גליון 1465 מתאריך 5 באוקטובר 1965

המחיר — 1 .ל״י

אחו שנחגוחת האמת
ער הרהו שר יאחה
וב או נפרשת השוחר
היהיה שו בממשלת?

עור נקי ומטוהר ל חלו טין -הו א האמצעי הראשון
בנל טיפול יופי. התחילי, לכן. א ת טיפול היופי
היומי ע ם מי פנים ־ שרק״ ,המטהרים לעומק
ומנקים ברכות א ת נקבוביות עור פנ״ד מכל
שרידי אבק ואיפור. טיפול מתמיד ושיטת׳ במי-
פנים •שדק׳ ,מ׳ הפנים המקובלים על נשות אירופה
המטופחות, ישווה לעורך מדאה מעודו ורענן.
התחילי א ת היום ע ם • שרק ־ .כי יופי מתחיל
עם שרק־.

חידה: מד, קרה לקלפי הנסיונית של העולם הזה?
הפתרון: היא פועלת כל הזמן. אבל החלסנו שלא לפרסם את התוצאות.
יש לכך שתי סיבות:
ראשית: כאשר עורכי העולם הזה עצמם מתייצבים לבחירות, קשה לדרוש מן הציבור
אמון מוחלט באובייקטיביות של הקלפי שלנו. כל מפלגה שתראה עצמה נפגעת מן התוצאות,
תטען כי הן פוברקו לטובת רשימתנו. ואילו לנו חשוב לעמוד מעל לכל חשד סביר.
שנית: התוצאות לגבי רשימתנו הן כה טובות׳ עד כי יש חשש שהן תיצורנה בלבך
אוזירה כוזבת של בטחון מופרז בהצלחתנו.
האמת היא שקשה גם לנו לעמוד הפעם על טיב התוצאות. האם אחוז המצביעים בעד
רשימת העולם הזח — נוח חדש בקלפי הנסיונית ברכבות אמנם זהה עם האחוז בכלל
האוכלוסיה? או שיש נוסעים המצביעים בקלפי הנסיונית בעד רשימתנו מתוך אדיבות,
ביודעם כי אנו הננו בעלי הקלפי?
זוהי אחת הסיבות מדוע אנחנו מצפים בסקרנות רבה ליום ד,־ 3בנובמבר. רק אז נדע
אם גם הפעם — כמו בבחירות האחרונות — הוכיחה הקלפי הנסיונית את עצמה, ובפרט
בכל הנוגע לנו עצמנו.
עד אז נשתמש בתוצאות הקלפי — מבלי לפרסם אותן — כמכשיר נוסף לניתוח סיכויי־ד,בחירות
של המפלגות השונות,
ד,בטחון המופרז, העלול להשתרש בלב אוד,דינו, הוא סכנה חמורה. כדאי לתת עליו את
הדעת.

במשך שנים הרגיש כל אחד מן האוהדים הצרופים של השבועון המסויים כי הוא לוחם
את מלחמתו לבדו. כל אחד, בחוג שלו ובמקום־העבודה שלו, ניהל ויכוחים אינסופיים על
העתון. היתר, לו ההרגשה שהוא בודד.
לפתע, עם הופעת הרשימה, נסתבר לו, להפתעתו, שהוא שייך למחנה גדול למדי. הוא
נתקל באוהדים רבים אף בין מכריו. מכאן יכולה להתפתח ההרגשה המוטעית כי
הנצחון כבר נמצא בכיס, וכי אין מה לדאוג.
זו הרגשה מסוכנת. שום נצחון לא יושג ללא קרב, ללא מאמץ. והקרב האמיתי, המכריע,
מתחיל רק עתה — לקראת החודש האחרון.
סכנה דומה טמונה בהרגשה המתבטאת בפסוק הבא :״חוק לשון הרע הוא לא כל־כך נורא.
הנה, הוא קיים כבר חודשיים, ושום דבר לא קרה עדיין. בטח לא יפעילו אותו.״
אין מישגה חמור יותר. המנגנון העצום של המדינה מתאפק כרגע במאמץ עילאי. הוא
קיבל הוראה מפורשת: שקט מוחלט עד למחרת הבחירות! לא להגיש שום תביעה, ולמנוע
גם בעד סתם אזרחים מלהגיש תביעות וקובלנות!

אל ת צפי לרגע ה אחרון
הכיני בבר עכשיו את
מלתחת הסתיו. כבסי
ביסודיות את כל דברי בטקסטיל הצמר
שמפו. לאחר כביסה
באבקה העדינה ונטולת
האלקאלי, ישובו
בגדי הצמר ויהיו כחדשים,
לקראת הסתיו.

מ הזזדחזמ
0 0קוא 4א 1£ $ו ז \ £ז

תוצרת ביח״ר נקה. המפיצים חב׳ נורית בע״מ

גם מפלגות האופוזיציה הפורמלית עושות יד אחת להשתיק את קיום החוק, מחשש שמא
עלול החוק להזעיק את הבוחרים ולשכנעם לתת את קולם לעורכי העולם הזה.
כל זה טוב ויפה — עד לבחירות. אבל למחרת הבחירות ייפתח השער — ומסע־ד,רדיפות
יתחיל. שהרי החוק לא נחקק לשם שעשוע, ולא לשם בידור ערב־בחירות.
רענן לוריא, הקאריקטוריסט המוכשר של ידיעות אחרונות, צייר את עורכי העולם הזה
כשהם רוכבים על דרקון בשם חוק לשון הרע. זה נכון. כי רק הרוכב על הדרקון — בטוח
מפניו. ברגע שהרוכב יורד ממנו, יטרוף אותו הדרקון כהרף־עין.
הרוכב על דרקון דומה לאדם המחזיק בקרניו של שור. אוי לו ברגע שהוא מרפה מהן!

מה אתה יכול לעשות כדי לעזור?
הרבה מאד.
קודים נדל: החל בגליון זה, ועד לבחירות, יכלול כל גליון של העולם הזה מוסף של
ארבעה עמודים, בין העמודים 14ו־ ,15 מטעם הרשימה. מוסף זה נועד לתלישה( .אם
לא תתלוש אותו, לא תוכל לקרוא את שאר העמודים).
תלוש אותו, קרא אותו, והעבר אותו לידידך — בבקשה שימסור אותו לידיד נוסף,
וכן הלאה.
שנית: כיום, יותר מאשר בכל עת אחרת, חשוב להגביר את תפוצת השבועון עצמו.
רבים מכירים אותו רק מרחוק. רבים לא שמעו עליו אלא השמצות. נסה לשכנעם ליטול
את העתון לידיהם, לקרוא אותו בעצמם, לקבוע את דעתם באופן עצמאי.
שלישית: אל תסמוך על הסברה של אחרים. אלא תראה את עצמך כמפיץ. אתה תועמלן
בעצמך. אתה מיטיב לנסח את הדברים, באוזני ידידים ומכרים, יותר מכל מסביר זר.
השתמש בכל הזדמנות כדי לפתוח בוויכוח. דאג לכך כי נוכחות רשימתנו, המוחרמת
על־ידי הרדיו וכמעט כל העתונים, תורגש בחוגו שלך.
רביעית: כסף. מי שיש לו מה לומר, אינו זקוק למיליונים כדי לומר זאת. אבל גם
הוא זקוק לרבבות. רבבות אלה יכולות לבוא — במיקרה שלנו — רק מתרומות קטנות.
קיבלנו אלפי תרומות כאלה. אנו זקוקים לאלפים נוספים.
חמישית: השתתף בפעולות המאורגנות של הרשימה. בוא לאסיפות המעטות שלנו,
והבא את ידידיך. עקוב אחרי הודעות על פעולותינו, והצטרף אליהן.
שישית: התנדב למיבצע הגדול של יום הקלפי. עלינו לדאוג לכך שאוהדי הרשימה יהיו
נוכחים, כמשקיפים, בכל אחד מ־ 3500 הקלפיות ברחבי הארץ, שידאגו לכך שלא יגנבו את
פתקי הרשימה מתא־הקלפי, ושלא יהיו זיופים בעת מניין הקולות. לגבי כוח חדש, כל
קול חשוב!
לצורך זה נצטרך להסיע מאות מתנדבים ממקום למקום, ובעיקר למקומות נידחים, בהם
גדולה הסכנה במיוחד. אנו זקוקים לרכב מתנדב — למאות מכוניות יחד עם נהגיהן,
למשך כל שעות היום.
זהו רק מעט מן הדרוש. השאר — והעיקר — יש להניח ליוזמתך שלך, ליוזמתם של
אלפי אוהדים, איש־איש במקומו.
גם בכך מתבטא אופיר, של רשימה זו כרשימת ״קומנדו״ .יוזמת היחיד תבוא בה במקום
המכבש הגדול של המנגנון.
אם תצליח, יהיה בעובדה זו בלבד פתח לשינוי פני הדברים בארץ.

העולם הזה 1465

7ד רי 1י

.אובינרל

מחוטי. בו־דירך

א נ \ 7רוך ^100

^ 1ו 0שק 5

ברזנריררל הארבינהה מו ב ר לו ־ורנ
ם 1כ י 7דינ1

העולם הזה 1465

* 7ד/א * יורךבגהרץ ־

מכתבים
חסרי הקול
שנה סובה ומבורכת׳ והצלחה בדרככם!

קצינים וצוות,

א/ס הר רמון,
רוטרדם, הולנד

אל הברכה צירפו קציני האוניה ואנשי
צוותה העתק מכתבם אל ההסתדרות הכללית,
הנושא • 14 חתימות, המסביר כי הם מחזירים
את הקלפי שנועדה לאונייתם, כשהיא
ריקה, כמחאה על כן שלא הוכרה זכותם
לבחור בבחירות לכנסת .־אנו תקווה,״ כותבים
אנשי הר רמון ,־שיום יבוא ומדינת
ישראל בכללה תכיר בעובדה שהימאי הישראלי
חיוני וחשוב לביסוסה של המדינה,
לא פחות מהרב היושב בבית־הכנסת ומתפלל
השכם והערב לשלומה.״

אתם אשמים!
נידמה לי שעוד לא מאוחר להעיר לכם,
כי בחירת איש השנה שלכם (העולם הזה
)1463 היתד. מיותרת לחלוטין.
ראשית, זה קצת מוגזם לבחור באיש אחד
פעמיים. שנית, אתם אשמים לא במעט בעובדה
שבן־גוריון מטיל עדיין את צילו
על כל מהלכיה של מדינודישראל.
אילו הייתם חוסכים קצת פירסום מישיש
זה, אילולא הייתם מתארים בפרוטרוט כל
צעד מצעדיו, אילולא הייתם מצטטים כל
שטות היוצאת מפיו, יתכן שכבר מזמן היה
משתכח האיש מן הזכרון הלאומי.
אלכסנדר טולין, ירושלים

גרמנית כקיבוץ

תל־אביב — סמטת בית השואבה ,6טל 611401 .
טל 69035 .
חיפה — רחוב העצמאות ,35
ירושלים — בית יואל, רח׳ יפו ,33 טל 22338 .

1עם התחלת עונת הכדורגל

עתון סנווס
מלא ומגוון
מצורו ררא
חוסנה מחיו
החל מהיום
ובכל יום
יידיעווז אחרונות

אני נערה גרמניה, שבאתי לישראל עם
!מחברותי, שתיים כדי לעבוד כאן ולהכיר
את העם היהודי
מקרוב. עדיין
חיה אני תחת הרושם
של קבלת־הפנים
שנערכה בירושלים
לשגריר המערב־גר־מני
רולף פאולם.
במיקרה הייתי נוכחת
במקום בעת ההתרחשויות.
לכן
הופתעתי, בעת
ביקור אצל
משפחה באחד הקיכשהוגשה
בוצים,
לנו
קופסה של שימורי
בוטנים מתוצרת
גבעת־חיים, ועליה
כתובת בגרמנית.
אין מילים בפי
כדי לתאר את תדשולץ
המתי.

הילדה
שולץ,
ענוק יזרעאל

אשרי המאמין
הכתבה ״הקומדיה האלוהית״ (העולם הזה
,)1463 על התערבותו של כוח עליון
לטובת סגן־השר לשעבר יצחק רפאל, מוכיחה
את אמיתותו של פתגם ידוע: אשרי
המאמין!
יצחק ברלינסקי, רחובות
אם זוהי אינה הוכחה לקיומו של האלוהים,
איזה הוכחה אחרת יכולה להיות?

שושנה פרץ, עכו
צחוק צחוק, אכל...
״פרוטוקול הכנסת״ (העולם הזה )1464
נכתב בצחוק או ברצינות?
מדינת ישראל כבר הוכיחה׳ כי מה שנחשב
אצל אדם שקול להומור, הופך אצלנו
למציאות. מי באמת ערב לנו שפרוטוקול
הכנסת ב־ 1968 לא יהיה זהה לזה
שאותו כתב יורם קניוק?
איתמר מורוגינסקי, חיפה

אור חדש
כשקראתי את מכתבו של הקורא אלכסנדר
זרחין (העולם הזה :)1458״בקש שלום ורדפהו״
,נזכרתי במאמר העורך ״רב באלא־באמה״.
בכלל,
מדי פעם בפעם מופיעים מכתבי
קוראים אשר רוח היהדות המקורית קרובה
לליבם. אני מציע לקוראים אלה לפעול יחד
עם רשימת העולם הזה — כוח חדש, כדי

להציל את היהדות הישרה, התמימה, מידי
הרוכלים.
עם הכוח החדש, למען אור חדש!
נתן כן*חייפ, תל-אביב

ה ע | י ן

אני תומר כרשימת ש׳ -״רשימת
העולם הזה -כוח חדש״ -
מפני ש:
דרושה חוקה!
ברצוננו לשלוח לכנסת נציגות חדשה וצעירה,
אשר תיזום בראש וראשונה תכנית
מקיפה לשלום באזור,
ושנוי במדיניות
החוץ.
דרושה מלחמה בחוקים
המדכאים והאנטי
דמוקראטיים,
כמו חוק לשון הרע,
וחוקי הדת למיניהם.
נחוצה
חוקה למדינה,
בדומה לחוקת
ארצות־הברית.
יוחנן פניאל, ל,3 פניאל מייעל משרדי
ומומחה לסיכון, גורדון ,36 פתח־תקוה

חולירע, כפייה, שלום
( )1רוצה בהמשכת הופעת השבועון,
במתכונתו הנוכחית, ובביטול חוק לשון
הרע.
( )2מאמין שרשימת העולם הזה תהיה
הלוחמת העיקבית והעיקרית בכפייה הדתית.

)3דרושה יוזמת־שלום במרחב, אותה
מסוגלת להביא רק רשימת העולם הזה —
כוח חדש.
יעקב נחמיאם ,32 ,גלף,
הל״ה , 18 גבעתיים

יוצאי־דופן
( )1בגלל היותכם כוח חדש, משוחרר
מדעות קדומות ונד
אובנות, עם ראיה
חדה ועם רצון עז
וכנה לשנות מצבי
שיגרה, ולחפש דרכים
ופתרונות חדשים
לכל הבעיות
הקטנות והגדולות.
( )2בגלל היותכם
יוצאי־דופן, עם עוז
ויכולת להביע דברים
וריעות מקוריות,
לרוב בלתי־אפרתי
אהודות,
וגם עם ה־אומץ
להמשיך ולהי1
לחם
עליי׳ו•
אני מרגיש זהות אתכם.
ניפים אפרתי ,28 ,לוטש יהלומים,
שכון אחדות ,31 פתח־תקוה

אני נחוץ!
מצפה למשהו חדש, שיחרוג משיגרת
המפלגות הקיימות. מצפה למפלגה חדשה,
שתוכל להלהיב אותי ולתת לי הרגשה שאני
נחוץ לדבר מה.
מקם יקיר ,30 ,חקלאי,
קיבוץ סגן

כעד שלום, נגד שחיתות
אני מאמין בשאיפתכם הכנה לשלום יש,
ראלי־ערבי, ובכך ש־תהוז
בלם בפני ה־פאשיזם,
אשר ההנוכחית ממשלה הולכת
לקראתו (הראייה:
חקיקת חוק
לשון הרע).
אתכם בעמדתכם
האיתנה נגד הכפייה
הדתית, בעד חיסול
ההפלייה העדתית,
ובגלל העזתכם כגלויי
שחיתות.

אליעזר ששץ,

ששון

,40 פקיד: ,ינשטיין ,73 תל־אביב

אופוזיציה תקיפה
כבר שנים מצפה אני לאופוזיציה בעלת־מישקל.
עד עכשיו יש שם רק בובות.
_113 יו * ד ז

נדז ת

כעת, לאחר שרשימתכם הולכת לכנסת׳
מצפה אני מכם לפעולה, להתעוררות כללית
ולאום זיציה תקיפה.
אפרים מנשה ,23 ,טרקטוריסט,
נתיב הל״ה

אנשי 1948
( )1אני
הרשימה.

מזדהה

העקרונות

( )2אני סבור שראשי
המישטר הקיים
לא פועלים בלאינטרסים
התאם

המדינה.
( )3יש שחיתות
במדינה, שלה אחראיות
מרבית המפלגות.

)4אני לא סובל
כשמנסים לסתום
את פיהם של אנשי
.1948
כן־עזרא
( )5לכל מפלגה
יש עקרונות יפים, אך רק לכםאני
מאמין.
משה בן־עזרא ,23 ,בנאי,
הגליל , 10 ירושלים

נכד הצנזורה
משום שכסופר, אני חי באקלים ציבורי
בו ניתן לי לפרסם, ברוב המיקרים, דברים
טפלים בלבה או
״בלתי־מזיקים״ —
אך כל נושא שיש
בו חשש כלשהו שהוא
״מרגיז״ ,״פוגע״
או ״חריף״ מדי
— נידון ברוב המקרים
להיות ״מצונזר״
עד לבלי הכר
או להיגנז במגי־רותי.
ה״צנזורה
העצמית״
של מרבית העתונים
בן־עזר
והוצאות־הספרים, ב-
ארץ, מעוררת בי
בחילה וגורמת לי חרדה עמוקה לגבי
אופיו של המישטר והמנטאליות של האנשים
הנותנים בו את הטון.
אהוד כן־עזר ,29 ,סופר,
ת. ד ,7169 .ירושלים

אמון וכטחון
( )1הזדהות מלאה עם כל אחד מעקרו-
נות־היסוד.
( )3הערכה לאומץ
הלב ולשיקול
האובייקטיבי של ה־עתון.

)3אמון שאומץ־
לב זה יתבטא בנם־
יון כן לממש את
עקרונות־היסוד.
( )4בטחון שרשימה
זו לא תיהפך לעוד
אחת מבעלות
מצעי־הבחירות, ללא
שום דמיון בין ההבטחה
לבין ה
גבות
עינייך — טבעיות או מלאכותיות?
גם כך — וגם כך !
רק על־ידי איפור עם ״ ?38111011 810 את משיגה בצורה מלאכותית שלמות טבעית.
אף את לא תבחיני היכן מסתיים קו גבותייך הטבעי והיכן מתחיל האיפור.
״ 810״ ?851110 עם מכחול הקסם באריזה נוחה והגוונים שחור או חום.

ריסי עינייך —
טבעיים או מלאכותיים נ
טוב מ כן!
עם !•0110 13511 ריסייך ארוכים יותר
מן המלאכותיים — וחינניים יותר מהטבעיים.
עם ! 1.0110 1351 של הלנה רובינשטיין
ריסייך יהיו ארוכים ארוכים, עד
כי לא תאמיני למראה עינייך.

נידה פרץ ,25 ,פקידה,
ארלוזורוב ,81 רמת־גן

שלום וחופש
אני בעד השלום — באיזורנו בפרט —
שבלעדיו אין עתיד
למדינתנו. אני בעד
שוויון־זכויות לכל
אורח, נגד המימשל
הצבאי, נגד הכפייה
הדתית, נגד השחיתות
הציבורית. הכלכלי המצע
שלכם מעורפל למדי.

11610X13,
111111111810111 1

שחם לבינסון אילון

לפנה״צ, אחה״צ ובערב

£ 8 * 5* 1.1114

צבי רייבנבך,
,54 רופא, ברודצקי
24ב׳ ,נתניה

בכתות קטנות למבוגרים

כבה
כי כך מצאתי לנכון.
יום!? קשתי ,31 ,חרט־מסגר,
דרן השלום , 134 תל־אביב

זכות קדימה סמדור זה תינתן
למכתביהם של קוראים המצרפים
את תצלימיהם למכתבים.
העולם הזה 1465

״רוזליה״

נלביש ונייפה אותך
• שמלות חופה וצעיפים
• התאמת כתרים מתוצרת חוץ
תל־אביב רח׳ חובבי־ציון 32
פנת בוגרשוב 29

אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית, רוסית,
ערבית, ספרדית, איטלקית, פורטוגזית
קורסים מיוחדים לתלמידי בתי״ספר תיכוניים ויסודיים

תל־־אכיב

חיפח

נחלת־בנימין ,2ט> 56347

החלוץ ,27 סל 69363 .

בשלם
האו״ם
לחץוכ בו ד

ל בו ח ר
ב טו ב ביו תר :

למראית־עין, זהו ניצחון גדול של ה־או״ם:
הוא הפסיק את הקרבות בין חודו
ופאקיסתאן.
למעשה, הושג הניצחון במישור לגמרי
אחר. המלחמה בתת־היבשת הופסקה, כשם
שהופסקה פעמיים המלחמה בין ישראל
והערבים, הודות לשיתוף־פעולה מעשי בין
ארצות־הברית וברית־המועצות.
כאז כן עתה, שימש האו״ם בעיקר כהסוואה.
אחרי ששתי מעצמות־הענק הפעילו
את הלחץ העצום שלהן על שתי המדינות
היריבות, סיפק האו״ם מוצא של
כבוד: הוא איפשר לשתי היריבות?הפסיק
את האש מבלי לאבד יוקרה.
גם זה חשוב מאד. כי מלחמות רבות,
ששני הצדדים רצו להפסיקן, לא נפסקו
רק מפני שלא נמצאה דרך של כבוד לשים
להן קץ.

ה חו מהה אנ טי־ סיני ת
מה הביא את וושינגטון ומוסקבה לידי
שיתוף־פעולה בדרום אסיה?
התשובה פשוטה בתכלית: הפחד המשותף
מפני התערבות סין.
נגד העקרונות. בצדק הצביע ולטר
ליפמן, הפרשן האמריקאי הנודע, על האבסורד
של עמדת שתי המעצמות.
ברית־המועצות, התומכת באופן עקרוני
במלחמות־שיחרור לאומיות, לא תמכה הפעם
בפאקיסתאן, למרות שזו יזמה ב־קאשמיר
מלחמת־שיחרור לאומית נגד השלטון
ההודי הזר. כי פאקיסתאן פזלה
לעבר סין, והודו קשורה בברית־המועצות.
ארצות־הברית, המתנגדת באופן עקרוני
לכל מהפכה, לא קמה נגד פאקיסתאן, למרות
שזו מקורבת עתה לסין.
וטו שד ספקי־נשק. המלחמה לא
הוכיחה רק מה רב עדיין כוחן של שתי
המעצמות הגדולות — כשהן משתפות
פעולה. היא הוכיחה גם פרט שהוא חשוב
לכל מדינה קטנה, כמו ישראל: מדינה המשתמשת
בנשק ממקור זר, תלוייה כל־כולה
באותו מקור. בי אחרי ימים מעטים
של מלחמה, היא זקוקה לחלפים, לטאנ־קים
ולמטוסים שניזוקו וחלפים אלה יכולים
לבוא רק מן המקור הראשון. גם הודו
וגם פאקיסתאן קיבלו את נשקן מארצות־הברית
ומברית־המועצות.
כך יש לספק־הנשק וטו אוטומאטי בכל
מלחמה בין מדינות קטנות יותר. הפעם
הופעל וטו זה כדי לכפות שביתת־נשק
על הצדדים.
אולם וטו זה אינו מספיק כדי לכפות
שלום — לא בגבול ישראל ולא בגבול
הודו. שם, כמו פה, נוצר מצב של
לא־מלחמה־ולא־שלום.

ארצות הברי ת
מי בצעשקט

1^ £ז בחירת הצעירים והצעירים ברוחם.
ש ^ ו ז קינג־סייז פילטר מתערובת אמריקאית
סיגרית האיכות החדישה של ״דובק״ ,מיוצרתמהמעולים שבזני הטבק ונתונה בקופסת ״מכסובב״
הדורה.

בחרבטובביותר — עשן

כל כמה שנים מצטברים יחד כמה כש־לונות
המוסד המרכזי לביון של ארצות־הבריח,
ומעוררים סנסאציה.
כאשר זה קורה, קם מישהו מראשי
הסינאט האמריקאי ותובע להטיל סוף־סוף
פיקוח דמוקראטי על מנגנון־החושך, מאחר
שהמוסד הוא בעל כוח עצום ולמעשה
אינו אחראי בפני איש.
זה קרה בשבועות האחרונים. הסנאטור
ויילאם פולברייט מתח ביקורת קטלנית
על פעולת המוסד במשבר סאנטו־דומינגו,
האשים אותו בפירוש במסירת אינפורמציה
כוזבת לנשיא. מנהיגים אחרים התהגשו
על פרשת סינגאפור, שם נתגלה כי המוסד
הציע שוחד לפקיד מקומי.
כדאי לשתוק. השבוע ניתנה תשובת
המוסד. היא היתה בהתאם למסורת של
כל מנגנוני־החושך בעולם.
הממונה על שירותי־הבטחון פירסם חוברת
סודית, שהופצה בין המנהיגים הפוליטיים.
תוכנה: שירות־הבטחון הסובייטי,
קג״ב (ראשי־התיבות של ״הוועדה לבטחון־
המדינה״ ,ברוסית) ,מקיים מחלקה מיוחדת
להשמצת המוסד האמריקאי.
טוענת החוברת: מחלקה ד׳ של הקג״ב,
המעסיקה במוסקבה כחמישים פקידים, קיימת
אך ורק כדי להפיץ בעולם השמצות
ושקרים על המוסד המרכזי לביון.
הרמז הברור: כל מי שמותח ביקורת על
המוסד, משרת את הסובייטים.
המסקנה: כדאי לשתוק.
העולם הזה 1465

מדתי כתור לאוטובוס, כשאמרה
לי אשה, שאיני מכיר אותה :״אני
אצביע ביום־הבחירות רק בגלל האוטובוס!״
״האוטובוס?״
תמהתי.
״בגלל זה שבאוטובום מתייחסים אלי
כמו אל בהמה,״ פירטה האשה .״אני משלמת
מחיר יקר בעד הנסיעה, אבל הנהג
•והכרטיס! מתנהגים כאילו הם עושים לי
טובה בכך שהם לוקחים אותי בכלל. האוטובוס
תמיד דחוס. החלונות תמיד מלוכלכים.
אין תנאים מינימליים המתאימים לאדם
תרבותי. מצופפים אותנו כמו סרדינים,
מדברים אלינו בגסות, ופותחים את
הרדיו במלוא העוצמה עד שמתפוצץ לנד
הראש.״
יכולתי לשאול :״מה זה נוגע לבחירות?״

אכל לא שאלתי. מפני שזה כאמת
נוגע לכחירות.
שהרי אילו היה איכפת לממשלה מה
קורה למאות אלפי אזרחים מדי יום באוטובוס
— בו הם מבלים חלק ניכר
מחייהם עלי אדמות — יכלה לפתור את
הבעייה בין־לילה.
היא יכלה להוציא צו ולקבוע: החל באחד
בחודש הבא אסור להוביל נ סעים
בעמידה. אם אין לחברה מסויימת ד׳
אוטובוסים כדי להסיע את נוסעיה בישיבה
— תרכז־נא את מכוניותיה בפחמן
קווים, והממשלה תיתן לחברה אחרת זי
כיון על הקווים הנותרים. או תדאג להג־דלת
צי־המכוניות לאותה חברה.

מגוחד? לגמרי לא.
כי הנה מה שטמון בדו״ח קטן זה:
חסך לו אום פרוטה לפרוטה, עד שהצליח
וקנה לו מכונית צרפתית קטנה —
״פחנוע״ בסלאנג שלנו. זה היה יום גדול
בחייו. כי האיש הוא פקיד נמוך, משכורתו
דלה, ובגלל המם הפנטאסטי, המוטל
על מכונית קטנה, הוא חייב לעמול פי
חמישה יותר מפקיד דומה בארצות־הברית
כדי להגיע למכונית.
הוא עבד. הוא חסך. הוא ויתר על הרבה
הנאות קטנית. הוא שילם את מיסי־העושק.
הוא קנה פחנוע.

מאותו רגע הפד קורבן של רדיפה
שיטתית, מחוכמת, זדונית.
רדיפה שהומצאה על־ידי מיטב המוחות
במדינה, ושכל שוטרי־ישראל מגוייסים בשירותה.
הממשלה
והעיריה אינן דואגות לכך שיהיה
לאיש מקום להחנות בו את מכוניתו
הקטנה. להיפך: נידמה כי הן דואגות
לכך שלא יהיה מקום כזה. הן מכריחות
את האיש להחנותה על המדרכה.
אחר־כך הן שולחות את השוטרים ל־

היחיד הוא ״נתין״ .תפקידו לשרת
את הכוח העליון, המסתורי,
המתגלם כהוד מעלתו הפקיד. אין
לו זכויות, אלא רק חובות.
זהו הבדל יסודי בגישה. אץ הוא כתוב
בספרים. אין הוא מופיע־ בשום מיסמך.

אכל הוא מתבטא באותם אלן!
ואחד הגילויים שהאדם הישראלי
נתקל בהם מדי יום.

ין טעם לפרט גילויים אלה. מאה
גליונות של העולם הזה לא יספיקו
לכך — וכל קורא חש אותם היטב על
גופו.
אנשי־השררה מטילים מס על דרכונים
ועל נסיעות (דבר שהוא חוצפה בפני עצמה)
— ומשחררים את עצמם ממיסים
אלה.
איש מס־ההכנסה נועץ בך מבט מאשים
ומלא־בוז, כאילו אתה גנב שנתפס בקלקלתו,
ומודיע לך שאתה חייב אלף לירות.
אתה מתמרמר, פונה לעצת מומחה
— -ואחרי מקח־ומימכר מייגע, כמו בין

האזרח, והמחפשים, לדעת הכותב, מפלגה
שתילחם בהם. זוהי רשימה מיקרית —
אחת ממאה רשימות כאלה שאפשר להרכיבן
ללא מחשבה שניה. ואלה העניינים:

• חוק בנוביץ.
זוהי הדוגמא הקלאסית לזילזול מוחלט
באזרח. בריאות־הציבור דורשת דבר אחד.
קבוצות־לחץ קטנות דרשו את ההיפך•

העשן גורם לסרטן. לקורכן אין
בסף. לקבוצות־הלחץ יש כסף, הרבה
כסף. הן משלמות אותו כיד
נדיבה לקופת כל המפלגות, ערב
בחירות.
1:0לטובת הסרטן.

#הספורט.
בשטח זה מפגרת המדינה בחצי דור
אחרי מדינות בעלות רמה דומה. שום דבר
אינו משתנה. מדוע?
הספורט מסור לעסקני־מפלגות. אינטרסים
מפלגתיים הפכו כמה ענפים לביצה מצחינה.
שאר הענפים הפסו מידבר־שממה.
הממ״׳לה אדישה.

בל ילד מכין שיש להוציא את

אין זו בעיה שהמוח הישראלי
אינו יבול להתנכר עליה -אילו
היה איכפת למישהו. למישהו שאינו
נוסע כאוטוכוסים.
*.כול אדם להצכיע בבחירות הקרו-
7בו ת כפי שיצביע, כשלנגד עיניו מטרות
גדולות וגורליות: השלום במרחב, כינון
מישטר דמוקראטי בישראל, חיסול ההפלייה
העדתית והלאומית, ועוד •ועוד.

אך יבול אדם להצכיע גם כגלל
האוטובוס. ו אין ככך כל פסול.
להיפך: יתכן כי האוטובוס, הממרר את
חיי הפרט, והנהנה ממונופול ממשלתי מחוסן,
חשוב לא פחות מכל הבעיות הגדולות.
יתכן כי הוא מסמל בעייה גדולה
מאד, וחשובה מאד.

יתכן אפילו שהוא מסמל את
השאלה הגדולה והחשוכה כיותר
בחיי המדינה.
וזו השאלה:
בשביל מי קיימת המדינה?

האם כשביל משהו מופשט, על־אנושי
-״אלוהים׳ /״האומה״,
״עם ישראל׳ /״יעודנו ההיסטורי״
או כשביל האזרח?האם בשביל הרבנים המייצגים את אלוהים,
הביורוקראטים המייצגים את האומה,
המנגנונים המייצגים את עם־ישראל (׳וחיים
על חשבונו) — או בשביל האדם המשלם
את המיסים, המשרת בצבא והמקים בה
משפחה?
*** אלה זו משתקפת בחיי יום־יום ב*
/אלף־ואחת צורות. וכל אחת מהן די
בה בהחלט כדי לשכנע אדם להצביע כפי
שיצביע.
יומיים לפני שנוסעת־האוטובוס אמרה
לי מה שאמרה, ראיתי אדם קורע דו״ח־תנועה
שהודבק לשמשת־מכוניתו.
״אני אראה להם!״ הוא אמר לי ברית־חה
,״אני אצביע נגדם רק בגלל הדו״ח
הזה!״

התגר לאגבגגבגסי: ציבגר גזגזשלים עם גזישבגר רנג _ ראר לג
רשום לו דו״חות. אחרי מיסי־העושק, אותם
הטילו על האיש בעת רכישת המכונית,
הן מטילות עליו מיסי־חמס, בהסוואה
של דו״חות־חנייה. באמצעות המשטרה
שאינה תופסת פושעים, שאינה יכולה למנוע
ספסרות בכרטיסי־קולנוע ובריונות
באולמי־ההצגות, שאינה יכולה לחסל את
הרעש ברחובות בלילה.

