גליון 1466 מתאריך 13 באוקטובר 1965

כמעט ואי־אפשר להאשים את יצחק רפאל
כפרט. סביבתו סובלת אותו, מאות אנשים
ועשרות מוסדות־ציבור מרכזיים יודעים את
רקע חייו, את מעלליו, את שחיתותו, את
הוללותו, את קנוניותיו, את חוסר מהימנותו
והגינותו בענייני הציבור, וחוסר אחריותו
לקרנות האומה ולנכסיה. כל האישים
והמוסדות האלה מניחים ומאפשרים בשתיקה
מחרידה — בגלל שיקולים כספיים, או
אישיים או מפלגתיים, או שלטוניים — לאיש
זה לייצג מפלגה גדולה, ציבור דתי
נרחב ומכובד, את יהדות־העולם ואף את
מדינת־ישראל עצמה. הס מאפשרים לו לחוות
דעה קובעת ורבת־השפעה בענייני
5זלחמה ושלום.

מתי נכתבו דברים אלה? הם מתאימים
אמנם למאורעות השבוע, אבל הם נכתבו
על־ידי העולם הזה לפני קצת יותר מתשע
שנים. כי התופעה הציבורית המפוקפקת,
אשר שמה יצחק רפאל, המעסיקה בשבועות
אלה את המדינה כולה, היתד, ברורה למערכת
העולם הזה עוד לפני עשר שנים.
בכתבת־ענק, שהוכנה בידי צוזת־חוקרים במשך
קרוב לשנה שלמה׳ נחשפה לראשונה
בישראל דמותו של הח״ב המתיימר לייצג

ור,ספסרות: השתמטותו מן החזית, אף כי
היה בן 33 במלחמת־ר,עצמאות.
במדינה דמוקראטית, בה תלוי הנבחר בקולו
של הבוחר, היו גילויים אלה שמים
קץ לקאריירה הפוליטית של יצחק רפאל.
אך בישראל שולט מרכז המפלגה, על קנו־ניותיו
ועל הסכמי־הקואליציה שלו. מכיוון
שרפאל היה בין השולטים במפד״ל, ומכיוזן
שמפלגות כמו מפא״י, אחדות־העבודה,
מפ״ם והפרוגרסיבים היו מוכנות — ותהיינה
מוכנות גם בעתיד — לשתף פעולה עם
המפד״ל בקואליציה, נשאר יצחק רפאל על
כנו. וכך גם הפך מוקד לשערוריה הגדולה,
של תשלום השוחד בפרשת בית־ר,חולים
תל־גיבורים.
בפרוץ השערוריה, הכריז העולם הזה

פרסום שפי בע״ט
״העולם הזה״ 8.8.56
(324ז) :״סגן־השר אחראי!״ עתה, אחרי כל
ההשהיות, כל נכיונות הטישטוש׳ כל חבלו־תיו
של יהודה שפיגל בתהליך המשפט, קבע
השופט משה גולן כי העולם הזה צדק:
יצחק רפאל אחראי.
השאלה עתה היא זו: האם יביא הדבר
קץ לקאריירה הפוליטית שלוי או שמא
יתנו כל המפלגות המהוגנות מחדש את ידן,
כדי שיוכל להישאר על כנו — ובעוד

באם תמציא 40 חפיסות ריקות
(בנות 20 ,סיגר׳)
מהסיגריות הבאות:
^ ? 0ין טמפו -וינסטון

סלם

קמל

תחנות החלפה:
מ. ברגר, כיכר־כיאט 2
חיפה :
ר. דולניק, בימ״ם לסיגריות וטבקים,
תל־אביב:
רה׳ העלייה 8
גליק, בימ״ס לסיגריות וטבק
רה׳ דיזנגוף 175
יולז׳ורי, רה׳ רזיאל 3
יפו :
שויג, רה 7שלום־ציון המלכה 18
ירושלים:
א. הירש, בימ״ם לסיגריות,
פאר־שכע :
רה׳ קרן־קיימת 43

רפאל כמועדץ־העירום
את דת ישראל. על שער אותו גליון (העולם
הזה )982 נכתב :״יצחק רפאל —
שחיתות במערומיה.״
הסברנו אז :״חייו הפרטיים של אדם הם
עסקו הפרטי, ואין לציבור שום זכות לפשפש
בהם ולמתוח עליהם ביקורת. גם
חייו הפרטים של שליח־ר,ציבור אינם נושא
מתאים לכתבה עתונאית. אולם המצב שונה
לגמרי כשאותו שליח־ציבור הוא ראש הדוברים
במדינה לטוהר חיי־המשפחה, הלוחם
הראשי לחוק־האישות הדתי, המפקח הראשי
על המוסר והכשרות
מה שגילתה אותה כתבה: חלקו של רפאל
בשערוריה של זיוף בחירות בירושלים•:
השחיתות ועסקי־ההברחה שאיפיינו את מחלקת
העלייה של הסוכנות היהודית, מיד
אחרי קום המדינה, כאשר רפאל עמד בראשה:
הוללותו בבירות אירופה, וביקוריו
במועדוני־ר,סטריפטיז, כמו?ידו הפאריסאי,
בהיותו שליח רשמי: קשריו עם כמה מן
הדמויות המפוקפקות ביותר בעולם ההברחה

״העולם הזה״ 23.1.63
שלוש או חמש שנים שוב יהיה מעורב
בפרשה מעוררת־סלידה?

חוק לשון הרע, משאת־נפשה של מפלגת
רפאל, נועד לסתום את פיו של העולם
הזה, לבל יוכל לגלות פרשיות כאלה בעתיד.
אני מקווה, כי ב־ 2בנובמבר יוכח
שאזרחי ישראל אינם משלימים עם סתימת-
הפה. וכי מד, שיש לנו לומר על יצחק
רפאל — ודומיו — נומר לא רק מעל דפי
העתון, אלא גם מעל במת־הכנסת.

• בשיר שהקדיש נתן אלתרמן לעסקנ־צ׳יק
שסידר את הזיוף, ניבא :״הוא ילמד,
כאמור, ויגבר וימריא / .והיה אם ניתן לו
לפרוש כנפיים /הוא יבנה לכולנו הווי
ציבורי /שיבוא הבלקן וייקוד אפיים!״

העולם הזה 1466

מכתבים נמאסתם מעל דפי השבועון המסויים אני פונה בזאת
בקריאה אל כל מנהיגי המפלגות,
עסקני הבחירות ו״המומחים״ לתעמולה ו־יחסי־ציבור:
המשיכו! ביתר כוח, ביתר
מרץ! אל תחסכו על כסף ועל נייר. תרביצו!
עוד מכה ועוד מכה.
רק כך אתם פוקחים את עיני האזרח,
כדי שיבין מה שעד כה הבינו רק מתי־מעט:
כולכם אותו הדבר׳ מכולכם נודפת
צחנה.
נמאסתם!
יצחק דרורי, חיפה
המדור הקבוע שהנהגתם בזמן האחרון,
״אמת ויציב״ ,הוא בומבה.
הוא מוכיח דבר אחד: אין כל צורך
בהשמצותיו של העולם הזה על המפלגות,
על הפוליטיקה שלהן ועל הקנוניות שלהן.
הן עצמן עושות את זה יותר סוב.
מי צריך את הגילויים של אורי אבנרי
וכתביו, הכותבים על הכל מן הצד, מבלי
לטבול בזוהמה? העסקנצ׳יקים עושים זאת
יותר טוב. הם בעניינים.
רות ורדי, רעננו

הה&יה. דיור לזוגות צעירי
זוהי בעיה הנוגעת לרבבות אזרחים הרוצים להקים בית בישראל.
המדינה יכולה להבטיח דיור לזוגות צעירים. לרשותה מרחבי
קרקע לבנייה, חומרים, כוח־אדם וכספים פנויים. חסרים
לממשלה רצון טוב והבנה לחומרת הבעיה מבחינה אנושית,
חברתית וממלכתית.

תכניתנו :

סטאטוס מלחמתי

טעיתם בתירגומכם את המילים ״סטאטוס
קוו״ (העולם הזה )1464כ״המצב הקיים״.
הביטוי ״סטאטוס קוו״ הוא חלק ממשפט
האומר :״סטאטוס קוד אנסה בלום״ ,שפירושו:
מצב כמו לפני מלחמה. משפט זה
שגור בחוזי־שלום, שביתות־נשק וכו׳.
פרט נוסף: אופייני ביותר שמונח המתאר
את המצב בשטח הדתי, לקוח מאוצר
מונחי המלחמה.

ד״ר ישראל שחק,

האוניברסיטה העברית, ירושלים

ליתר דיוק
פעמיים, בכתבת איש השנה (העולם הזה
)1463 ובפתיחת ה־סידרה
על הכפיר, הדתית
(העולם הזה
, )1464 כתבתם כי החינוך
הדתי מקיף
שליש מתלמידי המדינה.
ליתר
דיוק: הזרם
הממלכתי־דתי, הזרם
הדתי־עצמאי, בתי־הספר
התיכוניים הדתיים
והישיבות, מקיפים
יחד כרבע מנר מיליון תלמידים, שהם
כ־^ 38 מכלל
תלמידי המדינה.
מיכאל מנר, בשם ועדת הפעולה
להפרדת דת מהמדינה, תל־אביב

לפטור, למטרה זו, את חומרי הבנין ממכס ומיתר
ההיטלים הכבדים:
לשחרר במשך 5השנים הראשונות את יחידות הדיור
המיועדות לזוגות צעירים ממסיםממשלתייםועיר ונ
יים (פרט לתמורה המשתלמת לעיריות ולמועצות בעד
אספקת השרותים).
להקצות קרקע לבנייה, ללאתמורה, מתוך השטחים
הנמכרים עתה על־ידי הממשלה רק במחירי-שיא.
להבטיח לצורך בנייה זו אשראיבנקאי ברבית מקובלת
ליצואנים ולחקלאים;
להקציב מענקים ממשלתיים לשיכוןחיילים
משוחררים;
לבנות דירותלהשכרה על־ידי הממשלה כדי להבטיח
מגורים נאותים לזוגות צעירים שטרם החליטו היכן ישתקעו
סופית;
לתת לזוגות הצעירים את הבר יר ה: לש כ ור את הדירה
בשכר שלא יעלה על שליש המשכורת, או לרכוש אותה
עם משכנתא, ברבית נמוכה ל־ 20 שנה, צמודהלגובה
השכר ולא למדד.

זו הדרד בה פתרו את הבעיה מדינות רבות, גם מדינות
דלות אמצעים.
זו הדרד בה תפעל לפתרון הבעיה ממשלה בהנהגת
גוש חרות ליברלים.

הצבע ח״ל

הברווזון המכוער
יחס העתונות בארץ כלפי העולם הווו
מזכיר לי במידה מסויימת את האגדה היפה
של הנס כריסטיאן אנדרסן ,״הברוזזון
המכוער״.
היום אתם (אנחנו) הברוזזון המכוער, המנודה
מקרב אחיו הגדולים והשמנים, המתייחסים
אליו כאל אח חורג. אולם יום
יבוא, והוא אינו רחוק, בו הברזזזון המכוער
ישמש נושא להערצת הכל.
ע. כי, חיפה

גוש חרות

מי אתה, פוקח?
מיהו אותו פוקר, הירש, הנזכר מדי
פעם בפעם מעל עמודי העולם הזה, במדורי
רחל המרחלת וזיוה יריב?
היות ומעולם לא שמעתי את שמעו, מלבד,
כמובן, מעל דפי השבועון המסויים,
הרי עלולה להתגנב ללבי המחשבה כי
פוקד, הירש הוא סתם אדם עשיר, שהחליט
להפוך לאחד מאנשי החברה, והוא עושה
הכל לפירטום עצמו.
אפרים כ״ץ, פתח־תקתה

כן אוהב, לא אוהב
לא כל כך איכפת לי אם יורם גרום
אוהב עוגות (העולם הזה )1463 או שונא
עוגות (העולם הזה ,)1447 אבל כדאי שרחל
המרחלת תחליט על כך, פעם אחת ולתמיד.
זאב כ ,.תל־אביב

ניתוק מגע
העולם הזה תקף קשות את האופוזיציה
על מחדליה, בין השאר על כך שלא השכיבה
מפגינים על הכביש בעת ההפגנות נגד בואו
של השגריר הגרמני רולף פאולס (העולם
הזה .)1457
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 1466

171בביני1

כום11

נווז בו ״ ני ־ ר

כני

יסד מקצוע טכני בטעות הערב

חטהלאוח ט ך 0ג 11 חץ אלן ן(1ו1ף לן ה
רכב*

* תע שיה
* מ כונו ת — ח ש מל

(ליפוף)
נפתחים קורסים חדשים

* מ כונו ת
״* בנין
* א ר כי ט ק טו ר ה פני מי ת
(עיצוב פנים)
נפתחים קורסים חדשים

טלויזיה

לקראת התואר :״אלקטרונאי מוסמך״
החודש נפתחים קורסים חדשים

ת ל -א בי ב: דרךפ ״ ת
חיבה: רח* בלב 1ר > 5מ 1ל הטכניון)
ת ל -א בי ב: דדך נ ״ ת 4 4נ מ 1ל בית הדר)
פרטיםוהרשמה 1 —8בבוקר 8 — 4בערב

26ו

ג מ 1להק רי ה)

מה יש, נעלבתם? אני חושב שאין קונד־פלימנט
יותר גדול מאשר פארודיה. כי זה
מוכיח שהיצירה המקורית נכנסה לפולקלור.
איתן גדר, ירושלים

ל 0ו*01

אלטרנטיבה הגיונית

ה ז : 1( 1ו ו 1ו ו ^

להס

אני תומן• כרשימת ש׳ -״רשימת
העולם הזה -כוח חדש״ -
מפני ש :
אמות הטיפים

אתהפה־ו
11ל ח 3€ת

ל ״ חדג די א

ויו1!1[81 >>>11 וז 6 1

הנוידעה הז א ת עלתה 200.000ל־י
עולה לגו סנונו ז ה ותופיע עוד נוודעה

מודעת קישון

ריטה מייזנר,

ניו־יורק, ארצות־הברית

071161 הזד.
ליקנסס !
יידיוי-ייי ^ —

(המשן מעמוד )3
ובכן, אם האופוזיציה לא בסדר, לפחות
כותבי הביקורת עליה חייבים להיות בסדר.
עליהם לנתק כל מגע עם היורדים לגרמניה,
ולא לפרסם, למשל, מכתבי קוראים מגרמניה,
כמו זה של שמעון עדן, המעז לחתום:
ברלין׳ גרמניה.

מודעת ״העולם הזה״
השניים של אפריים
עשיתם עודל גדול לאפריים קישון ולעצי
מכם, כשלא העתקתם את הקאריקטזרה ה־הפנטאסטית
שלו על יצחק רפאל ויהודה
שפיגל, שהיא פארודיה על המודעה המפורסמת
שלכם.

הצעירים

תקווה כי תהיה פעילות ועירנות לעקרונות
יותר מאשר במפלגתי לשעבר, מפ״ם.
חנה עופר ,2* ,אחות,
אושרה ,13 קרית־מוצקין

גם בהיותי חבר קיבוץ עקבתי רבות אחר
השבועון, התלהבתי עזות מהדביקות ומהעק־ביות
הנהדרת של השבועון וכן משנאת
המן (מפא״י) .רצוני העז שאורי ירעיד את
אמות הסיפים של הכנסת ר>דמת והמת־נודבת.

יאיר ,26 ,מורה,
יהודה הנשיא ,9רמת־גן

שינוי :
תמיכתי ברשימת העולם הזה — כוח
חדש נובעת מהזדהות בעקרונות הרשימה.
אני מאמין שצריך לחולל שינוי בנוף הפוליטי
ורשימת העולם הזה יכולה וחייבת
לעשות זאת.
משה אמיר ,29 ,מדרין בציוד 1.8.\1
התומר ,3רמת־השרון
יותר תמיכה בעשרת העקרונות.

הגיעה העת לעשות ״בדק בית״ בצורת
השלטון ובאורח החיים.
מובטחני שאתם
תצליחו לעשות
זאת בצורה הנכונה
והמהירה, וכמו־בן
להציע אלטרג־טיבה
מתאימה׳ הגומציאותית יונית למדינה
שלנו.

משה כן־נאים,

,32 מוכר־דגיס, בית־וגן
,73 ירושלים

כן־נאים

מתוך תקוזה שאתם תקרבו הגשמת רעיונות
כשוויון לערבים, שלום וכו׳ ,שגם מפ״ם
דוגלת בהם, אך עדיין לא עשתה דבר
ממשי להגשמתם.
נעמי הורשל ,28 ,מורה לביולוגיה,
בר־כוכבא , 19 תל־אביב

כמקום להימנע
( )1בשתי הפעמים בהם זכאי הייתי להצביע
בבחירות לכנסת נמנעתי — מתוך
חוסר רצון להשתתף במישחק.
( )2לדעתי, רכושו היחידי של האזרח

13 * ״1 1כיוםהנעוריםחולפיםמ הר

יותר ,..עזרי לעור פנייך לעמוד נגד כל או ת ם
חיי ם מהר
גורמים הרוצי םלה רו סאת נעורי עורך.
גם אםת אי עורך עדיין מ ת חד שי ם, א ם
א ת או הבתאתה חיי ם ב אויר החופ שי,
וביחוד א ם יש לך עור יבש( ,ס/ס 70 מן
הנ שים עורן נו ט ה ליובש).
מוצרי ״ו 6ס מ1ז 51 נועדו לך.
עור יבש וחסרל חו ת — רגיש ל שינויי מזג אוויר, נו ט ה לקבל ק מ טי ם
ביתר מ הירו ת, מקשה עליך א ת האפור. מוצרי הלנ ה רובינ שטיין מ כילי ם
א ת כל או ת ם תרכיזי םלהםז קו ק עורך ל שמירת נעוריו.

* חדישובלעדי 016311861: 0011061111316ז\\ 511111 06
תכשיר נ קוי י חי ד ובלעדי שפעולתו כפולה. מ מי סאת אפור פנייך
ועינייך כאחד ללא כל עיסוי. ל א חר הנ קוי עורך נקי, רענן, ק טי פ תי
וחפ שי ממעטה של ש מנוניו ת כ אילו יד קסם ני קתהאת פנייך
ועינייך.
* צ 1רךחיוני 7 £11111151011י\311111 1(6
מגן על עור הפני ם בפני רוח ושמש, מו סי ף לעור רכות ק טי פ תי ת
ול חו ת חיוני ת, ו מכין או תו לקבל ת ה אפור ( 7.30ל״י)
* מפליא 311111 1(61*7 0163111
מזין א ת העור, לו חםבקמ טי םהמ איי מי ם על עור הפנים, ומאפ שר
לך ל קד םאת שנות ה שלו שים בגאווה.
וחשוב מכל: להארכת נעורי העור א ת חיי בתלה קדי ש יום־יו ם ז מן
לטפול בעור, ולאפשר ל 510111 06 ^ 0166111 -ל הזין ול ה רוו תאת עורך
הצמא ( 12.20ל״י)

8151X1 !>6\\7

לדגול -
ולהגשים

£[616X13, 13/111(111816111

במדינה מודרנית הוא החופש האישי, ולכן
אצביע לרשימה זו. ובשל כך אני משרת
במקום בו אני משרת. אני מאמין שאפשר
והכרחי לשנות את פני המדינה והחברה
בה אנו חיים.
אדי אמינוב ,26 ,שוטר,
האביבים ,3ירושלים

לוחמים

כי אתם נלחמים בכפיה הדתית, לוחמים
למען מדינת ישראל בעד דמוקרטית,
חופש הפרט, ולמען
ישרור שלום בינינו
לבין שכנינו.
יעקב כר,30 ,
אח בית־חולים
שער־מנשה

אידיאל,
לא אינטרס
אצביע בעד הרשימה
בגלל שתי
החלטות, שאני דווקא
מתנגד להן.
(א) החלטתם להעמיד ברשימה את אמנון
זכרוני, שהוא סרבן־מלחמה. בוודאי היה
ברור לכם כיהדבר יעורר התנגדות רבה,
ושזה לא יוסיף לכם קולות.
(ב) התנגדתם לפסילת רשימת אל־ארד,
למרות שאינכם מסכימים לדיעותיה. בוודאי
היה ברור לכם שאילו הופיעה אל־ארד, היתד,
לוקחת מכם הרבה קולות ערביים.
בשני המיקרים, העדפתם אידיאל על אינטרס.
זה מה שאני דורש מחברי־כנסת. כל
הכבוד.
קצין, אי-שם

מם3ים

אני מסכים עם דעות העולם הזה.

רב שטוים, חייל,
הפרח ,3נוה־טוז

חובה, לא זבות
זהו שרות לדמוקראטיה במדינה, ולחופש
הפרט, בהתאם לדיעותי ולהשגותי על ה־מישטר
הקיים זה 17 שנה במדינת ישראל.
זוהי חובה, וזאת זכות, להצביע בעד
רשימה זו לכנסת, וחובה נעימה להצליח.

יעקב גולדהמר,

טרקטוריסט, כפר שמריהו

המוסד היחיד
( )1מתנגד לחוק לשון הרע.
( )2מתנגד לכפייה דתית.
( )3תומך בפעולה נמרצת, כנה ונכונה
של חיסול המושג ״ישראל השניה״ ,וכל
הכרוך בו.
( )4רואה בכם את המוסד היחיד במדינה
הלוחם בשחיתות, והמסוגל למנוע שחיתות
במדינה.
כרוך רביד ,29 ,כימאי,
חביבה ,76 חיפה

העיקר: החופש
מילדותי חונכתי כי החופש הוא הערך
העליון בחייו של האדם.
ברוח זו אני
מחנכת גם את תלמידי
— נגד כל
אפליה, עריצות וכפייה
מכל סוג שהוא,
אם בדרום־אפ־ריקה,
אס באלאבא־מה
ואם בכפרי המשולש.
רשימת
העולם הזה
היא היחידה ש־תלחם
למען עקרונות
אלה, כפי שנלחמו
ראשיה עד היום.
לכן מובטחת לכם תמיכתי.
בינה שריב ,28 ,מורה,
צאלים ,20 חולון

1 9 3 1 :

0 1 0 1 0 )1
עם צמר
כיצועיסטים אני אצביע בעד אורי אבנרי ושלום כהן
מפני שהם ביצועיסטים ממדרגה ראש־נה.
במשך 15 שנה הם הצליחו לקיים ולחזק
את העולם הזה, מול כל ההתקפות הכלכליות
והגופניות. זה חייב כושר־ביצוע רב.
איש לא הצליח בכך בארץ מלבדם.
עכשיו, תוך פחות מחודשיים, הם הקימו
כוח פוליטי חדש, שאני נתקל בו על כל
צעד ושעל ברחבי הארץ. בלי מנגנון, בלי
כסף ובלי אמצעים הצליחו להקים תניעה
שיש לה סיכויים להכניס סיעה רצינית לכנסת.
אף אחד אחר לא הצליח בכך מאז
קום המדינה.
ואני סבור כי כוחות בעלי כושר־ביציע
כזה צריכים להשתתף בניהול המדינה —
מה גם שבניגוד לה״ה פרס ודיין צמוד
(המשך בעמוד )6
העולם הזה

1466

גברים מעדיפים איכות, נשים מבכרות בדי
אופנה. גברים ונשים ימצאו מ בו קשם בבדי
פולגת ־ דיאולרצמר. בדי ״פולגת־דיאולו־צמר״
הדורים, נוחים וקלים לקיפול.

מבחרגווניםו דו ג מ או ת ל בג די ג ב רי ם, געוים וי ל די ם

פרסום סלניק

(המשך מעמוד )5
כאן כושר־הביצוע למיטען רעיוני מקורי
ורענן.

פקיד־ממשלה

(אינו יכול להזדהות) ,ירושלים

מלחמה בשחיתות
מאז פרשת לבון אני קורא קבוע של
השבועון. איני מזדהר.
עם כל השק־פותיכם,
אך מלחמ־תכתם
הכנה בשחיתות
שפשטה במדינה
ובצמרת השלטון,
היא הסיבה שבגללה
אני תומך ב־רשימתכם.

בו ח ר
:טו ב ביוונ ר:

שבתאי בכר 28 ,

לוטש יהלומים,
מדרש פנחס ,8יפו

טובה יותר,
נקיה יותר

נקיה

בבר

זכותכם לומר את אשר עם לבכם.
מלחמתכם בכפיה הדתית.
מלחמתכם לשלום.
מלחמתכם למען מדינה טובה יותר,
יותר.
אלדד בנארי ,28 ,טכנאי,
שושנת הכרמל ,31 חיפה

באין חוקה
רשימה זו היא היחידה שאני מאמין כי
תילחם נגד חוקי־כפייה וחוקים הפוגעים
בחופש־הפרט, ללא וויתורים.
באין חוקה למדינה, עלולים חוקים כאלה
להוביל לאסון, גם אם עתה הם פוגעים רק
במיעוט.
גד דפני ,23 ,סטודנט,
ויזל ,22 תל־אביב

דת, גזע ולאום
הנני קורא וזתיק של שבועונכם, ותמיד
תמכתי בקו של העולם
הזה ובדיעות
העורכים. אני ועמיתי
שאפנו תמיד
לרגע בו יקום גוף,
אשר יעורר את הכנסת
מהשיעמום בו
היא שרוייה.
אנו תומכים ברשימה
החדשה, ביודענו
כי גוף זה ילחם
למען זכויות
שוות לכל אזרחי המדינה,
בלי הבדל כהן גזע׳ דת ולאום.
מיכאל בהן , 29 ,מנהל החזקה,
מצדה , 145 דימונה

צה״ל ושלום

(א) המלחמה המתמדת נגד הכפייה הדתית.
(ב) למען שוויון זכויות מוחלט לכל אזרחי
המדינה, ללא הבדל גזע, דת, מין וצבע
עור.
(ג) בעד חיזוק כוחו המרתיע של צה״ל,
למען השלום.
(ד) נגד חוק לשון הרע.
יצחק אלבז ,26 ,קבלן,
,675/2אילת

אומץ ושכל

( )1אופיר, הדמוקראטי (ללא סייג) של
רשימתנו.
( )2הגישה למיעוטים ולעדות.
( )3הגישה הנכונה לבעיות הדת.
( )4המדיניות המרחבית.
( )5הגישה האמיצה, השכלתנית והעמוקה
לכל בעיר. ובעיה.
עזי רייס ,20 ,בוגר תיכון,
יעל ,23 קרית־מוצקין

לאנשים מצליחים חוש לאיכות
גבוהה, לכן מעשנים הם 4£ג 1ז
מתערובת אמריקאית
עשויה ממיטב זני הטבק
סיגרית האיכות של ״דובק״
^!!יך בקופסת המכסובב המהודרת
|]!4£יך קינג סייז פילטר

ב חר בג 1וב ב>ותר -עשן £ו^וו 7

לשון הרע

חוק לשון הרע מאחד אותנו. אני דמו־קראט,
וחופש העתונות יקר לי.
וולף רזן ,51 ,פועל,
רח ,86/14 יפו

למה* כבה:

בגלל בגלל בגלל חוץ

שלאורי אבנרי יש זקן יפה.
שזיוה יריב חתיכה בומבה.
שרמי כרמי מצביע כ״א.
מזה, מה איכפת לכם?
דניאל תשבי ,26 ,אדריכל,
גורדון ,17 גבעתיים

טעות לעולם צודקת
אין בכלל תפקיד של ממונה על שירותי
הטבתון, מאז התפטר איסר הראל (ידיעדנה
בר, חיפה
עות אחרונות).

זכות קדימה סמדור זח תינתן
למבתכיהם של קוראים המצרפים
את תצלימיהם למכתבים•

ה עו לי הזה 1466

^ יני מתפלא על לוי אשכול׳ שניסה לעכב עד
הרגע האחרון את פירסום הדו״ח ־של השופט גולן
בפרשת תל־גיבורים.
כי דו״ח זה חורג בהרבה מכתב־אישום נגד איש
אחד׳ או אף נגד מפלגה אחת.

זהו כתב־אישום נגד מישטר שלם -מישטר
שהשחיתות אכלה פה עמוק לתוף עצמותיו,
עד כי ניראה שגם ניתוח שוב לא יועיל.
אם מקומו של יצחק רפאל הוא על ספסל־הנאשמים,
הרי לידו יש מקום לא רק לראשי מפלגתו, אלא גם
לשני ראשי־הממשלה של הפרשה, דויד בן־גוריון ולוי
אשכול, לקציני המשטרה ולמנהלי המנגנון.

לא ככית־המשפט של מטה, שרפאל מכנה
אותו ״ערכאות עכו״ם״ אלא ככית־המשפט
של מעלה -כית־המשפט של הכוחר כיום
הקלפי.

* * ה סיפר לנו השופט גולן בדו״ח הארוך שלו,
שמעסים מדי מאזרחי ישראל טרחו לקראו במלואו?
לכאורה הוא מתאר עיסקה של שחיתות.

אף למעשה הוא מתאר את הרקע הפוליטי
והמינהלי, המאפשר עסקות כאלה, המטפח
והמעודד אותן.
ואם כי מדובר במשרד ממשלתי אחד — אין צורן
בדמיון רב כדי לדעת כי אותם הנוחלים מאפשרים
את אותן העסקות גם בשאר משרדי־הממשלה.

אך מי מקיים כלל זה? מדוע יזדקק משרד,
שנמסר כאחוזה פיאודלית למפלגה א /למחלקה
השייכת למשרד שהוא אחוזה פיאודלית
של מפלגה כ׳?
מסתבר שאין קל מלעקוף סידור פיקטיבי זה.
פשוט מקימים תאגיד מחוץ לתחום הממשלה, ומוסרים
את ביצוע התוכנית לתאגיד זה. התאגיד, ששוב אינו גוף
ממשלתי, אינו כפוף להוראות הממשלה.
כולנו יודעים כי אין זה התאגיד היחידי שהוקם.
קיימים מאות תאגידים כאלה, שהוקמו ביוזמת כל מיני
מפלגות, לביצוע כל מיני תוכניות — והם פתח מועד
לשחיתות.

כולנו יודעים גם שיש עשרות שיטות אחרות
לעקוף נוהלים ממשלתיים, שנועדו -ככיכול
למנוע שחיתות.ואם אפשר לעקוף בלי קושי משרד ממשלתי אחר —
אפשר לעקוף גם מחלקות באותו משרד עצמו. החוזים
הקשורים לעיסקת־ר,שחיתות לא נמסרו למחלקה המשפטית
של משרד־ד,בריאות, אלא לעורך־דין פרטי _ שהיה,
במיקרה, שותפו של שפיגל.
לעורך־דין זה שולם, לדברי השופט גולן, עבור עבודה
של מד,־בכך, שכר־טירחה שדי בו כדי לקיים מחלקה
משפטית למשך שנה שלמה.
כל זה נעשה בגלוי, מתוך הנחה שזה המקובל, ושאיש
לא יתרגש.

ואם כי מדוכר כמפלגה אחת -שגישתה
לענייני שחיתות היא מן הידועות -הרי רק
אדם תמים מאד יאמין כי המצכ שונה מאד
כשאר המפלגות השותפות לקערת־השלל -
כממשלה, כסוכנות, כהסתדרות או כעיריות.

ך) דכרי השופט גולן, הועסק יהודה שפיגל במשרד/הבריאות
בניגוד לחוק. האיש — שפעל כבר קודם
לכן כמתריס ראשי של המפד״ל — פעל במשך חודשים
ארוכים במשרד־הבריאות באופן בלתי־חוקי.
על רקע זה פרץ סיכסוך חמור בין סגן־השר יצחק רפאל
ובין נציבות־המנגנון. התוצאה: הנציבות נכנעה ללא־תנאי,
ושפיגל קיבל תפקיד רשמי.

אין זה המיכרז המזייין ס הראשון שנעיד
במדינת־ישראל.
לפי הערכה מוסמכת, כמעט כל המיכרזים למישרות
חשובות הם מזוייפים — שיטה מושחתת להונאת הציבור
הרחב בכלל׳ והמשתתפים במיכרזים בפרט. זהו נוהל
מקובל לגמרי.
כתוצאה ממיכרז מזוייף זה, ניתנה לשפיגל המישרה
שנוצרה עבורו.

מלכתחילה לא יכול היה להיות ספק לאיש
כי המישרה נוצרה אף ורק למטרה אחת: לתת
לשפיגל, מתרים המפד״ל, את האפשרות לגייס
מיליוני לירות כשכיל מפלגתו כאמצעות מנגנון
המדינה.
זהו מחיר ההשתתפות בקואליציה וגם מטרתה.

* * יליוני לירות — הכיצד? איך אפשר לשדוד מיליוני
),4לירות באמצעות המנגנון הממשלתי, במדינה שיש
בה מבקר־מדינה וכנסת ומשטרה ומנגנון־חושך שידו
בכל?
על כך מספר השופט גולן דברים מעניינים.
אפשר היה להניח כי כל בניד, ממשלתית תבוצע, או
לפחות תאושר, על־ידי המחלקה הממשלתית המוסמכת —
קשה מאד לגנוב.
מע״צ. אילו נתקיים כלל זה, היה

אלה אינם פילנטרופים. הס מצרפים את
השלמונים למחיר, המשולם על-ידי הציבור.
לולא נאלצו לשלם שלמונים, אפשר היה להוריד את
מחירם, ולהשתמש בהנחה זו לבניית כמה חדרים נוספים
לבית־החולים (או כיתות נוספות לבית־הספר, או ביתי
מגורים נוסף למחוסרי־בית).
מי משלם? הציבור משלם. אם בהגדלת מיסיו, אם
בחוסר מיטה לחולה, חוסר כיתה לתלמידים, חוסר
קורת־גג לזוג צעיר.

לבל אלה חסרים מיליוני לירות -אותם
מיליונים שמגייסים אותם בשיטות שפיגל.
* * יליונים — למי,

בעצם? למה? לאיזה כיס? לאיזו

מטרה?

בצדק מדגיש השופט גולן: אין שום עדות
לבך בי הכסף אמנם נועד למטרות ציבוריות
כביבול, לישיבה או למוסד הרב קוק.
איש לא העיד על כך בשבועה במשפט שפיגל. לא
קיים על כך שום מיסמך.
בידי שפיגל היה מיסמך, עליו צויין, בשוליים :״50
אחוז — 50 אחוז.״ וכן :״ 15 חדר הסקה, אולם מיזוגי
אוויר.״
נטען כי הסונה היא 500/0 :למוסד הרב קוק, ס/ס 50 לישי׳
בת הרב מייסון. אין שום הוכחה לכך. הכוזנה יכלה
להיות, למשל: ס/״ 50 למר פלוני 500/0 ,למר אלמוני.
או: ס /ס 50 לקרן הבחירות, ס /ס 50 לישיבה. וכן בלי סוף.
באחת השיחות אמר שפיגל כי הכסף דרוש ״לעניינים
פנימיים של סיעת רפאל״ — שהיא, אגב, גם סיעת השר
שפירא. בשיחה אחרת, בעת העיסקה :״הכסף הזה הוא
לא לתועלתי הפרטית, אלא למטרה ציבורית של התנועה
שלי.״

באן מדובר על מפלגה, לא על בניין ישיבה.
ובפעם אחרת מדובר כפירוש, בין השאר, על
״קרן כחירות״.

מדוע נכנעה הנציבות? אין כל ספק כי
קיכלה הוראה להיעתר לדרישות רפאל.
הוראה כזאת יכלה לבוא רק מחוגי ראש־הממשלה
דאז (בן־גוריון) ,תוך קנוניה בינו ובין המפד״ל.
ובאמת — אחרי קבלת ההוראה, הסתדר הכל באורח־פלא,
כמו במטר,־קסמים.
הוצא מיכרז למישרה חדשה — ושפיגל זכה בו.
בצדק מציין השופט גולן כי היה זה מיכרז מזוייף,
שבא לחפות על קבלתו לעבודה של עסקן מפלגתי שנקבע
לכך מראש.

