חוקיים.
אפשר להמשיך ברשימה זו עד אין קץ.

אכל ההפלייה האישית לטובת
הח״כים הנכבדים אינה אלא תוספת
קטנה להפלייה הציבורית
שהם הנהיגו לטובת מפלגותיהם
בכל שטחי החיים.

אור• ר״וו־ם מפגין
ביע שוב ושוב בעד המימשל ומודיע עכשיו
שהתנגד לו במשך כל השנים.
בכנסת אין צורך לנחש מראש, כמו
בקונגרס האמריקאי, איך יצביע כל ציר,
ומה תהיה התוצאה. די לקרוא בעתון בבוקר׳
לפני ההצבעה, מה החליטו מרכזי
המפלגות.

ובכר נשאלה השאלה: לשם מה
יש ככלל צורך בנוכחותם הפיסית
של 120 הח״כים הנכבדים?

שרום כהן מתווכח
הקיימות -בקואליציה ובאופו
זיציה -שותפות למישטר זה,
להנאותיו ולחלוקת שללו.
אין אלה מפלגות רגילות, במובן המקובל
בארצות־הברית או בבריטניה, למשל. הן
מסגרות־כפייה טומאליטאריות, היונקות את
משאביהן מקופות הציבור (המגבית היהודית,
כספי הסוכנות, קרנות ההסתדרות, תקציב
המדינה והעיריות, ועוד ועוד).

אין הן מייצגות את האזרח בלפי
השלטון. הן חלק מן השלטון, והן
משתמשות בכספי הציבור בדי
להטיל את מרותן על האזרח.
מכאן התכונה הבולטת בהצבעות על
חוק לשון הרע: כל הח״כים הנכבדים מצביעים
בדיוק לפי רצון המפלגות. אם יש
להם מצפון — ובוודאי יש להם — הרי
המצפון של כל אחד מהם צמוד בדיוק
לדעת מפלגתו. זוהי תופעה פסיכולוגית
מעניינת.
כל חברי הקואליציה, ללא יוצא מן הכלל,
מאמינים כי חוק לשון הרע מגן על האזרח
בפני העתונות המופקרת. כל חברי האופוזיציה
מאמינים כי אותו חוק הוא שרירותי
ומזיק.
תופעה זו חוזרת בכל הצבעה.
משה אונא הכריז שהמימשל הצבאי הוא
תועבה, והצביע בעדו. יזהר סמילנסקי הצ־

הרי די היה להחזיק בכנסת מכונת־חשבון
קטנה, מן הסוג המצוי בידי כל
קופאי בבנק. לכל מפלגה יהיה מנענע אחד,
עם מיספר המנדאטים שלה. בכל עניין שיתעורר,
יודיעו מזכירי־ר,מפלגה למזכיר־הכנסת
מה החליטו, ומזכיר־הכנסת ילחץ פשוט על
המנענעים המתאימים. בצורה זו תתקבל
אוטומטית תוצאת ההצבעה.
באותו זמן יוכלו הח״כים הנכבדים להינפש
בחוץ הריביירה, או לנאום בפני תורמי
המגבית בפלורידה. לא יורגש שום הבדל.

מבונה של 120 ברגים מפלג-
תיים, אסיפה של 120 רובוטים
נטולי־רצון -זוהי פארודיה של
כית־מחוקקים. זוהי קאריקטורה
עצובה.
שום שינוי מיכאני בשיטת־בחירות לא
ישנה זאת. הדבר ישתנה רק אם יקומו
בכנסת כוחות חדשים, בעלי מהות שונה
לגמרי. אם יופיעו בה חברי־כנסת שאינם
תלויים במזכירי־מפלגות, שאינם צריכים לדאוג
לחברות הכלכליות של מפלגתם, לתקציבי
התנועה הקיבוצית, לרשיונות־ד,ייבוא
של כמה אילי־הון, לפרנסת אלפי עסקנים
המשולבים במנגנון־ד,מדינה.

בקיצור: השאלה אינה מ י יישב
בכנסת הבאה, אלא מה תהיה
הכנסת.
לא אילו אנשים יישבו בה, אלא איזה
סוג של אנשים•

ואולי נכון לומר: אם יישבו בה
ככלל אנשים, או מכונות מפלגתיות.

כנסת
השישית לא תהיה שונה במו
) הותר, מכל הכנסות הקודמות. תמימות
היא לחשוב אחרת.
הפדרציה של המפלגות הישנות תוסיף לשלוט
בה. מישהו יעלה בכמה מנדאטים,
מישהו יירד בכמה מנדאטים. שלוש מפלגות
התפלגו, שני זוגות הקימו מערכים. כל
מפלגה תכניס לרשימתה איש חדש אחד
או שניים, ואולי — אחרי לחץ אדיר ונוראי
— גם שלושה.
הכנסת לא תשתנה.
גם אנו לא נשנה אותר, בפעם אחת.

אולם יש בכוחנו להכניס לכנסת
זו משהו שיהיה שונה לגמרי,
משהו שיגלם מהות חדשה, ראש-
גשר של מישטר פרלמנטארי אמיתי.
משהו
שיפוצץ את המועדון. משהו שישנה
את הסגנון. משהו שאינו מעוניין בתה
וסימפאטיה, אלא בפתיחתן מחדש של דרכי-
התקשורת בין הבית ובין העם. כפי שאמרנו:
משהו שיפעל במו גרגירי מלח ב־בום
מים.

ואש הזזמשרה סוגו ניסו בוננוניתו תר נני נושאי חנוזות 011 נתיחת !!ושב הנזסח

לא תהיה בבך ישועה. אכל
יהיה בכך אות לבאות -התחלה
של התחלה חדשה.

ייי ״י

.דינה
העם
ב ט חון ובטחוני!
לא במיקרד. נקראו הכוחות המזויינים
של ישראל בשם ״צבא הגנה לישראל״.
כאשר נוצר שם זה, בקיץ , 1948 עדיין
היתה ישראל רחוקה מן הבטחוניזם. רבבות
החיילים שעמדו מול האויב, מדן ועד
דמור, רצו שצבאם יהיה צבא של הגנה
— שיגן על המדינה, על חרותה ועל
חיי אזרחיה.
השבוע פעל צה״ל במיסגרת זו. ארגון
אל־פתח, גוף שאין לו שום פתרון לבעיית
ארץ־ישראל זולת מלחמה, פוצץ שורה של
מיתקני־מים בישראל. הגוף משמש בעיקר
כמכשיר במאבק בין סוריה ומצריים, והפעולות
נועדו להרגיז את עבד־אל־נאצר.
לבעייה מסוג זה אין פתרון צבאי מובהק.
היא מחייבת פתרון פוליטי, מיבצעים
יזומים של מדינאים אשר ישנו את פני
הדברים במרחב. אך בישראל אין שלטון
המסוגל לכך. לכך נאלץ החייל — כמו
תמיד — לסכן את חייו כדי לכפר על
מחדלי המדינאי.
חוליות צה״ל חצו את הגבול, פוצצו
משאבות בשטח ירדן. אף שלא היתד, כוונה
לפגוע בחיי־אדם, נהרג, כנראה, אזרח ירדני.
הפעולה כולה בוצעה במהירות, לא
נתקלה בשום קושי.
ספק אם פעולות כאלה עוזרות לשיפור
המצב. ספק עוד יותר אם כדאי לבצען
בתקופת בחירות, עיתוי העלול לעורר
מחשבות שליליות בלב אזרחים רבים.
אך אין ספק לגבי דבר אחד: החיילים
שמילאו את הפקודה פעלו כמיטב יכולתם,
והם סיכנו את חייהם למען הכלל. פעולת הצד השני שד המטבע,
קלקיליה היתד, ברוח שליחותו האמיתית
של צה״ל: להגן על החרות, החיים והרכוש.
אך באותה יממה נוצל צר,״ל לרעה,
לשם השגת מטרה פוליטית מפלגתית.
המושל
הצבאי, שהוא — לפחות להלכה
— קצין צבאי במדי־צה״ל, קיבל הוראה
להתערב בצורה גסה וברוטאלית במהלך
מערכת־ד,בחירות (ראה להלן) .פקודה זו,
המזכירה את תפקידם של הצבאות בקד,י־ליות־ר,בננות
של אמריקה התיכונה, ניתנה
לו על־ידי ממשלת לוי אשכול.
ההתערבות התעטפה, כמובן, באיצטלה
של הגנה על הבטחון, במיטב המסורת
הבטחוניסטית של דיין־פרם. אך מטרתה
היתד, גלויה לכל עין בלתי־משוחדת: להבטיח
למפא״י כמה מנדאטים נוספים
בכנסת.
ניצול הצבא למטרה זו הוא חרפה לממשלה,
וביזוי מדי צד,״ל. הוא עלבון
קודם כל, לאותם שסיכנו, באותה שבוע
עצמו, את חייהם בשליחות בטחונית בשדה.

המימשל
הצבאי
פשעבט חוני
ערביי ישראל מהווים כ־״ 120/מאזרחי
המדינה. על כן היו צריכים לבחור ב־14
חברי־כנסת, בערך.
בכנסת החמישית נבחרו באופן חופשי
על־ידי ערביי ישראל שני קומוניסטים ערביים,
וכחצי ח״כ מפ״מי • .כחצי מנדאט
בוזבז על רשימות־נפל ערביות שונות,
פרי מלחמת־חמולות.
לאן הלכו 11 המנדאטים האחרים? ארבעה
נמסרו לקוויזלינגים ערביים של מפא״י.
שבעה האחרים הלכו למפא״י עצמה.
11 מנדאטים אלה שינו את פני הכנסת.
בלעדיהם לא היתה מפא״י מסוגלת לשלוט.
בלעדיהם לא היה רוב לקואליציה
הנוכחית, גם לפני פרישת רפ״י.
דוג ישן בחורף. חשוב יותר: לפי
התחזיות הנוכחיות, לא יהיה ללוי אשכול
שמץ של סיכוי להרכיב אי־פעם ממשלה
חדשה, אם יאבד 11 מנדאטים אלה, או
אף חלק מהם. הוא זקוק לכל מנדאט,
כמו טובע לאוויר.
לצורך זה קיים המנגנון הקרוי ״מימשל
צבאי״ .אין לו שום קשר עם תפקידים
בטחוניים אמיתיים. תפקידים אלה מסורים
בידי מוסדות־בטחון אחרים, המתנגדים
(מאחורי הקלעים) בחריפות לקיום ד,מימ־של
הצבאי.
במשך שלוש שנים ותשעה חודשים ב•
ח״כ מפ״ם יוסוף חמים נבחר בעיקר
בקולות יהודיים.

כל ארבע שנים קיים המימשל במצב רדום,
כמו דוב הישן שינת־חורף. אך בשלושת
החודשים האחרונים לפני הבחירות הוא
מתעורר לפתע לחיים חדשים. על־ידי שימוש
במינימום של אלימות ומכסימום של
הטלת־פחד, הוא דואג לאותם מנדאטים.
כמו הפיכה צבאית. השבוע פעל
המימשל שוב.
מזה כמה שבועות משתדלים ראשי קבוצת
אל־ארד, יחד עם כמה אזרחים ערביים
אחרים, להקים רשימה לכנסת. הפעולה
נעשתה בגלוי, זכתה לפירסום רב בעתונות.
היא נעשתה למען מטרה שאינה בלתי-
חוקית, אלא דווקא חוקית ביותר: להשתתף
בבחירות.
אי־שם בירושלים נערכה התייעצות קדחתנית.
ראש־הממשלה עצמו הכריע. באמצעות
יועצו לעניינים ערביים, הועברה ההוראה
לכל מוסדות המימשל הצבא ו־שרות־ה,בטחון:
למנוע בכל מחיר את הופעה
אל־ארד בבחירות.
הפעולה בוצעה בזריזות. ארבעה מפעילי
אל־ארד הוגלו ממקומות־מגוריהם (אליהם
היו מרותקים עד כה, עם חובה להתייצב

+צפה לפעולה מהדעת של מנגנון-החושן -נגד ״רשימת
העולם הזה — כוח חדש׳ /ההחלטה על 5ד גפלה בדרג הגבוה
ביותר, בהשתתפות לוי אשכול עצמו. הפעולה תובגגה בף
שתבוא מיד אחרי הפעולה נגד קבוצת ,,אל־ארד״ .מטרתה ;
למנוע בכל מחיר את השתתפות הרשימה בבהירות.
• תוכניות-המחאה של העתוגאים, נגד חוק לשון הרע,
ייתקלו במיכשולים חמורים. ההחלטה המעשית החשובה ביותר של
עתונאי ישראל קוראת לשביתת־אזהרה של 24 שעות. אולם כמה מן העורכים

והמו״לים של העתונים היומיים החלימו לסכל פעולה זו. שניי מן העורכים —
אריה דיסנצ׳יק ממעריב, ושבתי דניאל מד,צופה — ירחיקו לכת עד נדי כן
שיפתחו במערכה הגנה על חוק־התועבה וינסו להסביר כי הוא חוק דמוקראטי
חיובי.

• אגודת־ישראל תקיים הפגנות ועצרות-מחאה נגד ניתוח
מתים. אין זה מן הנמנע, ני בראש ההפגנות ישאו גופות מבותרות של מתים.
מטרת ההפגנות: פגיעה במפד״ל, השלטת במשרד־הבדיאות.

• דויד בן־גוריון עשוי להגיש תביעה משפטית על לשון*
הרע נגד לוי אשכול. בך גוריון יטען ני הודעת אשכול במזכירות
מפא״י, שבימי שלטונו של בן־גור־יון
נעשו דברים שלא היו בסדר,
יש בה כדי להעליבו ולגרום נזק
לשמו ולמעמדו.

• רפ״י תפרסם רשימה
שחורה, שתכלול שורה של
כשלונות כמדיניות החוץ,
ותטען כי שרת־החוץ גולדה
מאיר אחראית להם ישירות.
אנשי רפ״י היססו אם לפרסם רשי־מה
זו, לנובח מצב בריאותה הרופף
של מאיר, אולם ע השיפור החלקי
שחל במצב בריאותה, לא
עוד פיר 8ו 1הרשימה.

יעוכב

• יום!? אלמוגי יהווה מטרה
מיוחדת להתקפות המעיד.
פרשיות שונות, ששמו של
אלמוגי קשור בהן, יזכו לפירסום
נרחב בתפמולת־הבחירות של המערך,
מתוך כוונה ברורה להציגו
כאיש־האגרוף. המערך נמנע מד כה
מלתקוף את אלמוגי, מתון חשש
שהדבר ירגיז את אבא חושי. לאחרונה
הוברר כי חושי נפגע אישית
מכמה מהופעותיו של אלמוגי ב\
\ 7^3 .ו 1 9 6 5 1
חיפה׳ ובמטה המערך מעריכים עתה
כל יום במישטרד ,),למקומות נידחים (ראה
כי לא רק שחושי לא יתנגד להתקפות עליו, אלא גם יצטרף למסע האישי
להלן) .שליוד־סתר ניסו להכריח את חותנגדו.

טופס־ד,רשימה להכריז על ביטול חתימותיהם.
שלוחות אחרות הכינו פעולה למניעת
הגשתה של הרשימה או למניעת
אישורה.
בכך נקבע בישראל תקדים ד,רד,־סכנות.
בפעם הראשונה בתולדות המדינה הופעלו
זרועות הרשות המבצעת בגלוי כדי להשפיע
על הרכב הרשות המחוקקת.
מכאן ועד להפיכה צבאית אין עוד מרחק
מהותי, אלא כמותי בלבד.
אלימות כמקום חוק. הפעולה כולה
הוסוותה יפה בסיסמות בטחוניות, אותן
למד לוי אשכול מקודמו ויריבו־כביכול.
קול ישראל, שהודיע על ההגלייה, דיבר
על ״חידוש פעילות״ אל־ארד, מבלי ל הזכיר
כלל שפעילות זו נוגעת לבחירות.
כתבי מנגנון־החושך בעתונות המטירו על
הקהל כתבות־אזעקה על הסכנה האורבת
למדינה מהופעת אל־ארד בכנסת.
אולם העובדות הפשוטות הן:
• לפי חוקי ישראל, מותר לכל קבוצה
של אזרחים להשתתף בבחירות. רשות
זו ניתנת גם לפושעים, לבוגדים ולכל
קבוצה אחרת. לכנסת הראשונה נבחר נתן
ילין־מור, ראש לח״י, שישב אז בבית ר,סוד,ר
על פי אותו חוק שהופעל נגד
אל־ארד.
#אם רוצה המדינה למנוע השתתפות
בבחירות מסוג כלשהו של אזרחים, יכול
הדבר להיעשות רק על פי חוק חדש. שום
חוק כזה לא נתקק, והתערבות מנגנוני־חושך
בפרשה זו, על פי חוקי־החירום המנדטוריים,
היא פעולה קולוניאלית ו־דיקטטורית.
(המשך
בעמוד ) 12

• גם לאחר שהממשלה תאשר סופית את התקנות לבחיר״
רבנים מקומיים, לא ייערכו בחירות של רבנים בערים.
המפד״ל מעוניינת כי כל הרבנים המועמדי לתפקידי רבנים ראשיים מקומיים
יתמכו בה במערכת־הבחירות, והיא תעשה הכל שההכרעה בבחירת רבני הערים
תידחה עד לאחר הבחירות, כדי שהמאוכביס לא יזיקו בינתיים למאמץ־הבחירות
של המפלגה.

• חוגים הקרובים לגח״ל יפיצו שמועות, כי המועמד ה
ראשון ברשימת הליבראלים העצמאיים, פינחס רוזן, יתפטר
מיד לאחר הבחירות. דבר זה יאלץ את רוזן לפרסם התחייבות לכהן כח׳־כ
במשך כל תקופת כהונתה של הכנסת השישית.

• מפא״י תשתמש באדמות הנגב כאמצעי לקנות את
נאמנותם של השבטים הבדואים. לראשי שבסים אלה, שעדריהג
עומדים סדי שנה בפני סכנת כל״ה מחוסר אדמות־מירעה, נרמז בבירור, כי
יוכלו לקבל בחכירה 40 אלף דונם, אם יבטיחו את קולות בני־השבטים

למערך.

כתב העולם הזה, ון כיסלו, מתאו אח פושו^

חזרה

הפ שע י

שוטרי כפר־סבא, פתח־תקעה וירושלים נחים בחצר
תחנת־המשסרה, בתום היום השלישי של החיפושים
אחרי אסתר בן־שיטרית. ש ביניהם כאלה שהשתתפו בבל הפעולות, מלבד הפסקות קצרות.

המחפשים עייפים

^ ני ראיתי אותה ! רק היום ב־
בוקר ראיתי אותה, כמו שאני רואה
עכשיו אותך,״ אמר גבר בריא ומשופם.
הגעתי לבית משפחת אלימלך בכפר־סבא,
ממנו יצאה ביום השני אחר־הצהריים הילדה
אסתר ולא חזרה שוב. מטרת בואי: חקירה
עתונאית שיגרתית.
הפרטים שסיפרו בני־המשפחה היו כבר
1פחות או יותר ידועים. אסתר בן־שימרית,
בת , 5באה עם אחיה דויד ( )7לביקור
אצל הסבתא, בכפר־סבא, לפני כ־ 15 יום.
תקופה קצרה לפני־כן, היתד, הסבתא אורחת
אצל חתנה מאיר בן־שיטרית, עולה
חדש, הגר בקריית־יובל בירושלים.
בתום ביקורה לקחה הסבתא את ילדיו
עימד, לביתה. את הילדה ראו בפעם האחרונה
בשעה שתיים אחרי־הצהריים. התחילו
לחפש אותה בבתי השכנים בשעה ארבע.
כשהסבתא חזרה מהעבודה, בשעה שש, הזדמנה
במיקרה ניידת־משטרה לשכונה, ואז
נמסרה הודעה על הילדה שאבדה.
בחקירתי חל מיפנה פתאומי, כשיעקב
עודי, דודה של אסתר, העיר לפתע :״אילי
המשטרה היתד, מחפשת באותו מרץ ובאותם
הכוחות בשפת־הים, כמו שהיא מחפשת
בסביבות כפר־סבא, היו מוצאים אותה מזמן.״

כוונתך?״ התעניינתי .״כוונתי שהיא
נמצאת שם. אני ראיתי אותה היום.״

עודי בסיפורו:
״היא נמצאת בין החולות, מונחת על
הגבעה הקטנה. המקום נמצא בין הכביש

לשפת־הים, יותר קרוב לכביש. כמה מטרים
ממנה יש עץ, עץ גדול.
״היא מתה. היא חנוקה. היא שוכבת עם

אמרתי: למה לכסות אותה? כך יהיה יותר
קל למצוא אותה. אבל הערבי טען שאני
מוכרח להגיד כך, כי אחרת יקרה לי משהו.

מטפחת?בנה ע? צווארה

ההסבר המדוייק יותר קיבלתי
> £לאחר דקות ספורות. השיחה התנהלה
במרפסת של דירת־המשפחה, ועודי רמז
לי שלא נוח לו לדבר בנוכחות אבי
הילדה. ירדנו לחצר, ושם המשיך יעקוב

האס שואה ובונה

אסתר בן־שיטרית (מצד ימין — מתחת לחץ),
| 1 7ן 1ך ך 1
בצילומה האחרון, בחגיגה בגן־הילדים בירושלים.
י י * 1 1 1/ן
הצילום הזה נשמר על־ידי יעקוב עודי, ונמסר על־ידו לכתב

רחל בן־שיטרית, אמה של הילדה הנרצחת, רואה
את תמונתה בעתון שנפל לידה בתחנת־המשטרה
היא באה למשטרה כדי לדרוש את שחרורו של קרוב־משפחתה, יעקוב עודי.

העולם הזה רגע לפני שהוא פתח בסיפורו הסנסאציוני. למחרת
מצא עודי את הילדה במקום ובמצב כפי שתואר בדייקנות
בסיפורו. לאחר מכן נעצר יעקוב עודי כחשוד ברצח הילדה.

פה פתוח. על צווארה יש מטפחת לבנה.
היא לבושה בשימלה כחולה עם נקודות
לבנות. היא שוכבת עם הראש בכיודן לים,
כולה מכוסה בחול^ .זה הכל.״
רק במאמץ עצום הצלחתי לשמור על
שלוזה חיצונית. הסיפור ניראה ברגע הראשון
כהודאה בפשע. שאלתי :״מאין אתה
יודע את כל זה? איפה ראית אותה?״
ואז סיפר האיש סיפור שדמה לאגדה מזרחית
:״יצאתי היום בבוקר כדי לחפש רב
אחד בבאר־שבע. סיפרו לי עליו, שהוא
מומחה לקריאת־עתידות. אבל כשהגעתי לשם
אמרו לי שהרב הזה מת.
״לא ידעתי מה לעשות, ואז מישהו יעץ
לי ללכת לערבי אחד, שהוא הרבה יותר
טוב מהרב המנוח. הוא לא ידע איך קוראים
לערבי והיכן הוא גר, אמר לי רק:
לך לשוק, תסתובב שם ותשאל. אתה
תמצא אותו. הלכתי, ובאמת מצאתי אותו.
״הוא צייר לי קודים על הפנים ועל
הידיים, ואמר לי להסתכל בכף־היד שלי.
הסתכלתי, ואז ראיתי אותה. הערבי אמר
לי: תגיד לו מה שאתה רוצה שהוא יעשה,
ואני אמרתי לו
״למי אמרת?״ הפסקתי אותו.
״היה שם עוד מישהו. מישהו שדומה
לשד. אני יודע שאתם לא מאמינים בזה,
אבל הוא היה שם. אמרתי לו שהוא יוריד
ממנה את החול, והוא הוריד אותו. אז
ראיתי אותה כולה כמו שסיפרתי לך קודם.
״אחרי זה הערבי ציודה עלי שאגיד לו,
לשד הזה, שיכסה אותה חזרה. סירבתי ו
מרדכי
אלימלך היה האחרון

1X ^ 1 1 1 1שראה את הילדה. הוא היה
אחד משלושת הראשונים שראו את גופתה.

הפשע בו הוא הנן עד

חשוב־ ואוד מכריו!

אמרת, לשד לכסות את הילדה, והכל חזר
כמו שהיה קודם. יותר לא ראיתי כלום.״

קטנה אחרת, שיצאה לחיפושים ביום השישי
בבוקר. לחוליה זאת השתייכו סבה של הילדה,
מרדכי אלימלך, בן־זקוניו, שמעון, ודודה
של אסתר הקטנה יעקוב עודי. החוליה
פעלה בפיקודו של הדוד.
למחרת סיפר לי שמעון אלימלך ( )13 על
מהלך חיפושיהם:
״יצאנו מהבית בשעה שבע בבוקר. לא
היה לנו כל רכב. לדוד יעקוב אין מכונית,
והוא אפילו אינו יודע לנהוג. נסענו באוטובוסים.
״בהתחלה
נסענו להרצליה, אבל שם לא
חיפשנו הרבה. אולי חצי־שעה, לא יותר.
הדוד יעקב אמר שאסתר לא יכולה להיות פה.

