גליון 1464 מתאריך 29 בספטמבר 1965

מדוע הוחזר ..הממונה׳ ,דעודטוו:

תפסידו

בחודש שעבר התמוטט מאבקן של המפלגות נגד חוק־ל שון־הרע. הכנסת כונסה לישיבת־פגרא.
התנהל בה דיון שקם ואדיב. הורמו הידיים -לאחר מכן הלכו כל הח״כים הביתה,
כשליבם טוב עליהם. החוק נשאר על כנו.
השבוע התמוטט גם מאבקם של מוסדות העתונאים נגד חוק־ל שון־הרע. אחרי ויכוחים
ארוכים ומייגעים, נשארה רק הצעה מעשית אחת למלחמה בחוק: עריכת שביתת־מחאה
סמלית של 24 שעות. על הצעה זו נערך מישאל־חברים. במישאל זה הצביעו רוב העתונאים
בעד מחאה סמלית זו. אבל חלק מן המחייבים הציעו לדחות את השביתה עד אחרי
הבחירות. חלק זה, בעזרת השוללים, ניצח. השביתה נדחתה.
ספק אם שביתה זו תיערך אי־פעם. ספק כפול הוא אם יש ערך לשביתה כזאת _ אחרי
הבחירות. כי אחרי הבחירות יצפצף רזב הכנסת על הציבור, ועל העתונות. שביתה אחרי
הבחירות תועיל בדיוק כמו כוסות־רוח למת.
אחרי הבחירות ישתנה רק דבר אחד: החוק, שאינו מופעל כרגע, מחשש פן יזיק
הדבר למפא״י בבחירות, יופעל אז במלוא חומרתו הרצחנית.
החלטת העתונות היומית נבעה, כמובן, מעובדות החיים העתונאיים.
רוב היומונים שייכים למפא״י. משמע: עורכי רוב היומונים (בעיקר בלועזית) אינם
אלא עסקני־מפלגה שכירים, שזכו למישרותיהם הודות לנאמנותם למפא״י. עסקנים אלה
שולטים בעתונות — והם הוכיחו את יכולתם למנוע את קבלתה של כל החלטה הפוגעת
במפא״י, אפילו דרושה ההחלטה לעצם קיומה של העתונות.
כי עסקן מפלגתי שהוא עתונאי — נאמנותו הראשונה היא למפלגתו. נאמנותו לעתונות,
ולעקרון חופש־העתונות, היא פחותה.
בין השאר הושפעה ההחלטה על־ידי הכרזה של ראובן ברקת וישראל גלילי, שהבטיחו
כי המערך יתקן את החוק אחרי הבחירות.
קשה לתאר הבטחה נואלת יותר. שהרי אחת מן השתיים:
או שהחוק הוא בסדר כמו שהוא, כפי שטוענים דוב יוסף ומשה אונא (ולמעשה גם לוי
אשכול) — ואז אין מה לתקן.
או שהחוק הוא הוק־תועבה טוטאליטארי, כפי שטוענים אנחנו (יחד עם כל עתונאי
ישראל) ,ואז עצם הישארותו של חוק זה על כנו, ולוא גם ליום אחד בלבד, הוא חרפה
ובזיון למדינה ולכנסת.
לטעון כי החוק טעון תיקון, שהוא רע, שהוא מסכן את חופש־העתונות — ולא לתקן
אותו מייד, זהו שיא של צביעות צינית.
איני מתפלא על ראובן ברקת. אבל אני מתפלא על ישראל גלילי — מנהיגי לשעבר
בהגנה — שנתן את שמו למיסמך משפיל ומדכא כזה. הדבר מוכיח הרבה על השפעת
החיים המפלגתיים על אופיו של אדם.

מי שמכיר בעובדה שחוק לשון הרע היא תועבה, שהוא שם קץ לדמוקראטיה הישראלית
ופותח את הפתח בפני דיקטטורה זוחלת — נותר לו עתה רק נשק אחד למלחמה.
נשק זה נוצר ברגע שהחליטו עורכי העולם הזה להתייצב לבחירות לכנסת.
בחירתנו — והיא בלבד — תביא לביטול אוטומאטי של חו ק ל שון הרע. כיצד?
במיקרה הטוב ביותר, אם תהיה סיעתנו גדולה וחזקה, תוכל להכריע את הכף בהצבעה.
כלומר: היא תוכל למנוע את הקמתה של כל ממשלה שלא תבטל את חוקי־הכפייה למיניהם.
אך למעשה אין צורך בכך. כפי שהסביר אורי אבנרי במאמריו המפורטים על ה,,חולירע״,
אי־אפשר יהיה למנוע כל פירסום שהוא בעתון שעורכיו הם חברי־כנסת. כל תוכנו של
עתון כזה ייהנה מחסינות מוחלטת לפי החוק האבסורדי.
אולם כל ילד יודע כי המטרה העיקרית — ולמעשה הבלעדית — של החוק היא
לסתום את פי העולם הזה. לכך התכוון אונא. לכך התכוון דוב יוסף. לכך התכוון גם לוי
אשכול, כאשר שיקר לנו בפנים ערב קבלת החוק. מזכיר אגודת העתונאים, משה רון,
הכריז על כך גלויות באסיפה הכללית של העתונאים.
עם הופעתנו בכנסת, תסוכל כוונה זו. היא לא תוכל להתגשם.
כששאלתי השבוע אחד העתונאים החשובים במדינה אם אמנם תקויים, לדעתו, שביתת־היומונים
אחרי הבחירות, אמר. :בטח שלא. אז כבר לא יהיה צורך, כי אתם תיבחרו
לכנסת. ואז כבר לא יהיה לחוק שום ערך בעיני אלה שחוקקו אותו, והם יסכימו לבטל
אותו בלי חוכמות.״

לסנה-צ, אחה־־צ ובערב

בכתות קטנות למבוגרים
אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית, רוסית,
ערבית, ספרדית, איטלקית, פורטוגזית
קו ר סי ם

מיו ח די ם

לתלמי די

ב תי־ ספר

תי כוניי ם

וי סו דיי ם

תל־־אביב

חיפח

נ חל ת־ בני מין ,2סל 56347 .

החלו ץ ,27 סל; 69265

כמה קוראים — שהגדירו את עצמם באוהדים מושבעים ואף הבטיחו להצביע בעד
רשימת העולם הזה — שאלו אם לא כדאי להפריד בעתון בין העניינים הנוגעים לרשימה,
לבין העניינים הרגילים.
אנו סבורים כי הדבר רצוי. החל בגליון הבא נוסיף לכל גליון כמה עמודים נוספים —
שלא על חשבון הקורא, ובלי להגדיל את שטח המודעות המיסחריות. הם יהיו מוקדשים
להסברת כוונותיה ומגמותיה של ר שימת העולם הזה — כוח חדש. מוסף זה יכלול את
מודעות הרשימה, את הדו״ח לבוחר ואת תשובותיו של אורי אבנרי לשאלות שיופנו אליו.
אולם למעשה תהיה זאת הפרדה פורמלית בלבד. כי הרשימה החדשה, שהוקמה ביוזמת
עורכי העולם הזה, אין לה דיעות ועקרונות אחרים מאשר הסולם הזה. אין הבדל בין תוכן
מודעות הרשימה החדשה, ובין הדיעות שהשמענו אותן ב־ 15 השנים האחרונות בכל מאמרינו
וכתבותינו, ושאנחנו מוסיפים להשמיען בכל כתבות העתון.
ולראייה: מאז החלטנו על ההליכה לכנסת, לא השתנה מאומד, בתוכן מאמרינו וכתבותינו.
לא התחלנו לשבת ולחשוב: מה נעים לקורא לשמוע? מה ישכנע את הקורא להצביע
בעדנו? כל מחשבה כזאת תהיה ממילא טיפשית, כי קוראינו מכירים אותנו, והם יצביעו —
או לא יצביעו — בעדנו לפי מה שהננו.
מובן שחל שינוי אחר בעתון: גדל המקום המוקדש לעניינים פוליטיים בכלל, ולענייני
הבחירות בפרט. אבל כך זה היה גם בכל מערכות־הבחירות הקודמות׳ שבהן לא השתתפנו.
כשבועון־חדשות משקף העולם הזח את מאורעות המדינה, ובתקופה שהבחירות עומדות
במרכז המאורעות — משתקף הדבר בהפול ם הזה.

באותה רוח נענה גם על שאלה אחרת :״אחרי שתיבחרו לכנסת, האם לא יהפוך העולם
הזה למשרת הסיעה, ויחדל מלהיות עתון אובייקטיבי?׳
גם שאלה זו נובעת מאי־הבנה. הסיעה בכנסת לא תהיה מפלגה חדשה. לא יהיו לה
חשבונות קואליציוניים או אופוזיציוניים. היא לא תחלק ג׳ובים. היא לא תדאג לתקציבים
מפלגתיים, ולא תקים מיפעלים מפלגתיים.
לא תהיה לה שום מטרה, זולת אחת: ללחום למען אותם העקרונות שהעולם הזה לחג;
וילחם בעדם. גישתה בכנסת תהיה אובייקטיבית, כמו גישת העתון: לדון בכל עניין׳

בכל מאורע ובכל גוף ציבורי בהתאם לעקרונות אלה
זהו תוכן הסיסמה :״בלי מורא, בלי משוא־פנים״ .היא
תנחה את הסיעה המסויימת, כשם שהיא מנחה את השבועון
המסויים.
השבוע ניתנה האות — ש. ש — שיחדור מחוקי ה־כפייה;
ש — שוויון לבני כל העדות, הדתות והלאומים
בגלל יום־כיפור, החל ביום הרביעי בשבוע הקרוב, תוקדם הופעת הגליון
הבא של ״העולם הזה״ ביממה אחת. הוא יופיע ביום ג׳ בבוקר, ויופץ
ברחובות תל־אביב ביום ב׳ בערב( .גליון זה יכלול גם את הדו״ח על
הפיקניק הגדול של אוהדי ״רשימת העולם הזה — כוח חדש״ במרומי
הר הכרמל, אשר מפאת ראש־השנה אי״אפשר היה לכללו בגליון זה).

העולם הזה 1464

מכתבים
שנה טובה

להצלת המדינה

איחולי לשנה החדשה: שדויד בן־גוריון
לא ייבחר פעם נוספת לאיש־השנה. מספיק
פעמיים!

תלמה דוידוכיץ,

עד לפני זמן קצר הזדהיתי עם עקרונותיה
הפוליטיים של המפלגה הליבראלית. על־פיהם
חונכתי בצעי־

יום הדין

קריית־חיים

רק כאשר קראתי את כתבת־הענק ה־מצויינת
של העולם
הזה ( 436ו) על
איש־השנה תשכ״ה,
נוכחתי לדעת כמה
לא השתניתם מאז
שהחלטתם ללכת לבחירות.
הכתבה
היתר. המשך
ישיר לכתבות
על אנשי־השנה הקודמים
— ועכשיו
שמתי לב למה שלא
ראיתי בעבר: שיש גלילי בכתבות אלה הש־קפת־עולם
שלמה על
המישטר, המדינה ומקומה בעולם.

אליהו ג?ילי,

וקידר ישתכן ממולך ברחוב.
כשתאמר אהלאן הוא יחזיר בשלום,
אם תרצה בן־עיברים, זה איננו חלום!

שרתתי,

מתדרדרת׳

אם ת ר צו...

אריאלי

נושאים תפילה להצלחת
ר שימת ה עולם חדש.
חדורי
תקווה שכשם ש שועלי שמ שון,
שורותיהם נימנו עורכי העולם הזה,

הזה — כוח
אנו שעל
ניצחו במערכה על קיום המדינה ב־, 1948
כן ישובו וינצחו עתה הכוחות הנלחמים
להצלת המדינה.
א לי א רי א לי, סטודנט, חיפה

פתח־תקוזה

עדנה פלידל

משרד תיאטרון השדרה :
תל-אביב, ככר דיזנגוף ,3
ט ל232876 .

* 11״ א, ל ן ־ יהודה 2 6

כל אחד שכואב על מישגה יום אתמול,
כל אחד שנמאס לו לשתוק ולסבול,
לכפוף את גבו הכחוש מעמל
לשרת השלטון העליון כסבל,
ממוכר, יום־עמל נבקש את קולו•
מלא השכר נבקש לסיבלו!
מצריפים רקובים ומחושות חימר
נבנה במדינה את אזרח המחר
את אזרח המדינה, פאר הלאום,
שיסלול עם שכניו את דרכי השלום.
וישכון השלום אוהליך, יעקוב,

עבדתי במשך 18 יום במיפעל ההסתדרותי
שמן. אמרו לי שיש פרמיה בעבודה אותה
ביצעתי, אך כשהגיע יום התשלום קיבלתי
רק 140ל״י. שאלתי אם לא גנבו ממני
כסף, ונעניתי על־ידי החברים בעבודה שלא,
שכך הוא הנוהג בבית־חרושת של המערך
הפועלי.
זוהי בושה איומה, חרפה לכל פועל בעל
כבוד, לתת את קולו לסוג כזה של מפלגות.
יום
הבחירות הוא יום הדין! עלו והצנאיף
מנטור, חיפה
ליחו!

מי שאינו מבטיח
לא השתייכתי בעבר לאף מפלגה, ועתה,
לאחר שיקולים רבים, הגעתי למסקנה שאין
עבור מי להצביע.
נוכחתי לדעת שכל מפלגה מנסה לקנות
את קולו של האזרח בהבטחות־שווא.
לכן נותרה לי רק אפשרות אחת: להצביע
(המשך בעמוד )4

שלמה בר־שביט

טבעון ״יובל אור״ ,יום ר 8.10
תל־אביב ,״בית הרופא״.
מוצ״ש 9.10ב־9.30—7.15
יום ג׳ 12.10ב־8.30

טבניל זן 0 1
1 0 9 0 1ש ר טו ט
כונו ת • א ר כי ט ק שי ר ה
1׳ >11
הרשמה כשעות
9-12 ; 5-8

קופל (שמאל) וידידה

חי פ ה,

הרצל \ 44

אברהם קופד,

אילת

ב־9.00

יו ם ה־ 14.10ב־8.30
מוצ״ש 16.10
ב־9.30—7.15
קרית חיים ״בית העם״
יום א׳ 10.10ב־9.00
ירושלים ״ימקא״
יום ב׳ 11.10ב־8.30
עפולה ״קולרוך׳
יום ד׳ 13.10ב־8.30

נפתחים קורסי־ערב חדשים
למוד עיוני ומעשי
כמעבדות משוכללות
טלויזיה * אלקטרוניק׳
הספקת ספרי למוד
וכלי עבודה
] ת״ א, בן־יהודה 26
הרשמה כשעות
9-12 ; 5-8
חיבה, הרצל 44

(המשך ס ע סוד )3
עבור רשימת העולם

הזה —

חדש,

כוח

הגוף היחידי שאינו מבטיח לי הרים וגבעות.

יצחק
כלפי,

א שקלון

להילחם :
בפעם הראשונה בתולדות ישראל קמה
רשימה, ר שימת העולם הזה — כוח חדש,
שאינה רוצה לקחת חלק במקהלת הקואליציה
ואינה מתכוננת להתנוזן באופוזיציה.
מטרתכם־מסרתי: להילחם!
דויד פלדמן, טבריה

אחרית הימים

חזון אחרית הימים: ותימלא כל הארץ
דיסקוטקים (העולם
, 1462

) 1463

קול ששון
שימחה!

וקול

הזה

יעקוב לוי, המדליה הראשונה

חיפה

בחירתה של אי־בונה
טוביס לספור־טאית־השנה
(העולם
הזה ) 1463 היתר.
אחת הבחירות המוצלחות
ביותר שלכם.
סוף־סוף הוכיח
העולם הזה כי הוא יודע להעריך אנשים
שעושים משהו.
כשחיין, אני יודע להעריך את הישגיה

של איבונה. אני רק מקוזה שהיא תיבחר
בעתיד לאשת־השנה, כספורטאית הראשונה
שתביא לישראל את המדליה האולימפית

הראשונה שלה.

דן כהן,
הזדמנות לסטודנטים

הנאשם רפאל, בדרכו לבית־הטי שפט ב־תל־אביב,
הב חין באחד מדוכני העתונים
בגליון האחרון של אתגר, שעל שערו הופיעה
ת מונ תו בחבר ת ח״ כ מפלגתו משה
אונא. הוא מיהר ל קנו תו, עילעל בו במהירות,
גנז אותו בכיסו רק מ שניכנס לאולם
בית־הסשפט.

פתח־תקווה

כמעט בכל מקום בעולם מהווים הסטודנטים
כוח פוליטי, המצטיין בספונטאניות־הפעולה
ובלהט אנשיו. הסטודנטים מוכנים
להתקומם כנגד כל מה שנראה להם כפגיעה
בעקרונות הדמוקראטיים.
בישראל יש לנו הרגשה כאילו הסטודנטים
הם עדת אימפוטנטים פוליטיים. לצאת
להפגנות הם דווקא כן יודעים, אך רק
כאשר פוגעים באינטרס פרטי שלהם, או
כשהאוכל במנזה אינו לרוחם.
קארייריזם ואדישות למתרחש במדינה
ומחוצה לה, הם שני קודי־אופי בולטים
בדמותו של הסטודנט הישראלי.
עם הופעת רשימת העולם הזה — כוח
חדש, ניתנת לסטודנטים הזדמנות ממשית
לצאת קצת משאננותם, לרדת ממרומי האולימפוס
הירושלמי, ולהוכיח לעם היושב
בציון שעדיין לא פסה רוח־לחימה מבין
כותלי־האוניברסיטה.
תהיה נא תמיכתם ברשימה תרומתם
למאבק, כדי שיהיו ראויים לאחר־מכן ללחוץ
את ידי עמיתיהם בעולם.

אריה צפלוביץ,
הנמנעים

מי שנועד לעשות פירסומת מוסווית לביטאון
הקרוב

בדעותיו לרעיונות העולם הזה5
אבינועם גרינכוים, חיפה

סטודנט, חיפה

ההימנעות הגדולה בבחירות להסתדרות,

אתגר לרפאל

מיספר חזק

מוכיחות כי הופעת
כוח חדש היא דבר בעינו.
הפעם, בניגוד לפעמים קודמות, לא הצבעתי.
כולם יצאו לי מהאף.
הופתעתי לגלות כי רבים אחרים חושבים
כמוני, נמנעים מהצבעה, מפגינים על־ידי
כך את סלידתם מן המפלגות המסורתיות.
חבל שר שימת העולם הזה לא הופיעה בבחירות
להסתדרות .־ 307 נמנעים הם כר־פעולה
נרחב עבורה!
ר שימת העולם הזה —

א. מושיוב,

ירושלים

אתגר לרפאל
עד לאן הגענו? מה ליצחק רפאל, עסקן
המפד״ל, גיבור משפט השוחד, לדו־השבו־עון
אתגר, המטיף לשוויון בין עברים ו ערבים
ולהשתלבות במרחב השמי?
רפאל נראה מחזיק בידיו את אתגר, בתמונה
שהופיעה בכתבה על משפט השוחד
(העולם הזה .)1461 האין זה פיברוק צילו
״משעמם
כמו ספר טלפון״ — זהו סיכום
ביקורת העולם הזה 1462 על הסרט 1 הארלו,
מה? באמת? ספר הטלפון משעמם? הרי
יש בו בכל עמוד מאד, מיספרים!

ר. גרשוני,
טעות לעולם צודקת
עצירה

דרושה פקידה
(מודעה במעריב).
למאפיה באור־יהודה מחפשים
מנוסה (מודעה במעריב).

ירושלים

בעלת־נסיון

רותי. צ,.

ל יש
תל־אביב

תעמולת הבעלות על המזוזדות טרם
נפתרה (חרות).

מאיד סוזי,

תל־אביב

זכות קדימה כמדור זה תינתן
למכתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלומיהס למכתכים.

בשלם
גרמניה
שמאד וימין
האם זז כל העולם ימינה?
בנורבגיה נוצחה המפלגה הסוציאליסטית
בבחירות, זו ־,פעם הראשונה מזה 30 שנה.
בישראל הפכה גח״ל לסיעה חזקה בהסתדרות.
בגרמניה
ניצחה המפלגה הנוצרית הימנית,
>מרות שרבים ציפו לנצחון הסוציאליסטית.
האם יש לכד מכנה משותף?
מי ירד? כמו כל ההכללות מסוג זה,
גם זו לקויה. בנורבגיה גבר הרצון בשינוי
יותר מאשר הנטייה ימינה. הישגי גח״ל
בהסתדרות אינם מסמלים עליית הימין, אלא
רק נורמליזציה של המצב לפי מצב־הכוחות
הקיים.
גם בגרמניה אין נסייר, ימינה• הסוציאל־דמוקראטים
של וילי בראנד לא ירדו, אלא

וירי כראנד
הולן?

העולם הזה 1464

) 0 1 0 3
5ן 0£1טם סאי)

11ס
עם צמר
גברים מעדיפים איכות, נשים מבכרות בדי
או פנ ה. ג ב רי ם ונ שי םימצ או מ בו קשםבב די
פולגת ־ דיאולו ־ צמר. בדי ״פולגת־דיאולו־צמר״
הדורים, נוחים וקלים לטיפול.
מבחרגווניםוד וג מאות לבגדי גברים, נ שי ם וי לדים

<1־ז3ווז 30(6זו ^ז*1י 09ז@ -

עלו בכמה אחוזים. אלא שהדבר לא הספיק
כדי למגר את הנוצרים־הדמוקראטים, שגם
הם עלו.
אם כן, מי ירד? ירדה דווקא המפלגה
הימנית ביותר — הדמוקראטית־ד,חופשית.
זוהי מפלגה ד,מהתה תערובת של יסודות
שונים. אומנם יש בה יסודות ליברליים, מסוגם
של הליברלים העצמאיים בישראל. אך
יש בה גם יסודות של הימין הקיצוני, ה־כמעט־נאצי.
מבין שלוש המפלגות, דווקא
היא זכתה למרבית קולות הנאצים הוותיקים.
ראש מפלגה זו, אריך מנדה, היה זה שהכריז,
בעת הסערה סביב שליחת דולף
פאולס לישראל, שאין מקום לגנות את זוועות
אושוויץ, אם אין מגנים את הפצצת
העיר הגרמנית דרזדן. זוהי טענה ניאו־נאצית
מוב הק ת — המ שתה רצח־עניים מתוכנן
לפעולה מלחמתית.
ידידו של פרם. אולם כל עניין הנאציזם
לא מילא תפקיד חשוב בבחירות הגרמניות.
ולראייה, דווקא מנדה, המחניף לניאו־נאצים,
עשוי לחסום עתה את הדרך בפני אדם
אחר, המחניף לאותם ניאו־נאצים: פראנץ-
יוזף שטראום, ידידו של שמעון פרס.
שטראום הכריז לא פעם שהוא מתנגד
למשפטי הנאצים. הוא התנגד בפירוש להארכת
תקופת־ר,התיישנות של פשעי הנאצים.
לכאורה, היה צריך להיות ידידו של
מנדה. אולם בעניינים פוליטיים אין הגיון.
מנדה שונא את שטראוס. השבוע, למחרת
הבחירות, כשאך נתברר כי ללודביג ארהארד
אין רוב מוחלט והוא יהיה שוב זקוק לקואליציה
עם מנדה, כבר קבע הלה: הקואליציה
אפשרית, בתנאי ששטראוס לא יחזור
לממשלה. ואילו שטראוס רוצה להיות שר.
סופו של וילי. ואילו וילי בראנה האדם
שנכשל בשתי מערכות־בחירות, יסתלק,
כנראה, מן הבמה. ראש־העיריה של ברלין
ניסה להיות בדיוק כמו יריבו. הוא חיקה
את כל סיסמותיו. הוא ניסה להשכיח שנטש
את גרמניה בימי היטלר, שעבר אז
לנורבגיה, שתמך במחתרת הנורבגית ה־
(חמשו בעמוד )6

פרסום סלניק

בעולם
(המשך מ ע מוד )5
לבוחד בטוב ביותר :

אנטי־גרמנית ואף כתב ספרים רבים (בהם
הציע, בין השאר ,״למחוק את חייהם של
הפושעים הנאציים״) .בגרמניה של היום,
זהו עבר בלתי־רצוי.
הסציאל־דמוקראטים יחפשו להם עתה מנהיג
חדש. אדם שיהיה פחות אנטי־נאצי,
שיהיה דומה עוד יותר לארהארד המנצח —
ואם אפשר, אדם שלא יהיה שיכור כרוני
כמו וילי בראנה
אסיה איו עדג* ה עוד
לא רחוק מגג העולם, בגבול הודו—טין,
נשמעים קולות־רעמים. העולם כולו מקשיב.
השאלה הגדולה: מה רוצה סין?
וינסטון צ׳רצ׳יל אמר פעם על רוסיה שהיא
״חידה בתוך תעמולה העטופה בסוד.״
הגדרה זו טובה שבעתיים לסין.
בגבור מלחמת הודו—פאקיסתאן, השמיעו
הסינים לפתע שורד, של דרישות והאשמות,
שנראו באמתלות להתקפה צבאית על הודו.
אפשר היה להסיק מכך אחת משתי מסקנות
לגבי כוונות סין:
• סין מאיימת על הודו כדי להכריח
אותה להעביר צבא וציוד מן החזית הפאקי־סתאנית
לגבול הסיני. בכך עוזרת סין ל־פאקיסתאן,
מקרבת אותה למחנה הקומוניסטי
ומוציאה אותה מן החזית האמריקאית.
• סין רוצה לנצל את המאבק בין הודו
ופאקיסתאן כדי לכבוש עוד נתח מהודו,
לשם שיפור מצבה האיסטראטגי.
אמור זאת כאש. כל אחת משתי המסקנות
יכולה להיות נכונה. האיום הסיני מופעל
במקום הרגיש ביותר: בצוואר הצר המפריד
בין סין לבין פאקיסתאן המזרחית.
צוואר זה מחבר את הודו עם אחד המחוזות
העשירים והחשובים ביותר שלה —
אסאם. שום מדינאי הודי אינו יכול לחשוף
חזית זו, מול האיום הסיני.
לכן — תהיה כוונת סין כאשר תהיה —
היא כבר השיגה מטרה אחת. הלחץ על
פאקיסתאן הוקל. העתודות של הצבא ההודי
דרושות לגבול הקומוניסטי, אינן יכולות
להלום באוייב המוסלמי.
כאשר עלו השבוע באש רהיט־ הספריות
האמריקאיות ברחבי פאקיסתאן, כבר היתה
בכך הכרת־טובה לסין. ואילו הודו מיהרה
להיענות לדרישות הסינים.

הכנסיה
נגדב פיי הדתית

11 בחירת

הצעירים

והצעירים

ברוחם.

11 קינג־סייז פילטר מתערובת אמריקאית
סיגרית האיכות החדישה של ״דובק׳י, מיוצרתמהמעולים שסני הטבק ונתונה בקופסת ״מכסובב״

בחר בטוב ביותר

-עשן 1/^£ז

האפיפיור הוא ממלא־מקומו של ישו הנוצרי.
הוא שולט בשם האלוהים, ועל כן
אינו כפוף לשום פיקוח אנושי• התיאו־קראסיה
והדמוקראטיה אינן יכולות לדור
בכפיפה אחת.
אולם בשבועיים האחרונים צעדה הכנסיה
שני צעדים לקראת הדמוקראטיה. השאלה
היא רק: עד כמה הם מעשיים?
אפיפיוריים. מן האפיפיור. את הכף
הכריע האפיפיור פאולוס השישי עצמו, שנתן
תמיכה זהירה לכוחות המתקדמים המתונים,
נגד החשמנים מאיטליה ומספרד,
שהם ״אפיפיוריים מן האפיפיור״.
קודם כל קבע פאולוס שיקום סינאט של
בישופים. הוא יהיה רחוק מלהיות מוסד פר־למנטארי
דמוקראטי. כי רק האפיפיור יוכל
לכנס אותו, והסינאט לא יוכל להחליט דבר,
אלא רק לייעץ לאפיפיור.
בכל זאת זהו צעד ניכר קדימה. כי עצם
קיומו של מוסד כזה יהווה לחץ על רומא.
יהיה קשה מאוד לכנס אותו מדי פעם, וגם
יהיה קשה שלא להתחשב לגמרי בדעתו.
יתר על כן: הבישופים ימונו על־ידי הכנסיות
הארציות — ובכך יהוו מישקל נגדי
חשוב לקומץ האיטלקים, ששלטו עד כה
שלטון מוחלט במנגנון הואתיקאן.
דר! ישראל נשארה. גם המיסמך השני,
שנתקבל השבוע, חשוב מאוד. הוא תובע
את מתן חופש הפולחן לכל הדתות.
המתקדמים דרשו זאת, בין השאר, בטענה
שהקאתולים נרדפים בארצות רבות (בין
השאר, בישראל, בה אין חופש למיסיון).
לעומת זאת טענו השמרנים כי הקאתולים
עצמם רודפים את בני הדתות האחרות בארצות
שלטונם, ושלא כדאי לשנות זאת.
שוב הכריע האפיפיור, לטובת המתקדמים.
מעתה תדגול הכנסיה הקאתולית רשמית בהפרדת
הדת מן המדינה — וישראל תשאר
אחת המדינות המעטות בעולם בחן כופר
השלטון בעיקרון דמוקראטי יסודי זה.
העולם הזה 1464

ץ בל שהבחירות לכנסת
| | מתקיימות למחרת חג־הסוכות.
היה הרבה יותר מתאים לקיים אותן בחג־הפורים.

השישית

בחירות אלה לובשות יותר
ויותר אופי של נשף־מם יבות.

לל ראשון הוא בנשף־מסיכות ש־
^ אסור לזהות את המשתתפים. המוזמנים
— המכירים איש את רעהו היטב —
משתדלים להסוות את עצמם ככל האפשר,
כדי לסכל את הזיהוי.

והנה בבחירות אלה -אין כמעט
אן? מפלגה אחת מופיעה בשמה
ובזהותה.

התחפושת העונתית היא: שינוי.
או תמורה. או מיפנה. או,
לכל הפחות, מישטר חדש.
בראש צועדת מפא״י — סליחה, המערך.
מקובל בעולם שמפלגת־שלטון טוענת שהמצב
הקיים הוא כליל־השלמות. השמרנים
הבריטיים הלכו לבחירות, בימי שלטונם,
תחת הסיסמה ״מעולם לא היה מצבך יותר
טוב!״
וזה הגיוני. אם המצב הקיים טוב, הרי
השלטון הקיים טוב, והוא יכול לתבוע אמון
מחודש. אם המצב הוא רע, הרי השלטון
רע, והגיע הזמן לסלקו.

שלטון מוחלט ובלעדי במדינה. במשך רוב
אותו זמן היה שמעון פרס הבוס הבלעדי
של מערכת־הבטחון — השלטון האמיתי
במדינה. במשך חלק מסויים — אך מכריע
— של זמן זה כיודן משה דיין, כרמטכ״ל
כל־יכול שהפר את מרות הכל — את כל
ענייני החוץ והבטחון. ואילו יוסף אלמוגי,
כמזכיר־מפא״י, יכול היה לפעול ככל העולה
על דעתו.