שפיגל לא התבייש לומר לד״ר כהן, סגן־מנהל המשרד,
שאינו עסקן מפלגתי אלא איש־מקצוע, כי הוא מעדיף
קבוצת־מהנדסים אחרת, בלתי־מנוסה ובלתי־מתאימה, מפני
ש״יש התחייבות מפלגתית לקבוצה זו אינטרס מפלגתי.״
ובכן — מי משלם את השלמונים?
האם הקבלן, המהנדס, הספק?

יצוזל רפאל: צ׳י \2וזיר ליר
מה זה מוכיח? זה מוכיח שנוהלי השחיתות
הם בה מושרשים כמנגנון המדינה, בחסות כל
המפלגות, עד כי אין צורך להמציאם, להם־
וותם או להסתירם.

ואם זה נתגלה במשרד־ר,בריאות, עקב תקלה מצערת,
אפשר רק לנחש מה נעשה במשרדים אחרים, של מפלגות
אחרות, המוציאות ברגע זה מיליונים בלתי־ספורים במערכת
הבחירות.

* 13 יליוני לירות
כספי השלמונים?
השופט גולן מציין :״מכל הופעותיו ותגובותיו של
שפיגל ניכר היטב, שלא ראה במעשיו עבירה מבחינה
מוסרית־חברתית.״
שפיגל עצמו אמר לשופט גולן כי בקבלת השלמונים
״אין אסון. לא נגרם כל נזק״.
— על חשבון מי? מי שילם את

אימרה זו מעידה על התנוונות מוסרית גמורה
-לא של איש אחד, אלא של מישטר שלם.
ולראיה: שפיגל לא הסתיר את מעשיו .״לא באתי אל
(משלם השוחד) כגנב בלילה,״ אמר. הוא ניהל את המשא־והמתן
בגלוי, בפרהסיה.

הוא סמד על כף שגם כל שאר העסקנים
והפקידים מתייחסים לגכיית שלמונים עכור
מפלגה בדיוק כמוהו.

* * ריך להיות ברור לכל בר־דעת שלא יתכן כלל
גבול ברור בין שוחד אישי ושוחד מפלגתי.
כאשר כספי־שלמונים שחורים מועברים למוסד מסויים,
אין כל מניעה לכך שאותו מוסד יעבירם — כולם או
חלקם — לאחד ממנהליו. המוסד יכול לשמש במיקרו
כזה כיסוי נוח לטישטוש העברת השוחד לכיסו הפרטי
של העסקן עצמו.
כך קבע בית־המשפט העליון במשפט שפיגל. השופט
גולן הרחיק לכת. הוא בדק את התשלום המוזר של
עשרת אלפים לירות ששילם שפיגל אישית לרפאל,
כ״גמילות חסדים כדי שרפאליעבור לדירה חדשה.

עיסקה זו תופסת מקום נרחב בדו״ח גולן -
וזהו החלק המרתק ביותר שלו.
רפאל קיבל את הכסף בצ׳יק של שפיגל, ללא כיסוי.
הכיסוי נמצא מידי מיטב אלמוני— ששמו לא נתגלה
עד היום. וזה היה בשיא עיסקת־השוחד בתל־גיבורים,
כשסכומי־ענק התגלגלו מאיש לאיש.
רפאל אומר שהחזיר את הכסף. במזומנים הכסף
עבר — לדבריו — בין ארבעה זוגות ידיים — הכל
בשטרות־כסף קטנים. הכל בלי קבלות. כמו עסקות בין
ספסרי שוק שחור.
כשהשופט גולן התעקש בעניין חוסר־הקבלה, ואחרי
המון בירורים והכחשות, נמצאה לפתע קבלה. באיחור
של שנתיים. במגירה פרטית של רפאל.
האם בשתי הארוד קבלה,

זה מפליא? על כף ענה רפאל עצמו,
המילים המאלפות ביותר של הדו״ח
כולו. בהסבירו את גילוי-הפלא של ההבריז
:״עזרני השם״.
(המשך בעמוד )24

מכתבושדעורר ״ ה עו דהזה ״ לאישגח ״ ר

^ תה אומר שהצבעת תמיד בעד חרות,
\ | אך התאכזבת ממפלגה זו. עכשיו אתה
תוהה בעד מי להצביע, ושואל מה לעשות.
לא הייתי כותב לך מכתב זד, אילו היית
איש־חרות מושבע. אין טעם להתוזכח עם
הסוגדים לפולחן בגין, כשם שאין טעם
להתווכח עם הסוגדים לפולחן אלוהים,
מוסקבה או בן־גוריון. יהיו־נא מאושרים,
איש־איש לפי דרכו.
אך אם אתה משוחרר מכל פולחן, אם
אתה מחפש תשובה הגיונית לשאלה העומדת
ברגע זה לפניך — אנסה לעזור לך
לפי מיטב יכולתי.

ליציר, ימנית־דתית לבין קואליציה שמא־לית־דתית?

הבדל. כי מפא״י יכלה, עד כה, תמיד
לתמרן. היא העדיפה את הדתיים על כל
שותף אחר, אך היו לה שותפים פוטנציאליים
אחרים. היא יכלה לבחור, וזה הוריד
את מחיר־ר,סחטנות של עסקני־הדת.
חרות לא תוכל לתמרן. אם תרצה אי־פעם
להגיע לשלטון, תהיה תלויה כל־כולה בדתיים.
לא תהיה לה שום ברירה. אלא לתת
לדתיים את כל אשר ידרשו — עד כדי
הפיכת המדינה כולה לגיטו אחד סגור
ומסוגר.

איני בא לשכנע אותך. אני בא
לעזור לך לשכנע את עצמך.

מרת במכתכך שאתה מתנגד ל

הקואליציה של מפא״י והדתיים
ייסרה אותנו כשוטים, הרי
הקואליציה של גח״ל והדתיים
תייסר אותנו בעקרבים.

ר ו כפייה הדתית. הזכרת, בצדק, את העובדה
שזאב ז׳בוטינסקי עצמו היה בלתי-
דתי, עד כדי כך שהתיר בצוואתו לשרוף
את גופתו.
אם כן, עמיחי, אינך יכול להצביע בעד
גח״ל. נקודה זו בלבד מונעת ממך זאת
לחלוטין.

כי חרות היא מפלגת הכפייה
הדתית כה״א הידיעה.
אמנם, המצע של גח״ל אומר :״המדינה
תבטיח חופש־מצפון לכל תושב ללא תנאי,
ואת החופש המלא לכל פולחן דתי.״
יפה מאד. אבל הסעיף הבא תובע :״השרשת
ערכיה הנצחיים של מורשת ישראל
בחיי האומה ובחינוך.״
מה זאת ״מורשת ישראל?״
לתעלומה זו יש פתרון עובדתי. בעת
עיבוד המצע, תבעה חרות להשריש את הערכים
הנצחיים של ״דת ישראל״ .רק ההתנגדות
הנמרצת של הליברלים, שיש להם
כמה בוחרים המתנגדים לכפייה, הביאה
להחלפת השם המפורש ״דת״ במילה המטושטשת
״מורשה״ ,שיש בה במיקרה זד,
משום גניבת־הדעת.

להשריש את ערכי הדת בחיים
ובחינוך -פירושו תמיכה ללא-
סייג כהתפשטות סרטן הכפייה
הדתית, והפיכת כל מערכת־החינוך
לרשת ממלכתית-דתית.

*.י ך מדוע מילים על מצע? אין ערך
\| לשום מצע מפלגתי ערב־בחירות, ובוודאי
לא לזה.
חשוב הרבה יותר להסתכל במעשי מפלגות
גח״ל ב־ 17 השנים האחרונות. בבחינת:
אמור לי מה עשית אתמול, ואגיד לך מה
מה תעשה מחר.

כמשך 17 שנים הצביעה חרות
כעד כל חור! של כפייה דתית שעלה
אי־פעם לדיון ככנסת.
במשך 17 שנים אלה היו מנהיגי חרות —
ובמיוחד מר מנחם בגין והגברת אסתר
רזיאל־נאור — בין הדוברים העיקריים של
הכפייה הדתית בכנסת.
ואילו הפלג הליברלי של גח״ל שלל בפירוש,
ב״צ׳רטר״ של המפלגה הליברלית
עוד לפני פילוגה, את הפרדת הדת מן
המדינה — יסוד־ד,יסודות של כל ליברליזם
בעולם.
זה היה אתמול. מה יהיה מחר?

גח״ל העמידה כמועמד לראש
עירית תל־־אכיכ אדם דתי, הדוגל
בכפייה דתית קיצונית. אם ייכחד
איש זה, יהפוך את תל־אכיב ל
כני־כרק.
מדוע בחרה גח״ל דודקא במועמד זה?
מפני שכל תקוזתיה להגיע אי־פעם לשלטון
— בעיר או בארץ — תלויות בברית עם
מפלגות הכפייה הדתית.

כאשר חרות מדברת על ״אלטרנטיבה״
-למה היא מתכוונת?
היא מתכוונת לקואליציה של
גח־׳׳ל ועסקני־חדת.
יכול אתה לשאול: מה הבדל בין קוא־

בל מי שחושב אחרת, מזלזל כמר
בגין ופוגע בכבודו.

^ ולי תטען :
לזה, אבל רק
זה לא נוגע לעתיד

מר בגין באמת מתכוון
כמטרה לעתיד הרחוק.
הקרוב, לכנסת השישית.

אין טעות גדולה מזו.
מה זאת ״מטרה״? הרי זה אידיאל המכודן,
בצורה מודעת או בלתי־מודעת, את
כל מעשיו של אדם. זהו מנגנון־ביקורת, המקדם
פעולות בכיוון מסויים, והפוסל פעולות
הפונות לכיוון ההפוך.
מי שהאידיאל שלו הוא שלום, דו־קיום
ושותפות־מרחבית — יקדם אוטומאטית כל

יותר אשר תיתכן בחייה. יתכן, אם ישנו
גיוס כללי, שצבאנו עומד לצאת לנויבצ־עים
אם צבאנו ייקרא לפעולה — כולנו
נעמוד מאחוריו! כולנו נעמוד כאיש אחדו*
כאשר נתברר שהכל לא היה אלא טעות,
מין מהתלה של האחד באפריל, צחקו רבים
ממר בגין, שכאילו נפל בפח.
אך צחוק זה אינו במקומו. הצוחקים פשוט
לא הבינו את תפיסתו של מר בגין.

כי בעיני מר בגין, כל מלחמה,
גגד בל אחד משבנינו, טובה ורצויה,
תביא ל״שיחרור״ חלק מן
המולדת, ותקרב אותנו אל הגבולות
ההיסטוריים. לבן הוא יבול ל־

ואל תאמר: זה רחוק. ממילא אין כל
סיכוי לכך שגח״ל, אפילו בקואליציה עם
הדתיים, תגיע לשלטון בשנים הקרובות.

זה נבון. אך מי שנושא את עיניו
לקואליציה זו בעוד שמונה
שנים, מוכרח לשרת את הדתיים
ככר היום, כדי לסלול את הדרך
לכך.
והצגת המועמדות של מר מרדכי שטרן
הדתי בתל־אביב — תוכיח.
זו הסכנה. בארבע השנים הקרובות יעמוד
המאבק על הכפייה הדתית במרכז החיים
הלאומיים. זה לא יהיה קטע מישני
וצדדי. זה יהיה אחד הקטעים המכריעים.

אם אתה רוצה להילהם בכפייה
הדתית, לעצור ולמגר אותה -
פשוט אינך יבול להצביע כעד
גח״ל. תצטרך להצביע כעד כוח
שיוכל להרשות לעצמו להילחם ל־לא-פשרה
ככפייה הדתית.

^ ף אפילו בעיית הכפייה הדתית חשו־
\ | בה פחות, בעיני, מאשר הבעיה הגורלית
של מלחמה ושלום. עליה חייב אתה
לתת את דעתך, לפני הכל ומעל לכל׳ כאשר
אתה בא להחליט את החלטתך.

כמשך בל השנים ייחד דבר אחד
את חרות: השאיפה להרחבת המדינה
היהודית משני עיכרי הירדן•
כלומר: המלחמה בערבים.
׳איש עוד לא המציא שיטה להרחבת גבול
של מדינה וכיבוש שטחים המיושבים על־ידי
עם אחר — שלא בדרכי מלחמה.

יש אומרים: חרות השתנתה.
כגין השתנה. האמנם?
הבה ונתבונן במצע של גח״ל. סעיף 2
של ההסכם על הקמת גח״ל אומר :״תנועת
החרות תוסיף לשאת בקרב האומד, את עקרון
שלמות המולדת, לאמור: זכותו של
העם היהודי על ארץ־ישראל, בשלמותה
ההיסטורית, זכות ניצחית היא שאינה ניתנת
לעירעור!״
״גבולות היסטוריים״ ,בלשון חרות, פירושם
שתי גדות הירדן. הזכות שאינה ניתנת
לעירעור היא הזכות לכבוש את כל ממלכת
הירדן.

טול מחרות רעיון זה -ונטלת
את נשמתה. לא תישאר אלא מפלגה
ציונית-כללית ממדרגה שניה.
הציונים הכלליים עצמם מנסים לעשות
זאת. הם מנסים להציג את מר בגין כאדם
שוזיתר על האידיאל המרכזי של חייו. כאל
אריה זקן, שאין עוד להתייחס ברצינות
לשאגתו, כי נשרו שיניו.
כאדם המעריך ומוקיר את מר מנחם בגין,
אני מתנגד בהחלט להצגה זו. מר בגין
הוכיח לפני 20 שנה כי הוא יודע להסיק
את המסקנות מהשקפותיו. נעשה עוול משווע
לאיש אם נאמין כי חל מיפנה בלבו, זכי
שוב אין הוא מתייחס ברצינות לדבריו שלו
עצמו.

אם מר בגין מדבר על גבולות
היסטוריים -הוא מתכוון לכך.

בגין בבעולה: וזוז לרוז לגבולות ההיגזבוורייגד?
מעשה המקרב את המדינה לאידיאל זה,
ותהיה השגתו רחוקה כאשר תהיה. מי שמאמין
שיש צורך ״לשחרר״ את נבלוס ואת
עמאן, ייתפס אוטומאטית לכל מחשבה או
הזדמנות המקדמת את המלחמה הרצויה.
ואמנם, במשך שנים דיבר מר בגין בגלוי
על ״מיבצעי־שיחרור בשעות־כושר״ .כלומר:
על ניצול כל הזדמנות פוליטית וצבאית
כדי לכבוש עוד נתח מארץ־ישראל.
סיסמה זו טומנת בחובה, בהכרח, גם את
המסקנה המקבילה: אי־ניצול כל הזדמנות,
פוליטית או צבאית, לקידום השלום במרחב.
אי־שימוש בכל שעת־כושר להצעיד את השלום
קדימה, ולוא רק במילימטר אחד.

דיבורים? לאוו דווקא.

ך* אחד באפריל 1959 אירעה פרשת
•*<1״ברוזזי המים״ .כזכור לך בוודאי, שידר
קול ישראל, כתוצאה מטעות, הודעות של
גיוס המוני של חיל־המילואים, ויצר אווירה
של ערב מלחמה.
באותה שעה היתד, הכנסת באמצע ישיבה.
מנחם בגין נטל את רשות־ד,דיבור והכריז
בפאתוס של התלהבות עילאית:
״המטח חכללי של צבאנו הכריז על גיוס
כללי של כל החייבים בגיוס ...הודעה על
גיוס היא בכל מדינה ההודעה החשובה ב
ברך
במצפון שקט על כל מלחמה,
גם מכלי לדעת אפילו נגד מי עומדים
להילחם, ועל מה.
זה הגיוני לגמרי — אם מקבלים את
תפיסת־היסוד. וזה פסול לגמרי, אם אין
מקבלים את תפיסת־היסוד.

כך או כך, אין ממה לצחוק.

^ שנהנקט אל־חביב בורגיבה יוזמה
ן ) היסטורית, חסרת כל תקדים׳ לקידום
השלום. לא הניסוח המדוייק של דבריו היה
חשוב, אלא טענתו המרכזית: שיש אפשרות
ויש צורך להסדיר את הסיבסוך הישראלי־ערבי
בדרכי שלום.

זה יצר הזדמנות היסטורית
לפעולה למען השלום -והיא
הוחמצה כליל.
מנהיגי חרות, יחד עם המנהיגים הנוכחיים
של רפ״י, היו הראשונים שיצאו נגד
יוזמה זו.

ממשלת ישראל עשתה זאת בסתר,
באמתלות טפלות. אכל ראשי
חרות עשו זאת כפה מלא,
ובגלוי. הם טענו שבורגיבה ״מסובן
יותר מעבד־אל-נאצר״.

מדוע? האם בגלל ההצעות המעשיות של
בורגיבה? איש לא התייחס אליהן ברצינות.
פחות מכל בורניבה עצמו. אישיות מרכזית
במרחב, מחסידי בורגיבה, אמרה לי בפירוש,
בשיחה בחו״ל, כי ההצעות המפורטות לא
באו אלא כדי לסבר את האוזן הערבית,
ולהתחיל בגילגול הכדור. המטרה של בור־גיבה
היתד, להכשיר את הקרקע למיבצע־שלום
— בתנאים שיתקבלו על דעת שני
הצדדים.
ואם כן, מדוע ראתה חרות סכנה ביוזמת
בורגיבה?

מפני שכל יוזמת שלום מסוכנת
לתפיסה של חרות. שהרי השגת
השלום תימנע סופית, אחת ולתמיד,
את ״שעות הכושר לשיחרור
המולדת״.

ן י* 4ייתי רוצה להוסיף כאן הערה צד(
\ דית, אך לא בלתי־חשובה.
אני מכבד את דעות חרות, ואת גישת
מר מנחם בגין, למרות שאיני מסכים עימן
לחלוטין. אתווכח עימן — תוך כבוד.

אבל קשה לכבד טכסיסים
של העלמה, של הורדת קול, של
הסתתרות, של הסוואה.

מישהו בגח״ל החליט שצריכים ליצור
״דמות ציבורית״ חדשה לחרות, כשם שסוכן
של יחסי־ציבור מחליט לתת ״דמות
ציבורית״ חדשה למישחת־שיניים.
הדמות המלחמתית אינה פופולארית ואינה
באופנה. הציבור רוצה בשלום. אם
כן, הבה ונשים במקרר את כל דעותיה של
חרות על שלמות המולדת ועל החזרת הגבולות
ההיסטוריים — את עצם נישמתה
וייחודה של חרות — ונדבר על שלום.
חרות תשיג שלום. גח״ל תשיג שלום.
מר בגין ישיג שלום.
איך?

על־ידי ״מיכצע-שיחרור״ בש*
עות־בושר? על־ידי הקמת מדינת
ישראל על שתי גדות הירדן?
על־ידי גירוש מיליון וחצי ערבים נוספים
— או על־ידי הקמת מדינה יהודית שיש
בה רוב ערבי?
לא אכפת לי שאלה הם פיתפותי־ביצים,
ששום דבר אינו עומד מאחוריהם זולת
הרצון לצוד קולות.

אבל איכפת לי שמר בגין נותן
את ידו -לפחות באופן אילם -
לטבסיסים באלה של אנשי יחסי־ציבור
ושל פרקליטים ממולחים.

זה איכפת לי — כי יש בכך משום גני־בת־הדעת,
תכונה שלא ציינה עד כה את
חרות. צר לי שמר בגין משלים כיום עם
שיטות כאלה.
אמנם, למראית־עין זה טוב, כי דיבורי־שלום
באים במקום דיבורי־מלחמה. אך למעשה
זה רע, כי הדיבורים לא ישנו את
המהות הרעיונית של חרות, אלא רק את
כנותה.

ך• שטח המאבק על הדמוקראטיה ה!
* פנימית במדינה, מצבה של חרות טוב
יותר. היא פעלה בעיקביות, אם כי בלי
הצלחה, למען ביטול המימשל הצבאי, נגד
חוק לשון הרע, ועוד.

אף לא אהיה בן אם לא אגייר
כאן שיש סתירה מוזרה כין מעשיהם
של מנהיגי חרות ככנסת -
ובין מעשיהם של רבים מאנשי
חרות כרחוב.
בשבוע שעבר הסתכלתי בפניהם של כמאתיים
אנשי חרות, שבאו במאורגן לפוצץ
אסיפה בה נאמתי. הם שיסעו את דברי בקריאות
קצובות של ״ב־גין ל־של־טון!״ —
קריאה שיש לה אסוסיאציות. הם חילקו בכניסה
כרוזים מודפסים, בלתי־חתומים, שהכילו
השמצות אישיות פרועות נגדי —
דבר שהעיד על הכנה מוקדמת והחלטה
בדרג אירגוני כלשהו. הם הושתקו רק בכוח,
על־ידי פלוגת־המתנדבים שלנו.
באותה צורה פוצצו אנשי־חרות אסיפות
של שרי־ממשלה וראשי־מפלגות.
יש בחרות שיכבה שאינה יכולה לסבול
שום ביקורת, ותהיה גם שקטה ועניינית.
שיכבה הצועקת ״ב־גין ל־של־טון!״ ,כשם
שנרקומאן מזריק לעצמו סם. אותה שיכבה
שערכה פוגרום בערביי רמלה, תוך צעקות
של ״ב־גין ל־של־טון והביאה בכך נזק
לא־ישוער למדינה בעולם.

כקיצור: שיבבה בעלת סממנים
טוטאליטאריים מובהקים.

תאמר: מר בגין אינו אחראי לכך. הוא
מטיף לדמוקראטיה. אם כל הפרחחים נוהרים
אל תנועתו, במה זו אשמתו?

בסרינה

זה נבון. אבל זה גם לא נבון.
האס מיקרה הוא שלאסיפות הכוח החדש
בא ״קהל של קונצרטים״ ,קהל רציני המבקש
שידברו אליו ברצינות? האם מיקרה הוא
שחרות מושכת׳ בצד יסודות טובים, פרחחים
ובריונים כה רבים?

האם אין בחרות משהו המושך
אותם? משהו כמיטען הרעיוני של
התנועה? משהו כנישמתה של
התנועה עצמה, בסיגנונה?
ואותו משהו — שאינו בא בהכרח לכלל
ביטוי בכנסת — איך יבוא לביטוי אם
תתגבר הרות ותהפוך לכוח מרכזי במדינה?

האם יובלו המנהיגים להתגבר
על משהו זה -או שמשהו זה
יתגבר על המנהיגים, והס יצטרכו
לרכב על הגל במו פקק על פני
המים?

תה אומר :״אני יודע כי תפיסת
חרות היא במידה רבה אנאכרוניסטית,
ויש בה צדדים שליליים. אך בכל זאת, זהו
הכוח היחידי המסוגל לשמש אלטרנטיבה
לטפא״י. האם אנחנו לא צריכים לתמוך בה
בגלל זה בלבד?״
זוהי גישה ביצועיסטית. אני שולל אותה.
אך אני מוכן להתווכח גם עליה, לגופו של
עניין.

הע ם
ה־ודה ב א
לכתע הוא בא — הגשם הראשון.
הוא ניקה את הגגות, שטף את הכבישים,
הוריד מצמרות העצים את האבק
שהצטבר בהן במשך חודשי הקיץ הארוך.
הוא
טיהר את האוויר, שיפר ־את הראייה.
מגג תל־אביבי ניתן היה, למחרת
היום, לראות בבירור, בעזרת משקפת,
את הבתים של כפולי השומרון ואת צוקי
ראש־הניקרה.
ש חי ט ת פרות. הבחירות הממשמשות
וכאות לא יהיו כגשם הש טף. אולם הן
עשויות לנקות במקצת את האווירה, ל
צנחנים.
שרון וחבריו החווירו — ושתקו.
כאשר עזבו ההורים את המקום, כד״
לשוב לבתיהם לפני תחילת יום־הכיפורים,
נשארו הקצינים במקום. מול המצבה, הנושאת
את שמות ההרוגים, התווכח -בלהט
על אותה אשמה, ועל האיש שהטיח אותה
בפניהם.
הקרב על המעבר. בספרו, יומן
מערכת סיני, הטיל משה דיין אשנזות
כבדות על קצינים רבים שהיו תחת פיקודו•
המשותף לכל האשמות: אין כמעט
איש מן הנאשמים יכול להשיב באופן
חופשי לדיין. שכן הם עדיין משרתים,
רובם ככולם, בצה״ל, ואסור להם לפרסם
הגובות אישיות או להתפלמס בנושאים
צבאיים. אחד המותקפים ביותר, אלוף-
פיקוד הדרום באותה תקופה, אכף שמחו
גח״ל
אינה משמשת אלטרנטיבה
מעשית למפא׳׳י. אין לה שום
סיכוי להגיע אי־פעם לשלטון.
בכנסת הראשונה היו לשני פלגי גח״ל
21 מנדאטים. בשניה .31 :בשלישית.28 :
ברביעית .25 :בחמישית .27 :כבר עתה ברור
כי בכנסת השישית לא ישתנה המצב. גח״ל
תעלה בשניים־שלושה מנדאטים, או תרד
בשניים־שלושה מנדאטים ותו לא.

מדוע? כי מבחינה פוליטית מעשית,
לא גילו פלגי גח״ל להט
מלחמתי.
חרות מתנהגת בכנסת, מזה 17 שנה,
כ״אופוזיציה של הוד מלכותו״ .היא קיבלה
הקצבות מן המגבית היהודית. היא שייכת
למועדון.
אם לא שיתפו אותה עד כה בקואליציות,
הרי זה רק בגלל שגעונו הפרטי של דויד
בן־גיריון, שקבע את הכלל :״פרט לחרות
ולמק״י״ .רבים מאמינים כי חרות הסכימה
לשותפות עם הציונים־הכלליים רק מפני שזו
תסלול בפניהם את הדרך ״לתוך המחנה״,
ותעניק לה כשרות קואליציונית.
ואילו הציונים־הכלליים עצמם? הם כבר
ישבו בממשלות. כשהם היו בקואליציה, לא
השתנה דבר לטובה, וגם לא רעה. פשוט
לא היה שום הבדל. לא כששר ציוני־כללי
בא במקום שר מפ״מי, ולא כששר מפא״יי
בא במקום השר הציוני־הכללי.

כיום האופוזיציה עייפה. היא
תקועה בשיגרה חסרת־תוחלת.
ההתחברות של שני כוחות עייפים ו־שיגרתיים
לא תוליד לפתע כוח דינאמי.

במצב זה אין טעם לדבר על
אלטרנטיבה לשלטץ. השלטון לא
ישתנה, אם לא תשתנה לפני בן
האופוזיציה.
איך תשתנה האופוזיציה? לדעתי, רק על-
ידי הופעת גורם הדש, בעל סגנון אחר
ושיטות חדשות, בכנסת. עצם הופעתו ישפיע
לטובה גם על האופוזיציה הישנה,
וגח״ל בתוכה. היא תצטרך להתחרות, היא
תצטרך להתאים את עצמה לסטנדרד חדש.

מבחינה זו תביא הופעתנו בכנסת,
כך אני מקווה, גם להתנערות
של גח״ל.

ף* אופן מעשי, הברירה הממשית שלך
* 4היא בזאת:

קולך שלך יכול להביא לבחירת
המועמד ה 28-של גח״ל, או להופעת
כוח חדש לגמרי בכנסת.
לא יהיה שום הבדל בכנסת השישית אם
יהיו בה 27 או 28 או אפילו 30 חברי
גח״ל.

אבל איזה הבדל יהיה בה אם
יופיעו כה אנשי העולם הזה !
אתה תצטרך לשקול מה חשוב יותר,
בעיניך — לכנסת ולמדינה.
בברכה,

מפקד צנחנים אריק שרון במיטלה
מדוע נכבש המעבר?
נער במיקצת את הצמרת, להוריד אבק
ולשפר את הראייה. זה יהיה תלוי בבוחר.
מלחמת־הבחירות עצמה כבר עושה זאת
לא במעט. כך פירסם משה דיין, בתעלול
של בחירות, את יומן־סיני שלו. הוא
גילה, את אשר היה ידוע עד כה רק
למעטים — שמיבצעם הפרטי של בן־
גוריון ונערי־חצרו היה רחוק מלהיות
כולו אפוס מזהיר.
התקפותיו הפרועות של דיין על כל
עוזריו בימי המיבצע, על אלופי־פיקוד
ומפקדי־חטיבות (ראה להלן) ,עוררו תגובות
נזעמות. תוך כדי כך נתגלו פרטים
נוספים.
כך נשחטה פרה קדושה נוספת, אולי
האחרונה שעוד שרדה בחיים אחרי השחיטה
ההמונית של פרשת־לבון. מיבצע־סיני
ייראה בעתיד כפי שהיה באמת:
כשלון פוליטי נחרץ, שנבע מהערכה כוזבת
של המציאות המדינית, והצלחה צבאית
חלקית, שהושגה הודות לתנאים בלתי־רגילים
לגמרי ולמרות ליקויים רבים מאד.
עד יום הבחירות, בעוד שלושה שבועות
בדיוק, עשויים לבוא עוד גילויים רבים.
כל אחד מהם יהיה כטיפת־גשם, השוטפת
גרגיר אחד של אבק.

צ ה״ל
דיין וה צנ ח1י
ליד מצבת־הזכרון לצנחנים שנפלו בקרב,
סערו השבוע הרוחות. בדרך כלל, שימש
מכס־ההתייחדות השנתי של ההורים השכולים
ושל וותיקי היחידה, להעלאת זכרו־נות
ולחידוש הקשרים. הפעם ניקרה במוחם
של כל המשתתפים השאלה: האם
חלק מן החללים אמנם נפל שלא לצורך,
באשמתו של מפקדם?
״אני דורשת מכם תשובה!״ קראה אחת
האמהות השכולות לעבר אלוף־מישנה אריק
שרון, ממפקדיה־לשעבר של חטיבת ה

לא יוכל לעולם להשיב לדיין. הוא
גיספה במטוס כתום המיבצע.
מכל ההאשמות והקינטור, עוררה התקפתו
של דיין על מפקדי הצנחנים את
הרוגז הקולני ביותר. כתב דיין:
הקרב על המימלה החל אתמול
( )31.10 בשטה .12.30 עוד קודם לכן,
בשעות הבוקר המוקדמות, מיד לאחר שהכוח
העיקרי של הח1טיבה, שנע ברכב
בציר נח׳ל, הגיע והצטרף לגדוד המוצנח
ליד מצביה־פארקר, רצה מפקד החטיבה להתקדם
ולתפוס את המיצר, אולם הוראה
מפורשת מהמטכ״ל אסרה זאת. לכן ביקש
מפקד־החטיבה, וקיבל, אישור לערוך סיור
למיצר, וטמון לצהרים יצאה לדרכה ״יחידת
סיור״ שהיתה, למעשה, צוות־קרב מלא,
המסוגל לכבוש את מצרי חיטן — ה־מיטלה.

מיד כשנכנסה השיירה אל המיצר ני.זק־לה
באש מהגבעות שמשני צדי הדרך.
אמנם האישור לסיור ניתן בתנאי שהמסיירים
יימנעו מהסתבכות בקרב, אן הסיור
המשיך בהתקדמות מתוך הנחה שרק כוח
קטן של המצרים נמצא במעבר
החיילים המצריים היו ערוכים בכוכים
טבעילם ומלאכותיים בצלעות ההר, משני
צדי המעבר, וכיסו באש נשק קל ותותחים
נ.ט. את הדרן שמתחתיהם מיד
עם התחלת הקרב עלתה באש מכוני•־!
הדלק של הצנחנים, ובעקבותיה מכונית
התחמושת ועוד שלוש מכוניות. מפקד ה־
3לוגה שקפץ מהזח״לם נהרג במקום. ה־מרגמסמ
הכבדות ( 120מ״מ) ,שליוו את
היחידה כדי לסייע לה — הוצאו מכלל
שימוש. גם ארבעה זחל״מים, טנק, ג׳יפ
ואמבולנס נפגעו ונשארו תקועים.
הדבר היחיד שניתן לצנחנים לעשותו
היה לעלות אל כוכי המצרים, ותוך קרב
פנים־אל־פניס לטפס ולכבוש עמדה אחר
עמדה. זו היא הדרן היחידה לא רק כדי
לסייס את הקרב בנצחון, אלא גס כדי
שאפשר יהיה לפנות את העשרות הרבות
(המשך בעמוד )10

במדינה
(המשך מעמוד )9
של הפצועים וההרוגים המוטלים בצדי
הדרך, בין המכוניות העולות באש.
המחיר 38 :הרוגים ו־ 120 פצועים.
חיים לשתוק. מחיר זד, יכול היה
להיות מוצדק, לדעת דיין, אילו היה תפקידה
של חטיבת הצנחנים 202 להגיע
לסואץ, והכוח המצרי שהתחפר מולה מנע
זאת ממנה. אולם תפקיד הצנחנים, קובע
דיין, היה להמשיך דרומה ולכבוש את
שארם־אל־שייך, ולא להתקרב אל תעלת־סואץ.
זהו
מוקד הוויכוח. דיין עצמו קובע בספרו,
כי היעד העיקרי של מיבצע קדש
היה לפתוח את מיצרי טיראן לפני תנועה
ישראלית. כיבוש שארם־אל־שייך נועד
להיות גולת־ד,כותרת של המיבצע.
אולם מיבצע קדש לא נוהל רק על פי
החישובים של אינטרס ישראלי.

דירות בנות 3חדרים עם הסקה מרכזית
חבור לגז מרכזי, חלונות ותריסים נגררים
ו־ 91מ״ר
בשטח של 83 :מ״ר
המחירים־ החל מ־ 33,000ל״י החל מ 39,500-ל״י
מ שתכן אשר חו ת ם על חוז ה רכישה עד 12.11.1965
י הנ ה מ הנ ח ה מיו חדת של 5ו מי מון כשעור ס/״30
מ מ חי ר הדי ר ה
ל מעוניני ם תנ תן עזרה ב מי מון מכיר ת דיר ת ם הי שנ ה
פרטים :

,דסק י רו ש לי ם. רוד ש מ אי ,8ל24127 ,27463 .
פרסום ד״ר יעקבסון

באם תהיה בחיפה,

300 סרטים חדשים!

בחג הסוכות הזה, בקר אצל
״פוטו ברנר״ .רוב המצלמות שפורסמו
בעתונות בשבועות האחרונים,
תמצא אצל ״פוטו ברנר״
חיפה.
עם מצלמה מודרנית יכול לצלם
אפילו ילד.
— מבחר פלשים גדול —

בכדורגל, העולם אליפויות
אולימפיאדה , 1964 סרטי ריגול,
בריג׳יט ברדו, אדי קונסטנטין.
מבחר עצום של סרטים 8מ״מ
עם כל הנושאים — בהשאלה.
משלוח גם מחוץ לעיר
השכרת פרוז׳קטורים
לימי הולדת, מסיבות וכו׳

פוטו פספורט

פנטנבדנר

בן יהודה ,4טל 57416 .

החתונה...