בחולות פקיסריה
— • סיפור נשמע משונה מאד. הוא
| )נשמע משונה כפליים, כי באיש שסיפר
אותו לא ניכרו כל סימני שיגעון. להיפך,
יעקוב עודי — שנחשב לראש המשפחה
כולה — נשמע שקול ואחראי.
הוא קבלן־בניין, מרח־יח יפה ועוזר ליתר
בני־המשפחה. הוא גם האדם האינטליגנטי
ביותר במשפחה. אולי מסיבות אלה לא
צחקתי, אלא אמרתי ברצינות :״אם כן, אז
אין בעיות. צריכים לחפש את הילדה לאורך
שפת־הים, מול כפר־סבא.״
״למה דווקא מול כפר־סבא?״ השיב עודי.
״ואולי בנתניה, ואולי בקיסריה?״
שמעתי את הסיפור ביום החמישי, השני
בספטמבר, בשעה שש בערב. ביום השישי
אחרי־הצהריים קיבלה משטרת חדרה הודעה
על מציאת הגופה בחולות קיסריה.
היא נמצאה במקום המתואר על־ידי יעקוב
עודי: בין כביש חדרה— חיפה לשפת־היס,
קרוב יותר לכביש. היא שכבה על גבעה
קטנה, מכוסה חול, במרחק־מה מעץ גדול.
מצבה של הגופה היה בדיוק כפי שתואר

״אז שוב נסענו באוטובוס לנתניה. שם
חיפשנו קצת יותר. היה חם, אבל הדוד
יעקוב לא רצה להפסיק, וישר מנתניה נסענו
לקיסריה.
״ירדנו בהצטלבות בכביש הראשון שיורד

! ״ ירה 1 7 | 1 1 1 1 1 9 1 1הקצין שקמוני, ראש המחלקה לזיהוי פלילי
1 1 1של חממה הארצי, בפעולה. במקום בו נמצאה
!1 1 11 הגופה נערכו חיפושים קפדניים. שני הפועלים העבירו דרך הרשת קילוגרמים רבים של חול.
סביבה הקרובה לבית. המלאכה היתה קשה
בצד השני של הגבול. ביום החמישי נמשכו
במיוחד, כי בשכונה נמצאים הרבה בתים
החיפושים, ושוב ללא הצלחה.
בשלבים שונים של בניה. השוטרים נאלצו
בין השוטרים נמצאו כאלה שהשתתפו
לעבור בכל בית, מיסודותיו ועד גגו. כל
בחיפושים כמעט שלושה ימים, מלבד הפפרדס
בסביבה נסרק בקפדנות.
סקות קטנות. ביניהם היה שוטר־תנועה בהחיפושים
פסקו בשעה 2.30 בלילה, חודשם
משה לוי, שכן של משפחת אלימלך,
שו שוב כעבור שעתיים. הפעם היה כוח-
שירד מאופנועו ביום השני בשש, הצטרף
המשטרה מוגבר, כלל 200 שוטרים. אליהם
לצוזתות המחפשים, לא נח עד ליום החמיצורפו
כ־ 100 תלמידים מתנדבים מבית־ספר
שי בערב.
אורם.

השוטרים והתלמידים התארגנו בשרשרות,
ופתחו בסריקת השטחים במעגלים גדלים
חצי?המגיה יבשה
והולכים שבמרכזם בית משפחת אלימלך.
באותו יום הצטרפו לחיפושים כלבי־המש־
**ה שלא הצליחו לגלות מאות שוט־טרה,
כוחות או״ם ומשטרת ירדן, שחיפשה
רים ומתנדבים, הצליחה לעשות חוליה

| ? ןןזך שמעון בן ה־ 13 מספר על מצי!
1 1 1 1את הגופה .״בכינו קצת, והדוד
נפל על האדמה ואז מצא את הנעליים שלה.״
לשפת־הים. הלכנו קצת בכביש הצדדי הזה,
ולא ירדנו ממנו. עד שהדוד יעקוב אמר
שמוכרחים לרדת מהכביש׳ כי צריך להיכנס
לתוך החולות.
(המשך בעמוד )20

החשוד

יעקוב סוד• מספר :״ראיתי
אותה! ראיתי אותה
במו שעכשיו אני רואה אותך. היא חנוקה.״
בסיפורו של עודי.
את הגופה מצא יעקוב עודי בעצמו.

התלמידים המתגדבים
ך רבע שעה אחרי השיחה בחצר

ביתה של משפחת אלימלך הייתי כבר
בתחנת־המשמרה בכפר־סבא. את החלק האגדתי
של הסיפור החלטתי לשמור לעצמי.
החלטתי גם לשמור בינתיים בסוד את שמו
של המספר. למפקד־התחנה סיפרתי רק על
תיאור מצבה של הילדה, ועל מקום הימצאה.
״הם הלכו בוודאי למגיד־עתידות,״ צחק
הקצין בתשובה. מיד אחרי זה הרצין :״תודה
רבה בעד הרמז. המשטרה לוקחת בחשבון
את כל הרמזים׳ אפילו הקלושים ביותר.״

המשטרה לא לקחה הפעם בחשבון
את הרמז הקלוש. ביום השישי נפתח
שלב חדש בחיפושים. הפעם הם נערכו בטווח
ארוך יותר מאשר בימים הראשונים.
לפעולה יצאו ג׳יפים שנערכו בארבעה
כיוונים עיקריים: כפר־סבא—ג׳לג׳וליה; כפר־סבא—איזור־התעשיה;
כפר־סבא—טירה; כפר־סבא—כביש
השרון, עד תל־מונד. היה זה
היום הרביעי לחיפושים, ולאיש — פרם
להוריה של אסתר — לא היה ספק שאסתר
כבר אינה חיה.
המשטרה פתחה בפעולה נמרצת מיד לאחר
קבלת ההודעה, בשעה 6ביום השני
שעבר. כחצי־שעה לאחר־מכן התייצבו כארבעים
שוטרים ליד הבית ממנו יצאה הילדה
למסעה האחרון. הם פתחו בחיפושים ב
נראה
בדיוק כמו שתיאר אותו יעקוב
עודי לכתב העולם הזה רן כיסלו. הוא
נמצא בין הכביש לשפת־הים. הגופה מונחת על הגבעה 2ב״

מסוס הנשע

קירבת העץ 1שחלקו העליון נראה מאחורי הגבעה. התאמת
הפרטים, היה בה כדי לועזע את כתב וצלם המערכת, ששמעו יחד
את סיפורו של החשוד, והגיעו למקום־הפשע לאחר שהגופה נמצאה.

כנז דיו ה
(המשך מעמוד )9
9אילו היתד, קיימת חוקה כתובה ב ישראל,
לא יכלה הכנסת לקבל אפילו
חוק המגביל את זכות־הבחירה לפי השקפות
פוליטיות.
• שום חוק !דנו יכול לשלול מאזרחים
זכויות חוקיות בגלל השקפות וכוונות
בלבד. איש לא האשים כחוק את
אנשי אל־ארד בפעולות בלתי־חוקיות.
9התקדים שנוצר נגד אל-ארד יכול
לשמש מחר נגד הקומוניסטים הערביים ־,
ובעתיד נגד כל גוף עיברי בלתי־רצוי,
כגון רשימת העולם הזה או חרות.
צנזורה של ש״ג? הפעולה נגד אל-
ארד אינה נוגדת רק את רוח החוק ה־
_דמוקראטי, אלא גם את ההגיון הקר.
דיעות אל־ארד אינן פופולאריות בישראל.
מרבית הציבור מתקומם נגדן. הקבוצה
טוענת שיש לכונן שלום ישראלי־ערבי
על פי גבולות החלוקה של . 1947 שום
מחרות ועד
גוף אחרבישראל —
העולם הזה — אינו תומך בדיעה זו.
השאלה היא: האם מותר לאזרחים לדגול
בדיעה בלתי-פופולארית כזאת, ולהטיף
לה בדרכים גלויות וחוקיות?
גרוע מזה: מי בכלל קובע אם מותר או
אסור להשמיע דיעה מסויימת? האם נמסר
הדבר לסמכות המושל הצבאי, ראש שרות־
,1בטחון או שר־הבטחון?
אלה הן שאלות שאינן נוגעות לאל־ארד
דווקא. הן נוגעות לטיבו של המישטר
בישראל, והן מצביעות על הסכנות הקטלניות
הכרוכות במצב בו אין למדינה חוקה
כתובה, המגדירה את זכויות-היסוד של
האזרח.
מטרה גסה. כלפי קבוצת אל־ארד
הושמעה בעבר הטענה כי אינה מכירה
בקיום המדינה. אחת ההוכחות לכן: סירוב
הקבוצה להשתתף עד כה בבחירות
כלשהן למוסדות ישראל. טענה זו עמדה
לנגד עיני בית־המשפט הגבוה לצדק, כאשר
סירב להעניק לאל־ארד את חופש-
ההתאגדות.
אולם דווקא התייצבות אל-ארד בבחירות
* אפשרות זו אמנם נידונה בהתייע־צויות
חשאיות של יועצי ראש־יהממשלה,
אן נדחתה.

מערעת טענה זו. מי שמשתתף בבחירות
לכנסת, מכיר בעליל ובגלוי בקיום המדינה.
לפי החוק אין אדם יכול להיות חבר-
כנסת בישראל מבלי להצהיר רשמית אמונים
למדינה ולחוקיה.
כאשר קבוצה, המכריזה על אהדתה לתנועה
הלאומית הערבית ולגמאל עבד־אל־נאצר,
מחליטה להצהיר הצהרה כזאת,
ולהשתתף בחיים הפוליטיים של המדינה,
הרי יש בכך משמעות פסיכולוגית ופוליטית
רבה. מבחינה בטחונית טהורה, אי וולת
היא למנוע ממנה ללכת בדרך זו.
כי כאשר נחסמת דרכו של הנוער הערבי
אל הכנסת, אל העתונות ואל ההתאגדות
הגלויה, משאירים בפניו רק דרך אחרת:
אל המחתרת ואל רשת־הריגול.
על כן מהווה פעולתו של לוי אשכול
לא רק פשע כלפי הדמוקרטיה, אלא גם
פשע כלפי בטחון המדינה. היא עולה בקנה
אחד עם שאר פעולותיו: מחוק־השבת ועד
חוק־לשוך הרע.
פשע זה חמור שבעתיים מפני שמטרתו
היא כה ברורה וגסה: להציל למפא״י
ולזנבותיה כמה מנדאטים בכנסת ר,ששית.

מפלגחז
ד ד 1ללח צי שעה
למשה דיין היה חלום: הוא
גול הישראלי.
דד,־גול, משחרר צרפת, מאס במפלגות
הישנות. הוא פרש לכפר קטן. הוא ישב
שם במשך 15 שנים ארוכות. הוא חיכה
שהעם יקרא לו לחזור. הוא דחה את
בקשות כל העסקנים שניסו להחזירו בצורה
זו או אחרת. ורק כאשר עמדה צרפת
על סף ההתמוטטות, כאשר הכל הסכימו
שרק הוא יכול להציל את המדינה,
נאות להיענות להפצרות הנשיא וליטול
את השלטון לידיו.
דיין ניסה. הוא כמעט פרש משני פלגי
מפא״י. הוא במעט פרש לאילת. הוא
כמעט קיבל על עצמו תפקידבחברת־דייג.
הוא התכונן לחכות חמש־עשרה שנה,
או לפחות חמישה,־עשר חודש, עד שהעם
המייואש יקרא אותו לשלטון.
פאניקה של סגירת השער. עברו
כמה וכמה ימים, ומשהו התחיל לדגדג

1רשימת העולם הזה -כוח חדש אין יומרה להכניס 120 /מחבריה לכנסת השישית. גם למפלגות הוותיקות אין,
אבל הן מגישות רשימות מועמדים בנות 120 שמות. בשלב מוקדם־
למדי של הקמת הרשימה החדשה נשאלה השאלה :״האם גם אנחנו
נציג 120 מועמדים?״
מכיחין שאין לרשימת העולם הזה — כוח חדש מצבור של עסקנים׳
אותם יש לפצות על־ידי הצבתם ברשימת המועמדים, ראינו
את עצמנו פטורים מן הצורך ללכת בדרכי המפלגות. הוחלט, על
כן, כי במקומות הראשונים ברשימה, בעלי הסיכויים הסבירים
להיכנס לכנסת, יוצבו פעיליה ונציגיה המרכזיים של הרשימה. אחריהם
יוצגו בפני הציבור מספר חברים המזדהים עם עקרונות
הרשימה, ואשר על־ידי הופעתם בין המועמדים יבהירו לציבור
את דמותה של התנועה החדשה, אשר נוצרה סביב רשימת העולם
הזה — כוח חדש.
כאשר הוחלט כי הרשימה תהיה מורכבת מ־ 20 מועמדים, נבחרו
ר,־ 20 בגלל כושר־לחימתם, הצטיינותם בחזיתות השונות של
המלחמה לטיהור המדינה, התבלטותם בשורת המתנדבים של הרשימה
החדשה.

תוך כדי הרכבת הרשימה, הועלה רעיון על־ידי אחד האוהדים,
כי בכל זאת תגיש רשימת העולם הזה — כוח חדש 120 מועמדים.
הוא הציע כי אחרי 20 המועמדים הראשונים, יוצגו 100 שמות
נוספים, של אישים ידועים בשדה המדע, האמנות, והמקצועות
החופשיים. הופעתם נועדה להפגין, לפי הצעה זו, גיבוי ציבורי
רחב ל־ 20 הראשונים. הוצע שיופיעו לפי סדר הא״ב של שמותיהם.
ביום הרביעי שעבר התכנסו בחצר קפה מאור בתל־אביב עשרות
מוזמנים כדי לדון בהצעה זו. נערכו גם פגישות מצומצמות יותר
באותו עניין. היו כאלה שחתמו בהתלהבות על הטופס הרשמי
להצגת מועמדות, מתוך ידיעה ברורה שאין המדובר בהצבתם במקום
סביר כלשהו. אך הובעה גם הדעה, כי יהיה בכך רק
חיקוי של מיבצע־הפירסומת המגוחך של את״א (אזרחים תומכים
באשכול) .״אתם קבוצת קומנוו,״ אמרו כמה מן המשתתפים
בהתייעצות׳ ״והוספת שובל ארוך של שמות מכובדים רק תסשטש
את דמותכם.״
לבסוף החליטה ועדת המינויים, כי דעה זו צודקת. על כן נגנזו
הטפסים של ״ועדת המאה״ ,והוחלט להגיש בכל זאת רשימה של
20 מועמדים ליזעדת הבחירות המרפזית. ואלה המועמדים:
. 1אורי אבנרי ,42 ,עורך קעול הזה, תושב תליאביב.
.2שלום פד,ן ,39 ,ראש מערכת המולק חזה, תושב פתחיחקווה.

יהיה דה־

על ארבע
את הפורש הגדול.
הוא ראה את שמעון פרס, אוחו הוא
שונא מקרב לב, הופך למנהיגה של רפ״י.
הוא ראה שלרפ״י יש סיכוי סביר להחזיק
מעמד בבחירות. הוא ראה שייתכן מא בי
למחרת הבחירות תקום קואליציה של
מפא״י ורפ״י, בלי אשכול ובן־גוריון, וכי
ראש רפ׳׳י יוכל לבחור לעצמו אז עמדת־מפתח
בממשלה.
כל זה יכול היה פוליטיקאי מנוסה לנחש
מראש. אבל דיין אינו מצטיין בניחושים.
זאת הוכיח במיבצע־סיני, כשטעה
לחלוטין בכל ההערכות הפוליטיות. זאת
הוכיח גם הפעם.
לפתע תקפה אותו פאניקה נוראה: שמא
ייסגר השער בעוד רגע, והוא יישאר
בחוץ.
על ארבע. כך חזר דיין — כמעט
על ארבע.
קדמו לכך הדלפות מאורגנות, בסיגנון
דייני מוכר: הוא יחזור, לא יחזור, יחזור,
לא יחזור. כך, לפני שנתיים, הדליף דיין
כי יתפטר, לא יתפטר, יתפטר, לא יתפטר
מן הממשלה.
ההכנה הפסיכולוגית היתר, כמעט פאת-
טית. נמסר בעתונות האוהדת כי דיין בי
.3דויד
ארנפלד׳ ,36 יהלומן, ממייסדי שורת המתנדבים, פעיל
ועד הסטודנטים להגנה על הדמוקראטיה, תושב תל־אביב.
הליגה לזכויות האדם,
.4אמנון זכרוני ,30 ,עורך־דין, מזכיר
תושב גבעתיים.
.5שמואל סגל ,48 ,עורך־דין, לוחם הבריגאדה הבינלאומית
בספרד, מפקד גדוד־מילואים בצה״ל. תושב רמת־גן.
.6יורם ברנע ,28 ,פרסומאי, לשעבר מזכיר הליגה למניעת
כפייה דתית בתל־אביב. תושב נווה־מונסון.
.7יהודה בן־משה ,43 ,מזכירהוזעד הישראלי לפירוז גרעיני,
מראשוני הפעילים של מפא״י שעזבו את מפלגתם בעקבות הדחת
לבון, תושב ירושלים.
.8נעים גלעדי ,39 ,אסיר־ציון בעיראק, מפיץ, תושב אשקלון.
. 9שלום מזרחי ,27 ,פועל, מראשי הצעירים שהתלכדו לטיהור
השלטון המקומי באור־יהודה.
. 10 טיבי גרום ,46 ,מחנך, דמות צבאית ידועה. תושב הרצליה.
.11 ישראל אלכסנדר (ואן דייק) ,35 ,פקיד, פעיל באירגון לשיוזי
זכויות אזרחי. תושב רמת־גן.
. 12 צבי גילאון ,40 ,עורך־דין, בעבר איש אצ״ל, וחבר תנועת
המישטר החדש. לאחרונה מפעילי המחלקה הערבית של חרות, תושב
רמת־השרון.
.13 קורט לוי ,50 ,יועץ כלכלי, עזב את הליברלים העצמאיים
לאות מחאה על חלקם בהכנת חוק לשון הרע, תושב גבעתיים.
. 14 רוברט הוף ,57 ,אחד המהנדסים הפעילים והידועים ביותר
בארץ, תושב צהלה.
. 15 סלמן טויק ,45 ,עסק בהוראה ובחינוך מאז עליתו מעיראק,
וממשיך לעסוק במקצוע זה בהתנדבות. כיום עורך־דין, תושב
דמת־גן.
. 16 יהונתן לב ,40 ,רוקח, מוותיקי הפלמ״ח הידועים, מראשי
תנועת המישטר החדש לשעבר, תושב ירושלים.
.17 גדעון לביא ,25 ,סטודנט, אחד המתנדבים הראשונים של
רשימת העולם הזח — כוח חדש, מרכז פעולות הרשימה בחיפה.
. 18 פטר־יוסף להן ,29 ,חקלאי ממושב רשפון.
. 19 מאיר רובינשטיין ,50 ,סוכן מסחרי שהוא גם צייר ידוע,
פעיל הארגונים לזפויות״האדם, תושב חיפה.
.20 אחמד מסארוה ,26 ,טרקטוריסט, הצטיין באירגון הפועלים
הערביים באזור תל־אביב, יזם את הפעולה הציבורית האל־מפלגתית
להבטחת שיכון נאות לפועלים אלה. ממייסדי המועצה לשיתוף
יהודי״ערבי. תושב כפר ערערה במשולש.

קש לברר דברים על המצע של רפ״ ,,
ושלא העמיד שום תביעות אישיות. מכיוון
שאיש אינו מתייחם ברצינות למצע של
רפ״י, ופחות מכל ראשי רפ״י עצמם, היתרי
זאת הכנה קלושה.
מה גם שלא הוסבר על מה, בעצם,
ואילו נקודות במצע
היה נטוש הוויכוח,
עוררו את תשומת־לבו המיוחדת של הדה־גול
בדימוס.
שוב ״זבנג וגמרנו״ .שיבתו של
דיין היתד, בבחינת דפיקה לפרס, שירד
מדרגת מנהיג־הרשימה לדרגת תת־מנהיג*.
האם הביאה ההצטרפות ברכה לרפ״י?
יחד עם דיין חזר צבי (״צ׳רה״) צור,
הוא רמטב״ל לשעבר. צ׳רד, שונא

את דיין לא פחות מכפי שדיין שונא
את פרס.
חיזוק הרשימה בשני אישים אלה יכול
לסייע לה. אך קרוב לוודאי כי ההשפעה
תהיה בדיוק הפוכה.
בשבועות הראשונים של קיומה, הצ׳.יחד,
רפ״י במקצת — בהנהגת פרס — להתנער
מן הריח הבטחוניסטי. היא ניסתה להתעטף
באיצטלה של מפלגת טכנוקראטים צעירים,
אנשי מדע ומשק.
הצטרפות דיין וצ׳רה מבליטה מחדש את
האופי האמיתי של רפ״י כמפלגה בטחוני־סטית,
מפלגת גנרלים משוחררים שעולמם
הוא ״זבנג וגמרנו״ ,מפלגה של הרפתקנות
אנטי־ערבית והתנגדות עקרונית לכל
יוזמת־שלום, של ריאקציה חברתית (״יד
חזקה״) ותורת־מישטר טוטאליטארית.
ספק עם איצטלה זו תוסיף לרפ״י קולות
באווירה של . 1965

בחירות
אמת ויצ ב
השבוע אמרו עסקני המפלגות את האמיתות
הבאות:

• ראש

המועצה

המקומית

אור־יהודה, מרדכי כן־פורת :״במשך
17 שנה ישב בכור שיטרית על כיסאו
ולא עשה כלום.״

• עסקן רפ״י, שמואל כן־שימ*

חון :״לפני ארבע שנים היה אבא אבן
מוכן להסביר בשבע שפות מדוע בחירות
אזוריות הן צו־השעה. עכשיו הוא מסביר
בשמונה שפות מדוע אין צורך בכר•׳׳

9עסקן גח״ל, חיים לגנון, עד

מפא״י :״השתלטות בעזרת פחד, רמייה
ואגדות משיחיות.״
• יגאל אלון על מפ״ם :״דפי-
טיסטים!״
9הנ״ל על גח״ל :״הרפתקנים!״

• גולדה מאיר על מצע רפ״י:
״עירעור יסודי על יסודות הדימוקראטיה.״

• אבא אבן עד דויד בן־גוריון:
״אדם אחד
הרוב.״

העושה

פלסתר את

9הנ״ל על רפ״י:

החלטות

״רעש, פלגנות

ויומרנות.״
* כדי לפתור את הבעיה האישית בין
פרס ודיין, הועמד במקום השני יזהר
סמילנסקי. פרס ירד למקום השלישי, כדי
שלא ייראה כמנהיג הרשימה אחרי בן-
גוריון, ודיין עומד במקום השביעי, האחרון
שנראה בטוח.
ה עול ם הז ת 461נ

השבוע עלה המסר על המערכה האחרונה בפרשת תל־גיבודים
**¥עה ארוכה לפני שעלה המסך על המע-
* /רכה האחרונה בפרשת השוחד של תל-
גיבורים, כבר היה אולמו של שופם־השלום
הראשי בתל־אביב, אליעזר זליקסון, מלא
קהל סקרנים.
בחורי ישיבה מגודלי־זקן ועטורי־פיאות
מיהרו לתפוס מקום באולם צר־המידות,
החליפו ביניהם דיעות על סיכוייו של רפאל.
מרצין ושופע ביטחון עצמי, הופיע באולם
סגן־השר לשעבר, כשהוא מלווה באשתו
ובנו הבכור. הוא הסיר את מגבעתו רחבת־השוליים,
נשאר חבוש כיפה גדולה. אשתו,
הנאשמים,
גאולה, התיישבה על ספסל
לימין בעלה, שמרה על ארשת־פנים חמורה.
ככל
שהלכו מחוגי השעון והתקרבו אל
השעה 9.00 הלך וגבר המתח באולם. נירגש
ומתוח, אבל שופע ביטחון, התייצב רפאל
מול עדשות הצלמים, שכיוונו את המצלמות
מכל עבר. הוא יישר את העניבה השחורה,
רכס כפתור פרום בחליפה הכהה, העיף
מבט זועף בצלמים.

״לא מודה!״
^ דממה המתוחה הופרה לרגע על־ידי
נ 1קריאתו של השמש :״בית המשפט!״
שלושת לשופטים נכנסו לאולם. מרצינים
וחמורי־סבר תפסו את מקומותיהם. לרגע
תר מבטו של השופט שלמה רוזנפלד אחר
קלסתר פנים מוכר. עיניו שוטטו באולם
הדחוס, נעצרו על דמותו רחבת הגרם של

נידחו. הפרולוג הקצר שקדם למערכה האחרונה
הסתיים. החלה המערכה המישפטית
הגדולה, שתחרוץ את עתידו הפוליטי של
יצחק רפאל.
מערכת הראיות של התביעה מורכבת
מכמה חוליות, שעל־ידי צירופם, תנסה התביעה
להוכיח את אשמתו של רפאל, הן
בנסיון לקשור קשר, והן במעשה עצמו.
התביעה מייחסת לנאשם עבירה, שאפשר
לפרטה בשבעה סעיפים, שרק צירופם עשוי
לפרוש בפני בית״המשפט תמונה מפורטת
ומדוייקת של הפרשה עצמה.

