גליון 1463 מתאריך 22 בספטמבר 1965

החי
פרקי הווי אלת הנציחו את לבטיו,
נצחונותיו וכשלונותיו של האזרח הישראלי
ב־ 12 חורשי תשכ״ה:

תשרי אסיר תודה
ף פתה־ תקווה עצרה המשטרה את ה־
^ אסיר הבורח עדנאן פכרי, אחרי שמכתב
ברכה שהוא שיגר למנהל כלא
דמון הסגיר את עקבותיו לשוטרים.

לוחמה בימית
ך הירייה הציעו תושבים נרגזים ל־
^ אסוף את סירחון המזבלה העירונית
בבקבוקים, לשלוח אותם למחלקת התברואה
של עיריית תל־אביב.
חשוון וחי כומר עם (פת) הרב
ת ל־ א כי ב נשא יוחנן ארנון, בנו
של כומר שוויצרי שהתגייר, את יעל
דאבי, בתו של רב תל־אביבי, לאשה.

להיות ! להיות 1
ך תל-אביב ניצבה אשד, מעל צינור
^ הביוב בשפת־הים, התפשטה מכל בג״
דיה, הסבירה לשוטרים שעצרו אותה כי
היא ממלאת את תפקיד אופליה במחזהו
של שכספיר, הסלט.

ביזגור מוח

* אי ש ם הופעל המוח האלקטרוני של
*2צה״ל, כדי לאתר 150 חיילות נאות׳
שתישלחנה לקורס לזבניות בחנויות כל־בו.

בי ט לו

אם אין אגי לי
חי פ ה טבעה ספינת־חילוץ איטלקית
*2״שהגיעה לישראל, כדי לחלץ ספינות
טבועות.

אוזן ת חת אה
*בפר־סבא ארב חנווני מכולת לפו־
^ ר ץ, שגנב מחנותו פעמים אחדות,
הצליח לתפסו, נושך על־ידי הפורץ באפי,
נשכו בכעס באוזנו.

טבת

עציץ מאסו הדיירים
^ חיפה נשמט עציץ מאדן חלון שבקומה
השניה, בעת ריב משפחתי, פגע
בראשו של אזרח שהילך לתומו ברחוב

שודדים כלילה
ך ע פו ל ה עצר צעיר רעול פנים תושב
למקומי שנשא את תיקו בידו, איים
באקדח ואמר :״החיים או הכסף,״ נענה!
״החיים,״ נמלט מן המקום כל עוד נפשו בו.
שבט לאוד היום ובחשד

אולן

*ודו 8^6ז6^ 1ז6זגי 69ז)^(-

רדו ״.

וזרחוח מלריה

••ירושלים נכנם אלמוני לקפה ניצן,
2״ שאל את בעל הקפה אם החברה מה־פלמ״ח
יבואו, נענה בחיוב, ישב להמתין,
שתה קוניאק, יצא מבעד לחדר־הנוחיות
מבלי לשלם.

שגי אפסיגו וחמש

מבחר

עשיר
מתנות

לכל

הגילים

ולכל

הזמנים
1 וזבלרה
1 1 תמרוקיה

רח׳ יפו —53 ירושלים
טלפון 22385

פציעה פרפומריה ומכון ליופי

יעוץ והדרכה חינם

שנה ט ובה ומבורכת

פרסום בן נאים ירושלים

ף • פתק ־ ת קוו ה נקנס משה נשיא ב־
—1סכום של 500ל״י, על שהטיח בפני
קצין משטרה :״אתה אפם בשבילי!״

אדר א<
כוח משיבה
ך • חיפה נקנס צעיר שנאשם בהיטפלות
^ לאשה בעת רחצה בבריכה, טען שניתקל
במקרה בבטנה.

עיקו?
ך דימוגה כלא תושב שני פקידים
^ ממשל תיי ם בחנות מעבידו, עת־ באר
לשם בירור ענייני מיסים.

העולם הזה 1465

אדר בתקציב
מאוזן

ף • תל־אביב זוכתה אתי לה־דוס מאש־
—1מת גניבת 50ל״י, נקנסה מיד לאחר
מכן באותו סכום, לאחר שנאשמה ביריקה
בפניו של המתלונן על הגניבה.

בריביירה ובבית
ך* בת־ים מצא זוג שחזר מהצגת ה־
^ סרט נוכלים בריביירה, כי פרצו לדירתו׳
גנבו תכשיטים בשווי אלפי ל״י.

ניסן
קלאוסטרופוביה באר־שבע, בבית־החוליס המרכזי.
ילדה אשר. בן, נטשה אותו מיד לאחר
מכן, הסבירה כי אף פעם לא ילדה בבית-
החולים וכי המוסד מטיל עליה פחד.

בור המטרה
ן בני־ברק הכניס פוע^^חלקת״״ה־
—1נהיוו העירונית שני ילדים לתוך בור
ספיגה, אחרי שאלה לעגו לו, ביזו, לדבריו,
את מקצועו.
לבוחר בטוב ביותר

אייר עלילת מתח
^ ת ל ־ אביב התרגז צופה בקולנוע על
^״ שני צעירים שהפריעו לו לחזות בסרט,
ירה לעברם מאקדח צעצוע, הוכה על־ידי
צופים אחרים עד שנזקק לטיפול בתחנה
לעזרה ראשונה.

לילה טוב
ך* תל-אביב נמצאה צעירה פצועה מוט-
^ 1-ת על הכביש, לאחר שנפלה מגג
אוטובוס בו ישנה במשך הלילה.

סיוון

י מות המשיח

• י רו ש לי ם נעצר צעיר החשוד בזייף
^״מיסמכים, כדי להוציא דרכון אמריקאי,
בעזרתו תיכנן להגיע לכותל המערבי בירושלים
העתיקה, כדי להתגלות שם כמשיח
לבית־דויד.

אור לגויים

ף־< בני־ברק מיהרה המשטרה בלילה
^ לקריאתו של אחד התושבים, שהודיע
כי הוא רואה ממרפסת ביתו אורות איתות
והוא חושד כי מרגל מעביר ידיעות סודיות
לאוייב, גילתה, לאחר סריקה, כי
האורות בוקעים משלט הפירסומת המהבהב
של בית־החרושת צה־דה.

תמוז

דור דור ויורשיו
ך חיפה הופיע גבר בן שלושים ב־
^ קייטנה, טען כי הוא רוצה לבלות
בה שבוע, לאחר שבנו, שהיה רשום בה,
חלה, פינה את מקומו.

מגד עתידות
ך יפו נעצר קבצן ישיש כחשוד ב־
^ נסיון להצית שורת חנויות, הסביר
לחוקריו כי הזהיר מראש את בעלי החנויות׳
כי אסון עתיד להתרחש במקום אם
לא יעלו לו את דמי הקיצבה היומית.

לאן לערב?

גבעתיים רצה צעיר לפייס את
^ אמו, הזמינה למסיבה בביתו, חטף
אותה כאשר סירבה, הכניסה למונית, והובילה
למסיבה בניגוד לרצונה.

אלול

עזה כמים אהבה
ך • אילת, במרחק עשרות מטרים מן
^ החוף ובעומק חמישה מטרים מתחת
לפני המים, ערך רפי נלסון טכס כלולות
לזוג מקומי חובב־צלילה.

1114£בחירת הצעירים והצעירים ברוו
11\ 1£קינג־סייז פילטר מתערובת אמ
קאית -סיגרית האיכות החדישה
״דובק״ ,מיוצרת מהמעולים שבזני הט
ונתונה בקופסת ״ מבסובב ״ הדו!

ב חר ב טוב ביותר -עשן

מאיגרא רמה לבירא עמיקתא
רמת־גן יצא נער בן 13 מחלון
^ ביתו, תוך כדי שינה, נפל מן הקומה
השלישית על עץ בחצר, נחבט
בישבנו.
העולם הזה ! 463

מכתבים
שנה טובה
תכלה שנד, וקללותיה, תחל שנד, וברכותיה!
יכלו
כוחות ישנים, יפרח כוח חדשו
צפורה אברמוביץ, גווה
כל שנה אני מאחל לכם שנה טובה.
השנה אאחל שנת־מיפנה !
איתן כר, חיפה
שנה טובה לאריה השואג, למועמדי רשימת
העולם הזה — כוח חדש, לפעילים ולאוהדים.
מרק
ושרה ליאון, רמלה
לשנה הבאה בירושלים — בכנסת!
יצחק יצחקי, חיפה
תודת המערכת לכל הקוראים ששלחו לה
איחולי שנה טובה.

כוח חדש

2ההרפתקההגדולה, בה התחלנולפני 15שנה, נכנסהה שנה ל מאבק ה
הגדולהביותר. מאבק שהו א -פשוטו כמ שמעו -לחיים או למוות .
שבב ור עוןהמס ור יים
באלז־ ה ט
עט פארא דד ור כ סם. כ י שבה ז בר, בה נאלץ
מעם
£ז ההרו כ פ
,ל הילו
־.ילחם ע ל עצם קידמן, היתד. שבד. בה קצרהצלחות ללא תקדים

רן איש לא ניסר, עודלהכ חי ש את ה שפ ע תו של הטביעו^ עלחייהמדינה .
בכנס = הייסודטלרפ ״ יהא טי ם אחד הנואמים את לויאשכולבכך שהוא
פועלעלפיהוראותה עול ם הז ה. חסידיאש כו ל עבר כיבך = גוריוך
ואנשי • מתקיפים את מפא י* יברוחהעולם. הזה .
£כמה פעמיםעיצבוביטאהשבועוןהמסוייםה שנה את סנב ־ רוחה של
הארז? באשר שאל״ :האם הואנורמלי? ״ ענוסארת = אלפים ״ :זהו כאשר
זרקאתגרלבן גוריוןוניסח שו ר ה של האש מו תמפורטותוברורות ׳
בתביעהשבן ־ גוריוןיתבעאותר לסשפט -חיכתההארזכולהלתשובה שלא
באה. וכאשרהבולשןהזן; ביטל את האשר אי ללויאשכול, עם קבלתחוק
לשון הרע, ה י 0ה ^ ן ו ^ ככתובתעלהקיר :״ םנה, סבה, תקלופרסין י־הבי
שה המרחבית של העולםהזה. ש עו ררה במשך ה שני םספקות כה רבים ,
זכתהלאישורמזהיר בפרסת־י״אל^חביירב בירגיבה. רבים ששללו את
גישתנונוכחולדעתכי ״יש בזהמש הו ״ ,וכי ממשלת ישראלבאמתאינה
מסוגלת -אואיבהמעוניינת -לפעוללמ ען השלום .
בצדה הכ רההלאומית באה ההכרההבינלאומית. נציגהעולםהזה
הוזמן כמשתתף ריטמילוועידתפירנצה, והצעותיונתקבלו • ז ר ^ י י ״ וזז ־ ו ב
בוועידה, למרות שש ליח ממשלת ישראלאייטלפוצז את הוועידהונאלז
לנטשה. העתוןהחש וב ביותרבאירופה -לה סןנדהפאריסאי -ביקש את
עורךהעולםהזהלענותכישראלייחידי *׳נשיא ׳ בורגיבה, מעלעמודיו .
ואחד ״ר, סנהיג ים״הי! יקרי ים של צפון אפריקההזמין את איש העולםהזה
לפגישה, כדילדוןעיסועלתוצאתיוזמתו של נשיאתוני 1 י׳
״ 9ה שת מ טנר באשראיזה כזיי להזהיר את המדינה פני מלחמה מובעת
בענייןהםיית = הירדן. דעתנוהיתהיוצאת ־ דופן, ונגדה את דעתה
המאוחדתטלכלצמרתהמדינה. אולםדעתנונתקבלה, ובסוף תשכ״השוב
לא היהיכוללהיותספקכיצדקנו. ההטייההופסקה -בלימלחמה .
? 1לחמנולמ ען השלום. ל מ ען זכויותהאזרח. נגדהכפייההדתית .
נגדההפ ליי הוהקיפוח. ניצחנוברובהמ אב קי ם. ועל כן ננ עצההס כין
בגבבו. ע ל ידיאותו איש שלפנישנתייםקראנו ״ :תנולושאנס ! ״
* 9אין דה סיקרה. ליי 4אשכולהואנציגו של םישמר .
שהתער ער סיטסרזהבפנים, כ ן חשש יותרמפגי
ה ש בו עון המסויים. כךנולד חו ק ל שון הרע.

ככל

* 9חוקזה, סכלמטרתוהיאלחסל את השבועוןהמסויים, יופעל
למחרתיוםהבחירות. יש בוסכנה || ן 968קיוםעתוןלוחםזה, ולקיום
ה חרו ת ה אז ר חי תבכלל.
אולםחוק תועבהזהכברהוליד שתי תוצאותטובות :
• 9הו א. הכריחאותנולהעלות את מאבקנולמישורחדש, להבטיח
לעקרונותהעולםהזףייצוגישירבכנסת. תחת הסיסמה ״ :לכנסתאולבית ־
הסוהוי פתח השבועוןהמסוייםבמאבק, העשוילשגותבטניםהקרובות את
פניהכנסת, ואולי את פניהארזכולה .
הואהכריחאותנו גם להיפגש. במ אבק זד, נתכנסהבפעםהראשונה
המשפחה הגדולה של השבועוןהמסויים. למדתילהכירךפני & אלפנים. קוראי
ףעולםהזהנפגטוזהעםזה, גילוזה את ז ה. הם נוכחולדעת שהו אכוח
^ דול זל כוח חדש לשינויפניהמדינה. כוחזהערוך עתה למאבק .
* *9לקראת מאבק ז ה -בלימורא, בליפשוא ־ פניס -אנימאחללך ,
קוראושותף, שנ הטובה .

קוראי ״העולם הזה״ ואוהדיו מוזמנים להשתתף בפיקניק במרומי
הכרמל, שיתקיים כיום הראשון של ראש־השנה. פרטים בעמ׳ .21

לא מיהרתי להחליט בנוגע להצבעתי בבחירות.
גם כשהוקמה רשימת העולם הזה
— כוח חדש אמרתי
לעצמי כי יש להמתין
ולראות מה
יגידו האחרים. אך
עתה גמרתי אומר
לתמוך בכם, ויש לכך
שתי סיבות:
אחת קשורה בכם,
אחת קשורה במפלגות
האחרות.
אתם השכלתם לחבר
מצע בעל עשרה
עקרונות, שאין
שום סיבה לפקפק
בכנותו, כי במשך
חמש־עשרה שנה הוכחתם נאמנות לעקרונות
אלה מעל דפי השבועון.
האחרים, לעומת זאת, הם בעלי מצעים
ארוכים ומפורטים, העונים על כל שאלד,
משאלות החיים, אך הם עצמם אינם
מתייחסים לדבריהם ברצינות. למה שאני,
וכמוני גם האזרחים האחרים, אתייחס אליהם
ברצינות?
ראובן משולם, נתניה
הריני מציע סיסמה בת שלוש מילים
עבור רשימת העולם הזה — נוח חדש:
דנאציפיקציה של ישראל.
זהו ביטוי חריף, אבל כמדומני שהוא
משקף את מטרות הרשימה, שתייצג את
ישראל האחרת בכנסת השישית.
ד״ר א• זק, תל-אביב
לכנסת,
סוב שסוף־סוף החלטתם ללכת
ולהקים את רשימת העולם הזה — נוח
להצביע עבורה
חדש. חבל שלא נוכל
בחו״ל.
אני מבטיח לשלוח בקרוב תרומה לקרן־
הבחירות. אך למעשה אין זו תרומה, כי
אם השקעה טובה.
אני מאחל שנה טובה למערכת, לפעילי
הרשימה ולאוהדיה: שנתהצלחה בבחירות!
אריה רייכרט, בריסל, בלגיה
1 1ע1 יוא נוח חדש, לא כל־כך משום שהיא טובה
יותר, אלא משום שהשאר טובים פחות.
יעקוב פז, ירושלים
מפא״י ואחדוודהעבודה מלוכדות במים־
גרת המערך. המערך ומפ״ם קשורים בעבותות
האחריות ההסתדרותית
והדאגה
למשק הפועלי. כל
אלה, ביחד עם הליהעצמאיים ברלים והלא־עצמאיים,
קשורים
עם חרות בדאגה
להמשך המישטר ולמגמותיו הקיים
הביטחוניסטיות והציוניות.
שבת אחים
גם יחד.
למען הדימוקרט־עמיאל

הכרחי וחיוני
שישב בכנסת כוח
חדש, משוחרר מכל קשר אל המסגרות
הקיימות, חופשי לחלוטין להגיד את דברו.
אפילו שאינני מזדהה בכל הבעיות עם
רשימת העולם הזה — כוח חדש, אני
חושב שטוב שילד שובב יבעט קצת בכל
הזקנים.
אברהם עמיאל, תל-אביב
כחייל במלחמת העולם הראשונה, הריני
מביע את הזדהותי עם עשרת העקרונות

של רשימת העולם הזה — כוח חדש,
בעיקר עם אלה. המביעים התנגדות למיליטריזם
ולכפייה הדתית.
לודוויג גוטמן, אבן־יהודה
כמו רבים אחרים מבני כפרי, אני קורא
נאמן של העולם הזה, ותומך ברשימת
העולם הזה — כוח חדש — לכנסת.
אנו מוכנים למלא כל תפקיד בשרות
הרשימה, ומאחלים לה הצלחה.

יוסף גימד בדיר, כפר קאסם
כן־־גוריון כאורווה
נידמה לי כי אף אחד, וגם אתם, לא
הבנתם את המשמעות האמיתית של המאבקים
הציבוריים האחרונים של דויד בן־
גוריון, ההורסים את מפא״י, אך מצילים
את הדימוקרטיה במדינה.
האמנם סבורים אתם שיתקבל על הדעת,
שאדם אשר הקים את המדינה בעוז־רוח
ואשר ביצר אותה במעוף ובמרץ בלתי־רגילים,
פתאום ישתגע בהגיעו לגיל פרישה?
לא ולא!
התשובה היא פשוטה מאד: בן־גוריון
הקים את מפא״י וביצר אותה כמכשיר יעיל
לביצוע משימותיו, כלומר — הקמת המדינה
וביצור בטחונה. למעשה הושגו כבר מטרות
אלה.
באשר למכשיר עצמו, מפא״י, לא היו לו
שום אשליות. הוא אינו מוכן להשאיר
למדינה את אורוזת־איגיוס המלוכלכת הזו,
ועל כן הוא נרתם בהרקולס למשימת חיסול
מפא״י, למען יוכלו הדורות הבאים לחיות
במדינה טהורה ודימוקרטית.
באשר לרפ״י עצמו, גם ביחס אליו, אין
לבן־גוריון שום אשליות. הוא מקודד, כי
לאחר חיסול מפא״י יבוא תור אחיו התאום
— רפ״י.
גרשון שייגמן, ירושלים

תשלום ללא תימורה
ביום ששי 10.9.65 היה לי צורך דחוף
בשני בלוני־גז גדולים, שמחירם 66.80
ל״י. מאחר ואין זה
יום חלוקה, שכרתי
טנדר והבאתי את
הבאלונים לנהריה.
אבל חברת פזגז לא
הסכימה לתת לי גז,
אלא אם אשלם להם
12ל׳׳י נוספות
— עבור הובלה שלא
ביצעו.
מובן שסירבתי לשלם
עבור שירות
שלא קיבלתי, והתוצאה
היא שנשארתי
ללא גז.
האם זהו הנוהג המקובל בכל חברות
הגז בארץ ובעולם, או רק אצל מנהלי
פזגז בנהריה? ואם כן — כיצד מסבירים
זאת?
אלי אביבי, אכזיב

היחידה

כיצד יכול הקורא יעקב פתחי (העולם
הזה )1460 לכתוב כי המפלגה הקומוניסטית
היא קירקס? הרי זו המפלגה היחידה המורכבת
מיהודים וערבים בארץ.
יוסף מנחם, אשקלון
איזו מהן7

לזכור, לא לשכוח
כאזרחית מדינת ישראל הזדעזעתי מהחלטת
הממשלה לקיים יחסים דיפלומטיים
עם גרמניה. אך יותר מכל נחרדתי ממעצרם
של המפגינים נגד בואו של השגריר
הגרמני — קצין־ורמאכט לשעבר.
בהיותי תלמידת בית־ספר, היה משרד־החינוך
שולח מדי שנה, ביום השואה,
חוזר מיוחד על השואה, ומנהיגי המדינה,
יחד עם מורינו, חינכו אותנו לשנוא את
הגרמנים ולא לשכוח. אז למה הם מאשימים
עכשיו אותנו, על כי אנו שונאים
ולא שוכחים? מדוע אינם מאשימים את
עצמם?
מדוע לא נערך מישאל עם על שאלה

עזה מיכאלוביץ, תל-אביב

טעות לעולם צודקת.
צעירה בת ( 166 לאשה).

מ. זל,

כפר אתא

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהם למכתבים.
העולם הזה 1463

איש השנה תשנ ה
1א הי תד! זו שנה טובת למערכות בני־אור. לא י /עולם,
לא בישראל.
במאבק הנצחי בין בני־אור ובני־חושך, היתד, ידם של
בני־חושך על העליונה.
הם לא נחלו נצחונות מכריעים. הם לא הנחילו לבני־אור
שואה או תבוסה ניצחת.

אולם לאורך כל החזיתות נסוגו כני־אור -
נסיגה איטית אך מתמדת.

יהודה איש\\2-־יות ח־דר
עולם של תשכ״ה לא נשאר זכר לרוח של תשכ״ג —
^ רוח הנעורים ור,קידמה, השכל הישר והרגש האנושי.

כעולם של תשכ״ה היה קשה אך להיזכר כי
לפני שנתיים כלכד שלטו כעולם שלושת
היריביס-הידידיס, שהצעידו את האנושות לקראת
דו־קיום כשלום: ג׳אק קנדי, ניקיטה
כדושצ׳וב ויוחנן ה־.23
יוחנן הלך ראשון. השנה היתד, ר,כנסיה שלו שקועה
במקח־ומימכר ציני על המיסמך היהודי. אגדת יהודה, אישי
קריות, שהפילה מיליונים של קורבנות באלפיים שנות
רדיפה, לא חוסלה. השינאה, הקטנוניות והאינטרס האנוכי
שוב חגגו את נצחונם במועצות ד,כנסיה, על חשבון הסוב־לנות,
ר,קידמה והמוסר.
אחריו הלך קנדי. בתשכ׳׳ד נרצח האיש. בתשכ״ה נרצחה
ירושתו בידי יורשיו.
היחיד מבין השלושה שהצליח להגיע עד ראשית תשכ״ה
היה ניקיטה כרושצ׳וב. הוא סולק בתשכ״ה. במקום אישיותי
הססגונית, שופעת הפתגמים והשכל הישר, באו אישים אנונימיים,
חסרי־דמות וכמעט חסרי־שם — המנגנון האפור
של הביורוקראטיה הסובייטית.
כך נעלמו האנשים. יחד עימם נעלמו התקוות הגדולות.

לפחות כחמישים אחוזים, לשני הכשלונות הגדולים
של השנה: שיתוק האו״ם ושיתוק
המאמץ להגכלת החימוש הגרעיני כעולם.
בגלל עניין כספי פורמלי, בעל חשיבות מישנית, היה
האירגון הבינלאומי חסר־אונים במשך כל ימות תשכ״ה.
כוחו הדל בלאו הכי של האו״ם הצטמק עוד יותר. הדבר
סילק מחסום אחרון בפני התדרדרות כללית של המוסר
הבינלאומי. מדינה אסיאתית גדולה — אינדונסיה — פרשה
מן האירגון כליל.
יתכן כי בתשכ״ה הוחמצה ההזדמנות האחרונה למנוע
את התהליך המסוכן ביותר בעולם: הפצת הנשק הגרעיני.
בסוף תשכ״ה כבר היה ברור לגמרי כי תוך זמן קצר
מאוד יד,יד, הנשק הגרעיני מצוי בידי מדינות קטנות ובלתי־אחראיות,
בכל חלקי תבל וגם במרחב השמי.
אם היה ספק לאן מובילים תהליכים אלה, הרי באה
מלחמת הודוי—פאקיסתאן בסוף תשכ״ה ושפכה אור מבהיל
על מצב העולם. היתה זאת מלחמה ממש, בנוסח המלחמות
הלאומיות הרצחניות שקדמו למלחמת־העולם הראשונה.

עצם העוכדה שמלחמה כזאת אפשרית
ככלל, הראה יותר מכל פרט אחר עד כמה
התדרדר העולם כשנתיים האחרונות, מאז
ימי הסכפ-מוסקכה.

לבנים מגל שן זורים־
** לחמת הודו— פאקיסתאן

ישראל לא התקרבה השנה אף בצעד קטן אחד אל השלום.
במשך רוב חודשי תשכ״ה עמדה על סף המלחמה
בגלל מי־הירדן. מדי פעם חצו חיילים, מטוסים, חבלנים
ופגזים את הגבול — פעם בכיוזן זה, פעם בכיוון הפוך.
גם בעיות הדת והגזע לא פסחו על המדינה. יהודים
עמדו מול ערבים, יוצאי־המערב מול עדות־המזרח, דתיים
מול חילוניים, בשורה ארוכה של מאבקים, תקריות, מהומות
ופרשיות.
לפני שנתיים, כאשר זרחו בעולם כוכביהם של קנדי,
כרושצ׳וב ויוחנן, דרכה גם בישראל תקווה גדולה. אחרי
דור של שלטון, הורחק דויד בן־גוריון, איש השנה של
תשכ״ג, מן השלטון. יורשו לא היה איש גדול או מלהיב,
אך הכל קיוו כי יחדיר למדינה מידה של חופש, סובלנות
ורוח טובה.

כתשכ״ה מתו שתי התקוות גם יחד.
בן־גוריון ואנשיו לא סולקו סופית מן הבמה הפוליטית.
להיפך, הם חזרו לזירה ואגרו כוח חדש. ואילו לוי אשכול,
איש״השנה של תשכ״ד, הוכיח כי אין הבדל מהותי בינו
לבין קודמו, וכי הוא מוכן להשתמש, כמוהו, בכל שיטות
הכפייה, התרמית, ד,קנוניות והדיכוי.

השנה, שהחלה כנימה של תקווה זהירה,
נסתיימה כנימה של מרירות. שום כעייה מן
הכעיות הממאירות י של המדינה לא זזה אך
כמקצת לקראת פתרונה. כמעט כל כעיות
המדינה החריפו כשנת תשכ״ה.

מדגימה את הידרדרות

העולם גם מבחינה אחרת.
בניגוד למלחמת ויאט־נאם, לא היתד, זאת מלחמה אידיאולוגית
בין שני הגושים. מניעיה פרצו ממעמקי היצרים
האנושיים הפרימיטיביים — מעמקי הגזע והדת.

מבחינה זו היתה אופיינית לאחת התופעות

״אנו ג תגבר הי״
11111

^ <118 ויי י וסו

ולס שנת תשכ״ה

לא היתד, שנה של יאוש. לא

בעולם ולא בישראל.

כוחות כני־אור נסוגו תחת כני-חושך, אך

שנת תשכ״ה היתה שנת האכזכות. האנושות
גלשה חזרה לעכר המלחמה, הגזענות
והאנארכיה.

וזורה אל הג׳גנגי
ךיא כז כהמ סי 1של השנה היתד, דמותו של נשיא
} ) ארצות־הברית, לינדון ביינס ג׳ונסון.
כבר בראשית תשכ״ה ריכז סביבו את כל הטוב והחיובי
באומה האמריקאית. הודות להתעוררות המונית זו היכר,
שוק על ירך את יריבו הריאקציוני, בארי גולדוואטר, איש־העולם
של תשכ״ד.

למחרת היום הפך ג׳ונסון עצמו לממשיך
דרכו של גולדוואטר. אילו נכחר גולדיואטר
כמקומו, לא יכול היה לנהוג אחרת.
בהנהגת ג׳ונסון, חזרה מדיניות־החוץ של ארצות־הברית
צעדים רבים אחורה. מערכת־ד,בטחון האמריקאית השתלטה
על מערכות־החוץ, ומנגנון־החושך השתלט על מערכת־ר,בטחון.
המוסד
המרכזי לביון של ארצות־הברית היה אחראי
לעסק־הביש הגדול של השנה: סאנטו־דומינגו. בניגוד לכל
חוק בינלאומי, בהסוואה צינית ביותר, הופעל הצבא האמריקאי
כדי למנוע בעד שלטון דמוקראטי להתבסס במדינה
זרה.

כמו ההתערבות הסוכייטית כהונגריה ב־
,1956 היתה ההתערבות האמריקאית כ-
סאנטו-דומינגו ב־ 1965 חזרה גסה אל חוק
הג׳ונגל.
אך גם סאנטו־דומינגו היתה אפיזודה מישנית לעומת
ויאט־נאם. אחרי שהסתבכה שם במלחמה חסרת־תוחלת, חסרת
הגיון פוליטי או איסטראטגי, לא היד, לארצות־הברית
אומץ־הלב לנטוש את המערכה. היא נכנסה לבוץ יותר
ויותר עמוק. מכיוון שהקומוניסטים בוויאט־נאם השכילו לאמץ
לעצמם תנועת־שיחרור לאומית אמיתית, אי־אפשר היה כלל
לצבא זר לנצחם.
מתוך חוסר־עצר, וייאוש הגיע ג׳ונסון להחלטה שהיוותה
סטירת־לחי לכל תקוות החוק הבינלאומי. הוא פקד להפציץ
את ויאט־נאם הצפונית ללא הכרזת־מלחמה, ללא שום מטרה
צבאית סבירה, מתוך תקווה קלושה שבכך יכריח את
הקומוניסטים בצפון לנטוש את אחיהם השולטים במרבית
ארץ הדרום. תקווה זו היתר, בלתי־סבירה מראש, והיא
לא התאמתה בתשכ״ה.

תיים ומוות: אינו תווש את אדמתו וחייריס יוצאים רחוב נוויא1-0א0
הגדולות של תשכ״ה -שורת המאורעות שהוכיחה
את אי-יכולתם של כני גזעים שונים
וכני דתות שונות לדור ככפיפה אחת, או אך
בשכנות.
גם ברית־ר,מועצות וגם ארצות־הברית הן מדינות מרחביות
— מיבנים המבוססים על חברות רבות־גזעים ורבות־דתות.
ברית־המועצות היא איגוד אפרו־אטיאתי של למעלה
מחמישים לאומים. בני עשרות לאומים וכל הדתות התלכדו
באומה האמריקאית. בכך נעוצים גדולתם וכוחם של שני
ענקי־העולם.
מאורעות תשכ״ה הביאו גם בשטח זה נסיגה. סינגאפור
הסינית נפרדה מן הפדרציה המאלאיית. בעיראק סערה מל־חמת־אזרחים
בין ערבים וכורדים. בסודאן נערכה מלחמה
דומה בין ערבים וכושים.
ואילו בארצות־הברית התנגשו הגזעים כשם שלא התנגשו
במשך כמעט מאה שנים. במיסיסיפי רצחו גזענים לבנים
את שוחרי־ד,שוויון לאור היום, זוכו בבית־המשפט. בלום־
אנג׳לס ערבו כושים ממורמרים מהומות דמים, הרגו ונהרגו
בעשרותיהם.

פצצה אבוזנזיזז ל כל דגרש
ישראל: גזגגזה של זזגזזזזז
רית״המועצות לא גרמה בתשכ״ה לשערוריות דו־מות.
אך היה נידמה כי מחדל זה לא נבע מרצון טוב
יותר, אלא מתוך הצורך לאגור את כוחותיה לקראת ההתמודדות
המכרעת עם סין.

ככל זאת היתה ברית־המועצות אחראית,

ן —אס!

ף שראל לא חיתה

—^,וי(נוו
בתשכ״ה על אי בודד. תהליכי ה
7עולם
לא פסחו עליה.

להיפך, הם מצאו כישראל תהליכים מקבילים.

לא נמלטו משדה־הקרב. ככמה מקומות
ערכו התקפות־נגד נועזות ומלהיבות.
באומה האמריקאית קמה תנועה המונית ספונטאנית למען
השלום בוזיאט־נאם. פרופסורים וסטודנטים הפגינו למען׳
מטרה בלתי־פופולארית, אשר הרוב הגדול ראה בה בגידה
ומעל. תנועה דומה קמה למען זכויות הכושים. לבנים וכושים׳
כמרים ועקרות־בית, מסרו את נפשם במאבק למען
האידיאלים העתיקים של האנושות.

שירם -״אנו נתגברה״ -הרעיד מיתרי
לככות כעולם כולו.
דעת־הקהל העולמית הוכיחה את כוחה בהתקוממות נגד
ההתערבות הזרה בסאנטו־דומינגו. היא ניצחה את ד,רודנים
הצבאיים ובני־בריתם הזרים, כפתה על האמריקאים פשרה
שהיתר, ניצחון חלקי לשוחרי־החוקה במקום.
גם בישראל עמד סוף תשכ״ה בסימן התחלת התקפת־נגד.
גרמו להתעוררות כוחות חדשים, שאיש לא חלם על
קיומם בראשית השנה. הם קמו באופן ספונטאני כדי
להשיב מלחמה השערה.
זו מול
כוח

הפעם הראשונה מאז קום המדינה עמד
הכוחות המסתאכים של המישטר הישן
פוליטי אמיתי, קטן אך לוחם, שבישר
רוחו של מישטר חדש.

בין שני מחנות אלה התנדנדה דמות מוכרת. הוא היה
שייך למישטר הישן, אך הוא פעל כמהרסו מבפנים,
דמות פאראדוכסית זו היתד. איש־השנה של תשכ״ה:

דויד בן־גוריון.

ה שנ ה

תשבר
ו ו1111^11:1^ !111

המוקיון
אורה רשיטחי היה נידמה כאילו הפכה מדינת/ישראל
בשנת תשכ״ה לבית־משוגעים.
ארבעה הרי־געש גדולים, והרבה הרי־געש קטנים יותר,
העלו עשן. כל אחד מהם יכול היה להתפרץ בכל רגע,
לקבור את המדינה תחת ים של לבה לוהטת.

אך איש לא שם לב לכך. כל העיניים היו
מרותקות לדו־קרב ההיתולי־למחצה שהתנהל
כזירה אשר הוצבה כמרכז המדינה.
מסביב לזירה התרוצצו שוטים, שצעקו הידד לאחד המתאגרפים,
וסוחרי־הימורים, שהשקיעו את כל רכושם בהתערבויות
על תוצאות המאבק.
בתוך הזירה עצמה הלמו איש ברעהו שני מתחרים.
צמד־חמד שלא נראה עוד כדוגמתו בשום זירה של התאגרפות:

האחד
היה זקן עובר־כטל, מי שהיה מלפנים
אלוף כמישקל־ככד, אך שגילו המופלג הפך
אותו לדמות מוקיונית בזירה.
עוד ניכרו בו כל סימני הטכניקה המעולה שציינו אותו
בימי־זוהרו. אך הוא היה שייך לעבר. הוא _לא קיזזה כלל
לכבוש את הזירה, אלא רק להכשיל את יריבו, להפכו ללעג
ולקלס.

השני היה בעל מישקל־נוצה, שעצם הימצאו
בזירה היה בבחינת מיקרה.
ערב הקרב התנפח כאלוף אמיתי. אך ככל שתכפו המהלומות,
הוא איבד את עשתונותיו, ובסוף השנה היה ראוי
יותר לרחמים מאשר ללעג.
האלוף הזקן והמרושע היד, דויד בן־גוריון, איש־השנה
של תשכ״ג.

כסוף תשכ״ה לא היה עוד ספק מיהו איש־השנה
החדש. במשך כל השנה הרקיד דויד בן•
גוריון את המדינה סביבו, הכתיב ליריביו את
המהלכים ויצר את המאורעות.
יריבו האומלל היה לוי אשכול, איש־השנה של תשכ״ד.
איש־השנה של תשכ״ג היה גם איש־השנה של תשכ״ה
— הראשון שזכה לתואר זה פעמיים.
]? 11)11

ס ס דן ו ! ־י! 1 1זן|(ן ווו

— * 0 — 1111

הלמו אלות משטרת־ישראל בראשי המפגינים בירושלים,
שעה שתזמורת המשטרה ניגנה את ההמנון הגרמני, היה
יום שחור לממשלת אשכול.
* במישור המרחבי הגיעו מחדלי ממשלת אשכול
השנה לממדי פשע לאומי.

מעולם ספרים עיוניים, לא קרא גם את אזהרתו
הנבונה של מאקיאבלי: אל תתגרה כאריה,
אם אינך מובן להרגו.
במשך שתי שנות שלטונו הלך אשכול בדרכי בן־גוריון
בעניינים פנימיים וחיצוניים. הוא לא נקט יוזמה חדשה
ביחסי ישראל־ערב, בגישה לערביי ישראל, בפתרון בעיית
העדות, במשבר הכפייה הדתית, ביחסים עם ברית־המועצות
או גרמניה. הוא הלך בתלם הבן־גוריוני׳ וניסה לשחד את
נערי בן־גוריון.
זה היה כבר ברור בסוף תשכ״ד, כאשר הכתיר העולם
הזה את הכתבה על איש־השנה אשכול בשתי המילים:
״האיש שהכזיב״ .אך הדבר קיבל ממדים קטסטרופליים השנה׳
כאשר חולל אשכול שורה של מעשי־איודלת ואיבד
את שארית יוקרתו — דוזקא כאשר היה זקוק לה ביותר.

אשבול גרם למאבק עם בן־גוריון _ אך ל א
היה מובן לו. הוא השאיר את היוזמה בולה
כידי הזקן. ובאשר הוברח, לבסוף, להילחם,
היה זה בשדה־קרב ובעיתוי שנקבעו על־ידי
בן־גוריון: ערב בחירות.
מכל כשלונותיו הרבים של אשכול, היה זה הכשלון
הגדול ביותר.

ר שי גז גז ה בז ־יונג תגה גזוז ד לי גן
שימת מאורעות השנה היא רשימת שגיאותיו
1ומחדליו של לוי אשכול. אין בו אף מאורע אחד שהוא
הישג בולט לאשכול, קרן־אור מבריקה, צעד מכריע לקראת
פתרון אחת מבעיות המדינה.
הרשימה העגומה משתרעת כמעט על כל שטחי־החיים:
<+כמישור העולמי גברה תלותה של ישראל באר-
צות־הברית. ישראל השתלבה בכל כוחה במערכת־התעמולה
האנטי־סובייטית של אמריקה, שניצלה את בעיית יהודי
ברית־המועצות למען אינטרס אמריקאי טהור — עד כדינ
ו שאפילו נחום גולדמן, עסקן פרו־אמריקאי קיצוני, מחה

ה ה תגר ה באריה, זדייב להרגג
בר כראשית השנה היד. ברור כי המאבק הוא
בלתי־נמנע. גרם לכך הקורבן המיועד בכבודו ובעצמו,
במרוצת השנה הקודמת.
כאשר הגיע לשלטון, היו פתוחות לפני לוי אשכול שתי
דרכים:

כל אחת משתי הדרכים היתה מונעת מאשכול
תכוסה במאבק. הדרך הראשונה היתה
מונעת את המאבק ככלל. הדרך השניה היתה
מחזקת את מעמדו, עד בי בל התנקשות בו
היתה הופכת חסרת־תקווה.
אולם לוי אשכול אינו מדינאי המסוגל לנתח מצב ולהסיק
מסקנות. אין הוא מדינאי המחליט החלטות ברורות לטווח-
ארוך. אין הוא מדינאי כלל. הוא סוחר־בנפשו, הדוחה החלטות,
עומד על המקח, עושה דבר והיפוכו.
הוא לא פייס את האליל הזקן. אחרי תקופה קצרה מאד
העבירו השלטון על דעתו. אשתו החדשה, ולהקת חנפניו,
שיכנעוהו שהוא יכול לצפצף על קודמו.
פרט קטן, שנתגלה השנה, אופייני לכך. ערב פירסום
החלטתו על הבאת עצמות ז׳בוטינסקי ארצה, בשנת תשכ״ד,
ביקר אשכול אצל בן־גוריון. הוא שוחח עימו ארוכות, אך
לא גילה לו אף ברמז על ההחלטה, שהיתר, סטירת־לחי
לבן־גוריון. הזקן קרא עליה למחרת־היום בעתונות, מלא
חימה.

זאת היתה דרך סבירה -אילו היה אשכול
באמת מובן להילחם. אולם אשבול, שלא קרא

במשך שנה תמימה, בה הביאה חולשת מצריים את עבד־אל־נאצר
לעמדה פייסנית בלתי־רגילה, לא עשתה ממשלת־ישראל
דבר לניצול המצב — וגם לא יכלה לעשות דבר,
מכיוון שאין בה אפילו מוסד המסוגל לתכנן מיבצעים
מדיניים במרחב.

כשטח זה, יותר מאשר בכל שטח אחר, חכרו
יחד אפסותו הפוליטית של אשכול וקנאותה
הקנטרנית של גולדה מאיר, למזיגה הרת-אסון.
* במישור הכטחוני ניסתה ממשלת אשכול למנוע
את התוצאות החמורות של מחדליה במישור המרחבי.
היא נמנעה מן ההגזמות ההרפתקניות של תקופת בן־
גוריון—דיין. פעולותיה הצבאיות היו מצומצמות, ומכוונות
ליעדים מסויימים. הן תרמו לכשלון תוכנית־ההטייה הערבית,
אך לא הצליחו לבלום את פעולות אל־פתח, שקיבלו
תנופה דווקא הודות לניפוחן על־ידי ממשלת אשכול. ולקראת
סוף תשכ״ה והתקרב הבחירות נתעורר החשש כי
לא כל פעולות אשכול בשטח זה נובעות משיקולי־בטחון
אמיתיים.