ת* ש! י מ סויו 19,
013/6111

6 1 2 5 /9 / 2

חיפו־,,רחוב ה ח לו ק ! 3

כל חתונה עולה סכום כסף נכבה
עיני כל האורחים בליל, החתונה מופנות
אל הכלה, בהופעת הכלה בליל
החתונה קובעת השמלה.
כלה ! ד,כנסי אלינו ואנו נעזור לך.
אנו נתאים לך את השמלה ההולמת
אותך. בכל חודש מגיע משלוח חדש
של שמלות־כלה וצעיפים, שהוזמנו
ע״י גב׳ א רנ ה, מנהלת הסלון,
בהיותה בפרים ורומא.
סלון לכלות

י. ל .גרוזובסקי

רחוב נן״יהודה ,95 תל־אביב

כתובת חדשה: רח׳ אלנבי 111ת״א,
בנין קולנוע ״תמר*

״אמ ב ר״

משקפי מגע
1£85£5זס&זיאסס
המכון לקידום הראיה ע״ש

שארם־אל־שייך
נמצאת כ־ 250 קילומטרים מן ה־מיטלה,
לכיוון דרום־מזרח .״כדי לכבוש
את חיפה מכירן תל־אביב,״ לעג השבוע
קצין־צנחנים משוחרר ,״אין צורך לכבוש
את ביירות תחילה.״
נכון הוא, שלאחר שר,אולטימטום ה־אנגלי־צרפתי
ניתן, וסיני נכבש ברובו,
הופנה חלק מחיל הצנחנים לשארם־אל
שייך. אך דיין עצמו מציין זאת בפירוש:׳
ההחלטה לשלוח צנחנים לשארם־אל־שייך
היתד, מאוחרת. היא נבעה מתוך דאגתו
של הרמטכ״ל לחטיבה ,9שנועדה לכבוש את
ד,מיצר. ידיעות מאוחרות דירחו לו שכוח
מצרי רב מתרכז במקום ולכן סבר ש־הצנחנים,
שיבואו מכיוון אל־טור בצפון,
יביאו תועלת רבה. זוהי אימפרוביזציה
שהוגתה וסוכמה תוך כדי מיבצע.
בעת הצניחה למיטלה, והקרב העקוב־מפקדי

מדם במעבר ההררי, לא חשבו
חשבו ^
הצנחנים על שארם־אל־שייך. הם
על היותם מנותקים 500 ,קילומטרים בתיו
מידבר סיני, כשהם פרושים על מישור
קשה להגנה. אגב: מקום הצניחה
נבחר ברגע האחרון ממש, אחרי שבמקום־
הנחיתה המקורי נתגלו אוהלים, שאחר
כך התברר כי היו של סוללי כבישים.
הצורך הדחוף, שעמד נגד עיני מפקד
החטיבה, היה לשפר את מצבה הטאקטי
של יחידתו. זאת יכול היד, לעשות, לדעתו,
רק על־ידי כיבוש הפיסגה ההררית
של מעבר חיטן.
מפקד הצנחנים מאז, שהאשמותיו של
דיין הטילו עליו צל כבד, רצה בכל
מאודו להשיב לרמטכ״ל לשעבר. הוא אף
החל בריכוז החומר הדרוש לכך. אולם
הוראה מפורשת של המטכ״ל הזכירה לו
את תקנות־השתיקה המחייבות את אנשי
צה״ל בשירות פעיל. על כן לא תפורסם
תגובה זו בעתיד הקרוב.
״ חופי הלחימה״ אך לא רק בקשר
לקרב על המיטלד, מטיח דיין אשמות
כבדות. הוא עושה זאת גם בקשר לפעולת
חטיבת הצנחנים, בדרכה מן הגבול
הישראלי עד למיטלה, שם התחברה עם
היחידה שד,וצנחה. האשמותיו, בהקשר זה,
אינן מצטמצמות למפקדי היחידה. הן מוטחות
על ראש כל הצנחנים.
כותב דיין:
ברוב המקרים נכנעו עמדות הנזצרים
עם פריצת כוחותינו למיתחם, בלי שיידרש
קרב פנים־אל־פנים. אשר למספר הרב של •*-
ההרוגים והמיעוט של השבויים שהיו בציר
כונתילה־מיטלה, הרי זו תוצאה מאופי הלחימה
של הצנחנים ולא מהלזנגדות נמרצת
מצד החיילים המצריים שהחזיקו בקו זה.
״אופי לחימה״ זה טופח במישרין על-
ידי משה דיין עצמו. עד כי, בתקופה
הראשונה לקיומה, הואשמה יחידת הצנחנים
בהתנהגות אכזרית, הפוגעת אף בטוהר
הנשק של צד,״ל. בלטה בהקשר זה ההתקפה
על קיביה. רוח זו הגיעה לשיאה
בערבות סיני, ומשה דיין אף אינו יכול
להתעלם ממנה.

ב חי רו ת

א ל -אדד
בחום המעיק של בית־שאן בילד, השבוע
סאלח בראנסי את היום הארוך ביותר בהעולם
הזה 1<66

האיש, שבימי כהונתו כיועץ המשפטי
של הממשלה עמד מאחורי החוקים הנתעבים
ביותר, הוכיח פעם נוספת, כי בשבתו
על כס־המשפט מנחה אותו תפיסה דמוקרא־טית־מתקדמת
בכל שטחי החיים — החל
בבעיות הכפייה הדתית והמוסר, וכלה בשאלות
של חרויות היסוד של האזרחים
הערביים.
אולם שני עמיתיו של כהן קבעו אחרת,
ועירעור הרשימה הסוציאליסטית נידחה ברוב
קולותיהם.
דוברי הקו האווילי של דיכוי המיעוט
הערבי בישראל יכלו לחגוג נצחון חדש.
דוגלי העקרונות של מדינה דמוקראטית
יכלו להצטער על כשלון נוסף של דמוק־ראטיה

* * 111 1141י ״

אמתו יצ יב

מעולם לא אמרו כל־יכן הרבה עסקני
מפלגוס כל־כן הרבה דיברי־אמת זה על
זה. השבוע:

• שר האוצר, פינחס ספיר, על

גורה כראנסי*
כישלון ההגיון
חייו. כי למחרת נועד בית־המשפט העליון
לפסוק אם יותר לבראנסי ולחבריו להשתתף
במערכת הבחירות לכנסת.
לאורחים שבאו לבקרו, הביע את אמונו:
״ביום שישי כבר אחזור לטייבה. תיגמר
הגלות.״ כי הוא היה משוכנע, שבית־המש־פט
העליון יקבל את עירעור הרשימה הסוציאליסטית
ויאשר את זכותה החוקית
להשתתף בבחירות.
תקודתו היתד, מבוססת על הגיון פשוט:
ועדת הבחירות המרכזית לא פסלה את
הרשימה מתוף נימוקים המוגדרים בחוק
הבחירות. היא עשתה זאת מנימוקים פוליטיים,
בטענה כי ראשי הרשימה הם
ראשי אל־ארד, ואינם מכירים בעצם קיום
מדינת ישראל.
טען פרקליט הרשימה, עורך הדין יעקוב
ירדור, לפני בית־המשפט העליון — הנשיא
שמעון אגרנט, והשופטים העליונים יואל
זוסמן וחיים כהן: החלטת ועדת הבחירות
חורגת מן הסמכות שמעניק לה חוק הבחירות.
היא גם הציג תצהיר של ארבעת
ראשי הרשימה, בו הכריזו כי הם מכירים
בקיומה של מדינת ישראל.
הערה נוספת של הפרקליט: עצם רצונם
להיבחר לכנסת מעיד שהם שואפים לנהל
את מאבקם בתוך מיסגרת המדינה, ותוך
הצהרת אמונים לה.
נצחץ לדיכוי. כאשר הסתיים היום
הארוך, ובית־המשפט פסק את דברו, הסתבר
כי קולו של הגיון זה היה חלש. מבין
שלושת השופטים צידד רק חיים כהן בזכות
הרשימה הסוציאליסטית להשתתף בבחירות.
מעיד במשפט ציבורי בתל־אביב.
במשך 15 שנה החרים קול ישראל
את העולם הזה. הוטל איסור מוחלט על
הזכרת שם השבועון המפויים או
עורכיו.
עתה, בהתאם לחוק המחייב את קול
ישראל להקציב כמה דקות לכל רשימה
המשתתפת בבחירות, תוכל לשמוע את
דבריהם.

ביוב רביעי זה 13 ,באוקטובר,
בין השעות 9.15ו*9.30
בערב, ידבר

אור אבנר
במסגרת
על הנושא:

שידורי

הבחירות

אם נמאס
גם לך...
כן הוא ידבר ביום השלישי הבא 19 ,
באוקטובר, בשעה 9.55 בערב, וביום
החמישי הבא 21 ,באוקטובר, בשעה
.9.20

העולם

הזה

1444

רפ״י :״רפ״י נידונה להיות סיעה קטנה
וחסרת השפעה.״
• מפ״ם על פינחס ספיר :״המיליונרים
גורפים הון, ושר האוצר שותק,״
• גח״ל על המערד: מפלגת הפיאו-
דאלים הישראלית.״

המערך:

• יוסף אלמוגי על
״בזבזנים.״

• שר האוצר, פינחס ספיר, על

מפ״ם :״בבחירות להסתדרות עלתה מפ״ם
ב״ס/ס . 0.6בקצב כזה דרושות לה 240 שנה
כדי לשמש אלטנרנטיבה לשלטון.״
• הנ״ל על גח״ל :״חבלנים.״
• יעקב חזן על רפ״י :״רפ״י היא
מכונית ללא הגה וללא בלמים.״
• המערך על הדתיים :״סחטנים.״
• מפ״ם על פינחס ספיר :״שר
האוצר משמש משענת איתנה לספסרים.״

• שר האוצר, פינחס ספיר, על
מפ״ם :״הישגי מ׳פ״ם מתבטאים בדריכה
במקום.״

• גח״ל על הליבראלים העצמאיים
:״חסר להם חוט שידרה!״
+המערך על רפ״י :״סיעה מצומקת!״

עסקן גח״ל, מרדכי שטרן, על
הליכראלים־העצמאיים :״הם תומכים

בהנצחת שלטונה של מפא״י.״

• דויד כן־גוריון על

מפא״י:

״מפלגה המתכחשת לעקרונותיה.״
@ יוסף אלמוגי :״מאיר יערי מאמין
בכוחות המחר, משה שפירא מאמין בכוח
עליון, ישראל גלילי בכוחות האתמול, ומפא״
,מעורערת בהווה.״
• גח״ל על דויד כן־גוריון :״פרא-
דוכס!״
• מפ״ם על דויד בן־גוריון :״הוא
זקן מדי, איש אינו מתייחס אליו ברצינותו•
משה דיין על המערך :״אבא
אבן נואם — כרמל ואלון מחליטים!״
• גח״ל על המערך :״משטר המערך
מפריע לגידול האוכלוסיה.
• גח״ל על רפ״י :״לרפ״י לא היתד,
מזיקה קצת ענוות.״

• דויד בן־גוריון על מפא״י:
״רק תמים יתיימר שבבחירות לכנסת תמשיך
מפא״י לעמוד בראש. העולם אינו גולם!״
• מפ״ם על גח״ל :״האוייב עומד
מימיך •
מפ״ם על רפ״י :״רפ״י היא חממה
לרודנים קטנים תאווי שלטון.״

• מפ״ם על גח״ל:
חרים!״
• מפ״ם על
של יצחק רפאל
״מפלגת
הסו
המפד״ל:

״מפלגתו

האוצר, פינחס ספיר, על
תעמולת מפ״ם :״זוועה!״
• יוסף ספיר על המערך :״דברי
ההתרברבות של המערך על ־ 507 בכנסת
מצלצלים כבדיחה שדופה •
.משה דיין על גח״ל :״תופעה
מדאיגה!״
• גח״ל על המפד״ל :״חממה
מצוינת לאנשים כמו יצחק רפאל״.

אס אתה עוקב אחרי שידורי קול ישראל, ואם אתה מסתפק בדיווחי העתונות
היומית, יכול אתה לקבל את הרושם כי רשימת העולם הזה — כוח חדש אינה
קיימת. יומן הבחירות של שירות השידור מצטט מח שכל מפלגה אומרת על יריבתה
אולם את מעשי רשימת העולם הזה — כוח חדש, והכרזותיה, הוא עוטף בשתיקה׳.
כי המפלגות האחרות אינן מסוכנות למישטר. הן חלק ממנו. ואילו רשימת העולם
הזה — כוח חדש רוצה לשנות את פני המישטר!

ש -מכל קיר תזעק!

אבל למרות ההחרמה וקשר״השתיקה, נמשכת הפעולה במרץ רב. מאות מתנדבים
מוכנים למלא תפקידים ביום הבחירות, ורבים אחרים ממשיכים להתייצב. מטה
הבחירות הארצי, ועימו הסניפים, עושים בהתנדבות דבר שמנגנוני הרשימות האחרות
מוציאים מיליוני לירות בביצועו.
בגלל ההשהיות של ועדת־הבחירות המרכזית, אושרה האות רק ערב החגים —
דבר שהותיר מעט מאוד זמן להפצתה ולהחדרתה לתודעת כל הבוחרים. השבוע
עסקו צוזתות של מתנדבים, בכל חלקי הארץ, בהפצת המודעה אשר צריכה
להפגין את נוכחות הרשימה בכל רחוב ובכל ישוב. הם הדביקו אותה על מכוניותיהם.
אם יש לך מכונית: תן ידך למאמץ זה. הדבק עליה את האות — ותביא אותה
לעיני רבבות עד יום הבחירות. תוכל לקבלה במטה, ברחוב קרליבך 14 תל־אביב,
או מן הסניף הקרוב לך.
אם יש לך דירה הפונה לרחוב — הדבק את המודעה במקום הנראה לציבור!
סיסמת המיבצע :״ש׳ בכפר, ש׳ בעיר /ש׳ תקרא לך מכל קיר!״

שיירת השלום!

מינהג נוסף שרשימת העולם הזה — כוח חדש רוצה לחדש הוא ״שיירת השלום״.
אם הנך בעל־רכב, או אם אתה יכול להצטרף אל מספר חברים ולארגן רכב, הנך
מוזמן להצטרף אל השיירה הראשונה, במסע שהיא תערוך ביום ב.18.10 -
השיירה תתרכז בכיכר מלכי ישראל, תל־אביב, ביום ב -בבוקר, בשעה .8.00
משם תצא למשולש, כדי לבקר בכל אחד מכפריו — החל בכפר קאסם בדרום וכלה
באום אל״פחס בצפון. היא תביא לאזרחים הערביים דרישת־שלום חיה, ותפגין את
הרצון והנכונות ליצירת הגשר החי אל ההבנה והשלום בין שני הלאומים.
בכל כפרי יתקבלו נוסעי השיירה על־ידי בני המקום, ואחרי שהייה קצרה יקראו
להם להצטרף אל השיירה, בדרכה אל הכפרים הבאים. בתחנה האחרונה, אום אל־פחם,
תיערך עצרת־עם בהשתתפות תושבי הכפר ונוסעי שיירת־השלום. המסע,
המיועד לך ולבני־ביתך, יסתיים בערך בשעה שבע או שמונה בערב.

להתראות שם

האסיפות העיקריות השבוע, אליהן מוזמן הקהל הרחב:
• כפתח״תקווה — ביום ה׳ 14.10 בשעה 8.30 בערב, באולם אורלי.
ידברו שלום כהן ואמנון זכרוני.
• בבאר־שבע — ביום ה׳ 14.10 בשעה ,8.30 בסניף רשימת העולם הזה —
כוח חדש, רחוב גרשון ( 44 ליד השק״ם) ,אסיפת פעילים. ידברו דויד ארנפלד
וטיבי גרוס.
• כרמת״אכיב — ביום ה׳ 14.10 בשעה 8.30 בערב, חוג בית אצל אריה
בירקוביצקי, רחוב ברודצקי .9מועד זה בא במקום המועד שנקבע מקודם, ליום
ד׳ .13.10 אוהדים מוזמנים.
• בנתניה — ביום ו׳ 15.10 בשעה 8.30 בערב, בקולנוע סטודיו. ידברו אורי
אבנרי ודויד ארנפלד. דברי פתיחה: טיבי גרוס.
• בגבעתיים — ביום ו׳ 15.10 בשעה 8.30 בערב׳ באולם העשור, רחוב
וייצמן .11 ידברו שלום כהן ואמנון זכרוני.
• כספר אונו — ביום ו׳ 15.10 בשעה 8בערב, חוג בית אצל באבו טארק,
רחוב רש״י .11 ידבר חיים הנגבי. אוהדים מוזמנים.
• באום אל*פחם — ביום ב׳ 18.10 בשעה 6.30 בערב ברחבה המרכזית, ליד
בתי הקפה. ידברו: אורי אבנרי, ראשד חוסיין, שלום כהן.
• כטבריה — יום ד׳ 20.10 בשעה 9בערב, בקפה ארבל, קריית שמואל. ידברו
שלום כהן, אמנון זכרוני וטיבי גרוס.

זאת אמרנו השבוע

• עורך״הדין אמנץ זכרוני, בכנס מסבירים בחיפה :״הוויכוח בין
המפלגות השונות אינו אידיאולוגי ומהותי. ההתחרות ביניהן היא מי יהיה פקיד
טוב יותר בביצוע אותה מדיניות.״
• עורך״הדץ צבי גילאץ, במיפגש מסביב למדורה, ברמת־השרון :״יש
לשים קץ למינהג הפסול שתריסר חברי־כנסת מחליטים החלטות הנוגעות לחיי שני
מיליון אזרחים נדרוש לשנות את תקנון הכנסת כך, שאפשר יהיה לערוך
הצבעות רק בנוכחות 60 חברי כנסת לפחות •
אורי אכנרי, שעה שרואיין על־ידי דן בן־אמוץ, בחמאס ביפו :״אינני
יודע מה גרוע יותר — רפ״י, בה יש בן־גוריון בלי יכולת לבצע את הבן־
גוריוניזם או המערך, בו יש בן־גוריוניזם בלי בן־גוריון.״

אזהרה־ זה יהיה בומראנג

מנגנון המישטר אינו מסתפק כהטלת חרם. לפי ידיעות שהגיעו
ממקור מהימן למערכת ״העולם הזה״ ,עומד חלק ממנגנון זה -
שנכלל במושג ״מנגנון החושך״ -לפעול נגד ״רשימת העולם
הזה -כוח חדש״ .המועד שנקבע לבך: החל באמצע השבוע הבא.
ייעשה נסיון גם לטפול על הרשימה רמזים על רקע בטחוני־כביבול,
תוך רתימת במה מן הכתבים אשר שירתו בעבר את
איפר (״איפר הקטן״) הראל במסעות דומים. שיקול העשוי
להגביל התנקשות זו: המחשבה שכל פעולה מסוג זה, ערב
הבחירות ממש, תהיה בומראנג, שיחזק את ״רשימת העולם
הזה -כוח חדש״ ויפגע כמנגנון עצמו.

זוהי ומותה האמיתית שר מעונת הבחיוות: אסיפת המעוך ״ליו שולחנות ערוכים׳
של צנע כיסה את ישראל. פינחס ספיר קרא באסיפת פעילי המערך בכפר־סבא
ו ל חי ס כון במערכת־הבחירות, ולוויתור על טיולי־הבחירות העולים הון־תועפות. ראשי
גח״ל פנו ליריביהם בקריאה לוותר על מודעות־ענק בעתונים, ועל הפלאקטים הענקיים
והצבעוניים המכסים את לוחות המודעות. ראשי רפ״י הכריזו על פשיטת־רגל הבאה
ומתקרבת על רשימתם׳ וציוד על פעיליהם להימנע מפעולות־ההסברה הכרוכות בהוצאות
כספיות.
במקביל בא גל של גילוי־לב מפתיע. רשימה אחרי רשימה — מהמערך ועד לליבראלים־
העצמאיים — מסרה לפירסום את תקציב־הבחירות שלה — הסוד הכמוס של כל מפלגה
במשך כל מערכות־הבחירות הקודמות. איש מהדוברים לא הזכיר את העולם הזה — רק
במיקרה באו כל הגילויים הללו מיד אחרי שהשבועון המסויים פירסם את הפרטים על
ביזבוז מדהים של כספי הציבור במערכת־הבחירות (העולם הזה 62־.)14
יחד עם הנם הזה התרחש גם נס שני, בסיגנון הקלאסי של הניסים שנעשו בארץ הזאת
לפני אלפיים שנה. כמו ישו הנוצרי, שהצליח להאכיל את המוני העם בכיכר־לחם אחה כך גם
הצליחו המפלגות לממן בסכומים צנועים את מערכת־הבחירות הבזבזנית ביותר בתולדות
המדינה. אף מפלגה — כך טענו הדוברים — לא עברה בתקציבה על עשרה מיליון ל״י
— תקציב־השיא של המערך. גח״ל ורפ״י הסתפקו בשני מיליונים עלובים.
אך קשה מאד להאמין להצהרות הצנועות. די במחקר רציני על סעיפים בודדים בתקציבי־הבחירות
המוצהרים, כדי להאמין בההיפך.

לאן ילד העודף?

* יזכיי המערך מסרו לפירסום את התקציב המפורט עד ללירה האחרונה. לפיו הוציאו
למפ לגו ת המערך עד יום הבחירות להסתדרות 4,701,349 לירות. הפירוט2,618,381 .
לירות הוצאו דרך המרכז 1,347,865 ,לירות הוקצבו בתקציבי הסניפים. ואילו 735,103

השקר

לירת נוספות הוצאו ביום הבחירות להסתדרות. לפי טענתם של ראשי המערך יגיע התקציב
כולו, עד יום הבחירות לכנסת, ל־ 8.5עד עשרה מיליון לירות.
בשטף גילוייהם הצהירו דוברי המערך על מספר נוסף 250 :אלף איש, אליהם סנה המערך
בבקשה לתרומה למגבית הבחירות.
מי הם רבע מיליון האנשים האלה?
התורמים הנדיבים של המערך הם ראשית־כל פקידי משרדי הממשלה, בהם שולטת
מפא״י. הם גם פקידי הסוכנות היהודית, עיריות, מועצות מקומיות, משרדים של ההסתדרות
ושל מועצות־ד,פועלים בכל הארץ. הם פועלים ופקידים של בתי־ר,חרושת ההסתדרותיים,
וקואופרטיבים הקשורים להסתדרות. הם עובדי הרכבת, הנמלים, נמל־התעופה ואל־על, התעשייה
האווירית וכר.
כפי שפירסם העולם הזה בחקירתו הראשונה, תורמים כל התורמים האלה לפי שיטת
המיסוי שנקבעה מראש, על־ידי מרכז המגבית של המערך: מ־ 20 עד 180 לירות, בהתאם
לגובה משכורתו של העובד. השיכבה העיקרית חוייבה בתשלום של 70 לירות, וסכום זה
אפשר גם לקחת כממוצע של התרומות־מאונס.
אפשר גם לקבוע, שלא יותר מחמישה אחוז מן העובדים העזו לא להיענות לבקשת
המערך, תחת איום גלוי של עסקנים מקומיים ומנהלי המשרדים והמפעלים. השתתפו
במגבית זו, איפוא, כ־ 237,500 איש. המגבית כולה הסתמכה, לפי חשבון זה, ב־000׳16,625
לירות.
סכום זה לבדו עובר את התקציב המכסימאלי המוצהר של המערך. אך ברור שהוא
הקטן בין סעיפי־ההכנסה של קרן הבחירות. כעובדה שיגרתית נחשבות התרומות שמשלמים
מיפעלים גדולים לקופות המערך. אין כמעט מיליונר ישראלי, שעיסקותיו קשורות עם
פינחס ספיר, שלא שילם סכומים מכובדים לקופת המערך (ובמיקרים רבים גם לקופות
המפלגות האחרות) .הוא הדין גם באנשי־ההון בחוץ־לארץ, העושים בישראל עיסקי־זהב
בעזרתם הנדיבה של לוי אשכול ופינחס ספיר.
תרומות רבות ממין זה נעשו בצורה משונה. במשרדו של מיפעל חיפאי גדול נמצא
חשבון על 230 אלף לירות, אשר הוגש על־ידי אחד הספקים הגדולים של המיפעל. אך
שירותים תמורת הסכום הזה לא נעשו מעולם למיפעל הזה. המיפעל שילם את הסכום
ישר לספקים — עבור הטבות שקיבלה המפלגה. התרומה הסמוייה לא הגיעה אפילו
לקופת הבחירות, ולא נרשמה בתקציב המפלגה בכלל.
אם הוציא המערך רק כחמישה מיליון לירות, ועומד להוציא סכום כפול מזה עד יום
הבחירות — מה יקרה עם רבבות המיליונים הנוספים? אל תפחד — ראשי מפא״י לא

יגנבו אותם. כל הכספים האלה יגיעו למטרתם: מימון הבחירות. קל לוודא זאת אחרי
נסיון בדיקה יסודית של התקציב הצנוע שפורסם.

היום הארוך כיותר

הד מסעיפי התקציב

הצנועים מכריז על 735,103 לירות, שהוציא המערך ביום

הבחירות בהסתדרות.
על מה הוצא סכום זהי בעיקר, שולם לפעילים שעבדו באותו יום ברחבי הארץ.
לפי דברי דובר המערך יוסף שריד גייס המערך לאותו יום 60 אלף פעילים. לטענתו,
רק 20 אלף מהם עבדו בשכר, היתר פעלו בהתנדבות גרידא.
מותר להתבסס על הנתונים הרשמיים האלה. לפי עדויותיהם של הפעילים־בשכר, קיבל
כל אחד מהם בעד יום־העבודה הזה סכומים בין חמישים למאה לירות. ההצדקה: זה לא
היה יום־עבודה רגיל, כי אם מיבצע ארוך ומפרך, על בסיס חד־פעמי. בממוצע קיבלו הפעילים
75 לירות 75 .כפול 20 אלף הם סכום ההוצאה הראשונה 1,500,000 :לירות.
40 אלף הפעילים־בהתנדבות לא קיבלו שכר. אבל הם קיבלו כלכלה או דמי־אש׳׳ל15 :
ל״י בממוצע לאיש, שהם 600,000ל״י בסך־הכל. כלומר: רק הוצאות הצוות עלו 2.1מיליון
לירות ביום זה.
לא ברור אם יש להוסיף הוצאה מיוחדת לחברי הקלפיות. באותו יום עבדו בקלפיות,
רק מטעם המערך׳ 6036 איש.
בסכום הזה לא נכללה עוד הוצאה ענקית אחרת: שכר־יומי ל־ 40 אלף המתנדבים, ששולם
להם מכספי הציבור, במקום עבודתם. מכל מקום, גדול הסכום של 2.1מיליון ל״י, בסעיף
זה לבדו, פי שלוש מן הסכום שמסר גזבר המערך, בסך־הכל של הוצאות יום הבחירות
בהסתדרות.
הגד וזה אינו סוף החשבון. כדי לקבל מושג ממשי על הוצאות יום־ר,בחירות, יש להוסיף
הכספים ששולמו עבור התחבורה באותו היום. הפעם לא השתמש המערך, כמו בבחירות
הקודמות, באוטובוסים כדי להביא את המצביעים לקלפיות. כל הפעולה הזאת נעשתה
במוניות ובמכוניות פרטיות. את המספר המדוייק של המכוניות אי־אפשר לקבל ממקור
רשמי. דובר מפא״י סירב בפירוש למסור פרט זה — סירוב האומר דרשני. אך אפשר
לתאר אותו בדייקנות די רבה.
בבחירות להסתדרות הופעלו 3018 קלפיות. לכל קלפי הצמיד המערך לפחות מכונית
אחת. בערים ובישובים רבים היו צמודות לקלפיות שלוש או יותר מכוניות. באופן צנוע
אפשר לקחת בממוצע שתי מכוניות לקלפי. יחד לכל הקלפיות 6,036 :מכוניות. נוסף להן
פעלו מכוניות לא צמודות לקלפיות. בשלושת הערים הגדולות: מאה מכוניות בממוצע
לכל עיר. ב־ 681 ישובים אחרים, לפחות מכונית אחת לכל ישוב. המיספר הסביר של
המכוניות שהופעלו ביום־ד,בחירות 7017 :מכוניות.
כיצד גוייס מיספר כה גדול של כלי־רכב? בתל־אביב עובדים 1,250 מוניות, ומיספר זהה
של מוניות קיים מחוץ לכרך הגדול. אך הפעם, כפי שמתלוננים אנשי אירגון נהגי המוניות,
לא השתמש המערך במוניות ככלי־תחבורה עיקרי. בסך־הכל הושכרו באותו היום שליש
מכל כלי־הרכב — בערך 800 מכוניות.
המחיר שנקבע לאותו יום למונית היה 12 לירות לשעה, להשכרת 12 שעות מינימום,
בתוספת 30 אגורות עבור כל קילומטר, מעל ל־ 120 הקילומטרים הראשונים. דמי־שכירות
ממוצעים של מונית הסתכמו ב־ 180 לירות. המחיר ששולם עבור כל המוניות, לפי חשבון
זה 144,000 :לירות.
יתר המכוניות — 6217 כלי־רכב שהופעלו באותו יום — נתקבלו ממשרדי־ההשכרה
שסגרו ביום־הבחימת את דלתן בפני לקוחות אחרים, או מאנשים פרטיים. המחיר הממוצע
של המכונית ממקורות אלה היה מאה לירות. הסכום הכולל 621,700 :לירות.
כך מתקרבים להוצאות האמיתיות של יום־הבחירות בהסתדרות 2,864,000 :ל״י, שלעומתן
נראה הסכום של 735,103 ליי — שעליו הכריז המערך — כבדיחה.

הטיולים היקרים

ופ״הבחירות ההסתדרותי הוא סעיף חד־פעמי. מלבדו קיימים גם 90 ימים רגילים
י במערכת־הבחירות — מתוכם כ־ 60 יום שקדמו לבחירות בהסתדרות. גם בימים אלה
השתמשו אנשי המערך בצי־הרכב העצום, קיבלו הוצאות־נסיעה ואש״ל.
לפי התקציב הרשמי של המערך, מסתכם הסעיף הקרוי ״רכב, נסיעות ואש״ל״ בסכום

במצח נחושה הם שיקרו לך בפנים -כדי להסתיר את האמת על שוד נספו

הזעיר של 224-745 לירות.
הוצאה אחת אינה ניתנת לוויכוח: הכספים ששולמו בעד הטיולים ההמוניים באגד. לפי
נתוניו של הקואופרטיב נערכו 650 נסיעות של המערך 75 :אחוז בטיולים, היתר בנסיעות
לכינוסים פומביים. בעד השירותים קיבל אגד מהמערך סכום של רבע מיליון לירות —
העולה, לבדו, על כל הסכום המפורט בסעיף ״רכב, נסיעות ואש״ל״.
אלא שהכספים ששולמו לאגד הם רק חלק מההוצאות על הנסיעות שאירגנו דרכו. ב־490
הטיולים השתתפו בערך 19,600 אנשים. כל אחד מהם קיבל ארוחת־צהריים במסעדה, וארוחות
נוספות במשך יום שלם של נסיעה. שולמו עבורו כרטיסי־כניסה לאתרים ולמקומות־בילוי.
התקציב לאיש היה כעשרים לירות ליום. ההוצאה, לפי חשבון זה 392,000 :לירות.
160 הנסיעות באוטובוסים לכינוסים ואסיפות פומביות בכל חלקי הארץ מחייבות חשבון
שונה: בנסיעות אלה הועברו 4800 איש, ועל כלכלת כל אחד מהם הוצאו, בממוצע, חמש
לירות. יחד 24,000 :לירות.
כך הגיע הסכום הקשור בנסיעות אגד ל־ססס 666,לירות, והוא אינו כולל את כל הטיולים
שאורגנו ביד רחבה על־ידי המערך. כי מלבד אגד השתמשו המארגנים באוטובוסי המקשר
ודן, באוטובוסים של חברות־התייחת ובמשאיות. סכום זה עולה פי שלוש על כל התקציב
המיועד לנסיעות ולאש״ל.
אלא שהסכום של 666 אלף לירות עדיין רחוק מהמציאות. שכן אי־אפשר לדבר על
ההוצאות לתחבורה, מבלי לקחת בחשבון את צי־הרכב העובד במערכת־הבחירות, העובד
מדי יום־ביומו.
את החשבון החשוב הזה אפשר לבסס על הנתונים הקשורים בבחירות הקודמות לכנסת.
בבחירות 1961 עבדו עבור מפא״י, במשך כל מערכת־הבחירות 600 ,מכוניות ליום. אפשר
להניח שהפעם הושכרו למערך מכוניות במיספר לא קטן מזה.
מחצית המכוניות האלה הושכרה עם נהגים צמודים. כ־ 300 מכוניות נוספות הוצמדו
לפעילים שונים. המכונית עם הנהג עלתה בבחירות 80 1961 לירות בממוצע ליום. המחיר
ליום־השכרה של מכונית ללא נהג היה, לפני ארבע שנים 40 ,לירות בממוצע. מאז לא
ירד מחיר־ההשכרה.
אם כן, עולה מכונית אחת ליום של מערכת־הבחירות 60 לירות בממוצע. המכונית
נמצאת בשימוש למשך 90 יום — כלומר: הוצאה של 5400 לירות למכונית. סכום גדול־למדי,
שדחף מפלגות עניות יותר, כמו מפ״ם, לקנות מכוניות חדשות ולמכור אותן
בהפסד גדול אחרי הבחירות, במקום לשכור מכוניות לתקופה זו.
החשבון של השכרת 600 מכוניות לתקופה של שלושה חודשים מסתכם, אם כן, בסכום
נכבד מאד 3,240,000 :לירות. עד הבחירות להסתדרות הוצאו שני שליש מהסכום הזה:
2,160,000ל״י. לפיכך אפשר לומר: החשבון החלקי של הסעיף הקרוי ״רכב, נסיעות
ואש״ל״ הגיע לסכום של 2,826,000 לירות. גם סכום זה אינו ממצה עדיין את המציאות
כולה, אך הוא הרבה יותר קרוב לאמת מאשר הסכום של 224,745ל״י, עליו הצהיר גזבר
המערך.

באולמות סגורים (עם או בלי שולחנות ערוכים) ,ובמגרשים פתוחים. אסיפה פומבית המאורגנת
באולם עולה לפעמים על ארבעת אלפים לירות, אך בממוצע ההוצאות עבור האולם,
הקישוט, הרמקולים והעובדים אינו עולה על שלושת אלפים לירות. בעד 127 אסיפות כאלה
שולמו, איפוא, במשך שבוע אחד 371,000 ,ל״י .׳
לפי נסיון המפלגות, אסיפות פומביות במגרשים פתוחים אינן עולות הרבה פחות
מאסיפות באולמות סגורים. על־סמך הנתונים שנמסרו על־ידי גזבר רפ״י, עורך־הדץ משה
חביב, השתמשה הרשימה לצורך אירגון אסיפות פתוחות אלה בקבלן, ואז עלתה אסיפה
פומבית במגרש פתוח 2,700 — 2,800 לירות. המחיר היה גבוה מדי בשביל רי״י, לכן ויתרו על
הקבלן, התחילו לארגן אסיפות מסוג זה בכוחות עצמם והצליחו להוריד את מחירן עד
אלפיים לירות. במחיר זה נכלל מחיר התקנת רמקולים ( 300 לירות רמקול אחד) ,בניית
במה, קישוט, תאורה וכר׳,
אנשי רפ״י אינם טירונים במקצוע התעמולה ההמונית. הם אותם האנשים שאירגנו און
תעמולת הבחירות של מפא״י במשך שנים רבות. אין גם חשד שהם שילמו בעד אירגון
אסיפה פומבית יותר מאשר שילם המערך. יוצא, שהאסיפות מתחת לכיפת השמיים בשבוע
אחד עלו למערך 254,000ל״י.
לפי המודעות שהתפרסמו בעיתונים ערך המערך באותו שבוע 450 חוגי־בית. המחיר
ששולם למארחים, כהחזרת ההוצאות, הוא 70 לירות בממוצע. חוגי־הבית עלו, על כן,
31,500ל״י.
שבוע אחד של ״הסברה בעל פה״ על כל צורותיה, זלל לפי חשבון זה 694,655 לירות.
במשך שבוע בלבד זה עבר המערך פעמיים וחצי את התקציב הרשמי שהוצא, לדברי גזבריו,
במשך כל תקופת מערכה הבחירות על סוג זה של הסברה.