הסגן והמגן

ף* חוליה הראשונה בשרשרת, שהוטוותה
ן | על־ידי התובע, מתייחסת לתוכנית הקמתו
של בית־החולים הממשלתי בתל־גיבורים,
עוסקת בתקופה שלאחר הרכבתה של הממשלה,
בסוף . 1961
באותה תקופה עלתה במשרד הבריאות,
שנוהל למעשה על־ידי רפאל, התוכנית להקים
בית־חולים חדש שיכיל כ־ 500 מיטות, וש־הקמתו
תעלה כ־ 30—27 מיליון ל״י.
צמרת המשרד החליטה שהקמת בית־החולים,
הפעלתו והחזקתו, תימסר לחברה
משותפת לממשלה, לעיריית חולון ולעיריית
בת־ים.
העדות העיקרית בחוליה זו תימסר מפי
יהודה שפיגל, שעמד בראש הצוות הטכני,
שהיה ממונה על הקמת בית־החולים החדש
ותיפעולו, ומפי רופא משרד־הבריאות הדוק־

מפורשת בכתב של נציב שרות המדינה,
שטען כי העסקתו היא בניגוד לחוק.
הוא תבע ממשרד־הבריאות להפסיק מייד
את עבודתו של שפיגל. אולם במאי 1962
ניתנה גושפנקה חוקית להעסקתו של שפי-
גל, שזכה במכרז חוקי, מונה רישמית לסגן
המנהל־הכללי לענייני מינהל.
התביעה תשתדל להביא ראיות, שהיחסים
בין שפיגל ורפאל חרגו ממסגרת רגילה של
יחסים בין סגן־שר וסגן־מנכ״ל. יחסים אלה,
לדברי התביעה, מצאו ביטוי בכך ששפיגל
הילווה 10 אלפים ל״י לסגן־השר, דווקא
בתאריכים קרובים לעיסקת השוחד המפורסמת.
התביעה
תנסה להוכיח כי יהודה שפיגל
היה יותר מעובד מדינה. כעסקן מפלגתי
שימש כיושב־ראש הוועד של הישיבה על־שם
הרב מיימון. לעובדה זו תהייה בהמשך
המשפט משמעות רבה.

חלוקה מדוייקת
נ׳ פרטים אלה מתקשרים לחוליה
* /ה ר בי עי ת במסכת התביעה, העוסקת
בעניין שהיה לרפאל בקידום מוסד הרב־קוק
והישיבה על־שם הרב מיימון.
התביעה תנסה להביא ראיות לביסוס טענותיה,
כי המטרות שלהן נועד השוחד התיישבו
לחלוטין עם צרכי אותו מוסד, שהיו
קרובים לליבו של הנאשם. טענה נוספת:

שוחד. ב עז רתה שם
הנאשם המפורסם.
״הנאשם יצחק רפאל!״ קרא אב בית־הדין,
שופט השלום הראשי אליעזר זליקסון. במשך
שבריר של שניה קפא רחש שיחתם
החרישית של הנוכחים.
שליוו ובוטח קם רפאל על רגליו. רק
שפתיו זעו קימעה .״קראתי את גיליון האישום,״
ענה בקול רועד על שאלת אב בית-
הדין .״לא, אני לא מודה באשמה!״ קולו
הלך ונחלש: הלך ונחנק, ויושבי השורות התשובה האחרונות בקושי שמעו את
הצפויה.
כשקם סניגורו של טגן־השר לשעבר, עורך־
הדין החיפאי נפתלי ליפשיץ, ירד בבת־אחת
המתח באולם. רפאל הציץ בשעונו, החליף
כמה לחישות עם רעייתו ותלה מבט מרוכז
בפרקליטו.
לפני שבית־המשפט ניגש לעניין עצמו,
ביקש פרקליטו של הנאשם להעלות מספר
טענות פורמאליות הנוגעות לניסוח כתב-
האשמה, שיש בו, לדעתו, משום פגיעה
בנאשם, עוד לפני שבית־המשפט חרץ את
דינו.
אולם הטענות הטרומיות של הסניגור

טור כהן, שהיה ממונה על הצד המיקצועי.
החוליה השניה מתייחסת לשלב שאליו
הגיעו בהקמת בית־החולים. בשלב זה תנסה
התביעה להוכיח כי על כהן ושפיגל הוטל,
על־ידי הממונה עליהם, סגן־השר יצחק רפאל,
לייצג את משרד־הבריאות בוועדה המשותפת
לממשלה ולשתי הרשויות המקומיות.
התביעה תביא ראיות כי במחצית השניה
של 1962 התנהל משא־ומתן בין משרד־הבריאות,
בידיעתו וביוזמתו של רפאל,
לבין המרכז לתיכנון וביטוח בע״נז, במגמה
למסור לחברה זו את ההשגחה והתיכנון
של כל העבודות הקשורות במיבצע תל-
גיבורים.
שכר הטירחה שתבעה החברה עבור ביצוע
העבודות התקבל על דעת משרד־הבריאות,
אם כי המשרד הטיל על שפיגל לנסות
להוריד את הסכום.
בשלב זה יעלו קרוב לוודאי שתי בעיות
צדדיות לכאורה, העוסקות ביחסים בין שפי־גל
ורפאל.
סמוך לכניסתו לתפקיד, הזמין הנאשם
את יהודה שפיגל לעבוד במשרד־הבריאות
כיועץ לתפקידים מיוחדים, למרות התנגדות

בהזדמנויות שונות אף פעל יצחק רפאל
לסיפוק ומילוי צרכים שונים של מוסדות
דתיים אלה.
הנאשם היה חבר ועד הישיבה על שם
הרב מיימון. בוועד זה כיהן שפיגל כיושב־ראש.
לדברי התביעה היה לשניים עניין
משותף בפיתוח אותו מוסד.
על רקע זה מתבהרת החוליה החמישית
בפרשת התביעה: הקשר והשותפות בין
שפיגל ורפאל לשם קבלת ״תרומות״ ,וחלוקה
מדוייקת של השוחד בין המוסד שסגן־
השר עמד בראשו והמוסד שסגן המנכ״ל
עמד בראשו.
החוליה השישית במסכת הראיות, תתיחס
לפעולות שבוצעו לשם השגת ״התרומות״
והשוחד. לדברי התביעה הטיל מנהל המרכז
לתיכנון וביטוח בע׳׳מ, לאחר בירור הצדדים
העקרוניים של העיסקה, את המשך הטיפול
בעניין על יהודה יראוני, שניהל מעתה את
המשא־ומתן עם המוסמך לכך מטעם משרד
הבריאות, יהודה שסיגל.
התביעה תנסה להביא ראיות כי באחד
השלבים של המשא־ומתן עמד על הפרק
עניין ״התרומה״ .לדברי התביעה דובר עם

צחק ובאל בורך למשכם
יראוני על הסכום הכולל של השוחד, תמורת
התקשרות עם החברה אותה ייצג. יראוני
היה צריך לשכנע אדריכל מסויים ״לתרום״
את חלקו.
התביעה תנסה להוכיח כי יראוני פעל
מתוך ידיעה ברורה כי סמכויותיו של שפיגל
במשרד־הבריאות מאפשרות לו להעלות דרישות
מסוג זה. וכי כל פעולותיו בוצעו
בידיעתו של הממונה עליו, סגן־השר הנאשם
עתה במשפט.
החוליה השביעית בשרשרת תנסה לחזק
את הראיות הישירות נגד הנאשם מתוך
התנהגותו. התביעה תשתדל להוכיח כי רפאל
ניסה להמעיט את דמותו ותפקידו של
שפיגל, התכחש לעובדות שהיו ידועות לו
היטב ולמעשים שעשה, או שנעשו בידיעתו,
והקשורים בפרשת עיסקת־השוחד.
התביעה תביא ראיות שהנאשם נתן בעדותו
והודעותיו הסברים בלתי מתקבלים
על הדעת לפרשיות הנוגעות במוסדות המעורבים
בעניין, ושהיו חייבים להיות בתחום
ידיעתו.
עדי־התביעה במשפט יעידו שהנאשם
ניסה ליצור רושם שאין בינו לבין החקירה
בעיסקת השוחד ולא כלום. הוא ניסה, לפי
גירסת התביעה, למנוע פירסום שיחה בינו
לבין עיתונאי מסויים על עניין השוחד, עד
כדי הצעת תמורה לאותו עיתונאי, אם
יימנע מפירסום השיחה.

גכן מה ער,ב הבחירות
ך* שעלה עד התביעה הראשון, יהודה
יראוני, על דוכן העדים, שוב התחממה
האווירה בבית־המשפט. הנאשם שלח בו
מבטים גנובים, רשם לעצמו הערות, נשך
תכופות את, שפתיו וכסם את ציפורניו.
המתח באולם עלה.
כי יהודה יראוני, ששילם מחיר יקר
בעיקבות עיסקת השוחד המפורסמת, היה
מוכן לנצל עד תום את ההזדמנות הגדולה
שניתנה לו ערב־הבחירות, לפרוע את חובו
מאלה, שלדעתו, סיבכו אותו, ושבגללם היה
עליו לרצות תקופת־מאסר•
יראוני היה רק ראשון העדים שיגרמו
מורת־רוח רבה לנאשם, שנאלץ להקשיב לכל
מהלך הדיון. אולם עדויות התביעה יגיעו
לשיאן כשיהודה שפיגל יתפוס את מקומו
על דוכן העדים, סמוך מאד לספסל הנאשמים
שעליו יושב יצחק רפאל.

צחנן וכאל געעויב לעדותו שר ער־החביעה יהודה ראוני, ונפגין -יחסו נחנעות טין

לרגלי המצב החמור, העיר ההולכת ו־מתכערת,
המבנים הנוראים ד,מאפילים על
שמיה, החליטה קבוצת אנשים ׳חזקה ליטול
את העניינים לידיה.
שתי דוגמניות וצלם. כל אחד מהם
לחוד נראה אמנם רזה וחלש, אבל העוצמה
נימדדת לפי כוח הליכוד, וכשהם מלוכדים
הם כוח רציני, והם גמרו אומר להציל
את האזרח מהשיגרה המכוערת של
עירו תל־אביב.
קודם כל הם קבעו את המסקנה היסודית
העגומה, שאי אפשר לשנות את
פניה של העיר, כי הדבר תלוי רק בראשי
העיר. אבל האם משום כך חייב האזרח
לסבולי!

בהחלט לא! קראו פה אחד שתי הדוגמניות
וצלם העולם הזה, שמצאו השבוע,
לאחר מחקר מעמיק, פיתרון זול והגיוני
לסבל התושבים.
הפיתרון הוא לשנות את האזרח. ללמד
אותו הרגלים חדשים, זוויות מבס
חדשות, כמו, למשל, להתחיל להתבונן
על תל־אביב מבעד לרגליים. כל עיר, גם
המכוערת ביותר בעולם, תל אביב וכדומה.
תיראה מדהימה ביופייה מבעד מסגרות של
רגליים חטובות ארוכות, הגרובות בגרבי
תחרה אדומים או ירוקים או שחורים,
שהם כמובן צו־העונה הישראלי לחורף זה.
הדוגמניות. אילן ארקין הישראלית-
האמריקאית, וסוזאן ראטוני הישראלית־ההונגריה,
יצאו בלוויית הצלם לרחובות־

כאלה תהיינה וגליו נחווף זר! -ושחגבוים ׳חשנו מה שיוצו

לרגלי המצב

שוטות תנועה

היא אילן ארקין האמריקאית, אשתו נוזל הפננוומימאי
ג׳וקי ארקין, דוגמנית כיונו, ושחקניודנולביזיה אמריקאית
לשעבר. דרך רגליה הגרובות גרביים משובצות, ניראה רחוב אבן־גבירול בזווית חדשה.

העיר הסואנים, והציעו לאזרחים ישרי-
הדרך, שעברו במקרה, לנסות את הפיתרון
החדש שלהן.
מספר אזרחים זועזעו והודיעו שיקראו
למשטרה. אבל תמיד, ובכל מדינה, קיימים
מתי מעט של גיבורים, של אמיצי לב
המוכנים לצאת הראשונים לקרב. ואיש
כזה נימצא ברחוב פרישמן, בכיכר מלכי
ישראל, מול בניין העירייה החדש, והמיוחד
בכיעורו.
לגיבור המתנדב קראו איקא ישראלי.
צייר עברי, בעל עבר מפואר. הוא הסכים
להיות האזרח הישראלי הראשון הרואה
את תל־אביב מבעד לרגלי אשה.

מיגול שלום

גילוי עיריות

כך נראה בניין הנויריו
בתל־אביב, מבין מסגר
ירוקות — מודל חורף — 66 תוצרת סברינה.

על רקע גרני־תחרה אדומות המכסות את רגליה
של אילן ארקין. השנה תלן באופנה זו האשה
הישראלית. הגבר הישראלי ודאי יקרא חמם על אופנה זו, אבל מי ישים לב אליו!

בלי עי
התחרה שבא

מיפקד רגלי
חנו ר רו ח

חדש, בכיכר מלכי ישראל
־גליים גרובות גרבי־תחרה
.מנית אילן ארקין יושבת

אחרות

הדוגמנית סודאן היא מפקדת מיטדר הגרביים הרקומות אשר
נערך השבוע ביפו בשטח הגדול. היא נראית מבעד לרגליים

ה עוררו ת

על הכביש, משקיפה דרך זוג רגליה החטובות של כוכב חדש בשדה•
הדוגמנות הישראלי: סוזאן רטוני ההונגריה, שהיא גם שחקנית, ושהגיעה
לפני חצי־שנה לארץ. אביה הוא במאי הסרט מקצועה של הגברת ווארן.
הוא השתטח באמצע הרחוב, בהתאם
לתקנות, ונתבקש להציץ על בניין־העיריה
החדש, מבין זוג רגליה של הדוגנלנ-־ר
אילן, שעמדה בדיוק מעל לראשו.

קהל רב הקיף את הסביבה והיה תאב
לדעת מה באמת רואה הצייר איקא מבעד
לרגלי הדוגמנית? את האמת? את כל האמת?
כעבור דקה ארוכה התרומם הצייר על
רגליו, ניקה את האבק ממכנסיו שהיו
פעם לבנות, והודיע מלא התפעלות :״זה
היה הנוף היפה ביותר שראיתי בכל
ימי חיי.״
״הורה!״ צעקו הדוגמניות והצלם והתחבקו.
הפיתרון הצליח.

ן | ן ן מבקשת אביטל מהחבר שלה רפי, שביקש בסן־
11 הכל לראות את בניין־העיריה החדש דרך רגלי־נה
החדשה של הדוגמניות סוזאן רטוני ואילן ארקין.

את גרבי התחרה, תרם בית־החרושת
סברינה. בחורף זה, תלך בהן האשד, הישראלית,
אחרי שבשני החורפים הקודמים
הלכה בהן האשה האירופית. גרבים אלו
לא זכו לאהדה מצד הגברים האירופים,
שהכריזו עליהן כאנטי־סקס וולגארי. הנשים,
כמובן, ציפצפו על הכרזות הגברים, המשיכו
לקנות גרבים רקומות, ולהכריז הכרזות
משלהן כמו למשל, זאזא גאבור,
שאמרה :״אני משתגעת ללבוש את הגרביים
האלה. מפני שאני ניראת כל כך טוב
כשאני מורידה אותן.״
הגבר הישראלי, שראה השבוע לראשונה
את גרבי־התחרה, הגיב במילים אלו:
״אם להיות מאד כנה,״ הוא אמר ,״אני
מעדיף לא לענות.״

האשה נחלוס
אילן, ועל

לא כל גבר זוכה לכך שהאשה בחלום תהיה גי אשתו
במציאות היומיומית. מבין רגליה הרקומות של הדוגמנית
רקע בניין שלום, מציץ בעלה המאושר — הפאנטומימאי ג׳וקי ארקין.

א 1שי ס
ש חי טהכשרה
גם השבוע חזר דויד בן־גוריון ואמר
שמנהיגי העם חייבים לדבר אמת. כדי
לתת תוקף לדבריו הסביר, מתוך ענווה,
כי הוא מכיר ראש ממשלה אחד, שאת
שמו לא ציין, שמימיו לא נשא דבר שקר
בכנסת • .ח״ב מפא״י ישראל קרגמן
התרגז, הודיע כי לפחות פעם אחת הוא
שמע דבר שקר מפיו של ביג׳י. היה זה
כשח״ב הציונים הכלליים המנוח ישראל
רוקח הגיש שאילתה בכנסת, שאל את
ראש הממשלה אם נכונה השמועה כי
אנשים מסויימים הציעו פעם לבן־גוריון
לתפוס את השלטון במדינה, כדי להשליט
בד, סדר. בן־גוריון ענה אז כי לא היו
דברים מעולם. קרגמן מעיד כי היו. ה הוכחה
שלו: הוא שמע על כך מפי ב ך
גוריון עצמו, שסיפר זאת במרכז מפא״־
ב 1958 כשיצא ח״כ יצחק רפאל
מאולם בית־המשפט בתל־אביב, שם נפתח
משפט השוחד בו נאשם, נתקל בצלמי ה־עתונות.
הוא נזכר כי שעה קלה קודם
לכן צילמו אותו כשניכנס, רטן כלפיהם:
״מה? עוד פעם? האם השתניתי מאז?״
״עוד תשתנה!״ ענה לו אחד • .האיש
הכי אהוב על עובדי מלון שרתון בתל־אביב,
הוא דווקא שגריר גרמניה רולף
פאולס. הוא הספיק כבר ללמוד כמה
מילים עבריות, פונה אל העובדים ב״בוקר
טוב״ ו״שלום אהרץ עופרי, ש נתמנה
לשגריר ישראל בקהיליה המרכז-
אפריקאית, הוא יהודי דתי וזהיר. הוא
לא סומך על אחרים. לכן למד, ערב
צאתו לשליחותו, את הילכות השחיטה ! 7
כשרה ואף עשה בה פרקטיקה פרטית.

למסיבה א מי תי ת
ולתאה <וו 13 וו תירו

דו±וכזד 7ו ה פי לי פכז
הו א האחד־ ו הי דייי ד!
איכו ת־בקליטה
י צי בו ת
שרות

פסטיבלה עירו מים

ובצליל

בחוזק

ובזמן

מוסמך

ונאמן

להשיג ב חנויו ת לצרכי ח שמל

3ילי 03ר/\/׳9׳ //לז ׳/י7/

פ ר סו ם ^פיגדלד

פקידות
1 הרשמת בו ג רי ח /ט/י/י ״ א
לכתות ט /י׳ ,י״א, י״כ
כשעות 9-12 ; 5-8
הרשמה גם לקורסי ערב

כ תי ב ה במכונה

ת״א, בן־יהודה
חיבה, הרצל ^44

איחוד ב תי־ ס פו לפ קידו ת ו לנג רו ת
תל׳ אב׳ב
הח שמונ א׳ם 05ו

בלפור 6

כיתות בוקר דו־שנתיות

כיתות חד־שנתיות
כוקר או ערב

ל פ קי דו תלפ קי דו ת
למסיימי׳ ח׳ וכן ט׳ תיכון
כיתות חד־שנתיות

כיתות בוקר או ערב

ל פ קי דו תלבג רו ת
)למסיימי י׳ או י״א תיכון

• הסיפור הבא
בכסף זה מכונית.
מתהלך בחוגי המערך: בעיר מסויימת יהיה
ראש העיר הבא פרפר. למה? כי ראש העיר
הנוכחי הוא גולם • .עוד סיפור
מערכי: כשנשאל יוסף אלמוגי מה פירוש
האותיות ב״א המשמשות סימן ל־רשימתו,
אמר :״אלה הם ראשי־התיבות
• לשגריר שח־יץ בשל
כוח עולה.״
ישראל, ז׳אן דה־שטוץ, נמאס כבר.
כל פעם היו סוחבים מכיפת המנוע של
המרצדס שלו את הסמל דמוי הכוכב.
מה עשה? הוא התקין צפצפה מיוחדת,
המשמיעה צפירה של ניידת־משטרה, כל

כולם כבר יודעים ששלישית גשר הירקון
קצרה הצלחה בעת מסעה האחרון
בפאריס, אך רק חברי השלישיה עצמם
יודעים כי אחד מהם, אריק איגשטיין,
לא נהנה כלל בעת שהותו בעיר האורות.
אריק, שהוא קצר־רואי, שבר את משקפיו
ביום בו הגיע לפאריס, מסר אותם מיד
לתיקון. הוא נדחה בלו ושוב, קיבל
אותם רק כעבור כמה שבועות, בערב
החזרה לישראל. רק ביום האחרון לשהותו
בבירה הצרפתית, הספיק לסקור אותה
מבעד למשקפיו, קבע בהתפעלות :״בחיי
שזו עיר יפה חבר השלישיה לשעבר,
יהורם גאון, הלומד עתה בניו־יורק טלביזיה
ומישחק, רגיל כנראה ללהקות זמר.
אם הוא לא מוצא כאלה, הוא מארגן
אותן לבד. כך עשה לאחרונה, הקים להקת
זמר המורכבת מחבריו ללימודים # .ישישה
בוכיה חדרה השבוע, בתום הצגת
חרביזור, אל מאחורי הקלעים, התעקשה
לפגוש את יוסי כנאי. כשפגשה בו
לחצה את ידיו ומילמלה ברוסית. יוסי
לא הבין, חיפש מתרגם. התברר לו כי
גם בעלה וגם אחיה של הישישה הנרגשת
שיחקו פעם, לפני עשרות שנים, ב־רביזור.
היא באה להודות לו, כי הוא
הזכיר לה אותם • .כשקירק דוגדאס
— קולונל מרכוס — פרץ בדהרה את
הקטע האחרון של דרך בורמה, בסרט
הטל צל ענק, שימש עוזר־הבמאי מיכה
שגריר כנהגו. אחר־כך נסע הקולונל
לאיטליה, שם נמשכו צילומי הסרט, וכימי
עט שכח את נהגו האמיץ. לפתע התברר
שצריך להשלים את סצינת הפריצה. מפיקי
הסרט הבריקו למיכה מברק, ביקשו אותו
שי פוץ לרומא. מיכה הודיע להם שהוא
מסכים, בתנאי שיאפשרו לו לקפוץ ׳גם
לפאריס, להיפרד שם מחבר טוב שנוסע
לארצות־הברית. המפיקים נכנעו, ושגריר
קפץ מבירה לבירה, חזר כעבור ימים ספורים
לישראל # .בזמן ההסרטה באיטליה,
כשטכנאי הייצור של הטל צל ענק התקינו
מנגנוני פיצוץ שהיו דרושים לסצינת קרב,
התברר שהם עשו זאת בצורה ריאליסטית
מדי. ההתפוצצויות היו כה עזות,
עד ש־ 15 טכנאים נפצעו, הובלו לבתי־חולים.
ג׳ץ ודיין, שהשתתף בסצינת הקרב,
יצא ממנה בריא ושלם • .הסיפור
הבא מתהלך בקרב עסקני רפ״י, מסביר
איך הצליח נחום רז, עסקן צעירי הרשימה,
לרכוש מכונית פג׳ו. לנחום, שהיה
ידוע במפא״י כ״שרגא נצר של הצעירים״
,היתד, חברה במשך הרבה שנים.
בזמן האחרון עבר חתול שחור בין ה שניים,
והם נפרדו. רז, מספרים המשמיצים,
נהיה מצוברח, וכדי להתעודד מכר
את השיכון אותו הועיד לשניהם, קנה

תמר צברה
האמת במערומיה
אימת שמישהו מנסה להוציא את הסמל
• למי שלא זוכר את
של המכונית.
חשפנית־היצוא של ישראל, תמי צברה,
שנודעה פעם בשם תמי אלקיים: היא
מופיעה עתה בלונדון, בפסטיבאל כל-אירופי
לסטריפטיז, מתכננת משם סידרת הופעות
בלאס־ואגס שבארצות־הברית, נוסעת במכונית
מרצדס חדישה שרכשה זה עתה,
לובשת פרוות מינק בצבעים שונים, מתכננת
ביקור בישראל בשנה הבאה.

פ סו קי ה שתוגו
• עסקן רפ״י יצהר, נכון:

״אצל

התיכנון בא אחרי. הביצוע.״

• הפיזמונאי דירי
אסיפת את״א בהשתתפות
״זוהי הצגת המערך העצבני.״

מכוסי, על
אורי זוהר:

• ראש עיריית תל־אביב, מרדכי
נמיר, על המכביד :,״שמחנו עם
המנצחים על הפסדיהם.״

(ול מוקדמות)
העולם הזה 1461

פתאום חשנו שהתיזמורת נעלמה. האוכל נע לם.
המאפרות נעלמו. אחת מהן ביצבצה בזדון
מתחת לזרועו של אורח שלקח אותה למזכרת
מהמלון הכי יפה והכי גדול.
בתשע היינו בבית. שבעים, אך מאושרים.