הזנחה? רשלנות? חוסד־בשרון?
טימטום?
לאו דווקא. אלא ביטוי לאותה תופעה
עצמה שהאשה נתקלה בה באוטובוס:

הבוז הגמור של בעל-השררה לאזרח.
תחושת הכיורוקראט שהוא
האדון, ובי האזרח אינו אלא נתין
המסור לו לשבט ולחסד.

** אן אנו מגיעים לפילוסופיה של
׳״ .המישטר: מה מעמדו של האדם, היחיד,
במדינה זו?
הדמוקראטיה אומרת: היחיד הוא ״אזרח״
.הוא המקור הבלעדי לריבונות המדינה.
הוא הבוחר בממשלה, הוא המשלם
את משכורת הביורוקראט, הוא בעל
המדינה. המדינה, המנגנון, הפקיד — כולם
קיימים אך ורק בזכותו, כדי לשרתו.

המישטר הקיים כישראל קובע:

תגרנים, מסתבר כי מס־ההכנסר, חייב לך
אלף לירות( .זה קרה לי).
אתה קונה בחו״ל משקפת, מצהיר עליה
בביקורח־המכס. מטילים עליך תשלום. עתה
משלם — ולמחרת־היום מתברר לך כי
אותה משקפת עצמה עולה בחנות תל־אביבית
פחות מסכום המכס ששילמת( .גם
זה קרה לי).
הממשלה, תוך קנוניה עם ההסתדרות,
גוזלת מן העובד השכיר את תוספת־היוקר
המגיעה לו, באמתלה שהמדד לא עלה די•
צורכו — ומעלה לאותו עובד עצמו, באותו
יום עצמו, את המשכנתא, מפני שהיא
צמודה למדד שכן עלה די־צורכו.

איד אפשר להתווכח על מעשה
בזה?
אפשר להתווכח על מישגה, על טעות
בשיקול.

אי־אפשר להתווכח על חוצפה
תהומית, עזת-מצח, גלוייה-לעין -
על שוד לאור היום.
כי מעשה כזה מעיד על בעליו שהוא
בז מעומק־נפשו לאדם המבקש להתווכח
עימו — וממילא אין מקום לוויכוח.

א ־ מבכר פי רפס הארץ מאמר שפירט
כמה עניינים הפוגעים בזכויות-

הספורט מידי המפלגות, שיש
להקים מיניסטריון לספורט, שיש
להעלות את בושר הנוער החל מביתה
א׳ בכית-הספר.
קהל־חובבי־הספורט מסתכל, זועם, מקלל.
למי איכפת?

• הגנת הצרכן.

כמה פעמים קנית במיטב כספך מכשיר
או מיצרך, הלכת הביתה ונוכחת לדעת
כי אינו שווה פרוטה? כמה פעמים רימו
אותך בתווית כוזבת, בתיאור שקרני, בהבטחה
חסרת־שחר?
דוגמא פשוטה מנסיוננו: העולם הזה קנה
מכוניות מוסטאנג, שאינן זולות כלל וכלל,
כתוצאה ממחקר שהוכיח כי לעבו־דה
המאומצת, המחייבת נסיעות מתמידות
במרחקים גדולים, זהו כלי־העבודה השימושי
ביותר.
בשבוע הראשון התפוצץ צמיג — ונס־תבר
שאין בארץ צמיגים מסוג זה. כעבור
חודש אירעה תאונה. נסתבר כי חברת
פורד לא טרחה להכין מלאי של חלפים
פשוטים. התיקון, שהיה צריך לארוך שבוע,
העמיד את המכונית במוסך במשך למעלה
מחודשיים — עד שבאו החלפים מארצות־הברית.
כל זה הועלם מן הקונה בעת ה־
(המשך בעמוד )8

אי די א בנ די

0 1הנידון 0
(המשך מעמוד )7
קניה. נאמר לו שיש חלפים בשפע.

כמדינה כה יש ערך לאזרח, יש
חוק האוסר פירסום כוזב. יש מוסדות
ממלכתיים רבי-עוצמה הדואגים
לזה. כישראל אין לכף זכר.
ואיך יכול להיות זכר, כאשר השלטון
עומד בראש טפקי־השירותים הכוזבים וההבטחות
חסרות־השחר?

• שוד העתיקות.
שרי־ממשלה מפירים חוק, גונבים כדים,
משחיתים עתיקות. כל זה בפרהסיה, לעיני
הציבור כולו.
העתיקות הן רכוש הציבור. גם נוף־
הארץ הוא רכוש הציבור. אולי רכושו
העיקרי. מה קורה לרכוש זה?
עירית תל־אביב מקימה על שפת־הים
בתי־מלון, המנתקים רבבות אזרחים מרוח־הים
המרעננת. עירית־חיפה משחיתה ללא־תקנה
את קו־הרקיע של הכרמל. עירית־צפת
הרסה מזמן את הר־כנען היפהפה.
הלב בוכה על חוף קיסריה, וסכנה־כלייה
צפוייה לאכזיב הנהדרת. והרי הנוף הוא
מקור־השראה חסר־תחליף לאדם, מקור ל־יניקת
כוח־חייו.

תננית

חדשה זו

ח ס כו!

מגדילה את חסכונן•
1 0 0לפחות כעבור ססו חודש

ומעניקה לך גם

בי טוח ח ח!.
ע ד 10,000ל׳־>

עיד בספד מוגן ע״י הצמדה לאינדקס
הרבית פסודה ממס

במה קולות יש להר, לחוף־ים,
לדקל עתיק?
ועוד ועוד ועוד. עד אין־קץ.
!ש משנה משותף לכפיית רדיו ב7אוטובוס
ולכפייה הדתית. לרישום
דו״חות־חנייה בלתי־נמנעים ולאי־חקיקת
חוקה. לחוק לשון הרע ולמם־נסיעזת. לזיוה
האינדכס ולסילוף ההיסטוריה.

מבנה משותף: הדיעה כי האזרח
הוא עבד, ובי לשלטון מותר
הבל.
אין זו תופעה ישראלית בלבד. זוהי
תופעה עולמית. החברה המודרנית מסתבכת
ומסתעפת. היא זקוקה לאירגון ולתיכנון,
וממילא היא מצמיחה ביורוקראטיה שטלת־נית.
בכל מקום בעולם מתעוררת השאלה:
איך להגן על האזרח בפני הביורוקראט?

אולם בישראל קיבלה הכעייה
ממדים מכחילים. בי כישראל אין
מחסום כפני המנגנון.

פרסים מלאים בכל אחד מ 4 4 -ו סניפינו

המישטר הישראלי מורכב כולו ממנגנוני
מפלגות, שקדמו אף להקמת המדינה. איש
אינו מסוגל לבלום את תנופת שרירותם.
מה לעשות?

אין ספק שיש צורך כיוזמה חדשה
לגמרי, כדי לתת כידי האזרח
נשק־מגן במלחמתו כמנגנון.
למשל: בית־מישפט מינהלי, שאליו יוכל
האזרח לפנות בכל תלונה, להגיש קובלנה
על הביורוקראט, לבוא על סיפוקו המהיר.
אפשרות שניה: הקמת מנגנון לזכויות
האזרח, במקביל למנגנון מבקר־המדינה, שיהיה
לו הכוח לבקר ולתקן.

כל זה ניתן לביצוע. אכל קודם
בל חייב להיות כדור לשלטון כי
פקעה סבלנותו של האזרח, ובי
המצב הנוכחי אינו יכול להימשך,
מבלי להביא לחורבן המישטר.

ץ* רגע חסרה הכרה כזאת בחוגו השל־

כונות • ארכ > 7\ 7ן ל\זרה

הרשמה בשעות
9-12 ; 5-8

1ך1״א,

בן־יהודה 26

הרצל 44

נפתחים קורסי־ערב חדשים
למוד עיוני ומעשי
כמעבדות משוכללות
הספקת ספרי למוד
וכלי עבודה
הרשמה כשעות

9—12 ; 5-8

א 6ו /ת פי ס :

חי כהרוזובסקדז
תמר רו בי כ ס( ה בי מ ה)
יו ס ף לוי
צ דו קצרפ תי ־
נוריתקצ׳ לכו קי ־
יום ה׳ 7.10 אשדוד דגון
יום ו׳ 8.10 קרית־חיים היובל

ד דיו

מוצ״ש 9.10
ירושלים מיטשל
יום א׳ 10.10
__גבעתיים הדר

ט לויזי ה • אלקטרוג׳ ל

חיפה,

מ יואלזילבדג
ו; !)0ריד: ש .וי ת קין

עמדי! :/יעונניהסבו פוררג

בן־יהזדה 26
הרצל

יום ב׳ 11.10 בת־ים בת־ים
הכניסה למטה מגיל 16 אסורח
טלפון המשרד3 1 688 :

^ טון. להיפך, הם משוכנעים לגמרי כי
למחרת יום הבחירות יחזור הכל לקדמותו,
והקואליציה והאופוזיציה ימשיכו במישחק
הישן.
יש לכך שני גורמים: השלטון והאזרח.
שליטי־המדינה לא ראו מימיהם דמוק־ראטיה
מהי. איש כמו לוי אשכול׳ למשל,
נולד בדיקטטורה של הצאר הרוסי,
התבגר בדיקטטורה של השולטן התורכי,
התגבש סופית בדיקטטורה של הנציב הבריטי
העליון — ועלה לגדולה בדיקטטורה
הבטחוניסטית של בן־גוריון.

אם יגישו לו דמוקראטיה על
צלחת, לא יידע מה זה.
ואילו האזרח — נידמה כי גם הוא השלים
מזמן עם גורלו, כי גם הוא משוכנע
שכך צריך להיות. הוא התרגל עד כדינך
לשלטון היורק בפרצופו, עד כי הוא
מאמין באמת שזהו גשם.

השינוי לא יבוא עד שהאזרח
יקום וישיב מלחמה שערה.
ההזדמנות לכך ניתנת לו רק פעם אחת
בכל ארבע שנים — ליד הקלפי. כי זה
היום היחידי בו יש ערך ליחיד, בו תלוי
השלטון בחסדיו.
אדם המשלים עם עבדות — אשם יותר
מן המנסה לשעבדו. ציבור המשלים עם
המישטר הקיים — ראוי לאותו מישטר.

לא רק היורק אשם. אשם יותר
האומר: זהו גשם!
העולם הזה 1465

עדב •פור ח ב עודך העוד הזה מכתב לצע*ה דחי

אתה אומר:
אתה שואל:
על שלום, על
אני להצביע

״אני דתי!״
״אפילו מסכים אני לכל מיליד, שאתם אומרים
דמוקראטיה, על המימשל הצבאי — איך יכול
בעד גוף אנטי־דתי?״

היגים של הציבור הדתי המאורגן בארץ.

היכן היו הרבנים בפרשת כפר־קאסם? מה אמרו מנהיגי
המפד״ל על
שמשה דיין מדבר עליה גלויות בכפרו?

זוהי שאלה כנה. אנסה לענות עליה בכנות.

אליהו הנביא הרים את קולו נגד שוד כרם
נכות, הרגיז את המלך־ וזכה לתואר ״עוכר
ישראל״ .היכן מנהיגי המחנה הדתי המאורגן
בשעה ששודדים את אדמות הערבים חסרי־הישע
בגליל? מה ההבדל כין כרם נכות
וכרמי כרמיאל?

אך היו רגעים בחיי כאשר עלה כלבי ספק :
שמא זקוק האדם לאלוהים? שמא זקוק הוא
לאמונה נחושה?

שלא לדבר כלל על שיא הכיעור והזוועה, שבמכירה
בפרהסיה של קולות דתיים בהצבעה על תועבת המימשל
הצבאי, תמורת רשיון הבנק המפורסם.

זה היה בימי המלחמה. ראיתי הרבה מעשי גבורה,
מעשיהם של צעירים שסיכנו את חייהם כדי להציל חיי
חבר. ראיתי אנשים המתעלים מעל לעצמם, המגיעים לפסגות
של הקרבה עצמית והתמסרות לאידיאל.
אכל ראיתי גם מעשים נפשעים, כפי שישנם בכל מלחמה.
ראיתי מעשי שוד וביזה. חזיתי בהריגתם השרירותית של
שבויים, של בלתי־לוחמים חסרי־ישע. חשתי שקיימת בתוכנו
— בתוך כל אחד מאיתנו — החיה שבאדם, מיפלצת
השוחרת לטרף, והיא אך מחכה לרגע בו תוכל להתפרץ.

ף* אמר שזו אשמתם של המנהיגים. שיש מנהיגים
( ^ מושחתים בכל המחנות. שאין הציבור הדתי אשם
יותר במנהיגיו מכפי שאשם הציבור החילוני במנהיגיו
המושחתים שלו.
זה לא לגמרי נכון. כי מנהיג הנ!שא את שם הדת,
המוסר והטוהר על שפתותיו, הממנה את עצמו כשוטר
של הקדוש־ברוך־הוא, נמדד באמת־מידה מוסרית שונה מזו
של מנהיג כופר, שאיש לא אסר עליו להכניס אתנן־זונה
ומחיר־כלב למיקדש שלו.

יסי קדים ואוצר נ אינני דתי. אינני מאמין בכוח עליון
כלשהו. אני מאמין שהאדם עומד ברשות עצמו. שאין
הוא יכול לגולל את האחריות למעשי־התועבה שלו על
אלוהים השוכן בשמיים. שאין הוא יכול לתבוע את
תיקון עולמו מידי אלוהים ומשיח, אלא רק מעצמו.

אז שאלתי את עצמי: אולי דרושה הדת
כדי לעצור בעד החיה? בדי להקים מחפום
בפני היצרים האפלים הרובצים בנבכי לבנו?
!;.תכלתי סביבי. בחנתי את חברי הדתיים, את אותם
שעברו חינוך דתי קפדני בבית ובבית־הספר. בדקתי: האם
במיבחן עליון זה הם טובים י תר מן החברים שגדלו
בקיבוץ חסר־אלוהים, בבית אנטי־דתי? האם הם שודדים
נחות, רוצחים פחות, נכנעים פחות ליצרים שפלים?
עקבתי אחר מעשיהם. נכנסתי עימם לויכוח. חקרתי את
סתרי לבם. והגעתי למסקנה כי החברים הדתיים אינם
טובים יותר ואינם רעים יותר מן החברים האנסי־דתיים

והבלתי־דת־ים. שעשרים שנות חינוך דתי שיטתי לא הפכו
אותם יותר מוסריים, יותר מסורים לעשרת הדברות.

אך אם הדת אינה יוצרת אדם מוסרי יותר
מה ערכה?^ ני יודע שישנם בארץ רבבות אנשים דתיים, המגשים
! מים בחייהם את מיטב האידיאלים האנושיים — צניעות,
יושר ,״ואהבת לרעך כמוך״ .ישנם רבים כאלה — כשם
שישנם רבים כאלה שאינם מאמינים באלוהים.
פגשתי בחיי אנשים בעלי הכרה דתית עמוקה, ששימשו
דוגמה אישית גם בחיים הציבוריים. כזה היה מארטין
בובר ז״ל — איש דתי מובהק, אף שהרבנים לא אהבוהו.
כזה הוא ארנסט סימון, ייבדל לחיים ארוכים, איש־מופת
מוסרי וחינוכי, שהוא יהודי אדוק ושומר־מצוות.

אך שאלה אחת מזדקרת מיד לעין: מדוע
אלה והדומים להם אינם מנהיגי הציבור
הדתי המאורגן?
מדוע אין הדת היהודית מזדקרת לנגד עינינו שלנו,
החילוניים, בדמות אישים דגולים, המטיפים למוסר בחיי
אדם ובחיי עמים, המשמשים דוגמה אישית מאירה־עיניים?

מכל פגישה עם מארטין בובר יצאתי בהרגשה
של התרוממות הרוח, בהרגשה שנעשיתי
לאדם טוב יותר. מעולם לא היתה לי חוויה
כזאת אחרי פגישה עם מנהיג של הציבור
הדתי המאורגן.
גרוע מזה:
שמענו אנשים כמו בובר היהודי, או אלברט שוזייצר
הנוצרי, מרימים את קולם נגד תופעות בולטות של
עוול, כפי שעשו נביאי ישראל בימי קדם. שמענו אותם
פונים אל מצפון בני־אנוש, מטיפים בשער נגד מלחמה
ושינאה, נגד דיכוי מיעוטים וקיפוח חלשים.

מעולם לא שמענו קריאות כאלה מפי המג

אולם אפילו צודק אתה בדבריד: לא על
המנהיגים אני קובל, כי אם עליך, על הבדיד,
עד הציבור הדתי בתור שכזה.

מדוע אתם סובלים שחית ת זו?

מדוע אינכם מגרשים מנהיגים אלה?
כיצד אתם מניחים להם לייצג אתכם, בציבור ובכנסת,
שנה אחרי שנה?
היכן היתר, מחאתך שלך, עקיבא, אחרי פרשת הצבעת־המימשל?
היכן היתד, מחאתך בפרשת תל־גיבורים, ואחרי
דבר־־הרהב של יצחק רפאל?

כיצד יכולתם בכלל להעלות על דעתכם למנות
איש כזה למועמדבם שלכם -מועמדה
של דת ישראל, מועמדם של עשרת הדיברות !
לראשות עירית ירושלים, עיר־הקודש? +
*כול להיות רק צידוק אחד לקיומה של מנהיגות כזאת
י בציבור הדתי. צידוק זה מוביל אותנו אל העיקר.
וזה הצידוק: הציבור הדתי משועבד בישראל בדיוק
כשם שמשועבד הציבור החיליני.

הוא משועבד לכפייה הדתית.

זה מצלצל כפאראדוכם, אך יש בכך הרבה מן האמת.

אילו היתה קיימת הפרדה גמורה בין המדינה
והדת בישראל, היתה כל המנהיגות הדתית
הזאת נעלמת מאליה.
הרבנים־מטעם מקבלים את משכורתם מן המדינה. המפד״ל
קיימת הודות לאחיזתה העצומה על תקציב המדינה. המפלגות
הדתיות קיימות ושולטות מפני שיש בכוחן לחלק רבבות
ג׳ובים על חשבון המדינה: רבנים, משגיחים, פקידים ועוד.
כל אלה מקבלים משכורת מכיסו של משלם־המיסים. כל
אלד, מהווים צבא־שכירים לעסקני הדת. עליהם מבוססים
כוחם ושלטונם במדינה — וגם בציבור הדתי עצמו.
בה בשעה שלציבור החילוני נידמה כי המיעוט הדתי
משתלט עליו, באמצעות סחיטד פוליטית וקנוניות קיאלי־ציוניים
— בה בשעה נכון גם ההיפך.

הודות לכספו של הציבור החילוני, הנשדד
ממנו למימון צבא־השכירים של עסקני־הדת,
משתלטים אותם עסקנים על הציבור הדתי
הגדול.

מיליוני לירות של תלי־גיבורים והרי־גיבורים?
דומה הכפייה הדתית לנארקומאניה. הציבור הדתי מיטתב;־
מהישגיו המדומים, בכוחו להטיל את חיתתו על הציבור
החילוני באמצעות חוקי־כפייה, ביכולתו להפוך את ד,־־.נכת
לבית־כנסת.

אין הוא יכול להיגמל משברון זה. ובינתיים
אינו מרגיש כי הקורבן האמיתי הוא -הוא
עצמו.

ך* י אחת מן השתיים: או שאתה רוצה באמת ובתמים
לעשות נפשות לדת ישראל — או שאתה רוצה לכפות
בכוח הזרוע את פולחנה על המונים המואסים בה יותר
ויותר.
הישגי הכפייה הדתית — מבחינת ראותך שלך — הם
הישגים מדומים. אולי אתה נהנה מהגליית החזירים. אולי
תהנה מחר כאשר תיפסק כל תנועה ברחובות בשבת.
כאשר ייאסרו תחרויות־הכדורגל והצגות התיאטרון.

אך אוי להנאה זו!
שהרי לא קירבת אף לב אחד לאלוהיו. להיפך: השנאת
את הדת על עם שלם, העמקת את התהום בינה ובין
הרוב הגדול של אזרחי המדינה, הפכת אותה נושא לשינאה
ההולכת וגוברת, והמתקרבת לנקודת־ההתפוצצות.

מי מאיתנו רואה עוד את עיקרי הדת? מי
זוכר את תורת הנביאים וחוכמת חז״ל? מי
יבול לזכרם כשהוא טובע בבוץ של קנוניות
וכפייה?
אתם יוצרים מצב שמרוב העצים של חוקי־ר,כפייר, שוב
אי־אפשר לראות את היער — את המהות האמיתית של
הדת. ורבים־רבים כבר הגיעו למסקנה שבכלל אין מהי ת
כזאת, שאין בדת זו לא מוסר ולא אמונה, אלא רק פולחן
ריק־מתוכן, מינהגים מימי־ר,ביניים ומצוזת שמקורם בהווי
של שבט מלפני 3500 שנה.
אתה מתמרמר על כך? אתה כבור שזה זיוף?

אולי. אך אם בן, אתה אשם בכך בעצמך.
חד מאוהדי רשימתנו, הממציא אלכסנדר זרחין, אום
שומר־מצוות למהדרין, בעל הכרה דתית עמוקה, אמר
לי: יש תרי״ג מצוות לדתנו. שום אום, שאינו קדוש, אינו
יכול לשמ ד את כולן. לכן זה מתחלק. אחד מניח תפילין.
שני הולך לבית־הכנסת. ואילו העולם הזה ממלא את
המצוות הקשורות באמירת האמת, בעזרה לנדכאים ולחלשים.
יתכן שזה נכון. לך׳ עקיבא, אוכל• לומר רק זאת:

מי שרוצה בחידוש פני הדת היהודית, מי
שרוצה בטיהור הדת מו הטפילים והסוהרים
שהפכוה קרדום לחפור בו -מוכרה לתת את
ידו לכוח הדוגל בהפרדה כין דת למדינה.
מי שרוצה לקרב לבבות ולעשות נפשות לדת, חייב
להוכיח לציבור כי המוסר הציבורי, השאיפה לשלום,
הנכינות להעניק שוויון למיעוט חסר־ישע, המאבק למען
נדכאים — קרובים יותר לליבו מאשר ללב כל אדם אחר.

קרוב יותר לליבו
שאבעם.

מאשר עיפקי חזירים ו

שאלת :״איך אני יכול להצביע בעד גוף אנטי־דתי?״
הכוח החדש אינו אנטי־דתי. הוא נגד הכפייה הדתית,
לטובת הדתיים והחילוניים כאחד.

ואם הדת פירושה ״לא תרצה!״ ״לא תגנוב!״
ו״כאזרח מכם יהיה הגר הגר איתבם,
במוך!״ ו״לא תענה ברעך עד
ואהבת לו
שקר!״ -כי אז זוהי הרשימה הדתית היחידה
במדינה כולה.
גמר חתימה טובה.

איך יכולה לקום מנהיגות דתית אמיתית, צמרת של
אנשי־מוסר, אם טיפוסים כמו יצחל, רפאל, משה שפירא
ומשה אונא שולטים בכיפה? איך יכולה לקום אוהוזיצ״ר,
דתית לצמרת קלוקלת זו, כאשר זו משופעת בעשרות

במדינה
העם
אחד נורמל*
חזר מחוץ־

שמעון אלבז מבאר־שבע
לארץ לנמל־התעופה לוד.
הוא הביא עימו מכשיר־טלביזיה שעלה
לו 600ל״י. הפקיד לא האמין לו, קבע
מחיר שרירותי כראות עיניו, והטיל על
מחיר דמיוני זה מכם בשיעור ס/ס.300
שמעון אלבז לקח את המכשיר וניפץ
אותו בו במקום, לעיני הפקידים.
״הוא לא נורמלי!״ קרא אחד הפקידים.
אבל שמעון אלבז דווקא היה נורמלי —
אולי האום הנורמלי ביותר השבוע בישראל.
כי בעולם התרבותי, מכשיר־טלביזיה אינו
מיצרך של עשירים. הוא מיצרך של עניים.
בישראל, בה קולט המכשיר רק שידורים
ערביים, נכון הדבר עוד יותר, כי להמוני
העולים מארצות המיזרח מהווה המכשיר
מקור לא־אכזב למוסיקה האהובה עליהם,
המוחרמת בקול ישראל•
אם שמעון אלבז הוא נורמלי, הרי של-
טונות־המכם אינם נורמליים. הם תובעים
עתה מאלבז את מלוא התשלום עבור המכשיר
המנופץ.

הוא שו ח ר

אלגנ סי תוס פו ר טי בי ת־נליידי־נס
של סבדינ ה
להופעה ברוח הזמן.

להופעה מהודרת וספורטיבית — ליידי־נט; ליידי־נט

ליידי-נט בדוגמא הקלסית של קווים עדינים, מתאימה גם להזדמנויות החגיגיות ביותר.

ךזת 3נ דן י

׳1(164

נ א -ע בז ס ב דינ ר ד

(( 7ן 1ו 4 1X1141
עב ר

פיטר ס:ל;רס פיער
רומי ע\:ני>דר
קפוצ׳יו
פאולה פדנטיס
אודסולה אנדדס

א־ מ מל

הוזלממוצט
2 . 10.65

זמני ההצגות

•7 3 0 .930־0ס^.

למבוגרים בלבד

1101*64 18*8

מו סי ק ה: בו רטבכרך -ס בני קו לו ר

ערב יום־הכיפורים תשכ״ו עמד, כמו בכל
שנה, בסימן הדת. אך לא דת ישראל המקורית,
כי אם הדת המאורגנת, שסמלה
הוא יצחק רפאל.
כי בשעה שאזרחים הוציאו מארונותיהם
את ספרי כל נדרי, והתכוננו להתייחד עם
מילות התפילה העתיקה, סיפקה להם לישכת
העתונות הממשלתית חומר מסוג אחר לגמרי,
לעלעל בו ולחשוב על משמעותו המוסרית.
זהו דו״ח ועדת החקירה של השופט
משה גולן, בפרשת השוחד הגדולה
של בית־החולים בתל־גיבורים.
בשבוע הראשון בו התפוצצה השערוריה,
קבע העולם וזזה ( )1324 על שערו :״סגן־
השר אחראי! תוסר חסינותם של ראשי
המפד״ל! תוקם ועדה ציבורית לחקירת פרשת
שפיגל!״
השבוע, אחרי יותר משנתיים־וחצי, קיבלה
קביעה זו אישור בשפה שאינה משתמעת
לשתי פנים. קבע השופט גולן: יצחק רפאל
ידע על פרשת השוחד בכל מהלך ביצועה,
והוא היה שותפו־לעבירה של יהודה שפיגל.
לוי אשכול, שכל מישטרו בנוי על שותפות
עם יצחק רפאל ומפלגתו, לא רצה
לפרסם את הדו״ח — עד שבא איום השופטים
העליונים כי יתפטרו אם לא יעשר,
זאת.
״הזייפן הזך הדו״ח נקרא כמו
סיפור בלשים, כשהשופט גולן מתחקה אחר
העיקבות ואוסף אותן עד שהוא מפענח את
התעלומה.
עוד בטרם הזמין אליו את הנפשות הפועלות,
הגיע אל ארכיוני אחד הבנקים
בתל־אביב, ושם מצא צ׳ק על סך 10 אלפ־ם
ל״י, משוך על חשבונו של יהודה שפיגל,
לפקודתו של יצחק רפאל. הצ׳ק נשא עליו
תאריך ,9.12.62 והוא הגיע לידי רפאל
באותו יום. רפאל חתם עליו מאחור, והפקידו
למחרת היום בבנק המזרחי בירושלים•
הסיק השופט גולן: תאריכים אלה שעל
הצ׳ק הם רלבנטיים לתקופה שבה ניהל
שפיגל את המשא־ומתן עם יראוני, בדבר
תשלום השוחד•
בצורה זו צעד השופט בעקבות השמועות
והרינונים, עד שניראה לו כי אסף די חומר
שיש בו ראיד,־לכאורה מבחינה משפטית
נגד אנשים מסויימים במשרד הבריאות.
ואז פנה אליהם וביקשם להשיב על ״הפגמים
המיוחסים להם בעדויות ובחומר הראיות
שהגיע לידי.״
״חומר זה,״ דיווח השופט ,״התייחס
לשני אנשים בלבד הקשורים למשרד הבריאות,
והם: מר חיים משה שפירא, וסגן
שר הבריאות מר יצחק רפאל.״
מה השיב השר שפירא, וכיצד הסביר את
חלקו בפרשה, לא ברור ברגע זה מדברי
הדו״ח. אולם ברור מה השיב רפאל: הוא
טען, כי שפיגל הוא שקרן וזייפן, וכי ביצע
את עיסקת השוחד באופן אישי, למטרותיו
המעורפלות. הוא, יצחק רפאל, לא זו בלבד
שלא היה שותף עמו בעיסקה, אלא שהוא
אף לא ידע דבר אודותיה. שפיגל פעל
מאחורי גבו.
כאשר ביקש השופט לשמוע מה בפי
שפיגל עצמו, נתקל בשתיקה מוחלטת. כי
במשך כל אותה תקופה הפעילו בני־משפחתו
העולם הזה 1465

של שפיגל, ואישים שהוא העריך אותם,
לחץ למען לא יפתח את פיו .״מוטב שיסבול
יחיד,״ אמרו לו ,״משיסבלו כולם.״
כולם, במיקרה זה, יכלו להיות רק עסקנים
היושבים בצמרת המפד״ל, כגון שפירא
ורפאל.
כאשר הציע השופט לרפאל, כי יהיד,
נוכח בשעת חקירתו של שפיגל, וכי יחקור
אותו בעצמו, או באמצעות פרקליט, קיבל
רפאל את הרעיון. אבל מיד לאחר מכן
ניסה להתחמק מן העימות פנים־אל־פנים
עם שפיגל .״אינני רוצה לראות את הזייפן
הזה,״ הודיע טלפונית לשופט. השופט לחץ
על רפאל, שכן רצה להשיג את האפקט
הגדול של אותו ״רגע של אמת״ ,בו עומד
הנאשם מול מאשימו. רפאל נכנע, אך
ברגע האחרון לפני התחלת החקירה
שוב ביקש להתחמק .״אחרי שנתברר לי
מה עומק המידרון לתוכו הידרדר שפיגל,״
הצהיר מן הכתב ,״אינני יכול עוד ליחס
כל ערך או חשיבות כלשהי לעדותו.״
לבסוף התקיימה בכל זאת הפגישה. אך
שפיגל שתק, ורפאל לא הציג אף שאלה.
כאשר פתח שפיגל, מאוחר יותר, את פיו,
הסתבר כי היד, זה מתוך הסכם: רפאל
הבטיח שלא יהיה נוכח בעת חקירתו, ולא
יציג לו אף שאלה אחת.
״ דיווחתי שפיגל פתח את פיו מרצונו
החופשי, כנראה אחרי שהתאכזב לגמרי
מהבטחות צמרת מפלגתו ואחרי שבית-
המשפט העליון לא הפחית את העונש החמור
שהוטל עליו. הוא שלח מכתב לשופט
גולן, הודיע כי החליט להפר את שתיקתו.
כך מדווח השופט על חקירת שפיגל:
בעדותו זו בפני הכריז שפיגל ואמר;
״אני על התרומה הודעתי.״
שאלתיו: למיז השיב :״לרפאל.״ הוספתי
ושאלתי: האס מר רפאל ידע על כל סכום
השלמונים, שעליהם ניהל את המשא ומתן
עם יראוני, והשיב :״אינני יכול להגיד
בדיוק אם הוא ידע על כל הסכום. כל פעם
היו תנודות, אבל הוא ידע.״
חזרתי והצגתי בפני שפיגל אותה שאלה:
״האס דיווחת?״ שנשאל עליה עוד במשטרה
לפני משפטו, והתשובה הפעס היתה קצרה
וברורה :״דיווחתי. אדם צריך להיות אידיוט
שיחשוב אחרת.״
למה נועד השוחד, שהסתכם ב־ 200 אלף
לירות? על כך מעיד מיסמך שנמצא בתיקים
של שפיגל. זהו מכתב ששלח יראוני לשפי-
גל ושהכיל רשימת יועצים, עליהם המליצה
החברה שלו בפני משרד הבריאות להעסיקם
בהקמת בניין בית־החולים בתל־גיבורים.
בשולי מכתב זה כתוב 50 :אחוז 15 .חדר
הסקה, אולם, מיזוג אוויר.
פיענוח כתב־הטתר: הוסכם בין שפיגל
לבין רפאל, כי כספי השוחד יחולקו באופן
שווה בין מוסד הרב קוק, בראשו עומד
יצחק רפאל, לבין בנין ישיבה על שם הרב
מימון המנוח, חותנו של יצחק רפאל. חלק
השוחד שנועד למוסד הרב קוק הוקצה להתקנת
הסקה ב־ 15 חדרים, ומיזוג־אוויר
באולם הגדול של המוסד.
הדברים נרשמו בידי שפיגל, בחדרו של
רפאל במשרד הבריאות, ובנוכחותו .״דיברנו
על כך, אלא מהז״ התרעם שפיגל לפני
השופט ,״הייתי טיפש. צריך הייתי להגיש
לו שהוא ירשום.״
עתה ברור, כי לא חשוב איזה יד רשמה.