יתכן כי כשטח הכטחוני היו מעשיו ומחדליו
של אשבול פחות קודרים מאשר כשטחים
אחרים -אך זוהי נחמה קטנה בהשוואה לאסון
של מחדלי אשבול בשטח המרחבי. באשר
אין עושים כל צעד לקראת השלום, לא היה
די כעמידה על המקום כשטח הבטח וני.
* במישור המיעוט הערבי במדינה התקדמו הדברים
לקראת אסון. המימשל הצבאי לא זה בלבד שלא
פורק, אלא הוחמר בהרבה. תוך שיעבוד ציני של האינטרס
הבטחוני האמיתי לאינטרס־הבחירות של מפא״י, נמנעה מן
הערבים הלאומיים כל דרך לפעולה גלוייה, חוקית וקונסטרוקטיבית,
שיכלה להביא להשתלבותם במערכות המדינה.

נעשה הבל בדי לכוון צעירים כעלי הכרה
לאומית לאפיקים של ריגול ומחתרת -דווקא
כשעה שחכלני אל־פתח פעלו באותו ביוון
מבחוץ.
כמישור העדתי לא עשתה ממשלת אשכול דבי
לשינוי המצב. הפער הכלכלי בין העדות הלך וגדל במשר
השנה. שום פתרון לפער החינוכי לא נראה אף באופק.
ואילו הפער הפוליטי הביא רק לגיוס ראשי־חמולות כקישוט
לרשימות־בחירות.
* כמישור הסוציאלי החמיר המצב לא פחות.
אופייה של ההסתדרות כאגודה מקצועית צהובה, המשרתת
את האינטרס של המעביד־השלטון, הביא לשורה אינסופית
של שביתות מוצדקות, בהן התייצבה ההסתדרות עם המעביד
נגד העובד.

הדבר הבטיח מראש זעזועים מסובנים עוד
יותר כשנים הקרובות, והקטין את חלקו של
העובד בהכנסה הלאומית.
כמישור הכלכלי הלכה הממשלה מדחי אל דחי.

#הוא יבול היה להוסיף ולשלם מס־שפתיים
לקודמו, להתרפס לפניו ולכנות כהדרגה כוח
עצמאי,
+והוא יבול היה לצאת מיד לקרב מכריע,
לשים קץ לשרידי תקופת בן־גוריון ולמלחכי־פינבתו,
לגייס סביבו כוחות חדשים על־ידי
נקיטת יוזמות חדשות ונועזות בשטחי פנים
ו חו ץ.
בדרך הראשונה הלך לינדון ג׳ונסון בארצות־הברית. כאשר
ירש בתשכ״ד את מקומו של קנדי שנרצח, העמיד
פנים של ממשיך־דרך צנוע ועניו. הוא השאיר על כנם
את כל יועצי קנדי, התחנף לחסידי הנשיא המנוח, הלך
בדרכו. רק אחרי שנבחר השנה בכוחות עצמו, גילה לפתע
את דמותו האמיתית, סילק את יועצי קודמו ואת מדיניותו,
טיפח את פולחן־האישיות של עצמו שהרקיע שחקים.
בדרך השניה הלך ניקיטה כרושצ׳וב אחרי מות סטאלין.
הוא חשף את דמותו של הרודן המת, סילק את כל עוזריו,
חולל מהפכה במדיניות הסובייטית בכל השטחים.

יוזמת אל-חביכ כורגיבה סיפקה לישראל הזדמנות
היסטורית, אולי חד-פעמית. ממשלת
אשכול ענתה לו תחילה כגימגום אווילי, ול•
אחר-מכן כחבלה מכוונת.

המאזן המיסחרי של המדינה הורע עוד יותר. העצמאות
הכלכלית התרחקה, תחת להתקרב. התלות בכספי השנור
והמענקים הזרים גדלה.

על כך. בפרשות סאנטו־דומינגו וויאט־נאם לא השמיעה
ישראל שום קול עצמאי, בניגוד משוזע לצרפת.
בעוד שישראל נשארה לקוחה טובה (בתשלום טוב) של
תעשיית־הנשק הצרפתית, היא התרחקה מן המדיניות של
דה־גול, בגלל תלותה באמריקה. אם לא הורעו יחסי ירושלים—פאריס
יותר, הרי זה רק מפני שפארים נכשלה
בנסיונה להתקרב לעולם הערבי.
תמורת תלותה באמריקה, לא קיבלה ישראל שום דבר
ממשי. אפילו בקשתה לפעולה נמרצת נגד החרם הערבי
בארצות־הברית נדחתה על־ידי קבלת החלטה חסרת־משמעות
של הקונגרס.

ואכן: חוק־ברזל הוא שגדוד אינו משיג דבר.
כי ההצלחה הפוליטית תלויה כחופש־התימ
רון.
הנסיון לשפר את היחסים עם ברית־המועצות, עליו
דובר כה רבות בחודשים הראשונים של שלטון אשכול,
מת בשקט. ישראל נשארה מדינה בלי מדיניות.
במישור הגרמני הלך אשכול בדרכי בן־גוריון.
הודות לשגיאה מוזרה של גמאל עבד־אל־נאצר (וללא כל
יוזמה מצד ישראל) זכתה ממשלת אשכול לדבר שיכול
היה להוות נצחון פוליטי: כינון היחסים בין ירושלים ובון.

אולם גישתה הסמרטוטית של ממשלת אשבול
לבץ הפכה נצחון זה למפלה מוסרית ממאירה.
תוך
בוז גלוי לירושלים, מינתה בון לנציגיה בישראל
קצין של הוזרמאכט והונגרי בעל עבר פאשיסטי. היום בו

קופת־המדינה היתה פתוחה לקומץ המתעשרים,
בני־חסות־השלטון, שמימנו את עסקיהם
הפרטיים בכספי הציבור, בעוד שקיבוצים ויצרנים
פרטיים נחנקו מחוסר-אשראי. המתעשרים
החזירו חלק מן החמס למפלגות, כצורת
תרומות לבחירות.
#׳ כמישור חרויות-האדם הגיעה ממשלת אשכול
לעברי פי־פחת.
בקדשה, כביכול, מלחמה על הדיקטטורה התיאורטית של
בן־גוריון, חיזקה את הדיקטטורה המעשית של המנגנון
הכל־יכול. חוק לשון הרע היה בעל מגמה טוטאליטארית
ברורה, אך בצורה זו או אחרת באה מגמה זו לידי ביטוי
גם בתריסר חוקים אחרים שנתקבלו או כמעט־נתקבלו.

החל כחוק־המושכים וכלה כחוק-השכת, דרך
חוק־הרופאים וחוק ניתוחי־המתים, היתה
מלאכת החקיקה של תשב״ה מירוץ של תועבות,
שלא היה בדוגמתו אף בימי בן־גוריון.
כמישור הממשלתי עצמו הגבירה ממשלת אשכול
את שיעבוד השרותים הממלכתיים לאינטרס מפלגתי

הרחקת אנשי פן־גוריון לא היתה אות ל•
דמוקראטיזציה ולדה־פוליטיזציה של המנגנון,
אלא להיפך: למינוי שורה של אנשי־בן־בן,
משרתיו של איש אחד.
קול־ישראל נוצל ללא־בושה כמכשיר פרטי של אשכול.
ראשי משרד־הבטחון ניהלו את מערכודהבחירות שלו.
ומינוי איסר הראל בשבוע האחרון של תשכ״ה רק הבליט
את החלטתו של אשכול להטיל מרות אישית, לצרכים
אישיים, על מנגנוני־האור ומנגנוני־החושך כאחד.
״האיש שהכזיב״ בתשכ״ד, הפך לאיש מסוכן בתשכ״ה.
לא היתד, זאת סכנה־שבכוח, אלא דוזקא סכנה־שבחולשה.

לא סבנה של איש-על-סוס-לכן, בעל יומרות

משיחיות, אלא דווקא סכנה של איש קטן,
שהמיקרה העיוור העמיד אותו במקום שאין
הוא מוכשר למלאו, והמוכן לאחוז בבל אמצעי
הכפייה והתרמית בדי להציל את עצמו.

״האם הוא נורגזלי?״
* ה האיש

שדויד בן־גוריון החלים להכריז עליו מלחמת

קודש.
בשלוש מילים, ביטא השבועון המסויים באחד משיאי
השנה את השאלה הגדולה של חשכ״ה:

״האם הוא נורמלי?״

למראית־עין היה דויד בן־גוריון בשיא הכושר. הוא שיחק
באשכול כמו חתול בעכבר, התקיפו פעם מפה ופעם מפה,
שיגע אותו וגרם לו לאובדן עשתונותיו. אך זאת היתד,
רק טכניקה — כושר שנקנה בקאריירה פוליטית של שישים
שנה.

נורמליותו של הזקן ניבחנה לא ככושר מאבקו,
אלא ביערו. לשם מה הוא לחם? מה הוא
רצה להשיג?
יעדו הנורמלי של פוליטיקאי הוא השלטון. אך בן־גוריון
לא לחם לשלטון. אילו רצה בשלטון, לא היה מתפטר ב־תשכ״ג.
את מלחמתו בצמרת הוותיקה של מפלגתו, השנואה
עליו, היה יכול לנהל ביתר קלות אילו נשאר בשלטון
וסילק אותה.
בן־גוריון גם לא היה מעוניין להשליט את צעיריו. אילו
רצה בכך, היה עושה זאת בתשכ״ג, לפני התפטרותו. שום
דבר לא הפריע לו למנות את שמעון פרס לשר־הבטחון,
ואת משה דיין לשר־החוץ, ערב התפטרותו. אילו עשה זאת,
לא היה אשכול מצליח בנקל לסלקם.
יעדו האמיתי של בן־גוריון היה ״תיקון העוול״ של הפרשה,
לא היתד, זאת העמדת־פנים של פוליטיקאי ממולח,
המסווה את כודנתו האמיתית. היתד, זאת שאיפה כנה.

אין זאת שאיפה נורמלית למדינאי, ולא כלשהן
כמדינה העומדת על עברי פי-פחת. אבל
היתה זאת שאיפה נורמלית לגבי זקן בן .79
כי בגיל מופלג זה לוקה אדם בנקל במה שנקרא בשפה
רפואית שמרנית ״פאראנויה משפטית״ .דהיינו: שגעונו של
אדם להתעקש בניהול משפטים, לרוץ מערכאה לערכאה,
להאשים שופטים ופרקליטים בעיודת״הדין.
מאורעות תשכ״ה עמדו בסימן שגעון זה. הפרשה הגדולה,
שנתנה לתשכ״א את איש־השנה לבון, הרסה את דמותו של
בן־גוריון — לדעתו — בספרי־ההיסטוריה. היא פגעה ללא־תקנה
בפולחן־האישיות שלו, בפולחן הבטחוניזם. נדמה לבן־
גוריון, בעיוורונו הטראגי, שאת שברי פסלו ההרוס ניתן
להדביק שוב יחד, אם יימצא רק שופט שיצדיק אותו
בפרשה.
אשכול׳היה יכול לצאת ייי־חובה, להקים יעדת־חקירה
•משפטית״ .לאיש לא היה הדבר איכפת, כי העובדות האמיתיות
על הפרשה כבר ידועות לכל בר־דעת, והן מטילות
כתם על כל הנוגעים לפרשה. חקירה גלוייה ופומבית של
הפרשה, לעיני הציבור, דודקא רצוייה מאד.

אף אשבול לא היה מסוגל לכף. בי אותו רדף
מצפונו השחור שלו: תפקידו חסר־הכבוד כימי
הפרשה, באשר תמך כלבון ומכר אותו ברגע
המכריע לבן־גוריון, וזכה תמורת זה ליהפך
ליורש־העצר המוכר.
סיריב זה היפנה את מלוא זעמו של הזקן הקנטתי נגד
אשכול. כשם שהרס את משה שרת בתשט״ז, כשם שהרס
את לבון בתשכ״א, כן החליט עתה להרוס את לוי אשכול.

שום אידיאולוגיה אינה מפרידה כין אשכול
וכן־גוריון. שניהם גדלו כאותה אסכולה, דוגלים
באותם רעיונות, עושים את אותם ה&ע•
שים, משרתים את אותם האינטרסים, עוסקים
כאותן הקנוניות. המאבק היה בולו אישי -
מאבק בין אריה זקן ומתעתע בשועל קשיש
וערמומי.

וזנוול, ועזרי ו פ אג חרה
•< ה היה המאבק. הוא רגש בזירה, סיבוב אחרי סין
בוב. לכל הסיבובים היה רק מכנה אחד משותף: הם לא
נגעו במאומה לבעיות המדינה.

הם יכלו להיערך על הירח, בחללית דוהרת
או על אי בודד.
הוא התחיל בשבוע השישי של תשכ״ה, כאשר פוצץ בן־
גוריון שלושה מוקשים: הוא הכריז מלחמה על רעיון המערך,
הוא תבע את חידוש הפרשה, והוא הביא לגילוי
פרשת ג׳ול אמסטר, כדי להפעיל טירור נגד אבא חושי,
דמות מרכזית במישחק־הכוחות. את איסר בארי המנוח
זיכה בתואר ״מנוזל״.
בנו של בארי רצה להגיב, גילה את התיק הסודי של
אביו, ובו האשמות חמורות ביותר נגד צמרת־ד,מדינר .,אך
אנשי לוי אשכול הצליחו לשבור את הצעיר רך הלבב, והוא
גנז את התיק.
כאשר כינה בן־גוריון את לבון בשם ״זימרי״ ,בשבוע

ר,־ ,11 זכתה השנה לסיסמה הראשונה. אשכול הוסיף על
כך סיסמה שניה :״תיבת פאנדורה״.
סקאנדל חדש התחולל כאשר נודע כי בן־גוריון מחזיק
בידיו מיסמכים סודיים של המדינה. אך אשכול, שהשתמט
עדיין מן המאבק הבלתי־נמנע, חיפה עליו. זה היה בשבוע

הדבר לא עזר לו. בשבוע ד,־ 15 נאלץ לוי אשכול להתפטר
— אחרי שדוב יוסף ויועצו המשפטי תבעו, בחודת־דעת
שערורייתית, את חידוש הפרשה.
אשכול השיג את נצחונו הראשון. מנגנון מפא״י נאלץ
לבחור בינו ובין בן־גוריון, החליט כי האינטרס הכלכלי של
המנגנון זקוק לאשכול. נצחונו של אשכול נראה מושלם
כאשר חזרו דוב־יוסף, יוסף אלמוגי ושמעון פרס, כמעט
על ארבע, לאבוס הממשלתי. בן־גוריון נראה עזוב ומבודד.
אשכול סבר בתמימותו כי בזה נגמר המאבק. הוא ניגש
לטיהור המנגנון מאנשי בן־גוריון, מטדי קולק ומטה. בן־
גוריון אמר בטון בכייני ששרדו לו רק עוד שנה־שנתיים
לחיות, ורחמי רבים נכמרו עליו.

הם היו מוקדמים מדי. מאבקו האמיתי רק
התחיל.
אמנם, כאשר התחיל לפרסם את ספרו של חגי אשד, בשבוע
ד,־ 21 של תשב״ה, הצליחה הצנזורה של לוי אשכול
לבלום את גילוי העיקר. אשכול גם לא נענה למחתה
הטראגי־קומי של בן־גוריון, שתבע לאסור אותו בעתן גילוי
סודות.
אך כאשר זכה בן־גוריון ל־ס/״ 40 מן הקולות בוועידת
מפא״י, בשבוע ד,־ ,25 נחרד אשכול. ומאותו רגע הוא איבד
את השליטה על העניינים.

כשבוע ה 38-התפטרו אלמוגי ופרם מן הממשלה,
לפי פקודתו החד-משמעית של הזקן,
ובכך החל פילוג מפא״י.
אפילו באותו רגע עוד יכול היה אשכול להציל את מצבו,
אילו היה גבר העולה בימי משבר לרמה גבוהה יותר.
הוא יכול היה להיות למנהיג מחנה דמוקראטי גדול,
לטהר את המדינה במחווה דרמאטי מסמלי־ד,כפייה העיקריים
של ימי בן־גוריון, לבטל את המימשל הצבאי ואת חוקי־החירום,
לתת גט לכפייה הדתית, לפתוח דף חדש ביחסי־חוץ,
לשתף בשלטון כוחות חדשים ורעננים.
אילו עשה זאת, יתכן והיה יוצא מן המיבחן כמנהיג
לאומי, זוכה לרוב יציב בבחירות לכנסת השישית.

אבל אשכול אינו גבר כזה. כדרכו של איש
קטן, התמוטט בשעת-משכר. מרגע הקמת

רפ״י, חדלה ממשלת־ישראל מלהתקיים בגוף
יעיל. אשבול עצמו התדרדר משגיאה לשגיאה,
מחטא לחטא.

שגיזזגז גנזזרים

— * 1 0יי *י

—יייי

ך* משך שלושת החודשים האחרונים של תשכ״ה
^ ביצע אשכול כמעט כל מעשר,־איוולת אפשרי.
הוא העמיד את בן־גוריון בפני משפט מפא״י, ובכך
העניק לו מקום במרכז תשומת־הלב הלאומית, במשך
שבועות ארוכים.
הוא קילקל סופית את פרשת היחסים עם גרמניה, השניא
את עצמו על מאות־אלפים.
הוא נכנע לכפייה הדתית לאורך כל החזית, ורק יגאל
אלון הצילו מן התוצאות החמורות ביותר של פחדנותו.
חוקי־דיכוי רדפו זה את זה, התחרו ביניהם על הדקות
האחרונות של הכנסת החמישית. ולבסוף הגיע לשיא
האיוולת והתועבה: חוק לשון הרע, חוק־זוזעה בן־גוריוני
שאשכול העבירו בכנסת ברמייה ובכחש, והעז לטעון לאחר־מכן
שלא קראו כלל.
בסוף תשכ״ה היה לוי אשכול כוח מחוסל. הוא יכול
היה לגייס כסילים וכדאיניקים בסיסמה של הגנה על המדינה
בפני הדחליל הבן־גוריוני. אך אנשי מנגנון מפא״י,
שהם אנשים ציניים ומפוכחים, ידעו כי האיש גמור.

בכך השיג כן־גוריון את יעדו האמיתי: הוא
חשף את יריבו בחדל־אישים, בעסקן קטן שאינו
מסוגל לנהל מדינה. אף תוך בדי-כך הרם
בן־גוריון גם את עצמו. רק מיעוט זעיר של
אזרחי ישראל היה מוכן, כסוף השנה, להעמיד
איש כזה בשלטון.
השנה עמדה בסימן ההתאגרפות בין שני אנשים. בסופה
היו שניהם מוטלים, מבחינה מוסרית ופוליטית, על הארץ.

במנהיגים לאומיים היו שניהם גמורים.
כשירו המפורסם של היינריך היינה, על הוויכוח בין
הנוצרי והיהודי בספרד של ימי־הביניים:

״לא אדע מי כאן צודק,
אך בכך אין לי ספק :
שהכומר וחרב
מסריחים שניהם יחדיו!״

!}•ש השנה תשנה
וזרונו פורס וזפרנו״וזי
^ מישטר הרדים בישראל מת, מבחינה היסטורית, בי
1מלחמת תש״ח. כאשר קמה מדינת ישראל, בשדות־הקרב
של המלחמה, נוצרה מציאות חדשה בתכלית.

אולם המישטר לא מת מבחינה גופנית.
ך* מלחמה כין בן־גוריון ואשכול היתה אישית לחלון
• טין. לא היה בר, מקום להשקפות־עולם, לרעיונות,
לניגודים מהותיים. בן־גוריון שנא את אשכול, ואשכול שנא
את בן־גוריון, כשם שרק בעל ואשה יכולים לשנוא זה
את זו אחרי שחיו ביחד את מרבית שנות חייהם.
אולם הרבה מעבר לרצונם המודע של הניצים עצמם, לבש
מאבקם הקטן והקטנוני משמעות של תהליך היסטורי.

תהליך זה הוא התפרקות המישטר הקיים
כישראל.
מלחמתו של בן־גוריון לא היתד, אפשרית אלא על רקע
תהליך זה. אילו היה המישטר חזק ויציב, כפי שהיה לפני
דור, לא היד, בן־גוריון מסוגל לפלג את מפא״י, והדבר
כלל לא היה עולה על דעתו.

המאכק ינק את ארסיותו מתהליך ההתנוונות.
והוא מצירו דירבן תהליך זה.
הזקן אכול־השינאה, בעיוורונו הנקמני, דמה לשימשון העיוור
בעזה:
״והבית מלא האנשים והנשים, ושמה כל סרני פלשתים,
ועל הגג כשלושת אלפים איש ואשה, הרואים בשחוק
שמשון.
״ויקרא שמשון אל ה /ויאמר, :אדוני ה׳! זכרני־נא ווזז־קני־נא
אן הפעם הזה, האלוהים, ואנקמה נקם אחת משתי
עיני מפלשתים!׳
״וילפות שמשון את שני עמודי־התווך, אשר הבית נכון
עליהם, ויסמן עליהם, האחד בימינו והאחד בשמאלו.
״ויאמר שמשון, :תמות נפשי עם פלשתים!׳ ,וים בכוח,
ויפול הבית על הסרנים ועל כל העם אשר בו.
״ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית ב!
חייו.״

נחזרות
גער גזפ״ס
ך* ילופים של מישטר הם אחד החזיונות הגדולים בן
| חיי החברה האנושית. הדבר מתרחש רק אחת בכל
כמה דורות, והוא תמיד מלווה משברים עמוקים.
בז׳ארגון המפלגתי הישראלי, בו נשחקו כל המטבעות
ואיבדו את ערכם, הפך המושג ״חילופי מישטר״ סיסמה
ריקה מתוכן.

עסקן המבקש לרשת את כסא רעהו, מפלגה
המבקשת להגדיל את חלקה בשלל המגבית,
ביעה המבקשת להיכנס לקואליציה -כל אלה
נוהגים לדבר על ״מישטר חדש״ ו״חילופי
מישטר״.
זר, טבעי למדי. כי מי שנמצא בתוך מישטר — אינו מבין
מהו מישטר. מהותו של מישטר, כמו צורתו של בניין,
יכולה להיות ברורה רק למי שעומד מחוצה לו.
״מישטר״ אינו קבוצה של עסקנים, גם לא מפלגה זו או
אחרת. מישטר אינו קואליציה זמנית, להבדיל מאופוזיציה
זמנית.

״מישטר״ פירושו מכלול הכוחות, התפיסות,
ההשקפות והאנשים השולטים בחברה מסו*
יימת.
הוא מורכב מפוליטיקאים ומתועמלנים, מראשי־ציבור ומפקידים
בכירים, מעורכי־עיתונים וממנהלי־החינוך, משקרים
מוסכמים ומנכסי־צאן־ברזל, משיטה כלכלית ומתוכנית
בית־הספר, ממדיניות הפנים והחוץ.
בתוככי כל מישטר יש מפלגות וכיתות, ניגודי אינטרסים
והתחרות אישית. אך לכולם יש שותפות־גורל, המתבטאת
באחידות התפיסה היסודית.
המישטר הקיים בישראל התגבש שנים רבות לפני קום
המדינה. הוא היה כבר קיים ב״מוסדות הלאומיים״ ששלטו
ביישוב. בעיקרו הובא לאדמת ארץ־ישראל עוד ממזרח-
אירופה.

ישנים היא תופעה חיונית בבינוי ערים.

שום מישטר אינו עולה ומתגבש כמיקרה.
הוא מנצח מפני שיש בו תשובה לבעיות•
היסוד של תקופתו, לאתגרים המרכזיים העומדים
בפני החברה.
מישטר המלוכה ניצח בישראל העתיקה, בימי שאול, מפני
שלחץ האויבים מבחוץ וההתפתחות הכלכלית מבית חייבו
את איחוד השבטים תחת שלטון מרכזי. מישטר הרבנים
והגבאים קם בגטו היהודי מפני שהדת היתה המכשיר היחידי
לקיום זהותה של עדה מפוזרת, חלשה וחסרת־מולדת.
המישטר הקיים בישראל נולד, בראשית המאה, כאשר
היה היישוב ראש־גשר חלוש ונתמך של היהדות העולמית,
המשולל סיכוי לפרנס את עצמו, התלוי בחסדי שילטון זר
והלוחם על חייו נגד הרוב הערבי בארץ.

כל שיטותיו של המישטר הנוכחי -בלבלת־השנור
הטפילית, קנאותו האנטי־ערבית ואי*
האמונה כאפשרות של שלום, תלותו במעצמות
זרות וחוסר דמוקראטיה פנימית אמיתית -
בולם באחת הן תולדה ישירה וטבעית של
אותה מציאות, המציאות של .1905
אולם כל מישטר הופך סכנה לבניו, ברגע שמילא את
תפקידו. המציאות משתנה. מציאות חדשה מודידה בעיות
ואתגרים חדשים. היא מחייבת השקפות חדשות, רעיונות
חדשים, טיפוס חדש של מנהיג, צמרת בעלת כשרונות חדשים.
מנהיגים
של מישטר אחד לעולם אינם מסוגלים להנהיג
את המישטר הבא. כי אותן התכונות שהעלו אותם לגדולה
במישטר א׳ ,יסכלו את ביצוע המשימות של מישטר ב׳.
מנהיגי מישטר מהפכני אינם טובים לתפקידי שיקום ובינוי
בחברה יציבה. מנהיגי מישטר מלחמתי הם האנשים האחרונים
המסוגלים לכונן שלום, בהתחלף המציאות. אנשים שניצחו
על מאבקה של אומה קטנה לעצמאות מדינית, אינם
מתאימים למציאות המחייבת, למחרת היום, תפיסות מרחביות•

אנשים
כמו דויד כן־גוריון ולוי אשבול, למשל,
שבל חייהם היו קודש למלחמה בערבים -
החל ב״כיבוש העבודה״ בפרדסי פתח־תקווה
ו״גאולת״ האדמה מידי אריסים ערכיים, וכלה
כמלחמת תש״ח -אינם בעלי אותן התכונות
והתפיסות הדרושות לכינון שלום בר־קימא,
הדרוש לשלב הבא של החיים הלאומיים.
אך אי המישטר היורד מן הבמה מרצון? אי ההנהגה
המוותרת מרצונה על זכויות־היתר הכרוכות בשלטונה? אי
בעלי־השררה, האינטרסנטים, האידיאולוגים, המפלגות ואנשי־הרוח
של המישטר, המוכנים להסתלק ללא מאבק?

זהו הטבע האנושי, המחייב מלחמה לחיסולו
של מישטר, ולהקמתו של מישטר חדש. כבל
שמישטר מאריך יותר ימים, בכל שהתנוונותו
והסתאבותו מתקדמות יותר -כן גדולה
הסכנה הטמונה בו לקיום החברה האנושית.

אולם הפלמ״ח לא פירק את המישטר הישן.
המישטר הישן פירק את הפלמ״ח.
מה גרם לכך? האם חוסר הנכונות הפנימית של הבנים
למרוד באבותיהם? האם פחדנות המנהיגים? האם מותם של
שבעת אלפים ממיטב הדור הצעיר — מיספר עצום בימים
ההם?
שאלות אלה יעסיקו את ההיסטוריון. אך המציאות ברורה
לכל אדם: המישטר הישן נשאר קיים, כאשר מתה המציאות
שהולידה אותו.

כמו דינוזאורים שנקלעו למאה העשרים, כמו
לגיון רומאי כשדה־קרב אטומי -הוא מהווה
אנאברוניזם מגוחך.
המישטר כולו — על מפלגותיו הרקובות, על מנגנונו
המושחת, על תפיסותיו המעובשות, על אי־כשרונו המוחלט
לפתור בעיה אקטואלית כלשהי — נשאר על כנו. ובכל
שנה של המשך קיומו ושלטונו הוא הופך סכנה חמורה
יותר לקיומה של מדינת ישראל.

בסוף תשב״ה עמדה המדינה בסימן מערבת
כחירות, שגילתה את תלישותו ואפסותו של
המישטר בצורה מדהימה.
מפלגת השלטון העמידה כערך עליון את ה״יציבות״ וה־
״המשכיות״ — שתי תכונות הרות־אסון כאשר צורך־השעה
אינו לקיים את הבית הישן והסדוק, אלא דווקא להרסו
ולפנות את המקום לבניין חדש.
הפלג שהתפלג ממנה — רפ״י — הרבה לדבר על ״מודרניזציה״
,תוך ניצול ציני של הכמיהה למישטר חדש באמת.
אך בראשו עמד הזקן המתעתע, אחד מאבות המישטר הקיים.
תלמידיו הצעירים־יותר, מסוגם של שמעון פרס ומשה דיין,
היו ממשיכי־דרך טיפוסיים, ללא העוז והיכולת למרוד נגד
מוסכמות האתמול. את סגידתם לרעיונות שאבד עליהם הכלח
היסוו בפוזה הביצועיסטית של זילזול ברעיונות בכלל.
המפלגות הדתיות, בעלות ההשפעה העצומה, ייצגו את
המישטר היהודי־הדתי של הגטו המזרח־אירופי, שכבר היה
מיושן ורקוב כאשר מרדה בו הציונות לפני שלושה דורות.
מימין התייצבה תנועת־החרות, המגלמת את הסיגנון הלאומני
המיסטי של פולין מסוף המאה שעברה. לא יותר
צעירים היו מנהיגי מפ״ם, שחזרו על נוסחות בר בורוכוב
מלפני שני דורות, על הפרודוקטיביזציה של יהודי הגטו
והפיראמידה ההפוכה.

היה זה באילו התווכחו הדינוזאור עם
האישתיוזאור, והממוטה עם האדם הקדמון.
ואילו האתגרים האדירים של המציאות החדשה לא הוזכרו
כלל. שום חלק מן המישטר הקיים לא היה מסוגל להשיב
עליהם. כשם שאביר צלבני, אילו קם לפתע לתחיה, לא היה
מסוגל להדריך להק של מטוסי־קרב של צה״ל.
וז רינז ת וזי לרש

פ לי רי ם

יש המישטר הישן אינו יכול להקים מישטר חדש.
אך הוא יכול לעזור בכך — על־ידי הריסת המישטר
הישן מבפנים.

זאת עשה השנה דויד כן־גוריון.
הוא שבר את המיסגרות הישנות. הוא שיחרר כוחות ואג־שים
שהיו כבולים, עד השנה, בנאמנות עיוורת והרת־אסון,
למפלגות האתמול. הוא חשף את הפרשיות הנעלמות המעי״
דות על התנוונות המישטר — מפרשת קיביה ועד פרשת
עסק־הביש.

במישטר זה שותפים כל המפלגות במדינה
מחרות ועד מפ״ם (ואולי גם עד מק״ישל מיקוניס-סנה).
היניקה המשותפת מכספי המגבית היהודית, הסגידה המשותפת
להשקפות־היסוד בענייני פנים וחוץ, חוסר חילוקי
הדעות האמיתיים בכנסת ובמלחמת־הבחירות, ההתלכדות
האוטומטית נגד כל כוח חדש — כל אלה אינם אלא סימפטומים
חיצוניים לשייכות־יחד עמוקה זו.

שמשון הגיבור לא הקים את בית״המקדש בהר־הבית. אך
בהרסו את מיקדש אלילי הפלישתים, נתן דחיפה לנצחון
דת חדשה ומתקדמת יותר.

דויד כן-גוריון לא יכול היה לעשות דבר
למען המחר -זולת דבר חשוב אחד: הריסת
שרידי האתמול.

מישטר זה הוא המתמוטט עתה בישראל.
בעזרתו של דויד כן־גוריון, אחד מכוניו העיקריים,
קיבלה התמוטטות זו תנופה חדשה
כתשכ״ה.

הגיבגרים של 1905
^ תמוטטות זו היא תהליך חיובי. כי מותו של מישטר
| \ הוא תופעה חיונית לקיום החברה, כשם שהריסת בתים

ניצניו של מישטר חדש היו חבויים במיסגרות הגדולות
של הדור הצעיר הלוחם — הפלמ״ח ואירגוני המחתרת. הם
באו לידי גילוי מרהיב־עין בחטיבות הלוחמות בערבות הנגב
ובשדות פלשת, בהרי הגליל ובמרומי ירושלים. האידיאליזם
הדמוקראטי של חובשי כובע־הגרב, כמיהתם לחברה
חדשה וטהורה יותר, נכונותם לראות את היריב הערבי ללא
שינאה, היתקלות בשדה־הקרב במציאות המרחב הערבי,
סלידתם מן המפלגות הישנות — כל אלה יכלו לחולל את
המהפכה שזעקה למבצעיה.

ויאגושגשון: חפות נפשי 011 נושחי0

ניבא זאת חיים וייצמן המנוח, אחד מאדריכלי המישטר
הקיים, כאשר אמר לאחד מידידיו (שגילה זאת השנה) :״אני
מקווה שלא אהיה עוד בחיים כאשר דויד בן־גוריון יהרוס
את כל אשר הוא בונה עכשיו.״
בהריסה זו תרם בן־גוריון תרומה מכרעת לעליית כוחות
חדשים במדינה׳ שיהיו מסוגלים להתמודד, לפני שזה יהיה
מאוחר מדי, עם הבעיות הגורליות של המדינה במציאות
החדשה.

ואיש השנה תשנ ו.
*ץ רם האתגרים שיעמדו בפני הכוח החדש, התובעים
מענה מהפכני? מהן הבעיות שהמישטר הישן דוחה
את פתרונן, מחוסר כל יכולת לפתרן בעצמו?

בראשן עומדות ארבע בעיות. הן דומות
לפצצות־זמן, אשר המישטר פרש עליהן שטיח
של מליצות שדופות. אולם מתחת לשטיח העבה,
מתקתק השעון -ותיקתוקו מכשר את
ההתפוצצויות שתבואנה.
אם לא יסולק המישטר לפני מועד ההתפוצצות, ואם לא
יקום מישטר חדש שיפרק את מנגנון־הנפץ בעוד מועד.
כל אחת מארבע פצצות אלה יכולה היתד, לספק לתשכ״ד.
את איש־השנה שלה.

ורהפבויג: הפצצה ה ד תי ת
^ כפייה החזית סיפקה לתשכ״ד, כותרות בלתי־ספורות.
ן ) השנה התחילה בסימן פרשת רינה איתני, נסתיימה בסימן
פרשת עמרם בלוי.

כמעט ונתקבל חוק־השבת הזוועתי, שנוסח
על־ידי זרח וורהפטיג ושרוכך על־ידי יגאל
אלון. חצי־תריסר חוקי־כפייה דתיים אחדים
עוררו סערות, או עמדו לעורר סערות.
את הבעייה ניתן לנתח במונחים סטאטיסטיים:
ילודת הדתיים עולה על ילודת החילוניים. הדתיים השכילו
להשיג שליטה מוחלטת על חינוך הנוער שלהם.
התוצאה: רק אחד מבין כל שישה אזרחים מצביע בעד
המפלגות הדתיות המובהקות. אך אחד מבין כל שלושה
ילדים לומד בבית־ספר דתי.
התוצאה: בכל מערכת־בחירות עולה כוחם של הדתיים
בעוד אחוז או שניים, עולה כוחם לסחוט ויתורים קואליציוניים.
לחץ
זה מוכרח ליצור לחץ נגדי. חוק־השבת כבר התקרב
לנקודה זו. הוא עורר התמרמרות שביקשה פורקן במעשים.

את המצב בהרבה. אך המישטר גם אינו מעוניין ומסוגל
לתקן עוול זה. בשנת תשכיר. הלך וגדל הפער בין ישראל
הראשונה לבין ישראל השניה — גם בשכר, גם בחינוך,
גם ברמת־המחיה.
יתכן שמכל הפצצות, זוהי הפצצה המסוכנת ביותר. גידולו
המתמיד של הפער מצד אחד, והתגברות הכמיהה להתקדמות
ולשוויון מצד שני, יוצרים מתח דומה לזה שהביא
בתשכ״ה להתפוצצות המגואלת־בדם בלום־אנג׳לס.

שררה היחידים הנושאים רישמית את התארים ״אשכנזי*
ו״ספרדיי.

שום בעיה מבעיות ישראל אינה מסובנת
יותר, ושום בעיה אינה חכוייה תחת שטיח
עבה יותר של פראזות ריקות.
בתשכ׳׳ה תיקתק השעון של פצצה זו בחוזקה. בשכונת-
התקווה אירעו מהומות עדתיות בגלל הפלייה פעוטה בשטח
התחבורה. שרי־ד,ממשלה התמרמרו פומבית על הופעת חוברת
אנגלית בשם ״סכנה!״ ,שהיתר, כתובה — לדבריהם —
בנוסח אנטי־שמי. ואכן, חוברת זו, שנכתבה על־ידי יליד־הודו
חניך־אוכספורד, מתארת את המצב העדתי בארץ ב־סיגנון
המהפכני הלקוח ממילון מאבק־הגזעים באמריקה.
מלחמת בן־גוריון—אשכול שיחררה כוחות עדתיים עזים
ביותר. המרד העדתי של שאול בן־שמחון באשדוד, במסווה
של הצטרפות לרפ״י, ריתק את תשומת־הלב הציבורית.
אופיו האמיתי של מרד זה נתגלה בהכרזתו של אחד מאנשי
בן־שמחון, שקרא לראשי מפא״י:

״יש מלחמה בין לכנים וחומים ! אתם רוצים
שהחומים יהיו חוטכי-עצים ושואבי־מים ! אתם
רוצים שהם יכנו ארמונוודשיש לצמרת האשכנזית

היתה זו קריאת־קרב, שתהדהד בשנים הקרובות.
מחצית תושבי ישראל הם ״מזרחיים״ .אך לעדות המזרח
יש רק 2מבין 16 שרים 16 ,מבין 120ח״כים בכנסת החמישית
88 ,מבין 1213 פקידים בכירים. בניהן מהווים ס /ס60

השם הספרדי לוס-אנג׳לס דומה לשם העיכרי
קרית־מלאכי. ההתפוצצות שלא אירעה כ־תשב״ה,
ולא סיפקה את איש-השנה, יכולה
להתחודד בתשכ״ו.

חבי בי: פצ צ ת התינתבו
ך א פחות מסוכנת היא בעיית ישראל השלישית —
/בעיית ערביי ישראל. היא הגיעה בתשכ״ה עד לסף
התפוצצות מסוכנת ביותר.
המפלגה הדו־לאומית האמיתית היחידה בישראל, מק״י,
התפלגה על פי קווים לאומיים כמעם־מוחלטים. המימשל
הצבאי לא פורק, אלא הוחמר עם רדיפת קבוצת אל־ארד,
שגם היא עצמה היתה תולדת התהום המתרחבת בין שני
העמים במדינה. שורה ארוכה של זוגות דו־לאומיים גרמו
למשפטים, לוויכוחים וגם למהומות ולשפיכת־דם. נימות
גזעניות נוסח מיסיסיפי נשמעו בראשון־לציון וברמלה. והפקעת
אדמות הערבים, שהיתר, מלווה בפיצוץ בתיהם, נמשכה
ברחבי הארץ.

תהליך זה נעוץ כולו כמהות המישטר הישן.
יש לו הנמקה בטחונית. הנמקה זו נובעת מאמונתו המוחלטת
של המישטר הישן בכך שאין אפשרות (וגם אין
צורך) להשיג שלום עם מדינות־ערב. מי שמאמין בכך,
מוכרח לראות בכל ערביי ישראל גייס חמישי, שיש לדכאו.
מעורבים בו אינטרסים מפלגתיים וכלכליים. לולא ה־מימשל
הצבאי, לא היתד, למפא״י שליטה בכנסת• ואינטר־

ברגע שהלחץ הנגדי יגיע לנקודה מסויימת,
תתרחש ההתפוצצות. ניתן לחשב את הדבר
מראש בדייקנות של מנגנון־הנפץ של מוקש.
ניתן לנתח את הבעייה גם במונחים רעיוניים:
מדוע לא הצליח הרוב החילוני במדינה להשיג את הפרדת
הדת מן המדינה? מדוע הצליח מיעוט דתי לכפות
על הרוב כפייה גוברת והולכת?
הדבר טמון במהותו של המישטר.

מישטר זה, ששרשיו כיהדות מזרח-אירופה,
מתכחש למציאות החדשה של קיום אומה
עיכרית כארץ. הוא מתעקש לראות באומח
זו גולה יהודית חדשה, אחד מקיבוצי הפזורה
היהודית. כי אין הוא מתאים לכל מציאות
אחרת.
האומה החדשה היא חילונית. היא דומה לכל אומה אחרת
בעולם. בניה יכולים להיות אדוקים או רפורמיים, דתיים
או בלתי־דתיים, ממזרים או בני נשואי־תערובת, חסידי
השולחן ערוך או חסידי הבודד,א.
המישטר הישן אינו יכול להשלים עם כך. מפלגותיו
זקוקות לכספי המגבית היהודית בארצות־הברית, המתחלקים
ביניהן. תעמולתו זקוקה לסמלי הדת היהודית. הוא
מוכרח לקיים את הפיקציה כאילו אין הבדל בין יהודי
בברוקלין ויהודי בבנימינה, כאילו אין הבדל בין לאום ודת.

הפרדת הדת מן המדינה אינה רק מהפכה
מעשית. היא גם מהפכה רעיונית -הכרזת-
העצמאות של מדינת ישראל במדינה ריבונית,
שאינה תלוייה בכספי־שנור ובמסורות של
ימי־הביניים.

רק כאשר תתחולל מהפכה זו — שפירושה הקמת מיש-
טר חדש בידי כוחות חדשים — אפשר יהיד, לחוקק חוקה
כתובה, שתבטיח את הדמוקראטיה הישראלית גם בשטחים
אחרים. כל עוד קיימים חוקי הכפייה הדתית, אין אפשרות
לבטל גם את כל מסכת חוקי־הכפייה שקמה במדינה חסרת-
החוקה.
אם לא תתחולל מהפכה זו בעוד מועד, תתפוצץ הפצצה
שמתחת לשטיח. התפוצצות זו תבוא בצורת התנגשויות־דמים
בין הרוב החילוני הנרגז, שסבלנותו תפקע, ובין המיעוט
הדתי הקנאי והמנצח, בעל תחושת־הכוח.