שכםכ!ט9

הכ יפת, הכי גדול

הוזמנו למסיבת־הקוקטייל הראשונה של המלון
הכי יפה, הכי גדול, הכי יפה והכי גדול.
כך תיאר לנו את המקום מנהל המזון והמשקאות
של המלון הכי־יפה־והכי־גדול, הילטון.
הוא לא אמר לנו הכי יפה ממה, הכי גדול
ממה, ואנחנו התביישנו לשאול.
מנהל המזון והמשקאות ז׳אק וואן דאר לאן
ההולנדי דרש שלפני הכל אנחנו מוכרחים לראות
את הבאר הכי גדול והכי יפה, את הבריכה
הכי גדולה והכי יפה, את 446 החדרים הי
יפים והכי גדולים, את אוסף הסדינים והמגבות
הכי יפה והכי גדול, את 896 המיטות
הכי יפות והכי גדולות, את 20 דונאם השטיחים
הכי יפים והכי גדולים ואת הקומה ה־ 18 הכי
יפה והכי גדולה.
השקפנו למטה וראינו בית זר, קטן וצנוע.
מי גר בבית הזה, שאלנו את ואן דאר לאן .״זה
מלון שרתו!!״ הוא ענה בקרירות אריסטוקרא־טית,
והינחה אותנו לעבר האולם הגדול. האו לם
הגדול הוא אולם הנשפים והקוקטיילים, והוא
ניקרא האולם הגדול כי הוא אולם גדול,
הסביר ואן דאר לאן. תיזמורת במדים כחולים
ניגנה ואלסים רכים ואנשים עם כוסות ביד
הסתובבו על המרבד המשכר והרך של ארתור
גולדרייך, ושאלו אחד את השני אם הוא שמע
את הבדיחה האחרונה.
את הבדיחה האחרונה הביא לקוקטייל בשעה
שש וחצי, אדון טאוסיג, מנהל אליטליה. הוא
סיפר אותה לעשרים מוזמנים. בשעה שמונה
כבר ידעו כל חמש־מאות האורחים שפעם
היה רבי והוא היה נותן עצות. פעם באה אליו
בחורה רומניה וסיפרה לו שהיא הולכת להתחתן,
ושבילדותה היא עסקה בזנות בגלל הגר מנים.
היא שאלה את הרבי אם לספר לחתן
שלה את עברה או להעלים אותו. ומה הרבי
אמר? הוא אמר: רצוי מאד שתגלי לחתן ש היית
פרוצה, אבל בשום אופן אל תגלי לו שאת
רומניה.
במרכז עמד מזנון ענק, וסביב הקירות עמדו
מזנונים ענקיים ועליהם עמדו פסלים ענקיים,
דמויות על־פי נושאים תנכיים, עשויים ממר גרינה.
האנשים
עם הכוסות טיילו בין הפסלים מ מרגרינה
שהחלו נמסים, ומלצרים עם אפודות
ורודות עברו ביניהם והגישו להם מאפרות.
מלצרים אחרים ניגשו עם מגשים מלאים קא־וואייר
אדום ושחור ושאלו עוד בבקשה? והאנשים
היו עונים בחיוך נעים לא־תודה־זה־היה־מספיק,
כשיד ימינם החולמת נוטלת בעדי נות
עוד שלושה סנדביצ׳ים קטנים.
״אני כל־כך אוהב את הישראלים,״ העיר ואן
דאר לאן ,״הם אוכלים כל־כך הרבה, כאילו ש הם
לא אכלו שבוע. אני חושב שזה נחמד מאד.״
״מר ואן דאר לאן,״ שאלה אותו אמריקאית
אורחת ,״היכן נולדת?״
״לא להאמין, אבל ברובע היהודי באמסטר דם!״
הוא השיב.
״לא!! איך זה קרה?״
״בדרך הרגילה,״ הוא ענה באדיבות.
התיזמורת המשיכה לנגן ואלסים רכים, ה אנשים
המשיכו לאכול סנדביצ׳ים קטנים ולזמזם
בפה מלא את הבדיחה האחרונה, ואנחנו
הבטנו בהערצה על גבר יפה־תואר שעמד שקט
בצד והיה מקסים. מי האורח הזה, שאלנו את
המארח שלנו.
״הוא לא אורח, הוא מלצר,״ ענה המארח
שלנו בנימוס ,״לא הירגשתם שהוא יודע להתנהג
בחברה?״

היום המאושר בחייהם
השבוע היה שבוע גורלי מאד לכמה אנשים.
כמה חברי־כנסת הוצאו מרשימת המועמדים
של מפלגתם לכנסת השישית, ומהיום הם אנשים
פשוטים.
שוחחתי עם אחדים מהם, וחוץ מח״כ אריה
אלטמן (חרות) ,שנעלב קשות כשנודע לו שיותר
לא יהיה ח״כ, הודיעו
לי כולם שהם ממש
מאושרים מאד לא להיות
יותר ח״כים.
כל חייהם הם חיכו
לרגע גדול ומשמח זה,
התוודו בפני הח״כים המוזר

מודחים.
מאד,״
הם העירו בתמיהה
,״מדוע כל מיני
אנשים חושבים שאנחנו
צריכים להיות כעוסים
ונעלבים שלא נבחרנו ברזילי שוב. להיפך, אנחנו מר גישים
שזו זכות גדולה וכבוד גדול להיות היום
אזרח פשוט. היום, כשכל אחד, סתם כל אחד
מהרחוב, יכול להיות חבר־כנסת.״
התקשרתי עם ח״כ ישראל ברזילי״ המודח,
שלא נכלל ברשימה החדשה של מפ״ם, והוא
ענה לי בקול רווי־שימחה:
״אני אומר לך שאני ממש מרגיש מצויץ
עכשיו ! ידעתי מזמן שיום זה עוד יבוא ! ידעתי
אפילו לפני שהעתונים
ידעו מזה. סוף־סוף להיות
חבר־כנסת זה אי ננו
מקור־פרנסה שאדם
בוחר לעצמו. זו שלי חות.
הנה, לא אני בי קשתי
להיות שר־הברי־אות,
ציר ישראל בפולין,
וחבר־כנסת. לא
אני ! נתבקשתי. הייתי
שלוש שנים ציר ב פולין,
שש שנים חבר־ממשלה
ועשר שנים
דולצ׳ין
חבר־כנסת. אבל תמיד
תמיד תמכתי בעיקרון החליפין. אני סבור שיש
להחליף מדי פעם את האנשים. וכשהמפלגה
אמרה השנה שיש לערוך חילופין תמכתי בה
מיד, כי זה הלא מה שאני טוען כל־הזמן, והס כמתי
לא להיות השנה חבר־כנסת.
״כי סוף־סוף מאז קום המדינה אני בתפקיד.
זה התחיל כשהייתי שלוש שנים ציר בפולין.
אחר־כך זה נמשך כשהייתי מזכיר מדיני של

מפ״ם. יום אחד נעשי־תי
שר־הבריאות לשלוש
שנים וחבר־כנסת
לעשר שנים, ומזה שנסגן־יושב־ראש־תיים
הכנסת.

אבל כמה זמן
זה יכול להימשך, ובעי קר
כשאני ידוע כתומך
נלהב של עיקרון החלי פין?
״אני
פשוט שמח ש עכשיו
יהיה לי סוף־סוף
זמן להתפנות לפעילות לוין פוליטית. תמיד חלמתי
על כך. אני מרצה ערב־ערב, ובשבת פעמיים
ביום בישובים, וממש מרגיש מצויץ, ולא
חושב על שום דבר אחר. רק על נצהוננו בבחי רות.
כי סוף־סוף מעולם לא היה לי רגע זמן,
ומאז קום המדינה הייתי עסוק בכנסת, ציר ישראל
בפולין...״
עד לפני שבוע ידעה כל הארץ שאריה דול־צ׳ין
(ליבראלים) לא יהיה אחרי הבחירות סתם
אריה דולצ׳ין, כי אם ח״כ אריה דולצ׳ין. מי
לא ידע מזה! אפילו דולצ׳ין ידע מזה.
רק המפלגה לא ידעה מזה, ושמה אותו ב מקום
לא ריאלי ברשימת המועמדים. כשנודע
השבוע הדבר למר דולצ׳ין, חבר הנהלת ה0וכ־

נות, הוא ויתר לגמרי על מועמדותו לכנסת
והתפטר מפעילות מפלגתית.
הוא שוחח איתי ואמר לי בקול צעיר, עם
ניצוצות של אושר :״אה, איזו הרגשה נעימה
זו לא להיות יותר מועמד לכנסת! בכלל אף
פעם לא ביקשתי להיות מועמד. האנשים הם
שאמרו לי שאני ראוי להם. הם ראו זאת כדבר
מובן מאליו, כי הייתי בצמרת המפלגה וה רביעי
בשורה מבין 12 חברי־המפלגה שחתמו
על ההסכם עם חרות. כבר ארבעה חודשים
שהתחילו לדבר בי כמועמד, ופשוט נאלצתי
להסכים.
״לפני שבוע הודעתי שאגי לא מוכן להיות
ברשימה. לא בגלל שלא היה לי מקום ריאלי
כמו שאנשים תמימים חושבים. היה לי מקום
ריאלי. עתון הבוקר כתב ביום ראשון: לדולצ׳ין
יש מקום ריאלי.״
״מרכז המפלגה שלך טוען שלא היה לך מקום
ריאלי,״ הערתי.
״טוב,״ השיב דולצ^ין בעליצות ,״אז עכשיו
אני יכול לגלות שסירבתי להיות ברשימה עוד
לפגי שקבעו את מקומי. כי המקום כלל לא
חשוב לי. המניעים שדחפו אותי לסרב להיות
מועמד לכנסת היו מוסריים ובעיקר דמוקרא־טיים.
״אני
ביקשתי מהמפלגה שרשימת המועמדים
תובא לאישור לפני 150 חברי־המרכז
ולא רק לפני 10 חברי ועדת־המינויים. כי הרי
זו אגטי־דמוקראטיה ש־ 10 אנשים בלבד יקבעו
את מקומי.
״תמיד אני טענתי שלו היו בחירות אי-
זוריות הייתי שמח מאד להיות ח״כ, כי הסיפוק
הוא גדול כשהעם בוחר. אבל במצב הבלתי־דמוקראטי
של היום, אני פשוט שמח שאני לא
מועמד לכנסת.״
״תסלח לי, מר דולצ׳ין, אז מדוע הסכמת
בכלל להיות מועמד?״
״קיוותי שהמפלגה תקבל את דעתי. כשהדבר
לא עלה בידי, התפטרתי. אני סבור שאיש־ציבור
שאין בכיסו מכתב־התפטרות מוכן —
איננו יכול להיות איש־ציבור. הם לא ידעו
שהמכתב בכיסי ולא האמינו לי, כשהודעתי
שאני מתפטר. עכשיו הם מצלצלים לי כל הזמן
ומבקשים שאחזור. רק אתמול ניסו לשכנע
אותי שוב. אבל אני לא מוכן לוותר. באמת
שאני פשוט לא מוכן לקבל כסא על חשבון
החופש והדמוקראטיה של האומה והמדינה ה ישראלית.״

נשמע? איך המרגש? איך העניינים?״
שאל אותי הח״כ נחום לוין המודח (חרות),
בקול של נופש צעיר שחזר הרגע מבית־הבראה.
הוא גם השיב מיד בעצמו :״אני מרגיש
עכשיו מצויץ. יש תיאבון בריא כמו שלא היה
לי מעולם, מאז שנודע לי שיותר לא אהיה
חבר־כנסת.
״רק עכשיו גם גיליתי כמה ידידים רבים
יש לי. ברגע שנודע להם שאני לא חבר־כנסת
יותר, הם שלחו לי זרי־פרחים, מכתבים. אני
פשוט לא יכול לאכול מרוב צילצולים. כשהייתי
חבר־כנסת הם לא צילצלו לי. נעים להיות
איש פשוט.
״כן, כמובן שלא הייתי מוכן לזה. זה היה
שוק בשבילי, כשנודע לי מתוך העתון שאינני
ח״כ יותר. השוק הזה נמשך לא יותר מחמש
שניות. זה היה ביום שישי זה בצהריים. חזרתי
מחיפה מפעילות המפלגה. אשתי שכבה על
הספה, היה לה כרגיל ברונכיט. היא אמרה לי :
נחום, אתה לא חבר־כנסת יותר.
״,ככה כתוב במעריב,׳ היא אמרה עצובה.
״,טוב, טוב,׳ ניחמתי אותה, אחרי שעבר השוק
בן חמש השניות, ,נתחיל לחיות מחדש.׳
״מיד רצתי למטבח, הכנסתי לגריל שגי
סטייקים בריאים, ואשתי אמרה לי שאגי טבח
מצויין ותמיד אמצא תעסוקה בתור טבח, וב וודאי
גם שאקבל משכורת יפה יותר מח״כ.
״אין לי שום מושג למה המפלגה החליטה ש אני
לא מתאים יותר. ניסיתי לחשוב מה זה
יכול להיות. אני יכול לחשוד רק בדבר אחד:
אולי בגלל השקפותי העצמאיות בענייני דת
ומצפון. אני נגד כל כפייה דתית, ודגלתי תמיד
שבשאלות מצפון ודת יהיה חופש־הצבעה לכל
חבר בסיעה. אולי הם כעסו עלי.
״בעצם תמיד רציתי, מתחת לסף־ההכרה,
שיום זה יבוא.
״צריך להתחיל חיים חדשים. עכשיו אוכל
להתמסר לעסקי.

אחה שו א ל ־

אוד אבנד

ןןןו

11 4

במדור זה יענה אורי אבנרי על כל שאלה בנה שתופנה אל הרשימה
החדשה. אם יש לך שאלה המטרידה אותך, או שנשאלת ולא היתה
לך תשובה עליה — שלח אותה אל המערכת. אנא, נסחה בקיעור, כדי
למנוע מאיתנו את הצורך לקצר את מכתבך בצורה שלא תיראה לך.

איו *ופיע ״השרם הזה״ 1
• אצביע בהתלהבות בעד ״רשימת העולם הזה -כוח
חדש״ .רק כעייה אחת מטרידה אותי: איד יופיע ״העולם
הזה״ ,כששני עורביו יישבו בבנסת? האם לא ייפגע השבועון,
שהוא חשוב מבל? (אריק גור, טבריה)
עורכי העולם הזה כבר הכינו תוכנית־אב למיקרה זה. הבעיות נבדקו בקפדנות, וגובשו
פתרונות מעשיים.
הדבר יחייב שינויים מסויימים בלוח־הזמנים של העתון, מבלי שייפגעו טיבו ואופיו.
מאידך תשתלב הפעולה בכנסת היטב עם הפעולה של העתון, כך שתביא תועלת רבה
גם לשבועון, בחלקו הקידמי.
בשעה שהחליטו להציג את מועמדותם לכנסת, היה ברור לעורכים שהם מקבלים על
עצמם עול נוסף, שיאריך בהרבה את יום־עבודתם ושבוע־עבודתם.
הם לא היו מקבלים החלטת זו, לולא היו מוכנים לכך.

בעיה שר אימון
• יש לי אמון בלתי־מוגבל כאורי אבנרי ובשלום כהן.
אותם אני מבירה מקריאה מאז הייתי בת .16 אבל איני
מבירה את שאר המועמדים. הם עושים אמנם רושם טוב,
לפי התיאור שפירסמתם, אף האס זה מספיק בדי לבחור
בעדם? (מרים אבישי, רמת־גן)
אם יש לך אמון מלא בשלום כהן ובי, עלייך גם להאמין לנו שבחרנו את שותפינו
למיבצע גורלי זה במלוא ההכרה, שיקול־הדעת והאחריות.

דת ,13 -מסחר -לא!
• ביצר אתה, בתור ״העומד לימין המוסר״ ,מתנגד
ומגנה את ערבי הדת, שהיא -ורק היא -המסגרת האיתנה
כיותר למוסר? (מנחם פוסרינו, יוחנן לוכינר, יוסן?
שויגר וחיים רובינשטיין, פרדם־חנה)
איננו מתנגדים לדת. אנו מתנגדים לכפייה הדתית. זהו דבר והיפוכו.
אנו מכבדים כל רגש דתי אמיתי, במידה שהוא מעלה את בעליו לרמה מוסרית גבוהה
יותר. על כן הערצנו את מארטין בובר, ועל כן אנו מעריצים את הפרופסור סימון ואת כל
אותם אלפי האנשים המנהלים את חייהם בטוהר ותוך אהבת־הזולת, כמצוות דתם.
אנו מתנגדים בחריפות לעסקנים הסוחרים ברגשות הדתיים׳ ההופכים את דת־ישראל קרדום
לחפור בו, התומכים במימשל הצבאי תמורת רשיון של בנק, הגיבורים של תל־גיבורים.
אנו קוראים לכל אדם דתי להצטרף אלינו, כדי להציל את הדת מידי העסקנים והסוחרים.
אנו גאים על כן שדתיים לא־מעטים, כמו הממציא אלכסנדר זרחין, שהוא שוטר־מצוות
אדוק, הביעו בפומבי את תמיכתם בנו.
הפרדת הדת מן המדינה אינה סיסמה אנטי־דתית. להיפך, היא סיסמה פרו־דתית. כי רק
היא תציל את הדת מהסתאבות, משלטון של רבנים שכירי־המדינה ועסקנים שכירי־המפלגה.
היא תיתן הזדמנות לכל הדתיים האמיתיים לצאת למסע חדש לתחיית הדת היהודית.

מ נאמן דמדינס 1
• הרצון לראות את ״העולם הזה״ מופיע גם אחרי הבחירות,
השאיפה לתת למתגנדי הכפייה הדתית דובר ככנסת,
ובו׳ -אינם שקולים בנגד החשד כאי-נאמנותבם
לאינטרסים האמיתיים של ה מדינ ה ...לדעתי, תפקידכם
החשוב בותר כתקופה הקרובה הוא לפרוש כפני קוראיכם
את תוכנית-השלום שלבם, כאופן שתבטא את המאוויים
של אזרחים בה רבים שמדינה זו תתקיים גם כעוד חמישים
ומאה שנה (י. אבד, אחוזה, חיפה)
נאמנות למדינה ולבטחונה אינה מתבטאת בדיבורים׳ אלא במעשים.
איננו נמצאים במצבם של עסקנים קשישים, החייבים להכריז הכרזות על נאמנותם
למדינה ולצה״ל. רשימת העולם הזה — הכוח החדש היא היחידה בבחירות אלה שבראשם
עומדים חיילים קרביים, אנשי־קומנדו שהשתתפו בעשרות קרבות ונפצעו בפעולה.
לכן אני מציע להסיר את כל הדיבורים האלה על נאמנות ובו׳ מן השולחן.
אשר לתוכנית־השלום: שום בטאון או גוף במדינה לא עסק בתיכנון מפורט של מיבצעי־שלום
כמו העולם הזה. כתבנו על כך מאות מאמרים — ופשוט אין אפשרות פיסית, בגבולות
הזמן והאמצעים העומדים לרשותנו, לחזור על כך. אנו סומכים על רבבות קוראינו,
ואתה ביניהם, שיסבירו את הדברים לכל הרוצה לשמוע.
תוכנית־השלום שלנו זכתה לתשומת־לב בינלאומית. בזכותה בלבד הוזמנתי לוועידות
פירנצה, למרות התנגדות הממשלה. בזכותה נתבקשתי על־ידי ז׳אן־פול סארטר, על־ידי
עורכי לה־סונד ועשרות עתונים אחרים להסביר את גישתנו במאמרים שעוררו הד עמוק
במרחב. בזכותה הסכימו כמה מגדולי העולם הערבי — שלא נפגשו מעולם עם כל ישראלי
אחר — להיפגש עימי, כדי להתווכח על אפשרויות השלום.
מי שדואג באמת (ולא רק בפראזות) לקיום המדינה ״בעוד חמישים ומאה שנה״ אינו
יכול לתלות את כל תקוזתיו במירוץ־חימוש ניצחי, בו תעמוד ישראל הקטנה והעניה מול
כל העולם הערבי, שיתפתח בהדרגה. הוא צריך לדרוש כי בעודנו מביאים כל קורבן
לחישול כוח־ההגנה של צה״ל, כדי למנוע התקפה עלינו, ננצל כל יום וכל שעה לפעולה
נמרצת, מתוכננת ורבת־מעוף להשגת שלום עם אישים, חוגים ומדינות בעולם הערבי.
אנו מציעים להטיל תפקיד זה על ״מטכ״ל־שלום״ ,מיניסטריון מיוחד שיוקם למטרה זו
בלבד. נוסף על כל עשר לירות שאנו נותנים להגנה על המדינה — הבה וניתן לירה אחת
למען השגת השלום.

קזלמע סרטים
ס ני דהוב\ די
הגירוי המתוק (ארמון־דויד,

תל־אביב;
צרפת) בעל ואשתו חיים חיי־משפחה מאושרים.
יום אחד מתאהב הבעל בבחורה
צעירה ויפה. הוא בוגד באשתו. האשד,
מגלה את דבר הבגידה. היא לוקחת את
הרובה מארון־הבגדים, רוצחת את בעלה.
הסיפור הוא קלאסי. נכתבו עליו כבר
אלפי ספרים. נעשו עליו מאות סרטים, והוא
מופיע בכל עתון צהוב המכבד את עצמו.
פרנסואה טריפו ניסה לקחת את הסיפור
הסנסציוני הזה ולעשות ממנו סרט נטורליסטי.
הוא יצר דמות של דיילת חמודה
וטיפשה. נתן לעורך עיתון ספרותי להתאהב
בה. הוא נתן להם לדבר כמו אנשים חיים,
לנהל שיחות אמיתיות של אנשים אמיתיים,
ולהתנהג כמו שמתנהגים בני־אדם.
האיש המבוגר מנסה למצוא תירוצים כדי
להכיר את הנערה היפה שפגש. הנערה היפה
מפטפטת על נשים, ועל גברים, ועל בגדים,
הגבר הנשוי רב עם אשתו על עיתון שאבד,
וקונה מתנות לבתו. האנשים מצולמים בכל
תנועותיהם היומיומיות.
הרובוטים בוגדים. אבל זה עדיין לא
הופך את הסיפור הסנסציוני לנטורליסטי.
היסודות האמיתיים, האנושיים, שנוספו לו,
מתרופפים במהלך הסרט. האנשים, שנראו
אמיתיים בהתחלה, הופכים לאט־לאט לשבויים
בידי הסיפור. לרובוטים הסוגרים ופותחים
דלתות, מדליקים ומכבים את האור.
הגבר והנערה מבלים. האשה עושה סקנדל.
הילדה הקטנה מוסיפה נופך עצוב לכל
העניין. הגבר רוצה לשאת את הדיילת לאשה.
האשה האמיתית מגלה שהוא בגד בה. הדיילת
מחליטה לעזוב את המאהב. המאהב
עצוב. הוא רוצה לחזור לאשתו, וכן הלאה.
כל המאורעות הללו, וצורת הטיפול בהם,
לא איפשרו לגיבורים לצאת מכותרות העיתונות
הצהובה ולהפוך אנשים חיים. לא
עזר משחקה הטבעי הנהדר של פרנסואז
דורליאק. לא עזרו הדיאלוגים הטובים. לא
עזר המעקב הנאמן של המצלמה אחר חייהם
של האנשים, והבימוי הרגיש של טריפו.
אבל הבעייה של הגירוי המתוק אינה רק
באופן ביצוע הרעיון, אלא גם ברעיון
עצמו. הסיפור הדראמאתי, השגרתי, הנדוש,
על בגידה ורצח מתוך מניעים רומנטים, אינו
מצדיק טיפול נוסף בכל צורה שהיא אלא
אם המטפל רוצה להגיד דרכו דבר־מה חדש,
ולטריפו לא היה שום דבר חדש להגיד.

