גליון 1467 מתאריך 20 באוקטובר 1965

מספר 1467

כ״ד ת שרי ת שכ״ו20.10.1965 ,

אחד המשתת6י 0פ״ון רקה1

המחיר

הסתכל־נא בפרשת המלון הילטון.
יש בה כל היסודות של המאבק הנוכחי
על דמות המדינה — המאבק שיוכרע ב־2
בנובמבר.
כולה

ערב ראש־השנה רקדה המדינה
סביב הילטון ובהילטון.
.החברה הגבוהה״ התכנסה שם כדי לחגוג
את המאורע הגדול — פתיחת. המלון, גדולי
המדינה מכל׳הזרמים והמפלגות התחרו ביניהם
בדברי־הלל למלון ולבעליו• ראש־הממשלה
נאם בהתלהבות• אויבים־כביכול
מצאו לשון משותפת בדברי־שבח. מרדכי
נמיר ומרדכי שטרן הצטלמו יחד, בלוויית
נשותיהם ומיטב חיוכיהם, בטכס הפתיחה.
גח״ל והמערך, רפ״י ומפ״ם — כולם היו

כולם היו מאוחדים בדבר אחד: מלון
הילטון הוא פאר המשק הישראלי. הוא נצ־חון
גדול על הערבים. הוא הישג לאומי
ממדרגה ראשונה.
כך אמר הראדיו. כך אמרו העתונים של
כל המפלגות.
ומול כל הקהל הזה עמד רק ילד קטן
אחד׳ ושמו העולם הזה, וקילקל את ה־שימחה.
הוא אמר: המלך עירום.
בגליון ראש־השנה הקדיש השבועון ה־מסויים
שני עמודים למלון הילטון. לא היו
אלה עמודי הלל ותשבחות. הם גילו את
האמת על הקמת המלון.
אחרי שתיאר בפרוטרוט איך זכה פקיד
בכיך של משרד־המיסחר־ור,תעשיר, למטר של
כסף ממלכתי לשם מטרותיו הפרטיות, סיכם
העולם הזה את הפרשה כך:
במלון הילטון המפואר טושקעים 50 מיליון
לירות.

מפ״ם התקיפה את מפא״י בשצף־קצף. כל
האחרים עלו על העגלה. ולכולם היה מאד
לא נעים — כי כל המפלגות ערכו אותה
שעה קבלות־פנים וחוגי־בית וכינוסי־נשים
ואטיפות־נכבדים באותו מלון הילטון!
(ואפשר רק לקוות ששילמו עיור הכנסת־אורחים
זו מחיר מלא. שהרי אחרת יכול
היה הציבור לחשוד בהן שאלה הס דמי
לא־יחרץ).

כאן מתעוררת שאלה מם׳ : 1מדוע אף
עתון אחר לא פירסם את הדברים בעת
פתיחת המלון?
מדוע שתקו כל העתונים (להוציא את
על המישמר, שהקדיש לכך כתבה לפני
כמה חודשים — אך לא מצא לנכון להמשיך
בחקירה ולפרסם את תוצאותיה בעת
פתיחת המלון)?
העובדות לא היו סמויות. לא היתד, דרושה,
במיקרה זה, עבודת־חקירה גאונית.
לא היה צורך בג׳יימס בונד. כל כתב, בעל
כושר מינימאלי. יכול היה לגלות את כל
אשר גילינו אנחנו.
אף אחד לא רצה. אף אחד לא היה
מעוניין.
מדוע?
האם מפני שכל המפלגות היו מעוניינות

מניין בא כסף זה ל
ממשלת־ישראל עצמה הילוותד! ־16.
מיליון לירות — ישר מכיסי הציבור הישן
ראלי•

ממשלת־ישראל ערבה למעשה להחזרת
הקרן והריבית של 22.5מיליון לירות,
שניתנו כהלוואה על־ידי קוני־איגרות באמריקה.

הממשלה התחייבה לתת הלוואי• נוספת
בסן 1ו מיליון לירות למקימי המדון,
אם לא יצליחו למכור איגרות נוספות ב־סכום

כלומר: למעשה באה כל ההשקעה מקופת
הציבור הישראלי, אם במזומן ואם בערבות,
אם להלכה ואם למעשה.

מה קיפל הציכור הישראלי תמורת
השקעה זו?
אין לו שום חלק בבעלות על מלון 50
המיליונים.
אין לו שום פיקוח על הנהלת המלון,
ושום זכות להתערב בת.
אין לו אפילו אפשרות לברר איך הוצאו
המיליונים.

למי שייר המלון?

בסברי־לגם שלסבוינה

סברי-לגס יחממו אותך, ילטפו אותך וישמרו על גמישות תנועו־תייך.
סברי-לגס
— תחתוני הגרביים העשויים יחידה אחת, מקצות
אצבעותייך ועד למותנייך ; לסברי-לגס גרביים דקות ועדינות,
ותחתונים עבים יותר, צמודים לגוף.
למבקשות גיוון — סברי־טייטס: תחתוני גרביים בעובי אחיד,
בשלל צבעים וגוונים; סברי־טייטס ללא תפר בצבעי שחור, ירוק,
כחול, חום שוקולד, בז׳ בהיר ובז׳ כהה.
ולנועזות — סברי-נט: תחתוני גרביים בצבעי שחור, בז׳ וירוק, עם
גרב בדוגמה החדשה של משבצות.

ךזרנבננ 7ץינא -

עםסב רינ ר ד

פרסום נאדל
.העולםהזה ״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת וד,מנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפדם • דפוס משה שהם בע״מ, תל־אביב,
פין • 6גלופות: צינקוגרפיה כספי בע״מ • .י׳עורך הראשי:

אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״ת

בעיקר לעמנואל סלע ולקבוצתו. השאר
למלווים האמריקאים, שלא סיכנו אף פרוטה.
כל ההשקעה כולה, של כל הגורמים הנהנים
מן הבעלות על המלון — מגיעה לרבע
מיליון דולאר, שהם 1.50/אחוז אחד וחצי!) ן מכלל ההשקעה.

מרגע פירסומה של כתבה זו החלה המדינה
לרעוש.
שים לב: שום עתון אחר לא הקדיש
לפרשה אף מילה אחת באותו שבוע, או
בשבוע לפני כן, או בחודש לפני כן. לא
היה שום פירסום על כל הפרשה זולת
אחד: הפירסום בהעולם הזה.
אך מאותו רגע — החלו העניינים להתגלגל
במהירות מסחררת.
פרשת הילטון הפכה למרכז מלחמת־הבחי־רות.
רפ״י
האשימה ׳את מפא״י ב״הילטון־
סוציאליזם״ .מפא״י השיבה וגילתה כי
מנהיג רפ״י, תדי קולק, היד, שלחץ למען
ביצוע עיסקה זו בתנאים הגרועים ביותר.
שר־המיסחר־וו•,תעשיר. הודיע שהקים ועדה
לחקירת הפרשה. תוך כדי כך נתגלה שאותו
שר עצמו — חיים צדוק — הוא שייצג,
בגילגולו הקודם כעורך־דין פרטי, את בעליך,מלון
כלפי הממשלה, והוא שהשיג מן
הממשלה את התנאים הפנטאטטיים.

מרדכי שטרן ומרים אשכול בהילטץ
בט-־שטוש האמת? האם מפני שהאמת נוגעת
לכל המפלגות גם יחד?

שהרי הילטון מייצג את המישטר הכלכלי־החברתי
השורר בארץ.
הוא מסמל את ה״שמאל״ ר,״פועלי״ ,החומס
מיליונים מכיסי הציבור ומעניק אותם
כמתנה לבעלים פרטיים.
והוא מסמל את ר,״ימין״ ,הדוגל ב״יוזמד,
חופשית״ — והנד, מסתבר שהיוזמה אינה
מסתכנת במאומה, אינה מביאה דבר, וכל
כוחה הוא ליזום את הוצאת הכסף מכיסי
הציבור, תוך קנוניה עם ״ההגמוניה הפו־עלית״.

האמת. לכן כולם שתקו. לכן כולם
— ״נציגי פועלים״ ו״נציגי בורגנים״ הצטלמו
יחד באולם הילט!ן בטכס הפתיחה.

ומכאן — לשבועון המסויים.
הוא פירסם את האמת. הוא יכול היד.
להרשות זאת לעצמו. מדוע?
קודם׳כל: מפני שאי־אפשר ללחוץ עליו.
אין הוא נענה לפיתויים כספיים. אין הוא
עושר, את החשבון: אם נפרסם את הדברים,
נפסיד חלילה הרבה מאד מודעות של מלון
הילטון בעתיד, ונריב עם הרבה אנשים
שיש להם הרבה מאד כסף.
אי־אפשר גם ללחוץ עליו מבחינה פוליטית.
אין הוא שותף לשום קנוניה. אין הוא מקבל
הוראות מאיש,
הוא דאג רק לוודא את האמת. הוא שלח
את נוסח המאמר, לפני הפירסום, לבעלי
הילטון. הוא נתן להם הזדמנות להתייחס
לעובדות הכלולות בו. הוא קיבל כמה מהערותיהם,
ודחה את האחרות. הוא היה
משוכנע כי הדברים שפירסם הם אמת
מלאה וטהורה — ואכן הוכח מאז שזה

העולם הזה 1467

הוא וידא שזו האמת — ופירסם.

כדי למנוע אפשרות זו בעתיד נחקק
חוק לשו! הרע.
בעת פירסום המאמר על הילטון כבר היה
קיים חוק־התועבה בתוקפו. אך החלטנו
להתעלם ממנו, ביודענו בי איש בממשלה
לא יעז להפעיל את החוק לפני הבחירות.
אבל אנחנו יודעים כי הוא יופעל במלוא
התוקף והחומרה למחרת הבחירות.
מה פירוש הדבר?
פירוש הדבר כי מאמר כמו זה על היל־טון
יביא את העורכים לבית־הסוהר.
כי החוק אומר: לא די בכך שנוכיח שאמרנו
אמת. עלינו גם להוכיח שהיה בכך
״עניין״ לציבור כולו, וכי הדברים ״לא
חרגו מעניין זה״.
לפי דעת מיטב המשפטנים, זהו דבר 8
שאינו ניתן כלל להוכחה.
פירוש הדבר: פירסום כתבה כזאת יביא
סכנה של מאסר לעורך העתון, לחוקרים שעסקו
בפרשה זי, לעורך הסיגנון ולעורך
הגראפי, וגם ל״ראש המערכת״ .ומכיוון שזר,
שבועון, צפויים למאסר גס המדפיס וכל
מוכרי העתונים ובעלי הקיוסקים.
כן יוכלו להטיל קנסות ופיצויים בסכומים
שיביאו לסגירת העתון.
המשפט על כך יתנהל בחשאי, מאח־רי
דלתיים סגורות, ואתה לא תדע אפילו על
קיומו.
הוא יהיה גם משפט אזרחי וגם משפט
פלילי, ונגדנו יופיעו בכוח המשפט גם בעלי
הילטון, שיכולים להרשות לעצמם להוציא
רבבות לירות (מכיסך) על המשפט׳
וגם המנגנון האדיר של משרד־המשפכים,
המתקיים על חשבוננו.
כלומר: שום עתון לא •יעז לפרסם אחרי
הבחירות מאמר כמו מאמרנו על וזילטון.
אם נפרסם — נלך לבית־הסוהר. אם נרצה
להתאים את עצמנו לחוק, נמהול את הדברים
במים ונגיד דברים כל־כך חלשים,
מטושטשים וחסרי־מחץ, עד כי לא יעוררו
שום תשומת־לב, ושום מוסד ממשלתי ומם־
לגתי לא יילאץ להגיב עליהם.
כך או אחרת: שלטון הפרוטקציה, השחיתות
והחמס יוכל לנוח אז בשקט. לא יהיו
עוד גילויים. אפשר יהיה לעשות את הכל.
לא תהיינה עוד בעיות.

כדי למנוע מצב זה החלטנו להציג את
מועמדותנו לבחירות. כדי שהעתון יוכל
להוסיף ולומר את האמת — וליהנות מחסינות
מוחלטת לדברי־אמת. כדי שנוכל
לומר את האמת לא רק בעתון, אלא גם
בכנסת. כדי שנוכל לגבש כוחות פוליטיים
שיהפכו פרשות כאלה בעתיד לבלתי־אפ־שריות.
כאשר
אתה קורא כיום את דברי כל
המפלגות נגד הילטון, שאל את עצמך:
מדוע שתקו עד שפתח השבועון המסויים
את פיו? מה היה קורה, לולא היה השבועון
המסויים קיים? ומה יקרה מחר, כאשר
ראשי המפלגות יישבו בשקט בכנסת, ואם
— חלילה — לא נשיג חסינות לדוברי־אמת?

ד, ו הלקח של הילטון.
ועוד מילה אחת.
הבחירות, בחן יוכרע גם גורלנו, תתקיימנה
בעוד שבועיים. עד אז נצטרך להקדיש
להן חלק ניכר מאד משטח העתון, כי
בנפשנו הדבר.
ברור לנו שלא כל הקוראים מעוניינים
בפוליטיקה ובבחירות, וכי אלה יוצאים מקופחים.

בקשתנו היא: יזדיינו־נא אלה בסבלנות
עוד שבועיים. אז נוכל להחזיר ל־עתון
שיווי־מישקל סביר בין חומר פוליטי
ובלתי־פוליסי, בין הומר כבד וקל.
יתכן שאין צורך בהתנצלות זו, וכי אתה
— כקורא העתון וכאוהדו — עוקב בדריכות
אחרי המיבצע חסר־התקדים לשינוי פני
המדינה שאנו עוסקים בו עתה. אך הייתי
רוצה שאותם היוצאים מכלל זה יבינו שהם
מקופחים רק זמנית.

העולם מזו! 67־15

ביו ־ לייף יחזיר ל שערך א ת
ה חו מ רי ם ה חיוניי ם שנגזלו מ מנו
ואת זוהרו וג מי שו תו הטב עיי ם

ו ה עני קי ל ש ערך

/ - 3 /צנ צנ ת
השמ פו הי עי ל

ב 5ן
ביו ת ר

ל מני עתקשקשים
ו ה שו מר על ב רי או ת העור והשער

ני תג תחינם
כריתב>ו-ל>>ף

להשלמת ה טי פו ל בשערך

יו! א /וו גשכזוש ! לאחרהחפיפה
באנדןיבשישערותיך במגבת,
שי מיאת תוכו הכריתביאו־ל זיף
על השערעסיהיסבוסרקי .

מכתבים
מדד הגבורה
במוסף הבחירות (העולם הזה )1465 צויין
כי ברשימת העולם הזה — כוח חדש מצוי
האחוז הגבוה ביותר
של לוחמים קרביים
— יותר מכל רשימה
אחרת.
׳׳ על אורי אבנרי —
לוחם שועלי שמשון
— שמעתי מפי חבריו
ליחידה. קראתי
גם את ספריו: בשדות
פלשת 1948
והצד השני של ה
מטבע. רבין אולם מבלי לה-
יות אוהד רפ״י, שאני
אחד ממתנגדיה העקרוניים, הרי מן
הראוי לציין את נסיונם ומהגותם הקרבית
של רב־אלוף יעקוב מרי, רב־אלוף משה
דיין, רב־אלוף צבי צור, וכן אתהגיבור
הלאומי מאיר הר־ציון.
לגבורה אין מדד, אולם העובדות קיימות.
מנחם רבץ, תל-אביב
אין הסתייגות מעברם הקרבי של כל
האלפים ששירתו שרות קרבי למען המדינה.
יש להסתייג ממועמד רפ״י מאיר הר־ציון,
שנחשד בשעתו בכן שחתך את

נקות. רק ש׳ — למען הנקיון.

רמי דניאלוף,
כבוד המשפט

גרונו של ערבי חף־מפשע מעבר לגבול
בסכין מאוזן עד אוזן, כמעשה של
גאולת־רם פרטית על רצח אחותו.

זעקת נורדיה
אני תושב שכונת נורמה, ברחוב דיזנ־גוף
בתל־אביב. על הכביש הכל נקי. אבל
את הליכלוך זורקים הצידה — בין הצריפים
שלנו.
מילא, רוצים להרוס ולפנות. אבל עד אז
— האם הם צריכים להפוך את כל השטח
למיזבלה, בה מתרוצצים עכברים ובה
שורצת סכנת מחלות?
פעמיים פניתי למישרד הבריאות אישית,
ופעם במכתב רשום. לא קיבלתי תשובה.
פניתי לעיריה — הופיעו מיד פקחי העי־ריה
ועשו לי מישפט. קנסו אותי ב־32
לירות, אבל עדיין לא שילמתי. אני גם
לא אשלם. קודם שהעיריה עצמה תמלא את
חובתה ותנקה את השטח — ואז גם אני
אמלא את חובתי ואשלם את הקנס.
עובדיה דרזי, צריף ,40
נורדיה, תל־אביב

פגישה בקאהיר

בהעולס הזה ( )1460 הופיעה כתבה על
מוצטפה אל־נחאם, מי שהיה ראש ממשלת
מצריים, ובה תמונה בה הוא לוחץ את ידי
נציגי הישוב העברי, בעת ביקור התזמורת
הפילהרמונית מתל־אביב, בקאהיר ב־.1942
נחאס נראה בתמונה לוחץ את ידי אחי

ל׳ לדג

שלמה לברטוב ונחאס
המנוח, שלמה לברטוב, שהיה בזמנו מזכיר
כללי של התזמורת׳ ולאחר מכן מנהלה
האדמיניסטרטיבי, יחד עם ברוניסלב הוברמן
כמנהל מוסיקלי.
אודה לכם אם תציינו פרט זה.
ק. י .לברטוב, תל-אביב
ברצון.

למען הנקיון
יש לי הצעה טובה לאזרחי העיר תל־אביב,
כדי שיוכלו סוף כל סוף לנסוע
באוטובוסי חברת רן כשזגוגיותיהם נקיות:
כל נוסע ונוסע יצייר ברוק את האות ש׳
על גבי זגוגית החלון. בכך יעשה תעמולה
לרשימת העולם הזה — כוח חדש ויכריח,
יחד עם זאת, את חברת דן לדאוג לנקיון.
אני רוצה להזהיר את הנוסעים: אל
תציירו אותיות של המערך, או גח״ל, או
רפ״י, כי אותן לא ימהרו אנשי דן ל
כצד

״זגז

׳ ׳0ירה

י * 0ן י;

״1X 1

ביינניוןלים 1 3 1י 1םנוינ1

1ע ח

תל-אביב

רבותי העורכים, הגיע הזמן שתחדלו מן
היחס המתחסד שלכם כלפי בתי־המשפט
של המדינה וכלפי השופטים.
אני קורא נאמן של העולם הזה, ותמיד
הבחנתי בכך שאתם לא נוהגים למתוח
ביקורת על בית־המשפט הישראלי ועל
שופטיו. למה?
למה אתם מפגיזים את הממשלה, את
מפא״י, את ההסתדרות ועוד ועוד, בלי
מורא, ורק בבית־המשפט אתם מפחדים לגעת?
כלום
יתכן כי תהליך הניוון העובר על
המדינה יפסח על מוסד אחד דווקא?
לא אסתיר: מה שגרם לי לכתוב את
המכתב הזה, הוא פסק־הדין של בית־המשפט
העליון בעניין הרשימה הסוציאליסטית.
אינני חסיד של אל־ארד או של הרשימה,
אבל הזדעזעתי מנימוקי שני השופטים העליונים.
אין אלה נימוקים משפטיים, חוקיים.
אלה הן סיסמות ציוניות ויהודיות,
שאין מקומם במדינה דמוקראטית ומתקדמת.
ישראל
מלמד, חיפה

חזיז ורעם

ב־ 1962 נפגעו כמה מאזרחי תל־אביב
מחזיז שהוטל לתוך קהל חוגגי הפורים
בכיכר מלכי ישראל.
מאז ועד היום מחכים המיסכנים הללו
לפיצויים, וראש עיריית תל־אביב, מרדכי

נמיר, מוצא לו זמן לעסוק בכל דבר, החל
בחוגי־בית ואסיפות, וכלה בהופעות בתחרויות
כדורגל, אך אין לו רגע זמן כדי
להסדיר את עניין הפיצויים.
אני מקווה כי פירסום הדבר, ערב הבחירות,
ידחוף את נמיר לטפל בעניין.
א. נוי, וזל־אביב

111

אני תומך ברשימת ש רשימת
העולם הזה -כוח חדש״ -
מפני ש :

זוהי הרשימה היחידה המסוגלת:
(א) להוות מוסד ביקורת ממשי של הכנסת.

להילחם למען זכויות האזרח, בלי
שיקולים של כדאיות או אינטרסים צדדיים.
(ג) לטפל בצורה ריאלית בבעיית הבעיות
של מדינתנו: התקרבות ויצירת תנאים
למען שלום באזור.
תיאודור פיכמן ,33 ,מהנדס,
איינשטיין ,65 תל־אביב

להחזיר אמונה
אני מסכים עם כל עקרונות הרשימה,
ומקווה כי העולם
הזה — בוח חדש
יידע ללחום למענם,
לאזרחים, להחזיר המיואשים מכל, את
אמונתם באפשרות
של שינוי, במחר
טוב יותר, יפה יותר
וצודק יותר. עלו
והצליחו!
יחיאל כונה,50 ,
מנהל חשבונות,
הגולן , 132 כונה רמת החייל

בדי שיוכל להמשיך
כדי שהעולם הזה יוכל להמשיך במלחמתו
האמיצה למען העקרונות, איתם אני
מזדהה מאז בואי ארצה.
ד״ר חוצן שלמה ,54
רופא שיניים, הרצל , 115 רחובות

לב צמא לשלום
( )1נבחרי העם התרחקו מאוד מהעם,
מרצונו, מצרכיו ומשאיפותיו.
כל הצבעה
חשובה בכנסת
חדלה מזמן מלהיות
עניין שבמחשבה ווהפכה
בעקרונות,
עניין
למקח וממכר,
וכל המרבה במחיר
— זוכה.
( )2לפתע פתאום
נמאס כל המתח ה־בטחוני,
בו גדלנו
וחיינו, והלב צמא
לשלום. ברשימת העולם
הזה אני רואה
את קרן־האור הראשונה, שלאחריה תבוא,
הלוואי, שמש השלום!
מריס אוריאל ,28 ,מורה,
הוזע״ש ,26 גבעתיים
החולצה ההולמת אותך
בכל מאורע
נאה והדורה
רכה כמשי במגע
מ תכב ס ת בקלות
ללא גהוע

לוחם יחידי

העולם הזה הוכיח את עצמו כעיתון
לרחם, נגד השחיתות
ונגד הכפייה.
הוא היחיד בארץ
אשר פעל ברצינות
למען קירוב השלום
במרחב. על כן, אני
מאמינה שעורכי ההמסויים שבועון ימשיכו
באותה הדרך,
מעל במת הכנסת.

אהובה
פנקס,

ע ם כותנה

בי ד סיזו לן בדובזיך ל ך רדו...

ן*ז3וח 6ן3£זן ן65ז6ז5ן69ז_ 0

פרסום מלניק

שרטוט בניין,
רח׳ -250 מס׳ ,172

אנשים הגונים

מאז עליתי ארצה, ב־ ,1958 לא מצאתי בה
מפלגה הראויה לאימון, וכל אחד ואחד
ממעשיה לא עלה בקנה אחד עם סיסמותיה.
אף על־פי שדעותי שמאליות, ולמרות
העובדה שלכוח החדש אין עדיין, לדעתי,
רעיונות מגובשים בקשר למישטר (עשרת
העקרונות די מעורפלים מבחינה זו) ,אצביע
בעדו, כי לבנות ולחדש מסוגלים אך ורק
אנשים הגונים, רודפי צדק, שאינם רואים
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1467

* הצגה שניה

נגמרה...

בוא ללגום כוסית בפורטו ־ ריקו
אוירה נעימה לצלילי מוסיקה חרישית
פורטו ־ ריקו דיזנגוף ,151ת״א

לזוגות צעירים
דירות לוקסוס
כנות נ 3 2!/3 2 1!/חדרים

בבת־ים

חולון

רמת־גן

בתנאים טובים
ובתשלומים נוחים
לפנות פינסקר ,8תל־אביב
טלפון ,58925 סוכנות עצבה

(המשך מעמוד )5
בפוליטיקה אינטרס אישי.

לרכה גידאון, מורה,
הנוטר, רונת־השרון

הגיון
לבוחר בטוב ביותר :

המצע שלכם נראה לי כהגיוני ביותר,
לפתרון הבעיות שבהן
נתונה ישראל.
הוא מבטא גם את
דרכו העצמאית של
העולם הזה מתחילת
הופעתו.

יוכבד איתן.41 ,

מזכירה רפואית,
העבזדה ,5נפר־סבא

שלום, שוויון, חינוך מאבקכם נגד יד
מימשל הצבאי וחו־ובעד
קי־החירום,
שוזי״ין
זכויות מלא לערביי ישראל.
מעמדכם בשאלת השלום בין הערבים ו״
ישראל, ושינוי פני החינוך. להפוך את
החינוך התיכוני לחינם, והאוניברסיטאי לחינם
למוכשרים.
פאוזי עתאמנה , 1* ,תלמיד,
בקה־אל־גרביה

איתן

בעד מסורת, נגד כפייה
( ) 1לשם מיגור שלטון החושך והפחד
מהמדינה.
(?) לשם ביטול חוק לשון הרע וחיקי
החרום.
( )3לשם ביטול הממשל הצבאי.
( )4לסילוק הכפיר, בכל שטחי החיים
ונם בדת, וזאת למרות שאני מסורתי.
( )5הגנה על האזרח הפשוט בפני חומת
הביורוקרטיה.
משה ציטרץ ,2* ,פרסומאי,
ת.ד ,4674 .חיפה

שינוי אורח החיים

פעולותיה למען הדמוקרטיה בארץ. ,ויצירת
תנאים לשלום
עם הערבים. והעיהיותה

עקב
רשימה חדשה, היא
מסוגלת לצאת אל
הציבור בקריאה לשנות
את אורח החיים
בארץ.
מרדכי רונן,23 ,
טננאי־שרטט,
פנחס ו ,5רסת־נן

ההידברות מלחמתכם העקשנית
בכפיה הדתית
ובחוק לשון הרע, נסיונות ההידברות עם
והסיכוי למציאת דרך
נציגי עמי ערב,
לשלום. אני מקווה שתקיימו את הבטחתכם
בכנסתדוגמא של ״עבודה״ ,ולא
ותראו
של שתיית תה.
אביגדור תמיר, י ,3סוכן ביטוח,
טרומפלדור ,22 תל־אביב

הזעזוע

לאנשים מצליחים חוש לאיכות
גבוהה -לכן מעשנים הם ׳1,114£
4£נ 71 מתערובת אמריקאית
עשויה ממיטב זני הטבק
סיגרית ״דובק״ מעולה
1]^£ז ן ־בקופסת מכסובב מהודרת פילטר קינג סייז

(א) הזדהות מלאה עם עשרת העקרונות,
בהם משתקפים נאמנה
המונחים כבוד
וחרות ההאדם
אדם.

רצון עז להשתחרר
מהזעזוע
בו אני נתון, מאז להתבונן החילותי
סביבי ולראות מה
מתרחש במישור ההלאומי,
סוציאלי,
החינוכי,
הכלכלי,
והמדיני,
דברים בהם
לחמתם 15
שנה.
אהרון זוהר ,23 ,פקיד,
אסינגר ,27 ירושליס

אשראי ברתי־מוגבל

בחר בטוב ביותר -עשן ^£ווז

משנת ,1952 עוקב אני אחר נסיונותיכם
המקוריים במאבק למען הבראת העם והמדינה
ולמען שלום במרחב. מעת לעת מתברר
לי יותר ויותר שצדקתם. העי מוכן לתת
למען רשימה זו אשראי בלתי־מוגבל, לא
רק בגלל הרעיונות המעניינים, אלא גם
הודות לאומץ לבכם והתמדתכם הממושכת,
ללא מעצורים.
חיים רוטלמן ,3• ,מורה,
טרונזפלדור 1רחובות

זכות קדימה במדור זה תינתן —
למבתביהם של קוראים המצרפים
את תצליסיהם למכתבים.

העול! הזה 1467

חווייה החזקה ביותר של נעורי
ן | קשורה בפסוק בן 15 מילים — פסוק
החרוט מאז בליבי בציפורן־ברזל.
הייתי בן , 16 חבר מזה שנה־וחצי ב־אירגון
הצבאי הלאומי. האירגון היה תוכן
חיינו, הנושא היחידי לכל שאיפותינו ותק־וזתינו.
ולפתע,
באותו חודש יוני של 1940׳
חרב עלינו עולמנו. האירגון התפלג, וראשיו
האשימו זה את זה בבגידה.
בשיא הפילוג נקראה פלוגתי — פלוגה
ז׳ ,בפיקודו של האדריכל אביאל כץ —
לאולם החשוך של בית־הספר ביל״ו בתל־אביב.
מישהו, שלא ראינו את פניו בחשיכה,
נאם בפנינו בשם הפלג הפורש של יאיר.
לא ידעתי מיהו. רק הרבה יותר מאוחר
נודע לי שהיה זה דוב גייכמן, מפקד-
המחוז. בקול עמוק, ששטף את האולם
מקיר אל קיר וחדר ללב 120 הצעירים והצעירות
שהקשיבו בחושך בנשימה עצורה,
הוא פתח באותן 15 המילים:

הוא חל על מחתרות צבאיות.
היה זה כך:
לח״י היה אירגון קטן. הוא מנה
כמה מאות חברים. אולם חברים אלה
מוכנים לכל. הם סיכנו את עצמם,
העזו, הם היו משוחררים לגמרי
שיעבוד לאינטרס ולמנגנון.

כך החל לח־״י לפעול
כשהוא מוחרם ומנודה.
רק היו הם מכל

-לכדו,

היו אלה, תחילה, פעולות קטנות מאד.
האפשרויות היו דלות, וגם התוצאות. אט־אט
הצטבר נסיון, השתכללו האמצעים, גדלו
האפשרויות. פעולות לח״י החלו מכות גלים.

ואז קרה דבר כלתי־נמנע: החלה
התפיסה בקרב אנשי־אצ״ל.

*-.אירגון הצבאי הלאומי היה, כ•
! מובן, אירגון הרבה יותר גדול. אחרי
הפילוג נשארו בו רוב האנשים, רוב מצ־בירי־הנשק
ורוב המקורות הכספיים.

מלח״י. ללח״י היו מאות חברים, לאצ״ל
היו אלפים, אך להגנה היו רביות. היו
לה מחסני־נשק עצומים, לפי מימדי הימים
ההם. היו לה כספים בשפע, מנגנון גדול,
עורף ציבורי מאירגן, קיבוצים ברחבי הארץ.
אלפים מחבריה היו מגוייסים גיוס
מלא בפלוגות הפלמ״ח.
חברי־ההגנה לא נפלו מחבריהם באצ״ל
ובלח״י בשאיפתם לחרות לאומית, לסילוק
השלטון הזר. אבל הם רצו שהמאבק יתנהל
בהנהגת ״המוסדות הלאומיים״ ,אשר
ה״פורשים״ כפרו במרותם.
לכן היו חברי־ההגנה סבלניים. במשך
שנים הסתפקו בגימגומיו של שרת, במליצות
הריקות של דויד בן־גוריון. אך הם
ראו את פעולות אצ״ל. הם ראי איך מגרשים
האנגלים את המעפילים מחופי הארץ,
איך מחרימים האנגלים את מחסני נשק־ההגנה
של הקיבוצים.

ובאחד הימים החלו שואלים את

״אנו הולכים אחרי מנהיגינו,
המובילים אותנו אל הקרם -כ ל
עו ד הם מופילים אותנו אל הקרם!״

זכרתי כפסוק זה פעמים רבות לאחריי

יאיר
הלך בדרך השניה.

מאנשים יוצאי־דופן, להטנניע את חותמו
על ציבור שלם?

באן פועל חוק פשוט -והוא חל
על מפלגות פוליטיות, בשם ש
הדבר
לא יושג גם על-ידי נסיו-
נות לכבוש את מפלגות האופוזיציה
״מבפנים״ .אין זה אלא תירוץ
שדוך למי שרוצה להשתלב
במישטר הקיים, לזכות בהנאות
וכג׳וכים, טבלי לוותר על הפוזה
של לוחם.

וח ז ה, אם יקום ויצליח, יקבע את
^ קצב המאבק לכל הכוחות הישנים הפועלים
במדינה.
ה א יילחם. הוא יפתה בפעולות, ייזום
מאבקים ציבוריים, ירעיש את הכנסת.

אחרי במה זמן ישאלו אנשי
השורה במפלגות־האופוזיציה הישנות,
תחילה בלחש ואחר־בך
בקול רם: מדוע הם מדברים בך,
ואנחנו לא? מדוע הם פועלים,
ואנחנו יושבים בחיבוק־ידיים?

כי יש לדבר חשיבות רבה להכנת
ההכרעה העומדת כרגע זה
בפני הבוחר הישראלי.

ומאותו יום קבעו הוא -ויורשיו
-את קצב המלחמה.

^ יר? כיצד יכול פלג קטנטן, המורכב

הדבר לא יושג על־ידי האופוזיציה הקיימת,
כי גם היא שייכת למישטר, ואיבדה
מזמן את התיאבון למאבק.

כוח שיהיה משוחרר ממרות של ״ותיקים״
,מן השיעבוד למנגנונים ולאינטרסים.

לולא אותי פילוג, לא היתד, המחתרת
יוצאת למלחמה כאשר יצאה, ובגין לא היה
מגיע לשלטון באצ״ל, וספק אם מדינת־ישראל
היתד, קמה כאשר קמה.
מדוע?
אנסה להסביר את דעתי.
ואז אלא שה קטן,

בדאי לזכור זאת ביום, כשמתגבר
הצורך לחסל את המישטר
הקיים בישראל, ולהקים תחתיו
מישטר חדש.

כלומר: הקמתו של כוח חדש
מחוץ לכל המיפגרות הקיימות.

כיום כדור לי, עד מעל לכל
ספק, בי הפילוג היה לטובת מאבקה
של המחתרת.

לא נותרת להם הברירה
להישאר באירגץ באפס מעאו
לפרוש ולהקים אירגון חדש.

במיקרה שניתחנו היתר, המטרה סילוק
השלטון הזר. אך אין התהליך שונה כשהמטרה
היא מהפכה חברתית, או שיניי
פני המישטר בכל צורה אחרת.