ב חי רו ת
ר ע 1או ד, עוד חוד ש
עסקני־המפלגות התבוננו בלוח — ונחרדו.
נותר עוד חודש עד לבחירות — ואף
לאחת מן המפלגות הישנות אין עוד מה
להגיד.
הכל כבר נאמר — וככל שעסקני־המפלגות
חוזרים על כך, כך הם משניאים את עצמם
על הציבור עוד יותר.
נידמה כי ברגע זה מנהלת כל מפלגה
תעמולה נגד עצמה.
עשר שאלות לכל אחד. הדבר התחיל
במודעות־הענק בעתונים. בוזבזו מאות־אלפי
לירות, עברו שבועות — עד שהעסקנים
נוכחו לדעת כי המודעות מתנקמות בבעליהן.
לא זה בלבד שהביזבוז הרגיז את הבוחר,
שידע כי בצורה זו או אחרת בא הכסף מכיסו
— אלא שגודל המודעה עמד בניגוד
משווע לתוכנה. ככל שהמודעה היתר, גדולה
יותר, כן בלט יותר שאין בה תוכן.
תחת הסברת עמדת המפלגות בעניינים החשובים,
באו התקפות הדדיות אוויליות ביותר,
בנוסח ״עשר שאלות לשמעון פרס!״
״חמש שאלות למערך!״ ״אנחנו שואלים את
העולם הזה 1465

גח״ל!״* לבסוף הבחין גם האזרח התמים
ביותר כי המפלגות המציגות שאלות לזולתן
— אין להן מה להגיד בעצמן.
תעמולה אנטי־עצמית. הזעזוע של תוצאות
הבחירות בהסתדרות בלם זמנית בולמוס
זה. אולם לא נמצא מכשיר אחר ל-
תעמולת־הב חירות.
עתה מתבטאת התעמולה האנטי־עצמית של
המפלגות בעיקר בקול־ישראל .״יומן־הבחי־רות״
של הרדיו. המטיל חרם כמעט־טוטאלי
על הכוחות שמחוץ למישטר, משיג בכך
מטרה הפוכה: הוא מפגין את שותפות כל
המפלגות הישנות במישטר הקיים.
לא עברו ימים רבים, והמאזין שם לב לעובדה
כי כל המפלגות הבאות לידי ביטוי
מלא ביומן אומרות בדיוק את אותו הדבר
בכל הבעיות — וכי למעשה אין ויכוח
של ממש בין המפלגות הישנות, ממפ״ם
ומק״י ועד חרות ורפ״י. גרוע מזה: התוכן
הממשי של הדברים הוא כה רדוד, והמליצות
הדמאגוגיות כה חסרות־שחר, עד כי
כל מהדורה של היומן מהווה מלומד,
נוספת למפלגות.
רשימת השטויות. השבוע שררה המבוכה
במרכזי התעמולה של כל המפלגות.
• מפא״י לא ידעה עוד מה לעשות. היא
הפסיקה את הופעת בטאוני־ד,איוולת המשמיצים
שלה, שהתנקמו בה. היא לא ידעה אם
להתקיף את גח״ל או רפ״י. לשיא־הכסילות

תצפית

• המעיד ינסה להציג את עצמו בשבועות הקרובים, כלוחם
ככפייה הדתית. אחרי שפרשת השוחד, והצהרות רפאל נגד בתי־

המשפט הבאישו את ריחה של המפד״ל בקרב הציבור הרחב, הגיע מטה־הבחירות
של המערך למסקנה כי יש לנער את חוצנה של מפא״י מן השותפה הדתית. המסבירים
ינסו להעמיד פנים כאילו הכניעה המתמדת של ספא״י ואחדות־העבודה
לסחטנות הדתית באה מתוך חולשה, ולא מתוך נכונות לרכוש שותף זול על
חשבון האזרח. יש לצפות לשורה של התקפות מטעם המערך על הדתיים, אולם
מאחורי הקלעים יבהירו אשכול ועמיתיו לדתיים כי אין התקפות אלה צריכות
להפריע להסכם מחודש אחרי הבחירות.

+על רקע פרשת רפאל יפרצו חילדקי־דעות קשים בתוך

המפד״ל. בעוד ששרי המפלגה ינסו להתחמק מן האחריות לדברים שהושמעו
על־ידי רפאל בקשר למערכת המשפט במדינה, יתבעו רבני המפלגה, וכן
רבים מפעיליה, הזדהות מוחלטת עם עמדת רפאל, והודעה מפורשת של
מרכז המפלגה כי רק חוק התורה צריך להיות חוק המדינה, ועד שדבר זה
יוגשם אין להכריח יהודים דתיים להזדקק לבתי־המשפט החילוניים.

* ישראל תנסה למצוא פתרון לבעיית ״אל־פתח״ כאמצ
עים
מדיניים בלבד. לאחר שהתגובות הישראליות לא הביאו להפסקת
ההתנקשויות של אל־פתח, תעלה ישראל על דרך חדשה ותנסה להפסיק את
הפעולות על־ידי לחץ מדיני על ארצות ערב.

• תוצאות הבחירות בגרמניה המערבית יקלו עד שליחותו

דחליל חרש
הגיעה במודעת־ענק שנשאה את המילים ״זזל״
חלילה״ .רוב הקוראים האמין שזו מודעה
של גח״ל, ואחדים אף התרגזו על גח״ל בשל
הביזבוז.
• מן הקטר של רפ״י יצא הקיטור.
השבוע הוכח סופית שהיתר, זאת טיפשות
מצד רפ״י להופיע בבחירות בהסתדרות. כי
תוצאות הבחירות שם קבעו מראש שרפ״י
תהיה מפלגה קטנה בכנסת הבאה — דבר
שהוציא את הרוח ממפרשי בן־גוריון, דיין
ופרם. הם יכלו לעשות רושם רק כל עוד
היתד, מפלגתם בעלת סדר־גודל בלתי־מוגדר.
• גח״ל לא היתד, במצב טוב יותר.
סיסמתה העיקרית — היומרה להיות אלטרנטיבה
לשלטון — התנפצה בבחירות בהסתדרות.
לא היה צורך להיות מומחה כדי
להבין כי גח״ל אמנם עשוייה לעלות קצת
או לרדת קצת — אך שאין לה שום סיכוי
ב־ 1965 לשנות את גודל סיעתה בכנסת שינוי
מהותי. היא תוסיף להיות ״אופוזיציה של
הוד־מלכותו״ ,אדיבה ומילולית•
• הדתיים יכלו להיות במצב מאושר
יותר. אך פליטת־פה אווילית של יצחק רפאל
(המשך בעמוד )14
* השבוע, בשעה שפרחחי־חרות ניסו לפוצץ
אסיפה של רשימת העולם הזה, הס
חילקו כרוז ״עשר שאלות לאורי אבנרי״,
בנוסח ״מתי הפסקת להכות את אשתך?״

של שגריר ישראל ככון. המרוויח העיקרי בבחירות אלה הוא שר
ההגנה לשעבר פראנץ יוזף שטראוס, העומד להיות שוב בעל השפעה ניכרת
בממשלת גרמניה, גם מבלי שיהיה חבר בה. אחד מתנאיו של שטראום להקמת
הקואליציה יהיה סילוקו של שר־החוץ הנוכחי גרהארד שרודר, שהצטיין בקו
האנטי־ישראלי והפרו־ערבי שלו. ואילו שטראוס קיים בעבר יחסים ידידותיים
עס השגריר אשר בן־נתן.

+התפתחות בינלאומית אחרת, העשוייה להיות בעלת
השפעה על מעמדה של ישראל: יתכן, כי ועידת המדינות הניטראליות

באלג׳יר, אשר נדחתה עקב הדחתו של אחמד בן־בלה, תידחה שנית. למרות
שהגוש הערבי הספיק מאז להגיע לידי הסדר פנימי מינימאלי, חלו קרעים
ובעיקר בגוש האסיאתי— וקיים חשש, שאם תכונס
רציניים בגושים האחרים
הוועידה יקרה בה פיצוץ חמור.

9אין זה מן הנמנע כי רבה של מוסקבה, הרב יהודה־לייב
לוין, יורשה לבקר בכמה מארצות אירופה המערבית, כדי
להפגש עם הרבנים המקומיים ולהסביר להם את מבנה
הרבנות והחיים הדתיים ככירה הסובייטית.
$מייד לאחר הבחירות לכנסת יתמנה ח״ב יצחק קורן
במיכיר כללי של מפא׳׳י, כמקומו של ראובן ברקת, שיכהן
כנציג מפא״י בוועדת החוץ של הכנסת. כהונת ברקת תתאפשר אחרי שיתפנה
מקומו של יונה כסה, ממן־היסוד.

* לא תנתן נציגות לגח״ל במוסדות המבצעים של ההסתר*
רות, כמו הוועד הפועל והוועדה המרכזת. הוועדות יורכבו רק_מ־אנשי
המערך, מפ״ס ורפ״י ואילו נבחרי גח״ל והקומוניסטים לא יוכללו בהם.

כתבה שניה בסיווה: רפאל תבע לשחור
את הדתיים מן החובה לחזועק לערכאות עברם -בית־תמשבס של המזינה
י עכו״?מ עקום?

^ נד!יג המפד״ל יצחק רפאל הוא חוצפה המהלכת על שתיים. אך הופסק משפטו
— /עקב סירוב חברו׳ העבריין השפוט יהודה שפיגל, להעיד נגדו — והוא יצא להשמיץ
את מערכת־המשפט במדינה. הוא העליל עלילה נוראה על שופט בית־המשפט המחוזי משה
גולן. וכל זה בחגיגה שערכה לו שמנת המפלגה הדתית־הלאומית על שריה, דייניה,
משגיחיה ופעיליה.
אפשר היד. לומר: התקפה זו נובעת מן המרירות האישית שלו, משאיפת־הנקם של עסקן
רם־מעלה ששמו נגרר בבוץ. אבל יצחק רפאל לא הסתפק בהשמצות ובהתקפות אלה.
הוא גם השמיע תביעה, בשם כלל הציבור הדתי, אי לפחית הנהגחו הפוליטית. הוא דרש,
כי להבא יהיו האזרחים הדתיים משוחררים מן הכפיפות לבתי־המשפט החילוניים של
המדינה; שלגביהם תהיה קיימת רק מערכת בתי־הדין הדתיים.
הדרישה נשמעה כפליטת־פה בלתי־זהירה, ועל כן לא הציג חבר־הכנסת רפאל באותה
הזדמנות הצעה מפורטת, כיצד ישוחררו האזרחים הדתיים מן הכפיפות לערכאות החילוניים.
הוא לא ציץ אם שיחרור זה יהיה רק לגבי משפטי־שוחד או אם יכלול גם משפטי־רצח
ותביעוח־ממון. ומה יקרה, אם איש דתי יתבע אזרח חילוני למשפט: האם גם החילוני
יוזמן באמצעות משטרודישראל, להופיע בפני הדיינים? ואם ייתפסו שני פושעים — האחד

שוב כל מילד״ כפי שהדפיס אותה בידיעה המקורית, בהצהירו כי הוא רשם באותה מסיבה
את הצהרת־רפאל כלשונה.
לאור הדעות ברוח זו, שפורסמו בבטאוני־המפד״ל קודם־לכן, ולאור דבריו של רפאל עצמו
באוזני מקורביו לפני הפסקת המשפט נגדו, קל יותר להאמין לסופר הארץ מאשר להכחשתו
של רפאל. וזאת לאור עובדה נוספת, שלא פורסמה עד כה ברבים: בצוואתו של הרב מימון,
שנכתבה מיספר שנים לפני פטירתו, הוא ציווה על צאצאיו שלא יזדקקו לבית־משפט חילוני
של המדינה, מכיוון שיש להם דין של דיני עכו״ם, והבסיס שלהם הוא החוק הרומאי
והבריטי.
את הצוזאה הזאת כתב הרב מימון בהיותו שר בממשלת־ישראל, כנציג המפלגה הדתית־הלאומית
בקואליציה. תוכנה ידוע היטב ליצחק רפאל, שכן הוא נשוי לבתו של הרב
מימון המנוח.
על כן טבעי שרפאל יכריז :״אין כפייה גרועה מזו שכופים על ציבור המאמינים חוק
ומשפט הזרים לרוחו.״
טבעי לא־פחות להאמין כי הוא התכוזן לכך בכל הרצינות, כאשר הכריז כי במרכז
המערכה של המפד״ל לקראת הכנסת השישית תעמוד הדרישה למנוע כפיית ההזדקקות
לבתי־משפט חילוניים ״למי שמבחינה מצפונית
אינו רוצה בכך.״

ך* נפיץ של 17 שנית קיום המדינה
( 1הוכיח, שאת אשר מעמידה המפלגה
הדתית־הלאומית במרכז מערכתה בכנסת —
היא מצליחה להשיג במוקדם או במאוחר.
השיטה הבדוקה, שהוכיחה את יעילותה:
היא מציעה את עצמה למכירה למי שמחז־זיק
ברסן־השלטון. עד כה, היחה זו מפא״י.
המפד״ל הצהירה שהיא תהיה שותפה קואליציונית
נוחה ביותר: לא תעמיד דרישות
בענייני מדיניות־חי־ץ, לא תציג קו משלה
יענייני־בטחון, לא תתנגד לחקיקה פיס־קאלית
או כלכלית. בקיצור: תסכים לכל
דבר שמפא״י תרצה בו. ועבור כל זה דרשה
דבר פעוט: חוק אחד או שניים בענייני־דת.
היא
ניפנפה בסחורתה, עד שלבסוף נכנעה
מפא׳׳י לפיתוי ושילמה אול המחיר
הדרוש. כך הפך חלום המפד״ל בקואליציה
אחת לחלק מן ״הסטטוס קוו בענייני־דת״
של הקואליציה הבאה.
כך נהגו לגבי חוקים רבים בעבר, וכך
ינהגו — אם לא יוקם מחסום בכנסת
השישית נגד השותפות הבלתי־קדושה —
גם לגבי חוק לשיחרור דתיים מן הכפיפות
לערכאות עכו״ם תשכ״ו (.)1960

הדו מאות אינן חסרות.

דתי והשני חילוני — האם ייערכו שני משפטים מקבילים, אחד חילוני ואחד דתי?
המהומה הציבורית אשר קמה בעיקבות הנאום של רפאל התייחסה בעיקר להלקו הראשון:
להתקפה על השופט גולן ועל מערכת־השיפוט בכללה. השופט גולן נמנע מלהגיב,
וציפה לשווא לתגובה מצד האיש אשר מינה אותו לשמש כודעדת־חקירה בפרשת־השוחד
במשרד־הבריאות. איש זה הוא ראש־הממשלה לוי אשכול. אבל אשכול שתק
שתיקה זו חייבת לעורר דאגה. לא רק בשל משמעותה לגבי העבר של יצחק רפאל, וחלקו
בפרשת־השוחד הגדולה. שתיקה זו מעוררת דאגה גדולה הרבה יותר לגבי העתיד. וליתר
דיוק: לגבי דרישתו של יצחק רפאל לשיחרור הדתיים ממערכת־המשפט של המדינה.

190א כמיקרה השמיע רפאל את פליטת־הפה במיפגן־האהדה בירושלים, כי מזה שנים
/מתגלגלת מחשבה זו במוחם של מנהיגי־המפד״ל. היא אף הגיעה לידי ביטוי בכמה
מכתביהם. כתב הרב ישראלי, בבטאון פנימי של המפד״ל בשם גווילין :״בתי־המשפט של
המדינה דומים לשפחה הרוצה לרשת את גבירתה יש לנו הרושם שאותם רוחות (אנטי־דתיים)
השולטים ברחוב משתלטים גם בכל מערבות־השיפוט.״
ובאותו גיליון, מפי הוגה אחר של המפלגה :״כפיפותם של היהודים הדתיים לבתי־המשפט
החילוניים, ובוודאי כפי שבתי־משפט אלה מורכבים כיום, היא כפייה חילונית גסה, שבוודאי
אינה הולמת את חופש־המצפון שאותו מבטיחה מגילת־העצמאות בתי־המשפט
הם ערכאות עכו״ם.״
אחרי מיפגן־האהדה נאלצו כמה מראשי־המפד״ל לפרסם הודעה, בה ניערו את חוצנם
מתוכן דבריו של רפאל. הם עשו זאת רק בלחץ דעת־הקהל הנדהמת, אבל הם לא נקטו
שום צעד כדי להוכיח שהם גם מסיקים מסקנות מעשיות בפרשה. רפאל עצמו השמיע אף
הוא הכחשה מגומגמת לנוסח דבריו, כפי שפורסם בהארץ. אך סופר־העתון חזר והדגיש

חד ההישגים החשובים של המדינה
היה ביטול הירושה שקיבלה מן ״היישוב״
,של פיצול רשת־החינוך לזרמים
כיתתיים. כך בוטלו הזרם הכללי, והזרם
ההסתדרותי. רק זרם אחד הושאר: הזרם
הדתי, על פלגיו השי נים. אך במקום שהבדלנות
תצומצם עם השנים׳ היא הלכה והתחזקה.
ב׳שביל כל הצבעה, בשביל כל
תמיכה קואליציונית, שילמה הממשלה תוספת־כוח לפלגים הדתיים.
הדוגמא הקלאסית היא זו של החינוך העצמאי של אגודת־ישראל. זהו חינוך פלגני
מובהק, בו שלטת מפלגה קנאית, אשר רבים מבין ראשיה הצטיינו בהתנגדותם לעצם מהוו
המדינה. מפלגה זו ישבה רוב שנות קיום המדינה באופוזיציה, אבל הדבר לא מנע בעדה
להצביע תמיד לצד הקואליציה המפא״יית, בשאלות גורליות. בעד הצבעתה נגד ביטול
המימשל הצבאי קיבלה המפלגה רשיון לבנק. אבל אתנן חסר־בושה זה לא היה התשלום
החשוב ביותר שאגודת־ישראל סחטה בשביל תמיכתה העיקבית במפא״י. התשלום החשוב
ביותר ניתן לה בשמח־החינוך: היא מקבלת מתקציב־המדינה ס/״ 50 מהוצאות החינוך העצמאי
שלה — מבלי שתהיה למדינה כל שליטה על החינוך המוקנה בכסף זה לתלמידים.
פלג החינוך הממלכתי־דתי אינו שונה — הוא רק גדול יותר. לכאורה מנהל את הזרם
הזה משרד־החינוך־והתרבות של הממשלה. אך בעלי־הבית האמיתיים של החינוך הממלכתי
דתי אינם שר־החינוך או מנכ״ל משרדו.
קובע חוק חינוך ממלכתי תשי״ג 1953״תוקם מועצה לחינוך ממלכתי־דתי. חברי־המועצה
יתמנו על־ידי השר. שני חבריהם יהיו באי־כוחו של השר׳ שישה חברים יתמנו מתוך
רשימה של 12 מועמדים שתוצע על־ידי שר־הדתות, שלושה חברים מתוך רשימה שתוצע
על־ידי ארגוני־המורים המייצגים את המורים הדתיים, ושלושה חברים יתמנו מבין החברים
הדתיים של ועד־החינוך.״
תירגומו המעשי של סעיף זה: לשר־החינוך אין, למעשה, מה לומר בענייני החינוך
הממלכתי־דתי. הקובע היחיד הוא המרכז לענ״ני־חינוך, שהוא מחלקה במרכז המפד״ל
ושוכן בבית־מאיר בירושלים, הוא בית מרכז המפלגה. העסקנים המפלגתיים, היושבים
במחלקה זו, אינם מומחים גדולים בפדאגוגיה ובמקצועות הריאליים. אבל הם מומחים
בתורת־המפלגה, והם יודעים כיצד להבטיח את תירגומה לשפת־המעשד, של הפיסקה בחוק
האומרת :״תוכנית השלמה למוסד חינוך ממלכתי־דתי — תוכנית שתכזזן לאורח־חיים דתי,
לרבות נוהג והווי דתי בין כותלי המוסד.״
במציאות, תורגמה פיסקה זו להשתלטות מוחלטת של המפד״ל על בתי־הספר. זאת למד

יצחק רכאל בעת ]אומו במסיבת ההלל, נו אירעה פליטת־הפה שהרעישה את המדינה
על בשרו שמעון קירשנבוים, מורה באחד מבתי־הספר 6ר,ממלכתיים־דתיים.

** 6מעון קירשנבוים הוא בעל 15 שנות ותק בהוראה, כמעט כולן בזרם הממלכתי־
\6/דתי. בין השאר היה מנהל בתי־הספר הממלבתיים־דתיים במושבים אשתאול וצלפון.
בשנת 1962 מונה למורה בבית־הספר הממלכחי־דתי המאירי בירושלים .־
אולם מלבד השקפתו הדתית, והכשרתו הפדאגוגית, יש לקירשנבוים גם דעות פוליטיות.
דעות אלה וחפו אותו להציג את מועמדותו לוועידה ה־ 21 של הסתדרות המורים, שנערכה
ביוני , 1962 כנציג תנועת־החרות. מאז החלו צרותיו. סגן־המנהל של בית־הספר המאירי,
יוסף וינוגרד, שהוא אחד מראשי אירגון המורים הדתיים, הציע לו להסיר את מועמדותו.
קירשנבוים סירב .״החינוך הדתי יידע להסיק מסקנות!״ הבטייח לו סגן־המנהל.
קירשנבוים הוסיף חטא מפלגתי על פשע, כאשר הירשה לעצמו לקרוא, בחור־המורים
של בית־הספר, את העתון חרות. המפקח על בית־הספר המאירי, אברהם זלקין, תפס אותו
פעם בקלקלתו .״כיצד אינך מתבייש לקרוא את חרות, בהיותך מורה בבית־ספר ממלכתי־דתי?״
שאל המפקח, מטעמים פדאנוגיים ברורים. קירשנבוים הוכיח בעליל את אי־ההאמתו
לאותה רוח פדאגוגית, בהשיבו כי זכותו לקרוא בעתון שהוא חפץ, ואין זה מעניינו של
המפקח להתערב. מאותו רגע חדלו השניים להחליף מילה אחת. אבל בסוף שנת 1962
קיבל המורה התראה מהמנהל הכללי של משרד־ו•,חינוך י, בקשר לטיב עבודתו. וזאת, אחרי
שבמשך 12 שנה לא היו טענות נגד עבודתו.
סוף הסיפור לא יכול היה להיות מוטל בספק: בסוף שנת־הלימודים האחרונה קיבל
קירשנבוים — אחרי בירורים וטענות — הודעה ממשרד־החינוך כי הוא מפוטר, הוא מיהר
לפנות לבית־הדין הגבוה לצדק, והצליח להשיג צו־על־תנאי נגד משרד־החינוך. טענתו:
דרישת האגף הדתי במשרד־החינוך־והתרבות לפטרו יסודה במניעים פסולים, ובנימוקים
שאינם קשורים בכושרו כמורה, אלא בשיקולים מפלגתיים בלבד.
אך עסקני־החינוך של המפד״ל לא התרגשו, שכן בחוק־המדינה כתוב, שחור על גבי לבו
(סעיף 18 של חוק חינוך ממלכתי תשי״ג) :״המועצה רשאית לפסול, מטעמים דתיים בלבד,
מינויו או המשכת שירותו של מנהל או מפקח או מורה במוסד חינוך ממלכתי דתי.״
סעיף זה פוגע בעיקרון של זכות־העבודה ללא תלות בהשקפה פוליטית או השקפת עולם,
סותר את ההבטחה לחופש־המצפון הכלולה במגילת־העצמאות, מנוגד לתקשי״ר עובדי;
המדינה המתנה בחירת עובדים על־פי שיקולים מקצועיים בלבד. מכיוון שרובם המי־ייי של
חברי אותה מועצה לחינוך ממלכתי־דתי נתון להשפעת המפי״ל׳ קק לי לד ש י *
שפסול מטעמי המפד״ל פסול, בעצם, מטעמים דתיים, ולכן מותר לפטרו ל ת נתן דר
רגל למפלגה אחרת בתוך החממה הענקית, בה מגדלת דימפלגי׳ הדתית־לאי מ י״ א ״ ביי׳י:
המחר, ועורכת להם שטיפת־מוח מפלגתית במשך שמונה שנים רצופות, על חשבון משלם
המיסים.

כסף — כן! פיקוח _ לא:

כל חוק חיגוך נזמלכתי״דתי אינו סוף־פסוק בכיבוש החינוך. המפד״ל סחטה
במרוצת־השנים הישגים עצומים שאינם כתובים בשום חוק. בראש וראשונה בשטח
הישיבות. האזרח החילוני סבור כי בחורי־ישיבה זכאים רק לשיחרור משירות צבאי.
זו טעות. הם זכאים באותו זמן גם לנתח שמן מכספי־הממשלה.
התפאר לפני שבועיים שר־הדתות זרח ורהפטיג :״עד קום המדינה לא היה הציבור גורם
בהחזקת ישיבות, ולא תרם כלום להקמתן. הכל בא מחו״ל. הרב מאיר ברלין ז״ל, כשהקים
את מפעל התורה, הלך לרשויות מקומיות לבקש את השתתפותן — נסיון של הצליח.
עם קום מדינת־ישראל, התקציב של המדינה נעשה יותר ויותר גורם להחזקת הישיבות.
אבל עדיין נמצאים בראשית הדרך.״
משרד־הדתות הקציב, בשנה החולפת׳ 1.5מיליון ל״י לישיבות. לפני שלוש שנים היתד,
ההקצבה חצי־מיליון לירות, ושאיפת שר־הדתות היא להמשיך ולהגדיל את הסכום. מדרבנת
אותו העובדה, כי לפני שהוא נתמנה שר־הדתות לא גדל תקציב המשרד לישיבות — ״וחסר
לנו הגידול של שלוש שנים.״
מלבו ורהפטיג מזרימים גם שר־הסעד ושר־הפנים כסף לישיבות — למעלה ממיליון לירות
בשנה החולפת. אבל אין דבר שעסקני הכפייה הדתית שונאים יותר מן הסטטוס קוו. הם
דרשו יותר ויותר. סיפר ורהפטיג :״נפגשתי עם שר־האוצר והוא אמר — ,טוב. בתקציב
הבא ננסה לעשות שינוי ראדיקאלי.׳ הדרישה שלי היא שהמדינה תיכנס להחזקת הישיבות
בצורה מוחשית, ממשית, ולא רק כתומכת. אני חושב שאנחנו צריכים להניע בשלב
ראשון לכך, שהמדינה תחזיק בישיבות לפחות בשליש של התקציב.״
התקציב בשנה האחרונה היה 25 מיליון לירות.
המשיך השר ,־בצניעו ת האופיינית למלחמת העסקנים הדתיים ד ״הדרישה שלנו צריכה
בעצם להרחיק־לכת. שבכלל המדינה תחזיק אותן כולן.״

במושגים הקואליציוניים המקובלים, אפשר להניח בוודאות׳ שאם תהיה המפד״ל שותפת
עם מפא״י בממשלה הבאה, יקצה שר־האוצר פינחס ספיר 8.3מיליון דירות להחזקת
הישיבות. בעוד משבר או שניים יגיע הסכום ל־ 25 מיליון ל״י, ויתקבל העיקרון שהמדינה
צריכה לכסות את כל תקציב־הישיבות. אם יגדל פעם ל־ 60 או 100 מיליון ל״י לשנה, גם
אז תכסה אותו הממשלה. וזאת, שעה שאזרח הרוצה לשלוח את בנו לבית־ספר תיכון
חייב להזיע דם, או לוותר על חינוכו, גם אם הבן הוא גאון.
אבל לא זאת השערוריה הגדולה ביותר. זו טמונה בתשובתו של ורהפטיג לשאלה הבאה:
״האם התמיכה הזאת ניתנת ללא כל תנאים? ישנן ישיבות שהממשלה תומכת בהן, והן
אינן תומכות במדינה. יש ישיבות כאלה שאף מסתייגות מהמדינה. האם לא היה רצוי
שמשרד־הדתות יתנה את התמיכה הזאת במידה מסויימת בכך שבחורי־ישיבה יתגייסו
לאיזה שירות לאומי כלשהו, כגון מורים ומדריכים בישובי־הספר ועיירות־הפיתוח?״
אין זו שאלה פרובוקאטיבית של אזרח חילוני. היא הוצגה לשר על־ידי חבר רשום
של המפד״ל, איש מערכת הצופה משה גלידאי. וכך השיב שר־הדתות של ממשלת־ישראל:
״הממשלה תומכת בישיבות ללא כל תנאים. משרד־הדתות אינו מתערב בתוכנית־הלימודים
ולא בסידרי־הלימודים. הוא רק מפקח על כך, שהתמיכות יהיו נכונות בקשר
למספרם של בני־הישיבות, בקשר לסדרים ההיגייניים וכדומה. מדוע? מפני שישיבה, בדרך
כלל, אינה סובלת התערבות מן החוץ.״
כסף של משלם־המיסים — כן. התערבות ופיקוח — חלילה!
אפילו חבר מערכת היומון של המפד״ל לא השלים עם התשובה של ורהפטיג. הוא המשיך
להקשות :״אינני מתכוון שהממלה, משרד־הדתות, יתערבו בתוכנית־החינוך. אבל שהישיבות
יתנו איזה שהוא שירות למדינה?״
השיב השר :״לא. השיטה של משרד־הדתות היא לא להתערב בכך. אנחנו לא שואלים
אם הם לומדים עברית או אידיש, אם הולכים לצבא או לא הולכים לצבא.״
כלומר, משלם־המיסים החילוני משלם מכיסו כדי לאפשר לבחורי־ישיבה מסויימים לא
רק ללמוד על חשבונו, אלא גם לפרנסם בשנות השתמטותם מן הצבא.
מה עושים כל בוגרי־הישיבות האלה? ״אני חושב שעצם העניין של המדינה, כלומר
הסדר הבעיות של הדת וסיפוק צרכים דתיים על־ידי המדינה, בתי־דין, מישרות רבניות,
כל זה פתח אופקים ׳ומפעלים תרבותיים רבים לבוגרי־ישיבות. יש לנו מחסור בכוחות
תורניים
מחסור, כי הסטטוס קוו הכוזב אינו סטטוס קזז. הוא בסים להרחבה מתמדת של תחולת
הכפייה הדתית על חיי המדינה. בסים להגדלה מתמדת של צבא־המשגיחים, המגיע כיום
ליותר מ־ .3000 בסים לניפוח תקציבי השירותים הדתיים, על חשבון האזרח, כדי לקלוט
מיספר רב יותר של עסקני המפלגות הדתיות. מיספר לדוגמא: בקום המדינה, עת חתם
דויד בן־גוריון על המיסמך הראשון שהיווה בסיס לסטטוס קוו הדתי, היו במדינה 13
מועצות דתיות. כיום מגיע מספרן ל־ .185 בשנה שעברה שילמו לעובדיהן 5.2מיליון ל״י.
שליש מכסף זה שולם על־ידי הממשלה, ושני שלישים על־ידי הרשויות המקומיות.
כלל ידוע הוא, כי רשות מקומית, המגדילה את תקציב המועצה הדתית שלה, זוכה
ליחס אוהד ממשרד־הפנים המפד״לי. מכיוון שמשרד־הפנים הוא בעל סמכויות מכריעות
בעניינים מוניציפאליים, מגדילות הרשויות המקומיות בהתמדה את תקציבי המועצות
הדתיות.

התקציב גדל, ועימו התיאבון
ץ ימל התיאבון לתקציבים הוא תוצאה ישירה מגידול התיאבון לחוקי־כפייה חדשים.
^ ככל שעסקני־הדת מצליחים להעביר חוקים נוספים, המוסרים לידיהם חלק נוסף מחיי
הפרט ומחרותו, הם ממהרים לתרגם את החוק למונחים של תקציבים ומנגנון. השיטה
הפשוטה: ברגע שהם מצליחים לסחוט ויתור כלשהו, הם מצהירים כי זהו רק שלב
ראשון ומציגים תביעה נוספת, באותו שטח.
למשל: אחד החוקים הראשונים שנתקבלו במדינת־ישראל הוא פקודת מאכל כשר לח״לים
תש״ט 1948 חוק זה בא להגשים את הבטחת הסטטוס קוו המקורי, כי ״יש לאחוז בכל
האמצעים הדרושים למען הבטיח, שבכל מיטבח ממלכתי המכודן ליהודים יהיה מאכל כשר.״
מאז צעדה הכפייה הדתית צעדי־ענק בשטח זה. ברגע זה מונחת הצעת־חוק לשמירת הכשרות,
אשר כבר עברה קריאה ראשונה בכנסת. היא באה אחרי ההישג הדתי, שאסר הקמת מיטבח
לא־כשר באוניה שלום. היא גם נועדה לסתום את הפירצות שהשאיר חוק איסור גידול חזיר
תשב״ב (1962־ ,הכולל בין השאר פיסקה זו :״המפקח יורה על השמדתם של החזירים
באחת הדרכים להלן: שריפה, קבורה באדמה, הטבעה בים, העברתם להזנת חיות ועופות
בגני־חיות ציבוריים.״
לכל חוקי־הכפייה האלה לא היה זכר בסטטוס קוו המקורי. כשם שלא היה זכר לחוק־השבת
שהמפד״ל נשבעה להעביר בכנסת השישית.