ישראל
לאצ רי כי םלשכב

מה מפיק פיו של מפיק סרטים?
מרגליות כמובן.
מי שרוצה לוודא את זה, צריך לפנות
למאיר מגן. הוא מפיק־סרטים, ויש לו פה.
״מחר אני נוסע לפאריס,״ אומר פיו של
המפיק ,״אני מתכונן לסיים שם את הסידורים
בקשר לסרט הבא שלי.״
הסרט שלפני הבא שלו היה פיצוץ בחצות.
זאת היתד, קו־פרודוקציה ישראלית־צרפתית.
הישראלי מרדכי נבון היה הצד הישראלי,
והישראלי מאיר מגן היה הצד הצרפתי.
חצי-שעה שר דומייה .״הסרט הבא
שלי יהיה סרט של סקצ׳ים,״ ממשיך הפה,
ואומר :״הסקץ׳ הראשון כבר מוכן. אשתי
גמרה לכתוב אותו. יש לי גם שחקנית
בשבילו.״ מי השחקנית? זה סוד. לא. הוא
לא יכול להגיד. זה עדיין מוקדם מדי. הוא
יכול רק לרמוז שהיא שיחקה בסוכריות
מפולפלות, ושקוראים לה סופי דומייה.
״כן, סופי דומייה בכבודה ובעצמה.״ הפד,
מחייך בצניעות ,״היא כבר היתה כאן, דרך
אגב. זה היה מיד אחרי החתונה שלה, בירח-
הדבש. היא טיילה כאן שלושה ימים. בכל
הארץ. בעילום־שם, כמובן. אני נפגשתי
איתר, אז. היא התפעלה נורא ממזג־האוויר,
והיא אמרה שיש כאן, בארץ הזאת, גברים
חסונים ומפיקים נחמדים.״ מאיר מגן מוכן
להישבע שהוא מפיק, ושהוא גבר, ושהוא
האדם היחידי שהיא פגשה בארץ.
״בסרט שלי,״ מסביר הפה של מגן,
בשעה שהוא גומע גמיעות חסונות מהקפה
שלפניו ,״היא תהיה זונה צרפתיה, שנמאסו
עליה חיי־הפשע, והיא מחליטה לנסוע להתבודד
במקום הכי רחוק בעולם. היא מגיעה
לאילת. באילת כולם מתייחסים אליה כאל
אשר, הגונה. היא מאושרת, ובסוף היא מתחתנת
עם ראש־העיר.״

לנוני יש בעל. הוא עוד לא יודע מי
יהיה ראש־העיר. אבל זה לא כל־כך חשוב,
כי הוא גם לא יודע מי יהיה הבמאי, או מי
יתן את הכסף• בכל אופן, החוזה עם השחקנית
כבר חתום. היא רק דרשה שיתנו גם
לבעלה גי (סוכריות מפולפלות) בדוס תפקיד
בסרט. יתנו לו. כי הוא שחקן טוב.
פיו של המפיק משתחרר מהקפה, מתכווץ
בצער, ומוציא מתוכו את המונולוג הבא:
״הצרה היא שבארץ אין שחקניות. צריכים
להביא אותן מחוץ־לארץ. בארץ יש רק
שחקניות תיאטרון. קולנוע זה נחשב למקצוע
לא מכובד. יש לזה סיבה פשוטה
מאוד. הבחורות בארץ חושבות שכדי להיות
כוכבות־קולנוע צריך לקיים יחסים עם הבמאי.
אבל זה לא נכון. זוהי שטות.
״גאולה נוני, למשל, שיחקה בסרט פיצוץ
בחצות תפקיד של המזכירה של ריימון
פלגרן. בסרט הם נמשכים קצת האחד אל
השני. כשהם התחילו לעבוד, הוא אמר
שהוא לא יכול לשחק את התפקיד באופן
טבעי, אם הוא לא מכיר אותה מקרוב.
״אז הוא הזמין אותה לארוחת־ערב, וכשהם
ישבו הוא נגע לה בזרוע. ומה היא אמרה
לו מיד? היא אמרה לו, :יש לי בעל ואני
אוהבת אותו.׳ הוא לא הבין, בכלל, בקשר
למה היא אומרת את זה, .אני בכלל לא
דיברתי איתר, על הבעל שלד״׳ הוא אמר.
עם רינה גנור זה אותו הדבר. גם היא
אוהבת את החבר שלה.
כחלול! שר,ון* .״זהו. בקשר למה סיפרתי
את זה? אה כן. זה מזכיר לי מה שקרה
לי עם אן וורנון. זאת שהיתה האמא של
קתרין דנב במטריות שרבודג.״
הוא דיבר איתה רק שתי מילים, ורק
דרך הטלפון, ובכל זאת הוא מיד מצא
חן בעיניה. הוא לא אמר לה שום דבר
מיוחד. רק שיש לו תפקיד בשבילה בסרט
פיצוץ בחצות.
אחר כך, לאחר שהתפקיד ניתן לפסקל
פטי, היא אמרה לו שזה לא חשוב. היא
היתד, רוצה להכיר אותו, סתם, הקול שלו
בטלפון מצא־חן בעיניה.
היא הזמינה אותו לביתה, וכשהיא ראתה
אותו, היא אמרה לו שהוא נראהבדיוק
כמו הקול שלו. הוא נורא מצא חן בעיניה,
וזר. בלי שום קשר לתפקיד שלו כמפיק.
היא אמרה לו את זה בפירוש. היא אמרה
שלא נורא. שהתפקיד לא כל־כך חשוב לה.
העיקר שהוא מצא חן בעיניו? ,ואולי, אם
לא בסרט הזה, אז בסרט הבא שלו יהיה
לו איזה תפקיד בשבילה. את כל זה היא
אמרה בחלוק בית שקוף.
״שום דבר לא קרר״״ מסכם פיו של
המפיק ,״הבטחתי לה שאני אמצא לה תפקיד
בסרט הבא שלי, וזהו. אבל בקשר למה
סיפרתי את זה? אה, כן, בקשר לסרט
הבא שלי. אז זהו. זה כל מה שאני יכול
להגיד על הסרט הבא שלי. כל השאר אינו
ניתן לפירסום.״

סוסי דומייה
שמש וגברים חסונים
העולס הזה 1461

חשוסו שמע יויוח, ואח חח חנון (11( 0111 הארץ{111111ד1ה

התאבקות בחשיכה
הועברה אל היחידה שלי, אבל אני הכרתי
אותה עוד מקודם, כי יונה קוממי זכתה
לפני זמן קצר בתואר, השוטרת האדיבה ביותר׳.״

סימגי־חכיקה
בצוואר
ך ראמה לא פחות מרתקת ולא פחות
ן מסוכנת התרחשה בסוף השבוע, מול
הבית מספר 21 בדרך חיפה בתל־אביב. גם
כאן קידם סמל־משטרה אלמוני את פני־הסכנה
באומץ־לב ראוי להערכה, כשניצב
לשניות אחדות לבדו, מול עבריין אלים,
שאלמלא העזרה שהגיעה במועדה היה שם
קץ לחייו.
קול נפץ של שימשה ורחש שעלה ממשרדי
חברת תרמואיל בדרך חיפה, היפנו את
תשומת־ליבו של שכן חשדן שאיחר ללכת
לישון. הוא מיהר להזעיק את המשטרה.
ניידת־הסיור שנשלחה מהמוקד מיהרה למקום,
אבל הפורצים הרגישו כנראה בתכו נה
שסביבם, ניסו להימלט ברגע האחרון.
הם ניפצו את אחת השימשות, התגנבו ה־

אותו, השאיר סימני־חניקה על צוזארו.
באותו רגע הופיע במקום חברו של הסמל,
שניסה לאתר בחשיבה את המקום שממנו
נשמעו היריות. הוא ראה את אפרתי
שרוע על האדמה, חסר־הכרה, היה סבור
כי האלמוני ירה בו והרגו.
הוא לא חשב הרבה, שלף את אקדחו וירה
בצעירי. הכדור, שפגע בעכוזו של העבריין,
הפיל אותו ארצה.

כמו בצ׳יקאגו
טון? כתחבושות מכף־רגלו ועד
׳ ג ראשו, עמד השבוע אלברט צעירי באולמו
של שופט־השלום התל־אביבי יהודה
טרייביש. הוא כפר באשמה המיוחסת לו.
״אני לא הייתי בתוך המשרד הזה. לא
יודע מה שמו. אתה רואה, כבוד השופט,
אני אפילו לא יודע מה שם המשרד ההוא,
שהם אומרים שאני פרצתי לתוכו.״
הוא לא הבין מה רוצים ממנו. הוא טייל
לו סתם־כך, לתומו, בשעת־לילה מאוחרת.

מכות. מכות־רצח. הם היכו בקתות־האק־דחים
על הראש שלי. ר,יכו והיכו והיכו,
עד שהתעלפתי מרוב מכות. השוטרים הממזרים
האלה, כולם רוצחים ושקרנים. הם
מתנפלים בלילה על בן־אדם שקט וחף-
מפשע, יורים עליו כמו בצ׳יקאגו ומרביצים
לו מכות־רצח. אחר־כך הם באים לפה,
כבוד השופט, עם כל מיני סיפורים שהכל
שקר. הכל שקר, כבוד השופט, אף מילר,
אמת. אני לא יודע בכלל מכל העניין. לא
פרצתי, לא גנבתי. רק טיילתי, סתם ככה,
באמצע הלילה. מה יש? אסור כבר לטייל
בלילה?״

סולידאריות מקצועית
ץ* מה שעות לאחר ר,מיקרה עצרה ה־
^ משטרה את אביגדור שפיצר, כחשוד
בשיתוף־פעולד, עם צעירי. נציג־המשטרה
סיפר בבית־המשפט כי חוליית־השוטרים,
שהיתר, במקום, הבחינה באיש נוסף שהיה
יחד עם צעירי ואשר, לדבריהם, הצליח להימלט
מהמקום בעוד־מועד.

סמל הנפה הצפונית שלו<1
אפרתי, שגילה קור־רחז
ומסירות למופת, בדלקו אחרי העבריין המועד
שנאבק עיסו וניסה לחנוק אותו.

הגיבור

פעמיים תוך שבוע ניצבו שוטרים ממחה
תל־אביב מול פני־המוזת. בשני המיקרים
הם יכלו בקלות להתחמק ממילוי תפקידם,
לטעון אחר־כך כי הסיכון היה רב מדי, וכי
הם נטשו את המערכה על־מנת להציל את
חייהם.
אולם בשני המיקרים צעדו שני לובשי־המדים
אל מול פני הסכנה באומץ, זכו
בעקבות־כך לשבחים רבים מצד מפקדיהם
ולאהדת־הציבור.
אחת היתר, שוטרת, ששילמה על כך בחייה:
יונה קוממי 21 שרדפה יחד עם
הסמלת גליה אגסי אחרי אברהם לים, שהשתולל
בחמת טירוף על המדרכה, מול
הבית מספר 22 ברחוב ביאליק ברמת־גן
(העולם הזה .)1460
השוטרת הצעירה, ששמעה את הדי היריות
ששמו קץ לחייהם של שני אנשים
בביתו של עורך־הדין שמואל לב־הכהן,
ראתה את האקדח הטעון בידיו של הגבר
ההיסטרי, שנס בבהלה לכיודן אחת הסימטות.
היא ידעה כי ברודפה אחריו היא מסכנת את
חייה, אולם היא לא חשבה פעמיים, דלקה
אחריו והשיגה אותו.
ממש באותה שניה פילחה יריד, בודדת
את הדממה. קוממי, שעמדה להינשא בעוד
שבועיים, כרעה תחתיה מתבוססת בדמה.
גבורה לא פחותה גילתה הסמלת שהיתר,
אותה עת בחברת יונה. סיפרה אגסי השבוע:
״כשראינו את הרוצח התחלנו לרדוף אחריו.
יונה עמדה להשיג אותו. עוד רגע והיתד,
שמה עליו יד. אני ראיתי שהוא החזיק
בידו אקדח, אבל באותו רגע לא היה לנו
זמן לחשוב. רצינו לתפוס אותו.
״באותו רגע נשמעה יריה. ראיתי שהקנה
של האקדח פלט אש. יונה נפלה. בהתחלה
לא הבנתי מה קרה. הכל התרחש במהירות
כזאת, שלא יכולתי לתפוס מה בדיוק קרה.
אבל למרות הכל המשכתי לרדוף אחריו.
הוא הסתובב פתאום, ושוב נשמעה יריה.
הוא נפל. רצתי מהר ליונה וראיתי שמר,חזה
שלד, יורד דם. כעבור שתי דקות אסף אותה
האמבולנס שהגיע למקום.״
למחרת ליוו המונים את ארונה של השוטרת
האמיצה. קרובי־משפחתה, שהתכוננו
לחוג בקרוב את חג־כלולותיה, ליוו אותה
בדרכה האחרונה, אל החלקה הצבאית בבית־הקברות
בקרית־שאול.
״היא היתד, שוטרת טובה ומסורה לתפקיד,״
סיפרה השבוע הסמלת על חברתה
שנרצחה .״רק יומיים לפני המיקרה היא

ך 1 ¥ 1 1 1 1 1 1 1ך למחרת המיקרה נעצר בביתו אביג־זור
שפיצו /בחשוד בשיתוף פעולת
1 1 1 1
1 1 11111
עם צעירי. בתמונה: שפיצר מובל אל תא־המעצר, לעשרה ימים.
חוצה דרך החלון, ניסו לחמוק בסיוע האפלה
דרך השרשרת הדקה של השוטרים
שהקיפו את המקום.
כעבור שניות אחדות הבחין הסמל שלום
אפרתי בצללית שחמקה מולו. הוא קפא על
מקומו לשניה, ומיד פתח ברדיפה אחר
האלמוני. כשהבחין בקלסתרו כבר היה
מאוחר מדי. הוא תפס אוחו. אבל אלברט
צעירי ( )27 לא נולד אתמול. הוא גם לא
מפחד משוטרים. עשרות ההרשעות הקודמות׳
שהצליח לצבור במשך הקאריירה הארוכה
שלו בעולם התחתון התל־אביבי,
יכולות להעיד על כך כמאה עדים.
הוא נעצר לשניה, שלח ברודפו מבט זועם,
שהיה עשוי להעביר חלחלה בלב כל
אלה שהכירו אותו. אבל סמל־המשטרה
אמיץ־הלב לא נרתע. הוא הסתער על הפורץ
הוותיק, ניסה ללכוד אותו. אבל צעירי לא
נכנע בנקל.
הוא הצליח ללפות את הסמל, טילטל אותו
ותפס אותו בגרונו. יתכן ששלום אפרתי
היה מוצא את מותו בחניקה, אלמלא
הצליח ברגע האחרון להיחלץ מידיו של
צעירי.
״אם לא תפסיק אירה בך,״ צעק. אבל
צעירי הוסיף להשתולל בחמת־זעם. הוא לא
רצה להסגיר *ת עצמו בקלות רבה כל־כך.
באותו רגע נשמעה יריה. הסמל כיוון את
אקדחו אל המישטח החולי. עוד יריית־אזהרה
פילחה את הדממה, ולאחריה חידש
צעירי את הסתערויותיו על הסמל. אבל ה פעם
כיוון אפרתי את האקדח אל גופו של
הפורץ, פגע בזרועו.
פצוע ושותת־דם הוסיף צעירי להיאבק עם
איש־המשטרה. הוא הסתער עליו, הפיל

| שהובל השבוע אל בית־המשפט, כפר באשמה
המיוחסת לו, טען כי טייל בקיר־בת
המקום. בתמונה: צעירי, העטוף תחבושות, בחצר בית־המשפט.

חשוד צעיו

עישן סיגריה והיה מבסוט מהחיים. הסתכל
בכוכבים ונהנה מהלילה התל־אביבי הקריר.
פתאום הוא שמע יריות .״חשבתי,
יעני, אני נמצא בצ׳יקאגו. יורים, כבוד השופט,
יורים, ואני לא יודע מה לעשות.״
אחר־כך הוא שמע פתאום שמישהו קרא
לו, אבל הוא לא ידע מי האלמוני שהופיע
פתאום בחושך והתחיל להרביץ לו. אפילו
הסרסורים, מיודעיו הוותיקים, שמילאו את
אולם בית־המשפט, התקשו להסתיר את חיוכיהם.
הם ידעו היטב כי לא כל אחד יכול
להפחיד את צעירי.

אקדח באמצע הלילה
ניסה האלמוני להפיל אותי
^ 1 > /על הארץ. חשבתי שהוא רוצה להרוג
אותי, מפני שראיתי שהוא מוציא פתאום
אקדח. תאר לך, כבוד השופט, אקדח באמצע
הלילה.״
הוא ניסה קודם־כל להוציא את האקדח
מידיו של סמל־המשטרה, ותוך כדי־כך ניסה
לחנוק אותו, ליתר בטחון.
אבל זה לא היה הסוף .״אחר־כך מופיע
פתאום עוד מישהו ותוקע לי יריד, בישבן.
כמו בסרטים. יריד, מאחורנית באמצע הלילה.״
אבל העסק לא נגמר עדיין.
״פתאום באו עוד הרבה שוטרים והתנפלו
עלי. לא היה איכפת להם שאני
פצוע, לא היה איכפת להם שחטפתי כדורים,
לא איכפת להם כלום. הם הוציאו
את האקדחים שלהם, ועוד רגע חשבתי שהם
יהרגו אותי. אבל הם רק הרביצו לי.
״כמעט הרגו אותי במכות. לא סתם

למחרת נעצר שפיצר ( )25 בביתו. הוא
כפר השבוע באשמה המיוחסת לו, טען כי
יש ביכולתו להוכיח אליבי .״אני לא יודע
משום דבר, כבוד השופט,״ ניסה לשכנע
בקול מאיים .״כל פעם באים המלוכלכים
האלה לעצור אותי. כל יום יש להם משהו
נגדי. יום אחד הם באים ועוצרים אותי על
שוד, ויום אחר על נסיון התפרצות. פעם
הם עצרו אותי ברחוב כשהייתי יחד עם
החברה שלי. אמרו לי: בוא איתנו! אמרתי:
מה יש? אמרו: בוא איתנו ואל תתווכח.
הלכתי. יש ברירה?״
שפיצר טען כי יצליח להוכיח בקלות כי
אין לו שום שייכות לכל העניין, וכי המשטרה
מתנכלת לו מתוך כוונה לחסל עי־מו
חשבונות ישנים.
״אני לא רוצה לשבת סתם במעצר. חבל
על הימים שאשב. אפילו אלברט יכול להעיד
שלא ראיתי אותו בכלל באותו יום.״
אלברט צעירי גילה סולידאריות מקצועית,
הודה בקולי־קולות בי ביום המיקרה כלל
לא נפגש עם ידידו הוותיק.
כשהובלו שני החשודים, כבולים בידיהם,
אל מכונית־האסירים שהמתינה להם בחוץ,
ליוד אותם מבטיה של פרוצה שחרחורת
כבת . 16״עוד יגיע יומם של השוטרים
המלוכלכים האלה,״ הבטיחה בקול מבשר-
רעות ,״מי שמתחיל עם אלברט צעירי לא
יוצא חי!״
היחידי שלא גילה סימני־התרגשות מיוחדים
היה איש־המופת של השבוע. לאחר
שאושפז בבית־החולים אינילוב, חזר סמל
שלום אפרתי לתפקידו, בחוליית־הסיור של
הנפה הצפונית, ניסה לשכוח את ליל־האימים
שעבר עליו.

חזרהלמק! םהפשע
ג־וסף לוין מציג:
השבוע הצגת בכורה
ארצית

(המשן מעמוד ) 11
״בחולות היד. קשה מאד ללכת. שם לא
מסתובב איש, ואף אחד לא ראה אותנו.
רצינו מאד לשתות, ושתינו מבקבוק־סודה
שלקחנו איתנו. בינתיים עברו כבר שעה־שעתיים,
ואבא אמר שאין לו יותר כוח
והוא רוצה לחזור הביתה. גם אני רציתי
כבר לחזור. אבל יעקוב אמר שנחפש עוד
פעם ורק אז נחזור. ואז הוא הסתכל על
העץ שהיה שם, ועל הסביבה ואמר: זה
דומה למקום ההוא.
״היתד, שם גבעה קטנה. עלינו עליה וראינו
שזהו זה. אסתר היתר. שם. היא
היתד, כולה מכוסה חול, רק האצבעות הקטיאבל
בחוץ
וברך אחת.
נות שלה היו
יעקוב היה בטוח שזאת אסתר, וגם אנחנו
היינו בטוחים. בכינו קצת ויעקוב נפל על
האדמה. הוא בכד, מאד.
״כשהוא קם על רגליו ראיתי שהוא נפל
בדיוק על־יד הנעליים של אסתר, שנשארו
בחוץ. היו לה נעלי־אצבע ירוקות, שבהן
היא יצאה מהבית. על־ידם היתד, גם לחמניה
יבשה, שהיא אכלה ממנה רק חצי.״

בעת ובעונה אחת
״אלנבי״ ,תל־אביב
״עצמון״ ,חיפה

קאחל נייסו

קבורה בחולות קיסריה
ף* שעה שתיים אחרי־הצהריים, ביום

האלילה •שהפכה את הוליבוד

/וו 110 ון!ו

לנסיבות הקולנע!

עם: כזרטין בלזם • רד באטונס • מייקל קונורס • אנג׳לוז לאנסבורי • פיטר
לופורד • ראף ואלונה • היצרן: ג׳וסף לוין • ביים: גורדון דאגלאס

ב וב י
טכניקולור-
פנוזויזיון

וינטון

שר את הפזמון הידוע
״נערה ב ודדה״

>£ז£1£6א 1

בקרוב :

״ציון״,

ירושלים — מותר למבוגרים בלבד

מכירתס וף העונה

גרופית

לשר ותך

שילוב נועז של ששה ציירים
וששה משוררים באלבום מהודר.
אם חובב אמנות הנך, או שירה,
או שתיהן כאחת, קנה את

תמיד

פוטו רפיד
רחוב כן־יהודד! 68

גרופית *

תא,ר1ן׳ הכרמל 39ט•דת׳אב״

• להשיג בחנויות הספרים.

תל־אביב

טל 56980 .

ן טב נ יב ז ן

מ כי! ישראלי

להכשרהג 31 נירנ

חוז סלאוח

ט ו 11ו 11

* רכב * בניו * תעשיה
* מ כונו ת חשמל(ליפוף)

* בנין 4מכונות
* ארכיטקטורה פנימית

ב־נ 1לספ ט מבר נפ ת חי ם
קו ר סי ם חדשים — ערב

תל־ אביב:דרך פ ״ ת
( מול הקריה)

2 6ו

ו רו אלז 1זנזן ו!
החודש נפ ת חי ם
קו ר סי ם חדשים — ערב

(עיצוב פנים)
השבוע נפ ת חי ם
קו ר סי ם חדשים — ערב

ח ל ־ א בי ב: דרך פ ״ ח
(מ 1ל בית הדר)

טלויזיה

חיפה: דחי בלפור 5
(מול הטכניון)

^ השישי, נתקבלו בשתי תחנות־משטרה
— בזכרון־יעקב ובחדרה — הודעות על
הודעה אחת מסר יעקוב
מציאת הגופה.
עודי, את השניה מסר שמעון הקטן.
24 שעות לאחר־מכן, הגעתי, יחד עם יגאל
מן, צלם המערכת, לחולות קיסריה.
שתי עובדות היו ברורות לנו באותה
השעה:
• איש שלא היה במקום הזה קודם לכן,
לא היד, מסוגל למצוא אותו שוב;
• מקום־הפשע תאם באופן מפתיע את
תיאורו של יעקוב עודי, שנמסר לי לפני
יומיים.
מכאן אפשר היה להסיק אחת משתי
המסקנות: או שכוח עליון כיודן את צעדיו
של יעקוב עודי בחיפושיו; או שיעקוב עודי
רצח את הילדה, וכמו כל רוצח, חזר
למקום־הפשע.
משפחת־הילדה קיבלה את הגירבה הראשונה.
המשטרה קיבלה את הגירסה השניה.
שופט בית־משפט השלום בחדרה האריך
את מעצרו של יעקוב עודי ל־ 15 יום,
לצורכי חקירה כחשוד ברצח. אך לפני שהתביעה
תוכל להגיש את כהב־ד,אישום נגדו,
יהיה על החוקרים לענות על שאלות רבות.
אלה הן אחדות מהן:
• מה היה המניע לרצח האכזרי? המכון
הפאתולוגי קבע, שהבדיקות לא העלו סימני
אונס. אך הוא קבע גם שמצב הריקבון של
הגוויה לא איפשר בדיקות מדוייקות בכיוון

• אם יעקוב עודי הוא הרוצח, איך
הובאה הילדה לחולות קיסריה, למרחק כה
גדול מביתה. לעורי אין רכב, ואין לו אף
רשיון־נהיגה.
• האם הילדה נרצחה במקום בו נמצאה
גופתה, או שהובאה לשם מתה? פרט אחד
מצביע על כך שהרצח בוצע דווקא בחולות
קיסריה: חצי הלחמניה היבשה שנמצאה
ליד הגופה. דקות ספורות לפני מותה אכלה
כנראה אסתר הקטנה את ארוחתה האחרונה.
שאלה
נוספת, שהתשובה עליה יכולה להשלים
את התמונה: אם יעקוב עודי רצח,
כטענת החוקרים, אז מה הניע אוחו לגלות
את הגופה? כי בלי מאמציו היתד, נשארת
פרשת אסתר סתומה לעולם.
כאן צץ הפרט החשוב ביותר של החקירה
כולה, שנמסר לי מפי אנשי צוזת
המכון הפאתולוגי: הבדיקות גילו שגופת
הילדה היתר, גלוייה במשך מיספר ימים.
מישהו כיסה אותה זמן קצר לפני הגילוי
— ומתקבל על הדעת שהיה זה ביום החמישי.
פרט נוסף: מישהו טיפל בגופה
ימים בפורים לאחר הרצח.
כך מתקבלת תמונה מושלמת המבוססת
על ההנחה שיעקוב עודי אמנם רצח את
הילדה. בליל חמישי התעורר עודי משנתו
בצעקות. הוא ביפר לאשתו שחלם חלום־
זוועה. בבוקר הוא יצא מן הבית; ולא נסע
לבאר־שבע כפי שטען אחר־כך, אלא לסביבות
קיסריה, במטרה אחת: לכבות את
גופת הילדה. עבורו היה זד, טקס קבורה.
כשפגשתיו ביום החמישי, היה זה כחצי־שעה
אחרי שחזר הביתה. הוא היה מתוח.
הייתי האדם הראשון שנזדמן לו לשיחה
על נושא זה. הוא ביפר לי את סיפורו.
כל פרט בסיפור זה היה נכון. עודי הוסיף
לסיפור האמיתי רק פרט אחד — אודות
הערבי מבאר־שבע.
הטולם הזה 1461

111111111 .