במדינת־ישראל אי־אפשר לכבוש מפלגה
״מבפנים״ .הדבר לא הצליח אף במיקרה
אחד. הוא בלתי־אפשרי. כי כל מפלגה משופעת
במנגנון ובאינטרסים כלכליים, ושים
כוח רענן, צעיר ולוחם לא יעמוד נגדם.
לא נותר אלא הפתרון של לח״י.

] מכן, כשהירהרתי בתולדותיו של אותו
פילוג. כי נידמה לי שבו טמון לקח חשוב.
(אני יכול לדבר על כך באובייקטיביות
גמורה. כי לא הלכתי עם לח״י. וגם מאצ״ל
פרשתי כעבור שנה, בעת הפילוג השני,
ששיתק את האירגון עד בואו של בגין).
האם הפילוג הזיק למאבק או הועיל ל׳ ?

בל אי ר גון — גם באירגון־מלחמה
מחתרתי — נוצרת שיגרה, נוצרת
מסורת שמרנית. מתגבשים אינטרסים הפועלים
כמעצור במכונה, מתגברת צמרת של
ותיקים, המעוניינת בשמירת המצב הקיים.
א לם בכל אירגון לוחם, מדיני או צבאי,
ישנם גם אנשים נועזים, הרוצים בפעולה.
הם מואסים באינטרסים, בשמירת הקיים,
בשיגרה. תוך זמן קצר הם מתנגשים בצמרת
הקיימת.
רק לעיתים רחוקות מצליחים אנשים אלה
להשתלט על האירגון מבפנים, ולהנהיגו
לקראת פעולה. לרוב הם נכשלים בכך, כפי
שנכשל יאיר.

גלגל קטנטן מפעיל גלגל גדול
יותר. וזה מפעיל את הגלגלים
האדירים.

תיוזצר תסיסה. ייווצר לחץ. ואחרי זמן־מה
יצטרכו לחול שינויים במפלגות, הישנות.

פנוולות אצ״ל: שובור אנגלי ליד רכבת שהופצצה
היה לו הכל — חוץ ממוראל. זה צלל
לתהום בימים האחרונים של דויד רזיאל,
ובימי פיקודו הכושל של יעקוב מרידור.
אנשי־השורה באצ״ל רצו, כמובן, בפעולה.
הם שמעו מפי ההנהגה הסברים שונים
ומשונים מדוע אין הפעולה אפשרית, או
כדאית, או מתאימה למצב.
אך בבוקר, בפותחם את העתון, קראו
על פעולות לח״י. הם ראו כי האירגון הקטנטן
פועל ומצליח. והם שאלו את עצמם
:״אם הפלג הקטן יכול לפעול, מדוע
האירגון שלנו, שהוא הרבה יותר גדול
וחזק, אינו פועל?״ •

תחת לחץ זה מלמטה השתנו
הדברים באצ״ל.
הפיקוד נמסר לבגין. החלו פעולות ראשונות.
אצ״ל חזר על הכרזת־המלחמה של
לח״י. ולבסוף נכנם האירגון כולו לפעולת־מלחמה
נמרצת ורצופה.

עצמם: אם פועל אצ״ל הקטן,
שאין לו עורך מאורגן, שאין לו
בסך, שאין לו צבא סדיר כמו
הפלמ״ח -מדוע לא נפעל גם
אנחנו?
כך החלה התסיסה בפלמ״ח, שהתפשטה
לכל יחידות ההגנה. יחידים פרשו ועברו
לאצ״ל או ללח״י. אחדים (שהם כיום אנשי
רפ״י) הקימו גוף לשיתוף פעולה עם ה־פירשים.
האחרים הפעילו לחץ מלמטה.

כתוצאה מלחץ זה נאלצו ״המוסדות
הלאומיים״ להסכים לפעולות.
הפלמ״ח
והחי״ש יצאו למאבק, וביצעו
בקלות מיבצעים שממדיהם העמידו בצל
את מעשי אצ״ל. קמה תנועת המרי העיברי,
ובמשך תקופה קצרה אך מכרעת פעלו
ההגנה, אצ״ל ולח״י במשותף ובמתואם.

בראש וראשונה היה זה נצחונו
ואז קרה דבר שני, גם הוא כל
תי־נמנע: החלה התסיסה בקרב של הקומץ הקטן שפתח בפעולה.
חברי אירגון־ההגנה.

1הו, כקיצור פשטני, מה שקרה. וזהו
ירגון״ההגנה היה גדול וחזק לאין-
י מה שקורה בכל מאבק פוליטי, תהיה מטשיעור
מאצ״ל, ועל אחת כמה וכמה

רתו ותהיינה שיטותיו כאשר תהיינה.

הן תעמודנה בפני הברירה: לפעול
או לאבד את חבריהן ואו־הדיחן.

זה יהיה בזירת המאבק לחיסול הכפייה
הדתית.
כך זד, יהיה בזירת המאבק לביטול ה־מימשל
הצבאי.
כך זה יהיה בזירת המאבק לחיסול ה־אפלייה
העדתית׳ לשבירת השיעבוד למנגנון
הביורוקראטי, לפירוק המשק הטפילי,
לקריעת חוקי־הכפייה למיניהם, ועוד ועוד.

בבל הזירות לא היתה עד היום
מלחמה של ממש. היתה רק הע-
מדת־פנים מצד מפלגות מסור-
כלות ושמנות, שנוח להם מאד במצב
הקיים, ושמאד לא נוח להם
להילחם.

** ל כן התפקיד העומד לפנינו כיום הוא
1נ ליצור את הגלגל הקטן, הראשון, שיניע
את הגלגלים האחרים.

במו תמיד, זהו גם הפעם תפקידו
של הקומץ הנבחר -של
בעלי אומץ־הלב ועוז-הרוח המובנים
להיות יוצאי־דופן, המובנים
לפרוש מן המיסגרות הישנות וה
רקובות וללכת כראש.

מכתבושלעורר ״ ה עו דהזה ״ דאישמ פי ,

של השומר הצעיר. אני נאמן לתנועתי.
לא יעלה על דעתי לבגוד בה.
״יחד עם זאת אני קורא מזה שנים את
העולם הזה, ולעיתים קרובות מזדהה אני
עם עמדתו יותר מאשר עם עמדת בסאון
מפלגתי. לעיתים קרובות אני מרגיש שמפ״ם
היא לא בסדר, שהיא לא לוחמת כמו שהיא
צריכה ללחום.
״כמוני מרגישים הרבה בנים ובנות בקי־
•בוצים. אבל איך אנחנו יכולים להצביע
בעד כוח חדש, מבלי שנהיה בלתי־נאמנים
(בעיני עצמנו, לפחות) להווי שאנחנו משתייכים
אליו?״

הכה וננסה, עוזי, לבדוק את ה•
דכרים כיחד.
ף צד? אמרת במכתבך הארוך שיש מ ד
יון ניכר בין כמה משאיפות־היסוד שלנו
ושל תנועתך.
השאיפה לשלום במרחב, למדיניות־חוץ עצ־מאית
וניטראלית, לביטול המימשל הצבאי,
למיגור הכפייה הדתית — כל אלה משו־תפים
לכולנו. הם הפגישו אותנו לא־פעם
בעבר, והם יפגישו אותנו בעתיד.
יש גם הבדלים בין תפיטותינו בענייני-
יטוד• אך אני מוכן לפסוח עליהם לצורכי
הוויכוח שלנו. נניח שאנחנו רוצים באותם
הדברים בדיוק.

כמה ההבדל?
ההבדל הוא בנכונות להילחם מלחמה של
ממש, ללכת עד הסוף.

אם תרצה: ההכדל הוא כיו סד
מנדו, המוכן לפעול כשהוא כודד
ומנותק, הרחיק כתוך שטח אוייב
וכין צכא מסורבל, כעל אפסנאות ושק״ם, הזז רק כקושי, כ־ככישים
הטלולים.
הרי לזה אתה מתכח־ן, בעצם, כשאתה
אומר שמפ״ם היא ״לא בסדר״.

ך קח׳ לדוגמא, את הכפייה הדתית. האם
*׳טעו מישהו כי מפ״ם לחמה בה אי-
פעם ברצינות הדרושה?
נכון, היא נתנה יד לליגה למניעת הכפיית
הדתית. היא השתתפה בהפגנה אחת (בלתי־מוצלחת,
לרוע המזל, בגלל אופייה הפרובוקטיבי)
במאה־שערים. כמה זוגות נישאו
בקיבוצים בטכס בלתי־דתי.

אכל האם זוהי מלחמה של
ממש? האם היא ממצה את כוחה
ויכולתה של תנועה כעלת עשרות
קיכוצים, כעלת אלפי כני־נוער
טוכים, כעלת קרוכ ל־ 100 אלה
מצכיעים?
ההתקדמות המכרעת של הכפייה הדתית
אירעה בעת כהונת הכנסת השלישית. לא
במיקרו. אירעה, אלא על־פי הסכם סודי,
שנחתם עם הצטרפות הדתיים לקואליציה,
בנובמבר .1955 מפ״ם היתד. שותפת לקואליציה
זו — ועליה חלה מלוא האחריות
להסכם סודי זה.

זוהי עוכדה מצערת. מצערת
עוד יותר העוכדה כי לא היה
שום צורף ככניעה חשאית זו לדתיים•
כי גם כלי הדתיים היה
לקואליציה ״הפועלית אז רוכ
גדול של 69 מנדאטים ככנסת י
מדוי השלימה מפ״ם עם כניעה זוז מפני
שהיא רצתה להיות ״בפנים״ ,כמעט בכל
מחיר. נם במחיר אותו הסכם מחפיר.
ונזכור, דרך אגב, שזאת היתד, אותה
קואליציה שביצעה את מיבצע־סיני, תוך
קנוניה חשאית עם הקולוניאליזם הצרפתי
והבריטי.

המיכצע הוכן מאחורי גכה של
מפ׳״ם, אף מפ״ם לא יצאה מן
הקואליציה -לא לפני המיכצע,

לא כעת המיכצע, וגם לא למח רתו.
כצורה כלתי־מוכנת לגמרי
היא קיכלה על עצמה את האח ריות
למעשה המחריד כיותר ש
כוצע אי־פעם על-ידי ממשלה ישראלית.

ל^פשר
להאריך ברשימה זו. אזכיר רק
כמה דוגמות. לא כדי לקנטר, אלא כדי
שנוכל לנתח את הדברים ולהסיק מסקנה.

היו מיקרים כהם הלכנו כראש,
ומפ״ם כאה אחרינו. כאיחור וכ־קושי,
אך כאה.

נגדות פאסיבית, נוסח מארטין לותר קינג.
אורי דייווים הסיק את המסקנה ונתן את
האות. רבים מאיתנו — גם אנשים הרחוקים
מכל מאבק, שמצאו להם מאז מקום
נוח באת״א — הלכו בעיקבותיו. אבל
מפ״ם התנגדה לכך, והביאה לשיתוק המסע
כולו.
(ואין זה מיקרה, עוזי, שנפגשנו לראשונה
דווקא בעת המסע לשטח ,9וכי אתה באת
בניגוד להוראות מפלגתך).
אם כיום נפערה תהום הרת־שואה בין
עיברים וערבים בארץ, עד כי אפילו במק״י
לא יכלו עוד לשבת יחד — מי אשם בכך?

להיות רק תוצאה וסיכום למאבק מוצלח ברחוב,
מאבק על נפש ההמונים. איש אינו
מיטיב לדעת זאת מאיתנו, הלוחמים מזה 15
שנים בגיזרה חיונית של מאבק זה. בהיעדר
מאבק המוני, אין כל ערך לפעולה בכנסת,
וזו נידונה מראש להתנוונות ולחידלון.
נידמה כי מנהיגי מפ״ם — אותם אני
מעריך אישית מעומק ליבי, בכנות גמורה
— ישבו יותר מדי זמן בכנסת, ופחות מדי
זמן בחוץ. מרוב ישיבה בבניין הירושלמי
איבדו, לדעתי, את חוש־המידה. נידמה להם
שחשוב מה אומר פלוני, ח״כ ליבראלי-
עצמאי, או אלמוני, ח״כ המפד״ל. והם מחד

למשל: פרשת אהרונצ׳יק כהן. איש מפ״ם
נאשם, על־פי חוק־תועבה שנתקבל שנה לפני
כן בעזרת מפ״ם•
למחרת המאסר, גימגמו בטאוני מפ״ם ומנהיגיה.
הם לא אמרו שזו פרובוקציה,
שזו האשמת־זדון של מנגנון־החושך הבן־
גוריוני. העולם הזה אמר זאת, ביום
12.11.58׳ בפירוש ובפה מלא. הוא הכתיר
את כתבתו במילים :״פשע, עלילה או קנוניה
מפלגתית?״ הוא הסתכן. הוא העז. הוא
התגרה בש״ב. ורק אז, בעיקבות קפיצתנו
הנחשונית, הלכו גם ראשי מפ״ם בדרך זו.

היו גם מיקרים אחרים, כהם
הלכנו כראש -ומפ״ם לא כאה
כעיקכותינו.
למשל: לפני שש שנים פנו אלינו בחו״ל
ראשי ממשלת אלג׳יריה בגולה וביקשו שנקים
ועד ישראלי למען אלג׳יריה החופשית.
הם היו מעוניינים בכך מפני שרצו להשפיע
על דעת־הקהל היהודית באמריקה, וגם על
יהודי אלג׳יריה עצמה, אותם ניסו שליחי
מפא״י וחרות לפתות להצטרף לאו־אה־אס.
ראינו בכך הזדמנות היסטורית. אין כל
ספק שאילו קם אז ועד ישראלי גדול, בעל
יכולת־ביצוע, שקולו היה מהדהד בעולם
כולו ובעולם הערבי בפרט — היינו יוצרים
קשרי־ברזל של ידידות בין ישראל לאל־ג׳יריה,
ודגל ישראל היה מתנופף כיום מעל
בניין השגרירות בבירה ערבית אחת( .וגם
שניה ושלישית, כי תוניסיה ולבנון היו
הולכות בעיקבות אלג׳יריה).
פנינו לראשי מפ״ם. התחננו כמעט על
ברכינו שיצטרפו ליוזמה. היינו מוכנים שיקהו
את היוזמה כולה לידיהם, שתהיה כולה
שלהם. שיקימו ועד בלעדינו.

התשוכה היתה שלילית. מדוע?
מפני שמפ״ם היתה בקואליציה
הפרו־צרפתית, השותפת לאו-אה-
אס, ויוזמה בזאת היתה כהכרח
מכיאה לסילוקה משם.
נשארנו לבד• עשינו מעט. זה לא הספיק.
ועתה נמנית גם אלג׳יריה עם אויבינו.

*ידמה לי שהדוגמא הבולטת ביותר, ה־לח
שובה ביותר, היא מקומה של מפ״ם
במלחמה לביטול המימשל הצבאי.

מפ״ם התנגדה תמיד למימשל.
כבנות וכיושר. אך האם היא תוכל
לשים את ידה על הלכ ולומר :
עשיתי די?

אנחנו, שהיינו בודדים וחלשים, ללא עורף
ציבורי מאורגן, הקמנו את הוועד היהודי־ערבי
לביטול המימשל הצבאי. ביכולתנו הדלה
ערכנו כמה הפגנות. ערב ההצבעה האחרונה
בכנסת הקמנו את ירושלים. על
רגליה ויצרנו אווירה של ערב־הכרעה בבירה.
איפה
היתר, מפ״ם? צעיריה, בקיבוצים
ובערים, נכספו לפעולה. לבסוף נשלחו לצייר
סיסמות על הכבישים. זה היה טוב, וגם
חשוב.

אך האם זהו באמת הבל שיבלה
מפלגה בעלת משאבים אנושיים
וכלכליים עצומים באלה לעשות
כעניין יסודי של מצפון?
בעניין כה עקרוני, הנוגע לעצם דמות
מדינתנו, היה צורך במטעים של מרי והת
יערי
בפעולר: ההברל בין 2זוגזגת 1צבא נזעורבל
האם רק הממשלה? האם רק המושל ה־צבאי?

שמא אשמים לא פחות בעלי
הרצון־הטוב בציבור העיברי, ש
איבזבו את תקוות הערכים פעמים
בה רכות, כמשך תקופה כה
ארוכה? 1
ומה חלקה של מפ״ם באשמה זו?

ף* אשר העליתי טענה זו באוזני אחד
מראשי מפ״ם, הוא ענה לי בזעם כן:
״הרי זה סילוף גמור! אנחנו לחמנו בכנסת!
לולא אנחנו, לא היתד, קמה בכנסת
החזית הרחבה לביטול המימשל!״
זה נכון — וכאן גם קבור הכלב.

מפ״ם לחמה -ככנסת. מפ׳׳ם
לא לחמה -מחוץ לכנסת.
מפ״ם יושבת בכנסת מזה 17 שנה. כוחה
לא עלה ולא ירד. היא התרגלה למצבה זה,
ונוח לה כך. עד כי איבדה, במרוצת השנים,
את החוש לרחוב•

עד בי נידמה לה בי נאום ככנסת
אינו מכשיר למאבק, ולא קריאה
למאבק -אלא תהליך למאבק.

הרי מערכה מוצלחת בכנסת יכולה

רים אחריהם, ומנסים (בלי כל סיכוי, כמובן)
לשכנע אותם, ומטשטשים תוך כדי כך
את דמותם שלהם עצמם.

אבל אותו פלוני ואותו אלמוני
אינם חשוכים בלל. חשוב מה
חושכים מאות האלפים ברחוב.
ואת מאות האלפים אפשר רק ל חנך
כפעולה, תוך הליבה-בראש,
כמאבק ובהסתערות*

א־פעס ניסיתי לברר לעצמי היכן
/נקודת־המוקד של תופעה זו במפ״ם.
משמיצי מפ״ם טוענים שהיא טמונה ביחסה
הדו־משמעי של מפ״ם לגירוש הערבים ולחלוקת
הרכוש הנטוש. מפלגה שהפקיעה
יותר אדמות ערביות מכל תנועה אחרת,
כך הם טוענים, אינה יכולה להילחם באמת
במימשל הצבאי.

איני מאמין שזה נכון.

אחרים אומרים שנקודת־המוקד טמונה בצרכים
הכלכליים של הקיבוץ הארצי. מפ״ם
צריכה לדאוג לכלכלתו, ולכן אין היא יכולה
לריב יתר על המידה עם מפא״י, החולשת
על הקופה. היא זקוקה, כל כמה שנים,
לישיבה בקואליציה.

כבך יש גרעין של אמת, אך זה
כוודאי מוגזם.

אולפן
יתכן כי הנקודה טמונה בשרשרת המשברים׳
שפקדה את מפ״ם עם משפט פראג,
פילוג־סנה, פילוג־אחדות־העבודה ועוד ועוד.
שרשרת זו יצרה גישה של התגוננות, של
חוסר נכונות להעז ולתקוף.
אולי היא טמונה בעובדה שמפ״ם גדלה
כתנועת־נוער, ואין היא פשוט מסוגלת לקלוט
כוחות רעננים מן החוץ.

מאז קום
מפ״ם אפילו
אחת. על כן
כיום מרכז
ודינאמי.

המדינה, לא קלטה
חוג אחד או אישיות
אינה מסוגלת לשמש
לריכוז פוליטי גדול

ואולי טמון הליקוי של מפ״ם בסתם עייפות
— עייפותם של אנשים שהיה להם
אומץ־הלב ללחום בעבר על קווים בלתי־פו־פולריים,
וששוב אינם מוכנים לצאת למאבקים
חדשים.

זה אנושי. אפשר להכין את זה.
אכל אי־אפשר להשלים עם זה.

יגנו באים לשבור את מפ״ם• לא
התייאשנו ממנה. אנחנו רוצים שתשתנה,
שתבריא, שתלבש צורה חדשה.

אי־אפשר לעשות זאת מכפנים.
אך אפשר לעשות זאת מבחוץ.
עצם הופעתו של כוח חדש בכנסת, שיילחם
למען השלום במרחב, למען שוויון
העמים והעדות במדינה, למען שיחרור מחוקי
הכפייה הדתית ושאר צורות הכפייה
— ישפיע לטובה על מפ״ם.

היא תצטרך להשתנות. היא
תצטרך להתחרות.

לאה פללג עו ר
במדינה העם
הקאדויבאל הגדול
מערכת־הבחירות נמשכת ונמשכת ונמשכת.
וככל שהיא נמשכת, כן היא נעשית
צינית יותי.
מכונים של חקר־דעת־הקהל חוקרים למען
המפלגות מה רוצה הקהל לשמוע. לאחר מכן
עובר הכדור לידי פירסומאים מקצועיים,
ההופכים את התוצאות למודעות־בחירות.
כל זה בלי כל קשר לדעות האמיתיות
של המפלגות, למעשיהן בעבר — ממעשיהן
הצפויים למחרת יום הבחירות.
כולם רוצים שדום. כך קבעו המומחים
כי הציבור שואף לשלום. מאותו
יום הפכו כל מפלגות ישראל לרודפות־שלום
מקצועיות.
משה דיין, איש קיביה ומיבצע־סיני,
מופיע ברחוב הערבי כרודף־שלום וכי
אוהד הלאומנות הערבית.
חרות שכחה את שתי־גדות־לירדן, וגם
את הגבולות ההיסטוריים של הארץ (הכלולים
בהקדמה למצע גח״ל) ומדברת על
שלום בלבד. הערבים, כך מסתבר מדברי
חרות, אינם כורתים שלום עם ישראל
מפני שבראשה עומד לוי אשכול, אך אילו
הגיע בגין לשלטון היו הערבים מאמצים
אותו אל ליבם וחובקים אותו כבן אבוד.
ואילו לוי אשכול, האיש שנעץ את הסכין
ביוזמת־השלום ההיסטורית של בור־גיבה,
רושם עתה יוזמה זו לזכות עצמו,

מייצג :

מימשל. בסוד גם נמסר תוכנה: מתן רשות
לערביי המשולש לבקר בנצרת בלי רשיון.
רוב אזרחי ישראל יופתעו לשבוע שאין
להם זכות כזאת כיום.
לא פחות מעניין: דובר המפד״ל הודיע,
כאילו דרך אגב, שיש לחסל את ה״סטא־טוס
קוו״ המפורסם — ששימש עד כה
מסווה להתקדמות המתמדת של הכפייה הדתית.
להבא תוותר ההסתערות על המסווה.
הודיע דובר המפלגה: בכנסת השישית
יש לקבל את חוק־שבת של ורהפטיג —
שהוא המור עד אין עריך י.תר מחוק־השבת
החמור של יגאל אלון, שכמעט
נתקבל ביום האחרון של הכנסת החמישית.
מפלגות הסנה דא א!כל
אהד הסיפורים האהובים ביותר על משה
סנה נוגע לוילהלם ליבקנכט (האב) ,אחד
מאבות התנועה הסוציאליסטית בגרמניה.
כשהיה ליבקנכט קורא מאמר לשבחו ב־עתון
בורגני, היה ניגש לראי, סוטר לעצמו
ושואל :״מה עשית, מנוול, שהם
משבחים אותך?״
השבוע יכול היה סנה לגשת לראי,
לסטור לעצמו ולשאול את אותה השאלה.
^גי עתוני הימין רקדו סביבו, כפי שלא
רקדו גם בימי זוהרו כפוליטיקאי ימג־.
״אהבת ישראל״ .עתוני הימין מייחסים
לסנה את האחריות העיקרית לפילוג

6 )15 (){311115)1111115,ו1ו! 516 רז £0016 ? 3
15־? 31

שיטת 1011>•^00)1 :־011:151.5006111,1־)331

קורסים—:
נשי
עידון
יציבות, י ופ יונימוסין .
גם לנשים בתפקידי יצוג.

דוגמ נ ות-אופנה
צילום (מקצוע)
לבנות נאות ותמירות, לאחר
בחינה אישית( .ליד האולפן
— משרד להכוונת דוגמניות)
תרבו
.1התעמלות
השרירים
.2תרגילים,

הגוףת לזקיפות, חיזוק
וגמישות הגוף.
מכונות להרזייה.

לראיון, נא לפנות— :

הנה, אך הופענו בזירה — וכבר הלו
במפ״ם שינויים מעניינים.
אירעה הפיכת־זוטא, כשביטלה המועצה
את רשימת־המועמדים של המזכירות, והחליפה
כמה קשישים בצעירים יותר. זה רחוק
ממהפכה אמיתית, כי המועמדים החדשים
גם הם אנשי־מנגנון ותיקים. אך זהו צעד
בביתן הנכון.
בפעם הראשונה הכריזה מפ״ם החודש
שתילחם למען חקיקת חוקה במדינה —
תביעה שהעולם הזה לוחם עליה שנים.
היא קראה למושב מיוחד של הכנסת,
לדיון בחוק לשון הרע — אחרי שרבים
מחבריה לא טרחו כלל להיות נוכהים בעת
ההצבעה המקורית על החוק.

תל״אביב — אבן־גבירול ,50 טל. 227682 ירושלים הפלמ״ח ,28 בשעות
5—7אחה״צ
חיפה — לטלפן החל ב־ 1בנובמבר
,1965 לטל 83973 .
פרסום ״גל״

חובה

אם כל זה קורה כאשר אנחנו
רק מר׳ימים ראש -טה עוד יתרחש
כאשר נהיה ככנסת. כאשר
נרים שם את קולנו!
^ תה יודע זאת כמוני: מזה שנים
\ £ר בו ת מצטיינת מפ״ם בכשרון פנטאסטי
לבלוע צרפדעים.
היא בלעה את צפרדע הכפייה הדתית,
ואת צפרדע מיבצע־סיני, ואת צפרדעי חוקי־הכפייה,
ואת צפרדע המדיניות הכלכלית של
אשכול, ואת צפרדע המימשל הצבאי והפקעת
האדמות, ועוד ועוד.
נכון: מעולם לא אמרה שהצפרדע יפה,
או טעימה במיוחד.
היא אפילו אמרה שזה לא טוב ולי• טעים.

אכד היא כלעה.

היא בלעה כדי להישאר בתוך הקואליציה,
או לפחות ״בתוך המחנה״ .כלומר: בתוך
המישטר.
כדי לא להיות, חס ושלום, מבודדת. כדי
לא להישאר, חס ושלום, בודדה.

אולם מי שרוצה ללחום -מוכרח
לחיות לבד לעיתים קרוכות.
ללחום לבד — גם זו תכונתו של קומנדו.

ץ ה יצלצל באוזניך כפאראדוכס, אך אני
( באמת מאמין בכך: מי שרוצה בהבראת
מפ״ם, יצביע הפעם בעד הכוח החדש.
בבחינת :״חוסך שבטו — שונא מפלגתו.״
אתה יכול בקולך לבחור את המועמד
העשירי של מפ״ם, ואין לי ספק שהוא
אדם סימפאטי. אבל בכך לא תשנה את
מפלגתך. ולא את הכנסת.
אתה יכול להשתמש באותו קול כדי לי
הכנים את הכוח החדש לכנסת.

זה ישנה את הכנסת. זה ישנה
את מערכות האופוזיציה. זה ישנה,
כך אני מאמין, גם את מס־לגתך.
שקול בדבר.
בברכה,

ח״כ סנה
ועכ שיו:

מבטיח להמשיך ולצעוד אל השלום הבטוח.
כולם
נגד השחיתות. הקהל שונא
את הכפייה הדתית. כך קובעים המומחים.
לכן מתנגדות כל המפלגות לכפייה — ובראשן
אותן המפלגות שהצביעו בעד כל
חוקי הכפייה עד כה.
מצע המערך מתנגד לכפייה דתית. רפ״י
מתנגדת לכפייה הדתית. אפילו מרדכי שטרן,
מועמד גח״ל, שדגל בעבר בכפייה
דתית קיצונית ביותר, מתנגד עתה לכל
תחיקה דתית נוספת.
הוא הדין לגבי החוקה. לא רק הליברלים
העצמאיים וגח״ל רוצים בחוקה. גם
מפ״ם מגלה כמיהה פתאומית למיסמך מיוחל

שלא לדבר כלל על כך שכולם רוצים
בחינוך־תיכון חינם, ובבטחון, בצד;• וביושר.
אף מפלגה אחת אינה דוגלת בשחיתות.
שוטים ועק רכים. בים זה של גניבת-
הדעת ולהטוטי־פירסומאים, כמעט ונעלמו
החריגים. אך הם היו דווקא מעניינים.
כך נעלמה, בשקט, דרישתה של אחדות־העבודה
לבטל את המימשל הצבאי. במצע
המערך מופיעה רק ״ליברליזציה״ של ה־

קו צניו ־ מו צניו

מק״י, שנסתיים ביציאת כל הערבים וחלק
מן היהודים ממנה. מאז מדבר סנה על
״אהבת ישראל״ ,מתחרה עם המפלגות הציוניות
בסיסמות לאומיות, ומצלצל כהד
של מס״ם.
אמר עסקן נרגז של מפ״ם :״עוד מעט
נמצא שטנה הוא מימיננו.״
אין זה נעים למפ״ם דווקא, כי מנהיגי
מפלגה זו שונאים את סנה אישית, מאז
פילג את מפ״ם בתקופת מישפט פראג.
בימים ההם תמך סנה בקו התביעה ב־מישפט
מרדכי אורן, וגם בקו של סטאלין
בפרשת ״קשר הרופאים״.
״תראו, תראו מניין באה האהבה
המוזרה לסנה בבטאונים ימניים
דווקא?
הימין הצטער תמיד על כי סנה נטש
את מפלגת הציונים־הכלליים, שהוא נמנה
עם מנהיגיה בפולין ובארץ, והגיע בהדרגה לשמאל
הקיצוני .״אילו סנה נשאר אצלנו,״
אמרו עסקנים ימניים לעיתים קרובות,
״הוא היה עכשיו יכול להיות מועמד ל־ראש־הממשלה״.
השבוע
נשמעה אותה דיעה בגירסה אח־
(המשך בעמוד •)1

^ £ 0 0 0ג ס 81ז
£ 0 £י|י^ £ 0מ 1111$
בעלי פרס ראשון
פסטיבל סן-רמו.

?.סמק

קורא המחשבות
ומגלה העתידות.
החוזליטה הצרפתיה
אהובת הקהל.

נ_ם ד גרי

לראשונה בישראל,
חוטי־סריגה
־השפן סורג;
החוס המעולה מאקרילן,
לסריגת־יד ומכונה ביתית,
במבחר צבעים וסוגים.
בקשי את חוטי הסריגה
־השפן סורג־ ,בחנויות
המובחרות לסריגה.

(המשך מ עמוד )9
רת :״תראו תראו, הוא עוד יהיה ראש־הממשלה
מטעם המערך!״
כאשר תרם סנה את תרומתו לפילוג
מק״י, שמח הימין. אך שימחה זו הפכה
לדאגה למחרת הבחירות להסתדרות, כאשר
נסתבר כי יתכן מאד שמק״י לא תעבור
את אחוז החסימה, בעוד שהרשימה הקומוניסטית
החדשה של וילנר־טובי תזכה לבטח
בשני מנדאטים ברחוב הערבי ,׳ואולי
בשלושה. אפילו תעבור מק״י את אחוז
החסימה ,,לא יהיה לה יותר מח״ב אחד,
וסנה עומד רק במקום השני. ספק רב
אם שמואל מיקוניס יתפטר לטובתו.
זכרונות ילדות. על רקע זה מובן
מדוע החליט מי שהחליט לתת דחיפה
לסנה.
זה התחיל בקול ישראל. הרדיו, שהוא
מכשיר פוליטי הכפוף לחלוטין למפא״י,
וד,מחרים לחלוטין את כל הגופים והאישים
העומדים מחוץ למישטר, נזכר לפתע בסנה.
הוא הקדיש לו באמצע מערכת הבחירות
שני מישורים, כביכול על רקע
זכורונות ילדותו.
דרך פירצה זו נכנסו עתוני הימין. שני
הצהרונים והארץ הקדישו מאמרים ארוכים
לנשמתו היהודית של סנה, כפי שנתגלתה
במישורים אלה. כתוספת לכך הקדיש
הארץ ראיון ארוך לסנה.
זוהי העזרה המכסימלית שהעתונות יכולה
להעניק לסנה. השאלה היא אם זה
מספיק כדי להכניסו, למרות הכל, לכנסת
השישית.
משפט ההד חולנ ד עכבר

נא^אז5ו^ 1^ 781007£ 0€1ק 1 £
ריסבע ״ מ יצרנים ויבואנים של צמר ״השפן סורג־מ
שרדרא שי: וחי נדזל תיב נימץ ,47תיא • 12ל6 2 4 0 ( 5 .612590 .
הפצהראשיתיא ליעז ר דו ד בע־נז, רח׳ ה קי שון , 5ת ־ א טל 824769 .

טעינו§/

כיתו ת בולזר וערב
לאכ 7ז ג \ רנים

ב ב 771171ז־ / 77ת
החודש נפתחים קורסים חדשים — ערב

* בגרות ערב

* מוקדמות ערב

המכינים למועד הבחינות יולי 1966
פרטים והרשמה: מ־ 1 — 10 בבוקר ; ומ־ 8 — 4בערב

תל־אביב
דדר פ־ ־ת 44
מול בית הדר

חי פ ה

דוז־ בלפור 5
מול הטכניון

וי ד״

ה מכ ה הבינלאומי ל ה תכ תבו ת

אלפי מתכתבים
לפי שיטה אמריקאית

פרוספהט חינם
תל־אכיב, ת .ד4185 .