במדינה

עשו גרמני עגלה נוט ס סנסציתיים על ח״ה של האליל

(המשך מעמוד ) 11

גילתה בטרם־עת את מזימתם נגד בית־המשפט
(ראה עמודים )12— 13 והכריחה את
הממשלה בעל־כורחה לפרסם את דו״ח גולן.
מים מלוכלכים. כל זה רע למפלגות.
הוא רע שבעתיים, מפני שנותר עוד חודש
— ובחודש זה אין שום מפלגה יכולה עוד
לשנות את הקו שלה באופן קיצוני.
ירידת המפלגות כשלעצמה אינה אפון,
אלא להיפן־ .היא תנאי לחידוש ולשינוי.
אולם יש בכך סכנה חמורה: תשפוכת דברי־האיוולת
היומיומיים עלולה להרגיז ולהגעיל
את הבוחר עד כדי כך, שיתרחק בכלל מן
הקלפי ביום־המיבחן.
זוהי סכנה אמיתית — כי מי שנמנע מלהצביע
מפני שהמפלגות הישנות נמאסו עליו,
הריהו דומה לאם השופכת את ילדה יחד
עם מי־האמבטיה המלוכלכים.

עיניה זהב־חום, וצבע שערותיה בלונד רגיל.
היא טוענת שכל זה לא חשוב, זה רק
עניין היצוני.
היא מתביישת לדבר על חייה. לכן היא
כולה עוטה צעיף של סודיות. היא אומרת:
״הרי אף אחד לא יתאמץ לחפש אחרי
מידותי הגופניות את אורסולה אנדרם האמיתית!״
ובכן,
זה נכון. הסכנה הזאת קיימת אצל
פצצות־מין. אבל אנחנו בכל זאת ננסה לחפש
מה שמסתתר מאחורי ממדיה הגופניים של
אורסולה אנדרם.

חבריחה אל אהום־הנשים

אמת ויצ*ב
מעולם לא אמדו כל כך הרבה עסקני־מפלגות
כל־כן הרבה דיברי־אמת זה על
זה. השבוע:

מנחם בגין על רפ״י:

״רשע

ושינאה שאין להם שיעור.״
$רפ״י על מנחם דגין :״אולי
הוא לא שם לב, אבל הוא מדבר שטויות.״

נח ״ל על

דויד בן־גוריון:

״הזקן שסרח!״

• מנחם כנין על דפ״י:

״חוצפה

שאין לה גבול!״
גח״ל על מרדכי נמיר :״הוא
נמאס על הרוב המכריע של תושבי תל־אביב!״

עסקן
גח״ל, חיים לכנון, על
רפ״י כירושלים :״טדי בוים!״
שד המסחר והתעשיה, חיים
צדוק, על גח״ל :״ספסרים והרפתקנים.״
@ שמעון פרם על המערך:
״חוסר כישרון מדאיג לראות את הנולד,
וחוסר אומץ־לב לשאת באחריות.״
@ המערך על המפד״ל :״סחטנים!״
מפ״ם
על המפר״ל :״מפלגתי
של יצחק רפאל!״

גח״ל

דויד כן־גוריון:

״מרעיל בארות.״

יעקם חזן על המערך:

״תוהו

ובוהו ללא רוח־אלהים.״

• מנחם

כנין על דויד בן

גוריץ :״אצל בן־גוריון הכל תלו־ באות
אחת: היום ה, א ראש רפ״י — לפני קום
המדינה היא היה ראש רס״י — ראש
הסוכנות ה הודית.״
המערך על גח״ל :״חכנ?י חלם.״
המערך על רפ״י :״רוח רפאים.״

מפ״ם על לוי אשכול :״בן-
גוריון במהדורה מתוקנת.״
0מפ״ם על רפ״י :״כנופיר.,״

המאוכזבת

מיליוני גברים משתגעים אחרי אורסולה אנדרם. אולם אורסולה
אינה משתגעת אחרי מיליון גברים, וגם לא אחרי גבר אחד.
היא בכלל אינה אוהבת גברים, מאז ששחקן צרפתי איכזב אותה עוד בימי נעוריה.

ורסודר נולדה ב־ 19 במרס 1936ב־ברן
שבשווייץ. אביה, רולף אנדרם. היה
קונסול גרמני בברן. הוא נשא לאשר, את
אנה קרום, שילדה לו, מלבד את אורסולה,
עוד חמישה ילדים.
לאחר שהרייך השלישי הגדול הפסיד את
המלחמה, אפשר היה לוותר גם על קונסול
גרמני בשווייץ. רולף אנדרס נעלם מאחורי
מסך־הברזל. אמא אנה, לעומת זאת, קיבלה
רשות משלטונות־ברן להישאר במקום, עם
ששת ילדיה. מספרת אורסולה על אותם הזמנים
:״הייתי נערת־כפר, נסעתי על אופניים
וסיפקתי פרחים לאנשים שהזמינו
אותם אל סבי.
אמא אנה מספרת ש״אורסי היתר. הפראית
ביותר מששת ילדי. היא היתר, באה הביתה
רק בשביל לאכול ולישון.״
בגיל 16 הלכה אורסולה לסרסי־קולנוע
שהכניסה לבני 18 היתד, אסורה בהם. בגיל
17 היא חזתה בפעם הראשונה בשחקן דניאל
ז׳לין, בסרט צרפתי. מיד עזבה אותה של

שנה האחרונה לא היתר, שחקנית
4י*י שהצליחה להתפרסם יותר ממנה. היא
לא חדלה מלהעסיק את מיטב עתוני־העולם.
״האשד, היפה ביותר בעולם״ ,אורסולה אנדרם,
הפכה למקור־התעניינות בלתי־פוסק בעולם.
הקהל
הישראלי התעניין בה במיוחד, אולי
מפני שלפני כשנה היא חבשה כובע־טמבל,
ולא סתם באיזשהו מקום, אלא באילת, בעת
הסרטת סרט־הטלביזיה האנגלי היא. ובכלל,
אורסולה נחשבת לתיירת מקובלת בישראל,
בה ביקרה פעמיים. לכן יש עניין כפול־ומכופל
בכתבה סנסאציונית ביותר על אור־סולה,
שהופיעה השבוע באחד השבועונים
המצויירים הגדולים בגרמניה, קוויק.

מעמה הסודיות
1הרן קטעים מן הכתכה :
/כששאלו את אורסולה פרטים על גופה,
או על שני מימצאי־המימכר הנהדרים התלויים
לה על חזה, עיקמה את אפה ולא
ענתה. או משכה בכתפיה, ואמרה :״לא

המערך על הליבראלים העצמאיים
:״הם הוכיחו שהם קיימים
בקושי.״

9מפ״ם על מנחם כנין:

״כתם

וטאגוג!׳

ראש עיריית תל-אביב, מרדכי
נמיר, על רפ״י וג ח׳׳ ל :״רפ״י
רוצה להפוך את חל־אביב לעיר של פנסיונרים,
וגח״ל לעיר של מיליונרים!״

צ ה׳ ל
ע ל צוואר הזו ל ת
סוף־סוף פירסם משה דיין את ספרו על
מלחמתו הפרטית.

הערומות שלה (ברקע) ,כאשר לכדה את אורסולה המאוכזבת (משמאל) לפני 11 שנה.

יומן חיבצע סיני הוא תיאורו של חבר׳ה־

מן בתפקיד של ראש־מטה־כללי. מסופר בו
על רב־אלוף בעל תיאבון, המעריך לא רק
את שייתוף־ר,פעולה הצבאי עם צרפת, אלא
גם את שיתוף־הפעולה הגסטרונומי המושלם(
.בדרך לסיכום עם המטכ״ל הצרפתי,
זוכה דיין בבקבוק ענקי של יין אדום,
גבינה ומטרים של נקניק ולחם צרפתי).
הרמטכ״ל הנ״ל הוא גבר, אחד־משלנו,
(חמשך בעמוד )16

ו: ן | 4 |* 1וךך קשח להאמין, אד
1 | 1 # 1 / 1 1 1 1כן נראתה אורסולה
אנדרס, בתו של קונסול גרמני, בילדותה.

חשוב, ממידות־גופי לא תדעו עלי שום דבר.
הם רק ייתנו לכם מושג על הצורה החיצונית
של גופי — והן .95—56—89״
מידות אלה הן מידותיה של אורסולה
כשיש לה פחות או יותר מצב־רוח טוב, כי
היא עוברת סולם של מצבי־רוח טבעיים,
שבהתאם לו משתנים מידות־חזה. דבר שאתה
יכול להרהר בו הרבה זמן.
הגובה שלה ,167 משקלה 50 קילו. צבע

וותה. הנערה הגרמניה הבלונדית ר,שתמכה
בסערת־רגשות, אשר איננה טבעית לצעירה
שצמחה בברן הקרה. היא נעלמה מהבית.
אמא חיפשה אותה בייאוש, עד שקיבלה
סימן־חיים מפאריס.
אורסולה הצליחה להכיר את ז׳לין. הוא
התלהב ממנה, מצא לה. תפקיד קטנטן, לקח
אותה לרומא ונטשה. זה פשוט נגמר
ביניהם.

מוסו מיוחו שד ושימת ״העולם חזה -
סח חוש קוא אובעה עמודים אלה,
תלוש אותם מהגליון ומסור לידידיו

ף * 3עשעה לפני המועד שנקבע להתחלת האסיפה מטעם רשימת העולם הדה — כוח
1חדש, ביום הששי האחרון׳ ננעלו דלתות קולנוע חן בירושלים. האולם היה מלא עד אפס
מקום, כש־ 200 איש נוספים ממלאים גם את המעברים. בחוץ התקהלו כ־ 500 איש, שלא
יכלו להיכנס, עד שלבסוף הגיעו למקום ארבע ניידות משטרה והשוטרים פיזרו את הקהל
בטרם יפרוץ את הדלתות.
גם בפנים האולם רגשו הרוחות. היה ברור, כי האזהרה אשר הניעה אותו בוקר לראשי
הרשימה — תתאמת, וכי ייעשה נסיון לפוצץ את האסיפה. מוקדי הסכנה: המיספר רב
של צעירים חובשי־כיפות, ושורות מלוכדות של צעירים אשר קראו במקהלה :״בגין
לשלטון!״ בכניסה לאולם אף חולקו כרוזים בלתי־חתומים מטעם חרות, בהם הושמץ
אורי אמרי קשות.
אך סניף ירושלים, שאירגן את האסיפה, לא סמף על נסים. נוכח האזהרות, התארגנו
עשרות מפעילי הרשימה לפלוגת־מישמר. הם נתבקשו מראש שלא לפתוח בתגרות ולא
להשתמש באלימות, אלא להוציא מהאולם כל אדם שיפריע בזדון.
אחרי דברי הפתיחה של יהודה בן־משה, מראשי הסניף הירושלמי, התקיף שלום כהן
בחריפות את יצחק רפאל, זהטיל עליו את האחריות לפרשת תל־גיבורים. הוא דרש שכל
המפלגות תתחייבנה לפני הבחירות שלא להיכנס לשום קואליציה, אם יימסר לרפאל ותפקיד
כלשהו.
צעיר חובש־כיפה, שלא חדל להקים מהומות באולם, מצא את עצמו. מוקף סדרנים,
שהרימוהו ממקום־מושבו והוציאוהו מן האולם. הפעולה נעשתה במהירות שהדהימה את
יתר המפריעים, מבלי שאיש ישתמש בכוח גס. הבחור עצמו ביקש מהסדרנים :״תנו לי
לחזור. אני לא אפריע יותר.״ הם הרשו לו לחזור, והוא קיים את הבטחתו.
מאותו רגע הסתפקו המפריעים בקריאות־ביניים, או בקריאות־מקהלה .״באולם זה לא
יהיה חוק לשון הרע!״ קרא שלום כהן ,״לנו לא יסתום איש את הפה!״
כאשר דיבר אורי אבנרי על בעיות הכפיר, הדתית, הדמוקראטיה והשלום, פחתו ההפרעות,
ולבסוף השתתקו בליל .״הפרדה בין הדת והמדינה דרושה לא רק לציבור החילוני,״ אמר
אבנרי ,״אלא גם לציבור הדתי. רק כך הוא ישתחרר מן העסקנים, הסוחרים בערכי־הדת
והדוחקים לפינה את אנשי המוסר הדתיים האמיתיים, שיכלו לרכוש את לב הציבור
בדוגמתם האישית.״
אבנרי גם גינה בחריפות את חוסר הסובלנות של אנשי חרות .״אם אינכם מסוגלים
לשמוע ביקורת כשאתם באופוזיציה,״ קרא לעבר המפריעים ,״איך תנהגו אם תהיו
אי־פעם בשלטון?״
את עיקר דבריו ייעד לבעיות השלום, עליהן כתב עשרות רבות של מאמרים מפורטים,
במשך 15 שנות עריכתו את העולם הזה. הוא תבע את הקמתו של מיניסטריון לענייני
המרחב, ומטכ״ל־שלום מיוחד. בספרו על פגישותיו עם מנהיגים ערביים מן הארצות
השכנות, טען כי העולם הערבי מצפה כיום ליוזמת שלום מישראל .״הבה נחליט לשלם
לירה אחת לתיכנון מיבצעי שלום, על כל אלף לירות שאנחנו נאלצים להשקיע במטוסים,
טנקים ותותחים!״
כאשר הסתיימה האסיפה׳ והקהל המשיך להתווכח ברחוב, יצאו נציגי רשימת העולם
הזה — כוח חדש בהרגשה כי אסיפה זו לא היתד, רק מיבחן, אלא גם מיפנה במערכת־

נצחון בירושדים

קרוב ל־ 500 איש, שלא מצאו
מקום באולם קולנוע חן, הצטו־פפו
לפני דלתות הזכוכית (ימין) .המשטרה נאלצה להתערב ולפזרם, מחשש שמא יפרצו

הבחירות שלהם. אותם יסודות, שהצליחו לפוצץ אסיפות של מפלגות גדולות וחזקות,
לא הצליחו לעשות זאת לרשימת העולם הזה — כוח חדש.
הרשימה כבשה לה את מקומה ברחוב, והיא הגנה עליו. מעתה תשאר שם, כשרגלה
נראה למרחוק.
ך מחרת האסיפה בירושלים שלח אורי אבנרי מכתב למנחם בגין, בו אמר, בין השאר:
/״צר לי שעלי לפנות אליך במחאה נגד התנהגות חברי תנועתך בירושלים, אשר תיכננו
וביצעו נסיון מאורגן לפוצץ בכוח אסיפה של רשימת העולם הזה — כוח חדש. ורק הודות
להתנגדות הקהל הוכשלה מזימה זו. בקשר לזהות המתפרעים, עלי לציין את העובדות הבאות:
״קיבלנו אזהרה מטעם מודיעים אחדים מבעוד יום. באזהרות אלה צויינו אנשי חרות
בירושלים כמתכנני הפיצוץ. בכניסה לאולם חולקו כרוזים מודפסים, שהכילו השמצות
אישיות פרועות נגדי. אף שכרוז זה לא היה חתום׳ מעידים עליו תוכנו וניסוחו, בצורה
שאינה משאירה כל מקום לספק, כי הוא חובר בידי אנשי־חרות. כמאתיים מפריעים ישבו
בקבוצות מלוכדות באולם. הם פרצו מדי פעם, באמצע הנאומים, בקריאות מאורגנות של,בגין
לשלטון׳ .הם פרצו במחיאות־כפיים היסטריות (לעניין ושלא לעניין) כל אימת שהוזכר
שמך. המפריעים צולמו.
״לא ייתכן כי תנועה תציג את עצמה בצמרת כמגינת הדמוקראטיה, ותרשה לחבריה
לנהוג לפי שיטות טוטאליטאריות במידה ויש ברצונך לחקור פרשה זו, אני מוכן
להעמיד לרשותך את טופס הכרוז, וכן את צילומי המפריעים, שעל פיהם ניתן לזהותם בנקל.״

•*< ימים הקרובים יתרכז המאמץ העיקרי של פעילי רשימת העולם הזה — כוח חדש
*4בהפצה המונית ככל האפשר של האות ש׳ ,היא אות הרשימה לבחירות לכנסת ולבחירות
המקומיות באור־יהודה ובאשקלון. סיסמתם תהיה 2.11.65 יום הדין, שעת השין!״
בחזית ההסברה יקיימו את האסיפות הבאות:
* בבאר־שכע, ביום ה׳ ,7.10ב־ 8,30 בערב, בסניף רשימת העולם הזה — כוח
חדש, רחוב החלוץ ,86 אסיפת פעילים ואוהדים׳ בהשתתפות דויד ארנפלד וטיבי גרוס.
בראשץ־לציון, ביום ו׳ 8.10 ,ב־ 9בערב, בבית חיים שכטר, רחוב הרצל .90
ידברו עודד פילבסקי ומיכאל ריינר.
^ ברמודהשרץ, ביום ו׳ ,8.10 ,ב־ 8.30 בערב, בבית עו״ד צבי גילאון, רחוב
הנוטר (מזרחה מרחוב אוסישקין) .ידברו עו״ד שמואל סגל וחיים הנגבי.
^ בגכע תיי ם, ביום ו׳ ,8.10 ,בשעה 9בערב, חוג בית לתושבי רמת־גן וגבעתיים,
ברחוב כצנלסון ,94 גבעתיים, קומה ד׳ ,כניסה ב׳ .בהקשר זה, לידיעת האוהדים באותו
אזור: נפתח סניף רשימת העולם הזה — כוח חדש באזור רמת־גן־גבעתיים׳ ביאליק ,67ר״ג.
אם הינך בעל מכונית, ורוצה להשתתף בחוויה חברתית ופוליטית חשובה, הנך מוזמן
להצטרף ל״שיירת השלום״ של רשימת העולם הזה — כוח חדש, אשר תערוך מסע־אחווה
אל כפרי המשולש. המועד: החג השני של סוכות, יום ב׳ .18.10 ,פרטים מלאים בגליון הבא.
כל המבקש לקיים חוג־בית כדי לשמוע את דבר הרשימה, מתבקש להתקשר עם טיבי
גרוס או יורם ברנע במטה הבחירות, טלפון 30134 או ,30135 תל־אביב.

את הדלתות. בתמונה המרכזית: הבמה, עם פתיחת האסיפה. יושבים (מימין) טיבי גרוס,
יהונתן לב ואורי דייוזיס מסניף ירושלים, אורי אבנרי ושלום כהן. פותח: יהודה בן־משה.
בתמונה משמאל: מישמר המתנדבים מוציא מפריע חובש־כיפה, מיד לאחר פתיחת האסיפה.

אלה הו מפלגות ישראל, הן שייכות למשפחת הדינוזאורים, והן נולדו
כולן כתקופה הטרום־היסטורית, לפני 75 מיליון שנה -זמן רם לפני קום
המדינה, כאשר איש לא הדם עדיין על המציאות הנוכחית והבעיות
הנוכחיות של ישראל.

המטיל־אימה מתנשא לגובה של שבעה מטרים מעל לפני האדמה. הפה האדיר שלה, הזולל
ללא הפסק ואינו שבע לעולם, מצוייד במיספר עצום של שיניים באורך 15ס״מ, הדומות לחרבות.

הדינוזאורים אינם חיות יפות. יש להם גוף ענקי, ומוח קטנטן. אין הם מסוגלים לחשוב.
הם מסוגלים בקושי להזיז את מישקלם האדיר, ולחלק ביניהם את שלל האדמה. הם דורסים
כל ייצור הנקרה בדרכם.

כל הדינוזאורים חיים ככיצות ובאגמים של מים עומדים. הם מרגישים
כנוח רק כמים עכורים. וכל מקום שהם נמצאים כו, הופך לפיצה מצחינה.
הנה מפלגות ישראל. האם אתה יכול לזהות אותן 1

ה מז דנ כ ת
מפלגה זו נקראת ״אנקילוזאורוס״.
הגב שלה מכוסה בשיכבה עבה של שריון. שום ביקורת ציבורית אינה יכולה לעבור
שריון עבה זה.

מוכן שהטיראנוזאורוס הוא ראש כל קואליציה.
הנואמת מפלגה זו קרוייה ״כרונטוזאורוס״ -לטאת־הרעם.
יתכן שקוראים לה כך מפני שהיא משמיעה רעמים בנאומים דמגוגיים. רק חבל שאין
לרעמים אלה תוכן. כי למפלגה זו יש ליקוי אחד יסודי: אין שום פרופורציה בין גופה

הטור 3ת
שיב לב למפלגה זו. היא השלטת בעולם הדינוזאורים.

שמה ״טידאנוזאדרוס״ -לטאת־העריץ. כי היא העריצה, המטילה את
חיתתה על כל שוכני תכל, שהקימה מישטר של פחד וטיהור.
זוהי מפלגה טורפנית. היא זוללת בשר. המנגנון האדיר שלה מוחץ כל מתנגד. ראשה

הגדול ובין ראשה הקטנטן, הדומה לנפיחות קטנה בקצה הצוואר׳ והמכיל מוח זעיר. מישקל
המוח מגיע בקושי ל־ 100 גראם — כמוחו של כלבלב.

ה מ חוסנ ת

לה הרבה שכל, ואין היא מוכשרת לשום דבר — חוץ מאשר לזלול מכל הבא ליד.

למפלנה זו קוראים ,,טריסיראטופס״ ,מפני שיש להם שלוש קרניים.
הקרן הקיימת, קרן היסוד וקרן המפלגה .־

אלה הן המפלגות. האם תצביע בעד אחת מאלה?
תקופת הדינוזאורים מתקרבת לקיצה. יש מציאות חדשה, תנאים
חדשים, אתגרים חדשים -ואין הדינוזאורים מסוגלים עוד לעמוד
בהם. עוד מעט הם ייעלמו מן האדמה.
חוץ מהקרנות יש גם לה עור עבה, המחוסן בפני כל ביקורת.
הקונסטרוקטיבית מפלגה זו — הקרויה ״סטיגוזאורום״ — מעניינת במיוחד מפני שהיא נושאת על הגיבנת
המכוערת שלה אוסף של לוחות, שאינם משמשים שום מטרה.

יש תקופה חדשה. יש מציאות חדשה. אתגרים חדשים. הם יולידו
כוחות חדשים, צעירים ורעננים, בני-זמננו, המסוגלים להתגבר על
בעיו ת המציאות, המצויידים במוח מפותח יותר.
רק כוח אחד כזה משתתן ג ככחירות לכנסת השישית. תן לו שאנס.
ושימת מיפעלים כלכליים אלה הם כה ככדים, עד שאין מפלגה זו מסוגלת
לעשות שום דפר חוץ מאשר לכלכל ולטלטל אותם.
קשה לדעת באיזה צד נמצא ראשה.

הזו לדת
מפלגה זו — ״אנאתוזאורום״ — מעניינת רק מפני שיש לה למעלה מאלפיים שיניים. אין

העולם חזה ־•
סח תדש

בפעם הראשונה מאז קום המדינה — ולמעשה בפעם הראשונה מזה דור שלם — צפוייה
סכנה למונופול של המפלגות הישנות.
כוח חדש מאיים על מונופול זה. הוא מאיים לשבור את השלטון הבלעדי של המנגנונים
המפלגתיים, המחלקים ביניהם את שלל המדינה.

זוהי ״רשימת העולם הזה -כוח חדש״.
המפלגות הישנות אינן מעזות להתווכח עם רשימה זו בגלוי. הן קשרו ביניהן קשר-
השתקה, לבל ייזכר שם הרשימה ברבים. הבטאון העיקרי של המישטר הישן — ״קול
ישראל״ — משרת את כל המפלגות, אך מחרים למעשה את הכוח החדש.

תחת ויכוח ענייני -באה תעמולת־הלחש. תחת דיון ממשי על
טענותינו והצעותינו לשינוי פני המדינה -באים פרובוקציות, השמצות
וכזבים, הנמסרים מפה לאוזן.
במסע זה בולטת תופעה שהאנגלים קוראים לה ״דגים מלוחים אדומים״ .הכוונה היא
לטכסים של גנבים, המבקשים לסכל את פעולת־העיקוב של כלב־גישוש, על־ידי כך שהם
מעבירים על דרך־בריחתם דג־מלוח מעושן (שצבעו אדמדם) .בהגיע הכלב לקטע זה,
מטשטש ריח הדג את חוש־הריח שלו, והוא מאבד את עקבות הגנב.
המפלגות הישנות חוששות פן יגלה הציבור סוף־סוף את עיקבות האמת. הן חוששות
פן יובילו עיקבות האמת את הציבור למסכנה שיש להעניק לכוח חדש את היכולת

,חס ווצים דההויח כסו...״
• אורי אבנרי ושלום כהן רוצים כסך
הכל להרוויח בסף. כשביל זה יש להם
עתון. עכשיו הם פוחדים בי הממשלה
תסגור להם את העתון כעזרת חוק־לשון־הרע.
הם רוצים להיבחר לכנסת
בדי להמשיך להוציא את העתון ולעשות
בסף.
התשובה: הטולם הזה איננו, ומעולם לא היה,
עסק שנועד לצבור רווחים לבעליו.
בכל חמש־עשרה שנות כהונתם של העורכים הנוכחיים
(שהם גם בעלי־המניות של העתון) ,לא חילק העתון אף
פרוטה אחת כדיבידנדה לבעלי־המניות. העורכים הסתפקו
במשכורות בלבד. משכורות אלה אינן עולות על התעריף
הקבוע מטעם אגודת העתונאים.
לעורכי הטולם הזה אין רכוש פרטי, זולת מניות העתון
ודירות מגוריהם. הם משתמשים ברכב השייך לעתון. גם
אילו היה להם רכוש, לא יכלו ליהנות ממנו, כי מזה 15
שנה לא יצאו אף פעם אחת לחופשה.
הקו הפוליטי של העתון גרם לכך שהממשלה הטילה
עליו חרם כלכלי טוטאלי, המופעל מזה 15 שנה. חרם זה
מקיף את מפעלי הממשלה, ההסתדרות, הסוכנות והמפלגה,
המהווים את הרוב הגדול של נותני המודעות בארץ. החרם
כולל גם את אי־הזמנת העתון לצה״ל, למשטרה, לאל־טל
ולשאר הגופים הכפופים לשרירות מפלגתית. חרם זה עלה
לעתון מיליוני לירות — סכום שהיה כולו הופך רווח בידי
בעליו.

אילו רצו עורבי ״העולם הזה״ להבטיח את
המשך קיום העתון תוך הקרבת עקרונותיו,
יבלו למכרו למפא״י בכל רגע, ולחיות כעושר
בל ימי חייהם. כצורה זו היה גם ״חוק־לשון
הרע״ מתבטל מעצמו.
במדינת ישראל אין איש ״עושה כסף״ בניגוד לרצון
הממשלה. במישטר הקיים ״עושה כסף״ זה שהממשלה רוצה
ביקרו.

המוע!לר א19ו 1זכרוני
• איך יבול להיות סרכן־מלחמה מועמד
ברשימה שאחד מעקרונותיה הוא
הבטחת בטחון המדינה?
• התשובה: אחוז החיילים הקרביים בין מועמדי
רשימת הטולס הזה — כוח חדש עולה על זה שבכל שאר
הרשימות, כולל אותן הדוגלות בבטחוניזם הרפתקני ובשובי-
ניזם צעקני.
בראש הרשימה עומד חייל־קומנדו פצוע־קרב. בין המועמדים
מצויים לא רק חיילים מצטיינים של מלחמת־השיחרור
ושני מפקדים אחראיים בצה״ל, אלא גם מתנדבי הבריגאדה
העיברית וחייל ששירת בבריגאדה הבינלאומית בספרד.
ברשימה זו יש מקום לפאציפיסט, כשם שיש בה מקום
לכל אדם המוכן ללחום למען השלום.

לטאטא את מנגנוני השחיתות והשרירות מן הבמה הציבורית. על כן המציאו שורה
של ״דגים אדומים״ ,שמטרתם לבלבל את הציבור ולהטעות את חושו הבריא. זהו גל
ההשמצות, טענות־השווא והטענות הפרובוקטיביות׳ המכוונות נגד רשימת הטולם הזה —
כוח חדש.
לשיא הגיעו הדברים השבוע כאשר חילקו אנשי חרות בירושלים כרוז באסיפת רשימתנו,
כחלק מנסיונם (שלא הצליח) לפוצץ את האסיפה. כרוז זה, שהתיימר להציג שאלות,
היה מורכב מהשמצות אישיות גסות׳ שקרים מתועבים ו״שאלות״ פרובוקטיביות.

אין אנו חוששים מפני שאלות מסוג זה. אנו מובנים לענות על בל
אחת מהן -במפורט, כגלוי ובבנות. אנו מאמינים בי ״דגים אדומים״
אלה יתנקמו בבעליהם -ובי הסירחון, אותו ניסו להדביק לנו, יידבק
בהם עצמם.
החל בגליון זה ועד הבחירות, נענה בעמודים אלה לטענות העיקריות המישמעות
נגדנו. תוך כדי כך נענה גם על שאלות הנשאלות בכנות, הראויות לתשובה באותה רוח.
אוהדי רשימת הטולס הזה — כוח חדש, המנהלים עשרות ויכוחים ביום, והנתקלים אף
הם ב״דגים אדומים״ אלה, מוזמנים להשתמש בתשובות׳ להרחיבן ולפרטן. כשהם נתקלים
בדג חדש — יודיעו לנו על כך.

התבונות שיש להישמר בפניהן לגבי חבר
כנסת הן שחיתות, קארייריזם וציניות -ולא
אמונה כקדושת־החיים, אפילו אם היא מובאת
כצורה שאינה תואמת את השקפת החברים
האחרים.

בוודאי יביאו את רעיונותיהם אלה בפני
מטכ״ל־השלום. רעיונות אלה יבללו הצעה
מעשית לפתרון יעיל ומוסרי של בעיית הפליטים,
כצורה שתתאים לצרכים הכטחוניים,
הכלכליים והפוליטיים של המדינה.

המאבק למען השלום הוא אחד מעקרונות־היסוד של
הרשימה, וטבעי כי גם סרבני־מלחמה מוצאים בה את
מקומם.

הזעקה על ״החזרת מיליון פליטים״ היא דחליל, שנועד
לעורר פאניקה בלב המוני ישראל ולהטיח את דעתם
מתופעות הרודנות, השחיתות והקנוניות בזירה המפלגתית.

הרשימה, כתור שבזאת, מאמינה שקיום
כטחון־המדינה כאמצעים צבאיים הוא חיוני
לקיום המדינה, עד אשר יושג השלום אשר
לו נקדיש את חיינו.

מפלגה ״קיקיוניו!״?
+בבר יש בכנסת יותר מדי מפלגות.
מה הטעם להוסיף אליהן מפלגה קיקיונית
נוספת?
התשובה: כל המפלגות הקיימות בכנסת, להוציא
אחת או שתיים׳ מהוזת למעשה מפלגה גדולה אחת. הן
מאוחדות בתפיסות־היסוד של המישטר הישן, הן משתתפות
בחלוקת־השלל, ואין ביניהם הבדל מהותי.

סיעתנו תייצג בכנסת את עקרונותיו של
מישטר חדש, ופתרונות חדשים לבעיות הקיום
הלאומי. מישקלה הסגולי לא יימדד ב
מיספר חבריה.
בכם זה תלוי אם נהיה בכנסת השישית רק סיעה בעלת
מישקל איכותי, או גם בעלת מישקל מיספרי גדול יותר.

ככנסת השישית לא נהווה אלטרנטיבה לשלטון,
אלא אלטרנטיבה לאופוזיציה. אם נצליח
בתפקידנו זה, תהיה זאת תרומה מכרעת
להקמת תנועה חדשה, גדולה ורבת-תנופה,
שתשא את עיניה להקמת המישטר החדש
בהמשך דרבנו.

הדחליל שר,,מיליון הפריסיס״
* האם אתם בער החזרתם של מיליון
פליטים ערביים לשטח ישראל?
0התשובה: בצורה זו, זוהי שאלה אוזילית.
הזה —

עשן טונן גואב״,
#״העולם הזה״ הוא עתון פורנוגראפי.
איך אפשר לשלוח את עורביו של
עתון בזה לכנסת?
0 ,התשובה: הטולם הזה אינו עתון פורנוגראפי.
המונח ״פורנוגראפיה״ מוגדר בחוק הפלילי, ואילו אפשר
היה להפעיל סעיף זה נגד הטולם הזה, היה המישטר עושה
זאת מזמן.

אגדת ה״פורנוגראפיה״ של ״העולם הזה׳ ,
נוצרה על-ידי העסקנים המושחתים, ש״העולם
הזה״ חשף את מעלליהם. מכיוון שלא יכלו
לענות לגילויי העתון, השתמשו כטענה השדופה
בי ״אין הם רואים צורך לענות לעתון
פורנוגראפי״.
כשטענה כזאת חוזרת אלפי פעמים בבטאוני המישטר,
היא יכולה להשאיר — כמו כל שטיפת־מוח — מישקע
מסויים בלב אנשים חסרי מחשבה עצמית. אך אין לכך
קשר לאמת.
הטולם הזה הוא עתון פוליטי, המכיל חלק בידורי קל.
בכך אינו נבדל מעתונים מכובדים רבים בעולם, המיועדים
להמונים רחבים.
החלק הקל עזר להעולם הזה להשיג ולקיים את התפוצה
ההמונית, שהיתר, דרושה הן לעצם קיומו, הן להרחבת
השפעתו הפוליטית. הוא דמוי לשלב הראשון של טיל
רב־שלבי — שלב שכל תפקידו אינו אלא להכניס את
החללית הקטנה למסלולה.

בהיותו נרדף על-ידי השלטונות, מוחרם על־ידי
המשק הכפוף להם, ונתון למיגבלות החמורות
של מדינה קטנה כה מיספר קוראי•
העיברית קטן עוד יותר -היתה זאת השיטה
היחידה להבטחת קיום העתון. האלטרנטיבה
היחידה היתה קבלת סובסידיה מידי אחת
המפלגות -דבר שהיה מהווה בגידה כייעוד
העתון.