אל ה90ח?א3י3ץ ו!
שפרקה הירש

כבר מההתחלה, עוד לפני
הפך ילד־שעשועים בן חמישים ושמונה ומשהו
כזה, היה ברור שכשהוא יהיה גדול,
הוא לא יתחתן עם אשר, סתם. הוא יתחתן
עם אשר, מיוחדת, עם אשר, עם חמישה
ראשים, או עם חמש נשים עם ראש אחד,
או עם משהו מיוחד כזה.
עכשיו, שהוא כבר ילד־שעשועים גדול,
בן חמישים ושמונה, הוא עומד להתחתן
באמת עם אשד, מיוחדת. אין לה חמישה
ראשים, אבל היא נסיכה סיציליאנית נשם
גיוואנה פיניאטלי. יש לה אבא נסיך

דא נודמגד״ס
מריו רל־מריוס, נער־וזזהב הישראלי
שהכיר מקרוב את כריסטין ל\לר עזב
את הארץ. לפני צאתו פגשתי אותו, ושאלתי
אותו איד בילה כאן. הוא הראה לי שבעה
עדיי־זהב שנוספו אל השרשרת התלוייה לו
על צווארו, ואמר :״את רואה, נוספו לי
שבע בחורות לאוסף שלי.״ כל בחורה
שהוא מכיר מקרוב נותנת לו ערי־זהב אחד.
״בארץ״ ,הוא סיפר בהנאה, אפשר לעשות
חיים לא נורמליים. אילו היו מבקשים ממני
לדרג את הנשים בעולם לפי הטיב׳ הייתי
נותן לישראליות מקום שני, אחרי הטהי־טיות.
״הבעייה
היחידה איתן היא שהן עושות
יומיים פוילה שטיק. אחר כד הן בסדר.״

ואמא נסיכה, וכל החברים והחברות שלה
הם נסיכים ונסיכות.
כשהיא הכירה את פוקד, עוד לא היר,
לו תואר נסיכות אבל היה לו תואר של
דוקטור והרבה כסף. עכשיו, עם הכסף
שלו והתואר שלה, הוא עוד יהיה נסיך,
או לפחות בעל של נסיכה.
היא הגיעה לתל אביב ביום השישי בערב,
והוא שם אותה בשרתון בדירה מרוהטת
בת שני חדרים• הוא מראה לה עכשיו את
הארץ. בימים היא מסתובבת בסימטות יפו
ובלילות היא ישנה. אבל לפעמים גם ההיפך.
כשבאתי לבקר אותם, זה היה ההיפך.
היה יום והם ישנו. הוא חייך תוך כדי
פיהוק ואמר :״אני לא יודע מתי נתחתן,
אבל אני יכול להגיד לך שזה רציני.״ הוא
חזר לישון.
בינתיים הם מחכים לאפיפיור. הם עדיין
לא יכולים להינשא, כי היא כבר נשואה,
ולא נשואה סתם, אלא נשואה בנשואין
קאתוליים. אבל האפיפיור יסדר לה אולי
גס מיוחד. זה עדיין סודי, אסור שהאפיפיור
ידע שהיא עומדת להתחתן עם יהודי. אז,
אם תראו אותו במיקרה, אל תספרו לו.
הוא מבטיח בחיפה עשרות

ב עיו תץושתהרפתן
מה הקשר בין זה ששמעון פרס היה רפתן ובין אוכל הונגרי כשר? יש קשר. הסיפור
הבא יוכיח.
יהודי הונגרי פתח מסעדה יהודית הונגרית באזור. הוא הגיש שם אוכל יהודי הונגרי,
משקאות יהודיים הונגריים, ושירות יהודי הונגרי, ליהודים הונגריים ולא־הונגריים.
אבל האוכל ההונגרי שלו לא מצא חן בעיני מועצת אזור. בהתחלה הביאו טרקטורים,
והרסו את הכביש המוביל למסעדה שלו. אחר כך, כשהיתה שם חתונה, באה המשטרה
ולקחה את כל המשקאות החריפים. היהודי ההונגרי הבין שמתנכלים למסעדה ההונגרית
שלו, והלך לברר למה.
בחקירה ראשונה נודע לו שיושב־ראש המועצה הוא גיסו של פרס. בחקירה שנייה הוא
גילה שלפרס יש מיגרש ריק ליד המסעדה שלו, והוא לא רוצה שירעישו לו מול המיגרש
הריק שלו.
היהודי ההונגרי הלך לבקש רחמים אצל הגברת פרס .״באתי אליה הביתה,״ הוא מספר,
״היא נתנה לי קומפוט של תפוחי־עץ. סיפרתי לה את כל הצרות שלי, והיא אמרה לי
שהבת שלה רוצה להתחתן. היא שאלה אותי כמה אני רוצה בשביל המיגרש, וטענה
שאני סתם רוצה פרסומת.״
צילצלתי לסוגיה פרם וביקשתי לדעת של מי המיגרש הריק, מי מתחתן, ומה יש לה

אמנם עוזב את הארץ, אבל הוא
לחזור אליה הוא החליט להקים
אולפני־הסרטה, ולאסוף כאן עוד כמה
עד״־זהב.

ץ במשך שנים הי ה עורך־הדין ע סו ק בסיכסוכי־דירה עם
אשתו. הי תהלהם דירה אחת, ה ם היו שניים, ורצו ל•—

התגרש. הי אאמרה על הדירה כול ה שלי, ו הו א א מר על הדירה כול ה שלי. ה ם
שוחחו כ ן חמש־עשרה שנה.
לא־מזמן הפך עורך־הדיו לאיש־שורה ברפ״י. הוא שימש כנציגה במועצת״פועלים
של אחת מערי הארץ. לא ברור א ם הדבר הז ה השפיע עליו, או משהו אחר. הוא
ויתר, בכל אופן, על הדירה ועל האשה, ועזב א ת שתיהן.

ת חי ר

דרךה עי רו ם לכנסת
אתם מכרים את מנוח ר,ומרוכ, זי,
שלפני שלוש וחצי שנים הפשיט בחורה
בתואנות־שווא, זה שהועמד למשפט ועיתונו,

מנוח קומרוב ואלזה מארטינלי
השבועון קולנוע נסגר! ובכן, זה לא זה.
זה לא הוא שעשה את זה. הוא לא הפשיט
אותה. הוא לא הועמד למשפט, כי המשפט
היה מבויים, והעיתון שלו לא נסגר בגלל
מעשיו, אלא שגורמים שונים היו מעוניינים
לסגור אותו.

לאור כל המעשים שהוא לא עשה, החליט
מנוח קומרוב להפוך לבחיר־העם• הוא מועמד
לרשימת ישראל הצעירה, כאחד המועמדים
העיקריים שלה.
״כל מה שהיה אז,״ מסביר מנוח ,״זה
היה רק דיבה. גורמים שהיו מעוניינים
לסגור לי את העיתון ביימו את כל העסק.״
הם המציאו את הבחורה, והכניסו לו אותה

בתור גייס חמישי למיטה. הוא יכול להוכיח
את זה. ההוכחה: עד־התביעה העיקרי התגלה
כרמאי, והוא יושב עכשיו בבית־הסוהר על
איזה רמאות אחרת שביצע.
״אני בכלל לא התעסקתי עם הבחורה.
אמרו שהתעסקתי איתר, על סמך הבטחה
שאעזור לה להתפרסם. אבל בחיי שלא התעסקתי
איתר .,היא הובאה לביתי מרצונה
החופשי. והיא התפשטה מרצונה החופשי.״
בכלל, עד היום הוא לא מצליח להבין מה
היא עשתה בחדר שלו, עירומה.
לא חשוב. למרות שהוא היה אז צנוע
וטהור ונקי מכל רבב, הוא השתנה מאז
לגמרי. הוא הפך איש אחר. הוא שמן,
גידל קרחת מלפנים, שיער ארוך מאחורנית,
יש לו מישרה מכובדת בתור עורך עיתון
הנקרא עולם הנופש, ויש לו חברה. היא
חוללה בו את השינויים הנ״ל.
״אני עשיתי ממנו בן־אדם,״ מצהירה החברה
שלו ,״הפכתי אותו מנער־זוהר קל־דעת
לבן־אדם אחראי ומיושב.״ גם היא שמנה,
עם שיער ארוך מאחור. אבל חוץ מזה
היא גם סופרת, משוררת, זמרית, שחקנית,
ספורטאית, גננת, יודעת לשיר, לכתוב סיפורים
ולכתוב פזמונים• היא יודעת גם לרקוד
בלט מודרני, לנגן על עוד ולדבר צרפתית,
אבל היא עוד לא ניסתה את זה.
״בזמנו אפשר היה לכנותני נער־זוהר, עם
כל הסימנים האופיינים, כולל צילומים עם
כוכבות־קולנוע וידידות הדוקה עם נערות־זוהר,״
אומר מנוח בחרטה ,״אבל מאז שהכרתי
את ליאורה אגסי השתניתי. היום
כל הדברים הללו נראים לי בכלל חסרי
חשיבות.
״פעם הידידות הכי טובות שלי היו מל־כות־יופי.
היתד, לי ידידה שקראו לה זיווה
רודן, אני מקווה שהשם הזה אומר משהו
למי ששומע אותו. היתד, לי ידידה מצויינת
שקראתי לה ז׳וז׳יר! אינדיר .,אחר כך,
בשביל הקהל, החליפו את שמה לשרה אלי־מור,
ובכלל, יהודית מזור לא היתד, ידידה
שלי? ומי לא? החתיכות הכי מדוברות, לפני
שהן נישאו, הן היו ידידותי.
״מלכת רוזנשטיין, זו שנשואה היום
לעורך־דין הידוע, היתד, ידידה מצויינת שלי.
אורה ורד, ועוד ועוד. מעט קשה לי להי־

שמעון וסרניה פרס בכר־מצווה שר כנם
נגד האוכל ההונגרי. היא אמרה לי .״ההונגרי הזה עשה עלי רושם של אדם מופרע.
בכלל, את מכירה איזה הונגרי חכם? אני לא.
״הוא בא אלי בשתיים בצהריים, ישב אצלי חמש שעות, ולא הבנתי מה שהוא רוצה.
לא אמרתי לו שבתי מתחתנת. זאת הפעם הראשונה שאני שומעת על זה. אני לא מתעסקת
במה שעוסק בעלי, ובטח לא במה שעוסק גיסי. יש לי עוד כמה ידידים חשובים במדינה,
ואני לא מתעסקת בעניינים שלהם.
״בכלל, את יודעת, האמיני לי שכל הסיפורים האלה וכל האנשים האלה נמאסו עלי.
אני יודעת שזהו סיפור נהדר בשביל העולם הזה. עוד חומר להשמצה. לא איכפת לי
שמשמיצים את פרס כפוליטיקאי. איכפת לי שמשמיצים אותו כאדם.
״לפני כמה ימים, למשל, צילצל אלי איזה כתב של עיתון ושאל אותי מאיפה היה
לנו כסף כדי לעשות בר־מצווה לבן שלנו ולהזמין 2500 איש. אמרתי לו שלא היו שם
2500 איש, ורציתי לסגור את הטלפון, אבל הוא המשיך לנדנד ולשאול: טוב אכל מאיפה
היה לכם הכסף? מזנות, עניתי לו וטרקתי את השפופרת.
״כל זה באמת נמאס לי. הלוואי שבעלי היה נשאר אותו אדם פשוט, בלי יומרות, כמו
שהיה בהתחלה. תראי, אני נישאתי לרפתן, והייתי מאושרת אילו נשאר כזה.
גם אני.

זכר בכולן, הייתי פשוט מוקף בחתיכות•
אבל היום אני מבין כמה שזה חסר־חשיבות,
כל זה.
״חוץ מג. עיטור ויואל נוימן אני הייתי
הישראלי היחידי שהצטלם עם כל ד,כוכבות
העולמיות באמת. מי רקד עם ג׳ינה לולוס־ריג׳ידה,
אם לא אני? אני הייתי דוגמה
של עיתונאי צברי בעל יוזמה, בעל מעוף
ועוז.
״כגדול ההישגים שלי אני רואה את מה
שאירע בפסטיבל ונציה ב־ . 1956 באו אז
המון עיתונאים ורצו לראיין את א לז ה
מרטיגלי. היא ישבה בחדרה במלון, ולא
רצתה להתראיין על־ידי אף אחד.
״אז אני עליתי אליה לחדר. דפקתי בדלת,
נכנסתי, לקחתי אותה ביד, הורדתי אותה
למטה, והצטלמתי איחה. הצלחתי בזה בגלל
החוצפה הצברית שהיתר, לי. איש לא הצליח
בזה מלבדי•
״אבל היום אני אדם רציני. בשלוש השנים
האחרונות עזבתי את עולם־הזוהר והתחלתי
להבין שיש דברים אחרים בחיים.
בהתחלה היה לי קשה, אבל התרגלתי. די
לי שאני יודע ששום ישראלי לא הגיע
להישגים שלי. זה מספק אותי מבחינה מוראלית.״
האם
הוא מאמין שבתור מועמד של
ישראל הצעירה הוא יגיע לכנסת? לא, הוא
לא בטוח בזה, אבל מה יש, ולא בתור
מועמד של ישראל הצעירה הוא כן יגיע
לכנסת?

שרזת צבאי בדולפין לעיתונות העברית החופשית יש עין צופייה,
הערה לכל המתרחש• היא עומדת על
המשמר, ומגלה מיד כל מעשה מרמה, כחש
או בגידה. בשבוע שעבר היא גילתה בעל
שבגד באשתו.
הבעל סיפר לאשתו שהוא צריך לצאת
למילואים. האשה ארזה לו את המסטינג,
את מברשת־השינייס שלו, ואת כל בגדי
החאקי. היא אמרה לו שייזהר מהקור, ומי
בדורי האוייב, ונשקה לו לשלום.
הבעל לקח את התרמיל, את המסטינג
ואת כל בגדי החאקי, ונסע איתם למלון
דולפין יחד עם אהובתו.
כשהוא חזר, הוא סיפר לאשתו על האימונים
המפרכים ועל לילות השמירה הארוכים.
היא ריחמה עליו, וטיפלה בו כמו
שמטפלים באדם השב מן הקרב. אבל כעבור
שבוע קיבל הזוג עיתון בשם ידיעות וחדשות
מדולפין. זהו עיתון שבועי, היוצא
על־ידי בעלי המלון, מחולק לכל מבקריו,
ונותן סקירה על מאורעות השבוע במלון.
האשה שעיינה בעיתון, מצאה בו רשימה
של שמות המבקרים. בין השמות היא מצאה
את שם בעלה ואהובתו. היא מגישה עכשיו,
על סמך העדות הכתובה, בקשה לגט.

סשרט
תן לגבר — הראוי לשמו
— את חבירה הראויה
לשמה -״גולדסטאר׳׳.
^ מרווח צמאון
ומשיבה גפש.

שחייה
פי\ורשל שנתי*

ג1לד 1)110ר
כ וח חדש
מקבלים

במסעדה

תחרויות המכביד, השביעית, שהסתיימו
לא מכבר, הוכיחו, כי בעוד שהאתלטים
הישראלים מפגרים בכעשר שנים אחרי
עמיתיהם בחו״ל, הרי השחיינים במדינה
השיגו כמה תוצאות נאות, וכמה מהם —
אברהם מלמד, איבונה טוביס וגרשון שפע
— מפגרים בשנתיים אחרי הרמה הבינלאומית.
דופקים
ושוברים. טען השבוע מאמן
הנבחרת הלאומית בשחיה יוסף (״יז׳י״)
טלקי :״שחיה הוא המקצוע היחידי בו
יש לישראלים סיכויים להתקדם, ולכן
צריכים לתמוך כשחיינים ברצינות, ולא
להפריע להם, במו שהמצב כיום. שחיין
המגיע עתר, לגיל שמונה־עשר, והוא בשיא
יכולתו, במקום שיזכה לתמיכה מהצבא,
כמו שזה נהוג בכל העולם, דופקים ושוברים
אותו.״
מנהלי השחיה, שבאו בתלונות אל אחרים,
לא השכילו בעצמם לעשות את הכל
למען פיתוחו של ענף זה. את תחרויות
השחיר, הם המשיכו לארגן במקומות נידחים,
לעיני ציבור מצומצם. האליפות ר,־ 22 של
הפועל, למשל, שנערכה בשבת בעין־השופט,
ריכזה מאה צופים. תחרויות השחיר, שנערכו
במיסגרת המכביה בתל־אביב, ריכזו
ביום אחד קרוב לחמשת אלפים צופים.
מנהלי השחיר, תרצו את עריכת תחרויות

הדדך הנ כונ ה
כל עונת שחיה מחפשים חברי ועדת
השחיר, של התאחדות הספורט כשרון צעיר
מבטיח. השנה הם מצאו אותו בדמות
דני (״מוטי״) רבס (מתחרז עם גבס).
איש הפועל גוש זבולון מכפר המכבי,
רבם 17 שוחה כבר מגיל עשר, והעובדה
שהוא כשרון הוכחה כבר ביוון, כאשר
שבר שם שני שיאים ישראליים. שניהם
בחתירה, למרחק 800 מטר ו־ 1000 מטר.
ביום שבת זכה דני בשתי מדליות כסף
ובמדלית ארד, והרגיז את יריבו הוותיק
משה גרטל, כאשר ניצח אותו, להפתעת
הכל, במישחה של 400 מטר מעורב־אישי.
פיכוב חדש. כוכב העתיד רבס :״אני
מתאמן עכשיו פעמיים ביום, בבוקר ובערב.
בקיבוץ אני עובד בתור רפתן, וזה
די קשה בשבילי גם להתאמן וגם לעבוד.
אין לי מושג עד היכן אני יכול עוד
להגיע. תמיד, כשעשיתי שיא, לא האמנתי
שהצלחתי. במכביד, ראיתי את האמריקאים,
ואי־אפשר בכלל להשוות את היחס אליהם
ואת היחס אלינו. לכן לא פלא אם הם
משיגים תוצאות כאלה. למדנו סיבוב חדש
מד,אמריקאים, ואולי זה יתן גם לנו תנופה
חדשה.
״בצליחת הכנרת האחרונה שחיתי כשחבר
שלי שט לידי בסירה. הוא לא ידע בדיוק
את הדרך, ואומרים ששחיתי מטבריה,
עברתי בדמיה ומשם הגעתי לעין־גב. זה
לא היה אסון כל כך גדול, כי בסופו של

אוכלים, שותים ומוסיפים כוח

בפינת פרישמן־די זנג וף
עור נקי ו מ טו הר ל ח לו טין -הו אהאמצ עי הרא שון
גנל טיפול יופי. ה תחילי, לכו, א ת טיפול היופי
היומי ע ם מי פני ם שרק, המטה רי ם ל עו מ ק
ו מנ קי ם ברכו תאתנ קבוביו ת עור פנייך מנ ל
שרידי אב ק ואיפור. טיפול מ ת מי ד ו שי ט תי ב מי•
פני ם ״שרק־ ,מי ה פני םהמ קובלי ם על נ שו ת אירופה י״-
ה מ טו פ חו ת, ישווה לעורך מרא ה מעודן ורענן.
ה תחילי א ת היו םעם ־ שרק ־ ,כ׳ יופי מ ת חי ל
ע ם שרק־.

ו מי

ס ד־נ ד די ד8
0 1 .1

השחיר, בקיבוצים, ברצונם למשוך לענף את
בני ההתיישבות העובדת. הם שכחו רק
כי הפוטנציאל העשוי להימשך לשחיה בערים
הגדולות גדול בהרבה מזה הנמצא
בקיבוצים.
בשפע לשפע. תחרויות השחיה של
השבת האחרונה, שנערכו במסגרת אליפות
הפועל, והיו למעשה אליפות ישראל
זוטא, לא הביאו לשיאים חדשים (השחיין
גרטל :״אין מתח. אחרי שהתחריתי עם
אמריקאים, איך אני יכול לעשות שיא
כאשר אני מתחרה עם החברים שלי?״).
השחיין הבולט ביותר בתחרויות היה,
כרגיל, איש גבעת־חיים גרשון שפע, שזבה
בשלוש מדליות־זהב, בגביע ובמדליית־ארד.
שפע זכה להערכה מיוחדת לאחר שהשתתף
במספר שיא של חמישה מישחים.
מישחה החתירה למרחק של מאה מטר
הוא, כריצת מאה מטר באתלטיקה, מוקד
של כל תחרות. בשבת האחרונה התיצבו
למישחה זה שישה שחיינים ותיקים. לשני
הפיבוריטים אורי רדליך ומשה גרטל היתד,
למישחה זה משמעות מיוחדת. רדליך ניצח
במיפגש האחרון בין השניים, וגרטל () 19
חיכה מזה זמן רב לאפשרות לנקום.
מאה חברי עין־השופט עמדו על רגליהם
בהתרגשות כאשר זינקו הששה למים. ששה
מסלולים של קצף לבן. בריכה אחת, שניה
שלישית. סוף. מי ניצח? שופט־גמר אחד
פסק ניצחון לגרטל, שני לרדליך. מד־הזמן
הראה כי גרטל הגיע ראשון, אך השעונים
אינם קובעים.
מנהלי התחרות החליטו לקיים תחרות
נוספת בין השנים, החלטה חסרת תקדים
בתחרויות שחיה. גרטל ורדליך זינקו שוב
למים, תוך עצבנות בולטת. גרטל ניצח,
קבע את התוצאה הטובה ביותר במישחה
של מאה מטר, שנקבעה אי פעם בבריכה
של 33.3מטר בארץ 58.6 :שניות.

דבר הגעתי שני. מאז
הדרך הנכונה:״

ידעתי שאני על

עידוד כ ש רונו ת
בישראל מעודדים ספורטאים מוכשרים.
זו המדיניות הרישמית. בכל העולם נהוג

הסיבה ברורה: ספורטאי מצליח מביא
כבוד רב למדינתו. לכן כדאית כל השקעה
בו, כדי שיצליח יותר, יביא למדינתו כבוד
רב יותר.
טפיחה על הגב. איבונה טובים היא
השחיינית המוכשרת ביותר של ישראל.
היא היחידה מבין הישראליות שהשיגיה
הם ברמה בינלאומית.
טובים 17 הגיעה לישראל רק לפני
שמונה חודשים, וכבר מחזיקה בשבעה
שיאים ישראליים. מובן שהמדינה עושה
הכל כדי לעודדה.
אימנה, שחורת־שיער וחייכנית, לומדת
בכתה השביעית במת־הספר התיכון בנווה־שאנן
בחיפה. בארצות־הברית לומדים ספורטאים
מוכשרים בחינם. בישראל מעודדים
ספורטאים על־ידי זה שטופחים להם על
הגב.
איבונה רוצה להשיג תעודת־בגרות, אך
בשביל ללמוד צריך לשלם, מה שקצת
קשה אם שוחים כל היום בשם ישראל.
ההנחה שאיבונה מקבלת משכר הלימוד:
אפס.
אבא ד״ר טובים :״מדוע אין אפשרות
שספורטאית כאיבונה תוכל ללמוד מבלי
לחשוב מאין אפשר יהיה להשיג את שכרי,לימוד?
תשלום דמי־הלימוד הוא מעמסה
רצינית עבור עולה הנמצא רק שמונה
חודשים בישראל.״

מאחוריו: יצחק לוריא.
העולם הזה 1461

בעולם האנ״ם
כדמ־נ אנ חו ת
החופש נגמר. ילדי ישראל חזרו לבית־הספר,
וממשלת ישראל חזרה לעצרת
או״ם.
זה היה רע בשביל משרד־החוץ. כי
בשמתכנסת עצרת האו״ם, מדברים על
פליטים, ועל עוד נושאים בלתי־נעימים
כאלה. כל עוד היתד, עצרת או״ם משותקת,
היה שקט. גולדה נאנחה, והרכיבה
משלחת לעצרת.
מעזה לקמגו. אך ברוב הבירות האחרות
בעולם, השמיעו שרי־החוץ אנחות
של הקלה. שיתוק האו״ם הדאיג את
העולם.
שיתוק זה התחיל מפני שארצות־הברית
תבעה מברית־המועצות לשלם את המגיע
ממנה לאו״ם. ברית־המועצות סירבה, בטענה
כי היא כבר שילמה את כל ה־מיסים
החוקיים. היא סירבה לשלם מיסים
בלתי־חוקיים, עבור פעולות של האו״ם
שלא תאמו, לדעתה, את חוקת האו״ם.
למשל: פעולות שהוחלט עליהם בעצרת,
בעוד שלפי החוקה הן היו בסמכותה של
מועצת־הבטחון, בה יש לרוסיה וטו*.
בחודש שעבר נכנעה ארצות־הברית ללא
תנאי. היא ויתרה על התשלום, הודיעה
שהיא מורידה את כל העניין מסדר־היום.
ברית־המועצות הודיעה שתשלם ל־או״ם
תרומה מרצונה.
שריפות ממתינות לכבאי. כניעת
האמריקאים נבעה מאי-הרצון הגובר ו־

אויבו של אדנואר הזקן הוא אדם שהיה
שר־אוצר, ושהפך לראש־ממשלה. שמו
אינו אשכול, אלא ארהארד. אדנואר סבור,
ולא בלי צדק, שהוא סמרטוט.
ארהארד מזוהה עם הברית הגרמנית-
אמריקאית. כאשר הציעו האמריקאים תוכ נית
חדשה שמטרתה למנוע את הפצת
הנשק הגרעיני בעולם, הביע לה ארהארד
תמיכה.
לפתע קם אדנואר, והודיע כי התוכנית
האמריקאית היא שואה .״פירושו של דבר
— להפקיר את אירופה בידי הרוסים!״
קרא, ותבע לתת לגרמנים את הזכות לשים
את אצבעם על הדק הנשק הגרעיני.
בכך סטר את לחיו של יורשו.
דופקי,ב את היורשים. זה היד,
חמור מאד. זה היה חמור שבעתיים, כי
ברגע זה נערכת בגרמניה, כמו בישראל,
מערכת־בחירות. שתי המפלגות העיקריות
— הנוצרית של ארהארד ואדנואר, וחסו־ציאל־דמוקראטית
של וילי בראנד — נמצבמצב
של שיווי־כוחות גמור. כל אות תזוזה קטנטנה יכולה להכריע את הכף.
העתונים הגרמנים החלו מדברים על
האפשרות שלמחרת הבחירות יהיה צורך
להקים — בפעם הראשונה — ״קואליציה
גדולה״ ,בהשון תפות שתי המפלגות ה גדולות*.
ארהארד
דוחה בתוקף דיבורים אלה,
מפני שטמון בהם פיקפוק בסיכוייו להשיג
רוב. והנה, לפתע, פירסם אדנואר
הזקן מאמר, בו תמך בפירוש ב״קואליציה
הגדולה״ .משמע: הוא ירמז בבירור כי
יורשו להשיג רוב לבדו.
לדעתו לא יוכל
אמנם הקטין את סיכוייו להשיג בכך רוב.
הסוציאליסטים עלזו. ארהארד רתח. אך
הזקן ציפצף על שניהם. העיקר היה שהנחית
מכה על ארהארד, וקידם את סיכוייו
של נער־טיפוחו, ידידו של שמעון פרם —
פרנץ־יוזף שטראוס.

סיעאפור

41 .א 4 1 ׳ 1 0א א 7 £א 1
ס ק או ט־ טנ ד ר

קומפקט

הנעה ק ד מי ת; מנוע 4צילינדרים; שסתו מי ם עיליי ם; 25
כו חו ת סו ס לרישוי ; מנוע בעל מו מנ ט גבוה הבנוי לעבודה
מ או מצת; תא נהג מפח פלדה סגור ו מבוד ד; ארגז במעמס
של 1000ק״ג למטען ו לנו ס עי ם; שלדה חז ק ה מו תאמת
ב מיו חד לדרכים ק שות.