מדוע לא חוללו את התמורה

מדוע לא פיזרו את האוכלוסיה, לא השיגו
עצמאות כלכלית, לא התקשרי עם סין,

מבין המשתתפות בבחירות לכנסת החמישית,
איבדו ארבע המפלגות העיקריות את
זהותן:
מפא״י.
אחדות־העבודה.
המפלגה הליבראלית.
תנועת החרות.

שמם עתה: המערך, רפ״י, גח״ל, הלי־בראלים־העצמאיים.

הדתיים, מפ״ם והחלק היהודי של
מק׳׳י, לא מצאו להם מסיכות בעוד־מועד.

ך* אדם האוריגינאלי היחידי בנשף־
| ) מסיכות הוא זה שאינו מתחפש. ב־מיקרה
זה: מפ״ם.

מפ״ם אינה מסתירה מה שהיא
רוצה. היא -רוצה להיכנס לקואליציה.

אשר
כל-כך הרבה מפלגות מחי־
-ליטות, לפתע, שלא להופיע בבחירות
בשמן האמיתי, זה אומר דרשני.
הפסיכולוגים נתנו לא־פעם את דעתם על
תופעת נשף־המסיכות. הם סבורים כי נשף
כזה ממלא צורך פנימי עמוק.
כל אדם רוצה להיות שונה מכפי שהינו.
אנשים רבים מואסים בעצמם, בסתר־ליבם.

יש קצת התחפשות בהנמקת רצון זה.
לעזור לאשכול להציל את הדמוקראטיה,
לבלום את עליית הימין, למנוע דיקטטורה
פאשיסטית. אבל זו אינה תחפושת אמיתית.
לכל היותר שפם מלאכותי.
ואכן, מפ״ם מופיעה בבחירות אלה כגוף
השמרני ביותר. היא לא דוגלת במיפנה,
בתמורה, בשינוי, במישטר חדש. רק בקואליציה
קצת אחרת.
והוא הדין, אגב, לגבי מק״י. גם זוהי
מפלגה שמרנית חדשה. היא רוצה לשמור
על אשכול, על השלטון הקיים, מול השדים
הנוראים של רפ״י וגח״ל.

נשף־המסיבות נותן להם את האפשרות
לשנות את זהותם בדרך
הפשוטה, מבלי שיצטרכו לשנות
את עצמם באמת.

בקיצור: הגורם האמיתי לנשך•
המסיבות הוא אי-הבטחון העצמי
הרגשת הכשל והתיסכול של המתחפשים
עצמם.
הוא הדין, כמובן, לגבי תחפושת־הבחי־רות
של מפלגות־ישראל. בולמוס המערכים,
הגושים והאיחודים ערב־ד,בחירות נובע מן
העובדה הפשוטה ששום מפלגה לא האמינה
עוד בכוחה למשוך את הבוחר. אף אחת
לא רצתה להופיע בפני הציבור בדמותה
הישנה, האמיתית.

מפלגה הגאה בעצמה, המאמינה
במעשיה ובבשורתה, לא היתה
מסכימה לעולם להעלים את הנכם
היקר ביותר שלה: שמה.

ך• שם החדש הוא מסיכה. אבל ל!
! השלמת התחפושת דרוש גם אוסף של
סיסמות חדשות — מה שנקרא, בז׳ארגון
המפלגתי ,״מצע״.
ואכן, בשטח זה הגיע הקארניבאל לשיאים
עליזים.

שונה המצב לגבי חרות. היא לא ישבה
מעולם בממשלה, ומבחינה זו יש לה —
לפחות מבחינה מוסרית — הזכות לדבר
על שינוי( .זכותה לדבר על ״מישטר חדש״
מפוקפקת הרבה יותר, לאור העובדה שקיבלה
במשך שנים ארוכות הקצבות מן
המגבית היהודית המאוחדת — תוט״הטבור
של המישטר הישן).
המעניין בתחפושת של חרות אינו מה
שיש בה, אלא מה שאין בה. מה קרה
להשלטת דת־ישראל בחיי־המדינה? מה קרה
לכל אותו פאתוס לאומני־צבאי שבו — ורק
בו — הייחוד של תנועה זו?
זה לא נעלם, כמובן. אבל זה כוסה
בתחפושת — תחפושת רספקטאבילית, אחראית,
מינימאליסטית, שוחרת־שלום. תחפושת
דו־לאומית ממש, המתבטאת בתמונות
מלבבות של אנשי־חרות ערביים חובשי־כפיות.

זהו
ההגיון של נשך־המם יכות.
בל אחד רוצה להיות ההיפך ממה
שהוא. הבורגני רוצה להיות צועני.
הצועני רוצה להיות בורגני.

גופים אלה לא נעלמו, חלילה.
הם פשוט החליטו ללבוש מסיכות,
לכבוד המאורע.

אנשים אפורים לובשים מדים של אד־מיראלים.
טיפוסים פרוזאיים מופיעים בדמות
אפאשים. מוגי־לב הופכים שודדי-
ים וגיבורי־חיל.
כך הם מרגישים את עצמם יותר בטוב.
נידמה להם כי גם הזולת מתייחס אליהם
אחרת. הם מקזזים כי בדמותם השאולה יצליחו
לכבוש את לב־הנשים בסערה. בנשף־
המסיבות הופך גם העלוב שבעלובים לדון־
ז׳ואן ולקאזאנובה.

כי מפלגה זאת השתנתה, באורח־פלא,
על־ידי נגיעה במטה-הקס-
מים שד פיאה טובה?

אבל מפא״י אינה אומרת: ראו מה טוב!
הצביעו בעדי!
מפא״י אומרת — רק לנו הכוח לבצע
שינויים. רק אנחנו מסוגלים להנהיג רפורמות.
האחרים רק מדברים על רצונם לשנות
את הכל. ואילו אנחנו באמת נשנה
את הכל.

לא דאגו לרמה המוסרית, לא שמו קץ
להסתאבות, לא נתנו מכונית לכל פועל,
לא ביצעו מודרניזציה — אז?

מבחינה היסטורית, רפ״י היא
מפלגת־השלטון כה״א הידיעה,
הרבה יותר אן! מן המערד. כש־מפלגה
בזאת מנופפת בדגל-התמו-
קשה לתאר פאראדוכס גדול יו רה, הרי זו עזות-מצח הגובלת
תר. מפלגת־השלטון מתכחשת ל בחוצפה -עלבון לאינטליגנציה
מצב שהיא אחראית לו, ומנופפת של האזרח.
כמצע אופוזיציוני מובהק. אב ז סורד
מושלם.
גבי גח״ל המסיבה מסובכת יותר.

ף מה שטוב למפא״י א׳ ,בוודאי טוב
( למפא״י ב׳ ,היא רפ״י.
רפ״י אינה רוצה בשינוי. היא רוצה
ב״תמורה״ .וזה הבדל גדול, כנראה.

תמורה -למה?
כה אמרה רפ״י: יש התנוונות. יש הסתאבות.
יש רקבון. רש טירור. יש סחטנות.
יש קנוניות.

יש. ממתי יש? האמנם זה התחיל
לפני שנתיים, כאשר האחד
בדורו פרש סופית מן החיים הפוליטיים?

במשך 15

שנה שלט דויד בן־גוריון

/כי אלה הן שתי מסיכות, שצורפו
לפרצוף מלאכותי אחד.
החלק הליבראלי של גח״ל הוא מפלגה
מחופשת: מפלגת הציונים־הכלליים.

זאת היתה מפלגה קואליציונית
מובהקת. היא ישבה כממשלת
מפא״י במשך שנים ארוכות.
באותן השנים לא נבדלה במאומה מכל
שאר מפלגות־הקואליציה. היא הסתדרה טוב
מאד עם מפא״י. השר יוסף סרלין לא
נבדל מן השר ישראל ברזילי או השר משה
שפירא. השר פרץ ברנשטיין לא נבדל מן
השר פינחס ספיר. שום דבר לא השתנה
אז, זולת הכתובת של כמה רשיונות־ייבוא,

האם מישהו יבול באמת להאמין

ובאן אפשר רק לתמוה: האם
זו תחפושת, או פנים אמיתיות?
ומה גרוע יותר?

ך* נשך־מסיכות הגון בא הרגע ה-
^ גדול. בדיוק בחצות מצלצל השעון, וכל
הנוכחים מורידים בבת־אחת את המסיבות.

יקרה גם הפעם. בדיוק בחצות,
כאשר תיסגרנה הקלפיות,
במוצאי ה־ 2בנובמבר.
ד,מסיכות תרדנה. הצועני יהיה שוב לבורגני,
האדמיראל יחזור להיות עסקן הדבוק
לכסאו, שודד־הים יהיה שוב לבלר
קטן.

ואז יסתבר, לפתע, כי אך אחד
לא הצליח לרמות איש. כל אחד
הצליח לרמות רק את עצמו.
נשף־ד,מסיכות הגדול מוכיח רק דבר
אחד: המפלגות הישנות באמת נמאסו. כל־כך
נמאסו, עד שנמאסו אף על עצמן. כל־כך
נמאסו, עד שרובן אינן מעזות להופיע
בזהותו הגלוייה, האמיתית.
בזה הן צודקות. הן צודקות גם בהנחה
שהציבור באמת רוצה במיפנה, בתמורה,
בשינוי, במישטר חדש.

אבל לא כשינוי של מסיבות,
ולא במישטר של תחפושות.

במרינה
העם
עצתא חי טו ב ר

הוא צוחק מגו!
יצחק רפאל זוכ ה בבית־ה מ שפט ״ מ חו ס ר־ הוכ חו ת״ ,אחרי שידידו, עוז רו ו שו תפו במפלגה,
האסיר יהודה שפיגל, סירב להעיד.

הוא הכריז השכוע, כחגיגת־נצחון שנערכה לפכודו, פי עסקני־הדת
ידרשו ככנסת הכאה את שיחדור הציפור הדתי כולו מכפיפות
לכית־המשפט של המדינה.

אל תזלזל באיום זה!
עסקני־הדת שיחררו את כחורי־הישיכות ואת הכנות הדתיות
משרות צכאי. הם הכטיחו תנאים מיוחדים גם לנוער הדתי המנויים.

ערב הבחירות לכנסת החמישית ביצע
דויד בן־גוריון את אחד המעשים המחפירים
ביותר בחייו מרובי־השערוריות. הוא שיגר
את שביט .2
בפרסומת רעשנית, לעיני צלם־קולנוע
שהוזמן במיוחד על־ידי שמעון פרס, שוגר
הטיל הפומבי הראשון במרחב. התמונות
חולקו בכל העולם. הדבר הכריח את מצריים
להתמסר בכל כוחה לפיתוח טילים
משלה, מטעמי יוקרה. כך החל המירוץ
המטורף, שהטיל את צילו על כל מאורעות
המרחב מאז.
כל זה נעשה למען מטרה אחת: להנחיל
למפא״י כמה קולות בבחירות. על מיזבח
זה הוקרב בטחון המדינה. מעולם לא גילת
הבטחוניזם את פרצופו בצורה צינית יותר.
עיתוי וזר. השבוע שאלו את עצמם
יודעי־דבר שאלה מדאיגה: האם תלך מפא״י
של לוי אשכול בדרכי מפא״י של דויד בן־
גוריון?
תחילה נשאלה השאלה לגבי פעולת קלקיליה
מהחודש שעבר (העולם הזה .) 1461
ככל שעברו הימים, כן התעמקו הפיקפוקים
לגבי פעולה זו. השאלה היתה מדוע אי־אפשר
היה לדחות אותה עד אחרי הבחירות
— כל עוד לא קורה בשטח הבטחתי שום
דבר חמור במיוחד?
העיתוי נראה משונה. פעולת־התגמול הקודמת
של לוי אשכול נערכה בעצם ימי
ועידת ראשי מדינות־ערב בקאהיר. הדבר
נראה אז כמעט כפרובוקציה מכוונת, כדי
להעלות את המתח האנטי־ישראלי באותה
ועידה.
הפעולה האחרונה שוב נערכה ערב ועידת
ראשי מדינות־ערב. הדמיון רב מדי, מכדי
שיהיה מיקרי.
בשיחות פרטיות אמרו מקורבי השלטון:
״אנחנו פשוט רוצים להזהיר את ראשי

נד, רוח של ״סמרטוטיזם״ ,מביאה אף
היא את היועצים הפחות־אחראיים לקו זה.
אם ייענה לוי אשכול לעצות אלה, הוא
יוסיף פשע לאומי על חטאיו. בניגוד
לדעת יועציו, חסרי הנסיון, אין מצב־רוח
האזרח בתשכ״ו נוח להרפתקות פוליטיות.
מי שילך בדרך זו סופו לנחול תבוסה
מוצדקת ביום־הבחירות.

ה ש ערור־ ה ה סו פי ת
פרשת יצחק רפאל היא כולה שרשרת של
שערוריות.
שערוריה היא שהאיש לא נחקר ברצינות
מיד לאחר שהתפוצצה פרשת תל־גיבורים.
המפקח־הכללי מטעם מפא״י, יוסף
נחמיאס, הסתפק בכמה צעדים פורמאליים
בלבד.
שערוריה היא שלאחר־מכן ניתן לרפאל
לכהן עוד למעלה משנה כנציג המדינה,
כסגן־שר.
שערוריה היא שכמעט כל חברי הכנסת
החמישית חיפו על רפאל׳ התייחסו אליו
כאילו קרתה לו תאונה בלתי־נעימה, שלא
באשמתו.
שערוריה היא שהאיש הועמד לדין רק
אחרי שכלו כל הקיצין, ופשוט אי־אפשר
היה עוד להתעלם מן ההאשמות שהיו כלולות
בדו״ח של שופט־חוקר, שמונה רק כדי
לדחות את העניין.
שערוריה היא שבמשפט זה סירב יהודה
שפיגל לחזור על עדותו המרשיעה, אותה
השמיע בפני השופט־החוקר.
שערוריה היא שהמפלגה הדתית־הלאומית,
מפלגת־שלטון האחראית לחוק, לא עשתה
דבר כדי לשכנע את שפיגל — מי שהיה
מועמדה לכנסת — למלא את חובתו החוקית
ולהעיד את האמת, ואפילו לא גינתה
אותו על סירובו.

עסקני־הדת שיחררו שליש מכל ילדי הארץ מן החינוך הממלכתי הכללי, כדי
להעניק לו חינוך מיוחד משלהם׳ מפלגתי ופלגני. חינוך אנטי־ממלכתי זה ממומן
כולו על־ידי המיסים שלך. כי המדינה היא המשלמת בעד החינוך ״הממלכתי־הדתי״
ובעד מערכת־החינוך ה״עצמאית״ של אגודת־ישראל. דבר זה אסור במפורש לפי החוקה
האמריקאית, ויהודי אמריקה הם הלוחמים העיקריים למען איסור זה.

עכשיו זוממים עסקני־חדת לשחרר את הציפור הדתי מן הכפיפות
לחור, המדינה ולכית־המשפט של המדינה. הם רוצים כשיפוט
״עצמאי״ של הרבנים, כמו כימי התורכים.

זהו צחוק הגורל1
כי אותם עסקנים חו ק קו

ע שרות חוקי ם, כדי לכבול אותך.

הם הטילו עליך את

הכפייה הדתית בא מצעות חו קי הטדינה. הם כבר הכינו חוקי ם חד שים ב שביל הכנסת
הבאה. אבל הם עצמם רוצים להתחמק מן הכפיפו ת לחוק.

יש להם כל הסיכויים להשיג מטרה זו, כי גם המעיד וגם גח״ל
ככר מכריזים על כוונתם להקים קואליציה עם המפד״ל. מפ״ם
ורפ״י לא הודיעו על סירוכם להיכנס לקואליציה כזאת.

סכל את המזימה! הכנס לכנסת כוח חדש, שישמש מחסום
בפני הכפייה הדתית! נבטיח חופש לפולחן הדתי -נשים
כץ לכפייה הדתית ;

ושימת השלם הזה -נוח חוש

מנהיגי־רפ״י, צור, כן־גוריון ופרם פשילוח ״שפייט 2

גם אתה, אשכול?

ערב, שיידעו שאי־אפשר לשחק בנו.״ זוהי
הנמקה מפוקפקת ביותר. יוקרת צה״י*
במרחב היא עדיין בנקודת־שיא, ואינה זקוקה
לשום ריענון. תוצאת הפעולות היא
תמיד לטובת עבד־אל־נאצר, בנסיונו להכניע
מנהיגים מתונים יותר, כמו אל־חביב
בורגיבה.
אולם בחוגים
פשע על חטאים.
מצומצמים נידונו לא רק מעשי אתמול,
אלא גם מעשי מחר. נפוצו שמועות מדאיגות,
כאילו עומד לוי אשכול ללכת בפירוש
בדרכי בן־גוריון, לחזק את יוקרתו
האישית הפגומה על-ידי יוזמות פוליטיות
העלולות לגרום למדינה נזק שלא־יתוקן.
הפיתוי הוא רב. עם הצטרפות דיין וצור
לרפ׳׳י גדל היסוד הבטחוניסטי בפלג זה
— ויועצי אשכול סבורים כי גם על המערך
לחזק את נימתו הבטחוניסטית. הדיעה שנפוצה
בציבור, כאילו שולטת בצמרת המדי־

שערוריר, היא שהתביעה הכללית —
מוסד של ממשלת־ישראל — לא עשתה
שום דבר כדי להכריח את שפיגל להעיד.
שערוריה היא שהתביעה ביקשה לזכות
את רפאל על רקע זה, מחוסר עדות.
יש להצטער על כך שהשופטים נענו לבקשה
זו מבלי להוסיף דברים חריפים
ביותר על התנהגותם של התביעה, של העד
ישל הנאשם גם יחד.
שערוריה היא שלמחרת־היום בירכו מוס־דות־המפד״ל
את רפאל בהתלהבות, כאילז
היה גיבור החוזר מן המערכה.
שערוריה היא שעסקני־המפלגה ורבנים
ידועי־שם ערכו השבוע הילולא לכבוד רפאל.
שערוריה
היא שהמפד״ל הציעה לו להציג
את מועמדותו כראש עירייתה של
בירת־ישראל — וכי יש לו סיכוי להגיע

למישרה זו׳ בעזרת גח״ל ו/או המערך
ו/או רפ״י.
אולם כל זה הוא כאין־וכאפס לעומת
ההצהרה שהשמיע רפאל באותה הילולא.
הוא קבע את היעד הבא למלחמת העסקנים
הדתיים: שיחרור הציבור הדתי כולו מכפיפה
לשיפוט בית־המשפט ה״חילוני״.
״ערכאות עכו״ם״ ! אפשר היה לחשוב
שזוהי בדיחה• אבל בדיחות מסוג זה רגילות
להיות רציניות מאד במישטר הקיים
בישראל.
לא היתד, זאת הברקה ריגעית של רפאל,
רעיון יוצא־דופן שעלה בליבו בהתלהבות
ההילולא. אם מישהו פיקפק בכך, הרי בא
השבוע אמנון רובינשטיין, פרשן הארץ,
וגילה ברכיים שרעיון זה הועלה בכתב,
בעתון פנימי של המפד״ל. כתב הרב ישראלי
בגווילין: בתי־המשפם של המדינה
דומים ל״שיפחה הרוצה לרשת את גבירתה.״
הגברת היא, לדעת הרב, מערכת־השיפוס
הרבנית, המורכבת מאותם הרבנים שהיללו
השבוע את יצחק רפאל.
הוסיף הרב :״יש לנו הרושם שאותם
רוחות (אנטי־דתיים) השולטים ברחוב
משתלטים גם בכל מערכות־השיפוט.״
באותו גליון כתב דובר דחי אחר :״כפיפותם
של היהודים הדתיים לבתי־המשפט
החילוניים, וכוזדאי כפי שבתי־משפט אלה
מורכבים כיוס, היא כפייה חילונית גסה-
שבוודאי אינה הולמת את חופש־המצפין שאותו
מבטיחה מגילת־ד,עצמאות.״
כי בתי־המשפט של מדינת־ישראל הם,
לדעת הדובר המפד״לי :״ערכאות עכו״ם.״

של פסילת הרשימה על־ידי הוזעדה — לפנות
לבית״המשפט העליון, בנסיון אחרון להביא
לאישורה.

תצפית

• לא תתגלינה שום עובדות רציניות שתוכחנה זיופים בסחירות
למעידת ההסתדרות. עם הסיכום הסופי של הקולות, יתברר

אמתו צי ב

כי לא חלו שינויים רציניים ב תוצ או ת. לגבי מה שכבר היה ידוע ביו ם ה שלי שי

מעולם לא אמרו כל־כך הרבה עסקני-
מפלגות כל־כך הרבה דברי־אמת זה על
זה. ה שבוע:

לאחר הבחירות, ו הקולו ת שנספרו לאחר מכן לא שינו את התמונה.

• מנחם בגין על רפ״י :״רפ״י
הקטן מוסיף להתנפח. זה מזכיר לי משל
מפורסם.״

ח״כ חרות יוסף שופמן, על

• יצחק רפאל לא יחזור למשרד הבריאות. גם אם משרד הברי-
אות ישאר בידי המפד״ל, לא יסכים רפאל להחזיק בו כ סגן שר. רפאל ינסה
להיבחר לראשות עיריית ירושלים, ואם ייכשל, יתבע מ מפלג תו תפקיד של שר,
כפיצוי על הסבל שנגרם לו כתוצאה מפר שת תל־גיבורים.

• המעיר ירבז את כוחו כשבועות הקרובים כהתקפה
אישית על מנחם בגין. תועמלני המערך ינסו לשכנע את הבוחרים כי

מפא״י :״שני פלגי מפא״י מתביישים
עכשיו בעברה של מפא״י — ובצדק!״
מפ״וב על גח״ל :״אם מפא״י
ייסרה את הפועל בשוטים — גח״ל תייסר
אותו בעקרבים.״
• גח״ל על המערך :״החזון של
המערך מבוסם על דרך אחת: רבבות מליו־נים
של לירות.״
• המערך על גח״ל :״פרדסנים.״
• מפ״ם על מנחם בגין :״ליבו
הרך והענוג של האדון מנחם בגין מתחמץ
כשמכנים אותו אוייב הפועלים.״

חיים הרצוג. הה שפעה ה מכרע ת ברסקו היא עתה בידי המיליונר אייזיק וולפסון
מלונדון, והוא יפעל ל מען מינויו של אי ש־אמונו הרצוג לתפקיד זה.

• רפ״י על גח׳׳ל :״עליית גוז״ל
בהסתדרות — סכנה מדומה.״

• כמקרה והממשלה הבאה תורכב על-ידי לוי אשכול, יחו־לו
בה שינויים מרחיקי־לבת. נולדה מאיר תתמנה לסגן רא ש־הממשלה,

סכנות צפויו ת למדינה אם אומנם יתקרב בגין להגה השלטון. מטרה אחרת
להתקפות המערך יהיה ש מעון פרס. המערך יסביר כי הצבעה למען רפ״י אינה
הצבעה למען בן־גו ריון, שלבטח יפרוש מפעילו ת פוליטית ז מן קצר לאחר
הבחירות.

• אין זה מן הנמנע כי תוף הימים הקרובים יפתחו שלטונות
מם-ההבנסה בחקירה נגד ח״כ דתי, החשוד, לדעתם,
בהעלמת סכומים גדולים וכהתמטות מתשלום מס-אמת.
• אם מרדכי שטרן ייבחר כראש עיריית תל-אכיב, הוא
יפרוש מתפקידו כמנהל כללי של ״רסקו״ .לתפקיד זה יתמנה האלוף

ואילו משרד־החוץ יימסר
לאבא אבן. כשר המ שפטים
יכהן חיים צדוק.

• לא תערכנה
כבאר־כחירות
שבע,
באשדוד ד
ככפר ירוחם. למרות

בחירות

תביעת ועדת־הפנים של
הכנסת לקיים ב חירו ת
לר שויות ה מ קו מיו ת, כ־מו
לכל יתר הי שובים יוסיף ברחבי. הארץ,

]* תנ ה ה או ת
הכותרת הראשית של מעריב הודיעה: נפסלה
רשימת אל־ארד. ובגוף הידיעה הובא
תיאור מפורט של מהלך ישיבתה של ועדת
הבחירות המרכזית, אשר בה נפסלה הרשימה
הסוציאליסטית הערבית.
חברי הוועדה, שלידיהם הגיע העתון,
צחקו. כי באותה שעה לא הספיקה הוועדה
אף לשמוע את נציג אותה רשימה, ועל
אחת כמה וכמה לא הספיקה להגיע לכלל
החלטה על פסילתה.
הקצב היה איטי הרבה מכפי שתיאר
לעצמו מי שמסר את הידיעה למעריב.
בישיבה זו, היחד, הוועדה צריכה לאשר —
או לפסול — את הרשימות החדשות שביקשו
להשתתף במערכת הבחירות, ולהעניק
להן את האות שלהן לקלפי. השיטה:
יו״ר הוועדה, שופט בית־המשפם העליון
משה לנדוי, הביא בפני חברי הוועדה —
כולם נציגי המפלגות הקיימות — את האותיות
המוצעות לכל רשימה. על־ידי הרמת
ידיים קבעו נציגי המפלגות איזה אות
תשמש סימן לרשימות החדשות.
רשימת העולם הזה — כוח חדש, שביקשה
בתחילה את האות ה׳ ,נתקלה בהתנגדות
הנציגים הדתיים. כאלטרנטיבה ביקשה, וקיבלה,
אות אחרת: ש׳.
הטרור היה גס מדי. הטיפול ברשימת
אל־ארד הושאר לסוף. השופט לנדוי
ביקש מנציגי הרשימות החדשות — שטרם
אושרו רשמית, אף כי נמסר להן כי עמדו
בכל התנאים הדרושים, וגם הוענקה להן
אות — כי יפנו את האולם. בפנים נותרו
רק חברי הוועדה.
אחרי מיבצע ההפחדה המרוכז של שליחי
המימשל הצבאי, שהצליחו להחתים 600
ממליצי הרשימה לבטל את חתימתם, נידמה
היה כי ביטול זה ישמש עילה לפסילת
הרשימה. שכן אחרי הביטול ההמוני, נותרו
רק 450 חתימות, במקום 750 החתימות
הדרושות כחוק. אך הטרור היה גס מדי.
בבירור ראשון הביע השופט את דעתו, כי
אין לקבל את הטענה המשוכפלת, כאילו לא
ידעו על מה הם חותמים.
על כן, כאשר הוזמן עורך־הדין יעקב
ירדור להשמיע את דבריו, נתבקש להשיב
על השאלה: מדוע לא תיפסל הרשימה
בהיותה מסווה לאירגון שהוגדר כגוף בלתי־חוקי?
ביטול החתימות לא הוזכר.
כאשר סיים ירדור את טיעונו, נרשמו
12 נציגים בתור לזכות־הדיבור. מכיוזן
שהיה זה ערב־שבת, הוחלט לדחות את
המשך הדיון ליום הרביעי הקרוב — היום
האחרון שקובע החוק לאישור או פסילת
הרשימות החדשות. עד אז — שום רשימה
אינה מאושרת, והאותיות שהוענקו מצפות
עדיין לאישור סופי. ואילו לנציג אד־ארד
תיוותר האפשרות — במיקרה הוודאי־כמעט

שר־הפנים להתנגד לערי-
כת הבחירו ת, ויקבע את
המועד לעריכתן רק כעבור
שנתיים,

• מפ״ם על יוסף אלמוגי: מנהיג
פלוגות הפועל לשעבר מגלה עכשיו כמה
פגמים בדמוקראטיה.״
• המערך על רפ״י. :פלגנות הרסנית.״
מפי
ם על גח״ל :״פאראזיטים
המשמינים על־חשבון זיעתו של הפועל.״
• גח״ל על מפ״ם :״המצע שלהם
מעלה עובש.״
• מפ״ס על גח״ל :״משרתיו הנאמנים
של ההון הגדול.״
• המערך על גח״ל :״חדירת
הימין להסתדרות צריכה להדאיג כל פועל
בעל הכרה.״
• מפ״ם על גח׳׳ל :״נציגי הפרדסנים
והתאחדות הסוחרים מסתערים על
ההסתדרות.״

מאיר

עסקני

• גולדה
רפ״י:
• הליברלים העצמאיים על
גח׳׳ל :״גח״ל מפיחה כזבים.״
• עסקן גח״ל, יוסף ספיר:

״הגיל אינו תמיד סימן לחוכמה.״

״מנהיגי השמאל הם דוגמה לדו־פרצופיות.״
• מפ״ם על דפ״י :״רפ״י מעמיד
פנים של ילד תמים.״
(המשך ב עמוד ) 12

• מי שהיה דובר
משרד הסעד,
צבי מירוני, אשר
הושעה מתפקידו
על-פי דרישת שר
הסעד, יפרסם כימים
הקרובים חומר
שיהיה בו בדי
להטיל צל בבד על
במה מראשי המשרד,
ביניהם המנהל
הכללי, ד״ר
משה קורץ.
• מכקר־המדינה
ידחה הצעה, לפיה
תימסר לו הסמכות
לבקר את תקציבי
הבחירות של
המפלגות. לדעת המבקר, לא יעלה בידו לה שיג את הנתונים הדרו שים לצורך
ביקורת זו, וע בוד תו תוכ של מראש. לפיכך יסרב ד״ר ארנסט נבנצאל לטפל
בנו שא זח.

• איגוד העתונאים עשוי להוציא משורותיו את עורך
״מעריב״ אריה די 0נצ,יק. דיסנצ׳יק, שהרגיז רבים ב הגנ תו י על חוק
לשון הרע, הסתכסך עם נציגי האיגוד גם בנו שאים מקצועיים אחרים. הוא גונ ה
רי שמית באחת מ החלטות האיגוד, שאיים עליו להרחיקו.

• יחסים חריפים ביותר יתכנו בין איגוד העתונאיס לבין
יו״ר מועצת העתונות. גס יחסים אלה יהיו תוצאה מחוק ל שון הרע.
כאשר הוצע, בי שיבת איגוד העתונאים ה שבוע, ל שלוח ברכה ליו״ר מועצת
הע תונו ת, נשיא בית־המ שפט העליון לשעבר יצחק אול שן, התנגד לכך חלק
ניכר מן המ שתתפים. הני מוק שהו שמע בפי המתנגדים: אול שן הגן על
חוק ל שון הרע. הצעת הברכה הוסרה מסדר היום.

• השידורים הניסיוניים של תחנת הטלביזיה המקומית
ייפתחו כתחילת נובמבר. הציוד כולו נמצא כבר בארץ ויודכב

תוך

כ שבועיים־ שלו שה, ולאחר כחוד ש

שידורי נ סיון, י תחילו לבצע את ה שידורים

הלימודיים.

• שני שכועוני ספורט חדשים עומדים להופיע כשבוע הבא.
האחד ייקרא ב שם הד הספורט ויופי ע מדי יום ח מי שי ב שבוע. עורכיו,
העובדים עדיין במעריב ובידיעות אחרונות, שומרים בינתיים את ז הותם בסוד.
מאחורי ה שבועון השני, שיופיע ביום הרא שון של ה שבוע, עומד איש ידיעות
אחרונות נתן ברון.