חלי 13ת ה ריון

נשיא בית־המשפט המחוזי, השופט מרדכי
קנת, עמד במצב משונה: לפניו ניצבה
אסתר (״אתי״) גרינמן, מואשמת לפי סעיפים
חמורים מאוד של עבירות בטחוניות —
ושני הצדדים, הסניגוריה והקטגוריה כאחד,
הסבירו לו כי למעשה עשתה הבחורה
״מעשה־־שטות׳׳ ,ולכן אין להתחשב בהוראות
החמורות של החוק.
חומרתם של סעיפי החוק, בהם נאשמה
אתי, התבטאה בעובדה שהיתר, צפוייה, לפיהן,
למאסר של שבע שנים.
באותו מצב משונה עמד, חודשיים לפני
כן, שופט בית־המשפט השלום, כאשר הובאה
לפניו אתי לשיחרור בערבות. על־פי
סעיפי האישום, אי־אפשר היה לשחררה
כלל בערבות — והנה, דווקא נציג התביעה
ביקש לשחררה בערבות הזעומה של אלף

״ מ תו ףשטות ההסבר היה פשוט:
כאשר נעצרה אתי בצאתה מהמחנה הצבאי,
היתד, כוונת המשטרה והש״ב להרכיב
על מעצרה עלילה חמורה נגד ראש־ רשינזת
העולם הזה — כוח חדש. הצהרתו השערורייתית
של דובר־ד,משטרה חתרה בבירור
באותו כיוון: הפצת עלילה פוליטית והרש־עתה
הפומבית של הפעילה המתנדבת, עוד
בטרם הובאה בפני שופט.
בחקירה הראשונה, ניטו חוקריה לסחוט
מפיה הודאה, כאילו נשלחה לאותו מחנה
על־ידי אורי אבנרי ושלום כהן. אולם אתי
התעקשה לספר אך ורק את האמת{״ היא
נכנסה למחנה הצבאי מכיוזן שסקרנות
אישית דחפה אותה• היא רצתה לברר כמה
פרטים אישיים על עברו של אחד המועמדים
ברשימה — ״כדי להרגיע את מצפוני״.
מכיוון
שהבלשים המתינו לה בפתח המחנה,
וידעו שהיא עומדת לבוא, היד, ברור
כי אתי נכנסה בתמימות למלכודת שהוכנה
מראש. אולם משהתברר כי הפרובוקציה לא
הצליחה, וכי הש״ב לא יוכל לסחוט מפיה
הודאה מפוברקת נגד ראשי הרשימה, נעלם
כל עניינם בבחורה עצמה. לכן ביקש נציגם
לפני חודשיים, לשחררה בערבות נמוכה,
ולכן ביקש השבוע פרקליט מחוז תל•
אביב, אליעזר לייבסון, מן השופט קנת
להתחשב בעובדה, כי אתי גרינמן עשתה
את אשר עשתה ״מתוך שטות״.
סניגורה, עורך־הדין אברהם יגנס, הוסיף:
״היא עשתה את המעשה מתוך טיפשות.
היא חשבה שהיא עושה מעשה טוב —
ואולי זד, היה טוב. על כל פנים, היא רצתה
• לפי ההערכה, יגיע א/חוז־החסימה, ל־
12.500 קולות. בבחירות להסתדרות זכתה
מק״י לפחות מ־ 10 אלפים קולות, וספק
אס יש לה קולות רבים מחוץ להסתדרות.
העולם הזה 14* 7

רק להיות נקיה עם מצפונה. זהו מעשה שלה
אישית. ביררתי עמה אם נשלחה על־ידי
מישהו, והיא נשבעה לי שלא.״
במצב זה היתר החלטתו של השופט קנת
ההחלטה הנכונה היחידה. הוא פסק :״ה־י
מעשה נעשה מסיבות תמימות ...לא נגרם
שום נזק לאף אחד כל מיקרה נדון
לפי נסיבותיו, ובנסיבות אחרות קרוב לוודאי
שהעונש היה מאסר.״
בנסיבות אלה, היה העונש סמלי 300 :
לירות קנס.
הבחירות אמת ויציב
מעולם לא אמרו כל כך הרבה עסקני-
מפלגות כל כך הרבה דברי־אמת זה על
זה. השבוע:
• המערך על מנחם בגין :״בגין
לא החליף עורו.״

• שרת-החוץ, גולדה מאיר, על

רפ״י :״דברי בן־גוריון ודיין מכילים אח
הדברים החמורים ביותר שהושמעו אי־פעם
נגד צה״ל.״

יימת, לפרוש ולהקים סיעה חדשה.
לאחר שביודהמשפט דחה תביעה זו, ניסו
גם הליברלים העצמאיים להתחכם. הם
הגישו בג״ץ, טענו כי האותיות של הרשימה,
ל״ג, עלולות להטעות את ציבור
הבוחרים, בגלל הדמיון לאותיות הליברלים
העצמאיים, ל״ע.
בן־משה לא נבהל גם מהתביעה הזאת,
החליט לא לוותר על אותיות רשימתו. הוא
פנה אל בן־עירו, עורך־הדין אמנון זיכרוני,
שהוא נציג של כוח חדש מסוג
אחר, ייפה את כוחו להשיב על הטענות.
בית־המשפט העליון גילה יתר ליברליות
מנציגי הליברלים, דחה את טענתם.
עסקני המפלגות נאלצו לבלוע את הגלולה
המרה.

אור יהודה
סעדון על ונדון
מי בש אכת אור־יהודה מידי הערבים?
אליהו סעדון!
מי הביא מים לאור־יהודה? אליהו סעדון!
תצפית 9תיתכן יוזמת שלום חדשה במרחב. גם הפעם תבוא מן ה־מאגרב,
אם כי לא ישמיע אותה נשיא תוניסיה אל־חביב בורניבח אישית.
ההצעה עשוייה לבוא כחלק מתוכנית מאגרבית כללית לפתרון בעיות שלוש
הארצות הצפון־אפריקאיות (מארוקו, תוניס, אלג׳יריה) ,יחד עם התוויית תוכנית
לשיתוף־פעולה עם מדינות המזרח הערבי. תוכנית זו תחפוף את תוכניתו
המקורית של בורגיבה, וקיימים סיכויים כי הפעם לא תיתקל בהתנגדות נמרצת
כל־כך מצד מצריים.

אין זה מן הנמנע, בי גם צרפת תפעל מאחורי הקלעים,
כמטרה להבטיח תגובה מתונה להצעות החדשות מצד מצריים
וישראל גם יחד.
• נפיון על מישור אחר לתרום לפתרון בעיית ישראל -
ערב: כאחת מכירות אירופה תוקם ועדת־פעולה ראשונה 1
מסוגה, אשר בה יהיו הכרים נציגים פלסטיניים מירדן ומבין 1
הפליטים, יחד עם נציגים יהודיים וערכיים ממדינת־ישראל.
יוזמי הוועדה כבר הסכימו על מצע מינימלי משותף. תפקיד ועדת־הפעולה יהיה
להרחיב את ההסכם העקרוני

ולהבטיח השתתפות של גופים נוספים, על
מנת שאפשר יהיה להתחיל בפעולת
הסברה — בעיקר בתוך ארצות
ערב.

• ח״ב גח״ל יוסף ספיר, על ה-

• סימן נוסף לנצחון הקו
המתון־יחסית בדמשק: ממשלת
סוריה שוב תהדק את
יחסיה עם מוסקבה. אחרי ש_ -

מערך :״מדיניות המערך קלת־דעת!״
• המערך על גח״ל: מפלגת פלו
גות־האגרוף!״
• המערך על מפ״ם :״הכתותיה
רמות — אך מעשיה הפוכים לגמרי.״

בחודשים האחרונים, בשיא הסיכסוך ין
המצרי־סורי, עשתה דמשק צעדים

• עסקן גח״ל נחמן גולדברג,

על מפא״י :״ראשי מפא״י, על שני פלגיה,
מספסרים בצה״ל ובלוחמיוי״

ראשונים לכיוון סין העממית, תבוא
עתה פנייה חזרה לברית־המועצות.
תוצאה ראשונה הצפוייה: סיוע טכני
רוסי מוגבר, וכן התערבות ב־ :1
מישור הפוליטי, כדי לנסות ול

שרת־החוץ, גולדה מאיר, על
רפ״י ו מפיצי רכילות!״
• שר המסחר והתעשיה, חיים
צדוק, על גח״ל ג ״גח״ל נעדרת בגרות

השיג הסכם עקרוני בין מפלגת אל-
בעת לבין גמאל עבד־אל־נאצר. ה
מדינית.״

אבא אכן על רפ״י

:״רפ״י פו
געת
במעמדנו הבינלאומי!״

סיכויים להסכם זה: קלושים למדי.

• יוסף אלמוגי על המערך:

• צפוייה עדייה איטית
אך מתמדת במחיר הדולאר
החופשי. אף כי משרד־האוצר ממי

״ממשלת המערך מזניחה את תוכניות השיכון.״

מפלגות
ופחי־יבד
אילו קיבל בית־המשפט המחוזי בתל־אביב
את טענות נציג גח״ל בעיריית גיבעתיים,
היה נוצר תקדים לפיו אסור היה לחברי
רפ״י לפרוש ממפא״י ולהקים סיעה נפרדת.
אבל שופט בית־המשפט המחוזי, יצחק
רווה, דחה את עירעור התובע. רפ״י ניצלה•
גם הסיעה העצמאית, שהקים דויד
בן־משה 49 לקראת הבחירות לעירייה,
לאחר שפרש מגח״ל, תוכל להופיע בבחירות.
הכה
נתחבמה לוי הרשימה למען
גיבעתיים, המורכבת מייוצאי מפלגות שונות׳
היא רשימה בלתי־מפלגתית, שיוזמיה
החליטו כי כדי לדאוג שפחי־הזבל יורקו
בזמן, והרחובות יהיו נקיים, אין צורך
בהתערבות מרכזי המפלגות.
אולם יוזמה זו לא מצאה חן בעיני
עסקני־המפלגות המקומיים. הם החליטו לשים
רגל לרשימה החדשה. ראש רשימת
המועמדים של הרשימה למען גיבעת״ם,
שהוא גם כיום חבר מועצת העירייה, פרש
לאחרונה מסיעת גח״ל, הקים סיעה עצמאית•
לאחר שפקיד הבחירות מטעם משרד-
הפנים אישר את הרשימה החדשה, הגישו
נגדו נציגי גח״ל תביעה, טענו כי אסור
לחבר מועצה, שנבחר מטעם מפלגה מסו־

כיום חמישי זה 21 ,באוקטובר,
בערך בשעה 9.20 בערב, ידבר

אורי אבנדי
במסגרת שידורי הבחירות, על
הנושא :

לכנסת או
לבית־הסוהר
כן הוא ידבר ביום השני הבא 25 ,באוקטובר,
בשעה 9.20 בערב, וביום החמישי
הבא 28 ,באוקטובר, בשעה .9.35

העולם הזה 1467

רא תאה כרוגז!״
מי בנר, שיכונים באור־יהודה וחיסל את
המעברות? אליהו סעדון!
מי מוכן לתת את נפשו בעד אור יהודה?
אליהו סעדון!
מי אומר את כל זה, בכרוז שהופץ השבוע
באור־יהודה? ״עבדכם, אליהו סעדון,״
כמובן, והרי ״הציבור יודע מיהו ומהו
אליהו סעדון.״
אבל יש משמיצים מקצועים וקנאים למיניהם,
שטפלו על משרת־הציבור הנאמן
אשמה נוראה. הם לא יודעים להעריך אותו.
הנה, למשל, כמה פחדנים שהפיצו עליו
כרוז אנונימי. הם אמרו עליו שיש לו
רכוש בשווי של חצי מליון ל״י. איזו
השמצה נוראה! ״הרכוש שבידי הוא כמליון
ל״י, ולא כחצי מליון, כפי שכתבו זעטוטי
אור־יהודה.״
רכוש זה דבר חשוב. זה ״מוכיח שאני
איש־עסקים מוצלח, שיודע לנהל עסק, ולא
כמו האחרים החיים על חשבון הציבור.״
לכל מי שלא מכיר אותו, מסביר אליהו
סעדון מיהו אליהו סעדון :״תודה לאל
לא פורסמתי כחשישניק, כמבריח, כשחקן־
קלפים, כמחזיק נשק ללא רשיון, ולא הואשמתי
במשפטים פליליים.״
על כן צריך אליהו סעדון להמשיך לעמוד
בראש תושבי אור־יהודה, בשם המערך
,״ואלה שטוענים כי אליהו סעדון
צריך להסתלק מאור־יהודה טועים בהחלט!
סעדון כבש את אור־יהודה, סעדון הקים
את אור־יהודה, סעדון בנה את אור יהודה
וסעדון ימשיך לבנות את אור־יהודה!״
בינתיים מברך סעדון את תושבי אור־יהודה
,״כולל הפחדנים כותבי הכרוז ו־מפיציו
בחצות־הלילה, בחג שמח.״

מחירים. המגמה לאחר־מכן:

שיך עדיין בהזרמת סכומים גדולים
של מטבע זר, באמצעות אחד ה־בנקים
המרכזיים בתל־אביב, לשוק
החופשי, קיימים סימנים כי הביקוש
הגובר ימשיך לדחוף את מחיר ה־דולאר
למעלה. גם השיטה של הנמכה
מלאכותית של מחיר הדולאר
על־ידי התערבות ממשלתית מסוג
זה, תידון מחדש בממשלה. אך דיון
זה לא ייערך לפני הבחירות, ועד
אז יירשמו רק עליות קטנות ב־
׳יצובסביב השער של 4ל״י לדולאר.

* במה מפעיליה של הליגה למניעת בפייה דתית
שוקלים את האפשרות של פגייה פומבית אל בל מרבזי
המפלגות, כתביעה בי יצהירו שנציגיהן לא יסבימו לשבת
יחד עם יצחק רפאל בממשלה, אם אמנם תהיה המפד״ל שותפה
בקואליציה הכאה. כדי לתת יתר תוקף לפנייה זו, חושבים יוזמי
הרעיון לערוך החתמה המונית ברחובות, בה יתבקשו אזרחים לתמוך בקריאה
אל המפלגות. לפי הערכתם, ניתן י-היה לאסוף רבע מיליון חתימות עד ערב
הבחירות.

• ההתפרעויות בשבונת-התקווה ישמשו נושא להאשמות
בין המפלגות, אף בי ברור בי להתפרעויות אלה אין רקע
מפלגתי. מכיוון ששום מפלגה לא תעז להאשים את רעותה בגלוי בליבוי
היצרים, או באירגון ההתפרעויות, תיעשה המלאכה על־ידי תעמולתילחש. בין
השאר ינסו להדביק את האשמה חסרת־השחר על רשימת העולם הזה — כוח
חדש.

• צפוי קרע בין אירגון העובדים הליבראליים, לבין ראש
רשימתם (גח״ל) לבחירות לעיריית תל-אביב. לטענת העובדים
הובטח לעסקניהם הוותיקים ייצוג ברשימת הגוש, אן ראש הרשימה, מרדכי
שטרן, קבע אחרת. אחדים מהם האשימוהו בהתנהגות בלתי־דמוקראטית ומעיינים
באפשרות לקרוא לחבריהם לבל להצביע בעד רשימת המפלגה בבחירות אלה.

• מתגבשת מזימה לנצל את משרד הדואר לשיתוק רשימות
השנואות על השלטון כיום הבחירות. הדרך המתוכננת :
ניתוק עשרות קווי טלפון כיוט הבחירות, בדי לחבל במאמץ
הבחירות של בעליהם.

מילה חדשה ובלתי־מובנת החרדה השנוע את המדינה_ :

במהירות הקרובה למאה קילומטר בשעה,
תוך חריקת־צמיגים צורמנית.

ההמון חוזר?מקומו

ה 1 | 1ך צעיר משכונת־התקווח מובל
על־ידי אחד השוטרים ל|

מכונית העצירים, בערב השבת האחרונה.
הצעקה שפרצד. מפי אלף
ךלרקה
פיות, נשמעה ברחבי שכונת התקווה
כקריאת־מלחמה. השעה היתר, שתיים לאחר
חצות, אך במרכז השכונה לא הורגשה כל
תחושת לילה. אלפי איש הסתדרו בשתי
שורות ארוב ת, בפינת הרחובות ההגנה
ואצ״ל, ומאות אחרים נצמדו למרפסות ול־חלונות
הבתים שבסביבה.
אך בינתיים לא היתד, זו חרקה של
ממש. רק מכונית בודדת עברה במהירות
בין שורות הצופים. ההצגה האמיתית החלה
רק בשעה שלוש וחצי בלילה, כשמאוח
השוטרים עייפו כבר מן הציפייה הממושכת,
והורידו את המחסומים שחסמו באותו
הערב את כל הכניסות לשכונה הדרומית.

הצופים לא התעייפו. מחיאות־כפיים
סוערות וקריאות ״עוד הפעם! עוד הפעם!״
ליוו את הופעת שלוש המכוניות המפוארות:
פלימוט חדשה, דודג׳ מדגם זארט
וסטודיבייקר שחורה, עברו זו אחר זו בין
שורות ההמון הצפוף, והסתובבו בסיבוב
* ״חרקה״ היא מילה ערבית שפירושה
״תנועה״ — הן תנועה בכביש, הן תנועה
מדינית. רוב המשתמשים במילה זו אינם
יודעים את פירושה, סבורים שזוהי נזילת־סלנג
הגזורה מן השורש העברי ״חרק״,
רמז לחריקת הבלמים.

ך* לזההתרחש בליל השבת האחרון,
^ כשבוע אחרי המעצרים ההמוניים ב־שכונת־ד,תקווה
ובשכונת לבנדר״ בערב חג•
הסוכות (העולם הזה .)1466
פעולות המשטרה גרמו לתוצאה אחת:
במועד הקרוב הבא, ביום השישי האחרון,
התאסף באותם המקומות המון גדול פי
שניים מזה שאותו ניסתה המשטרה לפזר
שבוע לפני כן.
גם הפעם עשתה המשטרה כל מר. שביכולתה,
כדי למנוע את ד,חרקה. בבר בשעה
עשר בערב החלו להתאסף אנשים במרכז
שכונת־ד,תקווה. חצי שעה לאחר־מכן הופיעו
בשכונה כעשרים ניידות־משטרה, בלוויית
מכונית־עצירים גדולה.
המשטרה פעלה במרץ. תוך זמן קצר התמלאה
מכונית־ד,עצירים, יצאה לאבו־כביר
וחזרה כדי לקלוט מטען נוסף. בינתיים
פרצו במקום תגועת־ידיים, הונפו אלות,
וצעקות הצעירים הידהדו עד למרחוק.
בשתים־עשרה הצליחה סוף־סוף המשטרה
לפזר את ההמונים. הניידות יצאו מהשכונה,
ורבע שעה לאחר־מכן התמלאו הרחובות
מחדש.
מחזה דומה אירע אותה עת בשכונת
לבנדר״ בקרן הרחובות לבנדר, ולוזינסקי,
המקום האהוב על גיבורי החרקות. הפעם
עזרו למשטרה אנשי־אגרוף, שהגיעו למקום
אחר־חצות, ועבדו בפיזור הצעירים בתיאום
מלא עם השוטרים.
אך גם פעולה זו לא נשאה פרי. בשעה
היעודה, בשלוש וחצי לפנות־בוקר, ניצבו
במקום מספיק צופים, כדי לקבל את גיבורי
מירוץ־המכוניות־ד,מטורף בכל הכבוד.

הראשון מצטיידים הנהגים במכוניות מתאימות.
הם מכירים מראש את מקומות־החנייה
שלהן — בצפון תל־אביב. אך לפני
כל פעולה עוברת קבוצת סיירים באופנועים,
כדי לוודא אם אכן נמצאות המכוניות
במקומן.
רה לאחר הבדיקה באים הנהגים. הם
פותחים את המכוניות במפתחות מיוחדים,
ואם לא מצליחים להתאים מפתח למכונית
שוברים את המנעול במברג.
מרגע זה עוברת החרקוז לשלב השני, בו
על הנהג להעביר את המכונית הגנובה
מצפון תל־אביב לשכונת־ר,תקווה .,הנהגים
מופיעים בלבושם הספורטיבי: מסכות שחורות
על הפנים, או גרבי־ניילון המכסות את
ראשם ופניהם.
לעיתים קרובות ביותר מתחיל המירוץ המטורף
כבר בדרך. המכוניות חולפות ביעף,
כשניידות־המשטרה רודפות אחריהן,

במרבית ד,מיקרים מצליחים גונבי המכוניות
להימלט מהשוטרים יחד עם ריכבם. לא
קרה עוד מיקרה שהמשטרה הצליחה לתפוס
את הגנבים עצמם.
גניבת המכוניות מתבצעת קרוב לשעה
אחת אחר־חצות. בשעה אחת וחצי בערך,
אם מחסומי המשטרה אינם סוגרים את כל
הכניסות לשכונה, מגיעות המכוניות למקום
ההצגה. על המצב בשכונה מדוזחים הסיירים
— רוכבי האופנועים.
לפעמים מהווים משמרות השוטרים ומחסומי
המשטרה אטרקציה נוספת. הנהגים
מנסים לעבור אותם במהירות, ממש לעיני
השוטרים. בפעמים אחרות מחכים גיבורי
ההופעות בסבלנות, עד שמחליטים השוטרים
להסיר את המחסומים.
אז מתחילה הצגה של ממש. במהירות
של 120 קילומטר לשעה, עוברות המכוניות
בין שורות הקהל. באותה מהירות מתבצעים

סיור ממונע
ד! זאת חרקהז
ספורט זה מורכב משני חלקים. בחלק

בשעה 10 בערב הגיעו לשכונה כעשרים ניידות
מלאות שוטרים. השוטרים פתחו בהתקפה על
תושבי שכונת־התקווה, שהתאספו כדי לחזות במירוץ־המכוניות המסורתי, הנקרא חרקה.

המשטרה מסתערת

הסיבובים, כשכל מכונית נעה על צידה האחד.

איך
לשנע את המשטרה?

הקהל הרב התאסף בפינת הרחובות
לבנדה—לווינסקי — ה־מקום
הרגיל בו מסתובבות המכוניות הגנובות. לפני שהופיעו

נשיא המהומה

מכוניות החרקה הופיעו במקום ניידות־המשטרה. יחד איתן, בחשכת
הלילה, פעלו אנשי־האנרוף שסייעו למשטרה. הופעת השוטרים
חישמלה את הצופים, שהפכו באותו רגע מסקרנים למפגינים.

ך* נהגים עצמם מתחלקים לשלוש
( \ חבורות גדולות: חבורת שאבד, חבורת
התקווה וחבורת לבנדה.
בכל חבורה שורר תיאום מלא בין החברים,
אך בין החבורות עצמן קיימת תחרות
על מיספר הגניבות ועל ביצוע המי־רוץ
בצורה מסוכנת יותר. התחרות בין
החבורות כבר גרמה לכך שלפעמים הופיעו
בצוזתא עשרים מכוניות גנובות. השבוע
נחשבה חבורת שאבזי כמובילה בליגה.
אנשי שכונת־התקודה טוענים כי לחרקה
יש כבר היסטוריה ארוכה: שנתיים לפחות.
אך לפי דברי הגיבורים עצמם, ד,חרקה
היא תופעה חדשה, שנולדה לפני כחודשיים.
כל מה שהיד, לפני כן, מוגדר על־ידם בגניבות
שיגרתיות.
ד,חרקה בצורתה הנוכחית קשורה עם התפרעות
אחרת שחישמלה את המדינה לפני
בחודשיים: הפוגרום ברמלה.
״הכל התחיל אחרי שנהג ערבי דרס ילד
ברמלה,״ סיפר אחד מאנשי חבורת שאבד.
״אז הופיע אצלנו איש אחד הקשור עב!
התאונה, שהיה ממורמר על המשטרה. הוא
טען שהמשטרה מגינה על הנהג הערבי,
והזמין אותנו למסעדה, כדי להתייעץ איך
לסדר את המשטרה.
״החלטנו שהכי טוב יהיה אם נעשה
חרקה במכוניות גנובות, ודווקא לעיני המשטרה.
אנחנו משכונת שאבזי התחלנו

נו זה נראה: צעיר חבוש מסינה שחווה נוהג במכונית גנובה בשכונת־התקווה
עם זה, אך מיד הצטרפו אלינו גם החברים
מהחבורות האחרות.״
מאז חוזרת ונשנית ההצגה, לפחות פעמיים
בשבוע: בליל שבת ובמוצאי־שבת.
אנשי שכונת־התקוזה מצפים להצגה מדי
שבוע, מקבלים את שחקניה במחיאות־כפיים
ובהתלהבות. המשטרה עוצרת עשרות מבין
הצופים, מפזרת את ההמון, ששב ומתקהל
מחדש כעבור דקות ספורות. בשכונות הדרום
של תל־אביב, שאינן משופעות במוסדות
בידור ותרבות, הפכה החרקה לאירוע
חברתי ממדרגה ראשונה. בני כל הגילים
באים לחזות בה, מגלים התלהבות למראה
התעלולים.

השירים והאגדות
ף• לכגדה: מכונות /שבחצות נוש תוללות
/ ,הם קורעים את ה־

הנהג הראשון עצר את מכוניתו עצר השני
לידו.
תוך שניות ספורות עבר הצוזת של
המכונית הראשונה למכונית השניה, ממש
לעיני השוטרים שעצרו לידם. בטרם הספיקו
השוטרים לשים את ידם על גונבי המכוניות,
זז הפלימוט הגנוב במהירות עצומה.
הקהל מחא חפיים.
אגדה אחרת: אחד מאנשיה המצליחים
של חבורת שאבזי, נסע במהירות של 120
קילומטר ברחוב הראשי של שכונת־התקודה,
כשאחריו רודף ג׳יפ משטרתי. המירוץ התרחש
לעיני מאות צופים, שהצטופפו משני
צידי הרחוב.
לפתע הופיעה מולו מכונית אחרת. הנהג
משאבזי לא איבד את עשתונותיו. הוא
ידע כי אסור להיעצר׳ כי המשטרה מאחוריו.
הוא ידע גם שאסור לנוע קדימה, מחשש
התנגשות.

הג הדתיים.
האגדה מספרת כי כוחות מתים הילכו
אותו לילה בשכונה.

ה6ג 3ות הזעם
ך* חרקה משתתפים בדרך כלל לא
יותר משלושים איש, חברי שלוש
החבורות, שגילם לא עולה על גיל . 18 אחדים
מן הנהגים לא עברו עדיין את גיל
.15 רבים מהם עבריינים המוכרים היטב למשטרה.
יש להם תיקים על פריצות, גניבות
ותקיפות.
״השוטרים לא נותנים לנו לחזור למוטב,״
טען השבוע אחד מהצעירים .״אפילו אחרי
שאנחנו מתחילים לעבוד, הם באים אלינו
אחרי כל פריצה שמתרחשת בעיר ועוצרים
אותנו. כשמביאים אותנו למעצר נותנים לנו
מכות־רצח.״
אך התופעה של החרקה נוגעת לציבור
נרחב יותר מ־ 30 עבריינים צעירים. המשתתפים
בחרקה הם לא רק הנהגים. משתתף
בה גם קהל רק מתושבי השכונה, שמתאסף
מדי שבוע בשבוע ברחובות המיועדים לפורענות.
בלעדיו אין ערך למירוץ. עובדה
זאת מובנת גם למשטרה, וזו הסיבה שרוב
הזעם של השוטרים היה מכודן בשבועות
האחרונים דווקא נגד הצופים, שמתוכם
נעצרו כבר מאות אנשים.
אלא שלפעולות המשטרה אין כמעט ערך.

השתתפות אלפי תושבי שכונת־התקודה ב־מירוצי
החרקה, מקבלת צביון של הפגנת־זעם.
במשך
שנים רבות הצטבר בתוככי השכונה
זעמם של אנשים מקופחים, הפורץ מדי
פעם בפעם בהזדמנויות שונות.
בפעם הקודמת פרץ הזעם בהפגנה המונית
נגד אוטובוסי דן, כשדן החליט לבטל
את קווי האוטובוסים המגיעים למרכז ה עיר.
הפעם פרץ הזעם על רקע השתוללותם
של גונבי המכוניות.
בהזדמנות זו נוקמים תושבי שכונת־התקווה
בשני גורמים: במשטרה, המסמלת
בעיניהם את השלטון כולו, ובבעלי המכוניות
המפוארות, נציגי השכונות האמידות
של תל־אביב.

קור הרעם
>\ך י מומחי השכונה מנבאים כבר
\ 1עכשיו את קיצה, הזמני לפחות, של ה־חרקה.
החרקח,
אומרים הם, תמות באופן טבעי
עם תחילת גשמי החורף. הקהל לא יצא
לרחוב בעת הגשמים, ואנשי הכנופיות יעזבו
את הספורט האהוב. הם יתפנו אז לעיסוקיהם
השיגרתיים של כל ימות השנה:
גניבות רגילות ופריצות.
החרקה תיפסק, אך שכונת־התקווה תישאר
על כנה, תשמש גם להבא חממה לזעם
המלווה בתוקפנות.

ההפגנה האחרונה של תושבי שכונת־התקווה היתה נגד אוטובוסי דן.
ן היא התקיימה לפני מיספר חודשים, ואז הרסו צעירי השכונה עשרות
אוטובוסים. פרס למילים והבטחות לא קיבלו מאז אנשי שכונת־התקווה מאומה.
כבישים /ומזלזלים בבלשים / .לא פוחדים
ממשטרה / ,כי הם במכונה / .שרים
וצוחקים /ועל הכל מצפצפים.״ כך מתחיל
שיר, אותו שרים צעירי שכונת־התקוזה
ולבנדה בקצב הטוויסט. השיר מודפס בסטנסיל
במאות העתקים, עובר בשבועות
האחרונים מיד ליד.
אך לא רק השיר מלווה את הופעות
החרקה. בשכונת־התקוזה ולמדה מספרים
מפה לאוזן אגדות על גבורתם של גיבורי
החוקה.
אחת מהאגדות מספרת איך שני מלימוטים
חדשים, שנגנבו מרחוב בלוך בצפון תל־אביב,
ברחו ברחובות השכונה משלוש
ניידות־משטרה שרדפו אחריהן. פתאום הרגיש
הנהג במכונית הראשונה שהבנזין נגמר
לו. הוא אותת לחברו, שנסע במכונית
השניה. זה הבין שמשהו לא כשורד״ וכש
הוא
הביא בחשבון שאם יסטה מהכביש,
הוא עלול לפגוע בקהל הצופים שהצטופף
על המדרכות. לכן כיוזן את המכונית אל
עבר עמוד חשמל, נתקע בו, נימלט ונבלע
בקהל, הותיר את המכונית הרוסה. הקהל
הריע בשימחה! ,והמשטרה הנבוכה הסתלקה
מן המקום בבושת־פנים.
בדרך כלל משתתפות במירוצים מכוניות
פרטיות מדגמים חדישים ביותר, מלארק
עד שברולט ופלימוט. אך לפעמים מופיעות
בחרקה גם מכוניות אחרות, המעניקות למחזה
צביון מיוחד.
הצופים הקבועים בשכונת־התקווה מספרים
על חרקה של אוטובוס יוניימד טורט,
או על מכונית מכבי־אש. אך השיא הושג
כשצעירי הכנופיות גנבו מכונית שחורה
של חברה־קדישא, הופיעו לעיני השוטרים
הנדהמים לבושים בכובעים שחורים, כמיני

התוצאה
הע צי רי ם,

*איך

התוצאה האחרונה: סחוטות חרקה בשכונה. ביום השישי האחרון עצרה
המשטרה כ־ 50 איש. בתמונת: השוטרים מובילים עציר נוסף למכונית
ותר מקום במכונה,״ מצהיר שוטר, העומד בפיתחה של המכו;ית.

״הבאנו שלום מהציבור הענוי-לכפו קאסם,
קדנסווה, בקה אל-גוביה3 ,כו=קוע, עוו־
שיירת השלום
באה למ שול ש

ץ ה לא היה רק מיבצע־בחירות חסר(
תקדים: אסיפת בחירות ניידת שנמשכה
עשר שעות, השתרעה לאורך 90 קילומטרים׳
נערכה בעשרה כפרים והקיפה את
תושביו של חבל־ארץ שלם.
זו היתר״ קודם כל׳ חווייה בלתי־נשכחת
לאלה שנסעו ולאלה שקיבלו את פניהם•.
ערביי ישראל, שרבים מהם כבר התייאשו
מאפשרות של אחווה יהודית—ערבית,
והמתייחסים בציניות לכל ההכרזות של
דוברי המפלגות, נפגשו לראשונה אחרי
שנים עם הציבור העברי ההגון, עם ישראל
האחרת.
הם באו על פי הזמנה שפורסמה מעל דפי
העולם הזה. בשעה שמונה בבוקר התאספי
בכיכר מלכי ישראל בתל־אביב, והחלו מקשטים
את מכוניותיהם בכרזות, כתובות בעברית
ובערבית. תחנתם הראשונה סיפקה גם
את החוזייה העזה ביותר של היום. כפר
קאסם.
כאשר מופיעות מפלגות מסויימות בכפר
זה, רואים בכך רבים מתושביו — חוצפה.
אולם כאשר הגיעו לשם נוסעי שיירת השלום
של רשימת העולם הזה כוח חדש,
הם התקבלו בלב פתוח. כי מערכת העולם
הזה אינה זרה בכפר קאסם. חבריה הגיעו
לשם מיד אחרי הטבח של ,1956 והם אשר
חשפו ראשונים את האמת הנוראה על ה־

ה ה 1 1 ׳ 1 | 1ד 1ח יורדת ברחוב הראשי של כפר קאסם׳ כמ ׳
0 1 1 *17111
בגי המקום ומסעי שיירת השלום צועדים ב161111

צוותא. תהלוכה ספונטאנית זו השתרעה לאורך של מאות מטרים, התקדמה בדומיה לעבר
אותו מקום בו נפלו, באוקטובר של שנת 47 , 1956 חללי ליל־הדמים, בכניסה אל הכפר.

על מירפסת אחד הבתים, במרכז הכפר, יושבים שניים סבני הדור
הישן, בלבושם הלאומי. למטה, ברחבה, עומדות מכוניות שיירת
השלום, מוקפות בני הדור הצעיר של •הכפר, המבינים כולם עברית והמעוריס בהווי המדינה.