בהתאם לעקרונותיה, תילחם סיטת הטולם
נוח חדש למען שלום ישראלי־ערבי.
היא תובעת להקים מיניסטריון מיוחד לענייני השלום.
מיניסטריון זה יכלול מטה־כללי, שיהיה מורכב ממומחים,
ושיתכנן, ייזום ויבצע מיבצעי־שלום.
בפני מטכ״ל־שלום זה יובאו כל ההצעות למיבצעי־שלום,
של כל החוגים שוחרי־השלום במדינה.

שום שבועון פוליטי־המוני אחר לא הצליח להתבסס
ולהחזיק מעמד בארץ מאז קום המדינה.

מועמדי רשימתנו, שרעיונותיהם כשטח זה
זבו לתשומת-לב רבה בין מנהיגי המרחב,
בקונגרסים בינלאומיים ובעתונות העולמית,

דווקא ביום, באשר התלכד סביב ״העולם
הזה״ בוח חדש, אידיאליסטי ורכ-יכולת -
מוכח בעליל ששיקולים אלה היו נכונים.

במר ]ה

הבלונדית מאילת
זה היה גורלי בשביל אורסולר .,האשד.
שהתאכזבה מאהבת־הגבר הפירה אשה: הציירת
האיטלקיה נובלה פאריגיני.

;•מיס כמו פרחים
?רה במאי ,1954 לאחר שמלאו ל(
אורסולה 18 שנה והיא קיבלה אזרחות
שווייצית. היא טיילה ברחוב הציירים והפסלים
ברומא, ונעצרה לפני תמונותיה של
הציירת פאריגיני. היו שם שלל של גופות-
נשים. בכל הצורות ובכל הכיוונים. נשים
שהן רגליים, או עיניים, או רק שפתיים.
נשים שנראות כמו פרחים, ופרחים שנראים
כמו נשים.
״כמה עולה תמונה זאת?״ שאלה אור-
סולר״ בהצביעה על אחת התמונות.
נובלה פאריגיני הצעירה קפה מעל בסאה
הקטן, היא היתד, צעירה קטנה, ואז עוד
בעלת גוף צר ונערי, אשר את פניה עיטרו
שערות קצרות ושחורות.
היא בחנה בעיניים של מומחית את גופה
הבנוי־לתפארת של אורסולה, את גווה הכהה,
את פניה היפים, את עצמות־לחייה
הבולטות, את עיניה מלאות־ההבעה, ואמרה:
״אני נותנת לך את התמונה הזאת במתנה,
באם תגרמי לי את התענוג והיי מודל לתמונה
אחרת שאצייר.״

;כר ביישן
ף כך החלה ידידות הדוקה, אשר כל רון
מא דיברה עליה. כי פאריגיני ידועה בכל
כמלכת־ד,לסביות של איטליה. אורסולה הפכה
חלק בלתי־נפרד מחיי הסטודיו של נובלה
פאריגיני. באו לשם גם גברים מכל הסוגים.
שם נפגשו רוזנים וקבצנים, מפיקים וחולי־רוח,
כוכבי־סרטים וגברים שהיו רק יפים.
מובן שכתוצאה מכך נמצאו מפיקים, שעזרו
לאורסולה הבלונדית, בעלת־ההבעה,
למצוא כמה תפקידים קטנים בסרטים. היות
ואורסולה, כתוצאה מיחסיה עם הציירת,
הסתובבה כל הזמן בלי גברים, נאלצו
מבקשי טובתה של הנערה לדאוג שכלפי חוץ,
לפחות, תיראה עם גברים• לכן טרחו ומצאו
גבר והעמידו אותו לצידה. זה היה הרוזן

פייר פרנצ׳סקי די־ברגולו, גבר ביישן ונחבא־אל־הכלים.

סידור
משורש

בסרט שפירסס אותה נ־
1 1 .1 .1 1 .1 1 1סולם: ד״ר נו. הוא
נתן לאורסולה את העיקר: כסף ופרסומת.

>־י< שעלה סילון ברנדו וצף ברומא,
מצא את עצמו מיד בחבורתה ובסביבתה
של הציירת פאריגיני, הוא התעניין בשתי
הנשים גם יחד. נעשה סידור שסיפק את
שלושת הצדדים.
לאחר זאת אולי הרגיש מרלון ברנדו שהוא
חייב משהו לאורסולה. לכן הוא קישר את
הנערה עם מפיק־סרטים הוליבודי, וקבע סיב־חני־בד
בשבילה עם פרמונט.
אורסולה לא התלהבה. היא לא היתר,
שחקנית, ולא רצתה להיות שחקנית. היא
ראתה בהוליבוד רק ב$יל של וילות וברי־כות־שחיה,
קאדילאקיס מצופי־זהב וחיים
משוגעים. וזה משך אותה.
בשנת 1954 עזבה אורסולה את רומא,
כשהיא משאירה את נובלה פאריגיני שבורה.
אבל כל שנה באות נערות חדשות לרומא,
כשבליבן חלומות מסויימים, וה,מיואשות מן
הגברים. כמו במיקרה של אורסולה.
לפני שנים מיספר הפתיעה נובלה את
כל העולם, כשילדה בת. אחרי 11 שנה חזרו
השתיים ונפגשו, לאחר שאורסולד, חזרה מ־הוליבוד
מפורסמת. בהוליבוד לא רצתה
אורסולה ללמוד אנגלית• בדרך כלל רצתה

רק לכייף. היא היתר. במשך תקופה מסויימת
חברה של ג׳יימס דין. היא התחתנה עם
ג׳והן דרק היפהפה. הוא היד, מאוכזב מנשים,
ונטיותיו השלימו את נטיות אורסולה.
הם חיבבו זה את זו מבחינה אסתטית.
בלילה, במיטה, הוא קרא לה תסריטים.
הוא רצה להיות במאי. פעם קרא לה במיטה
תסריט שבגלל טיפשותו פרצו שניהם בצחוק
עד דמעות• זה היה התסריט של
ד״ר נו. כמעשה־קונדס לקחה את התפקיד
המטומטם, שלא היה בו שום מישחק, אלא
רק עמידה במים ומחוץ למים.

עירום ללא מין

י ן ןן ן דזז 11111 1*11
פקיד זה פירסם אותה בעולם.
1 1עכשיו היא התאכזבה מהוליבוד ומהא־ל־פנים.
היא התיידדה עם שכנה עשירה, גרושה
בשם ברברה באצ׳לר. כיום היא חיה
עימד, ברומא, כשהיא מסריטה סרט עם
מסטרויאני. ואילו ג׳והן דרק, בעלה, מתנחם
בהוליבוד בווילה שלהם, שם הוא מארח
שחקן צעיר מחוסר־עבודה.
לאחרונה נפוצה שמועה שאורסולד. מתכוונת
להתגרש. בינתיים שלח ג׳והן לפליי־בוי
ערימה של תמונות־עירום נוספות של
אורסולה אנדרם. אבל, כפי שהוא אומר —
עירום בלי מיניות.

(המשך מעמוד י׳ז)
עשוי ללא־חת, העומד ליד חלון פתוח כמה
דקות אחר כיבוש אל־עריש, שעה שצולפים
לעברו והורגים את הקשר שלו, העומד
לידו. זהו רמטכ״ל הנוסע בטנדר אזרחי
פתוח בכביש אל־טור—שארם־אל־שייך, בתוך
המון של חיילים מצריים בורחים, והיודע
בי אם תקרה התקלה הקלה ביותר והטנדר
ייעצר — יהיה זה סופו.
בקיצורו של דבר — חבר׳המן. כשהוא בפאריס,
בשליחות סודית, הוא מחוייב להסתובב
בבתי־הקפה ההומים ולהיות מוכר במקום,
אם כי לשם הסודיות הוא מרכיב
משקפיים שחורים. וכשהוא במטכ״ל הוא
מטפל בפרטים הקטנים ביותר, שהם יותר
מעניינו של מ״פ צוער (הוראה לסיירים
לנעול סנדלי־כדואים מתוצרת חברון, כדי
שעיקבותיהם לא ייבדלו מעיקבות המבריחים
הערביים באזור).
לא א.א.א. ביומן סיני מבטל דיין, כל־אחר־יד,
את יכולתה של רוב הקצונה הבכירה,
מאשים את אלוף־ו׳,פיקודי, מפקד־הצנחנים,
השריון, הח״יר וכו׳ וכו׳ ובו׳
באי־ציות להוראות, בחריגה מסמכות וקצת
גם בטימטום ובחוסר־שכל.
המסקנה העיקרית, המתבקשת מדו״ח־דיין,
היא כי אם ישראל כבשה את סיני היה
זה יותר מזל מאשר שכל. אין היל או גייס
שהיה בסדר. כשהמכ״ם (הראדאר) של חיל־הים
גילה את המשחתת א.א.א( .איבראהים
אל־אוול, שנלכדה לבסוף ליד חיפה) ,לא זיהה
אותה כאוניית־אוייב, ואוניות חיל־הים, שסיידו
לאורך־החוף, אף לא הרגישו בה.
מדי פעם פתחו כוחות צה״ל באש׳ איש
על רעהו, ובאחד המיקרים (של קרב־אש
בין שתי פלוגות־טאנקים ישראליות) אף
הוצאו, תוך חמש דקות, שמונה טאנקים
מכלל־שימוש.
החיל היחיד הזוכה לשבחי דיין: חיל־האוויר,
שלרשותו עמדו ערב מיבצע־סיני
136 מטוסים במצב שמיש (אחד ממיבצעיו:
ניתוק קווי־טלפון על־קרקעיים של המצרים,
על־ידי תפיסת חוטי־ד,טלפון בעזרת ווי-
גרירה שחוברו למטוסים מנמיכי־טום —
ארבעה מטרים מעל פני־הקרקע).
חבל רק שדיין אינו זוכר באמצע יומנו
את הציטוט מדברי עצמו, אותו הוא מביא
בראשית היומן :״אין קל מאשר לתלות את
הקולר בצוואר הזולת. אך מפקד העושה
זאת הורס במו־ידיו את היכולת לתבוע ולהשיג
מאנשיו מאמץ עליון לביצוע המוטל
עליהם.״
לפני 40 שנה. החבר׳המן דיין שם לב
לאמונה הטפלה של פקיד גיוס־הרכב של
צר,״ל, שגייס בדיוק 13013 כלי־רכב אזרחיים
למיבצע־סיני. הוא מבזה את מזון־צה״ל
(״מנות־הבשר בעל הטעם המפוקפק, וקום־
סות־מיץ־ההדרים המכילות יותר צרבת ממיץ״)
והוא אפילו מספיק, בעיצומם של
הקרבות, לעסוק בחובבנות הגדולה שלי,
הארכיאולוגיה.
מיד אחרי כיבוש עזה הוא יוצא לחפירות
בתל (אם כי, הפעם, הוא שומר על עצמו
— ״נזהרתי שלא להתקרב לגדר, שמא
אתקל במוקש״) וצ׳יק־צ׳אק הוא חושף, לאחר
חפירה קצרה, קבר לכנעני (״ 1300 לפני-
הספירה״) ,ובו כד ׳ וצלחת שניתנו מינחה
למת.
החבר׳המניות מהולה בציניות, בכמויות
לא־מבוטלות:
• אחר דיווח על מהלך־הקרב לבן־גוריון
— ״מפליא איך הוא זוכר מה בדיוק אמר
כל אחד מאנשי הפועל הצעיר ופועלי־ציון
לפני 40 שנה.״
• ראש־אכ״א טוען כי מתנקמים בשבויים
המצריים רק בדרך אחת — ״מאכילים
אותם במנות־המזון של צר,״ל.״
• אחרי סילוק מפקד־חט־בה לא־יוצלח,
באמצע מהלך־הקרב — ״פיקוד על צבא אינו
חובה אשר כל אזרח חייב בה.״
גם 100 משקפות. ביומן גם פירוט מלא
של שלל־סיני המהולל, הכולל, בין היתר,
תחנת־מכ״ם ניידת 2 ,זרקורים 3 ,גוררי־טאנקים
6 ,תותחי־חוף ו־ 20 פצצות־עומק.
מובן שאין זה הכל. נוסף לעשרות מיליוני
הכדורים, מאות־אלפי הפצצות והפגזים
נלקחו שלל גם אלפי כלי נשק קל 300 ,
תותחים 260 ,זחלים נושאי־ברן, יותר ממאה
טאנקים וכמו כן 100 :משקפות 155 ,
אופנועים 250 ,אקדחים 300 ,מכשירי־קשר
ו־ 820 משאיות.
בסך־הכל: קציר מאכזב. אפילו מנקודת־הראות
של חבר׳המן.

ך• שיכון היה כמר קהה. חנות1
1המכולת, מרכז הרכילות האמורי, המה
ככוורת דבורים. היאכנם של השיכון הצטופפו
בחנות הקטנה, העבירו את הידיעה
מסמרת־השיער, והוסיפו דיברי־פרשנ׳ות כיד
הדימיון הטובה עליהן.
כשאילנה בלסברג ( )25 נכנסה לחנות, כדי
לערוך את הקניות היומיות, פסק הרעש.
כמה זוגות־עיניים ננעצו בגבה. מבטיהן
הזועמים של הכלבתות פילחו את החלל.
״פולניה מלוכלכת!״ לחשה אחריה מישהי
,״למה היא לא מסתלקת לפולין?
מה היא עושה כאן במדינה שלנו?״ נשות
השיכון יכלו, אולי, לסבול אותר, אלמלא
יופיה, שזכה לר־וניטין ברחבי בת־ים כולה.
הן הציצו בפני בעליהן, שעה שתלו
מבטים חומדים בגיזרתד, הדקיקה והנאה.
כל השיכון ידע שהיא מסוכסכת עם בעלה,
וכל בעלי הכרס והקרחת, שהתרחבו
בערב על כסאות־נוח על המרפסת, היו
זוקפים את קומתם כשהייתה עוברת.
הנשים שנאו אותה. בסתר ליבן קינאו
בה .״איך אישה נשואה ואם לילד יכולה
להיות יפה כל־כך?״ חשבו. כשנודע להן
שהיא גיורת, התחילו לרדת לחייה.
ערב אחד הופיעו בשיכון שני גברים
קשישים, עברו בין בתי השכנים, הציגי־עצמם
כגבאי בית־כנסית בדרום תל־אביב.
״אתם צריכים להבין,״ הסבירו׳ האלמונים,
״שהשכנה שלכם היא לא יהודיה בכלל.
היא המירה את דתה רק כדי להינשא לבעלה!״

היה מספיק כדי להבעיר את האש.

״אימא, את זוגה:״
***רוקה הקטן לא הבין מה רוצים
* /ז ממנו ילדי השכונה. הוא השתעשע
ערב אחד על הדשא, מול הבית, וכל הילדים
באו וזרקו עליז אבנים.
״אתה גוי!״ צעקו לו הילדים ,״אתה
ממזר!״

עליו. קלמן ביקש את עזרת בית־הדין הרבב
,,ונדי שעזרה זו תהיה ממשית, דאו
להפיץ את האמת על מוצאה של אשתו.
אביו של קלמן הוא אחד מגבאי בית־הכנסת
בקדית־שלום. הוא הבטיח להסדיר
את העניין במהירות וביעילות.

ה רב והגדרת
אב הפעיל את קשריו הנרחבים

אלה כדסכרג כעת נישואיה
התגאתה אסתר גרוס. הפולנים הסגירו את
בעלה הראשון לנאצים, ומאז היא שונאת
גויים, ובפרט פולנים.
״הזונה טאת באה לשיכון ואמרה שקוראים
ל ״ אילנה,״ סיפרה הגברת גרוס
( 80ק״ג)*,״אז לך ו^ע שמאחורי השם
הזה מסתתרת זונה פולניה!״
איך אפשר לדעת? הגברת גרום •דעה.
מה זה אומרת? לכל הגויים יש סימן
מיוחד על המצח. כתוב להם בעיניים.

אחר בך נודע לה שהיא גיורת .״אבל
היא התגיירה רק כדי להתחתן עם ק?מן,״
התמרמות הגברת גרום .״היא חטפה בעל
יהודי כדי לעשות ממנו נוצרי ושונא־ישראל,
ולחנך את הממזר שלה כגוי!״
יש לה אפילו סימנים מובהקים, המאמתים
את התיאוריה שלה .״הבעל שלה, קלמן,
היה לפני כמה חודשים קומוניסט. זה הכל
בגלל האשד, הזאת. איך יהודי יכול להיות
קומוניסט? אבל עכשיו, ברוך־השם, הוא

בהוגי הדתיים בתל־אביב. קשרים אלה
הגיעו עד לרב השכונות בכבודו ובעצמו,
הרב ידידיך,״יצחק פרנקל, אהד האנשים האהודים
והסימפאטייים ביותר בחוגי הדת.
הוא שמע מפי הגבאים את גירסת הבעל•
״היא לא אשד, צנועה,״ סיפרו הגבאים
לרב ,״צריך להשיב אותה למוטב ולעשות
למען שלום־בית!״
הרב הקשיב לגירסחם, השתכנע כי נז־זימנה
לו משמיים מצווה גדולה: להשיב
גיורת תדעה אל חיק היהדות, ולהחזיר
את שלום־הבית אל משפחה בישראל. ה־גבאים
רק שכחו לספר לו כי השכנים
ורדים לחייה של הגיורת ובנה הפעוט•כשהדיון בבית־הדין הרבני בתל־אבי-
היד, בעיצומו, צילצל הרב אל פרקליט־של
אלה בלסברג, עורך־הדין דוב שילנסקי׳
ביקש לשוחח עימו על העניין. שילנסקי
מיהר אל הרב. איש האצ״ל לשעבר, שהתחנך
בבית מסורתי, רחש כבוד רב לרב
פרנקל, אותו הכיר שנים רבות קודם
לכן.
על אותה פגישה נפוצו השבוע שתי
גירסות. הסבירה אלה בלסברג :״יש לי
בלב הרבה כבוד בשביל הרב, אבל אני
חושבת ששמו לו רגל. הטעו אותו. לא
סיפרו לו את האמת! הוא הזמין אליו את
העורך־דין שלי, וניסה להשפיע עליו ש־יעזוב
את העניין שלי, שיעזוב אותי לבד.
אני חושבת שזה לא בסדר. אני חישבת
שהרב לא היה צריך להתערב באמצע המשפט.
זה לא יפה!״

פרשת יוסלה שוחמאכר שרה בבת־ים במהדורה שניה, עת שטו בן הגיורת

.אמא. סה זה מנתר?
הוא לא ידע מה זה גוי, ולא הבין מה
זה ממזר, אבל אסתר גרוס 50 אלמנה
שעברה את מחנות־הריכוז של הנאצים,
התנדבה להסביר לו .״מה יש? שידע!
הוא צריך לדעת את האמת!״ היא לקחה
אותו הצידה והסבירה לו את כל התורה
כולה על רגל אחת :״אמא שלך זונה!״
שרוקה עלה הביתה פצוע ומוכה .״אמא!״
שאל ,״מה זה להיות גוי?״ האם אימצה
אותו אל ליבה .״גוי זה ילד טוב,״ הסבירה.
הילד נרגע .״יופי, אני גוי!״
אחר־כך הוא פרץ למטבח, כשבפיו עוד
בשורה משמחת .״אימא, את יודעת מר״״
קרא בהתלהבות ,״את זונה!״
״איזה יופי,״ שמחה האם על פיקחותו
של בנה, אימצה אותו חזק־חזק .״את יופי
של זונה אימא!״ קרא הפעוט בהתלהבות.
״תגידי אימא, מה זה להיות זונה?״
דמעות ניגרו על פניו התמימים, העגולים.
עיני־ילד ננעצו פעורות לרווחה בעיניים
זולגות של אם אומללה, שביקשה
להסתיר את צעדה מבנה הפעוט.
למחרת התקבצו סביבו כל השכנות ה־קנטרניות
.״יופי לי, אני גוי!״ צרח לעומתן
שרוקה ,״אני ממזר, אימא שלי זונה!״
השכנות התמוגגו.
״תגיד לאימא שלך שתחזור לפולין,״
לימדו אותו השכנות ,״הגוי קטן, אתה
שומע, תגיד לאימא שלך שישראל זה
לא בית־זונות!״
״איפה זה פולין?״ שאל בערב הצבר הקטן
את אמו .״הדודה ההיא אמרה לי
ללכת לשם מפני שאני גוי
שאני צריך נלך אמא, זונה, אז בואי
ממזר ואת,
לשם!״
האם האומללה פרצה בבכי הטטרי, העיפה
רהיטים, שברה צלחות. ביכיה מצא
לו הד למטה, ברחוב המשחר לבידור. הנשים
התקבצו מתחת לחלון הפתוח, צרחו
במקהלה מדברת ״זו־נה זו־נר, גו־יה גויה!״

אני עשיתי! מה יש? יש למישהו
בעיות? כל מי שרוצה להגיד לי משהו
על זה יכול מיר קישן אין תוחעס!״

״אני תיכף ראיתי שמשהו לא בסדר אצלה.
העיברית שלה לא היתד״ עפעס, עיברית
של יהודיה.״
והעיברית של גברת גרום? ״טוב, אבל
אני יודעת אידיש! זה כמו עיברית. אפילו
יותר חשוב!״

הכבאים ידעו
^ום אחד היא החליטה לברר מי היא
7בדיוק אילנה. החקירה היתד, קצרה ותכליתית.
היא שמעה במיקרה שידיד־משפ־חה
קורא לה אלה .״זר, שם פולני!״
הסבירה השכנה הקנאית ,״עוד לא ראיתי
יהודיה שקוראים לד, אלה!״

חזר למוטב ואל היהדות!״
מאין שאבה גברת גרוס את כל החוכמה
הזאת? ״הו, זה פשוט מאד. יש לי
קשרים!״ היא מכירה שני גבאים בבית־כנסת
מסויים בפרברי תל־אביב .״אנש־ם
נהדרים! הם אמרולי!״
מניין הם שאבו את ידיעתם? גם זה
פשוט מאד. לקלמן בלסברג נמאס לחיות
עם אישתו. לא חשוב מי צודק בסיכסוך
המשפחתי. העובדה היא שהשניים החליטו
יום אחד שחייהם המשותפים שוב אינם
חיים.
הם החליטו לפנות איש לדרכו, אבל כל
אחד מם ביקש להשאיר אצלו את שרוקה
הקטן. אלד, לא רצתה בשום אופן לוותר

לרב פרנקל עצמו יש גירסה שונה במקצת.
כשנתבקש השבוע להגיב על דברי
הגיורת, הסביר הרב כי לא היה ידוע
לו כי שכני הגיורת יורדים לחייה, וכי
אלמונים ניסו לחטוף אח בנה הפעוט,
״אביו של קלמן בלסברג והאנשים שהיו
איתו סיפרו לי רק על הסיסכוך המשפח־תי.
לא ידוע לי דבר על נסען־חטיפה,
או על כך שהשכנים יורדים לחייה, או על
כך שגבאי בית־כנסת מסויים מפיצים עליה
שמועות ומנסים לחטוף את בנה. לא ידוע
לי על כך דבר!״
היחידי שמילא את פיו מים היה עורך-
הדין דוב שילנסקי. כשנתבקש השבוע
להגיב על דיברי הגיורת והרב, ענה שילנ־סקי
במשפט אחד :״אין תגובה!״
הוא ־יה מוכן רק לספר כי כאדם שומר־מסורת
הזדעזע מהתנהגותם של כמה עסקני־דת,
שעשו ״מעשים שלא ייעשו, ושלי,
בתור פרקליט וצד מעורב בפרשה, אסור
לדבר על כך!״

מיגצע ״יום הולדת״

אלה ורן למן בתעודת־הנישואין שד הרבנות
״אמא, את זונה?״

*־< פרשה העגומה לא הסתיימה
| 1עדיין בין כותלי בית־הדין הרבני,
שהפך בעיני אלה בלסברג לגיהינום. היא
לא הגיעה לקיצה גם במסע הלחישות בשיכון
הבת־ימי.
ערב אחד מצאה אלה את דירתה ריקה.
״הם חטפו את בני!״ צעקה. היא מיהרה
לחפש אותו ברחוב, אבל מבטיהן של השכנות,
שליוו אותה, הסגירו את שימחתן
לאידה של האם האומללה .״הם חטפו את
בני! הם לקחו אותו ממני!״ בקעו כל
הלילה הזעקות מהדירה הקטנה ברחוב מיב־צע
סיני, בבת־ים.
״שקט שם, זונה פולניה!״ ענה מלמטה
ההד.
כעבור שבועיים שוב היה שרוקה הקטן
בביתו. האם אזרה אומץ, אספה קומץ *
ידידים, חטפה בעזרתם את בנה היחיד.
אבל פעולת־התגמול לא איחרה לבוא.
לפני שבועיים, כשחגג הילד את יום־הולדתו,

הופיעו ברירה הבעל ועוני גבאים. הם
התפרצו פנימה. זה מול זה ניצבו שני
מחנות עדינים. האשד, זכרה ידידים מול
הבעל ומרעיו.
לרגע נשתררה דממה מתוחה .״מה אתם
רוצים לעשות?״ שאלה אלה .״באנו ליום
ההולדת!״ היתד, התשובה.
כעבור כמה דקות התלהטה האווירה.
השכנות הצדיקו, לאחר מכן׳ את הבעל.
״הוא מצא אותה שוכבת במיטה עם גבר
עירום!״ היא זה שקר גם, אבל עובדה
פעוטה זו לא הפריעה לאיש. מישהו הרים
את קולו, אחר הניף את ידו, ובמקום
פרצה תיגרת־דמים. כעבור דקות כפורות
הופיע המשטרה, מצאה את אחד מידידיה
של אלה כשהוא מסתתר מתחת למיטה.
״הוא בעל עבר פלילי,״ הסבירו השכנים,
״יש לו מאסר על־תנאי. הוא פחד שיעשו
לו צרות!״
שעה שד,מוכים גנחו, ואלה בכתה, חטפו
שני הגבאים את הילד, מיהרו להסתלק.
האשד, נשארה לבד, מוכה וחסרת־אונים.

״לא תמצאו אותו לעולם״
ברו שבועיים של יסורים. שבועיים
) ג של חיפושים נואשים וחסרי־תכלית.
בית־הדין הרבני לא רצה להתערב בעניין.
הדיינים טענו כי הסטטוס החוקי של הילד
טרם נקבע, וכי הם עדיין לא החליטו מי
רשאי להחזיק בו.
בינתיים הפך שרוקה להפקר. כל מי שחטף
אותו היה רשאי, מבחינת החוק,
להחזיק בו.
האם וידידיה ערכו חיפושים נרחבים בדרום
תל־אביב. כתי־כנסת נסרקו בלילות.
חיפושים קדחתניים נערכו בבל הישיבות
של העיר — והילד איננו.
אדה מיהרה אל פרקליטה. שילנסקי יעץ
לה לבקש את עזרת המשטרה. מחלקת
החקירות של הנפד,־ד,דרומית הזעיקה את
המחלקה לעיקוב ולבילוש של המטה הארצי.
הפרשה
הגיעה לדיון בדרגים הגבוהים ביותר.
פרשת יוסלה שוחמאכר לא נשכחה
עדיין, ו,־,דמיון בין שתי הפרשיות דירבן
את חוקרי־המשטרה לעשות מאמץ עלי!ן
כדי לאתר את הילד.
תחילה נסרקה בקפדנות ישיבה מסויימת
ברחובות ,־שלדעת אלה עשוי היד, בנה
להימצא שם. החיפוש העלה חרס. לאח־שכל
המאמצים עלו בתוהו הצביעה הגיורת
על שני אנשים, שלדבריה שיתפו פעולה
עם הבעל במיבצע החטיפה. השבוע
נעצרו משה יעזרי, מוותיקי האצ״ל, העובד
כיום באחד ממוסדות הרבנות, ואהרון
כרץ, הידוע כבעל קשרים נרחבים עם
חוגים דתיים קיצוניים.
יחד עם קלמן בלסברג ואביו הובלו לחקירה
באגף החקירות של הנפה הדרומית.
הם לא היו מוכנים לשתף פעולה .״אפילו
אם נהיה עצורים כאן עד סוף חיינו, לא
נגלה היכן מסתתר הילד. אתם לא תמצאו
אותו לעולם!״
כשהופיע פרקליטה של הגיורת במחלקת
החקירות, הוא ניתקל באהרון פרץ, שהיה
תחת פיקודו באצ״ל. מבטיהם של הידידים־
היריבים נפגשו. עובדה זו לא נעלמה מעניהם
של החוקרים, ששאלו את שילנסקי
בצחוק אם זד, מה שהוא לימד את פרץ
באצ״ל. הגיב הפרקליט :״שם לימדתי אותו
לחטוף חיילים בריטיים, אבל אני היאה
שהוא משתמש בתורה הזאת כדי לחטוף
ילדים!״
עשרים וארבע שעות לאחר שנעצרו,
הגיע עוד מישהו לחדר־ה,חקירות של הנפה.
היה זה שרוקה הקטן, שד,תיפח בזרועותיו
של שוטר.

״את אמא רעה!״
רבעת העצורים פערו את עיניהם
\ £בתמ הון, לא הצליחו להוציא הנד,
מרוב תדהמה .״איך מצאתם אותו?״ שאלו
לאהר שהתאוששו. אבל החוקרים שתקו.
הם לא היו מוכנים לגלות איך והיכן
התגלה הילד .״העיקר שמצאנו אותו!״
הסבירו.
המיבצע המשטרתי המוצלח חשף השבוע
פרט מעניין: מאז חטיפתו של יוסלה יש
בידי המטה־הארצי מימצאים העשויים לסייע
באיתורו של כל ילד, שנחטף על רקע דתי.
כל זר, לא עניין את האם שמיהרה ל־תחנת־ר,משטרה,
קיבלה בחזרה את בנה.
״את אמא רעד״״ יבב הפעוט בין זרועות
אימו ,״את אמא זונה, את גויה!״

במרז3ר.
המ שק
ענ בי זע
היה זה מיבצע צבאי ראוי לשמו.
בשעות המוקדמות של הבוקר הועברו
ללשכתו של שריד,בטחון, עליו היה באותו
היום להגיע לזכרון־יעקב, הודעות מדאיגות
מפי שרותי־הביון. כוחות משוריינים של
האוייב מתקבצים לאורך הכביש. קיים חשש
שרק אחרי קרב מר יוכל שר־ר,בטחון להגיע
למטרתו.
שליחי שר־ד,בטחון יצאו לדרך. הם התקשרו
עם מפקדי האוייב, נכנסו למשא־ומתן
עצבני.
בשעות הצהריים הגיעו ללשכתו של השר
ידיעות משמחות יותר. האוייב הסכים ל״
שביתת־נשק זמנית, בתנאי שהשר עצמו
יקבל את שליחיו למשא־ומחן נוסף. שעתיים
אחרי זה עבר הדודג׳ המשוריין של
שר־הבטחון ליד שישים זחלים של האוייב,
שהתייצבו ליד הכביש באיום גלוי.
המיבצע התנהל לפני שבועיים בלבד.
המטרה שבגללה היה על לוי אשכול להגיע
לזכרון־יעקב לא היתד, קשורה כלל וכלל
עם תפקידו כשר־הבטחון. באותו יום חמישי
היה על ראש־ד,ממשלה לנאום באסיפת
הבחירות של המערך. ואילו זחלי־האוייב
— היו שישים טרקטורים של הכורמים,
שאיימו לסתום את הכביש בפני האור}!•
המכובד.
אך המאבק עצמו היה מאבק רציני. בשביל
הכורמים היה זה מאבק על המשך
קיומם ופרנסתם.
הכנפה שד 13 מיליון. לפני למעלה
משנה פירסמה ועדה משותפת של
ועדות הכלכלה והכספים של הכנסת מסקנות,
שעמדו על חריפות המצב השורר בענף
הוותיק ביותר של החקלאות בארץ.
״הוועדה מוצאת, שישנה כיום הפלייה
לרעה בעידוד ענף וזיין, בהשוואה לענפים
חקלאיים אחרים,״ כתבו חברי־הכנסת ב־מסקנתם
.״במיוחד בשים לב לכך שענף
חקלאי זה מכניס למדינה מבלו ובו׳ למעלה
מ־ 13 מליון ל״י לשנה. הוועדה
ממליצה, על כן, על שנוי גישה מצד הממשלה
למען עידוד הענף.״
לטענתם של בעלי הכרמים, עומד הענף
על סף פשיטת־רגל. הסיבה: במשך ארבע
השנים האחרונות, למרות ההתייקרות בהוצאות
התוצרת, אין הממשלה מרשה להעלות
את מחירי היין, המיוצרים בארץ.
בעת ובעונה אהת מסרבת הממשלה גם
לוותר על החלק הקטן ביותר מהרווח הענקי
שמכניס הענף הזד, לאוצר.
המצב הפך לקריטי ממש במשך השנתיים
האחרונות. לפי החשבונות המדוייקים, שהגישו
הכורמים למוסדות האוצר, הגיע
הגרעון של אגודת הכורמים בשנה שעברה
למיליון לירות. הגרעון המשוער לשנה
הנוכחית הוא מיליון לירות נוספות.
אלפי המשפחות, המתפרנסות מעיבוד הכרמים,
איבדו למעשה את מקור פרנסתם.
״אם עד עתה לא עזבו האנשים האלה את
כרמיהם, אז יש לכך רק סיבה אחת: התקשרותם
הרגשית לאדמה,״ טוען שלמה רי־זמן,
המנהל הצעיר של מחלקת האירגון בהתאחדות
האיכרים .״אך כמה זמן יכול
האיכר לחיות רק על רגשות?!*
השלטים לאורך הכביש. אחרי
האיום בסתימת הכביש לזכרון־יעקב קיים
לוי אשכול את הבטחתו. באותו יום קיבל
לשיחה ממושכת את נציגי הכורמים ב־זכרון־יעקב.
הוא הבטיח לכורמים להפנות
את הבעיה לשר־ר,חקלאות, עם המלצתו
האישית לסדר את העניין הכאוב.
ואמנם, ימים ספורים לאחר מכן נתקבלו
הכורמים על־ידי חיים גבתי. כתוצאה מהפגישה
השניה באה הודעה משמחת של
משרד־החקלאות: הממשלה מוכנה להקציב
חצי מיליון לירות לעידוד ענף היין.
אך שמחתם של הכורמים היתד, קצרה.
התברר שגם את הסכום הזה, המכסה רק
רבע מהגרעון, מוכנה הממשלה להקציב
לא כסובסידיה רגילה, אלא כהלוואה בריבית
רגילה. זעם האיכרים התפרץ בכוח
חדש.
הפעם הם החליטו לפנות ישר לציבור.
בכל כרמי הארץ, ליד הכבישים, נתלו שלטים
רבי־משמעות :״הכרם הזה׳ בסכנה!
הממשלה עומדת להמם אותו!״ אלא שגס
שלטים אלה טבעו בים שלטי־ד,בחירות
של המפלגות.