זה יכול היה לקרות כתשכ״ה, ולספק לשנה
איש השנה כדמות זרח וורהפטיג. זה יכול
לקרות כתשכ״ו.

ב\ -שתותן: הפצצה העד תי ת
* ש?שר הדו?) בין הפצצה הדתית לבין הפצצה השניה —
7פצצת הד,פלייה העדתית.
כי עצם המושג ״עדר,״ הוא דחי .״עדות המזרח״ קיימות
רישמית רק בתחום הדת. ההפרדה הרישמית היחידה במדינה
מוצאת את ביטוייה בכהונתם של שני רבנים ראשיים, בעלי

זרח וווהפטיג

שאול בן־שמחון

מבין תלמידי בתי־הספר היסודיים, רק 2570 מבין תלמידי
בתי־הספר התיכוניים 8עלובים מבין הסטודנטים באוניברסיטאות.
אנשי
המישטר מעמידים פנים שזוהי בעיה סוציאלית
גרידא. כולם מדברים על חינוך־חינם תיכוני — אך שום
דבר מעשי לא נעשה בעניין זה. הדבר עומד בתחתית סולם
העדיפויות של המישטר.

הצד הסוציאלי של הבעיה הוא אמיתי וחשוב
כיותר. אך הוא רק צד אחד. צימצום הבעייה
לעניינים סוציאליים הוא חצי-אמת -שהוא
גרוע משקר.
כי אין סיכוי שווה למשפחה מארוקאית עניה וחסרת־חינוך,
לבין משפחה אשכנזית ענייה וחסרת־חינוך. לאשכנזית
יש סיכוי סביר להתקדם ולסתום את הפער בינה
לבין העילית האשכנזית. למארוקאית אין סיכוי כזה.
כי אין סיכוי שווה למשפחה מארוקאית ענייה וחסרת־הנותן
לצד הסוציאלי את חריפותו הנוראה. יש מישפט־קדום
ציבורי, יש הפלייה על פי צבע העור. במקומות רבים בארץ
יעדיף מעביד פרטי או ממשלתי מועמד אשכנזי על
מועמד ספרדי, בעל אותו חינוך ואותו כישרון.

גם תופעה זו נעוצה במהותו של המישטר
הקיים, שבא ממזרח אירופה. הוא אשכנזי
בהרכבו, כמהותו ובתפיסתו.

אין הוא מוכן להכיר בתרבות־המזרח כבעלת ערכים כלשהם.
הוא שונא את השפה הערבית, שהיא שפת רוב בני
עדות־המזרח, כשם שהוא בז למוסיקה הערבית, המרעידה
אח מיתרי ליבם.
ראשי המישטר מוכנים לאכול פלאפל, למחוא כפיים סל־חניות
ללהקת עינבל. אך אין הם מוכנים ללמד בבית־הספר
את ההיסטוריה של עדות המזרח, כשם שאין הם מלמדים
את ההיסטוריה המפוארת של עמי-ערב בתקופת זוהרם.

הא בהא תליא. מי שמעלים את גדולתו של
צלאח־אל־דין, גדול גיבורי ערב, מוברח להעלים
גס את גדולת רופאו הפרטי, הרמכ״ם,
גדול יהודי המיזרח.

ר,הפלייה העדתית תימשך כל עוד יראה המישסר את המדינה
כראש־נשר מערבי (ולמעשה מזרח־אירופי) ,ולא כחלק
מאסיה. כל עוד ירצה לכפות עליה את אחידות הגטו
האירופי, תחת לכונן חברה פלוראליסטית, בה יש מקום
לגוונים רבים, שונים ושווי־מעמד.
במישסר כזה, גם תיקון העוול הסוציאלי לא היה מתקן

אמיל חביב•

סים כלכליים חשובים, הקשורים במפא״י, זקוקים למימשל
לביצוע עסקיהם.
פועלת למענו השיגוה האומללה של המישטר, שלא למד
דבר ולא שכח דבר בדור האחרון. הפקעת האדמות היא
המשך אוטומאטי ל״גאולת״ הקרקע. עומדת מאחוריה תפיסה
בסחונית שמקורה בתקופת הצלבנים, או בימי ד,עליה
השניה — שהגנת המדינה תלויה בשרשרת ישובים עבריים,
ולא בכוח־ההרתעה של צה״ל ובנשק הטכנולוגי.

אך כיסודו של דבר, נובע קו זה מהשקפת
העולם היסודית של המישטר, שהיא לאומנית•
גזענית־אתנית כנוסח מזרח אירופה מלפני
שני דורות -וזרה לחלוטין לתפיסה של
אומה מודרנית, נוסח ארצות-הברית או
יוגוסלביה.
בסוף תשכ״ו היו העניינים קרובים מאוד להתפוצצות.
התפוצצות כזאת, אם תתחולל, תיצור חזית חדשה בין העולם
הערבי וישראל. היא תכתים את שם ישראל ללא
תקנה בעיני העולם התרבותי. היא תיצור בישראל עצמה
מצב של מאבק גזעני־קולוניאלי, שיהפוך גם את חיי הרוב
העברי לגיהינום.
כל הכוחות — מחרות ועד מק׳׳י, מאמיל חביבי ועד
לוי אשכול — פעלו בכיוון זה. מלאכתם היתד, קלה. ואילו
מלאכתו של כוח חדש, שמטרתו לסתום את התהום ולהניח
יסוד לקיום־יחד של הרוב והמיעוט במדינה משותפת אחת —
קשה כקריעת ים־סוף.

בגרגיבה: פצצתהש לגפ
* אהרון־אחרון חכיב — אל־חביב בורגיבה• גם הוא יכול
| היה בנקל להיות לאיש־השנה של תשכ״ה. ובניגוד לשלושת
המועמדים האחרים — זרח ורהפטיג, שאול בן־שמחון
ואמיל חביבי — היה שמו של בורגיבד, קשור בתהליך חיובי
ביותר.
אך בורגיבה לא הפך לאיש־השנה, כי ישראל לא היתר, מוכנה
לו• יוזמת־השלום ההיסטורית של נשיא תוניסיה בוז־בזה
לריק, מפני שהמישטר הקיים בישראל אינו מסוגל —
(חמשו בעמוד )35

ששה־נרשר איש ראשה נויהלר בהשכ״ה ארן הישגיהם־ ן כשל1נגתי\זם של ישראל ג\זע\־לם.
הגר נבוררר על־ירי נרררכי ״הנררלם הרה״ ,הרך בח־ירה כל ההאררנרררן שאירער בשררז תשכ״ה.
העררכינר ננזנננר השנה הלברררר באיש־הרפראה רבאיש־ההרנר של השנה, הזזרלרר הרנגגזריגר התאירריגר.
נינרר\2י הבררירה נרצבררפיגר לדר״רז ננל נזצבה של ישראל בשנה תשכ״ה.

לינדון גיונסון

הזוה למקד הגדול
שני אנשים הטבעיו חותם אישי על השנה. הם היו טיפוסים הפוכים בדיוק.
אחד מהם היה נשיא צרפת, שארלדה־גו ל. הוא היה ריאקציוני בענייני־פנים, משרתו
של ההון הגדול, מדכאו של האיש העובד. אבל הוא היה גאון בענייני־חוץ.
בסוף תשכ״ה היה דה־גול המדינאי היחיד בעולם שיכול היה לבוא לכל ארץ, לכל בירה,
ולהיות בטוח בקבלת־פנים ידידותית. הוא היה דמות מקובלת במוסקבה ובפקין, בניו־יורק
ובבלגראד, בהבאנה ובריו, בדלהי ובקאראצ׳י, בביירות ובירושלים. בשום מקום בעולם
לא נזרקו אבנים ובקבוקי דיו לעבר שגרירות צרפתית.
היה זה הישג אישי פנטאסטי. הוא הושג כולו בעיקבות עקרון פשוט: החזרת חופש־התימרון
לצרפת. אחרי שהושג חופש זה על־ידי דה־גול, במדיניות רבת־מעוף, נוצל לשם
קביעת עמדה עצמאית מוחלטת בכל בעייה. דה־גול התנגד לאמריקאים בזזיאט־נאם ובסאנטו־דומינגו,
הפן גורם שכל צד בכל בעייה היה מעוניין לקנות את ליבו.
האיש השני היה לי נ דון ביי נסג׳ו נ סון, נשיא ארצות־הברית. הוא היה שוחר־קידמה
בענייני־פנים, חולל מהפכה בחקיקת חוקים סוציאליים למלחמה בעוני, לשילוב הכושים
בחיי המדינה, ובעשרות נושאים פנימיים דומים.
ואילו בענייני־חוץ נתגלה הנשיא כחסר־כשרון. הוא הסתבן יותר ויותר סזיאט־נאם, מלחמה
שאי־אפשר לנצח בה באמצעים צבאיים, ושארצות־הברית אינה מסוגלת לנצח בה גם
באמצעים פוליטיים. ככל שגברה ההתערבות האמריקאית, כן לבש המאבק הקומוניסטי
צביון של מלחמת־שיחרור לאומית — וכן התקדם לקראת נצחון. ג׳ונסון יכול — והצליח
— לעכב נצחון זה. אך אין הוא יכול למנעו.
שגיאה עוד יותר חמורה שגה ג׳ונסון כאשר ציודה בחיפזון, ללא שיקול ועל סמך אינפורמציה
כוזבת, להתערב בסאנטו־דומינגו. הוא נכנס לפח שהוטמן לו על־ידי אנשי המוסד
המרכזי לביון של ארצות־הברית, התומך בכל ארץ ביסודות הריאקציוניים ביותר, נגד כל
רפורמה נחוצה — ובכך הוא משרת, בעל כורחו, את נצחון הקומוניזם.
בסוף תשכ״ה נסתיימה ההתערבות האמריקאית בכישלון גמור. בן־בריתם של האמריקאים,
הגנרל ו א סין, נאסר על־ידי האמריקאים עצמם וגורש בבושת־פנים מן האי. חסידי הנשיא
המודח והחוקה הדמוקראטית הגיעו לשלטון. כל זה ניתן היה להשיג ביום הראשון של
המאבק, ללא שום התערבות צפון־אמריקאית. ואילו ארצות־הברית איבדה תוך כמה חודשיה
את כל אוצר הרצון־הטוב שצבר הנשיא גזוןקנ די המנוח באמריקה הלאטינית, כאשר
החל תומך ביסודות דמוקראטיים שוחרי־רפורמה.
״המקל הגדול״ ,בו איים הנשיא תדי רוזבלט לפני שני דורות על השכנים הלאטיניים,
חזר והרגיז את היבשת.
כיוזם המאורעות העיקריים של השנה — החרפת מלחמת ויאט־נאם וההתערבות בסאנטו־ של המהפכה הסינית, את שארית כוחותיו באופן בלעדי לניהול המאבק בברית־המועצות
דומינגו — היה ג׳ונסון איש־העולם של תשכ״ה — השנה בה נבחר ברוב גדול לנשיא — ובכך קבע, בצדק, שזוהי הזירה המכרעת במלחמתה של סין. המאבק נגד ארצות־הברית,
שהתנהל בוויאט־נאם, היה בעיניו בעל חשיבות מישנית בלבד, מאחר שטין היתה בטוחה
והנחיל תבוסה ניצחת לבא רי גו ל דוו אטר, איש־העולם של תשכ״ד.
בנצחונד, במוקדם או במאוחר.
מלחמת ויאט־נאם היתד, רק גמרה אחת מן המלחמה הגדולה, שהטילה את צילה על השנה,
אחת מתוצאות־הלוזאי של מלחמת פקין—מוסקבה היתד. התגברות התהליך הקרוי ״פולי־ושתטיל
את צילה על כל השנים הנותרות של המאה ה־ :20 המלחמה בין המערב והמזרח.
מלחמה זו החלה עוד בשחר ההיסטוריה האנושית. היסטוריה זו החלה במזרח — צנטריזם״ — ריבוי המרכזים בעולם הקומוניסטי. בשפה פחות פשוטה, בלי הז׳ארגון האופייני
של הקומוניזם, פירושו: נצחון הניגודים הלאומיים והגזעיים על החזון הבינלאומי של
בארם־נהריים, בעמק־היאור ובכנען. היוזמה עברה למערב עם נצחון יוזן והשתלטות רומא.
היא חזרה למזרח כאשר הדתות המזרחיות הגדולות — היהדות, הנצרות והאיסלאם — מארכם. רומניה מרדה בהצלחה באפוטרופסות של מוסקבה, פולין הדגישה את עצמאותה,
ואפילו מק״י הקטנה התפלגה בישראל על רקע לאומי.
כבשו את העולם התרבותי. היא חזרה לאירופה בתקופת מסעי־הצלב, עד שהשלטון המערבי
משהו ממלחמת המזרח במערב ביצבץ גם במאורעות שהסעירו בתשכ״ד, את ארצות־הברית
הגיע לשיאו בסוף המאה שעברה, כאשר האימפריאליזם כבש את העולם.
עצמה. הגזע השחור, ששאב עידוד וכוח מהתעצמות עמי אפריקה ואסיה, מאס במצבו הנחות
בשנת 1905 הנחילה יפאן המזרחית מפלה לרוסיה המערבית — ומאז חוזרת המטוטלת
בחברה האמריקאית. בהנהגת אישים כמו מארתין לותר קינג, שזכה השנה לפרס־מזרחה.
במלחמת־העולם השניה אמנם ניצח המערב את יפאן, אך תוצאה זו התהפכה על
נובל לשלום, הוא הסתער על הקלפיות במדינות הדרום — מול הרובים, הכלבים ומקלות־ראשה
כאשר השתלט הקומוניזם בסין — וערש־התרבות של המזרח הרחוק הפך שוב
מעצמה עולמית.
החשמל של הגזענים הלבנים. אולם גם מאבק זה, שיצר כותרות רבות, הפך מיושן כאשר
בחשכ״ה התקדמה סין בכל החזיתות. היא נחלה הישג ניכר כאשר הצטרפה אינדונזיה,
התפרצו המוני הכושים בלום־אנג׳לס באורגיה של דם ואש, ותבעו הרבה יותר מזכויות
בהנהגת אחמד סו ק א רנו, למחנה הסיני, ופרשה מן האו״ם — גוף בו שולטות ארבע
פוליטיות פורמליות. הם רצו שוויון אמיתי, כלכלי וחברתי. הם לחמו, בסופו של דבר, על
המעצמות הלבנות. פרישת סינגאפור הסינית ממאלזיה האנטי־סינית היזזתה ניצחון שני.
כבוד־האדם, בחברה שלא העניקה להם מעולם כבוד זה.
ניצחון חשוב עוד יותר היה טמון במלחמה הגדולה בין הודו של שאסט רי ופאקיסתאן
בסוף תשכ״ה היה קיים ספק חמור אם החברה האמריקאית מסוגלת בכלל לפתור בעייה
של אי ורחאן — שתי מתחרות של פקין, שההתנגשות המזויינת ביניהן פתחה את הדרך
זו, ואם לא איחרה את המועד.
בפני סין.
במולדת הגזע הכושי, אפריקה עצמה, קפאו העניינים. מלחמות־השיחרור בדרום־אפריקה,
המנהיג האמיתי של המאבק נגד סין לא היה ג׳ונסון, שלחם בה בשדה־הקרב, אלא
מוזאמביק ואנגולה לא התקדמו. החלום הגדול של הקמת ארצות־הברית של אפריקה השחורה
השלטון האפרורי במוסקבה, שבא במקום ניקיטהפ רו ש צ׳ו ב, המודח מס׳ 1של תשכ״ה.
נגוז במציאות של יבשת מפוצלת, מסוכסכת וחסרת עצמאות אמיתית. בקונגו ניצח המערב,
באמצעות מו אי ז צ׳ומבה, במלחמת־אזרחים בה בלטו השכירים הלבנים, ובה נראו גם
המאבק הסיני־רוסי מוסח־ה בסיכסוך אידיאולוגי. אך מעבר לכל אידיאולוגיה, זה המאבק
ההיסטורי בין המזרח והמערב.
פנים ישראליות: המדריכים הישראליים של צנחני צ׳ומבה.
כך התחרו ביניהם העבר והעתיד בשנת תשכ״ה. העבר מצא את סמליו בלוזיות גדולות.
כשם שביזנטיון חסמה, במשך מאות בשנים, את הדרך בפני כוחות־המזרח — תחילה
הפרסים ולאחר״מכן הערבים והתורכים — כך מהווה עתה רוסיה את המחסום של המערב ויגסטון צ׳רצ׳יל, האיש שהפך אגדה בחייו, נקבר. יחד עימו הלכו לעולמם מקסים
וייגאן, שותפו במלחמת־העולם הראשונה, והמלך פארוק, קורבנו במלחמת־העולם
הלבן בפני סין. הדבר אינו תלוי כלל ברצונה, אלא נובע ממיקומה הגיאוגראפי של רוסיה.
כל התפשטות של סין תצטרך להיות מכוונת בסופו של דבר נגד סיביר העצומה והעשירה, השניה. כמו המתים הגדולים בישראל — מארתין כוכר ומשה שרת — ואלברט
שווייצי הדגול, הם הזכירו את האתמול.
שתושביה האסיאתיים קרובים הרבה יותר לפקין מאשר למוסקבה.
בשנת תשכ״ה לא יצר מאבק זה נותרות רבות. מאורעות ויאט־נאם עירערו למראית־עין
ואילו העתיד הרחוק מצא את סמלו בהרפתקה הגדולה ביותר של תשכ״ה — הטיסה
את ברית־ההגנה האנטי־סינית, שנכרתה בימי קנדי וכרושצ׳וב, במסוזה של הסכם לאיסור
המזהירה של ג׳מיני ,5עם תאומי־החלל האמריקאיים גו ר דון קו פדוצ׳ ארלם קונ ראד,
ניסויים גרעיניים. אך למעשה נמשך שיתוף־הפעולה האמריקאי־סובייטי. ואילו הוועידה
שהשיגו שיא מרשים חדש ביקום.
האפרדאסיאתית הגדולה באלג׳יר, בה היו סין ורוסיה צריכות להתנגש פנים אל פנים,
אך הבעיות הגדולות של תשכ״ה לא היו בעבר או בעתיד הרחוק. הן היו כהוזה, שהוא
במאבק על ההגמוניה באסיה, נדחתה בגלל מיקרה מקומי — ההפיכה האלג׳ירית.
פתח לעתיד הקרוב. והן פתחו פרספקטיבה קודרת של מלחמות ומאבקים בין מזרח ומערב,
לפי ידיעות מוסמכות מפקין, הקדיש השנה טאוטסה ״ טו נ ג, הגאון הקשיש והחולד.
בין לבנים וחומים, שתוצאותיהם חבויות עדיין — אולי למרבד, המזל — בערפילי־המחר.

המר חב

אל־חביב בורגיבה

׳חמה
היתד, זאת שנה רעה מאד לערבי מס׳ : 1גמאל?}כד״אד״נאצר.

הוא נסוג לאורך

כל החזיתות.
מלחמת תימן אכלה את קרביו. היא ריתקה את מרבית צבאו, הרסה את כלכלתו, השפילה
את יוקרתו. כי כל המאמץ הגדול לא הביא לנצחון בני־חסותו. להיפך: הוא המאיס את
המצרים גם על חסידי־הרפובליקה.
כאשר נוכחה קאהיר לדעת כי צבאה
הסדיר המגושם לא יוכל להשיג נצחון ב־שדה־הקרב
נגד השבטים הניידים והחמקניים,
וכי גם בצמרת הרפובליקה מתחזקים הכוחות
התובעים הינתקות ממצריים, הסיקה
את המסקנה. בפגישה של עבד־אל־נאצר עם
המלך פייצל הודה המצרי בנצחון הסעודי
העשיר. הושגה פשרה, שלא הבטיחה
אפילו את המשך קיום הרפובליקה —
מטרת־ד,מלחמה מם׳ 1של מצריים.
בקצה השני של המרחב מוגר ידידו האישי
של נשיא מצריים, אחמד כן־כלה,
בהפיכת־חצר של צבאו. בסוף השנה לא
היה ברור סופית אם בן־בלה נהרג. אך היה
ברור כי מתו תוכניותיו הגראנדיוזיות על
ציר אלג׳יריה—קאהיר, על כינוסי־ראווה עולמיים
ועל מהפכה כל־אפריקאית. יורשו,
הואדי בומדיאן, החליט להתרכז ב־הבראת
כלכלתו החולה־אנוש.
גם בפינה הצפונית של המרחב סבלו ידידי קאהיר. הנשיא עכד־אל־סלאם עארף
התרחק בהדרגה מקאהיר, תחת לחץ האיפוזיציה, ובסוף תשכ׳׳ה התגבר על נסיון־הפיכה
פרו־נאצרי. מלחמתו של עארף בבודדים החלישה מראש כל עזרה שיכול היה להושיט
לנשיא מצריים, כשם שהמלחמה בכושים בדרום־סודאן מנעה מראש כל עזרה סודאנית.
במצריים עצמה שאבה האופוזיציה הנסתרת עידוד מכשלונות השלטון. בעוד שעבד־אל־נאצר
נסחף בהדרגה שמאלה, תחת לחץ המאורעות, התגבשה אופוזיציה ימנית, שאיחדה
את האחים המוסלמים ואת המעמד העליון שנושל. אחרי שנה בה לא הכילו בתי־הכלא
המצריים אף אסיר פוליטי אחד, הם שוב התמלאו. מצריים עמדה על סף־הרעב, ועבד־אל־נאצר
החזיק מעמד רק מפני שבכל מצריים לא היה איש או גוף שהיה די חזק ופופולארי
כדי לרשת אותו.
על רקע ירידתו הזמנית של נשיא מצריים עלה במפתיע אל־חכיכ בורגיבה, נשיא
תוניסיה.
בורגיבה סימל את ההיפך הגמור של מגמות קאהיר. קאהיר היתר, ניטראליסטית ופזלה
מזרחה — בורגיבה הוא חסיד מושבע של המערב. קאהיר מדברת בשם איחוד מוחלט
של כל הערבים במדינה אחת — בורגיבה דוגל בעצמאות כל מדינה ערבית, תוך ברית
רופפת בין המדינות. קאהיר הביאה לניתוק יחסיה עם בון כחלק מעסקיה עם מוסקבה —
בורגיבה סירב לנתק את יחסיו עם גרמניה.
יוזמת־השלום של בורגיבה, המאורע העיקרי במרחב של תשכ״ה, לא התחילה כמאבק
נגד מצריים. להיפך. היא התחילה תוך הסכמת קאהיר. יתכן כי עבד־אל־נאצר, שלא רצה ב־

אלי כהן דל

גיבור בעל סרחו
כמה פעמים השנה רעמו התותחים, שרקו הכדורים, התפוצצו הפגזים. הגבול הסוער
של המדינה — הגבול הסורי — התלקח מדי פעם, כאשר לחמה ישראל על כל מילימטר
באזור־המים של דן, ונגד פעולות־ההטייה בגיזרות אחרות.
האיש שניצח על פעולות אלה, דדו אלעזר, אלוף פיקוד הצפון, כמעט והפך איש־הבטחון
של השנה, ואולי אישיר,שנה עצמו, כאשר הגיעו הדברים לסף הסיבוב השלישי.
אולם דדו וחבריו, שהאמינו בצורך לפתוח
במלחמה זו, נוכחו לדעת כי אין מקום
לכך. כפי שניבאו המתנגדים למלחמת־מנע,
הופסקה הר,טייר, למעשה גם בלי מלחמה.
התיאוריות של משה דיין, שחזר נם
השנה על התקליט הישן של ״זבנג וגמרנו״,
הופרכו גם הפעם.
במקום ד,ד,טייר, באו אנשי אל־פתח. פעו־לות־האירגון
היו קטנות ובלתי־יעילות, והן
נועדו בעיקר להביך את עבד־אל־נאצר. אך
ראשי ישראל נתפסו לפאניקה. בתגובות נחפזות
ובלתי־שקולות, בהן לא נעדרו שי־קולי־פנים,
נתנו לאל־פתת פירסומת בינלאומית
והד כל־ערבי, ובזאת הגדילו את
אפשרויותיו.
המשפט הצבאי שנערך למחמוד אל
חיג׳אזי, איש אל־פתח שנלכד, הגיע לאבסורד
גמור, כאשר נידון האיש למודת.
אילו הוצא להורג, היתה ישראל מספקת קדוש לאל־פתח, נותנת דחיפה עצומה לתעמולת
האירגון. פסק־הדין בוטל, ובסוף תשכ״ה לא ידע איש בצמרת־ישראל איך לצאת מן הסבך
של פרשה זו.
אך אם המלחמה על הגבול היתד, מצומצמת וכמעט שיגרתית, לא נפסקה אף לרגע
המלחמה הקדחתנית מאחורי הגבולות — מלחמת־הריגול. תשכ״ה כולה עמדה בסימן
פרשות־ריגול סנסציוניות.
ברומא שוחרר מרדכי לדק, שקנה לו שם עולמי כ״איש במזוזדה״ — ישראלי שהפך
סוכן־ריגול מיצרי והסתכסך עם מפעיליו. מיד לאחר־מכן נתפס ״התעשיין המרגל״ ,סמי
כ רו ך, שהמצרים הטילו עליו להקים בארץ מיפעל־טקסטיל, שישמש קן של ריגול. המצרים

לדזם ים תעזניים רפגבלילאיים בדרך לסרב עם גזלוכנים
שום פנים להניח לאוייביו בדמשק לסבך אותו במלחמה עם ישראל, היה מוכן השנה
להסדר עם ישראל. יתכן גם שאילו היתה קיימת בישראל ממשלה המעוניינת בשלום, היתד,
מנצלת את חולשתו הזמנית של עבד־אל־נאצר כדי להשיג הסדר כזה, בתנאים סבירים.
בורגיבה התחיל במסעו בביתן זה. אך חיש־מהר נכנס לסיכסוך חריף עם קאהיר. לדעת
רבים, היה בורגיבה עצמו אשם בכך. חסידי־השלום הסמויים בעולם הערבי האשימוהו בכך
שהרגיז את קאהיר ללא צורך, שהפך את רעיון השלום לכלי־נשק במלחמתו נגד ההגמוניה
המצרית.
בורגיבה עצמו הפסיק את מסעו, כאשר נוכח לדעת כי אין תגובה מצד ישראל, וכי
הרחיק לכת בעולם הערבי. אבל הוא לא חזר בו. הוא ידע כי זרע זרע, שיוסיף לצמוח
מתחת לפני־האדמה, עד שייצא באחד הימים לאור העולם. בזכות יוזמה זו היה, בלי ספק,
איש־המרחב של תשכ״ה.
כאשר התכנסו שליטי־ערב בסוף תשכ״ה בדאר־אל־ביידה (קאזאבלאנקה) ,בלט כסאו הריק
של בורגיבה יותר מיושבי הכסאות האחרים. היה ברור כי כל רעיון של מלחמה בישראל
נגנז לזמן רב מאד, כי הסולידאריות הערבית התרוקנה לפי שעה מתוכנה.
השדה היה פנוי ליוזמה גדולה חדשה. היא יכלה לבוא מישראל.
עצמם דנו למאסר־עולם אדם שהואשם בריגול למען ישראל, ובשיגור חבילות־תופת למדענים
הגרמניים, שנטשו במשך השנה את מצריים. בכלא ישראלי התאבד צעיר ערבי שהואשם
בריגול, ושחבריו טענו כי עונה בידי חוקריו.
גיבור־ד,ריגול של השנה, האיש שהיה איש־ד,בטחון של תשכ״ה, היה בלי כל ספק
אלי כה* ז״ל, הצעיר היהודי ממצריים שהסתנן לצמרת הסורית, שהשיג אינפורמציה חשובה
ביותר לבטחון ישראל — ושהוצא להורג בתלייה פומבית, כמינהג הסורים, בכיכר
המרכזית של דמשק.
אלי כהן לא נדחף להיות מרגל. הוא שוכנע רק בקושי לקבל על עצמו שליחות זו.
אך הוא מילא אותה במסירות ובגבורה — ובכך היה ראוי לתודת כל ישראל.
כי כל עוד לא יובטח בטח־ן ישראל על־ידי מיבצעי־שלום עטורי־הצלחה, יהיה צורך
בריגול — כשם שיהיה צורך בקיום צה״ל.

ח־יילי צ\ז״לךך\־יגז נזפען לת־ווגנזול בללליליה

ה כנ ס ת

משה אונא

מדיניו ת

יצחק רפאל

עוד התועבה

אביר ללא דופי

הכנסת החמישית היתד, כמו כל הכנסות הקודמות — רק עוד קצת יותר גרועה.
הידיים הורמו לפי פקודה של מזכירות המפלגה. במשך כל השנה לא היה אף מיקרה
אחד בו הפר ח״כ, בהפגנה נועזת של עצמאות מצפונית, את ידו בעניין השוב נגד מפלגתו.
אפילו ההברקות המילוליות, שציינו את הכנסות הראשונות, בימי זוהרם של משה סנ ה
ויו ח נן כאדר, חסרו בתשכ״ה. עייפות נוראה פקדה גם את הכוכבים. כאילו נמאס הדבר
גם להם.
בעניינים חשובים — כמו ענייני חוץ
ובטחון — פעלה הכנסת כמקהלה מדברת.
פה ושם נשמעה הסתייגות זהירה — כמו
של י ע קו ב חזן המפ״מי אחרי החבלה
ביוזמת בורגיבה. אן בסך הכל היתד, הכנסת
מידבר של קונפורמיזם קואליציוני
ואופוזיציוני, ישימון בו יא צמחו רעיונות.
אפילו פרישת רפ״י ממפא״י לא מצאה
בכנסת הד מרענן. ח״ב דוי ד כן־גו ריון,
שהחרים את הכנסת החמישית מאז פרישתו,
נכנע לאנשי יחסי־הציבור והופיע
פעם־פעמיים, כדי לעשות רושם על הציבור.
יתכן שהמעשה הסימלי ביותר נעשה על־ידי
ח״כ רפ״י ע מו סדג ני. הוא הגיש
הצעת־חוק שתבעה מבעלי־הבתים לשפץ את
חזיתות הבתים. לשפץ את החזית, מבלי לתקן
את הבית עצמו; לדאוג למראה החיצוני
מבלי לתקן דבר לגופו — ד,תיתכן הצעה סימלית יותר?
לנקודת־השפל שלה הגיעה הכנסת בשבוע האחרון שלה. כמה וכמה הצעות־חוק זוועתיות
התחרו ביניהן: חוק״חמושבים, חוק־השבת, חוק ניתותי־המתים, חוק״הרופאים וחוק־לשון־
הרע• לא היה לכנסת שום כוח לעמוד אף נגד אחד מהם. תקוזת הדמוקראטיה היתר, תלוייה
בכך שהכנסת תתפגר לפני שתספיק להעביר את החוקים. ח״כ ציני אף העלה את הרעיון
שאם אחד מחברי־הבית ישבוק חיים לכל חי, ויהיה צורך לקיים ישיבת־אבל, יציל הדבר
את המדינה מחוק־תועבה.
במירוץ־ד,תועבות ניצח חוק־לשון־הרע. חוק זה — המבחיל ביותר שנתקבל אי־פעם ב־כנסת״ישראל
— הועבר בנוכחות פחות ממחצית חברי־הבית. האופוזיציה כולה לא הצליחה
לגייס יותר מ־ 20 מחבריה — ודי היה ב־ 31 קולות קואליציוניים כדי להעבירו. כך הפך
החוק עדות לעייפות האופוזיציה, לא פחות מאשר לשרירות הלא־איכפתית של הקואליציה.
איש־הכנסת של תשכ״ה היה, בלי ספק, האיש שחוק זה הפך לתחביבו האישי. משה
או נ א, איש המפד״ל, העביר את החוק כמעט בכוח, בעזרתו הגלוייה של דוג יו ס ף
והסמוייה של לוי א ש כו ל, שהרדים את מתנגדי־החוק בהבטחות־שקר ציניות.
אונא הוא סמל. במשך כל השנים נהג כאיש־מצפון מקצועי. אך במיבחן הרציני הראשון
— ההצבעה על המימשל הצבאי — נעץ סיכה בבאלון המנופח של מצפונו המדופלם.
אחרי שהכריז כי המימשל הצבאי נוגד את מצפונו, הצביע בעד המימשל והכריע את הכף
בקולו. כאשר השבועון המסויים גינה אותו על כך, הפך את המלחמה בשבועון המסויים
למטרת־חייו. הכנסת כולה היתד, מכשיר לנקמתו הפרטית — ותוך כדי־כך שירת את
כוחות־החושך שהתחבאו מאחורי גבו של לוי אשכול.
אופייניים לא פחות היו הליבראלים־העצמאיים. הם עזרו להעברת החוק האנטי-ליבראלי,
מפני ששניים מחבריהם — גדע ון ה או זנרו פי נחס רוזן — תרמו תרומה חשובה
לעיצובו — שעה שהיו עדיין עבדים נרצעים של בן־גוריון. רק אחרי שקמה הסערה הציבורית,
והם חששו לקולותיהם בבחירות, שינו לפתע את הקו, יצאו נגד החוק — אחרי
שזה נתקבל.
חוק־לשון־הרע היה מיבחן־הכנסת. רוב עצום של הכנסת — ובכללו מפא״י ואחדות-
העבודה — הכריז בגלוי שהחוק הוא רע, שנתקבל ב״חיפזוך ושהוא טעון תיקון. אולם
אותו רוב סירב בהחלט לתקן אותו מיד ,״מפאת כבוד הכנסת״ .כנסת היונקת את כבודה
מאי־ביטולו של חוק־תועבה — חורצת דין־מוזת על כבודה.

רבים היו המאורעות, מעסים היו האנשים. כי המאורעות היו בעלי חשיבות מדומה בלבד,
ושום גדולה אישית לא באה בהם לידי גילוי.
שלוש מפלגות התפלגו. אך רק פילוג אחד — זד, של מק״י — היה בעל חשיבות עקרונית.
הוא היה שלילי ביותר, כי הוא הרחיב את התהום בין שני העמים בישראל. לא
נמצא במק״י אף איש אחד בעל שיעור־קומה שהיה מסוגל למנוע אסון זה, שהיה בו
משום בגידה גם בעקרונות מק״י עצמה.
פילוג מפא״י סיפק לתשכ״ה את איש־השנה
— אך תוכנו המדיני האמיתי היה
אפסי. ואילו פילוג הליבראלים היה עוד
פחות חשוב. שתי מפלגות, שהתאחדו בקושי
לעונה אחת, התפלגו כעבור זמן.
שום דבר לא השתנה.
שום דבר לא השתנה גם בעיקבות שני
האיחורים של השנה. חרות וד,ליבראלים
הימניים הקימו גוש. לא היה זה איחוד,
אלא רק קואליציה,־לימי־בחירות, וספק רב
אם יחזיק מעמד אף עד לסוף הכנסת השישית.

היה המערך של מפא״י ואחדות״
העבודה רציני יותר, הרי זה רק מפני ש־אחדות־ד,עבודה
נואשה סופית מכל אפשרות
זרקה. את עצמהלשל
קיום נפרד. היא
זרועות מפא״י, מבלי שהדבר הביא לשום שינוי אמיתי.
כמו במחול של ילדים, נפרדו זוגות ונוצרי זוגות חדש,ם ~ והמחו ^..נמ
איש מן השושבינים -לא מנחם כגין ולא יוסף ספיר, לא לוי אשכול ולא
ישראל גלילי — לא התקרב אפילו למעמד של איש־ר,מדיניות של השנה.
משה דיין איבד השנה את שארית יוקרתו הפוליטית, כאשר הציג מישחק בלתי־מכובד
של קפיצות הלוך־וחזור, והזיז את עצמו כמו חבית בכביש. אחרי היסוסים אינסופיים הת־פטר
מן הממשלה. אחרי היסוסים אינסופיים לא הצטרף לרפ״י, מפני שחשב שאין לה

יש סיכוי לגוף זה•
שמעד פרס לא היה הרבה יותר מכובד. הוא בגד בבן־גוריון והצטרף לממשלת אשכול
אחרי שזו התפטרה בגלל התנגדותה לזקן. הוא התפטר מן הממשלה אחרי שהוכרח לכי
על־ידי בן־גוריוץ. מניותיו עלו במקצת לקראת סוף־השנה, כאשר גילה כשרון לא־מבוטל
בבניין רפ״י — מלאכה בה הסתייע בציניות הגמורה שלו, שעזרה לו להבטיח את הכל לכל.
בנוף זה של התנוונות והסתאבות, בלט יצחק רפאל מפני שהיה כמו כולם, רק יותר.
הוא סירב להתפטר, למרות ששמו היה קשור בפרשת תל־גיבורים — פרשה בה נעשה
בצורה בלתי־חוקית מעשה אשר עושות שאר המפלגות בצורה חוקית. לבסוף, כשלא היה
עוד כל מנוס משלילת חסינותו, התפטר והועמד למשפט. במשפט זה זוכה, כתוצאה מקנוניה

א שה

אין גמר לאהבה

לא חסרו בתשכ״ה נשים בשטחי״החיים השונים.
צעירה בשם יונה ל! וממי היתה השוטרת הראשונה שהקריבה את חייה במילוי־תפקידה,
תוך רדיפה אחרי רוצח־מתאבד מטורף. יפהפיה צעירה בשם דורה קוניש ריתקה את
תשומת־הלב כאשר זכתה לתואר. מלכת־היופי של העולם התחתון״ והואשמה בהשתתפות
בשוד מזויין.
בגל־הפשעים של תשכ״ה (גל שכלל גם
שוד־יד,לומים נועז, את רצח שאנטי ואת
חטיפת היהודי זיס) בלטו נשים כקורבנות.
מעשי־האונס רבו. חיילת, ששמה נאסר ל־פירסום,
נאנסה לעיני חברתה על־ידי נהג-
גנב שלקח אותן בטרמפ. בשני מיקרים 0נ־סאציוניים
נאנסו תיירות זרות באכזריות,
בעזרת סמים.
בצד השני של המיתרס עמדו הצעירות
שהעדיפו את האהבה על הגזע, ושנתנו את
ידן לצעירים ערביים, בניגוד לדעות הקדומות
החריפות של סביבתן. שלושה מיקרים
כאלה היכו השנה גלים.
בשטח הפוליטי בלטה מריס אשכול.
בצדק או לא בצדק, ייחסו לה ידידים ויריבים
השפעה עצומה על לוי אשכול. רבים
ממעשי־אשכול הוסברו על־ידי כך שרצה
להוכיח לאשתו הצעירה שהוא ״גבר״ ,בסלאנג הפוליטי׳ שאינו מפחד מבן־גוריון.
מתנגדי הפילוג במפא״י האשימו אותה בכך שדחפה את אשכול לדרך־חתחתים, ושרק

האשזז מיארורי \זכם א: מודים א ש מי גבעלה
בגללה עשה מעשים בלתי־שקולים שדחפו את בן־גוריון לעמדתו הקיצונית. בכך עזרה לה
אשד, שניה, גולדה מאיר, שקנאותה הנשית, וגישתה ההיסטרית לעניינים פוליטיים,
הוסיפו להתדרדרות מדיניות־החוץ של המדינה.
אך אשד, אחת בלטה מעל לכולן — כאשד״ כאם וכאדם. בפרשה הטראגית ביותר של
השנה הקריבה נזירה לוי את אחת מכליותיה כדי להציל את חיי בנה, חולה־ו־,כליות. אחרי
קורבן זה, שוב לא יכלה עוד להושיע את בתה, שחלתה באותה מחלה, שגם היא היתד,
זקוקה לכליה של אמה. הבת מתה ונזירה לוי, אשד, שהטראגדיה שלה היתד, ראוייה לעטו
של סופר גדול, היתה האשד, של תשכ״ה.

פאגלב בגבר ח ב לנזשנזע צלילי ״ח־יפועזלנד איבר אלם״
מסתורית ומבישה, ששיכנעה את האסיר יהודה שפיגל, מועמד המפד״ל לכנסת החמישית,
לסרב להעיד. ואחרי שזוכה מחוסר הוכחות, על רקע קנוניה זו, הכריזה המפד״ל על רפאל
כעל צדיק־הדור, שטוהר מכל רבב.
צמרת מדינית מסואבת כזאת לא יכלה להתנגד לעלבון הצורב, שהיה טמון במשלוח
קצין־ורמאכט ופאשיסט הונגרי כנציגי־גרמניה בישראל. ואכן — מפלגות־ישראל בלעו את
העלבון בלי התנגדות רצינית. בסוף תשכ״ה כבר היה דולף פאולס שייך לנוף הפוליטי
של ישראל, והתחרה עם רפאל על תואר איש־המדיניות של השנה.