כמה עלו הפעילים?
ך ץ סכי £המגיחד ביותר נכלל בסעיף אחר, הנקרא בתקציב הרשמי של המערך ״המשי
1כורות והתנאים הסוציאליים של העובדים״ .לדברי ראשי המערך, הסתכם סכום זה
עד יום־הבחירות בהסתדרות ב־ 411,944ל״י.
בתל־אביב לבדה עובדים באופן קבוע במנגנון הבחירות של המערך 600 איש• יחד עם;
ירושלים וחיפה מגיע מספר העובדים ל־ 1200 פעילים, המקבלים שכר חודשי מלא. השכר
הממוצע, יחד עם התנאים הסוציאליים, מסתכמים ב־ 800 לירות לחודש. במשך שלושת
חודשי מערכת־ד,בחירות עולה כל אחד מפעילים אלה למערך 2400 לירות.
ההוצאה בשלוש הערים הגדולות, לפי חשבון פשוט, היא 2,880,000ל״י — פי שבע מן
הסכום עליו הוכרז בתקציב הרשמי.
פרם לשלוש הערים הגדולות היו למערך עוד 681 סניפים במערכת הבחירות להסתדרית.

חצי קילומטר שד טימטום

>* £סעין 8הבא בתקציב־הבחירות של המערך צנוע לא פחות מהסעיף הקודם. נאמר בו,
י י שעד הבחירות בהסתדרות הוציא המערך על פירסומת והסברה־בכתב פחות ממיליון
לירות. ליתר דיוק 879,762 :ל״י.
פריט אחד בסעיף זה הן המודעות בעתונים. כאשר החליטו דוברי המערך לפרסם את
תקציבם הצנוע, לא עלה על דעתם שאיש יטרח למדוד את המודעות האלה, ולוודא את
הסכום האמיתי ששולם עבורן.
העבודה הזאת נעשתה במערכת העולם הזה. עם סרגל ביד נמדדו כל מודעות המערך,
שהתפרסמו בעתונים יומיים בעברית ובג׳רחלם פוסט, בתקופה בין ה־ 1ל 15 בספטמבר.
במשך שבועיים בלבד התפרסמו 20,491 אינצ׳ים של מודעות — חצי־קילומטר של דברי
התרברבות, טיימטום או השמצות.
בעזרת מחירון המודעות לכל עתון ועתון, בהבדלים בין העמודים הפנימיים והחיצוניים
ובין ימי חול ושבתית, התקבל מחיר מודעות אלה 168,913 :ל״י. כדי לקבל תמונה אמיתית
של הוצאות המערך על מודעות־הפירסומת בעתונים, יש להכפיל בארבע את הסכום הזה,
המתייחס לשבועיים בלבד. יתקבל סך של 675,652 לירות.
סכום זה אינו כולל שטח גדול של עתונים לועזיים. למעשה שולטת מפא״י במרבית
עתונים אלה, אך מבחינה מינהלית היא מופיעה בהם כשותף עם גורמים אחרים. בכי
העתונים האלה משלם המערך עבור המודעות כמו כל לקוח אחר.
בכל שמונת היומונים הלועזיים התפרסמו מודעות־המערך בגודל לא קטן מד,מודעות
שפורסמו בג׳רחלם פוסט. בתקופה שבין ה־ 1ל־ 15 בספטמבר הגיע שווי המדדעו ת ש־ א״ ת
בג׳רחלם פוסט לכעשרת אלפים לירות. הסכום המשוער, ששולם באותה התקופה לעתינים
לועזיים אחרים 80 :אלף לירות. בעד כל התקופה שקדמה ליום הבחירות בהסתדרות, קנה
המערך בעתונים הלועזיים מודעות־פירסומת בסך 320,000ל״י, לפחות.
כך אפשר להגיע לסכום של 995,652 לירות, בפריט זה בלבי•
צורת־פירמומת הבולטת לעין לא פחות ממודעות בעיתונים, היא הדבקת לוחות וכרוזים
על 700 אוטובוסים של דן. גם פה אפשר לאתר את הוצאות המערך בדייקנות רבה•
בתחילת מערכת הבחירות הציעו ראשי המערך לאגד סכום עגול של 100 אלף לירות,
למיבצע־פירסום באוטובוסים. מסיבות שונות לא התקבלה ההצעה, והמערך היפנה אותה
לדן. הפעם התקבלה העיסקה, ולקופת דן שולם סכום של מאד, אלף לירות.
הסכום הזה כלל את לוחות־הפירסומת שהודבקו על גבי האוטובוסים, וכרוזים מצוירים
שהודבקו בתוכם. הוא לא כלל את פירסומת המערך על גבי כרטיסי הנסיעה. לדברי הנהלת
דן, שילם המערך תמורת הפירסומת על הכרטיסים 50 אלף לירות נוספות.
הכסף ששולם לדן, יחד עם הכסף ששולם לעיתונים השונים, עולה על הסכום של
1,140,000ל״י. די בו כדי להוכיח את השקר הכרוך בסעיף ״פירסומת והסברה בכתב״,
בתקציב הרשמי של המערך, אך הוא אינו מספיק כדי להבין מהו הסכום האמיתי שהוצא
על־ידי המערך למטרה זאת.
אין בו מחיר רבבות טונות של נייר, עליו הודפסו מודעות ענקיות, שכיסו את לוחות
הפירסומת בכל הארץ, והוצאות דפוס והדבקה של הפלאקטים האלה. אין בו מחיר העיתונים
המיוחדים שהוציא המערך לצורך מערכת הבחירות בלבד. אין בו גם הוצאות עריכה והדפסה
של אלפי חוברות צבעוניות, שהוצאו בתריסר שפות ובתפוצה כה גדולה, שאפילו המנגנון
העצום של המערך לא הצליח לחלק אותן.
הדוגמה האופיינית לבילבול מרוב־עושר: באסיפת הבחירות שהתקיימה לפני כשבועיים
בזכרון־יעקב ליוצאי תימן, חולקו למשתתפים חוברות של אהרון בקר — הכתובות באידיש.

763 אסיפות

0 1 0 /יי|1י 11
^ עיר צנוע יותר בתקציב הרשמי של המערך מתייחם להסברה בעל־פה, ומתכוון
0לאסיפות פומביות, כינוסים וחוגי־בית. לפי הסעיף הזה עלו כל הפעולות האלה 291,703
לירות בלבד.
במשך שבוע אחד — שבוע רגיל בהחלט במערכת ־הבחירות — בין השלישי לתשיעי
בספטמבר, נערכו 763 אסיפית וכינוסים של המערך, שעליהם הודיעו המפלגות במודעותיהן
בעיתון דבר. שני שלישים היו אסיפות וכינוסים במועדונים של ההסתדרות, שמחיר עריכתם
היה קטן יחסית. המחיר ששולם בעד ארגון כל אסיפה כזאת היה חמישים עד מאה לירות
— 75ל״י בממוצע. כל האסיפות מסוג זה, שמספרן ,509 עלו במשך שבוע אחד 3*,155ל״י.
254 האסיפות הנוספות היו אסיפות פומביות, שיש לחלקן באופן שווה לשני סוגים:

יש ביניהם סניפים גדולים כמו באר־שבע או אשקלון, בהם עובדים עשרים או שלושים
איש בשכר. לעומת זאת אין אף סניף שבו עובדים במשכורת מלאה פחות משני אנשים.
ממוצע צנוע ביותר: שלושה שכירים לסניף, אך גם לפי מספר זעיר זה יוצא, שמחוץ
לשלוש הערים הגדולות פעלו בשכר מלא, לפני הבהירות להסתדרות 2043 ,אנשי־מנגנון
של המערך. משכורתם בתקופת מערכת הבחירות הגיעה ל־ 4,807,200ל״י בקירוב.
הסכום הכללי, לכל תקופת הבחירות גדול פי עשרים מהסכום עליו הוכרז בתקציב.

הביקור שר שתי לירות

* •4ספר נוס !,,הראוי לבדיקה: לפי התקציב הרשמי של המערך, הוקצבו לכל התקופה,
עד הבחירות להסתדרות 1,347,865 ,ל״י לכל הסניפים.
אחד מתפקידי הסניפים במערכת הבחירות הוא עריכת בקורי־בית בכל הארץ. לדברי
דובר המערך, הגיעו פעילי מפא״ י ואחדות־העבודה למספר פנטסטי של ביקורי־בית — חצי
מיליון ביקורים.
לפי העדויות שנתקבלו בבת־ים, למשל, שילם סניף המערך בעיר זו בעד כל ביקור־בית
שתי לירות במזומנים. אין מקום לחשד, שסניפים אחרים בארץ היו מקופחים לעומת בת־ים.
אותו סכום בדיוק שולם גם שם ל״מתנדבים״ :שתי לירות בעד כל שיחה בביתם של
הבוחרים.
אם כן, עלו ביקורי־הבית, לפי החשבון של המערך עצמו, מיליון לירות במזומנים.
(חסשן בעמוד )25

הצבוית 1שאוח צבדית-
אבר אי-אבשו והבירה באו
חוש!בריסים ראנות״ם
לאותן המשנות אותן — כן. לאה פלצ׳ר
עמדה בהתחלה כמעט לפני פשיטת־רגל:
שהיו לומדות אצלי נימוסין היו
״בחורות
מסתובבות בחברה ומעוררות התפעלות,
וכשהיו שואלים אותל איפה הן למדו נימוסיו
כאלה, הן היו אומרות שזה אצלן
מלידה. הן התביישו לספר, ולכן, היתד,
אצלי מעט מאד עבודה,״ היא נזכרת.

קורס כ? להתרחץ
חרי שבחרו את אורה ורד למלכתו
! יופי התחיל השינוי .״יום אחד, כמה
זמן לאחר הבחירה, באו אלי שני תימנים.
אמי, שפתחה להם את הדלת, אמרה לי
שבאו אלי שני אנשים מחברה קדישא.
ניגשתי אליהם׳ והתברר שאלה הם שניים
מעולי־תימן. הם רצו לשלוח את אורה ורד
לארצות־הברית בשנית, כדי שתדבר למען
מגבית התימנים והיו מוכרחים, באופן
דחוף, ללמד אותה לדבר.״
מאז החלו הצבריות להשתנות ולהשתנות.
הן היו אולי ׳ מצליחות להיות בסוף נם
צבריות וגם יפהפיות עולמיות, לולא הן
היו נגמרות באמצע.

נונואהה נעם

בשיעור של יציבה, תוך כדי
עבודה עס מקל, נראות ב־תמונה
מימין לשמאל: עדי קפלן, שעבדה כדוגמנית והמנסה

בימים אלה לפלס לה דרך כומרת. לילי מן המתגוררת כיוס בארצות־הברית,
שרה עציוני, שנקראה בזמנה ״בריג׳יט ברדו הישראלית״,
והנשואה כיום לרופא חיפאי, ואחרונה משמאל, גילה גולן.

״איך שנעלמה הצברית,״ מספרת לאה
פלצ׳ר ,״אפשר לראות בלהקת כרמון. הרקדניות
שם הן עכשיו נערות אירופיות,

סופה הטראגי שר
^ צברית של היום בנוייה בדיוק
י ) כמו שהיתר, בנוייה הצברית שלפני עשר
שנים, רק בסדר הפור•
הצברית שלפני עשר שנים התחילה מהעיניים׳
ואילו הצברית של היום מתחילה
מהברכיים. פניה של הצברית לשעבר היו
גלויים לגמרי, והצוואר שלה נגמר בשרוך
הלבן. פניה של הצברית החדשה מכוסים
באיפור, והצוואר מגיע לה עד לקצה ׳המחשוף,
המגיע עד אינסוף, ומתחיל מחדש
בקצה השימלה, שנגמרת קרוב מאד לקצה
המחשוף.

היום אפשר לקחת בחורה ולשנות אותה
לגמרי. פעם הבחורה היתד, חומר־גלם, היו
מלטשים אותה. היום לוקחים אותה והופכים

אותה למשהו אחר.״
למי זה עוזר, כל השינויים הללו והמה־פכות
בדמות האשה? לנשים לא. אבל

שקיבלו את כל הליטוש, והמשתמשות במיטב
ד,טכסיסים, כולל איפור מוגזם.״
ללאה פלצ׳ר אין אמנם שום דבר נגד

אז היה קשה
ך• מי מצטער על כל זה יותר מלאה פלו
צ׳ר, בעלת האולפן ליופי ולנימוסים? היא
חוגגת השנה את יום־ההולדת העשירי של
האולפן שלה, אבל היא טוענת, להגנתה,
שמד, שקרה לצברית אינו באשמתה.
״כשפתחתי את האולפן שלי,״ היא מספרת
,״חשבתי שזה יהיה בית־ספר לבנות־עשירים,
נערות מיוחסות הרוצות ללמוד
איך להתנהג בחברה ואיך להיראות כליידים.
ובאמת, התלמידות הראשונות היו נפלאות,
ביניהן פביאנה ישורון, הנשואה לאחד
ממנהלי מלון דן, תמר רפפורט היפר,פיה,
הנשיאה לאדריכל יצחק ישר, ועוד.
״אז זה עוד היה קשה. הבחורות חשבו
שטיפוח היופי והחן מתנגד למולדת ולערכי
המשפחה. הן היו חוזרות הביתה ומספרות
שלמדו שיעורי־התעמלות. בכלל, כל המכון
שלי נקרא מכון לספורט. היום זה אחרת.
היום האמהות בעצמן מביאות אלי את
הבנות שלהן, והן עושות את זה מיד כשהבנות
מגיעות לגיל .16״

הן התם יי שו רגדות
* ,]23 מה קרה להן בינתיים? ״קרה
1שפעם נערת־זוהר היתד, מילת־גנאי.
היום זה מכשיר להשגת בעל. היום מקובל
שצביעת שיער זה לא בושה, שינוי־אף זה
לא בעייה. הסיפור על הבעל ששאלו אותו
מה צבע השיער של אשתו, והוא ענה שעוד
לא היה היום בבית , ,מתאר את המצב
בדיוק כמו שהוא.
״פעם התביישו בקוסמטיקה. היום לא.

ך | 1י | כיום מרבות הנערות
1 1 1ן 1
• י 11 1\ 11 11ע לחקות שחקניות קולנוע

ואופנות העולס, כשרבות מהן עוברות את גבולות הטעם הטוב

-יי -יי

בהגזמה הקיצונית של האיפור. לאה פלצ׳ר טוענת שהיא משפרת
אותן. למשל את נעמי ברבי 20 ראה שער אחורי) ,העובדת בתלוור,
מודל, כדוגמנית, והחולמת כמו מאות אחרות, לצאת ל״עולם הגדול״.

המשך הכתבה מעבר לארבעת עמודי המוסף

מוסד מיוחד שד ושימת ..העולם הזה-
נוח חדש״ -קוא ארבעה ענווים אדה,
תדוש אותם מהגרון וגגסוד לידידיו

אתה עומד כוויכוח יומיומי על ״רשימת
העולם הזה -כוח חדש״ .ויכוח זה מתלקח
בבל חברה ומסיבה. אתה מתווכח על עש

עקרונותיה, על מלחמות ״העולם הזה״
כעבר, על דיעותינו כבל שטחי החיים. אבל
יש גם נימוקים פשוטים יותר, שיש בהם

בדי לשכנע את בל כעלי הרצון הטוב -אף אם
אינם מסכימים לבל דיעותינו. הנה אחדים
מהם. השתמש בהם בשעה שאתה מתווכח!

מלב אוגזריב את אווזו הדבר!

ר2ן שליש וזב״כיב כוורת לבוא!

זה נבון. קשה ביום לבטא רעיון חדש -מבלי שכל המפלגות יעוטו
עליו במו עורבים רעבים על שלל. אך האם מישהי מכל המפלגות
הישנות חולמת להגשים את ההבטחות הרמות הנשמעות עתה? אתה
יודע את התשובה.

שני שלישים מחברי־הכנסת אינם מטריחים את עצמם לבוא לישיבות, בהן מחליטים על
מיסיס חדשים ועל הוצאת מיליונים. נבחרינו מתחייבים בפניך: הם יהיו נוכחים, הם ירימו

את קולם, הס יילחמו.

אגבגו לא ושתות

האב ראית אי-פנגב את וזב״ב שלך?
בוודאי — ערב בחירות. אך במשך שלוש וחצי שנים לא ראית את פניו. אותנו תראה
בכל ימות השנה — אם ניבחר ואם לא. כי אנחנו קיבלנו על עצמנו להקים כוח
חדש לשינוי פני המדינה — גם בכנסת וגם מחוצה לה.

בגין ודיין יפעלו למען השלום. אשכול יבטיח את חופש העתונות. ספיר וספיר ידאגו לפועלים.
מפ״ם תהיה בלתי־מתפשרת. כל המפלגות מבטיחות: ממחר נהיה ההיפך ממה שהיינו אתמול.
ואילו אנחנו מבטיחים: נהיה מחר בדיוק כפי שהיינו עד כה. כפי שנלחמנו, נילחם.

האבו אתה גזאגזין לאבוז הגופלגווז וזישגווז?

האב אתה בבביב לכל רבווזיגו?

אם כן — הצבע בעדה. אך אם כולן נמאסו עליך, אם אין לך בעד מי להצביע — תן שאנס
לאנשים חדשים וצעירים!

לא זאת השאלה. השאלה היא: האם אתה חושב שהכנסת תהיה טובה ויעילה
יותר אם אנשים כמו אורי אבנרי, שלום כהן ועמיתיהם יהיו חברים בה ו אתה מכיר
אותם — האם נוכחותם תשפר את הכנסת ז

דרושה אלבורגבויבוז — לאופוויציוז!

כתה גרגיריב של תלת
מספיקים כדי לשנות כוס של מים. יתכן שנהיה מעטים בכנסת הבאה — אבל נוכחותנו
תשנה את כל אופייה. כי אנחנו לא נצטרף למועדון, ולא נהיה עוד סיעה שתשתתף בחלוקת
הכיבודים והשלל.

בניין של גיל
הגיל הממוצע של חברי הכנסת היה: בכנסת הראשונה .43 -בשניה -
.45 בשלישית .50 -ברביעית .51 -בסוף החמישית .58 -לא היה
כה איש מתחת לגיל .40 הגיל הממוצע של מועמדינו הוא .35

אין לת תתזיג!
בראשנו לא עומד זקן בן 9ל, ולא אדם בעל זכויות היסטוריות. הגיל הממוצע של מועמדינו
הוא .35 נכניס לכנסת קומנדו של לוחמים צעירים, שהוכיחו את עצמם במאבק.

לת אין איגבורביב!
לא נשרת בכנסת אינטרסים של קבוצות־לחץ. אין לנו מנגנון שעלינו לפרנס אותו, ולא
מיפעלים כלכליים שעלינו לדאוג לתקציבם. יש לנו עקרונות — ולמענם נילחם בכנסת
כמיטב יכולתנו והבנתנו.

האב וזכנבוז היא בבדר?
אם אתה סבור שכן — הצבע כפי שהצבעת עד כה. אך אם אתה סבור כי הכנסת זקוקה
לדם חדש ולרוח חדשה — שלח אליה אנשים כמו אורי אבנרי, שלום כהן וחבריהם.

אן לב הכגבוז היה רי! \2
כך קראת פעמים רכות. החלטות גורליות נתקבלו על־ידי קומץ נובחים.
אנחנו מתחייבים בפניך: נבחרינו לא יהיו רק נובחים ככל הישיבות,
אלא יפעלו לשינוי התקנון כדי לשים קץ להעדרות!

לא נהיה בכנסת השישית אלטרנטיבה לשלטון. אכל נקים כה
אופוזיציה חדשה, פעילה ולוחמת -שהיא התנאי המוקדם לשינוי
השלטון. תן לנו שאנס !

לב גבו! או לביוז-וזבווזר!
מפלגות השלטון חקקו את ״חוק לשון הרע״ כדי להביא לסגירת ״העולם הזה׳׳ ולשלוח את
עורכיו לכלא. ביקורתנו לא נעמה להן. בעזרתך נשמיע ביקורת זו באוזניהם — בקול רם ז באולם הכנסת.

אבה־ להגיד אה וזאגזוז!
כך קבע חוק לשון הרע. עתונאי ישראל הכריזו פה אחד שהוא שם קץ לחופש*
הביטוי. כל ילד יודע שהוא מכוון נגד ״העולם הזה״ .אבל אותו חוק נותן חסינות
מוחלטת לכל מה שנאמר ונכתב על־ידי חבר־כנסת. תעניק לנו חסינות זו —
ונמשיך במאבק, בו אנו נתונים מזה 15 שנה.

בגבב בגין או אגרי אבגרי?
לא זאת הברירה העומדת לפניך. מקומם של בו־גוריון ואשכול, בגין ויעדי, בכנסת הבאה —
מובטח. השאלה היא: האם תשתמש בקולך כדי להכניס לכנסת את המועמד מס׳ 28 של
גח״ל, או מס׳ 11 של מפ״ם — או כוח חדש שישנה את דמותה.

גוי יילבב בכפייה הרהיוז?
כל המפלגות הישנות הוכיחו שאינן מסוגלות לבך. במשך 17 שנה
מתקדמת הכפייה הדתית משנה לשנה. אנחנו נילחם בה ללא פשרה,
עד להפרדה מוחלטת כין מדינה ודת.

האבין ליצב2ן רפאל!
הוא אמר שהמפד״ל תדרוש את שיחדור הדתיים מן הכפיפות לבית־המשפט הממלכתי. עסקני־הדת
רוצים לכפות עליך מינהגים־של ימי־הבינייס באמצעות החוק — ולשחרר את עצמם מך
הכפיפות לחוק. השב מלחמה השערה! הקם מחסום בפני הכפייה הדתית!

שבוז או שאבנגב?
כולם מדברים נגד הכפייה הדתית. אולם כל המפלגות ישכחו זאת מחר, כאשר ירצו
להיכנס לקואליציה עם העסקנים הדתיים. חן מכרו את חרותך לדתיים אתמול,
וחן ימכרו אותה שוב מחר. אבל אתה יודע שאנחנו לא נתפשר!

הם בבר הודיעו שלא יסתפקו בהבטחה גרידא, אלא ידרשו את קבלת
חוק־השכת עוד לפניהקמת הקואליציה, בתנאי לכינונה.
ולא את חוק־השבת של יגאל אלון, שהונח על שולחן־הכנסת בימים האחרונים של
הכנסת החמישית, ושכבר היה חמור למדי. אלא חוק־השבת המקירי של שר״הכפייה־הדתית
זרח ורהפטיג,

מה אווזך שח זהי

גואה אסוו בשבת
שתי התמונות הגדולות צולמו בשבוע שעבר, ביום־הכיפורים. הן מראות את שפת־הים
של תל־אביב ואת רחוב דיזנגוף, כשהם דוממים ושובתים.
אין כל רע בכו שיום אחד בשנה תשבות הארץ כולה — מרצון חופשי. מבלי שהדבר
נאמר בשום חוק, הנהיג הרוב החילוני בישראל, מרצונו החופשי, יום שבתון ביום־הכיפורים,
כדי לכבד את רגשות הדתיים ביום הקדוש ביותר לדת היהודית.

אולם יחם של כבוד לחוד -ומזימות פוליטיות^לחוד.

כפי שנראתה הארץ ביום־הכיפורים — כך היא עלולה להיראות בכל שבת, אם יצליחו
עסקני־הדת לבצע את מזימתם.
כבל שבת תשבות התחבורה כולה.
כבל שכת תהיה שפת־הים נטושה.
כבל שבת יהיו מיגרשי־הספורט ריקים ועזובים.
בכל שבת תשב, למעשה, כלוא בביתו, ותשחק קלפים מאחורי וילונות סגורים.
סיוט? חלום־בלהות? חזון לימי המשיח?

זוהי תוכנית ממשיח. הכתובה שחור על גבי רבן

שהוגש על־ידי ורהפטיג, קובע, בין השאר:
• מאסר של שנה אחת ו/או 2000 לירות קנם יוטל על עבריין־שבת.
ס עכרייף שבת הוא אדם שיעבוד בשבת לא רק בבית־חרושת, בחנות ובביח־מלאכה,
אלא גם במשרד, במזנון, בדוכן, בבית־מרקחת (חוץ מתורנות) או ברוכלות. כלומר: גם מי
שימכור אסקימו בשפת־הים, מי שישכיר כסא־נוח.
+עבריין־שכת הוא מי שמקיים מיפעלי־ספירט־ותרבות בשבת. כל שחקן־כדורגל
ובל שחקן־תיאטרון יהיה צפוי למאסר של שנה.
•י עברייך שבת הוא מי שפותח בשבת ״בית עינוג כל מקום שבו עורכים
שעשוע ציבורי״ .כל מועדון־לילה, דיסקוטק, הצגה — יהיו סגורים בהחלט.
#׳ עכריין״שבת הוא מי שיפתח בשבת מסעדה, חוץ מאשר בזמן קצר (שלא יעלה
על חמש שעות) שעליו תחליט העיריה (שגם בה שולטים הדתיים).
• עבריין־שכת יהיה כל מי שיוביל נוסעים או משא — לא רק באוטובוס, אלא גם
במונית, בטרקטור, בעגלה הרתומה לסוס או לחמור או באופניים.
כי ״השבת ניתנה מפי הגבורה לישראל, לעם מקדשי שביעי״ .כך נאמר בהקדמה לחוק.

האס אחה יכול ותאו רעצתיו 3ה ניחש הדווי

זוהי תוכנית העלולה להתגשם תוך חודשיים.

הדבר תלוי בולו במה שיקרה כיום הגורלי 2 :בנובמבר .1965
אם תיבחר כנסת בה יהוו הדתיים לשון־מאזניים, שאין בה כוח לוחם אשר יקדש מלחמה
על הכפייה הדתית — יתקבל חוק השבת.

כי זהו תנאי־בל־יעבור של יצחק רפאל וחבריו לקואליציה הבאה.

״חוק השבת ומועדי ישראל (איסור עבודות עסק) ת שי״ ט,״1959-

פירוש הדבר:
אי״אפשר יהיה להתרחץ בים — כי אי־אפשר יהיה להגיע לשם, וגם אם תגיע ברגל
— לא יהיו שם שום שירותים.
אי״אפשר יהיה לנוע בעיר, ועל אחת כמה וכמה לא בארץ. לא תהיה שום תחבורה.
אי־אפשר יהיה לקיים הצגת־תיאטרון או מופע־תרבות.

911111

נו ״ואח וחוב דיזשף ביום שנת -באשו תתקבל הצעת החוק בעוד ח!דשיים ב

אי׳אפשר יהיה
אי־־אפשר יהיה
כל ישראל תהיה כני־כרק.

לערוך תחרויות־ספורט.
להתבדר במועדון־לילה.

לא בעוד עשרים שנה. לא בעוד עשר שנים. לא בשנה הבאה.

אלא עוד כשנה הזאת -אל?,תשע מאות שישים וחשש.

עמוד נגד

המערך? ,הוא מוכן למכור לא רק את את״א וסב״א, אלא גם את הסבתא שלו,
תמורת הזכות להישאר בשלטון. הוא ימכור לדתיים את הכל — בוודאי את חדוזת־החיים
ושימחת־השבת שלך. אתה יודע זאת.
ר פ ״ י צ בימי שלטונו של דויד בן־גוריון התבססה הכפייה הדתית בארץ. בן־גוריון מכר
לדתיים את החינוך הממלכתי־כביכול, את מנגנון־המדינה, את תחבורת־האוטובוסים בשבת,
את מיטבחי־צה״ל, את שירות הבנים והבנות הדתיים בצה״ל. אתה סבור באמת שיש
משהו שהוא לא ימכור להם כדי לדפוק את אשכול?
גח״ל? מנחם בגין מגדיר את עצמו כדתי. הוא העמיד כמועמד לראשות עיריית
תל־אביב את אחד הדוגלים הקיצוניים בכפייה הדתית. הוא מדבר על אלטרנטיבה למפא״י
כשאלטרנטיבה זו פירושה תלות מוחלטת של גח״ל בעסקנים הדתיים.
הליבראלים־העצמאיים? הם חיברו ״צ׳ארטר״ השולל בפירוש את הפרדת הדת
מן הר־ינה. והם ייכנסו לכל קואליציה, בכל מחיר, אם רק יתנו להם.
מפ״ם? מפ״ם ישבה כבר בקואליציות, שמכרו את חרויות־האזרח לעסקני־הדת. היא
הסכימה לחוזה הסודי בין בן־גוריון לדתיים, שנחתם עם הקמת הקואליציה של ,1955
בה השתתפה מפ״ם. חוזה זה היה צעד־ענק קדימה להחמרת הכפייה הדתית — והוא
נחתם למרות שהיה לקואליציה הפועלית רוב מוחלט גם בלי הדתיים! האם אפשר לסמוך
על מפ״ם עכשיו, כשפניה מועדות בגלוי לקואליציה חדשה, כמעט בכל תנאיי
מל״י? קשה לדעת לאן תגיע מק״י בהרפתקתה הנוכחית, ברדיפתה אחרי ״אהבת ישראל״.

18ד מ׳ חס^וי
בכנסת השישית יהיה רק כוח אחד, שאתה יכול לסמוך עליו לחלוטין שיילחם ללא פשרה
— לא רק נגד חוקי־כפייה חדשים, אלא גם נגד חוקי־הכפייה הקיימים, עד להפרדה מוחלטת
של הדת מן המדינה.

זחו הכוח דוחדש.

הוא יהיה חדש — בכנסת. אבל אין הוא חדש בזירה הציבורית. אתה מכיר אותו היטב.
במשך 15 שנה לחם העולם הזה מלחמה קיצונית ועקשנית בכל גילויי הכפייה הדתית.
הוא חשף את דמותם של יצחק רפאל וחבריו, גיבורי תל־גיבורים — לא השנה, אלא לפני
10 שנים. הוא חשף את מעמקי השחיתות והמיסחר, המתחבאים מתחת למעטה העסקנות הדתית.
במלחמה זו, שילם העולם הזה מחיר יקר. חוק לשון הרע, שנועד כל כולו לסתום את
פיו ולשלוח את עורכיו לבית־הסוהר — נחקק על־ידי העסקן הדתי משה אונא אחרי
שהעולם הזה גילה את שחיתות העסקנים הדתיים בהצבעה בכנסת.

עכשיו הגיעו מים עד נפש:
לשם הגנה עצמית, לשם הגנה על אורח־חייך, על זכותך לחדוות־חיים, לנופש, לתנועה במולדתך,

שיח *1£גדי

יססח1

זכור — גורל הכפייה הדתית, גורל יום־השבת שלך, דמות המדינה בעוד חודשיים והלאה

כל אלה יוכרעו ב־ 2בנובמבר .1965

אם לא תילחם כיום זה, אם לא תילחם ליד הקלפי -תהיה שבוי
חסר־אונים כידי עסקני־הדת למחרת היום.
ושייח העור הזח

כוח חדש

עשרת העקרונות

נאמנות ללא-ם ייג למדינת ישראל, לריבונותה, לשלמותה
ולבטהוגה.

דאגה יומיומית לעצמאות המדינה, שאינה ניתנת למיקוח. חישול כוחו המוסרי
והמעשי של צבא ההגנה לישראל, כצבא של הגנה ושלום, שעליו גאוות המדינה,
תוך מלחמה בבטחוניזס רודני ושוביניזם הרפתקני.

הבטחת הופש-האדם מישראל,

חקיקת חוקת־יסוד נוקשה, בדומה לחוקה של ארצות־הברית, שתסמיך את
בית־המשפט לבטל כל חוק הפוגע בזכויות־האזרח ובכבוד האדם. ביטול חוקי
התועבה למיניהם, כגון חוקי־החירום הבריטיים, סעיפי־הדיכוי בחוק בטחון־
המדינה, חוק לשון הרע, תקנות הסימשל הצבאי, חוקי הכפייה הדתית. התנגדות
ללא־פשרה לחקיקת תוקי־דיכוי חדשים, כגון חוק המושבים, חוק השבת, חוק
הרופאים, חוק הכשרות.

שיחדור מעול הכפייה הדתית

ביטול הסטאטוס־קוו הכוזב. התנגדות לכל חוק־כפייה חדש. מלחמה ללא־פשרה
לביטול כל חוקי הכפייה הקיימים, עד כדי הפרדה מוחלטת של הדת מן
המדינה. החזרת חופש־התחבורה, חופש־הנופש וחופש־התפריט. הנהגת נישואין
אזרחיים וגירושין אזרחיים לכל דורש. איסור חקיקת־מישנה דתית בעיריות.
חופש ושוויון לכל הדתות, לכל הזרמים בדת היהודית, ולחסרי־דת.

, 4שבירת השיעבוד למנגנון.
הפיכת מנגנון המדינה מאדון־הציבור למשרת־הציבור. טיהור יסודי של המנגנון
המנופח, המפקיע לעצמו את פרי עמלו של האזרח. פירוק מסגרות־הכפייה של
המפלגות. ביטול חלוקת־השלל הגלוייה והסוסתית בין המפלגות. סילוק המפלגות
מכל שטחי הפעולה הכלכלית והממלכתית. פיקוח ציבורי על הנהלת החשבונות
של המפלגות. מלחמה ללא־רחם לביעור השחיתות.

. 5חיסול ההפלייה העדתית.
הפיכת כל הפלייה עדתית לפשע פלילי. איסור הזכרת מוצאו של אדם בכל
מיססך ציבורי. מתן הזדמנות שווה לבני כל העדות בכל מערכות־החייס. שינוי
פני החינוך בעיירות־הפיתוח ובשכונות העוני. חינוך תיכוני חינם לכל בני
השכבות המקופחות. חינוך אוניברסיטאי חינם לכל תלמיד מוכשר.

שוויון זבויות לערביי ישראל.

פירוק המימשל הצבאי. חיסול כל החוקים, התקנות, הצווים והנוהלים, שמטרתם
הגלוייה והמוסתית היא הפלייה לאומית. הפסקת הפקעת הקרקעות למטרות
פוליטיות. פיתוח ללא נישול.

מיבצע-שלום ישראלי במרחב

גיוס כל כוחות המדינה להשגת שלום ישראלי־ערבי. הקסת מיניסטריון מיוחד
לענייני המרחב, ומטכ״ל־שלוס שיתכנן ויבצע מיבצעי־שלום בעלי־מעוף.

החזרת העצמאות המדינית למדינת-ישראל.
אי־הזדהות גמורה עם הגושים העולמיים ממזרח וממערב. ניהול מדיניות־חו׳ן
ניטראלית ועצמאית, שתשרת את ריבונות המדינה ושלומה.

הלוקה צודקת של ההכנסה הלאומית
חיסול שיישא יוזמה הכלל. פירוק החופש

משק השנור, המשעבד את המדינה לזרים, ובניין משק לאומי יצרני,
את עצמו ויחיה בסיס איתן לעצמאות מדינית ובטחונית. עידוד כל
חלוצית ויוצרת — ציבורית, שיתופית ופרטית — המשרתת את טובת־חיסול
התעשרותס של טפילים מפלגתיים ופרטיים על חשבון הציבור.
הכפייה הביורוקראטית הכובלת את הדינאמיזם הכלכלי. שילוב עקרונות
האישי עם צורכי הכלל והצדק החברתי.

חביגות לדוברי־אמת.