כפו ערה

נוחים במקום ום

בזה אחר זה ניגשו משתתפי המסע אל האבן
הגדולה, המציינת את מקום האסון בכפר־קאטם,
והניחו עליה פרחים שהביאו עימם, לזכר, בני הכפר שנפלו שם לפני תשע שנים.
המשן-הכתבה מעבר לארבעת עמודי המוסף

מוסך מיוחד שד ושימת ״העולם הזה-
כוח חדש״ -קרא ארבעה עמודים אלה,
תלוש אותם מהגליו1 11 ומסוד לידידיו

||| ו _ נרנ 1רק

נו מתקרבים לשעת השין. ההכנות
האחרונות מתקרבות לסיומן, הקצב נעשה
קדחתני, ההתלהבות גוברת. מה חלקך
אתה בכוננות הגדולה?
אם עקבת עד כה במתרחש, בוודאי שמת
לב לתופעה המפליאה ביותר של מערכת־בחירות
זו: ללא כסף, ללא מנגנון, מול
חרם של רוב שופרות־הפירסום, מתעצמת
רשימת העולם הזה — כוח חדש מיום
ליום. יותר ויותר מבין חבריך מדברים
עליה, יותר ויותר אנשים, שלא תיארת לך
כי הם יתמכו בנו, מודיעים לך כי ״הפעם
יתנו שאנס לכוח החדש.״
האסיפות הפומביות שלנו ממשיכות לרתק
את אותו קהל מובחר — נציגיה של
ישראל החושבת. כאשר הופיעו ביום ששי
האחרון אורי אבנרי, דויד ארנפלד וסיבי
גרוס בנתניה, התאספו באולם קולנוע סטודיו
למעלה מאלף איש, אף כי המקום
מיועד ל־ 600 בלבד, מאות אחרים הצטופפו
מחוץ לאולם. היו שם פי מאה יותר מאזינים
מאשר באו להאזין לדויד בן־גוריון.
באסיפה צנועה יותר, שהתקיימה באותו
ערב עצמו בגבעתיים, בהשתתפות שלום
כהן ואמנון זכרוני, ניתן ביטוי מסוג אחר
להזדהות הקהל: כתום האסיפה, תרמו המשתתפים
120ל״י — חמש לירות פחות
ממה שעלתה שכירת האולם. זוהי הרשימה
היחידה שמאזיניה משלמים מכיסם כדי להשתתף
באסיפות.

החנוב לשרות

גיוס חתרני1
אולם הרוח הרווחת בין פעילי הרשימה
ומתנדביה אינה רוח של שיכרון וקלות־ראש.
הם יודעים כמה קשה המלאכה העומדת
עדיין לפניהם, כמה כסף דרוש,
וכמה חשובה כל תרומה. הם יודעים כמה
מעטים הם, מול המשימות של יום־הבחירות.
הם יודעים, כי אין מקום לאופטימיות שאננה,
וכי כל קול עלול להיות בעל חשיבות
מכרעת בשעת השין.
על כן הם מצפים לך׳ שתתייצב לצידם
— אם לא עשית זאת עדיין• הם מצפים
לך, בראש וראשונה, ביום הבחירות. יום
זה יהיה יום־שבתון. על כן, אחרי שתמלא
את חובתך האזרחית בקלפי, ואחרי
שתמריץ את קרוביך וידידיך להצביע אף
הם — אתה נקרא להתגייס לשרות מטה
הבחירות של רשימת העולם הזה — כוח
חדש בתל־אביב (רחוב קרליבך ,14 טלפון
5־ )30134 או לסניפי הרשימה הקרובים למקום
מגוריך, ושעליהם עוד נודיעך, ולהתנדב
למלא תפקיד חיוני כמשקיף באחת
הקלפיות.
אם הינך בעל רכב — אנא, התנדב יחד
עמו. מפלגות אחרות ישלמו לך בעד שירות
מסוג זה. לא כן אנחנו. שורתנו היא
שורת המתנדבים.
הודיע לנו על התנדבותך ככר עתה!

תזעק חשין
גן התיר
סמל ההיכר שלנו הוא האות שי. יש
המדביקים על מכוניתם פלאקאט הנושא אות
זו, יש שצבעו את האות ברוב התלהבות

על דלתות בתיהם או על קיר ביתם, יש
המסדרים על גג ביתם תיבה מוארת של
האות, ויש העונדים על דש חולצתם את
הסיכה המופצת על״ידי פעילי הרשימה, והנושאת
את האות ש׳ .כל אלה יחד הם
מיפגנים ראשונים של הזדהות, לקראת ההזדהות
המכרעת של ד,־ 2בנובמבר, כאשר
יטילו את האות ש׳ לקלפי.
אם יש לך דירה הפונה לרחוב, או
מכונית — השג ממטה־הבחירות מודעות
של ש׳ ,כדי להדביקן. אם אתה רוצה לעניי
את הסיכה, פנה לשם או למערכת.
ההתלהבות להפצת האות ש׳ עברה, בכמה
מקרים, את גבול המותר. כמה מתנדבים,
שראו את הרשימה מקופחת ולרוב מוחרמת
בעתונות וברדיו, ואשר שמעו על מיקרים
בהם הורידו אלמונים את הפלאקאטים
שלנו שהודבקו תמורת תשלום על־ידי העיריות,
החליטו על דעת עצמם להדביק
במקומות שאינם מיועדים לכך. אחרים אף
צבעו את האות על קירות של בניינים במרחב
תל־אביב.
ברגע שנודע הדבר לראשי הרשימה, הורו
לשים קץ לפעולה זו, והיא אמנם נפסקה
מיד. הם אף שלחו לשופט לנדוי, יו״ר

ועדת־הבחירות, התנצלות בכתב על כך,
שעה שידוע כי מפלגות רבות מבצעות
סוג זה של הדבקה וצביעה במאורגן.

שיירת השלום השניה
אנו מזמינים אותן• להשתתף כחווייה
מיוחדת: הצטרף אל שיירת־רשלום
השניה של נציגי ״רשימת העולם הזה
פוח חדש״ ואוהדיה, בראשות אוריאבנרי ושלום בהן, אשר תצא מחיפה
ותתקבל על־ידי תושבי הישובים הערכיים
בגליל•
המועד: השבת הקרובה, ה־ 23באוקטובר.
מועד ומקום הריבז 9.30
בבוקר, ברחבת הרכבת בחיפה.
בוא במכוניתך, יחד עם בני ביתך וידידיו•
התוכנית: ביקורים בשפר־עם, סב־נין,
דיר אל־אסד, ראמה ונצרת. בנצרת
אסייפת־עם גדולה בקולנוע דיאנה.
אם פניך להתוודעות ולשלום בין שני
העמים — מקומך בשיירת השלום של יום
שבת!

אנו גזמיניס אותך השבוע
להשתתף באסיפות־העם של רשימת העולם הזה — כוח חדש:

טבריה

ביום ד 20.10 ,בשעה 8.30 בערב׳ בקפה ארבל. ינאמו עו״ד אמנון זכרוני
ו שלו ם כ הן. הפותח: טיבי גרוס.
רחובות ביום ה׳ 21.10 בשעה 8.30 בערב, באולם רחובות. ינאמו אורי אבניי, שלום

כהן, טיבי גרום.
טבעון ביום ו׳ 22.10 בשעה 8.30 בערב, בקולנוע זוהר. ינאמו אורי אכנרי ודויד
ארנפלד.

אשד 1ד
ביום ו׳ 22.10 בשעה 8.30 בערב, בקולנוע דנו! .ינאמו שלום כהו ועודד

פילבסקי.
נצרת ביים שבת 23.10 בשעה 5.30 אחרי הצהרים, בקולנוע דיאנה. בהשתתפות אור*
אבנרי,שלופ כהן, פריה פרח, אורי דייוויס, בתום שיירת־השלום השניה.

רמת־השדון
ביום שבת 23.10 בשעה 4.30 אחרי הצהרים, בקפה פלדמן. ינאמו עו״ד צבי
גילאץ ומיכאל ריינר. לתושבי רמת־השרון, הרצליה ורעננה.

01 ציונה
ביום ב׳ 25.10 בשעה 8.30 בערב, בבית־התרבות של המועצה המקומית. ידברו
עו״ד צבי גילאון ועודד פילבפקי.

באר־שבע
ביום ג׳ 26.10 בשעה 8.30 בערב, באולם אשל־כסית. ידברו אמנון זכרוני
ועודד פילכם ק,י.

אוד־יהודה
ביום ד׳ 27.10 בשעה 7בערב, בחצר בית־הספר התיכון. ידברו. אורי אכנרי,
שלום כהן ושלום מזרחי, מועמד ״רשימת בני אור״ בבחירות המקומיות.

נאוגו הראשון שו אוו׳
אבנר ב.נן וו שראד
ערב טוב.
לא אנצל את כל חמש הדקות שהוקצו
לנו. מה שיש לנו לומר — אפשר לומר
אותו במילים מעטות.
אם אתה באמת מאמין בהבטחותיה של
אחת המפלגות הישנות — הצבע בעדה. אם
אתה באמת מרגיש שהיא תגשים אותן למחרת
יום הבחירות — תן לה את קולך.
לא נבוא לריב איתך.
אני פונה אל אותם הרבבות שקצה נפשם
בכל המפלגות הישנות גם יחד, אלה הרואים
בכל המפלגות הישנות שרידים מן העבר
הרחוק.
אם אתה אחד מהם — מה תעשה?
האם תימנע מהצבעה, ותפקיר את המדינה
לאותם הכוחות שאתה מואס בהם?
האם תיכנס לתא־הקלפי ותצביע בעד מפלגה
שאתה בז לה, שאתה צוחק מכל הבטחותיה?
האם תצביע בעד מפלגה שאינך
מאמין לה, רק מפני שהיא קיימת?
רק פעם אחת בארבע שנים ניתנת לך
ההזדמנות להשפיע על דמות המדינה. ההצבעה
בקלפי היתד, צריכה להיות בשבילך
חוויה. האם תהפוך אותה לפעולה מאונם,
למשהו שתתבייש בו? האם תתנצל אחר־כך
בפני חבריך שזה הרע במיעוטו?
נכון, עד עכשיו לא היתד, לך ברירה. גם
אני הצבעתי, פעם אחרי פעם, בעד מפלגות
שמאסתי בהן. גם אני אמרתי לעצמי
שזה הרע במיעוטו, שבכלל אין דבר מושלם,
שהפוליטיקה היא דבר מלוכלך. גם אני
יצאתי מתא־הקלפי עם טעם רע בפה.
לכן לקחתי עכשיו חלק ביוזמה שבאה
לתקן מצב זה בשביל כולנו. יחד עם קבוצה
של לוחמים צעירים הקמנו רשימה
חדשה, רשימת העולם הזה — נוח חדש,
רשימת שין.
איננו באים להבטיח הרים וגבעות. איננו
מבטיחים לחולל מהפכות כבר בכנסת השישית.
איננו מבטיחים לך אלא דבר אחד:
שנילחם בתוך הכנסת כשם שנלחמנו מחוץ
לכנסת.
בעוד שכל המפלגות מבטיחות לך היום
להיות מחר שונות מכפי שהיו אתמול,
אנחנו מבטיחים לך להיות מחר בדיוק כפי
שהיינו אתמול.
לא ניתן מנוח, ולא נצטרף למועדון המפלגות
הישנות. לא ניקח כסף מן המגבית
היהודית המאוחדת, ולא נקים מיפעלים כלכליים.
לא נשתתף בחלוקת השלל, לא נמכור
את קולותינו תמורת רשיון של בנק
או ג׳ובים לעסקנים.
לא חיברנו מצע ערב־בחירות׳ כדי לסבר
לך את האוזן. מלחמתנו במשך 15 שנים
סוערות — היא המצע שלנו.
לכן בחרנו באות שין, המסמלת את העקרונות
שעליהם לחמנו מעל עמודי העולם
הזה. שין — למען שיחדור מחוקי כפייה.
מכפייה ביורוקראטית ומכפייה דתית. שין
— למען שיתיון בין בני כל העדות, הדתות
והלאומים במדינה. שין — למען
שלום ישראלי—ערבי.
גם אם אינך מסכים לכל דעותינו — אם
אתה נותן בנו אמון, אם אתה מאמין שנפעל
ביושר, בלי מורא ובלי משוא־פניס —
תן לנושאנס !

בתמונה ^
לפניך חידון. הסתכל היטב.

מה חסר?
חסרים חברי־־הבנסת.

אוד הבנסת בע ת דיון חשוב-

זוהי ישיבה רגילה. יתכן שנידון בה חוק הנוגע לחייהם של שניים וחצי מיליון תושבים.
יתכן שנידון בה תקציב של כמה מאות מיליוני לירות. יתכן שנידון בה מס חדש, שיחול
גם עליך.

חכרי־הבנם ת אינם.

זוהי תמונה של מליאת הכנסת( .יתכן שהיו צריכים לקרוא לה ״ריקת הכנסת״ ).נוכחותם
של 12 מתוך 1:0חבו י־ד,כנסת בדיון רציני וחשוב הוא דבר רגיל לגמרי. בעת הדיון על
תקציב המדינה, בסך 2.4מיליארד לירות, נכחו באולם שמונה חברי־כנסת ושני שרים.
באווירה כזאת נתקבל חוק כנוביץ, אשר השר האחראי לביצועו טען כי אינו ניתן כלל
לביצוע, ואיש אינו חולם לבצעו כיום.
באווירה כזאת נתקבל חולץ לשו! הרע, ששם קץ לחופש־העתונות בישראל. כאשר גבר
הזעם המאוחד של כל הציבור על חוק זה, התנצלו דוברי המערך כי נתקבל ״בחופזה״.
(בעת קבלת חוק־תועבה זה נכחו באולם 52 מתוך 120 חברי־הכנסת. עשרות אחרים ישבו
אותה שעה במזנון).

האם אתה הצח שמצב זה ימשו?
מה היית אומר אילו הופיעו רק חמישה מתוך 11 חברי חנכחרת
הלאומית לכדורנל להתחרות בינלאומית?

מד, היית אומר אילו היו הפקידים במקום עבודתך מקבלים משכורות שמנות ואינם
מיפיעים כלל לעבודה?
והרי חברי־הכנסת הם שכיריך שלך — אנשים שאתה משלם את שכרם בעמל כפיך
כדי שייצגו אותך, שישמרו בשמך על הדמוקראטיה׳ שיקפידו על הוצאת הכסף הציבורי
ושיפקחו על מעשי השלטון והמנגנון!

האם תשלם את שכרם שעה שהם מסתובבים כעולם, בשליחויות
מפלגתיות? שעה שהם מנהלים את מנגנוני המפלגה? שעה שהם
עוסקים בעסקים המיסחריים של המפלגה?
אבל יש ואומרים לך:

לא 0שונ אם חס ונסים או דא

!91 נון הכנסת בשעות הדיונים-
ח״כ משה אונא (מפד״ל) הכריז פומבית כי המימשל הצבאי נוגד את מצפונו. ולמחרת
היום הצביע בעד המימשל — והכריע בקולו.

זהו דבר של יום־יום בכנסת.
כי ממילא לא נקבע דבר בכנסת. הכל מסתדר מאחורי הקלעים, על־ידי קנוניות בין
מזכירויות המפלגות. חבר־הכנסת הוא רק רובוט המרים יד והנואם לפי פקודת המזכירות.
זה נכון.

חכרי־הבנסת אינם מצביעים לפי מצפונם. בהתאם להוראת המפלגה,
אסור שיהיה להם מצפון אישי.
ח״ק יזהר סמילנסקי (רפ״י) ט,ען כי התנגד כל השנים למימשל הצבאי. אולם הוא הצביע
בעד קיום המימשל.

כי לא הח״כ קובע.

קובעת מזכירות המפלגה.

יפי מה ח 1ט1ת מזכירות חיגבלגה^
לפעמים היא קובעת לפי עקרונות. לפעמים.
אבל לא על העקרונות בלבד תחיה מפלגה.

או כשהיא שוקלת אם לנקוט קו פוליטי העלול להרגיז את הממשלה קצת ידהר מדי.

זוהי המציאות האפורה.
היא חשובה יותר מן הגיל הממוצע של הח״כים, העולה מכנסת׳׳לכנסת, ושהגיע כבר
ל־( .58 בכנסת האחרונה לא היה איש מתחת לגיל )!40
היא חשובה יותר מכשרונם (או חוסר כשרונם) האישי של הח״כים. מן העובדה שהח״כיט
הנכבדים עוסקים לא פעם בדברים שאין להם מושג בהם — ושאינם טורחים לקבל מושג
בהם לפני שהם מחוקקים חוק.

רשימתנו קוראת לך: שים קץ למצב זה !
תן ידך למאמץ שיחולל שינוי!

שלח 10י 11(11 ומסח !

מה פירוש המילה ״קומנדו״?
הקומנדו הוא יחידה צבאית המוכנה לפעול לבדה הרחק מעבר לקוזי האוייב.
הקומנדו אינו כפוף לנוהלים המסורבלים של צבא סדיר. אין לו שרשרת מסורבלת
של פיקוד. הוא שם את הדגש על יוזמת הלוחם היחיד, על יכולתו של הלוחם היחיד להחליט
ולבצע במהירות.
ה קו מנדו אינו זקוק לאפסנאות מסובכת. לכן אין הוא זקוק לכבישים סלולים. הוא נע
במהירות בדרכים בלתי־סלול־ת, ומצפצף על המנגנון הכלכלי האדיר המתנועע מאחורי
כל צבא סדיר מסורבל, ושבלעדיו היה הצבא הסדיר מת ברעב.
לפי כללים אלה רוצה רשימתנו לפעול בכנסת. ראשיה, אנשי־קומנדו של שועלי שמשון,
פעלו על פי כללים אלה במשך 15 שנית מאבק בלתי־נלאה בזירה העתונאית. הם ימשיכו
במלחמה זו בכנסת.

הס לא ידאגו לאינטרסים כלכליים -כי אין לנו. הם לא יחפשו ג׳וכים
לעסקנים -כי אין לנו. הם לא יצטרכו לכלכל מנגנון גדול -כי אין
לנו.
הם יוכלו להרשות לעצמם לפעול על פי עקרונותיהם, ועל פי העקרונות בלבד.

כלי מורא, כלי משוא-פנים.
בכנסת, כמו מחוץ לכנסת.

*ה חם עש 1בכנסת?
זה תלוי, כמובן, בכוח שתעניק להם.

אולם גם סיעה קטנה יכולה לחולל בכנסת גדולות -אם היא מוכנה
ללחום.
היא יכולה להטריד את מצפון הכנסת, להפר את שלוזתה׳ להזעיק את דעת־הקהל מעל
דוכן־הנואמים.
כדי להשמיע רעיונות מהפכניים, כדי לפסול שקרים מוסכמים, כדי לומר את האמת
הבלתי־נעימה — אין צורך בנאומים ארוכים. די בכמה משפטים.
היא יכולה להגיש שאילתות על כל העוולות של המנגנון הביורוקראטי נגד אזרחים
חסרי־ישע.
היא יכולה להגיש הצעות־חוקים כדי להחליף את חוקי־התועבה וחוקי־ד,כפייה למיניהם.
היא יכולה ליזום מבין כותלי הכנסת מערכות ציבוריות גדולות ברחבי המדינה,
שירעישו את הארץ וילכדו את בעלי־הרצון־הטוב לתיקון פני המדינה.

ובמיקרים מיוחדים -כמו בהצבעה על המימשל הצבאי לפני שנתיים
היא יכולה להכריע בקולות מעטים (ואפילו כקול אחד!) הכרעותגורליות.

סלי דיקיס, קומץ נוכחי

אם תעניק לה כוח רב יותר, היא תוכל להשתתף באופן פעיל בעיצוב פני השלטון —
לא על־ידי מקח־ומימכר קואליציוני, אלא על־ידי השימוש בקולותיה לשם החלפת שלטון
רע בשלטון רע פחות.

היא תשנת את פני הכנסת
בעצם נוכחותה היא תכריח את הסיעות האחרות לנהוג אהדת.
היא תכפה על האופוזיציה קו יותר תקיף. היא תכפה על הקואליציה קו פחות שרירותי.

היא תכנים אווירה חדשה לבית. היא תנהיג בו סגנון חדש -סגנון
התואם סיעה שגילה הממוצע הוא - 35 יותר מעשרים שנה פחות
מן הגיל הממוצע של הכנסת הבאה.
היא תילחם למען שינוי תקנון הכנסת, כדי שח״כ לא יקבל שכר עבור ישיבות שאיני
משתתף בהן.

היא תדרוש להנהיג קוורום בכנסת -כך שאי־אפשר יהיה לפתוח
בדיון ולקבל החלטות אלא כנוכחות לפחות מחצית ממספר הח״כים.
ובעיקר:

היא תקווה התחלה חדשה
היא תסמל את נקודת־המיפנה בתולדות המדינה.

היא תשבור את המונופול המוחלט של המפלגות הישנות־נושנות,
שעשו ככנסת כבתוך שלהן מיום היוולדה.
היא תוכיח שאפשר לשנות את פני המדינה — והיא תקרא לכל בעלי־הרצון־הטזב בישראל
להתלכד לכוח חדש ולוחם

שולחנות מלאים, תנועה ערה ושינת
1וו8ודס הזו! -
כוח חדש
למפלגה יש מנגנון. היא צריכה לכלכל מנגנון זה. בשביל זה היא זקוקה לכסף. את
הכסף היא יכולה לקבל רק מן המנבית היהודית המאוחדת, או מתקציב המדינה — בדרך
זו או אחרת.
למפלגה יש עסקנים. העסקנים זקוקים לפרנסה. המפלגה צריכה לסדר להם ג׳ובים
במנגנון המדינה.
למפלגה יש בעלי־הץ. הם משלמים בעד מודעות־הענק במערכת־הבחירות. הם
• זקוקים לאחר־מכן לרשיונות־ייבוא ולהרבה־הרבה טובות־הנאה אחרות.
למלפגה יש משקים. המשקים זקוקים לאשראי בריבית נמוכה. בארץ ניתנת ריבית
כזאת רק לפי פקודת הממשלה. המפלגה חייבת לקחת זאת בחשבון.
למפלגה יש מיפעלים כלכליים. מיפעלים אלה זקוקים לכסף, לרשיונות, לזכיונות.
כל זה עומד לנגד עיני מזכירוודהמפלגה, כשהיא מחליטה, למשל, אם להצטרף לקואליציה.

מאמו זה שר אוו אבנו מוסם בואש גדיון וגיוחד שר ״העודס הזה,,
בשנת הערבית שתופיע תשמע, והמוקדש ל,.ושימת חשדם הז ה -מ ת חדש״
^ עוד ימים מעטים תינתן לו ההזדנד
2נות ללכת לקלפי ולהשתתף בבחירת
בית־ד,נבחרים של מדינת־ישראל.

יפול אתה לומר: מה זה נוגע

איזה חלק יש לי במדינה זו?
איזה חלק יש לי במדינה, המפקיעה
את אדמותי, המטילה עלי מימשל צבאי,
המשפילה אותי מדי יום, השוללת ממני
את זכויות־האזרח היסודיות?
איזה חלק יש לי במדינה הלוחמת בלאומיות
הערבית בכל רחבי המרחב, ושאינה
מכירה כלל בקיום האומה הפלסטינית?
ואתה יכול להמשיך:
מדוע לא אימנע בכלל מלהצביע?

מדוע לא אמכור את פולי תמו־

בור את שלטון המפלגות הישנות, הצבועות
והמושחתות. עליהם לנצח את מסכת השקרים
המוסכמים, המקימה עיברים נגד ערבים,
אשכנזים נגד עדות־המיזרח. עליהם להתגבר
על מזימות והתנכלויות, לחץ כלכלי
וטירור פוליטי.

אתה זקוק להם, יא אחי -אכל
הם זקוקים גם לך.
הערבים לבדם לא יצליחו לתקן את ה־מישסר
במדינה — וגם היהודים לבדם לא
יצליחו בכך.

רק יחדיו, כמחנה גדול אחד,
יוכלו לאסוף את הכוח הדרוש
לנצחון.
כוחות השחיתות והשרירות יודעים זאת.
על כן הם מקיימים את המימשל הצבאי.

אני מאמין שמדינת־ישראל יכולה
להיות, וצריכה להיות, שותפת
נאמנה של הלאומיות הערכית
ככיצוע המהפכה הגדולה שתכיא
למרחכ שלנו אחדות, קידמה ד
שיחדור מעול זרים.
אני מאמין שמדינת־ישראל יכולה וצריכה
להכיר בקיומה של אומה ערבית פלסטינית,
שתהיה בת־ברית ושותפה לאומה העיברית.

אני מאמין שרכים ממנהיגי העולם
הערכי, וכראשם הנשיא
גמאל עכד־אל־נאצר, יודעים זאת
ומכירים ככף -ורק מחכים לרגע
כו יאפשרו להם התנאים לומר
זאת.
אני מאמין שאנו, אזרחי ישראל העיברים
והערבים, יכולים וחייבים לפעול כדי ליצור
מצב שבו אפשר יהיה להכריז על כך בגלוי.
יצירת תנאים כאלה פירושו, בין
השאר: החלפת המישטר הריאקציוני בישראל
במישטר מתקדם.

** גשתי את גמאל עבד־אל־נאצר פע־
^ציים בחיי. בשתי הפעמים היתר. זאת
פגישה פנים־אל־פנים, ועמדנו זה מול זה
במרחק של צעדים מועטים.
זה היה בשנת .1948 אני הייתי חייל
בצבא־ישראל, ועבד־אל־נאצר היה קצין ב־צבא־מצריים.
פעם
פגשתי אותו בלילה, בקרב על
הגבעה ,105 ושם הוא נפצע.
בפעם השניה פגשתי אותו ליד עיראק״
אל־מנשיה, ושם נפצעתי אני.

ירינו זה כזה. ניסינו להרוג זה
את זה• אף לא שנאנו זה את זה.

אנשי ״הננגלנו הרה״ בין ראשי הנזפגנר חגרנלנז נגר
הנזינזשל הצבאי, ננרב הדיון בכנבנז לפני שננזייב
רת כסף טוב לזנב של מפלגה
פלונית, או לקוויזלינג של מפלגה
אלמונית?
מדוע לא אמסור את קולי למי שמבטיח
להניח קו־מים לכפרי תמורת אלף קולות,
או לסלול אליו כביש תמורת אלפיים?

מה איכפת לי מי יושב ככנסת?
מה איכפת לי מה קורה כישראל?

ני כא לשכנע אותך, יא אחי, שזוהי

\ £ב ה משפיע עליך במישרין.
אדמתך היא, אשר מאיימת עליה סכנה
של הפקעה, באמתלה כוזבת של פיתוח.
כפרך הוא, הכפוף למימשל הצבאי, המונע
בו שלטון של חוק וחיים של כבוד.
שכונתו היא, אשר פוגרום בנוסח רמלה
מאיים עליה, אם תוסיף ההסתה הלאומנית
להשתולל בחוצותינו.

לכן זה נוגע לך!
יכול אתה לומר בייאוש: זה נוגע לי,
אבל איך אני יכול להשפיע? איזה כוח
יש לערבים להיאבק על זכויותיהם —
כשהם כפופים לטירור של המושל הצבאי,
וכל הפותח את פיו צפוי לפיטורין, למעצר
אדמיניסטראטיבי, לריתוק ולהגלייה?
על כך אענה לך, יא אחי:

אינך כודד. אינך נטול-כוח. אינך
חסר־אונים.
ישנם בציבור העיברי בישראל רבבות של
בעלי־רצון־טוב, הרוצים להקים במדינה מיש-
טר דמוקראטי אמיתי, הרוצים לחוקק חוקה
שתבטיח חרות לכל׳ בלי הבדל של לאום
ועדה, דת והשקפה.
כדי לכבוש מטרה זו, מוטל עליהם לש-

איך נשים לה קץ?

•*מישטר הקיים בישראל אינו מסוגל
| ולהושיט יד ללאומיות הערבית. אין
הוא מסוגל להציע תוכנית חדשה ונועזת
להקים פדרציה גדולה של בני ישמעאל וישראל,
שתגשים את האידיאלים הנשגבים
של הלאומיות הערבית והלאומיות העיברית
גם יחד, בשותפות של אמת למען המולדת
המשותפת.
מדוע אינו מסוגל לכך?
מפני שהוא כפוף להשפעות זרות, וזקוק
לכסף ממעצמות זרות כדי לקיים במדינה
משק טפילי.

מפני שבראשו עומדים אנשים
זקנים, שגדלו באירופה, שלא הכינו
מעולם את הלאומיות הערכית,
והמבינים אותה כיום עוד פחות.
מפני שהשלטון מורכב ממפלגות ישנות
— מחרות ועד מפ״ם — שנולדו בחוץ־
לארץ, והעמוסות תפיסות הזרות למרחב
שלנו.
לכן חייבים אנחנו להקים בישראל מיש־טר
חדש — מישטר לאומי אמיתי — שיעמוד
בשתי רגליו על אדמת מולדתנו,
שליבו פתוח להבנת המזרח׳ שיראה את
עצמו חלק בלתי־נפרד מן המרחב שלנו.

אני קורא לך, יא אחי, לתת יד
להקמת מישטר כזה כישראל.
אני אומר לך שזו חובתך כערבי לאומי,
הרוצה לסלק את האימפריאליזם מן המרחב,
הרוצה להבטיח לכל הערבים חיים של
כבוד וקידמה וגאתה — כשם שאני רוצה
להבטיח לכל ישראלי — עיברי או ערבי
— חיים של כבוד וקידמה וגאווה.

תה שייך למיעוט במדינת־ישראל.
יואילו מדינת־ישראל עצמה היא מיעוט
בעולם הערבי.
שמע שמעאד!

הוא לא קיים רק כדי להוריד לך את הראש
ולסתום את פיך. הוא קיים גם כדי
לזרוע חשד ושינאה בין טובי העיברים
וטובי הערבים, כדי לפלג את כוחם ולפצל
את מחנם.

כל עוד פועלים ערכים לכד ד
עיכרים לכדם -לא יעמוד להם

\ £ט עו ת גדולה.
אני בא לשכנע אותך שזה איכפת לך.

שזה איכפת לך ככן הארץ הזאת,
כערכי וכאדם לאומי.

^ תה חי במדינה הזאת, וכל הקורה

אנחנו יודעים, מתוך שיחות שהיו לעבד-
אל־נאצר באמצע המלחמה עם הקצין ה־עיברי
ירוחם כהן, עימו ניהל משא־ומתן
לפינוי הרוגים — שהוא לא שנא אז את
ישראל.
לא־מכבר הוכח כי בשנת 1954 הסכים
עבד־אל־נאצר להיפגש עם ראש־ד,ממשלה

מיות הערכית, כשם שהיא כעוכרי
הלאומיות העיכרית.

כוחם. תחת לנצח יחדיו, ננוצח
כנפרד.
אתמול סתמו לך את פיך, בעזרת תקנות־החירום
הידועות־לשימצד -היום מנסים לסתום
את פינו, באמצעות חוק לשון הרע.
אתמול מנעו את עלייתו של כוח חדש
ברחוב הערבי. היום מנסים למנוע את
עלייתו של כוח חדש ברחוב העיברי.
הפיתגם הערבי אומר: דרושות שתי
ידיים כדי למחוא כפיים. דרושות גם שתי
ידיים כדי לחולל מהפכה במדינת ישראל,
ולהקים בה מישטר דמוקראטי אמיתי.

יד עיכרית ויד ערכית.
^ ולס איני רוצה לפנות רק אל ד,אינ־
\ £טרס שלך כתושב־ישראל. אני רוצה
לפנות גם אל מצפונך כערבי לאומי.
לא הייתי קורא לך להשתתף בעיצוב
דמותה של מדינת־ישראל, אילו האמנתי
לרגע בי קיומה של מדינת־ישראל סותר
את האידיאלים הנעלים של הלאומיות הערבית.
אני
מאמין שההיפך הוא נכון ושכל
ערבי במרחב ייווכח בכך כאשר יקום מיש-
טר אחד בישראל.

משה שרת —אך לחץ זר מנע בעד שרת כיום אתה מרגיש ׳ את עצמך זר בישי
ראל, כשם שישראל מרגישה את עצמה זרה
מלבוא לפגישה.
השנה, כפגישות שהיו לי כאי־ במרחב.
כיום אין שליטי ישראל מוכנים להעניק
רופה עם מנהיגים ערכיים ממד־דגה
עליונה, הוכרר לי כי גם עכ לך שוויון, בעוד שהם עצמם אינם מסוגלים
להשיג לישראל שוויון במרחב.
שיו ישנה אפשרות להידברות עם
יתכן ואתה רוצה להפנות את גבך לעכד־אל-נאצר.הפריע?
מי מפריע? מי ישראל — כשם שישראל מפנה את גבה
אם כן, מה
מקים את ישראל ומדינות־ערב זו נגד לעולם הערבי.
אני קורא לך לעשות את ההיפך:
אלה?
אין צורך להיות גאון מדיני כדי להבין
תן ידך היום לשינוי פני המיש־מי
מעוניין בכך:
טר כישראל -כשם שישראל

המלחמה כין ישראל ועמי-ערב
היא הפותחת את המרחב כפני
חדירת האימפריאליזם והקומוניזם,
כפני אמריקאים ורוסים.

מלחמה זו היא המאפשרת לאנגלים להמשיך
בדיכוי הדרום הערבי ובניצול הנפט
הערבי.
מלחמה זו היא המאפשרת לחוסיין הקטן
לשלוט בחלק הפלסטיני של ממלכתו, ול־חאפז
ההרפתקן לשלוט בדמשק, ולפייצל ול־כנופיית
נסיכיו להשמין על חשבון תמלוגי־הנפט
השייכים לעם הערבי.

מלחמה זו היא כעוכרי הלאו
תשתתף
מחר כשינוי פני המרחב.
בעלי הרצון הטוב בישראל, עיברים וערבים,
חייבים לשתף פעולה כדי להקים
בישראל מישטר של שוויון, שיחרוד ושלום.
מישטר זה יתן יד לשיחרור המרחב ולאי־חודו
— יחד עם ארצות המהפכה הערבית.
זוהי כל התורה על רגל אחת. היא חייבת
לעמוד לנגד עיניך, כאשר אתה הולך לקלפי-.

אפשר
להילחם בדרכים שונות.
כמדינת-ישראל, אין דרך יעילה
יותר מזו של פתק-הכוחר.