מ׳ באמת אחראי להתפשטות סרטן הכפייה הדתית?

שסר ושמו:
סטאטוס הוו

** ל דגל הכפייה הדתית בישראל כתובות שתי מלים רומאיות: סטטוס קוו. כלומר:
למלחמה, מנופפים העסקנים הדתיים בדגל זה, וזועקים
>;מצב הקיים. כאשר הם יוצאים
על הקיים. וכי החילוניים הם המסתערים עליהם ומנסים
מרה כי אין הם רוצים אלא לשמור
לצמצם את ההישגים שהושגו למען הדת.
במשך השנים הוברר, כנראה, לעסקני הדת, כי אין סיסמה טובה יותר להסתערות
ולכיבישים בלתי־פוסקים, מאשר סיסמת הסטטוס קוו. כך גילו את הפלא של סטטוס קוו
נייד. הגבולות של הכפייה הדתית מתרחבים מקואליציה לקואליציה, בעוד שחבל
החוקים הדתיים הולך ומתהדק יותר ויותר מסביב לצווארו של האזרח, עד כדי
הוצאת נשמתו.
אם זמן קצר לאחר קום המדינה היה פירושו של הסטטוס קוו אספקת מזון כשר לחיילים
הדתיים המשרתים בצה״ל, הרי שבכנסת החמישית פירושו היה נסיון להטיל על המדינה
חוק כשרות מקיף, שיחייב כל אזרח במדינה לשלם מחיר יקר בעד כל מיצרך שהוא אוכל,
על מנת לקיים רשת של פקחי כשרות בכל עסק.
אם ב־ 1948 הסתפקו עסקני הכפייה הדתית בכך, שיום השבת נקבע כיום מנוחה רשמי
של המדינה, הרי שבכנסת החמישית גרמו למשבר כאשר תבעו בכל כוח הסחטנות שלהם
יום המנוחה ליום עינויים, וכל המפראותו —
אשר יהפוך את
חוקק את חוק ה שבת,
לפושע הצפוי לקנס ולמאסר. יום המנוחה של ,1948 שפירושו היה סגירת משרדיהממשלה
והשבתת שירותים ממלכתיים — כדוגמת מנוחת יום א׳ במדינות הנוצריות — הגיע בשנת
1965 לתביעה האוסרת רחצה בים, פתיחת בתי־קפה, עריכת תחרות כדורגל או כל עינוג
אחר, שהוא נחלת רוב אזרחי המדינה דווקא ביום השבת.
אם בשנת 1948 היתד, התביעה הדתית לאפשר לצעירים הדתיים המתגייסים לצה״ל
לשרת בפלוגות דתיות מיוחדות, הרי בשנים שלאחר מכן השתמטו בניהם של רוב
עסקני הכפייה הדתית, תחת מסווה של תלמידי ישיבות, אשר שוחררו באלפיהם מחובת
הגיוס,
אם ב־ 1948 ביקשו עסקני הכפייה הדתית להכיר בסמכוין ת שממשלת המנדט העניקה
לבחי־הדין הרבניים, סמכויות מצומצמות ביותר, הרי הגיעו עתה לקבלתם של חוקים אשר
יצרו את בעיות הכהן והגדושה, נידוי בני ישראל, הרחקת הקראים ואי־הכרה בגירושין

ויתרו

ה מפלגו ת

הקואליציוניו ת —

ובכללן

מפ״ם ואחדות־העבודה — על

עקרון־היסוד.

ונישואין הנערכים על־ידי רבנים שאינם שייכים לזרם הארותודוכסי הקנאי, כי אם לזרמים
הקונסרבטיביים והרפורמיים.
כל אלה השיגו עסקני הכפייה הדתית למרות שמספרם בכנסת לא עלה מעולם על 16
הבית *.הם הצליחו לכפות את איסוריהם וחוקיהם על רוב אזרחי

אחוזים מכלל חברי
המדינה רק מפני שמפלגות אחרות היו מוכנות להיכנע לסחטנותם. רק מפני שהמישטר
השולט במדינה מאז קומה העדיף תמיד את שכירי־החרב הדתיים, שאותם אפשר לקנות
תמורת נתח נוסף של חרות־האזרח.
כי לעסקני הכפייה לא היה איכפת מה המדיניות הבטחונית של הממשלה, או אם היא
הורסת את כלכלת המדינה. אותם עניינו רק התקנות והחוקים שמסרו לפיקוחם עוד גיזרה
של חיי האזרח. ולאו דווקא לשם שמים — כי אם לשם ניצול הדת והכפייה לצבירת הון.
הודות לעמדות־הכוח השלטוניות שהופקדו בידיה, הפכה המפד״ל, למשל, לבעלת נכסים,
בנקים ועסקים השווים מאות מיליונים של לירות.
ובכל זאת — עסקני הכפייה הדתית בוכים שלא די להם• שמקפחים אותם. שיש עוד
כמה חוקי כפייה אשר יש להעבירם בכנסת. הם כובשים עמדה אחרי עמדה, וכל אימת
שהאזרחים זועקים חמס, משיבים עסקני הכפייה הדתית :״אנו רק לוחמים להגשמת הסטטוס
קוו.״

מה תהיה דמות המדינה?
* * הו׳ בעצם, הסט טוס קוו? במקורו הוא בסך הכל מכתב שנשלח ביוני 1947 על־ידי
שלושה חברים בהנהלת הסוכנות היהודית לנשיא של אגודת־ישראל, איצ׳ה מאיר לוין.
באותה תקופה רצתה הסוכנות היהודית להוכיח לבריטים ולאו״ם, כי היא מדברת לא רק
בשם התנועה הציונית, אלא בשם כל חלק־ העם. יו״ר הנהלת הסוכנות, דויד בן־גוריון,
סנה לכל הגורמים שלא היו מיוצגים בסוכנות או בהסתדרות הציונית, ביקשם לשלוח
נציגים למועצה הזמנית, שתקום עם הכרזת העצמאות. למועצה זו, שכונתה מינהדת העם,
צורפו או נציגי התנועה הרביזיוניסטית, מק״י, ועד העדה הספרדית, וכן עוד מספר
אירגונים שלא השתייכו למוסדות הרשמיים של הישוב.
אולם אגודת־ישראל ביקשה הבטחה, תמורת הצטרפותה. בהנהלת הסוכנות התעורר חשד,
כי דחיית הבקשה תביא לכך, שעסקני המפלגה הדתית האנטי־ציונית יגרמו נזקים לאינטרסים
של היישוב, ולא יהססו לפנות הן לממשלה הבריטית והן לאו״ם לבל ימסרו את השלטון
בחלק העברי של ארץ־ישראל לידי מינהלת העם הציונית והלא־דתית. ההיסטוריה הארוכה
של אגודת־ישראל הצדיקה חשד זה, שכן בעבר לא נמנעו נציגיה המדיניים של מפלגה זו
בלונדון ובניו־־ורק מלחתור נגד ההסתדרות הציונית.
כדי למנוע אפשרות דומה באותם רגעים רגישים, החליטה הנהלת הסוכנות היהודית
להתחייב בכתב בפני אגודת־ישראל, כי במדינה אשר תקום יישמרו כמה מן היסודות החשובים
ביותר של היהדות. מכתב ברוח זו, שנחתם בידי יו״ר ההנהלה דויד בן־גוריון,
ושני חברי ההנהלה יצחק גרינבוים והרב יהודה הכהן מימון, נשלח אל האגודה, והיא
הסכימה להצטרף למינהלת־העם. מכתב זה יצר את המושג ס טטוס קוו בענייני הדת והמדינה.
התחלת המכתב היתד, מסוייגת ביותר, וניכר מבין השורות כי שלושת החותמים נכנעים,
למעשה, לסחיטה. הם כתבו :״כפי שמסר לכם היו״ר של ההנהלה, אין הנהלת הסוכנות,
או שום גוף אחר בארץ, מוסמכים לקבוע מראש את חוקת המדינה היהודית לכשתיווסד.
הקמת המדינה זקוקה לאישור האו״ם, וזה לא ייתכן אם לא יובטח חופש המצפון במדינה,
ולא יהיה ברור שאין הכוזנה להקמת מדינה תיאוקראטית
משפט זה הוא החשוב ביותר .״אין הכוונה להקמת מדינה תיאוקראטית׳׳ פירושו, שהמדינה
אשר תוקם תהיה מדינה חילונית, בה קיימת הפרדה מוחלטת בין הדת לבין
המדינה. את המישפט הזה נוח לעסקני הכפייה הדתית לשכוח, כשם שנוח גם לשותפייהם
לשכוח, כל אימת שהם מסכימים לחוקק עוד חוק תיאוקראטי.
עוד המשיכו שלושת החותמים :״ברור שמן ההכרח יהיה להבטיח למפרע שוויון־זכויות
מלא לכל האזרחים, והעדר כפיה או אפליה בענייני דת
המיסמך שיצר את הסטטוס קוו קובע *בפירוש~:אסור׳שתהיר, כפייה דתית -במדינת ישראלי
אך לא אלה המשפטים המעניינים את עסקני הכפייה הדתית, שקנו להם מאז אחיזת־חנק
על חיי המדינה. הם מתעניינים בארבעת הסעיפים המעשיים של המכתב:
מ תון

א) שפת. ברור שיום המנוח ה החוקי במדינה היהודית יהיה יום ה שבת, כ מובן
מתן ר שות לנוצרים ובעלי דת אחרת ל שבות כיו ם החג ה שבועי שלהם.
האמצעים הדרו שים למען הבטיח, שבכל מטבח ממלכת׳
כ) כשרות. יש לאחוז בכל 1 המכוון ליהודי ם יהיה מאכל כשר.

ג) אישות. כל חברי ההנהלה מעריכים את רצינות הבעיה וק שייה הגדולים, ומצד
כל הגופים שהנהלת ה סוכנו ת מייצגת, ייעשה כל מה שאפשר למען ספק בנ דון זה את
הצורך העמוק של שלומי הדת, למנוע חלילה חלוק ת בית ישראל לשנים.
ד) חינוף. תוב טח אב טונו סי ה מלאה של כל זרם ב חינון, ולא תהיה שום פגיע ה מצד
ה שלטון בהכרה הדתית ובמ צפון הדתי של שוס חלק בישראל. המדינה, כ מו בן, תקבע
את ה מיני מום של לימודי חובה, הל שון העברית, היסטוריה, מדעים וכדומה, ו תפ קח על
מילוי מינימו ם זה, אבל ת תן חיפ ש מלא לכל זרם לנהל את החינוך לפי הכרתו, ותתרחק 1 מכל פגיעה ב מ צפון הדתי.

הבטחות הוגנות ביותר, אלא שהסתבר כי קשה למלא אחריהן. שכן עסקני ר,כפייר,
מגדירים כל פעם מחדש מהי ״פגיעה במצפון הדתי״ .מנסחי המכתב חשבו, לתומם, כי
פירוש הדבר הבטחת חופש הפולחן והדת. מאז מסתבר, כי אם אזרח נוסע בשבת ברחובה
הראשי של ירושלים, גם זו ״פגיעה במצפון הדתי״ .אם עולה מעדת בני ישראל רוצה
להתחתן עם בחורה מבנות תימן או פולין, אין הוא יכול לעשות זאת — כי גם זאת
* קולות הר שי מות הדתיות 13.97 בכנסת הרא שונה 1.970 ,ו ב שניה 13.87ב שלי שית,
,־ 14 67 ברביעים ,־ 15.47 בח מי שית.
** תיאו־קראטיח (ביוונית) :שלטון אלוהים, להבדיל מד מוקראטיה, שלטון העם.

״פגיעה במצפון הדתי״ .אותו הדבר ביחס למי שרוצה לאכול דווקא בשר חזיר, או הרוצה
להתחתן עם נוכריה. בקיצור, כלי מי שאיני נוהג על פי הוראות ה שול חן ערוך — פוגע
במצפון הדתי.
מכתב הסוכנות היהודית היה נצחון גדול לאגודת־ישראל, והוא עורר את קינאתם
ופחדם של עסקנים דתיים ממפלגות אחרות. הם החליטו להראות לאגודת־ישראל, שהסטטוס
קוו שהיא השיגה הוא כאין־וכאפס לעומת הסטטוס קוו שהם ישיגו.
ההתחרות בין הפלגים הדתיים גברה, כאשר, עם סיום כהונתה של הכנסת השניה, פרשה
אגודת־ישראל מהקואליציה הממשלתית, והאשימה את המפד״ל בחוסר הישגים דתיים. דבר
זה המריץ אח המפד״ל להגביר את הסחטנות כלפי מפא״י. עם הקמת הכנסת השלישית,
הגיע המיקוח של המפד״ל לאחד משיאיו.
לאחר הבחירות לכנסת השלישית הצטרפו לממשלה — שהורכבה על־ידי דויד בז * ,ליון
עם שובו משדה־בוקר — מפ״ם ואחדות־העבודה. שתי מפלגות אלה, יחד עם המפלגה
הפרוגרסיבית, נתנו ללהיטותן השלטונית להעבירן על דעתן במה שנוגע לכפייה הדתית.
הן הסכימו עם דויד בן־גוריון, כי יש לשלם לעסקנים הדתיים את האתנן שהם דורשים.
היתד, זאת החלטה מחפירה, כי גם בלי הדתיים היה לקואליציה רוב גדול ( 69ח״כים!).
אולם אי־אפשר היה להכריז קבל עם ועדה, כי מפלגות הגונות אלה, הלוחמות ללא־חת
למען חופש האזרח וזכויות הפרם, נתנו את ידן להנהגת כפייה דתית במדינה. על כן,
בקווי־היכוד של הממשלה, אשר הוצגו לכנסת ב־ 2בנובמבר ,1955 נוסח פרק י׳ במונחים
אלגנטיים, שכל כוונתם לאחז את עיני האזרח. כך נאמר בפרק זה, תחת הכותרת ״הדת
והמדינה״ :
בתקופת קיבוץ־גלויות מתכנסים ב מו לד ת קיבוצים יהודיים שנמצאו מאות בשנים תחת
ה שפעת תרבויות ו סביבות רחוקות זו מזו, כשהם מחולקים בה שקפותיהם, בדעותיהם ו שונים
בהרגליהם ונימוסיהם. ליכוד העם וחייימדינ ה מתוקנים מחייבי ם לטפח ולקיים בישראל
סובלנות הדדית וחופ ש מצפון ודת; למנוע כל כפייה דתית או אנטי־דתית מאיזה צד שהוא;
להבטיח סיפוק צורכי־הדת הציבוריים באמצעי המדינה; להבטיח חופ ש הדת והמ צפון לכל
העדות הבלתי־יהודיות בישראל, ולספק על־ח שבון המדינה את צורכי הן הדתיים.

הגלוי הנסתר
ך* ובלנות הדדית, חופש המצפון, מניעת כפייה דתית — מלים יפות מאוד. אבל עסקני
^ הכפייה הדתית לא היו מצטרפים לממשלה, שזו תוכניתה האמיתית. לא היה איכפת
לראשי המזרחי מה כתוב במיסמך האלגנטי. העיקר בשבילם היה מיסמך אחר, שלא
הובא לידיעת הכנסת, ולא לידיעת הבוחרים ששלחו את עסקני מפא״י, מפ״ם, אחוות־העבודה
והליבראלים לכנסת. מיסמך זה נושא את חתימתו של דויד בן־גוריון, והוא
נשלח לראש המפד״ל, משר, שפירא. וכך כתב בן־גוריון לשותפו היקר מאוד:
הריני ממציא לן בזאת ההסכם הקואליציוני של חמ ש ה מפלגו ת (מפא״י, מפ״ם, אחדות־העבודה,
המזרחי, והמפלגה הפרוגריסיבית) בענייני דת ו חינוך:
ו) בחוקי הני שואין והגירו שין, בתחבורה הצבורית ובכל שאר עניני הדת יישמר.

ב תקופת ממ שלה זו הסטטוס־קוו.
)2יחוקק חו ק מנוחת־ שבת שיחול על בתי־מסתר ו חנויו ת (פרט למסעדות) ,מפעלי
מלאכה ותע שיה שבהם עובדים שכירים או עצמאיים.
)3ועדת שרים בהשת תפו ת רא ש־הסמ שלה ושר של הפועל המזרחי תבדוק כל
הטענו ת על קיפו ח החינוך הדתי, ותבטיח תיקון הדברים בכל טענה שתתברר אמיתותה.
ר) לנוער הדתי הבא מי שובים דתיים, מחברות עליות נוער ד תיו ת, מתלמידי ב תי
ספר דתיים וחברי תנועו ת נוער ד תיו ת יוב טח בגדנ״ע הווי ואורח חיים ב פי קו חו ה חינוכי
של קצין חנו ך דתי בעל ס מכויו ת מספיקו ת לקביעת הסדרים הדרו שים ולביצועם, על מנת
שלא תיפגע אחדות הגדנ״ע ומסגרתה הכוללת. הקצין הנ״ל ית מנה על־ידי הרמטכ״ל מ תון
רשימת מוע מדים שתוצע על־ידי הרבנות הצבאית או תנועו ת הנוער הדתיות.
הנוער הדתי ירוכד בי חידו ת מיו חדו ת, וחיילי נח״ל דתיים הסופני ם לתפקידי פקוד יועברו
ליחידות גדנ״ע דתיות.
יאורגנו קורסים למ״כים ול מקצועות שונים ב שביל הנוער הדתי בגדנ״ע.
קצין ה חנון הדתי י שתתף בעיבוד תוכניו ת החינוך ליחידת גדנ״ע דתיות, וימליץ על
מינוי מפקדים וסמלים ליחידות גדנ״ע דתיות.
(בשיחה בעל־פה הודעת לי שאס שר הב ט חון ימצא שהריכוז ביחידות מיוחדות או
שארגון קורסים מיוחדים ל מכ״יס — בז מן או ב מ קו ם מסוים — אי אפשר, לא תראה ב כן

הפרת ההסכם).
)5לחיילים דתיים בצבא יוב טחו חיים דתיים מלאים ב מסגרת המ שמעת הכללית של
הצבא. חיילים דתיים בתוך כל מחלקה י רוכזו כפי האפשר בצריף לינה אחד.
)6ועדה מ מ שלתית תבדוק המניעים והנסיבו ת של פעולת ה מי סיון בקרב ילדים יהודים,
ותכין תוכנית־פעולה לשחרר ילדי ישראל מר שת ה מי סיון.
)7הר שויו תהמ קו מיו ת יוס מכו להגביל גידול חזיר ו מכיר תו ב ת חו מי שיפוטן. אם
יתברר שאין לר שויות ס מכות מספקת בנ דון — יחוקק חו ק בכנסת להסמיך הר שויו ת
ה מ קו מיו ת להגביל גידול חזירים ומכירתם.
(הפועל המזרחי והמזרחי חופ שי ם להצביע בכנסת בעד איסור כללי או מוגבל של גידול
חזירים בארץ — אס מי שהו מתוכם או משאר חברי הכנסת יציע חוק כזה).
)8מאחר שנ שמעו טענות מצדדים שונים, כי הזכו ת של י שובי עולים לעבור ממסגרת
התי שבותי ת אחת לשניה אינה מקויימת, ת ב חון הממ שלה טענות אלו ב מגמה להבטיח, כי
זכו ת זו תקוייס בהתאם למקובל.
)9בתי ספר על־יסודייס (כגון תיכוניים, מקצועיים וחקלאיים) המגדירים עצמם כדתיים

יהיו נתונים לפיקוח ולטיפול של אגף
לנוהג, שבבתי ספר יסודיים.
הפרטים יקבעו על־ידי הממשלה.
) 10י תוקן החוק של העברה ממגמה
הרוב הדרוש לשם כן.

ה חינוך הדתי במ שרד החינוך והתרבות בהתאם

למגמה, הממ שלה

תיקבע תנאי

וגודל

ההעברה

מיסמך זה ראוי לבדיקה קפדנית, ולהשחיאה עם הסטטוס קוו המקורי. תוך שמונה
השנים שחלפו בין היום בו חתם דויד בן־גוריון על המכתב לאגודת־ישראל, לבין היום
בו חתם על מכתב זה לשפירא, חלד, הידרדרות מהותית של המצב.
בהסכם הקואליציוני הנסתר, נתנו יד אחדות־העבודה, מפלגת הפועלים המאוחדת ו־הליבראלים
לביסוס הכפייה הדתית בכמה שטחים חיוניים. הם הסכימו במפורש לחקיקת
חוק־שבת. הסכמה זו, שהפכה לפתע בסים־זינוק מסטטוס קוו אחד למישנהו, היא המונחת
ביסוד החוק המחפיר, שהמפד״ל ניסתה להעבירו בכנסת האחרונה — ושהיא נשבעה
להעביר בכנסת הששית. על מהות חוק זה ידובר בהמשך ד,סידרה.
אותן מפלגות מהוגנות, בשיתוף עם מפא״י, אף הסכימו כי ענייני הדת יוחדרו ליסודות
ד,מיבנה הצבאי: שיכון נפרד לחיילים דתיים, פיקוד דתי לחיילים דתיים, ועוד.
מבחינה מהותית, היה זה כאילו הסכימו להנחה, כי חייל דתי הוא חייל מסוג מסויים —
כמעט חייל של צבא נפרד, החותם על חוזה מיוחד עם צה״ל. אלה שפירקו את אצ״ל
והפלמ״ח הסכימו ליצירת גרעין דתי מיוחס בתוך הצבא.
ייתכן שלשלוש המפלגות הפועליות ולשותף הליבראלי לא היה איכפת הדבר,
אבל עסקני המפלגות הדתיות, שדרשו וויתורים אלה, ידעו את אשר הם דורשים. כי
שליטתם על חלק מן הבוחרים מבוססת על החזקת הבוחרים ובניהם במסגרות מוגדרות
ונפרדות — על חשבון המדינה, ובתוך השירות הלאומי. ממשלה המממנת בתי־ספר
דתיים שהם מיבצרי תעמולה של המפד״ל, הבונה מוסדות ובתי־כנסת דתיים המנוצלים
כמועדני המפד״ל, המעניקה תקציבים לבניית מיקוואות לפי בחירתה ותועלתה של המפד״ל
מדוע לא תאפשר למפד״ל להחזיק גם מיסגרות נפרדות משלה, גם בתוך צד,״לי וזאת,
גם אחרי שאותן מפלגות נתנו לאברכים הצעירים של הכפייה הדתית, הלומדים בישיבות,
את הזכות להשתחרר משירות צבא.
הסיסמה המונחת בייסוד דמותו של צה״ל היא: בצבא־הגנד,־לישראל משרתים כל צעירי
המדינה, ומתמזגים בשורותיו. בהסכם הקואליציוני, עליו הסכימו מפא״י, מפ״ם אחדות•
העבודה והליבראלים, נקבע כי חובת השרות וזכות המיזוג חלות על כל בני הנוער —
פרט לדתיים. אילו שאלו את הטובים הרבים שבקרב הנוער הדתי, היו מודתרים על
זאת בשאט־נפש.

ההזדמנות להגיב -אחרי 10 שנים בדיוק
* תכן שכל השקר העמוק שבסיסמת ד,״ממלכתיות״ של בן־גוריון מתגלה בסעיף
אחד זה — הנותן לדתיים צבא נפרד, אחרי שנתן להם רשת־חינוך נפרדת — ובזאת
הפך את הדתיים לעם נפרד.
ההסכם הקואליציוני מעניק לעסקני הכפייה שני נצחונים נוספים:
• הבטחה כי הממשלה תפעל ״לשחרר ילדי ישראל מרשת המיסיון״ .על סמר הבטחה
זו הוקמה קרן ילדינו, אשר שכנה במשרד הדתות בירושלים וקיבלה ממנו עזרה גלוייה.
על סמך הבטחה זו ראו את עצמם חוליגאנים קנאים רשאים לערוך התקפות פראיות
נגד מוסדות־חינוך נוצריים. במסווה של מלחמה במיסיון קמו אירגוני קנאים אשר גייסו
כספים בחו״ל, תוך השמצת המדינה. אין כל ביקורת על כספים אלה, ולא ידוע לאיזה
משלוחות הכפייה הדתית הם הולכים.
• הבטחת חקיקה נגד גידול חזירים: אומנם באותו שלב דובר רק על הסמכת
רשויות מקומיות לחוקק חוקים כאלה. אולם הבטחה זו שימשה קרש־קפיצה לעסקני
הכפייה הדתית, אשר דרשו — והשיגו לאחר־מכן — חוק של הכנסת, האוסר מכירת חזירים,
גידולם או החזקתם בכל הארץ, פרט למספר קטן של ישובים נוצריים. להבטחה זו
נתנה יד גם מפ״ם, אשר רבים מקיבוציה גידלו — ומגדלים — חזירים, בטענה העקרונית
כי אין לכפות עליהם חוקי־תפריט אורתודוכסיים.
כאשר נשאל אחד האנשים הישרים של מפא״י, ישראל גורי המנוח, איך הואי מסביר את
הכניעה הממושכת לסחטנות הכפייה הדתית, הצהיר :״יש לוותר, לפי שעה׳ לדתיים מפני
שעדיין לא הגיעה שעת החשבון אתם.״
אלא שאחרי כק ויתור, גבר כוחם וגדל תאבונם של עסקני הכפייה. כאשר יגיע — אם
יגיע — ״יום החשבון איתם״ ,יהיה זה קשה פי אלף להחזיר את המצב על כנו, אל
הסטטוס קיו המקורי, שכוונתו התמימה היתד, להבטיח לאזרחי כל הדתות חופש דתי
ולחילונים חופש מכפייה דתית.
כאשר יגיע ״יום החשבון איתם״ ,עלול זה להיות שונה ממה שתיאר לעצמו ח״כ גורי.
עלול זה להיות יום חשבון לא רק ״איתם״ ,כלומר הדתיים, אלא גם עם כל אלה שנתנו
להם יד, ומכרו להם את חופש הפרט נתחים־נתחים.
אולי סמלי הדבר, כי ההסכם הקואליציוני הבזוי הוגש לכנסת השלישית ביום ה־2
בנובמבר .1955 ביום ה־ 2בנובמבר 1965 יוכל האזרח החופשי להביע את דעתו על
כך — בקלפי של הכנסת הששית.

בפרק הבא: כיצד פועלת הכפייה הדתית? כיצד
מופעלים חוקי ההפלייה? איזה חוקים חדשים
עומדים עה הפרק? איזו תועלת מפיקים העסקנים
הדתיים מחוקי הכפייה?

במדינה
כללי הנימוס האלה. כשנוכח נביז׳סקי ()70
בחתונתו של א!זד מדייריו, הוא ניגש לאורח
אחר והכריז :״אדון יגאל אלון, ברשותי
נמצא שטר בחתימת ידך.״

(המשך מעמוד )9

• גח״ל על לוי אשבול :״ראש-
ממשלה חסר־מעוף, שאינו שולט על יז־עניינים.״
נדהם
מפנייתו הבלתי־צפוייה
שר העבודה
צימרמן,
צבי
גח״ל,
עסקן

של האיש, שלא היה מוכר לו. אז הזכיר
על מפא״י :״שני פלגי מפא״י מאשילו
נביז׳סקי את ד,מיקרה שקרה לפני שנים
מים זה את זה בפאשיזם ומאק־קארטיזם.
אחדות.
אני מאמין לשניהם.״
ריבית וקרן. בשנת 1960 פנה נביז׳סקי
כן־גוריון:
דויד
• גח״ל על
בכתב לכמה אנשי־מפתח במדינה, בבקשה
״עסק־ביש.״
לפעול לתיקון העוול שנעשה, לדעתו, לבין
האנשים שאליהם נשלח
• שמעון פרס על הנ׳׳ל , :ב ך חברי אגודתו.
המכתב היה גם יגאל אלון — אז סטודנט
גוריון עומד על הראש מפני שיש לו
באוניברסיטת אוכססורד• התשובה היחידה
ראש.״
שקיבל נביז׳סקי על פנייתו הגיעה דווקא
• את״א על רפ״י :״עורבא פרח.״
מיגאל אלון. הוא כתב שאמנם אינו מכיר
את בעיית בעלי־הבתים, אך מוכן ללמוד
• ה 5ערך על גח״ל :״גח״ל הולכת
בדרך של דמאגוגיה סוציאלית, תור
אותה כשיחזור ארצה.
ניצול אינסטינקטים אפלים.״
המכתב הזה, שנשמר בתיקו של נביז׳סקי
• גח״ל על יוסף אלמוגי :״אדון במשך חמש שנים, הוצג על ידו כשטר ל־פרעון,
בשיחתו המיקרית עם אלון. שר־אלמוגי
מסמל באישיותו את שני פלגי
העבודה לא התנגד לפרעון. הוא קבע עם
מפא״י.״
נביז׳סקי פגישה עניינית, שהתקיימה החודש.
• מפ״ם על הנ״ל :״קיימת סכנה
במשך שעתיים וחצי הסביר נביז׳סקי לשר
את טענותיהם של חברי האגודה. כשהסתיימה
השיחה שאל אלון בהלצה :״אם
כן, שילמתי כבר את החוב שלי?״
ענה נביז׳סקי באותה צורה :״לא, כבוד השר.
אתה שילמת רק את הריבית. הקרן
כולה נשארת לחובתך.״
היכן כסולם? הקרן, שיגאל אלון התחייב
לשלמה, אינה קלה לפרעון. בעיית
בעלי־הבתים היא אחת הפאראדוכסים המסובכים
ביותר בחיי הכלכלה הישראלית. מדי
פעם היא חודרת לתודעת הציבור, נשכחת
אחרי תקופות קצרות. שום פתרון אינו נראה
באופק.
בישראל קיימים עתה 35 אלף בתים להשכרה,
ביניהם כ־ 14 אלף בתל־אביב, כ־12
אלף בירושלים וחיפה. בעלי הבתים האלה
שייכים למעמד אחד, שאינו קל להגדרה
בארץ. באופן תיאורטי הם שייכים למעמד
הבורגני. למעשה שייכים רבים מבין 35
אלף בעלי־הבתים לשכבה הנמצאת בשלבים
הנמוכים בסולם הרווחים בישראל.

נכיז׳סקי ואלון בחתונה
״אתה

חתמת!״

רצינית שאלמוגי ייהפך לסמל של ה־דמוקראטיה
הישראלית.״
• אשכול על רפ״י :״רפ״י פתחה
את הדלת לימין״.
ס גח״ל *ל שר החינוך :״זלמן
ארן לא מתאים לתפקידו.״

כו ל ם ניצחו
מעולם לא ניצחו כל־כן הרבה מפלגו ת
ב מערכת ב חירות אחת. כל ה מפלגות ש ה
שתתפו בב חירות להסתדרות׳ הכריזו כי
ניצחו, או לפחות שמרו על כוחן.