אשון ווב־נשטי ן

שליחות, דא מקצוע

סכנה חסרת־תקדים איימה בסוף תשכ״ד. על העתונות הישראלית. חוק לשון הרע סיכן
את שליחותו וחרותו של כל עתונאי בישראל.
תגובת העת״נות גילתה את מצבו של מוסד זה בישראל. רוב אנשי־השורה רצו
ללחום, להסיק מסקנות קיצוניות. אולם עורכי העתונים היומיים, שרוב רובם הם
עסקני־מפלגות שכירים במסוזה עתונאי, פעלו על פי הנחיות מפלגותיהם. מאחר שמפא״•
שולטת ללא־עירעור בשטח העתונות היומית
(כבעלה בלעדית של כל היומונים הרבים
בלועזית) ,ונהנית מתמיכת עורך העתון
הנפוץ ביותר במדינה — אריה דיפנ־צ׳יק,
איש מעריב — יכלה לחבל בנקל
במאבק.
לכן לא יכלו העתונאים להילחם בחוק
לפני קבלתו, וגם לא למחרת קבלתו. הם
ראו בחריקת־שינייס כיצד אובדת ההזדמנות
הבטוחה היחידה להביא לביטול החוק —
לפני הבחירות. שנת תשכ״ו הבטיחה להיות
שנה קודרת לעתונות.
אותן הסיבות שגרמו להתמוטטות המערכה
של העתונות נגד חוק לשון הרע —
השפיעו גם על פעולת העתונות עצמה.
תשכ״ה היתד, שנה אפורה בעתונים. מספר
העמודים גדל ללא הרף, המודעות רבו,
נוספו מוספים, הכמות התרחבה, ואילו האיכות
העתונאית לא השתפרה. תשכ״ה לא ראתה סדרות־גילויים נועזות בעתונות היומית.
הסקופים בה היו מעטים, בודדים ומיקריים.
העתונאי המפורסם ביותר של השנה לא היה ראוי לתואר איש־העתונות. כי חגי אשד,
מחבר החיבור העתונאי על פרשת־לבון, לא פעל כעתונאי, אלא כתועמלן מפלגתי. הוא
רשם את הגירסה שנמסרה לו על־ידי משה דיין ושמעון פרס, ללא בדיקה של ממש, בלי
כל נסיון לבחון את העובדות ולקבל את הגירסה של הצד השני — החל בפינחס לבון
וכלה באדם השלישי.
עורכי ידיעות אחרונות גילו יוזמה בלתי־רגילה, כאשר העמידו את כוחם הכלכלי לרשות
מוסף סאטירי, ציפור הנפש, אולם מוסף זה, שהפך לאחר זמן לשבועון עצמאי, נכשל ס
בשל רצונם העז של שנים מעורכיו — דן כן־אמוץ וחיים חפר׳— להיות ״בסדר עם
כולם״ ,לזכות בטפיחת־גב מצד השלטון תוך כדי השמעת דברים אופוזיציוניים. קו זה מצא
את המשכו כאשר חתמו השניים על תעמולת־המערך, אחרי שקודס־לכן הזדהו עם אורי
דייוויס. השלישי בחבורה — ע מו ם קי נן — שדגל בקו עיקבי יותר, לא יכול היה לכפות
את גישתו על חבריו. החבילה התפרקה.
העתון המעניין ביותר היה השנה דווקא הארץ. אף שחלק ניכר מעובדיו תמך ברפ״י, נוצר
בעתון שיווי־מישקל מסויים עם התחזקות אגף מנוגד. לכן לא היה זה פלא כי על תואר
איש־העתונות של תשכ״ה התחרו שניים מאנשי הארץ.
האחד היה י ע קו ם ג׳ יימס רוזנ ט ל, כתב העתון לענייני חוק וכנסת, שהצטיין בסידרת־מאמרים
מזהירה על חוק לשון הרע. סידרה זו עשתה רושם עמוק בחוגי העתונות
והמשפטנות, נתנה דחיפה הדשה למאבק הכושל בחוק.
השני היה חדש לגמרי בשטח העתונות. אמנ ון ר ו כי ג ש טיי ן הוא משפטן, מרצה צעיר
למשפט באוניברסיטת תל־אביב. הוא הגיע כמעט במיקרה לשטח העתונות, כאשר כתב
סידרת־מאמרים נגד הכפייה הדתית. מאז הפך תוספת חשובה לקשת־הדיעות של הארץ,
כלוחם נגד חוקי הכפייה, נגד הבטחוניזם ובעד רפורמה כללית.
רובינשטיין, הצעיר שנגרר לתוך העתונות בעל כורחו, מפאת דיעותיו, מסמל את מהותה
הטובה ביותר של העתונות, שאינה מקצוע אלא שליחות. הוא היה איש־העתונות של תשכ״ה.

עמוס בווי

עמרם כלוי היה אחרון הצדיקים.
מוסדות הדת המאורגנת הסתאבו. המפלגות הדתיות, מאיודת־ישראל ועד המפד״ל,
סחרו בקודשיהם, הצביעו למען תועבות תמורת רשיון של בנק או ג׳ובים ממשלתיים.
לא כן נטורי־קרתא. הם נשארו טהורים, עניים, עיקביים. גם מי שהיה מוכן להילחם
בהם, נאלץ לכבדם. עמרם בלוי בבית־הסוהר, עמרם בלוי על ספסל־הנאשמים, עמרם בלוי
ברחוב עם אבן ביד — היה בכל זאת,
איכשהו, דמות טימפאטית. כי הוא היה מוכן
להגשים בגופו את אשר הטיף לאחרים
— בעוד ששאר עסקני־הדת הטיפו לזולתם
מוסר שנעדר ממעשיהם שלהם.
השנה התנפצה גם האגדה של עמרם
בלוי. אחרי שתבע במשך שנים ציות מוחלט
לבית־הדין של נטורי־קרתא, הפר בעצמו
את פקודתו. ולא בעניין ציבורי, לא בענייו
של מצפון והכרה, אלא בעניין אישי לגמרי,
על רקע יחסים שבינו לבינה.
באותו שבוע בו כללה פרשת־השבוע
(ראה) את המילים :״לא תסור מן הדרך
אשר יורוך ימין ושמאל כר
עמרם בלוי מדרך זו.
היה זה מעשה מחפיר שבעתיים, מפני
שמעשיו של בלוי עמדו בסתירה גמורה
לגישת הגיורת שנשא לאשר — ,שבאה
אליו דווקא מפני שהתמסרה ללא סייג ליהדות הקיצונית לה הטיף.
לא היה מועמד חיובי יותר לתואר איש־השנה של תשכ״ה. לא חסרו השנה פרשות
ופרשיות, חוקי־כפייה, קנוניות, עסקי־מיסחר ותחבולות פוליטיות שבוצעו בשם הדת,
אך שום אישיות דתית אמיתית לא קמה בישראל. שום איש דתי לא קם לפני הציבור
והראה דוגמא אישית׳ עילאית של מצפון ומוסר. הכוח העצום של הדת המאורגנת הופעל
נגד חזירים ואוטובוסים, למען תקציבים ומישרות. הוא לא הופעל למען שום מטרה עילאית,
נשגבת, מוסרית, טהורה.
רבבות אנשים דתיים־באמת חיו את חייהם בצינעה ובטוהר, לפי מיטב מצפונם. אולם
בכך שנתנו לחבורת סוחרי־הדת להופיע בשמם, הם חטאו חטא גדול לאלוהיהם, לדתם
ולתורתם.
פה ושם גם בלט מעשה חיובי. כך, למשל, סירב הרב משה צכי נריה 51 אבי
הכיפות הסרוגות וראש ישיבות בני־עקיבא, לקבל כסא בכנסת, העדיף ספסל בישיבה. אך
היה זה מעשה נדיר — ודרושה מהפכה בחיי הדת בישראל לפני שהמוסר הדתי יוכל
למלא תפקיד חיובי במדינה. מהפכה זאת לא תתחולל כל עוד לא תבוצע הפרדת הדת
מן המדינה — ובכך תשוחרר הדת מן הטפילים ההורסים אותה מבפנים.

י הדו ת

אושר גולדברג

]אמנות כנווה?
בניגוד לרבני ישראל, שבלטו בעיקר במאבק נגד החזירים, בלטו רבני ארצות־הברית
במאבקים הגדולים למען האדם. הם צעדו בראש ההפגנות למען זכויות הכושים, בצד
כמרים נוצריים. צעירים יהודיים נהרגו במדינות־הדרום, כאשר בלטו בפעולתם לרישום
בוחרים כושיים. קבריהם נוספו לשורה הארוכה של קברי הלוחמים למען כבוד האדם.
באותו להט עסקו יהודי אמריקה גם במאבק למען יהודי ברית־המועצות. היה זה
מאבק מוגזם ביותר, שהסתמך על אינפורמציה
לקוייה ושנוצל לרעה על־ידי מנגנוני־ביון
ולוחמד,־פסיכולוגית. לבסוף התערב
אפילו נשיא הקונגרס היהודי העולמי, נחום
גו ל ד מן, העמיד את הדברים על דיוקם
בהכרזה שהרגיזה את ממשלת־ישראל. קבע
גולדמן: היהודים אינם נרדפים בברית־המועצות.
אין אנטי־שמיות ממשלתית. אך
יש הפלייה מבחינה דתית ותרבותית.
המאבק הנצחי באנטי־שמיות האמיתית
נמשך גם הוא. בשבדיה התבלטה דמותו המפוקפקת
של צעיר יהודי־למחצה ונאצי-
למחצה, שהיה שייך לאירגון אנטי־שמי, כביכול
כמודיע בשליחות עצמו. הוא ברח
לישראל, היה מבוקש על־ידי משטרת שבדיה,
שוכנע לבסוף לחזור לשם.
בגרמניה פרצה מגיפה עונתית של השחתת
קברים. בצרפת פירסם עתונאי אנטישמי
ספר סנסאציוני נכד היהודים בכלל, וד,רוטשילדים בפרט. ואילו בוזאתיקאן, מקור
שינאת־ד,יהודים במשך דורות רבים, נעשה נסיון נוסף למנוע את טיהור כלל היהודים
בכל הדורות מאשמת רצח ישו.
איש אחד שבלט ביהדות הבינלאומית היה סגן־מנהל משרד־החוץ הישראלי, יעקוב
הרצוג, שנתבקש במפתיע לכהן כרב ראשי בבריטניה. הרצוג, שחלה קודם־לכן, קיבל את
ההצעה, נסע לבריטניה, התפטר מיד — כביכול מטעמי־בריאות. הסיבה האמיתית: הפילוג
העמוק ורוזי־השינאה ביהדות־בריטניה על רקע פולחן דתי.
היהודי שזכה בתואר איש־ד,יהדות של תשכ״ה הוא האיש שעלה לרמה הגבוהה ביותר,
ודודקא כיהודי. א רונו ר כו לדפ רג היה שופט עליון, במקום השמור ליהודי, כאשר מונה
על־ידי איש־העולם של תשכ״ה לכהן כנציג ראשי של ארצות־הברית באו״ם. בכך הפך
גולדברג, ציוני ותיק ומוצהר, לדובר־המדינה מס׳ 1בעולם בפורום מס׳ 1של האנושות.
מינויו עורר מיד טענות בדבר ״נאמנות כפולה״ — הבליט מחדש את בעיית הציונים
שאינם עולים לישראל, אלא מוסיפים לראות עצמם שייכים לאומה אחרת ולמדינה אחרת.

ת>אל\רון

גויס זוהו

מכשפה מודרנית
בסוף שנת תשכ״ה גוסס התיאטרון הישראלי. זה לא חדש בשבילו. הוא גסס כבר לפני
שנה, הוא גסס לפני שנתיים, והוא יכול להמשיך לגסוס עד מאה ועשרים שנה.
קשה להחליט איזה מהמחזות המקוריים, המעובדים או הזרים, שהוצגו לאחרונה, גרוע
יותר מהשאר. קשה, למשל, להחליט אם הקומדיה הבלשית העלובה של רוכרט תומא
(אשתו הצעירה של המפקח גרין) גרועה יותר מהמחזה הנבוב של יגאל מוסינזון (ערב
מאושר בפארק אבניו).
קשה להחליט מה היה נורא יותר: לשמוע
את ההומור השמרני של אפרים
קישץ, או לחזות במותו של שלוה
?}ליבב על במת הבימה (קשה להיות
יהודי) ,ואם המוות של שלום עליכם ב־הבימה
היה גרוע יותר, או פחות, מהרצח
של צ׳כוב בתיאטרון זירה (יצור מוזר
האדם).
גסיסת התיאטרון בסוף שנת תשכ״ה מצערת
יותר מאשר גסיסתו בשנים האחרות,
כי דווקא בתחילתה הוא החל לחיות. חייו
התחילו במערכונו המצויין של הארולד
פינטר (המאהב) ,מערכון האומר כל מה
שאפשר להגיד על יחסי הגבר והאשה, בכל
המיסגרות האפשריות.
הוא עלה לרמה נאותה בלאחר הנפילה,
מחזהו האוטוביוגראפי של ארתור מילר, בבימויו המצויין של ליאונרד שאח,
והגיע לשיא אמנותי במי מפחד מווירג׳יניה חלף, מחזהו של אדוארד אלכי בבימויו של
היי קילוס. אחרי זה הוא חזר לגסיסתו הארוכה והממושכת.
לקומדיות המוסיקליות היתד, השנה הצלחה בעלת־תקדים, שבאה לאחר ההצלחה הסרת־התקדים
של גבירתי הנאווה. הבולט: אין להצליח בעסקים מבלי להתאמץ, לא הצליח.
התיאטרון הקאמרי נתן לישראלים את המחזמר הישראלי הראשון( ,שלמה המלך ושלמי
הסנדלר) ,שנכתב לפני שנים רבות בידי סאמי גרונימן המנוח ועובד בידי נתן אל
תרמן. אמריקה העבירה לישראל את שלום עליכם, או מה שנשאר ממנו לאחר שהוסיפו
לו שירים וריקודים, במחזמר כנר על הגג.

איבונה טוב־ס

1011901
נ צנ צנ ת הז כו כי ת
בטע מו וני חו חו.

הנאה׳ ־ ח| ז ק

ב מן יו חדך

^0ונ קבה 001
בקופסתהפחב שני גדלים

׳ /ת /ת ת, ת 1/6ת

טעיםוא רו מ טי

ננוס !711111 באיו
ק 3ה

טעםמלא, א רו מהמ עו ל ה -ו שינ העמוקה
לאחרש תיי תו.

החייב -חבה !! 111

העובדה המעציבה ביותר בספורט הישראלי של תשכ״ה היתה שהוא לא השתנה. הספורטאים
המשיכו לפגר בחמש עד עשר שנים אחרי עמיתיהם בחוצלארץ, והעסקנים המשיכו
לנהל את ענייני הספורט לפי הנחיות מפלגותיהם. גם בתשכ״ה נשארה ישראל המדינה
היחידה בעולם בה משקף הספורט את המאבקים הפוליטיים שבמדינה, ובה מנהלים מרכזי־המפלגות
את הפעילות הספורטיבית.
חסרונו של מיניסטריון מיוחד לספורט
בלט השנה בישראל אולי יותר מבבל שנה
אחרת. העובדה שאין תיכנון ממלכתי, שינהל
את הפעילות הספורטיבית בהתאם לאינטרסים
של המדינה, עצרה את התקדמותם
של הספורטאים, השאירה את רמת הישגיהם
הרחק מאחורי הרמה הבינלאומית.
הדבר בלט במיוחד בראשית השנה, כאשר
נערכה האולימפיאדה השמונה־עשרה
בטוקיו. סיכם אז את הרגשתו שליח העולם
הזה :״במקום הרגשת הגאווה שיכלה
לבוא מהישגים של ממש — שוב אותה
תחושה של חוסר־אונים וכלימה למראה
הישגי האחרים.״
שר־ספורט בעל סמכויות של ממש היה
יבול לדאוג לריכוז הפעילות הספורטיבית
בענף אחד או שניים, בהם יש סיכוי ממשי
להצליח — תחת אותה התפצלות ד,אופ־יינית
לספורט הישראלי כיום. המצב בספורט היה בתשכ״ה תולדה מהעובדה שהכרעות
חשובות נקבעות, בסופו של דבר, על־ידי עסקני־המפלגות, שכל קשר בינם לספורט הוא
מיקרי בהחלט.
ענף־ד,ספורט הפופולארי ביותר במדינה, הכדורגל, המשיך בתשכ״ה להפסיק להיות ספורט.
מישחקי־הכדורגל השבועיים הפכו להצגות־בידור המושכות אלפים. מישחקים רבים בכל
הליגות הפכו בדיחה עוד לפני שהתחילו — מיספר הקניות והמכירות של מישחקים הרקיע
שחקים. כאשר הורחקו בשלהי השנה שני כדורגלני ליגה א׳ ,בנימין ג מ רו ואליהו
גבאי לחמש שנם ממיגרשי־ר,כדורגל, טענו רבים כי רק דגי־הרקק נתפסו.
שחקנים רבים הסכימו להתאמץ פחות במישחק מסויים בעיקבות שיחות מסויימות עם
עסקני קבוצה יריבה. במרבית המיקרים אפילו לא ידעו על־כך חבריהם־לקבוצה. במשך הזמן
השתכללה תורת־המכירה, ורק במיקרים בודדים נמצאו הוכחות לביצוע הדברים.
הכדורגל הפך יותר ויותר לעסק — שחקנים קיבלו תשלום בצורה גלוייה תמורת הופעותיהם.
עם תום עונת־הכדורגל החלו מנהליו בפעם הראשונה לחשוב אם מוטב להופכו
למקצועני בצורה גלוייה.
התפטרותו של יושב־ראש ההתאחדות לכדורגל, יצחק פנאי, סימלה את המאבק החריף
בנקודה זו. עם זאת לא הביא המאבק לתוצאות המקוות. העסקנים חששו לעשות את הצעד
המכריע, החליטו לפני פתיחת עונת־הכדורגל של תשכ״ו להשאיר את שלט־החובבות על
הכדורגל במדינה, להמשיך ולשלם מתחת לשולחן.
על מיגרש־הכדורגל עצמו חלו בתשכ״ה כמה הפתעות. קבוצה אפורה וחסרת־יומרות
בהכוח״מככי״רמודגן זכתה באליפות־המדינה, קבוצת־פאר במכבי חיפה נשרה לליגה
נמוכה יותר בשל אזלת־הרגל של ראשיה, מכבי תל־אביב רשמה לזכותה הישג נדיר,
כאשר זכתה פעמיים בתשכ״ה בגביע־המדינה.

צע>ר

חזרה אר האחריות

״איך להצליב בנגנוגן יבו בלי להגזאגוץ״ — איך באנזגז?
שמואל בונים כבמאי, דוכי זלצי כמלחין, ואיציק מנגר כמשורר, נתנו לקהל
הישראלי את ההווי היהודי העממי בשירי המגילה. ולאחר ההצלחה הגדולה של כל אלה
אין פלא שבסוף השנה נתקבל אפילו גו מ ל בצירוף מוסיקה, שירה וריקודים (רביחר).
שנת תשכ״ה היתה אולי ענייה וקצרה, אבל כמה שחקנים צעירים, שכל החיים עדיין
לפניהם, הספיקו לבצע בה את תפקידי חייהם. אילי גורליצלוי ויונה עטרי ביצעו
תפקידים מצויינים בשלמה המלך ושלמי הסנדלר, בומבה צור מצא את תפקיד־חייו בטוביה
החולב בכנר על הגג, גילה אלממר ביצעה את התפקיד הטוב ביותר שהיה לה עד־כה
כמאגי בלאחר הנפילה, ועל כולם עלתה מרים זוהר. היא שיחקה במי מפחד מנוירג׳יניה
חלף תפקיד של מעין מכשפה מודרנית, אשד, גסת־רוח, שתיינית, נואפת ושחצנית, המחפה
בחיספוסה על נשמת־הילדה שלה, על הכמיהה שלה לאהבה ולילדים. היא ביצעה את התפקיד
כאילו נולדה בתוכו, והביאה לצופה הישראלי את אחת החוויות האמנותיות הגדולות
שהיו לו השנה.

בשטח הבינלאומי קיבל אמנם מאמנה של הנבחרת הלאומית, מילובאן צ׳יריץ׳,
משכורת־ענק, אך הנבחרת צעדה מביזיון לביזיון. היא הפסידה בצורה מחפירה במישחקי
הגביע העולמי נגד בלגיה ובולגריה. ההישג החשוב ביותר של הכדורגל הישראלי היה הישג
של יוקרה. נבחרת־הנוער של ישראל זכתה ערב יום־העצמאות בגביע־אטיה. קבלת־הפנים
הנלהבת, לה זכו הנערים, הוכיחה פעם נוספת את האהבה הרבה שרוחשים הצופים
לשחקנים.
המהלומה שספג צ׳יריץ׳ בסוף השנה, כשהורשע על־ידי ועדת־המשמעת של התאחדות־הכדורגל
של מולדתו, יוגוסלביה, בהשתתפות בקנוניה של קניית־מישחקים, הראתה כי
הדג מסריח מן הראש. עקב פרשה זו התמוטט עולמו של צ׳יריץ׳ ,והוא הפך תלוי יותר
ויותר בחסדם של העסקנים המקומיים, המשלמים את משכורתו.
דרכו של הכדורסל הישראלי בתשכ״ה היתד, דרך של עליות וירידות. לשיא הגיעי
הכדורסלנים כשזכו במקום השישי באליפות אירופה בכדורסל במוסקבה — הישג חסר־תקדים
בספורט הישראלי. מיד לאחר השיא בא השפל. הליגה בכדורסל התפוצצה, בעיקבות האשמות
על מישחקים מכורים. עד לסוף השנה לא הצליחו העסקנים להגיע להסכם ביניהם על
חידוש הפעילות הסדירה בעונה הקרובה.
כדורסלן אחד איפיין בתשכ״ה את מצבו של ספורטאי בישראל. אילן זייגר מהפועל תל־אביב
עזב בסוף השנה את קבוצתו, אחרי ארבע־עשרה שנות פעילות בה, הצטרף לקבוצה
בלגית. זייגר, מעמודי־התווך של נבחרת־ישראל, שקע בחובות כספיים עקב פעילותו
הספורטיבית, לא הצליח להשתחרר מהם למרות טפיחות־השכם של אוהדיו ומנהלי־בקוצתו.
מחוסר כל מוסד עליון במדינה הדואג לספורטאים ולאינטרס־המדינה, נאלץ כל ספורטאי
לדא ג לעצמו. זייגר הסיק את המסקנות, עזב את המדינה.
המאורע הספורטיבי הבולט ביותר של השנה נערך בסופה. השבוע בו נערכה המכביה
השביעית הראה לחובבי־הספורט הישראליים, כי קיימים ענפי־ספורט אחרים, נוסף על
כדורגל וכדורסל. מאות האתלטים שהתמודדו במשך שבעה ימים נתנו תנופה חדשה לחבריהם
הישראליים.
במכביה נכשלו, כרגיל, העסקנים שחוללו את שערוריית־השנה, כאשר מנעו מהרץ
המצטיין יאיר פנטילט את נשיאת הלפיד בטכס־הפתיחה.
האתלטים הישראליים לא הבריקו, נוכחו לדעת כמה חסר להם כדי להיות ראויים לשמם.
בין הבודדים שבלטו היתד, הקופצת־לגובה מיבל למדני, ששברה את השיא הלאומי,
והאתלטית החיננית ביותר של ישראל, חנה סמו!* ,שזכתה במיטפר שיא של חמש
מדליות. בין השחיינים בלטו אברהם מלמד, שהציב תוצאה בינלאומית במישחה מאתיים
מטר פרפר, וכן שלומית ניר הצעירה ( )12 וגרשון שפ? ,5ששברו את שיאיהם בקצב
מסחרר.
ענף־השחיה גם הביא לתשכ״ה את ספורטאית־השנה שלו.
בשנה בה התעסקו הכדורגלנים בגביית כספים, הכדורסלנים בריב בינם לבין עצמם,
והאתלטים עשו את צעדיהם הראשונים לקראת הישגים של ממש, בלטה ספורטאית אחת.
בים הקנוניות והמשברים בהם טובע הספורט הישראלי, שחתה בהצלחה נערה צעירה,
שבפעם הראשונה הצליחה להביא את תואר ספורטאי־השנה למין החלש.
תשכ״ה היתד. השנה של איכונה טובים. איבונה ( )17 הגיעה רק בתחילת תשכ״ה
לישראל, והמדינה זכתה בשחיינית הגדולה ביותר שלה עד כה. תוך שמונה חודשים
הצליחה טובים לשבור שבעה שיאים ישראליים בשחיה, והיא מחזיקה כיום בשיאי ישראל
ב־ 200 , 100ו־ 400 מטר חתירה, ב־ 100 מטר גב וב־ 200ו־ 400 מטר מעורב אישי. התוצאה
שקבעה ב־ 400 מטר מעורב־אישי 5:49.6 ,דק /נחשבת למעולה ביותר.
השחיינים הישראליים, לצידה של איבונה, רשמו לזכותם הישגים נכבדים בתשכ״ה,
כשגברו על נבחרות־השחיה של יוזן, תורכיה ובולגריה בתוצאה משכנעת, דורגו על־ידי
מומחים כנבחרת־השחיה הטובה ביותר במרחב. גם בשטח זה ניכר חסרונה של יד מכוונת,
שתעודד ביתר־שאת ענף זה, אחד הבודדים בהם יכולים ספורטאים ישראליים להגיע להישגים
של ממש.
בסוף תשכ״ה התלונן מאמן־השחיה של נבחרת־ישראל על חוסר העידוד לשחיינים בצבא,
והנזק הרב הנגרם להם עקב כך. היתד, זו עוד הוכחה לבילבול השורר בחוגי־השלטון
במדינה ביחסם לספורט. כדורגלנים מליגה ג׳ זוכים ליתר תמיכה משחייני נבחרת־ישראל.
איבונה, בעלת השיער השחור והעיניים הצוחקות, המחזיקה בביתה מאה־וחמישים מדליות,
פרי שחיה של ארבע שנים, היתד, בסוף תשב״ה התקוזה הגדולה של הספורט הישראלי.
תקווה כי יקום ספורטאי שיפרוץ את הדרך ויקנה לישראל מקום על במת הספורט העולמי.

בעולם כולו החל הדור הצעיר לחזור אל האחריות ואל הרצינות.
החיפושיות הוסיפו לשגע את בנות הטיפשעשרה, ריקודים חדשים רדפו זה את זה. אך
לא הזמרים ולא הרקדנים ייצגו את הנוער החדש של תשכ״ה.
ייצגו אותו ביטניקים מגודלי־זקן, שיצאו למדינות־הדרום של ארצות־הברית כדי להילחם
למען זכויות הכושים, להידרס על־ידי שוטרים, להירצח על־ידי גזענים. ייצגו אותו סטודנטים
שהפגינו ברחבי אמריקה נגד המלחמה
בוזיאט־נאם, ששבתו לפני הבית הלבן,
וששרפו בפומבי את הודעות־הגיוס שלהם,
אף שהרוב ראה בהם בוגדים.
אפשר היה להתווכח על טיב השקפותיהם
ועל צידקת גישתם. אך אי־אפשר היה להתעלם
מן האווירה החדשה שפשטה. בדור
הצעיר. הבריחה מן האחריות נסתיימה.
הרצינות הפוליטית שוב הזרד, לאופנה.
אך הגיבורים האמיתיים של תשכ״ה היו
אלה שדאגו לזולת. סימל אותם חייל אלמוני
בשם אדמונד דיין, שהקריב את
חייו כדי להציל חיי ילדה שנסחפה בנחל.
הצעיר של תשכ״ה היה אדם בעל הכרה
פוליטית, שהרגיש צורך פנימי לפעול לשינוי
פני החברה, ללחום בעוול, להתנדב
למען מטרה טובה.
הטיפוס המובהק ביותר של אדם צעיר
כזה היה צעיר מזוקן שאיש לא ידע את שמו בראשית השנה: אורי דייוויס.
לא היה זד, טיפוס רגיל של גיבור ישראלי. הוא לא התבלט בצד,״ל, אלא דווקא כסרבן־
מלחמה. הוא נטש את ביתו הנוח, במרכז ישראל הראשונה, כדי להגשים את השקפתו ולגור
בקרב ישראל השלישית — הכפר הערבי. אחרי עיון בעובדות וחקירת המצב, החליט להפר
חוק ולהפגין נגד הפקעת אדמות הערבים. דרכו זו הובילה אותו לבית־הסוהר, בו בילד,
את מחצית השנה.
בצאתו משם, מבוגר ומנוסה יותר, לא נטש את המאבק. הוא העתיק אותו לשטח רחב
יותר. כאשר יזם העולם הזה את הקמת הכוח החדש, הצטרף אליו מיד. אולם כאשר אחד
מעקרונות הגוף החדש נגד את מצפונו האישי — הסעיף שדיבר על חישול כוחו של צד,״ל
— ויתר על מקומו ברשימת־ד,מועמדים, שהבטיח לו סיכוי של ישיבה בכנסת. אך הוא לא
פרש מן המאבק עצמו, הוסיף להצטיין בפעילות כמתנדב מסור למען הכוח החדש.
דוגמתו של דייוזיס היתד, אופיינית לרבים, וגם דירבנה רבים. עשרות נאסרו עימו כאשר
יצא למסיק־זיתים אסור. מאות יצאו להפר את החוק בשטח 9כדי להזדהות עימו. אלפים
התנדבו לעזור לכוח החדש, בתנועת־התנדבות ספונטאנית שלא היתד, כדוגמתה מאז קום
המדינה. ואפילו המפלגות הישנות מצאו הפעם תומכים צעירים, שפעלו אמנם בצורה פחות
מתנדבת ופחות מסתכנת — אך בכנות — למען גופים כמו המערך ורפ״י•
מי שהתייאש מן הדור הצעיר, שגדל במדינה, יכול היה למצוא בתשכ״ה סיבה לעידוד.

מ שפע

דוב יוסף

שובם׳ חסוי או1ם
העובדה המשפטית המכרעת של ישראל התבלטה השנה יותר מאשר בכל שנה קודמת:
אי־יכולתו של השופט הישראלי לשפוט דין־צדק, כאשר החוק עצמו מגלם עוול משווע.
החוקה של ארצות־הברית — אחד המיסמכים הגדולים של האנושות — מעניקה לביתר,משפט
העליון את הסמכות ללא־עירעור לבטל חוקים של בתי־ד,מחוקקים ומעשים של
הרשות המבצעת, אם הם נוגדים לדעתו את זכויות־האדם המובטחות בחוקה. השנה השתמש
בית־המשפט האמריקאי בסמכות זו באופן
נמרץ, כאשר ביטל במחי־יד את עצם ההרכב
הבלתי־צודק של בתי־המחוקקים ברוב מדינות
ארצות־הברית.
בישראל אין לבית־המשפט סמכות כזאת.
מאז הכנסת הראשונה עשו המפלגות יד
אחת כדי למנוע ממנו סמכות זו — על־ידי
כך שמנעו את חקיקתה של חוקה.
כתוצאה מכך הפך בית־המשפט הישראלי
עבד לחוקי־עוזלה בלתי־ספורים, הנוגדים
את מצפונם של שופטים רבים, ושהביאו
לא־מעטים מהם להירהורי־התפטרות נסתרים.
הדבר חדר לתודעת־ד,ציבור כאשר קיבלה
הכנסת את חוק לשון הרע — חוק שהיה
מתבטל ממש אוטומטית על־ידי בית־המשפט
העליון של ארצות־הברית.
האיש שחוקק חוק זה היה שר־ר,משפטים
דוב יוסף. הוא גם אותו איש שלחם,
יותר מכל אדם אחר במדינה, נגד קבלתה של חוקה. בכך הוכיח עיקביות גמורה. מפני
שהוא מסמל את המצב הקיים מגיע לו תואר איש־המשפט של תשכ״ה — הענקה שיש
בה כדי להחריד כל שוחר־צדק בישראל.
כמה מסעיפי חוק לשון הרע החרידו גם את שופטי בית־המשפט העליון. על כן נקטו
יוזמה בלתי־רגילה: הם שיגרו את אחד מחבריהם, השופט־העליון בנימין הלוי, אל
ועדודהחוק בכנסת, כדי למחות נגד הסעיף שביקש להפוך כל משפט על לשון־הרע לסודי.
הוועדה נענתה למראית־עין לבקשה זו — אך לא שינתה למעשה את המצב.
בשטחים אחרים גילו השופטים אומץ־לב רב יותר. המשפטן השנוי־במחלוקת ביותר
של ישראל, השופט העליון חיים בהן, הצליח להסעיר שוב את הציבור הדתי, כאשר
תבע בפסק־דין נועז לבטל את סעיפי החוק הפלילי היונקים את השראתם מימי־הביניים,
והמטילים עונשים על הפלות מלאכותיות, יחסים הומו־סכסואליים מרצון בין מבוגרים,
וחטאים דומים. בכך התנגש עם היועץ המשפטי, משה כן־זאב, משרתו הנאמן של
דוב יוסף וחסיד בן־גוריון, שציווה לבטל את הוראות חיים כהן בשטח זה.

מ ז ^878
המאורע האמנותי שציין את שנת תשכ״ה היה פתיחת מוזיאון ישראל, על גן־הפסלים
שלו, הגן של כילי רוז. הפיסול לא היה אף פעם הצד החזק של העם היהודי, שהתרחק
תמיד מכל פסל ומסיכה. גן־הפסלים, שהוקם דווקא בעיר הקודש, יחנך כאן דור חדש לדבר
שאף פעם לא היה מוכר לו.
גם הארכיטקטורה היא שטה זר ורחוק ליהודים, על כך יעידו הערים המכוערות, והשי־כונים
האפורים, הממלאים את הארץ. מסיבה
זו יש חשיבות מיוחדת לנסיונות אמנותיים
נועזים של ארכיטקטים ישראליים צעירים.
שניים מאלה, צכי הקר ואלדד שרון,
בנו השנה את אחד הבתים האוריגינליים
והיפים ביותר בארץ, בית־דובינר ברמת־גן.
ארכיטקטים כמו יצחק ישר ו דן איתן
זכו השנה במיכרז לבניית המוזיאון בתל־אביב.
הארכיטקט רמי כרמי, המקים
עכשיו את אחד הבתים היפים בתל־אביב,
זכה לפרס שני בתיכנון העיר המודרנית
באשדוד׳ והאדריכל יעקוב רכטר השתתף
השנה בבניית אחד הבניינים המפוארים
בארץ, מלון הילטון.
אם על נוף הארץ השפיעו אומנים ישראליים
לצד אומנים זרים, הרי על הנוף
התרבותי שלה השפיעו אמנים זרים לצד
אמנים ישראליים.
אמנם הוקמה השנה להקת־הריקוד המקצועית הראשונה בארץ, להקת בת־שבע, בעזרת
בודשבע דה״רוטשילד, ולהקת עינבל המשיכה לקצור הצלחה אצל אנשי־המערב.
אמנם הפסנתרן הישראלי דניאל בירנבוים קצר הצלחה גדולה בארץ, נשלח למוסקבה,
וזכה שם להצלחה גדולה עוד יותר. אמנם אמן כמו סמי מולכו השיג הכרה בינלאומית
והיה הישראלי הראשון שהוזמן מחוץ־לארץ לפסטיבל בישראל. אבל כל אלה היו כאין-
וכאפס לעומת שפע האמנות והבידור שהעניק העולם הרחוק לישראל.
הגיעו הנה השנה זמרים פמו אודטה, הגיעו להקות־שירה כמו קומפאניון דה לה־שאנסון,
או להקות״ריקוד כמו אומסק והבלט על הקרח. במסגרת הפסטיבל הגיעה להקת־ריקוד ברמה
גבוהה כמו הניו־יורק בלט, שחקנית גדולה כמו קלאודיה מקניל, ועוד. הקהל שילם
הרבה כסף, והלך בהמוניו לחזות במופעים הזרים.
אכזבת הקהל הישראלי מהתיאטרון הישראלי, ואכזבת התיאטרון הישראלי מהקהל היש־ראי,
היפנתה את שניהם לשטח המוסיקה. אם החלו התיאטראות להעלות יותר ויותר קומדיות
מוסיקליות, הרי הקהל החל נוהר יותר ויותר למופעי שירה, ריקוד ואפילו לקונצרטים
ולאופרות.
על כן נודעת חשיבות מיוחדת לפעולותיו של מנהל התזמורת הפילהרמונית, צכי הפטל.
הוא חש השנה ברעב האמנותי־מוסיקלי של הקהל, העניק לו ייבוא גדול של אמנות אמיתית
על רמה גבוהה.
הוא הביא הנה את הפסנתרן הגדול קדאודי הרארי, את הצ׳לן ודאדיסלכ רוסט־רופוכיץ,
את הפסנתן ולאדימיר אשכנזי, את אנטול דוראטי, שביצע בפעם
הראשונה את המסה סולני של בטהובן, את איזק שטרן ועוד.
הוא הצליח לשבור את הקרח ביחסים האמנותיים בין ישראל לברית־המועצות, הביא לארץ
את בלם קירוב, שאיפשר לקהל הישראלי להבין את המוסיקה של סטראבינסקי לאור הבלט
שבהשראתו היא נכתבה.
ומעל לכל הוא הראה לקהל הישראלי מה זאת אופרה אמיתית, עם זמרים גדולים,
בביצוע מעולה. הוא הביא שלושה אומנים גדולים, שביצעו כאן ביצוע מעולה את אותלו.
הקהל הישראלי קיבל בהתלהבות את האמנים שייבא הפטל, למרות רמתם הגבוהה, וה־מיבצעים
האמנותיים הטהורים שביצעו כאן. על עובדה זו יש להודות לאמנים עצמם, לקהל
— ולאיש שהביא אותם.

כלכלה

עמנואל סרע

גן־עק למתעשויס
מאחורי־הקלעים דיברו על פיחות, על מילווה־חובה, ועוד כל מיני תרופות־כזב לכלכלה
הלאומית — למחרת הבחירות. הממשלה הכחישה, כמובן, את הכל. אך אי־אפשר היה
להכחיש את עובדת־היסוד: המשק הלאומי הוסיף להידרדר. הגרעון המיסחרי גדל, והמדינה
לא צעדה לעבר העצמאות הכלכלית.
כדי להאט את האינפלאציה הסמוייה נקט בנק ישראל בהנהגת דוליה הורוביץ שיטה
פשוטה, שהטילה בתשכ״ה את מוראה על
כל ענפי־המשק הבלתי־מיוחסים: צימצום
האשראי. התוצאה: לאיש לא היה כסף.
הצ׳ק־ללא־כיסוי והשטר־שלא־נפרע הפכו ב־תשכ״ה
לסמל החיים הכלכליים. כמה ענקים
התנדנדו על עברי פי־פחת פשיטת־הרגל,
ואחדים אף נפלו לתוכה.
הדבר לא פגע בענפים שהממשלה רצתה
ביקרם — בעלי־חסותה ההסתדרותיים והפרטיים,
שהוסיפו לעשות חיים. לא היו
אלה, דווקא, אנשי־הייצור שהיו צריכים לסתום
את הגרעון, אלא ברובם אילי המשק
הטפילי. הם הוכיחו בסוף תשכ״ה שהם
מכירים טובה למיטיביהם — ונתנו סכומי־ענק
לקופת־הבחירות של המערך, בתוספת
פירורים נכבדים לשאר מפלגות־המישטר.
תואר איש־הכלכלה של תשכ״ה הגיע בלי
ספק למישהו המסמל שיטה זו: שיטת ההתעשרות
הפרטית על חשבון הציבור, תוך קנוניה עם הממשלה. כפי שהגדיר זאת אחד
הליצנים :״הסוציאליזם של מפא״י פירושו — הלאמת ההפסדים של הקאפיטליסטים.״
המיבחר היה גדול. אך בין כולם בלט גאון כלכלי לדוגמא — פקיד־בכיר־לשעבר של

שלמה דיקינן

המתרגם הטראגי
על שנת תשכ״ה עבר גל גדול של יצירות מקוריות. מיטב הסופרים והמשוררים של דור
הפלמ״ח, דור המלחמה, והדורות שלאחריהם, פירסמו השנה ספרים חדשים על נושאים
ישנים.
המשורר יצחל! שליו הוציא השנה את פרשת גבריאל תירוש, ספר־הפרוזה הראשון
שלו, המתאר דמות של מורה לוחם בתקופת־המאורעות, המחנך ארבעה מתלמידיו למלחמה
מחתרתית. תוך כדי תיאור הוא פרש את
הבעיות של אותה תקופה: הבלגה, מלחמה,
מחתרת, חרות.
אה רץ מגד הציב בספרו השישי,
חחי על המת, את חיי ההווה, מבעד לאספקלריה
בוהמית, מול דמות חלוצית מהעבר.
הוא העמיד את שגי הדורות זה מול
זה, וביקר את דור־ההווה בעזרת דור־העבר,
שגם הוא לא יצא נקי מתחת ידיו.
ה נו ףברטוב תיאר בספרו פצעי בגרות
את אכזבתם של המתנדבים למלחמה בנאצים,
שכמיהתם לנקמה לא באה על סיפוקה.
הוא קיבל על כך את פרס טשרניחובסקי.
שלושת הסופרים הללו נשארו צמודים
לסיגנון הריאליסטי, לשפה המליצית של
דורם. הם גדלו מאז בגיל ובכוח, אבל נשארו
כבדים, מסורבלים קצת. הם מנסים
לתפוס את הזמן החדש, והזמן מצליח
לברוח מהם.
חיים גורי תיאר, גם הוא, בספרו עיסקת השוקולד, את התקופה הרחוקה של לפני
עשרים שנה. הוא סיפר על שני חברים הנפגשים בעיר שלאחר המלחמה. האחד מהם אינו
מסוגל להשלים עם ההשלמה הכללית שסביבו, הוא מת. השני משלים וממשיך לחיות.
הספר קיבל תגובות שליליות. הוא כתוב בצורה מודרניסטית, בסימון לא ריאלי. הסימון
הזה מוכר בעולם בצורות הטובות והרעות שלו. בישראל הוא עדיין לא מוכר, ולא מקובל.
שניים מגדולי המשוררים הישראליים, נתן אלתרמן ויונמן רטוש, פירסמו השנה
שני ספרי־שירה חדשים. שניים אלה, שהם בערך בני אותו דור, יצרו בארץ שתי אסכולות
שונות. הם ממשיכים, בדרכים חדשות, ללכת איש־איש בתלם שלו, נתן אלתרמן בחגיגת
הקיץ, ויונתן רטוש בשירי ממש.
ספרי־שירה חדשים יצאו גם תחת ידי ע. הילל, אבא קובנר, ישראל פינקוס,
ועוד ספרים, של משוררים חדשים, שאינם ראויים לציון.
מבין סופרי הדור החדש בלט השנה ע מו ס עוז בסיפוריו הטובים, המופיעים בספרו
הראשון, ארצות התן. אבל בין כל הסופרים הללו לא היה אחד שחידש משהו, שהשפיע
על ספרות־השנה ועל קוראיה. המשוררים הגדולים לא הפכו גדולים יותר, הסופרים הקטנים
לא הפכו פחות קטנים, והבינוניים נשארו בינוניים.
בעוד הספרות הישראלית מחפשת לה לאט־לאט את דרכה, מתברר שהספרות העולמית
כבר מצאה אותה. הדבר התברר מזמן, אלא שהשנה הוא הוכח גם בעברית.
יצירות קלאסיות כמו האדרת של גוגול, סירנו דה ברז׳רק של אדמונד רוסטן,
הרפתקאות ג׳וזף אנדריוס של הנרי פילדינג, מילק ווד של דילן תומאם ועוד,
תורגמו השנה לעברית בתרגומים יפים, ונכונים.
מתרגם בלתי־ידוע בשם רן עדי תירגם ספר בלתי־ידוע כמעט בשם המסע הגדול, שנכתב
בידי סופר בלתי־ידוע בשם חורחה סמפרץ. יש להניח שכל השלושה, או לפחות
שניים מהם, יישארו זמן מועט מאד בלתי־ידועים. המסע הגדול הוא אחד הספרים הטובים
על המלחמה האחרונה ועל האנשים בה. אילו היתד, השנה האחרונה מביאה את התירגום
הזה בלבד, דיינו.
נוסף לכל אלה יכול היה הקורא הישראלי של תשכ״ה לקבל תמונה עברית מהספרות
הרוסית החדשה, מהספרות האמריקאית החדשה, ומהספרות הסקנדינבית החדשה. אבל
המתנה הגדולה ביותר שניתנה לו השנה היא שבע הטרגדיות של אייספילוס, שתורגמו
בצורה גאונית, בידי גאון המתרגמים העבריים, שלמה דיקמן, ויצאו לאור לאחר מותו.
סיפור־חייו של שלמה דיקמן הוא אחד הסיפורים העצובים של הספרות העברית. בילדותו
קיבל חינוך מסורתי, אבל עד מלחמת־העולם הספיק כבר לתרגם את כל שירת טשרניחובסקי,
ביאליק ושניאור לפולנית. בפרוץ המלחמה ברח לברית־המועצות, הואשם בציונות, הועמד
למשפט, נידון למחת, וגזר־דינו הומתק ל־ 15 שנות עבודת־פרך•
בתום העונש שוחרר ועלה לארץ. במשך חמש שנים, עד למותו, הוא תירגם את על טבע
היקוס מאת לוקרציום, את הטרגדיות של סופוקלס ואת ר,מטמורפוזו ת של אובידיום.
תירגום אייסכילוס הוא המאורע הספרותי הגדול ביותר של שנת תשכ״ה בישראל.
גדולתו של דיקמן אינה רק בכך שבמשך חמש שנים בלבד הצליח לתרגם את הגדולות
והמזעזעות בטרגדיות יוון. גדולתו אינה רק בכך שבתירגום העברי שמר על גדולתן
ועושרן, על הקצב הנפלא ועל היופי האדיר שלהן. גדולתו אינה רק בכך שהעשיר בתרגומיי
את השפה העברית. גדולתו היא בעיקר בזה שנתן לתרבות העברית דבר שאף פעם לא היה
לה. הוא נתן לאנשים שגדלו והתחנכו על התנ״ך, גישה לתרבות גדולה אחרת, שהשפיעה
על העולם של ימינו לא פחות מספר־ד,ספרים.
רבים מפקפקים ביכולת ההשפעה של איש אחד על תקופה שלמה. בכל זאת אפשר
להסתכן בקביעה שאחד האסונות של התרבות העברית הוא ששלמה דיקמן מת בגיל צעיר,
לאחר שביזבז חמש־עשרד, שנים מחייו היקרים בעבודות־פרך.