גירגיודיה, טיוח, ס״נה,
1רעוה ואום אדפווס...״
רצח ההמוני של גברים, נשים וילדים. מספר
יפעמים ביקשו חברי המערכת להיות נוכחים
בטכם־האזכרה השנתי — אך תמיד
נמנע הדבר על־ידי הוראות המושל הצבאי.
על כן, אחרי שאחד מבני הכפר קידם את
פני הבאים בברכה, ואחרי נאומים קצרים
של אחמד מצארזזה ואורי אבנרי, היה זה
טבעי שאבנרי יבקש מהנאספים להילודת אל
משתתפי המסע ולהניח פרחים על המקום
בו נטבחו 47 בני הכפר .״את העפר שפעם
כיסה דם — נכסה בפרחים,״ קרא. ברגע
זה יצאו כל תושבי כפר קאסם — זקנים,
נשים וצעירים — בתהלוכה רגלית, כשכל
אחד נישא בידו פרח אחד. ליד האבן, בכניסה
לכפר, המציינת את מקום נפילתם של
ה־ ,47 עמדו כולם בדומיה. רטט עבר במאות
הנאספים, כאשר חזרו בני הכפר על תפילת
אל־פאתחה -לזכר ההרוגים .״אנו נשבעים —
ערבים ועברים — להילחם שכם אל שכם,״
הכריזו אחמד מצארוזה ושלום כהן ,״כדי
שלעולם לא יישפך דם נקי — עברי או
ערבי — במדינה הזאת.״

•— שיירה המשיכה בדרכה, לפי לוח(
[ זמנים מדוקדק, שלא השאיר אפשרות
של שהות ארוכה בכפרים .״באנו לברך
אתכם בבירכת השלום,״ הכריזו משתתפי
השיירה .״אנו מבקשים את סליחתכם על כי
ביקורנו חטוף. ניפגש באריכות בשמחות —
אחרי הבחירות.״
ג׳לג׳וליה, טירה, טייבה. בכל כפר —
נהירה המונית אל הרחבה המרכזית שנבחרה
למיפגש השיירה עם בני המקום.
בטייבה, אי־אפשר היה להתעלם מהעדרו
של אחד מבני־הכפר, מן המעמד ההמוני.

כפר טייבה

גדול הכפרים במשולש הדרומי, בא לקבל
את פני שיירת השלום בהמוניו.
רחבת בתי הקפה מלאה מכוניות ואנשים. מאזינים, שלא הצליחו

להידחק מסביב לשיירה, מילאו את המירפסות ממול, יצרו חומת
אנשים חיה. צעירי הכפר לא הסתירו את אהדתם למשתתפי השיירה,
וחלק מהם הצטרף אליה בהמשך מסעה אל הכפרים השכנים.
היה זר, סאלח בראנסי, שנשאר בגלות ב־בית־שאן
.״לחמנו למען זכותד, הדמוקראטית
של קבוצת אל־ארד להופיע בבחירות, אף
כי לא הסכמנו עם כל דעותיה,״ הכריז אבנר
,,״אנו מננים את ההפלייה ואת שאר
צעדי־הדיכוי השרירותיים.״
ושוב — לחיצות־ידיים, מחיאות־כפיים, הקריאה
אינשאללה מונתצרים — אינשאללה
מנצחים — והשיירה המשיכה בדרכה ל־קלנסואה,
לבקה־אל־גרבייה. על מכבסה
ברחוב הראשי בכפר זה ניתלו האותיות
כ״נ, אותיות הרשימה הערבית של רפ״י.
״כמה סבון יהיה דרוש למכבסה הזאת לנקות
את עצמה מן האותיות האלה?״ שאל
אורי אבנרי, לקול תשואות המאזינים.

כפר קרע

אחמד מצארווה, בן כפר ערערה הסמוך,
נואם מעל הג׳יפ הפתוח. הצעיר, המוכר
כאחד המנהיגים הפעילים ביותר של הפועלים באזור תל־אביב,
התגלה במסע זה גס כנואם ממדרגה ראשונה, ששילהב את שומעיו.

אורי אבנר׳ פונה אל הצעירים שמילאו

את הרחבה, ונדחקו מסביב לג׳יפ ה^
י | /יו 1111
פתוח .״מופיעה במשולש רשימה של רפ״י, הקוראת לעצמה רשימת
השלום. איזה שלום? של כפר קאסם, קיביא, ודיר יאסין?״

על אורי דייוויס, הידוע בשל מאבקו נגד
הפקעת אדמוח דיר אל־אסד, אסר המושל
לבקר בגליל .״זהו ביקורי הראשון, ככפר ערבי מאז השתחררתי.״

בקה אל־גוביה

כפר טירה

זהו המשך הכתבה המתחילה לפני. אונעח עמודי המוסף

״איננו מבטיחים לכס דגר הצי
הין שלום כהן ,״אנו באיס אלי-
כס בדרישות, ותובעים מכס ליטול חלק במאבק על דמות המדינה.״

ך* סך הכל הושמעו באותו יום קרוב
ל־ 40 נאומים בעשרת הכפרים. לא היה
נוסח אחיד לנאומים, אולם מיטענם היה
זהה: במשך 15 שנה לחמו עורכי העולם
הזה נגד חוקי הכפייה למיניהם, עמדו לצד
הנתקפים, חשפו את האמת. הם עשו זאת
ללא הפלייה בין עברי וערבי, מתוך אמונה
כי מי שפוגע בערבי היום, יפגע מחר בעברי.
עתה
עומדים עורכי השבועון הלוחם בפני
ברירה: להגיע לכנסת, כדי להמשיך בתוכה
את מאבקם — או לעמוד בפני אפשרות
של חיסול השבועון והליכה למאסר. סביבם
התלכד כוח חדש, המורכב כולו מלוחמים
לאותם העקרונות. בשורות הכוח החדש חייבים
להתייצב גם האזרחים הערביים, על־מנת
שהמאבק על דמות המדינה וזכויות־האזרח
יימשך כמאבק משותף.
בנקודה האחרונה של המסע — הרחבה
המרכזית של הכפר הערבי הגדול ביותר
בישראל, אום־אל־פאחם — עוררה השיירה
התרגשות והמולה. הסתבר, כי יום קודם לכן
תקפו נואמי רשימת וילנוי— טובי את רשימת
העולם הזה — כוח חדש, ועתה ביקשו
תושבי הכפר לשמוע מה בפי אנשי שיירת
השלום.
״כערבי לאומי,״ הכריז המשורר ראשד
חוסיין ,״ראיתי לעצמי חובה מוסרית לבוא
אליכם ולספר לכם מה היא רשימת העולם
הזה — כוח חדש, מה הם עקרונותיה, ובאיזה
חזיתות היא לחמה.״
כמו בכל כפר, התקהלו סביב המכוניות
בני הדור הצעיר בהמוניהם. האבות עמדו
על המירפסות מסביב, או בפתחי הבתים,
והקשיבו. מה שבקע מן הרמקול הנייד היה
קול חדש, שבמשך 17 שנות קיומה של המדינה
לא שמעו כמוהו. קול שמצא הד
מיידי בלב הבנים — וסיפק לאבות חומר
למחשבה והירהורים.

בית הסבו לעתונאות החלה

15156806׳מורם תשנ״ו 65/65

הלימודים ייערכו בשני שלבים׳ ויימשכו 7חדשים.
שלב א: תורת הכתיבה העתונאית, ידע העתונאות,
מבנה העתון, עימוד ודפוס, דרכי החקירה העתר-
נאית, מקורות האינפורמציה, העתונות והחוק,
העתונות בישראל ובעולם.
שלב ב׳ מתחלק לארבע מגמות

עתונאות
כללית, מחזור ג׳
(תשכ״ס.
כתבי ספורט, מחזור ב׳

עתונאות הרדיו והטלביזיה.
פרסום ויחסי ציבור.
קולנוע סרטים
׳דומטד׳ שד שרירי
האולימפיאדה בצוהיו (תמר, תל-אביב;

יפן) 1034 מצלמות 164 ,צלמים 100 ,
קילומטר של פילים, ומליון דולאר הוצאו
על הסרטת האולימפיאדה. היא הייתה שווה
את זה. אם כי אפשר היד. אולי לוותר על
כמה וכמה מטרים של פילים ולהכניס במקומם
מטרים אחרים, טובים יותר.
סרט על ספורט, שנועד לא לספורטאים
בלבד, צריך להראות, לכל מי שלא מבץ
בזה, מה זה ספורט, מה היופי שבו, מה
הכוח שבו, מה זאת אומרת לנצח׳ להפסיד,
להילחם.
קאן אישיקאווה, שעשה עד עכשיו קומדיות
וסרטי זוועה, הצליח בסרט זה, ברגעים
מסויימים, להרגיש את הספורט. הוא צילם
את הגופות הנהדרים של הספורטאים מכפות
הרגליים דרך שרירי השוקיים והידיים עד
שרירי הפנים, הוא האט את תנועות הריצה
שלהם כדי להראות את הקלילות היפה של
תנועותיהם, הוא צילם את חלקי הגוף השונים
בשעת פעולה.
אבל לעומת קטעים ספורטיביים אלה יש
בסרט צילומים ארוכים של משלחות ספורטאים
שאינן נגמרות, צילומי נואמים הנואמים
נאומים ארוכים עוד יותר מאורך המשלחות,
ויותר מהכל יש צילומי דגלים,
שהם בעצם הגיבורים האמיתיים של הסרט.
מתחילתו ועד סופו הם עושים רק דבר

שחקנים אין בסרט, והבמאי, ג׳ון ססורגס,
שעשה פעם את או קי׳ קוראל ואת שנעת
המופלאים, חדל לעשות סרטים טובים מאז
שהחל מתעסק בדברים שאין להם קשר
עם המערב הפתע, כמו ספרות יפה (הזקן
והים) מדע ופסיכולוגיה•

כוכבים
דא רע ל 1ודו
לפי דעתו של העיתון האמריקאי אנזקוויר
השפיעו מאה אנשים על המאה שלנו, ביניהם
שני צרפתים, הגנראל דה־גול והכוכבת
ז׳אן מורו.
היא נחשבת היום לאחת הנשים הנערצות
ביותר, אבל היא לא מתפעלת ממצבה׳ יש
לה עליו דעה קצרה ופסקנית• :הפרסום זה
שום דבר, אין לו שום ערך, אי־אפשר
לעשות איתו אהבה*.
מד, דעתה, אם כן, על האהבה? •כשאני
מאוהבת זה משפיע על המשחק שלי, ועל
הכשרון שלי. לרוב האנשים אין את האנרגיה
המספיקה בשביל רגשות, הם מוותרים
עליהם, והולכים לקולנוע*.
השבוע שוחחה ז׳אן מורו עם ידידתה,
הסופרת מרגריט (הירושימה אהובתי) דורה.
השיחה פורסמה בעיתון הצרפתי לה נובל
אובסרווסר:
את, שאינך נשואה, ואפשר להגיד
שאת חיה לבדך, לעצמך, האם את רכושנית
בקשר לאנשים?
•אני חושבת שאם אוהבים מישהו אי

על צוות הפורים והמרצים בנית הספר נמנים
עתונאים בכירים ומרצים פן האוניברסיטה.

פרטים מלאים והרשמה: בית ציוני
אמריקה רח׳ דניאל פריש ,1יום יום
ביו השעות 7—4אחה״צ.

ספר ים
ש יע זר ו לך
להבין
את הטכניקה והמהלכים של מלחמת־פחירות

תיאודור וייט

הדרך לבי ת הלבן
ויליאם ס. וייט
\׳ונסון. א־שהמקצוע
את הרקע למערכת־הכחירות הנוכחית כישראל

שמעון פרס

ה שלב הבא

את המתרחש כעולם הקומוניסטי

ליאונרד שפירא

היסטוריה ש ל המפלגה
הקומוניסטית הסובייטית
ג. פאלוצ׳י-הורוואט

סין בידי מאו צה־דון
מילובאן דז׳ילאס

שיחות עם סטאלין

ז׳אן מורו
גירסוס אינו מועיל הרנה
אחד: עולים ויורדים, עולים ויורדים.
הדגלים, הנואמים והמשלחות הוכנסו, כנראה׳
לסרט כדי לעודד את המכירה שלו
בארצות השונות. העובדה שבהעתק שנשלח
לישראל טרחו להכניס תמונה מיוחדת של
הדגל הישראלי, וצילום ארוך של המשלחת
הישראלית, מעידה על כך.
בסיכומו של דבר, למרות הפגמים שלו,
זהו סרט שכדאי לחובבי הספורט ולחובבי
הקולנוע לא להחמיצו.

טלפון דא שבור
מצב חירום כתחנה מספר שלוש

(אופיר, תל־אביב) הוא סרט מוזר. מסתובבים
בו המוני אנשים, שאיש לא יודע איך
נכנסו אליו, ומה הם עושים בו. הם מטיילים
במכוניות מהודרות בין נאות־מידבר,
ולבסוף נהרגים ונעלמים.
מה עושים כל האנשים הללו? הם מטלפנים.
תמיד יש להם טלפון תחת הידיים,
והם מדברים עם חבריהם, אלה שכבר נהרגו,
או נעלמו, ואלה ישעדיין לא. הם אומרים
להם :״כן, לא, זה בסדר, אני שומע,״ ן כן׳.
כבר בהתחלת הסרט, עוד לפני שקורה
בו משהו, אפשר לראות מי יהיה אשם במה
שיקרה, אם יקרה, כי לאשם יש עיניים
אשמות והוא מתנהג בצורה חשודה.
אהר כך קורה שנגנבים בקבוקים מלאי
חיידקי מוות מתחנה מספר שלוש׳ באחת
המדבריות של אמריקה. האשם הוא באמת
האשם, אבל זה מתגלה רק כסוף. עד הסוף
מתרוצצים כל האנשים של הסרט בהיסטריה,
בין טלפון לטלפון, ומחפשים אוחו.

אפשר להפריד בין הרצון לתת את עצמך
לבין הרצון להחזיק בזה שאוהבים. כל
זמן שאוהבים אי אפשר להיות בלתי רכושנים.
אבל הרכושנות שלי היא צנועה. אני
לא מעוניינת שאף אחד יקדיש לי את כל
חייו. אני רוצה רק שמישהו יעדיף אותי.
אבל יעדיף אותי באמת•״
איך את מבינה את המושג להיות שייכת
למישהו?
״אני רואה את זה בנשואין*.
זוהי תשובה מוזרה בשביל אשר. שחיה
לבד ושנראה כאילו החליטה לחיות כך.
״הבעל שלי לשעבר נהג לומר לי, :את
אומרת תמיד שמעולם לא הרגשת את עצמך
נשואה׳ אבל מאז שנפרדנו, את מדברת רק
על זה, על הנשואין. זה פלא, בכלל, שאת
לא מפרסמת מודעה במדור לשידוכים.׳ הוא
לא צודק. אני חושבת שלנשואין היום יש
יותר ערך מאשר פעם, ודווקא משום שכולם
חושבים את ההיפך. אני חושבת שצריך עוז
מסויים כדי להחליט על בנייד, של משהו
משותף, שהוא יציב ויש בו המשך.״
את, אם היית מתחתנת, איך היית מארגנת
לך את הנשואין עם העבודה?
״אם הייתי נשואה הייתי בוודאי היד. חיים
לגמרי אחרים, אם כי אני לא חושבה שהייתי
מפסיקה לעבוד.
•אני יודעת רק שהיום החיים הפרטיים
שלי והמקצוע שלי משפיעים אחד על ר,־
השני. אני חיה חיים של שחקנית, המקצוע
שלי, החיים שלי, החלימו* שלי, כל זח -י
זה דבר אחד. אני חיה כין אגשים, וזד. ג ד
רם לי אישיי. אני יו שג* שאני ומדשר*.״
יעודס מזוו 1**7

בם דזנה
דרכי אדם
ברא ינוניה

כשסוחר המכוניות התל־אביבי מוניה שפירא
היה בשיא הצלחתו, הוא החליט
כי מה שיכניס אותו אל השורה הראשונה
של אנשי העסקים תהיה קצת פירסומת.
הוא הציף את מערכות העיתונים ב־תזכורות,
דאג ששמו יופיע במדורי רכילות
וחברה. הוא שלח ילדים שיסעו במונית,
לכיכר מוניה שפירא״ ,כדי שלנהגים
יכנס לראש שלכיכר בהצטלבות הרחובות
ארלוזורוב־איבן־גבירול באמת קוראים כך.
השבוע התלוצצו כמה ממכריו של איש־יחסי־הציבור
של עצמו, כי בקרוב הוא
ישנה את שם בית־המעצר באבו־כביר ל־
,כלא מוניה שפירא״ .כי סוחר המכוניות
נאלץ להעביר לשם את משרדיו לשבעה
ימים, לאחר שנעצר כחשוד במעשה הונאה.
מכונית ממושכנת. הוא כופר, כמובן,
באשמה המיוחסת לו. הוא לא רימה, לא
הוליך שולל, לא הוציא כסף בטענות־שוא,
ובכלל מה רוצים ממנו.
סמל יהודה טננבוים, ממדור הרמאויות
במסה־הארצי, היה סבור קצת אחרת. הוא
הסביר בבית־המשפט כי ממיר, מכר מכונית
שאינה שייכת לו.
הלקוח התמים ביקש, לאחר ששילם
14,000ל״י, את רישיונות המכונית .״זד.
יקח עוד כמה ימים,״ הסביר מתיה ,״הרשיונות
נמצאים במשרד הרישוי.״
הכמה ימים האלה נמשכו יותר מדי
זמן. הלקוח חשד כי משהו אינו כשורה.
הוא ניגש אל משרד הרישוי, שם התברר
לו כי המכונית ממושכנת.
מתיה המפורסם, שהובל השבוע אל בית־המשפט
כחשוד בהוצאת כסף בטענות שוא,
לא דמה אותה עת לסוחר מכובד.
הדרך מסאלון המכוניות הרחב והמפואר
אל אולם בית־משפט השלום לא היתד,
ארוכה. לפני חודשים אחדים נאלץ מתיה
להסתלק מהשותפות עם ידידו עוזי פגירסקי
ולשוב אל מגרש המכוניות הישן שלו
ברחוב ארלוזורוב .״זה רק זמני,״ הבטיח
אז סוגיה ,״אני עוד אגיע רחוק.״
הוא הגיע.

מ ק סי ם
והוא ±1ובם
חוט הסוגיה
מ<*>קו־י ״7ן

לתחרות
ה סוער.

ו1±ב־ צבד רי ע
״מקסים״ הוא חוט הסריגה החדש מ״אקרילף המיוצר
ע״י ״צמר לויט״ בשלל צבעים מרהיבים.
הסריג הסרוג מחוטי ״מקסים״ — קל ומחמם, אינו דוהה,
מתכבס בקלות ומתייבש במהירות.

עקבה ענו ת הגדולה לתח רו ת הו ארכ ה ת קו פ ת רכי שת
חו סהס ריג הלת חרו ת עד $5.2ו 5ו וכן תאריך מ סי ר ת
הסריגים עד . 66 גסו. מועד ה ת צוג ה ב מלון. ש ר תור .$6ו6 .ו

ש*!וור באהבה

כל אחד שואף להתקדם במקצוע שלו,
לשכלל את שיטות העבודה ולהשתכר בל
קלות. גם הזונות.
השבוע צצה, בשטח זה, תופעה מקורית:
שרות מיני מיוחד לתלמידי הכיתות הגבוהות
של בית־ספר תיכון. החלוצה בתחום
זה היא, לדברי המשטרה, פרוצה תל־אביבית
צעירה, שהחליטה לחרוג מהמסגרת
המקצועית הצרה, ולחפש לעצמה שדה־פעולה
חדש.
חינוך מיני. מורי בית־הספר תיכון-
חזש בתל־אביב שמו לב לכך שבזמן האחרון
נעלמים כמה תלמידים מהשעורים בשעות
קבועות. בדיקה קצרה העלתה כי הם משוטטים
באפם מעשה לאורך המדרכה, מול
בית־הספר.
בדיקה יסודית יותר גילתה כי גם אלה
שאינם מתפלחים משעורים נהנים בהפסקות
משרות מסויים, שאינו כלול בתוכנית הלימודים
של משרד־החינוך. המחנכים המופתעים
גילו לתדהמתם כי במקום ללמוד בכי־׳,
תה, לומדים תלמידיהם את עובדות־החיים מ־ 1
מורה מפוקפקת. זו דרשה מחיר גבוה עבור*
השיעורים הפרטיים שהעניקה, אם כי נתנה*
הנחה מיוחדת לתלמידים מחוסרי אמצעים.
השבוע התברר כי השעורים באהבה היו
כנראה מעניינים ומושכים יותר מהשיעורים
במתמטיקה׳ למשל.
הפעמון צילצל. המורה לאהבה ישבה
השבוע על ספסל הנאשמים בבית־המשפט
המחוזי בתל־אביב, לאחר שנתפסה בידי
חוליית־המוסר של מחוז תל־אביב, כשהיא
משדלת תלמידים, .אנחנו רואים בזה עניין
ציבורי רב,״ הסביר נציג המשטרה, פקד
׳מ שה ברנט.
הוא סיפר כי בשבועות האחרונים התקבלו
במשטרה עשרות תלונות מדיירי הסביבה,
שהמקצוע החדש הנילמד מחוץ
לבית־הספר לא היה לסי רוחם. השכנים
סיפרו כי בעיקבות ההצלחה הרבה שנחלו
שעורים אלה, הופיעו ליד שערי בית־הספר
עוד כמה מורות מסוג זה, שביקשו
ליהנות מהפרוספריטי במקצוע.
אבל המשטרה, שגילתה יוזמה חינוכית,
החליטה לצלצל בפעמון כדי להפסיק את
השיעור.
העול* חזה 1447

6־1965

הופיע במספר מצומצם של טפסים:

הקומוניזם הישראלי על פרשת דרכים
(דעה שלישית בוויכוח שפילג את מק״י)
להשיג תמורת משלוח לירה אחת
אצל א. ב ,.ת. ד ,23093 .תל־אביב.

ן טננינון

מכחישראלילהכשרהב 31 נידנ
ל מו מ ק צז עטנ ני בטשת הונוב

חטמלאוח ט ו111ט ודיואלקטחלקה
* תעשיה
* רכב
* מכונות — חשמל

(ליפוף)
נפתחים קורסים חדשים — ערב

חיפה:

בלפור 5

* מכונות
* בנין
* ארכיטקטורה פנימית

(עיצוב פנים)
נפתחים קורסים חדשים — מרב

גמול הטכניון)

טלויזיה

לקראת התואר :״אלקטרונאי מוסמך״
החודש נפתחים קורסים חדשים — ערב

תל-אב>ב:דדך פיית
יי־די/

( מול הקריה)

אנשים
אבן בבקבוק
שלמה נקדימץ נחשב תמיד לכתב הנועז
ביותר של מערכת חרות. כמעט כל
ם קו 6בעתון שייך לו אישית. השבוע עמד
נקדימון במצב לא נעים, כשקורא נרגז של
חרות, תושב ירושלים, הגיש נגדו תלונה
למועצת העתונות, טען כי הכתב החרוץ
הביא ציטטות מקוטעות מדברי שר השיכון
המנוח, גיורא יוספטל. מהציטטות הובן,
כי ראש הממשלה לשעבר, דויד גן
מריץ, הציע פעם להקים דיקטאטורה בישראל,
כשנחתם הסכם השילומים בין ממשלת
ישראל לממשלת גרמניה המערבית.
מועצת העתונות לא מצאה פגם, מבחינת
האתיקה העתונאית, בכתבתו של נקדימון,
זיכתה אותו מכל אשמה. אמר נקדימון, כששמע
את החלטת המועצה :״מה ישי גם
בן־גוריון נוהג להשתמש בציטטות מקוטעות,
ואף אחד לא בא אליו בטענות על כך.
גם אצלי, וגם אצל בן־גוריון, האמת קודמת
לכל רק השונאים המקצועיים של רפ״י

אונס

ראו בכך משהו סמלי, שיעל דיין ונחום
רז ישבו השבוע בדיסקוטק של פרדרי־קה
סגל, ניפחו באלון, ניסו למכור אותו
תמורת כסף. אף אחד לא קנה. אורח אחד
חלף על פניהם, הפטיר :״באלון מנופח.״ •
השבוע, כשהופיעו תמונותיו של לוי אשכול
בכרוזי המערך׳ רגזו רבים מחברי
מפא״י, טענו כי יש בכך משום חידוש
פולחן האישיות, שהיה נהוג בתקופת בן־
גוריון. בין הרוגזים היה חבר מפא״י, עורך
דבר חיים שורר. הוא טילפן לאשכול,
שאל :״מה? גם אתה התחלת בפולחן האישיות?״
אשכול נעלב כנראה מפנייתו של
חבר המפלגה הוזתיק, ענה לו :״לא! אם
תמונותי מוכיחות שפניתי לפולחן האישיות,
אנא, שים תמונה אחת שלי במקום שלוש.״
ואומנם, בדבר הופיעה תמונה אחת של
ראש הממשלה, בעוד שבעתונים אחרים וב־פלאקטים,
הופיעו שלוש תמונות של אשכול•
.י כל שנה, עם התקרב מועד יום
השנה של הרצח בכפר־קאסם׳ מתלהטים ה
ברי
טרמפ

ף* שכוע הגיעו לארץ מעט הדים מהסערה שעורר מעשה(
1אונם אכזרי שבוצע באחות ישראלית צעירה בניו־יורק.
הסערה בניו־יורק, בעיתונות וברחוב, לא התעוררה בגלל הצורה
האכזרית בה בוצע האונס; לא מפני שהבחורה נסחבה בשערותיה
וברגליה מהרחוב אל המכונית, ומהמכונית אל הבית; לא מפני
שחמשת החוטפים התעללו בה במשך שעה שלמה, הכו אותה, אנסו
אותה, עשו בה מעשי־סדום, ושרפו את גופה בסיגריות בעורות.
הסערה גם לא התעוררה רק מפני ששבעה אזרחים אמריקאיים
שומרי־חוק שמעו את צעקותיה, הקשיבו לקריאות־העזרה שלה,
ידעו בדיוק מה קורה לה — ולא הטריחו את עצמם אפילו להרים
שפופרת טלפון ולהודיע על־כך למשטרה. גם לא בגלל זה ששניים
מבין השבעה ראו איך חמשת הבריונים הכושיים גוררים את הבחורה
הצעירה בשערותיה אל הבית.
האמריקאים רגילים לדברים כאלה. במשך דורות הם נתנו לכושים
שלהם לחיות, לגדול ולהתחנך בתנאים בלתי־אנושיים. הם התרגלו
לכל המעשים הנוראים שעושים הבחורים חסרי־התרבות וחסרי׳
ההשכלה, שגדלו ללא חינוך בפרברים החשוכים והנוראים של ניו־יורק
וערים אחרות. הכושים מתנקמים בחברה שקיפחה אותם
והשפילה אותם, וזה רגיל.
האמריקאים גם לא מתרגשים מכך שאזרחים שלווים נשארים
שלוזים לנוכח מעשי־זוזעה הנעשים לעיניהם. האמריקאים אוהבים
את החופש. הם לא אוהבים שיתערבו בענייניהם, ולא אוהבים להת־ערב
בענייניהם של האחרים. לפני שנתיים, למשל, ראו 38 איש
איך מתעללים במשך חצי שעה בקטרין מו מ ה, מוזגת־באר בת 28
ממוצא איטלקי. היא נדקרה בסכין, הוכתה, צעקה לעזרה, ואיש
מבין 38 האנשים ששמעו וראו את כל זה לא יצא לעזרתה. הצעירה
מתה.
אף אחד לא התערב, כי באמריקה הפושעים יורים והורגים•
ורבים מהם שייכים לכנופיות מאורגנות כמו המאפיה, זזו מסלקת
עדים לא־נוחים לפני שאלה באים לבית־המשפט.
לכל זה רגילים האמריקאים. מה שגרם להם להתרגשות, הפעם,
היתר, העובדה, שעדיין אינה ידועה בארץ, שהאחות הצעירה מישר־אל
אינה רק שחורת־שיער ויפה, אלא שהיתה גם חיילת בצבא,
עברה אימונים בזחילה, בריצה ובהסתערות, והיא יודעת לפרק
תת־מקלע, לירות ברובה סאוזר^.ולזרוק רימונים. מזה האמריקאים
עדיין מתרגשים.
העתונים האמריקאיים, שהחלו מתעניינים בסיפור, מצאו בו הרבה
פרטים שעדיין לא הגיעו לישראל. הם גילו שחמשת הכושים יצאו
באותו לילה ממסיבה אצל חברים. יזה היה ליל יום־כיפור, אבל
הם, כנראה, לא ידעו זאת.
הבחורה הישראלית ביקרה באותו לילה אצל קרוביה. בשעה
שתיים אחר חצות היא עזבה את קרוביה. באותו הזמן עזבו הכושים
את מסיבתם, וכל השישה נפגשו ברחוב.
הכושים עצרו את מכוניתם לידה, הציעו לה טרמפ. היא סירבה,
ועלתה על האוטובוס שנעצר בתחנה. האוטובוס נסע והבחורים
נסעו במכיניתם אחריו. כשהגיעה הבחורה לאיזור מגוריה, היא
ירדה ממנו. הוא המשיך לנסוע, וכשהכביש התרוקן, חטפו אותה
הבחורים והעלו אותה על מכוניתם.
שלושה מהם נתפסו זמן מועט לאחר המעשה. השניים האחרונים
הסגירו את עצמם מתצונם הטוב, אבל מכיוון ששמותיהם, אדוארד
מיסון, בן ,24 ודלניז. איסטרון, בן ,22 ניתנו למשטרה על־ידי
חבריהם, נראה שההנמדה שלהם לא תעזור להם. מה שאולי כן
יעזור להם היא טענתם, שרק ישבו במכונית ולא השתתפו באונס
— אם אומנם היא נכונה.

—118

היא הלכה איתו לביתו, כדי לשתות קפה ולדבר על תקליטים.
ואז, כשנכנסה לחדר־המיטות שלו, והתיישבה על המיטה שלו כדי
לדבר על תקליטים, הוא הכריח אותה פתאום לבצע מעשה לא-
מוסרי.
אחרי המעשה הם יצאו שניהם לשתות קפה, ואחרי כן הם הלכו
לדירתה. שם, הפעם בחדר־המיטות שלה, כשישבו לדבר על תקליטים,
הוא הכריח אותה לבצע את אותו המעשה הבלתי־מוסרי עוד
פעם.
אחרי זה הם הלכו לישון. אבל למחרת בבוקר, אחרי ארוחת-
הבוקר, הוא עשה לה עוד פעם את אותו המעשה הבלתי־מוסרי. רק
ב־ 2בצהריים הוא עזב את ביתה. למחרת הוא צילצל אליה כדי
להיפגש איתר, שוב. היא קבעה איתו פגישה באיזה בית־קפה, וכש־

3£601
1600־11
106
ט 1סז 0ס

אך ־101
׳106

81 3,
ת101-66-

? 86ז63
״׳ 11-310108

ז >(7 ? 3 8 861 *81

6מ 1 מ311 10 1י*
11£נ ( ן 1 13ןיו 111

]:, 001. 12 106 £111(001 פמס־ע־ ז1עפז>
*10 1116
16)1 3־11
^ .10 )186
1011103$
•53 )301
00611013

15ת ס;
65ם11׳\1
£613

01030 06108׳ 15 01 3 11מ 6 3ז8131-111 50
3 <5 0 6 6 0 5 £31-1) 108 101ס! 81130106)1
31 16351 561)60ץ 6 <1 0ז 6 ׳1£00־61י 0ו
<1 10601 , £01106ז 6 3ר 8 10110 1ת -50ו 6נן
.ץ) 13ז 6516ץ 531)1
11 6 0 6 0 0 0 6 0 3 )1 11116)1 3 1616 501)1,ץ 0311 106 001106, ! 0 6ס! 6מ 0 0נן
8מ( 1ן 3ז 106 00111•-100 )5 0631108 3 0 )1
0 0 ) 05ע 11116ע 66 0ז01 3 0 151-3611 011

6116016)1. 10 ?66־011801 031)6 0660 £1

׳5005 30108115! 5311־01 106 561160 £61
6׳,031
־ 061ע 56 06108 031-1-16)1 0־106 001

1010 3ז 010 3 03־ 3011 1661 11ז 031
נחי
0 .]601.־)5 0 6 6 0 5 0005108 £1
(0311
״ 1015 15 3001061 0356 01 £00110
יז 385מ1
3£8105 531)1 0 0 6 £01106 03£1310
6סת0 0 , 1964 , 03־ 11481ס! , 35 0 6 1-603116)1 1031
686 . 3׳ 01ת 106 0 6־ -01)1 8:31061ץ 28 -}!63
38 513006 )1 10 )16310 . 0861׳031-1031)1. 11
167־<16
60׳3 £61-10)1 01 0311 3 0 0001 • 61
316

06108־1 0 0 0 8 0 38 £61-5005 5316 061
־)! 060 00165 101־ 0631־311301) 6 )1 01

061£

6516)! 10־6 31״1־ 61׳גי 0 0 ! 0 5ז101566 5
3611 001-56.־106 3553011 0 0 106 151
6 06108 0 0 0 1 6 )1.־5 31־0 01061־111

הידיעה ב״נידיורק הראלד טריכיון״

ך* שכל העתונות האמריקאית דיברה על האחות הישראלית
האומללה, רצה מהר צעירה ניריורקית אחרת למשטרה, ואמרה
שגם היא צעירה, גם היא יפה, גם היא ישראלית, גם היא
שירתה בצבא — וגם אותה אנסו. מה יש, למה רק את השניה?
הסיפור שלה היה כזה: היא, זמרת ידועה של מועדוני־לילה,
כפי שהיא קוראת לעצמה, אף על פי שאף אחד לא יודע למי היא
ידועה. היא הכירה יום אחד בחור בשם גלן ארנולד. הוא הציג
את עצמו כמו״ל של תקליטים.

רוחות בכפר. השנה, ערב הבחירות, הופיעו
עסקנים רבים של מפלגות שונות בכפר,
על זכויות הערבים ועל הנאמו
רבות
שלום. תושבי המקום רגזו על הצביעות,
מחו בקול על דברי הנואמים. השבוע, כשהופיע
בכפר עסקן גח״ל יום!? תמיר,
התאספו רבים מצעירי הכפר ליד בית־הקפה
שם נאם, השליכו אבנים לעבר הנואם. כשפגעה
אבן אחת בבקבוק המיץ שהונח על
שולחן הנואמים, הבינו עסקני גח״ל כי
עליהם לסיים במהירות את האסיפה. תמיי היצירה סיים את דבריו והאסיפה נגמרה.
הספרותית של השבוע שייכת ללא ספק לתושב
כפר המכבי מנחם ירדן, שחיבר
שיר לכבודו של דני רכס, עלניצחונו
בצליחת הכינרת: דני רבם הראשון/ ,
רק הידד ולך לישון / .שוב הוכח דבר
נודע / :יש תגמול להתמדתו /הישגן
הוא לתפארת /בצליחת הכינרת /מעניק
רב סיפוק — יחי דן ! •
לנו כאן /
סיפר אריה דולצ׳ין, איש גח״ל, כי

הוא בא לשם, תפסו אותו שני בלשי־משטרה, שהיו מחופשים
כפועלי בניין.
העולם הזה חקר את כל מועדוני הלילה של ניו־יורק, ולא מצא
שם שום זמרת ישראלית המתאימה לתיאור של אותה צעירה.
כשהמתלוננת הובאה השבוע לבית־המשפט, ביום השני, כשהיא
מלוזה בשני בלשים, היא הוצגה כילידת אמריקה, בת להורים
איטלהיים.