הספקה מידית, שרות נאמן
מלאי גדול של חלקי חלוף

ווח 10ו!-3ל 101
סוכנות בלעדית בישראל :
חברה להנדסה חקלאית לישראל בע״מ חיפה— תל־אביג
מפיצים בלעדיים :
חברת ווקסמוביל בע״ט, רחוב הנמל ,48 של 67775—6 . חיפה מפיצים ב תל־ א בי ב:

פליקס, רכב ואלקטרוניקה בע״מ, רח׳ יצחק שדה ,34—36
__טלפון 37341

הבר שה
ארהארד הרפ״ינציה
הולך בעולם נוכח השתקת האו׳׳ם. בי
משברים חמורים ביותר חיכו להתערבות
יעילה של המוסד הבינלאומי, כמו שריפות
למכבי־האש.
בין השאר: המאבק בין הודו ופאקי־סתאן,
העלול בכל רגע להפוך מלחמה
גדולה, נוסח מלחמות גרמניה־צרפת במאה
שעברה.

גרמניה
דס׳׳• ב בון
״בעיניו של הזקן, בעל העבר המפואר,
אין ערך לאחדות מפלגתו. חשובים לו
יותר העקרונות שהוא מאמין בהם
״אין לו שאיפה לחזור ולהיות ראש-
ממשלה, אך הוא רוצה לקמ 1ע מי יהיה
ראש־הממשלה
על מי נאמרו השבוע דברים אלה?
לא על דויד בן־גוריון הצעיר ( ^79 אלא
על זקן אמיתי: קונראד אדנואר (.)90
נגד סמרטוטיזם. אדנואר לא פילג
את מפלגתו רשמית. הוא לא הקים רפ״י
גרמנית. כי גרמניה אינה ישראל, ולא
קל לבצע שם מה שניתן לבצע בישראל.
אך הוא גרם לבקע עמוק במפלגה.
* למשל: הקמת כוזז-החירום ש?
או״ס בעזה, בקונגו ובקפרגסין.

העולם הזה 1461

כל העניין היה •ביך מאד.
זה התחיל בכך שראש ממשלת סינגא־פור
העצמאית, לי קואן־יו, גילה קשבוע
תגלית סנסציונית. הוא סיפר כי בשנת
1960 נתפס בעירו סוכן של המוסד ה מרכזי
לביון של ארצות־הברית. אותו
סוכן ניסה להדיח פקיד סינגאפורי לגלזת
סודות בטחוניים. הוא נעצר.
לאחר מכן שלח הנשיא קנדי שליח
מיוחד ללי, ביקש להשתיק את העניין.
לי דרש דמי לא־יחרץ: מענק בסך 33
מיליון דולאר למדינתו. אולם קנדי היה
מוכן לשלם רק שלושה מיליון דולאר,
ולי ראה בכך עלבון צורב.
לא להד״ם. התגובה האמריקאית על
התגלית היתד, מהירה ומוחצת: להד״ם.
״סיפור מגוחך!״ אמר דובר משרד־החוץ.
העתונים האמריקאים מיהרו לציין כי
בשנת 1960 בכלל לא כיהן עוד קנדי
כנשיא ארצות־הברית. הוא נכנס לתפקידו
רק בינואר . 1961
בזה היה העניין נגמר, לולא התעקש
לי. הוא הודיע שיש לו הוכחה בכתב
— מכתב של שר־החוץ האמריקאי, בו
הביע בשעתו צער על תקרית־הריגול.
חוץ מזה, אמר, הוא מוכן לגלות את כל
הפרטים — ובכללם שם השליח של קנדי.
זה ריענן את הזכרון האמריקאי באופן
מפתיע. דובר משרד-החוץ קיים מסיבת־עתונאים,
הודה שלי צודק. אמנם היתד,
תקרית כזאת, ואמנם נשלח מכתב כזה.
זה היה בשנת , 1961 בימי כהונתו של ה נשיא
קנדי.
מחיר הכבוד. נשארה השאלה: מדוע
מגלה זאת לי רק עכשיו? התשובה: בשעת
מעשה, היה באמצע משא־ומתן עם
מאלאיה למען איחוד. שליטי מאלאיה,
שהם פרו־מערביים, ביקשוהו להשתיק את
הפרשה. עתה, כשהתפוצץ האיחוד, היה לי
חופשי לספר את סיפוריו.
שאלה אחת נשארה ללא מענה: מדוע
נעלב לי מהצעת דמי לא־יחרץ בגובה
שלושה מיליון, אך סבר כי דמי לא־יחרץ
בסך 33 מיליון הם מכובדים?
* גם עתה אין לנוצרים רוב נזוחלט,
והם שולטים באמצעות קואליציה עם ה מפלגה
השלישית, הדמוקראטית־החופשית,
מפלגה קטנה המקבילה לגח״ל, בריותה
מזיגה של ליברלים ולאומנים.

מ! לי ב ש ניי סן

ממ פלואור מכילה פלואוריד, החומר המיוחד
שנתגלה בארה״ב ואשר הוכיח את עצמו בסיוע
למניעת רקבון השיניים.
ממ פלואור, משחת השיניים החדישה של
״ יצהר ״ ,מגינה על השיניים בפני רקבון
ושומרת על בריאותן.
* יצרני סולידוכס, משחת השיניים הידועה.

החרק השני שר סימה האישי שר

״כך הגע תי
השבוע הובא נחמן פרקש לבית־המשפט המחוזי כבאר־שכע, כשהוא
נתץ לשמירה קפדנית ובשקהל רב של סקרנים מלווה אותו במבטיו, הוא
לבש חליפה כהה, חולצה לכנה ונעליים מבריקות. פניו -רזות
וחיוורות -היו מגולחות למשעי. פדקש דיבר עם מלוויו כקול שקט,
נראה ידידותי.
אוסף נוסף של תסביכים. אם לפני מאסרי
הראשון לא יכולתי להשתלב בחברה, הרי
שאחרי המאסר המצב הורע באופן נורא.
אני לא רוצה לעשות טרגדיה מהעניין,
אני פשוט מתאר את המצב. חזרתי לחדר
הקטן שלי על הגג, בגודל צינוק — וניסיתי
להתאושש. התחלתי לחפש עבודה, פניתי
לכל מקום ועבדתי פה חודש ופה שבועיים.
ראיתי את העולם כאוייב ושונא, ראיתי
שבני־האדם חיים באינטרסים אישיים ושיט־חיים.

! 1 1ך 1פרקש נלקח מבניין בית־המשפס, כשהוא נתון לשמירה קפדנית, כבול בידיו
וברגליו. המון סקרנים ניקבצו לחזות באלוף הבריחות הישראלי. כמה

מן הצופים קראו :״שחררו את פרקש!״ ״מאות גרועים ממנו מסתובבים חופשיים!״

מאת

נחמן פדקש
(מיוחד ל״העולם הזה״)
אני שפרט

לת שע

שנים.

שבר ח תי,

ל פני

נאשמתי בתקיפה, למרות שאני הייתי הנתקף.
במאסר הראשון נידונתי לחמש שנות
מאסר. לא הייתי אז בהכרה מלאה, לא
ידעתי איפה אני חי.
כשהגעתי למאסר, במקום שיבררו ויחקרו
מה שהביא אותי לדכאון ולפשע, הם השתמשו
נגדי בכוח, באיומים, בצינוקים ובהשפלות,
כנראה שהם לא מאמינים בטיפול
בעבריין. הגישה שלהם היא הענשה. אני
מאמין שאילו היו מנסים להבין את האדם
ולהחזיר לי את הבטחון העצמי והאמונה
בכלל, לא הייתי צריו להיות בה.
הבסיס לכל הרע הוא באווירה
אה שהיתר, לי בבית הורי. הורי
עצבניים מאוד, וכנראה קלטתי
העצבים. הם היו אנשים דתיים,
הם כאלה.

הלא בריהיו
אנשים
מהם את
ועד היום

גם אני הלכתי להתפלל, עד גיל , 13 אבל
לא מצאתי עניין בתפילות. הייתי סקרן
ורציתי להשתחרר, אבל אבי קשר אותי
בכוח לדת, לסידור התפילה ולתנ״ך. כמובן
שהתנ״ך לא נותן פתרון לבעיות החיים,
וסידור התפילה הגביל אותי רק למחשבה
אחת: ישועה בתפילות ותודות לבורא העולם.
הבנתי באופן סובייקטיבי־פנימי, וגם
כתוצאה מהסתכלות על החיים, שיש להם
משמעות מסובכת ומשתנה, כי גס תופעות
בטבע משתנות.
מהסיבות האלו, ומהסיכסוכים התמידיים
עם ההורים, היו לי הרגשות שכולם נגדי.

כדי להבין את עצמי היתד, השכלתי קטנה
מדי, כך שלא יכולתי לנתח ולחקור למה
התנהגו ההורים כל־כך קשה כלפי הבן שלהם.

מטבעי ומילדותי הייתי קשור לטבע. אהבתי
להסתובב בסביבה בה גרתי, בתוך שדות
וחורשות, ואז המוח אצלי לא פעל, פחדתי
שאלוהים רודף אחרי. אז לא היו לי טענות
נגד בורא העולם, הם באו יותר מאוחר.
אבל בדבר אחד הייתי בטוח כל הזמן —
שכופים עלי מחשבה ומכריחים אותי לקבל
דעה נגד רצוני. וזה בעיני נראה ככפייה,
כי האדם נולד לחשוב באופן עצמאי.
במאסר הראשון הסתגרתי מאנשים. אלה
שדנו אותי במשפט לא התעניינו בנפשו של
האדם, ואותה גישה היתד, להנהלת ביוד
הסוהר. הם כל הזמן רצו רק להשתלט עלי
באיומים ובפחד. שאלתי את עצמי מדוע
זה כך? הרי זו לא התנהגות הגיונית ואנושית,
כי בהענשה ובהטלת פחד לא מגיעים
לתוצאות טובות.
ברגע שבו תה אותי החברה, נפתר רק
חלק קטן מהבעיה. ברגע שמבודדים אדם,
צריכה להיות מטרה לחקור את אישיותו
ואת תסביכיו, כדי למצוא דרכים להכשיר
אותו בעת שחרורו לחיי־חברה תקינים.
ואם החברה מסתפקת בזאת שהיא מבודדת
את המזיק, לא פותרים את הבעיה. רק
דוחים אותה• אני שואל עכשיו: האם זו
דרך התנהגות של מדינה נאורה ומתקדמת?
נכנסתי לבית־הסוהר המום ומבולבל, עם
תסביכים נפשיים, ויצאתי מבית־הסוהר עם

אמרתי שהדרך היחידה שנשארה לפני היא
לעזוב את העיר ולחיות כעובד אדמה, כי
רק שם, האמנתי, השלווה הנפשית תחזור
אלי. הייתי בודד מאוד, לא היו לי חברים.
משפחתי, בתקופת מאסרי הראשון, עזבה
את הארץ. חיפשתי חלקת אדמה כדי לקשור
את עצמי עם הטבע. פניתי לסוכנות, ביקשתי
שיקציבו לי בחכירה חלקה מסויימת.
דחו אותי, והמשכתי לחפש עבודות פה
ושם. פניתי לכל מיני עבודות ודחו אותי.
ראיתי שהדרך היחידה שנשארה לי, והמקום
היחידי שחיכה לי, היה בית־הסוהר. נידונתי
שנית באשמת שוד. יום אחד באו לחדרי
שני עבריינים• היה זה אחרי תקופה של
חודשיים שלא ראיתי אדם. הרגשתי שאני
לא לבד בעולם, שמחתי לראות אותם,
ופחדתי לאבד אותם. הם הציעו לעשות שוד,
וראיתי שיש לי ערך בחיים. אחר־כך נודע
לי שאחד מהם נשלח במיוחד על־ידי המשטרה.
המשטרה
ידעה על תוכנית השוד, אבל
עשתה את עצמה לא יודעת. תפקידם האנושי
היה להזמין אותי לתחנת המשטרה ולאמר
לי: שמע, אנחנו יודעים שאתה רוצה לעשות
שוד, אתה לא עבריין ולא פושע, רק מסובך
עם עצמך. יתכן שהיו מסייעים אפילו בידי
ברכישת חלקת האדמה. אבל המשטרה צריכה
שעיר לעזאזל, והם עשו ממני דמות
מעוררת אימה. כי הציבור דורש זאת לשלמות
החברה.

שלטונות בית־הסוהר עשו כל מד, שביכולתם
להכניס בי אמונות־שווא וליצור ממני
מפלצת. זו הסיבה שהמשטרה שלחה את
העבריינים השליחים להציע לי את השוד,
ומצבי הנפשי היד, כזד, שנפלתי במלכודת.
הכל התרחש במהירות. תקפתי אשד,
לקחתי את ארנקה וברחתי. דיה לי אקדח
שקיבלתי מהשליחים. כשהתחילו לרדוף אחרי
יריתי אל הריצפה, וזרקתי את הארנק עם
הכסף. חזרתי לחדרי. המשטרה חיכתה לי.
כשרצו לקחת אותי, בחצר, קפצתי וברחתי.
רצתי לשדות, היכן שתמיד חלמתי להגיע,
להיות לבד•

כשהייתי בעיר, בין אנשים, רדפו אחרי
ואמרו לי שאינם רודפים. לפחות הוכחתי
שהם כן רודפים.
שלחתי אז מכתב לד״ר רוזנר, מנהל האגף
הפסיכיאטרי ברמלה, ביקשתי ממנו שיעזבו
אותי, שלא ירדפו אחרי. ואני אהיה כל
חיי בשדות ובהרים, עם החיות והצמחים.
אני חושב שאני אוהב לחיות בהרגשת
בדידות, הורגלתי לכך מילדותי. הייתי עיוור

בגיל 6שנים, במשך 9חודשים. ילדים זרקו
לי אז סיד לעיניים.
העיניים לא מילאו אז תפקידם, וחוש
השמיעה אצלי התפתח במידה בלתי רגילה,
וזה עזר לי הרבה באותה תקופה.

חודשיים וחצי הייתי בשדות, חי מדגים
ועשבים. כשהייתי רואה שדג נתפס בחכה
הרגשתי כאילו שאני נתפסתי. הבאתי אותו
להוץ, וכשהייתי רואה את פניו המאשימים
והמעונים הייתי משחרר אותו מהחכה וזורק
אותו למים חזרה. אבל הייתי רעב. כדי
לרכוש את הכוח לקחתי חיי דג. הייתי
צריך להשאיר אותו על החוף וללכת מרחק
גדול ממנו, ולחזור רק כעבור כמה זמן,
כשהדג היה כבר מת.
אני אחראי ומוסרי במשך כל התקופה הזאת לא פגשתי באף
אחד. תפשו אותי, ונידונתי לתשע שנות
מאסר. כתוצאה מההתבודדות הממושכת
התחלתי כאילו להתעורר משינה עמוקה.
אמרתי: צריך למצוא את הפתרון לכל זה.
באותה תקופה נפל לידי ספר פסיכולוגיה
וסוציולוגיה, התחלתי מעיין בדפים הראשונים
והרגשתי כאילו מצאתי את עולמי.
ראיתי שלאדם ולאנושות יש משמעות עמוקה,
ומצאתי את הדרך לשלמות הנפש. הרצון
ללמודים גבר בי מרגע לרגע• שכחתי
איפה אני נמצא. החלטתי לחקור את החיים
ואת האנושות מן היסוד. מצאתי את האושר.

ראיתי שפסיכולוגיה בלבד לא תתן לי
את ההסבר הדרוש. פניתי והתעניינתי בתורת
האבולוציה. מחשבותי עבדו יום ולילה. אני
אמרתי בלב: אני אמצא את הדרך בה אוכל
שביחס לאסיר־להשתלב
בעולם. ראיתי
עבריין החברה בנוייה לא בדרך נכונה,
והתנהגותה עם האסיר היא רשלנית ופושעת.
חיפשתי למה מתנהגים כך, פניתי והתלוננתי
ובקשתי הסברים• אמרו לי שאני משוגע,
שהספרים משגעים אותי, שהאמת משגעת
אותי.
אמרתי להם: אם אני לא יכול לתקן את
המצב הבלתי־נסבל והנוגד את ההגיון הישר,
אז אני לא אוכל גם להישאר אדיש לתהליך
זה. ברשלנות פושעת ובכוונה תחילה אתם
הורסים חיי בני־אדם, ואין לכם זכות לזה.
אני מסכים עם מאסרי, אבל תנו לי את
האפשרות להשכיל, כדי להתכונן לקראת מועיל שחרורי ולהשתלב בחברה כחבר
ויוצר.
תגובתם היתר, להפריע לי ולהעמיד בפני
כל מיני מכשולים, כדי שלא אוכל לרכוש
השכלה, ובשלב השני להקדיש את חיי
לתיקון המצב.
בתקופה זו לא נתנו לי ספרים שבקשתי,
המשיכו נגדי באיומים, מצאו תואנות מתואנות
שונות, והאשימו אותי מיד בהפרת
סדר.

אבל הייתי בתהליך לימוד ולא נרתעתי
מהם. למרות כל הקשיים שהעמידו בפני
הרגשתי שאני מתחיל להיות אדם עם רגש
מוסרי עמוק ואחריות אנושית. רציתי לתקן

הזאב הנווד, שגשנטו החל השבוע

אל הפשע!״
רק הכבלים על ידיו ורגליו, ועיניו ששוטטו גזצד אל צד, הזכירו
את פרקש הישן.
בחלק השני של סיפורו, שהובא למערכת ״העולם הזה״ והמתפרסם
להלן, מספר אלוף הכריתות על דרכו אל הפשע, על השקפת עולמו
ועל יחס השלטונות בכלא.
את ההפקרות השוררת בכלא, וכל זה לא
היה לחינם. עשו ממצבי גיהינום.
בתקופה זו ירדתי לחצר הכללית, ואסיר
אחד התחיל להשמיץ ולקלל אותי. הוא עמד
בפתח דלתו. אמרתי לו: מה העניינים, למה
אתה מקלל? עם האסיר הזה תמיד הייתי
ביחסים ידידותיים והתעניינתי בבעיותיו.
לכן הפליא אותי.
התקרבתי אליו, הוא פנה לפינת החדר,
תפס מקל והתחיל להכות אותי. התגוננתי
והמקל שלו נשבר על ידי. ראיתי שזה מאיים
ורדפתי אחריו.
הוא אדם תוקפני מאוד, סבל שנים על
גבי שנים בבית־הסוהר, ורציתי רק לתפוש
אותו ולהרגיע אותו. הכיתי אותו בפנים
ואז באו סוהרים והפרידו.
הוכנסתי מיד לצינוק, כי זאת היתד,
הזדמנות בידי ההנהלה להוכיח שאני תוקפני.
המשטרה מצאה שיש להאשים אותי בחבלה
חמורה. הביאו אותי ליפו. לא האמנתי שאני

בכך, לא הייתי בורח. לשאר האנשים שהיו
בתא, הצעתי להם ובקשתי מהם לתקן את
עצמם, להתחיל ללמוד ולהיות בני־אדם
ואזרחים בעלי רגש אחריות. הבריחה, לא
תהיה עבורם פתרון, לפני שהם יגיעו למסק נה
הנכונה ביחסם לחברה, ולהבנה שלחיים
יש משמעות נעלה. אני ידעתי שהם יברחו
למטרות אנוכיות בלבד, בלי לשקול את
תוצאות מעשיהם• אמרתי להם לשנות דרכיהם
ולהתחיל לחיות כאנשים מועילים ולעזוב
לגמרי את הפשע. אמרתי להם: אני מוכרח
לברוח היות והחופש דרוש לי כדי ללמוד.
ולכם לא כדאי לברוח, לפני שתהיה לכם
השקפת עולם נכונה.

כנראה שדברי לא עשו עליהם רושם רב,
ואמרו שגם הם יברחו. התחלנו לפתוח את
החלון, ואחרי שני לילות ניסור בסורג,
יצאנו החוצה. ביציאה מהכלא נפרדנו. אני

נחמן 9רקש (מאחורי פרקליטו הממושקף, צבי לידסקי) יושב על ספסל
ד 1 7 1 11
הנאשמים בבית־המשפט המחוזי בבאר־שבע. הוא נשמר על־ידי שוטרים
1 1 11 11
חמושים בעוזיס. לידסקי הצליח לדחות את המשפט, כדי לאפשר בדיקה פסיכיאטרית לנאשם.
צריך להופיע שוב פעם לבית־המשפט, כנאשם
ומזיק. מצאתי עצמי ביפו.

עד תקופה זו לא חשבתי לברוח. אמנם
היחס אלי היה קשה מאד, אבל אמרתי
שלא הפתרון לברוח. אבל בכל זאת אדם
רוצה להיות חופשי, וידעתי שאני לא מהווה
סכנה לצבור. אמרתי: אברח רק מהחברה
אשר לא רוצה להבין אותי ורוצה רק לשבור
רוחי. כאן יש לי הזדמנות לצאת ולהמשיך
את למודי רחוק מהפרעות ובבדידות.
כי התנאי הראשון ללמודי הוא בדידות
מוחלטת ומחשבה חופשית.
לפני שיצאתי מהחלון ידעתי שאני בן אדם
אחראי ובעל רגש מוסרי. הצדקתי את מטרתי
לברוח, כי ידעתי שבסופו של דבר אני
רוצה רק בטובת החברה. אילו היה לי ספק

פניתי שמאלה, לכיוון השטח הגדול, ויותר
לא ראיתי אותם. באזור יפו ראיתי ושמעתי
סכנות של מכוניות משטרה, נדמה לי שאחד
היה עם כלבים בפרדסים, על־יד מגרש
כדורגל באסה ביפו. באותו פרדס באסה
הסתובבתי כמה פעמים, לא ידעתי איך
לצאת.
חציתי את יפו. השעה היתד, חצות בערך.
ניגשתי ברגל לכיוון דרום תל־אביב, באזור
בו הייתי גר כל חיי, בשכונת שפירא
ולוינסקי לכיוון פסי הרכבת. המשכתי ברגל
עד איצטדיון רמת־גן.
היה קיץ, והייתי שם יומיים או שלושה.
הייתי מחפש קירות שחסמו רוח, כדי קישון.
חיפשתי בתי־מגורים בסביבה, והייתי ניגש
לבתים לחפש לחם ישן. יותר רחוק מד,איצ־טדיון
היו רפתות, ומהם לקחתי תערובת
(המשך בעמוד )26
במדינה פשעים
בנ השד 1׳ ?׳
חולצה לבנה בלטה השבוע על ספסל-
החשודים, באולמו של שופט־השלום התל־אביבי
יהודה טרייביש. בעלה היה דמות
יוצאת־דופן בערימת החשודים, שהצטופפו
אותו בוקר על שלושה ספסלים. מכנסיי
היו נקיים ומגוהצים. רק פניו העגולים,
עטורי זיפי־זקן בן־יומו, העידו עליו כי
בילה את הלילה הקודם בבית-המעצר ב־אבו־כביר.
הוא
הביט בשכניו החשודים בבוז גלוי.
עווית של חיוך נראתה על שפתיו, לשמע
התירוצים הקלאסים שנשמעו באולם ביתד,משפט.
לאריה
ד,לפריז לא היו תירוצים. לא היה
לו גם מד, להסתיר, כי הוא נעצר צל לא
עוול בכפו, כרגיל.
כטודנטים וחתיכות. מצחו הגבוה
התכווץ במקצת, ושרידי החיוך נעלמו משפתיו,
כשסמל־ד,חקירות בנפד,־ד,צפונית נקב
בשמו. הוא קם על רגליו. תנועותיו נעשו
עצבניות יותר, אבל הוא ניסה להפגין
קור־רוח מדומה.
השופט הקשיב בתשומת-לב לדברי נציג
המשטרה, תלה בהלפרין מבט בוחן .״יש
לך מד, להגיד?״ שאל.
מובן שהיה לו .״כבוד השופט,״ פתח
הג׳נטלמן הצעיר, וקולו נעשה דראמתי
יותר ויותר .״אני לא אשם!״ איש לא
חיכה לתשובה מוחצת יותר.
נציג המשטרה לא התנגד לשיחרורו בערבות
.״שיחרורו לא יפריע למהלך החקירה,״
הסביר.
עוד באותו ערב נראה הלפרין על מדרכות
דיזנגוף, מוקף בערימה של חתיכות
זוהרות. הוא לא היה אותו אריה ד,לפריו
שהובל בבוקר אל בית־המשפט, אלא סטודנט
מזהיר ומדומה.
הסטודנט המזהיר לא המפיק להקדיש
זמן רב ללימודים. יומיים לאחר ששוחרר
בערבות חזרה בה המשטרה, והלפרין
שוב מצא את עצמו על ספסל החשודים
בבית־משפט השלום. המערכה השניה דמתה
להפליא למערכה הראשונה, אם כי לדיברי
הלפרין נולדה כל ההצגה בדימיונם של
חוקרי הנפה הצפונית ואנשי מיחלק־ד,רמ אויות
של המטה הארצי. על־כן, כל דימיון
בינו לבין הג׳נטלמן שלו מייחסת המשטרה
את התיכנון והביצוע של שורת רמאויות,
הוא מקרי בהחלט.
צ ׳ קיםכתיבת דו א ר. ויקי לוי,
תושבת רחוב הירקון בתל־אביב, חיבתה
חודשים ארוכים לצ׳ק על סך 100 לירות
שטרלינג שהיה צריך להגיע אליה בדואר.
יום אחד נמאס לה לחכות. היא פנתה
לאיש שהיה צריך לשלוח לה את הצ׳ק,
נדהמה לשמוע כי הוא שלח אותו מזמן.
ויקי לוי נגשה לסניף הקרוב של בנק
איגוד.
הפקיד האדיב השתומם מאד. רק לפני
שבועיים היה אצלו אפריים לוי, בנה של
ויקי, שפדה את הצ׳ק .״אולי הבן לא
סיפר לך שהוא כבר פדה את הצ׳ק?״ שאל
הפקיד. הוא צדק. הבן לא ס־פר, כי ל־וויקי
אין בן כזה.
אפריים לוי המדומה לא בחל גם בסכומים
קטנים יותר. בוקר אחד, כשערך חיפוש
בתיבות המכתבים של הבית מספר
2בשדרות רוטשילד, שלף מאחת המעטפות
צ׳ק של 52ל״י. במשיכת עט קלה
זייף את חתימתו של בעל הצ׳ק. כעבור
שעה הוא פדה אותו בסניף בנק־הפועלים
ברחוב דיזנגוף, קרוב מאוד לנפד,־ד,צפונית,
שבה נחקר לאחר־מכן הלפרין, כחשוד בביצוע
אותו מעשר,־מופת.
סובסידיה ממשלתית. אבל אפריים
לוי המדומה, במו אנשי־עסקים אחרים,
היה זקוק לסובסידיה ממשלתית, כדי לבסס
את העסק שלו.
יום אחד הוא שלף מתיבת המכתבים
של יואל הפטר, בעל בית-חרושת לקרח,
המחאה משוכה על בנק ישראל. אל הסכום
הנקוב של 800ל״י הוסיף אפריים לוי
עוד שתי ספרות, על חשבון משרד־המסחר־וו־,תעשיה,
ופדה אותו.
כל ד,מיקרים האלה הגיעו יום אחד לידיעת
מיחלק־ד,רמאויות של ד,מטר,־הארצי.
חוקרי המשטרה בדקו את ההמחאות, השוו
את כיתבי-היד, הציצו באלבום הפושעים,
התחקו אחר מעשיהם של עבריינים מועדים
והגיעו למסקנה כי כל המעשים היפים האלה
בוצעו על־ידי אותו מומחה.
(המשך בעמוד )26

משקפי מגע
£$צא 1£ז ס &זאס;)
הדגמות והסברים כל יום בין 4—7
אחד,״צ, המכון לקידום הראיה עיש

י. ל .גרוזובסקי
רח׳ נחלת בנימין ,21 טל,621665 .
תל־אביב.