פינחס ספיר, שהוכיח איך לעשות עסקים מבלי להתאמץ. היה זה עמנואל סלע,
יוזם מלון הילטון התל־אביבי המפואר שנפתח בשבוע האחרון של תשכ״ה.

השקעתו האישית היתד, אפסית. עוד פחות השקיע האיש שרווחיו הובטחו: קונראד
הילטץ עצמו. בעזרת מאניפולציות שונות ומשונות, האופייניות לכלכלה הטפילית של

המישטר, הושקעו המיליונים על־ידי הציבור, או בערבות הציבור — מבלי שלציבור יהיה
בעלות, פיקוח, או שליטה על הרכוש שנבנה בכספו.
בו בשעה שהציבור — המורכב בעיקרו מציבור־העובדים — השקיע בנדיבות כה רבד,
את כספו באמצעות הממשלה, נאלצו העובדים עצמם ללחום מלחמה נואשת כדי להדביר
את האינפלאציה הסמוייה. שנת תשכ״ה עמדה בסימן השביתות, שהלכו ורבו לקראת הבחירות,
מאחר שכל עובד ידע כי סיכוייו ללחוץ על הממשלה הכל־יכולה יאבדו למחרת־היום.
בכל
השביתות האלה פעלה ההסתדרות כסוכנת הממשלה וכנציגת המעביד — וברוב
ד,מיקרים היה זה היינו־הך. אופייה של ההסתדרות כאירגון עובדים ״צהוב״ הובלט השנה
עוד יותר — והוא הביא למערך תבוסה מוחצת ליד הקלפי.
סיכום השנה, כמו כל השנים הקודמות: הגברת התלות של המדינה בכספי השנור, הרחקת
העצמאות הכלכלית, שלטון הביורוקראטיה המשרתת קומץ של טראסטים מפלגתיים ופרטיים,
מסירת רכוש־ד,ציבור לפרוטקציונרים־מתעשרים תוך הקטנת חלקו של העובד בהכנסה
הלאומית.

במרינה העם אור&יה ש ד 3־1131
המאבק בהסתדרות נסתיים — ואורגיית
הביזבוז של הבחירות רק החלה.
לא היתד, שום סיבה !סבירה לאי־עריכת
הבחירות לכנסת הששית השבוע, יחד
עם הבחירות להסתדרות. השוני בין המוסדות
הנבחרים אינו מפריע למישטר
לקיים יחד בחירות לכנסת ולעיריות. מדוע
אין מוסדות ההסתדרות נבחרים באותו
יום?
היתד, לכך סיבה פשוטה: מפלגת־ה־שלטון
קיוותה כי נצחונה המרשים בהסתדרות
יחזק את עמדתה בבחירות לכנסת.
כך זה היה בכל הפעמים הקודמות.
אך כך זה לא יהיה הפעם. כי המערך
נחל תבוסה מבישה — ותבוסה זו תשפיע
על התוצאות ב־ 2בנובמבר.

תקציב מסוג זה — כי רק צוות גדול של
רואי־חשבון מנוסים יכול לעמוד על טיבה,
וגם זה רק אחרי בדיקה שתימשך
ימים רבים — עד אחרי הבחירות.
דבר אחד ברור: מיליונים בלתי־ספורים
הוצאו ויוצאו במערכה זו, בה אין לאיש
מה לומר, כדי לרכוש את ליבו של הבוחר
— הרואה בכל הוצאה עדות נגד
המפלגה המוציאה אותה.

ה ב חי רו ת
כודן נוצחו
עוד לא נסתיים מניין הקולות בהסתדרות
— וכבר ישבו המומחים של כל
המפלגות כדי לנתח את התוצאות. השאלה
הגדולה: מה אומרות תוצאות אלה
לגבי הסיכויים בבחירות לכנסת?

ל 2ן ראת הב או\ז
הביזבוז הנורא איבד גם את הטעם האחרון
שלו.
איך להימאס. מה יגידו המפלגות
בששת השבועות הקרובים — שעוד לא
נאמר?
לאילו מעמקים של איוולת תגיע תעמולתם
— ועוד לא הגיעה?
מי יצביע בעוד ששה שבועות בעד
המערך, רפ״י או גח״ל — ועדיין לא
שוכנע?
החל מהשבוע, ועד לבהירות, תביא כל
תעמולה נוספת רק תוצאה אחת למפלגות
השונות. היא תמאיס את בעליה על הבוחר.
תהליך זה כבר התחיל. הוא מצא את
ביטויו בהימנעות ההמונית של בעלי זכות־הבחירה
בהסתדרות. בשישה השבועות הקרובים
יוציאו המפלגות עוד הרבה עשרות
מיליונים כדי להמאיס את עצמן עוד
יותר.
מליונים כדתי־טפורים. המפלגות
עצמן התחילו להרגיש בכך.
אחרי שר,שבועון המסויים העלה על סדר־היום
את הביזבוז של מלחמת־ד,בחירות הממושכת
וחסרת־התוכן, ניסו כל המפלגות
להטיל את האשמה זו על זו, לטעון שהן,
בעצם, נגד.
גח״ל הזדרז להכריז על תקציבו. לדבריו,
הוציא למעלה ממיליון ל״י עוד לפני שהחלה
מלחמת־הבחירות האמיתית. המערך
התייחס להכרזה זו בבוז, טען שאין ערך
להכרזות אלה, בלי בדיקה מדוקדקת של
כל סעיף וסעיף — כי ניתן לערוך כל
חשבון כך ואחרת.
ואכן — אין משמעות רבה להכרזות־העולם
הזה 1463

הלקח הראשון, לגבי המפלגות השונות:
* המעיד נחל תבוסה מוחצת —
והיא אינה ניתנת לתיקון עד ל־ 2בנובמבר.
בשנת
1959 נערכו בפעם האחרונה בחירות
להסתדרות ולכנסת (הרביעית) .בבחירות
אלה זכו מפא״י ואחדות העבודה
(והעובד הדתי של מפא״י) ב־ 335,790 קולות
בהסתדרות, וב־ 428,628 קולות לכנסת.
משמע: על כל 10 קולות בהסתדרות,
קיבלו 12.6קולות לכנסת.
אם יישמר יחם זה, יקבל המערך בכנסת
הבאה כ־ 37 מנדאטים — 14 פחות מאשר בכנסת
החמישית, ו־ 7פחות מאשר נותרו לו
אפילו אחרי פרישת רפ״י. הסיעות הערביות
של מפא״י עשויות להפסיד עוד
מנדאט אחד או שניים.
משמע: המערך והזנב שלה עשוי לקבל
פחות מ־ 40 מנדאטים בכנסת השישית.
$מפ״ם קיבלה בפעם שעברה רק
אלפיים קולות יותר בבחירות לכנסת מאשר
להסתדרות. הפעם מוטל הדבר בספק,
ויש אפשרות שתאבד כמה קולות
(בעיקר בשטח הערבי) בדרך מן ההסתדרות
לכנסת.
משמע: היא תשמור בקושי על 9המנדאטים
שיש לה עתה בכנסת.
• רפ״י הקדימה תרופה למכה, הכריזה
מראש שהיא מקווה לקבל לכנסת כפליים
יותר קולות מאשר להסתדרות. אין
לטענה זו על מה לסמוך. רוב הציבור של
רפ״י מאורגן בהסתדרות.
גם אם תקבל רפ״י לכנסת 14 קולות
(המשך בעמוד )20

שנה טובה ומבורכת

ו , 1)1ו 11הכרמל 014139א ל׳ 11
טל 56980 .

\ 7בני קו § 0
שרטוט

נפתחים קורסי־ערב חדשים
חדרי עבודה־מעשית משוכללים הספקת ספרי למוד
ובלי שרטוט
הרשמה כשעות
9-12 ; 5-8

מ כונו ת • א ד בי ט קנוי ר ה

1ת ״ א, בן־יהודה [ 26
חיפה, הרצל \44

.העולם הזד,״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלי : ,תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, תל־אביב,
פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ עורך הראשי:
אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע׳׳ת

השבוע ג3ת 0עוו דיסקוטק בתר אניב
ונמוכזו עומדת האשה הססגונית מכולן
כל האנשים החשובים של המדינה באו
ביום החמישי לפתיחה החגיגית של הדיסקוטק
של פרדריקה סגל. ראש הממשלה
אולי לא היה שם, גם לא איזה דיין, או
נמיר, או משהו קטנטן כמו דובר מפא״י,
או דובר ההסתדרות, או דובר משהו. אבל
לעומת זאת מלכה רוזנשטיין כן היתד,
שם. וג׳וזי כץ כן היתד, שם, ומובן שהיו
שם איזה שני שגרירים, נשיאת ויצ״ו אחת,
סגן רמטב״ל אחד, ונסיכה אחת. השיגו
אותה לאותו ערב אצל פוקד, הירש. רוב
הנשים באו לשם בשמלות ערב ארוכות.
הגברים נעו בין הנשים ובין כוסות השמפניה,
ודיברו על נושאים העומדים ברומו
של עולם.
כולם אמרו שהשמלה של פרדריקה נהדרת.
פרדריקה אמרה שהשמלה של אילנה
רובינה נורא יפה, ואילנה רובינה אמרה
שהשמלה של עלמה בן־פורת מקסימה.
בחורה אחת עם שמלה ירוקה אמרה על
בחורה אחת עם שמלה צהובה שהשמלה

קא אמר שלא נכון, אסקוט זה הכי טוב.
הממונה על תכנית למ״ד סיפר שהבת שלו
כבר יודעת להגיד אבא, והחום גבר.
איצ׳ה ממבוש שאל מדוע רפ״י מציעה
מכונית לכל פועל, ולא מציעה מקום חנייה
לכל פועל. בחורה אחת שאלה אותו מי
הגבר היפה שיושב ממול והוא אמר לה
שזה רפ״י. אז היא ביקשה לדעת איך קוראים
לו והוא אמר שקוראים לו רפי, אבל
הוא מד,ליברלים.
החום גבר. עוד שמלה צהובה התלכלכה
מוויסקי. כולם יצאו החוצה להתאוורר. כל
החתולים של הסביבה באו לראות את המקום
החדש. הוא לא מצא חן בעיניהם.
הם הלכו לאכול עצמות של דגים בקיוסק
ממול. כל המוזמנים הלכו אחריהם.

* * החושבת פרדריקה עצמה על המקום:
( /״אני רוצה שזה יהיה מטורף. שיסתובבו
שם נשים עם שמלות ארוכות, עם שמלות
בוקר, וג׳ינס. שירגישו נוח, ושירגישו

בעלת הדיסקוטק

הרוח החיה שם, ובלעדיה לא היו באים אותם מאון

הגברים הישחי

שלה בכלל לא יפה. והבחורה עם השמלה
הצהובה אמרה את ההיפך. בחורה אחת עם
כלב באה בלי הכלב שלה, אבל עם נעלה.
כולם אמדו לה כמה שהכלב שלה נחמד.
מישהו סיפר שהוא קרוב שלה, כי יש לו
כלב מאותו הגזע. החכמות האלה לא מצאו
חן בעיני בעלה, והוא לקח אותה משם.
בחור אחד מרפ״י אמר לבחורה אחת עם
שמלה שחורה שרפ״י תשנה את פני המדינה.
הבחורה עם השמלה השחורה אמרה
לו שהוא ממש הוציא לה את המלים
מהפה. בחורה אחת, בשמלה לבנה, שאלה
את החבר שלה מי זה הגבר היפה שרוקד
עם הבחורה עם השמלה הכחולה,
החבר שלה אמר לה שזה מהמערך. היה
מחניק בפנים. מישהו צעק שכל רפ״י זה
פשיסטים. השמלה של הבחורה עם השמלה
הצהובה התלכלכה מוזיסקי.
מריה ווינסן הגיעה. הצלמים הנציחו

׳פרדריקה הופיעה לפתי אותה.
ח ת הדיסקוטק שלה כש!/,
האיש
השמן שהמציא את המלה העבהיא
לבושה במין כותונתישמלה, בצבע תכ רית ים ישב בצד ואמר לכולם ים. מישהו
לת, כשהיא מוותרת על כל בגד תחתון.
אמר לינוקא שהמערך זה הכי טוב, וינו־

מישהו

המטפל בכל אחד
שיש אישי.
,אני רוצה ליצור קשר בין הבוהימה ל־חברה
הגבוהה. אצלי יפגשו כולם יחד,
כי אני יודעת שכל אחד משתוקק להכיר
טיפול

כל מה שהייתי צריכה
עשיתי את זה. באיטליה
זה היה עם במאי בשם
מוכן היה אפילו למול
בסוף ראיתי שהחיים

לעשות זה לפתוח ולסגור
הייתי מאורסת פעמיים, בפעו
טוני סאקי. אחד משני האר
את עצמו למעני.
שם הם לא בשבילי וחזרו

פרדריקה הצליחה להתיידד עם חוגים שונים של החברה
0 1 1 |*1 111 \ 1
[*ין [ 1 ,1 1 1 1 1 11111 יז הישראלית. היא מיודדת עם מרבית השחקנים והאמנים
בארץ, מהווה את אחד ממוקדי הבוהימה. בתמונה, מימין הזמר לארי, משמאל, שמוליק קראום.

הכוכבת

בשנת 1956 נסעה
פרדריקה לאיטליה.
שם היא הופיעה כסטטיסטית בסרטים.

דדלה ״למרות כל מה שכולם חושבים,
11 11 למרות הפלירטים אותם אני
מנהלת, בעל־ הוא אהבת־חיי,״ אומרת פרדריקה.

את השני.״
מיהי בכלל פרדריקה סגלי על השאלה
הזאת אין אדם המוסמך לענות יותר ממנה:
נולדתי לפני 33 שנים ברומניה. למדתי
ארכיטקטורה. בגיל 16 התחלתי את החיים
הרומנטיים. אני לא זוכרת מי היה הגבר
הראשון שלי.
אף פעם לא הייתי יפה. התחלתי מאוחר
מאוד להתעניין בגברים. רק בגיל .16 אבל
מהרגע הזה זה התחיל להפריע לי בקאר־יירה.
כי עד אז הייתי תמיד התלמידה
הראשונה בבית הספר. אני בת יחידה להורי.
אבי בעל פרפומריה ובתי חרושת,
והיה אדם עשיר מאוד.
עליתי לארץ ב־ .52ב־ 56 נסעתי להשתלם
באיטליה, שם הכרתי אנשי קולנוע, ואנשים
מעניינים אחרים. אז עוד לא הייתה קיימת
המילה דולצ׳ה ויטה, אבל כבר ידענו מה
זה. התחלתי לעבוד בסרטים. אבל שיא
הקאריירה שלי היה כשהחזקתי ביד כוס
ואמרתי סליחה. זה היה בסרט עם ג׳ינה
לולובריג׳ידה.
אחר כך שיחקתי בסרט על החיים של
קליאופטרה. שיחקתי תפקיד של סטטיסטית.

אז פגשתי את הגבר של חיי. זה היה דב.
לאחר שישה חדשים של נשואין הגיע הארוס
שלי, לשעבר, מאיטליה. הוא ממש
התאהב בדב, וחיינו כמשפחה אחת.
את דב ואותי אף פעם לא הבינו בארץ
הזאת. אנשים היו תמיד סגורים וצרי־מוח.
היה להם תמיד פחד !מאיתנז. אנחנו לא
חיינו אף פעם חיים זעיר־בורגניים. לנו
יש האומץ לעשות את מה שאנחנו רוצים.
בעצם, אנחנו הרבה יותר קשורים מזוגות
נורמלים, למרות זה שהוא חי עם אחרות
ואני עם אחרים. אני לא מקנאת לו, והוא
לא לי, כי אנחנו בטוחים האחד בשניה.
זה, כנראה, ההסבר לכך שאנחנו חיים
בשלום. כי אם לא היינו בטוחים האחד
בשנייה אי אפשר היה לעשות את זה.
הקשר שלנו זה עובדה. אנחנו יכולים לצאת
למסיבה ביחד. כל אחד מסתלק עם
בן זוג אחר, וזה לא מפריע לנו.
אנחנו עושים בגלוי מה שכל זוג אחר
עושה במחתרת. אין לנו במה להתבייש
ואין לנו מה להסתיר. אנחנו לא מקנאים
האחד בשנייה כי יש לנו אמון האחד בשנייה.
לדעתי זה הפתרון היחידי לזוג

נשיסן ח

פרדריקה מקבלת כל אחד
ממוזמניה בנשיקה לוהטת.
כאן, עם בועז מזור, אחיה של יהודית מזור.

,ת הדיסקוטק בשותפות עם עוד שני אנשים. משקיע
הכסף, ורוזי נתן האחראית לתקליטים. פרדריקה היא
!האורחים שפקדו את המקום בערב־הפתיחה החגיגי.

הפה.
השנייה
ם שלי
לארץ.

מודרני ולנשואין. כל הנשואין זה שקר.
אחד שונא את השני, אבל ממשיכים בגלל
השקר של החברה.
הילדים משמשים אז רק תירוץ. בדרך
כלל או שאחד מתנגד, או שלא מעיזים
להתגרש, כי מפחדים. מפחדים מה יגידו
האחרים, ואיך זה יראה בעיני האחרים.
אנשים מדברים עלינו כי הם מקנאים.
צריך אומץ לעשות את מר, שאנחנו עושים.
כשצעירים, אין זוג שאחד לא בוגד בשני.
הצרה היא רק שמתחבאים.
אולי נגיע בעוד מאה שנה לכך שכל
הזוגות יוזנהגו כמונו. אני, למשל, יודעת
שדב לא יעזוב אותי בשביל אשה אחרת,
ואני לא אעזוב אותו בשביל שום גבר.
הפלירטים בין שני בני זוג מקשרים
אותם אחד אל השנייה, או מוציאים אותם
מהשגרה של לאכול כל יום ולשתות כל
יום. אנחנו אף פעם לא שואלים שאלות
אינדיסקרסיות כשאחד מאיתנו יוצא.

ני הולכת בלי חזייה ובלי תחתונים
כי זה נוח לי. אני גם הולכת בלי גרביים
בחורף, גם בגלל הנוחיות. עוד מאה שנה
לגברים של הארץ אי־אפשר יהיה לקרוא גברים.
יש להם קומפלקסים של בטחון עצמי.
אבל כל ד,בטחון שלהם זה בלוף. זה רק
בא כדי לכסות על רגשי הנחיתות שלהם.

הנשים בארץ די יפות, אבל חסר להן
הליטוש והשיק, הן רק עכשיו התחילו להתלבש,
אבל ברוך השם הן הרבה יותר
מוכנות ללמוד.
אני חושבת בכלל שאשה צריכה לעבוד
ולא לשבת בבית ולחכות שבעלה יחזור
מהעבודה שלו, אבל אפילו אם היא עובדת

כרמון,

עימו

מקסימים בעולם.
יש גברים מקסימים ויש גברים מעניינים.
הגבר הכי מעניין שהכרתי זה היה הקוקסינל.
אני לא מכירה שום גבר שהוא יותר
מעניין ממנו. גם בגלל המראה, וגם בגלל
האופי.
הדברים הכי חשובים בחיים, לפי דעתי,

לא שווים
היא צריכה לשמור על השיק שלה והמראה
היפה שלה.
אני בעצמי אוהבת לעשות כל עבודה.
העיקר לעבוד. אני מוכנה לעשות את
העבודות הכי שגעוניות, זה לא עניין של
כבוד אצלי. כל עבודה, אפילו עבודה שנחשבת
בעיני אנשים לא מכובדת, בשבילי
היא טובה.
פעם עשיתי אפילו עבודה של ספונג׳ה.
זה היה כשהגעתי לארץ. הייתי אז רעבה,
לא היה לי מה לאכול. השתגעתי לאכול
איזה גבינה צרפתית טובה, או משהו אחר
טעים. הלכתי לאיזה רופא ושאלתי אותו
אם הוא צריך מישהו שיעשה לו איזה
עבודה. הוא אמר לי שהוא צריך מישהו
שיעשה לו ספונג׳ה בבית. אז עשיתי.
עבדתי בזה יומיים. זה עבודה קשה מאוד,
ואני מודה שהעבודה שלי היום, בדיסקוטק,
היא יותר קלה.
אצלי המצב רוח זה הדבר שהכי קובע.
יום אחד אנימתנהגת ככה, ויום אחד
אני מתנהגת ככה, זה הכל לפי המצב רוח.
גם הגברים אצלי תלויים במצב רוח. אין
לי טיפוס של גבר שאותו אני אוהבת
תמיד. אני אוהבת אותם לפי מצבי רוח.
בכל אופן יש כאלה שנשארים אהובים
בכל מצב רוח, מרלון ברנדו למשל, ודוב
סגל. אניחושבת שאלה הם הגברים הכי

פרדריקה מיודדת עם מרבית השגרירים בארץ. .כמעט ואין מסיבה בה אין
היא משתתפת. בתמונה, משמאל, הציר היפאני, עזר וייצמן, והנספח הצבאי
י. לכן אפשר היה לפגוש בפתיחה החגיגית של הדיסקוטק שגרירים לצד אנשי הבוהימה הישראלית.

וח החברה

!שיחות

פרדריקה מתנשקת עם מנהל
להקת־המחול הישראלית, יונתן
היא מיודדת כבר שנים רבות.

נשיקות

לצד הידידות שלה
עם הדיפלומאטים
והשחקנים, היא מיודדת גם עם נשים.

זה גבר טוב וארוחה טובה, וכמובן
גם ספר טוב לפעמים, וגם עבודה טובה.
זה תלוי כמובן גם איזה עבודה, איזה
גבר, ואיזה ספר. בעד מאכלי ים, צדפות,
שבלולים, וסרטנים אני מוכנה בכלל למות.
בעד גברים אני לא מוכנה למות, גברים
מפורסמים בכלל לא מושכים אותי. את
הגברים של הצמרת, למשל, אני בכלל לא
מכירה.
את דיין לא הכרתי אף פעם, גם את
פרס לא. אבל אני חושבת שפרם הוא
גבר יפה. לעומת זאת גבר כמו דני זיידל
כבר הרבה יותר מעניין. אני חושבת שיש
לו הרבה קסם.

ץ והי פרדריקה. מי שלא מאמין יכול
| ללכת, לראות, ולהיווכח. דב סגל, בעלה,
מאמין. הוא משוכנע שהיא האשד, הכי
האורגיה כמארחת

במסיבת

ה ו 111י1 <1ל פרדריקה בפיאה בלוד
1111 דית, אותה היא מרבה
לחבוש בהזדמנויות חגיגיות, עם בעלה.
גדולה שישנה בעולם.
״בפרדי אני מאוהב כבר תשע שנים,״
הוא מתוודה ,״זוהי האשד, היחידה שלא
הצלחתי לשבור. היא בן אדם, וחברה, לא
רק נקבה ואשה.
״היא רק מטר חמישים ושש אבל היא
גדולה.״

לפני כשנתיים השתתפה פרדריקה סגל בסרט הישראלי אלדוראדו,
בסצינת־המסיבה של החברה הגבוהה. פרדריקה שיחקה שם את עצמה,
חברה פרועה. הסצינה צולמה בתל־אביב, באולמי מלון דן.

במדינה
הכ שרה ל ק צונ ה בצי ה סו ח ר
אנו עומדים לפתוח מיד קורס צוערי מכונה
(מכשיר לקצונה במחלקת מכונה של אניות צי הסוחר)

תנאי קבלה:
חיילים משוחררים עד גיל 25 בעלי השכלה של 3
שנים בבית-ספר מקצועי בענף המתכת, או בעלי
השכלה של 10 שנות לימוד ביום ו 3-שנות נסיון
מעשי בבתי מלאכה.
הקורס יתקיים על אניות סוחר של החברה בתנאי
פנימיה. למתקבלים ינתן מענק כספי חודשי.
משך הקורס שנה. המסיימים בהצלחה יוסמכו
לדרגת מכונאי שלישי בצי הסוחר.
בדבר פרטים נא לפנות אישית לאניות משא ״אל־יס״ בע״נו,
רחוב הבנקים ,3חיפה, חדר מס׳ 12 כל יום (בין השעות
1 13.00—08.00־ )17.00—15.00 ולהביא תעודות בית־ספר ומכתבי
המלצה במידה ויש.

ה מ תנ ה

השימושית

הסוססר

ר ־ פיצ

גדילר

להשיג בחנויות חשמל מובחרות.

ביותר

ל קר אתה חגי ם

מתוצרת

בטוסטר־פיצה ניתן להכין מטעמי
מאפה, בשר, דגים, ירקות וכדו׳
תוך שניות מספר (חוברת מרשמים
אפשר להשיג חינם בכל
חנויות החשמל).
ה״טוסטר-פיצה״ בנוי על עקרון
של הוצאת השומן ממיני המאכל
על־ידי פעולת חימום מהירה
ביותר. הוא מצוייד בגוף חימום
המאפשר הכנת הטוסט או הגריל
תוך 20 שניות.
ה״טוסטר-פיצה״ זכה להצלחה
כבירה בתערוכת בנין ובית 1965
והוא מומלץ ע״י רופאים גם
לחולי קיבה, מחלימים ולאנשים
הנוטים להשמנה.
ה״טוסטר־פיצה״ הוא דגם מוקטן
ממכשירהטוסטר תוצרת
,אמקא״ הנמצאים כבר בשימוש
במסעדות וקיוסקים והוא מותאם
לצרכי עקרת הבית.
״טוסטר-פיצה״ מיוצר ע״י ביח״ר
״אמקא״ יצרני מגהצי אינפרא-קל
הנודעים ואין כל קשר בינו לבין
מכשירים דומים הנמצאים בשוק.

(המשך מעמוד )17
על כל 10 קולות שקיבלה בהסתדרות,
לא תזכה אלא ב־ 11 מנדאטים לכנסת.
• הליברלים העצמאיים קיבלו
בפעם שעברה 16 קולות לכנסת על כל
10 שקיבלו בהסתדרות. לפי יחס זה היו
מקבלים הפעם פחות מחמישה מנדאטים.
ספק רב אם יחס זה יישאר, אחרי שנתערער
מעמדם בחוגי האינטליגנציה, בעיקר
בגלל חוק־לשון־הרע.
ניחוש סביר 4 :מנדאטים,
• הקומונסטים זכו בפעם שעברה
בשני קולות בכנסת על כל קול שקיבלו
בהסתדרות. אולם זה בא הודות לסקטור
הערבי, שלא היה מאורגן בהסתדרות.
למק״י אין כמעט קולות בלתי־הסתדרו־תיים,
מאחר שכל קולותיה הערביים עברו
לרשימת וילנר־טובי. לפיכך, יש להניח כי
מק״י תקבל רק מנדאם אחד לכנסת.
מצבה של רשימת וילנר־טובי ברור פחות,
מאחר שהמצב ברחוב הערבי מעורפל.
ניחוש סביר 2 :מנדאטים
• נד!״ל צהלה השבוע יותר מכל —
ללא שום סיבה אמיתית. הצלחתה נראתה
עצומה בעיני החובבנים — אך היתד, ריקה
מתוכן בעיני המומחים.
רוב אוהדי חרות היו ונשארו חברי־ההסתדרות.
עד כה לא יכלו להתבטא בבחירות,
כי לא היתה רשימת חרות. הם
בחרו בעד רשימות אחרות — ובעיקר,
כנראה, לאחדות־העבודה. הדבר דק מוכיח
את האיוולת הפנטסטית של התנועה הרביזיוניסטית,
שהחדימה את והסתדרות
במשך דור, והניחה מרכז־כוח עצום זה
למפא״י, שביססה עליו את שלטונה.
בבחירות של 1959 זכו הציונים־הכלליים
בקול אחד בהסתדרות על כל 3.5קולות
שקיבלו לכנסת. משמע: כמעט כל בוחר
ציוני־כללי שלישי היה אז חבר־ההסתדרות.
אין הערכה מוסמכת לגבי מספר בוחרי־חרות
שהיו אז חברי ההסתדרות, אך אין
שום ספק שלמעלה ממחצית אוהדי חרות
(ובעיקר בישראל השניה) היו חברי ההסתדרות.

כן, היו אז לשתי מפלגות גח״ל
ביחד באופן מינימלי ביותר כ־ 182 אלף
קולות בהסתדרות לעומת 190.215 קולותיהן
לכנסת. משמע 23 :קולות בכנסת על
כל 10 קולות פוטנציאליים בהסתדרות.
אם יחם זה נכון גם הפעם, תזכה גח״ל
ב־ 24 מנדאטים בלבד לכנסת השישית —
3פחות מכסי שיש לה עכשיו.
לכן אין לגח״ל כל סיבה לעלוז, לפי
שעה. התוצאה בהסתדרות אינה מבטיחה
לה נצחון, ואפילו לא שמירת הקיים, בכנסת.
ניחושים
אלה מצטרפים ביחד ל־ 90 מנד-
אטים. יש להוסיף לכך 18 מנדאטים בטוחים
לדתיים. חסרים עוד 12 מנדאטים
ל־ — 120 ועל תריסר זה ייערך הקרב האמיתי.
הסיעה
העיקרית. הסיעה החשובה
ביותר בבחירות להסתדרות היא סיעת
הנמנעים.
בכל בחירות בישראל יש כ־״/ס 20 של
נמנעים — חולים, מטיילים, אדישים ומיואשים.
הפעם נמנעו .3070
מי הם 10 הנמנעים־החדשים? על כך
תיתכן רק תשובה אחת: אלה שכל המפלגות
נמאסו עליהם• ־ 107 אלה הצביעו
נגד כל המפלגות הישנות — ובכללן
גח״ל ורפ״י.
רהסתדרות לא היתד. להם אלטרנטיבה.
יתכן שימצאו כזאת בבחירות לכנסת —
והדבר עשוי לשנות לגמרי את פני הכנסת
הבאה.

מאלטה •? 1
כמו האדמיראל התורכי, שנשלח לכבוש
את מאלטה, נכשל ודיווח. :מאלטה יוק!״
(״מאיטה איננה״) ,נעלמו השבוע הבחירות
להסתדרות.
קול ישראל היה אחוז מתח עילאי במשך
כל הלילה אחרי סגירת הקלפיות. הוא עמד
על הגיבה. עד לרגע שנתברר מעל לכל
ספק כי המערך נחל תבוסה.
מאותו רגע נדם קול ישראל. אין תוצאות.
אין תחזיות. בחדשות שלמחרת היום, כשכל
הארץ המתינה בקוצר־רוח לתוצאות, הודיע
קול ישראל על מסעי גולדה.
חברי ועדת־הבחירות נהגו בהתאם. ברגע
שהיה ברור שהמערך נכשל. הלכו החברים

לישון. השאר פשוט לא עניין את מפא״י.

אמת ויציב
מעולם לא אמרו כל־׳נך הרבה עסקני־מפלגות
בל־נך הרבה דברי־אמת זה על

השבוע:

• עסקן רפ״י, יצחק נכון, ער
המערך:

״הם נאבקים רק על רכישת

כיסאות.״
• מאיר יערי על רס״י. :ילד
מופרע שיצא לתרבות רעה.״

• טשה סנה על דויד כך גוריון:
״דיקטאטורה של יחיד במסווה של פרלמנטריזם.״

יעקוב חזן על רפ״י, :רפ״י
הוא לא סתם אסון טבע, הוא בנה ההוקי
של מפא״י״.

• עסקן רפ״י, יצחק נבון, על
נ ח ״ ל . :גוף חולה!״

• הנ״ל על מפ״ם:

״מאמא־פאפא־

׳משעמם.״

• עסקן גח״ל עקיבא נוף על
המערך. :תוך כדי שוד הציבור הם שרים
את, עם עבדים מזי-רעב׳.״

• משה סנה על שמעון פרם:
.פרס מבין במארכסיזם פחות ממה שאני
מבין בעסקי הביש שלו.״
• עסקן מפ״ם לטיף דורי. :מנחם
בגין הוא הבייבי־סיטר של הבורגנות.״
• נח •ל על כן־גוריון. :ישיש הטוען
כי הוא מנהיג של צעירים.״
2 0׳־ם על את״א. :חלסוריס־

סיס.״
• מק ״ י על רפ״י. :אנשי עסק־ביש
שבראשם עומד ישיש.״

• נח ״ל על

פירסומי

רפ״י:

״זוועה.״

+נח״ל על הליבראלים העצמאיים
:״משרתי מפא״י הנאמנים ביותר.״
• הליבראלים העצמאים על
נ ח ״ ל. :זוג מפוקפק!״

• מק ״י על דויד כן־גוריון:
״הוא זקן מדי; ואיש אינו מתייחם אליו
ברצינות, ואפילו הצעירים שלו מזלזלים
בו בגלוי.״

+המערך על עסקנית רפ״י,
יעל דיין:

״לגברת דיין יש כניראה עודף

גח״ל על כן־גוריון :״איש אחד
משגע קבוצה של כמה צעירים מזדקנים
שמשגעים את כל המדינה.״
• המערך על רפ״י :״הפלגנות
של רפ״י מעוזרת תהליכים שליליים.״
• משה ז-מל על רפ״י. :רפ״י
ובן־גוריון מהחי ;.מיטרד ציבורי מסוכן!״
• יעק,כ ז;זן על גח״ל. :איחוד
בין ספסרים וו״&גוגים.״
• הנ״ל על רפ״י :״יש להפעיל
נגד רפ״י את חוק כנוביץ!״
• ישראל גלילי על רפ״י. :רפ״־
רוצה להיבנות מתוהו ובוהו ציבורי.״

• דויד כן־גוריון על זלמן ארן:
.אין לו עוז ואין לו מעוף.״
• מפ״ם על המערך. :המערך
מדבר על פועלים ועוזר למיליונרים.״

נאד

אלון

תעמולת

רפ״י:
• ראש הממשלה, לוי אש^ול,
על רפ״י :״כאשר אין אידיאולוגיה —
.מאה מיליון שקרים!״

יש השמצות, רכילויות והרעלת בארות.״

ע ת 1נ 1ת
ש בי ת ה או סי רוג
קדחתנות הבחירות לא התרכזה השבוע
רק סביב קלפיות הבחירות בהסתדרות. בצל
הבחירות הגדולות, נערכה הצבעה בעלת
משמעות ציבורית ומהסרית חשובה לא
פחות. כי השבוע הלכו לקלפי גם עתונאי
ישראל, כדי לענות על השאלה אם לקיים
שביתת־מחאה נגד חוק לשון הרע.
החוק קומם את העתונאים במידה שלא
העולם הזה ; 463

* 4התוכניותיו לראש־השנהז אם אתר.
מתכוון לנצל את הימים האחרונים של
הקיץ כדי לצאת אל חיק־הטבע, יחד עם
בני־ביתך, מזמינה אותך רשימת העולם
הזה — נוח חדש להשתתף בחווייה מיו־חדת־במינה:
הפיקניק הגדול של אוהדי
הרשימה, אשר יתקיים ביום הראשון של
ראש־השנה, הוא יום ב׳ 27 ,בחודש זה.
הוקם מטה מיוחד, כדי להבטיח שמאורע
זה יהיה מוצלח מראשיתו ועד סופו, ובסיכומו
יהודה בילוי נעים ויפה לכל משתתפיו
— ומיפגן־כוח של אוהדי הרשימה
החדשה.
על כן, אם הינך בעל רכב, מלא אותו
בבני־משפחתך ובידידיך, קח עימך מלאי
אוכל ליום אחד (אם יש לך — גם כלי־נגינה)
,והצטרף אל השיירה הגדולה באחד
ממקומות־הריכוז הבאים:
#לתושבי תל־אביב, ירושלים והדרום:
המיפגש ייערך בכיכר מלכי־ישראל, תל.״
אביב, החל בשעה 8בבוקר. שם תאורגן
השיירה, וכל מכונית תקבל דגלון לאנטנה.
יוצאים לדרך בשעה 8.30 בדיוק.
#לתושבי נתניה והסביבה: המיפגש
ליד קולנוע מיגדלור, נתניה, החל בשעה
.8.45 השיירה מתל־אביב תעבור דרך הרחוב
הראשי, עד לשפת־הים. המכוניות שיתרכזו
בנתניה יצטרפו אל השיירה, שתמשיך את
דרכה בכביש־החוף עד חיפה.
#לתושבי חיפה והצפון: המיפגש ייערך
ברחבה שלפני בניין עיריית חיפה, החל
בשעה .10.15 פעילי סניף חיפה יספקו שם
דגלונים, ובהגיע השיירה הגדולה מן הדרום
יצטרפו אליה המכוניות מן הצפון.
השיירה כולה תעלה דרך הדר־הכרמל למרכז
הכרמל, ומשם לאחוזה.
מקום־הפיקניק נקבע ביער הידוע כ־
״שוויצריה הקטנה״ ,כארבעה קילומטרים
אחרי אחוזה. שלטים יכוזנו את התנועה
למקום, ממרכז אחוזה.