בטרם שהוצגה מועמדותו של מרד כי
ש ט רן לראשות עיריית תל־אביב, הוצעה
לו המועמדות. הוא סירב. למה? כי ראשות
עיר זוהי עבודה פקידותית. פחות מדי פוליטית•
משעממת # .בביתו של דולצ׳ין מצוי
אוסף גדול של ציורים, פרי מכחולם של
ציירים בעלי שם. יום אחד, לפני שנים,
נזדמן לביתו הצייר מאנהכץ. הוא הסתובב
בדירה, בחן את הציורים בעיון, נעצר
לבסוף על־יד אחד, ושאל מי צייר אותי.
״בתי בת ה־,12״ השיב האב בגאווה .״היא
תהיה ציירת גדולה,״ קבע האורח בבטחון.
חלפו שנים, הנערה גדלה, עובדת עתה כ־אסטרונומית
במכסיקו. היא כה שקועה בעבודתה,
עד כי מזה שנים לא נגעה ב־זה
שנבואתו של צייר אחד
מיכחול.
אינה מתגשמת לא אומר שנבואה של צייד
אחר לא תתגשם. כך מנחש הצייר ג ר שון
גרא את העתיד הקרוב: תמו הבחירות.
ביג׳י חוזר לשלטון. פונה להקים קואליציה.
עם המערך־שמערך לא יישב. עם בגין לא
יסב. עם מפ״ם בטח שלא. נשארו, כרגיל,
הדתיים. הם מסכימים, אך בתנאי אחד: שיוקם
בית־המקדש. בן־גוריון נענה בשמחה:
״יופי, אתם תקימו את המקדש ואני אקריב
שלישיית גשר הירקון
(את) הקורבנות״.
להופעת הבכורה של תוכמתכוננת
עתה
ניתה החדשה, בחמאם היפואי. לצורך ההופעה׳
החליטו חברי השלישייה לקשט את
קירות המועדון במאות מכתבי מעריציס/ות
שהגיעו אליהם בחודשים האחרונים. כל אחד
מבאי הופעת הבכורה יוכל לעבור על פני
המכתבים ולקרוא אותם, אך חברי הלהקה
מבטיחים להיות הגונים, למחוק את שמות
כל הכותביס/ות.

׳ 1הולדת לוקן
האיש הכי מרגיז בחוגי גח״ל היה השבוע
עו כ ר כן ״ ע מי, ראש עיריית נתניה. הסיבה:
בתום אסיפה של רפ״י בנתניה, אחרי
נאומו של דויד בן־גוריון, עלה ראש העיר
על הבמה, בירך את הנואם, ציין כי
על אף הבדלי הדעות, לא צריך לשכוח את
המדינה. בן־עמי אף נשק
השגיו בהקמת
לבן־גוריון לעיני הקהל, אמר לאחר מכן:
״הוא זקן ויש לו יום הולדת. מגיע לו כל
הכבוד.״ עסקני גח״ל טענו לאחר מכן, כי
ג׳סטה כזו מחבלת במסע התעמולה שלהם
נגד בן־גוריון וחבריו # .אחרי שרב־סרן
במילואים משהי נו ק א פירסם מאמר במעריב
נגד ביקורתו של משה דיין על
פעולות הצנחנים במלחמת סיני, פנו אליו
רבים מחבריו, ביקשו לדעת למה נתן פיר-
סום לדעותיו, שיש בהן ביקו־רית על ה־רמטכ״ל־לשעבר.
ענה ינוקא :״מ1ד זה רמט־-
כ״ל? אם ימשך המצב הנוכחי, גם אני
בהוליבוד, במסיבת
אהיה רמטכ״ל.״
עתונאים, אמרה השחקנית הישראלית עלי*
ז ה גו ר :״הרבה גברים משתגעים להביט
אחרי, פראנק סי נטרה, אנטוניקווין ,
וי ק טו ר מיי צ׳ ו ר, ק א רי גראנט,
רי צ׳ ארדבר טון. כולם חברים שלי. אני
בחורה חופשייה, אין לי גבר קבוע. אני חסרת
מנוחה. אם אני רואה כל יום את אותו
הגבר, אני מתה משיעמום. גברים עוזרים
לי לקאריירה.״
העול הזה 1467

ממה נורדם רז?,
ביום השבת הוכרח להודות אפילו עורר
הדין של חיים חזן שידידתו של חיים,
רבקה חזן, היתד, באמת בהריון. כי רבקה
חזן ילדה באותו יום ילדה קטנה,
שמשקלה שלושה ק״ג, וקוראים לה טל,
ואם זה לא בא לה מהריון, אז ממה?
כשחיים חזן עמד להתחתן עם עמירח,
בת הרופא, וצו מיוחד של בית־המשפט
דחה את חתונתו, משום שידידתו הקודמת
טענה כי היא עומדת ללדת את בנו, אמר
עורך־הדין שלו שזוהי סתם עלילה של
בחורה קנאית. בינתיים החתונה נדחתה,
עמירה נסעה לאמריקה, ואביה הבטיח לה
שאם לאחר שלושה חודשים של שהייה
בחוץ־לארץ תרצה עדייו להינשא לבחיר
לבה הכדורסלן, הוא יסכים לכך.
מסתבר שאביה של עמירה הכיר את
נפש בתו. כבר עברו הרבה יותר משלושה
חודשים, והבת עדיין נמצאת בארצות־הברית.
אומרים שהיא מנהלת שם רומן ארוך עם
גבר חדש, ואם אותו הגבר אינו איזה
כדורגלן או בוקסר, הרי שהאבא שלה
יכול להתברך בחכמתו.
בינתיים הודה הכדורסלן באבהות על
כתו. הוא הסכים לדאוג לה לכל מחסורה,
הוא הסכים לתת לה את שמו, והתיק
שנפתח נגדו ברבנות נסגר. ממילא יהיה

שלושת ה ת או מי ם
כל הבחורות שמכירות את חנן את
אושיק ואת פופיק, כל אחד לת!ד, יכולות
לעשות איתם הכרה מחדש, הפעם עם
שלושתם ביחד, כי הם עומדים להיות
שלישייה.
הם יקראו לעצמם שלישיית התאומים,
ויהיו הלהקה היחידה בארץ שתהייה מורכבת
מרווקים בלבד. כל מי שרוצה להכיר
אותם יכולה לרשום את מיספר הטלפון
שלהם ,229467 :ולגשת לבקר אותם בדירה
המשותפת שלהם ברחוב בן־יהודה .66
אבל לפני זה היא צריכה לבדוק את
עצמה, אם היא מתאימה לדרישות שלהם.
מה הדרישות שלהם? הדרישה של חנן
היא; ״שתביא איתה ספר, כל השאר לא
חשוב.״ הדרישה של אושיק :״שתהיה יפה,
עם חזית רצינית.״ ופופיק דורש הכי מעט:
״שתהיה בחורה עם דרישות מופרזות.״
החברים שלו אומרים עליו שהוא אוהב
אמהות. ורק לאחרונה, לאחר שעבר את
גיל ,25 עבר לצעירות יותר.
לפי דעת שלושתם, אושיק הוא הכי
חתיך ביניהם. כשמסתכלים עליו רואים שזה
נכון. הוא בן .22״ראשית כל הוא ספרדי,״
הם אומרים עליו ,״הוא לובש בהופעה חולצה
סגולה, והוא הכי בולט גם בגלל שהוא
חם־מזג, ומחזר מקצועי. הוא כל־כך

מציאה שכזא ת
חשד כבד נפל על כל העיתונאיות ב
ארץ•
.בהתחלה האשים אותן חיים גמזו

בזה, שהן לובשות מכנסי ג׳ינס. עכשיו
מאשימים אותן בגניבה.
לפני כמה ימים פורסמה בידיעות האחרונות
ידיעה על עיתונאית בת ,32 שנעצרה
כחשודה בגניבת 72 לירות על־ידי מציאה״
לאחר חיפושים שארכו ארבעה חודשים.
כיוון ששם האשמה לא פורסם בעיתון,
נפל מיד החשד על כל העיתונאיות בנות
ה־ .32 כדי שלא יאשימו אותי שאני בת
,32 או שמצאתי 72 לירות, מיהרתי לברר
מיהי העיתונאית האמיתית•
לאחר חיפושים ארוכים מצאתי את רחל
אורן, אחראית למדור אמנות ותיאטרון,
בתו של רופא, עובדת לשעבר בדבר,
ועכשיו בדבר השבוע.
שאלתי אותה מי היה הגבר שהיה איתר,
בשעת המעשה, ושסירבה למסור את שמו
למשטרה. היא אמרה :״אחרי שסירבתי למסור
את השם, אמרו שזה בטח בגלל
שהוא נשוי, או משהו כזה.
אבל מה פתאום? זה היה אכרמלח הפנר•
הוא לא נשוי ולא פרסומאי, הוא החבר
שלי, רק שעכשיו הוא בחוץ־לארץ.
״הדבר הזה קרה לפני ארבעה חודשים.
הלכתי עם אברמלה למערכת, ופתאום הסתכלתי
ואמרתי לו הנה לירה. לא הספקתי
להגיד מילה, ומיד התאספו סביבנו המון
ילדים. זה היה בתקופה של חור בלבנה,
והם הכירו אותו מהסרט.

לילדה שם האב — כי לאב ולאם יש
אותו שם. הם דודנים.
ביום הלידה הוא ביקר את האם בבית־החולים,
הביא לה פרחים, והבטיח לדאוג
לה לדירה ולחיים טובים. הוא עדיין לא

טלס נבלות!
״רק להגר מפה!״ זוהי הסיסמה שסילבי
קשת חוזרת עליה לעתים קרובות בזמן
האחרון. ידידיה יודעים שהחיים הפוליטיים
בארץ באמת נמאסו עליה. אבל מי
שמכיר אותה יותר טוב יודע שיש בזה
משהו לא פוליטי.
מאז גירושיה, שנערכו לפני שנתיים
בערך, היא לא חדלה מלהעסיק את חוגי
מכריה בניחושים: מי יהיה בעלה הבא?
חוגים פטריוטיים קיוו שהכבוד להינשא לעיתונאית
היפה והשנונה יפול בחלקו של
ישראלי.

ובכן, צר לי לאכזב את המקווים, ולספר
להם שלא דווקא ישראלים הם שהעסיקו
אותה לאחרונה. לפני שנתיים ביקר בארץ
חבר־פרלמנט בריטי, בלונדי יפה כבן ארבעים,
שהפך, מאוחר יותר, לשר. הם
הכירו איש את רעותו. הרומן ביניהם היה
אמנם חד־צדדי, כלומר מהצד שלו, אבל

סס*( 1תת־סיסח
חיים ורבקה חזן
יכול לשוב ולהיות הכדורסלן מיספר אחד
של ישראל, בגלל הטרומבוזה בה לקה ברגל,
אבל הוא ממשיך לעבוד בבית־החרושת
שלו לניפוח זכוכית, וממשיך גם להתאמן,
על־מנת שיוכל פעם לחזור לספורט.
חתין שהוא כבר הספיק לגמור עם החתיכות
של שלושת רבעי כסית.
הוא היה הכוכב של רביעיית הטיילת, והם
חושבים שהוא יהיה עכשיו הכוכב שלהם.
בתור שלישייה חדשה יש להם כבר כסה
חתיכות משותפות. פעם פופיק היה אצל
אחת החתיכות המשותפות שלהם, זה היה
בשלוש בלילה. הם חיכו לו ליד הבית שלה.
פתאום ניגש אליהם שוטר ושאל אותם:
״מה אתם עושים פה?״ אושיק ענה לו:
״אנחנו מחכים לפופיק.״
״פופיק?״ אמר השוטר ,״פופיק תגיד
לאבא שלך.״
אבל זה היה עוד לפני שהיתה להם
דירה משותפת. עכשיו יש להם, והם לא
צריכים לחכות האחד לשני בחוץ.
בדירה שלהם יש לכל אחד מיטה• כפולה
וחדר, ולחנן יש מיטה כפולה וסלון. הלהם
הרבה בעיות. לסלון
הזה גורם
פעמים באות שתי בקורות ביחד, חברות.
הן מתיישבות להן בסלון, מפטפטות, שותות
קפה, וחנן ..המיסכן צריך אחר־כן לנקות.
הם, כמובן, ג׳נטלמנים, ולא נותנים לבחורות
שבאות אליהם לנקות את הבית.
הס מנקים אותו בעצמם, או בעזרת העוזרת.
ובכן, מי מבן רוצה לשתות קפו! בסלון,
לא לנקות את הבית, ולהכיר שלושה
בחורים, שהם גם שלישייה וגם תאומים?
״הרמנו את הכסף, והתברר שזה לא
רק לירות, אלא גם עשרות לירות. נתנו
לילדים את הלירות, ואנחנו לקחנו את העשרות.
עוד באותו היום ביזבזנו הכל.
״כעבור כמה ימים ניגשה אלי מוכרת של
מפעל הפיס ואמרה לי שהכסף שמצאתי שייך
לזקנה אחת, שהיא לא יודעת בדיוק את
כתובתה. היא ביקשה שאתן לה את הכסף,
והיא כבר תחזיר אותו לאותה הזקנה.
חשבתי שכל הסיפור הזה מפוברק.
מאיפה יכולתי לדעת שהיא לא רוצה לקחת
את הכסף לעצמה?
״אחרי זה היא לא אמרה לי כלום. היא
ראתה אותי הולכת כל בוקר למערכת, ולא
סיפרה לי שהידיעה על זה למשטרה.
״לפני כמה ימים באו שוטרים ויידמו
אותי על עדות• הם גילו שהאדם שאיבד
את הכסף הוא איזה מ שה פולאק, איש
בן 74 מרחוב מרמורק בתל־אביב.
״עכשיו אין לי כסף, אבל אני מוכנה להחזיר
אותו בתשלומים. השוטר גם אמר
לי שאין לי עוד מה להחזיר, כי עוד
לא בטוחים שזה אותו האיש. לא איכפת
לי שיהיה לי משפט, אבל אני מוכנה
להחזיר את הכסף בתשלומים רק לאיש שאיבד
אותו.״

מי אמר שרק בסדור ספורט אפשר לדבר
על ספורט? למה לא לדבר עליו
בסדור רכילות, ביחוד כשיש מה לאמר סליו
בשטח הזה?
כוכי סמיט, החלוץ המרכזי של אנגליה,
היה, שווה, בזמנן, כשביקר בארץ עם
קבוצת טוטנהאם 60 ,־ 70 אלף לירות שטרלינג.
מאז
הוא ירד. לפני שנתיים הוא נמכר
ב־ 5000 לירות שטרלינג לליגה ד׳ ,אבל גם
בליגה ד׳ הוא המשיך לרדת. לפני שנה
הוא נשלח לשחק באוסטריה, נכשל, ומאז
המשיך לרדת ולרדת.
בימים אלה הוא הוציא את ספר־זכרונו־תיו,
וידיעות אחרונות מפרסמו בהמשכים.
לפי הסיפור מתברר שלא רק בספורט
הוא מתדרדר, אלא גם בחיים הפרטיים.
אשתו עומדת להתגרש ממנו, וכל זה
קורה לו, לפי דבריו, בגלל רכילויות של
בית־מרזח, על התעסקויות שלו עם נשים.
אז אם כבר מדברים על התעסקויות
עם נשים, הייתי רוצה להגיד משהו על
הנושא: לפני שלוש שנים, כשביקר בארץ
יחד עם קבוצתו, הוא הכיר בחורה צעירה,
בלונדית ישראלית ידועה, באחת המסיבות
החברתיות.
הוא לקח אותה לחדרו וכשניקולסון,
המאמן של הקבוצה, נכנס לחדר, כבכל
ערב, כדי לערוך ביקורת, נאלצה הבחורה
להיכנס מתחת למיטה, ולהסתתר שם עד
יעבור זעם.

ה סו ס נגמר
עם מי שמרגלית אנקורי לא הסתובבה,
כבר ב־ 25 שנות חייה! בהתחלה היא
הסתובבה רק עם בני־אדם, עם כל מיני
בחורים צעירים ובלתי־ידועים, ועם לארי
הזמר, וג׳וקי ארקין השחקן. אחר כך
היא הסתובבה עם שמוליק קראום, ואחר
כך היא הכירה סוס והתאהבה בו.
סוס נשאר אמנם תמיד סוס, אבל מה
שאפשר להגיד לזכותו הוא שהוא היד.
יותר יפה מהחמור של חלום ליל קיץ,

סילכי קשת
בכל זאת המשיכו לשמור על קשר.
הקשר ביניהם התחזק בעיקר כששהתה
סילבי לאחרונה חודשיים בלונדון.
עוד לפני שהכירה אותו נהגה סילבי
לאמר :״אין בארץ גברים, יש רק נבלות.״
עכשיו אנו סקרנים לדעת אם כעת, לאחר
שובה, היא עוד עומדת בטענתה ש״כולם
נבלות״.
והוא הרוויח את לחמו ביושר על האנייה
שלום. אף על פי שהוא לא היה מרוצה
שם כל־כך כשהאנשים היו שואלים אותו
מה עושה סוס על אונייה׳ הוא היה עונה
שזה בדיוק מה שהוא שואל את עצמו,
ושעם משכורת כזאת עלובה כבר כדאי היה
לו יותר לעבוד בתור סבל על היבשה.
בכל אופן, כשמרגלית אנקורי התאהבה בו,
הוא התאהב בה בחזרה. זכשאנשים היו
שואלים אותה למה היא מסתובבת עם
סוס, היא היתד, אמרת, להצדקתה, שהוא
בכלל לא סוס, הוא אפילו יפה. ולכן
נתנו לו את השם הזה. שמו האמיתי הוא
יעקוב סידני, והוא חיפאי.
ואז, לפני שנתיים, ראה אותה ליאו
סולד, בעל מועדון צברה בניו־יורק, ולקח
אותה לאמריקה, להופיע במועדון שלו.
הסוס, שהמשיך למזלו לעבוד על האונייה
שלום, היה מבקר אותה לעתים קרובות,
אבל אומרים י שכבר אז היא בגדה בו עם
כל מיני בני־אדם.
במשך הזמן היא עזבה את צברה, כי
ליאו פולד שילם לה מעט מדי כסף, והקימה,
עם עוד שני זמרים, שלישייה
בשם טריו שלום. כל הזמן הזד, היא
עדיין נפגשה עם הסום, אבל כבר אז היא
פיתחה בלבה חלום: להתחתן עם אחד שלא
יהיר, זמר, לא אמן, לא איש הבור,ימה,
לא איש החברה, לא אחד שיושב בכסית,
ולא סוס.
עכשיו היא הגשימה את חלומה. לבעלה
החדש קוראים נל דסידריו. הוא נראה
כמו בחור צעיר, אבל הוא כבר בן .25
הוא אמריקאי ממוצא איטלקי, ויש לו מכון־
יופי לנשים. היא הסכימה להתחתן איתו
בתנאי שיתן לה להמשיך לשיר. הוא הסכים.
בחתונה שלהם לא השתתפו שום אנשי־בוהימה
ושום אנשי משפחה.

מרגלית אנקורי וכח׳׳ל

נמפר, מ* י

סליחה טעות. סיפרתי לכם בשבוע שעבר
כי נאדיה בראון מתכוונת לרכוש
את מסעדת ״פונטיינבלו״ ן לא ! היא
מתכוונת לרכוש ״בלו״ אחר. אתה*
״בלו־בירד״.

סינורו האישי שר ונצח

הצריחה הבינלאומית במרת

צלחתי -

הצלחתי!

מאת

ד ני רבס
הוצאתי את הראש מהמים. ראיתי המון
אנשים עומדים על המזח וצועקים ״דני!
דני!״ לא היה לי מושג באיזה מקום הגעתי.
שאלתי את האיש הקרוב ביותר אלי :״איזה
מקום אני?״ הוא צחק ואמר :״ראשון.״
בהתחלה היה קשה לי להאמין׳ אבל לאט
לאט אני מתרגל אל הרעיון שהגעתי ראשון
בצליחת הכנרת
אני,
הבינלאומית.
דני רבס, מקיבוץ
קטן בן 200 חברים,
השגתי את כל בעלי
השמות המפורסמים.

דרן ירות כאזניים
^ חשוב ברצי׳
/נות על צליחת
הכנרת התחלתי לרכס
מעשה
רק ביום הראשון
של השבוע
שעבר. אני מתאמן כל יום קרוב לשלוש
שעות. ביום הראשון התחלתי להתאמן במיו־וחד
למישחים ארוכים. שחיתי 40 פעם מאה
מטרים, בקצב קבוע, מבלי לשים לב לזמן.
יומיים לפני הצליחה שחיתי 4קילומטר
רצוף בבריכה.
את האימון הזה עשינו יחד, כל שחייני
גוש־זבולון, בבריכה הקבועה שלנו בכפר-
המכבי. בין השחיינים היה גם משה גרטל.
הוא יצא מן המים אחרי קילומטר אחד,
ואמר שהוא לא יכול להמשיך לשחות, כי
יש לו דקירות באזניים. המאמן שלנו, יוסף
טלקי, לא חשב הרבה ואמר לו שהוא לא
ישחה בכנרת. בסוף התברר. לי שזה היה
די לטובתי, כי לולא העזרה של גרטל אני
לא יודע אם הייתי זוכה במקום הראשון.
ביום רביעי הגענו לעין־גב. בלילה לא
הצלחתי להרדם. אמנם צלחתי כבר את ה־כנרת
בשנה שעברה, אבל בכל ואת התרגשתי•
פגשנו בעין־גב ארבעה שחיינים מ־חוצלארץ
שלא הכרנו אותם, והעיתונים
כתבו שיש להם סיכויים לנצח. חוץ מזר,
אני מכיר את כל החברים שלי, והמחשבות
עליהם בוודאי שלא עזרו לי להרדם.
בבדיקות הרפואיות, שעברנו לפני הצליחה,
פגשתי את השחיין משווייץ קרלו
בונטי. הוא נראה אתלט, וסיפר שהוא מסוגל
לשחות מרחקים עצומים. גם שחייו מהונגריה
סיפר ששחה בדנובה למרחק של 220
קילומטר, בלי הפסקה.
עכשיו, אחרי הצליחה, נראה לי שהכנרת
פשוט לא היתד, בשביל השחיינים מחו״ל.
הם צולחים — לא שחיינים כמינו. הם
רגילים לשחות ימים שלמים. עבורם המרחק
של עשרה קילומטר הוא פשוט קטן מדי.
בשביל סוג כזה של שחייה צריך גם אופי
מיוחד. לא כל אחד מסוגל להיות בודד
לחלוטין במשך יום שלם, ועוד במים.
את הצליחה התחלנו בשמונה בבוקר.
מלקי אמר לי לשחות בקצב מהיר. את
ארבע מאות המטרים הראשונים הוא אמר
לי לעשות בזמן של 4:55 דקות, זמן שנחשב
לטוב. כשעמדנו בשוחה, לפני ההת־חלה,
אמר השחיין אברהם (״בנוש״) מלמד
שאו אני או גרשון שפע מועמדים לניצחון.
אני דווקא חשבתי שבנוש הוא המועמד.
בהתחלה עמדתי על־יד עמוד, ששמו ב ספורט כדורגל
תיקו
לנצח
״באיצטדיון בלומפילד יהיה בשבת תיקו.
זה תמיד כך, זה מהשמיים,״ קבע צופה אלמוני.
ואומנם, בעוד שבשאר המיגרשים
ניצחו קבוצות והפסידו, הרי באיצטדיון ה

רבס
(למטה באמצע) ומעריצים בנקודת הסיום
מים כדי
נתנו את
מהעמוד.
התאמצתי

הנל היה עולמי
להראות לנו איפה לעמוד. כשאות
הזינוק נתתי לעצמי דחיפה
מה יש? כל שניה חשובה, ואני
להתחיל טוב כבר מההתחלה.

דפיקות בדב

מאחורי את דני שטרן משער־העמקים. זה
עיצבן אותי מאוד. שחיין ששוחה מאחורי
תמיד מעצבן אותי, כי אף פעם אי אפשר
לדעת מה הוא עומד לעשות. תמיד אני
מפחד שהוא יעבור אותי. הפעם זה עיצבן
אותי במיוחד. סוף סוף מי זה דני שטרן,
שיעבור אותי. הוא שחיין בן , 16 ואף אחד
לא מכיר אותו. בסוף השתחררתי ממנו,
ובסיום סיפרו לי שהוא הגיע רביעי.
לבנוש מלמד היה פטנט מקורי. בסירה
שליוותה אותו היה אחיו, עם לוח גדול
וגיר. בנוש היה מוציא את הראש מהמים,
קורא, ויודע מה צריך לעשות. כל חמש
דקות שהיו עוברות היו מסמנים לו. אחר-
כך הוא סיפר לי שהכתובת שהופיע הכי
הרבה פעמים על הלוח הייתה, :רבם לפניך!׳

^ גל שחיין היתד, סירה צמודה, עם
€מלווים שהראו לו את הדרך. אותי ליוו
משה גרטל, הצלם הטברייני בכור (״ביקו״)
ששון ואחיו. הפעם נתנו לי את המלווים
הכי טובים. בצליחה הקודמת של הכנרת.
לפני שנה, לא היה לי מזל כזה, ובגלל
המלווים עשיתי טיול שלם בכנרת עד
שהגעתי לטבריה. הפעם הובילו אותי ה־מלוזים
בדרך הנכונה.
התחלתי בקצב מהיר, והשבתי להמשיך
בקצב כזה כל זמן שאוכל. הסירה עם הפאב
בבמפייב
מלווים נסעה בצד שמאל שלי. הוצאתי
ך* פל שחייה, אפילו של 1500 מטר, יש
את הראש רק לצד שמאל, כך שמשך כל
*1לי משברים פסיכולוגיים: אני מתחיל
הצליחה לא ראיתי אף אחד. הסתכלתי כל
לחשוב מה אני צריך את זה, ואולי כדאי
הזמן רק על דופן סירה, ורק לפי הצעקות
של גרטל ידעתי, פחות או יותר, איפה אני.
לי להפסיק. הפעם עברה הצליחה בלי משבר
כזה. אמנם למחרת קראתי בעיתון שהיה
לכל שחיין יש שיטה משלו. יש כאלה
שאוהבים לראות את המתחרים שלהם, ועל -לי משבר קשה בקילומטר הששי, אבל אני
ידי זה הם מקבלים מרץ ושוחים מהר יותר. לא זוכר דבר כזה• שחיתי כקצב מהיר כל
הזמן. היו אפילו פעמים שהשגתי את
אני בדיוק להיפך, אני לא סובל לראות את
האחרים. מספיק שאני רואה אותם כל היום. הסירה, והמלוזים היו צריכים לתת יותר
המלווים שלי חשבו שאני מטייל ולא גז. אלה היו רגעים די נעימים.
כששותים שעתיים, צריכים לחשוב גם איך
שוחה. כל הזמן הם צעקו לי ״דני, דני,
יותר מהר!״ במיוחד עודד אותי ביקו.
להעביר את הזמן. בשנה שעברה היד, לי
די משעמם. הפעם, כדי להעביר את הזמן,
הייתי יודע אם אני עובר שחיין אחר רק
לפי הצעקות שלהם. הם עמדו וצעקו כמו
התחלתי לשיר לעצמי כל מיני שירים. השיר
משוגעים. אני מאוד מתרגש כאשר אני
שהיתר, לו הכי הרבה הצלחה היה לחיים
מההצגה כנר־על־הגג. שרתי אותו כל פעם
עובר שחיין אחר. יש לי ממש דפ-קות־לב,
סוף־סוף זה לא דבר קטן.
לפני ששתיתי מים. בכנרת זה נוח מאוד.
בקילומטרים הראשונים ראיתי כמה פעמים
כל פעם שהייתי צמא פתחתי את הפה
יפואי חילקו הקבוצות, מאז תחילת העונה,
את הנקודות ביניהן.
קבוצת מכבי תל־אביב תפסה ראשונה את
הקסם השרוי על האיצטדיון ביום השבה,
התמודדה עליו ביום השישי, ואכן זכתה בניצחון
הגבוה של המחזור כשניצחה את
בני הפרברים הזהובים, אנשי בני־יהודה, כשעור

קבוצות אחרות לא הבינו את סימן התיקו
הרשום על האיצטדיון, ניסו לשווא לנצח בו
ביום השבת•

לאחר ששיחקו 45 דקות בבלומפילד, היו
אנשי הפועל פתח־תקווה בטוחים כי יצליחו
לנצח את יריביהם מהפועל תל־אביב.
התל־אביבים גילו מישחק נירפה בהתקפה
וכוכבם, חיים נוריאלי, כידרר ללא הרף,
הפסיד בסופו של דבר את הכדור, הרם בכך
את מישחק ההתקפה של קבוצתו.
הפתח־תקוואים כבשו שער ראשון נפלא
מרגליו של חלוצם הבלונדי, אבשלום מרכוס,
שניצל שגיאה נדירה של התל־אביבי דויד
פרימו. כשהבקיע בועז קאופמן בשנית את

ושתיתי קצת, כמו דג.
רצו לתת לי לאכול כדורים, אבל לא
רציתי, פשוט לא היה לי זמן. כשהיה לי
משעמם במיוחד התחלתי לספור את התנועות
שלי. שחיתי כל הזמן בחתירה, אך
אני כבר לא זוכר עד איזה מיספר הגעתי.
אחרי חמישה קילומטר צעקו המלווים:
״בנוש ושפע, בנוש ושפע.״ גרטל היה פחות
נרגש, ואמר שהעיקר שאחד מגוש־זבולון
ינצח, אבל ביקו לא נתן לי מנוחה וצעק
כל הזמן שעלי לשחות יותר מהר. שחיתי
באמת יותר מהר, והעובדה שלא התעייפתי
היתד, בשבילי הפתעה נעימה.
באמצע השחייה ראיתי פתאום בחורה
עומדת בתוך המים ומצלמת אותי. חשבתי
שאני רואה נימפת־ים וחייכתי אליה, אבל
אחר כך ראיתי שיש לה רגליים, ולא זנב
של דג, והבנתי שזו סתם מעריצה.
יותר מאוחר הסבירו לי שזו השחיינית
הבריטית מרגרט רבל, שבשנה שעברה צלחה
את הכינרת לאורך. הפעם הסתפקה בצילומים.
אחרי
שעברתי שבעה קילומטרים התחלתי
לראות את טבריה, ואז גם התחילו לכאוב
לי הכתפיים והידיים התקשו.
עוד אני שוחד, וחושב לי על גורל העולם,
ופתאום גרטל התחיל לצעוק לעברי כמו
משוגע 1500 , 1500 תעשה פיניש־״ אני
מכיר אותו וחשבתי שהוא מגזים, לכן
המשכתי לשחות כרגיל. אחרי זה הוא צעק
800ו־ 500 ועדיין לא האמנתי. לבסוף הרמתי
את הראש וראיתי שבאמת עוד חמישים
מטר אני מגיע.
הכנסתי את הראש בחזרה למים, והתחלתי
לתת פיניש• שחיתי כמו משוגע. גם האח
של ביקו עזר לי, והוא נכנם עם סירה
ביני ובין מלמד, כדי שהוא לא יראה
אותי ולא יתחיל להשתולל.
שמעתי אנשים צועקים. חתרתי כמו משוגע.
כשהגעתי ואמרו לי שאני ראשון הייתי
מאושר. עשיתי זמן של שעתיים, חמש דקות
וארבעים וחמש שניות. תוצאה שהיא טובה
ב־ 72 שניות מהשיא שקבע גרשון שפע
בצליחה הקודמת.
התברר שהגעתי בסך הכול 55 שניות
לפני אברהם מלמד. אחיו אמר לו שיש לו
עוד קילומטר וחצי, והוא התחיל לתת פיניש•
הרביץ, ואחרי זה הרים את הראש וראה
שיש לו עוד קילומטר. זה שבר אותו. רק
אחרי הסיום התברר לי איזה הפרש קטן
היה בינינו.