ספורט
כו־ן רגל
ה שופ טשלא שר
שני נעלמים ניצבו בשית האחרונה בפני
אוהדי הכדורגל: קבוצות הפועל מבאר•
שבע וממחנה־יהודה, העולות החדשות לליגה
הלאומית.
השתיים זכו להישגים ניכרים עד לפתיחת
עונת הכדורגל, ד,דבירו קבוצות בעלות־שם
במישחקי ידידות. הגדילה לעשות הפועל
באר־שבע, שהביסה לפני שבוע את
מכבי פתח־תקווה בשעור .0:5הצופים במגרשי
הכדורגל בבאר־שבע וביפו, בהם
התמודדו הקבוצות, חיכו להפתעה. הכל
ציפו לכך ששתי הכוכבות החדשות של
הליגה הלאומית תראנה כי הן שוות משהו.
כאשר נסתיימו מישחקי השבת, התנפצה
האגדה של מחנה,־יהודה ובאר־שבע לרסיסים•
שתי הקבוצות נתקלו ביריבים להם
לא היו רגילות עד עתה.
״הלך לנו ״ 1האגדה הראשונה התנפצה
בבאר־שבע. המקומיים, ששכחו כבר מתי
הפסידו במיגרשם, נאלצו להתמודד נגד הפועל
פתח־תקווה, שחזרה לא מכבר מסיור
באמריקה. נראה היה שהסיור לא היה לחינם.
הם ניצחו בתוצאה .1:4
סיפר לאחר המשחק קפטן הקבוצה הוותיק
נחום סטלמך :״באר־שבע שיחקו

דווקא טוב, אבל אנחנו שיחקנו עוד יותר
טוב. פשוט הלך לנו. וכאשר הולך —
מנצחים, ציון שרעבי שם שלושה גולים,
ובועז קאופמן עוד אחד. גם בבאר־שבע
צריכים להתרגל להפסיד נגד הפועל פתח־תקווה.״
באיצטדיון
בלומפילד היפואי, קיוז הצופים
לגדולות מלובש, החולצות הזהובות ממחנה־יהודה.
הם שלטו אמנם ברוב שלבי ה־מישחק,
אלא שלקראת הסיום התמוטטו,
ניצלו בנם מהפסד להפועל תל־אביב.
אנשי המחנה עלו למשחק ללא שניים
מכוכביה,ם: יוחאי אהרוני ואלקנה שמן,
המסוכסכים עם הנהלת קבוצתם. המגרש
נשאר פתוח לכוכב השלישי של הקבוצה,
בני ר צון. הוא היה אמנם הטוב בקבוצתו,
זרע מבוכה בהגנת התל־אביבים, אך ברוב
המקרים לא הצליח להתגבר על הבלם התל־אביבי
המבריק דויד פרימו.
שחקני הפועל תל־אביב שיחקו עם שני
כוכבים ותיקים, שלא נראו זמן רב על
מגרשי הכדורגל. השניים: השוער דני אל־קיים
והרץ גדעון טיש לא הכזיבו את
האוהדים הרבים. שאר חבריהם רק רצו
הלוך ושוב עם הכדור, כשהם שוכחים
להבקיע שערים.
אחד הגורמים הישירים לתוצאת התיקו
המאופס, היה •שופט המישחק שמעון מזרחי.
לפחות בשלושה מיקרים ברורים הוא
לא שרק לבעיטות עונשין ממרחק אחד־עשרה
מטר, קיפח כך פעמיים את שחקני
המחנה, פעם אחת את שחקני תל־אביב.
אוהדי המנוצחים התנחמו בעובדה אחת:
ההזדמנות לנקום במנצחים תינתן כבר
השבוע. כי לפי ההוראות החדשות של
ההתאחדות, תתמודדנר, בשבת הקרובה כל
אותן קבוצות שלחמו ביניהן השבוע.

ל ש בו ראתהשח !׳
השערוריות של הכדורגל הישראלי מתגלות
לאיטן. למרותי שכבר חלפו שבועיים

מאז הגיש פרקליט ההתאחדות את האשמותיו,
נגד שש מקבוצות הליגה הלאומית
(העולם הזה ,)1463 הרי עדיין לא הצליחה
הוועדה לחקירת השחיתויות להכוס
לעובי האשמות ולשמוע את העדים.
הסרים תאריכים. הישיבה הראשונה
של ד,תעדה גרמה לאי־נעימות רבה ל־עורך־דינה
של ההתאחדות, צבי יפה. מיד
עם תחילת הדיון הראה פרקליטה של קבוצת
בית״ר תל־אביב, ברוך גלעדי, כי
קבוצתו נאשמה על־פי סעיף בתקנון שלא
היה קיים בזמן שבו, לפי הנטען, עברה
קבוצת בית״ר את העבירה. פרקליט ההתאחדות
פשוט שכח לבדוק את התאריכים
הרלבנטיים.
״אין לנו הודאות חתומות של השחקנים
כ־ הם מכרו משחקים״ ,אמר באותה ישיבה
עורך־הדין גדעון גורמן, נציג מכבי חיפה.
״אין לנו גם קבלות על הסכומים שהם
קיבלו. מה שיש לנו, זה הקלטות של
דברים שנאמרו על־ידי אנשים מסויימים
בנסיבות מסויימות.״
גורדון מתכתן כפי הנראה להעמיד כדורגלנים
מול דברים, שלטענתו, אמרו באוזניו
של חוקר משרד־חקירות, מבלי שידעו
כי דבריהם מוקלטים. על־ידי חקירתם
מקווה גורדון לשבור את השחקנים, להביא
אותם לידי הודאות שלמות.
בתיק המתברר השבוע בפני הוועדה

מאשימה מכבי חיפה את קבוצת הפועל
רמת־גן במכירת משחק לבית״ר תל־אביב.
גורדון בקש לקרוא כעדים את כל שחקני
הפועל רמת־גן, כדי לחקור אותם. הוועדה
סירבה להיענות לבקשתו.
הסביר יו״ר הוועדה, עורך־הדין רזיאל:
״לפי אותה שיטה אפשר יהיה לדרוש להזמין
את כל שחקני הליגה הלאומית,
ולחקור אותם. כך לא יהיה לדבר סוף.״
גורדון יאלץ להסתפק בחקירתם של שחקני
רמת־גן, ראובן כהן ושלמה לוי, ושל מאמנם
דאז דויד שוייצר.
סיכוייו של גורדון להצליח בחקירתו נראו
בראשית השבוע קלושים. כי שחקן שיודה
כי ערך קנוניה למכירת מישחק, עלול לגרום
בכך לסתימת הקאריירה הספורטיבית שלו,
ואולי אף להתחייב בעבירה סלילית.

א רב פ רו ת
כולם אוהבים כדורגל בטבריה. גם ראש
העיר. פעם אפילו השתתף בהפגנה עם
קבוצתו, הפועל טבריה, לפני משרדי ההתאחדות
לכדורגל.
בעונה האחרונה היה מצבה של הפועל
טבריה עגום מאוד. בסופה היא ירדה לליגה
א׳ .אחד הבודדים שיצאו נשכרים
מכך: ראש־העיר משה צחר.
כדורגלנים טבריינים רבים לא חיבבו
כלל את הרעיון כי הם ישחקו בעונה
הקרובה לא בליגה העליונה1 .זם חיפשו
קבוצות לאומיות אליהן יוכלו להצטרף.
אחד השואפים לעבור: רץ הפועל טבריה
דויד בלים. בתחילת העונה עבר בליס
( )24 לקבוצה שקלטה את המיספר הגדול
ביותר של כדורגלנים מקבוצות אחרות:
בית״ר תל־אביב. ד,מו״מ להעברתו של בלים
נוהל על־ידי הנהלת קבוצת בית״ר ועל־ידי
מאמנה אלי פוקס. את הצד הטברייני ייצג
ראש־העיר משה צחר. השמועות שפרחו
בטבריה טענו, כי ראש־העיר קיבל סכום
בן ארבע ספרות כתמורה למאמציו.

אנשים

ה בו! ה\ דוד
נשיא צ׳אד, פרנסוא טומכאלכיי,

ה *רכ

א /ל א/
אתה מוזמן לביסטרו התל-אגיבי

פורטו־ריקו
אנו מציעים לך בילוי באוירה נעימה
(לצלילי מוסיקה חרישית).
פתוח מ 8-בבוקר עד 01.30 אחר חצות.
בימי ראשון פתוח עד שעה 8בערב.
לרשותך המבחר הגדול ביותר של משקאות
מתוצרת חוץ, גבינות, בשר, ומאכלי-ים.
לאחר ביקור אחד תהייה אורח קבוע
בפורטו -ריקו.

פורטו־ריקו

דיזנגוף 151
ת ל -אביב כמובן

הודעה ח שובה
לאוהדי הספורט
הוחסנווס שבועון ספורט בלתי תלוי
יופיע במוצאי החג וימכר
בדיזנגוף והתחנה המרכזית

בגליון חומר רבגוני בנושאי ספורט,
וסקירת סיכויי קבוצות הליגה מאת

נחום סטלמר

שבילה את השבת בסלון קיסריה, נתן
רמז מסויים לאוריינטאציה הפוליטית שלו,
שעה שהודיע למלויו כי הוא חפץ לרכב
על סוס. הוצעו לו מספר סוסים
לבחירה, אותם הוא בדק בקפדנות, בחר
לבסוף את הסום הנקרא נאצר. המלווים
הישראלים לא הסתירו את שביעות רצונם
מבחירתו של האורח רם המעלה• .
אורה רם מעלה אחר, היה באותה שבת
ראש עיריית תל־אביב מרדכי נמיר.
הוא הוזמן לחזות במישחק הכדורגל בין
הפועל מחנה־יהודה והפועל תל־אביב, ב־איצטדיון
בלומפילד ביפו. לא שהוא אוהב
כדורגל, חס ושלום, אלא שיועציו, ביניהם
עסקן המערך אכרה ם עופר, אמרו
לו שכדאי, שיש הרבה קהל, שיש ע ד
מעט בחירות ושיש רמקול שהותקן במיוחד
לכבודו. כשהופיע ראש העיר, התבשרו
12,000 הצופים ברמקול כי אכן הוא בא.
צעקת בוז אדירה הידהדה באיצטדיון. נמיר
הסמיק קצת, אבל לא האמין למשמע אוזניו.
מל!זיו לחשו לו שלא נורא, שהקהל
בוזדאי לא התכוון לבוז לו ברצינות.
נמיר השתכנע, ניגש לבעוט את בעיטת
הפתיחה, ושוב רעד האיצטדיון: בוז אויר
ד,ידהר מקצה לקצה. ריכילאי העירית נשבעו
השבוע, כי שמעו את נמיר אומר לאחו
מעוזריו למחרת היום :״בעצם אני
בכלל לא אוהב כדורגל. לא אלך לתחרויות
יותר ריכילאים אחרים, המסתובבים
בטרקלינד, של ספרות, מספרים את הסיפור
הבא: כשניפגש הסופר־המתרגם אהרון
אמיר, עורך הרבעון הספרותי קשת, עם
הסופר ש ״י ע גנון, החמיא לו אמיר .,סיפר
לו כי בעולם קיימת גירסה כי עמון
ותומאם מאן הם גדולי הספרות של המאה.
עמון תקע מבט זועם באמיר ושאל
:״מאן? מאן? מה פתאום מאן?״ •
שר התחבורה משה כרמל, שלא הורשה
לסעוד במלון הילטון ללא חליפה
ועניבה, נעלב. רב המלצרים, זה שגרם
לתקרית המיניסטריאלית, לא התרגש ביותר,
לאחר שהוסבר לו במי המדובר.
״מה יש?״ אמר ,״כשאני בא לקיבוץ אני
חובש כובע טמבל, וכשקיבוצניק בא ל־הילטון,
הוא צריך להתלבש בהתאם. כל
מקום והבגדים שלו נעלב אחר היה
השבוע מפיק הסרט פיצוץ בחצות, מאיר
מגן, שהגיע לישראל לצורך עריכתו הסופית
של הסרט, שהצגת הבכורה שלו
תערך בינואר בפאריס. הוא ישב בחברת
במאי הסרט בבאר במלון דן, כשלפתע
הוקפו השניים על־ידיחבורה של צלמים.
המצלמות כוונו בעיקר כלפי מגן, שנשאל
גם לכמה זמן הוא בא, מה עם הרומאן
שלו עם פסקאל פטי ומהו סרטו הבא.
מגן ענה לכל שאלה בהנאה מופגנת, עד
שלפתע הגיש לו אחד הצלמים תמונה של
השחקן הצרפתי ריימונד פאלגרין, וביקש
:״תחתום בבקשה, מסייר, פאלגרין.״
סוד הטעות נעוץ בדמיון בין מגן לבין השחקן
הצרפתי.

ה שידה ה אי למת

מכירת סוף ה עו נ ה

משקפי מגע
5£$א 1£
המכון לקידום הראיה ע״ש

י. ל .גרהובסקי
כתובת חדשה: רח׳ אלנבי 111ת״א,
בנין קולנוע, תמר*

חנך רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
כשטח התערוכה
חפתוח כל יום בשו! 1ת
9—11 וט״* עד ו 1צ:ת

.קארטינג•
הספורט שכבש ז^ת: ל
אירופה.

מל 56980 .

אחד מן הישראלים הרבים בחו״ל, ש־התרגזו
על חוסר יכולתם להצביע בבחירות
לכנסת הששית, הוא מנהל מועדון
לילה בברלין, מרדכי (״מייק״) קליגר.
הוא בחר לו דרך מקורית כדי להביע את
מחאתו, הצטלם בכתונת־לילה שעליה הדביק
כותרות שנגזרו מגליונות העולם הזה.
הכותרות מצטרפות לסיסמה: רצח העולם
הזה — חופש העתונות ז״ל — לכנסת
או לבית־הסוהר — אין מקום לפשרות —
הגרמנים באים • .אופטימיות בלתי רגילה
גילה השבוע האמרגן אברהם (״פש־גל״)
דשא, כאשר חתם עם התאחדות
בעלי בתי־הקולנוע על הסכם־שותפות להפקת
הסרט משה וינטלטור. עם סיום העיסקה,
שנחתמה בין פשנל לבין שלושה נציגי
ההתאחדות, שלף פשנל פינקס צ׳קים, נתן
לכל אחו מהם צ׳ק בן מיליון, כ״מפרעה
ראשונה״ על חשבון ההכנסות מהסרט• .
טירדה מיוחדת נגרמה לעובדי המשרד
של אחד מבתי־החולים בחיפה, שם אושפזה
זמרת הלהיטים הצעירה גילה אדרי,
שנפגעה בתאונת ״פגע וברח״ על־ידי טנדר,
שעה שרכבה עם אחיה על קטנוע
בכביש היפר,־עכו. אנשי המשרד נאלצו
לעבוד שעות נוספות במיון מכתבי המעריצים
שהגיעו לגילה, ושאיחלו לד, החלמה
מהירה • .זמרת אחרת, יפה ירקוני,
נסעה לארגנטינה, להופיע שם בטלביזיה.

מייק קליגר ככרלין
אין להצביע מרחוק
לפני כמד, ימים, כשהגיע מועד השידור,
התברר ליפה כי שכחה את תווי השירים
בארץ. מה עשתה? שמה תקליט משיריה,
ניצבה מול המצלמות ועשתה את עצ-ה
כשרה. צופי הטלביזיה לא ידעו כי מעל
המסך נגלתה להם הפעם פנטומימאית ולא
זמרת. הביקורות על השירה האילמת היו
טובות • .משתתפי פיקניק רשימת העולם
הזה — נוח חדש (ראה מיטגרת) ,נהנו
מן התוכנית האמנותית בצל עצי הכרמל,
לא ידעו כי הפסידו את הופעתה של
ריקה זראי. ריקה, שהביעה את נכונותה
להשתתף בתוכנית הפיקניק, חלתה בערב
ראש השנה בדלקת גרון, שמנעה ממנה את
האפשרות להופיע. אך זה היה עוד אסון
קטן. אסון גדול יותר אירע בירושלים,
במלון גני יהודה, שם נקבץ קהל של אלף
איש, שחיכה בדריכות לזמרת. כשנודע לקהל
כי ריקה חלתה, החל להשתולל. בעל
המלון, חיים שיף, הזעיק את ריקה מן
המרפאה שם שהתה, ביקש ממנה שלפחות
תראה את פרצופה במקום .״הם בכלל לא
מאמינים שאת בארץ,״ אמר שיף .״הם חושבים
שהבל בלוף והם מסוגלים להרוס את
המקום.״ ריקה באה, ניסתה לשיר, אך
הדלקת גברה עליה. הקהל צעק רוצים את
ריקה, ושבר בינתיים שולחנות וכיסאות.
שיף בכה קצת, זראי בכתה קצת וכל הקהל
היה עצוב • .איש אחר שהיה עצוב
השבוע: אכרה שקדי, בעל ביתר,קפה
הירושלמי ניצן. הסיבה: ניצן נבל,
נסגר השבוע, הפך לחנות נעליים, אחרי
שבמשך תריסר שנים ׳ שירת בנאמנות את
הבוהימה הירושלמית. סיבת הסגירה של
ניצן לא היתד, מסחרית גרידא. היא היתר,
חברתית. אחרי שבשנים האחרונות התברגנה
הבור,ימה של עיר הקודש, נדדו אנשיה
לתל־אביב, פינו את מקומם בניצן לסתם
אזרחים הגונים. זה סיפק פרנסה לבעל
המקום, אך יחד עם זאת שיעמם אותו.
הוא הוציא את המסקנה, מכר את המקום.

במסגרת 25 הדקות המוקצבות
לדבר ״רשימת העולם הזה —
כוח חדש״ ב״קול ישראל״ לפי
החוק, ידבר

אוד א מ די
ביום הרביעי הבא,13.10.65 ,
בשעה 9.20 בערב, על הנושא:

אם נמאס
גם לך...

העולם הזה 1465

י 3ה,
ד׳ אהבה
חיים פיטרן

לביתו

לפני שבועיים חזר
בתל־אביב ומצא בו פתק מאשתו׳
ביטרן. היא הודיעה לו שעזבה אותו,
ושתסביר לו למה עשתה זאת במכתב.
הוא רץ מיד לבית הוריה, ושם סיפרו
לו שמירה עזבה אותו, וחזרה לבדה ל-
ארצות־הברית.
את חיים ביטרן מכירים היום מעט מאד
אנשים, אבל לפני למעלה מעשר שנים,
כשהוא היה באופנה, לא היה כמעט איש
שלא הכיר אותו.
הוא היה נער־זוהר גרוש. הוא יצא עם
מיטב הנערות הישראליות. הוא חיה בעל
בית־ספר לנהיגה, ובעל מכונית. שבזמנים
ההם היתה מיצרן יקר־המציאות, ורק מעטים
מנערי־הזוהר החזיקו בו.
מירה היתה באותו הזמן צעירה ויפהפיה.
היא נחשבה לאחת מנערות־הזוהר המבוקשות
בארץ. שני הצעירים היפים והמבוקשים הכירו
האחד את השניה במסיבה, ונישאו בטקס
מפואר, בו השתתפו כל חבריה, וכל חב־ 1 רותיו־לשעבר.
השבוע נודע שנישואין אלה, שארכו שמונה
שנים בארצות־הברית ובקנדה, לא נמשכו
כל־כן יפה כמו שהתחילו. הבעל האשים את
אשתו בגניבת כספים ובזיוף צ׳קים, בבגידה,
ובחיי־מותרות שלא לפי־יכולתם.
האשה ניסתה כמה פעמים להתאבד• הבית
היה מלא תמיד ברעש של צעקות ובכי.
במכתב שהגיע השבוע לחיים סיפרה מירה
שהתאהבה בגבר אחר. הוא במיקרה חברו
הטוב ביותר.

מירח

כ מו

ץ ו$נל

לולא היה קיים מוסד הדיסקוטק, אז אבי
ורפי וטדי היו ממציאים אותו הראשונים.
אבל כיוון שכבר שני אנשים בארץ המציאו
אותו לפניהם, אז אבי ורפי וטדי המציאו
אותו השלישיים.

אבי אברמוביץ׳ ורפי וטדי שאול,

אינם עומדים להקים עוד דיסקוטק אחד. הם
עומדים להקים דיסקוטק ממקור ראשון. הם
היו דיילים, הם הסתובבו בכל העולם, הם
הכירו מקרוב את כל הדיסקוטקים שישנם,
והצליחו אפילו להגיע לדיסקוטק של סיביל
ברטון עצמה. הם ראו בדיוק מה היא
עושה בדיסקוטק המוצלח שלה, והם יעשו
בדיוק כמוה.
מה היא עושה בו? היא יושבת בצד
ומתחבקת ומתנשקת עם בעלה החדש. היא
גם רוקדת עם שמונים אחוז מהגברים הקליינטים.
הם יעשו את אותו הדבר. כשבאים
אליה ישראלים בראש״השנה היהודי,
היא אומרת להם שנה טובה .״כי זה טוב
להגיד תמיד,״ היא אומרת. ככה, לפחות,
היא אמרה לאבי ורפי וטדי, כשהם באו
אליה. גם הם יגידו את זה.
יש אצלה בחורות אנגליות, המשמשות
כמגישות. גם להם תהיינה. הם יביאו לדיסקוטק
שלהם שלוש אנגליות אמיתיות.
יש אצלה רמקולים טובים ותקליטים מצוי
יינים, ובשביל מי שלא שומע טוב היא
העמידה בחורה יפר,פיה המונחת במקום
הכי גבוה שיכול להיות, ככד, שכל חירש
יוכל לראות אותה, ומחליפה את התקליטים.
סיביל התיידדה איתם, לחצה להם את
הידיים והציעה להם לנהוג כמוה. הם יעשו
את זה. הדיסקוטק שלהם יהיה ברחוב
בן־יהודה, איפה שפעם היה אטזס באר. יקראו
לו ויסקי א גוגו, כי זהו שם שהוכיח
הצדק עושה חיים משוגעים בזמן האחרון.
את עצמו כבר באירופה.
קודם יצחק רפאל, ועכשיו שמוליק. כולם
אחרי שהם יגמרו להקים דיסקוטק אחד
עושים לו מסיבות. את המסיבה האחרונה
ברחוב בן־יהודה, הם יקימו עוד אחד בערכו
לו לכבוד שמוליק?ראום•
רמלה, ועוד אחד באשדוד, האבא שלהם
המסיבה נערכה בראש־השנה. היא נמשכה
>ו— ו יו
1111^11

עד אור־הבוקר .״זה היה לכבוד זה שזיכו ^
את שמוליק בבית־המשפט העליון,״ מספרת
סוף טוב הכל טוב, אבל הסוף התחיל
ג׳וזי כץ, החברה של הזכאי ,״אנחנו היינו
להיות טוב עוד בהתחלה. מתברר ששמוליק
המומים ושיכורים מנצחון הצדק.״
ב־ 23 בחודש נסעו שמוליק וג׳וזי לירו אהב כל ימיו רק את ג׳וזי .״חזרתי ארצה
שלים, כדי לשמוע את פסק־הדין של בית־ רק בשבילה,״ התוודה.
״אם, חס־וחלילר״״ אומרת ג׳וזי ,״הוא
המשפט הגבוה לעירעורים על האשמה של

אח־ שהצדק
מנ צ ח, ובכלל

שמוליק יקראום דנ׳וזי
הוצאת כסף בתואנת־שווא.
״שמוליק הכין 900 לירות,״ מספרת ג׳וזי,
״כדי שיוכל למסור לי, אם ייאסר. הכנו
את עצמנו לתשעה חודשי־מאסר, וכששמענו
שזיכו אותו קפצנו והתחבקנו, והתנשקנו,
ואני פרצתי בבכי.
״הוא נתן את הכסף שלו לעורך־הדין
צבי לידפקי. אחר־כך חזרנו הביתה, הוצאנו
את האבא שלו מבית־החולים, ובאנו אל
האמא שלו עם שתי מתנות — עם האבא
ועם הבן.
״עכשיו מטפל עורך־הדין לידסקי בגט
שלו מאשתו הצרפתיה, מריטה לרנד,
האשד, שתבעה אותו. היא נעלמה בכלל.״

היד, צריך לשבת בבית־סוהר בגלל דבר שלא
עשה, הוא היה יוצא משם ורוצה להתנקם
בכולם. הוא נמצא איתי כל היום בבית,
ולא מסתובב בדיזנגוף. אז כולם חושבים
שהוא בבית־הסוהר. עכשיו, אחרי שהוא
זוכה, אני חושבת שנעזוב את הארץ. אנחנו
לא רוצים להיות צמד־זמרים כמו כל הצמדים,
למרות ששמוליק הסתדר מזה דווקא
טוב. הוא קנה אוטו וגם בית.״
מה אומר על זה שמוליקי ״אני לוקח את
ג׳וזי לסיבוב בחוץ־לארץ. אני אוהב אותה.
היא שרה טוב, מנקה טוב את הבית, והיא
נמצאת ביחסים טובים עם המכולת. בזמן
האחרון היא גם למדה לתפור.״

מר א ה
מ ב עד לטבעת

סי בי ל
יתן כסף. האבא של אבי כבר נתן לאבי,
ליום־ההולדת, מרצדס לבן עם ריפוד אדום
ומושבים שהופכים למיטות. הוא יתן לו
גם דיסקוטק ברמלה, ואיפה שהוא ירצה,
כדי שיהיה לו לאן לנסוע עם המרצדס שלו.

אבי אברמוביץ
עד עכשיו
לחזר טוב,
הם מבטילדיסקוטק

מריה
ונסן עזבה ביום הראשון את הארץ,
כשהיא יותר יפה ויותר עשירה ממה
שהיתה כשבאה הנה• היא יותר יפה, משוס
שנוספו לה שלוש טבעות־יהלונרם וצמיד
אחד. היא יותר עשירה, משום שהטבעות
הן מיהלומים אמיתיים, והצמיד הוא מזהב
אמיתי. טבעת אחת היא קיבלה ממחזר
צרפתי, ואת כל השאר היא קנתה, לפי ן דבריה, בכסף שלה.
אבל היא מאוכזבת מאד מהארץ• היא
קיצרה את השהות שלה כאן בשבועיים,
והפסידה בגלל זה 2000 דולאר. כל זה בגלל
שבעל צברה לא היה מרוצה ממנה, לאחר
מלחמה משפטית שניהל נגד יואלס, ושם
במקומה את הזמרת הצעירה מרצדם. גם
דריו מורנו לא היה מרוצה ממנה, ולא
רצת לשיר איתה• קו ב ה טועז שהפסיד בגללה
20,000 לירות, אבל מה זח לעומת
2000 הדולאר שהיא הפסידה בגללו?
היא השאירה בארץ את רמי ניר במצב
רזה מאד, אבל עם טבעת מחוספסת על היד.
הוא רזה, משוס שמריה נוהגת לאכול רק
ארוחה אחת ביום, והוא לא נהג לאכול
בלעדיה. על הטבעת הוא אומר שאמנם היא
מחוספסת מבחוץ, אבל מבפנים יש בה זהב.
בפעם שעברה, כשהיא היתה בארץ, היא
הצליחה יותר, משום שבאה עם האהוב הקודם
שלה, שהיה במיקרה פסנתרן טוב. אבל:
בינתיים האהוב הקודם שלה ברח עם בחורה
בת שמונה־עשרה, והיא נשארה בלי פסנתרן.
אולי, במשד הזמן -היא תלמד את מיקי
הארגיטיי שלה לנגן. עם שרירים כמו שלו,
זה לא יהיה לו קשה. ביום החמישי הוא
טילפן אליה. הוא אסר לה שבכלל לא נכון
שהוא מתחתן עם הדיילת שלו, כמו שכתבו
בעתוניס, ושהוא אוהב רק אותה•

שלושת הבחורים הללו היו
דיילים. הם למדו לרקוד טוב,
ולתת הרגשה חמה לכל בחורה.
חים את זה לכל מי שתבוא
שלהם.
הם יקחו שלוש לירות לכוטית־משקה,
למרות שסיביל לוקחת דולאר שבעים־וחמש
לכוסית, ומוכרחים לשתות אצלה בחמישה
דולאר. הם ירשו לבחורות לבוא אליהם בשמלות
ארוכות• גם טיביל מרשה. כשהם
היו אצלה, היתר, שם אווה גאבור, האחות
של זא־זא גאבור, בשמלה עד ד,ריצפה. הם
מקווים שגם אליהם תבואנה נשים כאלה
חשובות. אווה גאבור אולי לא תבוא אליהם,
מוטב תיק ברבנות מאשר תיק במשטרה. היא
אבל מה שבטוח הוא שג׳וזי כץ ומונה
עזבה את הארץ, והתחתנה כבר בינתיים.
זילברשטיין כן תבואנה. גם זה משהו.
״יצאתי כבר עם איריס פרידמן ועם

^ 1ויויאן דל־ביאנקו ועוד, אבל עם אף אחת
לא התחתנתי. כנראה שאף אחת לא רוצה
לגור בצריף שלי. כולן רוצות וילות.
״יש לי שם בצריף רק מסך־קולנוע שיורד
מד,תיקרה, קיר סטיריאופוני בסאלון,
נחום קפלן (״תחש״) ,אחד מנערי־ד,כספים
הישראליים, הגיע לגיל שלושים. זה
עלה לו בהרבה מאמצים והרבה כסף,
אבל הוא עשה את זה.
לכבוד המעשה הגדול הזה הוא ערך לעצמו
מסיבה בצריף השבדי המפואר שלו
בהרצליה. היו שם עשרה מלצרים, שהובאו
ממלון תדמור. הם הגישו לקהל מזון יקר,
והקהל הגיש לתחש מתנות יקרות, עניבות
מפוארות מתוצרת קארדן, ופרחים מפוארים,
כי הוא אוהב פרחים. זה בא לו מהנשמה
הרומנטית הטהורה שיש לו.
היו שם, במסיבה, כל נשות החברה הישראלית
וכל נערי־הכסף הישראליים. והיה
שם אפילו דויד שיף הגדול, שבשעה ג5>/
בבוקר, כשהמסיבה נגמרה, הזמין את כולם
לארוחת־בוקר במלון דולפין. כולם סירבו.
היה שם גם נחום רז הגדול, שהוא הבן-
דוד הקטן של נחום קפלן. היו שם לני
לנדם, שהשתעשע במסיבה של תחש בשביל
להודיע על האירוסין שלו ועל
החתונה שתיערך ב־ 17 בנובמבר במקום-
העבודה של האבא של אביה, שהוא עובד תחש במלון המלכים. הוא בעל־המלון.
מיטה מתקפלת מתוצרת שבדיה, ומיטבח
למרות שלני לנדס ופוקד הירש וכל
נערי־הכסף הישראליים מתחתנים כבר, נש מלא מיצרכים מחו״ל. על־יד הצריף הזה יש
אר תחש עדיין רווק .״הסתובבתי הרבה זמן לי רק פורד , 1965 עם מיזוג־אודיר. זה הכל.״
בגלל הצניעות והענווה המיוחדות שלו,
עם לאה אונגר,״ הוא מספר ,״כבר נרשמנו
הוא נמנע מלהזכיר שגם הוא ישנו שם.
ברבנות, אבל ברגע האחרון החלטתי ש־

איו חוש אצר חחש

אזר חי ם תומב>ם בפק>דה
הפיטורים הרבים שחלו במטה המערך, בעקבות פרסום תוצאות הבחירות בהסתדרות,
לא היו הפיטורים הראשונים שנערכו שם.
קדמו להם פיטוריה של פקידה צעירה וחיננית, שהספיקה לעבוד שם שלושה ימים בלבד.
היא נתקבלה לעבודה על־ידי אחד מראשי מחלקת־הצעירים. היא הוצבה במחלקת האירגון,
ואז התברר שכמה קשישים ממטה הקשישים, שהפקידה מצאה חן בעיניהם, פרצו בריב בגללה.
היה חשש שבמקום לעסוק באיסוף קולות תעסוק הפקידה הצעירה באיסוף לבבות.
היא נקראה לשיחה עם אחד מראשי אתא, והוא הציע לה לעבוד בחוגי־בית בערבים.
״אני רגילה לעבוד ביום ולא בלילה,״ היא ענתה, ופוטרה מעבודתה.