נעשו סידורים להתניית מכוניות סמוך
למקום־ד,פיקניק, והנהגים מתבקשים להישמע
להנחיות הסדרנים. לרשותם יעמדו
במקום: תחנת עזרה ראשונה (במיקרה הצורך)
,מי־שתייה (רצוי גם להביא מלאי
פרטי) ,ומזנון לשתייה קרה. בתוכנית:
מיפגש והיכרות, בילוי חופשי עד 3אח-
רי־הצהריים. מ־ 3עד 5תוכנית אמנותית.
ץ* כד שמתקרב מועד־הבחירות, מגבי^
ריס פעילי רשימת העולם הזה — כוח
חדש את מאמציהם_ .בשלב זה, אלה הם בעיקר
מאמצים הסברתיים. מרצים מטעם הרשימה
מוכנים להופיע בכל מקום שיוזמנו
אליו. לצורך זה יש להתקשר עם מטה־הבחירות,
קרליבך ( 14 טלפון )30134 תל-
אביב.
בשבוע שעבר נערכו חצי־תריסר אסיפות.
הגדולה שבהן התקיימה בקולנוע תכלת ב־תל־אביב.
הוזמנו פעילים ואוהדים, והם
מילאו את האולם עד אפס־מקום, והצטופפו
במעברים ומחוץ לאולם, כדי לשימוע את
דבריהם של מועמדי הרשימה, עורך־הדין
אמנון זכרוני והמהנדס רוברט הוף, ושל
מרכז סניף תל־אביב עודד פילבסקי. חלקו
העיקרי של הערב הוקדש לשאלות ותשובות,
ותוך כדי־כך חזרה ונשנתה תופעה
האופיינית רק לאסיפות רשימת העולם הזה
— כוח חדש: הנוכחים תרמו 245ל״י,
אשר כיסו כמעט לחלוטין את הוצאות האסיפה
( 250ל״י).
אשר לאסיפות בתקופה הקרובה:
בכפר ענה — ביום ד׳ ,22.9בשעה 8
בערב, בשהתתפות אמנון זכרוני.
בגבעתיים — ביום ו׳ ,24.9בשעה 9
בערב, בבית יעקוב נחמיאס, רחוב הל״ה
.18 ידבר מאיר סמורודינסקי.
באבו־גוש — ביום ו׳ ,24.9בשעה 6
בערב, בבית־הקפה של אבו מליל. ידברו

אורי דייודיס, אחמד מסאחזה ועו״ד צבי
גילאון.
ברמת השרון — המעוניינים להשתתף
בחוג־בית יתקשרו בליל־שבת 1.10 לטלפון
931608 כדי לקבל הזמנה עם המועד והמקום.
בטבעון
— ביום ו׳ 1.10 בשעה 8.30
בערב, אצל ישעיהו לוריא, רחוב השושנים
.20 מוזמנים אוהדי הרשימה וקוראי העולם
הזה.
בירושלים — ביום ו׳ 1.10 בשעה 8.30
בערב, בקולנוע חן. מופיעים: אורי אבנרי,
שלום כהן, יהודה בן־משה.

ך* מקביל לפעולות ההסברה שבעל-
* 1פה, נעשו גם פעולות של הסברה
בכתב. בירושלים חולק כרוז זה, המופנה
לתושב־הבירה:
עסקני־הדת רוצים לכלוא אותך בשבת!
הם רוצים להפוך את היום שנועד לנופש
ולנסיעות — לשאבעס של הנטו. הם ניסו
לכפות עליך את רצונם באבנים — והם
ינסו לכפותו עליך בכנסת השישית באמצעות
החוק והקנוניות הקואליציוניות.
אמור להם: לא!
השב מלחמה שערה!
לחום על זכותך לנוע בארצן, לנסוע
בשבת, לאכול כרצונן, להתחתן לפי בחירתך.
הקם מחסום בפני הכפייה הדתית.
יום ההכרעה הגיע — תן קולן ללוחמים.
רשימת העולם הזה כוח חדש.
ואילו לאורך חופי־הרחצה חילקו צמדי
מתנדבים כרוז אחר:
אתה נהנה בשפת־הים. האם תהנה גם בשנה
הבאה? לא!
כי העסקנים הדתיים כבר הודיעו שיעמדו
על העברת חוק־השבת כחוק הראשון בכנסת
השישית.
ברור כי לוי אשכול ימכור לעסקנים ה־

עו״ד זכרוני, עודד פילבסקי וד״ר הו!? מול קהל הפעילים באסיפה בתד־אכיב
למפלגות המישטר הישן פתרון אחד: שב ואל תעשה!

היתד, דוגמתה קודם לכן, והם החליטו על
צעד חסר־תקדים: לשבות. אך חלק מעסק־ניהם,
שכרתו ברית עם כמה עורכים ו־מו״לים
הנתונים להשפעת מפא״י, הצליחי
לערער על ההחלטה. לבסוף התקבלה הפשרה:
לערוך הצבעה כלל־ארצית, בה
יתבקשו חברי האיגוד הארצי של העתונ־אים
להשיב על השאלה: האם אתה בעד
שביתת־האזהרהי ואם כן, מתי — לאלתר,
או אחרי הבחירות?
ערב ההצבעה פנה מזכיר מפא״י ראובן
ברקת למזכירות אגודת העתונאים בתל־אביב,
במאמץ אחרון לבטל את המישאל.
הוא הבטיח, כי אחרי הבחירות יוכנסו
תיקונים בחוק הרע. אך ראשי האגודה
הבהירו לו, כי שוב אין ערך להבטחות
העולם הזה 1463

מסוג זה. למחרת הוא גייס את ישראל
גלילי, ושניהם פירסמו הבטחה רשמית,
כי יוכנסו תיקונים בחוק — אחרי הבחירות.
אך לשוזא. גם גלילי לא עזר.
ראשי האגודה בתל־אביב ובחיפה החליטו
לקיים את המישאל.
גם ראשי האגודה הירושלמית, שהתנגדו
תחילת לעריכת המישאל, שינו את דעתם׳
תמכו בקיומו.
מה הודיע ה מזכי רז־ ביום ראשון
סוכמו התוצאות. מבין כ־ 600 עתונאים שנמצאו
השבוע בארץ, הצביעו .386 בעד
שביתה מיידית הצביעו . 184 נגד השביתה:
81 .117 הביעו את דעתם, כי יש לערוך
את השביתה רק אחרי הבחירות. כלומר:
המססר הרב ביותר של מצביעים תבע

לקיים את השביתה ללא דיחוי.
אך נגמרה ספירת הקולות, צילצלו מ־חדר־החדשות
של קול ישראל, כדי לברר
את התוצאות. מזכיר האגודה, משה רון,
מיהר להודיע: רוב המצביעים מתנגד לעריכת
השביתה לפני הבחירות.
הודעה זו עוררה סערה בין חברי האגודה.
הם גינו בחריפות את גישתו של
רון, אשר צירף את קולותיהם של מתנגדי
השביתה לקולותיהם של מבקשי דחייתה,
בזמן שהתוצאה הברורה של ההצבעה הראתה
על רוב גדול לדורשי השביתה; המיידית.
העתונאים הודיעו כי אין הודעתו של רון
מחייבת אותם, וכמה מהם הצהירו, שאם
תיווצר מחלוקת, יפנו לבית־המשפט שיכריע.
הם אף איימו, שאם יימשך לחצם

כרוזי־־השבת בשפוד־הים
היום אתה נהנה — ומחר?
דתיים את הנופש שלן תמורת קולותיהם
בכנסת. ברור כי גח״ל ורפ״י פוזלות לקואליציה
עם הדתיים. ברור כי מפ״ם וה־ליבראלים־העצמאייס
יתמכו באשכול גם במחיר
קואליציה עם הדתיים.
על כן — תמון ברשימה היחידה שאתה
יכול לבטוח בה שתילחם בכפייה הדתית עד
הסוף, בלי פשרות. רשימת העולם הזה —
כוח חדש.
אבל לא רק מאמץ־ההסברה העסיק את
מטה־המתנדבים השבוע. הוא מתכונן לקראת
המיבצע הגדול של יום־הבחירות. אוהדים
שלא הודיעו עדיין על אפשרותם לשמש
כמשקיפים בקלפי ביום־הבחירות, או על
יכולתם להעמיד רכב לרשות המטה ביום־
הבחירות, מתבקשים לעשות זאת בהקדם.
כך אמרנו:
#דויד ארנפלד, בהרצאה בגבעתיים
:״מעטים אינם בהכרח גם חלשים.
מישקל הצירים שלנו בכנסת לא ייקבע בהתאם
למספרם, אלא בהתאם לרוח המאפיינת
את רשימתנו.״
#אורי אכנרי, באסיפה בתל־אביב:
״אני מאמין ללא שום הסתייגות לכל מילה
שאומרות המפלגות — זו על^זו•׳׳
״#שלום כהן, באסיפה ברמת־גן:
״איננו מתחייבים לשום מגעים עם הקואליציה
או עם האופוזיציה. אנו מתחייבים
למצפוננו בלבד, ונצביע רק בהתאם לעניין
עצמו.״
#שלום כהן, באסיפה בעזרה ו־בצרון,
ראשון־לציון :״אתן לכם 150 מיליון
סיבות טובות להגיד, לא!׳ למערך. כל
לירה שהם מוציאים על הבחירות היא סיבה
טובה!״
#עודד־הדין צבי גילאון, בכנס
פעילים בהרצליה :״קול אחד ישר׳ הלוחם
למען מישטר דמוקראטי תקין, מהדהד יותר
מ־ 119 קולות אחרים, הקופאים על
שמריהם.״
#עורך־הדין אמנון זכרוני, באסיפה
בתל־אביב :״אין כל הבדל בין מפלגות
המישטר הישן. לכולן אותה הצעה
לפתרון בעיות־המדינה: לא לעשות כלום.״

של כמה עסקנים לסכל את השביתה, לא
יהיה מנוס מפילוג האגודה.

מ שטרה
כהא מד נש
שלושה שופטים מחוזיים דנו השבוע שני
אנסים ל־ 12 שנות מאסר, ציינו בגזר־דינם
כי הם מחמירים בעונש, כי ״המעשים הדומים
שאירעו לאחרונה בארץ ושגרמו לקלונה
של המדינה ...ועוררו רגשות של
בחילה בקרב הציבור כולו, מחייבים הרתעה
של עבריינים־בכוח ממעשים דומים
יש להגן על החברה מפני נאשמים כאלה.״
(המשך
בעמוד )30

כ דו רג ל
ה מ כי ר ה

שלו שה ו ארב ע ה חדרי ם כולל סלון
ג דו ל-נו ף וים משתק פי ם מכל דירה
לפני שאתה מחליט על קנית דירה, בדוק
וראה מה אנחנו מציעים לך עבור כספך.
ך * ן— חברת בנין בע״מ, רח׳ דיזנגוף ,16
• 1 1 1 - 1תל-אביב, טל 224549 ,223082 .

שטיחים פרסיים אמיתיים ושטיחי כרמל, במבחר גדול
תיקונים. ניקוי. הערכות

שבן,

בן־יהודד 208 .תל־אביב,
טל 442832 .

באיחור רב נראה היה השבוע כי בכל
זאת מתחילים העניינים לזוז בהתאחדות
הישראלית לכדורגל. היועץ המשפטי של
ההתאחדות הגיש גלירן אישום על מכירת
משחקים לוועדה לחקר שחיתויות
שליד ההתאחדות.
הנס של בית,׳ר. גליון האישום
הוגש לאחר עבודת חקירה מאומצת שניהל
משרד־החקירות ארגוס, המנוהל על־ידי
צמד הבלשים הוותיק תדהר ונחשון.
האשמותיו של היועץ המשפטי של ההתאחדות
מתיחסות לארבעה משחקים. בשלושה
מהמישחקים מעורבת באורת־פלא
קבוצת בית״ר תל־אביב, שניצלה בנס מירידה
בעונה החולפת. האשמותיו של היועץ
המשפטי מראות שוב כי אין נימים
יותר.
בחומר שהוגש להתאחדות נטען כי תוצאותיהם
של המשחקים בין בית״ד תל״
אביב והפועל רמת־גן, בית״ר נגד מכבי
שעריים, ביתיר נגד הפועל טבריה והמישחק
בין שמשון תל־אביב זבני יהודה תל״
אביב, נקבעו מראש.
החוקרים צירפו לגליון־האישום שהגישו
הקלטות של שיחות של עסקנים ושחקנים.
גורלו של המשחק הראשון בין
ביתיר והפועל רמת־גן נחרץ, לפי טענת
המאשימים, בעיקבות הידברות בין אוהדי
הקבוצות. לפי החלטות קודמות של ההתאחדות
אחראית כל קבוצה למעשים
בלתי אחראיים של אוהדיה. המישחק בין
ביתיר ומכבי שעריים נחרץ לאחר הידברות
בין הנהלות שתי הקבוצות, וייתכן
שאפילו ללא העברת כספים.
מה מידת הביסוס של האשמותיו של
היועץ המשפטי יתברר לאוהדי הכדורגל
במדינה תוך שבוע. עצם הגשת גליון־
אישום מסוג זה היה עם זאת הישג נכבד
במאבק לטיהורו של הכדורגל הישראלי.

שבוע ממורמרים במיוחד. למרות המאבק
הממושך אותו הם מנהלים מזה שנים,
כדי להצטרף להתאחדות הישראלית לכדורגל׳
נראה היה כי גם העונה לא יזכו
חובבי הכדורגל בארץ לראות כדורגלנים
וכיפה סרוגה לראשם.
הסיבה לאי צרופם להתאחדות: אנשי
אליצור מבקשים לאפשר להם לקיים את
משחקיהם באמצע השבוע, בקשה שההתאחדות
לכדורגל אינה רואה אפשרות למלא.
הסביר שחקן אליצור בני־ברק, המורה
מרדכי אחרוני* :הקבוצה שלנו קיימת כבר
שבע שנים. לפני חמש שנים פנינו בבקשה
להתקבל להתאחדות ועד היום אנחנו בחוץ.
אנשי ציבור, כמזכיר הכללי של הפועל,
יוסף ענבר, וראש מכבי, שלום זיסמן,
הבטיחו לעזור לנו. סגן שר החינוך אשר
ידלין, וועדת הספורט של הכנסת דנו בעניין
שלנו. עד עכשיו לא זז דבר.
״ענבר נתן הוראה לנציגי הסועל בהתאחדות
שיצביעו בעד קבלתנו להתאחדות.
נציג בית״ר יגאל גריפל הבטיח לנו
שהוא יפעל למעננו. אך כשהתקימה ההצבעה
המכרעת שכחו כולם את ההבטחות.
נציג בית״ר נקרא בדיוק לטלפון
ואנחנו נשארנו בחוץ.״
אנשי אליצור התקשו להבין מדוע לא
יכולות שאר הקבוצות לקיים נגדם שני
משחקים במשך שנה שלמה באמצע השבוע.
הם אפילו הציעו כסף לכל קבוצה לכל
משחק, לכיסוי ההוצאות. מכיוון שבין כך
מועמדות קבוצות אליצור לשחק בליגה
ג׳ ,בה אין קהל במשחקים ובה פועלות
כל הקבוצות על גדעון, נראה היה כי

\ ו ד הדין

הופיעו בעברית
בהוצאת רמדור בע״מ

הספרים שזכו בפרס ראשון
בין יצירות המתח באנגליה
מאת

ג׳ ו אן פלמינג

קובה גאה להציג

כוכב הקולנוע
והזמר הנודע

סוא&ס

11011£110
כוכבת להיטי הג׳ז

!¥141114

ז0£11א¥1
22.9בת־ים
23.9אשדוד
24.9כאר־שבע
מכירת הכרטיסים החלה
ב״עתיד״ ובכל הקופות

.1אפס הוא המספר
בשעת המוות

ואחרי ההופעה
ערב ערב

041110

0א08£מ1

1*141114

זא0£א¥1 ומופעים נוספים בתכנית המלאה-

מועדון הלילה

״צברה״
.2כאשר אתע שר...
להשיג בכל הדוכנים לממכר עתונים

רח׳ הירקון 73ת״א

המאמן הלאומי של הנבחרת, מילובאן
צ׳יויץ׳ ,שהורשע על־ידי ההתאחדות היוגוסלבית
בתיתך בעיסקה של מכירת
משחקים, המשיך השבוע להסתובב בארץ,
לטעון כי הרשעתו איננה סופית וכי
יש לו סיכויים לזכות בעירעור.
צ׳יריץ׳ הורשע שלא בפניו, לא הצליח
במשך כל השבוע להתקשר טלפונית עם
מזכיר התאחדות הכדורגל של מולדתו.
השבוע סיפרו הלחשנים כי צ׳יריץ׳ מתכונן
לצאת למולדתו, כדי לנהל בעצמו את
העירעור על גזר־הדין של הרחקה לכל
ימי חייו מפעילות ספורטיבית.
הפרשה בה היה מעורב צ׳יייץ׳ היתד,
אחת הגדולות ביותר בתולדות הכדורגל
היוגוסלבי. ראשי ההתאחדות שם רצו
להראות, על־ידי חשיפת ד,קנוניות, כי שלא
בעמיתיהם בארצות מסויימות, הם מתי־חסים
לספורט ברצינות ולעבריינים בקפדנות.
הם חקרו את העניין במשך חודשים
ארוכים, והקאריירד, האישית של כמה מראשי
ההתאחדות היוגוסלבית תלוייד, עתה
בענין. לכן לא נראה זד, מתקבל על הדעת
כי לפתע יבוטלו כל ההאשמות וכל העבריינים
יזוכו.
צ׳יו־יץ׳ התהלך השבוע קודר. לגבי
אדם שהקדיש את כל חייו לפעילות ספורטיבית,
היה העונש שהוטל עליו דומה
לגזר־דין מוות. כשהתכונן השבוע להמריא
ליוגוסלביה, דמה לאדם היוצא ל־הלוויית
עצמו.

מאמן צ׳יריץ׳ (שמאל)*
בדרן ללוו״ה

מרביתן תקפוצנה על ההצעה. אך עד היום
לא קפצה אפילו קבוצה אחת.
אנשי אליצור טענו כי ההתאחדות היא
מוסד ציבורי החייב להתחשב בהם ולאפשר
להם לשחק כדורגל במיסגרתו. הם אף
פנו לבית־המשפט בדרישה לחייב את הרק
ראבשבת
התאחדות לקבלם, דחו את הדיון כדי להיאבק
במישור הציבורי, הגבירו מאבקם
מי שחושב שהעיסוק הספורטיבי היחיהשבוע,
לקראת הבחירות.
די בו עוסקים אברכי משי דתיים הוא
הגיב על טענות הדתיים יושב־הראש הזריקת
אבנים בשבת, טועה טעות חמורה.
חדש של ההתאחדות, מנחם הלר :״הישנם
בחורים דתיים כשרים למהדרין ההתאחדות
היא התאגדות וולונטרית, ואין
משחקים כדורגל, בדיוק לפי כללי המשחק
לנו כל אפשרות לחייב קבוצות לשחק בשל
הכופרים. אלא שבעוד שלזרוק אבניגוד
לרצונן. אין גם טעם להעביר הונים
ביום שבת זו כמעט מצווה, הרי
ראה שאיש לא יקיים אותה. העברנו חוזר
כדורגל בשבת אסור באיסור לשחק בין כל הקבוצות באחד המחוזות, בהן
חמור.
היתד, קבוצה של אליצור מועמדת לשחק,
מביתן שהכופרים משחקים כדורגל בושאלנו
את הקבוצות אם הן תהיינה מוכוהחרדים
משחקים כדורגל בכל יום
שבת,
נות לשחק פעם או פעמיים באמצע השבוע.
אך רק לא בשבת, ומכיון שהדתיים אינם
אף קבוצה לא ענתה בחיוב!״
יכולים לשחק אך יורק בינם לבין עצמם,
הפתרון שהציעו מומחים השבוע: לקיים
הרי נמצאים הם במצב ביש מאוד. אלה
משחקים באמצע השבוע ואלד, משחקים ׳ משחקים במוצאי־שבת, לאור זרקורים, כנהוג
במרבית ארצות אירופה.
ביום שבת, וכיצד ייפגשו?
כדורגלן וכיפה. שחקני הכדורגל של
• מימין: עוזרו עמנואל טפר.
הספורט הדתי, אליצור, היו האיגוד
העולת
הזה

לא דנו עם ונ ק ה
לרבקה מיכאלי יש כישרון מיוחד
לאסוף סביבה כל מיני גברים מאוהבים,
מכל מיני מקומות נידחים בעולם. הגבר
האחרון שהתאהב בה היה סטודנט הודי,
הלומד בארצות־הברית.
זה היה במטוס. היא חזרה מסיור באירופה,
יחד עם להקת הסטודנטים, והוא
נסע מארצות־הברית
לחופשה בהודו.
הם שוחחו ביניהם
על הודו, על
ישראל, על עצמם
ועל כל העולם. הוא
הציע לה משקאות
באווירון, הוא הציע
לה לבוא איתו להודו,
ולבסוף הוא
הציע לה נישואין.
היא סירבה. היא
הסבירה לו שבארץ
מיכ אדי
שלה (ישראל, כידוע)
נהוג קודם לחזי׳
אחר־כך לבקר אצל ההורים, ורק אחר-
כך להתחתן. היא ירדה מהמטוס בישראל,
הוא המשיך לנסוע להודו, ומאז הם לא
ראו איש את רעהו עד לשבוע שעבר.
בשבוע שעבר הוא הגיע לתל־אביב. הוא
הסביר לה שהחליט לעבור בישראל בדרכו
מהודו לארצות־הברית. היא שמה אותו במלון׳
נסעה איתו לירושלים, הכירה לו את
ההורים שלה, ואת החברים שלה, ובסוף,
לאחר שלושה ימים, הוא נתן לה מטפחת־משי,
ועזב את הארץ מבלי להציע לה שום
נישואין.
למה? כי במשך כל הזמן הזה היא דאגה
לא להישאר אף רגע אחד לבד במחיצתו.
הוא הבין, כנראה.

צרותיו ש ל רכלו
אחד הרכלנים הגדולים של ניו־יורק הגיע
השבוע לישראל, לפתיחת מלון הילטון.
קוראים לו א1ל וילסץ, והוא כותב
לניו־יורק פוסט ולעוד 150 עתונים. פניתי
אליו, כפנות רכלנית אל רכלן, ושאלתי
אותו :״מה היו סיפורי־הרכילות הגדולים
ביותר שמצאת?״
הוא סיפר לי :״הסיפור הגדול ביותר שלי
היה הסיפור על גירושי אליזכט טיימר
ואדי פישר. באותה תקופה ידעו כולם
שיש רומאן בין ליז לסרטון, אבל איש
לא ידע שהיא עומדת להתגרש.
״אז, נודע לי שעורך־הדין שלה מניו-
יורק נקרא לרומא לסדר שם כל מיני סידורים.
ניסיתי לדבר איתו, אבל הוא לא
רצה להגיד לי שום דבר. יצאתי איתו למסעדה
וכשישבנו ואכלנו התקבל פתאום
טלפון ומסרו לו שליז מקבלת את הגט.
״רצתי עם הסיפור למערכת, אבל כשהגעתי
לשם התברר שהעתון כבר סגור, לא
יכולתי לפרסם את הסנסאציה הגדולה ביותר
של חיי. הכנסתי את זה אמנם לכל
מיני עתונים קטנים, אבל בעתון שלי זה לא
הופיע.
״הסיפור השני שלי היה על גירושי
טרילין מוגרו וארתור מילר. זה
היה ב־ .1960ג׳ון יוסטון עשה את הסרט
שלו איתר, ועם קלארק גייכל. נודע לי
שהיא לוקחת כדורי־שינה בכמות מופרות.
אחר־כך נודע לי שלקחו אותה לבית־חולים,
כדי שתקבל טיפול נגד כדורי־שינה.
״צילצלתי אליה לבית־החולים כדי לברר
אם זו אמת. היא אמרה לי שאם אבטיח לא
לכתוב שום דבר, היא תיתן לי בעוד כמה
ימים את הסיפור הכי גדול שהיה לי. לפי
זה הבנתי שהיא מתגרשת.
״אבל אז שוב לא יכולתי להכניס את זה
מיד לעתון. זה היה ביום הבחירות. צילצלתי
לעורך שלי, והוא אמר שאם אוכל לחכות
עם הידיעה עד לסוף השבוע, לא לספר
אותה לאיש, זה יהיה סקופ עולמי. כך
שמרתי את הסיפור בכיס שלי חמישה
ימים, עד שנגמרו הבחירות.״
שאלתי אותו אם הוא מקבל לפעמים
מתנות מכוכבי־ד,קולנוע. הוא סיפר שהוא
מקבל בקבוקי שמפניה, בקבוקי ויסקי,
סוזדרים, ספרים, דברי־ספורט. הצרה היא,
הוא סיפר, שכל מיצרך חדש שיוצא לשוק
הוא מקבל אותו בבת־אחת, בכמויות גדולות,
מכל השחקנים ביחד. כך יוצא שהוא
מקבל לפעמים מבול של מכשירי־טלביזיה
מתוצרת חדשה, או מבול של עטים, או
מבול של משהו אחר. נראה שקשה להיות
רכלן בניו־יורק.

!816 סניב האצב?

כלף ב רי ס

אין עדיין אף עתרנאי ישראלי אחו שזכה
לקבל מפרקה הירש את הסקופ הבא:
״אני והנסיכה ביאגטלי קורטג׳ ארגון
עומדים להתחתן. היא עזבה את הארץ ביום
הראשון, והיא תקבל את הגט שקה ת! ך
שבועיים.״
הנסיכה ביאנטלי מתגרשת כבר במשך
שנתיים. עכשיו, לאחר שהכירה את פוקד״
היא תסיים את העניין. אחרי שהיא תתגרש
היא תתגייר. היא רוצה ילדים יהודיים.
לא סתם יהודים, אלא יהודים ציוניים.
״הכרתי אותה,״ מספר פוקר״ ״בחודש
יוני בפאריס. זה היה בקוקטייל, אצל
מכרים. לא היתד, בינינו שום אהבה סוערת,
אבל הרגשנו סוב ביחד.
״מה שקישר אותנו בהתחלה היתד, האיטלקית
שלי. למדתי באיטליה חמש שנים,
ואני מדבר היטב איטלקית. יכולנו לשוחח
בקלות. התחלנו לצאת ביחד. בילינו בחברה
של אנשים מלבנון, איראן ומצריים.
״אחר־כך היא נסעה לסיציליה. יש לה שם
אלף דונאם אדמה, יש לה גם בית ברומא,
ובכלל היא מאד עשירה, גם תואר הנסיכות
שלה בא לה מלידה. בעלה האחרון לא היה
לא נסיך ולא עשיר.
״מאוחר יותר קבענו פגישה במונטה־קארלו,
שם התחיל כל העניין להיות רציני.
אחר־כך הרומאן שלנו נמשך בטהרן. אני
נסעתי לשם לרגל־עסקים, והיא נסעה לשם
לבקר את השאה. הוא חבר טוב שלה מאז
שהתגורר אצלה ברומא, כשברח מפרס.
״באוקטובר אנחנו עומדים להיפגש בפאריס,
משם ניסע לרומא. אני רוצה להכיר
את המשפחה שלה, כמו שהיא הכירה כאן
את המשפחה שלי. היא נורא התפעלה מהארץ.
עכשיו היא הציונית הכי גדולה בעולם.״
איש
לא יודע בדיוק מהו הגיל של פוקד,

לאחר שכבר היה נידמה שלא יקרה שום
דבר, מקבד שמלות, בפתיחת הדיסקוטק ש׳׳־
פ רד רי קד! ,הגיעה קשם פתאום מריו;
ונ סן עם שמקת־ערב ארוכה, עם מעי?־
פרפר, ועם רמי גיר. כולם קפצו על המציאה,
הגברים ניגשו אליה לנשק את
ידה ולהגיד לה כמה היא יפה, הנשים
ניגשו לראות אם זה נכון, הצלמים צילמו,
המוסיקה נעצרה, אבל מריה ונסן לא שמר,
לב לכל זה.
היא הסתכלה קדימה וראתה לפניה את
כועז מזור, אחיה היפה של יהודית
מזור. היא הסתכלה עליו, הוא הסתכל
עליה, היא הסתכלה עליו בחזרה, והוא הסתכל
עליה עוד יותר בחזרה.
רמי ניר הסתכל על שניהם ואמר לאח
של מזור :״תתנדף מכאן לפני שאני מנדף
אותך.״ האח של מזור לא התנדף. להיפר•
הוא נשאר שם עד שמריה ניגשה אליו
ואמרה לו :״מדוע הסתכלת אלי?״ הוא ענה
לה :״כי את יפה.״ אז היא אמרה לו לבוא
אליה לחדר. הוא ענה לה :״את באת עם
רמי ניר, ואת תחזרי עם רמי ניר.״ אבל
היא לא רצתה לחזור עם רמי ניר .״הוא
נמאס עלי,״ היא נאנחה ,״הוא כמו דבק״.
לפני שהיא הספיקה לסיים את השיחה,
התנפל הדבק שלה על האח של מזור, העיף
לו משהו בשיניים, לקח את המריד, שלו
והלך משם. אבל מריה היתד, אומללה באותו
ערב. כל הגברים נמאסו עליה. היא
לקחה טקסי ונסעה לך, לאנדיה ובחזרה,
ולאכדיה ובחזרה, וכל הדרך היא בכתה
נורא, עד שנמאס לה והיא חזרה למלון
שלה, לחדר ,118 איפה שגר רמי ניר,
שנמצא מול חדר ,117 איפה שגר הצרפתי
המאוהב שלה.
למחרת התנצל רמי ניר :״אני לא רוצה
שהילד ישתתף בתעלולים של מריה. אחרי
שהוא לא שמע בקולי, ולא הסתלק, ניערתי
לו קצת את השכל.״ מריה לא הגיבה על
זה, היא רק העירה הערה, שהיתר, נכונה
מבחינה חוקית :״אני לא נשואה לרמי•״
בכלל, נמאסו עליה כל הגברים, ועוד
מעט יבוא מילוי האתיטיי, מלו־השרירים
שלה, ויקח אותה מהם .״שיילד!
גראהם כתבה עליו,״ היא מספרת ,״שהוא
מנהל עכשיו רומאן עם איזו דיילת, ושד,דיילת
המיסכנה הזאת צריכה כל הזמן
לפוקר, הירש. כמה ילדים יש לאשתו יודעים.
יש לה שני ילדים. בן 8ובן .10
פוקד, מסכם את נישואיו־לעתיה ״זוהי
הפעם הראשונה בחיי שאני מרגיש טוב עם
אשד, שגרתי איתה. זוהי אשד, המסוגלת
לסובב כל אחד סביב אצבעה. יש לה המון
שארם.״

פוקה והנסיכה
הירש. את הגיל של הנסיכה שלו יודעים.
היא בת .32 איש לא יודע כמה ילדים יש

הכדד והפרט
יש לי סיפור חדש על יונה לוי. לא, אני לא מתכוננת לספו ״בס שוב על הגירושין
שלה. זה נגמר. הפעם הסיפור הוא על נישואיה. בידוע, מתיר החוק העברי לגרושה להתחתן
שנית רק שלושה חודשים לאחר גירושיה. יונה לוי נמצאת עתה בחודש השני שלה, והיא
מחכה בכליון־עיניים לשלישי.
הבעל הבא שלה, אליק, הכיר אותה עוד בשכונת מחלול. הוא היה גדול ממנה בחצי־שנה
והם שיחקו יחד בג׳ולים. אחר־כך הוא הלך לקיבוץ תל־יוסף, היא התחתנה, החלה
בקאריירה של רקדנית, נסעה לחוץ־לארץ, והכירה את העולם.
עכשיו היא גרושה. היא ויתרה, כנראה, על הקאריירה שלה, ועומדת ליהפך תברת־קיבוץ
נאמנה, אשתו של חבר־קיבוץ נאמן.
׳ן ןי

אין רע בלא טוב, במיוחד כשהמדובר הוא במירה גרא. בימים אלה היא קיבלה תפקיד
חשוב, בתור האחראית לבית יצירות־האמנות הישראליות בניו־יורק. התפקיד ניתן לה מטעם
קרן התרבות אמריקה־ישראל, והיא יצאה באושר למקום־עבודתה החדש.
הצרה היחידה היתד, שבעלה־לשעבר, מאיר גרא, לא הירשה לה להוציא את בנה מישראל.
היא השאירה את הבן בארץ, ויצאה לחוץ־לארץ בגפה.

מה יעשה ש מו לי קקר או ם אם עירעורו יידחה, והוא ייאלץ לשבת בבית־סוהר במשך
חמישה חודשים? הוא יעלה זכרונות. הוא אוסף אותם עכשיו. הזיכרון האחרון שלו יהיה
זכרונה של אודטה.
כשאודטח היתה בארץ, איש לא ידע מה בדיוק היא עשתה כאן. עכשיו, לאחר נסיעתה,
התברר שהיא בילתה עם שמוליק קראום. בהתחלה חיא לא עשתה איתו שום דבר מיוחד.
היא באה לעומר כאיים, ראתה אותו, רקדה איתו. אחר־כך הפך הריקוד לרומאן, הרומאן
הפן לרומאן סוער, הרומאן הסוער הפך לפרידה נרגשת, והפרידה הנרגשת תהפוך, בעוד
כמה זמן, לזיכרון.
•16-7

נ מו ח סו

בועז מסתכל כמריה (משמאל, רמי)

רמי תוקן? את כועז
לשמוע את השירים שלי. כשהוא יגיע,
אני אראה לו את הקטע הזה, כדי שלא יכעס
עלי בגלל רמי.״
בינתיים, מלבד עם רמי היא מבלה גם
עם הצרפתי המאוהב שלה, שנסע אחריה
מצרפת עד למלון, והגיע עד לחדר שממולה.
לפני כמה ימים היא יצאה איתו לעשות
סיבוב־קניות, והוא קנה לה איזו טבעת
קטנה עט 16 יהלומים ב־ 600 דולאר. אלא
שזה באמת לא רציני, כי כל הגברים באמת
נמאסו עליה.

סוף־סוף עוגה בעיית העוגות של יורם גרום נפתרה.
לפני פחות מחצי שנה הוא התגרש מאשתו,
הבמאית אלינו! גדום. לאחר הגירושין
הוא סיפר לי שאשתו היתה, אומנם, לעזר
כנגדו, בכל סרטיו, אבל במשך כל זמן
נשואיהס, חמש עשרה שנה היא לא אפתה
לו אף עוגה אחת טובה. לכן הוא התגרש
ממנה.
עכשיו, לאחר חצי שנה של רווקות, הוא
התחתן שנית. אשתו החדשה היא סאכדרד!
מיטלמן חיילת בת .19 היא אומנם לא
אמנית, אבל היא תהיה בזמן הקרוב, כי זה
עתה גמרה בית־ספר לאמנות שימושית
בגבעתיים.
יתכן שגם היא, כמו אשתו הראשונה,
תעזור לו בסרטיו. מה שבטוח הוא שהיא 1 תעשה לו הרבה עוגות.

הרוקד 0וקוו ־ השותים שתו ־ הנואמים ]אגנו -אבל את
שמפניה -יין -ריקודים -צחוק -
שמלות. מלון ״הילטץ׳׳־תל־אכיב נחנך.
לוי אשכול נאם גהתלהבות על הניצחון הגדול שניצחה ישראל את
החרם הערכי. קונראד הילטון הזקן שלח מיכרק נלהב על הפעולה
הנועזת נגד החרם הערכי. כולם דיכרו על הניצחון הגדול, ואיד נוצח

ם ון*־סון* החרם הערני ואיד יתרגז גמאל עכד־אל־נאצר כקאהיר.
ורק על שאלה אחת לא דיבר איש. לא היה נעים לדכר עליה כהזדמנות
חגיגית זו. כמה עלה ה״ניצחון״? למי היה דרוש? ומי שילם
את המחיר?
על שאלות אלה ניתנת התשוכה להלן.

ר•* ל מיליונר אמריקאי הגון מתחיל את דרכו כמצחצח־נעליים או כמחלק־עיתונים. זה
^ ידוע.
כל מיליונר ישראלי הגון מתחיל את דרכו כפקיד בכיר במשרד ממשלתי כלכלי. זה ידוע פחות.
ולאו דווקא — כפי שמלעיזים המלעיזים — מפני שלפקידים בכירים יש פרוטקציה, וזה
חשוב במדינה שבה כל התעשרות תלויה בממשלה. וגם לא מפני שפקידים בכירים יודעים
מראש את תוכניות הממשלה, ויכולים לקפוץ על המציאה. גם זו עלילה.
אלא מפני שלפקידים בכירים ניתנת הזדמנות
של זהב לקבל חינוך גבוה במדעי־הכלכלה
הישראלית, שהם שונים מכל מדעי־הכלכלה
בעולם. העבודה של הפקיד הבכיר
היא כולה מעין קורס אוניברסיטאי כהתעשרות.
מובן,
לא כל אדם יכול להפיק מכך
תועלת, כשם שלא כל מצחצח־נעליים אמריקאי
הופך למיליונר. אבל כאשר ניתן
קורם זה לגאון־מלידה, הוא יגיע רחוק.
עד למלון הילטון, למשל.
זאת מוכיחה דרך־הייו המופלאה של מי
שהיה פקיד בכיר במשרד המסחר־והתעשייה,
וכיום האיש הנל־יכול במלון הילטון —
עמנואל סלע.

כדי לעזור לממשלת ישראל לקנות את הרעיון, יש לעטוף אותו בעטיפה נוספת:
עטיפת ההשקעה מן החוץ. יש להצהיר, כי מאחורי הרעיון עומדים בעלי־הון גדולים באמריקה.
השלב הבא: משרד המסחר והתעשייה מאשר את התוכנית, ומאותו רגע משוכנע המנגנון
כולו כי הקמת המיפעל המוצע היא צו לאומי עליון, אשר יפורר את החרם הערבי, יפתח
את הארץ, יתן דמות חדשה לכלכלה הישראלית.
אז קא השלב האחרון: משרד המסחר והתעשייה הופך ממאשר התוכנית — למשקיע
הגדול בביצוע התוכנית.
זאת התורה כולה.
ואילו היוזם הופך לבעל המיפעל ולבעל
בעמיו.

** מנואל סלע, ברוב צניעותו, אינו
מכחיש כי הקמת מלון הילטון בתל־אביב
היא הדגמה מושלמת של תורה זו.
אבל הוא לא רוצה לקבל את תואר היוזם
של הרעיון. הוא נותן את זכות־היוצר
לממשלת ישראל בכללה, ולטדי קולק וצבי
דינשטיין בפרט.
אבל גם צניעותו של סלע אינה יכולה
להסתיר צירוף תאריכים בהיסטוריה של
התפתחות הרעיון ובהיסטוריה האישית של
נשא חברת אמיבק, הוא עמנואל סלע.
לפי הפרסומים הרשמיים, נולד הרעיון
של הקמת מלון הילטון בתל־אביב במוחם
של קולק ודינשטיין בשנת . 1956 באותה
שנה עצמה חזר סלע ארצה מלימודיו ב־הארווארד.
הרעיון הגדול לא הוליד שום
תוצאה מעשית. במשך ארבע שנים לא הצליחה
ממשלת־ישראל לשכנע את קונראד
הילטון הזקן לשבור את החרם הערבי ולתת את שמו למלון בישראל. רק בשנת 1960
הסכים הילטון לרעיון.
בשנת 1959 עזב סלע את הארץ בפעם השנייה, ונסע לארצות־הברית. כעבור שנה נתן
הילטון את האו־קיי שלו. עוד לפני כן, ממש מעשה חזון כלכלי, יסד סלע את חברת
אמיבק, שמטרותיה המוצהרות היו לגייס כספים להשקעה בפיתוח הכלכלה והתיירות בישראל.
עד החלטת קונראד הילטון לא הספיקה החברה להשקיע כסף בשום ענף תיירות בארץ.
כך, במקביל, נוצרו שתי עובדות בלתי־תלויות זו בזו: מצד אחד נולד הרעיון להקים את
המלון הענקי, ונתקבלה הסכמתו של הילטון הזקן; מצד שני הקים עמנואל סלע, הפקיד
הבכיר לשעבר, חברה להשקעה בענף התיירות בישראל.
כאשר הגיע לארצות־הברית נציג מדינת ישראל, ב־ ,1960 כדי לחתום על הסכם עם חברת
הילטון, התאחדו שתי העובדות: ביצוע הרעיון נמסר לידי חברת אמיבק, כנוחה ביותר, וזאת
למרות שהתחרו בה שלוש חברות אמריקאיות גדולות.

הפלמ״חגיק חיפש את המחר
ן•* מנואל סלע ,41 ,מעפיל, פלמ״חניק,
^ מפקד מישמר החופים, קיבל את ד,שכ־

בנשף מפואר, שהתקיים השבוע, נחנן מלון
הילטון תל־אביב. בתמונה למעלה: ראש הממשלה
לוי אשכול לוחץ את ידו של קונראד חילטוך הבן. מאחוריו נראה עמנואל סלע.

שמפניה ולחיצת-יד

לתו היסודית בכלכלה ישראלית כעוזר למנהל הכללי של משרד העבודה, בימי השר
המפ״מי מרדכי בנטוב. מה שלמד שם הבהיר לו, כי עליו לקבל השכלה גבוהה יותר, ועל
כן ניתק את עצמו מן הארץ שבה לחם, ויצא ללמוד באוניברסיטאות של ארצות־הברית.
אך את השכלתו הגבוהה באמת לא קיבל רק באולמות ההרצאות של אוניברסיטת האתוארד
המהוללת, כי אם בחדרים של משרד המסחר והתעשייה בישראל. בתור ממונה על אזורי־הפיתוח
מטעם המשרד, יכול היה לעקוב אחר הקורם הגבוה ביותר בתורת ההתעשרות.
הוא לא התעשר אישית מתקופה זו. אבל הוא ראה מאות אנשים מתעשרים על חשבון
מדינת־ישראל, בעידודו הפעיל של משרד המסחר והתעשייה.
הם לא התעשרו על־ידי רמאויות וגניבות, כי אם בעזרתה של השיטה הכלכלית אשר
פותחה בימי היות לוי אשכול שר־האוצר, ופינחס ספיר שר המסחר והתעשייה. עמנואל
סלע לא רכש בתקופה זו רק את הידע התיאורטי; הוא רכש את ידידותם של יוצרי־התורה
הזאת. אחד הקשרים הטבעיים היה הקשר עם ד״ר צבי דינשטיין, המכהן בשנים
האחרונות כמנהל רשות ההשקעות וגם כממונה על המטבע הזר.
מצוייד בתעודת־הלימודים הבלתי־כתובד, של משרד המסחר והתעשייה, יצא עמנואל סלע
להגשים את התורה הכלכלית שלמד הלכה למעשה. הוא יכול היה לעשות זאת במצפון
נקי שכן לא הוא יצר את השיטה. הוא רק החליט ליהנות ממנה כפי שנהנו אחרים
לפניו, בסיועה הנדיב של ממשלת ישראל.
הכללים של תורה זו פשוטים: בראש וראשונה יש למצוא רעיון נוצץ, אותו אפשר
למכור לממשלת ישראל. הדרך הטובה ביותר למכור רעיון זה היא לנגן על הנימה הלאומית
והבטחונית, לטעון כי הגשמת הרעיון המוצע תהיה נצחון גדול על הערבים.