אני גדול
^ חרי הניצחון הבל היה עולמי. גרשון
45.שפע לחץ לי את היד ואמר כל הכבוד
על הניצחון. נתנו לי ארבע גביעים ענקיים
ופסל של שחיין. כשעברתי ברחובות ב־טבריד״
צעקו כל הילדים דני דני, וההורים
שלהם מחאו לי כפיים. אפילו ראש עירית
טבריה משד, צחר לחץ לי את היד.
המאמן טלקי היה מבסוט עד הגג. לא
רק שאד הנעתי ראשון, אלא ששישה שחיינים
מגוש־זבולון הגיעו בין עשרת הראשונים.
בסיום
שמחתי אמנם שניצחתי את שפע
ואת מלמד, אבל עוד לא ידעתי איזה דבר
גדול עשיתי. רק אחר כך, כשקבלתי את
הפרסים, כאשר צילמו אותי בשביל הטלביזיה
הצרפתית, כאשר הגעתי לכפר המכבי
וכל האנשים צעקו אלי מהחלונות, כשראיתי
את השיר שתלו לכבודי בחדר האוכל, רק
אז ידעתי כמר, אני גדול.
השער התל־אביבי, נראה היה כי הפתח־תקוואים
ינצחו.
הרוח החדשה. אך מאמן התל-אביבים
עב הכרס, דויד שוייצר, חשב אחרת. חצי
שעה לפני הסיום (צופה :״מאוחר מדי״) הוא
העלה להתקפה את גדעון טיש.
גדעון לחם בשארית כוחותיו, הכניס רוח
חדשה בקבוצתו. כשהבקיע יחזקאל חזום
את השער הראשון לרשת הפתח־תקוואים,
נראה לראשונה צילו של התיקו על המיגרש.
לא חלפו כמה דקות, ודויד פרימו גילגל את
הכדור לרשת. בבלומפילד נרשם תיקו נוסף.
העולם הזה 1467

תמיד

ע בי הגובה
בו ע לי

וורכדטאר

יו0 ,4׳יעבד־אל־נאצר ואל־חאפז בפיסגה
אינטרס משותף לירושלים, קאהיר ודמשק
במרחב סוריה
התצדיח הסוד ח ה?
בשובו מן הפיסגה הערבית בקאזאבלנקר
היה אמין אל־חאפז מרוצה מהישגו העיקרי:
התחייבות שנתן גמאל עבד־אל־נאצר להפסיק
את התקפותיו הגלויות על מישטר אל־בעת
בסוריה, וחתירותיו הסודיות לחיסול מיש-
טר זה. תמורת זאת התחייב ראש מועצת
ההפיכה הסורית לחדול מהשתמש בנושא
הפלסטיני כדי לנגח את המחדל המצרי.
אך ההסכם מצא חן הרבה פחות בעיני
כמה מראשי הצבא הסורי. מכיוון שהתהליך
הארוך של התערבות הצבא בפוליטיקה הסורית
הפך את הצבא, למעשה, למוקד
החיים הפוליטיים, היו שיקולי הגנראלים
בדמשק שיקולים מפלגתיים מובהקים. קצינים
אלה אינם תומכי אל־בעת, או נאמניו; כי
אם אל־בעת היא הזרוע המפלגתית שלהם.
אחדים מהם, בראשותו של שר־ההגנה ה־גנראל
חאמד עובייד, סברו כי הסולחה של
חאפז ועבד־אל־נאצר היא לרעת אל־בננת.
מאז פירוק קע״ם היה קו אל־בעת עיקבי:
רק המישטר הבעתי בסוריה, לדבריה, מתכוון
ברצינות ללחום בישראל. רק דמשק
נאמנה להתחייבויות הערביות כלפי העם
הפלסטיני, ואילו עבד־אל־נאצר הוצג כבוגד

קאהיר שותקת. בוועידת קאזאבלנקה
הונחו הקלפים על השולחן. הסתבר, כי לא
רק מצריים אינה מוכנה למלחמה, כי אם
אף לא מדינה ערבית אחרת. אחמו אל־שוקיירי,
שכבר תיאר את עצמו עומד בראש
מדינה פלסטינית, ראה כיצד שוללות חברות
הליגה את עצם קיום אירגונו. סוריה, תקוותו
האחרונה, נכחה לדעת שציחצוח־ד,חרבות
ישאיר אותה מנותקת לחלוטין ממהלך
החיים המדיניים של העולם הערבי בכללו.
לכן בא ההסכם הסורי־מצרי. אולם חבריו
של אל־חאפז, שלא נכחו בדיוני הפיסגה ואשר
מחשבתם הראשונה היתד, נתונה לאינטרס
השלטוני של אל־בעת, סברו כי
שינוי הקו ימוטט את המישענת היחידה
מתחת לשלטונם• על כן לבש הוויכוח בינם
לבין אל־חאפז מימדים של משבר חמור,
עד כדי כך שעתוני ביירות — היודעים
בדרך כלל מה מתרחש בבירה השכנה —
מלאו שמועות על התפטרותו של אל־חאפז.
אלא שכנגד הגנראלים הסרבנים, היה עתה
לנשיא מועצת ההפיכה בן־ברית חשוב מאד:
גמאל עבד־אל־נאצר עצמו. התקפות ראדיו
קאהיר פסקו לחלוטין, ובמקום לנצל את
המריבה הפנימית להסית את הסורים נגד
ממשלתם, שמרה קאהיר על ניטראליות.
בפעם הראשונה מזה שנים רבות היה
לירושלים, לקאהיר ולדמשק אינטרס משותף:
שהחלטת הפיסגה ביחס לישראל אמנם תוגשם
הלכה למעשה. תוצאה מיידית ראשונה
תהיה הפסקת פעולות אל־פתח. כי מקור
הפעולה הזאת הוא דמשק.
סוריה המזל צא
״עיסמת גלדי קיסמת גיסי!״ ציירו רבבות
תועמלנים על הקירות, ברחבי תורכיה. ה־שבוע
הסתבר כי סיסמה זו צדקה. שכן ברגע
ש״עיסמת נכנס יצא המזל״•
עיסמת אינונו, שותפו הקשיש של כמאל
אתאתורכ האגדי, נחל תבוסה מוחצת בבחירות
לבית־ד,נבחרים. ניצח אותו יריב מת:
עדנאן מנדרם, ראש־ד,ממשלה אשר נתלה
ב־ ,1960 בעיקבות הפיכה צראית. המנצח
העולם חזה 1467

החי הוא סולימאן דמיראל, ראש מפלגת
הצדק, שסביבו התלכדו אוהדי מנדרם.
׳גג ערי של כיג׳י. התופעה העיקר־ת
של הבחירות בתורכיה היתה האדישות.
סייע לה מזג־אוויר גשום וקר. התוצאה:
למעלה מ־ס/ס 40 מבין 13.6׳:מיליון בעלי
זכות־הבחירה נמנעו מהצבעה. בבחירות
הקודמות, שנערכו לפני ארבע שנים, הצביעו
.81.4170 היה זה זמן קצר אחרי ההפיכה
הצבאית, כאשר פעמה תקווה בתורכיה כי
במקום מישטרו הדיקט$ט1די של מנדרס
יקום מישטר מתקדם, שיחזיר לפוליטיקה
התורכית את ימי־הזוהר והדינאמיות של
אתאתורב. על גל של ציפיה רכבה המפלגה
הרפובליקאית, בראשותו של אינונו.
מאז נמוגה ההתלהבות. דיבוריו של אי־נונו
לא תורגמו לשפת המעשה, ובוחריו
הגיעו למסקנה כי קשיש בן 81 אינו מסוגל
לבצע מהפכה חדשה.
ביום־ההצבעה שילמה מפלגתו את המחיר.
חלק ניכר מאוהדיה נשאר בבית, ואילו
הבוחרים ששאפו לנקום את דמו של מנדרם
התייצבו מאחורי דמיראל. העובדה שהוא
מהנדס צעיר, שהתחנך בארצות־הברית והמבטיח
להמשיך את מהפכת אתאתורב, עזרה
אף היא. הנצחון שהשיג היה כה גדול,
שהוא יוכל להרכיב ממשלה מבלי להזדקק
לעזרת חמשת הסיעות האחרות.

לבנון

מדחמת החפיח־מ

התפוח — אחד המוצרים העיקריים של
החקלאות הלבנונית — הפך לאחרונה נושא
למלחמה כללית. לימין התפוח מתייצבת הממשלה.
לשמאלו — האופוזיציה, המקווה
לנצל את הפרי המתוק כדי לגבש חזית
של הסוציאליסטים, הבעת והקומוניסטים.
הבעייה מוכרת היטב גם בישראל: מחיר
התוצר המקומי גבוה ממחיר התפוחים בשוק
הבינלאומי. התוצאה: המגדלים חייבים למכור
את הפרי בהפסד, או לראותו נרקב במחסנים.
לקוחה גדולה כמו כוויית, למשל, שוב
אינה קונה תפוחים לבנוניים, כי אם פרי
איטלקי זול יותר.
אלא שבניגוד לנהוג בישראל, אין בלבנון
סובסידיה ממשלתית לעידוד הייצוא, או להבטחת
רווחיהם של החקלאים. ארץ זו
בנוייה על עקרון היוזמה החופשית המוחלטת•
רוצים לגדל תפוחים ולהפסיד —
יגדלו. לא רוצים — לא יגדלו.
לא תולעת. בראש הפלח השמאלי של
התפוח עומד עתה כמאל ג׳ומבלאט, מנהיגה
הדרוזי של המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית.
הוא דורש מהממשלה לקנות חלק
מן היבול (לפחות אלף תיבות מכל מגדל)
במחיר המקומי, ולמכור אותו במחירי השוק
העולמי.
אנשי היוזמה החופשית חוששים, כי התערבות
ממשלתית זו תיצור תקדים מסוכן,
העלול להתפשט אל כל ענפי הכלכלה —
ובעיקר המיסחר במטבע זר והעיסקות המשונות,
שביירות היא אחת מבירותיהן
העולמיות. כדי שלא יואשמו, כאילו הם
התולעת המאיימת לגרום לרקבון הפרי הלאומי,
הציעו כי הממשלה תקבע מחיר־מינימום
לתפוחים בשוק המקומי, שיהיה
גבוה מזה המקובל כיום. רווח זה יכסה
אה ההפסד מכיסו של הצרכן המקומי.
רק קול אחד לא הושמע: קול הייעול.
החקלאות הלבנונית נשארה, ברובה, פרי־מיטיבית־למדי,
ועל כן היבולים נמוכים.
דונאם ממוצע מניב שלושה טון תפוחים,
בהשוואה לשישה טון בממוצע בישראל.

נודסט־אר

הנף רשאי לנהוג
במכוניות מרוץ
ללא רשיון
כשטח התערוכה
ה פ תו ח כל יו ם ב שעות
9— 13 ומ־ 5עד ח צו ת

״קארטינג״
הספורט שכבש את כל
אירופה.

היא מגלה את סוד יופיה
סוד הנעו רי ם ו היו פי ט מון באל*
סבון ״ נקה 7״ הו א נויט רלי
מאפ שר לו נ שי מהת קינ ה ושומר
על רעננותו הטב עי ת ריון שאל־סבון
״ נקה 7״ הו א נו־טרלי
11.7לל אאלק לי.

תוצרת ביח״ר נקה בע״נז.
המפיצים חב׳ נורית בע׳־פ

חמשו סינווו שד עיווא בויגוויון ער נשואיו 011 הדוגמנית

באריקאדנת ׳
של סוכריות

חמשה קילומטרים ברגל. מסתבר שהיתר, גם שביתת־מוניות.
שמתי את החפצים בחורבה הפריסאית שלי.
החלפתי את הבגדים המלוכלכים שלי בבגדים שנראו פחות
מלוכלכים, ונכנסתי לתחנת המטרו. אבל גם המטרו
שבת. אז הלכתי ברגל עוד ארבעה קילומטרים, הגעתי
לבסוף אל ביתה של דוריאן, בדיוק בשעה היעודה.
העוזרת פתחה לי את הדלת, וכששאלתי על דוריאן,
אמרה :״אתה לא יודע מה קרה לגברת? ביום שעזבת

רחל הסרחלת

אותה, הועברה לבית־חולים אמריקאי, ואסור לאיש לבקרה.״
לאחר חקירה קצרה התברר לי שדוריאן נלקחה מיד
מנמל־התעופה לניתוח בהול ומסוכן. הצלחתי לראותה
רק לאחר יומיים של ציפיה בפאריס.
כשסוף סוף הצלחתי לראותה, הבאתי והגשתי לה
פרחים ויין. לאחר כשבוע יצאה דוריאן מבית־ד,חולים.
נסענו יחד אל מחוץ לעיר, לאחד המקומות הכי יקרים
והכי יפים בעולם: מונפור־למורי.

פני כשבועיים, יומיים לפני תחילת הגירושין
/הסנסציוניים של עידוא בן־גוריון מדוריאן לי, צילצל
עידוא מפארים לדוריאן, הנמצאת בהריון, וניסה לשכנע
אותה למנוע מעצמה את החרפה הכרוכה במשפט הגירושין׳
ואת ההרס הכלכלי שימים עליה החוק במקרה
זה. כי לפי כתב־הנשואין, יחולק ביניהם כל הרכוש
הרב שלה, המסתכם בכמה מיליוני דולר, במקרה גירושין.
אמר לה עידוא :״דוריאן, אני בפאריס, אני מציע
לך שניפגש לפני המשפט. מצידי את יכולה להקיף
את עצמך בשיחה בכול מיספר של עדים הנראה לך.״
תגובתה של דוריאן :״אני מעדיפה להקיף את עצמי
עכשיו במקלעים.״ והיא מיהרה לנתק את השיחה.
איך הפכה אהבת הזוג התמוה הזה לשינאה תהומית?

על כך מספר עידוא בן־גוריון,
וידויו הסנסציוני.

כהמשך

באפריל ,1964 יצאתי לאירופה לארגן מסע של התרנגולים.
שלחתי כחמישים מכתבים לאירופה, אל מכרים
משכבר הימים, ובין יתר המכתבים היה אחד לדוריאן.
מאמסטרדם קיבלתי מיברק ממנה למלון :״בוא במהירות
— באהבה׳ דוריאן.״
את דוריאן הכרתי שנתיים קודם לכן בפאריס, ביוזמתי,
ויצאנו כמה פעמים. זה היה לאחר שבאתי אליה כדי
לתת לה את ספרי לקריאה. אבל אז רק !התיידדנו, ותו לא.

נכרת׳ לא עלמה
סוני מאמסטרדם לפאריס, והתקשרתי עם דוריאן.
באותו ערב כבר נפגשנו, ואחרי שחפפנו זה לזה את
הראש בשמפניה, אצלה בבית, נסענו למסעדה. שם פשוט
שכחנו לאכול. המשכנו לשתות. וכשהמלצרים התחילי
להפוך את הכסאות על השולחנות, יצאנו ונכנסנו לתוך
מונית, וישר אל בית־המלון שלי.
נהדרת.
דוריאן,דוריאן, דוריאן — גבוהה, עצומה,
ילדותית, מכשפה, תמימונת, ויפה שלא מן העולם הזה.
חדר עלוב במלון סוג י״ג, בירכתי סאן־ז׳רמן־דה־פרה.
שימלת שנל ובגדי איווניר, הרגשה כמו להיות בתוך
שלולית של שוקולד. תחושה כמו להרים את נם המרד
על בריקדות של תופינים. ודוריאן לי מטקסס הפכה
לשלי אותו הלילה. לפנות בוקר לוויתי אותה הביתה.
בפתח המלון עמד שוער־הלילה של מלוני, צרפתי
שיכור בן ,109 שאמר בגיחוך :״להתראות מדמוזאל!״
דוריואן ענתה בתקיפות ״מאדם״ ,כשהחיוך לא מש
משפתותיה.
ככה זה נמשך ארבעה ימים במלוני. עוד בהיכרותנו
הראשונה, לפני שנתיים, ידעה דוריאן שאני מכור לכדורים.
עכשיו היא הבחינה בזה שוב, אבל הודות לרצונה
העז של דוריאן התגברתי סופית על הכדורים הארורים.
כל בוקר היתד, חוזרת דוריאן, בימים האלה, אל חמשת
ילדיה, אל שלוש המשרתות, אל שני החתולים, ואל 110
הדוגמניות שלה. ואילו אני הייתי ממשיך בפעילות
נמרצת כדי לשבץ את התרנגולים, הפעם בצרפת.
ב־ 29 לחודש הייתי צריך לטוס לאנגליה, בענייני הלהקה.
דוריאן ליוותה אותי לנמל־התעופה ביגואר לא־נורמלי,
שנהג בו אדם בשם ז׳ורז׳ ,שלאחר־מכן היה גם אחד
משני העדים בחתונתנו. ז׳ורז׳ זה היה אחד מהמתרוממים
המפורסמים ברומא, כבן ,40 שנרדף על־ידי משטרת איטליה.

מה קרה?;כרת?
ך! גענו לנמל״התעופה, וקבענו^היפג^?דלל
( \ בעוד ארבעה ימים, הפעם בדירתה של דוריאן׳ דוריאן
נראתה קצת מוזרה אותה שעה בנמל־התעופה, אב? אני
לא שמתי לב לכך. טסתי ללונדון, ומשם לבריסל. בעומד•
לחזור משם לפאריס, נתברר לי, כי עקב שביתת הרכבות
כל מקומות־הטיסה לפאריס תפוסים. כל הלילה הסתובבתי
בבריסל, כדי לחפש אחרי מקום־טיסה, ורק בבוקר מצאתי.
נשבעתי לעצמי שאעשה הכל על מנת להגיע בשעה
היעודה לדוריאן.
טסתי לפאריס, וסחבתי את המזוודות שלי מרחק של

ן ן 11ן ץ לפי דבריו של עידוא, היתה דוריאן בהריון
בעת נשואיהם. דוריאן לא הכחישה זאת בעת
שהותה בירח־הדבש שלה עם עידוא בארץ. מאוחר יותר

הפילה את ילדה. לפי דבריו של עידוא, נמצאת דוריאן
גם בימים אלה בהריון. יש לה, בידוע, חמישה ילדים
מארבעה נישואין קודמים, איתס התיידד עידוא בזמנו.

המנוגדת ממנו ב־ 20 שש
אירופה. שם הופיעו התרנגולים, כשאני משמש להם קוד
פרנסיה.
דוריאן באה להופעה, כשהיא מתוכשטת ונוצצת ביהלומיה.
היא ישבה לבדה ליד בקבוק־שמפניה. בהפסקה היא עלתה
מאחורי הקלעים, לקחה אותי הצידה ואמרה :״אני מסכימה!״
התנשקנו.
למחרת נסענו לפאריס, ולאט־לאט הוכנסתי, ונכנסתי,
לחוג המשפחה הכי ענפה בעולם. כאמור, הייתי צריך להסתגל
בבת־אחת לדירה בת 14 חדר׳ ל־ 5ילדים, שהבכור
ביניהם היה צעיר ממני בשנה, ולערב־רב של דוגמניות.
הדוגמניות האלה הם עם מיוחד במינו. דוריאן סובבה
איתם על האצבע הקטנה שלה. היא לא נותנת להן להתפרע.
רוב רובן הן יפהפיות לא־נורמליות, עם איפור בומבסתי,
כשבראש, בדרך כלל, יש להן ציפורים. נוצר מצב שדוריאן
דאגה לכך שראיתי אותן רק בנוכחותה.
סצינת־הקינאה הראשונה התרחשה עוד לפני הנישואין.
ישבנו במרפסת־מסעדה בפאריס, כשלפתע ניגשה אלי ידידה
משכבר־הימים, אמריקאית. התחלנו לדבר. לא עברו שתי
דקות, ודוריאן התחילה לזרוק עלי פרוסוודלחם. האמריקאית
עזבה אותי באמצע השיחה. אני הבנתי מיד שאני עומד
להינשא ל״נמרה״ .במשך הזמן גדלו המימדים של החפצים
שדוריאן היתד, זורקת עלי, וזאת על לא עודן בכפי.

הדודן של בן־נוריץ

הדמות הרומנטית בפאריס

זמן רב לפני שהכיר עידוא את דוריאן, היא נחשבה למלכת־
4י ג?ך׳
לאט־לאט התחלתי להיכנס לעולמה של דוריאן, כשי
ידידינו לשולחן הם הנרי פורד השני, וחתיכתו האיטל־קיה,
אשתו בהתה, אשר ממנה לא ימוש יומם ולילה.

הדוגמניות של פאריס. את מקומה ירשה, מאוחר יותר,
אחותה סוזי פרקר. דוריאן הצליחה להפוך את עבודת
הדוגמנות למקור־הכנסה עצוס. בתמונה, היא מוקפת דוגמניות.

ך* ילדים של דוריאן קיבלו את בשורת היותי להם
1 1לאב חדש בטבעי־ת רבה ובשימחה. כי עוד קודם לכן
הצלחתי להתיידד עימם. בעיקר מצאתי שפה משותפת עם
מירנדה, ילדתה בת ה־ 3של דוריאן.
החמישית שלה, אצל
דוריאן רכשה אתשימלת־החופה
קוקו שאנל. זאת היתד, חליפה לבנה מקסימה. בהזדמנות
זאת הכרתי גם את קוקו שאנל, שהיא דמות אגדתית.
כמו זקנה מסיפוריו של צ׳בוב, המתגוררת דרך־קבע בדירה
במלון ריץ.
ב־ 2ליולי ,1964 בשעה 6בערב, נישאנו׳ דוריאן ואני,
בנישואין אזרחיים. מסיבת־החתונה נערכה שש שעות קודם.
המסיבה התקיימה בדירתה של דוריאן, וכל הדוגמניות
שנמצאו אותה שעה בפאריס היוד את קהל הקרואים. כ־0ס2
איש השתתפו בקוקטייל מש:ע, עליו פיקחה דוריאן אישית.
היא נתגלתה לי במאיחר יותר גם כטבחית בחסד־עליון.
בשעה שלוש התפזרו כל הקרואים, שהתאספו ב־.12
דוריאן, שעבדה עד לשעת הנישואין, המשיכה לנהל את
עסקיה. אבל בשינוי שהפעם הייתי גם אני עימה, כשאנו
לא מפסיקים לגמוע שמפניה.
התחתנו בנוכחות שני עדים, ולא נוכח שום אדם נוסף.
הצלמים והעתונאים הצרפתיים חיכו בכניסה לבניין עיריית
השכינה ד,־ 16 של פאריס, שם נישאנו. הופיעו כתבות במיטב
עתוני העולם. בניו־יורק הראלד טריביון נכתב, בין
היתר, שאני דודנו של דויד בן־גוריון.
למטה חיכתה לנו מכונית, בה נסענו למקום ליד הגבול
השווייצי, לירח־דבש בן שבוע ימים בבית־מלון קטן ועתיק,
שבשעתו שימש תחנת־מרגיע לנפוליון ולחייליו.
זה היה בשיא־האהבה.
(בכתבה השלישית והסופית יספר
עידוא בו־גוריון איך התפוצצו נישואיו
עם מלכת־הדוגמניות).

רשימת הבעלים

ף מונפור־ילמורי׳ ביקשתי את ידה של דוריאן. זה
* 2היה אחרי ארוחת־הצהריים בגינה. היא תיכף הגיבה
ואמרה, שאני לא מדבר ברצינות, בגלל הבדל־ר,גילים —
עשרים שנה. אולם לגבי היה זה מצהיק ומשעשע, ואפילו
גובל בתמהץ שאשר, יפהפיה, ואישיות מקסימה כדוריאן,
תחשוב לרגע על גילה.
לגבי היא היתר, בגיל הגיוס. ולא חשבתי מעודי עז
הבדל־הגילים בינינו. מאותו רגע ואילך, התחילה פרשת
שיכנוע, שאכן אין שום חשיבות להבדל־הגילים בי;ינו.
אבל נראה שדוריאן נשארה רגישה לזה עד הרגע האחרון.
כי כל ארבעת הבעלים הקודמים היו מבוגרים מדוריאן.
הראשון בהם היה הוקנס, צלם־אופנה אמריקאי, עימו
התחתנה דוריאן בגיל ,17 והיא טוענת עד היום שהוא
פשוט הומו. ממנו נולדו לה שני ילדים.
השני היה מיילר, אמריקאי ממוצא גרמני, שהוא כיים
אדמירל בחיל־הים האמריקאי, ממנו התגרשה דוריאן
בגלל זה שהוא הרביץ לחתולים שלה בשוט, כך היא
טענה. לו היא ילדה בת.
השלישי היה רוזן ספרדי, דיפורטגו׳ שנהרג במירוץ־
מכוניות, לו ילדה דוריאן ילד.
הרביעי היה גיניקולוג צרפתי, בורדה. גם עליו טוענת
דוריאן שהוא היה הומו.
והחמישי אני, עלי טוענת דוריאן שהפחדתי אותה
באופן קבוע, עד אשר הכנסתי אותה למצב של טרור
מתמיד, וכמו־כן שהרבצתי לה, פצעתי אותה והתעללתי בה.

״אני מסכימה!״
ף* ״ 39 במאי 1964 טסנו, דוריאן ואני, לליאון, ל־
02 ארמון־החורף, שהוא אולם־התיאטרון הגדול ביותר ב־

היציאות בארץ

דוריאן לי, שהגיעה
עם עידוא לארץ,
התגלתה כבעלת גוף מקסים, כאשה שנונה ביותר, היודעת

להבליט את התווים היפים של פניה, תוך יזע מכסימלי
מה מתאים לה, למעמדה ולגילה. בארץ היתר, דוריאן מאוהבת
בעיד1א. הם לא חדלו סלהתגפף לעיני ידידים וקרובים.

הא יש במשטרה

מרתפי עינויי *

רצו לגמוראותי!
כעמודים אלה מתפרסם מים מך הלקוח מתוף תיק של בית־המשפט.
זהו משפט־ריגול, כו מופיע אחד מן הנאשמים של ״קבוצת הדייגים״,
אשר נעצרה בעכו וביפו לפני כמה חודשים.
אחד מהעצורים האלה, מחמוד סבאג, התאבד בכלא. מדוע?
יתכן שיש במים מף זה כדי להסביר זאת. כך, על כל פנים, טוענים
הנאשם וסניגורו. עצם אשמתו, או חפותג־׳־ספשע, של הנאשם טרם
הוכהרה על־ידי כית־המשפט. אולם לא זו הנקודה המרכזית.
מעניינת יותר היא השאלה העולה מתוך פרטיכל כית-המשפט:
האם קיימים מרתפי עינויים במשטרת־ישראל?

ך* יוט-אימים דיה?,החודש באולמו
של הנשיא־התורן של בית־המשפט המחוזי
בירושלים, משה גולן. סיוט זה
הזכיר מרתפי עינויים, הפאת אסירים, סחיטת
הודאות תוך שימוש באלימות, ושיטות חקירה
מיוחדות.
מיד עם פתיחת משפטו של חליל אבו־שחרה
40 הנאשם ביציאה מהארץ ללא
רשות ובמסירת ידיעות לאוייב, הודיע פרקליטו,
עורו־הדין התל־אביבי צבי גילאון,
כי הוא מתנגד להגשת הוראותיו. הסניגור
טען, כי הודאות אלה נגבו תחת לחץ,
ותוך שימוש באלימות ואיומים. הוא ביקש
לערוך משפט־זוטא סביב נקודה זו.
בהציגו את מסכת טענותיו, סיפר הסניגור
כי תקריו של אבו־שחדה ר,יכו אותו תוך
מהלך החקירות, עינו אותו, עקרו לו את
ציפורני בהונותיו (העולם הזה ,)1464 ביימו
בחדר־החקירות משפט כוזב, איימו עליו
כי אם יעז לספר בבית־המשפט על כל מה
שעבר עליו בחדר החקירות יהיה סופו רע
ומר, והבטיחו לו כי רק אם יסכים לשתף
פעולה יזכה לראות שוב את אור השמש.
חוקריו של הנאשם, אנשי ש״ב וקציני
המחלקה לתפקידים מיוחדים של משטרת־ישראל,
שהופיעו כעדים מטעם התביעה, ניסו

חשוד סבאג
מדוע התאבד?
להפריך את טענות הסניגור. הם טענו כי
לא ידוע להם דבר על עינויים או הכאות,
וכי כל הודאותיו של הנאשם נמסרו מרצונו
הטוב ובהכרה מלאה .״היחסים בינינו ובין
הנאשם היו תמיד ידידותיים מאד,״ סיפר
אחד מאנשי הש״ב, טען כי בכל הקאריירה
הארוכה שלו לא זכור לו על מיקרה שבו
נאלץ להפעיל שיטות ״החורגות מהמקובל.״

השבוע סייס את עדותו עד ההגנה
האחרון כמשפט־הזוטא -
הנאשם עצמו. להלן וידויו האישי,
כפי שנריטם כפרטיבל כית-המש-

תמרים, אפרסקים ואכטיח
**ץ מי חליל ״ חס ^ 5ם ו ^ חדול ^ד
\4/מכונאי דיזלים במקצועי. ביום שבו
עצרו אותי גבו ממני את ההודאה הראשונה.

בפעם הראשונה ראיתי אז את החוקר שגבה
ממני את ההודאה. הוא אמר לי שאני מרגל,
ושתפסו את יתר החברים שלי, ושאחד נ הם
כבר ניתלה. הוא גם אמר לי שהוא עצמו
עורך־דין של הצבא. הכחשתי. אמרתי שזה
לא יכול להיות שאני מרגל.
אחרי כמה ימים, לאחר שהוציאו נגדי
פקודת־מעצר, שוב חקרו אותי. הפעם אמרו
לי שיש להם הוכחות מעוד אדם שהלך
יחד איתי לעזה. למחרת בא חוקר אחר
וסיפר לי בדיחה על איזה מלך שהיה לו
בוסתן, שבו היו פירות ואבטיחים, שכל פעם
היו גונבים לו אותם. המלך הזה נתן פקודה
שאם יתפסו את הגנב שיכניסו לו לישבן
את הפירות שגנב. כשתפסו כמה גנבים,
ועשו להם את זה, כמה מהם מתו. הם מתו
מהאפרסקים, או התמרים, שהכניסו להם
לישבן, אבל אלה שהכניסו להם אבטיח
היו הכי מסכנים. הוא הסביר לי ברמזים
מה זה ״אבטיח״ ,ואמר שסודות המשטרה
הם סגורים לגמרי, ושמותר לתת ״תמרים״
ו״אפרסקים״ ואפילו ״אבטיחים״.
אחרי החקירה הזאת החזירו אותי לתא.
אחרי שעה בערך הרגשתי לא טוב. הראש
התחיל לכאוב לי, כי היה לי באותו זמן
כאב שיניים. בחוץ עמד שוטר שהסתכל עלי.
הוא שאל מה יש, אז אמרתי לו שהראש
כואב לי. הוא קרא לשוטר, שיתן לי כדור
נגד כאב ראש. בלעתי את הכדור, וכעבור
כמה זמן ראיתי שהמצב עוד יותר גרוע.
פתאום השוטר ההוא, שעמד על־יד התא
שלי, נכנם אלי ואמר משהו שלא הבנתי,
ופתאום תפס אותי בלחיים, ובלי לדבר פתח
לי את הפה ושם לי עוד כדור. אחרי
שבלעתי את הכדור הזה שכבתי במיטה ובקושי
יכולתי להזיז את הגוף.
אחרי כמה שעות נכנסו לתא שלי שני
שוטרים. אחד קשר לי את הידיים מאחור,
והשני קשר לי את העיניים עם איזה
מטפחת. הם סחבו אותי החוצה, ונתנו לי
לשבת באיזה מקום וקשרו גם את רגלי.
אחר כך התחילו להתעסק עם הציפורניים
של הרגליים שלי. קודם כל ברגל הימנית.
בינתיים מי שהו אחר דפק לי על הראש
וקילל אותי תוך כדי כך.
קודם כל טיפלו בבוהן הימנית של הרגל
שלי, אחר־כך עברו לרגל שמאל, ושוב חזרו
לימין. הרגשתי כאילו חותכים את האצבע
של הרגל. כאב לי מהרגל עד השערות
בראש. צעקתי.
למחרת, כשקמתי משנתי, ראיתי תחבושות
על בהונות רגלי. הייתי כמו משוגע, ולא
ידעתי למה עשו לי ככה.
חמישה־שישה ימים לאחר שעקרו את
ציפורני, הורדתי את התחבושות. ראיתי
שציפורן של בוהן רגלי הימנית הורדה
לגמרי, ואילו השמאלית רק זזה קצת מהמקום׳
אבל אחרי זמן קצר גם הי־א נפלה.
שמתי אותה בכיס ומסרתי א תה לעורך־
דין שלי שבא לבקר אותי בכלא.

?טובת המדינה
ך* שהעבירו אותי לעכו, שוב פגשו

(אנשי הש״ב אי ש הש״ב
שאל אותי :״איך היה באבו־כביר? שמעתי
שהיה לך ״אפרסקים״ .אז התערב — —
--ב שי ח ה ואמר :״לא, זה היה רקתמרים!״
הבנתי שהם מתכוונים לציפורניים. הם
אמרו לי :״תדע לך שאתה מרגל. יש לנו
די עדים שיספרו עליך ואנחנו יודעים הכל.״
אמרתי להם :״תשמעו, אם שמעתם דבר כזה

תדעו לכם שזה לא אני. בטח יש איזה
טעות ואני לא צריך לסבול - 1גמ טע! ת.
אז אחד מהם אמר לי :״אין לך אח שברח
לעזה?״ אמרתי לו :״כן, יש לי.״ א.י קא
הייתי בעזה, אבל נכון שאחי, עבו, נמ״יא
בעזה. הם התחילו לצעוק.
׳.תחלתי לחשוב שלא יכול להיות שאלה
אנשים ששומרים על הבטחון של המדינה.
אמרתי להם את זה. אמרתי להם גם
שאני לא מאמין שמאשימים אותי בריגול.
אז אחו מהם אמר לי :״עוד תכיר אותנו!״
ראיתי שזה המצב, אז ביקשתי שיקראו
לעורך־הדין גילאון. אחד מהם אמר לי:
״אתר, חי בחלומות, כשאתה מדבר על
עורך־דין. לא עורך־דין תקבל ולא שופט
ולא בן־משפחה!״
אחר כך אמרו לי שיחתכו אותי מהמשפחה
ושלא יתנו לי לראות עורך־וין. אחו־מהם
אמר לי :״העורך־דין שלך משוגע.
הוא היה בבית־חולי רוח!״ ואחר כך סיפרו
לי סיפור על סוס שניכנס לצינור מיים.
זיאת־אומרת שלא אספר מה שראו עיני, ומה
שעבר עלי.
בשיחות האלה היה נוכח גם --
איש הש״ב) והוא אמר לחוקרים
האחרים שה! א רוצה שאגיד שהלכתי לעזה
עם קבוב ואבו־חדרה ועם נאזם נג׳מי וסבג׳.
הוא אמר שזה יפעל אמנם גם נגדי, כי
יצא מזה שגם אני הייתי בעזה. אז --
איש ש״ב) אמר׳ שהם יגידו
שאני הלכתי לעזה לטובת המדינה.

כתובת על הקיר
ך* תא המעצר בעכו ישבתי קרוב

לעשרים יום. ראיתי על הקיר את
הכתובת של מחמוד סבאג׳ :״התאבדתי
בגלל עינויים.״ באותו זמן סיפרו לי בחקירות
שהם יכולים לעשות הכל. ואני ראיתי
שלפני שבא השופט לחקור את סיבת המתת
של סבאג ניכנס שוטר לתא ומחק
וגירד את הכתובת שהשאיר על הקיר
מחמוד סבאג. אני מכיר את השוטר הזח
בפנים. אחרי שגירד אמר לי שאני אטאטא
את הסיד שנפל מהגירוד.
החוקרים אמרו לי שהם יכולים לעשות
הכל ושהם הרגו את סבאג ושהם יכולים
לצאת נקיים מכל העניין.
לפעמים, אחרי שהיו מכים אותי, היו
מפחידים אותי עם זריקות. הם קראו לזה
״אבטיח״ .פעם אמרו לי :״למה אתה מפחד
כל־כך מזריקות?״ הם אמרו שזה לא יהרוג
אותי אלא רק יממטם אותי לזמן קצר.
הם היו אומרים בצחוק שלא אחזיק מעמד
אחרי ״האבטיח״.
אמרתי להם שהחוק מרשה לי לא לדבר,
אז הם קיללו אותי ואת החוק ואת בית־המשפט,
ואמרו שהמדינה עלתה הרבה דם
ומה איכפת להם בית־המשפט.
מה שהוריד לי את הרצון להמשיך ולהגן
על האמת זה הסיפורים ששמעתי מהחוקרים
על מותו של מחמוד סבאג. פחותי פחו־מוות
מהזריקה, שהחוקרים הזכירו, ופחדתי
שעוד פעם יעקרו לי ציפורניים ויתנו לי
כדורים כאלה שעושים את הבן־אדם מטומטם.