ע ונ כםהטן

אשר גדר בהרצליה
ברחוב האשל, בהרצליה־פיתוח, גדלים אשלים
לתפארת, וצמרותיהם מגיעות עד השמיים. שם,
בתוך העפאים, גרד. פייגלה. צוויץ־צוויץ.
ובנוף אידילי־פאסטוראלי כזה, ואל תשכחו
את צבע השמיים ואת ריחות היסמין והגורדוניה,
התחיל הסיפור המוזר על ציפור שרצתה להיות
ראש־עיר.
עשרים שנה בדיוק קיננה פייגלה בין האש־לים,
ובמשך עשר שנים בדיוק, יום־יום, כששעון־
הקוקיה שלה היה מצייץ שישה ציוצים, היתד.
פייגלה עפה לקוקטייל אצל השגריר הבריטי,
שגר, כמו כל השגרירים, ברחוב האשל.
חיים שלווים כאלה היו אז בהרצליה־פיתוח.
העשירים היו מאושרים, והכלבים פרו ורבו ללא
הבדל מין וגזע.
פתאום הגיעו ימים רעים. בהתחלה היו אלה
היתושים. יתושים ענקיים משונים, כל אחד
בגודל של צירעה, פשטו באיזור הדיפלומאטי,
וחדרו לכל מקום. לסנדוויצ׳ים עם הקאוויאר
והסלמון, למחשופים עטורי־היהלומים ולכוסיות
המארטיני. מסיבות־הקוקטייל הפכו סיוט. האנשים
פחדו לפתוח את הפה, שמא יחדור לשם
יתוש. אורחים עמדו עם וורמוט ביד ושתקו, או
חייכו בפה סגור.
אבל זה לא כלום. כי יום אהד מצאה אשתו
של הניספח הצבאי הבריטי נחש ארסי מתחת
לתנור הגז. גם זה לא כלום. כי ערב אחד, במסי־בת־גן
מפוארת שערך המזכיר השני ברתוב האשל
לשר־החקלאות של גאנה, חלף עכברוש
שחור ושמן בין רגלי האורחים. הוא לא רץ או
מיהר, כמו כל עכברוש. הוא פשוט טייל. בנחת.
התקרית עשתה רושם רע מאד בעולם. הקורפוס
הדיפלומאטי התחיל לחשוש שהוא לא
כל־כך בטוח שהוא בטוח שהוא רוצה עוד
לגור בהרצליה־פיתוח.
באותה תקופה, בערך, כשנחש שני נתגלה
מתחת לספה של הגיספח התרבותי האיטלקי,
ניכנסו הציפורים הראשונות לראשה הפעוט של
פייגלה. היא החליטה להיות ראש־עיר.
אין להתעלם מהאמת. והאמת היא שפייגלה
כחולת־העין לא כל־כך רצתה, בהתחלה, להיות
ראש־עיר. אלא שהמצב נעשה גורלי יותר מיום־
ליום, ופייגלה לא יכלה לעמוד בלחץ. גופים
דיפלומאטיים מארצות שונות, ברחוב האשל
והסביבה, משכו בוקר־בוקר בפעמון העתיק
בחווילתה של פייגלה ברחוב האשל, ובדמעות
בעיניים ביקשו ממנה שתהיה ראש־העיר.
״או, באמת ! אבל מי אני בכלל ענתה
להם פייגלה בענווה, וחזרה בראש מורכן מצני עות
למיטבה, להדיח את הכלים.
המשלחות הדיפלומאטיות היו מתפרצות אז
למטבח :״תראי, מיסיס פייגלה, את הלא אשה
חכמה ויפה. הקורפוס זקוק לנשים כמוך. זכרי,
מה שכואב לנו, כואב גם לך. ואנחנו זקוקים
להשפעה בצינורות העיריה. אם העסק עם הנחשים
יימשך, נעזוב את האיזור.״
הקש ששבר את גב הגמל של פייגלה אירע
לפני חודשיים. צחנה מסתורית ואיומה הציפה
את האיזור, וגרמה לסחרחורת אצל עובדי ה שגרירויות
המערביות. האם הדבר היה מכוון?
ההיתר. זו פרובוקציה קומוניסטית? אינטריגה
ספרדית? עד היום פייגלה אינה יודעת את
התשובה על כך. אבל היא נעתרה לתחנונים
והסכימה להיות מועמדת לראש־העיר. בעלה,
אדון ברוידא, לשעבר קונסול־כבוד של פנמה
בהרצליה המערבית, החל מביט בה בעיניים

מצועפות־הערכה. אכן, לב זהב היה לפייגלה.
צעדה הפוליטי הנועז הראשון היה לנעול
מיד את נעלי־הבית הירוקות שלה, לענוד זר־פרחים
על הראש (היא תמיד ענדה פרחים
טריים על הראש, מינהג שמקורו במלחמת־השיחרור)
ולרוץ ישר לשכן הטוב שלה, ידיד
המשפחה, השגריר האמריקאי, להתייעצות.
״היי, מיסטר בארבור, מיסטר בארבור !״
היא צעקה לעבר החצר שלו.
השגריר, שיצא מבריכת־השחייה, שאל בנימוס
:״אפשר לעזור לך, פייגלה?״
״מה דעתך שאני אהיה ראש־עיר?״
״מזמן לא שמעתי רעיון מבריק כזה !״ ענה
השגריר וחזר להשתזף בבריכה. פייגלה עזרה
לו בזמנו לרכוש את הבית.
השבוע הגישה פייגלה את רשימתה החדשה
— רשימת התושב — לבחירות לעיריית הרצליה.
סיסמתה היא :״זכרו כי מה שכואב לכם,
כואב גם לנו ! הרצליה — בלי פוליטיקה !״ ה מועמדים
האחרים, מלבדה, הם ~הח״כ לשעבר
סיילס בנימין ששון, האבא של של אשתו של
מימי דה־שליט. הצלם הידוע האנס פין, והשח קנית
חנה מרון.
כל חייה של פייגלה היו שרשרת הרפתקות
נועזות, רצופות במעשי־גבורה מסוכנים. היא
נולדה בניו־יורק, תחת השם פייגלה, אותו
לא שינתה משך 45 שנה, וזה היה מעשה־הגבורה
הראשן ן שלה.
״פ־יגלה, פייגלה,״ שואלים אותה עד היום
במסיבות־קוקטייל כל ידידיה בקורפוס ,״מדוע
קוראים לך פייגלה?״
פייגלה מחייכת בענווה, מיישרת את השוש

הטריה התקועה באוזנה הימנית, ואומרת
כלאחר־יד :״או, זה בגלל ברל כצנלסון!״
ברל היה, כמובן, ידידם הטוב ביותר של
הוריה, עוד מבוברויסק. גם גלילי היה ידידם
הטוב ביותר, גם פולה בן־גוריון, גם גברת
שזר, אבל אלה הם פרטים חסרי־חשיבות, לדע תה
של פייגלה .״אני לא מבינה מדוע אנשים
מתפעלים מזה שדוליק הורוביץ הוא חבר שלנו,
או מזה שוולטר איתן, השגריר שלנו בפאריס,
הוא בן־בית אצלנו. אמרתי את אותם הדברים
מזמן למשה דיין ונלסון גליק, כשביקרו אצלנו.״
אבל עובדה היא כי כשברל שמע שפייגלה
נולדה, הוא רץ מיד להוריה, והציע מיד לקרוא
לד, פייגלה, וחלילה לא ציפקה. כי בבוברויסק
היתד, אשד, שקראו לה ציפקה די משוגענה.
חייה הציבוריים של פייגלה התחילו כשהיא
התיישבה בירושלים, התחתנה עם רואה־החש־בון,
אדון ברוידא, ממשרד ברוידא ושות׳,
ונהייתה לכתבת הצבאית של רויטרס.
כולם דיברו אז עליה בירושלים. תחת מטר
היריות והפגזים היתר, פייגלה האמיצה, חגורת
אקדח טעון, שולחת טלגרמות בהולות בגוף
ראשון למרכז רויטרם בלונדון :״תחת מטר ה יריות
והפגזים אני שולחת מילים אלה...״
ימים ארוכים עברו עליה ללא שינה. היה לה
מזל שהיא ישנה בלילות.
באחת ההפגזות התפוצץ לגמרי משרד רוי־טרם.
פייגלה נישלחה, במשוריין יחד עם מכונת
הטלפרינטר, לתל־אביב, ותחת מטר היריות והפגזים
הצליחה להגיע לשם בשלום, ולשלוח מייד
את הטלגרמה הבהולה :״תחת מטר היריות
והפגזים אני שולחת מילים אלה...״

אלה היו ימי קום המדינה, ואז גם התחיל
הקורפוס והחברה הגבוהה להכיר לראשונה באישיותה
שופעת־האנרגיה של פייגלה. כבר אז
חששו שפעם היא עוד תהיה משהו. במיוחד דובד
על אומץ־ליבה המיוחד. וזה פרץ לראשונה ב גלל
חמש הגלאדיולות הוורודות.
פייגלה הוזמנה אז לקוקטייל־פארטי בקטה־דן,
לכבוד בואו של השגריר הבריטי הראשון.
באותו יום התפוצץ, כידוע, משרד רויטרם ב ירושלים,
ואיתו התפוצצו כל השמלות שלה. על
גופה היה לא יותר מאשר חלוק ורוד אחד,
ועוד שלוש שמלות הריון, שידידתה הטובה
ביותר, הגברת ראובן שילוח, השאילה לה. אפילו
כובע לא היה לה, והיא היתה לאחר ייאוש, כי
היא היתה צריכה לייצג את רויטרס.
בארבע אחרי־הצהריים יצאה פייגלה לרחוב
הירקון, ותחת מטר היריות והפגזים של חסן בק
נכנסה לחנות־פרחים וקנתה חמש גלאדיולות
ורודות, ואחר־כך זוג עגילים ורודים ענקיים.
תחת מטר היריות והפגזים היא חזרה לביתה,
וענדה אח זוג העגילים הענקיים. אחר כך שמה
גלאדיולה אחת על אוזנה הימנית. אחת על
השמאלית. אחת באמצע הראש. אחת באמצע
המחשוף ואחת היא החזיקה ביד. עם ערוגת־הפרחים
הריחניים והטריים על הראש, היא צעדה
גאה למסיבת־הקוקטייל.
פייגלה זוכרת, כמו היום, את הרגע הגדול
ההוא. דממת־מוות השתררה באולם הקטן, כשהיא
עברה את המיפתן, כולה ורודה ופורחת.
כולם הביטו בה. בן־גוריון חדל לדבר עם
השגריר הבריטי ונעץ בה עיניים לטושות. רגע
גדול היה זה, ומתוך אינסטינקט נשי מפותח
חשה פייגלה כיצד מעריצים הגברים החשובים
את לבושה הנועז, וכיצד שולחות בה הנשים
מבטי־קינאה. חלפו שניות ארוכות, עד שהאורחים
חזרו לעשתונותיהם, ועד שפייגלה הציגה
את עצמה לפני השגריר הבריטי ככתבת הצבאית
של רויטרם.
הוא אמר לה בקול מלא־
״! 31ט 1115״1
הערכה, כשעיניו נעוצות בערוגת הפרחים.
פייגלה לא היתה היחידה ששמעה מילים אלו.
כל הקורפוס שמע. מאז החלו זורמות עשרות
הזמנות למסיבות־קוקטייל לביתה. באותו יום
נשבעה פייגלה שלאחר הצלחה כזאת, היא לעו לם
לא תסיר עוד את ערוגות הפרחים מראשה.
היא קנתה לה מיד 120 זוגות עגילים גדולים,
ושתלה בווילה שלה, ברהוב האשל, שני דונם
גלאדיולות, יסמין, כלניות, נרקיסים. כי היו
לה המון קוקטיילים כל יום, והיא היתד, צריבה
להחליף כל יום את הפרחים על הראש.
פייגלה בעצמה הפכה מארחת ידועה ופורחת
אבל קצת מפוזרת. ופעם, כך מספרים בשגרירות
ארצות־הברית, טילפנה פייגלה לאשתו של המז כיר
הראשון לשעבר, והזמינה אותה לקוקטייל
ב־ 26 בחודש.
״את מתכוונת ל־ 26 בחודש זה׳ או ל־ 26בחודש
הבא?״ שאלה אשת המזכיר.
״בחודש זה, כמובן,״ ענתה פייגלה.
״אבל 26 בחודש היה אתמול!״
״נכון, נכון מאד,״ נזכרה גם פייגלה ,״אז
איפה היית לעזאזל?״
בין מעשי־הגבורה של פייגלה בלט גם ה־מיקרה
הבא. ראש־העיר החליט יום אחד לעקור
את האשלים הנהדרים מרחוב האשל, ולהרחיב
את הרחוב. פייגלה אירגנה מיד את תנועת־המרי
הראשונה בהרצליה המערבית.
היא בעצמה הכינה מפת־חירום של העצים,
והטילה על כל שכן לשמור על העץ שמול חצ רו״
האבא של רות דיין נשלח לשמור על עץ
אחד. האבא של אשתו של אבא אבן נשלח ל שמור
על שני העצים הדרומיים, והשגרירות
הבריטית על עצי המרכז. פייגלה עצמה נטלה
את הפיקוד על שלושת העצים הצפוניים. ולאחר
ארבעה ימי־שמירה, הופיע מרחוק האוייב. הטרקטור
הראשון.
פייגלה, עם ערוגת־היסמין על ראשה, הש־טתחה
הראשונה על הכציש ועצמה את עיניה.
אט־אט התקרב הטרקטור, וכשהוא היה חצי-
מטר ממנה, היא פקחה אותן לרגע ואמרה:
״אני — או העץ!״ ועצמה אותן שוב, מחכה
לבאות.
את העצים לא עקרו. ושמע מעשה־גבורתה
של פייגלה הגיע, אם תאמינו או לא, עד כפר־שמריהו.

במרחב
מצרים
•מין נ \ ד *ן
במצריים חיים שני אחים מפורסמים. האחד
החזיק בידו את הבולשת ושירותי-
ד,בטחון, והשני היה מנהיג קומוניסטי.
כאשר בוצעה המהפכה של גמאל עבד־אל־נאצר,
ב־ ,1952 נימנו השניים על חברי
מועצת הקצינים החופשיים. זכריה מותי־אל־דין
היה סגן־אלוף בחיל־המודיעין, ו־חאלד
מוחי־אל־דין היה רב־סרן בחיל־הפרשים.
עד היום לא ירד ממנו הכינוי
״הרב־סרן האדום״ .עד היום גם אין איש
שוכח, כי היתד, זו הבולשת של זכריה
אשר הביאה, ב־ ,1959 למאסרו של חאלד,
על היותו מנהיג אחד משלושת הפלגים
של הקומוניסטים במצריים.
לפני שלוש שנים שוחרר הרב־סרן האדום
מן הכלא, ומאז הספיק להשתבץ,
יחד עם כל הקאדרים הקומוניסטיים, במערכות
האיחוד הסוציאליסטי. כיום הוא
מכהן כעורך ראשי של אחת ההוצאות
הגדולות של עתונים מצריים. אבל נשאר
הבדל ברור בינו לבין אחיו: הוא נחשב

זכריה מוחי־אל־דץ
האח למלחמה באחים

לנציג השמאל המתקדם, ואילו זכריה —
הידוע בשל נאמנותו האישית המוחלטת
לנשיא — נחשב לאיש־הימין.
השבוע התמנה זכריה מותי־אל־דין כ־ראש־ממשלתד,
החדש של מצריים.
״הפעם לא נסלח:״ הוא בא במקומו
של עלי צברי, שהפך בשנים האחרונות
למוקד הימין והריאקציה במצריים.
גילוי המחתרת המזויינת של האחים
המוסלמים, אשר זממה לרצוח את עבד־אל־נאצר
ורעיו, הוכיחה עד כמה חזק
כוחה של ריאקציה זו. כאשר הסתבר,
כי לאחים היו אוהדים גם בקרב הקצונה
הצבאית, היה ברור שהמצב הרה־סכנות.
בנאומו במוסקבה, לפני חודש, כאשר
גילה עבד־אל־נאצר את קיום המחתרת הקנאית,
הוא נשבע כי יחסל אותה .״פעם
אחת סלחנו להם״ ,הפעם לא נסלח!״
אפשרות אחת של פעולה היתד, לנצל את
האהדה ההמונית כדי לחזק את האגף השמאלי
של מישטרו, ולהנחות מהלומה
מוחצת על הימין. אך עבד־אל־נאצר אינו
ווסיד ההפגנות הקיצוניות, מה עוד ש־מצריים
עוברת עתה משבר כלכלי חמור.
הוא הגיע למסקנה, כי אין בידו הכוח
לצאת למלחמה נגד הימין כולו. על כן
החליט לפצל את המחנה הזה: הוא הכריז
מלחמה טוטאלית על האחים המוסלמים
— ומינה את זכריה מוחי־אל־דין (מחיה

כאשר ניסו להתנקש בנאצר ב־.1954

העולב הזה 1465

בית־ספר.

הדת) כדי לפקד על מלחמה זו.
לבורגנות המתונה יוכל לד,סביר, שראש־הממשלה
החדש הוא איש שלה, שכלא
אפילו את אחיו בשל היותו קומוניסט.
לשמאל, יוכל להסביר, כי זכריה בא כדי
לחסל את הריאקציה השחורה ביותר, וכי
נאמנותו האישית לנשיא תהפוך את המלחמה
הזאת לצעד ראשון אל הפנייה
שמאלה, שהם כה מייחלים לה.

עדן

לקווים בוייוטג
ל טיפו ח ה חן
דוגמנות, יציבות
ודוגמנות צילום
ההרשמה

ה חל ה

א־ה־נו ב ע דן

לקורס שייפתח

כאשר יצא שר־המדינה ג׳ורג׳ תומסון
מלונדון, בתחילת השבוע שעבר, היה לו
יסוד להאמין, כי ימצא שפה משותפת
עם גמאל עבד־אל־נאצר. אך כאשר הגיע
לקאהיר, כעבור יומיים, מצא את דלתו
של נשיא־מצריים מוגפת הפגנתית בפניו.
התקווה לקיום הפגישה התנדפה אותו בוקר
עצמו, אחרי שלונדון הודיעה על ביטול
החוקה של הפדראציה של דרום־
ערב, ועל פיזור ממשלת־עדן.
ההסבר הרישמי היה: מעשי־הטירור, אשר
תכפו לאחרונה במושבה החוסמת את הכניסה
הדרומית של ים־סוף, עירערו את
המימשל התקין. מכיוון שהממשלה הערבית
של עבד־אל־קאווי מכאווי לא הסתייגה
מן הטירוריזם, לא נותרה לממשלה הבריטית
דרך אלא לסלקה.
כהצדקה נוספת להתערבות זו, הוסבר כי
עדן היא הבסיס הבריטי הגדול ביותר בין
אנגליה וסינגאפור, וכי אין בדעת ממשלת־בריטניה
לפנותו או לסכן את תיפעולו.
הנסיכים דואגים. היה זה תירוץ־
סרק. שכן ראשי תנועת־המרי בעדן הודיעו
במפורש, כי אינם דורשים את פינוי
הבסיס. גם אחרי העצמאות, הבטיחו, יוכלו
האנגלים להמשיך לשבת בו — ובצורה
זו להבטיח את המשך קיומו של
מקור־ד,הכנסה החשוב ביותר של עדן.
דאגת הבריטים היתד, אחרת: הם חששו
שמא תנועת־השיחרור של עדן תתפשט
לכל נסיכויות הפדראציה המלאכותית שהם
הקימו, תחסל את מישטר הנסיכים.
עצם יצירת הפדראציה, לפני שלוש שנים,
בא כדי להקהות את חוד השאיפות הלאומיות
של הערבים, בחלק זה של חציר,אי
ערב. הרעיון היה פשוט: שש הנסיכויות
יאוחדו עם עדן לפדראציה אחת,
ופדראציה זו תקבל את עצמאותה ב־.1968
הפדראציה תחתום על חוזה עם בריטניה,
שיאפשר לה להמשיך בעיסוקיה שם כרגיל.
מכיוון שמועצת הפדראציה תהיה מורכבת
משבעה נציגים, יהוו הנסיכים רוב פרו־אנגלי.
אלא שהתוכנית השתבשה. הפדראציה
אמנם הוקמה, ותוך כדי־כך הורכבה ממשלה
נפרדת של עדן, אשר נציגה הוזמן
לשבת במועצת הפדראציה. אולם כאשר
כינסו האנגלים פעמיים את הנציגים בלונדון,
כדי לעבד את פרטי החוזה וצורת
מתן העצמאות, סירבו הנציגים מעדן להכיר
בנסיכים כנציגי התושבים של נסי־כויותיהם.
לכל היותר, היו מוכנים להעניק
להם זכות להשתתף בדיוני השולחן־
העגול כחברי המשלחת הבריטית. על כן
התפוצצו שתי הוועידות ללא תוצאה.
נשמה חצוייה. משנחסמה הדרך החוקית
בפני תנועת־השיחרור הלאומית
בעדן׳ הוקמה תנועת־מרי מחתרתית. שורה
ארוכה של התנגשויות ומיבצעי־טירור הפכו
את עדן לגיהינום. הממשלה, שנדרשה
על־ידי הנציב העליון לגנות את המחתרת,
מיאנה לעשות זאת.
אילו היתר, זו רק בעייתה של עדן,
יתכן שלונדון לא היתד, ממהרת לנקוט
בצעדים קיצוניים. אך הנסיכים דרשו
ממנה פעולה מיידית, שתדכא את תנועתי,מרי
בטרם תצליח להצית אש גם בנסיכויות.
העובדה שגמאל עבד־אל־נאצר —
תומכם הגלוי של המורדים — נאלץ לנטוש
את חזית תימן, עודדה את לונדון
במחשבה, כי אפשר למצוא הסדר עימו. על
כן הוחלט׳ לשגר אליו את תומסון.
אך ממשלות לונדון סבלו, מזה למעלה
מדור, מנשמה חצוייה: כל פעם ששרים
ליבראליים של מפלגת־ד,עבודה הוגים רעיון
פשרני, ממהר המנגנון השמרני של
משרד־המושבות להעמידם בפני עובדות
קיימות המפריעות להם. כך קרה גם עם
תומסון: בטרם הגיע לקאהיר, הודיע מש־רד־ר,מושבות
על מישטר־ד,חירום בעדן.
שיטות אלה הופעלו בארץ־ישראל, אחרי
מלחמת־העולם השניה. הן לא יכלו לשים
קץ לשאיפת השיחרור. גם בעדן הן נידונו
מראש לכישלון.

21. 10. 1965-1
ה קו רסית קיי ם
במלון

שרתון ״

חברת

^ 87£1־^ 1181מ
ניאו תהלהעמידלרשות
ה תל מידו ת המ ש ת תפו ת ב קו ר ס
א ת המדריכה הרא שית של
החברה, ל מ תן ייעוץ והדרכה
באיפור ללא תשלום נוסף.

לפרטים והרשמה נא לפנות :

קולט

ב ל יש ר

שדרות סמאטס ,15 תל״אביב
טלפון 442334
בשעות 12— 9 :לפני״הצהרים

בקרוב ייפתחו קורסים
בירושלים ובחיפה
לטיהור אוירה הבחירות השתמש ו

במטהר־אויר

טל-מורי אזרחים 71טהרים
אוירה
* ״טל-מור״ מטהר אויר, מרענן ומבשם
לאוירה נעימה, לבית המטופח. מיוצר
ע״י ״פה-מור״ ,מוצרי איכות באירוסולים.

ך* ו״״ סו ף חזרתי לארץ. כבר ארבעה חוד־
^ שים לא הייתי כאן. זה המון זמן, לא?
אבל ביליתי יוצא מן הכלל. הכרתי המון
אנשים והיו לי חוויות מסעירות שאף פעם
לא אשכח אותן.
הטיול שלי התחיל בקאן. הגעתי לשם
שבוע אחרי שהתחיל הפסטיבל, אבל למרות
האיחור שלי עשיתי שם רעש כזה
שכולם השתגעו. הכניסה שלי לפסטיבל
היתד, פצצה. עוד בניצה הכרתי זוג ישראלי
אחד, שהיה בירח־הדבש שלו. הזוג
הזה הכיר לי טייס אחד, והטייס הזה
חיזר אחרי נורא.
הוא שלח לי המון שושנים ופרחים,
וכשהוא שמע שאני נוסעת לקאן, אז
במיקרה הוא נסע גם לשם. יש לו אוטו
לבן פתוח, חלום. אז שמתי את כל השושנים
שהוא שלח לי, ונסענו.
הגענו לקאן באוטו הלבן, שהיה מלא
שושנים, ואני הייתי לבושה יופי, ונראיתי
מצויץ. בכניסה עמדו צלמים וחיכו לכוכבות
שבאו לשם. הם רק ראו אותי והופ,
כל המצלמות עלי.
אחר־כך הכרתי שם את כולם, אפילו
את כל הכוכבים החשובים והגדולים.

משמיצים ומתפוצצים
כולם היו סיפורים על איך שהם רו׳
/צים לבקר בארץ, וכמה הם מעריצים
את הישראלים. יש שם גברים כמו זבל,
ולעומת ישראל, איפה שאין בכלל גברים,
הלך לי שם נורא. כבר בהתחלה הכרתי
את מנהל־הפסטיבל, יהודי שמן ומבוגר.
נורא מצאתי חן בעיניו, והוא סידר לי
כרטיס קבוע בלוג׳ה.
כרטיס בלוג׳ה זה דבר מיוחד. לא כל
אחד מקבל את זה. אפשר שם לשבת יחד
עם כל השחקניות והשחקנים הגדולים.

אילנה נדומן היא כובבונת מושלמת ־ חבלוק שמעולם לא נינבה

נעות תנססיבלים
ישראלים נלהבים שחזרו בשעתו מהפסטיבל בקאן סיפרו סיפורים
לוהטים על כוכבת ישראלית ייפהפיה, המציגה את עצמה כנציגה
הישראלית בפסטיבל, וזוכה להערצה כללית.
הישראלים שלא יצאנ לאירנפה הבינו שזוהי דליה לביא. אלא
שמיד לאחר מכן בא גל חדש של מעריצים שהגיע מברלין, מפאריס
ומשווייץ וסיפר שהכוכבת הישראלית היא בלננדית כמנ השמש,
קוצרת הצלחה גדולה בין במאים ושחקנים, ולא דומה בכלל
לדליה לביא.

היו השערות שזוהי דליה לביא שצבעה את שערה. היו גם
השערזת שזוהי זיווה. רודן בפיאה נוכרית, או גילה גולן במראה
החדש שלה. אבל כל ההשערנת הללנ לא נתקבלו.
ואז הגיע ינם אחד לארץ עיתנן צרפתי, ובנ סנפר בכנתרנת
גדולות שהכנכבת הישראלית היפהפיה, אילנה פדרמן, עומדת
להתחתן עם הזמר־שחקן דריו מורנו.
ובכן מיהי אילנה פדרמן ומה עשתה שם? על כך מספרת
היא עצמה בעמודים אלה.

לישראלים לא היד, אף כרטיס כזה. הם
פשוט ישבו באולם והשמיצו, הם התפוצצו
מקינאה, אבל אז זה כבר לא היה
בשבילי דבר גדול.

גברים במו בובות

עם בגאלה אחת ישבתי, כשמימיני
^ 2רקס האריסון ומלפני שון קונרי. קונרי
בכלל לא כל־כך מוצלח כמו בסרטיו. הוא
לא כל־כך גבר ולא כל־כך מקסים. הוא
ביישן נורא ובכלל הוא מתקרח. הוא שאל
אותי מה עושים בארץ, ואם עושים סרטים,
ואיזה. אבל לא הצלחתי להתקרב
אלייו כל־כך, כי כל הזמן יש לו שומר־ראש
שלא זז ממנו.
רקדתי שם פעם עם ג׳ורג׳ המילטון.
הוא הרקדן הכי טוב בפסטיבל, אבל שמה
לא יודעים לרקוד. בארץ רוקדים הרבה
יותר טוב. פעם #פילו יצאתי בחברת ג׳ון
מהחיפושיות. הוא הזמין אותי לוויסקי
במסעדה איטלקית, אבל גם אשתו היתה
איתנו.
הכרתי שם המון גברים מקסימים. אבל
רובם נראים כמו בובות, וחמישים אחוז
מהם הם ג׳יגולוס שחיים עם נשים זקנות.
בהתחלה נדהמתי, ראיתי בחורים יפי־תואר
מסתובבים עם מבוגרות, חשבתי שאני
היחידה שבאה בלי האמא שלה.
אבל אני לא הייתי צריכה אמא. הגברים
הצרפתיים ממילא לא מצאו חן בעיני. הם
לא גברים בכלל. הדבר היחידי שיש גהם
זה שהם מכבדים את האשה. אבל בשבילם
מספיק שיש לה שארם. כל השאר לא
חשוב להם. סקס הם בכלל לא מעריכים.

נעות גי״מס בונן

אילנה הצליחה להופיע
בסרט טלביזיה
באורך של 20 דקות בשם ביבי פייס קילר, ננערת־האקדחים.

עם זיארסלוד
אנדרה

תמה,

שהוא

בעלה

הופיעה אילנה בסרטון הטלביזיה.
אילנה אף השיגה לעצמה סוכן —
של השחקנית הצרפתית סופי הארדי.

סתם פרייריות
^ פ ס טי בלבק אן זה שוק עצום. הי
1חבר׳ה הישראלים עשו שם עסקים

מצויינים. הם היו תופסים בחורות צעירות,
סתם פרייריות, והיו מצלמים אותן עירומות.
זה היה הבידור המקובל שלהם. הם
היו מבטיחים להן תפקידים, או משהו,
אני לא יודעת. הם היו לוקחים אותי להיות
המזכירה שלהם. אני הייתי צריכה,
כאילו, לקבל את הבחורות שעורכים להן
מיבחני־בד. בהתחלה זה בידר אותי, אבל
אחר־כך נמאס לי והסתלקתי.
אני חושבת שבסך־הכל הצלחתי להדהים
את כל פסטיבל קאן. הייתי לבושה בבגדים
שהוציאו לכולם את העיניים, הייתי באה
עם מחשופים עד הטבור, יוכל מיני דברים
כאלה. כולם השתגעו מזה.
אצלנו בארץ מפחדים מסקס. אני יודעת
שיש לי א-86י61ז\ ,0ואני לא מתביישת
בזה. אני חושבת שזה בהחלט יתרון. אין
לי מה להסתיר את זה. אבל שם יודעים
איך להתייחס לזה.
אחד הערבים הכי מסעירים שהיו לי
שם זה היה כשהצלחתי לעלות על יאכטה
של המיליונר קמפארי, זה בעל־היינות המפורסם.
הוא ערך נשף משגע, והשתתפו
בו רקם האריסון, אורסולה אנדרם וקארול
בייקר.
במסיבה הזאת קרה לי משהו נורא מצחיק.
הייתי לבושה באותה השמלה שלבשה
אורסולה אנדרם, שמלה ירוקה עם
מחשוף עד הטבור. כל הצלמים נורא התלהבו
מזה, וכולם צילמו את שתינו ביחד.
זה היה נהדר. בכלל ביליתי שם כל־כך
הרבה שלא היה לי זמן לפלירטים. הייתי
עסוקה יותר מדי בבילויים.

בחורים כמו בחורות
* * שםנסעתי לברלין, שם חיכו לי
רפי רוט, המיליונר שבונה בניינים,
זאב ברלינסקי ושמעון עדן. הכרתי המון
גברים גרמניים. הישראלים שם הם חברה
סגורה נורא. היתד, לי בברלין דירה ו־

עם ה נו חוס״ן

התיידדה אילנה, לדבריה, כמו
עם ^זזקנים רבים אחרים. היא
הכירה את שון קונרי, רקס האריסון, ג׳ורג׳ המילטון וג׳ון מהחיפושיות.

מרצדס 230 פתוחה. נתן לי אותה בחור
אחד, עשיר נורא, שהיו ליו שלוש נכו־ניות.
בדירה
היתה גם טלביזיה, כמובן. קודם
הוא הראה לי שלושה ימים את ברלין.
היה לי שם נורא קר. הגרמנים הם נורא
אפטיים. הם שיכורים כל הזמן, מהבוקר
עד הערב, וזה הגעיל אותי נורא. אני
השתגעתי מהם. חוץ מזה הם מוזרים
נורא. רואים שם בחורות ומתברר שהן
בחורים, ורואים בחורים ומתברר שהם
בחורות. יום אחד נשבר לי מהכל ונסעתי
לפאריס.
הגעתי לפאריס, ופגשתי שם את דריו
מורנו. הכרתי אותו עוד בארץ. בארץ
הוא לא הצליח, אבלבחו״ל הוא מאד
עשיר. הוא אוהב את עצמו נורא. הוא
הכין לכבודי מסיבת־קוקטייל, שבה הי,
רק גברים. הוא לא אוהב נשים. יצאתי
איתו. המשותף בינינו הוא, כנראה, ששנינו
אוהבים לאכול. הוא היה המלווה הקבוע
שלי, ודרכו הכרתי אנשים.

עס מאסיאס צ
אנזנים

זרים,

כזה, זה בכלל לא פולקלור.