שרשרת של מיקרים

קונראד לא הפכים

ך• י ״ י ץ היה גזור לפי התורה הכלכלית שלמד סלע במשרד המסחר והתעשייה. הוא לא
| | דיבר על הקמת מלון מפואר על־ידי חברת הילטון הבינלאומית. כי הילטדן אינו מקים
בתי־מלון. הוא רק מנהל אותם, תמורת ס/ס 30 מן הרווחים.
מדוע דווקא הילטון? מלונות הילמון הם שם־דבר בעולם. אבל מדינת־ישראל כבר הספיקה
לעודד משקיעים רבים, כדי שיבנו רשת של בתי־מלון מפוארים בארץ, כמו דן, דן־
כרמל, אכדיה, שרתון וקיסריה. ניבנו מלונות־פאר כה רבים, שהתקבלה לבסוף החלטה
רשמית של הממשלה, כי אין לעודד בכספים ממשלתיים בתי־מלון ענקיים כאלה, כי אם
דווקא בתי־מלון צנועים יותר, לעידוד התיירות העממית.
על־מנת לעקוף החלטה זו, היה דרוש נימוק יסודי בתורת הכלכלה הישראלית: בטחון
המדינה, ושבירת החרם הערבי. השם הילטון סיפק נימוק זה. לא חשוב אם המדינה זקוקה
למלון מסוג זה. העיקר שהערבים יתנגדו להקמתו. ואם יהיה קונראד הילטון מוכן לצפצף
על החרם הערבי — חייבים להקים את המלון שיוכל לשאת את שמו.
מה עוד, שהתוכנית המקורית דיברה על השקעה צנועה־יחסית( .וגם זאת, ייאמר בורך
אגב, תכונת־יסוד של התורה הכלכלית: תמיד יש להציע תוכנית מקורית צנועה־יחסית, ורק
לאחר מכן, כאשר הממשלה כבר שקועה עמוק בבוץ, יש להגדיל אותה).
הצניעות יחסית מאוד. במיקרה המסויים הזה: נאמר כי הקמת המלון תעלה 10 מיליון
דולאר, שהם 30 מיליון לירות. עתה, עם פתיחת המלון, מסתבר כי הושקעו 50 מיליון לירות.
ממשלת־ישראל, שכבר השקיעה מאות מיליונים של דולארים כלאחר־יד במיפעלי פיתוח,
לא נבהלה מן ההצעה של 10 מיליון דולאר. היא רק דרשה מאמיבק, שחברה זו תשקיע
2.5מיליון דולאר בעצמה. היתר תקבל כהלוואה מממשלת־ישראל.
אמיבק עשתה זאת בלי קושי. להיפך: היא הצליחה לגייס הון של 7.5מיליון דולאר,
במקום ה־ 2.5מיליון הדרושים.
אבל אין לראות בכסף זה הון־השקעה במובן המקובל. כלומר: הון אשר משקיעים מסתכנים
להפסיד אותו, או מסתכנים בהשקעתו הבלתי־כדאית. אמיבק גייסה את הכסף מפני
שממשלת ישראל הציעה לה תנאים ששום בעל־הון אינו יכול לחלום עליהם.
מה הם תנאים אלה?

מיליונים, מיליונים

* שיא חפרת אמיבק הגיע לארצות־הברית בלי הון. אך לעומת זאו ^ זיו סיו ^ מ כ ^
^ רת איגרת־חוב של מילווה־הפיתוח של ממשלת־ישראל. הוא השתית את המיבנה של
חברתו על אותו עיקרון: למכור איגרות־חוב, אשר ממשלת ישראל תהיה ערבה לערכן.
כאשר יצא סלע לגייס את ההשקעה היסודית של 2.5מיליון דולאר, הוא הציע למשקיעים
האמריקאיים איגרות־חוב, נושאות ריבית של 6.50/0לשנה. ריבית זו גבוהה ב־״ 2.50/מן

מהיד המיליונים שילם אדם שלא הוזמו לרקוד, לשחות ולנאום ־ אתה
הריבית שממשלת ישראל משלמת על איגרות־המילווה שלה, וגבוהה מן הריבית שהיתר,
מקובלת בכל עסקי־ר,כספים בארצות־הברית באותה תקופה.
אבל איש לא היה קונה איגרות־חוב של חברה חסרת־הון. רק כאשר הבטיחה ממשלת
ישראל לערוב להשקעה זו, הפכו איגרות־החוב לכדאיות. ישראל לא ערבה רק להשקעה
עצמה, אלא גם לתשלום הריבית. לכל קונה איגרת־חוב הבטיחה ממשלת ישראל לשלם
את הריבית השנתית במשך 12 שנה מיום פתיחת מלון הילטון בתל־אביב —
במיקרה שהמלון לא ישלם בעצמו, מרווחיו, את הריבית ד,זאת *.בשנת 1980 יגיע זמן
פדייתן של איגרות־החוב. באותה שנה מובטח לכל רוכש כי יקבל את כספו חזרה, בדולארים.
במיקח־ ,הצורך, מידי ממשלת ישראל.
אילו היתד, זאת כל העיסקה, היתד, זאת פשוט הלוואה לממשלת־ישראל — אם כי בריבית
גבוהו־,־יחסית — באמצעותה של אנזיבק. אבל אז היתד, הממשלה הופכת בעלת מלון הילטון.
אלא שבעיסקה שבוצעה עם אמיבק, אין הממשלה בעלת המלון. תמורת ההלוואה הזמנית
שלהם, הופכים רוכשי איגרות־החוב, וחברת אמיבק, לבעלי המלון, מבלי שיסכנו אף לרגע
אחד את כספם.
כיצד נעשה הדבר?
כאן נכנסת לתמונה חברה נוספת: חברת מלונות בינלאומיים בישראל. חברה זו היא
בעלת מלון הילטון תל־אביב.
לחברת מלונות בינלאומיים בישראל אין כסף משלה. הוא בא כולו ממכירת איגרות־החוב,
שהוצאו על שמה ואשר אמיבק לקחה על עצמה את הפצתן. בצורה זו נמכרו איגרות־חוב
ב־ 7.5מיליון דולאר, וכסף זה — שהוא למעשה הלואר, קצרת מועד — שימש
להקמת המלון. הלוזאה נוספת 5.5 :מיליון דולאר, מממשלת ישראל. ביחד 39 מיליון לירות.
מכיוון שסכום זה לא הספיק להקמת המלון, חייבת ברגע זה חברת מלונות בינלאומיים
סכום של 11 מיליון לירות לספקים שונים. הספקים אינם מודאגים במיוחד. אם הברת
אמיבק לא תצליח למכור איגרות־חוב נוספות, ולהעביר את הכסף כהלוואה לחברת מלונות
בינלאומיים, תקבל אמיבק הלוואה נוספת בסכום זה מממשלת ישראל, ותעביר אותה לאותה
כתובת.
מי הם בעלי חברת מלונות בינלאומיים בישראל, אשר במרכזה עומד עמנואל סלע?
הון המניות של חברה זו מגיע בסך הכל ל 650 אלף דולאר.
בעלת המניות הגדולה ביותר היא חברת אמיבק. המניות האחרות חולקו לפי המפתח
מניות בנות 5דולאר לכל מי שרכש איגרות חוב של אלף דולאר באמיבק,
של עשר
עם זכות לרכוש בעתיד חמש מניות נוספות. כלומר: כל מישרוצה להיות בעל מניות
בחברת מלונות בינלאומיים, חייב לקנות איגרות־חוב באמצעות אמיבק.
ב־ 1980 יקבלו כל קוני־האיגרות את כספם בחזרה, ובזאת יתבטלו איגרות־החוב של
חברת מלונות בינלאומיים. אבל הם ימשיכו להיות בעלי־ד,מניות של החברה — כלומר :
בעלי מלון הילטו!.
המלון שווה כיום 50 מיליון לירות. אבל בעליו ישלמו רק 650 אלף דולאר, בדי
לרכוש את החברה!

הממשלה תיתן הפל

^*היום ועד שנת 1980 תשלם חברת מלונות בינלאומיים ריבית לחברת אמיבק על ההל־
)2וואד, שהיא נתנה לה. ריבית זו, לפי חישובי החברה, תגיע ל־ 1.2מיליון דולאר לשנה.
את הכסף הזה מקווה הנהלת חברת מלונות בינלאומיים לשלם מתוך רווחיו של המלון.
החשבון החזוי: אם תהיה תפוסת המלון בשנים אלה בין 6070ל־־/ס ,70 יהיה הרווח הנקי

השנתי 1.6מיליון דולאר, ואז לא תר,לה בעייה לשלם את הריבית. אבל מכיוון שמתוך 1.6
מיליון הדולאר תהיה החברה חייבת לשלם לחברת הילטון 307,עבור ניהול והענקת השם
הילטון למלון בתל־אביב, עלולה ההברה להתקשות בתשלום הריבית. מכל מקום, דבר אחד
ברור, אף לפי התחזית הוורודה ביותר של ראשי החברה: היא לא תוכל להחזיר עד שנת
1980 את ההלוואה שקיבלה מאמיבק, וגם לא את ההלוואות שקיבלה מן הממשלה.
במיקרה זה יקרה מה שקורה ברוב מיפעלי הפיתוח בארץ, ומה שלמד עמנואל סלע
במשרד המסחר והתעשייה: כדי לא לסכן את קיומו של המיפעל, תיתן הממשלה הלוואות
חדשות, כדי לפדות את איגרות־החוב.
במיקרה זד, ייווצר המצב הבא: בעלי איגרות־החוב יקבלו את כספם בחזרה, וימשיכו להיות
בעלי מלון הילטון בתל־אביב. הממשלה תלוזה לחברת מלונות בינלאומיים את 50 המיליון
הדרושים להחזרת ההלוואה הראשונית שקיבלה מאמיבק. מלון הילטון ימשיך להתקיים
ולארח את עשירי הארץ והעולם, כשממשלת ישראל לבדה נושאת באחזקתו ובמימונו.
גם אם לא יהיה כסף לבניית בתי־ספר, או להעלאת תשלומי הסעד לנזקקים, תמשיך
ממשלת ישראל להזרים מיליונים למלון־הפאר, כי היא לא תרצה להודות בכשלון.

איך ליהפך למיליונר

**1י יריוויח מכל העיסקה הפנטסטית?
0 7 2ירוויחו אלה שקנו את איגרות־החוכ. הם יקבלו ריבית שנתית בטוחה על
כספם, מבלי שתהיה נשקפת כל סכנה לכסף זה. לאחר שתוחזר להם הקרן, הם יישארו
בעלי־מניות בחברה, שהיא בעלת מלון הילטון.
׳ס תרוויח חכרת ״אמיכק״ .בעלי החברה קנו, בעצמם, איגרות־חוב של החברה בסך
1.5מיליון דולאר. הם יקבלו את הריבית שמקבלים יתר רוכשי איגרות־החוב, ובשנת 1980
תוחזר להם הקרן. אבל הם יקבלו עוד יותר מזה: בעוד שבעל איגרת־חוב רגיל יוכל לרכוש
עשר מניות בחברת מלונות בינלאומיים תמורת כל אלף דולאר, יוכלו הם לרכוש 15 מניות.
ס תרוויח גם חכרת־כת של ״אמיבק״ ,שבאמצעותה נמכרו ויימכרו איגרות־החוב.
חברה זו גבתה 870 עמלה על מכירת האיגרות. הכנסה זו עד היום 600 :אלף דולאר, אשר
יחולקו בין בעלי חברת אמיבק, לאחר ניכוי העמלה ששולמה לבנקים.
ס ירוויח עמנואל סלע, שהוא בעל 1570 מחברת אמיבק, מבלי שהשקיע פרוטה.
אך הוא השקיע דבר שלא יסולא בפז: את נסיונו בתורת הכלכלה וכפקיד בכיר במשרד
המסחר והתעשיה, נסיון שלימד אותו בעליל כיצד ליהפך מיליונר בישראל — מבלי
להשקיע פרוטה.

• פיתוי נוסף לרוכשי־האיגרות: ממשלת ישראל הרשתה להם לרכוש איגרות מלון הילטון
תמורת איגרות מילווה הפיתוח, הנושאות רק 47,ריבית. איגרות מילווה הפיתוח, בסך 1.9
מיליון דולאר, אומנם הומרו באיגרות הכדאיות יותר.

גובוין מחייו ומנהל, אשבור מדבו עם סלע(באמצע ניס הירטון) בנתיחת המדון

עו ב הנון

לעזות 01*11
ביום שישי בלילה נסענו עם יעל דיין להציל
את אשדוד. זה לא מצחיק. בחורה הקופצת לערב
אחד לישראל ובמקום לבלות בה כמו שצריך
בתל־אביב — יוצאת ליישוב מרוחק ומסכנת
את נפשה — אינה בחורה מצחיקה. שאלת חיים
ומוות אינה בדיחה. ואשדוד בסכנה. נכון, כאן לא
יודעים מזה, אבל עובדח שביוון ידעו.
עוד באותו לילה גורלי שמעתי הסבר מפורט
על המצב מפי יעל דיין בעצמה:
אנחנו כידוע חיים במשטר פחד ורמייה. אנשים
ממש מפחדים להגיד מה שהם חושבים.
לדוגמא, הם מפחדים להגיד שהם בעד בן־גוריון,
ציינה יעל בפנים חיוורות. משטר פחד זד. הגיע
לשיאו באשדוד. כל התושבים שם, אחד־אחד,
הם כידוע בעד בן־גוריון. אבל מה? מרוב פחד
הם לא מעזים להודות בזה בגלוי, וזאת הסיבה
מדוע כל התושבים, אחד־אחד, אומרים שהם
בעד אשכול. הפחד שולט.
״ראינו שזה פשוט לא יכול להימשך כך׳״
נאנחה יעל ,״והחלטנו כמה ממתנדבי רפ״י
צעירים (מר״ץ) מתל־אביב להביא לאשדו־דאים
ביטחון ושמחה. להוכיח להם שבאמת אין
להם מה לפחד, כי אנחנו ה־&אא! שלהם.״
^ לא רגיל. הבק מלא המרץ והזה
היה
תנופה של צביה׳ הבת של חצקל מכסית. הבק
הרענן של בעלה. של החתיכה העולמית רות
טולצ׳ינסקי־יעקובסון ובעלה. של מועמד הכנסת
אמנון גולן, של הדוגמנית עלמה בן־פורת, של
העיתונאי עזריה רפפורט, ובעיתונים גם כתבו
שיהיו שם האמנים יהודה אפרוני, יוסי ו הוקי,
וחבורת־האש, וינאמו.
בכניסה לאשדוד שאלה יעל, בחשאי׳ קצת
מודאגת, אשדודאי אחד :״תסלח לי, מד. המצב
שם? יש איזה התקהלויות גח״ל? מהמערך אני
לא מפחדת!״
״פארלה־וו פראנסד?.״ שאל האשדודאי.
היא הצטחקקה אלי :״מה, בכלל אני לא מפחדת
מכלום. מה כבר יכולים לעשות לי?״
״עגבניות!״ הערתי לה בעדינות.
״מה פתאום שיזרקו עלי עגבניות!?״ היא
כעסה .״רק בגלל שלא הייתי בארץ אסור לי כבר
להביע דעות פוליטיות? ! מי בכלל יודע מתי
אני בארץ ומתי לא! אולי אני מסתתרת כל
הזמן בעין־הוד?״
״אולי !״
״אבל במקרה כן הייתי בחו״ל. אלא מה,
קראתי את כל העיתונים, ואני מבינה בפוליטי קה.
שיבואו אלי כל האנשים שטוענים נגדי
ואני מוכנה שיעשו בינינו תחרות מי מבין יותר
בפוליטיקה. אני׳ אני יודעת טוב מאוד מה זה
הסתדרות! תשאלי אותי מה זה בחירות, ואני
אגיד לך.״
הרחוב הראשי באשדוד היה מואר בניאון ו מוצף
ילדים רעננים שצעקו ״אשכול לשלטון!״
חייכנו אליהם בהבנה וידידות כי ידענו שהם
מתטונים להגיד ״בן־גוריון לשלטון״ ,וזה רק
הפחד שמנע מהם.
הילדים באשדוד הם תופעה מיוחדת באיזור.
קודם כל בכמות. אי־אפשר לעבור ברחוב בלי
לראות ילד. אין ספק שהם כוח באשדוד ובזמן
האחרון הם אפילו אלמנט פוליטי רב־השפעה.
הם התחילו להשתלט על עמדות מפתח.
ביום השלישי הגורלי הזה הם כבשו את בית־הקפה
היחידי ברחוב הראשי. הם היו הסדרנים
שכיוונו את הילדים הצעירים יותר למקום ה־מיפגש
על שפת־הים. אפילו התזמורת הצבאית

שצעדה לכיוון הים, בפיקודו של בן־שמחון,
היתד. מורכבת מעשרה מתופפים בגיל שמונה,
וחצוצרן בגיל תשע. עשרים ילדים לקחו איתם
את הוריהם לשפת־הים כי פחדו להשאיר אותם
לבד בבית, ללא השגחה.
בחור מתל־אביב, שכולם קראו לו יעגק׳ל,
הציב חמש נורות לוקס סביב הבמה הזעירה,
ואמר ליעל :״תראי, זה רכוש פרטי שלי, ואני
רוצה הכל בחזרה.״
״טוב־טוב, זה יהיה בסדר,״ אמר בחוסר־סב־לנות
המועמד־לכנסת גולן.
״מה יש, מה אתה מתעצבן,״ התעצבן יענק׳ל,
״בסך הכל אמרתי שזה רכוש פרטי ואני רוצה
הכל בחזרה.״
ואז עלתה חבורת־האש על הבמה ופצחה בנאום
בחירות עליז, אל גינת אגוז. אבל הילדים
עד גיל 17 רק הסתכלו ואמרו ״יחי אשכול!״
״תראו, חבר׳ה״ ,נטל את המיקרופון בן־
שמחון ,״אין לכם מה לפחד כאן: אתם יכולים
להגיד כאן מה שאתם חושבים!״
״יחי אשכול!״ צעקו הילדים.
״כמה שהם מפחדים,״ העירה לנו יעל בגלי־רחמים
,״הפחד ממש מושרש אצלם!״
״תראו, חבר׳ה,״
בן־שמחון,
התחנן
״אנחנו מעונייגים לעזור
לכם. תהיו חופשיים,
ותגידו מה
שאתם חושבים.״
״יחי אשכול!״ צעקו
החברה בהתלהבות.
חברה,״
״תראו,
ביקש שמחון ,״אני
רוצה להגיד לכם
מה הם ראשי התי בות
של רפ״י. תח זרו
אחרי.״ הוא שם
יד על הראש ואמר
לאט־לאט :״ריש —
לחושבים !״ ראש אחר־כך הוא שם יד
על הפה ואמר :״פה
— פה למדברים!״
אחר־כך הוא הניף יד
לשמיים ואמר :״יוד
יעל דיין
— יד למצביעים.״
לא עזר. הילדים
פחדו, וכל הזמן הכריזו, יחי אשכול״.
״גולן!״ התפרץ יענק׳ל בקול היסטרי ,״אני
מזהיר אותך שאם יקרה משהו למנורות הלוקם,
אתה מחזיר לי חדשות!״
מאז תחילת הכנס עברו בסך הכל עשרים
דקות. אבל ההורים היו עייפים ורצו לישון וה ילדים
התכוננו לקחת אותם הביתה ולהשכיב
אותם לישון. יעל הטילה את התותח הכבד של
הערב למערכה. הימנון רפ״י. המנגינה לפי
סאלאח שבאתי, והמילים בעיבודו של עזריה
רפפורט.
בחור בשם רפי הוסטובסקי׳ יושב־ראש תא־הסטודנטים
של רפ״י, נטל את המיקרופון ושר :
״אני פה משיח הזקן /פה הכל ביחד נתקן /
אין לנו כסף /אך אין בלב מורא /אם רק
תתנו /נביא לכם תמורה! /איזה גיבור ה איש!
/אין טוב ממנו! /אם כי הוא כבר
קשיש /גבר עודנו /שוב הוא כולו תוסס /
רפ״י רופא לו /כ״ף־אל״ף מתנוסס /מרץ נותן
לו /טוב למשיח /טוב — בוהוהוהוהו /רפ״י
הופך מיעוט לרוב — בוהוהוהו.״
״בווווווווווז !״ זעקו האשדודאים הפחדנים,
חסרי התקנה.
״תראו, חברה,״ נטלה סוף־סוף הפוליטיקאית
דיין את המיקרופון,, ,אין לכם כאן ממה לחשוש.
אתם יכולים להגיד מה שאתם חושבים. נעזור
לכם. לא איכפת לי עאתם בני 14ו־ ,12 אני
יודעת שעוד תגדלו. אני לא כמו ראש הממשלה
שלנו שאומר, ,מה איכפת לי בעוד עשרים

פתאום קרה דבר מזעזע.
צלילי חצוצרה בהירים נשמעו באפלת־הלילה,
ממרחק מאה מטר. עמדה שם, מול אורות ה־לוקס,
תזמורת המערך וניגנה אל גינת אגוז.
כל הילדים לקחו את ההורים על הידיים, ורצו
לרקוד אצל המערך.
יעל וכמה חברים מתל־אביב נותרו מיותמים
על החול. זה היה עצוב. הכנס תם לפני שהוא

התחיל. מייד נערכה מועצת־שדה דחופה איך
להחזיר את האשדודאים לשטח.
״אולי אני אביא עוד מנורת לוקס אחת,״
הציע זה שקוראים לו יעגק׳ל ,״אבל בתנאי ש תשמרו
עליה; זה רכוש פרטי.״
עזריה הציע שחבורת־האש תנגן שוב .״טוב,
הברה, נגנו,״ אמרה יעל. סוליימן הגדול רץ
מייד למזוודה, לבש את האקורדיון ויחד עם
הלהקה שלו התחילו לשיר בכל הכוח והגרון
האנושי אל גינת אגוז.
קצת זה עזר. עשרים ילדים שרצו קודם אל
המערך, חזרו בריצה ליעל .״אפשר להזמין
אותך לרקוד?״ הם שאלו ויעל הצטרפה למעגל
משולהב וסוער של עשרים אשדודאים.
ואז, לפתע, נשמעו צלילי החצוצרה הבוגדת
של המערך, שקרעה את מעבה הלילה בשיר
ושאבתם מים בששת. הילדים רצו לכיוון המע רך
ושוב נותרה יעל לבדה על החול.
״הורה־אגדתי ! דוורה־אגדתי !״ צווח יענק׳ל
לסוליימן הגדול ,״נגן חזק, בכל הכוח ! אבל שמע,
אני מזהיר אותך, שאם תשבור לי את הלוקם,
אתה מחזיר לי חדש.״
סוליימן ניגן את ההורה־אגדתי בכל כוחו
והלהקה שלו שרה בצווחות־אימים. ואומנם,
פתאום ניראו מכיוון המערך שני ילדים רצים
לעבר יעל. הם הזיעו ונשפו מרוב הריצות
הלוך ושוב, אבל למרות הכל, יצרו מעגל קטן
בארבע זרועותיהם, ושאלו את יעל ״מצטרפת?״
היא הסכימה ושלושתם התחילו לרקוד. אבל
אז בדיוק הפסיק סוליימן לען .״אני לא משוגע.
אין קהל, בשביל מה לנגן?!״ אמר וארז
את האקורדיון.

שיא השדמות
לעולם לא נשכח את הנשף הגדול בהילטון.
לעולם לא, עד שיבוא הנשף הבא. וכשראינו
את עצמנו״ חולפים במראות הגדולות והנוצצות,
הרגשנו פשוט שאנחנו מושלמים, שיא השלמות.
דיברנו ודיברט׳ אבל לא שמענו מה שדיברו
אלינו, כי אנחנו חברה גבוהה כזאת. איפה עוד
אפשר למצוא גובה כזה של חברה? הארכיטקט
רכטר בעצמו מגיע לגובה 189 סנטימטרים,
ואם נוסיף לגובה שלו עוד 168 של חנה׳לה
מרון׳ ואת השמלה הגבוהה שלה, את התסרוקת
הגבוהה של מלכה רוזנשטיין והעקבים הגבו הים
של גברת אשכול, אז בכלל נרקיע.שחקים.
ואיפה, רבותי, אפשר למצוא עוד רבינוביץ׳
כזה שהחזיק כל־כך יפה את הדריי מארטיני,
ואמר לנסיך רדזיביל בשיעמום מופלא כזה׳:
״!151־ ,011 0111 כבר מזמן לא ראיתי כל כך
הרבה אנשים לבנים!״
״סליחה,״ שאל הנסיך ,״היית באפריקה ל אחרונה?״

ענה רבינוביץ, בפיהוק ענוג ,״בסן־
טרופה.״
אחר־כך אכלנו פרפרים מכבד, חצילים מ בשר׳
פרה מתרנגולת׳ עוף מענבים, פרחים מ־מארמאלאדה,
תפוזים מגלידה, ונעליים ממאר־ציפאן.
ואז
חדלה התזמורת לנגן. שעטות סוס נש מעו
בערפל. זה היה באמת סוס. סוס לבן רתום
למרכבה עמוסה תפוזים, ניכנס בריצה קלה ל אולם
הגדול, כשמאחוריו צועד גדוד מלצרים
שהכתיף בקבוקי ־שאמפאניה. הסום נעצר
בדיוק לפני שולחנה של רעיית ראש־הממשלה.
ו כן, רבותי, הוא הטיל את גלליו על השטיח
היקר מניו־מקסיקו.
היתה דממה מתוחה שכל מלצר יכול היה
לחתוך אותה כמו עוגה 600 .איש עצרו את
נשימתם כדי לדעת כיצד תגיב הממשלה על
התקרית. גברת אשכול פרצה הראשונה בצחוק
נורא .״אוי, אוי,״ היא לחצה בעווית את ידה
על חזה ,״הלא זה יוצא מן הכלל!״
600 איש נחנקו מצחוק. מלצר אחד הפיל ליד
גברת שתוייה מגש עמוס כוסות, שהתנפצו ברעש.
״אוההה׳ סוף־סוף מנגנים צ׳ה־צ׳ה־צ׳ה,״
צרחה הגברת השתוייה ומשכה את בעלה רווי־המארטיני
לרחבת הריקודים הריקה, לתדהמת
החברה הגבוהה.

3׳ /מ ׳ל׳כל

במרינה
ד ר כי חיים
הצרפ תי ה, הי שר אלי והאהבה
אווילין שיקוואנס היא בסך־הכל צרפתיה
ממוצעת, זאת אומרת, מקסימה. כמו כל צר־פתיה
רווקה מעל גיל , 12 היא מקדישד, יום
אחד בשבוע להירהורים מעמיקים על אהבה
וגברים, ושבעה ימים בשבוע היא מקדישה
את מחשבותיה לנושא מה היא תאכל איתם,
באיזה מסעדה ובאיזה שימלה.
וכך, יום אחד בשבוע כזה, הגיעה אווילין
אדומת־השיער להירהורים מעמיקים על הגבר
הישראלי. בפאריס דיברו עליו לא־מעט.
פראנסואז ארלון דיברה עליו אפילו הרבה.
היא סיפרה לידידתי, אווילין, שהוא נוקשה
אך עדין, גברי, אמיץ, ויש לו עין אחת.
אווילין בת ה־ 26 השתוקקה מאד להכיר מקרוב
יותר את הגבר הישראלי.
לפני חודש היא פגשה באולמי אולינזפיה,
שם היא עובדת כמזכירתו של קוקאטדיקם
המנהל, את יונתן כרמון ולהקתו. לפי דעתה
הם קרנו בריאות ויופי, חדוות־נעורים זרחה
מהם, רעננות של עשבים טריים נדפה מגופם.
כן, כן, זממה אווילין האדומה בליבה הלוהט,
אני מוכרחה להכיר את הדור החדש

ג׳ודו

ומאלט

שני האמצעים הבטוחים להשגת כושר מעולה•
החבר׳ה תופשים את הפרינציפ מהר• בין בקבוק
מאלט אחד לשני — ״חוטפים׳ תירגול ״בריא-
במועדון הג׳ודו של עמוס הג׳ינג׳י, ברחוב פינסקר •8
רוצים לדעת תוצאות ז ז — הריהן כאן, לפניכם•

תיירת אווילין ורגלה הפצועה
ואז טפח אבן
בישראל, ואפילו אם זה יהיה על חשבון
חופשה בסאן־טרופה.
השמש היתה יפה. היא הגיעה לישראל
לפני שבוע. שפת־הים בתל־אביב היתד, תחנתה
הראשונה, והיא ירדה לשם בבגד־ים
מחלק אחד ולא שקוף, עם ספר־ריגול, משקפיים
ומגבת. שני גברים חסונים בני 17 התיישבו
מיד על כסא־נוח סמוך, נעצו בה ארבע
עיניים חודרות. הם לא היו בדיוק הטיפוס
שלה, כי היא חיפשה גבר אמיץ עם עין
אחת. אך חיש קל היא התרגלה למציאות
האפורה של שתי־עיניים .״את לבד?״ שאל
אותה הגבר בן ד,־ 17 באנגלית שהעבירה
צמרמורת בגופה הענוג.
״אני מחכה לג׳נטלמן אחד,״ היא שיקרה,
בתקווה שהם יסתלקו.
״זה אני!״ הוא קרא בשימחה והתרווח
בנוחיות בכסא .״איך ידעת שאני אבוא?!״
משעשע, היא סיכמה לעצמה, אבל שעשועים
כאלו נמאסו לה. היא ארזה את חפציה
ועברה דירה, לקטע׳חוף אח .,
צחוק, צחוק. חמישה גברים שחומים
וחסונים התיישבו לידה ונעצו בה עשר
עיניים יוקדות .״את מנוייה הערב?״ הם
שאלו בחמש שפות בבת־אחת, כדי לחסוך
בזמן. היא החליטה להתרחק ממקום־הסכנה,
ארזה את חפציה והתקדמה צפונה, לשרתיו.
סלע ענק נפל על רגלה. כשהיא חזרה
להכרתה היא עוד הספיקה לראות עשרה
בחורים שחומים ויוקדים עומדים על הגיבעה
ממול, מתים מצחוק. הם זרקי עליה את הסלע,
ואם זו לא בדיחה, אז מה כבר כן?
הם ברחו. היא אספה את רגלה הנקועה
וגררה את שרידי־אבריה לבית־המלון.
אווילין יושבת בימים אלה פצועה במרפסת
חדרה ברחוב בן־יהודה, ומהרהרת בגעגועים
אין־קץ על הגברים הצרפתיים.
העולם הזה 1463

71נ!/ 1ו 7ןהלצעיריםזלצעיריםברוחם
זמבריא
מ רונ ה, מ ר ענן, ט עי ם
מינצד

ש ת1

מאלט -ה מ

מחנמרים

שקה

טבעיים

בלבד

החברה

מאן׳ :יואלזילבדב
!(גייי/ישעיהובן פורת יי.סאויוז־ש0 .ו$מ

ריא6מע׳0נ):

חינה דזד 1ב ס7ן ה
תמר דרבינס (הבימה)
יו ס ח לוי
צ דו ק׳ צרפ תי
נו רי תקצלסקי

כאולם

מוצאי רה״ש 28.9
2הצגות 7.30—9.30
יום ד׳ 29.9שעה 8.30 רח׳בלפור 30
יום ה׳ 30.9שעה 8.30 תל־אכיב
הכניסה למטה מגיל 16 אשורה!

,,אחל־שם״

ב״עתיד״ ,וביתר משרדי המכירה

אנשים
חו ס ר אי שיות

תן לגבר -הראוי לשמו
— א ת הבירה הר אוי ה
לשמה -״גולדסטאר״.
^ מרווח צמאו!
§ 11 ומשיבה נפש

גולדסטאר

את החידה הישנה־נושנה, מה היה עושה
דויד בן־גוריץ בתקופות שבהן לא כיהן
כראש־ממשלה, פתרה השבוע אשתו,
פולה .״דויד לא חזר לפוליטיקה,״ הסבירה,
״הוא תמיד היה בה, גם כאשר לזמן מה
פעל מאחורי־הקלעים.״ 0לדעת פולה
כן־גוריון, בעלה הוא ״אדם דגול, ואחד
מראשי הממשלה הגדולים ביותר שידע העולם
אי־פעם.״ •י ובכלל, איך אפשר
להשוותו ללוי אשכול! ״אשכול הוא אדם
נחמד, אך חסר אישיות. אין לו תכונות
של ראש ממשלה, וכאשר מוכיחים לו כי
הוא טועה, הוא אומר, :מאי נפקא מינה׳.״
< 0פולה לא נמנעה גם מלחוות דעה על
עצמת :״הייתי באמת יפה. יש תמונות.
אנשים טוענים שיש לי שכל, אני מקווה
שהם עדיין לא שינו את דעתם אך
כל זה לא עזר למידה אברך, מחברת
הספר פולה, למכור את סיפרה. המכירה
לא הלכה. השבוע יוצאת אברך לפאריס,
לנסות למצוא מו״ל שיסכים לטפל בתיר־גום
הספר לצרפתית ולהפצתו שם • .השבוע
התבררה פרשת דוג יוסף במלואה:
שר־המשפטים ניפגש עם ראש־הממשלה ערב
נסיעתו לארצות־הברית. אמר יוסף: אני
רוצה להיות שר בממשלה הבאה. ענה
אשכול: אל תדאג, יש אמנם בעיות אבל
יהיה טוב. יוסף רצה להבין בבירור מה
עתידו, ואשכול הרגיעו: סע לשלום. רק
יצא שר־המשפטים מלשכת ראש־הממשלה,
נאנח אשכול :״מה אני יכול לעשות? קשה בשעה לומר לחבר שאינך רוצה בו.״
שמטום חג מעל שמיה של תל־אביב,
וצייר בעשן את השם הילטון באותיות
ענק, התכנסו למטה, בבניין המפואר, אנשי
החברה הישראליים ואורחיהם מחו״ל לחגוג
את חנוכת המלון. בשעת ארוחת ה־צהריים
החגיגית הופרדו בני הזוג אשכול.
הוא ישב בשולהן הגברים־החשובים־מאד,

לצד קונראד (״ניקי״) הילטון, הבן
של הילטון הגדול, ואילו היא, מרים, ישבר.
בשולחן הנשים־החשובות־מאד. מרים קרצה;
מפעם לפעם לעברו של לוי, רזה, כטוב
ליבו באוכל, החזיר לה חיוכים 0 .תקלה
קלה קרתה לאשכול כשהוגשה המנה ה ראשונה:
מלון חתוך בצורת פרח. שאל
אשכול את הילטון :״מה עושים עם הפרח;
הזה?״ ענה הילטון :״אוכלים!״ והם אכלו״
•י דרך אגב: ההילטון הזה, קונראד, הוא
אותו הילטון שהיד. נשוי פעם לאליזכט׳
טיילור. אז, מספרים המשמיצים, הוא;

רבקה רז רזתה היה שיכור וקלפן. היום, מודים הם, הוא
ממש בן־אדם. ומי עשה אותו כזה? אשתו
הנוכחית, שהיתר, מלכת היופי של החגיגה,
משכה תשומת־לב בשימלת הקוקטייל הצהובה
שלה 0 .היא רקדה הורה בחברת

פ סו קי ה שנ ה
תגובותיהם של אישים שונים על מאורעות־השנה, לקוטות מתוך גליונות תשכ״ה: תשרי 0יומון המפד״ל ״הצופה״ 1״יהודי הארץ ברובם קיבלו בכאב ובדומייה
את רעש המכוניות וצהלת־ד,מטיילים של המעטים, שכפו חילוניותם השחצנית בריש־גלי
על עם עטוף בתפילתו ביום הדין והרחמים.״
• שר הסעד, ד״ר יוסף פורג, על המכוניות האמריקאיות של שרי ממשלת-
ישראל :״במכונית הישראלית אי־אפשר לישון.״ חשוון 9שר החינוך זלמן ארן, בצאתו ממישחק גמר־הגביע :״זה היד, יותר מותח
מישיבות הכנסת.״
0ח״כ משה דיין :״מאז שהדפה מור כתבה את הספר דרכים לוהטות, נדרתי
נדר להתעניין אך ורק באנאלפבתיות.״
9החשמן רומיאו, על הוועידה האקומנית :״קומדיה אפלה של שלושת אלפים
לא־יוצלחים, הנושאים צלבי־זהב על חזיהם, ושאחרים מהם אף אינם מאמינים
בשילוש הקדוש ובבתולה.״
0שר הפנים ׳משה חיים שפירא 1״המפלגה הדתית־לאומית מוכרחה לשבת
בקואליציה, כי רק הממשלה בונה את המדינה.״
פוליטכניקום המבללה העברית
ב 22-לספטמבר
נפת חי ם קו ר סי ערב

פיקה
שימושית

מכונות 9 בנין
ארכיטקטורה >כולל עיצוב פנים וריהוט)

רד י ו ־אלקטרת יקה
כיתות הבוקר כוללות הכנה לבחינות הבגרות
פרטיפ והרשמה 17—20 ,9—13 :במשרד ביה״ס

רחוב סמולנסקין

( 7מול השופרסל)

פיסלו 0הזמר תיאודור כיקל, באסיפת־בחירות אמריקאית :״הדבר היחיד המשותף
לי ולבארי גולהזאטר הוא בכך, ששנינו מתביישים שסבו היה יהודי.״
0פרופסור ישעיהו ליכוכיץ :״מדינת ישראל אינה מדינה אשר יש לה
שלטון, אלא היא שלטון אשר יש לו מדינה.״
• ח״ 3דויד ם ן־גוריון לשר־התיירות עקיבא גוברין :״אתה אינך יודע מד, זה
בן־גוריון, אף פעם לא ידעת, ואף פעם לא תדע מה זה בן־גוריון.״ טבת 0סגן שר הכטחון שמעון פרם :״מי שטוען שהוא עייף מן הפרשה,
שייצא לבית־הבראה ויקה נובידרין.״
9הפליטונאי אפרים קישץ :״רוצחינו אינם נתפסים, אלא אם כן הם מחנים
את רכבם במקום שחניה אסורה בו.״
שב ט
0העתונאי אלי אייל, על הקונגרס הציוני :״הטרגדיה של הציונות היא
בהקמת מדינת־ישראל.״
0המחזאי פרידריך דירנמאט :״במשך אלפיים שנות סבל בלתי־פוסק ואי־צדק,
נעשיתם, אתם היהודים, מיליונרים: צברתם חשבון עצום בבנק־הצדק, אך עלולים
אתם לבזבז הון זה בישראל, אם תעשו לאחרים מה שאחרים עשו לכם.״
9פרופסור סיני אוקו :״אם קוממיותו של יהודי תלויה בבדיקת שושלת
הדת והגזע, אינני שייך ליהדות זו.״
אדרא׳
9ח״כ חרות יוחנן כדר :״כלכלת ישראל טובלת מפיחותיזם, פיתוהיזם
ופיקוחיזם.״
0פולה כן־גוריון, על ועידת מפא״י, שבה הובס בעלה :״גם כן נצחון של
אשכול; כל הפראנקים תומכים בו ובראשם שיטרית וישעיהו.״
אדרב׳
0דויד כן־גוריון :״מי שאינו רואה שגרמניה היא אחרת הוא אידיאוט גמור.״
0הנ״ל על רשמקול :״לזה יש תכונה חיובית אחת: שלא מסלף; אומרים
שטויות — הוא אומר שטויות, אומרים לא שטויות, הוא גם כן אומר.״
0חתן פרס נוכל מארתין לותר קינג :״הפילוסופיה של עין תחת עין
מביאה בסופו של דבר לכף שכולם יהיו עוזרים.״
9שר העכורה יגאל אלון :״מפלגתנו קיימת ואיתנה למרות השתתפותנו

עתונאית סרטן

חכה מרון ובעלה

המחשוף מגלה אופי

הבעל אחראי ליופי

ג׳ורגז ראסל, הקומיקאי האמריקאי המפורסם,
שבא לישראל במיוחד לטכס חנוכת
המלון • .אך לא רק ראסל בא במיוחד
לשם כך. גם סאשה דיסטד,
הזמר־הגיטאריסט, המאהב־לשעבר של ברי־ג׳יט
בארדו. סאשה הביא עימו את תיז־מורתו
במטוס מיוחד, שהועמד לרשותו
באותו מטוס,
על־ידי משפחת הילטון.
ולאותו צורך, באה גם רי סקה (גברתי
הנאווה) רז, השוהה עתה בארצות־הברית.
ריבקה, שרזתה מאד (״הפכתי ממש לחצי״),
הבטיחה לחזור בקרוב לארץ. הסיבה: תפ־

קיד ראשי, אותו הועיד לה גיורא גודיק
במחזמר המלן ואני, אותו הוא עומד להפיק
את המחשוף הנועז בחגיגות
הילטון, הציגה עתונאית שבדית, פוזן
סלטן. קבע דיסטל למראה המחשוף :״יש
לה אופי, לגברת 0השחקנית חנה
מרץ הוצגה במסיבה לפני המפיק והבמאי
הצרפתי ראול לוי כ״שחקנית הטובה של
ישראל.״ היא מיהרה להעביר את הקומפלי־מנט
הלאה, הציגה את בעלה, האדריכל
יעקוב רכטר, כ״אחראי ליופי של מלון
הילנוון.״

בקואליציה.״
• המדען הירושלמי מקס פוגל :״לילדים צריך להרביץ פעמיים בשבוע,
גם אם לא מגיע להם, כדי שידעו שאין צדק בעולם.״
ניסן
• ראש הממשלה לוי אשכול, לעתונאים :״טוב לראותכם תמיד, אך לא
טוב לקרוא אתכם תמיד.״
0אפריים קישץ :״חוגים בדרך כלל מקורבים לדובר הממשלה רמזו היום
על אפשרות של תגובה רשמית להצעתו של נשיא תוניסיה מר חביב בורגיבה, אם
כי הדגישו שאין לראות בכך כל נקיטת עמדה ממלכתית, אלא הבעת אהדה מסתייגת
ביותר מטעם גורמים נאמנים על השלטון, הרואים בצעדיו המעודדים של הנשיא
בורגיבה נסיון מחפיר בהחלט להחזיר את גלגלי ההיסטוריה ולכפות על ישראל
פתרונות פוליטיים שאין להעלותם על הדעת, אלא דרך משה־ומתן ישיר בלא תנאים
מוקדמים, על בסים הכרת כל ארצות ערב בקיומה של ישראל לפי הגבולות הנוכחיים
ולפי המצב הקיים בלי שינוי כלשהו, שאם לא כן תראה ממשלת ישראל בהצעתו של
הנשיא בורגיבה מלכודת ערמומית ובזויה, אשר עם כל החיוב שבה, איננה פותרת
את הבעיות השנויות במחלוקת אלא היא מחמירה אותן למרות אומץ־הלב המשכנע
והרוח החדשה הנושבת מנאומיו של מר בורגיבה, מדינאי נבון ומפוכח, אשר עם
כל השלילה שבו, הנו אחת הדמויות המסוכנות ביותר שעשו אי־פעם שירות חשוב
כזה לארצנו, ועל כן יבוא הוא על הברכה המתונה והבלתי־נחפזת, מי יתן ובאחד
הימים יפולו בינינו כל המחיצות, אבל עד אז מה הוא רוצה מאיתנו סלה.״
אייר
• שמעץ פרס, על תגובת ישראל ליוזמת בורגיבה :״כאשר כלב רודף אחרי
חתול, אין טעם שהחתול יתחנן לשלום.״
• דויד כן־גוריון :״העם אתי, העם אתי.״
סיוון
0משהשרה :״הנני בין אותם החברים, אשר על יסוד נסיונם אין ביכולתם —
עם כל הערכתם לגדולות שפעל דויד בן־גוריון — לראות בו מופת של איש אמת,
רודף צדק, מקיים יחסי־חברים ומגלם באישיותו את ערכי המוסר של תנועתנו.״
3ההיסטוריון יצחק דויטשר :״האם הישראלים רוצים בחורבן בית
שלישי, שלאחריו אפילו לא תהיה גלות?״ תמוז 0שמעץ פרס, בהסבירו מדוע הוא תומך בבן־גוריון :״אפילו אין לו מזכיר
או כתבנית, ואת שפע מכתביו ומאמריו הוא כותב בכתב־יד צפוף, בפינקס שיש בו
נייר פחם, שאינו מקומט לעולם.״
0דויד כן־גוריץ :״מה זה ורמאכט? באנגלית קוראים לזה, ארמי׳ ,בישראל —
צה״ל, ובגרמניה — ,ורמאכט׳.״ אב 3הסופר יהודה בורלא, במכתב גלוי לדויד בן־גוריון :״נתגלית כאדם שכיח,
ששאיפותיו האישיות ותאוותיו השליליות הן מכריעות בחייו, ובגללן עלול הוא להרוס
מערכות־חיים, לסלף חוקות־חברה, לרדוף יריבו בחמת־זעם, להשפיל כבוד מדינתו, עד
לשימה למשל ולשנינה בקרב הגויים, לפגוע בכבוד ראש ממשלתנו באוזני כל באי־עולם,
גם לבוז לשר בישראל, אדם ישר־לב ונאמן כל חייו לתפקידו במדינה.״
9ח״ב משה אונא, על הטענה כי סעיף מסויים בחוק לשון הרע מכוון נגד
העולם הזה :״אני כופר בכך שהסעיף מכוון נגד העולם הזה — הוא מכוון נגד כל
השבועונים.״
ח ״ 5משה סכה :״אין שתי מק״י — יש רק מק״י אחת!״
• מאיר וילנר :״אין שתי מק״י — יש רק מק״י אחת!״ אלול 0יוסף אלמוגי :״לא הגעתי למפא״י דרך אוכספורד.״
3הנ״ל :״אם הכנסת היתד, מקבלת הכרעה ברוב של קול אחד, כי יש לחבוש
כיפות, היינו מקבלים הכרעה זאת.״

והמבול בביתו י
ה יתרה ב 24
תשלומים תוש״ם
1^13)16 111 £1191311)1

פרסום אטלינגר
גמר המכללה הישראלית
לחשבונאות ומינהל
הנהלת חשבונות
החלה ההרשמה לשנת
הלמודים תשכ״ו
בת ל-אביב וברמת־נן

קורס יסוד ג׳
(ב־ 3חדשים)

קורס מתקדמים ד׳
כתות מצומצמות
והדרכה אישית
? *£חומר לימודי׳ ־
בהוצאת ״גמר״-חנס
הכוונה לעבודה
לבוגרי הקורסים
־^ד לאנשי צבא
ולבוגרי המכללה
הנחה־^ך תעודות מוכרות
דמסילמים.