החזרת חופש העתונות על כנו. ביטול כל החוקים, שיטות־הכפייה ודרכי־הלחץ
המגבילים דיבור־אמת.

שארות ותשובות 0
סיעה הנטבה רעקדונות
#אמרתם שחברי־הבנסת פועלים
במו רובוטים, המרימים ידיים לפי הוראות
של סזבירויות המפלגות, תחת להצביע
על פי מצפונם. מניין לנו בי; ב ח רי
״רשימת העולם הזה -בוח חדש״ יהיו
שונים, ולא יקבלו פקודות ממזכירות ה תנועה
החדשה שאתם רוצים להקים?
* התשובה: סיעת העולם הזה — כוח חדש בכנסת
תהיה גוף אוטונומי. היא תפעל מתוך מגע הדוק והתייעצות
מתמדת עם מוסדות התנועה שתקום, אך לא תקבל מהם
הוראות לגבי הצבעותיה בכנסת.

נבחרי הרשימה מתחייבים לשמור אמונים
לעשרת העקרונות של הרשימה, שנתקבלו
בוועידת היסוד, ולפירסומי הרשימה כמהלד
מערכת הבחירות.
לגבי יישום עקרונות אלה לגופם של דברים, כפי
שיתעוררו במהלך דיוני הכנסת, תחליט הסיעה ברוב
קולות. במיקרה של חלוקה שודר, של הקולות, יהיה למועמד
הראשון הקול המכריע.

בעניינים מצפוניים בסיסיים תעניק הסיעה
לבל ח״ב את החופש להצביע לפי הברתו
הפנימית.

״שמאד מזו״ך ו״י(1ין״ זב
#למה אין לרשימתבם מצע בלבלי
מפורט?
התשובה 5לא נלך בדרכי המפלגות, המחברות
,מצע״ ערב־בחירות והמבטיחות בו לכל שיכבה את מה
טהיא רוצה לשמוע. לא נבטיח דבר והיפוכו, ולא נשתדל
;סבר את האוזן על־ידי מליצות ריקות.

אנו מפרכים בהחלט להשתבץ כמישחק ה•
מזויין ש כין ״שמאל״ ו״ימין״ במישטר הקיים
בשה״שמאל״ הוא גדול המעבידים והנצ־:ינים, וה״ימין״ הוא קומץ של מתעשרים,
!פועל מתוך קנוניה הדוקה עם המנגנון ה־
:יורוקראטי ה״שמאלי״.
האתגר של דורנו הוא לשלב תיכנון ממלכתי כולל של
;משאבים הלאומיים עם עידוד מכסימלי של כל יוזמה
ולוצית ויצרנית — ציבורית, שיתופית ופרטית. רק עידוד
;זה, במסגרת המשרתת את הכלל, יצעיד את המדינה אל
;עצמאות הכלכלית, שהיא הבסיס לכל עצמאות מדינית
בטחונית.

מפלגות ה״שמאל״ וה״ימין״ גם יחד חכרו

בדי להקים בארץ משק טפילי, המבוסס על
חלוקת השלל בין המפלגות ובני-חסותן. יש
לחסל מישטר בלבלי זה.
במקומו יש להקים מישטר שיבטיח חלוקה צודקת של
ההכנסה הלאומית, ושיקבע סדר־עדיפויות ברור בהשקעת
ההון הלאומי. נעמוד על כך שבראש סולם־העדיפויות יעמוד
החינוך על כל דרגותיו.
אנו מאמינים כי אחרי טיהור המנגנון המנופח, סילוק
המפלגות מקערת־השלל וחיסול ההתעשרות הספסרית,
יהיו בידי המדינה די אמצעים לא רק כדי לשפר באופן
מכריע את החינוך היסודי, בעיקר בישראל השניה, אלא
גם כדי להבטיח חינוך־תיכון חינם לכל, וחינוך־אוניברסיטאי
חינם לכל תלמיד מוכשר.
חיבורו של מצע כלכלי מפורט, רציני וכן יצריך חודשים
רבים. הכוח החדש יתמסר לתפקיד זה עם התארגנותו
לתנועה פוליטית גדולה, אחרי הבחירות.

קואליציה שד אשמר י
* אם תשיג קואליציה בראשות לוי
אשכול 58 קולות, למשל, ובעזרת הקולות
שלבם תובל להוות רוב -האם לא
תצביעו נגדה ותפתחו בבך פתח לעליית
בוהות הרסניים?
!•:התשובה ג אם ייווצר מצב בו יבולים קולות
סיעתנו בכנסת להכריע בין קואליציה יותר־גרועה לבין
קואליציה פחות־גרועה, יתכן שנצביע בעד הרע במיעוטו.
הצבעה כזאת אינה מוכרחה להיות בגדר הצטרפות לקואליציה,
ובוודאי לא תהיה תמורת טובות־הנאה מפלגתיות
או אחרות. מועמדי הרשימה, שהוכיחו בעבר שאי־אפשר
לקנות אותם, יוכיחו זאת גם בעתיד.

אולם נדרוש עכור הצבעה כזאת תמורה
מלאה -כצורת הגשמת חלק ניכר מעקרונות*
היסוד שלנו על-ידי הקואליציה שתקום.

כמה ננדאטים נקבר?
#לכמה מנדאטי־ם תזכו, לדעתכם,
בבחירות אלה?
!•< התשובה: כבר אמרנו: לא נתאבד אם לא נעבור
את אחוז החסימה, לא נתפלא אם ניכנס לכנסת כסיעה
גדולה למדי.

הדבר תלוי כף.
ההיענות לרשימה עד כה, הצטרפותם של מאות מתנדבים
לפעולה, נכונותם של אלפים לחתום על רשימת־המועמדים,
גהירת האוהדים לאסיפותינו — כל אלה מעידים על כך
שאמנם זוהי התחלתו של כוח חדש, שיטביע את חותמו
על התפתחות המדינה בשנים הבאות.

הישגינו הממשיים בבחירות אלה, מול המכשולים העצומים
הנערמים בדרכנו, תלויים בדבר אחד בלבד: נכונותו של
כל אוהד להקדיש את מלוא כוחו למאמץ הבחירות, להצביע
בעצמו ולגייס קולות נוספים.

רא יהיה הסכם שדנים
#מדוע אינכם מגלים לציבור עם מי
תעשו הסבפ-עודפים?
התשובה: לא נעשה הסכם־עודפים עם שום
מפלגה.

איננו רואים את עצמנו מקורבים אן? לאחת
מן המפלגות הקיימות, ואין אנו משתבצים
במפה המפלגתית הקיימת.

18 דוע איו עונים?
+מדוע אין אף מועמד ערבי אחד בעשרת
המקומות הראשונים של הרשימה?

התשובה ג הצענו לשורה של אזרחים ערביים,
הדוגלים בעקרונותינו, להופיע במקומות מוקדמים מאד
ברשימתנו.
אף שמצאנו אהדה רבה אצל אותם אזרחים ערביים, לא
הצלחנו לשכנע אותם להופיע במקום ריאלי ברשימה.
המועמדים הערביים הפוטנציאליים הסבירו כי בגלל אי־הבהירות
•לגבי רשימות ערביות בבחירות אלה, ואי־רצונם
לפלג עוד יותר את הציבור הערבי, אינם יכולים לתת
תשובה כלשהי, עד אשר יתברר סופית אילו רשימות
ערביות תופענה למעשה.
למרבה הצער, היינו נאלצים להגיש את רשימת־המועמדים
לוזעדת־הבחירות במועד הקבוע בחוק, לפני שבעייה זו
באה על פתרונה.
על כן מופיע רק חבר ערבי אחד — אחמד מסרוזאה —
במקום סימלי ברשימה, המקום האחרון.

אף שלא ביצענו שום פעולת־החתמה כרחוב
הערכי, באו אלינו למעלה מ־ 200 אזרחים ערכיים,
וחתמו ביוזמתם שלהם על רשימת•
המועמדים שלנו.
נעשה את הכל כדי שרשימת המועמדים שלנו לכנסת
השביעית תהיה רשימה עיברית־ערבית משולבת, בהתאם
לעקרונותינו.

כרגע זה פעילים מתנדבים ערכיים רכים
למען רשימתנו ככל רחכי-הארץ. מבחינת הפעילים
והמצביעים -זוהי ככר רשימה
עיברית-ערכית.

זה :״אני לא מתאבלת על זד, שהצב־רית
מתה׳ אני לא מתאבלת על זה שחוסר
הנימוס, החוצפה והגסות נעלמו. זה לא
נורא. אבל באות אלי נערות שהן כולן
הגזמה מכף רגל ועד ראש. הן לא מותאמות,
הן לא יודעות מה לשים על עצמן,
וכמה. הן מנסות לחקות את א־פנת העולם,
ולא יודעות איך.
״השיעור הראשון שלי זה להתרחץ. רק
אחר כך אני מנסה לחפש בכל בחורה את
המיוחד שבה, על־מנת להבליט אותו.״
דוגמות? בבקשה! ״פעם באה אלי איזה
בחורה עם מחשוף ענקי ושמלה קצרצרה.
ראו בבירור שהיא מנסה לחקות את סמל
הסקס. היא התחילה ללמוד. אבל כעבור
זמן היא באה אלי ואמרה לי, :את יודעת?
האבא שלי מתנגד לזה שאני אלמד אצלך!׳
שאלתי אותה מה האבא שלה עושה, והיא
אמרה שהוא רב.
״אמרתי לה: תקראי אלי את האבא שלך.
אני רוצה לדבר איתו. ואם אחרי השיחה
שלנו הוא לא יסכים שאת תלמדי אצלי,
אני אתרום מאה לירות לבית־כנסת. היא
קראה לו, ואני הסברתי לו שכל מה שאני
מנסה לעשות זה להרים את המחשופים של
הבת שלו, ולהוריד את השמלות שלה. הוא

כומוו: לפני 10 שנים

שנים, כשרקדניה, ובעיקר רקדניותיה, לא נבחרו בגלל חיצוניותס,

אלא בגלל זה שהם פשוט ידעו לרקוד. באותה תקופה פנו חברי
הלהקה ללאה פלצ׳ר, שניסתה לתרבתם, אך להשאיר את צביונם
המיוחד. בזמנו התנהל ויכוח עם מותר לבנות הלהקה להתאפר.
החתונה, איך להתנהג. אלו נשואי־פספורט,
בדרך כלל.״
אז היא מלמדת אותן והן נוסעות להן,
ואחר כך, כשהן באות הנה לביקור, מתפעלים
מהן, ומהנימוסים והחן האמריקאי
שדבק בהן.

| 11 1 11 • 11 ^ 1 ^ 1נראה שיונתן כרמון מרבה להת־
111 *39 1#1 1חשב בצורתם החיצונית של רק־דניותיו.
כל רקדנית, בלי יוצאת מהכלל, נושאת את החותם של

אותו דגם המייצר את ״היופי הישראלי״ :שערות ארוכות, המורכבות
אצל רקדניות אלה סחתיכות של פיאות נוכריות מותאמות, ו״עיניים
ישראליות״ ,להן מרבות חברות הלהקה להוסיף ריסים מלאכותיים.

הצברית שלנו

ההתחלה: גיזצגג!
מלכה

רוזנבלט

נימין)

ורחל

שאולזון.

השתכנע.״

בשביל להתחתן

**כבן, מ ה היא עושה לצברית החדשה,
1כדי שלא תיראה כמו שהיא נראית? ״הדבר
הראשון שאני עושה זה לעשות אותה לאחרת.
אני עובדת על זה שלא יהיה סטנסיל
של נערה ישראלית. אני נגד פיאות, נגד
צבע, ונגד ריסים מלאכותיים. אני משתדלת
לשמור על הקסם האישי של כל אחת,
בשילוב עם נימוסים.
״לפני ארבע שנים היו מזמינים אותי
לאסיפות־בחירות, והייתי מדברת בפני הנשים
על יופי. היום מזמינים אותי גם לקיבוצים,
ובהרצאות שלי יושבים שלושה דורות —
סבתות, אמהות וילדות — ומקשיבים למה
שאני אומרת. הן יודעות שם, בקיבוצים,
את כל הטריקים שישנם. הן התקדמו כמו
כולן.
״פעם הנשים לא היו מספרות שהן לומדות
אצלי. היום אני אורחת־כבוד בכל
חתונה, וכל בחורה שלמדה אצלי מתגאה
להציג אותי בפני בעלה, ובפני המוזמנים
שלה.״
ובכן, מדוע לא רואים את התוצאות שלדי
ברחוב הישראלי? כי התוצאות בורחות,
בדרך כלל, לחוץ לארץ .״כל־כך הרבה
בחורות באות אלי עם דמעות, בהיסטריה.
מה יש? הן עומדות להתחתן בעוד שבועיים,
עם איזה אמריקאי, או משהו כזה,
והן רוצות שאני אלמד אותן מהר, לפני

\ 1ך 111 ¥1ך 1מיטב הנערות של
\ 11 1 1 .1 1 1 .1 1לאה פלצ׳ר נמצאות
בחו״ל: לילי מן משמאל, והכוכבת גילה גולן.

זהו המשך הכתבה המתחילה לפני א רבע ה עויו ך המוסף

ר 1 1 4ה 1ר 1של תלמידות לאה פלצ׳ר: אורה ורד, מלכת־היופי
| 1 11 111 של ישראל לשנת ( 1953 חמישית מימין) ,ממר 111117111 רפופורט (שניה משמאל) ,ופביאנה ישורון (אחרונה משמאל) ,תלמידתה חראשנה של פלצ׳ר.

ק1לנ 1ע
ס ר טי ם
רצח 11
החנות ברחוב הראשי (בן־יהודה, תל־אביב;
צ׳כוסלובקיה) האיש הקטן, שהולך
כל בוקר לעבודה וחוזר ממנה כל ערב,
היה מוכן בהחלט שיהיה לו אוטו כמו זה
של שכנו. גם אשתו הייתה מאושרת יותר
אילו היו לה יותר שמלות ותכשיטים, או
כובע יפה כמו שיש לחברה שלה.
אבל אין להם כל זה, והם אנשים הגונים,
המרוויחים את לחמם ביושר. הם מסתפקים
במה שיש להם.
יום אחד מגיע אליהם חוק חדש, המתיר
להם לקחת לעצמם את החנות של השכן,
שהוא יהודי. הם אנשים הגונים. אין להם
שום דבר נגד השכן היהודי שלהם, אבל
האשד, רוצה מאוד תכשיטים חדשים, והחוק
מרשה. הם לוקחים את החנות. וכך מתחיל
רצח של עם.
ההיסטוריונים והסופרים של התקופה האחרונה
כתבו על כך הרבה כרכים. דירנמאט
תיאר את זה בביק!ר הגברת הזקנה בחוזק
מזעזע.
הבמאים קדר וקלום אינם מחדשים את

לא ידידים ודא אויבים. הם לא
הופכים את היהודיה ואת הצ׳כי הצעיר
לידידים. אילו היו ידידים היה זה סיפור
על מקרה פרטי של ידידות בין גוי
ליהודיה. הם לא הופכים אותם לאוייבים
מאותה הסיבה.
הם עושים מהם שני אנשים החיים זה
ליד, זו כמו שני אנשים. הם לא ידידים
ולא אוייבים, לא שונאים האחד את השנייה
ולא אוהבים האחד את השנייה. הם שני
כני אדם, והיחסים ביניהם, גם אם אינם
קיימים, הם יחסים שבין שני בני אדם.
הבמאים השתמשו באמצעי הקלאסי של
תיאטרון האוואנגארד כד לנתק כל אפשרות
של הבנה בין השניים. האשה, לא רק שהיא
יהודייה וזקנה, היא גם חרשת, היא לא
מבינה מה שאומרים לה, היא חיה בעולם
אחר, ואינה יכולה להתקשר עם אנשים
מהעולם הזה.
בניגוד לתיאטרון האוואנגרד הם מעלים
בעזרת תיאור חוסר הקומוניקציה משהו
שמעבר לה — הודאה של אדם אחד בקיומו
של אדם שני, וכבוד לקיום הזה.
אבל התהליך שעדיין לא התחיל נמשך.
השוחד שקיבל הצעיר הצ׳כי, וכל הצעירים
הצ׳כים והלא צ׳כים האחרים, עבור שתיקתם,
ממשיך למלא את תפקידו. כשכל היהודים
מוצאים לכיכר המרכזית ביום אפור, המצולם
בצילומים קודרים, נוראים, דרך חלון
בחנות, אין לברטקו ברירה אלא לדחוף את
הזקנה שלו החוצה, לכיכר. המעבר של
המצלמה מהיהודים והיהודיות עם ילדיהם
ומזוודותיהם בכיכר, אל הפנים חסרי ההבעה
של הזקנה והמבט השיכור העייף של הצ׳כי
הנמצא איתר״ התמונה בה היא פתאום
תופסת מה קורה ושואלת אם זהו פוגרום,
הקולות הנוראים של הנאצים המוליכים
את היהודים לרכבות, והקריאות של האישה
שאיבדה את בנה, כל אלה מהווים הקדמה
מעוררת צמרמורת למעשה הסופי.
לא חשוב שהוא מתחרט על המעשה לפניו
ואחריו. לא חשוב שהוא בעצם לא ביצע
אותו, ושהזקנה בבית. המעשה נעשה בתוכו,
במחשבה, בכוונה, והמוות המקרי של הזקנה
מהווה בעצם סיכום קצר של המעשה כולו
— רצח בכוונה תחילה, ובתום לב.
אידה קמינסקה, בתור האלמנה הזקנה,
הכניסה לתפקיד שלד, את הנשמה של כל
היהודיות הזקנות שהיו ויהיו אי פעם. היא
קיבלה על זה את הפרס הראשון למשחק
בפסטיבל קאן. יוסף קרונר עשה אפילו
יותר ממנה בתפקיד של הגוי, וו־,במאים קדר
וקלום הפכו את הסרט שלהם לחוויה שכל
איש בארץ הזאת צריך לעבור אותה.

המוזיאון שבנה טדי קורק לישואל, חזו
ף* ימים אלה הקדיש יומון הארץ
^ ארבעה דונם נייר לשיר הלל שכתב
שבתאי טבת לטדי קולק. טדי הקים את
מוזיאון ישראל במו ידיו. לבדו עשה את
המלאכה. טדי מסוגל להרים שפופרת בעשר
בלילה, בוושינגטון, ולטלפן לאלן
דאלם ולשאול ״מה הולך הלילה אלן בוי?״
ולהיות מוזמן בו במקום. כל אדם אחר
ככל אדם
היה מסתפק בזה, אך לא
טדי. הוא מגיע למסיבה ויוצא עם ג׳קסון
פולק ביד ( 150 אלף דולר) .אחר כך
מתברר שקסם הצד האחד קטן מנכונות
הצד השני, וכך נולד גורקי. גורקי צייר
חשוב, אך מחירו בדולרים פחות. אחר
כך מתברר שגם עם הגורקי יש בעיות
אך לא אלמן ישראל: יש בילי (רה) יש
ג׳אק (וותר) ויש בוודאי גם יוציק(רוק־פלר)
.טדי מפגיש לארוחת בוקר רגילה
שני נשיאים גדולים שלא הכירו עדיין זה
את זה, ועוד מספיק להוציא מהם איזה
רמברנדט קטנטן למען מדינת ישראל
ועמה.
מלכים יורדו מכסאותיהם אם לא יבטיחו
תמונות למוזיאון ישראל. טדי ודע
מפעל חייו
איך נוהגים עם אנשי־שם.
של טדי יכלל, אליבא דטבת, ברשימת הפלאים
של הדור: הפרחת השממה, הקיבוצים,
מפעל המים הארצי, ואולי חוק
לשון הרע — שגם הוא פינומן ישראלי,
ואחד מפלאי המשפט העולמי העתיד לשמש
מוקד תיירות עצום, אם גם בכיוון
ההפוך.
אם ההילטון קבע אותנו על המפה ה
מפסליו,
דיינו וכה הלאה. הנוסח נדחק
הצידה, ונוסח אחר, מליצי לא פחות כנראה,
נשלח במקומו.
טדי יודע היטב מה רוצה אדם גדול,
מה חולשותיו, מה גודל כיסו וכיצד
לקרב את החולשה לכיס. הוא יודע מה
לתת, מד, ניתן כבר, מר, יש ומה אין.
יש לו רישום מדוייק וכרטיסיה של מת
יומן
החד שו ת

סילבי דורליאיק
פני מלאן לעתונים
הרעיון. הם מביאים אותו בצורה חדשה,
אנושית, תוך הבנה לא רגילה של האנשים
ושל מה שקורה להם: טונו ברטקו מקבל
מידי גיסו, מפקד המשטרה הנאצית בעיר,
את חנות הכפתורים העלובה של הגברת
לאטמן, האלמנה היהודיה מהרחוב הראשי.
הוא איש טוב. הוא לא רוצה לעשות
לאלמנה שום דבר רע. הוא משאיר אותה
בחנות, מקבל את הכסף שלו מהקהילה
היהודית, ועוזר לה בעבודתך״
אבל שום דבר לא יכול לעצור את התהליך
שהתחיל עם הגילוי הראשון והתמים
של רדיפת בצע. הבמאים מעלים את החיים
בצוותא של שני האנשים. הם מתארים בדקות
מעוררת דמעות את השיחות בין הגוי הצעיר
ליד,ודיה הזקנה, את המבטים שלהם,
את האווירה שבחנות הכפתורים העלובה,
ובבית הישן עם רוח הזקנה שבתוכו. הם
מתארים, בהבנה מדהימה, במעט מלים ובמעט
תנועות, את מצבו של הבחור הצעיר
בתור אדם ובתור אח, ואת יחסו הנבוך
למצב זה.

לחזר של קאמי יקרה מד, שקרה לכל
חברי־ בני האלמוות. הוא זך,׳מד להפוך
לסרט. ויסקונטי חיפש במשך חודשים
שחקן שיוכל לשחק את הגיבור של קאמי,
ובשבוע האחרון הוא הצליח למצוא סוף-
סוף את השחקן היחידי שאינו מתאים
לתפקיד, את אלן דילון. אומרים שזה
היה האמצעי היחידי כדי לשכנע את אלן
דילון שיעזוב במנוחה את המלט. הוא
רצה לשחק אותו בגירסה מוסרטת
חדשה $ .מה שקרה למרצלו מסט*
רויאני בקורבן העשירי קרה לדירל!
בו גארד במודסטי בלייז. הוא הפך בלונ>
ג׳ן לוק גודאר אינו מתעייף.
די9 , .
זה עתה הוא סיים את פיירו המשוגע
שלו וכבר הוא הולך להסריט את חיי
ההרפתקאוית של ישו מרלן דיטריך
עדיין חיה. עובדה, היא הגיעה ללונדון
בסיבוב ההופעות שלה, ושם אמר לה
איזה בריטי אחד בנימוס :״חשבתי אותך
להרבה יותר זקנה.״ ״אבל זד, בדיוק מה
שאני,״ היא ענתה לו @ .לאחר קתרין
(מטריות שרבורג) דנב ופרנסואז (ח־רפתקאות
בריו) דורליאק הוציאה ה־אמא
דורליאק בת חדשה לשוק, את סיל׳י
בי דורליאק. היא עדיין לא רוצה
להיות שחקנית, כמו האחיות הבכירות
שלה׳ אבל היא מוכנה להראות כבר את
פני המלאך שלה לעיתונים. עם שלוש
הצלחות כאלה כדי לאמא דורליאק ללכת
מהר ולהמשיך ללדת עוד. דבר נורא
קרה בשבוע שעבר. פראנק סינטרד!
קיבל הקשנשוס בצוואר. החברה שלו,
מיאד! פארו, יושבת עכשיו למראשותיו
וסועדת אותו בחוליו. האומה האמריקאית
כולה עוקבת בחרדה אחרי מה שהיא עושה

עולמית, הרי עתיד המוזיאון החדש לנטוע
אותנו בחלל.

כיצד?החניף ולחנחן
ישראל הוא נושאלגאווה
* 4וזיאון
לאומית.הממשלה, טוען טבת, לא היתה
מצליחה להקימו. לכן יש׳ לנו טדי( .שהיה
אז מנהל משרד ראש הממשלה).
במאמר מוסגר ניתן לומר למר טבת, שאין
כל צורך שממשלה תקים מוזיאון.
מעט פעמים הקימו ממשלות מוזיאונים,
ומוזיאון אינו מעשה כיבוש שממה כחבל
הבשור או דימונה, ומוטב שיעסקו בעדני
אמנות אנשים הרחוקים מעסקי פוליטיקה
ומדיניות. וזה כולל אולי אפילו
מנהלי משרדי ראשי ממשלה.
טבת מתאר בצבעים סוערים כיצד התלהב
טדי לרעיון הקמת המוזיאון, כיצד
ד,ולאמו תכונותיו הטרומיות (שהן הלא
רכוש העם) למיבצע. טדי מסוגל לחבר
מכתבים נמלצים בלא להניד עפעף, ויחד
עם מויש פרלמן כמעט ושלחו מכתב
בנוסח זה לבילי (רה) :״אילו אמר עלינו
בילי דברים יפים ולא בא לבקרינו,
דיינו; אילו בא לבקדינו ולא נתן לנו

נות שניתנו, ושל מתנות שראויות לד,נתן.
היות וטדי היה מנהל משרד ראש הממשלה
בישראל, הרי קיימת אצלו הפרדה מוחלטת
בין גויים ליהודים. ליהודים כרטיסיה לב־נה־כשרה.
לגויים כחולה־טרפה. לטדי יש
אולי כסיות ירוקות כדי שלא לגעת ב־כרטיסיה
היהודית מיד לאחר שנגע בכרטי־סד.
הגויית, מחשש טריפה. אך זו ספקולציה.
טדי, מספר לנו טבת, יודע כיצד
להחניף ואיך לחנחן. הוא מומחה לחיי
הנפש ולתהפוכות רוחם של המליונרים
שלו. לרבים מהם יש ממש ״קרש״ עליו.
(כלומר, הם מאוהבים בו, לא פחות ולא
יותר).
את מר וורנר מן הסרטים ניסו לצוד
בעזרת בן־גוריון. טדי תרם את הזקן למשימה.
המשימה לא עלתה יפה, אך לא
אלמן טדי. לא אלמן ישראל.
קולק מצויד בחיוכים מיוחדים במינם
לקרבנותיו. ישנו חיוך קפוץ־שפתיים של
סנטימטר בקושי, עם עיניים בוהקות ו־מסרק
ממשכית המיועד לתרומה קטנה של
מאה וחמישים אלף דולר. יש חיוכים מכווצים
עם יד מלטפת וחול מהנגב, לתרומות
קטנות יותר. יש חיבוק, ומכתבי
אהבה, ונסיעה לשדה התעופה וסיור ב־

שוב אל החדשות ־ כחלק מתעמולת הבחירות של רפ׳־י לעיריית ירושלים

ארץ, ופד. פרוש לרוחב של חצי מטר — זה
למעלה ממליון. בהיותו טרוד מעל הראש
בעניני משרד ראש הממשלה, יכול היה
טדי לקבל דיווחים מדויקים מתי היה
אל השיניים התותבות לאחרונה אצל רופא
השיניים, ומה יעשה אלמוני מחר בבוקר
בניו־יורק.

שמיימ מחוקים

ך* ישראל קיימים למעלה משבעים
2מוזיאונים ובתי נכות. מצבם של רובם
עלוב למדי. כל עיריה ומועצה תומכת
במוזיאון ומעונינת במצבה גדולה ככל
האפשר. במקום להתרכז בנושאים שונים,
הרי המוזיאונים הקטנים מכילים ערב־רב
של מוצגים. היפים באמת נעלמים בין התבן.
אם נאסיף את כל היצירות ברות-
הערך מכל המוזיאונים בארץ, לא נגיע
לכדי אגף אחד של מוזיאון בינוני בעולם.
מוזיאון ישראל׳ גולת הכותרת של השאיפה
המוזיאונית של המדינה הצעירה,
אינו יצירת־מופת. טבת לא יצליח לשכנענו
אף אם יוסיף עוד כהנה וכהנה קילוסים
ושבחים. המוזיאון הוא אמנם חלון־ראודה
מפואר, אך בתוכו הוא נושא מעט מזעיר.
מדינה ענייה כישראל אינה צריכה לעסוק
במיבצעי־ראוותנות מפוארים. ההילטון ומו־זיאון
ישראל דומים זה לזה לא רק בשל
היותם במידה רבה יצירי־כפיו של טדי.
שניהם מזדקרים מעל המציאות הישראלית
כפיל בחנות זכוכית.
מוזיאון לאומי או מוזיאון בעיר בירה,
שומה עליו להיות חלק אינטגרלי בני ף
עירו. מוזיאון כזד, חייב לשקף את הישגיה
ואוזלת־ידה של האומה. עליו להיות בבואה
ללבבד, הפועם, להיות בית לשכיות־החמדה
שלה. אבל שכיותיה של האומר, קודמות
לשכיותיהם של אחרים, עניותה חשובה ל־אין־ערוך
מהישגיהם המופלאים של האחרים.
מוזיאון כזה, במידה ~וה א שואף לאוטנטיות׳
חייב לצמוח מתוך אולמיו ולא להצמיח
אותם מן החוץ. הוא צריך להיות יפה
כעיר בה הוא שוכן ומכוער כמותר .,תחנת־רכבת
מפוארת בעלת שעונים מדוייקים ו־קונדוקטורים
מהודרים במידבר שאין בו
פסי־רכבת, משולה לכנסייה שאין בה אלוהים.
אין לך דבר מכוער מפאר שאינו
במקומו. יש משהו עלוב ומחפיר בכנסייה
מפוארת המתפללת לשמיים מחוקים מאלוהים.
מוזיאון
ישראל מכיל מעט מאד. אם
נחכה עוד מאה שנה, הוא יכיל קצת יותר.
לאט־לאט יצמח המוזיאון. לא ברעם־תופים.
טדי צריך היה לדעת זאת. כל עיוותי חיוכיו
לא יועילו לו. האספנים יבואו אחד
לאחד, וברווחים גדולים. האמנות הישראלית
חייבת איפוא להיות •ראש־מעייניו של מוזיאון
כזה. טיפוחה, עידודה, ייצוגה הנאות.
אך את מי מעניינת אמנות זו?
את ג׳אק (וזמר)? את בעל בית־ה,חרושת
לסנדלי־סטריפטיז ביהופץ? הם רוצים אולמות
רמברנדטיים. אפילו שיהיו מזוייפים.
העיקר שיהיה מה להראות להדיוטות. פעם
טען אחד ממנהלי המוזיאונים בארץ, שעל
קירותיו תלויים בדים ששווי כל מטר מהם
הוא אלף דולאר. אנחנו רוצים מטרים
יקרים. באולמות הקונצרטים ננגן ייטרים

מעוקבים באך, ועל קירות המוזיאונים נעמיס
סנטימטרים מרובעים ואן גוך. כל מילימטר
יעלה הון. הצרפתים לא התביישו
למלא אולמות רבים בלובר בתמונותיהם
הבינוניות של פוסן וקלוד לורן משים שהן
מלח האומה, אף אם רמברנדט ההולנדי
עדיף. לכן אולי יש להם גם רמברנדטים,
וציירים צרפתיים אחרים גדלו למידתו.
אצלנו הבחירה היא בין תערוכה של תח
קוויו
חמורים מדי מלהיות כפר ערבי. אין
בו שקערורית אחת לרפואה, איזו משובה,
איזו מד,תלד, של היוצר כנגד הטבע, של
האמן כנגד סלעי־ירושלים המעונ-ם בחום
הלוהט.
לכל היותר ניתן להשוותו, בהצלחה
מסויימת׳ לבתים הבנליים האחרים שעל כל
סביבינו. הוא אינו רע חס וחלילה, אך
להציבו כפאר ארכיטקטוני, ובירושלים ה־

ורם

קניו ק

כובד שאינו חיוני. המוזיאון צריך לשמש.
בפנימו, מקום נוח לראיית מוצגים. לא
לראיית המוזיאון. ההליכה לאורך המיבנים
מייגעת. החזרה תמיד לאורך המדרגית ולאורך
האולמות, אינה פונקציונלית. מלבד
היכל הספר המיוחד באיזו חריגה ארכיטקטונית,
אף אם אינה מוצלחת בכל מאת
האחוזים, הרי ד,מיבנה כולו, על בד היוטה
התלוי במרחק קל מן הקיר ומדגיש עד
כמה שונה הקיר הפנימי הבלתי מעובד מן
החיצוני הנאה יותר, אינו אלא כל־בו טלים
באמצע המידבר.

מן הגזים ובחזרה
ריטים סוג ג׳ ,ששמות צייריה מפוצצים,
לבין יוסל ברגנר.

כל-בו כמדבר
היאץ ישראל אינו פאר הבנייה.
הוא מתיימר אמנם להיות דומה לכפר
ערבי ולשבת היטב בשטח, אך לכל היותר
ניתן לומר עליו שהוא יושב. אין בו
ההדר והיופי המצויים בכל כפר ערבי
מוזנח. נעדר הוא אותה העפלה ממראשותי
הגבעה אל העץ שעל ראשה. משולל הוא
אותה התגרות אופיינית לבנייה הארצישראלית:
ההתגרות בסביבה וההשלמה עימה.
המישחק בצורות משולבות בשטח, ונוגדות
אותו. בקיצור: אין בו דו־שיח בין ד,מיבנה
לבין סביבתו. נעדר הוא חוסר סימטריה
ורוחניות. אין בו אותו שמאלץ שובה
לבבות המציין את הבנייה הערבית על
צריחיה, גגותיה הנאים, צבעיה וחוסר־ההגיון
שברוב פריטיה. אין בו תמימות.
מוזיאין ישראל בנוי באמת־מידד, קר־.,

מצויינת בבתיה הנאים, זו כבר הגזמה מגוחכת.
קיימת
איפוא סתירה בין דברי ראשי המוזיאון
לבין המציאות. המוזיאון חייב
להיות מונומנט. מונומנט הוא סמל. סמל
חייב לשקף את העם המסומל בו. סמל
למוזיאון לאומי בדמות כפר ערבי? גם אם
יפה הכפר לאין־ערוך מן המוזיאון, ר״־י
אין בו מונומנטליות ואין בו תחושה היסטורית.
יש בו רברבנות והצטנעות מזוייפת.
צניעות אינה באה לידי ביטוי •ראוותנות
המתכסה באיצטלר, של פשטות. היא א
פשוטה וחזקה, או ראוותנית ומזוייפת.
אף תיכנונו של המוזיאון אינו מניח את
הדעת. האור אינו מווסת כפי שצריך. אור
השמש ואור החשמל מתחרים זה בזה.
באולמות המיועדים לתצוגת תמונות —
במקום שהתאורה היתר, חייבת להיות ממדרגה
ראשונה — הם מנטרלים זה אח זה.
לוחיות הנחושת או הבדיל הקכיעים ב־ריצפה
גורמות להבהקים. העמודים הענקיים
שוללים מן הקירות, שעליהם תלויים המוצגים,
את ניטראליותם. ר,מיבנה נעמיס

קורק(ואיש־שלוס) :שנווו נשאו שנווו
!* 3מ א2ג!הם* 8 <*65

*רושלים היא עיר מצויינת בסיגנין
7ובאופי. אורה מיוחד במינו. יופיה טביע
בכל רמ״ח רחובותיה ושס״ה סמטותיה.
לא תמיד עומד סיגנון בנייתה על הגובה,
אך לרוב מצויים בו שאר־רוח והדר. מיזי־און
לאומי צריך לשכון בתוך עירו. הוא
צריך להיות לה, בעת ובעונה אחת, שרד,לל
ועבד נרצע. הוא צריך לדמות לה ויחד
עם זאת לשגוא עליה. כמו הקשת
העולה לשמיים מן הגלים וחוזרת ויורדת
אליהם.
בירושלים עומד כבר שנים רבות מכלול
הבתים של מיגרש־ד,רוסים ובית־ד,חולים ־,־
איטלקי. המיגרש בנוי בתים נאים הנהרסים
ומשתחקים על־ידי משרדי הממשלה.
הוא שוכן במרכז העיר. בית־ד,חולים האיטלקי,
הסמוך לו, הוא ללא ספק אחד
הבתים הנאים בעיר. קשתותיו, סיגנונו הנאצל,
משווים לו דמות יחידה במינה. יש
בו גיבוב סיגנונות ואולי אף מעט קיטש,
אך הוא מהודר, הוא מלכותי, הוא ארמון,
הוא מונומנטלי.
עיר המכבדת את עצמה נוטלת בדרך כלל
מיבנה מסוג זה ועושה אותו מוזיאון. זוהי
הקפאתו של רגע היסטורי לדורי־דורות.
כך שומרים על החלב מבלי לשמור את
הבקבוק. פאריס עשתה כך, כן גם אתונה.
באמריקה נטלו את ארמנותיהם של ה״בילי
רמים״ שלהם אוהבי ההדר, והפכום למוזיאונים.
מיגרש־ד,רוסים
אינו מיבנה יהודי. אך
הוא ירושלמי וארץ־ישראלי, על הרע והטוב
שבו. מיגרש־ד,רוסים הוא ליבה של
ירושלים, הוא צריך היה להיות מוזיאון
ישראל.
נכון שלו עשו זאת היה הולך חלק מן
התרומות לאבדון. גן־הפסלים הנהדר של
נגוצ׳י אולי לא היה יכול להיכלל בשטח
מיגרש־ד,רוסים, והיו צריכים להפריד בינו
לבין המוזיאון. אך מה בכך? מלאכת השיפוץ
היתד, לוקחת חמישים שנה. מי ממהר?
התורמים היו באים טיפין־טיפין. אולם הם
היו מגיעים. ובדיעבד היה עם־ישראל היושב
בציון גאה במוזיאון שלו. הם היו
דומים זה לזה: המוזיאון לנאצל שבעם
והעם ליופיו של המוזיאון. שניהם היו
מתעלים על־ידי כך. זה היה מונומנט. לא
היו אומרים לתיירים שחובה עליהם לבקר
במוזיאון. מידת הענווה היתד, א־מרת: אם
כבר באת לירושלים, יכול אתה לבקר
את המוזיאון שלנו. אין הוא הלובר או
הפראדו, אך הוא ירושלים. ולמי עוד, חוץ
מן הירדנים, יש ירושלים?