המכון הבינלאומי להתכתבות|
אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אביב, ת .ד4185 .

השבוע ניפתחים בקורסי הלימודים
היום והערב הבאים:

סרטוט בנין ואדבפקוחריכלי
הסתדרות

הטכנאים

אדריכלות
פנים

בפקוח משרד
העבודה

גרפיקה
שימו שית
— בפקוח הגרפיקאים אנודת
לבוגרים מוענקים
תעודות ותוארים
מוסמכים

פרטים:
המכללה הפוליטכנית,
,62 תל־אביב, טלפון
המסגר 36487

קורס לפקידות בירושלים:
כיתה שנתית לבל המקצועות— .
בתיבה ב מכונ ה — חוד ש!
קורספונדנציה, קצרנות, אנגלית,
פנ ק סנו ת :
בי ה״ס ״ הפקיד ׳ /י. פווימן,
בצלאל 18

הי* 11111׳ הסחה19
01316111

61251911

פרק ש
(המשך מעמוד )25
של פרות ועשב סוב ואכלתי מזה. כך הסתדרתי,
כי הייתי רגיל לחיות בטבע.
משם התקדמתי ועברתי את גשר הירקון,
לכיוון יד־המעביר, ותמיד רק ברגל. בכל
מקום הייתי יום, נחתי והמשכתי להתקדם
הלאה. כך הגעתי לבסוף לחיפה.
הגעתי רגלי עד לרעננה או הרצליה, ומשם
באוטובוס לחיפה. היו לי כמה לירות מוחבאות
באדמה. בדרך לאיצטדיון לקחתי אותם.
ל ח יפר, הגעתי שבוע ימים אחר הבריחה,
כי רציתי לחפש דרך לעזוב את הארץ.
ביום פחדתי להסתובב, ויצאתי רק בלילה.
אבל במשך כל הזמן הזה לא מצאתי קשר
עם אף אחד.

טוס ״ארקיע״ ל״מלכת שגא״
לסנה׳־צ, אחה״צ ובערב

בכתות קטנות למבוגרים
אנגלית, עגרית, צרפתית, גרמנית, רוסית,
ערבית, ספרדית, איטלקית, פורטוגזית
קורסים מיוחדים לתלמידי בתי־ספר תיכוניים ויסודיים

תל״אכיב

חיפח

נחלת־בנימיו ,2סל 56347 .

החלוץ ,27 סל 69265 .

עיוני ת
הרשמת בו ג רי ח /ט/י/י ״ א
לכתות ט /י /י״א, י״ב
בשעות 9-12 ; 5-5
הרשמה גם לקורסי ערב

בג רו ת

ב חינו ת מו קד מו ת
1ת״אי בן־יהודה [ 26
חיבה, הרצל ^44

בינתיים גילחתי את הזקן עם מכונת גילוח
פשוטה שלקחתי מהצריף שלי, יומיים אחרי
הבריחה בהתחלה. כשלא מצאתי קשר או
אפשרות לברוח, חזרתי לאזור תל־אביב
באוטובוס מחיפה. לא הייתי לבוש בגדי
אסיר. מיפו ברחתי בלבוש קל, ומהצריף
שלי לקחתי בגדים ישנים שהיו שלי עוד
מזמן.
כשחזרת לתל־אביב התגוררתי באזורים
לא מיושבים, בקצר. העיר. הייתי בסביבת
הנמל, הסתכלתי ולא ראיתי אפשרות לעלות
על אוניה.
היה לי לגמרי ברור שהגבירו שמירות
על האוניות. זה למדתי מבריחתי הראשונה.
הסתובבתי בסביבות בני־ברק ופתח־תקוה,
והייתי חי בפחדים יום ולילד״ הייתי דומה
לחייה שבורחת מציידים.
רציתי להסגיר את עצם לד״ר רוזנר, אבל
פחדתי שיחפשו אותי בדרך, וכך הסתובבתי
בסביבות הירקון והתקיימתי מגידולים בחקלאות.
קניתי מפעם לפעם מזון וסיגריות
בחנויות מכולת, וזה לקח בערך שלושה
שבועות. אמרתי לעצמי באותה תקופה שאני
אברח לסוריה, אחצה את סוריה ואעבור
לתורכיה ומתורכיה לרוסיה.

היות ולא היה לי הציוד הדרוש למסע
ארוך, וגם החורף התקרב, החלטתי לא
ללכת לשם משתי סיבות אלו. ואז התחלתי
לחפש דרך אחרת. בהיותי בבית־הסוהר
שמעתי שאם אעבור למצרים הם יתנו לי
להמשיך בדרכי לחופש. אני באותו זמן
גם הייתי בספקות. חשבתי מה יקרה אם
יחזירו אותי, וחשבתי שכדאי להתחבא בארץ
כמה שאפשר.

עמדה
^ 15 עזובה בגבול

הרשמת בוגרי ח׳ ,ט׳ ,י׳ ,י*א
לפתות ט׳ ,י׳ ,י-א, י״ב
כשעות 9-12 ; 5 -8
הרשמה גם לקורסי ערב

עתונים לא הייתי קונה, כי המשטרה
יודעת שאני אוהב לקרוא עתונים, וכנראה
גם הודיעו לבעלי החנויות. לכן הייתי אוסף
עתונים מפחי־אשפה. באחד העתונים קראתי
שהאשימו אותי בשוד ובנסיון לשוד, שכאילו
בוצעו בהיותי בחוץ, בזמן בריחתי. כל
זה היה לדעתי רק כדי לעורר את הציבור
לסייע בתפיסתי. לקחתי בחשבון שהמצרים
יחקרו אותי, אבל אמרתי לעצמי שבטח הם
יודעים על בריחתי מבית־הסוהר ועל זה
שאני עבריין נרדף, ולכן לא ילחצו עלי
בחקירות.

ולקחתי אוטובוס לאשקנסעתי
עד לסיבוב אשקוחיכיתי
על־יד הכביש
והתנועה תעשה פחות.
בשדות ולהתקדם לכיוון

הגעתי לתל־אביב
לון בשעות הערב.
לון ובסוף ירדתי
עד שהלילה ירד
אז התחלתי ללכת
הגבול.
לא היה לי שעון, אבל זה ארך לי כמה
שעות, עד שעברתי את הישוב האחרון
אחרי אשקלון וראיתי גבעות באופק. לא
היו כבר ישובים.
ידעתי שאני מתקרב לשטח המצרי. ירדתי
וחציתי שדות. הלכתי כפוף והייתי עוצר
ובודק שטח, הגעתי לחולות וראיתי עמדה
עזובה עם שקים.

במדינה
(המשך מעמוד )25
ערב אחד הניח קצין המדור את ידו
הכבדה על כתפו של אריה הלפרין, שישב
בחברת כמה חתיכות בבית־קפה תל־אביבי
.״אני לא רוצה לעצור אותך עכשיו,״
הסביר הקצין ,״בוא אלי מחר למשרד,
אני רוצה לדבר איתך.״
הלפרין לא התרגש. פעם,
לפני הרבה זמן, היה לו איזה עניין פעוט
עם המשטרה. האשימו אותו בתרמית קטנה
וחסרת-ערך, ובסוף סגרו את התיק,
לאחר שהסתבר שהענין באמת פעוט וחסר־ערך
.״אולי הם רוצים לחדש את הפרשה ההיא?״
חשב הלפרין, כשעלה במדרגות
המטה־הארצי.
הוא נדהם כשאמרו לו ״מה שלומך
אפריים לוי״ — והכחיש הכל. שלושה
מיסדרי־זיהוי שנערכו לו, העלו חרס והשאירו
את השאלה פתוחה. בית־המשפט
יצטרך בקרוב להחלים החלטה קשה מאד:
אם אריה הלפרין ( )21 הוא אריה ד,לפ־רין,
או אפריים לוי.

מיהו מי?
תולדות עונש ע ד אונם
השבוע ירד המסו על משפט־האונס ד,סנסאציוני
ביותר של השנה, שבו נאשם חסן־
עלי עומר, עבריין מועד מדיר אל־אסאד,
בביצוע מעשה מגונה בגופה של חיילת
לעיני חברתה (העולם הזה .)1449 , 1438
שתי החיילות מסרו למשטרה את תיאורו
של הצעיר, שהציג את עצמו בשם עיברי,
ואת תיאור המכונית הגנובה, שבה הסיע
אותן. המשטרה ניסתה להתחקות אחר חשודים
פוטנציאליים, עצרה כמה עשרות צעירים
וערכה מיסדרי־זיהוי.
היחידי שלא העלה על דעתו כי הצעירות
התלוננו עליו במשטרה היה עומר עצמו.
סיפר הוא בהודאה, שנגבתה ממנו לאחר
שנעצר :״הייתי בטוח שהבחורות לא ילכו
לספר למשטרה. הבחורה הבלונדית, זאת
שעשיתי לה את זה, אפילו הבטיחה להיפגש
איתי למחרת.
״אחרי כמה ימים פגשתי בתחנה המרכזית
בתל־אביב חבר שעובד יחד איתי
בתחנת מוניות. הוא הראה לי גיליון של
העולם הזה, ושם קראתי בפעם הראשונה
שהבחורה הבלונדית מאשימה אותי באונם
ושהמשטרה מחפשת אותי. כמה ימים אחרי
זה נעצרתי.״
מרצון או מאונם? הנאשם, שהודה
במעשה, טען להגנתו כי החיילת הבלונדית,
שישבה לידו, לא התנגדה .״היא התמסרה
לי נירצון,״ סיפר, הסביר כי מבטיה של
החיילת השניה, שהיתר. במכונית, הפריעו

גירסתן של שתי החיילות היתר. שונה
במקצת. שעות אחדות לאחר המיקרה סיפרו
השתיים לכתב העולם הזה כי חסן עלי
עומר הצליח לבצע את זממו בכוח ובאיומים
.״הוא צעק עלי שיהרוג אותי אם לא
אתמסר לו,״ סיפרה אחת מהן.
ה ס עי ף הו חלף. פרקליטו של הנאשם,
עורך־הדין נוח רבינוביץ, ניסה לשכנע את
בית־המשפט כי גירסת מרשו קרובה יותר
למציאות, אולם כבר בישיבה השניה של
בית־המשפט הוא החליט לסגת מקו־הגנה
זה, הסכים להודות באשמה, בתנאי שהתביעה
תחליף את סעיף האשמה מאונם למעשה
מגונה בכוח. יתכן שסרט זה הציל
את הנאשם מעונש חמור, כי אילו הורשע
עומר באשמת אונס, היה צפוי לעונש של
10 שנות מאסר.
פרקליטו של הנאשם לא הסתפק בהמרת
סעיף האישום, ביקש מנציג התביעה להעמיד
נוספת
את שולחו לדין גם על אשמה
בתיק הנוסף חשוד חסן
התלויה נגדו.
עלי עומר בביצוע מעשה מגונה בקטינה,
לאחר שהשקה אותה במשקה מהול
בסם. סגן פרקליט־מחוז המרכז, עורך־הדין
מרדכי שיבולת, לא נענה לבקשה זו, סירב
לצרף את שני התיקים.
צה״ל מתערב. ימים אחדים לאחר המק רה
נקראה היפר,פיר, התל־אביבית, שהשתחררה
בינתיים מצה״ל, אל קצינת־ח״ן ראשית,
אלוף־מישנה סטלר, לוי, סיפרה לה על פרטי
המיקרה, התלוננה בפניה על סידרי התחבורה
הלקויים בצד,״ל המאלצים חיילות להמתין
שעות ארוכות בצידי הכביש ולשמש קורבן
לציידי־טרמפיסטיות ופושעי־מין.
״קצינת־ח״ן ראשית עודדה אותי מאד,״
סיפרה לאחר־מכן החיילת ,״היא יעצה לי
לשכוח את כל העניין ולעבור עליו לסדר-
היום.״
העולם הזה 1461

החיילת השניה, שהיתר, עדת־הראייה היחידה,
נתקפה בהל* זקוקה מאז לטיפול
פסיכיאטרי. היא מתקשה להירדם בלילות,
נתקפת בהיסטריה כשהיא נתקלת במכונית
מהסוג הנרי ג׳י הדומה למכונית הטרמפ.
לאחר שהקשיב לטענות הצדדים החליט
בית־המשפט המחוזי בתל־אביב לדחות את
גירסת הנאשם, הרשיע אותו בביצוע מעשה
מגונה בכוח .״הנאשם ידע היטב שהוא
מבצע עבירה חמורה,״ קבעו השופטים בפסק־דינם
,״בזמן האחרון אנו עדים ליותר מדי
מעשים כאלה.״
לאחר שהתובע הציג בפני בית־המשפם
את גליון ההרשעות הקודמות של עומר,
שנידו] ב־ 16 תיקים על גנבות, התפרצויות
ונהיגת־רכב ללא רשיון, דחו השופטים את
בקשת הסניגור להטיל עליו מאסר על־תנאי
ולהעמידו בפיקוח קצין מיבחן• הם גזרו
לו חמש שנות מאסר־בפועל.

משפט
חג? ב חו ל 1ת
אחד המשפטים המעניינים ביותר שהתנהלו
בבתי־המשפט של מדינת ישראל, הגיע
השבוע לסיום שלבו הראשון. אליהו בול־קין,
המואשם ברצח שושנה פליגמן בחולות
עכו, חוייב על־ידי בית־המשפס המחוזי
בחיפה להשיב על האשמה המיוחסת
לו, לאחר שהתביעה סיימה את
עבודתה, שנעזרה ב־ 60 עדים.
במשך 30 ישיבות ישב בולקין בתא
הנאשמים, והאזין בתשומת־לב רבה לעדו־יותיהם
של עדי התביעה. לעיתים נדמה
היה כאילו אין המשפט נוגע לו והוא
מאזין כסקרן רגיל, היושב באולם ביתד,משפט.
מדי בוקר היה ג^ורש מטפחת
לבנה על מושב העור של ספסל הנאשמים,
מיישר את צווארון חולצתו הצחורה ומתיישב
בניחותא, כשהוא נזהר שלא לקלקל
את קמט מכנסיו המגור,צים.
מוות בחנק. בתחילת השבוע הגיע משפטו
לאחד השלבים המכריעים. עד התביעה
האחרון, ד״ר היינריך קרפלוס, מנהל המכון
לרפואה משפטית באבו־כביר, סיים
את עדותו, שהסתמכה על ממצאי הבדיקה
שערך ד״ר ובינוביץ המנוח בגופתה של
שושנה פליגלמן. ד״ר רבינוביץ עצמו
נפטר לפני שבועות אחדים, בטרם הספיק
להעיד.
בעדותו סיפר ד״ר קרפלום כי בדיקת
הגופה העלתה כי שושנה מתה כתוצאה
משאיפת תוכן הקיבה אל תוך דרכי ה־נשימה.
הוא הסביר כי בבדיקה נתגלו
שרידי ירקות בתוך רשת הסימפונות ש־בריאתה,
דבר שגרם למותה בחנק.
אולם דבר אחד לא יכול היה הד״ר לקבוע
בוודאות: מה היתה הסיבה שגרמה
לשאיפת תוכן הקיבה אל תוך הריאות.
הוא הודה כי על הגופה לא נמצאו סימני
אלימות — אולם מאידך טען כי במקרה
של חניקה בצוואר לא מן הנמנע שלא
ישארו סימנים.
עד זר״ שהובא על־ידי התביעה כעד
אחרון, היה בעל חשיבות ראשונה במעלה
לגבי ההגנה. סניגורו של בולקין, עו ר ך
הדין חיים קאזיס, חקר את העד נמרצות
בקשר לסיבת החנק, אולם זה חזר על
טענתו כי לא נקבע, למעלה מכל ס ס *
מד, היתר, הסיבה.
לחץ על הכטן. בשלב זה זרק עורך הדין
את השאלה שהייתה יכולה לרמז על קו
ההגנה הסופי, אותו הוא מתכנן. שאל
קאזים את העד :״האם ידוע לך שאם
בהורה באה במגע מיני עם גבר לאחר
ארוחה מלאה, יכול לחץ על בטן והחזה
לגרום לשאיפת תוכן הקיבה אל דרכי הנשימה?״

קרפלום היסס והשיב לבסוף :״מתוך
הספרות המקצועית, ומתוך נסיוני האישי
— לא ידוע לי על מקרה כזה. אולם
תיאורטית הדבר אפשרי בהחלט.״
לחיזוק טענתו זו בנה הסניגור את בנץ
ההוכחות שלב אחר שלב. הוא הביא את
גליונה הרפואי של המנוחה, כפי שנרשם
בקופת־חולים, ושתראה כי בעבר סבלה
מהקאות, דלקוודמעיים ולחץ דם נמוך.
ד״ר קרפלוס אישר כי לחץ דם נמוך
יכול לגרום להתעלפויות ולשאיפת תוכן
הקיבה אל דרכי הנשימה, במצב של חוסר
ד,כרד״
הסבר זד, יהיה לסניגור לעזר רב, כאשר
ינסה לטעון בבוא היום, כי שושנה
פליגלמן בילתה עם אלמוני בחולות עכו,
התמסרה לו שם, ויתכן שד,כרתה אבדה
לה לפתע והלחץ על בטנה הביא למותה
בחנק.
זהו ההסבר ההגיוני ביותר, לדעת הסניגור,
לעובדה שגופתה נמצאה עירומה.

העולם הזח י 46י

טננינ/ו §
תדריך העולם הזה ממליץ מה לראות, לפי סדר
— חובר, לראות;
העדיפויות הבא:
אפשר לראות;
— רצוי לראות;
• אסור לראות.

^.^.נרביזור (תיאטרון העונות) מחזהו
הקלאסי, הסאטירי של גוגול, על שחיתות
בעיר רוסית קטנה. מתורגם, מבויים, ומקוצר
בידי נסים אלוני, בתוספת פזמונים של חיים
תפר. מישחק מצויין של אבנר חזקיהו.
המגילה (תיאטרון החמאם) קומדיה
מוסיקאלית באידיש, על פי שירי
המגילה של איציק מאנגער, המעלים את
מגילת אסתר בצורה פולקלרוריסטית, יהודית.
בימוי עשיר של שמואל בונים, והופעה
מצויינת של משפחת בורשטיין.
כנר?}להגג (תיאטרון גיורא
גוזיק) מחזה מוסיקלי שהצליח להביא אל
הבמה את שלום עליכם בלי ההומור המיוחד
שלו, בלי השפה העסיסית שלו, ובלי
האווירה היהודית האמיתית של ייצרותיו.
הרבה ריקודים יפים, ומנגינות נעימות.
בומבה צור.
^ המלך אובו (בכחוס, ירושלים) מחזה
סאטירי־פנטאסטי, שנכתב בידי אלפרדו
ג׳ארי בהיותו בן . 15 תיאור דמותו הגרוטסקית
של מלך זעיר־בורגני, חסר־מצפון,
גס ורודף־בצע, הכובש את השלטון בפולניה.
מבוצע בכשרון, באנגלית, על־ידי
להקת חובבים.

מפחד

כי תו ת בוקר וערב
לאכסקרנים

נמשכת ההרשמה לבוגרי ט׳ ,י׳ ,י״א
לכתות בוקר
החודש נפתחים קורסים חדשים — ערב
למועד הבחינות מרץ 1966
הנערכות מטעם משרד החינוך והתרבות
פרטים והרשמה 8 —1בבקר 4—8בערב

חיפה
רח־ בלפור 5
ימול הטכניון

מווירג׳יניה

דולף? (הבימה) הישג בלתי־רגיל לתיאטרון
ישראלי. מחזה מודרני, משעשע ומדהים
כאחד, בו משחקות ארבע נפשות פרצח
פסיכולוגי ובהתאבדות רוחנית.
לאחר הנפילה (התיאטרון
הקאמרי) חשבון־הנפש של אינטלקטואל הניצב
בפני כישלון אהבותיו ויחסי־ד,תקשורת
האנושיים שלו. וידוי כמעט־אישי של ארתור
מילר, בו תופסת חלק מכריע מי שהיתר,
אשתו. גדעון שמר, גילה אלמגור.
פוליטנניקום המכללה העברית
ב 12-לאוגוסט
נפת חי ם קו רסיםחד שי ם

שימושית

* הגירוי המתוק (ארמון־דויד, תל-
אביב) כשלון מכובד של אחד מגדולי במאי
הגל החדש בצרפת. נסיון של הצליח,
לתאר סיפור סנסציוני זול, על אהבד״ נישואין,
בגידה ורצח, בדרך נטוראליסטית.
הארלו (אלנבי, תל־אביב; עצמון,
חיפה) קארול בייקך, בתור ג׳ין הארלי,
אלילת־הבד של שנות ך,שלושים, מתפשטת
ומתלבשת חליפות. הגוף של בייקר נראה
טוב, אבל קשה להבץ מה היא בעצם ר8צה
מג׳ין הארלו.
* הרבכת (אופיר, תל־אביב, הבירה.,
ירושלים) המחתרת הצרפתית במלחמת־ה־עולם
השנייה מסכלת תכנית גרמנית להעברת
תמונות יקרות־ערך מפאריס לגרמניה.
קצת מתח, קצת אידיאולוגיה״ קצת מלחמה,
והרבה רכבות.
* * זורב5ג היווני >הוד, תל־אביב)
הרי כרתים, הים של יוזן, הכפרים הפרימיטיביים
של כרתים ופילוסופיית־החיים ה־הדוניסטית
של זורבה היזזני עברו מספר
מצויץ לסרט טוב, המבויים בצורה קצת
ארוכה, קצת מלאכותית מדי וקצת יומרנית
מדי. מישחקו של אנטוני קווץ טוב. מיש־הקו
של ידידו הסופר רע. כל השאר בסדר.
* כניגוד כטעות (מקסים, תל־אביב)
סניגור שאינו מתאים לתפקידו, ונאשם
שבעצם אינו אשם, מתכננים איך
להוציא האחד את השני *ן המיצר. סרט
אנושי. משעשע לעתים קרובות. משעמם לעתים
קרובות עוד יותר. פיטר סלרם.
כקט (אלנבי, תל־אביב; אורה,
חיפה) סרט רדוד במקצת, אך מדהים
בעוצמתו, הנובעת בעיקר מדמותו של
המלך ד,נרי השני, והאהבה המוזרה שהוא
רוחש לידידו בקט. דמותו של בקם (רי־צ׳ארד
בורטון) עשוייה ברישול. הנאמנות
שלו למלך בהתחלד״ לכנסיה ולעם הסכסוני
לאחר־מכן אינה משכנעת. מישחק גאוני של
פיטר אוטול בתפקיד המלך.
האספן (גת, תל־אביב) סיפור
על יחסים עדינים, רבי רבדים, הנרקמים
בין מופרע חסר־תרבות לבין נערה משכילה,
מלאת־חיים. צילומים מצויינים, בימוי רגיש
ומותח. מוסיקה נהדר* טרנס סטאמם.
(ארנון, ירושלים) סרט
החובה של השנה.

מכונות
• בנין ארכיטקטורה (כולל עיצוב פנים וריהוט)

רדיז־אלקטרוניקה
כיתות הבוקר כוללות הכנה לבחינות הבגרות
פרטים והרשמה 17—20 ,9—13 :

8אלנבי 19

סמולנסקיו 7

(פינת בן־יהודה )00ת״א

אל ת צפי לרגע ה אחרון
הכיני כבר עכשיו את
מלתחת הסתיו״ כבסי
ביסודיות את כל דברי בטקסטיל הצמר
שמפו. לאחר כביסה
באבקה העדינה מסולת
האלקאלי, ישובו
בגדי הצמר ויחיו כחדשים,
לקראת הסתיו.
אס תוצרת ביח״ר נקה. המפיצים חב׳ נורית בע״מ