• גח״ל:

״מנצחון

בהסתדרות

נצחון בכנסת!״

• דויד כך גוריון:

מ־/0״ 15 בהסתד
רות
לי/0״ 61 בכנסת.״

• סותרת ב״על־המשמר״ :

תמנת
עליה למפ״ם!״

9הליברלים העצמאיים:

״החז
קנו
מעמד נ״

• המערך:

״סיעות המערך שמרו על

הרוב!״

• מנחם בגין:

״גח״ל זכה בבחירות

להסתדרות!״
• כותרת כ״הכוקר״ :״ניצחון
גדול לגח״ל בבחירות להסתדרות.״
• ,,קול העם״ :״הפלמים נחלו
תבוסה!״

המשק
שטר דפ רווון
בחתונות אין האורחים נוהגים להזכיר
זה לזה את החובות הישנים. אך נתן גבי־ז׳סקי,
חבר הנהלת אגודת בעלי־בתים׳
והרוח החיה של האגודה, לא התנהג לפי

״בעל־הבית הישראלי לא היה אף פעם
במעמד של בעלי־הבתים המפורסמים באנגליה,
בפולין או ברוסיה הצארית״ טוען
נתן נביז׳סקי .״כשבנינו את בתינו, לא
עבר הרווח מהשכרת הדירות אף פעם על
שמונה אחוז, לעומת ארבעים אחוז שהרוויחו
בעלי־הבתים באירופה. אך גם הרווח
הסביר הזה שייך כבר להיסטוריה
הרחוקה. כל השיכבה הזאת נהרסה על־ידי
חוק הגנת הדייר, שהופעל בפרוץ מלחמת־העולם
השניה.״
דמי אישפוז. בתיקו של נביז׳סקי נמצאים
מיסמכים רבים. לפיהם, ההכנסה הממוצעת
של בעל בית בן שמונה דירות,
בנות שניים או שלושה חדרים כל אחת,
אינה עוברת על מאה וחמישים לירות לחודש,
אחרי ניכוי מס־ההכנסה.
הפאראדוכס הוא שחלק גדול של הבתים
מסוג זה בתל־אביב נמצאים במרכז העיר,
בין היתר בשדרות רוטשילד, בסביבות
הבימה ובסביבות אכסקלוסיביות אחרות.
בדירות מפוארות, ששכרן החודשי אינו
עולה על חמישים לירות, גרות משפחות
של קבלנים עשירים, בעלי בתי־חרושת וחנויות
גדולות, רופאים ועורכי־דין ותיקים.
הכנסתו של כל אחד מדיירים אלה
עוברת פי עשרה על הכנסתו של בעל הבית.

מזמן כתבה רבקה רוטלוי, אחת מיזתי-
קות חדרה, לשר־הבריאות :״קיבלתי כמה
פניות מבית־החולים תל־השומר לשלם עבור
דמי־האישפוז של בעלי ז״ל. בעלי ז״ל,
איש העליה השנייה, ואני, מראשונות ה־עליה
השלישית, עבדנו קשה והשקענו את
חסכונותינו בבניית בית להשכרה. עכשיו
נשארתי עם הכנסה של שמונים לירות לחודש,
אחרי הורדת המיסים. עד שתהיה
העלאה בשכר־הדירה, אין באפשרותי לשלם
את החוב,״
בין בעלי הבתים לדברי נביז׳סקי: עשרת
אלפים איש שאין להם הכנסה אחרת,
3500 אלמנות. צירוף מספרים נוסף:
משנת 1939 עד היום עלו דמי־השכירות פי
שלושה לדירות קטנות. ופי חמישה לדירות
גדולות. המיסים העירוניים לאותן
הדירות עלו באותה התקופה פי עשרים.

הוא יצר את הבולשת הטליסית בישראל-
ך* דאי להתבונן היטב בתמונת השער. היא מתארת יותר מאשר יכולות לעשות זאת מלים
^ את אופי האיש ששמו ״איסר הקטן״.
היא לא הושגה על־ידי הרכבה גאונית של שני צילומים נפרדים, אף לא נוצרה במיכחול
של צייר מימי מקיאבלי. היא הונצחה באופן מיקרי לחלוטין על־ידי מצלמתו של צלם־
עתונות, אשר נוכח בחתונת נכדו של דויד בן־גוריון, לפני שלוש שנים.
היא מראה את איסר הראל, שאז כיהן בתפקיד־הצללים של ממונה על שרותי הבטחון,
עומד כצל מאחורי הבום הנערץ שלו.
וזה בדיוק מה שאיסר הראל היה במשך למעלה מ־ 15 שנים: הצל של בן־גוריון, ההד
של אדוניו, וזרועו המבצעת בתפקידים האפלים.
איש זה, שלא חדל להיות בן־גוריוניסם גם אחרי שהושפל ונרמס על־ידי דויד בן־גוריון,
יושב עתה סמוך לחדרו של ראש הממשלה לוי אשכול, ומייעץ לו איך לנהוג בנושאים
הכמוסים והחשובים ביותר של המדינה.

* * יהד הלוחם האמיץ על דמותה הדמוקראסית של המדינה?

בפירסומים האחרונים, ניתנה הבלטה מכוונת רק לשניים מן המיבצעים שעליהם פיקד
אישית איסר הראל. אלה הם שני מיבצעים המעוררים הד חיובי בלב כל אזרח הגון: לכידתו
של אדולף אייכמן בבואנוס־איירם, וגילויו של יוסלה שוחמאכר החטוף בגיו-יורק.
בפיקוחו האישי של הראל נחטף ״קצין התחבורה של הפתרון הסופי״ ,הוחזק בחדר שם
ההרקה לו זריקת הרדמה, והועלה למטוס.
את המיבצע השני ניהל הראל ממטה זמני באירופה, נשסוכניו סורקים את כל ריכוזי
היהדות החרדית בעולם. כאשר הוחזר הנער ארצה, ירד בשקט מאותו מטוס בלוד גם הגבר
הנמוך והקירח, אשר רק מעטים ידעו כי הוא הממונה על שירותי הבטחון.
על־ידי פירסום חלקו בשתי פרשיות אלה עברה ממשלת ישראל עבירה על לאו חמור
בתורת היחסים הבינלאומיים. שכן שום מדינה לא תעז להודות, כי ראש שירותי הריגול
שלה עמד בראש הסוכנים שביצעו פעולה מסוג זה על אדמתה של מדינה ידידותית זרה.
מה-עוד, שעד היום לא שינתה ממשלת ישראל את גירסתה הרשמית, כי אייכמן נחטף
מארגנטינה על־ידי ״מתנדבים יהודים״ ,אשר אין לה כל אחריות עליהם.
אבל עבירה זו על כל כללי־הנוהג הבינלאומיים היתד, חשובה, כדי לזכות את הממונה
לשעבר בדימום החיובי הקשור עם שני המיבצעים הזוהרים. היא גם היתד, חשובה, מפני
שפירסום מיבצעים אלה בא לספק את סקרנות האזרח בכיוזן מסויים, ולהניא ע תונ אי ם^

מלספק את הסקרנות הזאת על־ידי פירסום מיבצעים פחות חיוביים של אותו ממונה.
וביחוד לאור העובדה, שמותר לפרסם את הסוג השני של מיבצעים אלה, מאחר שאינם
נוגעים לבטחון המדינה, אלא לפרשיות של בילוש פנימי ופגיעות בכללים המקודשים ביותר
של חיים דמוקראסיים. על חלק זה בקאריירה של איסר הראל כדאי להתעכב מעט, אם
רוצים שתמונתה הציבורית תהיה שלמה ככל האפשר.
הקיבוצניק שהתוגר
לאכול גלידה
ך* רבו של איסר הלפרין ( )53 אל השרותים החשאים שוב אינה סוד. הקיבוצניק
| הקטן והעגלגל , ,שהגיע ארצה מליטה בגיל ,18 עשה את מעשה־הגבורה ״הלאומי״
הראשון שלו בהיותו נוטר ביחידת מישמר החופים של המנדט, בשנת . 1942 במיסדר
בחצר תחנת־המישטרה של סידנא עלי, בו חיכו הנוטרים לתשלום משכורתם, החל הסמל
האנגלי מגדף את היהודים. הלפרין התרומם על קצות בהונותיו והלם באגרופו בפני הסמל.
מעשה זה הביאו לתשומת ליבה של מיפקדת ההגנה. כי הסמל דרש את העמדתו לדין
של הנוטר הלפרין, ואילו הגאווה הלאומית של ראשי ההגנה לא הרשתה להם להפקיר בחור
שהגן על שמו הטוב של העם היהודי. לבסוף הושג הסדר׳ באמצעותו של איש־הקשר בין
משטרת המנדט לבין הסוכנות היהודית: הלפרין פוטר ללא משפט, והסמל האנגלי
הועבר ליחידה אחרת.
הבחור מקיבוץ שפיים הועבר לטיפולו של אפרים קרסנר (דקל) ,אז ראש הש״י
(שירות הידיעות של ההגנה) במחוז תל־אביב. דויד (״דזדיק״) פריימן, ששירת אז בבולשת,
הזהיר את קרסנר :״אפרים, דע לך — קיבוצניקים שמתרגלים לאכול גלידה אינם חוזרים
לקיבוץ. הם הולכים על גופות.״ ואומנם, כעבור שנים מעסות, נועד איסר הלפרין לתפוס* ,
את מקומו של קרסנר, כראש הש״י במחוז תל־אביב.
עזר לו בכך גם המזל. יהודה ארזי (מייסד מלון רמת אביב המנוח) ,שהיה אז ראש הש״י
הארצי, נתפס בשעה שניסה להבריח שיירה של נשק מנמל חיפה. הוא הצליח לברוח
מהארץ ולחפש מיקלט באיטליה. קרסנר נחשף אף הוא לבולשת האנגלית, והיה צורך
להעביר גם אותו לאירופה, שם הועסק באירגון הבריחה, שהעלה את ניצולי השואה ארצה.
מצמרת השירות נשאר בארץ רק דויד שאלתיאל, מי שנועד להיות לאחר מכן מפקד
חזית ירושלים במלחמת תש״ח, אלוף בצה״ל ושגריר בארגנטינה.
הוא מונה כמפקד הש״י הארצי, לקח את יואב פלג (כיום במשטרת ישראל) כראשו
הזמני של מחוז תל־אביב. היתד, זו רק סתימה בהולה של חור רציני בהנהגת השירות.
כאשר נרגעו מעט הרוחות, ופלג עזב את מחוז תל־אביב, בא יומו של ״הקיבוצניק
שהתרגל לאכול גלידה״ ,איסר הלפרין.
פרוץ מלחמת העצמאות מצא את איסר הלפרין בתפקיד ראש הש״י במחוז תל־אביב
והדרום. הוא גם העניק לו סוסית את הכינוי ״איסר הקטן״ .כי באותה עת עצמה שירת
סגן־אלוף אחר של צה״ל בתפקיד־מודיעין בכיר, וגם הוא נשא את השם איסר. היה זה,
איסר בארי, שכיהן אז כמפקד המודיעין הצבאי. לאיסר בארי קראו ״איסר הגדול״ ,נשל
גובהו הרב. הלפרין נקרא ״הקטן״ לא רק כדי להבדיל בינו לבין בארי, אלא מפני שקומתו

(וזרושך בע מוד ) 16

יסר הראל נאלץ להתפטר, במארס , 1963 מפני שדויד בן־גוריון הביע לו אי־אמון׳
והעדיף אח דעתו של שמעון פרס על דעת הממונה. מכיוון ששלטון בן־גוריון ונעריו
התקרב אז לסיומו המסואב, ומכיוון שרוב הציבור בארץ מאס כבר בתככים ובדיקטטורה
הזוחלת של חבורה זו, נוצרה באופן אוטומטי אהדה ציבורית לאיש האלמוני, שהתנגש
בצורה כה חריפה עם המנהיג הזקן.
מפרשת התפטרותו יצא הממונה עלום־השם עטוף בהילה של מתנגד לשררה ומגן
הדמוקראטיה. הילה זו ניסו בשבועיים האחרונים עתוני ישראל להגדיל ולטפח, כשההודעות
הרשמיות שיצאו מלישכתו של לוי אשכול מעודדות אותם בכך. בכל מה שנכתב על
מינויו של איסר הראל לתפקיד יועץ עליון בענייני מודיעין, נעשה נסיון לתאר את שיבתו
למוקד השלטון כריהאביליטאציה של מגן הדמוקראטיה מספר 1בישראל.

בינתיים רזה בקרוב ל־ 20ק״ג, בגלל הדיאטה שהוא חייב בה, מטעמי בריאות.

הוא העמיד אותה דרשות שרטונו האישי שר בן-גוריוו -מה יעשה רגעו אשכור?

מר מנגנון= החושך
הנמוכה היא התופעה החיצונית הבולטת ביותר שלו: הוא מגיע בסך הכל לגובה של
1.57 מטר.

*ץ קו פ ה זו גם עזרה לעצב סופית את היחסים בין הלפרין — שהחליף כעבור זמן
1 1את שמו להראל — לבין דויד בן־גוריון. הרקע לא היה בטחוני, שכן בכך עסק
המודיעין הצבאי. גם לא מודיעין־חוץ, שכן בכך עסקה השלוחה שהיתר, נתונה לפיקודו של
ראובן שילוח המנוח. איסר הלפרין היה אחראי לבולשת הפוליטית של דויד בן־גוריון.
הוא נתבקש להקים את המשטרה הפוליטית החשאית הראשונה במדינה, שתפקידה הוגדר
כעיקוב וטיפול ב״אלמנטים חשודים״ בפנים המדינה: מחתרות, זרים, מפלגות יריבות.
את השרות הזה הקים ד,לפרץ
ופעילותם עטופה בסוד אפילו לגבי שרותי המודיעין וד,בטחון האחרים. הוא דיוזח
ישירות לבוס.
המיבצע שכבש את ליבו של דויד בן־גוריון היד, קשור באונייה אלמלינה. כאשר הגיעה
אוניית־הנשק של אצ״ל אל חוף תל־אביב׳ ודויד בן־גוריון ציוזה על הארגון הצבאי הלאומי
למסור אותר, ואת הנשק שבה לידי יחידות צד,״ל שהתייצבו מולה, הודיע מפקד האוניה שלא
ירשה לחיילים לעלות על ד,אוניה. אם יעלו — איים — תתפוצץ ד,אוניה ותהרוס את
מחצית תל־אביב עמה. הוא הודיע, כי ר,אוניה נושאת כמות אדירה של חומר־נפץ, וכי
כבר חוברה פצצה אל המיטען הזה.
היה זה איום רציני ביותר. תושביה הוזתיקים של תל־אביב יזכרו את חוליות החיילים
ושליחי ההגנה שעברו מבית לבית ברחובות הירקון ובן־יהודה, באותו יום של קיץ ,1948
והורו להם להשאיר את חלונותיהם פתוחים, פן יתפוצצו השמשות. היתד, זו הכנה,
למיקרה שאמנם יופעל המיטען ההרסני שבבטן אלסלינה.
כאן בא לעזרת בן־גוריון ראש הש״י של תל־אביב. הוא שלח שלושה חבלנים של הש״י
לבדוק את המצב באוניה. החבלנים יצאו בשחיד, לאלטלינוז, ובחסות התוהו־ובוהו ששרר
על סיפונה הצליחו לערוך בדיקה מהירה של המצב. הם גילו כי לא היה שום חומר־נפץ
באלטלינהי, ועל כן לא חוברה שום פצצה אליו, ולא היתר, צפוייה שום התפוצצות.
איסר הקטן הודיע לבן־גוריון, כי איומי אצ״ל הם בלוף — וכעבור דקות נתן שר
ד,בטחון פקודה ליחידת צד,״ל לפתוח באש על האונייה. בכמה פגזי תותח, שאיש לא העז
לירות אותם עד לאותו רגע, טובעה אלטלינוז. דויד בן־גוריון רואה, עד היום, ביריות
אלד, אחת מנקודת־השיא החשובות ביותר בקאריירה שלו ובתולדות המדינה.
על כן גם ראה באיש שחשף את הבלוף דמות חיונית ונשגבה.

אסור

דהזכיו
שק״ם ש״ב
ך * פולשת הפוליטית של איסר הלפרין זכתה לכינוי פאטריוטי מכובד: שרות הבטחון
( | הפנימי, או, בקיצור, ש״ב. תחת מסווה של ריגול־נגדי וגילוי מחתרות, עסקה בולשת
זו בכמה מן הפרשיות המרוחות ביותר בחיים הציבוריים של המדינה. היו אלה שליחיה אשר
טמנו מכשיריה,אזנה בשולחן־ד,עבודה של מנהיג מפ״ם, מאיר יערי. הם אשר בלשו אחרי
מנהיגים של הציונים־ר,כללים והקומוניסטים. הם אשר פעלו מאחורי הקלעים של המחתרת
המשונה, שנקראה ״מחתרת צריפי!״ .עד היום גם לא הוסבר מה בדיוק היה חלקה של
בולשת זו בפרשת קסטנר, שהסתיימה עם רציחתו של האיש אשר ידע סודות כה רבים
על התנהגות ראשי הישוב בימי השואה ואחריהם.
גורם אחד בלבד במדינה ניסה, כבר אז׳ לחשוף את דמותה האמיתית של הבולשת
הפוליטית של דויד בן־גוריון. היד, זה העולם הזה. אולם באותן שנים, כאשר המפלגות
הצדיעו, ללא יוצאת מן הכלל, לכל מעשה תועבה של המישטר אם אך עטפו אותו
בקדושת המלה ״בטחון״ ,אסור היה אפילו לפרטם את העובדה שקיימת בולשת פוליטית
מסוג זה. אסור היה להדפיס מעל גבי עתון בישראל את האותיות ש״ב.
כאשר עשה זאת העולם הזה, בשיא אחת ההתנקשויות נגדו, הצהיר ראש הממשלה דאז,
משה שרת, מעל במת הכנסת, כי אין בכלל במדינה מוסד שנקרא שרות ר,בטחון, או ש״ב.
העולם הזה נאלץ באותן השנים להשתמש במונח שהוא הטביע :״מנגנון החושך״ .בזאת
נעשה עוול כלשהו לאותם שרותים חשאיים, שעסקו בענייני בטחון ומודיעין טהורים. אבל
כדי לחפות על קיומה ומעשיה של הבולשת הפוליטית, לא היה איבפת לדויד בן־גוריון
ולאיסר ד,לפרץ להכתים את אותם השרותים ברפש שהם יצרו.
בולשת זו נשארה על כנה גם אחרי שאיסר הקטן הועבר מן הפיקוד הישיר עליה.
בשנת ,1953 עם פרישת ראובן שילוח מראשות ״המוסד״ ,שעסק במודיעין חוץ, נמסר
תפקיד זד, להלפרין. באותה הזדמנות אף נערכה התארגנות־מחדש של כל ד,שמתים החשאיים.
עד אז היה קיים תיאום רופף־במיקצת בין הענפים השונים, כשראובן שילוח משמש, פרט
עם מינויו של ד,לפרץ, נוצר בשבילו
לתפקידו כראש המוסד, גם בתפקיד ״המתאם״.
גם תואר חדש :״הממונה על שרותי הבטחון״.
בתפקיד זד, היה הבוס המוחלט על כל ״מנגנון החושך״.

ץ ם אלה היודעים מה בדיוק היה תפקידו של איסר הקטן עד ,1953 כאשר פיקד
בי שי רו ת על הבולשת הפוליטית, נוטים מדי פעם לקבל את ההסבר, כי אחרי תקופה
זו הוא נעשה טהור. כי מאותה שנה שוב לא התעסק בבילוש פוליטי, או בפעולות
פסולות נגד גופים ציבוריים. במידה שנעשו פעולות מסוג זה לאחר מכן, נרמז לאותם
אנשים, הרי שביצע אותם מי שירש את מקומו של איסר כראש הש״ב הפנימי, גבר גבה־קומה
ויפה־תואר, שפרש בינתיים משרות המדינה ואשר אסור עד היום לפרסם את שמו.
פירוש הטענה הזאת: לא האיש קבע את דמות השרות וסוג הפעולות, אלא שעצם התפקיד
חייב את הפעולות האלה וקבע את מהלכיו ואת דמותו הציבורית של האיש.
אלא שגם אחרי שהועבר לתפקידו החדש, ר,״טהור״ ,לא חדל איסר הקטן לתת הנחיות
לבולשת הפוליטית, וליורשו יפה־חתואר. בכמה מיקרים, אף עסק איסר אישית במיבצעים
פסולים, גם אחרי התמנותו כ״ממונה״.
ד,מיקרים הבולטים ביותר נגעו להעולס הזה. ב־1955־ , 1956 בשיא פרשת עמום׳ נך גוריון,
נחלץ הממונה אישית למערכה נגד אלה שדרשו את טיהור׳הצמרת המושחתת של משטרת
• גילוי שהעציב בסיקצת את צה״ל; שכן שרר אז מחסור חמור בחומרינפץ בצבא,
והתחליף — שנקרא שדית — אשר הומצא עליידי מדענים במכון וייצמן, לא היה מהימן.

ישראל. בראש הלוחמים לטיהור היה השבועון המסויים.
איסר הקטן, הצל של דויד בן־גוריון, גייס את הבולשת הפוליטית כדי ללחום בהעולם
הזה. הוא עמד מאחורי ״שורת המגוייסים״ שעזרה לעמוס בן־גוריון במשפטו נגד שורת
המתנדבים. הוא אשר סיפק חומר־השמצה לשבועון־הרפש רימון, שמומן מקרנות סודיות ואשר
כל מטרתו היתד, להשמיץ את העולם הזה ולחסל את מעמדו הציבורי. מעל דפי רימון
פורסם חומר מודיעיני־כביכול, שכוונתו היתד, להעליל על עורכי השבועון המסויים כאילו
הם מרגלים.
נעשו נסיונות לתאר את העולם הזה כגרעין של מחתרת. סוכני הש״ב חטפו את הכתב
הראשי של השבועון, אלי תבור, במאמץ לסחוט ממנו הודאה מפוברקת בכיזזן זה.
ההשתוללות הזאת פעלה כבומארנג. במקום להשחיר את פני העולם הזה, השחירו
ההשמצות האלה את פני מנגנון החושך. גיוס המנגנון הבטחוני־כביכול להגנה על בנו של
ראש הממשלה יצר את אחד הבקיעים הראשונים בחומה של קדושת הבטחון המזוייף.
חומה שקועקעה על־ידי הגילויים המחרידים של קנוניות, זיופים ושקרים במערכת
הבטחון, אשר יצאו לאור עם פרוץ פרשת לבון בשנת . 1961
אולם לא רק למען בנו של הבוס ניסה איסר הקטן להתנגש בחרויות הדמוקראטיות
ולפגוע בגופים ציבוריים על־ידי גיוס מנגנון ממלכתי חשאי. גם כאשר פירסם העולם הזה
את סידרת הגילויים שלו על השחיתות בעיריית חיפה, באמצע ,1955 חשף הש״ב את
פרצופו האמיתי. יומיים לפני שהוטלה פצצה (שלא התפוצצה) במערכת העולם הזה, ולאחר
מכן פצצה (שאמנם התפוצצה) בדפוס ישראל, בו נדפס אז העולם הזה, קיבלה המערכת אזהרה
טלפונית על העומד להתרחש, מפי מודיע. מודיע זה היה אז, והינו כיום, אישיות מרכזית
וחיובית של המישטר, וזהותה נשמרת בסוד כמוס. אותה ידיעה הועברה גם לש״ב, הממונה
כביכול על מניעת טרור במדינה.
אך במקום להפקיד שמירה אינטנסיבית מטעם הש״ב על המערכת, הוסרה ליומיים
השמירה שמשטרת ישראל סיפקה אז לעורכי העולם הזה ולמשרדי המערכת. רק אחרי
שהטרוריסטים האלמונים, מפניהם הוזהר השרות של איסר הקטן, ביצעו את פעולתם,
הוחזרו השוטרים למישמרתם.

ך י* יתד! זו תקופת השיא של השתוללות מנגנון החושך. ההשתוללות לא עזרה: המפקח
ן ) הכללי של משטרת ישראל, יחזקאל סהר, הוקע על־ידי ביתיר,משפט כשקרן, עמוס
בן־גוריון נאלץ להתפטר, הציבור למד להכיר את מנגנון החושך׳ והמפלגות החלו
מתעוררות סוף־סוף מן הנרקוזה הבטחוניסטית ולדרוש מידה מינימלית של פיקוח דמוקראטי
על הבולשת הפוליטית. גם יורשו של איסר הקטן כראש הש״ב נאלץ להתפטר.
אולם כל הדברים האלה לא שינו את מהותה של הבולשת הזאת. היא ממשיכה עד היום
להתקיים ולפעול, להטמין מכשירי האזנה ולהאזין לשיחות טלפוניות של מתנגדי
המישטר. במערכת הבחירות הנוכחית, מורגשת פעילות זו היטב, אם כי חודה הגס והגלוי
ביותר מופנה נגד האזרחים הערביים.
אל מציאות זו החזיר לוי אשכול את איסר הראל.
המינוי בא מייד אחרי שמשה דיין הודיע על הצטרפותו לרפ״י, ולא במיקרה. כי למשה
דיין נותרה זיקה אישית חזקה אל חלק מסויים מן המנגנון ד,בטחוני, עוד מימי היותו
רמטכ״ל. חבריו של דיין אמרו, עם היוזדע מינויו החדש של איסר הקטן, כי המינוי בא
לנטרל את תוצאותיה של זיקה זו. אנשי אשכול לא הכחישו זאת. הם רק טענו, כי קיים
גם שיקול מקצועי חשוב יותר: אשכול אינו יכול לוזתר על כשרון מודיעיני כד, גדול
כמו איסר הראל. מה עוד, שבעל־כשרון זה שרף סופית את הגשרים אל מחנהו של
דויד בן־גוריון.
השריפה הדראמטית נבער, מחילוקי־הדעות בין הראל לבין שמעון פרס, בפרשת המדענים
הגרמניים. כיום ברור, כי דווקא הערכתו של פרם היתד. הנכונה. שכן המדענים הגרמניים
רק סיבכו את גמאל עבד־אל־נאצר בהרפתקה יקרה וכושלת. מצרים הוציאה הון עתק
על ייצור טיל פגום ועל ייצור מטוס־קרב בלתי־יעיל. שני מוצרים אלה מסכנים את
בטחונה של ישראל הרבה פחות מן הנשק שמצרים יכלה לקנות בכסף זה בשוק הנשק
העולמי.
את הנימוקים האלה העלו פרם ועמיתיו, כל עוד ישבו בממשלת אשכול, כדי למנוע
את שיבתו של הראל לשרות המדינה. נימוק אחר: איסר הראל אף נכשל בהערכה אחרת,
ערב הפינוי מסיני, כאשר מסר לבן־גוריון כי טילים סובייטים הגיעו כבר לחלב שבסוריה.
הדבר הוכח לאחר מכן כבלתי־נכון, אבל הוא השפיע את השפעתו על ההחלטה לסגת מסיני*
אותם האנשים, שלמענם עבד איסר הראל, ושהפכו בן־לילה ליריביו, הצביעו על סיבות
נוספות מדוע אין להחזירו לעמדת־כוח. בין השאר: העובדות שנחשפו לראשונה על־ידי
העולם הזה, על הצורה בה גייס הממונה את העתונות הישראלית כדי לכוון ולהסית את
דעת־הקהל בישראל ובחו״ל. כי לאיסר הראל היה כמעט בכל עתון איש משלו —
אותו היה מסיע, במיקוד, הצורך, למקומות שונים בעולם. את העתונאים האלה היה מגיים
נם לצורכי מערכותיו הפנימיות. האיש שיצר את האגדה כי מעולם לא העניק ראיון לעתונאי,
נהג להיפגש לעתים קרובות עם העתונאים שלו, ודרכם ניהל מערכות ציבוריות. מלבד
פרשת המדענים הגרמניים הוא עשה זאת, בצורה בולטת׳ בפרשת מעצרו של אהרן
(״אהרונצ׳יק״) כהן.
הממונה הכל־יכול דיבר אז עם עתונאים, השמיץ באוזניהם את מנהיג מפ״ם, והתפאר
כי אדם שהובא למשפט על־פי הנחיות הש״ב לא יצא מעולם זכאי במשפט.
גגן הדמוקרטיה

הגדור
ך * ר א שוני םהמתריעים עתה על צדדים אלה בקאריירה ובשיטות־ר,פעולה של איסר
) |.הראל הם אותם האנשים שעקבו מקרוב אחרי פעולות אלה.
איסר הראל היה ונשאר נאמן למחשבות ולקו המדיני של דויד בן־גוריון. אבל מכיוזן
שהוא התייצב נגד האיש בן־גוריון .,ונגד המפלגה שהקים, יצאו. חוצץ נגדו בן־גוריון,
ואנשיו.
דבר זה חייב לספק מזון למחשבה רצינית. אם אבירי־הדמוקראטיה, מסוגם של שמעון
פרס ומרעיו, מטיחים בפני איסר הראל כי הוא עלול לפגוע בדפוסי הדמוקראטיה, אומר
הדבר הרבה. כי הם מומחים בשטח הזה.
אבל המינוי חייב לשמש מזון למחשבה נוספת: האם הצבתו של איסר הלסרין בעמדת־כוח
כה מכרעת אינה מגלה גם לאיזה כירדן מועדות פניו של מישטר לוי אשכולי

13י

רונית. דפו

עם אמא שד דטה
ז מן

קצר.

דפנה

היתה

סגניתה

אנטה, בעלת סלוני־היופי (מימין) ,עו מדת ליד
בתה דפנה נוי, שהיתח נער תו של ג׳אק לפני
רונית רינת ב ת חרו ת סלכת־היופי לשנת . 1964

**אז שסופיה לורן בישלה בו ספא-
גטי׳ לא היו למלון דן־כרמל שום ימי-
אושר מיוחדים, עד שבאה אליו רונית רינת׳
והחליטה להתחתן בו. היא מילאה
אותו כבוד ושימחה. ולא רק שהיא התחתנה
בו, אלא שהיא גם לקחה את אותה
הדירה בה בישלה סופיה לורן ספאגטי,
בתור דירת־הכלולות שלה. אם סופיה היתד,
יודעת על זה.
החתונה של רונית רינת לא ביישה כלל
וכלל את הספאגטי של סופיה לורן. השתתפו
בה חיילים וקצינים, יפהפיות ויפה־פים,
אנשים חשובים, עתונאים, אבות, אחיות,
ובעיקר האמא של דפנה נוי, הסגנית
של רונית רינת.

חינה מכורן

רונית רינת, מלכת־היופי לשנת , 1964ו מי שנבחרה לסגנית
מים תבל, היא לדעת רבים הנערה היפה ביו תר בארץ.
גם הכלח היפ ה ביותר. ב ח תונ ה נכחו חיילים, קצינים, עתונאים — כולם מעריצי יופיה.

מאת

וחל המוחלת

זה בעלי!

רונית מעריצה את
ג׳אק, הרופא מלוס־אנג׳לם,
לו נישאה ה שבוע ב מ לון דן־כרמל.

משנמס ומערה
ביופיה, והופיע ה

לולא רונית
** נטה, האמא של דפנה׳ ידעה עוד
בזמנו שלולא רונית — היתה הבת
שלה נבחרת למלכת־יופי.
אז התנהלה בין שתי האמהות מלחמת־חורמה,
שנמשכה עד לרגע האחרון של הבחירה
עצמה, כשכל אמא משוכנעת כי

כאלף איש נוכ חו בטקס־הני שואין, שנערד
ביום ה שלי שי בנן ס לון דן־כרמל. רונית
כ שהיא לבו שה ב שמלה מקסימה בצבע ורוד.