טרטו־ריקו
אוירה

נעימה

טוטו־ויקו
מבחר משקאות גדול

פווטו־ויקו
גבינו ת,
דברי

מאכלי־ים,
בשר

טוטו=דיקו
פלטות

קרות

טוטו־ויקו
מקום מפגש אינטימי

טרטו=ך יקו
מבחרגדול של
תקליטים לפי בחירה

טוטו=ויקו
דיזנגוף 151 תל־אביב

הנף רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
כשטח התערוכה
הפתוח בל יום בשעות
9—13 ומ־ 5עד חצות

״קארטינג״

הספורט שכבש את כל
אירופה.

לסנה״צ, אחה״צ וכערג

בכתות קטנות למבוגרים
אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית, רוסיות
ערבית, ספרדית, איטלקית, פורטוגזית
קורסים מיוחדים לתלמידי בתי־ספר תיכוניים ויסודיים

תל־אכיב

חיפה

נחלת־בנימין ,2ט> 56347

החלוץ ,27 סל 69265 .

העופרים גשווייץ
הלך זרזיר אצל עורב

אנשים
ע מי דהעדהראש

פרטי החוזה, לפיו זרקה הממשלה הון רב
כדי לממן מלון השייך לפקיד בכיר לשעבר
במשרד המסחר והתעשיה.

ע מיד העדאר\1

בשעה שהפלאקטים של רפ״י מראים
משפע לקוחות נהנה לאחרונה הכירומן
את דויד בן־גוריון מביט קדימה בזעם,
שלוט שאול. בלטו ביניהם כמד. מועמדי
יצא בלונדון ספר באנגלית, שנקרא ״בן־
מפלגות לבחירות לכנסת ד,ששית, שבאו
גוריון משקיף לאחור״ .מחברו: משה! אליו במטרה שיקרא בכף־ידם מה סיכוייהם
(״מויש״) פרלמן, מי שהיה דובר צה״ל
להיבחר. הוא מבטיח שאינו משתדל לגרום
במלחמת תש״ח, ולאחר מכן מנהל שרות־להם
נחת. האמת אצלו קודמת לכל. חוץ
השידור ויועץ ראש־הממשלד, לענייני ציבור. מזה, גם הסודיות מובטחת• .י לשלישיית
• בהשקיפו אחורה, נזכר מנהיג רפ״י
התאומים, העומדת להופיע בקרוב באוזני
כיצד התחיל לעמוד על הראש. זה היה הציבור, הולך דווקא. מילים טובות, מנגיבימי
מלחמת סיני. ביג׳י נתקף בכאבי
שנים נות נעימות, אך קושי אחד קטן: מרדכי
לומבאגו, ונזכר במכתב שקיבל כמה
(״פופיק״) ארנון, שובב נמוך קומה, הקודם
לכן מד״ר משה פלנדקרייז, שהציע
מוכר ממרבית הסרטתם הישראליים, לא
לגאולו מכאביו באמצעות עמידה על הראש.
מגיע תמיד למיקרופון. השבוע, כשהקליטו
הוא שוחח על כך עם פרופסור אהרון כמד, משיריהם לצורך הוצאות תקליט, פתר
קציר, וזה שיכנע אותו לנסות את הטיאת
הבעיה המעבד המוסיקלי של הלהקה,
פול. מאז עומד בן־גוריון על הראש, מנסה,
אלכם וייס, הציב מתחתיו ארגז של
יחד עם זאת, להעמיד כך את כולם# .
אקורדיאון. בספרו האוטוביאוגראפי, אישים בספר מובאות דעותיו של ביג׳י על
שיצא בימים אלה בניו־יורק, מגלה הזמר הסוכנות שונים, איתם היה לו מגע כיו״ר
סמי דייוויס תגלית נושנה: קשה להתהיהודית
ואחר כך כראש ממשלת ישראל.
גייר. הוא מספר בו כי הרבנים האמריקאיים
על ארנסט כווץ, למשל, מי שהיה שר
דחו אותו בלך ושוב במשך זמן ממושך,
החוץ הבריטי בשנים שקדמו להקמת המדינכנעו
לבסוף, לאחר שנוכחו כי אין הוא
נה, אמר :״מוח אטום, חוסר רגישות וחוסר
מתכוון לוותר. סמי מספר עוד כי טקס
חוש להיסטוריה על נשיא צרפת,
גיורו נתקיים בחשאי, לכן הופתע פעם מלך
שארל דה־גול :״המדינאי האירופי הגדול
הסרטים סמואל גולדווין, כשהודיע לו
ביותר בימנו. אדם שהוצק בדפוס מלכותי.
כי לא ישתתף בר,סרטה ביום כיפור .״זה
הוא מרשים לא פחות מדמותו. הוא אפוף
יעלה לי 25 אלף דולאר!״ צעק גולדווין,
גדולה, ויש לו חוש מעמיק של היסטוריה.
והמשיך :״אני די חזק להילחם בסופרים,
יש לו מוח מזהיר ואנלימי. לעולם אין הוא
בבמאים, באש ובגשם, אך אינני די חזק
באנאלי במעשיו או במחשבותיו, כי מעשיו
להילחם בכושי שהינו גם יהודי.״ •
הולכים תמיד בעיקבות מחשבתו, ומחשבתו
בהצגת הבכורה של נוש,פמ פיתגורם הפתיע
היא מעמיקה ויסודית.״ על תיאודור
הצלם נחום גוטמן את נשיא המדינה
רוזכלט :״הומאניטארי על דויט
זלמן שז״ר שנכח.באולם. הוא צילם אותו
אייזנהאור :״להוט להבין ולעזור.״ •
בכניסה, הביא לו בהפסקה את התמונות.
על הארי טרומן :״נשיא בעל אומץ רב
הנשיא התפעל ממהירות הפיתוח של הוכושר
החלטה גדול. וכי איזה נשיא היה
תמונות, אמר :״אתה לא צלם. אתה קוסם!״
מפטר את גנארל מק־ארתור באורח כה
* העופרים זוכים עדיין לפירסומת רבד,
מהיר על ג׳ון פיצג׳ראלד קנדי:
בגרמניה. עתה הקדיש להם שבועון גרמני
״היה עשוי להפוך לנשיא גדול. היו לו
כתבה של חמישה עמודים, תחת הכותרת:
כל הנתונים של מנהיג גדול. פגשתי בו
״הזרזיר מחיפה״ .הזרזיר, כך מסתבר, הוא
לראשונה בהיותו סינאטור. הוא נראה כבן
אסתר עופרים, לשעבר רייכשטאט, העשרים
ושבע, ואני שאלתי את עצמי כיצד
נקראת כך משום שהיא שוקלת רק 40
הספיק לעשות את כל אשר עשה.״ •
לו ק״ג. לעומת זאת מתואר בעלה, אכרה ס
על לינדון ג׳ונסון :״כאשר סיפרתי
עופרים, כאיש שעושה תחילה רושם
על העולים מארצות מפגרות, או ארצות
דיכוי, על קליטתם, שיכונם והכשרתם ל של עורב, אבל תוך כדי הכרה קרובה
חיים יצרניים, הגיב כאילו הוא עצמו עבר מתגלה כבעל הומור עדין. למשל: הוא
תהליך זה. כאילו האדם שבו היה מסוגל רוצה לקנות מכונית יהודית — יגואר —
בעלת האף הארור.
לחוש את מלוא סבל העולים,״ על
דאג האמרשלד :״אדם מורכב ומופנם
במידה רבה. פגישתנו הראשונה לא עלתה
רשימת העולם הזה —
יפה, אולם מאוחר יותר הפכנו לידידים טוכוח
חדש
בים• הוא ידע הרבה והיה קורא נלהב.״
מאז הפילוג במק״י הפך מנהיגה, ח״ב
ב פ תו ו -ת קו וו ז
משה סנה, לפופולארי, נהנה מייחס אוהד
ביום ה׳ ,14.10 בשעה 8.30 בערב,
בעתונות וברדיו, בדומה ליחס ממנו נהנה
באולם ״אורלי״
בטרם הפך לקומוניסט. השבוע, למשל, ינאמו היתה משפחתו המשפחה הכי מרואיינת
שלום בהן פעמיים בארץ. תוך שבוע רואיין האב
עודד פילכסקי
בקול ישראל, במיסגרת הסידרה ״בית אבי״,
שבעריכת פיטר פריי ועמוס אטינגר.
בנ תני ה
המאזינים יכלו לשמוע את הח״ב כשהוא
בליל שבת 15.10 בשעה 8.30
מדבר בשיא הרצינות, כשהוא מבודח ואפילו
בקולנוע ״סטודיו״
כשהוא שר באידיש. קוראות השבועון
ינאמ ו
לאשה קראו באותו שבוע ראיון מקיף עם
אורי אבנרי
אשתו, וקוראי ידיעות אחרונות ראיון עם
דויד ארנפלד
בנו. מה שבטוח — בטוח, הסבירו
הפותח: טיכי גרום
פקידי האוצר. פינחס ספיר לא קורא
את העולם הזה, וזד, רק מיקרה שלאחר
בגב ע ת״
פירסום כתבת השבועון המסויים על מלון
בליל שבת 15.10 באולם ״העשור״,
הילטון (העולס הזה ,)1463 הורה השר
רח׳ וייצמן ,10 מול קולנוע ״נוגה״
להקים ועדה מיוחדת לחקירת פרטי החוזה ינאמו שנחתם עם חברת אמיבלן, ושהביא לבניית
שלום כהן
המלון. ספיר אמנם נאם החודש בטקס
אמנון זכרוני
פתיחת המלון, אך רק עתה הזדעזע לשמע
העול חזה 1466

נימוסי שולחן
ובטחון עצמי
פולקלור ישראלי:
כשנשיא צ׳אד היה בארץ׳ הזמינו אותו
לארוחת;צהריים במלון דן־כרמל. המלצרים
היו נבונים ולא ידעו בדיוק כיצד להתנהג.
הם שאלו את עצמם אם צריך יהיה להגיש
לו את התפריט הרגיל, או את רשימת המוזמנים,
ומה לעשות במיקרה שהוא ירצה
לאכול דווקא את איש משרד־הבטחון שליווה
אותו, אם יהיה צורו להכין צלחת מיוחדת,
או שהוא יעטוף אותו ויקח אותו הביתה,
ונו׳.
הארוחה עברה בשלום. נשיא צ׳אד השתמש
בתפריט הרגיל, בסכין ובמזלג, ובכל
הנימוסים האירופיים המלצרים, המוזמנים,
ואיש משרד־הבטחון שליווה אותו היו מלאי
התפעלות.
אבל כשהגיע תורה של המנה האחרונה,
נשאל הנשיא בלחש :״מה האדון ירצה בתור
קינוח סעודה?״ הוא ענה בנימוס :״פירות,
בבקשה.״ הגישו לו פירות, וכן לכל המוזמנים,
ולאיש משרד־הבטחון.
הנשיא אכל את הפירות, השליך את הגל־עינים,
ואחר־נך שטף את ידיו בקערית לשטיפת
ידיים. כל המוזמנים עשו כמוהו. הם
אכלו את הפירות, זרקו את הגלעיניס ואחר-
כך שטפו את ידיהם בקערית לשטיפת ידיים.
גם איש משרד־הבטחון אכל את הפירות,
זרק את הגלעינים, ואחר־כך לקח את מי
הידיים ושתה אותם בצמאון.
עכשיו מעיינים במלון אם לא כדאי להגיש
לו בארוחה הבאה את רשימת המוזמנים,
שהוכנה עבור נשיא צ׳אד.

האמא של אמא
אם כולם פותחים בארים ומסעדות ודיסקוטקים,
אז למה שנדיר ס־און לא תעשה
את זה, ביחוד שהיא האשד, היחידה המבשלת
הכי טוב בארץ כוס־כוסי
ובכן, היא תעשה את זה. היא קנתה יחד
עם זלמן שניאור, ידידה, את מסעדת פוני
טיינבלו, והיא תעשה ממנה מסעדה מרוקאית.
המסעדה הראשונה בארץ שאפשר
יהיה לאכול בה כום־כוס אמיתי, בנוסח
מארוקו.

ל נדרי
כל שנה יש לחנה רוכינא, הגברת הראשונה
של התיאטרון הישראלי, יום־הולדת.
היא חוגגת אותו תמיד באותו יום. גם השנה
היה לה יום־הולדת. מלאו לה כמה
וכמה שנים, והיא חגגה את זה בחברת כל
ידידיה — כל החברים הוותיקים של הבימה
וכל החברים הוותיקים בכלל, של הישוב
העברי ושל מדינת ישראל.
היו שם בסך־הכל עשרים איש, וזר־פרחים
ענק מאת חתנה לשעבר. המסיבה היתד,
עליזה, כמו כל מסיבות יום־ההולדת של הגברת
הראשונה. אומרים שהיו כבר 76כאלה.
אכלו שם כיד המלך, ושתו לחיים
ארוכים.
המוזמנים נהנו, הגברת רובינא היתד.
מאושרת, רק השכנים לא היו מרוצים. כי
חנה רובינא, לרוע המזל, נולדה דווקא ב־יום־הכיפורים.
בכלל,
יום־הכיפורים השנה, להוציא את
מסיבתה של חנה רובינא, היד, יום_ קשה.
אי־אפשר היה לצאת מן הבית, לא ברגל
ולא ברכב, כי צעירים דתיים יראי־שמיים
חיללו את קדושת היום ועבדו מכניסתו ועד
צאתו בידוי אבנים, כל זה מפני שפיקוח
נפש אצלם דוחה שבת׳ ואומרים שפיקוח
נפשם של אחרים דוחה להם את יום־הכיפו־רים.
אנשים
שחששו לנפשם, ושרצו, בכל זאת,
להימלט בעוד מועד מד,מחסומים ומהאבנים
ומד,צום, ירדו כמה ימים לפני החג לאילת,
וכבר שבוע ימים לפני היום הנורא אפשר
היה לראות בדרך דרומה שיירות ארוכות

אחת
ב שיניי ם
״אני יכולה להשיג כל גבר שאני רוצה,״
אמרה לי בזמנו פריטה אברנ׳יל ומיד
אחרי זה היא השיגה את עמי סולל. אחרי
שהיא גמרה לריב איתו על הדירה המשותפת
שלהם, היא הת־

למכונית ריביירה.
קרתה תאונה, ול־סריטה
נשברה כל
הלסת יחד עם השיניים. תיקנו לה את הלסת,
החליפו לה את השיניים, ומילאו את
הפה בשיניים חדשות. ועם המראה החדש
שלה היא חזרה לפאריס•
בפאריס היא עזבה את כל הבילויים וחיי־

עד עכשיו היתד נדיר, בראון ידועה בתור
אחת הנשים היפות בארץ. היא הגיעה אומנם
לגיל של חמישים ומשהו, אבל היא

של כופרים ואיפקורסים ימ״ש, עם סלים
וארגזים מלאי כל טוב.
אלא שלא רק על הלחם יחיה האדם. לכן

הרוכינא (עם חיים טופול)
ירדה עם כל היורדים גם התזמורת של
הילטון, והנעימה להם את החג על חוף ים
סוף, בליל כל־נדרי.

התענוגות. השסועות מספרות שהיא מיה
עכשיו בחברה הגבוהה, ועדיין יכולה להשיג
כל גבר שהיא רוצח1 .

פריטה

נדיה (שמאל) ובודדודה
כשרון שווה ׳הלוגים

עדיין יותר יפה מכל היפהפיות החדשות
היוצאות מדי שנה מהגימנסיות.
במשך חמישים שנות חייה היא הספיקה
להפוך לאגדה. אנשים מספרים שהיא מחוסנת
מפני הגיל, ושהיא הופכת צעירה יותר משנה
לשנה.
יש לד, שני ילדים, בן ובת. שניהם נראים
כבר יותר מבוגרים ממנה, וכשהיא הולכת
עם בתה ברחוב, עוצרים האנשים את הנערה
ושואלים אותה אם אפשר להתחיל
עם הבת שלה.
אבל בימים אלה אבד לה שמד, בתור האשד,
היפה ביותר בארץ. למה? כי האמא
שלה הגיעה הנה לביקור, והאמא שלה עוד
יותר יפה ממנה.
עכשיו, כשנדיה ואמה מטיילות יחד ברחוב,
עוצרים הגברים את נדיה, ושואלים
אותה אם מותר להתחיל עם בתה.

זו עלי דפנה
לדפנה אילת יש כישרון־מישחק. יש לה
גם כישרון־שירה. יש לה כישרון לחבר
פיזמונים, ויש לה אבא.
בזמנו, כשר,סריסו את חור בלבנה, הסכים
האבא של דפנה להשקיע בסרט, בתנאי שיימצא
שם תפקיד לבתו. אחר־כך הוא דרש
ששמה של בתו יופיע בכותרות לפני שמה
של שושיר! שני.
עכשיו, כשהוא השקיע בהצגת כינורות
הסתיו, בתיאטרון הזמן, הוא העמיד את
אותם התנאים. דפנה אילת קיבלה תפקיד
ראשי. אבל מנהל ההצגה, יצחק שילה,,
לא הסתדר עם התנאים הללו.
המריבות הסוערות החלו עוד לפני הצגת־הבכורה,
כשהאב לא חדל מאיומים שההצגה
תבוטל, וזאת לאחר ששילה השקיע בד,
עבודה של חצי שנה. לפני הצגת־הבכורה
הבחין האב ששמה של בתו אינו מופיע
בתוכניה כמחברת המוסיקה. הוא ציווה
לבטל את התוכניה.
לאחר מכן הוא החליט לבטל את שמו
של יצחק שילה כמנהל רהצגר״ התקשר עם
העיריה, ואנשים מיוחדים נשלחו להדביק
על גבי המודעות פתקים שמחקו את השם
שילה והחליפוהו במועדון התיאטרון.
אבל כשהדבר הודלף על־ידי מישהו ל-

בזמן האחרון התרבו הפושעים בעולם.
גל של מעשי־פשע, גניבות ושוד אינו פוסק
מלהטריד את האוכלוסיה השלווה. כל זה
למה? כי הילדים חדלו לפרנס את ההורים
שלהם. הם חדלו לדאוג ללבושם ולחינוכם,
והם נותנים להם להסתובב ברחובות באפם
מעשה. אז ברור שלהורים אין ברירה אלא
לפנות לחיי־הפשע.
בגלל זה, למשל, הפך אביו של ג׳וני
הולידיי גנב מועד, ורחמי השופטים נכמרו
עליו כשהוא התייפח׳
לא מזמן, בבית
המשפט, וסיפר איזה
בגרות קשה יש
לו, ואיך שבנו לא
ואג לו.
גורלם של הורי
החיפושיות אינו טוב
יותר. אבל מכולם,
הכי מיסכנים הם הוריי
של דריו מורנו.
בפעם האחרונה ש־דריו
היה בארץ, הוא
דדיו מורנו
הגיע עם הוריו.
גר איתם במעברה,
ויצא מיד להשיג לעצמו עבודה כאן.
אחר כך הוא חזר לצרפת. בפעם הזאת
הוא בא הנה עם שעוני־יר,לומים על הידיים,
והרבה כסף. ההורים שלו נסעו לקבל אותו
בנמל־התעופה, והביאו איתם את כל הדודים
והדודות והסבתות והנכדים של הסבתות
והבנים של הנכדים, את כולם, כל החי והצומח
של המשפחה. גם אחיו של דריו,
זד, שמוכר בוריקאס ברחוב לוינסקי בתל־אביב,
היה שם.
דריו ירד מהמטוס, נתן לכל המשפחה
נשיקה קרירה, ואמר להם :״החוצה, עכשיו
אני עסוק.״ הם הלכו, ומאז הוא כמעט לא
ראה אותם יותר, אם כי הם באו לחזות בכמה
מהופעותיו.
למה הוא לא רוצה לראות אותם? כי הוא
הגיע למה שהגיע בכוחות עצמו, והוא לא
רוצה שאחרים ייהנו מזה. איך הוא הגיע
למה שהגיע? הוא עבד כמו חמור. הוא היה
הולך מהופעה להופעה, מאולם לאולם. הוא
היה מוציא את הגרון שלו, הוא היה שר
שעות שלמות, ומזיע ויורק דם כדי להשיג
ככד, מחיאות־כפיים.
ואחרי כל הופעה הוא היה הולך לשוק
או לאיזה מקום שמוכרים בו דברים, והיה
קונה משהו זול מאוד. אחר־כך הוא היה
הולך לאיזה חברים שלו, או מכרים או סתם
אנשים, ומוכר להם את זה ביוקר. ככה הוא
עשה את הכסף שלו.
אפילו עכשיו, כשהוא עשיר, הוא לא מפסיק
לעבוד. לפני כמה ימים הוא הלך ל־שפת־הים
של תל־אביב וראה שם כלב. הוא
שאל את בעליו בכמה הוא מוכר אותו. הבעל
אמר שבעשרים וחמש לירות. הוא קנה
אותו בעשרים וחמש לירות, וכעבור יום
מכר אותו במאה. אז ברור שזמר עם כיש־רון
כזה לא יכול להישאר עני. ואם גם
בני־משפחתו רוצים להיות עשירים, שילמדו
לשיר.
עיתונות, ודפנה אילת חשדה ביצחק שילה
שזה נעשה בעזרתו, היא התנפלה עליו מאחורי
הקלעים, כשהקהל כבר ישב באולם,
וצעקה :״מפלצת, אבי השקיע ארבעים אלף
לירות בהצגה, ומה יש לך לדבר?״
הפרשה תסתיים כנראה בבית־המשפט.

האמנות בזז>>ם
באחת ההצגות המוצגת בימים אלה בארץ מופיעים על הבמה, גין השאר, גם שלושה
אנשים, שני מאהבים ואהובה. בהצגה הם שלושה אנשים פשוטים, אבל בחיים
הם אוהבים ורבים איש עם רעהו.
יום אחד בילתה האשה עם אחד ממאהביה, ופתאום הפתיע אותם הבעל. הוא
שאל אותם מה הם עושים ביחד, והם אמרו לו שחם עושים חזרה. אבל הוא לא
האמין להם והתחיל לרדוף אחרי המאהב עם גרזן ביד.
אילו היה זה קורה בהצגה, זה היה אולי נגמר ברצח. אבל זה קרה בחיים,
אז זה יגמר בטח בבית״חמשפט.

0פ 1רט

ידי התלונה לגילויו של כוהן נגד עסקנים
חיפאיים.
מכל פרשת החקירה בעניין מרבי חיפה
ברור בינתיים דבר אחד: אן זה תפקידו
של משרד חקירות פרטי לחקור את המתנהל
בכדורגל הישראלי. זהו תפקידה של ההתאחדות.
היושבת בחיבוק ידיים שעה שהכדורגל
במדינה מתמוטט. לא בלש פרטי,
אלא ועדת־חקירה ציבורית, בעלת סמכויות
של ממש,ד,יתד, צריכה לחקור את הכדורגלנים.

כ דו רג ל
שמחהשדש בו ע

יום ב׳ 11.10
7.15—9.30
חיפה ״תמר״
יום ג׳ 12.10 קרית גת 9.00
8.30
יום ד 13.10 אילת
יום ה׳ 14.10
7.00-9.30
באד־שבע
יום ו׳ 15.10 פתח־תקוה 8.30
יום א׳ 17.10
7.00—9.00 גבעתיים יום ב׳ 18.10
ירושלים ״בניני האומה״ 8.30
יום ג׳ 19.10 תל־אביב
7.15—9.15
״היכל התרבות״
יום ד׳ 20.10 תל־אביב
7.15—9.15
״היכל התרבות״
תל־יום
ה׳ 21.10
יום ה׳ 12.10 תל־אביב
7.15—9.15
״היכל התרבות״
יום ו׳ 22.10
9.00
קרית־חיים
יום א׳ 24.10 נתניה 7.15—9.15

קנה ספר
זכה בפרס !
כ,,דורון עמיחי״ תשכ״ו
פרטים

בבמ״ס לספרים

ובהוצאה

סלון מיוחד לכלות

״רוזליה״

נלביש ונייפה אותך
ס שמלות חופה וצעיפיס
$התאמת בתרים מתוצרת חוץ
תל־אביב רח׳ חובבי־ציון 32
פנת בוגרשוב 29

־מכון הבינלאומי להתכתבות!
אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספקט חינם
תל־־אכיב, ת .ד4185 .

הזה ״
״ העולם
שבועון החדשות הישראלי
המערכת והמינהלה: תל־אביב, גליק־טון
,8טלפון ,226785ת. ד• 136 .
מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה
שהם בע״מ, תל־אביב, פין ,6טלפון
• 31139 העורך הראשי: אורי
אבנרי י המו״ל: העולם הזה בע״מ,

מגרשי הכדורגל, שהפכו חלקים בשבת
האחרונה, לאחר גשמי היורה, לא הפריעו
לכדורגלנים שהפסידו לפני שבוע, לנצח
השבוע.
כפרת חטאים. כך למשל ניצחה הפועל
באר־שבע את הפועל פתח־תקווה, במגרשה
של האחרונה, גרמה לחג לאומי בבירת
הנגב, לאחר שבשבת החולפת היה אבל
כללי בבאר־שבע בעקבות הפסדם של כדורגלני
העיר במגרשם העירוני. גם אחיהם של
אנשי הפועל מלבס, אנשי מכבי, נכנעו
למכבי תל־אביב באותה תוצאה , 1:2 ,בה
ניצחו את דתל־אביבים לפני שבוע. שחקני
הפועל ירושלים, שהפסידו 0:7להפועל
רמת־גן, כפרו על חטאיהם במשך השבוע,
זכו לנצחון בתוצאה •2:1
תוצאות השבת האחרונה הראו מה קטן
ההבדל בין קבוצות הליגה הלאומית ומר,
רבה היכולת של כל קבוצה לזכות בתואר
האליפות הנכסף.
אלופת העונה הקודמת, הכוודמכבי־רמת־גן,
לא עשתה רושם בתחילת העונה כי
תוכל לחזור על מיבצעה מהשנה החולפת.
בשני משחקיה הראשונים בליגה הלאומית
עשו אנשי הכוח רושם מאכזב. כדורגלני
הכוח התמודדו נגד בית״ר תל־אביב, ניצחו
במשחק הראשון, סיימו את השני בתיקו
מאופס.
חניכיו של איציק שניאור הרמת־גני שיחקו
השבת כדורגל אמיתי רק במשך דקות ספורות,
בעוד שההגנה, בראשותו של הבלם
הוותיק אהרון קפיטולניק, הסתדרה עוד
איכשהו עם היריב, הרי לא הצליחו החלוצים,
בראשות־ו של הבלונדי הנתנייתי גדי
צלניקר, להצדיק את נוכחותם על המגרש
ולהבקיע שערים.
מסקנה אחת ניתן היה להסיק ממשחקי
השבת האחרונה: העונה יהיו אוהדי כל
קבוצה שמחים או עצובים רק במשך שבוע
אחד בלבד, כי כמעט כל קבוצה מפסידה
לקבוצה אותה ניצחה לפני שבוע.

כ דו דשד \
אחת השאלות שהטרידה את כל הנוכחים
בדיוניה של הוועדה לחקירת שחיתויות של
ההתאחדות לכדורגל, היתד, כיצד הצליחו
נציגי מכבי חיפה, המתלוננים על קנוניות,
לאסוף את חומר ההוכחות שברשותם.
אחת האמיתות הנודעות של הכדורגל הישראלי
היא, שכל אחד יודע על מכירות
ועל קניות בקשר למשחקים, אך איש אינו
יכול להציג הוכחות ממשיות בקשר לכך.
זו גם הסיבה לכך שרבים התייחסו בספק
להצהרותיה של קבוצת מכבי חיפה, כי
תוכל להוכיח את האשמותיה כנגד שש
מקבוצות הליגה הלאומית.
ע;יין אישי. הסיבה לקושי במציאת ההוכחות
היתר, ברורה: שחקנים ועסקנים
שהסכימו על מכירת משחק לא ערכו פרוטוקול
על כך. כשהסתיימה העיסקה בכי
טוב, לא היה אף אחד מהצדדים מעוניין
לפרסמה. אלא שסוחרי המשחקים לא התחשבו
בגורם אחד: השחקנים עצמם. לאלה
נמאסו הקנוניות והניסיונות לשדלם לתת
משחק. לכן, כשצץ גורם שעשה רושם כי
הוא מעוניין בטיהורו של הכדורגל, מיהרו
לשתף עימו פעולה.
התוצאה, כפי שנראתה השבוע: האשמותיה
של מכבי חיפה הן כדור שלג המתגלגל
במדרון, מאיים לדרום תחתיו את כל קבוצות
הליגה הלאומית, למעט אולי אחת.
איך אספו החיפאים את החומר שברשותם?
חוקר פרטי, ממשרד החקירות התל־אביבי
ארגוס, הוא שעשה את עיקר העבודה עבורם.
החוקר, שלמה נחשון, כדורגלן לשעבר,
החל לעסוק בחקירה מתוך עניין אישי.
לאחר שלושה חודשי חקירה אינטנסיביים
החלו גורמים רבים להתעניין בעבודתו של
הבלש. בין המתעניינים: מרכז מכבי העולמי,
אחד משרי הממשלה, קבוצת הכדורגל
של הפועל רמת־גן וכמובן, אנשי מכבי
חיפה.
מכבי חיפה קיבלה את מרבית החומר
שברשות הבלש, ובעזרתו היא מקווה לשוב
ולשחק בליגה הלאומית לפני תום עונת
הכדורגל הנוכחית.
כיצד פעל נחשון? הוא הקים צוות של
ששה חוקרים, חקר בעזרתם כחמישים שחקני

ש חיי ה
המא מן והשונא׳

מאמן טלקי
מלחמת יחיד
כדורגל ועשרות עסקנים.
הכדורגלנים קבלו שאלון שכותרתו הייתה:
״דעה וסקר של שחקנים אודות משחקי
הליגה של 5־ 1964״ .בין השאלות: מה ידוע
לכדורגלן על משחקים שנקנו או נמכרו,
והאם ניסו לקנות אותו ומה דעתו על הנהגת
כדורגל מיקצועי במדינה.
התוצאה המפתיעה של הסקר: מרבית
הכדורגלנים שיתפו פעולה ברצון רב, גילו
עובדות מדהימות על הנעשה מאחורי הקלעים
של הכדורגל הישראלי. אחרים מסרו
אמנם פרטים, אך חששו לחתום על השאלון.
מומחים שעיינו השבוע בחומר הביעו
את דעתם כי פירסומו המלא עלול לגרום
לשערורייה רבתי, ואולי גם לנפילתה של
ההתאחדות הישראלית לכדורגל כולה• להוציא
קבוצה לאומית אחת, אין אף קבוצה
לאומית היוצאת נקיה לאחר חקירה זו.
ועדה כמקדם כלש. עניינם הרב של
השחקנים בטיהורו של הכדורגל נתגלה
בשבוע שעבר, שעה ששחקן הפועל רמת־גן,
ראובן כוהן, העיד בפני ועדת החקירה
של ההתאחדות.
כוהן העיד בגילוי־לב יוצא מגדר הרגיל,
לא היסס אף לסבך את קבוצתו, הפועל
רמת־גן, כאשר סיפר שזו הסכימה לקבל
כסף ממכבי חיפה כדי להתאמץ לנצח את
בית״ר תל־אביב. גילוי־הלב של כוהן הפתיע
את נציג מכבי חיפה, עורך־הדין גדעון גור־דון,
שוויתר אפילו על הגשת סרט אותו
הקליט חברו של כוהן, שעה ששוחח עימו
על הפרשה במשרדו.
עובדה מצערת: החקירה התנהלה על־ידי
מוסד פרטי ולא על־ידי ההתאחדות, לכן לא
נמסר כל החומר לפירסום, והמתלוננים,
אנשי מכבי חיפה, חופשיים עתה להאשים
רק את אותן קבוצות שירצו.
עם זאת נראה היה כי החיפאים נהגו
באומץ רב מהמצופה. הם לא היססו להתלונן
נגד קבוצת הפועל רמת־גן, הביאו על־

אדם שמצליח קמים לו שונאים. באמת
נושנה זו נוכח השבוע מאמנה הלאומי
של נבחרה־השחייה הישראלית יוסף טלקי.
לאחר שהוביל את השחייה דישראלית להישגים
חדשים בעונה החולפת, זכה עתר,
לקיתונות של בוז בחוגי הספורט.
הסיבה: טלקי ( )46 הסתכסך עם שני
כתבי־ספורט. השניים לא שכחו את הסיב־סוך,
עשו הכל כדי להשחיר את שמו של
המאמן.
שמועות החלו לפרוח לפתע, כי טלקי
הוא אדם חסר־נימום, כי הוא מונע את
המשך פיתוחה של השחייה הישראלית, בי
הוא אינו נותן לאיש לעשות דבר בענף
השחייה, נוהג בו למעשה כבתוך שלו.
היה זה עודל שאין -דוגמתו. אם יש אדם
לו חייבת השחייה הישראלית תודה על
הישגיה הרי זה טלקי. הקבוצה אותה הוא
מאמן אישית, הפועל גוש־זבולון, רשומה
מזה חמש־עשרה שנה בהתאחדות־הספורט
הישראלית, ומחזיקה בשלושים־ישניים מתוך
שלושים־ושישה השיאים הרשומים ל־מישחי
גברים. הישג זה ראוי לציון מיוחד
לאור העובדה שמיספר כל התושבים
בגוש־זבולון אינו עולה על אלפיים, והשדו־יינים
עצמם נאספו מתוך בית־הספר המקומי,
המונה מאה ושישים תלמידים.
השחיינית מספר אחד של ישראל, אי־בונה
טובים, הגיעה גם היא להישגים חדשים׳
בשמונת חודשי שהותה בישראל,
תודות להדרכתו של טלקי. שני שחייני
השורה הראשונה של ישראל, שאינם מתאמנים
בקביעות עם טלקי, יורם שניידר
וגרשון שפע, הם היחידים שלא הגיעו
להישגים חדשים בשנה האחרונה.
לנסוע יום תמים. הסיבה לאי ההתקדמות
הנוספת בשחייה אינה נעוצה דווקא
בטלקי, אלו בתנאים בהם הוא עובד. למאמן
הלאומי של הנבחרת אין רכב, וכדי
לראות שחיינים עליו לנסוע לעיתים יום
תמים. לפני שהוא מתקשר עם מומחים
בחוצלארץ הוא חייב לקבל את אישורה של
ההתאחדות לספורט( .מזכיר ההאחדות שמי־אל
ללקין :״עוד תקום התאחדות עצמא־ת
לשחייה.״)
אמר מלקי :״אנשים שאין להם מושג
משמיצים אותי. אני המאמן הישראלי המקורי
היחידי. השתלמתי בארצות־הברית
מבלי שקיבלתי מילגה מאיש. היחידים שהיו
בסדר באולימפיאדה בטוקיו היו השחיינים,
ואני בטוח כבר עכשיו שהיחיד׳ם
שיגיעו למינימום לקראת אליפות אסיה
בבנקוק ולקראת האולימפיאדה הבאה ב־ניו־מכסיקו
יהיו השחיינים שלי.״

כלם קפיטולניק מול חלוץ צפדיה
כשלונות רבים
העולס הזה 1464

במרחב
פלס טין
חום־ין מר&יע
קולו העמוק של חוסיין מלך ירדן הידהד
השבוע ברדיו. במשפטים נמרצים תירגם
לבני עמו — ולישראל — את החלטות
ועידת־הפיסגה של קזבלאנקה, במה שנוגע
ליחסים עם ישראל. הוא הצהיר ברורות:
אין מקום למלחמה, או אפילו להתגרויות
חבלניות.
דחפו אותו לכך שני אויבים: ממשלת
ישראל ואחמד שוקיירי. את ישראל הרגיזה
העובדה, כי מזה חודשים חודרים חבלני
אל־פתח מירדן, מפוצצים משאבות ובתים
בישראל, ושבים לבסיסם בשלום. את שו־קיירי
הרגיזה העובדה, כי אין המלך חוסיין
מרשה לאירגון השיחרור הפלסטיני לפעול
בחופשיות יתרה בירדן, וכי אין ממשלת
עמאן מרשה לגייס בתחומה פליטים לצבא
השיחרור הפלסטיני.
בשידורו, השיב חוסיין לשני הנרגזים.
הבטחה לישראל. הנימוק שהושמע באוזני
שניהם היד, אחד: ירדן אינה מוכנה
— או מעוניינת — להסתבך במלחמה עם
ישראל. ראש משקיפי האו״ם בירושלים
הוסיף באוזני נציגי משרד החוץ הבטחה,
שקיבל מממשלת ירדן, כי הירדנים ינקטו
בפעולות נמרצות נגד חוליות אל־פתח.
המתיחות אשר שררה ערב יום־הכיפורים,
מתוך ציפיה לפעולת־תגמול ישראלית, פגה.
מצב דומה שרר בגבול לבנון, לפני מספר

החלטת הפיסגה בקזבלאנקה, כי אין לפעול
למען מלחמה עם ישראל, הקפיאה ממילא את
תוכניותיו של אירגון השיחרור והוציאה את
הרוח ממיפרשיו של שוקיירי. גם אפוט־רופסיו
המצריים לא היו מוכנים להגן
עליו. לכן, כאשר תקף אותו חוסיין בחריפות,
לא השיב לו ראדיו קאהיר אפילו בנזיפה.
כי בעיית פלסטין הוכנסה כולה למקרר.
ואף כי שוקיירי המשיך להשמיע קולות,
הוא נחשב כמת בזירה המרחבית.