מועדון העירוב
•* ערב המשוגע ביותר של בפאריס
( | היה כשלקחו אותי לאיזה מועדון ושם

להיות

נוכחת

האלז׳ירי שביקר בארץ. גם
הצליחה אילנה להתיידד עם
בכל הצגות־הבכורה שלהם.

מפארים נסעתי לציריך. בציריך נסעתי
לי באולדסנזוביל פתוח, אדום. פתאום אני
שומעת את החבר׳ה מדברים בעברית:
״איזו מכונית! איזו חתיכה!״ אני מסתובבת
ואת מי אני רואה? לא פחות ולא
יותר מאשר קבוצת־הכדורגל של מכבי תל־

במו כת־יענה
ך* ייתי בפאריס שלושה חודשים. דרך
( | דריו הכרתי את בעלה של סופי הארדי.
הוא הפך להיות הסוכן שלי. מיציתי את
כל פאריס, הייתי בטקסים, בלידו, במור
זז׳ין. עשיתי חיים משוגעים.
הכרתי בחור אחד שיש לו בית־חרושת
לחרסינה. הכרתי את המנהל של הגאלרי
לאפאייט, מסייד, דה־קארה. ועוד המון גברים.
אספתי
נעליים לחורף, חמישה־עשר זוגות,
וחמישה זוגות סנדלים. אכלתי אצל
קסקאד יום לאחר שאכלו שם אליזבט
טיילור ובעלה. הופעתי לגאלה של הישראלים
באולימפיה כשאני לבושה בשמלה
ארוכה עם נוצות בת־יענה. סולם השתגעו
ממני. אבל אני חושבת שההופעה של
כרמון היא קאטאסטרופה, מין מיש־מש

בהן

ברחובות

תלבושות שאס תופיע
תל־אביב, תעורר סקנדל.

הקוובן שד דויו

בעתו! צרפתי איסי פארי :״דריו מורנו נראה
מחייך בשפמו ובעיניו הירוקות, ואיש אינו מתפלא
על כך כשרואים אותו עם ישראלית יפהפיה. אומר דריו: אילנה תהפוך לקורבן השלישי שלי.״

קיבלתי שוק. הסתובבו שם עשרות גברים
ונשים עירומים. ברחתי משם כל עוד
נשמתי בי. במשך שבוע ימים הייתי בטוחה
שאני אקיא כל הזמן, כי המראה הזה
לא נשכח ממני.

מכנסיים הדוקים, חולצות בעלות מחשו>0

פים, ממדים שלא היו מביישים אפילו
את מרילין מונרו, הליכה סקסית מופגנת שהועלתה פעם אפילו

אביב. סוף־סוף לראות אנשים נורמליים.
זהו. ואחר־כך חזרתי לארץ. לפני זה
עוד הספקתי לעלות עם ארבעה יפאנים
להרי הקרח בגרינדוויל. אבל בארץ הכי
טוב.

על הבד בסרט הישראלי אף מילה למורגנשטיין — זוהי אילנה
פדרמן. בארץ לא הולך לה, היא אומרת, משום שהיא יותר מדי
סקסית. היא עברה את כל מיבחני־הבד הישראליים, והסקס הכשילה.

בפיקניק 1המוני שכיסה הד
שלם. ה יבלו אוהדי. העולם
הזח

-מה חדש־ את

טי ה שר חש1ה החדשה

ער גבעה ומה ותחת בר
עץ ושן

מיפגש נצל האילמת

כ־ 1500 איש מילאו את מורד האיצטדיון
הטבעי, כדי להקשיב לדברי אורי אבנרי
ולשירתם של האמנים המתנדבים. רבים ישבו בין העצים הסמוכים, עקבו משם אחר הנעשה.

צ״זבאת ורצינות
ירושלים״.

בילוי נחיה המשפחה
עם ילדיהם, או מזמינים משפחות

שהתיישבו

איפיין את היום. הוא אשר קבע את
הנימה הרגועה, כאשר הורים משחקים
לידן להצטרף אל הסעודה המשפחתית.

הקהל,

אשר

חלקו

היו שזורים בדבריו של אורי אבנרי, שניצב על
בימת־עץ קטנה, תחת הכרזה :״לשנה הבאה בנראה
בתמונה, הגיב בצחוק וגם במחיאות־כפיים.

^ שימוש הראשון שעשתה רשימת
ן ) העולם הזה — כוח חדש באות שלה
ש׳ היה להדפיס כרזה שאיחלה :״שנה
טובה״ .את הכרזה נשאו המכוניות אשר
התרכזו, בבוקר היום הראשון של השנה
החדשה, בכיכר מלכי־ישראל בתל־אביב.
במקביל התארגנו שיירות נוספות בשרון,
בחיפה ובגליל, שאף הן נעו לעבר מקום
הפיקניק הגדול של אוהדי־הרשימה, ועברו
תוך כדי כך עשרות ישובים.
המקום נבחר בקפדנות: גיבעה מסוסה
עצי־אורן, המשקיפה ממרומי הכרמל אל
הים הכחול שלמרגלותיו. אבל לפני שיכלו
ליהנות מן הנוף, היד צריכים המשתתפים
להתאמץ. ממיגרש־החנייה המרכזי, שהוכשר
להחניית המכוניות, היה עליהם לטפס
אל מרומי הגיבער — .מסלול תלול של
קילומטר.
הם טיפסו במעלה הגיבעה כשהם נושאים
את המזון והילדים, השמיכות רכלי־הנגינה.
אחדים רטנו. אחרים הכריזו כי
אחרי עליה כזו לא יישאר להם כוח ללכת
לקלפי. כולם נשמו בכבדות. אבל
כאשר הגיעו אל הפיסגה, בה הוכן שטח
הפיקניק, הסתבר להם כי עברו יחד חוויה:

הם התגברו על האתגר הראשון.

ך * 0התפז רו בין העצים והקימו את
( | החניונים המשפחתיים. תוך שעה קלה
עלה ריח המדורות הקטנות. פעילים מסניף
חיפה — שהורות לעבודתם המאומצת עמד
הפיקניק על רמה אירגונית מעולה —
סובבו ביניהם, כדי לוודא שהטבחים ה־חובבים
מקפידים על הוראת השלטים שאמרו
:״היזהר באש״ .בסוף היום דאגו
שהמקום יהיה נקי כפי שמצאוהו בבואם
לשם.
דוקטורים מכרו גזוז במזנון המאולתר,
וטבחיה המקצועיים של מסדעת 1001 החיפאית
הציעו צלי לאותם רווקים ששכחו
להביא עימם אוכל.
אחרי־הצהריים התרכזו המטיילים לחלק
המאורגן של המיפגש. הם ישבו באמפיתיאטרון
טבעי, מול במת־עץ קטנה, תחת
כרזה שנתנה משמעות נוספת לברכה
הישנה :״לשנה הבאה בירושלים״.

*• 1כין הקהל קמו שלוש בחורות, שאיר־
) . 1גנו את השירה בציבור בעזרת אקורדיון,
גיטארה ותוף. הן גם לימדו את מילותיו

חובה

במדינה
ד ר כי אדם
מי שחקהאח חי ס

לכנסת העשירית״^

של ילדה זו, קולות הוריה יקבעו עתה,

העבריות של השיר אנו נתגבר, אותו תירגם
במיוחד להזדמנות זו עמיקם גורביץ.
אך אווירת הבילוי הרגוע לא בנקל הת־פזרה.
כי הקהל לא בא להתחמם באסיפת־בחירות.
על כן, כאשר נשא אורי אבנרי
את נאומו, לא היה זה נאום מחמם, כי
אם שיחה בנימה קלילה ורגועה.
החלק האחרון של היום נמסר לרשותם
של אמנים מעולים, אשר התנדבו להופיע
בלי תשלום.
האמנים שרו מיספר שירי־עמים, סחפו
את הקהל עימם בהתלהבות. מחיאות־הכפיים,
שד,ידהרו בין ההרים, לא נתנו
להם לרדת.
כאשר הופיע אורח ערבי, וניגן שיר
ערבי עממי על חליל־רועים, רץ מתוך הקהל
גבר שחרחר ששר את השיר תוך
כדי ריקוד־סולו ספונטאני. היה זה איש־עסקים
מפורסם מחיפה, שהבטיח :״זה
כלום בהשוואה לריקוד שנרקוד, ולשירים
שנשיר, אחרי שהעולם הזה יהיה בכנסת!״
״אינשאללה!״ ענה לו המחלל.

סיור־הלילה התקרב לסיומו.
אחרי שעות ממושכות של נסיעה בקומג־דקאר,
התכוננה כיתת־הסיור של הסמל
ציון כהן לחזור לבסיס.
דווקא אז קיבל ציון באלחוט פקודה נוספת:
קו הקשר הטלפוני נקרע, ויש לבדוק
אותו בתוך הוואדי הנמצא בתחום פעולת
כיתתו. ציון השאיר את חייליו בשולי הכביש,
המשיך במכונית דרך השדות, כשהנהג
איתו.
כשהגיעו השניים לעבר הוואדי, עצרו את
הקומנדקאר והמשיכו ברגל לעקוב אחרי
קו הטלפון המקולקל. פתאום שמע ציון
רעש חשוד מאחורי גבו. הוא הביט אחורה
ולא הבין תחילה מה מתרחש: הקומנדקאר,
שנשאר בירידה ללא נהג, זז ממקומו ר
התקרב אליהם במהירות הולכת וגוברת.
מאוחר מדי הבין ציון את משמעות הדבר.
,1וא התעורר כשבועיים אחרי הלילה הגורלי,
במיטת בית־חולים. נמסר לו כי
חברו, הנהג, מת בדרך לבית־החולים הממשלתי
בעפולה.
לציון עצמו שיחק המזל: הוא לא מת.
שנה וחצי אחרי התאונה עזב את בית־החולים
עם מאה אחוזים של נכות, בתוספת
אי־כשרות לעבודה כל שהיא.
מאה רא שווה מאה. זה היה לפני
כשנ אך עד היום לא הצליח הנכה הצעיר
לצאת ממעגל הקסמים הביורוקראטי
של הוועדות, המכתבים למוסדות והתשובות
הרשמיות.
כשחזר ציון לדירתו הדלה ביפו, היה
ברור לו ששום מוסד בארץ לא יוכל להחזיר
לו את הפסדו הגדול: את בריאותו
ואת כושרו לחיות ככל חבריו בשכונה.
אך ציון התכוון לקב, מהמדינה פצוי חלקי
בלבד: את תנאי המינימום הנדרשים לחיים
אנושיים בשבילו ובשביל הוריו.
לפי דעתו, המינימום הזה היד, מחייב
משכורת חדשית צנועה, דירה קטנה מרוהטת,
ומכונית שתפצה אותו על רגליו הפגועות.
הוא האמין גם שמאת אחוזי
נכותו נותנים לו זכות לדרוש את הפצוי
הזה.
התברר לו שהוא טועה. פקידי המחלקה
לשיקום נכים במשרד הבטחון הסבירו
לו, שלא כל מאה אחוזים שתים מאה אחוזים.
אילו, למשל, היו לו מאה אחוזים
נכות ברגלים, היה מקבל כל מה שהוא
דורש. אך לציון יש רק חמישים וחמישה
אחוזי נכות ברגליים, וארבעים וחמישה
אחוזים נוספים בחלקי־גוף אחרים. אם כן,
מגיעה לו לפי התקנות המדוייקות של
משרד־הבטחון רק הקצבה חודשית בסך
מאתיים עשרים ושש לירות. מהסכום הזד,
עליו לשלם עשרים לירות שכר דירה,
המושכרת לו על־ידי משרד־הבטחון. ואם
ברצונו לרכוש מכונית, הוא יכול לקנות
אותה, בכספו כמובן, ללא מיסים.
ציון אינו מסוגל להבין מדוע מאה האחוזים
שלו אינם שתים למאה האחוזים
האחרים. הוא אינו מבין גם איך יוכל
לשלם מההקצבה הזעומה את שכר הדירה
ואת מחיר המכונית הדרושה לו לחיים.

החי
* מפתנן מי שמסתנן אחרון.
בשדות קיבוץ להב נורה שומר שדות על-
ידי חבר המשק, שחשבו, בטעות, למסתנן,
נפצע ברגלו, הודיע לחוקרי המשטרה כי
הותקף על־ידי מסתנן.
• קולקטיביות זדונית. בדגניה
הגיש חבר המשק תלונה נגד חבר לשעבר,
האשימו בהצתת מחסן עצים ובגרימת נזק
בסך 500ל״י.
• ואהגוז ליעד כמוך־ .אגודת צער
בעלי־חיים בישראל קיימה השבוע יום הסברה
מיוחד, פנתה לתושבי המדינה שיגלו
יחם טוב לבעלי־חיים.

המעגל המזמר :

מנגנת־הגיסארה, לאחר גמר ארוחת־הצהריים.

#הגד לי מי הם ידידיך. בתל-
אביב התקיף סרסור שני שוטרים שניסו
לעצור פרוצה, היכה אותם בפרצופם, הצליח
להימלט מן המקום לאחר שקרא לעברם.
:להתראות! אנחנו הרי מכרים.״
מירומית מכריזה על שירות
יעוץ

מיוחד

.שאל א ת האי ש
ממי דו מית׳

ה-שב-גע,
רנ כני רנ
בפד * 7־ ידי //גבר ני
כ 7וצ:׳//דופק בו־ פי
רדג ״ ר 1ז כ 7והרנ
ורי 7ן ו 7־יב. 1

על סופאסלוט
— אצטבאות

8 800£84 1ש 8ז

אקרו־רק
— ציוד אחסנה

10111$ 8 8 0 8 1 8 8 0

— ארונות תיקים

בעלי פרס ראשון
פסטיבל סן־רמו.
טיפדקס יחידות שירות
יחידות שירות עצמי ודודי השמש
המפורסמים

?808, 81808
קורא המחשבות
ומגלה העתידות.

הפגש עם האיש ממירומית
באופן אישי וללא כל
התחייבות.
18880888$
משרד ראשי

החוזליטה הצרפתיה
אהובת הקהל.

מירומית
רח׳ הירקון , 106 תל־אביב
טל 228195 .
ירושלים: רח׳ בן סירא , 10
טל ; 25299 .חיפה: דרך העצמאות
, 17 טל; 62537 .
שבע: רח׳ העצמאות ,49 טל.
;3061 רחובות: רח׳ הרצל
,209 טל !951771 .טבריה :
רח׳ הגליל, טל ;20377 .נתניה :
גדליה את שטקל, רח׳ רזיאל ,9
טל ; 3967 .רמת־גן: ברסון
רח׳ ביאליק ,37 טל;721363 .
פרדס חנה: נחמן בלום, טל.
:7174 הרצליה: רח׳ סוקולוב
סל ;931004 .אשדוד: סוכנויות
הדרום בע״מ, מרכז מסחרי
חדש, רח׳ רוגוזין ,31 טל.901407 .
באר*

שחם לבינסון אילון

חמביו הבינלאומי לחתבתבות|
אלפי מתכתבים
לפי שיסה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־אכיב, וגד 4185 .

קולחע

תדריך

ת 1לגבר

העולם הזה ממליץ מה לראות, לפי סדר
— חובה לראות;
העדיפויות הבא:
רצוי לראות; ^ אפשר לראות;
• אסור לראות.

תן לגבר — חראוי לשמו
— את חבירח הראויח
לשמח — ״גולדסטאר׳׳.
^ מרווח צמאון
§ 11 ומשיבת נפש.

ר ביזו ר (תיאטרון העונות) מחזהו
הקלאסי, הסאטירי של גוגול, על שחיתות
בעיר רוסית קטנה. מתורגם, מבויים, ומקוצר
בידי נסים אלוני, בתוספת פזמונים של חיים
חפר. מישחק מצויין של אבנר חזקיהו.
המגילה (תיאטרון החמאם) קומדיה
מוסיקאלית באידיש, על פי שירי
המגילה של איציק מאנגער, המעלים את
מגילת אסתר בצורה פולקלרוריסטית, יהודית.
בימוי עשיר של שמואל בונים, והופעה
מצויינת של משפחת בורשטיין.

גו לדט טוו ר
טל-אויאל׳

כגר על הגג

(תיאטרון גיורא

גוזיק) מחזה מוסיקלי שהצליח להביא אל
הבמה את שלום עליכם בלי ההומור המיוחד
שלו, בלי השפה העסיסית שלו, ובלי
האווירה היהודית האמיתית של ייצרותיו.
הרבה ריקודים יפים, ומנגינות נעימות.
בומבה צור.
המלך אובו (גכחוס, ירושלים) מחזה
סאטירי־פנטאסטי, שנכתב בידי אלפרדו
ג׳ארי בהיותו בן .15 תיאור דמותו הגרוטסקית
של מלך זעיר־בורגני, חסר־מצפון,
גם ורודף־בצע, הכובש את השלטון בפולניה.
מבוצע בכשרון, באנגלית, על־ידי
להקת חובבים.

מפחד

מווירג׳יניה

וולךי (הבימה) הישג בלתי־רגיל לתיאטרון
ישראלי. מחזה מודרני, משעשע ומדהים
כאחד, בו משחקות ארבע נפשות ברצח
פסיכולוגי ובהתאבדות רוחנית.

חנבז־יז־ בז בזן

*** לאחר הנפילה

(התיאטרון

הקאמרי) חשבון־הנפש של אינטלקטואל הניצב
בפני כישלון אהבותיו ויחסי־התקשורת
האנושיים שלו. וידוי כמעט־אישי של ארתור
מילד, בו תופסת חלק מכריע מי שהיתר,
אשתו. גדעון שמה גילה אלמגור.

1 - 1 2 ) 1 6 1 1 1 7 1 ) 6 1 -1 1 1 6 7 1

דן וד־ 0בריס
* כיצד לרצוח את אשתך

(אור
יון,
תל־אביב; הבירה, ירושלים) הומור של
אנשים נשואים בקומדיה רדודה על חיי ה־נשואין.
ג׳ק למון ווירנה ליזי( .ראה מדור
קולנוע).

* הנעלם הגדול

(בן־יהודה,

אביב) אוזירה ואוסף שחקנים מצויינים בסרט
מתח מוזר של ג׳ן פייר מוקי.

-¥לורד ג׳ים

(מוגרבי,

תל־אביב)

סיפור מצויץ של ג׳וזף קונראד, על אדם
המנסה להימלט מגורלו, הפך לסרט קלוש
של ריצ׳ארד ברוקם על מלח הרפתקן,
הנלחם לצידם של הילידים ומתאהב בדליה
לביא.
^ הכארכה (ארמון־דויד, תל-אביב;
אורגיל, ירושלים) ארבעה מרגלים, מארבע
ארצות אירופיות, מנסים להוציא סודות אטומיים
מאלמנה יפר,פיה, בכל האמצעים העומדים
לרשותם: בהומור, באגרופים, בהברקות,
מחוכמות.

* מאמריקה פאהבה

אביב; חן, חיפה) למי שאוהב מתח, את
איסטנבול, קרבות מלוטשים, ולא לחשוב
הרבה.

גבעת הגברים

(מקסים,

אביב) סרט על חיילים צודקים מדי, המעונים
בידי קצינים מושחתים מדי, במחנה מעצר
בריטי, בלב אפריקה.

1:־ז 0 0 ^ 6

הרכבת

(אופיר,

תל־אביב,

מאי,

חיפה) המחתרת הצרפתית במלחמת־ה־עולם
השנייה מסכלת תכנית גרמנית להעברת
תמונות יקרות־ערך מפארים לגרמניה.
קצת מתח, קצת אידיאולוגיה, קצת מלחמה,
והרבה רכבות.
בקט סמדר, ירושלים) סרט
רדוד במקצת, אך מדהים בעוצמתו, הנובעת
בעיקר מדמותו של המלך הנרי השני,
והאהבה המוזרה שהוא רוחש לידידו בקט.
דמותו של בקט (ריצ׳ארד בורטון) עשוייה
ברישול. הנאמנות שלו למלך בהתחלה,
לכנסיה ולעם הסכסוני לאחר־מכן אינה
משכנעת. מישחק גאוני של פיטר אוטול
בתפקיד המלך.
האספן (גת, תל־אביב) סיפור
על יחסים עדינים, רבי רבדים, הנרקמים
בין מופרע חסר־תרבות לבין נערה משכילה,
מלאת־חיים. צילומים מצויינים, בימוי רגיש
ומותח. מוסיקה נהדרת. טרנס סטאמפ.

סרטי
פם־קור הי פ ך
מה חדש פוסירן אט?

(צפון, תל-

אביב, ארצות־הברית) היא פארסה שיש בה
כמה דברים חשובים: שני כשרונות (פיטר
אוטול ופיטר סלרס) ,בימוי שוטף (קלייב
דונר) קילומטרים של הברקות משעשעות,
ושפע התחכמויות זריזות׳ פרי עטו של
התסריטאי האמריקאי המפורסם, ודדי אלן,
המופיע בעצמו בסרט.
פיטר אוטול (ראה להלן) הוא כתב לענייני
אופנה, ופיטר סלרס הוא הפסיכיאטר שלו.
פיטר אוטול סובל מהצלחה אצל נשים,
ופיטר סלרס סובל מההיפך. שניהם יוצאים
לרחובות לצוד חתיכות.
ההתחכמויות המילוליות של הסרט הן
בחלקן תמימות, בחלקן משעשעות, ובחלקן
מטורפות. ההתחכמויות החזותיות פחות מדי
תמימות, פחות מדי משעשעות ופחות מדי
מטורפות.
החתיכות של הסרט (אורסולה אנדרס,
רומי שניידר, קפוצ׳ין, פאולה פרנטיס) אינן
עובדות קשה מדי, אבל הגוף שלהן והפנים
היפות שלהן עושים את המלאכה במקומן.
בסך הכל, מה חדש פוסיקאט אינו קומדיית
השנה, כפי שהבטיחו יוצריו, אם כי
עם במאי מוצלח יותר הוא היה יכול להיות
כזה.

איד?־ איר?־ א־ד*
כיצד לרצוח את אשתך ;אוריט,
תל־אביב; הבירה ירושלים, ארצות־הברית).

איך לא לרצוח אותה? איך לחיות חיי חזק
מאושרים, ואיך ליפול בפח של אשד, יפה?
איך לאבד את החופש, ואיך לפחד פחד
מוות מהחקירות והשאלות הנשיות? איך
לגדל כרס, לאכד את הכושר הגופני, להיות
עבד בבית ואומלל מחוץ לבית? איך לסבול
מחיי־הנשואין ואיך לסבול עוד יותר
בלעדיהם?
את כל זה מדגים הקומיאקי ג׳ק למון בחברתה
היפה של ויתר, ליזי. מתאים לכל
אותם האוהבים בדיחות על החותנת.

כוכבי
פי טרוהאהבה
מי לא מכיר את המבט הנפלא של פיטר
אוטול, כשהוא מסתכל באלכסון אל המצלמה?
ובכן, זה לא באשמתו. גם האבא
שלו היה פוזל, וכבר בגיל צעיר עשו לו
שמונה ניתוחי־עיניים, כדי ליישר את המבט
שלו. זה לא עזר.
בקשר לאף אז זה היה משהו אחר. היד.
לו אף ארוך מדי, ולכן הוא היה תמיד
נשבר. כשהוא שיחק על הבמה, בהארוך,
הקצר והגבוה, הוא קיבל כל־כך הרבה
מכות, עד שהאף שלו נמרח לו על כל
הפרצוף. באותו זמן הוא קיבל תפקיד בסרט
הראשון שלו, והחליט, לכבוד זה, לאסוף
את האף שלו לערימה אחת. הוא עשה
ניתוח.
עם הפה זה היה ככה: הוא גימגם, עוד
מלידה. ההורים והמורים שלו היו מיואשים
ממנו. יום אחד הוא שיחק ראגבי עם הלשון
בחוץ, וקבוצה שלמה של שחקנים נפלה
עליו. הוא נפל על השיניים, השיניים נפלו
על הלשון, והלשון נחתכה לחצי.
לקחו אותו לבית־החולים, תפרו לו את
החתך ובמשך כמה חודשים לימדו אותו להפעיל
את הלשון מחדש. באותו הזדמנות
גם גמלו אותו מהגימגום.
ואחרי כל זה, האם יש לו איזה שהם
תסביכים? כן. הוא סובל מזה שאנשים
מסתכלים על הפנים לו, ואומרים לו שהוא
שם עליהם יותר מדי מייק־אפ .״כל אחד
אחר,״ הוא אומר ,״יכול להופיע עם שערות
מלאות ברילאנטין, אבל את פדי אוטול מתקיפים
בגלל זה שהוא שם יותר מדי מייק־אפ.
מה שמכאיב לי במיוחד זה שאומרים
עלי שאני משחק רק כדי להראות כמה אני
יפה. זה לא צודק. אני תמיד חשבתי
והתנהגתי כפרשן של המחבר.״
עניין של בתולין. קנט טינן, מבקר־הסרטים
המכובד של האובזרבר הלונדוני,
ערך איתו ראיון מקיף בשביל ירחון־העי־רום
האמריקאי פליי־בוי, ושאל אותו
כל מה שאפשר לשאול כוכב צמרת כמוהו.
״האם היית אי־פעם הומדסכסואלי?״ הוא
שאל אותו.
״לא,״ ענה אוטול ,״כשהייתי בן 12ב־

העולם הזה 1*65

ערך, הצטרפתי אמנם לאיזה אגודה דתית של
נערים, שמצאה תחליף לחיי־מין רגילים, אבל
התגברתי על זה.״
״מתי איבדת את הבתולין שלך?״
״על מדרגות הכנסיה. מוזר, לא? זה היה
כשהייתי בן .15 אחרי זה הרגשתי הרגשה
של השפלה נוראה. יצאתי עם איזה חבר,
ומצאנו שתי נשים עם הרבה מאוד נסיון.
חצי מקצועיות, אני חושב.
״ראיתי אותה שוב לפני שש שנים, באיזה
באר, דיברנו קצת והתלוצצנו. הייתי כבר
מבוגר. אבל באותו זמן הרגשתי הרגשת
אשמה נוראה, אשמה בגלל החטא, ואשמה
בגלל הגברת. הייתי צריך ללכת להתוודות
בפני הכומר. זו היתר, הפעם האחרונה שערכתי
ווידוי.
״,האם זה היה עם אשה, בני?׳ שאל אותי
הכומר.
״,כן, אבי׳׳ אמרתי לו.
״,האם היא היתד, נשואה, בני?׳
״,אני חושב שלא, אבי.׳
״זה עלה לי בכמה תפילות, וזהו.״
עניין של קיפוד ,״הסרט האחרון שעשית
היה מה חדש, פוסיקאט? כולם טוענים
שהקומדיה הזאת החטיאה את מטרתה. אומרים
שזו היתד, טעות. האם הם צודקים?״
שאל אותו המבקר.
״זה תלוי למה הם מתמזנים, כשהם

באחד מספריו, שאוטובוס מיספר 11 הולך
להמרסמית, ושסנטה־קלאוז לא נוהג בו.
ואני מאמין בהערה האירונית הנפלאה של
גאנדי שלאלוהים אין זכות להתגלות לבני־האדם
אלא בצורה של לחם.״
״האם הרגת פעם מישהו?׳
״לא, עד כמה שידוע לי. כמובן, במידה
שפיקוח על הילודה נחשב להריגה. לפעמים
נדמה לי שראיתי כבר אלפי שקספירים
ואיבסנים בתוך מטפחת האף שלי. אבל אני
חושב שזה לא נקרא.״
״אתה חושב שהפיקוח על הילודה זה
דבר טוב?״
״טוב? זה מקסים! אני אוהב נורא לעשות
אהבה. אני באמת אוהב, ואני לא רוצה
ילדים בסופה של כל שעה נעימה. אני
לא מבין איך מישהו יכול בכלל להתנגד
לגישה כזו.
״הנימוקים של המתנגדים לזה מבוססים
על התנ״ך. על אונן. כשמסתכלים ורואים
איך כל אחד, בחלק הזה של התנ״ך, רודף
אחרי האחיות שלו, ומפתה אותן בגיל של
,850 זה נראה מטורף לגמרי, וקשה לקבל
את זה ברצינות. לפי דעתי, אם לא יתחילו
לפקח בעולם על הילודה, הוא יהיה בצרה
גדולה, העולם.
״באיזה סרטים אהבת לשחק?״

התגבורת ל״המשתיקיס״
לא די בדליה

אומרים טעות. החיים של כל אחד הם
טעות. בפעם הראשונה תפסתי את זה כששמעתי
ברדיו איש אחד, שסיפר את הסיפור
הבא, :ערב אחד ישבתי בבית והסתכלתי
לי בעד החלון. על המדרכה, לאור הירח,
ראיתי קיפוד קטן. חשבתי שהוא בטח צמא,
והוצאתי אליו צלוחית עם ג׳ין. בבוקר,
כשיצאתי החוצה, ראיתי שהוא לא נגע
בג׳ין, ותתארו לכם כמה לא בנוח הרגשתי
כשגיליתי שזה בכלל לא היה קיפוד. זו
היתד, מברשת של אמבטיה.׳
״עם מה חדש פוסיקאט? זה היה כך:
התחלנו עם סיפור מזהיר ואז העניינים לא
הסתדרו, והיינו צריכים להמציא את הכל
מחדש, מהתחלה עד הסוף. היינו נפגשים
בבוקר, סלרם, אני והבמאי שלנו. סלרס
היה נותן את הרעיונות, אני הייתי מבטא
אותם במילים והבמאי היה הבורר. עשינו את
זה ככה, מיום ליום, אני לא יודע איך
שזה יצא. אני אף פעם לא הולך לראות את
הסרטים שלי.״
״הופעת גם בתפקיד של אלוהים בסרט•
של ג׳ון יוסטון, התנ״ך, איזה מין אלוהים
היית?״
״הייתי אלוהים אנושי מאוד. הבחור הזקן
הזה, היורד למטה וצריך להחליט אם
להרוס את סדום או לא, והדבר הראשון
שהוא צריך לעשות זה לערוך ויכוח מזרחי
עם אברהם על מיספר הצדיקים שצריכים
להיות בעיר כדי שעיר זו תהיה בכלל
ראוייה להצלה.
״כשהגעתי לרומא, בשביל להתחיל לעבוד,
הם נתנו לי את התסריט עם הטכסט שלי
וזוג כנפיים. הם לא קראו, כנראה, את ה־התנ״ך.
אז ג׳ון יוסטון שאל אותי איך, לפי
דעתי, ראה אברהם את אלוהים. אמרתי שזה
היה, כנראה, יותר כמו פסל חיתי, וכך הוא
עשה את זה באמת.
״,האם אתה מאמין באלוהים?׳
״אני מאמין, כמו שג׳ון לה־קארה אמר
העולם הזה 1465

״האמת היא שאני שונא לשחק בסרטים.
אני שונא את עולם־ד,קולנוע. אני חושב
שאינני מתאים לזה. אני פשוט לא יכול
לשאת את העובדה שהמצלמה בודקת את כל
גופי, מהבוקר עד הערב.״
״האם אתה מפחד מהמוות?״
״נורא.״

״כי אין בזה עתיד.״
״מה היית רוצה שאנשים יגידו עליך
כשחקן לאחר מותך?״
״תהי מנוחתו עדן.״

0ע > ם ו 1
כי תו ת בוקר וערב
לאנסטרניס

יומן ה חד שו ת
שמ 1ת וב\ד*־*
בהמשתיקיס נשלחת דליה לביא להשתיק
את הסוכן החשאי דין מרטין. עוד לא
ידוע אם היא הצליחה להשתיק אותו או
לא, כי הסרט עדיין לא נגמר. אבל יוצריו
החליטו לא לסמוך עליה בלבד, הם הכניסו
לשם עוד שש יפהפיות — בלי שמות
ידועים אך עם בגדי־ים ובלי בגדי־ים, כדי
לעזור לה במלאכה (ראה תמונה) • 1הצנזורה
האיטלקית ממשיכה לעבוד קשה• .מטוריו
דד-,סיקד, נאלץ להסריט בגללה מחדש
שתי סצינות בסרט עולם חדש, משום שד,ישנות
לא מצאו חן בעיניה. הן היו נועזות
מדי מה יש לג׳ינה לולובריג׳ידה
שאין לסופיה לורן? חמשה זוגות נעליים.
סופיה לורן הזמינה 25 זוגות בחנות צרפתית
ידועה, ג׳ינה לולובריג׳ידה מיהרה להזמין
שלושים זוגות באותה החנות.
טרנס סטאמפ קיבל השבוע את המכתב
הבא :״ראיתי אותך בהאספן. אני יודעת שאתה
מאוד חולה. כיוון שיש לי תעודת
פסיכיאטר, אני יכולה לטפל בך. אני נשבעת
לך שאצליח לרפא אותך.״ ״או שאני שחקן
כל־כך טוב,״ אמר על זה סטאמפ ,״או
שהאשה הזאת היא בעצמה מופרעת.״

החודש נפתחים קורסי ערב חדשים
* מוקדמות ערב
* בגרות ערב
המכינים למועד הבחינות יולי 1966
פרטים והרשמה 1—8בבקר 8—4בערב

תל-אביב
דרר פ־ ־ת 44
מול בית הדר
חיפה דוד בלפור §
מול הנוכניח

״ העולם הזד,״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת וד,מנהלה: תל־אביב, גליקסון 8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפדס • דפוס משד, שהם בע״מ, תל־אביב,
פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ * .יזעורך הראשי:
אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע/ת

שנה 29

מספר 1465

ז׳ תשרי תשכ״ו5,10.1965 ,

המחיר 1. -ל״י

שהתק־י מו
השנה

ב אירופ ה