התואר מגיע לה — זאת אומרת לבתה —
וכי הצד השני זומם לשלול ממנה את
המגיע לה. הבחירה איכזבה מאד את
אנטה.
עכשיו היא יודעת שלולא רונית — היתד,
הבת שלה מתחתנת עם רופא נשים.
רונית היתד, מאושרת. היתד, לה שמלה
ארוכה, מלאת־כפתורים, וכולם אמרו שהיא
נורא יפה. אותם שקינאו בה אמרו שהם
מוכנים להתערב שהיא תהיה פעם זקנה.
אבל היא לא שמה לב אליהם. היו כאלה
שתיכננו את גירושיה, והחברות שלה הציעו
לה לקרוא לילדים שלד, חמי ורמי,
ולא ללדת יותר משניים, כי זה לא נהוג
באמריקה.

בולם מקנאים
ף יגשתי אליה ואל בעלה, ואמרתי להם
[^״מזל טוב. הם אמרו לי בקרוב אצלך, והחתן
לחש לי בסוד :״אני יודע שכולם
מקנאים בי. יש בה כל מה שבחורה היתר,
רוצה שיהיה בה.״ הוא הסתכל בהנאה אל
כל הגברים והנשים שהיו מתים להתחתן החלה ע

על החתונ ה הוחלט רק לפני למעלה מ שבוע. רונית עו מדת לע
הארץ ביו ם הרא שון הקרוב. בעלה ג׳אק, רופא־נשיס -מלוס־אנג׳לס,
לה לקחתה בכל שנה לביקור בארץ .״אני אוהב ת את הארץ,״ אמרה

ה והרופא
עם האשה שלו.
״מתי כבר תהיה החופה?״ הוא נהם ב״
חוסר־סבלנות ,״אין לי כוח לחכות עוד
שעה!״
״אוי, כמה שהוא פנטאסטי ומקסים,״
ענתה לו אשתו.
בעצם, החתונה הזאת כמעט הרגה את
רונית ואת האמא שלה. לא בדיוק החתונה,
כמו המקווה שלפניה. רונית הלכה למקווה,
רחצה את עצמה וטיהרה את עצמה, וכשיצאה
משם נקיה נכנסה למכונית של אמה,
ואז, כשהמכונית יצאה לדרך, עפה עליה
אבן טועה, פיצחה את השרשה שלה, ופגעה
בשתי הנשים.
המשטרה טוענת שהאבן התעופפה מרצונה
הטוב, בלי שאף אחד יכריח אותה
לכך. היא גם הסבירה לנשים שבהחלט
יכול להיות שגלגל המכונית שבאה ממולם
הרים אותה ושם אותה על השמשה שלהם.
אבל האבא רינת לא מאמין בזה. הוא בטוח
שניסו לחבל בבת שלו.

כשמוצאים כעד כזה
ף* כל אופן היא יצאה מזה בשלום, והגי!
* עד, לחופה ללא שום סריטה, טהורה וברה

יופי, אז מה? הבן שלי הוא בחור רציני.
הוא רופא מצויץ, ויש לו דוד שהוא רופא
גדול מאד ״.האמא של הכלה, קראה שוב:
״מלכת־יופי,״ והאמא של החתן צעקה:
״רופא.״
הבעל גמר בינתיים לספר על לוס־אנג׳לס,
והזוג נלקח לחופה. אחרי החופה הם אמרו
לקהל :״עכשיו אפילו הרבי מרשה,״ ועלו
למעלה. הקהל גיחך בהבנה.
אז, לפתע, ניגשה אלי חווה, האמא של
רונית, ולחשה לי על האוזן :״מיסכנה
אנטה! היא מתפוצצת מקינאה. את יודעת
מה ג׳קי אמר לי? הוא אמר לי, :מה אני
יכול לעשות? דפנה זכתה במקום השני
בהתחרות, ולצערי גם במקום השני בלב
שלי!׳ את יודעת הרי שדפנה היתד, חברה
שלו לפני רונית.״
הלכתי מיד לנחם את אנטה, האמא של
דפנה, אבל היא לא רצתה להתנחם :״מה,
דפנה ציפצפה עליו!״ היא הסבירה לי,
״היא חשבה שהוא מבוגר מדי בשבילה.
היו לה כל־כך הרבה בחורים, והיא בכלל
לא רצתה להתחתן.
״זה כל־כך מצחיק,״ היא המשיכה ואמרה
בשימחה ,״רק אתמול הוא רקד כך בלוס־אנג׳לם
עם דפנה. אבל רופא זד, לא בשבי־

איזו אהבה!
שכזאת,

אמא שר חגית

חווה, אמה של הכלה, עו מדת עם ה חתן רגע לפני חי ת ון
עוגת־הכלולות. מאחוריהם: רונית. התחרות בין שתי ה אמהו ת
לפני שנה וחצי, ב שלבים המוקדמים של התח רו ת לבחירת מלכת היופי, כ שהבנו ת התחרו על הכתר.

אני

מוכנה

לעזוב

בז מנו הצהירה רונית שהיא לא תגור לעולם מחוץ לגבולו ת
הארץ. הסבירה רוני ת :״ב שביל גבר כזה, וב שביל אהבה
אפילו את הארץ.״ רונית ובעלה יגורו בלוס־אנג׳לס.

לה. מה היא צריכה את זה? זה באמת
מצחיק. כל הזמן אני מתבלבלת. נידמה לי
שאני נמצאת בחתונה של דפנה.
״אם היא היתה יוצאת איתו, אז כל שעה
הוא היה נקרא לאיזו יולדת. זה חיים? איזה
מין חיים אלה?״ הודיתי בפניה שאלה הם
לא חיים.
״בכלל,״ המשיכה האם המאושרת של
דפנה ,״לדפנה אין מה למהר. זה כל־כך
מצחיק. אחת לא מסכימה, אז השניה הזדרזה
להתחתן. לי בכלל כל העסק הזה
נראה נורא מצחיק. הרי גרתי איתן שלושה
חודשים בלוס־אנג׳לס. רונית הרי ראתה
אותו בסך־הכל פעמיים. נראה שזה עניין
של נקמה. את יודעת הרי שההורים סידרו
פה את הכל. איך לא נותנים לאנשים שאנס
להכיר זה את זו!״
״איזה מזל שזה לא קרה לבת שלך,״
ניחמתי אותה .״באמת זה מזל מהשמיים,״
היא הודתה ,״מה שהכי מרגיז אותי זה
שחוזה, האמא של רונית, הולכת ומספרת
לכולם שהוא קנה לרונית דירה גדולה.
זה הרי לא נכון!
״אני ניגשתי לג׳קי ושאלתי אותי אם זה
נכון, והוא אמר שלא, שהם יגורו באותם
שני החדרים שיש לו. יש לו רק שני חד
רים.
את יודעת מה זה? דירה פיצפונת,
חמודה אמנם, אבל קטנה נורא. וזאת הולכת
ומספרת סיפורים. בכלל, אם מישהו
מכיר את ג׳קי אז זה אני, ולא חווה.״
אמרתי לה שאין דבר, זה יעבור לה,
אבל היא לא שמה לב וציינה בסיפוק:
״דפנה בכלל לא צריכה בעל רופא. זה לא
בשבילה. זה לא תענוג, בעל רופא.״ ציינתי
איזה מזל היד, לה שניצלה ממנו, והיא
הוסיפה :״זה נראה בדיוק כמו החתונה
של דפנה.״
אמרתי לה שזה יעבור, והיא ציינה בסי״דפנהחשבה
בכלל שהוא מבוגר
פוק:
ממנה. היא לא צריכה בעל כל־כך מבוגר,
זה לא בשבילה.״ הודיתי שהיה לה מזל,
אמרה :״אני הכרתי אותו כל־כך והיא טוב.״ רציתי להגיד שזה יעבור, אבל היד,
נידמה לי שכבר אמרתי את זה פעם.
מצאתי את דפנה נוי, והיא סיפרה לי:
״יצאתי איתו חודשיים בערך, אחרי שרונית
חזרה לארץ. הייתי איתו גם ביזיק־אנד ב־אקופולקו.
ולפני שלושה שבועות, בערך,
הייתי עם רונית באיזה מסיבה, והיא ביקשה
ממני להזכיר לה איך הוא נראה, היא
כבר שכחה אותו. אבל בעצם היא עשתה
עסק לא רע.״

כאילו זה עתה יצאה מהמקווה .״אנחנו
נורא ממהרים,״ היא סיפרה לי ,״נגמור
מהר להתחתן, וכבר ביום הראשון נעזוב
את הארץ. כי בעלי מוכרח לחזור לעבודה
שלו. הוא רופא חשוב. את יודעת? אני אמנם
לא רציתי לעזוב את הארץ, אבל כש־מוצאים
בעל כזה נפלא אז מוכנים לחיות
איפה שלא יהיה, בקצה העולם, אפילו בלוס־אנג׳לם.״
בעלה
ג׳קי התחיל להסביר כמה יפה
היא לוס־אנג׳לס, ועד שהוא גמר הספיקה
המלכה לספר לי שכתבו עליה בעתונים
האמריקאיים, שצילמו אותה במדים של
חיילת, ושלכבוד החתונה שלה היא קיבלה
המון מכתבי־הערצה והצעות־נישואין.

אפילו הרכי מרשה

כ את הבטיח רונית.

ך ״ י א 83 סי פרה לי בלחש שבעלה ביקר
\ 1אותה כששירתה בנח״ל אי־שם, ואיך
שהיא הבטיחה לאנשי המקום לתרום להם
כסף לבריכת־שחייה.
האמהות הכריזו על הסחורה שלהן. ה־אמא
של רונית תיארה כמה הבת שלה
יפה, והאמא של החתן התפרצה :״מלכת־

רונית קיבלה את דירת-וזפאר
11 | 1 1הוייויו ^ וון
ן של מלון דן־כרמל, בו התגוררה
סופיה לורן בע ת הסרטת הסרט יהודית. יום לפני הני שואין

ניצלה רונית מתאונה בחוזרה מביקור במיקונה. כל ההכנות
לחתונה נמ שכו עשרה ימים .״ הו א רצה שנינ שא בארצות־הברית,״
סיפרה רונית ,״אבל אני רציתי לקבל את הסכמתם של ההורים.״

במדינה
(המשך מעמוד ) 12

למי זה כדאי? התוצאה: בעלי הבתים
נמנעים מטיפול ברכושם, שרוב רובו נ&צא
במצב רע.
תוצאה חשובה יותר: זוג צעיר אינו מוצא
דירה לשכירה, נאלץ לקנות דירה בבית
משותף גם כשהוא שוקע לשם כך בחובות.
או גרוע יותר: הוא נאלץ לשכור דירה
״מרוהטת״ ,משלם עבורה יותר מכפי שמשלם
מיליונר הגר בדירה שכורה בשדרות
חן. למיליונר זה לא כדאי לצאת.
אך איש מבין מנהיגי הכלכלה אינו מוכן
לבדוק את הבעייה ברצינות, לפעול ל־שנוייה
.״למרות שאנחנו רבים, אנחנו נמצאים
במיעוט,״ הסביר נתן נביז׳סקי ,״לכל
בית יש רק בעל אחד, והרבה דיירים.
ברור שיש יותר דיירים מבעלי־בתים. וברור
גם שזה משפיע על העסקנים, שאף
לרגע אינם מסוגלים לשכוח את החשבון:
כמה קולות אפשר לקבל בבחירות מבעלי-
הבתים, וכמה מהדיירים.״
השאלה: איך אפשר לתקן את המצב,
מבלי לגרום עוול לדיירים עניים ולהביא
לפינויים המוניים?

עבודה
הא שד. נו סעתד שו?
ה מ הנ דסנש אר ר תו ק

איך \1
מדיבלעד מלמטה
מ׳לתניבן וכ 7א חוו ־
היא מ^ו־דז־רב ביובייה, מ רוו חרב
נו ח ה ובנוית כ ת ^כתכ מו בן

מוכנות יי עו ר א לי תלמ כונו ת. ב עיי מ
תל־ אביב • 36356/9ירושלים • 2 2338 חי פ ה 522189

משקפי מגע
£5צ א 1 £ז ס & זיאסס

7ל א £7ד / /

ד !111ת

המכון לקידום הראיה ע״ש

י. ל .גרוזובסקי
כתובת חדשה: רח׳ אלנבי 111ת״א,
בנין קולנוע ״תמר״

מכירת סוף העונה

החתונה...

כל חתונה עולה סכום כסף נכבד.
עיני כל האורחים בליל החתונה מופנות
אל הכלה, בהופעת הכלה בליל
החתונה קובעת השמלה.
כלה ! הכנסי אלינו ואנו נעזור לך.
אנו נתאים לך את השמלה ההולמת
אותך. בכל חודש מגיע משלוח חדש
של שמלות־כלה וצעיפים, שהוזמנו
ע״י גב׳ ארנה, מנהלת הסלון,
בהיותה בפרים ורומא.
סלון

מוא : 1יואלזילס ־ ג
עמר׳:/ 1י עונני הר 1ך פור ת-
ו; * 3ו ריי: ש .ויתקין

1 1 1 1 / 1 ) 11ו 7 1 1 3ל

0 3 9י 1תאל 1ב ׳

טל 56980 .

״אמכר״

יום ד׳ 29.9
אהל־שם ת״א 8.30

ספר קנית
בפרס זכית !

ל פ לו ת

ריזו גפן ־י תו ד ת , 95ת ל -אגיב

חי כהרוזובסקה
תמרהוביכס (הבימה)
יו ס ף• לוי
אדוק * נרפ תי ־
נו רי תקא׳ לסקי

כ״דורון עמיחי״ תשכ״ו
פרטים בבמ״ס לספרים ובהוצאה

יום ה׳ 30.9
אהל־שם ת״א 8.30
יום ו׳ 1.10 חדרה חוף 8.30
מוצ״ש 2.10ר״ג קסם 8.30
יום א׳ 3.10
גדרה בית־רחל 8.30
הכניסה למטה מגיל 16 אסורה.
כרטיסים:
״עתיד״ וביתר המשרדים.

סולל־בונה היא חברה עצומה ועשירה.
אבל גם היא אינה יכולה להעניק לכל
אחד מעובדיה מכונית צמודה. היא יכולה
להקצות רכב רק לבעלי־התפקידים, שעבודתם
מחייבת תחבורה צמודה.
אבל במשרדי ועדת הביקורת המרכזית
של ההסתדרות מונחת תלונה חריפה, שהאשימה
את הנהלת החברה ההסתדרותית
הגדולה, כי היא עושה ברכב של החברה
״מעשים שמקומם לא יכירנו במוסד הסתדרותי.״
התלונן
ועד מחוז חיפה של אירגון המהנדסים
והטכנאים עובדי סולל־בונה:
״קיימת מציאות מדאיגה ביחס להענקת
מכוניות על חשבון הציבור, לכאלה שאינם
זקוקים להן לצורכי עבודתם ועובדה
זו) מעכירה את חיי־העבודה וגורמת למתח
חברתי ומשתקת למעשה את יכולת
העבודה של חברינו.״
כי במקום לחשוב על עבודתם, ועל דרכים
לייעל אותה, שקועים עובדים בכירים
רבים ב״לזות שפתיים״ ,כדברי הזזעד. הם
שואלים :״מדוע נוסעת אשתו של פלוני
לשוק במכונית של סולל־בונה, ואני איני
יכול לקבל מכונית לצורכי עבודה?״
המשיכה תלונת הוועד :״מתן מכוניות
המוסד לאלה שאינם זקוקים להן לצורכי
העבודה, וניצולן הפומבי בראש חוצות לצרכים
אחרים מאשר צורכי העבודה, ולעומת
זאת שלילה שרירותית של רכב
מאלה הזקוקים לו לעבודתם ולמילוי תפקידם,
אינם נראים לנו כהתנהגות ההולמת
מוסד הסתדרותי.״
הצעתם התמימה :״הרכב יוענק לפי אמת־מידה
של הכרחיות לצורכי העבודה, ולא
לפי מידת הקירבה או החיבה שמנהל זה
או אחר רוחש לעובד זה או אחר.״
כדי ללמדם עד כמה חמימה דרישתם
ובלתי־מציאותית, לא טרחה ועדת הביקורת
אף להשיב למכתבם, ששה שבועות אחרי
שהוא נשלח.

החי
• אחדותהאומה 1ברחובות, הצביעה
תושבת מקומית עבור כל הרשימות
להסתדרות, הסבירה כי עשתה זאת כדי ששום
מפלגה לא תכעס עליה.
#אזרחות טובה. בחיפה, ביקש נהג
ג׳יפ את פרטיו של שוטר, כדי להגיש נגדו
תלונה, טען כי הסיע בג׳יפ עשרה נוסעים
וכי השוטר, שמתפקידו היה לרשום לו דו״ח
על כך, לא הבחין בו, התרשל במילוי
תפקידו.
#מפה לאוזן. בתל־אביב׳ חדר אלמוני
לדירה שבעליה עזבוה בימי החג, לא נטל
דבר, רק אכל קצת ושוחח בטלפון אל
ארצות חוץ.
העולם הזה 1464

שיצאו

ץ וין סנסציות

בזמן האחרון נהוג לדעת לדבר אנגלית
בארץ; לא אנגלית סתם, אלא אנגלית שבאה
מלונדון. לשם כך נשלחות כל הבחורות
הצעירות׳ היפות, בעלות האמצעים, לאנגליה.

הן מצליחות גם ללמוד אנגלית וגם
למצוא להן שם בעל, אז מה טוב. אם לא,
אז לא נורא, איש לא מצטער על זה. מה
יש אם הן גם קיבלו תעודת־בגרות באנגליה
מבלי להוציא מזה בעל, ומבלי לדעת מה
זה אנגלית.
לפני שנה נסעו לאנגליה שלוש בחורות
צעירות ויפות. האחת היתר. תלמה מכנס,
הבת של האמא מכנס. השניה היתד, צי?ן י
גן־מור. והשלישית היתד, גם כן יפהפיה:

עדנה דלפרין.
ציקי גן־מור למדה אנגלית, והכירה
עורו־דין בשם אורי אסולין. אחר־כך היא
המשיכה ללמוד אנגלית, ונפרדה ממנו.
תלמה מכנס למדה אנגלית והתאהבה ביוסי
ינאי, למרות שהוא בכלל לא היה
שם. ועדנה הלפרין עשתה יום אחד הפסקה
בלימודים, הלכה למסיבת יום־העצמאות של
השגרירות הישראלית בלונדון, ואת מי
היא הכירה שם אם לא את מייל,ל?[ולמן,
דובר־אנגלית טהור המדבר אנגלית כבר
מזה שלושים שנה, ותוך כדי דיבור גם
עוסק בעסקים.
הסוף היה טוב• כשציקי גן־מור גמרה
ללמוד היא חזרה לארץ אל החבר הישן שלה,
והיא עומדת להינשא לו.
כשתלמה מכנה סיימה את לימודיה היא
חזרה לארץ ונפרדה מהחבר הישן שלה

עדנה הרפרין
יוסי ינאי. היא גם רזתה, אבל זה לא שייך.
ואילו עדנה הלפרין עומדת להתחתן עם
דובר־האנגלית שלה בשלושים בספטמבר
במלון מיראמר.

ע ת קו
אז מה יש אם לזיווה רודן אין הצלחה?
יש לה כל מיני דברים אחרים. יש לה לב
סוב, יש לה עיניים יפו ת, וגם אף. יש לה
אופי נהדר, ויש לה עוד ה מון דברים. הדבר
הייחדי שאין לה דה הצלחה, ודווקא בגלל
זה לא נתנו לה לע שות קאריירה בהוליבוד.
באמריקה לא מביני ם שום דבר. בארץ
נבר מז מן היו עו שים ס מנה דוגמנית־צמרת,
ושם אפילו שתקנית לא נותנים לה להיות.
אבל אין דבר, יש לה עוד עתיד, ומדמו
תורג׳מן, מנהל־העסקיס שלה בארץ, עוד
יעשה ממנה דוגמנית־צמרת
נבר מההתחלה, עוד מלפני שהיו לה
עסקים בארץ, היה מרקו תורג׳ מן מנהל-
העסקים שלה. היא היתה שולחת לו תמיד
מתנות.
עכ שיו, כאשר עדיין אין לה עסקים
בארץ, הוא ממ שיך להיו ת מנהל־העסקים
שלה. היא מ מ שיכ ה ל שלוח לו מתנות.
״אני לא יודע אס היא יכולה להיות שח־

כששואלים צרפתי מן ההמון מד, הוא
יודע על ישראל, הוא עונה שישראל נמצאת
איפר,־שהוא בסביבות אלכסנדריד״ ושזהו המקום
ממנו באה רי?ן ה זראי.
עכשיו ריקה זראי חזרה לישראל, לביקור
של כמה ימים. היא נמצאת כאן כבר
למעלה משבוע. זו לא הפעם הראשונה שהיא
באר, הנה. היא כבר היתד, כאן. זה היה
לפני שנתיים וחצי. אבל אז היא לקחה
איתר, רק את הבת שלה, בת החמש.
היום היא לקחה את בתה בת השבע־וחצי.
הבת שלה לקחה את הצעצועים שלה. יחד
עם הצעצועים באה כל התזמורת של ריקה.
התזמורת לקחה איתר, שבע־מאות קילו ציוד
מוסיקאלי, הציוד המוסיקאלי לקח איתו שתי
מכוניות, כדי שיהיה לו לאן להיכנס.
בתוך שתי המכוניות של הציוד בא גם
ז׳אן פייר, החבר של ריקה, שהביא איתו
את המכונית שלה, מכונית לינ קו לן לבנה,
ובתוך המכונית באו עוד שני ידידים צרפתיים.
את החתול רומיאו ואת המטפלת
הם השאירו בבית. גם את המזכירה וגם
את שני השטיחים הפרסיים, שהיא קיבלה
מתנה מהאח הבכור של השאה הפרסי. וגם
את העוזרת.
מאז הביקור האחרון שלה בארץ היא
קיבלה צבע־שיער צרפתי יותר, מין שיער
שאטני־בלונדי, בתסרוקת פאריסאית. אבל
היא לא רוצה ליהפך פאריסאית אמיתית.
זה יכול להיראות יותר מדי ישראלי מצידה.
לכן היא לא צובעת את הפנים, לא
צובעת את השפתיים, לא עונדת תכשיטים,
ולא לובשת מעילי־פרווה•
היא שומרת, לעומת זאת, על מינהגים
ישראליים, כמו שמירת דיאטה, משיכה מיוחדת
לשמלות יפות, ונטייה להשמנה. מדי
פעם היא קופצת לישראל כדי לא לשכוח

את מינהגיה :״אני באה לארץ כדי ליהנות
מהישבנים של הישראליות•״
בצרפת היא נחשבת לאחת הזמרות הצרפתיות
החשובות .״אני מפורסמת שם
בתור זמרת. יודעים אמנם שאני ישראלית,
אבל זה שייך לביוגראפיה שלי.
״משונה, בכלל, שבצרפת אני נחשבת
לזמרת עם המון קול, בעוד שבארץ הייתי

ריקה זראי וז׳אן־פייר
רק זמרת־שאנסונים.״ היא לא שרה שם
שירים עבריים, כי הקול העמוק שלה יוצא
יותר טוב בצרפתית. אבל, למשל, פינקס

סדר־היום שלה מנוהל דווקא בעברית. עד
שהיא תילמד לכתוב צרפתית בלי שגיאות.
היא מצליחה לא רק בצרפת. גם בפרס.
״אני הזמרת הישראלית היחידה שהופיעה
בפרס, התיידדתי שם גם עם האח הבכור
של השאה עצמו.״
שאלתי אותה איך ענייני־הלב שלה. היא
ענתה שהיא מאוהבת בחבר שלה, והוא
מאוהב בה. הוא בן עשרים־ושמונה, והוא
כבר יוצא איתר, מגיל עשרים־ושש. הוא היה
מנהל אמנותי אצל ברקליי.
אמרתי לה שלא התכוונתי לזה, אלא
ללב שלה, איך היא מרגישה בלב. היא
ענתה שהיא לא חושבת להתחתן. היא
ודתה נשואה כבר פעם אחת, וזה הספיק
לה לכל החיים .״אני בחורה טובה,״ היא
אמרה ,״ואני לא רוצה לעשות את העוול
הזה עוד פעם לאף אחד. בכלל, כדי לכייף
לא צריך להתחתן.״
שאלתי אותה, בכל זאת, איך מצב הלב
אצלה, והיא ביקשה לדעת מה אני בעצם
רוצה מהלב שלה. סיפרתי לה שלפני שנה
פורסם כאן בעתונים שהיא חולה במחלת-

סוף־סוף היא הבינה אותי, וענתה :״בחיים
שלי לא שמעתי על זה, ומימי לא
היתד, לי מחלת־לב. קיבלתי באמת טלגראמה
מבוהלת מהאמא שלי, אבל תיכף הרגעתי
אותה, ואני באמת לא יודעת מי הפיץ את

למה באמת הפיצו עליה את זה? ״אני
חושבת שאני אדם מאד משעמם לעתונות,״
היא מסבירה ,״אין להם מה לכתוב עלי.
אני לא קואופרטיבית. אז הם ממציאים.
״אין לי מחזרים, ואני לא עושה שום
סקאנדלים, ושום סנסאציות. אין לי גם הרבה
חברים וידידים. היו יכולים להיות לי המון
מחזרים, אבל אין לי זמן אליהם, וקצת קשה
להוציא אותי בערבים.
״אני אוהבת את הבית שלי. אני משתגעת
לרהיטים יפים, ויש לי דירה מפוארת
ברובע מפואר בפאריס. אני חושבת שהגעתי
לדרג הראשון של הזמרות בפאריס, ומה
אני צריכה עוד חוץ מזה?״

קנית,״ אומר מרקו ,״אבל דוג מני ת מיספר
אחד היא יכולה להיות. מה יש, אם האחרות
יכולו ת להיות, אז היא ב טח יכולה,
שלחתי מכ תב לאש ה של עידוא כן־גוריון,
לדוריאן לי, אני אהפוך אותה לדוג מני ת
מיספר אחד באירופה. עוד תראו.״

לעזאזל נל הזמרים

אבל זיווה החליטה, בינתיים, מה שב טוח
בטוח, להתחיל ללמוד לשחק. אולי היא לא
תמצא עבודה כדוג מנית, אז שלפחות יהיה

לה מקצוע ביד.

כל מה שמטה ולדמן רצתה היה להתחתן.
אבל היא רצתה להתחתן עם משהו
מר,מודה. עם איזה חיפו שי ת, או טוויסטר,
או סינגר, או איזה צללית, או מחפש או
משהו.

היא התחילה ללמוד מי שחק ב ס טודיו של
ועוד
לי שטראסברג, יחד עם סוראייה
שחקנים מתחילים. לאחר שאנטוניוני ביים
את סוראייה בשלוש פנים לאשה, הוא אמר
עליה שהיא עוד צריכה ללמוד לשחק. היא
נורא כעסה עליו, וביק שה ממנו שיחזור
בו מדבריו. אז הוא התנצל ואמר שהוא
טעה, היא לא צריכה כבר ללמוד ל שחק,
כי ז ח לא יעזור לה.
הלכה לסטודיו של לי
אז סוראייה
שטראסברג כדי ללמוד לשחק.
באמריקה אומרים שגם לזיווה כל מה ש חסר
זה במאי טוב, שיידע למצוא ב שבילה
תפקיד מתאים.

והסורת
לא ברור מה י הי ח סוף נשואיו של
עידוא בו־גוריון. מה שברור הוא מה
קרה לקילוגרמים שהוא אסף לו במשך
שנת נשואיו. חם נעלמו.
עכשיו, לאחר שהיה כאן חודש ימים,
הוא חוזר אל אשתו בגוף קל. הוא מקווה
שיספיק לקבל ממנה את דמי־המזו־נות
שהוא רוצה לקבל ממנה, לפני ש־ישמין
בחזרה. הוא צריך להזדרז.

או לא.
אז התברר לה שהוא בכלל לא מוצא חן
בעיניה, וכשהיא ביקשה ממנו גט הוא
סירב לתת לה אותו.

לפני שלוש שנים היא הסתובבה בכל
מועדוני־הלילה בארץ וחיפשה משהו מודרני
ששר. אבל היא לא מצאה. כולם כבר היו
תפוסים על־ידי בחורות מהירות יותר׳ זריזות
יותר.
היא הלכה מלהקה ללהקה, מזמר לזמר,
מבאר לבאר, ולא מצאה שום דבר. היא
עשתה את מלאכתה ביסודיות. היא סיפרה שהכירה
איזה עשרה או חמישה־עשר, אבל
היא לא סיפרה אם זה היה חמישה,־עשר
זמרים, או חמש־עשרה להקות.
סוף־סוף התפנה איזה מקום. אחד מזמרי
כאליף שניגן בתזמורת של ג׳ון מלצ׳יכסה
ניסה להתאבד. הוא חתך לעצמו את הוורידים
ונלקח לבית־החולים.
גיטה תפסה מיד את המקום הפנוי וחיכתה,
וכשהגיע לשם ממלא־המקום של
הפצוע היא מיד תפשה אותו, עוד לפני
שמישהי אחרת הצליחה להקדים אותה,
וכמעט התחתנה איתו, אלא שהוא נסע
מכאן לפני זה.
היא המשיכה בחיפושים, עד שיום אחד
הגיעה לארץ להקת הרוקטס. היא תפסה
אותם מיד אחרי נמל־התעופה, לקחה משם
את אחד הזמרים שלהם, את נואר כדנדון,
והתחתנה איתו, עוד לפני שהוא הספיק
לנסוע לה.
היא עזבה בארץ את אמא שלה, עורכת-
דין המטפלת בענייני פיצויים מגרמניה, והלכה
אחריו לאנגליה, ואז התברר לה שהיא
הזדרזה מדי. היא שכחה לברר, לפני
שהתחתנה, אם הוא בכלל מוצא חן בעיניה

גיטה ולדמן ובעלה
עכשיו היא צריכה לחיות איתו עוד שלוש
שנים, ואם בתום שלוש שנים היא תצליח
להוכיח שלא חיתה ׳ איתו, היא תזכה בגט.
כזהו החוק האנגלי.
עכשיו הוא נמצא בהופעות בהמבורג,
והיא גרה עם חברה ישראלית בהארלסקוט
שבלונדון• היא עובדת כפקידת איי־בי-אם,
ולא מסתכלת בכלל על זמרים. מצידה,
היא אומרת, יכולים הזמרים בכלל ללכת
לעזאזל.
אבל היא לא אמרה אם הכוונה היא לכל
הזמרים, או רק לחלק מהם. אז כל זמרי־האופרה
וזמרי־העם וזמרי־בך וזמרי־מקהלות
יכולים עוד לחכות, עד שגיטה ולדמן תחליט
על כך.