עדן
ה ת חזי ת: חעד לו ה ט
הסתיו הוא תמיד עונה מסוכנת בקצה
הדרומי של ים־סוף. אל החום הרגיל נוספת
המועקה של הציפיה לשיפור הקל שמביא
החורף. השבוע נוסף למועקה העונתית
בעדן החום הלוהט של מלחמת־שיחרור,
אשר הבטיחה כי החורף יהיה הרבה יותר
חם שם מאשר היה הקיץ.
ביטול החוקה של עדן ופיזור ממשלתה
(העולם הזה )1465 היו, למעשה, הכרזת־מלחמה
מצד לונדון על התנועה הערבית,
המבקשת עצמאות לא רק לעדן כי אם
לכל נסיכויות־הנפט שמדרום לה ״.עד כה
התייחס הנציב העליון לפעולות המחתרת
כאל תופעות טירוריסטיות חסרות־ערך. הוא
ידע כי מחתרת זו מקבלת תמיכה בנשק
ובהדרכה מן הצבא המצרי בתימן. אולם המצרים
היו עסוקים מדי עם האימאם ה־

תוצרת אנגליה

״148)16 1

פרסום אטלינגר

הנך רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
כשטח התערוכה
הפתוח כל יום בשעות
9—13 ומ־ 5עד חצות

אחמד שוקיירי

״קארטינג״

ידו על התחתונה

הספורט שכבש את כל
אירופה.

חודשים• גם אז מיהרה ממשלת ביירות
לשלוח שליח מיוחד, שירגיע את ישראל.
באותו מיקרה, נעשה הדבר ללא תיווך
האו״ם: אלוף־מישנה מן המטכ״ל הלבנוני
הגיע בהליקופטר למשרד ועדת שביתת־הנשק
המעורבת, ביקש שיבהילו אליו קצין
ישראלי אחראי. הוא שידל את הישראלי
להימנע מלפגוע בשטח לבנון.
תמורת זאת הבטיח, כי ממשלתו תנקוט
בעצמה את הצעדים הדרושים לחיסול בסיסי
אל־פתח. הוא עמד בהבטחתו, ומאז לא
נישנו עוד חדירות של חבלנים משטח לבנון.
כמה אנשי אל־פתח אף נעצרו, נאשמו
בנשיאת נשק בלתי־חוקי, חציית הגבול
וחדירה לתוך שטח צבאי סגור ליד הגבול.
בשבועות הקרובים, אפשר לצפות, לפי
הבטחת שליחי עמאן, לצעדים דומים גם
בירדן.
פלסטין במקרר. טיפולו של חוסייו
באחמד שוקיירי היה הרבה פחות עדין.
הוא הוקיע אותו כהרפתקן מפוקפק, העלול
לסבך את ירדן והעם הערבי כולו במלחמה
עם ישראל ,״לפני שנהיה מוכנים להגיב
עליה״ .במאמרים שמילאו את עתוני ירדן
למחרת השידור, הומשל שוקיירי למנהיגי
פלסטין, אשר ״הובילו את עמם לשואה
הגדולה של .1948״
למעשה, מרגיז שוקיירי את חוסיין מפני
שפעילותו כראש אירגון השיחרור הפלסטיני,
וכינונו של צבא השיחרור ברצועת עזה,
מפגינים את קיומה של היישות הפלסטינית.
ואילו עצם קיומה של ממלכת הירדן בנוי
על שלילת יישות זו. ירדן, אשר בלעה את
מה שנותר מפלסטין הערבית, לא השלימה
לרגע אחד עם כינון אירגונו של שוקיירי.

תימני — שנהנה מתמיכה בריטית ממשית
— מכדי שיוכלו להתערב בעדן.
עם חתימת הסכם פייצל־עבד־אל־נאצר, לפיו
יפנו המצרים את תימן, האמינו האנגלים
כי יבוא הקץ גם לתמיכה המצרית
בחזית לשיחרור לאומי בדרום הערבי. הסתבר
שהם טעו. עבד־אל־נאצר אנו מתכוון
להסתלק מחצי־האי רוזי־הנפט. לכן נפלה
ההכרעה בלונדון: להתכונן למלחמה.
סמוך על פייצל. בלונדון עצמה נשמעו
קולות אשר יעצו לממשלה לפנות
את הבסיס בעדן, ולהניח את נסיכויות־הנפט
לגורלן. ממילא, טענו קולות אלה,
יוכלו הנסיכויות לשודק את הנפט שלהן
רק למערב.
אך התפיסה השמרנית יותר ניצחה, וכאשר
החליטו השבוע עובדי בתי־הזיקוק בעדן
לשבות, עצרה המשטרה את מנהיגם.
התוצאה: שביתת עובדי בתי־הזיקוק הפכה
מוקד להפגנות ולהתנגשויות, והמטה הקיסרי
הודיע מלונדון על הטסת תיגבורת
נוספת לנקודת־הריתחה.
אך תקוזת האנגלים לכפות פתרון לא התבססה
רק על השימוש בכוח צבאי. הם
סמכו על שכנה הגדול של עדן, פייצל
מלך סעודיה. לפייצל ברור׳ כי כשם שתימן
היתד, קו־ההגנה הראשון שלו בפני התנועה
הרפובליקאית הנאצרית, כן מהווה עתה
עדן נקודת־מפתח במאבק זה.
״אפשר לסמוך על הסעודים,״ סיכם פרשן
אנגלי השבוע ,״שהם ינטרלו לחלוטין את
ההשפעה המצרית בתימן. ובלי עזרה מתימן,
לא תוכל תנועת־המרי בעדן להמשיך.״
אלא שעד שיעזוב החייל המצרי האחרון
את תימן, יעלו מידות החום בעדן הרבה
יותר.

1טבניל זן 0 01
ש ר טו ט

ו בונו ת • ארכיטקטירה
ר וכלי

רשמה בשעות
9-12 ; 5-8

1׳יא, בן־יהח־־ה 26
חיפה, הרצל \44

י101

נפתחים קורסי־ערב חדשים
למוד עיוני ומעשי
במעבדות משוכללות
הספקת ספרי למוד
וכלי עבודה
הרשמה בשעות
9-12 ; 5-8

טלויזיה • אלקטרוניקה
1תי״א, בך יהודר 26 .

חיפה, הדוגל \^4

וידויו האישי שר נו משנחה
מנווסמת-ער ההיוודהת
האישית שקומה לנשואי!
הסנסציונים עם הדוגמנית
המבוגרת ממנו ב־ 20 שנה
באחד החופשים נסעתי לגרמניה. הכרתי שם חתיכה לא
נורמלית, קראו לה רנטה. היא באה לפאריס, עברה לגור
אצלי, ומיס בלובל, בעלת הלידו, התאהבה בה ממבט ראשון,
והכניסה אותה ללהקה.
יום אחד ברחה ממני רנטה. קיבלתי את השוק של חיי
כשנודע לי שמיס בלובל ורנטה מנהלות רומן בלתי־רגיל.
מיד התנחמתי ברקדנית אחרת מר,לידו.
היא היתר, אנגליה, והייתי בטוח שייצא מזה משהו, אלא
שלא יצא כלום• לילה אחד ליוויתי אותה הביתה, היא נפרדה
ממני בנימוס, ומכיוון שלא היה לי מספיק כסף לטכסי,
והמטרו בשלוש בלילה אינו עובד, הלכתי לישון על המעקה
של כנסיית הטריניטה.
לעומת חרבון זה היו לי כמה נצחונות על מדרכות
פאריס ורחובותיה, כשלמדתי על בוריה את תורת ההיטפלות,
אבל הכל לא חשוב. גמרתי את הלימודים וחזרתי לארץ.

גלולות מסל הצבעים

המרפאה לבריאות הנפש,

תמונה זו צולמה השבוע, כשביקר הסופר והבמאי הצעיר

* * יטהעיתוני צרפת רדפו בשבועות האחרונים אחרי
עידוא בן־גוריון, על־מנת להשיג ממנו את הסיפור
הסנסאציוני של נישואיו וגירושיו למלכת־הדוגמניות דוריאן
לי. הם הציעו לו תמורתו הרבה כסף, אלא שהוא החליט
לתת את סיפורו הראשון, הבלעדי, לי בלבד. הסיפור יתורגם
ויפורסם בעתונות הצרפתית•
השבוע זכה עידוא במערכה הראשונה של משפט־הגירושין
בינו לבין אשתו. דוריאן, אשר מחוסר כל פשרה תבעה ממנו
גט, סירבה לוותר למענו על רכושה.
לפי הסכם־הנישואין של השניים, היה צריך רכושם המשותף,
להתחלק בין שניהם, במיקרו־ ,של גירושין. והמדובר
הוא לא בסתם רכוש, אלא ברכוש של כמה מיליוני לירות.
דוריאן הופיעה בישיבה הראשונה של בית־המשפט המחוזי,
כשהיא מוקפת בסוללה של ארבעה עורכי־דין. עידוא הביא
איתו בסך־הכל עורך־דין אחד, בשם גבריאל נברוני, שהגיש
בשעתו כמה משפטים נגד הגיורת, בפרשת החטיפה של
יוסל׳ה.
אם בגלל נסיונו של עורך־הדין, אם בגלל צידקתו של
עידוא בן־גוריון, קבע נשיא בית־המשפט המחוזי של מחוז
הסיעה שאמנם שייך הרכוש לשני הצדדים.
למחרת הישיבה שתקו כל עיתוני צרפת כדגים. לא היתד,
בהם אף מלה על הגירושין הסנסאציוניים. הם לא עשו זאת
מחוסר־עניין, אלא בהשפעתה של המתגרשת, דוריאן, שדאגה
לכך שהסיפור יישאר ללא פירסום.
אבל השפעתה החזיקה מעמד בצרפת בלבד, ולא לאורך
ימים. הרי לפניכם הסיפור המפורט של הגירושין המפורסמים!
— ולא רק סיפור הגירושין, אלא גם סיפורו המרתק של
ישראלי צעיר, בן ״האצולה התרבותית״ ,נכדו של יהושע
ברטונוב ושל הסופר מיכה יוסף בן־גוריון (ברדיצ׳בסקי),
ץ זבנם של עמנואל בן־גוריון ודבורה ברטונוב, שהגיע מחוגי
הבור,ימה הישראלית אל צמרת החברה הפאריסאית ובחזרה.

פידוא בן־גוריון במוסד זה, הנמצא במגדיאל, כדי לשחזר
את שהייתו במוסד בשנה שעברה, ולספר כיצד הגיע לשם.
זהו מוסד לא־סגור, המטפל במיקרים בלתי־מסוכניס.

מספר עידוא בן־גוריוז:

נולדתי ברחוב קורדובה מס׳ ,6באסותא, לא מעניין. הייתי
נורא רזה, שמאלי, ושונא חשבון, למדתי בנס־ציונה
עממי, הייתי תלמיד בינוני, בזכות עצמי, שנאתי חציל
ושניצל.
כבר אז הייתי שוויצר, בלי סימנים מיוחדים, למדתי בתיכון
שלווה. מובן, תמיד קרוב לבית. למי שמעוניין לדעת, יש
לי תעודת־בגרות. לא שזה עזר לי בחיים, אבל יש לי.

רומן לא־רגיל

ף אחר הגימנסיה עברתי ללהקת הנח״ל, שם הייתי שלוש
/שנים. היה לי הכבוד להימצא שם יחד עם ״האצולה
החברתית״ של הארץ: אורי זוהר, נחמד, הנדל, חיים טופול,
מהם למדתי תורה ותיאטרון.

רחל הסרזזלת
כשהשתחררתי, החלטתי לנסוע לחו״ל, לפאריס, כדי ללמוד
פאנטומימה. אבל לא בשביל ללכת נגד הרוח, אלא כיסוד
לבימוי. רציתי להיות במאי.
גמרתי שם שלוש שנים בבית־ספר, המנוהל על־ידי ז׳אק
לה־קוק. יחד עם זה עברו עלי הדברים הבאים: החלפתי
שבע־עשרה פעמים כתובות. באחת הפעמים רצחו מעלי
אלג׳יראי אחד. האלג׳יראים טענו שהוא שיתף פעולה עם
הצרפתים. מלבד הדירות, הקמתי גם אירגון־חתיכות בינלאומי
בזעיר־אנפין.
תארי לעצמך שבבית־ספר לפאנטומימה היו ארבעים תלמידים,
מתוכם שלושים ושבע בחורות, רק אז התחלתי
ללכת נגד הרוח.

הדתי אותו על שמועות אחרות, שסיפרו על דברים
אחרים שהוא עשה בפאריס. הוא סיפר: זד, נכון. בד־בבד
סיום הלימודים, ועם כתיבת ספר שתורגם לכמה לשונות
המתוקה והמופלאה — נטפלתי גם למשפחת הגלולות.

חיש־מהר נעשיתי אצלם בן־בית רציני.
לספר את זה זה, כמובן, לא נעים. להודות בכך גם זה
הוא תהליך משפיל, אבל אין לי ספק שאם כל חברי־לצרה,
באשר הם, יקראו זאת, יעזור להם הדבר במידת־מה.
איך התחלתי עם הכדורים? פשוט לא יכולתי לישון לילה
אחד, ומאז זה התחיל. צהובים, ירוקים, כחולים וכתומים.
היו אלה כדורי מרץ ושינה, ובכמויות.
מקובל בעולם־הרפואה שההרגל של לקיחת כדורי־שינה
הוא מסוכן הרבה יותר מאשר הרגל של הירואין. זה הרבה
יותר רעלי, ואותות־הסכנה מתגלים מאוחר יותר מאשר ב־הירואין.
נכון אמנם שלגבי הירואין יש צד סוציאלי חמור
ביותר — מחירו של הסם, הקשיים בהשגתו והמעבר אל
הפשע, על־מנת להשיג את המנה היומית. בכדורי־שינה לא
קיימת בעייה זאת.
חוץ מכל הכדורים האלה השתמשתי בטיסולי־חוץ, בגאלו־נים
של טיפות־אף. מרופא לרופא, מרצפט לרצפט, מרוקח
לרוקח, ומדחי אל דחי.
לאחר שחזרתי לארץ, ביימתי בלהקות צבאיות, ביימתי
את להקת פיקוד המרכז בהצגה למה כובע, ומוניתי כממונה
על להקות צבאיות מטעם קצין־החינוך הראשי. המשכתי עם
הכדורים.
__ ק ר או זיא דו ל ף
ן* תגוררתי בדירוונ־רוור!ים שכורות, והצלחתי להחליף
! 1ארבע דירות, עד שהגעתי לדירה ברחוב גוטליב, קומה
שניה.
באותה תקופה יצאתי עם יעל אביב, נפרדנו וחזרנו האחד
אל השניה, ונפרדנו שוב וחזרנו שוב. יצאתי איתה, ושיחקנו
את הברוגז והשולט. באחת ההפסקות האלה באמצע
היציאה עם יעל, עברה בארץ להקת הפאנטומימה הפולנית.
מכיודן שאני מצוייד בחוש טבעי לפאנטומימה, הזמנתי את
החתיכה היחידה שהיתר, שם, אווה, לעשות עימי יחד תרגילים
בפאנטומימה.
שלושה שבועות היינו יחד, כשמסביבנו חברי־הלהקה המתרוממים.
אחרי במה חודשים רציתי לנסוע לפולניה,
לבקר אותה, ושלחתי לה מיברק. אבל אמא שלה שלחה
לי מיד מיברק דחוף בפולנית ,״אודה איננה בשבילך —
מטקה״ (אמא, בפולנית).
תמיד לא הלך לי עם אמהות. פעם היתר, לי חברה
אנגליה בפאריס. האמא שלה אף פעם לא למדה לומר את
.השם שלי נכון. תמיד היא קראה לי אדולף.
הפרק האחרון של אותה תקופה התחיל ונגמר מהר מאד.
זה היה לפני שנה, פחות שבועיים. באחד הבקרים היתד,
צריכה לבוא אלי אחות אחת לתת לי זריקותיויטמין. כל
מה שאני זוכר זה שהייתי על הריצפה, כשהדם נוזל לי

(בתמונה) ,וסבו

תמונות אלה צולמו
1ןזךך|
ן ן ^ ףןןןן ^ עידוא נימנה עם אחת המשפחות המיוחסות ביותר
מתוך מכונית בחצר
| ן בארץ. סבו הוא יהושוע ברטונוב, שחקן הבימה׳ 1 1 /1 /4 / 11 1111
השני היה יריבו הגדול של אחד־העם, מיכה יוסף בן־גוריון (ברדיצ׳בסקי) .במקרה של צילום גלוי. אנשי בית־החולים מתנגדים

מהאף, כשהאחות באה לחדר. לקחתי יותר מדי כדורי־שינה,
תמיד הייתי רע בחשבון.

בית למשוגעים שרוטים

לושה ימים אחרי זה, על אפי ועל חמתי, לאחר ד,ת־מ
ייעצות עם שגי רופאים, והשפעת פרוטקציה, העבירו
אותי לבית־חולים לריפוי נפשי ברעננה, כדי לנקות לי את
הרעלים מהגוף. טיפול כזה נמשך, בדרך כלל, חצי שנה.
בית־החולים הזה תמיד תפוס ומלא. רק בעזרת קשרים

לי כדורי־שינה, זה יהיה הסוף שלי.
שקעתי לתוך דימדומים של דיכאון עמוק. בשש בבוקר
היו מעוררים אותי עם זריקה. מי, מה? לא יודע. בשבע
ושלושים קיפול פיג׳מות, דבר שלא חל עלי, כי תמיד
הייתי ישן עם בגדים.
חברי־לחדר היו דווקא נחמדים. היה שם אחד בשם משה.
הוא לא פסק לצחוק מהרופאים, שאמרו עליו שהוא דפקט.
בחורצ׳יק נחמד בן שש־עשרה. יום אחד הוא התפרץ ושבר
את כל הרשתות על החלונות של המרפאה. מאז לא ראיתי
אותו.
השני היה פועל בית־חרושת אתא בנהריה. הוא סבל מ
בעזרת
מצלמה טלסקופית מיוחדת,
המוסד, מתוך חשש להתפרעויות
חריפות לצילום החולים של המוסד.

מבוגר כדי להשגיח על עצמי, ולא לשחק בבוץ ששיחקתי
בו עד עכשיו.

הכדורים המצילים

^ חרי שעברתי בשלום שני מיבחנים, בהשתתפות כל
רופאי בית־החולים, אמרו לי יום אחד, אחרי ארוחת־הערב
:״אתה משוחרר!״ בסך־הכל הייתי שם עשרה ימים.
אבל זה נראה לי כמו אלף.
כשיצאתי משם, ביקשתי שיקראו למונית. המונית היחידה
מרעננה הגיעה מיד, ואני שבתי הביתה, כשבליבי אני נשבע
שמה שלא יהיה — עוד פעם, עם כדורים או בלעדיהם, אני

הכדורים האחרים

אפשר להגיע אליו. אף אחד לא ידע שנשלחתי לשם, חוץ
מהמשפחה. גם יעל לא ידעה. כל חברי היו בטוחים שנסעתי
לטיול.
לבית־חולים זה באות נשים אחרי לידה, נשים שקיבלו
דיכאון עמוק. באים לשם גם כל מיני טיפוסים אחרים. בקיצור,
משוגעים שקטים• הוא נחשב לאחד מבתי־החולים הטובים
בארץ מבחינת חבר־הרופאים וסגל־העובדים.

״אני רוצה כדורים!״
ך* הניפו אותי לחדר קטן וצר, עם עוד שני חבר׳ה. ה)
| מוסד היה פתוח. הדלתות והשער לא נעולים. אבל
הרופאים הזהירו אותי. הם אמרו שאם יראו אותי פעם אחת
הולך בשבילים של הפרדס, בכיוון רעננה, על־מנת לקנות

התעלפויות. מכיוון שלא היו נותנים לי כדורי־שינה, ומכיוון
שלו היו כן נותנים אותם, הוא היה תמיד נותן לי.
בפעם הראשונה, עוד בהתחלה, כשאמרתי לרופאה :״מה
זה, אני רוצה כדורים! אני לא יכול בלי זה!״ היא אמרה
לי :״אתה רואה פה ממול את הגיבעה הגדולה הזאת?
תעלה עד למעלה ותתחיל לצעוק.״
היה לי גם חבר, קפיטן של אוניית־דייגים, שעימו שיחקתי
כל הזמן שחמת. לאט־לאט התאקלמתי עם החברה. בשמונה
ארוחת־בוקר, מישחקי־חברה עד עשר. אני הייתי מתיישב
על ספסל, עד שהיו מגרשים אותי משם. כל יום היתר, לי
פגישה עם שלושה רופאים.
אחרי ארבעה ימי־משבר הרגשתי שאם לא יוציאו אותי
משם, יצטרכו להעביר אותי במהרה לטלביה — בית־משוגעים
לאנשים מסוכנים.
נהייתי ילד טוב, ושכנעתי את הרופאים שאני מספיק

למוסד לא אחזור. וזה אולי עיקר הצדקת קיומם של מוסדות
אלה.
אחרי בית־החולים נחתי איזה חודש. לא עשיתי כלום. אז
הפסקתי עם הכדורים, והתחלתי לביים בתיאטרון העונות
את סמי ימות בשש, כשסבא ברטונוב מופיע אצלי בתפקיד־אורח.

גבור לחץ העבודה, פניתי אל הכדורים המצילים, הכל־יכולים.
יחד עימי לקחו את הכדורים עוד כמה חבר׳ה מסביב.
אז עוד יצאתי עם יעל.
כחודש לאחר הצגת־הבכורה, הציע לי פשנל לצאת את
הארץ עם להקת התרנגולים, כמנחה. הסכמתי. עברתי שתים-
עשרה ארצות. לפני הנסיעה התכוננתי לנישואין עם יעל.
החלטנו להתחתן ברגע שאחזור. אבל אז, באמצע המסע,
עברתי בפאריס ונתקלתי בידידה ישנה — דוריאן לי.

(על עלילות האהבה עם דוריאן ועם
דוגמניותיה -בשבוע הבא).

האווסח שלא נישאח

יעל אביב נחשבה, עד לפני זמן קצר
מאוד, לאחת הנערות היפות והפוטו־גניות
ביותר בארץ. חיא הופיעה בעשרות צילומי־פרסומת, כיכבה כמעט ברוב הסרטים

הישראליים. יעל היא הנערה עמה יצא עידוא בן־גוריון, והוא התכונן לשאת אותה לאשה,
בתקופה המתוארת בכתבה זו. לאחר נישואיו ופרידתו הסנסאציונית מאשתו, מלכת-
דוגמניות פאריס, נפגש עידוא מחדש עם יעל אביב. אבל הרומן הסוער מן העבר לא התחדש.

ס הנידון
(המשך מעמוד )7
כמה טוב לאדם המאמין באלוהים!
ן* ל זה נתגלה על־ידי ועדת־חקירה
^ של איש אחה בלי מנגנון ובלי עזרה.
נשאלת השאלה: מדוע כל זה לא נתגלה
שנתיים לפני כן, בעת חקירת הפרשה
בידי משטרת־ישראל, שלרשותה עומד מנגנון
אדיר של ״טובי החוקרים״?
על כר אפשר לומר בקיצור נמרץ: מישהו
דאג לכך שהחקירה תיפסק באמצע, בשלב
המכריע ולא תעלה כלפי מעלה,

תן לגבר -חראוי לשמו
— את חבירח חראויח
לשמה — ״גולדסטאר׳׳.
^ מרווח צמאון
א ומשיבה נפש.

מישהו שאינו איש מפד״ל, אלא
איש מפא״י.
חקירת המשטרה בעניין זה היתד,
קאריקטורה — מלאכת־מחשבת של טישטוש
והונאת־הציבור. אין ספק שקיבלה על כר
הוראה מגבוה. מי שנתן הוראה זו —
קיבל על עצמו את האחריות המוסרית לפרשה
כולה.

וזהו, בסופו של דבר, העיקר.

ב 1לדסו 1) 1ר
ר ב׳ 1ו ב ) ו ר ון

הוכח שהנוהלים במשרדי־הממשלה מאפשרים
ומעודדים שחיתות ממאירה.
הוכח שהמנטאליות בצמרת הפקידותית
והמפלגתית מתייחסת לשחיתות זו כאל
דבר מובן מאליו, כאמצעי הכרחי למימון
המוסדות המפלגתיים.
יתכן שמפלגה מסויימת מושחתת יותר
משאר המפלגות.
יתכן שעסקן מסויים מושחת יותר משאר
העסקנים.

אך זהו עניין של דרגה בלבד.
השיטה משותפת לכל המפלגות.
בי זוהי שיטה של מישטר שלם.

ך* ובה עובדה זו, מובנת לגמרי ד,ת־לנ
הגו ת ממשלת בן־גוריון, וגם התנהגות
ממשלת־ההמשר של לוי אשכול.

סווסץ^
עמרירעגישיעיהר-בך פו ר ר!
מפ ^ו ריו: ש .ויו 1קיו
א / 16מ 3יס :

* ¥111ץ א & ק
110^ £א£ 1 0 0 $

חיכה רוזו בסקה

תמר רוביכס ( הבי מה)

יוס־ף־ לרי
צדו קצרפתי
נו רי תקצ׳ לסקי
יום ג׳ 12.10 בימישמש עציון

| יום ד׳ 13.10
רמת־גן רמה 1 יום ה׳ 14.10 צפת צליל
יום ו׳ 15.10 חיפה ביתנו
מוצ״ש 16.10 הרצליה תפארת יום א׳ 17.10 באר־שבע קרן
הכניסה למטה מגיל 16 אסורה
טלפון המשרד 31688 :

בל מה שגילה לנו השבוע השופט
גולן -היה ברור לכל כר־דעת
עוד כיום גילוי הפרשה, לפני
קרוב לשלוש שנים.
ולראייה: כבר באותו שבוע ()23.1.63
התנוססה על שער העולם הזה ( )1324הכותרת
:״סגן־השר אחראי!״

ובפי שאמר שפיגל עצמו לשופט
גולן :״אדם צריך להיות אידיאוט
שיחשוב אחרת״.

ובכל זאת:
!•> הופסקה חקירת המשטרה לפני שהגיעה
לעיקר. לא נעשה שום נסיון רציני לחקור
את חלקו של רפאל וצמרת המפד״ל בפרשה.
ניתנה אפשרות מלאה לבני־עוולה להגיע
אל שפיגל — בזמן שהיה נתון במעצר
ובמאסר! — ולהפעיל עליו לחץ כדי שישתוק
או שישקר (כפי שקובע השופט
גולן) .אותם חוגים שילמו בשביל הגנתו
המשפטית — דבר שגם הוא מתקרב לשוחד.
להשיג בכל בתי נוסחי לצלזם

ש וכ נ ים :

א. ברנד
ובניו בע״מ

תליאביב. שררות חטשילר ,15
טלפון 53421

11113

טלפון
23-67-61

שרות, הדרכה וגישה נעימה

+לא הוברח רפאל להתפטר במשך
למעלה משנתיים, והוא המשיך
לנהל עסקים בשם המדינה.
נתמנה השופט גולן כזזעדת־חקירה
רק אחרי שכלו כל הקיצין, והדבר היה דרוש
כדי לאפשר את המשך כהונתו של רפאל
בממשלת אשכול. אין שמץ של ספק כי
בעת המינוי קיוז חוגי־הצמרת כי השופט
גולן לא יצליח לגלות דבר, אחרי שהובטחה
שתיקת שפיגל, ואחרי שכל העקבות טוש־טשו
מזמן.
^ כאשר הצליח גולן בכל זאת — ועל
כך כל הכבוד לו — ולא היה עוד מנוס
מהעמדת רפאל לדין, לא עשתה התביעה
הכללית, הכפופה למפא״י, דבר כדי להכריח
את שפיגל לחזור על עדותו, והמשפט כולו
הפך — בעיקבות התנהגות שני הצדדים —
פארסה אומללה.
והנה, לבסוף: הסירוב לפרסם את הדו״ח
של רפאל, עד שרפאל — ברוב טפשותו —
נאם את נאומו ההיסטורי נגד מערכת־המשפט,
ונשיא בית־המשפט העליון הפעיל
לחץ חסר־תקדים על לוי אשכול ופשוט
הכריח אותו לפרסם את הדו״ח.

איזה מישטר!
*** פיגל אמר שצריך להיות אידיאוט
כדי להאמין שרפאל לא היה מעורב
בעסק.
ארשה לעצמי להוסיף: צריך להיות אידי־אוט
כדי להאמין כי זהו מיקרה חד־פעמי,
וכי פרשת תל־גיבורים אינה שיטה הנהוגה
לאורכו ולרוחבו של המישטר הקיים, למימון
שלטון המפלגות וגם למימון הבחירות
הנוכחיות.