שיחות
בכדא

י • ד כאן סיפורו של חליל אבו־שחדה.
> .כדי לשכנע את בית־המשפט כי סיפור
זה בדוי, וכי החוקרים לא חרגו, בגביית
ההודאות, מהאמצעים שהחוק נותן בידיהם,
הגיש התובע דו״ח מוקלט של שיחה בין
העצירים חליל אבו־שחדה וחליל קבוב.
שיחה זו הוקלטה על־ידי איש הש״ב בכלא
יגור, מבלי ששני העצורים ידעו על כך.
אבו שחדה: שמע, בבית־המשפט תגיד
שאתה קראת שהיה כתוב על הקיר איפה
שהיה מחמוד אל״סבאג.
קבוב: מה?
אבו-שחדה: תגיד בבית־המשפט שאתה
קראת על הקיר של מבאג.
קכוב: תלה עצמו?

שחדה: כן.

קכוב: תלה עצמו?
שחדהג מכיוון שעינו אותו!

קב1ב: בגלל שעינו אותו?
שחדה: כן.
קכובנ בסדר.
שחרה: ואני אגיד גם אותו הדבר.
קבוב: בסדר.
שחרה ; אני חרטתי על הקיר בצז
המזרחי.
קכובג: איזה?
שחדה: בתא של <סבאג
קבוב: ברגע שאתה נכנם לבית־הסוהר...
שחרה: לא, לא זה שעל־יד המיטה.
הקיר מצד ימין ברגע שאתה נכנם.
ק בו בנ כן, כן נכון.
שחרה; תגיד כך ,״אני תליתי עצמי
תחת לחץ העינויים.״
קבוב הקלטה לא ברורה)
שחרה: אני כתבתי בכתב יד דק ״תליתי
אתו עצמי תחת לחץ העינויים״ .אתה מבין?
קכוב: אני לא מבין.
שחדה: תחת לחץ העינויים.
קכוב: הכתוב הוא לא בדיו, אלא במט׳
מר, זה כתוב שלוש פעמים. אתה מבין?
שחדה: תשאיר את זה לסחר.
קבוב: טוב. שמע, תעלה על המיטה
שלך ותסתכל מהחלון. מאצלן תוכל לראות
יותר טוב כשהוא בא וחוזר. ברגע שהוא
יוצא אנו נוכל לדבר חופשית.
שחדה: שמע, תכתוב שלוש פעמים.
קבוב: בסדר.
שחדה :״אני תולה את עצמי תחת
לחץ העינויים״.
קבוב: בסדר .״אני תולה עצמי תחת לחץ
העינויים!״
שחדח ! שמע תכתבו ״אאבד את עצמי
לדעת תחת לחץ העינויים!״
: 313,5בסדר.
שחדה: שלוש פעמים.
בשיחה בין שני העצירים לא דובר רק
על איך ליצור רושם כאילו החוקרים מתאכזרים
אליהם, וכי תייהם בכלא הפכו
לבלתי נסבלים. בהמשך השיחה התמימה,
כביכול, גילה אחד מהם כי קיבל מכוח
מידי השוטרים.
ק13ב: שמע, שמו אותי בפנים, בצינוק.
קצין ׳התחנה הרביץ לי. יש אפילו סימנים.
אמר לי :״יש חשמל בקיר. תוכל להכניס
את היד שלך ולהתאבד כסו החבר שלך.״
אתה מבין?
שחדה: כן.
קכוב: ואני סיפרתי כל זה בבית•
המשפט.
שהדה: אני מבין.
ק 13ב: אחי, עבד, הלך לשרת. אמר לו:
אחי הולך לתלג* את עצמו. העניין הוא
כן> וכך והקצי;ר*מר !׳לו שיש חשמל על
הקיר וצריכים ירק לשים את היד. מבין?

חרב פיפיות
• הקל ט ה שבוצעה בחו^מ^הש בין כותלי בית־הסוהר, ושחלקים ממנה
הושמעו בבית־המשפט, שירתה למעשה את
שני הצדדים. הסניגוריה ניסתה להיתפס לקטעים
בהם שוחחו שני האסירים על העינויים
הגופניים והנפשיים שעברו עליהם בחדרי-
החקירות ובין כותלי־הכלא, ואילו התביעה
״ניסתה להדגיש את הקטעים שמתוכם עשוי
להשתמע כי שני האסירים פיברקו עינויים,
או לפחות דנו בכמה שיטות כדי ליצור את
הרושם כאילו עברו עליהם עינויים שבעקבותיהם
החליטו ללכת בעיקבות חברם
מחמוד סבאג ולהתאבד.
בית־המשפט טרם הוציא את החלטתו במשפט
הזוטא, אולם שני הצדדים מחכים
בקוצר־רוח להחלטה זו, כי היא תקבע,
למעשה, את גורלו של הנאשם, שמסר לחוקרי
הש״ב כמה הודאות אך טוען עתה
כי הן נגבו ממנו תחת לתץ ועינויים.

אסוציאציות מיניות. זו עבודה קשה, אך יגעת
ומצאת — תאמין.
״נ. ב — .למחוק מהר את המילה האחרונה.״

הוי. איזה?1דרווה נכלאה

עו ב ! 3טן

נס 1ן היצויס
המין משתולל ברחובות. מיקרי־אונס על רקע
מיני הולכים ומתרבים. יותר ויותר שומעים
על קטינים התוקפים נשים מבוגרות.
לכן קידמו משפחות רבות בברכה את הצנזורה
החמורה, שהטיל לאחרונה שר־החינוך על
שיעורי הביולוגיה, המשודרים לבתי־הספר. כי
הרי מה שלימדו בשיעורים אלד עד עכשיו
גבל, כידוע, בהפקרות מינית משותזת־רסן.
מעכשיו תטוהר האווירה. כל הרצאה ביולו גיה׳
בה יופיע המונח המיני ״תא־מיך, תיזרק
לפח.
״מונח זה מעורר בתלמידים אסוציאציות ה קשורות
במין,״ הסביר את החוק החדש האחראי
לסידורים במשרד־החיגוך, מר ברגסון. וכל אהד
יודע שהמרחק בין אסוציאציות מיניות עד ל ביצוע
פשעי־מין הוא כמעט אפסי. משום כך
זרק מר ברגסון השבוע לפה בשאט־גפש הר צאה
של דוקטור תירצה בהן, מדענית לגנטיקה
מאוניברסיטת ירושלים. ברשימה שלה על תו רת
הכרומוזומים הוא ספר שש פעמים את המילים
״תא־מיך. שש פעמים!
אתמול פנתה אלי משלחת תלמידים, נציגי
בית־ספר יסודי ידוע בעיר, שגילם הממוצע
הוא ,13 וביקשה שאפרסם את המכתב הגלוי
הבא. הוא מיועד לשר־החינוך:
״שמחנו מאוד כשקיבלנו את הבשורה המש מחת
שיותר לא ישמעו אצלנו על תאי״מין.
סבלנו מהם הרבה שנים, אבל שתקנו, כי לא
היה למי לפנות. כל היום עוררו בנו אסוציאציות
מיניות מכל המינים, והפריעו לנו להתק דם
בלימודי הביולוגיה.
״היום הגענו למסקנה שכבר הגיע הזמן ל בטל
לגמרי את כל שיעורי הביולוגיה. כי
שיעורי הביולוגיה מזכירים לנו תמיד שיש
תאי־מין בכל בעל־חי, ותיכף אנחנו מתחילים
לחשוב על כל מיני אסוציאציות. אנחנו לא
יכולים להמשיך לחיות במתח מיני כזה. אנחנו
עוד ילדים! מין לא מעניין אותנו. אחר־כך
מתפלאים המבוגרים שיש כל כך הרבה פושעי־מין
צעירים.
״גם שיעורי האנגלית התחילו לעשות לנו כל
מיני בעיות. כל פעם כשהמורה לאנגלית נכנסת
לכתה, היא מכריחה אותנו לחשוב בגללה
על כל מיני אסוציאציות. היא מפריעה לנו
להתרכז בלימודים וגורמת לנו נזק נפשי. אנחנו
לא רוצים ללמוד יותר אנגלית! אנחנו לא
מעוניינים להיכנס לזרועות הפשע!
״עם התנ״ך אנחנו עוד מתלבטים. מצד אחד
אנחנו יודעים שזה ספר קדוש. מצד שני, אז
איזה פרק שלא נפתח, ממלא אותנו בכאלו
אסוציאציות, שזה מפחיד. הרי לא ייתכן ש מוסד
חינוכי יאכיל את התלמידים כל היום
רק מין. לכן אנחנו חושבים שלטובתנו אסור
לנו ללמוד את ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, מעשה
אמנון ותמר, שיר השירים, וארבעת חומשי
תורה. משאר הספרים אנחנו מוכנים ללמוד
פרקים נבחרים.
״אנחנו גם מבקשים מהמורים שיימנעו להז כיר
בנוכחותנו ביטויים אסוציאטיביים כמו מצא
מין את מינו, ארבעת המינים, חלזונות, תזונה,
וכדומה.
״הכי טוב שמשרד־החיגוך יקים ועדה מיוחדת
שתעבור בזהירות על כל סיפרי־הלימוד שלנו,
ותמחוק את כל המילים וסימני הפיסוק שעלו לים
להזכיר לנו מילים, שעלולות לעורר בנו

ביום החמישי נערך כנס הבריגדה באיצטדיון
בלומפילד. ואחרי שכל האנשים מהממשלה גמ רו
לנאום, והחיילים המשוחררים השתחררו שוב,
הלך הגדוד השני לאולם קטן בגני־התערוכה,
לחגוג באופן פרטי את יום־הולדתה של ה מלחמה.
המלחמה הנפלאה והמתוקה שלו.
בגדוד השני היו הבחורים הכי טובים בברי־גדה.
זה דבר ידוע. ידוע לכל בחור מהגדוד
השני. כל האלופים של צה״ל יצאו ממנו. כל
הקצינים במשטרה. כל האנשים המוכשרים במדינה.
כל הפייטרים. כל המנגנון. כל הגברים,
ובכלל, כל מי ששווה משהו. שאר האנשים ב מדינה
יצאו מהגדוד הראשון והשלישי. גם זה
דבר ידוע. ידוע לכל בחור מהגדוד השני.
תיזמורת עליזה ניגנה מארשים מהמלחמה והבחורים
בחולצות לבנות ובמכנסיים כהים
נשענו על הבאר כמו אז, ושתו בירה עם קצף
בכוסות גדולות, לזכר הבירה עם הקצף בכוסות
הגדולות.
רב־אלוף לסקוב עישן פייפ. רב־אלוף מקלף
לא עישן, אבל זה בהחלט לא הפריע לאף אחד,
כי הוא גם לא בא, כי הוא לא הרגיש טוב,
וחוץ מזה הוא נאם באותו זמן באסיפה של
המערך וחוץ מזה בכלל לא הרגישו שהוא היה
צריך לבוא ולא בא, כי היו שם כל האלופים
האחרים, עם מדליות־הגבורה שלהם.
האלופים זורע, ושמיר, והררי אבי הצנחנים,

• ודן אבן, וכרמי, ופריץ עשת, ורופין השגריר
• בטאנגאניקה לשעבר, וכל הניספחים הצבאיים
לשעבר, וסגן־ניצב עופר, וכל המשטרה, והמדען׳ י ד ניר, סוחר־העצים פושקו, מוישה הרווק, לסקוב,
£זורע, שמיר. בקיצור, כל המוכשרים. גברים
אחד־אחד, כי לנשים אסור לבוא למקומות
9כאלה.
התיזמורת ניגנה היו ימים של תכלת ברקיע/
• -קדימה צעדו גדודים ברחוב הגדודנים
^בחוד חודי הכידונים, ומוישה, מבית־הספר ל •
* דייג במיכמורת, הזכיר לבחורים איך זה היה
~ * בבנגאזי. היה יופי. זה לא מה שהיום.
• .ב נכון, ענו הבחורים בני ה־ ,45 עם שפם של
^ גקצף לבן, כמו אז. נכון, היה יופי. זה לא מה
י שהיום.
• .פעם מלחמה היתד, מלחמה — העיר לסקוב.
או שזה היה אלוף שמיר, או זורע, או מנהל
• פזגז מירושלים, אדון בן־יהודה. כי כולם נראו
_ אותו הדבר.
נכון, נכון מאוד, הנידו בראש הבחורים עם

£הכוסות הגדולות, פעם מלחמה היתה מלחמה.
^ יופי של מלחמה זאת היתה, חשבו להם ה•
1בחורים קצת בעצב, ואחרי הכום הרביעית
^ ; אפילו בהרבה התפעלות. המון הרפתקות, ואיזה
• ו בידור זה היה ! ואיזו התלהבות ! כל חייל וחייל
£נ ידע שזו המלחמה הפרטית שלו, ואם הוא לא
רידע, אמרו לו. לא כמו היום.
• 2ואיך קפטיין צ׳רנוביץ, אחיו של יעקוב צור,
^אמר לרג׳ימנט כשעלו על מכוניות־המשא מ •
;״מצריים לחזית באיטליה :״חבר׳ה, אתם עושים
• להיסטוריה!״ ואיך החבר׳ה ענו לו :״ואתם עו־

שים חיים, אהי״ מלחמה מצחיקה כזאת! למות
מצחוק! רק בדיחות היו שם. למשל, זה שרץ
עירום סביב המחנה בשביל חצי לירה, וקיבל
10 לירות קנם.
הוי, איזו מלחמה נפלאה! ואיך קורפוראל
שטיינר נפל לג׳ורה. אלוף־משנה יהודה הררי,
שהיה הסמל שלו בחזית, הזהיר אותו שלא ית קרב
יותר מדי לעמדה, אולי יש שם עוד גר מנים.
אבל קורפוראל שטיינר דפק בגאווה על
החזה ואמר :״קורפוראל שטיינר לא מפחד מ גרמנים!
קורפוראל שטיינר מפחד רק ממים!״
ואז שלף את הניצרה ובקפיצת־נחשון נועזת,
מלווה זעקת־קרב, זינק לעמדה, שהיתה בסך־
הכל ג׳ורה מלאה מי־שופכין.
ואיך מייג׳ר לסקוב הלך בוקס עם טוראי
אחד. אז לא היו הבדלי מעמדות. לא כמו היום,
ואיך כל החברה בבנגאזי זרקו עליו נעליים,
פאטם ושמיכות, וכשהוא פקד להדליק את ה חשמל,
הם כיבו את החשמל, אז הוא אמר ש יהיה
כאן שקט, אז הם עשו כאן רעש. כן, כן,
אז היה מוראל. לא כמו היום. כי כל אחד ידע
שהוא האח של השני ויש להם אוייב משותף.
מפקד המחנה הבריטי, שלא רצה לשלוח אותם
לחזית. אוה, זאת היתד, מלחמה נפלאה!
מה בעצם חסר לי עכשיו? שאל מנהל פזגז
מירושלים, אחרי עוד שלושה גאלונים בירה,
את סגן מנהל בנק לאומי בתל־אביב. הלא יש
לי הכל! בטן, כסף, קרחת. תגיד, מה חסר לי?
״עוד בטן, עוד כסף, עוד קרחת,״ אמר סגן־
המנהל, והבחורים מסביב הריעו אחד־אפם. כמו

טוב, אבל מה בכל זאת היינו עושים בלי
המלחמה? מה, למשל, היה קורה אילו לא היתד,
מלחמה בכלל? על מה היו מדברים בבנם הבריגדה?
על מה היו מדברים בכלל בכל הכנסים
והחגיגות וימי־ההולדת של לוחמי מלחמת י,עולם
השניה, לולא היתד, מלחמת־עולם שניה?
בשעה אחת עשרה בלילה המשיכו הבחורים
של הגדוד השני לשתות ולחגוג את היומולדת
של המלחמה הנפלאה, וכבר הגיעו למסקנה שזו
היתד, מלחמה יוצאת מהכלל. פה ושם נהרגו
כמה אנשים, אבל באופן כללי היה נפלא. לא
כל יום יש מלחמה כזאת. לא כל יום מקבל
טוראי תימני חופשה לחודש מהמפקד, לחפש
את קרוביו בגרמניה. אבל אז זד, היה. אז האמי נו
בבני־אדם. לא כמו היום.
היה להם בחור שקראו לו דוב ושנקטעה לו
יד שמאל. הוא שאג מרוב שמחה, כי זאת לא
היתד, יד ימין והוא יוכל לכתוב מכתבים לאשתו.
ככה נזכרו הבחורים בכל הדברים ה יפים,
ושתו ושתו, ובאחת עשרה וחצי בלילה
כבר הצטערו מאוד שהמלחמה נגמרה כל כך
מהר. מה יש, היא לא יכלה להימשך עוד כמה
שנים?
כמעט בחצות נזכר מוישה ממיכמורת להזכיר
לבחורים איך זה היד, בקאהיר. היה יופי. מורה־הדרך
המצרי במוזיאון הראה להם שתי גול גלות
אמיתיות של קליאופטרה. אחת כשהיא
היתד, קטנה, ואחת כשהיא היתד, גדולה .״היום
לא רואים דברים כאלה,״ אמר מוישה.
״נכון,״ ענו לו בעצב הבחורים עם הכוסות
הגדולות ,״היום מדיפים הכל. היום מראים
ארבע גולגלות במקום שתיים.״
הוי, איזה מלחמה נפלאה! ממש לא הרגישו
שהיא היתד, מלחמה. ואיך אלוף שמיר שפך
פודינג על הפרצוף של הגנראל הבריטי. איך
פעם בלילה צעק שומר־המחנה על ברוך :״עצור !
מי שם?״ ואיך ברוך ענה :״חבר עם בקבוק.״
ואיך השומר עגה :״חבר עבור! בקבוק עצור!״
ואיך המפקד האנגלי שאל מי כאן הפסנתרן,
׳׳ואיך אליהו יצא בחיוך גאה מהשורה ואיך המפקד
אמר לו :״אז לך לשטוף את הריצפד,
בחדר־התרבות !״
כמובן, גם שחטו גרמנים, אבל זה לא שייך
למלחמה, וזה עניין צדדי. הם היו מתקרבים
לעמדות ד,מובסות וצועקים :״חזירים גרמניים,
החוצה! היהודים באו!״ ופעם יצא מעמדה כ זאת
חייל עם ידיים על הראש וביקש חנינה:
״אני לא חזיר גרמני! אני חזיר אוסטרי! ואני
גם סוציאל־דמוקראט
בשתים־עשרה וחצי בלילה נגמרה היומולדת
למלחמה. הבחורים שילבו זרועות, כמו אז, והת נדנדו
לקפה אריאנה.
הוי, איזו מלחמה נפלאה !

במדיוי
בריאות
ל ה טביע בדם
כל פועלי־הנקיון שווים. אבל יש פועלים
ששווים יותר. כך, בכל אופן, סבורה הנהלת
עיריית תל־אביב. לאחר שביתת פועלי־הנקיון
בעיר נאלצה העירייה להיכנע לתביעות
עובדי־הנקיון, מילאה אחרי רוב דרישותיהם.
שעה שנחתם ההסכם בין נציגי ההנהלה
והעובדים, ומכוניות־; ;אשפה חזרו לרחובות
תל־אביב, הרגישו את עצמם מקופחים רק
12 פועלים. היו אלה עובדי־הנקיון בבית־המטבחיים
העירוני, ברחוב יהושוע בן־נון,
שלא הצטרפו לשביתה, אך דרשו את אותן
ההטבות שלהן זכו חבריהם.
תשובת העירייה :״צריך לבדוק אם מגיע
לכם.״ הבדיקה ארכה חודשים ארוכים. הפועלים
חסרי־הסבלנות ניסו לזרז את הנהלת
העירייה, ותקלו הפעם בתשובה מתחמקת.
״אם לא תתנו לנו תשובה תוך עשרה
ימים נפתח בשביתה!״ איימו הפועלים.
חלפו עשרה ימים ותשובת העירייה בוששה
לבוא .״עוד לא הספקנו לעיין בתביעות
שלכם!״ הסבירו נציגי ההנהלה. הפועלים
הגשימו את הא־ום.
ערינזות של עופות• יתכן שהשביתה של
תריסר פועלים במיפעל עירוני נידה לא
היתד, מעוררת תשומת־לב רבה, אלמלא העובדה
ששביתה זו נוגעת כמעט לכל תושבי
תל־אביב, שאינם מתנזרים מאכילת בשר.
כי למרות שפועלי־הנקיון השביתו את העבודה
עוד לפני שבועיים, לא פסקו עבודות
השחיטה במקום.
חתיכות בשר ועופות שחוטים מתגלגלים
בתוך ערימות של אשפה מצטברת ודם
קרוש. הנהלת העירייה החליטה, כנראה,
להטביע את השביתה בדם — בדם הפרות
והעופות.

פשעים
ד.מקצ;ע מחייב

א מו ר ט

ו 10־113

א מור טו סופר, מכונ ת -ה ס ריג ה ה בי תי תהמ שוכללת ביותר, סורג ת
הכל ב קלו ת, ב מ הי רו ת — ובא הבה.
ל א מור טו סופר כפ תור הפעלה אחד ויחיד, בעזרתו תוכלי לסרוג
כל דוגמה שהיא, בכל רוחב שהוא.

הפצה, הדג מהו הדרכה חינ ם:
א חי ם נחום, תל־אביב, אלנבי ,82 טל 611747 .
להשיג אצל סו כני ם מור שים בכל הארץ

אם עורך־הדין התל־אביבי חיים קאזיס
לא ילקה בקרוב בסכיזופרניה, יה־ד, יה
נס מהשמיים. לפני כמה חודשים, כשהתחילה
פרשת העדויות במשפט אלי בולקין בחיפה,
עלה על דוכן־העדיים עד־התביעה הראשוז.
״אריה ר,לפרץ, סטודנט לרפואה,״ הציג
אותו התובע, עורך־הדין יצחק גרבלי.
כמה סרסורים, שהיו באולם. גחנקו כתב
צחוק. הם הכירו היטב את הלפיין (.)21
הידוע יותר בכינויו ״301״ ,שד.ידבק לו
בין כותלי הכלא, שם ריצה עוג.׳ 1מאסר
בגלל עבירה על סעיף 301 לפקודת החיק
הפלילי — מעשה הונאה.
בחקירה הנגדית היה פרקליטו של בולקין,
עורך־הדין חיים קאזיס, נוקשה ועוקצני. בשאלות
שהציג לעד רמז על עברו, ביקש
בצורה זו לרכך את הרושם שעשו דבריו.
הלד הצ׳ר, עם האיש. אבל במקום
לשוב לארצות־הברית חזר הלפתן אל בית־המשפט,
הפעם כחשוד בגניבה ובזיוף צ׳קים
(העולם הזה .)1461
התעלול האחרון הגיע השבוע אל בית־המשפט.
על ספסל־הנאשמים ישב ג׳נטלמן
צעיר, שהמשטרה מייחסת לו, הפעם, גניבת
המחאות־תיירים מארנקה של תיירת צעירה.
התיירת לא תיארה לעצמה כי 301 שרצים
מצויים בקופה התלוייה מאחורי הצעיר יפה־התואר,
שצד את עינה. היא התיידדה איתי,
הזמינה אותו לחדרה במלון וטענה לאחר־מכן
כי כאשר הלפתן הסתלק, נעלם יחד
עימו גם פינקס־הצ׳קים.
כך קרה׳ שהצעיר שהובא לפני כמה חודשים
ביוזמת המשטרה כעד״תביעה במשפט
הרצח בחיפה, והוצג על־ידי התביעה כצעיר
סולידי וסטודנט מזהיר לרפואה, הוצג הפעם
כנוכל מסוכן.לציבור.
ואילו הפרקליט, שניסה לערער אז את
עדותו, תטענה כי הוא פושע מועד, הופיע
הפעם כסניגורו, ניסה להוכיח כי הוא טלית
שכולה תכלת.
״מה לעשות׳?״ נאנח השבוע קאזיס ,״המקצוע
מחייב.״

עתונות
ב־ת־חולי םלמ ער ך
בבוקר הוא מוליך את אחיות בית־החולים
איכילוב לעבודה. בערב הוא מחדיר אותן
הביתה. כל זה בימים כתיקונם.
אבל ימי ערב־הבהירות אינם ימים כתי־העולט
חזה 1467

קונם• לכן הוא נאלץ לעבוד שעות נוספות.
לצערו ולשימחת בעליו.
השבוע הוא עמד מול מטה־הבחירות של
המערך, ברחוב ביילינסון בתל־אביב. שני
סבלים העמיסו עליו פלאקאטים ענקיים.
שעות־העבודה הנוספות היו, כנראה, בחזקת
סוד כמום. גם העובדה שהשלט שנשא
על השמשה, ושהעיר עליו כי הוא עובד
בשירות בית־החולים איכילוב, הוסיף נופך
משלו למעטה הסודיות.
על כן, כשעבר במקום צלם, נתקפו עסקני
המערך ובעל המשאית היסטריה. הם ניסו
להסתיר את הפלאקאטים. הדבר רק הגביר
את תיאבונו וסקרנותו של הצלם, שכיוון
את מצלמותיו.
לא לעשות צרות. העסקנים ניסו להסתיר
את הפלאקאטים בגופם. נהג־המשאית
מיהר אל תא־הנהג, הוריד משם את השלט
״בית־חולים איכילן־ב״ וביקש מהצלם ״לא
לעשות צרות!״ ׳
עסקני המערך היו עקשנים. יותר עקשן
מהם היה הצלם. הוא עמד עם היד על הדק־המצלמה.
הם עמדו חסרי־אונים. כל דקר,
שהאוטו עומד עולה כסף.
בסוף הלך אחד מהם לקרוא לשוטר.
הניידת, שהופיעה במקום, נעצרה ליד מטה־המערך.
השוטר העיף מבט זועף במשאית,
שחנתה על המדרכה, יעץ לבעליה להוריד

בלשים יום אחד בחברת פורץ ידוע המוכר
להם היטב. חקירה קצרה העלתה כי אותו
פורץ הרגיש וים אחד כי עוקבים אחריו,
ועל כן מיהר להיפטר מהסחורה הגנובה
שהיתר, ברשותו. הוא מכר אותה לסנדר
פרידמן בפרוטות.
פרידמן מכר אותה בסכומים שמנים לקל-
פנים שהיו בדפיציט, שמכרו אותה לסוחרים
בשוק הפישפשים. שמכרו את כל הסיפור
למשטרה, שעצרה השבוע את פרידמן כדי
להפסיק את זרם המכירות בשוק החופשי.

דרכי חיי
111 טוב
הם עמדו השבוע מול דוכנו של שופט־השלום
התל־אביבי יהודה טרייביש. מי שהסתכל
בפניהם הבחין מיד שהם אחים• שני
אחים. שני עולמות.
אחד מהם, רזה, גבוה, לבוש קרעים ועטור
זקן בן־יומו, שהעיד עליו כי בילה את
השבוע האחרון בין כותלי הכלא.
השני, נמוך־קומה, שמנמן, גבר מדושן
בשנות השישים, לבוש כהלכה, אדיב. הוא
הסתכל בפני אחיו בבוז גלוי, כאילו ביקש
להפגין את סלידתו ממעשיו.
השופט הקשיב לטענות הצדדים, השתכנע
כי אין סיבה להחזיק את הגבר הקשיש

חברת ספנות
מחפשת לעבודה
על אוניותיה :
לתפקיד של טבח ראשי ואחראי על מחלקת המשק
של אוניות משא (מחסני המזון והבישול).

המועמדים צריכים להיות בעלי נסיח של שנתיים לפחות
בטבחות ואחזקת מחסן מזון. ידיעת השפה האנגלית רצויה.
בקשות בכתב נא להפנות לת; ד,724 .
חיפה, עם פרטים מלאים על נסיון קודם.
״אולפן גרג״ )011£00
ב הנ הלת חיים בר-קמא
פו תח השבוע
קו ר ס בו קר של שבועיים
( x 4בשבוע שעתיי ם)
ו קו ר ס ערב של חוד שאחד
( x 2בשבוע שעתיים) ל

צינות

עברית ו /א ו אנג לי ת
ההצלחה מו בטחת: הי ר ש מו מי ד:
ונ״א: רח׳ גורדון ( 5טל) 236209 .
חיפה ( 1רק קו ר ס ערב)
בי ״ ס ״ במעלה״ ,ש מ רי הו לוין 30

ונ דו >ו 11)1ו 1
וו ה 1־ ו ־ נ ו ־ 1

יום ג׳ 19.10 תל־אביב
7.15—9.15
״היכל התרבות״

אלנגי

מל 56980 .

יום ד׳ 20.10 תל־אביב
7.15—9.15
״היכל התרבות״

*11) 8

יום ה׳ 21.10 תל־אביב
7.15—9.15
״היכל התרבות״

מכונית ״איבילוב״ מועמסת כמודעות המעיד
סוד כמוס לגמרי

אותה משם והסביר כי אין מה לעשות נגד
צלמים מרדניים.
לאחר התייעצות ארוכה הוחלט להמשיך
בעבודה .״כל רגע עולה כסף!״ הסביר
עסקן לחברו, שדרש להפסיק את העבודה
מול המצלמות.
מאז מופיע הצלם בכל יום ליד מטה־המערך.
אולי שוב יאסרו עליו לצלם פלא־קאט־ם
של המערך מועמסים על גבי משאית,
כדי שזה יחסוך כסף ואי־נעימויות•

דרכי אדם
ח פע 1המסחד
כולם רוצים לדפוק את סנדר פרידמן:
המשטרה, הפורצים, באיו הקבועים של מו־עדון־ד,קלפים
ביפו העתיקה. כולם. כל פעם
שיש משהו — באים אליו׳ ״כאילו אני
צריך לדעת על כל מה שהולך עם כל
העולם התחתון.״
רק המשטרה טוענת כי הוא אינו כיבשה
תמה כל־כך. לדברי סמל־ד,חקירות בנפה הדרומית,
יעקוב בן־בסט, יש לפרידמן ()50
מקצוע מעניין ומכניס מאד. הוא יושב
כמעט מדי יום במועדון־הקלפים ביפו, עוקב
אחרי המישחקים, אבל לעולם אינו נוטל
בהם חלק,
הוא רק מחכה שמישהו יפסיד, ויהיה
זקוק לכסף. סנדר דרה מציע לקלפנים כאלה
כל מיני סחורות: תכשיטים, יהלומים, בדים•
הקלפנים היו ממהרים לשוק הפישפשים,
מוכרים שם את הסחורה, וחוזרים אל השולחן.
פרידמן היה מרוצה. הקלפנים היו
מרוצים. רק המשטרה לא גילתה קורת־רוח
מעיסוקיו של הסוחר הממולח. בלשי המדור
המרכזי לעיקוב ולבילוש החלו להתחקות
אחריו.
יתכן שסנדר פרידמן היה משיך זמן רב
לעסוק במישלוח־ידו, אילמלא ראו אותו ה־העולם
הזה 1457

במעצר .״עכשיו תקופה של חגים. אני לא
רואה סיבה למה להחזיק אותו בכלא,״
הסביר לנציג המשטרה. הסמל השתכנע.
על מנת שהקשיש יוכל לצאת לחופשי היה
דרוש עוד פרט קטן: היה עליו להמציא
ערב. הוא פנה אל אחיו, שעמד לצידו.
״אני מוכן לחתום,״ הודיע האח.
״אתה עובד?״ התעניין השופט, כדי לוודא
שהערבות תהיה ממשית .״לא,״ השיב
ראח .״אני מקבל פנסיה מביטוח־לאומי.״
.השופט פסל אותו מיד .״אולי יש לך
פה עוד מישהו?״ פנה אל החשוד.
החשוד הסתובב. עיניו נתקלו בשאר-
בשרו שעמד מאחוריו .״לא, לא, אני לא
מוכן לחתום בשבילו, כבוד השופט,״ אמר
בן־אחותו ,״אני לא רוצה ששמי יופיע ליד
שמו. יש לי סיבה. אני לא רוצה ששמי
יוזכר בכלל.״
החשוד נשלח שוב אל בית־המעצר, עד
שיעלה בידו להמציא ערב .״אין ברירה,״
נאנח השופט שעה ששני שוטרים גברתניים
ליוו אותו באי־רצון גלוי.
״למר. סירבת לחתום?״ שאל השופט את
קרובו של החשוד, לפני שפנה ללכת.
״אני לא רוצה ששמי יוזכר בעסק הזד״״
הסביר הגבר השמנמן .״מי אתה?״ התעניין
השופט.
״אני אליעזר אייזן, כבודו,״ היתד, התשובה.

החי

שיפוט עצמי. בתל־אביב נתפס 9 צעיר על־ידי דיירי בית־משותף, כשהוא
מטפס בצינור למרפסת הקומה השניה, ביקש
שלא יסגירוהו למשטרה, תרם בו במקום
200ל״י לקופת ועד הבית.
הגנה עצמית. בתל־אביב השליכה
פרוצה לבנה לעבר שוטר שהתקרב לעברה,
נשכה אותו בפניו לאחר שניסה לעצרה.

יום ו׳ 22.10
קרית־חיים

משקפי מגע
£ $צ א 1 £ז׳ ס & זי אסס

9.00

המכון לקידום הראיה ע״ש

יום א׳ 24.10 נתניה 7.15—9.15

יי־ייי ר ם קי

כתובת חדשה: רח׳ אל;
בנין קולנוע ״

נפתחים קורסי־ערב חדשים
חדרי עכודה־מעשית משוכללים הספקת ספרי למוד
וכלי שרטוט
הרשמה בשעות
9-12 ; 5-8

שרטוט

מכונות • ארכי טק טורה

ן ת״א, בן־יהח־ה [ 26
( חיבה, הרצל \44

טכני7־!ו ס
דדיו

טלויזיה • אלק טרוניקה

וכלי עבודה
הרשמה כשעות
9-12 ; 5-8

ת״ א, בן־יהודד.
חיבה, הרצל 44

מ& פ ף 1 4 6 7
המיקוח המזעזע את
אמריקה