במרמה
ריגול
נ תי ב היסודי

לקבל! 1י/יו ת 1ש רי ח
( 1אפיל) 1111 1
המלה ״גוה״ על פי מלון אבן שושן פרושה: מקום משכן, מעון.
אך בבניה בישראל ״נוה״ פירושו דירה נוחה, בריאה ומרווחת בבנין
יפה -ב״נוה״ ברחוב ארלוזורוב, או באחד מן הארמונות־על־עמודים
ב״נוה דוד המלך״ ול אחרונה-ביפי ם שבבנינים כולם :״נוה אביבים״
אשר בלב תל־אביב החדשה. ואולי זו הסיבה שקבלנים וחברות בניה
רבים רואים בצירוף השם ״נוה״ לבניניהם, סגולה למשיכת קונים.
כמובן, לא רק השם, אלא גם יופים של הבנינים, התכנון המרווח
והנוחות שבדירות ״נוה״ ,גרמו לכך שהרבה מן הדירות היפות
בארץ נבנות על פי תכנית ,,נוה״ ,ואין עינינו צרה בבוניהן. אדרבא,
הנהלת ״נוה״ שמחה וגאה שהשם ״נוה״ פרושו יופי ושהתכנון של
״נוה״ פירושו נוחות.
לקראת השנה החדשה מברכת ״נוה״ את הקבלנים והבונים בישראל
ומאחלת להם שנה אשר בה יבנו את בתיהם לא רק ביופי החיצוני
ובתיכנון הפנימי של ״נוה״ ,אלא גם בקפדנות ובאיכות של ״נוה״.
המחירים בנוה אביבים לדירה בת 3חדרים מ 55-אלף ל״י. לדירה
בת 4חדרים מ־ 70 אלף ל״י, הכוללים משכנתא גדולה.
נוה-אביבים הוא אחד ממפעלי הבניה הגדולים בישראל, מקיף מאות
יחידות דיור מרווחות עם מרכזי קניה, שרותים וספורט. כל מאמציה
של חברה ״נוה״ מושקעים במפעל ענק זה. כיום, דירה ב״נוה״ פירושה
דירה רק בנוה-אביבים, הפנינה של תל־אביב החדשה.

ביצוע־ צבי אורבך

-פי. אי. סי ,.החברה הכלכלית לישראל

כשעלה החודש אלי בולקין על דוכן
העדים, וסיפר בבית־המשפט כי חוקריו
ניסו לסחוט ממנו עדויות בעזרת עינויים,
הזדעזעו רבים מאלה שישבו באולם.
השבוע התברר כי אם אמנם סיפר בולקין
את האמת, הרי העינויים שעברו עליו 9
היו רק מדרגה שלישית. תלאות מסוג אחר
עברו על חליל אבו־שחאדה 40 הנאשם
בהסתננות, ריגול ומסירת ידיעות לאוייב
שיש בהן משום נסיון לפגוע בביטחון י*
המדינה.
כמו סמרטוט. טפח ממה שעבר על
מרשו בבית־המעצר סיפר בבית־המשפט המחוזי
בירושלים פרקליטו, עורך הדין צבי
גילאון :״לאחר מסירת הודאתו הראשונה
באבו־כביר, בה הכחיש הכל, קיבל הנאשם
טיפול בצפורניים של בהונות רגליו. עקרו
לנאשם את ציפורני בהונות רגליו, כדי
לאלצו להודות באשמות.
,חמישה ימים לאחר שנעצר, כלאו את
ידי הנאשם באזיקים מאחורי גבו, וכיסו
את עיניו בסמרטוט, ואז עקרו מבהונות
רגליו את ציפורניו. הוא לא ראה מי עשה
זאת, אבל לפני כן ראה שם שוטרים במדים.
לפני שקשרו את ידיו וסגרו את
עיניו, נתנו לו כדורים, שהממו וסיחררו
אותו, כך שהוא הרגיש את עצמו כמו
סמרטוט.
״אחר כך ניגש אליו בכלא בחור. יומיים
לאחר מכן, כשהיה הנאשם בכלא
רמלה, נודע לו שאותו בחור הוא חסן עלי
עומר, שהיה עצור בקשר לאונס שתי החיילות.
חסן אמר לנאשם, :זה אתה הבן־
אדם שצריכים לתלות בבכר דיזנגוף, כמו
שתלו את אלי כהן בבכר סחה אל־מוג׳אן
בדמשק!׳ טענתי היא, שאיש זה נשלח על־ידי
חוקרי הנאשם כדי להפחידו.
״באותו זמן אמר לו אחד החוקרים כי
יש להם, לחוקרים, זריקות שעל־ידי הזרקתם
אדם אומר את הכל. לפעמים האיש
מת, לפעמים נשאר בחיים ולפעמים משתגע.
כל זה היה באבו־כביר.״
הסניגור טען כבית־המשפט כי החוקרים
עינו את מרשו, הפעילו עליו לחץ נפשי
וגופני, סיפרו לו כי חבריו התאבדו בגלל
העינויים, וביימו נגדו משפט מדומה.
״לא ידוע לי על כך׳ אנשי שרוח־הביטחון,
שעלו על דוכן־העדים, הכחישו
את כל האשמותיו של גילאון, טענו כי
לא ידוע להם על עינויים.
הסביר אחד מאנשי הבטחון :״אני לא
הפעלתי שום לחץ על הנאשם לפני גביית
ההודאות שהזכרתי, ולא בשעת גבייתן.
לא ידוע לי על שום עינויים אני לא
איימתי על הנאשם שיזריקו לו זריקה, שעלולה
להזיק, ואיש בנוכחותי לא עשה
זאת.
״כל ההודאות שמסר הנאשם בנוכחותי,
נמסרו על־ידו מרצון סוב, ללא פיתוי
וללא לחץ. לא נתתי שום הוראה לבצע
איזה לחץ, או פיתוי על הנאשם. לא
נעקרו לנאשם צפורניים בשום שלב של
החקירה. בכל אופן, לי לא אמר הנאשם
בשום שלב שנעקרו לו צפורניים.״
משפט הזוטא הנערך עתה סביב הצורה
שבה נגבו הודאות הנאשם לא הסתיים
עדיין, ובית־המשפט טרם החליט אם לקבל
את הודאותיו או לפסול אותן. אולם עצם
העובדה כי אסירים רבים מעלים לאחרונה
את הטענה כי הודאותיהם נגבו תוך שימוש
בלחץ, עינויים, פיתויים ותנאי־מעצר
בלתי הוגנים, מטילה צל כבד על שיטות
החקירה המשטרתיות.

משפט
כ ד אד והאמת שדו -

1113י.

חברת בניו בע״מ רחוב דיזנגוף 6ו? ,ולפון ,22>0$2תל־אביב

לאחר שבית־המשפט העליון דחה את תביעתו
של יוסף פייר לפסוק לו פיצויים,
בתור נפגע מרדיפות הנאצים, הפך התובע
לניתבע: פרקליטות מחוז תל־אביב פתחה
נגדו תיק פלילי, בו נאשם פייר בזיוף
מיסמך מתוך כוונה להונות, בהפצת מיסמך
כוזב, ובנסיון להוציא כסף בטענות שוא.
נציג הפרקליטות הציג בבית־משפט השלום
בתל־אביב מיסמך כתוב וחתום בידי שני
קציני רפואה פולניים, המאשר כי הנאשם
שהה בפברואר 1940 בבית־חולים בעיר הגבול
הפולנית קובל. לדברי התביעה, זויפו
שתי החתימות שהתנוססו על המיסמך, כדי
להוליך שולל את בית־המשפט.
עדת־התביעה העיקרית הייתה ורדה תמיר,
העולם הזה 1464

ישיבה קג״ב, יום 2בנובמבר 1968

פרוטוקול הכנסת
מאת יוה

ח״כ אלון
אשכול: כנסת נכבדה. מטעם מה שנותר
ממערכת הפועל הצעיר, הוטל עלי
להביע דעתי על ההצגה החדשה מי עדיין
אינו לבו ש, המועלית על במת התיאטרון

הלאומי.
מכלא שאטה הודיעו לי מבקר־התיאטרון־
לשעבר של הפועל הצעיר, עורך השבועון,
סגן־העורך, המדפים, הנער השליח, בעל
בית־הדפוס ומוכר השבועון הקבוע במסדרון
הוועד הפועל, שמבין חברינו בכנסת נותרתי
יחיד שאינו ממלא תפקיד של מבקר
לאחת האמנויות, ושאפילו גוברין מופיע
זה כחודש כמבקר־האופנה מעל במת־הכנסת.
אי-לכך הפכתי, בעזזנותי הרבים, אני לוי
שקולניק הקטן, למבקר־תיאטרון.
בראשית דברי עלי לציין שלפי דעתי
ראוייה הצגה זו להיכלל בתחום חו ק ל שון
הרע. אני הודעתי על כך למבקר החבוש
בשאטה, והוא שמח להגיש תביעה כנגד
התיאטרון, וישנם סיכויים סבירים שבקרוב
יישבו הן השחקנים, המחבר והבמאי, הן
המבקר בתא אחד.
היכן הגבול, רבותי? אני שואל. לומר
מעל במת תיאטרון לאומי שחוק ל שון הרע.
חוקי הכשרות והנסיעות, חוקי העישון והדיבור
בפרהסיה, הפרדת לאום מלאום וגידו־רם
באיזורים נפרדים, חינם מעשי נבלה
לצעוק זאת בפה מלא ובכל־כך מעט כשרון
ריטורי! החוצפה של המחבר לבוא ולומר
שחוקי המדינה, עליה שפכנו דמנו, הם
חוקי־בלע

כל מחזה, ספר, סרט, או ציור ואין מי
שיסקלו על כך. האם ניתן לשער רבותי,
שבערב הסעודית — לה מושווית מדינתנו
במחזה סיאוב זה — יקומו חברי־הפרלמנט,
שרים וראשי־ממשלה ויעזו לתקוף תיאטרון
לאומי?

קריאת־כיניים מספסלי האופו•
זיציה: בערב הסעודית אין פרלמנט.
יגאל אלון: אז בכווית.
קריאה: גם שם אין.
יגאל אלון: זה מה שאני מנסה לומר.
איזו דמוקראטיה היא זו ללא פרלמנט? ואני
אף מוסיף ומחזק את דברי: אפילו היה
להם פרלמנט, לא היו מעזים לתקוף תיאטרון
לאומי.
משה סנה: אין להם שום תיאטרון,
שלא לדבר על תיאטרון לאומי. הם אינם
לאום. הם חבורת ריאקציונרים המוצצים ר־
קניוק השחקן הראשי נחום רביב, כמבטאים נאמנים
של ניאו־פאשיזם לאומני במהדורה
ציני ת ...המחזה נעדר כל יחס למורשת
העם, היהדות ותרבות ישראל.
שפירא: ראש־הממשלה אינו מחדש
דבר. מה שאנו חזרנו ואמרנו שנים רבות,
החילותם אתם להבין אך עתה. מאז חוקקו
החוקים החדשים, מתדיינים ומתנגחים אנו
כעדר־תיישים אודות נושאים שלדידם מצפים
כאן חוקי־חיסול מצויינים. ספרים ומחזות
קלוקלים, המבוקרים בכנסת הזו ללא־חשך,
ייעלמו מן העולם. מוסיקה שאינה
אלא חילול שם־השם, רחמנא ליצלן, תעבור
ותיכחד. הנורא ביותר הוא שמחמת דיוני־סרק
אלה לא ניתן לדון בחוק חשוב כחוק
76544א׳.
אשכול (בבהלה) :מה זה?
גלילי: בנוגע לחבישת הכובעים.

קריאודביניים מספסלי מפא׳׳י:
לוי אשכול, מותר כבר לומר ״את״!
אשכול ג הוחלט רישמית?
(מזכירות הכנסת קוראת בפני ראש־הממשלה
את החלטת הכנסת בנידון. א שכול
נראה מעודד. הוא נאנח ברווחה. פרס נרגז,
נרכן לעבר יזהר סמילנסקי, העסוק אותה
שעה בהכנת נ או מו על ה שחתת ורדי־הבר
בסביבות ממולה).

אשכול: ואשר למישחקו של נחום
רביב, אני מסכים בכל מאת האחוזים לדעתו
של מבקרנו, שבעוון זה הושם במאסר,
והן לדעתו של אסיר מספר
49788 זיאמה, מה היה שמו?
ארן: גמזו.
אשכול ז זה שניהל את המוזיאון וכתב
בהארץ?

ארן: נגמז לשלוש שנים.
קישץ (מן היציע) :אני לא אשם בזה.
אשכול ולומר שנחום רביב שיחק
כנחום רביב.
יגאל אלון: איני חולק על דבריו של
ראש־הממשלה. אף אני סבור שנחום רביב
היה נחום רביב. נחמה הזידוביץ היתד.
פאתטית מדי. יש לעודד את תנחום אביבי,
הוא הראה ניצני כשרון. אולם לגבי המחזה
עצמו, תמהתי עד מאד. סאטירה
שאינה חיובית ואינה חינוכית אינה סאטירה.
זוהי השמצה ותו־לא. חוצפה לומר שחוקי־המדינה
נובעים מרעיונות מושחתים, שבחוקים
החדשים טמונה סכנת־מוזת לדמוק־ראטיה.
בעינה עומדת העובדה שבבית ריבוני
זה, קבל עם ועדה, יכול כל חבר־כנסת
לקום ולומר את כל העולה על ליבו, לבקר,

ראש המעבדה לזיהוי פלילי של המטהר,ארצי.
בפסק־הדין שניתן בתיק זה, בו
זוכה הנאשם, קבע ביודהמשפט, בהעריכו
את עדותה של תמיר :״אין להאמין לעדות
מומחה המשטרה, ששיקרה בנקודה זו באופן
ברור, והעידה מתוך קלות־ראש וחוסר
אחריות למעמדה בתור מומחה הנחשבת
כעדה מטעם בית־המשפט, והקובעת
גורלו של נאשם. היא הסתמכה, כביכול,
על ספרות מקצועית, כדי להניע את בית
העולם הזה 1464

ח״כ סוה
עלוקות את בארות־הנפם האימפריאליסטיות.
הם חיים בחשכת ימי־הביניים.
קריאה , :ימי־הביניים לא היו חשוכים!
ארן: דווקא כן.
יגאל אלון: אז מה בקשר לציור
שלהם? לספרות?
סנה: קשה להניח שהאמנויות פורחות
במדינה נצלנית מושחתת זו.
יגאל אלון: וברוסיה הסובייטית?
סנה: נכון שגם שם דנה הכנסת בכגון
אלה, אך מה בדבר אנגליה, וארצות־הברית?
וילנר: הגם אתה ברוטום?
אלמוגי: שיפסיק לקלל.
יגאל אלון: זה באנגלית. שקספיר.
אלמוגי: אז שיגיד.
(מתרגמים לו. הוא צוחק).

(אבא אבן מצטט קטעים מיוליום קיסר
באנגלית

אוקספורדית.

רחש

באולם).

אשכול: שששששש לסיכום: המחזה
מוכרז פה־אחד בהשמצה גסה, ונופל
בגדר חו ק ל שון הרע, כחילול קודש האומה,
העם, הלאום זיאמה, אתה באמת בטוח
שאפשר להגיד ״את״?
ארן: משוכנע.
אשכול כמתרפש ברפש המיניות
והשרלטניות, ואת המישחק וההצגה, לרבות

המשפט לסמוך על דיברי עדותה, ולא
טרחה לדפדף בספר הנ״ל, הנמצא במשרדה,
ומחובת בית־המשפט לגנות התנהגות זאת
של המומחה הנ״ל.׳׳
היפוכה של האמת. בית־המשפט המחוזי
בתל־אביב, שבפניו נשמע העירעור
של היועץ המשפטי, ריכך את הביקורת
הקטלנית שמתח בית־משפט השלום על עדותה
של מומחית המשטרה, קבע כי ״העניין
יוחזר אל בית־משפט השלום, כדי

אשכול: לא אמרו לי שזה כלול ב-
סטאטום־קוז.
א ל מו גי: שיפסיק לקלל.
ארן: זה בלטינית.
(מתרגמים לו).

או נ א: הסטאטום־קוו? עבר יומו וחלף
קורבנו. כל מה שאנו דורשים — יעבור.
ואתם, רבותי הנכבדים, מוטב שתטו אוזן־
קשבת. אנו דורשים שהכנסת תחדל מפתפו־תי־הביצים
הללו, ממישחקי הנערות והמשובה,
ותיגש לחקיקת שורת החוקים עליהם
נתנו את הבטחתנו בפני הבוחרים,
ואתם לנו. דהיינו: חיסול בתי־השעשועים
כולל תיאטרון, סינימה, מועדוני־לילה וכדומה.
יחוקק מיד ולאלתר חוק חבישת ה־,
כובעים. אם תביעתנו לא תתקבל, נהפוך.
עולמות. מר אשכול, התלוי, אם מותר לי
להתבטא כך, על בלימתנו, יודע היטב למה
אני מכוון דברי.
חזן: אותי לא יכריחו לחבוש כובע!
וי לנ ר: אתה כבר חובש.
י ע רי: היד, לו קר.
וי לנ ר: דווקא מוסק כאן.
א ש כו ל: סבורני שנוכל לדון בעניין!
חבישת הכובעים בעת הדיון על תערוכתו

שישמע את עדותה של הגברת תמיר מחדש,
או עדות של כל מומחה אחר.״
התיק חזר אל בית־משפט השלום, וראש
המעבדה של המחלקה לזיהוי פלילי במטה
הארצי שוב זכתה לביקורת קטלנית. קבע
השבוע שוב בית־המשפט בפסק דינו אולם
עדותה, המתייחסת לבדיקות שעשתה,
לדבריה, בפברואר , 1963 לפני שהעידה בפעם
הראשונה, כלום יתכן שיש אמת בדבריה
אלה? אני מצטער לקבוע שוב ש־

רה״מ אשכוד
של יעקוב שני במוזיאון חיפה בשבוע
הבא, שבגינה חבוש מבקר־האמנות של
בכלא רמלה.
דויד הכהן: אגב, הבטחת להסדיר שהוא
יעבור לשאטה עם כל האחרים.
אשכול: זה רשום לפני.
יערי: אני מכיר את ההבטחות שלו!
אשכול: הוא יועבר.
חזן: שמעתי מפי אסיר אחד מעתוננו,
שיעקוב שני מצייר רק כובעים. כל הזמן
רק כובעים.
קישץ: הם קוראים לזה פופ־ארט.
יגאל אלץ: ובעברית?
א רן: שכחתי. צריך לשאול את ועד־הלשון.
אשכול:
כן. אבל גם הם בשאטה. אינך
זוכר? עניין ה״את״?!
פרם: עוד נחזור לנבלה הזו. זוהי
עוולה שתתוקן. אני מבטיח לכם. בית־הדין
שדן בפרשת־עיוות זו פשע פשע מחריד,
ומסקנותיו נגדו £9צדק. יש לי עדות של י שופט עליון.
דיין: פרם, בפעם אחרת.
פרס: תמיד דוחים את הבעיות החשובות.
דיין:
אני לכשעצמי מסתייג מחוק ל שון
הרע, כפי שבוטא על־ידי השחקנים החו־בבניים
שראיתי על בימת התיאטרון הלאומי•
אגב, התאורה היתד. נאה וראוי
לציינה לשבח״ כן גם התפאורה.
ר׳ לוין: אני מביע את מחאתי.
גלילי: הקואליציה רושמת לפניהאת
מחאתך ותביא זאת לתשומת־ליבה.
אלמוגי: עמדת־מיקוח. ממזרים.
דיין (ממשיך) :לא קראתי את החוק,
כשם שרוב רובנו אינו קורא חוקים. עוד
זה חסר לנו, לקרוא חוקים. יש לך שעה
ביום לקריאה ויש שני עתוני־ערב, שלושה
עתוני־בוקר וביולטינים. לכן אינני יודע
אם בהשמעתו מעל גבי הבמה היה משום
בזיון המדינה. כל מה שאני מבקש באמת
הוא שיותן לנו לדון בענייני הגבולות!
אשכול: נדון בדבר בקרוב. אחר התיבות
על ספרו החדש של ארד. הגבולות
אינם בורחים. הם כמעט הדבר היחיד במדינה
הזו שאינו ניתן לפיחות.
דיין: אבל הם נפרצים והולכים. בעיית
העדרים היא נוראה. ויש גם מסתננים המבריחים
טרפות. מוכרחים לעשות משהו.
אשכול: בקרוב משה
דיין: בקרוב, זה לא די.
אשכול: צה״ל נכון לכל.
דיין: ללא תחבורה בשבת? ללא תחבורה
בימים נוראים? בחגים? בצומות?
ללא מזכירות במחנות בהם יושבים חיילים
גברים? ללא
אשכול: לא קראתי את החוק אבל
אמרו לי שהעניין אינו חל על צה״ל, משום
שפיקוח־נפש דוחה שבת.
דיין: שכחת או שמא לא ידעת שמו־עצת־הרבנות
דחתה טענה זו? אם תפרוץ
מלחמה תידון השאלה מחדש. ההלכה אינה
מתירה היתר מוחלט. וחוץ מזה הערבי ההוא
עדיין לא החזיר את המדינה, ושנת־השמיטה
נג מרה...
דבר

(מהומה בכנסת).

אינני מאמין לה שעשתה בדיקות בפברואר
, 1963 מהטעם הברור והנראה כשמש ב־צהריים,
שבדיקות או טסטים כאלה היא לא
עשתה, ועדותה זו אינה מתאימה למציאות,
והיא היפוכה של האמת...״
רק פרט קטן נשאר השבוע לוטה בערפל,
כי בית־המשפט לא נתן עליו את
הדעת: לשם מה זקוקים עדי תביעה, העובדים
בשרות המשטרה, למסור עדויות
שהן ״היפוכה של האמת?״

ב1ו־ 1י*ברז קדים ־ טיד ק ד״ ק־ בו -־ו־־דידג״
תוצרת

יצחק רפאל חוגג ב״מלון המלכים״

״פלסט־דלת״ ,שד׳ רוטשילד 93ת״א

בין מנת למנה — שינה ערבה

הטתתפ׳ נכחנהו־ד־ודב ה ס ריג ה
ושדי

1בבדו-

אושים

1 9 6 5 -6

בחסותו האדיבה של ; $5איגוד ישראלי לילדים נפגעים
ה עי קרהב רי או ת

בהנהלת ״צמר קורן״ ת״א
סרגי כל סריג מחוט הסריגה החדש ״מקסים״
מ״אקרילן״ של ״צמר לויט״ והשתתפי בתחרות
הענק נושאת הפרסים הבאים:
פרס : 1מכונת כביסה ״קסטור״.
פרס : 2נסיעה באניה לנאפולי וחזרה (בלי מסים)
אינטרנציונל, נסיעות ותיירות, הרצל ,9ת״א.
פרס : 3רדיו פטיפון ״שוברט״ — בן גל.
פרס : 4מכונת תפירה ״אמפיסל״.
פרס : 5שטיח מ״אקרילן״.
פרס : 6מצלמת נשים ״קאנון״,
פוטו קרט, אלנבי ,83ת״א.
פרס : 7מחיצה פלסטית ״פלסט־דלת״,
שד׳ רוטשילד ,93ת״א.
פרסים 10 : 17— 8מכונות סריגה אוטומטיות ״ארט
פרסים 3 : 20— 18 זוגות שמיכות צמר ״לויט״.
פרסים 3 : 24— 21 שמיכות ״אקרילן״. 25 פרס
:בילוי סוף שבוע במלון מפואר.
פרסים : 35— 26 פרסי עידוד יקרי ערך.

רשימת

תחנות

^ לז רי ^ לו
נ א * חז5ו* 0 £

ירושלים

״אמפיסל״ ,מרכז לסריגה׳ בדיהודה .13
״צמר הורו״ ,רח׳ מרדכי בדהלל.

חיפה

״אמפיסל״ ,מרכז לסריגה, הרצל .17
בונשטייז זלדה, רה׳ שונמית ,4כרמל
צרפתי.
וידנבוים לוטה, רה׳ ברוולד .9
״טמברופיליה״ ,ביאליק .12
סלון לידיה, מדרגות ד״ר יפה .4
צמר נעמי, רה׳ נורדוי .22
תל אביב

״אמפיסל״ ,מרכז לסריגה, אלנבי •96
״צמר קורו״ ,אלנבי .32

אשדוד

קרצברוז דורה׳ רה׳ ד״ר טרזוין .6
אשקלון

״צמרי״ פסג׳ רה׳ הרצל־עבודה
באר־שבע
״סלוז קלרה״ ,פסג׳ רסקו, שכוז ב׳ מרכז מסחרי בנימינה

דרויז מקסימה, רח׳ הנשיא.
בת־ים

סלוז לסריגה שרה, הרצל .27
בני ברק

ההרשמה

חולון
ע ליז ה, סו קו לו במם׳ *.3

זיפו א ,.שיינקר .47
יפו

״שוק הצמר״ ,שד׳ ירושלים .46
נהריה

סלוז טרודה, בנין קולנוע ״הוד״.
נצרת

מלכת הצמר
השוק.

״סטלה״ סטריה

ג׳בור,

נתניה

גבאי י• ,הרצל .8
פינת הצמר, מרים, הרצל .36
פירנצי את ישראל, רה׳ הנוטע .4
״אמפיסל״׳ מרכז לסריגה, שד׳ ו י צם ז .3
נס־ציונה

״ליליטקס״ ,הראל טובה.

עכו

שנצר ליאוז, רח׳ גבורי סיני .12
עפולה

״סלו! שושנה״ ,כבר העצמאות .3
פתח־תקווה

בכר ר. רה׳ חובבי־ציוז ,17״צמר
רוזטה״.
זילברבאום יוסף, רה׳ חיים עוזר .4

״מרכז הצמר״ ,י. פרידטז, רה׳ עקיבא

ראשון־לציון

״מרכז הצמר״ מול הדואר, רה׳ הל־ה .62

״איטה״ ,רה׳ רוטשילד, לפני הדואר.
סלומון שמעו! ,רה׳ רוטשילד.
גבעתיים גדרה

רחובות

הנקיז עליזה, סלוז אפיה רה׳ ביאליק

עובד יעקב, הרצל .186

״ג׳נדא״ ,פסג׳ רוביו, סוקולוב .32
פוליטי חמימה, רה׳ העבודה .14

רמת־גן
הרצליה חדרה

גולדשמידט פ״ ססג׳ פלטריו.
סלון צפרירה׳ הרברט כמואל .47
רות לאה, הרימונים .13 בית אליעזר.

כהן ברנדל הרא״ה .119
״שיק״ ,שרלוט׳ רה׳ יהל׳׳ם .5
רעננה

דלא מנוע

לת חרו תהס ריג ה
על ״צמר לו מ ד $־9$5ו
צ מר

אין ספק מיהו גיבור השבוע. סגן שר־הבריאות
לשעבר, ח״ב המפד״ל יצחק
רפאל. שופע חיוכי־ניצחון, ניצב רפאל
במלון המלכים, במסיבת ענק שנערכה לכבודו
עם זיכויו. מאות עסקנים דתיים אכלו
ושתו, בירכו את ההשגחה העליונה שהתערבה
מלמעלה, הצילה את מנהיגם הנערץ
מידי בית־המשפט של עכו״ם. בין מנה למנה,
כשהושמעו נאומים נמלצים, שקעו
רבים מהמוזמנים בשינה ערבה # .על דויד
כן־גוריץ כתב השבועון הבריטי אל!ד
נומיסט, כי הוא הביא על עצמו את קללתם
של ישראלים רבים, שרחשו לו בעבר הערצה
רבה. כתב העתון ערף מישאל בזק בין
אזרחי ישראל, ושאל אותם לדעתם על
ביג׳י. תשובות לדוגמה :״הוא מטורף!״
״הוא סנילי!״ ״הוא זקן מרושע!״

כהן שרה, רה׳ אחוזה .31

* /דזו ־יז לו

— גזרי ושמרי --

את הבדיחה הזדונית ביותר של השבוע
מפיץ דירי מנוסי. כידוע, תרם אפרים
אילץ מכונית לדויד בן־גוריון, אחרי שמכוניתו,
שהיתר, שייכת למפא״י, נלקחה
ממנו. לדברי דידי, יצא בן־גוריון ביום
שקיבל את השי, התיישב במכונית מאחורי
הנהג, ורצה לנסוע. אבל המכונית לא זזה.
הנהג יצא והרים את כיפת המנוע, נדהם
להיוזכח כי כלל אין מנוע במכונית. בן־
גוריון מיהר לטלפון, שאל את אילין בזעם
מדוע לא הכניס מנוע .״אין צורך,״ הרגיע
אותו אילין ,״בירידה היא נוסעת גם בלי
מנוע איך לצוד שתי ציפורים במכה
אחת, גילו השבוע עסקני המערך בישובים
הערביים. הם מפיצים את עתון המערך בערבית,
ומסבירים כי עורכו הראשי הוא המשורר
ראשיד חוסיין, הידוע בדעותיו
הלאומיות. כך הופכים את שמו הרע של
העתון לטוב יותר בעיני הכפריים, ואת שמו
הטוב של ראשיד, הידוע בפעילותו נגד ה־מימשל
הצבאי׳ לרע כמשרת מפא״י• .
למנצור קרדוש, מפעילי אל־ארד לשעבר
ומראשי הרשימה הסוציאליסטית הערבית,
נמאס כבר להתבטל בערד, שם הוא שוהה
כגולה לפי צו המימשל הצבאי. הוא מצא
עבודה כחשמלאי, ונתבקש על־ידי נותן העבודה
לגשת ללישכת העבודה המקומית כדי
להירשם. בלישכד, סירבו לרשום אותו, בטענה
כי אינו תושב המקום. הם הסבירו ל״
קארדוש כי אם יסור למשרד הפנים, יוכל
לשנות את מקום מגוריו, ואז יוכל לקבל
עבודה כתושב ערד. קארדוש נאלץ להמשיך
בבטלה הכפוייה, כי חשש לשנות את מקום
מגוריו .״כי אז,״ הסביר הוא ,״אוכל לעבוד
בערד, אך המושל הצבאי יוכל לשלול
ממני את הזכות לשוב למשפחתי ולביתי,
בטענה, שבה השתמש פעמים רבות׳ כי
כדי להיכנס לשטח המימשל צריך רשיון
בדיוק כמו שצריך כדי לצאת ממנו.״ #
דיפלומט מערב־אירופי טען לאחרונה׳ כי
אינו מבין את התנגדות ראש־הממשלה לוי
אשכול להחזרת הפליטים הערביים .״יבוא
יום והוא, אשכול׳ ישוש להחזירם לישראל,
ולא בגלל כפייה אלא מרצון,״ הסביר ה־

דיפלומט. הוא טען כי אם המערך ימשיך
לרדת בבחירות לכנסת, כשם שירד בבחירות
להסתדרות, ייאלץ ראש ממשלת ישראל להחזיר
פליטים, לשכנם באיזורי המימשל הצבאי,
ואז להיות בטוח בקולותיהם.