אידיאוט יאמין. ואידיאוט יצביע
להמשך קיומו של מישטר זה.
ספרים תרגז
הברא שב אדם
כעל זכוב (רומן מאת ויליאס גולדינג.
תידגום: אסתר כספי. הוצאת עם עובד.
ספריה לעם) סופרים רבים, סופרי ילדים
וסופרי מבוגרים, כתבו ספרים על אנשי־חרבות,
הנקלעים לאי בודד, וחיים שם חיי־אושר,
ללא הכבלים, החוקים והסייגים של
החברה התרבותית.
ויליאם גולדינג תיאר את חיי־החופש בצורה
שונה. הוא לקח את היצורים הפי טהורים
שישנם בחברה התרבותית, ילדים צעירים
עד גיל חמש־עשרה, שהספיקו לספוג את
הערכים של החברה שלהם, אך עדיין לא
הספיקו להתקלקל על־ידה. הוא מביא אותם,
על־ידי תאונת־מטום, לאי שומם, ונותן להם,
שם, לנהל את חייהם.
בהתחלה עדיין זוכרים הילדים את חוקי-
החברה שבתוכה גדלו. הם מתנהגים כמו ילדים
בספר על ילדים שנקלעו לאי בודד.
אבל לאט־לאט הם שוכחים את חיי־התרבות,
על כל הערכים שלהם, ומתחילים להיות
כמו פראים. הם ממציאים להם אלים, ועובדים
אותם. הם צובעים את פניהם, ממציאים
להם ריקודים פראיים, ורוצחים, ללא שום
מעצורים, איש את רעהו.
זהו ספר העוסק, בדרך מקורית ומעניינת,
בביקורת החברה התרבותית. הוא מוכיח את
חוסר־התועלת שבערכים שלה, שלא הוטבעו
בבני־האדם, אלא רק הושמו עליהם בצורה
שיטחית.
על־ידי השוואת החברה התרבותית לחברת
פראים, נוגע גולדינג בפגמים ובחסרונות
של האחרונה, ובעזרת הסיפור הפשוט הוא
מתאר את המרחק הקצר בין חיי־התרבות
הנעזרים בטלפונים, בטלביזיה ובמכוניות, לבין
חיי־הטבע המתנהלים ללא כל האביזרים
הללו. מצב הטבע, לפי דעתו, אינו המצב
האידיאלי, כפי שראו אותו הוגי־דעות, סופרים
ומשוררים שונים.
הזרזיר, מה קרה י כמו הרבה ספרים
על אוטופיות וחיים דמיוניים, הספר אינו
מגובש מבחינה ספרותית, כמו שהוא מגובש
מבחינה רעיונית. הוא לוקה בפגמים הצורמים
עינו של כל קורא, ומחלישים, משום־
כך, את כוחו• הילדים, למשל, עוד לפני
שהפכו פראים, אינם מתנהגים, ואינם מדברים,
כמו ילדים, הם מתנהגים כמו הרעיונות
של המחבר, שהולבשו בבגדי־ילדים.
שיחה מעין זו, למשל :״חזרזיר, מה כאן
אינו כשורה?״
״אתה מתכוון ל
״— לא, לא לז ה ...כוונתי, מה גורם
לדברים להתערער כך?״
קשה לחשוב שזו שפה של ילדים. ילדים
יכולים, אולי, לחשוב כך, אבל לעולם לא
יתבטאו כך.
גם תיאור המעבר מחיי־החברה התרבותיים
לחיי־פרא אינו עשוי בצורה משכנעת. הוא
אינו בר ספרות: הוא סכמאטי מדי, יבש,
ומלאכותי. נוסף לזד. אין הסופר נותן לדמויותיו
להתבטא. הוא מסביר אותן, מבאר
אותן ומפרש אותן.
לפעמים הוא מצליח לתת תיאור מצויץ,
דיאלוג כן או תמונה מרשימה, ומיד מצליח
לקלקל אותם בפרשנות שהוא מוסיף עליהם.
כיל הפרא. כך, למשל, כשהוא מתאר
איך הנער היחידי, שעדיין לא הפך פרא,
נרדף על־ידי חבריו המנסים להורגו, הוא
כותב :״ראלף עשה אוזנו כאפרכסת...
בבהלתו סבור היה ששמע קול רודפים.
אולם הציידים התגנבו רק אל שוליו המוריקים
של היער, אולי כדי לאסוף את הרמחים
...ראלף אפילו מבחין באחד מהם,
כולו רצוע חום ושחור ואדום, והניח כי
ביל הוא.״
צירוף השם התרבותי והמוכר: ביל, עם
דמות הפרא הצבוע, נותן תמונה חזקה, מפלצתית,
של השינוי שחל בילדי״התרבות הצעירים.
אבל המחבר אינו מסתפק בכך והוא
מוסיף את ההסבר שלו :״אך למען
האמת, הירהר ראלף, אין זה ביל, זהו פרא
שדמותו אינה מתיישבת עם אותו דיוקן של
נער לבוש במכנסיים ובכותונת.״
אבל למרות כל המגרעות הללו, בעל זבוב
הוא ספר חשוב, כתוב בכשרון, בצורה שוטפת,
מרתקת. הוא זכה להצלחה גדולה באנגליה
ובארצות־הברית, והפך על־ידי פיטר
ברוק, אחד מגדולי במאי התיאטרון האנגלי,
לסרט מצויץ, המעורר ויכוחים וביקורות
נלהבות בכל העולם.

תל־אביב, בן־יהודה ( 141 פינת ארלוזורוב)
העולם הזה 1466

בם די 1ה
ש כונ תהתקחה
מירוץ המכינות
מאות צעירים משולהבים שטפו השבוע
את מבואותיה של שכונת־התקוזה מכיוון
רחוב למדה. מאות זוגות ידיים נופפו בזעם
מול הניידות, שהופיעו בקצה הרחוב .״מוות
לשוטרים המלוכלכים!״ קראו עשרות גרונות
בקצב אחיד. עשרות שוטרים זינקו
מהניידות אל עבר הריכוזים של הגברברים,
העמיסו עליהן כל מי שניתקלו בו.
כמה שעות לאחר מכן דמה הרחוב
הסואן בדרך כלל, לשדה־קטל. כרה מכו־ניות
ניצבו נטושות לצידי הכביש. בעליהן,
שנקלעו למקום, הפקירו אותן, נמלטו על
נפשם.
רק לפנות בוקר פונו שברי המכוניות
מהכביש. החיים בשכונה שבו למסלולם
הרגיל.

את הרקע להתפרעויות הסביר
שלום כף־שיטרית ( )28 תושב
שכונת התקווה, שנעצר בליל ה־מיקרה,
סמוף לחצות, ושוחרר מיד
לאחר מבן, לאחר שהתברר כי
לא היה כין מארגני המהומות:

כל העסק הזה, שהיה פה הערב, התחיל
לפני שלושה־ארבעה חודשים. היו פה שתי
כנופיות של בריונים, שהמשטרה היתר,
מחפשת אותם כל תזמן. בלילות היו עושים
פריקות בבתי־הקפה בשכונה, ומעמיסים על
הניידת כל מי שבא ליד. בבוקר היו משחררים
אותם.
אני חושב שזה הית בערך באוגוסט.
בית־משפט השלום הוציא פסק־דין נגד
כמה צעירים מהשכונה, שאחרי שעה 8.00
אסור להם להסתובב בכל האמור הזה
שבו היו המהומות. אני לא אומר שהצעירים
האלה בסדר. הם פושעים. אני יודע שהם
שהם פושעים, ושהם עושים הרבה צרות.
אבל איך אפשר לאסור עליהם ללכת ברחובות
מסויימים? איפה נשמע דבר כזד,י
לשם ספורט. אבל לא רק המשטרה
אשמה. מה שנכון נכון. היו פה שתי כנופיות,
שכל ילד בשכונה מכיר אותן. היה
להם ספורט מיוחד: מירוץ מכוניות גנובות.
כל יום שישי היו הולכים לצפון, מחפשים
מכוניות מפוארות, או מכוניות ספורט, ובאים
לשכונה. יום שישי אחד באו איזה
שלושים מכוניות כאלה בשיירה.
בערך בחצות היו מתאספים בסוף רחוב
לבנדר, וקובעים את המסלול של המירוץ.
לא לכל החברה היו רישיונות, אבל כולם
היו נהגים מומחים וותיקים. הם היו נוסעים
לפחות במהירות של 120 קילומטר ועוצרים
בחריקה.
המשטרה תפסה את העסק בקלות. ערב
אחד הופיעו כמה ניידות. אבל החבר׳ה לא
נבהלו. מה יש? עכשיו היו להם מתחרים
למירוץ, והמישחק נהיה הרבה יותר מעניין.
בלילה היינו שומעים חריקת בלמים והיינו
רואים רדיפה משוגעת של ניידת אחרי
מכונית מפוארת. ברוב ד,מיקרים היתד,
הניידת נשארת באמצע הדרך. מי שמכיר
את הניידות של המשטרה יודע שהן לא
יכולות לעבור בסיבוב את ד,־ .70 אז גונבי
המכוניות היו דווקא פונים אל הסימטות.
לא פעם ראינו שם ניידת הפוכה על המדרכה.
בערב
החג הופיעו שוטרים בלי ניידות.
גם מכוניות גנובות לא היו. מישהו כיפר
שהיום באו לעצור את החבר׳ר, שאסור להם,
לפי ההוראות של המשטרה, להסתובב במקום
הזה אחרי השעה שמונה ושיש להם
עסק עם המכוניות הגנובות. מייד התאספו
עוד כמה צעירים שיצאו מכל בתי־הקפה
בשכונה. התאספו מאות.
הכביש היד, מלא. המכוניות שנתקעו באמצע
לא יכלו לזוז, לא קדימה ולא אחורה.
נהג אחד יצא מהמכונית והתחיל לצעוק, אז
תיכף נגשו אליו כמה צעירים וגררו אותו
משם. מישהו צעק :״צריכים להחרים לו
את המכונית!״ אחרים ניסו להפוך אותת.
בסוף ריחמו עליו ורק שברו לו את כל
השמשות.
כל הברדק הז הנמשך איזה שלושת רבעי
שעה. עד שעוד פעם הופיעה המשטרה.
כל מי שהיה לו אבן ביד זרק על השוטרים,
אבל הממזרים האלה הביאו איתם הפעם
הרבה תיגבורת. הם קפצו החוצה
והתחילו למשוך פנימה, לתוך הניידת, כל
מי שעמד על הכביש, אפילו כאלה שלא
ידעו בכלל מה הולך ושרק באו להסתכל.
עכשיו בטח יגידו עוד פעם ברדיו ובעיתונים
שבשכונת־ד,תקווה יש חיות, ושצריך
לחסל אותנו ולדפוק את כל השכונה בגלל
כמה פירחחים.
העולם הזה 1466

יסה עוקד ה ג דו ד 0
(המשך מעמוד <13
הסכום הזד, מכסה כמעט בשלמות את התקציב,
שלפי׳ הבטחותיהם של דוברי המערך
הוצא כתקציב של הסניפים.
תופעה מאלפת ביותר: הסכום של
1,347,865 לירות זהה כמעט עד ללירה האחרונה
עם הסכום שהוצא בסניפים על־ידי
מפ״ם. גם התקציב הכללי שפורסם על־ידי
המערך, קרוב, במידה מפתיעה, לתקציבה האמיתי
של מפלגת הפועלים המאוחדת. מספיק
להעריך את ההבדל בין כוח הפעולה
של המערך ומפ״ם במערכת הבחירות, כדי
לקבוע שההבדל בהוצא־ת בין שתי המפלגות
האלה הוא .1:15
אם מפ״ם מוציאה, למעשה 10 ,מיליון
ל״י, פירוש הדבר שהמערך יוציא — כפי
שקבע זאת בגילוייו הראשונים 150 ,מיליון
לירות.

דנ בז ־יז ר ־

ו_וב*1

הו ב עון ה טויונ ר•

דן ורטברט

לא רה הניערד
ך* בזבזן דנדול ביותר אינו הבזבזן הו
1יחיד, וצנע בתקציב הרשמי אינו אופייני
למערך בלבד. על כך תעיד, לדוגמה, עובדה
זו, ר,למוחה מתקציבה של רפ״י:
מנהל הכספים של הרשימה, עורך־הדין
משה חביב, הכריז, שבגלל ההכנסות המוגבלות
וצניעותם הטיבעית של ראשי מפלגתו,
תסתפק רפ״י בהוצאות כלליות של 2מיליון
לירות בלבד. הסעיף הקלאסי של התקציב
הזהיר הזה 50 :אלף ל״י שהוציאה רפ״י
עבור שכר־דירה לכל משרדיה. סכום זה כולל,
לפי ההסבר הרשמי, גם ריהוט וציוד
משרדי. ביום פילוג מפא״י נשארו אנשי רפ״י
ללא חדר משרדי, ללא כיסא וללא מכונת־כתיבה
אחת.
המטה הארצי של רפ״י תופס כיום קומה
שלמה של בניין משרדי חדש, גורד־השחקים
גן־רינה. למען הדיוק 32 :חדרים. שכר חודשי
של חדר משרדי אחד בסביבה הזאת מגיע
כיום ל־ 250 לירות לפחות. שכר חודשי לכל
המשרד 7500 :ל״י. מכיוון שרפ״י שילמה
עבור כל משרדיה שכר־דירה לחמישה חודשים
מראש, יוצא, לפי חישוב זה, כי עבור
המטה הארצי הגיע הסכום ל־ 37,500ל״י.
חדרי גן־רינה לא נשארו ריקים. הוצבו
בהם רהיטים בטעם ובפאר ראויים לשבח.
הם מצויידים גם בציוד משרדי חדש. אם לקחת
300ל״י כהוצאה ממוצעת להדר אחד,
יהיה זה סכום זהיר ביותר. לכל המשרד:
9600ל״י. המשרד הראשי בגן־רינה עלה,
איפוא 47,100 :ל״י.
במערכת הבחירות להסתדרות היו לרפ״י
72 סניפים• שכר־הדירה החודשי לכל משרד
היה 150 לירות לפחות. גם במיקרים אלה
שולם שכר־הדירה לחמישה חודשים מראש.
בסך־הכל 54,000 :לירות. לזה יש להוסיף
לפחות סכום סימלי של ציוד משרדי —
100ל״י לכל סניף. התוצאה 61,200 :לירות.
כל הסכומים האלה יחד רחוקים מאוד מ־50
אלף הל״י שצויינו בתקציב המתחסד.

הבוחר מעניש

פשר לערוך מחקר בסעיפי־התקציב
\ 4שפורסמו ע״י כל מפלגה ומפלגה. הדבר
מייגע ומיותר. כי ההסוואה וד,שקרים בתקציב
הרשמי של המערך אופייניים להצהרות
של כל המפלגות אודות תקציביהן — אם
בכלל הצהירו משהו. על כן אפשר לקבל
את ההנחה, כי מה שנכון לגבי המערך, נכון
לגבי המפלגות האחרות. אם ברור עתה, שתקציב
המערך הוא בכל זאת קרוב ל־150
מיליון ל״י, הרי נכון גם שתקציב המפלגות
האחרות נע בסביבות 100 מיליון ל״י*.
ייתכן כי הסכום אשר יוצא בפועל על־ידי
מפלגות אלה יהיה קטן מן הסכום שתוכנן
מראש. כמה מהן נתקלו בקשיים בלתי־צפויים
בגיוס כל כספי התרומה או המיסוי
החמסני. הן אף נתקלו במחסום חמור עוד
יותר: תגובתו הנדהמת של הבוחר, לגילוי
הראשון של תקציבי הבחירות בהעולסהזה.
לא זו בלבד שהוא מיאן לתרום את הלירות
הבודדות שלו למפלגות הבזבזניות, אלא ש־הבוסים
המפלגתיים החלו מבינים, כי הביז־בוז
הגם משיג מטרה הפוכה: הבוחר, היודע
כי כסף זה יוצא במישרין או בעקיפין
מכיסו, אינו מושפע מן התעמולה היקרה.
להיפך: ככל שהוא רואה ביזבוז, הוא נוטה
להעניש את המפלגה המבזבזת. ומבחינה זו,
לא היתה מפלגה צנועה אחת.
* הניגוד הבולט ביותר לנטיית הביזבוז
החולנית: תקציב־הבחירות של רשימת העולם
הזה — כוח חדש. עד כה הוצאו כ־25
אלף לירות, שבאו כולן מתרומות קטנות
של אוהדים. עד גמר מערנת־הבחירות ים־
תכס התקציב כולו — אם יימשך זרם התרומות
— בסך 40 אלף ל״י.

נפתחים קורסי־ערב חדשים
למוד עיוני ומעשי
במעבדות משוכללות
הספקת ספרי למוד
וכלי עבודה
הרשמה כשעות
9-12 ; 5-8

ת ״ א, בן־יהודה 26

חיפה, ה ר צל 44

3בית־סנר-

במדי! ה

^חורט ב רי שג
ד ר כי חיי ם
ו ־ לברבר * א ת דיק ש ט״ן

לטיפוח החן
דוג מנות, יציבות
ודוג מנות צילו ם
ההרשמה

החלה

לקורס שייפתח

21.10.1965-1
הקורס יתקיים
במלון

שרתון

חברת
* 0 1ז־ ^ 5ס 8ס מ
ניאותה להעמידלרשות
התלמידות המשתתפות בקורס
את המדריכה הראשית של
החברה, למתן ייעוץ והדרכה
באיפור ללא תשלום נוסף.
לפרטים והרשמה נא לפנות :

קול ט

ב ל יש ר

שדרות סמאטס ,15 תל־אביב
טלפון 442334
בשעות 12—9 :לפני־הצהרים

בקרוג ייפתחו קורסים
בירושלים ובחיפה

פ ול יטכ נ יק ום

המכללה העברית
לאוקטובר
ב־ 1 9
נפ תחי ם קורסי ערב

ולמתקד מי ם

למת חי לי ם

ר ט 1ט

שימושית

מכמות
• בנין ארכיטקטורה וכולל עיצוב פנים וריהוט)

רדי 1־ אלקטר 1ויקה
פרטים והרשמה 17—20 ,9—13 :במשרד ביה״ם, ת״*
רחוב סמולנסקיו 7פינת בן־יהודה ( 90 מול השופרסל)

לויד

הליכו ת ה ריון

חסכון הבינלאומי להתכתבות
אלפי מתכתבים
לסי שיטה אמריקאית

פרוספהט חינם
תל־אביב, ת .ד4185 .

ה? עור ה סו •ק19
< 1ו>? 10ס

62 2 5 / 9 ׳2

לפנה׳־צ, אחה״צ ובערב

בכתות קטנות למבוגרים
אנגלית, עברית, צרפתית, גרמנית, רוסית,
ערבית, ספרדית, איטלקית. פורטוגזית
קורסים מיוחדים לתלמידי בתי״ספר תיכוניים ויסודיים

תל־אביב

חיפדז

נחלודכנימיז ב ם> 56347

החלוץ • ,27ל• 9319 .

דיקשטיין טוען שזילברברג הוליך אותו
שולל. זילברברג טוען שדיקשסיין הוליך
אותו שולל. דיקשטיין טוען שזילברברג מנוול
שאין כמוהו, נוכל ורמאי ממדרגה ראשונה.
זילברברג אומר את כל זה על דיקשטיין,
כמובן.
שופט־השלום התל־אביבי יהודה טרייביש
הקשיב לסיפור, התקשה להחליט מי מהשניים
מנוול, רמאי, נוכל ושרלטן. הוא אפ-לו
לא הבין מי זה זילברברג ומי זה דיקשטיין•
נציג המשטרה, רב־סמל מאיר ורשבסקי,
מהמדור להונאות של המטה הארצי, גילה
בקיאות קצת יותר גדולה בפרשה שהביאה
למעצרם של השניים.
יהלום וצ׳קים. הוא סיפר בבית־המשפט
כי אנשיו התחקו בשבועות האחרונים אחר
מעשיו של התייר הסולידי מאוסטרליה, שהסתובב
במסדרונות מלון שתזון בתל־אביב
והיה לקוחן הקבוע של חנויוודהתכשיטים
היקרות ביותר. יתכן שהוא לא היד, מעורר
שום חשדות, אלמלא העובדה ששני בעלי
חנויות כאלה התלוננו כי זילברברג הוציא
מהם במירמה תכשיטים בשתי של מאות
אלפי ל״י.
התלונה הראשונה גררה אחריה עוד כמה
תלונות. כמה בעלי חנויות התלוננו כי ל־צ׳קים
של התייר מאוסטרליה לא היה כיסוי.
אחר התלונן כי הוא הוציא ממנו במירמה
יהלום יקר, ששתיו נאמד בכמה אלפי ל״י.
מובן שזילברברג אינו יודע מכל העניין,
הוא לא אשם, הוא לא הוציא דבר במירמה,
הוא לא הפיץ צ׳קים ללא כיסוי. בכלל,
דיקשטיין אשם בכל.
מי זה דיקשטיין? אזרח ישראלי, אותו
הכיר במיקרה.
״הוא הכניס אותי לכל הבוץ הזה. הוא
אמר לי שהוא אחד מבעלי שרתון, והציע
לי לקנות את חנות־התכשיטים במלון.״
הוא גם הבטיח לו שמחר־מחרתיים הוא
צריך לקבל מטבע־חוץ ולכל הצ׳קים יהיה
כיסוי, והכל יבוא על מקומו בשלום. בינתיים
הוא נעלם• כך טוען זילברברג.
מי? אני? לנתן דיקשסיין יש גירטה
שונה במקצת. הוא לא יודע כלום על מטבע
זר, ובכלל אין לו קשרים כל־כך טובים,
כפי שסיפר זילברברג — הוא גם לא אמר
שהוא מבעלי שתזון .״מה פתאום?״ בכלל,
זילברברג שקרן גדול, ונוכל ממדרגה ראשונה.
השופט
עצר את שניהם לשבוע, כדי לעזור
למשטרה בהשלמת החקירה. בתום ימי־המעצר
עלה בידי פרקליטו של זילברברג,
עורך־הדין צבי לידסקי, לשחרר את מרשו.
זילברברג, שטוען כי דיקשטיין הוא שקרן
נוכל שרלטן ובו׳ ,כבר בחוץ. גם דיקשטיין,
שמוכן להישבע כי זילברברג הוא נוכל
רמאי גנב ובו׳ ,בחוץ.
רק התכשיטים לא נמצאו עדיין.

מ שפט
פצצתע!ד מי ת
כל דמיון בין שמעון (״סימון״) פייבילביץ
לבין הפושע האמיתי, שלו צריכה המשטרה
לייחס את המעשה המגונה, הוא מיקרי בהחלט•
העובדה שהמשטרה עצרה דיזקא את
פייבילביץ ( )25 רק מוכיחה כי אנשי המדור
המרכזי לעיקוב ולבילוש אינם יודעים את
מלאכתם. כך, בכל אופן, סבור החשוד עצמו.
אחרת למה היו עוצרים דווקא אותו?
על המיקרה עצמו, שהביא אותו החודש
אל אולמו של שופט־השלום התל־אביבי,
יהודה טרייביש, סיפר איש מחלקת־החקירות
במשטרת הרצליה, סמל הרי בלומנפלד :״?ד.
היה קרוב לחצות. השדה שמפריד בין קיבוץ
גליליים והרצליה היה ריק וחשוך. המכונית
שנסעה בכביש הצר סטתה פתאום מהדרך
ונכנסה בשביל־עפר, לכיוון השדה העזוב.
שני הגברים שישבו בתוך המכונית השכורה
נטפלו אל הטרמפיסטית בת ד,־ ,30 שישבר,
לידם.״
״יש לו חתיכה למחרת נעצר שמעון
פייבילביץ כחשוד במעשה מגונה בגופה
של האשה. הוא הכחיש הכל .״כבוד השופט,״
הסביר במאמץ לשכנע ,״אני בכלל
לא הייתי שם באותו יום. יש לי אליבי.
אני יכול להוכיח כי הייתי במקום אחר!״
״זד, נכון!״ אישרו במקהלה חצי־תריסר
צעירים, שנכחו באולם בית־ד,משפם ,״אנחנו

יכולים להעיד שהוא היה איתנו באותו יום!״
לאחד מחבריו של החשוד היתד, טענה עוד
יותר ניצחת .״לסימון יש חברה חתיכה
יוצאת־מהכלל. פצצה עולמית. מה הוא צריך
בכלל להתעסק עם איזו אחת בת?30״
זאת בדיוק רצה לדעת גם השופט• הוא
גם התפלא היכן הגבר השני, שהיה, לדברי
המשטרה, באותה מכונית, ושחלקו בביצוע
המעשה לא היה קטן מזה של הראשון.
אולי גם לו יש חברה יפה?

תו ל דו ת
הפור ץ שוב נוצץ
רחש חשוד, שהעיר את דיירי הבית
מספר 35 ברחוב הנביאים בצפון תל־אביב,

כנציוני במשפטו ()1958
״הוא משוגע, הפורץ!״
החזיר השבוע את אחד העבריינים המפורסמים
ביותר בישראל אל בית־המשפט,
שממנו נשלח לפני שבע שנים אל בית־הסוהר,
באשמת ביצוע מאתיים פריצות
לבתי־מגורים, וגניבת כסף ורכוש בשווי
של מאות אלפי ל״י.
הגבר גבה־הקומר״ שהובל כבול בידיו
אל תא־העצירים בבית־משפם השלום בתל-
אביב, לא היה אותו איש־חברה שהובל
לשם לפני שבע שנים. לבושו היה אמנם
שונה מלבושם של יתר העצירים, שהובלו
יתד עימו, אולם ביטחונו העצמי ה־מפורסם
כאילו בגד בו ר,פעם.
חיוך מר נראה על שיפתותיו שעה שאחד
ממכריו זיהה אותו והסביר לסקרנים
שהתגודדו סביבו :״זה בנציוני המפורסם!
מד״ לא שמעתם על הפורץ הנוצץ,
זה שכוזב ספרים בבית־הסוהרז״
עציר אחר, שישב על־יד בנציוני, סיפר
כי ישב עימו נם בבית־הסוהר .״הוא
משוגע לגמרי,״ סיפר העציר ,״אני מכיר
אותו טוב. ישבתי יחד איתו קרוב לשנה.
״הוא היה כל הזמן מבלבל את המוח
שהוא סופר גדול, ושבעוד כמה שנים
ידע כל העולם את שמו. בבית־הסוהר
היתה לו סרוטקציה גדולה. הוא קיבל
חדר־עבודה מיוחד, שלאף אחד היה אסור
להיכנס אליו.״
סיפורו של נציג המשטרה הזכיר את
הגירסה שהיתר, בפי עמיתו באותו מקום,
לפני שבע שנים .״תפסנו אותו בשעת־לילד,
מאוחרת בתוך המרפסת בקומת־קרקע
של הדירה ברחוב הנביאים,״ סיפר
רב־סמל המשטרה, טען כי הוא חושד ב־בנציוני
כי ניסה לפרוץ לדירה.
״רציתי לשתות מים:״ הפורץ הנוצץ
הקשיב בסבלנות לדברי נציג המש־טרה,
ניסה לשוות לפניו הבעה רגועה.
רק אצבעות ידיו תופפו בעצבנות על
ברכיו, שהיו שלובות זו בזו. פניו היו
העולם הזה 1466

חיוורים מאד ועיניו החומות, הגדולות/
נפערו בתימהון בכל פעם שנציג המשטרה
הזכיר ברמז את עברו.
מדי פעם -מילמל לעצמו דבר־מה לא
ברור, כאילו ביקש לומר לעצמו משהו.
״אני לא רוצה לדבר,״ לחש אל העיתונאים,
שביקשו לדובב אותו ,״אין לי
מה לומר. אני אדבר רק במשפט. אני לא
אשם! זה לא אני הייתי שם. אולי יש
טעות! אולי זה מישהו אחר! אני רק רציתי
לשתות מים. הייתי צמא. כל הלילה
הייתי צמא, אז הלכתי לראות אולי יש
שם מים. מי יכול לדעת שאין שם מים?״
כשנשאל על־ידי השופט אם יש לו מה
לומר, הוא תיקן במקצת את הגירסה המקורית.
חיוור כסיד, מגמגם וחסר ביטהון
עצמי, הסביר כי חיפש השראה לילית על
המרפסת .״אני קצת מבולבל בזמן האחרון,
כבוד השופט, אני לא יודע מה
הולך איתי.״
בתנועת־יד כבדה החליק על מיצחו שהעלה
עגלי זיעה, קולו הלך ונחלש, הלך
ונחלש. עוד רגע עמד לפרוץ בבכי מר
לעיני הקהל הרב, שנדחק באולם.
״אני חושב שבאותו לילד, רציתי לראות.
זאת אומרת להציץ.״ הוא הרים את ידו
וסוכך על עיניו, כאדם המבקש לראות
דבר מה, להציץ אל איזו פינה נידחת
וסמויה .״רציתי להציץ לתוך הדירה. רציתי
לראות נשים ערומות.״
הוא סיים את דב״
אתםאש מי ם
ריו המקוטעים והתיישב במקומו בתנועה
חדה, כאילו ביקש להתעלם מהרושם ש
קאריירר,
הפלילית התחיל ישראל בנציוני
עוד בשנת ,1944 כאשר נשפט בגלל גניבת
שעון. אולם מיקרה זה היה אפיזודה
חולפת בחייו של שרטט־המפות המצליח,
שהצליח להבקיע לו דרך אל מרומי החברה
הגבוהה של תל־אביב. שלושה חודשים
לפני הפרשה המפורסמת, שהביאה
אותו אל ספסל הנאשמים, הוא נעצר בפעם
השניה בחייו, הפעם כחשוד בשוטטות
בנסיבות חשודות. הוא נעצר, הסביר
בחקירה כי יצא אל שכונת נורדיה כדי
לספוג השראה, שוחרר בו במקום.
כעבור שלושה חודשים נדהמו דויד
שמש ונחום פדהצור, בלשי המדור המרכזי
לעיקוב ולבילוש, כשנתקלו בו ביום שישי
בערב, בחצר הבית מספר 70 ברחוב ז׳בו־טינסקי.
הם סירבו תחילה להאמין כי
הגבר הלבוש בהידור מעורב בפריצה, ני־דהמו
לאחר מכן כשבנציוני הוביל אותם
לתחנת־המשטרד, במכונית אירו־ויליס מפוארת,
וסיפר להם בדרך על עשרות הפריצות
הנועזות שביצע.
״אתם הרסתם אותו!״ ייבבה לאחר־מכן
אישתו במסדרונות בית־המשפט ,״החברה
אשמה בכל! אף אחד לא הבין אותו, אף
אחד לא רצה לשמוע אותו — ולבעלי
היה מה להגיד!״
למרות שהגננת התל־אביבית לא ידעה
על מעשי בעלה, היא סירבה לפצות את
קורבנותיו, טענה כי בעלה זכאי לפיצוי
בעד כל מה שעוללה לו החברה.
בשבוע השנים שבילה בבית־הסוהר, הסתגרה
האישה בביתה, שקועה בצער עמוק
על הטראגדיה שפקדה את משפחתה.
ו,קש האחרון. כשהשתחרר בנציוני,
לא יכול היה האיש בעל העצבים המעורערים
לשאת את צערה של אישתו ושלושת
ילדיו. הוא שקע בעולם של דזיות ודימ־דומים,
לא הצליח להיקלט בחברה, איבד
את כל ידידיו, ואפילו חבריו הפורצים,
אותם הכיר בבית־הסוהר, בזו לו על
היותו יוצא־דופן בחברתם.
מותה של אישתו היווה, לדבריו, את
הקש האחרון ששבר את גבו.
השבוע, כשנפתח הסיבוב השני בפרשת
״הפורץ הנוצץ״ ,דמה איש־החברה, שחת־דרדר
אל עולם הפשע, לשבר־כלי יותר
מאשר לפורץ עטור־הילה.

חוק
משקלהשדע דו ת

עדה בנציוני
.היא מתה, המיסכנה!

עשו דבריו. מבטוהושפל אל הריצפה.
15 ימי־המעצר שנפסקו לו, כדי להשלים
את החקירה, לא עשו עליו רושם מיוחד.
הוא ציפה לרגע שיוציאו אותו מהאולם,
שיגניבו אותו מעיניהם הבולשות של
עשרות הסקרנים.
״אני לא אשם!״ הצהיר בדרכו אל תא־המעצר
,״זה החברה אשמה בכל! אנחנו
כולנו, זאת אומרת אתם! אשתי מתה
לפני חודשיים מרוב צער! היא לא יכלה
לסבול מה שעשו לה. היא מתה המסכנה.
מתה!״
ארשת של צער חלפה על פניו ,״היא
מתה, המסכנה!״ בעיניו הגדולות נראו
דמעות.
״אחרי שהיא מתה לא ידעתי מה לעשות.
לא ידעתי מה יהיה איתי. לא
ידעתי לאן ללכת. הלכתי באותו לילה,
ככה סתם. לשתות מים. להציץ בבית,
אולי יש שם נשים ערומות.״
באותו בית לא היו נשים ערומות. גם
ברז דולף לא היה בחצר. תחת זאת הדליק
מישהו את האור, וצללית ארוכה נראתה
משוטטת על המרפסת. קול צעקה של
אשד, הזעיק את בעלה, שפרץ החוצה,
דלק אחרי האלמוני, השיג אותו, נאבק
עימו פעמיים והצליח ללכוד אותו.
לעיני השוטרים הנדהמים במחלקת החקירות
של הגפה הצפונית נגלה מכר
וותיק — הפורץ הנוצץ בכבודו ובעצמו.
״אתם הרסתם אותו:״ את ה-
העולם חזה 1486

האם עדותו של עבריין מועד, המרצה
עונש מאסר, או חשוד, הנקרא אל דוכן-
העדים ישר מבית־המעצר, כדי למסור עדות
במשפט שהוא לא מעורב בו, היא בעלת
מישקל שווה לעדותו של אזרח המגיע
אל דוכן־העדים מחנות המכולת שלו?
החוק היבש אינו מפלה, בנקודה זו, בין
אזרחים שומרי־חוק לבין עבריינים מועדים.
הוא משאיר את ההחלטה בידי השופטים,
הדנים בכל מיקרה לגופו של עניין.
עינויים בכלא. בעייה מסוג זה עמדה
השבוע במרכזו של משפט־זוטא, שנערך
סביב כשרותה של הודאה שנגבתה במשט־רה
מצעיר החשוד בפריצה. עד־ההגנה שמשון
טוביה 28 שהגיע אל דוכן־העדים
מאגף העצורים בכלא רמלה, סיפר בעדותו
כי ראה במו עיניו את המפקח אהוד
סביר, ממשטרת נס־ציונה, מכה, בנפה הצפונית
בתל־אביב, את החשוד .״הוא היכר,
אותו מכות אכזריות,״ סיפר טוביה ,״ונתן
לו בעיטה בבטן.״
לאחר שסיים את עדותו, ביקש מבית-
המשפט שיאסור את פירסום העדות .״המפקח
סביר הזהיר אותי שאם אמסור
עדות כזאת, הוא יתנקם בי. אני נמצא
עכשיו בידיו.״
למרות שגם עד נוטף, המרצה תקופת־מאסר,
העיד כי ידוע לו כי הוראותיו
של הנאשם נגבו ממנו בלחץ של מכות
ועינרים, ביקש נציג התביעה מבית־המשפט
לא להתחשב בעדותם, נימק את בקשתו
בכך שהעדים הם בעלי עבר פלילי, וכי
הם ידועים כטיפוסים מפוקפקים, ועל כן
אין לעדותם משקל רב.
חרם פיפיות. הנשיא התורן של
בית־המשפט המחוזי, מקס קנת׳ קיבל את
נימוקי התביעה, הסביר כי אין הוא מאמין
לעדותם של שני העבריינים.
רק שאלה עקרונית אחת, שלא היתד,
לה שום משמעות במשפט זה, נשארה
עדיין סתומה: אם עדותם של עבריינים
הי!א, לסי תקדים זה, בעלת ערך פחות,
מה תעשה המשטרה במיקרים שכל עדי־התביעה
הם עבריינים מועדים?

או לי מ פי אד ת

טוקיו

סרט ״פורם פילם״ שנוצר
בקנה מידה ללא תקדים

ר ב כני רנ
בפד, דייר \1/־.פרב,
ב7ו^ב רבלג ר־בי
רדג • רבז מו רוז ;

ו רי חי־ די ב ך.

^^ 8000ס1מז
1$ 8£0£7£80ס1
בעלי פרס ראשון
פסטיבל סן־רמו.

בקרוב

בקולנוע ״ תמר ״ ת״א

קורא המחשבות
ומגלה העתידות.

״אולפן גרג״ )0 8 £ 0 0
בהנהלת חיים בר־קמא
פותח בשבוע הבא
קורס בוקר של שבועיים
( x 4בשבוע שעתיים)
וקורס ערב של חודש אחד
( 2א בשבוע שעתיים) ל

החוזליטה הצרפתיה
אהובת הקהל.

עברית ו /או אנגלית
ההצלחה מובטחת: הירשמו מיד:
ת״א: רח׳ גורדון ( 5טל)236209 .
חיפה ( :רק קורס ערב בקרוב):
בי״ס ״במעלה״ ,שמריהו לוין 30

מכירת סוף העונה

תא,רה׳ הכרמל * 39״!׳*לעי
6ל56980 .

קורם לפקידות בירושלים ,
כיתה שנתית לכל המקצועות— .
כתיבה במכונה — חודש!
קורספונדנציה, קצינות, אנגלית,
פנקסנות :

ביה״ס ״ה פ קי ד ״,

י. פורמן,

בצלאל 18

משקפי מגע
£ $צ א 00X 71107 1 £
המכון לקידום הראיה ע״ש

י. ל .גרוזובסקי
כתובת חדשה: רח׳ אלנבי 111ת״א,
בנין קולנוע ״תמר״

מספד 1 4 6 6

שנה 29

המחיר 1. -ל״ י

י״ז תשרי תשכ״ו13.10.1965 ,

9 * 1 1 1

ן 1 1

75.־4

דוגמכיודדואופגה געמי פיפי,
דוגמה של הצכרית החדשה