(כולל קורס חנם
על מס הכנסה)

קורם דוי־שנתי למנהלי
השכונות מדופלמים
(אפשרי — מקצועות בודדים)
פך טים והרשמה בין השעות
20.00 — 17.00

תל־־אביב

רמת־גן

ביאליק 15
פינסקר 24
טלפון 22 5 7 42

במדינה
(המשך מענזוד )24

חוות־דעתם של השופטים לא הפריעה, ל־דובר־ד,משטרה,
ניצב־מישנה יעקוב נש, לחוות
דעה הפוכה בתכלית. קבע השבוע
קצין־ר,משטרה, הממונה על יחסי־הציבור
של המטה־הארצי :״אין לדרוש מהציבור
שיתייחס באותה מידה של רצינות לנערה
היוצאת עם בחור, מבלה איתו ובסוף, כשהם
נוסעים לפרדס ומשתעשעים יחדיו שעתיים,
היא מתחרטת, מסרבת, ואחר־כך מתלוננת
על אונס. אני מסכים שזה מיקרה אונס
מבחינת החוק, אבל איני חושב כי זהו
אונס שממנו נרתע הציבור, או שהוא מהווד,
סכנה לציבור.״
״ אין מצבכזה מתי, אם כן, מהווים
האנסים סכנה לציבור? מתי צריכה המשטרה
להתערב במיקרה שנערה, או אשה, מתלוננת
על אונם? קבע נש :״אם אשה אינה־יכולה
לעבור ברחוב — ויש ערים בעולם
שבהן אשד, לא תצא לבדר, מפתח־ביתה אחרי
שש בערב — הרי זוהי באמת סכנה. אבל
אצלנו אין מצב כזה.״
בשבוע בו קבע בית־המשפט המחוזי ב־באר־שבע
כי מכת־ראנסים הטילה את מוראה
על הציבור והכתימה את שם־המדינה, הוכיח
קצין־המשטרה הבכיר כי גם לו יש תיאוריה
משלו על־כך. טען נש :״אם נעקוב אחרי
הנעשה בבתי־המשפט לגבי תיקי־אונס, על
רקע תמונה זו, נגיע למסקנה שיש הרבה
מיקרים שהם אמנם אונם, אבל מאותו סוג
שאינו מחריד את החברה, ואינו צריך לד,חרירה.
כי קשה לי להתייחס בחומרה לכל
אותם מיקרים שזוגות יוצאים בהסכמה מלאה,
משחקים את מישחק־האהבה ונגד סיום
המחזה נפתח תיק.״
גם לגבי אנסים־בכוח יש לנש תיאוריה
מקורית משלו, הסותרת לחלוטין את עמדת
בית־המשפט בעניין זה :״יש להתריע על
מיקרים בהם עלולים להיווצר, בתום־לב,
תנאים שיש בהם כדי להוביל לנקודה שאין
לחזור ממנה. נערה המבקשת טרמפ במקומות
מבודדים ומרוחקים, חייבת לראות
לנגד עיניה את הסכנה של היווצרות תנאים
כאלה, אפילו שניהם, הנהג וגם
היא, פועלים בתום־לב בשלב מסויים.
שכן המדובר הוא בליבוי יצרים שלא תמיד
אפשר לשלוט עליהם, ולפעמים עצם ישיבת

יצחק רפאל האמין בהתערבות נוח עליון -והוא צדק

הקומדיה האלוהית
מפא׳׳י ומפד״ל.
הסכנה העצומה שאיימה על שיתוף־הפעולה — לפי דעתם של
אזרחים תמימים אלה — עם פתיחת משפט יצחק רפאל, סגן־שר־הבריאות
לשעבר, ח׳׳ב המפד״ל משולל־החסינות והמועמד מס׳ 4
שלה לכנסת השישית, חלפה ביום החמישי, כשהשופט הראשי אליעזר
זליקסון קרא את פסק־הדין המזכה את הנאשם.
כשהתחילו ההליכים המשפטיים במשפט תל־גיבורים השני היה
ברור שרק נס יכול להציל את העסקנים הדתיים ערב הבחירות.
ואמנם קרה נס. כוח עליון התערב, הציל את יצחק רפאל, את
המפלגה הדתית־לאומית, ואת שותפותה עם מפא״י לעתיד.
רק כוח עליון היה יכול להכריח את יהודה שפיגל, האיש שעל
הודאתו בוועדת־ד,חקירה המשפטית היה מבוסס כתב־ד,אישום נגד
סגן־השר־לשעבר, לסגת מעמדתו ולסרב בעקשנות למסור את העדות
המרכזית במשפט.
איש אינו יודע לבטח באיזה דרכים פעל הכוח העליון כדי להשפיע
על שומר־דתו בכלא מעשיהו. האם נשלחו מלאכים מיוחדים שהציעו
לאסיר הסדרים רוחניים מיוחדים, כמו בימי האבות התנ״כיים? ואולי
באו מלאכים אלה בדמות אורחים הקרובים למשפחה, שביקרו את
שפיגל בזמן האחרון פעמים אחדות?
העיקר שנם גדול קרה, והכוח העליון הצליח.

רפאל וסגן פרקליט המדינה ג ף

צחוק, צחוק
נשים תמימים, שחששו לגורל הממשלה לאחר הבחירות,
נרגעו השבוע. כל רעה לא תקרר, לקואליציה הניצחית של

נערה ליד נהג יכולה ליצור את התנאים.״

ד ר כי אד
מעשהבסד!
שנה וחצי היא תקופה ארוכה בחייו של

ד 1ן?

ל ך ^ו רן

לולי התערבותו של הכוח העליון, עלול היה יהודה שפיגל,
הנאשם הראשי במשפט תל־גיבורים מס׳ ,1והעד הראשי במשפט
תל־גיבורים, מם׳ ,2להופיע השבוע על דוכן־העדים, להישבע
בהן־צדק ולמסור עדויות מרשיעות.
הוא עלול היד, לספר מה היה תפקידו האמיתי במשרד־הבריאות.
הוא היד, עלול לספר על התקופה בה התקבל למשרד ממשלתי לתפקיד
יועץ סגן־השר לעניינים מיוחדים, בהתנגדות נמרצת של נציבות
שרות המדינה, ובהמתו הנמרצת לא־פחות של סגן־השר עצמו.
הוא היה עלול לספר גם שעבד באותה התקופה, שנמשכה חודשים
רבים, ללא משכורת ממשלתית, אלא במשכורת ששולמה לו מכיסו

אדם. כך, בכל אופן, טבור יאיר שוקרון
( ,)26 צעיר מטורזן, שהוגדר השבוע על־ידי
נציג היועץ המשפטי כעבריין מועד שקופה
של שרצים תלוייה מאחוריו.
״כבוד השופט,״ ניסה שוקרון את מזלו
לפני מתן גזר־הדין ,״שנה וחצי בשבילי

זה הרבה זמן. תאר לעצמך, כבוד השופט,
שנה וחצי לא היו לי שום עניינים עם המשטרה!״
השופט
המחוזי התל־אביבי, מרדכי קנת,
לא היה סבור כי שנה וחצי היא פרק זמן
ארוך כל־כך, הסביר לנאשם בסבלנות כי יש

כש״לודדיה מציגה את מבחר הגרביים יש מה לראות. גם ה״ארי.שבחבורה
יתרשם מיצירות האופנה האחרונות של ־׳לודזייה׳ .הן מוצעות לד במבחר מגוון
באיכות מעולה ובקווי האופנה החדישה ביותר.

מ** זי ן* ,זלאז״ד־ך

ו;כרטי של יצחק רפאל. כפי שטען סגן־השר עצמו באוזני נציב
שרות־המדינה. יתכן שיכול היה אפילו לספר שכיסו הפרטי של
כגן השר — פירושו קופת המפלגה הדתית־לאומית, ששלחה את
,פ ג: להפקיד המיוחד כיועץ המיוחד.
יתכן ששפיגל היה ממשיך ומגיע בעדותו לנקודות אחרות. שהיה
מספר, למשל, שתפקידו המיוחד היד, גיוס הכספים לאו דווקא
לקופה הממשלתית, אלא לקופת־המפלגה. אולי היה טוען שבשרשרת
המקשרת בינו לקופת־המפלגה, עמד רפאל כאיש הקרוב לו ביותר.
שפיגל היה מוכרח לקשור את עדותו עם פרשת תל־גיבורים עצמה.
הוא היה מוכרח להסביר מה היה טעמו של המיסמך הירוק, שהתפרסם
בתהליך־המשפט. ושתוכנו היה :״סיכום מישיבה אצל שר־הבריאות,
שהתקיימה ביום ה׳ ,ב׳ בכיסלו תשכ״ג ,29.11.62 בלישכת־השר
בתל־אביב. בית־החולים בתל־גיבורים. הוחלט להטיל על מר
י. שפיגל, סגן מנהל כללי, לסיים את המו״מ להקמת בית־ההולים
גתל־גיבור ם עם החברה מרכז לתיכנון ופיתוח בע״נז, ירושלים.״
שפיגל ידע ודאי להסביר מדוע הכחיש רפ.־;ל בעקשנות שק ם

שמחה משפחתית: רפאל, אשתו ובנו(מזוקן, באמצע)
כאשר אלוהים רוצה

אנשים שכל ימי חייהם לא עברו על החוק.
> ;בער, של השתוממות ניכרה על פג ו
של שוקרון.
הוא ניסה את מזלו בתירוץ יוסף .״:בוד
השוגט,״ הסביר הצעיר שיאשם בהפצת
צ׳קים מזוייפים ,״כל ההרשעות הקודמות

מיסמך כזה, עד שהמיסמך הירוק נכנס לתיק המוצגים המשפטיים
נגדו בסימון ת .2/יתכן שהוא היה אף מסביר שהמיסמך הזה ניתן
לו בידיעת רפאל, כקלף במשא־ומתן שניהל שפיגל על תרומה ענקית
בשביל מוסדות מסתוריים.
אילו היה שפיגל מספר דברים מסיג זה, לא היה משפטו של
רפאל מסתיים ביום החמישי השבוע. יתכן גם שאחרי המשפט הז היר,
נכנס לדוכן בית־משפט השלום משפט תל־גיבורים מס׳ .3במשפט
המשוער הזה, שלא יתקיים לעולם, היה יבול לקרות, שיצחק
רפאל בכבודו ובעצמו היה עומד במקומו של שפיגל, ואילו במקומו
של רפאל היתר, יושבת אישיות רמת־מעלד, עוד יותר.

^ ד כל מילה מסוג זה לא נאמרה בבית־משפט השלום התל-
אביבי. יהודה שפיגל לא מסר את עדותו הסנסאציונית. במקומה
הוא מסר הצהרה סנסאציונ־ת לא פחות :״אני מסרב למסור עדויות
בבית־המשפט ר,ן ד.,״ אחרי שהוענש ביומיים מאסר על בזיון בית־המשפט
והוחזר לא תו אולם־המשפטים, חזר על הצהרתו הראשונה.
לכל אותם שאינם מאמינים בניסים ובהתערבות האלוה,ים בענייני־שיפוט
של מטה, היתד, זאת הפתעה גמורה. אך לא היתר, זאת
הפתעה בשביל איש מאמין ושומר־מסורת כמו יצחק רפאל. הוא
האמין כנראה בהתערבות הכוח העליון כבר אז, כשורש להעמידו
לדין לפני הבחירות. וזו היתר, הסיבה לבטחונו העצמי בהופעותיו
בבית־המשפט, שעליו כתבו כל העתונים, ושאותו הדגיש במיוחד
.,עו/־ם הזה. רפאל ידע להשפיע באמונתו על פרקליטו נפתלי ליפשיץ,
שוויתר על זכותו לחקירת שתי־וערב של עד־התב־עה הראשון יהודה
יראוני. גם ליפשיץ האמין בהתערבות אלוהית, שתהפוך בל חקירה
כזאת למיותרת.
ספק אם נציגי התביעה היו מסוגלים להאמין במיפנד, הבלתי־צפיי
עוד בתחילת המשפט, אך הקטיגור כבר האמין בהתערבותו של
הכוח העליון בתהליכים המשפטיים לפני שבא לישיבה האחרונה.
אז, הביא עימו העתק מוכן של הצהרתו העקרונית :״סירובו העיקש
של יהודה שפיגל להעיד מונע בעד התביעה להשלים את שרשר תר,ראיות,
כדרוש לבית־המשפט על־מנת לחרוץ את הדין לגופו. בנסיבות
אלה אף נשללה מהתביעה האפשרות להשלים את ההוכחות
הדרושות כדי לחייב את הנאשם. יהיה זר, נכון, על כן, שהנאשם
יזוכה כבר בשלב זה.״
אין ספק שהכוח העליון ימשיך לפעול גם בעתיד. יתבן שבהת־ערבותו
יתפוס יצחק רפאל אחרי הבחירות את מקומו כשר או
כסגן־שר־ד,בריאות בממשלת־ישראל. יתכן עוד יותר שיהודה שסיגל
ישוחרר מסיבות בלתי־צפויות ממאסרו זמן קצר לאחר הבחירות.
כי כאשר אלוהים רוצה — גם מטאטא נשבר.

שלי היו רק בערים הגדולות.״ השופט לא
ירד לעומקו של התירוץ, העיף בבל זאת
מבט בגליון ההרשעות הקודמות.
״כה כתוב שפעם התפרצת לחנות בפתח־תקווה,״
הסביר.
״אבל פתח־תקווה זה נקרא איזור תל־

אבי,״ נימה שוקרון את מזלו ״תראה, למשל,
סדום. הייתי בסדום שנה וחצי, ואף
פעם לא היו לי שם עסקים עם המשטרה!״
״אז מה אתה רוצה?״ שאל השופט ,״שאשלח
אותך לסדום?״ הנאשם חשב רגע,
הסבים להצעה .״בעצם למה לא? אני כבר

לא פושע, והפעם הסתבכתי בגלל בהורה.״
אבל השופט לא התיייהם ברצינות להצעת
הנאשם, שלח אותו לשנה וחצי מאסר, כדי
שיחליט אם זו תקופה קצרה או ארוכה.
״אין ז בר,״ אמר שוקרון ,״גס בית־פוהר
זד, כמו סדום. תודה!״

ט/־ !3צל ^ס-קידי,

גמר
המכללה הישראלית

4ערבי לימוד מרוכזים בשבוע לימודים מקוצר מאפ

* מוקדמות — מרץ 1966
* בגרות — יולי 1966
* בגרות — נובמבר 1966
• שיטות הוראה חדישות ללימודים מרוכזים
• אפשרות לימוד גם במקצועות בודדים

קרן א שראי שליד ה מכלל ה
מ אפ שרת להגי שבק שו ת
ל ת שלו ם שכר לימוד
בתשלומים נוחים וארוכים יותר

י עו׳ ך ורלר/גגכ7ר. 7בערעורג 20.00-17.00

גמד

ת ל -א בי ב

דוד פיגסקו 2 4
טלפון 225742

שנ ה

חלפה

שנה חדשה באה, אבל הצלומים
שצלמת בשנה החולפת תמיד
נשארים ואיתם הזכרונות.
עם מצלמה חדשה, פשוטה
קל לצלם !
קנה אצל מו מ חה ותהיה מרוצה!

שנ הטובה •

ס ר טי ם

ד מ עו ת כ מי
לורד נ׳יפ

(מוגרבי, תל־אביב; ארצות

^ /מיז /׳ א /דימאד /כ ^י מ
מי חו מו ת

ב מ עג רז־י רדב 7בלדרד|

גמר

קולנוע

רמת-גן

רח׳ ביאליק 15
17 לפור 2 2 5 7 4 2

כתות מצומצמות והדרכה
אישית.
לבוגרי מגמה אחרת
במכללה ולאנשי צבא
— הנחה.
יעוץ והדרכה ע״י
אקדמאי ם מורים מנוסים — חינם .

מיסודה עו־ק

במר

המכלדה הי/זגו־*.׳דירנ
קתעו ־ בו ג או תומינהד

חנך רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
כשטח התערוכה
הפתוח 3ל יום בשי !,ת
9—13 ומ״ 5עד ו! צ!ת

.קארטינג״
הספורט שכבש תז כל
אירופה

1 3נו 1 1ו 1ר
וזיפה ^חיב החל תן •נ

הבריח) מי לא אוהב דרמות ימיות, עם
מפרשיות ותרנים וחבלים ונמלים נידחים
של ארצות רחוקות, עם דו־קרבות בבתי־המרזח,
ורבי־חובלים אכזרים? חבל שהיום
כבר לא עושים סרטים כאלה. חבל שבמקום
זה עושים מערבונים פסיכולוגיים,
ודרמות ימיות פסיכולוגיות. חבל שאין
איש טוב ואיש רע, וחבל שבמקום פעולה
יש דיבורים.
יש בסרט תמונה של סערה. עד כדי
כך זילזל הבמאי ריצ׳ארד ברוקם בפעולה,
שכל הסצינה נראית כאילו התיזו בצינור
מים ענקי על פיטר אוטול. אין
אפילו אשלייה של סערה ושל איתני הטבע.
לעומת זאת, המצלמה משתוללת על
פניו הסובלים של פיטר אוטזל, וככל
שצינור הגומי משפריץ עליו יותר, כך
מגלים פניו מעברים סוערים של רגשות
מנוגדים, העולים מנבכי הנפש והילדות.
את התפקיד של לורד ג׳ים משחק פיטר
אוטול בכשרון של רגל. רגל ימין, כמובן.
עוזרת לו דליה לביא, המשחקת בכשרון
של רגל. רגל שמאל.
פעם אחת היא בוכה. מעולם לא ראה
הצופה כמות כד, אדירה של נוזלים. האם
השתמשו באותו צינור הגומי שגילם את
הסערה? נדמה שהיא בוכה אפילו מהמצח.
יש בסרט תמונות־נוף מרהיבות ונהדרות
בסינמסקופ. ישנה אוניה מלאד, עולי־רגל
מוסלמים נקיים, פתטיים ונבואיים
כמו שחקני הבימה, הלבושים בטוגות רומאיות.
זד, מזכיר את הגנב מבגדד. ישנם
נוכלים אכזוטיים, אירופיים, וסתם בני־בלי־שם,
וכל הזמן, כל הזמן, פיטר אוטול
משחק עם הפנים הנפלאים שלו מישחק
של רגשות מנוגדים, העולים מתר,ומותר,נפש.
הסרט
חייב להצליח, כי הוא עלה לפחות
10 מיליון דולר, ודאריל זאנוק כבר הסביר
שהדרך היחידה למכור סרט היא
לייצרו בתקציב־ענק. זה בדוק, השיטה הזאת,
ויש גם קבלות.
כואב הלב לראות את שמו של אקים
טמירוף באותיות קטנות, ליד שמד, של
דליה לביא, גם היא באותן האותיות

ה סי בהשד מנ ח גולן
הסוכן מהונג קונג (בן־יהודה, תל־מופיע
אביב;
גרמניה) עלהמודעה לא
שמו של שום שחקן. אין זד, שקר, כי
הרי לא נאמר שום דבר. לעומת זאת,
כאשר נאמר בכרזה מעל בית־הקולנוע שזהו
המשך לסרט סוכן האפ־בי־איי בבאג־קוק,
הרי זה שקר גמור וגניבת־דעתו של
הקהל. אפשר היה באותה מידה לומר
שזה המשך של התנ״ך. סוכן האפ־בי־איי
בבאנקוק היד. סרט צרפתי נחמד ומלא־הומור.
הסוכן מהונג־קונג הוא סרט גרמני
מהרמה הירודה ביותר.
תעשיית הקולנוע הגרמנית של היום
עומדת ברמה של הסרט הישראלי מלפני
גולן. המקום היחידי בעולם בו מנחם מוצג סרט גרמני כזה, מחוץ לעיירות־שדה
בבוואריה, הוא בישראל. והנה זה
מגיע דרך הדלת האחורית, בצינעה מעורבת
בגניבת־דעת. כמובן, עם סינכרוני־ציה
אנגלית.
שני שהקני־אופרטד, גרועים מנסים להעמיד
פני בחורים נוקשים. והם אפילו
אנגלים מלונדון. והם דומים באלגנטיות,
בקלילות ובנוקשות שלהם למשהו אלגנטי,
קליל ונוקשה, כשם שפרה דומה לפרפר.
על העלילה, הדיאלוג, הצילום והבימוי
לא כדאי לדבר. מנחם גולן יכול בצדק
להיחשב כגאון לעומת יוצרי הסרט הזה. אולי
זוהי הסיבה לכך שהחברה שלו מייבאת
סרטים אלה.

מ כוני ת מ! ה ב
הסוכן מהמבורג

(אזריון, תל אביב;
צרפת) במקור הסרט נקרא הבריחה החופ

מטבח הונגרי
• תזמורת צ 1/1ניו1
• ארוחות צהרים וערב
פתוח עד לאחר חצות

ת״ //ע71ד׳ 11סויק19

6 1 1 5 /9 (1

שית. אין בו שום סוכן חשאי, אין בו
העיר המבורג, אבל אין בו גם שום דבר
אחר.
ז׳אן־פול בלומנדו וג׳ין סיברג נשכרים
על־ידי ארגון הברחה מסועף, על מנת
להעביר מכונית מלאת זהב מגרמניה ל־לבנון.
באמצע הדרך, לאחר שהם התאהבו
קצת האחד בשניה, לאחר שהספיקו להצטלם
בכמה חורי־מיטות, לטייל בעיר
העולם הזה 1463

וכמעט להיתפס על־ידי המשטרה, מחליט
בלמונדו להעביר את המכונית לרשותו,
ולהפוך אותה בכוחות עצמו, בלי עזרת
הארגון, לדולארים.
הוא הולך לראות איש אהד המסוגל
לתת לו כטף תמורת זהב. הוא כמעט
נתפס ומצליח לברוח ברגע האחרון. הוא
הולך לעוד אנשים, עד שהסרט נגמר.
הנסיון לתאר אדם עמוס בזהב, שאין
לו במה לקנות לחם, לא הצליח בגלל
האופי הקלוש של הדמויות. הנסיון לתאר
סיפור־פשע מותח לא הצליח, בגלל העלילה
הקלושה. הנסיון להשתמש בזוג המפורסם
של עד כלות הנשימה לא הצליח משום
שג׳ין סיברג, כשבמאי כמו גודארד לא
!מביים אותה, אינה נראית כמו שחקנית
וגם לא כמו אשד, יפה. ואילו בלמונדו,
׳עם כל הסקס־אפיל שלו, בתוך המיטה י־מחוץ
למיטה, אינו מצליח להתגבר על
!כל המכשולים ששמו לפניו.

יומן החד שו ת
ל שנו א. אבדלה בין
סרטו האחרון של ז׳אן״לוק גודאר
פיירו המשוגע זכה לביקורות קשות מצד
,מבקרי־הקולנוע של פסטיבל ונציה, אבל
לעומת זאת זכו הביקורות של מבקרי
ססטיבל־ונציה לביקורות חריפות מצד ז׳אן־
ילוק גודאר :״יש לכם הזכות לאהוב את
!הסרט או לשנוא אותו״ ,הוא אמר להם,
•״אבל אין לכם הזכות לא להבין אותת*•
לכרינ׳יט הארת נמאס כבר להיות
חתולת־מין. היא הו/ליטה שבגיל שלושים
הגיע הזמן להפסיק ׳ עם זה. בסרט הבא
שלה, שיוסרט בטוקיו לפי סיפור של
ג׳אן אנואי בשם החתולה הג׳ינגית, היא
תהיה חתולה אמיתית. הצרה היא שלב׳ ,י
קארון החליטה גם היא להיות חתולה
אמיתית, ודווקא באותו הסרט. מפיקי־הסרט

גבות עינייך — טבעיות או מלאכותיות?
גם בך — וגם כך!
רק על־ידי איפור עם * 8*0מס״ן־גז את משיגה בצורה מלאכותית שלמות טבעית.
אף את לא תבחיני היכן מסתיים קו גבותייך הטבעי והיכן מתחיל האיפור.
* 8*0מ* 31110ז עם מכחול הקסם באריזה נוחה והגוונים שחור או חום.

ריסי עינייך —
טבעיים או מלאכותיים נ
טוב מכך!
9 ריסייך ארוכים יותר

מן המלאכותיים — וחינניים יותר מהטבעיים.
עם יי 10119 של הלנה רובינשטיין
ריסייך יהיו ארוכים ארוכים, עד
כי לא תאמיני למראה עינייך.

11181;6111כ 1ג?,1י11616113 , 1
שחם לבינסון אילון

ליובל ה־30

מכירה ענקית
במחירי פרסום

נטאלי ווד
אין מה להסתיר

מנסים ליישב את הסכסוך. לפי דבריהם,
לא איכפת להם איזה שחקנית תשחק את
התפקיד, בתנאי שזאת תהייה בריג׳יט ברדו.
• ״אם קורה לי לפעמים לשחק בתלבושת
קלה מאוד,״ הכריזה השבוע נטאלי דוד,
״הרי זה משום שאין לי שום דבר מה
להסתיר.״ בסרטה הבא, בו יש לה תפקיד
של פרוצה, היא לא תחדל לא להסתיר
את השום־דבר הזה.
תעולס הזה 1463
תקליטים פטיפונים
וכלי נגינה

[ עכני7זוס £
ד דיו

הזמיר

17 לו>זיה • אל ק ט רוניקר

רה׳ יפו ,59 ירושלים

ובלי עבודה
הרשמה בשעות
9-12 ; 5-8

ת ״ א, בן־יהח־ה 26
חיפה, הרצל ^4

עור נקי ו מ טו הר ל ח לו טין -הו אהאמצ עי הראשזן
נכל טיפול יופי. ה תחילי, לכן, א ת טיפול היופי
היומי ע ם מי פני ם ״ שדק־ ,המטה רי ם ל עו מ ק
ו מנ קי ם ברכו תאתנ קבוביו ת עור פנייך מנ ל
שרידי אב ק ואיפור. טיפול מ ת מי ד ו שי ט ת׳ במ>•
פני ם שרקי, מי ה פני םהמ קובלי ם על נ שו ת אירופה
ה מ טו פ חו ת, ישווה לעירך מדא ה מעודן ורענן.
ה תחילי א ת היו םעםשדק ־ ,כי יופי מ ת חי ל
ע ם •שרק־.
ספרים מקור
ת פו ח וחוק ה מ שי כ ה
פגישות

(מאת

נוארתין

בובר•

הוצאת

מוסד ביאליק) לפי השקפתו של מארתין
בובר, כל יצירה או מחשבה גדולה של
האדם היא תוצאה של זיקה בינו לבין האחרים,
של פגישות ויחסים בינו לבין האחרים.
הפגישות
שלו עצמו, כפי שהוא מתאר
אותן, מראות, במובן מסויים, איך צמחה
תורתו, ומה היו מקורותיה. כך, למשל,
מתאר אחד הסיפורים בספר זה את צמיחתה
ונביטתה של השקפתו הדתית של הוגה־הדעות
הדגול.

ו כז דנ רזי ד *

ן־ -דכשו מקצוע משתלם

קורם• בקדוערב

פתיחת הקורס
1.10.65
קבלת לקוחות בסלון בית־הספר לספרות ״דיאנדי״
יום-יום, בין השעות 1—9בצהרים׳ 7—3בערב
בימים א׳ .ג׳ ,ה׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

ת א,דייג ם ( 1ככד דיזנג 1ף)טל 226066 .

אלוהים בגוף שני. זה היה בתחילת
.1914 ידיד ותיק, אדוק מאוד, שבא לבקר
אותו, הראה לו שירטוט גראפי של חזון
דניאל, לפיו עומדת מלחמת־העולם לפרוץ
בשנה זאת.
זמן~ מה ~ לאחר מכן שאל אותו אותו
ידיד אם הוא מאמין באלוהים. הוא ענה לו
שכן, אבל לאחר־מכן, לאחר שחשב על כך
זמן רב, הבהיקה במוחו התשובה האמיתית
לשאלה זו.
״אם האמונה באלוהים משמעה שאפשר לדבר
עליו בגוף שלישי, אין אני מאמין
באלוהים. אם האמונה בו משמעה שאפשר
לפנות אליו ולדבר אליו, אני מאמין באלוהים__

״האלוהים שגילה מראש לדניאל שעה זו
בתולוות־האדם, שעה זו של ערב מלחמת־העולם,
כדי שיידע לקבוע בדיוק אה מקומה
במהלך העיתים, איננו אלוהי ואיננו האלוהים.
האלוהים שאליו התפלל דניאל בשעת דחקו,
הוא אלוהי והוא האלוהים.״
האם החתן הגון? בסיפורים מימי ילדותו
הוא מתאר איך נולד בו היחס לדיבור
החי, היחס לאחר, איך תפס בפעם הראשונה
את הקשר בין השפה ללוגוס, איך תפס את
מהות הזמן, החלל, וכס.
בסיפור מאוחר יותר הוא מתאר איך
הבין בפעם הראשונה את תפקידו המנחה של
הצדיק לגבי מאמיניו. הוא ישב בעיירת־חסידים,
בחברת סטודנטים, והירצה בפניהם
את מיכלול דעותיו בעניינים מוסריים פילוסופיים.
יהודי
פשוט, בור ועם־הארץ, התיישב לידם
והקשיב לדבריו בתשומת־לב ובכוונה של
מאמין.
לאחר אותה ״הרצאה -נ׳יגש~אליו ־היהודי
וביקש לשאול אותו דבר־מה .״יש לי בת,״
אמר לו אותו יהודי ,״ויש לי גם בחור
לבתי. הוא משפטן, עמד בבחינות בהצטיינות
״.היהודי השתתק ובובר היה בטוח כי
הוא רוצה לבקש ממנו להתערב באיזשהו
אופן לטובת חתנו־לעתיד .״אדוני הדוקטור,״
שאל בסוף היהודי ,״כלום אדם הגון הוא,
החתן?״
הפילוסוף ניסה לענות לו, כי״ הרגיש
שאותו אדם סומך עליו ומאמין בו, אלא
שהיהודי המשיך לשאול אותו אם הוא חכם,
החתן, אם הוא ראוי לבתו, ואם הוא צריך
ללכת לבית־משסט או לעורך־דין.
וכאשר לא יכול היה אותו פילוסוף לענות
ליהודי הפשוט על שאלותיו,
אמר לו היהודי :״אדוני הדוקטור, אינך
רוצה לומר. ובכן, הריני מודה לך על אותם
דברים שאמרת לי.״
הסוס והזולת• בשיחה זו אפשר לראות
את המקור להבנת החסידות שלו, בעזרתה
הוא תפס את הניצוץ האלוהי המועבר מהרבי
למאמין שלו, גם אם שניהם עוסקים
בדברים תפלים, בלתי־קדושים. הניצוץ הנובע
מתחושת האמונה ויראת־הכבוד, שאינן
קשורות לנושא המסויים של הדברים הנאמרים.
סיפורים
אלה ואחרים מעניינים לא רק
משום שהם מלמדים על מקורות תורתו,
אלא גם משום שהם מראים איך הפגישה
עם החיים מעוררת מחשבות והגות באדם
חושב.
הם נותנים לקורא לעקוב מקרוב אחרי
הקשר שבין ליטוף רעמת־סום לתיאוריית
היחס אל הזולת, הקשר בין שיחה פשוטה
עם הרצל לתיאוריית היחס בין העניין
לאישיות, או, אם רוצים, הקשר שבין משפט
דרייפום למדינת־ישראל או הקשר בין תפוח
הנופל מן העץ לחוק־המשיכה של כדור־הארץ.
העולם
הזה 1163
ביקורודטיב מדעית
אחת החברות הספורות המנהלות
ביקורת־טיב מדעית שוטפת
על המוצר, חינה חברת ״עלית״,
יצרני קפה נמס.
בביהח״ר בצפת קיימ ת מעבדה
מיוחדת, בה עוסקים בקביעות
2מומחים בבדיקת איכות הקפה.
מעקב נוסף נערך על״ידי כימאים
במעבדת החברה ברמת־גן.
שיטה זו מבטיחה לצרכן מוצר
בעל טיב בלתי משתנה.

(המשך מעמוד {9
וגם אינו מעוניין — להיענות ליוזמה של
שלום.

דבר זה הוכח כתשכ״ה, זו הפעם
הראשונה, מעל לכל ספק.
הוכיח זאת חבר־פרלמנט בריסי, שהעיד
כי גמאל עבד־אל־נאצר היה מוכן לפני 11
שנה לכרות ברית־שלום עם ישראלי שכתב
לראש־ממשלת ישראל מכתב בנוסח ״אחי
שרת והיה מוכן להיפגש עם שרת. יוזמתו
נדחתה בימי עסק־הביש וההתקפה על
עזה בפברואר , 1955 מפני ששרת ובן־גוריון
העדיפו שיתוף־פעולה עם האנגלים והצרפתים
נגד מצריים על שיתוף־פעולה עם מצריים
נגדם.
הוכיח זאת המלך חוסיין, שהשמיע ב-
תשכ״ה נאום, בו הביע בגלוי נכונות לכרות
ברית־שלום עם ישראל, בתנאי שיימצא הסדר
לבעיית הפליטים.
הוכיח זאת מעל לכל אל־חביב בורגיבה.
אחרי הידברות עם שליטי מצריים, ירדן ולבנון,
פתח ביוזמת־שלום גלריה ורישמית,
הראשונה מאז קום המדינה.

פמשד למעלה מחודש נתנו שלי
טי-ערב חופש פעולה לכורגיבה.
הם לא התקיפוהו. אילו הגיבה
ממשלת ישראל באותה תקופה
היתה תשכ״ה הופכת לשנה
היסטורית בתולדות המרחב.
אולם ממשלת ישראל החליטה לחבל ביוזמה.
שלושה שבועות אחרי נאומו הנועז הראשון
של בורגיבה, הכריזה גולדה מאיר
בפאריס, בחוצפה האופיינית לה, שכלל לא
קראה את הנאום, ועל כן אין לה כל
תגובה.
ראשי המישטר, משמעון פרס עד מנחם
בגין, הכריזו כי בורגיבה מסוכן יותר מ־עבד־אל־נאצר•
בטאוניו
של המישטר — מדבר ועד
ג׳רוסלם פוסט — הודיעו כי בורגיבה זומם
להשמיד את ישראל. לבסוף נאחז המישטר
בהצעותיו המעשיות של בורגיבה בעניין הפליטים
וגבולות־החלוקה. כדי לפסול את
דבריו בכלל.
היה זה תירוץ עלוב, בורגיבה עצמו הבהיר
כי הצעותיו המעשיות אינן חשובות,
וכי הוא רואה את העיקר בעצם העלאת
רעיון השלום הישראלי—ערבי. במיקרה הרע
ביותר, אפשר היה להתייחס אל הצעותיו
בבחינת ״תנאי מכסימום״ של צד אחד
לפני פתיחת משא־ומתן.
כאשר החלימו הערבים עצמם להתקיף את
בורגיבה, על רקע פנימי, נאנחו ראשי ה־מישטר
בישראל אנחה של הקלה. סכנת-
השלום חלפה. רק אז יצאו ושיבחו את בור־גיבה,
כדי להרגיע את דעת־הקהל בישראל
ואת ידידי ישראל בעולם.
כך מתה האגדה שהערבים תמיד מתנגדים
לשלום, ושממשלת ישראל תמיד רוצה בשלום.

האמת
הפשוטה היא שמישטר
זה אינו רוצה בשלום. לא רק מפני
שאינו מסוגל -מבחינת הרכבו
האישי ותפיסותיו -לפעול למען
השלום. אלא גם מפני שכל מיבנהו
הכלכלי והפוליטי היה מתערער
בדלילה• אילו פרץ שלום ישראלי־ערכי.
מישטר
זה יצר מצב של לא־מלחמה־ולא־שלום,
והוא מעוניין בהמשכו. אולם המשכו
של מצב זה מסכן את עתיד המדינה —
אולי יותר מכל שאר מחדלי המישטר.

הגזזזרל העיקרי
לה היו ארבעת המחדלים הגדולים של
ץ 1המישטר הישן בתשכ״ה. נוספים אליהם
עשרות מחדלים בשטחים אחרים — ביחוד
בשטח הכלכלי והסוציאלי.

אך לגבי מדינת ישראל עצמה
חשוב מחדל אחד בלבד: אי־חיסולו
של מישטר זה כשנת
תשכ״ה.
בכל זאת נסתיימה השנה בנימה אופטימית.
איש־השנה תשכ״ה קידם בהרבה את
סילוקו הסופי של המישטר. וזו הפעם הראשונה
מאז קום המדינה קמו בה כוחות
פוליטיים חדשים, הנושאים את עיניהם אל
מישטר חדש.
הטזלם הזח 1463

להטיב בחנויות הסונחוות

באוזי

מספד

1463

שנ ה 28

ב״ה אלול תשכ״ה 22.9.1965

המחיר 1. -ל ״ י

•יי׳יר׳

מספרת על חייה

יי •ייי־ החברה
ועד הרפתסותיה
^ייד־טיות וה ציבורי*?

בעודם הבירו״ס

^פרדריקה 8כל, פעלת היי!?8ו 8ק_החדש