זמרמ לי ד ה
הוכחה לטעמו הסנובי של הקהל הישראלי,

סיפק בליל־שבת האחרון דן ק״אמוץ,
במיסגרת תוכניתו השבועית בחמאם. הוא
סיפר לקהל. כי הוא מזמין לבמה דיפלומט
איטלקי, מזכיר שני בשגרירות איטליה בישראל,
שהוא במיקרה גם זמר. הקהל קיבל
בתשואות את הצעיר השמנמן׳ שניתר על
הבמה כשהוא לבוש בלבוש ספורטיבי .״הוא
רצה לבוא בבגדי דיפלומט,״ הסביר דן ,״אך
הסברתי לו כי חם פה, ולנוחיותו יוכל
לבוא בלבוש קל.״ הקהל מחא כפיים בהתלהבות,
כששמע את הדיפלומט חובב האריות.
פה ושם עבר לחש באולם :״זה לא
פלא, כל איטלקי הוא זמר מלידה.״ רק
אחרי שסיים הזמר את שירו השני, גילה
בן־אמוץ את הסוד, הודה כי מתח את הקהל
וכי הצעיר המזמר הוא ישראלי בשם נסים
א סי א ס. אסיאס המשיך לשיר, אך מחיאות
הכפיים שככו • .שמעון עדן הצליח
להגיע לכותרות הראשיות של עתוני ברלין
— והפעם על רקע מיבצע נועז לתפיסת
פושעים. פעמיים בעבר ניסו אנשי העולם
התחתון לסחוט משמעון כסף, ופעמיים נלכדו.
בשבוע שעבר קיבל שמעון מכתב, בו
נדרש לשלם 13,500 מארקים (כ־ 10 אלפים
ל״י) .בעזרת הבולשת, הוא הכין מלכודת
לפושעים. ביום המיועד, נסע במכונית־הס־פורס
המפוארת שלו למקום נידח, שנקבע
לו מראש, הניח תחת עץ תיק שחור, ובו
הכסף. התיק נמסר לו על־ידי המישמרה,
וצוייד במכשירים שהיו מביאים בכל מיקרה
לגילוי הסחטנים. אולם לא היה צורך בכך.
בחור צעיר הופיע במקום, לקח את התיק
— ונאסר מייד על־ידי שוטרים מחופשים.

רשימת העולם הזה -כוח חדש
ליל שבת — 1.10.65 ,שעה 20.30
בקולנוע ״חן״ ,ירושלים
ינאמו

אוד• אבנר
שלו כהן

המניגוח ומאסו־מה
הראה?
הפותח :

יהודה כ ך 91ש ה

עובה טן

המחשב האלססוונ׳ 80 -יזי

בתקופתנו, בה משתדל כל אדם להתנהג
כמחשב אלקטרוני, היתר. זו חוויה מרעננת
מאד עבורנו, לפגוש בירושלים, מחשב אלקט־רוני
שכל שאיפתו בחיים היא להתנהג כמו
בן־אדם.
למחשב האלקטרוני הזה קוראים סמית, הר־ברט
סמית, והוא־הוא שגילה לציבור הרחב את
תוצאות הבחירות להסתדרות, ביום ראשון׳ בשעה
אחת בלילה — שעה אחת בלבד אחרי
סגירת הק?פיות. האמת היא, שהתוצאות הסו פיות
היו ידועות לו כבר ארבע שעות לפני
סגירת־הקלפיות, אבל קול־ישראל סרב לשדר
זאת, כדי לא להשפיע על בוחרים שטרם הצבי עו.

חייו הקצרים, משך 43 שנים, שאף סמית,
משום מה, להתחזות כיצור אנושי, ולהסתיר
את זהותו האמיתית האלקטרונית. הוא גידל
לו זוג אוזניים ארוכות ואינטיליגגטיות סביב
המחשב בראשו, הצמיח עליו שיער אנושי אפור,
ובתכסיס הסוואה גם נירשם כמרצה מן המניין
באוניברסיטת קולומביה — במחלקה לחישובים
אלקטרוניים.
אף אחד מהסטודנטים במחלקה לחישובים
אלקטרוניים לא הצליח לגלות שהמרצה שלו
הוא מחשב אלקטרוני בעצמו. וכך התאהבה בו
סטודנטית אחת. היא אמנם הרגישה באור ירק ר
ק מוזר שנידלק בעיניו כל פעם שהיתר. לוח צת
את ידו הימנית, אבל היא ייחסה זאת לאה בה.
היא לא יכלה לדעת ששם נימצא הכפתור.
הם התחתנו, ואחרי חישוב מדוייק מיוחד הוא
העניק לה שלושה ילדים מדוייקים כמו סרגל״
חישוב, והיא היתד, גאה בו מאד.
המחשב סמית העז אפילו להיהפך לציוני,
ללכת לגור בקיבוץ גשר־הזיו בגליל, ולהוליך
שולל את כל חברי־המשק שהוא יצור אנושי.
הוא כתב אפילו ארבע מחזות כדי שיחשבו
שהוא בן־אדם, והתחיל לשחק טניס בצורה
מאד־לא־מדוייקת כדי שלא יחשדו בו.
היתד, זו ממשלת ישראל שגילתה את זהותו
האמיתית. הוא קיבל נזיפה חמורה על התחזות
רדמות אחרה. ובתור עונש הועבר מייד לנהל
את המחלקה לסטאטיסטיקה זצל הממשלה. אחר
כך הטילו עליו לגלות את תוצאות הבחירות
לכנסת. השבוע הוטל עליו לגלות את תוצאות
הבחירות להסתדרות.
גיפגשנו בירושליים. במשרד העבודה, שם
הוא פועל כל השנה. לחצתי את ידו הימנית
ואור ירקרק נידלק בעיניו. ואז הוא אמר :״יש
כל מיני מחשבים אלקטרוניים. יש מחשב שעושה,
למשל, עבודה בשביל 100 איש. אבל לא
משתמשים בו בישראל. למה? כי זקוקים לאלף
איש להפעילו.
״לי יש משהו מיוחד. יש לי את התכונות של
מחשב אלקטרוני וגם של בן־אדם, כך שאין
צורך באלפי בני־אדם שיפעילו אותי. אני בתור
בן־אדם מפעיל את המחשב האלקטרוני שבי. אני
גם תמיד מפקח על המחשב שלי שלא יטעה.
לכן, לדעתי, אני מדוייק יותר מכל מחשב סתם,
אני מהיר יותר׳ והעיקר, עולה לממשלה, בזיל־הזול.
כמו פקיד ממשלתי אחד.״
>,ביום הבחירות להסתדרות הביאו אותי בתשע
בלילה לבית־וועד־הפועל. הנתונים היו
אצלי כבר שבוע מקודם. היתד, לי כרטיסיה של
ישובי הארץ המחולקים לשש שכבות חברתיות.
ערים גדולות, ערי־פיתוח, קיבוצים וכו/
ליד כל מקום יישוב היו רשומות התוצאות
באחוזים של הבחירות הקודמות. הן הראו שרק

הערים הגדולות ועוד 13 יישובים קטנים בלתי־מיפלגתיים,
ושל האיחוד החקלאי, מגיבים כמו
בארומטר על מזג־ר,אוויר הפוליטי. מספיק לי
שאקבל את תוצאות 13 יישובים אלו, שהם בסך־
הכל אחוז אחד מכלל המצביעים, כדי שאדע את
התוצאות הארציות״.
בתשע בלילה, שלוש שעות לפני סגירת הקלפיות,
הביאו לסמית את הקלפיות של 13
הישובים הקטנים שהלכו לישון כבר בשמונה
בערב. שבי־ציון, למשל.
באחת בלילה, שעה אחרי סגירת הקלפיות,
שמעו אלמוגי, בקר, תמיר ואזרחי־ישראל את
קולו של סמית ברדיו:
״מערך 50 אחוזים, גח״ל 18—17 אחוזים.״
בקר טילפן הראשון לסמית. הוא שאל אותו
בקול רווי־פחד :״שמע, סמית, אתה טועה! זה
לא יכול להיות 50 אחוז למערך. זה בטח .55״
אור אדום נידלק בראש של סמית כשהוא
ענה בקול מתכתי זועם:
״אם אתה יודע מראש, אז בשביל מה אתה
צריך אותי בכלל!״
תמיר טילפן השני. הוא אמר בקול רווי־תיקווה
:״שמע׳ סמית, אתה טועה! זה לא יכול
להיות 17 אחוז לגח״ל. זה בטח !12״
אור אדום נידלק בראש של ממית כשהוא
ענה בקול מתכתי
זועם :״אם אתה יו דע
מראש, אז בש ביל
מה אתה צריך
אותי בכלל!״
המחשב סמית צדק.
לפני שנפרדנו, א מר
לי סמית, כשאור
ירקרק צנוע
מהבהב בעיניו .״אני
חוזר ואומר שמדינת
ישראל אינה זקוקה
למחשבים אלקטרו ניים
סתם. היא קט נה
מדי בשביל זה.
היא זקוקה למחשבים
כמוני. לי, למשל, לא יקרה לעולם, מה שקרה
למחשב של הפאנטאגון בשנה שעברה. מקנא־מארה
רצה לדעת מה יהיו התוצאות אם יתקיף
את הווייטקונג, ובמשך שלושה חודשים הזין את
המחשב האלקטרוני המשוכלל־העצום שלו בנתונים.
כעבור שלושה חודשים ענה המחשב:

״?113 63״ התרגז מקנאמארה.
6 3 81 1״ ענה המחשב ונאלם דום.

בר, סובוס
לכבוד ראש־השנה גזר ראש־העיר גזרה קשה
ואכזרית על אזרחי תל־אביב. כל יום הוא יוצא
לרחוב, תופס כמה אזרחים תמימים ועושה להם
בכוח טובות.
אפשר לסבול טובה אחת ליום. שתיים. אבל
ממאה טובות ליום, בבת־אחת, אפשר בקלות
להחנק. אזרחים רבים ממורמרים מאד מהיחס
הטוב הזה, כי ראש העיר לא שואל אותם בכלל
רשות אם אפשר לעשות להם טובה ואם הם
מעוניינים בזה כרגע. הוא פשוט תופס ועושה
להם באכזריות טובות.
מה שקרה אתמול׳ זה אופייני. נמיר עשה
מעשה טוב, וערך סוף־סוף טקס פתיחה חגיגי
לבית־יד־לבנים, לזיכרון בגינו שנפלו. זה מעשה
יפה מאד מצידו של ראש העיר, כי הבית כבר
עומד מוכן חצי שנה. הוא קרא לכל התושבים
לשדרות וויצמן לראות את המעשה הטוב.
נסענו לשם, אבל כבר בדרך, ברחוב הכובשים,
עצר אותנו שוטר ואמר אין כניסה מכאן, כי
ראש־העיר סולל קטע חדש. ניסינו דרך בן־
יהודה, אבל כבר ברחוב נס־ציונה, עצרה אותנו
ערימה מרשימה של חתולים מתים שהודיעו לנו
חגיגית שראש העיר הטוב ציווה להרוג אותם
במבצע־ניקיון מיוחד לכבוד החגים.
ניסינו להגיע לבית־יד־לבנים דרך רמת־אביב׳
אבל שם עצר אותנו שוטר ואמר שהדרך
חסומה מפני שעוד מעט יגזור עקיבא גוברין את
הסרט למרכז־תיירות־וספורט, והשיירה תעבור
מכאן. אבל מה, הציע לנו השוטר, אם תיסעו
דרך יפו, תגיעו משם תוך שעה לבית־יד־לבנים.
ואמנם תוך שעה היינו בדרך ליפו, ושוטר
כיוון אותנו לדרך אחרת, כי משם יצאה בדיוק

שיירה לגבעתיים לטקם־הפתיחה החגיגית של
בית־ראשונים. שדרות־ירושלים היו חסומות כי
שם בדיוק ערכה גברת אורה נמיר טקס פתיחה
חגיגי לנשות תל־אביב, לכבוד מועדוני־הנוער
ביפו, שניפתחו בצורה לא־חגיגית לפני שנתיים.
ברחוב קק״ל חסמה את הדרך ערימת עצים,
שראש העיר ציווה לגדוע מפני שהם מפריעים
לזרם החשמל. רחוב דובנוב היה חסום בגלל
שיפורים בביוב. רחוב הירקון היה חסום מאותה
סיבה, אבל עוד מהבחירות הקודמות. בשדרות־חן
נערך טקס חגיגי לפתיחת שוק־הציורים, ו אורחים
ניכבדים חסמו את הדרך.
טילפנו למשטרה לבקש את עזרת הסמל
זצלר — איך להגיע לבית־יד־לבנים .״הוא יבוא
בערב,״ אמר הסמל התורן ,״הוא נסע לנצרת
לטקס חנוכת תחנת־משטרת חדשה.״
״אפשר לדבר עם סמל שמולביץ?״
״הוא יחזור מייד,״ הבטיח הסמל התורן,
״ברגע שיגמר הטקס בבית יד־דבגים.״

מצדו השבוע
מצרך השבוע בישראל היו ציורים. המועצה
הציבורית־לתרבות־ואמנות פתחה שוק לציורים
תחת כיפת־השמיים, בשדרות ח״ן, ואפשר להשיג
שם תמונות מכל הצבעים והגדלים בזיל־הזול,
למרות שזה ערב־חג ומחירי העופות הא־מירו
בשווקים. אפשר להשיג שם, למשל, ציור
של יוסל ברגגר במחיר של חמש קילו דגים,
והדפסה של תומרקין במחיר ארבע קילו בשר.
הכוונה שלנו בזה׳,הודיעה בגאוה המועצת־לתרבות־ואמנות,
היא, להחדיר את תודעת האמנות
והאסטטיות להמונים. הרעיון הצליח
למעלה מהמשוער, וכבר ביומיים הראשונים
נחטפו הארגינאלים בשוק כמו דגים טריים.
התמונות תלויות לראווה על ווים כמו כל
סחורה בשוק. כמו כן, יש שם מבחר גדול על
הדוכנים, וכל אחד יכול לפשפש ולמשש ביצי רות
בידיים. בצד מוכרים ארטיק מאסטיק.
גברת שווארץ, גברת שולץ וגברת רבינוביץ
קנו לכבוד החג קילו תפותי־עץ בשוק־הכרמל,
קילו בצל וקילו בשר־׳חזה. בדרך הביתה הן
התעכבו בשוק שדרות־ח״ן וקנו קילו ברגנר,
הצי קילו תומארקין, וגברת רבינוביץ קנתה רק
חמישים גרם אבישר, כי לא היה לה מקום
בסל. המוכר ישב מול הסחורה, וגברת שווארץ,
הצביעה על ציור אחד ושאלה :״כמה עולה
אחד ׳מזה?״
״זה עולה 300 לירות,״ ענה בעל הגאלריה.
״יש לך משהו טוב בשלושים לירות?״
״יש לי הרבה דברים טובים. מה את רוצה?״
״משהו בשלושים לירות בערך.״
״אולי ציור של אבגיאל, זה שלפניך.״
גברת שווארץ הרימה את התמונה לאף :״יש
לזה ריח איום. אין לך משהו טרי יותר?״
״יש לי משהו בדיוק בשבילך. התמונה הזאת !״
״מה רואים כאן?״
״שלושה ילדים.״
״הם ערומים?״
״אני לא יודע.״
״מפני שאם הם ערומים אני לא קונה, מפני
שאני רוצה שגם הילדים שלי יהנו מאמנות.״
״עכשיו אני שם לב. הם לגמרי לבושים.״
״כמה הם עולים?״
״מאה ועשרים לירות.״
״תגיד, אני מוכרחה לקנות שלושה ילדים
בבת־אחת? אין לך, במקרה, תמונה של ילד
אחד בארבעים לירות.
״בארבעים יש לי משהו מיוחד בשבילך.
הדפסה אבסטראקט של תומארקין.״
״אני לא מוציאה על זה יותר מ־ 35 לירות.״
״גברת, כאן לא עומדים על המקח, זה לא
שוקי״
״שלושים וחמש!״
״גברת, מה איתך!? זו אמנות! הביטי איזה
הבעה! איזה נשמה! זה שווה מאה לירות; רק
היום יש לך הנחה כזאת.״
״שלום!״
״רגע, רגע, מה את בורחת. כמה את אומרת
שאת מוכנה לשלם?״
״שלושים וחמש,״
״אז למה לא אמרת את זה בהתחלה.״
״תעטוף לי בבקשה.״
ביד אחת היא לוקחת את תומרקין וביד
שניה את סל הירקות וצועדת הביתה עם גברת
רבינוביץ, בראש גאה, חדורת תודעת האמנות.

ת! ויגבר

ספרים

תן לגבר -חראוי לשמו
— א ת חבירח חראויח
לשמח — ״גולדסטאר״.
^ מרווח בטאון
188 ומשיבח נפש.
מקור ציונות ל א בציון
חקלאים יהודים בערכות רוסיה (עיבז
ונ ת ב: צבי לבנה. הוצאת ספריית רפועלים)

הוא ספר המספר על מאה ושלושים שנד,
של התיישבות יהודית חקלאית בדרום־רוסיה.
היום כמעט ואין זוכרים את ההתיישבות
הזאת. לא היו לה שום מגמות ציוניות,
ובבית־הספר אין מלמדים אותה. אבל היא
מעניינת לא פחות מההתיישבות הציונית, גם
משום שהיא שופכת עליה אור, ומגלה את
השורשים שלה, גם משום שהיא דומה לה
באופייה ובהתפתחותה.
הפניית יהודי־רוסיה לחקלאות החלה בתקופת
שלטונו של אלכסנדר הראשון. הוא
תיכנן תוכנית לתיקון מצב היהודים, וקרא
להם לעבור מהעבודות הבלתי־פוריות שלהם
לעבודות חקלאיות. יהודים אחדים נענו לקריאה.
הם התיישבו באיזון חרסון ויקטרי־נוסלב,
לאחר קשיים, התנכלויות והפרעות
מצד הרשויות.
המתיישבים היו מעטים. כמו החלוצים הישראליים
הם הבינו מעט מאד בחקלאות,
סבלו מבצורת, קדחת, צפדינה, ומהתנגשויות

;\ל־אד>אלי

!-רכשו מקצוע משתלם

די רוסיה. בשנת , 1941 כשהגרמנים נכנסו
לרוסיה, הם חיסלו את כל המושבות היהודיות,
לא השאירו מהן זכר.
הניצולים המעטים יושבים היום בארץ,
במושבים או בקיבוצים ותיקים. שניים מילידי
המושבות הללו הפכו בינתיים לרחובות
מפורסמים: רחוב מנה ורחוב פרוג.

תרגום
•הודים, הו לנ די ם וכו שים
הרחק מלונדון (סיפורים מאת זןג׳ייקוב־סון.
תרגום: מ .שלח. הוצאת ספריית הפוע
לים)
סיפוריו של דן ג׳ייקובסון מטפלים באנשים,
במשפחות, בדמויות לבנות ושחורות,
החיות בדרום־אפריקה.
הוא מספר סיפורים על מאורעות שונים,
חשובים פחות או יותר, שקרו לבני־אדם
פשוטים. דרך מאורעות אלה הוא חושף את
נשמתם, את שורשיהם.
הוא עוסק באנשים בודדים, אבל הוא
מגלה דרכם יצרים המוניים, פסיכולוגיה
המונית, המשפיעה של חברה רחוקה בקצה
אפריקה, ואם רוצים, על כל חברה בכלל.
באחד הסיפורים הקצרים והפשוסים שלו

קור* בקדועדב

פתיחת הקורס
1.10.65
קבלת לקוחות בסלון ביה-הספר לספרות ״דיאנדי־יומ-יום,
בין השעות 1—9בצהרים״ 7—3בערב
בימים א׳ .ג .,ה׳ .הסלון פתוח עד 9.30 בלילה.

ת׳א,ר ״ נ ם( 1ככד דיזוגוף)טל 226066 .
תחרות הסריגה הארצית
תחרות הסריגה הארצית, הראשונה מסוגה והיקפה בארץ, נפתחה רשמית בתאריך
27.8.65ע״י בית־חרושת ״לויט״ לצמר בחסותו האדיבה של איל״ן, אגוד ישראלי לילדים
נפגעים, בהנהלת צמר ״קורן -ת״א.
החל מתאריך זה תוכל כל אשר, לקנות חוטי אקרילן ״מקסים״ של צמר ״לויט״
בכל אחת מארבעים חנויות הצמר המובחרות בארץ שהן גם תחנות הרשמה לתחרות
הסריגה (הרשימה תתפרסם בעתונות) .הנשים ד,סורגות תוכלנה לסרוג מצמר זה כל סריג
שתחפוצנה בכל צבע (להוציא מכלל זה בגדי־ים) .לתחרות יתקבלו סריגים הסרוגים
הן ביד והן במכונת סריגה ביתית מכל סוג.
הסריג יוגש לתחרות עד 15.12.65 לתחנת ההרשמה שממנה נקנה הצמר. כדי למנוע
זיהוי המגישה לפני התחרות תצטרך האחרונה לתפור לשולי או למכפלת הסריג פיסת בד
הנושאת את מספר כרטיס ההשתתפות שבידה שאינו תואם את המספר שנשאר בתחנת
ההרשמה. מידות ד,סריגים שייכנסו לתחרות .42 — 40 — 38 מכל הסריגים שיוגשו עד
התאריך הנ״ל ייבחרו ע״י צוות השופטים 30—35 סריגים לשלב הגמר.
שלב הגמר בחודש ינואר 1966 באולם התצוגות של מלון ״שרתוך ת״א, שבו יודגמו
(ע״י דוגמניות) הסריגים שהגיעו לשלב הגמר ויזכו את בעליהם ב־ 30 פרסים יקרי־ערך
לפי הדירוג שייקבע ע״י צוות השופטים במקום.
הדירוג ייקבע לפי צורת הסריגה, הרכבת הצבעים, גמר, חבור, גיזרה ומקוריות.
הסריג יוחזר לבעליו תוך שבוע מיום התצוגה.
בין 30 הפרסים יקרי־הערך: נסיעה לחו״ל, מכונת כביסה, מצלמה מיוחדת לנשים,
דלת מתקפלת מפלסטיק, סוף שבוע באחד ממלונות הפאר 10 ,מכונות סריגה ״ארט 8״,
מכונת תפירה. אמפיסל״ ,רדיו, פטיפון, שטיח. אקרילן״ 3 ,זוגות שמיכות צמר 3 ,שמיכות
אקרילן ועוד.

ילד טקסטיל שמפו
מאחל לכל ידידיו
בארץ ומחוצה לה

שנה

טובה

ונקיה

טקס טי ל

לצמר, משי ולכל
האריגים העדינים
תוצרת בי ח״ר נקח.
המפיצים היחידים, חברת נורית בע״ם.

מתיישבים יהודיים כרוסיה
כמו העליה הרא שונה

עם תושבי הסביבה. יהודים רבים עזבו,
אבל בעיקבות גלים של עזיבות באו גלים
של עליות. המונים מתו. בשנת 1848 מתו
1500 איש ממחלות• הנשארים התגברו.
הנוער שגדל במושבות היה נוער ״צברי״
של עובדי־אדמה בריאים. הגברים עבדו בשדות׳
הנשים עבדו יחד איתם, והילדים, בשעה
שלא למדו, עזרו להם בעבודה.
חלוציות כרי אמבטיה. התצלומים של
אנשי־המושבות דומים להפליא לתצלומי החלוצים
במושבות הישראליות, אבל השמות
שהם נתנו למושבות שלהם, כמו שדה מנוחה
או נהר טוב, פשוטים וחסרי־יומרות.
ובסיפורים שלהם על התיישבות אין שום
פאתוס :״לא נשארה דמות באר בחצרנו.
יתכן שהיינו שואבים מים מבאר שבחצר־השכנים.
אין צריך לומר שבתוך הבית לא
היו בתי־כסא, וודאי שלא היו אמבטיות.
את הצרכים היו עושים בחוץ, בקצה החצר,
תחת כיפת־השמיים, בכעין תעלה שהבדילה
בין החצר והשדות. רק אהרון נודל, הרווק
הזקן שלא התחתן ולא הקים משפחה בגלל
אהבה נכזבת, התקין לו לעת־זיקנה בית-
כסא מודרני סמוך לביתו.״
בשנת , 1881 כשנערכו ברוסיה הפוגרומים
הגדולים, סבלו מהם גם יהודי־המושבות.
אבל בשנת 1897 היוו היהודים העוסקים בחקלאות
3.810/0מכלל האוכלוסיה היהודית
כרוסיה.
כשפרצה מלחמת־העולם הראשונה גויים
רוב הנוער למלחמה. האוכלוסיה של המושבות
פחתה בשליש. במלחמת־האזרחים, שפרצה
לאחר־מכן, נשחטו מושבות שלמות.
התארגנה אמנם הגנה יעילה, אבל כשד,מוז-
פכה הסתיימה נשארו במושבות רק 28 אלף
יהודים, לעומת 42 אלף יהודים שהיו בהן
לפני תחילת המלחמה.
שני רחובות. עם קום המישטר הקומוניסטי
התעודדה ההתיישבות. בשנת 1939
שוב היוו היהודים החקלאיים 5מכלל יהו־

הוא מנסה להראות את שורשיה של האלימות•
הסיפור מתאר אב המשחק עם ילדיו
מישחקים מפחידים, אם השוכבת ומשתזפת
בשמש, ושלושה ילדים המתחנכים על מיש-
חקיו המפחידים של האב, ועל משפטיה הקדומים
של האם.
יהודים מטונפים. יום אחד נכנם לבית
גנב אומלל, צעיר, חסר נסיון ומלא פחד.
האב יוצא אל הגנב עם אקדחו, יחד איתו
יוצאים כל המשרתים, הילדים והאם.
הגנב האומלל נתפס. הוא רועד מפהד.
האב והאם אינם יודעים מה לעשות בו. אך
הילדים יודעים. הם ספגו לתוך דמם דבר,
שבהוריהם היה רק עניין של הכרה. הם
מצווים להכות את הגנב.
בסיפור אחר׳ גם הוא פשוט וקצר, עומד
הסופר על הכבלים הכובלים את האדם אל
עמו, מעמדו, או גזעו. הוא מתאר משפחת
יהודים, הפוגשת בקבוצה של הולנדים (הידועים
בדרום־אפריקה בגלל אכזריותם) כשהם
מתעללים בילד כושי קטן.
בין שתי הקבוצות פורצת מריבה. אלא
שהמריבה אינה על הילד הכושי המוכה,
אלא על עניינים צדדיים. ההולנדים מנסים
להצדיק את עצמם. הם מפחדים מהכינוי
הולנדים מסונפי ם, ואילו היהודים אינם
רוצים להזכיר להם את מעשיהם, כי הם
פוחדים מהכינוי יהודים מטונפים. כך נשכת
הילד הכושי המוכה, ושתי הקבוצות יוצאות
סהורות מן הוויכוח.
דן ג׳ייקובסון הוא יהודי שהסתובב בכל
העולם מבלי להיות שייך לשום מקום. את
נעוריו הוא בילה בדרום־אפריקה, והיום
הוא יושב בלונדון. אולי הזרות שלו, במקומות
בהם חי, היא שאיפשרה לו להב-
חין בדקויות שבאופיים של האנשים, הנבראים
על־ידי החברה שבתוכה הם חיים. הוא
תאר אותם בתיאורים פשוטים ויפים, שהועברו
לעברית בסיגנון פשוט ויפה.
העולם הזה 1464

במרחב

מלחמה ושלו
•ורדים מ ה סו לםה \ 3וה

״רוח קזבלאנקה״ הינד״ כבר כיום, מושג
מקובל במדיניות הערבית. לסי כל הסימנים,
אף נמצאת השפעתה בסימן עליה.
למעשה, היתד, רוח זו צריכה להיות רוח
של*תבוסה. שכן בוועידת־הפיסגה השלישית
שלהם, הודו מלכי ונשיאי ערב בעובדה, כי
.אי\ ביכולתם לעמוד במלחמה עם ישראל
בשנים הקרובות.
*תלא שהאיש אשר הוציא את הרוח מ־מיפרשי
המלחמתיות הערבית סיפק לעמיתיו
תחליף סביר לסיסמות המלחמה. גמאל עבד־אל־נאצר
קבע, כי במקום הראשון על סדר-
יומן של המדינות הערביות, צריכה לעמוד
עתה השאיפה לרפורמה סוציאלית. בצורה זו
•אין התועמלנים הרשמיים חייבים לומר להמונים
״לא נילחם בישראל!״ כי אם :״נפתור
קודם את בעיותינו הפנימיות!״
זוהי, בקיצור ,״רוח קזבלאנקה״.
המוצא: חימום הגבול. התיזה המצרית
לא נולדה בקזבלאנקה. עוד בוועידת-
הפיסגה השניה, באלכסנדריה, הצהיר גמאל
עבד־אל־נאצר שאין בכוונתו להסתבך במלחמה
עם ישראל, בגלל הטיית מי הירדן.
אולם אז נתקל באקטיביזם סורי קיצוני, שאיים
לפוצץ את הלגיה הערבית ולהבעיר את
אש המלחמה עם ישראל.
המפתח להכרזות המלחמתיות של דמשק

כבוד״ .בקזבלאנקה ניסו מנהיגי ערב לרדת,
בצורה מכובדת, מן הסולם המלחמתי הגבוה,
שעליו טיפסו בהתלהבות. בין היורדים היתד,
הפעם גם סוריה.
רעיונות ״העולם הזה״ .הסימן הח־צו־ני
הבולט ביותר לשינוי יסודי זה ניתן על־ידי
הסורים והמצרים. נמסר רשמית, כי שתי
המדינות מקיימות מגעים כדי לחדש את היחסים
הדילפומטיים ביניהן, שנותקו לפני
ארבע שנים.
ביטוי שני לשינוי הגדול ניתן על־ידי מזכיר
אל־בעת מוניף אל־רזאז .״אין אנו סבורים,״
הצהיר באוזני כתב לוז־מתד אריק
רולו ,״כי מלחמה מיידית עם ישראל היא
דבר אפשרי, או אפילו רצוי. אנחנו גם
איננו יודעים מה צופן לנו העתיד, ואם
תיפתר הבעייה הפלסטינית על־ידי שימוש
בכוח או לאו.״
ואז השמיע מישפט בעל משמעות לא־מבוטלת.
הוא אמר :״כי יש לקחת בחשבון
את השינויים אשר יחולו בעולם, ובישראל
עצמה.״
השינויים בתוך ישראל, אליהם התכוון
אל־רזאז, נגעו למערכה המתנהלת עתה על
דמות המדינה. כי אריק רולו, המקיים יחסים
הדוקים עם עורכי העולם הזה, והעוקב מזה
שנים אחרי מאבקם למען שינוי הגישה
הישראלית לבעיות השלום במרחב, הירצה
באוזני מזכיר אל־בעת על רעיונות אלה ועל
האנשים הדוגלים בהם. תשובתו של אל-

בגרבי קליאופטרה -גרבי האופנה החדישות של סברינה,
בשלל גווני האופנה.
והשנה -מיבחר גוונים גדול יותר, כולל כל צבעי אופנת
אירופה :
אל־חפאז ועפדק
כאשר

אין

צורך

היה טמון במצבה של מפלגת אל־בעת בתוך
סוריה. מאז הצליחה להשתלט על הצבא,
ובעזרתו על המדינה, לא הרגישה מפלגה
זו אף יום אחד של בטחון מלא בשלטונה.
התורה שצמחה ממצב זה, בהשראתם האישית
של אמין אל־חאפז ושל מזכיר המפלגה
מישל עפלק, היתה פשוטה: כדי למנוע
התערערות רצינית של המצב הפנימי, יש
להגביר ככל האפשר את המתח הבטחוני.
הסכנה הרצינית ביותר למישטר אל־בעת
בסוריה נבעה מאיבתו של גמאל עבד-אל-
נאצר. לכן לא די היה לנצל את חימום הגבול
— ובעיקר פעולות הטיית מי הירדן
— כדי ללכד את העם מול הסכנה הישראלית.
חשוב היה לא פחות להוקיע באותה
עת את גמאל עבד־אל־נאצר כמפקיר פלסטין.
נסיגה בככוד. מאז חלו התפתחויות נו־
, ,ספות רבות. שרות הביון של אל־בעת דיווח
לאל־חאפז, כי הפעילות הפרו־מצרית
בסוריה נחלשה מאוד. ההסבר: בגלל הסתבכותו
בתימן, והקשיים הכלכליים אשר פקדו
את מצרים, החליט עבד־אל־נאצר למתן את
פעולותיו בקרב הארצות הערביות האחרות,
ובעיקר סוריה.
מאותו רגע התגבשה בדמשק ההכרה, כי
אין טעם להרחיק לכת במלחמה נגד מצרים.
גם העניין הבוער בביצוע מיפעל ההטייה
התקרר. החלפתו של מישל עפלק בעסקן
פחות קנאי, ד״ר מוניף אל־רזאז, חיזקה עוד
יותר את הנטייה להרפות את המתח. אולם
ממשלת דמשק לא יכלה לקפל בשקט את
כל דגליה ולהודיע שהיא מקבלת לפתע את
* דעתו של עבד־אל־נאצר נגד מלחמה בישראל.
* היא חיכתה לצורך זה עד לעריכת ועידת-
הפיסגה בקזבלאנקה.
משקיפים זרים, שעקבו מקרוב אחר מהלך
הוועידה, הגדירו אותה כ״ועידת הנסיגה ב־העולם
הזה 1464

ב חי מו ם

הגבול

רזאז לרולו ניתנה על רקע הסברים אלה.
שיווי־מישלל של אימה. כיצד משפיעה
גישה זו על עתיד היחסים במרחב?
לדברי אל־רזאז עצמו, לא יוכל העולם
הערבי להשלים עם קיומה של מדינה ציונית
שואפת־התפשטות. על כן יש להתכונן,
בכל זאת, למלחמה ביום מן הימים• המצרים׳
מצידם, לא הסתירו בקזבלאנקה — כשם
שלא הסתירו באלכסנדריה — את דעתם, כי
שוב אין לדבר על מלחמה בין ישראל והערבים.
הדו״ח הסודי שהגיש ראש הפיקוד
הערבי המשותף, המרשאל המצרי עלי עלי
עאמר, קבע כי דרושות ארבע שנים של
הכנות אינטנסיביות, בטרם יהיו הצבאות הערביים
מסוגלים לעמוד בנטל המלחמה.
תוך תקופה זו, סיכם אריק רולו ,״תהיה
ישראל — בדיוק כמו מצרים — מסוגלת
להצטייד בנשק אטומי. שיווי־המישקל של
האימה במזרח־התיכון יקטין במידה ניכרת
את האפשרות של מלחמה.״
מדעה זו, ועד להבעת דעה סורית חדשה
לגמרי על חשיבותו של מיבצע הטיית יובלי
הירדן, היה המרחק קצר ביותר. הדעה החדשה,
שהושמעה רשמית על־ידי דובר אל־בעת,
בהשפעת ״רוח קזבלאנקה״:
״טוריה אינה משוכנעת ביעילות התוכנית
הזאת. ניגשנו אליה מאוחר מדי, בכדי למנוע
מישראל את ההשתלטות על מי הירדן.
המדינה הציונית מפתחת עתה את הנגב, בעוד
שתוכניות־ההשקייה הערביות לא יצאו
לפועל אלא אחרי שלוש או ארבע שנים.
אפילו אם תושלם, לא תקטין התוכנית שלנו
אלא במעט את שאיבת המים על־ידי ישראל.
המליחות של מים אלה אומנם תגדל, אבל
בכל הכנות — איננו משוכנעים שהעסק
הזה שווה את ההוצאות והסיכון שבו.״

אילת — חום ורדרד; ריביירה — חום בהיר; ברונזה — חום
אדמדם ; נרץ — חום מינק ; טררה — חום ; גרפית — אפרפר ;
לייט גריי — אפור בהיר; קאפרי — חום נוטה לצהבהב;
מוקה — חום קפה.

רדדנפנץ זי נ א -עםס־ברינרד

73 -3 1ס״א

1מהגן יר: רהוט
1מלא לחדר ילדם.
21 מיטות מזרוני
1גומאויר
21 שולחנות כתיבה

2ארונות לילה
1ארוך ספרים
1ספריה לספרים

זזילרדויה

מ.אבידר עמק יז רעאל 2 9ת״א
לוזגיע באוטובוס מ׳ס 1תוזבת עמק יזרעאל

מה שמציין את שנת־הסרטים תשכ״ד״^ז
הוא מה שציין את שנת הסרטים תשכ״ד.>.
ואת השנים שקדמו לה. זהו חוסר סרטים •
אמנותיים, ושפע עצום של סרטים מסחריים.
המצב הגיע לידי כך שקם בארץ
דור של אנשים שאינו יודע מה זאת
יצירה קולנועית. המורים והמחנכים, ה־טורחים
ללמד אותו מי זה שקספיר ומי
זה אחד־העם, לא חושבים, עדיין, שבמאה
העשרים צריך גם לדעת מי זה בונואל,
קוראסאווה או קארל דראייר.
מכל סרטי האמנות שנעשו בשנים האחרונות
בעולם הגיעו השנה לישראל
שניים. האחד הוא ג/ו ,8סרטו הגאוני של
פליני, המתאר את קשיי היצירה של אדם
יוצר, המחפש את האמת שלו בין האנשים
סביבו, בתוך עצמו, בחלומותיו ובזכרו־נות
ילדותו. החלומות של פליני, ההזיות
שלו, הדמות שהוא יוצר, האווירה המאגית
המסתורית של הסרט, הצורה האמנותית
בה הוא עשוי והבשורה האנושית שהוא
מביא בסופו, הפכו אותו לאחת מיצירות־המופת
החשובות ביותר של הדור.
הסרט כמעט. ירד מהבד לאחר השבוע
הראשון של הקרנתו. רק בגלל פעולה

שחקן

השגת

שחק ני ת

השנה

פיטר א וטול

סמנטה אגאר

בקט

האספן

. 1הארלו (ארצות-הברית)

נמרצת של מבקרי־הקולנוע בעיתונו
רדיו הוא הצליח, התגבר על
הפרחחים של השבוע הראשון, ו
לחיות, עד היום, בבתי־קולנוע
בארץ.
יצירת־מופת שנייה שהגיעה השנו
לאחר חבלי־לידה ארוכים וניתוחים 1
מסובכים, היא השתיקה של אינגמ
מן, המביאה את אחד התיאורים ד,נ
ביותר של בעיית חוסר הקומוניקציה

הקשיים שעשה הצנזור בהצגת
מופת זה מעידים על כך שהגיע:
להזכיר לו שהתפקיד האמיתי של
לצנזר את הזבל המגיע לכאן ^
גדולות, ולבקש ממנו שאת האמנו !7
לאנשים המבינים בה. הבריונים, י
עים והמפיצים מזיקים די הצורך ג
עזרתו האדיבה•
בשני סרטים אלה סיימה אמנ
קולנוע את תפקידה בישראל ש7
תשכ״ה. בין הסרטים שבאו לאח
היו סרטים בינוניים. סרטים טובים,
טובים מאוד, אבל סרטים אמנותי
היו עוד.
אחד הסרטים הטובים של השג

. 2גבירתי הנאווה (ארצות-הברית)

.4פיתוי נוסח איטליה (איטליה)

.3בקט (ארצות-הברית)

ט, סרט שבוסס על מחזהו של ג׳אן
אי, שתיאר בכוח מיוחד את דמותו
לכותית, המפונקת, של המלך האנגלי
י השני, והאהבה המוזרה שרכש לידידו

ורט טוב נוסף הגיע בסדרת סרטי־סח,
זה היה סרטו של פייטרו גרמי,
7וי נוסח איטליה, סאטירה מרתקת
אנשי־הכפר בסיציליה, על מושגי הכבוד,
זבה, והמוסר שלהם.
מן הקולנוע גוזף לוזי הביא השנה
ראל שני סרטים מעולים על שני נוש־שונים.
הראשון ( ,המשרת) ,תיאר
ר !1שטנית את השתלטות כוחות ה־וך
על כוחות האור, והשני העלה
וה פציפיסטית בתיאור קודר של חייל
מפשע שהוצא להורג במלחמת העולם
ושונה ( -למען ידעו).
מן־קולנוע אחר, ויליאם ויילר, תיאר
רה עדינה ומותחת יחסים רבי־רבדים,
קמים בין מופרע חסר־תרבות ׳ובין
ה משכילה מלאת־חיים ( האס פן) .מופ־ם,
חסרי־תרבות, וסוטים הועלו גם

לילה של האיגואנה, בלילית,
וד הרבה סרטים סוג ג׳ ו־ד.

שני סרטי־אוזירה יומרניים

זכו השנה

להצלחה מיוחדת: זורכה היווני ואמריקה
אמריקה. שניהם דומים לסרטים

ש ח קן־מישנה השנה

שחקנ^ת־ מישנה

השנה

פיטר יוסטינוב

לילה קו רדובה

טופקאפי

זורבה היווני

טובים, אך חסרים את העומק שלהם, ועל־כן
קלים לעיכול. יש בהם הווי אקזוטי וריקודים
יווניים, האהובים על הישראלים
עוד מאז אליקי. יש בהם שילוב נכון
של כל הסממנים האהובים על הקהל, כפ*
שנקבעו במחקרים אמריקאיים מקיפים של
טעם ההמונים. יש בהם קצת הווי, קצת
אקזוטיקה, קצת אווירה, קצת שירים, קצת
ריקודים, קצת אהבה, וקצת אמת.
האפופיאה הנפלאה של שבט השיייאן,
העובר מרחק של אלפי קילומטרים כדי
להגיע לביתו, הועלתה בארץ השנה על־ידי
ג׳ון פורד (הקרב הגורלי) וירדה לאחר
זמן מועט מהבד. סיפורו היפה של ילד
הרודף אחרי השמש (כעקבות החט״),
החזיק כאן מעמד שבוע ימים, וסרטים אחרים,
ברמה דומה, לא הגיעו הנה בכלל.
לתגובות חריפות מאוד זכה השנה סרטו
של ג׳רי לואים, התמים, אבל כיוון שלאותן
התגובות זכו סרטיו של צ׳רלי צ׳פלין
במשך עשרים שנות נעוריו, לא כדאי
לחזור עליהן. אפשר לקרוא אותן בכל
(המשך בעמוד )26

;סרט הרע תשכ״ה * הסרט

.3אמילי שהפכה אמריקאית (ארצות״הברית)

.4מורדי האור (ישראל-ארצות-הברית)

1ס ר טי ת שכ״ ה

ה מ תנ ה

השימושית

ביותר

ל קר אתה חגי ם

״ 17ו 7וגור ־ פיצה ׳
מתוצרת
ה 17ו? ז 17רגרילר

( ה מ שן מ ע מוד )25

ספרי הביוגרפיה של האמן הבלתי־מעורער.
סרטי הגל הצרפתי החדש כמו ציד גב
רים,
הגירוי המתוק ומאהב לחמישה
ימים, הוכיחו שוב שלגל החדש אין
כבר מה לחדש, למרות שהוא עושה זאת
בצורה משעשעת מאד. סרטי הגל האנגלי
החדש כמו נפתולי התאווה, לאן נלך,
הוכיחו את אותו הדבר, בפחות חן. הסרטים
הגדולים של שני הגלים הללו לא הגיעו
ארצה.
האנשים שהצליחו השנה להוציא את
כל הארץ מכליה היו ג׳יימס בונד, אדי
קונסטנטין וכל חבריהם, המרגלים והאנטי־מרגלים.
פיליפ דה־ברוקה קנה את עולמו
בפראודיה משעשעת על סרטי הריגול
(הרפתקאות בריס, והביא אחריו גל
של פארודיות וחיקויים מוצלחים: שליחות

סודית לפראג, הכארכוז, מאמריקה
כאהבה, סוכן פ.כ.אי,117 .

ובלתי־מוצלחים.
אבל סרטי־הריגול לא הצליחו לגנוב את
ההצלחה מסרטי האלימות והמין נוסח

להשיג בחנויות חשמל מובחרות.

בטוסטר-פיצה ניתן להכין מטעמי
מאפה, בשר, דגים, ירקות וכדו׳
תוך שניות מספר וחוברת מרשמים
אפשר להשיג חינם בכל
חנויות החשמל).
ה״טוסטר-פיצה״ בנוי על עקרון
של הוצאת השומן ממיני המאכל
על״ידי פעולת חימום מהירה
ביותר. הוא מצוייד בגוף חימום
המאפשר הכנת הטוסט או הגריל
תוך 20 שניות.
ה״טוסטר־פיצה״ זכה להצלחה
כבירה בתערוכת בנין ובית 1965
והוא מומלץ ע״י רופאים גם
לחולי קיבה, מחלימים ולאנשים
הנוטים להשמנה.
ה״טוסטר-פיצה״ הוא דגם מוקטן
ממכשירהטוסטר תוצרת
,אמקא״ הנמצאים כבר בשימוש
במסעדות וקיוסקים והוא מותאם
לצרכי עקרת הבית.
״טוסטר-פיצה״ מיוצר ע״י ביח״ר
״אמקא״ יצרני מגהצי אינפרא־קל
הנודעים ואין כל קשר בינו לבין
מכשירים דומים הנמצאים בשוק.

מושבים קדמיים הנתנים להטייה, עד כדי מצב שכיבה,
בסימקה 1000 דגם ,1966 אלה הם רק חלק מהחדושים וה־שכלולים
בדגם החדש של סימקה ,1000 בין היתר: לוח
שעונים מפואר, חלונות־רוח חדישים, מושבים אחוריים הנתבים
לקפול ויוצרים תא מטען בשעת הצורך, מראה חדש ומפואר
לרפוד הפנימי. סימקה 1000 דגם 1966 נמכרת בארץ בשלשה
טפוסים: רגילה לוקס וגרנד לוקס. המחיר החל מ־ 13.300ל״י.

גארד שיחק בצורה מעולה בסרטיו של
לוזי, טום קורטניי גילם בצורה רגישה
ו מ שכנעת את החייל התמים בלנזען ידעו.
טראנס סטאמפ התעלה בתפקיד של
פסיכי חסר־תרבות (האספן) ,וקיבל על כך
את הפרס בפסטיבל בקאן.
סטאטיס יאלאליס יצר דמות מעניינת
של יווני, החולם על אמריקה (אמריקה
אמריקה) .רוכרט הירש שיחק בהומור,
אם כי בצורה קצת מתחכמת ושטחית, כמה
וכמה דמויות שונות (לעולם לא בשבו?).
כ ל מונ דו שבה את הלב ב הרפתקאות כריו,
מרצ׳לו מסטרויאני היה מצויין ב-
/2י ,8וריצ׳ארד ברטון הוכיח את עצנ^,
שוב, כשחקן גדול בחלילה של האיגואנה,
ובבקט.
אבל על כולם עלה פיטר אוטול. הוא
העניק למלך הנרי השני (בקט) לא רק את
כשרון־המשחק שלו, אלא גם את אישיותי
המרתקת. אמנם אין דבר קל יותר מאשר
לשחק מלך גאה, קאפריזי ומפונק, והתפקיד
כולו בנוי על אפקטים חיצוניים,

כציפורני חתולת־המין, פעם גנב
תמיד גנב,
כמו הסקס והנערה הרווקה, נשקני
טיפשון, הבוכות, ועוד. או מסרטי-
הפעולה הטובים: הרוצחים, טופקאפי.

או מקומדיות־מין קלושות

ישראל זכתה השנה לניצחון בינלאומי,
כשסלאדז שכתי השיג את הפרם הראשון
בפסטיבל סאן־פרנציסקו, דבר שלא הפריע
לה להמשיך לייצר סרטים מסחריים ברמ,,
בינונית, כמו לעולם לא כשבת, ה בו

לאילת

ושמונה

כעקבות
כנות אחד,
כמו מורדי האור וכלוב הזכוכית.
או סרטים יומרניים ברמה נמוכה,

הנסיון האמנותי היחידי שהיה כאן >חור
כלבנה) זכה אמנם לביקורות טובות, אבל
נכשל מבחינה מיסחרית. זה היה סרט מטורף,
מצחיק, על קיוסק במידבר, ההופך ל־עיר־סרטים,
ועל עיר־סרטים ההופכת למדי-
נת־שיכונים. הכישלון שלו דחה, למי יודע
כמה זמן, את עתיד הסרט האמנותי בארץ.
גם מורדי האור וגם כלוב הזכוכי ת היו
סרטי קופרודוקציה. שניהם נעשו עם הרבה
כוונות טובות, ושניהם נכשלו כשלון
מצער. בכלוב הזכוכית ניסה הבמאי, פיל־פ
ארטוויס, לתאר בנוסח הירו שימה אהוב תי,
או הלילה, את השינויים החלים בארבע
נפשות עקב משפט אייכמן. הוא לא
הצליח לתאר לא נפשות ולא שינויים.
הוא אפילו לא הצליח לחקות כראוי את
אלן רנה ואנטוניוני.
הכשלון של מורדי האור היה עוד
גדול מזה של כלוב הזכוכית. הראשון
היה דומה לפחות לסרט, אם כי לסרט רע.
השני גם לזה לא היה דומה. הבמאי
אלכסנדר הרמתי העמיד על הבד כמה
ערבים רעים, כמה ערבים טובים, ישראלי
טוב ואמריקאית, שהיא רעה •ופחדנית בתחילת
הסרט וטובה ואמיצה בסוף הסרט.
הוא עשה את זה כדי להראות שיש ערבים
טובים ויש רעים, וסוף הרעים למות, וסוף
הטובים לנצח. הוא הצליח.
אבל את הכש־ונות האמנותיים הגדולים
ביותר הביאה ארצה השנה, כמו בכל השנים,
ארצות־הברית. בסרט גדול ומפואר
(הארלי) היא העלתה את מה שנשאר מ־ג׳ין
הארלו, פצצת״המין של שנות העשרים,
לאחר שטיפלו בה תסריטאים, במאים, ושחקנים
לא־מוכשרים.
בסרט מפואר אחר היא הביאה גירסה
עלובה, לא־מעניינת, המבוצעת בלי השראה,
אם כי בליטוש, של המחזמר הפופולארי
גבירתי הנאווה, גירסה שזכתה לאוס־קארים,
לתשבחות, ולהצלחה קופתית מסחררת.
את ההצלחה הקופתית אפשר להסביר
בטעמו הבינוני של הקהל, את האוס־קארים
והתשבחות אפשר להסביר בטעמם
הבינוני של מחלקי האוסקארים והתשבחות.
קשה למצוא לזה הסבר אחר.
כישלון מצער יותר היה כשלונה של
אמילי שהפכה אמריקאית. זה היה
סרט רציני, בעל כוונות טובות, שבא להוקיע
את היסטריית־הגבורה במלחמה. הוא
נכשל, למרות כמה קטעי־סאטירה טובים
שהיו בו, מפני שיוצריו התייחסו לנושאם
ברצינות של מטיפים, הפכו את סרטם להרצאה
ארוכה, מגוחכת לעיתים, ומשעממת.
שנת תשכ״ר, היתד, אמנם ענייה בסרטים
טובים, אבל היא היתר״ לעומת זאת, עשירה
בשחקנים טובים. השחקן דירק כו*

אורסולה אנדרם באילת
וגם פראנקי, פטי, יול זכו׳

קלים לביצוע. אבל פיטר אוטול שיחק
את התפקיד הקל הזה כמו שאיש עדיין
לא שיחק אותו, עם כל שריר וכל אבר
בגופו, עם כל חלק של נשמתו.
גם בשחקניות לא היה השנה מחסור.

פרנסואז דורליאיק (האיש מ ריו, הבאר־בוז)
,שירלי מקליין (הרולס־רויט הצהוב)
,וירנה ליזי (הבובות) ,מוסיקה

ויטי (הבובות) — כל אלה ביצעו בכשרון
תפקידים טובים. אבל על כולם עלתה
סמנטה אנאר, שזיעזעה את הצופים,
ואת מחלקי הפרסים בפסטיבל בקאן, במיש־חקה
המצויין כנערה עירנית, אוהבת־חיים,
הנכלאת במרתף על־ידי משוגע המאוהב בה
(האספן).

מצב שחקני־המישנה היה רע יותר. מבין
הגברים קשה למצוא אחד שביצע תפקיד
ראוי לציון, מלבד פיטר יוסטינוב שהיה
גולם מצחיק ומסורבל בטופקאפי.
בין שחקניות־המישנה בלטה שרה מיי״
לס בתפקיד סקסי של משרתת מושחתת
(המשרת) .בלטה גם דליה פרידלנד,
כרוזקה המחפשת בעל בלעולם לא ב שבת,
ושושנה שני בתפקיד קטנטן של שחקנית
בחור בלבנה. הטובה מכולן היתה לילה
קורדובה בתור זקנה פתטית, מגוחכת,
בעלת עבר עשיר, בזורב ה היווני.

הקהל הישראלי זכה לראות השנה שחקנים
אמיתיים — ולא על הבד בלבד. הוא
יכול היה כמעט למשש את קירק דוג״
לאס, או לפחות לחזות בו מבעד לגדר־ההסרטה
ברמלה או בירושלים. הוא יכול
היה להעריץ את אורסולה אנדרס בכו־בע־טמבל
באילת, לחכות ליול ברינר בפתח
מלון דן, לשמוע מקרוב על התקפות־העצבים
של פסקל פטי, ועל בילוייו
האינטימיים של פרנק סינטרה.
כל זה אמנם לא עזר הרבה לאמנות-
הקולנוע בארץ, אבל זה עזר לכלכלה הישראלית,
ולקהל הישראלי.
זהו, פחות או יותר, יבול הסרטים והשחקנים
של שנת תשכ״ה. כל מה שאפשר
לקוות הוא שהשנה הבאה תהייה טובה
יותר.
העולם הזה 464ו

ס פו ר ט
כדורגל
ת הי דתה עונ ה
הישראלי לא תהיה השבת הקרומכל
שבת אחרת. כמו בכל שבת
לים ו/או סתם יסייל ברחוב ו/או
המרפסת ויקרא את מוסף־השבת

לאזרח
בה שונה
הוא יסע
יישב על
< בעתונות.
אך בשביל מאה אלף חובבי־הכדורגל
במדינה׳ תהיה השבת הקרובה חג מיוחד
במינו — תחילת עונת־הכדורגל. קבו־י
צו ת ליגה לאומית, ליגה א׳ ,ב׳ ו־ג׳ מתחילות
השבת במירוץ־הנקודות, להשגת כתר־האליפות
הנכסף. כתר, שהוא הישג אישי
בכדורגל הישראלי.
זילזול בולט לעיין. בעוד שבכל מדינה
חובבת־ספורט דואגים לכך שלפחות פתיחת-
העונה תתנהל כשורה׳ הרי בישראל מתחילה
העונה תוך חששות כבדים לעתיד
הענף. בשבוע שעבר הגיש פרקליטה של
ההתאחדות הישראלית לכדורגל, עורך־הדין
צבי יפה, גליון־אישום נגד שש מקבוצות
הליגה העליונה. אם תוכחנה האשמות אלה
כנכונות, יגרור הדבר לירידתן של קבוצות,
שראו את עצמן כבטוחות בליגה הלאומית,
לליגה א׳ .אחת המועמדות הכמעט־ודאיות
לירידה במקרה כזה: קבוצת בית״ר תל-
אביב, אותר, האשים פרקליט־ההתאחדות בקנוניה
לגבי שלושה ממישחקיה.
במקום לסיים את ההליכים המשפטיים לפני
תחילת העונה החדשה, התנהגה ההתאחדות
כאילו ההאשמות לא היו קיימות
כלל, החליטה על פתיחת המישחקים כרגיל,
תוך הערה שבמקרה וההאשמות תוכחנה
היא תדע להסיק את המסקנות. מה פירוש
הדבר, לא ידע איש בהתאחדות להסביר.
חובבי־הכדורגל שאלו מה יקרה אם בעוד
חודש יתברר כי היועץ המשפטי צדקי האם
יבטלו את כל המישחקים שנערכו עד אז,
ויחליטו על פתיחת הליגה מחדשי ואם
לא, איזה מישחקים יבוטלו ואיזה לאי למנהלי
הכדורגל הישראלי פתרונים.
על האפשרות לקיים דיונים משפטיים
מזורזים בשבוע שלפני פתיחת־העונה לא
חשב כנראה איש.
הזילזול בו התייחסו להאשמות היועץ ה־

אלא שברגע שנמכרו הכרטיסים נשכחו כל
הכוונות היפות.
המישחק, שנסתיים בתיקו ,2:2נערך
באיצטדיון רמת־גן המחודש. איש לא דאג
לסדר מינימאלי, הסדרנים הסתובבו כאילו
כל העניין אינו נוגע אליהם, צופים לעשרות
התפרצו למיגרש, גרמו נזק רציני ביותר
למסלול־האתלטיקה החדיש שנסלל במיוחד
לקראת המכביד, האחרונה. אלא שאלה
היו באמת בעיות קטנות. העיקר היה:
כל הכרטיסים נמכרים.

אתלסיקה

דנכז־יד־ ב 37 זן
1311
!11111171ו7עווי1כו־

דן וו־־נו

ב 1־ 13

ע ר בו תלס פו ר ט אי
למה דואגת מדינה כאשר ספורטאיה נאבקים
על מגרשי־הספורטי כל המדינות
דואגות לכך שספורטאיהן לא יירדו מנוצחים׳
אך למזרח־גרמניה יש דאגה נוספת:
היא דואגת לכך שספורטאיה לא יברחו למערב.
שתי הדאגות מתנגשות לעיתים קרובות,
ולא־פעם גורמת הדאגה לכשלונם ב־מיגרש־הספורט.
מרוב
דאגה לספורטאיהם, שיישארו ב־ריפובליקה
הדמוקראטית של גרמניה, הפסידו
לאחרונה המזרח־גרמנים בהתמודדות־יוקרה
שערכו נגד אחיהם ממערב־גרמניה, במסגרת
תחרות על גביע־אירופה (ערך כספי:
3375ל״י) שהסתיימו לא־מכבר.
משרד מיוחד בברלין מסדר את ענייניהם
של הספורטאים הזוכים לצאת לחוצלארץ.
שני אזרחים ישרים חייבים לערוב לספורטאי
לפני השלטונות. ברח האתלט —
סובל הערב• ועדה מיוחדת של עסקני־ספורט
מחליטה על גורלו של כל שואף נסיעה
לחו״ל. נוסף לכך מתחייב כל ספורטאי בהר
צדק לחזור ולשרת את וולטר אולבריכט.
איטי בעשרים־ושתיים שניות. ספורטאים
רבים זוכים רק בקושי לאמונם
של השלטונות. לפני אולימפיאדת טוקיו, למשל.
הורדה האצנית המצטיינת הנלורה
רפקה מהמטוס ברגע האחרון, בשל חשד
שהיא עומדת לברוח. הרץ הגרמני הטוב
ביותר למרחקים ארוכים, זיגפריד הרמן,
נשלח חזרה מטוקיו לפני תום האולימפיאדה,
מכיוון ששוחח עם רופא מפורסם שברח
כבר קודם־לכן למערב־גרמניה.

״לויד״
ח מ כו ןהבינלאומילחתכתבות |

שוער מכפי חיים לוין כולם את התקפת הכוח *

אלפי מתכתבים
לפי שיטה אפריקאית

כל הכרסיסים נמכרים

משפטי היה בולט לעיין. קבוצות שי״
הואשמו
במעשים פליליים התייחסו לכל העניין
כאילו היה עלילה דמיונית שאינה
ראוייה לתגובה. עצם העובדה שהוחלט להתחיל
במישחקי הליגה הלאומית כרגיל.
העלתה בלב אוהדי־כדורגל רבים את החשד
כי ההתאחדות משתמשת בהאשמותיו שלהיועץ רק כדי להוכיח לכאורה כי היא
מתכוננת לעשות משהו למען טיהור הכדורגל,
בעוד שלמעשה איננה מתכוונת לכך.
מסלול נהרס. זילזולם של העסקנים בלט
כבר לפני פתיחתה הרשמית של העונה.
מתוך כוונה להכנסות גבוהות, אירגנו
עסקני קבוצות הכוח־מכבי־רמת־גן ומכבי
^ תל־אביב מישחק בין שתי הקבוצות —
כשכוונתם המוצהרת לקבוע מי עולה על מי,
אלופת־הליגה הכוח, או מחזיקת־הגביע מכבי.
העולם הזה 1464

לפני ומן קצר השיג הרמן שיא עולמי
חדש בריצה למרחק 3000 מטר. ראש־הממשלה
המזרח־גרמני שטוף שלח מברק-
ברכה, אלא שזה לא היה מספיק, כפי הנראה.
מהרמן נמנע מלהשתתף בתחרויות
על גביע־אירופה, ובמקומו נשלח רץ האיטי
ממנו בעשרים־ושתיים שניות. הוויתור על
הרמן מנע מהמזרח־גרמנים מלהראות את
יתרונם על הקאפיטליסטים הגרמניים מהמערב.
הנקודה המעניינת ביותר התגלתה רק בסופן
של התחרויות, בהן השתתפו 24 מדינות
ובהן זכתה לבסוף הנבחרת הרוסית.
לו היתר. מופיעה נבחרת גרמנית אחידה,
היתד, זוכה בגביע. הפילוג הועיל הפעם לרוסים.
• ב א מצ ע:
דני הפסל.

א הרון

קפי מו לני ק;

מ שמאל:

פרוספקט חינם
תל־אכיכ, ת .ד4186 .

התחנה ליעוץ
בשאלות מין ונשואין
פתוחה בכל יום שני וחמישי
בבית הבריאות שטראום, רחוב
בלפור ,14ת״א, חדר מספר ד,
בין השעות 8 — 6בערב.

חנך רשאי לנהוג
במכוניות מרח
ללא רשיץ
כשטח ח תערוכה
ח & תוח כ ל • 01ב * י 11ו ו
( 9— 1ו מ ־ 5עדו*+זת

.קארטינג״
הספורט שכבש וסת יגל
אירופה.

מספר 1464

ג׳ תשרי תשכ״ו29.9.1965 ,

רחרהמרחרחמספרהער:

המחיר — 1 .ל ״

נישוא!1 נוסח חיפה